File size: 95,666 Bytes

fe36638

{
    "language": "he",
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Shabbat",
    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
    "versionTitle": "On Your Way",
    "status": "locked",
    "priority": 1.0,
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Moed"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "יציאות השבת. ואע\"ג דמלאכת זו מנויה בסוף אבות מלאכות בפ\"ז הקדימוה לפי שזאת המלאכה היא נמצאת תדיר ובה יכשלו בני אדם על הרוב לפי שאינם צריכים בה לכלום. וטעם שני ללמדנו שהיא מלאכה אע\"פ שהנראה ממנה שאינה מלאכה. הר\"מ:",
                "ומה לי אפוקי מה לי עיולי. גמרא ר\"פ הזורק. ובשבועות ד\"ה (ובמכילתין) אמרינן וטעמא מאי תנא כל עקירת חפץ ממקומו הוצאה קרי לה:",
                "בחוץ. וכתבו התוספ' תימא לר\"י אמאי צריך למתני תרתי דעני ודבעה\"ב מה לי עני מה לי עשיר ונראה דאצטריך לאשמועינן משום דהוצאה מלאכה גרועה היא דמה לי מוציא מרה\"ר לרה\"י מה לי מוציא מרה\"י לרה\"י ולא הוה גמרינן דבע\"ה מעני ולא דעני מבע\"ה ולהכי אצטריכי תרי קראי חד אל יצא. וחד ויכלא העם מהביא. בר\"פ הזורק:",
                "אורחא דמלתא נקיט דבעי לפרושי דרוצה, לקבל צדקה מטעמא דמפרש:",
                "מצד איסור שבת הוא דקאמרינן פטור ומותר ולא דייקינן השתא באיסור דלפני עור. דבלאו דידיה לא מיירי. הר\"נ:",
                "כלומר ויבא לידי חיוב חטאת. והתוספ' הקשו ע\"ז דעקירה בלא הוצאה אינו אלא טלטול בעלמא ואין בה דררא דחיוב חטאת ועוד כו' ומפרש ריב\"א דאותו שפושט את ידו ומכניסה או מוציאה ההיא קחשיב דמצי אתיא לידי חיוב חטאת:"
            ],
            [
                "פרש\"י התחלת זמן תמיד של בין הערבים. כדאיתא ברפ\"ה דפסחים:",
                "למרחץ. אפי' להזיע בעלמא. ולא לבורסקי, לעיוני בעלמא. גמ':",
                "וסיים הר\"מ ונשאו ונתנו הדיינין בדבר ולא נשאר וכו':",
                "לשון הר\"מ ויצטרך להתחיל בדין מתחלתו וישאל טענות מבעלי הדינין שנית וימשך הדבר כו':",
                "משום סיפא דאין מפסיקין מוקים לה בגמ' הכי דאל\"ה הא כבר תנא ליה רישא:",
                "גמ'. וא\"ת וכי גרע ת\"ת מאומנות דלעיל שאם התחילו אין מפסיקין ואפילו בהתחילו באיסור כדאיתא בטא\"ח סי' רל\"ב והתירוץ דהכא בדליכא שהות ואפ\"ה לרשב\"י וחביריו מותר לעקור התפלה לגמרי:"
            ],
            [
                "לאור הנר. קאי נמי על לא יפלה כדמסיק בגמרא:",
                "ותרגום רואה חוזה שהוא צריך לראות היאך תנוקות קוראין וע\"ש זה נקרא ש\"ץ חזן:",
                "ובש\"ע סימן ער\"ה ס\"ג פסק דמותר באשתו שומרת אותו. ת\"ח:",
                "רש\"י. ולשיטתייהו אזלי שלא מנו להך דזב וזבה בכלל הי\"ח דברים ומפני כך איצטריך לתנא למתני דכיוצא בו הוא ודמשום הכי תני ליה הכא. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "אי תנן אוכל ראשון לחוד לא הוה ידעינן אוכל שני, ואי תני אוכל שני ה\"א דאוכל ראשון נמי טמויי מטמא כלומר שהתרומה תהיה טמאה לפסול אחרים במגעה. תוספ':",
                "ומקשה הגמרא היינו הך דגזירת אוכלין. ומשני מ\"ד הא שכיח שאדם שותה עם אכילתו והא לא שכיח שיהא אוכל עם שתייתו קמ\"ל:",
                "ולא חלקה נמי לשתים משום דלא שייך בהו שני דלעולם משקין תחלה הוה כו' דבדעתם היה לגזור מיד:",
                "דפוסלין את התרומה אפי' כי העריב שמשו פוסל עד שיחזור ויטבול:",
                "דבטהור לא גזרו רק כמו שרגילין להפיל עליהם מים שאובים אחר שטבלו במים סרוחים. תוספ':",
                "ולאו גזירה בפ\"ע היא דהאוכלין שנטמאו במשקין היינו גזירה דכל הפוסל כו' ועד השתא לא נגזרה. תוספ':",
                "ה\"ה דה\"מ למינקט משקים הבאים מחמת ידים שגם הם מטמאים כלים לפסול את התרומה כדאיתא בברכות פרק אלו דברים אלא נקט משקים הבאים מחמת שרץ לאשמעינן דאפילו הנך לא הוו אלא מדרבנן. תוספ':"
            ],
            [
                "כלומר ומסתמא מפקיר להו כיון שא\"א בענין אחר. תוספ'. א\"נ ה\"ק דלב ב\"ד מתנה עליהן להפקירן. רשב\"א והר\"נ:"
            ],
            [
                "אין נותנין. הך פלוגתא לב\"ש לא אצטריך דמקמייתא שמעינן לה. אלא משום ב\"ה נקטה. דסד\"א נהי דלית להו שביתת כלים בהא מודו שמא יחתה בגחלים קמ\"ל דלא משום דכיון דאונין של פשתן קשה להו זיקא לא מגלי להו כדאמר בגמרא. הר\"נ:",
                "למהר בישולם רש\"י ולפמ\"ש הר\"נ באונין לא שייכא הך גזירה:",
                "דכולי האי לא טרח ומדכר. הר\"נ. ודקדקו הפוסקים דמדמצריכים נמי שתהא סתומה ש\"מ דאפי' כשהיא עקורה המגיס בה חייב:",
                "אין פורשין. הך פלוגתא נמי לב\"ה אצטריך דסד\"א כי לית. להו לב\"ה שביתת כלים ה\"מ היכא דלא עביד מעשה כי האי דלעיל אבל היכא דעביד מעשה כגון אוזלי ואוהרי שהפח נקשר ואוחז העוף סר'א דבכה\"ג מודו בה קמ\"ל. הר\"נ:",
                "מבעוד יום. וא\"ת מנא ידע מתי יבא החיה וי\"ל דבירושלמי מוקי לה בחורשין דמצוין שם חיותא ומיירי בענין זה שלא יוכל ללכוד במצודה אלא אחד או שתיים דהא מה מועיל שיצודו מבעוד יום אם יכול לצוד גם משחשיכה. תוספ':"
            ],
            [
                "אין מוכרין. הך פלוגתא בין לב\"ש ובין לב\"ה איצטריך. דב\"ש אסרי משום דמאן דחזי סבר דשלוחו הוא ושליחותי' קעביד וב\"ה לא חיישי להכי. הר\"נ:",
                "שכל זמן שהוא בביתו אין אדם יודע אימתי נותן לו וכשיוצא הא\"י מביתו בשבת וחפץ ישראל בידו יראה כמו שמכרו לו בשבת. הר\"מ:"
            ],
            [
                "עורות לעבדן. לב\"ש איצטריך לומר דבכדי שיעשו מבע\"י מיהא שרי בין קצץ בין לא קצץ שאע\"פ שלא נעשו מבע\"י כיון דאיכא שהות אינו נראה כשלוחו וקמ\"ל נמי דכי אית ליה לב\"ש שביתת כלים ה\"מ שלא יעשה הכלי מלאכה אבל בכלים המקבלין מלאכה כגון עורות הנעבדין וכלים המתכבסים לית להו שביתת כלים ולב\"ה נמי איצטריך דאע\"ג דבכלי של ישראל קא טרח א\"י בשבת שרי. הר\"נ:",
                "ובכולן. כלומר בכולן דתנן ב\"ה מתירין שריית דיו וסממנים וכו' מתירין ב\"ה עם השמש. תוספ':",
                "עם השמש. בכדי שיצא בהן מביתו כו' הר\"מ. והוא כטעמו דלעיל:"
            ],
            [
                "והלכך ליכא למיתסר משום שביתת כלים: ובכל הנך דלעיל שייך חיוב חטאת כמפורש בתוי\"ט:"
            ],
            [
                "עם חשיכה. היינו עם השמש דלעיל וקאמר דהכא מחמירין ב\"ה:",
                "ובספרי הר\"מ שלפני הה\"מ פסק כמותו וכתב שסובר דלפרושי קאתי:"
            ]
        ],
        [
            [
                "העשוים ככובעים והיא בית התולעת. רש\"י:",
                "פרש\"י חובה. כבוד שבת הוא שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא:",
                "דלעיל מניה כתיב ולא תותירו ממנו עד בוקר והנותר כו' אלא ה\"ק לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו באותו בקר שהוא בקר ראשון עד בקר שני כו':",
                "וא\"ת היאך ילפינן דאין שורפין כו' הא אפילו בליל מוצאי יום טוב נמי אין שורפו וא\"כ גזירת הכתוב הוא לשרוף בבקר שני. וי\"ל דהא דהתם משום דהקפיד הכתוב שלא לשרוף קדשים בלילה כדאשכחן בשלמים כו'. תוספ'. ועיין שקלים פ\"ז מ\"ג:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "אפילו היא. אותה השפופרת. רש\"י:",
                "ומאי יוצא כעין יוצר שחברה שפיר. גמ':",
                "גמ'. ואיכא למידק דאכתי תקשה דליתני חרס וקערה ולשתוק מביצה וי\"ל דלר\"י איצטריך שפיר דאע\"ג דקערה מפסיק איכא נמי סימנא אחרת להיתר משום שהפתילה נתונה בה ומש\"ה בדיל מניה אבל ביצה אע\"ג דלא מפסיק הואיל ואין הפתילה בתוכה ולא מאיס אימא מודה. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "כחס. כו' כשהוא חס. הר\"נ. ובפרש\"י כתב כי חס. וזה קרוב לדברי הר\"ן, דכי משמש בלשון דהא. ואפשר דמשמש בלשון אי שהוא אם. ועתוי\"ט:",
                "ור\"י פוטר. דס\"ל כר\"ש דמ\"ה פ\"י ופירש שם בתוספ' דהיינו כשעושה מלאכה וא\"צ לאותו צורך כעין שהיו צריכין לה במשכן אלא לענין אחר כו' וכחס על הנר ועל השמן או על הפתילה שהובהבה כבר א\"צ לגופן שבמשכן לא היה כיבוי אלא לעשות פחמין בכיבוי זה ומתקנין ע\"י כיבוי זה שיהיה ראוי למלאכת הצורפין:",
                "דמוקים לה בגמרא בפתילה שצריך להבהבה שלא הובהבה מבע\"י:"
            ],
            [],
            [
                "ושיתופי מבואות בכלל ערובי חצרות הוא דתרווייהו שלמה וב\"ד תקנום:",
                "ומשמע דאנן לא קי\"ל הכי וקשיא כו'. והעלו הפוסקים בטור א\"ח סימן שמ\"ב דכל שאינו לדבר מצוה או טרדה לכ\"ע גזרו עליו בה\"ש ובהך ניחא כל הני דפ\"ק וב\"ה מתירין עם השמש. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ונעשה מחרס ולא חפירה בארץ:",
                "והא דתנן ברפ\"ד דאין טומנין בדבר המוסיף הבל אפילו מבע\"י והכא אפילו גרף וקטם ודאי דמוסיף הבל הוא הכא לאו בהטמנה איירינן אלא בשיהוי כגון שהקדרה יושבת על כסא של ברזל או שהיא תלויה באבנים שאין שולי הקדירה נוגעים בגחלים ומש\"ה בגרף דאיכא הכירא שמסלק דעתו מלחתות בגחלים שרי:",
                "היינו דעת הרי\"ף דכל שהתחיל להתבשל בין שלא הגיע למאכל בן דרוסאי בין שהגיע ואפילו נתבשל כל צרכו אלא שהוא מצטמק ויפה לו אסור. והא דספ\"ק אין צולין כו' אלא כדי שיצולו מבע\"י ופירש הר\"ב כמאכל בן דרוסאי סגי כו'. שאני בצלי שאצל האש שממהר לצלות ואפשר לו להיות ראוי בעוד לילה לא מסיח דעתו מניה. וכי נצלה כמאכל בן דרוסאי לא חייש לחתויי שאם יחתה בגחלים יחרוך אותו כיון שמונח על אש בלא הפסק קדרה. פוסקים:",
                "לפרושו דמיירי בשיהוי ולא בהטמנה הול\"ל דהוי כמשהה לכתחלה בשבת. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "לא יתן. וגרופה וקטומה לא מעלה ולא מוריד והלכך כל דשרי בכירה דאינה גרופה ואינה קטומה כגון תבשיל שלא בשל כלל כו' כדלעיל אפי' בתנור נמי שרי והלכך לא שייך נמי פלוגתא דמחזירין דהא ב\"ה לא אמרו דמחזירין אלא בגרופה וקטומה ובתנור לא מהני גרופה וקטומה כלל. הר\"נ:"
            ],
            [
                "אינו ר\"ל שעכשיו הוא על האש אלא אפי' אחר שהורידוהו מן האש. ולא בא לומר רק שמן האש הוחם ולא מן החמה:",
                "הא אינו דבוק לית לן בה כשהעפר שאינו דבוק ור\"ל שהוא תיחוח כל כך הרבה שכשעושה גומא ע\"י הביצה דופני הגומא יפלו לפי שאין הקרקע קשה. אבל כשהיא מעט תיחוח וסביב קרקע קשה שתשאר הגומא קיימת אסור דהא חורש בכל שהוא כדתנן במ\"ב פי\"ב. תוספ':"
            ],
            [
                "אם בשבת. טעמא דאסורא הוא משום דהוי כמטמין בדבר המוסיף הבל שהמים צוננים שבצנור הם טמונים בחמין שבאמה המוסיפים הבל. תו':",
                "אין פירוש אם נכנסו לתוכו המים בשבת דאפילו נכנסו מע\"ש נמי אסורין כדין הטמנה מע\"ש. אלא לפלוגי בין שבת ויו\"ט הוא דתני הכי. ב\"י:",
                "ולפ\"ז איירי בחמין שהוחמו קצת מבע\"י ולא כל צרכן או כ\"צ והחימום יפה להן וכדלעיל לענין תבשיל. ואין זה נכון דחמין כל שנתחממו כ\"צ החימום רע להן כדאיתא בגמ' דל\"ח. ורש\"י פירש משום מוסיף הבל וכלומר ואסור להטמין כבספ\"ב בהר\"ב. ולשני הפירושים קמ\"ל הכא תרתי, חדא דמוליאר מעמיד החום ואנטיכי מוסיף חום, ועוד דאי עבר ושיהה בהם דאסור. ועתוי\"ט והתוספ' מפרש דמוליאר שותין כו' שמוזגין המים חמין ביין לפי שהמים אינם כ\"כ חמין במוליאר שיתבשל היין מן המים שמוזגין לתוכו אבל אנטיכי אע\"פ שגרופה אין שותין הימנה לפי שאנטיכי יש בו הבל יותר ומתבשל היין מן המים בשעת מזיגה וכן משמע בירו':"
            ],
            [],
            [
                "מותר. להניחם שם. רש\"י. כלומר ולא חיישינן שמא לאחר שיפול לתוכו שמן מן הנר שיטלטלנו לכלי משם ומשמע מיהא דלכתחלה אסור לתתו שם מבע\"י מהך חששא משום דבקל רגילין לטלטל כלי ואין כן דעת התוספ' והטור. תוי\"ט:",
                "ל' רש\"י מכבה ממש. וכתב התוספ' דלאו דוקא אלא כלומר שיכול לבא לידי כיבוי שיתחיל ליתן המים קודם נפילת הנצוצות וקודם גמר הנתינה יפלו ומכבה בידים או שיגביה הכלי עם המים כנגד הניצוצות. ועיין בר\"פ דלקמן, ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "שיש בה גחלת ויטמין, גזירה שמא יחתה בגחלים, גמ'. וכתב הר\"מ ואולי תקשה בעיקר שהוא אצלינו אין גוזרין גזירה לגזירה, והוא שיגזרו ב\"ד דבר בשעה מן השעות ואח\"כ ישובו ויגזרו גזירה לאותה גזירה, אבל אם ראו שלא תתקיים זאת הגזירה אלא בגזירה אחרת תחזק אותה ותסמוך אותה גזרו ב' הגזירות בפעם א', והוא ענין אמרם כולה חדא גזירה הוא:"
            ],
            [
                "בעודן בצמרן כמ\"ש במ\"י פ\"ה דמכשירין:",
                "ורש\"י מפרש בעור בהמה גסה. ור\"ת מפרש ביבשין:",
                "כן היתה ישיבתם, שוטחין בגדים ע\"ג קרקע ונסמכין ויושבין על ברכיהם כפופים. כדאמר בפסחים הוי זגינן אברכי דהדדי רש\"י ביצה ד\"י:",
                "נוטל כו'. וכתב הר\"נ ות\"ק לא מיירי אחר שנטל הכסוי מה יעשה אם יקח התבשיל משם או יסלק הקדירה מן הקופה, ומש\"ה פליגי ראב\"ע ורבנן דלראב\"ע מטה הקדירה ונוטל התבשיל מה שצריך לו כו' והוא פירוש נכון מאד. אלא דנוטל דרבנן לא הוי דומיא דנוטל דראב\"ע ונ\"ל דחכמים מהדרין על לישנא דשמא יטול דאמר ראב\"ע והר\"מ מפרש בדראב\"ע נמי שנוטל הקדירה, ונטיית הקופה היא כדי שלא יהרוס המקום ששם הקדירה:",
                "ואינו יכול להחזיר. והלכך חיישינן שמא יטלטל הגיזין שנפלו ויחזיר ורבנן לא חי. שי שיחזיר באיסור:"
            ]
        ],
        [
            [
                "נאקה. גמלה נקבה כשראויה למשא. ערוך:",
                "ומזין עליהן. במקומן ולא חיישינן שמא תפול ההזאה על הבהמה ויפסלו כדתנן במסכת פרה, תוספ' (עיין רש\"י יומא דף י\"ד) ולפירוש הר\"ב שם צ\"ל דאשמעינן דלא חיישינן שמא יכוין להזות על הבהמה ויזה על הכלים ולא ישנה:",
                "וטובלין במקומן. ולא חיישינן שמא יטבול אותו בלא ריפוי ויהיה מהודק בבהמה וחוצץ:"
            ],
            [
                "ירושלמי, והיינו משום דאין עולין על גבי הבהמה בי\"ט ק\"ו בשבת והלכך דוקא לקשור אסור שסומך עליה אבל ליתן בלא קשירה אין כאן משום לא עולין. הרא\"ש:",
                "וכבולות. ויעשו זה בכבשות בלבד שצמרן יותר רך מצמר הזכרים. הר\"מ:"
            ],
            [
                "ואפילו קשורים מע\"ש. הר\"מ:",
                "שלא יכרוך. בגמרא רמי לה מדתנן בסוף כלאים התוכף תכיפה אחת אינה חיבור ומשני ה\"ק ובלבד שלא יכרוך ויקשור:"
            ],
            [
                "אבל משאוי אינו שבטל אגב אפסר. תוס':",
                "שצובעה. וקולעה לנוי בין קרניה מקרן לקרן ואינו אוחזה בה. רש\"י דנ\"ב:",
                "דהיכי קתני פרתו דמשמע חדא והא כמה הוו ליה כו'. גמ':"
            ]
        ],
        [
            [
                "במה אשה יוצאה. דהוי תכשיט ולא משאוי ואיכא דהוי תכשיט וגזור בהו רבנן דלמא שלפא ומחויא לחברתה חשיבותיה ודלמא אתיא לאתויי ד\"א ברה\"ר. רש\"י:",
                "רש\"י. והיינו בע\"ש, דאלו בשבת אסור כדתנן בס\"פ המצניע. והקשו התוספ' דא\"כ הא הסתירה ג\"כ אסור, אלא הכא מיירי שאינן קלועים:",
                "וחדא גזירה היא שגזור בהן. הר\"נ. ולדעת הר\"מ דוקא בחצר שאינה מעורבת. והגאונים חלקו דה\"ה בבית:",
                "ולא בעיר. הקשו בתוספ' דהתנן בפ\"ט דסוטה דבפולמוס של טיטום גזרו עליו שלא יתקשטו בו ואף בחול, ואור\"ת דדוקא לכלות גזרו:",
                "ופירשו דתוספ' דהכא ברפוי דליכא חציצה, דאל\"כ ברישא ה\"ל למיתני בהדי חוטי צמר כו'. וטעמא דאסור דדבר של נוי הוא ויש לחוש דלמא שלפיה ומחוי:",
                "דטריחא לה מלתא למשלף ואחויי מפני שאזניה מכוסות בקישורין. רש\"י:",
                "והרי לא הוציאה כדרך כל המוציאין ותנן בפ\"י מ\"ג דפטור שכל המוציא דבר שאינו תכשיט לו מוציאין אותו בידים ולא דרך מלבוש. רש\"י:"
            ],
            [
                "עם העור שלמעלה ממנו. רש\"י:",
                "ולא בתפילין. אפילו למ\"ד זמן תפילין הוא לא יצא דלמא אתי לאתויי בר\"ה דשקיל להו מרישיה אם בא לפנות:",
                "אינו חייב חטאת. דלא משאוי ננהו אלא כמלבושו נינהו בחול. הר\"נ:"
            ],
            [
                "כלומר וכל אשה דרכה ואומנותה לתפור ולתקן בגדי ביתה:"
            ],
            [
                "חכמים היינו ת\"ק ולא באו אלא לפרש. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "דשמא יש לה לחברתה בראשה חולי מריטת השער וכיוצא. הר\"מ:",
                "לחצר. ושבקינהו לאינך דמיתנו בהדייהו לאיסורא בר\"פ. מכלל דכולהו אף לחצר אסורי. גמרא. והר\"מ שהביאו הרע\"ב שם לאו פירוש דמתניתין היא אלא דינא קאמר דפסק כר\"י בגמרא שם:",
                "לכתחלה. מפני שנראה כמערמת להוציא ולפ\"ז כל הנך דלעיל מוך וכו' אסורים לתת לכתחלה. תוי\"ט:",
                "נפל. עיין בפ\"י דעירובין מי\"ג. והוא הדין נמי הכא דוקא ע\"ג קרקע דמ\"ש. תוספ':"
            ],
            [],
            [
                "פורפת. וא\"ת והא נראה כמערמת כדלעיל מ\"ה. וי\"ל דהכא הדבר ניכר והכל יודעין דלכך צריכה אבל בדבר שהיא נותנת לתוך פיה אינם יודעים למה היא נותנת. תוספ':"
            ],
            [
                "כלומר ואינו מנעל והוי משאוי ורבינו ירוחם כ' שכיון שעכ\"פ הוא צריך למקלות ומותר לצאת בהם שצורך הלוכו הם אבל כוונת עשיית קב זה כדי שלא יראה חסר רגל אלא נכה רגל הלכך כיון דאין צורך הלוכו בהם אסור:",
                "כלומר ולא טומאת מדרס כדכתיב לעיל שאינו נסמך עליו והוא בגמ'. דלאו לסמיכא עבידי אלא לתכשיט וא\"ל עמוד ונעשה מלאכתנו. רש\"י. וכדתנן בפ\"כ דכלים מ\"ג:",
                "הנך ב' טעמי נראה דלא קיימי אלא אסמוכות, אבל בכסא וספסלים הקטנים שבידיו יכול לצאת, דהר'ל כמו מקל דשרי. ואע\"ג דתנן כסא וסמוכות כו' י\"ל דכסא לאשמעינן טמאין מדרס אבל ואין יוצאין כו' לא קאי אלא אסמוכות. רש\"י ותוספ'. תוי\"ט:",
                "ונראה דהא נמי לא קאי אלא אסמוכות אבל כסא וספסלים ודאי דלאו מנעלים נינהו דמי גריעי מסמוכות דקטע כו':",
                "בעזרה. ה\"ה להר הבית נמי לא כיון דמנעל הוא ותנן לא יכנס להר הבית במנעלו כו' ונקט עזרה לרבותא דרישא. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "וכל אדם. כתב הר\"מ חוזר להיתר בני מלכים שיצאו בזוגין. דאלו בקשרים לא התירו אלא משום רפואה למי שצריך לה כדאיתא בגמרא דס\"א. והוי יודע דלמאי דפסקינן בספי\"ד דלא כר\"ש מוקים בגמ' דמתני' באריג בכסותו:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ומסתברא דכי כתיב שמירה אחת לשבתות הרבה כהאי גוונא כתיב דכולא חדא שגגה היא וקרבן אשוגג קאתי. רש\"י:",
                "חייב על כל כו'. בגמ' יליף פעמים שהוא חייב ע\"כ א' וא'. פעמים שאינו חייב אלא אחת ע\"כ שבת. ומסתברא דחיובא בזדון שבת ושגגות מלאכות דאיכא שגגות טובא ופטורא בשגגת שבת וזדון מלאכות דחדא שגגה היא. רש\"י:"
            ],
            [
                "מ' חסר אחת. י\"ל וכי סגי ליה לתנא דלתני המספר כמו שהוא שלשים ותשע כו' והקרוב אלי דמסריך סריך כלישנא דמ\"י פ\"ג דמכות והתם אקראי קאי ארבעים יכנו. ועתוי\"ט שהאריך:",
                "גמרא וטעמא משום דשכיחא. הר\"נ. ונ\"ל משום דרדיית הפת חכמה ואינו מלאכה ה\"א מה שמדביק נמי לא הוי מלאכה דממילא נאפה אח\"כ קמ\"ל. או י\"ל דאתי למעוטי רדיית הפת. ת\"ח:",
                "כן פרש\"י ולהלן כתב שמסדר חוטי השתי. וז\"ל הר\"מ הוא המיסך את השתי נגזר מן המסכה הנסוכה:",
                "רש\"י וז\"ל הערוך מכניס את חוטי השתי בנירין שיעלה זה וירד זה ויבא הערב ויחזור השתי יעלה התחתון וירד העליון ויבא הערב. והנירים עצמם פירשם הר\"ב בריש פכ\"א ממס' כלים וז\"ל הן החוטין הארוגים על הקנה ובעבורם מגביהין קצת החוטין ועושין דרך שילך בו הארוג בחוט. וע\"ע תוי\"ט:",
                "רש\"י. ומזה הלשון יש לדקדק דאינו חייב אלא במתיר על מנת לקשור. אלא שהתוספ' דע\"ג דקדקו מלשון רש\"י כו' שאינו מצריך שיתיר על מנת לקשור. ולא דקדקו מן הלשון הזה להוסיף כו' ומכל מקום כתב בשם הר\"ח וכ\"מ שם בירושלמי דבעי מתיר על מנת לקשור. והא דלא תני על מנת מתורץ כמו בסותר דלקמן. תוי\"ט:",
                "ונ\"ל דנקט צבי משום דשכיחא, כפירוש הר\"נ גבי פת לעיל:",
                "והסותר. דוקא ע\"מ לבנות, גמרא. וכתבו התוספ' דמכבה נמי ע\"מ להבעיר, והקשו דה\"ל למתני ע\"מ כו', וי\"ל דהתם נמי לא קתני ליה אלא משום דבעי למתני שעורא דב' דוקא. אבל ע\"מ להבעיר ולבנות אפילו כל שהוא חייב, לא איצטריך למתנייהו:",
                "כן פירש\"י. ועיין בפירושם ר\"פ י\"ב ומש\"ש בשם התוספ' ול\"ק קושיות הר\"ן מדרשב\"ג שם. תוי\"ט:",
                "לאו דוקא אלא חסר א'. ובש\"ס דייקי לה מאלו. ומניינא דרישא לחייב על כל אחד ואחד (ואפי' לא ידע לאחד מהן) בכרת ודסיפא למעוטי שובט (משוה השתי בכרכר) ומדקדק (מישב חוטי הערב):"
            ],
            [],
            [
                "סובן ומורסנן. ואף על גב דמצטרפין לשיעור חלה התם שאני שכן עני אוכל פתו בעיסה מעורבת בסובנה כו' הלכך לחם הארץ קרינן ביה. אבל לענין שבת מידי דחשיב בעינן וסתמייהו דהני לאו אוכל נינהו. גמרא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "פרש\"י ביצה ומחצה רביעית הלוג וכ' הר\"מ כי שיעור הכלי אצבעיים על אצבעיים על רום אצבעיים וחצי וחומש אצבע וכל המדות בגודל שהוא הבוהן בלשון העברי:",
                "ואין שיעורו ידוע לנו אבל פירושו כדי גמיעה של אדם בינוני והוא פחות אפי' מכדי לוגמיו כ\"ש מרביעיתו מ\"מ (פי\"ח בשם הר'מ):",
                "לשוף כו'. דרפואתו מצויה דכל משקין מרפאים לעין ונגלדים כדבק על העין. לבר ממיא דמסו ולא נגלדין. גמרא:"
            ],
            [
                "אזן. דמתוך שהוא קשה פוגם עץ הנפה וכברה ולא עבדי אינשי הלכך לא מתחייב בשיעורא זוטא לעשות תלאי. גמרא:",
                "והמוציא קשר. איצטריך לאשמעינן אפילו כתוב על הקלף אע\"ג דשיעור קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין. תוספ':"
            ],
            [
                "עור. דמליח ועדיין לא נעשה בקמח ועפצה. גמרא:",
                "קלף. העור בשעת עבודו חולקין אותו לשנים ואותו שכלפי שער קרוי קלף וכלפי בשר הוא דוכסוסטוס שכן בלשון יון קורין לבשר סוסטוס' ודוך פירוש מקום, כמו דוך פלן, לכך קרוי דוכסוסטוס כלומר מקום בשר. תוספ':",
                "שהיא כו'. תימא למאי איצטריך לפרש דזיל קרי הפרשיות שבתפילין תמצא שזו הקטנה, ונ\"ל דאצטריך מכיון דתנן בספ\"ג דמנחות שד' פרשיות מעכבות זא\"ז א\"כ לא להוי שיעור להוצאת שבת אא\"כ שיהיה בכדי לכתוב עליו כל הד' פרשיות, להכי קתני שהיא שמע ישראל מכיון שהפרשה קטנה היא ש\"י יש לשער בה לבד שכן קורין על מטתו. וא\"ת א\"כ למה לי למתני פרשה קטנה שבתפילין עתוי\"ט שמישב בדוחק. וכננס ע\"ג ענק עולה לישב דבאמת מלת קטן מתפרשת בשני דרכים הא' על שם הקטנות ממש. והב' שהוא אחרון כנגד הראשון כמו עשו בנה הגדול ויעקב בנה הקטן אף שתכף אחר זה יצא. וא\"כ ה\"א לומר שהפרשה קטנה שבתפילין היינו והיה אם שמוע דהרי הוא חשוב למי שכתוב ועומד אצלו הג' פרשיות ראשונים והפרשה אחרונה עדיין לא נכתבה או שנמצא בו פסול נמצא דהוא מילוי החסרון. אבל על פרשה אחת לפניה מה יועיל לבדנה (שצ\"ל נכתבין כסדרן. ל\"ש) ולכך אשמעינן דבאמת לא כן הוא ואין זו קטנה. רק שפרשת שמע ישראל שהיא קטנה בכמותה ג\"כ שיעורה חשיב וחזי לאצטרופי אם יהיה לו עוד קלף על אשר אחריה שהוא והיה אם שמוע ולכאורה מכאן סעד לסדר התפילין של רש\"י ז\"ל דשמע קודם לוהיה אם שמוע. דלשיטת ר\"ת ז\"ל א\"כ ממ\"נ שמע יצא לאחרונה ומאי אשמעינן. וצדקת הת\"ם עליו. גם מזה לא ינוח ידו. לפי מה שמבואר בטור וב\"י א\"ח סימן ל\"ו דאף לשיטת ר\"ת צריך לכתוב שמע קודם והיה אם שמוע. ע\"ש. א\"כ בסדר הכתיבה סוף דבר הכל נשמע והיה אם שמוע בקול ה':"
            ],
            [
                "נקב קטן. בגמרא של יין. ופרש\"י למעוטי שמן ודבש שהיין זב דרך נקב קטן יותר משמן ודבש והכי מפורש במ\"ב פ\"ג דמכשירין דשמן עב מיין. וצ\"ע במ\"ב פ\"ג דמסכת כלים דמפרש הר\"ב שהשמן דק מהיין. תוי\"ט:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "נראה מלשונו דפצימין כעין קורות ועמודים. ולשון רש\"י כשעושין פצימין ומסדרין אותם עמודים וקורות. והוא כדעת הערוך שמפרש ששם הלחי והמזוזה פצימה בלישנא דרבנן (ירמיהו ל״ו:כ״ג) שלש דלתות תרגומו תלת פצים. והר\"מ כתב פצים חצי לבינה כשיש חלל בין חצאי לבינה וימלאו אותו חלל בחרסית ואבנים דקים:",
                "ר\"י. ור\"מ ס\"ל דה\"ק קרא דאפילו מידי דלא חשיב לאינשי כמו לחשוף מים מגבא לא לשתכח ליה. גמרא:",
                "משם ראיה. קצת קשה דהוה ליה למימר משם זכר. ועיין מ\"ז פ\"ב דסוכה:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [
                "ואור\"ת דמ\"מ איצטריך קרא דאי לאו קרא ה\"א אע\"ג דלא ינקי איכא ערבוב ואסור קמ\"ל קרא דבכה\"ג ליכא ערבוב. ובקרא לחודיה לא סגי דלא הוה ידעינן בכמה שרי קרא אבל השתא דקים להו לרבנן דה' בו' לא ינקי אית לן לאוקמיה קרא בשיתא:"
            ],
            [
                "וא\"ת דא\"כ טפי ה\"ל למנקט קרא דוקדשתם היום ומחר. ואור\"י דניחא ליה לאתויי היו נכונים לשלשת ימים משום דמוכח דמשום פליטת זרע הקפיד דכתיב ביה אל תגשו אל אשה. תוספ':",
                "וא\"ת והא כתיב ביום השלישי בהיותם כואבים אלמא טפי מסתכן בג' מבשני וי\"ל אע\"פ שסכנת יום שני גדולה משלישי אפ\"ה ביום השלישי חלושים ביותר ולא היו יכולים לברוח ולהלחם אבל ביום ב' עדיין לא תשש כוחם. הר'ן:"
            ],
            [
                "ואינו חייב אלא מכות מרדות לפי שהסיכה אינה אלא אסמכתא ומדבריהם. הר'מ:"
            ],
            [
                "כדי לבשל. אע\"ג דתנן במ\"ה פ\"א קנה שהוא עב כו' כדי לבשל כו' איצטריך לאשמעינן בעצים דלא תימא דחזו לעשות בהן שן של מפתח ובכל שהוא לחייב קמ\"ל. גמרא:",
                "תבלין. כמו הפלפל והזנגביל וגלנגאן וקדה ודומיהן וכולן מצטרפין זע\"ז לפי שפעולתן א' הר\"מ. וכל אלו הם מיני מרקחות ודברים שריחן טוב ולאפוקי שאר דברים שמתבלין בהם התבשיל כמו השום והבצל. ותמיהני דבפ\"ב דערלה מט\"ו מפרש תבלין כל דבר שמתבלין בו ואפילו שום כו' וכל שעורי שבת הולכין אחר דרכן של בני אדם לעשות בדברים ההם. ה\"נ כיון שהשום ודומיו בכלל תבלין לענין נ\"ט ה\"נ שיהיו בכלל תבלין לענין הוצאת שבת. תוי\"ט. וע\"ע:",
                "כלומר שמייבשין אותו וכותשין הדק הדק עד שנעשה כעפר:"
            ],
            [
                "מיני בשמים. וראוין להריח כמו לתבל דאלת\"ה הא תנא לה לעיל כדי לתבל ביצה קלה כו' ואע\"ג דהתם קא חשיב הר\"מ דברים הראוין גם להריח צ\"ל דהנהו עבידי טפי לתיבול מלהריח והלכך לא אזלינן בתר שיעורא זוטא וכדאיתא בגמרא דע\"ח כל מלתא דשכיחא ולא ולא שכיחא אזיל רבנן בתר לקולא שכיח ושכיח אזיל רבנן בתר דשכיחא לחומרא. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "ומשמע דראויין ג\"כ לאכילה אלא כיון דלזריעה קיימא הוה שכיחא ושכיחא דאזלינן בתר דשכיחא לחומרא:",
                "פחות מכגרוגרת. פירש הר\"מ אמר קרוב לגרוגרת וטעמו נראה דמדלא פירשו השיעור ש\"מ דבפחות מעט קאמר:",
                "חמשה. פירש הר'מ אפילו לא הוציא אלא ה' בלבד:",
                "שהרי מותר לאכלו כשמת ומש\"ה בטמא לקמן מפרש הר\"ב דאין מצניעין לתינוק דלמא מיית ואכיל ליה ש\"מ דבטהור לא איכפת לן אי אכיל ליה:",
                "אע\"ג דאין מצווין על קטן האוכל איסור להפרישו פרש\"י דמ\"מ בידים לא יהבינן ליה כדתניא כו'. תוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "וכ\"ש המוציא בשבת לזרע וכו'. גמרא:",
                "בכל שהוא. משמע אפילו גרעין אחד. ולא תימא דכ\"ש דתנן היינו פחות מכגרוגרות אבל כזית לבעי גמרא. וסיעתא לפירוש הר\"מ דלעיל (פ\"ט אות י\"א):",
                "בגמרא פריך פשיטא ומשני כגון שזרקו לאוצר ולא ביטלו בפירוש. וקמ\"ל דאע\"פ שניכר במקומו שלא נתערב יפה וה\"א דבמילתיה קמייתא קאי קמ\"ל וכתב הה\"מ דוהכניסו ר\"ל והוציאו:"
            ],
            [
                "ופחותה מג' דהוי רה\"ר גמורה:",
                "והא דלעיל קופת הרוכלין אינו חייב אלא א', לא שאם לא הוציא כולה שלא יתחייב על אותן מינין שהוציא כולן מבחוץ, אלא שאם לא ה\"ל ידיעה בנתיים אינו חייב על כולן אלא אחד ולא תימא דמינין מתחלקין. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "כלאחר. לגירסא זו י\"ל דברגלו הוי פירוש כלאחר ידו ולי\"ג לאחר ידו ניחא טפי דהכי איתא בגמרא:",
                "היינו שנושא המשא עצמו בזרוע ולא ע\"י כלי שתולין בזרוע במרפק כי זהו דרך המוציאין ולא גרע מתלתה בסינר דלקמן. תוי\"ט:",
                "לא אתי לאפוקי השפה העליונה אלא אורחא דמלתא נקטו שכן דרך החלוק לעשות פיו התחתון בענין שיכול לקבל בו:",
                "במנעלו בסנדלו. מפורשים בר\"פ י\"ב דיבמות:"
            ],
            [
                "לפניו. ולא מיבעיא לאחריו ובא לו לאחריו דאתעבידא מחשבתו דחייב אלא אפילו לאחריו ובא לו לפניו דסד\"א הואיל ולא אתעבידא מחשבתו לא לחייב קמ\"ל. גמרא:",
                "ות\"ק דר\"י לא חשיב ליה חוזר. תוספ. וצ\"ל דבאמת אינו חוזר כולי האי כמו סינר ובהא פליגי אי חשיב חזרה אי לא אבל אין לפרש דפליגי במציאות. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "תימא לר\"י למה פטור והלא אפילו במשא קל יותר יחייב כו'. ואור\"י דממשכן גמרינן שלא היו נושאים דבר חי כו'. תוספת:",
                "אבל במשמשי ע\"ג אין הלכה כר\"י עמש\"ש אבל הכא יש צורך בכולם דנבלה ושרץ מצנען לכלבו ולשונרו. ומת מצניעו לקוברו. ויהיב שיעוריהו כטומאתן לחומרא. עתוי\"ט:",
                "כלומר א\"צ למת ברה\"ר ובמשכן היו צריכים לחפצים שהוציאו:"
            ],
            [
                "ופירש\"י שמוליכה מכחול סביב העין כאדם המוליך קולמוס סביב האות ופריך וכי דרך כתיבה בכך אך בגמרא מסיק כוחלת משום. דצובעת:",
                "ובגמרא וכי דרך בנין בכך. אין כדדריש רשב\"ם ויבן ה' את הצלע מלמד שקלעה הקב\"ה כו' שכן קורין לקלעותא בניתא. ונוטל צפרניו ושערו כו' משום גוזז:",
                "גמרא. וכתבו התוספת כר\"י דמלאכה שאצ\"ל חייב:",
                "הר\"מ. ולא פירש טעם בדבר ובגמרא משמע להיפך דלעצמו יכול לאמן ידיו. ולתקנו בלא כלי יותר מלחבירו. ועיין תוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "משום דאל\"ה אם יותר מבית סאתים אע\"ג דהזורק לתוכו מרה\"ר חייב מ\"מ אסרו חכמים לטלטל בתוכו ד\"א ולפיכך הוצרך להתנות ביש בו כמה מילין שיהיה מוקף לדירה. ב\"י:",
                "לרבותא נקט דרך שיהיה רוחב ט\"ז אמה וכ\"ש כל הני דנקט:",
                "שאם יש עליו תקרה הרי הוא ככרמלית כדאיתא בגמרא:",
                "משום דכל פחות מג' כלבוד דמי והוי רה\"ר ועקירה והנחה במקום ד' איירי בעמוד ט' ורבים מכתפין עליו דהוי כרה\"ר. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "וה\"נ גזוזטראות דומיא דעגלות והן היו גבוהות עשרה שהרי רה\"י הן. ועתוי\"ט:",
                "עבודת הלוים. והוצאה מלאכה גרועה היא ולפיכך הוצרך למצוא הושטה דתולדה היא שהיתה במשכן. תוספ':"
            ],
            [
                "בכותל. פירוש בפני הכותל. רש\"י:",
                "ר'א. מסקינן בר\"פ דכל ר'א ברה\"ר גמרא גמירי לה:"
            ],
            [
                "המכוון שאינם עמוקים:",
                "דאע\"ג דעד י' כרמלית ולמעלה מקום פטור כדכתב הר\"ב במ\"א הא קיי\"ל כמ\"ד בסוגיא אמתניתין דלקמן דמיא ארעא סמיכתא היא ומשפת מיא משחינן לה:",
                "אוקימתא דאביי. וצ\"ע דבמקום אחר כתב הר\"ב דחריץ שיש בו ד' על ד' פחות מי' שהוא כרמלית. והכא שיש בו מים עם רפש וטיט הוה רה\"ר ואע\"ג דהכא תנן ורה\"ר מהלכת בו הא לעיל סתמא קאמר. ואפשר לומר דרקק מים מן הסתם יש במדרונו מכל צד שיפוע ונוח להלך בתוכו אבל חריץ מן הסתם אין לו שיפוע כל כך ולפיכך אין רה\"ר מהלכת בו:"
            ],
            [
                "דס\"ד כיון שאין עתידות להיות קבועות שם לא מהני עירוב קמ\"ל דמהני. תוספ':"
            ],
            [
                "קלטה אחר. וכגון שנעקר ממקומו וקבלה. רש\"י:",
                "קלטה כלב. בפיו דלא הוי הנחה דבעינן מקום ד'. רש\"י. ומכי מכוין לה בתחלת זריקתו מחשבתו משוי ליה מקום. גמרא:",
                "שהרי קשה במשנה דמדתנן ונזכר כו' קלטה כו' משמע הא לא קלטה אחר אלא נחה אע\"פ שנזכר חייב והא תני סיפא אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה ולפיכך שיעור המשנה כדמפרש הר\"מ אבל נראה דקצרו דבריהם וכללו ב' תירוצים יחד דרבא מתרץ דאו קלטה קתני ור\"א מתרץ לה בבד\"א שחזר ושכח ועיין בתוי\"ט שהאריך:"
            ]
        ],
        [
            [
                "הבונה. כתבו התוספ' צריך ליתן טעם אמאי תני הבונה אחר זריקה והוצאה. ול\"נ דאחר שפירש דיני הוצאה דאיהו סיומא דאבות מלאכות רצה לפרש מה דסמיך ליה והוא מכה בפטיש ולפי שהוא מעין מלאכות בנין ששכיח טפי הלכך נקט הבונה קודם:",
                "כל שהוא. מסקינן בגמרא שכן בעל הבית שיש לו נקב בבירתו וסותמו דכוותה גבי משכן שכן קרש שנפל בו דרנא (תולעת) מטיף לתוכו אבר וסותמו:",
                "ובגמרא איתא המסתת המכה בפטיש ופרש\"י והכי קאמר המסתת שהוא חייב משום מכה בפטיש חייב בכל שהוא:",
                "והקשו בתוספ' דבנין של אבנים לא הוי במשכן ולמה שביק מלאכה דכלים דהוה במשכן כו'. אלא נראה לר\"י דהיינו מכה אחרון שמכה על הכלי בשעת גמר מלאכה עכ\"ל. וצ\"ל לתרץ דמשנתינו דברה בהוה עכשיו כיצד מתחייב האדם העושה כך וכך. תוי\"ט:",
                "זה הכלל. לאתויי דחק קפיזא בקבא גמרא. ופרש\"י בגולם גדול הראוי לחוק בו קב חקק שלש לוגין ואף על פי שעתיד להוסיף יש שמקיימו כן:",
                "שיש מקיימין כיוצא בו ואין מוסיפין עליו. הר\"נ:",
                "בשבת. אהעושה מלאכה קאי כל העושה בשבת והיא מתקיימת. הר\"נ:",
                "גמרא וצ\"ל שאע\"פ שכן היו עושין לא חשיב ליה לת\"ק שתהא מלאכה בפ\"ע שיתחייב עליה העושה. אבל אין לומר שיחלקו במציאות אם היו עושין כן:"
            ],
            [
                "החורש. הקדים החורש לפי שהוא הפך הבונה שזה ממלא גומא או מוסיף דבר על דבר וזה חופר ומחסר ועוד דדמיין בשיעורן דבונה וחורש שניהם בכ\"ש:",
                "כ\"ש. מפרש בגמרא דחזי לזרוע בתוכה נימא של דלעת. ופרש\"י אע\"ג דלענין הוצאה (ספ\"ט) תנן שנים הני מילי לענין הוצאה דכי מפיק תרתי מפיק בהדדי שאין זורע אחת לבדה אבל לענין חרישה כל גומא וגומא באפי נפשה עביד לה. דכותה גבי משכן שכן ראוי לקלח אחד של סמנין:",
                "וחייב משום זורע. הר\"מ:",
                "משום זורע ולתקן הארץ משום חורש ואם מאספן להיסק נקרא מעמר וכ\"כ בלקיטת עשבים. הר\"מ:"
            ],
            [
                "דאי מרישא בין מב' שמות ה\"א דוקא שכותבן ביחד לזווגן אבל כשכותב ב\"ש לב' סימנין אין זיווגן עולה כלל ביחד אלא כל אחד הוא סימן בפ\"ע אימא לא לחייב קמ\"ל. ועתוי\"ט:",
                "שם כו'. ואע\"פ שמ\"ם זו סתומה וזאת פתוחה. לא נחוש לכוונתו אלא בגמר מלאכה. והראיה אלו נתכוין לארוג בגד מכ' אמה שמשעה שארג ב' חוטין חייב אע\"פ שכונתו להשלים אריגת הבגד וכזה תדון בכל המלאכות. הר\"מ:"
            ],
            [
                "ועיין בפירושו רפי\"ד. ועוד דהכא לא מחייב ר\"י כיון שמחשבתו היתה למלאכת הכתיבה לא לחבול ולהוציא דם וכדתנן ספ\"ד דכריתות:"
            ],
            [
                "אחת בארץ. ר\"ל כתב אות אחת בארץ ואחת בקורה. הר\"מ:",
                "וה\"ה בכל זמן ובכל מקום שהסכימו עליו אנשי המקום ההוא שיהיה אות פלוני סימן לתיבה פלונית. ופירוש נוטריקון כתב התשבי כי בלשון יון ורומי קורין לסופר נוטאר\"י ודרכם לכתוב בקצרה לכן קורין לסימנים נוטריקון כלומר דרך סופרים:"
            ],
            [
                "וקשיא לי ממ\"נ אי איירינן בזדון שבת ושגגת מלאכות הא מפרש\"י ברפ\"ז דאפילו ימים שבנתיים לא הוי ידיעה לחלק. ואי בזדון מלאכות ושגגות שבת הא לא אמרינן התם אלא ימים שבנתיים הויין ידיעה שא\"א שלא שמע כו' ומשמע דוקא ו' ימים שבין שבת לשבת אבל משחרית לערבית לא. והתוספ' מסקי דמיירי שידע בנתיים ואחד שחרית ו, אחד ערבית נקט לרבותא דאע\"ג דיש עם הידיעה הפסק ושהות גדול בנתיים מחייב ר\"ג:",
                "טעמו משום דכתיב או הודע אליו חטאתו ידיעת חטאת היא דשמה ידיעה אבל ידיעה דלאו חטאת לאו שמה ידיעה. תוספ':"
            ]
        ],
        [
            [
                "האורג. אע\"ג דהצד צבי ומלאכותיו נשנית סמוך למלאכת הכותב. הקדים דיני אורג ודכוותיה משום דדמיין בשיעורא דכותב ב' אותיות חייב וכן אורג בשתים ואף ר\"א ס\"ל בב' אלא דמחלק בין אלימי לקטיני כדאיתא בגמרא ואיחר ב' בתי נירין לסמכו לאינך דלית בהו פלוגתא ושיעורן נמי ב'. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "- \n!",
                "פקח עיניך וראה בנעימית דברי התוי\"ט:",
                "ובסל. הנך לאו נירין ממש אלא משרשר ומרכיב חוט אחד בשתי למטה ואחד למעלה ומעמיד השתי בהן כתקונו. רש\"י:",
                "והתופר. משום דבעינן למתני הקורע בחמתו משום הכי קאמר התופר כו' הקורע כו' אע\"ג דכבר תנא לה באבות מלאכות. גמרא:"
            ],
            [
                "ודקתני מתו שמוטל עליו לקברו אבל לא להתאבל ולקרוע שאינן מאותן האמורים בפ' אמור. וכתב הר\"מ שהקורע על מתו שחייב להתאבל שחייב משום דדעתו מתיישבת בכך וחומו מתפשר כו' וקשה לומר כן דלדבריו כשהוא קורע על מת משכך חמתו בכך. ודבר זה נראה דאסור שהרי חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ופירשו בשמחה ובלב טוב ולכבוש כעסו. ועוד דא\"כ גם על מי שאינו חייב כו' משכך נמי חמתו בקריעתו. ועוד למה לא יתחייב במתו מטעם שעושה המצוה ומתקן חיוב המוטל עליו, ואע\"פ שמדרבנן הוא כמו שכתב הה\"מ. כו'. ומיהו בתוספ' בשם ר'י דתיקון מצוה לא חשיב תיקון אלא כשמתקן גם דבר אחר מלבד המצוה והקריעה מתקן הבגד שיוכל ללבשו ואין בו חמום ע\"כ. לכן נ\"ל שאע\"פ שאין דעת החכמים במצותם כדי לשכך חמתו אלא שיקרע בטוב לב כשם כו' מ\"מ האמת כך הוא ושעי\"ז מסתלק חמתו ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "המלבן. אע\"ג דבאורג קיימינן הואיל ושיעורן ג\"כ בסיט כפול להכי אקדמינהו להאורג. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "הצד כו'. עיין אות א':",
                "ואע\"ג דתני ליה בלישנא דפליג אשכחן טובא דכותיה:"
            ],
            [],
            [
                "אע\"פ כו'. והלך לו. כלומר לפנים אל תוך הבית דאלת\"ה האיך אפשר שהשני ימלא מקומו של ראשון מבלי תת תחלה המקום פנוי ואז הצבי אינו ניצוד ונמצא כשהשני חוזר אח\"כ וממלא הפתח הוא צודו להצבי ולמה יהיה פטור כן נ\"ל תוי\"ט. והמ\"א השיג בעיקר הדין דאטו מי שיש לו תרנגולת בביתו ונפתח הדלת יהיה אסור לסוגרו. ובת\"ח פוסק כהתוי\"ט:",
                "ופי' הר\"ן כגון שיש צבי בתוך הבית והדלת מגופה והוא שמור בכך ובא זה ונעל עוד במנעול אף ע\"פ שמוסיף לו שמירה על שמירתו מותר ולא אמרינן הרי זה כאלו צד אותו שאלמלא נעל הוא שמא היו הדלתות נפתחות והצבי נמלט כך שני זה מותר לו לישב בצד הראשון כיון שהראשון מלא את הפתח אע\"פ שלאחר שנסתלק הראשון נשאר הצבי נצוד מחמת השני אי נמי כגון שהיה צבי קשור בבית זה ונעל שאע\"פ שניתר הצבי אין אומרים לזה שיפתח את ביתו כיון שבשעה שנעל בהיתר נעל אף זה השני כיון שבשעה שישב בהיתר ישב אין מחייבין אותו להסתלק משם לאחר שנסתלק הראשון:"
            ]
        ],
        [
            [
                "לפי שהוא מפרק אותו דבר ומבדילו מחבירו:",
                "כ\"כ רש\"י והתוספ' כתב שאינו נראה דא\"כ אפילו לצורך נמי לפטור אלא י\"ל דאפילו במינו נצוד פטור משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה וכתב הר\"ן דהוא הדין נמי ברישא אינו חייב אלא לצורך אלא שאותן ח' שרצים אין דרכן להזיק ולפיכך כל צידתן לצורך אבל אינך דרך לצודן שלא יזיקו. ומתניתין ר\"ש היא דמלאכה שאין צריך לגופה פטור ותימא על הר\"ב והר\"מ שלא כתבו שאינה הלכה:",
                "גמרא. ולפירוש שכתב משום מפרק ניחא שצריך לדם כדי להאכיל לכלביו. אבל לפירוש שמפרש משום צובע ואינו יוצא צ\"ל כגון שצריך וניחא ליה שיהיה צבוע בעורו ודנקט להאכיל לכלביו חדא מתרתי נקט ועתוי\"ט ולפירוש דמפרק הא דחייב בנצרר הדם אע\"פ שלא יצא ולא נתקיימה מחשבתו עיין פי\"ב מ\"ג:"
            ],
            [
                "ה\"ק ר\"י בברייתא. ורבנן ס\"ל שאין לאסור משום מעבד אלא כשעושה כן בדבר העומד להתקיים כמו הכבשים דהשתא דמי לעבוד. אבל לצורך אכילה לשעתו לא דמי לעיבוד. טור:"
            ],
            [
                "ומשום דאיירי במי מלח שהן עשויין למתק האוכל ואינן דבר מאכל בעצמו נקט נמי להני שאינן מאכל ממש ואגבן נקט נמי אינך שיש בהן רפואה. וכתב המגיד בפכ\"א דכל אלו הדינין הן בבריא שאינו נופל למשכב ולא חולה דהתנן במ\"ו פ\"ח דיומא דחושש בגרונו מטילין לו סם בתוך פיו משום ספק נפשות:",
                "כל האוכלין. לאתויי טחול לשינים וכרשינין לבני מעיין כלומר שקשה להם וסד\"א דלאו אורחא למכלינהו אי לאו לרפואה שיש בהם ומוכחא מלתא ולתסר קמ\"ל וכל המשקין לאתויי מי צלפין בחומץ. גמרא:",
                "וכוס עיקרים. אע\"ג דמרפא לזבה ולא מיעקרא כדאיתא בגמרא. קרי להו אינשי בשם עיקרים כדי שיהיה מפורסם בשם זה ויזהרו מהם בני אדם לשתותו וישתדלו אחר רפואה אחרת לאלו החליים:",
                "שמן עיקרין. נראה שר\"ל שנתבשם בעיקרי בשמים וירקות רש\"י פירש כן בכוס עקרים:"
            ],
            [
                "דחומץ מעלי להו היכא דאיכא מכה דצמיתי וקרא דחומץ לשינים כן העצל לשולחיו דמשמע דקשה להו מיירי דליכא מכה דמרפי. גמרא:",
                "גמרא. וסיפא דקתני אבל מטבל כדרכו הוא הדין דהוה מצי למיתני במגמע ובולע אלא אורחא דמלתא נקט. תוספ':",
                "והר\"מ כתב והלכה כר\"ש וצריך שתהיה אותה המשיחה משתמשין בה בני אדם הרבה. הכי אמר רב בגמרא דהלכה כר\"ש ולא מטעמיה דאילו ר\"ש אע\"ג דלא שכיח שרי ורב סבר אי שכיח אין אי לא לא ובאתרא דרב שכיח משחא דורדא:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [
                "וחסורי מחסרא וה\"ק ואלו הן המותרין לכתחילה. הר\"נ:",
                "מפתח חלוקה. בגמרא פשיטא. לא צריכא דאית לה ב' פתחים דהיינו אותן לשונות שזכר הר\"ב ואם אינה מתרת אלא האחד יכולה לפושטה וללובשה בדוחק מ\"ד חד מנייהו בטולי מבטלה לה ותהוי קשר של קיימא ותרוייהו ליתסרי. קמ\"ל:",
                "וחוטי סבכה. בגמרא, פשיטא. לא צריכא דרויחא לה ואינו מהודק בראשה מהו דתימא משלף שלפה לה מראשה כשהיא קשורה וה\"ל קשר של קיימא קמ\"ל דאשה חסה על שערה פן תנתק השער ומישרא שרי ליה:",
                "ושל פסיקיא. איכא נמי לשנויי כה\"ג מהו דתימא מחתה ליה דרך רגלה ויוצאה קמ\"ל דלא עבדי הכי משום צניעותה. רש\"י:",
                "ורצועות וכו'. יש בגמרא הרבה מהן לחיוב מהן לפטור מהן להיתר והמותרים הם שקושרים אותם על הרגל בשעת מלבוש שאלו ודאי אינן מעשה אומן, ולא של קיימא. הר'מ:",
                "ובאתת מהן יכול להוציא יין פירש\"י. ונ\"ל אבל בדוחק וכן בקדירה של בשר וכמו שפירשו בכל האחרים. תי\"ט:",
                "לפני הבהמה. בגמרא פשיטא ל\"צ דאית לה תרתי איסרי פירש\"י שני חבלים קושר ברוחב הפתח זה למעלה מזה ל\"א תרי איסרי שקושרן היום בשני צדי הפתח ולא היתה תלוייה בה מאתמול מהו דתימא חד מנייהו בטולי מבטל ויוציאנה בדוחק קמ\"ל:",
                "מסיק בגמרא דלא פליג דהא דמי להנך דלעיל:",
                "שאין כלי הגרדי מוקצין הר\"מ והכי איתא בגמרא:"
            ],
            [
                "מקפלין כו'. משום דתני לעיל קושרת אשה מפתח חלוקה שהם מתיקוני בגדי האדם נקט נמי להך שהם תקוני הבגדים. ואף על גב דלא הויין משום קשירה ולא נאסרו אלא משום דהוי כמתקן מנא. וכדרך שאסרי טבילת כלים:",
                "ומציעין כו'. הצעות בגדים על המטות לישן עליהם כמו יצועי עלה (בראשית מ״ט:ד׳) הר\"מ:",
                "וכן וחלבי שבת קריבין ביום הכיפורים שחל להיות במוצאי שבת פירש\"י. וא\"ת הא לא מיקלעי יום הכיפורים במוצ\"ש כמ\"ש בפ\"ה דסוכה מ\"ה. הא מוקמינן התם להך משנה כאחרים דס\"ל דכל החדשים כסדרן, אחד מלא ואחד חסר:",
                "רע\"א כו'. וטעמו כדתניא, עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקריבין ביום הכיפורים יכול אף של יום הכיפורים בשבת ת\"ל בשבתו דר\"י רע\"א עולת וגו' לימד שקריבין בי\"ט יכול אף ביה\"כ ת\"ל בשבת:",
                "כלומר ולהכי למדין משבת ליום הכפורים ולא מי\"ה לשבת:",
                "כלומר שהכתוב עשאן שוין לדבר זה. דהא ודאי דשבת חמור שהוא בסקילה ויום הכיפורים בכרת:",
                "קריבין כו'. וכ\"ש קיפול דצורך הדיוט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ותנן בסיפא למבוי שאינו מפולש וערובי חצרות ושתופי מבואות תרוייהו מתקנות שלמה ובית דינו הם. הלכך הא דנקט אע\"פ שלא ערבו. הוא הדין נמי שלא נשתתפו:"
            ],
            [
                "שלש סעודות. לפי שחייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת:",
                "כלומר שמתוך בהילתו ישכח שהוא שבת ולפיכך אמרו שלא יציל ומעתה לא יהא בהול ולא ישכח בשבת:"
            ],
            [
                "אבל לוקחים שכרם מתוך שהם זוכים בכל מהפקירא אלא שאינם רוצים לזכות בכל כמ\"ש הר\"ב:"
            ],
            [
                "וטעמייהו דאי לביש טפי ונפיק בהו לרה\"ר הוי משאוי ומש\"ה אפילו לחצר המעורבת אסור משום דכיון דמיטריד חיישינן דלמא נפיק בהו לרה\"ר. הר\"נ:",
                "שאינן מחוברין וע\"ע בתוי\"ט שהוא ע\"פ מנהג מלבושי המדינות:",
                "וחוזר ולובש ומוציא והא דלא שרינן הכי באוכלין ומשקין משום דהתם כיון דבידו הוא מוציא מתוך שאדם בהול כו' אתי לכבויי אבל הכא כיון שאין אתה מתירו אלא דרך לבישה רמי אנפשיה ומידכר:",
                "ר\"ל כיון דלא קא חזי אלא ג' סעודות אבל מלבושים לכולא יומא חזי בשוה:"
            ],
            [
                "גדי. לפירש\"י הנזכר בפ\"ד מפרש התוספ' דהכא מיירי כשיחדו לישיבה ולר\"ת דאינו מחלק בין גסה לדקה לעיל והכא ביבשים וביר'ט אף בלחין:",
                "מפני כו'. מודיע תועלת פרישת העור. הר\"מ:"
            ],
            [
                "ששביתתו עליהן. ואף דקיי\"ל קטן אוכל איסור אין ב\"ד מצווים להפרישו, מוקי לה בגמרא דהכא בקטן העושה לדעת אביו שיודע שהכיבוי נוח לאביו. ועושה בשבילו. ודכוותיה בא\"י ואפ\"ה שרי דאע\"ג דיודע דנוח לישראל אפ\"ה אדעתא דנפשיה עביד ולהנאת עצמו שיודע שלא יפסיד:"
            ],
            [
                "תימא דאין צורך לכל זה דהא לא קיי\"ל כר\"י וכמ\"ש הר\"ב בעצמו בספ\"ג דטעמא דאין מבטלין כלי מהיכנו וא\"כ הכא לא קשה ולא מידי:",
                "לפי שאין זה מקום ישיבת בני אדם ולא ממאיס. הר\"מ. ותימא דא\"כ כי הוי נמי של נער קטן ליתסר לטלטלו ולא לוקים מתניתין אלא באשפה שבחצר ובש\"ס דשל קטן שרי דראוי להאכילה לכלבים ויש גירסא אחרת להפוסקים ואין חילוק בין צואת קטן לצואת תרנגולים אלא להכי מוקמינן בצואת תרנגולים דכיון שדרכה להיות בחצר אחרת שאדם מקצה להם מקום לא שרי לטלטלם משום גרף מיהו בשביל שלא יתלכלך כופה עליה כלי אבל של בני אדם שדרכה להיות בחצר שדרין בה כגון של קטנים א\"צ לכפיית כלי אלא מותר לכבדה ולהוליכה לבהכ\"ס. ולגירסא זו אפשר שנתכוון הר\"ב:",
                "וכ\"כ בפירוש הר\"מ ומשמע דחיובא ליכא. וטעמא נראה לפי שהנחש מהדברים שאינן במינן ניצוד דאפילו לצורך פטור אבל אסור אבל תימא דפ\"ב דעדיות מ\"ה הצד נחש לרפואה חייב ש\"מ שהוא מאותן שיש במינן צידה דחייב בכולהו גווני ולשון הר\"מ בחבורו בדברים שבמינן ניצוד בין לצורך בין שלא לצורך או לשחק בהן חייב ולכן נראה דהאי אסור דנקטי לא דוקא אלא הוא הדין דחייב. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "לבהמתו. אורחא דמלתא נקט לפי שבמקום השקאת הבהמה מצוים שם ישראלים ואינם יהודים אבל אין הכי נמי דאפילו מילא מים בשביל ישראל עצמו אסור לישראל לשתות מהן דהא מכל מקום אהנו ליה מעשיו שע\"י מלאכתו של אינו יהודי הוא יכול לשתות מהם במקום הזה. הר\"נ, ור\"י בתוספ':",
                "כבש מקום חלוק שיורדין בו ואין בו מעלות כסולם. הר\"מ:"
            ]
        ],
        [
            [
                "וטעמא שאלו מלאכתן להיתר הן ואילו בשאר כלים פליגי לקמן. הר\"נ:",
                "בשבת. הכי קאמר אע\"פ שנתפרקו בחול ניטלין בשבת. גמרא:"
            ],
            [],
            [
                "ומ\"מ בודקין בו שמהפכים זיתים לראותן אם נתאסף שמנן בתוכן:"
            ],
            [],
            [
                "גמרא. ובריש פרקין משמע דכשנתפרקו הדלתות מן הכלי בשבת דשרי יותר לטלטל משנתפרקו בערב שבת. כתב התוספ' דלא דמי דהתם אכתי כלי הוא שעדיין עומד למלאכה ראשונה וראוי להתחבר הכסוי עם הכלי אבל הכא לא חשיב כלי אלא מחמת שעומד למלאכה אחרת הלכך כשנשבר בשבת אסור טפי דהוי נולד. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "קשורה. דשוב לא יבא לתקנה. אבל אינה קשורה, אע\"פ שתקנה מבע\"י ויש עליה תורת כלי, לא, דשמא למחר תהא לו ארוכה יותר מדאי ויקטמנה ונמצא מתקן כלי:"
            ],
            [
                "ועיין בפ\"י דעירובין מ\"ח וי, 'א:"
            ],
            [
                "דהוי כבונה או לאו דמוכחא בית אחיזה דיליה דלמשקל והדורי עביד. רש\"י:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ובגמרא כדאמרי אינשי פירוש חשבון קטן תחלה ואם יצטרך יותר יפנה יותר (עיין בהה\"מ פכ\"ו הט\"ז וש\"ע סימן של\"ג) (ומשום הכי נקט ד' ברישא והדר ה') רש\"י. ונ\"ל דמספר ד' וה' מסריך סריך אלישנא דתשלומי ד' ה' דפ\"ז דב\"ק ושם בדוקא:",
                "קופות. בירושלמי, כהא דתנינן בשקלים פ\"ג קופות של ג' סאים. תוספ':",
                "בגמרא. וכתב התוספ' דהוי מצי למימר כדלעיל בתרומה כיון דחזי לכהן אלא כיון דאשכח טעמא דאפילו לדידיה מצי חזי אמר:",
                "הטבל. דלכהן נמי לא חזי דאסור לכהן לאכול מפירותיו בטבלן כמ\"ש הר\"מ בפ\"א ממעשרות:",
                "וברפ\"ז דברכות כתב דכתיב ונתן הכסף וגו' והכי איתא בסוגיא. ועתוי\"ט:",
                "עורבין. ות\"ק דפליג משום דסבר דלא מטלטלין דבר שהוא מאכל לחיה ולעוף כל היכא דלתנייהו ברשותיה אא\"כ דרך בני אדם לגדל אותן. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "ר\"ל משום דסתמייהו להסקה קיימא ובעי בהו הזמנה. הר\"נ:",
                "מדדין. הוא מלה עברית כמו אדדם עד בית אלהים. הר\"מ:",
                "קשה דלחלק בעופות בין תרנגולת לאווזין ושאר עופות. ולשיטת הר\"נ דמחלק בין גדולים לקטנים דקטנים לא שרי אלא בחצר אבל לא ברה\"ר וגדולים אפילו ברה\"ר שרי ניחא דמתניתין ברה\"ר מיירי מכח סיפא דמדדה בנה אוקמינן לה בש\"ס ברה\"ר ולהכי תני עגלים וסייחים לאשמעינן דדוקא בגדולים שרינן ברה\"ר:",
                "אסור. ולא אמרינן חי נושא את עצמו כדלעיל מ\"ה פ\"י כיון שהוא קטן כל כך שאינו אלא גורר. הר\"נ. והאי אסור נראה לי דאסור וחייב קאמר דהא מחייב בחולה כשנשאו בריש פרקין דלקמן וע\"ש דלתוספ' נראה דדוקא בחולה:"
            ],
            [
                "את השבת. בגמרא לאתויי הא דת\"ר אם היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה את הנר. ומהכא שמעינן דגמרא סבירא לה דאיכא איסור מן התורה וכמ\"ש הרי\"ף דלכ\"ע מי\"ב מיל ולמעלה מדאורייתא דאל\"כ עד השתא לא שמעינן אלא לאיסור תחום מדברי סופרים. תוי\"ט וע\"ע:",
                "צרכי מילה בש\"ס דף קל\"ב נפקא ליה מקרא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "וקאי אמתניתין דלעיל דסליק מניה וכל צרכי מילה עושין בשבת:",
                "מביא בשבת. וא\"ת ויביאו התינוק אצל הכלי דליכא איסור דהחי נושא את עצמו. וי\"ל דלאחר המילה היה צריך להחזירו לאמו ואז הוא חולה והוה כפות דאינו נושא עצמו וגם אמו מסוכנת ולא תוכל לבא אצלו ועוד יש לומר כיון דבקל יביא הכלי משיביא התינוק שרי ר\"א למהר המצוה. תוספ':",
                "עדים. בגמרא איבעי אי עדים שנים או איהו וחד שראוי להעיד במקום אחר ואין להקשות דא\"כ ליתני על פי אחד. דאיצטריך ליה שהוא וחד יהיו עדים כשרים יחד במקום אחר:"
            ],
            [
                "עושין כל צרכי. לאתויי הא דת\"ר המל כל זמן שהוא עוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין כו'. גמרא. ואע\"ג דבס\"פ דלעיל קתני לה, הכא עיקר והתם אגב. תוספ':"
            ],
            [
                "ומזלפין. הזילוף הוא זריקת המים או כל משקה. הר\"מ. והוא לשון יזוקו מטר מתורגם יזלפון מטרא:"
            ],
            [
                "חייב. ואינו מקלקל שיהיה פטור וכן אמרו לגבי מילה מתקן הוא. הר\"מ:"
            ],
            [
                "י\"ט כו'. ומילה שלא בזמנה אינו דוחה י\"ט כי המילה מ\"ע וי\"ט עשה ול\"ת כי השם הוא צוה לשבות בו והוא אומרו שבתון ומנע בו מן המלאכה והעיקר אצלינו לא אתי עשה ודחי ל\"ת ועשה. הר\"מ:",
                "ר\"ה. וביורה דעה סימן רמ\"ו פוסק כהרא\"ש דאפילו י\"ט שני של גליות אינו דוחה (והאי תנא בא\"י קאי) וע\"ש בש\"ך ת\"ח:"
            ],
            [
                "דכתיב ביה וכל ערל לא יאכל בו:",
                "מל ולא פרע. תימא אמאי איצטריך למתני האי, דכיון דכבר תני דבשר החופה כו' מעכב וכי לא פרע עדיין רוב העטרה מכוסה. תוספת. ולמ\"ד שלא ניתנה פריעה לאברהם אבינו. טובא קמ\"ל דלא תימא כיון דאברהם אבינו נצטווה במילה לבדה אף שאנחנו בהלכה למשה מסיני נצטווינו אף בפריעה מ\"מ כי מל ולא פרע לא הוי כאלו לא מל לגמרי קמ\"ל דכך נתחדשה ההלכה דאם לא פרע כאלו לא מל לגמרי. תוי\"ט. והת\"ח מישב דקמ\"ל דאף דהקרום הרך מכסה עליה. דבתורה לא נאמר רק ימול בשר ערלתו ומהלמ\"מ נאמר לנו הפריעה:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [
                "לפ\"ז לשון שיצולו מלשון צללו כעופרת. ובדבריהם, צללת במים אדירים (ב\"ק צ\"א.), כלומר שהיין יהיה ננער ויפול וימשוך לתוך המים:",
                "רש\"י והר\"מ. וכתב הר\"נ דא\"כ אפילו במסנן בסודרין נמי נימא הכי אלא ודאי משום שינוי הוא והתם כיון דאיכא שינוי אחרינא דלא עביד גומא שפיר דמי. ול\"נ דאה\"נ דס\"ל לרש\"י והר\"מ שהיו הסודרים מתוחים ונתונים ע\"ג הכלי מבע\"י ותדע דבכפיפה על כרחך בהכי מיירי כו'. תוי\"ט וע\"ע:"
            ],
            [
                "שפין. כמו מקנחין או ממרחין. הר\"מ:"
            ],
            [],
            [
                "ע\"י יתידות שיש עמודים קבועים בד' הפאות של התתתונות והעליונות מנוקבות בארבע זויותיה ועולה ויורדת בעמודים ובכל מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות. רש\"י:"
            ]
        ],
        [
            [
                "והאבן בידו. מוקמינן בגמרא. בתינוק שיש לו געגועין על אביו. פירש\"י שאם לא יטלנו יחלה ולא העמידו טילטול שלא בידים במקום סכנה ואע\"ג דלאו סכנת נפש גמורה היא אלא סכנת חולי. והקשו בתוספ' אמאי לא אמרינן דנשדייה לאבן כו' וי\"ל דאם ישליכו יצעק ויבכה. וא\"כ תבטל האבן אגב התינוק כדלקמן אגב פירות ואמאי בעינן שיש לו געגועים. וי\"ל דא\"צ כ\"כ טלטול התנוק:",
                "משמע דאפילו במניחו מדעת שרי מפני שנעש' בסיס לדבר האסור ולדבר המותר. ב\"י:",
                "כלומר הפירות והאבן. גמרא. ולשדינהו לפרי ונשדי לאבן ולינקטנהו. ופירש\"י ילקטם מעל הארץ בידיו ויחזירם לכלכלה ויטלטלם:",
                "נמשך לפירוש הר\"מ שהצריך כל הג' תנאים ביחד. ודבריו תמוהים הן דמכיון שהאבן נעשה דופן לכלכלה מה צריך עוד לתנאי אחר והכי איתא בגמרא, והר\"מ בחבורו חוזר בו. ועתוי\"ט:",
                "ומטלטלין כו'. מוקים לה נמי בגמרא בפירות דמטנפו דלא אפשר לשדינהו ולמשקלי. והני מילי לצורך גופן כלומר שא\"צ אלא לתרומה ולא למקום הכלכלה הלכך כל היכא דמצי למשקל לתרומה לא שרי ליה טפי אבל אם הוא צריך למקום הכלכלה מטלטל אותה והא דמוקי נמי בגמרא בדצריך לגופו דדוקא כשהטהורה למטה אבל כשהיא למעלה שקיל לה ושביק לטמאה כתבו התוספ' דמיירי כשמונחים הטהורה והטמאה כל אחד בפ\"ע בסלים קטנים ואותם סלים מונחים בתוך כלי אחר גדול. אבל במונחים זו ע\"ג זו בלא שום כלי אין חילוק כי היכא דברישא דמתניתין באבן שבכלכלה המלאה פירות לא מחלקים בגמרא בין האבן למעלה בין למטה. תוי\"ט:",
                "כלומר איהו ס\"ל הכי:"
            ],
            [
                "ה\"ה לעיל בבבא דהאבן. וכן איתא בטור ס\"ס ש\"ט:",
                "מעות שעל הכר. כתב התוספ' לא תקשי תרתי מתניתין למה לי, דהוי אמינא אבן ודאי שרי בשכח שנראה טפי ככיסוי החבית אבל מעות שע\"ג הכר אפילו בשבת הוא אמינא דאסור:"
            ]
        ],
        [
            [
                "הכי מוכח הסוגיא:",
                "כ\"כ הרי\"ף בשם גאון:"
            ],
            [],
            [
                "דאין במקלקל שום איסור. רש\"י. וזה תימא דבמ\"ג פי\"ג דתנן כל המקלקלים פטורים, לא תני דמותרין, דהיינו פטורין אבל אסור כדאיתא בגמרא ס\"פ י'ג. והר\"נ כתב דכיון דבעלמא מקלקל פטור הכא משום צורך שבת שרי לכתחילה. וכתב עוד דהכא שרי דוקא בכלי קטן דלא שייך ביה בנין וסתירה אבל בכלי גדול לא. וכלי גדול כל שמחזיק ארבעים סאה כן משמע בב\"י. והרא\"ש מוקי למתניתין דהכא בחבית שנשברה ודיבק שבריה בזפת וכן הוא בתוספ' וטור:",
                "הואיל ואם מירח חייב הלכך חושש אני שמא מירח. ולא חשש ונסתפק באם מירח אי חייב אי לא דאין נראה דר\"י לאפלוגי את\"ק אתא. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "ברעים. כלי מלא מים יפים לתוך מקוה מים רעים. רש\"י:",
                "כן הוא בפרש\"י והר\"מ בפירושו אבל לא כנגד העם הלכך הכא נמי טעמא מפרש דקמ\"ל דלא חייש להאי חשדא. ומיהו אכתי קשה מ\"ש ממשנה דלקמן דלא יביא בידו האלונטית שמא יסחוט. והר\"מ בחבורו כתב ואין חושש שמא יסחוט ויש לחלק דלא רצו חז\"ל להצריכו להסיר בגדיו מעליו משום חששא דשמא יסחוט כי גדול כבוד הבריות ואפילו בגד אחד מבגדיו אל ישנה מפני כן. משא\"כ באלונטית שאינן לשום מלבוש אלא מביאם בידו גזרו בהן שלא יביאם שמא יסחוט:"
            ],
            [
                "במי מערה כו'. מוקמינן בגמרא דמי מערה חמין דומיא דמי טבריא ולה\"ק הרוחץ דיעבד דלכתחלה לא ירחוץ בחמין אבל במי טבריא רוחץ לכתחלה ולא תני לה הכא אלא לגלויי אמי מערה דחמין הן ור\"ל חמי האור שהוחמו מע\"ש. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "והוא מלשון מטפחת הספוג דמ\"ג פ\"ט דכלאים וכתב הר\"ן דונסתפג דמשמע דיעבד לאו דוקא דאפילו לכתחלה מסתפג כדקתני סיפא כו' מסתפגים כו' ולא משמע לחלק בין אדם אחד לי' בני אדם אלא לענין הבאה. וכתב עוד ולא גזרינן שמא יבא לידי סחיטה שכיון שכל הרוחצים מסתפגים אם אתה אוסר עליו להסתפג אף אתה אוסרו ברחיצה ואין הדבר עומד כדאיתא בפרק כירה ע\"כ. וא\"ת והאיך שרינן להסתפג בבגד הא תנן בפרק כ\"א מ\"ב היתה עליו לשלשת מקנחה ופירש הר\"ב דלא יתן עליה מים משום דשרייתו זה כבוסו. ומיהו התם כתב הר\"נ כו' ומסיק דדוקא בבגד מטונף אמרינן שרייתו הוא כבוסו. ספר התרומה:",
                "לא יביאם בידו. שאם נתיר לו להביאם יש לחוש שיסחוט כדי להביאו והוא יבש אבל כשנאמר לו כי אין דרך להוציא זה הבגד שנסתפג ממקום רחיצתו יניחו שם ולא יחוש לו בין שיהיה יבש או שרוי. הר\"מ:"
            ],
            [
                "ונראה דטעמא כמו שפירש בלא מתגרדין דהוי כעובדא דחול. והר\"מ מפרש בדרך אחרת. איזה הוא מתעמל זה שדורסין על גופו בכח עד שייגע ויזיע או שיהלך עד שייגע ויזיע שאסור ליגע את עצמו עד שיזיע בשבת מפני שהיא רפואה:",
                "ובכל שאר הנוסחאות הגירסא לקורדימא ופרש\"י שם הנהר. וכן הוא גירסת הר'מ ופירשו בור המים ויש בו חמימות לפי שהמים מכונסים בו והנכנס לשם יזיע והזיעה ביום שבת אסורה:",
                "ופרש\"י דדמי לרפואה וגזור משום שחיקת סמנין:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ככרות. בגמרא אמרינן אפילו תימא מתניתין כהלל דמ\"ט פ\"ה דב\"מ. דס\"ל דאף בחול אסור להלוות ככר בככר שמא יוקרו חטין ובאות לידי רבית דהכא באתרא דקיץ דמיה. ולפיכך הני וכן האשה לאשמעינן דאפילו להלל כי קיץ דמיה שרי. ועתוי\"ט:",
                "בשבת. ולא נזכר מערב שבת לקנות. רש\"י ור\"נ:",
                "לאפוקי חובות שאין קבוע להן זמן דאין מקדישין ביו\"ט ק\"ו בשבת. גמרא:"
            ],
            [
                "מן האורחים שיראה שלא הכין כ\"צ ויתחרט ויצוה לשמש שלא לקרותם. רש\"י:",
                "שכן הוא בתרגום גורלך תפיל בתוכינו, פייסך תרמא בינתנא. ונ\"ל שעניינו כלשון להתחנן לו שתרגם לפייסא ליה שע\"י גורל מתפייסין ומתרצין זה לזה לפי שהושוו המדות ואין קנאה ומחלוקת:",
                "כלומר קרובים לבא לידי כך שיעברו משום מדה שע\"י שמקפידים זה לזה ורגילים ליקח במדה זה מזה גם בי\"ט יעשו כך כו' וכן במשקל ומנין יבואו לידי משקל ומנין מפני קפידתן ומשום לווין ופורעין דלשון הלואה אסור כדלעיל והם שמקפידים יזכירו לשון הלואה לפי שיאמר השואל אם אזכיר ל' שאלה משמע דהדרה בעיניה לכך אומר לשון הלואה. תוספ':",
                "משום דכיון דהכל של בעל הבית ליכא קפידא כלל:",
                "סירכא דלישנא דגמרא לעיל בבני חבורה כו' ומשום לווין ופורעין בי\"ט (דבביצה הם שנויין) אבל הכא בשבת היא:",
                "קוביא. שם נופל על כל מיני שחוק שיקח אדם ממון חבירו בהסכמת אותו השחוק:",
                "חלשים. מין מן הגורלות:",
                "בי\"ט. הר\"נ בשם הר\"ם כתב שהטעם כדי לחבב את המצוה. ובסיפא כ' אבל לא על המנות. של חול קדשים של אתמול כיון דהיה אפשר למעבד מאתמול אבל הר\"א והה\"מ פי' דבכל קדשי' אפי' דאתמול מתיר בי\"ט משום חבוב מצוה דהואיל ומצוה יש לו מה לי דאתמול מה לי דהיום. ומנות ר\"ל של חולין. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "וכתיב לעיל מניה אם תשיב משבת רגלך וגו' מעשות דרכיך ממצוא וגו':",
                "דאי לגופיה פשיטא מאי שנא הוא ומ\"ש חבירו גמרא ופרש\"י דהא ישראל כמותו הוא ולא מצי לאגרינהו והשולחו עובר משום ולפני עור כו' והקשו בתוספ' ונימא אלמחר קאי ותירץ דא\"כ מאי אריא חבירו אפילו הוא נמי לא מצי למימר אשכור למחר:",
                "אין מחשיכין. שהרי נמצא הלוכו בשבת לעשות חפציו הר\"מ:",
                "כדאיתא בגמרא משדכין על התינוקות כו' אמר קרא ממצוא חפציך ודבר דבר חפציך אסור חפצי שמים מותר:"
            ],
            [
                "דאין דרך להביא חלילין אלא בשביל מת. רש\"י. והר\"ב לא פירש עד אימתי לא יספוד בהן נראה שדעתו דבכדי שיבואו והיינו דתנן אלא א\"כ באו ממקום קרוב ומסתמא כי באו ממקום קרוב יש בו שעור זה קודם שיספוד שאין מספידין מיד משתחשך. וכ\"כ הר\"נ דהחילוק בין חלילין לארון וקבר, דארון וקבר במקום פרהסיא הן מן הסתם ואוושא מלתא טובא וגנאי הוא למת אבל חלילין מסתמא בצנעא מובאים ואה\"נ דארון וקבר שנעשו בצנעא דשרי בכדי שיעשו וחלילין שהובאו בפרהסיא אסורין עולמית אלא דמשנתינו דברה בהווה להא כדאיתא ולהא כדאיתא. ועתוי\"ט:",
                "רש\"י. והקשו בתוספ' דהלא עם כל זה הביאם דרך ר'ה ומה לי ארון וקבר שנעשה בשבת ומ\"ל חלילין שהובאו דרך רה\"ר, וי\"ל דהביאה ממקום קרוב לא מהני כ\"כ הבאתו. ולשיטת הר\"נ צריך להמתין עד כדי שיביאו מרה\"ר ממקום שבאו:",
                "יקבר כו'. מיד וא\"צ להמתין בכדי שיעשה. ולרש\"י טעמא כדאיתא בגמרא דמוקים לה בעומד באסרטיא פירש\"י שאין דרך ישראל. ליקבר שם דודאי לא נעשה בשביל ישראל. וארון מוקי במוטל על קברו של א\"י באסרטיא, ולהר\"נ מיירי דהדבר ידוע שעשה לו לעצמו א\"צ הוכחה מתוך המעשה אלא שיהא נודע שעשאו לעצמו:"
            ],
            [
                "לישנא דברייתא בגמרא הוא:",
                "וא\"ת דבפי\"ח מ\"ב דדוחין לתרנגולת אבל לא מטלטלין ואמאי דוחין שנמצא שמטלטל מקצתו והכא אסרינן אפי' לזוז מקצתו. ונראה דלעיל משום צער בעלי חיים נגעו ודוקא בשצריכין לכך אבל בשאין צריכין לכך לא. הר\"נ:",
                "ועניינו כאן שיתלחלח. כמו בריש פרק לא יחפור, מתונא קשה לכותל:",
                "בארוכות. בכ\"ף גרסינן במשנה ח' פ\"ק דסוכה. והם הלוחות שבצדדי המטה שהם ארוכין:",
                "אין מעמצין. כמו עוצם עיניו. והלשון מהופך כמו כבש כשב:"
            ]
        ],
        [
            [
                "וכ\"פ רש\"י. וי\"ל דלקמן גבי מניח כיסו על החמור מפרש הר\"ב משתחשך והכא בעינן מבע\"י. והרא\"ש הקשה דמה צריך לטעם דא\"י אי אתה מצוה כו' הא ב\"ה מתירין מבע\"י ע\"י קציצת שכר. ומסיק דאה\"נ דהכא משתחשך מיירי וכתב ב\"י סי' רס\"ו דאע\"פ שהמעות מוקצין הם במקום פסידא לא גזרו:",
                "ולהכי אי לית ליה לא א\"י ולא חמור עשו חז\"ל עוד תקנה אחרת שמוליכו בעצמו בפחות פחות מר'א אלא שחכמי המשנה לא רצו לגלות תקנה זו מפני שנאמר כבוד אלהים הסתר דבר דלמא אתי לאתויי ד\"א ברה\"ר:",
                "פירוש קודם שתעמיד דלא תעשה הנחה כמ\"ש הר\"מ. וכתב עוד דכשיגיע לפתח ביתו יטלנו מעליו כשהוא מהלך ויזרקנו לתוך ביתו כלאחר יד כדי שלא יהא מכניס מרה\"ר לרה\"י:"
            ],
            [
                "ואגד אין בו קשר האסור להתיר בשבת:",
                "החרובין. דומיא דשחת דרכיכא. ומשום הכי אין מתתכין, דמטרח באוכל לא מטרחינן:"
            ],
            [
                "אין אובסין. לשון הר\"מ אין מאכילין בהמה חיה ועוף כדרך שהוא מאכיל בחול שמא יבא לידי כתישה או לישה:",
                "מלעיטין. לשון הלעיטני נא:"
            ],
            [
                "מאתמול דמחובר כיון דלא לקטו מבע\"י אקצינוה מדעתיה. ב\"י:",
                "ותמיהה דהא אף לאדם לא קיימי בה\"ש בספק שבת. ובגמרא פסחים דנ\"ו קאמר מהך משנה דלר\"י מוכן לאדם לא הוי מוכן לבהמה. ופירשו התוספ' דמוכן לאדם היינו שעומדת לאכילת אדם ולא הוקצה שלא יהנה בה אדם אלא שאסורה מחמת איסור שבת והלכך אי לאו דאמרינן מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים הוי שרי ליתן לכלבים דראוי אפילו חיים כגון עופות. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "לפי שהנדר המותר ע\"י חכם צריך חקירה על החרטה אם היא מעיקרא ועל הפתח אם פותחין בה לכך תני נשאלין שהחכם שואל בהן אבל הפרה דלאשה הניחו בלשון הכתוב הפר יפר שא\"צ שאלה:",
                "פירוש אם היתה מתחלה ג' על ג' ונטמאת שוב אינה מטמאה:",
                "פירוש הפתוח כנגד הבית שהטומאה בתוכו. ולכך נתנו הטפיח גבו מול השביל כדי שלא יקבל טומאה מהמת שבבית שהטומאה יוצאה ממנה ומתפשטת תחת הגיגית עד לטפיח ומשום הכי לא פירש שפקקו החלון של הבית שהמת בתוכו דמסתמא אותו שחושש פן יתטמא הוא שפוקק ולא אותו שכבר טמא דמאי איכפת ליה. תוי\"ט:",
                "וצ\"ל שבשני צדי הסדק לא היה ברוחב שום אחד מהן טפח. דאל\"ה אכתי יש אהל טפח המביא הטומאה לבית שני. תוי\"ט:",
                "וכתבו התוספ' דפקיקה לא בעינן של מצוה, כלומר דשל מצוה לא מעלה ולא מוריד בפקיקה דדוקא מדידה שאינה איסור כל כך אלא משום דהוי כעובדא דחול מהני של מצוה אבל פקיקה דמשום תוספת אהל דדמי לבנין ליכא למשריה משום מצוה והאריך התוי\"ט ומסיק, כללו של דבר, מדידה שאינה אלא כעובדא דחול שייך גבה לומר הואיל ושל מצוה היא שרי ופקיקה שיש בה משום בנין לא שייך לומר גבה דמשום מצוה נתיר אלא שאם נתיר יש להתיר אף בלא מצוה וקשירה דלא ניכר בו בין של קיימא לאינה של קיימא ואיכא למראית עין מלאכה דאורייתא לא התירוה אלא דוקא במצוה:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}