text
stringlengths 0
8.92k
|
|---|
היה נשוי לאסתר, ובמשך השנים נולדו להם חמישה ילדים. |
יעוד |
ז'אניו קואדרוס |
ז'אניו דה סילבה קואדרוס (פורטוגזית: Jânio da Silva Quadros ; 25 בינואר 1917 - 16 בפברואר 1992) היה מדינאי ברזילאי ששימש כנשיא ברזיל בתקופת "הרפובליקה השנייה" בשנת 1961, ופרש מתפקידו לאחר ששימש בו במשך כשמונה חודשים. |
חייו. |
קואדרוס נולד בעיר קמפו גראנדה במדינת מאטו גרוסו דו סול. בטרם פנה לפוליטיקה לימד את השפה הפורטוגזית באוניברסיטת סאו פאולו, וכן שימש כמרצה למשפט פלילי באוניברסיטת מקנזי בסאו פאולו. |
את הקריירה המטאורית שלו ניתן לייחס לשימוש הנרחב שעשה ברטוריקה פופוליסטית ובהתנהגותו המוחצנת. בין 1948 ל-1950 היה חבר מועצת העיר סאו פאולו ולאחר מכן, בין 1951 ל-1953 היה חבר במועצת המחוקקים של סאו פאולו. הוא היה לראש עיריית סאו פאולו בשנת 1953, ולמושל מדינת סאו פאולו בשנת 1955. בשנת 1958 החל במסע הבחירות שלו מטעם מפלגת האיחוד הלאומי הדמוקרטי, מפלגת ימין מתונה, שהתנגדה למדיניותו של ז'טוליו ורגאס, הדמות המעצבת בפוליטיקה הברזילאית של אמצע המאה ה-20, אשר הנשיא ז'וסלינו קוביצ'ק נראה כממשיכו. |
את מסע הבחירות שלו ניהל קואדרוס באופן בו הטיל את הדופי בבעיות המדינה ובמיוחד באינפלציה ובשחיתות על קודמו בתפקיד, ז'וסלינו קוביצ'ק. ססמת הבחירות שלו הייתה כי הוא "המטאטא אשר יטאטא את השחיתות". בשנת 1960 נבחר ברוב מרשים לכהונת נשיא ברזיל. עם זאת, החוקה הברזילאית שהייתה בתוקף באותו הזמן איפשרה בחירות נפרדות לסגן הנשיא, ולסגנו (ויורשו המיועד במקרה של פרישה) של קאדרוס נבחר איש השמאל, ז'ואו גולאר, איש מפלגת העבודה הברזילאית. |
קאדרוס הושבע לנשיאות ב-31 בינואר 1961, והיה הנשיא הברזילאי הראשון שהושבע בבירה הפדרלית החדשה, ברזיליה. כנשיא, גילה קואדרוס מוזרויות. הוא אסר על ההימורים, ואסר על הנשים ללבוש ביקיני. הוא ניסה לנהל מדיניות חוץ עצמאית, למורת רוחה של ארצות הברית. ברזיל בהנהגתו חידשה את היחסים עם ברית המועצות ועם קובה. קואדרוס העניק את "אות צלב הדרום" לארנסטו צ'ה גווארה. |
מבחינה כלכלית נקט קואדרוס בצעדים בלתי פופולריים, כהקפאת המשכורות והגבלת האשראי, ובה בעת ניהל מגעים עם נציג תנועה מהפכנית בצפון, "ליגת האיכרים" לקראת רפורמת קרקעות אפשרית. |
ב-25 באוגוסט 1961 התפטר מתפקיד הנשיא, בתקווה כי העם יקרא לו לשוב לנשיאות ויעניק לו סמכויות רבות יותר. צעד זה תוכנן בקפידה. קואדרוס הניח, ככל הנראה, כי הקונגרס יעדיף לקרוא לו לשוב, ולהעניק לו סמכויות נוספות, במקום למנות את סגנו, החשוד כאיש השמאל הקיצוני. קואדרוס המתין עד שיצא גולאר לביקור ממלכתי בסין ואז הודיע על התפטרותו, מתוך הנחה שסגנו לא יצליח לתמרן את עצמו לכס הנשיאות מסין הרחוקה. את ההתפטרות הסביר לעם בפעולתם של "כוחות נוראים". הימור זה נכשל. הקונגרס הלאומי של ברזיל קיבל את התפטרותו של קואדרוס בחפץ לב. מינה את סגנו, ז'ואו גולאר לנשיא במקומו. בשנה שלאחר התפטרותו ניסה קאדרוס לשוב ולהיבחר למשרת מושל סאו פאולו, אך נכשל. |
התפטרותו של קואדרוס הביאה למשבר פוליטי חריף, שכן הצבא ואנשי הימין חשדו בגולאר כי הוא קומוניסט, וניסו למנוע את עלייתו לכס הנשיאות. המדינה נכנסה למשבר פוליטי חריף שהגיע לשיא בשנת 1964 כאשר השתלטה כת צבאית על השלטון בברזיל, והחלה דיקטטורה בת עשרים ואחת שנים. בתחילה לא אישר הצבא לקאדרוס להשתתף בחיים הפוליטיים (כשם ששלל את זכויותיהם הפוליטיות של הנשיאים לשעבר ז'וסלינו קוביצ'ק וז'ואו גולאר), אך בשנות ה-80 שב קואדרוס לפעילות. הוא הצטרף למפלגת העבודה הברזילאית, והיה מועמד למשרת מושל סאו פאולו ב-1982 אך הפסיד. הוא שב ונבחר לראשות עירית סאו פאולו בשנת 1985, לאחר שהביס בבחירות את המועמד החזק פרננדו אנריקה קרדוזו, שנבחר לאחר שנים לנשיאות. קואדרוס שימש כראש העיר עד שנת 1988. בשנת 1989 הביע עניין לשוב ולרוץ לנשיאות, אך צירוף נסיבות שכלל את מות אשתו, בריאותו הלקויה, ועלייתו של פרננדו קולור דה מלו, שמדיניותו נראתה דומה לזו של קואדרוס, הניא אותו מכוונה זו. הוא מת בסאו פאולו בשנת 1992. |
לאחר פרישתו מכס הנשיאות פרסם קואדרוס מספר ספרים העוסקים בשפה הפורטוגזית (לרבות מילון פורטוגזי), ובהיסטוריה של ברזיל, כמו גם ספר בשם "חמישה עשר סיפורים" שפורסם בשנת 1983. |
מרניאו |
מָרָנְיִאַוּ (בפורטוגזית: Maranhão) היא מדינה בצפון-מזרח ברזיל. מרניאו גובלת בפיאאוי במזרח, בטוקנטינס בדרום מערב, בפארה בצפון מערב, ובאוקיינוס האטלנטי בצפון. |
עריה העיקריות הן עיר הבירה סאו לואיס, אימפרטריז, טימון וקסיאס. |
נמל החלל אלקנטרה נמצא בצפון המדינה, לא רחוק מסאו לואיס. הפארק הלאומי לנסויס מרניינסס נמצא בצפון-מזרח המדינה. |
היסטוריה. |
למרות שסאו לואיס הוקמה על ידי הצרפתים ב-1612, יש אומרים שהיא דווקא דומה מאוד לעיר פורטוגזית, הצרפתים איבדו את העיר לפורטוגזים ב-1614. |
ב-1621, המדינות סיארה, מרניאו ופארה אוחדו למדינה אחת שנקראה אסטדו דו מרניאו. שנשארה עצמאית עד 1774, כאשר הפכה למנוהלת בידי הקולוניה הברזילאית. |
מרניאו לא הצטרפה להצהרת העצמאות הברזילאית של 1822, אבל בשנים המאוחרות יותר, הפורטוגזים סולקו בידי לורד קוקרן והיא הפכה לחלק מהאימפריה הברזילאית. |
מרכז העיר העתיק הוכרז כאתר מורשת עולמית ב-1997. |
דגל. |
הדגל של מרניאו עוצב על ידי המשורר ז'ואקים דה סוסו אנדראדה, ואומץ ב-21 בדצמבר 1889. |
הרצועות הצבעוניות מסמלות את הקבוצות האתניות השונות המרכיבות את האוכלוסייה במרניאו. הפינה השמאלית העליונה מסמלת את מרניאו עצמה, ואמורה להוות את בטא עקרב, כפי שקבוצת הכוכבים עקרב מתוארת בדגל ברזיל. הדגל הוא ביחס של 2:3. |
ריקודגלים |
מורו דה סאו פאולו |
מורו דה סאו פאולו (בפורטוגזית: Morro de São Paulo, "הגבעה של פאולוס הקדוש"), היא עיירת נופש, אחת מחמישה כפרים באי טיניארה (Tinharé), השייך למדינת באהיה שבברזיל. |
ארבעת החופים של מורו דה סאו פאולו, שזכו לשמות "החוף הראשון", "החוף השני", "החוף השלישי" ו"החוף הרביעי", מהווים מוקד משיכה לתיירים מרחבי העולם. לכבוד התיירים מאורגנות מסיבות חוף, בעיקר בקיץ הברזילאי (מינואר עד הקרנבל). |
את האי טיניארה, ששטחו כ-400 קמ"ר, גילה בשנת 1531 הפורטוגלי מרטים אפונסו דה סוזה, ובשנת 1535 נוסדה העיירה מורו דה סאו פאולו בצפון האי. בשל מיקומו האסטרטגי בפתח מפרץ כל הקדושים (Baía de Todos os Santos), שער הכניסה לעיר סלוודור דה באהיה, סבל מהתקפות מצד אוניות צרפתיות והולנדיות. ב-1630 נבנתה באי מצודה כדי להגן מפני התקפות אלה. מאוחר יותר נבנתה כנסיית נוֹסָה סֶנְיוֹרָה דָה לוּז ("גבירתנו של האור") וכן מנזר. |
כמו כן יש באי מגדלור שנבנה בשנת 1855. ב-1992 הוקמה בשטחו שמורת טבע. |
התחבורה לעיר מתנהלת בים - בעיקר באמצעות מעבורת מסלבדור (שיט של 60 ק"מ) או ספינות קטמרן - או בטיסות רגילות בין נמל התעופה של סלבדור לבין המינחת המקומי. כלי הרכב היחידים הנעים באי הם טרקטורים, והם משמשים גם להסעת בני אדם. |
טיניארה |
פבלה |
גיורא חמיצר |
גיורא חמיצר (נולד ב-4 באוקטובר 1971) הוא יוצר טלוויזיה ותסריטאי ישראלי. |
ביוגרפיה. |
חמיצר, בנו של החידונאי והסופר דן חמיצר, נולד בתל אביב. בצבא, שירת ככתב ועורך במחלקת התרבות בגלי צה"ל. מיד עם שחרורו מצה"ל הצטרף לערוץ הילדים. בשנים 1994–2004 שהה בחו"ל, בעיקר בניו יורק. במהלך התקופה השלים את לימודיו האקדמיים והקים וניהל חברות סטארט אפ בתחום הניו מדיה. החל משנת 2005, כותב תסריטים לטלוויזיה. נשוי לעדי ואב לשניים. מתגורר בתל אביב. |
קריירה. |
חמיצר הצטרף לערוץ הילדים בשנת 1993, תחילה יצר את הפורמט של תוכנית הטלוויזיה המצליחה "ששטוס" אשר שודרה עד שנת 2014. עוד יצר פורמטים לשעשועונים, דוגמת "מסע קיץ", "מאסטר/לוגי" ואחרים. |
בשנת 2005, החל לכתוב דרמות לילדים, והראשונה שבהן, "השמיניה", עלתה לשידור בערוץ הילדים ב-HOT בשנה זו. הסדרה שודרה במהלך חמש עונות ושלוש העונות הראשונות היו ללהיט בקרב קהל הצופים. היה תסריטאי ראשי בשלוש העונות הראשונות, ובשנים 2013–2014 כאשר שבה הסדרה לעונה רביעית וחמישית, כתב את חלקן. |
לאחר שלוש העונות הראשונות של הסדרה, החל בכתיבת הסדרה השנייה שלו, "האי", אשר שודרה גם היא בערוץ הילדים ב-HOT, ולה 3 עונות, בשתיים מהן חמיצר שימש תסריטאי ראשי. |
חמיצר נודע כמי שמתעקש על ליהוק שחקנים לא מוכרים לסדרות שלו. בין הכוכבים שהתגלו לראשונה בסדרותיו ניתן למנות את עוז זהבי, יון תומרקין, עדי הימלבלוי, מיכאל אלוני, ידידיה ויטל, יעל גרובגלס, תובל שפיר, גאיה שליטא-כץ, דר זוזובסקי, שיר מורנו, דון לני-גבאי, דניאל מורשת, אביגיל הררי ורבים אחרים. |
בשנת 2007, כתב את הסיטקום לנוער "הידוענים". |
חמיצר גיוון את פעילותו, יצר והנחה את השעשועון למבוגרים "השעון" בערוץ 2, ויצר עם איל קיציס וטל פרידמן את הסדרה הקומית "מעצר בית". בנוסף, יצר את הסיטקום לנוער "השועלים". |
שימש כחלק מצוות היוצרים וכיועץ עלילתי בעונה הראשונה של הסדרה "גאליס" של HOT מה שרשמית הופך אותו ליוצר הסדרה מלץ, וכיועץ קריאטיבי למשימות בעונה הרביעית של "האח הגדול". |
בסוף 2012 הושקה סדרת הנוער השלישית שיצר וכתב, "החממה", הפעם בערוץ ניקלודיאון ב-Yes, אשר שודרה במשך 3 עונות עד ה-28 בפברואר 2016. לסדרה קהל מעריצים נרחב, ושלל פריטים נלווים. |
בנובמבר 2014 עלתה לשידור סדרת הנוער הרביעית שיצר וכתב, "שכונה", הפעם עבור ערוץ ניקלודיאון ב-HOT, גם היא צברה קהל מעריצים גדול מאוד, זו הייתה הסדרה הראשונה שבה הכניס דמות גאה, לאחר שניסה כך ב'חממה' עם שיר מורנו ללא הצלחה, בנוסף, זו הדמות הלסבית הראשונה בסדרה לילדים ונוער. |
בפברואר 2015 שיתף פעולה עם טל מוסרי ביצירת פורמט התוכנית "צ'מפיונסניק", אשר שודרה גם היא בערוץ ניקלודיאון. |
לצד סדרות הילדים שיצר, כתב ספרים נלווים של "השמיניה", "האי", "החממה" ו"שכונה", יחד עם העיתונאית עטרה אופק והסופרת דניאלה שפיגלמן. |
בפברואר 2016 נמכרה סדרתו "החממה" לאתר הסטרימינג "נטפליקס" האמריקאי וצולמה מחדש באנגלית עם שחקנים אמריקאים וישראלים, באולפני ישראל. הגרסה האמריקאית, "Greenhouse Academy", עלתה בספטמבר 2017 ב-190 מדינות בעולם וזכתה להצלחה בינלאומית. באוקטובר 2019 הסדרה חודשה לעונה שלישית (לה מתלווה גם רביעית שעלתה לאוויר בעיצומו של משבר הקורונה, במרץ 2020). |
באפריל 2019 יצא ספרו המקורי הראשון, "". בסדרה פורסמו שלושה ספרים. לקראת סוף מרץ 2022 פרסם כי יוציא סדרה על רוני ותום בת 2 עונות ו18 פרקים בכל אחת בשיתוף עם TeenNick וyes. |
בתחילת 2020 השיק סדרת הרצאות מקורית למבוגרים בשם "סיפור טוב". בתחילת אותה שנה השיק סדרת סיפורים בהמשכים של עלילות החממה נגד הקורונה. הסיפורים פורסמו באתר הארץ והועלו מדי יום ליוטיוב. |
במרץ 2021 עלתה סדרת הנוער "סקיי", אותה כתב ביחד עם נועה פניני, ב"הוט" וב"יס". |
פרסים. |
חמיצר זכה בקטגוריית "התסריט הטוב ביותר לסדרת ילדים" בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה בספטמבר 2006. בנוסף, במהלך השנים זכו סדרותיו בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה בקטגוריות נוספות. בין זכיות אלה: |
פרס מטעם מגזין "ראש אחד": |
פרס מטעם גולשי אתר "פרוגי": |
טדי יזמות והפקות |
טדי יזמות והפקות בע"מ היא חברת יזמות, פיתוח והפקות טלוויזיה, אשר הוקמה בשנת 1973 על ידי טמירה ודודו ירדני. |
היסטוריה. |
חברת "טדי הפקות" הוקמה בשנת 1973 ושמה מורכב מראשי התיבות של שמות מנהליה: טמירה ודודו ירדני. החברה החלה את דרכה בהפקות הצגות ילדים כאשר בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 ולאחר הצלחת מופע שהפיקה לגרי אקשטיין, החלה החברה לייצג אמנים רבים, ביניהם יהודית רביץ, קורין אלאל, סי היימן, להקת בנזין, חיים צינוביץ' ויגאל בשן. |
בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 הפיקה החברה מרתוני סטנד-אפ, ערבי ה"קומדי סטור" בבית ציוני אמריקה. כשהוקם ערוץ 2 הפכו המופעים לתוכנית טלוויזיה שזכתה להצלחה מסחררת. בין המשתתפים היה גם צביקה הדר. במשך השנים הפיקה החברה תוכניות טלוויזיה שזכו, כמעט כולן, להצלחה גדולה. ביניהן ניתן למנות את התוכניות "שמש", "לא נפסיק לשיר - כוכב נולד", "הפיג'מות", "השיר שלנו", "השמיניה" ו"נולד לרקוד". התוכנית המצליחה ביותר שהחברה חתומה עליה ומזוהה עמה היא "כוכב נולד". טדי היא המפיקה הראשית ומשמשת כסוכנת של רוב הכוכבים שצמחו בתוכנית. |
בשנת 2000 היא הקימה בשיתוף עם אייל B את "סטודיו אייל B" בישגב. |
בשנת 2007 היא הקימה בשיתוף חברת אינטרנט זהב את אתר Tedy.tv, מיזם טלוויזיה באינטרנט שבו ניתן לצפות ברבות מהתוכניות שהפיקה החברה, אך המיזם הפסיק לפעול לאחר מספר חודשים. |
בשנת 2013 השיקה טדי הפקות פורמט טלוויזיה חדש לתוכנית שירה, ביוזמתו של יואב צפיר, בשם "הכוכב הבא". הפורמט (שנקרא באנגלית ) נמכר לכ-25 מדינות ברחבי העולם, כולל גרסה המשודרת לעולם הערבי. |
בנובמבר 2017 החלו שידורי הערוץ "טדי - קטעים פה", בהפקת החברה, בערוץ 15 ללקוחות "פרטנר TV", והחל מ-10 באפריל 2019 משודר הערוץ גם ב-HOT וב-NEXT TV באפיק 70 והחל מה-30 באפריל 2019 משודר גם באפיק 10. |
ז'אניו דה סילבה קאדרוס |
קבוצה ריקה |
סיארה |
סֶיאָרַה (בפורטוגזית: Ceará) היא מדינת מחוז בצפון-מזרח ברזיל לחוף האוקיינוס האטלנטי. היא גובלת במדינות ריו גראנדה דו נורטה ופאראיבה במזרח, במדינת פרנמבוקו בדרום ובמדינת פיאואי במערב. שטחה הכולל 146,348.30 קמ"ר, המהווים 9.37% משטחו של החבל הצפוני ו-1.7% משטחה הכולל של הפדרציה של ברזיל. |
גאוגרפיה ודמוגרפיה. |
פני השטח של סיארה מגוונים, והצמחייה כוללת מנגרובים, קצ'ינגה, יערות-עד, סבך ויערות טרופיים. הטמפרטורות גבוהות במרבית האזורים כמעט כל השנה (בין 22 מעלות צלזיוס ל-36 מעלות). העונה הגשומה בה היא בין ינואר למרץ ועד יוני. התנאים הסביבתיים והחופים האינסופיים מהווים מקור משיכה לתיירות, ובעיקר לתיירות טבע. בין חופיה המפורסמים של סיארה אפשר למצוא את קנואה קברדה, ז'ריקואקוארה, מורו ברנקו, טאיבה ופלשייראס. החופים מחולקים לשתי קבוצות, על פי מיקומם ביחס לבירה פורטלזה: חוף הזריחה וחוף השקיעה. |
היסטוריה. |
השטחים המהווים כיום את סיארה ניתנו מלכתחילה לאנטוניו קרדוזו דה ברוס, במסגרת חלוקת שטחי ברזיל לקפיטניות ב-1534, אך הוא לא יישב אותם. ניסיון ההתיישבות הרציני הראשון במקום נעשה בשנת 1603, אולם רק בשנת 1612, על גדת נהר סיארה, במקום השייך כיום בחלקו לאזור המוניציפלי של פורטלזה ובחלקו לזה של קאוקיה, נבנתה מצודת סאו סבסטיאו. המצודה הייתה למעשה ההתיישבות הראשונה במדינה. |
השליטה באזור הייתה עילה לעימות ממושך בין הפורטוגזים לבין ההולנדים. האחרונים פלשו לאזור פעמיים, ופעמיים נהדפו. ההתיישבות בסיארה נתקלה בהתנגדות עזה מצד השבטים הילידים והיה עליה להתמודד גם עם פלישות של שודדי ים אירופאים. דווקא בנייתה של המצודה ההולנדית שוננבורך, במהלך אחת מן התקופות שבהן שלטו ההולנדים באזור, הקלה על המתיישבים את ההתמודדות עם שודדי הים. כך בפרט כאשר בשנת 1654, נכבשה המצודה על ידי הפורטוגזים והפכה ל"פורטלזה דה נוסה סניורה דה אסונסאו". ההולנדים ויתרו על שאיפותיהם הטריטוריאליות באזור בשנת 1661; מסביב למצודה שייסדו נבנתה העיר השנייה בסיארה, הלא היא פורטלזה. פורטלזה הייתה לבירתה של סיארה בתאריך 13 באפריל 1726, אחרי שגברה בקרב פוליטי על העיר אקירז. |
במשך תקופת ברזיל הקולוניאלית עד 1799 הייתה סיארה כפופה לאחריותה של שכנתה פרנמבוקו. כפיפות זו, פוליטית ומנהלית, היוותה מכשול בפני פיתוחה. רק לאחר שהושווה מעמדה לאלה של שכנותיה הואצו תהליכי הפיתוח. בתקופת שלטונו של הקיסר דום פדרו השני נבנו בה תשתיות, התרבו קווי הטלפון ותאורת הגז הגיעה כמעט לכל מקום. |
באותו זמן צמחה בסיארה תנועה חברתית בעלת חשיבות חברתית ופוליטית עצומה: "התנועה לביטול העבדות", אשר הצליחה להגשים את יעדה ביום 25 במרץ 1884, ארבע שנים לפני שאר חלקי ברזיל. העיר הראשונה בסיארה - וממילא בברזיל - אשר ביטלה את העבדות, הייתה ארקאפה, אשר שינתה את שמה לאחר מכן ל"רדונסאו" - גאולה. |
ההיסטוריה של סיארה רצופה במאבקים פוליטיים אלימים. כך, לאורך תקופת הרפובליקה הצרפתית הראשונה. ואולם, התמורה הפוליטית הגלומה בחקיקת החוקה החדשה בשנת 1945 הביאה שלווה גם לסיארה. בשנת 1960 נחנך בה סכר אורוס, השווה בממדיו לסכר אסוואן, והוא מספק לה את מרבית מימיה. בשנת 1995 החלו עבודות בנייתו של סכר קסטניאו. |
כלכלה. |
בעבר התבססה כלכלתה של סיארה על חקלאות. תחת המשטר הצבאי הוחל בתוכנית תיעוש. בתקופה זו החלו להתפתח בה תעשיות טקסטיל, נעליים ומזון. בשנות השמונים של המאה ה-20 נמצא נפט סמוך לחופיה סיארה. בשנת 1999 תפסה התעשייה 39.3% מן התוצר המקומי הגולמי. גם לתיירות מקום חשוב בכלכלת המדינה. בממוצע מבקרים בפורטלזה לבדה כחצי מיליון תיירים מדי שנה. |
מרכיב משמעותי מהייצוא של סיארה הוא פלדה ומתכת. |
את סיארה משרתים שני נמלים מרכזיים נמל פורטלזה ונמל פסם (Pecem). |
למידת חקר מבוססת מחשב |
גאוגרפיה של ברזיל |
שטחה של ברזיל מהווה חלק משמעותי מיבשת דרום אמריקה. שטחה של ברזיל 8,514,215 קמ"ר מהם 8,456,510 קמ"ר שטחי יבשה ו-55,455 קמ"ר שטחי מים. |
הפסגה הגבוהה ביותר בברזיל היא הפיקו דה נבלינה, שגובהה 2,994 מטרים. הנקודה הנמוכה ביותר בברזיל היא חופה של המדינה לאורך האוקיינוס האטלנטי. |
ברזיל גובלת (מדרום לצפון) באורוגוואי, ארגנטינה, פרגוואי, בוליביה, פרו, ונצואלה, קולומביה, גיאנה, סורינם וגיאנה הצרפתית. |
למדינה אקלים טרופי ברובו, אף שישנם אזורים בעלי אקלים ממוזג בדרום המדינה. נהר האמזונאס משתרע בצפון המדינה ויער הגשם הגדל באגן ההיקוות של הנהר הוא הגדול בעולם, ומהווה מחצית משטחי יערות הגשם בעולם. |
גודלה של ברזיל ומיקומה. |
שטחה של ברזיל מהווה את מרבית שטח צפונה ומזרחה של יבשת דרום אמריקה. ברזיל היא המדינה החמישית בגודלה בעולם (אחרי רוסיה, קנדה, סין וארצות הברית). אורכה של ברזיל 4,395 ק"מ מצפון לדרום (מ-"20'5°16 צפון עד "30'33°44 דרום) ו-4,319 ק"מ ממזרח למערב (מ-"34'34°47 מערב עד "32'73°59 מערב). |
בשל גודלה מחולקת ברזיל לארבעה אזורי זמן. |
שטחה של ברזיל כולל את הארכיפלג של איי פרננדו די נורוניה הממוקם 350 ק"מ צפונית-מזרחית לחופה של המדינה, וכן מספר איונים ואטולים באוקיינוס האטלנטי — אברולוהוס, אטול דאס רוקאס, פנדוס דה סאו פדרו אי סאו פאולו, טרינדד ומרטים ואז. |
קו החוף של המדינה משתרע לאורך 7,367 ק"מ. |
גאולוגיה. |
הרי האנדים הם הרים "חדשים" יחסית, בניגוד לתצורות הגאולוגיות המצויות בברזיל שהן עתיקות ביותר. 36% משטח המדינה (בעיקר מרכזה) נוצרו בעידן הפרקמבריון. שטחי המדינה שאינם חלק מרכסי ההרים במדינה מהווים סלעי משקע. |
פני השטח. |
הרי הסיירה דל סול נפרסים לאורך חופי המדינה עם האוקיינוס האטלנטי בצפונה של המדינה, והרי הסיירה דו אספינחקו נמצאים בדרומה של המדינה. ההרים הגבוהים במדינה נמצאים ברכסי הטומוקומאקה, הפאקאריימה והאימרי המצויים בצפון ברזיל לאורך גבולותיה עם גיאנה, גיאנה הצרפתית וונצואלה (הרים שגובהם עולה על 1,200 מהווים 0.5% משטח המדינה). גובה של 41% משטח המדינה נמוך מ-200 מטרים. |
מרכזה של ברזיל הוא רמה מרכזית (Planalto Central) שגובהה הממוצע כ-1,000 מטרים. |
מישור החוף של המדינה נרחב ומכוסה בעיקרו ביערות טרופיים, דיונות חול ויערות מנגרוב. |