67c5d2fbc8e07a654c7eefe020a1d93b5e53d233329ab481ce3cdc0cb0dd5d55

txt/Talmud/Bavli/Rishonim on Talmud/Commentary of the Rosh/Seder Kodashim/Commentary of the Rosh on Tamid/Hebrew/Vilna Edition.txt

@@ -0,0 +1,574 @@
+Commentary of the Rosh on Tamid
+פירוש הרא"ש על תמיד
+Vilna Edition
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+פירוש הרא"ש על תמיד
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+<b>בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש וכו'.</b> עד סוף הפרקים פי' בשלשה מקומות הכהנים שומרים שימור זה אינו משום חישוב גניבה דאין עניות במקום עשירות אלא גזירת הכתוב הוא דכתיב ושמרו וגם כבוד המקדש שלא יסיחו דעתם ממנו לא ביום ולא בלילה כדכתיב ביהוידע [מ"ב יא] ושמרתם את משמרת הבית מסח:
+<b>בית אבטינס.</b> לשכה שמפטמין בה את הקטורת. ואבטינס היה ראש לאותו משפחה שהיו בקיאים בפטום הקטרת כדאיתא ביומא [דף לח.] שלא רצו ללמד על מעשה הקטורת:
+<b>בית הניצוץ.</b> כמין אכסדרה היתה פתוחה מרוח אחת וניצוצי חמה מנצצין בה והיתה בה אורה מרובה לכך נקראת הלשכה בית הניצוץ:
+<b>בית המוקד.</b> על שם שתמיד היה בה מדורות גדולות להתחמם בהם הכהנים המהלכים יחפים על הרצפה [ומלובשים] בכתונת א' נקראת בית המוקד:
+<b>היו עליות.</b> מפ' בגמ':
+<b>והרובים.</b> ילדים כדמתרגם ילד רביא שלא הגיעו לעבודה והם זריזים לעלות בעליות [לפיכך] שומרים שם:
+<b>מוקף רובדין של אבן.</b> אצטבאות חתיכות של אבני גזית בולטות מן החומה זו למעלה מזו ועליהם היו ישנים זקני אותו בית אב שיש להם לעבוד למחר. ובית מוקד היה חציו בנוי בקודש וחציו בחול:
+<b>ומפתחות העזרה בידם.</b> לשמור דלתות העזרה:
+<b>ופרחי כהונה.</b> אותן שהגיעו לכלל עבודה:
+<b>איש כסותו בארץ.</b> כסת הוא הקטן שנותן אדם תחת מראשותיו כשהוא ישן והגדול ששוכב כל גופו עליו הוא נקרא כר. וכן מוכח במסכת כלים [פכ"ח מ"ה] דתנן סדין שעשאו כר ומטפחת שעשאו כסת. וכן אמרינן בפרק בתרא דעירובין [דף ק:] אשה נעשית כר לבעלה ואמרינן נמי בפרק בתרא דע"ז [דף סה וע"ש בתוס' ד"ה ה"ג] מניח אדם עליו כסתו ולגינו ול"ג כסותו:
+
+Daf 26a
+
+<b>במסיבה.</b> מחילות עשויות:
+<b>תחת הבירה.</b> בית המקדש ולא היה קדוש דבעל קרי משולח חוץ לשתי מחנות כדדרשינן בפסחים [דף סז:] זב ולא כל זב לרבות בעל קרי:
+<b>והנרות.</b> היו דולקים במסיבה מכאן ומכאן:
+<b>ומדורה.</b> היה שם להסתפג ולהתחמם אחר הטבילה:
+<b>ובית הכסא של כבוד.</b> היה שם דתנן במסכת מקוואות בעל קרי שטבל ולא הטיל מים לכשיטול מים טמא ולכך עשו שם בית כסא להטיל מים קודם טבילה:
+<b>בא וישב.</b> בלשכת בית המוקד ואע"פ שאין טבול יום נכנס למחנה לויה כדתנן בפ"ק דמס' כלים [מ"ח] החיל מקודש ממנו כו' עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם. ואפילו טבול יום דשרץ וכ"ש טבול יום דבעל קרי דמשולח חוץ לשתי מחנות. ואין לך קרוב למחנה שכינה יותר מבית המוקד שהיתה שם חציו בקודש. ופר"ת דמעלה דרבנן הן לא גזרו אלא שלא יכנס שם טבול יום אבל אם הוא מבפנים אין זקוק לצאת. והביא ראיה ממסכת סוטה [דף כ.] דקתני התם לא היתה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות [כו'] והם אומרים הוציאוה שלא תטמא העזרה. ופריך למימרא דמיתסר ליכנס למחנה לויה והא אמר מר מנין למת שמותר ליכנס למחנה לויה שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו ואמר מר עמו במחיצתו ומאי פריך דודאי מדאורייתא שרי אבל מדרבנן אסור. אלא קשיא ליה דהא על טומאה שאירע בפנים לא גזרו. ועוד ראיה מפ"ק דחולין גבי טמא במוקדשין דקאמר מביא סכין ארוכה ושוחט בה ואי טבול יום זקוק לצאת מכל מחנה לויה האיך ישחוט בסכין ארוכה. הילכך צ"ל שבטומאה שאירע בפנים אינו זקוק לצאת. ור"י ז"ל תירץ שלא גזרו אלא על החיל ועזרת נשים הוא שער איתן המשמש כניסה ויציאה לעשות הרחקה לטמאים שלא יקרבו שמה אבל על כל שאר מחנה לויה לא גזרו:
+<b>גמ' מה"מ.</b> דבעי שימור במקדש דאמר קרא והחונים וגו' ושמרו ואמרינן בפ"ק דעירובין [דף ב.] משכן אקרי מקדש ומקדש אקרי משכן:
+<b>מתניתין קתני בג' מקומות.</b> ונהי דקרא משמע דבעי שימור מיהא בג' מקומות מנלן. ותו פריך ואילו קרא כהנים ולוים בהדדי כתיבי דכתיב משה ואהרן ובניו שומרי משמרת ואנן תנן דכהנים שומרים לבד ולוים שומרים לבד. ומשני דה"ק קרא והחונים לפני משכן קדמה לפני אהל מועד משה ואהרן ובניו שומרי משמרת מדכתיב חונים וכתיב שומרים בתרי לישני משמע דכל חד וחד לחודיה הוה קאי:
+<b>אימא כולהו אהרן ובניו בחד מקום.</b> ואכתי בג' מקומות הכהנים שומרים [מנלן] ומשני שומרי משמרת למשמרת:
+
+Daf 26b
+
+<b>דקרא.</b> הכי כתיב שומרי משמרת המקדש למשמרת:
+<b>עליות ממש.</b> שהיו בית תחתיהן או דלמא דגבוהות כעליות שהיו בנוים ע"ג תל:
+<b>מה"מ.</b> דכהנים ולוים שומרים במ"א וגם שהכהנים למעלה ולוים למטה דת"ר וילוו עליך וישרתוך וגו' ושמרו משמרתך בעבודתך הכתוב מדבר שישמרו עמך במקום שאתה שומר:
+<b>או אינו אלא בעבודתם.</b> שישמרו הם במקומם בפ"ע וקרא הכי פירושו וילוו עליך ויתחברו עמך וישמשוך בזה שישמרו השימור מה שהיה מוטל עליך לשמור ולעולם הם ישמרו במקומם בפני עצמם:
+<b>כשהוא אומר.</b> במקרא אחר ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד ולא כתיב ושמרו משמרתך:
+<b>הרי עבודתם אמור.</b> דמשמע מהאי קרא שישמרו בפ"ע:
+<b>בעבודתך הכתוב מדבר.</b> ומשמע שיהיו עמך ואתה עיקר והם טפילים:
+<b>הא כיצד וכו'.</b> ב' שערים היה לו לבית המוקד וכו'. ומדקרי להו שערים אלמא גדולים היו וצריך כל חד מינייהו שישמור לחודיה:
+<b>פשפש.</b> פתח קטן:
+<b>לבלוש את העזרה.</b> ויחפש מתרגמינן ובלש היו נכנסין דרך אותו פתח קטן העומד אצל השער גדול לחפש על השומרים בעזרה ואם היו ישנים על משמרתם לקו אותם. ולא הי' פותחין את השער הגדול כשנכנסין לבלוש כדי שלא יעורו הישנים מקול השער הגדול משנפתח ויסמכו ע"ז וישנו בלילה. ומייתי הך דר"י ומתוך דבריו שמעינן גדול היה מדהיה פתח קטן בצידו והיה צריך לשומרם. וא"ת והיכי ס"ד למימר שהיה שומר לזה השער הא אמרינן לקמן דשומרי העזרה היו שומרים בחוץ ולא מבפנים כמו בהר הבית דאין ישיבה בעזרה [כו'] ולא היו יכולים לעמוד כל היום. ובית המוקד היה חציו בקדש ואי אפשר לישב אצל השער הפתוח לעזרה ויש לומר כשירצה לישב יתרחק קצת מן השער וישב בחוץ בחציו שבחוץ וישב מעט וינוחו:
+<b>אמר אביי.</b> כיון דגבי הדדי הוו קיימי כלומר כי מכוונים היו שערים זה כנגד זה אחד פתוח להר הבית ואחד פתוח לעזרה ושומר אחד היה יכול לראות לכאן ולכאן כדאמר בפרק במה מדליקין [דף לה.] והיה דוי למערב. ותו גבי הדדי הוה קיימי אותו הפתוח לעזרה היה עומד אצל קרן מזרחית צפונית ואותו שפתוח להר הבית היה בחציו של כותל מזרחי מיד שמתחיל החיל היו סמוכין זה לזה:
+<b>גזרתא דאצטותא דסלקי בהו לאצטותא.</b> אבנים רחבות גזורות ומרובעות בולטין מן הכותל ולמעלה מהן בולטין אבנים אחרות קצת מן התחתונים ועולין מאלו לאלו במדרגה וישנים על כולם:
+<b>ומי הוה מפלגי.</b> וכי היה מסתתין את האבנים ומחליקין בעזרה דס"ד דאחר דבנו בכותל היה מסתתן ומחליקן. וי"מ ומי הוה מפלגי וכי היה חולקין האבנים אחד גדולה ואחד קטנה כדאמרת דסלקת בהו למציעתא אלמא דתחתונים גדולים מהעליונים והא כתיב אבן שלמה מסע נבנה דמשמע כמו שהיו מפנין אותן מן ההר אבנים גדולות כך היו נותנין אותן בבנין. ומשני דמתקני ומייתי מאבראי אבני זוטרתא ואבני רברבתא. דוקא בבית לא נשמע קול מקבות והגרזן אבל בחוץ היו מסתתין אותם אבנים גדולות ליסוד ושל בנין קטנות מהן כדכתיב אבני י' אמות ואבני ח' אמות. ולאידך פי' מייתי ראיה שהיו עושין אבנים גדולות ואבנים קטנות דאחר שחצבם מן ההר פחתו ועשו מהן קטנות ומהן גדולות כפי הצורך:
+<b>ואמאי נעיילי מטות.</b> מטות של עץ מסורגם חבלים:
+<b>לאו אורח ארעא לעיולי מטות.</b> אבל כרים וכסתות אורח ארעא:
+<b>פרחי כהונה איש כסותו בארץ.</b> וה"ה לקטנים כרים וכסתות:
+
+Daf 27a
+
+<b>דלא מטו למעבד עבודה.</b> שלא הביאו ב' שערות אותן שהיו שומרים וניעורין כל הלילה שלא היה להם טורח העבודה למחר:
+<b>דמטו למעבד העבודה.</b> הם פרחי כהונה שהיו ישנים כדי שיכלו לסבול טורח העבודה למחר:
+<b>תנן התם.</b> במסכת מדות בשלשה מקומות הכהנים שומרים והלוים עמהם:
+<b>והלוים בכ"א.</b> שלשה מהם עם הכהנים וי"ח בפני עצמן ור"ת פי' ששומרי הלוים בכ"א מקומות מלבד ג' מקומות ששומרים שם עם הכהנים:
+<b>על ה' שערי העזרה.</b> בית הניצוץ ובית המוקד שנים מהם ובית אבטינס מן הפנות מבחוץ בין בשערים בין בפנות:
+<b>לשכת הקרבן.</b> היא לשכת הטלאים. אי נמי לשכה היתה מיוחדת לבקר בה הקרבנות ממומין:
+<b>לשכת הפרוכת.</b> שהיו אורגין בה את הפרוכת:
+<b>אחורי בית הכפורת.</b> לשכה אחת היתה במערב והיה לול קטן בכותל מערבי פתוח מן קדש הקדשים לאותה לשכה והלשכה היתה פתוחה לעזרה כנגד הלול להכשיר אחורי הכפורת לשחיטת קדשים דקרי ביה פתח אהל מועד כדאיתא בפרק איזהו מקומן [דף נה:]:
+<b>מה"מ.</b> רמוזות כל אלו השמירות:
+<b>למזרח הלוים ששה.</b> מקרא הוא בדברי הימים פירוש במזרח יש ללוים ו' ומסתמא במקום אחד לא היו שומרים דלמה יצטרכו לשמור ו' לוים במקום אחד אלא כל אחד שומר במקומו לבדו. שנים בשני פנות הר הבית ואחד על שער מזרח שהיה עליו שושן הבירה צורה. וכן לעזרת נשים בשתי פינות ואחד בשער נקנור:
+<b>לצפונה ליום ארבעה.</b> אחד בשער הטדי בהר הבית. ושנים בב' שערי עזרה בית הניצוץ ובית המוקד שהיו בצפון. ואחד בלשכת הקרבן או בלשכת הפרוכת. וסבירא לן דאחד מהם בצפון ובית אבטינס היתה באחד מן הפנות כדפי' לעיל:
+<b>לנגבה ליום ד'.</b> שני' בשני שערי חולדה בהר הבית ושנים בשני שערי עזרה שער הדלק ושער המים. ושערי הקרבן שהיו אחד בצפון ואחד בדרום לא נמנו כאן והם הם שנים דאמר אביי לקמן תרי מינייהו לא בעי שימור. לפי שכל אחד באמצע השניי' היה. של צפון בין בית הניצוץ ובין בית המוקד. ושל דרום בין שער הדלק ושער המים. ושומרי פינות הם האמורים בפסוק אח"כ. והאי דכתיב לצפונה ליום נגבה ליום. לפי שהיו פניהם למזרח כמו ששנוי' לגבי תמיד דאמרינן כנגד היום וגזירת הכתוב הוא. א"נ כדי לשמור שער הקדום שהוא עיקר השמירה שמשמש כניסה ויציאה:
+<b>ולאסופים.</b> פי' ר"ת לאסופים סופי הדלתות. וי"א לאסופים כלומר לשכות שנתוספו ע"פ הנביא. והא דקאמר שנים שנים ולא קאמר ד'. משום דבשתי פעמים נתוספו שנים ואחר כך שנים:
+<b>לפרבר למערב ד' למסילה.</b> ד' שומרים היו למסילה לשון סוף כמו פלא [צ"ל סלה] כלומר לסוף הבית למערב:
+<b>לפרבר.</b> לצד חוץ. שנים לפנות הר הבית וב' לפנות העזרה:
+<b>[הני כ"ד].</b> הכי ס"ד דמשמע ליה אסופים שנים שנים הם ד' כדפי':
+<b>ה"ק לאסופי' שהם שנים שנים.</b> כלומר לשתי לשכות שנתוספו היה שני לוים שומרים:
+<b>האיך דפרבר חד הוה.</b> הא דקאמר שנים לפרבר לא קאמר שהיו שתי שמירות בשתי מקומות אלא שני לוים שומרים במקום אחד ומה שנתנו שמירה זו להצריך לה שני לוים משום דהוי אבראי רחוק והוצרך לצוותא:
+
+Daf 27b
+
+<b>תלתא כהנים וכ"א דלוים.</b> לפי' קמא קא חשיב מקום שמירת כהנים ולוים ב' מקומות:
+<b>הר הבית דאי תמה.</b> אם הוא עיף וחלש מן העמידה יכול לישב:
+<b>ורמינהו ז' שערים היו בעזרה.</b> לפי' קמא דג' מקומות שהיו כהנים שומרים שהם הם בכלל כ"א מקומות דשמירת הלוים. פריך שפיר ז' שערים שבהם קא חשיב במדות [פ"א מ"ד] בית הניצוץ ובית המוקד ששמרם מג' מקומות אבל לפי' ר"ת דהלוים שומרים בכ"א מקומות. מלבד ג' מקומות ששומרים עם הכהנים מאי פריך והא תנן ז' שערים והלא בית הניצוץ ובית המוקד הן מן השבעה. ובהם היו הכהנים והלוים שומרים והנך לא קא חשיב:
+<b>אמר אביי תרי מינייהו לא צריכי שימור.</b> אחד בצפון ואחד בדרום האמצעים כי נשמרים ע"י שנים שמצריכין שימור:
+<b>מי"ג גזברין.</b> הממונים על העזרה:
+<b>ומז' אמרכלין.</b> [אמרכל] כמו אמר כולא [עי' הוריות יג.] והם הממונים על הגזברין תרגום ונשיא נשיאי הלוי ואמרכולא:
+<b>אלמא איכא תנא דאמר ח' [כו'] ואיכא נמי ה' היו.</b> כלומר כי היכי דהאי תנא לחמשה שערים מכאן נמי ראיה למאי דפרישית לעיל דג' מקומות שהיו הלוים שומרים עם הכהנים היו ממנין הכ"א מקומות שהלוים שומרים. שהרי למ"ד דלא הוו אלא ה' שערים בעזרה ע"כ בית הניצוץ ובית המוקד היו מן חמשה שערי העזרה. וכיון דלא הוה בעזרה אלא ה' שערים ע"כ ניצוץ ובית המוקד מהם. נמצא ג' מקומות ששומרים ביחד הם בכלל כ"א מקומות של שמירת הלוים למ"ד ה' שערים הוו. וה"ה לשאר התנאים דלא מסתבר למימר דפליגי בהא. הקשה הרב אמאי שבק מתני' דמדות [פ"ב מ"ו] דתנן אבא יוסף בן חנן אומר כנגד י"ג שערים ומייתי ברייתא. וי"ל דממתני' דמדות לא מצי לאכוחי דפליגי תנאי בשערים דאיכא למימר דמקצתן היו קטנים ובמדות [שם] קא חשיב כולהו דכנגד כולם תקנו השתחויות ותנא דמדות [פ"א מ"ד] לא חשיב אלא הגדולים שהיו שומרים שם לכך מייתי הך ברייתא די"ג שערים היו כנגד י"ג אמרכלין ומסתמא גדולים קא חשיב כיון דהיה ממונה על כל שער אמרכלין (תני):
+<b>אבל מהלך היו מהלכין בהן.</b> דאי אפי' הילוך אסור לא הוה צריך למימרא דאין ישנים בהן:
+<b>ש"מ בגדי כהונה נתנו ליהנות בהן.</b> כלומר שלא במקום עבודה כי הלך בבית המוקד ופלוגתא היא ביומא [דף סח: וסט.] אבל בתוך העזרה לכ"ע שרי דלא נתנה תורה למלאכי השרת:
+<b>ש"מ תפילין מן הצד שרי.</b> כשאדם ישן יכול להשים תפלין בצדו:
+<b>אבנטו של כה"ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט.</b> דשל כה"ג היה של כלאים דכתיב באלה פקודי בעשיית בגדי כה"ג ואת האבנט שש משזר תכלת וארגמן מעשה רוקם. ואבנט של הדיוט היה של שש. וכתיב בפ' תצוה בבגדי כה"ג ואבנט תעשה מעשה רוקם ולבני אהרן תעשה כתנות ועשית להם אבנטי' וילפינן רוקם רוקם ממקרא ואלה פקודי. מה התם כלאים אף הכא כלאים. ומדכתיב ולבני אהרן וגו' ועשית להם אבנטים משמע שהיו חלוקים מאבנט של כה"ג. ואית ספרים דגרסי הא ניחא למ"ד אבנטו של כה"ג זהו אבנטו של כהן הדיוט וה"פ אבנטו של כה"ג בי"ה שהיה של בוץ זהו אבנטו של כהן הדיוט כל השנה:
+
+Daf 28a
+
+<b>מימך תותיה.</b> לכפול תחתיו כמו מוך שקי' וגני [תענית ו:]:
+<b>באותן שאין בהם כלאים.</b> מצנפת וכתונת:
+<b>קשין.</b> שאני בגדי כהונה היו קשים שחוטן היו כפול ו' ולכך שרו בהצעה אבל בלבישה והעלאה אסור כדאיתא בפ"ק דעירובין [צ"ל דערכין דף ג:] כהנים איצטרכי ליה דסד"א כיון דאשתרי כלאים גבייהו ליתנהו בגדילים תעשה לך קמ"ל דנהי דבעידן עבודה אשתרי שלא בעידן עבודה לא אשתרי:
+<b>האי נמטא גמדי דנרש.</b> נמטו לבד. גמדא שהוא קשה ונכווץ. ובנרש מתקנים אותו:
+<b>שריא.</b> מותר בהצעה לפי שהיא קשה ואין נימא נכרכת עליו:
+<b>דאמר מר מחילות לא נתקדשו ובעל קרי משולח חוץ לשתי מחנות.</b> יליף בפסחים פרק אלו דברים [דף סז:] מדכתיב וכל זר לרבות בעלי קרי ומתני' סייעתא לר' יוחנן דאמר מחילות לא נתקדשו מדתנן שבעל קרי היה מהלך במסיבה דהיינו מחילות ואי הוה קדושות לא היה בעל קרי הולך שם. אבל להא דאמר ובעל קרי משולח חוץ לשתי מחנות לא מייתי סייעתא ממתניתין אלא מילתא דר"י הוא מסיק:
+<b>נחר ליה.</b> הוציא קול מנחיריו לידע אם היה שם אדם:
+<b>א"ל רב ספרא.</b> ליעול מר:
+<b>א"ל רבי אבא ע"כ לא עיילת כו'.</b> שאינך צנוע בבית הכסא כי לא היה לך לדבר (ליעול מר) אלא היה לך להשמיע קול להודיעני אם יש שם אדם והייתי נמנע מליכנס:
+<b>לאו הכי תנן מצאו נעול בידוע שיש שם אדם.</b> אלמא תיקנו דבר זה לסימן שלא יצטרך לשאול אם יש שם אדם ויצטרך הלה להשיב לו:
+<b>ורב ספרא.</b> שדיבר סבר דר' אבא מסוכן הוא ואם היה משמיע קולו היה הולך לדרכו ומסתכן:
+<b>עמוד.</b> של גדולים הנעקר לצאת והחזירו:
+<b>מביא את אדם להדרוקן.</b> חולי שבטנו צבה:
+<b>סילון.</b> של מי רגלים:
+(ומה דר"ס א"ל לרב אבא כו' דכיון שראית אותו נעול לא היה לך להתקרב לאו הכי תנן מצאו נעול כו' ור"ס שדיבר אליו סבר מסוכן הוא):
+<b>חשוך תקין נפשך וקדים תקין נפשך.</b> החשיך בערב והקדים בבקר לתקן עצמך לעשות צרכיך בשעה שאין בני אדם מצוין בדרכים ולא תצטרך להתרחק בשדות:
+<b>תוב וגלי.</b> לא תגביה בגדיך עד שתשב על הכסא:
+<b>כסי וקום.</b> כסה פרועך קודם שתקום שלא יראה בשרך לא בישיבה ולא בקימה:
+<b>שטוף ושתי שטוף ואחות.</b> שטוף הכוס קודם שישתה שמא אותו ששתה בו לא היה בעל תרבות ולא שטפו אחרי ששתה בו. ואחר שישתה שטוף הכוס (בו) כדי שלא יצטרך השותה אחריך לשטפו:
+<b>וכשאתה שותה מים שפוך מהם.</b> במקום הנחת פיך:
+<b>כל מילי לא תפלוט.</b> מכל דבר שאכלת אם נזדמן רוק לתוך פיך לא תפלוט אותו לחוץ לפני רבך אלא תבלענו חוץ ממאכל דלועין ודייסא כי הבולע רוק אחר אכילה נעקר כאילו היה מכניס פתילה של אבר לתוך פיו:
+<b>תנן התם.</b> משנה היא במס' מדות [פ"א מ"ב] ומייתי לה הכא משמע משום דבעי למקבע עלה גמרא ומדות אין לה גמרא:
+<b>איש הר הבית.</b> שר וממונה על צרכי הר הבית כמו אישי כה"ג:
+<b>ורשות היה לו לשרוף כסותו.</b> ואין כאן משום בעל תשחית דהפקר ב"ד היה הפקר:
+<b>אהוב את התוכחות.</b> אוהב מי שמוכיח:
+<b>זוכה לפלגו.</b> לחלקו ולמחיצתו:
+<b>(מתניתין) מי שהיה רוצה לתרום את המזבח.</b> היא היתה עבודה ראשונה תחילת עבודת היום:
+<b>לא כל העתים שוות.</b> פעמים מקדים לבוא ופעמים מאחר לבוא כדתנן בפ"ק דיומא [דף כ:] בכל יום תורמין המזבח מקריות הגבר או סמוך לו בין מלפניו או מלאחריו וביום הכפורים מחצות וברגלים מאשמורה ראשונה והיינו דקאמר פעמים שהוא מקריות הגבר כלומר רוב פעמים ופליגי התם מאי קריות הגבר רב אמר קרא גברא ורב שילא אמר קרא תרנגולא:
+<b>והממונה בא ודופק.</b> בפתחי של בית המוקד הפתוח לחיל והם פותחין לו אותו פתח:
+<b>יבוא ויפיס.</b> זה הפייס היה בבית המוקד שעדיין לא נפתח שער העזרה ושאר הפייסות היו בלשכת הגזית:
+<b>גמ' משכים וטובל כו' אלמא לאו בפיוס.</b> דמשמע דטובל בא לתרום דאי בעי פיוס מה לו למהר לטבול ימתין עד שיפול עליו הגורל:
+<b>כאן לאחר התקנה.</b> שתקנו בפיוס לפי שרצין כל א' לקדם את חבירו ובאין לידי סכנה דפעם א' נשברו רגליו של א':
+<b>מי שרוצה להפיס משכים וטובל.</b> כדי שיהא מזומן מיד אחר הגורל לעבודתו אי נמי מחמת חיבת המצוה שמא ימהר ויכניס לעזרה בלא טבילה:
+<b>[מתני'] נטל את המפתח.</b> במסכת מדות מפרש מהיכן נטלו:
+<b>ופתח את הפשפש.</b> פתח קטן שהיה אצל השער הגדול כי לא היו פותחין שער הגדול עד היום:
+<b>באכסדרה.</b> כי כל העזרה היתה מוקפת אכסדרה אצל החומה בנויה על עמודים:
+<b>היו בודקין.</b> אם ימצאו כלי המקדש במקומם:
+<b>למקום עושה חביתין.</b> לשכה שבה מתקנים חביתין [של] כה"ג ופגעו אלו באלו:
+<b>הכל שלום.</b> לא נפקד ממנו כלום:
+<b>והרי המחתה נתונה.</b> מראין לו מקומו של מחתה:
+
+Daf 28b
+
+<b>קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור.</b> לשקע בגלגל את הכיור לתוך בור הגולה שלא יפסלו מימיו בלינה. ובפ"ב דזבחים [כא:] פליגי אם היה קול השיקוע שהיה משקע לתוך הבור אחר שקדש ידיו ורגליו כדי שלא יפסלו מימיו בעמוד השחר או קול העלאה שהיה מעלהו לקדש ידיו ורגליו:
+<b>את המאוכלות הפנימי'.</b> הקרובה להיות דשן:
+<b>הפך פניו לצפון.</b> כנגד המזבח:
+<b>[גמ'] ומי הוה אכסדרא במערב בעזרה.</b> דס"ד של עץ היה:
+<b>באכסדרא של בנין.</b> על עמודי אבנים עשו כיפות של אבנים:
+<b>להחם חמין.</b> ללוש את הסולת:
+<b>הדרן עלך בשלשה מקומות</b>
+<b>ראוהו אחיו שירד.</b> מן המזבח:
+<b>המגריפה.</b> לצבור את האפר לתפוח:
+<b>ואת הצינורות.</b> מזלגות להפך בהן האברים:
+<b>סונקין אותן.</b> מסלקין לצדדין נו"ן ולמ"ד מתחלפות אל פשטתם [ש"א כ"ז י'] כמו אן פשטתם נשכה [נחמיה י"ג ז] כמו לשכה. וחבירו במסכת מקואות [פ"ב מ"ו] המסנק את הטיט לצדדין:
+<b>לצדי המזבח.</b> אצל המערכה:
+<b>על גג הסובב.</b> אם אין הכבש מחזיק:
+<b>החלו מעלין באפר.</b> אחר שיסלקו את האברים משם הי' מעלין כל האפר:
+<b>ע"ג תפוח.</b> הוא צבור גדול של אפר שהיה באמצע המזבח והיה אפר מתקבץ שם (כל זה שמש מקום לסדר את המערכה) כל דבר מקובץ וגבוה נקרא תפוח ובנדה [דף מז: תפוח יש למעלה מאותו מקום]:
+<b>מפני שהוא נוי למזבח.</b> שהוא סימן לריבוי הקרבנות:
+
+Daf 29a
+
+<b>מלהוציא את הדשן.</b> חוץ למחנה כשהיה רבה על המזבח:
+<b>גזירין.</b> הם בקיעות גדולות משופות דכתיב וערך עליה עצים מלמד שטעון שני גזירין:
+<b>סידראת מערכה גדולה.</b> מקרבה למזרחו של מזבח:
+<b>וחזיתה.</b> עושה במערכה כמין חלון לצד מזרח כתרגום וירא וחזה לכך קוראין החלון חזות. וי"מ גבולה כמו [מ"א ז' ד] מחזה אל מחזה:
+<b>שהיו מציתין את האליתא.</b> הם חריות וקיסמין להבעיר את המערכה:
+<b>עצי תאנה.</b> לפי שנתקן בה אדם הראשון:
+<b>לקטורת.</b> ליקח ממנו גחלים להכניסם לפנים על המזבח הזהב להקטיר עליו ולמה צריך מערכה אחרת לגחלים הללו ולא היו לוקחים ממערכה גדולה [ילפינן] בפרק טרף בקלפי [דף מה.] מקרא היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה זו מערכה גדולה. ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של קטורת:
+<b>כנגד קרן מערבית דרומית.</b> שהיא סמוך לכבש דכתיב בקטורת יוה"כ ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה' כלומר מקום שהוא סמוך לפני ה' ומיניה ילפינן קטורת דעולת תמיד:
+<b>מ��וך מן הקרן כלפי צפון.</b> ד' אמות מפרש בפרק קדשי קדשים [דף נח.] דסבר האי תנא דכולו המזבח בצפון עזרה קאי והיה סוף המזבח כנגד חציו של פתח ההיכל ופתח היה ה' אמות בצפון וה' אמות בדרום. וד' אמות שמרחיק מן הקרן הם אמה יסוד ואמה רוחב ואמה קרן ואמה מקום הילוך רגלי הכהנים נשאר עדיין אמה כנגד הפתח ואם היה מרחיק יותר לא הוה לפני ה':
+<b>ובאומד ה' סאין.</b> היה נותן שם עצים שהיה אומד בדעתו כשישרפו שישארו שם ה' סאין גחלים כדי שיוכל לחתות מהן בריוח סאי גחלים:
+<b>ובשבת מרבה עצים שישאר באומד שמונה סאין.</b> כדי שישארו גחלים להקטיר עליו שני בזיכי לבונה:
+<b>מחזירין אותן.</b> מצד המזבח ומן הכבש ומן הסובב על המערכה ואין בזה משום שלא יהיה דבר קודם לתמיד של שחר דהיינו דוקא בקרבן שיקרב היום:
+<b>גמ' אמר רבא גוזמא.</b> הא דקתני פעמים יש עליו כשלש מאות כור דבר גוזמא היא כאדם הרואה דבר גדול מגזם בשפתיו יתר לומר יותר מה שהוא:
+<b>השקו את התמיד.</b> קודם השחיטה כדי שיהא נוח להפשיטו:
+<b>לשון הבאי.</b> כהדיוט שאינו מדקדק בדבריו לכוין האמת:
+ור' יצחק בר נחמני לא חשיב השקו אם התמיד בכוס של זהב דאין עניות במקום עשירות:
+<b>גפן של זהב.</b> עשוייה כמין דלית של גפן. ובירושלמי מפרש ששלמה בחכמתו נטע גפן של זהב והיא מוציאה פירות של זהב בכל שנה והוא זהב פרווים. ובבית שני עשוי כמין דלית של גפן:
+
+Daf 29b
+
+<b>מי שמתנדב עלה או גרגיר.</b> של זהב:
+<b>ג' מאות כהנים.</b> היינו גוזמא:
+<b>ארכה ארבעים אמה.</b> כך היה גובה ההיכל עד התקרה:
+<b>ורחבה עשרים אמה.</b> כנגד רוחב ההיכל והיא הפרוכת המבדלת בין ההיכל ובין קדש הקדשים תחת אמה טרקסין שהיה בבית ראשון ושתים היו וביניהן אמה. וי"מ שהיתה תלויה בפתח של אולם דגבהו ארבעים ורחבו עשרים וראשון ניחא טפי דלפי' שני למה שנים ולפ"ק שתים היו ומשחרין מחמת עשן הקטורת והיו עושין חדשות בכל שנה:
+<b>ומשמונים ושתים ריבות נעשית.</b> שהיו עושים ואית דגרסי ושמונים ושתים ריבוא כלומר פ"ב ריבוא דנרי זהב היו מוציאין עליה:
+<b>ושלש מאות כהנים.</b> היינו גוזמא:
+<b>מטבילין.</b> אם נטמאת תימה והא אינה מקבלת טומאה דחשיבה מחוברת כאחד מדפני הבית דאמרינן במסכת י"ט [דף יד:] מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו הא לאו הכי לא היה מקבל טומאה והאי טעמא לא שייך הכא וי"ל הא דמטבילין אותה היינו לאחר עשייתה כדאמרינן בפרק חומר בקודש [דף כג.] דכלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקודש. ומיהו קשה דבתוספתא קתני א' פרוכת שנטמאת באב הטומאה ואחד שנטמאת בולד הטומאה מטבילין אותה בפנים. ומ"מ דמטמאה טומאת מת פי' שהיא מחיצה בין אהל עליה כדדרשינן [סוכה דף ז:] וסכות על הארון את הפרוכת דכייף ליה מיכף עילויה דארון והיא היתה מפשתן ואהל פשתן מקבל טומאה וק"ל א"כ נטמאת בולד הטומאה לא משכחת לה ונראה דבספרים דגרסינן במסכת י"ט מפני מה אמרו וילון אסור פי' אסור לעשותה מכלאים מפני שהשמש מתחמם כנגדו אבל טומאה מקבל בלאו האי (טומאה) [טעמא] [ועי' ביצה יד: תוס' ד"ה מפני מה וחולין צ: תוס' ד"ה ג' מאות ותוי"ט שקלים פ"ח מ"ד]:
+<b>גפן וזית מאי טעמא לא משום דקטרי.</b> יש בהן קשרים ומוציאין שם מים ואין מתייבשין יפה וגם אינם חלקים כדאמרינן בפרק כיצד צולין [דף עד.] כיון דאית בה קשרים מסקי מיא. ל"א קטרי מעלים עשן הרבה. ואית דגרסי משום דקטמי עושין אפר מרובה ואין להרבות אפר מפני טורח הוצאה:
+<b>משום יישוב א"י.</b> כי הרבה עצים היה צריכין במקדש ואם היו מביאין מאלו היה מתמעט היין והשמן:
+<b>על העצים אשר על האש.</b> עצים הניתנין להיות אש שממהרין לישרף לעשות גחלים כמו כהיתוך כסף [יחזקאל כב]:
+<b>ומאן נינהו דוקרי שפרי דלא קטרי.</b> בקיעות יפה כמו קנים דוקרנים דלא קטרי שאין בהם קשרים. אי נמי שאין מעלים עשן ואית דגרסי דלא קטמי שאין עושין הרבה אפר:
+<b>רבי אלעזר מוסיף.</b> לפסול את אלו כמו זית וגפן מייש בבראשית רבה ויצא [וימצא] דודאים [ר"י ברבי סימון אמר מיישין]:
+<b>אף על גב דלא מקטרי מגוואי.</b> אין מרבה אפר מבפנים אלא הקליפה הסמוך לה מרבה אפר:
+<b>תאנה חיוורתא.</b> לבנה שהיא גרועה:
+
+Daf 30a
+
+<b>ושייפא לה בחבלא דצבתא.</b> משפשף בחבל העשוי מצבת דקל בחוזק את התאנה עד שיסיר כל הקליפה מעליה:
+<b>וסריך עליה ביזרא.</b> מתוך זה יצא ויכלה את הזרע שבאמצע האילן והוא לב האילן שממנו תוצאת הפרי. ואית דגרס בחלבא דצבתא כלומר ישוף וימשח התאנה בחלב של שרוף ששמו צב ומתוך זה ימות הזרע ויחדל מלעשות עוד פרי:
+<b>היכא דמסיק ארעא שירטון.</b> כלומר אצל שפת הנהר במקום לחלוחית יטע אותו כי בענין אחר לא יצמח:
+<b>ותלת סוכין.</b> ג' ענפים מהן הם כ"כ גדולים שאין גשר מחזיק אותם כי מחמת כבידן יפול הגשר:
+<b>קורה עבדי פירי לא עבדי.</b> דמתוך שאינו עושה פרי נעשו הקורות עבים וגדולים כי כל יניקת האילן נכנס בעץ:
+<b>מ"ט.</b> עושין חזיתה במזרח:
+<b>שתהא הרוח מנשבת בה.</b> ותמהר להדליק. ולמזרח משום דרוח מזרחית קשה וחזק. וגם כל שערי המזרח מכוונין זה כנגד זה ונכנס בהן הרוח:
+<b>אליתא.</b> עצים דקים:
+<b>מקומות עבדי.</b> להוצאת אליתא בין הגזרין וגם בחזית:
+<b>הדרן עלך ראוהו אחיו</b>
+
+Daf 30b
+
+<b>לא היו כופתין את הטלה.</b> ד' רגליו ביחד ולא ב' רגלים יחד וב' ידים יחד:
+<b>אלא מעקדים אותו.</b> יד ורגל כעקידת יצחק:
+<b>פניו למערב.</b> לצד השכינה:
+<b>על קרן צפונית מערבית.</b> ומקראי יליף בגמ' דכתיב שנים ליום כנגד היום [במקום] שהיום מאיר ובבקר החמה זורחת מן המזרח וכותלי המזרח מאפילין לכך היה צריך להרחיק מן המזרח:
+<b>על טבעת שניה.</b> והטבעת לא היתה עגולה כמו נזם אלא כחצי עגולה ותוחב בארץ ואין הבהמה יכולה לזוז צוארה וששה סדרים של טבעות היו וכל סדר וסדר ד' טבעות כנגד כ"ד משמרות לכל משמר טבעת [מיוחד] ונשחט על טבעת שניה לפי שהמזבח היה מאפיל על טבעת ראשונה לכך היה מרחיק קצת מן המזבח:
+<b>מזרחית צפונית ומערבית דרומית.</b> היה להם יסוד ונותן בהם ב' מתנות שהן ד' שמתפשטין לד' רוחות המזבח אבל קרן דרומית מזרחית לא היה יסוד ומה שמתחיל בקרן מזרחית צפונית לפי שהוא מקום לשחיטה וגם מסיים בקרן מערבית דרומית לפי ששירי הדם ניתנין בסמוך לו על יסוד דרומי:
+
+Daf 31a
+
+<b>לא היה שובר בו את הרגל.</b> שהטבח שובר הרגל ועושה נקב ברגל ומעביר הרגל ששובר מן הארכובה דרך נקב שעושה ברגל האחר ותולה בשני הרגלים ומפשיט:
+<b>אלא נוקבו מתוך ערקובו.</b> ברגל שמאלי ועשה נקב בין הגידים לעצם ותלאו ברגל א' וחברו בבכורות [דף מ:] זנב הרגל שאינו מגעת לערקוב:
+<b>היה מפשיט ויורד.</b> באמצע בין הבהמה וקצת מן הצדדין עד שמגיע לחזה:
+<b>חתך את הראש.</b> עם העור שאינה בכלל הפשטה כדאמרי' בפרק ב' דחולין [דף כז.]:
+<b>חתך את הכרעיים.</b> ד' הרגלים עד הארכוב':
+<b>מירק את ההפשט.</b> גמר כל ההפשט וסילק העור מן הבשר:
+<b>קרע הלב והוציא את דמו.</b> לפי כשהשה צמא גונחת בשעת השחיטה וממשכת את הדם מבית השחיטה והוא הדם הקרוש הנמצא בלב וה"ל כדם שנשפך ולא נתקבל בכלי ופסול למזבח. נ"ל שמשנה זו אין מקומה כאן אלא אחר אות�� משנה דקרעו ונמצא כולו גלוי לפניו דקודם אותו קריעה א"א להוציא את הלב:
+<b>חתך את הידים.</b> מן הכתפים:
+<b>לרגל הימני.</b> הוא הירך:
+<b>למי שזכה בה.</b> הוא הכהן שזוכה בראש ושתי ביציו הניח דבוקים בירך:
+<b>נטל את הפדר.</b> חלב שעל הקרב:
+<b>ונתנו על בית השחיטה מלמעלה.</b> לכסות לכלוך דם בית השחיטה ודרש לה מקרא בפ"ב דחולין [שם] דכתיב את ראשו ואת פדרו וערך:
+<b>הכרס היו מוליכין אותו ללשכת מדיחין.</b> ולא רצו להוציא כל הפרש בעזרה:
+<b>כל צרכה.</b> בלי קצבה עד שתהא יפה בכל הצורך:
+<b>מדיחין אותן שלש פעמים במעוטה וכו'.</b> בכלי כמו מעוטן של זיתים מלשון עטיניו מלאו חלב [איוב כא]. ול"נ במיעוטה לכל המיעוט ג' פעמים להעביר שירקא דמעיי'. ואית דגרסי במיעוטה של שולחנות שבין העמודים פי' בשולחן קטן שבין העמודים והא דאמרינן במסכת מדות [דף לז:] שבלשכת המדיחין מדיחין את הקרבים קרבים דהתם היינו כרס אי נמי התם מיירי בשאר קדשים כדקתני התם ששם היו מדיחין כשהיה להם רוב זבחים היו הולכים ללשכת המדיחין. אבל התמיד היו מדיחין הקרבים על שולחנות:
+<b>והפריש את הריאה מן הכבד.</b> לפי שהכבד קרב עם הדופן הימני והריאה עם הגרה:
+<b>ואצבע הכבד מן הכבד.</b> כי אצבע הכבד היתה קריבה עם העוקץ והכליות כמו בשאר קרבנות דכתיב על הכליות יסירנה ופירש"י ז"ל שיהא מעט מן הכבד עם הכליות:
+<b>ולא היה מזיזה ממקומה.</b> אחר שהפרידן זה מזה אלא מניחן כאן עד שהיה מנתח את האברים ומניח הריאה דבוקה לגרה והכבד עם הדופן ואצבע כבד עם העוקץ:
+<b>נוקב את החזה.</b> שעושה כמין ארובה שחותך את שומן החזה הרואה את הקרקע מראשי הצלעות ונשאר כמין נקב בין ראשי הצלעות:
+
+Daf 31b
+
+<b>עד שמגיע לשתי צלעות.</b> אותן שנשארו עם הגרה:
+<b>ב' צלעות.</b> דבוקות מלמעלה אותן הנשארים עם העוקץ:
+<b>והיא היתה גדולה.</b> לפי שהשדרה עמה:
+<b>בא לו לעוקץ.</b> הוא סוף השדרה הסמוך לאליה:
+<b>נטל את הרגל השמאלית.</b> הנשאר לבדו כשהבהמה היתה תלויה בו:
+<b>וחרטומו.</b> פיו:
+<b>והפדר נתון עליה.</b> לכסות את הדם:
+<b>בשמאלו.</b> משום דהולכת אברים למזבח הוה עבודה דלא מעכב כפרה לכך אין צריכה ימין ולכך מוליך ב' אברים בשתי ידיו ונושא האבר החשוב בימין וא' בשמאל:
+<b>ובית עורה לחוץ.</b> מקום הסמוך לעור הוא לצד החוץ כלפי מעלה ומקום החתך על פס ידו:
+<b>בבזך.</b> קערה כף תרגומו בזיכא:
+<b>וכרעים ע"ג.</b> דכתיב והקרב והכרעים ירחץ במים והקטיר המזבחה:
+<b>מחצי כבש ולמטה.</b> אבל לא מחציו ולמעלה פן יטעה ויבא להקטירם קודם שילכו ללשכת הגזית לקרוא ק"ש ולהתפלל. א"נ הרחיקם מן המזבח כדי שתהא העלתם למזבח חשובה בעיניהן דאיכא מ"ד דצריכין פייס. והא דאמרינן בפרק החליל [דף נד:] בחלבי תמיד שמולחם במזרחו של כבש מחציו של כבש ולמטה ובשל מוספין במערב לפי שבשבת (גם) יש מוסף והוא עיקר חובת היום היו מסדרין המוסף במערב כלפי שכינה והתמיד במזרח:
+<b>ומלחום.</b> כדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח:
+<b>לקרוא את שמע.</b> ולהתפלל רצה קודם הקטרה שיהא קרבן ריח ניחוח:
+<b>גמ' משום בזיון קדשים.</b> שכן דרך נושאי טלאים למכור:
+<b>בחוקי [העמים].</b> שכן דרכם לקשור כשמקריבין:
+<b>א"ב דכפתי' בשיראי או בהוצא דדהבא.</b> בחוטין של זהב משום בזיון קדשים ליכא משום חוקי צדוקי ובייתוס איכא:
+<b>תנן התם במס' שקלים [פ"ו מ"ד] ואגב דאמר לעיל משום דכפתי' בהוצא דדהבא ליכא משום בזיון קדשים פריך דליעבד שלחנות של זהב.</b> אר"י מתניתין דשקלים שמדיחין הקרבים הא דאמרינן שמדיחין הקרבים בלשכת המדיחין היינ�� הכרס:
+<b>נותנין האברים.</b> של קרבן יחיד אבל תמידין ומוספין הכהנים הזוכים באברים מקבלין אותן מיד המנתח ומוליכין אותן לכבש ומניחין אותן מחצי כבש ולמטה אבל קרבן יחיד פעמים שכהן אחד מקריב עולה לבדו ומניח את האברים על השולחן עד שמעלין זה אח"ז:
+<b>ועל של כסף כלי שרת.</b> אותן צ"ג כלים שהוציאו מלשכת הכלים:
+<b>על של כסף נותנין לחם הפנים.</b> בכניסתן כשהיו אופין אותן מע"ש היו נותנין אותן על השולחן עד למחר עד שיסדרו אותן על השולחן בהיכל ולמ"ד אפייתן דוחה שבת אחר אפייתן מסדרין אותן על השולחן עד שמגיע זמן סידורן:
+<b>מעלין בקדש ולא מורידין.</b> בפרק שתי לחם [דף צט.] דרש לה מקרא. וכיון שסולקהו משולחן של זהב לא יורידהו לתת לשולחן של כסף:
+<b>מפני שמרתיח ומחמם את הבשר ומתקלקל.</b> ובירושלמי פריך והלא לא היה מסריח בשר קודש מעולם ומשני אין מזכירין מעשה נסים כלומר אניסא לא סמכינן:
+<b>כנגד היום.</b> במקום שיאיר היום:
+<b>עשרה דברים.</b> משום דאיירי בשמש קבעה לה גם זו:
+
+Daf 32a
+
+<b>הכל מסתכלין בה.</b> לפי שבבקר ובערב היא רחוקה ואין אורה מכחיש כל כך מאור העינים ויכול להסתכל בה אבל כשעומדת בחצי (שמש) היא קרובה ואז אורה רב:
+<b>משום דקאי להדיא ולא כסי ליה מידי.</b> לפי שהוא עומד כנגדה ואין דבר מכסה עליו למעט אורה מכהה מאור עינים ואינו יכול להסתכל בה. אבל כשעומד בין מזרח למערב הרים וגבעות מפסיקין בינו וביננו ומכהה אור החמה:
+<b>למעלה.</b> מרקיע שעל ראשי החיות:
+<b>ומה למטה.</b> מהארץ ומתהום:
+<b>מה לפנים.</b> חוץ למחיצת העולם למזרח ומה לאחור [חוץ] למחיצת העולם למערב. ל"א מה לפנים קודם בריאת העולם ומה לאחור אחר שיכלה העולם:
+<b>הכובש את יצרו.</b> מלחטוא ומלכעוס כדכתיב טוב ארך אפים מגבור:
+<b>השמח בחלקו.</b> מה שנגזר לו לחלקו הן בממון הן באשה שמח ומקבל עליו ואינו אץ לעשר ולא חומד את שאינו שלו:
+<b>ימית את עצמו.</b> יטרח במלאכה כדי להרויח מזונותיו ולא יאמר אין מלאכה [זו] הוגנת לו וגם לא ימשוך את בשרו [אחר] תענוגים וגם (ימות) יצטער את בשרו ללמוד תורה ואז יחיה בעוה"ז ובעוה"ב:
+<b>יחיה את עצמו.</b> ההפך מהן שכתבתי:
+<b>ישנא מלכו ושלטון.</b> כלומר יתרחק מן הרשות פן יעלילו עליו או יחשידוהו בני אדם שמלשין ומוסר ממונן:
+<b>ירחם מלכו ושלטון.</b> יתקרב להם ויהא רגיל עמם ויעשה טובה לעולם ע"י שיליץ בעדם אל המלך או אל שר הצבא. ל"א ישנא מלכו ושלטין יברח מן השררה ויהא עניו ושפל רוח ואז יהא מקובל על הבריות. ירחם מלכו ושלטון עלה לגדולה יעשה טובה עם בני אדם שאותה טובה שעושה עם ב"א בשעת גדולה היא טובה שלימה בלי חנפות כי אין צריך להם וגם יש לאל ידו לעשות טובה לעולם כשעלה לגדולה:
+<b>אמרו ליה ביבשתא.</b> שאין דעת יורדי הים מיושבת עד שיעלו ליבשה:
+<b>מה אתריסתון לקבלן.</b> ומה זה אתם מתריסין כנגדי ואין אתם מתחננים בו ולא אוכלין ושותין עמנו ואתם רואים שלנו הגדולה והממשלה כו':
+
+Daf 32b
+
+<b>גילדנא מלוחים.</b> דגים מלוחים:
+<b>בהדי דמחוור להו.</b> כשרחצו להם בבית המעין:
+<b>נפל להם [רוחא].</b> רוח חיים:
+<b>האי מעיינא מג"ע קא אתי.</b> ממקור עץ החיים:
+<b>משא בהו אפיה.</b> רחץ בהם פניו:
+<b>אידלי כוליה.</b> הלך למעלה על שפת הנהר עד שהגיע לשערי ג"ע:
+<b>יהבו ליה גלגלתא חדא.</b> גלגל עינו של אדם:
+[תקליה לכולי' כספא כו'.] שקול כנגד כל כסף וזהב שלו היה אותו גלגל של עין:
+<b>גלגלא דעינא דבשרא ודמא דלא שבע.</b> עינו של אדם לא תשבע עושר וזהו סימן ששוקל כנגד כל כסף וזהב שבעולם כן עינך ל�� שבעה עד שהלכת מעבר להרי חושך:
+<b>שקיל קליל עפרא כסיי' ולאלתר תקל.</b> כסהו במעט עפר ואז תקיל והסימן שעינו של אדם לא תשבע עד שימות ויכסוהו בעפר:
+<b>גיהנם למעלה מן הרקיע.</b> מנהר דינור שבא מזיעין של חיות של רשעים וחול:
+<b>לאחורי הרי חושך.</b> דכתיב [ישעיה ס] כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים:
+<b>קומי רוני בלילה.</b> לעסוק בד"ת ואז תהיה נוכח פני ה':
+<b>הדרן עלך לא היו כופתין</b>
+<b>אמר להם הממונה.</b> הוא ממונה לכך לסדר עבודת היום ואמר להם לאחר שבאו ללשכת הגזית שתפלתו של אדם נשמעת במקום ד' אמות של תורה:
+<b>ברכה אחת.</b> פליגי בפ"ק דברכות [דף יא:] איכא מ"ד יוצר אור ואיכא מ"ד אהבה רבה:
+<b>עשרת הדברות.</b> ובגבולין נמי היו אומרים אותם בכל יום אלא שבטלו מפני תרעומת המינים בפ"ק דברכות [דף יב.]:
+<b>שמע.</b> אע"פ שלא הגיע זמן ק"ש כדאמרינן במסכת יומא [דף לז:] הקורא עם אנשי משמר לא יצא ידי חובתו [והם] היו צריכים להקדים לקרות קודם הזמן כדי לעסוק בעבודת התמיד:
+<b>ה"ג וברכו ג' ברכות אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים.</b> כי לא היה להם פנאי להתפלל י"ח ברכות והיו מתפללים רצה שיהא קרבן ריח ניחוח ולא היו אומרים והשב את העבודה לדביר ביתך וגם לא היו מסיימין ומחזיר שכינתו לציון אלא שאותך לבדך ביראה נעבוד בא"י שוכן בציון:
+<b>וברכת כהנים.</b> היו אומרים אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו כו' ומתפללין על נשיאות כפים שיש להם לעשות אחר הקטרת אברי תמיד שיסכים הקב"ה ע"י לברך את ישראל כדרך שיתפללו רצה על עבודת התמיד אבל לא היו נושאין כפים עתה עד אחר הקטרת האברים כדתנן לקמן [דף לג:] כדכתיב וירד מעשות את החטאת ואת העולה ואח"כ וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וא"ל שיהא נושאין כפים עתה בשעת הברכה ונושאין כפיהן פעם שנית אחר הקטרה דהא תנן במסכת תענית [דף כו:] בג' פרקים הכהנים נושאין את כפיהם בשחרית ובמוסף ובנעילה וא"כ הול"ל ד' פרקים אלא היו אומרים ברכה עד שמגיעים לפסוקים ומדלגין הפסוקים ואומרים שים שלום. ויש ספרים דגרסי וברכו את העם ג' ברכות ול"ג ליה דלא היו נושאין כפיהן לברך את העם כדפרשתי ואין לפרש את העם כלומר עם העם שהיו העם מברכין עמהם דהא אמרינן הקורא את שמע עם אנשי משמר לא יצא ולמה היו אומרים אמת ויציב מאחר שלא קראו את שמע וגם למה התפללו רצה וברכת כהנים קודם שיתפללו י"ח ברכות:
+<b>מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא.</b> משמר היוצא מוסיף אותה הברכה ועליו מוטלת והוא משמר שעבד בשבוע שעברה והם עושין עבודת הבקר ואח"כ עובדין משמר הנכנס ומשמר היוצא מברכין אותו ואומרים מי ששכן [את שמו] בבית זה [הוא] ישכין [ביניכם] אהבה ואחוה ושלום וריעות:
+<b>חדשים לקטרת.</b> כי עבודת הקטרת היתה מעשרת כדכתיב [דברים לג] ישימו קטרה באפך וגו' וברך ה' חילו לכך היו מחזירין כל פעם אחר חדשים כדי שיתעשרו כולם:
+<b>מי מעלה אברים מן הכבש כו'.</b> כהן אחד היה מעלה את כולן:
+<b>הוא מעלה אותן.</b> כל כהן וכהן באברים שזכו בהן:
+<b>מסרום לחזנים.</b> שמשים ממונים להלביש את הכהנים:
+<b>מפשיטין אותן את בגדיהן.</b> במס' יומא [דף כד:] פליגי אמוראי באיזה בגדים היו מפייסין ר"נ אמר בבגדי חול היו מפייסין ואותן שזכו בעבודה היו פושטין מכנסי חול ולובשין מכנסי קדש כי הם קודמין לכל הבגדים כדכתיב [ויקרא טז] ומכנסי בד יהיו על בשרו ואח"כ החזנים מפשיטין בגדי חול מעליהם ולא היו מניחין עליהם אלא מכנסי קדש שלבשו ואח"כ מלבישין אותן בגדי קדש. ורב ששת אמר בבגדי קדש הם מפייסין ואותן שלא זכו לעבוד מפשיטין מעליהם בגדי קדש שלבשו להפיס בהן ומניחין עליהם מכנסי קדש כדי שלא יעמדו ערומים ומלבישין אותן בגדי חול. ואח"כ מפשיטין מכנסי קדש ולובשין מכנסי חול:
+<b>וחלונות היו שם.</b> בלשכת הגזית בחומה:
+<b>תשמיש הכלים.</b> זה לאבנט וזה לכתונת וכן כולם:
+<b>והבזך.</b> הוא כף קטן:
+
+Daf 33a
+
+<b>מלא וגדוש קטרת.</b> ומונח בתוך כף הגדול שאם ישפך ממנו דרך הליכתו יפול לתוך כף הגדול. וא"ת והרי כף חוצץ בין ידו לבזך והוה חציצה כדאמרינן בזבחים מזרק במזרק חוצץ וי"ל כיון דצורך עבודה היא לא הוה חציצה א"נ הוה לקיחה בדבר אחר ושמה לקיחה בפרק לולב וערבה וכן פי' ר"י ז"ל בזבחים [כד. וע"ש תוס' ד"ה הואיל] דלא הוה חציצה אלא כשאחזו בדפנות הכלי ולא כשאוחזו בשוליו:
+<b>כמין מטולטלת היה.</b> כעין טבעת שהיה לכסוי מלמעלה והיה מטלטל על ידה ואית דגרסי מטוטלת כמין כר של עור נתון עליה לכיסוי מלמעלה [וכדי] שלא יצא ריח הקטרת ויהיה ריחו נודף וחזק היו מכסין וחבירו בפרק במה בהמה יוצאה [דף נד.] לא יצא הגמל במטולטלת אבל יוצא במטולטלת הקשורה לו בשלייתה והיא חתיכת בגד שקושרין לו שלא יצטנן:
+<b>מי שזכה במחתה.</b> לחתות גחלים מעל המזבח החיצון ולהוליכם לתתן על מזבח הפנימי להקטיר עליו את הקטרת ולא היה בה פייס אלא הזוכה בקטרת אומר לזה שאצלו זכה עמי במחתה ועלה לראש המזבח וחתה וירד:
+<b>נטל מחתה של כסף.</b> ביומא [דף מג:] תנן דמחזקת ד' קבין. ול"ג ופינה את הגחלים הילך והילך וחתה מן המאוכלות הפנימיות. דגבי תרומת הדשן תנן הכי דמצותו באותן הקרובים להיות דשן ומאוכלות ואין בהם ממשות של גחלים אבל הכא בעי גחלים לוחשות ובוערות דכתיב גחלי אש ואגב משנה דתרומת הדשן כתבוהו כאן ג"כ ול"נ דגרסי' ופנה את הגחלים אילך ואילך וחתה לפי שהגחלים העליונים כבויות ואין לוחשות עבר אל עבר כמו התחתונים. אבל לא גרס מן המאוכלות הפנימיות דזה נקט אגב משנה דתרומת הדשן:
+<b>ועירן לתוך של זהב.</b> אבל לא היה חותה בשל זהב דהתורה חס על ממונם של ישראל שהיא נחסרת מחום האש:
+<b>כקב גחלים.</b> שהיה חותה בשל ד' קבין ומערן לתוך של ג' קבין:
+<b>מכבדן לאמה.</b> ואין כאן משום לא תכבה וא"ת אכתי מיהא קדשי במחתה כדאמרינן בפ"ק דזבחים העיד ר' עקיבא הסולת והלבונה והקטורת והגחלים שאם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן משום דהכלי מצטרפן אלמא מחתה כלי שרת היא וקדשו הגחלים והאיך מפסיד ההקדש וי"ל דההיא דר"ע איירי בגחלים של יום הכפורים שבאותה מחתה שחותה הוא מכניס אבל גחלים של כל יום מחתה שחותה בה לא היתה כלי שרת והכי איתא בירושלמי תפתו בגחלים של יום הכפורים:
+<b>פסכתר.</b> סירותיו מתרגמינן פסכתרותיה ומכסה אותן שלא יכוו בהן רגלי הכהנים לתך. חצי כור:
+<b>אחת שהוא מושך בה.</b> כי היה ממלא אותו אפר להורידו מעל המזבח ואוחז בשלשלת ומושך:
+<b>ואחת.</b> אוחז בשלשלת מלמעלה כדי שלא תתגלגל כי היתה למטה כמין יורה. על שרץ בשבת. שנמצא בעזרה וחוששין שמא יגע בו אדם כופין עליו פסכתר ואין מוציאין אותו בשבת משום איסור מוקצה ויש שבות שאסרו במקדש כדאמרינן גבי לחם הפנים [מנחות צו.] דנטילת קנים והנחתן אין דוחין שבת וכדאיתא בפסחים [דף סד. וצ"ל גבי מקלות היו שם] גבי קנים היו שם וי"מ משום דעזרה רשות הרבים ונ"ל שטעו בהא דאמרינן בפ"ק דפסחים [דף יט:] זאת אומרת רשות הרבים היא ולא היא דהתם לענין ספק טומאה קאמר אבל לענין שבת כיון דמוקפת מחיצה ודלתות נעולות בלילה ואין שערים זה כנגד זה הויא רה"י מן התורה:
+<b>הגיעו ב��ן אולם ולמזבח.</b> אותם שזכו במחתה ובקטרת:
+<b>את המגרפה.</b> מתרגמינן יעי' מגרופתיה וכל זה היה עשוי כמין מגריפה:
+<b>נכנסין להשתחות.</b> אחר הקטרת:
+<b>לדבר בשיר.</b> בשעת הניסוך:
+<b>מעמיד את הטמאים בשער המזרח.</b> כל הטמאים שבאותו בית אב שעובד היום היו צריכין לבוא וראש בית אב מעמידן בשער המזרח שהכל נכנסין ויוצאין דרך שם ובפרק כיצד צולין [דף פב.] מפרש טעמא חד אמר מפני חשד שלא יאמרו אותם כהני בית אב פלוני ופלוני לא רצו לבטל ממלאכה ולבא לשרת וח"א כדי לביישם על שלא נזהרו מטומאה:
+<b>הדרן עלך פרק אמר להם הממונה זוטא</b>
+<b>החלו עולים במעלות האולם.</b> מי שזכו בקטורת ובמחתה:
+<b>במעלות האולם.</b> כדתנן במידות [פ"ב מ"ג] די"ב מעלות היו בין המזבח והאולם:
+<b>היו מקדימין לפניהם.</b> ליטול הכלים שהניחו שם ובשביל שדשן מזבח הפנימי והמנורה ניתנין במקום אחד הוצרך מדשן את המנורה להניח שם את הכוז ובשביל הטבת ב' נרות הניח גם מדשן את המזבח את הטנא כדי שיוציאם ביחד:
+
+Daf 33b
+
+<b>והשתחוה ויצא.</b> לפי שנגמר עם העבודה היה משתחוה כעבד שמשמש את רבו ונוטל רשות ויוצא:
+<b>מדשן את המזרחי.</b> מסיר הפתילה והשמן ומקנח את המנורה ונותן לתוכו פתילה חדשה ושמן:
+<b>ומניח את המערבי דולק.</b> כדכתיב להעלות נר תמיד זהו נר מערבי שנותן בה השמן כמדת חברותיה והיתה דולקת עד הערב והיה מדליק ממנה לשאר נרות ועדות היא שהשכינה שורה בישראל ואף על גב דאמר בסדר המערכה דאביי [יומא לג.] הטבת ב' נרות קודם לקטרת אלמא דחשיב ב' נרות כאחד קרא אניסא לא סמיך ואביי סידר סדר המערכה כשאין ישראל ראוים לעשות להם נס כמו אחר שמת שמעון הצדיק ע"ה:
+<b>מצאו שכבה.</b> בזמן שאין הנס:
+<b>מדשנו.</b> כמו האחר ומדליקו בערב ממזבח העולה ומדליק ממנו שאר הנרות ובפרק טרף בקלפי [דף מה.] מפרש טעמו למה מדליק ממזבח העולה:
+<b>נטל את הכוז ממעלה שניה.</b> שהניחו שם כשהטיב הנרות כדתנן לעיל וא"ת הרי כבר נטלו כשמדשן שתי הנרות והרי הוא בידו ומחמת קושיא זו מפ' ומדליקו ממזבח העולה מיד בבוקר ומניח את הכוז על המעלה בשעה שהולך להביא האש מעל המזבח אבל משמע בכל דוכתא שלא היה נר המערבי דולק ביום אלא בשעת הנס:
+<b>ורידדן בשולי המחתה.</b> היה מפזרן על המזבח כדי להשליך הקטרת עליהן כשהוא דק ולא עב כדי שיהיה שורף מהר ולמעט העשן. וירקעו מתורגם ורדידו:
+<b>והשתחוה ויצא.</b> כי עתה גמר עבודתו:
+<b>נותנו לאוהבו.</b> כשישפוך אותו:
+<b>לתוך חפניו.</b> וא"ל מדהזכיר חפניו על המתפזר מכלל דהשאר לא היה בחפניו זה א"א דאם ההתפזר לבד היה נותן לתוך חפניו האיך ישא הבזך:
+<b>ומלמדין אותו.</b> לפי שלא הקטיר מימיו היו צריכין ללמדו שלא יתפזרו הקטרת מעל הגחלים שלפניו כי יעלה תמרתו וכשיושיט חפניו על הגחלים לפזר חוצה לא יכוה אלא מתחיל ברחוק ממנו ומושך ידו אליו והיינו דקאמר מתחיל מרדד ויוצא כלומר התחיל מרדד ומפזר לצד פנים כלפי המערב ויוציא מוציא ידיו:
+<b>עד שהממונה אומר לו הקטר.</b> כי הממונה היה מזהיר את כולם לפרש בשעת הקטרה ואז אומר למקטיר הקטר:
+<b>פרשו העם.</b> מבין האולם ולמזבח וכו' יליף לה מקרא דצריך לפרוש:
+<b>הדרן עלך פרק החלו עולים</b>
+<b>נכנס להשתחוות.</b> אחר הקטרה נכנס להיכל להשתחוות ואין זה ביאה רקנית דהשתחוואה עבודה היא:
+<b>שלשה אוחזין בו.</b> לכבודו של כה"ג כשר שסומכין בו עבדיו בכניסתו להיכל המלך:
+<b>ואחד באבנים טובים.</b> שבחשן:
+<b>הגביה לו את הפרוכת.</b> התלוי לפני פתח ההיכל לצניעות וכן היה לפני שער האולם:
+<b>באו ועמדו על מעלות האולם.</b> המקטיר הזוכה במחתה מאותו שקיבל הכף:
+<b>עמדו ראשונים.</b> שדשנו מזבח פנימי והמנורה:
+<b>לדרום.</b> של השלשה לפי שבצפון חשוב הוא לקדשי קדשים לכך מקטירי הקטרת היו עומדין לצד צפון:
+<b>וברכו את העם ברכה אחת.</b> נשאו כפיהם לברך את ישראל יברכך וגו' יברכך יאר ישא היו אומרים ביחד בלי הפסק בנתיים שאין עונין אמן במקדש לכך לא היו מפסיקין ביניהם. וא"ת והרי עונה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד י"ל כיון דברכת כהנים אינה כ"א לברך את ישראל לא היו עונים בשכמל"ו ואע"פ שביום הכפורים היו עונין זהו משום חשיבות היום שהוא יום סליחה ומחילה וכפרה:
+<b>שבמדינה אומר ג' ברכות.</b> מפסיק ביניהם באמן:
+<b>את השם ככתבו.</b> יו"ד ה"א וי"ו ה"א ובפרק אלו נאמרים [דף לח.] מפיק ליה מקרא:
+<b>בכנויו.</b> באל"ף דל"ת:
+<b>ובמקדש ע"ג ראשיהן.</b> לפי שמזכירין שם המפורש ושכינה שורה למעלה שקשה להגביה אצבעותיהם:
+<b>למעלה מציץ.</b> שכתוב בו קדש לה' ולא יתכן שיהיו ידיו למעלה:
+<b>וישא אהרן את ידיו אל העם.</b> משמע שנשאום למעלה מראשם:
+<b>בזמן שכה"ג רוצה להקריב.</b> כי כה"ג א"צ פייס כי הוא מקריב בראש איזה קרבן שרוצה:
+<b>אוחז הסגן בימינו והעלהו.</b> שכבר נתייגע בעליית חצי הכבש:
+<b>וסמך עליהן וזרקן.</b> מפ' במנחות [דף סב:] דהך סמיכה לאו סמיכה גמורה היא דאין סמיכה בצבור אלא ב' סמיכות ועוד דאין סמיכה בשחוטין. ואין סמיכה זו אלא להראות שעבודת כה"ג חשובה לכך סומך על האברים וזורקן על המערכה:
+<b>הושיט השני להראשון.</b> זהו דרך כבוד כהן גדול שיקבל כל האברים מיד אחר:
+<b>בא לו להקיף את המזבח.</b> לצורך ניסוך כי אחר הקטרת האברים היה ניסוך היין. והכבש היה בדרום וכשעלה בכבש ופנה לימינו ולשמאלו ומתחיל להקיף פוגע בקרן דרומית מזרחית תחלה ומקיף לימינו עד שהוא מגיע לקרן מערבית:
+<b>נתנו לו יין לנסך.</b> ששם היו השיתין שהנסכים יורדים בו לתוכו כדאיתא בפרק קדשי קדשים [דף שא:] שהוסיפו על המזבח ד' אמות מהמערכה וד' אמות מן הדרום כדי להכשיר השיתין למזבח ואע"ג דתנן בזבחים [דף סג.] כל העולים למזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין אל דרך שמאל חוץ מהעולים לג' דברים אלו שעולין ופונין דרך שמאל וחוזרין על העקב ניסוך היין והמים [ועולת העוף] דהיינו כהן שזכה בניסוך היין (אותו) הוא עולה עם היין במערבו של כבש ופונה לשמאלו לקרן דרומית מערבית שאם היה פונה לימינו להקיף את המזבח היה היין מתעשן בעשן המערכה ויין מעושן פסול לנסכים [ועולת העוף נמי שמא תמות בעשן]. אבל כה"ג שעולה להקטיר אם רצה גם לנסך מקיף דרך ימין וכהן שזכה בניסוך העלה את היין ופנה לשמאל ופגע בכהן גדול נותן לו יין לנסך:
+<b>הסגן עומד על קרן.</b> שהיא אמה על אמה:
+<b>על שולחן החלבים.</b> שהוא גבוה וכשראו הכהנים שהסגן עומד על הקרן והסודר בידו. הלכו כהנים ועמדו על שולחן החלבים ותקעו והריעו ותקעו כדי שיתקעו הלוים בשיר:
+<b>באו ב' כהנים ועמדו אצל בן ארזא.</b> הוא היה הממונה על השיר כדאיתא בשקלים [פ"ה מ"א] ואחריו נקראו כולם:
+<b>שחה לנסך.</b> לשפשף היין לספלים מיד הניף הסגן שיתחילו הלוים בשיר:
+<b>הגיע לפרק.</b> שיש פרשה שהוא סוף המליצה וג' פרקים היה בשיר שהן מפסיקין כו' ועל כל פרק ופרק תקיעה ותרועה ותקיעה והיינו דתנן בפ' בתרא דסוכה [דף נג:] אין פוחתין מעשרים ואחד תקיעות במקדש ג' לפתיחת שערים ותשע לתמיד של שחר וכו' והיינו ג' תקיעות תקיעה ותרועה ותקיעה על כל פרק ופרק:
+<b>ביום ראשון היו אומרים לה' הארץ ומ��ואה.</b> מפ' בר"ה בפ' י"ט [דף לא.] על שם שקנה עולמו וצופה ושליט בעולמו:
+<b>בשני גדול ה' ומהולל מאד.</b> על שם שחלק מעשיו ומלך עליהם ונתעלה וישב על כסא כבודו:
+<b>בשלישי היו אומרים אלהים נצב בעדת אל.</b> על שם שגלה תבל בחכמתו והכין הכל לעבודתו:
+<b>ברביעי אל נקמות ה'.</b> ע"ש חמה ולבנה ועתיד להפרע [מעובדיהן]:
+<b>בחמישי היו אומרים הרנינו לאלהים עוזינו.</b> ע"ש שברא עופות ודגים לשבח שמו כנף רעננים נעלסה:
+<b>בששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש.</b> ע"ש שנגמר מלאכתו ומלך עליהם:
+בז' מזמור שיר ליום השבת מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמים:
+<b>הדרן עלך בזמן שכהן גדול וסליקא מסכת תמיד בס"ד ב"י לא"ו </b>

txt/Talmud/Bavli/Rishonim on Talmud/Commentary of the Rosh/Seder Kodashim/Commentary of the Rosh on Tamid/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,577 @@
+Commentary of the Rosh on Tamid
+פירוש הרא"ש על תמיד
+merged
+https://www.sefaria.org/Commentary_of_the_Rosh_on_Tamid
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Vilna Edition
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+פירוש הרא"ש על תמיד
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+<b>בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש וכו'.</b> עד סוף הפרקים פי' בשלשה מקומות הכהנים שומרים שימור זה אינו משום חישוב גניבה דאין עניות במקום עשירות אלא גזירת הכתוב הוא דכתיב ושמרו וגם כבוד המקדש שלא יסיחו דעתם ממנו לא ביום ולא בלילה כדכתיב ביהוידע [מ"ב יא] ושמרתם את משמרת הבית מסח:
+<b>בית אבטינס.</b> לשכה שמפטמין בה את הקטורת. ואבטינס היה ראש לאותו משפחה שהיו בקיאים בפטום הקטרת כדאיתא ביומא [דף לח.] שלא רצו ללמד על מעשה הקטורת:
+<b>בית הניצוץ.</b> כמין אכסדרה היתה פתוחה מרוח אחת וניצוצי חמה מנצצין בה והיתה בה אורה מרובה לכך נקראת הלשכה בית הניצוץ:
+<b>בית המוקד.</b> על שם שתמיד היה בה מדורות גדולות להתחמם בהם הכהנים המהלכים יחפים על הרצפה [ומלובשים] בכתונת א' נקראת בית המוקד:
+<b>היו עליות.</b> מפ' בגמ':
+<b>והרובים.</b> ילדים כדמתרגם ילד רביא שלא הגיעו לעבודה והם זריזים לעלות בעליות [לפיכך] שומרים שם:
+<b>מוקף רובדין של אבן.</b> אצטבאות חתיכות של אבני גזית בולטות מן החומה זו למעלה מזו ועליהם היו ישנים זקני אותו בית אב שיש להם לעבוד למחר. ובית מוקד היה חציו בנוי בקודש וחציו בחול:
+<b>ומפתחות העזרה בידם.</b> לשמור דלתות העזרה:
+<b>ופרחי כהונה.</b> אותן שהגיעו לכלל עבודה:
+<b>איש כסותו בארץ.</b> כסת הוא הקטן שנותן אדם תחת מראשותיו כשהוא ישן והגדול ששוכב כל גופו עליו הוא נקרא כר. וכן מוכח במסכת כלים [פכ"ח מ"ה] דתנן סדין שעשאו כר ומטפחת שעשאו כסת. וכן אמרינן בפרק בתרא דעירובין [דף ק:] אשה נעשית כר לבעלה ואמרינן נמי בפרק בתרא דע"ז [דף סה וע"ש בתוס' ד"ה ה"ג] מניח אדם עליו כסתו ולגינו ול"ג כסותו:
+
+Daf 26a
+
+<b>במסיבה.</b> מחילות עשויות:
+<b>תחת הבירה.</b> בית המקדש ולא היה קדוש דבעל קרי משולח חוץ לשתי מחנות כדדרשינן בפסחים [דף סז:] זב ולא כל זב לרבות בעל קרי:
+<b>והנרות.</b> היו דולקים במסיבה מכאן ומכאן:
+<b>ומדורה.</b> היה שם להסתפג ולהתחמם אחר הטבילה:
+<b>ובית הכסא של כבוד.</b> היה שם דתנן במסכת מקוואות בעל קרי שטבל ולא הטיל מים לכשיטול מים טמא ולכך עשו שם בית כסא להטיל מים קודם טבילה:
+<b>בא וישב.</b> בלשכת בית המוקד ואע"פ שאין טבול יום נכנס למחנה לויה כדתנן בפ"ק דמס' כלים [מ"ח] החיל מקודש ממנו כו' עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם. ואפילו טבול יום דשרץ וכ"ש טבול יום דבעל קרי דמשולח חוץ לשתי מחנות. ואין לך קרוב למחנה שכינה יותר מבית המוקד שהיתה שם חציו בקודש. ופר"ת דמעלה דרבנן הן לא גזרו אלא שלא יכנס שם טבול יום אבל אם הוא מבפנים אין זקוק לצאת. והביא ראיה ממסכת סוטה [דף כ.] דקתני התם לא היתה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות [כו'] והם אומרים הוציאוה שלא תטמא העזרה. ופריך למימרא דמיתסר ליכנס למחנה לו��ה והא אמר מר מנין למת שמותר ליכנס למחנה לויה שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו ואמר מר עמו במחיצתו ומאי פריך דודאי מדאורייתא שרי אבל מדרבנן אסור. אלא קשיא ליה דהא על טומאה שאירע בפנים לא גזרו. ועוד ראיה מפ"ק דחולין גבי טמא במוקדשין דקאמר מביא סכין ארוכה ושוחט בה ואי טבול יום זקוק לצאת מכל מחנה לויה האיך ישחוט בסכין ארוכה. הילכך צ"ל שבטומאה שאירע בפנים אינו זקוק לצאת. ור"י ז"ל תירץ שלא גזרו אלא על החיל ועזרת נשים הוא שער איתן המשמש כניסה ויציאה לעשות הרחקה לטמאים שלא יקרבו שמה אבל על כל שאר מחנה לויה לא גזרו:
+<b>גמ' מה"מ.</b> דבעי שימור במקדש דאמר קרא והחונים וגו' ושמרו ואמרינן בפ"ק דעירובין [דף ב.] משכן אקרי מקדש ומקדש אקרי משכן:
+<b>מתניתין קתני בג' מקומות.</b> ונהי דקרא משמע דבעי שימור מיהא בג' מקומות מנלן. ותו פריך ואילו קרא כהנים ולוים בהדדי כתיבי דכתיב משה ואהרן ובניו שומרי משמרת ואנן תנן דכהנים שומרים לבד ולוים שומרים לבד. ומשני דה"ק קרא והחונים לפני משכן קדמה לפני אהל מועד משה ואהרן ובניו שומרי משמרת מדכתיב חונים וכתיב שומרים בתרי לישני משמע דכל חד וחד לחודיה הוה קאי:
+<b>אימא כולהו אהרן ובניו בחד מקום.</b> ואכתי בג' מקומות הכהנים שומרים [מנלן] ומשני שומרי משמרת למשמרת:
+
+Daf 26b
+
+<b>דקרא.</b> הכי כתיב שומרי משמרת המקדש למשמרת:
+<b>עליות ממש.</b> שהיו בית תחתיהן או דלמא דגבוהות כעליות שהיו בנוים ע"ג תל:
+<b>מה"מ.</b> דכהנים ולוים שומרים במ"א וגם שהכהנים למעלה ולוים למטה דת"ר וילוו עליך וישרתוך וגו' ושמרו משמרתך בעבודתך הכתוב מדבר שישמרו עמך במקום שאתה שומר:
+<b>או אינו אלא בעבודתם.</b> שישמרו הם במקומם בפ"ע וקרא הכי פירושו וילוו עליך ויתחברו עמך וישמשוך בזה שישמרו השימור מה שהיה מוטל עליך לשמור ולעולם הם ישמרו במקומם בפני עצמם:
+<b>כשהוא אומר.</b> במקרא אחר ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד ולא כתיב ושמרו משמרתך:
+<b>הרי עבודתם אמור.</b> דמשמע מהאי קרא שישמרו בפ"ע:
+<b>בעבודתך הכתוב מדבר.</b> ומשמע שיהיו עמך ואתה עיקר והם טפילים:
+<b>הא כיצד וכו'.</b> ב' שערים היה לו לבית המוקד וכו'. ומדקרי להו שערים אלמא גדולים היו וצריך כל חד מינייהו שישמור לחודיה:
+<b>פשפש.</b> פתח קטן:
+<b>לבלוש את העזרה.</b> ויחפש מתרגמינן ובלש היו נכנסין דרך אותו פתח קטן העומד אצל השער גדול לחפש על השומרים בעזרה ואם היו ישנים על משמרתם לקו אותם. ולא הי' פותחין את השער הגדול כשנכנסין לבלוש כדי שלא יעורו הישנים מקול השער הגדול משנפתח ויסמכו ע"ז וישנו בלילה. ומייתי הך דר"י ומתוך דבריו שמעינן גדול היה מדהיה פתח קטן בצידו והיה צריך לשומרם. וא"ת והיכי ס"ד למימר שהיה שומר לזה השער הא אמרינן לקמן דשומרי העזרה היו שומרים בחוץ ולא מבפנים כמו בהר הבית דאין ישיבה בעזרה [כו'] ולא היו יכולים לעמוד כל היום. ובית המוקד היה חציו בקדש ואי אפשר לישב אצל השער הפתוח לעזרה ויש לומר כשירצה לישב יתרחק קצת מן השער וישב בחוץ בחציו שבחוץ וישב מעט וינוחו:
+<b>אמר אביי.</b> כיון דגבי הדדי הוו קיימי כלומר כי מכוונים היו שערים זה כנגד זה אחד פתוח להר הבית ואחד פתוח לעזרה ושומר אחד היה יכול לראות לכאן ולכאן כדאמר בפרק במה מדליקין [דף לה.] והיה דוי למערב. ותו גבי הדדי הוה קיימי אותו הפתוח לעזרה היה עומד אצל קרן מזרחית צפונית ואותו שפתוח להר הבית היה בחציו של כותל מזרחי מיד שמתחיל החיל היו סמוכין זה לזה:
+<b>גזרתא דאצטותא דסלקי בהו לאצטותא.</b> אבנים רחבות גזורות ומרובעות בולטין מן הכותל ולמעלה מהן בולטין אבנים אחרות קצת מן התחתונים ועולין מאלו לאלו במדרגה וישנים על כולם:
+<b>ומי הוה מפלגי.</b> וכי היה מסתתין את האבנים ומחליקין בעזרה דס"ד דאחר דבנו בכותל היה מסתתן ומחליקן. וי"מ ומי הוה מפלגי וכי היה חולקין האבנים אחד גדולה ואחד קטנה כדאמרת דסלקת בהו למציעתא אלמא דתחתונים גדולים מהעליונים והא כתיב אבן שלמה מסע נבנה דמשמע כמו שהיו מפנין אותן מן ההר אבנים גדולות כך היו נותנין אותן בבנין. ומשני דמתקני ומייתי מאבראי אבני זוטרתא ואבני רברבתא. דוקא בבית לא נשמע קול מקבות והגרזן אבל בחוץ היו מסתתין אותם אבנים גדולות ליסוד ושל בנין קטנות מהן כדכתיב אבני י' אמות ואבני ח' אמות. ולאידך פי' מייתי ראיה שהיו עושין אבנים גדולות ואבנים קטנות דאחר שחצבם מן ההר פחתו ועשו מהן קטנות ומהן גדולות כפי הצורך:
+<b>ואמאי נעיילי מטות.</b> מטות של עץ מסורגם חבלים:
+<b>לאו אורח ארעא לעיולי מטות.</b> אבל כרים וכסתות אורח ארעא:
+<b>פרחי כהונה איש כסותו בארץ.</b> וה"ה לקטנים כרים וכסתות:
+
+Daf 27a
+
+<b>דלא מטו למעבד עבודה.</b> שלא הביאו ב' שערות אותן שהיו שומרים וניעורין כל הלילה שלא היה להם טורח העבודה למחר:
+<b>דמטו למעבד העבודה.</b> הם פרחי כהונה שהיו ישנים כדי שיכלו לסבול טורח העבודה למחר:
+<b>תנן התם.</b> במסכת מדות בשלשה מקומות הכהנים שומרים והלוים עמהם:
+<b>והלוים בכ"א.</b> שלשה מהם עם הכהנים וי"ח בפני עצמן ור"ת פי' ששומרי הלוים בכ"א מקומות מלבד ג' מקומות ששומרים שם עם הכהנים:
+<b>על ה' שערי העזרה.</b> בית הניצוץ ובית המוקד שנים מהם ובית אבטינס מן הפנות מבחוץ בין בשערים בין בפנות:
+<b>לשכת הקרבן.</b> היא לשכת הטלאים. אי נמי לשכה היתה מיוחדת לבקר בה הקרבנות ממומין:
+<b>לשכת הפרוכת.</b> שהיו אורגין בה את הפרוכת:
+<b>אחורי בית הכפורת.</b> לשכה אחת היתה במערב והיה לול קטן בכותל מערבי פתוח מן קדש הקדשים לאותה לשכה והלשכה היתה פתוחה לעזרה כנגד הלול להכשיר אחורי הכפורת לשחיטת קדשים דקרי ביה פתח אהל מועד כדאיתא בפרק איזהו מקומן [דף נה:]:
+<b>מה"מ.</b> רמוזות כל אלו השמירות:
+<b>למזרח הלוים ששה.</b> מקרא הוא בדברי הימים פירוש במזרח יש ללוים ו' ומסתמא במקום אחד לא היו שומרים דלמה יצטרכו לשמור ו' לוים במקום אחד אלא כל אחד שומר במקומו לבדו. שנים בשני פנות הר הבית ואחד על שער מזרח שהיה עליו שושן הבירה צורה. וכן לעזרת נשים בשתי פינות ואחד בשער נקנור:
+<b>לצפונה ליום ארבעה.</b> אחד בשער הטדי בהר הבית. ושנים בב' שערי עזרה בית הניצוץ ובית המוקד שהיו בצפון. ואחד בלשכת הקרבן או בלשכת הפרוכת. וסבירא לן דאחד מהם בצפון ובית אבטינס היתה באחד מן הפנות כדפי' לעיל:
+<b>לנגבה ליום ד'.</b> שני' בשני שערי חולדה בהר הבית ושנים בשני שערי עזרה שער הדלק ושער המים. ושערי הקרבן שהיו אחד בצפון ואחד בדרום לא נמנו כאן והם הם שנים דאמר אביי לקמן תרי מינייהו לא בעי שימור. לפי שכל אחד באמצע השניי' היה. של צפון בין בית הניצוץ ובין בית המוקד. ושל דרום בין שער הדלק ושער המים. ושומרי פינות הם האמורים בפסוק אח"כ. והאי דכתיב לצפונה ליום נגבה ליום. לפי שהיו פניהם למזרח כמו ששנוי' לגבי תמיד דאמרינן כנגד היום וגזירת הכתוב הוא. א"נ כדי לשמור שער הקדום שהוא עיקר השמירה שמשמש כניסה ויציאה:
+<b>ולאסופים.</b> פי' ר"ת לאסופים סופי הדלתות. וי"א לאסופים כלומר לשכות שנתוספו ע"פ הנביא. והא דקאמר שנים שנים ולא קאמר ד'. משום דבשתי פעמים נתוספו שנים ואחר כך שנים:
+<b>לפרבר למערב ד' למסילה.</b> ד' שומרים היו למסילה לשון סוף כמו פלא [צ"ל סלה] כלומר לסוף הבית למערב:
+<b>לפרבר.</b> לצד חוץ. שנים לפנות הר הבית וב' לפנות העזרה:
+<b>[הני כ"ד].</b> הכי ס"ד דמשמע ליה אסופים שנים שנים הם ד' כדפי':
+<b>ה"ק לאסופי' שהם שנים שנים.</b> כלומר לשתי לשכות שנתוספו היה שני לוים שומרים:
+<b>האיך דפרבר חד הוה.</b> הא דקאמר שנים לפרבר לא קאמר שהיו שתי שמירות בשתי מקומות אלא שני לוים שומרים במקום אחד ומה שנתנו שמירה זו להצריך לה שני לוים משום דהוי אבראי רחוק והוצרך לצוותא:
+
+Daf 27b
+
+<b>תלתא כהנים וכ"א דלוים.</b> לפי' קמא קא חשיב מקום שמירת כהנים ולוים ב' מקומות:
+<b>הר הבית דאי תמה.</b> אם הוא עיף וחלש מן העמידה יכול לישב:
+<b>ורמינהו ז' שערים היו בעזרה.</b> לפי' קמא דג' מקומות שהיו כהנים שומרים שהם הם בכלל כ"א מקומות דשמירת הלוים. פריך שפיר ז' שערים שבהם קא חשיב במדות [פ"א מ"ד] בית הניצוץ ובית המוקד ששמרם מג' מקומות אבל לפי' ר"ת דהלוים שומרים בכ"א מקומות. מלבד ג' מקומות ששומרים עם הכהנים מאי פריך והא תנן ז' שערים והלא בית הניצוץ ובית המוקד הן מן השבעה. ובהם היו הכהנים והלוים שומרים והנך לא קא חשיב:
+<b>אמר אביי תרי מינייהו לא צריכי שימור.</b> אחד בצפון ואחד בדרום האמצעים כי נשמרים ע"י שנים שמצריכין שימור:
+<b>מי"ג גזברין.</b> הממונים על העזרה:
+<b>ומז' אמרכלין.</b> [אמרכל] כמו אמר כולא [עי' הוריות יג.] והם הממונים על הגזברין תרגום ונשיא נשיאי הלוי ואמרכולא:
+<b>אלמא איכא תנא דאמר ח' [כו'] ואיכא נמי ה' היו.</b> כלומר כי היכי דהאי תנא לחמשה שערים מכאן נמי ראיה למאי דפרישית לעיל דג' מקומות שהיו הלוים שומרים עם הכהנים היו ממנין הכ"א מקומות שהלוים שומרים. שהרי למ"ד דלא הוו אלא ה' שערים בעזרה ע"כ בית הניצוץ ובית המוקד היו מן חמשה שערי העזרה. וכיון דלא הוה בעזרה אלא ה' שערים ע"כ ניצוץ ובית המוקד מהם. נמצא ג' מקומות ששומרים ביחד הם בכלל כ"א מקומות של שמירת הלוים למ"ד ה' שערים הוו. וה"ה לשאר התנאים דלא מסתבר למימר דפליגי בהא. הקשה הרב אמאי שבק מתני' דמדות [פ"ב מ"ו] דתנן אבא יוסף בן חנן אומר כנגד י"ג שערים ומייתי ברייתא. וי"ל דממתני' דמדות לא מצי לאכוחי דפליגי תנאי בשערים דאיכא למימר דמקצתן היו קטנים ובמדות [שם] קא חשיב כולהו דכנגד כולם תקנו השתחויות ותנא דמדות [פ"א מ"ד] לא חשיב אלא הגדולים שהיו שומרים שם לכך מייתי הך ברייתא די"ג שערים היו כנגד י"ג אמרכלין ומסתמא גדולים קא חשיב כיון דהיה ממונה על כל שער אמרכלין (תני):
+<b>אבל מהלך היו מהלכין בהן.</b> דאי אפי' הילוך אסור לא הוה צריך למימרא דאין ישנים בהן:
+<b>ש"מ בגדי כהונה נתנו ליהנות בהן.</b> כלומר שלא במקום עבודה כי הלך בבית המוקד ופלוגתא היא ביומא [דף סח: וסט.] אבל בתוך העזרה לכ"ע שרי דלא נתנה תורה למלאכי השרת:
+<b>ש"מ תפילין מן הצד שרי.</b> כשאדם ישן יכול להשים תפלין בצדו:
+<b>אבנטו של כה"ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט.</b> דשל כה"ג היה של כלאים דכתיב באלה פקודי בעשיית בגדי כה"ג ואת האבנט שש משזר תכלת וארגמן מעשה רוקם. ואבנט של הדיוט היה של שש. וכתיב בפ' תצוה בבגדי כה"ג ואבנט תעשה מעשה רוקם ולבני אהרן תעשה כתנות ועשית להם אבנטי' וילפינן רוקם רוקם ממקרא ואלה פקודי. מה התם כלאים אף הכא כלאים. ומדכתיב ולבני אהרן וגו' ועשית להם אבנטים משמע שהיו חלוקים מאבנט של כה"ג. ואית ספרים דגרסי הא ניחא למ"ד אבנטו של כה"ג זהו אבנטו של כהן הדיוט וה"פ אבנטו של כה"ג בי"ה שהיה של בוץ זהו אבנטו של כהן הדיוט כל השנה:
+
+Daf 28a
+
+<b>מימך תותיה.</b> לכפול תחתיו כמו מוך שקי' וגני [תענית ו:]:
+<b>באותן שאין בהם כלאים.</b> מצנפת וכתונת:
+<b>קשין.</b> שאני בגדי כהונה היו קשים שחוטן היו כפול ו' ולכך שרו בהצעה אבל בלבישה והעלאה אסור כדאיתא בפ"ק דעירובין [צ"ל דערכין דף ג:] כהנים איצטרכי ליה דסד"א כיון דאשתרי כלאים גבייהו ליתנהו בגדילים תעשה לך קמ"ל דנהי דבעידן עבודה אשתרי שלא בעידן עבודה לא אשתרי:
+<b>האי נמטא גמדי דנרש.</b> נמטו לבד. גמדא שהוא קשה ונכווץ. ובנרש מתקנים אותו:
+<b>שריא.</b> מותר בהצעה לפי שהיא קשה ואין נימא נכרכת עליו:
+<b>דאמר מר מחילות לא נתקדשו ובעל קרי משולח חוץ לשתי מחנות.</b> יליף בפסחים פרק אלו דברים [דף סז:] מדכתיב וכל זר לרבות בעלי קרי ומתני' סייעתא לר' יוחנן דאמר מחילות לא נתקדשו מדתנן שבעל קרי היה מהלך במסיבה דהיינו מחילות ואי הוה קדושות לא היה בעל קרי הולך שם. אבל להא דאמר ובעל קרי משולח חוץ לשתי מחנות לא מייתי סייעתא ממתניתין אלא מילתא דר"י הוא מסיק:
+<b>נחר ליה.</b> הוציא קול מנחיריו לידע אם היה שם אדם:
+<b>א"ל רב ספרא.</b> ליעול מר:
+<b>א"ל רבי אבא ע"כ לא עיילת כו'.</b> שאינך צנוע בבית הכסא כי לא היה לך לדבר (ליעול מר) אלא היה לך להשמיע קול להודיעני אם יש שם אדם והייתי נמנע מליכנס:
+<b>לאו הכי תנן מצאו נעול בידוע שיש שם אדם.</b> אלמא תיקנו דבר זה לסימן שלא יצטרך לשאול אם יש שם אדם ויצטרך הלה להשיב לו:
+<b>ורב ספרא.</b> שדיבר סבר דר' אבא מסוכן הוא ואם היה משמיע קולו היה הולך לדרכו ומסתכן:
+<b>עמוד.</b> של גדולים הנעקר לצאת והחזירו:
+<b>מביא את אדם להדרוקן.</b> חולי שבטנו צבה:
+<b>סילון.</b> של מי רגלים:
+(ומה דר"ס א"ל לרב אבא כו' דכיון שראית אותו נעול לא היה לך להתקרב לאו הכי תנן מצאו נעול כו' ור"ס שדיבר אליו סבר מסוכן הוא):
+<b>חשוך תקין נפשך וקדים תקין נפשך.</b> החשיך בערב והקדים בבקר לתקן עצמך לעשות צרכיך בשעה שאין בני אדם מצוין בדרכים ולא תצטרך להתרחק בשדות:
+<b>תוב וגלי.</b> לא תגביה בגדיך עד שתשב על הכסא:
+<b>כסי וקום.</b> כסה פרועך קודם שתקום שלא יראה בשרך לא בישיבה ולא בקימה:
+<b>שטוף ושתי שטוף ואחות.</b> שטוף הכוס קודם שישתה שמא אותו ששתה בו לא היה בעל תרבות ולא שטפו אחרי ששתה בו. ואחר שישתה שטוף הכוס (בו) כדי שלא יצטרך השותה אחריך לשטפו:
+<b>וכשאתה שותה מים שפוך מהם.</b> במקום הנחת פיך:
+<b>כל מילי לא תפלוט.</b> מכל דבר שאכלת אם נזדמן רוק לתוך פיך לא תפלוט אותו לחוץ לפני רבך אלא תבלענו חוץ ממאכל דלועין ודייסא כי הבולע רוק אחר אכילה נעקר כאילו היה מכניס פתילה של אבר לתוך פיו:
+<b>תנן התם.</b> משנה היא במס' מדות [פ"א מ"ב] ומייתי לה הכא משמע משום דבעי למקבע עלה גמרא ומדות אין לה גמרא:
+<b>איש הר הבית.</b> שר וממונה על צרכי הר הבית כמו אישי כה"ג:
+<b>ורשות היה לו לשרוף כסותו.</b> ואין כאן משום בעל תשחית דהפקר ב"ד היה הפקר:
+<b>אהוב את התוכחות.</b> אוהב מי שמוכיח:
+<b>זוכה לפלגו.</b> לחלקו ולמחיצתו:
+<b>(מתניתין) מי שהיה רוצה לתרום את המזבח.</b> היא היתה עבודה ראשונה תחילת עבודת היום:
+<b>לא כל העתים שוות.</b> פעמים מקדים לבוא ופעמים מאחר לבוא כדתנן בפ"ק דיומא [דף כ:] בכל יום תורמין המזבח מקריות הגבר או סמוך לו בין מלפניו או מלאחריו וביום הכפורים מחצות וברגלים מאשמורה ראשונה והיינו דקאמר פעמים שהוא מקריות הגבר כלומר רוב פעמים ופליגי התם מאי קריות הגבר רב אמר קרא גברא ורב שילא אמר קרא תרנגולא:
+<b>והממונה בא ודופק.</b> בפתחי של בית המוקד הפתוח לחיל והם פותחין לו אותו פתח:
+<b>יבוא ויפיס.</b> זה הפייס היה בבית המוקד שעדיין לא נפתח שער העזרה ושאר הפייסות היו בלשכת הגזית:
+<b>גמ' משכים וטובל כו' אלמא לאו בפיוס.</b> דמשמע דטובל בא לתרום דאי בעי פיוס מה לו למהר לטבול ימתין עד שיפול עליו הגורל:
+<b>כאן לאחר התקנה.</b> שתקנו בפיוס לפי שרצין כל א' לקדם את חבירו ובאין לידי סכנה דפעם א' נשברו רגליו של א':
+<b>מי שרוצה להפיס משכים וטובל.</b> כדי שיהא מזומן מיד אחר הגורל לעבודתו אי נמי מחמת חיבת המצוה שמא ימהר ויכניס לעזרה בלא טבילה:
+<b>[מתני'] נטל את המפתח.</b> במסכת מדות מפרש מהיכן נטלו:
+<b>ופתח את הפשפש.</b> פתח קטן שהיה אצל השער הגדול כי לא היו פותחין שער הגדול עד היום:
+<b>באכסדרה.</b> כי כל העזרה היתה מוקפת אכסדרה אצל החומה בנויה על עמודים:
+<b>היו בודקין.</b> אם ימצאו כלי המקדש במקומם:
+<b>למקום עושה חביתין.</b> לשכה שבה מתקנים חביתין [של] כה"ג ופגעו אלו באלו:
+<b>הכל שלום.</b> לא נפקד ממנו כלום:
+<b>והרי המחתה נתונה.</b> מראין לו מקומו של מחתה:
+
+Daf 28b
+
+<b>קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור.</b> לשקע בגלגל את הכיור לתוך בור הגולה שלא יפסלו מימיו בלינה. ובפ"ב דזבחים [כא:] פליגי אם היה קול השיקוע שהיה משקע לתוך הבור אחר שקדש ידיו ורגליו כדי שלא יפסלו מימיו בעמוד השחר או קול העלאה שהיה מעלהו לקדש ידיו ורגליו:
+<b>את המאוכלות הפנימי'.</b> הקרובה להיות דשן:
+<b>הפך פניו לצפון.</b> כנגד המזבח:
+<b>[גמ'] ומי הוה אכסדרא במערב בעזרה.</b> דס"ד של עץ היה:
+<b>באכסדרא של בנין.</b> על עמודי אבנים עשו כיפות של אבנים:
+<b>להחם חמין.</b> ללוש את הסולת:
+<b>הדרן עלך בשלשה מקומות</b>
+<b>ראוהו אחיו שירד.</b> מן המזבח:
+<b>המגריפה.</b> לצבור את האפר לתפוח:
+<b>ואת הצינורות.</b> מזלגות להפך בהן האברים:
+<b>סונקין אותן.</b> מסלקין לצדדין נו"ן ולמ"ד מתחלפות אל פשטתם [ש"א כ"ז י'] כמו אן פשטתם נשכה [נחמיה י"ג ז] כמו לשכה. וחבירו במסכת מקואות [פ"ב מ"ו] המסנק את הטיט לצדדין:
+<b>לצדי המזבח.</b> אצל המערכה:
+<b>על גג הסובב.</b> אם אין הכבש מחזיק:
+<b>החלו מעלין באפר.</b> אחר שיסלקו את האברים משם הי' מעלין כל האפר:
+<b>ע"ג תפוח.</b> הוא צבור גדול של אפר שהיה באמצע המזבח והיה אפר מתקבץ שם (כל זה שמש מקום לסדר את המערכה) כל דבר מקובץ וגבוה נקרא תפוח ובנדה [דף מז: תפוח יש למעלה מאותו מקום]:
+<b>מפני שהוא נוי למזבח.</b> שהוא סימן לריבוי הקרבנות:
+
+Daf 29a
+
+<b>מלהוציא את הדשן.</b> חוץ למחנה כשהיה רבה על המזבח:
+<b>גזירין.</b> הם בקיעות גדולות משופות דכתיב וערך עליה עצים מלמד שטעון שני גזירין:
+<b>סידראת מערכה גדולה.</b> מקרבה למזרחו של מזבח:
+<b>וחזיתה.</b> עושה במערכה כמין חלון לצד מזרח כתרגום וירא וחזה לכך קוראין החלון חזות. וי"מ גבולה כמו [מ"א ז' ד] מחזה אל מחזה:
+<b>שהיו מציתין את האליתא.</b> הם חריות וקיסמין להבעיר את המערכה:
+<b>עצי תאנה.</b> לפי שנתקן בה אדם הראשון:
+<b>לקטורת.</b> ליקח ממנו גחלים להכניסם לפנים על המזבח הזהב להקטיר עליו ולמה צריך מערכה אחרת לגחלים הללו ולא היו לוקחים ממערכה גדולה [ילפינן] בפרק טרף בקלפי [דף מה.] מקרא היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה זו מערכה גדולה. ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של קטורת:
+<b>כנגד קרן מערבית דרומית.</b> שהיא סמוך לכבש דכתיב בקטורת יוה"כ ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המ��בח מלפני ה' כלומר מקום שהוא סמוך לפני ה' ומיניה ילפינן קטורת דעולת תמיד:
+<b>משוך מן הקרן כלפי צפון.</b> ד' אמות מפרש בפרק קדשי קדשים [דף נח.] דסבר האי תנא דכולו המזבח בצפון עזרה קאי והיה סוף המזבח כנגד חציו של פתח ההיכל ופתח היה ה' אמות בצפון וה' אמות בדרום. וד' אמות שמרחיק מן הקרן הם אמה יסוד ואמה רוחב ואמה קרן ואמה מקום הילוך רגלי הכהנים נשאר עדיין אמה כנגד הפתח ואם היה מרחיק יותר לא הוה לפני ה':
+<b>ובאומד ה' סאין.</b> היה נותן שם עצים שהיה אומד בדעתו כשישרפו שישארו שם ה' סאין גחלים כדי שיוכל לחתות מהן בריוח סאי גחלים:
+<b>ובשבת מרבה עצים שישאר באומד שמונה סאין.</b> כדי שישארו גחלים להקטיר עליו שני בזיכי לבונה:
+<b>מחזירין אותן.</b> מצד המזבח ומן הכבש ומן הסובב על המערכה ואין בזה משום שלא יהיה דבר קודם לתמיד של שחר דהיינו דוקא בקרבן שיקרב היום:
+<b>גמ' אמר רבא גוזמא.</b> הא דקתני פעמים יש עליו כשלש מאות כור דבר גוזמא היא כאדם הרואה דבר גדול מגזם בשפתיו יתר לומר יותר מה שהוא:
+<b>השקו את התמיד.</b> קודם השחיטה כדי שיהא נוח להפשיטו:
+<b>לשון הבאי.</b> כהדיוט שאינו מדקדק בדבריו לכוין האמת:
+ור' יצחק בר נחמני לא חשיב השקו אם התמיד בכוס של זהב דאין עניות במקום עשירות:
+<b>גפן של זהב.</b> עשוייה כמין דלית של גפן. ובירושלמי מפרש ששלמה בחכמתו נטע גפן של זהב והיא מוציאה פירות של זהב בכל שנה והוא זהב פרווים. ובבית שני עשוי כמין דלית של גפן:
+
+Daf 29b
+
+<b>מי שמתנדב עלה או גרגיר.</b> של זהב:
+<b>ג' מאות כהנים.</b> היינו גוזמא:
+<b>ארכה ארבעים אמה.</b> כך היה גובה ההיכל עד התקרה:
+<b>ורחבה עשרים אמה.</b> כנגד רוחב ההיכל והיא הפרוכת המבדלת בין ההיכל ובין קדש הקדשים תחת אמה טרקסין שהיה בבית ראשון ושתים היו וביניהן אמה. וי"מ שהיתה תלויה בפתח של אולם דגבהו ארבעים ורחבו עשרים וראשון ניחא טפי דלפי' שני למה שנים ולפ"ק שתים היו ומשחרין מחמת עשן הקטורת והיו עושין חדשות בכל שנה:
+<b>ומשמונים ושתים ריבות נעשית.</b> שהיו עושים ואית דגרסי ושמונים ושתים ריבוא כלומר פ"ב ריבוא דנרי זהב היו מוציאין עליה:
+<b>ושלש מאות כהנים.</b> היינו גוזמא:
+<b>מטבילין.</b> אם נטמאת תימה והא אינה מקבלת טומאה דחשיבה מחוברת כאחד מדפני הבית דאמרינן במסכת י"ט [דף יד:] מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו הא לאו הכי לא היה מקבל טומאה והאי טעמא לא שייך הכא וי"ל הא דמטבילין אותה היינו לאחר עשייתה כדאמרינן בפרק חומר בקודש [דף כג.] דכלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקודש. ומיהו קשה דבתוספתא קתני א' פרוכת שנטמאת באב הטומאה ואחד שנטמאת בולד הטומאה מטבילין אותה בפנים. ומ"מ דמטמאה טומאת מת פי' שהיא מחיצה בין אהל עליה כדדרשינן [סוכה דף ז:] וסכות על הארון את הפרוכת דכייף ליה מיכף עילויה דארון והיא היתה מפשתן ואהל פשתן מקבל טומאה וק"ל א"כ נטמאת בולד הטומאה לא משכחת לה ונראה דבספרים דגרסינן במסכת י"ט מפני מה אמרו וילון אסור פי' אסור לעשותה מכלאים מפני שהשמש מתחמם כנגדו אבל טומאה מקבל בלאו האי (טומאה) [טעמא] [ועי' ביצה יד: תוס' ד"ה מפני מה וחולין צ: תוס' ד"ה ג' מאות ותוי"ט שקלים פ"ח מ"ד]:
+<b>גפן וזית מאי טעמא לא משום דקטרי.</b> יש בהן קשרים ומוציאין שם מים ואין מתייבשין יפה וגם אינם חלקים כדאמרינן בפרק כיצד צולין [דף עד.] כיון דאית בה קשרים מסקי מיא. ל"א קטרי מעלים עשן הרבה. ואית דגרסי משום דקטמי עושין אפר מרובה ואין להרבות אפר מפני טורח הוצא��:
+<b>משום יישוב א"י.</b> כי הרבה עצים היה צריכין במקדש ואם היו מביאין מאלו היה מתמעט היין והשמן:
+<b>על העצים אשר על האש.</b> עצים הניתנין להיות אש שממהרין לישרף לעשות גחלים כמו כהיתוך כסף [יחזקאל כב]:
+<b>ומאן נינהו דוקרי שפרי דלא קטרי.</b> בקיעות יפה כמו קנים דוקרנים דלא קטרי שאין בהם קשרים. אי נמי שאין מעלים עשן ואית דגרסי דלא קטמי שאין עושין הרבה אפר:
+<b>רבי אלעזר מוסיף.</b> לפסול את אלו כמו זית וגפן מייש בבראשית רבה ויצא [וימצא] דודאים [ר"י ברבי סימון אמר מיישין]:
+<b>אף על גב דלא מקטרי מגוואי.</b> אין מרבה אפר מבפנים אלא הקליפה הסמוך לה מרבה אפר:
+<b>תאנה חיוורתא.</b> לבנה שהיא גרועה:
+
+Daf 30a
+
+<b>ושייפא לה בחבלא דצבתא.</b> משפשף בחבל העשוי מצבת דקל בחוזק את התאנה עד שיסיר כל הקליפה מעליה:
+<b>וסריך עליה ביזרא.</b> מתוך זה יצא ויכלה את הזרע שבאמצע האילן והוא לב האילן שממנו תוצאת הפרי. ואית דגרס בחלבא דצבתא כלומר ישוף וימשח התאנה בחלב של שרוף ששמו צב ומתוך זה ימות הזרע ויחדל מלעשות עוד פרי:
+<b>היכא דמסיק ארעא שירטון.</b> כלומר אצל שפת הנהר במקום לחלוחית יטע אותו כי בענין אחר לא יצמח:
+<b>ותלת סוכין.</b> ג' ענפים מהן הם כ"כ גדולים שאין גשר מחזיק אותם כי מחמת כבידן יפול הגשר:
+<b>קורה עבדי פירי לא עבדי.</b> דמתוך שאינו עושה פרי נעשו הקורות עבים וגדולים כי כל יניקת האילן נכנס בעץ:
+<b>מ"ט.</b> עושין חזיתה במזרח:
+<b>שתהא הרוח מנשבת בה.</b> ותמהר להדליק. ולמזרח משום דרוח מזרחית קשה וחזק. וגם כל שערי המזרח מכוונין זה כנגד זה ונכנס בהן הרוח:
+<b>אליתא.</b> עצים דקים:
+<b>מקומות עבדי.</b> להוצאת אליתא בין הגזרין וגם בחזית:
+<b>הדרן עלך ראוהו אחיו</b>
+
+Daf 30b
+
+<b>לא היו כופתין את הטלה.</b> ד' רגליו ביחד ולא ב' רגלים יחד וב' ידים יחד:
+<b>אלא מעקדים אותו.</b> יד ורגל כעקידת יצחק:
+<b>פניו למערב.</b> לצד השכינה:
+<b>על קרן צפונית מערבית.</b> ומקראי יליף בגמ' דכתיב שנים ליום כנגד היום [במקום] שהיום מאיר ובבקר החמה זורחת מן המזרח וכותלי המזרח מאפילין לכך היה צריך להרחיק מן המזרח:
+<b>על טבעת שניה.</b> והטבעת לא היתה עגולה כמו נזם אלא כחצי עגולה ותוחב בארץ ואין הבהמה יכולה לזוז צוארה וששה סדרים של טבעות היו וכל סדר וסדר ד' טבעות כנגד כ"ד משמרות לכל משמר טבעת [מיוחד] ונשחט על טבעת שניה לפי שהמזבח היה מאפיל על טבעת ראשונה לכך היה מרחיק קצת מן המזבח:
+<b>מזרחית צפונית ומערבית דרומית.</b> היה להם יסוד ונותן בהם ב' מתנות שהן ד' שמתפשטין לד' רוחות המזבח אבל קרן דרומית מזרחית לא היה יסוד ומה שמתחיל בקרן מזרחית צפונית לפי שהוא מקום לשחיטה וגם מסיים בקרן מערבית דרומית לפי ששירי הדם ניתנין בסמוך לו על יסוד דרומי:
+
+Daf 31a
+
+<b>לא היה שובר בו את הרגל.</b> שהטבח שובר הרגל ועושה נקב ברגל ומעביר הרגל ששובר מן הארכובה דרך נקב שעושה ברגל האחר ותולה בשני הרגלים ומפשיט:
+<b>אלא נוקבו מתוך ערקובו.</b> ברגל שמאלי ועשה נקב בין הגידים לעצם ותלאו ברגל א' וחברו בבכורות [דף מ:] זנב הרגל שאינו מגעת לערקוב:
+<b>היה מפשיט ויורד.</b> באמצע בין הבהמה וקצת מן הצדדין עד שמגיע לחזה:
+<b>חתך את הראש.</b> עם העור שאינה בכלל הפשטה כדאמרי' בפרק ב' דחולין [דף כז.]:
+<b>חתך את הכרעיים.</b> ד' הרגלים עד הארכוב':
+<b>מירק את ההפשט.</b> גמר כל ההפשט וסילק העור מן הבשר:
+<b>קרע הלב והוציא את דמו.</b> לפי כשהשה צמא גונחת בשעת השחיטה וממשכת את הדם מבית השחיטה והוא הדם הקרוש הנמצא בלב וה"ל כדם שנשפך ולא נתקבל בכלי ופסול למזבח. נ"ל שמשנה זו אין מקומה כאן אלא אחר אותה משנה דקרעו ונמצא כולו גלוי לפניו דקודם אותו קריעה א"א להוציא את הלב:
+<b>חתך את הידים.</b> מן הכתפים:
+<b>לרגל הימני.</b> הוא הירך:
+<b>למי שזכה בה.</b> הוא הכהן שזוכה בראש ושתי ביציו הניח דבוקים בירך:
+<b>נטל את הפדר.</b> חלב שעל הקרב:
+<b>ונתנו על בית השחיטה מלמעלה.</b> לכסות לכלוך דם בית השחיטה ודרש לה מקרא בפ"ב דחולין [שם] דכתיב את ראשו ואת פדרו וערך:
+<b>הכרס היו מוליכין אותו ללשכת מדיחין.</b> ולא רצו להוציא כל הפרש בעזרה:
+<b>כל צרכה.</b> בלי קצבה עד שתהא יפה בכל הצורך:
+<b>מדיחין אותן שלש פעמים במעוטה וכו'.</b> בכלי כמו מעוטן של זיתים מלשון עטיניו מלאו חלב [איוב כא]. ול"נ במיעוטה לכל המיעוט ג' פעמים להעביר שירקא דמעיי'. ואית דגרסי במיעוטה של שולחנות שבין העמודים פי' בשולחן קטן שבין העמודים והא דאמרינן במסכת מדות [דף לז:] שבלשכת המדיחין מדיחין את הקרבים קרבים דהתם היינו כרס אי נמי התם מיירי בשאר קדשים כדקתני התם ששם היו מדיחין כשהיה להם רוב זבחים היו הולכים ללשכת המדיחין. אבל התמיד היו מדיחין הקרבים על שולחנות:
+<b>והפריש את הריאה מן הכבד.</b> לפי שהכבד קרב עם הדופן הימני והריאה עם הגרה:
+<b>ואצבע הכבד מן הכבד.</b> כי אצבע הכבד היתה קריבה עם העוקץ והכליות כמו בשאר קרבנות דכתיב על הכליות יסירנה ופירש"י ז"ל שיהא מעט מן הכבד עם הכליות:
+<b>ולא היה מזיזה ממקומה.</b> אחר שהפרידן זה מזה אלא מניחן כאן עד שהיה מנתח את האברים ומניח הריאה דבוקה לגרה והכבד עם הדופן ואצבע כבד עם העוקץ:
+<b>נוקב את החזה.</b> שעושה כמין ארובה שחותך את שומן החזה הרואה את הקרקע מראשי הצלעות ונשאר כמין נקב בין ראשי הצלעות:
+
+Daf 31b
+
+<b>עד שמגיע לשתי צלעות.</b> אותן שנשארו עם הגרה:
+<b>ב' צלעות.</b> דבוקות מלמעלה אותן הנשארים עם העוקץ:
+<b>והיא היתה גדולה.</b> לפי שהשדרה עמה:
+<b>בא לו לעוקץ.</b> הוא סוף השדרה הסמוך לאליה:
+<b>נטל את הרגל השמאלית.</b> הנשאר לבדו כשהבהמה היתה תלויה בו:
+<b>וחרטומו.</b> פיו:
+<b>והפדר נתון עליה.</b> לכסות את הדם:
+<b>בשמאלו.</b> משום דהולכת אברים למזבח הוה עבודה דלא מעכב כפרה לכך אין צריכה ימין ולכך מוליך ב' אברים בשתי ידיו ונושא האבר החשוב בימין וא' בשמאל:
+<b>ובית עורה לחוץ.</b> מקום הסמוך לעור הוא לצד החוץ כלפי מעלה ומקום החתך על פס ידו:
+<b>בבזך.</b> קערה כף תרגומו בזיכא:
+<b>וכרעים ע"ג.</b> דכתיב והקרב והכרעים ירחץ במים והקטיר המזבחה:
+<b>מחצי כבש ולמטה.</b> אבל לא מחציו ולמעלה פן יטעה ויבא להקטירם קודם שילכו ללשכת הגזית לקרוא ק"ש ולהתפלל. א"נ הרחיקם מן המזבח כדי שתהא העלתם למזבח חשובה בעיניהן דאיכא מ"ד דצריכין פייס. והא דאמרינן בפרק החליל [דף נד:] בחלבי תמיד שמולחם במזרחו של כבש מחציו של כבש ולמטה ובשל מוספין במערב לפי שבשבת (גם) יש מוסף והוא עיקר חובת היום היו מסדרין המוסף במערב כלפי שכינה והתמיד במזרח:
+<b>ומלחום.</b> כדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח:
+<b>לקרוא את שמע.</b> ולהתפלל רצה קודם הקטרה שיהא קרבן ריח ניחוח:
+<b>גמ' משום בזיון קדשים.</b> שכן דרך נושאי טלאים למכור:
+<b>בחוקי [העמים].</b> שכן דרכם לקשור כשמקריבין:
+<b>א"ב דכפתי' בשיראי או בהוצא דדהבא.</b> בחוטין של זהב משום בזיון קדשים ליכא משום חוקי צדוקי ובייתוס איכא:
+<b>תנן התם במס' שקלים [פ"ו מ"ד] ואגב דאמר לעיל משום דכפתי' בהוצא דדהבא ליכא משום בזיון קדשים פריך דליעבד שלחנות של זהב.</b> אר"י מתניתין דשקלים שמדיחין הקרבים הא דאמרינן שמדיחין הקרבים בלשכת המדיחין היינו הכרס:
+<b>נותנין האברים.</b> של קרבן יחיד אבל תמידין ומוספין הכהנים הזוכים באברים מקבלין אותן מיד המנתח ומוליכין אותן לכבש ומניחין אותן מחצי כבש ולמטה אבל קרבן יחיד פעמים שכהן אחד מקריב עולה לבדו ומניח את האברים על השולחן עד שמעלין זה אח"ז:
+<b>ועל של כסף כלי שרת.</b> אותן צ"ג כלים שהוציאו מלשכת הכלים:
+<b>על של כסף נותנין לחם הפנים.</b> בכניסתן כשהיו אופין אותן מע"ש היו נותנין אותן על השולחן עד למחר עד שיסדרו אותן על השולחן בהיכל ולמ"ד אפייתן דוחה שבת אחר אפייתן מסדרין אותן על השולחן עד שמגיע זמן סידורן:
+<b>מעלין בקדש ולא מורידין.</b> בפרק שתי לחם [דף צט.] דרש לה מקרא. וכיון שסולקהו משולחן של זהב לא יורידהו לתת לשולחן של כסף:
+<b>מפני שמרתיח ומחמם את הבשר ומתקלקל.</b> ובירושלמי פריך והלא לא היה מסריח בשר קודש מעולם ומשני אין מזכירין מעשה נסים כלומר אניסא לא סמכינן:
+<b>כנגד היום.</b> במקום שיאיר היום:
+<b>עשרה דברים.</b> משום דאיירי בשמש קבעה לה גם זו:
+
+Daf 32a
+
+<b>הכל מסתכלין בה.</b> לפי שבבקר ובערב היא רחוקה ואין אורה מכחיש כל כך מאור העינים ויכול להסתכל בה אבל כשעומדת בחצי (שמש) היא קרובה ואז אורה רב:
+<b>משום דקאי להדיא ולא כסי ליה מידי.</b> לפי שהוא עומד כנגדה ואין דבר מכסה עליו למעט אורה מכהה מאור עינים ואינו יכול להסתכל בה. אבל כשעומד בין מזרח למערב הרים וגבעות מפסיקין בינו וביננו ומכהה אור החמה:
+<b>למעלה.</b> מרקיע שעל ראשי החיות:
+<b>ומה למטה.</b> מהארץ ומתהום:
+<b>מה לפנים.</b> חוץ למחיצת העולם למזרח ומה לאחור [חוץ] למחיצת העולם למערב. ל"א מה לפנים קודם בריאת העולם ומה לאחור אחר שיכלה העולם:
+<b>הכובש את יצרו.</b> מלחטוא ומלכעוס כדכתיב טוב ארך אפים מגבור:
+<b>השמח בחלקו.</b> מה שנגזר לו לחלקו הן בממון הן באשה שמח ומקבל עליו ואינו אץ לעשר ולא חומד את שאינו שלו:
+<b>ימית את עצמו.</b> יטרח במלאכה כדי להרויח מזונותיו ולא יאמר אין מלאכה [זו] הוגנת לו וגם לא ימשוך את בשרו [אחר] תענוגים וגם (ימות) יצטער את בשרו ללמוד תורה ואז יחיה בעוה"ז ובעוה"ב:
+<b>יחיה את עצמו.</b> ההפך מהן שכתבתי:
+<b>ישנא מלכו ושלטון.</b> כלומר יתרחק מן הרשות פן יעלילו עליו או יחשידוהו בני אדם שמלשין ומוסר ממונן:
+<b>ירחם מלכו ושלטון.</b> יתקרב להם ויהא רגיל עמם ויעשה טובה לעולם ע"י שיליץ בעדם אל המלך או אל שר הצבא. ל"א ישנא מלכו ושלטין יברח מן השררה ויהא עניו ושפל רוח ואז יהא מקובל על הבריות. ירחם מלכו ושלטון עלה לגדולה יעשה טובה עם בני אדם שאותה טובה שעושה עם ב"א בשעת גדולה היא טובה שלימה בלי חנפות כי אין צריך להם וגם יש לאל ידו לעשות טובה לעולם כשעלה לגדולה:
+<b>אמרו ליה ביבשתא.</b> שאין דעת יורדי הים מיושבת עד שיעלו ליבשה:
+<b>מה אתריסתון לקבלן.</b> ומה זה אתם מתריסין כנגדי ואין אתם מתחננים בו ולא אוכלין ושותין עמנו ואתם רואים שלנו הגדולה והממשלה כו':
+
+Daf 32b
+
+<b>גילדנא מלוחים.</b> דגים מלוחים:
+<b>בהדי דמחוור להו.</b> כשרחצו להם בבית המעין:
+<b>נפל להם [רוחא].</b> רוח חיים:
+<b>האי מעיינא מג"ע קא אתי.</b> ממקור עץ החיים:
+<b>משא בהו אפיה.</b> רחץ בהם פניו:
+<b>אידלי כוליה.</b> הלך למעלה על שפת הנהר עד שהגיע לשערי ג"ע:
+<b>יהבו ליה גלגלתא חדא.</b> גלגל עינו של אדם:
+[תקליה לכולי' כספא כו'.] שקול כנגד כל כסף וזהב שלו היה אותו גלגל של עין:
+<b>גלגלא דעינא דבשרא ודמא דלא שבע.</b> עינו של אדם לא תשבע עושר וזהו סימן ששוקל כנגד כל כסף וזהב שבעולם כן עינך לא שבעה עד שהלכת מעבר להרי חושך:
+<b>שקיל קליל עפרא כסיי' ולאלתר תקל.</b> כסהו במעט עפר ואז תקיל והסימן שעינו של אדם לא תשבע עד שימות ויכסוהו בעפר:
+<b>גיהנם למעלה מן הרקיע.</b> מנהר דינור שבא מזיעין של חיות של רשעים וחול:
+<b>לאחורי הרי חושך.</b> דכתיב [ישעיה ס] כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים:
+<b>קומי רוני בלילה.</b> לעסוק בד"ת ואז תהיה נוכח פני ה':
+<b>הדרן עלך לא היו כופתין</b>
+<b>אמר להם הממונה.</b> הוא ממונה לכך לסדר עבודת היום ואמר להם לאחר שבאו ללשכת הגזית שתפלתו של אדם נשמעת במקום ד' אמות של תורה:
+<b>ברכה אחת.</b> פליגי בפ"ק דברכות [דף יא:] איכא מ"ד יוצר אור ואיכא מ"ד אהבה רבה:
+<b>עשרת הדברות.</b> ובגבולין נמי היו אומרים אותם בכל יום אלא שבטלו מפני תרעומת המינים בפ"ק דברכות [דף יב.]:
+<b>שמע.</b> אע"פ שלא הגיע זמן ק"ש כדאמרינן במסכת יומא [דף לז:] הקורא עם אנשי משמר לא יצא ידי חובתו [והם] היו צריכים להקדים לקרות קודם הזמן כדי לעסוק בעבודת התמיד:
+<b>ה"ג וברכו ג' ברכות אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים.</b> כי לא היה להם פנאי להתפלל י"ח ברכות והיו מתפללים רצה שיהא קרבן ריח ניחוח ולא היו אומרים והשב את העבודה לדביר ביתך וגם לא היו מסיימין ומחזיר שכינתו לציון אלא שאותך לבדך ביראה נעבוד בא"י שוכן בציון:
+<b>וברכת כהנים.</b> היו אומרים אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו כו' ומתפללין על נשיאות כפים שיש להם לעשות אחר הקטרת אברי תמיד שיסכים הקב"ה ע"י לברך את ישראל כדרך שיתפללו רצה על עבודת התמיד אבל לא היו נושאין כפים עתה עד אחר הקטרת האברים כדתנן לקמן [דף לג:] כדכתיב וירד מעשות את החטאת ואת העולה ואח"כ וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וא"ל שיהא נושאין כפים עתה בשעת הברכה ונושאין כפיהן פעם שנית אחר הקטרה דהא תנן במסכת תענית [דף כו:] בג' פרקים הכהנים נושאין את כפיהם בשחרית ובמוסף ובנעילה וא"כ הול"ל ד' פרקים אלא היו אומרים ברכה עד שמגיעים לפסוקים ומדלגין הפסוקים ואומרים שים שלום. ויש ספרים דגרסי וברכו את העם ג' ברכות ול"ג ליה דלא היו נושאין כפיהן לברך את העם כדפרשתי ואין לפרש את העם כלומר עם העם שהיו העם מברכין עמהם דהא אמרינן הקורא את שמע עם אנשי משמר לא יצא ולמה היו אומרים אמת ויציב מאחר שלא קראו את שמע וגם למה התפללו רצה וברכת כהנים קודם שיתפללו י"ח ברכות:
+<b>מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא.</b> משמר היוצא מוסיף אותה הברכה ועליו מוטלת והוא משמר שעבד בשבוע שעברה והם עושין עבודת הבקר ואח"כ עובדין משמר הנכנס ומשמר היוצא מברכין אותו ואומרים מי ששכן [את שמו] בבית זה [הוא] ישכין [ביניכם] אהבה ואחוה ושלום וריעות:
+<b>חדשים לקטרת.</b> כי עבודת הקטרת היתה מעשרת כדכתיב [דברים לג] ישימו קטרה באפך וגו' וברך ה' חילו לכך היו מחזירין כל פעם אחר חדשים כדי שיתעשרו כולם:
+<b>מי מעלה אברים מן הכבש כו'.</b> כהן אחד היה מעלה את כולן:
+<b>הוא מעלה אותן.</b> כל כהן וכהן באברים שזכו בהן:
+<b>מסרום לחזנים.</b> שמשים ממונים להלביש את הכהנים:
+<b>מפשיטין אותן את בגדיהן.</b> במס' יומא [דף כד:] פליגי אמוראי באיזה בגדים היו מפייסין ר"נ אמר בבגדי חול היו מפייסין ואותן שזכו בעבודה היו פושטין מכנסי חול ולובשין מכנסי קדש כי הם קודמין לכל הבגדים כדכתיב [ויקרא טז] ומכנסי בד יהיו על בשרו ואח"כ החזנים מפשיטין בגדי חול מעליהם ולא היו מניחין עליהם אלא מכנסי קדש שלבשו ואח"כ מלבישין אותן בגדי קדש. ורב ששת אמר בבגדי קדש הם מפייסין ואותן שלא זכו לעבוד מפשיטין מעליהם בגדי קדש שלבשו להפיס בהן ומניחין עליהם מכנסי קדש כדי שלא יעמדו ערומים ומלבישין אותן בגדי חול. ואח"כ מפשיטין מכנסי קדש ולובשין מכנסי חול:
+<b>וחלונות היו שם.</b> בלשכת הגזית בחומה:
+<b>תשמיש הכלים.</b> זה לאבנט וזה לכתונת וכן כולם:
+<b>והבזך.</b> הוא כף קטן:
+
+Daf 33a
+
+<b>מלא וגדוש קטרת.</b> ומונח בתוך כף הגדול שאם ישפך ממנו דרך הליכתו יפול לתוך כף הגדול. וא"ת והרי כף חוצץ בין ידו לבזך והוה חציצה כדאמרינן בזבחים מזרק במזרק חוצץ וי"ל כיון דצורך עבודה היא לא הוה חציצה א"נ הוה לקיחה בדבר אחר ושמה לקיחה בפרק לולב וערבה וכן פי' ר"י ז"ל בזבחים [כד. וע"ש תוס' ד"ה הואיל] דלא הוה חציצה אלא כשאחזו בדפנות הכלי ולא כשאוחזו בשוליו:
+<b>כמין מטולטלת היה.</b> כעין טבעת שהיה לכסוי מלמעלה והיה מטלטל על ידה ואית דגרסי מטוטלת כמין כר של עור נתון עליה לכיסוי מלמעלה [וכדי] שלא יצא ריח הקטרת ויהיה ריחו נודף וחזק היו מכסין וחבירו בפרק במה בהמה יוצאה [דף נד.] לא יצא הגמל במטולטלת אבל יוצא במטולטלת הקשורה לו בשלייתה והיא חתיכת בגד שקושרין לו שלא יצטנן:
+<b>מי שזכה במחתה.</b> לחתות גחלים מעל המזבח החיצון ולהוליכם לתתן על מזבח הפנימי להקטיר עליו את הקטרת ולא היה בה פייס אלא הזוכה בקטרת אומר לזה שאצלו זכה עמי במחתה ועלה לראש המזבח וחתה וירד:
+<b>נטל מחתה של כסף.</b> ביומא [דף מג:] תנן דמחזקת ד' קבין. ול"ג ופינה את הגחלים הילך והילך וחתה מן המאוכלות הפנימיות. דגבי תרומת הדשן תנן הכי דמצותו באותן הקרובים להיות דשן ומאוכלות ואין בהם ממשות של גחלים אבל הכא בעי גחלים לוחשות ובוערות דכתיב גחלי אש ואגב משנה דתרומת הדשן כתבוהו כאן ג"כ ול"נ דגרסי' ופנה את הגחלים אילך ואילך וחתה לפי שהגחלים העליונים כבויות ואין לוחשות עבר אל עבר כמו התחתונים. אבל לא גרס מן המאוכלות הפנימיות דזה נקט אגב משנה דתרומת הדשן:
+<b>ועירן לתוך של זהב.</b> אבל לא היה חותה בשל זהב דהתורה חס על ממונם של ישראל שהיא נחסרת מחום האש:
+<b>כקב גחלים.</b> שהיה חותה בשל ד' קבין ומערן לתוך של ג' קבין:
+<b>מכבדן לאמה.</b> ואין כאן משום לא תכבה וא"ת אכתי מיהא קדשי במחתה כדאמרינן בפ"ק דזבחים העיד ר' עקיבא הסולת והלבונה והקטורת והגחלים שאם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן משום דהכלי מצטרפן אלמא מחתה כלי שרת היא וקדשו הגחלים והאיך מפסיד ההקדש וי"ל דההיא דר"ע איירי בגחלים של יום הכפורים שבאותה מחתה שחותה הוא מכניס אבל גחלים של כל יום מחתה שחותה בה לא היתה כלי שרת והכי איתא בירושלמי תפתו בגחלים של יום הכפורים:
+<b>פסכתר.</b> סירותיו מתרגמינן פסכתרותיה ומכסה אותן שלא יכוו בהן רגלי הכהנים לתך. חצי כור:
+<b>אחת שהוא מושך בה.</b> כי היה ממלא אותו אפר להורידו מעל המזבח ואוחז בשלשלת ומושך:
+<b>ואחת.</b> אוחז בשלשלת מלמעלה כדי שלא תתגלגל כי היתה למטה כמין יורה. על שרץ בשבת. שנמצא בעזרה וחוששין שמא יגע בו אדם כופין עליו פסכתר ואין מוציאין אותו בשבת משום איסור מוקצה ויש שבות שאסרו במקדש כדאמרינן גבי לחם הפנים [מנחות צו.] דנטילת קנים והנחתן אין דוחין שבת וכדאיתא בפסחים [דף סד. וצ"ל גבי מקלות היו שם] גבי קנים היו שם וי"מ משום דעזרה רשות הרבים ונ"ל שטעו בהא דאמרינן בפ"ק דפסחים [דף יט:] זאת אומרת רשות הרבים היא ולא היא דהתם לענין ספק טומאה קאמר אבל לענין שבת כיון דמוקפת מחיצה ודלתות נעולות בלילה ואין שערים זה כנגד זה הויא רה"י מן התורה:
+<b>הגיעו בין אולם ולמזבח.</b> אותם שזכו במחתה ובקטרת:
+<b>את המגרפה.</b> מתרגמינן יעי' מגרופתיה וכל זה היה עשוי כמין מגריפה:
+<b>נכנסין להשתחות.</b> אחר הקטרת:
+<b>לדבר בשיר.</b> בשעת הניסוך:
+<b>מעמיד את הטמאים בשער המזרח.</b> כל הטמאים שבאותו בית אב שעובד היום היו צריכין לבוא וראש בית אב מעמידן בשער המזרח שהכל נכנסין ויוצאין דרך שם ובפרק כיצד צולין [דף פב.] מפרש טעמא חד אמר מפני חשד שלא יאמרו אותם כהני בית אב פלוני ופלוני לא רצו לבטל ממלאכה ולבא לשרת וח"א כדי לביישם על שלא נזהרו מטומאה:
+<b>הדרן עלך פרק אמר להם הממונה זוטא</b>
+<b>החלו עולים במעלות האולם.</b> מי שזכו בקטורת ובמחתה:
+<b>במעלות האולם.</b> כדתנן במידות [פ"ב מ"ג] די"ב מעלות היו בין המזבח והאולם:
+<b>היו מקדימין לפניהם.</b> ליטול הכלים שהניחו שם ובשביל שדשן מזבח הפנימי והמנורה ניתנין במקום אחד הוצרך מדשן את המנורה להניח שם את הכוז ובשביל הטבת ב' נרות הניח גם מדשן את המזבח את הטנא כדי שיוציאם ביחד:
+
+Daf 33b
+
+<b>והשתחוה ויצא.</b> לפי שנגמר עם העבודה היה משתחוה כעבד שמשמש את רבו ונוטל רשות ויוצא:
+<b>מדשן את המזרחי.</b> מסיר הפתילה והשמן ומקנח את המנורה ונותן לתוכו פתילה חדשה ושמן:
+<b>ומניח את המערבי דולק.</b> כדכתיב להעלות נר תמיד זהו נר מערבי שנותן בה השמן כמדת חברותיה והיתה דולקת עד הערב והיה מדליק ממנה לשאר נרות ועדות היא שהשכינה שורה בישראל ואף על גב דאמר בסדר המערכה דאביי [יומא לג.] הטבת ב' נרות קודם לקטרת אלמא דחשיב ב' נרות כאחד קרא אניסא לא סמיך ואביי סידר סדר המערכה כשאין ישראל ראוים לעשות להם נס כמו אחר שמת שמעון הצדיק ע"ה:
+<b>מצאו שכבה.</b> בזמן שאין הנס:
+<b>מדשנו.</b> כמו האחר ומדליקו בערב ממזבח העולה ומדליק ממנו שאר הנרות ובפרק טרף בקלפי [דף מה.] מפרש טעמו למה מדליק ממזבח העולה:
+<b>נטל את הכוז ממעלה שניה.</b> שהניחו שם כשהטיב הנרות כדתנן לעיל וא"ת הרי כבר נטלו כשמדשן שתי הנרות והרי הוא בידו ומחמת קושיא זו מפ' ומדליקו ממזבח העולה מיד בבוקר ומניח את הכוז על המעלה בשעה שהולך להביא האש מעל המזבח אבל משמע בכל דוכתא שלא היה נר המערבי דולק ביום אלא בשעת הנס:
+<b>ורידדן בשולי המחתה.</b> היה מפזרן על המזבח כדי להשליך הקטרת עליהן כשהוא דק ולא עב כדי שיהיה שורף מהר ולמעט העשן. וירקעו מתורגם ורדידו:
+<b>והשתחוה ויצא.</b> כי עתה גמר עבודתו:
+<b>נותנו לאוהבו.</b> כשישפוך אותו:
+<b>לתוך חפניו.</b> וא"ל מדהזכיר חפניו על המתפזר מכלל דהשאר לא היה בחפניו זה א"א דאם ההתפזר לבד היה נותן לתוך חפניו האיך ישא הבזך:
+<b>ומלמדין אותו.</b> לפי שלא הקטיר מימיו היו צריכין ללמדו שלא יתפזרו הקטרת מעל הגחלים שלפניו כי יעלה תמרתו וכשיושיט חפניו על הגחלים לפזר חוצה לא יכוה אלא מתחיל ברחוק ממנו ומושך ידו אליו והיינו דקאמר מתחיל מרדד ויוצא כלומר התחיל מרדד ומפזר לצד פנים כלפי המערב ויוציא מוציא ידיו:
+<b>עד שהממונה אומר לו הקטר.</b> כי הממונה היה מזהיר את כולם לפרש בשעת הקטרה ואז אומר למקטיר הקטר:
+<b>פרשו העם.</b> מבין האולם ולמזבח וכו' יליף לה מקרא דצריך לפרוש:
+<b>הדרן עלך פרק החלו עולים</b>
+<b>נכנס להשתחוות.</b> אחר הקטרה נכנס להיכל להשתחוות ואין זה ביאה רקנית דהשתחוואה עבודה היא:
+<b>שלשה אוחזין בו.</b> לכבודו של כה"ג כשר שסומכין בו עבדיו בכניסתו להיכל המלך:
+<b>ואחד באבנים טובים.</b> שבחשן:
+<b>הגביה לו את הפרוכת.</b> התלוי לפני פתח ההיכל לצניעות וכן היה לפני שער האולם:
+<b>באו ועמדו על מעלות האולם.</b> המקטיר הזוכה במחתה מאותו שקיבל הכף:
+<b>עמדו ראשונים.</b> שדשנו מזבח פנימי והמנורה:
+<b>לדרום.</b> של השלשה לפי שבצפון חשוב הוא לקדשי קדשים לכך מקטירי הקטרת היו עומדין לצד צפון:
+<b>וברכו את העם ברכה אחת.</b> נשאו כפיהם לברך את ישראל יברכך וגו' יברכך יאר ישא היו אומרים ביחד בלי הפסק בנתיים שאין עונין אמן במקדש לכך לא היו מפסיקין ביניהם. וא"ת והרי עונה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד י"ל כיון דברכת כהנים אינה כ"א לברך את ישראל לא היו עונים בשכמל"ו ואע"פ שביום הכפורים היו עונין זהו משום חשיבות היום שהוא יום סליחה ומחילה וכפרה:
+<b>שבמדינה אומר ג' ברכות.</b> מפסיק ביניהם באמן:
+<b>את השם ככתבו.</b> יו"ד ה"א וי"ו ה"א ובפרק אלו נאמרים [דף לח.] מפיק ליה מקרא:
+<b>בכנויו.</b> באל"ף דל"ת:
+<b>ובמקדש ע"ג ראשיהן.</b> לפי שמזכירין שם המפורש ושכינה שורה למעלה שקשה להגביה אצבעותיהם:
+<b>למעלה מציץ.</b> שכתוב בו קדש לה' ולא יתכן שיהיו ידיו למעלה:
+<b>וישא אהרן את ידיו אל העם.</b> משמע שנשאום למעלה מראשם:
+<b>בזמן שכה"ג רוצה להקריב.</b> כי כה"ג א"צ פייס כי הוא מקריב בראש איזה קרבן שרוצה:
+<b>אוחז הסגן בימינו והעלהו.</b> שכבר נתייגע בעליית חצי הכבש:
+<b>וסמך עליהן וזרקן.</b> מפ' במנחות [דף סב:] דהך סמיכה לאו סמיכה גמורה היא דאין סמיכה בצבור אלא ב' סמיכות ועוד דאין סמיכה בשחוטין. ואין סמיכה זו אלא להראות שעבודת כה"ג חשובה לכך סומך על האברים וזורקן על המערכה:
+<b>הושיט השני להראשון.</b> זהו דרך כבוד כהן גדול שיקבל כל האברים מיד אחר:
+<b>בא לו להקיף את המזבח.</b> לצורך ניסוך כי אחר הקטרת האברים היה ניסוך היין. והכבש היה בדרום וכשעלה בכבש ופנה לימינו ולשמאלו ומתחיל להקיף פוגע בקרן דרומית מזרחית תחלה ומקיף לימינו עד שהוא מגיע לקרן מערבית:
+<b>נתנו לו יין לנסך.</b> ששם היו השיתין שהנסכים יורדים בו לתוכו כדאיתא בפרק קדשי קדשים [דף שא:] שהוסיפו על המזבח ד' אמות מהמערכה וד' אמות מן הדרום כדי להכשיר השיתין למזבח ואע"ג דתנן בזבחים [דף סג.] כל העולים למזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין אל דרך שמאל חוץ מהעולים לג' דברים אלו שעולין ופונין דרך שמאל וחוזרין על העקב ניסוך היין והמים [ועולת העוף] דהיינו כהן שזכה בניסוך היין (אותו) הוא עולה עם היין במערבו של כבש ופונה לשמאלו לקרן דרומית מערבית שאם היה פונה לימינו להקיף את המזבח היה היין מתעשן בעשן המערכה ויין מעושן פסול לנסכים [ועולת העוף נמי שמא תמות בעשן]. אבל כה"ג שעולה להקטיר אם רצה גם לנסך מקיף דרך ימין וכהן שזכה בניסוך העלה את היין ופנה לשמאל ופגע בכהן גדול נותן לו יין לנסך:
+<b>הסגן עומד על קרן.</b> שהיא אמה על אמה:
+<b>על שולחן החלבים.</b> שהוא גבוה וכשראו הכהנים שהסגן עומד על הקרן והסודר בידו. הלכו כהנים ועמדו על שולחן החלבים ותקעו והריעו ותקעו כדי שיתקעו הלוים בשיר:
+<b>באו ב' כהנים ועמדו אצל בן ארזא.</b> הוא היה הממונה על השיר כדאיתא בשקלים [פ"ה מ"א] ואחריו נקראו כולם:
+<b>שחה לנסך.</b> לשפשף היין לספלים מיד הניף הסגן שיתחילו הלוים בשיר:
+<b>הגיע לפרק.</b> שיש פרשה שהוא סוף המליצה וג' פרקים היה בשיר שהן מפסיקין כו' ועל כל פרק ופרק תקיעה ותרועה ותקיעה והיינו דתנן בפ' בתרא דסוכה [דף נג:] אין פוחתין מעשרים ואחד תקיעות במקדש ג' לפתיחת שערים ותשע לתמיד של שחר וכו' והיינו ג' תקיעות תקיעה ותרועה ותקיעה על כל פרק ופרק:
+<b>ביום ראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה.</b> מפ' בר"ה בפ' י"ט [דף לא.] על שם שקנה עולמו וצופה ושליט בעולמו:
+<b>בשני גדול ה' ומהולל מאד.</b> על שם שחלק מעשיו ומלך עליהם ונתעלה וישב על כסא כבודו:
+<b>בשלישי היו אומרים אלהים נצב בעדת אל.</b> על שם שגלה תבל בחכמתו והכין הכל לעבודתו:
+<b>ברביעי אל נקמות ה'.</b> ע"ש חמה ולבנה ועתיד להפרע [מעובדיהן]:
+<b>בחמישי היו אומרים הרנינו לאלהים עוזינו.</b> ע"ש שברא עופות ודגים לשבח שמו כנף רעננים נעלסה:
+<b>בששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש.</b> ע"ש שנגמר מלאכתו ומלך עליהם:
+בז' מזמור שיר ליום השבת מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמים:
+<b>הדרן עלך בזמן שכהן גדול וסליקא מסכת תמיד בס"ד ב"י לא"ו </b>

txt/Talmud/Bavli/Rishonim on Talmud/Meiri/Seder Kodashim/Meiri on Tamid/Hebrew/Meiri on Shas.txt

@@ -0,0 +1,313 @@
+Meiri on Tamid
+מאירי על תמיד
+Meiri on Shas
+http://www.sefaria.org
+
+מאירי על תמיד
+
+הקדמה
+
+<b>אמר</b> מנחם בן שלמה לבית מאיר י"א אלו שתי המסכיות ר"ל מסכת תמיד ומסכת מדות הם מסדר קדשים ואני הורגלתי בלמודם לכללם בסדר מועד אחר מסכת שקלים וכבר בארנו בפתיחת זה החבור שמצד שנתפשט המנהג להיות התלמידים בלתי משתדלים רק בשלשת הסדרים הידועים לבד ר"ל מועד נשים נזיקין והיות השלשה הנשארים ר"ל קדשים זרעים טהרות נעזבים עזיבה מוחלטת רק ליחדים והשרידים אשר י"י קורא והיה ענין קצת מסכיות שבאותם הסדרים הכרחי בלמוד לצרך ידיעת עניניהם באלו הזמנים ראו הגאונים להעתיק קצת מסכיות מאותם הסדרים ולתת להם מהלכים בין המסכיות שבאלו הסדרים כמו שקרה להם במסכת ברכות מסדר זרעים ובמסכת חולין מסדר קדשים ובמסכת נדה מסדר טהרות וגם אני נמשכתי אחריהם לזאת הסבה בעצמה וכללתי באור עניני מסכת חלה מסדר זרעים אחר מסכת פסח ראשון וביאור עניני מסכת מקואות מסדר טהרות אחר מסכת נדה ונמלכתי עכשו להיות נוהג ומנהיג זאת השטה בעצמה באלו שתי המסכיות ואע"פ שאין לידיעת עניניהם צרך בזמן הזה הרגשתי בהם סבה אחרת הכריחתני לכלול עניניהם בסדר מועד והוא שראיתי באמת שידיעת עניניהם צריך צרך גדול לקצת מסכיות שבסדר מועד ובפרט למסכת יומא ולמסכת פסח שני ולמסכת שקלים עד שבודאי אי אפשר לשנות הרבה שמועות מהם בלתי ידיעות עניני שתי אלו המסכיות ומתוך כך הנחתי להם מקום קבוע אחר מסכת שקלים:
+<b>ועניני</b> המסכיות הראשונה מהם ר"ל מסכת תמיד כוללת ששה פרקים וסדרם לפי שטתנו א' בשלשה מקומות ב' ראוהו אחיו ג' אמר להם הממונה וכו' ד' לא היו כופתים את הטלה ה' אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת ו' החלו עולים וענינה לבאר סדר עבודת התמידים שבכל יום והנהגת הכהנים בעזרה בכל עניניהם מעלות השחר עד סוף הקרבת התמיד כדינו וכהלכתו:
+<b>והמסכתא</b> השנית ר"ל מסכת מדות כוללת חמשה פרקים כמו שנבאר בפתיחתה וענינה לבאר תכונת המקדש בכל צורותיו חדרים ולשכות ומזבחות ושלחן ומנורה ושאר הדברים שבעזרה ובמקדש ואינם ענינם יצטרכו למפרש לסדרם לחלקים שונים כי כל ענין מהם ענין אחד נמשך לדבר אחד ומעתה נחל בבאור עניני מסכת תמיד בעזרת שדי:
+
+
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+<b>והוא</b> שהתחיל בזאת המשנה בשלשה מקומות הכהנים שומרים את המקדש פי' כבר ידעת ששמירת המקדש מצות עשה שנאמר בפרשת קרח ושמרו את משמרת אהל מועד ולא סוף דבר שמירה מפחד אויבים בזמן המלחמות או אף מחשש חרב של שלום כשרואין שכניהם מתגרים זה בזה אלא אף בזמן הבטוח מכל אותם הדברים צריך שמירה דרך כבוד ודרך מעלה יתירה ושומרים אליהם כהנים ולויים כמו שנאמר לאהרן בפסוק שהזכרנו וגם את אחיך מטה לוי הקרב אתך ונלוו עליך וכו' ושמרו וכו' ושמרתם את משמרת הקדש ואמר עכשו שבשלשה מקומות היו הכהנים שומרים והביאוה בגמ' מדכתיב בפרשת מדבר סיני והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרי משמרת המקדש למשמרת בני ישראל הרי לשון שלש שמירות ושלשתן על פי חשבון המשמרות ומ"מ בגמ' יתבאר שהלויים היו שומרים בכ"א מקומות על חמשה שערי הר הבית ועל ארבעה פנותיו ואלו התשעה מקומות היו שומרים בהם בתוך הר הבית ועוד על ארבע פנות העזרה ועל חמשה שערי העזרה ואלו התשעה מקומות היו שומרים בהם מבחוץ שהרי אין ישיבה בעזרה והרי י"ח מקומות והיו ממנים עוד שומרים בלשכת הקרבן ובלשכת הפרכות ואחורי בית הכפורת ואע"פ ששבעה שערים היו בעזרה כמו שביארנו בראשון של יומא שלש בצפון ושלש בדרום ואחת במזרח מכוונת כנגד בית קדשי הקדשים פרשו בגמ' ששתים מהם אין צריכות שמור ויראה שהם האמצעיות שבדרום ושבצפון הואיל ויש לה שומרים בדלתות שמכאן ומכאן ומה שאמרו בשקלים ששלש עשרה השתחויות היו שם כנגד שלש עשרה פרכות שפרצום מלכי יון והחזירום אפשר שאין כל מקומות הפרכות כמנין השערים ועכשו בא להזכיר שלשה מקומות שהכהנים היו שומרים בבית אבטינס ובבית הנצוץ ובבית המוקד ושלשתם חוץ לעזרה היו בנויות כנגד שערי העזרה כמו שיתבאר ומתוך כך היו יכולין לשמור בתוכם שאלו היו מן העזרה לא היו יכולין לשמור בתוכם שאין ישיבה בעזרה:
+<b>ואמר</b> אחר כן שבית אבטינס ובית הנצוץ היו עליות ופרשו בגמ' עליות ממש שהיו תחתיהן דירות והרובים שומרים שם פי' מלמדים לירות בקשת ובחצים מלשון רובה קשת והתבאר בגמ' שהן הן פרחי כהנה אלא שבזמן שאינו ראוי לעבודה הוא קורא אותם רובים ובזמן הראוי לעבודה הוא קורא אותם פרחים וביאר אחר כן שבית המוקד היה כיפה כלומר שקירויה עשוי בעגול ובית גדול היה ומוקף רובדין של אבן ר"ל איצטבאות רחבות של אבן ואע"פ ששני שערים היו לו אחד פתוח לחיל ואחד לעזרה לא הוצרך אלא לשמור אחד כך אמרו בגמ' כיון דגגי דידהו כי הדדי נינהו כלומר שפתחיהן שוות בחד שימור סגאי להו כלומר שמראיתם שולט על שתיהן כאחת ואמר אחר כן שזקני בית אב של אותו משמר היו ישנים שם ומפתחות העזרה בידם ופרחי כהנה איש כסותו בארץ כלומר שלא היו ישנים שם על גבי מטות שאסור הוא להשתמש שם בהדיטות כל כך אלא בארץ היו ישנים שהיו מניחים בקרקע ולא היו ישנים בבגדי קדש ר"ל בגדי כהנה שהרי האבנט מיהא הוא של כלאים ואסור שלא בשעת עבודה כמו שביארנו ביומא אלא פושטים אותם ומקפלין ומניחים אותם תחת ראשיהם ופרשו בגמ' שלא תחת ראשיהם ממש שאם כן מה הועלנו והלא כלאים אסורים אף תחת הראש אלא כנגד ראשיהם ומתכסין בכסות עצמן אירע קרי באחד מהן יוצא לו במסבה ההולכת תחת הבירה ר"ל שנכנסין בה מאותו בית והולכת תחת העזרה עד מקום הטבילה שהמחילות לא נתקדשו כמו שביארנו בפסח שני והנרות דולקות שם ר"ל באותם המחילות מכאן ומכאן עד שמגיע לבית הטבילה וכן היתה שם מדורה להתחמם בה כשישוב ובית הכסא של כבוד היה שם ר"ל צנוע דרך כבוד הנכנסים לשם ומהו כבודו שהיו פתחים ואם מצאו נעול בידוע שיש אדם ואם מצאו פתוח בידוע שאין שם אדם ויכול ליכנס ירד וטבל ועלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה וחזר לו באותו דרך בעצמו ויושב עם שאר אחיו עד שיפתחו השערים ויוצא והולך לו שהרי טבול יום הוא ואינו יכול ליכנס לעזרה עד שיעריב שמשו:
+<b>זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:</b>
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+<b>תפלין</b> מותר להניחן בשעה שבא לישן מצד ראשו ואינו חושש שמא יתגלגל עליהם וכבר בארנו בענין זה די הצרך במסכת ברכות וכן מה שנתגלגל כאן בענין כלאים כבר ביארנו בראשון של יום טוב:
+
+Daf 27b
+
+<b>מטכסיסי</b> ד��ך ארץ שכל ששתה אדם מים ורוצה ליתן לתלמידו יהא שופך מהם תחלה מעט כדי שידמה לזה כאלו הקלוח שפסק ממנו נפל ולא יהא לו איסטניסות ואפילו תלמיד ששפך לפני רבו אין בו משום אפקירותא:
+<b>ממונה</b> אחד היו ממנין על כל השומרים והיו קורין לו איש הר הבית והיה מחזר על כל משמר ומשמר כל הלילה ואבוקות דולקות לפניו וכל משמר שאינו עומד אומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותו עד שהיו אומרין בירושלם מה קול בעזרה קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפים מפני שישן לו על משמרתו אשריהם ישראל שאפילו על אונס שינה עושין דין:
+
+Daf 28a
+
+<b>אי</b> זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם יאהב את התוכחת שכל זמן שהתוכחת בעולם נחת רוח בעולם טובה וברכה באין לעולם רעה משתלחת מן העולם שנאמר ולמוכיחים יונעם ועליהם תבא ברכת טוב:
+<b>המשנה</b> השניה מי שהוא רוצה לתרום את המזבח כלומר שמתכוין להיות הוא מן המפייסים לכך משתדל בטהרת עצמו עד שיהא מזומן כשיבא הממונה והוא שאמר משכים וטובל עד שלא יבא הממונה ואחר כך הוא בא לחקור באי זו שעה הממונה בא ומשיב שלא כל העתים שוות פעמים בא מקריאת הגבר ופירשוהו בגמ' יומא על גביני כרוז שהיו מכריזין בקול רם סמוך לעליית השחר והממונה עומד באותה שעה או קרוב לה מלפניה או מלאחריה ודופק עליהם ר"ל שמכה בפתח בית המוקד בנחת והם פותחים לו ואומר להם מי שטבל יבא ויפייס הפיסו על הדרך שבארנו ענין הפייסות ביומא וזכה מי שזכה והממונה נוטל את המפתח ופותח את הפשיפיס והוא פתח קטן שפתוח מבית המוקד לעזרה ונכנס מבית המוקד לעזרה דרך אותו פשיפיס ונכנסים הכהנים אחריו ושתי אבוקות של אור בידם ונחלקים לשתי כתות אלו הולכים באכסדרא ופירשו בגמ' באכסדרא של בנין שאלו בזיזין של עץ כשאר אכסדראות שיוצאין זיזין מן הכותלים ומסככין עליהם לא הותרה שום תקיעת עץ במקדש על שם לא תטע לך אשרה כל עץ וכו' אלא באכסדרא של בנין והוא בנין בולט מגוף הכותלים והיו הולכים בהם משם לעזרה לצד מזרח ואלו באכסדרא של בנין גם כן לצד המערב ובודקין והולכין בכל העזרה עד שמגיעים אלו לאלו הגיעו אלו לאלו אומרין שלום והעמידו עושי חבתין לעשות חבתין ר"ל מנחת כהן גדול ואע"פ שעבודות התמיד קודמות לה כמו שיתבאר מ"מ הם משתדלים להחם את החמין לעשיית החבתים ובסדר זה עושין בכל לילה ולילה אלא שבלילי שבת לא היו מביאין אור אלא בולשים ומחפשים בנרות הדולקות שם:
+<b>ואחר</b> כן היו מתכנסים בלשכת הגזית ומפייסן פיס ראשון לתרומת המזבח ומי שזכה לתרום את המזבח תורם את המזבח ר"ל שמרים את הדשן וכבר ביארנו ביומא שאותם בגדי כהנה שתורם בהם את הדשן ראויים שיהו פחותים מן הכלים שמשמשין בהם בשאר עבודות שנאמר ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והרים את הדשן ואין הכונה שילבש בגדי חול אלא שיהו פחותים מן הבגדים שלובש לעבודה אינו דין שיהא אדם מוזג כוס לרבו בבגדים שבשל בהם קדרה לרבו ומי שזכה לתרום לובש בגדי הרמה ואומרין לו הזהר שלא תגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור שאין קרבים למזבח ולא לשום עבודה מן העבודות אלא אחר קדוש ידים ורגלים שנאמר בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח וכו' ואחר שקדש לוקח את המחתה ומחתה זו של כסף היתה ונתונה במקצע ר"ל קרן זוית בין כבש למזבח במערבו של כבש ואין אדם נכנס עמו ולא נר בידו אלא הולך לאור המערכה ולא היו רואים אותו ולא שומעים את קולו בשעה שהולך לכיור עד ששומעין קול העץ שעשה בן ��טין מוכני לכיור והוא כלי שאינו מכלי שרת סביב לכיור שממנו יהו מריקין תמיד מים לכיור מפני שהכיור הוא כלי שרת ולא היו מימיו נפסלין בלינה ולא היו צריכין להביא בכל יום מים לכיור כמו שביארנו בשלישי של יומא ואמר עכשו שלא היו יודעין אם הגיעו לקדוש ידים ורגלים עד שהיו שומעין קול העץ של אותו הכלי שהיה עשוי בעגול כגלגל של בור והיה משמיע קול בשעת ההרקה כדרך שגלגל הבור משמיע קול בשעת השאיבה וכששומעין כן מכירין שכבר בא לשם והיו אומרין הגיע ואחר שקדש לוקח את המחתה כמו שביארנו ועולה ומפנה את הגחלים אילך ואילך וחותה מן הגחלים הפנימיות שהן מאוכלות הרבה ויורד למטה לארץ וכשהגיע לרצפה הפך פניו לצפון ומהלך ברצפה למזרח הכבש בעשר אמות כלפי רוח צפון וצובר אותם הגחלים שחתה על גבי הרצפה רחוק מן הכבש ג' טפחים מקום שנותנין שם מוראת העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה וזו היא מצות הרמת הדשן שחייבין בה בכל יום שנאמר עליה והרים את הדשן והיא עבודה מעבודות הכהנה:
+<b>זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:</b>
+<b>ונשלם</b> הפרק תהלה לאל:
+
+Daf 28b
+
+<b>פרק</b> שני בעזרת הצור:
+<b>ראוהו</b> אחיו וכו' כבר בארנו בפרקי המסכתא הזאת שכלם סובבים על ענין אחד והוא בסדר העבודה שבכל יום ואמר על זה שכשראו אחיו הכהנים שירד אף הם רצים ובאין ומקדשין ידיהם ורגליהם מן הכיור ונוטלין את המגרפות והם שמושכין בהם את הבשר ואת הצנורות והם השפודים ועולים לראש המזבח וכל האיברים ר"ל איברי העולות והפרדים ר"ל אימורי הקרבנות שלא נתאכלו מבערב ר"ל כל הלילה סולקין אותם ר"ל שמסלקין אותם לצד המזבח ויש מפרשים סונקין שעושים מהם כרי לצדי המזבח ואם אין הצדדין מחזיקין סודרין אותם בסובב על הכבש ר"ל הכבש כנגד הסובב החלו מעלין באפר כלומר אחר שהסירו האברים והפרדים מעל המזבח מושכין את האפר במגרפות שבידיהם ומעלין אותו על גבי התפוח ר"ל אמצע המזבח היה קרוי תפוח מפני שהיה נמוך מעט בעגול והיו צוברין את האפר לשם ועושים אותו כרי באמצע מקום המערכה כעין תפוח ואמר עכשיו שהיו מושכין את האפר ומעלין אותו על האפר הצבור שם ואמר על אותו תפוח שפעמים שהיה עליו כשלש מאות כור ופרשו בגמ' שדרך גוזמא נאמרה והוא שאמרו דברה תורה בלשון הבאי דכתיב ערים גדולות ובצורות בשמים דברו נביאים בלשון הבאי דכתיב וכל העם מחללים בחלילים שמחים שמחה גדולה ותבקע הארץ לקולם דברו חכמים לשון הבאי כדתנן השקו את התמיד בכוס של זהב ויש שחלק שם בזו שזו לא נאמרה דרך גוזמא שאין עניות במקום עשירות אלא שאמרו שבשלשה מקומות דברו חכמים לשון הבאי תפוח גפן ופרכות תפוח היא זו שאמר כאן שפעמים היו עליו כשלש מאות כור גפן זו שנאמרה במסכת מדות שגפן של זהב היתה עומדת על פתח ההיכל מודלה על גבי כלונסות וכל מי שמתנדב עליה של זהב או גרגיר או אשכול מביא ותולה בה ואמר ר' אלעזר בר' צדוק מעשה היה והביאו ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה ועל זו שאמרו שהוצרכו שלש מאות כהנים לפנותה נאמר שלגוזמא נאמר פרכת היא אותה שנאמרה במסכת שקלים שהפרכת עביה טפח ועל שבעים ושתים נירים היתה נארגת ועל כל נימא ונימא עשרים וארבעה חוטין ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה ומשמנים ושתי רבוא נעשית ושתים עושים בכל שנה ושלש מאות כהנים היו מטבילין אותה ועל זו של שלש מאות כהנים וכו' אומר שנאמר דרך גוזמא ואף זו שבכאן דרך גוזמא על שם שהיה שם אפר מרובה ונחזור לענין ההוא והוא שאחר שהעלו אפר המזבח ע�� הכרי שבתפוח היו מדשנין את המזבח והוא שנוטלין מאותו האפר בכלי גדול הנקרא פסכתר ומחזיק לתך ומורידין אותו למטה ומוציאין אותו חוץ לעיר במקום הנקרא שפך הדשן ולא היה בענין זה פיס כלל שלא היתה בכלל העבודות אלא כל הרוצה זוכה בה ואע"פ שאינה עבודה מעולם לא נתעצל אדם בה וכן לא היתה עבודה זו בכל יום אלא לפי מה שצריך והוא כשנשלם הכרי ואמר שברגלים אפילו בשעת הצרך לא היו מדשנין אותו מפני שהוא נוי למזבח:
+<b>זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר שלא ביארנוהו:</b>
+
+Daf 29a
+
+<b>המשנה</b> השניה החלו מעלין את הגזירין פי' כבר בארנו במסכת יומא שהזוכה לתרום הוא מסדר את המערכה והוא שבכל בקר עורכים עצים ועושין בראש המזבח מערכה גדולה והוא גם כן מעלה שני גזירי עצים יתר על עצי המערכה ואמר עכשו שאחר דשון המזבח ביום שצריך לכך החלו מעלין את הגזירים לסדר את המערכה ולפי דרכו ביאר ענין עצי המערכה והוא ששאל וכי כל העצים כשרים למערכה והוא משיב לעצמו הן חוץ משל זית ושל גפן ופרשו בגמ' משום יישוב ארץ ישראל ואף בגפן יש בו טעם אחר מפני שממהר לעשות אפר ואע"פ שכלם כשרים נוהגים היו במורביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן ופרשוה בגמ' בתאנה מדברית שאין פירותיה ראויין לאכילה:
+<b>סידר</b> את המערכה גדולה פי' כבר בארנו ששלש מערכות היו עושין בכל יום אחת מערכה גדולה שעליה מקריבין התמיד עם שאר הקרבנות ומערכה קטנה בצדה שממנה לוקחים אש במחתה להקטיר קטורת ומערכה שלישית שלא היתה משמשת כלום אלא לקיום מצות האש לבד שנאמר אש תמיד תוקד על המזבח ואמר עכשו סידר מערכה גדולה מזרחה כלומר שכשהוא בא לסדר מערכה גדולה מסדרה במזרח המזבח וחזיתה מזרחה ופי' חזית הוא ענין סימן על דרך מה שאמרו בראש בבא בתרא ועושה חזית מכאן כלומר שיהא לו סימן שהכותל שלו כך הוא אומר כאן שיעשה אי זה סימן במזרח המזבח שיהא אות לכל הרואה שמשם הותחלה המערכה וראשי הגזירים הפנימיים ר"ל ראשים הפנימיים של גזירים היו נוגעין בתפוח והוא הדשן שבאמצע המזבח וריוח היה בין שני הגזירים שהיו מציתים בו את האליתא והיא חתיכת עץ גדולה שתעשה ממנה גחלת גדולה שממנה מדליקין מערכה קטנה לקטרת ואחר כך כורכין עצי תאנה יפים לסדר מערכה שניה לקטרת ועושה אותה כנגד קרן מערבית דרומית משוכה מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות ומה שאמר בעומד חמש סאין גדולים כלומר ששיעורה היה באומד כך כלומר בקרוב לזה השיעור ר"ל באומד יתר מעט או פחות מעט כלומר שהיו משימין כל כך עצים ששיעור האפר היוצא מהן היה בשיעור זה ובשבת באומד שמנה סאין גדולים וזה שהיו מוסיפים בה מפני ששם היו נותנים שני בזיכי לבונה של לחם הפנים ואיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב שכבר ביארנו שהיו סונקים אותם לצדי המזבח או על הכבש כנגד הסובב עכשו מחזירין אותם למערכה ונותנין אותם בצדי מערכה גדולה ואין עושים להם מערכה שלישית ומ"מ ביומא התבאר שעושין מערכה שלא היתה משמשת כלום כמו שביארנו וזה שאמר אחר כן הציתו שתי מערכות באש וירדו לא חש להזכיר את השלישית ומ"מ אחר הדלקת כלם היו יורדים ובאים ללשכת הגזית:
+<b>זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:</b>
+<b>ונשלם</b> הפרק תהלה לאל:
+
+Daf 29b
+
+
+
+Daf 30a
+
+<b>פרק</b> שלישי בעזרת הצור:
+<b>והוא</b> נמשך לסדר העבודה גם כן ואמר שאחר הדברים שהוזכרו היה הממונה אומר להם לפייס פייס שני מארבע פייסות שהיו שם כמו שביארנו ביומא ובזה השני הוא אומר באו והפיסו מי שוחט וכו' ופיס זה שלשה עשר ��הנים זוכין בו על הסדר שהוזכרו י"ג מעשים כאן והוא שאותו שהמנין כלה בו זכה לשחוט והשני לו לצד ימין זכה לקבל את הדם ולזרוק והשלישי מדשן המזבח הפנימי ר"ל מזבח הקטורת מאפר של אתמול והרביעי מדשן את המנורה ומטיב את הנרות והחמישי מתחיל להעלות האיברים לכבש וחמשי זה מעלה את הראש והרגל הימיני והששי מעלה שתי הידים והשביעי מעלה העוקץ והוא הזנב עם הירך והרגל השמאלי והשמיני מעלה החזה והגרה ר"ל הצואר עם הקנה והכבד והלב והתשיעי מעלה שתי הדפנות והעשירי מעלה הקרבים והי"א מעלה סלת המנחה הבאה עם התמיד והוא עשרון והי"ב מעלה את החבתין והיא מנחת הכהן הגדול והי"ג מעלה את היין לנסכים והוא רביעית ההין על הדרך שהארכנו בבאור ענינים אלו במסכת יומא והפיסו וזכה בהן מי שזכה ולא היו צריכן לפייס אלא לשחיטה שמכיון שזכה אחד לשחוט זכו כלם על הסדר שהזכרנו ואמר שאחר שזכו כל אותם שהזכרנו כל אחד בשלו הממונה אומר להם צאו וראו אם הגיע זמן שחיטת התמיד וצווחין מקרקע העזרה והולכין לשומר אחד שהיה בראש ההר והיו שואלין לו אם הגיע הזמן ואם הגיע היה אותו שומר אומר ברק ברקאי כלומר התחילו ברקי האור לעלות ר' מתיא בן שמואל אומר שהשואל היה שואל האיר פני מזרח עד שבחברון כלומר שלא בשעת העלייה היתה השעה אלא שיאורו כל פני המזרח והוא ששואלין האיר פני כל המזרח עד שיראה בעיניך שיהא האור מגיע לחברון ואם הגיע הוא אומר להם הן והלכה כר' מתיא וכבר ביארנו ביומא שהיו מזכירין בה חברון להזכיר ישיני חברון וכשהיו יודעים שהגיע זמן השחיטה היה הממונה אומר להם צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים ואמר על אותה הלשכה שהיתה במקצוע צפונית מערבית וארבע לשכות היו שם לשכה הטלאים ולשכת החותמות ולשכת בית המוקד ולשכה שעושין בה לחם הפנים וכל הבית בכללו עם הארבע לשכות נקרא בית המוקד ואחר שלקחו הטלה נכנסין ללשכת הכלים ומוציאין משם כל כלי שרת הצריכים להם ואמר כאן שתשעים ושלשה כלים של כסף או של זהב היו מוציאים ובתלמוד המערב של חגיגה התבאר שכך היה מנין הכלים כנגד תשעים ושלש אזכרות שנאמרו בפרשת חגי זכריה ומלאכי או שמא כך היה צריך לכל עבודות היום:
+<b>והשקו</b> את התמיד פי' שהיו משקין אותו מים קודם שחיטתו כדי שיהא נוח להפשיטו כמו שביארנו בסוף מסכת יום טוב ומה שאמר בכוס של זהב כבר בארנו שלא נאמר כן דרך גוזמא אלא שכך היה להפלגת הדור ולהראות כבוד המקום וגודל ענינו שאין עניות במקום עשירות ואמר שאע"פ שהיה מבוקר מבערב אם יש בו מום אם לאו חוזרין ומבקרין אותו בשעת שחיטה לאור האבוקות:
+<b>זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:</b>
+
+Daf 30b
+
+<b>המשנה</b> השניה מי שזכה בתמיד ר"ל בשחיטתו מושכו לבית המטבחים ואותם שזכו באיברים הולכין אחריו והתבאר ביומא ששוהין מלשחטה עד שפותחין שער הגדול שבהיכל ובשעת פתיחת השער שוחטין את התמיד וביאר אחר כן בבית המטבחים זה שבצפון העזרה היה ושהיו בו שמנה עמודים ננסים ר"ל קצרים ורבעים של ארז על גביהן ר"ל אדנים של ארז שהעמודים תקועים בהם ואנקליות של ברזל קבועות בהם לתלות בהם בהמת הקרבן ולהפשיטה ומניחין את האיברים ומדיחין את הקרבים על שלחנות של שיש שבין העמודים כמו שביארנו ענינם בשקלים ושוחט הזוכה והשני לו מקבל את הדם ומוליכו וזורקו והשלישי שזכה בדישון המזבח הפנימי והרביעי שזכה בדישון המנורה והטבת נרותיה מקדימין קודם שחיטת התמיד ליכנס וארבעה כלים בידם הטני והכוז ושני מפתחות הטני דומה לתרקב של זהב פי' דומה בשיעורו לתרקב אלא שמחזיק קבים וחצי לבד והיה של זהב והכוז דומה לקיתון גדול של זהב כלומר דומה לקיתון גדול והוא של זהב ושני מפתחות אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון פי' שפתח זה שהיו שני אלו באים לפתחו היו באים שני מנעולים אחד בתחתית הדלת עד שהיה הבא לפתוח את זו צריך להשפיל ידו עד אצילי ידיו והוא אמת השחי שעד הפרק הנקרא קולד"י קרוי אמה סתם ועד השחי אמת השחי ואחד באמצע הדלת כשאר המנעולים שהיה פותחו לאלתר בלא שום הושטת יד ובא עכשו לבאר באי זה פתח היו השני מנעולים אלו ואמר ששני פשיפשין ר"ל פתחים קטנים היו בשער הגדול שבהיכל אחד בצפון ואחד בדרום ואותו שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם ועליו מפורש על ידי יחזקאל השער הזה סגור יהיה וכו' ואותו שבצפון שהיו בו שני מנעולים אלו ואמר שכשנפתח אותו הפשיפש אין נכנסין ממנו לאויר ההיכל אלא בחלל שבין שני כותלים הנקרא תא כלומר מבוא ויש פתח מאותו התא לאויר ההיכל ונכנס ממנה להיכל ופותח השער הגדול שבהיכל שהוא נעול מבפנים ומעביר את הנגר ואת הפותחת ופותחו ובאותה שעה ר"ל שעת פתיחת דלתות והיכל היה הזוכה לשחוט שוחט את התמיד. כך שנינו במשנה זו לא היה השוחט שוחט עד שיהיה שומע קול שער הגדול שנפתח ובא להודיע אחר כן דרך גלגול שמיריחו היו שומעים קול השער הגדול כשנפתח וכן היו שומעין קול המגריפה והוא אחד מכלי השיר עשוי בצורת מגריפה וכמו שאמרו בערכין מגריפה היתה במקדש ועשרה נקבים היו בה וכל אחד שבנקבים מוציא מיני זמר וכן היו שומעין קול מוכני של עץ שעשה בן קטין לכיור וקול גביני כרוז שהיה מכריז קודם עלות השחר עמדו הכהנים מעבודתכם ולויים לדכנכם וישראלים למעמדכם וכן היו שומעין קול השיר והחליל וקול כהן גדול ביום הכפרים וכן מיריחו היו מריחין מריח פטום הקטורת ואמר ר' אלעזר בן דלגאי עזים היו לבית אבא בכפר מגואי והיו מתעטשות מריח הקטורת ואמר אחר כן שכשנפתח השער הגדול נכנס אותו שזכה בדשון המזבח הפנימי ונוטל את השני ומניחו לפניו וחופן בידו האפר והפחם ונותן לתוכן ובאחרונה מכבד את השאר ונותן לתוכו ומניחו בהיכל ויוצא ואותו שזכה בדשון המנורה נכנס עם הכלי שהזכרנו הנקרא כוז ואם מצא שני נרות המזרחיים דולקים וכו' וצריך שתדע שמשנה זו שנוייה על דעת האומר שמזרח ומערב היו הנרות עומדות וכלם פיותיהם לצד קדשי הקדשים והשני למזרחי הוא קרוי נר מערבי שהרי כלן מערביות בהקש לראשונה ומפני שאין מעבירין על המצות קורים לשניה מערבית שבשעה שהוא נכנס פוגע במזרחית תחלה ואחר בשני לו שהוא נקרא מערבי ונותנין לו דין מערבי להיות קרוי לפני י"י ולקיים בו נר תמיד שאלו לא היה הראשון דולק לא היה השני לו קרוי מערבי שהרי אינו מערבי אלא בהקש לראשון ונמצא שהראשון שהוא המזרחי הגמור לא היה דולק מצד עצמו ולמצותו אלא ליעשות שני לו מערבי והשני דולק למצותו משום נר תמיד וכשמצאן דולקים כראוי לפי רגילות הנס מדשן את השאר ר"ל שמסיר השמן והפתילה ונותן בכוז אחר שכבו ומקנח הנר ונותן בה פתילה ושמן במדה הראויה שהיא חצי לוג וחוזר ומדליקן מאלו השנים הדולקים ומניח את שלו במקומן ומתקנן ואינו צריך לחדש פתילה אלא שמוסיף שמן כשיעור הראוי ואם אירע בשני אלו שמצאם כבים ואחרות דולקות מדשן את שתי אלו ומדליקן מן הדולקים ואחר כך מדשן את השאר ר"ל את שכבו מהן ואת שלא כבו מתקנן ואם כלן דולקות הוא הדין שמתקן את שני אלו תחלה ואחר כך השאר ואם כלם כבות מדליק את שני אלו ממזבח החיצון ולא ממזבח הפנימי ולא מבין הכירים כן כתבוה גדולי המפרשים ומ"מ גדולי המחברים סוברים שכל שכבה נר מערבי אפילו היו האחרים דולקים אינו מדליקו אלא ממזבח העולה ולא מחברותיה כלל אבל שאר הנרות כל שכבה מהם מדליקו מחברותיה ואם כן זה שאמרו מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקים פי' שכבו כלם או רובם ומדליקין את המערבי מן המזבח החיצון והשאר ממנו או זו מזו וזהו מן הדולקים ואין הלשון מתישב יפה וכן יש מפרשים שאף אותם שנמצאו דולקות צריכות דשון גמור בכל בקר ומה שנאמר כאן מניח את אלו במקומן פירושו עד שידשן את השאר וכן יש בה פירושים אחרים וכבר כתבנום בשני של שבת ובמסכת יומא ביארנו שהנרות אינו מטיבן כאחד אלא בשעה זו מטיב חמש נרות הראשונות ומניח הכוז במעלה השניה מאותן שלש מעלות הנזכרות בסמוך ואחר כך יוצא לו ועובדים עד שיקטירו את הקטרת ואחר כך חוזר זה ומטיב את השתים הנשארות ונוטל הכוז בידו ומשתחוה ויוצא ומשליך מה שבכוז אצל המזבח עם דשון המזבח הפנימי ועם הרמת דשן המזבח החיצון על הדרך שביארנו ומתוך כך יש מפרשים משנתנו על ענין זה כלומר שאם מצא שני המזרחיים דולקים מניחם ומדשן את השאר עד שיחזור שניה וידשן אלו השנים ואם מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקים ועוד שלשה מן אחרים כדי שיהו חמש מדושנות ויוצא ואחר כך חוזר ומטיב את השאר ר"ל השנים הנשארים וכן עקר ואף גדולי המחברים נראה שפירשוה כן בפירושי המשנה ואמר אחר כן שאבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שעליה עומד הכהן ומטיב את הנרות וזה שהמנורה היה גבהה י"ח טפחים שהם שלש אמות ונמצא שהיה כגובה אדם בינוני ומתוך כך הוא צריך להיות לו שם מקום גבוה מעט ואחר כך אמר שהניח את הכוז על מעלה שניה ויצא עד שיחזור להיטיב את השנים על הדרך שיתבאר למטה ונמצא דשון המזבח הפנימי והטבת חמש נרות בשעת שחיטת התמיד ומתוך כך הוא חוזר עכשו בענין התמיד כמו שיתבאר בסמוך לזה בפרק רביעי:
+<b>זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:</b>
+<b>ונשלם</b> הפרק תהלה לאל:
+<b>פרק</b> רביעי בעזרת הצור:
+<b>והוא</b> נמשך גם כן לסדר עבודות והוא שאמר לא היו כופתים את הטלה ופרשו בגמ' הטעם כדי שלא יחקו את המינין שעושין כן בקרבנותיהם אלא שמעקידים אותו ופרשו בגמ' עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם ע"ה ואותם שזכו באיברים אוחזים בו וכך היתה עקידתו ראשו לדרום ופניו למערב והשוחט עומד במזרח ופניו למערב ותמיד של שחר היה נשחט על קרן צפוני מערבי ר"ל כנגד צפוני מערבי והוא צד המערבי שבמקום השחיטה על טבעת שניה מאותן הטבעות שהתקין יוחנן כהן גדול במקום השחיטה שש מערכות קבועים בקרקע לאסור רגלי הבהמה וידיה בשעת השחיטה אחר שלא היו כופתין אותו כמו שביארנו ושל בין הערבים היה נשחט כנגד צפוני מזרחי והוא צד המערבי שבמקום השחיטה על טבעת השניה ופרשו בגמ' הטעם כדי שתהא השחיטה בכל פעם לנכח השמש שנאמר שנים ליום כנגד היום כלומר הוראה שאנו משפילים ענינו ומכניעים אותו ובלתי מיחסים לו שום ממשלה שחט השוחט וקבל המקבל ובא לו לקרן מזרחית צפונית ונותן את הדם למזרחה צפונה ולקרן מערבית דרומית למערבה דרומה שדם העולה טעון שתי מתנות שהם ארבע ר"ל נתינת הדם על שתי הקרנות באלכסון ואותם שני קרנות הם מזרחית צפונית ומערבית דרומית ושירי הדם היה שופך אל יסוד דרומי והזוכים באיברים מפשיטים ומנתחים ולא הי' שובר בו את הרגל אלא נוקבו מתוך ערכובו ותולה ומפשיט ויורד עד ��מגיע לחזה הגיע לחזה חותך את הראש ונותנו למי שזכה בו וחותך את הראש ונותנו למי שזכה בו וחותך את הכרעים ונותנם למי שזכה בהם מרק את ההפשט ר"ל גמר את ההפשט והוא שלוח כל העור קרע את הלב והוציא את דמו חתך את הידים ונותנם למי שזכה בהם עלה לרגל הימני חותכה ונותנה למי שזכה בה ושני ביציו עמה וקורע את הבהמה עד שהיא עומדת גלויה לפניו ר"ל שהמעים והקרבים גלויים לפניו ונוטל הפדר ונתנו על שחיטת הראש מלמעלה נוטל את הקרבים ונותנן למי שזכה בהן להדיחן וכן הכרס והולך ומדיחן בבית המדיחים שנאמר והקרב והכרעים ירחץ במים והכרס מדיחין אותו בבית המדיחין כל צרכו והקרבים מדיחין אותם שלשה פעמים במיעוטה כלומר לפחות אלא שאפשר להוסיף בכל מה שירצה והדחתם על שלחנות של שיש שבין העמודים וכמו ששנינו י"ג שלחנות היו במקדש שמנה של בית המטבחים שעליהם מדיחין את הקרבים ושנים במערבו של כבש אחד של כסף ואחד של שיש ואותו של שיש נותנין עליו את האיברים ואותו של כסף נותנין עליו כלי שרת ושנים באולם מבפנים אחד של כסף שנותנין עליו את הלחם בכניסתו ואחד של זהב שנותנין עליו ביציאתו הואיל ובעודו בפנים עומד על של זהב שמעלין בקדש ולא מורידין ואחד של זהב בפנים שעליו עומד לחם הפנים תמיד ושאלו בגמ' אף לאיברים ושאר הבשר מפני מה לא עשאום של זהב או של כסף הואיל ואין עניות במקום עשירות ותירצו מפני שמרתיח כלומר שהוא חם וממהר להוציא הבשר נטל את הסכין והפריש את הריאה מן הכבד ואצבע הכבד מן הכבד ולא היה מזיז את הכבד ממקומו נקב את החזה ונותנו למי שזכה בו עלה לדופן הימיני חותך ויורד מן השדרה ולא יגע בשדרה עד שהוא מגיע לשתי צלעות רכות חותכה ונותנה למי שזכה בה והכבד תלוי בה ובא לו לגרה והניח בה שתי צלעות מכאן ושתי צלעות מכאן ונותנה למי שזכה בה והקנה והלב והריאה תלויים בה בא לו לדופן השמאלי הניח בה שתי צלעות רכות מלמעלה ושתי צלעות רכות מלמטה וכך היה מניח בחברתה נמצא מניח בשתיהן ר"ל בשתי הדפנות שתים מלמעלה ושתים מלמטה ארבע צלעות לכל אחת מהן חתכה ונתנה למי שזכה בה והשדרה עם הטחול תלויה בה והיא היתה הגדולה אלא שלאותה של ימין קורין גדולה מפני שהכבד תלוי בה ובא לו לעוקץ חתכו ונתנו למי שזכה בו והאליה ואצבע הכבד והכבד ושתי כליות עמו נטל רגל השמאלית חתכה ונתנה למי שזכה בה נמצאו כולם עומדים בשורה והאיברים בידם ועל הדרך הזה מנתחין באיברי כל עולת בהמה וכן בהפשט אלא שבעולת שור מפשיטו בלא תליה כמו שיתבאר במקומו:
+<b>זהו ביאור המשנה ומה שנכנס תחתיה בגמ' ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא:</b>
+
+Daf 31a
+
+
+
+Daf 31b
+
+
+
+Daf 32a
+
+<b>אי</b> זהו חכם הרואה את הנולד אי זהו גבור הכובש את יצרו אי זה עשיר השמח בחלקו:
+<b>מה</b> יעשה אדם ויחיה ימית את עצמו ר"ל את גופו מה יעשה אדם וימות יחיה את עצמו מה יעשה אדם ויתקבל על הבריות ישנא את הרבנות:
+<b>המשנה</b> השניה והכונה בה השלמת ענין איברי התמיד להודיע כמה כהנים צריכים להולכתם והוא שאמר הראשון בראש וברגל הימני הראש בימינו וחוטמו כלפי זרועו וקרניו בין אצבעותיו ובית השחיטה למעלה והפדר נתון עליה והרגל הימני בשמאלו ובית עורה לחוץ השני בשתי ידים ימנית בימינו ושמאלית בשמאלי ובית עורן לחוץ ופירוש בית עורן הצד שמפשיטין ממנו העור השלישי בעוקץ וברגל השמאלי העוקץ בימינו והאליה מדולדלת בין אצבעותיו ואצבע הכבד ושתי כליות עמו ורגל השמאלי בשמאלו ובית עורו לחוץ הרביעי בחזה ובגרה החזה בימינו והגרה בשמאלו וצלעותיה בין אצבעותיו החמשי בשתי הדפנות הימנית בימינו והשמאלית בשמאלו ובית עורן לחוץ הששי בקרבים נתונים בבזך ר"ל קערה גדולה וכרעים על גביהן השביעי בסלת השמיני בחבתים התשיעי ביין וכל זה הוא בתמיד שהוא טלה אבל בשאר עולות אם הם של איל צריכין כהנים יותר ממנין זה ובשור צריכים יותר מן האיל וכבר ביארנו הכל בשני של יומא וכן דברים אלו כלם בעולת צבור אבל של יחיד אין לדבר קצבה אלא כמו שירצו הן או בפחות או ביותר ואמר אחר כן שאחר שנטל כל אחד את האבר שזכה בו נותנין אותם מחצי כבש ולמטה במערבו וגדולי המחברים כתבו בה במזרחו ולא ידעתי למה ואחר כך מולחין שם את האיברים והתבאר באחרון של עירובין שבוזקין מלח על הכבש שלא יחליקו רגליהם ואחר שהעלו אותם לכבש מתכנסין כלם ללשכת הגזית לקרוא את שמע על הצד שיתבאר בסמוך:
+<b>ונשלם</b> הפרק תהלה לאל:
+
+Daf 32b
+
+<b>פרק</b> חמישי בעזר הצור:
+<b>ונמשך</b> גם כן לסדר עבודת התמיד והוא שאמר אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת פי' מאותם ברכות שנתקנו לפני קריאת שמע ופירשו בברכות שברכה זו שהיו מברכין היא אהבת עולם אבל יוצר אור אין מברכין אותה עד שיתפשט אור השמש וכבר ביארנו שם שסדר ברכות אינו מעכב וקראו עשרת הדברות שכך היה מנהג אנשי משמר לקרוא עשרת הדברות בכל יום מצד שהם יסוד הדת ואחר כן קורין שלש פרשיות שמע והיה אם שמע ויאמר אמת ויציב וברכו את העם שלש ברכות עבודה והודאה וברכת כהנים ר"ל שלום רב שברכת כהנים הידועה לא בלשכת הגזית היו מברכין אותה אלא על מעלות האולם אחר שנשלמה עבודת התמיד כמו שנבאר ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא והוא שמשמר היוצא אומרים למשמר הנכנס מי ששכן את שמו בבית הזה ישים ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות:
+<b>זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר וכבר הארכנו בה בראשון של ברכות בפירושינו:</b>
+<b>המשנה</b> השניה אמר להם וכו' כלומר אחר שקראו את שמע היה מפייס לקטורת והוא הפייס השלישי מארבע פייסות שהזכרנו במסכת יומא ואמר חדשים כלומר כהנים שלא הקטירו קטורת מעולם ומפני שכלם היו חפצים בו מצד קבלה המונית שהיתה בידם שכל העוסק בה מתעשר ואחר כך קודם שיקטירו מפייסין הפייס הרביעי כלם חדשים גם ישנים מי מעלה איברים מן הכבש למזבח ור' אליעזר בן יעקב אומר שלא היו מפייסין בכך אלא הזוכה בהעלאתם לכבש הוא מעלה אותם מן הכבש למזבח ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא ומה שאמר אחר כן מסרום לחזנים פירושו על הנשארים שלא זכו בכלום שכבר ביארנו שכלם היו מכינים עצמם בשחרית ומתלבשים בלשכת הגזית בבגדי כהנה ומקוים שיזכו לאי זה דבר וכשנשלמו ארבע פייסות ולא זכו בכלום בית דין מוסרים אותם לחזנים ר"ל שמשים המוכנים לכך שמפשיטין אותם בגדי כהנה שעליהם ולא היו מניחים עליהם אלא המכנסים ולובשים בגדי חול שלהם ואחר כך מפשיטין המכנסים וחלונות היו שם וכתוב עליהם תשמיש הכלים כלומר כל אחת לפי תשמישה כלומר שאותם שמניחים בה כל המכנסים כתוב עליה מכנסים ואותה שמניחים עליה המצנפת כתוב עליה מצנפת וכן בכתנות וכן באבנטים ואמר אחר כן שבעלי שני פייסות אלו מתעסקים במלאכתם והוא שמי שזכה לקטרת ר"ל להקטיר קטרת מזבח הזהב והוא מזבח הפנימי שבהיכל היה נוטל כף אחת גדולה דומה לתרקב והיא של זהב ומחזקת שלשת קבין ובזך לתוכו ר"ל לתוך הכף שהיה מלא וגדוש מסמי הקטורת וכסוי היה לו שהקטורת מתכסה וכמן מטולטלת ר"ל חתיכה של בגד נאה ודק היה לו מלמעלה שהיו פורשין אותו על הכיסוי וכהן אחר היה עמו שהיה מביא מחתה מלאה גחלים בידו ואמר עליו שאותו שזכה במחתה לקח מחתה של כסף ועלה לראש המזבח ר"ל החיצון במערכה שניה שבו ומפנה את הגחלים אילך ואילך וחותה מן המאוכלות הפנימיות שבאותה מערכה ויורד ומערה לתוך מחתה אחרת של זהב ואם נתפזרו מן הגחלים כקב או פחות מכבדן לאמה ואם היה שבת שאסור לטלטלו שלא לעבודה כופה עליהם כלי גדול ששמו פסכתר אבל אם נתפזר לו יותר מקב צריך להיות חוזר וחותה ועל ידי גלגול פירש בפסכתר זו שהיה כלי גדול מחזיק לתך ושתי שרשרות היו בה אחת שמושכו בה ויורד אחת שהוא אוחז בה מלמעלה כדי שלא תתגלגל ואמר על אותה כלי שלשלשה דברים היה משמש אחד לענין זה שהזכרנו ואחד על השרץ הנמצא מת בלשכה מן הלשכות שאינן בקדש בשבת שאין מטלטלים אותו בשבת וכופה עליו את הפסכתר שאלו נמצא במקום קדש אף בשבת היו מוציאין אותו בפשוטי כלי עץ כמו שביארנו בסוף עירובין והשלישית שמורידין בה את הדשן מעל המזבח ואמר ששני כהנים אלו כשנכנסין להקטיר ומגיעין בין האולם ולמזבח נוטל אחד את המגריפה וזורקה בין האולם ולמזבח ולא היה אדם שומע קולו ולא קול חבירו מקול המגריפה ושלשה דברים היה הקול משמש כל כהן ששומע קולה יודע שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות והוא רץ ובא ובן לוי ששומע את קולה יודע שאחיו הלויים באים לדבר בשיר והוא רץ ובא וראש המעמד ר"ל הממונה על המעמדות היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח ר"ל הטמאים שטבלו והעריבו שמשן אלא שלא הביאו כפרתן מפני החשד שידעו הכל שעדין לא הביאו כפרתן:
+<b>ונשלם</b> הפרק תהלה לאל:
+
+Daf 33a
+
+<b>פרק</b> ששי בעזר הצור:
+<b>והוא</b> נמשך לסדר העבודות גם כן והוא שאמר החלו עולים ר"ל אלו השנים במעלות האולם אותם שנים שזכו אחד בדשון המזבח הפנימי ואחד בדישון המנורה מקדימין לפניהם ואותו שזכה בדשון מזבח הפנימי נוטל את השני שכבר הניח בהיכל והשתחוה ויצא ואותו שזכה בדשון המנורה שכבר היטיב חמש נרות נכנס ואם מצא שתי נרות המזרחיים שלא נגע בהם בראשונה דולקים מדשן את הראשונה שהיא מזרחית גמורה ומניח את השניה שהיא הקרויה מערבית דולקת שממנה ידליק את המנורה בין הערבים ואם מצאה שכבתה מדליקה ממזבח העולה על הדרך שביארנו ונוטל את הכוז שנתן בו דישון המנורה מעל מעלה שניה שלפני המנורה שכבר הניחו לשם ומשתחוה ויוצא ואותו שחתה במחתה צבר:
+<b>הגחלים</b> שבמחתה על גבי המזבח ואחר כך מרדדן ר"ל פורשן בשולי המחתה על קרקע המזבח ומשתחוה ויוצא ואותו שזכה לקטרת נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו והוא חוזר ומעיין אם נתפזר מן הקטרת כלום בכף ונותנו לתוך חפניו וכן אותו מערה את הבזך לתוך חפניו של מקטיר ואומרין לו הזהר שלא תתחיל מצד שלפניך כדי שלא יתיזו ניצוצות הקטורת על ידו כשיעבירה על המדורה לפזר הקטורת ויכוה אלא שיתחיל מן הקצה האחר ומפזר מעט מעט עד שיהיה לצד שלפניו והוצרכו לכך מפני שכבר ביארנו שכהן חדש הוא המקטיר שלא הקטיר מעולם ומתחיל מן הקצה האחרון כמו שכתבנו ומרדד ר"ל מפזר מעט מעט כמי שמרקד סלת ומשתחוה ויוצא ולא היה המקטיר מתחיל להקטיר עד שהממונה אומר לו הקטר ואם היה כהן גדול מקטיר הממונה אומר לו אישי כהן גדול הקטר ופרשו העם ר"ל הכהנים שהיו עומדים בין האולם ולמזבח ובשעת הקטורת הכל פורשין משם כמו שביארנו ביומא והוא מקטיר ויוצא ואמר שבזמן שכהן גדול נכנס להשתחוות ולהקטיר שלשה אוחזין בו אחד בימינו ואחד בשמאלו ואחד באב��ים טובות ר"ל אבני אפוד וכיון שהממונה שומע קול רגלי כהן גדול שהוא יוצא הגביה לו את הפרכות והשתחוה ויצא ונכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו ובאו ועמדו ר"ל אלו החמשה שהוא מזכיר ועליהם הוא אומר שעומדים הראשונים וקורא אותם ראשונים על שם שהשלימו מלאכתם ואמר שעומדים שם לדרום אחיהם ר"ל לצד הדרומי לאחיהם הכהנים ר"ל אותם הזוכים בהעלאת האיברים מן הכבש למזבח ואותם הכהנים מעלים האברים וחוזרין לאלו החמשה ומוצאים אותם וחמשה כלים ביד כל אחד כלי תשמישו בידו אחד שבידו השני והשני שבידו הכוז והשלישי שבידו המחתה והרביעי שבידו הבזך ואחד שבידו הכף והכסוי ומניחין כליהם וכלם מברכים את העם ברכה אחת והיא ברכת כהנים הידועה ויש בזו חלוק בין המקדש למדינה שבמדינה אומרין אותה שלש ברכות ובמקדש כורכין אותה בברכה אחת במקדש אומרין אותו ככתבו ובמדינה בכנויו במדינה כהנים נושאין את כפיהם כנגד כתפותיהם ובמקדש על גבי ראשיהן חוץ מן כהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ ור' יהודה חולק לומר שאף כהן גדול מגביה את ידיו על ראשו מדכתיב וישא אהרן את ידיו ויברכם והלכה כתנא קמא ואחר כך מעלין את הסלת למנחה ואחר כך מקטירין החביתין ואחר כך מעלין את היין לנסוך והלויים מתעסקין בשיר ואמר על זה שבזמן שכהן גדול רוצה להקטיר את איברי התמיד היה עולה לכבש והסגן מימינו הגיע למחצית הכבש אחז הסגן בימינו של כהן גדול והעלהו הושיט הראשון את הראש והרגל וסומך עליהן וזורקן למערכה ואע"פ שאין סמיכה אלא בבעלי חיים בזו תקנוה לכבודו של כהן גדול שיהיה לו היכר וכן התבאר במנחות והשני הושיט לראשון שתי הידים ונתנן לכהן גדול וסומך עליהם וזורקם ונשמט השני והלך וכך היו מושיטין לו כל שאר איברים ובזמן שהוא רוצה הוא סומך ואחרים זורקן:
+
+Daf 33b
+
+<b>בא</b> לו להקיף את המזבח מהיכן הוא מתחיל מקרן דרומית מזרחית והולך לו למזרחית צפונית ומשם לצפונית מערבית ומשם למערבית דרומית והקפה זו אף בכל שאר הכהנים כן ולא נאמרה בייחוד לכהן גדול לבד אלא שמכיון שהתחיל בעבודת כהן גדול הולך ומונה אף מה שכל הכהנים שוים בו ואמר שכשהגיע לשם נתנו לו יין לנסך והסגן עומד על הקרן וסודרים בידו להניפן להביא הלויים לשיר ובשעה שנותנין את היין לנסך שני כהנים עומדים על שלחן החלבים והוא שלחן של שיש שייעדנו שהיו האברים נתונים עליהם ושתי חצוצרות בידם ותקעו והריעו ותקעו ובאו אצל בן ארזא שהיה מקיש בצלצל ועומדין לו אחד מימינו ואחד משמאלו וכשהוא מנסך הסגן מניף בסודרין ובן ארזא מקיש בצלצל ותוקעין אלו בחצוצרות והלויים מתחילים לשורר ועל כל פרק ופרק מפרקי השיר תוקעין וכל העם שבעזרה משתחוים על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחוואה ותשע תקיעות היו ובמקומו יתבאר שכל זה אינו אלא בחובת עולת הצבור וזבחי שלמים האמורים בתורה אבל עולת נדבה שמקריבין ממותר הלשכה אע"פ שהן של צבור אין בהם שירה וכן נסכים הבאים בפני עצמן אין טעונין שירה:
+<b>וביאר</b> אחר כן שהשיר שהיו הלויים אומרים מזמור לדוד לי"י הארץ ומלואה ופרשו הטעם במסכת ראש השנה לרמז מעשה בראשית בשני גדול י"י ומהולל מאוד מפני שבו נחלקו המים והיו קצת הרקיעים תחתיהם כדכתיב ויבדל אלהים בין המים וכו' ובשלישי אלהים נצב בעדת אל מפני שבו נראתה הארץ שבני אדם יושבים בה ועליהם הוא הדין והמשפט ברביעי אל נקמות י"י וכו' שבו נבראו מאורות שקצת העולם תועים ויצפו לנקמת מי שהוא עליהם בחמשי הרנינו לאלהים עוזנו מפני שבו נבראו בעלי חיים שבקצתם נראים דברים מחדשים דומים לפלאים שגורמים להיות הרואים משבחים את בוראם בששי י"י מלך גאוה לבש שבו נברא אדם שהוא תכלית היצירה והמכוון ממנה להשיגו מכבוד השם כפי מה שבטבע האנושי להשיגו בשבת מזמור שיר ליום השבת רומז לעולם שכלו שבת ומנוחה לחיי עולם שהוא הוא התכלית ובמוספי שבת ומנחה ומוסף ראש השנה ובמנחה ובראש חדש מזמורים אחרים וכבר ביארנו הכל במסכת ראש השנה:
+<b>זהו</b> סדר התמיד לעבודת בית אלהינו ית' וית' זכרו וכסדר של שחרית כך הוא סדר של בין הערבים חוץ מהרמת הדשן שבמזבח החיצון וסדור המערכות שאינן אלא בשחרית וכן לא היה שם פייס אלא הזוכה באחת מהן בשחרית זוכה בה לערב:
+<b>ונשלם</b> הפרק ונשלמה המסכתא תהלה לאל יתברך:
+<b>ומהנה</b> נשלם מה שנראה לנו לכללו בעניני מסכת תמיד תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לנו לכללו בעניני מסכת מדות בעזרת הצור ובישועתו אמן אמן סלה.

txt/Talmud/Bavli/Rishonim on Talmud/Meiri/Seder Kodashim/Meiri on Tamid/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,316 @@
+Meiri on Tamid
+מאירי על תמיד
+merged
+https://www.sefaria.org/Meiri_on_Tamid
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Meiri on Shas
+-http://www.sefaria.org
+
+מאירי על תמיד
+
+הקדמה
+
+<b>אמר</b> מנחם בן שלמה לבית מאיר י"א אלו שתי המסכיות ר"ל מסכת תמיד ומסכת מדות הם מסדר קדשים ואני הורגלתי בלמודם לכללם בסדר מועד אחר מסכת שקלים וכבר בארנו בפתיחת זה החבור שמצד שנתפשט המנהג להיות התלמידים בלתי משתדלים רק בשלשת הסדרים הידועים לבד ר"ל מועד נשים נזיקין והיות השלשה הנשארים ר"ל קדשים זרעים טהרות נעזבים עזיבה מוחלטת רק ליחדים והשרידים אשר י"י קורא והיה ענין קצת מסכיות שבאותם הסדרים הכרחי בלמוד לצרך ידיעת עניניהם באלו הזמנים ראו הגאונים להעתיק קצת מסכיות מאותם הסדרים ולתת להם מהלכים בין המסכיות שבאלו הסדרים כמו שקרה להם במסכת ברכות מסדר זרעים ובמסכת חולין מסדר קדשים ובמסכת נדה מסדר טהרות וגם אני נמשכתי אחריהם לזאת הסבה בעצמה וכללתי באור עניני מסכת חלה מסדר זרעים אחר מסכת פסח ראשון וביאור עניני מסכת מקואות מסדר טהרות אחר מסכת נדה ונמלכתי עכשו להיות נוהג ומנהיג זאת השטה בעצמה באלו שתי המסכיות ואע"פ שאין לידיעת עניניהם צרך בזמן הזה הרגשתי בהם סבה אחרת הכריחתני לכלול עניניהם בסדר מועד והוא שראיתי באמת שידיעת עניניהם צריך צרך גדול לקצת מסכיות שבסדר מועד ובפרט למסכת יומא ולמסכת פסח שני ולמסכת שקלים עד שבודאי אי אפשר לשנות הרבה שמועות מהם בלתי ידיעות עניני שתי אלו המסכיות ומתוך כך הנחתי להם מקום קבוע אחר מסכת שקלים:
+<b>ועניני</b> המסכיות הראשונה מהם ר"ל מסכת תמיד כוללת ששה פרקים וסדרם לפי שטתנו א' בשלשה מקומות ב' ראוהו אחיו ג' אמר להם הממונה וכו' ד' לא היו כופתים את הטלה ה' אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת ו' החלו עולים וענינה לבאר סדר עבודת התמידים שבכל יום והנהגת הכהנים בעזרה בכל עניניהם מעלות השחר עד סוף הקרבת התמיד כדינו וכהלכתו:
+<b>והמסכתא</b> השנית ר"ל מסכת מדות כוללת חמשה פרקים כמו שנבאר בפתיחתה וענינה לבאר תכונת המקדש בכל צורותיו חדרים ולשכות ומזבחות ושלחן ומנורה ושאר הדברים שבעזרה ובמקדש ואינם ענינם יצטרכו למפרש לסדרם לחלקים שונים כי כל ענין מהם ענין אחד נמשך לדבר אחד ומעתה נחל בבאור עניני מסכת תמיד בעזרת שדי:
+
+
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+<b>והוא</b> שהתחיל בזאת המשנה בשלשה מקומות הכהנים שומרים את המקדש פי' כבר ידעת ששמירת המקדש מצות עשה שנאמר בפרשת קרח ושמרו את משמרת אהל מועד ולא סוף דבר שמירה מפחד אויבים בזמן המלחמות או אף מחשש חרב של שלום כשרואין שכניהם מתגרים זה בזה אלא אף בזמן הבטוח מכל אותם הדברים צריך שמירה דרך כבוד ודרך מעלה יתירה ושומרים אליהם כהנים ולויים כמו שנאמר לאהרן בפסוק שהזכרנו וגם את אחיך מטה לוי הקרב אתך ונלוו עליך וכו' ושמרו וכו' ושמרתם את משמרת הקדש ואמר עכשו שבשלשה מקומות היו הכהנים שומרים והביאוה בגמ' מדכתיב בפרשת מדבר סיני והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרי משמרת המקדש למשמרת בני ישראל הרי לשון שלש שמירות ושלשתן על פי חשבון המשמרות ומ"מ בגמ' יתבאר שהלויים היו שומרים בכ"א מקומות על חמשה שערי הר הבית ועל ארבעה פנותיו ואלו התשעה מקומות היו שומרים בהם בתוך הר הבית ועוד על ארבע פנות העזרה ועל חמשה שערי העזרה ואלו התשעה מקומות היו שומרים בהם מבחוץ שהרי אין ישיבה בעזרה והרי י"ח מקומות והיו ממנים עוד שומרים בלשכת הקרבן ובלשכת הפרכות ואחורי בית הכפורת ואע"פ ששבעה שערים היו בעזרה כמו שביארנו בראשון של יומא שלש בצפון ושלש בדרום ואחת במזרח מכוונת כנגד בית קדשי הקדשים פרשו בגמ' ששתים מהם אין צריכות שמור ויראה שהם האמצעיות שבדרום ושבצפון הואיל ויש לה שומרים בדלתות שמכאן ומכאן ומה שאמרו בשקלים ששלש עשרה השתחויות היו שם כנגד שלש עשרה פרכות שפרצום מלכי יון והחזירום אפשר שאין כל מקומות הפרכות כמנין השערים ועכשו בא להזכיר שלשה מקומות שהכהנים היו שומרים בבית אבטינס ובבית הנצוץ ובבית המוקד ושלשתם חוץ לעזרה היו בנויות כנגד שערי העזרה כמו שיתבאר ומתוך כך היו יכולין לשמור בתוכם שאלו היו מן העזרה לא היו יכולין לשמור בתוכם שאין ישיבה בעזרה:
+<b>ואמר</b> אחר כן שבית אבטינס ובית הנצוץ היו עליות ופרשו בגמ' עליות ממש שהיו תחתיהן דירות והרובים שומרים שם פי' מלמדים לירות בקשת ובחצים מלשון רובה קשת והתבאר בגמ' שהן הן פרחי כהנה אלא שבזמן שאינו ראוי לעבודה הוא קורא אותם רובים ובזמן הראוי לעבודה הוא קורא אותם פרחים וביאר אחר כן שבית המוקד היה כיפה כלומר שקירויה עשוי בעגול ובית גדול היה ומוקף רובדין של אבן ר"ל איצטבאות רחבות של אבן ואע"פ ששני שערים היו לו אחד פתוח לחיל ואחד לעזרה לא הוצרך אלא לשמור אחד כך אמרו בגמ' כיון דגגי דידהו כי הדדי נינהו כלומר שפתחיהן שוות בחד שימור סגאי להו כלומר שמראיתם שולט על שתיהן כאחת ואמר אחר כן שזקני בית אב של אותו משמר היו ישנים שם ומפתחות העזרה בידם ופרחי כהנה איש כסותו בארץ כלומר שלא היו ישנים שם על גבי מטות שאסור הוא להשתמש שם בהדיטות כל כך אלא בארץ היו ישנים שהיו מניחים בקרקע ולא היו ישנים בבגדי קדש ר"ל בגדי כהנה שהרי האבנט מיהא הוא של כלאים ואסור שלא בשעת עבודה כמו שביארנו ביומא אלא פושטים אותם ומקפלין ומניחים אותם תחת ראשיהם ופרשו בגמ' שלא תחת ראשיהם ממש שאם כן מה הועלנו והלא כלאים אסורים אף תחת הראש אלא כנגד ראשיהם ומתכסין בכסות עצמן אירע קרי באחד מהן יוצא לו במסבה ההולכת תחת הבירה ר"ל שנכנסין בה מאותו בית והולכת תחת העזרה עד מקום הטבילה שהמחילות לא נתקדשו כמו שביארנו בפסח שני והנרות דולקות שם ר"ל באותם המחילות מכאן ומכאן עד שמגיע לבית הטבילה וכן היתה שם מדורה להתחמם בה כשישוב ובית הכסא של כבוד היה שם ר"ל צנוע דרך כבוד הנכנסים לשם ומהו כבודו שהיו פתחים ואם מצאו נעול בידוע שיש אדם ואם מצאו פתוח בידוע שאין שם אדם ויכול ליכנס ירד וטבל ועלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה וחזר לו באותו דרך בעצמו ויושב עם שאר אחיו עד שיפתחו השערים ויוצא והולך לו שהרי טבול יום הוא ואינו יכול ליכנס לעזרה עד שיעריב שמשו:
+<b>זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:</b>
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+<b>תפלין</b> מותר להניחן בשעה שבא לישן מצד ראשו ואינו חושש שמא יתגלגל עליהם וכבר בארנו בענין זה די הצרך במסכת ברכות וכן מה שנתגלגל ��אן בענין כלאים כבר ביארנו בראשון של יום טוב:
+
+Daf 27b
+
+<b>מטכסיסי</b> דרך ארץ שכל ששתה אדם מים ורוצה ליתן לתלמידו יהא שופך מהם תחלה מעט כדי שידמה לזה כאלו הקלוח שפסק ממנו נפל ולא יהא לו איסטניסות ואפילו תלמיד ששפך לפני רבו אין בו משום אפקירותא:
+<b>ממונה</b> אחד היו ממנין על כל השומרים והיו קורין לו איש הר הבית והיה מחזר על כל משמר ומשמר כל הלילה ואבוקות דולקות לפניו וכל משמר שאינו עומד אומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותו עד שהיו אומרין בירושלם מה קול בעזרה קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפים מפני שישן לו על משמרתו אשריהם ישראל שאפילו על אונס שינה עושין דין:
+
+Daf 28a
+
+<b>אי</b> זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם יאהב את התוכחת שכל זמן שהתוכחת בעולם נחת רוח בעולם טובה וברכה באין לעולם רעה משתלחת מן העולם שנאמר ולמוכיחים יונעם ועליהם תבא ברכת טוב:
+<b>המשנה</b> השניה מי שהוא רוצה לתרום את המזבח כלומר שמתכוין להיות הוא מן המפייסים לכך משתדל בטהרת עצמו עד שיהא מזומן כשיבא הממונה והוא שאמר משכים וטובל עד שלא יבא הממונה ואחר כך הוא בא לחקור באי זו שעה הממונה בא ומשיב שלא כל העתים שוות פעמים בא מקריאת הגבר ופירשוהו בגמ' יומא על גביני כרוז שהיו מכריזין בקול רם סמוך לעליית השחר והממונה עומד באותה שעה או קרוב לה מלפניה או מלאחריה ודופק עליהם ר"ל שמכה בפתח בית המוקד בנחת והם פותחים לו ואומר להם מי שטבל יבא ויפייס הפיסו על הדרך שבארנו ענין הפייסות ביומא וזכה מי שזכה והממונה נוטל את המפתח ופותח את הפשיפיס והוא פתח קטן שפתוח מבית המוקד לעזרה ונכנס מבית המוקד לעזרה דרך אותו פשיפיס ונכנסים הכהנים אחריו ושתי אבוקות של אור בידם ונחלקים לשתי כתות אלו הולכים באכסדרא ופירשו בגמ' באכסדרא של בנין שאלו בזיזין של עץ כשאר אכסדראות שיוצאין זיזין מן הכותלים ומסככין עליהם לא הותרה שום תקיעת עץ במקדש על שם לא תטע לך אשרה כל עץ וכו' אלא באכסדרא של בנין והוא בנין בולט מגוף הכותלים והיו הולכים בהם משם לעזרה לצד מזרח ואלו באכסדרא של בנין גם כן לצד המערב ובודקין והולכין בכל העזרה עד שמגיעים אלו לאלו הגיעו אלו לאלו אומרין שלום והעמידו עושי חבתין לעשות חבתין ר"ל מנחת כהן גדול ואע"פ שעבודות התמיד קודמות לה כמו שיתבאר מ"מ הם משתדלים להחם את החמין לעשיית החבתים ובסדר זה עושין בכל לילה ולילה אלא שבלילי שבת לא היו מביאין אור אלא בולשים ומחפשים בנרות הדולקות שם:
+<b>ואחר</b> כן היו מתכנסים בלשכת הגזית ומפייסן פיס ראשון לתרומת המזבח ומי שזכה לתרום את המזבח תורם את המזבח ר"ל שמרים את הדשן וכבר ביארנו ביומא שאותם בגדי כהנה שתורם בהם את הדשן ראויים שיהו פחותים מן הכלים שמשמשין בהם בשאר עבודות שנאמר ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והרים את הדשן ואין הכונה שילבש בגדי חול אלא שיהו פחותים מן הבגדים שלובש לעבודה אינו דין שיהא אדם מוזג כוס לרבו בבגדים שבשל בהם קדרה לרבו ומי שזכה לתרום לובש בגדי הרמה ואומרין לו הזהר שלא תגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור שאין קרבים למזבח ולא לשום עבודה מן העבודות אלא אחר קדוש ידים ורגלים שנאמר בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח וכו' ואחר שקדש לוקח את המחתה ומחתה זו של כסף היתה ונתונה במקצע ר"ל קרן זוית בין כבש למזבח במערבו של כבש ואין אדם נכנס עמו ולא נר בידו אלא הולך לאור המערכה ולא היו רואים א��תו ולא שומעים את קולו בשעה שהולך לכיור עד ששומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור והוא כלי שאינו מכלי שרת סביב לכיור שממנו יהו מריקין תמיד מים לכיור מפני שהכיור הוא כלי שרת ולא היו מימיו נפסלין בלינה ולא היו צריכין להביא בכל יום מים לכיור כמו שביארנו בשלישי של יומא ואמר עכשו שלא היו יודעין אם הגיעו לקדוש ידים ורגלים עד שהיו שומעין קול העץ של אותו הכלי שהיה עשוי בעגול כגלגל של בור והיה משמיע קול בשעת ההרקה כדרך שגלגל הבור משמיע קול בשעת השאיבה וכששומעין כן מכירין שכבר בא לשם והיו אומרין הגיע ואחר שקדש לוקח את המחתה כמו שביארנו ועולה ומפנה את הגחלים אילך ואילך וחותה מן הגחלים הפנימיות שהן מאוכלות הרבה ויורד למטה לארץ וכשהגיע לרצפה הפך פניו לצפון ומהלך ברצפה למזרח הכבש בעשר אמות כלפי רוח צפון וצובר אותם הגחלים שחתה על גבי הרצפה רחוק מן הכבש ג' טפחים מקום שנותנין שם מוראת העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה וזו היא מצות הרמת הדשן שחייבין בה בכל יום שנאמר עליה והרים את הדשן והיא עבודה מעבודות הכהנה:
+<b>זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:</b>
+<b>ונשלם</b> הפרק תהלה לאל:
+
+Daf 28b
+
+<b>פרק</b> שני בעזרת הצור:
+<b>ראוהו</b> אחיו וכו' כבר בארנו בפרקי המסכתא הזאת שכלם סובבים על ענין אחד והוא בסדר העבודה שבכל יום ואמר על זה שכשראו אחיו הכהנים שירד אף הם רצים ובאין ומקדשין ידיהם ורגליהם מן הכיור ונוטלין את המגרפות והם שמושכין בהם את הבשר ואת הצנורות והם השפודים ועולים לראש המזבח וכל האיברים ר"ל איברי העולות והפרדים ר"ל אימורי הקרבנות שלא נתאכלו מבערב ר"ל כל הלילה סולקין אותם ר"ל שמסלקין אותם לצד המזבח ויש מפרשים סונקין שעושים מהם כרי לצדי המזבח ואם אין הצדדין מחזיקין סודרין אותם בסובב על הכבש ר"ל הכבש כנגד הסובב החלו מעלין באפר כלומר אחר שהסירו האברים והפרדים מעל המזבח מושכין את האפר במגרפות שבידיהם ומעלין אותו על גבי התפוח ר"ל אמצע המזבח היה קרוי תפוח מפני שהיה נמוך מעט בעגול והיו צוברין את האפר לשם ועושים אותו כרי באמצע מקום המערכה כעין תפוח ואמר עכשיו שהיו מושכין את האפר ומעלין אותו על האפר הצבור שם ואמר על אותו תפוח שפעמים שהיה עליו כשלש מאות כור ופרשו בגמ' שדרך גוזמא נאמרה והוא שאמרו דברה תורה בלשון הבאי דכתיב ערים גדולות ובצורות בשמים דברו נביאים בלשון הבאי דכתיב וכל העם מחללים בחלילים שמחים שמחה גדולה ותבקע הארץ לקולם דברו חכמים לשון הבאי כדתנן השקו את התמיד בכוס של זהב ויש שחלק שם בזו שזו לא נאמרה דרך גוזמא שאין עניות במקום עשירות אלא שאמרו שבשלשה מקומות דברו חכמים לשון הבאי תפוח גפן ופרכות תפוח היא זו שאמר כאן שפעמים היו עליו כשלש מאות כור גפן זו שנאמרה במסכת מדות שגפן של זהב היתה עומדת על פתח ההיכל מודלה על גבי כלונסות וכל מי שמתנדב עליה של זהב או גרגיר או אשכול מביא ותולה בה ואמר ר' אלעזר בר' צדוק מעשה היה והביאו ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה ועל זו שאמרו שהוצרכו שלש מאות כהנים לפנותה נאמר שלגוזמא נאמר פרכת היא אותה שנאמרה במסכת שקלים שהפרכת עביה טפח ועל שבעים ושתים נירים היתה נארגת ועל כל נימא ונימא עשרים וארבעה חוטין ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה ומשמנים ושתי רבוא נעשית ושתים עושים בכל שנה ושלש מאות כהנים היו מטבילין אותה ועל זו של שלש מאות כהנים וכו' אומר שנאמר דרך גוזמא ואף זו שבכאן דרך גוזמא על שם שהיה שם אפר מרובה ונחזור לענין ההוא והוא שאחר שהעלו אפר המזבח על הכרי שבתפוח היו מדשנין את המזבח והוא שנוטלין מאותו האפר בכלי גדול הנקרא פסכתר ומחזיק לתך ומורידין אותו למטה ומוציאין אותו חוץ לעיר במקום הנקרא שפך הדשן ולא היה בענין זה פיס כלל שלא היתה בכלל העבודות אלא כל הרוצה זוכה בה ואע"פ שאינה עבודה מעולם לא נתעצל אדם בה וכן לא היתה עבודה זו בכל יום אלא לפי מה שצריך והוא כשנשלם הכרי ואמר שברגלים אפילו בשעת הצרך לא היו מדשנין אותו מפני שהוא נוי למזבח:
+<b>זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר שלא ביארנוהו:</b>
+
+Daf 29a
+
+<b>המשנה</b> השניה החלו מעלין את הגזירין פי' כבר בארנו במסכת יומא שהזוכה לתרום הוא מסדר את המערכה והוא שבכל בקר עורכים עצים ועושין בראש המזבח מערכה גדולה והוא גם כן מעלה שני גזירי עצים יתר על עצי המערכה ואמר עכשו שאחר דשון המזבח ביום שצריך לכך החלו מעלין את הגזירים לסדר את המערכה ולפי דרכו ביאר ענין עצי המערכה והוא ששאל וכי כל העצים כשרים למערכה והוא משיב לעצמו הן חוץ משל זית ושל גפן ופרשו בגמ' משום יישוב ארץ ישראל ואף בגפן יש בו טעם אחר מפני שממהר לעשות אפר ואע"פ שכלם כשרים נוהגים היו במורביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן ופרשוה בגמ' בתאנה מדברית שאין פירותיה ראויין לאכילה:
+<b>סידר</b> את המערכה גדולה פי' כבר בארנו ששלש מערכות היו עושין בכל יום אחת מערכה גדולה שעליה מקריבין התמיד עם שאר הקרבנות ומערכה קטנה בצדה שממנה לוקחים אש במחתה להקטיר קטורת ומערכה שלישית שלא היתה משמשת כלום אלא לקיום מצות האש לבד שנאמר אש תמיד תוקד על המזבח ואמר עכשו סידר מערכה גדולה מזרחה כלומר שכשהוא בא לסדר מערכה גדולה מסדרה במזרח המזבח וחזיתה מזרחה ופי' חזית הוא ענין סימן על דרך מה שאמרו בראש בבא בתרא ועושה חזית מכאן כלומר שיהא לו סימן שהכותל שלו כך הוא אומר כאן שיעשה אי זה סימן במזרח המזבח שיהא אות לכל הרואה שמשם הותחלה המערכה וראשי הגזירים הפנימיים ר"ל ראשים הפנימיים של גזירים היו נוגעין בתפוח והוא הדשן שבאמצע המזבח וריוח היה בין שני הגזירים שהיו מציתים בו את האליתא והיא חתיכת עץ גדולה שתעשה ממנה גחלת גדולה שממנה מדליקין מערכה קטנה לקטרת ואחר כך כורכין עצי תאנה יפים לסדר מערכה שניה לקטרת ועושה אותה כנגד קרן מערבית דרומית משוכה מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות ומה שאמר בעומד חמש סאין גדולים כלומר ששיעורה היה באומד כך כלומר בקרוב לזה השיעור ר"ל באומד יתר מעט או פחות מעט כלומר שהיו משימין כל כך עצים ששיעור האפר היוצא מהן היה בשיעור זה ובשבת באומד שמנה סאין גדולים וזה שהיו מוסיפים בה מפני ששם היו נותנים שני בזיכי לבונה של לחם הפנים ואיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב שכבר ביארנו שהיו סונקים אותם לצדי המזבח או על הכבש כנגד הסובב עכשו מחזירין אותם למערכה ונותנין אותם בצדי מערכה גדולה ואין עושים להם מערכה שלישית ומ"מ ביומא התבאר שעושין מערכה שלא היתה משמשת כלום כמו שביארנו וזה שאמר אחר כן הציתו שתי מערכות באש וירדו לא חש להזכיר את השלישית ומ"מ אחר הדלקת כלם היו יורדים ובאים ללשכת הגזית:
+<b>זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:</b>
+<b>ונשלם</b> הפרק תהלה לאל:
+
+Daf 29b
+
+
+
+Daf 30a
+
+<b>פרק</b> שלישי בעזרת הצור:
+<b>והוא</b> נמשך לסדר העבודה גם כן ואמר שאחר הדברים שהוזכרו היה הממונה אומר להם לפייס פייס שני מארבע פייסות שהיו שם כמו שביארנ�� ביומא ובזה השני הוא אומר באו והפיסו מי שוחט וכו' ופיס זה שלשה עשר כהנים זוכין בו על הסדר שהוזכרו י"ג מעשים כאן והוא שאותו שהמנין כלה בו זכה לשחוט והשני לו לצד ימין זכה לקבל את הדם ולזרוק והשלישי מדשן המזבח הפנימי ר"ל מזבח הקטורת מאפר של אתמול והרביעי מדשן את המנורה ומטיב את הנרות והחמישי מתחיל להעלות האיברים לכבש וחמשי זה מעלה את הראש והרגל הימיני והששי מעלה שתי הידים והשביעי מעלה העוקץ והוא הזנב עם הירך והרגל השמאלי והשמיני מעלה החזה והגרה ר"ל הצואר עם הקנה והכבד והלב והתשיעי מעלה שתי הדפנות והעשירי מעלה הקרבים והי"א מעלה סלת המנחה הבאה עם התמיד והוא עשרון והי"ב מעלה את החבתין והיא מנחת הכהן הגדול והי"ג מעלה את היין לנסכים והוא רביעית ההין על הדרך שהארכנו בבאור ענינים אלו במסכת יומא והפיסו וזכה בהן מי שזכה ולא היו צריכן לפייס אלא לשחיטה שמכיון שזכה אחד לשחוט זכו כלם על הסדר שהזכרנו ואמר שאחר שזכו כל אותם שהזכרנו כל אחד בשלו הממונה אומר להם צאו וראו אם הגיע זמן שחיטת התמיד וצווחין מקרקע העזרה והולכין לשומר אחד שהיה בראש ההר והיו שואלין לו אם הגיע הזמן ואם הגיע היה אותו שומר אומר ברק ברקאי כלומר התחילו ברקי האור לעלות ר' מתיא בן שמואל אומר שהשואל היה שואל האיר פני מזרח עד שבחברון כלומר שלא בשעת העלייה היתה השעה אלא שיאורו כל פני המזרח והוא ששואלין האיר פני כל המזרח עד שיראה בעיניך שיהא האור מגיע לחברון ואם הגיע הוא אומר להם הן והלכה כר' מתיא וכבר ביארנו ביומא שהיו מזכירין בה חברון להזכיר ישיני חברון וכשהיו יודעים שהגיע זמן השחיטה היה הממונה אומר להם צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים ואמר על אותה הלשכה שהיתה במקצוע צפונית מערבית וארבע לשכות היו שם לשכה הטלאים ולשכת החותמות ולשכת בית המוקד ולשכה שעושין בה לחם הפנים וכל הבית בכללו עם הארבע לשכות נקרא בית המוקד ואחר שלקחו הטלה נכנסין ללשכת הכלים ומוציאין משם כל כלי שרת הצריכים להם ואמר כאן שתשעים ושלשה כלים של כסף או של זהב היו מוציאים ובתלמוד המערב של חגיגה התבאר שכך היה מנין הכלים כנגד תשעים ושלש אזכרות שנאמרו בפרשת חגי זכריה ומלאכי או שמא כך היה צריך לכל עבודות היום:
+<b>והשקו</b> את התמיד פי' שהיו משקין אותו מים קודם שחיטתו כדי שיהא נוח להפשיטו כמו שביארנו בסוף מסכת יום טוב ומה שאמר בכוס של זהב כבר בארנו שלא נאמר כן דרך גוזמא אלא שכך היה להפלגת הדור ולהראות כבוד המקום וגודל ענינו שאין עניות במקום עשירות ואמר שאע"פ שהיה מבוקר מבערב אם יש בו מום אם לאו חוזרין ומבקרין אותו בשעת שחיטה לאור האבוקות:
+<b>זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:</b>
+
+Daf 30b
+
+<b>המשנה</b> השניה מי שזכה בתמיד ר"ל בשחיטתו מושכו לבית המטבחים ואותם שזכו באיברים הולכין אחריו והתבאר ביומא ששוהין מלשחטה עד שפותחין שער הגדול שבהיכל ובשעת פתיחת השער שוחטין את התמיד וביאר אחר כן בבית המטבחים זה שבצפון העזרה היה ושהיו בו שמנה עמודים ננסים ר"ל קצרים ורבעים של ארז על גביהן ר"ל אדנים של ארז שהעמודים תקועים בהם ואנקליות של ברזל קבועות בהם לתלות בהם בהמת הקרבן ולהפשיטה ומניחין את האיברים ומדיחין את הקרבים על שלחנות של שיש שבין העמודים כמו שביארנו ענינם בשקלים ושוחט הזוכה והשני לו מקבל את הדם ומוליכו וזורקו והשלישי שזכה בדישון המזבח הפנימי והרביעי שזכה בדישון המנורה והטבת נרותיה מקדימין קודם ש��יטת התמיד ליכנס וארבעה כלים בידם הטני והכוז ושני מפתחות הטני דומה לתרקב של זהב פי' דומה בשיעורו לתרקב אלא שמחזיק קבים וחצי לבד והיה של זהב והכוז דומה לקיתון גדול של זהב כלומר דומה לקיתון גדול והוא של זהב ושני מפתחות אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון פי' שפתח זה שהיו שני אלו באים לפתחו היו באים שני מנעולים אחד בתחתית הדלת עד שהיה הבא לפתוח את זו צריך להשפיל ידו עד אצילי ידיו והוא אמת השחי שעד הפרק הנקרא קולד"י קרוי אמה סתם ועד השחי אמת השחי ואחד באמצע הדלת כשאר המנעולים שהיה פותחו לאלתר בלא שום הושטת יד ובא עכשו לבאר באי זה פתח היו השני מנעולים אלו ואמר ששני פשיפשין ר"ל פתחים קטנים היו בשער הגדול שבהיכל אחד בצפון ואחד בדרום ואותו שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם ועליו מפורש על ידי יחזקאל השער הזה סגור יהיה וכו' ואותו שבצפון שהיו בו שני מנעולים אלו ואמר שכשנפתח אותו הפשיפש אין נכנסין ממנו לאויר ההיכל אלא בחלל שבין שני כותלים הנקרא תא כלומר מבוא ויש פתח מאותו התא לאויר ההיכל ונכנס ממנה להיכל ופותח השער הגדול שבהיכל שהוא נעול מבפנים ומעביר את הנגר ואת הפותחת ופותחו ובאותה שעה ר"ל שעת פתיחת דלתות והיכל היה הזוכה לשחוט שוחט את התמיד. כך שנינו במשנה זו לא היה השוחט שוחט עד שיהיה שומע קול שער הגדול שנפתח ובא להודיע אחר כן דרך גלגול שמיריחו היו שומעים קול השער הגדול כשנפתח וכן היו שומעין קול המגריפה והוא אחד מכלי השיר עשוי בצורת מגריפה וכמו שאמרו בערכין מגריפה היתה במקדש ועשרה נקבים היו בה וכל אחד שבנקבים מוציא מיני זמר וכן היו שומעין קול מוכני של עץ שעשה בן קטין לכיור וקול גביני כרוז שהיה מכריז קודם עלות השחר עמדו הכהנים מעבודתכם ולויים לדכנכם וישראלים למעמדכם וכן היו שומעין קול השיר והחליל וקול כהן גדול ביום הכפרים וכן מיריחו היו מריחין מריח פטום הקטורת ואמר ר' אלעזר בן דלגאי עזים היו לבית אבא בכפר מגואי והיו מתעטשות מריח הקטורת ואמר אחר כן שכשנפתח השער הגדול נכנס אותו שזכה בדשון המזבח הפנימי ונוטל את השני ומניחו לפניו וחופן בידו האפר והפחם ונותן לתוכן ובאחרונה מכבד את השאר ונותן לתוכו ומניחו בהיכל ויוצא ואותו שזכה בדשון המנורה נכנס עם הכלי שהזכרנו הנקרא כוז ואם מצא שני נרות המזרחיים דולקים וכו' וצריך שתדע שמשנה זו שנוייה על דעת האומר שמזרח ומערב היו הנרות עומדות וכלם פיותיהם לצד קדשי הקדשים והשני למזרחי הוא קרוי נר מערבי שהרי כלן מערביות בהקש לראשונה ומפני שאין מעבירין על המצות קורים לשניה מערבית שבשעה שהוא נכנס פוגע במזרחית תחלה ואחר בשני לו שהוא נקרא מערבי ונותנין לו דין מערבי להיות קרוי לפני י"י ולקיים בו נר תמיד שאלו לא היה הראשון דולק לא היה השני לו קרוי מערבי שהרי אינו מערבי אלא בהקש לראשון ונמצא שהראשון שהוא המזרחי הגמור לא היה דולק מצד עצמו ולמצותו אלא ליעשות שני לו מערבי והשני דולק למצותו משום נר תמיד וכשמצאן דולקים כראוי לפי רגילות הנס מדשן את השאר ר"ל שמסיר השמן והפתילה ונותן בכוז אחר שכבו ומקנח הנר ונותן בה פתילה ושמן במדה הראויה שהיא חצי לוג וחוזר ומדליקן מאלו השנים הדולקים ומניח את שלו במקומן ומתקנן ואינו צריך לחדש פתילה אלא שמוסיף שמן כשיעור הראוי ואם אירע בשני אלו שמצאם כבים ואחרות דולקות מדשן את שתי אלו ומדליקן מן הדולקים ואחר כך מדשן את השאר ר"ל את שכבו מהן ואת שלא כבו מתקנן ואם כלן דולקות הוא הדין שמתקן את שני אלו תחלה ואחר כך השאר ואם כלם כבות מדליק את שני אלו ממזבח החיצון ולא ממזבח הפנימי ולא מבין הכירים כן כתבוה גדולי המפרשים ומ"מ גדולי המחברים סוברים שכל שכבה נר מערבי אפילו היו האחרים דולקים אינו מדליקו אלא ממזבח העולה ולא מחברותיה כלל אבל שאר הנרות כל שכבה מהם מדליקו מחברותיה ואם כן זה שאמרו מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקים פי' שכבו כלם או רובם ומדליקין את המערבי מן המזבח החיצון והשאר ממנו או זו מזו וזהו מן הדולקים ואין הלשון מתישב יפה וכן יש מפרשים שאף אותם שנמצאו דולקות צריכות דשון גמור בכל בקר ומה שנאמר כאן מניח את אלו במקומן פירושו עד שידשן את השאר וכן יש בה פירושים אחרים וכבר כתבנום בשני של שבת ובמסכת יומא ביארנו שהנרות אינו מטיבן כאחד אלא בשעה זו מטיב חמש נרות הראשונות ומניח הכוז במעלה השניה מאותן שלש מעלות הנזכרות בסמוך ואחר כך יוצא לו ועובדים עד שיקטירו את הקטרת ואחר כך חוזר זה ומטיב את השתים הנשארות ונוטל הכוז בידו ומשתחוה ויוצא ומשליך מה שבכוז אצל המזבח עם דשון המזבח הפנימי ועם הרמת דשן המזבח החיצון על הדרך שביארנו ומתוך כך יש מפרשים משנתנו על ענין זה כלומר שאם מצא שני המזרחיים דולקים מניחם ומדשן את השאר עד שיחזור שניה וידשן אלו השנים ואם מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקים ועוד שלשה מן אחרים כדי שיהו חמש מדושנות ויוצא ואחר כך חוזר ומטיב את השאר ר"ל השנים הנשארים וכן עקר ואף גדולי המחברים נראה שפירשוה כן בפירושי המשנה ואמר אחר כן שאבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שעליה עומד הכהן ומטיב את הנרות וזה שהמנורה היה גבהה י"ח טפחים שהם שלש אמות ונמצא שהיה כגובה אדם בינוני ומתוך כך הוא צריך להיות לו שם מקום גבוה מעט ואחר כך אמר שהניח את הכוז על מעלה שניה ויצא עד שיחזור להיטיב את השנים על הדרך שיתבאר למטה ונמצא דשון המזבח הפנימי והטבת חמש נרות בשעת שחיטת התמיד ומתוך כך הוא חוזר עכשו בענין התמיד כמו שיתבאר בסמוך לזה בפרק רביעי:
+<b>זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:</b>
+<b>ונשלם</b> הפרק תהלה לאל:
+<b>פרק</b> רביעי בעזרת הצור:
+<b>והוא</b> נמשך גם כן לסדר עבודות והוא שאמר לא היו כופתים את הטלה ופרשו בגמ' הטעם כדי שלא יחקו את המינין שעושין כן בקרבנותיהם אלא שמעקידים אותו ופרשו בגמ' עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם ע"ה ואותם שזכו באיברים אוחזים בו וכך היתה עקידתו ראשו לדרום ופניו למערב והשוחט עומד במזרח ופניו למערב ותמיד של שחר היה נשחט על קרן צפוני מערבי ר"ל כנגד צפוני מערבי והוא צד המערבי שבמקום השחיטה על טבעת שניה מאותן הטבעות שהתקין יוחנן כהן גדול במקום השחיטה שש מערכות קבועים בקרקע לאסור רגלי הבהמה וידיה בשעת השחיטה אחר שלא היו כופתין אותו כמו שביארנו ושל בין הערבים היה נשחט כנגד צפוני מזרחי והוא צד המערבי שבמקום השחיטה על טבעת השניה ופרשו בגמ' הטעם כדי שתהא השחיטה בכל פעם לנכח השמש שנאמר שנים ליום כנגד היום כלומר הוראה שאנו משפילים ענינו ומכניעים אותו ובלתי מיחסים לו שום ממשלה שחט השוחט וקבל המקבל ובא לו לקרן מזרחית צפונית ונותן את הדם למזרחה צפונה ולקרן מערבית דרומית למערבה דרומה שדם העולה טעון שתי מתנות שהם ארבע ר"ל נתינת הדם על שתי הקרנות באלכסון ואותם שני קרנות הם מזרחית צפונית ומערבית דרומית ושירי הדם היה שופך אל יסוד דרומי והזוכים באיברים מפשיטים ומנתחים ולא הי' שובר בו את הרגל אלא נוקבו מתוך ערכובו ותולה ומפשיט ויורד עד שמגיע לחזה הגיע לחזה חותך את הראש ונותנו למי שזכה בו וחותך את הראש ונותנו למי שזכה בו וחותך את הכרעים ונותנם למי שזכה בהם מרק את ההפשט ר"ל גמר את ההפשט והוא שלוח כל העור קרע את הלב והוציא את דמו חתך את הידים ונותנם למי שזכה בהם עלה לרגל הימני חותכה ונותנה למי שזכה בה ושני ביציו עמה וקורע את הבהמה עד שהיא עומדת גלויה לפניו ר"ל שהמעים והקרבים גלויים לפניו ונוטל הפדר ונתנו על שחיטת הראש מלמעלה נוטל את הקרבים ונותנן למי שזכה בהן להדיחן וכן הכרס והולך ומדיחן בבית המדיחים שנאמר והקרב והכרעים ירחץ במים והכרס מדיחין אותו בבית המדיחין כל צרכו והקרבים מדיחין אותם שלשה פעמים במיעוטה כלומר לפחות אלא שאפשר להוסיף בכל מה שירצה והדחתם על שלחנות של שיש שבין העמודים וכמו ששנינו י"ג שלחנות היו במקדש שמנה של בית המטבחים שעליהם מדיחין את הקרבים ושנים במערבו של כבש אחד של כסף ואחד של שיש ואותו של שיש נותנין עליו את האיברים ואותו של כסף נותנין עליו כלי שרת ושנים באולם מבפנים אחד של כסף שנותנין עליו את הלחם בכניסתו ואחד של זהב שנותנין עליו ביציאתו הואיל ובעודו בפנים עומד על של זהב שמעלין בקדש ולא מורידין ואחד של זהב בפנים שעליו עומד לחם הפנים תמיד ושאלו בגמ' אף לאיברים ושאר הבשר מפני מה לא עשאום של זהב או של כסף הואיל ואין עניות במקום עשירות ותירצו מפני שמרתיח כלומר שהוא חם וממהר להוציא הבשר נטל את הסכין והפריש את הריאה מן הכבד ואצבע הכבד מן הכבד ולא היה מזיז את הכבד ממקומו נקב את החזה ונותנו למי שזכה בו עלה לדופן הימיני חותך ויורד מן השדרה ולא יגע בשדרה עד שהוא מגיע לשתי צלעות רכות חותכה ונותנה למי שזכה בה והכבד תלוי בה ובא לו לגרה והניח בה שתי צלעות מכאן ושתי צלעות מכאן ונותנה למי שזכה בה והקנה והלב והריאה תלויים בה בא לו לדופן השמאלי הניח בה שתי צלעות רכות מלמעלה ושתי צלעות רכות מלמטה וכך היה מניח בחברתה נמצא מניח בשתיהן ר"ל בשתי הדפנות שתים מלמעלה ושתים מלמטה ארבע צלעות לכל אחת מהן חתכה ונתנה למי שזכה בה והשדרה עם הטחול תלויה בה והיא היתה הגדולה אלא שלאותה של ימין קורין גדולה מפני שהכבד תלוי בה ובא לו לעוקץ חתכו ונתנו למי שזכה בו והאליה ואצבע הכבד והכבד ושתי כליות עמו נטל רגל השמאלית חתכה ונתנה למי שזכה בה נמצאו כולם עומדים בשורה והאיברים בידם ועל הדרך הזה מנתחין באיברי כל עולת בהמה וכן בהפשט אלא שבעולת שור מפשיטו בלא תליה כמו שיתבאר במקומו:
+<b>זהו ביאור המשנה ומה שנכנס תחתיה בגמ' ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא:</b>
+
+Daf 31a
+
+
+
+Daf 31b
+
+
+
+Daf 32a
+
+<b>אי</b> זהו חכם הרואה את הנולד אי זהו גבור הכובש את יצרו אי זה עשיר השמח בחלקו:
+<b>מה</b> יעשה אדם ויחיה ימית את עצמו ר"ל את גופו מה יעשה אדם וימות יחיה את עצמו מה יעשה אדם ויתקבל על הבריות ישנא את הרבנות:
+<b>המשנה</b> השניה והכונה בה השלמת ענין איברי התמיד להודיע כמה כהנים צריכים להולכתם והוא שאמר הראשון בראש וברגל הימני הראש בימינו וחוטמו כלפי זרועו וקרניו בין אצבעותיו ובית השחיטה למעלה והפדר נתון עליה והרגל הימני בשמאלו ובית עורה לחוץ השני בשתי ידים ימנית בימינו ושמאלית בשמאלי ובית עורן לחוץ ופירוש בית עורן הצד שמפשיטין ממנו העור השלישי בעוקץ וברגל השמאלי העוקץ בימינו והאליה מדולדלת בין אצבעותיו ואצבע הכבד ושתי כליות עמו ורגל השמאלי בשמאלו ובית עורו לחוץ הרביעי בחזה ובגרה החזה בימינו והגרה בשמאלו וצלעותיה בין אצבעותיו החמשי בשתי הדפנות הימנית בימינו והשמאלית בשמאלו ובית עורן לחוץ הששי בקרבים נתונים בבזך ר"ל קערה גדולה וכרעים על גביהן השביעי בסלת השמיני בחבתים התשיעי ביין וכל זה הוא בתמיד שהוא טלה אבל בשאר עולות אם הם של איל צריכין כהנים יותר ממנין זה ובשור צריכים יותר מן האיל וכבר ביארנו הכל בשני של יומא וכן דברים אלו כלם בעולת צבור אבל של יחיד אין לדבר קצבה אלא כמו שירצו הן או בפחות או ביותר ואמר אחר כן שאחר שנטל כל אחד את האבר שזכה בו נותנין אותם מחצי כבש ולמטה במערבו וגדולי המחברים כתבו בה במזרחו ולא ידעתי למה ואחר כך מולחין שם את האיברים והתבאר באחרון של עירובין שבוזקין מלח על הכבש שלא יחליקו רגליהם ואחר שהעלו אותם לכבש מתכנסין כלם ללשכת הגזית לקרוא את שמע על הצד שיתבאר בסמוך:
+<b>ונשלם</b> הפרק תהלה לאל:
+
+Daf 32b
+
+<b>פרק</b> חמישי בעזר הצור:
+<b>ונמשך</b> גם כן לסדר עבודת התמיד והוא שאמר אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת פי' מאותם ברכות שנתקנו לפני קריאת שמע ופירשו בברכות שברכה זו שהיו מברכין היא אהבת עולם אבל יוצר אור אין מברכין אותה עד שיתפשט אור השמש וכבר ביארנו שם שסדר ברכות אינו מעכב וקראו עשרת הדברות שכך היה מנהג אנשי משמר לקרוא עשרת הדברות בכל יום מצד שהם יסוד הדת ואחר כן קורין שלש פרשיות שמע והיה אם שמע ויאמר אמת ויציב וברכו את העם שלש ברכות עבודה והודאה וברכת כהנים ר"ל שלום רב שברכת כהנים הידועה לא בלשכת הגזית היו מברכין אותה אלא על מעלות האולם אחר שנשלמה עבודת התמיד כמו שנבאר ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא והוא שמשמר היוצא אומרים למשמר הנכנס מי ששכן את שמו בבית הזה ישים ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות:
+<b>זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר וכבר הארכנו בה בראשון של ברכות בפירושינו:</b>
+<b>המשנה</b> השניה אמר להם וכו' כלומר אחר שקראו את שמע היה מפייס לקטורת והוא הפייס השלישי מארבע פייסות שהזכרנו במסכת יומא ואמר חדשים כלומר כהנים שלא הקטירו קטורת מעולם ומפני שכלם היו חפצים בו מצד קבלה המונית שהיתה בידם שכל העוסק בה מתעשר ואחר כך קודם שיקטירו מפייסין הפייס הרביעי כלם חדשים גם ישנים מי מעלה איברים מן הכבש למזבח ור' אליעזר בן יעקב אומר שלא היו מפייסין בכך אלא הזוכה בהעלאתם לכבש הוא מעלה אותם מן הכבש למזבח ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא ומה שאמר אחר כן מסרום לחזנים פירושו על הנשארים שלא זכו בכלום שכבר ביארנו שכלם היו מכינים עצמם בשחרית ומתלבשים בלשכת הגזית בבגדי כהנה ומקוים שיזכו לאי זה דבר וכשנשלמו ארבע פייסות ולא זכו בכלום בית דין מוסרים אותם לחזנים ר"ל שמשים המוכנים לכך שמפשיטין אותם בגדי כהנה שעליהם ולא היו מניחים עליהם אלא המכנסים ולובשים בגדי חול שלהם ואחר כך מפשיטין המכנסים וחלונות היו שם וכתוב עליהם תשמיש הכלים כלומר כל אחת לפי תשמישה כלומר שאותם שמניחים בה כל המכנסים כתוב עליה מכנסים ואותה שמניחים עליה המצנפת כתוב עליה מצנפת וכן בכתנות וכן באבנטים ואמר אחר כן שבעלי שני פייסות אלו מתעסקים במלאכתם והוא שמי שזכה לקטרת ר"ל להקטיר קטרת מזבח הזהב והוא מזבח הפנימי שבהיכל היה נוטל כף אחת גדולה דומה לתרקב והיא של זהב ומחזקת שלשת קבין ובזך לתוכו ר"ל לתוך הכף שהיה מלא וגדוש מסמי הקטורת וכסוי היה לו שהקטור�� מתכסה וכמן מטולטלת ר"ל חתיכה של בגד נאה ודק היה לו מלמעלה שהיו פורשין אותו על הכיסוי וכהן אחר היה עמו שהיה מביא מחתה מלאה גחלים בידו ואמר עליו שאותו שזכה במחתה לקח מחתה של כסף ועלה לראש המזבח ר"ל החיצון במערכה שניה שבו ומפנה את הגחלים אילך ואילך וחותה מן המאוכלות הפנימיות שבאותה מערכה ויורד ומערה לתוך מחתה אחרת של זהב ואם נתפזרו מן הגחלים כקב או פחות מכבדן לאמה ואם היה שבת שאסור לטלטלו שלא לעבודה כופה עליהם כלי גדול ששמו פסכתר אבל אם נתפזר לו יותר מקב צריך להיות חוזר וחותה ועל ידי גלגול פירש בפסכתר זו שהיה כלי גדול מחזיק לתך ושתי שרשרות היו בה אחת שמושכו בה ויורד אחת שהוא אוחז בה מלמעלה כדי שלא תתגלגל ואמר על אותה כלי שלשלשה דברים היה משמש אחד לענין זה שהזכרנו ואחד על השרץ הנמצא מת בלשכה מן הלשכות שאינן בקדש בשבת שאין מטלטלים אותו בשבת וכופה עליו את הפסכתר שאלו נמצא במקום קדש אף בשבת היו מוציאין אותו בפשוטי כלי עץ כמו שביארנו בסוף עירובין והשלישית שמורידין בה את הדשן מעל המזבח ואמר ששני כהנים אלו כשנכנסין להקטיר ומגיעין בין האולם ולמזבח נוטל אחד את המגריפה וזורקה בין האולם ולמזבח ולא היה אדם שומע קולו ולא קול חבירו מקול המגריפה ושלשה דברים היה הקול משמש כל כהן ששומע קולה יודע שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות והוא רץ ובא ובן לוי ששומע את קולה יודע שאחיו הלויים באים לדבר בשיר והוא רץ ובא וראש המעמד ר"ל הממונה על המעמדות היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח ר"ל הטמאים שטבלו והעריבו שמשן אלא שלא הביאו כפרתן מפני החשד שידעו הכל שעדין לא הביאו כפרתן:
+<b>ונשלם</b> הפרק תהלה לאל:
+
+Daf 33a
+
+<b>פרק</b> ששי בעזר הצור:
+<b>והוא</b> נמשך לסדר העבודות גם כן והוא שאמר החלו עולים ר"ל אלו השנים במעלות האולם אותם שנים שזכו אחד בדשון המזבח הפנימי ואחד בדישון המנורה מקדימין לפניהם ואותו שזכה בדשון מזבח הפנימי נוטל את השני שכבר הניח בהיכל והשתחוה ויצא ואותו שזכה בדשון המנורה שכבר היטיב חמש נרות נכנס ואם מצא שתי נרות המזרחיים שלא נגע בהם בראשונה דולקים מדשן את הראשונה שהיא מזרחית גמורה ומניח את השניה שהיא הקרויה מערבית דולקת שממנה ידליק את המנורה בין הערבים ואם מצאה שכבתה מדליקה ממזבח העולה על הדרך שביארנו ונוטל את הכוז שנתן בו דישון המנורה מעל מעלה שניה שלפני המנורה שכבר הניחו לשם ומשתחוה ויוצא ואותו שחתה במחתה צבר:
+<b>הגחלים</b> שבמחתה על גבי המזבח ואחר כך מרדדן ר"ל פורשן בשולי המחתה על קרקע המזבח ומשתחוה ויוצא ואותו שזכה לקטרת נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו והוא חוזר ומעיין אם נתפזר מן הקטרת כלום בכף ונותנו לתוך חפניו וכן אותו מערה את הבזך לתוך חפניו של מקטיר ואומרין לו הזהר שלא תתחיל מצד שלפניך כדי שלא יתיזו ניצוצות הקטורת על ידו כשיעבירה על המדורה לפזר הקטורת ויכוה אלא שיתחיל מן הקצה האחר ומפזר מעט מעט עד שיהיה לצד שלפניו והוצרכו לכך מפני שכבר ביארנו שכהן חדש הוא המקטיר שלא הקטיר מעולם ומתחיל מן הקצה האחרון כמו שכתבנו ומרדד ר"ל מפזר מעט מעט כמי שמרקד סלת ומשתחוה ויוצא ולא היה המקטיר מתחיל להקטיר עד שהממונה אומר לו הקטר ואם היה כהן גדול מקטיר הממונה אומר לו אישי כהן גדול הקטר ופרשו העם ר"ל הכהנים שהיו עומדים בין האולם ולמזבח ובשעת הקטורת הכל פורשין משם כמו שביארנו ביומא והוא מקטיר ויוצא ואמר שבזמן שכהן גדול נכנס להשתחוות ולהקטיר שלשה אוחזין בו אחד בימינו ואחד בשמאלו ואחד באבנים טובות ר"ל אבני אפוד וכיון שהממונה שומע קול רגלי כהן גדול שהוא יוצא הגביה לו את הפרכות והשתחוה ויצא ונכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו ובאו ועמדו ר"ל אלו החמשה שהוא מזכיר ועליהם הוא אומר שעומדים הראשונים וקורא אותם ראשונים על שם שהשלימו מלאכתם ואמר שעומדים שם לדרום אחיהם ר"ל לצד הדרומי לאחיהם הכהנים ר"ל אותם הזוכים בהעלאת האיברים מן הכבש למזבח ואותם הכהנים מעלים האברים וחוזרין לאלו החמשה ומוצאים אותם וחמשה כלים ביד כל אחד כלי תשמישו בידו אחד שבידו השני והשני שבידו הכוז והשלישי שבידו המחתה והרביעי שבידו הבזך ואחד שבידו הכף והכסוי ומניחין כליהם וכלם מברכים את העם ברכה אחת והיא ברכת כהנים הידועה ויש בזו חלוק בין המקדש למדינה שבמדינה אומרין אותה שלש ברכות ובמקדש כורכין אותה בברכה אחת במקדש אומרין אותו ככתבו ובמדינה בכנויו במדינה כהנים נושאין את כפיהם כנגד כתפותיהם ובמקדש על גבי ראשיהן חוץ מן כהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ ור' יהודה חולק לומר שאף כהן גדול מגביה את ידיו על ראשו מדכתיב וישא אהרן את ידיו ויברכם והלכה כתנא קמא ואחר כך מעלין את הסלת למנחה ואחר כך מקטירין החביתין ואחר כך מעלין את היין לנסוך והלויים מתעסקין בשיר ואמר על זה שבזמן שכהן גדול רוצה להקטיר את איברי התמיד היה עולה לכבש והסגן מימינו הגיע למחצית הכבש אחז הסגן בימינו של כהן גדול והעלהו הושיט הראשון את הראש והרגל וסומך עליהן וזורקן למערכה ואע"פ שאין סמיכה אלא בבעלי חיים בזו תקנוה לכבודו של כהן גדול שיהיה לו היכר וכן התבאר במנחות והשני הושיט לראשון שתי הידים ונתנן לכהן גדול וסומך עליהם וזורקם ונשמט השני והלך וכך היו מושיטין לו כל שאר איברים ובזמן שהוא רוצה הוא סומך ואחרים זורקן:
+
+Daf 33b
+
+<b>בא</b> לו להקיף את המזבח מהיכן הוא מתחיל מקרן דרומית מזרחית והולך לו למזרחית צפונית ומשם לצפונית מערבית ומשם למערבית דרומית והקפה זו אף בכל שאר הכהנים כן ולא נאמרה בייחוד לכהן גדול לבד אלא שמכיון שהתחיל בעבודת כהן גדול הולך ומונה אף מה שכל הכהנים שוים בו ואמר שכשהגיע לשם נתנו לו יין לנסך והסגן עומד על הקרן וסודרים בידו להניפן להביא הלויים לשיר ובשעה שנותנין את היין לנסך שני כהנים עומדים על שלחן החלבים והוא שלחן של שיש שייעדנו שהיו האברים נתונים עליהם ושתי חצוצרות בידם ותקעו והריעו ותקעו ובאו אצל בן ארזא שהיה מקיש בצלצל ועומדין לו אחד מימינו ואחד משמאלו וכשהוא מנסך הסגן מניף בסודרין ובן ארזא מקיש בצלצל ותוקעין אלו בחצוצרות והלויים מתחילים לשורר ועל כל פרק ופרק מפרקי השיר תוקעין וכל העם שבעזרה משתחוים על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחוואה ותשע תקיעות היו ובמקומו יתבאר שכל זה אינו אלא בחובת עולת הצבור וזבחי שלמים האמורים בתורה אבל עולת נדבה שמקריבין ממותר הלשכה אע"פ שהן של צבור אין בהם שירה וכן נסכים הבאים בפני עצמן אין טעונין שירה:
+<b>וביאר</b> אחר כן שהשיר שהיו הלויים אומרים מזמור לדוד לי"י הארץ ומלואה ופרשו הטעם במסכת ראש השנה לרמז מעשה בראשית בשני גדול י"י ומהולל מאוד מפני שבו נחלקו המים והיו קצת הרקיעים תחתיהם כדכתיב ויבדל אלהים בין המים וכו' ובשלישי אלהים נצב בעדת אל מפני שבו נראתה הארץ שבני אדם יושבים בה ועליהם הוא הדין והמשפט ברביעי אל נקמות י"י וכו' שבו נב��או מאורות שקצת העולם תועים ויצפו לנקמת מי שהוא עליהם בחמשי הרנינו לאלהים עוזנו מפני שבו נבראו בעלי חיים שבקצתם נראים דברים מחדשים דומים לפלאים שגורמים להיות הרואים משבחים את בוראם בששי י"י מלך גאוה לבש שבו נברא אדם שהוא תכלית היצירה והמכוון ממנה להשיגו מכבוד השם כפי מה שבטבע האנושי להשיגו בשבת מזמור שיר ליום השבת רומז לעולם שכלו שבת ומנוחה לחיי עולם שהוא הוא התכלית ובמוספי שבת ומנחה ומוסף ראש השנה ובמנחה ובראש חדש מזמורים אחרים וכבר ביארנו הכל במסכת ראש השנה:
+<b>זהו</b> סדר התמיד לעבודת בית אלהינו ית' וית' זכרו וכסדר של שחרית כך הוא סדר של בין הערבים חוץ מהרמת הדשן שבמזבח החיצון וסדור המערכות שאינן אלא בשחרית וכן לא היה שם פייס אלא הזוכה באחת מהן בשחרית זוכה בה לערב:
+<b>ונשלם</b> הפרק ונשלמה המסכתא תהלה לאל יתברך:
+<b>ומהנה</b> נשלם מה שנראה לנו לכללו בעניני מסכת תמיד תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לנו לכללו בעניני מסכת מדות בעזרת הצור ובישועתו אמן אמן סלה.

txt/Talmud/Bavli/Rishonim on Talmud/Meiri/Seder Moed/Meiri on Pesachim/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,947 @@
+Meiri on Pesachim
+מאירי על פסחים
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Meiri on Pesachim
+
+Introduction
+
+
+
+
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+
+
+Daf 29b
+
+
+
+Daf 30a
+
+
+
+Daf 30b
+
+
+
+Daf 31a
+
+
+
+Daf 31b
+
+
+
+Daf 32a
+
+
+
+Daf 32b
+
+
+
+Daf 33a
+
+
+
+Daf 33b
+
+
+
+Daf 34a
+
+
+
+Daf 34b
+
+
+
+Daf 35a
+
+
+
+Daf 35b
+
+
+
+Daf 36a
+
+
+
+Daf 36b
+
+
+
+Daf 37a
+
+
+
+Daf 37b
+
+
+
+Daf 38a
+
+
+
+Daf 38b
+
+
+
+Daf 39a
+
+
+
+Daf 39b
+
+
+
+Daf 40a
+
+
+
+Daf 40b
+
+
+
+Daf 41a
+
+
+
+Daf 41b
+
+
+
+Daf 42a
+
+
+
+Daf 42b
+
+
+
+Daf 43a
+
+
+
+Daf 43b
+
+
+
+Daf 44a
+
+
+
+Daf 44b
+
+
+
+Daf 45a
+
+
+
+Daf 45b
+
+
+
+Daf 46a
+
+
+
+Daf 46b
+
+
+
+Daf 47a
+
+
+
+Daf 47b
+
+
+
+Daf 48a
+
+
+
+Daf 48b
+
+
+
+Daf 49a
+
+
+
+Daf 49b
+
+
+
+Daf 50a
+
+
+
+Daf 50b
+
+
+
+Daf 51a
+
+
+
+Daf 51b
+
+
+
+Daf 52a
+
+
+
+Daf 52b
+
+
+
+Daf 53a
+
+
+
+Daf 53b
+
+
+
+Daf 54a
+
+
+
+Daf 54b
+
+
+
+Daf 55a
+
+
+
+Daf 55b
+
+
+
+Daf 56a
+
+
+
+Daf 56b
+
+
+
+Daf 57a
+
+
+
+Daf 57b
+
+
+
+Daf 58a
+
+
+
+Daf 58b
+
+
+
+Daf 59a
+
+
+
+Daf 59b
+
+
+
+Daf 60a
+
+
+
+Daf 60b
+
+
+
+Daf 61a
+
+
+
+Daf 61b
+
+
+
+Daf 62a
+
+
+
+Daf 62b
+
+
+
+Daf 63a
+
+
+
+Daf 63b
+
+
+
+Daf 64a
+
+
+
+Daf 64b
+
+
+
+Daf 65a
+
+
+
+Daf 65b
+
+
+
+Daf 66a
+
+
+
+Daf 66b
+
+
+
+Daf 67a
+
+
+
+Daf 67b
+
+
+
+Daf 68a
+
+
+
+Daf 68b
+
+
+
+Daf 69a
+
+
+
+Daf 69b
+
+
+
+Daf 70a
+
+
+
+Daf 70b
+
+
+
+Daf 71a
+
+
+
+Daf 71b
+
+
+
+Daf 72a
+
+
+
+Daf 72b
+
+
+
+Daf 73a
+
+
+
+Daf 73b
+
+
+
+Daf 74a
+
+
+
+Daf 74b
+
+
+
+Daf 75a
+
+
+
+Daf 75b
+
+
+
+Daf 76a
+
+
+
+Daf 76b
+
+
+
+Daf 77a
+
+
+
+Daf 77b
+
+
+
+Daf 78a
+
+
+
+Daf 78b
+
+
+
+Daf 79a
+
+
+
+Daf 79b
+
+
+
+Daf 80a
+
+
+
+Daf 80b
+
+
+
+Daf 81a
+
+
+
+Daf 81b
+
+
+
+Daf 82a
+
+
+
+Daf 82b
+
+
+
+Daf 83a
+
+
+
+Daf 83b
+
+
+
+Daf 84a
+
+
+
+Daf 84b
+
+
+
+Daf 85a
+
+
+
+Daf 85b
+
+
+
+Daf 86a
+
+
+
+Daf 86b
+
+
+
+Daf 87a
+
+
+
+Daf 87b
+
+
+
+Daf 88a
+
+
+
+Daf 88b
+
+
+
+Daf 89a
+
+
+
+Daf 89b
+
+
+
+Daf 90a
+
+
+
+Daf 90b
+
+
+
+Daf 91a
+
+
+
+Daf 91b
+
+
+
+Daf 92a
+
+
+
+Daf 92b
+
+
+
+Daf 93a
+
+
+
+Daf 93b
+
+
+
+Daf 94a
+
+
+
+Daf 94b
+
+
+
+Daf 95a
+
+
+
+Daf 95b
+
+
+
+Daf 96a
+
+
+
+Daf 96b
+
+
+
+Daf 97a
+
+
+
+Daf 97b
+
+
+
+Daf 98a
+
+
+
+Daf 98b
+
+
+
+Daf 99a
+
+
+
+Daf 99b
+
+
+
+Daf 100a
+
+
+
+Daf 100b
+
+
+
+Daf 101a
+
+
+
+Daf 101b
+
+
+
+Daf 102a
+
+
+
+Daf 102b
+
+
+
+Daf 103a
+
+
+
+Daf 103b
+
+
+
+Daf 104a
+
+
+
+Daf 104b
+
+
+
+Daf 105a
+
+
+
+Daf 105b
+
+
+
+Daf 106a
+
+
+
+Daf 106b
+
+
+
+Daf 107a
+
+
+
+Daf 107b
+
+
+
+Daf 108a
+
+
+
+Daf 108b
+
+
+
+Daf 109a
+
+
+
+Daf 109b
+
+
+
+Daf 110a
+
+
+
+Daf 110b
+
+
+
+Daf 111a
+
+
+
+Daf 111b
+
+
+
+Daf 112a
+
+
+
+Daf 112b
+
+
+
+Daf 113a
+
+
+
+Daf 113b
+
+
+
+Daf 114a
+
+
+
+Daf 114b
+
+
+
+Daf 115a
+
+
+
+Daf 115b
+
+
+
+Daf 116a
+
+
+
+Daf 116b
+
+
+
+Daf 117a
+
+
+Any individual who was in distress and was saved from it is permitted to fix [the recitation of] Hallel for himself on that day each year; however he should not recite a blessing over it. And so too is the law for any group. This was an ordinance of the prophets, to say it for any distress from which we have been saved. 

txt/Talmud/Bavli/Rishonim on Talmud/Meiri/Seder Moed/Meiri on Pesachim/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,950 @@
+Meiri on Pesachim
+מאירי על פסחים
+merged
+https://www.sefaria.org/Meiri_on_Pesachim
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Meiri on Pesachim
+
+Introduction
+
+
+
+
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+
+
+Daf 29b
+
+
+
+Daf 30a
+
+
+
+Daf 30b
+
+
+
+Daf 31a
+
+
+
+Daf 31b
+
+
+
+Daf 32a
+
+
+
+Daf 32b
+
+
+
+Daf 33a
+
+
+
+Daf 33b
+
+
+
+Daf 34a
+
+
+
+Daf 34b
+
+
+
+Daf 35a
+
+
+
+Daf 35b
+
+
+
+Daf 36a
+
+
+
+Daf 36b
+
+
+
+Daf 37a
+
+
+
+Daf 37b
+
+
+
+Daf 38a
+
+
+
+Daf 38b
+
+
+
+Daf 39a
+
+
+
+Daf 39b
+
+
+
+Daf 40a
+
+
+
+Daf 40b
+
+
+
+Daf 41a
+
+
+
+Daf 41b
+
+
+
+Daf 42a
+
+
+
+Daf 42b
+
+
+
+Daf 43a
+
+
+
+Daf 43b
+
+
+
+Daf 44a
+
+
+
+Daf 44b
+
+
+
+Daf 45a
+
+
+
+Daf 45b
+
+
+
+Daf 46a
+
+
+
+Daf 46b
+
+
+
+Daf 47a
+
+
+
+Daf 47b
+
+
+
+Daf 48a
+
+
+
+Daf 48b
+
+
+
+Daf 49a
+
+
+
+Daf 49b
+
+
+
+Daf 50a
+
+
+
+Daf 50b
+
+
+
+Daf 51a
+
+
+
+Daf 51b
+
+
+
+Daf 52a
+
+
+
+Daf 52b
+
+
+
+Daf 53a
+
+
+
+Daf 53b
+
+
+
+Daf 54a
+
+
+
+Daf 54b
+
+
+
+Daf 55a
+
+
+
+Daf 55b
+
+
+
+Daf 56a
+
+
+
+Daf 56b
+
+
+
+Daf 57a
+
+
+
+Daf 57b
+
+
+
+Daf 58a
+
+
+
+Daf 58b
+
+
+
+Daf 59a
+
+
+
+Daf 59b
+
+
+
+Daf 60a
+
+
+
+Daf 60b
+
+
+
+Daf 61a
+
+
+
+Daf 61b
+
+
+
+Daf 62a
+
+
+
+Daf 62b
+
+
+
+Daf 63a
+
+
+
+Daf 63b
+
+
+
+Daf 64a
+
+
+
+Daf 64b
+
+
+
+Daf 65a
+
+
+
+Daf 65b
+
+
+
+Daf 66a
+
+
+
+Daf 66b
+
+
+
+Daf 67a
+
+
+
+Daf 67b
+
+
+
+Daf 68a
+
+
+
+Daf 68b
+
+
+
+Daf 69a
+
+
+
+Daf 69b
+
+
+
+Daf 70a
+
+
+
+Daf 70b
+
+
+
+Daf 71a
+
+
+
+Daf 71b
+
+
+
+Daf 72a
+
+
+
+Daf 72b
+
+
+
+Daf 73a
+
+
+
+Daf 73b
+
+
+
+Daf 74a
+
+
+
+Daf 74b
+
+
+
+Daf 75a
+
+
+
+Daf 75b
+
+
+
+Daf 76a
+
+
+
+Daf 76b
+
+
+
+Daf 77a
+
+
+
+Daf 77b
+
+
+
+Daf 78a
+
+
+
+Daf 78b
+
+
+
+Daf 79a
+
+
+
+Daf 79b
+
+
+
+Daf 80a
+
+
+
+Daf 80b
+
+
+
+Daf 81a
+
+
+
+Daf 81b
+
+
+
+Daf 82a
+
+
+
+Daf 82b
+
+
+
+Daf 83a
+
+
+
+Daf 83b
+
+
+
+Daf 84a
+
+
+
+Daf 84b
+
+
+
+Daf 85a
+
+
+
+Daf 85b
+
+
+
+Daf 86a
+
+
+
+Daf 86b
+
+
+
+Daf 87a
+
+
+
+Daf 87b
+
+
+
+Daf 88a
+
+
+
+Daf 88b
+
+
+
+Daf 89a
+
+
+
+Daf 89b
+
+
+
+Daf 90a
+
+
+
+Daf 90b
+
+
+
+Daf 91a
+
+
+
+Daf 91b
+
+
+
+Daf 92a
+
+
+
+Daf 92b
+
+
+
+Daf 93a
+
+
+
+Daf 93b
+
+
+
+Daf 94a
+
+
+
+Daf 94b
+
+
+
+Daf 95a
+
+
+
+Daf 95b
+
+
+
+Daf 96a
+
+
+
+Daf 96b
+
+
+
+Daf 97a
+
+
+
+Daf 97b
+
+
+
+Daf 98a
+
+
+
+Daf 98b
+
+
+
+Daf 99a
+
+
+
+Daf 99b
+
+
+
+Daf 100a
+
+
+
+Daf 100b
+
+
+
+Daf 101a
+
+
+
+Daf 101b
+
+
+
+Daf 102a
+
+
+
+Daf 102b
+
+
+
+Daf 103a
+
+
+
+Daf 103b
+
+
+
+Daf 104a
+
+
+
+Daf 104b
+
+
+
+Daf 105a
+
+
+
+Daf 105b
+
+
+
+Daf 106a
+
+
+
+Daf 106b
+
+
+
+Daf 107a
+
+
+
+Daf 107b
+
+
+
+Daf 108a
+
+
+
+Daf 108b
+
+
+
+Daf 109a
+
+
+
+Daf 109b
+
+
+
+Daf 110a
+
+
+
+Daf 110b
+
+
+
+Daf 111a
+
+
+
+Daf 111b
+
+
+
+Daf 112a
+
+
+
+Daf 112b
+
+
+
+Daf 113a
+
+
+
+Daf 113b
+
+
+
+Daf 114a
+
+
+
+Daf 114b
+
+
+
+Daf 115a
+
+
+
+Daf 115b
+
+
+
+Daf 116a
+
+
+
+Daf 116b
+
+
+
+Daf 117a
+
+
+Any individual who was in distress and was saved from it is permitted to fix [the recitation of] Hallel for himself on that day each year; however he should not recite a blessing over it. And so too is the law for any group. This was an ordinance of the prophets, to say it for any distress from which we have been saved. 

txt/Talmud/Bavli/Rishonim on Talmud/Meiri/Seder Moed/Meiri on Rosh Hashanah/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,249 @@
+Meiri on Rosh Hashanah
+מאירי על ראש השנה
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Meiri on Rosh Hashanah
+
+Introduction
+
+
+
+
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+
+
+
+
+
+
+
+Blessings of prayer, and blessings of praise and thanksgiving are all thanks and placation. And since that is such one person may not discharge his fellow's obligation for them, even though they are obligatory. It is explained in the [Jerusalem] Talmud, "It is correct that everyone should request mercy for himself." Nevertheless, the prayer leader can discharge the obligation of someone who is unfamiliar with the prayers, as will be explained. And even though he already prayed, he may go back and pray to discharge the community, even those who are familiar, of their obligation to recite kaddish and kedushah. And so did some of the great authorities write here. However he can only discharge the obligation of prayer for one who is not familiar [with it]. Some of the great authorities wrote that one who already prayed and goes back to pray to discharge [the obligation of] others: And he finds that the congregation finished the songs of praise (<i>pesukei dezimrah</i>) but has not yet finished reciting the concluding blessing for them - meaning <i>yistabach</i> - he may also recite the blessing of  <i>yistabach</i>, since he is praying on their behalf, so he becomes attached to them. And he recites the blessing, even though he was not there at the time they said the songs of praise. But there are those who disagree about this; and I am leaning towards the opinion of those who disagree.

txt/Talmud/Bavli/Rishonim on Talmud/Meiri/Seder Moed/Meiri on Rosh Hashanah/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,252 @@
+Meiri on Rosh Hashanah
+מאירי על ראש השנה
+merged
+https://www.sefaria.org/Meiri_on_Rosh_Hashanah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Meiri on Rosh Hashanah
+
+Introduction
+
+
+
+
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+
+
+
+
+
+
+
+Blessings of prayer, and blessings of praise and thanksgiving are all thanks and placation. And since that is such one person may not discharge his fellow's obligation for them, even though they are obligatory. It is explained in the [Jerusalem] Talmud, "It is correct that everyone should request mercy for himself." Nevertheless, the prayer leader can discharge the obligation of someone who is unfamiliar with the prayers, as will be explained. And even though he already prayed, he may go back and pray to discharge the community, even those who are familiar, of their obligation to recite kaddish and kedushah. And so did some of the great authorities write here. However he can only discharge the obligation of prayer for one who is not familiar [with it]. Some of the great authorities wrote that one who already prayed and goes back to pray to discharge [the obligation of] others: And he finds that the congregation finished the songs of praise (<i>pesukei dezimrah</i>) but has not yet finished reciting the concluding blessing for them - meaning <i>yistabach</i> - he may also recite the blessing of  <i>yistabach</i>, since he is praying on their behalf, so he becomes attached to them. And he recites the blessing, even though he was not there at the time they said the songs of praise. But there are those who disagree about this; and I am leaning towards the opinion of those who disagree.

txt/Talmud/Bavli/Rishonim on Talmud/Meiri/Seder Nashim/Meiri on Yevamot/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,513 @@
+Meiri on Yevamot
+מאירי על יבמות
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Meiri on Yevamot
+
+Introduction
+
+
+
+
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+
+
+Daf 29b
+
+
+
+Daf 30a
+
+
+
+Daf 30b
+
+
+
+Daf 31a
+
+
+
+Daf 31b
+
+
+
+Daf 32a
+
+
+
+Daf 32b
+
+
+
+Daf 33a
+
+
+
+Daf 33b
+
+
+
+Daf 34a
+
+
+
+Daf 34b
+
+
+
+Daf 35a
+
+
+
+Daf 35b
+
+
+
+Daf 36a
+
+
+
+Daf 36b
+
+
+
+Daf 37a
+
+
+
+Daf 37b
+
+
+
+Daf 38a
+
+
+
+Daf 38b
+
+
+
+Daf 39a
+
+
+
+Daf 39b
+
+
+
+Daf 40a
+
+
+
+Daf 40b
+
+
+
+Daf 41a
+
+
+
+Daf 41b
+
+
+
+Daf 42a
+
+
+
+Daf 42b
+
+
+
+Daf 43a
+
+
+
+Daf 43b
+
+
+
+Daf 44a
+
+
+
+Daf 44b
+
+
+
+Daf 45a
+
+
+
+Daf 45b
+
+
+
+Daf 46a
+
+
+
+Daf 46b
+
+
+
+Daf 47a
+
+
+
+Daf 47b
+
+
+
+Daf 48a
+
+
+
+Daf 48b
+
+
+
+Daf 49a
+
+
+
+Daf 49b
+
+
+
+Daf 50a
+
+
+
+Daf 50b
+
+
+
+Daf 51a
+
+
+
+Daf 51b
+
+
+
+Daf 52a
+
+
+
+Daf 52b
+
+
+
+Daf 53a
+
+
+
+Daf 53b
+
+
+
+Daf 54a
+
+
+
+Daf 54b
+
+
+
+Daf 55a
+
+
+
+Daf 55b
+
+
+
+Daf 56a
+
+
+
+Daf 56b
+
+
+
+Daf 57a
+
+
+
+Daf 57b
+
+
+
+Daf 58a
+
+
+
+Daf 58b
+
+
+
+Daf 59a
+
+
+
+Daf 59b
+
+
+
+Daf 60a
+
+
+
+Daf 60b
+
+
+
+Daf 61a
+
+
+
+Daf 61b
+
+
+
+Daf 62a
+
+
+
+Daf 62b
+
+
+
+
+<b>Even if a man married a woman in his youth, he should marry [again] in his old age. If he had children in his youth, he should have children in his old age:</b> Meaning to say, even if he already fulfilled the commandment of fruitfulness and multiplication. And this is rabbinic, as we explained above (on Yevamot 61b).  "[If] one studied Torah in his youth, etc.; if he had students in his youth, he should have them in his old age." As sometimes those from his youth die, and the ones from his old age come and complete [the educational work needed]. "They said about Rabbi Akiva that he had twelve thousand pairs of students and they all died in one period of time, because they did not treat each other with respect. And the world was desolate of Torah until Rabbi Akiva came to our Rabbis in the South and taught them - Rabbi Meir, Rabbi Yehudah, Rabbi Yosei, Rabbi Shimon, and Rabbi Elazar ben Shamua. And these are the very ones who upheld the time." And it is mentioned here that these [earlier] students all died from Pesach until Shavuot, but it is a tradition in the hands of the Geonim that the dying stopped on the day of Lag BaOmer - so as a result of that, we are accustomed not to fast on it. And we are also accustomed, as a result of that, not to marry a woman from Pesach [only] until that time. 

txt/Talmud/Bavli/Rishonim on Talmud/Meiri/Seder Nashim/Meiri on Yevamot/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,516 @@
+Meiri on Yevamot
+מאירי על יבמות
+merged
+https://www.sefaria.org/Meiri_on_Yevamot
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Meiri on Yevamot
+
+Introduction
+
+
+
+
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+
+
+Daf 29b
+
+
+
+Daf 30a
+
+
+
+Daf 30b
+
+
+
+Daf 31a
+
+
+
+Daf 31b
+
+
+
+Daf 32a
+
+
+
+Daf 32b
+
+
+
+Daf 33a
+
+
+
+Daf 33b
+
+
+
+Daf 34a
+
+
+
+Daf 34b
+
+
+
+Daf 35a
+
+
+
+Daf 35b
+
+
+
+Daf 36a
+
+
+
+Daf 36b
+
+
+
+Daf 37a
+
+
+
+Daf 37b
+
+
+
+Daf 38a
+
+
+
+Daf 38b
+
+
+
+Daf 39a
+
+
+
+Daf 39b
+
+
+
+Daf 40a
+
+
+
+Daf 40b
+
+
+
+Daf 41a
+
+
+
+Daf 41b
+
+
+
+Daf 42a
+
+
+
+Daf 42b
+
+
+
+Daf 43a
+
+
+
+Daf 43b
+
+
+
+Daf 44a
+
+
+
+Daf 44b
+
+
+
+Daf 45a
+
+
+
+Daf 45b
+
+
+
+Daf 46a
+
+
+
+Daf 46b
+
+
+
+Daf 47a
+
+
+
+Daf 47b
+
+
+
+Daf 48a
+
+
+
+Daf 48b
+
+
+
+Daf 49a
+
+
+
+Daf 49b
+
+
+
+Daf 50a
+
+
+
+Daf 50b
+
+
+
+Daf 51a
+
+
+
+Daf 51b
+
+
+
+Daf 52a
+
+
+
+Daf 52b
+
+
+
+Daf 53a
+
+
+
+Daf 53b
+
+
+
+Daf 54a
+
+
+
+Daf 54b
+
+
+
+Daf 55a
+
+
+
+Daf 55b
+
+
+
+Daf 56a
+
+
+
+Daf 56b
+
+
+
+Daf 57a
+
+
+
+Daf 57b
+
+
+
+Daf 58a
+
+
+
+Daf 58b
+
+
+
+Daf 59a
+
+
+
+Daf 59b
+
+
+
+Daf 60a
+
+
+
+Daf 60b
+
+
+
+Daf 61a
+
+
+
+Daf 61b
+
+
+
+Daf 62a
+
+
+
+Daf 62b
+
+
+
+
+<b>Even if a man married a woman in his youth, he should marry [again] in his old age. If he had children in his youth, he should have children in his old age:</b> Meaning to say, even if he already fulfilled the commandment of fruitfulness and multiplication. And this is rabbinic, as we explained above (on Yevamot 61b).  "[If] one studied Torah in his youth, etc.; if he had students in his youth, he should have them in his old age." As sometimes those from his youth die, and the ones from his old age come and complete [the educational work needed]. "They said about Rabbi Akiva that he had twelve thousand pairs of students and they all died in one period of time, because they did not treat each other with respect. And the world was desolate of Torah until Rabbi Akiva came to our Rabbis in the South and taught them - Rabbi Meir, Rabbi Yehudah, Rabbi Yosei, Rabbi Shimon, and Rabbi Elazar ben Shamua. And these are the very ones who upheld the time." And it is mentioned here that these [earlier] students all died from Pesach until Shavuot, but it is a tradition in the hands of the Geonim that the dying stopped on the day of Lag BaOmer - so as a result of that, we are accustomed not to fast on it. And we are also accustomed, as a result of that, not to marry a woman from Pesach [only] until that time.