5367c00225a1ca4f08a9cda5525506f22a467df05070b8ab98854a95c427509f

json/Kabbalah/Baal HaSulam/Baal HaSulam's Preface to Zohar/Hebrew/Zohar with Sulam commentary, Jerusalem 1945.json

@@ -0,0 +1,205 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Baal HaSulam's Preface to Zohar",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001329911/NLI",
+    "versionTitle": "Zohar with Sulam commentary, Jerusalem 1945",
+    "versionNotes": "",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מבוא לספר הזוהר",
+    "categories": [
+        "Kabbalah",
+        "Baal HaSulam"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "א. היות, שעומק החכמה שבספר הזהר הקדוש סגור ומסוגר באלף מפתחות, ושפתנו האנושית דלה ביותר מלהמציא לנו ביטוי נאמן ומספיק כדי לפרש דבר אחד שבספר הזה עד סופו, והביאור שעשיתי, אינו אלא סולם לעזור להמעיין לעלות לגובהם של הדברים, ולהסתכל ולעיין בדברי הספר עצמו. לכן מצאתי לנחוץ להכין את המעיין וליתן לו דרך ומבוא בגדרים נאמנים, איך להגות ולהשכיל בהספר."
+        ],
+        [
+            "ב. בראשונה צריך שתדע, שכל המדובר בספר הזהר, ואפילו בדברי אגדה שבו, הוא ערכים של עשר ספירות הנקראות כח\"ב חג\"ת נהי\"מ, וצרופי ערכיהן. בדומה לכ\"ב האותיות שבשפה המדוברת, שצרופיהן מספיקים לנו לגלות כל חפץ וכל חכמה, כן הערכים וצרופי ערכים שבעשר ספירות, מספיקים לגלות כל החכמה שבספר השמים.",
+            "אכן, יש בזה ג' גדרים, שצריכים להזהר בהם מאד שלא לצאת חוץ מהם בעת העיון בדברי הספר. ומתחילה אציע אותם בקיצור, ואחר כך אבאר אותם בהרחבה."
+        ],
+        [
+            "ג. גדר א'. כי יש ד' אופנים בדרכי ההשכלה, המכונים: חומר, צורה שבחומר, צורה מופשטת, מהות. וכן הוא בהעשר ספירות כמו שאבאר להלן. ותדע, שבמהות, וכן בצורה מופשטת שבעשר ספירות, אין לזהר עסק כלל, אלא רק בחומר שבהן, או בצורה שבהן בעודה מלובשת בחומר"
+        ],
+        [
+            "ד. גדר ב'. בהיות, שכללות כל המציאות האלקית, בקשר עם בריאת הנשמות ודרכי קיומן, נבחנת לנו בג' הבחנות שהן: א) אין סוף ברוך הוא, ב) עולם האצילות, ג) ג' העולמות הנקראים בריאה יצירה עשיה. תדע, שאין הזהר עוסק אלא בג' העולמות בי\"ע, וכן בא\"ס ב\"ה ועולם האצילות בשיעור שבי\"ע מקבלים מהם, אבל בא\"ס ב\"ה ועולם האצילות בבחינתם כשהם לעצמם, אין הזהר עוסק בהם כלל."
+        ],
+        [
+            "ה. גדר ג'. היות שיש בכל עולם ועולם מבי\"ע ג' בחינות, ",
+            "א) העשר ספירות, שהן האלקיות המאירות באותו עולם. ",
+            "ב) נשמות רוחות ונפשות בני אדם. ",
+            "ג) יתר המציאות שבו, המכונים מלאכים לבושים והיכלות, שלפרטיהם אין מספר. ",
+            "תשכיל, שאף על פי שהזהר מרחיב ביאור כל הפרטים שבכל עולם, מכל מקום צריך שתדע שעיקר דברי הזהר מרוכזים תמיד רק לבחינת נשמות בני אדם שבאותו עולם. ומה שמדבר ומבאר שאר הבחינות, אינו אלא כדי לדעת השיעור שהנשמות מקבלות מהן, ומה שאינו נוגע לקבלת הנשמות אין הזהר מדבר בהם, אפילו מלה אחת. לפיכך אתה צריך להשכיל בכל דבר המובא בספר הזהר, רק במה שנוגע לקבלת הנשמה.",
+            "ומתוך שאלו ג' הגדרים הם חמורים ביותר, ואם המעיין לא ידע להזהר בהם ויוציא דברים מחוץ לגדריהם, תיכף יתבלבל לו הענין, לכן מצאתי לנחוץ לטרוח ולהרחיב הבנתם של אלו ג' הגדרים עד כמה שידי מגעת, באופן, שיהיו מובנים לכל נפש."
+        ],
+        [
+            "ו. וכבר ידעת, שעשר ספירות הן, הנקראות חכמה בינה תפארת ומלכות, ושורשן הנקרא כתר (והן עשר, להיות ספירת התפארת בלבדה כוללת בתוכה שש ספירות, הנקראות: חסד גבורה תפארת נצח הוד ויסוד. וזכור זה לכל המקומות שאנו רגילים לומר, עשר ספירות שהן חו\"ב תו\"מ), ובדרך כלל, הן כוללות כל ד' העולמ��ת אבי\"ע, כי עולם האצילות הוא ספירת חכמה, ועולם הבריאה הוא ספירת הבינה, ועולם היצירה הוא ספירת התפארת, ועולם העשיה הוא ספירת המלכות. ובפרטות, לא בלבד שכל עולם ועולם יש בו עשר ספירות חו\"ב תו\"מ. אלא אפילו פרט קטן שבכל עולם, יש לו גם כן אלו עשר ספירות חו\"ב תו\"מ כמו שכתבתי לעיל (בהקדמה לספר הזהר אות מג ואות נ' ואות נו), עיין שם היטב ואין להאריך כאן."
+        ],
+        [
+            "ז. והמשיל הזהר אלו העשר ספירות חו\"ב תו\"מ, לארבעה צבעים שהם: לבן, לספירת החכמה. אדום, לספירת הבינה. ירוק, לספירת התפארת. שחור, לספירת המלכות (כמ\"ש להלן בראשית ב' דף י\"ד אות כז). פירוש, שהוא בדוגמא לאספקלריא שיש לה ד' זכוכיות צבועות בד' הצבעים הללו, ואף על פי שהאור שבה אחד הוא, מכל מקום כשהוא עובר דרך הזכוכיות, הוא מצטבע, ונעשה ד' מיני אורות: אור לבן, אור אדום, אור ירוק, ואור שחור. כן האור שבכל הספירות הוא אלקיות ואחדות פשוטה, מראש אצילות עד סוף עשיה, וענין ההתחלקות לעשר ספירות חו\"ב תו\"מ, הוא בסבת הכלים הנקראים חו\"ב תו\"מ, שכל כלי הוא כמו מחיצה זכה, שאור האלקי עובר דרכה אל המקבלים, ועל כן נבחן שכל כלי עושה את האור לצבע אחר. אשר הכלי דחכמה שבעולם האצילות, מעביר אור לבן, כלומר בלי צבע, כי הכלי דאצילות הוא כמו האור עצמו, ואין אור האלקי מקבל בסבתו שום שינוי כל שהוא בעברו דרך בו. וזהו סוד שאמרו בזהר (הקדמת תיקוני הזוהר ג, ב) על עולם האצילות, דאיהו חיוהי וגרמוהי חד בהון (כמ\"ש להלן), ולפיכך נבחן אור האצילות לאור לבן. מה שאין כן הכלים של העולמות בריאה יצירה ועשיה, כבר האור מקבל בסבתם איזה שינוי וכהות, בעברו דרך בם אל המקבלים, דהיינו המשל מאור אדום לבינה שהיא בריאה. ואור ירוק כעין אור החמה לתפארת, שהוא עולם היצירה. ואור שחור, לספירת המלכות שהוא עולם עשיה."
+        ],
+        [
+            "<b>ההבחן בין אור האצילות הנרמז ב'לבן' לעולמות בי\"ע</b>",
+            "ח. ומלבד האמור, יש בהמשל הזה של ד' הצבעים, רמז חשוב מאד. כי האורות העליונים מכונים ספר, כמו שכתוב (בספר יצירה פרק א' משנה א') \"וברא את עולמו בשלשה ספרים, בספר וסופר וסיפור\". וכן הכתוב אומר \"ונגולו כספר השמים\" (ישעיה לד, ד). והנה גילוי החכמה שבכל ספר, אינו בלבן שבו, אלא רק בצבעים, דהיינו בדיו, שממנו באות האותיות שבספר, בצרופי החכמה אל המעיין, שבדרך כלל, יש בספר אלו ג' מיני דיו, אדום, ירוק ושחור.",
+            "כמו כן עולם האצילות שהוא סוד חכמה, שכולו אלקיות, הוא בבחינת הלבן שבספר, כלומר שאין לנו תפיסא בו כלל. אלא כל הגילוי שבספר השמים, הוא בספירות בינה ותפארת ומלכות, שהן ג' עולמות בי\"ע, להיותם בחינת הדיו שבספר השמים, שהאותיות וצרופיהן מתגלות בג' מיני דיו הנזכרים, ורק על ידיהן מתגלה אור האלקי אל המקבלים.",
+            "ויחד עם זה יש להבחין. כמו שהלבן שבספר הוא עיקר הנושא של הספר, והאותיות כולן הן \"נשואות\" על הלבן שבספר, ולולא הלבן לא היתה אפשרית שום מציאות לאותיות וכל גילוי החכמה שבהן. כן עולם האצילות, שהוא ספירת החכמה, הוא עיקר הנושא של גילוי החכמה המתגלית דרך העולמות בי\"ע. וזה סוד הכתוב \"כולם בחכמה עשית\" (תהלים קד, כד)."
+        ],
+        [
+            "ט. והוא שאמרנו לעיל בגדר הג' [צ\"ל הב'], שאין הזהר מדבר בעולם האצילות כשהוא לעצמו, והוא מטעם היותו כבחינת הלבן שבספר. אלא לפי הארתו בג' העולמות בי\"ע, והוא מטעם היותם בבחינת הדיו והאותיות וצרופיהן שבספר. והיינו בב' אופנים, או שג' העולמות ב��\"ע מקבלים הארת עולם האצילות במקומם עצמם, שאז האור מתמעט להם בהרבה בדרך עברו את הפרסא שמתחת עולם האצילות, עד שנבחן רק להארת כלים דאצילות. או בדרך עלית העולמות בי\"ע למעלה מפרסא, למקום הספירות בינה ת\"ת ומלכות דאצילות, ונמצאים מלבישים עולם האצילות, דהיינו שמקבלים את האור במקום הארתו (כמו שכתוב בפתיחה לחכמת הקבלה מאות קנה ואילך)."
+        ],
+        [
+            "י. אמנם אין המשל דומה לגמרי לנמשל. כי ספר החכמה שבעולם הזה, הרי הן הלבן והן הדיו שבאותיותיו, אין בהם רוח חיים, וגילוי החכמה שבסבתם, אינו במהותם עצמם אלא מחוץ להם, דהיינו בהמוח של המעיין בו. מה שאין כן ד' העולמות אבי\"ע, שהם ספר השמים, הרי כל המוחין שבמציאות הרוחנית והגשמית נמצאים בהם ונמשכים מהם. ולפיכך תשכיל, אשר הלבן שבו שהוא הנושא שבהספר, הוא עצמו המושכל שבהספר, וג' צבעי הדיו, המה המבארים את המושכל הזה."
+        ],
+        [
+            "<b>ד' אופני השכלה, וב' האופנים שבהם הזוהר עוסק</b>",
+            "יא. ויש להשכיל כאן אלו ד' אופני המושכלות, המובאים לעיל בגדר הא', שהם: א) חומר, ב) צורה מלובשת בחומר, ג) צורה מופשטת. ד) מהות. אלא שאבאר אותם מקודם בדברים המוחשים שבעולם הזה. למשל כשאתה אומר, איש גבור או איש אמיתי או שקרן, וכדומה. הרי לפניך: א) החומר שלו, דהיינו גופו. ב) צורה מלובשת בחומר שלו, דהיינו גבור או אמיתי או שקרן. ג) צורה מופשטת, כלומר, כי תוכל להפשיט הצורה של גבור ואמיתי ושקרן, מעל חומר האיש, ולהשכיל ג' צורות הללו כשהן לעצמן בלתי מלובשות בשום חומר וגוף, דהיינו להשכיל המדות של גבורה ואמת ושקר, ולהבחין בהן מעלה או גנות, בשעה שהן מופשטות מכל חומר. ד) מהותו של האיש."
+        ],
+        [
+            "יב. ותדע, שאופן הד', שהוא מהות האיש כשהוא לעצמו בלי החומר, אין לנו תפיסא בו כלל. כי ה' החושים, והדמיון שלנו, לא יציעו לנו אלא גילוי פעולות של המהות, ולא כלום בעצם המהות. כי למשל חוש הראיה, מציע לנו רק צללים מן המהות הנראית, בערך התרשמותם מול האור. וחוש השמיעה, הוא רק כח הכאה של איזה מהות באויר, ואויר הנדחה מכחו, מכה על התוף שבאזנינו, ואנו שומעים שיש איזה מהות בקרבתנו. וחוש הריח, הוא רק אויר יוצא מהמהות ומכה על עצבי הריח שלנו, ואנו מריחים. וכן הטעם, הוא רק תולדה מנגיעת איזה מהות בעצבי הטעם שלנו. הרי שכל ד' החושים האלו אינם מציעים לנו רק גילוים של הפעולות המסובבות מאיזו מהות, ולא כלום מן מהות עצמה.",
+            "ואפילו חוש המישוש, שהוא החזק מהחושים, המבדיל בין חם לקר ובין מוצק לרך, הרי כל אלו, אינם אלא גילוי פעולות שבתוך המהות, והמה רק מקרים של המהות, כי החם אפשר לקררו, והקר אפשר לחממו, והמוצק אפשר להפך במלאכת החמיא [-כימיה] לנוזלים, והנוזלים לאוירים, דהיינו רק גאזים [-גזים], שכבר פקע לגמרי ממנו כל הבחן מה' החושים, ועכ\"ז עוד המהות קיימת בו, שהרי אתה יכול שוב להפך את האוירים לנוזלים והנוזלים למוצק. הרי בעליל לעיניך, שה' החושים לא יגלו לנו שום מהות, אלא רק מקרים וגילוי פעולות מן המהות.",
+            "ונודע, שכל מה שאינו בא אלינו במוחש אינו בא גם בדמיון שלנו, ומה שלא יבא בדמיון לא יבא לעולם במחשבה, ואין לנו דרך איך להשכיל אותו. ",
+            "הרי שאין למחשבה תפיסה כלל במהות. ולא עוד, אלא אפילו מהותנו עצמנו, לא נודע לנו מה היא. כי אני מרגיש ויודע שאני תופס מקום בעולם, ואני מוצק, ואני חם, ואני חושב, וכדומה מגילוי פעולות מהותי, אבל אם תשאלני מה מהותי עצמי, שכל אלו הגילוים נמשכים ממנו, איני יודע מה להשיב לך. הרי שההשגחה מנעה ממנו השגת כל מהות, ואנו משיגים רק גילוים ודימוים של פעולות המתגלות מהמהותים."
+        ],
+        [
+            "יג. ואופן הא' שהוא החומר, דהיינו אלו הגילוים של פעולות המתגלות מכל מהות, יש לנו בו תפיסא שלמה, כי הם מסבירים לנו בהספקה גמורה את המהות השוכנת בחומר, באופן שאין אנו סובלים כלום מחוסר השגה בהמהות כשהיא לעצמה, והיא לא חסרה לנו, כמו שלא תחסר לנו אצבע ששית לידנו. והשגת החומר, דהיינו גילוי פעולות של המהות, דיה ומספקת לנו לכל צרכנו והשכלותנו, הן להשגת ישותינו עצמינו, והן להשגת כל הישות שמחוץ לנו."
+        ],
+        [
+            "יד. אופן הב' שהיא צורה המלובשת בחומר, היא גם כן השגה מבוררת ומספיקה לגמרי. כי אנו משכילים אותה מתוך נסיונות ממשים מעשיים, שאנו מוצאים אותם בהתנהגות כל חומר. ומבחינה זו באה לנו כל השכלתנו הגבוהה שאפשר לסמוך עליה לודאות."
+        ],
+        [
+            "טו. אופן הג' שהוא צורה מופשטת, דהיינו, אחר שהצורה נתגלתה לנו פעם בעודה מתלבשת באיזה חומר, יש כח בדמיון שלנו להפשיט אותה לגמרי מן החומר, ולהשכיל אותה במופשט מכל חומר. כמו המעלות והמדות הטובות הבאות בספרי המוסר, שאנו מדברים ממדות אמת ושקר וכעס וגבורה וכדומה, כשהן מופשטות מכל חומר. ואנו מיחסים להן מעלות או גנות, אפילו בשעה שהן מופשטות.",
+            "ותדע שאופן הג' הזה אינו מקובל על דעת המשכילים הזהירים, משום שאי אפשר לסמוך עליו במאה אחוזים, כי בהיותם נשפטים במופשט מהחומר הם עלולים לטעות בהם. למשל, בעל המוסר האידיאלי, דהיינו שאינו איש דתי, מרוב עסקו במעלת האמת, כשהיא בצורתה המופשטת מהחומר, הנה אפילו בעת שיציל איזה אנשים ממיתה על ידי השקר שיאמר להם, יוכל להחליט בעצמו שאפילו כל העולם ילך לאבדון הוא לא יפליט דבר שקר בכונה מפיו. ואין זה דעת תורה, שהרי אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש (יומא פב, א).",
+            "אכן אם היה משכיל הצורות אמת ושקר כבעת שהן מתלבשות בחומר, אז היה מובנם רק בערך מועיל או מזיק להחומר. כלומר, כי אחר נסיונות מרובים שהעולם נתנסה בהם, וראו רוב החורבנות והנזקים שאנשי שקר גרמו בדברי שקרם, ואת רוב התועלתיות שאנשי אמת הביאו בשמירתם את עצמם לומר רק דברי אמת, באו לידי הסכמה אשר אין מעלה יותר חשובה ממדת האמת, ואין גנות כמדת השקר. ואם האידיאליסט היה מבין את זה, אז היה ודאי מסכים לדעת תורה והיה מוצא שדבר השקר להציל אפילו אדם אחד ממיתה הוא לאין ערך יותר חשוב מכל גדלה ושבחה של מדת האמת המופשטת.",
+            "הרי שאין כלל ודאות באותם המושכלות מאופן הג' שהן צורות מופשטות, ואין צריך לומר בצורות מופשטות שעוד לא נתלבשו באיזה חומר מעולם, שהשכלות כגון אלו הן רק איבוד זמן בלבד."
+        ],
+        [
+            "טז. ואחר שנתבאר לך היטב אלו ד' האופנים: חומר, צורה בחומר, צורה מופשטת, ומהות, בדברים המוחשיים. שנתבאר, שאופן הד' שהוא המהות, אין לנו תפישא בה כל עיקר. ואופן הג' הוא מושכל העלול לטעות. ורק האופן הא', שהוא החומר, ואופן הב' שהוא צורה מלובשת בחומר, הם בלבד ניתנו לנו להשגה ברורה ומספקת מצד ההשגחה העליונה. הרי תוכל להבין בעזרתם גם במציאות העצמים הרוחניים, דהיינו בעולמות העליונים אבי\"ע, כי אין לך פרט קטן בהם שלא יהיה נחלק על פי ד' אופנים הללו.",
+            "כי אם תקח למשל איזה פרט בעולם הבריאה, הרי יש שם כלים, שהם גוון האדום, שאור הבריאה עובר על ידו לבני הבריאה, כנ\"ל. והנה הכלי שבבריאה שהוא צבע האדום הוא בחינת חומר, או עצם, דהיינו אופן הא'. ואף על פי שהוא רק צבע שענינו מקרה וגילוי פעולה שבעצם, מכל מקום כבר אמרנו שאין לנו השגה במהות עצמו, אלא רק בגילוי פעולה מהמהות, ואת הגילוי פעולה הזה אנו מכנים בשם עצם או חומר או גוף או כלי, כנ\"ל (באות יג). ואור אלקי המתלבש ועובר דרך הגוון אדום, הוא הצורה המלובשת בהעצם, דהיינו אופן הב', כי על כן נראה האור עצמו בבחינת אור אדום, שיורה על התלבשותו והארתו דרך העצם שהוא בחינת הגוף והחומר כנ\"ל, דהיינו הגוון אדום.",
+            "ואם אמנם תרצה להפשיט האור האלקי מהעצם, שהוא הגוון אדום, ולדון בו כשהוא לעצמו בלי התלבשות בעצם, הרי זה כבר שייך לאופן הג', דהיינו צורה מופשטת מחומר, העלולה לקבל טעויות, כנ\"ל. ולפיכך הוא איסור חמור בהשכלת העולמות העליונים, ושום מקובל אמיתי לא יעסוק בזה, ומכל שכן בעלי הזהר. ואין צריך לומר ב\"מהות\" של הפרט דבריאה, שהרי אין לנו תפישא בה כל עיקר אפילו במהות של עצמים הגשמים, מכל שכן בעצמים הרוחנים.",
+            "הרי שיש לפניך ד' אופנים. א) הכלי דבריאה, שהוא סוד גוון אדום, הנבחן לעצם או חומר של הבריאה. ב) התלבשות אור אלקי בהכלי דבריאה, שהוא צורה בעצם. ג) אור האלקי כשהוא לעצמו, במופשט מהעצם דבריאה. ד) מהות של הפרט. ",
+            "והנה נתבאר היטב גדר הא', שמב' האופנים ג' וד' אין מהם אפילו מלה אחת בכל הזהר, אלא רק ממובן הא' והב' בלבד."
+        ],
+        [
+            "יז. ויחד עם זה יתבאר גדר הב'. ודע שכמו שבארנו ד' האופנים בפרט אחד בעולם הבריאה בלבד, כן הם בדרך כלל בכללות ד' עולמות אבי\"ע. אשר ג' גוונים אדום ירוק שחור שבג' עולמות בי\"ע הם בחינת החומר, או העצם. וגוון לבן שהוא בחינת עולם האצילות, הוא הצורה המתלבשת בהחומר, דהיינו בג' גוונים הנקראים בי\"ע. ובחינת אין סוף כשהוא לעצמו, הוא סוד המהות. והוא שאמרנו בגדר הא', שבבחינת המהות אין לנו תפיסה, שהוא אופן הד' הנעלם בכל העצמים ואפילו בהעצמים שבעולם הזה (כנ\"ל באות יב). ובחינת גוון לבן כשהוא לעצמו בלתי מלובש בג' גוונין שבבי\"ע, דהיינו אור החכמה כשאינו מתלבש בבינה תפארת ומלכות, הרי היא צורה מופשטת מחומר, שאין לנו עסק בו, ואין הזהר מדבר מאופן הזה ולא כלום, אלא מאופן הא' שהוא ג' גווני בי\"ע הנחשבים לחומר, שהם ג' הספירות בינה ת\"ת ומלכות, וכן מאופן הב' שהם הארת אצילות המלובש בג' גווני בי\"ע, דהיינו אור החכמה המתלבש בבינה ותפארת ומלכות, שהם בחינת צורה בעת שמלובשת בהחומר, מב' הללו עוסק ספר הזהר בכל המקומות. ולפיכך אם המעיין לא יזהר להגדיר מחשבתו והבנתו להשכיל דברי הזהר בכל מקום רק בגדרם של ב' האופנים הנזכרים, מיד יתבלבל לו כל הענין, כי יוציא הדברים ממשמעותם."
+        ],
+        [
+            "יח. וכדרך שנתבארו ד' האופנים בכללות אבי\"ע, כן הוא בכל עולם ועולם, ואפילו בפרט קטן שמאיזה עולם, הן בראש עולם אצילות והן בסוף עולם עשיה. כי יש בו חו\"ב תו\"מ כנ\"ל, ונמצא ספירת החכמה לבחינת צורה, ובינה ותו\"מ לבחינת החומר שבהם מתלבשת הצורה, והיינו אופן הא' והב' שבהם עוסק הזהר. אבל מספירת החכמה כשהיא מופשטת מבינה ותו\"מ, שהוא צורה בלי חומר, אין הזהר עוסק בו, ומכל שכן מהמהות, שהוא בחינת א\"ס ב\"ה שבאותו הפרט. באופן שבבינה ותפארת ומלכות שבכל הפרטים, ואפילו באצילות, יש לנו עסק בהם כנ\"ל. ובכתר וחכמה של כל הפרטים, ואפילו במלכות דסוף עשיה, אין לנו עסק בהם בבחינתם עצמם כשהם מופשטים, אלא במדה שמתלבשים בבינה ותו\"מ בלבד. והנה נתבארו היטב ב' הגדרים הראשונים: שכל העסק של בעלי הזהר, הוא בחומר, או צורה בחומר, שזהו גדר הא'. וכן בבי\"ע או בהארת אצילות שבבי\"ע, שזהו גדר הב'."
+        ],
+        [
+            "בחינת הדצח\"מ שבכל העולמות, והמדבר שהוא המרכז בהן",
+            "יט. ועתה נבאר גדר הג', שאף על פי שהזהר עוסק בכל עולם ועולם מבחינת הספירות שהן האלקיות המאירה באותו עולם, וכן מכל פרטי דומם צומח חי מדבר, שהם הנבראים שבאותו עולם, מכל מקום עיקר כונת הזהר קולעת רק אל בחינת המדבר שבאותו עולם.",
+            "ואמשיל לך מהויות שבעולם הזה, כי נתבאר לעיל (בהקדמה לספר הזוהר אות מב) אשר ד' המינים דומם צומח חי מדבר שבכל עולם ועולם, ואפילו בעולם הזה, הם ד' חלקי הרצון לקבל, ובכל אחד מהם יש בערכו עצמו אלו הד' מיני דצח\"מ. עיין שם היטב. ותמצא שהאדם בעולם הזה צריך להזין ולהתגדל מכל ד' בחינות דצח\"מ שבעולם הזה, כי גם מזונותיו של האדם יש בו אלו ד' בחינות, הנמשכים מד' בחינות דצח\"מ שבגופו של אדם, שהם: א) רוצה לקבל לפי מדת קיומו ההכרחי, בכדי להתקיים. ב) רוצה בתוספת יותר ממדת קיומו ההכרחי, ושואף למותרות, אלא שמצטמצם בתאות בהמיות בלבד. ג) שואף לתאות אנושיות כגון כבוד וממשלה. ד) שואף למושכלות.",
+            "והם נמשכים לו בד' חלקי הרצון לקבל שבו. רוצה בקיומו ההכרחי, הוא בחינת הדומם של הרצון לקבל. רוצה בתאות הבהמית, הוא בחינת צומח של הרצון לקבל, כי אינם באים אלא להגדיל ולענג את הכלי שלו שהוא בשר הגוף. רוצה בתאות אנושיות, הוא בחינת החי שברצון לקבל, כי המה מגדילים רוחו. רוצה במושכלות, הוא בחינת המדבר של הרצון לקבל."
+        ],
+        [
+            "כ. ותמצא שבחינה א' שהיא מדת קיומו ההכרחי, ובחינה ב' שהיא מדת תאוות הבהמיות היתרות על מדת קיומו, הוא מקבל וניזון מדברים הנמוכים ממנו שהם דומם וצומח וחי. אבל בחינה ג' שהיא תאוות אנושיות, כגון ממשלה וכבוד, הוא מקבל וניזון מבני מינו השוים אליו. ובחינה ד' של המזונות שהיא המושכלות, הוא מקבל וניזון מבחינה עליונה ממינו, דהיינו מעצם החכמה והשכל שהם רוחניים."
+        ],
+        [
+            "כא. וכמוהו תשכיל בערכים של העולמות העליונים הרוחניים. כי העולמות נחתמים זו מזו ממעלה למטה, וכל בחינות דצח\"מ שבעולם הבריאה מניחים חותמם בעולם היצירה, ומדצח\"מ היצירה נחתמים דצח\"מ דעשיה, ומדצח\"מ דעשיה נחתמים דצח\"מ שבעולם הזה. ונתבאר לעיל בהקדמה אות מ\"ב, שהדוממים שבעולמות הרוחניים מכונים בשם היכלות, והצומח מכונה שם בשם לבושים, והחי בשם מלאכים, והמדבר הוא בחינת נשמות של האדם שבאותו עולם, והעשר ספירות שבכל עולם הם האלקיות, עש\"ה. ונשמות האדם הן המרכז שבכל עולם, והוא ניזון מכל המציאות הרוחני שבאותו עולם, כדרך המדבר הגשמי הניזון מכל המציאות הגשמי שבעולם הזה.",
+            "באופן, שבחינה א' שהוא הרצון לקבל את קיומו ההכרחי, הוא מקבל מהארת היכלות והלבושים אשר שם, ובחינה ב' שהוא מותרות בהמיות המגדילים את גופו, הוא מקבל מבחינת המלאכים אשר שם (ועי' תקוני זוהר תקון ס\"ט דף ק\"ה, ב שורה ל\"ב) שהן הארות רוחניות מיותרות על מדת קיומו, כדי להגדיל את הכלים הרוחנים שנשמתו מתלבשת בהם, הרי שבחינה א' ובחינה ב' מקבל הוא מבחינות נמוכות הימנו שהם ההיכלות הלבושים והמלאכים אשר שם, שהם נמוכים מנשמות בני אדם. ובחינה ג' שהיא תאוות אנושיות, שהן מגדילות את רוחו של האדם המקבל בעולם הזה מבני מינו, נמצא מקבל שם גם כן מבני מינו, דהיינ�� מכל הנשמות הנמצאות באותו העולם, שעל ידיהן מגדיל הארת הרוח של נשמתו. ובחינה ד' של הרצון, דהיינו למושכלות, הוא מקבל שם מהספירות שבאותו עולם, שמהן מקבל בחינת חב\"ד לנשמתו.",
+            "הרי שנשמת האדם שנמצאת בכל עולם ועולם, צריכה להתגדל ולהשתלם מכל הבחינות הנמצאות בעולם ההוא. והוא הגדר הג' שאמרנו, שצריכים לידע שכל דברי הזהר בכל פרט ופרט מהעולמות העליונים שעוסקים בהם, הן מספירות הן מנשמות הן ממלאכים הן מלבושים הן מהיכלות, אף על פי שעוסקים בהם כשהם לעצמם, מכל מקום, מחוייב המעיין להשכיל שהם נאמרים בעיקר כלפי השיעור שבחינת נשמת האדם אשר שם מקבלת מהם וניזונה מהם, באופן שכל דבריהם מרוכזים בצרכיה של הנשמה. ואם תשכיל הכל על פי קו הזה אז תבין ותצליח את דרכיך",
+            "ענין השנויים הנאמרים בספירות שהם אך ביחס לבי\"ע"
+        ],
+        [
+            "כב. ואחר כל אלה נשאר לנו לבאר, את כל אלו תוארים הגשמיים המתבארים בספר הזהר בעשר הספירות, כמו מעלה ומטה, עליה וירידה, התמעטות והתפשטות, קטנות וגדלות, פירוד וזווג, ומספרים, וכדומה, אשר התחתונים על ידי מעשיהם הטובים או מעשיהם הרעים גורמים בעשר ספירות. שלכאורה הדברים מתמיהים היתכן שהאלקיות תתפעל בעצמה ותקבל שינוים כגון אלו בסבת התחתונים.",
+            "ואפילו אם תמצא לומר שאין הדברים אמורים ח\"ו באלקיות עצמה המתלבשת ומאירה בהספירות, אלא רק בכלים של הספירות, שהם אינם אלקיות, אלא שנתחדשו עם בריאת הנשמות בכדי להעלים או לגלות שיעורי השגה במדה וקצבה כראוי לנשמות, להביאם לגמר התיקון הנרצה, כנ\"ל (אות ז') במשל האספקלריא שיש לה ד' זכוכיות צבועות בד' גוונים לבן אדום ירוק שחור, וכן בלבן שבספר, וחומר האותיות שבספר. הרי כל זה יתכן בג' העולמות בי\"ע, ששם נמצאים הכלים של הספירות מחודשים ואינם אלקיות. מה שלא יוצדק כלל להבין זה בעולם האצילות, ששם גם הכלים של העשר ספירות אלקיות גמורה בבחינה אחת עם האור האלקי שבהם כמו שכתוב בתקונים (ג, ב), \"איהו חיוהי וגרמוהי חד בהון\". 'איהו', פירושו, מהות הספירות שהוא סוד א\"ס ב\"ה. 'חיוהי', הוא סוד אור המאיר בהספירות, המכונה בשם אור החיה, כי כל עולם האצילות הוא בחינת חכמה, ואור החכמה נקרא אור החיה, ועל כן אומר חיוהי. ו'גרמוהי', פירושו, הכלים של הספירות. הרי שהכל הוא אלקיות ואחדות גמורה. ואם כן, איך יתכן להבין שם אלו השינויים הנ\"ל שהתחתונים גורמים שם. ויחד עם זה צריכים להבין, אם הכל הוא אלקיות בעולם ההוא, ולא נמצא שם כלום מבחינת נבראים המחודשים, אם כן מאין יש להבחין ג' בחינות האמורים בתיקוני זוהר, איהו חיוהי וגרמוהי, הלא האחדות פשוטה היא בהחלט."
+        ],
+        [
+            "כג. ולהבין זה צריך שתזכור המתבאר לעיל באות י\"ז שנתבאר שעצם מחויב המציאות הוא סוד מהות, שאין לנו תפיסה בו אפילו במהותים הגשמים ואפילו במהותנו עצמנו, ומכל שכן במחויב המציאות. ועולם האצילות הוא סוד צורה, וג' עולמות בי\"ע הם סוד חומר, והארת אצילות בבי\"ע הוא סוד צורה המלובשת בחומר.",
+            "ומכאן תבין שהשם א\"ס ב\"ה שאנו מזכירים, אינו כינוי כלל למהות מחויב המציאות ית' וית', שהרי כל מה שלא נשיג איך נוכל להגדירו בשם או מלה. וכיון שהדמיון וחמשה חושים לא יציעו לנו משהו מבחינת מהות, ואפילו בגשמיות, איך תתכן מחשבה ומלה בו, ומכל שכן במחויב המציאות עצמו.",
+            "אלא צריכים להבין את השם א\"ס ב\"ה כמגודר לנו בגדר הג', שכל המדובר בספר הזהר, הוא מרוכז בדיוק ביחס כלפי הנשמות (כנ\"ל באות כא), באופן שהשם א\"ס ב\"ה אינו כלל לבחינת מחויב המציאות כשהוא לעצמו, אלא מבחינת מה שכל העולמות וכל הנשמות כלולים בו ית' בסוד מחשבת הבריאה, בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה, שהוא הקשר שכל הבריאה בכללה עד גמר התיקון מקושרת בו ית' בשם א\"ס ב\"ה. והוא מה שאנו מכנים לעיל (בהקדמה לספר הזוהר, אות יג) בשם מצב הא' של הנשמות, להיות שכל הנשמות יש להן מציאות בו ית' כשהן מלאות בכל העונג והרוך בגובה הסופי אשר יקבלו בפועל בגמר התיקון. עש\"ה ואין להכפיל דברים."
+        ],
+        [
+            "כד. ואמשול לך משל מהויות עולם הזה. למשל, אדם הרוצה לבנות בית נאה, הנה במחשבה ראשונה הוא רואה לפניו בית מהודר בכל חדריו ופרטיו וכו' כמו שיהיה בגמר בנינו, ואחר זה הוא מחשב תכנית ההוצאה לפועל לכל פרטיה, שהוא יפרט אותם אל הפועלים כל פרט בעתו וזמנו, מעצים ואבנים וברזל וכדומה. ואחר זה הוא מתחיל בנין הבית בפועל עד הגמרו, כמו שהיה מסודר לפניו במחשבה ראשונה.",
+            "ותדע שבחינת א\"ס ב\"ה הוא סוד מחשבה ראשונה הנ\"ל, שהיתה כבר מצוירת לפניו כל הבריאה בשלמותה הסופית. אלא שאין המשל דומה לגמרי לנמשל, כי אצלו ית' העתיד וההוה שוים, והמחשבה גומרת בו ית', ואינו צריך לכלי מעשה כמונו, ולפיכך הוא בו ית' מציאות ממשית. ובחינת עולם אצילות, הוא סוד כמו התכנית המחשבתית בפרטיה, מה שיוצרך אחר כך לגלות בעת שיתחילו לבנות הבית בפועל.",
+            "ותשכיל אשר ב' אלה, שהן המחשבה הראשונה שהוא א\"ס ב\"ה, וכן התכנית המחשבתית של פרטי ההוצאה לפועל בזמנו, אין עוד שם אפילו משהו מן המשהו מבחינת הנבראים, שהרי עדיין הוא בכח ולא בפועל ממשי. כמו אצל האדם, אף על פי שחושב בכל הפרטים מעצים ואבנים וברזל אשר יוצרך לעשות בזמן ההוצאה לפועל, עוד אין בו אלא חומר מחשבתי עצמותי, ואין בו מעצים ואבנים ממשיים אפילו משהו ממשהו. וכל ההפרש הוא, אשר אצל האדם אין תכנית המחשבתית נחשבת למציאות ממשית, אבל במחשבה האלקיות הוא מציאות ממשית לאין ערך יותר ויותר ממציאות הנבראים הממשים עצמם.",
+            "והנה נתבאר סוד א\"ס ב\"ה וסוד עולם האצילות, שכל המדובר בהם הוא רק בקשר עם בריאת הנבראים, אלא בעוד שהם בכח, ועוד לא נגלו עצמותם אפילו משהו, כעין שהמשלנו באדם החושב תכנית ההוצאה לפועל, שאין בו מעצים ואבנים וברזל אפילו משהו."
+        ],
+        [
+            "כה. וג' העולמות בי\"ע ועולם הזה, הם בחינת ההוצאה מכח אל הפועל, כעין האדם הבונה ביתו בפועל ממש, ומביא העצים האבנים והפועלים, עד גמר בנין הבית. ולפיכך האלקיות המאירה בבי\"ע, דהיינו בשיעור שהנשמות צריכות לקבל כדי שתבאנה אל הגמרן, היא מתלבשת בעשרה הכלים כח\"ב חג\"ת נהי\"מ שהם כלים ממשים כלפי אלקותו ית', דהיינו, שאינם אלקיות אלא הם מחודשים לצורך הנשמות."
+        ],
+        [
+            "כו. ותשכיל בהמשל הנ\"ל, ותמצא איך ג' הבחינות של החושב לבנות בית הן מקושרות זו בזו בדרך סבה ומסובב. ששורש כולן הוא המחשבה הראשונה, כי לא יבוא שום פרט בתכנית המחשבתית שלו, אלא לפי סוף המעשה שיצא לפניו במחשבה ראשונה. וכן לא יוציא לפועל משהו בזמן הבנין, אלא לפי הפרטים הערוכים לו בתכנית המחשבתית.",
+            "ומכאן תשכיל בעולמות, שאין שום חידוש קטן בעולמות שלא יהיה נמשך מא\"ס ב\"ה, דהיינו מבחינת מצב הא' של הנשמות, שהן מצויות שם בכל שלמותן שבגמר התיקון, בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה כנ\"ל, ונמצא כלול שם כל מה שיתגלה עד גמר התיקון. ומתחילה נמשך ��א\"ס ב\"ה אל עולם האצילות, כבמשל שתכנית המחשבתית נמשכת מהמחשבה הראשונה. ומעולם האצילות נמשך כל פרט ופרט אל העולמות בי\"ע, בדומה למשל, שמתכנית המחשבתית, נמשכים כל הפרטים בזמן יציאתם לפועל ממש בבנין הבית.",
+            "באופן שאין לך כל פרט קטן המחודש בעולם הזה שלא יהיה נמשך מא\"ס ב\"ה מבחינת מצב הא' של הנשמות. ומא\"ס ב\"ה נמשך אל עולם האצילות, דהיינו ליחס הפרטי השייך לדבר המחודש בעולם הזה בפועל. ומעולם האצילות נמשך החידוש לג' העולמות בי\"ע ששם מתגלה החידוש בפועל ממש, ויוצא שם מבחינת אלקיות לבחינת נברא, וליצירה ולעשיה, עד שנמשך לתחתון הנמצא בעולם הזה. והבן זה היטב, ותמשיל כל דבר לנוהג בבנין הבית אצל אדם גשמי, ואז תבין היטב.",
+            "ונתבאר שאין לך שום חידוש שיתהוה בעולם שלא יהיה נמשך משורשו הכללי שבא\"ס ב\"ה, ומשרשו הפרטי באצילות, ואחר כך עובר דרך בי\"ע ומקבל בחינת נברא, ואחר כך הוא מתהוה בעולם הזה, ותשכיל זה היטב."
+        ],
+        [
+            "כז. ועם זה תבין, שכל השנויים האלו המתוארים בעולם האצילות, אינם נאמרים בהאלקיות כשהוא ית' לעצמו, אלא רק כלפי הנשמות בשעור שמקבלות מאצילות דרך ג' העולמות בי\"ע. וענין המציאות של העולם ההוא, הוא ביחס התכנית המחשבתית אל מחשבה הראשונה שהוא א\"ס ב\"ה, אבל בשניהם, הן בא\"ס ב\"ה והן בעולם אצילות, עוד אינו נמצא שם מבחינת נשמות כלום. כמו בתכנית המחשבתית של אדם החושב בו, שאינו נמצא במוחו משהו מעצים ואבנים וברזל הממשים.",
+            "ומציאות הנשמות מתחילה להתגלות בעולם הבריאה, ומשום זה גם הכלים של עשר ספירות, שהם המודדים שיעור וקצבה אל הנשמות בפועל ממש, המה בהכרח אינם אלקיות, אלא מחודשים, כי באלקיות לא יתכן כלל שינוים ומספר. ולפיכך אנו מיחסים לכלים של העשר ספירות שבבי\"ע ג' הגוונים: אדום ירוק שחור, שלא יתכן אפילו להרהר שיהיו בחינת אלקיות, כי אין ח\"ו שום חידוש דבר נוהג בו.",
+            "אבל האור המלובש בעשרה כלים שבבי\"ע, הוא אלקיות ואחדות פשוטה בלי שום שינוי משהו, ואפילו האור המלובש בכלי התחתון שבעשיה, הוא אלקיות פשוטה בלי שום שנוי ח\"ו, כי האור הוא אחד כשהוא לעצמו, וכל השינוים שנעשו בהארתו ית' נעשו על ידי הכלים של הספירות שאינם אלקיות, שיש להם בדרך כלל ג' גוונים האמורים, ובדרך פרט נעשו מג' גוונים ההם רבי רבבות שינוים לאין קץ."
+        ],
+        [
+            "כח. אמנם ודאי הכלים של עשר ספירות דבי\"ע מקבלים מאצילות כל הפרטים ופרטי פרטים של השינוים, שהרי שם הוא בחינת התכנית המחשבתית מכל הפרטים שיבואו בסדרים של בנין הבית בפועל בבי\"ע. ולפיכך נבחן שהכלים דעשר ספירות חו\"ב תו\"מ שבבי\"ע, מקבלים מהבחינה שכנגדן מחו\"ב תו\"מ שבאצילות, דהיינו מבחינת תכנית המחשבתית אשר שם, להיות כל פרט מהוצאה לפועל מסובב מכל פרט שבתכנית המחשבתית כנ\"ל בארוכה. ולפיכך מבחינה זו אנו מכנים את הכלים דאצילות בשם צבע לבן, שאינו כלל צבע, ומכל מקום הוא המקור לכל הצבעים. ובדמיון הלבן שבספר החכמה, שאף על פי שאין שום תפיסא בלבן שבו, והלבן שבספר אינו אומר לנו כלום, מכל מקום הוא הנושא של כל ספר החכמה, כי הוא המאיר מסביב כל אות ובתוכיותה של כל אות ונותן לכל אות צורה המיוחדת לה, ולכל צרוף מקום מיוחד. באופן שאפשר לומר להיפך, אשר בחומר האותיות האדומות או ירוקות או שחורות אין לנו שום תפיסא, וכל התפיסא וההשכלה שאנו משכילים בחומר האותיות של הספר הוא רק על ידי הלבן שבו, כי על ידי הארתו מסביב האות ובתוך כל אות הוא עושה צורות בהן, שהצורות הללו מגלות לנו את כל החכמה שבהספר.",
+            "וזהו נמשל להעשר ספירות דאצילות, אף על פי שלהיותן נמשלות לצבע לבן, לא יתכן בהן להכיר שום דבר, לא מספר ולא שום שינוי וכדומה מהתוארים, מכל מקום בהארת הלבן אל העולמות בי\"ע שהם ג' הגוונים של חומר האותיות, נמצאים כל השינוים באים בהכרח מעשרת הכלים של ספירות דאצילות, אף על פי שאין שם כלים כשהוא לעצמו, כי כולו לבן. כהמשל בהלבן שבספר ביחס האותיות וצרופיהן, כי הארתו לבי\"ע עושה בהם כלים."
+        ],
+        [
+            "כט. ומהמבואר תבין מה שהתיקוני זוהר מחלק את עולם האצילות לג' בחינות שהן איהו חיוהי וגרמוהי, אף על פי ששם אחדות פשוטה ואין שם מבחינת נבראים משהו. כי 'איהו', פירושו האלקיות כמו שהוא לעצמו, שבזה אין לנו תפיסא ולא ניתן לתפיסא, כמו שנתבאר בכל המהותים אפילו הגשמיים (כנ\"ל באות יב). ו'גרמוהי' פירושו עשרה הכלים חו\"ב תו\"מ אשר שם, שהמשלנו אותם ללבן שבספר החכמה, שאפילו מספר לא יתכן לומר בלבן, כי אין מה שיעשה שם מספר, כי כולו לבן. ומכל מקום לא בלבד שאנו נותנים בהם מספר, אלא כל מיני רבבות השינוים שמתגלים בבי\"ע שהם בחינת חומר האותיות, אנו מוצאים אותם מקודם בכלים חו\"ב תו\"מ שבאצילות עצמה. אמנם רק כדרך הלבן, שהוא נותן כל צורות אותיות שבהספר ובו עצמו אין שום צורה, ונמצא הלבן נחלק לרבבות צורות אף על פי שבו עצמו אין שום צורה, כן עשרה הכלים שבאצילות מפורטים ברבבות שינוים על פי הארתם בבי\"ע, כדוגמת התכנית המחשבתית היוצאת לפועל במלאכה הממשית שבבנין הבית. באופן שכל אלו השינוים היוצאים לפועל בבי\"ע הם רק מהארת הכלים דעשר ספירות חו\"ב תו\"מ דאצילות, ומיחס המקבלים בבי\"ע, אנו מוצאים בהלבן רבבות שינוים. ומיחס אצילות עצמו, הוא כמו לבן כשהוא לעצמו ואינו מלובש בדיו שבאותיות, שאינו נמצא בו שום מספר ושום דבר. ונתבאר היטב סוד גרמוהי שהם הכלים, שכלפי עצמם הם אחדות פשוטה כמו איהו."
+        ],
+        [
+            "ל. ו'חיוהי', פירושו האור המלובש בתוך הלבן שהוא הכלים הנ\"ל. אשר אור זה מובן לנו גם כן רק כלפי הנשמות המקבלות מאצילות, ולא ח\"ו באלקיות כלפי עצמה, כי היא סוד איהו כנ\"ל. דהיינו, בעת שג' עולמות בי\"ע עולים לאצילות עם נשמות בני אדם, אז האור שמקבלים שם נבחן לבחינת אור החכמה, הנקראת אור החיה, ומבחינה זו אנו מכנים שם את האור בשם חיוהי.",
+            "וזה שאמר התיקוני זוהר ד\"איהו חיוהי וגרמוהי חד בהון\", כי כל אלו ג' הבחינות אמורות כלפי המקבלים, שבחינת 'גרמוהי' היא הארת הכלים במקום בי\"ע שמתחת הפרסא דאצילות. כי אור אצילות לא יעבור לעולם למטה מפרסא דאצילות, אלא רק הארת הכלים בלבד. ובחינת 'חיוהי', היא הארת אור עצמו דאצילות דהיינו כשבי\"ע עולים לאצילות. ו'איהו', הוא סוד מהות האלקיות שאינה מושגת כלל, כנ\"ל. ואומר התיקוני זוהר שאף על פי שלנו המקבלים יש להבחין ג' בחינות הללו באצילות, מכל מקום הרי זה רק כלפי המקבלים. אמנם מבחינת עולם אצילות כשהוא לעצמו, אפילו גרמוהי היא בחינת איהו, דהיינו מהות האלקיות, ואין משום זה תפיסה כלל בעולם אצילות כשהוא לעצמו, שהוא סוד צבע לבן שאין בו תפיסא כשהוא לעצמו, והכל שם אחדות פשוטה לגמרי."
+        ],
+        [
+            "לא. ומה שהזהר מתאר את הכלים חו\"ב תו\"מ באצילות שהם גדלים או מתמעטים על ידי מעשה בני אדם, וכן מצינו (בזהר בא) \"ישראל וכו' יהבין תוקפא וחילא לקוב\"ה\", שהמשמעות היא, בהאלקיות כשה��א לעצמה. אינו ח\"ו כפשוטו, כי אלקיות לא יתכן בה שום שינוי ח\"ו, כמו שכתוב (מלאכי ג, ו) \"אני הויה לא שניתי וגו'\". אלא מתוך שמחשבת הבריאה היתה להנות לנבראיו, מכאן אנו למדים שיש לו רצון להשפיע, ומתוך שאנו מוצאים בעולם הזה שהמשפיע מתגדל בקורת רוחו בעת שמתרבים המקבלים ממנו, והוא מתאוה לריבוי המקבלים, הנה מבחינה זו אנו אומרים שהמוחין מתגדלים באצילות בעת שהתחתונים זוכים לקבל השפעת האצילות, או שמפרנסים אותו. וכן להיפך, בעת שאין התחתונים כדאים לקבל שפעו, נמצאים המוחין בשיעור הזה, כמו שמתמעטים, כלומר, שאין מי שיקבל מהם."
+        ],
+        [
+            "לב. ותדמה זה אל נר, שבין אם תדליק ממנו אלף אלפי רבי רבבות נרות, או לא תדליק ממנו כלום, לא תמצא מחמת זה שום שינוי באפס מה בנר עצמו. או כמו אדם הראשון, בין אם יצאו ממנו רבי רבבות בנים כמונו היום ובין אם לא היה מוליד כלל, לא היה פועל זה על אדם הראשון עצמו שום שינוי משהו. כן עולם האצילות כשהוא לעצמו, אין בו ח\"ו שום שינוי משהו, בין אם התחתונים מקבלים הימנו שפעו בשפע גדול, ובין שאינם מקבלים כלום הימנו, וכל הגדלות האמורה רובצת רק על התחתונים בלבד."
+        ],
+        [
+            "לג. אמנם לפי זה, לשם מה היה להם, לבעלי הזהר, לתאר את כל השינויים האלה בעולם האצילות עצמו. היה להם לומר במפורש רק כלפי המקבלים שבבי\"ע, ולא להרבות דברים כל כך באצילות שנצטרך לתרץ עליהם תירוצים.",
+            "אכן יש בזה סוד נמרץ מאד ומאד. והוא סוד \"וביד הנביאים אֲדַמֶה\" (הושע יב, יא). כי באמת יש בזה חפץ אלקי שאלו הדימוים המתפעלים רק בנשמות המקבלים, יתראו אל הנשמות, כמו שהוא ית' עצמו משתתף עמהם, כדי להגדיל ביותר את השגת הנשמות. בדומה לאב המצטמצם להראות לבנו יקירו הקטן בפנים של צער ובפנים של נחת, אף על פי שאין בו לא מן הצער ולא מן הנחת כלום, אלא עושה זאת רק להפעיל את בנו החביב ולהרחיב הבנתו בכדי להשתעשע עמו. ורק אחר שיגדל, ישכיל וידע שכל מה שעשה אביו לא היה בו שום ממשיות יותר אלא רק בכדי להשתעשע עמו.",
+            "כן הוא בענין אשר לפנינו, אף על פי שכל אלו הדימוים והשינוים מתחילים רק בהתפעלות הנשמות ובהם הם מסתיימים, מכל מקום בחפץ אלקי מתדמה להם כאלו הם נראים בו ית' עצמו. ועושה ית' וית' זה, בכדי להרחיב ולהגדיל את השגתן של הנשמות במדה הגדושה ביותר, שהוא בכלל מחשבת הבריאה בכדי להנות לנבראיו."
+        ],
+        [
+            "לד. ואל תתמה על זה, כי כמנהג הזה תמצא גם כן בהשגתנו הגשמית. כי למשל, חוש הראיה שלנו, שאנו רואים לפנינו עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר. הרי באמת אין אנו רואים כל זה אלא רק בפנימיותנו עצמה, כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה כעין מכונה פוטוגרפית המציירת לנו שמה כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו. ועל כל זה עשה ית' לנו שם במוחנו, כעין ראי מלוטש, המהפך לנו כל דבר הנראה שם, שנראה אותו מחוץ למוחנו מול פנינו. ואעפ\"כ מה שאנו רואים מחוץ לנו, אינו ענין אמיתי, מכל מקום, כמה יש לנו להודות להשגחתו ית' וית', שעשה במוחינו את הראי המלוטש הזה, לאפשר לנו לראות ולהשיג כל דבר מחוץ אלינו. כי בזה נתן לנו כח להשכיל כל דבר בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר מבפנים ומבחוץ וכדומה. ולולא זה היתה נעדרת לנו מרבית השכלתנו.",
+            "כן הדבר בחפץ אלוקי במושכלות האלקיות, אע\"פ שכל אלו השינוים נעשים בפנימיות הנשמות המקבלות, מכל מקום, הן רואות את הכל במשפיע עצמו, כי רק בדרך הזה הן זוכות לקבל כל המושכלות ��כל הנועם שבמחשבת הבריאה. וכמו כן תשפוט מהמשל הנ\"ל, אע\"פ שבפועל אנו רואים הכל ממול פנינו, מכל מקום כל בעל שכל יודע בברור, שכל הנראה לנו אינו אלא בפנימיות מוחנו בלבד. כן הנשמות, אע\"פ שכל הדימוים הן רואות במשפיע, מכל מקום אין להן ספק משהו, שכל אלו הם רק בפנימיותן עצמן ולא כלום במשפיע. ודו\"ק בדברים, כי אין בכוחי להרחיבם יותר."
+        ],
+        [
+            "לה. ומתוך שאלו הדברים הם מדברים העומדים בכבשונו של עולם, ואני חושש מאד שהמעיין לא יטעה בתפישתם, כדאי לי לטרוח עוד ולהביא את לשון הזהב של הזהר עצמו בדברים הללו, ולפרשם כפי יכולתי.",
+            "וזה לשונו בסגנונו הזך (פרשת בא אות רטו-ריח וברעיא מהימנא): ואי יקשה בר נש, דהא כתיב כי לא ראיתם כל תמונה. ואם יקשה אדם, הרי כתוב בתורה (דברים ד, טו), \"כי לא ראיתם כל תמונה\", ואיך אנו דורשים בו ית' שמות וספירות.",
+            "איהו יתרץ ליה, האי תמונה חזינא, דהא כתיב, ותמונת ה' יביט וכו'. הוא יתרץ לו, שתמונה זו ראיתי, כעין שכתוב (במדבר יב, ח), \"ותמונת ה' יביט\". שפירושו ספירת המלכות, שבה משתרשים כל העולמות והנשמות, להיותה שורש כל הכלים. ובסוד המקבלים ממנה שמחויבים להשיג הכלים ממנה, הרי נבחנת להם כתמונה, שעליה נאמר \"ותמונת ה' יביט\". כמו שמבאר והולך.",
+            "ואפילו האי תמונה לית ליה באתריה, אלא כד נחית לאמלכא על בריין ויתפשט עלייהו ויתחזי לון לכל חד כפום מראה וחזיון ודמיון דלהון, והאי איהו וביד הנביאים אדמה. ואפילו תמונה זו, שאנו מכנים בספירת המלכות, אין זו במקומה כלפי עצמה ח\"ו, אלא רק כשאור המלכות יורד ומתפשט על הבריות, אז יראה אליהם, לכל אחד ואחד, כפי המראה והחזיון והדמיון שלהם. דהיינו רק בבחינת המקבלים, ולא כלל בספירת המלכות כלפי עצמה. וזה הוא שכתוב (הושע יב, יא), \"וביד הנביאים אדמה\".",
+            "ובגין דא יימא איהו, אע\"ג דאנא אדמה לכו בדיוקנייכו, אל מי תדמיוני ואשוה. ומשום זה, יאמר להם הקב\"ה, אף על פי שאני מתדמה לכם בצורות שלכם, דהיינו בחזיון ודמיון, עכ\"ז, \"ואל מי תדמיוני ואשוה\" (ישעיה מ, כה). דהא קדם דברא קוב\"ה דיוקנא בעלמא, וצייר צורה, הוה הוא יחידאי, בלא צורה ודמיון. שהרי קודם שברא הקב\"ה תמונה בעולם, ומטרם שצייר צורה, היה הקב\"ה יחיד בעולם בלא צורה ודמיון.",
+            "ומאן דאשתמודע ליה קדם בריאה, דאיהו לבר מדיוקנא אסור למעבד ליה צורה ודיוקנא בעלמא, לא באות ה' ולא באות י', ואפילו בשמא קדישא, ולא בשום אות ונקודה בעלמא, והאי איהו כי לא ראיתם כל תמונה. ומי שמשיגו ית' קודם מדרגת בריאה, שהיא בינה, שהוא ית' שם מחוץ לכל תמונה, אסור לדמות לו שם צורה ותמונה בעולם, לא באות ה' ולא באות י' ואפילו לקרא אותו בשם הויה הקדוש או באיזה אות ונקודה. וזה שאומר הכתוב כי לא ראיתם כל תמונה. כלומר, שהכתוב כי לא ראיתם כל תמונה קאי על הזוכים להשיגו למעלה ממדרגת הבריאה, שהיא בינה. כי בב' הספירות כתר חכמה, אין שם בחינת צורה ודמיון כלל, שפירושו כלים וגבולים, כנ\"ל באות י\"ח, ותחילת הכלים מתחילים מספירת הבינה ולמטה. ולכן כל הרמזים באותיות או נקודות או שמות הקדושים, אינם אלא מבינה ולמטה בלבד, וגם לא במקומם של הספירות עצמן אלא כלפי המקבלים בלבד, כנ\"ל אצל ספירת המלכות."
+        ],
+        [
+            "לו. (ולכאורה נמצא בדבריהם כעין סתירה, שהרי מקודם לכן אמרו, שרק מספירת המלכות נמשכות הצורות אל המקבלים, שאומר \"אלא כד נחית לאמלכא על בריין וכו' שזהו סוד וביד נביאים אדמה\", וכא�� אומר שמבריאה ולמטה דהיינו מבינה ולמטה נמשכות הצורות אל המקבלים.",
+            "והענין הוא, כי באמת אין צורה ותמונה נמשכת אלא מבחינה ד' שהיא המלכות, וממנה נמשכים הכלים במקום המקבלים, ולא כלום מט' ספירות ראשונות שהן כתר חכמה בינה תפארת (כמו שנתבאר בפתיחה לחכמת הקבלה אות נח). אלא בעולם התיקון, נעשה שיתוף מדת הרחמים בדין, שפירושו שהעלה ספירת המלכות הנבחנת למדת הדין, והביאה תוך ספירת הבינה הנבחנת למדת הרחמים (כמ\"ש בפתיחה לחכמת הקבלה אות נח עש\"ה), ולפיכך מאז ואילך נשרשו הכלים של המלכות בספירת הבינה, כמו שאומר כאן. באופן שהזהר מתחיל לדבר משורש האמיתי של התמונות שהן הכלים, ואומר שהן במלכות, ואחר כך אומר שהן בבריאה, היינו מכח השיתוף שנעשה לתיקון העולם. וכן אמרו חז\"ל (בראשית רבה יב, טו), \"מתחילה ברא הקב\"ה את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמה מדת הרחמים\".",
+            "ודע שהעשר ספירות כח\"ב תו\"מ, יש להן כינוים רבים בספר הזהר, דהיינו לפי הוראותיהן המרובות. וכשהן מכונות בשם כתר אצילות בריאה יצירה עשיה, תהיה הוראתן להבחין בין כלים דפנים הנקראים כתר ואצילות דהיינו כתר חכמה, לבין כלים דאחורים הנקראים בריאה יצירה עשיה, דהיינו בינה תפארת ומלכות. אשר הבחן הזה יצא בהם, מכח השיתוף דמדת הדין במדת הרחמים (כמ\"ש בפתיחה לחכמת הקבלה באות קפג ע\"ש). ומשום שהזהר רוצה לרמז ענין השיתוף של המלכות בבינה, לכן מכנה הזהר לספירה הבינה בשם בריאה, כי מקודם שנעשה השיתוף הזה לא היתה תמונה וצורה בבינה ואפילו כלפי המקבלים, אלא רק במלכות לבדה.)"
+        ],
+        [
+            "לז. וממשיך שם, אבל בתר דעביד האי דיוקנא דמרכבה דאדם עלאה, נחית תמן ואתקרי הוי\"ה. בגין דישתמודעון ליה במדות דיליה, בכל מדה ומדה. אבל לאחר שעשה אותה הצורה של המרכבה דאדם העליון, ירד ונתלבש שם, והוא נקרא בו בצורת ד' אותיות הוי\"ה, דהיינו העשר ספירות כח\"ב תו\"מ, כי קוצו של הי' הוא כתר, י' היא חכמה, ה' היא בינה, ו' היא תפארת, ה' אחרונה היא מלכות. בכדי שישיגו אותו ית' בדרך מדותיו, דהיינו הספירות, ובכל מדה ומדה שבו."
+        ],
+        [
+            "לח. ביאור הדברים, כי מבריאה ואילך, דהיינו מבינה אחר שנשתתפה במדת הדין שהיא מלכות, נמשכות התמונות והצורות אל המקבלים שהן הנשמות, ולא ח\"ו במקומה עצמה, אלא רק במקום המקבלים, כנ\"ל. ואומר, שעשה אז צורת המרכבה של אדם העליון, וירד ונתלבש בצורת אדם הזה. כלומר, כי כל צורתו של גופו של אדם בתרי\"ג הכלים אשר לו, נמשכים מן הכלים של הנשמה. כי יש להנשמה תרי\"ג כלים המכונים רמ\"ח אברים ושס\"ה גידים רוחניים הנחלקים לה' חלוקות על פי ד' אותיות הויה וקוצו של יוד: הראש שלה הוא בחינת כתר, ומפה עד החזה הוא חכמה, ומחזה עד הטבור הוא בינה, ומטבור עד סיום רגלין הוא ב' הספירות תפארת ומלכות.",
+            "וכן התורה בכללה נבחנת בסוד פרצוף אדם, שהוא סוד רמ\"ח מצות עשה כנגד רמ\"ח אברים, ושס\"ה מצות לא תעשה כנגד שס\"ה גידין, ויש בה ה' חלוקות שהם סוד ה' חומשי תורה.",
+            "וזהו המכונה דיוקנא דמרכבה דאדם עלאה, דהיינו אדם דבריאה, שהוא בינה, שממנה מתחילים אלו הכלים להמשך במקומם של הנשמות. ומכונה אדם העליון, כי יש ג' בחינות אדם בספירות, דהיינו אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשיה. אמנם בכתר וחכמה אין שום תמונה כלל, שיתכן לכנותה באיזה אות ונקודה או בד' אותיות הוי\"ה, כנ\"ל. ולפי שמדבר כאן מעולם הבריאה, לפיכך מדייק לומר אדם עלאה."
+        ],
+        [
+            "אמנם תזכור תמיד דברי הזהר, שאין תמונות הללו במקומן של הספירות בינה ות\"ת ומלכות, אלא רק במקומם של המקבלים. אלא משום שאלו הספירות משפיעים הכלים ולבושים ההם, בגין דישתמודעון ליה במדות דיליה, בכדי שהנשמות ישיגו אותו על ידי האור הנמשך להם במדה וגבול על פי תרי\"ג האברים שלהם, לכן אנו מכנים גם למשפיעים בשם אדם. אמנם שם הם רק בבחינת צבע לבן, כנ\"ל באות ח' עש\"ה.",
+            "לט. ולא יוקשה לך הרי ד' אותיות הויה וקוצו של יוד הן ה' כלים כנ\"ל, כי הכלים מכונים תמיד אותיות, והן סוד ה' הספירות כח\"ב תו\"מ כנ\"ל, הרי מפורש, שיש כלים גם בכתר חכמה, שעליהם רומזים קוצו של יוד והיוד דהויה.",
+            "והענין הוא כי מה שאומר, התמונות והמדות שהן הכלים מתחילות מבריאה ולמטה, דהיינו בג' הספירות בינה ות\"ת ומלכות בלבד, ולא בכתר וחכמה, היינו מבחינת מהותן של הספירות. אמנם נודע, שהספירות נכללות זו מזו, ויש עשר ספירות כח\"ב תו\"מ בכתר וכן כח\"ב תו\"מ בחכמה, וכן כח\"ב תו\"מ בבינה, וכן בת\"ת וכן במלכות. ולפי זה נמצא שבכל אחת מה' הספירות כח\"ב תו\"מ נמצאות ג' הספירות בינה ותפארת ומלכות שמהן באים הכלים.",
+            "ובזה תבין, שקוצו של יוד שהוא סוד הכלים דכתר, יורה על בינה ותו\"מ הנכללים בכתר. והי' דהויה שהיא כלי דחכמה, יורה על בינה ותו\"מ הנכללים בחכמה. באופן שבחינת כתר וחכמה הנכללים אפילו בבינה וזו\"ן אין להם בחינת כלים, ובחינת בינה ותו\"מ הנכללים אפילו בכתר חכמה נוהג גם בהם כלים. ומבחינה זו, יש באמת ה' בחינות אדם, כי הבינה ותו\"מ שבכל ה' הספירות משפיעים בסוד מרכבה דאדם. ולפיכך יש אדם מבחינת כתר, ונקרא אדם קדמון. ויש אדם מבחינת חכמה, ונקרא אדם דאצילות. ואדם מבחינת בינה, ונקרא אדם דבריאה. ואדם מבחינת תפארת, ונקרא אדם דיצירה. ואדם מבחינת מלכות, ונקרא אדם דעשיה."
+        ],
+        [
+            "מ. וקרא אל אלקים שדי צבאות אהיה, בגין דישתמודעון ליה בכל מדה ומדה, איך יתנהג עלמא בחסד וגבורה לפי עובדיהון דבני נשא. וקרא עצמו בשמות, אל אלקים שדי צבאות אהי\"ה, בכדי שיכירו אותו ית' בכל מדה ומדה שבו. כי עשרה שמות שבתורה שאינם נמחקים, הם סוד עשר הספירות. כמו שכתוב בזהר (ויקרא אות קסח) ספירת הכתר נקראת אהיה, וספירת החכמה נקראת יה, וספירת הבינה נקראת הוי\"ה בניקוד אלקים, ספירת החסד נקראת אל, וספירת הגבורה נקראת אלקים, וספירת ת\"ת נקראת הוי\"ה, וב' הספירות נצח והוד נקראות צבאות, וספירת היסוד נקראת אל חי, וספירת המלכות נקראת אדנ\"י"
+        ],
+        [
+            "מא. דאי לא יתפשט נהוריה על כל בריין, איך ישתמודעון ליה, ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו. ואם לא היה מתפשט אורו ית' על כל הבריות על ידי שנתלבש כביכול באלו הספירות הקדושות, איך היו הבריות זוכות להכיר אותו ית', ואיך היה מקוים הכתוב (ישעיה ו, ג) \"מלא כל הארץ כבודו\". פירוש, שבזה מתרץ את החפץ האלקי להראות אל הנשמות כמו שבו עצמו היה אלו השינוים שבהספירות, שהוא בכדי ליתן מקום להנשמות להכרה והשגה מספקת בו ית', כי אז יקוים הכתוב מלא כל הארץ כבודו. דהיינו כמו שאמרנו לעיל באות ל\"ג ע\"ש."
+        ],
+        [
+            "מב. ווי ליה מאן דישוה ליה לשום מדה, ואפילו מאלין מדות דיליה, כל שכן לבני האדם אשר בעפר יסודם, דכלים ונפסדים. ועם כל זה, ווי למי שישוה לו ית' לאיזה מדה, כלומר, שיאמר שהמדה נמצאת בו ית' כשהוא לעצמו, ואפילו באלו המדות הרוחניות שהוא מתראה להנשמות, ומכל שכן במדות גשמיות מטבע בני אדם ��יסודם מעפר והם כלים ונפסדים. דהיינו כמו שאמרנו (לעיל באות לד), כי אף על פי שחפץ אלקי הוא, שהנשמות המקבלות תראינה, שהשינויים שבהן הן במשפיע ית', עכ\"ז צריך להיות ברור לנשמות, שאין בו ח\"ו שום שינוי ושום מדה, אלא הוא רק חפץ אלקי שיתדמה להם כן, בסוד הכתוב (הושע יב, יא) \"וביד הנביאים אדמה\". ואם ח\"ו יטעו בזה, אז ווי להם, כי אבדו כרגע מהשפע האלקי. ואין צריך לומר כלפי הטפשים שידמו לו ית' איזה מקרה ממקרי בשר ודם הכלה ונפסד עכ\"ל.",
+            "וטוב למעיין שישכיל כל ההמשך של הזהר הזה, המבאר ענין עשר הספירות וג' העולמות בי\"ע. ואין כאן המקום להאריך יותר."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Kabbalah/Baal HaSulam/Baal HaSulam's Preface to Zohar/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,204 @@
+{
+    "title": "Baal HaSulam's Preface to Zohar",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Baal_HaSulam's_Preface_to_Zohar",
+    "text": [
+        [
+            "א. היות, שעומק החכמה שבספר הזהר הקדוש סגור ומסוגר באלף מפתחות, ושפתנו האנושית דלה ביותר מלהמציא לנו ביטוי נאמן ומספיק כדי לפרש דבר אחד שבספר הזה עד סופו, והביאור שעשיתי, אינו אלא סולם לעזור להמעיין לעלות לגובהם של הדברים, ולהסתכל ולעיין בדברי הספר עצמו. לכן מצאתי לנחוץ להכין את המעיין וליתן לו דרך ומבוא בגדרים נאמנים, איך להגות ולהשכיל בהספר."
+        ],
+        [
+            "ב. בראשונה צריך שתדע, שכל המדובר בספר הזהר, ואפילו בדברי אגדה שבו, הוא ערכים של עשר ספירות הנקראות כח\"ב חג\"ת נהי\"מ, וצרופי ערכיהן. בדומה לכ\"ב האותיות שבשפה המדוברת, שצרופיהן מספיקים לנו לגלות כל חפץ וכל חכמה, כן הערכים וצרופי ערכים שבעשר ספירות, מספיקים לגלות כל החכמה שבספר השמים.",
+            "אכן, יש בזה ג' גדרים, שצריכים להזהר בהם מאד שלא לצאת חוץ מהם בעת העיון בדברי הספר. ומתחילה אציע אותם בקיצור, ואחר כך אבאר אותם בהרחבה."
+        ],
+        [
+            "ג. גדר א'. כי יש ד' אופנים בדרכי ההשכלה, המכונים: חומר, צורה שבחומר, צורה מופשטת, מהות. וכן הוא בהעשר ספירות כמו שאבאר להלן. ותדע, שבמהות, וכן בצורה מופשטת שבעשר ספירות, אין לזהר עסק כלל, אלא רק בחומר שבהן, או בצורה שבהן בעודה מלובשת בחומר"
+        ],
+        [
+            "ד. גדר ב'. בהיות, שכללות כל המציאות האלקית, בקשר עם בריאת הנשמות ודרכי קיומן, נבחנת לנו בג' הבחנות שהן: א) אין סוף ברוך הוא, ב) עולם האצילות, ג) ג' העולמות הנקראים בריאה יצירה עשיה. תדע, שאין הזהר עוסק אלא בג' העולמות בי\"ע, וכן בא\"ס ב\"ה ועולם האצילות בשיעור שבי\"ע מקבלים מהם, אבל בא\"ס ב\"ה ועולם האצילות בבחינתם כשהם לעצמם, אין הזהר עוסק בהם כלל."
+        ],
+        [
+            "ה. גדר ג'. היות שיש בכל עולם ועולם מבי\"ע ג' בחינות, ",
+            "א) העשר ספירות, שהן האלקיות המאירות באותו עולם. ",
+            "ב) נשמות רוחות ונפשות בני אדם. ",
+            "ג) יתר המציאות שבו, המכונים מלאכים לבושים והיכלות, שלפרטיהם אין מספר. ",
+            "תשכיל, שאף על פי שהזהר מרחיב ביאור כל הפרטים שבכל עולם, מכל מקום צריך שתדע שעיקר דברי הזהר מרוכזים תמיד רק לבחינת נשמות בני אדם שבאותו עולם. ומה שמדבר ומבאר שאר הבחינות, אינו אלא כדי לדעת השיעור שהנשמות מקבלות מהן, ומה שאינו נוגע לקבלת הנשמות אין הזהר מדבר בהם, אפילו מלה אחת. לפיכך אתה צריך להשכיל בכל דבר המובא בספר הזהר, רק במה שנוגע לקבלת הנשמה.",
+            "ומתוך שאלו ג' הגדרים הם חמורים ביותר, ואם המעיין לא ידע להזהר בהם ויוציא דברים מחוץ לגדריהם, תיכף יתבלבל לו הענין, לכן מצאתי לנחוץ לטרוח ולהרחיב הבנתם של אלו ג' הגדרים עד כמה שידי מגעת, באופן, שיהיו מובנים לכל נפש."
+        ],
+        [
+            "ו. וכבר ידעת, שעשר ספירות הן, הנקראות חכמה בינה תפארת ומלכות, ושורשן הנקרא כתר (והן עשר, להיות ספירת התפארת בלבדה כוללת בתוכה שש ספירות, הנקראות: חסד גבורה תפארת נצח הוד ויסוד. וזכור זה לכל המקומות שאנו רגילים לומר, עשר ספירות שהן חו\"ב תו\"מ), ובדרך כלל, הן כוללות כל ד' העולמות אבי\"ע, כי עולם האצילות הוא ספירת חכמה, ועולם הבריאה הוא ספירת הבינה, ועולם היצירה הוא ספירת התפארת, ועולם העשיה הוא ספירת המלכות. ובפרטות, לא בלבד שכל עולם ועולם יש בו עשר ספירות חו\"ב תו\"מ. א��א אפילו פרט קטן שבכל עולם, יש לו גם כן אלו עשר ספירות חו\"ב תו\"מ כמו שכתבתי לעיל (בהקדמה לספר הזהר אות מג ואות נ' ואות נו), עיין שם היטב ואין להאריך כאן."
+        ],
+        [
+            "ז. והמשיל הזהר אלו העשר ספירות חו\"ב תו\"מ, לארבעה צבעים שהם: לבן, לספירת החכמה. אדום, לספירת הבינה. ירוק, לספירת התפארת. שחור, לספירת המלכות (כמ\"ש להלן בראשית ב' דף י\"ד אות כז). פירוש, שהוא בדוגמא לאספקלריא שיש לה ד' זכוכיות צבועות בד' הצבעים הללו, ואף על פי שהאור שבה אחד הוא, מכל מקום כשהוא עובר דרך הזכוכיות, הוא מצטבע, ונעשה ד' מיני אורות: אור לבן, אור אדום, אור ירוק, ואור שחור. כן האור שבכל הספירות הוא אלקיות ואחדות פשוטה, מראש אצילות עד סוף עשיה, וענין ההתחלקות לעשר ספירות חו\"ב תו\"מ, הוא בסבת הכלים הנקראים חו\"ב תו\"מ, שכל כלי הוא כמו מחיצה זכה, שאור האלקי עובר דרכה אל המקבלים, ועל כן נבחן שכל כלי עושה את האור לצבע אחר. אשר הכלי דחכמה שבעולם האצילות, מעביר אור לבן, כלומר בלי צבע, כי הכלי דאצילות הוא כמו האור עצמו, ואין אור האלקי מקבל בסבתו שום שינוי כל שהוא בעברו דרך בו. וזהו סוד שאמרו בזהר (הקדמת תיקוני הזוהר ג, ב) על עולם האצילות, דאיהו חיוהי וגרמוהי חד בהון (כמ\"ש להלן), ולפיכך נבחן אור האצילות לאור לבן. מה שאין כן הכלים של העולמות בריאה יצירה ועשיה, כבר האור מקבל בסבתם איזה שינוי וכהות, בעברו דרך בם אל המקבלים, דהיינו המשל מאור אדום לבינה שהיא בריאה. ואור ירוק כעין אור החמה לתפארת, שהוא עולם היצירה. ואור שחור, לספירת המלכות שהוא עולם עשיה."
+        ],
+        [
+            "<b>ההבחן בין אור האצילות הנרמז ב'לבן' לעולמות בי\"ע</b>",
+            "ח. ומלבד האמור, יש בהמשל הזה של ד' הצבעים, רמז חשוב מאד. כי האורות העליונים מכונים ספר, כמו שכתוב (בספר יצירה פרק א' משנה א') \"וברא את עולמו בשלשה ספרים, בספר וסופר וסיפור\". וכן הכתוב אומר \"ונגולו כספר השמים\" (ישעיה לד, ד). והנה גילוי החכמה שבכל ספר, אינו בלבן שבו, אלא רק בצבעים, דהיינו בדיו, שממנו באות האותיות שבספר, בצרופי החכמה אל המעיין, שבדרך כלל, יש בספר אלו ג' מיני דיו, אדום, ירוק ושחור.",
+            "כמו כן עולם האצילות שהוא סוד חכמה, שכולו אלקיות, הוא בבחינת הלבן שבספר, כלומר שאין לנו תפיסא בו כלל. אלא כל הגילוי שבספר השמים, הוא בספירות בינה ותפארת ומלכות, שהן ג' עולמות בי\"ע, להיותם בחינת הדיו שבספר השמים, שהאותיות וצרופיהן מתגלות בג' מיני דיו הנזכרים, ורק על ידיהן מתגלה אור האלקי אל המקבלים.",
+            "ויחד עם זה יש להבחין. כמו שהלבן שבספר הוא עיקר הנושא של הספר, והאותיות כולן הן \"נשואות\" על הלבן שבספר, ולולא הלבן לא היתה אפשרית שום מציאות לאותיות וכל גילוי החכמה שבהן. כן עולם האצילות, שהוא ספירת החכמה, הוא עיקר הנושא של גילוי החכמה המתגלית דרך העולמות בי\"ע. וזה סוד הכתוב \"כולם בחכמה עשית\" (תהלים קד, כד)."
+        ],
+        [
+            "ט. והוא שאמרנו לעיל בגדר הג' [צ\"ל הב'], שאין הזהר מדבר בעולם האצילות כשהוא לעצמו, והוא מטעם היותו כבחינת הלבן שבספר. אלא לפי הארתו בג' העולמות בי\"ע, והוא מטעם היותם בבחינת הדיו והאותיות וצרופיהן שבספר. והיינו בב' אופנים, או שג' העולמות בי\"ע מקבלים הארת עולם האצילות במקומם עצמם, שאז האור מתמעט להם בהרבה בדרך עברו את הפרסא שמתחת עולם האצילות, עד שנבחן רק להארת כלים דאצילות. או בדרך עלית העולמות בי\"ע למעלה מפרסא, למקום הספירות ב��נה ת\"ת ומלכות דאצילות, ונמצאים מלבישים עולם האצילות, דהיינו שמקבלים את האור במקום הארתו (כמו שכתוב בפתיחה לחכמת הקבלה מאות קנה ואילך)."
+        ],
+        [
+            "י. אמנם אין המשל דומה לגמרי לנמשל. כי ספר החכמה שבעולם הזה, הרי הן הלבן והן הדיו שבאותיותיו, אין בהם רוח חיים, וגילוי החכמה שבסבתם, אינו במהותם עצמם אלא מחוץ להם, דהיינו בהמוח של המעיין בו. מה שאין כן ד' העולמות אבי\"ע, שהם ספר השמים, הרי כל המוחין שבמציאות הרוחנית והגשמית נמצאים בהם ונמשכים מהם. ולפיכך תשכיל, אשר הלבן שבו שהוא הנושא שבהספר, הוא עצמו המושכל שבהספר, וג' צבעי הדיו, המה המבארים את המושכל הזה."
+        ],
+        [
+            "<b>ד' אופני השכלה, וב' האופנים שבהם הזוהר עוסק</b>",
+            "יא. ויש להשכיל כאן אלו ד' אופני המושכלות, המובאים לעיל בגדר הא', שהם: א) חומר, ב) צורה מלובשת בחומר, ג) צורה מופשטת. ד) מהות. אלא שאבאר אותם מקודם בדברים המוחשים שבעולם הזה. למשל כשאתה אומר, איש גבור או איש אמיתי או שקרן, וכדומה. הרי לפניך: א) החומר שלו, דהיינו גופו. ב) צורה מלובשת בחומר שלו, דהיינו גבור או אמיתי או שקרן. ג) צורה מופשטת, כלומר, כי תוכל להפשיט הצורה של גבור ואמיתי ושקרן, מעל חומר האיש, ולהשכיל ג' צורות הללו כשהן לעצמן בלתי מלובשות בשום חומר וגוף, דהיינו להשכיל המדות של גבורה ואמת ושקר, ולהבחין בהן מעלה או גנות, בשעה שהן מופשטות מכל חומר. ד) מהותו של האיש."
+        ],
+        [
+            "יב. ותדע, שאופן הד', שהוא מהות האיש כשהוא לעצמו בלי החומר, אין לנו תפיסא בו כלל. כי ה' החושים, והדמיון שלנו, לא יציעו לנו אלא גילוי פעולות של המהות, ולא כלום בעצם המהות. כי למשל חוש הראיה, מציע לנו רק צללים מן המהות הנראית, בערך התרשמותם מול האור. וחוש השמיעה, הוא רק כח הכאה של איזה מהות באויר, ואויר הנדחה מכחו, מכה על התוף שבאזנינו, ואנו שומעים שיש איזה מהות בקרבתנו. וחוש הריח, הוא רק אויר יוצא מהמהות ומכה על עצבי הריח שלנו, ואנו מריחים. וכן הטעם, הוא רק תולדה מנגיעת איזה מהות בעצבי הטעם שלנו. הרי שכל ד' החושים האלו אינם מציעים לנו רק גילוים של הפעולות המסובבות מאיזו מהות, ולא כלום מן מהות עצמה.",
+            "ואפילו חוש המישוש, שהוא החזק מהחושים, המבדיל בין חם לקר ובין מוצק לרך, הרי כל אלו, אינם אלא גילוי פעולות שבתוך המהות, והמה רק מקרים של המהות, כי החם אפשר לקררו, והקר אפשר לחממו, והמוצק אפשר להפך במלאכת החמיא [-כימיה] לנוזלים, והנוזלים לאוירים, דהיינו רק גאזים [-גזים], שכבר פקע לגמרי ממנו כל הבחן מה' החושים, ועכ\"ז עוד המהות קיימת בו, שהרי אתה יכול שוב להפך את האוירים לנוזלים והנוזלים למוצק. הרי בעליל לעיניך, שה' החושים לא יגלו לנו שום מהות, אלא רק מקרים וגילוי פעולות מן המהות.",
+            "ונודע, שכל מה שאינו בא אלינו במוחש אינו בא גם בדמיון שלנו, ומה שלא יבא בדמיון לא יבא לעולם במחשבה, ואין לנו דרך איך להשכיל אותו. ",
+            "הרי שאין למחשבה תפיסה כלל במהות. ולא עוד, אלא אפילו מהותנו עצמנו, לא נודע לנו מה היא. כי אני מרגיש ויודע שאני תופס מקום בעולם, ואני מוצק, ואני חם, ואני חושב, וכדומה מגילוי פעולות מהותי, אבל אם תשאלני מה מהותי עצמי, שכל אלו הגילוים נמשכים ממנו, איני יודע מה להשיב לך. הרי שההשגחה מנעה ממנו השגת כל מהות, ואנו משיגים רק גילוים ודימוים של פעולות המתגלות מהמהותים."
+        ],
+        [
+            "יג. ואופן הא' שהוא החומר, דהיינ�� אלו הגילוים של פעולות המתגלות מכל מהות, יש לנו בו תפיסא שלמה, כי הם מסבירים לנו בהספקה גמורה את המהות השוכנת בחומר, באופן שאין אנו סובלים כלום מחוסר השגה בהמהות כשהיא לעצמה, והיא לא חסרה לנו, כמו שלא תחסר לנו אצבע ששית לידנו. והשגת החומר, דהיינו גילוי פעולות של המהות, דיה ומספקת לנו לכל צרכנו והשכלותנו, הן להשגת ישותינו עצמינו, והן להשגת כל הישות שמחוץ לנו."
+        ],
+        [
+            "יד. אופן הב' שהיא צורה המלובשת בחומר, היא גם כן השגה מבוררת ומספיקה לגמרי. כי אנו משכילים אותה מתוך נסיונות ממשים מעשיים, שאנו מוצאים אותם בהתנהגות כל חומר. ומבחינה זו באה לנו כל השכלתנו הגבוהה שאפשר לסמוך עליה לודאות."
+        ],
+        [
+            "טו. אופן הג' שהוא צורה מופשטת, דהיינו, אחר שהצורה נתגלתה לנו פעם בעודה מתלבשת באיזה חומר, יש כח בדמיון שלנו להפשיט אותה לגמרי מן החומר, ולהשכיל אותה במופשט מכל חומר. כמו המעלות והמדות הטובות הבאות בספרי המוסר, שאנו מדברים ממדות אמת ושקר וכעס וגבורה וכדומה, כשהן מופשטות מכל חומר. ואנו מיחסים להן מעלות או גנות, אפילו בשעה שהן מופשטות.",
+            "ותדע שאופן הג' הזה אינו מקובל על דעת המשכילים הזהירים, משום שאי אפשר לסמוך עליו במאה אחוזים, כי בהיותם נשפטים במופשט מהחומר הם עלולים לטעות בהם. למשל, בעל המוסר האידיאלי, דהיינו שאינו איש דתי, מרוב עסקו במעלת האמת, כשהיא בצורתה המופשטת מהחומר, הנה אפילו בעת שיציל איזה אנשים ממיתה על ידי השקר שיאמר להם, יוכל להחליט בעצמו שאפילו כל העולם ילך לאבדון הוא לא יפליט דבר שקר בכונה מפיו. ואין זה דעת תורה, שהרי אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש (יומא פב, א).",
+            "אכן אם היה משכיל הצורות אמת ושקר כבעת שהן מתלבשות בחומר, אז היה מובנם רק בערך מועיל או מזיק להחומר. כלומר, כי אחר נסיונות מרובים שהעולם נתנסה בהם, וראו רוב החורבנות והנזקים שאנשי שקר גרמו בדברי שקרם, ואת רוב התועלתיות שאנשי אמת הביאו בשמירתם את עצמם לומר רק דברי אמת, באו לידי הסכמה אשר אין מעלה יותר חשובה ממדת האמת, ואין גנות כמדת השקר. ואם האידיאליסט היה מבין את זה, אז היה ודאי מסכים לדעת תורה והיה מוצא שדבר השקר להציל אפילו אדם אחד ממיתה הוא לאין ערך יותר חשוב מכל גדלה ושבחה של מדת האמת המופשטת.",
+            "הרי שאין כלל ודאות באותם המושכלות מאופן הג' שהן צורות מופשטות, ואין צריך לומר בצורות מופשטות שעוד לא נתלבשו באיזה חומר מעולם, שהשכלות כגון אלו הן רק איבוד זמן בלבד."
+        ],
+        [
+            "טז. ואחר שנתבאר לך היטב אלו ד' האופנים: חומר, צורה בחומר, צורה מופשטת, ומהות, בדברים המוחשיים. שנתבאר, שאופן הד' שהוא המהות, אין לנו תפישא בה כל עיקר. ואופן הג' הוא מושכל העלול לטעות. ורק האופן הא', שהוא החומר, ואופן הב' שהוא צורה מלובשת בחומר, הם בלבד ניתנו לנו להשגה ברורה ומספקת מצד ההשגחה העליונה. הרי תוכל להבין בעזרתם גם במציאות העצמים הרוחניים, דהיינו בעולמות העליונים אבי\"ע, כי אין לך פרט קטן בהם שלא יהיה נחלק על פי ד' אופנים הללו.",
+            "כי אם תקח למשל איזה פרט בעולם הבריאה, הרי יש שם כלים, שהם גוון האדום, שאור הבריאה עובר על ידו לבני הבריאה, כנ\"ל. והנה הכלי שבבריאה שהוא צבע האדום הוא בחינת חומר, או עצם, דהיינו אופן הא'. ואף על פי שהוא רק צבע שענינו מקרה וגילוי פעולה שבעצם, מכל מקום כבר אמרנו שאין לנו השגה במהות עצמו, אלא רק בגילוי פעולה מהמהות, ואת הגילוי פעולה הזה אנו מכנים בשם עצם או חומר או גוף או כלי, כנ\"ל (באות יג). ואור אלקי המתלבש ועובר דרך הגוון אדום, הוא הצורה המלובשת בהעצם, דהיינו אופן הב', כי על כן נראה האור עצמו בבחינת אור אדום, שיורה על התלבשותו והארתו דרך העצם שהוא בחינת הגוף והחומר כנ\"ל, דהיינו הגוון אדום.",
+            "ואם אמנם תרצה להפשיט האור האלקי מהעצם, שהוא הגוון אדום, ולדון בו כשהוא לעצמו בלי התלבשות בעצם, הרי זה כבר שייך לאופן הג', דהיינו צורה מופשטת מחומר, העלולה לקבל טעויות, כנ\"ל. ולפיכך הוא איסור חמור בהשכלת העולמות העליונים, ושום מקובל אמיתי לא יעסוק בזה, ומכל שכן בעלי הזהר. ואין צריך לומר ב\"מהות\" של הפרט דבריאה, שהרי אין לנו תפישא בה כל עיקר אפילו במהות של עצמים הגשמים, מכל שכן בעצמים הרוחנים.",
+            "הרי שיש לפניך ד' אופנים. א) הכלי דבריאה, שהוא סוד גוון אדום, הנבחן לעצם או חומר של הבריאה. ב) התלבשות אור אלקי בהכלי דבריאה, שהוא צורה בעצם. ג) אור האלקי כשהוא לעצמו, במופשט מהעצם דבריאה. ד) מהות של הפרט. ",
+            "והנה נתבאר היטב גדר הא', שמב' האופנים ג' וד' אין מהם אפילו מלה אחת בכל הזהר, אלא רק ממובן הא' והב' בלבד."
+        ],
+        [
+            "יז. ויחד עם זה יתבאר גדר הב'. ודע שכמו שבארנו ד' האופנים בפרט אחד בעולם הבריאה בלבד, כן הם בדרך כלל בכללות ד' עולמות אבי\"ע. אשר ג' גוונים אדום ירוק שחור שבג' עולמות בי\"ע הם בחינת החומר, או העצם. וגוון לבן שהוא בחינת עולם האצילות, הוא הצורה המתלבשת בהחומר, דהיינו בג' גוונים הנקראים בי\"ע. ובחינת אין סוף כשהוא לעצמו, הוא סוד המהות. והוא שאמרנו בגדר הא', שבבחינת המהות אין לנו תפיסה, שהוא אופן הד' הנעלם בכל העצמים ואפילו בהעצמים שבעולם הזה (כנ\"ל באות יב). ובחינת גוון לבן כשהוא לעצמו בלתי מלובש בג' גוונין שבבי\"ע, דהיינו אור החכמה כשאינו מתלבש בבינה תפארת ומלכות, הרי היא צורה מופשטת מחומר, שאין לנו עסק בו, ואין הזהר מדבר מאופן הזה ולא כלום, אלא מאופן הא' שהוא ג' גווני בי\"ע הנחשבים לחומר, שהם ג' הספירות בינה ת\"ת ומלכות, וכן מאופן הב' שהם הארת אצילות המלובש בג' גווני בי\"ע, דהיינו אור החכמה המתלבש בבינה ותפארת ומלכות, שהם בחינת צורה בעת שמלובשת בהחומר, מב' הללו עוסק ספר הזהר בכל המקומות. ולפיכך אם המעיין לא יזהר להגדיר מחשבתו והבנתו להשכיל דברי הזהר בכל מקום רק בגדרם של ב' האופנים הנזכרים, מיד יתבלבל לו כל הענין, כי יוציא הדברים ממשמעותם."
+        ],
+        [
+            "יח. וכדרך שנתבארו ד' האופנים בכללות אבי\"ע, כן הוא בכל עולם ועולם, ואפילו בפרט קטן שמאיזה עולם, הן בראש עולם אצילות והן בסוף עולם עשיה. כי יש בו חו\"ב תו\"מ כנ\"ל, ונמצא ספירת החכמה לבחינת צורה, ובינה ותו\"מ לבחינת החומר שבהם מתלבשת הצורה, והיינו אופן הא' והב' שבהם עוסק הזהר. אבל מספירת החכמה כשהיא מופשטת מבינה ותו\"מ, שהוא צורה בלי חומר, אין הזהר עוסק בו, ומכל שכן מהמהות, שהוא בחינת א\"ס ב\"ה שבאותו הפרט. באופן שבבינה ותפארת ומלכות שבכל הפרטים, ואפילו באצילות, יש לנו עסק בהם כנ\"ל. ובכתר וחכמה של כל הפרטים, ואפילו במלכות דסוף עשיה, אין לנו עסק בהם בבחינתם עצמם כשהם מופשטים, אלא במדה שמתלבשים בבינה ותו\"מ בלבד. והנה נתבארו היטב ב' הגדרים הראשונים: שכל העסק של בעלי הזהר, הוא בחומר, או צורה בחומר, שזהו גדר הא'. וכן בבי\"ע או בהארת אצילות שבבי\"ע, שזהו גדר הב'."
+        ],
+        [
+            "ב��ינת הדצח\"מ שבכל העולמות, והמדבר שהוא המרכז בהן",
+            "יט. ועתה נבאר גדר הג', שאף על פי שהזהר עוסק בכל עולם ועולם מבחינת הספירות שהן האלקיות המאירה באותו עולם, וכן מכל פרטי דומם צומח חי מדבר, שהם הנבראים שבאותו עולם, מכל מקום עיקר כונת הזהר קולעת רק אל בחינת המדבר שבאותו עולם.",
+            "ואמשיל לך מהויות שבעולם הזה, כי נתבאר לעיל (בהקדמה לספר הזוהר אות מב) אשר ד' המינים דומם צומח חי מדבר שבכל עולם ועולם, ואפילו בעולם הזה, הם ד' חלקי הרצון לקבל, ובכל אחד מהם יש בערכו עצמו אלו הד' מיני דצח\"מ. עיין שם היטב. ותמצא שהאדם בעולם הזה צריך להזין ולהתגדל מכל ד' בחינות דצח\"מ שבעולם הזה, כי גם מזונותיו של האדם יש בו אלו ד' בחינות, הנמשכים מד' בחינות דצח\"מ שבגופו של אדם, שהם: א) רוצה לקבל לפי מדת קיומו ההכרחי, בכדי להתקיים. ב) רוצה בתוספת יותר ממדת קיומו ההכרחי, ושואף למותרות, אלא שמצטמצם בתאות בהמיות בלבד. ג) שואף לתאות אנושיות כגון כבוד וממשלה. ד) שואף למושכלות.",
+            "והם נמשכים לו בד' חלקי הרצון לקבל שבו. רוצה בקיומו ההכרחי, הוא בחינת הדומם של הרצון לקבל. רוצה בתאות הבהמית, הוא בחינת צומח של הרצון לקבל, כי אינם באים אלא להגדיל ולענג את הכלי שלו שהוא בשר הגוף. רוצה בתאות אנושיות, הוא בחינת החי שברצון לקבל, כי המה מגדילים רוחו. רוצה במושכלות, הוא בחינת המדבר של הרצון לקבל."
+        ],
+        [
+            "כ. ותמצא שבחינה א' שהיא מדת קיומו ההכרחי, ובחינה ב' שהיא מדת תאוות הבהמיות היתרות על מדת קיומו, הוא מקבל וניזון מדברים הנמוכים ממנו שהם דומם וצומח וחי. אבל בחינה ג' שהיא תאוות אנושיות, כגון ממשלה וכבוד, הוא מקבל וניזון מבני מינו השוים אליו. ובחינה ד' של המזונות שהיא המושכלות, הוא מקבל וניזון מבחינה עליונה ממינו, דהיינו מעצם החכמה והשכל שהם רוחניים."
+        ],
+        [
+            "כא. וכמוהו תשכיל בערכים של העולמות העליונים הרוחניים. כי העולמות נחתמים זו מזו ממעלה למטה, וכל בחינות דצח\"מ שבעולם הבריאה מניחים חותמם בעולם היצירה, ומדצח\"מ היצירה נחתמים דצח\"מ דעשיה, ומדצח\"מ דעשיה נחתמים דצח\"מ שבעולם הזה. ונתבאר לעיל בהקדמה אות מ\"ב, שהדוממים שבעולמות הרוחניים מכונים בשם היכלות, והצומח מכונה שם בשם לבושים, והחי בשם מלאכים, והמדבר הוא בחינת נשמות של האדם שבאותו עולם, והעשר ספירות שבכל עולם הם האלקיות, עש\"ה. ונשמות האדם הן המרכז שבכל עולם, והוא ניזון מכל המציאות הרוחני שבאותו עולם, כדרך המדבר הגשמי הניזון מכל המציאות הגשמי שבעולם הזה.",
+            "באופן, שבחינה א' שהוא הרצון לקבל את קיומו ההכרחי, הוא מקבל מהארת היכלות והלבושים אשר שם, ובחינה ב' שהוא מותרות בהמיות המגדילים את גופו, הוא מקבל מבחינת המלאכים אשר שם (ועי' תקוני זוהר תקון ס\"ט דף ק\"ה, ב שורה ל\"ב) שהן הארות רוחניות מיותרות על מדת קיומו, כדי להגדיל את הכלים הרוחנים שנשמתו מתלבשת בהם, הרי שבחינה א' ובחינה ב' מקבל הוא מבחינות נמוכות הימנו שהם ההיכלות הלבושים והמלאכים אשר שם, שהם נמוכים מנשמות בני אדם. ובחינה ג' שהיא תאוות אנושיות, שהן מגדילות את רוחו של האדם המקבל בעולם הזה מבני מינו, נמצא מקבל שם גם כן מבני מינו, דהיינו מכל הנשמות הנמצאות באותו העולם, שעל ידיהן מגדיל הארת הרוח של נשמתו. ובחינה ד' של הרצון, דהיינו למושכלות, הוא מקבל שם מהספירות שבאותו עולם, שמהן מקבל בחינת חב\"ד לנשמתו.",
+            "הרי שנשמת האדם ��נמצאת בכל עולם ועולם, צריכה להתגדל ולהשתלם מכל הבחינות הנמצאות בעולם ההוא. והוא הגדר הג' שאמרנו, שצריכים לידע שכל דברי הזהר בכל פרט ופרט מהעולמות העליונים שעוסקים בהם, הן מספירות הן מנשמות הן ממלאכים הן מלבושים הן מהיכלות, אף על פי שעוסקים בהם כשהם לעצמם, מכל מקום, מחוייב המעיין להשכיל שהם נאמרים בעיקר כלפי השיעור שבחינת נשמת האדם אשר שם מקבלת מהם וניזונה מהם, באופן שכל דבריהם מרוכזים בצרכיה של הנשמה. ואם תשכיל הכל על פי קו הזה אז תבין ותצליח את דרכיך",
+            "ענין השנויים הנאמרים בספירות שהם אך ביחס לבי\"ע"
+        ],
+        [
+            "כב. ואחר כל אלה נשאר לנו לבאר, את כל אלו תוארים הגשמיים המתבארים בספר הזהר בעשר הספירות, כמו מעלה ומטה, עליה וירידה, התמעטות והתפשטות, קטנות וגדלות, פירוד וזווג, ומספרים, וכדומה, אשר התחתונים על ידי מעשיהם הטובים או מעשיהם הרעים גורמים בעשר ספירות. שלכאורה הדברים מתמיהים היתכן שהאלקיות תתפעל בעצמה ותקבל שינוים כגון אלו בסבת התחתונים.",
+            "ואפילו אם תמצא לומר שאין הדברים אמורים ח\"ו באלקיות עצמה המתלבשת ומאירה בהספירות, אלא רק בכלים של הספירות, שהם אינם אלקיות, אלא שנתחדשו עם בריאת הנשמות בכדי להעלים או לגלות שיעורי השגה במדה וקצבה כראוי לנשמות, להביאם לגמר התיקון הנרצה, כנ\"ל (אות ז') במשל האספקלריא שיש לה ד' זכוכיות צבועות בד' גוונים לבן אדום ירוק שחור, וכן בלבן שבספר, וחומר האותיות שבספר. הרי כל זה יתכן בג' העולמות בי\"ע, ששם נמצאים הכלים של הספירות מחודשים ואינם אלקיות. מה שלא יוצדק כלל להבין זה בעולם האצילות, ששם גם הכלים של העשר ספירות אלקיות גמורה בבחינה אחת עם האור האלקי שבהם כמו שכתוב בתקונים (ג, ב), \"איהו חיוהי וגרמוהי חד בהון\". 'איהו', פירושו, מהות הספירות שהוא סוד א\"ס ב\"ה. 'חיוהי', הוא סוד אור המאיר בהספירות, המכונה בשם אור החיה, כי כל עולם האצילות הוא בחינת חכמה, ואור החכמה נקרא אור החיה, ועל כן אומר חיוהי. ו'גרמוהי', פירושו, הכלים של הספירות. הרי שהכל הוא אלקיות ואחדות גמורה. ואם כן, איך יתכן להבין שם אלו השינויים הנ\"ל שהתחתונים גורמים שם. ויחד עם זה צריכים להבין, אם הכל הוא אלקיות בעולם ההוא, ולא נמצא שם כלום מבחינת נבראים המחודשים, אם כן מאין יש להבחין ג' בחינות האמורים בתיקוני זוהר, איהו חיוהי וגרמוהי, הלא האחדות פשוטה היא בהחלט."
+        ],
+        [
+            "כג. ולהבין זה צריך שתזכור המתבאר לעיל באות י\"ז שנתבאר שעצם מחויב המציאות הוא סוד מהות, שאין לנו תפיסה בו אפילו במהותים הגשמים ואפילו במהותנו עצמנו, ומכל שכן במחויב המציאות. ועולם האצילות הוא סוד צורה, וג' עולמות בי\"ע הם סוד חומר, והארת אצילות בבי\"ע הוא סוד צורה המלובשת בחומר.",
+            "ומכאן תבין שהשם א\"ס ב\"ה שאנו מזכירים, אינו כינוי כלל למהות מחויב המציאות ית' וית', שהרי כל מה שלא נשיג איך נוכל להגדירו בשם או מלה. וכיון שהדמיון וחמשה חושים לא יציעו לנו משהו מבחינת מהות, ואפילו בגשמיות, איך תתכן מחשבה ומלה בו, ומכל שכן במחויב המציאות עצמו.",
+            "אלא צריכים להבין את השם א\"ס ב\"ה כמגודר לנו בגדר הג', שכל המדובר בספר הזהר, הוא מרוכז בדיוק ביחס כלפי הנשמות (כנ\"ל באות כא), באופן שהשם א\"ס ב\"ה אינו כלל לבחינת מחויב המציאות כשהוא לעצמו, אלא מבחינת מה שכל העולמות וכל הנשמות כלולים בו ית' בסוד מחשבת הבריאה, בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה, שהוא הקשר שכל הבריאה בכללה עד גמר התיקון מקושרת בו ית' בשם א\"ס ב\"ה. והוא מה שאנו מכנים לעיל (בהקדמה לספר הזוהר, אות יג) בשם מצב הא' של הנשמות, להיות שכל הנשמות יש להן מציאות בו ית' כשהן מלאות בכל העונג והרוך בגובה הסופי אשר יקבלו בפועל בגמר התיקון. עש\"ה ואין להכפיל דברים."
+        ],
+        [
+            "כד. ואמשול לך משל מהויות עולם הזה. למשל, אדם הרוצה לבנות בית נאה, הנה במחשבה ראשונה הוא רואה לפניו בית מהודר בכל חדריו ופרטיו וכו' כמו שיהיה בגמר בנינו, ואחר זה הוא מחשב תכנית ההוצאה לפועל לכל פרטיה, שהוא יפרט אותם אל הפועלים כל פרט בעתו וזמנו, מעצים ואבנים וברזל וכדומה. ואחר זה הוא מתחיל בנין הבית בפועל עד הגמרו, כמו שהיה מסודר לפניו במחשבה ראשונה.",
+            "ותדע שבחינת א\"ס ב\"ה הוא סוד מחשבה ראשונה הנ\"ל, שהיתה כבר מצוירת לפניו כל הבריאה בשלמותה הסופית. אלא שאין המשל דומה לגמרי לנמשל, כי אצלו ית' העתיד וההוה שוים, והמחשבה גומרת בו ית', ואינו צריך לכלי מעשה כמונו, ולפיכך הוא בו ית' מציאות ממשית. ובחינת עולם אצילות, הוא סוד כמו התכנית המחשבתית בפרטיה, מה שיוצרך אחר כך לגלות בעת שיתחילו לבנות הבית בפועל.",
+            "ותשכיל אשר ב' אלה, שהן המחשבה הראשונה שהוא א\"ס ב\"ה, וכן התכנית המחשבתית של פרטי ההוצאה לפועל בזמנו, אין עוד שם אפילו משהו מן המשהו מבחינת הנבראים, שהרי עדיין הוא בכח ולא בפועל ממשי. כמו אצל האדם, אף על פי שחושב בכל הפרטים מעצים ואבנים וברזל אשר יוצרך לעשות בזמן ההוצאה לפועל, עוד אין בו אלא חומר מחשבתי עצמותי, ואין בו מעצים ואבנים ממשיים אפילו משהו ממשהו. וכל ההפרש הוא, אשר אצל האדם אין תכנית המחשבתית נחשבת למציאות ממשית, אבל במחשבה האלקיות הוא מציאות ממשית לאין ערך יותר ויותר ממציאות הנבראים הממשים עצמם.",
+            "והנה נתבאר סוד א\"ס ב\"ה וסוד עולם האצילות, שכל המדובר בהם הוא רק בקשר עם בריאת הנבראים, אלא בעוד שהם בכח, ועוד לא נגלו עצמותם אפילו משהו, כעין שהמשלנו באדם החושב תכנית ההוצאה לפועל, שאין בו מעצים ואבנים וברזל אפילו משהו."
+        ],
+        [
+            "כה. וג' העולמות בי\"ע ועולם הזה, הם בחינת ההוצאה מכח אל הפועל, כעין האדם הבונה ביתו בפועל ממש, ומביא העצים האבנים והפועלים, עד גמר בנין הבית. ולפיכך האלקיות המאירה בבי\"ע, דהיינו בשיעור שהנשמות צריכות לקבל כדי שתבאנה אל הגמרן, היא מתלבשת בעשרה הכלים כח\"ב חג\"ת נהי\"מ שהם כלים ממשים כלפי אלקותו ית', דהיינו, שאינם אלקיות אלא הם מחודשים לצורך הנשמות."
+        ],
+        [
+            "כו. ותשכיל בהמשל הנ\"ל, ותמצא איך ג' הבחינות של החושב לבנות בית הן מקושרות זו בזו בדרך סבה ומסובב. ששורש כולן הוא המחשבה הראשונה, כי לא יבוא שום פרט בתכנית המחשבתית שלו, אלא לפי סוף המעשה שיצא לפניו במחשבה ראשונה. וכן לא יוציא לפועל משהו בזמן הבנין, אלא לפי הפרטים הערוכים לו בתכנית המחשבתית.",
+            "ומכאן תשכיל בעולמות, שאין שום חידוש קטן בעולמות שלא יהיה נמשך מא\"ס ב\"ה, דהיינו מבחינת מצב הא' של הנשמות, שהן מצויות שם בכל שלמותן שבגמר התיקון, בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה כנ\"ל, ונמצא כלול שם כל מה שיתגלה עד גמר התיקון. ומתחילה נמשך מא\"ס ב\"ה אל עולם האצילות, כבמשל שתכנית המחשבתית נמשכת מהמחשבה הראשונה. ומעולם האצילות נמשך כל פרט ופרט אל העולמות בי\"ע, בדומה למשל, שמתכנית המחשבתית, נמשכים כל הפרטים בזמן יציאתם לפועל ממש בב��ין הבית.",
+            "באופן שאין לך כל פרט קטן המחודש בעולם הזה שלא יהיה נמשך מא\"ס ב\"ה מבחינת מצב הא' של הנשמות. ומא\"ס ב\"ה נמשך אל עולם האצילות, דהיינו ליחס הפרטי השייך לדבר המחודש בעולם הזה בפועל. ומעולם האצילות נמשך החידוש לג' העולמות בי\"ע ששם מתגלה החידוש בפועל ממש, ויוצא שם מבחינת אלקיות לבחינת נברא, וליצירה ולעשיה, עד שנמשך לתחתון הנמצא בעולם הזה. והבן זה היטב, ותמשיל כל דבר לנוהג בבנין הבית אצל אדם גשמי, ואז תבין היטב.",
+            "ונתבאר שאין לך שום חידוש שיתהוה בעולם שלא יהיה נמשך משורשו הכללי שבא\"ס ב\"ה, ומשרשו הפרטי באצילות, ואחר כך עובר דרך בי\"ע ומקבל בחינת נברא, ואחר כך הוא מתהוה בעולם הזה, ותשכיל זה היטב."
+        ],
+        [
+            "כז. ועם זה תבין, שכל השנויים האלו המתוארים בעולם האצילות, אינם נאמרים בהאלקיות כשהוא ית' לעצמו, אלא רק כלפי הנשמות בשעור שמקבלות מאצילות דרך ג' העולמות בי\"ע. וענין המציאות של העולם ההוא, הוא ביחס התכנית המחשבתית אל מחשבה הראשונה שהוא א\"ס ב\"ה, אבל בשניהם, הן בא\"ס ב\"ה והן בעולם אצילות, עוד אינו נמצא שם מבחינת נשמות כלום. כמו בתכנית המחשבתית של אדם החושב בו, שאינו נמצא במוחו משהו מעצים ואבנים וברזל הממשים.",
+            "ומציאות הנשמות מתחילה להתגלות בעולם הבריאה, ומשום זה גם הכלים של עשר ספירות, שהם המודדים שיעור וקצבה אל הנשמות בפועל ממש, המה בהכרח אינם אלקיות, אלא מחודשים, כי באלקיות לא יתכן כלל שינוים ומספר. ולפיכך אנו מיחסים לכלים של העשר ספירות שבבי\"ע ג' הגוונים: אדום ירוק שחור, שלא יתכן אפילו להרהר שיהיו בחינת אלקיות, כי אין ח\"ו שום חידוש דבר נוהג בו.",
+            "אבל האור המלובש בעשרה כלים שבבי\"ע, הוא אלקיות ואחדות פשוטה בלי שום שינוי משהו, ואפילו האור המלובש בכלי התחתון שבעשיה, הוא אלקיות פשוטה בלי שום שנוי ח\"ו, כי האור הוא אחד כשהוא לעצמו, וכל השינוים שנעשו בהארתו ית' נעשו על ידי הכלים של הספירות שאינם אלקיות, שיש להם בדרך כלל ג' גוונים האמורים, ובדרך פרט נעשו מג' גוונים ההם רבי רבבות שינוים לאין קץ."
+        ],
+        [
+            "כח. אמנם ודאי הכלים של עשר ספירות דבי\"ע מקבלים מאצילות כל הפרטים ופרטי פרטים של השינוים, שהרי שם הוא בחינת התכנית המחשבתית מכל הפרטים שיבואו בסדרים של בנין הבית בפועל בבי\"ע. ולפיכך נבחן שהכלים דעשר ספירות חו\"ב תו\"מ שבבי\"ע, מקבלים מהבחינה שכנגדן מחו\"ב תו\"מ שבאצילות, דהיינו מבחינת תכנית המחשבתית אשר שם, להיות כל פרט מהוצאה לפועל מסובב מכל פרט שבתכנית המחשבתית כנ\"ל בארוכה. ולפיכך מבחינה זו אנו מכנים את הכלים דאצילות בשם צבע לבן, שאינו כלל צבע, ומכל מקום הוא המקור לכל הצבעים. ובדמיון הלבן שבספר החכמה, שאף על פי שאין שום תפיסא בלבן שבו, והלבן שבספר אינו אומר לנו כלום, מכל מקום הוא הנושא של כל ספר החכמה, כי הוא המאיר מסביב כל אות ובתוכיותה של כל אות ונותן לכל אות צורה המיוחדת לה, ולכל צרוף מקום מיוחד. באופן שאפשר לומר להיפך, אשר בחומר האותיות האדומות או ירוקות או שחורות אין לנו שום תפיסא, וכל התפיסא וההשכלה שאנו משכילים בחומר האותיות של הספר הוא רק על ידי הלבן שבו, כי על ידי הארתו מסביב האות ובתוך כל אות הוא עושה צורות בהן, שהצורות הללו מגלות לנו את כל החכמה שבהספר.",
+            "וזהו נמשל להעשר ספירות דאצילות, אף על פי שלהיותן נמשלות לצבע לבן, לא יתכן בהן להכיר שום דבר, לא מספר ולא שום שינוי וכדומה מהתוארים, מכל מקום בהארת הלבן אל העולמות בי\"ע שהם ג' הגוונים של חומר האותיות, נמצאים כל השינוים באים בהכרח מעשרת הכלים של ספירות דאצילות, אף על פי שאין שם כלים כשהוא לעצמו, כי כולו לבן. כהמשל בהלבן שבספר ביחס האותיות וצרופיהן, כי הארתו לבי\"ע עושה בהם כלים."
+        ],
+        [
+            "כט. ומהמבואר תבין מה שהתיקוני זוהר מחלק את עולם האצילות לג' בחינות שהן איהו חיוהי וגרמוהי, אף על פי ששם אחדות פשוטה ואין שם מבחינת נבראים משהו. כי 'איהו', פירושו האלקיות כמו שהוא לעצמו, שבזה אין לנו תפיסא ולא ניתן לתפיסא, כמו שנתבאר בכל המהותים אפילו הגשמיים (כנ\"ל באות יב). ו'גרמוהי' פירושו עשרה הכלים חו\"ב תו\"מ אשר שם, שהמשלנו אותם ללבן שבספר החכמה, שאפילו מספר לא יתכן לומר בלבן, כי אין מה שיעשה שם מספר, כי כולו לבן. ומכל מקום לא בלבד שאנו נותנים בהם מספר, אלא כל מיני רבבות השינוים שמתגלים בבי\"ע שהם בחינת חומר האותיות, אנו מוצאים אותם מקודם בכלים חו\"ב תו\"מ שבאצילות עצמה. אמנם רק כדרך הלבן, שהוא נותן כל צורות אותיות שבהספר ובו עצמו אין שום צורה, ונמצא הלבן נחלק לרבבות צורות אף על פי שבו עצמו אין שום צורה, כן עשרה הכלים שבאצילות מפורטים ברבבות שינוים על פי הארתם בבי\"ע, כדוגמת התכנית המחשבתית היוצאת לפועל במלאכה הממשית שבבנין הבית. באופן שכל אלו השינוים היוצאים לפועל בבי\"ע הם רק מהארת הכלים דעשר ספירות חו\"ב תו\"מ דאצילות, ומיחס המקבלים בבי\"ע, אנו מוצאים בהלבן רבבות שינוים. ומיחס אצילות עצמו, הוא כמו לבן כשהוא לעצמו ואינו מלובש בדיו שבאותיות, שאינו נמצא בו שום מספר ושום דבר. ונתבאר היטב סוד גרמוהי שהם הכלים, שכלפי עצמם הם אחדות פשוטה כמו איהו."
+        ],
+        [
+            "ל. ו'חיוהי', פירושו האור המלובש בתוך הלבן שהוא הכלים הנ\"ל. אשר אור זה מובן לנו גם כן רק כלפי הנשמות המקבלות מאצילות, ולא ח\"ו באלקיות כלפי עצמה, כי היא סוד איהו כנ\"ל. דהיינו, בעת שג' עולמות בי\"ע עולים לאצילות עם נשמות בני אדם, אז האור שמקבלים שם נבחן לבחינת אור החכמה, הנקראת אור החיה, ומבחינה זו אנו מכנים שם את האור בשם חיוהי.",
+            "וזה שאמר התיקוני זוהר ד\"איהו חיוהי וגרמוהי חד בהון\", כי כל אלו ג' הבחינות אמורות כלפי המקבלים, שבחינת 'גרמוהי' היא הארת הכלים במקום בי\"ע שמתחת הפרסא דאצילות. כי אור אצילות לא יעבור לעולם למטה מפרסא דאצילות, אלא רק הארת הכלים בלבד. ובחינת 'חיוהי', היא הארת אור עצמו דאצילות דהיינו כשבי\"ע עולים לאצילות. ו'איהו', הוא סוד מהות האלקיות שאינה מושגת כלל, כנ\"ל. ואומר התיקוני זוהר שאף על פי שלנו המקבלים יש להבחין ג' בחינות הללו באצילות, מכל מקום הרי זה רק כלפי המקבלים. אמנם מבחינת עולם אצילות כשהוא לעצמו, אפילו גרמוהי היא בחינת איהו, דהיינו מהות האלקיות, ואין משום זה תפיסה כלל בעולם אצילות כשהוא לעצמו, שהוא סוד צבע לבן שאין בו תפיסא כשהוא לעצמו, והכל שם אחדות פשוטה לגמרי."
+        ],
+        [
+            "לא. ומה שהזהר מתאר את הכלים חו\"ב תו\"מ באצילות שהם גדלים או מתמעטים על ידי מעשה בני אדם, וכן מצינו (בזהר בא) \"ישראל וכו' יהבין תוקפא וחילא לקוב\"ה\", שהמשמעות היא, בהאלקיות כשהיא לעצמה. אינו ח\"ו כפשוטו, כי אלקיות לא יתכן בה שום שינוי ח\"ו, כמו שכתוב (מלאכי ג, ו) \"אני הויה לא שניתי וגו'\". אלא מתוך שמחשבת הבריאה היתה להנות לנבראיו, מכאן אנו למדים שיש לו רצון להשפיע, ומתוך ש��נו מוצאים בעולם הזה שהמשפיע מתגדל בקורת רוחו בעת שמתרבים המקבלים ממנו, והוא מתאוה לריבוי המקבלים, הנה מבחינה זו אנו אומרים שהמוחין מתגדלים באצילות בעת שהתחתונים זוכים לקבל השפעת האצילות, או שמפרנסים אותו. וכן להיפך, בעת שאין התחתונים כדאים לקבל שפעו, נמצאים המוחין בשיעור הזה, כמו שמתמעטים, כלומר, שאין מי שיקבל מהם."
+        ],
+        [
+            "לב. ותדמה זה אל נר, שבין אם תדליק ממנו אלף אלפי רבי רבבות נרות, או לא תדליק ממנו כלום, לא תמצא מחמת זה שום שינוי באפס מה בנר עצמו. או כמו אדם הראשון, בין אם יצאו ממנו רבי רבבות בנים כמונו היום ובין אם לא היה מוליד כלל, לא היה פועל זה על אדם הראשון עצמו שום שינוי משהו. כן עולם האצילות כשהוא לעצמו, אין בו ח\"ו שום שינוי משהו, בין אם התחתונים מקבלים הימנו שפעו בשפע גדול, ובין שאינם מקבלים כלום הימנו, וכל הגדלות האמורה רובצת רק על התחתונים בלבד."
+        ],
+        [
+            "לג. אמנם לפי זה, לשם מה היה להם, לבעלי הזהר, לתאר את כל השינויים האלה בעולם האצילות עצמו. היה להם לומר במפורש רק כלפי המקבלים שבבי\"ע, ולא להרבות דברים כל כך באצילות שנצטרך לתרץ עליהם תירוצים.",
+            "אכן יש בזה סוד נמרץ מאד ומאד. והוא סוד \"וביד הנביאים אֲדַמֶה\" (הושע יב, יא). כי באמת יש בזה חפץ אלקי שאלו הדימוים המתפעלים רק בנשמות המקבלים, יתראו אל הנשמות, כמו שהוא ית' עצמו משתתף עמהם, כדי להגדיל ביותר את השגת הנשמות. בדומה לאב המצטמצם להראות לבנו יקירו הקטן בפנים של צער ובפנים של נחת, אף על פי שאין בו לא מן הצער ולא מן הנחת כלום, אלא עושה זאת רק להפעיל את בנו החביב ולהרחיב הבנתו בכדי להשתעשע עמו. ורק אחר שיגדל, ישכיל וידע שכל מה שעשה אביו לא היה בו שום ממשיות יותר אלא רק בכדי להשתעשע עמו.",
+            "כן הוא בענין אשר לפנינו, אף על פי שכל אלו הדימוים והשינוים מתחילים רק בהתפעלות הנשמות ובהם הם מסתיימים, מכל מקום בחפץ אלקי מתדמה להם כאלו הם נראים בו ית' עצמו. ועושה ית' וית' זה, בכדי להרחיב ולהגדיל את השגתן של הנשמות במדה הגדושה ביותר, שהוא בכלל מחשבת הבריאה בכדי להנות לנבראיו."
+        ],
+        [
+            "לד. ואל תתמה על זה, כי כמנהג הזה תמצא גם כן בהשגתנו הגשמית. כי למשל, חוש הראיה שלנו, שאנו רואים לפנינו עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר. הרי באמת אין אנו רואים כל זה אלא רק בפנימיותנו עצמה, כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה כעין מכונה פוטוגרפית המציירת לנו שמה כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו. ועל כל זה עשה ית' לנו שם במוחנו, כעין ראי מלוטש, המהפך לנו כל דבר הנראה שם, שנראה אותו מחוץ למוחנו מול פנינו. ואעפ\"כ מה שאנו רואים מחוץ לנו, אינו ענין אמיתי, מכל מקום, כמה יש לנו להודות להשגחתו ית' וית', שעשה במוחינו את הראי המלוטש הזה, לאפשר לנו לראות ולהשיג כל דבר מחוץ אלינו. כי בזה נתן לנו כח להשכיל כל דבר בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר מבפנים ומבחוץ וכדומה. ולולא זה היתה נעדרת לנו מרבית השכלתנו.",
+            "כן הדבר בחפץ אלוקי במושכלות האלקיות, אע\"פ שכל אלו השינוים נעשים בפנימיות הנשמות המקבלות, מכל מקום, הן רואות את הכל במשפיע עצמו, כי רק בדרך הזה הן זוכות לקבל כל המושכלות וכל הנועם שבמחשבת הבריאה. וכמו כן תשפוט מהמשל הנ\"ל, אע\"פ שבפועל אנו רואים הכל ממול פנינו, מכל מקום כל בעל שכל יודע בברור, שכל הנראה לנו אינו אלא בפנימיות מוחנו בלבד. כן הנשמות, אע\"פ שכל הדימוים ��ן רואות במשפיע, מכל מקום אין להן ספק משהו, שכל אלו הם רק בפנימיותן עצמן ולא כלום במשפיע. ודו\"ק בדברים, כי אין בכוחי להרחיבם יותר."
+        ],
+        [
+            "לה. ומתוך שאלו הדברים הם מדברים העומדים בכבשונו של עולם, ואני חושש מאד שהמעיין לא יטעה בתפישתם, כדאי לי לטרוח עוד ולהביא את לשון הזהב של הזהר עצמו בדברים הללו, ולפרשם כפי יכולתי.",
+            "וזה לשונו בסגנונו הזך (פרשת בא אות רטו-ריח וברעיא מהימנא): ואי יקשה בר נש, דהא כתיב כי לא ראיתם כל תמונה. ואם יקשה אדם, הרי כתוב בתורה (דברים ד, טו), \"כי לא ראיתם כל תמונה\", ואיך אנו דורשים בו ית' שמות וספירות.",
+            "איהו יתרץ ליה, האי תמונה חזינא, דהא כתיב, ותמונת ה' יביט וכו'. הוא יתרץ לו, שתמונה זו ראיתי, כעין שכתוב (במדבר יב, ח), \"ותמונת ה' יביט\". שפירושו ספירת המלכות, שבה משתרשים כל העולמות והנשמות, להיותה שורש כל הכלים. ובסוד המקבלים ממנה שמחויבים להשיג הכלים ממנה, הרי נבחנת להם כתמונה, שעליה נאמר \"ותמונת ה' יביט\". כמו שמבאר והולך.",
+            "ואפילו האי תמונה לית ליה באתריה, אלא כד נחית לאמלכא על בריין ויתפשט עלייהו ויתחזי לון לכל חד כפום מראה וחזיון ודמיון דלהון, והאי איהו וביד הנביאים אדמה. ואפילו תמונה זו, שאנו מכנים בספירת המלכות, אין זו במקומה כלפי עצמה ח\"ו, אלא רק כשאור המלכות יורד ומתפשט על הבריות, אז יראה אליהם, לכל אחד ואחד, כפי המראה והחזיון והדמיון שלהם. דהיינו רק בבחינת המקבלים, ולא כלל בספירת המלכות כלפי עצמה. וזה הוא שכתוב (הושע יב, יא), \"וביד הנביאים אדמה\".",
+            "ובגין דא יימא איהו, אע\"ג דאנא אדמה לכו בדיוקנייכו, אל מי תדמיוני ואשוה. ומשום זה, יאמר להם הקב\"ה, אף על פי שאני מתדמה לכם בצורות שלכם, דהיינו בחזיון ודמיון, עכ\"ז, \"ואל מי תדמיוני ואשוה\" (ישעיה מ, כה). דהא קדם דברא קוב\"ה דיוקנא בעלמא, וצייר צורה, הוה הוא יחידאי, בלא צורה ודמיון. שהרי קודם שברא הקב\"ה תמונה בעולם, ומטרם שצייר צורה, היה הקב\"ה יחיד בעולם בלא צורה ודמיון.",
+            "ומאן דאשתמודע ליה קדם בריאה, דאיהו לבר מדיוקנא אסור למעבד ליה צורה ודיוקנא בעלמא, לא באות ה' ולא באות י', ואפילו בשמא קדישא, ולא בשום אות ונקודה בעלמא, והאי איהו כי לא ראיתם כל תמונה. ומי שמשיגו ית' קודם מדרגת בריאה, שהיא בינה, שהוא ית' שם מחוץ לכל תמונה, אסור לדמות לו שם צורה ותמונה בעולם, לא באות ה' ולא באות י' ואפילו לקרא אותו בשם הויה הקדוש או באיזה אות ונקודה. וזה שאומר הכתוב כי לא ראיתם כל תמונה. כלומר, שהכתוב כי לא ראיתם כל תמונה קאי על הזוכים להשיגו למעלה ממדרגת הבריאה, שהיא בינה. כי בב' הספירות כתר חכמה, אין שם בחינת צורה ודמיון כלל, שפירושו כלים וגבולים, כנ\"ל באות י\"ח, ותחילת הכלים מתחילים מספירת הבינה ולמטה. ולכן כל הרמזים באותיות או נקודות או שמות הקדושים, אינם אלא מבינה ולמטה בלבד, וגם לא במקומם של הספירות עצמן אלא כלפי המקבלים בלבד, כנ\"ל אצל ספירת המלכות."
+        ],
+        [
+            "לו. (ולכאורה נמצא בדבריהם כעין סתירה, שהרי מקודם לכן אמרו, שרק מספירת המלכות נמשכות הצורות אל המקבלים, שאומר \"אלא כד נחית לאמלכא על בריין וכו' שזהו סוד וביד נביאים אדמה\", וכאן אומר שמבריאה ולמטה דהיינו מבינה ולמטה נמשכות הצורות אל המקבלים.",
+            "והענין הוא, כי באמת אין צורה ותמונה נמשכת אלא מבחינה ד' שהיא המלכות, וממנה נמשכים הכלים במקום המקבלים, ולא כלום מט' ספ��רות ראשונות שהן כתר חכמה בינה תפארת (כמו שנתבאר בפתיחה לחכמת הקבלה אות נח). אלא בעולם התיקון, נעשה שיתוף מדת הרחמים בדין, שפירושו שהעלה ספירת המלכות הנבחנת למדת הדין, והביאה תוך ספירת הבינה הנבחנת למדת הרחמים (כמ\"ש בפתיחה לחכמת הקבלה אות נח עש\"ה), ולפיכך מאז ואילך נשרשו הכלים של המלכות בספירת הבינה, כמו שאומר כאן. באופן שהזהר מתחיל לדבר משורש האמיתי של התמונות שהן הכלים, ואומר שהן במלכות, ואחר כך אומר שהן בבריאה, היינו מכח השיתוף שנעשה לתיקון העולם. וכן אמרו חז\"ל (בראשית רבה יב, טו), \"מתחילה ברא הקב\"ה את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמה מדת הרחמים\".",
+            "ודע שהעשר ספירות כח\"ב תו\"מ, יש להן כינוים רבים בספר הזהר, דהיינו לפי הוראותיהן המרובות. וכשהן מכונות בשם כתר אצילות בריאה יצירה עשיה, תהיה הוראתן להבחין בין כלים דפנים הנקראים כתר ואצילות דהיינו כתר חכמה, לבין כלים דאחורים הנקראים בריאה יצירה עשיה, דהיינו בינה תפארת ומלכות. אשר הבחן הזה יצא בהם, מכח השיתוף דמדת הדין במדת הרחמים (כמ\"ש בפתיחה לחכמת הקבלה באות קפג ע\"ש). ומשום שהזהר רוצה לרמז ענין השיתוף של המלכות בבינה, לכן מכנה הזהר לספירה הבינה בשם בריאה, כי מקודם שנעשה השיתוף הזה לא היתה תמונה וצורה בבינה ואפילו כלפי המקבלים, אלא רק במלכות לבדה.)"
+        ],
+        [
+            "לז. וממשיך שם, אבל בתר דעביד האי דיוקנא דמרכבה דאדם עלאה, נחית תמן ואתקרי הוי\"ה. בגין דישתמודעון ליה במדות דיליה, בכל מדה ומדה. אבל לאחר שעשה אותה הצורה של המרכבה דאדם העליון, ירד ונתלבש שם, והוא נקרא בו בצורת ד' אותיות הוי\"ה, דהיינו העשר ספירות כח\"ב תו\"מ, כי קוצו של הי' הוא כתר, י' היא חכמה, ה' היא בינה, ו' היא תפארת, ה' אחרונה היא מלכות. בכדי שישיגו אותו ית' בדרך מדותיו, דהיינו הספירות, ובכל מדה ומדה שבו."
+        ],
+        [
+            "לח. ביאור הדברים, כי מבריאה ואילך, דהיינו מבינה אחר שנשתתפה במדת הדין שהיא מלכות, נמשכות התמונות והצורות אל המקבלים שהן הנשמות, ולא ח\"ו במקומה עצמה, אלא רק במקום המקבלים, כנ\"ל. ואומר, שעשה אז צורת המרכבה של אדם העליון, וירד ונתלבש בצורת אדם הזה. כלומר, כי כל צורתו של גופו של אדם בתרי\"ג הכלים אשר לו, נמשכים מן הכלים של הנשמה. כי יש להנשמה תרי\"ג כלים המכונים רמ\"ח אברים ושס\"ה גידים רוחניים הנחלקים לה' חלוקות על פי ד' אותיות הויה וקוצו של יוד: הראש שלה הוא בחינת כתר, ומפה עד החזה הוא חכמה, ומחזה עד הטבור הוא בינה, ומטבור עד סיום רגלין הוא ב' הספירות תפארת ומלכות.",
+            "וכן התורה בכללה נבחנת בסוד פרצוף אדם, שהוא סוד רמ\"ח מצות עשה כנגד רמ\"ח אברים, ושס\"ה מצות לא תעשה כנגד שס\"ה גידין, ויש בה ה' חלוקות שהם סוד ה' חומשי תורה.",
+            "וזהו המכונה דיוקנא דמרכבה דאדם עלאה, דהיינו אדם דבריאה, שהוא בינה, שממנה מתחילים אלו הכלים להמשך במקומם של הנשמות. ומכונה אדם העליון, כי יש ג' בחינות אדם בספירות, דהיינו אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשיה. אמנם בכתר וחכמה אין שום תמונה כלל, שיתכן לכנותה באיזה אות ונקודה או בד' אותיות הוי\"ה, כנ\"ל. ולפי שמדבר כאן מעולם הבריאה, לפיכך מדייק לומר אדם עלאה."
+        ],
+        [
+            "אמנם תזכור תמיד דברי הזהר, שאין תמונות הללו במקומן של הספירות בינה ות\"ת ומלכות, אלא רק במקומם של המקבלים. אלא משום שאלו הספירות משפיעים הכלים ולבושים ההם, בגין דישתמודעון ליה במדות דיליה, בכדי שהנשמות ישיגו אותו על ידי האור הנמשך להם במדה וגבול על פי תרי\"ג האברים שלהם, לכן אנו מכנים גם למשפיעים בשם אדם. אמנם שם הם רק בבחינת צבע לבן, כנ\"ל באות ח' עש\"ה.",
+            "לט. ולא יוקשה לך הרי ד' אותיות הויה וקוצו של יוד הן ה' כלים כנ\"ל, כי הכלים מכונים תמיד אותיות, והן סוד ה' הספירות כח\"ב תו\"מ כנ\"ל, הרי מפורש, שיש כלים גם בכתר חכמה, שעליהם רומזים קוצו של יוד והיוד דהויה.",
+            "והענין הוא כי מה שאומר, התמונות והמדות שהן הכלים מתחילות מבריאה ולמטה, דהיינו בג' הספירות בינה ות\"ת ומלכות בלבד, ולא בכתר וחכמה, היינו מבחינת מהותן של הספירות. אמנם נודע, שהספירות נכללות זו מזו, ויש עשר ספירות כח\"ב תו\"מ בכתר וכן כח\"ב תו\"מ בחכמה, וכן כח\"ב תו\"מ בבינה, וכן בת\"ת וכן במלכות. ולפי זה נמצא שבכל אחת מה' הספירות כח\"ב תו\"מ נמצאות ג' הספירות בינה ותפארת ומלכות שמהן באים הכלים.",
+            "ובזה תבין, שקוצו של יוד שהוא סוד הכלים דכתר, יורה על בינה ותו\"מ הנכללים בכתר. והי' דהויה שהיא כלי דחכמה, יורה על בינה ותו\"מ הנכללים בחכמה. באופן שבחינת כתר וחכמה הנכללים אפילו בבינה וזו\"ן אין להם בחינת כלים, ובחינת בינה ותו\"מ הנכללים אפילו בכתר חכמה נוהג גם בהם כלים. ומבחינה זו, יש באמת ה' בחינות אדם, כי הבינה ותו\"מ שבכל ה' הספירות משפיעים בסוד מרכבה דאדם. ולפיכך יש אדם מבחינת כתר, ונקרא אדם קדמון. ויש אדם מבחינת חכמה, ונקרא אדם דאצילות. ואדם מבחינת בינה, ונקרא אדם דבריאה. ואדם מבחינת תפארת, ונקרא אדם דיצירה. ואדם מבחינת מלכות, ונקרא אדם דעשיה."
+        ],
+        [
+            "מ. וקרא אל אלקים שדי צבאות אהיה, בגין דישתמודעון ליה בכל מדה ומדה, איך יתנהג עלמא בחסד וגבורה לפי עובדיהון דבני נשא. וקרא עצמו בשמות, אל אלקים שדי צבאות אהי\"ה, בכדי שיכירו אותו ית' בכל מדה ומדה שבו. כי עשרה שמות שבתורה שאינם נמחקים, הם סוד עשר הספירות. כמו שכתוב בזהר (ויקרא אות קסח) ספירת הכתר נקראת אהיה, וספירת החכמה נקראת יה, וספירת הבינה נקראת הוי\"ה בניקוד אלקים, ספירת החסד נקראת אל, וספירת הגבורה נקראת אלקים, וספירת ת\"ת נקראת הוי\"ה, וב' הספירות נצח והוד נקראות צבאות, וספירת היסוד נקראת אל חי, וספירת המלכות נקראת אדנ\"י"
+        ],
+        [
+            "מא. דאי לא יתפשט נהוריה על כל בריין, איך ישתמודעון ליה, ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו. ואם לא היה מתפשט אורו ית' על כל הבריות על ידי שנתלבש כביכול באלו הספירות הקדושות, איך היו הבריות זוכות להכיר אותו ית', ואיך היה מקוים הכתוב (ישעיה ו, ג) \"מלא כל הארץ כבודו\". פירוש, שבזה מתרץ את החפץ האלקי להראות אל הנשמות כמו שבו עצמו היה אלו השינוים שבהספירות, שהוא בכדי ליתן מקום להנשמות להכרה והשגה מספקת בו ית', כי אז יקוים הכתוב מלא כל הארץ כבודו. דהיינו כמו שאמרנו לעיל באות ל\"ג ע\"ש."
+        ],
+        [
+            "מב. ווי ליה מאן דישוה ליה לשום מדה, ואפילו מאלין מדות דיליה, כל שכן לבני האדם אשר בעפר יסודם, דכלים ונפסדים. ועם כל זה, ווי למי שישוה לו ית' לאיזה מדה, כלומר, שיאמר שהמדה נמצאת בו ית' כשהוא לעצמו, ואפילו באלו המדות הרוחניות שהוא מתראה להנשמות, ומכל שכן במדות גשמיות מטבע בני אדם שיסודם מעפר והם כלים ונפסדים. דהיינו כמו שאמרנו (לעיל באות לד), כי אף על פי שחפץ אלקי הוא, שהנשמות המקבלות תראינה, שהשינויים שבהן הן במשפיע ית', עכ\"ז צריך להיות ברור לנשמות, שאין בו ח\"ו שום שינוי ושום מדה, אלא הוא רק חפץ אלקי שיתדמה להם כן, בסוד הכתוב (הושע יב, יא) \"וביד הנביאים אדמה\". ואם ח\"ו יטעו בזה, אז ווי להם, כי אבדו כרגע מהשפע האלקי. ואין צריך לומר כלפי הטפשים שידמו לו ית' איזה מקרה ממקרי בשר ודם הכלה ונפסד עכ\"ל.",
+            "וטוב למעיין שישכיל כל ההמשך של הזהר הזה, המבאר ענין עשר הספירות וג' העולמות בי\"ע. ואין כאן המקום להאריך יותר."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Zohar with Sulam commentary, Jerusalem 1945",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001329911/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מבוא לספר הזוהר",
+    "categories": [
+        "Kabbalah",
+        "Baal HaSulam"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Kabbalah/Baal HaSulam/Kuntres Matan Torah/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,139 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Kuntres Matan Torah",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "קונטרס מתן תורה",
+    "categories": [
+        "Kabbalah",
+        "Baal HaSulam"
+    ],
+    "text": {
+        "First Introduction; Time to Act": [],
+        "Second Introduction; Uncovering a Handbreadth While Covering Two": [],
+        "First Discourse; The Giving of the Torah": [
+            "",
+            "",
+            "3.\"This statement of our Sages teaches us: \"Be'aruni!\" - that the word \"kolal\" (generalization) in the Torah refers to a sum of particulars, where their collective participation establishes that generalization. For example, when it speaks of the mitzvah to \"love your fellow as yourself,\" which is a great principle in the Torah, we must understand that all of the remaining 613 mitzvot in the Torah and all of the verses contained within them, are no less and no more than the sum of the particulars that are included and encompassed by this one mitzvah to \"love your fellow as yourself.\" These are things that are perplexing, for it is logical that this idea applies only to interpersonal mitzvot between man and his fellow. How can this one mitzvah contain and sustain all the mitzvot between man and God, which are the essential elements, majority in number and meaning, of the Torah?\"",
+            "4. And if we can still exhaust ourselves and find a way to reconcile their words here, behold, there is before us an even more prominent statement (Shabbat 31a). With regard to the same convert who came before Hillel and said to him, \"Teach me the entire Torah while I stand on one foot,\" he replied to him, \"That which you hate, do not do unto your fellow.\" And the rest is commentary, go and learn... Behold, before us is a clear halachah, which has no preference over all 613 mitzvot and all the verses in the Torah regarding the one mitzvah of \"love your fellow as yourself,\" since they come only to explain and enable us to fulfill the mitzvah of loving our fellow properly. For it says explicitly, \"And the rest is commentary, go and learn,\" meaning that all the other [mitzvot] of the Torah are an explanation of this one mitzvah, since it is impossible to fulfill the mitzvah of 'love your fellow as yourself' without them.\"",
+            "5. A fence of the commandment of loving one's fellow. Before we delve deeper into this, we must examine the essence of this commandment, for we have been commanded to \"love your neighbor as yourself.\" The word 'as yourself' tells us to love our friend in the same measure that we love ourselves, no less than anything in the world. This means that I am committed to always standing guard and fulfilling the needs of every person, at least from all the Israeli nation, no less than I always stand guard to fulfill my own needs. Which is completely impossible, because not many will be able to meet their own needs on their workday, and how can you impose on them to work and provide for all the desires of the entire nation? And it is not at all possible to think that the Torah speaks of exaggeration, because the Torah warns us: \"Do not add or subtract,\" to tell you that the things and laws were spoken with exactly the appropriate measure.\"",
+            "6. And if it is still not enough for you, the simple meaning of this commandment of loving one's fellow is that it further requires us to prioritize the needs of our friends over our own needs. As the Tosafot wrote (Kiddushin 20a) in the name of the Jerusalem Talmud, regarding the verse \"for it is good for him with you\" said about a Hebrew slave, and this is their language:\"",
+            "7. Sometimes the Hebrew slave only has one pillow. If the master himself lies on it and does not give it to the slave to lie on, he is not fulfilling \"for it is good for him with you,\" since the master is lying on a pillow, and the slave is lying on the ground. And if the master does not lie on it and also does not give it to the slave to lie on, then this is the trait of Sodom. Therefore, one must necessarily give it up to the slave to lie on it, and the master himself should lie on the ground. This is what the Tosafot say.",
+            "8. We have found that this same law is also learned from our own Torah in the lesson of loving one's fellow. For here too, the verse equates fulfilling the needs of one's friend with fulfilling one's own needs, such as \"for it is good for him with you\" in the case of a Hebrew slave. In a case where there is only one chair and the friend has no chair at all, the halacha states that if one sits on it and does not give it to his friend, he violates the positive commandment of \"love your neighbor as yourself,\" since he is not fulfilling his friend's needs as he fulfills his own needs. And if he does not sit on it himself and also does not give it to his friend, this is wickedness similar to the trait of Sodom. Rather, he is obligated to give it to his friend to sit on, and he himself can sit on the ground or stand. And it is understood from this that the same applies to all needs he has and his friend lacks. From now on, go and learn whether this commandment is feasible to fulfill?!?",
+            "9. \"With regards to the chosen nation, we must first understand why the Torah was given specifically to the Jewish people and not to all the nations of the world equally. Is there chas v'shalom any preference based on group identity over another? Of course, only someone who has such a thought can speculate about it. Indeed, Chazal have already addressed this question in their statement (Avodah Zarah 2b) that \"God offered the Torah to every nation and language, but they did not accept it,\" as is well known. However, what is difficult about their words is, if that's the case, why are we called the chosen people, as it says, \"God chose you\" etc., since there was no other nation who wanted it? Moreover, the matter is complicated from its inception: could it be that God came with His Torah in hand and negotiated with those wild lands, or through His prophets?! This has never been heard before and is not accepted at all.\"",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "30. Since it is a natural instinct for every creature that everything outside the framework of its own body is completely empty and unreal to them, any action that a person does for the love of others, he does with the help of a returning light (pleasure) that is destined to return to him and serve his own benefit. Therefore, actions such as these cannot be called 'love for others', because they are judged based on their outcome and are similar to rental that does not pay off until the end, and in any case, renting is not considered love for others. However, to make any effort or movement entirely out of love for others, without any returning sparks of light or any hope for any reward that will come back to him, this is entirely impossible according to nature. Similarly, in the Zohar (Tikkunei Zohar 22a), they said about the nations of the world: \"All kindness that they do is for their own sake.\" Meaning, everything that they do through kindness with their fellow man or in the service of their gods is not out of love for others, but rather out of self-love. And that is because this thing is beyond the natural way, as is explained",
+            "31. Therefore, only those who observe the Torah and its commandments are capable of achieving this. When one accustoms oneself to observe the Torah and its commandments in order to give pleasure to their Creator, gradually they transcend and exit the boundaries of the natural creation, and acquire a new nature, which is the aforementioned love for others. This is what led the sages of the Zohar to exclude all nations of the world from the concept of love for others when they said, \"All kindness that they do is for their own sake.\" This is because they have no interest in the Torah and the commandments for their own sake, and anything they do in the service of their gods is for the sake of reward and success in this world and the next, as is well known. Therefore, even their service to their gods is out of self-love. In any case, it will never happen that they perform any action that is beyond the framework of their own body, from which they can elevate themselves even by a single hair's breadth above the ground of nature."
+        ],
+        "Second Discourse; Arvut": [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            " Besides the nation of Israel, who, due to having suffered great and terrible afflictions for 400 years under the foreign rule of Egypt, have been purified in their body through great suffering. And in addition to this, the purification of their ancestors was already established for them, as explained earlier (in section 16), which is the main thing, as attested to by several verses in the Torah. Because of these two prior stages, they were then capable of achieving this. Therefore, the verse from that time refers to them singularly, as it says, \"And Israel encamped there opposite the mountain\" (Exodus 19:2), and the sages explain (Rashi on this verse, based on the Mechilta) that they were \"as one person with one heart.\" This is because each and every individual from the nation entirely eradicated self-love and directed all their efforts solely towards benefiting their neighbor, as we explained earlier (in section 16) regarding the meaning of the commandment, \"Love your neighbor as yourself\". We can see that all the individuals in the nation became united as one heart and one person, and only then were they qualified to receive the Torah, as will be explained.",
+            "Therefore, out of the necessity mentioned, the Torah was given exclusively to the Israelite nation, the descendants of Abraham, Isaac, and Jacob. For it was inconceivable to even consider allowing any outsider to participate with them. Nevertheless, because of this, the Israelite nation was established as a kind of transition, through which the sparks of purification would flow to all human beings in the world. In this way, these sparks of purification continue to grow and multiply day by day, like the growth of an investment, until they reach their desired level, meaning until they develop to such an extent that people can understand the beauty and serenity inherent in the kernel of loving others. Then they will be able to balance the scales of justice and accept the yoke of heaven, while the obligation will disappear from the earth.",
+            "",
+            "Now we need to complete what we explained in the previous article (section 16), that therefore the Torah was not given to the patriarchs, because the commandment of \"love your neighbor as yourself,\" which is the foundation of the entire Torah and around which all commandments revolve to explain and interpret it, cannot be fulfilled by individuals, except with an early agreement of a whole nation. Therefore, it continued until their exodus from Egypt when they became qualified to fulfill it, and then they were asked in advance if each member of the nation agrees to accept this commandment upon himself, and afterwards, when they agreed, the Torah was given to them. However, we still need to explain where in the Torah we find that the Israelites were asked this question and that they agreed to it before receiving the Torah?",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "It is also important to understand the context of the concluding verse \"for all the earth is mine.\" The three translations, Onkelos, Yonatan ben Uzziel, and the Jerusalem Talmud, are compelled to amend this verse, as do all other commentators, such as Rashi and Ramban. Ibn Ezra cites Rabbi Marinus who explains that the meaning of \"ki\" in this instance is \"even though,\" and he elucidates: \"You shall be unto Me a peculiar treasure from among all peoples 'even though' the whole earth is Mine.\" This interpretation is also supported by the author himself. However, it is not consistent with the interpretation of our sages who said that \"ki\" can serve for four purposes: \"perhaps,\" \"but,\" \"rather,\" and \"of course.\" Moreover, he adds a fifth meaning: \"even though.\"",
+            " The verse concludes with the statement, \"And you shall be unto Me a kingdom of priests and a holy nation.\" However, it is unclear from the verse itself whether this is a commandment or an assurance. Furthermore, the phrase \"kingdom of priests\" has no clear meaning and is not found anywhere else in the Bible. Above all, it is necessary to define what distinguishes \"kingdom of priests\" from \"holy nation,\" given that priesthood by definition implies holiness, and thus a nation entirely composed of priests would already be holy. Consequently, the phrase \"holy nation\" appears to be redundant.",
+            "However, based on all of the points that we have clarified thus far, the verses become clear in their intended meaning, namely their role as a proposition and agreement. That is, God offers the Israelites a complete portrayal and understanding of the nature of the Torah and the commandments, as well as the full reward that comes with hearkening to them.",
+            "The form of worship that is expressed in the Torah and commandments is stated as follows: \"And you shall be unto Me a kingdom of priests.\" \"Kingdom of priests\" means that all of you, from the youngest to the oldest, will be like priests. Just as priests have no portion or inheritance or any material possessions in the land, for God is their inheritance, so too will the entire nation be organized in such a way that the land and all its fullness are consecrated to God, and no individual will be more concerned with it than others, except to fulfill the commandments of God and to meet the needs of his fellow man so that he will lack nothing from his desires. In this way, even mundane tasks such as reaping and sowing, etc., are examined just like the sacrificial work performed by the priests in the Temple. For what difference does it make if one performs the mitzvah of bringing an offering to God, which is a positive commandment, or fulfills the positive commandment of \"Love your neighbor as yourself\"? It turns out that the harvester who works in his field to feed others is similar to one who stands and offers a sacrifice to God. Moreover, as we proved earlier (in the letters yud through tet, ayin), the explanation given for the positive commandment of \"Love your neighbor as yourself\" is even more important than offering a sacrifice.",
+            "...However, this is not the end of the matter. For all the Torah and commandments are given only \"to refine Israel,\" which is the purification of the body as aforementioned (see letter Yud Bet). Then afterward, they will merit their true reward, which is adherence to God, which is the purpose of creation, as aforementioned (in letter Vav, Aleph Shin Aleph). And behold, this reward is expressed in the words \"a holy nation.\" For by adhering to God, we become holy, as it says, \"You shall be holy to the Lord your God.\" \"For I am the Lord who sanctifies you.\"",
+            "...And you see that in the words \"a kingdom of priests,\" all forms of work are expressed with the principle of \"love your neighbor as yourself,\" which is a kingdom entirely made up of priests, and God is their inheritance, and they have no personal property from any material possessions. And perforce, we must acknowledge that this is the only definition that can be understood regarding this \"kingdom of priests.\" For we cannot interpret it as referring to the offering of sacrifices on the altar because this cannot be said of the entire nation - who will offer them? The same applies to the taking of priestly gifts - who will give them? And similarly, to explain the holiness of the priests, has it not already been said, \"and you shall be a holy nation?\" Rather, the only meaning in the matter is that they have no personal property, and God is their inheritance. This is the lesson of \"love your neighbor as yourself,\" which includes all of the Torah, as aforementioned. And in the words \"a holy nation,\" all forms of reward are expressed, which is adherence to God, as aforementioned.",
+            "Now, the previous words in all their details are properly understood. For it is stated, \"And now, if you hearken well to Me and observe My covenant.\" That is, to make a covenant regarding what I am telling you here, namely, \"And you shall be to Me a kingdom of priests,\" meaning that you shall be for Me the kingdom for whom the sparks of purifying and refining the body will pass through to all nations and peoples of the world. And since all nations of the world are still not ready at all for this matter, and I need one nation for sure to start with, to make it a kingdom of priests, from all the nations."
+        ],
+        "Third Discourse; The Essence of Religion and Its Purpose": [],
+        "Fourth Discourse; The Essence of the Wisdom of Kabbalah": [],
+        "Fifth Discourse; The Peace": [],
+        "Sixth Discourse; The Freedom": [],
+        "On the Completion of The Zohar": []
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "קונטרס מתן תורה",
+        "enTitle": "Kuntres Matan Torah",
+        "key": "Kuntres Matan Torah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה א'; עת לעשות",
+                "enTitle": "First Introduction; Time to Act"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הקדמה ב'; גילוי טפח וכיסוי טפחיים",
+                "enTitle": "Second Introduction; Uncovering a Handbreadth While Covering Two"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מאמר א'; מתן תורה",
+                "enTitle": "First Discourse; The Giving of the Torah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מאמר ב'; הערבות",
+                "enTitle": "Second Discourse; Arvut"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מאמר ג'; מהות הדת ומטרתה",
+                "enTitle": "Third Discourse; The Essence of Religion and Its Purpose"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מאמר ד'; מהות חכמת הקבלה",
+                "enTitle": "Fourth Discourse; The Essence of the Wisdom of Kabbalah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מאמר ה'; השלום",
+                "enTitle": "Fifth Discourse; The Peace"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מאמר ו'; החירות",
+                "enTitle": "Sixth Discourse; The Freedom"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מאמר לסיום הזוהר",
+                "enTitle": "On the Completion of The Zohar"
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Kabbalah/Baal HaSulam/Kuntres Matan Torah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,141 @@
+{
+    "title": "Kuntres Matan Torah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kuntres_Matan_Torah",
+    "text": {
+        "First Introduction; Time to Act": [],
+        "Second Introduction; Uncovering a Handbreadth While Covering Two": [],
+        "First Discourse; The Giving of the Torah": [
+            "",
+            "",
+            "3.\"This statement of our Sages teaches us: \"Be'aruni!\" - that the word \"kolal\" (generalization) in the Torah refers to a sum of particulars, where their collective participation establishes that generalization. For example, when it speaks of the mitzvah to \"love your fellow as yourself,\" which is a great principle in the Torah, we must understand that all of the remaining 613 mitzvot in the Torah and all of the verses contained within them, are no less and no more than the sum of the particulars that are included and encompassed by this one mitzvah to \"love your fellow as yourself.\" These are things that are perplexing, for it is logical that this idea applies only to interpersonal mitzvot between man and his fellow. How can this one mitzvah contain and sustain all the mitzvot between man and God, which are the essential elements, majority in number and meaning, of the Torah?\"",
+            "4. And if we can still exhaust ourselves and find a way to reconcile their words here, behold, there is before us an even more prominent statement (Shabbat 31a). With regard to the same convert who came before Hillel and said to him, \"Teach me the entire Torah while I stand on one foot,\" he replied to him, \"That which you hate, do not do unto your fellow.\" And the rest is commentary, go and learn... Behold, before us is a clear halachah, which has no preference over all 613 mitzvot and all the verses in the Torah regarding the one mitzvah of \"love your fellow as yourself,\" since they come only to explain and enable us to fulfill the mitzvah of loving our fellow properly. For it says explicitly, \"And the rest is commentary, go and learn,\" meaning that all the other [mitzvot] of the Torah are an explanation of this one mitzvah, since it is impossible to fulfill the mitzvah of 'love your fellow as yourself' without them.\"",
+            "5. A fence of the commandment of loving one's fellow. Before we delve deeper into this, we must examine the essence of this commandment, for we have been commanded to \"love your neighbor as yourself.\" The word 'as yourself' tells us to love our friend in the same measure that we love ourselves, no less than anything in the world. This means that I am committed to always standing guard and fulfilling the needs of every person, at least from all the Israeli nation, no less than I always stand guard to fulfill my own needs. Which is completely impossible, because not many will be able to meet their own needs on their workday, and how can you impose on them to work and provide for all the desires of the entire nation? And it is not at all possible to think that the Torah speaks of exaggeration, because the Torah warns us: \"Do not add or subtract,\" to tell you that the things and laws were spoken with exactly the appropriate measure.\"",
+            "6. And if it is still not enough for you, the simple meaning of this commandment of loving one's fellow is that it further requires us to prioritize the needs of our friends over our own needs. As the Tosafot wrote (Kiddushin 20a) in the name of the Jerusalem Talmud, regarding the verse \"for it is good for him with you\" said about a Hebrew slave, and this is their language:\"",
+            "7. Sometimes the Hebrew slave only has one pillow. If the master himself lies on it and does not give it to the slave to lie on, he is not fulfilling \"for it is good for him with you,\" since the master is lying on a pillow, and the slave is lying on the ground. And if the master does not lie on it and also does not give it to the slave to lie on, then this is the trait of Sodom. Therefore, one must necessarily give it up to the slave to lie on it, and the master himself should lie on the ground. This is what the Tosafot say.",
+            "8. We have found that this same law is also learned from our own Torah in the lesson of loving one's fellow. For here too, the verse equates fulfilling the needs of one's friend with fulfilling one's own needs, such as \"for it is good for him with you\" in the case of a Hebrew slave. In a case where there is only one chair and the friend has no chair at all, the halacha states that if one sits on it and does not give it to his friend, he violates the positive commandment of \"love your neighbor as yourself,\" since he is not fulfilling his friend's needs as he fulfills his own needs. And if he does not sit on it himself and also does not give it to his friend, this is wickedness similar to the trait of Sodom. Rather, he is obligated to give it to his friend to sit on, and he himself can sit on the ground or stand. And it is understood from this that the same applies to all needs he has and his friend lacks. From now on, go and learn whether this commandment is feasible to fulfill?!?",
+            "9. \"With regards to the chosen nation, we must first understand why the Torah was given specifically to the Jewish people and not to all the nations of the world equally. Is there chas v'shalom any preference based on group identity over another? Of course, only someone who has such a thought can speculate about it. Indeed, Chazal have already addressed this question in their statement (Avodah Zarah 2b) that \"God offered the Torah to every nation and language, but they did not accept it,\" as is well known. However, what is difficult about their words is, if that's the case, why are we called the chosen people, as it says, \"God chose you\" etc., since there was no other nation who wanted it? Moreover, the matter is complicated from its inception: could it be that God came with His Torah in hand and negotiated with those wild lands, or through His prophets?! This has never been heard before and is not accepted at all.\"",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "30. Since it is a natural instinct for every creature that everything outside the framework of its own body is completely empty and unreal to them, any action that a person does for the love of others, he does with the help of a returning light (pleasure) that is destined to return to him and serve his own benefit. Therefore, actions such as these cannot be called 'love for others', because they are judged based on their outcome and are similar to rental that does not pay off until the end, and in any case, renting is not considered love for others. However, to make any effort or movement entirely out of love for others, without any returning sparks of light or any hope for any reward that will come back to him, this is entirely impossible according to nature. Similarly, in the Zohar (Tikkunei Zohar 22a), they said about the nations of the world: \"All kindness that they do is for their own sake.\" Meaning, everything that they do through kindness with their fellow man or in the service of their gods is not out of love for others, but rather out of self-love. And that is because this thing is beyond the natural way, as is explained",
+            "31. Therefore, only those who observe the Torah and its commandments are capable of achieving this. When one accustoms oneself to observe the Torah and its commandments in order to give pleasure to their Creator, gradually they transcend and exit the boundaries of the natural creation, and acquire a new nature, which is the aforementioned love for others. This is what led the sages of the Zohar to exclude all nations of the world from the concept of love for others when they said, \"All kindness that they do is for their own sake.\" This is because they have no interest in the Torah and the commandments for their own sake, and anything they do in the service of their gods is for the sake of reward and success in this world and the next, as is well known. Therefore, even their service to their gods is out of self-love. In any case, it will never happen that they perform any action that is beyond the framework of their own body, from which they can elevate themselves even by a single hair's breadth above the ground of nature."
+        ],
+        "Second Discourse; Arvut": [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            " Besides the nation of Israel, who, due to having suffered great and terrible afflictions for 400 years under the foreign rule of Egypt, have been purified in their body through great suffering. And in addition to this, the purification of their ancestors was already established for them, as explained earlier (in section 16), which is the main thing, as attested to by several verses in the Torah. Because of these two prior stages, they were then capable of achieving this. Therefore, the verse from that time refers to them singularly, as it says, \"And Israel encamped there opposite the mountain\" (Exodus 19:2), and the sages explain (Rashi on this verse, based on the Mechilta) that they were \"as one person with one heart.\" This is because each and every individual from the nation entirely eradicated self-love and directed all their efforts solely towards benefiting their neighbor, as we explained earlier (in section 16) regarding the meaning of the commandment, \"Love your neighbor as yourself\". We can see that all the individuals in the nation became united as one heart and one person, and only then were they qualified to receive the Torah, as will be explained.",
+            "Therefore, out of the necessity mentioned, the Torah was given exclusively to the Israelite nation, the descendants of Abraham, Isaac, and Jacob. For it was inconceivable to even consider allowing any outsider to participate with them. Nevertheless, because of this, the Israelite nation was established as a kind of transition, through which the sparks of purification would flow to all human beings in the world. In this way, these sparks of purification continue to grow and multiply day by day, like the growth of an investment, until they reach their desired level, meaning until they develop to such an extent that people can understand the beauty and serenity inherent in the kernel of loving others. Then they will be able to balance the scales of justice and accept the yoke of heaven, while the obligation will disappear from the earth.",
+            "",
+            "Now we need to complete what we explained in the previous article (section 16), that therefore the Torah was not given to the patriarchs, because the commandment of \"love your neighbor as yourself,\" which is the foundation of the entire Torah and around which all commandments revolve to explain and interpret it, cannot be fulfilled by individuals, except with an early agreement of a whole nation. Therefore, it continued until their exodus from Egypt when they became qualified to fulfill it, and then they were asked in advance if each member of the nation agrees to accept this commandment upon himself, and afterwards, when they agreed, the Torah was given to them. However, we still need to explain where in the Torah we find that the Israelites were asked this question and that they agreed to it before receiving the Torah?",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "It is also important to understand the context of the concluding verse \"for all the earth is mine.\" The three translations, Onkelos, Yonatan ben Uzziel, and the Jerusalem Talmud, are compelled to amend this verse, as do all other commentators, such as Rashi and Ramban. Ibn Ezra cites Rabbi Marinus who explains that the meaning of \"ki\" in this instance is \"even though,\" and he elucidates: \"You shall be unto Me a peculiar treasure from among all peoples 'even though' the whole earth is Mine.\" This interpretation is also supported by the author himself. However, it is not consistent with the interpretation of our sages who said that \"ki\" can serve for four purposes: \"perhaps,\" \"but,\" \"rather,\" and \"of course.\" Moreover, he adds a fifth meaning: \"even though.\"",
+            " The verse concludes with the statement, \"And you shall be unto Me a kingdom of priests and a holy nation.\" However, it is unclear from the verse itself whether this is a commandment or an assurance. Furthermore, the phrase \"kingdom of priests\" has no clear meaning and is not found anywhere else in the Bible. Above all, it is necessary to define what distinguishes \"kingdom of priests\" from \"holy nation,\" given that priesthood by definition implies holiness, and thus a nation entirely composed of priests would already be holy. Consequently, the phrase \"holy nation\" appears to be redundant.",
+            "However, based on all of the points that we have clarified thus far, the verses become clear in their intended meaning, namely their role as a proposition and agreement. That is, God offers the Israelites a complete portrayal and understanding of the nature of the Torah and the commandments, as well as the full reward that comes with hearkening to them.",
+            "The form of worship that is expressed in the Torah and commandments is stated as follows: \"And you shall be unto Me a kingdom of priests.\" \"Kingdom of priests\" means that all of you, from the youngest to the oldest, will be like priests. Just as priests have no portion or inheritance or any material possessions in the land, for God is their inheritance, so too will the entire nation be organized in such a way that the land and all its fullness are consecrated to God, and no individual will be more concerned with it than others, except to fulfill the commandments of God and to meet the needs of his fellow man so that he will lack nothing from his desires. In this way, even mundane tasks such as reaping and sowing, etc., are examined just like the sacrificial work performed by the priests in the Temple. For what difference does it make if one performs the mitzvah of bringing an offering to God, which is a positive commandment, or fulfills the positive commandment of \"Love your neighbor as yourself\"? It turns out that the harvester who works in his field to feed others is similar to one who stands and offers a sacrifice to God. Moreover, as we proved earlier (in the letters yud through tet, ayin), the explanation given for the positive commandment of \"Love your neighbor as yourself\" is even more important than offering a sacrifice.",
+            "...However, this is not the end of the matter. For all the Torah and commandments are given only \"to refine Israel,\" which is the purification of the body as aforementioned (see letter Yud Bet). Then afterward, they will merit their true reward, which is adherence to God, which is the purpose of creation, as aforementioned (in letter Vav, Aleph Shin Aleph). And behold, this reward is expressed in the words \"a holy nation.\" For by adhering to God, we become holy, as it says, \"You shall be holy to the Lord your God.\" \"For I am the Lord who sanctifies you.\"",
+            "...And you see that in the words \"a kingdom of priests,\" all forms of work are expressed with the principle of \"love your neighbor as yourself,\" which is a kingdom entirely made up of priests, and God is their inheritance, and they have no personal property from any material possessions. And perforce, we must acknowledge that this is the only definition that can be understood regarding this \"kingdom of priests.\" For we cannot interpret it as referring to the offering of sacrifices on the altar because this cannot be said of the entire nation - who will offer them? The same applies to the taking of priestly gifts - who will give them? And similarly, to explain the holiness of the priests, has it not already been said, \"and you shall be a holy nation?\" Rather, the only meaning in the matter is that they have no personal property, and God is their inheritance. This is the lesson of \"love your neighbor as yourself,\" which includes all of the Torah, as aforementioned. And in the words \"a holy nation,\" all forms of reward are expressed, which is adherence to God, as aforementioned.",
+            "Now, the previous words in all their details are properly understood. For it is stated, \"And now, if you hearken well to Me and observe My covenant.\" That is, to make a covenant regarding what I am telling you here, namely, \"And you shall be to Me a kingdom of priests,\" meaning that you shall be for Me the kingdom for whom the sparks of purifying and refining the body will pass through to all nations and peoples of the world. And since all nations of the world are still not ready at all for this matter, and I need one nation for sure to start with, to make it a kingdom of priests, from all the nations."
+        ],
+        "Third Discourse; The Essence of Religion and Its Purpose": [],
+        "Fourth Discourse; The Essence of the Wisdom of Kabbalah": [],
+        "Fifth Discourse; The Peace": [],
+        "Sixth Discourse; The Freedom": [],
+        "On the Completion of The Zohar": []
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קונטרס מתן תורה",
+    "categories": [
+        "Kabbalah",
+        "Baal HaSulam"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "קונטרס מתן תורה",
+        "enTitle": "Kuntres Matan Torah",
+        "key": "Kuntres Matan Torah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה א'; עת לעשות",
+                "enTitle": "First Introduction; Time to Act"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הקדמה ב'; גילוי טפח וכיסוי טפחיים",
+                "enTitle": "Second Introduction; Uncovering a Handbreadth While Covering Two"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מאמר א'; מתן תורה",
+                "enTitle": "First Discourse; The Giving of the Torah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מאמר ב'; הערבות",
+                "enTitle": "Second Discourse; Arvut"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מאמר ג'; מהות הדת ומטרתה",
+                "enTitle": "Third Discourse; The Essence of Religion and Its Purpose"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מאמר ד'; מהות חכמת הקבלה",
+                "enTitle": "Fourth Discourse; The Essence of the Wisdom of Kabbalah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מאמר ה'; השלום",
+                "enTitle": "Fifth Discourse; The Peace"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מאמר ו'; החירות",
+                "enTitle": "Sixth Discourse; The Freedom"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מאמר לסיום הזוהר",
+                "enTitle": "On the Completion of The Zohar"
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Kabbalah/Baal HaSulam/Talmud Eser HaSefirot/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,846 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Talmud Eser HaSefirot",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "תלמוד עשר הספירות",
+    "categories": [
+        "Kabbalah",
+        "Baal HaSulam"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "Section I": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section II": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section III": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section IV": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section V": {
+            "": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section VI": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Questions on Cause and Effect": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": [],
+            "List of Answers on Cause and Effect": []
+        },
+        "Section VII": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section VIII": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section IX": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section X": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section XI": {
+            "": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section XII": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section XIII": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section XIV": {
+            "": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section XV": {
+            "": [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "And the second aspect is that after the face (<i>partzuf</i>) itself of Rachel is rectified through the charity and gifts to the poor, there still needs to an enlightenment occurring within her, in the secret of its actual minds that are clothed within the face of her ten emanations at the time of slumber, as is known. So it is necessary for this enlightenment in her minds just mentioned to remain for all of these days called Purim, and to remain in existence there even if the minds of Father and Mother (<i>Abba veIma</i>) depart after the slumber and return to being face to face. But even with all of this, the enlightenment of those minds must remain in existence in her minds and not completely depart as at other times, as mentioned above. But this matter is dependent upon fulfillment of another commandment, and that is to have a Purim meal, a party and a joyous occasion. "
+            ],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section XVI": {
+            "": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        }
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "תלמוד עשר הספירות",
+        "enTitle": "Talmud Eser HaSefirot",
+        "key": "Talmud Eser HaSefirot",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק א׳: צמצום וקו",
+                "enTitle": "Section I",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ב׳: עגולים ויושר",
+                "enTitle": "Section II",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ג׳: אור ישר ואור חוזר",
+                "enTitle": "Section III",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ד׳: עשר הספירות של עקודים",
+                "enTitle": "Section IV",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ה׳: ע\"ס דעקודים בהתפשטות השניה הנקראים מטי ולא מטי",
+                "enTitle": "Section V",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ו׳: עשר הספירות של עולם הנקודים",
+                "enTitle": "Section VI",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לסדר סיבה ומסובב",
+                        "enTitle": "List of Questions on Cause and Effect"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לסדר סיבה ומסובב",
+                        "enTitle": "List of Answers on Cause and Effect"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ז׳: עשר הספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו",
+                "enTitle": "Section VII",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ח׳: עשר הספירות של עולם האצילות",
+                "enTitle": "Section VIII",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ט׳: זווגי הספירות",
+                "enTitle": "Section IX",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק י׳: עיבור ראשון דז\"א",
+                "enTitle": "Section X",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק י״א: תיקון אורות ניצוצין וכלים בעובר ועיבור ב'",
+                "enTitle": "Section XI",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק י״ב: לידה ויניקה של הז\"א",
+                "enTitle": "Section XII",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק י״ג: תיקוני רישא ודיקנא דא\"א",
+                "enTitle": "Section XIII",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק י״ד: מוחין דגדלות של זעיר אנפין",
+                "enTitle": "Section XIV",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ט״ו: בנין הנוקבא דז\"א",
+                "enTitle": "Section XV",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ט״ז: ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה",
+                "enTitle": "Section XVI",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Kabbalah/Baal HaSulam/Talmud Eser HaSefirot/English/merged.json

@@ -0,0 +1,848 @@
+{
+    "title": "Talmud Eser HaSefirot",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Talmud_Eser_HaSefirot",
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "Section I": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section II": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section III": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section IV": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section V": {
+            "": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section VI": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Questions on Cause and Effect": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": [],
+            "List of Answers on Cause and Effect": []
+        },
+        "Section VII": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section VIII": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section IX": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section X": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section XI": {
+            "": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section XII": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section XIII": {
+            "": [],
+            "Histaklut Penimit": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section XIV": {
+            "": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section XV": {
+            "": [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "And the second aspect is that after the face (<i>partzuf</i>) itself of Rachel is rectified through the charity and gifts to the poor, there still needs to an enlightenment occurring within her, in the secret of its actual minds that are clothed within the face of her ten emanations at the time of slumber, as is known. So it is necessary for this enlightenment in her minds just mentioned to remain for all of these days called Purim, and to remain in existence there even if the minds of Father and Mother (<i>Abba veIma</i>) depart after the slumber and return to being face to face. But even with all of this, the enlightenment of those minds must remain in existence in her minds and not completely depart as at other times, as mentioned above. But this matter is dependent upon fulfillment of another commandment, and that is to have a Purim meal, a party and a joyous occasion. "
+            ],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        },
+        "Section XVI": {
+            "": [],
+            "List of Questions on Terminology": [],
+            "List of Questions on Topics": [],
+            "List of Answers on Terminology": [],
+            "List of Answers on Topics": []
+        }
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "תלמוד עשר הספירות",
+    "categories": [
+        "Kabbalah",
+        "Baal HaSulam"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "תלמוד עשר הספירות",
+        "enTitle": "Talmud Eser HaSefirot",
+        "key": "Talmud Eser HaSefirot",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק א׳: צמצום וקו",
+                "enTitle": "Section I",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ב׳: עגולים ויושר",
+                "enTitle": "Section II",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ג׳: אור ישר ואור חוזר",
+                "enTitle": "Section III",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ד׳: עשר הספירות של עקודים",
+                "enTitle": "Section IV",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ה׳: ע\"ס דעקודים בהתפשטות השניה הנקראים מטי ולא מטי",
+                "enTitle": "Section V",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ו׳: עשר הספירות של עולם הנקודים",
+                "enTitle": "Section VI",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לסדר סיבה ומסובב",
+                        "enTitle": "List of Questions on Cause and Effect"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לסדר סיבה ומסובב",
+                        "enTitle": "List of Answers on Cause and Effect"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ז׳: עשר הספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו",
+                "enTitle": "Section VII",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ח׳: עשר הספירות של עולם האצילות",
+                "enTitle": "Section VIII",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ט׳: זווגי הספירות",
+                "enTitle": "Section IX",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק י׳: עיבור ראשון דז\"א",
+                "enTitle": "Section X",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק י״א: תיקון אורות ניצוצין וכלים בעובר ועיבור ב'",
+                "enTitle": "Section XI",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק י״ב: לידה ויניקה של הז\"א",
+                "enTitle": "Section XII",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק י״ג: תיקוני רישא ודיקנא דא\"א",
+                "enTitle": "Section XIII",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הסתכלות פנימית",
+                        "enTitle": "Histaklut Penimit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק י״ד: מוחין דגדלות של זעיר אנפין",
+                "enTitle": "Section XIV",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ט״ו: בנין הנוקבא דז\"א",
+                "enTitle": "Section XV",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ט״ז: ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה",
+                "enTitle": "Section XVI",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Questions on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח השאלות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Questions on Topics"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לפירוש המלות",
+                        "enTitle": "List of Answers on Terminology"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לוח התשובות לעניינים",
+                        "enTitle": "List of Answers on Topics"
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Kabbalah/Hechalot Rabbati/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,93 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Hechalot Rabbati",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "היכלות רבתי",
+    "categories": [
+        "Kabbalah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Said Rabbi Ishmael: What are those songs which he recites who would behold the vision of the Merkaba, who would descend in peace and would ascend in peace?",
+            "Greatest of all, it is that have a care for him, to gather him in and bring him unto the chambers of the palace of the seventh heaven, to cause him to stand on the right hand of the throne of the glory of God; for there be times when he standeth over against Tazsh the Lord God of Israel, to see all that which is done before the throne of His glory and to know all that which is destined to come to pass in the world: Who shall be cast down, who exalted; Who shall be weakened, who made strong; Who shall be crushed with poverty, who made rich; Who shall die, who shall live; From whom shall inheritance be taken, To whom shall inheritance be given; Who shall be granted the Law for his portion And who be given Wisdom.",
+            "Greatest of all it is that he beholdeth all the works of the children of men, yea even those which they work in their secret chambers, whether these be seemly works or works corrupt: A man stole – he knoweth and recognizeth it; A man committed adultery – he knoweth and recognizeth it; A man committed murder – he knoweth and recognizeth it; A man was suspect to have lain with a woman in her uncleanness – he knoweth and recognizeth it; A man spread slander – he knoweth and recognizeth it. Greatest of all it is that he recognizeth all those who know sorcery.",
+            " Greatest of all it is that any man who lift up his hand against him and smite him is clothed with scalls and covered with leprosy and crowned with a pox. Greatest of all it is that any man who slander him is subject to all manner of injuries: morbid growths and discolourations and wounds which give rise to running ulcers.",
+            "Greatest of all it is that he is set apart from all the children of men and is exalted in all his doings and is honored by those above and those below. And if any man find cause of offense in him, upon that man do offenses, great and evil and harsh, fall from heaven. And if any man stretch forth his hand against him in reproach, against that man doth the heavenly court of justice stretch forth its hand to consume him from the world. \n"
+        ],
+        [
+            "Greatest of all it is that all men are set before him as silver before the refiner, to know which is alloyed silver, which is pure silver. And, moreover, he beholdeth in families: How many in a family be children of forbidden unions, How many in a family be children of their mother’s impurity, How many in a family be wounded in the stones, How many in a family be cut off of their privy members, How many in a family be children of slaves, How many in a family be children of the uncircumcised, How many in a family be unfit for the priesthood.",
+            "Greatest of all it is that any man who harden his face against him to gainsay him is darkened from the light of the balls of his eyes. Greatest of all it is that if any man treat him despitefully he leaves neither root nor branch nor yet inheritor. Greatest of all it is that any man who spread evil report against him is consumed, his judgment is determined and no mercy is had upon him.",
+            "Greatest of all it is that in the heavenly court of justice, three times each day three times each day they blow the trumpets thrice and excommunicate with the lesser excommunication and again excommunicate with the greater excommunication, saying: “Let him be excommunicated to Tazsh the Lord God of Israel, to him and to the throne of His glory and to the crown upon His head, to the heavenly court of justice and to the earthly court of justice and to all the host of heaven and to all its servants, he who standeth before one beholding the Merkabha and who abandoneth him.”",
+            "Said Rabbi Ishmael: Thus ran the teaching as to the vision of the Merkabha: He who beholdeth the Merkabha hath no right to stand up [out of courtesy to a superior], except before three authorities only: before a king and before a high priest and before a Sanhedrin. And should he stand up he would be guilty of death because he had stood up before it, and he would lessen his days and cut short his years.",
+            "Said Rabbi Ishmael: What be the words of the songs which a man doth recite when he descendeth to the Merkabha? Let him begin and recite the principal songs: The beginning of praise and the commencement of song The beginning of jubilation and the commencement of exultation Do the princes sing who serve each day The Lord God of Israel and the throne of His glory; They bear up the wheel of the throne of His glory: ―Sing, sing for joy, supernal dwelling!―Shout, shout for joy, precious vessel! ―Made marvelously and a marvel. ―Surely thou shalt gladden the King who sitteth upon thee, ―as the joy of the bridegroom in his bridechamber. When I came to take refuge under the shadow of Thy wings In the joy of my heart which rejoiced in thee."
+        ],
+        [
+            "―From the praise and song of each day, ―From the jubilation and exaltation of each hour, ―And from the utterance which preceedeth out of the mouths of the holy ones ―And from the melody which welleth up out of the mouths of the servants ―Mountains of fire and hills of flame ―Are piled up and hidden and poured out each day. ",
+            "“Why should’st thou be affrighted, faithful servant? “Why should’st thou be terrified, servitor beloved?” “I say to thy face, Zoharariel, Lord God of Israel, “If I be not affrighted, who is he that shall be affrighted? “If I be not terrified, who is he that shall be terrified? “For I am summoned before the Omnipotent six hours in each day, “And a thousand times I am dragged upon my knees “Until I touch the throne of glory.” And then the voice would answer say: “As for those who practice upon you those practices – “Reproach shall not be cast upon their words, “Nor shall any contradict their discourse, “Nor any contradict their words.” His kingly servants behold the King majestic Enthroned in the chambers of the palace of silence, Dread and fear, holiness and purity.",
+            "King of miracles, King of powers, King of wonders, King transcendent. Thy throne doth fly and standeth still. Years very many, generations without end have passed Since thou didst drive the peg for the weaving of the web On which the perfection of the world and the excellence thereof do stand And even yet hath Thy throne not rested its foot upon the firm ground of the seventh heaven, But as a bird doth fly it fly and standeth still.",
+            "The loftiest of the lofty, they whose brows be bound with diadems, And all angels, the chief hypostases which Thou hast created, Stand harnessed beneath the throne of glory And do hold it up continually with strength, might and power. And they also have not rested their feet upon the firm ground of the seventh heaven, But as a bird do they fly yet stand still.",
+            "And three times in each day Doth the throne of Thy glory prostrate itself before Thee and say to Thee, “Zoharariel, Lord God of Israel, “Pray seat Thyself upon me, O splendid King, “For Thy burden is delightful to me “And weigheth not heavy upon me.”"
+        ],
+        [
+            "Wonderful loftiness and strange lordship Is the loftiness of exultation and the lordship of splendor With which the angel of the presence doth conduct himself Three times each day In the heavenly court of justice As he goeth and cometh upon the seventh heaven Which is upon the heads of the cherubim and upon the heads of the ophanim And upon the heads of the holy beasts. And the cherubim and the ophanim and the holy beasts Are harnessed and stand beneath the throne of glory. And when they behold anyone in the height As he goeth and cometh upon the seventh heaven They are terrified and affrighted and faint and fall backward, For no creature is able to attain unto that place By a distance of one hundred and eighty five thousand myriad parasangs Because of the streaming fires which flow and issue forth From the mouths of the cherubim and from the mouths of the ophanim and from the mouths of the holy beasts Who open their mouths to say “Holy” When Israel saith before Him “Holy”.",
+            "A measure of holiness, a measure of dominion, A measure of fearfulness, a measure of consternation, A measure of trembling, a measure of shaking, A measure of terror, a measure of panic Is the measure of the garment of Zoharariel Lord God of Israel Who cometh crowned to the throne of His glory.",
+            "And it is every part engraved from within and from without with the words The Lord, The Lord. And the eye of no creature is able to behold it, Not the eyes of flesh and blood, and not the eyes of His servants. And as for him who doth behold it, or glimpseth or seeth it, Hallucinations lay hold upon the balls of his eyes And the balls of his eyes emit and send forth torches of fire And these enkindle him and these burn him. Why? Because of the measure of the garment Of Zoharariel, Lord God of Israel, Who cometh crowned to the throne of His glory. And pleasant and sweet is His beauty As the appearance of the beauty of the glory of the majesty Of the eyes of the likeness of the holy beasts.",
+            "Who is like unto our King among all the lofty ones of them who lay hold upon kingship? Who is like out Maker? Who is like unto the Lord our God? Who is like unto Him among those who knot the knots of diadems? For with six voices do the supernal servants, ",
+            "The bearers of the throne of His glory, The cherubim and the ophanim and the holy beasts, sing before Him, For each voice is exalted beyond its fellows and differeth form that which was before it."
+        ],
+        [
+            "The first voice: Everyone who heareth it at once crieth out and prostrateth himself. The second voice: Everyone who hearkeneth unto it at once falleth into confusion and thereafter returneth not. The third voice: Everyone who heareth it at once is seized by convulsions and at once dieth. The fourth voice: Everyone who hearkeneth unto it at once hath the skull of his head and his body broken and most of the ends of his ribs are torn out. The fifth voice: Everyone who heareth it at once poureth himself out as a vessel and is utterly dissolved into blood. The sixth voice: Everyone who hearkeneth unto it at once is seized at heart by a fierce fire, and his heart is tumultuous and overturneth his inmost bowels, and his bile is dissolved within him as to be as water.",
+            "Who is like unto our King? Who is like unto our Maker? Who is like unto the Lord our God? The sun and the moon emit and send forth the crown on His head. The Pleiades and Orion and the star of morning, Constellations and stars and planets Flow and issue forth from the garment of Him Who sitteth crowned upon the throne of His glory. And He gave forth a great light from between His eyes. For King of miracles, King of powers, King of wonders, King transcendent is He.",
+            "Said Rabbi Ishmael: All these songs did Rabbi Akiva hear when he descended to the Merkabha, and he laid hold upon them and learned them before the throne of God’s glory, for there His servants sang them before God.",
+            "Said Rabbi Ishmael: That day was the fifth day of the week when there came abysmal tidings from the great city of Rome saying: “Four men from among the mighty of Israel have been seized – Rabbi Simon ben Gamaliel and Rabbi Ishmael ben Elisha and Rabbi Elazar ben Dama and Rabbi Judah ben Baba; and eight thousand students from Jerusalem shall be their ransom.”",
+            "And when Rabbi Nehunya ben Hakkanah saw this decree, he caused me at once to descend to the Merkabha and I questioned Surya the Prince of the Presence. And he said to me: “Ten men did the heavenly court of justice write down, and gave them unto Sammael the wicked, the genius of Rome, saying: ‘Go out and destroy from the mighty of Israel every good member, thigh and shoulder, to fulfill the decree’: “And he that stealeth a man and selleth him, or if he be found in his hand, he shall surely be put to death.” And the sons of Jacob stole Joseph their brother and sold him, what shall be done concerning them? At once was the authority given to Samael to destroy ten of the mighty in their stead, in order to fulfill the decree. And a vengeance to be avenged upon him is laid up against him until the time shall come when ‘The Lord shall punish the host of the high ones on high,’ for he shall be cut down and cast upon the earth, ne and all the princes of the kingdoms in the height, as the goats and sheep of the day of atonement.”"
+        ],
+        [
+            "Said Rabbi Ishmael: All these warnings and all these conditions were made known to and laid upon Samael the wicked, and he saith, ‘I have taken all upon me provided only that ten of the mighty shall be destroyed, to wit: Rabbi Akiva ben Joseph, and Rabbi Judah ben Baba, and Rabbi Jeshbab the scribe, and Rabbi Hananya ben Teradyon, Rabbi Hozpit the interpreter, Rabbi Elazar ben Shammua, Rabbi Hanina ben Hakinai, Rabbi Ishmael ben Elisha, Rabban Simon ben Gamaliel, Rabbi Eliezer ben Dama.’ ",
+            "Said Rabbi Ishmael: What then did Zoharariel the Lord God of Israel? Because of the wrath with which He was filled against Sammael as having taken upon him all those conditions, [His patience] did not then suffice Him that He should say to the scribe: “Write decrees of punishment and great plagues, strong and harsh and fearful and terrible, heavy and disgraceful against the wicked city, Rome.” Nay, but at once He Himself took paper and wrote upon the paper. And thus He wrote against the day of vengeance which is destined and laid up for the wicked city, Rome. “One cloud shall come up and stand above Rome six months and pour down a running sore upon man and upon beast and upon the silver and upon the gold and upon all the fruit and upon all kinds of metals. And thereafter shall another cloud come up and drive away its fellow and stand in its place six months and pour down a scall of leprosy and scab and pox and all manner of scalls whatsoever upon the wicked city Rome, until the time shall come when a man shall say to his fellow, ‘Behold, the wicked city Rome, she and all that which is in her, are thine for one farthing,’ and he shall say to him, ‘I want her not.’”",
+            "Said Rabbi Ishmael: Seganzegael, the Prince of the Presence, said to me, “My friend, sit in my bosom and I shall tell thee what is to come upon Israel.” I sat in his bosom and he gazed upon me and did weep, and his tears ran down continually from his eyes and fell upon my face. I said to him, “Why does your Excellency weep?” He said to me, “My friend, come, and I shall take thee in and teach thee what is laid up for Israel, the holy people.” He grasped me by my hand and took me in to the inmost chambers and to the most secret rooms and to the treasuries. He took tablets and opened them and showed me letters written with griefs each different from the other. I said to him, “For whom are these?” He said to me, “For Israel.” I said to him, “And can Israel bear them?” He said to me, “Come tomorrow and I shall teach thee of griefs yet different from these.” On the morrow he took me in to the inmost chambers and showed me griefs more bitter than the first: those by the sword for the sword; those by hunger, for hunger; those who shall be led captive, for captivity. I said to him, “And did then, your Excellency, Israel alone sin?” He said to me, “Griefs more bitter than these are laid on them anew each day. And when, assembling in synagogues and schools, they say, ‘Amen. Let the great name be blessed,’ we do not permit these to go forth from the inmost chambers.”",
+            "When I went down from before him I heard a voice speaking in the Aramaic language, and thus it said: “The holy shrine shall be a ruin; and the temple, a fire burning; “And the dwelling of the king, desolation; and she in whom the king rejoiced shall mourn as a widow; “And the virgins and the youths shall be spoiled; and the servants of the king, be killed; “And the pure altar, polluted; and the table which was set before the Lord, taken as spoil by the enemy; “And Jerusalem shall be desolation; and the land of Israel trembling.”"
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Rabbi Akiva said: Every day, an angel stands in the middle of the firmament and begins and says, \"The Lord is the King,\" and the whole celestial retinue answers after it; until it reaches, 'Barchu' (the prayer leader's invitation to the congregation to bless God). Once it reaches, \"Barchu,\" there is a <i>chaya</i> (a lofty angel), whose name is Israel - with \"My people is Mine\" imprinted on its forehead - who stands in the middle of the firmament and and says, \"Bless (Barchu) the Lord who is blessed!\" And all of the ministers on high answer after it, \"Blessed is the Lord who is blessed forever and ever!\" Before it finishes its words, the <i>ofanim</i> (another group of angels) shout and shake, and shake up the whole world, saying, \"Blessed is the glory of the Lord from His place!\" And that <i>chaya</i> stands in the middle of the firmament until all of the ministers on high and the officers; and the divisions and all of the hosts shake. And each one says in its place to the <i>chaya</i>, \"Hear O Israel, the Lord is our God, the Lord is One\" (Deuteronomy 6:4)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Section"
+    ]
+}

json/Kabbalah/Hechalot Rabbati/English/merged.json

@@ -0,0 +1,93 @@
+{
+    "title": "Hechalot Rabbati",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Hechalot_Rabbati",
+    "text": [
+        [
+            "Said Rabbi Ishmael: What are those songs which he recites who would behold the vision of the Merkaba, who would descend in peace and would ascend in peace?",
+            "Greatest of all, it is that have a care for him, to gather him in and bring him unto the chambers of the palace of the seventh heaven, to cause him to stand on the right hand of the throne of the glory of God; for there be times when he standeth over against Tazsh the Lord God of Israel, to see all that which is done before the throne of His glory and to know all that which is destined to come to pass in the world: Who shall be cast down, who exalted; Who shall be weakened, who made strong; Who shall be crushed with poverty, who made rich; Who shall die, who shall live; From whom shall inheritance be taken, To whom shall inheritance be given; Who shall be granted the Law for his portion And who be given Wisdom.",
+            "Greatest of all it is that he beholdeth all the works of the children of men, yea even those which they work in their secret chambers, whether these be seemly works or works corrupt: A man stole – he knoweth and recognizeth it; A man committed adultery – he knoweth and recognizeth it; A man committed murder – he knoweth and recognizeth it; A man was suspect to have lain with a woman in her uncleanness – he knoweth and recognizeth it; A man spread slander – he knoweth and recognizeth it. Greatest of all it is that he recognizeth all those who know sorcery.",
+            " Greatest of all it is that any man who lift up his hand against him and smite him is clothed with scalls and covered with leprosy and crowned with a pox. Greatest of all it is that any man who slander him is subject to all manner of injuries: morbid growths and discolourations and wounds which give rise to running ulcers.",
+            "Greatest of all it is that he is set apart from all the children of men and is exalted in all his doings and is honored by those above and those below. And if any man find cause of offense in him, upon that man do offenses, great and evil and harsh, fall from heaven. And if any man stretch forth his hand against him in reproach, against that man doth the heavenly court of justice stretch forth its hand to consume him from the world. \n"
+        ],
+        [
+            "Greatest of all it is that all men are set before him as silver before the refiner, to know which is alloyed silver, which is pure silver. And, moreover, he beholdeth in families: How many in a family be children of forbidden unions, How many in a family be children of their mother’s impurity, How many in a family be wounded in the stones, How many in a family be cut off of their privy members, How many in a family be children of slaves, How many in a family be children of the uncircumcised, How many in a family be unfit for the priesthood.",
+            "Greatest of all it is that any man who harden his face against him to gainsay him is darkened from the light of the balls of his eyes. Greatest of all it is that if any man treat him despitefully he leaves neither root nor branch nor yet inheritor. Greatest of all it is that any man who spread evil report against him is consumed, his judgment is determined and no mercy is had upon him.",
+            "Greatest of all it is that in the heavenly court of justice, three times each day three times each day they blow the trumpets thrice and excommunicate with the lesser excommunication and again excommunicate with the greater excommunication, saying: “Let him be excommunicated to Tazsh the Lord God of Israel, to him and to the throne of His glory and to the crown upon His head, to the heavenly court of justice and to the earthly court of justice and to all the host of heaven and to all its servants, he who standeth before one beholding the Merkabha and who abandoneth him.”",
+            "Said Rabbi Ishmael: Thus ran the teaching as to the vision of the Merkabha: He who beholdeth the Merkabha hath no right to stand up [out of courtesy to a superior], except before three authorities only: before a king and before a high priest and before a Sanhedrin. And should he stand up he would be guilty of death because he had stood up before it, and he would lessen his days and cut short his years.",
+            "Said Rabbi Ishmael: What be the words of the songs which a man doth recite when he descendeth to the Merkabha? Let him begin and recite the principal songs: The beginning of praise and the commencement of song The beginning of jubilation and the commencement of exultation Do the princes sing who serve each day The Lord God of Israel and the throne of His glory; They bear up the wheel of the throne of His glory: ―Sing, sing for joy, supernal dwelling!―Shout, shout for joy, precious vessel! ―Made marvelously and a marvel. ―Surely thou shalt gladden the King who sitteth upon thee, ―as the joy of the bridegroom in his bridechamber. When I came to take refuge under the shadow of Thy wings In the joy of my heart which rejoiced in thee."
+        ],
+        [
+            "―From the praise and song of each day, ―From the jubilation and exaltation of each hour, ―And from the utterance which preceedeth out of the mouths of the holy ones ―And from the melody which welleth up out of the mouths of the servants ―Mountains of fire and hills of flame ―Are piled up and hidden and poured out each day. ",
+            "“Why should’st thou be affrighted, faithful servant? “Why should’st thou be terrified, servitor beloved?” “I say to thy face, Zoharariel, Lord God of Israel, “If I be not affrighted, who is he that shall be affrighted? “If I be not terrified, who is he that shall be terrified? “For I am summoned before the Omnipotent six hours in each day, “And a thousand times I am dragged upon my knees “Until I touch the throne of glory.” And then the voice would answer say: “As for those who practice upon you those practices – “Reproach shall not be cast upon their words, “Nor shall any contradict their discourse, “Nor any contradict their words.” His kingly servants behold the King majestic Enthroned in the chambers of the palace of silence, Dread and fear, holiness and purity.",
+            "King of miracles, King of powers, King of wonders, King transcendent. Thy throne doth fly and standeth still. Years very many, generations without end have passed Since thou didst drive the peg for the weaving of the web On which the perfection of the world and the excellence thereof do stand And even yet hath Thy throne not rested its foot upon the firm ground of the seventh heaven, But as a bird doth fly it fly and standeth still.",
+            "The loftiest of the lofty, they whose brows be bound with diadems, And all angels, the chief hypostases which Thou hast created, Stand harnessed beneath the throne of glory And do hold it up continually with strength, might and power. And they also have not rested their feet upon the firm ground of the seventh heaven, But as a bird do they fly yet stand still.",
+            "And three times in each day Doth the throne of Thy glory prostrate itself before Thee and say to Thee, “Zoharariel, Lord God of Israel, “Pray seat Thyself upon me, O splendid King, “For Thy burden is delightful to me “And weigheth not heavy upon me.”"
+        ],
+        [
+            "Wonderful loftiness and strange lordship Is the loftiness of exultation and the lordship of splendor With which the angel of the presence doth conduct himself Three times each day In the heavenly court of justice As he goeth and cometh upon the seventh heaven Which is upon the heads of the cherubim and upon the heads of the ophanim And upon the heads of the holy beasts. And the cherubim and the ophanim and the holy beasts Are harnessed and stand beneath the throne of glory. And when they behold anyone in the height As he goeth and cometh upon the seventh heaven They are terrified and affrighted and faint and fall backward, For no creature is able to attain unto that place By a distance of one hundred and eighty five thousand myriad parasangs Because of the streaming fires which flow and issue forth From the mouths of the cherubim and from the mouths of the ophanim and from the mouths of the holy beasts Who open their mouths to say “Holy” When Israel saith before Him “Holy”.",
+            "A measure of holiness, a measure of dominion, A measure of fearfulness, a measure of consternation, A measure of trembling, a measure of shaking, A measure of terror, a measure of panic Is the measure of the garment of Zoharariel Lord God of Israel Who cometh crowned to the throne of His glory.",
+            "And it is every part engraved from within and from without with the words The Lord, The Lord. And the eye of no creature is able to behold it, Not the eyes of flesh and blood, and not the eyes of His servants. And as for him who doth behold it, or glimpseth or seeth it, Hallucinations lay hold upon the balls of his eyes And the balls of his eyes emit and send forth torches of fire And these enkindle him and these burn him. Why? Because of the measure of the garment Of Zoharariel, Lord God of Israel, Who cometh crowned to the throne of His glory. And pleasant and sweet is His beauty As the appearance of the beauty of the glory of the majesty Of the eyes of the likeness of the holy beasts.",
+            "Who is like unto our King among all the lofty ones of them who lay hold upon kingship? Who is like out Maker? Who is like unto the Lord our God? Who is like unto Him among those who knot the knots of diadems? For with six voices do the supernal servants, ",
+            "The bearers of the throne of His glory, The cherubim and the ophanim and the holy beasts, sing before Him, For each voice is exalted beyond its fellows and differeth form that which was before it."
+        ],
+        [
+            "The first voice: Everyone who heareth it at once crieth out and prostrateth himself. The second voice: Everyone who hearkeneth unto it at once falleth into confusion and thereafter returneth not. The third voice: Everyone who heareth it at once is seized by convulsions and at once dieth. The fourth voice: Everyone who hearkeneth unto it at once hath the skull of his head and his body broken and most of the ends of his ribs are torn out. The fifth voice: Everyone who heareth it at once poureth himself out as a vessel and is utterly dissolved into blood. The sixth voice: Everyone who hearkeneth unto it at once is seized at heart by a fierce fire, and his heart is tumultuous and overturneth his inmost bowels, and his bile is dissolved within him as to be as water.",
+            "Who is like unto our King? Who is like unto our Maker? Who is like unto the Lord our God? The sun and the moon emit and send forth the crown on His head. The Pleiades and Orion and the star of morning, Constellations and stars and planets Flow and issue forth from the garment of Him Who sitteth crowned upon the throne of His glory. And He gave forth a great light from between His eyes. For King of miracles, King of powers, King of wonders, King transcendent is He.",
+            "Said Rabbi Ishmael: All these songs did Rabbi Akiva hear when he descended to the Merkabha, and he laid hold upon them and learned them before the throne of God’s glory, for there His servants sang them before God.",
+            "Said Rabbi Ishmael: That day was the fifth day of the week when there came abysmal tidings from the great city of Rome saying: “Four men from among the mighty of Israel have been seized – Rabbi Simon ben Gamaliel and Rabbi Ishmael ben Elisha and Rabbi Elazar ben Dama and Rabbi Judah ben Baba; and eight thousand students from Jerusalem shall be their ransom.”",
+            "And when Rabbi Nehunya ben Hakkanah saw this decree, he caused me at once to descend to the Merkabha and I questioned Surya the Prince of the Presence. And he said to me: “Ten men did the heavenly court of justice write down, and gave them unto Sammael the wicked, the genius of Rome, saying: ‘Go out and destroy from the mighty of Israel every good member, thigh and shoulder, to fulfill the decree’: “And he that stealeth a man and selleth him, or if he be found in his hand, he shall surely be put to death.” And the sons of Jacob stole Joseph their brother and sold him, what shall be done concerning them? At once was the authority given to Samael to destroy ten of the mighty in their stead, in order to fulfill the decree. And a vengeance to be avenged upon him is laid up against him until the time shall come when ‘The Lord shall punish the host of the high ones on high,’ for he shall be cut down and cast upon the earth, ne and all the princes of the kingdoms in the height, as the goats and sheep of the day of atonement.”"
+        ],
+        [
+            "Said Rabbi Ishmael: All these warnings and all these conditions were made known to and laid upon Samael the wicked, and he saith, ‘I have taken all upon me provided only that ten of the mighty shall be destroyed, to wit: Rabbi Akiva ben Joseph, and Rabbi Judah ben Baba, and Rabbi Jeshbab the scribe, and Rabbi Hananya ben Teradyon, Rabbi Hozpit the interpreter, Rabbi Elazar ben Shammua, Rabbi Hanina ben Hakinai, Rabbi Ishmael ben Elisha, Rabban Simon ben Gamaliel, Rabbi Eliezer ben Dama.’ ",
+            "Said Rabbi Ishmael: What then did Zoharariel the Lord God of Israel? Because of the wrath with which He was filled against Sammael as having taken upon him all those conditions, [His patience] did not then suffice Him that He should say to the scribe: “Write decrees of punishment and great plagues, strong and harsh and fearful and terrible, heavy and disgraceful against the wicked city, Rome.” Nay, but at once He Himself took paper and wrote upon the paper. And thus He wrote against the day of vengeance which is destined and laid up for the wicked city, Rome. “One cloud shall come up and stand above Rome six months and pour down a running sore upon man and upon beast and upon the silver and upon the gold and upon all the fruit and upon all kinds of metals. And thereafter shall another cloud come up and drive away its fellow and stand in its place six months and pour down a scall of leprosy and scab and pox and all manner of scalls whatsoever upon the wicked city Rome, until the time shall come when a man shall say to his fellow, ‘Behold, the wicked city Rome, she and all that which is in her, are thine for one farthing,’ and he shall say to him, ‘I want her not.’”",
+            "Said Rabbi Ishmael: Seganzegael, the Prince of the Presence, said to me, “My friend, sit in my bosom and I shall tell thee what is to come upon Israel.” I sat in his bosom and he gazed upon me and did weep, and his tears ran down continually from his eyes and fell upon my face. I said to him, “Why does your Excellency weep?” He said to me, “My friend, come, and I shall take thee in and teach thee what is laid up for Israel, the holy people.” He grasped me by my hand and took me in to the inmost chambers and to the most secret rooms and to the treasuries. He took tablets and opened them and showed me letters written with griefs each different from the other. I said to him, “For whom are these?” He said to me, “For Israel.” I said to him, “And can Israel bear them?” He said to me, “Come tomorrow and I shall teach thee of griefs yet different from these.” On the morrow he took me in to the inmost chambers and showed me griefs more bitter than the first: those by the sword for the sword; those by hunger, for hunger; those who shall be led captive, for captivity. I said to him, “And did then, your Excellency, Israel alone sin?” He said to me, “Griefs more bitter than these are laid on them anew each day. And when, assembling in synagogues and schools, they say, ‘Amen. Let the great name be blessed,’ we do not permit these to go forth from the inmost chambers.”",
+            "When I went down from before him I heard a voice speaking in the Aramaic language, and thus it said: “The holy shrine shall be a ruin; and the temple, a fire burning; “And the dwelling of the king, desolation; and she in whom the king rejoiced shall mourn as a widow; “And the virgins and the youths shall be spoiled; and the servants of the king, be killed; “And the pure altar, polluted; and the table which was set before the Lord, taken as spoil by the enemy; “And Jerusalem shall be desolation; and the land of Israel trembling.”"
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Rabbi Akiva said: Every day, an angel stands in the middle of the firmament and begins and says, \"The Lord is the King,\" and the whole celestial retinue answers after it; until it reaches, 'Barchu' (the prayer leader's invitation to the congregation to bless God). Once it reaches, \"Barchu,\" there is a <i>chaya</i> (a lofty angel), whose name is Israel - with \"My people is Mine\" imprinted on its forehead - who stands in the middle of the firmament and and says, \"Bless (Barchu) the Lord who is blessed!\" And all of the ministers on high answer after it, \"Blessed is the Lord who is blessed forever and ever!\" Before it finishes its words, the <i>ofanim</i> (another group of angels) shout and shake, and shake up the whole world, saying, \"Blessed is the glory of the Lord from His place!\" And that <i>chaya</i> stands in the middle of the firmament until all of the ministers on high and the officers; and the divisions and all of the hosts shake. And each one says in its place to the <i>chaya</i>, \"Hear O Israel, the Lord is our God, the Lord is One\" (Deuteronomy 6:4)."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "היכלות רבתי",
+    "categories": [
+        "Kabbalah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Section"
+    ]
+}

json/Kabbalah/Ramchal/Assarah Perakim L'Ramchal/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,53 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Assarah Perakim L'Ramchal",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "עשרה פרקים להרמח''ל",
+    "categories": [
+        "Kabbalah",
+        "Ramchal"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Introduction ",
+            "Ten chapters which include all the words of the book, Tree of Life, arranged by the master Kabbalist, Rabbeinu Moshe Chaim Luzzatto, his memory will defend us amen; learning this will will help those who wish to review for themselves the true wisdom in a strong summary.",
+            "Adam HaKadmon - Until the world was created, the was only Him and His Name, He wanted and contracted His light to create creation, gave them a place in which there is no thing without its place, found a place that is equal to all. And the Eyn Sof, Blessed be, surrounds it from all sides. And a line comes out from Him from one side, opens and enters and makes all the levels. There are ten levels, impossible to be quantified. Ten circles, and their rightness is in their midst/center, through them the qualities of the Place [are expressed], He directs all creations with justice, and punishes and rewards, and restores all evil into good. And brings His creations to His will. And so it says \"I am first and I am last and there is no power besides Me\" (Isaiah 44:6). All that the Holy Blessed One created in His world was created solely for His honor, as it is written \" All that is called in My Name, I created, I formed, I made\" (Isaiah 43:7) and it says \"Ad-nai will reign forever\" (Exodus 15:18)",
+            "Ten Sefirot, internal and external, their resemblance is of a person. The first on all of them is Adam Kadmon, and from what is limited within, come four senses: vision, hearing, smell, speech - which are part of him [Adam].",
+            "Four letters of Havayah: in each of the four in their full gematriot: 72, 63, 45, 52 [Note ed: this is accomplished by how one writes the full forms of the letters - with full yudim: יוד הי ויו הי or mushlav יוד הי ואו הי or full alfim יוד הא ואו הא or with full hehim יוד הה וו הה]. And they are: tea'mim, vowels, tagin, letters. And all are contained in each other. 72 in the cranium, and the its branches are hidden, from the hairs of the head they come out. And 63 from the ears and down, and there are three types of cantillation marks: high, low and medium. High in the ears, medium in the nose and low in the mouth. And the high ones come out from the ears, ten from the right, and ten from the left - these are internal, and they are comprehensive regarding them. They are contained in one of the letters hey, since its form is dalet and vav (making ten) and they come down until the point of the beard. And the medium ones come out from the nose, ten from the right and ten from the left, these are internal, and they are comprehensive regarding them. And behold those and those approach each other, and the letter vav that is in the hey reveals itself in six thousand, they come out and go down until the chest. And the lower ones come out from the mouth, ten internal sefirot, and then comprehensive sefirot, and the dalet that is in the hey reveals itself in four thousand; two vavs and two yuds, from two ears and two nostrils. Two breaths from the right of the mouth, and two from the left, they are rooted in the two cheeks, upper and lower, and come out and come down until the belly button.",
+            "Malchut came out first, and Ze'ir Anpin after her. And so with all, and the strength of the vessel swallowed them. And the first among them returned and entered, the Keter at the beginning, and all after him. The remainder condensed and became a vessel, from the sparks that fell in it from the beating of the returning light of the Upper in the marking of the Lower. At the outset they were all only in the life of the souls. They separated one from another in their coming out, and so too in their return, every one doing what was fitting for it until the second circling. Keter remained in the mouth of Adam Kadmon and the other nine came out, until Malchut was found to be a vessel without light. All the vessels are one vessel, yet there are ten lights in it, and this is \"Bound Ones\"."
+        ],
+        [
+            "<b>The Breaking of Vessels </b>- His vowels were ready to come out, He collected His [names] 63, 45, 52, and went with them to above the bellybutton - meaning, the Name-Screen [Tetragrammaton] - initiated before Him in vision, and flows and goes down behind Him until the point corresponding to the bellybutton. And from [the name] 52  ten sefirot came out from the eyes, from the right; and ten sefirot from the left, they came out and went down from the bellybutton to below, and took light from what was above, "
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "The generations of the sefirot - the generations of the sefirot are three: angels, the other side [O\"S], rains. The sefirot develop every mission of an angel, and the angel does, as it is said: \"He makes [His] angels winds, etc\"(Psalms 104:4).",
+            "The O\"S, how so? This is what is written: \"I form the light, and I create darkness; I make peace, and I create evil\" (Isaiah 45:7). Form light, this is the right [side]; create darkness, this is the left side. Make peace, those are the angles of peace. And create evil, this is Samael. Angels of peace, ten groups [of them] serve the ten sefirot of the right [side]. Angels of destruction, ten degrees/ranks [of them] serve the ten sefirot of the left side. On them it is said: \"And also this, opposite to this, Elokim made\" (Ecclesiastes 7:14).",
+            "Four degrees, four husks, worlds of Samael, block the light of the sefirot, and defray them with the deeds of the lower ones, they come - G-d forbid! - and do evil, in the world of Noga, a great cloud, and fire that bursts, and wind of tempest; since this is explained through Ezekiel's Vaera (Ezekiel 28:25-29:21)",
+            "Four husks, four worlds to twenty-one of them, in them ten sefirot in five faces, that the fixings (tikunim) of the lower ones are in four worlds, and their defects in four worlds. If the lower ones merit, the Lord leads with mercy, and the guard goes from in front of him (away). If they sinned, the Master of Mercy separates himself, and the guard does justice on the guilty ones. With the separation of the Lord, the deed of the guard, is what is written: \"And the anger of Hashem flared against them, and He went away, and the cloud departed from over the tent, and behold Miriam was leprous as snow\" (Numbers 12:10).",
+            "The order of the judgments, those are the roots of the husk, some of them overpower it, and some of them raise it, according to the deeds of the lower ones, this is what the Writing says: \"And you shall guard My decrees and My ordinances, that a person shall do and live by them\" (Leviticus 18:5)"
+        ],
+        [
+            "Souls - The work of the Place to the souls: there are five names. N[efesh]. R[uach]. N[eshamah]. Ch[ayah]. Y[echidah]. [They come] from 5 faces. Ch\"y [chayah and yechidah] from Atzilut. Neshamah from Briah. Ruach from Yetzirah. Nefesh from Asyah. The force of a human being is found from malchut of asyah until the keter of atzilut. This is why it is written: \"Let us make the Human in Our image as Our Character and they shall rule over the fish-creatures of the sea\" (Genesis 1:26).",
+            "The fixing of Neshama are reincarnation (gilgul) and intercalation (yibur). How so? the work of the Neshamah is 613 mitzvot, their completion leads to the resting of the soul, and if not, she comes back and is reincarnated, and she does not reincarnate whole, just the parts that need fixing.",
+            "What is reincarnation and what is intercalation? Reincarnation is from the moment of birth to the moment of death; intercalation can come every \"hour\", and can leave every \"hour\". A mitzvah in which the soul is obligated to fulfill happens in a reincarnation, and one that the soul is not obligated to fulfill happens in an intercalation, from the moment is is fulfilled it [the intercalation] is gone. Righteous [people/souls] can reincarnate a thousand [times], evil [people/souls] up to four, as it is written \"and to the fourth I will not make her return\"(Amos 1:3).",
+            "The nefesh comes at the beginning, and after it the ruach, and after it the neshamah, and chayah and yechidah after them. All souls [neshamah] have a cloak. The nefesh reincarnates by herself, and the ruach by herself, and the neshamah by herself. And souls [neshamot] ride the cloaks of others. The souls are not all equal, since the new ones are not like the old ones, and the ones that reincarnate for the first time and not like the ones which experienced reincarnation twice, and on all He says: \"And they are turned round about by His guidance, that they may do\" (Job 37:12). And He says: \"and let Him devise means, that he that is banished be not an outcast from Him\" (II Samuel 14:14). And He says: \"Every one that is called by My name, and whom I have created for My glory, I have formed him, yea, I have made him.\" (Isaiah 43:7). And He says: \"Hashem will reign forever\" (Exodus 15:18). And He says: \"And all your people are righteous, they shall inherit the land for ever; the branch of My planting, the work(s) of My hands, wherein I glory\" (Isaiah 60:21)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Kabbalah/Ramchal/Assarah Perakim L'Ramchal/English/merged.json

@@ -0,0 +1,53 @@
+{
+    "title": "Assarah Perakim L'Ramchal",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Assarah_Perakim_L'Ramchal",
+    "text": [
+        [
+            "Introduction ",
+            "Ten chapters which include all the words of the book, Tree of Life, arranged by the master Kabbalist, Rabbeinu Moshe Chaim Luzzatto, his memory will defend us amen; learning this will will help those who wish to review for themselves the true wisdom in a strong summary.",
+            "Adam HaKadmon - Until the world was created, the was only Him and His Name, He wanted and contracted His light to create creation, gave them a place in which there is no thing without its place, found a place that is equal to all. And the Eyn Sof, Blessed be, surrounds it from all sides. And a line comes out from Him from one side, opens and enters and makes all the levels. There are ten levels, impossible to be quantified. Ten circles, and their rightness is in their midst/center, through them the qualities of the Place [are expressed], He directs all creations with justice, and punishes and rewards, and restores all evil into good. And brings His creations to His will. And so it says \"I am first and I am last and there is no power besides Me\" (Isaiah 44:6). All that the Holy Blessed One created in His world was created solely for His honor, as it is written \" All that is called in My Name, I created, I formed, I made\" (Isaiah 43:7) and it says \"Ad-nai will reign forever\" (Exodus 15:18)",
+            "Ten Sefirot, internal and external, their resemblance is of a person. The first on all of them is Adam Kadmon, and from what is limited within, come four senses: vision, hearing, smell, speech - which are part of him [Adam].",
+            "Four letters of Havayah: in each of the four in their full gematriot: 72, 63, 45, 52 [Note ed: this is accomplished by how one writes the full forms of the letters - with full yudim: יוד הי ויו הי or mushlav יוד הי ואו הי or full alfim יוד הא ואו הא or with full hehim יוד הה וו הה]. And they are: tea'mim, vowels, tagin, letters. And all are contained in each other. 72 in the cranium, and the its branches are hidden, from the hairs of the head they come out. And 63 from the ears and down, and there are three types of cantillation marks: high, low and medium. High in the ears, medium in the nose and low in the mouth. And the high ones come out from the ears, ten from the right, and ten from the left - these are internal, and they are comprehensive regarding them. They are contained in one of the letters hey, since its form is dalet and vav (making ten) and they come down until the point of the beard. And the medium ones come out from the nose, ten from the right and ten from the left, these are internal, and they are comprehensive regarding them. And behold those and those approach each other, and the letter vav that is in the hey reveals itself in six thousand, they come out and go down until the chest. And the lower ones come out from the mouth, ten internal sefirot, and then comprehensive sefirot, and the dalet that is in the hey reveals itself in four thousand; two vavs and two yuds, from two ears and two nostrils. Two breaths from the right of the mouth, and two from the left, they are rooted in the two cheeks, upper and lower, and come out and come down until the belly button.",
+            "Malchut came out first, and Ze'ir Anpin after her. And so with all, and the strength of the vessel swallowed them. And the first among them returned and entered, the Keter at the beginning, and all after him. The remainder condensed and became a vessel, from the sparks that fell in it from the beating of the returning light of the Upper in the marking of the Lower. At the outset they were all only in the life of the souls. They separated one from another in their coming out, and so too in their return, every one doing what was fitting for it until the second circling. Keter remained in the mouth of Adam Kadmon and the other nine came out, until Malchut was found to be a vessel without light. All the vessels are one vessel, yet there are ten lights in it, and this is \"Bound Ones\"."
+        ],
+        [
+            "<b>The Breaking of Vessels </b>- His vowels were ready to come out, He collected His [names] 63, 45, 52, and went with them to above the bellybutton - meaning, the Name-Screen [Tetragrammaton] - initiated before Him in vision, and flows and goes down behind Him until the point corresponding to the bellybutton. And from [the name] 52  ten sefirot came out from the eyes, from the right; and ten sefirot from the left, they came out and went down from the bellybutton to below, and took light from what was above, "
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "The generations of the sefirot - the generations of the sefirot are three: angels, the other side [O\"S], rains. The sefirot develop every mission of an angel, and the angel does, as it is said: \"He makes [His] angels winds, etc\"(Psalms 104:4).",
+            "The O\"S, how so? This is what is written: \"I form the light, and I create darkness; I make peace, and I create evil\" (Isaiah 45:7). Form light, this is the right [side]; create darkness, this is the left side. Make peace, those are the angles of peace. And create evil, this is Samael. Angels of peace, ten groups [of them] serve the ten sefirot of the right [side]. Angels of destruction, ten degrees/ranks [of them] serve the ten sefirot of the left side. On them it is said: \"And also this, opposite to this, Elokim made\" (Ecclesiastes 7:14).",
+            "Four degrees, four husks, worlds of Samael, block the light of the sefirot, and defray them with the deeds of the lower ones, they come - G-d forbid! - and do evil, in the world of Noga, a great cloud, and fire that bursts, and wind of tempest; since this is explained through Ezekiel's Vaera (Ezekiel 28:25-29:21)",
+            "Four husks, four worlds to twenty-one of them, in them ten sefirot in five faces, that the fixings (tikunim) of the lower ones are in four worlds, and their defects in four worlds. If the lower ones merit, the Lord leads with mercy, and the guard goes from in front of him (away). If they sinned, the Master of Mercy separates himself, and the guard does justice on the guilty ones. With the separation of the Lord, the deed of the guard, is what is written: \"And the anger of Hashem flared against them, and He went away, and the cloud departed from over the tent, and behold Miriam was leprous as snow\" (Numbers 12:10).",
+            "The order of the judgments, those are the roots of the husk, some of them overpower it, and some of them raise it, according to the deeds of the lower ones, this is what the Writing says: \"And you shall guard My decrees and My ordinances, that a person shall do and live by them\" (Leviticus 18:5)"
+        ],
+        [
+            "Souls - The work of the Place to the souls: there are five names. N[efesh]. R[uach]. N[eshamah]. Ch[ayah]. Y[echidah]. [They come] from 5 faces. Ch\"y [chayah and yechidah] from Atzilut. Neshamah from Briah. Ruach from Yetzirah. Nefesh from Asyah. The force of a human being is found from malchut of asyah until the keter of atzilut. This is why it is written: \"Let us make the Human in Our image as Our Character and they shall rule over the fish-creatures of the sea\" (Genesis 1:26).",
+            "The fixing of Neshama are reincarnation (gilgul) and intercalation (yibur). How so? the work of the Neshamah is 613 mitzvot, their completion leads to the resting of the soul, and if not, she comes back and is reincarnated, and she does not reincarnate whole, just the parts that need fixing.",
+            "What is reincarnation and what is intercalation? Reincarnation is from the moment of birth to the moment of death; intercalation can come every \"hour\", and can leave every \"hour\". A mitzvah in which the soul is obligated to fulfill happens in a reincarnation, and one that the soul is not obligated to fulfill happens in an intercalation, from the moment is is fulfilled it [the intercalation] is gone. Righteous [people/souls] can reincarnate a thousand [times], evil [people/souls] up to four, as it is written \"and to the fourth I will not make her return\"(Amos 1:3).",
+            "The nefesh comes at the beginning, and after it the ruach, and after it the neshamah, and chayah and yechidah after them. All souls [neshamah] have a cloak. The nefesh reincarnates by herself, and the ruach by herself, and the neshamah by herself. And souls [neshamot] ride the cloaks of others. The souls are not all equal, since the new ones are not like the old ones, and the ones that reincarnate for the first time and not like the ones which experienced reincarnation twice, and on all He says: \"And they are turned round about by His guidance, that they may do\" (Job 37:12). And He says: \"and let Him devise means, that he that is banished be not an outcast from Him\" (II Samuel 14:14). And He says: \"Every one that is called by My name, and whom I have created for My glory, I have formed him, yea, I have made him.\" (Isaiah 43:7). And He says: \"Hashem will reign forever\" (Exodus 15:18). And He says: \"And all your people are righteous, they shall inherit the land for ever; the branch of My planting, the work(s) of My hands, wherein I glory\" (Isaiah 60:21)."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עשרה פרקים להרמח''ל",
+    "categories": [
+        "Kabbalah",
+        "Ramchal"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Kabbalah/Ramchal/Assarah Perakim L'Ramchal/Hebrew/Assarah Perakim -- Torat Emet.json

@@ -0,0 +1,130 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Assarah Perakim L'Ramchal",
+    "versionSource": "http://www.ateret4u.com/online/f_01919.html#HtmpReportNum0001_L2",
+    "versionTitle": "Assarah Perakim -- Torat Emet",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עשרה פרקים להרמח''ל",
+    "categories": [
+        "Kabbalah",
+        "Ramchal"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<b>הקדמה</b> ",
+            "עשרה פרקים הכוללים כל דברי הספר עץ החיים, מסודרים ע\"י הרב המקובל האלקי <b>רבינו משה חיים לוצטו</b> זיע\"א. אשר לימודו מועיל על הלומדים הרוצים לשנן לעצמם את חכמת האמת בקיצור נמרץ. ",
+            "<b> אדם קדמון - </b> עד שלא נברא העולם, היה הוא ושמו אחד, רצה וצמצם אורו לברוא את הבריות, נתן להם מקום כי אין לך דבר שאין לו מקום, נמצא המקום שוה לכולם. וא\"ס ב\"ה מקיפו לכל הצדדים. וקו יוצא ממנו לצד אחד, בוקע ונכנס ועושה כל המדרגות. עשר מדרגות הן, מדתם שאין להם סוף. עשר עגולים, ויושרם באמצעיתם, שבהם מדותיו של מקום, מנהיג כל בריותיו במשפט, ומעניש ומשכיר, ומחזיר כל רעה לטובה. ומביא בריותיו לרצונו. וכן הוא אומר אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים. וכל מה שברא הקב\"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ואומר ה' ימלוך לעולם ועד. ",
+            "עשר ספירות, פנימיות וחיצוניות, דמיונם כמראה אדם. הראשון שבכולם הוא אדם קדמון, וממה שנגבל בפנים, יוצאים לחוץ ארבע חושים חלק ממנו, והם: ראיה, שמיעה, ריח, דיבור. ",
+            "ד' אותיות הוי\"ה: בכל ד' מלואם: ע\"ב, ס\"ג, מ\"ה, ב\"ן. והם: טעמים, נקודות, תגין, אותיות. נכללים אלו באלו. ע\"ב בגלגולת, וענפיו נעלמות, מן השערות הראש הם יוצאים. ויצא ס\"ג מן האזנים ולמטה, וטעמים שלו הן ג' מינים: עליונים תחתונים, אמצעים. עליונים באזנים, אמצעים בחוטם, תחתונים בפה. ויצאו עליונים מן האזנים, עשרה מהימין, ועשרה מהשמאל אלו פנימים, ואלו מקיפים לגביהם. נכללים באות ה' אחת, שצורתה: ד' ו', והם יורדים עד כנגד שבולת הזקן. ויצאו אמצעים מן החוטם, עשרה מהימין, ועשרה מהשמאל, אלו פנימים, ואלו מקיפים לגביהם. והרי נתקרבו זה לגבי זה, ונתגלתה אות ו' שבה, בו' אלפין יוצאין ויורדין עד החזה. ויצאו תחתונים מן הפה י' ספירות פנימיים וי\"ס מקיפין, ונתגלתה הד' שבה' בד' אלפין, שנים יו\"י. ושנים יו\"ד. מב' אזנים ומב' נחירים. ב' הבלים מימין הפה, וב' הבלים משמאל, נשרשים בשני לחיים עליון ותחתון, יוצאין ויורדין עד הטבור. ",
+            "יצאה מלכות בראשונה, וז''א אחריה. וכן כולם, וכח הכלי בלוע בהם. וראשון שבהם חזר ונכנס, כתר בתחלה, וכולם אחריו. נתעבה הנשאר ונעשה כלי, מנצוצות שנפלו בו מהכאת אור חזרתו של עליון ברשימה של תחתון. בראשונה היו כולם בחי' נפשות לבד. הרויחו זה מזה ביציאתם, וכן בחזירתם, כל אחד הראוי לו עד מקיף ב'. נשאר הכתר בפה דא\"ק ושאר הט' יצאו, עד שנמצא מלכות כלי בלי אור. כל הכלים הם כלי אחד, אלא שעשרה אורות יש בו, וזהו עקודים. "
+        ],
+        [
+            "<b>שבירת הכלים - </b>עמדו נקודותיו לצאת, אסף ס\"ג מ\"ה ב\"ן שלו, ועלה עמהם למעלה מן הטבור, ופירש שם מסך, מתחיל מלפניו בחזה, ומשפיע ויורד מלאחריו עד כנגד הטבור. ומן הב\"ן יצאו מן העינים ע\"ס מהימין וע\"ס מהשמאל, יצאו וירדו מן הטבור ולמטה, ולקחו אור ממה שלמעלה, כח\"ב מאח\"פ בשבולת של זקן, והשאר משם ולמטה. ומבפנים ירד ובקע ב''ן כנגדם, והאיר דרך עורו לחוץ, מן הטבור ומן היסוד, נחלק האור לכח\"ב, והשאר מאצבעות הרגלים, נמצאו ג\"ר מתוקנות זה כנגד זה, והשאר זה תחת זה. ",
+            "יצאו י' כלים בראשונה, ואורותיהם אח\"כ, ירדו האורות לכח''ב וקיבלם, לז' תחתונות ולא קיבלום. יחד נשברו ונפלו כליהם למטה, ואורותיהם עלו למקומם, ועליהם הוא אומר ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגו'. ",
+            "ששה ספירות עומדות להחלק בששה פרצופים, ומהם נעשה ד' עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. ומסופם יוצא הרע. שנאמר יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע, זיקין נצוצין אין בהם חיבור שנאמר ונרגן מפריד אלוף. וברשעים הוא אומר יתפרדו כל פועלי און. אבל בקדושים מה הוא אומר, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד שיתוקן הכל ביחודו באחדות. ",
+            "בתחלה היו כל החלקים בשוה, באו האורות ולא קיבלום, נשברו ונפלו, נגנז האור שנברא ביום הראשון, וירד הטוב שבהם לבריאה, ושל אחריו ליצירה, ושל אחריו לעשיה וכשחזרו ונתקנו נעשה מג' ד'. נמצא עשיה ב' תחתונה מהא'. ומסופה יוצא הרע, הוא שהנביא אומר קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד. ",
+            "מי הם היורדים. ז\"ת, ואחורי חו\"ב, אלא שז' תחתונות ירדו לבי\"ע, ואחורי חו\"ב למקום זו\"ן שבאצילות. אחורי חכמה מלפניהם, ואחורי בינה מלאחריהם. ז\"ת נשברו, ואחורי חו\"ב לא נשברו אלא שירדו, ואחורי נה\"י דכתר נפגמו עמהם. נמצאו ז\"ת שבכל פרצוף שבורים. ואחורי חו\"ב נפולים. ונה\"י של כתר נפגמים. באיזה פרצופים דברו באותם של אחר כך. ",
+            "כיצד נפלו, ראשון שבכולם דעת, קבל ז' אורות ולא עמד בהם, ונשבר, ונפלו כליו בדעת דבריאה, ואור שלו במלכות דאצילות. קבל חסד אחריו ו' אורות ורושם א', ונשבר ונפל כליו בבינה דבריאה, ואור שלו ביסוד דאצילות. קבלה גבורה עד\"ז ונשברה, ונפלו כליה בחכמה דבריאה, ואורה בנצח הוד דאצילות. קבל תפארת עד\"ז, נשבר, ונפלו כליו בכתר דבריאה, ואור שלו עמד במקומו כפול, נתפשט כלי הכתר וקיבלו. ואור הדעת עלה ביניהם, ונפל כלי שלו שנית למלכות דבריאה. נתפשט כלי החכמה וקיבל לאור החסד, ונפל כלי שלו פעם ב' ליסוד דבריאה. נתפשט כלי הבינה וקיבל לאור הגבורה, ונפל כלי שלה פעם ב' לנצח הוד דבריאה. קיבל נ\"ה ונשבר, ונפל כלי שלו לת\"ת דבריאה, ואור שלו עלה לבינה דאצילות. קיבל יסוד ונשבה ונפל כלי שלו לגבורה דבריאה, ואור שלו עלה לכתר דאצילות. קיבל מלכות ונשברה, ונפלה כלי שלה לחסד דבריאה, ואור שלה עלה לכלי הכתר. זה סדר שבירתם של ז\"ת, שבהם הוכנו ונעשו ג' עולמות: בריאה, יצירה, עשיה. ",
+            "ירידת אחורי חו\"ב, לפי שבירתם של ז\"ת. כיצד, חו\"ב פב\"פ, נשבר דעת, ונפלו חו\"ג שבחו\"ב לגוף, חזרו שלא להסתכל זה בזה. נשבר חסד, ירדו אחורי אבא עד היסוד והפך אחוריו לפני אמא. נשברה גבורה, ירד אחוריים של אמא עד היסוד, חזרו שניהם אב\"א. נשבר שליש תפארת ירדו אחורי יסודות דאו\"א. גמר התפארת להשבר, ירדו אחורי ישסו\"ת בגופם חזרו שלא להסתכל זה בזה. נשבר נ\"ה ירדו אחורי ישסו\"ת עד היסוד. נשבר יסוד ירדו אחורי יסודיהן, נשברה מלכות, ירדו אחורי עטרותיהן, ונשלם פגמם של אחורי נה\"י דכתר שבהם נכנסים החו\"ג בחו\"ב. ",
+            "ורפ\"ח נצוצין מד' ע\"ב דעסמ\"ב ירדו עם הכלים הנשברים לקיימם, כל היורד מירידתם של מלכים הוא יורד. וכל העולה מחזירתם הוא חוזר. ובסופם של דברים נאמר, והיה אור הלבנה כאור החמה, ואומר ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא רפואה שאין אחריה מכה. ואומר ומשתי את עון הארץ ביום אחד. ואומר והיה ה' למ��ך על כל הארץ וגו'. "
+        ],
+        [
+            "<b>תיקון העולמות - </b> יצא מ\"ה מן המצח, בירר לו ועשה מכל שבריהם של כלים, ה' פרצופים, ועתיק שעל גביהם, ומאחוריהם של או\"א יעקב ולאה. כתר דמ\"ה, וחצי כתר דב\"ן ומהשאר הראוי לו לעתיק. חכמה דמ\"ה וחצי כתר דב\"ן, ומהשאר הראוי לו, א\"א. בינה דמ\"ה וחו\"ב דב\"ן ומהשאר הראוי לה, או\"א. ו\"ק דמ\"ה ו\"ק דב\"ן. ז\"א. מלכותו דמ\"ה ומלכותו דב\"ן נוקבא. תיקונם בזכר ונקבה, ומזו\"ן הם נתקנים: בזווג, עבור, לידה, וגדלות. ",
+            "בזווג כיצד, מעלה נוקבא מ\"ן בירוריהם של כלים, ויורדים כנגדם אורותיו של מ\"ה, נתקנים בה זה עיבור. יצאו למקומם זו היא לידה. עולה התחתון לעליון והגיע לשעורו זוהי גדלות. יונק מתחלה כשהוא צריך לעליונו, השלים והלביש, עשה את שלו. ",
+            "עלייתם של מלכים מ' יום. כיצד, י' ימים חסד ונצח לנצח דאצילות. וי' ימים דעת ות\"ת ליסודו. וי' גבורה הוד להודו. וי' יסוד ומלכות למלכותו. ",
+            "נתקן עתיק דו\"נ, מ\"ה שלו זכר לפניו, וב\"ן שלו נוקבא לאחוריו. פני מ\"ה מלפניו, ופני ב\"ן לאחוריו, נמצא עתיק כולו פנים. נתקן א\"א דכר ונוקבא, הזכר מימינה והנוקבא משמאלו תקונו של א\"א מזווגו של עתיק. תקונו של עתיק מזווג עליון שלמעלה ממנו. ",
+            "מזווגו של א\"א, נתקנים אבא ואמא, זה זכר וזו נקבה. ומזווגם ז\"א ונוקבא. יסודו של עתיק כלה בחזהו של א\"א, וחו\"ג מתגלים ממנו, יצאו הגבורות ראשונה, מפני דוחקם של חסדים, סובבו את היסוד לכל רוח. יצאו החסדים, חצים לימין ודחו את הגבורות כולם לשמאל, ירדו חצים מן החזה ולמטה. והחסדים יורדים כנגדם למתקם, נמצאו ב' חסדים וחצי מגולים, וב' חסדים וחצי מכוסים, מוצאים הארתם לחוץ. יצאו מן החסדים אבא וישראל סבא לימין של אריך. ומן הגבורות אמא ותבונה לשמאל. אמא ותבונה רגליה של זו בראשה של זו. משא\"כ אבא ויש\"ס, ששני חצאיהן של גבורות מגולות כאחת, וחצים של חסדים מכוסה ביסוד. ",
+            "או\"א שני מוחותיו של אצילות, מלבישים זרועותיו של א\"א. בנינם ממ\"ה וב\"ן, ותקוניהם מאורותיו של א\"א. מג' פרקים של זרועות, ומתפארת. מג' פרקים ראשונים של חג\"ת לחב\"ד שלהם. מפרקים השניים לחג\"ת שלהם. מפרקים השלישיים לנה\"י שלהם. פרקו הראשון של ימין מתלבש בראשו של אבא, כנגדו בשמאל באמא. שני לו בחג\"ת של זה וזה. שלישי לו בנה\"י. והת\"ת נכסה תחתיהם מאליו עד החזה. ",
+            "אבא ואמא, מ\"ה ב\"ן בשניהם, נתחברו זה בזה, נתן אבא ב\"ן שלו לאמא, ונטל מ\"ה שלה לעצמו. ב' מ\"ה בימין אבא ויש\"ס. וב' ב\"ן משמאל אמא ותבונה. ",
+            "ישסו\"ת כיצד, מלכותם של או\"א נעשית פרצוף לעצמו. וחצי ת\"ת ונה\"י שלהם מלובשים מוחין בתוכם. חזרו או\"א להשתלם משם ולמעלה, נמצאו או\"'א כלים בחזהו של א\"א. ישסו\"ת בטבורו. אבא ויש\"ס, אמא ותבונה, פעמים שנים, ופעמים אחד, שהם מתחברים זה בזה. ",
+            "מוחין של ז\"א מאו\"א מלובשים בכלים שלהם, זהו הצלם, כיצד: מלכותו של עליון, פנימיות בתחתון, מלכותם של או\"א בז\"א. ונה\"י נכנסים ט' פרקיהם בט' אבריו, זה צ'. ז' ראשונות מקיפים עליו מבחוץ ל' מ' שלו. ",
+            "או\"א ישסו\"ת שניים, ז\"א למטה מכולם, מוחיו מישסו\"ת מלכות שלהם צלם שלו. אלו ישסו\"ת שניים מן החזה שלהם ולמטה ניתן לו למוחיו, ונעשים כנגדם נה\"י חדשים, משתלשלים ויורדים מאחוריו עד כנגד החזה. וזו אם שרובצת על בניה. מן החזה ולמעלה ל' מ' שלו. זה גדלות אי. ",
+            "נעשו א' וז\"א למטה מהם, מוחיו מאו\"א מלכות שלהם צל\"ם שלו. אין כאן ישסו\"ת אלא א', מן החזה ולמטה ��' שלו, והשאר ל' מ' שלו הרי זה גדלות ב'. ",
+            "זווג של או\"א תמידי, וישסו\"ת לפרקים. זווג חיות העולמות תמידי. ושל מוחין בזמנם. "
+        ],
+        [
+            "<b>זעיר אנפין - </b> ז\"א ששה קצותיו של עולם, ומלכות נוקבא שלו. קפל א\"א את רגליו, והעלה חג''ת שלו עליו, עלו כליו של ז\"א אחריהן והלבישום, כצורתן בא\"א, כך צורתן בז\"א, ג' גו ג' ומלכות רביעית אחריהם על היסוד. נטלם א\"א ובררם והוציאם בזווגו. נטלם או\"א ותקנום לגמרי, בג' ימים, ובמ' יום, בג' חדשים, ובג' עבורים. ",
+            "ג' ימים כיצד, אלו ג' ימי קליטה, יום א' תיקן אבא את הימין שבהם. יום ב' אמא את השמאל שבהם. יום ג' נתן אבא את שלו באמא. ונתחברו אלה באלה. ג' מילוים הם: מ\"ו ל\"ז, י\"ט. מילויו של מ\"ה, י\"ט. ושל ס\"ג, ל\"ז. ושל ע\"ב, מ\"ו. תקונו של ז\"א, ו' מי\"ט נכנסים ביום א', ו' בב', ז' בג', למה ווין, שקוין של ז\"א נתקנים בהם. ובשלישי א' יותר, מפני חבורם של אורות. ל\"ז, בל\"ז יום, הרי מ' יום, נוצר הולד באורה של אמא. מ\"ו במ\"ו יום, כמשלוש חדשים זמן היכרו של עבור. ",
+            "ג' בנינו של ז\"א: אורות, נצוצין, כלים. כלים שנשברו. נצוצות שירדו. אורות שנסתלקו. חוזרים ונתקנים זה בזה. בג' עיבורים, של ז' חדשים, ושל ט', ושל י''ב. אמא ותבונה מתחברות כא', וג' מקומות של יסוד יש בהן. יסודה של אמא. ויסודה של תבונה. ומקום החתך, כשהן מתפרדות נחתכות זו מזו. נתקנים כלים ביסודה של תבונה. נצוציו במקום החתך. ואורותיו ביסודה של תבונה. כנגדם למטה ג' מדורות. ",
+            "גופו של ז\"א עשר ספירות, נתבררו ז' ספירות בז' חדשים. וג' ספירות בכ\"ד חדשים של יניקה, ח' חדשים לא'. ז' שהם ט' שדעת מתחלק: לחסדים, וגבורות. ",
+            "ג' כלים הם: נה\"י כלי א', פנימי לו חג\"ת. פנימי לו חב\"ד. וג' בשמות בתוכם, נפש בנה\"י. רוח בחג\"ת. נשמה בחב\"ד. אימתי הם נתקנים, בעבור, יניקה, ומוחין. ",
+            "כיצד נה\"י בעיבור, נה\"י וחג\"ת חצוניות, וחב\"ד נפש בתוכם. חג\"ת ביניקה, נה\"י וחג\"ת חצוניות, וחב\"ד רוח בתוכם. חב\"ד בגדלות, אלו חג\"ת שעולים ונעשים חב\"ד. ונה\"י במקומם, ונה\"י חדשים מתחדשים להם למטה. חב\"ד יורדים בכולם, זוהי נשמה שבה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. נר\"ן פנימיים, ח\"י מקיפים להם. חזרו כל הכלים חיצוניות לגבה, ג' של ג': נה\"י חג\"ת חב\"ד בנה\"י. נה\"'י חג\"ת חב\"ד בחג\"ת. נה\"י חג\"ת חב\"ד בחב\"ד. ונר\"ן של גדלות בתוך כולם, כנגדם באדם: בשר, גידין, ועצמות, ונר\"ן בתוכם. ",
+            "נעשו כל הכלים נה\"י. וכל חג\"ת חג\"ת. וכל חב\"ד חב\"ד. שמנה\"י עצמות חב\"ד, מחג\"ת קרומות חב\"ד, מחב\"ד מוחין. שכן בגופו של אדם, עצמות וקרומות ומוחין, ונשמה בתוכם. חזרו כל החצוניות נה\"י וחג\"ת, וכל הפנימיות חב\"ד להם, כנגדם באדם גוף ונשמה. נחלקו הכלי לפנימי וחצון, ונשמה בתוכם. אורות ונצוצות, גופו של ז\"א משוכלל בכל אלו. ",
+            "ד' עיבורים הם, ב' בחצוניותו, וב' בפנימיותו. עיבור דו\"ק, ועיבור דמוחין. עיבור א' י\"ב חדשים, שני לו ט' בחצוניות. כנגדם בפנימיות של ט', ושל ז'. ",
+            "היניקה כ\"ד חדשים, בירורם של: הוד, יסוד, מלכות. ממנה לגדלות, י\"א שנה ויום א'. כיצד, ז' פרקיהם של נה\"י דתבונה בז' שנים, ועטרה שלה ביום א' יוצאים החסדים המגולים מן החזה ולמטה, יורדים ונכללים ביסוד, וחוזרים בקויהם ועולים מלמטה למעלה, עד שעולים בכל ששה קצותיו. ה' גבורות יורדות אחריהן, ונמתקין ביסוד, ב' וחצי בירידה. והשאר בחזירתם של חסדים, עולים וממתיקים אותם, החסדים גידולו של זעיר. והגבורות גידולה של נוקבא. שהנהגתו של זכר לימין. ושל נוקבא לשמאל. ",
+            "חזרו החסדים לחסד ולגבורה, הגדילום והם נכפלים, נמצאו כל אחד ו' שלישים, ג' נשארים במקומם, ב' מחסד עולים לחכמה. וב' מגבורה עולים לבינה. והשלישי שבשניהם. לימין ושמאל שבדעת. נכפלו ב' שלישי תפארת ונעשו ד', ב' למקומם. א' לכתר נוקבא. וא' עולה למכוסה ומכפילה נשאר א' במקומו, וא' מעלהו עמו עד הכתר, נמצאו ב' מלכים משתמשים בכתר א', וז\"א נשלם בשלו. עלייתם של חסדים בחב\"ד ג' שנים. ושנה לכתר השורה על גביהם, יומם של חסדים עולים לכתר, והרי י\"ג שנים ויום א', זוהי גדלות. ",
+            "למעלה מצ', ל' מ' מקיפים, זמנם שתי שנים, אלו מאמא. פנימים דאבא ג' שנים, וב' שנים למקיפים, הרי זה מלוי זקן. ",
+            "בתבונה קטנות וגדלות, קטנות א' וגדלות א'. כנגדם באמא, קטנות וגדלות ב'. כענינו בא' כן ענינו בב', שמוחין הראשונים מלמטה, והשניים מלמעלה. "
+        ],
+        [
+            "<b>נוקבא דז\"א - </b> קביעותה של נוקבא, נקודה א' שביעית לששה. עלה הזעיר אנפין, עלתה אחריו. בעיבור, וביניקה, ובגדלות. ",
+            "ו\"ק, ג' גו ג', והמלכות רביעית אחריהן על היסוד, ירדו נה\"י ונגלו חג\"ת, נשארת המלכות דבוקה בת\"ת מאחוריו, עלו חג\"ת ונעשו חב\"ד, עלתה המלכות עמהם ונשרשה בדעת. ",
+            "יורדת להבנות בנינה מאחורי נה\"י שלו. מאחורי ת\"ת בכתר. נו\"ה בחו\"ב. יסוד בדעת שבין כתפיה. אלו פרקים ראשונים. והשאר בשאר גופה. ח' שנים לח' פרקים. שיסודו של זכר ארוך ב' פרקים. נמצא כלה בסוף ת\"ת שלה. שמשם יורדות הגבורות ממנו ליסוד שלה, ביום א', חוזרים מלמטה למעלה, מיסוד לת\"ת, שנה א'. ממנו לדעת שנה א'. שנה א' לכתר שלה, מדעת לכתר א', אלו י\"ב שנה ויום א', שהנוקבא מוקדמת להזכר, נמצא דו\"נ מדובקים באחוריהם, ועליהם הוא אומר אחור וקדם צרתני. ",
+            "יוצא אימא מז\"א, ומוחיו בתוכה, ונה\"י אבא מלובשים בה. נכנסים ובונים את הנוקבא, מתוקנת ע\"י, וחסד נמשך לז\"א, ודוחה הגבורות שבאחוריו, וניתנים על ידיהם לנוקבא, וננסרה ממנו. נמצאת נוקבא בנינה לשמאל, וז\"א לימין. חוזרים זה כנגד זה, ונבנית לפנים. עליהם הוא אומר, ויבן ה' אלקים את הצלע ויביאה אל האדם. ",
+            "בנינו של פרצוף, בכ\"ב אותיות. כ\"ב לנוקבא מז\"א. נכללים ביסודה, ומנצפ\"ך גבורות מ\"ן בתוכם. וכ\"ב אחרות ניתנות לה מאמא, שלא על ידו. ומנצפ\"ך מ\"ן בתוכם. כ\"ב אותיות דלת וציר, נמצא שני דלתות ושני צירים, שהם ם' אחת. זהו הכלי. כ\"ב אותיות מאימא נכללים כא', חודש לכ\"ב אותיות, וה' חדשים לה' של מנצפ\"ך ששה חדשים שבין נערות לבגרות. ",
+            "ופרגוד בין עולם לעולם, שממנו יוצאין ע\"ס של תחתון מע\"ס של עליון. כל העולמות שוין, אלא שכוחם של העליונים יפה, יצאה בריאה התחילו הנפרדים, נשמותיהם של צדיקים מבריאה, למטה ממנה יצירה, שמשם מלאכים, למטה ממנה עשיה, שמשם גשמיים. כללם של העולמות ד', שבהם שולטים ד' אותיות של השם ב\"ה: י' באצילות, שבו כל מדרגותיו נסדרות בתיקונם. וה' יורדת ממנו לבריאה, ומנהיגתה, ו' ליצירה. ה' לעשיה. כנגדם בעולם ד. צ. ח. ם. שכן הוא אומר, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. "
+        ],
+        [
+            "<b>זיווגים - </b> שפעו של עולם, מזווגו של זו\"ן. ה' זווגים הם: ישראל ורחל. יעקב ורחל. ישראל ולאה. יעקב ולאה, מן החזה ולמעלה. יעקב ולאה מן החזה ולמטה. ",
+            "מ\"ד ומ\"ן, זה גופו של זווג. מ\"ד מן הזכר. ומ\"ן מן הנקבה. אין מ\"ד בלא מ\"ן ואין מ\"ן בלא תשוקה. הוא שהכתוב אומר, ואל אשך תשוקתך והוא ימשול בך. ",
+            "נכללת הנוקבא בענפיה, ומתקשטת בקישוטיה. כל העולמות בי\"ע, תיקוניה של נוקבא. מתעוררת לז\"א להתחבר עמו, ומזדווגת עמו, ביאה א' וביאה שניה. ",
+            "ביאה א', זהו שאמרו, האשה גולם הוא, ואינה כורתת ברית, אלא למי שעשאה כלי. נותן רוח בתוכה, זה בנימין, ב\"ן, שבו מעלה בנים למעלה, אלו נשמותיהם של צדיקים. ואורות מאירים ממנה, להנהגתו של עולם. אלו אורות של ב\"ן. כל תולדותיו של ב\"ן, תלויים בהם. ומתרי\"ג אבריה היא ממשיכתם. מחידושו של א\"ס ב\"ה שהוא מחדש בהם, אלו מ\"ן ביאה שניה, יורדים כנגדם מ\"ד, מיסודו של זכר. אלו אורות של מ\"ה, וכל תולדותיו של מ\"ה תלויים בו, מתרי\"ג אבריו הוא ממשיכם. מחידושו של א\"ס שהוא מחדש בהם, יורד הכול ביסודה, ויושב שם זמן עיבורו, יוצא ומתחלק לכל העולמות. ",
+            "מ\"ה וב\"ן, בנינם של כל הנבראים, שבהם נראים מעשיו של א\"ס ב\"ה כמשפיע ומקבל. מתחדשים בזווגם של זו\"ן. מ\"ה מן הזכר, וב\"ן מן הנקבה. ",
+            "ב' חיבורים לזווגם: נשיקין, ויסודות. נשיקין בראש, וזווגם כפול. רוחו של זכר בפיה של נקבה, ורוחה של נקבה בפיו של זכר. נמצא שתי רוחות מחוברים כא'. זווגם של יסודות, אחר שנתחברו, משפיע הזכר לנקבה, והנקבה לעולם. "
+        ],
+        [
+            "<b>פרצופים - </b>כללם של הפרצופין ב', עשר ספירות, ה' פרצופין. והשאר מתפשטים מהם: א\"א ונוק'. או\"א. ישסו\"ת ראשונים. ישסו\"ת שניים. ישראל ורחל, יעקב ולאה. מתלבשים אלו בתוך אלו. ",
+            "פנימים מכולם א\"א ונוק', פרצוף א' הם, שהזכר בימין והנקבה בשמאל. ועל זרועותיה אבא לימין, ואימא לשמאל. ג\"פ בזרוע: הא' בחב\"ד, הב' בחג\"ת, הג' בנה\"י, וכתרם בגרונו. יורדים ומגיעים עד טבורו, נמצא גופו עד הטבור, מכוסה תחתיהן, חציו מאבא, וחציו מאימא. ",
+            "ישסו\"ת מחזיהם של או\"א ולמטה, כתרם בחזה, ושאר כל גופם בפרקיהם של נה''י. מחזה שלהם, ישסו\"ת שניים, כסדר הזה. נמצאו או\"א כלים בחזהו של א\"א. וישסו\"ת בטבורו. כשבאים בז\"א, מתארכים רגליהם בתוכו, ומגיעים עמו עד סוף העולם. ",
+            "ז\"א מחזיהם של ישסו\"ת ולמטה, מתלבשים זב\"ז, ומתלבשים בתוכה ורחל מחזה שלו ולמטה. פעמים אב\"א, ופעמים פב\"פ. יסודם של נקבות פרק וחצי. ושל זכרים ב' פרקים. נמצא יסודו של אבא יוצא מיסודה של אמא בתוכו של ז\"א, מן החזה עד היסוד, שממנו יוצא יעקב, מחזהו של ז\"א ולמטה, לפניו, פני ז\"א באחוריו של יעקב. ופעמים שהוא בא לצדו, פניו לפני רחל, אלו אחוריים של אבא, שנעשים פרצוף באור יסודו. אחוריים של אימא, מן החזה של ז\"א ולמעלה. נעשים פרצוף באור יסודה זו לאה, מן הדעת עד החזה, מאחוריו של ז\"א. פניה באחוריו. ",
+            "מאחוריו של יעקב, בינו ובין ז\"א, לאה דור המדבר נוקבא שלו. מב' צדדיו של ז\"א שתי אורות באלכסון, ענני כבוד לימינו, ומן לשמאלו. מב' צדדיה של לאה, שתי אורות: מטה האלקים, ומטה משה. ומב' צדדיו של יעקב, שתי אותת: ערב רב לימינו, ועשו לשמאלו. נמצאו ג' שורות של ג' ג', כשרחל אב\"א עומדים כסדר הזה. ",
+            "י\"ח לאה הם, ממלכיותיהם של או\"א. כיצד: מלכות אבא במקומה. ומלכות אמא חוצה לה, הרי ב'. מלכותו של אבא, בוקע מלכותה של אימא, ומאיר חוצה, הרי ג'. מלכותה של אימא, בוקעת ויוצא, בוקעת גופו של ז\"א, ומאירה חוצה לו הרי ד'. עיקר שבכולם זו שבחוץ, והשאר טפלות לה. ",
+            "ד' מוחין דגדלות, וד' מוחין דקטנות, הרי ח', התחיל של גדלות ליכנס, ולא גמרו של קטנות לצאת, הרי ח' אחרות. ושתים אחרות נוספות עליהם, א' מגדלות וא' מקטנות, מפני ריבוים של אורות, אלו י\"ח נשים שהמלך מותר בהם. ",
+            "למעלה מן הפרצופין עתיק, זו מלכותו של א\"ק, שנעשית עתיק באצילות. כנגד זה בבריאה, ממלכותה של אצילות. וכן יצירה. וכן עשיה. עתיק דו\"נ, זכר בפניו, ונוקבא באחוריו, ראשונות של נוקבא למעלה, זו רישא דלא אתידע, תחתונות שבה מתלבשים בא\"א: חסד בכתר. גבורה בחכמה. ת\"ת בבינה. פרקים ראשונים של נה\"י, בחג\"ת. ושניים, בנה\"י. ושלישים שבנו\"ה, ומלכות עמהם, במלכות. יוצאים ומאירים בכל שאר העולמות. "
+        ],
+        [
+            "<b>תיקוני הפרצופים - </b> תלת רישין בעתיקא: רדל\"א. גלגלתא. ומוחא. ב' נעשים ג': גלגלתא, אוירא. ומוחא. דעתו של עתיק, גניז באוירא. באלו מתנהגים כל העולמות, בחד\"ר. ",
+            "פנימיותן של רישין הוי\"ה. וחיצוניותן אהי\"ה. הראשונים דע\"ב, ואהי\"ה שלו. הב' דס\"ג. הג' דמ\"ה. פנימי. ומקיף. ומקיף דמקיף בכאו\"א במה הם מתפרשים בניקודיהם: מנוקד הפשוט בתנועותיו, זה פנימי. מנוקד המלוי כפשוטו, זה המקיף. מנוקד המלוי כולו קמץ, והפשוט בתנועותיו, זה מקיף דמקיף. זה הראש הראשון. מנוקד הפשוט בתנועותיו, מקום צירי סגול, מנוקד המילוי כפשוטו. מנוקד המילוי כולו קמץ, זה הראש השני. מנוקד הפשוט בתנועותיו, מקום צירי סגול, ומקום קמץ פתח. מנוקד המלוי כפשוטו. מנוקד המלוי כולו פתח, זה שלישי. ",
+            "ז' תיקוני רישא, מז' של עתיק, סימנם ג\"ט קר\"ע פ\"ח: גולגלגתא לבנה, מחסדו של עתיק. טלא דבדולחא, מגבורה שלו. קרומא דאוירא, מת\"ת שלו. רעוא דמצחא, מיסוד שלו. עמר נקי, מראשיהם של נו\"ה, שהם גבוהים מהיסוד. פקיחו דעיינין מסופם. חוטמא ממלכות. ב' נחירים לאה ורחל. ",
+            "תיקוניו של א\"א: נימין. חוורתי. דיקנא. ג' הויות בכל ראש. וא' כוללת אותם. ג' הויות, י\"ב אותיות, וא' שכוללתן הרי י\"ג. י\"ג חוורתי, מג' שבכתר, מקומם בין י\"ג נימין, בין נימא לנימא. י\"ג נימין, מג' שבאוירא. י\"ג תיקוני דיקנא, מג' שבחכמה. ",
+            "י\"ג תיקוני דיקנא: ה' ה' אל, רחום, וחנון, וכו'. מי אל כמוך, נושא עון. תיקון א', ב' פאות. ב', שערות שבשפה העליונה. ג', אורח תחות חוטמא. ד' שבשפה התחתונה. ה' אורח תחות פומא. ו', רחבה של זקן. ז', שני תפוחים שנפנו. ח', שטח העליון, מזל נוצר חסד. ט', שערות שבין מזל למזל. י' שערות הזקן. י\"א, שכולן שוין. י\"ב, פה פנוי. י\"ג, שטח התחתון מזל ונקה. שיעורם של מזלין עד הטבור. ",
+            "תיקוניו של ז\"א צל\"ם: צ', מוחין פנימיים. ל' מ', מקיפין שבו. שבשעה שיצאו היו ד', זה מ' שלו. חזרו שלשה בכלים של אימא, זה ל'. וט' נעשו בגופו, זה צ', של ד' בכחב\"ד של אימא. של ג' בחג\"ת. של ט' בנה\"י. ",
+            "נימין. חיורתי. דיקנא. בז\"א. של א\"א י\"ג, של ז\"א ט'. כשנשלם תיקונו, נשלמים לי\"ג. ",
+            "במצחו של ז\"א, בוקעים ויוצאים מד' מוחין, ד' פרשיות של תפילין. ומלבושיהם בתים שלהם. ע\"ס הם: חב\"ד בתפילין. חו\"ג ברצועות של ראש. ת\"ת בקשר שלהם מלאחריהם, שמשם יוצאת לאה. ב'. רצועות יורדות, נו\"ה. נצח עד החזה, והוד עד הטבור. תפילין מאימא: קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע. תפילין מאבא: קדש, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, שמע. ",
+            "ואור מאימא מקיפו לז\"א, זהו טלית לבנה שערות של ז\"א אחר גדלותו, ששרתה עליו אימא, והגיעו נה\"י שלה חדשים מאחוריו עד החזה. מקיף לז\"א ומקיף על ראש נוקבא. מקיפו של ז\"א, טלית. מקיפה של נוקבא ציצית שבו. ",
+            "תיקוניה של נוקבא, ט' נימין בראשה, וצבעם ארגמן. וששה תיקונים בפניה מששה תיקוני דיקנא, כשהם נשלמים, נעשים ט'. ",
+            "תפילין שלה של יד לזעיר אנפין, שהם נקשרים לשמאל שלו, שנאמר שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך. ומנו\"ה דז\"א, הם נעשים. שבהם חו\"ב מאימא, וחו\"ב מאבא. של אבא נעשים לה לחו\"ב, ושל אימא נעשים לחו\"ג. נכללים בבית א', שנו\"ה הם ב' פלגי גופא. ",
+            "יסוד אבא, מכריע בין נו\"ה שלו, עומד ביסוד אמא, מכריע בין נו\"ה שלה. נמצאו בו ד' אורות, שמהם תפילין במצחו של יעקב. אלו ואלו יוצאים ליעקב, ונעשים תפילין במצחו. חוזרים לאחוריהם, וקושרים קשר מאחוריו. חוזרים ויוצאים, עד שיוצאים במצחה של רחל. עושים תפילין בראשה של רחל. של יסוד אבא נשארים ביעקב. של נו\"ה דז\"א, נשארים ברחל. חוזרים לאחור, וקושרים קשר באחוריה. תפילין של רחל: קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע. ושל יעקב הויות להדדי. יסוד של ז\"א, בין כתפיות של רחל, זה יו\"ד שבתפילין. ורצועה יוצאת ממנה לבנינה של נוקבא. ג' כריכות בקיבורת: ג\"ר. ז' בזרוע: ז\"ת. ג' באצבע: מנה\"י שבמוחין. ",
+            "כללו של עולם: אדם, ולבושיו, מקיפיו, והיכליו. אדם כיצד, זה תיקונו של פרצופו, רמ\"ח אברים, ושס\"ה גידים. נר\"ן בתוכו, ח\"י מקיפין עליו. ירד האור לכנוס בתוכו, חלק נכנס, וחלק נשאר בחוץ, שאין הכלי יכול להגביל אותו, מקיף לכלי, ומקיף לכל מה שתחתיה. וממה שנכנס, חוזר ויוצא לחוץ, ומקיף על כליו בלבד, אלו ב, מקיפים: ישר, וחוזר. ",
+            "לבושו כיצד, מהכאותיהם של אורות, נעשה לבוש עליהם מבחוץ. וחשמ\"ל יש לזו\"ן מאימא. שבשעה שנכנסו נה\"י שלה בתוכו, עור בשר ועצמות וגידין, נכלל שלה בשלו, חוץ מן העור, נמצא עודף שלה מבחוץ, ומכסה עליו מפני עיניהם של חיצונים. ",
+            "היכלות לפרצוף, כבתים לאדם. מלכיותיהם של ספירות, חיצוניות שלהם, אלו ההיכלות. ודמות כמראה אדם, פנימית בתוכם. לא שאין פנימיות וחיצוניות אלא זה, אלא שזה חילוקו של עולם, חוזרים ומתחלקים כל אחד בשלו. ",
+            "ז' היכלות הם: היכל לבנת הספיר, א'. עצם השמים ב'. נוגה ג'. זכות ד'. אהבה ה'. רצון ו'. ק\"ק ז'. היכל יסוד ומלכות א'. היכל הוד ב'. היכל נצח ג'. היכל גבורה ד'. היכל חסד ה'. היכל ת\"ת ו'. היכל ג\"ר ז'. אלו ז' ההיכלות שבבריאה, וכבודו של מקום מתפשט בתוכם. נפש ורוח לכ\"א, והכבוד נשמה להם. בהיכל השביעי ג' דברים משמשים, נקשרים בהם התחתונים בשרשם, ונהנים צדיקים מזיו השכינה. ומה' מקבלים שכר פעולתם. ",
+            "בסופו של אצילות, מסך מאורה של אימא, הוא נעשה חשמל, ויורד ומקיף מתחת רגליהם של זו\"ן, ואורות של אצילות עוברים בו, ועושים בריאה. נמצאת בריאה, מסודה של אימא. ממנה ליצירה, מסך על מסך. מסך מאימא ולזו\"ן, ומסך מז\"א לנוקבא. נמצאת יצירה, מסודה של ז\"א. ממנה לעשיה, מסך על שנים, מסך מאמא לזו\"ן, מסך מז\"א לנוקבא, מסך מנוקבא, לעולם שתחתיה. נמצאת עשיה, מסודה של נוקבא. ",
+            "שמו של אצילות ע\"ב, ירדו ס\"ג מ\"ה ב\"ן לבי\"ע, חזרו ועלו, עלה ס\"ג. עלה מ\"ה והלביש לס\"ג, עלה ב\"ן והלביש למ\"ה. נמצא ב\"ן למעלה מכולן, זה מעקה. שלא יהיו סיומם של אורות כשהם למטה, ולא יהיו הקליפות אוחזות בהם, שנאמר ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו. אלו ד' עולמות, שבהם מולך אדון יחיד על מעשיו עבודתם של תחתונים בכולם, ויחודו של א\"ס מתיחד בכולם. הוא שרבן של נביאים אומר, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. "
+        ],
+        [
+            "<b>תולדות הספירות - </b>תולדותיהם של ספירות ג': מלאכים, ס\"א. גשמים. לכל שליחות מלאך, הספירות גוזרות, והמלאך עושה. שנאמר עושה מלאכיי רוחות וגו'. ",
+            "ס\"א כיצד: זהו שנאמר, יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע. יוצר אור, זה הימין. ובורא חושך, זה השמאל. עושה שלום אלו מלאכי השלום. ובורא רע, זה ס\"מ. מלאכי שלום, עשר כתות, משמשים לע\"ס של ימין. מלאכי חבלה, עשר מדרגות, משמשים לע\"ס מצד שמאל. עליהם נאמר גם את זה לעומת זה עשה אלקים. ",
+            "ד' מדרגות, ד' קליפות, עולמיו של ס\"מ, סותמים אורם של ספירות, ומסלקים אותם במעשה תחתונים, באים ח\"ו ועושים רעה, בעולם נוגה, ענן גדול, ואש מתלקחת, ורוח סערה. שכן מפורשים ע\"י יחזקאל וארא וגו'. ",
+            "ד' קליפות, ד' עולמות לכ\"א מהם, שבהם ע\"ס בה' פרצופים, שתיקוניהם של התחתונים בד' עולמות, ופגמיהם בד' עולמות. זכו התחתונים, האדון מנהיג ברחמים, והשוטר עובר מפניו. חטאו, בעל הרחמים מסתלק, והשוטר עושה דין בחייבים. בסילוקו של אדון, מעשהו של שוטר, הוא שנאמר ויחר אף ה' בם וילך והענן סר מעל האהל והנה מרים מצורעת כשלג. ",
+            "סדרי הדינים, אלו שרשים של קליפה, מהם מכניעים אותה, ומהם מגביהים אותה, לפי מעשיהם של התחתונים, הוא שהכתוב אומר ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. "
+        ],
+        [
+            "<b>נשמות - </b>עבודתו של מקום לנשמות, ה' שמות הם: נ. ר. נ. ח. י. מה' פרצופין. ח\"י מאצילות. נשמה, מבריאה. רוח, מיצירה. נפש, מעשיה. נמצא כוחו של אדם, ממלכותו של עשיה, עד כתרו של אצילות. זה שנאמר, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים. ",
+            "תיקוניה של נשמה, גלגול ועיבור, כיצד: עבודתה של נשמה תרי\"ג מצות, השלימתם עולה למנוחתה, ואם לאו, חוזרת ומתגלגלת, לא כולה מתגלגלת, אלא החלקים הצריכים תיקון. ",
+            "איזה גלגול, ואיזהו עיבור. גלגול משעת לידה עד מיתה, עיבור ביאתו בכל שעה, ויציאתו בכל שעה. מצוה שנתחייבה בהם משלימתם בגלגול, ושלא נתחייבה בהם, בעיבור, משלימתם והולכת לה. צדיקים מתגלגלים לאלפים, ורשעים עד רבעים, שנאמר ועל ארבעה לא אשיבנה. ",
+            "נפש בא בתחלה, ואחריו רוח, ואחריו נשמה, וח\"י אחריהן. לכל נשמה לבושים. מתגלגלת נפש לבדה, ורוח לבדה, ונשמה לבדה. ומרכיבים נשמות בלבושים של אחרים. לא כל הנשמות שוות, שלא חדשות כישנות, ולא כמגולגלות א' המגולגלות שתים, ועל כולם הוא אומר, והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם. ואומר, וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. ואומר, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ואומר, ה' ימלוך לעולם ועד. ואומר, ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר. "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Kabbalah/Ramchal/Assarah Perakim L'Ramchal/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,128 @@
+{
+    "title": "Assarah Perakim L'Ramchal",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Assarah_Perakim_L'Ramchal",
+    "text": [
+        [
+            "<b>הקדמה</b> ",
+            "עשרה פרקים הכוללים כל דברי הספר עץ החיים, מסודרים ע\"י הרב המקובל האלקי <b>רבינו משה חיים לוצטו</b> זיע\"א. אשר לימודו מועיל על הלומדים הרוצים לשנן לעצמם את חכמת האמת בקיצור נמרץ. ",
+            "<b> אדם קדמון - </b> עד שלא נברא העולם, היה הוא ושמו אחד, רצה וצמצם אורו לברוא את הבריות, נתן להם מקום כי אין לך דבר שאין לו מקום, נמצא המקום שוה לכולם. וא\"ס ב\"ה מקיפו לכל הצדדים. וקו יוצא ממנו לצד אחד, בוקע ונכנס ועושה כל המדרגות. עשר מדרגות הן, מדתם שאין להם סוף. עשר עגולים, ויושרם באמצעיתם, שבהם מדותיו של מקום, מנהיג כל בריותיו במשפט, ומעניש ומשכיר, ומחזיר כל רעה לטובה. ומביא בריותיו לרצונו. וכן הוא אומר אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים. וכל מה שברא הקב\"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ואומר ה' ימלוך לעולם ועד. ",
+            "עשר ספירות, פנימיות וחיצוניות, דמיונם כמראה אדם. הראשון שבכולם הוא אדם קדמון, וממה שנגבל בפנים, יוצאים לחוץ ארבע חושים חלק ממנו, והם: ראיה, שמיעה, ריח, דיבור. ",
+            "ד' אותיות הוי\"ה: בכל ד' מלואם: ע\"ב, ס\"ג, מ\"ה, ב\"ן. והם: טעמים, נקודות, תגין, אותיות. נכללים אלו באלו. ע\"ב בגלגולת, וענפיו נעלמות, מן השערות הראש הם יוצאים. ויצא ס\"ג מן האזנים ולמטה, וטעמים שלו הן ג' מינים: עליונים תחתונים, אמצעים. עליונים באזנים, אמצעים בחוטם, תחתונים בפה. ויצאו עליונים מן האזנים, עשרה מהימין, ועשרה מהשמאל אלו פנימים, ואלו מקיפים לגביהם. נכללים באות ה' אחת, שצורתה: ד' ו', והם יורדים עד כנגד שבולת הזקן. ויצאו אמצעים מן החוטם, עשרה מהימין, ועשרה מהשמאל, אלו פנימים, ואלו מקיפים לגביהם. והרי נתקרבו זה לגבי זה, ונתגלתה אות ו' שבה, בו' אלפין יוצאין ויורדין עד החזה. ויצאו תחתונים מן הפה י' ספירות פנימיים וי\"ס מקיפין, ונתגלתה הד' שבה' בד' אלפין, שנים יו\"י. ושנים יו\"ד. מב' אזנים ומב' נחירים. ב' הבלים מימין הפה, וב' הבלים משמאל, נשרשים בשני לחיים עליון ותחתון, יוצאין ויורדין עד הטבור. ",
+            "יצאה מלכות בראשונה, וז''א אחריה. וכן כולם, וכח הכלי בלוע בהם. וראשון שבהם חזר ונכנס, כתר בתחלה, וכולם אחריו. נתעבה הנשאר ונעשה כלי, מנצוצות שנפלו בו מהכאת אור חזרתו של עליון ברשימה של תחתון. בראשונה היו כולם בחי' נפשות לבד. הרויחו זה מזה ביציאתם, וכן בחזירתם, כל אחד הראוי לו עד מקיף ב'. נשאר הכתר בפה דא\"ק ושאר הט' יצאו, עד שנמצא מלכות כלי בלי אור. כל הכלים הם כלי אחד, אלא שעשרה אורות יש בו, וזהו עקודים. "
+        ],
+        [
+            "<b>שבירת הכלים - </b>עמדו נקודותיו לצאת, אסף ס\"ג מ\"ה ב\"ן שלו, ועלה עמהם למעלה מן הטבור, ופירש שם מסך, מתחיל מלפניו בחזה, ומשפיע ויורד מלאחריו עד כנגד הטבור. ומן הב\"ן יצאו מן העינים ע\"ס מהימין וע\"ס מהשמאל, יצאו וירדו מן הטבור ולמטה, ולקחו אור ממה שלמעלה, כח\"ב מאח\"פ בשבולת של זקן, והשאר משם ולמטה. ומבפנים ירד ובקע ב''ן כנגדם, והאיר דרך עורו לחוץ, מן הטבור ומן היסוד, נחלק האור לכח\"ב, והשאר מאצבעות הרגלים, נמצאו ג\"ר מתוקנות זה כנגד זה, והשאר זה תחת זה. ",
+            "יצאו י' כלים בראשונה, ואורותיהם אח\"כ, ירדו האורות לכח''ב וקיבלם, לז' תחתונות ולא קיבלום. יחד נשברו ונפלו כליהם למטה, ו��ורותיהם עלו למקומם, ועליהם הוא אומר ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגו'. ",
+            "ששה ספירות עומדות להחלק בששה פרצופים, ומהם נעשה ד' עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. ומסופם יוצא הרע. שנאמר יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע, זיקין נצוצין אין בהם חיבור שנאמר ונרגן מפריד אלוף. וברשעים הוא אומר יתפרדו כל פועלי און. אבל בקדושים מה הוא אומר, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד שיתוקן הכל ביחודו באחדות. ",
+            "בתחלה היו כל החלקים בשוה, באו האורות ולא קיבלום, נשברו ונפלו, נגנז האור שנברא ביום הראשון, וירד הטוב שבהם לבריאה, ושל אחריו ליצירה, ושל אחריו לעשיה וכשחזרו ונתקנו נעשה מג' ד'. נמצא עשיה ב' תחתונה מהא'. ומסופה יוצא הרע, הוא שהנביא אומר קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד. ",
+            "מי הם היורדים. ז\"ת, ואחורי חו\"ב, אלא שז' תחתונות ירדו לבי\"ע, ואחורי חו\"ב למקום זו\"ן שבאצילות. אחורי חכמה מלפניהם, ואחורי בינה מלאחריהם. ז\"ת נשברו, ואחורי חו\"ב לא נשברו אלא שירדו, ואחורי נה\"י דכתר נפגמו עמהם. נמצאו ז\"ת שבכל פרצוף שבורים. ואחורי חו\"ב נפולים. ונה\"י של כתר נפגמים. באיזה פרצופים דברו באותם של אחר כך. ",
+            "כיצד נפלו, ראשון שבכולם דעת, קבל ז' אורות ולא עמד בהם, ונשבר, ונפלו כליו בדעת דבריאה, ואור שלו במלכות דאצילות. קבל חסד אחריו ו' אורות ורושם א', ונשבר ונפל כליו בבינה דבריאה, ואור שלו ביסוד דאצילות. קבלה גבורה עד\"ז ונשברה, ונפלו כליה בחכמה דבריאה, ואורה בנצח הוד דאצילות. קבל תפארת עד\"ז, נשבר, ונפלו כליו בכתר דבריאה, ואור שלו עמד במקומו כפול, נתפשט כלי הכתר וקיבלו. ואור הדעת עלה ביניהם, ונפל כלי שלו שנית למלכות דבריאה. נתפשט כלי החכמה וקיבל לאור החסד, ונפל כלי שלו פעם ב' ליסוד דבריאה. נתפשט כלי הבינה וקיבל לאור הגבורה, ונפל כלי שלה פעם ב' לנצח הוד דבריאה. קיבל נ\"ה ונשבר, ונפל כלי שלו לת\"ת דבריאה, ואור שלו עלה לבינה דאצילות. קיבל יסוד ונשבה ונפל כלי שלו לגבורה דבריאה, ואור שלו עלה לכתר דאצילות. קיבל מלכות ונשברה, ונפלה כלי שלה לחסד דבריאה, ואור שלה עלה לכלי הכתר. זה סדר שבירתם של ז\"ת, שבהם הוכנו ונעשו ג' עולמות: בריאה, יצירה, עשיה. ",
+            "ירידת אחורי חו\"ב, לפי שבירתם של ז\"ת. כיצד, חו\"ב פב\"פ, נשבר דעת, ונפלו חו\"ג שבחו\"ב לגוף, חזרו שלא להסתכל זה בזה. נשבר חסד, ירדו אחורי אבא עד היסוד והפך אחוריו לפני אמא. נשברה גבורה, ירד אחוריים של אמא עד היסוד, חזרו שניהם אב\"א. נשבר שליש תפארת ירדו אחורי יסודות דאו\"א. גמר התפארת להשבר, ירדו אחורי ישסו\"ת בגופם חזרו שלא להסתכל זה בזה. נשבר נ\"ה ירדו אחורי ישסו\"ת עד היסוד. נשבר יסוד ירדו אחורי יסודיהן, נשברה מלכות, ירדו אחורי עטרותיהן, ונשלם פגמם של אחורי נה\"י דכתר שבהם נכנסים החו\"ג בחו\"ב. ",
+            "ורפ\"ח נצוצין מד' ע\"ב דעסמ\"ב ירדו עם הכלים הנשברים לקיימם, כל היורד מירידתם של מלכים הוא יורד. וכל העולה מחזירתם הוא חוזר. ובסופם של דברים נאמר, והיה אור הלבנה כאור החמה, ואומר ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא רפואה שאין אחריה מכה. ואומר ומשתי את עון הארץ ביום אחד. ואומר והיה ה' למלך על כל הארץ וגו'. "
+        ],
+        [
+            "<b>תיקון העולמות - </b> יצא מ\"ה מן המצח, בירר לו ועשה מכל שבריהם של כלים, ה' פרצופים, ועתיק שעל גביהם, ומאחוריהם של או\"א יעקב ולאה. כתר דמ\"ה, וחצי כתר דב\"ן ומהשאר הראוי לו לעתיק. ח��מה דמ\"ה וחצי כתר דב\"ן, ומהשאר הראוי לו, א\"א. בינה דמ\"ה וחו\"ב דב\"ן ומהשאר הראוי לה, או\"א. ו\"ק דמ\"ה ו\"ק דב\"ן. ז\"א. מלכותו דמ\"ה ומלכותו דב\"ן נוקבא. תיקונם בזכר ונקבה, ומזו\"ן הם נתקנים: בזווג, עבור, לידה, וגדלות. ",
+            "בזווג כיצד, מעלה נוקבא מ\"ן בירוריהם של כלים, ויורדים כנגדם אורותיו של מ\"ה, נתקנים בה זה עיבור. יצאו למקומם זו היא לידה. עולה התחתון לעליון והגיע לשעורו זוהי גדלות. יונק מתחלה כשהוא צריך לעליונו, השלים והלביש, עשה את שלו. ",
+            "עלייתם של מלכים מ' יום. כיצד, י' ימים חסד ונצח לנצח דאצילות. וי' ימים דעת ות\"ת ליסודו. וי' גבורה הוד להודו. וי' יסוד ומלכות למלכותו. ",
+            "נתקן עתיק דו\"נ, מ\"ה שלו זכר לפניו, וב\"ן שלו נוקבא לאחוריו. פני מ\"ה מלפניו, ופני ב\"ן לאחוריו, נמצא עתיק כולו פנים. נתקן א\"א דכר ונוקבא, הזכר מימינה והנוקבא משמאלו תקונו של א\"א מזווגו של עתיק. תקונו של עתיק מזווג עליון שלמעלה ממנו. ",
+            "מזווגו של א\"א, נתקנים אבא ואמא, זה זכר וזו נקבה. ומזווגם ז\"א ונוקבא. יסודו של עתיק כלה בחזהו של א\"א, וחו\"ג מתגלים ממנו, יצאו הגבורות ראשונה, מפני דוחקם של חסדים, סובבו את היסוד לכל רוח. יצאו החסדים, חצים לימין ודחו את הגבורות כולם לשמאל, ירדו חצים מן החזה ולמטה. והחסדים יורדים כנגדם למתקם, נמצאו ב' חסדים וחצי מגולים, וב' חסדים וחצי מכוסים, מוצאים הארתם לחוץ. יצאו מן החסדים אבא וישראל סבא לימין של אריך. ומן הגבורות אמא ותבונה לשמאל. אמא ותבונה רגליה של זו בראשה של זו. משא\"כ אבא ויש\"ס, ששני חצאיהן של גבורות מגולות כאחת, וחצים של חסדים מכוסה ביסוד. ",
+            "או\"א שני מוחותיו של אצילות, מלבישים זרועותיו של א\"א. בנינם ממ\"ה וב\"ן, ותקוניהם מאורותיו של א\"א. מג' פרקים של זרועות, ומתפארת. מג' פרקים ראשונים של חג\"ת לחב\"ד שלהם. מפרקים השניים לחג\"ת שלהם. מפרקים השלישיים לנה\"י שלהם. פרקו הראשון של ימין מתלבש בראשו של אבא, כנגדו בשמאל באמא. שני לו בחג\"ת של זה וזה. שלישי לו בנה\"י. והת\"ת נכסה תחתיהם מאליו עד החזה. ",
+            "אבא ואמא, מ\"ה ב\"ן בשניהם, נתחברו זה בזה, נתן אבא ב\"ן שלו לאמא, ונטל מ\"ה שלה לעצמו. ב' מ\"ה בימין אבא ויש\"ס. וב' ב\"ן משמאל אמא ותבונה. ",
+            "ישסו\"ת כיצד, מלכותם של או\"א נעשית פרצוף לעצמו. וחצי ת\"ת ונה\"י שלהם מלובשים מוחין בתוכם. חזרו או\"א להשתלם משם ולמעלה, נמצאו או\"'א כלים בחזהו של א\"א. ישסו\"ת בטבורו. אבא ויש\"ס, אמא ותבונה, פעמים שנים, ופעמים אחד, שהם מתחברים זה בזה. ",
+            "מוחין של ז\"א מאו\"א מלובשים בכלים שלהם, זהו הצלם, כיצד: מלכותו של עליון, פנימיות בתחתון, מלכותם של או\"א בז\"א. ונה\"י נכנסים ט' פרקיהם בט' אבריו, זה צ'. ז' ראשונות מקיפים עליו מבחוץ ל' מ' שלו. ",
+            "או\"א ישסו\"ת שניים, ז\"א למטה מכולם, מוחיו מישסו\"ת מלכות שלהם צלם שלו. אלו ישסו\"ת שניים מן החזה שלהם ולמטה ניתן לו למוחיו, ונעשים כנגדם נה\"י חדשים, משתלשלים ויורדים מאחוריו עד כנגד החזה. וזו אם שרובצת על בניה. מן החזה ולמעלה ל' מ' שלו. זה גדלות אי. ",
+            "נעשו א' וז\"א למטה מהם, מוחיו מאו\"א מלכות שלהם צל\"ם שלו. אין כאן ישסו\"ת אלא א', מן החזה ולמטה צ' שלו, והשאר ל' מ' שלו הרי זה גדלות ב'. ",
+            "זווג של או\"א תמידי, וישסו\"ת לפרקים. זווג חיות העולמות תמידי. ושל מוחין בזמנם. "
+        ],
+        [
+            "<b>זעיר אנפין - </b> ז\"א ששה קצותיו של עולם, ומלכות נוקבא שלו. קפל א\"א את רגליו, והעלה חג''ת שלו עליו, עלו כליו של ז\"א אחריהן והלבישום, כצורתן בא\"א, כך צורתן בז\"א, ג' גו ג' ומלכות רביעית אחריהם על היסוד. נטלם א\"א ובררם והוציאם בזווגו. נטלם או\"א ותקנום לגמרי, בג' ימים, ובמ' יום, בג' חדשים, ובג' עבורים. ",
+            "ג' ימים כיצד, אלו ג' ימי קליטה, יום א' תיקן אבא את הימין שבהם. יום ב' אמא את השמאל שבהם. יום ג' נתן אבא את שלו באמא. ונתחברו אלה באלה. ג' מילוים הם: מ\"ו ל\"ז, י\"ט. מילויו של מ\"ה, י\"ט. ושל ס\"ג, ל\"ז. ושל ע\"ב, מ\"ו. תקונו של ז\"א, ו' מי\"ט נכנסים ביום א', ו' בב', ז' בג', למה ווין, שקוין של ז\"א נתקנים בהם. ובשלישי א' יותר, מפני חבורם של אורות. ל\"ז, בל\"ז יום, הרי מ' יום, נוצר הולד באורה של אמא. מ\"ו במ\"ו יום, כמשלוש חדשים זמן היכרו של עבור. ",
+            "ג' בנינו של ז\"א: אורות, נצוצין, כלים. כלים שנשברו. נצוצות שירדו. אורות שנסתלקו. חוזרים ונתקנים זה בזה. בג' עיבורים, של ז' חדשים, ושל ט', ושל י''ב. אמא ותבונה מתחברות כא', וג' מקומות של יסוד יש בהן. יסודה של אמא. ויסודה של תבונה. ומקום החתך, כשהן מתפרדות נחתכות זו מזו. נתקנים כלים ביסודה של תבונה. נצוציו במקום החתך. ואורותיו ביסודה של תבונה. כנגדם למטה ג' מדורות. ",
+            "גופו של ז\"א עשר ספירות, נתבררו ז' ספירות בז' חדשים. וג' ספירות בכ\"ד חדשים של יניקה, ח' חדשים לא'. ז' שהם ט' שדעת מתחלק: לחסדים, וגבורות. ",
+            "ג' כלים הם: נה\"י כלי א', פנימי לו חג\"ת. פנימי לו חב\"ד. וג' בשמות בתוכם, נפש בנה\"י. רוח בחג\"ת. נשמה בחב\"ד. אימתי הם נתקנים, בעבור, יניקה, ומוחין. ",
+            "כיצד נה\"י בעיבור, נה\"י וחג\"ת חצוניות, וחב\"ד נפש בתוכם. חג\"ת ביניקה, נה\"י וחג\"ת חצוניות, וחב\"ד רוח בתוכם. חב\"ד בגדלות, אלו חג\"ת שעולים ונעשים חב\"ד. ונה\"י במקומם, ונה\"י חדשים מתחדשים להם למטה. חב\"ד יורדים בכולם, זוהי נשמה שבה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. נר\"ן פנימיים, ח\"י מקיפים להם. חזרו כל הכלים חיצוניות לגבה, ג' של ג': נה\"י חג\"ת חב\"ד בנה\"י. נה\"'י חג\"ת חב\"ד בחג\"ת. נה\"י חג\"ת חב\"ד בחב\"ד. ונר\"ן של גדלות בתוך כולם, כנגדם באדם: בשר, גידין, ועצמות, ונר\"ן בתוכם. ",
+            "נעשו כל הכלים נה\"י. וכל חג\"ת חג\"ת. וכל חב\"ד חב\"ד. שמנה\"י עצמות חב\"ד, מחג\"ת קרומות חב\"ד, מחב\"ד מוחין. שכן בגופו של אדם, עצמות וקרומות ומוחין, ונשמה בתוכם. חזרו כל החצוניות נה\"י וחג\"ת, וכל הפנימיות חב\"ד להם, כנגדם באדם גוף ונשמה. נחלקו הכלי לפנימי וחצון, ונשמה בתוכם. אורות ונצוצות, גופו של ז\"א משוכלל בכל אלו. ",
+            "ד' עיבורים הם, ב' בחצוניותו, וב' בפנימיותו. עיבור דו\"ק, ועיבור דמוחין. עיבור א' י\"ב חדשים, שני לו ט' בחצוניות. כנגדם בפנימיות של ט', ושל ז'. ",
+            "היניקה כ\"ד חדשים, בירורם של: הוד, יסוד, מלכות. ממנה לגדלות, י\"א שנה ויום א'. כיצד, ז' פרקיהם של נה\"י דתבונה בז' שנים, ועטרה שלה ביום א' יוצאים החסדים המגולים מן החזה ולמטה, יורדים ונכללים ביסוד, וחוזרים בקויהם ועולים מלמטה למעלה, עד שעולים בכל ששה קצותיו. ה' גבורות יורדות אחריהן, ונמתקין ביסוד, ב' וחצי בירידה. והשאר בחזירתם של חסדים, עולים וממתיקים אותם, החסדים גידולו של זעיר. והגבורות גידולה של נוקבא. שהנהגתו של זכר לימין. ושל נוקבא לשמאל. ",
+            "חזרו החסדים לחסד ולגבורה, הגדילום והם נכפלים, נמצאו כל אחד ו' שלישים, ג' נשארים במקומם, ב' מחסד עולים לחכמה. וב' מגבורה עולים לבינה. והשלישי שבשניהם. לימין ושמאל שבדעת. נכפלו ב' שלישי תפארת ונעשו ד', ב' למקומם. א' לכתר נוקבא. וא' עולה למכוסה ומכפילה נשאר א' במקומו, וא' מעלהו עמו עד הכתר, נמצאו ב' מלכים משתמשים בכתר א', וז\"א נשלם בשלו. עלייתם של חסדים בחב\"ד ג' שנים. ושנה לכתר השורה על גביהם, יומם של חסדים עולים לכתר, והרי י\"ג שנים ויום א', זוהי גדלות. ",
+            "למעלה מצ', ל' מ' מקיפים, זמנם שתי שנים, אלו מאמא. פנימים דאבא ג' שנים, וב' שנים למקיפים, הרי זה מלוי זקן. ",
+            "בתבונה קטנות וגדלות, קטנות א' וגדלות א'. כנגדם באמא, קטנות וגדלות ב'. כענינו בא' כן ענינו בב', שמוחין הראשונים מלמטה, והשניים מלמעלה. "
+        ],
+        [
+            "<b>נוקבא דז\"א - </b> קביעותה של נוקבא, נקודה א' שביעית לששה. עלה הזעיר אנפין, עלתה אחריו. בעיבור, וביניקה, ובגדלות. ",
+            "ו\"ק, ג' גו ג', והמלכות רביעית אחריהן על היסוד, ירדו נה\"י ונגלו חג\"ת, נשארת המלכות דבוקה בת\"ת מאחוריו, עלו חג\"ת ונעשו חב\"ד, עלתה המלכות עמהם ונשרשה בדעת. ",
+            "יורדת להבנות בנינה מאחורי נה\"י שלו. מאחורי ת\"ת בכתר. נו\"ה בחו\"ב. יסוד בדעת שבין כתפיה. אלו פרקים ראשונים. והשאר בשאר גופה. ח' שנים לח' פרקים. שיסודו של זכר ארוך ב' פרקים. נמצא כלה בסוף ת\"ת שלה. שמשם יורדות הגבורות ממנו ליסוד שלה, ביום א', חוזרים מלמטה למעלה, מיסוד לת\"ת, שנה א'. ממנו לדעת שנה א'. שנה א' לכתר שלה, מדעת לכתר א', אלו י\"ב שנה ויום א', שהנוקבא מוקדמת להזכר, נמצא דו\"נ מדובקים באחוריהם, ועליהם הוא אומר אחור וקדם צרתני. ",
+            "יוצא אימא מז\"א, ומוחיו בתוכה, ונה\"י אבא מלובשים בה. נכנסים ובונים את הנוקבא, מתוקנת ע\"י, וחסד נמשך לז\"א, ודוחה הגבורות שבאחוריו, וניתנים על ידיהם לנוקבא, וננסרה ממנו. נמצאת נוקבא בנינה לשמאל, וז\"א לימין. חוזרים זה כנגד זה, ונבנית לפנים. עליהם הוא אומר, ויבן ה' אלקים את הצלע ויביאה אל האדם. ",
+            "בנינו של פרצוף, בכ\"ב אותיות. כ\"ב לנוקבא מז\"א. נכללים ביסודה, ומנצפ\"ך גבורות מ\"ן בתוכם. וכ\"ב אחרות ניתנות לה מאמא, שלא על ידו. ומנצפ\"ך מ\"ן בתוכם. כ\"ב אותיות דלת וציר, נמצא שני דלתות ושני צירים, שהם ם' אחת. זהו הכלי. כ\"ב אותיות מאימא נכללים כא', חודש לכ\"ב אותיות, וה' חדשים לה' של מנצפ\"ך ששה חדשים שבין נערות לבגרות. ",
+            "ופרגוד בין עולם לעולם, שממנו יוצאין ע\"ס של תחתון מע\"ס של עליון. כל העולמות שוין, אלא שכוחם של העליונים יפה, יצאה בריאה התחילו הנפרדים, נשמותיהם של צדיקים מבריאה, למטה ממנה יצירה, שמשם מלאכים, למטה ממנה עשיה, שמשם גשמיים. כללם של העולמות ד', שבהם שולטים ד' אותיות של השם ב\"ה: י' באצילות, שבו כל מדרגותיו נסדרות בתיקונם. וה' יורדת ממנו לבריאה, ומנהיגתה, ו' ליצירה. ה' לעשיה. כנגדם בעולם ד. צ. ח. ם. שכן הוא אומר, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. "
+        ],
+        [
+            "<b>זיווגים - </b> שפעו של עולם, מזווגו של זו\"ן. ה' זווגים הם: ישראל ורחל. יעקב ורחל. ישראל ולאה. יעקב ולאה, מן החזה ולמעלה. יעקב ולאה מן החזה ולמטה. ",
+            "מ\"ד ומ\"ן, זה גופו של זווג. מ\"ד מן הזכר. ומ\"ן מן הנקבה. אין מ\"ד בלא מ\"ן ואין מ\"ן בלא תשוקה. הוא שהכתוב אומר, ואל אשך תשוקתך והוא ימשול בך. ",
+            "נכללת הנוקבא בענפיה, ומתקשטת בקישוטיה. כל העולמות בי\"ע, תיקוניה של נוקבא. מתעוררת לז\"א להתחבר עמו, ומזדווגת עמו, ביאה א' וביאה שניה. ",
+            "ביאה א', זהו שאמרו, האשה גולם הוא, ואינה כורתת ברית, אלא למי שעשאה כלי. נותן רוח בתוכה, זה בנימין, ב\"ן, שבו מעלה בנים למעלה, אלו נשמותיהם של צדיקים. ואורות מאירים ממנה, להנהגתו של עולם. אלו אורות של ב\"ן. כל תולדותיו של ב\"ן, תלויים בהם. ומתרי\"ג אבריה היא ממשיכתם. מחידושו של א\"ס ב\"ה שהוא מחדש בהם, אלו מ\"ן ביאה שניה, יורדים כנגדם מ\"ד, מיסודו של זכר. אלו אורות של מ\"ה, וכל תולדותיו של מ\"ה תלויים בו, מתרי\"ג אבריו הוא ממשיכם. מחידושו של א\"ס שהוא מחדש בהם, יורד הכול ביסודה, ויושב שם זמן עיבורו, יוצא ומתחלק לכל העולמות. ",
+            "מ\"ה וב\"ן, בנינם של כל הנבראים, שבהם נראים מעשיו של א\"ס ב\"ה כמשפיע ומקבל. מתחדשים בזווגם של זו\"ן. מ\"ה מן הזכר, וב\"ן מן הנקבה. ",
+            "ב' חיבורים לזווגם: נשיקין, ויסודות. נשיקין בראש, וזווגם כפול. רוחו של זכר בפיה של נקבה, ורוחה של נקבה בפיו של זכר. נמצא שתי רוחות מחוברים כא'. זווגם של יסודות, אחר שנתחברו, משפיע הזכר לנקבה, והנקבה לעולם. "
+        ],
+        [
+            "<b>פרצופים - </b>כללם של הפרצופין ב', עשר ספירות, ה' פרצופין. והשאר מתפשטים מהם: א\"א ונוק'. או\"א. ישסו\"ת ראשונים. ישסו\"ת שניים. ישראל ורחל, יעקב ולאה. מתלבשים אלו בתוך אלו. ",
+            "פנימים מכולם א\"א ונוק', פרצוף א' הם, שהזכר בימין והנקבה בשמאל. ועל זרועותיה אבא לימין, ואימא לשמאל. ג\"פ בזרוע: הא' בחב\"ד, הב' בחג\"ת, הג' בנה\"י, וכתרם בגרונו. יורדים ומגיעים עד טבורו, נמצא גופו עד הטבור, מכוסה תחתיהן, חציו מאבא, וחציו מאימא. ",
+            "ישסו\"ת מחזיהם של או\"א ולמטה, כתרם בחזה, ושאר כל גופם בפרקיהם של נה''י. מחזה שלהם, ישסו\"ת שניים, כסדר הזה. נמצאו או\"א כלים בחזהו של א\"א. וישסו\"ת בטבורו. כשבאים בז\"א, מתארכים רגליהם בתוכו, ומגיעים עמו עד סוף העולם. ",
+            "ז\"א מחזיהם של ישסו\"ת ולמטה, מתלבשים זב\"ז, ומתלבשים בתוכה ורחל מחזה שלו ולמטה. פעמים אב\"א, ופעמים פב\"פ. יסודם של נקבות פרק וחצי. ושל זכרים ב' פרקים. נמצא יסודו של אבא יוצא מיסודה של אמא בתוכו של ז\"א, מן החזה עד היסוד, שממנו יוצא יעקב, מחזהו של ז\"א ולמטה, לפניו, פני ז\"א באחוריו של יעקב. ופעמים שהוא בא לצדו, פניו לפני רחל, אלו אחוריים של אבא, שנעשים פרצוף באור יסודו. אחוריים של אימא, מן החזה של ז\"א ולמעלה. נעשים פרצוף באור יסודה זו לאה, מן הדעת עד החזה, מאחוריו של ז\"א. פניה באחוריו. ",
+            "מאחוריו של יעקב, בינו ובין ז\"א, לאה דור המדבר נוקבא שלו. מב' צדדיו של ז\"א שתי אורות באלכסון, ענני כבוד לימינו, ומן לשמאלו. מב' צדדיה של לאה, שתי אורות: מטה האלקים, ומטה משה. ומב' צדדיו של יעקב, שתי אותת: ערב רב לימינו, ועשו לשמאלו. נמצאו ג' שורות של ג' ג', כשרחל אב\"א עומדים כסדר הזה. ",
+            "י\"ח לאה הם, ממלכיותיהם של או\"א. כיצד: מלכות אבא במקומה. ומלכות אמא חוצה לה, הרי ב'. מלכותו של אבא, בוקע מלכותה של אימא, ומאיר חוצה, הרי ג'. מלכותה של אימא, בוקעת ויוצא, בוקעת גופו של ז\"א, ומאירה חוצה לו הרי ד'. עיקר שבכולם זו שבחוץ, והשאר טפלות לה. ",
+            "ד' מוחין דגדלות, וד' מוחין דקטנות, הרי ח', התחיל של גדלות ליכנס, ולא גמרו של קטנות לצאת, הרי ח' אחרות. ושתים אחרות נוספות עליהם, א' מגדלות וא' מקטנות, מפני ריבוים של אורות, אלו י\"ח נשים שהמלך מותר בהם. ",
+            "למעלה מן הפרצופין עתיק, זו מלכותו של א\"ק, שנעשית עתיק באצילות. כנגד זה בבריאה, ממלכותה של אצילות. וכן יצירה. וכן עשיה. עתיק דו\"נ, זכר בפניו, ונוקבא באחוריו, ראשונות של נוקבא למעלה, זו רישא דלא אתידע, תחתונות שבה מתלבשים בא\"א: חסד בכתר. גבורה בחכמה. ת\"ת בבינה. פרקים ראשונים של נה\"י, בחג\"ת. ושניים, בנה\"י. ושלישים שבנו\"ה, ומלכות עמהם, במלכות. יוצאים ומאירים בכל שאר העולמות. "
+        ],
+        [
+            "<b>תיקוני הפרצופים - </b> תלת רישין בעתיקא: רדל\"א. גלגלתא. ומוחא. ב' נעשים ג': גלגלתא, אוירא. ומוחא. דעתו של עתיק, גניז באוירא. באלו מתנהגים כל העולמות, בחד\"ר. ",
+            "פנימיותן של רישין הוי\"ה. וחיצוניותן אהי\"ה. הראשונים דע\"ב, ואהי\"ה שלו. הב' דס\"ג. הג' דמ\"ה. פנימי. ומקיף. ומקיף דמקיף בכאו\"א במה הם מתפרשים בניקודיהם: מנוקד הפשוט בתנועותיו, זה פנימי. מנוקד המלוי כפשוטו, זה המקיף. מנוקד המלוי כולו קמץ, והפשוט בתנועותיו, זה מקיף דמקיף. זה הראש הראשון. מנוקד הפשוט בתנועותיו, מקום צירי סגול, מנוקד המילוי כפשוטו. מנוקד המילוי כולו קמץ, זה הראש השני. מנוקד הפשוט בתנועותיו, מקום צירי סגול, ומקום קמץ פתח. מנוקד המלוי כפשוטו. מנוקד המלוי כולו פתח, זה שלישי. ",
+            "ז' תיקוני רישא, מז' של עתיק, סימנם ג\"ט קר\"ע פ\"ח: גולגלגתא לבנה, מחסדו של עתיק. טלא דבדולחא, מגבורה שלו. קרומא דאוירא, מת\"ת שלו. רעוא דמצחא, מיסוד שלו. עמר נקי, מראשיהם של נו\"ה, שהם גבוהים מהיסוד. פקיחו דעיינין מסופם. חוטמא ממלכות. ב' נחירים לאה ורחל. ",
+            "תיקוניו של א\"א: נימין. חוורתי. דיקנא. ג' הויות בכל ראש. וא' כוללת אותם. ג' הויות, י\"ב אותיות, וא' שכוללתן הרי י\"ג. י\"ג חוורתי, מג' שבכתר, מקומם בין י\"ג נימין, בין נימא לנימא. י\"ג נימין, מג' שבאוירא. י\"ג תיקוני דיקנא, מג' שבחכמה. ",
+            "י\"ג תיקוני דיקנא: ה' ה' אל, רחום, וחנון, וכו'. מי אל כמוך, נושא עון. תיקון א', ב' פאות. ב', שערות שבשפה העליונה. ג', אורח תחות חוטמא. ד' שבשפה התחתונה. ה' אורח תחות פומא. ו', רחבה של זקן. ז', שני תפוחים שנפנו. ח', שטח העליון, מזל נוצר חסד. ט', שערות שבין מזל למזל. י' שערות הזקן. י\"א, שכולן שוין. י\"ב, פה פנוי. י\"ג, שטח התחתון מזל ונקה. שיעורם של מזלין עד הטבור. ",
+            "תיקוניו של ז\"א צל\"ם: צ', מוחין פנימיים. ל' מ', מקיפין שבו. שבשעה שיצאו היו ד', זה מ' שלו. חזרו שלשה בכלים של אימא, זה ל'. וט' נעשו בגופו, זה צ', של ד' בכחב\"ד של אימא. של ג' בחג\"ת. של ט' בנה\"י. ",
+            "נימין. חיורתי. דיקנא. בז\"א. של א\"א י\"ג, של ז\"א ט'. כשנשלם תיקונו, נשלמים לי\"ג. ",
+            "במצחו של ז\"א, בוקעים ויוצאים מד' מוחין, ד' פרשיות של תפילין. ומלבושיהם בתים שלהם. ע\"ס הם: חב\"ד בתפילין. חו\"ג ברצועות של ראש. ת\"ת בקשר שלהם מלאחריהם, שמשם יוצאת לאה. ב'. רצועות יורדות, נו\"ה. נצח עד החזה, והוד עד הטבור. תפילין מאימא: קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע. תפילין מאבא: קדש, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, שמע. ",
+            "ואור מאימא מקיפו לז\"א, זהו טלית לבנה שערות של ז\"א אחר גדלותו, ששרתה עליו אימא, והגיעו נה\"י שלה חדשים מאחוריו עד החזה. מקיף לז\"א ומקיף על ראש נוקבא. מקיפו של ז\"א, טלית. מקיפה של נוקבא ציצית שבו. ",
+            "תיקוניה של נוקבא, ט' נימין בראשה, וצבעם ארגמן. וששה תיקונים בפניה מששה תיקוני דיקנא, כשהם נשלמים, נעשים ט'. ",
+            "תפילין שלה של יד לזעיר אנפין, שהם נקשרים לשמאל שלו, שנאמר שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך. ומנו\"ה דז\"א, הם נעשים. שבהם חו\"ב מאימא, וחו\"ב מאבא. של אבא נעשים לה לחו\"ב, ושל אימא נעשים לחו\"ג. נכללים בבית א', שנו\"ה הם ב' פלגי גופא. ",
+            "יסוד אבא, מכריע בין נו\"ה שלו, עומד ביסוד אמא, מכריע בין נו\"ה שלה. נמצאו בו ד' אורות, שמהם תפילין במצחו של יעקב. אלו ואלו יוצאים ליעקב, ונעשים תפילין במצחו. חוזרים לאחוריהם, וקושרים קשר מאחוריו. חוזרים ויוצאים, עד שיוצאים במצחה של רחל. עושים תפילין בראשה של רחל. של יסוד אבא נשארים ביעקב. של נו\"ה דז\"א, נשארים ברחל. חוזרים לאחור, וקושרים קשר באחוריה. תפילין של רחל: קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע. ושל יעקב הויות להדדי. יסוד של ז\"א, בין כתפיות של רחל, זה יו\"ד שבתפילין. ורצועה יוצאת ממנה לבנינה של נוקבא. ג' כריכות בקיבורת: ג\"ר. ז' בזרוע: ז\"ת. ג' באצבע: מנה\"י שבמוחין. ",
+            "כללו של עולם: אדם, ולבושיו, מקיפיו, והיכליו. אדם כיצד, זה תיקונו של פרצופו, רמ\"ח אברים, ושס\"ה גידים. נר\"ן בתוכו, ח\"י מקיפין עליו. ירד האור לכנוס בתוכו, חלק נכנס, וחלק נשאר בחוץ, שאין הכלי יכול להגביל אותו, מקיף לכלי, ומקיף לכל מה שתחתיה. וממה שנכנס, חוזר ויוצא לחוץ, ומקיף על כליו בלבד, אלו ב, מקיפים: ישר, וחוזר. ",
+            "לבושו כיצד, מהכאותיהם של אורות, נעשה לבוש עליהם מבחוץ. וחשמ\"ל יש לזו\"ן מאימא. שבשעה שנכנסו נה\"י שלה בתוכו, עור בשר ועצמות וגידין, נכלל שלה בשלו, חוץ מן העור, נמצא עודף שלה מבחוץ, ומכסה עליו מפני עיניהם של חיצונים. ",
+            "היכלות לפרצוף, כבתים לאדם. מלכיותיהם של ספירות, חיצוניות שלהם, אלו ההיכלות. ודמות כמראה אדם, פנימית בתוכם. לא שאין פנימיות וחיצוניות אלא זה, אלא שזה חילוקו של עולם, חוזרים ומתחלקים כל אחד בשלו. ",
+            "ז' היכלות הם: היכל לבנת הספיר, א'. עצם השמים ב'. נוגה ג'. זכות ד'. אהבה ה'. רצון ו'. ק\"ק ז'. היכל יסוד ומלכות א'. היכל הוד ב'. היכל נצח ג'. היכל גבורה ד'. היכל חסד ה'. היכל ת\"ת ו'. היכל ג\"ר ז'. אלו ז' ההיכלות שבבריאה, וכבודו של מקום מתפשט בתוכם. נפש ורוח לכ\"א, והכבוד נשמה להם. בהיכל השביעי ג' דברים משמשים, נקשרים בהם התחתונים בשרשם, ונהנים צדיקים מזיו השכינה. ומה' מקבלים שכר פעולתם. ",
+            "בסופו של אצילות, מסך מאורה של אימא, הוא נעשה חשמל, ויורד ומקיף מתחת רגליהם של זו\"ן, ואורות של אצילות עוברים בו, ועושים בריאה. נמצאת בריאה, מסודה של אימא. ממנה ליצירה, מסך על מסך. מסך מאימא ולזו\"ן, ומסך מז\"א לנוקבא. נמצאת יצירה, מסודה של ז\"א. ממנה לעשיה, מסך על שנים, מסך מאמא לזו\"ן, מסך מז\"א לנוקבא, מסך מנוקבא, לעולם שתחתיה. נמצאת עשיה, מסודה של נוקבא. ",
+            "שמו של אצילות ע\"ב, ירדו ס\"ג מ\"ה ב\"ן לבי\"ע, חזרו ועלו, עלה ס\"ג. עלה מ\"ה והלביש לס\"ג, עלה ב\"ן והלביש למ\"ה. נמצא ב\"ן למעלה מכולן, זה מעקה. שלא יהיו סיומם של אורות כשהם למטה, ולא יהיו הקליפות אוחזות בהם, שנאמר ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו. אלו ד' עולמות, שבהם מולך אדון יחיד על מעשיו עבודתם של תחתונים בכולם, ויחודו של א\"ס מתיחד בכולם. הוא שרבן של נביאים אומר, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. "
+        ],
+        [
+            "<b>תולדות הספירות - </b>תולדותיהם של ספירות ג': מלאכים, ס\"א. גשמים. לכל שליחות מלאך, הספירות גוזרות, והמלאך עושה. שנאמר עושה מלאכיי רוחות וגו'. ",
+            "ס\"א כיצד: זהו שנאמר, יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע. יוצר אור, זה הימין. ובורא חושך, זה השמאל. עושה שלום אלו מלאכי השלום. ובורא רע, זה ס\"מ. מלאכי שלום, עשר כתות, משמשים לע\"ס של ימין. מלאכי חבלה, עשר מדרגות, משמשים לע\"ס מצד שמאל. עליהם נאמר גם את זה לעומת זה עשה אלקים. ",
+            "ד' מדרגות, ד' קליפו��, עולמיו של ס\"מ, סותמים אורם של ספירות, ומסלקים אותם במעשה תחתונים, באים ח\"ו ועושים רעה, בעולם נוגה, ענן גדול, ואש מתלקחת, ורוח סערה. שכן מפורשים ע\"י יחזקאל וארא וגו'. ",
+            "ד' קליפות, ד' עולמות לכ\"א מהם, שבהם ע\"ס בה' פרצופים, שתיקוניהם של התחתונים בד' עולמות, ופגמיהם בד' עולמות. זכו התחתונים, האדון מנהיג ברחמים, והשוטר עובר מפניו. חטאו, בעל הרחמים מסתלק, והשוטר עושה דין בחייבים. בסילוקו של אדון, מעשהו של שוטר, הוא שנאמר ויחר אף ה' בם וילך והענן סר מעל האהל והנה מרים מצורעת כשלג. ",
+            "סדרי הדינים, אלו שרשים של קליפה, מהם מכניעים אותה, ומהם מגביהים אותה, לפי מעשיהם של התחתונים, הוא שהכתוב אומר ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. "
+        ],
+        [
+            "<b>נשמות - </b>עבודתו של מקום לנשמות, ה' שמות הם: נ. ר. נ. ח. י. מה' פרצופין. ח\"י מאצילות. נשמה, מבריאה. רוח, מיצירה. נפש, מעשיה. נמצא כוחו של אדם, ממלכותו של עשיה, עד כתרו של אצילות. זה שנאמר, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים. ",
+            "תיקוניה של נשמה, גלגול ועיבור, כיצד: עבודתה של נשמה תרי\"ג מצות, השלימתם עולה למנוחתה, ואם לאו, חוזרת ומתגלגלת, לא כולה מתגלגלת, אלא החלקים הצריכים תיקון. ",
+            "איזה גלגול, ואיזהו עיבור. גלגול משעת לידה עד מיתה, עיבור ביאתו בכל שעה, ויציאתו בכל שעה. מצוה שנתחייבה בהם משלימתם בגלגול, ושלא נתחייבה בהם, בעיבור, משלימתם והולכת לה. צדיקים מתגלגלים לאלפים, ורשעים עד רבעים, שנאמר ועל ארבעה לא אשיבנה. ",
+            "נפש בא בתחלה, ואחריו רוח, ואחריו נשמה, וח\"י אחריהן. לכל נשמה לבושים. מתגלגלת נפש לבדה, ורוח לבדה, ונשמה לבדה. ומרכיבים נשמות בלבושים של אחרים. לא כל הנשמות שוות, שלא חדשות כישנות, ולא כמגולגלות א' המגולגלות שתים, ועל כולם הוא אומר, והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם. ואומר, וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. ואומר, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ואומר, ה' ימלוך לעולם ועד. ואומר, ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר. "
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Assarah Perakim -- Torat Emet",
+            "http://www.ateret4u.com/online/f_01919.html#HtmpReportNum0001_L2"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עשרה פרקים להרמח''ל",
+    "categories": [
+        "Kabbalah",
+        "Ramchal"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Kabbalah/Ramchal/Derech Etz Chayim (Ramchal)/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,54 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Derech Etz Chayim (Ramchal)",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "דרך עץ חיים (רמח\"ל)",
+    "categories": [
+        "Kabbalah",
+        "Ramchal"
+    ],
+    "text": [
+        "Sefer Derech Etz Chaim, which is an introduction to the sefer Pitchei Chochma based on the sefer Etz Chaim of R' Chaim Vital....",
+        "The creator and guide of man, made him (man) and engineered him (man) ready to understand and comprehend a comprehension greater than that of the ministering angels.  Our Rabbis of blessed memory have already stated ( Bereishit Rabbah 17) \"He (G-d) said to them (angels), 'His (man's) wisdom is greater than yours!' And when he so chooses understanding (G-d) in his manner, G-d will lead him to an understanding that grasps until the highest heavens, ideas that power the world, ideas that have been hidden by The Ancient of Days.\"",
+        "...Behold, that goodness is in his hands and he controls the decision, whether to educate himself and understand or to remain naked of all wisdom, even though the heart and mind are contained within his body.  It is readily apparent that there are two things created sharing similar functions: Man's intellect and and The Torah that imparts the intelligence.  With regards to The Torah it is stated (Jeremiah 23:29): \"'Is not My word like a fire?', says Hashem.\"  He made it known to us, the truth of the matter, that The Torah is literally like a singular light given to the Jewish people to find illumination with, not like other foreign wisdoms and secular information which are merely facts which can be comprehended though intellectual toil.  However, The Torah is divinely holy whose existence is elevated in the highest heavens.  When a person involves himself in The Torah below (this world) it illuminates his soul granting him access to lofty treasures, treasures of The Creator, in a reciprocating manner.  As man works to understand The Torah works to change man.",
+        "As in the words of King Solomon (Mishlei 6:23): \"...and The Torah is a light\" - literally light and not just wisdom nor analogous to light, literally light, as this it's reality above. So, when The Torah enters the soul, the light enters, as the ray of the sun enters a house.  Furthermore, accurately analogous to The Torah is fire and as with a coal, the fire is contained within it and just needs a burst of oxygen to ignite the flame to expose it's many colors which were hidden prior.",
+        "...The Torah is similar is this manner in that all its words and letters are like coals that seem to be extinguished. However, when one exerts effort to study it only then does each letter burst into a flame exposing the many colors, which are the ideas latent within the letter.  This has already been explained in the Zohar on the subject of the alphabet.  This idea is not just an analogy but a depiction of the reality that all the visible letters of The Torah are a representation of 22 supernal lights and these lights illuminate the letters lending sanctity to a Torah scroll, Tefillin, Mezuzot and Kitvei Kodesh. Accordingly, the more sanctity invested into those writings, the greater the influence and shine are imparted via the letters.  Therefore, a Sefer Torah with one mistake invalidates the whole preventing the ability to influence and draw holiness to the congregation during its reading.",
+        "Returning the matter at hand, for the lights loom over the letters and include all the possible sepicific aspects contained in each letter, per my memory.  However, only a indivual contained light is apparent to the soul peering at the letters, similar to a coal.  With the effort to understand, read over and over and redouble the effort to understand, the lights begin dance in the soul as a flame ignites via a coal.  This is all encapsulated in what the Tanna (Pirkei Avot 5:22) says: \"Turn it over and [again] turn it over, for all is therein...\" - that it is necessary to examine and reexamine words of Torah until the lights are revealed as with revealing the flame within the coal.  ",
+        "As previously mentioned, in the dance of the flame different colors become apparent and so too there are big ideas included in this flame of light.  Another idea expressed in the flame is the varied perspectives in Torah. It has been accepted by the Kadmonim that each root of the souls of Israel is contained within The Torah so that there are six hundred thousand explanations to the Torah corresponding to the six hundred thousand root souls.  This is the idea of The Torah bursting into sparks.   At first the light (Torah idea) ingnites to reveal all the different lights regarding the matter at hand.  In turn each of those lights themselves illuminate a path within the six hundred thousand perspectives of the six hundred thousand souls of Israel.  This is the secret of the verse (Jeremiah 23:29): \"... and like a hammer that breaks the rock in pieces?\"  Although The Torah is infinite as well as each letter contained within, it is necessary to the fan the flame and then it will ignite.  ",
+        "Correspondingly the human mind is fashioned in the same manner.  It too has the ability to comprehend relative to the effort it uses to comprehend.  As it is stated (Proverbs 2:6): \" For the Lord gives wisdom: out of his mouth come knowledge and understanding.\"  This is so, because all creations are an outcome of the speech of of G-d, as it is written (Psalms 33:6): \" Through the word of Hashem the heavens were made.\"  Subsequently, this mouth is the source and life force of all creations.  The breath that flows from the mouth, which is the sustenance that permeates all creations, is all from that source that brought them into existence. Therefore it is stated (Devarim 8:3): \"... that man does not live by bread only, but by every word that proceeds out of the mouth of the Lord does man live.\"  This life force is the \"breath\" that enclothes itself in food as a necessity for man to live.",
+        "...The wisdom bestowed in the heart of man from G-d must be roused via oral articulation, and only then as with a flame of fire requiring oxygen does the wisdom awaken to reveal the intellect and comprehension latent within, for without this awakening the only aspect apparent is the wisdom.  Comprehension, being the ability of the intellect to tie two ideas together, and Da'at, being the outcome of that ability, are activated via the energy imparted onto them by the supernal breath.",
+        "...Subsequently, Chochma (wisdom) is a building block of reality which the mouth only articulates, as oppsed to Da'at (knowledge) and Tevuna (comprehension) which are renewed with breath.  As Elihu says (Iyov 32:8): \"But there is a spirit in man: and the breath (nishmat) of the Almighty gives them understanding.\"  The expression \"nishmat\" aforementioned is from \"neshima (breath)\" as seen in (Isaiah 30:33): \"...the breath (nishmat) of the Lord, like a stream of brimstone...\" and not \"neshama (soul)\".  Comprehension is activated by breath, not days or years (age).  ",
+        "It is therefore incumbent on man to contemplate, for without contemplation wisdom will not knock at his door rather only leave him in the dark and left to his own devices man will lead himself down a path of vanity and opacity.  A man that chooses this path will need to give an accounting to The King of Kings in due time for not using his wisdom to gain in this world.  This lack of focus is a defining strategy of the evil inclination, who sinks unrelenting effort to cause man to fail, because discovery of the truth strengthens the soul to distance itself from the evil inclination and therefore in turn nothing weakens the soul as lack of knowledge does.    ...",
+        "If man was mindful of this knowledge sinners wouldn't exist, temptation wouldn't even wield power, similar to its irrelevance to angels.  G-d wanted man to conquer or to be conquered via temptation and his subsequent choices, and therefore gave us this knowledge that remains latent as a flame is within a coal.  Our sages of blessed memory have said (Bava Batra 78b): \"Wherefore they who speak in similes (Hamoshlim) say, Come to Ḥeshbon...\"(Bamidbar 21:27), 'Hamoshlim' (who speak in similes) - refers to those that control their inclination, \"Bo'oo Heshbon (Come to Heshbon) - Come and let us calculate the account (heshbono) of the world!  Those that do not control their inclination will never prioritize this - However, those that do control their inclination will practice this and teach others to act as well.",
+        "If man spends most of his time thinking about his temporal situation, why doesn't he invest even a minute amount of time on more important thoughts: What is he? Why is he in the world? Or what is The King of All Kings requesting of me?  What it the purpose of everything?  This is the strongest antidote that can be fashioned against our inclination and it is so easy, yet its impact is so significant. All that is needed is to clear the mind from everything else for at least an hour to think about the aforementioned.  Introspecting, one should ask, what did the forefathers do that endeared them so to G-d?  What did Moses do?  What did King David do and all the spiritual giants that preceded?  These questions will breed answers that direct one to do good and in turn better ones life.",
+        "Then his thoughts will lead him to what his current situation is and whether his life's direction are in line with the ones that preceded him or not.  If he finds his ability to contemplate these matters overpowered by his inclination for this it should lead him to cry out like Rabbi Shimon Bar Yochai who cried out like a raven as found in Tikkunei Zohar 10: \"Woe to those humans that HaKadosh Baruch Hu is shackled with them in exile, 'And he looked both ways and saw there wasn't a man in sight\" rather every person was too busy with their own things to take notice..........",
+        "The general idea is that someone who doesn't ponder these things will find it very difficult to reach perfection and vice versa. The sages are constantly engaged in this exercise and therefore find success in their endeavors.  Those with limited capability should nevertheless set times to take to heart these matters, whether a maximum or minimum effort, and see success in their quest towards perfection.",
+        "After understanding the task of your requirement to introspect, I will now illuminate for you the items to ponder and research.",
+        "The first item to investigate is the intention of Blessed is His Name: For what and why was this magnificent creation (our existence) created? Do not say, what is man to plumb the thoughts of The King?  Scripture testifies (Tehillim 92:6) 'Your thoughts are very deep' seemingly this would put our efforts as a haughty attempt to unearth the intentions of The Creator.  However, the opposite is said there (Tehillim 25:14) 'The secret of Hashem belongs to those that fear Him and His covenant is made known to them'. This secret is one that includes all things which He has done and is doing, and the laws of nature that find their instruction therein for everything is directed towards one purpose being the secret mentioned in the verse.  The laws that were set with this purpose in mind are outlined the the covenant mentioned at the end of the verse. 'His convenant is made know to the' - this is the covenant, set in place, by which all things strictly abide by and is hinted to in the word 'Breishit (In the beginning' Brit Eish (covenant of fire), as explained in the Tikunnim:Tikun 21.  ",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "wfefefefffef"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Kabbalah/Ramchal/Derech Etz Chayim (Ramchal)/English/merged.json

@@ -0,0 +1,55 @@
+{
+    "title": "Derech Etz Chayim (Ramchal)",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Derech_Etz_Chayim_(Ramchal)",
+    "text": [
+        "Sefer Derech Etz Chaim, which is an introduction to the sefer Pitchei Chochma based on the sefer Etz Chaim of R' Chaim Vital....",
+        "The creator and guide of man, made him (man) and engineered him (man) ready to understand and comprehend a comprehension greater than that of the ministering angels.  Our Rabbis of blessed memory have already stated ( Bereishit Rabbah 17) \"He (G-d) said to them (angels), 'His (man's) wisdom is greater than yours!' And when he so chooses understanding (G-d) in his manner, G-d will lead him to an understanding that grasps until the highest heavens, ideas that power the world, ideas that have been hidden by The Ancient of Days.\"",
+        "...Behold, that goodness is in his hands and he controls the decision, whether to educate himself and understand or to remain naked of all wisdom, even though the heart and mind are contained within his body.  It is readily apparent that there are two things created sharing similar functions: Man's intellect and and The Torah that imparts the intelligence.  With regards to The Torah it is stated (Jeremiah 23:29): \"'Is not My word like a fire?', says Hashem.\"  He made it known to us, the truth of the matter, that The Torah is literally like a singular light given to the Jewish people to find illumination with, not like other foreign wisdoms and secular information which are merely facts which can be comprehended though intellectual toil.  However, The Torah is divinely holy whose existence is elevated in the highest heavens.  When a person involves himself in The Torah below (this world) it illuminates his soul granting him access to lofty treasures, treasures of The Creator, in a reciprocating manner.  As man works to understand The Torah works to change man.",
+        "As in the words of King Solomon (Mishlei 6:23): \"...and The Torah is a light\" - literally light and not just wisdom nor analogous to light, literally light, as this it's reality above. So, when The Torah enters the soul, the light enters, as the ray of the sun enters a house.  Furthermore, accurately analogous to The Torah is fire and as with a coal, the fire is contained within it and just needs a burst of oxygen to ignite the flame to expose it's many colors which were hidden prior.",
+        "...The Torah is similar is this manner in that all its words and letters are like coals that seem to be extinguished. However, when one exerts effort to study it only then does each letter burst into a flame exposing the many colors, which are the ideas latent within the letter.  This has already been explained in the Zohar on the subject of the alphabet.  This idea is not just an analogy but a depiction of the reality that all the visible letters of The Torah are a representation of 22 supernal lights and these lights illuminate the letters lending sanctity to a Torah scroll, Tefillin, Mezuzot and Kitvei Kodesh. Accordingly, the more sanctity invested into those writings, the greater the influence and shine are imparted via the letters.  Therefore, a Sefer Torah with one mistake invalidates the whole preventing the ability to influence and draw holiness to the congregation during its reading.",
+        "Returning the matter at hand, for the lights loom over the letters and include all the possible sepicific aspects contained in each letter, per my memory.  However, only a indivual contained light is apparent to the soul peering at the letters, similar to a coal.  With the effort to understand, read over and over and redouble the effort to understand, the lights begin dance in the soul as a flame ignites via a coal.  This is all encapsulated in what the Tanna (Pirkei Avot 5:22) says: \"Turn it over and [again] turn it over, for all is therein...\" - that it is necessary to examine and reexamine words of Torah until the lights are revealed as with revealing the flame within the coal.  ",
+        "As previously mentioned, in the dance of the flame different colors become apparent and so too there are big ideas included in this flame of light.  Another idea expressed in the flame is the varied perspectives in Torah. It has been accepted by the Kadmonim that each root of the souls of Israel is contained within The Torah so that there are six hundred thousand explanations to the Torah corresponding to the six hundred thousand root souls.  This is the idea of The Torah bursting into sparks.   At first the light (Torah idea) ingnites to reveal all the different lights regarding the matter at hand.  In turn each of those lights themselves illuminate a path within the six hundred thousand perspectives of the six hundred thousand souls of Israel.  This is the secret of the verse (Jeremiah 23:29): \"... and like a hammer that breaks the rock in pieces?\"  Although The Torah is infinite as well as each letter contained within, it is necessary to the fan the flame and then it will ignite.  ",
+        "Correspondingly the human mind is fashioned in the same manner.  It too has the ability to comprehend relative to the effort it uses to comprehend.  As it is stated (Proverbs 2:6): \" For the Lord gives wisdom: out of his mouth come knowledge and understanding.\"  This is so, because all creations are an outcome of the speech of of G-d, as it is written (Psalms 33:6): \" Through the word of Hashem the heavens were made.\"  Subsequently, this mouth is the source and life force of all creations.  The breath that flows from the mouth, which is the sustenance that permeates all creations, is all from that source that brought them into existence. Therefore it is stated (Devarim 8:3): \"... that man does not live by bread only, but by every word that proceeds out of the mouth of the Lord does man live.\"  This life force is the \"breath\" that enclothes itself in food as a necessity for man to live.",
+        "...The wisdom bestowed in the heart of man from G-d must be roused via oral articulation, and only then as with a flame of fire requiring oxygen does the wisdom awaken to reveal the intellect and comprehension latent within, for without this awakening the only aspect apparent is the wisdom.  Comprehension, being the ability of the intellect to tie two ideas together, and Da'at, being the outcome of that ability, are activated via the energy imparted onto them by the supernal breath.",
+        "...Subsequently, Chochma (wisdom) is a building block of reality which the mouth only articulates, as oppsed to Da'at (knowledge) and Tevuna (comprehension) which are renewed with breath.  As Elihu says (Iyov 32:8): \"But there is a spirit in man: and the breath (nishmat) of the Almighty gives them understanding.\"  The expression \"nishmat\" aforementioned is from \"neshima (breath)\" as seen in (Isaiah 30:33): \"...the breath (nishmat) of the Lord, like a stream of brimstone...\" and not \"neshama (soul)\".  Comprehension is activated by breath, not days or years (age).  ",
+        "It is therefore incumbent on man to contemplate, for without contemplation wisdom will not knock at his door rather only leave him in the dark and left to his own devices man will lead himself down a path of vanity and opacity.  A man that chooses this path will need to give an accounting to The King of Kings in due time for not using his wisdom to gain in this world.  This lack of focus is a defining strategy of the evil inclination, who sinks unrelenting effort to cause man to fail, because discovery of the truth strengthens the soul to distance itself from the evil inclination and therefore in turn nothing weakens the soul as lack of knowledge does.    ...",
+        "If man was mindful of this knowledge sinners wouldn't exist, temptation wouldn't even wield power, similar to its irrelevance to angels.  G-d wanted man to conquer or to be conquered via temptation and his subsequent choices, and therefore gave us this knowledge that remains latent as a flame is within a coal.  Our sages of blessed memory have said (Bava Batra 78b): \"Wherefore they who speak in similes (Hamoshlim) say, Come to Ḥeshbon...\"(Bamidbar 21:27), 'Hamoshlim' (who speak in similes) - refers to those that control their inclination, \"Bo'oo Heshbon (Come to Heshbon) - Come and let us calculate the account (heshbono) of the world!  Those that do not control their inclination will never prioritize this - However, those that do control their inclination will practice this and teach others to act as well.",
+        "If man spends most of his time thinking about his temporal situation, why doesn't he invest even a minute amount of time on more important thoughts: What is he? Why is he in the world? Or what is The King of All Kings requesting of me?  What it the purpose of everything?  This is the strongest antidote that can be fashioned against our inclination and it is so easy, yet its impact is so significant. All that is needed is to clear the mind from everything else for at least an hour to think about the aforementioned.  Introspecting, one should ask, what did the forefathers do that endeared them so to G-d?  What did Moses do?  What did King David do and all the spiritual giants that preceded?  These questions will breed answers that direct one to do good and in turn better ones life.",
+        "Then his thoughts will lead him to what his current situation is and whether his life's direction are in line with the ones that preceded him or not.  If he finds his ability to contemplate these matters overpowered by his inclination for this it should lead him to cry out like Rabbi Shimon Bar Yochai who cried out like a raven as found in Tikkunei Zohar 10: \"Woe to those humans that HaKadosh Baruch Hu is shackled with them in exile, 'And he looked both ways and saw there wasn't a man in sight\" rather every person was too busy with their own things to take notice..........",
+        "The general idea is that someone who doesn't ponder these things will find it very difficult to reach perfection and vice versa. The sages are constantly engaged in this exercise and therefore find success in their endeavors.  Those with limited capability should nevertheless set times to take to heart these matters, whether a maximum or minimum effort, and see success in their quest towards perfection.",
+        "After understanding the task of your requirement to introspect, I will now illuminate for you the items to ponder and research.",
+        "The first item to investigate is the intention of Blessed is His Name: For what and why was this magnificent creation (our existence) created? Do not say, what is man to plumb the thoughts of The King?  Scripture testifies (Tehillim 92:6) 'Your thoughts are very deep' seemingly this would put our efforts as a haughty attempt to unearth the intentions of The Creator.  However, the opposite is said there (Tehillim 25:14) 'The secret of Hashem belongs to those that fear Him and His covenant is made known to them'. This secret is one that includes all things which He has done and is doing, and the laws of nature that find their instruction therein for everything is directed towards one purpose being the secret mentioned in the verse.  The laws that were set with this purpose in mind are outlined the the covenant mentioned at the end of the verse. 'His convenant is made know to the' - this is the covenant, set in place, by which all things strictly abide by and is hinted to in the word 'Breishit (In the beginning' Brit Eish (covenant of fire), as explained in the Tikunnim:Tikun 21.  ",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "wfefefefffef"
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "דרך עץ חיים (רמח\"ל)",
+    "categories": [
+        "Kabbalah",
+        "Ramchal"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Kabbalah/Ramchal/Derech Etz Chayim (Ramchal)/Hebrew/Derech Etz Chayim - Wikisource.json

@@ -0,0 +1,87 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Derech Etz Chayim (Ramchal)",
+    "versionSource": "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%9C%22%D7%97_%D7%A4%D7%AA%D7%97%D7%99_%D7%97%D7%9B%D7%9E%D7%94/%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%94",
+    "versionTitle": "Derech Etz Chayim - Wikisource",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "דרך עץ חיים (רמח\"ל)",
+    "categories": [
+        "Kabbalah",
+        "Ramchal"
+    ],
+    "text": [
+        "ספר <b>דרך עץ החיים</b> והוא הקדמה לספר פתחי חכמה, והוא מיוסד על ספר עץ החיים למהרח\"ו זלה\"ה.",
+        "<b>י</b>וצר <b>ה</b>אדם <b>ו</b>מנהיגו <b>ה</b>וא עשהו ויכוננהו מוכן להבין ולהשכיל השכלה גדולה יותר ממלאכי השרת. וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בראשית רבה יז) \"אמר להם, חכמתו מרובה משלכם! וכאשר יחפוץ בתבונה על פי דרכו, ינחהו להשיג עד שמי השמים דברים שהם כבשונו של עולם שכיסם עתיק יומין.",
+        "אך הנה טובו בידו, ולו משפט הבחירה, להתחכם ולדעת או לישאר ערום מכל חכמה, הגם שהלב והשכל בקרב גופו. וזה תראה, כי שנים הם בתבונה אחת נבראו: שכל האדם, והתורה המשכלת אותו. על התורה נאמר (ירמיה כג כט): \"הלוא כה דברי כאש נאם ה'\". והודיענו בזה, כי אמת הדבר, שהתורה היא ממש אור אחד ניתן לישראל לאור בו, כי לא כחכמות הנכריות וידיעות החול, שאינן אלא ידיעת דבר מה אשר ישיג השכל בטרחו - אך התורה הנה קודש ה', אשר לה מציאות גבוהה בגבהי מרומים. וכאשר יעסוק בה האדם למטה - אור היא אשר תאיר בנשמתו להגיע אותו אל גנזי מרומים, גנזי הבורא יתברך שמו, בדרך הארה ופעולה חזקה אשר היא פועלת בה:",
+        "והוא דבר החכם (משלי ו כג): \"ותורה אור\" - אור ממש, ולא חכמה לבד, ולא שמראה אור בדרך דמיון, אלא אור ממש, כי זו מציאותה למעלה, ובהיכנסה בנשמה יכנס אור בה, כאשר יכנס ניצוץ השמש באחד הבתים. ואף גם זאת, הנה בדקדוק גדול נמשלה לאש ובהשוואה מדוקדקת, כי כאשר תראה הגחלת שאינה מלובה, השלהבת היא בתוכה כמוסה וסגורה, אשר בהפיח בה אז תתפשט ותתלהב ותצא מתרחבת והולכת, ובשלהבת ההיא נראים כמה מיני גוונים, מה שלא נראה בתחילה בגחלת, והכל מן הגחלת יוצא:",
+        "כן התורה הזאת אשר לפנינו, כי כל מלותיה ואותיותיה כמו גחלת הן, אשר בהצית אותן כן כאשר הן, לא ייראו כי אם גחלים וגם כמעט עמומות. ומי שישתדל לעסוק בה, אז תתלהב מכל אות שלהבת גדולה, ממולאה בכמה גוונים - הן הידיעות העומדות צפונות בתוך האות ההיא. וכבר פירשו זה בספר הזוהר על אל\"ף בי\"ת. ואין הדבר משל, אלא עצמי כפשוטו ממש, כי כל האותיות שאנו רואים בתורה כולן מורות על עשרים ושנים אורות הנמצאים למעלה, והאורות ההם העליונים מזהירים על האותיות, ומכאן נמשכה קדושת התורה קדושת ספר התורה, ותפילין, ומזוזות, וכל כתבי הקודש. ולפי הקדושה שבה נכתבים - כך תגדל ההשראה וההארה של האורות ההם על אותיותיהם. ולכך ספר התורה שיש בו פיסול אחד נפסל כולו, כי אין ההארה עומדת עליו כראוי, שתימשך ממנו הקדושה לעם בכח הקריאה בו:",
+        "ונשוב לענין, כי האורות עומדים על האותיות, ובאותם האורות כלולות כל הבחינות הפרטיות שיש על כל אות ואות, כאשר זכרתי. אך אין מגיע לנשמת הרואה את האותיות ההן אלא אור אחד סתום, כמו הגחלת. אך כשמשתדל האדם להבין, וקורא וחוזר וקורא, ומתחזק להתבונן, הנה כל כך מתלהטים האורות ההם ויוצאים כמו שלהבת מן הגחלת בנשמה. ועל זה אמר התנא (אבות ה): \"הפוך בה והפוך בה דכולא בה\", כי צריכים העוסקים להיות הופכים והופכים, עד שתתלהב כמעשה האש ממש:",
+        "והנה בהיות השלהבת מתלהטת, כבר אמרתי שיש בה כמה גוונים מרוקמים, וכן נמצאים כמה ענינים גדולים נכללים בשלהבת של האור הזה. אמנם עוד ענין אחר נמצא, כי יש כמה פנים לתורה, וכבר קבלו הקדמונים, שלכל שורש מנשמות ישראל יש כולם בתורה, עד שיש ששים רבוא פירושים לכל התורה מחולקים לששים רבוא נפשות של ישראל. וזה נקרא שהתורה מתפוצצת לכמה ניצוצות, כי בתחילה מתלהטת, ואז נראים בה כל האורות הראויים לענין ההוא, ואותם האורות עצמם מאירים בששים רבוא דרכים בששים רבוא של ישראל. וזה סוד (ירמיה כג כט): \"וכפטיש יפוצץ סלע\". הרי לך, שאף על פי שהתורה היא בלי תכלית, ואפילו כל אות ממנה היא כן, אך צריך ללבותה, ואז תתלהב:",
+        "וכנגדה שכל האדם עשוי כן, כי גם כן יש לו כח השגה רבה אך כאשר יתלהט בכח התבוננות. ועל זה כתיב (משלי ב ו): \"כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה\". וזה כי כל הנמצאים מדיבורו של הקדוש ברוך הוא נעשו, כמו שכתוב (תהלים לג ו): \"בדבר ה' שמים נעשו\". נמצא, שהפה הזה הוא השורש לכל הנבראים, וזה עצמו מקיים אותם, והבל היוצא מן הפה הזה, רוצה לומר ההשפעה היוצאת אל כל הנבראים מן המקור שהוציא אותם. ועל כן נאמר (דברים ח ג): \"כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם\", שהוא זה ההבל היוצא ומקיים, והוא המתלבש בדברים הנאכלים לזון האדם שכך צריך לו:",
+        "והנה החכמה כבר ניתנה מן הקדוש ברוך הוא בלב כל בני האדם, אך כדי שתתגבר צריך שאותו הפה המקיים אותה ינשב בכח, ואז נעשה ממש כמו האש גם כן, שכשמנפחים בה מתלהבת - כן כשזאת ההשפעה תרד מן הפה כמו נשיבה, תלהט החכמה וייראו הדעת והתבונה הכלולות בה כבר, אלא שלא היו נראות, כי לא היה נראה כי אם חכמה, שהיא השכל עצמו. אך התבונה היא בינת השכל המחברת דבר אל דבר ומקיימת דבר בדבר, והדעת היא התולדה היוצאת מכל אלה, ואלה לא יעשו פעולתן אלא בכח נשיבה שינשב הפה העליון בהן:",
+        "ונמצא, שהחכמה כבר ניתנה, והפה אינו אלא מקיים אותה, אך הדעת והתבונה הן מתחדשות, דהיינו שמתחדש גילויין תמיד רק בכח נשיבת הפה. ועל כן אמר אליהוא (איוב לב ח): \"אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם\", ולשון נשמת הוא כמו \"נשמת ה' כנחל גפרית\", שהוא מלשון \"נשימה\" ולא מלשון \"נשמה\", דהיינו נשימת הפה, נשיבת הרוח. וזאת היא הנותנת הבינה, ולא הימים או השנים:",
+        "הנה על כן חוב הוא מוטל על האדם לשים עצמו להתבונן, כי אם אינו מתבונן ומחשב, הנה לא תבוא חכמה לבקש אותו, ונשאר בחושך בלא ידיעה, והולך בדרכי ההבל ובאפילה, וסוף דבר יתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, על שלא נשתמש מן החכמה ומן הכח אשר הטביע בו לעשות חיל. זה ודאי פיתוי היצר, הסיטרא אחרא, אשר ישתדל בכל עוז להפילו בזה ובבא, כי כבר ידע אם נפל בזה מעט נשאר לו לשוב ולהתקומם, כי ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת ממנה היצר ודאי, ואין דבר מחליש הנשמה לפי היצר כחסרון הידיעה:",
+        "ואם היתה הידיעה רחבה ועומדת על לב בני האדם לא היו חוטאים לעולם, אך לא היה אפילו היצר קרוב אליהם ושולט עליהם, כמו שאינו שולט במלאכים. ולהיות שהקדוש ברוך הוא רצה שהאדם יהיה בעל יצר, שיוכל להיות מנוצח או נוצח בשיקול אחד, לכן שם בהם הידיעה, אך סגורה כגחלת, ושתוכל להתפשט כשלהבת, והבחירה ביד האדם. וחכמינו זכרונם לברכה, אמרו (בבא בתרא עח ב): \"על כן יאמרו המושלים בואו חשבון\" (במדבר כא כז), \"המושלים\" - אלו המושלים ביצרם, \"בואו חשבון\" - בואו ונחשוב חשבונו של עולם! כי מי שאינו מושל ביצרו, לא ישים עצמו לזה לעולם - אך המושלים ביצרם הם יעשו את הדבר הזה, וילמדוהו לאחרים לעשות אותו:",
+        "הלא האדם רוב שנות ימיו עומד לחשוב חשבונות עסקיו, עסקי חיי שעה, ולמה לא ישים אל לבבו אפילו שעה אחת גם לזאת לחשוב מחשבת ממש: מה הוא? ולמה בא לעולם? או מה מבקש ממנו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא? ומה יהיה סוף כל עניניו? זאת היא התרופה היותר גדולה וחזקה שתוכל להמציא נגד היצר, והיא קלה, ופעולתה גדולה, ופריה רב שיעמוד האדם בכל יום לפחות שעה אחת פנוי משאר כל המחשבות לחשוב רק על הענין הזה שאמרתי. ויבקש בלבבו, מה עשו הראשונים אבות העולם שכך חשק ה' בהם? מה עשה משה רבינו עליו השלום? מה עשה דוד משיח ה', וכל הגדולים אשר היו לפנינו? ויעלה בשכלו מה טוב לאדם כל ימי חייו לעשות כן גם הוא וטוב לו:",
+        "אז יתורו מחשבותיו לדעת, באיזה מצב הוא נמצא ועומד, לפי הנרצה בדרך אשר דרכו אנשי השם אלה אשר מעולם המה, ואם אין? ואם רב ממנו כח היצר ולא יכול לדין עם שתקיף ממנו? הן לזאת חרד היה וצווח ככרוכיא, הקדוש רבי שמעון בן יוחאי בתיקוניו תיקון עשירי, וזה לשונו: (ווי לון לבני נשא דקודש בריך הוא אסיר עמהון בגלותא, \"ויפן כה וכה וירא כי אין איש\" - אלא איש לדרכו פנו בעסקין דלהון בארחין דלהון) [אוי להם לבני אדם, שהקדוש ברוך הוא אסור עמם בגלות, \"ויפן (הקב\"ה)] כה וכה וירא כי אין איש\" - אלא איש לדרכו פנו בעסקיו בדרכו]:",
+        "כלל הדברים, האדם שאינו חושב על זה קשה לו מאוד מאוד להגיע אל השלימות, והאדם החושב על זה קרוב אליה מאוד. והחכמים הולכים הלוך וחשוב תמיד, לא יפנו דעתם מזאת, ולכן יצליחו בכל מעשיהם. אך הממעיט לא ימעיט מלהיות לו קביעות זמן לפחות לשים אל לבו אם מעט ואם הרבה, כי אז יצליח את דרכיו ואז ישכיל:",
+        "אחר שידעת זה היות המשא הזה עליך להתבונן ולהשכיל על זאת, עתה אשכילך ואורך מה הדברים אשר עליהם תעמוד להתבונן ולחקור:",
+        "הנה החקירה הראשונה אשר תחקור הלא היא על כוונתו יתברך שמו: על מה ולמה ברא את כל הבריאה הגדולה הזאת? ואל תאמר, ומה האדם שיבוא אחרי המלך לבקש את מחשבתו? והמקרא מעיד (תהלים צב ו): \"מאד עמקו מחשבותיך\", וזה נראה כגאוה וכגודל לבב לאמר שיוכל למצוא כוונת המאציל יתברך שמו! אדרבה - על זה נאמר (שם כה יד): \"סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם\", והוא הסוד הכולל כל ענין המעשים אשר עשה ואשר הוא עושה, ושאחריו נמשכים כל חוקות הבריאה כאשר שם לשמים ולארץ וכל תולדותיהם, כי הלא לכל המעשים הרבים והגדולים האלה יימצא סוף ותכלית אחד, וזה הוא הסוד המוזכר כאן בפסוק. והחוקים אשר הושמו על פי הכוונה הזאת כללותם הוא הברית אשר הזכיר \"ובריתו להודיעם\" - הוא הברית אשר שם לכל נברא לעמוד על מתכונתו ולא יסור, והוא הנרמז במלת \"בראשית\" - \"ברית אש\", כמו שפירשוהו בתיקונים תיקון כ\"א:",
+        "אך כדי להגיעם, תתחיל לדרוש בנבראים, מי הוא העיקרי: הדומם והצומח והחי הם אינם העיקרים ודאי, כי אין תועלת במעשיהם, ואין להם שכל והבנה. נמצא - נשארים בני האדם והמלאכים, וכשתדרוש על עניניהם תמצא היות בן האדם עיקר והמלאכים טפלים להם. וזה הסוד פירשו המשורר (שם ח ב): \"ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים\", כי הוא ידע הענין על אמיתו, איך שהקדוש ברוך הוא מקבל כח, כביכול, ממעשה בני האדם לפעול טובה עמהם ועם כל הבריות. וזה סוד (שם סח לה): \"תנו עוז לאלהים\". וגם משה רבינו עליו השלום, אמר (דברים לב יח):",
+        "\"צור ילדך תשי\", וידענו מזה, כי מעשי ישראל מוסיפים כח בגבורתו של מעלה:",
+        "וזה סדר ההתעוררות לפי החוק אשר שם המאציל יתברך שמו, ישראל פועלים למטה בארץ ומחזיקים כחו של הקדוש ברוך הוא, ואז הכח שנתחזק מראה הודו במשרתים העומדים על פקודת המעשים לעשותם כפי מה שהוא מתעורר לעשות. ולכן כל התעוררות שיהיה המלך ברוך הוא מתעורר לעשות, ייראה הענין במשרתיו העומדים על פקודת המעשים לעשותם כפי מה שהוא מתעורר לעשות, בזיו המגיע לו ממנו:",
+        "ועתה נחזור לשורש הענין. נמצא, כי הזיו אשר בהם - מהתעוררות המלך, והתעוררות המלך - ממעשה ישראל, הרי ישראל עיקר הכל. ולכן נאמר, \"מה אדיר שמך בכל הארץ\" - זה הוא הכח המקבל שם הקדוש בארץ בסוד \"תנו עוז לאלהים\" שזכרתי, \"אשר תנה הודך על השמים\" - הוא ההוד המתאצל בהתעוררות ומתפשט על השמים במשרתים העומדים שם. ופירש עוד תיקון גדול שנעשה על ידי בני האדם, והוא מה שאמר (תהלים ח ג):",
+        "\"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז\", וזה כי המלאכים, כיון שאין להם יצר הרע, אין מעשיהם יכולים להעביר אותו. אבל בני אדם שיש להם יצר הרע - הם יכולים להעביר אותו:",
+        "וכדי לתת להם כח יותר שיעשו זה התיקון בכח גדול, מה עשה? נתן להם שני הערלה, שהן כל הזמן עד שהאדם נכנס למצוות, ואז הסיטרא אחרא מתדבקת בהם יותר. וזה סוד (משלי כב טו): \"אולת קשורה בלב נער\". אך באותו הזמן העוונות אינם נחשבים, והתורה אדרבה היא חשובה יותר, והוא ענין הבל פיהם של תינוקות, וההבל משבית הסיטרא אחרא לגמרי, וזהו \"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז - להשבית אויב\". וזהו לשון \"להשבית\", שהוא, כאחד שעומד במלאכה אחת ושובת ממנה. ובמלאכים אין שייך זה, כי כיון שאין יצר שולט בהם, אינם משביתים אותו אלא מגרשים אותו, אבל בני האדם להם נוגע \"להשבית\". ואפרש לך עתה לשון \"יסדת עוז\":",
+        "הנה התורה היא הנקראת \"עוז\", כידוע, שהיא הנותנת כח לקדושה בסוד \"תנו עוז לאלהים\". והנה קודם שהאדם נולד, מלמדים אותו כל התורה כולה, וזה לתת כח לנשמתו קודם שתכנס בגוף שתהיה כלולה מכל התורה לתקן כל מדריגות הקדושה כראוי. אבל בצאתה לעולם, בא מלאך ומשכחו, וזה כדי לתת מקום ליצר להתאחז בו, שאם לא כן, היה נגרש מכח הקדושה, והיה שב להיות כמו מלאך, וגם לא היה נעשה תיקון ההשבתה שזכרנו. על כן אז נסתם בו אור התורה והסיטרא אחרא שולטת עליו, וזה נקרא שני הערלה שלו, ובאותו זמן צריך לייסרו, כמו שאמר (שם): \"שבט מוסר ירחיקנה ממנו\". ואומר (שם כג יד): \"אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל\", שהיא הערלה ממש, שאמרו עליה (פסחים צב א): \"הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר\", כי היא ממש קבר, ממה שגורמת לה חשיכה שלא יגיע לה אור העליון, ונקראת כאילו היא מתה ממש בקבר. וזה סוד (איכה ג ו):",
+        "\"במחשכים הושיבני כמתי עולם\":",
+        "ובתחילה, כשהערלה בגוף, מעבירים אותה אחר שמונה ימים. אך הערלה הפנימית, שהיא ערלת הלב, אינה סרה אלא לאחר שלוש עשרה שנים ויום אחד, ולכן כל אותו הזמן הוא פטור מן המצוות. ועם כל זה באותו הזמן צריך לייסרו, כמו שאמרתי, שזה גורם לו שתפרד הערלה ממנו היטב, ואז היא פורשת ממנו לגמרי בזמן המוכן כנאמר למעלה, ועל כן אמר \"ירחיקנה ממנו\", ולא אמר \"יסירנה ממנו\", כי אין זה להסירה, כי אם בזמנה תסור. אבל זהו ממש ענין חיבוט הקבר, שהחבטה עשויה לרוב הקשר הנמצא לזוהמא של נחש, שאינה יכולה להפרד אלא אחר החיבוט. והצדיקים המתקנים עצמם כראוי, מרחיקים אותה מהם כל כך עד שאין צריך לחיבוט:",
+        "והנה כן הדבר הזה בנער, כי האולת קשורה בו, וצריך חיבוט כדי להרחיקה מן הקשר והדיבוק הזה, שאז כשיהיה זמנה להתפרש, תתפרש לגמרי מכל וכל. ואם הוא הולך בדרך טוב, הוא מרחיקה מעצמו. והנה בזמן הזה, שהוא הרחק הערלה, ההבל היוצא מפיו הוא מכניע סיטרא אחרא ושוברה שבירה גדולה, וחוזר וממשיך הכח של התורה שקיבל בראשונה קודם שנולד. וכיון שהשלים לקבל הכח, אז יש לו לעשות, ולכן הוא חייב במצוות:",
+        "ותדע בודאי בהבל פיהם של תינוקות העולם מתקיים, וזה כי התורה מתחלשת לפעמים, ולפעמים מתחזקת. מתחלשת על בני האדם מפני החטאים, ובפרט הערב רב שבישראל, כמו שאמרו בתיקונים, והקדוש ברוך הוא עושה בסיס לתורה מזה ההבל שאין בו חטא ובו התורה מתחזקת, כי כבר הוא מוכן לזה להמשיך כח התורה כנאמר למעלה. וזהו \"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז\" - והוא ממש \"יסדת\", וזהו \"למען צורריך\" - שהם הערב רב, \"להשבית אויב\" - שהוא הסיטרא אחרא, \"להשבית\" ממש. ואמר \"ומתנקם\" - והוא סוד הנחש שהוא נוקם ונוטר, וזהו סוד לנחש קצצו רגליו, שנאמר בו (בראשית ג יד): \"על גחונך תלך\" , ולנקום זה הוא רודף אחר הרגלים שהוא ענין (ברכות ו) \"ברכי דרבנן דשילהי\", והן סוד הרגלים של מעלה התומכות לגוף, ובהן תלוי כח תמיכות התורה לחזיק אותה שלא תמוט, בסוד (משלי ג יח): \"ותומכיה מאושר\". נמצא, שהנחש רודף אחר ענין זה, שלא להניח סמך לתורה, חס וחלילה, כי הנחש הוא - שקרא דלא קאי, אך התורה היא - קושטא קאי, והוא היה רוצה להנקם מזה ולגרום לתורה חס וחלילה, שלא יהיה לה סמך בישראל, ותסתלק ותשכח מהם, חס וחלילה. והבל פה התינוקות מתקן ממש תיקון זה, כי הם תלויים ממש באלו הרגלים העליונות הנקראות \"תינוקות של בית רבן\", כמפורש בזוהר, והם סמכי קשוט בסוד קושטא קאי, וזהו \"להשבית אויב ומתנקם\":",
+        "נמצא, איך שהתיקון הגדול נמצא ביד האדם, ולא ביד המלאכים. על כן נדע, שהוא ודאי עיקר כל הבריאה. ומכאן תדע, כי רק זו היא התכלית אשר בעבורה נברא האדם, ולא היה ראוי להמצא לו עסק אחר אלא העבודה הזאת. וכן היה מתחלה, שנאמר (בראשית ב טו): \"ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה\", שפירשו חכמינו זכרונם לברכה, זו מצות עשה ומצות לא תעשה, והכל במנוחה, כמו שדרשו על מלת \"ויניחהו\". רק אחר שחטא הנה הוא מתהלך בשני דרכים על פי שני מנהיגים, כמאמרם זכרונם לברכה (ברכות סא א): \"אוי לי מיוצרי! אוי לי מיצרי!\":",
+        "ועל כן יתבאר לך, שכל מה שהאדם עושה לעבודת ה' - הוא מה שהוא עושה לפי התכלית שבעבורה בראו הבורא יתברך שמו, וכל מה שהוא חוץ מזה - הוא לפי דעתו של הנחש המקטרג, וחפץ לשקעו בדברים אחרים, להרחיקו מן הבורא, יתברך שמו, בהפריעו אותו מעבודתו. וניתן לו לעונש לסבול הדבר הזה, על דרך (דברים יא טז): \"ועבדתם אלהים אחרים\", כי בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכים אותו. וכיון שהוא בחר בתחילה לשמוע אל הנחש - כן יהיה משפטו, שלא ייעשה בן חורין מעולו, אלא יסבלהו נגד הזמן אשר נגזר עליו, וזוהי גזירת (בראשית ג יט): \"בזיעת אפיך תאכל לחם\", וזה הצער היותר גדול שבכל מיני הצער לנשמה, שסוף סוף תשוקתה אל מקורה:",
+        "אך האיש החכם המבין דבר לאשורו, הנה בהשכילו על מוצא דבר, ויראה איך כל עסקי העולם אינם אלא ממה שנשאר האדם בעל כרחו להיות לדעתו של נחש בדבר הזה, שלא יוכל להיות תמיד בדרך אחד בעבודת ה' יום ולילה, כי אם יצטרך ללכת אחרי הבלי העולם הזה - על כן יבחר להיות בוחר הרע במיעוטו, וימעט בעסק כל מה שיוכל, ��ישתדל להרבות בתורה ובעבודתו בכל אשר תשיג ידו:",
+        "ודבר זה פירש אליפז אל איוב (איוב ה ו): \"כי לא יצא מעפר און\". הענין, כי הנה כתיב (בראשית ב ז): \"וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה\", והיה די לומר \"עפר\" או \"מן האדמה\"? אך הענין הוא - כי רצה המקרא לבאר שני ענינים באדם. הלא תראה, כי הוא נקרא \"אדם\" על שם אדמה, ולא \"עפר\" על שם העפר. אך זה הוא לפי קשר הנמצא בין האדמה ובינו, והוא - כי השפע הנשפע מלמעלה יורד מן השמים עד הארץ, ואחר כן מקבל אותו האדם. וסוד זה, כי זה למטה בסוד חיבור המאורות העליונים, בסוד \"דוכרא ונוקבא\", ואחר כן יוצא השפע כלול משניהם, כי כן ראוי לפי הסדר העליון. וזה סוד (דברים ח ט):",
+        "\"ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם\", וכן \"המוציא לחם מן הארץ\", שרומז אל ההשפעה העליונה:",
+        "ועל כן נקרא האדם \"עץ השדה\", כמו שפירשו על פסוק (שם כ יט): \"כי האדם עץ השדה\", יען באמת הוא מן הארץ כמו העץ. ונמצא, שהחומר של אדם הוא עפר, והוא דבק באדמה, שהוא המקום שמקבל כחו, ועל כן נקרא על שמה. ושום אחד מאלה הדברים לא היה גורם לאדם לא עמל ולא טורח, וגם שהיצר הרע שהיה לאדם הראשון היה ממש כחוט של בוכיא, כמאמרם זכרונם לברכה (סוכה נב א) על פסוק (ישעיה ה יח): \"הוי מושכי העון בחבלי השוא\". ונמצא, שאף על פי שחומרו גס, לא זה היה גורם תוקף היצר הרע שיש בו עתה. והאדמה, שהיא מקום קבלת ההשפעה, לא היתה גורמת עמל וטורח לקבל המזון. ולכן אמר \"כי לא יצא מעפר און, ומאדמה לא יצמח עמל\", כי אם העמל יצא מפני העון, שאז הגיע בחלקו לטרוח בהשתדלות שאינו הולך אל התכלית אשר אליה נברא:",
+        "ומה שלא עשתה האדמה לאדם שיצא ממנה, עשתה האשה, כי כשיצא מן האדמה יצא בלא עמל, וכשנולד מאשה יצא לעמל. ופירש בכאן עיקר גדול, שעיקר העמל הוא אחר שהתחילו האנשים להוליד, והיינו \"קין קינא דמסאבותא\", כמו שפירשו בזוהר, כי אף על פי שגם אדם נטמא בחטאו, אבל עיקר זוהמת הנחש יצאה בבני חוה, כי בה הוטל הזוהמא, ונמצא שהלידה כך היתה לעמל. ולכן קין היה עובד אדמה, כי האדמה כבר נאררה בעבור האדם, כמו שנאמר (בראשית ג יז): \"ארורה האדמה בעבורך\". כי כאשר היה ראוי אדם להיות לו מנוחה מכל העמל, הנה האדמה המשפעת מוכרח שכך תעלה כחה, ולכן נאררה. וקין שיצא בבחינת עמל, לכן היה עובד את האדמה:",
+        "והנה בתחילה השדים וכל מדריגות הטומאה היו שקועים בנוקבא דתהומא רבה, ולא היה להם לשוטט בעולם כלל. וכיון שהאדם ירד במדריגות, כנגדו עלו השדים ממקומם ומלאו כל העולם, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ו א): \"וקיימי עלן ככסלא לאוגיא\", וזה כי כבר הוכן האדם להיות ניזוק, חס וחלילה. נמצאת למד, כי האדם לא לתכלית עמל נברא, ולא היה לו להשתדל בזה, אלא מפני שסר לדעתו של נחש - גרם לו שלא יוכל לצאת מתחת ידו עד עת קץ, וזהו מה שאמר שלמה (קהלת א יג): \"הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו\", ענין רע ממש מבחינת הרע, והוא להם למה שלא היו חורין ממנו עד זמן התיקון השלם. ולזאת הכוונה אמרו גם כן במדרש (בראשית רבה יט): \"איכה - איך הוה לך, אתמול היית לדעתי, ועכשיו לדעתו של נחש\", כי לא היה לאדם לעשות אלא מה שהוא לתכליתו של הבורא יתברך שמו. וכשחטא, נתן עצמו להיות פועל לפי מה שגורם לו הנחש:",
+        "והנה על כן ראוי לו לאדם למאוס ודאי בכל ענייני העולם, ולהתאוות רק לפי מה שהוא לפי תכלית הבורא יתברך שמו. ומה שהוא מוכרח לעשות מדברי העולם, לא יעשהו באהבה כלל, אלא כמו שכפאהו שד. ולכן השלים אליפז (איוב ה ח): \"אולם אני אדרוש אל אל ואל אלהים אשים דברתי\" - אניח הבלי שוא של העולם כולו, ולכן אדרוש אל אל ואשים עניני לפי מה שכיון בבריאתי הבורא יתברך שמו. אם לזאת הודית איפה שאין לך לבקש ולדרוש אלא מה לעשות לפי התכלית שכיון בך בוראך, עתה אבאר לך היטב את הדרך אשר תלך בה לאחוז בחכמה על דרך נכון, שמענה ואתה דע לך:",
+        "הנה זאת אפרש לך ראשונה, מה כל שכר עבודת האדם וצדקתו לפני ה'. הנה הגוף הוא הנושא של כל הענין הזה, כי הגוף בהיותו חשוך, הנה הוא קרוב אל הסיטרא אחרא, ויש לה שייכות בו. וכבר רצון המאציל יתברך שמו, הוא שלא לפשוט ולהשרות קדושתו במקום אשר יש שם טענה ושייכות לסיטרא אחרא, ועל כן הקדושה לא היה לה לשרות על הגוף, אך הנשמה הנכנסת בו יש לה לעשות מעשים על ידו שבכחם יתוקן, והיינו מעשי המצוות, שהם כמו כן כמו חלקי הגוף. וכל מצוה שהוא עושה, הרי זו קריאה לקדושה לבוא ולשרות על חלק מן החלקים שבגוף המקבל למצוה ההיא, והרי נפדה החלק ההוא של הגוף ושורה עליו הקדושה:",
+        "ותבין בזה, למה נברא האדם מחובר משתי בריות, נשמה וגוף? כי אי אפשר לעשות עבודה כזו אלא במה שיש שייכות לרע כמו שבארתי בנתיב הקודם לזה, מה שיש מעלה יותר לבני האדם על המלאכים. אך מצד אחר, אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, ועל כן מי שיש בו הרע אי אפשר ליפדות ממנו לעצמו. ועל כן עשה הקדוש ברוך הוא את הגוף שבו הרע, ושם בו הנשמה שהיא טהורה, כדי שהיא תתקנהו ותפדהו מן הסיטרא אחרא. וזוהי כוונת מה שאמרו, שצריך לאמלכא לקודשא בריך הוא בכל אבר ואבר, כי הקדוש ברוך הוא אינו רוצה להתפשט בקדושתו על איברי הגוף, כיון שיש לרע שייכות בהם, עד שימליכוהו עליהם על ידי המצוות, כנאמר למעלה:",
+        "והנה זה מה שהיה מודיע אליהוא לאיוב באמרו (שם לה ה ז): \"הבט שמים וראה ושור שחקים גבהו ממך - אם צדקת מה תתן לו\". כי רצה להודיעו בתחילה, איך שאין המאציל יתברך שמו מקבל שום שינוי מעניני התחתונים, ולקח לו למופת השמים, והוא על דרך מה שאמר ישעיה (ישעיה נה ט): \"כי גבהו שמים מארץ\". וזה הנה תראה, כי בהתחבר למעלה בגלגלים איזה כוכב עם כוכב אחר, במבטם יולידו טובה בארץ, ואחרים בהתחברם יולידו רעה, חס וחלילה, ולא מפני זה יש שום שינוי בשמים בזמן מבט אחד לזמן מבט אחר, אלא השמים עומדים בסיבובם ומקומותיהם, ואין להם ענין אחר חוץ מזה. וכך הם בענינם בהוולד מהם הטוב, כמו בהוולד מהם הרע, חס וחלילה. ונמצא, שאף על פי שהם עומדים להשפיע לארץ, וכל ענינם הוא השפעה הזאת, הם אינם משתנים בהשפעתם כלל:",
+        "וכן תדמה בשכלך, איך שאין המאציל יתברך מקבל שום שינוי מהשפיעו, כי אף על פי שודאי הוא אינו צריך לבריותיו, היה אפשר לחשוב, שמצד רצונו אם לא מצד הכרח, ברצותו להשקיף ולהשגיח על בריותיו להעניש ולהשכיר, נמצא זה עשה בו חס וחלילה איזה שינוי - על כן הודיעו אליהוא שאינו כן, אלא המאציל יתברך שמו, לא עסק ולא עוסק ולא יעסוק כי אם בשלימותו, ושלימותו היא לעשות היותר טוב ולהחזיר כל רע לטוב. ונמצא הוא עוסק בשלימותו, עד שהשמים עוסקים בסיבובם, ונמשך ממנו לכל אחד לפי מעשיו, והוא אינו משנה עסקו משלימותו. וזהו ענין הגובה שיש לשמים על הארץ, שאף על פי שהם משפיעים אליה, הם מרוממים מענינה, ואינם משתנים לפי השתנות ההתפעלות שלה. ולכן אמר, \"הבט שמים וראה ושור שחקים גבהו ממך\":",
+        "והנה השמים נקראים בשם שמים מצד מה שהם נתונים כסא למלך, וזהו (שם סו א) \"השמים כסאי\", (תהלים קטו טז) \"השמים שמים לה'\", וזה פשוט שהוא מרומם מכל עניני האדם. אך שחקים נקראים על שם מה שהם משפיעים, וזה מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (חגיגה יב ב): \"שחקים - ששוחקים מן לצדיקים\", ואפילו בבחינה זו סוף סוף הם גבוהים מעניני בני האדם ואינם משתנים בשינוייהם. על כן תדע מכל שכן שאין שינוי למאציל יתברך שמו, אלא \"אם צדקת מה תתן לו\", כי אם (איוב לה ח): \"לאיש כמוך רשעך\". כי האדם במציאות הראשונה הוא להיות קרוב לסיטרא אחרא ויהיה הרע שייך בו, ואם אינו עושה טוב, הוא נשאר כפוף תחת הסיטרא אחרא כמות שהוא, והמאציל יתברך שמו בעסקו בשלימותו בדחיית הרע, דוחה אותו, ואין הקדושה מתפשטת עליו. \"ולבן אדם צדקתך\" - אם מתקן עצמו, ישרה עליו הדמות כמראה אדם, שהוא השראת הקדושה בכל אבר ואבר. ועל פי הדרך הזה נמצאת תכלית השלימות, כשיקומו בני האדם בתחיית המתים, שאז תהיה הנשמה בתוך הגוף שתיקנה וזיכתה, ואז יהיה עיקר שכרה, והוא שלימות הנצחיות:",
+        "ועתה אחל להודיעך הדרך אשר תלך בה על פי הדברים האלה והתכלית הזאת. שתים הנה העבודות היסודיות הצריכות לאדם ליטהר מטומאת החומר ולהמליך את השכינה, כנאמר למעלה, על אבריו: התמימות, והחיזוק:",
+        "ונבאר התמימות בתחילה, כי היא סיבה לחיזוק, ודוד מלך עליו השלום, על זה היה אומר (תהלים כו יא): \"ואני בתומי אלך פדני וחנני\". כי כבר שמעת, איך הגוף בטבעו קרוב אל הסיטרא אחרא, והרע שייך לו בו, והוא צריך ליפדות ממנו, ואי אפשר לעשות זה כי אם בכח התמימות, וכנגד זה תימשך עליו הקדושה. והוא ענין (זכריה יב י): \"ושפכתי - רוח חן ותחנונים\", כי מי שהטומאה רחוקה ממנו, חוט של חסד משוך עליו מצד הקדושה, וחנו מוטל על העליונים ותחתונים וזה ענין נח (בראשית ו ח):",
+        "\"ונח מצא חן בעיני ה'\", כי השאר לא היו מוצאים חן מפני הטומאה שהיתה מחשכת אותם, אך הוא היה מוכן לקבל אור הקדושה, ולכן \"פדני וחנני\", כי הקדושה לא תחון אלא למי שהוא פדוי:",
+        "וצריך שתדע, כי אף על פי שאחיזת הסיטרא אחרא בגוף, היא מועטת, כי החלק היותר קטן הוא השייך לה. והוא מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוכה נב א): \"יצר רע דומה לחוט של בוכיא\", כי גם למעלה אין סיטרא אחרא יונקת כי אם מן המדריגה התחתונה שבכל המדריגות, וסוד זה אות תיו שבאל\"ף בי\"ת, סוף הרגל התחתונה שלה היא המדריגה הזאת האחרונה שממנה יונקים, והוא ענין עיקום הרגל הזאת. והגוף הנכנס מן העשרים ושתים אותיות, כידוע מה שנכנס בו מצד אות תי\"ו מצד רגל העקומה הזו, ושם הוא מקום שליטת הסיטרא אחרא. וכשאדם נפדה מן הסיטרא אחרא, אז מיישר הרגל העקומה הזו, כי מחזיר הרע לטוב ועושה אותו כולו טוב וקדוש:",
+        "וזהו (תהלים כו יב): \"רגלי עמדה במישור\", כי בכח התמימות נעשה תיקון זה סוד התי\"ו של \"תמים\", המעוקם מתיישר, ולכן \"עמדה במישור\" שלא היה כך בתחילה, וזוהי כל העבודה המוטלת על האדם. והנה בעבור זה הרע שבגוף נאמר (מיכה ו ח):",
+        "\"והצנע לכת עם אלהיך\", כי צריך הסתר, ואי אפשר כל כך גילוי ופרסום מפני קנאת היצר הרע וקטרוגיו. אבל כשזה נתיישר - \"במקהלים אברך ה'\" (תהלים כו יב): כי לו נאה לברך, אחר שכבר נטהר, כי אין הסיטרא אחרא יכולה להתאחז ולקטרג אלא במקום שיש לה בית אחיזה:",
+        "וזהו (קהלת ד יז): \"שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים\", כי בתחילה צריך אתה לשמור הרגל של התי\"ו ליישר אותה, ואחר כך תלך אל בית האלהים. או כי ידוע שמלכות נקראת \"בית\", וכבר אמרנו שאחיזת הסיטרא אחרא מן המדריגה התחתונה שבכל המדריגות שבמלכות. נמצאת זאת כוונתו, שמור רגלך כאשר תלך אל \"בית\", כלומר לתקן אותה הרגל שיש לה אחיזה בבית, זו היא בחינת מלכות. וכשתעשה התיקון הנזכר למעלה בתמימות, אזי התמימות תתן חיזוק לקדושה, כי בזמן הזה השכינה בסוד מגדל הפורח באויר\":",
+        "וזה סוד (בראשית א ב): \"ורוח אלהים מרחפת על פני המים\", שהיא מרחפת על בניה להציל את מי שהוא ראוי להנצל. אבל כשיתוקן הכל, אזי יהיה נקרא \"מגדל עוז\", כמו שכתוב (משלי יח י): \"מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב\". כי התיקון כשיהיה בתמימות, אזי יתן עוז לשכינה, ותהיה נקראת \"מגדל עוז\", בו ירוץ צדיק, שהוא היסוד שנקרא צדיק, ונשגב מן הסיטרא אחרא. ונראה לי מאחר דאיתא במאמר חכמינו זכרונם לברכה (ברכות ו א): \"הני ברכי דרבנן דשילהי מינייהו הוא\", אבל כשיתוקן אזי לא תהיה עייפות ושילהות לחכמי התורה, כי אז יקויים מקרא שכתוב (עובדיה א כא): \"ועלו מושיעים בהר ציון\" - הם התרין משיחין שתהיה להם עלייה מתוך הקליפות עם כל הבירורים שבררו עם השכינה, \"לשפוט את הר עשו\" - ואז תבוער הסיטרא אחרא מן הארץ, \"והיתה לה' המלוכה\" - אזי ייחוד וחיבור קודשא בריך הוא ושכינתיה, \"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד\" (זכריה יד ט). אמן כן יעשה האל, אמן נצח סלה ועד אמן סלה:",
+        "הנה ממאמרים אלו תבין ותשכיל בשכלך הזך, כי אין תרופה למכתנו כי אם בעסק התורה, כי אין לך דבר המחליש כח הסיטרא אחרא כי אם עסק התורה, כמו שהוגד לנו, שבימי המנוח החסיד המקובל הגדול הרב רבי שמשון אסטריפאליר, כשהיתה הגזירה, רחמנא ליצלן, בשנת ת\"ח, השביע הרב הנזכר למעלה ושאל אותה: על מה ולמה את מקטרגת על עמנו בני ישראל יותר מכל האומות? והשיבה לו: יתבטלו מכם שלושה דברים אלו ואחזור מקטרוגי, ואלו הם: שבת, ומילה, ותורה. מיד השיב לה הרב הנזכר למעלה, יאבדו הם כהנה וכהנה - ואל תתבטל אות אחת מתורתנו הקדושה, חלילה:",
+        "הרי תבין ותדע, שכל הקבלות שנתתי לך עד הנה, הן אמת ולימוד תורתנו הוא ליצר הרע ולסיטרא אחרא סם המות, ולאחינו בית ישראל הוא סם החיים והנה תראה, שחורבן בית קדשנו ותפארתנו ושגלינו מארצנו היה בעוון ביטול תורה, כמו שמבואר בתורתנו הקדושה (דברים כט כג): \"ואמרו כל הגויים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת - ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם\", ו\"ברית\" האמור שם - היינו תורה:",
+        "והנה באמת מצינו, שויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולא ויתר על מאסה של תורה, שנאמר (ירמיה ט יב): \"על עזבם את תורתי\". ובפירוש צווה הנביא (שם טז יא): \"ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו\", ודרשו חכמינו זכרונם לברכה, \"הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו\"! (ירושלמי חגיגה פ\"א ה\"ו). נמצא, כל הכעס שכעס הקדוש ברוך הוא על עמו ישראל הוא בשביל התורה, כי בכל פעולה אין מי שיבין שורש הפעולה, איכותה ומהותה, כי אם הפועל בעצמו הוא מבין הפעולה, איכותה, ולאיזה דבר פעל הפעולה הזאת. לכן הקדוש ברוך הוא, שהוא פועל כל הפעולות, יודע שעסק התורה הוא ראש לכל התיקונים, לכן הזהיר עליה כמה פעמים, וכעס עלינו כל הכעס הזה על אשר עזבו את תורתו:",
+        "והנה כלל זה הוא בידינו, שכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו - כאילו נחרב בימיו (ירושלמי יומא פ\"א ה\"א), מאחר שהמה בעלי בחירה והיו יכולים לפעול במעשיהם הטובים שייבנה בית המקדש ולא עשו, לכן מעלה עליהם כאילו נחרב בימיהם. כן הדבר הזה מאחר שלנו משפט הבחירה למאוס ברע ולבחור בטוב ולעשות תיקונים גדולים על ידי עס�� תורתנו ואין אנו עוסקים, נמצא - אנו הגרמא בנזקין, שהסיטרא אחרא מתגברת, חס וחלילה, בפרט לימוד חכמת האמת, הוא לימוד הקבלה, הוא ראש לכל התיקונים, כמו שאמר הרב הקדוש רבי שמעון בן יוחאי, זכרונו לברכה, בפה מלא:",
+        "דביה יפקון ישראל מגלותא - בזכות לימוד הקבלה יצאו ישראל מן הגלות:",
+        "והנה זאת התורה אשר נתאוו בה המלאכים, באמרם (תהלים ח ב): \"תנה הודך על השמים\" - על הקבלה אמרו, כי אין לומר על פשט התורה, וכי לא ידעו שאין שייך בהם פשטי התורה כמו שהשיב להם משה? ואף על פי כן לא נתן הקדוש ברוך הוא להם אלא לישראל. וכל כך למה? רק שיודע הקדוש ברוך הוא, שעסק הלימוד זה, הוא ראש לכל התיקונים, והתיקון אינו יכול להיות על ידי המלאכים, כמו שהארכנו בפרקים הקודמים, מחמת שאינם בעלי בחירה, רק המה כמוכרחים, אשר בשביל זה כתיב (זכריה ג ז): \"ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה\", ונקראים המלאכים \"עומדים\", מאחר שהם עומדים תמיד במדריגה אחת. אבל בני האדם המה בעלי בחירה, להם ישתנה התיקון על ידי עסק התורה, ולכן ניתנה התורה לישראל דוקא, שעל ידה יהיו נתקנים התיקונים האלה:",
+        "ועוד נוכל לומר טעם אחר, מאחר שידוע, שאם חטא, אזי אין חבירו יכול לעשות תשובה עבורו, אשר בשביל זה אמרו בזוהר, \"מפני שיבה תקום\" - מפני שיבה דידך, ופירשו המפרשים, שלא יאחר זמן התשובה עד הזקנה. כי כיון שבא האדם בעת זקנתו, הוא דומה לאיש אחר ואינו אותו האיש שחטא, והתשובה צריכה להיות דוקא על ידי אותו האיש שחטא, לכך \"מפני שיבה דידך\", כשאתה בבחרותך, תקום משינת תרדימת הבלי הזמן להתעורר בתשובה, בכדי שתהיה השבה מעליותא. כן הדבר הזה, כי כיון שתחילת הקלקול היתה על ידי אדם, לכך אי אפשר למלאכים שיתקנו הדבר הזה מה שקלקל האדם. וכבר ידעת, שכל הנשמות כולן היו כלולות בנשמת אדם הראשון. וכשחטא אדם, פגם את נשמתו ונפגמו כל הנשמות כולן, לכך ניתן התיקון לישראל דוקא שיתקנו מה שקלקלו:",
+        "ועתה, בן אדם, בין תבין את אשר לפניך, והבט נא וראה, שכל התיקונים הגדולים המה תחת ידיך על ידי עסק התורה וחכמת האמת. והנה החכמה הזאת בקרן זוית היא מונחת, ואין דורש ואין מבקש. והכתוב מכריז (הושע ג ה): \"ובקשו את ה' אלהיהם ואת דויד מלכם\", שלא תהיה אצלכם כאבידה שאינה מתבקשת, רק כאבידה המתבקשת, דהיינו שצריכים אנו לבקש תיקונים שיתוקנו כל הקלקולים, שעל ידי זה יבוא משיחנו. והנה התיקון הזה תחת ידינו, ומה נעשה ליום פקודה? אך כבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה (אדר\"נ פ\"א מ\"ו): \"והוי דן את כל האדם לכף זכות\":",
+        "והנה יש באחינו בית ישראל כמה כיתות, כיתות מכיתות שונות, כי כת אחת אומרת:",
+        "\"כבוד אלהים הסתר דבר\" (משלי כה ב) - אין לך עסק בנסתרות! כת שניה אומרת:",
+        "יראתי לגשת אל הקודש מפני האש הגדולה, היא הקליפה אשר קדמה לפרי, והיא הולכת סביב הקדושה לצוד ציד נפשות עניים אומללים, כאשר ניצודו אנשי רשע ופשע ההולכים אחר טעות הצבי, אחר ניאוף וגידוף, וילכו ויעבדו אלהים אחרים, וכופרים באלהי ישראל ותורתו. והגם שיש בהם חכמים מחוכמים בתורה, אף על פי כן כשנכנסו בפרד\"ס נפגעו, שפגעה בהם הסיטרא אחרא והטתה את לבבם בהיראות להם השקר כאמת והפכה דברי אלהים חיים. וכל שקר שאין אומרים אמת בתחילה, אינו מתקיים, ועל כן הם תולים באילן גדול מאמרי הרב הקדוש רבי שמעון בן יוחאי, זכרונו לברכה, ומהפכים הקערה על פיה, ותולים בוקי סריקי באשלי רברבי דברי הרב הנזכר למעלה, ובשביל זה אין אנו רוצים לגשת אל החכמה הזאת, מאחר שהיא קרובה להפסד גוף ונפש, וכוונתנו לשם שמים:",
+        "וכת שלישית אומרת, מה מאוד חשקה נפשנו ללמוד החכמה הזאת, אך מחמת עומק המושג וקוצר דעת המשיג אין אני יכול ללמוד החכמה הזאת. והמה שלוש כיתות ליום הדין לאמר שהדין עמהן. ואני אומר, אם לדין יש תשובה, לכל כת וכת תשובה הראויה לה. [הכת הראשונה] נתסרה טענתם, כמו שמבואר בהקדמת ספר הזוהר הקדוש פסק הגאון מורנו הרב רבי יצחק דלטאש. וגם כן הארכתי בזה הענין בהקדמת חיבורנו ספר \"קנאת ה' צבאות\", משם תראה שאין בדבריהם ממש:",
+        "ודברי כת השניה נסתרה מתוך חיבורנו ספר \"קנאת ה' צבאות\" הנזכר למעלה, משם תראה דברי כת הטועים הכופרים באלהים חיים - המה הבל הבלים שאין בו ממש, ודברי הרב הקדוש רבי שמעון בן יוחאי זכרונו לברכה - המה צודקים, וישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם:",
+        "ולטענת כת השלישית, הגם שאין זו טענה, בשביל שאינו מבין - לכך לא יהא רוצה להבין? הלא לא עליך לגמור! כתיב (יהושע א ח): \"והגית בו יומם ולילה\" ולא כתיב \"והבנת בו יומם ולילה\", אם תבין - תבין, ואם לאו - שכר הלימוד בידך. והא ראיה מספר הזוהר, שאף על פי שאינו מבין, הלשון מסוגל לנשמה. אף על פי כן העליתי תרופה למכתם, וחיברתי אבל חיבור זה, מה שמצאתי בכתב ישן נושן - קל\"ח פתחי חכמה, והמה מפתחות גדולים לחכמת האמת. אך כלל זה נקוט בידך, למגמר והדר למסבר! תחילה תראה להבין פירוש המלות, ואחר כן תחזור להבין הדברים על אמיתתם. וכשיהיו ה\"קל\"ח פתחי החכמה\" הנזכרים למעלה שגורים בפיך ובלבבך, אזי תלך לבטח בכל ספרי חכמי האמת, ותבין כל דבר על בוריו, ותזכה לביאת הגואל במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון סלה."
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Kabbalah/Ramchal/Derech Etz Chayim (Ramchal)/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,86 @@
+{
+    "title": "Derech Etz Chayim (Ramchal)",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Derech_Etz_Chayim_(Ramchal)",
+    "text": [
+        "ספר <b>דרך עץ החיים</b> והוא הקדמה לספר פתחי חכמה, והוא מיוסד על ספר עץ החיים למהרח\"ו זלה\"ה.",
+        "<b>י</b>וצר <b>ה</b>אדם <b>ו</b>מנהיגו <b>ה</b>וא עשהו ויכוננהו מוכן להבין ולהשכיל השכלה גדולה יותר ממלאכי השרת. וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בראשית רבה יז) \"אמר להם, חכמתו מרובה משלכם! וכאשר יחפוץ בתבונה על פי דרכו, ינחהו להשיג עד שמי השמים דברים שהם כבשונו של עולם שכיסם עתיק יומין.",
+        "אך הנה טובו בידו, ולו משפט הבחירה, להתחכם ולדעת או לישאר ערום מכל חכמה, הגם שהלב והשכל בקרב גופו. וזה תראה, כי שנים הם בתבונה אחת נבראו: שכל האדם, והתורה המשכלת אותו. על התורה נאמר (ירמיה כג כט): \"הלוא כה דברי כאש נאם ה'\". והודיענו בזה, כי אמת הדבר, שהתורה היא ממש אור אחד ניתן לישראל לאור בו, כי לא כחכמות הנכריות וידיעות החול, שאינן אלא ידיעת דבר מה אשר ישיג השכל בטרחו - אך התורה הנה קודש ה', אשר לה מציאות גבוהה בגבהי מרומים. וכאשר יעסוק בה האדם למטה - אור היא אשר תאיר בנשמתו להגיע אותו אל גנזי מרומים, גנזי הבורא יתברך שמו, בדרך הארה ופעולה חזקה אשר היא פועלת בה:",
+        "והוא דבר החכם (משלי ו כג): \"ותורה אור\" - אור ממש, ולא חכמה לבד, ולא שמראה אור בדרך דמיון, אלא אור ממש, כי זו מציאותה למעלה, ובהיכנסה בנשמה יכנס אור בה, כאשר יכנס ניצוץ השמש באחד הבתים. ואף גם זאת, הנה בדקדוק גדול נמשלה לאש ובהשוואה מדוקדקת, כי כאשר תראה הגחלת שאינה מלובה, השלהבת היא בתוכה כמוסה וסגורה, אשר בהפיח בה אז תתפשט ותתלהב ותצא מתרחבת והולכת, ובשלהבת ההיא נראים כמה מיני גוונים, מה שלא נראה בתחילה בגחלת, והכל מן הגחלת יוצא:",
+        "כן התורה הזאת אשר לפנינו, כי כל מלותיה ואותיותיה כמו גחלת הן, אשר בהצית אותן כן כאשר הן, לא ייראו כי אם גחלים וגם כמעט עמומות. ומי שישתדל לעסוק בה, אז תתלהב מכל אות שלהבת גדולה, ממולאה בכמה גוונים - הן הידיעות העומדות צפונות בתוך האות ההיא. וכבר פירשו זה בספר הזוהר על אל\"ף בי\"ת. ואין הדבר משל, אלא עצמי כפשוטו ממש, כי כל האותיות שאנו רואים בתורה כולן מורות על עשרים ושנים אורות הנמצאים למעלה, והאורות ההם העליונים מזהירים על האותיות, ומכאן נמשכה קדושת התורה קדושת ספר התורה, ותפילין, ומזוזות, וכל כתבי הקודש. ולפי הקדושה שבה נכתבים - כך תגדל ההשראה וההארה של האורות ההם על אותיותיהם. ולכך ספר התורה שיש בו פיסול אחד נפסל כולו, כי אין ההארה עומדת עליו כראוי, שתימשך ממנו הקדושה לעם בכח הקריאה בו:",
+        "ונשוב לענין, כי האורות עומדים על האותיות, ובאותם האורות כלולות כל הבחינות הפרטיות שיש על כל אות ואות, כאשר זכרתי. אך אין מגיע לנשמת הרואה את האותיות ההן אלא אור אחד סתום, כמו הגחלת. אך כשמשתדל האדם להבין, וקורא וחוזר וקורא, ומתחזק להתבונן, הנה כל כך מתלהטים האורות ההם ויוצאים כמו שלהבת מן הגחלת בנשמה. ועל זה אמר התנא (אבות ה): \"הפוך בה והפוך בה דכולא בה\", כי צריכים העוסקים להיות הופכים והופכים, עד שתתלהב כמעשה האש ממש:",
+        "והנה בהיות השלהבת מתלהטת, כבר אמרתי שיש בה כמה גוונים מרוקמים, וכן נמצאים כמה ענינים גדולים נכללים בשלהבת של האור הזה. אמנם עוד ענין אחר נמצא, כי יש כמה פנים לתורה, וכבר קבלו הקדמונים, שלכל שורש מנשמות ישראל יש כולם בתורה, עד שיש ששים רבוא פירושים לכל התורה מחולקים לששים רבוא נפשות של ישראל. וזה נקרא שהתורה מתפוצצת לכמה ניצוצות, כי בתחילה מתלהטת, ואז נראים בה כל האורות הראויים לענין ההוא, ואותם האורות עצמם מאירים בששים רבוא דרכים בששים רבוא של ישראל. וזה סוד (ירמיה כג כט): \"וכפטיש יפוצץ סלע\". הרי לך, שאף על פי שהתורה היא בלי תכלית, ואפילו כל אות ממנה היא כן, אך צריך ללבותה, ואז תתלהב:",
+        "וכנגדה שכל האדם עשוי כן, כי גם כן יש לו כח השגה רבה אך כאשר יתלהט בכח התבוננות. ועל זה כתיב (משלי ב ו): \"כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה\". וזה כי כל הנמצאים מדיבורו של הקדוש ברוך הוא נעשו, כמו שכתוב (תהלים לג ו): \"בדבר ה' שמים נעשו\". נמצא, שהפה הזה הוא השורש לכל הנבראים, וזה עצמו מקיים אותם, והבל היוצא מן הפה הזה, רוצה לומר ההשפעה היוצאת אל כל הנבראים מן המקור שהוציא אותם. ועל כן נאמר (דברים ח ג): \"כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם\", שהוא זה ההבל היוצא ומקיים, והוא המתלבש בדברים הנאכלים לזון האדם שכך צריך לו:",
+        "והנה החכמה כבר ניתנה מן הקדוש ברוך הוא בלב כל בני האדם, אך כדי שתתגבר צריך שאותו הפה המקיים אותה ינשב בכח, ואז נעשה ממש כמו האש גם כן, שכשמנפחים בה מתלהבת - כן כשזאת ההשפעה תרד מן הפה כמו נשיבה, תלהט החכמה וייראו הדעת והתבונה הכלולות בה כבר, אלא שלא היו נראות, כי לא היה נראה כי אם חכמה, שהיא השכל עצמו. אך התבונה היא בינת השכל המחברת דבר אל דבר ומקיימת דבר בדבר, והדעת היא התולדה היוצאת מכל אלה, ואלה לא יעשו פעולתן אלא בכח נשיבה שינשב הפה העליון בהן:",
+        "ונמצא, שהחכמה כבר ניתנה, והפה אינו אלא מקיים אותה, אך הדעת והתבונה הן מתחדשות, דהיינו שמתחדש גילויין תמיד רק בכח נשיבת הפה. ועל כן אמר אליהוא (איוב לב ח): \"אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם\", ולשון נשמת הוא כמו \"נשמת ה' כנחל גפרית\", שהוא מלשון \"נשימה\" ולא מלשון \"נשמה\", דהיינו נשימת הפה, נשיבת הרוח. וזאת היא הנותנת הבינה, ולא הימים או השנים:",
+        "הנה על כן חוב הוא מוטל על האדם לשים עצמו להתבונן, כי אם אינו מתבונן ומחשב, הנה לא תבוא חכמה לבקש אותו, ונשאר בחושך בלא ידיעה, והולך בדרכי ההבל ובאפילה, וסוף דבר יתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, על שלא נשתמש מן החכמה ומן הכח אשר הטביע בו לעשות חיל. זה ודאי פיתוי היצר, הסיטרא אחרא, אשר ישתדל בכל עוז להפילו בזה ובבא, כי כבר ידע אם נפל בזה מעט נשאר לו לשוב ולהתקומם, כי ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת ממנה היצר ודאי, ואין דבר מחליש הנשמה לפי היצר כחסרון הידיעה:",
+        "ואם היתה הידיעה רחבה ועומדת על לב בני האדם לא היו חוטאים לעולם, אך לא היה אפילו היצר קרוב אליהם ושולט עליהם, כמו שאינו שולט במלאכים. ולהיות שהקדוש ברוך הוא רצה שהאדם יהיה בעל יצר, שיוכל להיות מנוצח או נוצח בשיקול אחד, לכן שם בהם הידיעה, אך סגורה כגחלת, ושתוכל להתפשט כשלהבת, והבחירה ביד האדם. וחכמינו זכרונם לברכה, אמרו (בבא בתרא עח ב): \"על כן יאמרו המושלים בואו חשבון\" (במדבר כא כז), \"המושלים\" - אלו המושלים ביצרם, \"בואו חשבון\" - בואו ונחשוב חשבונו של עולם! כי מי שאינו מושל ביצרו, לא ישים עצמו לזה לעולם - אך המושלים ביצרם הם יעשו את הדבר הזה, וילמדוהו לאחרים לעשות אותו:",
+        "הלא האדם רוב שנות ימיו עומד לחשוב חשבונות עסקיו, עסקי חיי שעה, ולמה לא ישים אל לבבו אפילו שעה אחת גם לזאת לחשוב מחשבת ממש: מה הוא? ולמה בא לעולם? או מה מבקש ממנו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא? ומה יהיה סוף כל עניניו? זאת היא התרופה היותר גדולה וחזקה שתוכל להמציא נגד היצר, והיא קלה, ופעולתה גדולה, ופריה רב שיעמוד האדם בכל יום לפחות שעה אחת פנוי משאר כל המחשבות לחשוב רק על הענין הזה שאמרתי. ויבקש בלבבו, מה עשו הראשונים אבות העולם שכך חשק ה' בהם? מה עשה משה רבינו עליו השלום? מה עשה דוד משיח ה', וכל הגדולים אשר היו לפנינו? ויעלה בשכלו מה טוב לאדם כל ימי חייו לעשות כן גם הוא וטוב לו:",
+        "אז יתורו מחשבותיו לדעת, באיזה מצב הוא נמצא ועומד, לפי הנרצה בדרך אשר דרכו אנשי השם אלה אשר מעולם המה, ואם אין? ואם רב ממנו כח היצר ולא יכול לדין עם שתקיף ממנו? הן לזאת חרד היה וצווח ככרוכיא, הקדוש רבי שמעון בן יוחאי בתיקוניו תיקון עשירי, וזה לשונו: (ווי לון לבני נשא דקודש בריך הוא אסיר עמהון בגלותא, \"ויפן כה וכה וירא כי אין איש\" - אלא איש לדרכו פנו בעסקין דלהון בארחין דלהון) [אוי להם לבני אדם, שהקדוש ברוך הוא אסור עמם בגלות, \"ויפן (הקב\"ה)] כה וכה וירא כי אין איש\" - אלא איש לדרכו פנו בעסקיו בדרכו]:",
+        "כלל הדברים, האדם שאינו חושב על זה קשה לו מאוד מאוד להגיע אל השלימות, והאדם החושב על זה קרוב אליה מאוד. והחכמים הולכים הלוך וחשוב תמיד, לא יפנו דעתם מזאת, ולכן יצליחו בכל מעשיהם. אך הממעיט לא ימעיט מלהיות לו קביעות זמן לפחות לשים אל לבו אם מעט ואם הרבה, כי אז יצליח את דרכיו ואז ישכיל:",
+        "אחר שידעת זה היות המשא הזה עליך להתבונן ולהשכיל על זאת, עתה אשכילך ואורך מה הדברים אשר עליהם תעמוד להתבונן ולחקור:",
+        "הנה החקירה הראשונה אשר תחקור הלא היא על כוונתו יתברך שמו: על מה ולמה ברא את כל הבריאה הגדולה הזאת? ואל תאמר, ומה האדם שיבוא אחרי המלך לבקש את מחשבתו? והמקרא מעיד (תהלים צב ו): \"מאד עמקו מחשבותיך\", וזה נראה כגאוה וכגודל לבב לאמר שיוכל למצוא כוונת המאציל יתברך שמו! אדרבה - על זה נאמר (שם כה יד): \"סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם\", והוא הסוד הכולל כל ענין המעשים אשר עשה ואשר הוא עושה, ושאחריו נמשכים כל חוקות הבריאה כאשר שם לשמים ולארץ וכל תולדותיהם, כי הלא לכל המעשים הרבים והגדולים האלה יימצא סוף ותכלית אחד, וזה הוא הסוד המוזכר כאן בפסוק. והחוקים אשר הושמו על פי הכוונה הזאת כללותם הוא הברית אשר הזכיר \"ובריתו להודיעם\" - הוא הברית אשר שם לכל נברא לעמוד על מתכונתו ולא יסור, והוא הנרמז במלת \"בראשית\" - \"ברית אש\", כמו שפירשוהו בתיקונים תיקון כ\"א:",
+        "אך כדי להגיעם, תתחיל לדרוש בנבראים, מי הוא העיקרי: הדומם והצומח והחי הם אינם העיקרים ודאי, כי אין תועלת במעשיהם, ואין להם שכל והבנה. נמצא - נשארים בני האדם והמלאכים, וכשתדרוש על עניניהם תמצא היות בן האדם עיקר והמלאכים טפלים להם. וזה הסוד פירשו המשורר (שם ח ב): \"ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים\", כי הוא ידע הענין על אמיתו, איך שהקדוש ברוך הוא מקבל כח, כביכול, ממעשה בני האדם לפעול טובה עמהם ועם כל הבריות. וזה סוד (שם סח לה): \"תנו עוז לאלהים\". וגם משה רבינו עליו השלום, אמר (דברים לב יח):",
+        "\"צור ילדך תשי\", וידענו מזה, כי מעשי ישראל מוסיפים כח בגבורתו של מעלה:",
+        "וזה סדר ההתעוררות לפי החוק אשר שם המאציל יתברך שמו, ישראל פועלים למטה בארץ ומחזיקים כחו של הקדוש ברוך הוא, ואז הכח שנתחזק מראה הודו במשר��ים העומדים על פקודת המעשים לעשותם כפי מה שהוא מתעורר לעשות. ולכן כל התעוררות שיהיה המלך ברוך הוא מתעורר לעשות, ייראה הענין במשרתיו העומדים על פקודת המעשים לעשותם כפי מה שהוא מתעורר לעשות, בזיו המגיע לו ממנו:",
+        "ועתה נחזור לשורש הענין. נמצא, כי הזיו אשר בהם - מהתעוררות המלך, והתעוררות המלך - ממעשה ישראל, הרי ישראל עיקר הכל. ולכן נאמר, \"מה אדיר שמך בכל הארץ\" - זה הוא הכח המקבל שם הקדוש בארץ בסוד \"תנו עוז לאלהים\" שזכרתי, \"אשר תנה הודך על השמים\" - הוא ההוד המתאצל בהתעוררות ומתפשט על השמים במשרתים העומדים שם. ופירש עוד תיקון גדול שנעשה על ידי בני האדם, והוא מה שאמר (תהלים ח ג):",
+        "\"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז\", וזה כי המלאכים, כיון שאין להם יצר הרע, אין מעשיהם יכולים להעביר אותו. אבל בני אדם שיש להם יצר הרע - הם יכולים להעביר אותו:",
+        "וכדי לתת להם כח יותר שיעשו זה התיקון בכח גדול, מה עשה? נתן להם שני הערלה, שהן כל הזמן עד שהאדם נכנס למצוות, ואז הסיטרא אחרא מתדבקת בהם יותר. וזה סוד (משלי כב טו): \"אולת קשורה בלב נער\". אך באותו הזמן העוונות אינם נחשבים, והתורה אדרבה היא חשובה יותר, והוא ענין הבל פיהם של תינוקות, וההבל משבית הסיטרא אחרא לגמרי, וזהו \"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז - להשבית אויב\". וזהו לשון \"להשבית\", שהוא, כאחד שעומד במלאכה אחת ושובת ממנה. ובמלאכים אין שייך זה, כי כיון שאין יצר שולט בהם, אינם משביתים אותו אלא מגרשים אותו, אבל בני האדם להם נוגע \"להשבית\". ואפרש לך עתה לשון \"יסדת עוז\":",
+        "הנה התורה היא הנקראת \"עוז\", כידוע, שהיא הנותנת כח לקדושה בסוד \"תנו עוז לאלהים\". והנה קודם שהאדם נולד, מלמדים אותו כל התורה כולה, וזה לתת כח לנשמתו קודם שתכנס בגוף שתהיה כלולה מכל התורה לתקן כל מדריגות הקדושה כראוי. אבל בצאתה לעולם, בא מלאך ומשכחו, וזה כדי לתת מקום ליצר להתאחז בו, שאם לא כן, היה נגרש מכח הקדושה, והיה שב להיות כמו מלאך, וגם לא היה נעשה תיקון ההשבתה שזכרנו. על כן אז נסתם בו אור התורה והסיטרא אחרא שולטת עליו, וזה נקרא שני הערלה שלו, ובאותו זמן צריך לייסרו, כמו שאמר (שם): \"שבט מוסר ירחיקנה ממנו\". ואומר (שם כג יד): \"אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל\", שהיא הערלה ממש, שאמרו עליה (פסחים צב א): \"הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר\", כי היא ממש קבר, ממה שגורמת לה חשיכה שלא יגיע לה אור העליון, ונקראת כאילו היא מתה ממש בקבר. וזה סוד (איכה ג ו):",
+        "\"במחשכים הושיבני כמתי עולם\":",
+        "ובתחילה, כשהערלה בגוף, מעבירים אותה אחר שמונה ימים. אך הערלה הפנימית, שהיא ערלת הלב, אינה סרה אלא לאחר שלוש עשרה שנים ויום אחד, ולכן כל אותו הזמן הוא פטור מן המצוות. ועם כל זה באותו הזמן צריך לייסרו, כמו שאמרתי, שזה גורם לו שתפרד הערלה ממנו היטב, ואז היא פורשת ממנו לגמרי בזמן המוכן כנאמר למעלה, ועל כן אמר \"ירחיקנה ממנו\", ולא אמר \"יסירנה ממנו\", כי אין זה להסירה, כי אם בזמנה תסור. אבל זהו ממש ענין חיבוט הקבר, שהחבטה עשויה לרוב הקשר הנמצא לזוהמא של נחש, שאינה יכולה להפרד אלא אחר החיבוט. והצדיקים המתקנים עצמם כראוי, מרחיקים אותה מהם כל כך עד שאין צריך לחיבוט:",
+        "והנה כן הדבר הזה בנער, כי האולת קשורה בו, וצריך חיבוט כדי להרחיקה מן הקשר והדיבוק הזה, שאז כשיהיה זמנה להתפרש, תתפרש לגמרי מכל וכל. ואם הוא הולך בדרך טוב, הוא מרחיקה מעצמו. והנה בזמן הזה, שהוא הרחק הערלה, ההבל היוצא מפיו הוא מכניע סיטרא אחרא ושוברה שבירה גדולה, וחוזר וממשיך הכח של התורה שקיבל בראשונה קודם שנולד. וכיון שהשלים לקבל הכח, אז יש לו לעשות, ולכן הוא חייב במצוות:",
+        "ותדע בודאי בהבל פיהם של תינוקות העולם מתקיים, וזה כי התורה מתחלשת לפעמים, ולפעמים מתחזקת. מתחלשת על בני האדם מפני החטאים, ובפרט הערב רב שבישראל, כמו שאמרו בתיקונים, והקדוש ברוך הוא עושה בסיס לתורה מזה ההבל שאין בו חטא ובו התורה מתחזקת, כי כבר הוא מוכן לזה להמשיך כח התורה כנאמר למעלה. וזהו \"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז\" - והוא ממש \"יסדת\", וזהו \"למען צורריך\" - שהם הערב רב, \"להשבית אויב\" - שהוא הסיטרא אחרא, \"להשבית\" ממש. ואמר \"ומתנקם\" - והוא סוד הנחש שהוא נוקם ונוטר, וזהו סוד לנחש קצצו רגליו, שנאמר בו (בראשית ג יד): \"על גחונך תלך\" , ולנקום זה הוא רודף אחר הרגלים שהוא ענין (ברכות ו) \"ברכי דרבנן דשילהי\", והן סוד הרגלים של מעלה התומכות לגוף, ובהן תלוי כח תמיכות התורה לחזיק אותה שלא תמוט, בסוד (משלי ג יח): \"ותומכיה מאושר\". נמצא, שהנחש רודף אחר ענין זה, שלא להניח סמך לתורה, חס וחלילה, כי הנחש הוא - שקרא דלא קאי, אך התורה היא - קושטא קאי, והוא היה רוצה להנקם מזה ולגרום לתורה חס וחלילה, שלא יהיה לה סמך בישראל, ותסתלק ותשכח מהם, חס וחלילה. והבל פה התינוקות מתקן ממש תיקון זה, כי הם תלויים ממש באלו הרגלים העליונות הנקראות \"תינוקות של בית רבן\", כמפורש בזוהר, והם סמכי קשוט בסוד קושטא קאי, וזהו \"להשבית אויב ומתנקם\":",
+        "נמצא, איך שהתיקון הגדול נמצא ביד האדם, ולא ביד המלאכים. על כן נדע, שהוא ודאי עיקר כל הבריאה. ומכאן תדע, כי רק זו היא התכלית אשר בעבורה נברא האדם, ולא היה ראוי להמצא לו עסק אחר אלא העבודה הזאת. וכן היה מתחלה, שנאמר (בראשית ב טו): \"ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה\", שפירשו חכמינו זכרונם לברכה, זו מצות עשה ומצות לא תעשה, והכל במנוחה, כמו שדרשו על מלת \"ויניחהו\". רק אחר שחטא הנה הוא מתהלך בשני דרכים על פי שני מנהיגים, כמאמרם זכרונם לברכה (ברכות סא א): \"אוי לי מיוצרי! אוי לי מיצרי!\":",
+        "ועל כן יתבאר לך, שכל מה שהאדם עושה לעבודת ה' - הוא מה שהוא עושה לפי התכלית שבעבורה בראו הבורא יתברך שמו, וכל מה שהוא חוץ מזה - הוא לפי דעתו של הנחש המקטרג, וחפץ לשקעו בדברים אחרים, להרחיקו מן הבורא, יתברך שמו, בהפריעו אותו מעבודתו. וניתן לו לעונש לסבול הדבר הזה, על דרך (דברים יא טז): \"ועבדתם אלהים אחרים\", כי בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכים אותו. וכיון שהוא בחר בתחילה לשמוע אל הנחש - כן יהיה משפטו, שלא ייעשה בן חורין מעולו, אלא יסבלהו נגד הזמן אשר נגזר עליו, וזוהי גזירת (בראשית ג יט): \"בזיעת אפיך תאכל לחם\", וזה הצער היותר גדול שבכל מיני הצער לנשמה, שסוף סוף תשוקתה אל מקורה:",
+        "אך האיש החכם המבין דבר לאשורו, הנה בהשכילו על מוצא דבר, ויראה איך כל עסקי העולם אינם אלא ממה שנשאר האדם בעל כרחו להיות לדעתו של נחש בדבר הזה, שלא יוכל להיות תמיד בדרך אחד בעבודת ה' יום ולילה, כי אם יצטרך ללכת אחרי הבלי העולם הזה - על כן יבחר להיות בוחר הרע במיעוטו, וימעט בעסק כל מה שיוכל, וישתדל להרבות בתורה ובעבודתו בכל אשר תשיג ידו:",
+        "ודבר זה פירש אליפז אל איוב (איוב ה ו): \"כי לא יצא מעפר און\". הענין, כי הנה כתיב (בראשית ב ז): \"וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה\", והיה די לומר \"עפר\" או \"מן האדמה\"? אך הענין הוא - כי רצה המקרא לבאר שני ענינים באדם. הלא תראה, כי הוא נקרא \"אדם\" על שם אדמה, ולא \"עפר\" על שם העפר. אך זה הוא לפי קשר הנמצא בין האדמה ובינו, והוא - כי השפע הנשפע מלמעלה יורד מן השמים עד הארץ, ואחר כן מקבל אותו האדם. וסוד זה, כי זה למטה בסוד חיבור המאורות העליונים, בסוד \"דוכרא ונוקבא\", ואחר כן יוצא השפע כלול משניהם, כי כן ראוי לפי הסדר העליון. וזה סוד (דברים ח ט):",
+        "\"ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם\", וכן \"המוציא לחם מן הארץ\", שרומז אל ההשפעה העליונה:",
+        "ועל כן נקרא האדם \"עץ השדה\", כמו שפירשו על פסוק (שם כ יט): \"כי האדם עץ השדה\", יען באמת הוא מן הארץ כמו העץ. ונמצא, שהחומר של אדם הוא עפר, והוא דבק באדמה, שהוא המקום שמקבל כחו, ועל כן נקרא על שמה. ושום אחד מאלה הדברים לא היה גורם לאדם לא עמל ולא טורח, וגם שהיצר הרע שהיה לאדם הראשון היה ממש כחוט של בוכיא, כמאמרם זכרונם לברכה (סוכה נב א) על פסוק (ישעיה ה יח): \"הוי מושכי העון בחבלי השוא\". ונמצא, שאף על פי שחומרו גס, לא זה היה גורם תוקף היצר הרע שיש בו עתה. והאדמה, שהיא מקום קבלת ההשפעה, לא היתה גורמת עמל וטורח לקבל המזון. ולכן אמר \"כי לא יצא מעפר און, ומאדמה לא יצמח עמל\", כי אם העמל יצא מפני העון, שאז הגיע בחלקו לטרוח בהשתדלות שאינו הולך אל התכלית אשר אליה נברא:",
+        "ומה שלא עשתה האדמה לאדם שיצא ממנה, עשתה האשה, כי כשיצא מן האדמה יצא בלא עמל, וכשנולד מאשה יצא לעמל. ופירש בכאן עיקר גדול, שעיקר העמל הוא אחר שהתחילו האנשים להוליד, והיינו \"קין קינא דמסאבותא\", כמו שפירשו בזוהר, כי אף על פי שגם אדם נטמא בחטאו, אבל עיקר זוהמת הנחש יצאה בבני חוה, כי בה הוטל הזוהמא, ונמצא שהלידה כך היתה לעמל. ולכן קין היה עובד אדמה, כי האדמה כבר נאררה בעבור האדם, כמו שנאמר (בראשית ג יז): \"ארורה האדמה בעבורך\". כי כאשר היה ראוי אדם להיות לו מנוחה מכל העמל, הנה האדמה המשפעת מוכרח שכך תעלה כחה, ולכן נאררה. וקין שיצא בבחינת עמל, לכן היה עובד את האדמה:",
+        "והנה בתחילה השדים וכל מדריגות הטומאה היו שקועים בנוקבא דתהומא רבה, ולא היה להם לשוטט בעולם כלל. וכיון שהאדם ירד במדריגות, כנגדו עלו השדים ממקומם ומלאו כל העולם, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ו א): \"וקיימי עלן ככסלא לאוגיא\", וזה כי כבר הוכן האדם להיות ניזוק, חס וחלילה. נמצאת למד, כי האדם לא לתכלית עמל נברא, ולא היה לו להשתדל בזה, אלא מפני שסר לדעתו של נחש - גרם לו שלא יוכל לצאת מתחת ידו עד עת קץ, וזהו מה שאמר שלמה (קהלת א יג): \"הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו\", ענין רע ממש מבחינת הרע, והוא להם למה שלא היו חורין ממנו עד זמן התיקון השלם. ולזאת הכוונה אמרו גם כן במדרש (בראשית רבה יט): \"איכה - איך הוה לך, אתמול היית לדעתי, ועכשיו לדעתו של נחש\", כי לא היה לאדם לעשות אלא מה שהוא לתכליתו של הבורא יתברך שמו. וכשחטא, נתן עצמו להיות פועל לפי מה שגורם לו הנחש:",
+        "והנה על כן ראוי לו לאדם למאוס ודאי בכל ענייני העולם, ולהתאוות רק לפי מה שהוא לפי תכלית הבורא יתברך שמו. ומה שהוא מוכרח לעשות מדברי העולם, לא יעשהו באהבה כלל, אלא כמו שכפאהו שד. ולכן השלים אליפז (איוב ה ח): \"אולם אני אדרוש אל אל ואל אלהים אשים דברתי\" - אניח הבלי שוא של העולם כולו, ולכן אדרוש אל אל ואשים עניני לפי מה שכיון בבריאתי הבורא יתברך שמו. אם לזאת הודית איפה שאין לך לבקש ולדרוש אלא מה לעשות לפי התכלית שכיון בך בוראך, עתה אבאר לך היטב את הדרך אשר תלך בה לאחוז בחכמה על דרך נכון, שמענה ואתה דע לך:",
+        "הנה זאת אפרש לך ראשונה, מה כל שכר עבודת האדם וצדקתו לפני ה'. הנה הגוף הוא הנושא של כל הענין הזה, כי הגוף בהיותו חשוך, הנה הוא קרוב אל הסיטרא אחרא, ויש לה שייכות בו. וכבר רצון המאציל יתברך שמו, הוא שלא לפשוט ולהשרות קדושתו במקום אשר יש שם טענה ושייכות לסיטרא אחרא, ועל כן הקדושה לא היה לה לשרות על הגוף, אך הנשמה הנכנסת בו יש לה לעשות מעשים על ידו שבכחם יתוקן, והיינו מעשי המצוות, שהם כמו כן כמו חלקי הגוף. וכל מצוה שהוא עושה, הרי זו קריאה לקדושה לבוא ולשרות על חלק מן החלקים שבגוף המקבל למצוה ההיא, והרי נפדה החלק ההוא של הגוף ושורה עליו הקדושה:",
+        "ותבין בזה, למה נברא האדם מחובר משתי בריות, נשמה וגוף? כי אי אפשר לעשות עבודה כזו אלא במה שיש שייכות לרע כמו שבארתי בנתיב הקודם לזה, מה שיש מעלה יותר לבני האדם על המלאכים. אך מצד אחר, אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, ועל כן מי שיש בו הרע אי אפשר ליפדות ממנו לעצמו. ועל כן עשה הקדוש ברוך הוא את הגוף שבו הרע, ושם בו הנשמה שהיא טהורה, כדי שהיא תתקנהו ותפדהו מן הסיטרא אחרא. וזוהי כוונת מה שאמרו, שצריך לאמלכא לקודשא בריך הוא בכל אבר ואבר, כי הקדוש ברוך הוא אינו רוצה להתפשט בקדושתו על איברי הגוף, כיון שיש לרע שייכות בהם, עד שימליכוהו עליהם על ידי המצוות, כנאמר למעלה:",
+        "והנה זה מה שהיה מודיע אליהוא לאיוב באמרו (שם לה ה ז): \"הבט שמים וראה ושור שחקים גבהו ממך - אם צדקת מה תתן לו\". כי רצה להודיעו בתחילה, איך שאין המאציל יתברך שמו מקבל שום שינוי מעניני התחתונים, ולקח לו למופת השמים, והוא על דרך מה שאמר ישעיה (ישעיה נה ט): \"כי גבהו שמים מארץ\". וזה הנה תראה, כי בהתחבר למעלה בגלגלים איזה כוכב עם כוכב אחר, במבטם יולידו טובה בארץ, ואחרים בהתחברם יולידו רעה, חס וחלילה, ולא מפני זה יש שום שינוי בשמים בזמן מבט אחד לזמן מבט אחר, אלא השמים עומדים בסיבובם ומקומותיהם, ואין להם ענין אחר חוץ מזה. וכך הם בענינם בהוולד מהם הטוב, כמו בהוולד מהם הרע, חס וחלילה. ונמצא, שאף על פי שהם עומדים להשפיע לארץ, וכל ענינם הוא השפעה הזאת, הם אינם משתנים בהשפעתם כלל:",
+        "וכן תדמה בשכלך, איך שאין המאציל יתברך מקבל שום שינוי מהשפיעו, כי אף על פי שודאי הוא אינו צריך לבריותיו, היה אפשר לחשוב, שמצד רצונו אם לא מצד הכרח, ברצותו להשקיף ולהשגיח על בריותיו להעניש ולהשכיר, נמצא זה עשה בו חס וחלילה איזה שינוי - על כן הודיעו אליהוא שאינו כן, אלא המאציל יתברך שמו, לא עסק ולא עוסק ולא יעסוק כי אם בשלימותו, ושלימותו היא לעשות היותר טוב ולהחזיר כל רע לטוב. ונמצא הוא עוסק בשלימותו, עד שהשמים עוסקים בסיבובם, ונמשך ממנו לכל אחד לפי מעשיו, והוא אינו משנה עסקו משלימותו. וזהו ענין הגובה שיש לשמים על הארץ, שאף על פי שהם משפיעים אליה, הם מרוממים מענינה, ואינם משתנים לפי השתנות ההתפעלות שלה. ולכן אמר, \"הבט שמים וראה ושור שחקים גבהו ממך\":",
+        "והנה השמים נקראים בשם שמים מצד מה שהם נתונים כסא למלך, וזהו (שם סו א) \"השמים כסאי\", (תהלים קטו טז) \"השמים שמים לה'\", וזה פשוט שהוא מרומם מכל עניני האדם. אך שחקים נקראים על שם מה שהם משפיעים, וזה מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (חגיגה יב ב): \"שחקים - ששוחקים מן לצדיקים\", ואפילו בבחינה זו סוף סוף הם גבוהים מעניני בני האדם ואינם משתנים בשינוייהם. על כן תדע מכל שכן שאין שינוי למאציל יתברך שמו, אלא \"אם צדקת מה תתן לו\", כי אם (איוב לה ח): \"לאיש כמוך רשעך\". כי האדם במציאות הראשונה הוא להיות קרוב לסיטרא אחרא ויהיה הרע שייך בו, ואם אינו עושה טוב, הוא נשאר כפוף תחת הסיטרא אחרא כמות שהוא, והמאציל יתברך שמו בעסקו בשלימותו בדחיית הרע, דוחה אותו, ואין הקדושה מתפשטת עליו. \"ולבן אדם צדקתך\" - אם מתקן עצמו, ישרה עליו הדמות כמראה אדם, שהוא השראת הקדושה בכל אבר ואבר. ועל פי הדרך הזה נמצאת תכלית השלימות, כשיקומו בני האדם בתחיית המתים, שאז תהיה הנשמה בתוך הגוף שתיקנה וזיכתה, ואז יהיה עיקר שכרה, והוא שלימות הנצחיות:",
+        "ועתה אחל להודיעך הדרך אשר תלך בה על פי הדברים האלה והתכלית הזאת. שתים הנה העבודות היסודיות הצריכות לאדם ליטהר מטומאת החומר ולהמליך את השכינה, כנאמר למעלה, על אבריו: התמימות, והחיזוק:",
+        "ונבאר התמימות בתחילה, כי היא סיבה לחיזוק, ודוד מלך עליו השלום, על זה היה אומר (תהלים כו יא): \"ואני בתומי אלך פדני וחנני\". כי כבר שמעת, איך הגוף בטבעו קרוב אל הסיטרא אחרא, והרע שייך לו בו, והוא צריך ליפדות ממנו, ואי אפשר לעשות זה כי אם בכח התמימות, וכנגד זה תימשך עליו הקדושה. והוא ענין (זכריה יב י): \"ושפכתי - רוח חן ותחנונים\", כי מי שהטומאה רחוקה ממנו, חוט של חסד משוך עליו מצד הקדושה, וחנו מוטל על העליונים ותחתונים וזה ענין נח (בראשית ו ח):",
+        "\"ונח מצא חן בעיני ה'\", כי השאר לא היו מוצאים חן מפני הטומאה שהיתה מחשכת אותם, אך הוא היה מוכן לקבל אור הקדושה, ולכן \"פדני וחנני\", כי הקדושה לא תחון אלא למי שהוא פדוי:",
+        "וצריך שתדע, כי אף על פי שאחיזת הסיטרא אחרא בגוף, היא מועטת, כי החלק היותר קטן הוא השייך לה. והוא מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוכה נב א): \"יצר רע דומה לחוט של בוכיא\", כי גם למעלה אין סיטרא אחרא יונקת כי אם מן המדריגה התחתונה שבכל המדריגות, וסוד זה אות תיו שבאל\"ף בי\"ת, סוף הרגל התחתונה שלה היא המדריגה הזאת האחרונה שממנה יונקים, והוא ענין עיקום הרגל הזאת. והגוף הנכנס מן העשרים ושתים אותיות, כידוע מה שנכנס בו מצד אות תי\"ו מצד רגל העקומה הזו, ושם הוא מקום שליטת הסיטרא אחרא. וכשאדם נפדה מן הסיטרא אחרא, אז מיישר הרגל העקומה הזו, כי מחזיר הרע לטוב ועושה אותו כולו טוב וקדוש:",
+        "וזהו (תהלים כו יב): \"רגלי עמדה במישור\", כי בכח התמימות נעשה תיקון זה סוד התי\"ו של \"תמים\", המעוקם מתיישר, ולכן \"עמדה במישור\" שלא היה כך בתחילה, וזוהי כל העבודה המוטלת על האדם. והנה בעבור זה הרע שבגוף נאמר (מיכה ו ח):",
+        "\"והצנע לכת עם אלהיך\", כי צריך הסתר, ואי אפשר כל כך גילוי ופרסום מפני קנאת היצר הרע וקטרוגיו. אבל כשזה נתיישר - \"במקהלים אברך ה'\" (תהלים כו יב): כי לו נאה לברך, אחר שכבר נטהר, כי אין הסיטרא אחרא יכולה להתאחז ולקטרג אלא במקום שיש לה בית אחיזה:",
+        "וזהו (קהלת ד יז): \"שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים\", כי בתחילה צריך אתה לשמור הרגל של התי\"ו ליישר אותה, ואחר כך תלך אל בית האלהים. או כי ידוע שמלכות נקראת \"בית\", וכבר אמרנו שאחיזת הסיטרא אחרא מן המדריגה התחתונה שבכל המדריגות שבמלכות. נמצאת זאת כוונתו, שמור רגלך כאשר תלך אל \"בית\", כלומר לתקן אותה הרגל שיש לה אחיזה בבית, זו היא בחינת מלכות. וכשתעשה התיקון הנזכר למעלה בתמימות, אזי התמימות תתן חיזוק לקדושה, כי בזמן הזה השכינה בסוד מגדל הפורח באויר\":",
+        "וזה סוד (בראשית א ב): \"ורוח אלהים מרחפת על פני המים\", שהיא מרחפת על בניה להציל את מי שהוא ראוי להנצל. אבל כשיתוקן הכל, אזי יהיה נקרא \"מגדל עוז\", כמו שכתוב (משלי יח י): \"מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב\". כי התיקון כשיהיה בתמימות, אזי יתן עוז לשכינה, ותהיה נקראת \"מגדל עוז\", בו ירוץ צדיק, שהוא היסוד שנקרא צדיק, ונשגב מן הסיטרא אחרא. ונראה לי מאחר דאיתא במאמר חכמינו זכרונם לברכה (ברכות ו א): \"הני ברכי דרבנן דשילהי מינייהו הוא\", אבל כשיתוקן אזי לא תהיה עייפות ושילהות לחכמי התורה, כי אז יקויים מקרא שכתוב (עובדיה א כא): \"ועלו מושיעים בהר ציון\" - הם התרין משיחין שתהיה להם עלייה מתוך הקליפות עם כל הבירורים שבררו עם השכינה, \"לשפוט את הר עשו\" - ואז תבוער הסיטרא אחרא מן הארץ, \"והיתה לה' המלוכה\" - אזי ייחוד וחיבור קודשא בריך הוא ושכינתיה, \"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד\" (זכריה יד ט). אמן כן יעשה האל, אמן נצח סלה ועד אמן סלה:",
+        "הנה ממאמרים אלו תבין ותשכיל בשכלך הזך, כי אין תרופה למכתנו כי אם בעסק התורה, כי אין לך דבר המחליש כח הסיטרא אחרא כי אם עסק התורה, כמו שהוגד לנו, שבימי המנוח החסיד המקובל הגדול הרב רבי שמשון אסטריפאליר, כשהיתה הגזירה, רחמנא ליצלן, בשנת ת\"ח, השביע הרב הנזכר למעלה ושאל אותה: על מה ולמה את מקטרגת על עמנו בני ישראל יותר מכל האומות? והשיבה לו: יתבטלו מכם שלושה דברים אלו ואחזור מקטרוגי, ואלו הם: שבת, ומילה, ותורה. מיד השיב לה הרב הנזכר למעלה, יאבדו הם כהנה וכהנה - ואל תתבטל אות אחת מתורתנו הקדושה, חלילה:",
+        "הרי תבין ותדע, שכל הקבלות שנתתי לך עד הנה, הן אמת ולימוד תורתנו הוא ליצר הרע ולסיטרא אחרא סם המות, ולאחינו בית ישראל הוא סם החיים והנה תראה, שחורבן בית קדשנו ותפארתנו ושגלינו מארצנו היה בעוון ביטול תורה, כמו שמבואר בתורתנו הקדושה (דברים כט כג): \"ואמרו כל הגויים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת - ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם\", ו\"ברית\" האמור שם - היינו תורה:",
+        "והנה באמת מצינו, שויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולא ויתר על מאסה של תורה, שנאמר (ירמיה ט יב): \"על עזבם את תורתי\". ובפירוש צווה הנביא (שם טז יא): \"ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו\", ודרשו חכמינו זכרונם לברכה, \"הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו\"! (ירושלמי חגיגה פ\"א ה\"ו). נמצא, כל הכעס שכעס הקדוש ברוך הוא על עמו ישראל הוא בשביל התורה, כי בכל פעולה אין מי שיבין שורש הפעולה, איכותה ומהותה, כי אם הפועל בעצמו הוא מבין הפעולה, איכותה, ולאיזה דבר פעל הפעולה הזאת. לכן הקדוש ברוך הוא, שהוא פועל כל הפעולות, יודע שעסק התורה הוא ראש לכל התיקונים, לכן הזהיר עליה כמה פעמים, וכעס עלינו כל הכעס הזה על אשר עזבו את תורתו:",
+        "והנה כלל זה הוא בידינו, שכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו - כאילו נחרב בימיו (ירושלמי יומא פ\"א ה\"א), מאחר שהמה בעלי בחירה והיו יכולים לפעול במעשיהם הטובים שייבנה בית המקדש ולא עשו, לכן מעלה עליהם כאילו נחרב בימיהם. כן הדבר הזה מאחר שלנו משפט הבחירה למאוס ברע ולבחור בטוב ולעשות תיקונים גדולים על ידי עסק תורתנו ואין אנו עוסקים, נמצא - אנו הגרמא בנזקין, שהסיטרא אחרא מתגברת, חס וחלילה, בפרט לימוד חכמת האמת, הוא לימוד הקבלה, הוא ראש לכל התיקונים, כמו שאמר הרב הקדוש רבי שמעון בן יוחאי, זכרונו לברכה, בפה מלא:",
+        "דביה יפקון ישראל מגלותא - בזכות לימוד הקבלה יצאו ישראל מן הגלות:",
+        "והנה זאת התורה אשר נתאוו בה המלאכים, באמרם (תהלים ח ב): \"תנה הודך על השמים\" - על הקבלה אמרו, כי אין לומר על פשט התורה, וכי לא ידעו שאין שייך בהם פשטי התורה כמו שהשיב להם משה? ואף על פי כן לא נתן הקדוש ברוך הוא להם אלא לישראל. וכל כך למה? רק שיודע הקדוש ברוך הוא, שעסק הלימוד זה, הוא ראש לכל התיקונים, והתיקון אינו יכול להיות על ידי המלאכים, כמו שהארכנו בפרקים הקודמים, מחמת שאינם בעלי בחירה, רק המה כמוכרחים, אשר בשביל זה כתיב (זכריה ג ז): \"ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה\", ונקראים המלאכים \"עומדים\", מאחר שהם עומדים תמיד במדריגה אחת. אבל בני האדם המה בעלי בחירה, להם ישתנה התיקון על ידי עסק התורה, ולכן ניתנה התורה לישראל דוקא, שעל ידה יהיו נתקנים התיקונים האלה:",
+        "ועוד נוכל לומר טעם אחר, מאחר שידוע, שאם חטא, אזי אין חבירו יכול לעשות תשובה עבורו, אשר בשביל זה אמרו בזוהר, \"מפני שיבה תקום\" - מפני שיבה דידך, ופירשו המפרשים, שלא יאחר זמן התשובה עד הזקנה. כי כיון שבא האדם בעת זקנתו, הוא דומה לאיש אחר ואינו אותו האיש שחטא, והתשובה צריכה להיות דוקא על ידי אותו האיש שחטא, לכך \"מפני שיבה דידך\", כשאתה בבחרותך, תקום משינת תרדימת הבלי הזמן להתעורר בתשובה, בכדי שתהיה השבה מעליותא. כן הדבר הזה, כי כיון שתחילת הקלקול היתה על ידי אדם, לכך אי אפשר למלאכים שיתקנו הדבר הזה מה שקלקל האדם. וכבר ידעת, שכל הנשמות כולן היו כלולות בנשמת אדם הראשון. וכשחטא אדם, פגם את נשמתו ונפגמו כל הנשמות כולן, לכך ניתן התיקון לישראל דוקא שיתקנו מה שקלקלו:",
+        "ועתה, בן אדם, בין תבין את אשר לפניך, והבט נא וראה, שכל התיקונים הגדולים המה תחת ידיך על ידי עסק התורה וחכמת האמת. והנה החכמה הזאת בקרן זוית היא מונחת, ואין דורש ואין מבקש. והכתוב מכריז (הושע ג ה): \"ובקשו את ה' אלהיהם ואת דויד מלכם\", שלא תהיה אצלכם כאבידה שאינה מתבקשת, רק כאבידה המתבקשת, דהיינו שצריכים אנו לבקש תיקונים שיתוקנו כל הקלקולים, שעל ידי זה יבוא משיחנו. והנה התיקון הזה תחת ידינו, ומה נעשה ליום פקודה? אך כבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה (אדר\"נ פ\"א מ\"ו): \"והוי דן את כל האדם לכף זכות\":",
+        "והנה יש באחינו בית ישראל כמה כיתות, כיתות מכיתות שונות, כי כת אחת אומרת:",
+        "\"כבוד אלהים הסתר דבר\" (משלי כה ב) - אין לך עסק בנסתרות! כת שניה אומרת:",
+        "יראתי לגשת אל הקודש מפני האש הגדולה, היא הקליפה אשר קדמה לפרי, והיא הולכת סביב הקדושה לצוד ציד נפשות עניים אומללים, כאשר ניצודו אנשי רשע ופשע ההולכים אחר טעות הצבי, אחר ניאוף וגידוף, וילכו ויעבדו אלהים אחרים, וכופרים באלהי ישראל ותורתו. והגם שיש בהם חכמים מחוכמים בתורה, אף על פי כן כשנכנסו בפרד\"ס נפגעו, שפגעה בהם הסיטרא אחרא והטתה את לבבם בהיראות להם השקר כאמת והפכה דברי אלהים חיים. וכל שקר שאין אומרים אמת בתחילה, אינו מתקיים, ועל כן הם תולים באילן גדול מאמרי הרב הקדוש רבי שמעון בן יוחאי, זכרונו לברכה, ומהפכים הקערה על פיה, ותולים בוקי סריקי באשלי רברבי דברי הרב הנזכר למעלה, ובשביל זה אין אנו רוצים לגשת אל החכמה הזאת, מאחר שהיא קרובה להפסד גוף ונפש, וכוונתנו לשם שמים:",
+        "וכת שלישית אומרת, מה מאוד חשקה נפשנו ללמוד החכמה הזאת, אך מחמת עומק המושג וקוצר דעת המשיג אין אני יכול ללמוד החכמה הזאת. והמה שלוש כיתות ליום הדין לאמר שהדין עמהן. ואני אומר, אם לדין יש תשובה, לכל כת וכת תשובה הראויה לה. [הכת הראשונה] נתסרה טענתם, כמו שמבואר בהקדמת ספר הזוהר הקדוש פסק הגאון מורנו הרב רבי יצחק דלטאש. וגם כן הארכתי בזה הענין בהקדמת חיבורנו ספר \"קנאת ה' צבאות\", משם תראה שאין בדבריהם ממש:",
+        "ודברי כת השניה נסתרה מתוך חיבורנו ספר \"קנאת ה' צבאות\" הנזכר למעלה, משם תראה דברי כת הטועים הכופרים באלהים חיים - המה הבל הבלים שאין בו ממש, ודברי הרב הקדוש רבי שמעון בן יוחאי זכרונו לברכה - המה צודקים, וישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם:",
+        "ולטענת כת השלישית, הגם שאין זו טענה, בשביל שאינו מבין - לכך לא יהא רוצה להבין? הלא לא עליך לגמור! כתיב (יהושע א ח): \"והגית בו יומם ולילה\" ולא כתיב \"והבנת בו יומם ולילה\", אם תבין - תבין, ואם לאו - שכר הלימוד בידך. והא ראיה מספר הזוהר, שאף על פי שאינו מבין, הלשון מסוגל לנשמה. אף על פי כן העליתי תרופה למכתם, וחיברתי אבל חיבור זה, מה שמצאתי בכתב ישן נושן - קל\"ח פתחי חכמה, והמה מפתחות גדולים לחכמת האמת. אך כלל זה נקוט בידך, למגמר והדר למסבר! תחילה תראה להבין פירוש המלות, ואחר כן תחזור להבין הדברים על אמיתתם. וכשיהיו ה\"קל\"ח פתחי החכמה\" הנזכרים למעלה שגורים בפיך ובלבבך, אזי תלך לבטח בכל ספרי חכמי האמת, ותבין כל דבר על בוריו, ותזכה לביאת הגואל במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון סלה."
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Derech Etz Chayim - Wikisource",
+            "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%9C%22%D7%97_%D7%A4%D7%AA%D7%97%D7%99_%D7%97%D7%9B%D7%9E%D7%94/%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%94"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "דרך עץ חיים (רמח\"ל)",
+    "categories": [
+        "Kabbalah",
+        "Ramchal"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Kabbalah/VeZot LiYehuda/Hebrew/Vezot LiYehudah.json

@@ -0,0 +1,49 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "VeZot LiYehuda",
+    "versionSource": "http://www.hebrew.grimoar.cz/abulafia/ve-zot_li-jehuda.htm",
+    "versionTitle": "Vezot LiYehudah",
+    "status": "locked",
+    "versionNotes": "",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "אגרת וזאת ליהודה",
+    "categories": [
+        "Kabbalah"
+    ],
+    "text": {
+        "": [
+            "<b>אגרת וזאת ליהודה</b>",
+            "<small>אגרת ששלח ר' אברהם אבולעפיא לר' יהודה המכונה שלמון:</small>",
+            "אהבת צדק ותשנא רשע, ע\"כ משחך אלקי' שמן ששון מחבריך, צדיק לעולם בל ימוט ורשעים לא ישכנו ארץ, צדיק ורע לו רשע וטוב לו, רשע ורע לו צדיק וטוב לו, עיני נגרה ולא תדמה מאין הפוגות עד ישקיף וירא ה' משמים, עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי, צוד צדוני כצפור אויבי חנם, צמתו בבור חיי ויד\"ו אב\"ן ב\"י, צפו מים על ראשי, אמרת נגזרתי, קראתי שמך מבור תחתיות, קולי שמעת, אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי, קרבת ביום אקראך אמרת אל תירא, רבת ה' ריבי נפשי גאלת חיי, ראית ה' עיתותי, שפטה משפטי, ראית כל נקמתם כל מחשבותם לי:",
+            "כל הנביאים כולם, וכל הקדמונים מחכמי אומות העולם, בקשו לדעת מעלת הסולם, מקטנם ועד גדולם, ויתנו קולם, כפי כוחם וחילם, לדבר ולחבר לכבוד בעל גמולם, ולא עברו לגבולם, ומהם ראו מרחוק ומהם מקרוב ומהם שהסולם, מעין לבם נעלם, ומהם באו אל היכל אולם, וזולתם מהמון העם מעליהם סר צלם, ולעבוד את הנבראים נבראו ונערכו, לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, אף על הקדמונים נסמכו, ואחרי דעתם נמשכו, ואם כן יאשים שמם חנם לאיש מן האנשים, אשר דעתו כדעת הנשים, ושוכני הקצות כקצת התוגרמים והכושים, אשר דיעותיהם נמשכות אחרי האישים המתחלפים, מעידים על סוד הצירופים הנבדלים והמשתתפים, והם במדרגה הסולם הנזכר אשר לחכמים ניכר למעלה ממדרגת הקופים, ולמטה ממדרגת בני אדם אשר בעד החלון משקיפים, ואם הם הנחשים השרפים, עם אנשי החסד נאספים, וחכמי הכדורים, הם מורים, הדרכים הישרים, לגמלים ולחמרים, ואיה יתגלה ענין הטבור, אשר הוא יסוד לכל הצבור, להבדיל לכם הדיבור, בין עם הארץ ובין הבור, ויובן למשכיל סוד אמתת העבור, שבין הפרידה והחבור, וישיגו השלמים אם הנפשות הנפרדות רבות או אחת, ואם הנפרדת תנצל או תרד לבאר שחת, או אם תשאר באחת, הבורות, לדורי הדורות, או תשוב להיות לפני התחיה הכללית, או תתגלגל פעמים שלש כדמות לילית, ואמנם בעלי הקבלה, היודעים סוד היבום מענין יהודה ותמר כלתו עם ער ואונן ושילה, ומענין אלימלך ונעמי ומחלון וכליון ובועז ורות וסוד יולד בן לנעמי והדומה לו, כענין ויתעבר במשה בסוד הבל הם היודעים סוד הסולם, יותר מכולם, וכולם עם דעתם סתרי השמות והחותמת עם הספירות, וידוע כי המורגשות והמושכלות הן ידועות ומהן מביאין החכמים הקדמות, להוליד המופת בצורות קיום לאמת כל ראיה והיקש, והמושכל כולל בתחלת הוויות עשר ספירות החשבון מפני שהם ראשית כל המושכלות הנולדות מהמחשבה השכלית, והמורגש כולל בתחלת הוויתו חמשה מיני השגה חושית, ויהי' אחד המורגש והמושכל שני ענינים שהם ראוי' להאמין לפי מינם והם המקובל והמפורסם, אבל מפני חלשתם אין בהם כח להיות הקדמות ההיקש, ולפיכך לא תוליד מהם הקדמה מופתית, ואמנם הם בעצמם אינם צריכין לאמתם בראייה, והמפורסם ידוע לכל לפי התחלפות אנשי הפרסום וע\"כ לא אאריך בשלשת הנזכרים והם המורגש והמושכל והמפורסם, אבל אזכר מעט במקובל לבד וזה מפני שהמקובל נחלק לחלקים רבים, ומפני שעיקר אמונתנ�� נשרש בקבלה ובשמועה אזכרם ואדבר בם אחרי דברי במהות כל קבלה בכלל ואומר כי שם דבר הנקרא קבלה בכלל דומה לשם דבר הנקרא שמועה ולשם דבר הנקרא הבנה ר\"ל כי כמו שהשמועה וההבנה צריכה אל נושאים כן הקבלה צריכה אל נושא אחד או רבים, וכמו שהנושאים השמועה וההבנה הם גופים כן נושאי הקבלה הם גופים, וכמו שהגופים מתחלפים בעניניהם מצד מהותם ומצד מקריהם כן המקבלים קבלות מתחלפות במהותם ובמקריהם, אמנם אין לי צורך להאריך פה בענין הדברים המקבלים כל קבול כי אם בקבול אנשי תורה שקבלוה המקובלים מאומתינו בלבד שמצד אותו הקבול נקראים בעלי הקבלה, ואומר כי הקבלה הזאת הנעלמת מהמון הרבנים המתעסקים בחכמת התלמוד נחלקת תחלה לשני חלקים בכלל, והם חלקי דעות השם על דרך עשר ספירות הנקראות נטיעות אשר המפריד ביניהם מקצץ בנטיעות והם המגלים סוד הייחוד וחלק ידיעות השם על דרך כ\"ב אותיות אשר מהם ומנקודותיהם ומטעמיהם הורכבו השמות והחותמת והם המדברים עם הנביאים בחלומות ובאורים ותומים וברוח הקודש ובנבואות, ושני החלקים האלה אינם מורגשים ולא מושכלים ראשונים ולא מפורסמים וע\"כ הם נעלמים מרוב החכמים, ואמנם ידיעות השם מצד פעולותיו אינה מענין הקבלה והיא צריכה אל חכמת המחקר אשר אין דברי פה לפי דרכיהם של החכמים ההם הנקראים פלוסופים חכמי המחקר, והקבלה הזאת כולה נכללת בספר יצירה, ואני קבלתי פירושיו משנים עשר מפרשים לפי ספריהם, והם וקצתם מורים בקצתם הקבלה וקצתם בכולה, והשלם שבהם אשר הורה בכולם ידוע, והקרוב לו המורה במקצתה, והחסר שבם פירשו לפי דעת החוקרים, וידוע שכל הנמשך אחר דעת החוקרים ירצה להפך כוונתו זאת ויקרא את השלם אצלו חסר מכולם ואת החסר שלם מכולם ויהיה האמצע בינוני לשני הדעות, והמקובל ירצה לאמת ולקיים דעתו כמו שזכרתיה, ואין ספק כי החלק הראשון קודם במציאת זמן הלימוד בקבלה לחלק השני והשני קודם במעלה מן הראשון, כי היא תכלית בבריאת אישים מן האדם, והמגיע אליו הוא אשר יצא שכלו לפועל לבדו והוא אשר נגלה עליו אדון הכל וגלה לו סודו, אבל הראשונים כולם מן המקובלים הנזכרים נקראים נביאים לעצמם וישתתפו עמם יודעי השם מצד פעולותם קצת שיתוף בזה השם, והנקראים נביאים מזה הצד הם המדברים בלבם במחשבותיהם הרבות המתחלפות ונושאים ונותנים בינם לבין עצמם בלבד ואור השם מאיר להם על קצת מחשבותיהם בקצת עתות המחשבה אור קטן והם מכירים בעצמם שזה האור הוא מזולתם אך אין דבור בא להם שיכירוה (הוא) שהוא דבור כי אם אור, אבל השנים הם כולם נביאים שמתחילין לאור באור החיים ומשם מתעלים מאור לאור מתוך משא ומתן של מחשבותיהם המורכבות והמתוקות מן השיתוף והמתקרבות מתוך ריבוי הזכות אל הייחוס עד שוב דבורם הפנימי דבוק אל דבור שהוא מעין כל הדבור ומתעלים עוד מדבור אל דבור עד שהדבור האנושי הפנימי כח בעצמו ומכין עצמו לקבל דבור אלוק' בין מצד ציורו של הדבור בין מצד הדבור בעצמו ואלה הם הנביאים באמת במשפט ובצדקה, א\"כ קבלת עשר ספירות וענינו קודמת לקבלת עוד ידיעות השמות ולא יתהפך זה, אלא אם יאמר אומר כי הספירות בעלי השמות שבהם נבדלות זו מזו, כי זה אינו כוונת בעלי השמות ואדוני החכמות, וזה כי בעלי הספירות יקרא להם שמות ויאמר כי הספירה הראשונה שמה מחשבה ויוסיף לה שם לבאר ענינה ויקראוה כתר עליון מצד היות הכתר דבר מונח בראשי המלכים שהראש דומה בכלל הגוף למגדל הגבוה בכל העיר אשר בתוכו היכל המלך והוא מקום שכינ��ו והכתר אינו ממין הראש אבל הוא מקף כולה מלמעלה ועצם הראש מתעלם בתוכו ככה מחשבה מורה מעלת העצם האלקי והכנתו והעצם מסתתר בתוכה על דרך משל שאין שם תוך ולא חוץ ולא פנים, ויוסיף לה שם ביאור ויקראנה עוד אויר קדמון וענינו מבואר יותר מענין כתר, ככה יעשה לכל ספירה וספירה מעשר ספירות בלימה, ובעל השמות כוונתו כוונה אחרת מעולה מזאת מאד מאד ואינה, ועמקת דרך זו של שמות היא עמקה שאין בכל עמקי מחשבות האדם עמוקה ומעולה ממנה והיא לבדה משתתפת המחשבה האנושית עם האלוקית לפי יכולת האנושית ולפי מה שהאדם מוטבע עליו, וידוע שמחשבת האדם היא סבת חכמתו וחכמתו היא סבת בינתו ובינתו סבת חסדו וחסדו סבת יראת קונו ופחדו סבת תפארתו ותפארתו סבת נצחונו ונצחונו סבת הודו והודו סבת עצמו ועצמו סבת מלכותו הנקרא בלתו ב\"שכ\"מל\"ו, ומאוד עמקו מחשבות השם אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו:",
+            "ואם באת לפרש אלו הענינים המפוזרים בין ספרי וחבורי מהם מפורשים מהם הרמוזים הייתי צריך להאריך ולסדר ולהעריך סדר קבוע מועתק מהם, כי לא קדמני אדם מקובל לחבר בקבלה ספרים מבוארים יותר ממני לפי מיני שני חלקיה הנזכרים בספירות ובשמות, וכל ראיותי ומופתי הם בנוים על סתרי תורה שבכתב ותורה שבע\"פ, ואולם כוונתי בזאת האגרת השלוחה דרך מנחה לכבוד החכם הנכבד החבר הנאמן ר' יהודה המכונה שלמון היא להודיע לו ולכל רואיה שאני כבר קבלתי חלק הידיעה הראשונה הספירות הנזכרות לפני קבל החלק השני כי לא ימצא השני אלא אחר המצא הראשון עם היות בין שניהם שתוף גדול כשתוף נפ\"ש החיה עם המדברת, ושתוף ידיעת השני פעולת בריותיו על דרך המחקר עם אלו החלקים שהם שני חלקי הקבלה הוא כשתוף הנפש הצומחת לחיה ומדברת, ושלשתם על דרך משל בשותפם כדמות כהן ולוי וישראל, ואם יחשוב בעל הספירות לדעת בתורה שבכתב או בתורה שבע\"פ לפי נסתריהן יותר ממני יודע לו אחר זה שהוא תועה ומתעה, ואמנם כתבתי ג\"כ זאת האגרת השנית להודיע לכם אחי כי מה שחשב הרב ר' שלמה ב\"ר אברהם ז\"ל בן אדרת על עניני או מה ששמע היה הכל הבל ורעות רוח, והראייה על זה שאני ש\"ל כבר סדרתי למודי ולמדתי המקרא ודקדוקי הפעולה די ספקי עד שחברתי בדקדוק עוד ספרים מספיקים ללומדיהם עד שיקראו בעלי דקדוק בדורינו זה כל יודעם כפי הצורך, ולמדתי תלמוד גמר(א) ופסק משני מורים עד שהספיק לי ממנו לדעת קצת המצות, ולמדתי דרשות ואגדות וברייתות למוד בינוני, ולמדתי הגיון וחכמת הטבע וקצת הלמודים בלי עמקה, ולמדתי חכמת האלוהות על דרך המחקר, ולמדתי מקצת חכמת הרפואות מפני ידיעת עניני הגופים והתחלפותם בעבור שיש לה מבוא גדול בחכמת הטבע וכן חולין, ולמדתי המורה הנקרא מורה הנבוכים מורה באמת בעומקה מופלאה עם סתריו ועמו המלמד וספר האמונות לר' סעדיה וספר חובת הלבבות לרבינו בחיי, וכל אלה עם ספרי אברהם בן עזרא בחכמתו הניעוני והביאוני לבקש סוד הספירות והשמות ודרכי החותמת (החכמות):",
+            "וכל הנזכר לפני דעתי לא הביאני אל תפארת הנבואה אבל הביאני אל התהללות החכמה וכבר נאמר אל יתהלל חכם בחכמתו, אבל בהגיעי אל השמות ובהתירי קשרי החותמת נגלה אלי אדון הכל וגלה לי את סודו והודיעני עד קץ הגלות וזמן התחלת הגאולה על גואל הדם, ואז הכריחני להתבאר בנבואה והביאני לדבר ולחבר בחכמות גם בתושבחות מופלאות מחודשות ושירות נעימות, ואחרי הודיעי אותך אהובי חבירי הנכבד אתה ר' יהודה את כל זאת אשוב להודיעך שאני שמעתי מפי אנשים נכבדים נאמנים עליך שמיום הפרדי ממך התעסק(ת) בחכמות וקבעת עתים לתורה אבל לא ידעו לומר אם שום קבלה משני מיני הקבלה אשר זכרתי קבלת או לא קבלת דבר מהם, ע\"כ לא יכולתי לדבר עמך בה אפילו ברמז קטן עצמיי כי אם במקרה, ועתה הכריחני לדבר עמך בזה המעט הכתב ששלח הרב לבני פלירמו לר' אחיטוב שהיה מלא נאצות ולא היה שום דבר חכמה כי אם חרופים וגדופים כמנהג הנערים הקטנים שאינם בעלי דעת עד שרבים מרואיו הכחישו חתימת ידו וקראוה מזויף ואמנם אני שהכרתי מדבריו ענינים ידועים לענות לו על דבריו להודיע לך והדומים לך שהדברים שחשב או ששמע היו להפך, ולפיכך אודיעך שבעלי הקבלה הספירות חשבו לייחד השם ולברוח מאמונת השלוש ועשרוהו וכמו שהגוים אומרים הוא שלשה והשלשה אחד כן מקצת בעלי הקבלה מאמינים ואומרים כי האלוהות עשר ספירות והעשרה הם אחד, והנה הם רבוהו תכלית הריבוי והרכיבוהו תכלית המרכבה ואין ריבוי אחר העשרה, ואלה יודעים שלא עלה למעלה מעשרה ולא ירדה השכינה למטה מעשרה ולא הבדילו בין הצבור שהם תשעה ובן שליח הצבור שהוא עשירי, והיודעים לחלק הספירות ולכוללן יודעים שהספירות הם תשע נטיעות רמז לתשע מראות שראה יחזקאל הנכללות בפסוק אחד והעשירי שורש האילן אם האחד פרי האילן או האחד שורש האילן והעשירי יהיה קודש לה' והוא הפרי, אבל הסבה הראשונה שבראה אין סוף לפי דרכנו אינה ספירה אבל סופר הספירות והוא אשר נטע האילן משרשו ועד פריו, והגן עד לא כי הוא מקום הנטיעות כולו הנטועים בעדן:",
+            "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, שתי אזנים שומעות הקבלות ושתי עינים רואות פני המלך ודע מה מלמעלה ממך עין רואה ואזן שומעת וכתיב עין רואה ואזן שומעת ה' עשה גם שניהם, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים ארבעה ראשים עדים נאמנים ארבע פרשיות בתפילין שהם שמע והיה קדש והיה בארבעה בתים שהם קשרים במקום שמוח של תינוק רופס, מוחו של תינוק סופר עשר הספירות שהם נכללין בארבע לפי צורות האצילות בדרך זו א\"ב ג\"ד אשר האצילות נאצלות משם כזו (כאלו נכתבו יוד אלפי' זה אחר זה), ומזה תדע כי המורכב אחרון שהוא האדם הכולל כל הספירות אשר שכלו הוא השכל הפועל כשתתיר קשריו תמצא עמו הייחוד המיוחד ואפילו האצילות הראשונה שהיא המחשבה המייחדת עם סוד החותם וביד כל אדם יחתום, וצורות תפילין של יד לעד ברורה אשר ביד כהה כנגד הלב שהוא מקור חיים כולם ושם ארבע פרשיות בבית אחד וזה סוד כולל מלת אחד על דרך זו א\"ח\"ד, כי הבתים הם כולם ה' שנחלקים בסוד הציצית אל ה' קשרים ואל ח' חוטין והתפילין נחלקין כך אל א' ד' בית אחד סימנו א' ארבע בתים סימנם ד', ועוד הפרשיות כולם הם ח' והם תוך הבתים על כן באה אות ח' בתוך א' ד':",
+            "והנה סוד אחר נגלה מסוד הרכבת הפרשיות עם הבתים, וידוע כי הכחות הפנימיות והרוחות הנעלמות האנושיות הם תוך הגופים נחלקים ובעצם אמיתת כל כח וכח וכל רוח ורוח כשיותרו מקשריהם ירוצו אל מקורם הראשון שהוא אחד בלתי שום שניות וכולל רבוי עד א\"ס וההתרה מגעת עד למעלה שמזכיר שם את השם מתעלה ויושב בראש הכתר העליון והמחשבה שואבת משם ברכה משולשת שהוא מלוי החסרון כמו שנאמר ואמלא אותו רוח אלקי' בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה כי גם המלאכה מקבלת שפע אצילות וברכה מכח הממלכה, נמצאת אומר שהמזכרת השם שואבה מזכיר הברכה מלמעלה ומורידה מלמטה ונמצאת למד כי ברכת הכהנים בשמות הקבלה הנזכרתם בשמות הקודש מש��\"לשה בסוד ברכה משולשת כלומר מספר מלת ברכה שלש פעמים היא נכרת מדרך מספר אותיותיה, תחלה שהם ששים כנגד שהיו ששים רבוא ותדע זה מסוד פסוק אחר והוא אמרו אשרי העם יודעי תרוע\"ה ה' באור פניך יהלכון והוא סוד אמרו עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר, כי סוד ברכה זכר וע\"כ זכרון תרועה נאמר ביום הדין לסלק מידת הדין, תבין זה מן השלש שלש ב\"ר של ברכה ותמצאו תרועה ועוד שלש כ\"ה הנשאר ממלת ברכה ותמצא ע\"ה חבר תר\"ו עם ע\"ה ותמצא תרועה, והמחבר זה החיבור בידיעה לא במקרה הוא אשר יחבר אר\"ץ עם שמי\"ם כלומר הכח התחתון הארציי הנקרא ארץ ושמו יבשה שנאמר ויקרא אלקים ליבשה ארץ עם הכח העליון האלקי הנקרא שמים ושמו רקיע שנאמר ויקרא אלקים לרקיע שמים, וכן רקיע עם יבשה עולים במספרם כמספר השמים והארץ ולפיכך נאמר אשרי העם יודעי תרועה ולא אמר תקעו ולא שמעו אבל ידעו, ולא עוד אלא שהשלים הענין של הברכה באמרו ה' באור פניך יהלכון בסוד הברכה באור האמצעית יאר ה' פניו אליך, ורמז העם הוא המיוחד שבכל העמים והוא העם הידוע והוא בסוד התרועה ולא זולתו, ועל שאר עמים נאמר ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים, ועל ישראל בהיותם בגלות מפני שהסתיר פניו מהם וסלק שכינתו מביניהם נאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול, והשלים וכפל ואמר יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם כי אי אפשר לומר זה על האומות, והנה תדע כי הפסוק הראשון תיבותיו הם ג' רמז לכלל הברכה שהיא משולשת והשני ג\"ב תיבות לו רמז אל תוספות שני הברכות על השלישי והשלישי ה\"ב תיבות לו רמז אל תוספות ב' ברכות, עוד כי כל הברכות הנכללות תחת הברכה הכללית האחת המשולשת הן שש ועם הכללית הן שבע ברכות, וכשתשים הכל שבע כנגד שבע ספירות תחבר אותם אחת שהיא המשולשת המיוחדת בעצמותה תמצא הכל עשר כנגד עשר ספירות, ולפיכך הכהנים נושאים את כפיהם ומחלקין אצבעותיהם בחלקיו ידועים בקבלה ליחידים כדי לקבל כח האצילות מכל הספירות יחד בייחוד אחד לשאוב הברכה הכללית מן הברכה העליונה המשקה הכל השורש עם הענפים והעלים והפירות ואוכליהם:",
+            "וידוע כי צורת היד והכף צורה כללית מורכבת מיוחדת והיא שורש לאצבעות והאצבעות הם ענפים ליד נחלקים בצורות מתחלפות בגדול ובעובי ובכח ובפועל ובאורך וברוח ובמערכת מקומות ונבדלו זו מזה בענין ובסגולה ונשתתפו בשם מלת אצבע ובקצת ענינים האחרים, כי האברים באברים יש מהם מתדמין מאד ויש מהם רחוקים מהתדמות ויש מהם נוטים נטייה גדולה אל הצד האחד מן הקרוב והרחוק בדמות ויש מהם נטייה קטנה וכמה אמצעיים יש בין הנטייות וכך דרך המראים והצבעים שבין הקצוות כלבן ושחור וכן במטעמים כמר והמתוק וכן הקולות קול הרעש וקול הלוחש וכן הריחות ריח מושך עם הפכו הידוע בלי מקום וכן הממוששים כענין הקור והחום והלח והיבש וכן בכח הכחות, לפיכך כל יקריב המקריב הכחות צריך שיקריב הזך אל הזך כדי שיתאחדו בזכות וע\"כ קדמו המדות לשכל כדי לזכות בהם הרוחות הנפשות והנשמות, והנה תדע עוד שיש בברכת כהנים נוספות בכל פסוק לפי סדר אותיותיה כי הראשון יש בו י\"ה אותיות ונוסף עליו השני ה' והשלישי נוסף על הראשון ועל השני נוסף ה' והנה התוספות בשם השם והרמז בי\"ה שמו כלומר בשם יה\"ו כי תוספות התיבות ב' ב' ב' ותוספות האותיות ה' ה' ה' וכללם יה\"ו והנה תוכם עוד ר\"כ ר\"כ ר\"כ לפי סוד ברכה ברכה ברכה ו\"ג פעמים ר\"כ סודם כתר ורמזם בכלל יחד סוף תוך וראש וסוד תוספותם אל ידוד אלוקים:",
+            "ראה גם ראה היאך צריך להזהיר מן המדות המתחייבות מן הספירות היש שם מציל מהם ואת השם האומר ואין מידי מציל, והידים ידי עשו חוזרות להתברך ולברך במעשה עם היותם בעלי הריב שופכי דמים בידי עמלק וידי משה כבדים ויהי ידיו אמונה עד בא השמש והסוד תלוי על אמרו כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק, וא\"כ בזכרנו קול קול יעקב בהזכרת השם ככתבו במקדש עם הידים ידי עשו בעליונים ונשים ברית יחיד מכריע בינותים והיא ברית הלשון וכן נעלה בתחתונים עם ברית מילה ונשתף הדיבור המוליד תלמידים עם המעשים והכח המוליד בנים עם התנועה אשר יד ורגל רמז לשני הענינים בהם בכח כ\"ב אותיות המגלות סוד הספירות באמת לא במקרה מיד נקח קבוץ הכחות יחד ונרים דג\"ל ירושלי\"ם בשם השם ונקבץ הגלויות ונדחי ישראל יכנס השם למען שמו שכן כתיב לא למענכם אני עולה כי אם למען שמי, והנה סוד שלם רמז אל חסרון השכינה מעירנו ומתוכינו ומציאותה הכוללת י' ספירות יחד:",
+            "אל שובה לשכון בתוכנו ובארצנו ובבתינו ובבית מקדשינו. ודע כשתכלל שפע עשר ספירות בחשבון המרובע מן אחד עד עשרה יעלו שכינה כאלה א ב ג ד ה ו ז ח ט י, ודע שאלו האותיות הקדושות העשר מורות ענין כל הספירות ומי שחושב לדעת הספירות בלתי הוראתם טועה ומותעה ומתעה אבל צריך להתבונן באמיתתינו אחר קבל החכם מדעתו ראשי פרקים שקבל מרבו ורבו מרבו עד משה מפי הגבורה וצריך לדעת שתופם והבדלם וסגולתם ושמותם וצורות חותמיהם איך תשתתף החתימה עם הכתיבה והכתיבה עם החתימה כדמות מה שאנו עושים היום במלת א\"ל א\"ל כי מכלל החתימות הוא וצריך לכלול הספירות העליונות עם האמצעות והתחתונות לפי שלשים צורות אלו א ב ג ד ה ו ז ח ט י י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ק ר ש ת ך ם ן ף ץ א:",
+            "הידועים לכל ורמז לחכם די:",
+            "והשתכל בעצמך השתכלות שלם ועיין בם עיון תמים ותמצא בצורות א' כלומר תמצא שיש למחשבותיך ראשית ע\"כ תורה הענין ראש א' על זה, ועוד המחשבות נמשכות ויורדות מן הראש אל הזרועות השתים שסופיהם ה' ה' ספירות האצבעות דרך הצואר עד תוך הלב אשר משם מתפלשים הזרועות, ועוד המחשבה מתפשטת מצד שמאל ויורדת עד הכליות אשר אחד מהן ימנית ואחד שמאלית והנה ה\"א בעלות שלש צורות כלליות כולל שלשה עולמות מעלה ומטה ואמצע וסימן שלשתם זכר זרוע כוליא ראש, והנה סימן ברכ\"ה מחשב לב מבין כליות יועצות על כן עצת חכמה שהיא עצתה היא תקום, ולפיכך צורת ב' מקבלת מכח צורת א' ברכה מן הכליות והיא פושטת ידה לקבל מהן למטה ואין פני החכמה אל המחשבה כי אינה יכולה לקבל ממנה פנים אל פנים על כן יש פנים בלתי הברכות השניות ואין פנים בראשונה, וגם ראוי לצייר ב כזו ב' שיש לה לחכמה אשר ב' של בראשית מעידה עליה עם ב' של ברכה קבול קטנה של מעלה וגבולה מלמטה, ומפני א' של ארור המן אשר סודו בשר וענינו ב' ש\"ר כלומר ב' המורה על החכמה הוא שר העולם כלומר של כל בשר לפיכך היה ב' של ברוך מרדכי סימן המשקה והשתייה ויובן זה מסוד נבי\"א שהם אותיות כוללות ראשי שני הענינים וסופיהם ורמז להם אבנ\"י שיש טהור:",
+            "וצורת ג' צורת בינה כזו ג' כי יש לה ראש וזנב, הנה לב מבין וסוף שם מו\"ח רמז אל ראש שם חכמ\"ה סוף שם ל\"ב רומז על ראש שם בינ\"ה וסוד שם כב\"ד רומז לראש שם דע\"ת, ואלה השלשתם בהם שלש רוחות צומח שוכן בכבד חי שוכן בלב מדבר שוכן במוח וסימנך כולם כאחד קדושה לך ישלשו, והנה הם שלשת מקורות הגוף ושם העיר מיום השמה רמז אל עיר קטנה ואנשים בה מעט שהוא משל נשוא על גוף בן אדם ועל התחלף כחותיו כמו שנרמז במורה ובשתוף עמהם המקור הרביעי שהם שני הביצים שסימנם לפי ראשם ב' ותחברנה עם כל\"ם הנזכר יהיה סוד ארבעת מקורות הגוף בכ\"לם וע\"כ הם משמשים בלשון הקודש המקור אותיות בכ\"לם בראשי התיבות והשמות, כך קבלנו מספרו של הרב ר' יהודה הנגיד אשכנזי ז\"ל מרוטנבורגו והענין הראשון קבלנו מספרו של הרב ר' אליעזר אשכנזי ז\"ל מוורמשא אשר לא היו בזמנינו ונשארו זכרוניהם בספריהם ואלו ראינום שאלנום על יותר עמוק מזה, ואמנם היות צורת גימל מורה על צורת בינה הוא מצד היותה נשרשת בלב וחוט השדרה שהוא בעל ראש וזנב ברדת דרך ישרה ממוח הראש מוציא ממנו קול בדרך ממנו הלב וממה שנזכרת בין מה שלא נזכר, ותדע שכמו שנמצא צורת אברי גוף מתחלפות צורות האותיות ותוכן הספירות מתחלפות ומשתתפות וכאשר תחשוב לומר על ספירה אחת זו אינה זו האחרת תמצאינה שאינה היא מצד והוא הוא מצד וכשתתיר כל קשרי הספירות תייחדם בעל כרחך וכשתייחדם תכלית הייחוד לא תמצא בם כי אם הייחוד וכשתהיה מייחד מן המיוחד לא תמצא שם שום ספירה כי אם הסבה הראשונה בלבד, רמז אל זה כשתתן כל העצים המתחלפים עם שרשיהם וענפיהם ועליהם ופירותיהם אל כבשן האש ישובו כולם ראש תחלה וכשיותרו מן האש ישובו אל העפר שהוא הדשן הנקרא עפר ותדע זה מעפר שריפת הפרה, וזה רמז הכל היה מן העפר והכל שב אל עפר, והמספר המושכל לעד הנאמן כי בהתיכך הרכבותיו ישוב הכל אל ראשיתו שהוא אחד:",
+            "וזה הדרך אינה נבואה אבל היא מביאה אליה, על כן המתלוצצים עליה לא הכירו שרשה ולא ענפיה ועליה ועליהם נאמר כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה, והשם יודע כי זה המעש' שכתבתי לך עם מה שתראהו באגרת הרב שאני שולח לידך כדי שתגיענה לידו לא הייתי כותבו בשום פנים לולא ההכרח העתיד להיות המכריחני להודיעכם מה שראוי להמשך אחריו והיא ידיעת השם בשם על דרך סתרי תורה ספר יצירה ושאר ספרי קבלה הדומים לו בענינים אלה שהם עקרי השגת האדם, וייחדתי לך זה הקונטרס הכפול לרמוז שתכפה אהבתך בקבלה אחר אהבתך החכמה ותרוץ ממעלות הדעת הקשורה במוחך ומשם תרוץ בכח המחשבה השכליות להוציא הכל מן הכח אל הפועל אולי יתעשת אלקים לנו ונגביר האמת על השקר ונגביה החיים על המתים ונחייב בנו מציאת הברכה והעדר הקללה ונכריח את הטוב שינצח את הרע ונגרש הרע מפני הטוב ונקרא את הצדיק צדיק ואת הרשע רשע ולא נהיה חנפים מהפכים כוונת ממציאנו י\"ת לפי מחשבות ההבל:",
+            "ועתה אני מחלה פניך מאד שתעיין בדברי עיון יפה כראוי לאיש כמוך ואל תדינם בתחלת מחשבה לא לזכות ולא לחובה אבל דינם אחרי ברור שלם, וראה והבן מהם מה כוונתי בהם כפי יכלתך, ואחרי שירדת בם לסוף דעתי לפי מחשבותיך תודיע לרב ר' שלמה דעתך בדינך ובמשפטם, ואמנם דע כי מה שהתרתי בזאת האגרת בחלוקה ההכרחית בארבעת הדברים הראשונים שבה היתה כוונתי לרמוז לך דעת המקובלים בענין סוד העבור שהיא אצלם שהנפשות מתגלגלות להשלמת הדין כמו שנרמז בספר הבהיר במשל הפת המעופש ושהחסיד הגומל חסד לקונו הוא הלומד תורה והוא סבת חיים הנצחיים, והראייה כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם שהיא תורה שהיא יצאה מפי השם ועליה יחיה האדם כשממית עצמו עליה מרמז אדם כי ימות באהל אל תקרא באהל אלא כי ימות בה ושם נאמר על ענין יראת ה' היא אוצרו משל תמרים, וסוד הנשמות נרמז שם לפי זה עם ענין אמרם אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף הוי אומר כל הנשמות שבגוף האדם ויזכו הנשמות לצאת ואז בן דוד זוכה להולד כי נשמתו תצא חדשה בכלל האחרים:",
+            "וכן הרב הקדוש מזכיר ענין סוד העבור בפירוש איוב בטענות אליהו ליישב דעת החכם בענין צדיק וטוב לו הוא אשר גמור ומשפט צדק ניכר לכל בתחילת המחשבה וכן רשע ורע לו ואין מחשבת הקושיא אלא בהיפוך הסדר כי על כן צריך לחדש מציאות מן ההפוך פעמים שלש כמו שרמז הרב ג\"כ בספר תורת האדם בשער הגמול שלו וכלל אומר לך על כל זה בסוף דברי והוא זה, דע כי התורה עם הדבור כולו הוא כחומר למחשבה ומה שהמחשבה חפצה לתת צורה בחומר הנזכר על דרך משל החומר מקבל צורה ההיא כי החומר כמראה שמקבלת כל הצורות ומראה אחריה מה שקבלה ולולא זה לא היו האומות מתחלפות ולא הדיעות והאמונות וכדומה לו וא\"כ המחשבה היא דבר שבה מצטיירות החכמות ולולי זה לא היה הכתוב אומר חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו והנה החכמה בעלת ב' פנים שנאמר מחשב להרע לו בעל מזימות יקרא וכן בא בדברי רז\"ל מחשבה טובה הקב\"ה מצרפה למעשה ומחשבה אינה כי כן אני זוכר בתלמוד מחשבה רעה אין הקב\"ה מצרפה למעשה, והנה שם המחשבה הרהור ואמרו אסור להרהר אחר מידותיו ואמרו רז\"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה, וכבר ידעת פירוש הרב בפרק ג' מהמורה והוא פירוש מעולה ולפי זה כולו נאמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי ועל מה שהיה אומרים במחשבתם הרעה נאמר להם אתם אומרים לא יתכן דרך ה' הלא דרכיכם לא יתכנו, וידוע שנפש המשכלת היא בעלת המחשבה והיא אחת ומחשבותיה שתים והמחשבה לה כתר עליון והיא המביאה לידי הפעולות הטובות והרעות ואמנם הנפעלות בחכמה כולן טובות, ובסכלות כולן רעות, והמתבונן במפעלים ובמה שיתחייב מעצמן ומכחם ידע זו אותם כפי הבנתו וכפי המשכתו אחרי הדעות הנאמנות אצלו ואין בחינת ההבנה כי אם בדיעה ואין דעת בלי בינה ואין בינה כי אם בחינה בין החכמה והסכלות ואין חכמה בלתי השתכלות ועיון ורוב משא ומתן במחשבת הנפש המשכלת וא\"כ המקובלים כשלא יחשבו בחכמתם מחשבת נשמתם ולא יתחכמו עד שיבדילו כי כוונתם בין הדיעות עד שיאמינו מה שיאמינו בחכמה ובתבונה ובדעת מעט הבדל בין קבלתם ובין קבלת מקובלי שאר אומות קבלתם. זהו אשר רציתי לגלות לך מצורת ענין שם קבלה ודרכיה:"
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אגרת וזאת ליהודה",
+        "enTitle": "VeZot LiYehuda",
+        "key": "VeZot LiYehuda",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Kabbalah/VeZot LiYehuda/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,48 @@
+{
+    "title": "VeZot LiYehuda",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/VeZot_LiYehuda",
+    "text": {
+        "": [
+            "<b>אגרת וזאת ליהודה</b>",
+            "<small>אגרת ששלח ר' אברהם אבולעפיא לר' יהודה המכונה שלמון:</small>",
+            "אהבת צדק ותשנא רשע, ע\"כ משחך אלקי' שמן ששון מחבריך, צדיק לעולם בל ימוט ורשעים לא ישכנו ארץ, צדיק ורע לו רשע וטוב לו, רשע ורע לו צדיק וטוב לו, עיני נגרה ולא תדמה מאין הפוגות עד ישקיף וירא ה' משמים, עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי, צוד צדוני כצפור אויבי חנם, צמתו בבור חיי ויד\"ו אב\"ן ב\"י, צפו מים על ראשי, אמרת נגזרתי, קראתי שמך מבור תחתיות, קולי שמעת, אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי, קרבת ביום אקראך אמרת אל תירא, רבת ה' ריבי נפשי גאלת חיי, ראית ה' עיתותי, שפטה משפטי, ראית כל נקמתם כל מחשבותם לי:",
+            "כל הנביאים כולם, וכל הקדמונים מחכמי אומות העולם, בקשו לדעת מעלת הסולם, מקטנם ועד גדולם, ויתנו קולם, כפי כוחם וחילם, לדבר ולחבר לכבוד בעל גמולם, ולא עברו לגבולם, ומהם ראו מרחוק ומהם מקרוב ומהם שהסולם, מעין לבם נעלם, ומהם באו אל היכל אולם, וזולתם מהמון העם מעליהם סר צלם, ולעבוד את הנבראים נבראו ונערכו, לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, אף על הקדמונים נסמכו, ואחרי דעתם נמשכו, ואם כן יאשים שמם חנם לאיש מן האנשים, אשר דעתו כדעת הנשים, ושוכני הקצות כקצת התוגרמים והכושים, אשר דיעותיהם נמשכות אחרי האישים המתחלפים, מעידים על סוד הצירופים הנבדלים והמשתתפים, והם במדרגה הסולם הנזכר אשר לחכמים ניכר למעלה ממדרגת הקופים, ולמטה ממדרגת בני אדם אשר בעד החלון משקיפים, ואם הם הנחשים השרפים, עם אנשי החסד נאספים, וחכמי הכדורים, הם מורים, הדרכים הישרים, לגמלים ולחמרים, ואיה יתגלה ענין הטבור, אשר הוא יסוד לכל הצבור, להבדיל לכם הדיבור, בין עם הארץ ובין הבור, ויובן למשכיל סוד אמתת העבור, שבין הפרידה והחבור, וישיגו השלמים אם הנפשות הנפרדות רבות או אחת, ואם הנפרדת תנצל או תרד לבאר שחת, או אם תשאר באחת, הבורות, לדורי הדורות, או תשוב להיות לפני התחיה הכללית, או תתגלגל פעמים שלש כדמות לילית, ואמנם בעלי הקבלה, היודעים סוד היבום מענין יהודה ותמר כלתו עם ער ואונן ושילה, ומענין אלימלך ונעמי ומחלון וכליון ובועז ורות וסוד יולד בן לנעמי והדומה לו, כענין ויתעבר במשה בסוד הבל הם היודעים סוד הסולם, יותר מכולם, וכולם עם דעתם סתרי השמות והחותמת עם הספירות, וידוע כי המורגשות והמושכלות הן ידועות ומהן מביאין החכמים הקדמות, להוליד המופת בצורות קיום לאמת כל ראיה והיקש, והמושכל כולל בתחלת הוויות עשר ספירות החשבון מפני שהם ראשית כל המושכלות הנולדות מהמחשבה השכלית, והמורגש כולל בתחלת הוויתו חמשה מיני השגה חושית, ויהי' אחד המורגש והמושכל שני ענינים שהם ראוי' להאמין לפי מינם והם המקובל והמפורסם, אבל מפני חלשתם אין בהם כח להיות הקדמות ההיקש, ולפיכך לא תוליד מהם הקדמה מופתית, ואמנם הם בעצמם אינם צריכין לאמתם בראייה, והמפורסם ידוע לכל לפי התחלפות אנשי הפרסום וע\"כ לא אאריך בשלשת הנזכרים והם המורגש והמושכל והמפורסם, אבל אזכר מעט במקובל לבד וזה מפני שהמקובל נחלק לחלקים רבים, ומפני שעיקר אמונתנו נשרש בקבלה ובשמועה אזכרם ואדבר בם אחרי דברי במהות כל קבלה בכלל ואומר כי שם דבר הנקרא קבלה בכלל דומה לשם דבר הנקרא שמועה ולשם דבר הנקרא הבנה ר\"ל כי כמו שהשמועה וההבנה צריכה אל נושאים כן הקבלה צריכה אל נושא אחד או רבים, וכמו שהנושאים השמועה וההבנה הם גופים כן נושאי הקבלה הם גופים, וכמו שהגופים מתחלפים בעניניהם מצד מהותם ומצד מקריהם כן המקבלים קבלות מתחלפות במהותם ובמקריהם, אמנם אין לי צורך להאריך פה בענין הדברים המקבלים כל קבול כי אם בקבול אנשי תורה שקבלוה המקובלים מאומתינו בלבד שמצד אותו הקבול נקראים בעלי הקבלה, ואומר כי הקבלה הזאת הנעלמת מהמון הרבנים המתעסקים בחכמת התלמוד נחלקת תחלה לשני חלקים בכלל, והם חלקי דעות השם על דרך עשר ספירות הנקראות נטיעות אשר המפריד ביניהם מקצץ בנטיעות והם המגלים סוד הייחוד וחלק ידיעות השם על דרך כ\"ב אותיות אשר מהם ומנקודותיהם ומטעמיהם הורכבו השמות והחותמת והם המדברים עם הנביאים בחלומות ובאורים ותומים וברוח הקודש ובנבואות, ושני החלקים האלה אינם מורגשים ולא מושכלים ראשונים ולא מפורסמים וע\"כ הם נעלמים מרוב החכמים, ואמנם ידיעות השם מצד פעולותיו אינה מענין הקבלה והיא צריכה אל חכמת המחקר אשר אין דברי פה לפי דרכיהם של החכמים ההם הנקראים פלוסופים חכמי המחקר, והקבלה הזאת כולה נכללת בספר יצירה, ואני קבלתי פירושיו משנים עשר מפרשים לפי ספריהם, והם וקצתם מורים בקצתם הקבלה וקצתם בכולה, והשלם שבהם אשר הורה בכולם ידוע, והקרוב לו המורה במקצתה, והחסר שבם פירשו לפי דעת החוקרים, וידוע שכל הנמשך אחר דעת החוקרים ירצה להפך כוונתו זאת ויקרא את השלם אצלו חסר מכולם ואת החסר שלם מכולם ויהיה האמצע בינוני לשני הדעות, והמקובל ירצה לאמת ולקיים דעתו כמו שזכרתיה, ואין ספק כי החלק הראשון קודם במציאת זמן הלימוד בקבלה לחלק השני והשני קודם במעלה מן הראשון, כי היא תכלית בבריאת אישים מן האדם, והמגיע אליו הוא אשר יצא שכלו לפועל לבדו והוא אשר נגלה עליו אדון הכל וגלה לו סודו, אבל הראשונים כולם מן המקובלים הנזכרים נקראים נביאים לעצמם וישתתפו עמם יודעי השם מצד פעולותם קצת שיתוף בזה השם, והנקראים נביאים מזה הצד הם המדברים בלבם במחשבותיהם הרבות המתחלפות ונושאים ונותנים בינם לבין עצמם בלבד ואור השם מאיר להם על קצת מחשבותיהם בקצת עתות המחשבה אור קטן והם מכירים בעצמם שזה האור הוא מזולתם אך אין דבור בא להם שיכירוה (הוא) שהוא דבור כי אם אור, אבל השנים הם כולם נביאים שמתחילין לאור באור החיים ומשם מתעלים מאור לאור מתוך משא ומתן של מחשבותיהם המורכבות והמתוקות מן השיתוף והמתקרבות מתוך ריבוי הזכות אל הייחוס עד שוב דבורם הפנימי דבוק אל דבור שהוא מעין כל הדבור ומתעלים עוד מדבור אל דבור עד שהדבור האנושי הפנימי כח בעצמו ומכין עצמו לקבל דבור אלוק' בין מצד ציורו של הדבור בין מצד הדבור בעצמו ואלה הם הנביאים באמת במשפט ובצדקה, א\"כ קבלת עשר ספירות וענינו קודמת לקבלת עוד ידיעות השמות ולא יתהפך זה, אלא אם יאמר אומר כי הספירות בעלי השמות שבהם נבדלות זו מזו, כי זה אינו כוונת בעלי השמות ואדוני החכמות, וזה כי בעלי הספירות יקרא להם שמות ויאמר כי הספירה הראשונה שמה מחשבה ויוסיף לה שם לבאר ענינה ויקראוה כתר עליון מצד היות הכתר דבר מונח בראשי המלכים שהראש דומה בכלל הגוף למגדל הגבוה בכל העיר אשר בתוכו היכל המלך והוא מקום שכינתו והכתר אינו ממין הראש אבל הוא מקף כולה מלמעלה ועצם הראש מתעלם בתוכו ככה מחשבה מורה מעלת העצם האלקי והכנתו והעצם מסתתר בתוכה על דרך משל שאין שם תוך ולא חוץ ולא פנים, ויוסיף לה שם ביאור ויקראנה עוד אויר קדמון וענינו מבואר יותר מענין כתר, ככה יעשה לכל ספירה וספירה מעשר ספירות בלימה, ובעל השמות כוונתו כוונה אחרת מעולה מזאת מאד מאד ואינה, ועמקת דרך זו של שמות היא עמקה שאין בכל עמקי מחשבות האדם עמוקה ומעולה ממנה והיא לבדה משתתפת המחשבה האנושית עם האלוקית לפי יכולת האנושית ולפי מה שהאדם מוטבע עליו, וידוע שמחשבת האדם היא סבת חכמתו וחכמתו היא סבת בינתו ובינתו סבת חסדו וחסדו סבת יראת קונו ופחדו סבת תפארתו ותפארתו סבת נצחונו ונצחונו סבת הודו והודו סבת עצמו ועצמו סבת מלכותו הנקרא בלתו ב\"שכ\"מל\"ו, ומאוד עמקו מחשבות השם אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו:",
+            "ואם באת לפרש אלו הענינים המפוזרים בין ספרי וחבורי מהם מפורשים מהם הרמוזים הייתי צריך להאריך ולסדר ולהעריך סדר קבוע מועתק מהם, כי לא קדמני אדם מקובל לחבר בקבלה ספרים מבוארים יותר ממני לפי מיני שני חלקיה הנזכרים בספירות ובשמות, וכל ראיותי ומופתי הם בנוים על סתרי תורה שבכתב ותורה שבע\"פ, ואולם כוונתי בזאת האגרת השלוחה דרך מנחה לכבוד החכם הנכבד החבר הנאמן ר' יהודה המכונה שלמון היא להודיע לו ולכל רואיה שאני כבר קבלתי חלק הידיעה הראשונה הספירות הנזכרות לפני קבל החלק השני כי לא ימצא השני אלא אחר המצא הראשון עם היות בין שניהם שתוף גדול כשתוף נפ\"ש החיה עם המדברת, ושתוף ידיעת השני פעולת בריותיו על דרך המחקר עם אלו החלקים שהם שני חלקי הקבלה הוא כשתוף הנפש הצומחת לחיה ומדברת, ושלשתם על דרך משל בשותפם כדמות כהן ולוי וישראל, ואם יחשוב בעל הספירות לדעת בתורה שבכתב או בתורה שבע\"פ לפי נסתריהן יותר ממני יודע לו אחר זה שהוא תועה ומתעה, ואמנם כתבתי ג\"כ זאת האגרת השנית להודיע לכם אחי כי מה שחשב הרב ר' שלמה ב\"ר אברהם ז\"ל בן אדרת על עניני או מה ששמע היה הכל הבל ורעות רוח, והראייה על זה שאני ש\"ל כבר סדרתי למודי ולמדתי המקרא ודקדוקי הפעולה די ספקי עד שחברתי בדקדוק עוד ספרים מספיקים ללומדיהם עד שיקראו בעלי דקדוק בדורינו זה כל יודעם כפי הצורך, ולמדתי תלמוד גמר(א) ופסק משני מורים עד שהספיק לי ממנו לדעת קצת המצות, ולמדתי דרשות ואגדות וברייתות למוד בינוני, ולמדתי הגיון וחכמת הטבע וקצת הלמודים בלי עמקה, ולמדתי חכמת האלוהות על דרך המחקר, ולמדתי מקצת חכמת הרפואות מפני ידיעת עניני הגופים והתחלפותם בעבור שיש לה מבוא גדול בחכמת הטבע וכן חולין, ולמדתי המורה הנקרא מורה הנבוכים מורה באמת בעומקה מופלאה עם סתריו ועמו המלמד וספר האמונות לר' סעדיה וספר חובת הלבבות לרבינו בחיי, וכל אלה עם ספרי אברהם בן עזרא בחכמתו הניעוני והביאוני לבקש סוד הספירות והשמות ודרכי החותמת (החכמות):",
+            "וכל הנזכר לפני דעתי לא הביאני אל תפארת הנבואה אבל הביאני אל התהללות החכמה וכבר נאמר אל יתהלל חכם בחכמתו, אבל בהגיעי אל השמות ובהתירי קשרי החותמת נגלה אלי אדון הכל וגלה לי את סודו והודיעני עד קץ הגלות וזמן התחלת הגאולה על גואל הדם, ואז הכריחני להתבאר בנבואה והביאני לדבר ולחבר בחכמות גם בתושבחות מופלאות מחודשות ושירות נעימות, ואחרי הודיעי אותך אהובי חבירי הנכבד אתה ר' יהודה את כל זאת אשוב להודיעך שאני שמעתי מפי אנשים נכבדים נאמנים עליך שמיום הפרדי ממך התעסק(ת) בחכמות וקבעת עתים לתורה אבל לא ידעו לומר אם שום קבלה משני מיני הקבלה אשר זכרתי קבלת או לא קבלת דבר מהם, ע\"כ לא יכולתי לדבר עמך בה אפילו ברמז קטן עצמיי כי אם במקרה, ועתה הכריחני לדבר עמך בזה המעט הכתב ששלח הרב לבני פלירמו לר' אחיטוב שהיה מלא נאצות ולא היה שום דבר חכמה כי אם חרופים וגדופים כמנהג הנערים הקטנים שאינם בעלי דעת עד שרבים מרואיו הכחישו חתימת ידו וקראוה מזויף ואמנם אני שהכרתי מדבריו ענינים ידועים לענות לו על דבריו להודיע לך והדומים לך שהדברים שחשב או ששמע היו להפך, ולפיכך אודיעך שבעלי הקבלה הספירות חשבו לייחד השם ולברוח מאמונת השלוש ועשרוהו וכמו שהגוים אומרים הוא שלשה והשלשה אחד כן מקצת בעלי הקבלה מאמינים ואומרים כי האלוהות עשר ספירות והעשרה הם אחד, והנה הם רבוהו תכלית הריבוי והרכיבוהו תכלית המרכבה ואין ריבוי אחר העשרה, ואלה יודעים שלא עלה למעלה מעשרה ולא ירדה השכינה למטה מעשרה ולא הבדילו בין הצבור שהם תשעה ובן שליח הצבור שהוא עשירי, והיודעים לחלק הספירות ולכוללן יודעים שהספירות הם תשע נטיעות רמז לתשע מראות שראה יחזקאל הנכללות בפסוק אחד והעשירי שורש האילן אם האחד פרי האילן או האחד שורש האילן והעשירי יהיה קודש לה' והוא הפרי, אבל הסבה הראשונה שבראה אין סוף לפי דרכנו אינה ספירה אבל סופר הספירות והוא אשר נטע האילן משרשו ועד פריו, והגן עד לא כי הוא מקום הנטיעות כולו הנטועים בעדן:",
+            "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, שתי אזנים שומעות הקבלות ושתי עינים רואות פני המלך ודע מה מלמעלה ממך עין רואה ואזן שומעת וכתיב עין רואה ואזן שומעת ה' עשה גם שניהם, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים ארבעה ראשים עדים נאמנים ארבע פרשיות בתפילין שהם שמע והיה קדש והיה בארבעה בתים שהם קשרים במקום שמוח של תינוק רופס, מוחו של תינוק סופר עשר הספירות שהם נכללין בארבע לפי צורות האצילות בדרך זו א\"ב ג\"ד אשר האצילות נאצלות משם כזו (כאלו נכתבו יוד אלפי' זה אחר זה), ומזה תדע כי המורכב אחרון שהוא האדם הכולל כל הספירות אשר שכלו הוא השכל הפועל כשתתיר קשריו תמצא עמו הייחוד המיוחד ואפילו האצילות הראשונה שהיא המחשבה המייחדת עם סוד החותם וביד כל אדם יחתום, וצורות תפילין של יד לעד ברורה אשר ביד כהה כנגד הלב שהוא מקור חיים כולם ושם ארבע פרשיות בבית אחד וזה סוד כולל מלת אחד על דרך זו א\"ח\"ד, כי הבתים הם כולם ה' שנחלקים בסוד הציצית אל ה' קשרים ואל ח' חוטין והתפילין נחלקין כך אל א' ד' בית אחד סימנו א' ארבע בתים סימנם ד', ועוד הפרשיות כולם הם ח' והם תוך הבתים על כן באה אות ח' בתוך א' ד':",
+            "והנה סוד אחר נגלה מסוד הרכבת הפרשיות עם הבתים, וידוע כי הכחות הפנימיות והרוחות הנעלמות האנושיות הם תוך הגופים נחלקים ובעצם אמיתת כל כח וכח וכל רוח ורוח כשיותרו מקשריהם ירוצו אל מקורם הראשון שהוא אחד בלתי שום שניות וכולל רבוי עד א\"ס וההתרה מגעת עד למעלה שמזכיר שם את השם מתעלה ויושב בראש הכתר העליון והמחשבה שואבת משם ברכה משולשת שהוא מלוי החסרון כמו שנאמר ואמלא אותו רוח אלקי' בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה כי גם המלאכה מקבלת שפע אצילות וברכה מכח הממלכה, נמצאת אומר שהמזכרת השם שואבה מזכיר הברכה מלמעלה ומורידה מלמטה ונמצאת למד כי ברכת הכהנים בשמות הקבלה הנזכרתם בשמות הקודש משו\"לשה בסוד ברכה משולשת כלומר מספר מלת ברכה שלש פעמים היא נכרת מדרך מספר אותיותיה, תחלה שהם ששים כנגד שהיו ששים רבוא ותדע זה מסוד פסוק אחר והוא אמרו אשרי העם יודעי תרוע\"ה ה' באו�� פניך יהלכון והוא סוד אמרו עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר, כי סוד ברכה זכר וע\"כ זכרון תרועה נאמר ביום הדין לסלק מידת הדין, תבין זה מן השלש שלש ב\"ר של ברכה ותמצאו תרועה ועוד שלש כ\"ה הנשאר ממלת ברכה ותמצא ע\"ה חבר תר\"ו עם ע\"ה ותמצא תרועה, והמחבר זה החיבור בידיעה לא במקרה הוא אשר יחבר אר\"ץ עם שמי\"ם כלומר הכח התחתון הארציי הנקרא ארץ ושמו יבשה שנאמר ויקרא אלקים ליבשה ארץ עם הכח העליון האלקי הנקרא שמים ושמו רקיע שנאמר ויקרא אלקים לרקיע שמים, וכן רקיע עם יבשה עולים במספרם כמספר השמים והארץ ולפיכך נאמר אשרי העם יודעי תרועה ולא אמר תקעו ולא שמעו אבל ידעו, ולא עוד אלא שהשלים הענין של הברכה באמרו ה' באור פניך יהלכון בסוד הברכה באור האמצעית יאר ה' פניו אליך, ורמז העם הוא המיוחד שבכל העמים והוא העם הידוע והוא בסוד התרועה ולא זולתו, ועל שאר עמים נאמר ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים, ועל ישראל בהיותם בגלות מפני שהסתיר פניו מהם וסלק שכינתו מביניהם נאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול, והשלים וכפל ואמר יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם כי אי אפשר לומר זה על האומות, והנה תדע כי הפסוק הראשון תיבותיו הם ג' רמז לכלל הברכה שהיא משולשת והשני ג\"ב תיבות לו רמז אל תוספות שני הברכות על השלישי והשלישי ה\"ב תיבות לו רמז אל תוספות ב' ברכות, עוד כי כל הברכות הנכללות תחת הברכה הכללית האחת המשולשת הן שש ועם הכללית הן שבע ברכות, וכשתשים הכל שבע כנגד שבע ספירות תחבר אותם אחת שהיא המשולשת המיוחדת בעצמותה תמצא הכל עשר כנגד עשר ספירות, ולפיכך הכהנים נושאים את כפיהם ומחלקין אצבעותיהם בחלקיו ידועים בקבלה ליחידים כדי לקבל כח האצילות מכל הספירות יחד בייחוד אחד לשאוב הברכה הכללית מן הברכה העליונה המשקה הכל השורש עם הענפים והעלים והפירות ואוכליהם:",
+            "וידוע כי צורת היד והכף צורה כללית מורכבת מיוחדת והיא שורש לאצבעות והאצבעות הם ענפים ליד נחלקים בצורות מתחלפות בגדול ובעובי ובכח ובפועל ובאורך וברוח ובמערכת מקומות ונבדלו זו מזה בענין ובסגולה ונשתתפו בשם מלת אצבע ובקצת ענינים האחרים, כי האברים באברים יש מהם מתדמין מאד ויש מהם רחוקים מהתדמות ויש מהם נוטים נטייה גדולה אל הצד האחד מן הקרוב והרחוק בדמות ויש מהם נטייה קטנה וכמה אמצעיים יש בין הנטייות וכך דרך המראים והצבעים שבין הקצוות כלבן ושחור וכן במטעמים כמר והמתוק וכן הקולות קול הרעש וקול הלוחש וכן הריחות ריח מושך עם הפכו הידוע בלי מקום וכן הממוששים כענין הקור והחום והלח והיבש וכן בכח הכחות, לפיכך כל יקריב המקריב הכחות צריך שיקריב הזך אל הזך כדי שיתאחדו בזכות וע\"כ קדמו המדות לשכל כדי לזכות בהם הרוחות הנפשות והנשמות, והנה תדע עוד שיש בברכת כהנים נוספות בכל פסוק לפי סדר אותיותיה כי הראשון יש בו י\"ה אותיות ונוסף עליו השני ה' והשלישי נוסף על הראשון ועל השני נוסף ה' והנה התוספות בשם השם והרמז בי\"ה שמו כלומר בשם יה\"ו כי תוספות התיבות ב' ב' ב' ותוספות האותיות ה' ה' ה' וכללם יה\"ו והנה תוכם עוד ר\"כ ר\"כ ר\"כ לפי סוד ברכה ברכה ברכה ו\"ג פעמים ר\"כ סודם כתר ורמזם בכלל יחד סוף תוך וראש וסוד תוספותם אל ידוד אלוקים:",
+            "ראה גם ראה היאך צריך להזהיר מן המדות המתחייבות מן הספירות היש שם מציל מהם ואת השם האומר ואין מידי מציל, והידים ידי עשו חוזרות להתברך ולברך במעשה עם היותם בעלי הריב שופכי דמים בידי עמלק וידי משה כבדים ויהי ידיו אמונה עד בא השמש והסוד תלוי על אמרו כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק, וא\"כ בזכרנו קול קול יעקב בהזכרת השם ככתבו במקדש עם הידים ידי עשו בעליונים ונשים ברית יחיד מכריע בינותים והיא ברית הלשון וכן נעלה בתחתונים עם ברית מילה ונשתף הדיבור המוליד תלמידים עם המעשים והכח המוליד בנים עם התנועה אשר יד ורגל רמז לשני הענינים בהם בכח כ\"ב אותיות המגלות סוד הספירות באמת לא במקרה מיד נקח קבוץ הכחות יחד ונרים דג\"ל ירושלי\"ם בשם השם ונקבץ הגלויות ונדחי ישראל יכנס השם למען שמו שכן כתיב לא למענכם אני עולה כי אם למען שמי, והנה סוד שלם רמז אל חסרון השכינה מעירנו ומתוכינו ומציאותה הכוללת י' ספירות יחד:",
+            "אל שובה לשכון בתוכנו ובארצנו ובבתינו ובבית מקדשינו. ודע כשתכלל שפע עשר ספירות בחשבון המרובע מן אחד עד עשרה יעלו שכינה כאלה א ב ג ד ה ו ז ח ט י, ודע שאלו האותיות הקדושות העשר מורות ענין כל הספירות ומי שחושב לדעת הספירות בלתי הוראתם טועה ומותעה ומתעה אבל צריך להתבונן באמיתתינו אחר קבל החכם מדעתו ראשי פרקים שקבל מרבו ורבו מרבו עד משה מפי הגבורה וצריך לדעת שתופם והבדלם וסגולתם ושמותם וצורות חותמיהם איך תשתתף החתימה עם הכתיבה והכתיבה עם החתימה כדמות מה שאנו עושים היום במלת א\"ל א\"ל כי מכלל החתימות הוא וצריך לכלול הספירות העליונות עם האמצעות והתחתונות לפי שלשים צורות אלו א ב ג ד ה ו ז ח ט י י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ק ר ש ת ך ם ן ף ץ א:",
+            "הידועים לכל ורמז לחכם די:",
+            "והשתכל בעצמך השתכלות שלם ועיין בם עיון תמים ותמצא בצורות א' כלומר תמצא שיש למחשבותיך ראשית ע\"כ תורה הענין ראש א' על זה, ועוד המחשבות נמשכות ויורדות מן הראש אל הזרועות השתים שסופיהם ה' ה' ספירות האצבעות דרך הצואר עד תוך הלב אשר משם מתפלשים הזרועות, ועוד המחשבה מתפשטת מצד שמאל ויורדת עד הכליות אשר אחד מהן ימנית ואחד שמאלית והנה ה\"א בעלות שלש צורות כלליות כולל שלשה עולמות מעלה ומטה ואמצע וסימן שלשתם זכר זרוע כוליא ראש, והנה סימן ברכ\"ה מחשב לב מבין כליות יועצות על כן עצת חכמה שהיא עצתה היא תקום, ולפיכך צורת ב' מקבלת מכח צורת א' ברכה מן הכליות והיא פושטת ידה לקבל מהן למטה ואין פני החכמה אל המחשבה כי אינה יכולה לקבל ממנה פנים אל פנים על כן יש פנים בלתי הברכות השניות ואין פנים בראשונה, וגם ראוי לצייר ב כזו ב' שיש לה לחכמה אשר ב' של בראשית מעידה עליה עם ב' של ברכה קבול קטנה של מעלה וגבולה מלמטה, ומפני א' של ארור המן אשר סודו בשר וענינו ב' ש\"ר כלומר ב' המורה על החכמה הוא שר העולם כלומר של כל בשר לפיכך היה ב' של ברוך מרדכי סימן המשקה והשתייה ויובן זה מסוד נבי\"א שהם אותיות כוללות ראשי שני הענינים וסופיהם ורמז להם אבנ\"י שיש טהור:",
+            "וצורת ג' צורת בינה כזו ג' כי יש לה ראש וזנב, הנה לב מבין וסוף שם מו\"ח רמז אל ראש שם חכמ\"ה סוף שם ל\"ב רומז על ראש שם בינ\"ה וסוד שם כב\"ד רומז לראש שם דע\"ת, ואלה השלשתם בהם שלש רוחות צומח שוכן בכבד חי שוכן בלב מדבר שוכן במוח וסימנך כולם כאחד קדושה לך ישלשו, והנה הם שלשת מקורות הגוף ושם העיר מיום השמה רמז אל עיר קטנה ואנשים בה מעט שהוא משל נשוא על גוף בן אדם ועל התחלף כחותיו כמו שנרמז במורה ובשתוף עמהם המקור הרביעי שהם שני הביצים שסימנם לפי ראשם ב' ותחברנה עם כל\"ם הנזכר יהיה סוד ארבעת מקורות הגוף בכ\"לם וע\"כ הם משמשי�� בלשון הקודש המקור אותיות בכ\"לם בראשי התיבות והשמות, כך קבלנו מספרו של הרב ר' יהודה הנגיד אשכנזי ז\"ל מרוטנבורגו והענין הראשון קבלנו מספרו של הרב ר' אליעזר אשכנזי ז\"ל מוורמשא אשר לא היו בזמנינו ונשארו זכרוניהם בספריהם ואלו ראינום שאלנום על יותר עמוק מזה, ואמנם היות צורת גימל מורה על צורת בינה הוא מצד היותה נשרשת בלב וחוט השדרה שהוא בעל ראש וזנב ברדת דרך ישרה ממוח הראש מוציא ממנו קול בדרך ממנו הלב וממה שנזכרת בין מה שלא נזכר, ותדע שכמו שנמצא צורת אברי גוף מתחלפות צורות האותיות ותוכן הספירות מתחלפות ומשתתפות וכאשר תחשוב לומר על ספירה אחת זו אינה זו האחרת תמצאינה שאינה היא מצד והוא הוא מצד וכשתתיר כל קשרי הספירות תייחדם בעל כרחך וכשתייחדם תכלית הייחוד לא תמצא בם כי אם הייחוד וכשתהיה מייחד מן המיוחד לא תמצא שם שום ספירה כי אם הסבה הראשונה בלבד, רמז אל זה כשתתן כל העצים המתחלפים עם שרשיהם וענפיהם ועליהם ופירותיהם אל כבשן האש ישובו כולם ראש תחלה וכשיותרו מן האש ישובו אל העפר שהוא הדשן הנקרא עפר ותדע זה מעפר שריפת הפרה, וזה רמז הכל היה מן העפר והכל שב אל עפר, והמספר המושכל לעד הנאמן כי בהתיכך הרכבותיו ישוב הכל אל ראשיתו שהוא אחד:",
+            "וזה הדרך אינה נבואה אבל היא מביאה אליה, על כן המתלוצצים עליה לא הכירו שרשה ולא ענפיה ועליה ועליהם נאמר כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה, והשם יודע כי זה המעש' שכתבתי לך עם מה שתראהו באגרת הרב שאני שולח לידך כדי שתגיענה לידו לא הייתי כותבו בשום פנים לולא ההכרח העתיד להיות המכריחני להודיעכם מה שראוי להמשך אחריו והיא ידיעת השם בשם על דרך סתרי תורה ספר יצירה ושאר ספרי קבלה הדומים לו בענינים אלה שהם עקרי השגת האדם, וייחדתי לך זה הקונטרס הכפול לרמוז שתכפה אהבתך בקבלה אחר אהבתך החכמה ותרוץ ממעלות הדעת הקשורה במוחך ומשם תרוץ בכח המחשבה השכליות להוציא הכל מן הכח אל הפועל אולי יתעשת אלקים לנו ונגביר האמת על השקר ונגביה החיים על המתים ונחייב בנו מציאת הברכה והעדר הקללה ונכריח את הטוב שינצח את הרע ונגרש הרע מפני הטוב ונקרא את הצדיק צדיק ואת הרשע רשע ולא נהיה חנפים מהפכים כוונת ממציאנו י\"ת לפי מחשבות ההבל:",
+            "ועתה אני מחלה פניך מאד שתעיין בדברי עיון יפה כראוי לאיש כמוך ואל תדינם בתחלת מחשבה לא לזכות ולא לחובה אבל דינם אחרי ברור שלם, וראה והבן מהם מה כוונתי בהם כפי יכלתך, ואחרי שירדת בם לסוף דעתי לפי מחשבותיך תודיע לרב ר' שלמה דעתך בדינך ובמשפטם, ואמנם דע כי מה שהתרתי בזאת האגרת בחלוקה ההכרחית בארבעת הדברים הראשונים שבה היתה כוונתי לרמוז לך דעת המקובלים בענין סוד העבור שהיא אצלם שהנפשות מתגלגלות להשלמת הדין כמו שנרמז בספר הבהיר במשל הפת המעופש ושהחסיד הגומל חסד לקונו הוא הלומד תורה והוא סבת חיים הנצחיים, והראייה כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם שהיא תורה שהיא יצאה מפי השם ועליה יחיה האדם כשממית עצמו עליה מרמז אדם כי ימות באהל אל תקרא באהל אלא כי ימות בה ושם נאמר על ענין יראת ה' היא אוצרו משל תמרים, וסוד הנשמות נרמז שם לפי זה עם ענין אמרם אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף הוי אומר כל הנשמות שבגוף האדם ויזכו הנשמות לצאת ואז בן דוד זוכה להולד כי נשמתו תצא חדשה בכלל האחרים:",
+            "וכן הרב הקדוש מזכיר ענין סוד העבור בפירוש איוב בטענות אליהו ליישב דעת החכם בענין צדיק וטוב ��ו הוא אשר גמור ומשפט צדק ניכר לכל בתחילת המחשבה וכן רשע ורע לו ואין מחשבת הקושיא אלא בהיפוך הסדר כי על כן צריך לחדש מציאות מן ההפוך פעמים שלש כמו שרמז הרב ג\"כ בספר תורת האדם בשער הגמול שלו וכלל אומר לך על כל זה בסוף דברי והוא זה, דע כי התורה עם הדבור כולו הוא כחומר למחשבה ומה שהמחשבה חפצה לתת צורה בחומר הנזכר על דרך משל החומר מקבל צורה ההיא כי החומר כמראה שמקבלת כל הצורות ומראה אחריה מה שקבלה ולולא זה לא היו האומות מתחלפות ולא הדיעות והאמונות וכדומה לו וא\"כ המחשבה היא דבר שבה מצטיירות החכמות ולולי זה לא היה הכתוב אומר חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו והנה החכמה בעלת ב' פנים שנאמר מחשב להרע לו בעל מזימות יקרא וכן בא בדברי רז\"ל מחשבה טובה הקב\"ה מצרפה למעשה ומחשבה אינה כי כן אני זוכר בתלמוד מחשבה רעה אין הקב\"ה מצרפה למעשה, והנה שם המחשבה הרהור ואמרו אסור להרהר אחר מידותיו ואמרו רז\"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה, וכבר ידעת פירוש הרב בפרק ג' מהמורה והוא פירוש מעולה ולפי זה כולו נאמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי ועל מה שהיה אומרים במחשבתם הרעה נאמר להם אתם אומרים לא יתכן דרך ה' הלא דרכיכם לא יתכנו, וידוע שנפש המשכלת היא בעלת המחשבה והיא אחת ומחשבותיה שתים והמחשבה לה כתר עליון והיא המביאה לידי הפעולות הטובות והרעות ואמנם הנפעלות בחכמה כולן טובות, ובסכלות כולן רעות, והמתבונן במפעלים ובמה שיתחייב מעצמן ומכחם ידע זו אותם כפי הבנתו וכפי המשכתו אחרי הדעות הנאמנות אצלו ואין בחינת ההבנה כי אם בדיעה ואין דעת בלי בינה ואין בינה כי אם בחינה בין החכמה והסכלות ואין חכמה בלתי השתכלות ועיון ורוב משא ומתן במחשבת הנפש המשכלת וא\"כ המקובלים כשלא יחשבו בחכמתם מחשבת נשמתם ולא יתחכמו עד שיבדילו כי כוונתם בין הדיעות עד שיאמינו מה שיאמינו בחכמה ובתבונה ובדעת מעט הבדל בין קבלתם ובין קבלת מקובלי שאר אומות קבלתם. זהו אשר רציתי לגלות לך מצורת ענין שם קבלה ודרכיה:"
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Vezot LiYehudah",
+            "http://www.hebrew.grimoar.cz/abulafia/ve-zot_li-jehuda.htm"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אגרת וזאת ליהודה",
+    "categories": [
+        "Kabbalah"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "אגרת וזאת ליהודה",
+        "enTitle": "VeZot LiYehuda",
+        "key": "VeZot LiYehuda",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}