Datasets:

imvladikon
/

hebrew_news

id - article id
articleBody - article main content
description - short version of the article, description of the article
headline - headline of the article
title - title of the article

Downloads last month: 83

Edit dataset card

Size of downloaded dataset files:

214 MB

Size of the auto-converted Parquet files:

387 MB

Number of rows:

164,606

id stringlengths 1 6	articleBody stringlengths 1 295k	description stringlengths 1 14.1k	headline stringlengths 0 157	title stringlengths 1 157
0	זה היה באוויר כבר יותר מחודשיים. העצמאות שבה ביקש וניהל שלמה רודב את דירקטוריון בזק, היו רחוקים מההשקפה של קרן סרצ'לייט ודוד פורר, שרכשו אמנם את השליטה בקבוצה תמורת חצי מיליארד שקל בלבד, אבל מבחינתם זה היה אמור להספיק לנהל את בזק. רודב סבר אחרת. מבחינתו, אחזקה של 26.3% בבזק לא הצדיקה הובלה של הדירקטוריון והותירה מקום להתחשבות ביתר בעלי המניות של החברה. היו"ר טירפד 3-2 החלטות שביקשו סרצ'לייט ופורר להוביל, סרצ'לייט לא אהבה את ההתנהלות אבל הקפידה לא להתבטא בעניין. התבוסה שסרצ'לייט ופורר נחלו בחודש שעבר, כשבעלי המניות של בזק הצביעו ברוב מוחץ בעד עמדת הדירקטוריון שהוביל רודב, ומנעו שינוי תקנון החברה - ציירה אותם באור שלילי. שם חל קו השבר. היחסים שהיו קרירים וקורקטיים מרגע כניסתם של הרוכשים לחברה, הפכו קפואים. ההתנגשות הפומבית אכן הגיעה היום (ב') בסביבות השעה שש בערב שלח רודב מייל לחברי הדירקטוריון שבו הודיע להם: "מבקש להודיע על סיום תפקידי. בתוקף מיידי. בכבוד רב ובהצלחה". הדירקטורים נדהמו מההודעה, זאת אף שבאוויר ריחפה האפשרות. העיתוי לא היה צפוי. גם בסרצ'ילייט הופתעו מהמכתב. היה ברור שההתנגשות הפומבית בין הצדדים תגיע, ורודב יעזוב, אבל ההערכות דיברו על סוף השנה. המחלוקת הגיעה לשיא כאשר סרצ'לייט ופורר ביקשו לשנות את תקנון החברה, לפי התחייבות שהעניקו למשרד התקשורת כתנאי לקבלת היתר השליטה, כך ש"לא תשונה שיטת מינוי הדירקטורים הקבועה בתקנון החברה ללא אישור מראש ובכתב מאת שר התקשורת". הדירקטוריון בראשות רודב סירב, כאמור, וקבע כי שינוי זה, ושינויים נוספים, הם לטובת בי־קום, שבאמצעותה מחזיקים סרצ'לייט ופורר בבזק; הם מקפחים את בעלי המניות האחרים; וכי מדובר בסמכויות שהן לטובת משרד התקשורת ושאינן לטובת בזק. הדירקטוריון פעל לטרפד את הנסיון של בי־קום באסיפת בעלי המניות במאי, וקיבל שם רוב לעמדתו. בי־קום שבשליטת סרצלייט ופורר הובסה. זה היה אירוע כמעט חסר תקדים. רודב יושב בדירקטוריון על אחד מארבעת הכסאות של סרצ'לייט ופורר, כולל כסא רביעי שאויש לאחרונה אחרי שאושר באותה אסיפה, של מנכ"ל בי־קום תומר ראב"ד. עם כל ההצגה של סרצ'לייט כאילו האירוע איננו מהותי מבחינתה, וטענה של מקורבים לבעלי השליטה שלפיה הם קיבלו את החלטת האסיפה ודעת הרוב, משום שהם לא התחיבו כלפי משרד התקשורת שההחלטה תעבור, הרי שמאחורי הקלעים הכעס היה רב. רודב חש אותו והחליט שלא להישאר בחברה. "כלכליסט" אגב, חשף את העימותים בין הצדדים כולל האפשרות הריאלית שרודב יפרוש. רודב מגייס את הדח"צים למערכה רודב טירפד גם נסיון של בי־קום להגדיל את מספר הדירקטורים שלה בדירקטור נוסף שימונה על ידה, כנראה דירקטור בלתי תלוי. הוא נעזר בוועדה מיוחדת של כמה מחברי דירקטוריון בזק שהורכבה מהדח"צים אמנון דיק, עידית לוסקי וזאב וורמברנרד,שתמכו בעמדתו לגבי הנושאים השונים. בי־קום ביקשה גם לשנות את תקנוני החברות־הבנות באופן שיאפשר לה למנות בהן דירקטורים נוספים. גם לתיקון זה בזק התנגדה בהיותו, לדעת הדירקטוריון, סעיף מקפח. בזימון ששיגרה בזק לאסיפה הכללית השנתית שלה ב־14 במאי צוינה התנגדותה של החברה לסעיף והיא זו שהתקבלה. "זה היה צפוי. הם לא יכלו לשבת בשקט אחרי מה שקרה עם ההצבעה. הם רצו להוכיח שליטה. הם הראו לו את הדלת", אמר גורם בכיר ותיק בבזק. רודב היה יו"ר נוקשה. מדי חודשיים־שלושה הוא שלח את הדירקטורים כולם לפוליגרף, כשהפעמים האחרונות היו כש"כלכליסט" חשף את העימותים שבינו לבין סרצ'לייט. הוא שינה את מבנה הייעוץ המשפטי וניסה להחליף גם את משרד רואי החשבון של החברה, כדי לנתק אותה מהעבר בראשות אלוביץ' ועסקאות בעלי העניין, אבל בכך לא הצליח. משרד KPMG התפשר על שכר טירחה נמוך ונשאר. סרצ'לייט ופורר ימנו כנראה דירקטור חדש במקום רודב, שאיננו קשור אליהם אלא דמות מקומית מוערכת. עד אז ימונה יו"ר זמני, כשיש סיכוי לא רע שיהיה זה דוד גרנות שהיה יו"ר זמני לפני רודב. מעמדו של המנכ"ל דודו מזרחי, אגב, לא צפוי להיפגע למרות שעבד בצמידות לרודב. בזק מכפילה שווי בעקבות הדו"חות עיתוי ההתפטרות מגיע לאחר התאוששות מרשימה במניית בזק בשבועות האחרונים, זאת אחרי שירדה למחיר שפל של 1.94 שקל למניה ב־16 במרץ, שיא משבר הקורונה. הציגה דו"חות טובים לרבעון הראשון, וכמעט והכפילה את שוויה בשלושה החודשים שלאחר מכן עד השבוע. רודב הצליח להדביק את הצניחה במניה, ולעזוב עם ירידה של 17% בתקופת כהונתו, לאחר שהמניה כבר ירדה בחצי משוויה מאז כניסתו. בעליות אלה באה לידי ביטוי ההתייעלות שהוביל רודב, שינוי מבנה החברה ומינוי מנהלים לחברות־הבנות. הניתוח הביא ברבעון הראשון של 2020 לעלייה של 11% ברווח הנקי לעומת הרבעון המקביל, ל־332 מיליון שקל, זאת חרף ירידה של 3% בהכנסות. סרצ'לייט ובי־קום שהיו מופסדים על ההשקעה, עברו לרווח עם ההתאוששות במניית בזק שגררה התאוששות בבי־קום. להתאוששות תרמה גם כניסתו של השר החדש יועז הנדל שנתפס כמי שיפעל בצורה רכה יותר כלפי בזק וחברות התקשורת. עם זאת, עזיבתו של רודב היא מכה לבזק, ועלולה להוביל ירידות במניה בטווח הקצר, כשבטווח הארוך יותר גורלה יהיה תלוי בזהות היו"ר החדש.	העצמאות שבה ניהל שלמה רודב את דירקטוריון בזק הייתה רחוקה מהשקפתם של קרן סרצ'לייט ודוד פורר, שסברו כי השקעה של חצי מיליארד שקל בלבד תאפשר להם לנהל את החברה. רודב נלחם, ניצח בקרב נקודתי, ופרש בתיזמון מפתיע כי מאס במלחמה	סרצ'לייט רצתה להוכיח שליטה והראתה לרודב את הדלת	סרצ'לייט רצתה להוכיח שליטה והראתה לרודב את הדלת
1	בשיתוף מערכת זירת הנדל"ן ביולי 2019 החליטה עיריית נתניה להגביל את תוספת השטח לדירות בפרויקטים של פינוי-בינוי ל- 12 מ"ר לכל היותר ולשטח דירת תמורה מינימלי שלא יפחת מ-60 מ"ר; זמן לא רב לאחר מכן אישרה עיריית פתח תקוה מסמך מדיניות דומה; בדצמבר 2019 אישרה עיריית תל אביב-יפו מסמך מדיניות להתחדשות עירונית בעיר, הקובע, בין היתר, כי התמורות לדיירים בפרויקטים של פינוי-בינוי יוגבלו לתוספת שטח של 12 מ"ר בלבד ולשטח דירה מינימלי של 60 מ"ר. מאוחר יותר גם מועצת העיר בחיפה הלכה בדרכן של ערי המרכז. במקביל פירסמה מועצת שמאי המקרקעין להערות את טיוטת תקן 21, הקובעת בין היתר כי התמורות הראויות לדיירים בפרויקטים של פינוי-בינוי כוללות תוספת של 25-12 מ"ר לשטח הדירה (זאת לעומת המסמך הקיים המציין כי התמורה הראויה הינה תוספת של 25 מ"ר). אולם את החותמת הסופית לעתידה המתגבש של ההתחדשות העירונית נתנה לפני מספר שבועות הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, כשהודיעה כי לראייתה התמורה הראויה לדיירים בפרויקטים של פינוי-בינוי היא תוספת של 12 מ"ר ולשטח דירה מינימלי שלא יפחת מ-65 מ"ר. המגמה, אם כן, ברורה. עוד ועוד רשויות ומוסדות תכנון מאמצים את מדיניות צמצום הזכויות והגבלת התוספת לדיירים מ-25 מ"ר ויותר, כפי שהיה נהוג עד היום, ל-12 מ"ר לשטח הדירה החדשה. האם המדיניות החדשה נכונה ותסייע לקידום פרויקטים, או שתיקח אותנו צעד לאחור ותגרום להאטה משמעותית בעסקות פינוי-בינוי? ודאות לפני הכל המצדדים במדיניות החדשה טוענים כמובן כי היא תסייע במימוש וקידום פרויקטים רבים. לטענתם, המדיניות כאמור תיצור קודם כל ודאות תכנונית – קידום הליכי תכנון בהתאם לכללים ברורים ואחידים, ביעילות גבוהה יותר ובפרקי זמן קצרים יותר מכפי שקורה כיום. עוד נטען כי המדיניות החדשה תיצור רמת ציפיות אחידה ושוויון לגבי התמורות לדיירים בכלל הפרויקטים, מה שימקד את התחרות על איכות היזם והתכנון, ויאפשר לקצר את תקופת המשא ומתן בין הדיירים ליזם. לבסוף, טוענים התומכים בהגבלות, המדיניות החדשה תביא להפחתת העומס על התשתיות העירוניות ושטחי הציבור. כאשר התמורה לדיירים קטנה יותר, היזם יכול להגיע לרווח הנדרש בפרויקט גם כאשר הוא בונה מספר קטן יותר של דירות, ובכך להקטין את העומס על התשתיות העירוניות ושטחי הציבור כגון מוסדות חינוך, ולאפשר הגדלה של שטחי ציבור בתוכנית. זוהי אינה טענה של מה בכך, משום שהמחסור בבתי ספר, גני ילדים, חניה ושטחים פתוחים מהווה את אחד החסמים העקרים באישור תוכניות ובהוצאתם של פרויקטים רבים מן הכוח אל הפועל. מהצד השני, המתנגדים למדיניות החדשה טוענים כי הגבלת התמורות תהווה חסם משמעותי לפרויקטים של פינוי-בינוי. המדיניות החדשה תגרום לטענתם בראש ובראשונה לפגיעה בתחרות – כיום השוק מאפשר לדיירים לנהל משא ומתן ולהתמקח על תוספת השטח שהם יקבלו לדירתם החדשה; אם יוחלט על קו אחיד ותוספת שווה לדיירים, קבלנים ו/או חברות קטנות או חדשות יתקשו להתחרות בחברות הגדולות בעלות הניסיון וייאלצו "לצאת מהמשחק". כמו כן, ייווצר חוסר שוויון בין התמורות לדירות הקטנות לעומת הדירות הגדולות, שכן התמורות לדירות הקטנות יעלו לעיתים על 12 מ"ר על מנת להגיע לשטח דירה מינימלי כפי שקובעת המדיניות. מצב זה עשוי ליצור התנגדות לעסקות מטעם בעלי הדירות הגדולות יותר, שתמיכתם חשובה ביותר ליציאה לפועל של פרויקטים מסוג זה. בנוסף, תמורה של 12 מ"ר תקטין את המוטיבציה של הדיירים להיכנס לפרויקט. פינוי-בינוי הוא הליך ארוך, מייגע ומסורבל, הטומן בחובו סיכונים רבים, ותמורה של 12 מ"ר בלבד אינה אטרקטיבית דיה כדי לגרום לדיירים להיכנס להרפתקה. ואולם ההתנגדות העיקרית למדיניות החדשה גורסת כי הפחתת התמורות עלולה לגרום לביטול או הקפאה של פרויקטים קיימים, בהם הדיירים כבר הוחתמו על הסכם עם היזם ובהתאם להסכם הובטחה לדיירים תוספת העולה על 12 מ"ר. במצב כאמור לא ניתן יהיה לקיים את ההתחייבויות שניתנו לדיירים, ותידרש הסכמתם מחדש להפחתת התמורות. אם הדיירים לא יתנו את הסכמם לשינוי, ייאלץ היזם לעצור את הפרויקט או לבטל את ההסכם, ושנים של עבודה והשקעה כספית גבוהה יירדו לטמיון. מה עושים כשכולם צודקים? הנוסחה הנכונה היא ככל הנראה שילוב של קולות הבעד והנגד. הרעיון ביצירת כללים אחידים בשיתוף כלל הגורמים הינו רעיון נכון, אך הצלחת המדיניות תהיה תלויה באופן יישומה, ברמת הגמישות והרגישות שתגלה הרשות המקומית בתקופת המעבר, ובקביעת הוראות מעבר מתאימות שיחולו על פרויקטים קיימים. צריך גם לזכור כי השוק זקוק לאורך נשימה. כדי שהמדיניות החדשה לא תביא לסיכול עסקות קיימות ולהגברת תופעת הסרבנות בקרב הדיירים, על הרשויות המקומיות לקבוע הוראות מעבר ביחס לפרויקטים שבהם הוחתמו רוב בעלי הדירות על ההסכמים עם היזם, ולכבד את התמורות שסוכמו בין הצדדים – ובלבד כמובן שהתמורות שהובטחו לדיירים תואמות את המדיניות או הנוהג ששרר ערב המדיניות החדשה. חיוב היזמים לחתוך בתמורות לדיירים עלול לגרום לביטול העסקות או לחלופין להעמדת העסקות במצב סיכון. במצב כזה, יזם שהשקיע כספים רבים יאלץ לתת לדיירים תמורות מאחוזי הרווח שלו ובכך להעמיד את הפרויקט בסיכון ובניגוד לרווחיות המינימלית המומלצת בהתאם לתקן 21. בכך ייצא שכרן של הרשויות בהפסדן. הכותבת היא שותפה במשרד דן בר-אל ושות' – משרד עורכי דין ונוטריון לכתבות נוספות היכנסו אל זירת הנדל"ן >>	השחקנים בתחום ההתחדשות העירונית חלוקים בשאלת השפעתה של המדיניות החדשה על תוכניות הפינוי-בינוי – האם תכשיל אותן או שמא דווקא תסייע במימושם של פרויקטים? עו"ד אורית רימון, שותפה במשרד דן בר-אל ושות', מנסה לתת תשובה חותכת	בונה או הורסת: מה תעשה הגבלת התמורות ל-12 מ"ר?	בונה או הורסת: מה תעשה הגבלת התמורות ל-12 מ"ר?
2	זוכי תוכנית מחיר למשתכן ברחוב דבורה עומר ברעננה גילו לאחרונה כי בפרויקט שלהם תוצמד רק חניה אחת לדירה, בעוד יתר החניות יישארו בידי הקבלן, שלטענתם מעוניין למכור אותן בשוק החופשי. הפרויקט נמצא בהליכי קידום וטרם התקבל לו היתר בנייה. הוא כולל חמישה בניינים בני תשע קומות, ובסך הכל 147 דירות, מהן 27 יימכרו בשוק החופשי והיתר במסגרת מחיר למשתכן. בנוסף לכך הפרויקט כולל שטחי מסחר. המחיר לזכאים עומד על כ־14 אלף שקל למ”ר, וטווח המחירים נע בין כ־1.2 מיליון שקל ל־2 מיליון שקל לדירת מחיר למשתכן. לפי התב"ע, לפרויקט יש 298 חניות תת־קרקעיות. לכל אחת מהדירות שיימכרו בשוק החופשי יוצמדו שתי חניות, ובסך הכל 54 חניות, בעוד ליתר 120 הדירות תוצמד רק חניה אחת. כ־20 חניות יוצמדו לשטחי המסחר. מכל זאת יוצא ש־104 חניות נותרות ללא הצמדה. לטענת הרוכשים, הקבלן כמיל שגראווי מחברת שגראווי SBC אמר להם כי בכוונתו למכור את החניות בשוק החופשי, אף שהמפרט של תוכנית מחיר למשתכן אוסר על כך. לפי המפרט, שהופץ על ידי משרד השיכון בדצמבר 2017, "כל החניות המתוכננות בתחום המגרשים יוצמדו לדירות המתוכננות במגרשים. למען הסר ספק, לא ניתן יהיה להותיר חניות בתחום המגרשים למכירה עתידית". עוד נכתב במפרט כי "עודף חניות יוצמד באופן יחסי בין שוק חופשי לבין מחיר למשתכן". מהקבלן כמיל שגראווי לא נמסרה תגובה. לפי תקן החניה של עיריית רעננה, כל דירה ששטחה מעל 75 מ"ר מחויבת ב־1.7 חניות, ואילו דירות בשטח של 120 מ"ר ומעלה מחויבות בשתי חניות לדירה. מבדיקת שטחי הדירות בפרויקט עולה כי כל 147 הדירות בפרויקט הן בשטח שמעל 75 מ"ר, ו־33 דירות הן בשטח שמעל 120 מ"ר. כלומר לפי תקני העירייה, הפרויקט נדרש ל־260 חניות, והוא עומד בתקן. אלא שהוא אינו עומד במפרט של משרד השיכון. בניגוד שנוצר בין המפרט של משרד השיכון לתקן החניה של העירייה, העירייה קובעת. רוכשי מחיר למשתכן דורשים הצמדת חניות בהתאם להנחיות משרד השיכון, כי עודפי החניות יוצמדו לכלל הדירות בפרויקט, ואילו לקבלן יש אינטרס ברור למכור להם את החניות הללו, אלא שמשרד השיכון אוסר זאת עליו. בנוסף לכך, גם אם יבחר למכור את הדירות לרוכשים בפרויקט, הוא אינו יכול לחייב אותם בכך. המחיר שנקבע לכל חניה במכרז עומד על 28 אלף שקל וכ־3 מיליון שקל לכלל החניות הנותרות. עו"ד ליאור לוי, המייצג כ־50 רוכשים בפרויקט: "פעם נוספת אנחנו עדים לכך שרוכשי נדל"ן בכלל, וזוכי מחיר למשתכן בפרט, עלולים ליפול בין הכיסאות במקרה שזכויותיהם נפגעות. במקרה הנידון מדובר בזכות לחניה נוספת, זכות ששווה הרבה כסף. על כן ראוי שהגורמים הרלבנטיים יבחנו שוב את חלוקת החניות, ויחייבו את היזם להצמיד חניה נוספת לבעלי דירות מחיר למשתכן בפרויקט, זאת על פי כללי המכרז ומדיניות החניות של הרשות המקומית". ממשרד הבינוי והשיכון נמסר בתגובה: "תקן חניה נמצא באחריות הוועדה המקומית של הרשות המקומית, אשר מחליטה את התקן הרלבנטי בהתאם לפרויקט. המשרד יוודא כי הצמדת החניות בפרויקט זה תתבצע לפי התקן של הוועדה המקומית. ככלל, מכרזי מחיר למשתכן מחייבים להצמיד לפחות חניה אחת לדירת מחיר למשתכן, ואכן בפרויקט זה לכל דירה מוצמדת חניה. ככל שישנן חניות עודפות, ניתן להצמיד יותר מחניה אחת לדירה. במקרה זה המשרד בוחן את נושא החניות העודפות ואת האפשרויות הקיימות להצמדתן לדירות". מעיריית רעננה נמסר: “באזור רחוב דבורה עומר תקן החניה הנדרש, על פי מסמך מדיניות החניה של העירייה מתאריך 13.6.2016, נקבע באופן הדרגתי על פי שטח הדירות המתוכננות לדירות עד 75 מ”ר, דירות של 75־120 ודירות מעל 120 מ”ר. על פי בדיקת יועץ התנועה, מספר החניות הכולל המתוכנן שהוצג בבקשה שנידונה בוועדה עומד בדרישות התקן על פי המדיניות המאושרת”.	קבלן ברעננה תכנן לפרויקט 298 חניות, ששליש מהן הוא מתכוון למכור בשוק החופשי. המפרט של משרד הבינוי אוסר זאת, אך העירייה מתירה לו	יזם מחיר למשתכן קמבן לעצמו עוד 100 חניות	יזם מחיר למשתכן קמבן לעצמו עוד 100 חניות
3	ברצלונה תובעת את ניימאר בשל הפרת חוזה, לאחר שהשחקן הברזילאי עזב את המועדון בתחילת החודש לטובת פריז סן ז'רמן. הקבוצה הספרדית כבר הודיעה כי לא תסכים לשלם את הבונוסים בגובה 26 מיליון אירו שניימאר היה אמור לקבל בקיץ, כעת היא מנסה גם לקבל בחזרה כסף ששילמה לשחקן. ביום שלישי הודיעה הקבוצה כי לדעתה מגיע לה לקבל חזרה כסף ששילמה לניימאר כבונוס על הארכת החוזה בשנה שעברה, וכן פיצויים וריבית בגובה 8.5 מיליון אירו. סכום בונוס החתימה לא פורסם. במקביל, ניימאר תובע את ברצלונה במוסדות פיפ"א על כך שלא שילמה לו 26 מיליון אירו בבונוס נאמנות. ניימאר חגג אמש בברצלונה את יום ההולדת של בנו, ביחד עם חבריו מברצלונה שהעלו תמונות מהמסיבה באינסטגרם. התמונות הרגיזו את ההנהלה שכיום נמצאת בסכסוך עם השחקנים המובילים - בעקבות המהלכים האחרונים שלה. בהצהרה שפרסמה ברצלונה ביום שלישי הודיעה כי הגישה את התלונה לפדרציית הכדורגל הספרדית (RFEF), זאת לאחר שהגישה אותה במקור בבית המשפט בברצלונה ב-11 באוגוסט. "ברצלונה הגישה תביעה נגד ניימאר בגין הפרת חוזה ב-RFEF, על מנת שתעביר אותה לפדרציית הכדורגל הצרפתית (FFF) ולפיפ"א", נכתב בהצהרה. "בתביעה, הקבוצה דורשת שהשחקן יחזיר סכום כסף שכבר שולם לו עבור חידוש חוזה, זאת מכיוון שהוא לא עמד בהתחייבויות החוזה, וכן ישלם 8.5 מיליון אירו בפיצויים ו-10% נוספים בריבית. המועדון מבקש גם שאם השחקן יסרב לקחת על עצמו את האחריות, פריז סן ז'רמן תממן זאת". ניימאר חתם באוקטובר האחרון על הארכת החוזה שלו בקאמפ נואו בחמש שנים, ובנוסף לבונוס שקיבל היה אמור להרוויח 26 מיליון אירו נוספים הקיץ. אולם לאחר השלמת ההעברה שלו בסכום שיא של 222 מיליון אירו לפריז, דובר ברצלונה ג'וזף ביבס אישר שהמועדון לא מתכוון לבצע את התשלום מכיוון שניימאר הפר את החוזה שלו. "היו שלושה תנאים לחוזה: ראשית, שהשחקן לא ינהל מו"מ עם מועדון אחר לפני 31 ביולי, שנית, שהוא יביע נכונות בציבור למלא את החוזה ושלישית, התשלום היה אמור לעבור ב-1 בספטמבר כדי לוודא שהוא לא עובר למועדון אחר", אמר הדובר. "מכיוון שהוא לא עמד בדרישות הללו, המועדון לא ישלם את הבונוס, והכסף חזר למועדון". ניימאר לא הכריז בפומבי כי הוא שוקל לעבור לפריז עד ל-3 באוגוסט, היום שבו ברצלונה סיימה את החוזה שלו והוא חתם בקבוצה החדשה שלו. התביעה של ברצלונה הוגשה ימים ספורים לאחר שניימאר השמיץ את דירקטוריון הקבוצה. "יש לי משהו לומר: אני מאוכזב מהנהלת ברצלונה", אמר לאחר הניצחון של פריז על טולוז ביום ראשון. "ביליתי שם ארבע שנים והייתי מרוצה. התחלתי מרוצה, העברתי ארבע שנים מרוצה ועזבתי מרוצה. אבל לא מהם. אני חושב שהם לא צריכים לנהל את ברצלונה, מגיע לקבוצה הרבה יותר מזה, וכולם יודעים את זה. לראות את חברי לשעבר לקבוצה לא מרוצים מעציב אותי כי יש לי שם הרבה חברים. אני מקווה שהמצב ישתפר עבור ברצלונה, שהם ישובו להיות הקבוצה שהיו ויהפכו להיות קבוצה שיכולה להתחרות עם השאר".	הקבוצה הספרדית כבר הודיעה שלא תסכים לשלם את הבונוסים בגובה 26 מיליון אירו שניימאר היה אמור לקבל בקיץ, כעת היא מנסה גם לקבל בחזרה כסף ששילמה לשחקן	ברצלונה תובעת את ניימאר, ניימאר תובע את ברצלונה	ברצלונה תובעת את ניימאר, ניימאר תובע את ברצלונה
4	מניית אינטל נפלה ב-9% לאחר פרסום דו"חותיה הלילה (ה') על רקע עיכובים בהשקת שבבים ה-7 ננומטר החדשניים שלה, ותחזית רווח מאכזבת יחסית לרבעון השלישי. את יום המסחר סיימה בירידה של 1.1% לרמה של 60.4 דולר למניה ושווי שוק של 255.7 מיליארד דולר. התוצאות לרבעון השני אמנם היו חיוביות - רווח מתואם של 1.19 דולר למניה (5.1 מיליארד דולר) לעומת צפי ל-1.11 דולר למניה, ו-92 סנט למניה (4.18 מיליארד דולר) ברבעון המקביל בשנה שעברה. כן נרשמו הכנסות של 19.73 מיליארד דולר לעומת צפי ל-18.55 מיליארד דולר ו -16.51 מיליארד דולר אשתקד (גידול של 20%). זאת בזכות הצורך המוגבר בשבבים לשירותי ענן על רקע מגפת הקורונה. אולם הצפי לרבעון השלישי עמד על רווח מתואם של 1.1 דולר למניה לעומת צפי אנליסטים ל-1.14 דולר למניה. ההכנסות לפי תחזית החברה יעמדו על 18.2 מיליארד דולר לעומת צפי ל-17.9 מיליארד דולר. התחזית לכל השנה עומדת על רווח של 4.85 דולר למניה והכנסות של 75 מיליארד דולר לעומת צפי של 4.81 דולר למניה ורווח של 73.86 מיליארד דולר. אינטל מסרה כאמור שהרווח השנתי עלה ב-20% ברבעון השני לעומת עלייה של 23% ברבעון הראשון. חטיבת המחשוב ללקוחות, שהיא הבכירה ביותר בחברת השבבים, רשמה עלייה של 7% בהכנסות לרמה של 9.5 מיליארד דולר, לעומת צפי ל-9.1 מיליארד דולר. חטיבת הדאטה, שמתמקדת בשבבים לספקי שירותי ענן ויצרני שרתים, תרמה 7.12 מיליארד דולר להכנסות - עלייה של 43%. הצפי עמד על 6.61 מיליארד דולר. התוצאה הושגה בזכות התגברות הלמידה והעבודה מרחוק עקב מגפת הקורונה. חטיבת הפתרונת בתחום הזיכרון רשמה זינוק של 76% בהכנסות - ל-1.66 מיליארד דולר, ולעומת צפי ל-1.29 מיליארד דולר. החברה סיפקה כאמור חדשות לא חיוביות בנוגע להשקת שבבי ה-7 ננומטר שלה - שבבים שאמורים להתחרות באלו של AMD. מהצהרתה עולה כי יחולו עיכובים נוספים בהשקה והיא מסרה כי חל עיכוב של כשנה בלוח הזמנים המיועד שלה. זאת לאחר שבשנה שעברה הצהירה שתאריך היעד יהיה ינואר 2021. בעקבות זאת מניות AMD עלו ב-6% במסחר המאוחר.	חברת השבבים אמנם סיפק תוצאות מפתיעות לטובה לרבעון השני, אך הציגה תחזית פחות חיובית לרבעון השלישי עם רווח של 1.1 דולר למניה לעומת צפי ל-1.14; כן הודיעה על דחייה נוספת בהשקת שבבי ה-7 ננומטר החדישים שלה	תחזית רווח מאכזבת של אינטל הורידה את המניה ב-9% במסחר המאוחר	תחזית רווח מאכזבת של אינטל הורידה את המניה ב-9% במסחר המאוחר
5	בניגוד לאביו האדריכל יצחק ישר, האדריכל אבנר ישר (57) מזוהה עם בניית העתיד. בשעה שיצחק ישר תכנן מבנים כמו מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון בית התפוצות, דיזנגוף סנטר והמרכז למחקר גרעיני, הבן הפך לדובר בולט של חזון המגדלים, "רחובות עומדים" בני 30–40 קומות בלב הכרך. בין המגדלים שתכנן ניתן למצוא את רוטשילד 1, רוטשילד 17, מגדל W, מגדלי מרום נווה ברמת גן ופרויקט השוק הסיטונאי, שהוא עוסק כיום בתכנונו. לאור זאת, קצת מפתיע לגלות שישר עצמו מתגורר - עם אשתו ושני ילדיהם, תאומים בני שנה וחצי - בדירת גג בבניין בן ארבע קומות ברחוב דובנוב בתל אביב. הסנדלר הולך יחף. "בהחלט יכול להיות שאגור יום אחד במגדל, אני חושב שזה מקסים", הוא אומר, "אני מאוד אוהב נוף, מאוד אוהב את האוויר הפתוח. הדירה שבה אני גר נמצאת בצומת שיש בה פרספקטיבות אורבניות לחלוטין של כבישים ובנייני משרדים מול העינים ואני אוהב את זה מאוד, זה יותר חשוב לי מאשר שיהיה לי דשא. למרות זאת, נראה לי בהחלט שיום אחד ארצה לגור במגדל, להסתכל על הנוף ולהרגיש כמו באיזה סרט. אני לא נמנע מלגור במגדל בגלל איזו אידיאולוגיה". איכות חיים עם עוד 400 דיירים בבניין יכולה להיות נסבלת? "זו איכות חיים פנטסטית לגור במגדל. אני גר בבניין עם מעלית ישנה שאי אפשר להכניס אליה עגלת תאומים, אז צריך לפרק אותה כל הזמן. אצלי בבניין צריך להוריד את הזבל במעלית, במגדל אתה יכול לזרוק את האשפה בקומה שלך. כשאת גרה בקומה רביעית את יודעת שיש מעליך מישהו בקומה חמישית שלפעמים הולך עם כפכפים. זהו. אז מה אכפת לך אם מעלייך יש 10 או 37 קומות? אם יש חניה, אם יש מספיק מעליות, אם הכל נקי ונחמד - מה אכפת לי? לכל דבר יש מעלות וחסרונות, ודייר שלא מכבד את השכנים שלו יכול להיות בכל מקום, גם לא במגדל". אבל אם אתה כל כך מאמין בתרבות המגורים הזו, מדוע אתה לא מממש אותה? "חוסר הנגישות של המגדלים למעמד הביניים מאוד מציק לי, כי אין אדריכלות בלבד, לאדריכל יש אחריות חברתית. ככל שיבנו פחות דירות בתל אביב כך מחירי הדיור ימשיכו לעלות עוד יותר. אני לא רוצה להיות חלק מהקבוצה שגרה במגדלים כיום. אני איש פרטי, אבל מבחינה ציבורית אני לא חושב שזה נכון שאחיה באחד ממגדלי העשירים האלה. אני בהחלט רואה את עצמי חי עם המשפחה שלי במגדלים בעתיד, כשהם יהיו יותר עממיים, אף שקשה להגיד היום 'עממי' על דיור בתל אביב. אני כן רואה את עצמי גר במגדל פחות אליטיסטי". אליטיזם מייצר בך אנטי? הרי אתה נמנה עם מי שיכול להרשות לעצמו להתגורר גם היום במגדל. "אליטיזם לא מייצר בי שום דבר. אני לא אליטיסט, אני פשוט לא חלק מהמיליה הזה. לכל אחד יש אופי, אהבות מסוימות וערכים מסוימים. בעיניי, כרגע לפחות, במגדלים שהיום יכולתי לגור בהם, יש משהו מנקר עיניים שאני לא חפץ להיות חלק ממנו, אף שאין לי שום דבר נגד מי שחפץ לחיות במגדל. עם זאת אני נוסע באוטו מפואר, אני לא איזה צדיק. כל אחד עושה את המאזן הכללי שלו ומוצא את פינתו, אין לי שום דבר נגד עשירים. הם אנשים טובים לא פחות מכל אחד אחר". איך בכלל המגדלים, שיכלו להיות פתרון דיור נהדר למעמד הביניים, הפכו להיות מעוזי האלפיון העליון? "מה שקרה במגדלים הראשונים הוא שהעשירים קנו הרבה דירות ואיחדו אותן. בניינים שהיו אמורים לאכלס 120 יחידות דיור - שזה דבר מצוין מבחינת ניצול הקרקע - מאכלסים 30 משפחות שחצי מהזמן בכלל בחו"ל. "אני דוגל באידיאולוגיה שאומרת שמגדלים חוסכים שטח ומביאים לציפוף חיובי של העיר, אבל בסוף ברוטשילד יש מגדל אחד שבמקום 120 דירות יש בו רק 37. כשאני עובר לידו בלילה ורואה אותו חשוך, כואב לי הלב. האנשים שקנו בו דירות הם אנשים טובים ויקרים, שמסתובבים בעולם ומביאים עבודה לארץ, הכל בסדר, אבל זו לא המטרה. אם זו המטרה אז לא צריכים מגדלים, אותן 37 משפחות יכולות לקנות וילות בהרצליה פיתוח. המגדלים כיום הם לא מה שהם היו צריכים להיות. היו צריכים להיות מגדלים עם 400 דירות קטנות, אבל שלא יהיה סלאמס. משלמים אחזקה ושומרים על הבניין, כך שכמות הדיירים לא בהכרח מייצרת זולות". "עיר זה דבר דינמי" ישר עובד ממשרדו המונה 50 עובדים שברחוב אוסישקין בתל אביב ומגדיר את עבודתו "בניין הארץ". הוא משרטט ללא הרף, וצליל רישומיו על הדף מלווה את הראיון. על המחשב במשרדו הדמיה של בניין ירוק שתכנן לסאפ ברעננה, "קופסת זכוכית שקופה, ומחוצה לה מערכת תריסים שנפתחת ונסגרת לפי עוצמת השמש. כשהשמש נעלמת, הבניין הופך שקוף לגמרי". הסקיצות האדרכיליות של ישר נראות כיצירות אמנות בפני עצמן. במקביל הוא עובד על בניין משרדים בן 30 קומות שיוקם במקום בית החרושת של טרה ברחוב יגאל אלון בתל אביב ויורכב משני מגדלים מחוברים, "אחד בן 30 קומות, אחד יתחיל רק מהקומה ה־20. לוקחים בניין אחד ומפצלים אותו לשניים, וזה יוצר כל מיני סיטואציות מעניינות". עוד הוא עובד על בניין סול בגבעתיים, 57 קומות שבהן 300 יחידות דיור. "לשמחתי הרבה, משהו בשיח הציבורי על מגדלים מתחיל להשתנות", הוא אומר, "המגדלים הראשונים למגורים שנבנו בתל אביב באמת משרתים אוכלוסייה מאוד עשירה, זאת עובדה ואין עליה ויכוח. מתוך זה צמחה, אולי באופן טבעי, הדעה הקדומה שאומרת שמגדלים מיועדים רק לעשירים, אז זה לא מענין אותנו. זה לא צריך להיות ככה. אם לא נפנים את המצב שלנו נהיה בצרות צרורות. אנחנו מדינה קטנטונת, ובעוד 30 שנה נהיה 15–17 מיליון איש אם לא יותר. כולם רוצים קורת גג מעל הראש, ואם לא נהיה מחושבים בניהול משאבי הקרקע שלנו הכל יתכסה באספלט ובבטון, יווצרו זיהומים נוראיים, בזבוז של זמן ושל משאבים. לקבל את פיסת הדשא שלך, אבל להגיע אליה רק ב־9 בלילה ולצאת מהבית ב־5:30 לפנות בוקר בגלל הפקקים - לא בטוח שזה משתלם. "הגישה שטוענת שהרכב הוא המלך די פשטה את הרגל. זה תהליך שהיישום שלו לוקח שנים, אבל הוא חלק משינוי תפיסתי בכל העולם, של הרחבת מדרכות וצמצום כבישים. הערים המוצלחות ביותר בעולם הן כאלו שהולכים בהן ברגל, וכדי שיהיו מקומות כאלו הערים צריכות להיות מרוכזות. צריך לצופף את הערים, ואחת הדרכים לעשות את זה היא לבנות לגובה. אני לא אומר שכל העיר צריכה להיות מגדלים ונקיקים בין מגדלים, אפילו ניו יורק היא לא ככה, אבל להקיא החוצה את המגדלים לפריפריה העירונית, כמו בנים חורגים ולא כל כך אהובים - זה לא נראה לי נכון. "יש תוכנית מתאר חדשה שעומדת להיות מופקדת לכל תל אביב עד שנת 2025, והיא די חוסמת את האפשרות לבנות מגדלים בחלק הפנימי של העיר, מאבן גבירול בצפון ועד אלנבי בדרום. למעשה, היא חוסמת את האפשרות אפילו לבקש היתר למגדל. אני מאוד מקווה שהתוכנית הזו לא תאושר ככה, היא לא נותנת מקום לבוא ולשכנע. כל מה שניתן יהיה לבנות בחלק הפנימי של תל אביב הוא עוד 2.5 קומות במסגרת תמ"א 38". למה זו בעיה? "עיר זה דבר דינמי. אני תמיד חושב על פריז, עיר יפהפייה, אין יפה ממנה, היא כמו תכשיט. אין פעם שאני לא הולך בה ומוקסם. מצד שני, מכיוון שאסור לבנות בתוכה בנייה חדשה, לאט לאט אני מתרשם שכל היופי הזה - שתמיד יהיה מרהיב, אין ויכוח - מתחיל קצת להיראות קצת כמו דיסנילנד, קצת תפאורתי. לא קורה בו כלום, הוא לא משתנה, אין בו חיים או התחדשות. "בלונדון, שאני גם מאוד אוהב, יש בניין ישן ולידו מגדל חדש, עני ליד עשיר. אתה מרגיש חיים. הם עושים שגיאות, אבל לפחות הם מנסים. מגדל "השארד" בלונדון הוא הבניין הכי גבוה באירופה: פירמידת זכוכית עצומה, מאוד נועז ויפה אבל חריג. אני מסתכל עליו ועד היום עוד לא החלטתי אם אני אוהב אותו או לא. בפריז בנו מגדל אחד בן 30 קומות בסן מישל עם קניון זוועתי מתחתיו, ומאז אומרים: 'זהו, אין יותר מגדלים'. זו בעיה. "ככל שיבנו פחות בתל אביב כך מחירי הדירות ימשיכו לעלות. היום חדר בתל אביב עולה מיליון שקל, ובעוד 10 או 15 שנה חדר יעלה מיליון דולר. כולם תמיד ירצו לגור בתל אביב, כי כולם רוצים לגור בעיר הגדולה. אחת הדרכים לאפשר את זה היא לבנות הרבה יחידות דיור, ולא רק גדולות, גם קטנות. כיום בונים בתל אביב דירות בשטח של 130–140 מ"ר - מישהו צריך לשלם על זה כשהקרקע כל כך יקרה, ואז דירה עולה 5 מיליון שקל. אם היו נבנות גם דירות קטנות יותר, של 40 מ"ר, הן היו עולות מיליון שקל ומאפשרות למי שרוצה לגור בתל אביב לעשות את זה. אבל זה לא כל כך קורה. לא מספיק". איזה קו רקיע הכי מדבר אליך? ניו יורק? לונדון, דובאי? לאן אנחנו צריכים לשאוף? "שילוב של ישן וחדש על ציר הזמן. עכשיו קו הרקיע פה, ובכל תקופה הוא צריך להיות במקום אחר. כל דור יחליט איפה ואיך, אבל העיר צריכה להיות גוף חי. אי אפשר לקחת חצי מהעיר החשובה בישראל ולעשות ממנה מוזיאון בצורה מלאכותית. צריך לשלב בנייה קלאסית לגובה בתוך העיר ולעשות את זה מאוד בזהירות, עם הרבה עדינות. קשה לקבל את זה שלוקחים חצי עיר ואומרים: 'אין יותר מגדלים'. זו אולי תגובה למה שהיה קודם, כשהמגדלים צמחו פה באופן קצת מקרי, אבל צריכה להיות סינתזה. במזרח ובדרום תל אביב יש פוטנציאל אדיר להתפתחות העיר וליצירת עשרות אלפי מקומות דיור ותעסוקה". אם זה כל כך הגיוני, למה זה כל כך קשה? "ערים מפסידות מדיור ומרוויחות מתעסוקה. בתל אביב, מתוך הכנסות של 2.7 מיליארד שקל בשנה - 2 מיליארד שקל מגיעים מעסקים. מגורים מחייבים את העיר לממן חינוך, בתי כנסת, קופות חולים, בתי אבות ובתי קברות. במשרדים העיר אחראית רק על פינוי אשפה ומקבלת פי שבעה ארנונה, אז האינטרס של ראשי הערים הוא לא להביא מגורים אלא עסקים לעיר שלהם. משהו לא נכון בזה, כי מי שמביא חיים לעיר אלו התושבים שלה. ראש עיריית תל אביב, ואני מבין אותו, לא רוצה להיות בגירעון. הוא רוצה שיהיה לו כסף לעשות את מה שהוא עושה". "אין סיבה להוסיף ערים" שכונות הדרום הוזנחו לדעתך? הן הופקרו מבחינה תכנונית? "יש נתק רציני מאוד בין תל אביב לבין השכונות שלה. כששואלים מישהו שגר בשינקין איפה הוא גר הוא אומר תל אביב, כשאתה שואל מישהו שגר ביד אליהו איפה הוא גר הוא אומר ביד אליהו. יש TLV ויש את השכונות, והן לא מחוברות. "אני לא יודע אם השכונות הופקרו, זה כבר שיפוט מוסרי. אני לא חושב שמישהו בכוונה תחילה רצה להזניח אותן, אבל יש עניין תודעתי, איך אתה רואה את גבולות העיר שלך. כיום יש את TLV המשגשגת והידועה בכל העולם, אבל אותה עיר קטנטונת - חצי מהשטח שלה בכלל לא נכלל בחגיגה הזו. חייבים למצוא דרכים לשנות את זה. אני עובד על תוכנית שתחבר את כל העיר, אף שאף אחד לא שכר את שירותיי. אני מנסה למצוא דרך שבה העיר תהיה כזו שניתן ללכת בה ברגל, שהמרחקים בה יתקצרו ושהתחושה תהיה שכל העיר היא חטיבה אחת - לא 'תל אביב' עם שכונות לוויין". החזון הזה יכול להתגשם בלי מערכת תחבורה ציבורית מצוינת, שאינה קיימת היום? "תחבורה ציבורית טובה וקלה לשימוש זה דבר שחייב להיות פה. אני חושב הרבה על למה דווקא הנושא הזה לא מצליח להמריא. יש לי תאוריות קונספירטיביות: כנראה שהמדינה מרוויחה הרבה מיבוא מכוניות וממסים על דלק, כי עובדה שברגע שהחליטו לעשות כיפת ברזל - בתוך שנתיים קיבלנו מה שאין לאף אחד בעולם. זה רק אומר שאם מחליטים, אין שום סיבה בעולם שלא תהיה פה תחבורה ציבורית נהדרת". כי ראשי ערים חושבים למרחק של קדנציה? "רון חולדאי הוא לא ראש עיר קטנה, הוא סוג של ראש ממשלה. הוא הוכיח את עצמו כאיש ביצוע יוצא מן הכלל, ואם היו נותנים לו לעשות רכבת תחתית הוא היה מקים אותה. אם אין תקציב - הוא היה יכול לקחת אג"ח מהציבור. עיריות בחו"ל מגייסות כסף מהציבור, יש ערים יציבות וחזקות שיכולות להחזיר, אבל לחולדאי אסור. כנראה שיותר חשוב להקים רכבת מתל אביב לאילת. הרי גם אם ייתנו כרטיסי טיסה חינם לאילת ב־30 השנים הקרובות, כמה ייסעו?" באילו עוד ערים היית רוצה לראות מגדלים? באר שבע? קריית גת? אופקים? "אם היום חיים במדינת ישראל 8 מיליון איש, וב־2035 יהיו כאן 16 מיליון איש, אז הנושא הזה הוא בעיה ארצית ולא תל אביבית. צריך לשכן 8 מיליון איש, ואין סיבה להוסיף עוד ערים ועוד יישובים. כדי שמיליון וחצי איש יגורו בבאר שבע והיא תשגשג, היא צריכה להיות יותר מאוסף של שיכונים. היא צריכה להיות עיר שאפשר ללכת בה ברגל, עיר עם בתי קפה ומקומות שאפשר להסתובב בהם. אז כן, צריך להרים שם בנייה לגובה. כיום אנחנו מתכננים שם ארבעה מגדלים בני 30 קומות. אם הייתי אומר לך את זה לפני כמה שנים, היית חושבת שאני שיכור. באר שבע היא עיר בעלייה, וגם חיפה. דברים משתנים והן הופכות לאטרקטיביות". "כשנכנסתי לעבוד היה רק שם" הבניין שמעורר בו הכי הרבה השראה בארץ, לדבריו, הוא "מוזיאון תל אביב לאמנות שאבא שלי תכנן. אני מטייל עם הילדים שלי בסביבתו וכל הזמן אומר להם: 'סבא שלכם עשה את זה'. אני מאוד אוהב איך שהבניין יושב במגרש, יש לו תנוחה, כמו כלב שמגיע למקום שלו, מסתובב ומסתובב עד שהוא מוצא את התנוחה שנוחה לו וזה נראה הכי נכון. זה שיא החוכמה באדריכלות: משהו לא מאיים, לא מפואר מדי, לא עממי מדי, תנוחה של הבניין שיש לה פרופורציות מדויקות. יש בזה קסם, אין לזה נוסחה". יצחק ישר נפטר לפני קרוב לשנתיים, בגיל 90, ואילו אמו של אבנר, זמרת המצו־סופרן רמה סמסונוב, נפטרה לפני קרוב לשנה, בגיל 91. "להיפרד מההורים זה תמיד משמעותי, גם אם זה קורה כשהם בשנות ה־90 לחייהם", הוא אומר. ישר גדל בבית בוהמייני, עם שני הורים חזקים, כריזמטיים, מפורסמים ומרוכזים מאוד בקריירה שלהם, מעט פחות בגידול הילד שנולד להם. הם התגרשו כשהיה ילד, ומאז הספיק כל אחד מהם להינשא עוד פעמיים. "מה שמדהים זה שאף על פי שהם נפרדו כשהייתי בן 3, 50 שנה אחר כך, כשהייתי בן 53, הם עברו להתגורר באותו בית אבות. אני מדמיין את אמא עוברת ליד אבא במסדרון", הוא צוחק. בראיון קודם סיפר כי "אמי, שהיתה כוכבת גדולה, היתה אשה קשה. כל החיים היו סביב עבודתה. היא היתה חוזרת מאוחר מהופעות ולכן לא קמה בבוקר להכין לי סנדוויצ'ים. אבי היה גבר חכם, קורא ספרים, אבל גם חתיך שהשקיע את רוב מרצו בנשים. הוא היה לוקח אותי איתו לבתי קפה בזמן דייטים שלו, והייתי יושב בצד. זה היה מרתק, אבל רציתי שיישב איתי ולא עם הבחורות". זה לא פשוט לגדול בצלם של אב ואם מפורסמים, בעיקר כשאתה ואביך באותו מקצוע. "אתה גדל בתוך מקצוע שבו כשאתה פותח את הדלת אומרים: 'הבן של' הגיע. נדרשות לך שנים כדי להפסיק להיות 'הבן של' ולעמוד בזכות עצמך. זה אולי פותח לך דלתות, אבל חובת ההוכחה עליך. אתה רוצה להיות אתה, אבל אתה עדיין 'הבן של', זה גם תהליך אישי של הגדרה עצמית. "זה שאבא שלי לא עשה לי הנחות זה דבר טוב. היו שנים שהייתי בדיסוננס, כלפי חוץ הייתי 'הבן של ישר', אבל המצב במשרד היה די רע. כשהתחלתי לעבוד המצב היה רע מאוד, חשבו שאני גדל לתוך המקצוע עם כפית של כסף בפה, אבל במציאות לא היתה עבודה. "נכון שאבא היה אדריכל עטור פרסים, אבל כל הקליינטים שלו היו ממפא"י, ואני התחלתי לעבוד כמה שנים אחרי נפילת מפא"י. אבא לא השכיל ליצור לעצמו קליינטורה בשוק הפרטי, שהתחיל אז לצמוח, כך שהיה שם, אבל לא היו תוכן ועבודה מאחוריו. היה את השם של אבא, השתמשתי בו והיתה לי סבלנות, ובסוף הגענו למקום טוב". ההורים שלך היו טוטאליים מאוד בעיסוקים שלהם. מה ההבדל ביניכם? "אני לא חושב שאני בן אדם פחות טוטאלי בעבודה מהם, אבל בניגוד אליהם אני כן איש משפחה. הם במהות שלהם לא היו אנשי משפחה, ועבורם משפחה וילדים לא היו בראש סדר העדיפויות". אתה כועס עליהם? "אין בי כעס על הצורה שבה גדלתי. כל אחד יוצא מילדותו עם מטען כזה או אחר. עוד לא הוכח אילו אנשים יוצאים מעניינים יותר — אלה עם הילדות היותר מאושרת או הילדות הפחות מאושרת. "זה קצת כמו שהתלמידים הטובים בכיתה לא בהכרח מפתחים קריירה מצליחה כשהם גדלים. במבט לאחור, לא הייתי משנה כלום בחיים שהיו לי, גם אם היתה לי אפשרות לעשות את זה". "אני אוהב הפתעות" כיום ישר נמצא בעיצומו של פרק ב' אינטנסיבי בחייו. לפני שלוש שנים נישא לאשתו השנייה, השחקנית רונית אלקבץ, ויחד הם מגדלים את ילדיהם המשותפים, עומרי ושאלימר. מנישואיו הראשונים הוא אב לשלושה: תות, תרה ותאי (29, 23, 22). "הורות בגיל יותר מבוגר זה דבר מקסים", הוא אומר, "אני מסתכל על עצמי כהורה צעיר - הייתי אז לחוץ כלכלית, רציתי להוכיח את עצמי, רציתי לקנות דירה. כשהגבר הוא המפרנס העיקרי ויש לו רצון לפתח קריירה מצליחה, אז הוא הופך לאדם מאוד לחוץ. הרבה פעמים אין לו זמן ואין לו כוח, אין נינוחות נפשית שמאפשרת ליהנות מהילדים. "היום, כשאני מסתכל על הילדים הגדולים שלי, אני כבר יודע כמה מהר הכל עובר. כשהם קטנים אתה חושב: 'טוב, שכבר יסיים להיות תינוק, שיהיה יותר עצמאי' - אתה רוצה להשתחרר. תמיד הייתי מאושר להיות אבא, אבל ההורות היתה סוג של עול. עכשיו אני נהנה מזה, יש איזה רוגע, אני לא מחכה שכבר לא יהיו תינוקות. אני יודע שמקסים עכשיו ושיהיה מקסים גם אחר כך". מה עוד משתנה בסיבוב השני? "כשהייתי אבא צעיר פחדתי מטעויות, פחדתי שאם נתתי להם עונש הילדים ילכו לפסיכולוג כל החיים. אתה חושב שמה שאתה עושה יקבע את הגורל שלהם, אבל מילד לילד אתה מבין שאתה לא מגדל אותם. הם גדלים לבד, ואתה רק מלווה אותם. כשהחזקתי את התאומים, אחד בימין ואחת בשמאל, הבנתי שמהרגע שהם יצאו מבטן אמם הם באו לעולם עם אופי מלא. לא הבנתי את זה בילדים הראשונים. אחת היא כולה סערה ואש ואחד רגוע ומבסוט, וזה רק הולך ומתגשם לנגד עיניי. "הדבר הכי חשוב זה היכולת שלך להיות יותר משוחרר, כי השחרור הזה נעים לילדים. זה לא נעים לגדול ליד מישהו לחוץ. הדבר הכי חשוב שעשיתי בחיים שלי זה הילדים שלי, אין לי שום ספק בזה. כשאני אעצום את עיניי המחשבה האחרונה שלי לא תהיה על המגדלים שבניתי, אלא על הילדים שלי. מבחינתי הם הדבר הכי נהדר שיש". ואיך זה לנהל זוגיות שנייה באמצע שנות ה־50 שלך? "אין ספק שבגיל 55 שונה מאוד מאשר בגיל 25. יש הבדל ביכולת לתת, לקבל, לאהוב באמת. לא להיות מאוהב, אלא לרצות שהאדם השני יהיה מאושר. יש כאלה שיש להם את זה כבר בגיל 25, אבל כשאתה לא יודע מי אתה, איך תדע מה מתאים לך? אתה יותר מבוגר, יותר בשל, זה מאפשר לך לחוות את הזוגיות בצורה יותר נינוחה ויותר כיפית. "יש לי בת זוג חכמה ומוכשרת, אני רואה דברים כמו שהיא רואה וזה מעשיר לי את העולם. כל כולי הערצה לאשתי. אני שמח להיות איתה, בשלמות שלה, לא בודק מה מתאים לי יותר ומה מתאים לי פחות. היא אדם מאוד מיוחד, יצירתית, מדויקת, ממוקדת, חושבת על דברים באופן שמראה לי זוויות שלא חשבתי עליהן. כל החוויה של לחיות לצדה מעשירה אותי". איפה אתה רואה את עצמך בעתיד? "אני הכי אוהב כשאין לי מושג. אני אוהב הפתעות, אני לא רוצה לדעת מה יהיה. יש מיליון ספרים שאני רוצה לקרוא, מיליון אופרות שאני רוצה לשמוע, מיליון הצגות ומקומות שאני רוצה לראות, מגדלים שאני רוצה לתכנן, מוזיאונים, ספריות, ערים וערים תת־מימיות. העולם לא מצטמצם, אני מרגיש שהאפשרויות רק הולכות וגדלות".	האדריכל אבנר ישר, שחתום על מהפכת המגדלים בתל אביב, מפתיע בחזון סוציאליסטי: "לא לילד הזה פיללנו. במגדלים כיום יש משהו מנקר עיניים שאני לא חפץ להיות חלק ממנו. אני נוסע באוטו מפואר, אני לא איזה צדיק, אבל במגדלים אגור רק כשיהיו עממיים יותר"	"לא אגור במגדלי העשירים"	"לא אגור במגדלי העשירים"
6	קפה: בשבח האיטיות הבקבוק החדש של Soma הוא פתרון אידאלי לנשיאת משקה חם: פשוט שמים במסננת המובנית חליטה או קפה, מוזגים מים רותחים, סוגרים ויוצאים לדרך. מעדיפים חליטה קרה ואטית של קפה? שימו במקרר ללילה, והקסם יקרה מעצמו. 40 דולר בהזמנה מוקדמת. בישול: קופסת קסמים ההנחה שמאחורי Prepdeck היא שהמטבח שלנו מבולגן מדי, והפתרון לכך הוא מעין מיני־מטבח, מלא במגירות, אביזרי חיתוך, כלי מדידה ותאי אחסון שאמור להיות החבר בזמן הבישול. במשיכה קלה מקפלים מהקופסה קרש חיתוך וקוצצים את כל המרכיבים לתוך תאים קומפקטיים, בהתאם למתכון מהאייפד שמונח על התקן ייעודי. 109 דולר. לגו: בשירות הוד מלכותה בשבוע שעבר כיכב כאן קונספט לרחפן משפחתי מבית אסטון מרטין, אבל הפעם זה הדבר האמיתי: דגם לגו מוקפד של האסטון מרטין DB5, זו ששימשה את ג'יימס בונד. הוא מורכב מ־1,300 חלקים, וכולל אפילו את כיסא המפלט המפורסם, שאותו ניתן להקפיץ בלחיצת כפתור. 150 דולר. משחק: בתוך הים משחקים של התאמת צבעים הם סוגה פופולרית ואהובה, וכל מי שאוהב את הז'אנר חייב לבדוק את הלהיט החדש "Tiny Bubbles". לפי התפאורה ניכר שהכל מתרחש מתחת לפני הים, ובמקום צורות אחידות יש הפעם בועות במגוון גדלים, כאשר שילוב של רביעייה מאותו צבע מביא לפצלוח שלהן. התמכרות כיפית במיוחד, תמורת 3.99 דולר לאייפון ואנדרואיד. אלכוהול: יש קוקטייל גדול מהחיים העצמה נשית היא עניין חשוב, ואם אפשר לשלב אותו עם אלכוהול — בכלל טוב. "Free the Tipple" הוא ספר קוקטיילים חדש שכולל 60 מתכונים בהשראת נשים איקוניות, ממרלן דיטריך עד ריהאנה וסרינה וויליאמס. הקוקטייל של לוסיל בול, למשל, הוא קיצי ומרענן במיוחד, מבוסס על בקבוק רוזה שלם, סירופ תות ומיץ לימון. 15 דולר. תחבורה: בובה של אוטו המיקרולינו, מכונית עירונית קטנטנה עם מנוע חשמלי, הוצגה לראשונה בתערוכת הרכב בז'נבה לפני שנתיים, ועכשיו סוף סוף קיבלה אישור לייצור מסחרי. מה שהכי מעניין בה, מלבד העיצוב המדליק, הוא שהחברה שעומדת מאחוריה מתמחה בכלל בקורקינטים וצעצועים מוטוריים לילדים. המהירות המקסימלית של הרכב היא 90 קמ"ש, המחיר עדיין לא נקבע. סרט: המירוץ למחשב הקטן ביותר ב־1989 חברה קטנה מעמק הסיליקון, General Magic, עמלה על פיתוח פורץ דרך: מחשב אישי קטן כל כך שאפשר להכניס אותו לכיס. היו שם כמה מהמוחות הטכנולוגיים המבריקים אז, אבל גם נאיביות: אפל, שאותה הם החשיבו לבעלת ברית, הקדימה אותם עם מוצר שנקרא ניוטון. דוקומנטרי חדש מספר על המירוץ הטכנולוגי המרתק הזה.	דגם לגו של האסטון מרטין של ג'יימס בונד, ספר קוקטיילים חדש בהשראת נשים איקוניות וקופסת קסמים לכל מי שהמטבח שלו מבולגן מדי	מה הלאה: החידושים החמים ברשת	מה הלאה: החידושים החמים ברשת
7	בראיון למגזין TheAge ב־2012, חשפו בני משפחתו של ניימאר את הביטוי הברזילאי שהפך למוטו של המשפחה. את הפתגם calca de veludo ou bunda de fora קשה לתרגם, אך מדובר בסוג של שילוב בין "חיים רק פעם אחת", "רק המעז מנצח" ו"תמיד אלך בדרכי שלי". לאורך החיים הקצרים של ניימאר, בן 25 בסך הכל, זה בדיוק מה שהוא עשה. מגיל 3-4, אז התחיל לשחק כדורגל ברחוב עם ילדים גדולים וקשוחים ממנו ועד המעבר מברצלונה לפריז סן ז'רמן במחיר שמנפץ את כל השיאים - 222 מיליון יורו. ניימאר תמיד לקח סיכונים ומשפחתו תמיד עודדה אותו לעשות זאת, וההצלחה שלו מבוססת על כך. אביו של ניימאר היה שחקן כדורגל מקצועי לא רע, אבל "לא באיכות הגבוהה ביותר", כפי שהעיד על עצמו. ב־1992 עבר עם משפחתו למוג'י, עיר תעשייתית כ־40 קילומטר מזרח לסאו פאולו, ושם נולד ניימאר ג'וניור. באותה תקופה הבין האב שהקריירה שלו בכדורגל לא יכולה להמשיך, והמשפחה עברה לבית הוריו בסאו פאולו. כדי להתמודד עם הקריירה שהסתיימה, ניימאר האב החל לעבוד בשלוש עבודות שונות. בזמן שאביו עבד, ניימאר ג'וניור בילה את רוב הזמן שלו בלטפח את האהבה הגדולה שלו, כדורגל. אביו דחף אותו לשחק עם ילדים גדולים יותר ולקחת סיכונים. הוא עודד אותו להטעות אותם עם הגוף והרגליים, ואפילו לעצבן אותם כדי להראות עליונות ולגרום להם לשנות את הגישה שלהם כלפיו. סקאוטים שמו עין על ניימאר כבר בגיל שבע, והוא חתם בקבוצת אתלטיקה פורטוגזה. כשהיה בן 11 הציעה סנטוס - המחזיקה באחת מאקדמיות הכדורגל המשובחות בברזיל - סכומים נאים להוריו כדי שיעבור. המשפחה השתמשה בסכום זה כדי לרכוש את הבית הראשון שלה, ואז הבין האב כי הוא צריך להתפטר מעבודתו ולהתמקד בדבר אחד בלבד - להפוך את הבן שלו לכדורגלן מקצועני שירוויח מאות מיליונים. הסיכון היה ענק, אבל calca de veludo ou bunda de fora. ההשבחה מתחילה בבית בגיל 14 ניימאר ומשפחתו התחברו לסוכן הכדורגל הברזילאי ואגנר ריברו, שלקח את הילד לפגישות בריאל מדריד. סנטוס חששו שיקחו להם את השחקן הצעיר, שלא חתום על חוזה מקצועי, עוד לפני שיתאמן עם הקבוצה הבוגרת. כשחזר לברזיל, סנטוס כבר הציעה לו חוזה מקצועני ראשון של 3,000 דולר בחודש. בגיל 16 החוזה שודרג ל־40 אלף דולר בחודש, ובגלל שהקבוצה לא היתה מסוגלת להציעה סכום גבוה יותר - היא הציעה לו ולאביו 40% מכל העברה עתידית. כדי להפוך את העסקה לעוד יותר מתוקה עבור האב, סנטוס קישרו אותו עם דלסיר סונדה, בעלים של רשת סופרמרקטים ואחד העשירים באוהדי הקבוצה. סונדה רכש מאביו של ניימאר אחוזים מאחזקתו בילד עבור סכום של כ־2 מיליון דולר, וניימאר נהיה מיליונר לפני גיל 17. כיום הקרן של סונדה, DIS, טוענת שהיא אמורה לקבל יותר מהמעברים של ניימאר. ההליך עדיין בבית משפט. במקביל לביזנס של אביו, ניימאר המשיך להתמקד בכדורגל. הוא שיפר וחידד את כישוריו והרשים שחקנים, מאמנים וסקאוטים מאירופה. כדי להגדיל את השווי שלו, סונדה ואביו של ניימאר הוציאו אותו לטור פגישות ברחבי אירופה. בין השאר הם נפגשו עם רומן אברמוביץ', הבעלים של צ'לסי, בתיווכו של הסופר־אייג'נט הישראלי פיני זהבי. ב־2010 ניימאר כבר נהפך לכוכב של סנטוס ושיחק במדי נבחרת ברזיל. צ'לסי הגישה הצעה בשווי 35 מיליון ליש"ט כדי לרכוש אותו אך ונדחתה. קבוצות אחרות גם כן הביעו עניין בילד ואביו הבין שהביקוש הוא עצום. הוא דרש מכל קבוצה שרוצה להחתים את בנו לשלם לו סכום של 10 מיליון יורו כמקדמה, ו־30 מיליון יורו אם העסקה אכן יוצאת לפועל. מדובר בדרישה כמעט בלתי נתפסת, אבל calca de veludo ou bunda de fora. הערך קופץ בבארסה ב־2011 ריאל מדריד החלה להביע עניין רציני בילד, וכך גם ברצלונה. ב־15 בנובמבר 2011 ניימאר חתם על חוזה מקדים עם ברצלונה, שהסכימה לשלם 10 מיליון יורו לאביו. שלושה ימים לאחר מכן אביו ואמו הקימו את חברת N&N Consultoria Esportiva e Empresarial, שאליה העבירה ברצלונה את התשלום. על פי ההסכם, אחרי רכישתו, ברצלונה תשלם 30 מיליון יורו נוספים לאב. הכל נעשה במחשכים, כשאפילו סנטוס לא ידעה על זה. ברצלונה קברה את התשלום בדו"ח השנתי שלה, בסעיף בו צוין כי מדובר במקדמה על רכישה עתידית של שחקן ששמו לא הוזכר. במקביל, חברת ייעוץ שיווקי התחילה לעבוד עם ניימאר והחלה לבנות אותו כמותג. נייקי, פנסוניק ועוד מותגים מקומיים ובינלאומיים החלו לחתום עם חברת הניהול של ניימאר על הסכמי חסות משמעותיים. המטרה העיקרית היתה להשאיר אותו בברזיל עד אחרי מונדיאל 2014, כדי לחזק את מותגו במדינה ולאפשר לחברות שהחתימו אותו על הסכמי חסות למצות את השוק הברזילאי. אך ב־2013 ברצלונה היתה לחוצה להביאו והגיעה לסיכום רכישתו ב־17 מיליון יורו מסנטוס ועוד 40 מיליון יורו מאביו של ניימאר ושותפיו. עם זאת, המחיר שלו היה הרבה הרבה יותר גבוה. אחרי הגעתו של ניימאר לברצלונה שלח ג'ורדי קאסס, רוקח ואחד מ־222 אלף האוהדים שמחזיקים בקבוצה, מכתב להנהלה. הוא ביקש לדעת את הסכום שהוציאה הקבוצה על הכוכב מברזיל, אך משלא קיבל תשובות פנה לבית המשפט. הפרשה התפתחה, וביוני 2016 הסכימה ברצלונה לשלם קנס של 5.5 מיליון יורו בשל "טעות בתכנון המס" סביב מעברו מסנטוס. בנוסף, המועדון הברזילאי היה זכאי ל־2 מיליון יורו לאחר שניימאר הגיע לרשימת המועמדים הסופיים לתואר שחקן השנה ב־2016 ו־4.5 מיליון יורו מכיוון שברצלונה ככל הנראה תפר את ההתחייבות שלה לשחק משחק ידידות בסנטוס. בתוספת הקנס האחרון, הסכום הכולל כבר מגיע ל־111.2 מיליון יורו, ולכך עוד צריך להוסיף את המשכורת ששולמה לשחקן בשלוש השנים האחרונות. כלומר, העלות הכוללת של שירותיו של ניימאר עומדת על יותר מ־136.7 מיליון יורו. השחקן, בינתיים, יצר שיתוף פעולה קטלני עם לואיס סוארס וליאו מסי, וברצלונה זכתה בעשרה תארים. במקביל ניימאר הרגיש יותר ויותר שהוא צריך ללכת בדרכו שלו ולקחת יותר סיכונים על המגרש ומחוצה לו. במגרש יש את ליאו מסי - השחקן הגדול בדורו ואולי בהיסטוריה - שמונע מניימאר לצמוח לעמדת הכוכב הגדול היחיד בקבוצה. מרסלו בכלר, כתב ספורט ברזילאי שפרסם ראשון על המעבר של ניימאר לפריז סן ז'רמן, טען בראיון ל־CNN כי "ניימאר רוצה להיות השחקן הכי טוב בהיסטוריה, הוא רוצה לזכות בכדור הזהב והוא לא יכול לעשות זאת כשהוא עם מסי באותה הקבוצה. הוא צריך לעזוב". אמנם זה סיכון, אבל calca de veludo ou bunda de fora. הקטארים פותחים את הכיס לפי Goal.com, כדי להביא את ניימאר לפריז היה צריך יותר משנה של עבודה מאחורי הקלעים. המכשולים רבים: מהפייר פליי הפיננסי, דרך הגעה להסכמה עם ברצלונה על רכישתו ועד הגעה לסיכום עם אביו של ניימאר. מדובר בפרויקט רציני, שבשבילו צריך מוטיבציה וכסף. לקטאר, הבעלים של פריז סן ז'רמן דרך חברת ההשקעות בספורט שלה QSI, יש את הכסף וגם את המוטיבציה. ואפילו יותר מוטיבציה מתמיד. מאז שאברמוביץ' רכש את צ'לסי ב־2003 הגיחו עוד מיליארדרים זרים לכדורגל האירופי. חלקם הגיעו כדי להרוויח כסף, חלקם כדי לשחק עם צעצוע יקר במיוחד וחלקם כדי ליהנות מהחשיפה האדירה של המשחק. אבל אחרים רכשו מועדונים והשקיעו בגלל סיבות שאינן קשורות לכדורגל. אם אברמוביץ' "הגן על עצמו" מולדימיר פוטין, אז קטאר רכשה את הקבוצה הצרפתית כדי להגן על עצמה מעתיד שבו נגמר הגז הטבעי. אין כאן מטרה עסקית, אלא אסטרטגית: להפוך את קטאר למדינה גדולה ומשמעותית יותר ממה שהיא. הבחירה בסן ז'רמן אינה מקרית, ולא נובעת מחיבה מיוחדת לעיר האורות. היא פשוט היתה זולה יותר מקבוצת פרמיירליג; התחרות בצרפת חלשה מבליגות הבכירות; ולא מדובר בקבוצה היסטורית בה המסורת תמיד תאפיל על ההווה. כך, בזכות הכסף שהשקיעו הקטארים במיתוג ובהבאת שחקנים כמו דיוויד בקהאם, זלאטן איברהימוביץ' ואדינסון קאבאני, פריז סן ז'רמן נהפכה למושא לקנאה בעולם הכדורגל. סוף סוף, אחרי שנים רבות, היא נכנסה לאופנה בבירה הצרפתית. אך אחרי שנים טובות, הקטארים איבדו בעונה החולפת את האליפות למונאקו כנגד כל הציפיות. פריז גם הושפלה על ידי ברצלונה במשחק הגומלין בשלב הנוק אאוט של ליגת האלפות, כשבמקביל הקבוצה הקטאלונית מחליטה שלא להמשיך עם הסכם החסות עם קטאר. נראה היה שהפרויקט הפריזאי קצת מגמגם, אבל ברצלונה רק העירה את חיית הטרף הקטארית, שהלכה בכל הכוח על הילד הברזילאי המוזהב של בארסה. היא היתה מוכנה לשלם עבורו 222 מיליון יורו, ולתת חוזה של 30 מיליון יורו לעונה. אבל את הרכישה של ניימאר לא צריך לבחון בהקשר הספורטיבי בלבד, אלא גם דרך הרצון של קטאר להיות עצומה יותר מגודלה. קטאר מסובכת כיום במשבר מדיני עם המדינות השכנות, כולל ערב הסעודית ומצרים. האסטרטגיה של קטאר - להשקיע בנכסים מחוץ למדינה כדי להפוך אותה ל"גדולה יותר" ובכך להגן על עצמה - כללה גם מימון גופי טרור ותמיכה באיראן המשוקצת בעיני מדינות המפרץ. זו, כביכול, הסיבה לסכסוך המדיני שגרם לסגירת הגבולות היבשתיים של המדינה. אך התגובה של קטאר היתה אסרטיבית, והמדינה המשיכה להדגיש את הכוח הפיננסי העצום שלה. בין היתר, היא מצמצמת את התלות שלה בנפט, מתחזקת עתודות מזומנים ואג"ח וממשיכה בכל הכוח להכין את עצמה למונדיאל ב־2022. במקביל, היא הופכת את עצמה לאפילו עוד יותר גדולה עם ניימאר, אחד מהספורטאים הפופולריים והמוכרים בעולם. "הרצון של קטאר לעמוד גבוה מעל היריבות האזוריות ולצעוק הכי חזק, הפך להעברה הגדולה ביותר בתולדות הכדורגל", אומר סיימון צ'דוויק, פרופסור לכלכלת ספורט. "רבים יאמרו שספורט ופוליטיקה לא אמורים להתערבב אבל ההעברה של ניימאר מדגימה שבמאה ה־21 ספורט הוא פוליטיקה". למעשה, המעבר של ניימאר לפריז סן ז'רמן הוא שילוב שנראה בלתי אפשרי בין אינטרסים עסקיים וכלכליים של משפחה מסאו פאולו לאינטרסים גיאופוליטיים של נסיכות ערבית. לכוכב הברזילאי יהיה פחות אכפת מהאחים המוסלמים, דאעש, אל־קעידה, איראן והפוליטיקה - אבל הצלחתו במדי פריז סן ז'רמן ובעיקר זכייה בליגת האלופות - עשויה להיות ההישג הפוליטי הגדול ביותר של קטאר. איך אומרים בערבית calca de veludo ou bunda de fora?	הסיפור הזוהר של ניימאר ועסקת הענק מסתירים שורה של אינטרסים כלכליים ופוליטיים מצד קטאר, שנועדו להלבין פעילות טרור. בדרך הם הורסים את התחרותיות העסקית בעולם הספורטיבי	ניימאר עובר לפריז סן ז'רמן: איך ילד בן 25 שווה 222 מיליון יורו	ניימאר עובר לפריז סן ז'רמן: איך ילד בן 25 שווה 222 מיליון יורו
8	חברת פתאל החזקות, המחזיקה, מנהלת ומתפעלת בתי מלון בישראל ובאירופה, דיווחה הערב (א') כי היא צופה ירידה של כ-10% בהכנסותיה לרבעון הראשון של 2020 בהשוואה לרבעון הראשון של 2019, שיגרום לירידה בשיעור של כ-50 מיליון שקל ב-EBITDA. החברה מציינת עוד, כי בשל כך היא מבצעת, בין היתר, מספר פעולות כדי להתאים את הוצאותיה להכנסות הצפויות ובהן: דחיית השלמת בתי המלון שנמצאים על ידה בבנייה; צמצום ודחיית רכישות חדשות; עצירת פעילויות הדרכה ורווחה לעובדים; צמצום היקף שעות עבודה ואיחוד משרות; צמצום פרויקטים של קרן לחידוש ציוד; קבלת הנחות מספקים ונותני שירותים; איחוד בתי מלון סמוכים; צמצום מלאים; והפעלת מדיניות מכירות אגרסיבית לקהלי יעד שונים. החברה, הנסחרת בבורסה בתל אביב בשווי של 4.95 מיליארד שקל, סיימה את יום המסחר היום בירידה של 6.92% במחיר מנייתה, שהניבה תשואה שלילית של 19% מתחילת החודש ושל מינוס 39% מתחילת השנה. ב-17 בפברואר השנה החברה סיפקה הערכה ראשונית לפיה היא צופה בחודשים הקרובים ירידה לא מהותית בהכנסותיה בישראל ובאירופה, שתיגרם בעיקר בשל ביטול הזמנות קיימות בשילוב עם ירידה מסוימת בהזמנות עתידיות, שהחברה ייחסה לאירוע נגיף הקורונה. החברה פתחה את חודש פברואר 2020 עם הודעה של חברת פתאל אירופה שבבעלותה, על רכישת ארבעה נכסים באירופה תמורת 76 מיליון יורו. הרכישה הזו מצטרפת לרכישת מלון פלטין בתל אביב תמורת 150 מיליון שקל (כ־39 מיליון יורו), שהתבצעה בחודש קודם לכן, ומעמידה את היקף הרכישות של רשת המלונאות בחודש ויומיים מאז החלה שנת 2020 בקו אחד כמעט עם כלל רכישותיה בשנת 2019 כולה - שהסתכמו ב־125 מיליון יורו. עת דיווח הרכישה בפברואר שווי החברה עמד על 7.3 מיליארד שקל, ובתוך חודש וחמישה ימים היא מחקה 2.35 מיליארד שקל משוויה. החברה דיווחה אז כי בכוונתה להשקיע 22 מיליון יורו בנכס שקנתה בפורטוגל כדי להפוך אותו למלון חמישה כוכבים בן 132 חדרים. וכי היא מתכוונת להסב נכס בליברפול בריטניה, שנרכש מכונס נכסים בתמורה ל־7.2 מיליון יורו, למלון בן 210 חדרים. אלו, על פי הודעת החברה, עתידים להידחות לעת זו. לפתאל החזקות כ־225 בתי מלון פעילים ובשלבים שונים של הקמה בארץ וב־19 מדינות נוספות, ובהם כ־43 אלף חדרים. 93 מבתי המלון הם בבעלות פתאל, 122 מהם שכורים, וב־10 מהם היא משמשת כמנהלת.	דיווחה כי תעצור פעילויות הדרכה ורווחה לעובדים; תפעל לצמצם פיתוח ותדחה השלמת בתי מלון שבבנייה ורכישות חדשות; תצמצמם שעות עבודה, תאחד משרות ופעילות בתי מלון סמוכים, ותפעיל מדיניות מכירה אגרסיבית לקהלי יעד שונים	פתאל צופה ירידה של כ-10% בהכנסות הרבעון הראשון כתוצאה מהקורונה	פתאל צופה ירידה של כ-10% בהכנסות הרבעון הראשון כתוצאה מהקורונה
9	"קשה לדבר על העתיד בלי להתייחס גם להווה, ובייחוד לרעידת האדמה שעוברת חברת טבע, על אלפי עובדיה ומנהליה בארץ ובעולם. אירועי השבועות האחרונים בטבע עוד ייחקרו וידוברו, אבל אני חושב שכבר עכשיו עולים כמה לקחים ברורים מהמשבר הזה, שרלוונטיים לכולנו" - כך פתח את דבריו אריק פינטו, מנכ"ל בנק הפועלים, בוועידת התחזיות 2018 של כלכליסט. "יש כאן לקחים על הצורך הקיומי של כל חברה לחפש באופן בלתי מתפשר אחר מנועי צמיחה חדשים ולא להישען רק על מקורות ההכנסה הישנים. על יצירת צמיחה אחראית תוך איזון בין הטווח הקצר לטווח הארוך; ועל אחריות להשגת תשואה לכלל מחזיקי העניין, כולל אחרון העובדים; לצערי הרב, אלפי עובדים ומנהלים בטבע ישראל משלמים בימים אלה מחיר כבד. אני מקווה שטבע תשוב לצמוח מחדש ולהישאר גאווה ישראלית. תשתיות עדיפות על הוזלת מכסים "ולמרות הפתיח אני אופטימי לגבי העתיד. בשנתה ה-70, ישראל היא מדינה חזקה ומתקדמת. רמת ההכנסה לנפש נמצאת בהלימה עם מדינות אירופאיות מתקדמות, וישראל מוכרת בכל העולם כסטארט-אפ ניישן – מעצמת חדשנות ומרכז טכנולוגי עולמי. תחזית הצמיחה למשק הישראלי היא חיובית. שיעור הצמיחה גבוה ביחס לכלכלות מפותחות, שיעור האבטלה נמוך ומגזרים נוספים נכנסים לשוק העבודה. "אבל בפני מדינת ישראל ניצבים עדיין אתגרים משמעותיים ביותר: ראשית, כדי שישראל תממש את פוטנציאל הצמיחה העצום שלה, עליה לבצע השקעות אדירות בתשתיות, ויש לי הרושם שהחשב הכללי, רוני חזקיהו, שם את הנושא בראש סדר העדיפויות שלו. זוהי משימה כבדת משקל, אך התועלת שלה לאזרחי ישראל תהיה גדולה בהרבה מאשר הנחה ברכישת טלוויזיה משוכללת או גוף תאורה חדש. פינטו התייחס למהלך להוזלות מכסים שמבצע שר האוצר משה כחלון ואמר כי"עם כל הכבוד לחשיבותן של הנחות זמניות על מוצרי אלקטרוניקה בידורית, יש להניח כי תושבי דימונה ייהנו יותר מהקמתה של תחנת רכבת בתוך העיר; תושבי ירושלים ישמחו יותר על בניית אלפי כיתות לימוד חדשות; ואני בטוח שתושבי צפון הארץ זקוקים יותר להסדרה דחופה של הכבישים הישנים והצרים". פינטו המשיך ואמר כי "בנק הפועלים שימש מאז קום המדינה שחקן מרכזי בבניין תשתיות הארץ. עד היום מימנו עשרות פרויקטים בתחומי התשתיות והאנרגיה, בהיקף כולל של יותר מ-30 מיליארד שקל. היינו שם בבניית כביש חוצה ישראל והרכבת הקלה בירושלים, דרך פיתוח מאגר הגז תמר והקמת עיר הבה"דים ועד הקמת עשרות שדות סולאריים ותחנות כוח. "גם בשנים הבאות ימשיך הבנק להיות שחקן מרכזי בבניין הארץ. גם בתחום הדיור אנו שותפים מלאים של המגזר העסקי והממשלה - ואחראים לשליש מהמימון לדיור במדינת ישראל, כולל במסגרת מימוש תוכנית מחיר למשתכן. במקביל למשבר הדיור, אחד האתגרים הגדולים ביותר של החברה הישראלית הוא עדיין אי השוויון. "החודש פורסם דו"ח העוני השנתי של הביטוח הלאומי, ולמרבה הצער ראינו כי ישראל היא המדינה עם רמת העוני הגבוהה מבין מדינות ה-OECD. על פי דו"ח שפרסם ארגון "לתת", גם אנשים שאינם מוגדרים באופן רשמי כ'עניים' מתקשים להתקיים בישראל 2017, אפילו אם הם עובדים למחייתם. זו תמונת מצב בלתי נסבלת, שאסור להשלים איתה. לחברה הישראלית אסור להשאיר את החלשים מאחור, ואסור להגיע למצב שבו אפילו אנשים עובדים לא מצליחים לקיים את עצמם ואת ילדיהם בכבוד. "הנושא הזה חשוב לי אישית, כמי שמאז ילדותו פילס את דרכו במעלה הסולם החברתי והכלכלי. בנק הפועלים בראשותי ימשיך לגייס עובדים מאוכלוסיות מוחלשות ומוגבלות, ימשיך להשקיע בקהילה, בעיקר בפריפריה, ויקנה ידע וכלים להתנהלות פיננסית נכונה, לכלל הציבור בישראל. אני מסכים עם נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, שמדינת ישראל חייבת לאמץ מדיניות של צמיחה מכלילה – צמיחה שפירותיה מגיעים לכל שכבות האוכלוסיה, ואינה מרוכזת רק בענפים מסוימים או בשכבת עובדים מסוימת. "הסתה נגד המערכת הבנקאית" "אחרי שסקרתי את האתגרים הלאומיים, אני רוצה לעבור לתחזית טכנולוגית: אנחנו מאמינים שצפויות לנו בשנים הקרובות מהפכות חדשות. טכנולוגיות מתקדמות, כמו בלוקצ'יין ובינה מלאכותית, משנות תעשיות שלמות, וסביר להניח שהמוסדות הפיננסיים ישתנו בהתאם. בעתיד הקרוב נוכל אף להציע ללקוחותינו מוצרים מבוססי בלוקצ'יין. כבנק עם פריסת הסניפים הרחבה בישראל ומערך הפתרונות הדיגיטליים המתקדמים ביותר, שתפיסת עולמו היא 'אישי, אנושי וטכנולוגי', נדע לאמץ גם את חזית החידושים הטכנולוגיים לטובת לקוחותינו, ובמקביל לשמור על המרכיב האנושי בשירות וביעוץ, שאין לו תחליף. "לסיום, אני רוצה להתייחס לתופעה שלצערי נמשכה גם בשנת 2017 – מבול החוקים והרגולציות החדשות בתחום הבנקאות בישראל. הבנקים זכו לתשומת לב מוגברת מצד הרגולטורים השונים, בטענה ש'אין בישראל מספיק תחרות'. מאחר שהטענה הזו לא מבוססת על עובדות, אני רוצה להקדיש דקה לעובדות בשטח: 70% מהאשראי העסקי בישראל מתבצע דרך הגופים המוסדיים, כלומר במימון כספי הפנסיות של הציבור; עלות המשכנתאות בישראל נמוכה ביחס לעולם: המרווח הבנקאי הממוצע, המתבטא בריבית שמשלם הלקוח, נמוך בישראל בכ-25% לעומת בריטניה; העלות הממוצעת של ניהול חשבון עו"ש בישראל עומדת על 25 שקלים לחודש, כלומר 300 שקלים לשנה – פחות מלילה אחד בצימר, או מזוג נעלי ספורט לילד; "איך כל זה מסתדר עם הטיעון שאין תחרות? לאחרונה שמענו על מהלך רגולטורי חדש – הרפורמה לניוד חשבון. אני מתקשה להבין את חשיבותה של הרפורמה החדשה הזו, ולרגע נדמה לי שחזרנו עשר שנים אחורה. הרי היום, לקוח יכול בקלות לפתוח ולסגור חשבון בנק באינטרנט ולהעביר את כל ההרשאות לבנק אחר בקליק אחד. אני גם תוהה אם הוגי הרפורמה בחנו לעומק מה קרה לדוגמא בבריטניה, שבה בוצעה רפורמה כזו. הרפורמה התגלתה כיקרה, לא אפקטיבית, ולא חל כל שינוי בשיעור מעבר הלקוחות בין הבנקים. "חשוב להבין: הסיבה שלקוחות לא מחליפים בנק היא כי רובם מרוצים מהבנקאי שלהם וסומכים עליו. רק כדי לסבר את האוזן: שיעור הלקוחות המרוצים של בנק הפועלים נע סביב 80% - נתון מרשים לכל ענף, ועל אחת כמה וכמה לבנקאות. אנחנו מאמינים שניתן להשיג יותר באמצעות שיתוף פעולה. ניתן להקים צוות משותף למשרד האוצר, בנק ישראל והבנקים הגדולים, שיציע מתווה מוצלח יותר בנושא המעברים – בלי חקיקה מיותרת וללא הוצאות מיותרות המוערכות בסכום של בין חצי למיליארד שקלים. "במקביל, אנחנו חוזרים ומתריעים מההשלכות הצפויות של יישום חוק שטרום, במסגרתו גופים חוץ בנקאיים עלולים להציף באשראי דווקא את משקי הבית החלשים יותר. המפקחת על הבנקים, ד"ר חדווה בר, אף הזהירה בעצמה מבעיית האשראי הצרכני במשקי הבית, והסיכונים הגלומים בהתנפחות האשראי לאוכלוסיה זו. חשוב לזכור, כי בניגוד לבנקים, שכפופים לכללי רגולציה מחמירים, חלק מהגופים החדשים יוכלו להעניק אשראי בקלות רבה יותר – דבר שיגביר את הסיכון לחדלות פירעון. "הדבר חמור אף יותר כשבוחנים את שינויי החקיקה של השנים האחרונות בתחום חדלות הפירעון, שינויים שהובילו לירידה במוסר התשלומים ולהעדפה של הליך פשיטת רגל על פני פירעון החוב. לפי נתוני כונס הנכסים הרשמי, בשנת 2016 הוגשו יותר מ- 19,000 בקשות לפשיטת רגל – עלייה של 32% בתוך שנתיים. על רקע הנתונים האלה, קשה שלא לחשוש מהשלכותיה של הגדלת היצע האשראי, במקביל לירידה במוסר התשלומים. "לפני סיום, אני מרגיש חובה להסתייג מהאמירות חסרות האחריות של מי שאחראים על הכלכלה הישראלית, שחזו 'שהבנקים ייעלמו'". יש לציין כי ראש הממשלה בנימין נתניהו התבטא ברוח זו לאחרונה בהתייחסו להתחזקות הביטקוין. לדבריו, "מי שאמרו זאת יודעים היטב את החשיבות הרבה שיש למערכת הבנקאית במשק הישראלי. אסור שהרס המערכת הבנקאית יהיה מטרה בפני עצמה. ואני בטוח שהציבור מספיק חכם כדי להבין שהסיבה העיקרית להסתה נגד המערכת הבנקאית, מיועדת להסיט את הדיון הציבורי מהאתגרים הלאומיים העיקריים: בעיית הדיור ויוקר המחיה". "אני אישית משוכנע שהמערכת הבנקאית והפיננסית לא ייעלמו אלא יתאימו עצמן וילבשו צורה אחרת. אבל אני רוצה להשאיר אתכם עם מסר אופטימי: המשק הישראלי חזק ויציב, צומח, ישראל עדיין נהנית מעוצמה טכנולוגית ומחדשנות בלתי רגילה, ובסך הכל – יש לנו ארץ נהדרת".	אריק פינטו בוועידת התחזיות של "כלכליסט": "אני מתקשה להבין את חשיבותה של הרפורמה החדשה לניוד חשבון בנק - חזרנו 10 שנים אחורה"; לדבריו, "חוק שטרום יציף באשראי דווקא את משקי הבית החלשים"; כן טען כי "ההסתה נגד המערכת הבנקאית מיועדת להסיט את הדיון הציבורי מהאתגרים הלאומיים העיקריים: בעיית הדיור ויוקר המחיה"	מנכ"ל בנק הפועלים: "פיתוח תשתיות לאומיות חשוב יותר מהורדת מכסים על מוצרי צריכה"	מנכ"ל בנק הפועלים: "פיתוח תשתיות לאומיות חשוב יותר מהורדת מכסים על מוצרי צריכה"
10	פרויקט הפינוי־בינוי הראשון בתולדות גבעת שמואל קיבל לאחרונה את אישור ועדת התכנון המחוזית לאחר הדיון בהתנגדויות. מדובר בפרויקט של החברה להתחדשות עירונית, הנמצאת בבעלות היזמים לוי קושניר, דני שפירא, עמי כחלון וטל גולדשטיין. להערכתם, היתר הבנייה לפרויקט יתקבל בתוך כחצי שנה. במסגרת הפרויקט ייהרסו שלושה בניינים בני 36 דירות על ציר בן־גוריון 2־6, ובמקומם ייבנו שני מגדלים בני 15 קומות כל אחד, שיכללו ביחד 144 דירות. מדובר ביחס של 1:4, המשקף את מחירי הנדל"ן הגבוהים בגבעת שמואל. כמו כן יכלול הפרויקט תוספת שטחי מסחר בשטח של 200 מ"ר. בנוסף לכך החברה הגישה בקשה לפינוי־בינוי במתחם בן־גוריון 16-10, כחלק מתוכנית כוללת של העירייה לתת מענה לפיתוח סביבתי ופתרונות לבעיות תנועה באזור. המתחם כולל היום ארבעה בניינים ישנים בני 64 דירות. במקומם צפויים להיבנות שלושה בניינים חדשים בני כ־14 קומות כל אחד, שיכללו יחד כ־225 דירות, וכן ייבנו 1,000 מ"ר שטחי מסחר. בסך הכל יכלול כל הפרויקט העתידי בציר בן־גוריון שישה מגדלי מגורים בני כ־370 דירות. על פי התוכנית, תמהיל הדירות בפרויקט יהיה מגוון, ויכלול דירות בנות 3, 4 ו־5 חדרים וכן דירות גג וגן. אדריכל הפרויקט הוא משרד שפיזמן שסל אדריכלים. בפרויקט שותפה קבוצת יובלים, בבעלות איציק ברוך וטל גרסון.	במסגרת הפרויקט ייהרסו שלושה בניינים בני 36 דירות על ציר בן־גוריון 2־6, ובמקומם ייבנו שני מגדלים בני 15 קומות כל אחד, שיכללו ביחד 144 דירות	הפינוי־בינוי הראשון בגבעת שמואל קיבל את אישור הוועדה המחוזית	הפינוי־בינוי הראשון בגבעת שמואל קיבל את אישור הוועדה המחוזית
11	אבנר חדד, מנכ"ל קסם קרנות ו-ETF מבית אקסלנס, תוקף חזיתית את מתחריו הגדולים - על רקע פדיונות הענק שנרשמו השבוע בקרנות הנאמנות אומר היום (ג') חדד כי "'שיטת ה'כוכבים' ותופעת ריבוי הקרנות הן הגורם המרכזי לקריסה בחלק מהקרנות. "קסם אומרת את זה מאז שהיא נכנסה לענף הקרנות -הענף לא שקוף מספיק. ישנם מנהלי קרנות שלוקחים סיכונים בצורה לא שקופה בקרנות שאמורות להיות סולידיות. בטווח הקצר זה מייצר להם יתרון קל בטבלת התשואות והם נהנים מאוד כי כך הם מגייסים לא מעט כסף אבל בטווח הארוך זה רע לכולם – רע למנהל הקרן, רע לענף ורע למשקיע", אומר חדד. אין זו הפעם הראשונה שחדד יוצא במתקפה כזו כל המתחרים וגם בכנס המדדים של "כלכליסט" בשנה שעברה העביר ביקורת דומה לע שיטת הקרנות הכוכבות. "המשבר הנוכחי מתחיל לחשוף שוב את התופעה הזאת", מציין היום חדד ומוסיף "קרנות סולידיות כביכול מראות ירידה לא פרופורציונאלית לרמת הסיכון שאותה חיפש חלק ניכר מהמשקיעים. שאלו אותי פעם אם זה עניין של רגולציה וכמובן שרגולציה תמיד יכולה לסייע, אבל אי אפשר לתלות כל דבר ברגולטור – צריכה להיות הוגנות ואחריות גם מצד המנפיקים ולקיחת אחריות מצידם". חדד מכוון לתופעה שבה מנהלי קרנות נאמנות פותחים כמה קרנות עם מדיניות השקעות דומה כשכל קרן לוקחת "פינה" ומהמרת על נייר ערך מסויים ואם מצליחה נהיית שיאנית גיוסים ואם כושלת הקרן נסגרת. ביקורת דומה מטיחים כבר תקופה בבית ההשקעות אלטשולר שחם.	אבנר חדד תוקף חזיתית את המתחרים, על רקע פדיונות הענק שנרשמו השבוע: "קרנות סולידיות כביכול מראות ירידה לא פרופורציונאלית לרמת הסיכון שאותה חיפש חלק ניכר מהמשקיעים"	מנכ"ל קסם: "יש מנהלי קרנות שלוקחים סיכון בקרנות סולידיות"	מנכ"ל קסם: "יש מנהלי קרנות שלוקחים סיכון בקרנות סולידיות"
12	"אנחנו מביאים את הידע והניסיון מהתחום הצבאי אל השוק האזרחי", כך אמר ראש מנהל מודיעין וסייבר ברפאל, תא"ל (במיל.) אריאל קארו בוועידת Mind the Data 2017 של "כלכליסט" בשיתוף בנק לאומי, על פתרון "אבן החכמים" - טכנולוגיה ייחודית בתחום ניהול ופענוח ביג דאטה. קארו כיהן בעבר כקצין מודיעין ראשי. "משחר ההיסטוריה תמיד היה מידע והגורמים שנדרשו לאגור את הדאטה, לנהל אותו ולהפיק ממנו תוצרים היו אלו ארגוני המודיעין". אמר קארו, לדבריו, השוק כיום שונה לחלוטין וההבנה כי ידע שווה כסף והרבה, הגיעה לחברות המסחריות. מכיוון שהמידע קיים הם זקוקים למי שינהל אותו וגם יהיה מוכשר מספיק כדי להסיק ממנו מסקנות ומהן להבין כיצד לפעול. "הבעיה היא לא איך להשיג את הדאטה, אלא לייצר ממנו משהו מיוחד ובעל ערך ייעודי ללקוח". עם זאת, הסביר קארו כי בעידן הממוחשב של ימינו הקלות בה ניתן לאסוף מידע על כל אחד מאיתנו יכולה גם להיות אחד המכשולים הגדולים ביותר עבור תחום הביג דאטה. "אם אנחנו לא יודעים למיין את המידע ולנתב אותו אנחנו יוצרים גודש מידע. עודף שעלול להקריס לחלוטין את אנשי הביג דאטה ומהנדסים שעובדים על הפרויקטים הללו". בנוסף, קארו התייחס שהיה קצין מודיעין של פיקוד מרכז בזמן חומת מגן וקצין מודיעין שדה ראשי במהלך עופרת יצוקה, כי כמו שצבא לסודיות והסיווג יש ערך משמעותי ביותר ברמה המבצעית אסטרטגית. "החשש הגדול של כל חברה ולמעשה של כולנו הוא שאנחנו לא נצליח לשמור על הסודות שלנו", אמר קארו. "אותו חשש מקשה על היכולת שלנו לשתף פעולה, גם במקרים שחבירה שזו שווה המון כסף ותועלת, ולכן מידור המידע הוא כל כך חשוב". את המידור החשוב וההכרחי עבור הארגונים השונים הסביר קארו הוא אחד המוצרים אותם יודעים בתעשייה הישראלית לפתח ולספק. קארו, האמון כאמור על מיזם "אבן החכמים" של רפאל, אמר כי על אף סכומי הכסף הגדולים ושעות הפיתוח הרבות שהושקעו עד כה בתחום – אם יש משהו יותר חכם מהענן הוא האדם. "מאז הוא מתמיד ידע האדם לנהל את המידע שהוא מחזיק בו ולהפיק ממנו תוצאות באמצעות ההתנהלות המולטידיספלינרית כך שזה מסוגל לנתח את המידע באופן רב ערוצי תוך השלכה רעיונית". לדבריו, היכולת המולטידיספלינרית היא אתגר שעומד כיום במרכז עיסוקם של מדעני מידע ואנשי תוכנה רבים. כמו כן, זו מוטמעת כבר היום בתוצרה זו או אחרת בטכנולוגיות שונות – גם בפתרונות שלקארו ולאנשיו יש להציע לגופים השונים. "החלטנו שאנחנו מייצרים פלטפורמה שלוקחת את הכלים המתקדמים ביותר של ארגוני המודיעין ולצד אלו פיתחנו את הרכיבים שזיהינו שחסרים ולא פותחו עד כה", סיפר קארו. "כמו כן, התוספת החשובה שלנו לכלים ורכיבים הללו היא המחשבה, ההתאמה והפיתוח הייעודי שאנחנו מייצרים מתוך הבנת הדרישות והבעיות של הלקוח שלנו". במסגרת אותו שירות שהסיבו ברפאל לתחום האזרחי מהעולמות הביון והמודיעין, אמר ראש מינהל מודיעין וסייבר בחברה, כי התאמת המוצר ללקוח היא עד לרמת מבנה התוכנה ודרכי הפעולה שלה. "אנחנו פיתחנו פתרון רב-רבדי. אנחנו לא מגיעים עם מוצר שהוא מערכת סגורה, אלא ארכיטקטורה פתוחה. זאת מתוך הבנה ששיש לו חלק מהכלים וחלק אנחנו נספק לו לראשונה", העיד קארו. "מערכת סגורה מסורבלת ומקשה משום שהחלפת מערכות קיימות היא מכשול ואתגר ממשי ודאי במערכות גדולות".	תא"ל (במיל.) אריאל קארו, אמר בוועידת Mind the Data 2017 של "כלכליסט", כי "אם אנחנו לא יודעים למיין את המידע ולנתבו, אנחנו יוצרים גודש מידע. עודף זה עלול להקריס לחלוטין את אנשי הביג דאטה ומהנדסים שעובדים על פרויקטים"	"היה מידע על החוליה של 11 בספטמבר. הוא רק לא עבר"	"היה מידע על החוליה של 11 בספטמבר. הוא רק לא עבר"
13	שלום, כאן הקברניט; אי שם באוגוסט 1990 נדבקו הישראלים למסכים. עיראק פלשה לכוויית, שיגרה טילי סקאד על גוש דן, וחטפה בראש מקואליציה בינלאומית רחבה. לראשונה בהיסטוריה הועברה מלחמה בשידור חי מהדקה הראשונה, ויכולנו לראות את המתקדמים שבכלי המשחית, איך הם מכים בעיראק החבוטה של סדאם חוסיין בשם הצדק, החופש והנפט. הכוכב הבלתי מעורער של מלחמת המפרץ הראשונה היה ה-F117 נייטהוק, המטוס החמקן שמחק את ההגנה העיראקית והקסים את הקהל בעיצוב החללי שלו. "זה המטוס המתקדם ביותר", אמרו הכתבים הצבאיים ודמעות בעיניהם. "הוא היה סוד מוחלט עד לא מזמן, הוא בעצם בלתי נראה במכ"מ". היום אספר לכם את כל מה שלא אמרו על ה-F117; מאין הגיע העיצוב העב"מי שלו, היכן הצליח והיכן לא, ואם היה כה מתקדם - מדוע נעלם אל מגרש הגרוטאות? לפני שנתחיל, אזכיר שה-F117 לא היה המטוס החמקן הראשון. התואר הזה שייך ל-Ho229 של האחים הורטן מ-1944, שני נאצים מבריקים שהמציאו את החמקן בטעות (סיפור נחמד, שכולל גם לוחמת מודיעין וגם ירקות). ה-F117 אם כן, הוא החמקן המבצעי הראשון - וגם הראשון שתוכנן כך בכוונה. סיפורנו מתחיל בסוף מלחמת העולם השנייה, כשישבו אנליסטים בכל העולם והחלו להיערך למלחמות הבאות. המכ"מ, שהוכיח את עצמו במלחמה וקצץ את כנפי המטוס, שולב בטילי קרקע אוויר שהלכו והשתפרו. הומצאו כלים שונים לטשטוש חתימת המכ"מ, אך הסורקים עדיין ידעו שיש מטוס באוויר, פשוט התקשו לקבל מיקום מדויק שלו. תעשיית התעופה ידעה שיש פה בעיה שצריך לפתור, אבל אף חברה לא רצתה את התיק הזה; היצרניות הניחו שמדובר בסיפור כל כך מסובך טכני, שיהיה טיפשי לנסות לפתח מטוס כזה ביוזמתן. אם הממשלה רוצה דבר כזה, שתשלם בעצמה. בתחילת 1974 זה קרה: DARPA, סוכנות הפרויקטים המיוחדים של הפנטגון, הבינה שחובה להמציא מטוס חמקן. זאת, אחרי שראתה איך טילים סובייטיים מפילים מטוסים מתוצרת אמריקאית גם בוויאטנם וגם בסיני, במלחמת יום כיפור. רשת ההגנה של ברית המועצות ומדינות החסות שלה היתה גדולה בהרבה משל ויאטנם או מצרים; לשלוח מטוסים סטנדרטיים כדי להביס אותה יהיה שקול לשליחת פירורי לחם כדי להביס ברווזים. הממשלה פנתה לכמה יצרניות אירוספייס לקבלת הצעות, אך לא לחברת לוקהיד. מנהליה הופתעו ובצדק; היא זו שפיתחה את ה-U2 והציפור השחורה, והיתה אלופה בהמצאת מטוסים לא אפשריים. החברה החליטה לזכות במכרז הזה. דניס אוברהולסר, מבכירי המעצבים בחברה, הפך ארכיונים בכל ארה"ב וחיפש רעיונות. הוא מצא מסמך שנכתב ב-1962 בידי מדען סובייטי, ובו נוסחה מתמטית לחישוב שטח חתימת המכ"מ של עצמים שטוחים. עיניו הבריקו: מהו בעצם מטוס, אם לא אוסף של הרבה משטחים? לאחר שנתיים של חישובים, הגישה הגישה לוקהיד הצעת עיצוב של מטוס בצורת יהלום שטוח; היא שתשלב בין תכונות שחיוניות למטוס כדי לטוס, ובין צמצום החזרי מכ"מ. היא זכתה, ופרויקט Have Blue נולד. העיצוב הראשון של לוקהיד ייראה מאוד מוכר לכל מי שנשאר פעם ער בשעות מוזרות, חיפש משהו לצפות בו ונחת על ערוץ ההיסטוריה ועל דוקו החייזרים התורן, הנה, תראו. הוא זכה לכינוי "היהלום חסר התקווה" ובצדק - על אף יתרונות החמקנות שבתצורה כזו, חוקי הפיזיקה לא עושים הנחות לאף אחד; אין סיכוי שהדבר הזה היה יכול לטוס ולהיות יציב באוויר. לכן, הוחלף בעיצוב קצת יותר סטנדרטי: יהלום שטוח, אבל עם כנפיים. הפרויקט הזה היה, באותם ימים, המיזם הכי סודי בארצות הברית. העיצוב בוצע בבניין בו כל החלונות נאטמו. כל תנועה של מסמכים רלוונטיים היתה בתוך מזוודה שמחוברת באזיקים למי שנושא אותה. הוא כלל בניית שני מטוסים שנועדו לבחון את החמקנות ואת ביצועי הטיסה. השלדה שלהם היתה עשויה רשת של פחמן ופיברגלאס, מעליה צבע פחמני מיוחד, שגרמו לכך שגלי רדיו ששלחו מכ"מים הוסטו מהגוף או נבלעו בו. במאי 1978, לאחר שישה חודשים של טיסות ניסוי, עבר המטוס הראשון תקלת מנוע והתרסק. ביולי 1979 התרסק גם המטוס השני. אבל לוקהיד לא התבאסה: היא צברה די ידע טכני והצליחה להוכיח שאפשר לבנות מטוס חמקן מבצעי. החל פרויקט חדש, בשם Senior Trend - במסגרתו יפותח מטוס תקיפה חמקן, מין מפציץ טקטי שיוכל לעקוף את ההגנות הסובייטיות, ולהיות קלף מנצח בכל עימות עתידי. ככזה, היה חשאי להדהים: חברות הקבלן שעבדו עם לוקהיד לא ידעו עבור מה הן בונות רכיבים, ולא ידעו אחת קיומה של רעתה. למיזם הזה הוקצה סכום של 314 מיליון דולר (1.143 מיליארד דולר של ימינו). לוקהיד וחיל האוויר רצו להשיק את החמקן כמה שיותר מהר, ולשם כך עיגלו פינות והוא קיבל רכיבים ממטוסים אחרים: מערכת בקרת הטיסה נלקחה מה-F16; מערכות הקוקפיט - מה-F18 ואילו מערכות הניווט הגיעו מהמפציץ הענק B52. למעשה, קיבל גם שם של מטוס אחר: מנהלי הפרויקט רצו לגייס את הטייסים הטובים ביותר עבורו, שהיו טייסי קרב; בגלל ענייני אגו, עלול טייס שעובר ממטוס קרב למטוס תקיפה להתבאס או לסרב, ולכן נתנו לחמקן את השם F117; האות F מייצגת מטוס קרב, מה שנתפס כסקסי יותר בעיני הצוותים והבטיח מוטיבציה גבוהה. באוגוסט 1982 נמסר המטוס לחיל האוויר, והטייסת הראשונה הוצבה בבסיס גרום לייק (הידוע גם כ"אזור 51") במדבר נבאדה. הטכנולוגיה של המטוס, יכולותיו החשאיות והאווירה הג'יימס-בונדית של הטייסת עשו את שלהן והמוטיבציה היתה בשמיים. כדי להסתיר את הפרויקט, הוצבו במקום מטוסי תקיפה A7 קורסייר, שטסו כל היום כדי לדמות פרויקט ניסוי חימוש. מטוסי ה-F117 טסו רק בלילות, כדי להקשות על איסוף מודיעין. מוטיבציית הטייסים התחלפה במהרה בתסכול. ארצות הברית ישבה וחיכתה להזדמנות לשלוף את הקלף החמקן שלה, אך בריה"מ לא רצתה לשחק; בסוף שנות השמונים היא היתה עסוקה פחות בלאיים על החופש בעולם, ויותר בלהתפרק פיקסל אחר פיקסל. ב-1989 שמחו הגנרלים: ארה"ב פלשה לפנמה במסגרת מבצע "מטרה צודקת". שם אירוני משהו, בהתחשב בכך שהפלישה בוצעה לאחר שארה"ב החליטה להפסיק לכבד הסכם בינלאומי לגיטימי, ופשוט פתחה באש. שליט פנמה, מנואל נורייגה, היה בכלל סוכן של ה-CIA, ששילמה לו מאה אלף דולר בשנה כדי לרגל אחר שכניו. הנ"ל גם התעלל בבני עמו, וקידם סחר בסמים כך שאין טובים בסיפור הזה. אבל חיל האוויר האמריקאי רעד מהתרגשות: סוף סוף יוכל לשלוח את החמקנים הנוצצים להפציץ משהו בתנאי אמת. בתחילת המערכה, נשלחו שני מטוסי F117 לתקוף מחנה ארעי של צבא פנמה במנחת ריו האטו. הפצצות שלהם נפלו בקרבת הקסרקטין ולא עליו, כדי להפחיד את החיילים ולבלבל את הגנת פנמה לפני נחיתת כוחות רגלים אמריקאים. הדיוק היה מרשים מאוד, אבל בפנטגון לא היו מרוצים. בשלב הזה, ברית המועצות הפכה מאיום לאיום לשעבר, ולאחר מבצע פנמה כבר לא ניתן להצדיק את תוכנית החמקנים. הון עתק, שנים של ניסויים, הקמת מערך חשאי, בניית עשרות מטוסים ובשביל מה? לעשות בום גדול ובור גדול באיזה שום מקום? צל כבד הוטל על ה-F117; נראה שמחיסול התקציב הוא לא יחמוק. ואז בא לו מושיע משופם: סדאם חוסיין עבד אל-מג'יד א-תכריתי. בשני באוגוסט פלשה לכוויית, וארצות הברית גייסה קואליציה בינלאומית גדולה, שתביס את העריץ העיראקי. הנ"ל בנה מערך נ"מ צפוף וגדול, ומטוסי הנייטהוק היו הדרך המושלמת לפצח אותו; החמקנים תקפו כ-1,600 מטרות בדייקנות, תוך שהתקשורת האמריקאית מתפארת בהם. הקהל בבית התרגש אף הוא, והגנרלים דילגו מאושר: ה-F117 המגניב היה לנערת הפוסטר של תקציב הביטחון. מאז אותה מלחמה, שקע כוכבו של הנייטהוק; מספר מטוסים אבדו בתאונות, ואחד אף הופל באש אויב במלחמת קוסובו של 1999. מה הפיל את החמקן? טיל ניסיוני? משהו משוכלל? לא ולא: גרסה מקומית של טיל ה-SA3, שנכנס לשירות עוד ב-1961. המטוס האמור פשוט פתח את דלתות תא הפצצות שלו, והפך על המכ"מ הסרבי מאייקון מטושטש לאייקון ברור. מספר טילים עלו לאוויר, וחמקן אחד נפל לאדמה. הוא התרסק בקרבת בלגרד, והריסותיו משכו מקומיים שבאו לצפות בפלא שהיה, ולחגוג את תבוסתו. הסרבים, במפגן נפלא של הומור, הפיצו עלונים ועליהם איור ה-F117 והכיתוב "מצטערים, לא ידענו שהוא בלתי נראה". שיעור התאונות של ה-F117 היה איום ונורא: מתוך 64 מטוסים שנבנו (59 שירתו בפועל), שישה התרסקו בגלל תקלות. עם סטטיסטיקה כזאת, איבד גם את תמיכת הטייסים וגם את תמיכת הצבא. ב-2008 קורקעו מטוסי הנייטהוק, אחרי 25 שנות שירות. נשמע הרבה, אבל מדובר באורך חיים קצר להפליא עבור מטוס צבאי עיקרי. לשם השוואה, מטוס התקיפה A6 אינטרודר שירת 37 שנה (ודגם הלוחמה האלקטרונית שלו שירת 44 שנה), המפציץ F111 שירת 31 שנה, מטוס התקיפה סקייהוק שירת 47 שנה, ואילו ה-F15 וה-F16 לדגמיהם עדיין בשירות, כבר 42 ו-40 שנה בהתאמה. למה הועבר החמקן הראשון למוזיאונים כל כך מהר? קל להאשים את קריסת בריה"מ; הזאב הגדול כבר לא כל כך רע, בקושי זאב. אפשר להאשים גם את שיעור התאונות הגבוה של המטוס. אבל הסיבה שורשית יותר: צבא ארה"ב הבין שה-F117 היה כשל תפיסתי. עובדה שלא הוחלף בחמקן אחר אלא במטוסים רגילים שפשוט נושאים חימוש לטווח ארוך יותר - ויכולים לפגוע באויב גם בלי להיכנס לטווח הפגיעה של הנ"מ. ההצטיידות בכלים חמקנים נמשכת בשל השיפורים במערכות ההגנה; חלקן יכול להפיל טילים באוויר, מה שמצריך שוב מטוס שיכול להתקרב. אך בכל מקרה, המגמה היא לעבור לכלים רב משימתיים וגמישים, ולא לשפוך המון כסף על אווירון שיודע לעשות דבר אחד. ביולי האחרון צצו דיווחים לפיהם שלף הפנטגון את ה-F117 מהנפטלין, וכמה מטוסים נצפו שוב בבסיס הניסויים טונופה שבנבאדה. אני מהמר שהם חלק מניסוי לגילוי חמקנים; לא כל כוכבי הטלוויזיה שנעלמו חייבים לעשות קאמבק. טיסה נעימה!	החמקן המבצעי הראשון הקסים את כל העולם בשידורי מלחמת המפרץ הראשונה, עם צורת היהלום השחור הייחודית שלו והאסון שהמיט על צבא עיראק. אבל מאחורי הקסם עמד מטוס שנוי במחלוקת, שהומצא בכלל בזכות מדען סובייטי, הופל בידי טילים ישנים וסיים את חייו מוקדם מהצפוי	מפרויקט סודי לכוכב טלוויזיה: F117, חמקן כושל או מטוס גאוני?	מפרויקט סודי לכוכב טלוויזיה: F117, חמקן כושל או מטוס גאוני?
14	"רשויות האכיפה התנהלו בצורה כוחנית, בלתי חוקית וחסרת תקדים", כך טוען היום (ו') רועי ורמוס מנכ"ל פסגות בתגובה נוספת שהגיש לבג"ץ. "גופי האכיפה הפעילו לחצים ואיומים על גופים עסקיים", אמר ורמוס בהתייחס להסדר עליו חתמה פסגות, במסגרתו נדרשה הדחתו של ורמוס מתפקידו כמנכ"ל בתמורה לאי הגשת כתב אישום נגד החברה. פרקליט המדינה לא הגיש עד כה את תגובתו בעניין, ככל הנראה בשל שביתת הפרקליטים. ורמוס טוען כי חוסר תגובה זו של הפרקליט, אותו הוא מגדיר "השושבין העיקרי של העתירה הזו", מצדיקה מתן צו שיקפיא את פיטוריו. ורמוס תוקף את הטענה לפיה הפיטורים היוו החלטה עסקית עצמאית של אייפקס ופסגות, וטוען שלמעשה ההחלטה נעשתה בשל לחצי רשות ניירות ערך. לפני כשבועיים הגיש ורמוס עתירה נגד ההסדר שהביא להדחתו. עד כה בג"ץ לא נעתר לבקשתו להוציא צו מידי כנגד פיטוריו. ביום ד' האחרון היה אמור ורמוס להתייצב לשימוע במשרדי אייפקס, אך לבסוף השימוע התקיים בלעדיו. מאייפקס ומרשות ניירות ערך לא נמסרה תגובה.	מנכ"ל פסגות השיב היום לבג"ץ, בהמשך לעתירה שהגיש למתן צו שיקפיא את פיטוריו. ורמוס טוען כי ההחלטה לפטרו נעשתה בשל לחצים שהפעילה רשות ני"ע. לדבריו "רשויות האכיפה התנהלו בצורה כוחנית, בלתי חוקית וחסרת תקדים"	רועי ורמוס: "גופי האכיפה הפעילו לחצים ואיומים על גופים עסקיים"	רועי ורמוס: "גופי האכיפה הפעילו לחצים ואיומים על גופים עסקיים"
15	דלק קידוחים הודיעה (ב') על יציאה למימון מחדש בפרויקט לווייתן באמצעות הנפקת אגרות חוב 'לווייתן בונד' בסכום כולל של כ- 2.25 מיליארד דולר. את ההנפקה יובילו הבנקים להשקעות ג'יי.פי מורגן ו-HSBC. לצורך המימון מחדש הוקמה חברה ייעודית בשם לוויתן בונד, אשר באמצעותה תבוצע ההנפקה - תמורת ההנפקה תועמד ככהלוואה לשותפות בתנאים זהים לתנאי אגרות החוב שלה (back to back). דלק קידוחים תשעבד את זכויותיה בפרויקט לווייתן לטובת החוב. אגרות החוב יונפקו ב-4 סדרות שמועד פירעונן צפוי בשנים 2023, 2025, 2027 ו-2030 - דירוג הסדרות יעמוד על BB . בנוסף, הבוקר הודיעה דלק קידוחים, שאם אכן יושלם הליך המימון מחדש, בכוונתה לבצע רכישה עצמית ממקורותיה העצמיים של אג״ח מסדרה א׳ ומתמר בונד בהיקף של עד 50 מיליון דולר - צעד שלדבריה נעשה כמימוש הזדמנות עסקית וכלכלית וכן יאפשר את צמצום החוב של השותפות. הנהלת השותפות תקיים בימים הקרובים רוד-שואו (roadshow) לקראת ההנפקה שבו תציג למשקיעים הזרים והישראלים את פרויקט לווייתן ואת פרטי ההנפקה. לאחר השלמת המהלך ייסחרו אגרות החוב בשוק הבינלאומי וובשוק המקומי במקביל.	לטובת המימון מחדש של פרוייקט לוויתן הוקמה חברה ייעודית בשם לוויתן בונד, אשר באמצעותה תבוצע ההנפקה; מועד הפירעון של הסדרות החדשות צפוי בשנים 2023, 2025, 2027 ו-2030; ג'יי.פי מורגן ו-HSBC. יובילו את ההנפקה	דלק קידוחים תנפיק 4 סדרות אג"ח חדשות בסכום כולל של 2.25 מיליארד דולר	דלק קידוחים תנפיק 4 סדרות אג"ח חדשות בסכום כולל של 2.25 מיליארד דולר
16	יו"ר הפדרל ריזרב ג'רום פאוול אמר הערב (ו') שהבנק הפדרלי עוקב אחר התפרצות נגיף הקורונה והסיכונים לכלכלה האמריקאית וינקוט פעולה במידת הצורך. "היסודות של כלכלת ארה"ב איתנים", אמר פאוול בהצהרה שפרסם בצהרי היום בארה"ב. "עם זאת, הסיכונים של הקורונה על הפעילות הכלכלית מתפתחים. הפדרל ריזרב עוקב מקרוב אחר ההתפתחויות וההשלכות שלהם על התחזית הכלכלית. נשתמש בכלים שלנו כדי לתמוך כראוי בכלכלה", אמר פאוול. ההצהרה הנוכחית של פאוול שונה במקצת מההצהרות הקודמות שפרסמו פאוול ובכירים נוספים בפד. עם זאת, היא מגיעה על רקע ירידה חדה השבוע בשוקי המניות והדאגות הגוברות שהמשך התפשטות הנגיף עלולה לפגוע בתחזית הצמיחה העולמית. מוקדם יותר היום בראיון ל-CNBC, קרא מושל לשעבר בפד, קווין ווארש (Kevin Warsh), להקל את המדיניות של הפד ואמר שמישהו מהבנק המרכזי צריך לפרסם הצהרה לפני פתיחת השווקים באסיה ביום ראשון בערב שעון ניו יורק. ווארש אמר שהשווקים "שולחים איתות על הכלכלה האמיתית". בנוסף, מוקדם יותר היום אמר ג'יימס בולארד, נשיא הפד בסנט לואיס, כי הורדות ריבית נוספות בארה"ב ייתכנו אם הקורונה יתפתח למגפה עולמית, עם השפעות הדומות לאלו של השפעת. בנאום שנשא בפורט סמית', ארקנסו, אמר בולארד שתרחיש המגפה העולמית הוא "לא המקרה נכון לעכשיו". לדבריו, הבנק הפדרלי נמצא במצב טוב מכיוון שכבר ביצע שלוש הפחתות ריבית בשנה שעברה.	על רקע הירידות החדות בשווקים והחשש שהתפרצות הנגיף תפגע בצמיחה העולמית, אמר ג'רום פאוול: "היסודות של כלכלת ארה"ב חזקים. נשתמש בכלים שלנו כדי לתמוך כראוי בכלכלה"	יו"ר הפד: "עוקבים מקרוב אחר הקורונה, נפעל במידת הצורך"	יו"ר הפד: "עוקבים מקרוב אחר הקורונה, נפעל במידת הצורך"
17	התרגלנו כבר לקנות ברשת בלחיצת כפתור, בלי לחשוב יותר מדי על הלוגיסטיקה שנכנסת לפעולה לאחר הלחיצה הזו. אבל מה קורה כשצצות בעיות בדרך? "מעל 440 מיליארד דולר של עסקאות מקוונות לא קורות כי מישהו בשרשרת - בנקים, הסוחרים עצמם, חברות כרטיסי אשראי - מחליט לדחות את העסקה", מספר מיכאל רייטבלט, מנכ"ל פורטר ואחד ממייסדיה. "אם תקים חברה שמה שהיא יודעת לעשות זה רק להעביר את העסקאות האלה - תקבל עסק גדול יותר מאמזון ושופיפיי ביחד". לפרקים נוספים של הפודקאסט "30 דקות או פחות" ליחצו כאן פורטר (Forter) הישראלית מנסה לטפל במהירות בעסקאות כאלה. המייסדים עבדו ביחד בחברת Fraud Sciences שנמכרה לפייפאל בתחילת 2008 ועסקה במניעת הונאות ברשת, אבל בפורטר פונים לתחום אחר ורוצים לעבוד בצורה מהירה יותר: "המערכת חייבת להיות אוטומטית, כדי לאשר עסקאות בחצי שנייה", מסביר רייטבלט. ויש לו המחשה לשינוי הדרמטי שחל במכירות ברשת: "כש-Fraud Sciences היתה בשיאה, בסייבר מאנדיי 2007, עשינו 1,800 עסקאות ביום. בפורטר הגענו ל-1,800 עסקאות בשנייה. אנחנו לא מתעסקים בהונאה, אלא בכמה אנשים לגיטימיים נדחים". בראיון בפודקאסט "30 דקות או פחות" הוא מספר על הזינוק בעולם המסחר האלקטרוני בתקופת הקורונה, על ההנפקה שאולי תגיע ומסביר למה הוא לא ימהר למכור את החברה לאמזון וג'ף בזוס, גם אם תגיע הצעת ענק. מראיינים: נבות וולק, איש הייטק. אביב פרנקל, איש התקשורת וסטארט-אפיסט.	מיכאל רייטבלט, מנכ"ל פורטר הישראלית, מספר כי בכל שנה לא יוצאות לפועל עסקאות בהיקף של 440 מיליארד דולר במסחר מקוון בגלל בעיות בדרך, איך החברה מנסה לשנות את המצב ואיך יגיב להצעת רכישה מאמזון	"חברה שתטפל רק בעסקאות שנדחות במסחר מקוון תהיה גדולה יותר מאמזון"	"חברה שתטפל רק בעסקאות שנדחות במסחר מקוון תהיה גדולה יותר מאמזון"
18	ישראל תלך בעקבות אירופה, ותחייב את יבואני הרכב לקבל אחריות על גריטת המכוניות הישנות כאשר יירדו מהכביש. התוכנית תכלול גם מימון לעידוד בעלי רכב ישן לגרוט את רכבם. השרה להגנת הסביבה אישרה את המלצת הדרג המקצועי המשרד לאמץ את התקינה האירופית בנושא, וכעת תוכן הצעת חוק בנושא שתוגש לאישור הכנסת. בחינת המהלך נחשפה לפני שנה בכלכליסט. "בעשור האחרון הלך ועלה מספר כלי הרכב החדשים בישראל", מסבירה השרה גמליאל, "כ-3.5 מיליון כלי-רכב נעים בכבישי ישראל ובממוצע נגרעים בכל שנה כ-200 אלף כלי רכב שהופכים ל-200 אלף טון של פסולת מזהמת. יש לדאוג לפסולת זו, לאיסוף שלה ולמיחזור שלה, ולכן הנחיתי את עובדי משרדי לפעול לקידום הבסיס לחקיקה מתאימה. בנוסף, נבדוק שימוש בתקבולים שיתקבלו במסגרת החקיקה לצרכים של עידוד גריטה מוקדמת של כלי רכב ישנים ומזהמים". באירופה מחוייבים יצרני הרכב לטפל בפסולת שיוצרות המכוניות שיורדות מהכביש, באמצעות איסופן ומיחזור החלקים שלהן, במסגרת דירקטיבת ELV- End of Life Vehicles. בישראל תוטל האחריות על יבואני הרכב, המשמשים כנציגיהם של היצרנים. עקרונות הטיפול במכוניות הישנות ישענו חוק מ־2014, המחייב יבואני ציוד אלקטרוני למחזר לפחות 50% ממשקל הציוד שייבאו, לאחר שזה התיישן ונזרק. יבואן הציוד האלקטרוני, כך קובע החוק, מחויב לממן את כל עלויות הפינוי והטיפול במקרים אלו. חוקים דומים התקבלו לגבי צמיגים ואריזות ישנות, לפי התפיסה כי האחריות הכלכלית והתפעולית לאיסוף ולטיפול בפסולת המוצרים בסוף חייהם, העמידה ביעדי המיחזור והדיווח מוטלת על היצרנים והיבואנים, לפי עיקרון "המזהם משלם". מסתמן שיבואני הרכב יחויבו להתקשר עם אינטגרטור שיהיה אחראי על איסוף המכוניו ומיחזור 95% מהמשקל שלהן. התשלומים של היבואנים יממנו גם תכנית גריטה קבועה, שתסבסד הורדת מהכביש ומיחזור של כלי רכב ישנים, בדומה לתוכנית שהפעילו בעבר משרדי הגנת הסביבה והתחבורה, וכללה תשלום של 3,000 שקל לכל בעל רכב בן 15-20 שנה שמוכן להורידו מהכביש. אולם עד ליישום המהלך יעברו עוד שנים ארוכות. יש צורך להכין הצעת חוק, שתהיה מקובלת על משרדי התחבורה והמשפטים, ולאשר אותה בכנסת. גם אז, היא לא צפויה לחול רטרואקטיבית, אלא רק על מכוניות שייבואו לארץ מרגע כניסת החוק לתוקפו, כך שבפועל המכוניות הראשונות שיטופלו במסגרת החוק לא צפויות להיגרט לפני שנת 2035. זאת ועוד, במהלך החודשים האחרונים פנו יבואני הרכב מספר פעמים אל משרד התחבורה בניסיון לגבש מתווה גריטה שיפעל בטווח הקרוב יותר, כדי לעודד מכירות, אך סורבו בשל היעדר תקציב. ההצעה שהגישו יבואני הרכב לפני חודשים ספורים כללה השתתפות של כל יבואן באלפי שקלים עבור גריטה של מכוניות ישנות, כאשר אחת האפשרויות שעלו כללה גם הענקת "תלושי מענק" שניתן יהיה לממש לרכישת מכונית חדשה. בפועל מהלך זה לא צלח.	השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, אישרה את המלצת הדרג המקצועי לאמץ את התקינה האירופית, שתכלול גם סבסוד גריטת מכוניות ישנות. אולם היישום עוד ייקח שנים ארוכות	יבואני הרכב יחויבו לגרוט מכוניות שירדו מהכביש	יבואני הרכב יחויבו לגרוט מכוניות שירדו מהכביש
19	"A+ הוא מוצר דיגיטלי לילדים בגילאי 3-7 הכולל שילוב של סרטונים ומשחקים. הצלחנו לייצר לוח משחקים שנותן מוצר מאד אישי לילד כשהוא נכנס אליו. יש שם חיווי מוזיקלי שמתאים לכל ילד, ליווי תכני שמתאים לכל ילד. כשהמשתמש נכנס למערכת, הוא מקבל סרטון וידאו. לילד זו הרפתקה, לא אומרים לו מה הוא הולך ללמוד מראש. אחרי זה הוא משחק משחק. המערכת מחליטה עבור המשתמש מה תהיה התחנה הבאה שלו. האם הוא יעבור לנושא הבא או יקבל סרטון שיסביר בדרך אחרת את אותו נושא. ההורים מקבלים פידבקים לאורך הדרך על התכנים שהילדים שלהם מקבלים. ההורים גם מקבלים בריל טיים אפשרות לשנות את הנושאים שהילדים שלהם מקבלים", כך אמרה אתמול גליה חלאוי מנכ"לית ומייסדת אפליקציית A+Kids וממייסדי הערוצים הופ ולולי בכנס "When Technology Meets Kids" של "כלכליסט". חלאוי התייחסה לפערים השונים להם נחשפה לאור הידע שנצבר בבינה המלאכותית, "אנחנו רואים שוני מאד גדול בין ילדים בגילאים שונים, בין בנות ובנים. לא מדברים על היכולות אלא על האופן שבו מסבירים את אותן תופעות לבנים או בנות. מחקרים הראו זאת בגילאים מבוגרים יותר. באמצעות בינה מלאכותית הצלחנו לראות זאת גם בגילאים נמוכים". עוד הוסיפה, "ראינו כי בנים אוהבים מסלולים טוריים בעוד שהבנות מחפשות דברים חדשים, מרימות את הראש אחרי מספר דקות לראות איזה עוד אזורים נמצאים באפליקציה. לגבי ההורים, באופן כללי יותר אמהות משלמות עבור האפליקציה מאשר אבות, באזור ת"א יש שוויון שנרשם בנושא". לדבריה, "אחד הדברים שהיה לנו חשוב זה לקרב בנות לתחום המדע והמתמטיקה. מה שרצינו לבדוק זה שבעוד שגברים לא מתרחקים כאשר מי שמוביל את התוכן זה אשה, דווקא בנות מתקרבות כאשר נשים מובילות זאת". לדבריה "ילדים בכל העולם אוהבים מסכים. הורים לעומת זאת הדבר שהכי חשוב לנו זה החינוך של הילדים שלנו, לא רק האמא היהודיה, גם האמא הקוריאנית, השוודית, בדרום אפריקה וכו'. איך מגשרים על הפער בין המקום שהם הכי אוהבים להיות בו למה שהם הכי צריכים? מה גורם לילדים שלנו לרצות להמשיך ללמוד? התשובה לכל השאלות היא פרסונליזציה. בעברי באתי מעולם המדיה. מה ששאלנו את עצמנו אז הוא איזה סוג תוכן יתאים לכל הילדים. מורים שאלו את עצמם איזה תרגיל יתאים לכל הילדים ומעצבי משחקים שאלו איזה עיצובים יתאימו לכל הילדים? היום שואלים - מה מתאים לכל ילד ללמוד, איזה סוג תכנים צריך להתאים לו וכו'". חלאוי התייחסה לשאלה כיצד יוצרים פרסונליזציה באמצעות בינה מלאכותית ואמרה "אנחנו אוספים מידע ומייצרים מערכת למידה שלא משעממת כדי שלא ינטשו אותה ובמקביל מאתגרת ומלמדת. מי לא מכיר היום את נטפליקס שמתאימה תכנים בהתאם לצרכנים שלה. הבינה המלאכותית מאפשרת לייצר מסלול אישי לכל ילד, עם מסלולי למידה ומשחקים שמתאימים לכל ילד. כל הורה נתקל בסיטואציה שבה הוא קונה משחק יקר לילד ואחרי שעתיים הוא מוטל בצד. הבינה מאפשרת לנו לעשות משחקים איכותיים במחירים יותר נמוכים".	גליה חלאוי, מנכ"לית ומייסדת אפליקציית A+Kids, בכנס "When Technology Meets Kids" של "כלכליסט", "אנחנו אוספים מידע ומייצרים מערכת למידה שלא משעממת כדי שלא ינטשו אותה ובמקביל מאתגרת ומלמדת"	"הבינה המלאכותית מאפשרת לייצר מסלול למידה אישי לכל ילד"	"הבינה המלאכותית מאפשרת לייצר מסלול למידה אישי לכל ילד"
20	שוהם דירת גן, 5 חדרים, רחוב ארז, 135 מ”ר, 2 גינות בשטח של 50 ו־60 מ”ר, קומת קרקע מתוך 3, עם חניה, נמכרה ב־2.8 מיליון שקל דירת 6 חדרים, רחוב מצפה, 135 מ”ר, מרפסת 32 מ”ר, קומה 2 מתוך 6, נמכרה ב־3.07 מיליון שקל באר שבע דירת 3 חדרים, רחוב בני אור, שכונה ב, 76 מ”ר, קומה 3 מתוך 4, נמכרה ב־625 אלף שקל דירת 3 חדרים, רחוב הגמל, שכונה ה, 72 מ”ר, קומה 3 מתוך 3, נמכרה ב־550 אלף שקל דירת 2 חדרים, רחוב רבי עקיבא, שכונה ד, 62 מ”ר, קומה 3 מתוך 4, נמכרה ב־620 אלף שקל דירת 3 חדרים, רחוב רחבת טבריה, שכונה ט, 76 מ”ר, קומה 4 מתוך 7, נמכרה ב־830 אלף שקל ראשון לציון דירת 4 חדרים, רחוב רוטשילד, שכונת כצנלסון, 100 מ”ר, קומה 5 מתוך 5, עם חניה ומעלית, נמכרה ב־1.48 מיליון שקל דירת 5 חדרים, רחוב בן אליעזר, 117 מ”ר, קומה 2 מתוך 4, עם חניה ומעלית, נמכרה ב־1.74 מיליון שקל תל אביב דירת 5 חדרים, רחוב יפתח בשכונת יד אליהו, 126 מ”ר, 20 מ”ר מרפסת, קומה 4 מתוך 7, עם מעלית וחניה, נמכרה ב־3.26 מיליון שקל דירת 4 חדרים ברחוב משה דיין, 99 מ”ר, מרפסת 14 מ”ר, קומה 2 מתוך 18, עם חניה ומעלית נמכרה ב-2.25 מיליון שקל דיווחו: רי/מקס אושן, רי/מקס פלוס, רי/מקס TEAM, רי/מקס פרימיום	וגם: דירת 4 חדרים בראשון לציון בשכונת כצנלסון נמכרה ב-1.48 מיליון שקל, דירת 3 חדרים ברחוב הגמל נמכרה ב-550 אלף שקל ובכמה נמכרה דירת 6 חדרים ברחוב מצפה בשוהם?	עשו עסקה: בכמה נמכרה דירת 4 חדרים ברחוב משה דיין בת"א?	עשו עסקה: בכמה נמכרה דירת 4 חדרים ברחוב משה דיין בת"א?
21	בשיתוף מערכת זירת הנדל"ן הפרק בדו"ח מבקר המדינה העוסק בתוכנית מחיר למשתכן, שפורסם בשבוע שעבר, כולל את מרבית הביקורת שכבר הושמעה נגד התוכנית במהלך חמש שנות קיומה: היא הצליחה לבלום את העלייה במחירי הדיור לרגע קצר מאוד — אך במחיר כבד של 6 מיליארד שקל רק בשלוש שנותיה הראשונות; היא קודמה במרץ על ידי משרדי האוצר והבינוי והשיכון ללא התאמה לצורכי הזכאים, ללא יעדים ברורים ומבלי לדעת מה תהיה העלות הכלכלית שלה. בנוסף, בשל סחבת ביורוקרטית מתמשכת והתארכות תהליך קבלת ההיתרים – הדו"ח נכתב הרבה לפני פרוץ משבר הקורונה, כך שסביר כי המצב כיום חמור הרבה יותר – מועד מסירתן לרוכשים של אלפי דירות צפוי להתעכב. "אפשר היה לברר בשלב הרישום לתוכנית מה אזור המגורים המועדף, גודל הדירה המועדף והסכום המרבי שהנרשמים מוכנים לשלם, ולגבש בסיס נתונים ככלי לקבלת החלטות מושכלות יותר", נכתב בדו"ח על התוכנית, שיועדה בראש ובראשונה לסייע לזוגות צעירים. ואמנם, הדו"ח מראה כי גודל הדירות בשלוש השנים הראשונות של התוכנית לא היה מותאם ליכולתם הכלכליות ולמבוקשם של צעירים מחוסרי דיור. כך למשל, 41% מהדירות שהתקבלו עבורן היתרי בנייה עד מאי 2018 היו דירות בנות 5 חדרים ומעלה, ורק 14% מהדירות ששווקו היו דירות של 3–3.5 חדרים. בנוסף, הגודל הממוצע של השטח הנלווה לדירה — מרפסת או חצר — היה 35 מ"ר, דבר שייקר מאוד את מחירי הדירות, והשאיר מאות דירות גן ופנטהאוזים ללא רוכשים. חוסר ההתאמה בין צורכי הזכאים להיצע הדירות בתוכנית הממשלתית מתבטא בכך ש-53% מהזוכים בהגרלות ויתרו על האופציה לרכוש דירה – רבים מהם בגלל שהדירה היתה גדולה למידותיהם או עלתה יותר מדי. פיקס מחיר "לא היה שום קשר בין הצרכים של הזוגות שנרשמו לתוכנית לבין הדירות שהוצעו להם. המיקום, הגודל המחיר – הכל היה בבחינת כזה ראה וקדש. וכאן בעצם טמון הכשל הכי גדול של התוכנית", קובע ארז כהן, הבעלים של חברת ז.כ. מחקר וסקרים ולשעבר יו"ר לשכת שמאי המקרקעין בישראל. לדבריו, "היום אנחנו מבינים שהמדינה ביקשה לשווק קרקעות מהר ובכל מחיר על מנת להציג הישגים, מבלי לבצע כל חשיבה מוקדמת". משגה נוסף שעליו מצביע הדו"ח הוא אזורי שיווק הדירות, שלא הותאמו לצורכי הזכאים. 58% מהזוכים בהגרלות היו ממחוז מרכז ותל אביב, ואולם בתקופה שנבדקה, רק 30% מהדירות ששווקו היו במחוז זה. לדברי כהן, הביקורת מוצדקת גם במקרה הזה: "זה שוב מראה שלא היתה כל הלימה בין הביקוש להיצע, גם מבחינת המיקום. לא סתם דירות רבות בתוכנית נותרו ריקות בערי בפריפריה. עוד קודם לכן מכרזים רבים לשיווק הקרקע כשלו, כי גם היזמים והקבלנים הבינו שאנשים פשוט לא יגיעו לשם, בטח כשאין תשתיות תחבורה מספקות שיוכלו 'לקרב' את התושבים למוקדי התעסוקה במרכז הארץ". המבקר התייחס לעניין זה וציין כי "יכולתה של הממשלה לגבות את יעדי הפיזור מוטי־הפריפריה של האוכלוסייה בכל הנוגע ליצירת תעסוקה מוטלת בספק, וכרוכה בהשקעה כספית אדירה גם בתחבורה, בריאות ובחינוך". כלומר, לדבריו, רשות מקרקעי ישראל ידעה שהשיווקים הרבים בפריפריה רק יצרו בעיות של תעסוקה וגישה. דין תל אביב בהצביעו על כשל מהותי נוסף בתוכנית, מפנה דו"ח המבקר לניתוח שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת, לפיו מחיר הדירה בתוכנית אמנם נמוך ב–21% בממוצע ממחיר השוק, אך גובה ההנחות בין אזורי השיווק השונים אינו מאוזן. כך, ההנחה הממוצעת לדירת מחיר למשתכן בדרום הארץ ובצפונה נעו בין 175 אלף שקל ל-195 אלף שקל ממחיר השוק, בעוד במרכז הארץ העניקה תוכנית מחיר למשתכן הנחה של לא פחות מ-600 אלף שקל לדירה בממוצע. "גובה ההנחות בתוכנית תואם את השווי של הקרקע באזורי ביקוש, ומכאן העיוות", אומר כהן. "ברור שבאזור המרכז ההנחות יהיו משמעותיות יותר, ללא השוואה לפריפריה. גם כאן, לא נערכה בכלל חשיבה על גובה ההנחה שניתנה. כך שמעבר לעלותה העצומה למשק, גם בכל הנוגע לצמצום הפערים החברתיים התוכנית לא הגשימה את מטרתה. הלקח שהתוכנית הזאת צריכה ללמד את קובעי המדיניות הוא שסובסדיה צריכה להינתן לנצרך, ולא למצרך". מרשות מקרקעי ישראל נמסר בתגובה: "מחיר למשתכן כמעט הכפילה את הכנסות רמ"י, ציננה את הביקושים בשוק הדיור וסגרה את הגירעונות בקרקע זמינה לדיור שהצטברו בתחילת העשור. עמדת המבקר, שלפיה היה צריך לצמצם את תוכנית מחיר למשתכן כך שתותאם באופן מלא לצורכי הזכאים, בין במיקום גיאוגרפי ובין במאפייני הדירה, היתה עלולה לפגוע במאמצים הממשלתיים להורדת מחירי הדיור". ממשרד הבינוי והשיכון נמסר כי "אנו ממשיכים כל העת בתהליכי למידה, הפקת לקחים, שיפור שירות יומיומי ובעבודת מטה מעמיקה וחסרת תקדים, במטרה לתת מענה הולם איכותי ויעיל לכל הסוגיות שהועלו, ולמתן קורת גג ראויה במחיר אטרקטיבי לזכאים. עוד יש לציין כי הסוגיות שהדוח מתייחס אליהן נכונות לספטמבר 2018 , ומעת כתיבתו נעשו מהלכים רבים לשיפור השירות, עדכון נוסח המכרזים והכללים, מעקב שבועי אחרי פניות הציבור, מוקד פניות ועוד". לכתבות נוספות היכנסו אל זירת הנדל"ן >>	פרק מיוחד הוקדש בדו"ח מבקר המדינה לתוכנית הדיור הממשלתית הגדולה בתולדות המדינה, אולם הכשלים שציין ידועים כבר מזמן. השמאי ארז כהן: "התוכנית לא הגשימה את מטרותיה. סובסידיה צריכה להינתן לנצרך, ולא למצרך"	מבקר המדינה נגד מחיר למשתכן – והלקח החשוב לקובעי המדיניות	מבקר המדינה נגד מחיר למשתכן – והלקח החשוב לקובעי המדיניות
22	"המעבר מאזור הנוחות אל הלא נודע הוא הימור", כך אמרה אופיר בן נון, בעלים ומנכ"לית בית ההשקעות DBM, בכנס יוזמות 2018 של "כלכליסט" ובנק לאומי בשיתוף רשת עמל. בן נון, האישה הראשונה שפתחה בית השקעות בישראל, סיפרה את סיפורה האישי ומעורר ההשראה שהתחיל בגיל מאוד צעיר. "עד גיל 18 עברתי 13 בתים ושמונה בתי ספר", אמרה בן נון, "אבי היה אביהו בן נון, מפקד חיל אוויר. בכל מקום חדש שהגעתי אליו בדקתי מה חסר ואיך אפשר למלא את החסר. כך הפכתי בעצם להיות סוחרת – למשל קניתי בשקם מסטיקים מסובסדים ומכרתי לילדים בבתי הספר. בגיל 15 סבא שלי לקח אותנו לטיול באירופה, בכל מקום אמרתי לו: 'פה צריך לקנות מארקים, פה כדאי לקנות מטבע אחר'. הוא לא הבין מה לי ולמטבעות. אמרתי לו שכשחברות שלי קוראות 'מעריב לנוער', אני קוראת על מטבעות". נקודת המפנה עבור בן נון היתה בגיל 16. "סבא שלי נתן לי את המתנה הכי גדולה – הוא לקח אותי לסניף בנק לאומי בגדרה, שם לי אלף דולר ופתח לי חשבון השקעות. הוא אמר: 'תכפילי, תחזירי, תפסידי – עשיתי השקעה גרועה'. ביקשתי מאבא שלי שישים לי עוד כסף כדי שיהיה לי הון גדול יותר, והוא אמר לי: 'הימורים – לא בבית ספרנו'". כדי להגדיל את ההון שלה התחילה בן נון לעבוד כמלצרית. "לקח לי שנה להכפיל את הסכום שסבא שלי נתן לי ולהחזיר לו. כשהשתחררתי מהצבא היה לי כסף לטיול של שנה, שכר דירה של שלוש שנים ושכר לימוד מלא לאוניברסיטה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסתי לזירות המסחר – שני מסכי ענק, אווירה מחשמלת, כולם מחוברים לשפופרות טלפון וצעקות. במבט שני אני קולטת שכמעט כולם גברים, זה גורם לי להסס אבל ההיסוס הזה נעלם". לאחר חמש שנים בזירות המסחר, החלה בן נון לעבוד בהראל שוקי הון. "שם, במהלך ארבע שנים, עשיתי עסקאות של מיליארדים עבור הראל", היא מספרת, "ביום אחד, כשעשיתי עסקת ענק, המנכ"ל הזמין אותי לחדר להגיד לי תודה, ונפל לי האסימון: אני עובדת בשבילו, כשאני יכולה לעבוד בשבילי. ברגע שנכנסה לי המחשבה לראש הייתי בקונפליקט: אני אמא לשני קטנטנים, אני עובדת בחברה הכי טובה בשוק לדעתי. האם כדאי להמר על הכול וללכת אל הלא–נודע? אחרי לילה ללא שינה הלכתי על זה. אבא שלי הפעם לא מצמץ ואמר לי 'פרשי כנפיים בתי'. "אחרי שנתיים הייתי האישה הראשונה שהקימה בית השקעות – די.בי.אם, בשנת 2000. אני מזכירה לכם, בשנה זאת, התפוצצה בועת הדוט.קום והשווקים נפלו. הרגעתי את עצמי ואמרתי תגיע 2001. ואז הגיע הלינץ' ברמאללה, נפילת התאומים. ואז הגיעה 2002 - מפולת בכלל שוקי העולם. ב-2002 אנחנו יושבים שלושה שותפים שלא יכולים לממן מזכירה ובקושי מושכים משכורת מינימום. חשבתי לעצמי: זה הזמן לילד שלישי. אחרי הלידה עצרתי בדרך במשרד לחתום על מסמכים. בהמשך הקמתי עוד ועוד חברות בשוק ההון המקומי והעולמי וחתמתי על שיתופי פעולה עם קרנות וגופים נוספים". בן נון מודעת לעובדה שהצעד שעשתה היה הימור גדול. "בשנים הראשונות אין ספור פעמים חשבתי לעשות פרסה ולחזור להיות שכירה. היום אני מבינה אחרת. אני אמא לארבעה ילדים. בת אחת מתכננת ללמוד מינהל עסקים ויזמות, בת שנייה בקורס טיס, בן אחד מתמקצע בסייבר והבן הקטן בן 11 סוחר בתוכנת דמו ולדעתי הוא עוד ייקח אותי. כל פעם שאני נתקלת בניצוץ מחוץ למערכת הלימודים אני מנסה להיות שם. כשאני נזכרת בסבא ובנכדה ההיא חוצים את הכביש לעבר סניף הבנק, אני מנסה לעשות הכול כדי להיות לילדים ולעובדים שלי מה שהוא היה עבורי", סיכמה.	בן נון, האישה הראשונה שפתחה בית השקעות בישראל, סיפרה בכנס יוזמות 2018 של "כלכליסט" כי אחרי שעשתה עסקת ענק כשכירה בהראל והמנכ"ל "הזמין אותי לחדר להגיד לי תודה, נפל לי האסימון: אני עובדת בשבילו, כשאני יכולה לעבוד בשבילי"	אופיר בן נון, מנכ"לית בית ההשקעות DBM: "כשחברות שלי קראו עיתון לנוער, אני קראתי על מטבעות"	אופיר בן נון, מנכ"לית בית ההשקעות DBM: "כשחברות שלי קראו עיתון לנוער, אני קראתי על מטבעות"
23	בפארק המיחזור בחיריה נחנך מפעל שייצר חומר דלק למפעל המלט נשר, באמצעות עיבוד אשפה. המפעל שעלותו כ-400 מיליון שקל אמור לטפל בכ-1500 טון אשפה ביום, ולייצר ממנה כ-500 טון דלק תחליפי, כחמישית מהאנרגיה הדרושה למפעל נשר. לדברי דורון ספיר, סגן ראש עיריית ת"א, "מה שאתם רואים פה מאחורינו הוא המתקן הגדול ביותר בעולם, עם יחידת ההפרדה הגדולה ביותר לייצור דלק תולד פסולת. זהו צעד גדול לשיפור איכות הסביבה בישראל, ובעתיד אנחנו מקווים לפתוח מתקנים נוספים מסוג זה". במפעל מתבצע מיון של האשפה שמגיעה בכל יום מערי גוש דן. חומרים ניתנים למיחזור כמו נייר ומתכות מופרדים, כששאר הזבל הופך לערימות קטנות של דלק תולד פסולת (RDF) יבש, שנשלח למפעל המלט נשר, שם הוא מחליף דלק מאובנים. האשפה מוכרת בעולם כמקור ידידותי יותר לסביבה ליצירת דלק, ומשמשת לעיתים קרובות כדלק בתעשיית המלט.	בפארק המיחזור בחיריה נחנך מפעל שמייצר מדי יום כ-500 טון חומר דלק למפעל המלט נשר, מעיבוד הזבל של גוש דן	האשפה של גוש דן הופכת לדלק בחיריה	האשפה של גוש דן הופכת לדלק בחיריה
24	העשור האחרון בענף קרנות ההשתלמות התאפיין בעיקר בבידול בין בתי ההשקעות הפעילים בשוק, כשכוחם של כאלה שנחשבו בעבר לבוטיקים המשפחתיים, תופסים את המקומות הראשונים בדירוג העשור של “כלכליסט”. התוצאות לא צריכות להפתיע את המשקיעים בישראל שהסיטו בשנים האחרונות את הכספים שלהם בקרנות ההשתלמות לעבר אותם גופים, שבולטים שנה אחרי שנה, כמו אלטשולר שחם, שמותג כשיאן התשואות בשנים האחרונות. חברת הגמל של אלטשולר שהונפקה לפני כמה חודשים נסחרת כיום לפי שווי של כ־2 מיליארד שקל, עדות נוספת להצלחה. אלא שבדירוג העשור ההצלחה הזו של אלטשולר מספיקה רק למקום השני, כאשר עוקפת אותה קרן ההשתלמות של ילין לפידות. המדד של קלי משקלל את התשואה ב־50% ועוד 25% ניתנים לסטיית התקן, שמשקפת את רמת הסיכון, ו־25% ניתנים על עקביות בביצועים. גם ללא פרמטרים אלה, התשואה שהציגה קרן ההשתלמות של ילין בעשור עוקפת את זו של אלטשולר. ניצחון בנוקאאוט. לא טרנדיים התמונה מתהפכת ב־5 שנים קרן ההשתלמות של ילין הציגה בעשור תשואה של 103.3% בהשוואה ל־99.5% של אלטשולר, ולכן היא המצטיינת של העשור ללא עוררין. היא גם הצליחה לעשות זאת בסטיית תקן נמוכה יותר (1.24 מול 1.36 של אלטשולר, הגם ששתי הקרנות מחזיקות באותו שיעור של מניות (סביב 40%), וגם בעקביות רבה יותר (75% לעומת 67% של אלטשולר). וזה לא מפתיע. המשקיעים שסומכים ידיהם על אלטשולר שחם יודעים שלא מדובר בגוף של בנצ'מרקים, כזה ש"נצמד" למדדי הבורסה, אלא אחד שמסתער על השקעות שבהן הוא מאמין. כשמצליח, הוא מצליח בגדול וכשהוא טועה, הטעות עלולה לעלות לו בתנודתיות גבוהה. אי אפשר לקחת לילין את ההישג, וכידוע ניהול כסף לזמן ארוך דורש הסתכלות ארוכת טווח על התשואות, מבלי לרדוף אחרי טרנדים של כוכבים לרגע. גם אלטשולר וגם ילין הוכיחו בעשור האחרון כי הם מנהלים כסף טוב, הרבה יותר טוב מהמתחרים שלהם. עם זאת, לא בכדי אלטשולר מגייס בשנה האחרונה כמיליארד שקל מדי חודש, בזמן שילין לפידות רושם בעיקר פדיונות. למעט קרב הראש בראש, מהמקום השלישי ומטה ההפרשים הופכים לכמעט זניחים במדד המשוקלל. בהסתכלות על התשואה בחמש השנים האחרונות אלטשולר עוקף את ילין ומגיע למקום הראשון עם תשואה מצטברת של 31.5% לעומת 27.2% של ילין. בחמש שנים ילין יורד למקום השלישי, רק אחרי קרן ההשתלמות של אנליסט שרשמה תשואה מעט גבוהה יותר של 27.4%. אלא שלפי דירוג כלכליסט וקלי לעשור, אנליסט לא מתברגת במקום השלישי אלא רק בשמיני, כיוון שסטיית התקן שלה הכי גבוהה מבין הקרנות (1.72) ומדד העקביות שלה לא מאוד גבוה (63.3%) — כלומר עדיף למי שמשקיע אצל אנליסט שלא יסבול מלב חלש. התנודתיות של אנליסט עניין של פרספקטיבה התנודתיות הגבוהה של אנליסט היתה בעוכריה. למי שמסתכל רק על תשואות, הרי שאנליסט מתברגת במקום השלישי, אבל מי שמרחיב את הפרספקטיבה מבין למה היא לא הצליחה למנף זאת לגיוסים משמעותיים וצמיחה אדירה כמו ילין ובעיקר כמו אלטשולר. אנליסט בעשור החולף ידעה שנים חלשות בביצועים ושנים חזקות מאוד, ולא מעט לקוחות לא סבלניים התפתו לעבור למי שסומן כ"כוכב" ולא לשמור לאנליסט אמונים. בהקשר זה יש להדגיש שעבור משקיעים צעירים שמנהלים את כספם בקרן ההשתלמות לזמן ארוך – ולא מתכננים למשוך את הכסף אחרי שש שנים – סטיית התקן לא ממש צריכה לעניין, אלא אך ורק התשואה לאורך זמן. שלושה מבתי ההשקעות הבולטים בדירוג העשור – ילין, אלטשולר ואנליסט – הם בתי השקעות בוטיקיים שמנוהלים על ידי אותם בעלים לאורך כל התקופה, שגם מובילים את מתודולוגיית ההשקעות (דב ילין ויאיר לפידות, גילעד אלטשולר ושמואל לב ואהוד שילוני), בזמן שאצל רוב המתחרים שלהם מנהלי ההשקעות התחלפו, אפילו כמה פעמים בשנים האחרונות. * * * העשור שבו נפרצו הגבולות כך דירגנו קרנות ההשתלמות הנבחרות הן קרנות במסלול הכללי, בעלות נתונים היסטוריים ב־10 שנים האחרונות, ועם צבירות העולות על 1 מיליארד שקל. במידה שלגוף המנהל יש שתי קרנות שעונות על ההגדרה, נבחרה הקרן עם הצבירה הגדולה ביותר. הדירוג, שנעשה בסיוע קמי חנוכייב, אנליסט בקלי פרימיום, התבצע בשקלול של שלושה פרמטרים: התשואה בעשור האחרון היוותה 50% מהציון; סטיית התקן – 25% מהציון. ומדד העקביות, המשקף את כמות הפעמים שהקרן השיגה תשואה עודפת על הממוצע – 25%. מה מצאנו? ניתן לומר כי בעשור האחרון השתנה ללא היכר תיק ההשקעות הממוצע בקרנות: החשיפה לאפיק המנייתי זינקה מכ־22% בתחילת העשור לכ־36% באוקטובר 2019. מגמת הפחתות הריבית בעולם, שהתחילה ב־2009, ההרחבות הכמותיות, ושמירת סביבת הריבית האפסית עד היום, תרמו לתדלוק של מדדי המניות העיקריים, מה שתורגם לגידול ניכר בחלקן של המניות בתיק של משקיעי קרנות ההשתלמות. באפיק הקונצרני תמונת מראה – חלקן של האג"ח הקונצרניות התכווץ מ־30.5% ל־19.2%. התכווצות האפיק הקונצרני נובעת מסביבת הריבית והתשואה הפנימית הנמוכה, שלא מפצה מספיק על הסיכון באפיק, וכן צמצום המרווחים מול האג"ח הממשלתי בשנים האחרונות. קשה להאמין היום, אבל בתחילת העשור החשיפה לחו"ל בכל האפיקים עמדה על כ־8.5% בלבד. 10 שנים מאוחר יותר, היא זינקה לכ־32.5%. הגדלת החשיפה לחו"ל היא פועל יוצא של הגידול בהיקף הנכסים המנוהלים והירידה במחזורי המסחר בבורסה המקומית. על רקע הירידה באטרקטיביות של איגרות החוב, הרחיבו הגופים את השקעותיהם במוצרים אלטרנטיביים, כגון נדל"ן, תשתיות, אנרגיה חלופית, קרנות הון וגידור וכו'. החשיפה לאפיק זה גדלה בכ־250% בעשור האחרון לכ־18% באוקטובר 2019, והיקף הנכסים המושקעים בו מסתכם בכ־43.5 מיליארד שקל. העשור האחרון התאפיין בשחיקה בדמי הניהול ועלייה ברגולציה, שתרמו להתכווצות מספר הגופים המנהלים את קרנות ההשתלמות וקופות הגמל. את השחיקה בדמי הניהול ניתן לייחס לתחרות בענף ולמודעות הגוברת של החוסכים לבדיקת דמי הניהול. דמי הניהול הממוצעים בקרנות שבדירוג ירדו מ־1.17% בסוף 2009 ל־0.73% בסוף 2018, לפי נתוני משרד האוצר נכון לאוקטובר 2019. יובל לרר, סמנכ"ל קלי פרימיום מקבוצת קלי	דירוג העשור של כלכליסט וקלי לקרנות ההשתלמות מציג ענף תחרותי שבו מדברת בעיקר התשואה, עם פערים משמעותיים בין שני המקומות הראשונים ליתר המנהלים. כך הצליחו בתי ההשקעות שמנוהלים על ידי המייסדים שלהם לנצח את השוק	ילין לפידות מצטיינת העשור, אחרי קרב צמוד עם אלטשולר	ילין לפידות מצטיינת העשור, אחרי קרב צמוד עם אלטשולר
25	"אנחנו סובלים מהמון בעיות ילדות של פרויקט שרונה מרקט", אמר היום בצהריים שלומי חג'ג', מנכ"ל שרונה מרקט, בפאנל התחדשות עירונית בוועידת הנדל"ן של "כלכליסט". "האם נעשו טעיות?! בהחלט", המשיך חג'ג'. "אנחנו לומדים מהן. שרונה מרקט הוא פרויקט מורכב - יש בו דיירים משרדים ומסחר וזה לא פשוט לעבוד יחד. למדנו שצריך להפריד בין המערכות עד כמה שאפשר כדי לתת לדייר את הנוחות שלה הוא מצפה, אבל גם לבעל עסק, ולקהל הלקוחות. להערכתי בחודשים הקרובים הדברים יגיעו לידי פתרון עם הדיירים עצמם". חג'ג' הוסיף כי השוק שהוא מנהל תרם לעיר שכן פארק שרונה הסמוך סבל מפדיון נמוך לעסקים, "אבל מהרגע ששרונה מארקט נפתח האזור כולו השתנה כיוון שהתווספה תנועה ערה לאזור". ארנון פרידמן, מנכ"ל אשדר, הסביר בהקשר זה כי "הרבה פעמים אנחנו מנסים לפתור בעיות שלא היינו צרכים להגיע אליהן. כשעושים עירוב שימושים באותו בניין זה מתכונת לבעיות. עירוב שימושים צריך להיות ברמה העירונית, אבל בבניינים נפרדים. שיתוף של תעסוקה ומגורים באותו בניין יוצר חיכוך מיותר. צריך להפריד בין הבניינים כדי שיהיה מינימום הפרעה". המתכנן רן וולף (ממשרד רן וולף תכנון אורבני וניהול פרויקטים), אמר כי בתהליך של התחדשות עירונית בו מחליטים לשלב במתחם אחד תעסוקה וגם מגורים "יש לרכז בפינה מסוימת את המגורים ובפינה אחרת את העסקים. במתכונת כזו היתרון של עירוב שימושים הוא גדול וכולם מחייכים". וולף ציין כי יש כמה אזורי מלאכה שניתן להחיות אותם בערבים באמצעות תכנון חדש שכזה. "מתחם הבורסה ברמת גן הוא דוגמה למקום בו מגורים שיכנסו יעזרו מאוד לעסקים", אמר. עו"ד ענת בירן, בעלי משרד עוה"ד ענת בירן, הוסיפה כי בפרויקטים של פינוי-בינוי יש התנגדות של הדיירים לכך שיוקמו שטחי מסחר בבניין החדש שיבנה במקום זה שייהרס. "כשאתה רוצה לעשות מהפך בחיים של דיירים צריך לעשות את זה ברגישות. הם רוצים לחזור למקום בעל אופי דומה למקום המגורים הוותיק שלהם. זה לא דומה למקרה של דיירים שקונים מראש דירה בבניין בו יהיו שטחי מסחר". בירן הוסיפה כי "אחד הפתרונות שועלים לאחרונה זה לתת ליזמים זכויות בניה במקום אחר, כך שהם יוכלו לתכנן אותם באופן חופשי, ויוכלו להחזיר את הדיירים לשכונות בעלות אופי דומה לזה שהתרגלו אליו". בירן ציינה גם את הקשיים מהם סובלים הדיירים בעקבות עיכובים ממושכים בפרויקטים של התחדשות עירונית "הקושי של הדיירים הוא המתנה ארוכה מאוד, שנים בהם הם חיים בתנאים בלתי נסבלים ולא יכולים לשפץ את הבית כי הם ממתינים לדירה החדשה. זה מצב לא טוב גם מבחינת השכונה בה הבניינים הולכים ומתפוררים. פרידמן הסכים שהבעיה הקשה ביותר בפרויקטים כאלה היא היעדר וודאות תכנונית. בנוסף, לדבריו הוא נתקל בקשיים להגיע לרווחיות מספקת משום ש "הרשויות גם רוצות שנבנה פחות דירות חדשות כדי למזער התנגדויות של התושבים, וגם רוצות היטלי השבחה. אם רוצים גם וגם זה תוקע את הפרויקט".	המתכנן רן וולף אמר בפאנל בוועידת הנדל"ן של "כלכליסט" כי "יש כמה אזורי מלאכה שניתן להחיות אותם בערבים באמצעות תכנון חדש שכזה. "מתחם הבורסה ברמת גן הוא דוגמה למקום בו מגורים שיכנסו יעזרו מאוד לעסקים", אמר	מנכ"ל שרונה מרקט: "אנחנו סובלים מבעיות ילדות; יש להפריד בין הדיירים למסחר"	מנכ"ל שרונה מרקט: "אנחנו סובלים מבעיות ילדות; יש להפריד בין הדיירים למסחר"
26	האם בועת הקניונים וריבוי שטחי המסחר עומדת להתפוצץ? אבי לוי, מנכ"ל מליסרון, לא חושש לומר שהקניונים שנפתחו בשנה האחרונה לא מצליחים. "אין ספק שיש בעיה עם הקניונים שנפתחו בשנה האחרונה", אמר לוי בועידת הנדל"ן והתשתיות של "כלכליסט". "היחידי שנפתח בשנתיים האחרונות ומצליח הוא ביג אשדוד. יתר הקניונים שנפתחו, כולם, לא מצליחים. אם אתה לא בא עם בשורה חדשה אז אין סיבה לבוא אליך. בחמש שנים אחרונות נפתחו 80 קניונים בישראל ובסך הכל יש בארץ 388 קניונים. נתונים אלה עולים מחברת הייעוץ הכלכלי צ'מנסקי בן שחר. חברות הקניונים הגדולות הן מליסרון, עזריאלי וביג מרכזי קניות, שהגדילו שלושתן את הרווחים שלהם בשנה האחרונה, בעוד שרשתות האופנה, שמהוות את השוכרות העיקריות של אותן חברות נדל"ן, ממשיכות לדווח מנגד על ירידה במכירות ושחיקה ברווחיות. לוי הוסיף: "קחו לדוגמה את הקריון (הקריון בבעלות מליסרון – א"י). נפתחו סביבו המון קניונים אבל אף אחד לא מגיע לתמהיל, ולחוויה שלו, ואין סיבה שצרכנים יסעו לקניון קטן שלא נותן שום ערך מוסף ולא ילכו לקניון גדול. הקניונים הגדולים עובדים בעוצמה וימשיכו להצליח. השוכרים שלנו, לצערי כי רב, הלכו ופתחו בכל אחד מהקניונים האלה חנויות, ומחזור המכירות שלהם באותם קניונים לא משאיר להם שום רווח. לא רק זאת, מכירות אלה נגסו בחנויות האחרות שהיו להם בקניונים ותיקים". השאלה הנשאלת היא האם לנוכח הירידה במכירות אין מקום להורדת שכר הדירה בקניונים. לוי חושב שלא. "כשהמדינה תוריד את מחיר שכר העבודה, את מחירי החשמל ומחירי הארנונה, גם אנחנו נוריד את שכר הדירה. היות וזה לא קורה, אין שום סיבה שאנחנו נהיה החלוצים בעניין הזה", אמר לוי. מטרת הקניונים היא לייצר פדיונות גבוהים ככל האפשר, מה שמאפשר להם להעלות את שכר הדירה ולהציג לשוכרים שהקניון מצליח. זאת אחת הסיבות בגללה למשל הם לא מכניסים את רשת קופיקס אל בין כתליהם. אבי כץ, מייסד קופיקס, אמר בועידה כי מליסרון מתחילה לשנות מגמה, אבל בעיקר בכל הקשור לכניסת חנויות הסופרמרקטים, סופר קופיקס. לדבריו, "אמרתי לאבי לוי שאני רוצה לבוא אליו לפגישה ואחרי שני טלפונים נכנסתי לשני קניונים שלו. קופיקס מוריד מחיר בכל מקום שהוא מגיע אליו. ברחובות שיש קופיקס, הרחוב לא יחזור להיות מה שהיה. הכניסה של קופיקס לקניון מעולה אבל איפה מכניסים אותנו? בקומה שצריכה עידוד, הגדלת התנועה, במרתפים. בכל מקום שנכנסו החלה תנועה בקומה. החלו תורים". לוי אמר כי הוא משתף פעולה עם אבי כץ. "ישבנו עם כץ ואנו משתפים איתו פעולה ובכל מקום שנוכל להכניס את סופר קופיקס נכניס. אין לנו מטרה להתחרות ברמי לוי או יוחננוף, אבל צריך לתת ללקוח תמהיל חנויות שיהיה לו איפה לקנות. חשוב לי שיהיה לצרכן סופר מרקט בקניון והוא לא יצטרך לצאת מהקניון מוקדם יותר כדי לעשות את הקניות אצל רמי לוי. גם את קופיקס אנחנו מכניסים לקניונים שלנו". אבי כץ מאמין שהעולם משתנה והבועה תתפוצץ: "אי אפשר להשאיר את המהפכה מחוץ לקניון. אם היא לא תיכנס בדלת היא תיכנס דרך החלון. אם לא תשתנה עם העולם, המהפכה תתרחש בלעדיך". איתן בר זאב, מנכ"ל ביג, הסביר את הפער בין ביג לקבוצות המתחרות. קבוצת ביג ידועה כמי שגובה את שכר הדירה הנמוך ביחס לקניונים סגורים והעומס על השוכרים שלה נמוך מהעומס של שוכרי עזריאלי ומליסרון. "עלות העסק שלנו נמוכה יותר, עלות הקרקע שלנו יותר נמוכה ועלות בניה יותר נמוכה, ומזה נגזר שכר דירה ודמי ניהול יותר נמוכים. לכן, הפדיונות אצלנו עולים משמעותית אז הסוחר מקבל עומסים יותר נמוכים ובהרבה מאד מקרים העומסים נמוכים מדי לדעתי. אנחנו רואים שנפתחים חוזים ארוכים של סוחרים שהם משלמים נמוך מידי. שמחדשים חוזים ורואים ששכר הדירה קופץ אתה מבין שלאורך השנים שכר הדירה היה הגון. אחת הדרכים להוריד שכר דירה היא להגדיל פדיונות. כששוכר פותח יותר מדי חנויות נוצרת קניבליזציה והוא נפגע. יקח עוד שנה שנתיים שלוש, ואנשים יבינו בסוף שהם צריכים ללכת למקומות בהם אפשר לייצר פדיונות". על פי נתוני ריס לשנת 2015, הפדיונות בקניונים עלו ב 2.5% אבל בפאוור סנטרים הם עלו רק ב 0.07%. בר זאב לא מתרגש מנהנתונים ויש לו גם הסברים. "בפאוור סנטרים (קניונים פתוחים) האופנה מהווה 30% מתמהיל החנויות והאופנה זה המגזר היחיד שמדווח בריס. לא רואים שם את סופר פארם, את חנויות החשמל, את הסופרמרקטים. הנתונים הפנימיים שלנו מראים מספרים אחרים והפדיונות שלנו בפאוור סנטרים עלו ביותר מהנתונים שמראה ריס. אבל יש בעיה. שמסתכלים על כל השוק רואים שהפדיונות זוחלים למעלה והרווחיות נשחקת כי התחרות קשה, ויש קונסולידציה בענף. בהמון חנויות השורה התחתונה מתכווצת כתוצאה מזה שבמסגרת התחרות הם חייבים להוריד מחירים בצורה משמעותית". רמי שביט, הבעלים של המשביר לצרכן, מכיר את העובדות. החברה שלו היא אחת הקמעונאיות שסובלות מהתופעה הזו. המשביר לצרכן סיימה את 2015 בהפסד, ומגמת הקניות באינטרנט נוגסת בה כמו ביתר הקמעונאיות המתחרות. שביט עקץ את קבוצת עזריאלי שדיווחה הבוקר על רכישת אתר הקניות buy2 ואמר כי הוא לא מבין את הרציונל. "זה שעזריאלי קנו את buy2 אומר שהם מייצרים לעצמם תחרות. תהיה תחרות באינטרנט גם לתחום הנדל"ן". שביט הצביע על המגמות השליליות בראייתו בענף: לפני שנתיים קיבלתי החלטה להתמקד בליבת העסקים שלנו, חזרתי לנהל את החברה וקיצצתי את המטה בחמישים אחוז. התמונה לא פשוטה - הלקוחות מתפזרים על הרבה מקומות, חג זה לא חג - היום הקניות נעשות שלושה ימים לפני החג במקרה הטוב, ולא שבועיים שלושה כמו שהיה בעבר." "לביג אין מזגנים ובקיץ אנשים לא באים לפאוור סנטרים. אני אישית מאמין בקניונים ופחות בפאוור סנטרים. מאמין גם במרכזים שכונתיים. מחלק מהקניונים אנחנו יוצאים, בחלק מצמצמים ובחלק מגדילים חנויות. עזבתי את עזריאלי תל אביב כי קיבלתי כסף. היה לי חוזה לעוד 4 שנים. הקדמנו את היציאה שלנו וניכנס לחלק החדש שייבנה. קיבלנו 15 מיליון שקל שזה סכום שלא אקבל בעשר השנים הקרובות מפדיונות. נכנסתי לעזריאלי רמלה שעובד טוב והשינוי שעשינו הוא ברור." שביט סיכם: "סיפור הקניונים זה היצע וביקוש. קניונים טובים יגדילו שכר דירה ופחות טובים יורידו שכר דירה. מערכות היחסים בין השוכרים למשכירים הם פשוטות – נגמר חוזה, נפתח חוזה חדש ומתחילים יחסים מחדש. לכולם ברור שאם הקמעונאים לא ירוויחו כסף גם בעלי הנכסים לא ירוויחו כסף. בעלי הרשתות מצמצמים פעילות עסקית. כולם מדברים על זה שיפתחו פחות חנויות ויסגרו חנויות מפסידות ויהיה זיקוק של העסקים. כולנו נצטרך לחזור לעבודה קשה ולהדק את החגורה".	את הדברים אמר מנכ"ל קבוצת המשביר לצרכן רמי שביט בועידת הנדל"ן של כלכליסט. בחמש שנים אחרונות נפתחו 80 קניונים בישראל	האם ההאטה בצריכה הגיעה לקניונים? "חג זה לא חג - היום הקניות נעשות שלושה ימים לפני במקום שלושה שבועות"	האם ההאטה בצריכה הגיעה לקניונים? "חג זה לא חג - היום הקניות נעשות שלושה ימים לפני במקום שלושה שבועות"
27	זוכה אלמוני ישלם יותר מ-3 מיליון דולר עבור ארוחת צהריים עם וורן באפט. האיש זכה בארוחה עם גורו ההשקעות במכירה הפומבית השנתית למטרות צדקה של ברקשייר הת'אוויי, חברת האחזקות של באפט. הסכום, 3.3 מיליון דולר, ייתרם לארגון גלייד שפועל למיגור העוני בסן פרנסיסקו. במהלך 19 השנים שבהם הן נמכרות, גייסו ארוחות הצהריים עם וורן באפט יותר מ-26 מיליון דולר. הזוכה בארוחה עם באפט בן ה-87 יכול להביא עד 7 חברים לאירוע, שייערך במסעדת הבשר הניו יורקית סמית' אנד וולנסקי. ההצעה הזוכה השנה היתה נמוכה אך במעט מההצעה הגבוהה ביותר שזכתה אי-פעם, שעמדה על 3,456,789 דולר. שני זוכים אלמונים שילמו את הסכום הזה בדיוק ב-2012 וב-2016. המחיר ההתחלתי של המכירה הפומבית של ארוחת הצהריים עם באפט היה 25 אלף דולר. "גלייד לוקחת אנשים שנמצאים בתחתית ועוזרת להם לעמוד על הרגליים. הם עושים את זה שנים. אם אפשר לעזור בגיוס כסף בשבילם, אני עושה זאת בשמחה", כתב באפט בהצהרה שפרסם.	זוכה אלמוני זכה במכירה פומבית וישלם את הסכום תמורת ארוחה עם המיליארדר בן ה-87. הכסף ייתרם למיגור העוני בסן פרנסיסקו. הזוכה יוכל לצרף עד 7 חברים לאירוע שייערך במסעדת בשר בניו יורק	המחיר לארוחת צהריים עם וורן באפט: 3.3 מיליון דולר	המחיר לארוחת צהריים עם וורן באפט: 3.3 מיליון דולר
28	את האבסורד המוחלט של הוויכוח על סיום שנת הלימודים ביטאה היטב מועצת התלמידים הארצית שפרסמה הודעה לפיה אינה רואה כל סיבה לתוספת ימי לימוד לכיתות י'. המועצה קראה לשר החינוך לסיים את הלימודים במוסדות אלה בסוף השבוע. הלימודים בכיתות י' התנהלו עד השבוע שעבר בהנחה ששנת הלימודים מסתיימת ביום שישי הקרוב. "סיימנו את כל חומר הלימודים", אמרה אתמול נציגת המועצה בישיבה של ועדת החינוך של הכנסת. אבל אין פה רק שאלה של היגיון אלא גם של היתכנות. כידוע בעידן הקורונה המדינה משאירה להורים את ההחלטה אם לשלוח את הילדים לבתי הספר. כמה הורים יצליחו לשכנע את הילדים ללכת לבית הספר במקום לחופים בגלל שברגע האחרון החליטו להאריך להם את שנת הלימודים? כמה הורים ירצו? מאחרי השאלה מתי תסתיים שנת הלימודים עומדת התחרות בין שני ארגוני המורים. הסתדרות המורים, המייצגת את המורים בבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים, הגיעה בתחילת משבר הקורונה להסכם שלפיו המורים יחזירו תשעה ימים עבור תקופת הלמידה המקוונת. אבל בהסכם יש סעיף הקובע שהוא יחול על כל המורים שאינם מכינים לבגרות כלומר על כיתות י'. ארגון המורים העל יסודיים הגיע להסכם שלפיו המורים ילמדו את התלמידים עד בחינות הבגרות. זה יצר ויכוח קשה על כיתות י', שאינן מכינות לבגרות. יו"ר הארגון רן ארז דורש ששנת הלימודים של כיתות י' תסתיים כבכל שנה ב-20 לחודש כלומר בסוף השבוע הזה. מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד דורשת שמורי כיתות י' יתנו 9 ימי לימוד נוספים כמו המורים בכיתות א-ט, כלומר ילמדו עד ה-1 ביולי. היא מאיימת שאחרת גם כיתות א-ט לא יתנו תשעה ימים נוספים. שלשום הכריע שר החינוך יואב גלנט שגם כיתות י' ימשיכו ללמוד עד ה-1 ביוני. שלא יהיה ספק, איש לא סבור שחשוב או חיוני לתלמידים בני ה-16 ללמוד עוד 9 ימים, בטח ללא תכנון מראש. אין בכך גם כל תועלת למשק. גלנט החליט להאריך את הלימודים בגלל החשש שבן דוד תשבית את כיתות א-ג שהחשיבות של הלימודים בהן למשק גורלית כדי לאפשר להורים לעבוד. מדובר בוויכוח שכולו סביב השאלה מי יוצא יותר חזק וסביב השאלה הכל כך לא חינוכית מי לא יוצא פראייר. רן ארז הציג עצמו במהלך משבר הקורונה כמי שבניגוד לבן דוד לא נכנע לאוצר ולכן לא הסכים להחזיר ימים בחופש. בן דוד ספגה ביקורת קשה מקרב המורים. היריבות זהו היא שעמדה מאחורי הסירוב של בן דוד להחזיר עוד ימים מעבר לתשעה. הסירוב הזה עומד גם מאחורי הדרישה של בן דוד שמורי כיתה י' ילמדו כתנאי לכך שהמורים בכיתות א-ט יעשו זאת. הרבה יותר נוח שיוציאו צווי מניעה בישיבת ועדת החינוך של הכנסת אתמול דיברו רבים על הצורך לפתור את הבעיה במשא ומתן לפני הרגע האחרון ולא להגיע לבית הדין לעבודה. הסיכוי שזה יקרה קטן במיוחד. זה ברור שלארגוני המורים הרבה יותר חשוב לצאת כמי שלא מתפשרים, מאשר כמי שמתחשבים בציבור. לאף אחד מהצדדים אין עניין להתקפל ביוזמתו. לכן יהיה להם הרבה יותר נוח שבית המשפט יוציא צווי מניעה ויחייב אותם לעבוד מאשר להגיע להסכמה. חלק מהמורים עשו עבודה מדהימה בימי הקורונה והלמידה המקוונת ובכך קידמו את מערכת החינוך שנים קדימה. חלק אחר לא עשו כמעט דבר ובכל מקרה יש גבול ליכולת של ילדים בכיתות נמוכות ללמוד במקוון. הדרישה שהמורים יוסיפו ימים על חשבון החופש היתה לגמרי טבעית. זאת, ביחוד לאור האורך השערורייתי ממילא של החופש הגדול. עבודתם של המורים המאורגנים לא עמדה בשום רגע בסכנה. לעומתם יש עדין 750 אלף מובטלים. הסירוב של המורים להתגייס להיות "הבייביסיטרים של המדינה" בשעת משבר, כשזה מה שהיא כל כך צריכה, היה צעד בלתי חינוכי מהמדרגה הראשונה. מלחמת השרירנים בין ארז לבין דוד רק מחמירה את התחושה שלמורים פשוט לא אכפת מהחברה הישראלית. שניהם פגעו אנושות במעמד המורה שגם ככה היה בשפל. המורים יכולים לבוא בטענות בעיקר לעצמם או לפחות למנהיגים שלהם. הלו"ז נכון לעכשיו, שיש להכריע לגביו: 19 ביוני – מועד מקורי של סיום שנת הלימודים בחטיבות הביניים ובתיכונים. מועד סיום הלימודים בכיתה י' על פי עמדת ארגון המורים 30 ביוני – מועד מקורי של סיום שנת הלימודים בבתי הספר היסודיים. 1 ביולי – מועד סיום הלימודים בחטיבות הביניים השנה בתוספת 9 ימים. הסתדרות המורים דורשת שגם כיתות י' ילמדו עד מועד זה. 13 ביולי – מועד סיום הלימודים בבתי הספר היסודיים בתוספת 9 ימים. 27 ביולי – מועד סיום בחינות הבגרות לכיתות יא-יב.	הארכת הלימודים של כיתות י' ללא תכנון מראש לא תועיל לאיש. מדובר בהורדת ידיים של שני ארגוני המורים והוויכוח הוא על מי ייתן פחות ימים לתלמידים	תלמידים יקרים, היום נלמד שהכי חשוב לא לצאת פראיירים	תלמידים יקרים, היום נלמד שהכי חשוב לא לצאת פראיירים