Datasets:

Norod78

/

hewiki-20220901-articles-dataset

like 0

ב-1957, במהלך צילומי הסרט "הגאווה והתשוקה", החל רומן בין לורן לקרי גרנט, בזמן שהיה נשוי לבטסי דרייק. היא התחתנה עם מפיק הקולנוע האיטלקי קרלו פונטי ב-17 בספטמבר 1957. פונטי היה פרוד אבל לא גרוש רשמית. הנישואים בוטלו ב-1962 כדי שפונטי לא יואשם בביגמיה אך הזוג המשיך לחיות ביחד. ב-1965, הם הפכו לאזרחי צרפת וכך השיג פונטי גירושים מאשתו גיליאנה בצרפת ונישא מחדש ללורן ב-9 באפריל 1966. לזוג נולדו שני ילדים: קרלו פונטי ג'וניור ב-1968 ואדוארדו פונטי ב-1973. ללורן ארבעה נכדים. פונטי נפטר בינואר 2007.

ב-1962, נישאה אחותה הצעירה אנה מריה לבנו של בניטו מוסוליני, ואחייניתה היא הפוליטיקאית אלסנדרה מוסוליני.

אחי, איפה אתה?

"אחי, איפה אתה?" (באנגלית: "?O Brother, Where Art Thou") הוא סרט מסוגת קומדיית פשע מוזיקלית משנת 2000 שביים ג'ואל כהן. הסרט הוא עיבוד מודרני לסיפור האודיסאה של הומרוס. שם הסרט לקוח מהסרט מסעות סאליבן, שגיבורו האידיאליסט שואף להפיק סרט חברתי, המבוסס על ספר בדיוני בשם "אחי, איפה אתה?".

עלילת הסרט.

במדינת מיסיסיפי של שנת 1937, בתקופת השפל הגדול, יוליסס אוורט מק'גיל, או כפי שהוא מכונה, אוורט, נידון למאסר ולעבודות פרך בעוון עיסוק בעריכת דין ללא רישיון. אוורט, בעל תחכום מסוים ויכולת השפעה על שני בורים מקומיים, פיט ודלמאר, שנידונו גם הם למאסר, בורח עימם מעבודות הפרך כדי לחזור אל עירו ואל אשתו. כדי לשכנעם לברוח עימו, הוא מספר להם על אוצר בלום שאותו קבר בקרקעו של עמק המיועד להצפה, בטרם נכנס לכלא.

העלילה מסתבכת כאשר השלושה מאבדים את הדרך ופוגשים שלל דמויות מגוונות, שרובן מעכבות אותם ומעמידות אותם בסכנה.

תחילה מסיע את השלושה נהג עיוור של קרונית-יד. הוא מנבא שהם אכן ימצאו אוצר, אך לא את זה שהם מחפשים. השלושה לנים באסם בביתו של וואש, דודנו של פיט, אשר מסגיר אותם לשריף המקומי קולי, והם נאלצים להימלט בעזרתו של בנו הקטן של וואש, הנוהג במכוניתו.

לאחר שהם נפטרים מהילד, השלושה אוספים במכונית את טומי, גיטריסט שחור שטוען שמכר את נשמתו לשטן, בתמורה להצטיינות בנגינה. כדי להשיג מזומנים, הם מקליטים עם טומי שיר, ומכנים עצמם בענווה "נערי הקרקע הבוצית" (The Soggy Bottom Boys) - מחווה ללהקת הבלוגראס האמיתית "נערי ההר הערפילי" . הם שוב נאלצים להימלט מהמשטרה, ומבלי שידעו, השיר הופך ללהיט ברחבי דרום המדינה. שם הם פוגשים לראשונה את מושל המדינה, פאפי או'דניאל, המתמודד לתקופה נוספת וזקוק ליחסי ציבור.

החבורה נקלעת לנהר שבו נשמעת שירה ענוגה של שלוש כובסות בנהר. שירת הנשים מושכת את הגברים באופן בלתי נשלט, והן משקות אותם בויסקי מתירס, עד לאובדן חושיהם. כשהם מתעוררים משכרונם, פיט נעלם, ורק בגדיו נותרים על הסלעים, ומהם מגיחה קרפדה. דלמאר מבין שהשלוש היו סירנות שהפכו את פיט לקרפדה. בהמשך הם פוגשים את דן טיג הגדול שתום-העין, המשכנעם שהוא מוכר ספרי תנ"ך, ולאחר מכן שודד אותם ומועך באכזריות את הקרפדה-פיט.

אוורט מגלה שאשתו פני שינתה את שם משפחתה, סיפרה לבנותיהם שאביהן נדרס על ידי רכבת, ושהיא מאורסת לוורנון וולדריפ, איש יחסי ציבור. אז מגלים השניים שפיט חי, והוא שוב אסיר בשלשלאות. דלמאר לוחש לו באולם קולנוע: "חשבנו ש'תה קרפדה", ובתגובה לוחש פיט: "אל תחפשו את האוצר!" בלילה הם מתגנבים לתאו ומשחררים אותו. בדרך, פיט מספר להם שהסירנות הסגירו אותו למשטרה, ושתחת עינויים נאלץ לספר להם על מקום האוצר. בתגובה, מתוודה אוורט בפניהם שאין אוצר כלל. פיט כועס מאוד, מפני שנותרו לו רק שבועיים עד שחרורו מהכלא, וכעת יגזרו עליו חמישים שנות מאסר, והוא צפוי להשתחרר בגיל 84. דלמאר מתנחם בכך שהוא יהיה רק בן 82.

בהמשך השלושה נקלעים לעצרת של ארגון KKK, שבה עומדים לתלות את טומי. הם מצילים אותו, ובמהומה שפורצת, מתברר ש"המכשף הגדול" (תפקיד שהתקיים בארגון ה-KKK) הוא לא אחר מאשר הומר סטוקס, מתמודד אחר על משרת המושל. אוורט משכנע את החבורה לסייע לו להשיב את אשתו, והם מתגנבים לאספת בחירות של סטוקס, מחופשים לנגנים עממיים. הם מתחילים לשיר את שירם הידוע, ומופתעים כשהקהל מזהה אותו ומריע בהתלהבות. סטוקס מזהה אותם, ודורש לסלקם, אך בכך הוא נחשף כמי שניהל את טקסי ה-KKK. בתגובה, הקהל מגרשו מהעיר. המושל או'דניאל מנצל את ההזדמנות, משנה את עורו ומכריז על חנינה לכל החבורה. פני מסכימה להינשא לאוורט, בתנאי שימצא את טבעת הנישואין, שנמצאת בביקתה בעמק המיועד להצפה. בהגיעם לעמק, מתברר שהשריף ואנשיו אורבים להם. השריף מתכחש לחנינה שהעניק המושל, ומצווה לתלות אותם. ברגע האחרון ובאורח נס, מגיע שיטפון שמטביע את השריף ואת כל צוותו, וממציא לידי החבורה את הטבעת האבודה. הסצנה מזכירה את סיפור המבול התנ"כי, ובאופן סמלי החברים ניצלים מטביעה באמצעות ארון מתים שצף על פני המים.

כמו בסיפור האודיסאה, לסרט יש סוף טוב, אם כי אירוני ברוח הקומדיה השחורה: אוורט מעניק לפני את הטבעת, אך היא טוענת שזו אינה הטבעת הנכונה. אולם בניגוד לאודיסאה, כל חבריו של אוורט שבים בשלום. כמו כן, אוורט לא הורג איש ממחזריה של אשתו - אף על פי שבסרט, אשתו לא הגיעה לדרגת הנאמנות החסודה של פנלופה, שחיכתה לאהובה עשרים שנה ודחתה את כל מחזריה.

האודיסאה כבסיס לסרט.

הרמזים השונים לסיפור האודיסאה פזורים לכל אורך הסרט, במספר רבדים:

השחקנים והדמויות.

יוליסס אוורט מק'גיל (ג'ורג' קלוני): הדמות המובילה את הסרט והאיש שמוביל את החבורה שבורחת מהכלא. כריזמטי, בעל חשיבות עצמית גבוהה וכושר התנסחות. בורח מהכלא רק כדי להחזיר אליו את אשתו, פני. בשונה מאודיסאוס המקורי, אוורט הוא ההפך מאיש מלחמה - הוא מוכה בקרב אגרוף בידי המחזר של אשתו, והוא אובססיבי למשחות שיער, עובדה המובילה אליו בכל פעם את רודפיו. עם זאת, אוורט מגלה שוב ושוב נאמנות עמוקה לחבריו למסע, ומסכן את חייו כדי להצילם.

פיט הוגוואלופ (ג'ון טורטורו): אחד החברים שבורח עם אוורט. בור חסר השכלה ובעל נטיות אלימות, אך עדיין הפחות טיפש מבין השניים.

דלמאר אודונ'ל (טים בלייק נלסון): החבר השני שבורח עם אוורט ונגרר אחריו לכל מקום. הוא "שוטה הכפר", דבר שמתבטא בהערות טיפשיות-תמימות שנאמרות מצידו לכל אורך הסרט. על פי עדות יוצרי הסרט, נלסון היה היחיד בצוות שממש קרא את סיפורי האודיסאה.

טומי ג'ונסון (כריס ת'ומס קינג): נגן גיטרה שחור ומסתורי, שדמותו מבוססת על אמן הבלוז רוברט ג'ונסון. החבורה אוספת אותו כטרמפיסט ומתיידדת איתו, הם מקליטים איתו שיר תחת השם "נערי הקרקעית הבוצית" כשהוא מלווה אותם בגיטרה. הוא נפרד מהחבורה במהלך הסרט, אך באחד מרגעי השיא שלו, הם מחלצים אותו מידי הקו קלוקס קלאן. בסוף הסרט הוא מופיע איתם מול קהל רב כאחד מ"נערי הקרקעית הבוצית".

במהלך הסרט מועלית פעמים רבות הטענה כי הוא מכר את נשמתו לשטן בתמורה ליכולות הנגינה הייחודיות שלו (בדומה לאגדה דומה אודות רוברט ג'ונסון).

דן טיג הגדול (ג'ון גודמן): נוכל גדול ממדים ובעל רטייה, מתחזה למוכר ספרי תנ"ך ושודד את אוורט ופיט, ובהמשך הסרט מתגלה כחבר בקו קלוקס קלאן.

פני (הולי האנטר): אשתו של אוורט. התארסה לוורנון וולדריפ, יועץ התדמית של המועמד למושל מדינת מיסיסיפי, בזמן שאוורט ישב בכלא.

פאפי או'דניאל (צ'ארלס דרנינג): מושל מיסיסיפי הכושל והמגושם, המתמודד לקדנציה נוספת. פוליטיקאי מן מהמניין שישנה את התנהגותו ודעותיו רק לצורך מטרותיו הפוליטיות. דמותו מבוססת על מושל טקסס באותה תקופה, ווילברט לי "פאפי" או'דניאל , שהיה כותב שירים בעצמו. מייצג בסרט את מנלאוס (מלך ספרטה).

השריף קולי (דניאל פון-בארגן ), הרודף באובססיביות אחר חבורת הנמלטים לאורך כל הסרט. דמותו מתאימה לתיאורו של השטן, כפי שמתאר אותה טומי: בעל עיניים גדולות וריקות. הוא מייצג בסרט את פוסידון.

ג'ורג' נלסון (מייקל בדאלוקו): פושע שדמותו מבוססת על הפושע בייבי פייס נלסון, שהיה פעיל באותה התקופה. בעל התנהגות אלימה מאוד, סובל מתסביך נחיתות שנובע מקומתו הנמוכה ומפניו העגלגלות והילדותיות שהעניקו לו את הכינוי "בייבי פייס", ונכנס לדיכאון בכל פעם שמכנים אותו בכינוי זה.

מוזיקה.

בסרט משולבים שירים רבים, בעיקר בלוגראס, קאנטרי ופולק אמריקניים. בכך מהווה הסרט מחווה אוהדת מאוד של יוצרי הסרט למוזיקה השורשית של הדרום, על מקורותיה השחורים והעממיים. שלא כמו בסרטים האחרים של האחים כהן, לקרטר בורוול היה חלק קטן ביצירת המוזיקה לסרט, משום שרוב המוזיקה בסרט לקוחה משירים שכבר נוצרו, ובורוול רק יצר קטעים מועטים של מוזיקת רקע.

עקרון פיטרי

שם במה

שם במה או "שם מסך" הוא שם בדוי (ההופך לעיתים לשם הרשמי) המשמש שחקן, מוזיקאי, מתאבק או בדרן במקום שמו המקורי. יכולות להיות סיבות שונות לשימוש בשם במה, העיקרית בהן היא ששמו המקורי של השחקן אינו שיווקי במידה מספקת.

דוגמאות אחדות:

מעט יוצא דופן הוא השחקן ניקולס קייג', אשר נולד בשם ניקולס קופולה, ושינה את שמו בטרם זכה לפרסום, כדי שיתפרסם בזכות עצמו ולא בתור אחיינו של הבמאי הנודע פרנסיס פורד קופולה.

בשנות החמישים, בעת "ציד המכשפות" של הסנטור ג'וזף מקארתי, אשר רדף את מי שחשד בו כקומוניסט, ויצר "רשימה שחורה" של אנשים החשודים כקומוניסטים או כבעלי קשרים לקומוניזם, בה היו רשומים רבים מבמאי ותסריטאי הוליווד, עבדו רבים מהם תחת שם בדוי, על מנת שניתן יהיה להפיץ את הסרט שיצרו.

שם במה מיוחד במינו הוא "אלן סמית'י". זהו שם במה גנרי, שמאחוריו מסתתרים במאי קולנוע שסירבו מטעמים שונים (לרוב, אי-הסכמה עם האולפנים על עריכת הסרט) להזדהות כבמאים של סרט מסוים. מאז שנת 2000 אין איגוד במאי הקולנוע האמריקני מאפשר עוד שימוש בשם זה, לאחר שה"סוד" נחשף לציבור הרחב.

שימוש בשם במה נפוץ מאוד בתעשיית הפורנוגרפיה. שחקני ושחקניות בתעשייה משתמשים בשם במה כדי לשמור על פרטיותם, כאשר השם האמיתי של רובם לא נחשף בפומבי. שימוש בשם במה נפוץ גם בקרב חשפניות ודוגמניות עירום.

בית הספר למקצועות הטכניים

בית הספר למקצועות הטכניים של חיל האוויר הישראלי (בקיצור: הטכני, בראשי תיבות: ביסל"ט) היא יחידת הדרכה הממוקמת בבח"א 21 בחיפה.

על בית הספר מפקד קצין בדרגת סגן-אלוף.

לביסל"ט מגיעים חיילים וחיילות לאחר טירונות, בעבר היה ניתן גם לפניה, במסגרת קד״צ, לצורך הכשרה במקצועות טכניים. מקצועות אלה מתחלקים בעיקרון לשניים: מקצועות האחזקה ומקצועות האלקטרוניקה (בעבר היו קיימות שתי יחידות - בית הספר לאחזקה ובית הספר לאלקטרוניקה, אך אלה אוחדו לביסל"ט).

מקצועות האלקטרוניקה הם כל המקצועות הקשורים בתחזוקת מערכות אלקטרוניות: אוויוניקה, קשר, לוחמה אלקטרונית וכולי. מקצועות האחזקה הם כל מקצועות המכונאות, החימוש והחשמל למשל מכונאי מטוסים/ מסוקים (המכונה ממ"סניקים), חמשים (חימוש), חמ"מניקים (חשמלאי מטוסים) ועוד.

ביחידה מוכשרים אלפי טכנאים בשנה, המהווים למעלה מ-30% מכלל כוח האדם של חיל האוויר. תפקידם הוא לתחזק את כלי הטיס ואת המערכות האחרות בחיל ולהביאם למצב של זמינות תמידית. לאחר סיום הקורס הספציפי, מחולקים הטכנאים בין בסיסי חיל-האוויר שם ישרתו בשירותם הסדיר. החיילים שמשרתים במסגרת קורס קדם צבאי ממשיכים לטירונות ומשם ממשיכים לכנפות/בסיסים השונים בחיל האוויר.

החיילים מוכשרים על ידי מק"סים (מק"ס - מפקד קורס) בוגרי הקורס, שנשארים בתום קורס ההכשרה שלהם בטכני ומצטרפים לצוות ההדרכה במקום להמשיך לשירות כטכנאי במקצוע שרכשו באחד מבסיסי חיל האוויר. לאחר הקורס עובר החייל קורס פו"ח (פיקוד והדרכת חיילים) ומוצב למספר חודשים באחד מהבסיסים כדי לרכוש מעט ניסיון במקצוע. לאחר מכן משרת המק"ס בבח"א 21 בחיפה. המק"ס מזוהה בתג יחידה של בח"א 21 ובשרוך הדרכה בצבע תכלת. מק"סים מנוסים עוברים קורס פו"מ (פיקוד והדרכה מתקדם) ולאחריו הם מלווים מק"סים צעירים בפן ההדרכתי. קורס נוסף הוא קורס חניכה שבסופו המק"ס מקבל שרוך כחול כהה (מתקדם). קורס נוסף בשם פו"ב (פיקוד והדרכה בכיר), מקביל לקורס ר"צ בשטח, ובוגריו עונדים סיכת לפיד. את הקורסים הללו מעבירים מדריכים מצטיינים אשר נבחרו לפקד במכון להכשרת המדריך, ששוכן אף הוא בבח"א 21.

לידס יונייטד

מועדון הכדורגל לידס יונייטד (באנגלית: Leeds United Association Football Club) הוא מועדון כדורגל מן העיר לידס במערב יורקשייר בבריטניה, מן הגדולים והחשובים בנוף הכדורגל האנגלי לאורך השנים. המועדון צבר כוח רב במהלך שנות השישים והשבעים בהדרכת המנג'ר דון ריווי, בזירה המקומית באנגליה, ובאירופה, והגיע למעמדי חצי גמר וגמר ליגת האלופות וגביע אירופה למחזיקות גביע. כמו כן זכה פעמיים בגביע ערי הירידים.

בבריטניה זכה המועדון ב-3 אליפויות, בגביע האנגלי ובגביע הליגה האנגלית. כינוי הקבוצה הוא "הלבנים", "יונייטד" ו"הטווסים". המועדון משחק כיום בפרמייר ליג שהיא הליגה הבכירה בכדורגל האנגלי, זאת בעקבות עלייתו מהצ'מפיונשיפ במהלך עונת 2019/20, לאחר היעדרות של 16 שנה. את רוב ההיסטוריה שלו בילה המועדון בליגה האנגלית הבכירה. פרק הזמן הרצוף הארוך ביותר של המועדון בליגה הבכירה נמשך כ-18 שנה, מ-1964 עד 1982. פרק הזמן הארוך ביותר מחוץ לליגה זו עמד על 16 שנה, מ-2004 עד 2020.

מאמנה של הקבוצה הוא ג'סי מארש. משחקי הבית מתקיימים באצטדיון אלנד רואד, המכיל 37,792 מושבים, ובכך הוא האצטדיון הארבע עשר בגודלו באנגליה. מדי הקבוצה במשחקי הבית מראשית שנות השישים הם באופן מסורתי בצבע הלבן, מכאן כינויה "הלבנים". סמל המועדון מציג את שושנת יורק הלבנה.

ללידס קיימת יריבות רבת שנים עם מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי, כמו גם עם מועדנים מקומיים כגון האדרספילד טאון, ברדפורד סיטי, שפילד יונייטד ושפילד ונסדיי.

היסטוריה.

השנים הראשונות - לידס סיטי.

המועדון נוסד בשנת 1904 כלידס סיטי. משחקה הראשון התקיים ב-15 באוקטובר של אותה שנה באצטדיונה הביתי, במסגרת הליגה המחוזית של מערב יורקשייר מול שכנתה, האל סיטי, והסתיים בהפסד 0–2. במאי 1905 הוחלט על הגדלת הליגה השנייה, ולידס הצטרפה אליה. משחקה הראשון של הקבוצה בליגה הכלל ארצית הסתיים אף הוא בהפסד 1-0, הפעם לשכנה נוספת, ברדפורד סיטי. היסודות הראשונים של המועדון הונחו בזמן מלחמת העולם הראשונה על ידי אחד ממנהליה הראשונים, הרברט צ'פמן. באותה תקופה הואשמה הקבוצה על ידי התאחדות הכדורגל האנגלית באי סדרים כספיים וסולקה מן הליגה, וגם הנהלתה אולצה להתפזר.

באוקטובר 1919 הועמדו שרידיה של לידס סיטי, על רכושה ושחקניה, למכירה פומבית, אולם לאחר התערבות של פקידים בכירים מהעיר שלא היו שותפים לאי הסדרים הקודמים במועדון נמנעה מכירתו, ובכך נסללה הדרך להקמתו של המועדון לידס יונייטד. את שנות העשרים המוקדמות בילתה הקבוצה במרכז הטבלה של הליגה השנייה, אולם לקראת אמצע העשור התייצבה והחלה להפגין יכולת גבוהה ולנצח, וזכתה באליפות הליגה ובעלייה אל הליגה הבכירה בתום עונת 1923/24.

למרות השיפור הניכר היה המועדון הצעיר עדיין בחיתוליו וחסרו לו המשאבים כדי להתמודד בצמרת הכדורגל. בסוף עונת 1926/1927 ירדה הקבוצה לליגה השנייה, אך שבה לליגה הראשונה בתום עונה אחת. במהלך מלחמת העולם השנייה התקיימו באנגליה משחקי כדורגל במתכונת של ליגה אזורית, כששחקנים רבים גויסו לצבא הבריטי וזכו לשחק רק במהלך חופשותיהם מן השירות הצבאי או ממפעלים שונים (תעשיית הנשק וכו').

ב-1949 ערך את הופעת הבכורה במועדון הקשר בן ה-17, ג'ון צ'ארלס. צ'ארלס, שנודע בכינוי "הענק העדין" על שם גובהו ומשחקו האלגנטי, היה הכוכב הראשון במועדון, והטביע את חותמו מן ההתחלה. שנות החמישים המוקדמות עברו על המועדון בליגה השנייה, כאשר לבסוף הצליח צ'ארלס לסחוף את הקבוצה ולהעפיל עם המועדון לליגה הבכירה בעונת 1955/1956, במהלכה כבש 29 שערים ב-42 משחקי ליגה. בעונת 1956/1957, עקב קשיים כלכליים, נמכר צ'ארלס ליובנטוס מהליגה האיטלקית עבור סכום שהיווה אז שיא עולמי של כ-65,000 ליש"ט. חסרונו של צ'ארלס הביא לירידת הקבוצה אל הליגה השנייה בתום עונת 1959/60.

ימי הזוהר - עידן ריווי.

ב-1959 איתרו מגלי הכישרונות של המועדון את הקשר בילי ברמנר, והחתימו אותו על חוזה מקצועני בקבוצה. דון ריווי סיים את קריירת המשחק שלו בלידס בתום עונת 1960/1961, ונתמנה זמן קצר לאחר מכן למנג'ר המועדון. בקדנציה השנייה של ריווי החלה להתגבש חבורת שחקנים צעירים במועדון. ריווי, שהעריץ את ריאל מדריד, בכיכובם של פרנץ פושקש ואלפרדו די סטפנו, הורה להחליף את מדי המועדון מיום היווסדו, כחול וזהוב, למדים לבנים, צבע המדים של ריאל מדריד. מדים לבנים אלו העניקו למועדון את כינויו עד עצם היום הזה: "הלבנים". צעד זה היה חלק מתוכניתו ארוכת הטווח של ריווי להפוך את לידס למועדון כדורגל מפואר ועטור תארים, דוגמת מועדונים מפוארים אותם העריך דוגמת ריאל מדריד ובנפיקה ליסבון.

הייתה זו הצהרת כוונות שאפתנית ואמיצה למדי, שכן באותם הימים ניצב המועדון בתחתית ליגת המשנה באנגליה. בעונת 1962/1963 שב ג'ון צ'ארלס לשחק במועדון. ריווי צירף את השחקנים פיטר לורימר, בן ה-15, את ג'וני ג'יילס, שהגיע ממנצ'סטר יונייטד, ואת נורמן האנטר, טרי קופר, פול ריני וגארי ספרייק, שהועלו ממחלקת הנוער של המועדון לקבוצה הבוגרת, ובאותה עונה סיימה הקבוצה במקום החמישי בליגה. בעונה שלאחר מכן סיימה לידס במקום הראשון בליגה השנייה ועלתה לליגה הבכירה. את עונת 1964/1965 סיימה לידס כסגנית למנצ'סטר יונייטד, כשלשתי הקבוצות מספר נקודות זהה (61), ויחס שערים עדיף בהרבה לטובת מנצ'סטר מפריד ביניהן. במשחקה האחרון בעונה זו מול ברמינגהאם סיטי הייתה לידס זקוקה לניצחון על מנת לשמור על סיכוי לזכות באליפות, אולם המשחק הסתיים בתיקו 3-3 כאשר למנצ'סטר משחק חסר. בנוסף הגיעה הקבוצה לגמר הגביע האנגלי בו הפסידה 2-1 לליברפול במסגרת הארכה.

עונת 1965/1966 הייתה עונת הבכורה של המועדון באירופה, במסגרת גביע ערי הירידים. לידס הגיעה לחצי הגמר, אך הפסידה בו לריאל סרגוסה הספרדית. באותה עונה סיימה לידס שנית כסגנית הליגה האנגלית, הפעם לליברפול. בעונת 1966/1967 ערכו השחקנים אדי גריי ופול מדלי את הופעת הבכורה שלהם במועדון, והקבוצה הגיעה לחצי גמר הגביע האנגלי בו הפסידה 0–1 לצ'לסי. באותה עונה הגיעה הקבוצה למעמד גמר גביע ערי הירידים, אך הפסידה בו 0–2 לדינמו זאגרב היוגוסלבית. בעונת 1967/1968 הצטרף למועדון החלוץ מיק ג'ונס, והקבוצה השיגה ניצחון שיא לאחר 35 שנה, 0-7 על צ'לסי. המועדון הגיע פעם נוספת לחצי גמר הגביע האנגלי, וזכה לראשונה בתולדותיו בגביע ערי הירידים לאחר ניצחון על פרנצווארוש ההונגרית.

1969 - אליפות ראשונה.

בעונת 1968/1969 לא נוצחה הקבוצה בביתה במשך כל אותה עונה (במסגרת הליגה), ובסיומה זכה המועדון באליפות הראשונה בתולדותיו. בעונת 1969/1970 הצטרף למועדון החלוץ אלן קלארק. בעונה זו נאבקה לידס על כל התארים האפשריים, הן באנגליה והן באירופה. בדרך לגמר הגביע האנגלי הכניעה הקבוצה את מנצ'סטר יונייטד במפגש כפול שנערך בחצי הגמר. בגמר הסתיים המפגש הראשון מתוך שניים מול צ'לסי בתיקו. ארבעה ימים בלבד לאחר מכן, נערך משחק חצי גמר גביע אירופה לאלופות מול סלטיק הסקוטית. שחקניה של לידס לא עמדו בעומס הרב מכיוון שנאלצו לשחק 12 משחקים בכל המסגרות בתוך 31 יום, והקבוצה נוצחה 1–2. משחק גמר הגביע השני והמכריע מול צ'לסי היווה משוכה גבוהה מדי, פיזית ונפשית עבור שחקני לידס, והם הוכרעו שוב בסופו של דבר 1–2. את העונה בליגה סיימה הקבוצה כסגנית לאברטון.

שנות השבעים - פסגות לבנות.

בפתיחת עונת 1970/1971 הצטרף לקבוצה החלוץ ג'ו ג'ורדן, ולידס סיימה שוב כסגנית, הפעם לארסנל, וזכתה שנית בגביע ערי הירידים לאחר ניצחון על יובנטוס האיטלקית. לידס היא הקבוצה האחרונה אשר זכתה בגביע זה באותה עונה לפני שהמפעל חדל להתקיים והוחלף בגביע אופ"א. בעונת 1971/1972 זכתה לידס לראשונה בתולדותיה בגביע האנגלי, לאחר ניצחון 0-1 על ארסנל במשחק הגמר שנערך באצטדיון ומבלי, משער שנכבש על ידי החלוץ אלן קלארק. לידס, שהובילה את הליגה, שיחקה במחזור האחרון של העונה שהתקיים כיומיים לאחר משחק גמר הגביע במשחק חוץ מול וולברהמפטון וונדררס, משחק שניצחון בו היה מעניק לה את תואר הדאבל היוקרתי, אולם ירדה ממנו מנוצחת 1–2, ושוב חמק תואר נוסף מידיה.

בפתיחת עונת 1972/1973 הצטרף למועדון המגן השמאלי טרבור צ'ארי. עונה זו זכורה בעיקר עקב גמר גביע מחזיקות הגביע מול מילאן האיטלקית שנערך בסלוניקי, יוון, משחק בו נוצחה לידס 0–1. המשחק לווה בשערוריית שיפוט כתוצאה מפסיקות שנויות במחלוקת לטובת מילאן שבעקבותיה הושעה השופט היווני, כריסטוס מיכאס על ידי אופ"א מיד לאחר המשחק, ולאחר חקירה שביצעה הושעה על ידיה לצמיתות בעקבות אישומים בגין מכירת משחקים. הקהל שהיה יווני ברובו ליווה את המשחק בשריקות בוז צורמות לעברו של השופט, בן ארצם, והכתיר בתום המשחק את לידס כמנצחים האמיתיים. למרות שערוריית השיפוט והשעייתו של השופט, ולאחר פניות של לידס לאופ"א לקיום משחק חוזר, לא אישרה האחרונה את הבקשה ולידס שוב יצאה בידיים ריקות.

עונת 1973/1974 הוכתרה כאחת מן הטובות בהיסטוריה של המועדון. היא נפתחה בשבעה ניצחונות רצופים, ולאחר מאבק צמוד עם ליברפול זכתה לידס במירוץ לתואר שני, וצלחת אליפות נוספת הובאה לארון התארים באלנד רואד. עונה זו היוותה את סיומו של עידן בלידס, עידן דון ריווי, הזכור לאוהדי הקבוצה כימים הגדולים שלה מאז ומעולם, ימי תור הזהב של המועדון.

דון ריווי עזב את המועדון בסוף עונת האליפות ונתמנה למאמנה של נבחרת אנגליה במקומו של סר אלף רמזי. מחליפו היה מנג'ר ברייטון אנד הוב אלביון, בריאן קלאף, שהיה במשך השנים אחד ממבקריה הבולטים והקולניים ביותר של הקבוצה. ימיו של קלאף בלידס היו קצרים, ולאחר כ-44 ימים בלבד בתפקיד, בהם הסתכסך עם מרבית השחקנים, ולאור התוצאות הדלות בליגה, פוטר. מחליפו, ג'ימי ארמפילד, הצליח להביא את המועדון לגמר גביע אירופה לאלופות 1975 מול באיירן מינכן, לאחר ניצחון בחצי הגמר מול ברצלונה.

הגמר התקיים ב-28 במאי 1975, באצטדיון הפארק דה פראנס שבפריז לעיני כ-48,374 צופים. לידס פתחה את המשחק היטב, ובשני מקרים נדחו בקשותיה לבעיטת עונשין מ-11 מטרים. בראשון שבהם פגע הכדור בידו של קפטן באיירן, פרנץ בקנבאואר בתוך הרחבה, ולאחר מכן הכשיל בקנבאואר את חלוץ לידס, אלן קלארק גם כן בתוך הרחבה, בשני המקרים ללא תגובה מצד השופט. בדקה ה-62 נפסל שער שהבקיע פיטר לורימר לאחר שכבר אושר בטענת נבדל של קפטן לידס, בילי ברמנר. באיירן הבקיעה שני שערים מאוחרים מרגליהם של פרנץ רוט וגרד מילר, ולידס שוב ירדה מנוצחת, 2-0. שופט המשחק הצרפתי, מישל קיטבדג'יאן, לא שפט יותר באירופה לאחר משחק זה, זאת עקב הפסיקות מעוררות המחלוקת אותן פסק לטובת באיירן מינכן, פסיקות שהביאו להאשמות קשות כנגדו על קיפוחה של לידס, על שיפוט שלא בתום לב ועל חשדות לקבלת כספים או טובות הנאה אחרות תמורת הטיית תוצאת המשחק. אוהדי לידס המתוסכלים באצטדיון פרקו את זעמם, השחיתו רכוש וזרקו מכל הבא ליד אל תוך תחומי המגרש. ההתפרעות נמשכה גם בשעות הלילה ברחובות פריז ומספר אוהדים נעצרו על ידי המשטרה המקומית וגורשו בחזרה לבריטניה. כתוצאה מכך השעתה אופ"א את המועדון מכל פעילות באירופה למשך כארבע שנים, עונש שהומתק לאחר מכן לשנתיים.

ארמפילד הצליח לבנות מחדש את הקבוצה שהשאיר אחריו דון ריווי, ולמרות העובדה שלא שלטה עוד בכדורגל האנגלי נותרה לידס בין עשר הראשונות בעונות שלאחר מכן. עם זאת, הנהלת המועדון הפכה חסרת סבלנות ודרשה הצלחות וארמפילד פוטר מתפקידו ב-1978 והוחלף בג'וק שטיין, שכמו בריאן קלאף לפניו שרד בתפקיד 44 ימים בלבד לפני שעזב והתמנה למנג'ר נבחרת סקוטלנד. הנהלת המועדון מינתה במקומו את ג'ימי אדמסון, אך גם הוא לא הצליח לעצור את ההידרדרות, התפטר ב-1980 והוחלף בשחקן העבר של המועדון, אלן קלארק.

שנות השמונים - הנפילה.

אף על פי שהוציא כספים באופן חופשי לרכישת שחקנים, לא עלה בידו של קלארק לעצור את ההידרדרות. עונת 1981/1982 נפתחה באופן לא טוב עבור לידס, והיא ספגה תבוסות קשות במשחקי הפתיחה. כהמשך ישיר לפתיחת העונה, לאחר הפסד במחזור הסיום 0–2 לוסט ברומיץ' אלביון, ירדה לידס לליגת המשנה לאחר 18 עונות רצופות בליגה הבכירה. קלארק הוחלף על ידי חברו לקבוצה לשעבר, אדי גריי. פיטר לורימר בן ה-37 שב לשורות הקבוצה בעונת 1983/1984 על מנת לייצב את הקישור, אולם ללא הצלחה של ממש. ללא כסף לרכש, התרכז גריי בפיתוח מחלקת הנוער, אולם לא הצליח במשימה להעלות את הקבוצה בחזרה לליגה הבכירה. הקבוצה השתרכה בעונות הבאות במרכז ובירכתי הטבלה, ללא אף הישג משמעותי, עם סגל שחקנים אלמוני, בעיות תקציב קשות וקהל שנטש את היציעים. גריי פוטר ב-1985 והוחלף בקפטן לשעבר וחברו לקבוצה, בילי ברמנר. לידס סיימה את עונת 1986/1987 במקום הרביעי שהעניק לה את המקום במשחקי הפלייאוף (משחקי ההצלבה בין הקבוצות שסיימו את העונה במקומות 3–6 על הזכות לעלות לליגה הבכירה). הקבוצה הגיעה לגמר בו נכנעה במשחק השלישי והמכריע 1–2 לצ'רלטון אתלטיק.

באוקטובר 1988, כשהיא נמצאת במקום ה-21 בליגה, פוטר ברמנר מתפקידו והוחלף בהווארד וילקינסון שהיה מנג'ר שפילד ונסדיי. וילקינסון החתים מספר שחקני מפתח, הבולט שבהם הקשר גורדון סטראכן שנקנה ממנצ'סטר יונייטד. בעונה שלאחר מכן שבה לידס להפגין כדורגל טוב, להבקיע ולנצח, והצליחה להשיב את האוהדים הרבים ליציעים. הקשר ויני ג'ונס שהתפרסם בזכות משחק קשוח ואגרסיבי הצטרף מקבוצת וימבלדון, החלוץ לי צ'פמן הוחתם במועדון, ובסוף דצמבר 1989 תפסה לידס את המקום הראשון בליגה, בו נשארה עד תום העונה, והעפילה בחזרה לליגה הבכירה.

שנות התשעים - החזרה לפסגה.

את עונת 1990/1991 סיימה הקבוצה במקום הרביעי. עונת 1991/1992 נפתחה עם כ-11 משחקים רצופים ללא הפסד, ותבוסות 0-4 ו-1-6 שהנחילה לידס לסאות'המפטון ולשפילד ונסדיי (בהתאמה). הקבוצה על כל מערכיה הייתה בתקופה זו ביכולת גבוהה. הקישור בראשות גורדון סטראכן, גארי ספיד, דייוויד באטי וגארי מקאליסטר היה במיטבו, החלוצים לי צ'פמן ורוד ואלאס הכניעו את הגנות היריבים תוך תצוגת כדורגל ברמה גבוהה, ובדצמבר 1991 ניצבה לידס במקום הראשון בטבלה.

בפברואר 1992 הוחתם במועדון אחד מכוכבי הכדורגל העולמי הגדולים בכל הזמנים, הצרפתי אריק קאנטונה. הקהל של לידס יצא מגדרו ונהר בהמוניו על מנת לראות את הכוכב החדש של הקבוצה בפעולה. קאנטונה הכריזמטי התבלט בקישור הקבוצה, והפך ליקיר האוהדים באלנד רואד. השערים שהבקיע קאנטונה היו מרשימים ומתוחכמים במיוחד, עדות לכישרון העצום שלו. לאחר מאבק צמוד שהתפתח עם מנצ'סטר יונייטד בתקופת חג הפסחא ושהוכרע בשבועיים האחרונים של העונה, ניצחה לידס במשחק חוץ את שפילד יונייטד 2-3 וניצלה הפסדים מפתיעים של מנצ'סטר לנוטינגהאם פורסט ולווסטהאם יונייטד, והפסד נוסף לליברפול במחזור לפני האחרון של העונה כדי לזכות מחזור אחד לסיום העונה באליפות שלישית בתולדותיה, 18 שנה אחרי האליפות האחרונה בה זכתה. לידס הייתה הקבוצה האחרונה שזכתה באליפות הליגה הראשונה באנגליה לפני שזו הוחלפה בעונה העוקבת בפרמייר ליג.

לידס שבה לאירופה כאלופת אנגליה בעונת 1992/1993. העונה נפתחה בניצחון 3-4 על ליברפול בגביע מגן הקהילה ונמשכה אל תוך השלב הראשון של ליגת האלופות מול שטוטגרט הגרמנית. לידס חלפה על פני משוכה זו, אולם סיימה את דרכה בגביע אירופה במשחק העוקב לאחר הפסד כפול לגלאזגו ריינג'רס הסקוטית. נפילת המתח שלאחר עונת האליפות החלה לתת את אותותיה בקבוצה. אריק קאנטונה איבד את מקומו בהרכב והירידה החדה בכושרו הביאה לבסוף למכירתו למנצ'סטר יונייטד, יריבתה הגדולה ביותר של לידס לאורך השנים תמורת כ-1.2 מיליון ליש"ט. אובדנו של הכוכב הגדול ביותר של הקבוצה מזה הרבה שנים, קומם את אוהדי לידס הרבים כנגד ההנהלה. עם עזיבתו של קאנטונה, עמד מאזן ניצחונות החוץ של המועדון בסיום אותה עונה על אפס. את העונה סיימה הקבוצה במקום ה-17.

בעונת 1993/1994, בניסיון לעבות ולשפר את הסגל על מנת שלא לחזור שוב על עונה לא מוצלחת כפי שהייתה הקודמת, החתים וילקינסון במועדון את החלוץ בריאן דין שהגיע משפילד ונסדיי תמורת סכום שיא בתולדות המועדון, כ-2.7 מיליון ליש"ט, ואת הקשר דייוויד וייט שהגיע ממנצ'סטר סיטי תמורת כ-2 מיליון ליש"ט. הקבוצה הציגה יכולת טובה באותה עונה, וסיימה במקום החמישי. בסופה של העונה, סיימו את דרכם בקבוצה מספר שחקני מפתח שהיו שותפים לאליפות שנתיים לפני כן.

לידס הייתה סולידית, אך לא הותירה חותם בעונת 1994/1995. בינואר 1995 חתם בקבוצה החלוץ הגאנאי, טוני יבואה, שהפיח בה רוח חיים, והיא סיימה את העונה שוב במקום ה-5 שהבטיח לה הופעה בגביע אופ"א בעונה העוקבת. לידס פתחה את עונת 1995/1996 באירופה בניצחון 1-3 במפגש כפול מול מונקו, בו כבש יבואה שלושער במשחק החוץ (0-3), ועלתה לשלב הבא בו הודחה על ידי פ.ס.וו. אינדהובן ההולנדית. הקשר השוודי תומאס ברולין ערך את הופעת הבכורה שלו במועדון בנובמבר 1995, אך העונה הסתיימה שוב באופן לא מוצלח. הקבוצה הפסידה בגמר גביע הליגה שהתקיים בוומבלי 0–3 לאסטון וילה, הפסד שגרר בעקבותיו 6 הפסדים רצופים בליגה אותה סיימה במקום ה-13 בלבד.

בפתיחת עונת 1996/1997 החתים הווארד וילקינסון במועדון את השוער נייג'ל מרטין, ואת החלוץ איאן ראש. בנוסף, הוחתם במועדון הקשר לי שארפ שהגיע ממנצ'סטר יונייטד תמורת כ-4.5 מיליון ליש"ט, סכום שיא נוסף בתולדות המעדון. הקבוצה פתחה את העונה עם 7 נקודות מ-4 משחקים, אולם חודש לאחר פתיחת העונה, לאחר תבוסה ביתית בספטמבר 4-0 למנצ'סטר יונייטד, פוטר וילקינסון, המאמן שהצעיד את המועדון אל תואר האליפות האחרון שלו עד כה, כאמור. מחליפו בעונת 1997/1998 היה מנג'ר ארסנל לשעבר, ג'ורג' גרהאם. בעונה זו החל תופס מקום של קבע בהרכב הראשון הארי קיואל, אוסטרלי צעיר שהגיע לאקדמיית הכדורגל של לידס בגיל 16.

גרהאם ביצע מספר רכישות חכמות, כמו החלוץ ההולנדי ג'ימי פלויד האסלביינק, וכן עזר להצעיר את סגל הקבוצה עם שחקנים מקבוצת הנוער שלה שזכתה בגביע האנגלי בעונת 1996-97. בסיומה של עונת 1997-98 העפילה הקבוצה לגביע אופ"א. באוקטובר 1998 עזב גרהאם את המועדון והתמנה לתפקיד מנג'ר טוטנהאם הוטספור. הנהלת לידס בחרה בעוזרו של גרהאם, דייוויד אולירי, שחקן העבר של לידס וארסנל כמאמן החדש.

התינוקות של אולירי.

אולירי הצעיר הצליח ליצור במועדון תלכיד של שחקנים צעירים ולוחמים, שהפגינו משחק מהיר ואגרסיבי, תוך שליטה טכנית מהמעלה הראשונה, ולידס הפכה שוב מאז שנות השבעים לאחת מן הקבוצות הטובות, המסקרנות והמתוקשרות ביותר באנגליה ובאירופה. הצלחתו של אולירי נבעה, בין היתר, ממערכת היחסים המיוחדת והאישית שבנה עם כל אחד ואחד משחקניו. הארי קיואל הצעיר הפך לכוכב על ולמושא חיזור של מועדונים גדולים מן השורה הראשונה באנגליה ובאירופה. תחת ניהולו של אולירי ועוזרו, אדי גריי, הקבוצה לא סיימה מעולם מתחת למקום החמישי, והגיעה לחצאי הגמר הן של גביע אופ"א והן של ליגת האלופות.

על עונת 1999/2000 העיבה עננה שחורה מעל המועדון. שניים מכוכביה המרכזיים של הקבוצה, הקשר לי בוייר והבלם ג'ונתן וודגייט, הואשמו כי תקפו סטודנט ממוצא פקיסטני מחוץ למועדון לילה בלידס וגרמו לו לחבלות קשות. במשפט שהתארך על פני כשנתיים זוכה לבסוף בוייר מההאשמות, בעוד וודגייט נידון לעבודות שירות. המועדון עמד בפרק זמן זה תחת מתקפה קשה של כלי התקשורת וארגונים שונים נגד גזענות. למרות המשפט על תוצאותיו, הציגה לידס באותה העת כדורגל מצוין, והגיעה למעמד חצי גמר גביע אופ"א מול גלאטסראיי הטורקית. ערב משחק חצי הגמר הראשון שהתקיים באיסטנבול, פרצו מהומות ותגרות אלימות בין אוהדי לידס לאוהדים טורקים שבמהלכן נרצחו שני אוהדי לידס. אופ"א אישרה את דחיית המשחק בעקבות האירועים הטראגיים, אך שחקני לידס החליטו לבסוף להופיע למשחק. אירועי היום שקדם למשחק השפיעו בבירור על שחקני לידס, והוא הסתיים בהפסד בתוצאה 0–2. משחק הגומלין באנגליה הסתיים בתיקו 2-2, ולידס סיימה את דרכה במפעל האירופי. בליגה, ארבעה הפסדים רצופים כמעט שמו קץ לתקוות לסיים בין שלוש הראשונות, אולם הקבוצה הצליחה להתאושש והבטיחה לעצמה את המקום השלישי ביום האחרון של העונה.

בעונת 2000/2001 נרשמה העסקה הגדולה ביותר בכדורגל האנגלי והעולמי מאז ומעולם, כאשר לידס רכשה את הבלם ריו פרדיננד מקבוצת וסטהאם יונייטד תמורת כ-18 מיליון ליש"ט, סכום שיא אז בכדורגל הבריטי שהפך את פרדיננד למגן היקר ביותר בתולדות הכדורגל העולמי. לידס פתחה את העונה בצורה טובה מאוד, כשהיא מציגה יכולת גבוהה בליגה. בעונה זו השתתף המועדון פעם נוספת באירופה, הפעם בליגת האלופות. לידס השכילה לחלוף על פני משוכות גבוהות, בדמות ברצלונה ומילאן, בדרכה לשלב הבתים.

הגרלת שלב הבתים זימנה ללידס קבוצות מצמרת הכדורגל האירופי, ביניהן ריאל מדריד, לאציו האיטלקית ואנדרלכט הבלגית. לידס הגיעה עד לחצי הגמר, בו הודחה על ידי ולנסיה הספרדית.

ההתמוטטות הכלכלית והירידה המחודשת לליגת המשנה.

בראשות יושב ראש המועדון, פיטר רידסדייל, לקחה לידס הלוואות גדולות כנגד הסיכוי להכנסות עתידיות מזכויות שידורי הטלוויזיה והכנסות נוספות מנותני החסויות של ליגת האלופות, בהתאם להתקדמות שלאחר מכן בטורניר היוקרתי. עם זאת, לידס לא הצליחה להעפיל לליגת האלופות במשך שתי עונות רצופות (2001/2002, ו-2002/2003), וכתוצאה מכך לא התקבלו הכנסות מספקות להחזר ההלוואות. האינדיקציה הראשונה לכך שהמועדון נמצא בבעיה כלכלית הייתה מכירתו של ריו פרדיננד למנצ'סטר יונייטד ביולי 2002 תמורת כ-30 מיליון ליש"ט, חרף התנגדותו של אולירי למהלך. עסקה זו הפכה שוב את פרדיננד לשחקן הבריטי היקר ביותר בכל הזמנים, ולמגן היקר ביותר בעולם בפעם השנייה.

בתקופה זו החלו להתברר היקפי החובות בהם היה מצוי המועדון, עקב הלוואות הענק שנלקחו מבנקים שונים, ושהגיעו ל-120 מיליון ליש"ט, בהם נקנו שחקני רכש על ידי המנג'ר אולירי. בקיץ 2002 פוטר אולירי מפני שלמרות סכומי העתק בהם רכש שחקנים, כשל במשימה להשיב את הקבוצה לליגת האלופות. מחליפו היה מאמן נבחרת אנגליה לשעבר, טרי ונבלס.

בתקופה בה אימן ונבלס הציגה הקבוצה יכולת לא טובה, והוא פוטר והוחלף במרץ 2003 על ידי פיטר ריד. לאחר פתיחה לא טובה לעונת 2003/2004 פוטר ריד והוחלף בשחקן העבר של המועדון, אדי גריי. המשבר הכלכלי שפקד את הקבוצה החל נותן אותותיו. לידס השבורה החלה להידרדר במהירות, ובסוף עונת 2003/2004 ירדה הקבוצה שוב לליגת המשנה. רידסדייל עזב כשהוא מותיר אחריו חובות כבדים והמועדון החל להתפרק מנכסיו ולמכור את כוכביו הגדולים. בעת הזו הוקם פורום של אנשי עסקים מקומיים שניהלו את המועדון וניסו לסייע לו. גם אצטדיון אלנד רואד ומתקן האימונים של המועדון ב-Thorp Arch נמכרו תמורת כ-12 מיליון פאונד. בסיומה של אותה עונה עזב את הקבוצה סמלה הגדול ביותר בשנים אלו, החלוץ אלן סמית', וחתם בקבוצת מנצ'סטר יונייטד. סמית' היה אוהד לידס מושבע מאז היותו ילד ובוגר מחלקת הנוער המקומית, ונחשב בעיני אוהדי לידס לשחקן הבית המזוהה יותר מכל עם המועדון. עזיבתו לשורות מנצ'סטר יונייטד, שנחשבה מאז ומעולם כיריבתה הגדולה ביותר של לידס, עוררה עליו את חמתם של אוהדי הקבוצה שראו בצעד זה בגידה.

בינואר 2005, לאחר מספר ניסיונות מצד גורמים שונים להציל את המועדון מפשיטת רגל, רכש אותו נשיאה לשעבר של צ'לסי, קן בייטס. בייטס החל מייצב כלכלית את המועדון, וביחד עם המנג'ר, קווין בלקוול, שהצליח להחתים במועדון סגל שחקנים טוב, סיימה הקבוצה את עונת 2005/2006 במקום החמישי שהבטיח לה מקום במשחקי הפלייאוף על כרטיס העלייה הבודד שנותר לפרמייר ליג. לידס הגיעה לגמר, אולם הפסידה בו 0–3 לווטפורד. המשחק התקיים ב-21 במאי 2006, באצטדיון המילניום שבקארדיף, ויילס, לעיני כ-64,736 צופים. היה זה גמר הפלייאוף האחרון ששוחק באצטדיון זה. בעונה העוקבת חזרו משחקי הגמר להתקיים, כבעבר, באצטדיון ומבלי שעבר שיפוץ כללי ונפתח מחדש.

הירידה לליגה השלישית.

את עונת 2006/2007 החלה לידס בחמישה הפסדי ליגה בשמונת המחזורים הראשונים, שמיקמו אותה במקום הלפני אחרון בטבלה (23). מאמנה, קווין בלקוול פוטר, והוחלף בעוזרו, ג'ון קארוור. השינוי לא צלח ולאחר מספר תבוסות קשות שספג המועדון, כולל הדחה מגביע הליגה, שוחרר קארוור מתפקידו והוחלף על ידי דניס וייז, שחקנה לשעבר של צ'לסי. על אף שהחתים במועדון מספר שחקנים מנוסים, כשל וייז במשימה להרים ולהרחיק את המועדון מאזור הסכנה של הירידה לליגה השלישית. ב-4 במאי 2007 כשירידת הקבוצה הובטחה באופן כמעט סופי, הוחלט על ידי ההנהלה למנות למועדון כונס נכסים מכיוון שלא היה ביכולתה לשלם את החובות הרבים שהצטברו. מהלך זה הביא לכך שהתאחדות הכדורגל האנגלית קיזזה, על פי החוקה, עשר נקודות ממאזנה של הקבוצה, מה שהבטיח סופית את ירידתה בפעם הראשונה בתולדותיה לליגה השלישית (League 1).

ב-3 ביולי 2007 הוגשה תביעה נגד המועדון מטעם הנושים שדרשו את כספם בחזרה. על פי תקנון ההתאחדות, קבוצה הנמצאת בהליכי פירוק ותחת כונס נכסים, אינה רשאית לפתוח את העונה הסדירה. הקבוצה הועמדה למכירה ונשיאה האחרון, קן בייטס, הגיש שוב בקשה לרכשה וזו התקבלה. הנהלת ההתאחדות אישרה את המהלך תחת סעיף "נסיבות מיוחדות", אולם קיזזה שוב, על פי החוקה, כ-15 נקודות ממאזנה, זאת עוד לפני פתיחת העונה. תחת דניס וייז ועוזרו, גוסטבו פוייט, החלה לידס את עונת 2007/2008 בסערה, הצליחה למחוק את פער 15 הנקודות, והגיעה שוב לשלב משחקי הפלייאוף. למרות ההצלחה בשיקום המועדון, עזב דניס וייז והתמנה לעוזר המאמן במועדון הכדורגל ניוקאסל יונייטד. גם עוזרו, גוסטבו פוייט, עזב והתמנה למשרת עוזר המאמן בטוטנהאם הוטספר. את וייז החליף בתפקיד שחקן העבר של לידס, גארי מקאליסטר, שזכה עימה באליפות השלישית בעונת 1991/1992. מקאליסטר הוביל את המועדון לגמר הפלייאוף ב-25 במאי 2008 באצטדיון ומבלי, בו הפסידה לידס בתוצאה 0–1 לקבוצת דונקסטר רוברס, ונותרה לעונה נוספת בליגה השלישית.

ב-21 בדצמבר 2008, בעקבות שרשרת הפסדים וכשלונות שנחלה הקבוצה, הן בליגה והן בגביע האנגלי, פוטר מאמנה, גארי מקאליסטר, והוחלף בסיימון גרייסון, לשעבר שחקן ומנג'ר מועדון הכדורגל בלקפול. גרייסון הוביל את המועדון שוב למקום במשחקי הפלייאוף, שהסתיים שוב בהפסד בסיכום שני המשחקים בחצי הגמר 1–2 למועדון הכדורגל מילוול.

עונת 2009/2010 הייתה השלישית ברציפות של המועדון בליגה השלישית. למרות זאת, הייתה זו פתיחת העונה הטובה ביותר של הקבוצה מאז ומעולם לאחר שהשיגה שמונה ניצחונות רצופים. בסיבוב השלישי של הגביע האנגלי שהתקיים ב-3 בינואר 2010, חוללה הקבוצה סנסציה כאשר גברה במשחק חוץ באצטדיון אולד טראפורד 0-1 על מנצ'סטר יונייטד משער של החלוץ ג'רמיין בקפורד. לידס התקדמה לסיבוב הרביעי בגביע שהתקיים ב-23 בינואר 2010 מול טוטנהאם באצטדיון וייט הארט ליין, וכפתה עליה תיקו 2-2 במשחק הראשון מבין שניים מצמד של ג'רמיין בקפורד. בגומלין שנערך בשלג כבד באלנד רואד ב-3 בפברואר, ולאחר שני הפסדים בלבד של הקבוצה ב-21 משחקי הבית האחרונים בעונה זו, הודחה לידס לאחר הפסד 1–3 משלושער של החלוץ ג'רמיין דפו.

החזרה לליגת המשנה - הווה.

ב-8 במאי 2010, במחזור הליגה האחרון שהתקיים באלנד רואד, ניצחה לידס שהייתה ממוקמת ערב המחזור במקום השני את בריסטול רוברס בתוצאה 1-2, והעפילה אוטומטית מאותו מקום בחזרה אל הצ'מפיונשיפ. לידס בילתה את מרבית עונת 2010/2011 בחלק העליון של הטבלה, באזור הפלייאוף, אולם סיימה לבסוף את העונה במקום השביעי. עונת 2011/2012 הייתה השנייה של המועדון בחזרה בצ'מפיונשיפ. הקבוצה נאבקה על מקום בפלייאוף אולם סיומת לא טובה לעונה מצאה את המועדון בסופה במקום ה-14 בלבד. ב-1 בפברואר 2012, לאחר הפסד במשחק בית 1–4 מול בירמינגהאם סיטי, פוטר סיימון גרייסון מאימון הקבוצה. במקומו מונה כמאמן אחראי זמני מאמן קבוצת המילואים והנוער של המועדון, ניל רדפרן. רדפרן השיג את ניצחון הבכורה על הקווים כשלושה ימים לאחר מכן כשלידס גברה 0-3 על בריסטול רוברס. מאזנו בתום ארבעה משחקים כמאמן עמד על שני ניצחונות ושני הפסדים. הוא הוחלף ב-18 בפברואר 2012 על ידי מאמנה לשעבר של קווינס פארק ריינג'רס, ניל וורנוק, שחתם במועדון על חוזה עד לתום עונת 2012/2013.

ב-21 בנובמבר 2012 נרכשו המועדון ושליטה ב-100% ממניותיו על ידי GFH Capital Limited, בנק השקעות פרטי שבסיסו בדובאי תמורת כ-52 מיליון ליש"ט. סוכם כי יושב ראש המועדון ובעליו הנוכחיים, קן בייטס, יישאר בתפקידו עד תום עונת 13–2012, בסיומה יתמנה לנשיא המועדון.

בעונת 2012/2013 הגיעה הקבוצה למעמד רבע גמר גביע הליגה בו הודחה על ידי צ'לסי. ב-1 באפריל 2013 פוטר מאמנה, ניל וורנוק, מתפקידו, לאחר שהבטחותיו לראשי המועדון על עליה לפרמייר ליג לא מומשו. הוא הוחלף, שוב, במאמן קבוצת המילואים והנוער של המועדון, על תקן מאמן אחראי זמני, ניל רדפרן. ב-12 באותו חודש החליף את רדפרן בתפקיד בריאן מקדרמוט, מאמנה לשעבר של רדינג. מקדרמוט היה למאמנה השמיני של הקבוצה בעשר העונות האחרונות.

רבים מאוהדי לידס מחו בחריפות במשך מספר שנים נגד בייטס בטענה שזה לא משקיע מספיק כספים ברכש ובחיזוקו של המועדון, והאחרון התפטר מתפקידו ועזב את המועדון בקיץ 2013.

ב-7 בפברואר 2014, החליף המועדון ידיים ו-75% ממניותיו נמכרו לאיש העסקים האיטלקי, מאסימו צ'לינו, בעליו של מועדון הכדורגל האיטלקי קליארי. 15% מהשליטה במניות המועדון עברו לידיו של איש העסקים מבחריין, סלאח נוראודין, המכהן גם כיושב ראש המועדון, ו-10% נותרו בידי קבוצת GFH. ב-24 במרץ 2014 הורשע צ'לינו על ידי רשויות המס באיטליה בהעלמת מס אחרי שרכש יאכטה ולא שילם את מיסי היבוא. בעקבות כך, שללה ממנו התאחדות הכדורגל האנגלית את הזכות לנהל את המועדון, ואסרה עליו להיות בעלים בפועל. ב-5 באפריל 2014 זכה צ'לינו בערעור שהגיש נגד התאחדות הכדורגל האנגלית ורכש, שנית, באמצעות החברה השייכת למשפחתו, Elenora Sport Ltd כ-75% ממניות המועדון. 25% מהמניות נשארו בחזקת בנק ההשקעות GFH Capital.

ב-30 במאי 2014, עקב חילוקי דעות מקצועיים, סיים מאמנה של לידס, בריאן מקדרמוט את דרכו במועדון. ב-16 ביוני 2014 הפתיע צ'לינו הן את האוהדים והן את התקשורת האנגלית, כשמינה לתפקיד את המאמן הלא מנוסה, דייוויד הוקאדיי, מאמנה לשעבר של פורסט גרין רוברס מהליגה החמישית בחשיבותה באנגליה, אולם גם מינוי זה הסתיים במהירות כחודש לאחר מכן כשניל רדפרן מונה למאמן זמני בפעם השלישית. ב-8 ביולי 2014 נשבר שיא ההעברות בכל הזמנים בצ'מפיונשיפ כשחלוץ לידס, רוס מקורמק, נמכר לפולהאם הלונדונית תמורת כ-11 מיליון ליש"ט. ב-30 באוגוסט 2014 השיג רדפרן ניצחון בכורה בתפקידו המחודש, 0-1, מול בולטון וונדררס, וב-20 בספטמבר 2014 גברה הקבוצה בניהולו 0-3 על האדרספילד.