File size: 78,301 Bytes

9e868d2

{
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Zevachim",
    "language": "he",
    "versionTitle": "merged",
    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Zevachim",
    "text": [
        [
            [
                "הזבחים. שם אחד כולל כל הקרבנות הקריבים מבעלי חיים שנוהגים בו לדורות כאשר צונו השם. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
                "שנזבחו. עבודה קמייתא נקט וה\"ה קבלה והולכה וזריקה כדתני סיפא. תוס':",
                "ולאכול את הנאכלים. רש\"י:",
                "ולשון הר\"מ ; ששחט שלא לשמן או שלא לשם בעלים:",
                "דייק ליה הר\"מ מדחנן לבעלים:",
                "בגמרא, ומשום דלב בית דין מתנה עליהן:",
                "לאו דמשמע ליה מולקח. אלא מייתי ליה בגמרא מוכפר עליו הכהן מחטאתו שתהא כפרה, לשם חטאת:",
                "הכי דריש, ליה אין דבר אחר מחלל את קדשי בני ישראל. רש\"י:",
                "ולבן בתירא דמשנה ג' דפסקו הר\"מ והר\"ב כמותו אפילו קודם חצות נמי. עתוי\"ט:",
                "על חטא. איכא חטאת ואשם נמי דאין באין על חטא חטאת יולדת ואשם מצורע. אלא משום דרובא אתו על חטא, משוה להו אהדדי. תוספות:",
                "ולרבנן למאי הלכתא אתקש אשם לחטאת, לומר לך, מה חטאת טעונה סמיכה, דכתיב בה וסמך ידו על ראש החטאת, אף אשם טעון סמיכה. גמרא:"
            ],
            [
                "לשם פסח כו'. דמצינו, מותר פסח בא שלמים, ואין מותר שלמים בא פסח, מה פסח שמותרה בא שלמים שחטה לשם שלמים פסול, שלמים שאין מותרן בא פסח אם שחטן לשם פסח אינו דין שיהו פסולים. וכן מצינו בחטאת שמותרה בא עולה ואין מותר עולה בא חטאת. בגמרא:",
                "כשרים. בגמרא, בעי ר' זירא, אי כשרים ועולין קאמר, ובתרתי פליגי. אי כשרים ולא עולין קאמר. ובגבוה מודה לרבנן, ובנמוך פליג. דבנמוך פסולים לגמרי:"
            ],
            [
                "ולא דס\"ל דכל היום כשר ומש\"ה פוסל שלא לשמו, אלא איהו נמי פוסל פסח שנשחט קודם חצות כדתנן במ\"ג פ\"ה דפסחים. גמרא:",
                "מקובל. גמרא גמירי ליה ולית ליה טעמא בגויה. גמרא:"
            ],
            [
                "שמע מינה דכל הכשר בזר לאו עבודה היא. וקשיא שחיטה, דכשרה בזר כדתנן בסוף פרק ג' כו'. ויש לומר דשאני שחיטה, דבהנהו קראי דמיעטיה רחמנא שלא לשמה בפסח וחטאת, זביחה ושחיטה כתיב בהן בהדיא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "זר. הא דלא תני בעל מום ושתויי יין ופרועי ראש, משום דכתיב בהו חלול בהדיא. תוס':",
                "דבני ישראל למעוטי מאי כו', אלא ה\"ק וינזרו הכהנים, יתרחקו מטומאה. ובני ישראל אף הם ינזרו [למד על הזר] כו': גמרא.",
                "שכ\"כ בתורה ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום. הר\"מ. ומדאסור באכילה ילפינן בק\"ו שאם עבד חלל:",
                "ט\"י. דשרץ ודמת ושאר טומאות שלא הוצרכו לקרבן. רש\"י:",
                "וכלומר וטהר, מכלל שהוא טמא. עתוי\"ט:",
                "מחוסר בגדים. דאמר קרא וחגרת אותם אבנט וגו' והיתה להם כהונה לחוקת עולם, בזמן שכגדיהם עליהם כהונתם עליהם. גמרא:",
                "דכתיב וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים, הכהנים בכיהונן, מכאן, לכהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד, עבודתו פסולה. עתוי\"ט:",
                "כלומר כפוף, שמניח ידיו כו' ולפיכך אינו עומד. אבל יושב לא, כדאיתא בגמרא דכתיב או בגשתם אל המזבח לשרת, פירש\"י אתקוש קידוש לשירות:",
                "ערל. כהן שמתו אחיו מחמת מילה. רש\"י:",
                "דמלתא דפשיטא היא דבן נכר שעבד עבודתו פסולה, וא\"צ לקרא. וכ\"כ הר\"מ. אבל בגמרא יליף להו מקרא: ועתוי\"ט:",
                "טמא. זו ואצ\"ל זו קתני. דהא כבר תני טבול יום. ועתוי\"ט:",
                "לעמוד לשרת שהרי דוד קדשה. כדכתיב כי קדש דוד וכו' וכלי שרת מקדשין דכתיב וימשחם ויקדש אותם. רש\"י:",
                "בין כהן לכלי שרת בקבלת הדם כדכתיב ולקה הכהן שתהא לקיחה בעצמו של כהן. רש\"י:",
                "רגלי כו'. דעל גבי אדם לא שכיח כמו על גב בהמה:",
                "וחכמים למדין יד מאצבע. הר\"מ:",
                "הכבש. שאינו מקום מתן דמים. או במזבח שלא כנגד היסוד. רש\"י:",
                "אי הכי בשר נמי. אמר קרא לכפר, לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר. גמרא. ועמ\"ב פ\"ג. דאסיפא הנתנין למטה כו' ונתנים בפנים נמי קאי:",
                "או אל מבית קודש הקדשים כמו שיתבאר בפרק ה' מן המסכתא הזאת. הרמב\"ם:",
                "ובגמרא, פשיטא דאין בו כרת, דכי כתיב כרת באוכל מפגול שנתפגל במחשבה, כדלקמן, ומשנינן דהכי קאמר, אם נתן במחשבה דחוץ לזמנו פסול ואין בו כרת, דמחשבת פגול לא חיילא, הואיל ולא שרינן בשר באכילה:"
            ],
            [
                "דהכא בעור שתחת האליה עסקינן, והוי מידי דמיכל. עתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ובריש פרק קמא כ' כששחטן בפירו':",
                "חוץ למקומו כו'. בגמרא יליף ליה מקרא:",
                "זו דברי ר\"א. ואמר לו ר\"ע, הן מצינו בזב וזבה ושומרת יום כו' שהן בחזקת טהרה וכיון שראו סתרו. א\"ל הרי הוא אומר כו' לא יחשב. פירש\"י דהאי לא יחשב לדרשא היא. דהא כתיב לא ירצה:",
                "כרת. בגמרא יליף ליה בגזירה שוה:",
                "וכלומר שהוא סוף העבודות. ולעולם בכל העבודות תלוי שיהיו כמצותן. וכדתנן לקמן:"
            ],
            [
                "כל שכן אם היתה מחשבתו במקצת שהיא כמצוה. ר\"ל מחשבה כשרה. הר\"מ:",
                "קבל כו'. או או קתני. רש\"י:"
            ],
            [
                "אר\"י. והר\"ב העתיק ר\"י אומר. וכן לשון רש\"י. והוא נכון דהא פליג. עתוי\"ט:",
                "והיינו דקתני זה הכלל. גמרא:",
                "לאכול כו'. אע\"ג דמרישא לאכול דבר שדרכו לאכול כו', שמעינן הא, דהשתא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול לא מצטרף, לאכול ולהקטיר מבעיא. איצטריך, סד\"א התם הוא דלאו כי אורחיה מחשב, אבל הכא דבהאי כי אורחיה ובהאי כי אורחיה אימא לצטרף, קמ\"ל. גמרא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "בנשים. איצטריך משום דבשאר עבודות פסולות אפילו כהנות. תוספ':",
                "הקשה הר\"ר אפרים, איך יתכן שיהיה כל כך סכין ארוכה מהר הבית עד עזרת ישראל, קל\"ה אמות. ותירץ דמשכחת לה דשחיט דרך גגין ועליות דלא נתקדשו. תוס':",
                "או אם שגג ונכנס לעזרה או שעבד ג\"כ. הר\"מ:",
                "וה\"ה לשאר טמאים שאינם מטמאים כלים:",
                "ואע\"ג דדם קדשים אינו מכשיר, חיבת הקודש מכשרת, או כשהעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עליה. תוספ':",
                "וכולן. עיין בפירוש הר\"ב בריש פרק ח' דמעילה, דכתב שאם היה הפסול שקנ: ל פסול טומאה, דאין לו תקנה בחזרה:",
                "שקבלו כו'. או הוליך או זרק. הר\"מ:",
                "כהן כשר. ובדבר הראוי כו', לאפוקי מנחת עומר שהיא של שעורים ואינה ראויה אלא לעבודה זו בלבד להתיר, ולא משום קרבן אתיא כו'. ובמקום הראוי לאפוקי נפגם המזבח, דכתיב וזבחת עליו, בזמן שהוא שלם, דעליו כולו משמע. רש\"י:"
            ],
            [
                "כלומר כיון שהפסול לא הוליך. דאלו הוליך, אי אפשר לתקן. גמרא:",
                "שלא כו'. פירוש או שלא כו':",
                "וז\"ל הר\"מ, אמר שזה הדם שקבל אותו הכשר ונתנו לפסול אם זרק אותו הפסול כו' הואיל וזה ששינה השינוי הזה אינו ראוי לזריקה. וכמו שאין מחשבתו פוסל הואיל ואינו ראו. לאותה עבודה ג\"כ אין פוסלין מעשיו. ע\"כ. דאלו כשר נתנו ע\"ג הכבש, ביון דבעלים נתכפרו אין זריקה דלא מכפרת [היינו הך שניה דחזרת הכשר דהא כבר נתכפרו בקמייתא] שריא בשר באכילה. גמרא:",
                "פירוש, כשאין הטמא ראוי לטטא הכלי:"
            ],
            [
                "כחצי זית. צריך עיון, דהא תנינא לה חדא זימנא בסוף פרק דלעיל. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "העור. חוץ מעור האליה שהוא לאכילה. הר\"מ:",
                "הרוטב. הוא המרק. הר\"מ ועיין ריש פרק ט' דחולין:",
                "ובריש פרק העור והרוטב מפרש תבלין בלבד. דאלו דק דק אוכל מעליא הוא. ובמ\"ה פ\"ב דטבול יום מפרש, התבלין והמרק ושומן בשר שנמוח. ונ\"ל שכל אחד למד מענינו:",
                "הגידים. שם נופל על הגידים ממש ועל העורקים הדופקים ושאינם דופקים ועל מיתרים ועל הגידים הקושרים הפרקים. הר\"מ:"
            ],
            [],
            [
                "דגבי מחשבת חוץ לזמנו כתוב שלישי, ודרשינן שיהא אותו חוץ משולש בדם ובשר ובאימורים, דהיינו חוץ לעזרה ממש. שבשעת היתר במות נשתלש בכל אלה. גמרא. ומהאי טעמא נמי לא פסל כשמחשב לפנים. כדאיתא בגמרא דף פ\"ב. וצ\"ע כשמחשב לחוץ שהוא מקום משולש אמאי כשר. ותו בגמרא דבשובר עצמות לא פליגי, דזיבחא גופיה מי מיפסל. ע\"מ שיאכלוה טמאים כו' לא כל כמיניה דלא ישמעו לו הטמאום כו', הלכך אין מחשבתו מחשבה לערב דמן. ר\"י לטעמיה דאמר אין דם מבטל דם:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [
                "שאם. הר\"ב העתיק אם והיא גירסה נכונה:",
                "חוץ מיותרת הכבד ושתי הכליות שהוא צריך ללמוד מפר כהן משיח האמור למעלה הימנו. והא ליכא למימר דלהכי הדר ואקשינהו להא מלתא דהאי קרא כתיב ביה כפרה וכפר עליהם וגו'. ואימורין לא מעכבא כפרה אלא כולה לדרשא [וסרסהו]. רש\"י. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "הקומץ. ואי קשיא פשיטא דקומץ לא מחייב עליה כרת משום פגול דהא אי אכל מניה פקע ליה פגוליה שהרי לא קרב המתיר. תריץ, כגון שהוצת האור ברובו דחשיב כמאן דקריב כו'. רש\"י:",
                "דאין לה מתיר בעבודת המזבח, דאע\"ג דקמיצת הקמיצה קודמת. הקטרה דקמיצה לא מיחייבה שתקדום. ועתוי\"ט:",
                "רש\"י. וטעמייהו, דבמנחת כהן חוטא פליג רבי שמעון בריש פרק ו' דמנחות, וסבירא ליה דנקמצת:",
                "רש\"י. ולא ידענא למאי נפקא מינה פירשו כך בכאן. תוי\"ט. ולי נראה דקמ\"ל דאפילו על השיריים אינו חייב דלא תימא דדמי לשיריים דמנחה דקומץ מתירו ה\"ה כאן הנתינה על המצורע מתירו, קמ\"ל. ת\"ח:",
                "ר' שמעון אומר. נראה דר\"ש דהכא הוא רבנן דלעיל גבי נסכים. וקשה אמאי לא עירב דתרוייהו חד טעמא הוא. תוספ'. ואפשר משום דלא דמו לאינך במאי שאין שייריו נאכלין. ובזה ל\"ק קושייתי דלעיל [אות ו']:",
                "מתירין. בגמרא יליף לה:"
            ],
            [
                "אימוריהן. אבל בשרן הנשרפות אין בהן משום פיגול לפי שאין לו דבר המתירו. הר\"מ. והיינו דאיצטריך לאשמעינן. דאי אאימוריהן כל הזבחים יש פגול באימוריהן כמ\"ש הר\"מ:",
                "פירוש על הפרוכת שא\"צ נגיעה. ומתן דמים, פירוש על מזבח הזהב: (יא יב) גמרא תמורה דף ג':"
            ],
            [
                "פטור. לא מצאתי טעם מפורש. ואפשר מדכתיב למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם, ודרשינן זבחיהם דוקא:",
                "מחייב. בגמרא, א\"ר יוסי רואה אני בכולן להחמיר, שנאמר בהן לה'. ועתוי\"ט:",
                "עיקר הלימוד עיין סוף פרק ח' דחולין בהר\"ב:",
                "טומאה. לא טומאת עצמן ולא טומאת הגוף. ר\"ל שהטמא אם אכל קטורת ולבונה או הקריב עצים טהורים, שהוא פטור. וכן אם הוא טהור והן טמאים. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "זבח. שנאמר ובשר זבח תודת שלמיו, שתהיה זביחה עם שאר עבודות לשם שלמים, וכן שאר הקרבנות. הר\"מ:",
                "ומשמע דת\"ק נמי אשוחט קאי כו'. והר\"מ פירש דת\"ק מצריך שתהא כונת בעל הקרבן כו' ופליג. ר\"י כו' ואתא שפיר שאין המחשבה כו' לאפוקי לת\"ק דמצריך ג\"כ למחשבת בעל הקרבן. ומ\"מ אף ת\"ק לא אמר אלא לכתחילה ולא דבעלים מפגלים. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ודבר תורה דחטאת ואשם קדשי קדשים הוא. ולמדנו העולה לפי ששוה עם החטאת ואשם בשחיטה ובקיבול דמה הר\"מ. ותימה, דלא כתב ג\"כ זבחי שלמי ציבור. ורש\"י כתבה. וכן הוא בגמרא דף נ\"ה:",
                "אשכחן בן צאן, בן בקר מנלן, אמר קרא ואם מן הצאן, וי\"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון. גמרא:",
                "תימה דגבי חטאת נמי כתיב ולקח ונתן ולא אמרינן מה נתינה בעצמו כו'. ושמא הכא דריש משום דמיותר דכתיב כמצורע עשיר ועני. ואע\"ג דבתורת כהנים דריש מקמאי, אבתרא סמיך. תוספ':",
                "דכתיב כחטאת האשם הוא, מה חטאת טעונה כלי אף אשם טעון כלי. גמרא:",
                "פר כו'. שהן חטאות דכתיב כפר בן בקר לחטאת והשעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת:",
                "כצפון. מכותל המזבח צפוני עד כותל העזרה. והוא ששים אמה וחצי וכל שכנגד הרוחב הזה מכותל האולם עד הכותל המזרחי והוא ט\"ו אמה. הר\"מ:",
                "טעון. לשון צורך:",
                "ובפרים הנשרפים דמ\"ב כתיב לפני ה' את פני פרכת הקודש:"
            ],
            [
                "בלשון רבים. דקיי\"ל דשאר שבטים מביאין על ידיהם. ופר העלם נקטיה בלשון יחיד אע\"ג דג\"כ שאר שבטים כו', משום דאתי למיטעי דאיירי נמי בפר שמביא צבור בעבודה זרה והאי עולה הוי. תוספ':",
                "והשאר הוקשו כדלעיל. רש\"י:"
            ],
            [
                "ופנה כו'. ששני כבשים קטנים יוצאים מן הכבש שבהן פונין ליסוד ולסובב, כדאמרינן בגמרא. ובספר צורת הבית סמכתיה על מקרא ומעלותיהו פנות קדים, ומדלא כתיב ומעלתו:",
                "דילפינן לה מים של שלמה. בגמרא:",
                "שופך. דכתיב ואת כל דמה ישפוך אל יסוד המזבח:",
                "ובקדשים ה. לילה הולך אחר היום. דכתיב לא יניח ממנו עד בוקר. רש\"י:"
            ],
            [
                "וכתבו התוספ', ולא היה לו לפרש לענין טבול יום ומחוסר כפורים שזה הדין נוהג בכל הקדשים אפילו קלים. ואני אומר דאף יוצא לא הוה ליה לפרש מדאשכחן דמיפסלי ביוצא חוץ לחומת העיר:",
                "תימה דמאי טעמא הוי ליה למימר נמי גבי זבחי שלמי צבור דהא לא כתיב בהו קדשי קדשים וילפינן טדאיתקש לעולה. תוספ':",
                "לא בקרן שעל המזבח אלא כלומר בזוית. דעולת בהמה נעשה למטה:",
                "עיין בגמרא דצריך לתרגם יתבני מדבחא. דמקדשא משמע שהיה בבנין אלא שלא היה מקודש בדמים. תוי\"ט:",
                "עיין בסוף פרקין בהר\"ב. ודאמרן תחלת, לאו למעוטי שיריים, דאינהו נמי בעי יסוד. ודלא תני להו הכא פירש ר\"י נמי דכיון דאשמעינן בפנימיות וגם התחיל למיתני' בחיצוניות, ה\"ה ככולהו. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "כדדרשינן, אותה דמה למעלה, ואין אחרת דמה למעלה. תוספ':"
            ],
            [
                "דאתקיש לשלמים. וכן לב' מתנות כו'. וכמ\"ש הר\"ב בסמוך:",
                "בעזרה. יש לדקדק אמאי שינה לשונו מדלעיל. ונ\"ל דתנא דלעיל סריך בלישניה דבפרק י\"ד משנה ד' דהתם קאי על משכן:",
                "כדכתיב את חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור:",
                "לנשיהם כו'. כל הנאכלים לכהנות נאכלים לעבדי הכהנים ולנשיהם כתרומה. הר\"מ:"
            ],
            [
                "דלא תימא כנגד הפתח דוקא. רש\"י. והא דכתיב בקמייתא פתח, מפרש בגמרא, לומר בזמן שפתח ההיכל פתוח ולא בזמן שהוא נעול. וקרא שלישי לפסול צידי צדדין. פירש\"י כגון לשכות ואפילו תוכן קודש ע\"כ. וכלומר דאלו אחורי ההיכל כשר. ועתוי\"ט:",
                "ואינן נאכלין אלא ביום השחיטה והלילה וממחרת עד ליל שלישי. הר\"מ. והיינו דלא תנן אלא ולילה אחד, והוא הלילה שבין שני הימים. וילפינן ליה בגמרא מקרא. עתוי\"ט:"
            ],
            [
                "וכתיב בעולה חטאת ואשם, הוו להו ג' כתובים הבאים כאחד דלכולי עלמא אין מלמדין, הלכך לא לא טהני ג\"ש דזריקה זריקה דלקמן למילף ב' מתנות. גמרא:",
                "יש לתמוה, דהא כתיב שם ואכלתם שם לפני ה'. ועוד כו'. ונראה לפרש דנפקא לן מדמקשינן. לחזה ושוק של שלמים, לאכילת שני ימים וה\"ה לענין שנאכלין בכל העיר. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "אינו נאכל. תימה ליתני נמי דאינו נאכל אלא על מצות ומרורים. [ותירץ הר\"ר חיים] דלא חשיב אלא דבר שכנגדו בקדשים והוא חלוק מהם, דשאר קדשים נאכ, לים כיום וב, לילה עד היום, לכל אדם בכל מאכל, ופסח אינו נאכל אלא בלילה עד חצות ולמנוייו וצלי. אי נמי לא תני מצות ומרורים דאין מעכבין. אי נמי לאו מצוה דגופיה. תוספ':",
                "חצות. כלומר אפילו מדין תורה, ולהכי קתני אלא. ומתניתין רבי אלעזר בן עזריה היא דדריש נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, מה להלן עד חצות, אף כאן עד חצות גמרא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ששחטן. מדאורייתא שוחט לכתחלה. כדדרשינן מוזבחת עליו. ושמא הא דנקט דיעבד, מדרבנן, שלא תרביץ גללים. תוספ':",
                "והא דדרשינן עליו שיהא שלם, הכא דייק משום דוזבחת עליו משמע שמצוה לזבוח עליו. תוספ':"
            ],
            [
                "כלומר דדלי דלות. והיינו דכתב ומשמע נמי וכו', דכולהו חדא קרא וחדא דרשא:",
                "תימה דלא ילפינן נמי למליקה. ושמא לא ילפינן אלא מידי דאשכחן דבעי מזבח כמנחה. תוספ':",
                "והר\"מ כתב ושיירי הדם של עולות וחטאות הנאכלות ואשמות ושלמים ששופכים עליה:"
            ],
            [
                "ולשלשה דברים הנעשים בה למטה אינו עולה ואינו מקיף, אלא עומד על הרצפה בקרקע. רש\"י:",
                "ולפי זה כבש קטן היה ג\"כ לשמאל. רש\"י. וכן כתבו התוספ'. וכמו שהיה כבש קטן שפנה אל הסובב למזרח הכבש. ועיין תוי\"ט:",
                "וחוזרין כו'. בדרך שעלו בו. ואין מקיפין דכל כמה דמצינן למעוטי בהלוך של שמאל ממעטין. רש\"י. ותוספ' כתבו דטעמא דהכא חזרתו על העקב הוי דרך ימין:"
            ],
            [
                "חטאת כו'. משום דדם חטאת קודם לעולה, מפרש חטאת תחלה. תוספ':",
                "ואינו כן לשון הברייתא בסוף פרקין. אלא חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שיגיע לושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו. ופירש\"י שדרה, חוט השדרה. מפרקת, עצם הצואר. בלא רוב בשר המקפת, דאל\"ה הויא נבלה. ועתוי\"ט:",
                "ילפינן לה בגמרא מקרא:",
                "לשון רש\"י, הזאה אוחז בגוף העוף ומעלה ומוריד בכח והדם ניתז מעצמו:",
                "ובמנחות פירש\"י, מיצוי, סוחט בין אצבעותיו וניצוק הדם הולך למרחוק:",
                "לא ידענא למאי איצטריך להאי, דקרא גופיה הא קאמר ימצה אל יסוד המזבח. אבל בגמרא מייתי הברייתא על ההזאה שתהא למטה ולא למעלה. וכ\"כ הר\"ב בעצמו ריש קנים. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ולא סגי לן בהכי, דהא גזירה שוה אית לן למול עורף, דנילף נמי ליסוד. אלא כדאיתא בברייתא, דכתיב ומלק והקטיר, מה הקטרה בראש המזבח אף מליקה בראש המזבח. ועוד נאמר והקטיר ונמצה דמו, וכי תעלה על דעתך לאחר שהקטיר חוזר וממצה, אלא לומר לך מה הקטרה בראש המזבח אף מיצוי בראש המזבח:",
                "וזה לשון רש\"י, ערפה, גובה ראשה. מול ערפה, למטה לצד האגפיים מול הרואה את העורף. ע\"כ. וצ\"ע, דהו\"ל לפרש במשנה הקודמת:",
                "בגזירה שוה ומלק ומלק. וכתבו התוספ', דליכא למילף מליקה דחטאת דתהא ג\"כ בראש המזבח, דכיון דמליקה דעולה לא י, לפינן אלא בהיקש אינו חוזר ומלמד בג\"ש:",
                "הר\"מ. ולא סגי לן כו'. דנילף נמי בג\"ש ללא יכדיל. אלא כדאיתא בברייתא דתלמוד לומר ומלק והקטיר, מה הקטרה הראש לעצמו והגוף לעצמו, אף מליקה כו'. ומנין שהקטרת הראש לעצמו והגוף כו', שנאמר והקטיר אותו, הרי הקטרת הגוף אמורה, הא מה אני מקיים והקטיר המזבח כו', בהקטרת הראש הכתוב מדבר:",
                "וממצה. דלא כתיב אלא מצוי בלבד:",
                "מלשון אין מקיפים ב' חביות:",
                "במלח. כדכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח. רש\"י:"
            ],
            [
                "שעיקר הדם הכבד והלב והגידים היוצאים משניהם. הר\"מ. ות\"ר עולה אע\"פ שמיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש. יכול טיצה דם הראש ולא דם הגוף ת\"ל היא:"
            ],
            [
                "כיצד. כל הנך משניות דהכא ודפ\"ב דמכילתין ודפ\"ק דמנחות, צריכי לדקדק אמאי צריכי לכולהו. תוספ':"
            ]
        ],
        [
            [
                "וכ\"פ הר\"מ וצ\"ל דמתניתין ראב\"ש היא שאמר שמעתי שמבדילין בחטאת העוף. ומאי לא יבדיל, מפרש בגמרא א\"צ להבדיל. כו'. ועתוי\"ט שהאריך ומסיק לא ידענא מאי דוחקייהו לאוקמא כראב\"ש ודלא כסתמא דמשנה ו' פ\"ו ומעולם לא אתמר הכי בגמרא, ולא ס\"ד הכי אלא אמציעתא ולאוקמא אף כראב\"ש. וא\"ת כמעשה חטאת כו' כשרה, פשיטא, כבר הרגישו התוספ' בזה וכתבו כשרה, זו היא מצותה, ואגב אחריניא נקטיה:",
                "פסולה. השתא בחדא כעולה פסולה, בתרתי מבעיא. אלא אגב אחרינא נקטיה:",
                "הך סיפא ליכא לאוקמא דשני במליקה ועשאה למעלה דהתנן במ\"ב בכל מקום היתה כשרה למליקתה. אלא דשני בהזייה. עתוי\"ט:",
                "היינו באכילה. אבל בעלים נתכפרו. כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו הבעלים. תוספ':"
            ],
            [
                "היינו נמי אליבא דראב\"ש דלא כסוגית הגמרא. עתוי\"ט:",
                "פסולה. ואפילו מליקה בלבד שעשאה למטה, נראה דפסולה. דהא ילפינן לה מקרא דמליקת עולה דוקא בראש המזבח. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ומועלין. לר\"י דבסמוך דאין, מועלין, התם בין מליקה בין הזייה כמעשה חטאת. אבל הכא האי עשאה למטה [דמ\"ב] דעלה נמי קאי האי וכולן כו' איירי דלא שינה במליקה אלא בהזייה. [כלומר שלא מיצה כלל וכמ\"ד דלא מעכב בחטאת. תוספ'.] ורישא וסיפא במליקה, ומציעתא בהזייה. גמרא:",
                "למטן. אע\"פ ששינה במליקה שלא מלקה כו'. שאותו סדר אינו אלא למצוה, ואם שינה לא הפסיד כלום. הר\"מ. ועמש\"ל אות א', על כרחך דלא שינה במליקה דאל\"כ פסולה. ול\"ק למאי תנן חוץ כו', דפשיטא דאין מועלין. דכיון דוכולן אלעיל מהדר, איצטריך לאפוקי ולמתני חוץ, הואיל ולעיל מיתנייא:"
            ],
            [
                "כדפרישית לעיל דבכל מעשיה נעשית כמעשה החטאת. ומסיק בגמרא דלא אמר ר\"י אלא לאפוקי מידי מעילה. אבל למיסק ליה לחובה שתהא חטאת ויצא ידי חובתו לא אמר. ועתוי\"ט:",
                "וז\"ל רש\"י, לא הביאן זריקתן לכלל שעת היתר להוציאן מידי מעילה: [יא] כלומר שאין בו אימורים ומשעה שהותר לכהנים אין בו צד מעילה:"
            ],
            [
                "מסקינן בגמרא, דאו אצבע או כהונה בדבר המעכב כפרה. ומש\"ה לא תקשה דהא במליקה לא כתיב אלא כהונה:",
                "שחט כו'. בגמרא יליף לה מקרא:",
                "וקדשים כו'. אמר רבא אם הועילה לו שחיטת חוץ לחייבו כרת לא תועיל לטהרו מידי נבלה:",
                "הלכך נבילה נמי לא הוו. רש\"י. ואפילו לר\"י דפ\"ט מ\"ב דמודה בעוף. דמעוטי בבהמה כתיבי. כמו שכתבו התוספ'. ועתוי\"ט:",
                "כדאמר בחולין דף כ', מפני שהוא מחליד פירש\"י מפני שהוא דורס:",
                "ובגמרא אמרינן דאתיא בזה הכלל דכל שלא היה פסולו בקודש. רש\"י:",
                "ושנסמית עינה. היינו שנחטטת. תוספ':",
                "ובספרא דריש לה מקרא דכתיב מן העוף, ולא כל העוף, פרט לשיבשה:",
                "הכלל. לאתויי שחיטת קדשים בפנים כו'. גמרא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "דטריפה אסורה בהקרבה כמ\"ש הר\"ב טעמא בריש פרק ו' דתמורה:",
                "מטמאה כו'. דתרי טריפה מייתר בנבלת עוף טהור, להביא טרפה ששחטה שמטמאה. ור\"מ, למעוטי עוף טמא שאין במינו טרפה. ור\"י מנבלה נפקא ליה כו'. בגמרא:",
                "העוף שאינה מטמאה. אלא באכילה ובבית הבליעה כדכתיב לא יאכל לטמאה בה, אין לך אלא האמור בה. רש\"י:",
                "ומש\"ה כיון דדיו דאורייתא עיין סוף פרק ב' דב\"ק, מסקינן בגמרא דר\"מ קרא אשכח וקדריש זאת תורת הבהמה והעוף, לומר לך מה בהמה דבר שמכשירה באכילה מטהר טריפתה מטומאתה, אף עוף דבר שמכשירתה באכילה מטהר טרפתה מטומאתה. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "כל כו'. הא תנינא חדא זמנא בריש פרק ו' דתמורה ובפ\"ה דעבודה זרה משנה ט' וצריכי כו'. גמרא ועוד תנינא קנים פרק ב' מ\"ג כו'. עתוי\"ט:",
                "לשון רש\"י, ומפרש ואזיל מאי היא כגון כו'. ותיבות או או, נ\"ל לפרש כמו בין בין:",
                "הכי נמי הוה מצי לפרושי לעיל בשור שהמית כו':",
                "ובפ\"ו דתמורה מפרש דבעי נמי שעבדו בה הכומרים. [פירוש שעשו בה מעשה לשם ע\"א. תוי\"ט]:",
                "וכ\"כ רש\"י. וכתבו התוספ' משמע לפירושו שהזבח מעורב בריבוא של רובע ונרבע, והלשון משמע כן. וא\"א לומר כן דדומיא דרישא קתני שהנסקל נתערב ברוב זבהים וכן מוכח בגמרא כו':"
            ],
            [
                "משמע אבל יזכיר לשם מי שהוא. והתוספ' פירשו, לשם מי שהוא היינו סתמא, דסתמא נמי כלשמו דמי:",
                "ולא משני בחטאת העוף כו', דהכא בזבחים מיירי. ועוד, דעופות לאו בני רעיה ופדיה נינהו. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "והר\"מ מחייבו שימכור כל אחד בפני עצמו. והטעם שאם ימכרום ביחד אכתי הדמים מעורבים ונמצא שעדיין ניחוש שמא יחליף, שקדושת בהמת חלתה על דמיה ואין משנין מקדושה לקדושה:",
                "ויאכלו. הכא לא גרסינן וימכרו. דהא בכור ומעשר אסורים במכירה. עתוי\"ט:",
                "דשאר פסולי מוקדשים נמכרים באטליז כו' דיש הנאתן להקדש. ועתוי\"ט:",
                "מלבד שעיר נשיא, כדכתיב שעיר עזים. זכר. ומשום הכי אצטריך לפרש דהחטאת אינה לעולם איל, ולא סגי במאי דפירש דהחטאת אינה אלא נקבה:"
            ],
            [],
            [
                "דקראי הכי כתיבי, כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח. ודייקי רבנן, אותם אשאור ודבש קאי, כדדרשינן לעיל קרבן ראשית תקריבו מן השאור והדבש, ודרשו רבנן, אותם, מיעט רחמנא אותם, אותם הוא דאי אתה מעלה על המזבח אבל אתה מעלה לשם עצים ; אבל מידי אחריני שממנו לאישים דנפיק מסיפא דקרא קמא לא. ור\"א מוקי למעוטי דאותם כו'. לענין כבש כו' ורבנן תרתי שמע מינה. עתוי\"ט:"
            ],
            [],
            [
                "במים כו'. אפילו רבנן מודו דלא אסרי לשם עצים ולשם מים אלא במידי דהקרבה, כו' אבל חולין גמורין שרי לכולי עלמא לשם עצים ולשם מים. וכן דם פסולין והתמצית. תוספ':",
                "והיינו כשנפל מתוך כלי קטן. שאין מוציא אלא טפה טפה:",
                "מראה כו'. לאו באדמימות מעט מתכשר אלא מראית דם גמור קאמר כו'. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "אין דם. ושניהם מקרא אחד דרשו. ולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדמו של פר מרובה משל שעיר. רבנן סברי מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה [והני דמים דמתניתין לא עולין נינהו ולהכי מבטלין אהדדי]. ור\"י סבר, מכאן למין במינו שאינו בטל כו'. בגמרא:",
                "רש\"י. ומדבריהם למדנו דר\"י בקמא קמא בטיל נמי פליג. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "וה\"ה בדם פסולים בעצמם לנבי מזבח. ורש\"י והר\"מ כתבו כגון בדם רובע ונרבע או שנשחט חוץ כו':",
                "והא דלא גזרינן בדם הבהמה ובדם החיה, משום דבההוא לא אתי למטעי לאכשורי בעיניה. תוספ':",
                "דאי פליג, לערבינהו וליתננהו כו'. גמרא. ועתוי\"ט דלטעמא שכתב הר\"ב בריש פרק קמא משום בעיניהו, פליג ר\"א בתרווייהו דס\"ל דלא גזרינן. ולמ\"ש הר\"ב כאן לא הו\"ל לפרש בתחלה דברי הת\"ק משום בעינייהו כו':"
            ],
            [
                "כל אשר מום בו לא תקריבו. בפרשת אמור:",
                "ואי אתמר בהא, בהא קאמרי רבנן, אבל בהא אימא מודו לר\"א. גמרא:"
            ],
            [
                "ומסיים בכרייתא דיחזור ויתן למטה. עתוי\"ט:"
            ],
            [
                "דס\"ל אין בילה, ולכך אי אפשר לפרש מתניתין בבלול, דדלמא מהאי יהיב ומהאי לא יהיב. וכי פליגי בכוסות וקאי גם אמתניתין ז' ומ\"ט. ועתוי\"ט:",
                "בל תגרע. לא ס\"ד דר\"א שיקשה לו ר\"י מבל תוסיף, משום דרואה אני כאלו הוא מים. ור\"א שהשיבו, לפי דבריו של ר\"י השיבו, דלית ליה טעמא דרואה אני כו'. תוספ':",
                "בעצמו. פירוש, כשהדבר עומד בעצמו ולא כשיש בו דבר אחר. ואף על גב דבל תגרע נמי כו', טוב שלא תגרע המצוה. תוספ':"
            ],
            [
                "כשר. וכגון דיהיב דמי הפנימיות בחוץ לשם מים. דאי לאו הכי היאך חזר ונתן בפנים, והלא כבר נתכפר. וכהאי גוונא מיירי בסיפא בפנים ונתן בחוץ, שהכנים דמים החיצונים לשם מים. תוספ'. ועתוי\"ט דכן צריך נמי לפרש לעיל במשנה ט':"
            ],
            [
                "פסול כו'. פליגי בילפותא דקרא. כדאיתא בגמרא:",
                "שוגג כו'. הא מזיד פסול בשכיפר, כדדייקינן בגמרא כו'. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "למזבח. דמוקדה לאהדורי פקעין הוא דאתא [כשרים שפקעו. דמוקדה משמע מוקד שהיה לו כבר] ור\"י, נפקא ליה מאשר תאכל האש. ור\"ג איבעי ליה לעכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עכולי חטאת. ור\"י לאו ממילא ש\"מ דעכולי עולה מהדרינן. גמרא:",
                "המזבח. ור\"י טעמא קאמר דהא דראוי על מוקדה לא ירד. משום קדושת מזבח הוא. ור\"ג מזבח אחרינא כתיב ואידך כו' גמרא. ועתוי\"ט:",
                "כשרים. אי אפשר להיות לנסכים כשרים גמורין כיון שהזבח פסול. אלא כלומר כשרים מפסול עצמן. תוספ':"
            ],
            [
                "חוץ כו'. ופסח וחטאת ששחטן שלא לשמן ושקבלו פסולי' כו' והניתנין למטה שנתנן למעלה כו' כדתניא בברייתא. ואע\"ג דתני אלו תנא ושייר ושמא משום דכ\"ש הנהו. תוספ':",
                "וזרקו כו'. תחלת עבודה שבדם וסופה נקט. ולא איצטריך למתני הלך:",
                "זאת מיעוטא, והיא מיעוטא, וה' דהעולה מיעוט, דמשמע העולה המיוחדת כשרה ולא פסולה. רש\"י. ועתוי\"ט:",
                "בקודש. פירש\"י משבאת לעזרה נפסלה. והתוספ' פירשו שאירע פסול לאחר שחיטה ונתקדש בקדושת כלי משום דרובע ונרבע בעזרה מאי איכא למימר:",
                "אין כו'. דלהכי אתי זאת למעוטי כדאיתא בגמרא:"
            ],
            [
                "הרובע כו'. מפורשים בריש פרק ו' דתמורה ויש לדקדק בשתיהן וכן לקמן פי\"ד מ\"ב דלא תנן שהמית את האדם:",
                "ואיננו סגן הכהנים. ומ\"מ היה כהן. ועתוי\"ט:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "כן פירש\"י. וטעמייהו, דאילו בזמן שפירשו, אפילו עלו ירדו, כרבי דברייתא. ואע\"ג דתנן פרשו לא יעלו, ה\"ה דאם עלו ירדו. ועתוי\"ט:",
                "שפקעו. עפו. כמו שאנו רואין במוקד האש שבל דבר שיש בו לחות הוא עף מן האש כשמתחיל אותו לחות להתנועע ולצאת. הר\"מ:",
                "והא דמשנה ד' אם ירדו לא יעלו דמשמע דאסור להעלותה וכ\"כ הר\"מ. התם כשלא אכלתן האש כלל וכן משמע בגמרא:"
            ],
            [
                "הכלים כו'. וע\"מ שיהיה אותו דבר ראוי לאותו כלי. הר\"מ:",
                "והוקשה להתוספ', דאמאי לא יקדשו מחתה דקטורת והכף, וכן בזיכין ושולחן. ופירש ר\"ת דמדה לאו דוקא, אלא להכי קרי ליבש מדה ולא כלי, לפי שיבש יכולין למדוד מחוק או גדוש בכל ענין שירצה אבל דבר לח לא שייך מדה גביה, שהרי מדת לח אינה שוה, דדבר לח אינה יכולה להיות גדוש, ופעמים שמדת לח זה יתירה מזה כמו מדת יין יתירה ממדת מים לפי שיין עב יותר וכן שמן מיין להכי לא קרי ליה מדה. ועתוי\"ט:",
                "דהאי עליו בגינו ובשבילו קאמר. רש\"י. והר\"מ כתב שהרי אין שם מזבח, לזרוק עליו:",
                "לכאורה וכ\"ש אם לא נשחטו כלל. וכר\"י בגמרא דף נ\"ט. אלא כיון דא\"כ בע\"ח נדחים, ובריש פרק ו' דיומא משמע דקיי\"ל אין בע\"ח נדחין כו', צריך לפרש דלא אתא למימר אלא דשחיטת כשרות לא מהני לה, אבל אי לא נשחטה כלל אין בע\"ח נדחין, וכרכ דפליג אדר\"י:",
                "בקודש. בעזרה. רש\"י:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [
                "המקודש מחבירו. שיש בו צד ריבוי קדושה ממנו. רש\"י: (ב ג) כ\"כ רש\"י. ונ\"ל משום דקשיא להו הא דתנן במ\"ד החטאת קודמת, ולא תנן דם חטאת והתם אמרינן זה בנה אב לכל החטאות. ולהכי פירשו דהכא דוקא כששניהם שחוטים ונזרקו והתם כשעומדין לישחט. ועתוי\"ט:",
                "שדמה כו'. ולא סגי ליה מפני שהחטאת מרצה על חייבי כריתות דאיכא באשם נמי דיש לו קצבה לדמים כדלקמן מ\"ה. אבל חטאת כל דהו, ורבוי דמזבח עדיף. ועתוי\"ט:",
                "בפירוש בכתוב אלא נלמד בלמוד, דשיריים ליסוד בכולהו הוי כמ\"ש רש\"י [בגמרא] דף נ\"ב. וכ\"כ המ\"מ:",
                "ק\"ק. לא סגי ליה בטעמא דמרצה, משום דתודה ואיל נזיר מקודשים דטעונין לחם. כדאמרינן בגמרא. תוספ':"
            ],
            [
                "מפני שמצותן מרובה, שכל הקרבנות באין מהן. רש\"י:",
                "דמו כו'. בשלמא אימורים ליתנהו בעופות, אלא דם מיהא איתא. אלא לאשמועינן אימורין כי דמו\", מה דמו לפני זריקה אף אימוריו קודם זריקה, דהא קרי להו ק\"ק. ומה דמו מיפסל ביוצא אף אימוריו מיפסלי ביוצא. גמרא. ונראה לי דמתניתין אליבא דר\"א מ\"ג פ\"ק דמעילה, דס\"ל דאימוריו נפסלין ביוצא. וכן משמע בסוגיא. גמרא:"
            ],
            [
                "חטא. כלומר דמכפר:",
                "וכיון דלית בה הקטרה לא מהניא טעמא דמרצה כדלעיל מ\"ב. תוספ':",
                "כדמפרש בברייתא, שאין ת\"ל ללמד שתקרב ראשונה, שהרי כבר נאמר ואת השני יעשה עולה:",
                "ה\"ק אפילו חטאת העוף לעולת בהמה. דבתרוייהו בהמה לא צריכא לבנין אב. גמרא:",
                "ולאו כללא הוא, דהא ביולדת כתיב אחד לעולה ואחד לחטאת, הרי שהקדים עולה לחטאת. וטעמא בגמרא לפי שכאן באה במקום בהמה דעשירות שהיתה בהמה לעולה. ומ\"מ מסיק רבא דאף ביולדת לא הקדימה הכתוב אלא למקראה שתקדים בקריאת שם ולא לעבודה. אבל לשון רש\"י, למקראה שתהא נקראת בענין תחלה. אבל בעבודתן חטאת קודם, ולפ\"ז כללא הוא וכ\"כ הר\"מ. ועתוי\"ט:"
            ],
            [],
            [
                "כלומר שנקרבו אמש. ודלא כמ\"ש בפירש\"י שבאו אמש לעזרה ושהו עד היום לשחטן. ועתוי\"ט:",
                "אמש כו'. פירש בקונטרס, דזלזול הוא להשהותם כל כך שצורת הבשר מתקלקלת. ועל חנם דחק. אלא היינו טעמא, דשלמים של אמש אין להם היתר אכילה אלא עד הלילה, וחטאת ואשם של יום עד הבוקר [היינו מדאורייתא. ולדחז\"ל עד חצות] דנאכלין ליום ולילה. תוספ':",
                "החטאת כו'. וה\"ה אשם, דקדשי קדשים הוא כ\"כ התוספ'. ובתוספתא שנוי בהדיא כו'. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "לשנות. נ\"ל דאתא לאשמעינן שאם צלאו יכול להוסיף עליו בתבלין, וכן אם כשלו יכול אח\"כ לשלקו או לצלאו. דאלת\"ה הא תנינן ליה כפרק איזהו. וגם לישנא דיכול לשנות דייק שפיר טפי. ועתוי\"ט:",
                "משמע דלמעוטי מכרת דנותר. ואי אפשר לומר כן, דבודאי טעם כעיקר לחייבו ככרת. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "לרווחא דמלתא כתב דר\"ש אמר. שכן הוא בברייתא מנחות דף ע\"ה. אבל. במשנה ג' פ\"ו דמנחות מסתם סתם לן כו':",
                "ולוג כו'. ה\"פ ומותר לוג. דמותר קמא, קאי נמי אלוג. דהא הזה ממנו כדתנן פרק י\"ד דנגעים משנה י':",
                "ובסוף פרק י\"ב דמנחות כתב, דקומצו ומקטיר הקומץ ושירים נאכלין. והן דברי שמואל בגמרא דהכא. וכן פסק הר\"ם בחבורו. וכן נמי ביין כתבו שם דמנסכו לשתין. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "כבוס. הוא בז' סממנים שמעבירין על הכתם. כמ\"ש הר\"מ. ת\"ח:",
                "ואע\"ג דנשרפים נמי אמעוט מתאכל ורבתה תורה, הא איכא מיעוטא זאת, ומרבה אני הנשרפים דדמיא לנאכלת, שכן היא בהמה ושחיטה כמותה ובצפון וכלי וקרן ואצבע ותודה ואשים כמותה, ומוציא אני עוף דלא דמיא אלא בחוץ ובאכילה. גמרא:"
            ],
            [
                "שלא כו'. דתרי מיעוטא כתיבי, כתיב מדמה, וכתיב אותה. בתריה דקרא דכבוס ומריקה ושטיפה כתיב בקרא כל זכר בכהנים יאכל אותה. גמרא:",
                "אבל התוספ' כתבו פ\"ה. או זרקו. אע\"ג דאפילו כשרה אם נתז דמה כו', אצטריך לאשמעינן בפסולין, למימר דדם דחוי הוא, ואין הנותר במזרק כשר לזריקה, ולא תימא יחזור הכשר ותרוק דפסול אותו שירים. ע\"כ. ובריש פרק קמא דמעילה פירש הר\"ב דאין עושה שיריים אלא הטמא. וגם הר\"נ גורס וזרקו:"
            ],
            [
                "הדם. יליף לה בגמרא, אשר יזה, לא אמרתי לך אלא מקום דם בלבד:"
            ],
            [
                "ומריקה כו'. דבתר כלי חרס כתיב ואם בכלי נחושת בושלה ומירק ושוטף במים. ברייתא. ופירש הכ\"מ, דכיון דכתיב וי\"ו בתר במקום קדוש דכתיב ברישא, בתריה גרירי:",
                "רש\"י. וכ\"כ בפירוש החומש אישבר דכתיב בחטאת, וה\"ה לכל הקדשים. ע\"כ. ותמהני דא\"כ כי תנן לקמן מ\"ז אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה, ואמאי לא תנן נמי שבירה. והר\"מ פירש, זה חומר דקאי אכבוס ואשבירת כלי חרס:",
                "מקדשי קדשים איכא טפי, קרן ואצבע כו', אלא חד מתרי תלת חומרא נקט. גמרא:"
            ],
            [
                "תימה. מ\"ש דלענין טומאה לא מיקרי בגד מן התורה אע\"ג דשייר בה כדי מעפורת, ולגבי חטאת מיקרי בגד. וכמו כן קשה בסמוך גבי בלי חרס. ונראה לפרש כיון שמועיל לו יחוד לאותו בגד ששייר בו כדי מעפורת ולאותו כלי שניקב, בשורש קטן, שאם היה מיחדו לזתים או לרמון היה מקבל טומאה מכאן ולהבא, חשוב הוא כלי ובגד לענין דם חטאת, כיון דאין מחוסר מעשה אלא יחוד בעלמא. תוספ':",
                "וצ\"ל דהא דתנן [במסכת כלים פ\"ג] האלפם והקדירה שיעורן בזתים, היינו מדרבנן, אבל מדאורייתא סגי בשורש קטן. תוספ':"
            ],
            [
                "נחושת. אין הפרש בין כלי נחושת לשאר כלי מתכות. הר\"מ:",
                "והקשו התוספ', דא\"כ בגד נמי יקרעהו ויטהרנו לגמרי ויחזור ויתפרנו כו'. אלא על כרחך הוא חשוב בגד חדש כאלו אינו ראשון, ה\"נ בכלי כו'. אלא ה\"פ דפוחתו, שהופך צד פנים לצד חוץ וצד חוץ לצד פנים ונעשה תוכו גבו וגבו תוכו, ומיטהר בכך מטומאתו:"
            ],
            [
                "מריקה כו'. ואין הפרש בזה בין כלי חרס לזולתם. ואין כלי חרס טעונים שבירה אלא בחטאת בלבד. הר\"מ. ועיין מה שכתבתי לעיל אות ז' לדעת רש\"י והר\"ב. ואפשר לישב לדבריהם דמדסיים במתניתין דלעיל במריקה ושטיפה נקט נמי בה אבל ה\"ה לשבירה:",
                "מים ויין שני חלקי מים ואחד יין. רש\"י:",
                "דאמר קרא ואם בכלי נחושת בושלה. ואפילו במקצת כלי. גמרא:",
                "גמרא. וצ\"ל דבמריקה ושטיפה גזירת הכתוב הוא ולא משום דמפעפע בכולהו, דא\"כ לר\"ש היה צריך בהגעלה נמי להגעיל כולו. ואפשר נמי לומר דהכא כשמקצת הכלי על האש שמבשל בו חם ושאר הכלי צונן, אבל כשכל הכלי חם פשיטא דמפעפע בכולו וצריך הגעלה לכולו:",
                "דאי למעוטי קדשים קלים, מקדשי קדשים דכתיב בהדיא אמעיטי, אותה למ\"ל, אלא על כרחך דלא תמעוט אלא תרומה בלבד, דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. תוספ'. ור\"ש אותה פרט לפסולה שאין דמה טעון כבוס, וכמו שכתוב לעיל משנה ב'. גמרא. ואם כן מתניתין ב' כר' שמעון. ועתוי\"ט:",
                "ואם כא לבשל חטאת זהיר לבשל אחריו שלמים בו ביום ופולט את החטאת ובולע את השלמים רש\"י. ועתוי\"ט:",
                "לפי זה לא גרסינן תיבת עד וכן רש\"י השמיט תיבת עד. וכתבו התוס' דהכי שפיר טפי דלא לגרום עד, דלא חייב הכתוב אלא עד אחר שנעשה נותר, דאם לא כן אלא אף קודם לכן, אם כן לרבי טרפון מאי מהני גיעול דלחברו כיון שכבר הוזקק למריקה ושטיפה. ולפי זה מה שסיים הר\"ב ועביד ליה כו' בו ביום מיד, שלא בדקדוק הוא, והוה ליה למימר כמ\"ש התוספ'. והאי זמן אכילה היא האכילה הקצובה בתורה. ועתוי\"ט:",
                "הכום. מבפנים ככוס של ברכה. כדאמרינן בברכות דף נ\"א שטעון הדחה בפנים ושטיפה בחוץ. רש\"י. ולפ\"ז גרס מריקה ושטיפה בצונן ודשני קרא כו', משום דחד בפנים וחד בחוץ. ונוסחא אחרינא דגרס מריקה בחמין ושטיפה בצונן, היא גירסת הר\"מ. ומפרש וזה לשונו, הכבום המופלג עד שמסיר מה שנדבק בכלי יקרא מריקה, ותוספת הנקיות יקרא שטיפה, והוא שיתן מים לתוך הכלי ואינו ממרק בידו הכלי אלא משפשף, ואמרו מריקה בחמין ושטיפה בצונן. ומה שאמרו במריקת הכוס כו' ר\"ל שאינו חייב להפליג עד שיסיר כל הרושם. ועתוי\"ט:",
                "מגעילן. שיסיר השמנונית שנבלעה בשפוד שהנפש מואסת אותה. מגזרת געלה נפשי. ומענין הזה שנשתמשו בכל דבריהם גיעול, גיעולי נכרים, ומגעילין, וזולתן, ר\"ל להסיר ההגעלה. הר\"מ:"
            ],
            [
                "ואינן כו'. ענין פוסלים במגע, שיהיו כמו קדשי קדשים שכל הנוגע בהם מן המאכלים יפסל אם יהיו אותן הקדשים פסולים. או יהיה כמותן ויאכל בקדושה אם היתה כשרה. לפי שנאמר בחטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש, ואמרו יקדש להיות כמוה, כיצד, אם פסולה תפסל, ואם כשרה תאכל כחמור שבה. וע\"מ שתהיה שם בליעה כו'. ת\"ל בבשרה, עד שיבלע. שאר קדשים מנין ת\"ל זאת התורה לעולה כו'. הר\"מ:"
            ]
        ],
        [
            [
                "המחטא יאכל ושאינו מחטא לא יאכל א\"א לומר, שהרי כל המשמורה כולה דאין מחטאין ואוכלין, כדאיתא בגמרא. ומ\"ש הר\"ב בשעת הקרבה, ללא צורך כתב כן, דבסיפא מתניא בהדיא. ועוד, דהו\"ל לפרש כן בתחלה:",
                "כדילפינן בחולין דף כ\"ד ומנחות דף ע\"ג. רש\"י:",
                "לערב. משום טבול יום קתני לה. דאי מחוסר כיפורים לא בעי אלא טבילה, כדמוכח פ\"ג דחגיגה מ\"ג:",
                "והר\"מ מסיים, וכן מחוסר כיפורים. וקשה מפ\"ג דחגיגה מ\"ג. ע\"ש. ובנוסחת א\"י מצאתי מוגה בלשון הר\"מ שבמקום שכתב ליגע צריך להיות לאכול. ומה שכתב על מנת שלא יסיח כו' עד ומחוסר כיפורים נמחק וגרס הכי, ומותר לו ליגע אפילו קודם טבילה כו'. ועתוי\"ט:",
                "ואינו חולק. גמרא, מפלג הוא דלא פליג וכי מזמנים ליה אכיל, ורמינהו, אונן טובל ואוכל את פסחו לערב אבל לא בקדשים. אמר ר' ירמיה לא קשיא כאן בפסח, איידי דאכיל פסח אכיל נמי קדשים. והתם כו' וה\"ק אבל לא בקדשים של כל ימות השנה כו'. גמרא:",
                "בין כו'. בגמרא יליף להו מקראי. ועתוי\"ט:",
                "לא כו'. בתורת כהנים, בעל מום עובר מנין, ת\"ל כל אשר בו מום לא יקריב:",
                "בבשר כו'. שנאמר עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה. כך מצאתי:",
                "וכ\"כ הר\"מ. ולפ\"ז יש לפרש דרבותא דאפילו קמ\"ל, וכ\"ש איפכא כי טהור בזריקה וטמא בהקטר, דטומאתו קרובה לשעת חלוק ואכילה. אבל בגמרא דייקינן דהא טהור בשעת זריקה וטמא בשעת הקטר חולק, מתניתין דלא כאבא שאול דאמר עד שיהא כו', ולפ\"ז רבותא דאפילו, לא קאי אלא משום דטהור בשעת הקטר. ונראה דפירשו כאבא שאול משום דאבעיא דר\"א נטמא בינתיים [שכתב הר\"ב] קאי אליביה. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ואע\"ג דבמשנה ד' תנן לאחר הפשטן עורותיהן לכהן, מתניתין בהווה דאין הפשט קודם זריקה. פירש\"י משום שאסור לשהות הדם כל כך. ומתניתין דלקמן אי אתרמי דאפשיט קודם זריקה ונפסל הבשר וזרק הדם, עורותיהם לכהנים, שהדם מרצה על העור בפני עצמו. גמרא:",
                "לכהנים. ומה שאמר עולה שעלתה לאיש, אינו ר\"ל עלתה משום חובה, אבל ר\"ל עלתה לגבי המזבח. הר\"מ:",
                "דמחד קרא ממעטינן דהא ילפינן מהדדי בג\"ש דלה לה. תוספ':",
                "כלומר דמקרי עולת הקדש ולא עולת איש. עתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ברייתא בגמרא. והר\"ב לא הקדים לכתוב דכתיב כו' לרמוז על רישא דברייתא. דלתנא דמתניתין דיליף לקדשי קדשים בקל וחומר א\"צ מיעוטא לקדשים קלים. אלא משום סיפא בלבד נקט לה. נ\"ל. עתוי\"ט:"
            ],
            [
                "בעורו. אבל בבשרו לא. דאפילו להאכילו לכלב אסור, דדרשינן ואכלת ולא לכלביך [כלומר דבר שאינו עומד אלא לכלביך] אבל מידי דחזי לדידיה, אשתרי לגמרי כדתנן במ\"ב פ\"ה דבכורות. תוספ':",
                "וכתב הרא\"ש שהוא בקבורה:",
                "וכן פסק הר\"מ בחבורו פ\"ג מהלכות בכורות. ולא כן פסק בהלכות איסורי מזבח. אלא דבשר בשריפה. וכן דברי רש\"י ותוספ' דהוי בכלל כל שפסולו בקודש בשריפה. ודלא כמ\"ג דפ\"ט דמכילתין ודפרק ג' דמנחות דמשמע התם דטריפה לא הויא בכלל פסולו בקודש. ותו קשה אמאי העור בשריפה כשהבשר בקבורה. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "כלומר שהר הבית גם כן בכלל המקדש הוא, ולפיכך נקרא בית הבירה, שכל המקדש קרוי. בירה כריש לקיש בגמרא:"
            ],
            [
                "וכן לשון הברייתא, השורף מטמא בגדים, ולא המצית את האור ולא המסדר את המערבה. ואיזהו השורף, המסייע בשעת שריפה, ומסיים הר\"מ, כגון המהפך בבשר והמשליך עצים והמהפך באש והחותה גחלים כדי שתבער האש וכיוצא בהן:",
                "יש לתמוה, דהוה ליה למימר לאחר שניתך כלישנא דמתניתין והיינו בתחילת השריפה דעדיין לא נעשה אפר, וכדאיתא בגמרא דאיכא בינייהו בין תנא קמא דברייתא לר' שמעון. תוי\"ט. ועיין עוד:"
            ]
        ],
        [
            [
                "פטור. ר\"ל על העליה כו':",
                "כדכתיב בהעלאה ואל פתח אהל מועד לא יביאנו, בראויין להביאן לפנים ולהעלותם הכתוב מדבר. רש\"י. ובגמרא יליף מקרא גם לשחוטי חוץ שהעלן בחוץ:"
            ],
            [
                "א\"ל כו'. דרבנן היו סבורין דטעמיה דר\"י משום דמחולל ועומד הוא. ועתוי\"ט:",
                "מי שטומאה פורחת ממנו. רש\"י:"
            ],
            [
                "ובגמרא, דבשחיטה נמי כתיב להקריב קרבן לה'. ומבעי ליה להוציא שעיר המשתלח:",
                "ואיש איש דכתיב גבי שחיטה, אטרינן בגמרא לחייבו כששחט להדיוט, אבל לרבות לב' שאחזו לא, דהא כתיב מעוטא האיש ההוא. ותימה על הר\"ב לעיל שפירש מדם יחשב וגו'. ועתוי\"ט:",
                "על כל עלייה כו'. נאמר במעלה חוץ, לעשות אותו לה', על כן אר\"ש אותו נופל על כל אבר ואבר, ולפיכך העלה בחוץ חייב על כל אבר ואבר ואפילו היה חסר. ור\"י אומר שהוא נופל על האבר כולו, ועל כן אומר על השלם חייב ולא על החסר. הר\"מ:",
                "המזבח. שיבנה מזבח לשם כך ויעלה. רש\"י:",
                "פירש\"י בהיתר הבמות. ומסיים בגמרא ולפיכך [בשעת איסור הבמות] העלה על הסלע או על אבן חייב:"
            ],
            [
                "קדשים כו'. ילפינן לכל קדשים מדכתיב זבח. וילפינן להקומץ וכולהו, מדכתיב ואל פתח אהל מועד לא יביאנו, כל הבא לאהל מועד חייבים עליו בחוץ:",
                "כזית כו'. כיון דלר\"י לעיל המעלה אבר חסר פטור, הבא בשאותו כזית הוא אבר. א\"נ, כשהוא ממקום שאינו אבר כגון שהוא בשר או חלב. כ\"מ:",
                "חייב. קסבר, כי כתיב אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר, אשיעור הקטרה כתיב והיינו כזית. רש\"י:",
                "את כולו. מדלא פליג ארישא גבי עולה, אותו ה\"נ דריש ליה אשיעור הקטרה כרבנן. ומיהו עולה דלא מיפסלה בחסרון, דכל עצמה בדם תלויה כפרתה חייב בכזית, אבל בהני פליג דקא סבר קומץ כוליה היינו שיעור הקטרתו אף בפנים דהא מיפסל בחסרון. וכן כולם שכולם מתירין כו'. רש\"י:",
                "כל שהן. משיעור הכשר. דבלבונה שחסרה פליגי במנחות פ\"ק דלר\"ש כשרה אפילו עמדה על קורט אחד, ולר\"י בשני קרטין. רש\"י:"
            ],
            [
                "כר\"י דאמר אינו חייב ער שיעלה לראש המזבח כהקטרת פנים. רש\"י:",
                "וכלומר, דאף בפנים לא אמרינן בכהאי גוונא לפי שמין במינו כו'. כך נ\"ל. וכן מוכח מסיפא. ועתוי\"ט:",
                "פטור. לפי שהקומץ אינו ידוע הוא כמו האימורים. הלא תראה כי כשנקמץ וחזר לתוכה הרי דומה לאימורים וחייב. הר\"מ:"
            ],
            [
                "הזורק כו'. נפקא ליה בגמרא [דף ק\"ז] מקרא:",
                "חייב. ולא פליג ר\"א דאפילו בחטאת הפנימיות אם נשפך הדם אחר שנתן מתנה אחת, מהניא הך דיהבא ומביא פר אחר ומתחיל. רש\"י:",
                "וכן פסק הר\"מ. ותמיהני, דמה לי מפורש מדאורייתא מה לי הלכה למשה מסיני שהרי שתים זו שמענו מפי הגבורה ולמה לא יהיה חייב על מה שהוא הלכה למשה מסיני כמו על מה שהוא מדאורייתא ותו, דבגמרא מסיק דטעמיא דר\"א דהלמ\"מ היא. והשתא קשה לי דבמ\"ט פ\"ד דסוכה כתבתי דמסקנא דגמרא דהלמ\"מ היא, וא\"כ אמאי אין הלכה כר\"א כו'. ולפ\"ז יראה לי דכשיעורא פליג ר\"א דס\"ל דאין צריך שיעור כלל, וכדאיתא בגמרא, דמי החג משמע אפילו פחות מג' לוגין. ולפי דקי\"ל כמ\"ד בסוכה דבעינן ג' לוגין, לכך פסק הר\"מ דלא כר\"א דהכא. וכ\"פ בחבורו, המנסך ג' לוגין חייב, פחות מכן פטור. ועתוי\"ט:",
                "כלומר דלא כסתמא דמתניתין ריש פרק ה':"
            ],
            [
                "כמו שכתבתי בריש פרקין. ושחיטה בחוץ בעוף פירש\"י דרחמנא רבייה מאו אשר ישחט. ואהעלאתו נמי אמרינן ואליהם תאמר, לערב פרשיות, דכל שמתחייב על שחיטתו בחוץ אם חזר כו':",
                "ואפילו עלתה תרד. ור' יהודה הוא דאמר הכי בפ\"ט מ\"ב. רש\"י:",
                "דבשחיטת חוץ לא שנא לילה מיום, דהא ראוי הוא לבוא אל פתח אוהל מועד למחר. ובהעלאתו נמי חייב דהא כתיב ואליהם תאמר. רש\"י:",
                "דהא בפנים אם עלתה לא תרד אית ליה בפ\"ט שם. רש\"י:",
                "ואם תאמר מאי שנא משוחט בהמה בלילה בפנים. ויש לומר דשוחט עוף בפנים מקטל קטליה, ואם עלה ירד אפילו לר' שמעון אע\"ג דלא מטמא בגדים אבית אבליעה כדלעיל סוף פרק ז' תוספ':"
            ],
            [
                "וא\"כ מתניתין דוקא בדמים הפנימים. כדפירש הר\"ב במ\"ו:",
                "למה. בגמרא מפרש דאגמרינן במאי דמדמינהו, דמתניתין רבי היא דאמר בסוף פרק ד' דתמורה, אבודה בשעת הפרשה מתה. וה\"ק טעמא דאבדה דדמיא לכוס דחוי. הא הפריש ב' חטאות לאחריות, כי מתכפר באחת השניה תרעה, ואם שחטה סתם כשר לעולה. ומשכחת לה בחטאת שעיר נשיא שהוא זכר עולה:",
                "וה\"נ כשיש ידיעה בינתיים:",
                "כשם כו'. ואשחט שניהם בפנים קאי כו'. אבל משום שחוטי חוץ לא איצטרכא ליה, דכמאן דקטלינהו דמי ולית בהו מעילה, כדאמרינן קדשים שמתו יצאו מידי מעילה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "שעיר המשתלח. לאחר וידוי. דאי קודם וידוי, בעי ליכנס להתודות עליו. גמרא. וכלומר והרי הוא ראוי לבא:"
            ],
            [
                "משכן ה'. ובגמרא פריך וה\"נ תיפוק ליה מואל פתח אהל מועד. לא הביאו דלעיל. ומשני, דמהתם ליכא למשמע אלא כל שאינו ראוי לבא כלל, ושעיר משתלח נמי משיצא לאחר וידוי אינו ראוי לבוא, אבל כי נראה ונדחה כי הני דמתניתין אימא לא, איצטריך לפני משכן ה':",
                "אמר להו משה לישראל, כי עליתו לארץ י\"ד שנים שכבשו ושחלקו, ישרות תקריבו, דהיינו נדרים ונדבות. חובות, לא תקריבו ואפילו בבמת צבור עד שתבואו אל המנוחה זו שילה, וגלגל לגבי שילה מחוסר זמן הוא, וקאמר להו משה לא תעשון. גמרא:",
                "לרווחא דמלתא נקטיה הכי, ובלאו הכי הוה מצי למימר דאימא מודה כו':",
                "בלא תעשה. אין הענין שחייב כרת ומלקות, שזה לא יבא לעולם כו'. אבל הכוונה שהלאו הזה הוא אזהרת כרת שאין לוקין עליו. הר\"מ:"
            ],
            [
                "ומצורע. לשון רש\"י לא גרסינן במתניתין. ועתוי\"ט:",
                "עירוב פרושים כתב הר\"ב. דמ\"ש נדבה, לשון רש\"י הוא, ולדידיה בקודם שהקריבו מיירי, דהא מתקבלות בפנים לנדבה קאמר. וז\"ש לאחר שהקריבו, לשון הר\"מ הוא. וקרוב להגיה בדברי הר\"ב שצ\"ל א\"נ לאחר כו'. ופרושו שז\"ש נדבה לשמן, להכי מדקדק לשמן משום דשלא לשמן אמרינן בגמרא דאפילו אשם נמי הואיל וראוי שלא לשמן בפנים. תוי\"ט. וע\"ע:",
                "זרות. כל הנך הקטרות בדבר שדרכן לאכול לאו הקטרה נינהו. וכל הנך עבודות הואיל ויש אחריהן עבודה, אין זר חייב עליהן מיתה. כדאמר במסכת יומא, עבודת מתנה, ולא עבודת סילוק. עבודה תמה, ולא עבודה שיש אחריה עבודה. ופירוש סיפא דקרא והזר הקרב יומת עבודת מתנה שאתה נותן על המזבח, ולא עבודת סילוק שאתה מסלק וסר מעל המזבח כגון תרומת הדשן. עבודה תמה, עבודה שהיא גומרת ומתממת את הדבר, ולא שיש אחריה עבודה, כגון שחיטה וקבלה והולכה שיש אחריה זריקה. אבל זריקה עבודה אחרונה שבדם כו'. רש\"י:",
                "טומאה. דאזהרת זרות ושמוש בטומאה מחד קרא נפק, מוינזרו ולא יהל, לו, ובכל הזבחים תנינא מאי דמחייב אזרות מחייב אשימוש טומאה. רש\"י:",
                "מחוסר בגדים. דאינהו נמי בזמן שאין בגדים עליהם אין כהונתן עליהן והוו להו זרים. רש\"י:",
                "רחוץ כו'. גמר חוקה חוקה ממחוסר בגדים. התם לענין אחולי עבודה, ולענין מיתה נמי אנן גמרינן לה מהתם. רש\"י:"
            ],
            [],
            [
                "לגלגל. וימי הגלגל י\"ד שנה שכבשו וחלקו מפרש בגמרא:"
            ],
            [
                "כלומר כשתעברו את הירדן לא תקריבו בבמות כלל ככל אשר אנחנו עושים פה היום שאנו מקריבין במשכן חטאות ואשמות, אלא איש כל הישר בעיניו תעשו, דהיינו נדרים ונדבות, כי בעוד שתכבשו ותחלקו לא באתם עד עתה אל המנוחה. ועברתם את הירדן וישבתם בארץ, היינו לאחר ירושה וישיבה. והיה המקום וגו' השמר לך וגו' היינו איסור במות. רש\"י:",
                "של גג של נסרים. רש\"י:"
            ],
            [
                "לנוב. כמו שנאמר [שמואל א' כ\"א]. אין לחם חול וגו' כי אם לחם קודש אשר לפני ה', אלמא שולחן ומזבח התם הוו. חרבה נוב בימי שאול, באו לגבעון כדכתיב [במלכים א' ג'] כי היא הבמה הגדולה. רש\"י:",
                "דכתיב [שמואל א' ז'] ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וגו' ויהיו עשרים שנה, והן משחרבה שילה שנשבה הארון והוחזר לקרית יערים, ואז לקחו דוד מקרית יערים אחרי שמלך בחברון ז' שנים ומלך בירושלים ל\"ג שנים כמפורש הכל בכתוב, הרי נ\"ג שנה, ושלמה מלך ד' שנה כשבנה הבית, [במלכים א' ו']. הרי נ\"ז שנה:",
                "ערי ישראל. דהא בכל מקום שהוא שם עושה במה ומקריב. רש\"י. לפי שלא היו לישראל עדין ערים ברשותן אבל היו עסוקין בכבושן. הר\"מ:"
            ],
            [
                "נחלה. שנתקיימה קדושתה ועמידתה לעולם, ועליה אמר הנביא (תהילים צ״ד:י״ד) ונחלתו לא יעזוב, לפי שאמר בתחלת דבריו שהשם בחר בירושלים לשכינתו ולסגולתו. אחר כך אמר שהקב\"ה ישמור העם הזה אשר בחר בו במקום ההוא אשר בחר בו. שנאמר [שם קל\"ב] כי בחר ה' בציון. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
                "הקלעים. לפנים לכותלי העזרה. הר\"מ:",
                "החומה. של ירושלים, שהיא במקום מחנה ישראל שבמדבר, כדכתיב ואכלת שם לפני ה' אלהיך. רש\"י:"
            ],
            [
                "וכלומר דעיקר פרשת שחוטי חוץ על אותן שבמדבר נאמרה:",
                "הכי פירשו בברייתא, דכל הענין של אותה פרשה בתחלתה עד פסוק ולא יזבחו וגו' שיענש כרת על השוחט בחוץ והמעלה בחוץ, מדבר בקדשים שהקדישן בשעת אסור במות והקריבן בשעת איסור במות, דהיינו משהוקם המשכן. ומפסוק ולא יזבחו ולהלן מדבר בקדשים שהקדישן בשעת היתר במות וכדכתיב אשר הם זובחים על פני השדה והכי משמע אשר הם זובחים שהיו עומדים לישחט בבמה אם הקריבה בשעת איסור במות כאלו הקריב על פני השדה. ושם נאמר והביאום לה' מצות עשה. ולא יזבחו עוד. מצות ל\"ת. יכול יהא ענוש כרת, ת\"ל זאת להם וכו', זאת להם עונש עשה ול\"ת ולא אחרת להם כרת:"
            ],
            [
                "פירש\". וזבחו זבחי שלמים לה' אותם, ואוקמינא להאי קרא בקדשים שהקדישן בשעת היתר במות, וכתיב אותם מעוטא, אלמא זבחים הוא דהוו נהיגי בהו, ולא עופות ומנחות. ועתוי\"ט:",
                "הזמן. דיליף בברייתא מוזאת תורת זבח השלמים, לעשות זמן בבמה קטנה כזמן במה גדולה:",
                "והנותר. נמי מפגול יליף מג\"ש דעון עון. רש\"י:",
                "ותמיהני למה לא פירשו כמו בכל מקום דמתניתין פיגול נותר טמא, דטמא לענין אכילה. וכן פירש\"י הכא וטמא נמי בההיא פרשתא כתיב והנפש אשר תאכל וגו':"
            ]
        ]
    ],
    "versions": [
        [
            "On Your Way",
            "http://mobile.tora.ws/"
        ]
    ],
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה זבחים",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Kodashim"
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}