image imagewidth (px) 58 2.3k | text stringlengths 4 112 |
|---|---|
היית כאותה איילה, שכל זמן שמגדלת קרניה | |
חשיבותם של מוסדות אינה בשלד | |
חזרתי בריצה אל | |
הפלוגה | |
ומזה מוכיח ר' | |
אחרי כן קם מפקדם וידבר ממעלות הבימה; | |
בשרדנות יהודית, שהבאנו מחוץלארץ, לא האמין | |
שרצרצים נאים היו, עם כנפיים קלות ושקופות, כמו שהיו להוריהם | |
את החבורה במנודראש מודגש; כנראה מצטוה לנהוג כך במחיצת אותו מנין אנשים | |
אמרו אז, | |
בקיץ שמונים-ושתים דמו הלבנונים לראות, | |
ואמרו לי לרדת מהמכונית, חיפשו בה וקרעו את הריפוד, ודרשו ממני לצבוע את | |
– וכעבור ימים רבים נתן האלמוני גם את הדבר בפי הגולם העתי הזה, ובעשותו כן | |
ביןלאומי, לשדה פעולתו של הקפיטאל וכוח פעולתו של הקפיטאל | |
נאום | |
שטיות | |
עברו וחלפו מן העולם | |
היא נשמעה מאוימת, אמרה אחר כך | |
החוף המזרחי של אותה היבשה, אשר מזלם הטילם | |
אין מקורה בטבע בלבד | |
תמי רק הנידה ראש בעייפות | |
אהוד בוחן אותה יפה במבטו העז: | |
צנום | |
משלה | |
שמא היית את, מרים חיתי, אומרת לא כך | |
) "אני מאמין כי עמדתי, שתומכים בה גם המרכז וגם | |
וירא כל העם, ויפלו על פניהם, וקול גדול הרעיד את הכרמל: | |
זאת אהבה, אם אינכם יודעים, מה זה ילד | |
יורשי-שקר, מתעתעים, שודדי-דרך וזייפנים"15 | |
"התדעו בני ישראל את האבדה הגדולה אשר אבדה לכם | |
– ויוסף בעל-עין-הנץ לדבר ויאמר: "הבה נלכה מזה והלאה קדמה ובאנו | |
רצו לחבקה מתוך הכרת טובה עמקה | |
ופעם שכב מאחרי בית מלאכתו של נפח ושמע את קול הקורנס המכה: הך, הך | |
בשעה שבנו את הבנין שימש צריף זה מחסן לשקי | |
ששרו משה ובני ישראל בשעה שטבעו המצרים) | |
בחדר התפשט הלך והתפשט ענן | |
הלמאיר: (מיישר את הפרחים): לכל הרוחות – עזוב אותי עם זה | |
באבניהשואבת אשר היה נחשב יותר בבתימרקחות וסגולה ידועה לשחין ולכל נגעי | |
כך וכך או ליתן לפל׳ כך וכך ממון והשליח אומר הן ישבע השליח שעשית שליחותך | |
יוצאת מחוץ לגבולות המלכות הרחבה והמפוארה הזאת | |
חרתת הבטחות אלה יצא למלחמה על אריסטובולוס עם חמש ריבואות פרשים | |
ענפים דרוכים כקשת | |
מחשבה עצמית, כוח הכרעה – לאחר לבטים רבים – כוח הכרעה אישית | |
בעשרות השנים האחרונות של המאה הרביעית | |
הקרבי בארסוצקי מן הפלגה הרפואית נתעסק עמו שבוע ימים ולא הצליח | |
ואולם עכ"פ גם בימים ההם ובכל זמן בית שני ידוע כי כבר נשתכח | |
אני עובדת מהבוקר | |
ואני יודע שלא באת לארץ חראז אלא הגעת | |
" צעק יגאל | |
זוהי שגיאה, זהו חלום, הזיה | |
ד'ר גאל: כמו סופה רחוקה | |
המראות המשונים והתמוהים, המלאים הפכים ונגודים, רמזים וסודות ומעשי | |
בכך פעל בשיתוף עם מחלקת ההתיישבות והקרן הקיימת | |
גם רצח "מאלקלם איקס", | |
תן לי יד ותעצום את העיניים | |
ואיך תחפצו איפוא, שבנוגע ל"אחיאסף" אהיה | |
זאב אמר, שהוא | |
הנני עובד עבודה אקטיבית במכללה זה שבע שנים (מלבד שנת היותי באמריקה אשר | |
אך הוא לא ידע עד מה; רבים יפתחו את פיהם | |
שכולהאתמולים | |
ה"ג'ואיש כרוניקל": "איננו סבורים, כי השימוש במלה "צירים" נכון כאן; | |
השתתק פתאום חכם צבי | |
הצר, אשר אין דרך לנטות ממנו ימין ושמאל | |
בשר ערלתו ובישמעאל את בשר ערלתו, ישמעאל שלא נתמעך ע"י אשה כתוב את | |
ה"דודה" | |
את אגרופו עליו ויכבדהו במהלומותיו | |
אני, אחר שכל שאר סופריו הם פוגשים גם בשאר כה"ע | |
דווקא הבניין מפואר, נועד להשרות יראת דין, כבוד לרשויות, | |
וכיום הוא נמצא הרחק מן הים כדי מהלך ט' שעות | |
צעירים, שהחלו ללמוד ערבית בבית ספר זה, יסיימו בקרוב את חוק לימודם | |
בכיסו שלשים שקל, ישוב מן העיר פכח60 | |
ולענין מן הוא (י"ו ט"ו) נ"ל או שרבנו שלמה שהזכיר איננו | |
תלאות | |
האם היא מחמיצה איזה נצנוץ אור בנשמות הזרות הללו, המסתתר מבעד | |
ומכאן, כי אדם אם ילך בלעדי הרגשה שעשה דבר בעולם | |
הפירוש שבפנים | |
"בסך הכל חשבתי שאני יכול לתפוס את | |
את חיים איסקוביץ', וחדרתי לנשמתו דרך כל נפתוליה, עם כל הקושי האכזרי | |
שתו מים צלולים, ודוד אמר שזה משכר | |
אום נעבשט הגבאי הזקן כ"ה זעקלי לוי יצ"ו אויך גבאי דא"י צו זיין, אונד דש | |
ואז פרצה הסערה, החל מסע לחישות, | |
הוא לוקח בעדך | |
הצורך ב"פרוזבול", שתקן הלל הזקן, מוכיח למדי, שהמסחר פרץ | |
ומי שאינו יכול | |
אך להסב לבך לכך, כי מן החכמה הוא שלא לדחוף מעמנו את הרבנים | |
אומרים ש | |
בליל הסוכות הראשון הייתי מוזמן אצל בנטוויטש, אשר גם לו סוכה יפה | |
שאלוהו: מפני מה החסידים אוהבים את הריקודים | |
כתוב לאחד מאנשי גבל הנכבדים, וזה ענינו: | |
אחרים, ושם הפיל משרת שלישי בשגגה את החמאה מידו על הארץ | |
ידם, שנשאו את התאריך של 25 במארס | |
למרכז המחשבה והיצירה | |
וכנגד זה הביאה התמהמהותו של נב את | |
בהכירנו לדבר נכון ואמת את יסוד דעת פלאט, כי ערך נכבד | |
עד הערב היא השלימה גומה קטנה וחמודה, בערך בגודל אגוז מלך | |
ההרוגים | |
מתוך ערנות כזאת, עוררה צחוק וסומק כה רבים, עד שהמטומטם ביותר עשוי היה | |
– אך מה היה לך, דיברסי, כי סר לבך מאחרי עצתי | |
לעורר את לבב אחב"י להתחייבות קבועה לשנה עבור עניי א"י, ועל כולם לא זכיתי | |
היצירה הפיוטית, בהגשימה חזיונות החיים, שאלותיהם |
End of preview. Expand in Data Studio
No dataset card yet
- Downloads last month
- 96