Datasets:

Norod78

/

hewiki-20220901-articles-dataset

like 0

ברוב המדינות המערביות, תואר ראשון מהווה תנאי כניסה לקורס קצינים או לחלק מהקורס. המדינות הבולטות בכך שאינן מחייבות קבלת תואר ראשון לקצינים הן אוסטרליה, בריטניה, ניו זילנד וישראל. עם זאת, בצה"ל, חלק ממסלולי הקצונה כוללים לימודי תואר ראשון. כך הדבר בעתודה האקדמית, בקורס טיס, בקורס חובלים וכן בתוכניות צבאיות-אקדמיות נוספות כמו המכללה לפיקוד טקטי, תוכנית חבצלות, תוכנית תלפיות ותוכנית פסגות. בכל מקרה, בשירות סדיר בצה"ל, כמו במשטרת ישראל, יש צורך בתואר ראשון כדי להתקדם לדרגת קצונה בכירה כסגן-אלוף בצבא או רב-פקד במשטרה.

ממ"ק.

בצה"ל הייתה קיימת דרגה מיוחדת: ממלא מקום קצין (ממ"ק), שנתנה לבעליה סמכויות של קצין. הדרגה הוענקה בין היתר לבוגרי העתודה האקדמית שלא עברו קורס קצינים, ולמי שסיימו קורס קצינים בציון נמוך אך עדיין נמצאו ראויים להיות מפקדי מחלקות, ונקבע כי כעבור פרק זמן בתפקיד יועלו לדרגת סג"ם. השימוש בדרגה היה מוגבל בזמן עד למציאת קצין שימלא את התפקיד. בין הקצינים הבכירים שנשאו בדרגה זו אביגדור קהלני וגיורא ענבר.

משפט סטוקס

במתמטיקה, משפט סטוקס הוא הכללה של המשפט היסודי של החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי עבור יריעות חלקות. המשפט קרוי על שם ג'ורג' סטוקס והוא בעל חשיבות רבה באנליזה של שדות וקטוריים.

בהינתן יריעה דיפרנציאלית קומפקטית אוריינטבילית formula_1 ותבנית דיפרנציאלית formula_2 המוגדרת על formula_1 מתקיים:

כאשר formula_5 היא הנגזרת החיצונית של formula_6 ו-formula_7 היא השפה של formula_1.

מקרים פרטיים.

חוק סטוקס.

במרחב הווקטורי formula_9, ניתן לנסח את המשפט כך: formula_10, כאשר formula_11 היא יריעה אוריינטבילית דו־ממדית, האגף השמאלי הוא אינטגרל מסילתי של השדה על שפת formula_11, והאגף הימני הוא אינטגרל משטחי על השטף של רוטור השדה דרך formula_11. שימושה המוכר ביותר של צורה זו של משפט סטוקס (הנקראת לעיתים בפי הפיזיקאים חוק סטוקס) הוא במשוואות מקסוול, או ליתר דיוק, בחוק אמפר ובחוק פאראדיי.

משפט גרין.

משפט גרין הוא מקרה פרטי של חוק סטוקס, בו השדה הווקטורי הוא formula_14. במקרה זה בהינתן מסילה פשוטה סגורה וגזירה למקוטעין formula_15, נקרא לשטח החסום על ידי המסילה formula_16 ויתקיים:

formula_17

משפט גאוס.

מסקנה שימושית של משפט סטוקס ב־formula_9 היא משפט גאוס (הידוע גם כמשפט הדיברגנץ): formula_19, כאשר formula_20 הוא נפח ב־formula_9, formula_22 היא המעטפת הכולאת אותו, ו־formula_23 הוא וקטור נורמלי למשטח formula_24. האגף השמאלי הוא אינטגרל נפחי של הדיברגנץ של formula_25 על הנפח formula_20, ואגף ימין הוא אינטגרל משטחי של השטף של formula_25 דרך formula_24. גם צורה זו של משפט סטוקס מופיעה במשוואות מקסוול, בחוק הנקרא חוק גאוס.

משפט הגרדיאנט (נוסחת ניוטון-לייבניץ).

משפט הגרדיאנט הוא הכללה של נוסחת ניוטון לייבניץ ואומר שאם formula_29 מסילה גזירה ו- formula_30 פונקציה סקלרית דיפרנציאבילית אזי:

formula_31

האיחוד הלאומי הדמוקרטי (ברזיל)

האיחוד הלאומי הדמוקרטי (בפורטוגזית: União Democrática Nacional) ובראשי תיבות - UDN, הייתה מפלגת ימין בברזיל בתקופה המכונה "הרפובליקה הברזילאית השנייה בין 1945 ל-1964. מפלגה זו הייתה מזוהה עם הימין ובעלת אידאולוגיה ליברלית.

בשנת 1945 הסתיימה תקופת "המדינה החדשה" הדיקטטורה הפופוליסטית של הנשיא ז'טוליו ורגאס. תקופה זו הייתה תקופת פריחה לדמוקרטיה, מפלגות חדשות נוצרו ורצו לבחירות לנשיאות שהתקיימו באותה השנה. ה-UDN נוסדה על ידי מתנגדיו של ורגאס, בניגוד לשתי המפלגות העיקריות שנוצרו באותה תקופה על ידי תומכי ורגאס - המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ומפלגת העבודה הברזילאית.

בבחירות שהתקיימו ב-1945 הובסה ה-UDN, וכך גם בבחירות שנערכו בשנים 1950 ו-1955. המפלגה נותרה המפלגה השנייה בגודלה בקונגרס בין 1945 ל-1962, כאשר בבחירות בשנת 1962 הייתה למפלגה השלישית בגודלה.

הדמות הבולטת בשורות המפלגה הייתה קרלוס לאסרדה, אויבו המושבע של ז'טוליו ורגאס. המפלגה היוותה אופוזיציה קולנית ויעילה למשטרו של ורגאס בתקופת נשיאותו השנייה, בין 1951 ל-1954. ניסיון התנקשות בחייו של לאסרדה, שהוביל למותו של קצין צבא, וקושר באופן ישיר למפקד המשטרה החשאית של ורגאס, הוא שהתחיל את השתלשלות האירועים שהובילה בסופו של דבר להתאבדותו של ורגאס ב-1954.

מתנגדי המפלגה האשימו אותה כי היא שואפת להפיכה צבאית. לאחר שלושה כישלונות הצליחה המפלגה להעמיד נשיא מטעמה, ז'אניו קאדרוס שנבחר לנשיאות בשנת 1961. קאדרוס היה פוליטיקאי שנוי במחלוקת, והשתמש בשיטות דמגוגיות. על אף שלא היה חבר המפלגה, מינה את השרים בממשלתו משורות המפלגה. לאסרדה איבד את אמונו בקאדרוס, וקאדרוס עצמו התפטר, בשנת 1961. יש הסבורים כי המדובר בתרגיל פוליטי שנכשל, שמטרתו הייתה להביא למינויו מחדש של קאדרוס, ולהעניק לו סמכויות נרחבות. עם זאת, התפטרותו של קאדרוס העלתה לכס הנשיאות את איש השמאל ז'ואו גולאר. המפלגה הייתה באופוזיציה לממשלתו של גולאר, והחלה בקשירת קשר עם גורמי צבא על מנת להפילו.

גולאר הופל בהפיכה צבאית בשנת 1964, ולאסרדה, מושל מדינת גואנברה (כיום אוחדה עם מדינת ריו דה ז'ניירו) קיווה לזכות בבחירות לנשיאות שאמורות היו להיערך בשנת 1965. המשטר הצבאי ביטל בחירות אלו, ואסר על קיומן של מפלגות פוליטיות, לרבות ה-UDN. המפלגה אוחדה עם ברית החידוש הלאומי (ARENA), אחת משתי המפלגות היחידות שקיומן הותר במהלך המשטר הצבאי, שאיחדה את תומכי המשטר הצבאי.

פירנאה

משפחה (שבועון)

משפחה - השבועון לבית היהודי הוא שבועון חרדי היוצא לאור מאז דצמבר 1987.

היסטוריה.

העיתון נוסד בדצמבר 1987 (טבת תשמ"ח) על ידי אשר צוקרמן, ששימש כעורכו הראשון. תחילה יצא העיתון כירחון ונקרא "משפחה: ירחון הבית היהודי". מאוחר יותר הפך לשבועון בשם "השבוע של משפחה". צוקרמן הכניס כמשקיע את יהודה (יודק'ה) פלאי שהפך לבעל השליטה בעיתון. לאחר שהתגלו חילוקי דעות בין שניהם, נערך דין תורה ובעקבותיו התפצל העיתון לשני שבועונים מתחרים. אחד נותר עם השם המקורי "משפחה" והשני נקרא "השבוע".

לפי סקר TGI מספטמבר 2016 שיעור החשיפה של "משפחה" הוא 24.1%. לאור זאת, הוא השבועון החרדי וגיליון סוף השבוע החרדי הנפוצים ביותר בישראל, ירחון "טעימות" שיוצא אף הוא על ידי משפחה, זוכה על פי סקר זה ל-6.7% חשיפה. העיתון נמצא בבעלות אלי פלאי.

בשנים 2011 - 2013 הוציא "משפחה" חינמון שחולק באמצע השבוע, אך הוצאתו הופסקה בעקבות לחץ מצד מערכת עיתון יתד נאמן שאף הוא מוציא מהדורה חינמית באמצע שבוע.

באוקטובר 2019 עורר השבועון סערה כאשר פרסם מעין ריאיון עם ראש "המוסד", יוסי כהן, ובו התבטאויות בנושאי ביטחון ופוליטיקה.

בספטמבר 2020 פורסמו בחדשות 12 הקלטות מתוך ריאיון שנתן אביחי מנדלבליט למגזין החג של עיתון "משפחה" לעיתונאי ישראל יוסקוביץ. ובהם התבטאויות בתיקי ראש הממשלה בנימין נתניהו שעוררו סערה.

הטור הסוגר של המגזין נכתב בידי דוד דמן, פובליציסט חרדי מפורסם ומוותיקי העיתון, המפרסם מעת לעת טורי דעה גם באתר 'הארץ' וב'גלובס'.

מבנה העיתון.

השבועון מופץ בנקודות מכירה בישראל ומחוץ לה, וכן למנויים.

למגזין מצורפים בכל שבוע המוספים:

בנוסף, מצורפים אחת לתקופה:

מוספי השבועון מופיעים בפורמט מגזין על גבי נייר כרומו, למעט "חדשות משפחה" המופיע על נייר עיתון בפורמט טבלואיד. מעת לעת מוציא העיתון מוספים בנושאי דיור, נישואים, תינוקות ועוד.

במקביל לגרסה העברית של העיתון קיימת גם גרסה באנגלית.

בספטמבר 2017 העיתון החל לפרסם גרסה בספרדית.

פיקוח ותכנים.

לשבועון ועדה רוחנית בראשות הרב מנחם כהן, וחברים בה הרב אליהו גוט והרב אפרים זלמן גלינסקי. מערכת העיתון רואה כמנהיגה הרוחני את הרב אשר וייס, אליו היא פונה להכרעות מורכבות (דוגמת הביקורת על השבועון ב-2010). הוועדה מבקרת את תוכני העיתון מבחינה דתית ורעיונית. להבדיל מהעיתונים המפלגתיים, פונה השבועון לכל הזרמים החרדיים. כמו בעיתונים חרדיים אחרים, בעיתון לא מתפרסמות תמונות של בנות ונשים מעל גיל 3. לעיתים מטושטשות או מוסרות דמויות נשיות המופיעות בתמונה (לדוגמה, בתמונת חדר המצב בבית הלבן הוסרה הילרי קלינטון).

ככתב עת בלתי מפלגתי מרבה "משפחה" לבקר את העסקנים והפוליטיקאים החרדיים. סגנונו של השבועון פתוח יחסית לשאר העיתונים החרדים. בשונה מהעיתונות החרדית השמרנית, "משפחה" נותן במה למגוון דעות ובכלל זה של אישים שאינם מהמגזר החרדי, ובהם רבנים ואנשי ציבור מן המחנה הדתי לאומי.

בשנת 2014, במהלך מבצע צוק איתן, פרסם העיתון את תמונות הנופלים, לצד מילות הערכה אישיות. יו"ר העיתון, אלי פלאי, אמר כי הפרסום הוא אכן תופעה חדשה בעיתונות החרדית אך היא נותנת ביטוי לתודעת האחדות הכלל-יהודית שהופגנה באותה תקופה, מאז רצח שלושת הנערים.

המאבק נגד העיתון.

רבנים חרדים, בעיקר מהמגזר הליטאי, הביעו את התנגדותם לקו הפתוח של השבועונים החרדים, ובראשם "משפחה". בין השאר טענו כי "משפחה" מעודד השכלה, הכשרה מקצועית והשתלבות אברכים במעגל העבודה. בגיליון חג הסוכות תשע"א (2010) יצא "משפחה" במוסף מיוחד שהוקדש לנושא ההשכלה והתעסוקה בציבור החרדי. בעקבות זאת פרסם העיתון יתד נאמן מאמרים חריפים בגנות "משפחה" ופורסם קול קורא של רבנים ומחנכים האוסר את קריאת העיתון.

בגיליון חג הפסח תשע"א (2011) פורסמה כתבה נרחבת על הרב נסים קרליץ ובה ריאיון לא-רשמי עמו, צעד שניתן היה לפרשו כמתן לגיטימציה מצדו לעיתון. זמן קצר לאחר מכן פרסם יתד נאמן מכתב של הרב קרליץ שבו הוא יוצא נגד השבועונים - תוך אזכור שמו של "משפחה" - "המסלפים ומטשטשים את השקפת תורתנו הקדושה שקיבלו מרבותינו, וחלילה להכניס עיתונים מסוג זה לבית". למכתבו צורף גילוי דעת נוסף של רבנים וראשי ישיבות. בעקבות כך נפגשו ראשי השבועון עם הרב קרליץ ובפגישה הם העלו יוזמה להקמת ועדת פיקוח רוחנית על העיתון שתהיה מקובלת על הרב קרליץ. למרות זאת, כעבור זמן קצר פורסם שוב ביתד נאמן וכן ביומון המבשר מכתבו של הרב קרליץ, ועליו נוספו חתימותיהם של הרב יוסף שלום אלישיב והרב חיים קנייבסקי. עם זאת, ב"המבשר" הושמט שמו של הרב קרליץ, בשל חוסר הוודאות לגבי דעתו, וב"משפחה" נטען שהוא דרש שלא לעשות שימוש במכתבו. בתגובה פרסם יתד נאמן מכתב נוסף בכתב ידו של הרב קרליץ, האומר כי מעולם לא השתנתה דעתו על "חובת ההתרחקות מעיתון משפחה ושאר השבועונים למיניהם". לטענת גורמים המזוהים עם השבועונים, בין סיבות המאבק נגדם כלולה גם התחרות הכלכלית בין העיתונים לשבועונים.

בדצמבר 2011 החל "משפחה" בהפצת חינמון חדש, והדבר הגביר את המאבק נגדו. בריכוזים החרדיים התפרסמו פסקי הלכה של הרבנים קרליץ וקנייבסקי המתירים לסלק את העיתון מתיבות הדואר של אחרים, בנימוק כי "אין בזה גזילה אלא הצלת הרבים, ואדרבה צריך להכיר טובה למי שמוציא אותם ומשליכם, והווי כמסלק נזק מחברו", ו"הוא בכלל 'ובערת הרע מקרבך'". כמו כן פרסמו כחמישים רבני שכונות וקהילות כרוז ובו מזהירים מפני הפצת החינמון בשכונות החרדיות. כעבור זמן כמה מהרבנים ביקשו במכתב ליתד נאמן שלא לעשות שימוש בחתימתם, עד לבירור העניין אצל הרב יהודה סילמן, וכמה מהם טענו כי חתימתם זויפה.

בעקבות זאת פרסם העיתון "משפחה" מכתב מהרב שמואל אוירבך שבו הבהיר שאין הכוונה ל"משפחה" שמבוקר על ידי תלמידי חכמים כראוי: "הנני להודיע ולגלות בזה, כי מה שנתפרסם, וגם אני חתמתי בזה, נגד קריאת עיתונים שאין בהם פיקוח של תלמידי חכמים, מודיע אני בזה, כי אין בזה הכלל העיתון "משפחה", אשר יודע אני שיש בזה פיקוח של ת"ח, ולזה בוודאי שאין הכוונה במה שנתפרסם שום דבר נגד "משפחה", אשר מבוקר היטב על ידי ת"ח כראוי".

בסוף אותו חודש פורסם גילוי דעת של הרב אלישיב, אשר לראשונה יצא במכתב-יחיד כנגד "משפחה": . המכתב פורסם ב"יתד נאמן" וב"המבשר".

שני רבני שכונות שחתימתם הופיעה בגילוי דעת נגד השבועון פרסמו כי מדובר בזיוף.

בתגובה כינסו חברי המערכת וחברי הוועדה הרוחנית אספה במעונו של הרב אשר וייס, שבה הביע תמיכה בעיתון.

קולורדו (נהר)

נהר קולורדו (באנגלית: Colorado River, בספרדית: Río Colorado, פירוש מילולי: הנהר הצבוע) הוא אחד משני הנהרות הראשיים בדרום-מערב ארצות הברית וצפון מקסיקו (הנהר השני הוא ריו גראנדה). אורכו 2,334 קילומטרים ואגן ניקוזו צחיח ברובו ומקיף חלקים משבע ממדינות ארצות הברית ושתיים ממדינות מקסיקו. מוצא הנהר במרכז הרי הרוקי בארצות הברית, והוא זורם בכיוון כללי לדרום-מערב לרוחב רמת קולורדו ודרך הגרנד קניון אל אגם מיד בגבול שבין אריזונה לנבדה, שם הוא פונה דרומה לעבר הגבול עם מקסיקו. במקסיקו הוא זורם כ-160 ק"מ, יוצר את הדלתה של הקולורדו, ונשפך לאוקיינוס השקט בקצה הצפוני של מפרץ קליפורניה בין המדינות באחה קליפורניה וסונורה.

הנהר מפורסם בקניונים המרשימים ובאשדות המים הלבנים שהוא יוצר, והוא מקור מים חיוני לחקלאות וליישובים באזורים המדבריים שבהם הוא עובר באמריקה הצפונית. זרימת המים בנהר וביובליו נשלטת על ידי מערכת גדולה של סכרים, מאגרי מים ומובילי מים, המטים כ-90% ממימיו בארצות הברית על מנת לספק מים להשקיה ולשתייה לכ-30 מיליון אנשים שבאגן הניקוז שלו ומחוצה לו. הספיקה הגבוהה יחסית של מי הנהר והשיפוע התלול של מורד הנהר, מנוצלים ליצירת אנרגיה הידרואלקטרית, והסכרים העיקריים על הנהר מווסתים את דרישות השיא של צריכת החשמל במרבית שטחי דרום-מערב ארצות הברית. צריכת מים הולכת וגוברת גרמה לייבוש 150 הקילומטרים האחרונים של הנהר עד כדי כך שמאז שנות ה-60 של המאה ה-20 לא מגיעים מי הנהר לים באופן קבוע.

ילידים אמריקאיים התיישבו באגן הנהר קולורדו לפני 8,000 שנים לפחות. תחילה כציידים-לקטים, ולאחר מכן, בין לפני 2,000 שנים ל-1,000, התקיימו על גדות הנהר ויובליו תרבויות חקלאיות נרחבות, שהיו, ככל הנראה, מתרבויות הילידים המתקדמות ביותר באמריקה הצפונית. משערים שחברות אלו התמוטטו בשל שילוב של סיבות, בהן בצורת חמורה ושיטות עיבוד אדמה לקויות. מרבית הילידים השוכנים כיום באגן הם צאצאים של קבוצות אחרות שהתיישבו באזור מאוחר יותר, לפני 1,000 שנים. אירופים נכנסו לראשונה לאגן קולורדו במאה ה-16, כאשר חוקרי ארצות ספרדים החלו למפות את האזור ולתבוע עליו חזקה. האזור הפך לחלק ממקסיקו כשזו קיבלה עצמאות ב-1821. המפגשים הראשונים בין האירופים לילידים היו מוגבלים תחילה לסחר בפרוות במקורות הנהר ומפגשי סחר גומלין לאורך חלקו התחתון של הנהר.

אגן הנהר קולורדו הפך חלק מארצות הברית ב-1846 במהלך מלחמת ארצות הברית–מקסיקו, אך רוב מסלולו של הנהר היה עדיין בלתי מוכר ונושא למיתוס ולספקולציות. משלחות אחדות שרטטו מפות של הקולורדו באמצע המאה ה-19. אחת מהן, בהנהגתו של ג'ון וסלי פאוול, הייתה הראשונה ששטה באשדות של הגרנד קניון ב-1869. מגלי ארצות אמריקניים אספו מידע רב-ערך ששימש אחר כך לפיתוח הנהר לשיט ולאספקת מים. התיישבות רחבת היקף באגן התחתון החלה במחצית השנייה של המאה ה-19, כשספינות קיטור שימשו אמצעי תחבורה בין מפרץ קליפורניה למזחים לאורך הנהר קולורדו, שמהם יצאו דרכים ששירתו שיירות עגלות ללב טריטוריית ניו מקסיקו. מספר קטן יותר של מתיישבים התיישבו באגן העליון, שבו התגלו בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19 מרבצי זהב.

מפעלי הנדסה גדולים באגן הנהר החלו לפעול בתחילת המאה ה-20, כאשר נקבעו קווים מנחים רבים בסדרה של הסכמים פנים-אמריקניים ובינלאומיים, הידועים בכינוי "חוק הנהר" ("Law of the River"). הממשל הפדרלי של ארצות הברית היה הכוח המניע העיקרי מאחורי בניית מיזמי הנדסה הידראוליים באגן הנהר, אך היו מעורבות בהם גם סוכנויות מים רבות של המדינות או של הרשויות המקומיות. מרבית הסכרים באגן הנהר נבנו בין 1910 ל-1970, כשהסכר העיקרי, סכר הובר, הושלם ב-1935. הקולורדו הוא אחד הנהרות המבוקרים והמוסדרים ביותר על ידי חוקים בעולם, כשכל טיפה ממימיו מוקצית למטרה מסוימת.

התנועה לאיכות הסביבה בדרום-מערב ארצות הברית מתנגדת להקמת הסכרים והטיית המים של מערכת הנהר קולורדו בשל ההשפעות המזיקות על האקולוגיה ועל יופיו הטבעי של הנהר ויובליו. במהלך בניית סכר קניון גלן התחייבו ארגוני איכות הסביבה לחסום כל פיתוח נוסף של הנהר, והצעות לסכרים נוספים ומובילי מים נדחו בשל התנגדות של אזרחים. כיוון שהדרישה למי נהר הקולורדו ממשיכה לגבור, קיימת גם מחלוקת נמשכת על רמת הפיתוח האנושי והבקרה על הנהר.

מסלול.

מקורותיו של נהר הקולורדו במעבר לה פודר בדרום הרי הרוקי במדינת קולורדו, בגובה 3,104 מטרים מעל פני הים. לאחר קטע קצר שכיוונו דרומה, פונה הנהר מערבה דרומית לאגם גרנד, האגם הטבעי הגדול ביותר במדינת קולורדו. לאורך כ-400 קילומטרים חצב הקולורדו את דרכו דרך המדרון המערבי ההררי של מדינת קולורדו, אזור מיושב בדלילות הנמצא מערבית לקו פרשת המים של אמריקה. ככל שהוא זורם לדרום-מערב גדלה כמות המים הזורמת בנהר כתוצאה מתוספת מים המתקבלת מיובלים לאורך הדרך, בכללם הנהרות בלו, איגל ורורינג פורק. לאחר מעבר דרך קניון די בק (De Beque Canyon) בן 24 הקילומטרים, יוצא הנהר מהרי הרוקי לתוך העמק הגדול (Grand Valley) של קולורדו, אזור גדול המשמש לחקלאות ולגידול בקר, שם הוא פוגש באחד מיובליו הגדולים ביותר – הנהר גניסון, בעיר גראנד ג'נקשן. החלק העליון של הנהר ברוב מסלולו הוא נהר מים לבנים שזרימתו מהירה, רוחבו נע בין 60 ל-150 מטרים ועומקו בין 2 ל-9 מטרים, למעט כמה קטעים יוצאי דופן, כמו קטע הנהר המכונה בלקרוקס (Blackrocks, מילולית "סלעים שחורים") שבו עומק הנהר כמעט 30 מטרים. באזורים מועטים דוגמת עמק קאוניץ' בסמוך למקורותיו ובעמק הגדול, יש לנהר מאפיינים של זרם פְּזָרוֹת.

מנקודה זו הנהר מקשית כלפי צפון-מערב וחוצב את דרכו ברמת קולורדו הקרויה על שם הנהר, אזור נרחב של מדבר גבוה שמרכזו בארבע הפינות של דרום-מערב ארצות הברית. באזור זה האקלים הופך צחיח בצורה משמעותית מזה של הרי הרוקי, והנהר מתחפר בקניונים ההולכים ונעשים עמוקים יותר, החל בקניון האודם (Ruby Canyon) ואחריו קניון וסטווטר (Westwater Canyon), ואז הוא פונה שוב לדרום-מערב כשהוא נכנס ליוטה. בהמשך מורד הזרם מקבל נהר הקולורדו את מי הנהר דולורס ומסמן בכך את הגבול הדרומי של הפארק הלאומי ארצ'ס, לפני שהוא עובר מצפון לעיירה מואב ויוצא מעמק מואב דרך "השער" ("The Portal"), זוג צוקי אבן חול בגובה 300 מטרים.

ביוטה זורם הקולורדו בעיקר דרך אזור המכונה "סלע חלקלק" (slickrock), המתאפיין בקניונים צרים ו"קמטים" ייחודיים שנוצרו על ידי הטיה של שכבות סלעי משקע לאורך העתקים. זהו אחד האזורים הבלתי-נגישים ביותר בארצות הברית. מעבר לשפך הנהר גרין, היובל הגדול ביותר של הקולורדו, בפארק הלאומי קניונלנדס נכנס הקולורדו לקניון קטרקט, הקרוי על שם האשדות המסוכנים שלו, ואז לקניון גלן, הידוע בשל הקשתות הטבעיות והתצורות שנוצרו באבן חול נאוואחו עקב סחיפה. בנקודה זו נשפך לקולורדו הנהר סן חואן מהמזרח, כשהוא נושא סחף מהמדרון הדרומי של הרי סן חואן במדינת קולורדו. הקולורדו נכנס אז לצפון אריזונה, שבה, מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, הציף סכר קניון גלן, הסמוך לעיירה פייג', את קטע קניון גלן של הנהר ויצר את אגם פאוול לצורך אספקת מים ולייצור חשמל.

באריזונה עובר הנהר את ליז פרי, נקודת חציה חשובה עבור חוקרי הארצות והמתיישבים הראשונים, ומאז תחילת המאה ה-20, הנקודה העיקרית שבה נמדדת ספיקת מימיו לצורך הקצאתם לשבע מדינות בארצות הברית ולשתי מדינות במקסיקו השוכנות באגן הנהר. במורד הנהר הוא נכנס לקניון מרבל, ההתחלה של גרנד קניון, ועובר מתחת לגשרי נאוואחו בנתיב דרומי. מעבר למפגש עם נהר קולורדו הקטן, פונה הנהר מערבה לתוך קניון הגרניט (Granite Gorge), החלק הדרמטי ביותר של הגרנד קניון, שבו חצב הנהר את דרכו ברמת קולורדו בקניון שעומקו 1,600 מטרים, תוך חשיפת חלק מהסלעים העתיקים ביותר, המתוארכים ל-2 מיליארד שנים לפני זמננו. קטע הנהר בן 446 הקילומטרים הזורם דרך הגרנד קניון מוקף ברובו על ידי הפארק הלאומי גרנד קניון והוא ידוע בשל אשדות מסוכנים, המופרדים על ידי בריכות המגיעות לעיתים לעומק של 34 מטרים.

בקצה התחתון של הגרנד קניון מתרחב הקולורדו לתוך אגם מיד, מאגר המים הגדול ביותר בארצות הברית, שנוצר על ידי סכר הובר בגבול בין אריזונה לנבדה. הסכר שוכן דרומית-מזרחית לעיר לאס וגאס ומשמש מרכיב חשוב בניהול נהר הקולורדו, בוויסות שיטפונות ובאגירת מים עבור הערים והחוות החקלאיות באגן התחתון של הנהר. מעבר לסכר עובר הנהר מתחת לגשר מייק או'קלאהן ופט טילמן שבגובה 270 מטרים מעל פני המים הוא גשר הקשת הגבוה ביותר בחצי הכדור המערבי העשוי מבטון, אז פונה הנהר בחדות דרומה לעבר מקסיקו, כשהוא מהווה את הגבול בין אריזונה לנבדה ובין אריזונה לקליפורניה.

הקטע שלאחר סכר הובר הוא קניון עמוק המכונה הקניון השחור של הקולורדו בשל צבע הסלעים הגעשיים שבקירותיו. קטע זה הוא הקטע האחרון ברמת קולורדו ואחריו יוצא הנהר מהרמה לתוך עמק נהר הקולורדו התחתון (בראשי תיבות LCRV), אזור מדברי התלוי בחקלאות שלחין ותיירות המשמש משכן לכמה שמורות אינדיאנים. הנהר מתרחב בקטע זה לנתיב מים רחב, עמוק יחסית, שרוחבו בממוצע בין 150 ל-300 מטרים ומגיע עד 400 מטרים, כשעומקו נע בין 2 מטרים ל-20 מטרים. לפני העמקת הערוץ של הנהר במאה ה-20, היה חלק זה של הנהר נתון לשינויי מסלול תדירים שנגרמו בשל שינויים עונתיים בעוצמת הזרם. הבוטנאי האמריקני ג'וזף אייווס, שסקר חלק זה של הנהר ב-1861, כתב כי "התזוזה של הערוץ, הגדות, האיים, השרטונים, היא כל כך רציפה ומהירה, שתיאור מפורט שנגזר מחוויות של מסע אחד, יימצא שגוי, לא רק בשנה אחר כך, אלא ייתכן במהלך שבוע, או אפילו יום".

ה-LCRV הוא אחד מהאזורים המאוכלסים בצפיפות ביותר לאורך הנהר, ויש בו כמה ערים, בהן בולהד סיטי ולייק האווסו סיטי באריזונה ונידלס בקליפורניה. לאורך קטע זה יש מקומות רבים השואבים מים מהנהר, שנועדו לצריכה מקומית ועבור אזורים רחוקים כולל עמק הנהר סולט שבו שוכנת פיניקס, בירת אריזונה, ולערים שבדרום קליפורניה. המקום האחרון שבו שואבים מים מן הנהר בתחומי ארצות הברית הוא סכר אימפריאל, שבו מטים כ-90% מהמים שנותרו בנהר באמצעות מוביל המים הקרוי התעלה הכול-אמריקנית על מנת להשקות את עמק אימפריאל, האזור החקלאי הפורה ביותר לגידולי חורף בארצות הברית.

מעבר לסכר אימפריאל רק חלק קטן ממימי נהר הקולורדו ממשיכים מעבר ליומה שבאריזונה, והשפך של הנהר חילה שהזרם שלו בלתי סדיר והוא נושא נגר עילי ממערב ניו מקסיקו ומרבית אריזונה. מנקודה זו מתווה הנהר כ-40 קילומטרים מגבול מקסיקו-ארצות הברית. כל יתרת המים הזורמים עדיין בנהר מוטה בסכר מורלוס על מנת להשקות את עמק מקסיקלי, שהוא מן האדמות החקלאיות הפוריות ביותר במקסיקו. מעבר לעיר סן לואיס ריו קולורדו עובר הנהר למקסיקו, כשהוא מתווה את קו הגבול בין המדינות באחה קליפורניה וסונורה. במרבית השנים קטע זה של הקולורדו עד השפך במפרץ קליפורניה יבש לחלוטין או שזורם בו זרזיף מעודפים של השקיה. נהר הארדי, נהר באורך 26 קילומטרים שבו זורמים עודפים ממי ההשקיה של עמק מקסיקלי, מספק את מרבית המים לדלתה של הנהר קולורדו, מישור סחיפה נרחב המשתרע על שטח בן 7,800 קילומטרים רבועים בצפון מערב מקסיקו. שפך נהר גדול נוצר בנקודה זו לפני שהקולורדו נשפך למפרץ קליפורניה, 120 קילומטרים דרומית ליומה. לפני שהפיתוח במאה ה-20 רוקן את מימי הקולורדו התחתון הייתה בשפך ובדלתה תופעה של נחשול גאות גדול, אשר תועד לראשונה על ידי המיסיונר הישועי הקרואטי פרדיננד קונשצ'אק ב-18 ביולי 1746. במהלך תנאי הגאות באביב, נוצר בשפך נחשול הגאות, המכונה על ידי המקומיים "אל בורו" ("El Burro") באזור האי מונטגיו בבאחה קליפורניה המטפס במעלה הזרם.

יובלים עיקריים.

לקולורדו נשפכים 25 יובלים משמעותיים. הגדול בהם הוא הנהר גרין, הן באורך והן בספיקה. הנהר גרין מנקז את רכס וינד ריוור של מרכז-מערב ויומינג, את הרי יואינטה ביוטה ואת הרי הרוקי של צפון-מערב קולורדו. הנהר חילה הוא השני באורכו ואגן הניקוז שלו גדול מזה של הנהר גרין, אבל ספיקתו נמוכה בהרבה בשל האקלים הצחיח יותר של אגן הניקוז ושאיבת המים ממנו בכמויות גדולות להשקיה ולמי שתייה. הן הנהר גניסון והן הנהר סן חואן, שמרבית מימיהם מגיעים מהפשרת השלגים בהרי הרוקי, תורמים לנהר יותר מים משתורם הנהר חילה.

ספיקה.

במצבו הטבעי זורמים בנהר קולורדו כ-20.1 קילומטרים מעוקבים של מים מדי שנה למפרץ מקסיקו, כמות מים השקולה לספיקה ממוצעת של 640 מטרים מעוקבים בשנייה. משטר הזרימה של הנהר היה בעבר בלתי-יציב, ולמעשה "לפני בניית הסכרים ומאגרי המים הפדרליים היה הקולורדו נהר של קיצוניות שלא היה דומה לו בשום נהר בארצות הברית". בעבר הגיעה הספיקה לשיא של 2,800 מטרים מעוקבים בשנייה בקיץ, ולשפל של פחות מ-71 מטרים מעוקבים בשנייה בחורף. בטופוק (Topock), כ-480 קילומטרים משפך הנהר, נמדדה ב-1884 הספיקה המקסימלית של 10,900 מטרים מעוקבים בשנייה, והספיקה המינימלית נמדדה ב-1935 והייתה 11.9 מטרים מעוקבים בשנייה. בניגוד לכך, קצבי הספיקה המווסתת בקולורדו התחתון מעבר לסכר הובר כמעט אף פעם אינם עולים על 990 מטרים מעוקבים בשנייה או יורדים מתחת ל-110 מטרים מעוקבים בשנייה. סך כל הזרימה השנתית נע משיא של 27.4 קילומטרים מעוקבים ב-1984 לשפל של 4.7 קילומטרים מעוקבים ב-2002, אם כי במרבית השנים רק חלק קטן מזרם זה, אם בכלל, הגיע למפרץ.

בין 85% ל-90% של מי הקולורדו מקורם בהפשרת שלגים, בעיקר מהרי הרוקי של קולורדו וויומינג. שלושת היובלים העליונים העיקריים של הקולורדו: גניסון, גרין וסן חואן, מספקים לבדם 11 קילומטרים מעוקבים של מים מדי שנה לערוץ המרכזי, מרביתם מהפשרת שלגים. יתרת המים, 10% עד 15%, מגיעה ממגוון מקורות, בעיקר מי תהום וגשמי סערות מונסון בקיץ. גורם אחרון זה מייצר לעיתים קרובות שיטפונות מקומיים כבדים ביובלים בחלקו התחתון של הנהר, אבל בדרך כלל לא תורם כמויות משמעותיות של נגר עילי. רוב הזרימה השנתית באגן מתרחשת עם התמוססות השלג בהרי הרוקי, המתחילה באפריל ומגיעה לשיאה במאי וביוני, בטרם היא נפסקת בשלהי יולי או תחילת אוגוסט.

הזרימה בשפך הנהר הלכה והצטמצמה מתחילת המאה ה-20, ובמרבית השנים מאז 1960 חלקו התחתון של נהר הקולורדו הוא ערוץ יבש. השקיה, הטיית מים לשימוש תעשייה ומי שתייה, התאדות ממאגרים ושינוי האקלים תרמו כולם להקטנה משמעותית זו בזרימה, תהליך המאיים על אספקת המים בעתיד. לדוגמה, הנהר חילה, שפעם היה אחד היובלים הגדולים ביותר של הקולורדו, לא תורם יותר מזרזיף במרבית השנים בשל השימוש במימיו על ידי הערים והחוות של מרכז אריזונה. הספיקה הממוצעת של הקולורדו בנקודה הצפונית ביותר של הגבול בין ארצות הברית למקסיקו היא 58 מטרים מעוקבים בשנייה או 1.84 קילומטרים מעוקבים בשנה, פחות מעשירית מהספיקה הטבעית של הנהר, בשל השימוש במים במעלה הנהר. מעבר לנקודה זו כל יתרת המים מוסטת על מנת להשקות את עמק מקסיקלי. מעבר לסכר מורלוס ועד הים יש ערוץ נחל יבש שמדי פעם זורמים בו עודפים של מי השקיה. עם זאת, בכמה הזדמנויות, בעיקר בשנות ה-80 של המאה ה-20, אירע שהקולורדו הגיע שוב לים במהלך כמה שנים רצופות שבהן ירדו כמויות חריגות של שלג ומשקעים. ב-1984 הצטברו עודפי מים רבים והביאו לכך ש-20.4 קילומטרים מעוקבים (שווה ערך לספיקה של 647 מטרים מעוקבים בשנייה במשך שנה) נשפכו לים.

הסקר הגאולוגי של ארצות הברית מפעיל או הפעיל 46 תחנות מדידת ספיקה, על מנת למדוד את הספיקה של נהר הקולורדו, החל מהמקורות סמוך לגרנד לייק (Grand Lake) ועד הגבול בין ארצות הברית למקסיקו. הטבלאות משמאל מציגות את המידע שנאסף בשמונה מתחנות אלו. ספיקת הנהר כפי שנמדדה בליז פרי באריזונה, בערך בנקודת האמצע של הנהר, 26 קילומטרים במורד הזרם מסכר קניון גלן, משמשת לקביעת הקצאת המים באגן נהר הקולורדו. הספיקה הממוצעת שנמדדה בו הייתה בערך 420 מטרים מעוקבים בשנייה או 13.22 קילומטרים מעוקבים בשנה, בין 1921 ל-2010. נתונים אלו הושפעו מאוד מהטיות של המים והתאדות של מים מהמאגרים במעלה הנהר, בייחוד לאחר השלמת מיזם אגירת מי נהר הקולורדו בשנות ה-70 של המאה ה-20. קודם להשלמת סכר קניון גלן ב-1964 הייתה הספיקה הממוצעת שנמדדה בין 1912 ל-1962, 505 מטרים מעוקבים בשנייה שהם 15.95 קילומטרים מעוקבים בשנה.

אגן הניקוז.

אגן הניקוז של נהר הקולורדו משתרע על שטח של 640,000 קילומטרים רבועים של דרום-מערב אמריקה הצפונית, השביעי בגודלו ביבשת. כ-618,000 קילומטרים רבועים או 97% מכלל שטח אגן הניקוז שוכנים בארצות הברית. הנהר ויובליו מנקזים את מרבית מערבן של המדינות קולורדו וניו מקסיקו, דרום-מערב ויומינג, מזרח ודרום יוטה, דרום מזרח נבדה וקליפורניה, וכמעט את כל אריזונה. האזורים המנוקזים במקסיקו, בתוך באחה קליפורניה וסונורה, קטנים מאוד ואינם תורמים נגר בר מדידה. מרבית האגן צחיח, והוא בתחומי המדבריות סונורה ומוהאבי והמרחבים של רמת קולורדו, אם כי שטחי יערות משמעותיים שוכנים בהרי הרוקי, ברמות קאיבאב, אקווריוס ומרקאגנט בדרום יוטה ובצפון אריזונה, בשולי מגיון במרכז אריזונה, בכמה רכסי הרים קטנים ובאיי שמיים. האגן משתרע מגובה פני הים במפרץ קליפורניה ועד גובה של 4,365 מטרים בפסגת אנקומפגרה בקולורדו, כשממוצע הגובה לכל אורך הנהר הוא 1,700 מטרים.

האקלים בשטח אגן הניקוז מגוון; הטמפרטורה החודשית הממוצעת הגבוהה היא 25.3°C באגן העליון ו-33.4°C באגן התחתון, והטמפרטורה החודשית הממוצעת הנמוכה היא 3.6°C- ו-8.9°C בהתאמה. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 164 מילימטרים ונעה בין יותר מ-1,000 מילימטרים בחלק מהאזורים בהרי הרוקי ל-15 מילימטרים בלבד בחלק המקסיקני של הנהר. האגן העליון מקבל את המשקעים בצורת שלג וגשם בחורף ובתחילת האביב, בעוד שהמשקעים באגן התחתון יורדים בעיקר כגשמים חזקים אך נדירים במהלך סופות הרעמים הקיציות שמקורן במונסון של אמריקה הצפונית.

נכון ל-2010 התגוררו 12.7 מיליון איש באגן הנהר קולורדו. האזורים המטרופוליטניים הגדולים ביותר באגן הניקוז הם פיניקס באריזונה ולאס וגאס בנבדה. צפיפות האוכלוסייה גבוהה גם לאורך החלק התחתון של נהר הקולורדו מסכר דייוויס דרומה, כשהערים העיקריות הן בולהד סיטי, לייק האווסו סיטי ויומה. מרכזי אוכלוסייה משמעותיים אחרים באגן כוללים את טוסון באריזונה, סנט ג'ורג' ביוטה וגראנד ג'נקשן בקולורדו. אוכלוסיית המדינות באגן הנהר קולורדו צומחת בקצב שהוא בין הגבוהים בארצות הברית. האוכלוסייה של נבדה לבדה צמחה ב-66% בין השנים 1990 ל-2000 ובמקביל גדלה אוכלוסיית אריזונה ב-40%.

אגן הניקוז של נהר הקולורדו גובל באגני ניקוז עיקריים רבים של אמריקה הצפונית. קו פרשת המים של אמריקה מהווה חלק גדול מן הגבול המזרחי של אגן הניקוז, כשהוא מפריד בינו לבין אגני הניקוז של הנהרות ילוסטון ופלאט – שניהם יובלים של הנהר מיזורי – בצפון מזרח, וממקורותיו של הנהר ארקנסו במזרח. הן המיזורי והן הארקנסו הם חלק ממערכת הנהר מיסיסיפי. דרומה משם גובל אגן הקולורדו באגן הניקוז של הריו גראנדה, שכמו המיסיסיפי זורם למפרץ מקסיקו, כמו גם סדרה של אגני ניקוז סגורים בדרום-מערב ניו מקסיקו ובקצה הקיצוני של דרום מזרח אריזונה.

בקטע קצר גובל אגן הניקוז של הקולורדו באגן הניקוז של הנהר סנייק, יובל של הנהר קולומביה, ברכס וינד ריוור של מערב ויומינג. דרומית מערבית משם, קו פרשת המים הצפוני של אגן הקולורדו עוקף את הקצה של האגן הגדול, כשהוא גובל באגני הניקוז הסגורים של ימת המלח הגדולה והנהר סווייר במרכז יוטה, ואגנים סגורים נוספים בדרום יוטה ונבדה. מערבה בקליפורניה גובל אגן הניקוז של הנהר קולורדו באגני ניקוז סגורים במדבר מוהאבי, שהגדול בהם הוא אגן הניקוז של ימת סלטון צפונית לדלתה של הנהר קולורדו. בדרום, גובלים אגני הניקוז של הנהרות סונויטה (Sonoyta), קונספסיון (Concepción) ויאקי, שכולם נשפכים למפרץ קליפורניה, באגן הניקוז של הקולורדו.

גאולוגיה.

עד תור הקרטיקון, לפני כ-100 מיליון שנים, היה רוב החלק המערבי של אמריקה הצפונית שקוע תחת מי האוקיינוס השקט. כוחות טקטוניים מהתנגשות לוח פרלון בלוח הצפון-אמריקאי הרימו את הרי הרוקי בתקופה שלפני 75 ל-50 מיליון שנים באירוע יוצר ההרים הידוע כאורוגנזה הלרמידית. הקולורדו נוצר לראשונה כפלג הזורם מערבה והמנקז את החלק הדרום-מערבי של הרכס. התרוממות זו הסיטה גם את הנהר גרין ממסלולו המקורי שבו זרם אל נהר המיסיסיפי, מערבה לעבר הקולורדו. לפני 30 עד 20 מיליון שנים הובילה פעילות געשית הקשורה לאורוגנזה להתפרצות האיגנימבריט של אמצע השלישון, שיצרה תצורות קטנות יותר דוגמת הרי צ'יריקאווה באריזונה והשקיעה כמויות מסיביות של אפר ושברים געשיים באזור האגן. רמת קולורדו החלה להתרומם במהלך האאוקן, בין לפני 55 ל-34 מיליון שנים, אבל הגיעה לגובהה הנוכחי רק לפני כ-5 מיליון שנים, בערך באותו הזמן שבו קבע נהר הקולורדו את מסלולו הנוכחי למפרץ קליפורניה.

לוח הזמנים של היווצרות המסלול הנוכחי של הקולורדו והגרנד קניון ורצף האירועים אינם ודאיים. לפני שמפרץ קליפורניה נוצר בין לפני 12 ל-5 מיליון שנים בתהליכי שבירה לאורך הגבול בין הלוח הצפון אמריקאי ללוח הפסיפי, זרם הקולורדו מערבה לשפך באוקיינוס השקט, קרוב לוודאי למפרץ מונטריי במרכז חופה של קליפורניה, תוך יצירת הקניון התת-ימי של מונטריי. התרוממות הרי סיירה נבדה החלה לפני 4.5 מיליון שנים, וגרמה להסטה של מסלול הקולורדו כלפי מפרץ קליפורניה. ככל שהתקדמה התרוממות רמת קולורדו בין לפני 5 ל-2.5 מיליון שנים, שמר הנהר על מסלולו המקורי (נחל קודמני), התחתר לעומק וחצב את הגרנד קניון. לשמירה על המסלול הקודמני היה תפקיד חשוב בעיצוב תוואי נוף יוצאי דופן באגן הניקוז, כדוגמת חציית עמק פרדוקס בקולורדו על ידי הנהר דולורס, והמעבר שחצב הנהר גרין בהרי יואינטה ביוטה.

משקעים שנישאו מהרמה כסחף בנהר הקולורדו יצרו דלתה נרחבת הבנויה מיותר מ-42,000 קילומטרים מעוקבים של חומר שסכר את החלק הצפוני של המפרץ לפני כמיליון שנים. המים שנותרו צפונית לסכר שנותק ממי המפרץ, התאדו בסופו של דבר ויצרו את שקע סלטון, שעומקו הגיע עד 79 מטרים מתחת לפני הים. מאז שינה הנהר את מסלולו לתוך שקע סלטון לפחות שלוש פעמים ויצר בו את ימת קאווייה, שבגודלה המקסימלי הציפה את העמק עד העיר אינדיו של ימינו. הימה התאדתה לחלוטין 50 שנים לאחר שהנהר שב ושינה את מסלולו לעבר המפרץ. ניתן להתייחס לימת סלטון של ימינו כאל מקבילה מודרנית של ימת קאווייה, אם כי בקנה מידה קטן בהרבה.

בין לפני 1.8 מיליון שנים ללפני 10,000 שנים, זרמו קילוחי בזלת מסיביים מהשדה הגעשי יואינקארט בצפון אריזונה וסכרו את נהר הקולורדו בתוככי הגרנד קניון. נוצרו לפחות 13 סכרי לבה, שהגדול בהם היה בגובה 690 מטרים ומאחוריו נוצר אגם באורך של כ-800 קילומטרים שהגיע עד לקרבת העיירה מואב ביוטה של ימינו. היעדר מרבצי משקעים שמצטברים בדרך כלל באגמים סגורים, לאורך קטע זה של נהר הקולורדו, מעיד שמרבית הסכרים לא שרדו יותר מכמה עשרות שנים לפני שהתמוטטו ונשטפו. התמוטטות סכרי הלבה שנגרמה על ידי סחיפה, דליפות וקוויטציה גרמו לשיטפונות קטסטרופליים, שככל הנראה היו בין הגדולים ביותר שהתרחשו בארצות הברית, שווי ערך לשיטפונות מיזולה שהתרחשו בצפון-מערב ארצות הברית של ימינו בפליסטוקן. מיפוי של המשקעים מהשיטפונות מעיד כי נחשולים בגובה של עד 210 מטרים עברו בגרנד קניון. והגיעו לשיאי ספיקה של 480,000 מטרים מעוקבים בשנייה.

היסטוריה.

עמים ילידים.

התושבים הראשונים באגן הנהר קולורדו היו קרוב לוודאי פלאו-אינדיאנים מתרבויות קלוביס ופולסם, שהגיעו לרמת קולורדו לראשונה לפני 12,000 שנים. פעילות אנושית מועטה מאוד התרחשה באגן הניקוז עד לעלייתה של תרבות המדבר הארכאית (Desert Archaic Culture), שהייתה תרבותה של מרבית האוכלוסייה האנושית באזור מלפני 8,000 שנים ועד לפני 2,000 שנים. תושבים פרהיסטוריים אלו חיו חיי נוודות, כשהם מלקטים צמחים וצדים חיות קטנות (כמה מהתושבים הקדומים צדו גם יונקים גדולים שנכחדו מאמריקה הצפונית לאחר תום תקופת הפליסטוקן). קבוצה קדומה נוספת ראויה לציון הייתה תרבות פרימונט, שבניה שכנו ברמת קולורדו מלפני 1,600 שנים עד לפני 650 שנים. בני תרבות פרימונט היו קרוב לוודאי התושבים הראשונים באגן הנהר קולורדו שבייתו יבולים, בנו מגורים מאבן ואף השאירו מאחוריהם כמות גדולה של ציורי סלע ופטרוגליפים, שרבים מתוכם שרדו עד ימינו.

החל במאות הראשונות לספירה החלו התושבים באגן נהר הקולורדו להקים חברות גדולות המבוססות על חקלאות, חלקן שרדו כמה מאות שנים וצמחו לציוויליזציות מאורגנות היטב שכללו עשרות אלפי תושבים. בני הפואבלו מאזור ארבע הפינות, צאצאים של תרבות המדבר הארכאית, פיתחו מערכת חלוקת מים מורכבת שנועדה לספק מים להשקיה ולשתייה בקניון צ'אקו בצפון מערב ניו מקסיקו.

בני הפואבלו שלטו על אגן הניקוז של הנהר סן חואן, ומרכז תרבותם שכן בקניון צ'אקו. הם בנו בקניון ובאדמות הסמוכות יותר מ-150 פואבלו רבי קומות או "בתים גדולים", הגדול שבהם, פואבלו בוניטו, מורכב מיותר מ-600 חדרים. תרבות הוהוקם התקיימה לאורך מרכז נהר חילה החל מהמאה הראשונה לספירה, ובין 600 ל-700 לספירה החלו בני תרבות זו ליישם השקיה בקנה מידה גדול, ועשו זאת יותר מכל קבוצה ילידית אחרת באגן הנהר קולורדו. מערכת רחבה של תעלות השקיה שההערכות השונות על אורכן הכללי נעות מ-290 ל-480 קילומטרים, המסוגלות להשקות בין 100 ל-1,000 קמ"ר, נבנתה על הנהרות חילה וסולט. שתי התרבויות תמכו בקיומן של אוכלוסיות גדולות בשיאן, בני הפואבלו של קניון צ'אקו מנו בין 6,000 ל-15,000 תושבים וההערכות לגבי הוהוקם נעות בין 30,000 ל-200,000.

תושבים קבועים אלו ניצלו את סביבתם היטב, כשהם כורתים עצים ומלקטים משאבים אחרים בקנה מידה גדול. ייתכן שבניית תעלות ההשקיה הובילה לשינוי משמעותי בגאומורפולוגיה של נתיבי מים רבים באגן הנהר קולורדו. קודם לפעילות האנושית היו נהרות כדוגמת חילה, סולט וצ'אקו נהרות איתן רדודים שגדותיהם נמוכות ומכוסות צמחייה וסביבם מישורי הצפה נרחבים. במהלך השנים גרמו שיטפונות בזק להתחתרות לעומק משמעותית של תעלות ההשקיה ולאחר שאלו נעשו עמוקות בשיעור שהפך אותן לנחלי אכזב, נוצרה בעיה בהולכת המים שפגעה בחקלאות. התושבים השתמשו במגוון שיטות להתמודד עם המצב, בין היתר נבנו סכרים גדולים, אבל כאשר פגעה באזור במאה ה-14 בצורת נרחבת, התמוטטו התרבויות העתיקות של אגן הנהר קולורדו. חלק מבני הפואבלו היגרו לעמק הריו גראנדה של מרכז ניו מקסיקו ודרום-מרכז קולורדו, והיו לאבות הקדמונים של ההופי, הזוני, הלגונה והאקומה במערב ניו מקסיקו. רבים מהשבטים ששכנו באגן הנהר קולורדו בזמן המפגש הראשוני עם האירופים היו צאצאים של בני הפואבלו וההוהוקם ששרדו, בעוד שלשבטים אחרים הייתה היסטוריה ארוכה של חיים באזור או שהיגרו ממקומות סמוכים.

הנאוואחו היו עם אתבסקי שהיגר מהצפון לאגן הנהר קולורדו סביב שנת 1025. תוך זמן קצר הם ביססו עצמם כשבט האינדיאני הדומיננטי באגן הנהר קולורדו, והטריטוריה שלהם השתרעה על חלקים מאריזונה, ניו מקסיקו, יוטה וקולורדו של ימינו בשטחים המקוריים של בני הפואבלו. למעשה, הנאוואחו למדו כישורי חקלאות מבני הפואבלו לפני שתרבותם התמוטטה במאה ה-14. מגוון שבטים נוספים חיו לאורך נהר הקולורדו; המוהאבי חיו לאורך הקולורדו התחתון שמעבר לקניון השחור מאז שנת 1200. הם היו דייגים ושטו על הנהר ברפסודות עשויות קנים על מנת לדוג את טרוטת חילה ואת "Ptychocheilus lucius" (באנגלית Colorado pikeminnow), וחקלאים שהסתמכו על השיטפונות השנתיים של הנהר במקום על השקיה על מנת להשקות את יבוליהם. בני היוט התיישבו בצפון אגן הנהר קולורדו, בעיקר באזור מדינת קולורדו של ימינו, ויומינג ויוטה, למשך לפחות 2,000 שנים, אבל לא התבססו היטב באזור ארבע הפינות עד תחילת המאה ה-16. האפאצ'י, המריקופה, הפימה, ההוואסופאי והוואלאפאי הם בין הקבוצות הרבות האחרות של ילידים שחיו לאורך הקולורדו או שבבעלותם היו טריטוריות שגבלו בנהר או ביובליו.

החל מהמאה ה-17 גרמו המגעים עם אירופים לשינויים משמעותיים באורח חייהם של הילידים של אגן הנהר קולורדו. מיסיונרים שאפו להמיר את דתם של התושבים הילידים לנצרות – מאמץ שלפעמים הצליח, כמו במפגש של האב הישועי האיטלקי אאוסביו קינו בשנת 1694 עם "הפימה השלווים של עמק חילה שקיבלו בקלות את האב קינו ותורתו". הספרדים הביאו לנאוואחו כבשים ועזים, והללו פיתחו תלות בחיות משק אלו לשם בשר, חלב וצמר. באמצע המאה ה-16 הביאו בני היוט סוסים שרכשו מהספרדים לאגן הנהר קולורדו. השימוש בסוסים התפשט ברחבי האגן באמצעות מסחר בין השבטים השונים ושיפר משמעותית את יכולת הציד, התקשורת והמסעות של העמים הילידים. קבוצות אתניות מיליטנטיות דוגמת היוט והנאוואחו השתמשו לעיתים קרובות ביתרונות שהעניקו להם הסוסים בפשיטות שערכו נגד שבטים שהתקשו לאמץ את השימוש בסוסים, דוגמת גושוט והפאיוט הדרומיים.

שטף חוקרי הארצות, מחפשי האוצרות והמתיישבים האירופים לאזור הובילו בסופו של דבר לעימותים שבסופם נעקרו ילידים רבים מאדמתם. לאחר שארצות הברית השתלטה על אגן הנהר קולורדו כתוצאה מניצחונה במלחמת ארצות הברית–מקסיקו, פינו בכוח כוחות צבא אמריקנים, בפיקוד של קיט קרסון, יותר מ-8,000 נשים, גברים וטף מבני הנאוואחו מבתיהם, לאחר סדרת ניסיונות כושלים להקטין את הטריטוריה שלהם, שרובם נתקלו בהתנגדות אלימה. באירוע המכונה כיום הצעדה הארוכה של הנאוואחו הוצעדו השבויים מאריזונה לפורט סמנר, כשרבים מתו לאורך המסלול. ארבע שנים אחר כך חתמו בני הנאוואחו על הסכם לפיו עברו לשמורה באזור ארבע הפינות המכונה כיום אומת נאוואחו. זוהי שמורת האינדיאנים הגדולה ביותר בארצות הברית, על שטח של 70,000 קילומטרים רבועים, שבו התגוררו בשנת 2000 מעל ל-180,000 תושבים.

המוהאבי גורשו מאדמתם לאחר סדרה של התכתשויות קטנות ופשיטות על שיירות העגלות שעברו באזור בשלהי שנות ה-50 של המאה ה-19, ששיאן היה הקרב ב-1859 בינם בין כוחות אמריקנים שסיים את מלחמת מוהאבי. ב-1870 הועברו המוהאבי לשמורת האינדיאנים פורט מוהאבי המשתרעת על 96 קילומטרים רבועים, והשוכנת על שטח החוצה את הגבול בין אריזונה, קליפורניה ונבדה. חלק מהמוהאבי הועברו לשמורת האינדיאנים של נהר קולורדו בת 1,120 קילומטרים רבועים על גבול אריזונה-קליפורניה, שנועדה במקור עבור בני המוהאבי והצ'מהואווי, ב-1865. בשנות ה-40 של המאה ה-20 הועברו לשמורה זו כמה ילידי נאוואחו והופי. ארבעת השבטים יוצרים כיום גוף גאופוליטי הידוע כשבטי האינדיאנים של נהר קולורדו.

כשתוכננו ובוצעו המיזמים הנרחבים לפיתוח וחלוקת מי הקולורדו ויובליו בסוף המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20 הייתה התעלמות כמעט מוחלטת מזכויות המים של הילידים באגן הנהר קולורדו. לבניית הסכרים היו בדרך כלל השפעות שליליות על שבטי הילידים, למשל על הצ'מהואווי, כאשר אדמות שליד הנהר הוצפו לאחר בניית סכר פארקר ב-1938. עשרה שבטי ילידים אוחזים כיום או תובעים חזקה בזכויות מים מנהר הקולורדו. ממשלת ארצות הברית ביצעה כמה פעולות במטרה לסייע לכמת ולפתח את משאבי המים של השמורות של הילידים. מיזם ההשקיה הראשון במימון פדרלי בארצות הברית היה בניית תעלת השקיה בשמורת האינדיאנים של נהר קולורדו ב-1867.

מיזמי מים אחרים כוללים את "מיזם ההשקיה האינדיאני של הנאוואחו" (Navajo Indian Irrigation Project), שאושר ב-1962 להשקיית אדמות בחלק מאדמות אומת הנאוואחו בצפון-מרכז ניו מקסיקו. הנאוואחו ממשיכים לדרוש הרחבה של זכויות המים שלהם בשל הקשיים שיש להם עם אספקת המים בשמורה; כ-40% מתושביה חייבים להוביל מים במכליות ממרחק רב מבתיהם. במאה ה-21 הם הגישו תביעה משפטית נגד ממשלות אריזונה, ניו מקסיקו ויוטה להגדלת זכויות המים שלהם. הנאוואחו הצליחו בחלק מתביעות אלו, כדוגמת ההסדר שאליו הגיעו ב-2004 שבו קיבלו הקצבה של 40 מיליון מטרים מעוקבים מניו מקסיקו.