f7f955a175534953d67684f632b9fb1205d3f392e190df244e399eea301c6534

.gitattributes

@@ -81,3 +81,9 @@ txt/Kabbalah/Zohar/Zohar/Hebrew/Vocalized[[:space:]]Zohar,[[:space:]]Israel[[:sp
 txt/Mishnah/Modern[[:space:]]Commentary[[:space:]]on[[:space:]]Mishnah/Notes[[:space:]]by[[:space:]]Rabbi[[:space:]]Yehoshua[[:space:]]Hartman[[:space:]]on[[:space:]]Derekh[[:space:]]Chayim/Hebrew/merged.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
 txt/Mishnah/Modern[[:space:]]Commentary[[:space:]]on[[:space:]]Mishnah/Notes[[:space:]]by[[:space:]]Rabbi[[:space:]]Yehoshua[[:space:]]Hartman[[:space:]]on[[:space:]]Derekh[[:space:]]Chayim/Hebrew/Derech[[:space:]]Chaim,[[:space:]]with[[:space:]]footnotes[[:space:]]and[[:space:]]annotations[[:space:]]by[[:space:]]Rabbi[[:space:]]Yehoshua[[:space:]]D.[[:space:]]Hartman,[[:space:]]Machon[[:space:]]Yerushalyim,[[:space:]]2005-2010.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
 txt/Musar/Acharonim/Shenei[[:space:]]Luchot[[:space:]]HaBerit/Hebrew/merged.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
+txt/Halakhah/Tur/Commentary/Beit[[:space:]]Yosef/Hebrew/merged.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
+txt/Halakhah/Tur/Commentary/Bach/Hebrew/merged.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
+txt/Halakhah/Tur/Commentary/Prisha/Hebrew/merged.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
+txt/Halakhah/Tur/Commentary/Drisha/Hebrew/merged.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
+txt/Halakhah/Arukh[[:space:]]HaShulchan/Hebrew/Aruch[[:space:]]HaShulchan,[[:space:]]Vilna[[:space:]]1923-29.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
+txt/Halakhah/Arukh[[:space:]]HaShulchan/Hebrew/merged.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text

txt/Halakhah/Acharonim/Ahavat Chesed/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,83 @@
+Ahavat Chesed
+אהבת חסד
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Ahavat Chesed
+
+Foreword
+
+
+
+Introduction
+
+
+
+Part I
+
+Laws of Loans
+
+
+
+Laws of Pledges
+
+
+
+Laws of Wages
+
+Introduction
+
+
+
+
+
+
+
+Part II
+
+
+
+Part III
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+2. If a person is angry with his friend because of someone else, and he can remove it from him through his speech, this is considered an act of kindness. As it is written concerning Joseph (Genesis 40:14): <b>"Only remember me, when it is well with you, and please do me the kindness to mention me to Pharaoh, and get me out of this place."</b> Similarly, if through his speech he can prevent harm from coming upon his friend, this is also considered an act of kindness. In a similar manner, if a situation arises where some individuals are suspected of theft, and he considers them suspicious and hears rumors about their situation, it is a mitzvah (commandment) for him to conceal it from them and say that he is poor, even though he knows that he is not. All of this falls under the category of kindness. We find a similar example with Abraham and Sarah (Genesis 20:13): <b>"This is the kindness that you must do to me: to every place we come, say of me, 'He is my brother.'" </b> And certainly, if he can inform his friend of a piece of advice that will protect him from harm, he is obligated to do so according to the law, as stated in the end of Choshen Mishpat (Code of Jewish Law, Section 426, Subsection 1). Similarly, if he speaks favorably to another person and does him a kindness, all of this is considered an act of kindness, and he receives a blessing from God for it. As stated in the Tosefta (Daughter of Mishnah, Peah Chapter 4, Halacha 17), even if he only says to others, "Give," he will be rewarded for this, as it is written (Deuteronomy 16:10): "Because of this word [speech], the Lord your God will bless you." For a more detailed discussion on the great reward for performing a mitzvah (commandment) through speech, refer to the earlier section in Part 2 of the Halachic code, regarding the magnitude of reward for the performance of a mitzvah, specifically related to speech.
+
+Epilogue
+
+
+
+Addenda
+

txt/Halakhah/Acharonim/Ahavat Chesed/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,86 @@
+Ahavat Chesed
+אהבת חסד
+merged
+https://www.sefaria.org/Ahavat_Chesed
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Ahavat Chesed
+
+Foreword
+
+
+
+Introduction
+
+
+
+Part I
+
+Laws of Loans
+
+
+
+Laws of Pledges
+
+
+
+Laws of Wages
+
+Introduction
+
+
+
+
+
+
+
+Part II
+
+
+
+Part III
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+2. If a person is angry with his friend because of someone else, and he can remove it from him through his speech, this is considered an act of kindness. As it is written concerning Joseph (Genesis 40:14): <b>"Only remember me, when it is well with you, and please do me the kindness to mention me to Pharaoh, and get me out of this place."</b> Similarly, if through his speech he can prevent harm from coming upon his friend, this is also considered an act of kindness. In a similar manner, if a situation arises where some individuals are suspected of theft, and he considers them suspicious and hears rumors about their situation, it is a mitzvah (commandment) for him to conceal it from them and say that he is poor, even though he knows that he is not. All of this falls under the category of kindness. We find a similar example with Abraham and Sarah (Genesis 20:13): <b>"This is the kindness that you must do to me: to every place we come, say of me, 'He is my brother.'" </b> And certainly, if he can inform his friend of a piece of advice that will protect him from harm, he is obligated to do so according to the law, as stated in the end of Choshen Mishpat (Code of Jewish Law, Section 426, Subsection 1). Similarly, if he speaks favorably to another person and does him a kindness, all of this is considered an act of kindness, and he receives a blessing from God for it. As stated in the Tosefta (Daughter of Mishnah, Peah Chapter 4, Halacha 17), even if he only says to others, "Give," he will be rewarded for this, as it is written (Deuteronomy 16:10): "Because of this word [speech], the Lord your God will bless you." For a more detailed discussion on the great reward for performing a mitzvah (commandment) through speech, refer to the earlier section in Part 2 of the Halachic code, regarding the magnitude of reward for the performance of a mitzvah, specifically related to speech.
+
+Epilogue
+
+
+
+Addenda
+

txt/Halakhah/Acharonim/Avodat HaKodesh (Chida)/Kaf Achat/Hebrew/Avodat HaKodesh, Pressburg, 1859.txt

@@ -0,0 +1,275 @@
+Kaf Achat
+כף אחת
+Avodat HaKodesh, Pressburg, 1859
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
+
+כף אחת
+
+
+
+Siman 1
+
+בינ״ו עמ״י עש״ו
+<small>נסח תפילה למי שאיחר לקום ואין לו שהות לתתפלל התפלה הכוללת אשר בתחילת צפורן שמיר. יאמר זו דרך קצרה ברא״ש אמי״ר:</small>
+ליקו״בהו בדחילו ורחימו וכו׳ הריני מקבל עלי אלהותו יתב׳ ויראתו ואהבתו והנני עבד להש״ית. והריני מקיים מצות ואהבת לרעך כמוך והריני אוהב את כל אדם מישראל כנפשי והריני מכוין לקיים מצות ת״ת ומצות ציצית ותפילין והריני מוכן לקיים מצות ק״ש ותפלת שחרית הם והמצות הנלוות והכלולות בהם. ואני מכוין בכל לעשות נח״ר ליוצרינו שלא ע״מ לק״פ בשום צד ואני מכוין בכל לדעת רשב״י הקדוש והריני מקבל עלי כל תרי״ג מצות דאורייתא ומצות דרבנן הם וענפיהם ואתה האל הטוב כרוב רחמיך תצילנו מיצ״הר ותזכנו לעבדך כאמת. כי״רא ויהי נועם ה׳ אלהינו וגו׳:
+
+Siman 2
+
+<small>למצטער על סחורותיו אשר הם בדרך ים או יבשה. יקח עשרה אנשים שילמדו תהילים ויוסיפו בתפלה שאחר התהילים נסח זה:</small>
+יהרמ״י או״א שתתמלא רחמים על פב״פ ותבטל מעליו כל גזירות קשות ורעות וכל נכסיו וסחורותיו אשר לו בעיר זו ובעיירות אחרות ובכל מקום שהם בין בים בין ביבשה אתה ה׳ תשמרם מכל רע ותסתום פי המקטריגים עליו ועל נכסיו ולא תעשינה ידיהם תושיה ותצילהו לו ולנכסיו מכל צר ואויב ומכל שולל ובוזז ובצל כנפיך תסתירהו וכל צדקותיו אשר עשה (ואשר השתדל בלימוד היום) ות״ת שלומד הכל יזכר לפני כסא רחמיך לרחם עליו ועל נכסיו בכל צדקותיו וזכות אבותיו יגן עליו ועל נכסיו מעתה ועד עולם אמן כן יהי רצון:
+
+Siman 3
+
+<small>לעורר רחמים אם יזכה להוליד בן זכר:</small>
+א. <small>יום שתטבול האשה יתן שמן לעילוי נשמת ר״מ ויאמר קודם:</small>
+הריני מנדב שמן זה למאור לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס כדי שהקב״ה בזכות ר״מ יזכני להוליד הלילה הזו הבאה לשלום ותתעבר אשתי פב״פ מבן זכר לחיי״ט ולקיימא זרע אנשים לעבודתו יתברך אלהא דרבי מאיר ענני:
+ב. <small>בלילה אחר ק״ש קודם שישכב יאמר זה ג״פ:</small>
+<b>יהר״מ </b>אהיה אשר אהיה (<small>יכוין קבלתו שיש בו ד׳ אותיות אלף הא יוד הא כחו גדול פשוט או מורכב לכל דבר. סודו אהיה מורה על סוד האלהות היה הוה ויהיה</small>) שהלילה הזו תתעבר אשתי זו פב״פ מבן זכר וחכם ונתת לאמתך זרע אנשים ונפש חכמה בכחך הגדול לעבודתך כן יהי רצון אמן:
+ג. <small>אם נראה שנתעברה כל מ׳ יום כל יום יתן פרוטה לצדקה לעילוי נשמתו של ר״מ כדי שיהיה בן זכר. אלהא דר״מ ענני:</small>
+
+Siman 4
+
+<small>לקדש עצמו במותר לו תמיד ושניהם יהיו במחשבות טהורות להוליד בן זכר ולהמשיך נשמה מבחי׳ חסד ויכוין שם שדי וצירופיו:</small>
+<small>לקהל ישראל שהם בצער מלחמות וכיוצא:</small>
+יהרמ״י או״א אב הרחמן שתתמלא רחמים עלינו ועל יושבי העיר הזו וכל גבולה ותצילנו ממלחמה וממצור ומשבי ומביזה ותרחיק גייסות האויבים מכל גבול ארצינו לא יקדמו על ארצנו מגן ולא ישפכו עליה סוללה והאויבים אשר בקרבנו תכניעם ותשפילם ותפר עצתם ותצילנו מכל אויב ואורב ושולל ובוזז תפול עליהם אימתה ופחד (<small>יכוין בשם</small> <b>תעאו</b>) וכל צדקות ישראל ות״ת אשר עשו ולמדו בעירנו ובעיירות אשר בגבולנו יזכרו לפני כסא רחמיך ותבטל מעלינו ומעל ישראל אשר בעיר (פלוני) כל גזירות קשות ורעות (<b>קרע שטן</b>) ותחון עלינו ועליהם מאוצר מתנת חנם ככל צדקותיך ותצילנו מכל רעב ויוקר השערים אל מלא רחמים תן שלום בארץ תן שלום במלכיות ושררות ובצל כנפיך תסתירנו בזכות אאע״ה איש החסד ובזכות יצחק אע״ה אזור בגבורה ובזכות יעקב אע״ה כליל ת״ת ובזכות משה רעיא מהימנא אחוז בנצח ובזכות אהרן כהנא רבא אחוז בהוד ובזכות יוסף הצדיק אחוז ביסוד ובזכות דהע״ה אחוז במלכות עזרנו אלהי ישענו ע״ד כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך. רחום חנון שומר תומך מציל ישר פודה (<b>רחש תמיף</b>) הצילנו מכל צרה וטרוף ובלבול עשה למען כו׳ <small>כן יאמר אחר י״ב פ׳ מז׳ יענך. ואחר צ״א פעמים ויהי נועם. כמ״ש בסנסן ליאיר וכן יאמר עוד בתפלה שאחר התהלים קודם ותקרא לשבוים דרור:</small>
+
+Siman 5
+
+<small>אחר פסוקי לקוטי תהלים באותיות שם החולה יאמר תפלה זו:</small>
+יהרמ״י או״א שתתמלא רחמים עלינו ותעשה למען רחמיך ולמען שמותיך הקדושים הכתובים בפסוקים אלו שקריתי לפניך ושמותיך הקדושים הרמוזים והמצורפים בהם ובזכות פ׳ אלו אשר ראשיהם אותיות שם פ׳ ברב רחמיך תאיר כל שרשי נר״ן שלו הרמוזים וכלם אחוזי אותיות שמו ויושפע עליהם שפע רב ממקום שלהם ויאירו וישפיעו ויאמצו כח בענפי נר״ן שלו אשר בגופו ומקיפיו ותבטל מעל פלוני כל גזירות קשות ורעות אנא בכח גדולת רחמיך מחיה חיים יחייהו וישלח דברו וירפאהו רפואה שלימה לאורך ימים ושנות חיים כי״ר:
+
+Siman 6
+
+<small>לבחור ירא ה׳ שרוצה שתזדמן לו כלה הגונה יתפלל בכונה תפלה זו:</small>
+רבש״ע בחסדך יצרת עולמך ובראת אדם ועשית לו עזר וצויתנו לישא אשה ולהוליד בנים והחמירו עבדיך רז״ל שלא לאחר מצוה זו. ויען חיי האדם בע״הז ובע״הב תלויים כמעט באשה ובע״הר אין עוד נביא ולא בעלי רו״הק לדעת איזו ראויה כדי לקיים מצותיך. לכן בלב נשבר באתי להפיל תחינתי לפניך אב הרחמן ויהרמ״י או״א שתתמלא רחמים עלי ותזמין לי בת זוג נאה יראת ה׳ ובעלת מדות טובות ובעלת מז״ט וטובת שכל ומוצלחת ומבורכת כי בזה אוכל לעבוד עבודת הק׳ בלי טרדה. והיה הנערה אשר ידברו לי עליה והיא ראויה ויש לה יראת ה׳ ומדות טובות ומז״ט והוגנת לי ברחמיך הרבים תחון עלי ותטה לבי לגמור הדבר באופן שאוכל לקיים מצותיך וטוב לי בעו״הז ובע״הב אל מלא רחמים ״רחום ״חנון ״שומר ״תומך ״מציל ״ישר ״פודה (<small>יכוין בשם</small> <b>רחש תמיף</b>) עזר״ני עדכ״ש עשה למען שמך כו׳ חנני וענני ושמע תפלתי (<small>יכוין בשם</small> <b>אראריתא</b>) כי אתה שומע תפלת כל פה ברוך שומע תפלה (יכוין <b>אוכץ אזבוגה</b>) יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+
+Siman 7
+
+<small>תפלה לומר במוסף ר״ה ויו״הכ בעת אמירת ש״ץ ומפני חטאינו והיא תפלה קדומה. אמנם אנכי תקנתי הלשון וישבתיה על מכונה לפק״ד בתוספת נפך בס״ד:</small>
+רבש״ע בושנו מאד ונמס לבנו על אשר פגמנו באות ברית קדש בכמה מיני פגם ובפרט כמה מיני קרי וטפות זרע לבטלה שיצאו ממני ומכל ישראל בכלל ובפרט שלא במקום מצוה באונס וברצון בגלגול זה וגלגולים אחרים וגם נשמות עשוקות בקליפות הנפוצות בארבע כנפות הארץ ונשמות ערטילאות הפזורות בין הגוים ועי״ז נתארך גלויותנו ושמם מקדשנו וגלה יקרינו ובכן במרירות נפש וחרטה גמורה באנו לבקש רחמים וסליחות ויה״ר מלפניך <b>יהוה</b> או״א אב הרחמן שתרחם עלינו העניים והאביונים מרים ונאנחים ועתה יגדל נא כח ה׳ ותפליט הקליפות כל הניצוצות הקדושות וטפות קרי וזרע לבטלה שיצאו ממני ומכל ישראל בגלגול זה וגלגולים אחרים ותחזור לקבצם בקדושה שנית והיו למאורות בכח שם הקדוש בי״ט (<small>יכוין שיוצא מפסוק בזרוע יקבץ טלאים ופסוק כי בי חשק ואפלטהו והוא גימטריא אהיה</small>) ושם הקדוש <b>חב״ו</b> היוצא מפסוק חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל ותקרב פזורנו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ וקיים בנו מקרא שכתוב ושב ה׳ אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה׳ אלהיך שמה ותגאלנו גאולת עולם על״ש על״י על״ת על״ק ע״ל אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף דוד החתומים ונאחזים במדות העליונות הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד יסוד ומלכות ותתקן אשר פגמנו ותיחד אשר הפרדנו ותלקט אשר פזרנו וברחמיך הרבים תשמרנו מכל רע מעתה ועד עולם ותשפיע עלינו שפע קדושה וטהרה לעבדך באמת אנו וזרענו וזרע זרענו ״רחום ״חנון ״שומר ״תומך ״מציל ״ישר ״פודה (<small>יכוין בר״ת שהוא</small> <b>רחש תמיף</b> <small>שם קדוש</small>) חוס ורחם עלינו וקבל תפלתנו כדכתיב לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה וכתיב כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+
+Siman 8
+
+<small>תפלה שסדרתי לומר ביום הכפורים קודם מנחה. יאמר פ׳ העקידה ופרשת ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה׳ וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב:</small>
+יהי ר״מ <b>היהו</b> אלהינו ואלהי אבותינו שתתמלא רחמים עלינו ותזכור לנו עקידתו של יצחק אבינו בן אאע״ה אשר בימים האלה בזמן הזה בעשור לחדש תשרי היתה עקידתו בהעלות המנחה ובכן ברב רחמיך תזכור לנו כאלו אפרו צבור ומונח ע״ג המזבח ותביט באפרו לרחם עלינו ובזכותו וזכות אאע״ה שנתנסה בעשרה נסיונות ובתפלתו וגם בזכות יעקב אע״ה נתת לנו עשרת ימי תשובה לכפר על חטאתינו תתמלא רחמים עלינו ותבטל מעלינו כל גזירות קשות ורעות וכמו שכבש א״א את רחמיו לעשות רצונך בלב שלם כן יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עמנו ה׳ אלהינו במדת החסד ובמדת הרחמים ותכנס לנו לפני ולפנים משורת הדין ותביט בדם הברית שמל אאע״ה ביום הכפורים ותכפר כל עונותינו ככל צדקותיך (פר״א פ׳ כ״ט) ובטובך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומארצך ומנחלתך. אל מלא רחמים גלוי וידוע לפניך כי בושנו במעשינו ונכלמנו בעונינו בהעלותינו על לבבנו רוב קצורינו בעבודתך ובעסק תורתך וקיום מצותיך ונמס לבנו בקרבנו והיה למים מה נענה ומה נאמר כי הצר הצורר בחברת החומר העכור היו בעוכרינו גם אסו״ר נלוה עמם אסורים ולטושים בגליות קשים גלות הנפש והגוף. אמנם גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך ולשקוד על דלתותיך כי טוב יום בחצריך מאלף בחרנו ויראים וחרידים אנחנו מאימת דינך הקדוש. ע״כ באנו אליך בכפיפת ראש ונמיכת קומה וחלישות חיל להזכיר ולעורר רחמיך ולהזכיר זכות אבותינו הקדושים ובזכותם תתמלא רחמים עלינו ותשליך במצולות ים כל חטאתינו ואתה בטובך תעורר רחמיך ונהיה נקיים מכל טומאה וחלאה וזוהמא ויעלו כל ניצוצות הקדושה אשר נתפזרו ויתבררו ויתלבנו במדת טובך. וברב רחמיך תתן לנו חיים ארוכים חיים של שלום חיים של טובה חיים של ברכה חיים של פרנסה טובה חיים של חילוץ עצמות חיים שיש בהם יראת חטא חיים שאין בהם בושה וכלימה חיים של עושר וכבוד חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת חטא חיים שתמלא כל משאלות לבנו לטובה זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים כתבנו בספר חיים למענך אלהים חיים וקרע רוע גזר (<b>קרע שטן</b>) דינינו ויקראו לפניך זכיותינו:
+אל מלא רחמים יהמו נא רחמיך עלינו לקבל ברצון הכנעתנו והרהורי תשובתנו ותקיים לנו מה שהבטחתנו על יד עבדיך חכמי ישראל הבא לטהר מסייעין אותו ובשגם לבנו אטום סתום וחתום ולא אתנו יודע זו היא ביאה זו היא שיבה רב להושיע האר עינינו אשר בגודל רחמיך הבטחתנו פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם וראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב ואין חונן ואין מרחם זולתך כי חנוניך הם חנונים ומרוחמיך הם מרוחמים כדכתיב וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם:
+ובכן לב טהור ברא לנו אלהינו ורוח נכון חדש בקרבנו ורשפי התעוררות לבנו באהבתיך ותורתך יתמידו ויתרבו עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך תחל שנה וברכותיה. ותצילנו משמד ומשבי ומביזה ומכף כל אויב ואורב ושולל ובוזז ותפר עצתם וקלקל מחשבותם תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן ותתן בלב השרים להטיב אלינו ולרחם עלינו אויבינו ילבשו בשת ועלינו תרחם ברוב רחמיך ותאמר די לצרותינו וכל הרפתקי דעדו עלינו יהיו לכפר חטאתנו עונותנו ופשעינו ותאמר די לצרותינו וכשם שסככת על אבותינו במדבר והצלתם מעינא בישא דבלעם הרשע כן בצל כנפיך תסתירנו ונהיה מכוסים במכסת והנהגת שמותיך הקדושים ותשמרנו מכל הפסד וכל עלילה הן מהשרים הן מזולתם אנא ה׳ הושיענו בזכות אברהם איש החסד יצחק אזור בגבורה יעקב כליל תפארת משה ר״מ אחוז בנצח אהרן אחוז בהוד יוסף אחוז ביסוד דוד אחוז במלכות ובזכותם תצילנו מיד אויבינו ותהפוך לבם מרעה לטובה ויהיה לנו ישוב והשקט ובטח לעבדך באמת בלי שום טירדה ותזכנו להתרחק מהגאוה והכעס והקפדה וכל גבה לב. ונהיה מיושבים בדעתנו ונכיר מיעוט ערכנו ונפשנו כעפר לכל תהיה ולא נתכעס ולא נקפיד ונהיה אוהבי שלום ומרבים שלום. ותזכנו להתרחק מלצנות ושקר וחנופה ולשון הרע ודבור של חול בשבת וכל דבור אסור ויהיה רוב דבורנו בתורה ובעניני עבודתה ותאזרנו חיל לשמור לפינו מחסום מחטוא בלשוננו. ותזכנו להתרחק מתאות תענוגי והבלי הע״הז ונאכל לשבוע נפשנו וכן בכל צרכינו יהיה כל מעשינו לש״ש. ותזכנו להיות שמחים בעסק תורתך ובמצותיך ולהיות בטחונינו בך תדיר ויהיה לנו לב שמח לעבודתך. וברב רחמך תזכנו להשלים תקון נר״ן בגלגול זה ולא נאבד ח״ו ותזכנו לעסוק בתורתך הק׳ ולכוין לאמיתה של תורה ותצילנו מכל טעות בהלכה ובהוראה ואל תצל מפינו דבר אמת לעולם ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כלנו יודעי שמך ולומדי תורתך הק׳ לשמה ומקיימי מצותיך ולא ימצא בנו ולא בזרענו וזרע זרענו שום פגם ושום פסול ולא יתחלל שמך על ידינו ח״ו. וראה כי עמך הגוי הגדול הזה זרע אהוביך אברהם יצחק וישראל עבדיך בניך בני בחוניך ובגלותם ודלותם ושפלותם ולחצם ודוחקם קוראים בשמך ומלאים מצות וצדקות ותורה וגמילות חסדים:
+אנא מלך רחום וחנון התמלא רחמים על כל אחינו בית ישראל הנפוצים בד׳ כנפות הארץ ובפרט על יושבי א״י ועל יושבי העיר הזו ועל כל הקהל הקדוש הזה ותרחם עלינו ועליהם ותצילנו ותצילם מרעה ומרעב ומשבי ומביזה ומכל חטא ותשלח רפואה שלימה לכל חולי עמך ישראל והבריאות תתמיד בריאותם שלא יחלו ח״ו ותצילנו ותציל לכל ישראל מכל נזק ומכל צר ומשטין ומקטרג ומרוח רעה ומדקדוקי עניות ומכל מיני פורעניות המתרגשות בעולם ותפקוד בזרע של קיימא זרע קודש לכל חשוכי בנים והיושבות על המשבר מעמך ישראל תוציאם מאפילה לאורה ויצא הולד בשעה טובה ולא יארע שום צער ושום נזק לא ליולדות ולא לילדיהן ואל ימשול אסכרה ושדין לכל ילדי עמך ישראל ותגדלם לתורתך ומצותיך בחיי אביהם ואמם. ובני ישראל עמך יורדי הים באניות פצם והצילם ממים רבים מיד בני נכר הצילם מטיט ואל יטבעו ינצלו משונאים וממעמקי מים ובני ישראל הולכים ביבשה הדריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב והצילם מכף כל אויב ואורב בדרך. וכל האסורים בכלא מעמך ישראל התר מאסריהם ותוציאם לרוחה ותשים ליראתך כל האנוסים ביד גאים ותחון זכות אבות להחזירנו בתשובה שלימה לפניך והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני. אנא ה׳ שומע תפלה (<b>אוכף כוזו אזבוגה רחש תמיף</b>) ״רחום ״חנון ״שומר ״תומך ״מציל ״ישר ״פודה חוס ורחם עלינו ושמע תפלתינו כי רחום אתה (<b>אראריתא</b>) אלהינו ואלהי אבותינו מלך רחמן רחם עלינו טוב ומטיב הדרש לנו שובה עלינו בהמון רחמיך בגלל אבות שעשו רצונך בנה ביתך כבתחלה כונן בית מקדשך על מכונו הראנו בבנינו שמחנו בתיקונו והשב כהנים לעבודתם ולוים לדוכנם והשב ישראל לנויהם. ומלאה הארץ דעה ליראה את שמך הגדול הגבור והנורא אמן כן יהי רצון. כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה׳ וצדקתם מאתי נאם ה׳. לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים:
+<small>שיר המעלות ממעמקים. ויאמר פ׳ לעולם</small> <b>יהוה</b> <small>דברך נצב בשמים י״ב פעמים ויכוין שהגזרות רעות ישארו בשמים ולא ירדו לארץ וזהו דבר״ך דיבור קשה יהיה נצב בשמים ולא יבא אל הארץ:</small>
+
+Siman 9
+
+סגולה להולך לפני מלך או שר ומושל:
+יאמר טו״ב פעמים אמתלאי בת כר נבו קודם שיעמוד לפניו ועוד יאמר מגדל עז שם ה׳ בו ירוץ (יכוין בו ירוץ גימ׳ <b>שדי</b> ר״ת שומר דרך ה׳) צדיק ונשגב. ואם הוא לצרכי צבור יכוין שהוא מתעסק לש״ש ויזכיר זכות אבות אברהם איש החסד יצחק נאזר בגבורה יעקב כליל תפארת משה אחוז בנצח אהרן אחוז בהוד יוסף אחוז ביסוד דוד אחוז במלכות:
+
+Siman 10
+
+סגולה למי שיש פחד:
+יאמר ה׳ הושיעה המלך יעננו ביום קראנו ג׳ פעמים. יאמר מזמור נ״ג ט׳ פעמים. ויקח בידו חומש וכשאומר שם פחדו פחד יקיש עליו ב׳ פעמים. ויאמר ה׳ יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו ג׳ פעמים. ויאמר ויהי נועם כלו ישר והפוך. רפאהו ה׳ וירפא הושיעהו ויושע כי תהלתנו אתה:
+
+Siman 11
+
+כונות פשוטות כשיעשה צדקה:
+מ״כ שבמעשה הצדקה יכוין לפדות כל נר״ן וניצוצי הקדושה והתורה והמצות והתפלות אשר נדחו ונטבעו בקליפות. ובכח הצדקה יצאו מתוך הקליפות ויחזרו אל הקדושה אל שרשם מנוקות מכל רע ויכוין שה׳ יצילהו מיצ״הר ומכל חטא והרהורים רעים ומאכלות אסורות ומכל חולי. ויכוין שבכח מעשה הצדקה יתבטלו כל המקטריגים מעליו. ויכוין שאם חייב איזה סך לאיזה אדם שאינו יודע בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים מאיזה צד ואופן שתועיל צדקה זו לתקן אשר עיות. ויכוין שבכח הצדקה יהיה נח״ר לנר״ן של אביו ואמו וקרוביו ויחשוב שיש כונות וסודות ויחודים עליונים במעשה הצדקה והוא מכוין דרך כלל ליחד קב״ה בד״ח ור״ח ור״ח וד״ח ליחד שם י״ה בו״ה ביחודא שלים בשם כל ישראל לתקן שרש מצוה זו במקום עליון והוא מכוין לדעת רשב״י הקדוש ורבינו יצחק לוריא הק׳. ויהי נועם ה׳ אלהינו וכו׳:
+
+Siman 12
+
+סגולה לעין הרע משם רבי יהודאי גאון ז״ל:
+יקח שתי קערות נקיות באחת יתן מים זכים ובאחת שמן זית זך ויאמר עליהם ה׳ אל שדי צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה ג״פ. ה׳ אל שדי צבאות אשרי אדם בוטח בך ג״פ. ה׳ אל שדי צבאות הושיעה המלך יעננו ביום קראנו ג״פ. ואחר כך יטבול הב׳ אצבעות בשמן דהיינו האצבע והזרת ויטיף שתי טיפת בקערה על המים ובעוד ��הוא מטיף יאמר בשם גבריאל בשם מיכאל בשם רפאל אני עושה זה וכשם שאלו הטפות נאבדים ומתבטלים במים כך יתבטלו ויאבדו כל מכאוב וכל חולי וכל עין הרע מפב״פ וישפוך המים לארץ בכל כחו:
+
+Siman 13
+
+לשמירה והצלה:
+יאמר פסוק ואני אשיר עזך וארנן לבקר חסדך כי היית משגב לי ומנוס ביום צר לי. לי צר ביום ומנוס לי משגב היית כי חסדך לבקר וארנן עזך אשיר ואני ג״פ. (כתב הרב מהר״ר שמואל ז״ל בן הרב רבינו מהרח״ו זצ״ל בסו׳ ס׳ חמדת ישראל כי יש בזה סוד גדול) ואח״כ יאמר שיר למעלות אשא עיני כלו. אנא בכח כו׳ (ויכוין בשמות הק׳ אשר בר״ת כידוע) יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+
+Siman 14
+
+<small>תפלה במקום סכנה ולסטים:</small>
+<b>יהר״מ יהוה</b> אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם איתן האזרחי איש החסד ואלהי יצחק נאזר בגבורה הנעקד על גבי המזבח אלהי יעקב איש תם כליל תפארת אשר קראת שמו ישראל והצלתו מעשו ומלבן הארמי ומכל שונאיו והוצאתו מצרה לרוחה ומאפילה לאורה כן תצילני היום ובכל יום ויום מכל פגעים רעים ומאיש חמסים תנצרני ואימתך הגדולה תפיל על כל הבאים כנגדי שלא יוכלו להזיק לי לא בגופי ולא בממוני וסתום פיות שוטני ושונאי וצוררי: וידבר דוד לה׳ את דברי השירה הזאת ביום הציל ה׳ אותו מכף כל אויביו ומכף שאול ויאמר ה׳ סלעי ומצודתי ומפלטי לי אלהי צורי אחסה בו מגיני וקרן ישעי משגבי ומנוסי מושיעי מחמס תושיעני. מהולל אקרא ה׳ ומאויבי אושע:
+אנא ה׳ התמלא רחמים ותושיעני ותפלטני כי רחום אתה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה יהיו לרצון וכו׳. ויפריש צדקה לעילוי נשמתו של ר׳ מאיר. ויאמר אלהא דר׳ מאיר ענני: <small>(ויחשוב כי מכוין למה שכיון ר׳ מאיר בזה) ויאמר תהלים בנחת וכונה ובתפלה שאחר התהלים יאמר בכללה התפלה הנזכר ויועיל בעזרת השם:</small>
+
+Siman 15
+
+<small>תפלה על הפרנסה קדומה שנוהגים לומר בליל ר״ה וי״הכ קודם קדיש בתרא ונסח זה מתוקן ונכון:</small>
+<small>יאמר מזמור לה׳ הארץ ומלואה ונסח נקודות ההויות שבמזמור יכוין בנקודות אלו ע״פי ס׳ הכונות מרבני המערב וס׳ משנת חסידי׳:</small>
+לדוד מזמור <b>יהוה</b> (<small>נ״א</small> <b>ליהוה</b> <small>וכן בכל הויות שבמזמור</small>) הארץ ומלואה תבל ויושבי בה כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה מי יעלה בהר <b>יהוה</b> ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה ישא ברכה מאת <b>יהוה</b> וצדקה מאלהי ישעו זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד <b>יהוה</b> עזוז וגבור <b>יהוה</b> גבור מלחמה שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד <b>יהוה</b> צבאות הוא מלך הכבוד סלה:
+<small>ואחר המזמור יאמר תפלה זו:</small>
+<b>יהר״מ יהוה</b> או״א האל הגדול הגבור והנורא שתתמלא רחמים ותחון עלינו למענך ולמען קדושת המזמור הזה והשמות הקדושים הנזכרים בו וקדושת פסוקיו ותיבותיו ואותיותיו וטעמיו ורמזיו וסודותיו וקדושת השם הקדוש דיקרנוסא (גי׳ חת״ך עם האותיות) היוצא מפ׳ והריקותי לכם ברכה עד בלי די ומפ׳ נסה עלינו אור פניך ה׳ וכתבנו בס׳ פרנסה טובה וכלכלה שנה זו וכל שנה ושנה לנו ולכל בני ביתינו כל ימי חיינו במילוי ובריוח בהיתר ולא באיסור בנחת ולא בצער ולא בעמל וטורח בשלוה והשקט ובטח בלי שום עין הרע ותזכנו לעסוק עבודת הקודש בלי שום טרדה ותפרנסנו פרנסה שלא יהיה בה שום בושה וכלימה ולא נצטרך למתנת ב״וד כי אם מידך המלאה והרחבה ותצליחנו ותרויחנו בכל לימודינו ובכל מעשה ידינו ועסקינו ויהיה בתינו מלא ברכת ה׳ ונשבע לחם ונהיה טובים ״רחום ״חנון ״שומר ״תומך מציל ״ישר ״פודה (<small>יכוין</small> <b>רחש תמיף</b>) רחם עלינו ושמע תפלתינו כי אתה שומע תפלת כל פה ברוך ש״ת (<small>יכוין</small> <b>אוכף אראראיתא כוזו אזבוגה</b>):
+
+Siman 16
+
+<small>נסח כל נדרי שהיה אומר הרב החסיד מהר״ש שרעבי ז״ל:</small>
+כל נדרי ואסרי ושבועי ונדויי וחרמי וקונמי וקונחי וקינסי די נדרנא ודי ננדר. די אשתבענא ודי נשתבע די נדינא ודי ננדי די חרמנא ודי נחרם. די אסרנו ודי ננסר על נפשתנא מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים הבא עלינו לשלום. נדרנא לא נדרי ושבועתנא לא שבועי ונדויינא לא נדויי וחרמנא לא חרמי ואסרנא לא אסרי כלהון אתחרטנא בהון יהא רעוא דיהון שביתין ושבוקין לא שרירין ולא קיימין. ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה: <small>ויאמר מאמר התיקונין דף קמ״ג. קם ר״ש עד ההוא דמקורא דמקוה בידיה:</small>
+
+Siman 17
+
+<small>תפלה ליום הושענא רבה תפלה בעת חבטת חמשה בדי ערבה והיא קדמוניות אך בא יבא הנסח מתוקן ומנוקה בס״ד:</small>
+<small>יקח בידו ה׳ בדי ערבה כשרות וברורות וכה יאמר:</small>
+לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם <b>י״ה</b> ב<b>ו״ה </b>ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנחנו באים לקיים מצות ערבה יסוד נביאים הראשונים אשר שרשם פתוח על ערבי גחל לתקן את שרשה במקום עליון. ויהי נועם וכו׳. ויהר״מ<b> יהוה</b> או״א אל עליון רוכב בערבות הבוחר בנביאים טובים וכמנהגם הטובים שתצרף מחשבתנו וחבטת ה׳ בדי ערבה כאלו כיוננו בכל הכוונות כתקונן וכן ע״י חבטת ה׳ בדי ערבה ה׳ פעמים בקרקע נגד ה׳ אותיות <b>מנצפך</b> גבורות <b>אדני אלהים</b> אנא בכח סגולת מצות ערבה זו במתק שפתיים תוסיף לקח שכינת עוזנו ה׳ גבורות ממותקות במתק האור טל אורות טליך שם <b>יוד הא ואו</b> העולה טל וככלה תעדה כליה להתיחד עם דודה באהבה ואחוה ורעות וזרועיה תצמיח זר״ע (גי׳ ערבה) קדש מצבתה לעזרת ה׳ בגבורים ותוכה רצוף אהבה בשפתים ישק נשיקין דרחימו. ולנו עבדיך המתפללים לפניך תשפיע לנו משם אור החיים וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבנו עד אגיד זרועך לדור לכל יבא גבורתך ותאריך ימינו ושנותינו בטוב ובנעימים דשנים ורעננים ותן לנו (<small>יכוין לדעת רב שהיה מתפלל כן</small>) חיים ארוכים חיים של טובה חיים של ברכה חיים של שלום חיים של פרנסה טובה חיים של חילוץ עצמות חיים שיש בהם יראת חטא חיים שאין בהם בושה וכלימה חיים של עושר וכבוד חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים חיים שתמלא משאלות לבנו לטובה (<small>יכוין שהם י״א אותיות ו״ה והמ״י</small>):
+ואוצרך הטוב תפתח להשביע נפש שוקקה ורוה פני תבל ושבע את העולם כלו מטובך ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנת ידיך. ותקיים בנו מקרא שכתוב יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו ושא נס לקבץ גליותנו מהרה מד׳ כנפות הארץ והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד:
+
+Siman 18
+
+<small>תפלה אחר כל חמירא של לילה וכבר נזכרה במורה באצבע:</small>
+<b>יהר״מ</b> <b>יהוה</b> או״א שתזכנו לתור ולחפש בנגעי בתי הנפש אשר נואלנו בעצת יצרנו הרע ותזכנו לשוב בתשובה שלימה ואתה בטובך הגדול תרחם עלינו עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצלנו מאיסור חמץ אפילו בכל ש��וא בשנה זו ובכל שנה ושנה כל ימי חיינו אמן כי״ר:
+<small>וביום אחר כל חמירא יאמר:</small>
+<b>יהר״מ יהוה</b> או״א שתרחם עלינו ותצילנו מאיסור חמץ אפי׳ בכל שהוא בשנה זו ובכל שנה ושנה כל ימי חיינו לנו ולכל בני ביתינו וכשם שביערנו החמץ מבתינו כך תזכנו לבער היצ״הר מקרבנו תמיד כל ימי חיינו ותזכנו לידבק בך ובתורתך ואהבתך ולידבק ביצה״ט תמיד אנחנו וזרענו וזרע זרענו מעתה ועד עולם כן יהי רצון אמן:
+
+Siman 19
+
+<small>עוד זאת אציגה נא נסח וידוי מתוקן לאומרו בהכנעה ולהכות באגרוף על החזה</small> <b>חדי״א</b> <small>דארמותא. ויכוין להתודות עליו ועל ביתו ועל כל אשר הוא משורש נר״ן שלו בגלגול זה וגלגולים אחרים בחדא מחתא. ועיקר הוידוי חרטה ועזיבת החטא לגמרי בכונה שלימה ויתובי דעתא. וישים אל לבו לתקן ע״י הוידוי מסודר בכ״ב אותיות מה שפגם בחמש מוצאות וכ״ב אותיות בדחילו וחביבותא:</small>
+<b>אשמנו</b> אכלנו מאכלות אסורות. אכלנו אכילה גסה. אכלנו ושתינו ביום הכפורים. אכלנו חוץ לסוכה אכילת קבע. אכלנו חמץ בפסח. אכלנו בלילה אחר שישננו. אכלנו בלא ברכה תחילה וסוף. אכלנו למלא בטננו ולא חשבנו להיות בריאים לעבוד ה׳ ושאר כוונות טובות. אמצנו את לבנו. אכזרים היינו. אסרנו את המותר ואת האסור התרנו. אסרנו לאחרים והתרנו לעצמנו. אכלנו בלי נטילת ידים. אכלנו מסעודה שאינו מספקת לבעליה:
+<b>בגדנו</b> בטלנו תלמוד תורתך ימים ולילות. בטלנו אחרים הלומדים. בטלנו עושי מצות. באנו על כל עריות שבתורה. ושניות ואסורי ביאה מד״ס. ברכנו ברכות לבטלה וברכה שאינה צריכה. ברכנו ברכה חטופה בלי הזכרת שם ומלכות ובחסרון תיבות ואותיות ובלי שום כונה. בדינו הקדמות מלבנו. בזינו חידושי תורה. בזינו אמריך. בטלנו ק״ש ותפלה וציצית ותפילין. בזינו אב ואם ואחינו הגדול. בזינו חכמים ויראי שמים. בטלנו רמ״ח מצות עשה מדאורייתא. ומדברי קבלה ומד״ס. בזינו חכמת חכמי הדורות וספריהם. בלבלנו דעתנו בתפלה ולמוד בהבלי העו״הז:
+<b>גזלנו</b> גנבנו מישראל ומגוים. גנבנו מקרובינו. גנבנו דעת הבריות. גנבנו חידושי תודה מאחרים: גלינו סוד. גלינו סודי תודה למי שאינם ראוים. גלינו ד״ת לאו״ה. גלינו עריות. גאינו במחשבה דבור ומעשה בכל מיני גאוה וזדון עד שנעשה לנו טבע ולא ידענו אם הוא גאוה. גדלנו בנינו גדולים רעים. גערנו באחרים המוכיחים לבנינו וקרובינו ורבנו עמהם והקפדנו עליהם. גלינו פנים בתורה שלא כהלכה. גערנו בעושי מצות. גמגמנו בלשונינו בדברי תורה ותפלה. גדלנו ושבחנו עצמינו ואפילו במה שאין בנו. גלגלנו דברים להכשיל רעינו. גמלנו רע למי שהטיב אלינו. גערנו בנשינו ובנינו ומשרתינו שלא כדת ושלא כדין:
+<b>דברנו דופי</b> ולשון הרע תדיר ושקר וחנופה וליצנות ונבלות הפה וכל כך נשתרשנו עד שאינו ניכר לנו האיסור ולמצוה תחשב בעינינו. דברנו בבית הכנסת ועם תפלין. דברנו באמצע תפלה ובאמצע ק״ש ובין גאולה לתפלה ובחזרה. דברנו באמצע למודנו. דברנו בשבת דבור של חול. דברנו בזדון ובגודל לבב. דרשנו דרשות של דופי. דברנו בגנות חבירינו ורבותינו ואבותינו וכל מי שחייבים אנו בכבודו. דנינו לחובה לכל אדם. דנינו דין אחד לעצמינו ודין אחד לאחרים. דברנו אחד בפה ואחד בלב. דברנו לגוי בשבת לעשות מלאכת איסור. דברנו עם העריות דברי שחוק והיתול וכיוצא. דברנו במשא ומתן של תורה לקנטר ולדחות דברי זולתינו ולהפיל האמת בעקשות ובחריפות שקר וזלזלנו להם נגד לסברתינו ואף שהאמת אתו. דברנו זלזול על הרבנים ראשונים ואחרונים אשר בארץ החיים המה ואשר עודם בחיים ודחינו דבריהם מבלי שכל ובלי מוסר ויראת ה׳. דברנו בשבת במשא ומתן וסחורה וריוח:
+<b>העוינו</b> הקלנו ראש. העזנו מצח. הרהרנו בעבירה. הרהרנו הרהורים רעים ביום ובלילה ובאנו לידי קרי ושז״ל. הערכנו מעשה חברינו להראות קלונו וחסרונו. הלבננו פני חברינו ברבים. הוצאנו שם רע על החיים ועל המתים. הרהרנו הרהורים רעים בתוך התפלה ובלימוד ועם תפילין. הסחנו דעתינו מן התפילין. השגנו גבול ריעינו. הקפדנו עם נשינו ועם חבירינו. הלכנו אחר יצרנו הרע. הלכנו בקומה זקופה. הלכנו בגדולות ובנפלאות ממנו. הלכנו בגילוי הראש. הרהרנו אחרי רבותינו. הורינו הוראות בלי עיון ובלי סברא ותכף ומיד להראות גדולתינו. הורינו הוראות בפני רבותינו. הרימונו יד על נשינו ועל חבירינו. החזקנו במחלוקת. הטלנו אימה יתירה בתוך ביתינו ועל משרתינו. הסתכלנו בקשת ולבנה הרבה. התפללנו בלא כונת הלב. התפללנו והיינו צריכים לנקבים. התפללנו ואנו שכורים. הרהרנו ד״ת בבית הכסא ובמבואות המטונפות ובמקום שאינו נקי. הוצאנו מרשותינו בשבת לרה״ר וכרמלי׳. הקשינו עצמינו לדעת. הכינו רעינו ונשותינו. התפללנו וקרינו ק״ש ולבשנו תפילין קודם זמנם. הטרחנו על הצבור. הסתכלנו בערוה ובפני רשעים:
+<b>והרשענו</b> והרבינו פשע ורשע לבלי חק. ויעדנו עצמנו למחלוקת ולעבירה. ותרנים היינו בממון זולתינו: וותרנו על כבוד ה׳ וכבוד התורה. ומחינו על כבודינו:
+<b>זדנו</b> זכרנו ש״ש לבטלה. זנינו אחר לבנו ועינינו. זוללים וסובאים היינו. זלזלנו באבינו ואמנו ורבותינו. זלזלנו בתורה. זלזלנו בחכמים. זלזלנו בנטילת ידים. זרקנו הצפרנים. זכינו החייב וחייבנו הזכאי:
+<b>חמסנו</b> חללנו את שם קדשך אוי לנו ולנפשנו. חללנו שבתות ומועדי קדשך. חמדנו. חנפנו. חשבנו מחשבות רעות. חשדנו בכשרים. חבקנו ונשקנו הערוה ונשותינו נדה:
+<b>טפלנו שקר</b> ומרמה. טעינו בהוראה. טמאינו עצמינו ורעיונינו. טמטמנו את לבנו. טלטלנו מוקצה ביום השבת ויו״ט. טעינו בהלכה והכרנו בטעותינו והחזקנו בטעותינו ולא הודינו על האמת:
+<b>יעצנו</b> עצות רעות להעריך ולהרבות שנאת חנם ומחלוקת וקטיגוריא. ישננו עם התפילין. ישננו ימים ולילות כבהמות ואבדנו ק״ש ותפלה בזמן ובצבור. ידענו הדין ועברנו עליו. ישבנו במושב לצים וסוד משחקים:
+<b>כעסנו</b> בחול ושבת וטרפה נפשנו באפינו. כפרנו בכל התורה. כלינו ימינו ושנינו בהבלי העולם. כבדנו לרשעים. כסינו קלונינו. כינינו שם רע לריענו. כיוננו להזיק לריענו. כבשנו שכר שכיר:
+<b>לצנו</b> לוצצנו. למדנו תורה שלא לשמה ושלא בקדושה ובטהרה. לא קיימנו המצות כתקנן במחשבה ודיבור ומעשה ויראה ואהבה ושמחה. לא קיימנו אפילו מצוה אחת כתקנה. לא ענינו אמן כראוי. לא קמנו מפני שיבה ולא הדרנו ת״ח. למדנו לתלמידים שאינם מהוגנים. לבשנו שעטנז. לא כיוננו בתפילות וברכות ומצות. לא היינו מתונים בדין. לא התנהגנו בדרך הראוי ליראי ה׳. לא התפללנו בכובד ראש ובגדי כבוד. לא קיימנו בכל יום ק׳ ברכות וצ׳ אמנים ועשרה קדשים וד׳ קדושות. לא הוכחנו את רענו ונשותינו. לא כבדנו אבינו ואמנו ות״ח. לא גמלנו חסד כפי שיעורינו. לא נתרחקנו כראוי מהעריות ומנשינו נדה. לא יראנו את ה׳. לא החזקנו במוסר. לא נסתכלנו מאין באנו ולאין אנו הולכים ולפני מי אנו עתידים ליתן דין וחשבון. לוינו ברבית. לקחנו רבית קצוצה ואבק רבית. לא קיימנו מצות אבילות ככל דיניה. לקחנו שוחד דברים ושוחד ממון ושוחד מאוחר. לא צפינו לישועה. לא נצטערנו על חורבן ב״המ. לא אמרנו דת על השלחן:
+<b>מרדנו</b> במלכות שמים. מרדנו במלכות בית דוד. מאסנו בב״המ ושלשתן אנו מבקשים. מסרנו חבירנו וממונו ביד גוים. מעלנו בחרם והסכמות הקהל. מלאינו פינו שחוק. מרינו דבריך. מאסנו משפטי צדקך:
+<b>נאפנו</b> בכל מיני נאוף. נשבענו לשוא ולשקר. נשבענו ולא קיימנו. נלכדנו בסרך ע״ז בבלי דעת. נדרנו ולא שלמנו. נהנינו מעו״הז ומתענוגיו. נתננו יד לפושעים. נסינו את ה׳. נשתמשנו בכתרה של תורה. נשתמשנו. בשמות הקדש. נקמנו ונטרנו שנאה בלב. נתעצלנו ללמוד ולהתפלל. נהגנו עצמינו ברבנות ובשררה ולא נכנענו לפני מי שגדול ממנו. נתננו דופי בחכמים ונמאסו לפני ההמון. נהנינו במה שמשבחים אותנו ואפילו שלא היה בנו:
+<b>סררנו</b> סוררים ומוררים היינו. סרנו מאחריך וממצותיך ותורתך. סרנו ממנהגים טובים. סתרנו דברי אבינו ודברי רבותינו:
+<b>עוינו</b> עברנו על שס״ה ל״ת דאורייתא ומדברי קבלה ומדברי סופרים עליהן ועל פרטיהן וענפיהן ותולדותיהן. עינינו יתומים ואלמנות ואביוני עמך. ענינו אמן קטופה וחטופה. עשינו עול למשרתינו ולנשותינו ולחברינו. עינינו את הדין: עיוותנו את הדין. עשינו את עצמינו כעורכי הדיינים. עברנו על ריב לא לנו. עמלנו להבלי הע״הז ולא עמלנו בתורה. עסקנו בכל מיני בטלה ולא עסקנו בתורה. עשינו כמעשיהם. עברנו על כ״ד דברים שחייבים עליהם נידוי. עכרנו ישראל. עשינו עצמינו ענוים בפה ולבנו הלך בחשכים בגאוה נסתרת:
+<b>פשענו</b> פרקנו מעלינו עול תורה ומצות ויראת שמים. פגמנו ברמ״ח אברים ושס״ה גידים של גופנו נפשנו רוחנו ונשמתינו בגלגול זה ובגלגולים אחרים ובנפש רוח ונשמה של אחרים משרש נפשנו ושאינם משרשינו. פגמנו בעולמות העליונים אצילות בריאה יצירה עשיה ובכל פרצופי אבי״ע בחיצוניות ופנימיות בעיגולים ויושר באורות ונשמות ומלאכים בכלליהן ופרטיהן אוי לנו אהה עלינו ועל נפשינו אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. פגמנו בשמות הקדש ובאותיות התורה כ״ב ומנצפ״ך בהרהור במחשבה בראיה ובריחא ובקלא בדבור ומעשה. פנינו לבנו לבטלה. פירשנו מן הצבור. פעלנו און:
+<b>צררנו</b> ציערנו א״וא וחכמי ישראל. ציערנו נשותינו וכל ב״ב. ציערנו למשרתינו. ציערנו לרענו. ציערנו בעלי חיים. צללנו במים אדירים לבקש תאות יצ״הר. צערנו בפני מי שגדול ממנו:
+<b>קשינו עורף.</b> קלקלנו דרכינו. קלקלנו צינורות השפע והקדושה והברכה היורדים מן השמים והפכנו אותם לבורות נשברים אשר לא יכילו המים וגרמנו גלות השכינה וחרבן ב״המ שפחה כי ירשה גבירתה ועבד כי מלך שכבנו בבשתנו וכיסתנו כלימתנו כי עונותינו הטו אלה ופשעינו האריך קצינו וחטאתינו מנעו הטוב ממנו אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם זה כמה ארך ימים ושנים רבים ורעים. קפצנו ידינו מליתן צדקה. קבלנו ל״הר. קללנו חבירנו ונשותינו. קללנו עצמנו ובנינו. קרינו בספרים חיצונים. קנאינו מעושר וכבוד וחכמת אחרים ובקשנו לדבר בגנותם:
+<b>רשענו</b> רעים לשמים ולבריות היינו. רבנו עם אדם חנם. רדפנו אחר השררה והכבוד. רמינו את רעינו. רצנו למחלוקת ועבירה:
+<b>שחתנו</b> שכחנו תורתך. שכחנו אלהותיך. שקרנו בברית קדשך. שחתנו זרע קודש ובראנו משחיתים לחבל גם בכנפינו נמצאו דם נפשות אביונים ודמעת העשוקים. שברנו כלים בחמתנו. שתינו סתם יינם. שחתנו פאות הראש והזקן. שקרנו בכל מיני שקר ותחבולות ומרמות. שמחנו במפלת אויבינו:
+<b>תעינו</b> תעבנו כל איש תוכחת. תקענו כפינו ולא קיימנו. תבלין עשינו לשמותינו. תוהים היינו על הראשונות ואתה צדיק וכו׳:
+
+Siman 20
+
+<small>תפלות אחר ספירת העומר בגמר כל שבוע ושבוע:</small>
+<small>א.</small> <b>שבוע ראשון</b> <small>אחר הספירה ואנא בכח ומזמור אלהים יחננו יאמר:</small>
+<b>יהר״מ יהוה</b> או״א שאם פגמנו באיזו מז׳ בחינות של מח חכמת ז״א או בא׳ מז׳ בחי׳ דחסד ראשון דז״א או בא׳ מז׳ בחינות דגבורה א׳ דנוקבא דז״א שתיקונו בל פגמיהם בכח מצות ספירת העומר אשר ספרנו בשבוע זו:
+אנא מלך רחום וחנון שומר הברית והחסד יהי חסדך ה׳ עלינו והוכן בחסד כסא ויתבוננו חסדי ה׳ ומשם יושפע עלינו רב חסד לכפר את אשר חטאנו עוינו ופשענו במדת החסד בקנאה ואכזריות וכעס. ועל כל פשעים תכסה אהבה עשה למען אברהם אהובך והטה אליו חסד יודע לעיני הבל טובך וחסדך עמנו למחול אשר אשמנו בעון שנאת חנם והפכנו אהבה לאיבה ואין אתנו עושה לפנים משורת הדין ועוררנו תגבורת הדין על מדת החסד והרחמים וברוב אולתנו שגינו בקדושת תורתך הנתונה בימין צדקך ברמ״ח מ״ע אשר בימין החסד וגם לא נזהרנו במילי דאבות וברכות ונזיקין ואשר העלמנו עין מגמילות חסדים:
+אנא בכח גדולת ימינך קבלנו בתשובה כי ימינך פשוטה לקבל שבים ואם הרבינו פשע ועבירה עליון רחמיך מעולם כי עמך הסליחה מטה כלפי חסד הפלה חסדיך ותגביר מדת טובך הישרה על מדת פורענות. אנא ה׳ קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדיך ויתוקן כל אשר פגמנו בספירת החסד בכלל ובפרט ותמלא כל השמות שפגמנו בהם וזכנו לאחוז במדת החסד והרחמים ה׳ יגמור בעדי ה׳ חסדך לעולם מעשה ידיך אל תרף. יהיו לרצון וכו׳:
+<small>ב. אור לי״ד שהם שתי שבועות:</small>
+<b>יהר״מ יהוה</b> אלהינו ואלהי אבותינו שאם פגמנו באיזו מז׳ בחינות דמח בינת ז״א או בא׳ מז׳ בחי׳ דחסד שני דז״א או בא׳ מז׳ בחי׳ דגבורה ב׳ דנוקביה שיתוקנו כל פגמיהם בכח מצות ספירת העומר אשר ספרנו בשבוע זו ותוציא לאור משפטינו לסלוח אשר חטאנו במדת הגבורה כי לא באנו לעזרת ה׳ בגבורים ואשר התרפינו ביום צרה מהיות גבורים לעמוד בפרץ ואשר נואלנו ולא נתגברנו על יצרינו והגברנו הצפוני ולא הושב ידינו מבלע בחוש השמע וישמע ה׳ ויחר אפו ואשמותינו גדלו בשס״ה מצות לא תעשה אשר לפאת צפונה ואשר שגינו בתקוני שלחן בצפון וכללות החסד שבגבורה איש מרעהו נפרדו ואשר פגמנו בל״ב שיניים שלטי הגבורים ואשר הגברנו ק״ך צרופי אלהים ופ״ר גבורות מנצפ״ך וש״ך גבורות אדני על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו כי רבו מהרבה הדינים שהגברנו והנה עתה שבנו אליך בבשת פנינו לדרוש סליחה על עוצם פגמינו ולמען זכות יצחק עקידך נמצא פדיון וכופר ורוח סליחה יערה עלינו ממרום ועמוד מכסא דין ושב על כסא רחמים וזכור לנו עקידתו של יצחק אבינו ותביט באפרו כאלו צבור ומונח ע״ג המזבח וסלח מחשכי פגימתינו ותגבורת הדינים הקשים הפג והפר ויכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותכנס לנו לפנים משורת הדין ובטובך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ואל ימשול בנו קצף כי אל מלך חנון ורחום אתה. חוסה ה׳ על עמך ועוררה את גבורותך ולכה לישועתה לנו. וליש גבור משיח בן אפרים מהרה תצמיח משרש יצחק ונקום נקם מאת בני עשו והאלילים כרות יכרתון לקרא כלם בשם ה׳ ולעבדו שכם א׳ ונסה עלינו אור פניך ויתוקן כל אשר פגמנו בספירת הגבורה בכלל ופרט ותמלא ותאיר כל השמות אשר פגמנו בהם וזכנו להתגבר על יצרנו ולהגביר היצר הטוב ולהיות אנחנו וזרענו גבורי כח עושי רצונך כרצונך ולא נכעוס ולא נכעיסך הללוהו בגבורותיו הללוהו כרוב גודלו ויהי נועם כו׳:
+<small>ג. אור א״ך טוב שהם ג׳ שבועות:</small>
+<b>יהר״מ יהוה</b> אלהינו ואלהי אבותינו שאם פגמנו בא׳ משבעה בחינות דמח דעת ז״א או בא׳ מז׳ בחינות דחסד ג׳ שלו או בא׳ מז׳ בחינות דגבורה ג׳ דנוקבי׳ שיתוקנו פגמיהם בכח מצות ספירת העומר שספרנו בשבוע זו: אנא מלך רחום וחנון אביר יעקב פרשז עלינו שפע רצון למחול ולסלוח אשר פגמנו במדת תפארת והיינו מפרידי אלוף ולא הושב ידינו מבלע באכילת נבילות וטריפות והוספנו סרה בגזל וגניבה ופגמנו בב׳ שלישי ת״ת התחתונים וגם בשליש העליון וברב אולתינו שגינו ומנענו ש״ע נהורין עילאין דא״א מלהאיר לת״ת. ואשר נואלנו ונהגנו קלות ראש בנדרים ופגמנו בחיי המלך ואשר קללנו וציערנו אב ואם וגרמנו סילוק תרין עטרין מרישא דמלכא ואשר קללנו וכתבנו קמיעות ואזכרות שלא בכונה וקדושה ופגמנו בשם מ״ח ואשר היינו מכת הולכי רכיל ומגלי סוד לבלתי הגונים ובדינו הקדמות מסברתינו ופגמנו בגופא דמלכא קדישא נפלו פנינו והתפרדו כל עצמותינו על עוצם חטאתינו עונותינו ופשעינו ובלב נשבר אתאנו לחלות פניך ונשעננו על רחמי יקר תפארת גדולתך אנא ברחמיך האר מחשך פגמינו אשר החשכנו מאורות העליונים בזכות יעקב בנך בכורך ומחול וסלח את כל אשר אשמנו והורנו דרכי תשובה והעלנו מטומאה לטהרה ויצאו מים חיים מלובן העליון דרך רחובות הנהר לקו האמצעי נהר פלגיו ישמחו עיר אלהינו לטהר מדות העליונות ותפארת״ו עבור על פשע ועל כן נקוה לך לראות מהרה בתפאר״ת עוזך להעביר גילולים מן הארץ לתקן עולם במלכות שדי ומלך ביופיו תחזינה עינינו תשית לראשו עטרת פז ובאה הממשלה הראשונה ממלכת לבת ירושלם כאמור מפי כבודך עורי לבשי בגרי תפארת״ך ירושל״ם עיר הקודש והיית עטרת תפאר״ת ביד ה׳ וצניף מלוכה בכף אלהיך עשה למען שמך עשה למען פארך יהיו לרצון אמרי פי וגו׳:
+<small>ד. אור כ״ח שהם ארבעה שבועות:</small>
+<b>יהר״מ יהוה</b> אלהינו ואלהי אבותינו שאם פגמנו באיזו מז׳ בחי׳ דמח דעת ז״א או באחת מז׳ בחי׳ דחסד הד׳ שלו או באחת מז׳ בחי׳ דגבורה ד׳ דנוקבא שיתוקנו פגמיהם בכח מצות ספירות העומר אשר ספרנו בשבוע זו:
+אנא מלך רחום וחנון התמלא רחמים עלינו ויתוקן מה שפגמנו בביטול תורתך הקדושה שנתת לנו ע״י משה רעיא מהימנא ואשר למדנו שלא לשמה ואשר הפסקנו לימודינו לדברים בטלים ועי״ז נתגבר יצ״הר ושגינו באולתינו ולא גמלנו חסד עם העניים והאביונים ותופסי התורה ופגמנו במדת הנצח. והן עתה שבנו אליך בבושת פנינו ואתה בטובך תעורר רחמיך ובזכות משה רעיא מהימנא רחם עלינו וגם נצח ישראל לא ינחם וקיים לנו את כל אשר הבטחתנו ע״י נביאך הקדושי׳ וישמחו כל חוז״י ורחמיך הרבים אל יעזבונו. נצח סלה ועד. ותחזקנו ותאמצנו לנצח היצ״הר ויהיה לבנו שלם להכיר מיעוט ערכנו ושפל מצבנו מחוסר כל ויתרחק יצ״הר מתוכנו ותסתום ותחתום פי כל המקטריגי׳ ואויבינו אויבי נפשנו וגופנו למען זכות משה ר״מ החתום במדת הנצח והאר עינינו בתורתך ותזכנו לעסוק בתורה לשמה ולהוציא לאור חלקנו בתורה אשר קבלנו בהר סיני ודבק לבנו במצותיך ותיחד לבנו ליראה ולאהבה את שמך נצח סלה ועד ותגאלנו גאולה שלימה בזכות משה רעי׳ מהימנא במהרה בימינו אמן:
+<small>ה. אור ל״ה שהם חמשה שבועות:</small>
+<b>יהר״מ יהוה</b> או״א שבכח ספירתנו שספרנו בשבוע זו יבוסמו כל הדינים. ואם פגמנו באיזו מז׳ בחי׳ מח חכמת ז״א או ב��׳ מז׳ בחינות חסד ה׳ שלו או בא׳ מז׳ בחי׳ גבורה ה׳ דנוקבא שיתוקנו כל פגמיהם בכח ספירתנו וטהר לבנו לעבדך באמת:
+אנא מלך רחום וחנון מהר יקדמונו רחמיך ויתוקן אשר פגמנו ולא כבדנו לומדי תורה ולא החזקנו ברכי דרבנן דשלהי ואשר היינו הולכי רכיל ורגלינו רצו לרע ופגמנו במדת הוד. והן בעון חוללנו ונהפך הוד כל היום דו״ה. בושנו מאד ונכלמנו. ואתה בטובך ובזכות אהרן כהנא רבא חתום במדת הוד תעורר רחמך ותזכנו להתרחק מדרך חטאים לכבד לומדי תורה ולרוץ לדבר מצוה ותזכנו להיות מתלמידיו של אהרן ולרדוף שלום ולבקש שלום ולשים שלום ולהרבות שלום בעולם ותזכנו למעבד עובדא דאהרן. ובא לציון גואל הוד והדר תשוה עליו עשה עמנו הו״ד לטובה ותקיים בנו מקרא שכתוב אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך אמן כיה״ר:
+<small>ו. אור מ״ב שהם ששה שבועות:</small>
+<b>יהר״מ יהוה</b> או״א שבכח ספירתנו יבוסמו כל הדינים ואם פגמנו באיזו מז׳ בחי׳ חסד דכללות הי׳ חסדים דז״א או בא׳ מז׳ בחי׳ דגבורה דכללות ה׳ גבורות דנוקבא או באיזו בחינה מז׳ בחינות מח בינה דז״א או בא׳ משבעה בחי׳ גבורה שלו שיתוקן כל פגמיהם בכח מצות ספירת העומר שספרנו בשבוע זו:
+אנא מלך רחום וחנון הפלה חסדיך מושיע חוסים ויתוקן אשר פגמנו במדת היסוד בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים הן בביאות אסורות הן בהסתכלות בעריות הן בהרהורים רעים הן בכל מיני קרי. ומלאו מתנינו חלחלה כי היינו ח״ו מפרידי אלוף ופגמנו בשמות הקדושים. רעדה אחזה את עצמותינו על פגם אות ברית קדש חותמא דמלכא. אהה עלינו. והנה אנחנו בושים ונכלמים מאד ועתה שבנו אליך כי רחום אתה ואתה חפץ בתשובת השבים. וברב רחמיך תקבלנו בתשובה לפניך ותלקט אשר פזרנו ותיחד אשר הפרדנו ותוציא לאור כל ניצוצות הקדושה אשר נתפזרו על ידינו בין הקליפות חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל ולא ידח ממנו נדח. ותזכנו לשמור דרכנו מכל חטא ובזכות יוסף צדקך החתום במדת היסוד תתקן אשר עיותנו ותמלא כל השמות שפגמנו בהם ובזכות יוסף הצדיק יסד יסוד ציון תרוממנה קרנות צדיק. אל שדי בזכות יוסף יוסיף שנית ידו ויגאלנו גאולת עולם במהרה בימינו אמן כן יהי רצון:
+<small>ז. אור מ״ט שהם שבעה שבועות:</small>
+<b>יהר״מ יהוה</b> או״א שאם פגמנו באיזו מז׳ בחי׳ מח דעת ז״א או בת״ת שלו או באיזה בחי׳ דחסד דכללות מ׳ ז״א או בא׳ מז׳ בחי׳ דכללות ה׳ גבורות דמ׳ נוקבא דז״א שיתוקנו כל פגמיהם בכח מצות ספ״ע שספרנו בשבוע זו:
+אנא מלך רחום וחנון הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך. וברב רחמיך יתוקן אשר פגמנו בכבוד שכינת עוזנו וגרמנו בעוצם חטאתינו לגרום פירוד ח״ו וגם היינו מד׳ כתות שאינם מקבלות פני שכינה. לצנו ושקרנו ודברנו לשון הרע וחנפנו ודברנו בבית הכנסת ובאמצע תפלה והפסקנו מד״ת לדברים בטלים וכזאת וכזאת הרבינו לפשוע והיינו סבה להאריך גלות השכינה ובהעלותינו על לבבנו על אלה חשכו עינינו ונמס לבנו בקרבנו. לכן עתה שבנו אליך בחרפה וכלימה ולב נשבר ואנו מתחננים שתתמלא רחמים עלינו בזכות דוד מלך ישראל ע״ה החתום במלכות וכל ימיו השתדל לחבר הדודים יחדיו. ואתה בטובך תקבלנו בתשובה ויתוקן כל אשר פגמנו. ותתן בנו כח ובריאות לעשות נחת רוח לפניך תמיד ותשרה שכינתך עלינו ותגלה ותראה מלכותך עלינו מהרה מלוך על כל העולם כלו בכבודך והיתה לה׳ המלוכה והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד ב��הרה בימינו אמן:
+
+Siman 21
+
+<small>אור חג השבועות אחר כל הלימוד סמוך לעמוד השחר יתפללו תפלה זו:</small>
+רבש״ע מודים אנחנו לך על חסדיך הרבים אשר עשית עמנו ועם אבותינו והיום הזה קרבתנו לפני הר סיני ובחרת בנו מכל העמים ורצית בנו ונתת לנו תורתך הקדושה על ידי נאמן ביתך משה רעיא מהימנא. מה אנו ומה חיינו כי עשית עמנו חסדים גדולים ורבים כאלה ואלו פינו מלא שירה כים אין אנו מספיקים להודות לך על אחד מאלפי רבבות חסדיך הרבים והעצומים בכלל ופרט ועל אשר זכיתנו בתורתך הקדושה ועל כלם יתברך ויתרומם ויתנשא תמיד שמך לעד וכל החיים יודך סלה:
+והנה חלילה הזו קרינו בתורתך הקדושה בתורה נביאים וכתובים ובזוהר הקדוש לתקן את שרשם במקום עליון ולעשות נחת רוח לפניך ולחבר הדודים יחדיו ואתה בטובך תרחם עלינו ותקבל לימודנו לרצון ובכח תורתך הקדושה תשפיע לנו שפע ישועה ורחמים ותצילנו מיצר הרע וקיים לנו מה שהבטחתנו ע״י עבדיך חכמי ישראל הבא ליטהר מסייעין אותו פתחו לי פתח כחודה של מחט ואפתח לכם פתח כפתחו של אולם אנא ה׳ חוס וחמול עלינו ורשפי התעוררות לבנו באהבתך ותורתך יתמידו ויתרבו עזרנו אלהי ישענו על דב״ר כבו״ד שמ״ך וחזקנו ואמצנו בתלמוד תורתך הקדושה ותזכנו לעסוק בתורה לשמה אנחנו וזרענו וזרע זרענו בקדושה ובטהרה ותזכנו לשמנה וארבעים דברים שהתורה נקנית בהם ותתן לנו כח לעשות חי״ל ותזכנו להתרחק מגאוה וכעס והקפד׳ ונכיר מעוט ערכנו ונפשנו כעפר לכל תהיה ותזכנו להתרחק מלשון הרע וחנופה ולצנות ושקר וכזב ומרמה ודבור חול בשבת ויו״ט וכל דיבור אסור ותזכנו להתרחק מתאות התענוגים ונאכל לשובע נפשנו וכן בכל צרכנו. ותזכנו להתרחק מכל דאגה ועצבות ושחורה ונהיה שמחים לעבודתך וליראתך ותזכנו להשלים תקון נר״ן בגלגול זה:
+<b>ויהר״מ יהוה</b> א״וא אב הרחמים אדון הסליחות שאם נגזר עלינו ח״ו להכרת כהכרת רשעים יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך עלינו שיהא חשוב צערנו שנצטערנו הלילה הזו וקמטנו שינה מעינינו לקרוע רוע גזר דינינו (<small>יכוין בשם</small> <b>קרע שטן</b>) ונהר יוצק יסודנו אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך. ותחוס ותרחם עלינו ואל תכריתנו לא כרת דיומי ולא כרת דשני ולא תכרת נפשנו מלהעלות מ״ן למעלה ולא תכרת נפשנו מלהזדווג בבת זוגה בעולם הנשמות כהכרת רשעים ח״ו ותשפיע עלינו הוד ישועה ורחמים מכתר עליון להציל ממות נפשנו ולהחיותנו חיים ארוכים דשנים ורעננים לעבודתך ותזכנו למקום שהרוחות והנשמות נחצבות משם ונזכה להיות מהעולים והזוכים לחיי הע״הב ובכח שמך הקדוש אאהלידה תבטל מעלינו ומעל כל בני ביתנו כל גזירות קשות ורעות ותשגיח עלינו בעין חמלתך שנאמר בו הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ויהיה הצער שנדרנו שינה מעינינו בלילה הזו לתקון מה שפגמנו בעיינין עילאין והרע בעיניך עשינו. ונפטר מלהתגלגל נפשנו בעוף הנקרא ראה בעון פגם הראות ופצנו והצילנו מעונש חיבוט הקבר מהמלאך אכזרי המשבר עיני הרשעים בקבר ובצער שנדרנו שינה מעינינו נפטר מאותו הצער ותנוח נפשנו במשכנות מבטחים:
+והנה התורה הקדושה שבה נתעסקנו הלילה הקדושה זו היא נפלאת והשמות הק׳ היוצאים מכל מה שקרינו המה ימליצו טוב בעדנו לקבלנו בתשובה ולקרוע רוע גזר דינינו ונפטר מכל צער וכל המקטריגים אשר נבראו בעונותינו ימחו בכח קדושת תורתך הקדושה. אנא הבט בעמלינו ואל תביט במעלינו ותבא לפניך שועתינו לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ויצאו מים חיים מלובן העליון דרך רחובות הנהר לקו האמצעי נהר פלגיו ישמחו עיר אלהינו לטהרנו מכל פשעינו ואתה בטובך תעורר רחמיך ויפן מצחא דא״א רעוא דכל רעוון במצח ז״א ועינא דא״א בעינא דז״א ובכן יתבטלו כל הדינין והיו כלא היו. כי אתה חפץ בתשובת הרשעים חננו ועננו ושמע תפלתינו י״לר כו׳:
+
+Siman 22
+
+קצת אזהרות לחג השבועות בס״ד:
+א. ערב שבועות ישתדל לטבול עכ״פ. וקודם הטבילה יגלח ראשו דוקא בערב שבועות ולא קודם כי כ״כ בס׳ הכונות האמיתי וכ״כ מ״ז הרב חס״ל ז״ל בכ״י זולת אם חל שבועות ביום א׳ שאז יגלח בע״ש כמ״ש במ״א בס״ד:
+ב. אור שבועות יקדש ויאכל שיעור בר״המז לקיים מצות סעודת י״ט ויברך כהוגן ותכף ילך למקום הלימוד ויתחיל ללמוד הוא לבדו מנין המצות של הרמב״ם או אדרא זוטא או תהלים. וכאשר יבואו בני חבורה יתחילו בסדר הלימוד בלי הפסק:
+ג. אחר קריאת פסוקי תנ״ך כאשר יסד רבינו האר״י ז״ל ילמדו האדרא רבא. ואח״כ קצת תהלים עד סמוך לעלות השחר:
+ד. אחר עמוד השחר יזהר שלא יאמר שום פסוק עד של יברך ברכת התורה וחוץ מברכת על נטילת ידים יברך כל הברכות כמ״ש רבינו האר״י זצ״ל:
+ה. יזהר שלא יתנמנם בק״ש ועמידה כלביא יקום וכארי לעבוד ה׳:
+ו. אחר תפלה יקדש וישתה רביעית מזוג במים ויכוין לפטור ברכה ראשונה מהקאב״י ויאכל שיעור פהב״כ ויברך על המחיה ועל היין:
+ז. ישתדל מאד ללמוד ביום קבלת התורה ואי לא אפשר מתוך כובד ראש בשינה יניח מעט ויקום ויחזור על לימודו כל היום כי גדול וקדוש היום יום קבלת התורה ויעשה סעודת יו״ט ודעתו על התורה:
+ח. אם בר הכי הוה ישתדל לחדש איזה חידוש בתורה והוא ס״ט להתחיל לחדש ביום מתן התורה לכל השנה ואי לא ניסה באלה ישתדל לידע חידוש בתורה אשר לא ידעו מקודם:
+ט. אור שני של חג השבועות ישתדל לקבוע עת לתורה וכבר ידוע ממעשה שאירע למרן הק׳ ז״ל שעשו לימוד גם בליל שני:
+יוד. גם ביום השני יתאמץ בתורה דלדעת ר׳ יוסי ביום ז׳ בסיון נתנה תורה וכבר ידוע מ״ש הרמ״ע ז״ל:
+יא. הרמ״ק ז״ל כתב דביום השבועות היה עוסק בחכמת האמת והיה רואה סימן יפה במשנתו:
+
+Siman 23
+
+<small>תפלה להוצאת ס״ת בג׳ רגלים שתקן רבינו האר״י זצ״ל:</small>
+רבש״ע מלא משאלות לבנו לטובה והפק רצוננו ותן שאלתינו וזכנו לנו ולנשותינו ובנינו וכל ב״ב לעשות רצונך בלב שלם ומלטנו מיצ״הר ותן חלקנו בתורתך וזכנו שתשרה שכינתך עלינו והופע עלינו רוח חכמה ובינה. ויהר״מי א״וא שתזכנו לעשות מעשים טובים בעיניך וללכת בדרכי ישרים לפניך וקדשנו בקדושתך ותזכנו לחיים טובים וארוכים לימות המשיח לחיי העו״הב ותשמרנו ממעשים רעים ומשעות רעות המתרגשות לבא בעולם. והבוטח בה׳ חסד יסובבנהו אמן:
+
+Siman 24
+
+קצת אזהרות לחג הסוכות:
+א. יטבול ערב סוכות לטהר עצמו ברגל הקדוש על כל פנים:
+ב. ישתדל בסוכה בעצמו ועל כל פנים מוטב שיזהר שלא תהיה עשויה ע״י גוי ובפרט הסכך:
+ג. ישתדל לקנות ד׳ מינין ואתרוג משובח ולפרוע קודם החג לצאת י״ח אליבא דכ״ע שיקנה ד׳ מינין בקנין דאורייתא:
+ד. יזהר לישב בסוכה בשמחה לקיים מצותו ית׳ וגילו ברעדה וישתדל לתת לעניים מסעודתו כי מלבד דבכל י״ט חובה לתת מאכל לעני נוסף גם הוא לכבוד האושפיזין. ואם לאו גדול עונו כמ״ש בזהר הקדוש:
+ה. ח״המ מצוה לכבדו באכילה ושתייה וא״ל ח״ו מבזה המועדות כשז״ל:
+ו. אם יש לו לב לא יוציא הימים הקדושים של חול המועד בשחוק והבלים. ומה גם כי עדיין הושענא רבה ושמחת התורה לפניו שהם ימי דין כמשז״ל ובזהר הקדוש מפורש יותר:
+ז. אור ה��שענא רבה ישתדל מאד ללמוד כל הלילה התיקון הנהוג והכל הולך אחר החיתום והוא גמר דין האדם ובשמיני עצרת מסירת הפתקין אי לזאת ליל הושענא רבה והיום לו בכח יגבר איש לעבוד את בוראו ולשוב בתשובה כדת מה לעשות וה׳ לא ימנע טוב להולכים בתמים:
+
+Siman 25
+
+כבר נודע חיוב הזכירות בפה ובלב ובקצרה הוזכרנו בקונט׳ צפורן שמיר בתפלה הכוללת רוב המצות שהם מתקיימים בתפלת שחרית ואע״ג דרבינו האר״י ז״ל הזהיר לזכור קצת זכירות באומרו וקרבתנו מלכנו. וכתב גדול אחד דכונתו לקיים הזכירות בפה. כבר אני עני כתבתי על זה בקונטריס יוסף אומץ סי׳ כ״ג דכונת הר׳ האר״י ז״ל היינו לקיים ל״ת אל תשכח דהיינו בלב ע״ש ויש ראיה לזה ממאי דקי״ל בא״ח סי׳ ש״ז מותר לומר לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב הגם שבלבו הוא שיעשה מלאכה לערב נקרא הרהור שמותר ולא דיבור. ואכמ״ל. ויען ראיתי ב״א שאומרים הזכירות ותפלה אחריהם שהיא בסוף ס׳ פועל צדק. ראיתי לסדר הזכירות ותפלה אחר כל זכירה יותר מתוקנת ובסגנון אחר בס״ד:
+ליקבה״ו הריני בא לקיים מצות הזכירות בפה לתקן שרש מצות אלו במקום עליון לעשות נח״ר ליוצרנו ויהי נועם ה׳ אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו:
+א. הריני זוכר יצ״מ כמ״ש זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא ה׳ אתכם מזה:
+<b>ויהרמ״י או״א</b> שתתמלא רחמים עלינו לכבוד שכינתך והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני וכשם שבחסדך המרובים והגדולים הגדלת את חסדך עמנו וגאלתנו וגאלת את אבותינו ממצרים והעלית בכחך כל ניצוצות הקדושה אשר נפוצו שמה במצרים ולא נשאר בה שום ניצוץ קדושה כן בחסדיך הגדולים תוציאנו מגלות זה תקע בשופר גדול לחירותינו וקבץ נפוצותינו מארבע כנפות הארץ ותוציא לאור כל ניצוצות הקדושה אשר נטמעו בין הקליפות חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה ובא לציון גואל ותבנה בית המקדש במהרה בימינו עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען קדושתך עשה למען תורתך עשה בזכות אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן יוסף דוד וכימי צאתנו ממצרים הראנו נפלאות והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד:
+ב. הריני זוכר את השבת כמ״ש זכור את יום השבת לקדשו ויה״ר מלפניך יא״וא שתתמלא רחמים עלינו ועל כל ישראל ותזכנו לשמור יום השבת קדש כל ימי חיינו במחשבה ובדבור ובמעשה ותזכנו להתענג בו כמ״ש וקראת לשבת ענג לקדוש ה׳ מכובד ויהיו כל מעשינו לשם שמים ותצילנו מלחטוא ולשמור פינו ולשוננו שלא נדבר בשבת דיבור של חול ושום דבור אסור ולא נחטא בשום מעשה אסור כלל. ותזכנו ליחד זכור ושמור שב״ת לה׳ ולחבר הדודים יחדיו ותמשיך שפע קדושת השבת יומשך עלינו בימי החול שפע קדושה וטהרה לעשות רצונך כרצונך ולעסוק בתורה לשמה ובמצות וגמילות חסדים ותגאלגו גאולה שלימה למען שמ״ך בב״א:
+ג. והריני זוכר מעמד הר סיני כמ״ש רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך בחורב באמור ה׳ אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון:
+<b>ויהרמ״י או״א</b> שתתמלא רחמים עלינו ותטע אהבה ואחוה שלום וריעות בינינו ובין כל ישראל ונהיה לאחדים כשם שבהר סיני היה שלום בינינו כדכתיב ויחן שם ישראל נגד ההר כאיש אחד באחדות גמור כן ברחמיך הרבים תזכנו להע��יר ממנו שנאה וקנאה ותחרות ונהיה אוהבים זה לזה ותשים שלום בינינו וכשם שבמעמד הר סיני פסקה זוהמא ממנו וזככת אותנו וטהרתנו מכל טומאה וחלאה וזוהמא וקדשתנו בקדושתך כן ברחמיך הרבים תטהרנו מטומאתינו ומזוהמתינו ותקדשנו במצותיך תטהר רעיונינו ולבנו לעבודתך וליראתך ותטע תורתך בלבנו ותהיה יראתך על פנינו לבלתי נחטא ותעורר לבנו לאהבת תורתך ובכל יום יהיה בעינינו כאלו אנו מקבלים תורתך בדביקה ותשוקה וחפיצה והאר עינינו בתורתך ותדבק לבנו במצותיך ותיחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך הגדול הצבור והנורא ותגאלנו למען רחמיך ותזכנו לקבל ולשמוע תורה מפיך כמ״ש וכל בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך ב״ב אמן כן יה״ר:
+ד. והריני מקיים מקרא שכתוב וזכרת את ה׳ אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל והריני מאמין שהכל ממנו ית׳ וכל הטוב שיש לנו בין טובת הגוף בין טובת הנפש הכל מאתו יתברך אשר הגדיל חסדו עמנו בכל צדקותיו וכרוב רחמיו יתברך ויתעלה:
+<b>ויהרמ״י א״וא</b> שתתמלא רחמים עלינו ותשפיע עלינו שפע ישועה ורחמים ונהיה בריאים בכל רמ״ח אברינו ושס״ה גידנו לעבודתיך וליראתך ותצילנו מכל חולי ומכל כאב ומכל מיחוש ומכל מדות רעות רפאנו ה׳ ונרפא הושיענו ונושעה כי תהלתינו אתה. ותשפיע טל העליון מתרין מזלין נוצר ונקה דרך חיך וגרון לאו״א ומאו״א לז״א ומז״א לחקל תפוחין קדישין משם ישתלשל ויגיע ויראה שפע ישועה ורחמים בכל העולמות ורוה פני תבל ושבע את העולם כלו מטובך ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנות ידיך ותפרנסנו לנו ולכל ב״ב פרנסה טובה וכלכלה מידך המלאה והרחבה בריוח והיתר ונחת בלי שום עין הרע:
+וברוב רחמיך תצילנו מכל חטא והרהור ואשמה ורשע ותזכנו לחזור בתשובה שלימה ולעסוק בתורה לשמה ובמצות וג״ח ונעשה חיל מתורה ומצות ולא ימצא בנו ובזרעינו ובזרע זרעינו שום פגם ושום פסול ותקיים בנו מקרא שכתוב לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה׳ מעתה וע״ע אמן כן יהי רצון:
+ה. והרני זוכר במרירות נפש כל אשר הכעיסו אבותינו להקב״ה במדבר ובפרט בעגל כמ״שה זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה׳ אלהיך במדבר למן היום אשר יצאת מארץ מצרים. עד בואכם עד המקום הזה ממרים הייתם עם ה׳:
+והרי אנו בושים ונכלמים מאד על מעשה אבותינו ועל מעשינו הרעים אשר חטאנו עוינו ופשענו ועברנו על כמה מרמ״ח מ״ע ועל כמה משס״ה ל״ת ופגמנו בנר״ן ופגמנו במדות העליונות ובכל מסילות דרך השפעה השפע לנר״ן אוי ואבוי לנו אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש. ועתה ברוח נשברה ונפש נמוכה וגוף כפוף אנו מודים לפניך ואומרים חטאנו עוינו פשענו אנחנו ואבותינו והרי אנו שבים בתשובה:
+<b>ויהרמ״י או״א</b> שתתמלא רחמים עלינו ותזכנו לחזור אליך בתשובה שלימה ותצילנו מיצ״הר ואתה ברוב רחמיך תטהר את כל אשר פגמנו ותתקן את אשר עיותנו ותלקט אשר פזרנו ותמלא את כל השמות שפגמנו בהם עזרנו אלהי ישענו על דב״ר כבו״ד שמ״ך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+ו. והריני זוכר זכירת המן שהאכיל הקב״ה את אבותינו כמדבר כמ״ש וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה׳ אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יהיה האדם כי על כל מוצא פי ה׳ יחיה האדם:
+<b>ויהרמ״י או״א</b> שתתמלא רחמים עלינו וכשם שרחמת על אבותינו במדבר ומנך לא מנעת מפיהם והיו פנויים לעסוק בתורה כן ברחמיך הרבים תצילנו מכל טרדא ומכף כל אורב ואויב ומכל חולי ונהיה פנויים לעסוק בתורתך הקדושה ואתה ברב רחמיך תחון ותחמול עלינו ותתן לנו ולכל בני ביתנו לחם לאכול ובגד ללבוש כשם שנתת פס״ת לחם לאכול ובגד ללבוש ליעקב אבינו הנקרא איש ת״ם כי אתה האל הטוב הזן ומפרנס ומכלכל בחסדיך לכל בריותיך כדכתיב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון וכתיב נותן לחם לכל בשר וכתיב טוב ה׳ לכל ורחמיו על כל מעשיו ובכן יהר״מי או״א שנהיה אנחנו וכל בני ביתנו בכלל הרחמים והחסד שתתן לנו מזונותינו במילוי ובריוח כי רחום אתה יהיו לרצון וגו׳:
+ז. והריני זוכר מה שעשה הקב״ה למרים הנביאה כמ״ש זכור את אשר עשה ה׳ אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים. (הרמב״ם ז״ל סוף ה׳ ט״צ) פירוש התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה שהיתה גדולה בשנים ממנו וגדלתו על ברכיה וסכנה בעצמה להצילו מן הים והיא לא דיברה בגנותו אלא מעתה שהשותו לשאר נביאים והוא לא הקפיד ואעפ״כ מיד נענשה בצרעת:
+ובכן יראה ורעד יבא בנו על כל אשר חטאנו עוינו ופשעינו ודיברנו לשון הרע על חבירינו ועל הגדולים וטובים ממנו ועל חכמי ישראל אוי לנו אהה על נפשנו ופגמנו בלשון גם בשקר וכזב וליצנות וחנופה והיינו מכלל ד׳ כתות שאינן מקבלות פני השכינה על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו והרי אנו מתחרטים חרטה גמורה ושבים בתשובה ומבקשים מחילה וסליחה וכפרה על אשר נואלנו ואשר חטאנו עוינו ופשענו:
+<b>ויהרמ״י או״א</b> שתמחול ותסלח ותכפר את כל חטאתינו ופשעינו ותזכנו לחזור אליך בתשובה שלמה ותזכנו לשמור פינו ולשוננו בכל מכל כל וישוב לאיתנו הראשון ולא ידח ממנו נידח אמן כן יהי רצון:
+ח. והרי אני מקיים מצות זכירת עמלק כמ״ש זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים והיה בהניח ה׳ אלהיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה׳ אלהיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח:
+רבש״ע יחרד לבנו ויתר ממקומו אשר כביכול אין השם שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זכר עמלק זה כמה מאות שנים אוי נא לנו כי חטאנו והן בעון חוללנו חולין הוא לנו כי עונותינו הטו אלה לעכב מחיית עמלק מה נדבר ומה נצטדק ובלב נשבר ונדכה אתאנו לחלות פניך אנא ה׳ עשה למען שמך הגדול ותכניע ותמחה את זכר עמלק ותאבד כל זכר למו וה׳ לעולם ישב כונן למשפט כסאו במהרה בימינו אמן:
+ט. והריני מקיים מצוה לזכור שהציל ה׳ את אבותינו מבלק ובלעם כמ״ש עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה׳:
+רבש״ע מודים אנחנו לך על כל הטובות והנסים והנפלאות שעשית עמנו ועם אבותינו ובכלל רחמיך מה שהפלאת לעשות לאבותינו במדבר והצלתם מבלק ובלעם והפרת עצתם וקלקלת מחשבותם ולא נתכעסת בימים ההם וכתיב ויהפוך ה׳ אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה׳ אלהיך ועל כולם יתברך ויתרומם ויתנשא תמיד שמך מלכנו לעולם ועד וכל החיים יודוך סלה:
+<b>ויהרמ״י או״א</b> שתתמלא רחמים עלינו יהי חסדך ה׳ עלינו כאשר יחלנו לך ותפר עצת אויבינו הפר עצתם וקלקל מחשבותם והשב גמולם בראשם ולא תעשנה ידיהם תושיה ופצנו והצילנו מכל צרה כי בך בטחנו ובחסדך הגדול באמת נשעננו ובשמך נעזרנו הטוב. כי לא כלו רחמיך המרחם כי לא תמו חסדיך כי מעולם קוינו לך חוס ורחם כי שמך נקרא עלינו וקיים לנו מה שהבטחתנו ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה׳ אלהיהם יהיו לרצון אמרי פי וגו׳:
+יוד. הריני זוכר את ירושלם כמ״ש אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרני אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי:
+<b>ויהרמ״י או״א</b> שתרחם על ירושלם עיר הקדש העיר אשר בחרת ועל מקדשך ברחמיך הרבים וקיים לנו מה שהבטחתנו בונה ירושלים ה׳ נדחי ישראל יכנס או״א מלך רחמן רחם עלינו טוב ומטיב הדרש לנו שובה עלינו בהמון רחמיך בגלל אבות שעשו רצונך כונן בית מקדשך על מכונו הראינו בבנינו שמחנו בתקונו והשב שכינתך לתוכו והשב כהנים לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם במהרה בימינו אמן:
+
+Siman 26
+
+<b>סגולה להולך בדרך.</b>
+מצאתי כתוב. שיאמר קודם שיסיים העמידה מזמור למנצח בנגינות וכו׳ אלהים יחננו בצורת המנורה כתובה על קלף:
+
+Siman 27
+
+<b>סגולה להצלחה.</b>
+יקרא בכל יום פ׳ וישלח עד שם המקום סוכות כן כתב במדרש תלפיות דף קכ״ח וכן הוא במנהגים מהרי״ל ז״ל:
+
+Siman 28
+
+<b>סגולה לשמירה.</b>
+<small>יקרא אות ק׳ מא״ב קראתי בכל לב עד לעולם יסדתם ואח״כ יאמר:</small>
+<b>יהרמ״י או״א</b> שתשרה שכינתך עלינו ותרחיק ממנו יצ׳הר של רוח זנונים רוח מחשבות רעות והרהורים רעים רוח של שחוק רוח דברים בטלים רוח יגונות ואנחות רוח שקר רוח תועה רוח משחית רוח חבלה רוח קטב מרירי רוח אש של עצמות רוח חזזית רוח טומאה רוח עועים וכל רוחות רעות כולם יתבערו ויתבטלו ממני אתה סתר לי וכו׳ אחישה מפלט לי מרוח סועה מסער ה׳ צבאות עמנו וגו׳:
+
+Siman 29
+
+לכל כויה בין באש בין ברותחים תכף ומיד יאמר בכונה גדולה יברכך ה׳ וישמרך ג״פ יאר ה׳ פניו אליך ויחונך ג׳ פעמים ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום ג׳ פעמים בדוק ומנוסה:
+
+Siman 30
+
+<b>לחן ולחסד.</b>
+<small>אחר תפלת שחרית יאמר. האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב כי שם ה׳ אקרא הבו גודל לאלהינו:</small>
+<b>יהרמ״י או״א</b> שתעשה למען רחמיך ולמען קדושת פסוקים אלו והשמות הקדושים שבהם ותתננו לאהבה לחן ולחסד ולרחמים בעיני כל רואינו ויהיו דברינו נשמעים לעבודתך ויהיו כל מעשינו לש״ש ותצליחנו בלימודינו ובכל מעשה ידינו אכ״יר:
+
+Siman 31
+
+לחש לעין הרע בדוק ומנוסה:
+משביע אני עליכם כל מין עינא בישא עינא אוכמא עינא צרובא עינא תכלתא עינא ירוקא עינא ארוכה עינא קצרה עינא רחבה עינא צרה עינא ישרה עינא עקומה עינא עגולא עינא שוקעת עינא בולטת עינא רואה עינא מבטת עינא בוקעת עינא שואבת עינא דדכורא עינא דנוקבא עינא דאיש ואשתו עין דאשה ובתה עינא דאשה וקרובתה עין דבחור עין דזקן עין דזקנה עין דבתולה עין דבעולה עין דאלמנה עין דנשואה עין דגרושה כל מין עינא בישא שיש בעולם שראתה והביטה ודברה בעין הרע על פב״פ גזרנא ואשבענא לכון בההוא עינא עילאה עינא קדישא עינא חדא עינא חוורא עינא דאיהי חיוור גו חיוור עינא דכליל כל חיוור עינא דכלא ימינא עינא פקיחא עינא דאשגחותא תדירא עינא דכלא רחמי עינא דאיהי רחמי גו רחמי עינא דכליל כל רחמי עינא דלית עלה גבנוני עינא דלא אדמיך ולא נאים עינא דכל עיינין בישין אתכפיין ואתטמרן גו כיפין מן קדמוהי עינא דנטיר לישראל כדכתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל וכתיב הנה עין ה׳ אל יריאיו למיחלים לחסדו בההיא עינא עילאה גזרית ואשבעית עליכון כל מין עינא בישא שתסורו ותערקו ותברחו ותרחיקו מעל פב״פ ומ��ל כל ב״ב ולא יהיה לכם כח לשלוט בפ״בפ ובכל ב״ב לא ביום ולא בלילה לא בהקיץ ולא בחלום ולא בשום אבר מרמ״ח אבריו ולא בשום גיד משס״ה גידיו מהיום ולעולם אנס״ו אתה סתר לי כו׳ יושב בסתר כו׳:
+
+Siman 32
+
+<b>לרפואה ולכל דבר יאמר.</b>
+הריני מתנדב שמן למאור לעילוי נשמתו של רבי מאיר בעל הנס כדי שהקב״ה בזכות רבי מאיר בעל הנס יצילני לי ולאשתי מכל חולי ומכל כאב ונהיה בריאים דשנים ורעננים ושקטים ויצילנו מכל צרה ומכל מיני פורענות ויאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים לעבודתו יתברך אלהא דרבי מאיר ענני (ג״פ) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי חנני ה׳ כי אליך אקרא כל היום עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתנו למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+
+Siman 33
+
+סגולה אמתית לכל ענין הוא להיות עניו באמת מלב ונפש וליתן צדקה כפי מסת ידו ולעסוק בתורה לשמה וסימנך עצ״ת ה׳ היא תקום עצת ר״ת ענוה צדקה תורה היא תקום. ה׳ ברחמיו יזכנו להכיר מיעוט ערכנו ושפל מצבנו ולעסוק בתורתו תורת <b>חיים</b>:
+<b>ת״ו ש״ל ב״ע</b>
+התהלה והתפארת לחי העולמים:

txt/Halakhah/Acharonim/Avodat HaKodesh (Chida)/Kaf Achat/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,278 @@
+Kaf Achat
+כף אחת
+merged
+https://www.sefaria.org/Kaf_Achat
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Avodat HaKodesh, Pressburg, 1859
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
+
+כף אחת
+
+
+
+Siman 1
+
+בינ״ו עמ״י עש״ו
+<small>נסח תפילה למי שאיחר לקום ואין לו שהות לתתפלל התפלה הכוללת אשר בתחילת צפורן שמיר. יאמר זו דרך קצרה ברא״ש אמי״ר:</small>
+ליקו״בהו בדחילו ורחימו וכו׳ הריני מקבל עלי אלהותו יתב׳ ויראתו ואהבתו והנני עבד להש״ית. והריני מקיים מצות ואהבת לרעך כמוך והריני אוהב את כל אדם מישראל כנפשי והריני מכוין לקיים מצות ת״ת ומצות ציצית ותפילין והריני מוכן לקיים מצות ק״ש ותפלת שחרית הם והמצות הנלוות והכלולות בהם. ואני מכוין בכל לעשות נח״ר ליוצרינו שלא ע״מ לק״פ בשום צד ואני מכוין בכל לדעת רשב״י הקדוש והריני מקבל עלי כל תרי״ג מצות דאורייתא ומצות דרבנן הם וענפיהם ואתה האל הטוב כרוב רחמיך תצילנו מיצ״הר ותזכנו לעבדך כאמת. כי״רא ויהי נועם ה׳ אלהינו וגו׳:
+
+Siman 2
+
+<small>למצטער על סחורותיו אשר הם בדרך ים או יבשה. יקח עשרה אנשים שילמדו תהילים ויוסיפו בתפלה שאחר התהילים נסח זה:</small>
+יהרמ״י או״א שתתמלא רחמים על פב״פ ותבטל מעליו כל גזירות קשות ורעות וכל נכסיו וסחורותיו אשר לו בעיר זו ובעיירות אחרות ובכל מקום שהם בין בים בין ביבשה אתה ה׳ תשמרם מכל רע ותסתום פי המקטריגים עליו ועל נכסיו ולא תעשינה ידיהם תושיה ותצילהו לו ולנכסיו מכל צר ואויב ומכל שולל ובוזז ובצל כנפיך תסתירהו וכל צדקותיו אשר עשה (ואשר השתדל בלימוד היום) ות״ת שלומד הכל יזכר לפני כסא רחמיך לרחם עליו ועל נכסיו בכל צדקותיו וזכות אבותיו יגן עליו ועל נכסיו מעתה ועד עולם אמן כן יהי רצון:
+
+Siman 3
+
+<small>לעורר רחמים אם יזכה להוליד בן זכר:</small>
+א. <small>יום שתטבול האשה יתן שמן לעילוי נשמת ר״מ ויאמר קודם:</small>
+הריני מנדב שמן זה למאור לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס כדי שהקב״ה בזכות ר״מ יזכני להוליד הלילה הזו הבאה לשלום ותתעבר אשתי פב״פ מבן זכר לחיי״ט ולקיימא זרע אנשים לעבודתו יתברך אלהא דרבי מאיר ענני:
+ב. <small>בלילה אחר ק״ש קודם שישכב יאמר זה ג״פ:</small>
+<b>יהר״מ </b>אהיה אשר אהיה (<small>יכוין קבלתו שיש בו ד׳ אותיות אלף הא יוד הא כחו גדול פשוט או מורכב לכל דבר. סודו אהיה מורה על סוד האלהות היה הוה ויהיה</small>) שהלילה הזו תתעבר אשתי זו פב״פ מבן זכר וחכם ונתת לאמתך זרע אנשים ונפש חכמה בכחך הגדול לעבודתך כן יהי רצון אמן:
+ג. <small>אם נראה שנתעברה כל מ׳ יום כל יום יתן פרוטה לצדקה לעילוי נשמתו של ר״מ כדי שיהיה בן זכר. אלהא דר״מ ענני:</small>
+
+Siman 4
+
+<small>לקדש עצמו במותר לו תמיד ושניהם יהיו במחשבות טהורות להוליד בן זכר ולהמשיך נשמה מבחי׳ חסד ויכוין שם שדי וצירופיו:</small>
+<small>לקהל ישראל שהם בצער מלחמות וכיוצא:</small>
+יהרמ״י או״א אב הרחמן שתתמלא רחמים עלינו ועל יושבי העיר הזו וכל גבולה ותצילנו ממלחמה וממצור ומשבי ומביזה ותרחיק גייסות האויבים מכל גבול ארצינו לא יקדמו על ארצנו מגן ולא ישפכו עליה סוללה והאויבים אשר בקרבנו תכניעם ותשפילם ותפר עצתם ותצילנו מכל אויב ואורב ושולל ובוזז תפול עליהם אימתה ופחד (<small>יכוין בשם</small> <b>תעאו</b>) וכל צדקות ישראל ות״ת אשר עשו ולמדו בעירנו ובעיירות אשר בגבולנו יזכרו לפני כסא רחמיך ותבטל מעלינו ומעל ישראל אשר בעיר (פלוני) כל גזירות קשות ורעות (<b>קרע שטן</b>) ותחון עלינו ועליהם מאוצר מתנת חנם ככל צדקותיך ותצילנו מכל רעב ויוקר הש��רים אל מלא רחמים תן שלום בארץ תן שלום במלכיות ושררות ובצל כנפיך תסתירנו בזכות אאע״ה איש החסד ובזכות יצחק אע״ה אזור בגבורה ובזכות יעקב אע״ה כליל ת״ת ובזכות משה רעיא מהימנא אחוז בנצח ובזכות אהרן כהנא רבא אחוז בהוד ובזכות יוסף הצדיק אחוז ביסוד ובזכות דהע״ה אחוז במלכות עזרנו אלהי ישענו ע״ד כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך. רחום חנון שומר תומך מציל ישר פודה (<b>רחש תמיף</b>) הצילנו מכל צרה וטרוף ובלבול עשה למען כו׳ <small>כן יאמר אחר י״ב פ׳ מז׳ יענך. ואחר צ״א פעמים ויהי נועם. כמ״ש בסנסן ליאיר וכן יאמר עוד בתפלה שאחר התהלים קודם ותקרא לשבוים דרור:</small>
+
+Siman 5
+
+<small>אחר פסוקי לקוטי תהלים באותיות שם החולה יאמר תפלה זו:</small>
+יהרמ״י או״א שתתמלא רחמים עלינו ותעשה למען רחמיך ולמען שמותיך הקדושים הכתובים בפסוקים אלו שקריתי לפניך ושמותיך הקדושים הרמוזים והמצורפים בהם ובזכות פ׳ אלו אשר ראשיהם אותיות שם פ׳ ברב רחמיך תאיר כל שרשי נר״ן שלו הרמוזים וכלם אחוזי אותיות שמו ויושפע עליהם שפע רב ממקום שלהם ויאירו וישפיעו ויאמצו כח בענפי נר״ן שלו אשר בגופו ומקיפיו ותבטל מעל פלוני כל גזירות קשות ורעות אנא בכח גדולת רחמיך מחיה חיים יחייהו וישלח דברו וירפאהו רפואה שלימה לאורך ימים ושנות חיים כי״ר:
+
+Siman 6
+
+<small>לבחור ירא ה׳ שרוצה שתזדמן לו כלה הגונה יתפלל בכונה תפלה זו:</small>
+רבש״ע בחסדך יצרת עולמך ובראת אדם ועשית לו עזר וצויתנו לישא אשה ולהוליד בנים והחמירו עבדיך רז״ל שלא לאחר מצוה זו. ויען חיי האדם בע״הז ובע״הב תלויים כמעט באשה ובע״הר אין עוד נביא ולא בעלי רו״הק לדעת איזו ראויה כדי לקיים מצותיך. לכן בלב נשבר באתי להפיל תחינתי לפניך אב הרחמן ויהרמ״י או״א שתתמלא רחמים עלי ותזמין לי בת זוג נאה יראת ה׳ ובעלת מדות טובות ובעלת מז״ט וטובת שכל ומוצלחת ומבורכת כי בזה אוכל לעבוד עבודת הק׳ בלי טרדה. והיה הנערה אשר ידברו לי עליה והיא ראויה ויש לה יראת ה׳ ומדות טובות ומז״ט והוגנת לי ברחמיך הרבים תחון עלי ותטה לבי לגמור הדבר באופן שאוכל לקיים מצותיך וטוב לי בעו״הז ובע״הב אל מלא רחמים ״רחום ״חנון ״שומר ״תומך ״מציל ״ישר ״פודה (<small>יכוין בשם</small> <b>רחש תמיף</b>) עזר״ני עדכ״ש עשה למען שמך כו׳ חנני וענני ושמע תפלתי (<small>יכוין בשם</small> <b>אראריתא</b>) כי אתה שומע תפלת כל פה ברוך שומע תפלה (יכוין <b>אוכץ אזבוגה</b>) יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+
+Siman 7
+
+<small>תפלה לומר במוסף ר״ה ויו״הכ בעת אמירת ש״ץ ומפני חטאינו והיא תפלה קדומה. אמנם אנכי תקנתי הלשון וישבתיה על מכונה לפק״ד בתוספת נפך בס״ד:</small>
+רבש״ע בושנו מאד ונמס לבנו על אשר פגמנו באות ברית קדש בכמה מיני פגם ובפרט כמה מיני קרי וטפות זרע לבטלה שיצאו ממני ומכל ישראל בכלל ובפרט שלא במקום מצוה באונס וברצון בגלגול זה וגלגולים אחרים וגם נשמות עשוקות בקליפות הנפוצות בארבע כנפות הארץ ונשמות ערטילאות הפזורות בין הגוים ועי״ז נתארך גלויותנו ושמם מקדשנו וגלה יקרינו ובכן במרירות נפש וחרטה גמורה באנו לבקש רחמים וסליחות ויה״ר מלפניך <b>יהוה</b> או״א אב הרחמן שתרחם עלינו העניים והאביונים מרים ונאנחים ועתה יגדל נא כח ה׳ ותפליט הקליפות כל הניצוצות הקדושות וטפות קרי וזרע לבטלה שיצאו ממני ומכל ישראל בגלגול זה וגלגולים אחרים ותחזור לקבצם בקדושה שנית והיו למאורות בכח שם הקדוש בי״ט (<small>יכוין שיוצא מפסוק בזרוע יקבץ טלאים ופסוק כי בי חשק ואפלטהו והוא גימטריא אהיה</small>) ושם הקדוש <b>חב״ו</b> היוצא מפסוק חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל ותקרב פזורנו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ וקיים בנו מקרא שכתוב ושב ה׳ אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה׳ אלהיך שמה ותגאלנו גאולת עולם על״ש על״י על״ת על״ק ע״ל אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף דוד החתומים ונאחזים במדות העליונות הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד יסוד ומלכות ותתקן אשר פגמנו ותיחד אשר הפרדנו ותלקט אשר פזרנו וברחמיך הרבים תשמרנו מכל רע מעתה ועד עולם ותשפיע עלינו שפע קדושה וטהרה לעבדך באמת אנו וזרענו וזרע זרענו ״רחום ״חנון ״שומר ״תומך ״מציל ״ישר ״פודה (<small>יכוין בר״ת שהוא</small> <b>רחש תמיף</b> <small>שם קדוש</small>) חוס ורחם עלינו וקבל תפלתנו כדכתיב לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה וכתיב כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+
+Siman 8
+
+<small>תפלה שסדרתי לומר ביום הכפורים קודם מנחה. יאמר פ׳ העקידה ופרשת ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה׳ וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב:</small>
+יהי ר״מ <b>היהו</b> אלהינו ואלהי אבותינו שתתמלא רחמים עלינו ותזכור לנו עקידתו של יצחק אבינו בן אאע״ה אשר בימים האלה בזמן הזה בעשור לחדש תשרי היתה עקידתו בהעלות המנחה ובכן ברב רחמיך תזכור לנו כאלו אפרו צבור ומונח ע״ג המזבח ותביט באפרו לרחם עלינו ובזכותו וזכות אאע״ה שנתנסה בעשרה נסיונות ובתפלתו וגם בזכות יעקב אע״ה נתת לנו עשרת ימי תשובה לכפר על חטאתינו תתמלא רחמים עלינו ותבטל מעלינו כל גזירות קשות ורעות וכמו שכבש א״א את רחמיו לעשות רצונך בלב שלם כן יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עמנו ה׳ אלהינו במדת החסד ובמדת הרחמים ותכנס לנו לפני ולפנים משורת הדין ותביט בדם הברית שמל אאע״ה ביום הכפורים ותכפר כל עונותינו ככל צדקותיך (פר״א פ׳ כ״ט) ובטובך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומארצך ומנחלתך. אל מלא רחמים גלוי וידוע לפניך כי בושנו במעשינו ונכלמנו בעונינו בהעלותינו על לבבנו רוב קצורינו בעבודתך ובעסק תורתך וקיום מצותיך ונמס לבנו בקרבנו והיה למים מה נענה ומה נאמר כי הצר הצורר בחברת החומר העכור היו בעוכרינו גם אסו״ר נלוה עמם אסורים ולטושים בגליות קשים גלות הנפש והגוף. אמנם גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך ולשקוד על דלתותיך כי טוב יום בחצריך מאלף בחרנו ויראים וחרידים אנחנו מאימת דינך הקדוש. ע״כ באנו אליך בכפיפת ראש ונמיכת קומה וחלישות חיל להזכיר ולעורר רחמיך ולהזכיר זכות אבותינו הקדושים ובזכותם תתמלא רחמים עלינו ותשליך במצולות ים כל חטאתינו ואתה בטובך תעורר רחמיך ונהיה נקיים מכל טומאה וחלאה וזוהמא ויעלו כל ניצוצות הקדושה אשר נתפזרו ויתבררו ויתלבנו במדת טובך. וברב רחמיך תתן לנו חיים ארוכים חיים של שלום חיים של טובה חיים של ברכה חיים של פרנסה טובה חיים של חילוץ עצמות חיים שיש בהם יראת חטא חיים שאין בהם בושה וכלימה חיים של עושר וכבוד חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת חטא חיים שתמלא כל משאלות לבנו לטובה זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים כתבנו בספר חיים למענך אלהים חיים וקרע רוע גזר (<b>קרע שטן</b>) דינינו ויקראו לפניך זכיותינו:
+אל מלא רחמים יהמו נא רחמיך עלינו לקבל ברצון הכנעתנו והרהורי תשובתנו ותקיים לנו מה שהבטחתנו על יד עבדיך חכמי ישראל הבא לטהר מסייעין אותו ובשגם לבנו אטום סתום וחתום ולא אתנו יודע זו היא ביאה זו היא שיבה רב להושיע האר עינינו אשר בגודל רחמיך הבטחתנו פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם וראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב ואין חונן ואין מרחם זולתך כי חנוניך הם חנונים ומרוחמיך הם מרוחמים כדכתיב וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם:
+ובכן לב טהור ברא לנו אלהינו ורוח נכון חדש בקרבנו ורשפי התעוררות לבנו באהבתיך ותורתך יתמידו ויתרבו עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך תחל שנה וברכותיה. ותצילנו משמד ומשבי ומביזה ומכף כל אויב ואורב ושולל ובוזז ותפר עצתם וקלקל מחשבותם תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן ותתן בלב השרים להטיב אלינו ולרחם עלינו אויבינו ילבשו בשת ועלינו תרחם ברוב רחמיך ותאמר די לצרותינו וכל הרפתקי דעדו עלינו יהיו לכפר חטאתנו עונותנו ופשעינו ותאמר די לצרותינו וכשם שסככת על אבותינו במדבר והצלתם מעינא בישא דבלעם הרשע כן בצל כנפיך תסתירנו ונהיה מכוסים במכסת והנהגת שמותיך הקדושים ותשמרנו מכל הפסד וכל עלילה הן מהשרים הן מזולתם אנא ה׳ הושיענו בזכות אברהם איש החסד יצחק אזור בגבורה יעקב כליל תפארת משה ר״מ אחוז בנצח אהרן אחוז בהוד יוסף אחוז ביסוד דוד אחוז במלכות ובזכותם תצילנו מיד אויבינו ותהפוך לבם מרעה לטובה ויהיה לנו ישוב והשקט ובטח לעבדך באמת בלי שום טירדה ותזכנו להתרחק מהגאוה והכעס והקפדה וכל גבה לב. ונהיה מיושבים בדעתנו ונכיר מיעוט ערכנו ונפשנו כעפר לכל תהיה ולא נתכעס ולא נקפיד ונהיה אוהבי שלום ומרבים שלום. ותזכנו להתרחק מלצנות ושקר וחנופה ולשון הרע ודבור של חול בשבת וכל דבור אסור ויהיה רוב דבורנו בתורה ובעניני עבודתה ותאזרנו חיל לשמור לפינו מחסום מחטוא בלשוננו. ותזכנו להתרחק מתאות תענוגי והבלי הע״הז ונאכל לשבוע נפשנו וכן בכל צרכינו יהיה כל מעשינו לש״ש. ותזכנו להיות שמחים בעסק תורתך ובמצותיך ולהיות בטחונינו בך תדיר ויהיה לנו לב שמח לעבודתך. וברב רחמך תזכנו להשלים תקון נר״ן בגלגול זה ולא נאבד ח״ו ותזכנו לעסוק בתורתך הק׳ ולכוין לאמיתה של תורה ותצילנו מכל טעות בהלכה ובהוראה ואל תצל מפינו דבר אמת לעולם ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כלנו יודעי שמך ולומדי תורתך הק׳ לשמה ומקיימי מצותיך ולא ימצא בנו ולא בזרענו וזרע זרענו שום פגם ושום פסול ולא יתחלל שמך על ידינו ח״ו. וראה כי עמך הגוי הגדול הזה זרע אהוביך אברהם יצחק וישראל עבדיך בניך בני בחוניך ובגלותם ודלותם ושפלותם ולחצם ודוחקם קוראים בשמך ומלאים מצות וצדקות ותורה וגמילות חסדים:
+אנא מלך רחום וחנון התמלא רחמים על כל אחינו בית ישראל הנפוצים בד׳ כנפות הארץ ובפרט על יושבי א״י ועל יושבי העיר הזו ועל כל הקהל הקדוש הזה ותרחם עלינו ועליהם ותצילנו ותצילם מרעה ומרעב ומשבי ומביזה ומכל חטא ותשלח רפואה שלימה לכל חולי עמך ישראל והבריאות תתמיד בריאותם שלא יחלו ח״ו ותצילנו ותציל לכל ישראל מכל נזק ומכל צר ומשטין ומקטרג ומרוח רעה ומדקדוקי עניות ומכל מיני פורעניות המתרגשות בעולם ותפקוד בזרע של קיימא זרע קודש לכל חשוכי בנים והיושבות על המשבר מעמך ישראל תוציאם מאפילה לאורה ויצא הולד בשעה טובה ולא יארע שום צער ושום נזק לא ליולדות ולא לילדיהן ואל ימשול אסכרה ושדין לכל ילדי עמך יש��אל ותגדלם לתורתך ומצותיך בחיי אביהם ואמם. ובני ישראל עמך יורדי הים באניות פצם והצילם ממים רבים מיד בני נכר הצילם מטיט ואל יטבעו ינצלו משונאים וממעמקי מים ובני ישראל הולכים ביבשה הדריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב והצילם מכף כל אויב ואורב בדרך. וכל האסורים בכלא מעמך ישראל התר מאסריהם ותוציאם לרוחה ותשים ליראתך כל האנוסים ביד גאים ותחון זכות אבות להחזירנו בתשובה שלימה לפניך והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני. אנא ה׳ שומע תפלה (<b>אוכף כוזו אזבוגה רחש תמיף</b>) ״רחום ״חנון ״שומר ״תומך ״מציל ״ישר ״פודה חוס ורחם עלינו ושמע תפלתינו כי רחום אתה (<b>אראריתא</b>) אלהינו ואלהי אבותינו מלך רחמן רחם עלינו טוב ומטיב הדרש לנו שובה עלינו בהמון רחמיך בגלל אבות שעשו רצונך בנה ביתך כבתחלה כונן בית מקדשך על מכונו הראנו בבנינו שמחנו בתיקונו והשב כהנים לעבודתם ולוים לדוכנם והשב ישראל לנויהם. ומלאה הארץ דעה ליראה את שמך הגדול הגבור והנורא אמן כן יהי רצון. כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה׳ וצדקתם מאתי נאם ה׳. לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים:
+<small>שיר המעלות ממעמקים. ויאמר פ׳ לעולם</small> <b>יהוה</b> <small>דברך נצב בשמים י״ב פעמים ויכוין שהגזרות רעות ישארו בשמים ולא ירדו לארץ וזהו דבר״ך דיבור קשה יהיה נצב בשמים ולא יבא אל הארץ:</small>
+
+Siman 9
+
+סגולה להולך לפני מלך או שר ומושל:
+יאמר טו״ב פעמים אמתלאי בת כר נבו קודם שיעמוד לפניו ועוד יאמר מגדל עז שם ה׳ בו ירוץ (יכוין בו ירוץ גימ׳ <b>שדי</b> ר״ת שומר דרך ה׳) צדיק ונשגב. ואם הוא לצרכי צבור יכוין שהוא מתעסק לש״ש ויזכיר זכות אבות אברהם איש החסד יצחק נאזר בגבורה יעקב כליל תפארת משה אחוז בנצח אהרן אחוז בהוד יוסף אחוז ביסוד דוד אחוז במלכות:
+
+Siman 10
+
+סגולה למי שיש פחד:
+יאמר ה׳ הושיעה המלך יעננו ביום קראנו ג׳ פעמים. יאמר מזמור נ״ג ט׳ פעמים. ויקח בידו חומש וכשאומר שם פחדו פחד יקיש עליו ב׳ פעמים. ויאמר ה׳ יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו ג׳ פעמים. ויאמר ויהי נועם כלו ישר והפוך. רפאהו ה׳ וירפא הושיעהו ויושע כי תהלתנו אתה:
+
+Siman 11
+
+כונות פשוטות כשיעשה צדקה:
+מ״כ שבמעשה הצדקה יכוין לפדות כל נר״ן וניצוצי הקדושה והתורה והמצות והתפלות אשר נדחו ונטבעו בקליפות. ובכח הצדקה יצאו מתוך הקליפות ויחזרו אל הקדושה אל שרשם מנוקות מכל רע ויכוין שה׳ יצילהו מיצ״הר ומכל חטא והרהורים רעים ומאכלות אסורות ומכל חולי. ויכוין שבכח מעשה הצדקה יתבטלו כל המקטריגים מעליו. ויכוין שאם חייב איזה סך לאיזה אדם שאינו יודע בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים מאיזה צד ואופן שתועיל צדקה זו לתקן אשר עיות. ויכוין שבכח הצדקה יהיה נח״ר לנר״ן של אביו ואמו וקרוביו ויחשוב שיש כונות וסודות ויחודים עליונים במעשה הצדקה והוא מכוין דרך כלל ליחד קב״ה בד״ח ור״ח ור״ח וד״ח ליחד שם י״ה בו״ה ביחודא שלים בשם כל ישראל לתקן שרש מצוה זו במקום עליון והוא מכוין לדעת רשב״י הקדוש ורבינו יצחק לוריא הק׳. ויהי נועם ה׳ אלהינו וכו׳:
+
+Siman 12
+
+סגולה לעין הרע משם רבי יהודאי גאון ז״ל:
+יקח שתי קערות נקיות באחת יתן מים זכים ובאחת שמן זית זך ויאמר עליהם ה׳ אל שדי צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה ג״פ. ה׳ אל שדי צבאות אשרי אדם בוטח בך ג״פ. ה׳ אל שדי צבאות הושיעה המלך יעננו ביום קראנו ג״פ. ואחר כך יטבול הב׳ אצבעות בשמן דהיינו האצבע והזרת ויטיף שתי טיפת בקערה על המים ובעוד שהוא מטיף יאמר בשם גבריאל בשם מיכאל בשם רפאל אני עושה זה וכשם שאלו הטפות נאבדים ומתבטלים במים כך יתבטלו ויאבדו כל מכאוב וכל חולי וכל עין הרע מפב״פ וישפוך המים לארץ בכל כחו:
+
+Siman 13
+
+לשמירה והצלה:
+יאמר פסוק ואני אשיר עזך וארנן לבקר חסדך כי היית משגב לי ומנוס ביום צר לי. לי צר ביום ומנוס לי משגב היית כי חסדך לבקר וארנן עזך אשיר ואני ג״פ. (כתב הרב מהר״ר שמואל ז״ל בן הרב רבינו מהרח״ו זצ״ל בסו׳ ס׳ חמדת ישראל כי יש בזה סוד גדול) ואח״כ יאמר שיר למעלות אשא עיני כלו. אנא בכח כו׳ (ויכוין בשמות הק׳ אשר בר״ת כידוע) יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+
+Siman 14
+
+<small>תפלה במקום סכנה ולסטים:</small>
+<b>יהר״מ יהוה</b> אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם איתן האזרחי איש החסד ואלהי יצחק נאזר בגבורה הנעקד על גבי המזבח אלהי יעקב איש תם כליל תפארת אשר קראת שמו ישראל והצלתו מעשו ומלבן הארמי ומכל שונאיו והוצאתו מצרה לרוחה ומאפילה לאורה כן תצילני היום ובכל יום ויום מכל פגעים רעים ומאיש חמסים תנצרני ואימתך הגדולה תפיל על כל הבאים כנגדי שלא יוכלו להזיק לי לא בגופי ולא בממוני וסתום פיות שוטני ושונאי וצוררי: וידבר דוד לה׳ את דברי השירה הזאת ביום הציל ה׳ אותו מכף כל אויביו ומכף שאול ויאמר ה׳ סלעי ומצודתי ומפלטי לי אלהי צורי אחסה בו מגיני וקרן ישעי משגבי ומנוסי מושיעי מחמס תושיעני. מהולל אקרא ה׳ ומאויבי אושע:
+אנא ה׳ התמלא רחמים ותושיעני ותפלטני כי רחום אתה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה יהיו לרצון וכו׳. ויפריש צדקה לעילוי נשמתו של ר׳ מאיר. ויאמר אלהא דר׳ מאיר ענני: <small>(ויחשוב כי מכוין למה שכיון ר׳ מאיר בזה) ויאמר תהלים בנחת וכונה ובתפלה שאחר התהלים יאמר בכללה התפלה הנזכר ויועיל בעזרת השם:</small>
+
+Siman 15
+
+<small>תפלה על הפרנסה קדומה שנוהגים לומר בליל ר״ה וי״הכ קודם קדיש בתרא ונסח זה מתוקן ונכון:</small>
+<small>יאמר מזמור לה׳ הארץ ומלואה ונסח נקודות ההויות שבמזמור יכוין בנקודות אלו ע״פי ס׳ הכונות מרבני המערב וס׳ משנת חסידי׳:</small>
+לדוד מזמור <b>יהוה</b> (<small>נ״א</small> <b>ליהוה</b> <small>וכן בכל הויות שבמזמור</small>) הארץ ומלואה תבל ויושבי בה כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה מי יעלה בהר <b>יהוה</b> ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה ישא ברכה מאת <b>יהוה</b> וצדקה מאלהי ישעו זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד <b>יהוה</b> עזוז וגבור <b>יהוה</b> גבור מלחמה שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד <b>יהוה</b> צבאות הוא מלך הכבוד סלה:
+<small>ואחר המזמור יאמר תפלה זו:</small>
+<b>יהר״מ יהוה</b> או״א האל הגדול הגבור והנורא שתתמלא רחמים ותחון עלינו למענך ולמען קדושת המזמור הזה והשמות הקדושים הנזכרים בו וקדושת פסוקיו ותיבותיו ואותיותיו וטעמיו ורמזיו וסודותיו וקדושת השם הקדוש דיקרנוסא (גי׳ חת״ך עם האותיות) היוצא מפ׳ והריקותי לכם ברכה עד בלי די ומפ׳ נסה עלינו אור פניך ה׳ וכתבנו בס׳ פרנסה טובה וכלכלה שנה זו וכל שנה ושנה לנו ולכל בני ביתינו כל ימי חיינו במילוי ובריוח בהיתר ולא באיסור בנחת ולא בצער ולא בעמל וטורח בשלוה והשקט ובטח בלי שום עין הרע ותזכנו לעסוק עבודת הקודש בלי שום טרדה ותפרנסנו פרנסה שלא יהיה בה שום בושה וכלימה ולא נצטרך למתנת ב״וד כי אם מידך המלאה והרחבה ותצליחנו ותרויחנו בכל לימודינו ובכל מעשה ידינו ועסקינו ויהיה בתינו מלא ברכת ה׳ ונשבע לחם ונהיה טובים ״רחום ״חנון ״שומר ״תומך מציל ״ישר ״פודה (<small>יכוין</small> <b>רחש תמיף</b>) רחם עלינו ושמע תפלתינו כי אתה שומע תפלת כל פה ברוך ש״ת (<small>יכוין</small> <b>אוכף אראראיתא כוזו אזבוגה</b>):
+
+Siman 16
+
+<small>נסח כל נדרי שהיה אומר הרב החסיד מהר״ש שרעבי ז״ל:</small>
+כל נדרי ואסרי ושבועי ונדויי וחרמי וקונמי וקונחי וקינסי די נדרנא ודי ננדר. די אשתבענא ודי נשתבע די נדינא ודי ננדי די חרמנא ודי נחרם. די אסרנו ודי ננסר על נפשתנא מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים הבא עלינו לשלום. נדרנא לא נדרי ושבועתנא לא שבועי ונדויינא לא נדויי וחרמנא לא חרמי ואסרנא לא אסרי כלהון אתחרטנא בהון יהא רעוא דיהון שביתין ושבוקין לא שרירין ולא קיימין. ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה: <small>ויאמר מאמר התיקונין דף קמ״ג. קם ר״ש עד ההוא דמקורא דמקוה בידיה:</small>
+
+Siman 17
+
+<small>תפלה ליום הושענא רבה תפלה בעת חבטת חמשה בדי ערבה והיא קדמוניות אך בא יבא הנסח מתוקן ומנוקה בס״ד:</small>
+<small>יקח בידו ה׳ בדי ערבה כשרות וברורות וכה יאמר:</small>
+לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם <b>י״ה</b> ב<b>ו״ה </b>ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנחנו באים לקיים מצות ערבה יסוד נביאים הראשונים אשר שרשם פתוח על ערבי גחל לתקן את שרשה במקום עליון. ויהי נועם וכו׳. ויהר״מ<b> יהוה</b> או״א אל עליון רוכב בערבות הבוחר בנביאים טובים וכמנהגם הטובים שתצרף מחשבתנו וחבטת ה׳ בדי ערבה כאלו כיוננו בכל הכוונות כתקונן וכן ע״י חבטת ה׳ בדי ערבה ה׳ פעמים בקרקע נגד ה׳ אותיות <b>מנצפך</b> גבורות <b>אדני אלהים</b> אנא בכח סגולת מצות ערבה זו במתק שפתיים תוסיף לקח שכינת עוזנו ה׳ גבורות ממותקות במתק האור טל אורות טליך שם <b>יוד הא ואו</b> העולה טל וככלה תעדה כליה להתיחד עם דודה באהבה ואחוה ורעות וזרועיה תצמיח זר״ע (גי׳ ערבה) קדש מצבתה לעזרת ה׳ בגבורים ותוכה רצוף אהבה בשפתים ישק נשיקין דרחימו. ולנו עבדיך המתפללים לפניך תשפיע לנו משם אור החיים וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבנו עד אגיד זרועך לדור לכל יבא גבורתך ותאריך ימינו ושנותינו בטוב ובנעימים דשנים ורעננים ותן לנו (<small>יכוין לדעת רב שהיה מתפלל כן</small>) חיים ארוכים חיים של טובה חיים של ברכה חיים של שלום חיים של פרנסה טובה חיים של חילוץ עצמות חיים שיש בהם יראת חטא חיים שאין בהם בושה וכלימה חיים של עושר וכבוד חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים חיים שתמלא משאלות לבנו לטובה (<small>יכוין שהם י״א אותיות ו״ה והמ״י</small>):
+ואוצרך הטוב תפתח להשביע נפש שוקקה ורוה פני תבל ושבע את העולם כלו מטובך ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנת ידיך. ותקיים בנו מקרא שכתוב יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו ושא נס לקבץ גליותנו מהרה מד׳ כנפות הארץ והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד:
+
+Siman 18
+
+<small>תפלה אחר כל חמירא של לילה וכבר נזכרה במורה באצבע:</small>
+<b>יהר״מ</b> <b>יהוה</b> או״א שתזכנו לתור ולחפש בנגעי בתי הנפש אשר נואלנו בעצת יצרנו הרע ותזכנו לשוב בתשובה שלימה ואתה בטובך הגדול תרחם עלינ�� עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצלנו מאיסור חמץ אפילו בכל שהוא בשנה זו ובכל שנה ושנה כל ימי חיינו אמן כי״ר:
+<small>וביום אחר כל חמירא יאמר:</small>
+<b>יהר״מ יהוה</b> או״א שתרחם עלינו ותצילנו מאיסור חמץ אפי׳ בכל שהוא בשנה זו ובכל שנה ושנה כל ימי חיינו לנו ולכל בני ביתינו וכשם שביערנו החמץ מבתינו כך תזכנו לבער היצ״הר מקרבנו תמיד כל ימי חיינו ותזכנו לידבק בך ובתורתך ואהבתך ולידבק ביצה״ט תמיד אנחנו וזרענו וזרע זרענו מעתה ועד עולם כן יהי רצון אמן:
+
+Siman 19
+
+<small>עוד זאת אציגה נא נסח וידוי מתוקן לאומרו בהכנעה ולהכות באגרוף על החזה</small> <b>חדי״א</b> <small>דארמותא. ויכוין להתודות עליו ועל ביתו ועל כל אשר הוא משורש נר״ן שלו בגלגול זה וגלגולים אחרים בחדא מחתא. ועיקר הוידוי חרטה ועזיבת החטא לגמרי בכונה שלימה ויתובי דעתא. וישים אל לבו לתקן ע״י הוידוי מסודר בכ״ב אותיות מה שפגם בחמש מוצאות וכ״ב אותיות בדחילו וחביבותא:</small>
+<b>אשמנו</b> אכלנו מאכלות אסורות. אכלנו אכילה גסה. אכלנו ושתינו ביום הכפורים. אכלנו חוץ לסוכה אכילת קבע. אכלנו חמץ בפסח. אכלנו בלילה אחר שישננו. אכלנו בלא ברכה תחילה וסוף. אכלנו למלא בטננו ולא חשבנו להיות בריאים לעבוד ה׳ ושאר כוונות טובות. אמצנו את לבנו. אכזרים היינו. אסרנו את המותר ואת האסור התרנו. אסרנו לאחרים והתרנו לעצמנו. אכלנו בלי נטילת ידים. אכלנו מסעודה שאינו מספקת לבעליה:
+<b>בגדנו</b> בטלנו תלמוד תורתך ימים ולילות. בטלנו אחרים הלומדים. בטלנו עושי מצות. באנו על כל עריות שבתורה. ושניות ואסורי ביאה מד״ס. ברכנו ברכות לבטלה וברכה שאינה צריכה. ברכנו ברכה חטופה בלי הזכרת שם ומלכות ובחסרון תיבות ואותיות ובלי שום כונה. בדינו הקדמות מלבנו. בזינו חידושי תורה. בזינו אמריך. בטלנו ק״ש ותפלה וציצית ותפילין. בזינו אב ואם ואחינו הגדול. בזינו חכמים ויראי שמים. בטלנו רמ״ח מצות עשה מדאורייתא. ומדברי קבלה ומד״ס. בזינו חכמת חכמי הדורות וספריהם. בלבלנו דעתנו בתפלה ולמוד בהבלי העו״הז:
+<b>גזלנו</b> גנבנו מישראל ומגוים. גנבנו מקרובינו. גנבנו דעת הבריות. גנבנו חידושי תודה מאחרים: גלינו סוד. גלינו סודי תודה למי שאינם ראוים. גלינו ד״ת לאו״ה. גלינו עריות. גאינו במחשבה דבור ומעשה בכל מיני גאוה וזדון עד שנעשה לנו טבע ולא ידענו אם הוא גאוה. גדלנו בנינו גדולים רעים. גערנו באחרים המוכיחים לבנינו וקרובינו ורבנו עמהם והקפדנו עליהם. גלינו פנים בתורה שלא כהלכה. גערנו בעושי מצות. גמגמנו בלשונינו בדברי תורה ותפלה. גדלנו ושבחנו עצמינו ואפילו במה שאין בנו. גלגלנו דברים להכשיל רעינו. גמלנו רע למי שהטיב אלינו. גערנו בנשינו ובנינו ומשרתינו שלא כדת ושלא כדין:
+<b>דברנו דופי</b> ולשון הרע תדיר ושקר וחנופה וליצנות ונבלות הפה וכל כך נשתרשנו עד שאינו ניכר לנו האיסור ולמצוה תחשב בעינינו. דברנו בבית הכנסת ועם תפלין. דברנו באמצע תפלה ובאמצע ק״ש ובין גאולה לתפלה ובחזרה. דברנו באמצע למודנו. דברנו בשבת דבור של חול. דברנו בזדון ובגודל לבב. דרשנו דרשות של דופי. דברנו בגנות חבירינו ורבותינו ואבותינו וכל מי שחייבים אנו בכבודו. דנינו לחובה לכל אדם. דנינו דין אחד לעצמינו ודין אחד לאחרים. דברנו אחד בפה ואחד בלב. דברנו לגוי בשבת לעשות מלאכת איסור. דברנו עם העריות דברי שחוק והיתול וכיוצא. דברנו במשא ומתן של תורה לקנטר ולדחות דברי זולתינו ולהפיל האמת בעקשות ובחריפות ש��ר וזלזלנו להם נגד לסברתינו ואף שהאמת אתו. דברנו זלזול על הרבנים ראשונים ואחרונים אשר בארץ החיים המה ואשר עודם בחיים ודחינו דבריהם מבלי שכל ובלי מוסר ויראת ה׳. דברנו בשבת במשא ומתן וסחורה וריוח:
+<b>העוינו</b> הקלנו ראש. העזנו מצח. הרהרנו בעבירה. הרהרנו הרהורים רעים ביום ובלילה ובאנו לידי קרי ושז״ל. הערכנו מעשה חברינו להראות קלונו וחסרונו. הלבננו פני חברינו ברבים. הוצאנו שם רע על החיים ועל המתים. הרהרנו הרהורים רעים בתוך התפלה ובלימוד ועם תפילין. הסחנו דעתינו מן התפילין. השגנו גבול ריעינו. הקפדנו עם נשינו ועם חבירינו. הלכנו אחר יצרנו הרע. הלכנו בקומה זקופה. הלכנו בגדולות ובנפלאות ממנו. הלכנו בגילוי הראש. הרהרנו אחרי רבותינו. הורינו הוראות בלי עיון ובלי סברא ותכף ומיד להראות גדולתינו. הורינו הוראות בפני רבותינו. הרימונו יד על נשינו ועל חבירינו. החזקנו במחלוקת. הטלנו אימה יתירה בתוך ביתינו ועל משרתינו. הסתכלנו בקשת ולבנה הרבה. התפללנו בלא כונת הלב. התפללנו והיינו צריכים לנקבים. התפללנו ואנו שכורים. הרהרנו ד״ת בבית הכסא ובמבואות המטונפות ובמקום שאינו נקי. הוצאנו מרשותינו בשבת לרה״ר וכרמלי׳. הקשינו עצמינו לדעת. הכינו רעינו ונשותינו. התפללנו וקרינו ק״ש ולבשנו תפילין קודם זמנם. הטרחנו על הצבור. הסתכלנו בערוה ובפני רשעים:
+<b>והרשענו</b> והרבינו פשע ורשע לבלי חק. ויעדנו עצמנו למחלוקת ולעבירה. ותרנים היינו בממון זולתינו: וותרנו על כבוד ה׳ וכבוד התורה. ומחינו על כבודינו:
+<b>זדנו</b> זכרנו ש״ש לבטלה. זנינו אחר לבנו ועינינו. זוללים וסובאים היינו. זלזלנו באבינו ואמנו ורבותינו. זלזלנו בתורה. זלזלנו בחכמים. זלזלנו בנטילת ידים. זרקנו הצפרנים. זכינו החייב וחייבנו הזכאי:
+<b>חמסנו</b> חללנו את שם קדשך אוי לנו ולנפשנו. חללנו שבתות ומועדי קדשך. חמדנו. חנפנו. חשבנו מחשבות רעות. חשדנו בכשרים. חבקנו ונשקנו הערוה ונשותינו נדה:
+<b>טפלנו שקר</b> ומרמה. טעינו בהוראה. טמאינו עצמינו ורעיונינו. טמטמנו את לבנו. טלטלנו מוקצה ביום השבת ויו״ט. טעינו בהלכה והכרנו בטעותינו והחזקנו בטעותינו ולא הודינו על האמת:
+<b>יעצנו</b> עצות רעות להעריך ולהרבות שנאת חנם ומחלוקת וקטיגוריא. ישננו עם התפילין. ישננו ימים ולילות כבהמות ואבדנו ק״ש ותפלה בזמן ובצבור. ידענו הדין ועברנו עליו. ישבנו במושב לצים וסוד משחקים:
+<b>כעסנו</b> בחול ושבת וטרפה נפשנו באפינו. כפרנו בכל התורה. כלינו ימינו ושנינו בהבלי העולם. כבדנו לרשעים. כסינו קלונינו. כינינו שם רע לריענו. כיוננו להזיק לריענו. כבשנו שכר שכיר:
+<b>לצנו</b> לוצצנו. למדנו תורה שלא לשמה ושלא בקדושה ובטהרה. לא קיימנו המצות כתקנן במחשבה ודיבור ומעשה ויראה ואהבה ושמחה. לא קיימנו אפילו מצוה אחת כתקנה. לא ענינו אמן כראוי. לא קמנו מפני שיבה ולא הדרנו ת״ח. למדנו לתלמידים שאינם מהוגנים. לבשנו שעטנז. לא כיוננו בתפילות וברכות ומצות. לא היינו מתונים בדין. לא התנהגנו בדרך הראוי ליראי ה׳. לא התפללנו בכובד ראש ובגדי כבוד. לא קיימנו בכל יום ק׳ ברכות וצ׳ אמנים ועשרה קדשים וד׳ קדושות. לא הוכחנו את רענו ונשותינו. לא כבדנו אבינו ואמנו ות״ח. לא גמלנו חסד כפי שיעורינו. לא נתרחקנו כראוי מהעריות ומנשינו נדה. לא יראנו את ה׳. לא החזקנו במוסר. לא נסתכלנו מאין באנו ולאין אנו הולכים ולפני מי אנו עתידים ליתן דין וחשבון. לוינו ברבית. לקחנו רבית קצוצה וא��ק רבית. לא קיימנו מצות אבילות ככל דיניה. לקחנו שוחד דברים ושוחד ממון ושוחד מאוחר. לא צפינו לישועה. לא נצטערנו על חורבן ב״המ. לא אמרנו דת על השלחן:
+<b>מרדנו</b> במלכות שמים. מרדנו במלכות בית דוד. מאסנו בב״המ ושלשתן אנו מבקשים. מסרנו חבירנו וממונו ביד גוים. מעלנו בחרם והסכמות הקהל. מלאינו פינו שחוק. מרינו דבריך. מאסנו משפטי צדקך:
+<b>נאפנו</b> בכל מיני נאוף. נשבענו לשוא ולשקר. נשבענו ולא קיימנו. נלכדנו בסרך ע״ז בבלי דעת. נדרנו ולא שלמנו. נהנינו מעו״הז ומתענוגיו. נתננו יד לפושעים. נסינו את ה׳. נשתמשנו בכתרה של תורה. נשתמשנו. בשמות הקדש. נקמנו ונטרנו שנאה בלב. נתעצלנו ללמוד ולהתפלל. נהגנו עצמינו ברבנות ובשררה ולא נכנענו לפני מי שגדול ממנו. נתננו דופי בחכמים ונמאסו לפני ההמון. נהנינו במה שמשבחים אותנו ואפילו שלא היה בנו:
+<b>סררנו</b> סוררים ומוררים היינו. סרנו מאחריך וממצותיך ותורתך. סרנו ממנהגים טובים. סתרנו דברי אבינו ודברי רבותינו:
+<b>עוינו</b> עברנו על שס״ה ל״ת דאורייתא ומדברי קבלה ומדברי סופרים עליהן ועל פרטיהן וענפיהן ותולדותיהן. עינינו יתומים ואלמנות ואביוני עמך. ענינו אמן קטופה וחטופה. עשינו עול למשרתינו ולנשותינו ולחברינו. עינינו את הדין: עיוותנו את הדין. עשינו את עצמינו כעורכי הדיינים. עברנו על ריב לא לנו. עמלנו להבלי הע״הז ולא עמלנו בתורה. עסקנו בכל מיני בטלה ולא עסקנו בתורה. עשינו כמעשיהם. עברנו על כ״ד דברים שחייבים עליהם נידוי. עכרנו ישראל. עשינו עצמינו ענוים בפה ולבנו הלך בחשכים בגאוה נסתרת:
+<b>פשענו</b> פרקנו מעלינו עול תורה ומצות ויראת שמים. פגמנו ברמ״ח אברים ושס״ה גידים של גופנו נפשנו רוחנו ונשמתינו בגלגול זה ובגלגולים אחרים ובנפש רוח ונשמה של אחרים משרש נפשנו ושאינם משרשינו. פגמנו בעולמות העליונים אצילות בריאה יצירה עשיה ובכל פרצופי אבי״ע בחיצוניות ופנימיות בעיגולים ויושר באורות ונשמות ומלאכים בכלליהן ופרטיהן אוי לנו אהה עלינו ועל נפשינו אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. פגמנו בשמות הקדש ובאותיות התורה כ״ב ומנצפ״ך בהרהור במחשבה בראיה ובריחא ובקלא בדבור ומעשה. פנינו לבנו לבטלה. פירשנו מן הצבור. פעלנו און:
+<b>צררנו</b> ציערנו א״וא וחכמי ישראל. ציערנו נשותינו וכל ב״ב. ציערנו למשרתינו. ציערנו לרענו. ציערנו בעלי חיים. צללנו במים אדירים לבקש תאות יצ״הר. צערנו בפני מי שגדול ממנו:
+<b>קשינו עורף.</b> קלקלנו דרכינו. קלקלנו צינורות השפע והקדושה והברכה היורדים מן השמים והפכנו אותם לבורות נשברים אשר לא יכילו המים וגרמנו גלות השכינה וחרבן ב״המ שפחה כי ירשה גבירתה ועבד כי מלך שכבנו בבשתנו וכיסתנו כלימתנו כי עונותינו הטו אלה ופשעינו האריך קצינו וחטאתינו מנעו הטוב ממנו אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם זה כמה ארך ימים ושנים רבים ורעים. קפצנו ידינו מליתן צדקה. קבלנו ל״הר. קללנו חבירנו ונשותינו. קללנו עצמנו ובנינו. קרינו בספרים חיצונים. קנאינו מעושר וכבוד וחכמת אחרים ובקשנו לדבר בגנותם:
+<b>רשענו</b> רעים לשמים ולבריות היינו. רבנו עם אדם חנם. רדפנו אחר השררה והכבוד. רמינו את רעינו. רצנו למחלוקת ועבירה:
+<b>שחתנו</b> שכחנו תורתך. שכחנו אלהותיך. שקרנו בברית קדשך. שחתנו זרע קודש ובראנו משחיתים לחבל גם בכנפינו נמצאו דם נפשות אביונים ודמעת העשוקים. שברנו כלים בחמתנו. שתינו סתם יינם. שחתנו פאות הראש והזקן. שקרנו בכל מיני שקר ותחבולות ומרמות. שמחנו במפלת אויבינו:
+<b>תעינו</b> תעבנו כל איש תוכחת. תקענו כפינו ולא קיימנו. תבלין עשינו לשמותינו. תוהים היינו על הראשונות ואתה צדיק וכו׳:
+
+Siman 20
+
+<small>תפלות אחר ספירת העומר בגמר כל שבוע ושבוע:</small>
+<small>א.</small> <b>שבוע ראשון</b> <small>אחר הספירה ואנא בכח ומזמור אלהים יחננו יאמר:</small>
+<b>יהר״מ יהוה</b> או״א שאם פגמנו באיזו מז׳ בחינות של מח חכמת ז״א או בא׳ מז׳ בחי׳ דחסד ראשון דז״א או בא׳ מז׳ בחינות דגבורה א׳ דנוקבא דז״א שתיקונו בל פגמיהם בכח מצות ספירת העומר אשר ספרנו בשבוע זו:
+אנא מלך רחום וחנון שומר הברית והחסד יהי חסדך ה׳ עלינו והוכן בחסד כסא ויתבוננו חסדי ה׳ ומשם יושפע עלינו רב חסד לכפר את אשר חטאנו עוינו ופשענו במדת החסד בקנאה ואכזריות וכעס. ועל כל פשעים תכסה אהבה עשה למען אברהם אהובך והטה אליו חסד יודע לעיני הבל טובך וחסדך עמנו למחול אשר אשמנו בעון שנאת חנם והפכנו אהבה לאיבה ואין אתנו עושה לפנים משורת הדין ועוררנו תגבורת הדין על מדת החסד והרחמים וברוב אולתנו שגינו בקדושת תורתך הנתונה בימין צדקך ברמ״ח מ״ע אשר בימין החסד וגם לא נזהרנו במילי דאבות וברכות ונזיקין ואשר העלמנו עין מגמילות חסדים:
+אנא בכח גדולת ימינך קבלנו בתשובה כי ימינך פשוטה לקבל שבים ואם הרבינו פשע ועבירה עליון רחמיך מעולם כי עמך הסליחה מטה כלפי חסד הפלה חסדיך ותגביר מדת טובך הישרה על מדת פורענות. אנא ה׳ קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדיך ויתוקן כל אשר פגמנו בספירת החסד בכלל ובפרט ותמלא כל השמות שפגמנו בהם וזכנו לאחוז במדת החסד והרחמים ה׳ יגמור בעדי ה׳ חסדך לעולם מעשה ידיך אל תרף. יהיו לרצון וכו׳:
+<small>ב. אור לי״ד שהם שתי שבועות:</small>
+<b>יהר״מ יהוה</b> אלהינו ואלהי אבותינו שאם פגמנו באיזו מז׳ בחינות דמח בינת ז״א או בא׳ מז׳ בחי׳ דחסד שני דז״א או בא׳ מז׳ בחי׳ דגבורה ב׳ דנוקביה שיתוקנו כל פגמיהם בכח מצות ספירת העומר אשר ספרנו בשבוע זו ותוציא לאור משפטינו לסלוח אשר חטאנו במדת הגבורה כי לא באנו לעזרת ה׳ בגבורים ואשר התרפינו ביום צרה מהיות גבורים לעמוד בפרץ ואשר נואלנו ולא נתגברנו על יצרינו והגברנו הצפוני ולא הושב ידינו מבלע בחוש השמע וישמע ה׳ ויחר אפו ואשמותינו גדלו בשס״ה מצות לא תעשה אשר לפאת צפונה ואשר שגינו בתקוני שלחן בצפון וכללות החסד שבגבורה איש מרעהו נפרדו ואשר פגמנו בל״ב שיניים שלטי הגבורים ואשר הגברנו ק״ך צרופי אלהים ופ״ר גבורות מנצפ״ך וש״ך גבורות אדני על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו כי רבו מהרבה הדינים שהגברנו והנה עתה שבנו אליך בבשת פנינו לדרוש סליחה על עוצם פגמינו ולמען זכות יצחק עקידך נמצא פדיון וכופר ורוח סליחה יערה עלינו ממרום ועמוד מכסא דין ושב על כסא רחמים וזכור לנו עקידתו של יצחק אבינו ותביט באפרו כאלו צבור ומונח ע״ג המזבח וסלח מחשכי פגימתינו ותגבורת הדינים הקשים הפג והפר ויכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותכנס לנו לפנים משורת הדין ובטובך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ואל ימשול בנו קצף כי אל מלך חנון ורחום אתה. חוסה ה׳ על עמך ועוררה את גבורותך ולכה לישועתה לנו. וליש גבור משיח בן אפרים מהרה תצמיח משרש יצחק ונקום נקם מאת בני עשו והאלילים כרות יכרתון לקרא כלם בשם ה׳ ולעבדו שכם א׳ ונסה עלינו אור פניך ויתוקן כל אשר פגמנו בספירת הגבורה בכלל ופרט ותמלא ותאיר כל השמות אשר פגמנו בהם וזכנו להתגבר על יצרנו ולהגביר היצר הטוב ולהיות אנחנו וזרענו גבורי כח עושי רצונך כרצונך ולא נכעוס ולא נכעיסך הללוהו בגבורותיו הללוהו כרוב גודלו ויהי נועם כו׳:
+<small>ג. אור א״ך טוב שהם ג׳ שבועות:</small>
+<b>יהר״מ יהוה</b> אלהינו ואלהי אבותינו שאם פגמנו בא׳ משבעה בחינות דמח דעת ז״א או בא׳ מז׳ בחינות דחסד ג׳ שלו או בא׳ מז׳ בחינות דגבורה ג׳ דנוקבי׳ שיתוקנו פגמיהם בכח מצות ספירת העומר שספרנו בשבוע זו: אנא מלך רחום וחנון אביר יעקב פרשז עלינו שפע רצון למחול ולסלוח אשר פגמנו במדת תפארת והיינו מפרידי אלוף ולא הושב ידינו מבלע באכילת נבילות וטריפות והוספנו סרה בגזל וגניבה ופגמנו בב׳ שלישי ת״ת התחתונים וגם בשליש העליון וברב אולתינו שגינו ומנענו ש״ע נהורין עילאין דא״א מלהאיר לת״ת. ואשר נואלנו ונהגנו קלות ראש בנדרים ופגמנו בחיי המלך ואשר קללנו וציערנו אב ואם וגרמנו סילוק תרין עטרין מרישא דמלכא ואשר קללנו וכתבנו קמיעות ואזכרות שלא בכונה וקדושה ופגמנו בשם מ״ח ואשר היינו מכת הולכי רכיל ומגלי סוד לבלתי הגונים ובדינו הקדמות מסברתינו ופגמנו בגופא דמלכא קדישא נפלו פנינו והתפרדו כל עצמותינו על עוצם חטאתינו עונותינו ופשעינו ובלב נשבר אתאנו לחלות פניך ונשעננו על רחמי יקר תפארת גדולתך אנא ברחמיך האר מחשך פגמינו אשר החשכנו מאורות העליונים בזכות יעקב בנך בכורך ומחול וסלח את כל אשר אשמנו והורנו דרכי תשובה והעלנו מטומאה לטהרה ויצאו מים חיים מלובן העליון דרך רחובות הנהר לקו האמצעי נהר פלגיו ישמחו עיר אלהינו לטהר מדות העליונות ותפארת״ו עבור על פשע ועל כן נקוה לך לראות מהרה בתפאר״ת עוזך להעביר גילולים מן הארץ לתקן עולם במלכות שדי ומלך ביופיו תחזינה עינינו תשית לראשו עטרת פז ובאה הממשלה הראשונה ממלכת לבת ירושלם כאמור מפי כבודך עורי לבשי בגרי תפארת״ך ירושל״ם עיר הקודש והיית עטרת תפאר״ת ביד ה׳ וצניף מלוכה בכף אלהיך עשה למען שמך עשה למען פארך יהיו לרצון אמרי פי וגו׳:
+<small>ד. אור כ״ח שהם ארבעה שבועות:</small>
+<b>יהר״מ יהוה</b> אלהינו ואלהי אבותינו שאם פגמנו באיזו מז׳ בחי׳ דמח דעת ז״א או באחת מז׳ בחי׳ דחסד הד׳ שלו או באחת מז׳ בחי׳ דגבורה ד׳ דנוקבא שיתוקנו פגמיהם בכח מצות ספירות העומר אשר ספרנו בשבוע זו:
+אנא מלך רחום וחנון התמלא רחמים עלינו ויתוקן מה שפגמנו בביטול תורתך הקדושה שנתת לנו ע״י משה רעיא מהימנא ואשר למדנו שלא לשמה ואשר הפסקנו לימודינו לדברים בטלים ועי״ז נתגבר יצ״הר ושגינו באולתינו ולא גמלנו חסד עם העניים והאביונים ותופסי התורה ופגמנו במדת הנצח. והן עתה שבנו אליך בבושת פנינו ואתה בטובך תעורר רחמיך ובזכות משה רעיא מהימנא רחם עלינו וגם נצח ישראל לא ינחם וקיים לנו את כל אשר הבטחתנו ע״י נביאך הקדושי׳ וישמחו כל חוז״י ורחמיך הרבים אל יעזבונו. נצח סלה ועד. ותחזקנו ותאמצנו לנצח היצ״הר ויהיה לבנו שלם להכיר מיעוט ערכנו ושפל מצבנו מחוסר כל ויתרחק יצ״הר מתוכנו ותסתום ותחתום פי כל המקטריגי׳ ואויבינו אויבי נפשנו וגופנו למען זכות משה ר״מ החתום במדת הנצח והאר עינינו בתורתך ותזכנו לעסוק בתורה לשמה ולהוציא לאור חלקנו בתורה אשר קבלנו בהר סיני ודבק לבנו במצותיך ותיחד לבנו ליראה ולאהבה את שמך נצח סלה ועד ותגאלנו גאולה שלימה בזכות משה רעי׳ מהימנא במהרה בימינו אמן:
+<small>ה. אור ל״ה שהם חמשה שבועות:</small>
+<b>יהר״מ יהוה</b> או״א שבכח ספירתנו שספרנו בשב��ע זו יבוסמו כל הדינים. ואם פגמנו באיזו מז׳ בחי׳ מח חכמת ז״א או בא׳ מז׳ בחינות חסד ה׳ שלו או בא׳ מז׳ בחי׳ גבורה ה׳ דנוקבא שיתוקנו כל פגמיהם בכח ספירתנו וטהר לבנו לעבדך באמת:
+אנא מלך רחום וחנון מהר יקדמונו רחמיך ויתוקן אשר פגמנו ולא כבדנו לומדי תורה ולא החזקנו ברכי דרבנן דשלהי ואשר היינו הולכי רכיל ורגלינו רצו לרע ופגמנו במדת הוד. והן בעון חוללנו ונהפך הוד כל היום דו״ה. בושנו מאד ונכלמנו. ואתה בטובך ובזכות אהרן כהנא רבא חתום במדת הוד תעורר רחמך ותזכנו להתרחק מדרך חטאים לכבד לומדי תורה ולרוץ לדבר מצוה ותזכנו להיות מתלמידיו של אהרן ולרדוף שלום ולבקש שלום ולשים שלום ולהרבות שלום בעולם ותזכנו למעבד עובדא דאהרן. ובא לציון גואל הוד והדר תשוה עליו עשה עמנו הו״ד לטובה ותקיים בנו מקרא שכתוב אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך אמן כיה״ר:
+<small>ו. אור מ״ב שהם ששה שבועות:</small>
+<b>יהר״מ יהוה</b> או״א שבכח ספירתנו יבוסמו כל הדינים ואם פגמנו באיזו מז׳ בחי׳ חסד דכללות הי׳ חסדים דז״א או בא׳ מז׳ בחי׳ דגבורה דכללות ה׳ גבורות דנוקבא או באיזו בחינה מז׳ בחינות מח בינה דז״א או בא׳ משבעה בחי׳ גבורה שלו שיתוקן כל פגמיהם בכח מצות ספירת העומר שספרנו בשבוע זו:
+אנא מלך רחום וחנון הפלה חסדיך מושיע חוסים ויתוקן אשר פגמנו במדת היסוד בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים הן בביאות אסורות הן בהסתכלות בעריות הן בהרהורים רעים הן בכל מיני קרי. ומלאו מתנינו חלחלה כי היינו ח״ו מפרידי אלוף ופגמנו בשמות הקדושים. רעדה אחזה את עצמותינו על פגם אות ברית קדש חותמא דמלכא. אהה עלינו. והנה אנחנו בושים ונכלמים מאד ועתה שבנו אליך כי רחום אתה ואתה חפץ בתשובת השבים. וברב רחמיך תקבלנו בתשובה לפניך ותלקט אשר פזרנו ותיחד אשר הפרדנו ותוציא לאור כל ניצוצות הקדושה אשר נתפזרו על ידינו בין הקליפות חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל ולא ידח ממנו נדח. ותזכנו לשמור דרכנו מכל חטא ובזכות יוסף צדקך החתום במדת היסוד תתקן אשר עיותנו ותמלא כל השמות שפגמנו בהם ובזכות יוסף הצדיק יסד יסוד ציון תרוממנה קרנות צדיק. אל שדי בזכות יוסף יוסיף שנית ידו ויגאלנו גאולת עולם במהרה בימינו אמן כן יהי רצון:
+<small>ז. אור מ״ט שהם שבעה שבועות:</small>
+<b>יהר״מ יהוה</b> או״א שאם פגמנו באיזו מז׳ בחי׳ מח דעת ז״א או בת״ת שלו או באיזה בחי׳ דחסד דכללות מ׳ ז״א או בא׳ מז׳ בחי׳ דכללות ה׳ גבורות דמ׳ נוקבא דז״א שיתוקנו כל פגמיהם בכח מצות ספ״ע שספרנו בשבוע זו:
+אנא מלך רחום וחנון הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך. וברב רחמיך יתוקן אשר פגמנו בכבוד שכינת עוזנו וגרמנו בעוצם חטאתינו לגרום פירוד ח״ו וגם היינו מד׳ כתות שאינם מקבלות פני שכינה. לצנו ושקרנו ודברנו לשון הרע וחנפנו ודברנו בבית הכנסת ובאמצע תפלה והפסקנו מד״ת לדברים בטלים וכזאת וכזאת הרבינו לפשוע והיינו סבה להאריך גלות השכינה ובהעלותינו על לבבנו על אלה חשכו עינינו ונמס לבנו בקרבנו. לכן עתה שבנו אליך בחרפה וכלימה ולב נשבר ואנו מתחננים שתתמלא רחמים עלינו בזכות דוד מלך ישראל ע״ה החתום במלכות וכל ימיו השתדל לחבר הדודים יחדיו. ואתה בטובך תקבלנו בתשובה ויתוקן כל אשר פגמנו. ותתן בנו כח ובריאות לעשות נחת רוח לפניך תמיד ותשרה שכינתך עלינו ותגלה ותראה מלכותך עלינו מהרה מלוך על כל העולם כלו בכבודך והיתה לה�� המלוכה והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד במהרה בימינו אמן:
+
+Siman 21
+
+<small>אור חג השבועות אחר כל הלימוד סמוך לעמוד השחר יתפללו תפלה זו:</small>
+רבש״ע מודים אנחנו לך על חסדיך הרבים אשר עשית עמנו ועם אבותינו והיום הזה קרבתנו לפני הר סיני ובחרת בנו מכל העמים ורצית בנו ונתת לנו תורתך הקדושה על ידי נאמן ביתך משה רעיא מהימנא. מה אנו ומה חיינו כי עשית עמנו חסדים גדולים ורבים כאלה ואלו פינו מלא שירה כים אין אנו מספיקים להודות לך על אחד מאלפי רבבות חסדיך הרבים והעצומים בכלל ופרט ועל אשר זכיתנו בתורתך הקדושה ועל כלם יתברך ויתרומם ויתנשא תמיד שמך לעד וכל החיים יודך סלה:
+והנה חלילה הזו קרינו בתורתך הקדושה בתורה נביאים וכתובים ובזוהר הקדוש לתקן את שרשם במקום עליון ולעשות נחת רוח לפניך ולחבר הדודים יחדיו ואתה בטובך תרחם עלינו ותקבל לימודנו לרצון ובכח תורתך הקדושה תשפיע לנו שפע ישועה ורחמים ותצילנו מיצר הרע וקיים לנו מה שהבטחתנו ע״י עבדיך חכמי ישראל הבא ליטהר מסייעין אותו פתחו לי פתח כחודה של מחט ואפתח לכם פתח כפתחו של אולם אנא ה׳ חוס וחמול עלינו ורשפי התעוררות לבנו באהבתך ותורתך יתמידו ויתרבו עזרנו אלהי ישענו על דב״ר כבו״ד שמ״ך וחזקנו ואמצנו בתלמוד תורתך הקדושה ותזכנו לעסוק בתורה לשמה אנחנו וזרענו וזרע זרענו בקדושה ובטהרה ותזכנו לשמנה וארבעים דברים שהתורה נקנית בהם ותתן לנו כח לעשות חי״ל ותזכנו להתרחק מגאוה וכעס והקפד׳ ונכיר מעוט ערכנו ונפשנו כעפר לכל תהיה ותזכנו להתרחק מלשון הרע וחנופה ולצנות ושקר וכזב ומרמה ודבור חול בשבת ויו״ט וכל דיבור אסור ותזכנו להתרחק מתאות התענוגים ונאכל לשובע נפשנו וכן בכל צרכנו. ותזכנו להתרחק מכל דאגה ועצבות ושחורה ונהיה שמחים לעבודתך וליראתך ותזכנו להשלים תקון נר״ן בגלגול זה:
+<b>ויהר״מ יהוה</b> א״וא אב הרחמים אדון הסליחות שאם נגזר עלינו ח״ו להכרת כהכרת רשעים יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך עלינו שיהא חשוב צערנו שנצטערנו הלילה הזו וקמטנו שינה מעינינו לקרוע רוע גזר דינינו (<small>יכוין בשם</small> <b>קרע שטן</b>) ונהר יוצק יסודנו אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך. ותחוס ותרחם עלינו ואל תכריתנו לא כרת דיומי ולא כרת דשני ולא תכרת נפשנו מלהעלות מ״ן למעלה ולא תכרת נפשנו מלהזדווג בבת זוגה בעולם הנשמות כהכרת רשעים ח״ו ותשפיע עלינו הוד ישועה ורחמים מכתר עליון להציל ממות נפשנו ולהחיותנו חיים ארוכים דשנים ורעננים לעבודתך ותזכנו למקום שהרוחות והנשמות נחצבות משם ונזכה להיות מהעולים והזוכים לחיי הע״הב ובכח שמך הקדוש אאהלידה תבטל מעלינו ומעל כל בני ביתנו כל גזירות קשות ורעות ותשגיח עלינו בעין חמלתך שנאמר בו הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ויהיה הצער שנדרנו שינה מעינינו בלילה הזו לתקון מה שפגמנו בעיינין עילאין והרע בעיניך עשינו. ונפטר מלהתגלגל נפשנו בעוף הנקרא ראה בעון פגם הראות ופצנו והצילנו מעונש חיבוט הקבר מהמלאך אכזרי המשבר עיני הרשעים בקבר ובצער שנדרנו שינה מעינינו נפטר מאותו הצער ותנוח נפשנו במשכנות מבטחים:
+והנה התורה הקדושה שבה נתעסקנו הלילה הקדושה זו היא נפלאת והשמות הק׳ היוצאים מכל מה שקרינו המה ימליצו טוב בעדנו לקבלנו בתשובה ולקרוע רוע גזר דינינו ונפטר מכל צער וכל המקטריגים אשר נבראו בעונותינו ימחו בכח קדושת תורתך הקדושה. אנא הבט בעמלינו ואל תביט במע��ינו ותבא לפניך שועתינו לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ויצאו מים חיים מלובן העליון דרך רחובות הנהר לקו האמצעי נהר פלגיו ישמחו עיר אלהינו לטהרנו מכל פשעינו ואתה בטובך תעורר רחמיך ויפן מצחא דא״א רעוא דכל רעוון במצח ז״א ועינא דא״א בעינא דז״א ובכן יתבטלו כל הדינין והיו כלא היו. כי אתה חפץ בתשובת הרשעים חננו ועננו ושמע תפלתינו י״לר כו׳:
+
+Siman 22
+
+קצת אזהרות לחג השבועות בס״ד:
+א. ערב שבועות ישתדל לטבול עכ״פ. וקודם הטבילה יגלח ראשו דוקא בערב שבועות ולא קודם כי כ״כ בס׳ הכונות האמיתי וכ״כ מ״ז הרב חס״ל ז״ל בכ״י זולת אם חל שבועות ביום א׳ שאז יגלח בע״ש כמ״ש במ״א בס״ד:
+ב. אור שבועות יקדש ויאכל שיעור בר״המז לקיים מצות סעודת י״ט ויברך כהוגן ותכף ילך למקום הלימוד ויתחיל ללמוד הוא לבדו מנין המצות של הרמב״ם או אדרא זוטא או תהלים. וכאשר יבואו בני חבורה יתחילו בסדר הלימוד בלי הפסק:
+ג. אחר קריאת פסוקי תנ״ך כאשר יסד רבינו האר״י ז״ל ילמדו האדרא רבא. ואח״כ קצת תהלים עד סמוך לעלות השחר:
+ד. אחר עמוד השחר יזהר שלא יאמר שום פסוק עד של יברך ברכת התורה וחוץ מברכת על נטילת ידים יברך כל הברכות כמ״ש רבינו האר״י זצ״ל:
+ה. יזהר שלא יתנמנם בק״ש ועמידה כלביא יקום וכארי לעבוד ה׳:
+ו. אחר תפלה יקדש וישתה רביעית מזוג במים ויכוין לפטור ברכה ראשונה מהקאב״י ויאכל שיעור פהב״כ ויברך על המחיה ועל היין:
+ז. ישתדל מאד ללמוד ביום קבלת התורה ואי לא אפשר מתוך כובד ראש בשינה יניח מעט ויקום ויחזור על לימודו כל היום כי גדול וקדוש היום יום קבלת התורה ויעשה סעודת יו״ט ודעתו על התורה:
+ח. אם בר הכי הוה ישתדל לחדש איזה חידוש בתורה והוא ס״ט להתחיל לחדש ביום מתן התורה לכל השנה ואי לא ניסה באלה ישתדל לידע חידוש בתורה אשר לא ידעו מקודם:
+ט. אור שני של חג השבועות ישתדל לקבוע עת לתורה וכבר ידוע ממעשה שאירע למרן הק׳ ז״ל שעשו לימוד גם בליל שני:
+יוד. גם ביום השני יתאמץ בתורה דלדעת ר׳ יוסי ביום ז׳ בסיון נתנה תורה וכבר ידוע מ״ש הרמ״ע ז״ל:
+יא. הרמ״ק ז״ל כתב דביום השבועות היה עוסק בחכמת האמת והיה רואה סימן יפה במשנתו:
+
+Siman 23
+
+<small>תפלה להוצאת ס״ת בג׳ רגלים שתקן רבינו האר״י זצ״ל:</small>
+רבש״ע מלא משאלות לבנו לטובה והפק רצוננו ותן שאלתינו וזכנו לנו ולנשותינו ובנינו וכל ב״ב לעשות רצונך בלב שלם ומלטנו מיצ״הר ותן חלקנו בתורתך וזכנו שתשרה שכינתך עלינו והופע עלינו רוח חכמה ובינה. ויהר״מי א״וא שתזכנו לעשות מעשים טובים בעיניך וללכת בדרכי ישרים לפניך וקדשנו בקדושתך ותזכנו לחיים טובים וארוכים לימות המשיח לחיי העו״הב ותשמרנו ממעשים רעים ומשעות רעות המתרגשות לבא בעולם. והבוטח בה׳ חסד יסובבנהו אמן:
+
+Siman 24
+
+קצת אזהרות לחג הסוכות:
+א. יטבול ערב סוכות לטהר עצמו ברגל הקדוש על כל פנים:
+ב. ישתדל בסוכה בעצמו ועל כל פנים מוטב שיזהר שלא תהיה עשויה ע״י גוי ובפרט הסכך:
+ג. ישתדל לקנות ד׳ מינין ואתרוג משובח ולפרוע קודם החג לצאת י״ח אליבא דכ״ע שיקנה ד׳ מינין בקנין דאורייתא:
+ד. יזהר לישב בסוכה בשמחה לקיים מצותו ית׳ וגילו ברעדה וישתדל לתת לעניים מסעודתו כי מלבד דבכל י״ט חובה לתת מאכל לעני נוסף גם הוא לכבוד האושפיזין. ואם לאו גדול עונו כמ״ש בזהר הקדוש:
+ה. ח״המ מצוה לכבדו באכילה ושתייה וא״ל ח״ו מבזה המועדות כשז״ל:
+ו. אם יש לו לב לא יוציא הימים הקדושים של חול המועד בשחוק והבלים. ומה גם כי עדיין הושענא רבה ושמחת התורה לפניו שהם ימי דין כמשז״ל ובזהר הקדוש מפורש יותר:
+ז. אור הושענא רבה ישתדל מאד ללמוד כל הלילה התיקון הנהוג והכל הולך אחר החיתום והוא גמר דין האדם ובשמיני עצרת מסירת הפתקין אי לזאת ליל הושענא רבה והיום לו בכח יגבר איש לעבוד את בוראו ולשוב בתשובה כדת מה לעשות וה׳ לא ימנע טוב להולכים בתמים:
+
+Siman 25
+
+כבר נודע חיוב הזכירות בפה ובלב ובקצרה הוזכרנו בקונט׳ צפורן שמיר בתפלה הכוללת רוב המצות שהם מתקיימים בתפלת שחרית ואע״ג דרבינו האר״י ז״ל הזהיר לזכור קצת זכירות באומרו וקרבתנו מלכנו. וכתב גדול אחד דכונתו לקיים הזכירות בפה. כבר אני עני כתבתי על זה בקונטריס יוסף אומץ סי׳ כ״ג דכונת הר׳ האר״י ז״ל היינו לקיים ל״ת אל תשכח דהיינו בלב ע״ש ויש ראיה לזה ממאי דקי״ל בא״ח סי׳ ש״ז מותר לומר לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב הגם שבלבו הוא שיעשה מלאכה לערב נקרא הרהור שמותר ולא דיבור. ואכמ״ל. ויען ראיתי ב״א שאומרים הזכירות ותפלה אחריהם שהיא בסוף ס׳ פועל צדק. ראיתי לסדר הזכירות ותפלה אחר כל זכירה יותר מתוקנת ובסגנון אחר בס״ד:
+ליקבה״ו הריני בא לקיים מצות הזכירות בפה לתקן שרש מצות אלו במקום עליון לעשות נח״ר ליוצרנו ויהי נועם ה׳ אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו:
+א. הריני זוכר יצ״מ כמ״ש זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא ה׳ אתכם מזה:
+<b>ויהרמ״י או״א</b> שתתמלא רחמים עלינו לכבוד שכינתך והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני וכשם שבחסדך המרובים והגדולים הגדלת את חסדך עמנו וגאלתנו וגאלת את אבותינו ממצרים והעלית בכחך כל ניצוצות הקדושה אשר נפוצו שמה במצרים ולא נשאר בה שום ניצוץ קדושה כן בחסדיך הגדולים תוציאנו מגלות זה תקע בשופר גדול לחירותינו וקבץ נפוצותינו מארבע כנפות הארץ ותוציא לאור כל ניצוצות הקדושה אשר נטמעו בין הקליפות חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה ובא לציון גואל ותבנה בית המקדש במהרה בימינו עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען קדושתך עשה למען תורתך עשה בזכות אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן יוסף דוד וכימי צאתנו ממצרים הראנו נפלאות והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד:
+ב. הריני זוכר את השבת כמ״ש זכור את יום השבת לקדשו ויה״ר מלפניך יא״וא שתתמלא רחמים עלינו ועל כל ישראל ותזכנו לשמור יום השבת קדש כל ימי חיינו במחשבה ובדבור ובמעשה ותזכנו להתענג בו כמ״ש וקראת לשבת ענג לקדוש ה׳ מכובד ויהיו כל מעשינו לשם שמים ותצילנו מלחטוא ולשמור פינו ולשוננו שלא נדבר בשבת דיבור של חול ושום דבור אסור ולא נחטא בשום מעשה אסור כלל. ותזכנו ליחד זכור ושמור שב״ת לה׳ ולחבר הדודים יחדיו ותמשיך שפע קדושת השבת יומשך עלינו בימי החול שפע קדושה וטהרה לעשות רצונך כרצונך ולעסוק בתורה לשמה ובמצות וגמילות חסדים ותגאלגו גאולה שלימה למען שמ״ך בב״א:
+ג. והריני זוכר מעמד הר סיני כמ״ש רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך בחורב באמור ה׳ אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון:
+<b>ויהרמ״י או״א</b> שתתמלא רחמים עלינו ותטע אהבה ואחוה שלום וריעות בינינו ובין כל ישראל ונהיה לאחדים כשם שבהר סיני היה שלום בינינו כדכתיב ויחן שם ישראל נגד ההר כאיש אחד באחדות גמור כן ברחמיך הרבים תזכנו להעביר ממנו שנאה וקנאה ותחרות ונהיה אוהבים זה לזה ותשים שלום בינינו וכשם שבמעמד הר סיני פסקה זוהמא ממנו וזככת אותנו וטהרתנו מכל טומאה וחלאה וזוהמא וקדשתנו בקדושתך כן ברחמיך הרבים תטהרנו מטומאתינו ומזוהמתינו ותקדשנו במצותיך תטהר רעיונינו ולבנו לעבודתך וליראתך ותטע תורתך בלבנו ותהיה יראתך על פנינו לבלתי נחטא ותעורר לבנו לאהבת תורתך ובכל יום יהיה בעינינו כאלו אנו מקבלים תורתך בדביקה ותשוקה וחפיצה והאר עינינו בתורתך ותדבק לבנו במצותיך ותיחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך הגדול הצבור והנורא ותגאלנו למען רחמיך ותזכנו לקבל ולשמוע תורה מפיך כמ״ש וכל בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך ב״ב אמן כן יה״ר:
+ד. והריני מקיים מקרא שכתוב וזכרת את ה׳ אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל והריני מאמין שהכל ממנו ית׳ וכל הטוב שיש לנו בין טובת הגוף בין טובת הנפש הכל מאתו יתברך אשר הגדיל חסדו עמנו בכל צדקותיו וכרוב רחמיו יתברך ויתעלה:
+<b>ויהרמ״י א״וא</b> שתתמלא רחמים עלינו ותשפיע עלינו שפע ישועה ורחמים ונהיה בריאים בכל רמ״ח אברינו ושס״ה גידנו לעבודתיך וליראתך ותצילנו מכל חולי ומכל כאב ומכל מיחוש ומכל מדות רעות רפאנו ה׳ ונרפא הושיענו ונושעה כי תהלתינו אתה. ותשפיע טל העליון מתרין מזלין נוצר ונקה דרך חיך וגרון לאו״א ומאו״א לז״א ומז״א לחקל תפוחין קדישין משם ישתלשל ויגיע ויראה שפע ישועה ורחמים בכל העולמות ורוה פני תבל ושבע את העולם כלו מטובך ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנות ידיך ותפרנסנו לנו ולכל ב״ב פרנסה טובה וכלכלה מידך המלאה והרחבה בריוח והיתר ונחת בלי שום עין הרע:
+וברוב רחמיך תצילנו מכל חטא והרהור ואשמה ורשע ותזכנו לחזור בתשובה שלימה ולעסוק בתורה לשמה ובמצות וג״ח ונעשה חיל מתורה ומצות ולא ימצא בנו ובזרעינו ובזרע זרעינו שום פגם ושום פסול ותקיים בנו מקרא שכתוב לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה׳ מעתה וע״ע אמן כן יהי רצון:
+ה. והרני זוכר במרירות נפש כל אשר הכעיסו אבותינו להקב״ה במדבר ובפרט בעגל כמ״שה זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה׳ אלהיך במדבר למן היום אשר יצאת מארץ מצרים. עד בואכם עד המקום הזה ממרים הייתם עם ה׳:
+והרי אנו בושים ונכלמים מאד על מעשה אבותינו ועל מעשינו הרעים אשר חטאנו עוינו ופשענו ועברנו על כמה מרמ״ח מ״ע ועל כמה משס״ה ל״ת ופגמנו בנר״ן ופגמנו במדות העליונות ובכל מסילות דרך השפעה השפע לנר״ן אוי ואבוי לנו אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש. ועתה ברוח נשברה ונפש נמוכה וגוף כפוף אנו מודים לפניך ואומרים חטאנו עוינו פשענו אנחנו ואבותינו והרי אנו שבים בתשובה:
+<b>ויהרמ״י או״א</b> שתתמלא רחמים עלינו ותזכנו לחזור אליך בתשובה שלימה ותצילנו מיצ״הר ואתה ברוב רחמיך תטהר את כל אשר פגמנו ותתקן את אשר עיותנו ותלקט אשר פזרנו ותמלא את כל השמות שפגמנו בהם עזרנו אלהי ישענו על דב״ר כבו״ד שמ״ך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+ו. והריני זוכר זכירת המן שהאכיל הקב״ה את אבותינו כמדבר כמ״ש וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה׳ אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יהיה האדם כי על כל מוצא פי ה׳ יחיה האדם:
+<b>ויהרמ״י או״א</b> שתתמלא רחמים עלינו וכשם שרחמת על אבותינו במדבר ומנך לא מנעת מפיהם והיו פנויים לעסוק בתורה כן ברחמיך הרבים תצילנו מכל טרדא ומכף כל אורב ואויב ומכל חולי ונהיה פנויים לעסוק בתורתך הקדושה ואתה ברב רחמיך תחון ותחמול עלינו ותתן לנו ולכל בני ביתנו לחם לאכול ובגד ללבוש כשם שנתת פס״ת לחם לאכול ובגד ללבוש ליעקב אבינו הנקרא איש ת״ם כי אתה האל הטוב הזן ומפרנס ומכלכל בחסדיך לכל בריותיך כדכתיב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון וכתיב נותן לחם לכל בשר וכתיב טוב ה׳ לכל ורחמיו על כל מעשיו ובכן יהר״מי או״א שנהיה אנחנו וכל בני ביתנו בכלל הרחמים והחסד שתתן לנו מזונותינו במילוי ובריוח כי רחום אתה יהיו לרצון וגו׳:
+ז. והריני זוכר מה שעשה הקב״ה למרים הנביאה כמ״ש זכור את אשר עשה ה׳ אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים. (הרמב״ם ז״ל סוף ה׳ ט״צ) פירוש התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה שהיתה גדולה בשנים ממנו וגדלתו על ברכיה וסכנה בעצמה להצילו מן הים והיא לא דיברה בגנותו אלא מעתה שהשותו לשאר נביאים והוא לא הקפיד ואעפ״כ מיד נענשה בצרעת:
+ובכן יראה ורעד יבא בנו על כל אשר חטאנו עוינו ופשעינו ודיברנו לשון הרע על חבירינו ועל הגדולים וטובים ממנו ועל חכמי ישראל אוי לנו אהה על נפשנו ופגמנו בלשון גם בשקר וכזב וליצנות וחנופה והיינו מכלל ד׳ כתות שאינן מקבלות פני השכינה על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו והרי אנו מתחרטים חרטה גמורה ושבים בתשובה ומבקשים מחילה וסליחה וכפרה על אשר נואלנו ואשר חטאנו עוינו ופשענו:
+<b>ויהרמ״י או״א</b> שתמחול ותסלח ותכפר את כל חטאתינו ופשעינו ותזכנו לחזור אליך בתשובה שלמה ותזכנו לשמור פינו ולשוננו בכל מכל כל וישוב לאיתנו הראשון ולא ידח ממנו נידח אמן כן יהי רצון:
+ח. והרי אני מקיים מצות זכירת עמלק כמ״ש זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים והיה בהניח ה׳ אלהיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה׳ אלהיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח:
+רבש״ע יחרד לבנו ויתר ממקומו אשר כביכול אין השם שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זכר עמלק זה כמה מאות שנים אוי נא לנו כי חטאנו והן בעון חוללנו חולין הוא לנו כי עונותינו הטו אלה לעכב מחיית עמלק מה נדבר ומה נצטדק ובלב נשבר ונדכה אתאנו לחלות פניך אנא ה׳ עשה למען שמך הגדול ותכניע ותמחה את זכר עמלק ותאבד כל זכר למו וה׳ לעולם ישב כונן למשפט כסאו במהרה בימינו אמן:
+ט. והריני מקיים מצוה לזכור שהציל ה׳ את אבותינו מבלק ובלעם כמ״ש עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה׳:
+רבש״ע מודים אנחנו לך על כל הטובות והנסים והנפלאות שעשית עמנו ועם אבותינו ובכלל רחמיך מה שהפלאת לעשות לאבותינו במדבר והצלתם מבלק ובלעם והפרת עצתם וקלקלת מחשבותם ולא נתכעסת בימים ההם וכתיב ויהפוך ה׳ אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה׳ אלהיך ועל כולם יתברך ויתרומם ויתנשא תמיד שמך מלכנו לעולם ועד וכל החיים יודוך סלה:
+<b>ויהרמ״י או״א</b> שתתמלא רחמים עלינו יהי חסדך ה׳ עלינו כאשר יחלנו לך ותפר עצת אויבינו הפר עצתם וקלקל מחשבותם והשב גמולם בראשם ולא תעשנה ידיהם תושיה ופצנו והצילנו מכל צרה כי בך בטחנו ובחסדך הגדול באמת נשעננו ובשמך נעזרנו הטוב. כי לא כלו רחמיך המרחם כי לא ת��ו חסדיך כי מעולם קוינו לך חוס ורחם כי שמך נקרא עלינו וקיים לנו מה שהבטחתנו ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה׳ אלהיהם יהיו לרצון אמרי פי וגו׳:
+יוד. הריני זוכר את ירושלם כמ״ש אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרני אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי:
+<b>ויהרמ״י או״א</b> שתרחם על ירושלם עיר הקדש העיר אשר בחרת ועל מקדשך ברחמיך הרבים וקיים לנו מה שהבטחתנו בונה ירושלים ה׳ נדחי ישראל יכנס או״א מלך רחמן רחם עלינו טוב ומטיב הדרש לנו שובה עלינו בהמון רחמיך בגלל אבות שעשו רצונך כונן בית מקדשך על מכונו הראינו בבנינו שמחנו בתקונו והשב שכינתך לתוכו והשב כהנים לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם במהרה בימינו אמן:
+
+Siman 26
+
+<b>סגולה להולך בדרך.</b>
+מצאתי כתוב. שיאמר קודם שיסיים העמידה מזמור למנצח בנגינות וכו׳ אלהים יחננו בצורת המנורה כתובה על קלף:
+
+Siman 27
+
+<b>סגולה להצלחה.</b>
+יקרא בכל יום פ׳ וישלח עד שם המקום סוכות כן כתב במדרש תלפיות דף קכ״ח וכן הוא במנהגים מהרי״ל ז״ל:
+
+Siman 28
+
+<b>סגולה לשמירה.</b>
+<small>יקרא אות ק׳ מא״ב קראתי בכל לב עד לעולם יסדתם ואח״כ יאמר:</small>
+<b>יהרמ״י או״א</b> שתשרה שכינתך עלינו ותרחיק ממנו יצ׳הר של רוח זנונים רוח מחשבות רעות והרהורים רעים רוח של שחוק רוח דברים בטלים רוח יגונות ואנחות רוח שקר רוח תועה רוח משחית רוח חבלה רוח קטב מרירי רוח אש של עצמות רוח חזזית רוח טומאה רוח עועים וכל רוחות רעות כולם יתבערו ויתבטלו ממני אתה סתר לי וכו׳ אחישה מפלט לי מרוח סועה מסער ה׳ צבאות עמנו וגו׳:
+
+Siman 29
+
+לכל כויה בין באש בין ברותחים תכף ומיד יאמר בכונה גדולה יברכך ה׳ וישמרך ג״פ יאר ה׳ פניו אליך ויחונך ג׳ פעמים ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום ג׳ פעמים בדוק ומנוסה:
+
+Siman 30
+
+<b>לחן ולחסד.</b>
+<small>אחר תפלת שחרית יאמר. האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב כי שם ה׳ אקרא הבו גודל לאלהינו:</small>
+<b>יהרמ״י או״א</b> שתעשה למען רחמיך ולמען קדושת פסוקים אלו והשמות הקדושים שבהם ותתננו לאהבה לחן ולחסד ולרחמים בעיני כל רואינו ויהיו דברינו נשמעים לעבודתך ויהיו כל מעשינו לש״ש ותצליחנו בלימודינו ובכל מעשה ידינו אכ״יר:
+
+Siman 31
+
+לחש לעין הרע בדוק ומנוסה:
+משביע אני עליכם כל מין עינא בישא עינא אוכמא עינא צרובא עינא תכלתא עינא ירוקא עינא ארוכה עינא קצרה עינא רחבה עינא צרה עינא ישרה עינא עקומה עינא עגולא עינא שוקעת עינא בולטת עינא רואה עינא מבטת עינא בוקעת עינא שואבת עינא דדכורא עינא דנוקבא עינא דאיש ואשתו עין דאשה ובתה עינא דאשה וקרובתה עין דבחור עין דזקן עין דזקנה עין דבתולה עין דבעולה עין דאלמנה עין דנשואה עין דגרושה כל מין עינא בישא שיש בעולם שראתה והביטה ודברה בעין הרע על פב״פ גזרנא ואשבענא לכון בההוא עינא עילאה עינא קדישא עינא חדא עינא חוורא עינא דאיהי חיוור גו חיוור עינא דכליל כל חיוור עינא דכלא ימינא עינא פקיחא עינא דאשגחותא תדירא עינא דכלא רחמי עינא דאיהי רחמי גו רחמי עינא דכליל כל רחמי עינא דלית עלה גבנוני עינא דלא אדמיך ולא נאים עינא דכל עיינין בישין אתכפיין ואתטמרן גו כיפין מן קדמוהי עינא דנטיר לישראל כדכתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל וכתיב הנה עין ה׳ אל יריאיו למיחלים לחסדו בההיא עינא עילאה גזרית ואשבעית ע��יכון כל מין עינא בישא שתסורו ותערקו ותברחו ותרחיקו מעל פב״פ ומעל כל ב״ב ולא יהיה לכם כח לשלוט בפ״בפ ובכל ב״ב לא ביום ולא בלילה לא בהקיץ ולא בחלום ולא בשום אבר מרמ״ח אבריו ולא בשום גיד משס״ה גידיו מהיום ולעולם אנס״ו אתה סתר לי כו׳ יושב בסתר כו׳:
+
+Siman 32
+
+<b>לרפואה ולכל דבר יאמר.</b>
+הריני מתנדב שמן למאור לעילוי נשמתו של רבי מאיר בעל הנס כדי שהקב״ה בזכות רבי מאיר בעל הנס יצילני לי ולאשתי מכל חולי ומכל כאב ונהיה בריאים דשנים ורעננים ושקטים ויצילנו מכל צרה ומכל מיני פורענות ויאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים לעבודתו יתברך אלהא דרבי מאיר ענני (ג״פ) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי חנני ה׳ כי אליך אקרא כל היום עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתנו למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+
+Siman 33
+
+סגולה אמתית לכל ענין הוא להיות עניו באמת מלב ונפש וליתן צדקה כפי מסת ידו ולעסוק בתורה לשמה וסימנך עצ״ת ה׳ היא תקום עצת ר״ת ענוה צדקה תורה היא תקום. ה׳ ברחמיו יזכנו להכיר מיעוט ערכנו ושפל מצבנו ולעסוק בתורתו תורת <b>חיים</b>:
+<b>ת״ו ש״ל ב״ע</b>
+התהלה והתפארת לחי העולמים:

txt/Halakhah/Acharonim/Avodat HaKodesh (Chida)/Moreh BeEtzba/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,900 @@
+Moreh BeEtzba
+מורה באצבע
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Moreh BeEtzba
+
+
+
+Seif 1
+
+
+
+Seif 2
+
+
+
+Seif 3
+
+
+
+Seif 4
+
+
+
+Seif 5
+
+
+
+Seif 6
+
+
+
+Seif 7
+
+
+
+Seif 8
+
+
+
+Seif 9
+
+
+
+Seif 10
+
+
+
+Seif 11
+
+
+
+Seif 12
+
+
+
+Seif 13
+
+
+
+Seif 14
+
+
+
+Seif 15
+
+
+
+Seif 16
+
+
+
+Seif 17
+
+
+
+Seif 18
+
+
+
+Seif 19
+
+
+
+Seif 20
+
+
+
+Seif 21
+
+
+
+Seif 22
+
+
+
+Seif 23
+
+
+
+Seif 24
+
+
+
+Seif 25
+
+
+
+Seif 26
+
+
+
+Seif 27
+
+
+
+Seif 28
+
+
+
+Seif 29
+
+
+
+Seif 30
+
+
+
+Seif 31
+
+
+
+Seif 32
+
+
+
+Seif 33
+
+
+
+Seif 34
+
+
+
+Seif 35
+
+
+
+Seif 36
+
+
+
+Seif 37
+
+
+
+Seif 38
+
+
+
+Seif 39
+
+
+
+Seif 40
+
+
+
+Seif 41
+
+
+
+Seif 42
+
+
+
+Seif 43
+
+
+
+Seif 44
+
+
+
+Seif 45
+
+
+
+Seif 46
+
+
+
+Seif 47
+
+
+
+Seif 48
+
+
+
+Seif 49
+
+
+
+Seif 50
+
+
+
+Seif 51
+
+
+
+Seif 52
+
+
+
+Seif 53
+
+
+
+Seif 54
+
+
+
+Seif 55
+
+
+
+Seif 56
+
+
+
+Seif 57
+
+
+
+Seif 58
+
+
+
+Seif 59
+
+
+
+Seif 60
+
+
+
+Seif 61
+
+
+
+Seif 62
+
+
+
+Seif 63
+
+
+
+Seif 64
+
+
+
+Seif 65
+
+
+
+Seif 66
+
+
+
+Seif 67
+
+
+
+Seif 68
+
+
+
+Seif 69
+
+
+
+Seif 70
+
+
+
+Seif 71
+
+
+
+Seif 72
+
+
+
+Seif 73
+
+
+
+Seif 74
+
+
+
+Seif 75
+
+
+
+Seif 76
+
+
+
+Seif 77
+
+
+
+Seif 78
+
+
+
+Seif 79
+
+
+
+Seif 80
+
+
+
+Seif 81
+
+
+
+Seif 82
+
+
+
+Seif 83
+
+
+
+Seif 84
+
+
+
+Seif 85
+
+
+
+Seif 86
+
+
+
+Seif 87
+
+
+
+Seif 88
+
+
+
+Seif 89
+
+
+
+Seif 90
+
+
+
+Seif 91
+
+
+
+Seif 92
+
+
+
+Seif 93
+
+
+
+Seif 94
+
+
+
+Seif 95
+
+
+
+Seif 96
+
+
+
+Seif 97
+
+
+
+Seif 98
+
+
+
+Seif 99
+
+
+
+Seif 100
+
+
+
+Seif 101
+
+
+
+Seif 102
+
+
+
+Seif 103
+
+
+
+Seif 104
+
+
+
+Seif 105
+
+
+
+Seif 106
+
+
+
+Seif 107
+
+
+
+Seif 108
+
+
+
+Seif 109
+
+
+
+Seif 110
+
+
+
+Seif 111
+
+
+
+Seif 112
+
+
+
+Seif 113
+
+
+
+Seif 114
+
+
+
+Seif 115
+
+
+
+Seif 116
+
+
+
+Seif 117
+
+
+
+Seif 118
+
+
+
+Seif 119
+
+
+
+Seif 120
+
+
+
+Seif 121
+
+
+
+Seif 122
+
+
+
+Seif 123
+
+
+
+Seif 124
+
+
+
+Seif 125
+
+
+
+Seif 126
+
+
+
+Seif 127
+
+
+
+Seif 128
+
+
+
+Seif 129
+
+
+
+Seif 130
+
+
+
+Seif 131
+
+
+
+Seif 132
+
+
+
+Seif 133
+
+
+
+Seif 134
+
+
+
+Seif 135
+
+
+
+Seif 136
+
+
+
+Seif 137
+
+
+
+Seif 138
+
+
+
+Seif 139
+
+
+
+Seif 140
+
+The afternoon of Erev Shabbat Kodesh is a dangerous time for dispute between husband and wife, for the Sitra Achra (lit. other side, i.e. the kelipot) spends much effort to cause a dispute. One who is fearful should subjugate his yetzer (inclination) and not provoke any dispute or hostility, on the contrary, one should seek shalom. And one should go in shalom and pray mincha of Erev Shabbat Kodesh properly, for this is the time of revelation of the lights of Shabbat Kodesh in heaven above!
+
+Seif 141
+
+
+
+Seif 142
+
+
+
+Seif 143
+
+
+
+Seif 144
+
+
+
+Seif 145
+
+
+
+Seif 146
+
+
+
+Seif 147
+
+
+
+Seif 148
+
+
+
+Seif 149
+
+
+
+Seif 150
+
+
+
+Seif 151
+
+
+
+Seif 152
+
+
+
+Seif 153
+
+
+
+Seif 154
+
+
+
+Seif 155
+
+
+
+Seif 156
+
+
+
+Seif 157
+
+
+
+Seif 158
+
+
+
+Seif 159
+
+
+
+Seif 160
+
+
+
+Seif 161
+
+
+
+Seif 162
+
+
+
+Seif 163
+
+
+
+Seif 164
+
+
+
+Seif 165
+
+
+
+Seif 166
+
+
+
+Seif 167
+
+
+
+Seif 168
+
+
+
+Seif 169
+
+
+
+Seif 170
+
+
+
+Seif 171
+
+
+
+Seif 172
+
+
+
+Seif 173
+
+
+
+Seif 174
+
+
+
+Seif 175
+
+
+
+Seif 176
+
+
+
+Seif 177
+
+
+
+Seif 178
+
+
+
+Seif 179
+
+
+
+Seif 180
+
+
+
+Seif 181
+
+
+
+Seif 182
+
+
+
+Seif 183
+
+
+
+Seif 184
+
+
+
+Seif 185
+
+
+
+Seif 186
+
+
+
+Seif 187
+
+
+
+Seif 188
+
+
+
+Seif 189
+
+
+
+Seif 190
+
+
+
+Seif 191
+
+
+
+Seif 192
+
+
+
+Seif 193
+
+
+
+Seif 194
+
+
+
+Seif 195
+
+
+
+Seif 196
+
+
+
+Seif 197
+
+
+
+Seif 198
+
+
+
+Seif 199
+
+
+
+Seif 200
+
+
+
+Seif 201
+
+
+
+Seif 202
+
+
+
+Seif 203
+
+
+
+Seif 204
+
+
+
+Seif 205
+
+
+
+Seif 206
+
+
+
+Seif 207
+
+
+
+Seif 208
+
+
+
+Seif 209
+
+
+
+Seif 210
+
+
+
+Seif 211
+
+
+
+Seif 212
+
+
+
+Seif 213
+
+
+
+Seif 214
+
+
+
+Seif 215
+
+
+
+Seif 216
+
+
+
+Seif 217
+
+
+
+Seif 218
+
+
+
+Seif 219
+
+
+
+Seif 220
+
+
+
+Seif 221
+
+
+
+Seif 222
+
+
+
+Seif 223
+
+One should add to the joy of the day of the thirty third of the Omer in honor of Rabbi Shimon bar Yochai, may his merit protect us - as it is the day of his memory (the day he died). And it is known that it was his will that [people] rejoice on this day - as is known from the story of our teacher, the Rabbi Avraham HaLevi (Amigo), may his memory be blessed for life in the world to come, and from other stories that we have heard. And we know them from the mouths of holy rabbis. And there is one who is accustomed to engaging in study on the night of the thirty third of the Omer with ten [men] to teach the praises of Rabbi Shimon bar Yochat that are scattered in the Zohar and the Idra Zuta; and that is a nice custom. 

txt/Halakhah/Acharonim/Avodat HaKodesh (Chida)/Moreh BeEtzba/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,903 @@
+Moreh BeEtzba
+מורה באצבע
+merged
+https://www.sefaria.org/Moreh_BeEtzba
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Moreh BeEtzba
+
+
+
+Seif 1
+
+
+
+Seif 2
+
+
+
+Seif 3
+
+
+
+Seif 4
+
+
+
+Seif 5
+
+
+
+Seif 6
+
+
+
+Seif 7
+
+
+
+Seif 8
+
+
+
+Seif 9
+
+
+
+Seif 10
+
+
+
+Seif 11
+
+
+
+Seif 12
+
+
+
+Seif 13
+
+
+
+Seif 14
+
+
+
+Seif 15
+
+
+
+Seif 16
+
+
+
+Seif 17
+
+
+
+Seif 18
+
+
+
+Seif 19
+
+
+
+Seif 20
+
+
+
+Seif 21
+
+
+
+Seif 22
+
+
+
+Seif 23
+
+
+
+Seif 24
+
+
+
+Seif 25
+
+
+
+Seif 26
+
+
+
+Seif 27
+
+
+
+Seif 28
+
+
+
+Seif 29
+
+
+
+Seif 30
+
+
+
+Seif 31
+
+
+
+Seif 32
+
+
+
+Seif 33
+
+
+
+Seif 34
+
+
+
+Seif 35
+
+
+
+Seif 36
+
+
+
+Seif 37
+
+
+
+Seif 38
+
+
+
+Seif 39
+
+
+
+Seif 40
+
+
+
+Seif 41
+
+
+
+Seif 42
+
+
+
+Seif 43
+
+
+
+Seif 44
+
+
+
+Seif 45
+
+
+
+Seif 46
+
+
+
+Seif 47
+
+
+
+Seif 48
+
+
+
+Seif 49
+
+
+
+Seif 50
+
+
+
+Seif 51
+
+
+
+Seif 52
+
+
+
+Seif 53
+
+
+
+Seif 54
+
+
+
+Seif 55
+
+
+
+Seif 56
+
+
+
+Seif 57
+
+
+
+Seif 58
+
+
+
+Seif 59
+
+
+
+Seif 60
+
+
+
+Seif 61
+
+
+
+Seif 62
+
+
+
+Seif 63
+
+
+
+Seif 64
+
+
+
+Seif 65
+
+
+
+Seif 66
+
+
+
+Seif 67
+
+
+
+Seif 68
+
+
+
+Seif 69
+
+
+
+Seif 70
+
+
+
+Seif 71
+
+
+
+Seif 72
+
+
+
+Seif 73
+
+
+
+Seif 74
+
+
+
+Seif 75
+
+
+
+Seif 76
+
+
+
+Seif 77
+
+
+
+Seif 78
+
+
+
+Seif 79
+
+
+
+Seif 80
+
+
+
+Seif 81
+
+
+
+Seif 82
+
+
+
+Seif 83
+
+
+
+Seif 84
+
+
+
+Seif 85
+
+
+
+Seif 86
+
+
+
+Seif 87
+
+
+
+Seif 88
+
+
+
+Seif 89
+
+
+
+Seif 90
+
+
+
+Seif 91
+
+
+
+Seif 92
+
+
+
+Seif 93
+
+
+
+Seif 94
+
+
+
+Seif 95
+
+
+
+Seif 96
+
+
+
+Seif 97
+
+
+
+Seif 98
+
+
+
+Seif 99
+
+
+
+Seif 100
+
+
+
+Seif 101
+
+
+
+Seif 102
+
+
+
+Seif 103
+
+
+
+Seif 104
+
+
+
+Seif 105
+
+
+
+Seif 106
+
+
+
+Seif 107
+
+
+
+Seif 108
+
+
+
+Seif 109
+
+
+
+Seif 110
+
+
+
+Seif 111
+
+
+
+Seif 112
+
+
+
+Seif 113
+
+
+
+Seif 114
+
+
+
+Seif 115
+
+
+
+Seif 116
+
+
+
+Seif 117
+
+
+
+Seif 118
+
+
+
+Seif 119
+
+
+
+Seif 120
+
+
+
+Seif 121
+
+
+
+Seif 122
+
+
+
+Seif 123
+
+
+
+Seif 124
+
+
+
+Seif 125
+
+
+
+Seif 126
+
+
+
+Seif 127
+
+
+
+Seif 128
+
+
+
+Seif 129
+
+
+
+Seif 130
+
+
+
+Seif 131
+
+
+
+Seif 132
+
+
+
+Seif 133
+
+
+
+Seif 134
+
+
+
+Seif 135
+
+
+
+Seif 136
+
+
+
+Seif 137
+
+
+
+Seif 138
+
+
+
+Seif 139
+
+
+
+Seif 140
+
+The afternoon of Erev Shabbat Kodesh is a dangerous time for dispute between husband and wife, for the Sitra Achra (lit. other side, i.e. the kelipot) spends much effort to cause a dispute. One who is fearful should subjugate his yetzer (inclination) and not provoke any dispute or hostility, on the contrary, one should seek shalom. And one should go in shalom and pray mincha of Erev Shabbat Kodesh properly, for this is the time of revelation of the lights of Shabbat Kodesh in heaven above!
+
+Seif 141
+
+
+
+Seif 142
+
+
+
+Seif 143
+
+
+
+Seif 144
+
+
+
+Seif 145
+
+
+
+Seif 146
+
+
+
+Seif 147
+
+
+
+Seif 148
+
+
+
+Seif 149
+
+
+
+Seif 150
+
+
+
+Seif 151
+
+
+
+Seif 152
+
+
+
+Seif 153
+
+
+
+Seif 154
+
+
+
+Seif 155
+
+
+
+Seif 156
+
+
+
+Seif 157
+
+
+
+Seif 158
+
+
+
+Seif 159
+
+
+
+Seif 160
+
+
+
+Seif 161
+
+
+
+Seif 162
+
+
+
+Seif 163
+
+
+
+Seif 164
+
+
+
+Seif 165
+
+
+
+Seif 166
+
+
+
+Seif 167
+
+
+
+Seif 168
+
+
+
+Seif 169
+
+
+
+Seif 170
+
+
+
+Seif 171
+
+
+
+Seif 172
+
+
+
+Seif 173
+
+
+
+Seif 174
+
+
+
+Seif 175
+
+
+
+Seif 176
+
+
+
+Seif 177
+
+
+
+Seif 178
+
+
+
+Seif 179
+
+
+
+Seif 180
+
+
+
+Seif 181
+
+
+
+Seif 182
+
+
+
+Seif 183
+
+
+
+Seif 184
+
+
+
+Seif 185
+
+
+
+Seif 186
+
+
+
+Seif 187
+
+
+
+Seif 188
+
+
+
+Seif 189
+
+
+
+Seif 190
+
+
+
+Seif 191
+
+
+
+Seif 192
+
+
+
+Seif 193
+
+
+
+Seif 194
+
+
+
+Seif 195
+
+
+
+Seif 196
+
+
+
+Seif 197
+
+
+
+Seif 198
+
+
+
+Seif 199
+
+
+
+Seif 200
+
+
+
+Seif 201
+
+
+
+Seif 202
+
+
+
+Seif 203
+
+
+
+Seif 204
+
+
+
+Seif 205
+
+
+
+Seif 206
+
+
+
+Seif 207
+
+
+
+Seif 208
+
+
+
+Seif 209
+
+
+
+Seif 210
+
+
+
+Seif 211
+
+
+
+Seif 212
+
+
+
+Seif 213
+
+
+
+Seif 214
+
+
+
+Seif 215
+
+
+
+Seif 216
+
+
+
+Seif 217
+
+
+
+Seif 218
+
+
+
+Seif 219
+
+
+
+Seif 220
+
+
+
+Seif 221
+
+
+
+Seif 222
+
+
+
+Seif 223
+
+One should add to the joy of the day of the thirty third of the Omer in honor of Rabbi Shimon bar Yochai, may his merit protect us - as it is the day of his memory (the day he died). And it is known that it was his will that [people] rejoice on this day - as is known from the story of our teacher, the Rabbi Avraham HaLevi (Amigo), may his memory be blessed for life in the world to come, and from other stories that we have heard. And we know them from the mouths of holy rabbis. And there is one who is accustomed to engaging in study on the night of the thirty third of the Omer with ten [men] to teach the praises of Rabbi Shimon bar Yochat that are scattered in the Zohar and the Idra Zuta; and that is a nice custom. 

txt/Halakhah/Acharonim/Avodat HaKodesh (Chida)/Sansan LeYair/Hebrew/Avodat HaKodesh, Pressburg, 1859.txt

@@ -0,0 +1,97 @@
+Sansan LeYair
+סנסן ליאיר
+Avodat HaKodesh, Pressburg, 1859
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
+
+סנסן ליאיר
+
+
+
+Section 1
+
+בינ״ו עמ״י עש״ו
+ראוי להפריש על כל צרה שלא תבא עדה שלימה כל בי עשרה שיתענו ואלו יחידי סגולה המתענים ילמדו תנ״ך (כמ״ש הפר״ח ריש ה׳ ר״ח):
+<b>תורה:</b>
+פרשת ויקרא אל משה כולה ופרשת צו עד להקריב את קרבניהם במדבר סיני ופ׳ שלח וכי תשגו עד עונה בה. ואח״כ פרשת נסכים הקודמת שם פ׳ שלח ואח״כ התפלה אשר במורה באצבע בתוספות נופך וזו היא:
+יהרמ״י או״א שיהא שיח שפתותנו בתורת מעשה הקרבנות חשוב ומקובל ומרוצה כאלו הקרבנו עולה ושלמים ותודה ומנחות ונסכים ואם נתחייבנו חטאת או אשם ודאי או אשם תלוי או קרבן עולה ויורד תהא חשובה קריאתנו כאלו הקרבנו הקרבן או הקרבנות שנתחייבנו ואם לאו יהא חשוב כאלו קרינו בתורתך לבד וברוב רחמיך תמחול ותסלח ותכפר את כל חטאתינו עונותינו ופשעינו וכל מה שחטאו עוו ופשעו כל הקהל כי מינו אותנו שלוחים לבקש רחמים עליהם ועל כן באנו בלב נשבר ונדכה וברכינו כשלו מצום לבקש תחינה וסליחה בעד כל הקהל ותצילנו מצרתינו וריוח והצלה יעמוד לנו אנא אל תבזה ענותינו ויעלה לפניך מליצי יושר להמליץ עלינו ותבנה ב״המק במהרה בימינו ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן כיר״א:
+<b>נביאים:</b>
+ישעיה סימן ב׳ מן נכון יהיה עד ולא ילמדו עוד מלחמה. סימן י״א ויצא חוטר עד כי גדול בקרבך קדוש ישראל. ירמיה סימן ל״א מן מצא חן במדבר עד ולא יהרס עוד לעולם. יחזקאל סימן מ׳ בעשרים וחמש שנה עד סופו. יואל ס׳ ג׳ והיה אחרי כן אשפוך את רוחי עד סופו:
+<b>כתובים:</b>
+משלי אשת חיל עד סופו:
+<b>משנה:</b>
+אבות מדות תמיד ר״ת אמת:
+<b>תהלים:</b>
+כל חמשה ספרים ובתפלה שאחריהם יאמרו זה התוספת:
+ותקרא לשבויים דרור ולאסירים פקח קוח:
+ויה״מ <b>יְהָוְהָ</b> אלהינו ואלהי אבותינו שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ויתמתקו הדינין ותבטל מעלינו ומעל כל ישראל היושבים בעיר זו (פ) כל גזירות קשות ורעות ותקרע רוע גזר דיננו (יכוין בשם <b>קרע שטן</b>) ותגזור עלינו גזירות טובות ותכניע ותשפיל את כל אויבינו ומבקשי רעתנו. תפול עליהם אימתה ופחד (יכוין בשם <b>תעאו</b>) בגדול זרועך ידמו כאבן ותתן בלב המלך והשרים עצה נכונה לישוב העיר הזו ותשקוט הארץ ותצילנו ממלחמה וממצור ומשבי ומביזה ומכל הפסד ומכל פחד ולא ישמע שוד ושבר בעיר זו ומאוצר מתנת חנם תחון עלינו ובזכות מזמורי תהלים שקרינו לפניך וסודותיהם תרחם עלינו ותצילנו מכל רע ומכל פחד ומכל הפסד אל מלא רחמים עשה למען רחמיך ובזכות דוד המלך ע״ה שאמר מזמורים אלו לפניך ותצילנו מכל צרה ונהיה מיושבים שקטים ושאננים לעבודתך ולכל הולכי דרכים כו׳:
+<b>בהעלות המנחה:</b>
+בהוצאת ס״ת לפני ההיכל יאמר מזמור יענך ה׳ ביום צרה י״ב פעמים ויכוונו בכל פעם אות א׳ משמות הק׳ אלו <b>איא ההד יונ ההי</b> ובמזמור יכוין כונות אלו:
+למנצח מזמור לדוד י֗ענך <b>יַ֗הָוִהָ</b> (<small>ניקוד הצילני נא מיד אחי</small>) ב֗יום צ֗רה (<small>ר״ת</small> <b>יבק</b> <small>גימטריא השמות הנז׳</small>) ישגבך שם אלהי יעקב. ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך יזכר כל מנחתך ועולתך ידשנה סלה. יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול. ימלא <b>יִהֵוִהָ</b> (<small>ניקוד מיד עשו כי ירא</small>) כל משאלותיך. עתה ידעתי כי הושיע <b>יָהֹוֶהָ</b> (<small>ניקוד אנכי אותו פן יבא</small>) משיחו יענהו משמי ק֗דשו ב֗גבורות י֗שע (<small>ר״ת יבק</small>) ימינו אלא ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם <b>יִהֲוֵהָ</b> (<small>גי׳ תפול עליהם אימתה ופחד</small>) אלהינו נזכיר. המה כרעו ונפלו ו֗אנחנו ק֗מנו ו֗נתעודד (<small>גי׳ יבק</small>) <b>יִהְוִהָ</b> (<small>ניקוד בגדול זרועך ידמו כאבן</small>) הושיעה המלך י֗עננו ב֗יום ק֗ראנו (<small>ר״ת יבק</small>):
+<small>(יכוין בסוד <b>חשמל</b> כדי לשמרם מכל רע בסוד <b>אורפניאל</b> גימ׳ <b>חשמל</b> וכן יש ח״ש אותיות מ״ל תיבות במזמור:)</small>
+ואחר י״ב פעמים בכונה יאמר:
+יהר״מ <b>יְהָוְהָ</b> או״א אביר יעקב קדוש ישראל שבסגולת קריאת המזמור הזה תתמלא רחמים על כל ישראל יושבי העיר הזו (פ׳) ותשמרנו מיד אויבינו וכל הקמים עלינו ותצילנו מרעה ומרעב ומשבי ומביזה ומכל פחד ומכל צער ותכניע ותשפיל את כל אויבינו ת֗פול ע֗ליהם א֗ימתה ו֗פחד (<small>יכוין בשם </small><b>תעאו</b>) בגדול זרועך ידמו כאבן ותתן בלב המלך והשרים עצה טובה ונכונה לשים שלום בארץ והשקט ובטח ותתן בלבם רחמנות להטיב אלינו וכשם שענית ליעקב בבית אל כשאמר ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי וכן דוד המע״ה היה מתפלל כשהיה יואב במלחמה יענך ה׳ ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב הוא השם שאמר יעקב אע״ה לאל העונה אותי ביום צרתי בשם הזה אקרא אליך <b>אהיה יהוה אדני</b> יעננו ביום קראנו וזכות השמות היוצאים מהמזמור הזה ונקודותיו ותיבותיו ואותיותיו וטעמיו יגן עלינו ועל כל ישראל יושבי העיר הזו (פ׳) להכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה:
+אנא מלך רחום וחנון פדה את בני יעקב מחימה והפר תפר עצת כל הקמים עלינו יהיו נגד פניך צרותינו וראה בעניינו וריבה ריבינו וידעו כל הגוים כי אתה קדוש ישראל זכר נא בניך עניים ואביונים מצפים לישועתך כל הימים אבינו מלכנו יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך חי וקיים עשה לנו נסים ונפלאות בשם אדני צבאות לנצח בו אויביך ובשם אלהים צבאות ובשם אל שדי צדיק יסוד עולם לשמור כל ישראל ובפרט יושבי העיר הזו (פ׳) בשם אהיה כתר ובשם הויה ת״ת ובשם אדני היכל קדשך תשגבנו ותושיענו ויעמדו מליצי יושר להכניס תפלתינו לפניך למען רחמיך המרובים כדכתיב כי אל רחום ה׳ אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך למען יחלצון ידידך הושיעה ימינך וענני י״לר אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+
+Section 2
+
+בינ״ו עמ״י עש״ו:
+<b>זכרון מזכרת דברים המועילי׳ על כל צרה שלא תבא פרשת העבו״ר. מפי סופרים וספרים ונפך שפי״ר דבר דבור. וחסד ה׳ מעולם כי לא יטוש ה׳ את עמו וגדול כח הצבור:</b>
+<big><strong>א</strong></big> על כל צרה שלא תבא יאמרו בעשרה צ״א פעמים ויהי נועם וכו׳ יושב בסתר כלו ויכפול פסוק אורך ימים אשביעהו ויכוונו לשם <b>יאהדונהי</b> גימ׳ צ״א:
+<big><strong>ב</strong></big> יקראו פ׳ העקדה בדמעה ויאמרו פיוט עת שערי רצון כלו ויאמרו ושחט אותו על ירך המזבח צפונה֗ לפני֗ יהוה֗ וזרקו֗ (<small>יכוין לצירוף</small> <b>היהו</b>) ויאמרו: יהרמ״י אלהינו ואלהי אבותינו שתזכור לנו ולכל ישראל אשר בעיר זו עקידתו של יצחק אבינו בן אברהם אבינו כאלו אפרו צבור ומונח על גבי המזבח ותביט באפרו לבטל מעלינו ומעל כל ישראל אשר בעיר זו כל גזרות קשות ורעות ותושיענו מהצרה הזו ובצל כנפיך תסתירנו כיה״ר אמן:
+<big><strong>ג</strong></big> יאמרו על סדר אותיות העיר אותיות מאלפא ביתא:
+<big><strong>ד</strong></big> יתמנו שני גבאים לגבות מהיחידי׳ איש אשר ידבנו לבו לצדקה ויחלוקו המעות תכף לצנועים ולומדים עניים:
+<big><strong>ה</strong></big> אם אפשר יקבלו תענית צבור שיתענו ליום פלוני אפילו מכאן לכמה ימים:
+<big><strong>ו</strong></big> יעשו פדיון לשם העיר מק״ס מטבעות כסף כמנין שמות הקדושים <b>אהוה אהיה יהוה אדני אל</b> כסדר שעושין לחולה ואח״כ יאמרו תפלה זו:
+יהר״מ <b>יְהָוְהָ</b> או״יא שתעשה למען רחמיך ולמען שמותיך הקדושי׳ הנזכרים ונעשים פה ע״י פדיון זה ותצרף מחשבתינו הטובה למעשה כי לך ה׳ חסד ותגביר חסדיך על דיניך ויומתקו הדינים הקשות על ידי פלא העליון אשר הוא חסדים גדולים ורחמיך גמורים ופשוטים שאין בהם תערובות דין כלל ויכבשו רחמיך את כעסך מעלינו ומעל קהל ישראל אשר בעיר זו (פ׳) ויעלה לפניך לרצון פדיון זה בעד כל נפש ישראל אשר בעיר זו ומעשה הצדקה הזו יעלה לרצון בעד כלל ופרט כל נפש מישראל אשר בעיר זו ותציל ממות נפשינו כדכתיב וצדקה תציל ממות ותקרע כל המסכים המבדילים בינך ובין עמך ישראל (בשם <b>קרע שטן</b>) ותפר ותבטל עצת כל הקמים עלינו לרעה וקלקל מחשבותם כי הנה אויביך ה׳ כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און ולא תעשינה ידיהם תושיה:
+אנא מלך רחום וחנון התמלא רחמים עלינו וכל הצדקות אשר נעשו ויעשו יהיו לרצון ולריח ניחוח לפניך להושיענו ולהצילנו ולרחם עלינו וכשם שנתת פחד ומורא בלב יושבי ערי הכנעני בימי יעקב אע״ה כדכתיב ויהי חתת אלהים על כל הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב (<small>יאמרנו י״ג פעמי׳ ויכוין לשם הקדוש </small><b>אספין</b><small> היוצא ממנו</small>) כן תכניס פחד ומורא בלב הקמים עלינו ותבטל עצתם כדכתיב עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל. אנא ממ״ה הקב״ה עשה למען זכות תורתך הק׳ ולמען תינוקות של בית רבן שלא חטאו ולמען זכות שבעה כורתי ברית ותצילנו מצרה זו ומכל צרה. ה׳ צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה. ה׳ צבאות אשרי אדם בוטח בך. ה׳ הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+<big><strong>ז</strong></big> עיקר הכל לתקן חטאות הצבור הנכשלים באיזה דבר. בקיצור גדול נזכיר כמה ענינים:
+א. לשמור עצמו ממאכלות אסורות ובשולי גוים אפילו דברים כשרים וכלים חדשים שהוא איסור גמור כמ״ש בש״ע יו״ד סי׳ קי״ג ומגבעות עכו״ם אפילו העמידום בעשבים כמ״ש ביו״ד סי׳ קט״ו:
+ב. שלא להעביר תער על כל זקנו כלל כמ״ש בש״ע יו״ד סי׳ קפ״א ובכל פעם עובר ה׳ לאוין ואם ב״פ בשבוע עובר ת״ק לאוין לשנה:
+ג. להתרחק מהעריות הרבה מאד מאד כמ״ש בש״ע א״ה סימן כ״א:
+ד. שלא לישבע לשוא או לשקר שהוא חמור מכל העבירות ונפרעים ממנו וממשפחתו וכו׳ כמ״ש בש״ע סימן פ״ז דין כ׳:
+ה. לשמור שבת במחשבה בדבור ובמעשה ואסור לומר לגוי או לרמוז לעשות מלאכה ואפילו עושה מעצמו אסור ליהנות כמ״ש בש״ע א״ח סי׳ רע״ו וסי׳ ש״ז. ואסור לצאת מהעיר בפצולי״טו וכיוצא כמ״ש בש״ע סימן ש״א דין כ״ג:
+ו. אסור לשוח בעוד שש״ץ חוזר התפלה וגדול עונו מנשוא כמ״ש בש״ע סימן קכ״ד דין ז׳ וצריך ליזהר שלא להפסיק בדבור משיתחיל ברוך שאמר עד סוף י״ח כמ״ש סי׳ נ״א דין ד׳. ובשעת קריאת התורה אפילו בין העולים כמ״ש סי׳ קמ״ו:
+ז. זמן ק״ש שחרית משיראה חבירו הרגיל קצת ברחוק ד׳ אמות. עד רביע היום מעמוד השחר כמ״ש סי׳ נ״ח ואחרונים:
+ח. זמן תפלת מנחה עד חצי שעה אחר חצות לסברת המקילים כמ״ש בש״ע א״ח סי׳ רל״ג:
+ט. שלא לשתות סתם יינם כמ״ש בי״ד סי׳ קכ״ג והוא מי״ח דבר שאין להם ביטול אפילו אם יבא אליהו ז״�� אין שומעים לו וארז״ל שמאבד גן עדן. ונוסף עוד שרבנים גדולים מרן בעל הש״ע ורבני צרפת וסלונוקי וקושטאנדינא ואשכנז החרימו לשותה סתם יינם. ובספר הזכרונות האריך לבטל כל טענות הבל ורעות רוח השותים. ע״ש ובספר יין המשומר:
+י. חיוב תלמוד תורה על כל איש ישראל אפילו עני אפילו בעל יסורין חייב לקבוע זמן ללמוד תורה ביום ובלילה כמ״ש בי״ד סי׳ רמ״ו. ואמר אליהו הנביא ז״ל כל הצרות הבאות לצבור ויחיד הכל הוא בעון ביטול תורה שנאמר בפשע יעקב כל זאת ובעל נפש יתעורר מתרדמתו וישוב אל ה׳ לעסוק בתורה ובמצות לשמו יתברך. ה׳ ברחמיו יזכנו לקיים מצותיו ולעשות נח״ר לפניו ולעסוק בתורה לשמה תורת חיים:
+
+Section 3
+
+נוסחי תפלות פשוטות לדרישת יראי ה׳ סדרתים ועולות מועטות:
+<big><strong>א. תפלה לפני החופה ושבעה ברכות:</strong></big>
+ליקב״הו בדחילו ורחימו ור״וד ליחדא שם י״ה בו״ה ביחודא שלים בשם כל ישראל. הריני מוכן לישא אשה בקדושין לקיים מצות בוראנו יתברך ליקח אשה בכתובה וקדושין וזו הכנה לקיים מצות פרו ורבו וכל מצות עשה ולא תעשה הנלוות ונמשכות מלקיחת אשה והנה עשיתי הבא מידי ואתה ברוב רחמיך תטע אהבה ואחוה שלום וריעות בינינו על דבר כבוד שמך ותזכנו לקיים מצות פריה ורביה וכל המצות הנמשכות ותברכנו מברכותיך ותקיים בנו מקרא שכתוב לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך והריני מוכן לקדשה בטבעת זה כדת משה וישראל ולהיותינו תחת חופה בזמן שבע ברכות וקודם להם ברכת אירוסין וידענו כי כל פרט ופרט רבו סודותיו ורמזיו ובשר אנחנו ולא בינת אדם לנו. ויהר״מ <b>יְהָוְהָ</b> או״א שתקבל מעשי המצות והברכות האלו כאלו כיוננו בכל הכונות הראויות לכוין ודרך כלל אנו מכוונים בכל לתקן את שרש מצות אלו במקום עליון ליקב״הו וברוב רחמיך תשמרנו מכל חטא ויהיו כל מעשינו לש״ש ובפרט בז׳ ימי המשתה ולא יארע לנו שום תקלה ושום מקרה רע ותצילנו מיצ״הר וחסד ה׳ מעולם יהי עלינו סתרה צנה וסוחרה ויהי נועם וגו׳:
+<big><strong>ב. כשנכנסה האשה בחדש ג׳ לעיבורה:</strong></big>
+לך יי הגדולה והגבורה והת״ת והנצח וההוד כי כ״ל בשמים ובארץ לך ה׳ הממלכה והמתנשא לכל לראש: רבש״ע בלב נשבר ונדכה אני מתפלל לפני כסא רחמיך והגם שידעתי שאיני כדאי כלל שמתי רחמיך לנגד עיני כי רחום אתה ובכן יהר״מ <b>יְהָוְהָ</b> או״א שתתמלא רחמים על כל עוברות עמך ישראל ובפרט על אשתי (פב״פ) ותקל מעליה צער העבור ועשה למען רחמיך שיתקיים העבור בבריאות ויגמר לטובה בכל איבריו וגידיו והכל מתוקן ולא תפיל אשתי למען רחמיך המרובים בשמך הקדוש אל חד וימלאו ימיה ללדת ולא תהיה משכלה כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כי״ר:
+<big><strong>ג. כשנכנסה לחדש ט׳ לעיבורה יאמר:</strong></big>
+יהר״מ <b>יְהָוְהָ</b> אלהינו ואלהי אבותינו שתרחם על כל עוברות היולדות מעמך ישראל ובפרט על אשתי (פב״פ) ובעת לידתה תקל מעליה צער הלידה ותלד בנקל בלי שום צער בטרם יבא חבל לה והמליטה עוברה לחיים טובים ולשלום בשעה טובה ומזל טוב לנו ולולד ולא יארע לה ולא לולד שום צער ושום נזק ושום מקרה רע ח״ו. אל מלא רחמים יהמו נא רחמיך על אשתי הנזכר׳ ותצילה מכל כאב וטירוף ובהלה ותצא השיליא בזמנה ותהיה בריאה וטובה לעבודתך לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ובשם אראריתא תשמע תפלתינו ותענה עתירתנו כי רחום אתה ושומע תפלת כל פה יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+<big><strong>ד. כשיושבת על המשבר יאמר שנים עשר פעמים מזמור יענך ככ��וב לעיל בקונטרס זה ויכוין בכל פעם אות מהשמות ובנקוד הויות ולא ישנה המזמור ללשון נקבה אלא יאמרנו ככתוב שם ואח״כ יאמר:</strong></big>
+יהר״מ <b>יְהָוְהָ</b> אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול הגבור והנורא אהיה אשר אהיה שדי צבאות שתעשה למען רחמיך הרבים ולמען קדושת המזמור הזה ושמותיך הכתובים בו והמצורפים בו ושמות הקודש אשר כיונתי בצירופים שהוא שם בן י״ב ותרחם על פב״פ היושבת על המשבר צועקת בחבליה. אל מלא רחמים תוציאה מאפילה לאורה ובזכות אמותינו הקדושות שרה רבקה רחל ולאה תרחם עליה ותזכרנה לטובה ותפקדנה לברכה כי עיניה לך תלויות כעיני שפחה אל יד גברתה ותבטל מעליה כל גזירות קשות ורעות בשם <b>קרע שטן</b> ותצילה מכל צער ויצא הולד לחיי״ט ולשלום ובשעה טובה ומבורכת לנו ולולד ואח״כ תצא השליא בנקל וכשם ששמעת מי שהתפלל לפניך המזמור הזה כן תשמע תפלתינו עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך מאן דעני לאמך הוא יענה יתך י״לר אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+<big><strong>ה. תפלה לסנדק:</strong></big>
+ליקב״הו וכו׳ הנה אנכי בא להיות סנדק ואהיה כסא ומזבח לעשות על ירכי המילה. ויהי ר״מ <b>יְהָוְהָ</b> שיהיה מזבח כפרה שתכפר על כל חטאתי עונותי ופשעי ובפרט מה שפגמתי בירכי ובאות ברית קודש ותעלה עלינו כאלו כיוננו בכל הכוונות הראויות לכוין ותמלא כל השמות שפגמתי בהם ותהא המילה חשובה כקטורת סמים כדכתיב גבעת הערלות וכתיב גבעת לבונה ותקיים בנו מקרא שכתוב ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך ברך ה׳ חילו ופועל ידיו תרצה ויהי נועם וכו׳:
+<big><strong>ו. תפלה קודם המילה:</strong></big>
+ליקב״הו וכו׳ הנה אנכי בא לקיים מצות עשה וביום השמיני ימול בשר ערלתו לתקן את שרשה במקום עליון והריני מוסר בני למול ואני ממנה אותו שליח גמור שימול את בני כדת מה לעשות. ויהר״מ <b>יְהָוְהָ</b> או״א שתעלה עלי כאלו קיימתי מצוה זו עם כל הכוונות הראויות לכוין במצות מילה ופריעה ומציצה ויתגלו החסדים במשפט האורים ותהא מצוה זו חשובה לפניך כריח ניחוח ותשפיע נשמה קדושה לילד ואליהו הנביא ז״ל יברך הילד לשמור בריתו ושלא יחטא כלל ותזכני לי ולאמו לגדלו לתורה ולמצות ויהיה חכם וחסיד ובעל מדות טובות ובריא מזליה ונשמח בו ובתודתו ונגיעהו לחופה. ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי לקיים מצותיך וביראה ואהבה ושמחה רבה באתי היום לעשות רצונך ואתה ברוב רחמיך תברכנו מברכותיך ותשמחנו בעבודתך ותצילנו מכל חטא ותזכנו לקיים כל המצות שבתודה הנני יי כי אליך אקרא כל היום עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך ויהי נועם וכו׳:
+<big><strong>ז. לפדיון הבן:</strong></big>
+ליקב״הו בדחילו ורחימו ור״וד ליחדא שם י״ה בו״ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לקיים מצות עשה מן התורה שציונו הקב״ה וכל בכור אדם בבניך תפדה. והריני נותן ה׳ סלעים לכהן סוד החסד. ויהר״מ <b>יְהָוְהָ</b> או״א שתעלה עלי כאלו כיונתי בכל כוונות הראויות למצוה זו ותעלה עלי כאלו קימתיה בכל פרטיה ודקדוקיה ותרי״ג מצות התלויות בה. וברב רחמיך בכח שאני מקיים מצוה זו לפדות פט״ר רחם יתמתקו הדינים העולים בכללותם פט״ר וכל הנשמות שלא זכו לקיים מצוה זו יהיה להם מנוח ונח״ר ותעלה עליהם כאלו קיימו מצוה זו בפועל כי רחום אתה. ואתה ברב רחמיך תשמור ותנצור לבני הבכור שאני פודה אותו מכל רע ויהיה פדוי ומשוחרר מהסט״א ומכל רע ותגדלהו לתורה ולמצות ותתן בי כח להדריכו לעבודתך ולעשות רצונך כי״ר:
+<big><strong>ח. למי שהוא ספק בכור ולא פדאו אביו:</strong></big>
+רבש״ע אתה יודע כי בשר אנחנו ולא אתנו יודע עד מה ואנשי אמת דכל רז לא אנס להו נאספו מנו בחטאינו והנה לקול הסי״פור וספירת דברים נכנסתי בספק שאפשר שאני בכור וחייב בפדיון. ולכן ליקב״הו בד״ור ור״וד הריני נותן שווי ה׳ סלעים לכהן בעבור פדיוני. ויהר״מ <b>יְהָוְהָ</b> או״א שתתמלא רחמים עלי ותקבל מעשה הזה אשר אני עושה לרצון ותעלה עלי כאלו כיונתי בכל הכוונות הראויות לכוין וברב רחמיך תרחם עלי ותתן לי חיים ארוכים חיים של שלום חיים של טובה חיים של ברכה חיים של פרנסה טובה חיים של חילוץ עצמות חיים שתמלא משאלותי לטובה ותפדני ותצילני מכל צרה ומכל חולי ונגע ומחלה ותקיים בי מקרא שכתוב והסיר ה׳ ממך כל חולי וגו׳ עשה ל״ש וכו׳:
+<big><strong>ט. נוסח עננו בג׳ צומות בדרך קצרה:</strong></big>
+ענינו אבינו ענינו ביום צום התענית הזה כי בצרה גדולה אנחנו על כל אשר חטאנו עוינו פשענו אנחנו ואבותינו ועל ידי זה חרב עירנו ושמם מקדשנו אוי ואבוי לנו כי עונותינו הטו אלה ופשעינו האריכו קיצנו אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש וכמו צער בנפשנו על חרבן בית המקדש וביטול תורה ועבודה זה כמה מאות שנים וזה צע״ר השמים אהה עלינו לכן עתה שבנו אליך בבושת וחרפה וכלימה ובדמע לב נבקשה מאלהינו מרחם אנא ה׳ יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שיהא מיעוט חלבינו ודמינו המתמעט בתעניתינו היום כחלב מונח על גבי המזבח שתכפר בו כל חטאתינו עונותינו ופשעינו האר פניך על מקדשך השמם למען אדני ובא לציון גואל אל תפן לרשענו כו׳:
+<big><strong>יוד. תפלה על חולה פשוטה שסדרתי יסודתה בהררי קדש:</strong></big>
+יהר״מ <b>יְהָוְהָ</b> או״א שתתמלא רחמים על פב״פ ויכבשו רחמיך את כעסך ותבטל מעל פב״פ כל גזרות קשות ורעות:
+אנא מלך רחום וחנון התמלא רחמים על פב״פ המוטל על ערש דוי ותרפאהו רפואה שלימה כי אתה ברחמיך רופ״א חול״י עמ״ך ישרא״ל (ר״ת רפ״ח למתק ולהעלות רפ״ח ניצוצין) ותקיים בנו מקרא שכתוב ה׳ יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו (יכוין כי ערש יהפך עשר. דוי יוד) ולמען זכות אברהם אחוז בחסד יצחק נאזר בגבורה יעקב אחוז בתפארת משה אחוז בנצח אהרן בהוד תרפאהו רפואה שלימה ותציל ממות נפשו ובכח שנים ועשרים אותיות תורתך הקדושה שקבלנו בהר סיני תפתח לפב״פ שערי ארוכה ומרפא שערי בריאות שערי גילה שערי דרור שערי הוד והדר שערי זכות אבות שערי חמלה שערי טובה שערי ישועה שערי כפרה שערי לב טהור שערי מחילה שערי נעימות שערי סמיכה שערי עזרה שערי פדות שערי צדקה שערי קוממיות שערי רפואה שלימה שערי שמחה שערי תשועה וכל צדקותיו אשר עשה הוא ובני ביתו יזכרו לפני כסא רחמיך להמליץ טוב בעדו ואל תתנהו בנפש אויביו ה׳ ישמרהו ויחייהו לאורך ימים ושנות חיים ושלום:
+ויהר״מ השם הקדוש <b>אהיה</b> אשר <b>אהיה</b> אשר הוא יסוד הכל ועיקר הכל ושרשי הכל היה הוה ויהיה (יכוין כי יש בו ד׳ אותיות <b>אלף הא יוד הא</b> וכמו גדול פשוט או מורכב לכל דבר וסודו שהוא סוד היסוד) שתשלח רפואה שלימה לחולה הזה פב״פ ותעמידהו על עמדו ויחי מחליו. וידענו כי אין אנו כדאים להתפלל לפניך על עצמנו וכל שכן על אחרים אמנם שמנו רחמיך נגד עינינו כי רחום אתה ואתה שומע תפלת כל פה לכן בבשת פנים אתאנו לבקש רחמים ותחנונים על פב״פ החולה הזה אל נא רפא נא לו ותבריאהו ותחלימהו ותחזקהו ותאמצהו ותמלא משאלות לבו לטובה עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך יהיו לרצון אמרי פי כו׳:
+<big><strong>יא. דברים המועילים לרפואה בס״ד:</strong></big>
+א. ייחד עשרה אנשים שיתענו ויקראו תהלים בנעימות לרפואתו:
+ב. ילמדו פסוקי התהילים מאותיות שמו מס׳ לקוטי תהלים:
+ג. פדיון נפש על יד ירא שמים וחכם:
+ד. יעשה תרנגול כפרה עליו כדרך שעושים בעיו״הכ:
+ה. ידליק נר לפני ההיכל לרפואתו:
+ו. יתנו צדקה בעדו כאשר יוכלון שאת:
+ז. שינוי השם ע״י חכם ויר״ש בכונה גדולה להמשיך לו נפש חדשה מקדושה ויתאמץ מאד בכונת ויעבור וי״ג מדות לעורר הרחמים:
+ח. ילמדו מזמור יענך י״ב פעמים ככתוב לעיל תחלת קונטריס זה ויאמר אח״כ תפלה לרפואתו:
+ט. עוד יוסיף אח״ז לעשות פדיון נפש ורחמין למבעא:
+תפלה לומר במוסף ר״ה ויום הכפורים בעת אמירת ש״ץ ומפני חטאינו ווידוי של יום הכפורים הלא הם מתוקנים כסדרן בספר כף אחת:
+להצלחה ולשמירה:
+יאמר מזמור לדוד ה׳ אורי וישעי כלו אחר כל תפלה מהשמ״ע מר״ח אלול עד מוצאי יוה״כ וכן בהושענא רבא וכן הוא מנהג בעה״ק חברון שהש״ץ אומר אותו אחר עלינו לשבח וכו׳ בקול רם ומה טוב לאומרו כל השנה אחר שמ״ע ולפחות כל יום האומרו בכונה אחר תפלת שחרית ימצא <b>חיים</b>:
+ת״ו ש״ל ב״ע

txt/Halakhah/Acharonim/Avodat HaKodesh (Chida)/Sansan LeYair/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,100 @@
+Sansan LeYair
+סנסן ליאיר
+merged
+https://www.sefaria.org/Sansan_LeYair
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Avodat HaKodesh, Pressburg, 1859
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
+
+סנסן ליאיר
+
+
+
+Section 1
+
+בינ״ו עמ״י עש״ו
+ראוי להפריש על כל צרה שלא תבא עדה שלימה כל בי עשרה שיתענו ואלו יחידי סגולה המתענים ילמדו תנ״ך (כמ״ש הפר״ח ריש ה׳ ר״ח):
+<b>תורה:</b>
+פרשת ויקרא אל משה כולה ופרשת צו עד להקריב את קרבניהם במדבר סיני ופ׳ שלח וכי תשגו עד עונה בה. ואח״כ פרשת נסכים הקודמת שם פ׳ שלח ואח״כ התפלה אשר במורה באצבע בתוספות נופך וזו היא:
+יהרמ״י או״א שיהא שיח שפתותנו בתורת מעשה הקרבנות חשוב ומקובל ומרוצה כאלו הקרבנו עולה ושלמים ותודה ומנחות ונסכים ואם נתחייבנו חטאת או אשם ודאי או אשם תלוי או קרבן עולה ויורד תהא חשובה קריאתנו כאלו הקרבנו הקרבן או הקרבנות שנתחייבנו ואם לאו יהא חשוב כאלו קרינו בתורתך לבד וברוב רחמיך תמחול ותסלח ותכפר את כל חטאתינו עונותינו ופשעינו וכל מה שחטאו עוו ופשעו כל הקהל כי מינו אותנו שלוחים לבקש רחמים עליהם ועל כן באנו בלב נשבר ונדכה וברכינו כשלו מצום לבקש תחינה וסליחה בעד כל הקהל ותצילנו מצרתינו וריוח והצלה יעמוד לנו אנא אל תבזה ענותינו ויעלה לפניך מליצי יושר להמליץ עלינו ותבנה ב״המק במהרה בימינו ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן כיר״א:
+<b>נביאים:</b>
+ישעיה סימן ב׳ מן נכון יהיה עד ולא ילמדו עוד מלחמה. סימן י״א ויצא חוטר עד כי גדול בקרבך קדוש ישראל. ירמיה סימן ל״א מן מצא חן במדבר עד ולא יהרס עוד לעולם. יחזקאל סימן מ׳ בעשרים וחמש שנה עד סופו. יואל ס׳ ג׳ והיה אחרי כן אשפוך את רוחי עד סופו:
+<b>כתובים:</b>
+משלי אשת חיל עד סופו:
+<b>משנה:</b>
+אבות מדות תמיד ר״ת אמת:
+<b>תהלים:</b>
+כל חמשה ספרים ובתפלה שאחריהם יאמרו זה התוספת:
+ותקרא לשבויים דרור ולאסירים פקח קוח:
+ויה״מ <b>יְהָוְהָ</b> אלהינו ואלהי אבותינו שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ויתמתקו הדינין ותבטל מעלינו ומעל כל ישראל היושבים בעיר זו (פ) כל גזירות קשות ורעות ותקרע רוע גזר דיננו (יכוין בשם <b>קרע שטן</b>) ותגזור עלינו גזירות טובות ותכניע ותשפיל את כל אויבינו ומבקשי רעתנו. תפול עליהם אימתה ופחד (יכוין בשם <b>תעאו</b>) בגדול זרועך ידמו כאבן ותתן בלב המלך והשרים עצה נכונה לישוב העיר הזו ותשקוט הארץ ותצילנו ממלחמה וממצור ומשבי ומביזה ומכל הפסד ומכל פחד ולא ישמע שוד ושבר בעיר זו ומאוצר מתנת חנם תחון עלינו ובזכות מזמורי תהלים שקרינו לפניך וסודותיהם תרחם עלינו ותצילנו מכל רע ומכל פחד ומכל הפסד אל מלא רחמים עשה למען רחמיך ובזכות דוד המלך ע״ה שאמר מזמורים אלו לפניך ותצילנו מכל צרה ונהיה מיושבים שקטים ושאננים לעבודתך ולכל הולכי דרכים כו׳:
+<b>בהעלות המנחה:</b>
+בהוצאת ס״ת לפני ההיכל יאמר מזמור יענך ה׳ ביום צרה י״ב פעמים ויכוונו בכל פעם אות א׳ משמות הק׳ אלו <b>איא ההד יונ ההי</b> ובמזמור יכוין כונות אלו:
+למנצח מזמור לדוד י֗ענך <b>יַ֗הָוִהָ</b> (<small>ניקוד הצילני נא מיד אחי</small>) ב֗יום צ֗רה (<small>ר״ת</small> <b>יבק</b> <small>גימטריא השמות הנז׳</small>) ישגבך שם אלהי יעקב. ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך יזכר כל מנחתך ועולתך ידשנה סלה. יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול. ימלא <b>יִהֵוִהָ</b> (<small>ניקוד מיד עשו כי ירא</small>) כל משאלותיך. עתה ידעתי כי הושיע <b>יָהֹוֶהָ</b> (<small>ניקוד אנכי אותו פן יבא</small>) משיחו יענהו משמי ק֗דשו ב֗גבורות י֗שע (<small>ר״ת יבק</small>) ימינו אלא ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם <b>יִהֲוֵהָ</b> (<small>גי׳ תפול עליהם אימתה ופחד</small>) אלהינו נזכיר. המה כרעו ונפלו ו֗אנחנו ק֗מנו ו֗נתעודד (<small>גי׳ יבק</small>) <b>יִהְוִהָ</b> (<small>ניקוד בגדול זרועך ידמו כאבן</small>) הושיעה המלך י֗עננו ב֗יום ק֗ראנו (<small>ר״ת יבק</small>):
+<small>(יכוין בסוד <b>חשמל</b> כדי לשמרם מכל רע בסוד <b>אורפניאל</b> גימ׳ <b>חשמל</b> וכן יש ח״ש אותיות מ״ל תיבות במזמור:)</small>
+ואחר י״ב פעמים בכונה יאמר:
+יהר״מ <b>יְהָוְהָ</b> או״א אביר יעקב קדוש ישראל שבסגולת קריאת המזמור הזה תתמלא רחמים על כל ישראל יושבי העיר הזו (פ׳) ותשמרנו מיד אויבינו וכל הקמים עלינו ותצילנו מרעה ומרעב ומשבי ומביזה ומכל פחד ומכל צער ותכניע ותשפיל את כל אויבינו ת֗פול ע֗ליהם א֗ימתה ו֗פחד (<small>יכוין בשם </small><b>תעאו</b>) בגדול זרועך ידמו כאבן ותתן בלב המלך והשרים עצה טובה ונכונה לשים שלום בארץ והשקט ובטח ותתן בלבם רחמנות להטיב אלינו וכשם שענית ליעקב בבית אל כשאמר ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי וכן דוד המע״ה היה מתפלל כשהיה יואב במלחמה יענך ה׳ ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב הוא השם שאמר יעקב אע״ה לאל העונה אותי ביום צרתי בשם הזה אקרא אליך <b>אהיה יהוה אדני</b> יעננו ביום קראנו וזכות השמות היוצאים מהמזמור הזה ונקודותיו ותיבותיו ואותיותיו וטעמיו יגן עלינו ועל כל ישראל יושבי העיר הזו (פ׳) להכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה:
+אנא מלך רחום וחנון פדה את בני יעקב מחימה והפר תפר עצת כל הקמים עלינו יהיו נגד פניך צרותינו וראה בעניינו וריבה ריבינו וידעו כל הגוים כי אתה קדוש ישראל זכר נא בניך עניים ואביונים מצפים לישועתך כל הימים אבינו מלכנו יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך חי וקיים עשה לנו נסים ונפלאות בשם אדני צבאות לנצח בו אויביך ובשם אלהים צבאות ובשם אל שדי צדיק יסוד עולם לשמור כל ישראל ובפרט יושבי העיר הזו (פ׳) בשם אהיה כתר ובשם הויה ת״ת ובשם אדני היכל קדשך תשגבנו ותושיענו ויעמדו מליצי יושר להכניס תפלתינו לפניך למען רחמיך המרובים כדכתיב כי אל רחום ה׳ אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך למען יחלצון ידידך הושיעה ימינך וענני י״לר אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+
+Section 2
+
+בינ״ו עמ״י עש״ו:
+<b>זכרון מזכרת דברים המועילי׳ על כל צרה שלא תבא פרשת העבו״ר. מפי סופרים וספרים ונפך שפי״ר דבר דבור. וחסד ה׳ מעולם כי לא יטוש ה׳ את עמו וגדול כח הצבור:</b>
+<big><strong>א</strong></big> על כל צרה שלא תבא יאמרו בעשרה צ״א פעמים ויהי נועם וכו׳ יושב בסתר כלו ויכפול פסוק אורך ימים אשביעהו ויכוונו לשם <b>יאהדונהי</b> גימ׳ צ״א:
+<big><strong>ב</strong></big> יקראו פ׳ העקדה בדמעה ויאמרו פיוט עת שערי רצון כלו ויאמרו ושחט אותו על ירך המזבח צפונה֗ לפני֗ יהוה֗ וזרקו֗ (<small>יכוין לצירוף</small> <b>היהו</b>) ויאמרו: יהרמ״י אלהינו ואלהי אבותינו שתזכור לנו ולכל ישראל אשר בעיר זו עקידתו של יצחק אבינו בן אברהם אבינו כאלו אפרו צבור ומונח על גבי המזבח ותביט באפרו לבטל מעלינו ומעל כל ישראל אשר בעיר זו כל גזרות קשות ורעות ותושיענו מהצרה הזו ובצל כנפיך תסתירנו כיה״ר אמן:
+<big><strong>ג</strong></big> יאמרו על סדר אותיות העיר אותיות מאלפא ביתא:
+<big><strong>ד</strong></big> יתמנו שני גבאים לגבות מהיחידי׳ איש אשר ידבנו לבו לצדקה ויחלוקו המעות תכף לצנועים ולומדים עניים:
+<big><strong>ה</strong></big> אם אפשר יקבלו תענית צבור שיתענו ליום פלוני אפילו מכאן לכמה ימים:
+<big><strong>ו</strong></big> יעשו פדיון לשם העיר מק״ס מטבעות כסף כמנין שמות הקדושים <b>אהוה אהיה יהוה אדני אל</b> כסדר שעושין לחולה ואח״כ יאמרו תפלה זו:
+יהר״מ <b>יְהָוְהָ</b> או״יא שתעשה למען רחמיך ולמען שמותיך הקדושי׳ הנזכרים ונעשים פה ע״י פדיון זה ותצרף מחשבתינו הטובה למעשה כי לך ה׳ חסד ותגביר חסדיך על דיניך ויומתקו הדינים הקשות על ידי פלא העליון אשר הוא חסדים גדולים ורחמיך גמורים ופשוטים שאין בהם תערובות דין כלל ויכבשו רחמיך את כעסך מעלינו ומעל קהל ישראל אשר בעיר זו (פ׳) ויעלה לפניך לרצון פדיון זה בעד כל נפש ישראל אשר בעיר זו ומעשה הצדקה הזו יעלה לרצון בעד כלל ופרט כל נפש מישראל אשר בעיר זו ותציל ממות נפשינו כדכתיב וצדקה תציל ממות ותקרע כל המסכים המבדילים בינך ובין עמך ישראל (בשם <b>קרע שטן</b>) ותפר ותבטל עצת כל הקמים עלינו לרעה וקלקל מחשבותם כי הנה אויביך ה׳ כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און ולא תעשינה ידיהם תושיה:
+אנא מלך רחום וחנון התמלא רחמים עלינו וכל הצדקות אשר נעשו ויעשו יהיו לרצון ולריח ניחוח לפניך להושיענו ולהצילנו ולרחם עלינו וכשם שנתת פחד ומורא בלב יושבי ערי הכנעני בימי יעקב אע״ה כדכתיב ויהי חתת אלהים על כל הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב (<small>יאמרנו י״ג פעמי׳ ויכוין לשם הקדוש </small><b>אספין</b><small> היוצא ממנו</small>) כן תכניס פחד ומורא בלב הקמים עלינו ותבטל עצתם כדכתיב עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל. אנא ממ״ה הקב״ה עשה למען זכות תורתך הק׳ ולמען תינוקות של בית רבן שלא חטאו ולמען זכות שבעה כורתי ברית ותצילנו מצרה זו ומכל צרה. ה׳ צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה. ה׳ צבאות אשרי אדם בוטח בך. ה׳ הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+<big><strong>ז</strong></big> עיקר הכל לתקן חטאות הצבור הנכשלים באיזה דבר. בקיצור גדול נזכיר כמה ענינים:
+א. לשמור עצמו ממאכלות אסורות ובשולי גוים אפילו דברים כשרים וכלים חדשים שהוא איסור גמור כמ״ש בש״ע יו״ד סי׳ קי״ג ומגבעות עכו״ם אפילו העמידום בעשבים כמ״ש ביו״ד סי׳ קט״ו:
+ב. שלא להעביר תער על כל זקנו כלל כמ״ש בש״ע יו״ד סי׳ קפ״א ובכל פעם עובר ה׳ לאוין ואם ב״פ בשבוע עובר ת״ק לאוין לשנה:
+ג. להתרחק מהעריות הרבה מאד מאד כמ״ש בש״ע א״ה סימן כ״א:
+ד. שלא לישבע לשוא או לשקר שהוא חמור מכל העבירות ונפרעים ממנו וממשפחתו וכו׳ כמ״ש בש״ע סימן פ״ז דין כ׳:
+ה. לשמור שבת במחשבה בדבור ובמעשה ואסור לומר לגוי או לרמוז לעשות מלאכה ואפילו עושה מעצמו אסור ליהנות כמ״ש בש״ע א״ח סי׳ רע״ו וסי׳ ש״ז. ואסור לצאת מהעיר בפצולי״טו וכיוצא כמ״ש בש״ע סימן ש״א דין כ״ג:
+ו. אסור לשוח בעוד שש״ץ חוזר התפלה וגדול עונו מנשוא כמ״ש בש״ע סימן קכ״ד דין ז׳ וצריך ליזהר שלא להפסיק בדבור משיתחיל ברוך שאמר עד סוף י״ח כמ״ש סי׳ נ״א דין ד׳. ובשעת קריאת התורה אפילו בין העולים כמ״ש סי׳ קמ״ו:
+ז. זמן ק״ש שחרית משיראה חבירו הרגיל קצת ברחוק ד׳ אמות. עד רביע היום מעמוד השחר כמ״ש סי׳ נ״ח ואחרונים:
+ח. זמן תפלת מנחה עד חצי שעה אחר חצות לסברת המקילים כמ״ש בש״ע א״ח סי׳ רל״ג:
+ט. שלא לשתות סתם יינם כמ��ש בי״ד סי׳ קכ״ג והוא מי״ח דבר שאין להם ביטול אפילו אם יבא אליהו ז״ל אין שומעים לו וארז״ל שמאבד גן עדן. ונוסף עוד שרבנים גדולים מרן בעל הש״ע ורבני צרפת וסלונוקי וקושטאנדינא ואשכנז החרימו לשותה סתם יינם. ובספר הזכרונות האריך לבטל כל טענות הבל ורעות רוח השותים. ע״ש ובספר יין המשומר:
+י. חיוב תלמוד תורה על כל איש ישראל אפילו עני אפילו בעל יסורין חייב לקבוע זמן ללמוד תורה ביום ובלילה כמ״ש בי״ד סי׳ רמ״ו. ואמר אליהו הנביא ז״ל כל הצרות הבאות לצבור ויחיד הכל הוא בעון ביטול תורה שנאמר בפשע יעקב כל זאת ובעל נפש יתעורר מתרדמתו וישוב אל ה׳ לעסוק בתורה ובמצות לשמו יתברך. ה׳ ברחמיו יזכנו לקיים מצותיו ולעשות נח״ר לפניו ולעסוק בתורה לשמה תורת חיים:
+
+Section 3
+
+נוסחי תפלות פשוטות לדרישת יראי ה׳ סדרתים ועולות מועטות:
+<big><strong>א. תפלה לפני החופה ושבעה ברכות:</strong></big>
+ליקב״הו בדחילו ורחימו ור״וד ליחדא שם י״ה בו״ה ביחודא שלים בשם כל ישראל. הריני מוכן לישא אשה בקדושין לקיים מצות בוראנו יתברך ליקח אשה בכתובה וקדושין וזו הכנה לקיים מצות פרו ורבו וכל מצות עשה ולא תעשה הנלוות ונמשכות מלקיחת אשה והנה עשיתי הבא מידי ואתה ברוב רחמיך תטע אהבה ואחוה שלום וריעות בינינו על דבר כבוד שמך ותזכנו לקיים מצות פריה ורביה וכל המצות הנמשכות ותברכנו מברכותיך ותקיים בנו מקרא שכתוב לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך והריני מוכן לקדשה בטבעת זה כדת משה וישראל ולהיותינו תחת חופה בזמן שבע ברכות וקודם להם ברכת אירוסין וידענו כי כל פרט ופרט רבו סודותיו ורמזיו ובשר אנחנו ולא בינת אדם לנו. ויהר״מ <b>יְהָוְהָ</b> או״א שתקבל מעשי המצות והברכות האלו כאלו כיוננו בכל הכונות הראויות לכוין ודרך כלל אנו מכוונים בכל לתקן את שרש מצות אלו במקום עליון ליקב״הו וברוב רחמיך תשמרנו מכל חטא ויהיו כל מעשינו לש״ש ובפרט בז׳ ימי המשתה ולא יארע לנו שום תקלה ושום מקרה רע ותצילנו מיצ״הר וחסד ה׳ מעולם יהי עלינו סתרה צנה וסוחרה ויהי נועם וגו׳:
+<big><strong>ב. כשנכנסה האשה בחדש ג׳ לעיבורה:</strong></big>
+לך יי הגדולה והגבורה והת״ת והנצח וההוד כי כ״ל בשמים ובארץ לך ה׳ הממלכה והמתנשא לכל לראש: רבש״ע בלב נשבר ונדכה אני מתפלל לפני כסא רחמיך והגם שידעתי שאיני כדאי כלל שמתי רחמיך לנגד עיני כי רחום אתה ובכן יהר״מ <b>יְהָוְהָ</b> או״א שתתמלא רחמים על כל עוברות עמך ישראל ובפרט על אשתי (פב״פ) ותקל מעליה צער העבור ועשה למען רחמיך שיתקיים העבור בבריאות ויגמר לטובה בכל איבריו וגידיו והכל מתוקן ולא תפיל אשתי למען רחמיך המרובים בשמך הקדוש אל חד וימלאו ימיה ללדת ולא תהיה משכלה כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כי״ר:
+<big><strong>ג. כשנכנסה לחדש ט׳ לעיבורה יאמר:</strong></big>
+יהר״מ <b>יְהָוְהָ</b> אלהינו ואלהי אבותינו שתרחם על כל עוברות היולדות מעמך ישראל ובפרט על אשתי (פב״פ) ובעת לידתה תקל מעליה צער הלידה ותלד בנקל בלי שום צער בטרם יבא חבל לה והמליטה עוברה לחיים טובים ולשלום בשעה טובה ומזל טוב לנו ולולד ולא יארע לה ולא לולד שום צער ושום נזק ושום מקרה רע ח״ו. אל מלא רחמים יהמו נא רחמיך על אשתי הנזכר׳ ותצילה מכל כאב וטירוף ובהלה ותצא השיליא בזמנה ותהיה בריאה וטובה לעבודתך לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ובשם אראריתא תשמע תפלתינו ותענה עתירתנו כי רחום אתה ושומע תפלת כל פה יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+<big><strong>ד. כשיושבת על המשבר יאמר שנים עשר פעמים מזמור יענך ככתוב לעיל בקונטרס זה ויכוין בכל פעם אות מהשמות ובנקוד הויות ולא ישנה המזמור ללשון נקבה אלא יאמרנו ככתוב שם ואח״כ יאמר:</strong></big>
+יהר״מ <b>יְהָוְהָ</b> אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול הגבור והנורא אהיה אשר אהיה שדי צבאות שתעשה למען רחמיך הרבים ולמען קדושת המזמור הזה ושמותיך הכתובים בו והמצורפים בו ושמות הקודש אשר כיונתי בצירופים שהוא שם בן י״ב ותרחם על פב״פ היושבת על המשבר צועקת בחבליה. אל מלא רחמים תוציאה מאפילה לאורה ובזכות אמותינו הקדושות שרה רבקה רחל ולאה תרחם עליה ותזכרנה לטובה ותפקדנה לברכה כי עיניה לך תלויות כעיני שפחה אל יד גברתה ותבטל מעליה כל גזירות קשות ורעות בשם <b>קרע שטן</b> ותצילה מכל צער ויצא הולד לחיי״ט ולשלום ובשעה טובה ומבורכת לנו ולולד ואח״כ תצא השליא בנקל וכשם ששמעת מי שהתפלל לפניך המזמור הזה כן תשמע תפלתינו עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך מאן דעני לאמך הוא יענה יתך י״לר אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+<big><strong>ה. תפלה לסנדק:</strong></big>
+ליקב״הו וכו׳ הנה אנכי בא להיות סנדק ואהיה כסא ומזבח לעשות על ירכי המילה. ויהי ר״מ <b>יְהָוְהָ</b> שיהיה מזבח כפרה שתכפר על כל חטאתי עונותי ופשעי ובפרט מה שפגמתי בירכי ובאות ברית קודש ותעלה עלינו כאלו כיוננו בכל הכוונות הראויות לכוין ותמלא כל השמות שפגמתי בהם ותהא המילה חשובה כקטורת סמים כדכתיב גבעת הערלות וכתיב גבעת לבונה ותקיים בנו מקרא שכתוב ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך ברך ה׳ חילו ופועל ידיו תרצה ויהי נועם וכו׳:
+<big><strong>ו. תפלה קודם המילה:</strong></big>
+ליקב״הו וכו׳ הנה אנכי בא לקיים מצות עשה וביום השמיני ימול בשר ערלתו לתקן את שרשה במקום עליון והריני מוסר בני למול ואני ממנה אותו שליח גמור שימול את בני כדת מה לעשות. ויהר״מ <b>יְהָוְהָ</b> או״א שתעלה עלי כאלו קיימתי מצוה זו עם כל הכוונות הראויות לכוין במצות מילה ופריעה ומציצה ויתגלו החסדים במשפט האורים ותהא מצוה זו חשובה לפניך כריח ניחוח ותשפיע נשמה קדושה לילד ואליהו הנביא ז״ל יברך הילד לשמור בריתו ושלא יחטא כלל ותזכני לי ולאמו לגדלו לתורה ולמצות ויהיה חכם וחסיד ובעל מדות טובות ובריא מזליה ונשמח בו ובתודתו ונגיעהו לחופה. ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי לקיים מצותיך וביראה ואהבה ושמחה רבה באתי היום לעשות רצונך ואתה ברוב רחמיך תברכנו מברכותיך ותשמחנו בעבודתך ותצילנו מכל חטא ותזכנו לקיים כל המצות שבתודה הנני יי כי אליך אקרא כל היום עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך ויהי נועם וכו׳:
+<big><strong>ז. לפדיון הבן:</strong></big>
+ליקב״הו בדחילו ורחימו ור״וד ליחדא שם י״ה בו״ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לקיים מצות עשה מן התורה שציונו הקב״ה וכל בכור אדם בבניך תפדה. והריני נותן ה׳ סלעים לכהן סוד החסד. ויהר״מ <b>יְהָוְהָ</b> או״א שתעלה עלי כאלו כיונתי בכל כוונות הראויות למצוה זו ותעלה עלי כאלו קימתיה בכל פרטיה ודקדוקיה ותרי״ג מצות התלויות בה. וברב רחמיך בכח שאני מקיים מצוה זו לפדות פט״ר רחם יתמתקו הדינים העולים בכללותם פט״ר וכל הנשמות שלא זכו לקיים מצוה זו יהיה להם מנוח ונח״ר ותעלה עליהם כאלו קיימו מצוה זו בפועל כי רחום אתה. ואתה ברב רחמיך תשמור ותנצור לבני הבכור שאני פודה אותו מכל רע ויהיה פדוי ומשוחרר מהסט״א ומכל רע ותגדלהו לתורה ולמצות ותתן בי כח להדריכו לעבודתך ולעשות רצונך כי״ר:
+<big><strong>ח. למי שהוא ספק בכור ולא פדאו אביו:</strong></big>
+רבש״ע אתה יודע כי בשר אנחנו ולא אתנו יודע עד מה ואנשי אמת דכל רז לא אנס להו נאספו מנו בחטאינו והנה לקול הסי״פור וספירת דברים נכנסתי בספק שאפשר שאני בכור וחייב בפדיון. ולכן ליקב״הו בד״ור ור״וד הריני נותן שווי ה׳ סלעים לכהן בעבור פדיוני. ויהר״מ <b>יְהָוְהָ</b> או״א שתתמלא רחמים עלי ותקבל מעשה הזה אשר אני עושה לרצון ותעלה עלי כאלו כיונתי בכל הכוונות הראויות לכוין וברב רחמיך תרחם עלי ותתן לי חיים ארוכים חיים של שלום חיים של טובה חיים של ברכה חיים של פרנסה טובה חיים של חילוץ עצמות חיים שתמלא משאלותי לטובה ותפדני ותצילני מכל צרה ומכל חולי ונגע ומחלה ותקיים בי מקרא שכתוב והסיר ה׳ ממך כל חולי וגו׳ עשה ל״ש וכו׳:
+<big><strong>ט. נוסח עננו בג׳ צומות בדרך קצרה:</strong></big>
+ענינו אבינו ענינו ביום צום התענית הזה כי בצרה גדולה אנחנו על כל אשר חטאנו עוינו פשענו אנחנו ואבותינו ועל ידי זה חרב עירנו ושמם מקדשנו אוי ואבוי לנו כי עונותינו הטו אלה ופשעינו האריכו קיצנו אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש וכמו צער בנפשנו על חרבן בית המקדש וביטול תורה ועבודה זה כמה מאות שנים וזה צע״ר השמים אהה עלינו לכן עתה שבנו אליך בבושת וחרפה וכלימה ובדמע לב נבקשה מאלהינו מרחם אנא ה׳ יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שיהא מיעוט חלבינו ודמינו המתמעט בתעניתינו היום כחלב מונח על גבי המזבח שתכפר בו כל חטאתינו עונותינו ופשעינו האר פניך על מקדשך השמם למען אדני ובא לציון גואל אל תפן לרשענו כו׳:
+<big><strong>יוד. תפלה על חולה פשוטה שסדרתי יסודתה בהררי קדש:</strong></big>
+יהר״מ <b>יְהָוְהָ</b> או״א שתתמלא רחמים על פב״פ ויכבשו רחמיך את כעסך ותבטל מעל פב״פ כל גזרות קשות ורעות:
+אנא מלך רחום וחנון התמלא רחמים על פב״פ המוטל על ערש דוי ותרפאהו רפואה שלימה כי אתה ברחמיך רופ״א חול״י עמ״ך ישרא״ל (ר״ת רפ״ח למתק ולהעלות רפ״ח ניצוצין) ותקיים בנו מקרא שכתוב ה׳ יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו (יכוין כי ערש יהפך עשר. דוי יוד) ולמען זכות אברהם אחוז בחסד יצחק נאזר בגבורה יעקב אחוז בתפארת משה אחוז בנצח אהרן בהוד תרפאהו רפואה שלימה ותציל ממות נפשו ובכח שנים ועשרים אותיות תורתך הקדושה שקבלנו בהר סיני תפתח לפב״פ שערי ארוכה ומרפא שערי בריאות שערי גילה שערי דרור שערי הוד והדר שערי זכות אבות שערי חמלה שערי טובה שערי ישועה שערי כפרה שערי לב טהור שערי מחילה שערי נעימות שערי סמיכה שערי עזרה שערי פדות שערי צדקה שערי קוממיות שערי רפואה שלימה שערי שמחה שערי תשועה וכל צדקותיו אשר עשה הוא ובני ביתו יזכרו לפני כסא רחמיך להמליץ טוב בעדו ואל תתנהו בנפש אויביו ה׳ ישמרהו ויחייהו לאורך ימים ושנות חיים ושלום:
+ויהר״מ השם הקדוש <b>אהיה</b> אשר <b>אהיה</b> אשר הוא יסוד הכל ועיקר הכל ושרשי הכל היה הוה ויהיה (יכוין כי יש בו ד׳ אותיות <b>אלף הא יוד הא</b> וכמו גדול פשוט או מורכב לכל דבר וסודו שהוא סוד היסוד) שתשלח רפואה שלימה לחולה הזה פב״פ ותעמידהו על עמדו ויחי מחליו. וידענו כי אין אנו כדאים להתפלל לפניך על עצמנו וכל שכן על אחרים אמנם שמנו רחמיך נגד עינינו כי רחום אתה ואתה שומע תפלת כל פה לכן בבשת פנים אתאנו לבק�� רחמים ותחנונים על פב״פ החולה הזה אל נא רפא נא לו ותבריאהו ותחלימהו ותחזקהו ותאמצהו ותמלא משאלות לבו לטובה עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך יהיו לרצון אמרי פי כו׳:
+<big><strong>יא. דברים המועילים לרפואה בס״ד:</strong></big>
+א. ייחד עשרה אנשים שיתענו ויקראו תהלים בנעימות לרפואתו:
+ב. ילמדו פסוקי התהילים מאותיות שמו מס׳ לקוטי תהלים:
+ג. פדיון נפש על יד ירא שמים וחכם:
+ד. יעשה תרנגול כפרה עליו כדרך שעושים בעיו״הכ:
+ה. ידליק נר לפני ההיכל לרפואתו:
+ו. יתנו צדקה בעדו כאשר יוכלון שאת:
+ז. שינוי השם ע״י חכם ויר״ש בכונה גדולה להמשיך לו נפש חדשה מקדושה ויתאמץ מאד בכונת ויעבור וי״ג מדות לעורר הרחמים:
+ח. ילמדו מזמור יענך י״ב פעמים ככתוב לעיל תחלת קונטריס זה ויאמר אח״כ תפלה לרפואתו:
+ט. עוד יוסיף אח״ז לעשות פדיון נפש ורחמין למבעא:
+תפלה לומר במוסף ר״ה ויום הכפורים בעת אמירת ש״ץ ומפני חטאינו ווידוי של יום הכפורים הלא הם מתוקנים כסדרן בספר כף אחת:
+להצלחה ולשמירה:
+יאמר מזמור לדוד ה׳ אורי וישעי כלו אחר כל תפלה מהשמ״ע מר״ח אלול עד מוצאי יוה״כ וכן בהושענא רבא וכן הוא מנהג בעה״ק חברון שהש״ץ אומר אותו אחר עלינו לשבח וכו׳ בקול רם ומה טוב לאומרו כל השנה אחר שמ״ע ולפחות כל יום האומרו בכונה אחר תפלת שחרית ימצא <b>חיים</b>:
+ת״ו ש״ל ב״ע

txt/Halakhah/Acharonim/Avodat HaKodesh (Chida)/Shomer Yisrael/Hebrew/Avodat HaKodesh, Pressburg, 1859.txt

@@ -0,0 +1,234 @@
+Shomer Yisrael
+שומר ישראל
+Avodat HaKodesh, Pressburg, 1859
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
+
+שומר ישראל
+
+
+
+Siman 1
+
+<small>דבר גדול מסוגל לשמירה והצלחה לומר בכל יום ויהי נועם ישר והפוך ויש מי שכתב שיאמרנו ז׳ פעמים:</small>
+ויהי נועם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. ישב בסתר עליון בצל שדי יתלונן. אומר לה׳ מחסי ומצודתי אלהי אבטח בו. כי הוא יצילך מפה יקוש מדבר הוות. באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה צנה וסחרה אמתו. לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים. יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש. רק בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה. כי אתה ה׳ מחסי עליון שמת מעונך. לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך. כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגלך. על שחל ופתן תדרך תרמס כפיר ותנין. כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי. יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו ארך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי:
+בישועתי ואראהו אשביעהו ימים ארך. ואכבדהו אחלצהו בצרה אנכי עמו ואענהו יקראני. שמי ידע כי אשגבהו ואפלטהו חשק בי כי. ותנין כפיר תרמוס תדרוך ופתן שחל על. רגלך באבן תגוף פן ישאונך כפים על. דרכיך בכל לשמרך לך יצוה מלאכיו כי. באהליך יקרב לא ונגע רעה אליך תאונה לא. מעונך שמת עליון מחסי ה׳ אתה כי. תראה רשעים ושלומת תביט בעיניך רק. יגש לא אליך מימינך ורבבה אלף מצדך יפול. צהרים ישוד מקטב יהלוך באפל מדבר. יומם יעוף מחץ לילה מפחד תירא לא. אמתו וסחרה צנה תחסה כנפיו ותחת לך יסך באברתו. הוות מדבר יקוש מפח יצילך הוא כי. בו אבטח אלהי ומצודתי מחסי לה׳ אומר. יתלונן שדי בצל עליון בסתר ישב. כוננהו ידינו ומעשה עלינו כוננה ידינו ומעשה עלינו אלהינו אדני נעם ויהי:
+
+Siman 2
+
+<small>לשמירה ולזכות בדין יאמר עלינו לשבח ד״פ בס׳ זה שיתבאר:</small>
+עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית שלא עשנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה. שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם שהם משתחוים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע. ואנחנו משתחוים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ ומושב יקרו בשמים ממעל ושכינת עוזו בגבהי מרומים הוא אלהינו ואין עוד אחר:
+אחר עוד ואין אלהינו הוא מרומים בגבהי עוזו ושכינת ממעל בשמים יקרו ומושב ארץ ויוסד שמים נוטה שהוא הוא ברוך הקדוש המלכים מלכי מלך לפני משתחוים ואנחנו יושיע לא אל אל ומתפללים וריק להבל משתחוים שהם המונם ככל וגורלינו כהם חלקנו שם שלא האדמה כמשפחות שמנו ולא הארצות כגויי עשנו שלא בראשית ליוצר גדולה לתת הכל לאדון לשבח עלינו:
+אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה. קבל רנת עמך שגבנו טהרנו נורא:
+<small>ויחזור פעם ב׳ ישר והפוך כאמור. ויאמר:</small>
+ברכם טהרם רחמי צדקתך תמיד גמלם.
+חסין קדוש ברוב טובך נהל עדתך:
+<small>ויחזור פעם ד׳ ישר והפוך כאמור. ויאמר:</small>
+יחיד גאה לעמך פנה זוכרי קדושתך. שועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמת מלכנו ואפס זולתו ככתוב בתורתו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד:
+
+Siman 3
+
+<small>כתב ספר הקנה דפוס וילמשדארף ד׳ י״ז הגהה כל המתפלל תפלה זו בכל יום (בעת פנאי) לא ישלוט בו שום פגע רע כו׳ ע״ש באורך (עיין בשערי ציון ויש שם חסרון וקצת טעות):</small>
+ואתה הוא ושנותיך <small>וה״ו</small>
+יחיד לא יתמו <small>יל״י</small>
+סגולת ידידך טהר <small>סי״ט</small>
+ענני למען מלכותך <small>על״ם</small>
+מעולם הוא שמך <small>מה״ש</small>
+לך לברך הגדולה <small>לל״ה</small>
+אין כמוך אלהים <small>אכ״א</small>
+כל היום תהלתך <small>כה״ת</small>
+האל זכרנו יברך <small>הז״י</small>
+אנא למדני דתך <small>אל״ד</small>
+לדעת אמתך ואמונתך <small>לא״ו</small>
+הנני היום עומד <small>הה״ע</small>
+ירא זע למשפטיך <small>יז״ל</small>
+מרוב בושת הפנים <small>מב״ה</small>
+האזינה רועה ישראל <small>הר״י</small>
+הקשיבה קולי ממעמקים <small>הק״מ</small>
+לך אני והושיעני <small>לא״ו</small>
+כי לדברך יחלתי <small>כל״י</small>
+לגדל ולחזק ולהושיע <small>לו״ו</small>
+פניך האר לעבדך <small>פה״ל</small>
+נפשי לישועתך כלתה <small>נל״כ</small>
+ידעתי יוצרי ידעתי <small>יי״י</small>
+מרחמיך לא התייאשתי <small>מל״ה</small>
+חטאתי הגדתי ודאגתי <small>חה״ו</small>
+נגדך תאותי הנני <small>נת״ה</small>
+השולח אמרתו ארץ <small>הא״א</small>
+יודע רחמי תפארתך <small>יר״ת</small>
+שובנו אלהי הסליחות <small>שא״ה</small>
+רחמיך יקדמוני יום <small>רי״י</small>
+אידי ויהיו משעני <small>או״מ</small>
+לאלהים כמה בשרי <small>לכ״ב</small>
+ועתה שמע רנתי <small>וש״ר</small>
+ה׳ חנני וענני <small>יח״ו</small>
+לי הטה חסד <small>לה״ח</small>
+כדברך ואמתך קימני <small>כו״ק</small>
+מתוגה נפשי דלפה <small>מנ״ד</small>
+אליך נשאתי ידי <small>אנ״י</small>
+חמול על מחלתי <small>חע״מ</small>
+ראה הצור ענויי <small>רה״ע</small>
+יבושו יבהלו זדים <small>יי״ז</small>
+הליצוני הממוני הדימונו <small>הה״ה</small>
+מתגרת ידך כלם <small>מי״כ</small>
+ואינמו וצורים לבלות <small>וו״ל</small>
+ה׳ למשפטיך הקיצה <small>יל״ה</small>
+סתר אתה לי <small>סא״ל</small>
+עורה ריבה יריבי <small>ער״י</small>
+עליון שברתי לישועתך <small>עש״ל</small>
+מעשי ידך הושיעה <small>מי״ה</small>
+ואליך השיבני ואשובה <small>וה״ו</small>
+דרכי נועם ישר <small>דנ״י</small>
+הפלא חסדך שמת <small>הח״ש</small>
+עליון משכן מעונך <small>עמ״מ</small>
+נכספה נפשי אליך <small>ננ״א</small>
+נוראות ימינך תענני <small>ני״ת</small>
+מרום באמתך הדריכני <small>מב״ה</small>
+פדה והצילה יחידתי <small>פו״י</small>
+נחני ממעמקי מים <small>נמ״מ</small>
+יהיו ידיך לעזרני <small>יי״ל</small>
+הורני רחום חוקיך <small>הר״ח</small>
+מנעורי צררוני רבות <small>מצ״ר</small>
+ושמתי מחסי באלהים <small>ומ״ב</small>
+יושב הכרובים הופיעה <small>יה״ה</small>
+עזרני נורא ואדיר <small>ענ״ו</small>
+מלטני חסין יה <small>מח״י</small>
+דבק מצותיך בלבי <small>דמ״ב</small>
+מלך נאמן קדוש <small>מנ״ק</small>
+אלהי ישעי עזרני <small>אי״ע</small>
+חייני ברחמים ואחיה <small>חב״ו</small>
+רצה אדני הצילני <small>רא״ה</small>
+ישמחו בך מבקשיך <small>יב״מ</small>
+האומרים יגדל ה׳ <small>הי״י</small>
+משגבי ומנוסי מושיעי <small>מו״מ</small>
+יהר״מ יהוה או״א אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול הגבור והנורא אל עליון אהיה אשר אהיה שתעשה למען רחמיך ולמען השם הגדול והקדוש והנורא המפורש בע״ב שמות היוצאים מפסוק ויסע ויבא ויט ותרחמנו ותהיה בעדנו ותצילנו מכל רעות ופורעניות ומכל חולאים רעים ותאריך ימינו ושנותינו בטוב ובנעימים ותעזרנו לתקן אשר פגמנו ואשר חטאנו עוינו ופשענו מנעורינו ועד עתה ותפרנסנו בריוח בכבודו לא בביזוי ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנת ידיך:
+אנא בשם ה׳ אלהי ישראל אלהים חיים אלהי מערכות ישראל ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ברוך יחיד ומיוחד היה היה ויהיה ברוך שמך ומבורך שמך ומלכותך מרומם על כל ברכה ותהלה לעולם ועד ולנצח נצחים ומשמך ירעדו גדודי אש ומפארים שמך ושמך לא ראו ומשמך ינוס הים לאחור וכל משבריך וגליך מהדרים ש��ך ואני עבדך עפר ואפר רמה ותולעה צל עובר כציץ השדה באתי להפיל תחינתי ובקשתי שתרחם עלי ותענה עתירתי ותתנני לחן ולחסד בעיניך ובעיני כל רואינו כי אל רחום אתה וקרוב לכל קוראיו ברוך שומע תפלה:
+
+Siman 4
+
+<small>מצאתי כתוב בקובץ ישן כתיבת יד ממקובלים קדמונים ז״ל אם תקרא סדר זה כהוגן לא ישלוט בך יצ״הר ושום רע ולא חולי ולא נזק ולא שטן ומקטרג ולא משחית ושום נזק בעולם וזהו בכל דרכיך דעהו וזהו הסדר:</small>
+<big><strong>יום א:</strong></big>
+אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה׳. אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו. אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו. אתה צוית פקודיך לשמור מאד. אחלי יכונו דרכי לשמר חקיך. אן לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך. אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקך. את חקיך אשמור אל תעזבני עד מאד:
+במה יזכה נער את ארחו לשמור כדבריך. בכל לבי דרשתיך אל תשגני ממצותיך. בלבי צפנתי אמרתיך למען לא אחטא לך. ברוך אתה ה׳ למדני חקיך. בשפתי סיפרתי כל משפטי פיך. בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון. בפקודיך אשיחה ואביטה אורחותיך. בחקתיך אשתעשע לא אשכח דבריך:
+גמל על עבדך אחיה ואשמרה דבריך. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך. גרסה נפשי לתאבה אל משפטיך בכל עת. גערת זדים ארורים השוגים ממצותיך. גל מעלי חרפה ובוז כי עדתיך נצרתי. גם ישבו שרים בי נדברו עבדך ישיח בחקיך. גם עדתיך שעשועי אנשי עצתי:
+שיר המעלות אל ה׳ בצרתה לי קראתי ויענני. ה׳ הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה. מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר. רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום. אני שלום וכי אדבר המה למלחמה:
+שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. עזרי מעם ה׳ עשה שמים וארץ. אל יתן למוט רגליך אל ינום שמרך. הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ה׳ שמרך ה׳ צלך על יד ימינך. יומם השמש לא יככה וירח בלילה. ה׳ ישמרך מכל רע ישמור את נפשך. ה׳ ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם:
+שיר המעל ות לדוד. לולי ה׳ שהיה לנו יאמר נא ישראל: לולי ה׳ שהיה לנו בקום עלינו אדם. אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו. אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו. אזי עבר על נפשנו המים הזדונים. ברוך ה׳ שלא נתננו טרף לשיניהם. נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפה נשבר ואנחנו נמלטנו עזרנו בשם ה׳ עשה שמים וארץ:
+<big><strong>יום ב:</strong></big>
+דבקה לעפר נפשי חייני כדבריך. דרכי ספרתי ותענני למדני חקיך. דרך פקודיך הבינני ואשיחה בנפלאותיך. דלפה נפשי מתוגה קימני כדבריך. דרך שקר הסר ממני ותורתך חנני. דרך אמונה בחרתי. משפטיך שויתי. דבקתי בעדותיך ה׳ אל תבישני. דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי:
+הורני ה׳ דרך חקיך ואצרנה עקב. הבינני ואצרה תורתך ואשמרנה בכל לב. הדריכני בנתיב מצותיך כי בו חפצתי. הט לבי אל עדותיך ואל אל בצע. העבר עיני מראות שוא בדרכיך חייני. הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך. העבר חרפתי אשר יגורתי כי משפטיך טובים. הנה תאבתי לפקודיך בצדקתך חייני:
+ויבאני חסדיך ה׳ תשועתך כאמרתך. ואענה חרפי דבר כי בטחתי בדבריך. ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד כי למשפטיך יחלתי. ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד. ואתהלכה ברחבה כי פקודיך דרשתי. ואדברה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש. ואשתעשע במצותיך אשר אהבתי. ואשא כפי אל מצותיך אשר אהבתי ואשיחה בחקיך:
+שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה׳ נלך. עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם. ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה׳. כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך. יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. למען בית ה׳ אלוהינו אבקשה טוב לך:
+שיר המעלות אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים. הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה׳ אלהינו עד שיחננו. חננו ה׳ חננו כי רב שבענו בוז. רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים הבוז לגאי יונים:
+שיר המעלות לדוד לולי ה׳ שהיה לנו יאמר נא ישראל. לולי ה׳ שהיה לנו בקום עלינו אדם. אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו. אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו. אזי עבר על נפשנו המים הזידונים. ברוך ה׳ שלא נתננו טרף לשניהם. נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו. עזרנו בשם ה׳ עשה שמים וארץ:
+<big><strong>יום ג:</strong></big>
+זכר דבר לעבדך על אשר יחלתני. זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חיתני. זדים הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי. זכרתי משפטיך מעולם ה׳ ואתנחם. זלעפה אחזתני מרשעים עוזבי תורתך. זמירות היו לי חקיך בבית מגורי. זכרתי בלילה שמך ה׳ ואשמרה תורתך. זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי:
+חלקי ה׳ אמרתי לשמור דבריך. חליתי פניך בכל לב חנני כאמרתך. חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדתיך. חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך. חבלי רשעים עודני תורתך לא שכחתי. חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך. חבר אני לכל אשר יראוך ולשמרי פקודיך. חסדך ה׳ מלאה הארץ חקיך למדני:
+טוב עשית עם עבדך ה׳ כדברך. טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי. טרם אענה אני שוגג ועתה אמרתך שמרתי. טוב אתה ומטיב למדני חקיך. טפלו עלי שקר זדים אני בכל לב אצור פקודיך. טפש כחלב לבם אני תורתך שעשעתי. טוב לי כי עוניתי למען אלמד חקיך. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף:
+שיר המעלות הבטחים בה׳ כהר ציון לא ימוט לעולם ישב. ירושלם הרים סביב לה וה׳ סביב לעמו מעתה ועד עולם. כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם. הטיבה ה׳ לטובים ולישרים בלבותם. והמטים עקלקלותם יוליכם ה׳ את פועלי האון שלום על ישראל:
+שיר המעלות בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים. אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה. אז יאמרו בגוים הגדיל ה׳ לעשות עם אלה. הגדיל ה׳ לעשות עמנו היינו שמחים. שובה ה׳ את שביתנו כאפיקים בנגב. הזורעים בדמעה ברנה יקצרו. הלך ילך ובכה נשא משך הזרע בא יבא ברנה נשא אלמתיו:
+שיר המעלות לשלמה אם ה׳ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם ה׳ לא ישמר עיר שוא שקד שומר. שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא. הנה נחלת ה׳ בנים שכר פרי הבטן. כחצים ביד גבור כן בני הנעורים. אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער:
+<big><strong>יום ד:</strong></big>
+ידיך עשוני ויכוננוני הבינני ואלמדה מצותיך. יריאך יראוני וישמחו כי לדברך יחלתי. ידעתי ה׳ כי צדק משפטיך ואמונה עניתני. יהי נא חסדך לנחמני כאמרתך לעבדך. יביאוני רחמיך ואחיה כי תורתך שעשועי. יבושו זדים כי שקר עותוני אני אשיח בפקודיך. ישובו לי יראיך ויודעי עדתיך. יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש:
+כלתה לתשועתך נפשי לדברך יחלתי. כלו עיני לאמרתך לאמר מתי תנחמני. כי הייתי כנאד בקיטור חקיך לא שכחתי. כמה ימי עבדך מתי תעשה ברודפי משפט. כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך. כל מצותיך אמונה שקר רדפוני עזרני. כמעט כלוני בארץ ואני לא עזבתי פקודיך. כחסדך חייני ואשמרה עדות פיך:
+לעולם ה׳ דברך נצב בשמים. לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד. למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך. לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי. לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני. לך אני הושיעני כי פקודיך דרשתי. לי קוו רשעים לאבדני עדותיך אתבונן. לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד:
+שיר המעלות אשרי כל ירא ה׳ ההולך בדרכיו. יגיע כפך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זתים סביב לשולחנך. הנה כי כן יבורך גבר ירא ה׳. יברכך ה׳ מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך. וראה בנים לבניך שלום על ישראל:
+שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי. על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם. ה׳ צדיק קצץ עבות רשעים. יבושו ויסוגו אחור כל שונאי ציון. יהיו כחציר גגות שקדמת שלף יבש. שלא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר. ולא אמרו העוברים ברכת ה׳ אליכם ברכנו אתכם בשם ה׳:
+שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה׳. אדני שמעה בקולי תהיינה אזנך קשובות לקול תחנוני. אם עונות תשמר יה אדני מי יעמוד. כי עמך הסליחה למען תורא. קויתי ה׳ קותה נפשי ולדברו הוחלתי. נפשי לאדני משומרים לבקר שומרים לבקר. יחל ישראל אל ה׳ כי עם ה׳ החסד והרבה עמו פדות. והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו:
+<big><strong>יום ה:</strong></big>
+מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם היא לי. מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי. מזקנים אתבונן כי פקודך נצרתי. מכל ארח רע כלאתי רגלי למען אשמור דבריך. ממשפטיך לא סרתי כי אתה הורתני. מה נמלצו לחכי אמרתך מדבש לפי. מפקודיך אתבונן על כן שנאתי כל ארח שקר:
+נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי. נשבעתי ואקימה לשמור משפטי צדקך. נענתי עד מאד ה׳ חייני כדבריך. נדבות פי רצה נא ה׳ ומשפטיך למדני. נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי. נתנו רשעים פח לי ומפקודיך לא תעיתי. נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה. נטיתי לבי לעשות חקיך לעולם עקב:
+סעפים שנאתי ותורתך אהבתי. סתרי ומגיני אתה לדברך יחלתי. סורו ממני מרעים ואצרה מצות אלהי. סמכני כאמרתך ואחיה ואל תבישני משברי. סעדני ואושעה ואשעה בחקיך תמיד. סלית כל שוגים מחקיך כי שקר תרמיתם. סיגים השבת כל רשעי ארץ לכן אהבתי עדתיך. סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי:
+שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל. רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי. על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם. ה׳ צדיק קצץ עבות רשעים. יבושו ויסוגו אחור כל שונאי ציון. יהיו כחציר גגות שקדמת שלף יבש. שלא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר. ולא אמרו העוברים ברכת ה׳ אליכם ברכנו אתכם בשם ה׳:
+שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה׳. אדני שמעה בקולי תהיינה אזנך קשובות לקול תחנוני. אם עונות תשמר יה אדני מי יעמוד. כי עמך הסליחה למען תורא. קויתי ה׳ קותה נפשי ולדברו הוחלתי. נפשי לאדני משומרים לבקר שומרים לבקר. יחל ישראל אל ה׳ כי עם ה׳ החסד והרבה עמו פדות. והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו:
+שיר המעלות לדוד לולי ה׳ שהיה לנו יאמר נא ישראל. לולי ה׳ שהיה לנו בקום עלינו אדם. אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו. אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו. אזי עבר על נפשנו המים הזידונים. ברוך ה׳ שלא נתננו טרף לשיניהם. נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים. הפח נשבר ואנחנו נמלטנו עזרנו בשם ה׳ עשה שמים וארץ:
+<big><strong>יום ו:</strong></big>
+עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעשקי. ערב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים. עינו כלו לישועתך ולאמרת צ��קך. עשה עם עבדך כחסדך וחקך למדני. עבדך אני הבינני ואדעה עדתיך. עת לעשות לה׳ הפרו תורתך. על כן אהבתי מצותיך מזהב ומפז. על כן כל פקודי כל ישרתי כל ארח שקר שנאתי:
+פלאות עדותיך על כן נצרתם נפשי. פתח דבריך יאיר מבין פתיים. פי פערתי ואשאפה כי למצותיך יאבתי. פנה אלי וחנני כמשפט לאוהבי שמך. פעמי הכן באמרתך ואל תשלט בי כל און. פדני מעשק אדם ואשמרה פקדיך. פניך האר בעבדך ולמדני את חקיך. פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך:
+צדיק אתה ה׳ וישר משפטך. צוית צדק עדותיך ואמונה מאד. צמתתני קנאתי כי שכחו דבריך צרי. צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה. צעיר אנכי ונבזה פקדיך לא שכחתי. צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת. צר ומצוק מצאוני מצותיך שעשועי. צדק עדותיך לעולם הבינני ואחיה:
+שיר המעלות לדוד ה׳ לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני. אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי. יחל ישראל אל ה׳ מעתה ועד עולם:
+שיר המעלות זכור ה׳ לדוד את כל ענותו. אשר נשבע לה׳ נדר לאביר יעקב. אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה. עד אמצא מקום לה׳ משכנות לאביר יעקב. הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער. נבואה למשכנותיו נשתחוה להדום רגל. קומה ה׳ למנוחתך אתה וארון עוזך. כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך. נשבע ה׳ לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך. אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך. כי בחר ה׳ בציון אוה למושב לו. זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה. צדה ברך אברך אביוניה אשביע לחם. וכהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו. שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. אויביו אלביש בשת ועליו יציץ נזרו:
+<big><strong>יום ז:</strong></big>
+קראתי בכל לב ענני ה׳ חקיך אצורה. קראתיך הושיעני ואשמרה עדתיך. קדמתי בנשף ואשועה לדברך יחלתי. קדמו עיני אשמרות לשיח באמרתך. קולי שמעה ה׳ כמשפטיך חייני. קרבו רודפי זמה מתורתך רחקו. קרוב אתה ה׳ וכל מצותיך אמת. קדם ידעתי מעדתיך כי לעולם יסדתם:
+ראה עניי וחלצני כי תורתך לא שכחתי. ריבה ריבי וגאלני לאמרתך חייני. רחוק מרשעים ישועה כי חקיך לא דרשו. רחמיך רבים ה׳ כמשפטיך חייני. רבים רודפי וצרי מעדותיך לא נטיתי. ראיתי בוגדים ואתקוטטה אשר אמרתך לא שמרו. ראה כי פקודיך אהבתי ה׳ כחסדך חייני. ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך:
+שרים רדפוני חנם ומדברך פחד לבי. שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. שקר שנאתי ואתעבה תורתך אהבתי. שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול. שברתי לישועתך ה׳ ומצותיך עשיתי. שמרה נפשי עדתיך ואהבם מאוד. שמרתי פקודיך ועדתיך כי כל דרכי נגדך:
+תקרב רנתי לפניך ה׳ כדברך הבינני. תבא תחנתי לפניך כאמרתך הצילני. תבענה שפתי תהלה כי תלמדני חקיך. תען לשוני אמרתך כי כל מצותיך צדק. תהי ידך לעזרני כי פקודיך בחרתי. תאבתי לישועתך ה׳ ותורתך שעשועי. תחי נפשי ותהללך ומשפטיך יעזרוני. תעיתי כשה אבד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי:
+שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה׳ את הברכה חיים עד העולם:
+שיר המעלות הנה ברכו את ה׳ כל עבדי ה׳ העומדים בבית ה׳ בלילות. שאו ידיכם קדש וברכו את ה׳. יברכך ה׳ מציון עושה שמים וארץ:
+
+Siman 5
+
+<small>הרמב״ן ז״ל הפליג בתועלת אמ��רת עשרה פסוקים אלו וגם לכותבם בקמיעא ויש קונטריס גדול בכ״י מהרמב״ן באופן וסדר וכונת כתיבת הקמיעא. וכתב שהאומרם בכל יום יועיל לו לשמירה ולמצוא חן ולהצלחה. ויכוין שיש בהם צ״א תיבות כמנין </small><b>יאהדונהי</b><small> ויש בהם שס״ה אותיות כמנין ימות החמה ושס״ה סימני הקטרת והם כנגד עשר ספירות והתחלתם שם מ״ה ושם הויה בסופה:</small>
+<big><strong>י</strong></big>ומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי:
+<big><strong>ו</strong></big>אני תפלתי לך ה׳ עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך:
+<big><strong>ד</strong></big>רשתי את ה׳ וענני ומכל מגורותי הצילנ<big><strong>י</strong></big>:
+<big><strong>ה</strong></big>טה אלי אזנך מהרה הצילני היה לי לצור מעוז לבית מצודות להושיעני:
+<big><strong>א</strong></big>להים להצילני ה׳ לעזרתי חוש<big><strong>ה</strong></big>:
+<big><strong>ו</strong></big>אתה אלהים אדני עשה אתי למען שמך כי טוב חסדך הצילני:
+<big><strong>א</strong></big>תה האל עושה פלא הודעת בעמים עזך:
+<big><strong>ו</strong></big>יושיעם למען שמו להודיע את גבורת<big><strong>ו</strong></big>:
+<big><strong>ה</strong></big>נה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה׳ ויהי לי לישועה:
+<big><strong>א</strong></big>להים אל תרחק ממני אלהי לעזרתי חוש<big><strong>ה</strong></big>:
+
+Siman 6
+
+מצאתי כתוב בגנזי המקובלים ז״ל. יאמר אות ק׳ מאלפא ביתא קראתי וכו׳ ואח״כ יתפלל תפלה זו:
+קראתי בכל לב ענני ה׳ חקיך אצורה. קראתיך הושיעני ואשמרה עדתיך. קדמתי בנשף ואשועה לדברך יחלתי. קדמו עיני אשמרות לשיח באמרתך. קולי שמעה כחסדך ה׳ כמשפטיך חייני. קרבו רודפי זמה מתורתך רחקו. קרוב אתה ה׳ וכל מצותיך אמת. קדם ידעתי מעדתיך כי לעולם יסדתם:
+יהי רצון מלפניך ה׳ או״א שתרחיק ממני יצ״הר של רוח זנונים רוח מחשבות רעות והרהורים רעים. רוח שחוק. רוח דברים בטלים. רוח יגונות. רוח אנחות. רוח שקר. רוח תועה. רוח משחית. רוח חבלה. רוח קטב מרירי. רוח אש של עצמות. רוח חזזית. רוח טומאה. רוח עועים. רוח חציצית. רוח בא מן הנפילים. רוח חימה וכעס. רוח קנאה ותחרות. רוח מינות. רוח גסות הרוח. רוח שמדות כלם יתרחקו ויתבערו ממני אנס״ו:
+
+Siman 7
+
+מצאתי כתוב מכ״י מהרח״ו ז״ל ממש. לחן יאמר פסוק ונח מצא חן בעיני ה׳ (ויכוין בצירוף <big><strong>ואע נצב חנח מיני</strong></big> ה׳ הצדיק) ויועיל בעזרת יתברך:
+
+Siman 8
+
+מצאתי כתוב כל האומר פסוק ויסעו ויהי חתת <big><strong>א</strong></big>להים על הערים אשר <big><strong>ס</strong></big>ביבותיהם ולא רד<big><strong>פ</strong></big>ו אחרי ב<big><strong>ני</strong></big> יעקב י״ג פעמים ניצול מכל רע ויכוין בשם <big><strong>אספין</strong></big>:
+
+Siman 9
+
+מצאתי כתוב האומר זה ג״פ בכל יום ניצול מכל צרה:
+יה ה׳ אהיה אשר אהיה שדי צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה:
+יה ה׳ אהיה אשר אהיה שדי צבאות אשרי אדם בוטח בך:
+יה ה׳ אהיה אשר אהיה שדי צבאות הושיעה המלך יעננו ביום קראנו.
+
+Siman 10
+
+<small>יאמר אחד עשר פסוקים המתחילים בנון ומסיימים בנון והם מסוגלי׳ להנצל מעין הרע ומכשוף. ומצאתי בס׳ כ״י על קלף ישן משום רבינו יהודא חסיד שהקורא אותם מבריח שטן ממנו ולכן אין בתוכן ס׳. וראיתי בס׳ קב הישר סוף פ׳ ל״ב להתפלל תפלה אחת ואני בעניי אסדרנה מתוקנת ובתוספת טובה בס״ד:</small>
+נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן. נחנו נעבור חלוצים לפני ה׳ ארץ כנען ואתנו אחוזת נחלתינו מעבר לירדן. נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה׳ אלהיך אליו תשמעון. נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים קדוש משכני עליון. נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צוען. נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן. נפתי משכבי מור אהלים וקנמון. נר ה׳ נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. נופת תטופנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמותיך כריח לבנון. נדו מתוך בבל ומארץ כשדים צאו והיו כעתודים לפני צאן. נושקי קשת מימינים ומשמאלים באבנים בחצים ובקשת מאחי שאול מבנימין:
+יהר״מ יהוה אלהינו ואלהי אבותינו שתתמלא רחמים עלינו ותצילנו לנו ולכל בני ביתינו ולכל ישראל מעין הרע ומכל מיני כישוף ותבריח היצ״הר והשטן ממנו וכשם שפרשת כנפיך על אבותינו במדבר והצלתם מעינא בישא דבלעם הרשע כן תפרוש כנפיך עלינו ברחמיך הרבים ונהיה מכוסים במכסה והנהגה בשמותיך הקדושים אנס״ו:
+
+Siman 11
+
+<small>אחר תפלה יאמר ז״פ פסוק זה:</small>
+והיו מלכים אומניך ושרותיהם <big><strong>מ</strong></big>ניקותיך א<big><strong>פ</strong></big>ים א<big><strong>ר</strong></big>ץ <big><strong>יש</strong></big>תחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני <big><strong>יִהְוָה</strong></big> (ניקוד ישחק) אשר לא יבושו קווי. ויכוין בשם <big><strong>מפריש</strong></big> (נ״א <big><strong>מפרשי</strong></big>) היוצא ממנו ובשם הויה בנקוד ישחק ותהיה תפלתו מרוצה וגם יהיה דבריו נשמעים וטוב לאומרו כשיבקש משר וכיוצא איזה בקשה:
+(מספר שרשי השמות להרמ״ז ז״ל כ״י):
+
+Siman 12
+
+<small>קבלתי שכל האומר פסוק ויהי בנסוע הארון וגו׳ בכל יום ומכוין בסדר הזה לא יוזק כל היום אף שיהיה במקום סכנה:</small>
+<strong><big>( בה ) ורק ( יוו ) ינש ( כינ ) אוה ( באי )</big></strong>
+<strong><big>( ינא ) ימו ( היא ) כסנ ( מכח ) מבו ( בלש )</big></strong>
+<strong><big>( הסר ) אשמ ( ופי ) ווא ( פוה ) רהה ( ופר )</big></strong>
+<strong><big>( יען ) מהה ( הצב ) ימי ( נבי ) שיר ( תיאל )</big></strong>
+
+Siman 13
+
+<small>לאריכת ימים טוב לומר בכל יום פסוקים אלו:</small>
+עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. מגדל עוז שם ה׳ בו ירוץ צדיק ונשגב:
+ואח״כ יאמר תפלה זו מאדמ״ו הרב הגדול כמו״ה <big><strong>חיד״א</strong></big> זצ״ל:
+יהר״מ יהוה אלהינו ואלהי אבותינו שתתמלא רחמים עלינו ועשה למען אבותינו הקדושים אברהם איש החסד יצחק נאזר בגבורה יעקב כליל תפארת ותבטל מעלינו כל גזירות קשות ורעות ובצל כנפיך תסתירנו ונהיה בריאים בכל אברינו וגידינו ותשמרנו מכל צרה ומכל פחד ומכל חולי ותצילנו מכל מיני כישוף ומבלבול הדעת ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו ונהיה מיושבים בדעתינו ותן בנו כח ובריאות לעבודתיך וליראתך ותאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים ובכל אשר נפנה נשכיל ובכל אשר נעשה נצליח אכיה״ר:
+<big><strong>י</strong></big>הי חסדך ה׳ עלינו כאשר יחלנו לך:
+<big><strong>ה</strong></big>ראנו ה׳ חסדך וישעך תתן לנו:
+<big><strong>ו</strong></big>אני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה׳ כי גמל עלי
+<big><strong>ה</strong></big>נה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה׳ ויהי לי לישועה:
+
+Siman 14
+
+<small>תפלה אחרת קצרה וטובה לומר בכל יום וצלותא בתדירא ואת מצלח:</small>
+בשפתי ספרתי ותענני ה׳ אלהי אלהי ישראל מלך מלכי המלכים ואדוני האדונים חנני ושמע תפלתי ה׳ ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש כי אתה מקשיב לקול שיחות בפי אדבר ושומע קול תפלה אתה הוא מעולם ברוך שומע תפלה:
+
+Siman 15
+
+קבלתי מהרב החסיד המקובל המופלא מהר״ש שרעבי ז״ל לומר תפלה זו בר״ה ויו״הכ בשעת הוצאת ס״ת:
+יהר״מ יהוה אלהינו ואלהי אבותינו שתעשה למען רחמיך ולמען שמך הגדול הנכתב ואינו נקרא שנתכוונתי בו שתצילנו לנו ולנשותינו ולבנינו ולבנותינו ולכל הנלוים אלינו מכל רע וממשחית ומגפה. ומכל צרה וצוקה ויגון ואנחה. ומכל חולי ומחלה. ולמען השם הקדוש המתפשט ממאור המרכבה התחתונה <big><strong>אלד</strong></big> וכשהוא כלול עם מקורו <big><strong>אהיה אאהלידה</strong></big> שתבטל ברחמים המרובים ובחסדים הפשוטים מעלינו ומעל כל בני ביתינו כל גזירות קשות ורעות ויסכרו כל המקטריגים והמסטינים עלינו:
+אנא בכח השם הקדוש המתפשט ממאור המרכבה העליונה <big><strong>קרע</strong></big> וכשהוא כלול במקורה <big><strong>יהוה יקהרועה</strong></big> שתבטל ברחמיך הרבים ובחסדך הפשוטים מעלינו ומעל כל בני ביתינו כל המקטריגים והמסטינים וכל גזירות קשות ורעות ושנאת חנם. וחדש עלינו שנה טובה ומבורכת ותפרנסנו בשפע גדול ובהיתר ולא ישלוט בנו עין הרע ותצליחנו בלימודינו ובכל מעשה ידינו אנס״ו:
+<b>ת״ו ש״ל ב״ע</b>

txt/Halakhah/Acharonim/Avodat HaKodesh (Chida)/Shomer Yisrael/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,237 @@
+Shomer Yisrael
+שומר ישראל
+merged
+https://www.sefaria.org/Shomer_Yisrael
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Avodat HaKodesh, Pressburg, 1859
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
+
+שומר ישראל
+
+
+
+Siman 1
+
+<small>דבר גדול מסוגל לשמירה והצלחה לומר בכל יום ויהי נועם ישר והפוך ויש מי שכתב שיאמרנו ז׳ פעמים:</small>
+ויהי נועם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. ישב בסתר עליון בצל שדי יתלונן. אומר לה׳ מחסי ומצודתי אלהי אבטח בו. כי הוא יצילך מפה יקוש מדבר הוות. באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה צנה וסחרה אמתו. לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים. יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש. רק בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה. כי אתה ה׳ מחסי עליון שמת מעונך. לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך. כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגלך. על שחל ופתן תדרך תרמס כפיר ותנין. כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי. יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו ארך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי:
+בישועתי ואראהו אשביעהו ימים ארך. ואכבדהו אחלצהו בצרה אנכי עמו ואענהו יקראני. שמי ידע כי אשגבהו ואפלטהו חשק בי כי. ותנין כפיר תרמוס תדרוך ופתן שחל על. רגלך באבן תגוף פן ישאונך כפים על. דרכיך בכל לשמרך לך יצוה מלאכיו כי. באהליך יקרב לא ונגע רעה אליך תאונה לא. מעונך שמת עליון מחסי ה׳ אתה כי. תראה רשעים ושלומת תביט בעיניך רק. יגש לא אליך מימינך ורבבה אלף מצדך יפול. צהרים ישוד מקטב יהלוך באפל מדבר. יומם יעוף מחץ לילה מפחד תירא לא. אמתו וסחרה צנה תחסה כנפיו ותחת לך יסך באברתו. הוות מדבר יקוש מפח יצילך הוא כי. בו אבטח אלהי ומצודתי מחסי לה׳ אומר. יתלונן שדי בצל עליון בסתר ישב. כוננהו ידינו ומעשה עלינו כוננה ידינו ומעשה עלינו אלהינו אדני נעם ויהי:
+
+Siman 2
+
+<small>לשמירה ולזכות בדין יאמר עלינו לשבח ד״פ בס׳ זה שיתבאר:</small>
+עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית שלא עשנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה. שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם שהם משתחוים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע. ואנחנו משתחוים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ ומושב יקרו בשמים ממעל ושכינת עוזו בגבהי מרומים הוא אלהינו ואין עוד אחר:
+אחר עוד ואין אלהינו הוא מרומים בגבהי עוזו ושכינת ממעל בשמים יקרו ומושב ארץ ויוסד שמים נוטה שהוא הוא ברוך הקדוש המלכים מלכי מלך לפני משתחוים ואנחנו יושיע לא אל אל ומתפללים וריק להבל משתחוים שהם המונם ככל וגורלינו כהם חלקנו שם שלא האדמה כמשפחות שמנו ולא הארצות כגויי עשנו שלא בראשית ליוצר גדולה לתת הכל לאדון לשבח עלינו:
+אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה. קבל רנת עמך שגבנו טהרנו נורא:
+<small>ויחזור פעם ב׳ ישר והפוך כאמור. ויאמר:</small>
+ברכם טהרם רחמי צדקתך תמיד גמלם.
+חסין קדוש ברוב טובך נהל עדתך:
+<small>ויחזור פעם ד׳ ישר והפוך כאמור. ויאמר:</small>
+יחיד גאה לעמך פנה זוכרי קדושתך. שועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמת מלכנו ואפס זולתו ככתוב בתורתו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד:
+
+Siman 3
+
+<small>כתב ספר הקנה דפוס וילמשדארף ד׳ י״ז הגהה כל המתפלל תפלה זו בכל יום (בעת פנאי) לא ישלוט בו שום פגע רע כו׳ ע״ש באורך (עיין בשערי ציון ויש שם חסרון וקצת טעות):</small>
+ואתה הוא ושנותיך <small>וה״ו</small>
+יחיד לא יתמו <small>יל״י</small>
+סגולת ידידך טהר <small>סי״ט</small>
+ענני למען מלכותך <small>על״ם</small>
+מעולם הוא שמך <small>מה״ש</small>
+לך לברך הגדולה <small>לל״ה</small>
+אין כמוך אלהים <small>אכ״א</small>
+כל היום תהלתך <small>כה״ת</small>
+האל זכרנו יברך <small>הז״י</small>
+אנא למדני דתך <small>אל״ד</small>
+לדעת אמתך ואמונתך <small>לא״ו</small>
+הנני היום עומד <small>הה״ע</small>
+ירא זע למשפטיך <small>יז״ל</small>
+מרוב בושת הפנים <small>מב״ה</small>
+האזינה רועה ישראל <small>הר״י</small>
+הקשיבה קולי ממעמקים <small>הק״מ</small>
+לך אני והושיעני <small>לא״ו</small>
+כי לדברך יחלתי <small>כל״י</small>
+לגדל ולחזק ולהושיע <small>לו״ו</small>
+פניך האר לעבדך <small>פה״ל</small>
+נפשי לישועתך כלתה <small>נל״כ</small>
+ידעתי יוצרי ידעתי <small>יי״י</small>
+מרחמיך לא התייאשתי <small>מל״ה</small>
+חטאתי הגדתי ודאגתי <small>חה״ו</small>
+נגדך תאותי הנני <small>נת״ה</small>
+השולח אמרתו ארץ <small>הא״א</small>
+יודע רחמי תפארתך <small>יר״ת</small>
+שובנו אלהי הסליחות <small>שא״ה</small>
+רחמיך יקדמוני יום <small>רי״י</small>
+אידי ויהיו משעני <small>או״מ</small>
+לאלהים כמה בשרי <small>לכ״ב</small>
+ועתה שמע רנתי <small>וש״ר</small>
+ה׳ חנני וענני <small>יח״ו</small>
+לי הטה חסד <small>לה״ח</small>
+כדברך ואמתך קימני <small>כו״ק</small>
+מתוגה נפשי דלפה <small>מנ״ד</small>
+אליך נשאתי ידי <small>אנ״י</small>
+חמול על מחלתי <small>חע״מ</small>
+ראה הצור ענויי <small>רה״ע</small>
+יבושו יבהלו זדים <small>יי״ז</small>
+הליצוני הממוני הדימונו <small>הה״ה</small>
+מתגרת ידך כלם <small>מי״כ</small>
+ואינמו וצורים לבלות <small>וו״ל</small>
+ה׳ למשפטיך הקיצה <small>יל״ה</small>
+סתר אתה לי <small>סא״ל</small>
+עורה ריבה יריבי <small>ער״י</small>
+עליון שברתי לישועתך <small>עש״ל</small>
+מעשי ידך הושיעה <small>מי״ה</small>
+ואליך השיבני ואשובה <small>וה״ו</small>
+דרכי נועם ישר <small>דנ״י</small>
+הפלא חסדך שמת <small>הח״ש</small>
+עליון משכן מעונך <small>עמ״מ</small>
+נכספה נפשי אליך <small>ננ״א</small>
+נוראות ימינך תענני <small>ני״ת</small>
+מרום באמתך הדריכני <small>מב״ה</small>
+פדה והצילה יחידתי <small>פו״י</small>
+נחני ממעמקי מים <small>נמ״מ</small>
+יהיו ידיך לעזרני <small>יי״ל</small>
+הורני רחום חוקיך <small>הר״ח</small>
+מנעורי צררוני רבות <small>מצ״ר</small>
+ושמתי מחסי באלהים <small>ומ״ב</small>
+יושב הכרובים הופיעה <small>יה״ה</small>
+עזרני נורא ואדיר <small>ענ״ו</small>
+מלטני חסין יה <small>מח״י</small>
+דבק מצותיך בלבי <small>דמ״ב</small>
+מלך נאמן קדוש <small>מנ״ק</small>
+אלהי ישעי עזרני <small>אי״ע</small>
+חייני ברחמים ואחיה <small>חב״ו</small>
+רצה אדני הצילני <small>רא״ה</small>
+ישמחו בך מבקשיך <small>יב״מ</small>
+האומרים יגדל ה׳ <small>הי״י</small>
+משגבי ומנוסי מושיעי <small>מו״מ</small>
+יהר״מ יהוה או״א אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול הגבור והנורא אל עליון אהיה אשר אהיה שתעשה למען רחמיך ולמען השם הגדול והקדוש והנורא המפורש בע״ב שמות היוצאים מפסוק ויסע ויבא ויט ותרחמנו ותהיה בעדנו ותצילנו מכל רעות ופורעניות ומכל חולאים רעים ותאריך ימינו ושנותינו בטוב ובנעימים ותעזרנו לתקן אשר פגמנו ואשר חטאנו עוינו ופשענו מנעורינו ועד עתה ותפרנסנו בריוח בכבודו לא בביזוי ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנת ידיך:
+אנא בשם ה׳ אלהי ישראל אלהים חיים אלהי מערכות ישראל ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ברוך יחיד ומיוחד היה היה ויהיה ברוך שמך ומבורך שמך ומלכותך מרומם על כל ברכה ותהלה לעולם ועד ולנצח נצחים ומשמך ירעדו גדודי אש ומפארים שמך ושמך לא ראו ומשמך ינוס הים לאחור וכל משבריך וגליך מהדרים שמך ואני עבדך עפר ואפר רמה ותולעה צל עובר כציץ השדה באתי להפיל תחינתי ובקשתי שתרחם עלי ותענה עתירתי ותתנני לחן ולחסד בעיניך ובעיני כל רואינו כי אל רחום אתה וקרוב לכל קוראיו ברוך שומע תפלה:
+
+Siman 4
+
+<small>מצאתי כתוב בקובץ ישן כתיבת יד ממקובלים קדמונים ז״ל אם תקרא סדר זה כהוגן לא ישלוט בך יצ״הר ושום רע ולא חולי ולא נזק ולא שטן ומקטרג ולא משחית ושום נזק בעולם וזהו בכל דרכיך דעהו וזהו הסדר:</small>
+<big><strong>יום א:</strong></big>
+אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה׳. אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו. אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו. אתה צוית פקודיך לשמור מאד. אחלי יכונו דרכי לשמר חקיך. אן לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך. אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקך. את חקיך אשמור אל תעזבני עד מאד:
+במה יזכה נער את ארחו לשמור כדבריך. בכל לבי דרשתיך אל תשגני ממצותיך. בלבי צפנתי אמרתיך למען לא אחטא לך. ברוך אתה ה׳ למדני חקיך. בשפתי סיפרתי כל משפטי פיך. בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון. בפקודיך אשיחה ואביטה אורחותיך. בחקתיך אשתעשע לא אשכח דבריך:
+גמל על עבדך אחיה ואשמרה דבריך. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך. גרסה נפשי לתאבה אל משפטיך בכל עת. גערת זדים ארורים השוגים ממצותיך. גל מעלי חרפה ובוז כי עדתיך נצרתי. גם ישבו שרים בי נדברו עבדך ישיח בחקיך. גם עדתיך שעשועי אנשי עצתי:
+שיר המעלות אל ה׳ בצרתה לי קראתי ויענני. ה׳ הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה. מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר. רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום. אני שלום וכי אדבר המה למלחמה:
+שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. עזרי מעם ה׳ עשה שמים וארץ. אל יתן למוט רגליך אל ינום שמרך. הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ה׳ שמרך ה׳ צלך על יד ימינך. יומם השמש לא יככה וירח בלילה. ה׳ ישמרך מכל רע ישמור את נפשך. ה׳ ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם:
+שיר המעל ות לדוד. לולי ה׳ שהיה לנו יאמר נא ישראל: לולי ה׳ שהיה לנו בקום עלינו אדם. אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו. אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו. אזי עבר על נפשנו המים הזדונים. ברוך ה׳ שלא נתננו טרף לשיניהם. נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפה נשבר ואנחנו נמלטנו עזרנו בשם ה׳ עשה שמים וארץ:
+<big><strong>יום ב:</strong></big>
+דבקה לעפר נפשי חייני כדבריך. דרכי ספרתי ותענני למדני חקיך. דרך פקודיך הבינני ואשיחה בנפלאותיך. דלפה נפשי מתוגה קימני כדבריך. דרך שקר הסר ממני ותורתך חנני. דרך אמונה בחרתי. משפטיך שויתי. דבקתי בעדותיך ה׳ אל תבישני. דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי:
+הורני ה׳ דרך חקיך ואצרנה עקב. הבינני ואצרה תורתך ואשמרנה בכל לב. הדריכני בנתיב מצותיך כי בו חפצתי. הט לבי אל עדותיך ואל אל בצע. העבר עיני מראות שוא בדרכיך חייני. הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך. העבר חרפתי אשר יגורתי כי משפטיך טובים. הנה תאבתי לפקודיך בצדקתך חייני:
+ויבאני חסדיך ה׳ תשועתך כאמרתך. ואענה חרפי דבר כי בטחתי בדבריך. ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד כי למשפטיך יחלתי. ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד. ואתהלכה ברחבה כי פקודיך דרשתי. ואדברה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש. ואשתעשע במצותיך אשר אהבתי. ואשא כפי אל מצותיך אשר אהבתי ואשיחה בחקיך:
+שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה׳ נלך. עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם. ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה׳. כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך. יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. למען בית ה׳ אלוהינו אבקשה טוב לך:
+שיר המעלות אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים. הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה׳ אלהינו עד שיחננו. חננו ה׳ חננו כי רב שבענו בוז. רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים הבוז לגאי יונים:
+שיר המעלות לדוד לולי ה׳ שהיה לנו יאמר נא ישראל. לולי ה׳ שהיה לנו בקום עלינו אדם. אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו. אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו. אזי עבר על נפשנו המים הזידונים. ברוך ה׳ שלא נתננו טרף לשניהם. נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו. עזרנו בשם ה׳ עשה שמים וארץ:
+<big><strong>יום ג:</strong></big>
+זכר דבר לעבדך על אשר יחלתני. זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חיתני. זדים הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי. זכרתי משפטיך מעולם ה׳ ואתנחם. זלעפה אחזתני מרשעים עוזבי תורתך. זמירות היו לי חקיך בבית מגורי. זכרתי בלילה שמך ה׳ ואשמרה תורתך. זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי:
+חלקי ה׳ אמרתי לשמור דבריך. חליתי פניך בכל לב חנני כאמרתך. חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדתיך. חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך. חבלי רשעים עודני תורתך לא שכחתי. חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך. חבר אני לכל אשר יראוך ולשמרי פקודיך. חסדך ה׳ מלאה הארץ חקיך למדני:
+טוב עשית עם עבדך ה׳ כדברך. טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי. טרם אענה אני שוגג ועתה אמרתך שמרתי. טוב אתה ומטיב למדני חקיך. טפלו עלי שקר זדים אני בכל לב אצור פקודיך. טפש כחלב לבם אני תורתך שעשעתי. טוב לי כי עוניתי למען אלמד חקיך. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף:
+שיר המעלות הבטחים בה׳ כהר ציון לא ימוט לעולם ישב. ירושלם הרים סביב לה וה׳ סביב לעמו מעתה ועד עולם. כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם. הטיבה ה׳ לטובים ולישרים בלבותם. והמטים עקלקלותם יוליכם ה׳ את פועלי האון שלום על ישראל:
+שיר המעלות בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים. אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה. אז יאמרו בגוים הגדיל ה׳ לעשות עם אלה. הגדיל ה׳ לעשות עמנו היינו שמחים. שובה ה׳ את שביתנו כאפיקים בנגב. הזורעים בדמעה ברנה יקצרו. הלך ילך ובכה נשא משך הזרע בא יבא ברנה נשא אלמתיו:
+שיר המעלות לשלמה אם ה׳ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם ה׳ לא ישמר עיר שוא שקד שומר. שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא. הנה נחלת ה׳ בנים שכר פרי הבטן. כחצים ביד גבור כן בני הנעורים. אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער:
+<big><strong>יום ד:</strong></big>
+ידיך עשוני ויכוננוני הבינני ואלמדה מצותיך. יריאך יראוני וישמחו כי לדברך יחלתי. ידעתי ה׳ כי צדק משפטיך ואמונה עניתני. יהי נא חסדך לנחמני כאמרתך לעבדך. יביאוני רחמיך ואחיה כי תורתך שעשועי. יבושו זדים כי שקר עותוני אני אשיח בפקודיך. ישובו לי יראיך ויודעי עדתיך. יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש:
+כלתה לתשועתך נפשי לדברך יחלתי. כלו עיני לאמרתך לאמר מתי תנחמני. כי הייתי כנאד בקיטור חקיך לא שכחתי. כמה ימי עבדך מתי תעשה ברודפי משפט. כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך. כל מצותיך אמונה שקר רדפוני עזרני. כמעט כלוני בארץ ואני לא עזבתי פקודיך. כחסדך חייני ואשמרה עדות פיך:
+לעולם ה׳ דברך נצב בשמים. לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד. למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך. לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי. לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני. לך אני הושיעני כי פקודיך דרשתי. לי קוו רשעים לאבדני עדותיך אתבונן. לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד:
+שיר המעלות אשרי כל ירא ה׳ ההולך בדרכיו. יגיע כפך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זתים סביב לשולחנך. הנה כי כן יבורך גבר ירא ה׳. יברכך ה׳ מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך. וראה בנים לבניך שלום על ישראל:
+שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי. על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם. ה׳ צדיק קצץ עבות רשעים. יבושו ויסוגו אחור כל שונאי ציון. יהיו כחציר גגות שקדמת שלף יבש. שלא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר. ולא אמרו העוברים ברכת ה׳ אליכם ברכנו אתכם בשם ה׳:
+שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה׳. אדני שמעה בקולי תהיינה אזנך קשובות לקול תחנוני. אם עונות תשמר יה אדני מי יעמוד. כי עמך הסליחה למען תורא. קויתי ה׳ קותה נפשי ולדברו הוחלתי. נפשי לאדני משומרים לבקר שומרים לבקר. יחל ישראל אל ה׳ כי עם ה׳ החסד והרבה עמו פדות. והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו:
+<big><strong>יום ה:</strong></big>
+מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם היא לי. מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי. מזקנים אתבונן כי פקודך נצרתי. מכל ארח רע כלאתי רגלי למען אשמור דבריך. ממשפטיך לא סרתי כי אתה הורתני. מה נמלצו לחכי אמרתך מדבש לפי. מפקודיך אתבונן על כן שנאתי כל ארח שקר:
+נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי. נשבעתי ואקימה לשמור משפטי צדקך. נענתי עד מאד ה׳ חייני כדבריך. נדבות פי רצה נא ה׳ ומשפטיך למדני. נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי. נתנו רשעים פח לי ומפקודיך לא תעיתי. נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה. נטיתי לבי לעשות חקיך לעולם עקב:
+סעפים שנאתי ותורתך אהבתי. סתרי ומגיני אתה לדברך יחלתי. סורו ממני מרעים ואצרה מצות אלהי. סמכני כאמרתך ואחיה ואל תבישני משברי. סעדני ואושעה ואשעה בחקיך תמיד. סלית כל שוגים מחקיך כי שקר תרמיתם. סיגים השבת כל רשעי ארץ לכן אהבתי עדתיך. סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי:
+שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל. רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי. על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם. ה׳ צדיק קצץ עבות רשעים. יבושו ויסוגו אחור כל שונאי ציון. יהיו כחציר גגות שקדמת שלף יבש. שלא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר. ולא אמרו העוברים ברכת ה׳ אליכם ברכנו אתכם בשם ה׳:
+שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה׳. אדני שמעה בקולי תהיינה אזנך קשובות לקול תחנוני. אם עונות תשמר יה אדני מי יעמוד. כי עמך הסליחה למען תורא. קויתי ה׳ קותה נפשי ולדברו הוחלתי. נפשי לאדני משומרים לבקר שומרים לבקר. יחל ישראל אל ה׳ כי עם ה׳ החסד והרבה עמו פדות. והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו:
+שיר המעלות לדוד לולי ה׳ שהיה לנו יאמר נא ישראל. לולי ה׳ שהיה לנו בקום עלינו אדם. אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו. אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו. אזי עבר על נפשנו המים הזידונים. ברוך ה׳ שלא נתננו טרף לשיניהם. נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים. הפח נשבר ואנחנו נמלטנו עזרנו בשם ה׳ עשה שמים וארץ:
+<big><strong>יום ו:</strong></big>
+עשיתי משפט וצדק בל תני��ני לעשקי. ערב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים. עינו כלו לישועתך ולאמרת צדקך. עשה עם עבדך כחסדך וחקך למדני. עבדך אני הבינני ואדעה עדתיך. עת לעשות לה׳ הפרו תורתך. על כן אהבתי מצותיך מזהב ומפז. על כן כל פקודי כל ישרתי כל ארח שקר שנאתי:
+פלאות עדותיך על כן נצרתם נפשי. פתח דבריך יאיר מבין פתיים. פי פערתי ואשאפה כי למצותיך יאבתי. פנה אלי וחנני כמשפט לאוהבי שמך. פעמי הכן באמרתך ואל תשלט בי כל און. פדני מעשק אדם ואשמרה פקדיך. פניך האר בעבדך ולמדני את חקיך. פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך:
+צדיק אתה ה׳ וישר משפטך. צוית צדק עדותיך ואמונה מאד. צמתתני קנאתי כי שכחו דבריך צרי. צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה. צעיר אנכי ונבזה פקדיך לא שכחתי. צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת. צר ומצוק מצאוני מצותיך שעשועי. צדק עדותיך לעולם הבינני ואחיה:
+שיר המעלות לדוד ה׳ לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני. אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי. יחל ישראל אל ה׳ מעתה ועד עולם:
+שיר המעלות זכור ה׳ לדוד את כל ענותו. אשר נשבע לה׳ נדר לאביר יעקב. אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה. עד אמצא מקום לה׳ משכנות לאביר יעקב. הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער. נבואה למשכנותיו נשתחוה להדום רגל. קומה ה׳ למנוחתך אתה וארון עוזך. כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך. נשבע ה׳ לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך. אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך. כי בחר ה׳ בציון אוה למושב לו. זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה. צדה ברך אברך אביוניה אשביע לחם. וכהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו. שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. אויביו אלביש בשת ועליו יציץ נזרו:
+<big><strong>יום ז:</strong></big>
+קראתי בכל לב ענני ה׳ חקיך אצורה. קראתיך הושיעני ואשמרה עדתיך. קדמתי בנשף ואשועה לדברך יחלתי. קדמו עיני אשמרות לשיח באמרתך. קולי שמעה ה׳ כמשפטיך חייני. קרבו רודפי זמה מתורתך רחקו. קרוב אתה ה׳ וכל מצותיך אמת. קדם ידעתי מעדתיך כי לעולם יסדתם:
+ראה עניי וחלצני כי תורתך לא שכחתי. ריבה ריבי וגאלני לאמרתך חייני. רחוק מרשעים ישועה כי חקיך לא דרשו. רחמיך רבים ה׳ כמשפטיך חייני. רבים רודפי וצרי מעדותיך לא נטיתי. ראיתי בוגדים ואתקוטטה אשר אמרתך לא שמרו. ראה כי פקודיך אהבתי ה׳ כחסדך חייני. ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך:
+שרים רדפוני חנם ומדברך פחד לבי. שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. שקר שנאתי ואתעבה תורתך אהבתי. שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול. שברתי לישועתך ה׳ ומצותיך עשיתי. שמרה נפשי עדתיך ואהבם מאוד. שמרתי פקודיך ועדתיך כי כל דרכי נגדך:
+תקרב רנתי לפניך ה׳ כדברך הבינני. תבא תחנתי לפניך כאמרתך הצילני. תבענה שפתי תהלה כי תלמדני חקיך. תען לשוני אמרתך כי כל מצותיך צדק. תהי ידך לעזרני כי פקודיך בחרתי. תאבתי לישועתך ה׳ ותורתך שעשועי. תחי נפשי ותהללך ומשפטיך יעזרוני. תעיתי כשה אבד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי:
+שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה׳ את הברכה חיים עד העולם:
+שיר המעלות הנה ברכו את ה׳ כל עבדי ה׳ העומדים בבית ה׳ בלילות. שאו ידיכם קדש וברכו את ה׳. יב��כך ה׳ מציון עושה שמים וארץ:
+
+Siman 5
+
+<small>הרמב״ן ז״ל הפליג בתועלת אמירת עשרה פסוקים אלו וגם לכותבם בקמיעא ויש קונטריס גדול בכ״י מהרמב״ן באופן וסדר וכונת כתיבת הקמיעא. וכתב שהאומרם בכל יום יועיל לו לשמירה ולמצוא חן ולהצלחה. ויכוין שיש בהם צ״א תיבות כמנין </small><b>יאהדונהי</b><small> ויש בהם שס״ה אותיות כמנין ימות החמה ושס״ה סימני הקטרת והם כנגד עשר ספירות והתחלתם שם מ״ה ושם הויה בסופה:</small>
+<big><strong>י</strong></big>ומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי:
+<big><strong>ו</strong></big>אני תפלתי לך ה׳ עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך:
+<big><strong>ד</strong></big>רשתי את ה׳ וענני ומכל מגורותי הצילנ<big><strong>י</strong></big>:
+<big><strong>ה</strong></big>טה אלי אזנך מהרה הצילני היה לי לצור מעוז לבית מצודות להושיעני:
+<big><strong>א</strong></big>להים להצילני ה׳ לעזרתי חוש<big><strong>ה</strong></big>:
+<big><strong>ו</strong></big>אתה אלהים אדני עשה אתי למען שמך כי טוב חסדך הצילני:
+<big><strong>א</strong></big>תה האל עושה פלא הודעת בעמים עזך:
+<big><strong>ו</strong></big>יושיעם למען שמו להודיע את גבורת<big><strong>ו</strong></big>:
+<big><strong>ה</strong></big>נה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה׳ ויהי לי לישועה:
+<big><strong>א</strong></big>להים אל תרחק ממני אלהי לעזרתי חוש<big><strong>ה</strong></big>:
+
+Siman 6
+
+מצאתי כתוב בגנזי המקובלים ז״ל. יאמר אות ק׳ מאלפא ביתא קראתי וכו׳ ואח״כ יתפלל תפלה זו:
+קראתי בכל לב ענני ה׳ חקיך אצורה. קראתיך הושיעני ואשמרה עדתיך. קדמתי בנשף ואשועה לדברך יחלתי. קדמו עיני אשמרות לשיח באמרתך. קולי שמעה כחסדך ה׳ כמשפטיך חייני. קרבו רודפי זמה מתורתך רחקו. קרוב אתה ה׳ וכל מצותיך אמת. קדם ידעתי מעדתיך כי לעולם יסדתם:
+יהי רצון מלפניך ה׳ או״א שתרחיק ממני יצ״הר של רוח זנונים רוח מחשבות רעות והרהורים רעים. רוח שחוק. רוח דברים בטלים. רוח יגונות. רוח אנחות. רוח שקר. רוח תועה. רוח משחית. רוח חבלה. רוח קטב מרירי. רוח אש של עצמות. רוח חזזית. רוח טומאה. רוח עועים. רוח חציצית. רוח בא מן הנפילים. רוח חימה וכעס. רוח קנאה ותחרות. רוח מינות. רוח גסות הרוח. רוח שמדות כלם יתרחקו ויתבערו ממני אנס״ו:
+
+Siman 7
+
+מצאתי כתוב מכ״י מהרח״ו ז״ל ממש. לחן יאמר פסוק ונח מצא חן בעיני ה׳ (ויכוין בצירוף <big><strong>ואע נצב חנח מיני</strong></big> ה׳ הצדיק) ויועיל בעזרת יתברך:
+
+Siman 8
+
+מצאתי כתוב כל האומר פסוק ויסעו ויהי חתת <big><strong>א</strong></big>להים על הערים אשר <big><strong>ס</strong></big>ביבותיהם ולא רד<big><strong>פ</strong></big>ו אחרי ב<big><strong>ני</strong></big> יעקב י״ג פעמים ניצול מכל רע ויכוין בשם <big><strong>אספין</strong></big>:
+
+Siman 9
+
+מצאתי כתוב האומר זה ג״פ בכל יום ניצול מכל צרה:
+יה ה׳ אהיה אשר אהיה שדי צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה:
+יה ה׳ אהיה אשר אהיה שדי צבאות אשרי אדם בוטח בך:
+יה ה׳ אהיה אשר אהיה שדי צבאות הושיעה המלך יעננו ביום קראנו.
+
+Siman 10
+
+<small>יאמר אחד עשר פסוקים המתחילים בנון ומסיימים בנון והם מסוגלי׳ להנצל מעין הרע ומכשוף. ומצאתי בס׳ כ״י על קלף ישן משום רבינו יהודא חסיד שהקורא אותם מבריח שטן ממנו ולכן אין בתוכן ס׳. וראיתי בס׳ קב הישר סוף פ׳ ל״ב להתפלל תפלה אחת ואני בעניי אסדרנה מתוקנת ובתוספת טובה בס״ד:</small>
+נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן. נחנו נעבור חלוצים לפני ה׳ ארץ כנען ואתנו אחוזת נחלתינו מעבר לירדן. נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה׳ אלהיך אליו תשמעון. נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים קדוש משכני עליון. נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צוען. נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן. נפתי משכבי מור אהלים וקנמון. נר ה׳ נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. נופת תטופנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמותיך כריח לבנון. נדו מתוך בבל ומארץ כשדים צאו והיו כעתודים לפני צאן. נושקי קשת מימינים ומשמאלים באבנים בחצים ובקשת מאחי שאול מבנימין:
+יהר״מ יהוה אלהינו ואלהי אבותינו שתתמלא רחמים עלינו ותצילנו לנו ולכל בני ביתינו ולכל ישראל מעין הרע ומכל מיני כישוף ותבריח היצ״הר והשטן ממנו וכשם שפרשת כנפיך על אבותינו במדבר והצלתם מעינא בישא דבלעם הרשע כן תפרוש כנפיך עלינו ברחמיך הרבים ונהיה מכוסים במכסה והנהגה בשמותיך הקדושים אנס״ו:
+
+Siman 11
+
+<small>אחר תפלה יאמר ז״פ פסוק זה:</small>
+והיו מלכים אומניך ושרותיהם <big><strong>מ</strong></big>ניקותיך א<big><strong>פ</strong></big>ים א<big><strong>ר</strong></big>ץ <big><strong>יש</strong></big>תחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני <big><strong>יִהְוָה</strong></big> (ניקוד ישחק) אשר לא יבושו קווי. ויכוין בשם <big><strong>מפריש</strong></big> (נ״א <big><strong>מפרשי</strong></big>) היוצא ממנו ובשם הויה בנקוד ישחק ותהיה תפלתו מרוצה וגם יהיה דבריו נשמעים וטוב לאומרו כשיבקש משר וכיוצא איזה בקשה:
+(מספר שרשי השמות להרמ״ז ז״ל כ״י):
+
+Siman 12
+
+<small>קבלתי שכל האומר פסוק ויהי בנסוע הארון וגו׳ בכל יום ומכוין בסדר הזה לא יוזק כל היום אף שיהיה במקום סכנה:</small>
+<strong><big>( בה ) ורק ( יוו ) ינש ( כינ ) אוה ( באי )</big></strong>
+<strong><big>( ינא ) ימו ( היא ) כסנ ( מכח ) מבו ( בלש )</big></strong>
+<strong><big>( הסר ) אשמ ( ופי ) ווא ( פוה ) רהה ( ופר )</big></strong>
+<strong><big>( יען ) מהה ( הצב ) ימי ( נבי ) שיר ( תיאל )</big></strong>
+
+Siman 13
+
+<small>לאריכת ימים טוב לומר בכל יום פסוקים אלו:</small>
+עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. מגדל עוז שם ה׳ בו ירוץ צדיק ונשגב:
+ואח״כ יאמר תפלה זו מאדמ״ו הרב הגדול כמו״ה <big><strong>חיד״א</strong></big> זצ״ל:
+יהר״מ יהוה אלהינו ואלהי אבותינו שתתמלא רחמים עלינו ועשה למען אבותינו הקדושים אברהם איש החסד יצחק נאזר בגבורה יעקב כליל תפארת ותבטל מעלינו כל גזירות קשות ורעות ובצל כנפיך תסתירנו ונהיה בריאים בכל אברינו וגידינו ותשמרנו מכל צרה ומכל פחד ומכל חולי ותצילנו מכל מיני כישוף ומבלבול הדעת ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו ונהיה מיושבים בדעתינו ותן בנו כח ובריאות לעבודתיך וליראתך ותאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים ובכל אשר נפנה נשכיל ובכל אשר נעשה נצליח אכיה״ר:
+<big><strong>י</strong></big>הי חסדך ה׳ עלינו כאשר יחלנו לך:
+<big><strong>ה</strong></big>ראנו ה׳ חסדך וישעך תתן לנו:
+<big><strong>ו</strong></big>אני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה׳ כי גמל עלי
+<big><strong>ה</strong></big>נה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה׳ ויהי לי לישועה:
+
+Siman 14
+
+<small>תפלה אחרת קצרה וטובה לומר בכל יום וצלותא בתדירא ואת מצלח:</small>
+בשפתי ספרתי ותענני ה׳ אלהי אלהי ישראל מלך מלכי המלכים ואדוני האדונים חנני ושמע תפלתי ה׳ ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש כי אתה מקשיב לקול שיחות בפי אדבר ושומע קול תפלה אתה הוא מעולם ברוך שומע תפלה:
+
+Siman 15
+
+קבלתי מהרב החסיד המקובל המופלא מהר״ש שרעבי ז״ל לומר תפלה זו בר״ה ויו״הכ בשעת הוצאת ס״ת:
+יהר״מ יהוה אלהינו ואלהי אבותינו שתעשה למען רחמיך ולמען שמך הגדול הנכתב ואינו נקרא שנתכוונתי בו שתצילנו לנו ולנשותינו ולבנינו ולבנותינו ולכל הנלוים אלינו מכל רע וממשחית ומגפה. ומכל צרה וצוקה ויגון ואנחה. ומכל חולי ומחלה. ולמען השם הקדוש המתפשט ממאור המרכבה התחתונה <big><strong>אלד</strong></big> וכשהוא כלול עם מקורו <big><strong>אהיה אאהלידה</strong></big> שתבטל ברחמים המרובים ובחסדים הפשוטים מעלינו ומעל כל בני ביתינו כל גזירות קשות ורעות ויסכרו כל המקטריגים והמסטינים עלינו:
+אנא בכח השם הקדוש המתפשט ממאור המרכבה העליונה <big><strong>קרע</strong></big> וכשהוא כלול במקורה <big><strong>יהוה יקהרועה</strong></big> שתבטל ברחמיך הרבים ובחסדך הפשוטים מעלינו ומעל כל בני ביתינו כל המקטריגים והמסטינים וכל גזירות קשות ורעות ושנאת חנם. וחדש עלינו שנה טובה ומבורכת ותפרנסנו בשפע גדול ובהיתר ולא ישלוט בנו עין הרע ותצליחנו בלימודינו ובכל מעשה ידינו אנס״ו:
+<b>ת״ו ש״ל ב״ע</b>

txt/Halakhah/Acharonim/Avodat HaKodesh (Chida)/Tziporen Shamir/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,764 @@
+Tziporen Shamir
+צפורן שמיר
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Tziporen Shamir
+
+
+
+Seif 1
+
+
+
+Seif 2
+
+
+
+Seif 3
+
+
+
+Seif 4
+
+
+
+Seif 5
+
+
+
+Seif 6
+
+
+
+Seif 7
+
+
+
+Seif 8
+
+
+
+Seif 9
+
+
+
+Seif 10
+
+
+
+Seif 11
+
+
+
+Seif 12
+
+
+
+Seif 13
+
+
+
+Seif 14
+
+
+
+Seif 15
+
+
+
+Seif 16
+
+
+
+Seif 17
+
+
+
+Seif 18
+
+
+
+Seif 19
+
+
+
+Seif 20
+
+
+
+Seif 21
+
+
+
+Seif 22
+
+
+
+Seif 23
+
+
+
+Seif 24
+
+
+
+Seif 25
+
+
+
+Seif 26
+
+
+
+Seif 27
+
+
+
+Seif 28
+
+
+
+Seif 29
+
+
+
+Seif 30
+
+
+
+Seif 31
+
+
+
+Seif 32
+
+
+
+Seif 33
+
+
+
+Seif 34
+
+
+
+Seif 35
+
+
+
+Seif 36
+
+
+
+Seif 37
+
+
+
+Seif 38
+
+
+
+Seif 39
+
+
+
+Seif 40
+
+
+
+Seif 41
+
+
+
+Seif 42
+
+
+
+Seif 43
+
+
+
+Seif 44
+
+
+
+Seif 45
+
+
+
+Seif 46
+
+
+
+Seif 47
+
+
+
+Seif 48
+
+
+
+Seif 49
+
+
+
+Seif 50
+
+
+
+Seif 51
+
+
+
+Seif 52
+
+
+
+Seif 53
+
+
+
+Seif 54
+
+
+
+Seif 55
+
+
+
+Seif 56
+
+
+
+Seif 57
+
+
+
+Seif 58
+
+
+
+Seif 59
+
+
+
+Seif 60
+
+
+
+Seif 61
+
+
+
+Seif 62
+
+
+
+Seif 63
+
+
+
+Seif 64
+
+
+
+Seif 65
+
+
+
+Seif 66
+
+
+
+Seif 67
+
+
+
+Seif 68
+
+
+
+Seif 69
+
+
+
+Seif 70
+
+
+
+Seif 71
+
+
+
+Seif 72
+
+
+
+Seif 73
+
+
+
+Seif 74
+
+
+
+Seif 75
+
+
+
+Seif 76
+
+
+
+Seif 77
+
+
+
+Seif 78
+
+
+
+Seif 79
+
+
+
+Seif 80
+
+
+
+Seif 81
+
+
+
+Seif 82
+
+
+
+Seif 83
+
+
+
+Seif 84
+
+
+
+Seif 85
+
+
+
+Seif 86
+
+
+
+Seif 87
+
+
+
+Seif 88
+
+
+
+Seif 89
+
+
+
+Seif 90
+
+
+
+Seif 91
+
+
+
+Seif 92
+
+
+
+Seif 93
+
+
+
+Seif 94
+
+
+
+Seif 95
+
+
+
+Seif 96
+
+
+
+Seif 97
+
+
+
+Seif 98
+
+
+
+Seif 99
+
+
+
+Seif 100
+
+
+
+Seif 101
+
+
+
+Seif 102
+
+
+
+Seif 103
+
+
+
+Seif 104
+
+
+
+Seif 105
+
+
+
+Seif 106
+
+
+
+Seif 107
+
+
+
+Seif 108
+
+
+
+Seif 109
+
+
+
+Seif 110
+
+
+
+Seif 111
+
+
+
+Seif 112
+
+
+
+Seif 113
+
+
+
+Seif 114
+
+
+
+Seif 115
+
+
+
+Seif 116
+
+
+
+Seif 117
+
+
+
+Seif 118
+
+
+
+Seif 119
+
+
+
+Seif 120
+
+
+
+Seif 121
+
+
+
+Seif 122
+
+
+
+Seif 123
+
+
+
+Seif 124
+
+
+
+Seif 125
+
+
+
+Seif 126
+
+
+
+Seif 127
+
+
+
+Seif 128
+
+
+
+Seif 129
+
+
+
+Seif 130
+
+
+
+Seif 131
+
+
+
+Seif 132
+
+
+
+Seif 133
+
+
+
+Seif 134
+
+
+
+Seif 135
+
+
+
+Seif 136
+
+
+
+Seif 137
+
+
+
+Seif 138
+
+
+
+Seif 139
+
+
+
+Seif 140
+
+
+
+Seif 141
+
+
+
+Seif 142
+
+
+
+Seif 143
+
+
+
+Seif 144
+
+
+
+Seif 145
+
+
+
+Seif 146
+
+
+
+Seif 147
+
+
+
+Seif 148
+
+
+
+Seif 149
+
+
+
+Seif 150
+
+
+
+Seif 151
+
+
+
+Seif 152
+
+
+
+Seif 153
+
+
+
+Seif 154
+
+
+
+Seif 155
+
+
+
+Seif 156
+
+
+
+Seif 157
+
+
+
+Seif 158
+
+
+
+Seif 159
+
+
+
+Seif 160
+
+
+
+Seif 161
+
+
+
+Seif 162
+
+
+
+Seif 163
+
+
+
+Seif 164
+
+
+
+Seif 165
+
+
+
+Seif 166
+
+
+
+Seif 167
+
+
+
+Seif 168
+
+
+
+Seif 169
+
+
+
+Seif 170
+
+
+
+Seif 171
+
+
+
+Seif 172
+
+
+
+Seif 173
+
+
+
+Seif 174
+
+
+
+Seif 175
+
+
+
+Seif 176
+
+
+
+Seif 177
+
+
+
+Seif 178
+
+
+
+Seif 179
+
+
+
+Seif 180
+
+
+
+Seif 181
+
+
+
+Seif 182
+
+
+
+Seif 183
+
+
+
+Seif 184
+
+
+
+Seif 185
+
+
+
+Seif 186
+
+
+
+Seif 187
+
+
+
+Seif 188
+
+
+
+Seif 189
+
+You should not frighten a child with an unclean thing, by saying for instance, "A cat or a dog will get you" because the Sitra Achra is called by such names. It is as if one has given the Sitra Achra permission to harm the baby. I have heard of such an occurrence from a great person (See notes in Birkei Yosef YD 116) 

txt/Halakhah/Acharonim/Avodat HaKodesh (Chida)/Tziporen Shamir/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,767 @@
+Tziporen Shamir
+צפורן שמיר
+merged
+https://www.sefaria.org/Tziporen_Shamir
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Tziporen Shamir
+
+
+
+Seif 1
+
+
+
+Seif 2
+
+
+
+Seif 3
+
+
+
+Seif 4
+
+
+
+Seif 5
+
+
+
+Seif 6
+
+
+
+Seif 7
+
+
+
+Seif 8
+
+
+
+Seif 9
+
+
+
+Seif 10
+
+
+
+Seif 11
+
+
+
+Seif 12
+
+
+
+Seif 13
+
+
+
+Seif 14
+
+
+
+Seif 15
+
+
+
+Seif 16
+
+
+
+Seif 17
+
+
+
+Seif 18
+
+
+
+Seif 19
+
+
+
+Seif 20
+
+
+
+Seif 21
+
+
+
+Seif 22
+
+
+
+Seif 23
+
+
+
+Seif 24
+
+
+
+Seif 25
+
+
+
+Seif 26
+
+
+
+Seif 27
+
+
+
+Seif 28
+
+
+
+Seif 29
+
+
+
+Seif 30
+
+
+
+Seif 31
+
+
+
+Seif 32
+
+
+
+Seif 33
+
+
+
+Seif 34
+
+
+
+Seif 35
+
+
+
+Seif 36
+
+
+
+Seif 37
+
+
+
+Seif 38
+
+
+
+Seif 39
+
+
+
+Seif 40
+
+
+
+Seif 41
+
+
+
+Seif 42
+
+
+
+Seif 43
+
+
+
+Seif 44
+
+
+
+Seif 45
+
+
+
+Seif 46
+
+
+
+Seif 47
+
+
+
+Seif 48
+
+
+
+Seif 49
+
+
+
+Seif 50
+
+
+
+Seif 51
+
+
+
+Seif 52
+
+
+
+Seif 53
+
+
+
+Seif 54
+
+
+
+Seif 55
+
+
+
+Seif 56
+
+
+
+Seif 57
+
+
+
+Seif 58
+
+
+
+Seif 59
+
+
+
+Seif 60
+
+
+
+Seif 61
+
+
+
+Seif 62
+
+
+
+Seif 63
+
+
+
+Seif 64
+
+
+
+Seif 65
+
+
+
+Seif 66
+
+
+
+Seif 67
+
+
+
+Seif 68
+
+
+
+Seif 69
+
+
+
+Seif 70
+
+
+
+Seif 71
+
+
+
+Seif 72
+
+
+
+Seif 73
+
+
+
+Seif 74
+
+
+
+Seif 75
+
+
+
+Seif 76
+
+
+
+Seif 77
+
+
+
+Seif 78
+
+
+
+Seif 79
+
+
+
+Seif 80
+
+
+
+Seif 81
+
+
+
+Seif 82
+
+
+
+Seif 83
+
+
+
+Seif 84
+
+
+
+Seif 85
+
+
+
+Seif 86
+
+
+
+Seif 87
+
+
+
+Seif 88
+
+
+
+Seif 89
+
+
+
+Seif 90
+
+
+
+Seif 91
+
+
+
+Seif 92
+
+
+
+Seif 93
+
+
+
+Seif 94
+
+
+
+Seif 95
+
+
+
+Seif 96
+
+
+
+Seif 97
+
+
+
+Seif 98
+
+
+
+Seif 99
+
+
+
+Seif 100
+
+
+
+Seif 101
+
+
+
+Seif 102
+
+
+
+Seif 103
+
+
+
+Seif 104
+
+
+
+Seif 105
+
+
+
+Seif 106
+
+
+
+Seif 107
+
+
+
+Seif 108
+
+
+
+Seif 109
+
+
+
+Seif 110
+
+
+
+Seif 111
+
+
+
+Seif 112
+
+
+
+Seif 113
+
+
+
+Seif 114
+
+
+
+Seif 115
+
+
+
+Seif 116
+
+
+
+Seif 117
+
+
+
+Seif 118
+
+
+
+Seif 119
+
+
+
+Seif 120
+
+
+
+Seif 121
+
+
+
+Seif 122
+
+
+
+Seif 123
+
+
+
+Seif 124
+
+
+
+Seif 125
+
+
+
+Seif 126
+
+
+
+Seif 127
+
+
+
+Seif 128
+
+
+
+Seif 129
+
+
+
+Seif 130
+
+
+
+Seif 131
+
+
+
+Seif 132
+
+
+
+Seif 133
+
+
+
+Seif 134
+
+
+
+Seif 135
+
+
+
+Seif 136
+
+
+
+Seif 137
+
+
+
+Seif 138
+
+
+
+Seif 139
+
+
+
+Seif 140
+
+
+
+Seif 141
+
+
+
+Seif 142
+
+
+
+Seif 143
+
+
+
+Seif 144
+
+
+
+Seif 145
+
+
+
+Seif 146
+
+
+
+Seif 147
+
+
+
+Seif 148
+
+
+
+Seif 149
+
+
+
+Seif 150
+
+
+
+Seif 151
+
+
+
+Seif 152
+
+
+
+Seif 153
+
+
+
+Seif 154
+
+
+
+Seif 155
+
+
+
+Seif 156
+
+
+
+Seif 157
+
+
+
+Seif 158
+
+
+
+Seif 159
+
+
+
+Seif 160
+
+
+
+Seif 161
+
+
+
+Seif 162
+
+
+
+Seif 163
+
+
+
+Seif 164
+
+
+
+Seif 165
+
+
+
+Seif 166
+
+
+
+Seif 167
+
+
+
+Seif 168
+
+
+
+Seif 169
+
+
+
+Seif 170
+
+
+
+Seif 171
+
+
+
+Seif 172
+
+
+
+Seif 173
+
+
+
+Seif 174
+
+
+
+Seif 175
+
+
+
+Seif 176
+
+
+
+Seif 177
+
+
+
+Seif 178
+
+
+
+Seif 179
+
+
+
+Seif 180
+
+
+
+Seif 181
+
+
+
+Seif 182
+
+
+
+Seif 183
+
+
+
+Seif 184
+
+
+
+Seif 185
+
+
+
+Seif 186
+
+
+
+Seif 187
+
+
+
+Seif 188
+
+
+
+Seif 189
+
+You should not frighten a child with an unclean thing, by saying for instance, "A cat or a dog will get you" because the Sitra Achra is called by such names. It is as if one has given the Sitra Achra permission to harm the baby. I have heard of such an occurrence from a great person (See notes in Birkei Yosef YD 116) 

txt/Halakhah/Acharonim/Avodat HaKodesh (Chida)/Yosef BeSeder/Hebrew/Avodat HaKodesh, Pressburg, 1859.txt

@@ -0,0 +1,117 @@
+Yosef BeSeder
+יוסף בסדר
+Avodat HaKodesh, Pressburg, 1859
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
+
+יוסף בסדר
+
+
+
+Siman 1
+
+<big><strong>תקון למי שראה קרי ליל כפור:</strong></big>
+<b>מי האיש החפץ חיים:</b>
+<b>א.</b> <b>נצור לשונך מרע</b> יזהר שלא לדבר לשון הרע שקר ליצנות חנופה כי אינו רואה פני שכינה. ופוגם ברית הלשון ודאי יבא לפגום ברית המעור:
+<b>סור מרע</b> יזהר להתרחק מן הנשים כמ״ש בש״ע א״ה סי׳ כ״א וז״ל צריך האדם להתרחק מהנשים מאד מאד ואסור לקרוץ בידו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות ואסור לשחוק עמה להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה. ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה וע״ש שהאריך וכל זה מן הדין. וכתב רבינו יונה דמסתכל בנשים הוא משומד לדבר אחד. וזהו מן הדין:
+<b>ועשה טוב</b> יתענה ג׳ תעניות רצופים בתחילת חשון (ויש מי שכתב שיתענה אחר יה״כ קודם סוכות):
+<b>ב.</b> ואח״כ יתענה כל משמרה בכל שנה זו:
+<b>ג.</b> ויתן צדקה בכל יום תענית:
+<b>ד.</b> <small>ויתפלל תפלה זו בדמעה ביום התענית:</small>
+רבש״ע אדון הסליחות הריני ירא ורועד על כל חטאתי עונותי ופשעי שחטאתי עויתי ופשעתי לפניך ובפרט אשר פגמתי באות ברית הקודש חותמא דמלכא קדישא ופגמתי בשמות הקדש בכמה מיני פגמים. אוי לי אהה על נפשי מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו. בושתי מאד ונכלמתי ונפלו פני אין לי פה להשיב ולא מצח להרים ראשי וירא אנכי ופחד אלהים נגד עיני ואש תוקד בקרבי וצער הגוף לא פלט אמנם ידענו כי אל רחום אתה ומרחם על בריותיך ואתה חפץ בתשובת השבים ולא במיתתן. ובכן הנה באתי בלב נשבר ונדכה להתחנן לפני כסא כבודך. אנא מלך רחום וחנון התמלא עלי רחמים עננו אבינו עננו ביום צום התענית הזה כי בצרה גדולה אני ותחתור חתירה מתחת כסא כבודך להחזירני בתשובה שלמה לפניך ובטל מעלי כל גזירות קשות ורעות (<small>יכוין בשם</small> <b>קרע שטן</b>) ובצדקותיך תוציא מצרה נפשי יהי חסדך ה׳ עלינו כאשרי יחלנו לך. ואל תקחני מן העו״הז עד מלאת ימי שנותי שבעים שנה ותאריך אפך עמי ותתן לי חיים ארוכים חיים של טובה חיים של ברכה חיים של שלום חיים של פרנסה טובה חיים שיש בהם יראת חטא חיים שאין בהם בושה וכלימה חיים שיהא בי אהבת תורה לשמה ויראת חטא. ויהא מיעוט חלבי ודמי המתמעט בתעניתי היום כחלב מונח ע״ג מזבחך. ותמחול ותסלח ותכפר כל חטאתי עונותי ופשעי ובפרט מה שפגמתי באות ברית קודש ואתה בטובך תרחם עלי ויעלו כל ניצוצות הקדושה אשר נתפזרו ע״י בין הקליפות למקום קדושה בכח שם (<small>יכוין</small> <b>חבו</b>) היוצא מפסוק חי״ל בל״ע ו״יקיאנו ובכח שם (<b>בי״ט</b> <small>גימטריא</small> <b>אהיה</b>) היוצא מפסוק כי ב״י חשק ואפלטה״ו ובחסדך תצמית אויבי והאבדת כל צוררי נפשי כי אני עבדך ויעמדו מליצי יושר להכניס תפלתי לפניך. לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ועשית אשר אלך בחקיך והצלני מיצ״הר ומכל הרהורים ומחשבות רעות. וטהר רעיוני ולבי לעבודתך לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי חננו ועננו ושמע תפלתנו כי אתה שומע תפלת כל פה. ברוך שומע תפלה:
+<b>ה.</b> יזהר לקרות ח״י פרקי משנה בכל יום כי הוא תיקון לפגם הברית לפחות בשנה זו:
+<b>ו.</b> יזהר ללמוד לפחות בכל חדש לילה אחת כולה כי הוא תקון למי שנתחייב כרת. ולא ידבר שיחה בטלה כלל ואם יהיה ליל הששי הוא מסוגל יותר לפגם הברית:
+<b>ז.</b> יזהר לכוין בעמידה וברכות הנהנין להבין מה שמוציא מפיו:
+
+Siman 2
+
+<big><strong>סדר לחברה קדושה שרצו ללמוד לילה אחת. כולה לתקון כרת:</strong></big>
+<b>א.</b> יזהרו להתפלל ערבית בחב��ה ותכף אחר ערבית יתחילו הלימוד:
+<b>ב.</b> יזהרו שלא יאכלו כלל אמנם ישתו קאהב״י ומים:
+<b>ג.</b> יאמרו בהכנעה וידוי כו׳ מה נאמר כו׳:
+<b>ד.</b> <small>קודם לימודם יאמרו תפלה זו:</small>
+ליקב״הו הנה אנחנו באים הלילה הזו ללמוד תורתך הקדושה בלב נשבר כי ידענו אשר חטאנו עוינו ופשענו ועברנו על מצותיך וימס לבנו בקרבנו ויהי למים. אמנם ידענו כי אל רחום אתה וחפץ בתשובת השבים זאת היתה לנו לבא בשפל רוח וחלישות חיל ונמיכת קומה לעתור ולרצות לפני כסא כבודך ויה״ר מלפניך יאו״א שתתמלא רחמים עלינו ועל כל ישראל עמך אשר בעיר זו (פ׳) כגודל צדקותיך וכרוב רחמיך ותמחול ותסלח ותכפר את כל חטאתינו עונותינו ופשעינו. ויהי רצון שיהיה לימודינו זה נחת רוח לפני כסא כבודך ובפרט מה שאנו לומדים בס׳ הקרבנות בדיני כריתות יהמו נא רחמך ותעלה עלינו כאלו הקרבנו הקרבנות אם נתחייבו בהם והצילנו מכל מיני כרת ותזכנו להשלים תקון נר״ן בגלגול זה ומה שאנו לומדים קריאה נאמנה בסוד היסוד צדיק חי יהא לימודנו נחת רוח לפניך ויתוקן מה שפגמנו ביסוד והרע בעיניך עשינו וכרב רחמיך תמלא כל השמות שפגמנו בהם בהיות מרשיעי ברית קדש ותזכנו לשוב אליך בתשובה שלימה ועל כל עם הקהל ישראל אשר בעיר הזו תכפר ותצילנו משמד ומשבי ומבזה וממצור אב הרחמן אל תבזה ענותנו תן שלום בארץ תן שלום במלכות ונהיה שקטים לעבודתך וליראתך אנס״ו:
+<b>ה.</b> סדר הלימוד:
+<b>א.</b> מס׳ כריתות וכל המשניות במתון ונעימה:
+<b>ב.</b> ילמדו מסכתות שר״ת חיים. חולין. יומא. ידים. מקואות:
+<b>ג.</b> ילמדו הרמב״ם ה׳ שגגות כל י״א פרקים הראשונים:
+<b>ד.</b> אם הוא ליל הששי ילמדו זהר תקון היסוד עד חצות וכבר נסדרו בכרם חמד בחלק הוד ברית ע״ש. ואם הוא בלילה אחרת ילמדו אדרא רבא וזוטא:
+<b>ה.</b> תקון חצות כמ״ש בחדשים לבקרים:
+<b>ו.</b> תהלים עם התפלה חדשה (ואם ח״ו יש איזה צרה בעיר יאמרו צ״א פעמים ויהי נועם. וי״ב פעמים יענך עם התפלות כמ״ש בסנסן ליאיר):
+<b>ז.</b> מקראי קדש ביסוד היסוד בחדשים לבקרים. ואם אינו ליל ששי ילמדו הלכות תשובה מהרמב״ם וראשית חכמה שער הקדושה ולא יאמרו שום פיוט:
+<b>ח.</b> <small>ובעלות השחר יאמרו תפלה זו:</small>
+יהר״מ יהוה א״וא אב הרחמן אדון הסליחות שתתמלא רחמים עלינו ואם נגזר על שום אחד ממנו או מבני ביתנו בבית דינך הצדק להכרת בהכרת רשעים בכרת הנמשך מכתר דקליפ׳ (<b>כרתיאל</b> גם <b>סמנחש שטן</b> עם האותיות וג׳ כוללים גימ׳ <b>כרת</b> עם הכולל) אנא יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך עלינו ועל כל ישראל אשר בעיר זו ויהא חשוב צערינו שנצטערנו הלילה הזו במיעוט אכילה וקמטנו שינה מעינינו לקרוע רוע גזר דינינו ונהר יוצק יסודנו אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך ואל תכריתנו לא כרת דיומי ולא כרת דשני ולא תכרות נפשינו מלהעלות מיין נוקבין למעלה ולא תכרת נפשינו מלהזדווג בבת זוגה בעולם הנשמות כהכרת רשעים ח״ו. ותשפיע עלינו ועל כל ישראל אשר בעיר זו אור ישועה ורחמים מכתר עליון להציל ממות נפשינו ותכרית כל אויבינו הקמים עלינו ותפר עצתם ותקלקל מחשבותם לא יקדמו על העיר הזו מגן ולא ישפכו עליה סוללה ותשקוט הארץ ונזכה ונחיה חיים ארוכים דשנים ורעננים לעבודתך ונזכה למקום שהרוחות והנשמות נחצבות משם ותזכנו להיות מהעולים והזוכים לחיי העולם הבא ולמען שמך הקדוש (<b>אאהלידה</b>) תבטל מעלינו ומעל כל ישראל אשר בעיר הזו וכל גבולה כל גזרות קשות ורעות ותשגיח עלינו לטובה בעין חמלתך שנאמר בו הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ויהיה הצער שנדדנו שינה מעינינו בלילה הזו לתקן מה שפגמנו בעיינין עילאין והרע בעיניך עשינו ונפטר מהתגלגל נפשינו בעוף הנקרא רא״ה בעון פגם הראות ופצנו והצלנו מעונש חיבוט הקבר מהמלאך אכזרי המשבר עיני הרשעים בקבר. ובצער התנודד שינה מעינינו נפטר מאותו הצער ותנוח נפשינו במשכנות מבטחים וכל שמותיך הקדושים היוצאים מכל אשר קרינו בלילה הזו. והתורה הקדושה שלמדנו הלילה הזו המה יליצו טוב בעדינו לקבלנו בתשובה שלימה ותקרע רוע גזר דינינו וגזר דין ישראל אשר בעיר הזו וכל גבולה ותושיענו מכל צרה (<small>ויכוין בשם</small> <b>קר״ע שט״ן</b>) וכל המקטרגים אשר נבראו בעונותינו ימחו על קדושת לימוד תורתך הקדושה. אנא הבט בעמלינו ואל תביט במעלינו ותנא לפניך שועתינו ויצאו מים חיים מלובן העליון דרך רחובות הנהר לקו האמצעי נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים לטהרינו מכל חטאתינו עונותינו ופשעינו ואתה בטובך תעורר רחמיך ויפן מצחא דאריך אנפין רעוא דכל רעוין במצח דז״א ועינא דא״א בעינא דז״א ובכן יתבטלו הדינין והיו כלא היו. כי אתה חפץ בתשובה ומלך רחום אתה חננו ועננו: ועננו ר״חום ח״נון ש״ומר ת״ומך מ״ציל פ״ודה (<small>יכוין</small> <b>רח״ש תמי״ף</b>) חום ורחם עלינו ושמע תפלתנו עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך יהיו לרצון אמרי פי וכו׳:
+<b>ט.</b> ויאמר פיוט ידיד נפש:
+יוד יתנו צדקה קודם תפלה:
+
+Siman 3
+
+<big><strong>לשובבים:</strong></big>
+<small>שאול שאל איש אחד שהיה רוצה להתענות שובבים וירא כי לא יכול כי יש לו חולאים גם שיבה זרקה בו. ולכן בעצמו ציער מה יעשה לתקון נפשו ואמרתי לו דבמציאות זה לעת זקנה ובסובלי חולאים יש לו תקנה לפדות כל יום תענית בממון. ואע״ג דמדברי מז״ה ה׳ חס״ל ז״ל ובשו״ת נאמן שמואל מבואר דהפודה תענית יכול לפדותו בשצף כסף מ״מ נראה בעיני שיתן על כל תענית ד׳ גראסייאס במטבע טוסקאנה שהוא דבר חשוב קצת וסידרתי לו שיתפלל בכל יום תפלה זו:</small>
+רבש״ע בושתי מאד בחרפה וכלימה על כל חטאתי עונותי ופשעי ובפרט על אשר פגמתי באות ברית קודש בהרהורים רעים עד אשר הן בעון חולל״תי ובחטא יחמתני הסט״א נקר״א נ״קראתי כמה פעמים אוי לי אהה עלי. וברוב רחמיך הודעתני ע״י עבדיך לתקן נפשינו על צו״ם מה במספר ומפקד שמות הק׳ אשר פגמנו בהם להתענות מ׳ יום בזמן הזה כמספר ארבעה יודין דשם ע״ב. וגלוי וידוע לפניך כי חפץ הייתי לעשות תיקון זה בכל לב אך אין בי כח וכשל כחי להתענות תעניות מ׳ יום רצופים ולכן אני מפריש היום ארבעה פרוטות כסף לצדקה כי כן יסדו עבדיך לפדות בכסף כל תענית ובכן יהר״מ יאו״א שתעלה עלי כאלו התעניתי היום ותהיה חשובה הצדקה שאני נותן בעבור התענית כאלו התעניתי ומיעוט ממוני יהיה במקום מיעוט חלבי ואתה בטובך תמלא כל השמות שפגמתי בהם בז״ל או בקרי ותוציא לאור כל ניצוצות הקדושה אשר נתפזרו על ידי בין הקליפות חיל בלע ויקיאנו (<b>חבו</b>) מבטנו יורישנו אל ותחזיר כל ניצוצות הקדושה למקום קדוש למען רחמיך: עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+<small>ובכל יום ילמוד פרשיות הקרבנות ככתוב במשמרת טהרה וילמוד לפחות ס׳ אחד מתהלים בכל יום. וילמוד משניות בסדר טהרות. וילמוד זהר בתקון היסוד ככתוב לעיל:</small>
+
+Siman 4
+
+<big><strong>נוסח הודאה על נס:</strong></big>
+מודים אנחנו לך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו על כל הנסים והנפ��אות והתשועות שעשית עמנו מעודינו עד היום הזה ובכלל רחמיך רחמת עלינו והוצאתנו מאפלה לאורה (<small>יפרט הנס למינהו</small>) ואתה ברוב רחמיך הפלאת חסדיך והפרת את עצתם והצלחנו ומלטתנו מה אנו מה חיינו שעשית עמנו חסדים גדולים כאלה ולכן אני אומר בעדי ובעד כל הקהל אשר בעיר זו. ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלנו כל טוב:
+אשירה לה׳ בחיי אזמרה לאלהי בעודי. ארוממך ה׳ כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. אשירה לה׳ כי גמל עלי. אשירה לה׳ כי גאה גאה עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו. מי כמכה באלים ה׳ מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא. ה׳ ימלוך לעולם ועד. ארחמך ה׳ חזקי ה׳ סלעי ומצודתי ומפלטי אלי צורי אחסה בו מגיני וקרן ישעי משגבי. מהולל אקרא ה׳ ומאויבי אושע. הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה. ואני בה׳ אעלוזה אגילה באלהי ישעי. אלהים ה׳ חילי וישם רגלי כאילות ועל במותי ידריכני למנצח בנגינותי. ה׳ אלהי אתה ארוממך אודה שמך עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן. הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+ואלו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו מאירות כשמש וכירח וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות אין אנו מספיקים להודות לך ה׳ אלהינו ולברך את שמך מלכנו על אחת מאלף אלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות פעמים הטובות נסים ונפלאות שעשית עמנו ועם אבותינו מלפנים. ממצרים גאלתנו ה׳ אלהינו מבית עבדים פדיתנו ברעב זנתנו ובשבע כלכלתנו מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו ומחלאים רעים ורבים דליתנו. ומכף כל אויב ואורב ומלחמה ומצור הושעתנו עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך על כן אברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפנו ולשון אשר שמת בפינו הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו וישוררו את שמך מלכנו תמיד. ועל כלם יתברך ויתרומם ויתנשא תמיד שמך מלכנו לעולם ועד וכל החיים יודוך סלה ויהללו ויברכו את שמך הגדול באמת לעולם כי טוב האל ישועתנו ועזרתנו סלה האל הטוב. ברוך הטוב שמך ולך נאה להודות. שיר המעלות לולא ה׳ שהיה לנו כו׳:
+
+Siman 5
+
+<small>זה היה מעשה שהיה בעיר א׳ ישראל בצרה והיה עשרה בטבת והצבור ביררו עשרה יחידים שיתענו עשרה בטבת מבעוד יום וילמדו בלילה וביום ויתפללו להצלת העיר. ואני הצעיר סדרתי הסדר הזה:</small>
+<b>נוסח קבלת התענית:</b>
+רבון כל העולמים גלוי וידוע לפניך שאנו מתענים למחר יום עשרה בטבת ככל השנים כאשר תקנו רז״ל והנה אנחנו מקבלים התענית מבעוד יום זה ולהתענות כל הלילה ולצרפה לתענית הפשוט של עשרה בטבת שיהיה הכל כ״ה שעות נלכה עד כ״ה להתפלל לפניך על ישראל אשר בעיר זו להצילנו מצרתינו ולהושיענו. ויהרמ״י או״א שתקבל ברצון תעניתנו ותתן בנו כח ובריאות לעמוד על המשמר ותרצה ענויינו ותענה עתירתנו כי אל רחום אתה ואתה שומע תפלת כל פה ברוך שומע תפלה יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+<b>אחר ערבית יאמר תפלה זו קודם הלימוד:</b>
+ליקב״הו הנה אנחנו באים ללמוד בתורה בלילה הזו בלב נשבר וענוי נפש לבקש רחמים עלינו ועל כל ישראל אשר בעיר זו כי בצרה גדולה אנחנו ויהרמ״י או״א שתעשה למען רחמיך ולמען זכות תורתך הקדושה ותצילנו מצרתנו ותבטל מחשבות שונאינו ותפר עצתם ולא תעשנה ידיהם תושיה ומלטנו משמד ומשבי ומביזה ומלחמה ומצור. תן שלום בארץ תן שלום במלכיות אל שדי יאמר די לצרותינו וזכות התורה יגן עלינו ועל כל ישראל אשר בעיר הזו ותעלה עלינו כאלו כיוננו בכל הכונות הראויות לכוין בלימודינו ויהיה נחת רוח לפני כסא כבודך ותתן לנו כח ובריאות לעמוד על המשמר עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך כיר״א:
+<b>א.</b> ילמדו במשניות מסכת׳ שסי׳ ישע <b>י</b>״דים <b>ש</b>״בועות <b>ע</b>״רכין:
+<b>ב.</b> ואח״ז משניות סדר קדשים ואדרא רבא וזוטא:
+<b>ג.</b> ובחצות יאמרו תקון חצות:
+<b>ד.</b> ואח״כ צ״א פעמים ויהי נועם ככתוב בצפורן שמיר:
+<b>ה.</b> והתהלים בנחת מלה במלה עם התפלה חדשה שנדפסה בתהלים שנדפסו מחדש:
+<b>ו.</b> וספרא דצניעותא ולא יאמרו בתקון חצות כי אם על היכלי עורה נא:
+<b>ז.</b> ובסוף הלילה אם יש שהות ילמדו משניות מסדר טהרות ולא יאמרו בקשות כי אם ידיד נפש:
+ביום אחר התפלה ילמדו סדר משמרת הטהרה ובמנחה לפני ס״ת יאמרו י״ב פעמים יענך עם הכונות ככתוב בצפורן שמיר:
+
+Siman 6
+
+<small>מ״כ מכ״י מר זקנינו הרב עיר וקדיש בעל חס״ל לכתוב על קלף נסח זה וליתן אצל היולדת וטוב מאד לשמירת היולדת והבן בשם ה׳ אלהי ישראל:</small>
+אליהו זכור לטוב היה מהלך בדרך ופגע בלילית ואמר לה טמאה אנה תלכי אמרה לו אני הולכת לבית היולדת פב״פ לתת לה שנת המות ולקחת את בנה לאכלו אמר לה תהיי בחרם עצורה מאת הש״י אבן דומה תהיי ענתה ואמרה לו אדני התירני ואני נשבעתי בשם ה׳ לעזוב דרכי זאת וכל זמן שאני רואה או שומעת את שמותי מיד אברח ועתה אודיע לך שמותי וכל זמן שיזכירו את שמותי לא יהיה לי כח להרע או להזיק ונשבעתי אני לגלות את שמותי לך ותנם לכותבים ולתלות אותה בבית היולדת או הולד ומיד אני בורחת ואלו הם שמותי:
+״שטרינא ״לילית ״אביטו ״אמיזו ״אמיזרפו ״קקש ״אודם ״איק ״פודו ״איילו ״פטרוטא ״אבכו ״קטא ״קלו ״בטנה ״תלתו ״פרטשה:
+<small>וכל מי שיודע שמותי אלו מיד אני בורחת מן התנוק ותלה בבית היולדת או הילד זה הקמיע והילד וגם אמו לא ינזקו ממני לעולם אא״א סס״ס:</small>
+
+Siman 7
+
+<small>מצאתי כתוב בגנזי המקובלים כ״י אם יתפלל האדם לשם אהי׳ אשר אהיה בכל דבר שבעולם. לחולה. לבנים. לחכמה. לזכירה. לפרנסה. להנצל מסער הים ומסכנת דרכים. ולכל דבר רק שיהיה טהור ויאמר בכונה:</small>
+יהי ר״מ השם הגדול <b>אהיה אשר אהיה</b> (<small>יכוין קבלתו כי יש בו ד׳ אותיות אלף הא יוד הא. כחו גדול פשוט ומורכב לכל דבר סודו כי אהיה מורה על סוד האלהות שהיה הוה ויהיה וזהו אהיה אשר אהיה ר״ל אני הוא והייתי ואהיה אני הוא עתה והייתי לשעבר ואהיה עד סוף הכל כ״ז יכוין במחשבה</small>) שתרחם עלי ותעשה. <small>וישאל בקשתו בלשון ברור וכן יאמר ג״פ והאריכו המקובלים בזה מאד:</small>
+
+Siman 8
+
+<small>קבלה מרבינו יהודה החסיד זצ״ל שכל האומר ג׳ פסוקים שסימנך אבי ביושר ולמפרע בכל יום נצול מכל צרה:</small>
+אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה. סלה תסובנני פלט רני תצרני מצר לי סתר אתה. בטחו בה׳ עדי עד כי ביה ה׳ צור עולמים. עולמים צור ה׳ ביה כי עד עדי בה׳ בטחו. ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום. בשלום עמו את יברך ה׳ יתן לעמו עוז ה׳:
+
+Siman 9
+
+<small>מ״כ בכתב רב ומקובל מי שאומר פ׳ אלו ינצל מכל צרה:</small>
+יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו. יהי שם ה׳ מבורך מעתה ועד עולם. המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו. רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך:
+יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שתעשה למען רחמיך ובזכות פסוקים אלו ושמות הקדש אשר בהם ושמות הקדש הרמוזים והמצורפים בהם תרחם עלינו ותצילנו מכל צרה ותרצנו ברחמי�� הרבים אנס״ו:
+
+Siman 10
+
+<small>מצאתי כתוב בספר קדמון כ״י טוב לומר בכל יום פסוקים אלו שתחילתם אותיות חכמה ויועיל לפתיחת הלב:</small>
+חלקי ה׳ אמרתי לשמור דבריך. כלתה לתשועתך נפשי לדברך יחלתי.
+מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. הורני ה׳ דרך חקיך ואצרנה עקב: <small>ואח״כ יאמר:</small>
+שיר השירים אשר לשלמה. ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך:
+
+Siman 11
+
+<small>מצאתי כתוב לשמירה יאמר אחר תפלה פסוקים אלו שסימנם לוי״ה לישועתך יכוין בשמות הקדש באופן זה:</small>
+<b>לישועתך קויתי</b> יהוה. לישועתך ה׳ קויתי. קויתי לישועתך ה׳. קויתי ה׳ לישועתך. ה׳ קויתי לישועתך. ה׳ לישועתך קויתי: (<small>ובכל פעם יכוין השמות הנז׳</small>) ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה׳ ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך. ובנחה יאמר שובה ה׳ רבבות אלפי ישראל: יברכך ה׳ וישמרך. יאר ה׳ פניו אליך ויחונך. ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום. (<small>ויכוין בשמות הקדש היוצאים מהם בחילופי א״ב</small>) <b>אנקתם פסתם פספסים דיונסים</b>: הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה׳ ויהי לי לישועה:
+
+Siman 12
+
+<small>עוד מצאתי כתוב בספר כתיבת יד האי מאן דבעי למצלח בעסקיה בכל דוכתא דהוא אזיל לימא בצפרא תלת זמני מזמור זה קודם צאת השמש ויתחיל ויאמר:</small>
+למנצח בנגינות מזמור לדוד בקראי ענני אלהי צדקי וגו׳ עד לבטח תושיבני:
+<small>ובתר הכי יאמר:</small>
+יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו למען שמך הגדול היוצא מהמזמור הזה שהתפללתי אליך תשמע לקול שועי ולתפלתי כשם ששמעת לקול מי שהתפלל אותם כיה״ר:
+<b>ת״ו ש״ל ב״ע</b>

txt/Halakhah/Acharonim/Avodat HaKodesh (Chida)/Yosef BeSeder/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,120 @@
+Yosef BeSeder
+יוסף בסדר
+merged
+https://www.sefaria.org/Yosef_BeSeder
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Avodat HaKodesh, Pressburg, 1859
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
+
+יוסף בסדר
+
+
+
+Siman 1
+
+<big><strong>תקון למי שראה קרי ליל כפור:</strong></big>
+<b>מי האיש החפץ חיים:</b>
+<b>א.</b> <b>נצור לשונך מרע</b> יזהר שלא לדבר לשון הרע שקר ליצנות חנופה כי אינו רואה פני שכינה. ופוגם ברית הלשון ודאי יבא לפגום ברית המעור:
+<b>סור מרע</b> יזהר להתרחק מן הנשים כמ״ש בש״ע א״ה סי׳ כ״א וז״ל צריך האדם להתרחק מהנשים מאד מאד ואסור לקרוץ בידו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות ואסור לשחוק עמה להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה. ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה וע״ש שהאריך וכל זה מן הדין. וכתב רבינו יונה דמסתכל בנשים הוא משומד לדבר אחד. וזהו מן הדין:
+<b>ועשה טוב</b> יתענה ג׳ תעניות רצופים בתחילת חשון (ויש מי שכתב שיתענה אחר יה״כ קודם סוכות):
+<b>ב.</b> ואח״כ יתענה כל משמרה בכל שנה זו:
+<b>ג.</b> ויתן צדקה בכל יום תענית:
+<b>ד.</b> <small>ויתפלל תפלה זו בדמעה ביום התענית:</small>
+רבש״ע אדון הסליחות הריני ירא ורועד על כל חטאתי עונותי ופשעי שחטאתי עויתי ופשעתי לפניך ובפרט אשר פגמתי באות ברית הקודש חותמא דמלכא קדישא ופגמתי בשמות הקדש בכמה מיני פגמים. אוי לי אהה על נפשי מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו. בושתי מאד ונכלמתי ונפלו פני אין לי פה להשיב ולא מצח להרים ראשי וירא אנכי ופחד אלהים נגד עיני ואש תוקד בקרבי וצער הגוף לא פלט אמנם ידענו כי אל רחום אתה ומרחם על בריותיך ואתה חפץ בתשובת השבים ולא במיתתן. ובכן הנה באתי בלב נשבר ונדכה להתחנן לפני כסא כבודך. אנא מלך רחום וחנון התמלא עלי רחמים עננו אבינו עננו ביום צום התענית הזה כי בצרה גדולה אני ותחתור חתירה מתחת כסא כבודך להחזירני בתשובה שלמה לפניך ובטל מעלי כל גזירות קשות ורעות (<small>יכוין בשם</small> <b>קרע שטן</b>) ובצדקותיך תוציא מצרה נפשי יהי חסדך ה׳ עלינו כאשרי יחלנו לך. ואל תקחני מן העו״הז עד מלאת ימי שנותי שבעים שנה ותאריך אפך עמי ותתן לי חיים ארוכים חיים של טובה חיים של ברכה חיים של שלום חיים של פרנסה טובה חיים שיש בהם יראת חטא חיים שאין בהם בושה וכלימה חיים שיהא בי אהבת תורה לשמה ויראת חטא. ויהא מיעוט חלבי ודמי המתמעט בתעניתי היום כחלב מונח ע״ג מזבחך. ותמחול ותסלח ותכפר כל חטאתי עונותי ופשעי ובפרט מה שפגמתי באות ברית קודש ואתה בטובך תרחם עלי ויעלו כל ניצוצות הקדושה אשר נתפזרו ע״י בין הקליפות למקום קדושה בכח שם (<small>יכוין</small> <b>חבו</b>) היוצא מפסוק חי״ל בל״ע ו״יקיאנו ובכח שם (<b>בי״ט</b> <small>גימטריא</small> <b>אהיה</b>) היוצא מפסוק כי ב״י חשק ואפלטה״ו ובחסדך תצמית אויבי והאבדת כל צוררי נפשי כי אני עבדך ויעמדו מליצי יושר להכניס תפלתי לפניך. לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ועשית אשר אלך בחקיך והצלני מיצ״הר ומכל הרהורים ומחשבות רעות. וטהר רעיוני ולבי לעבודתך לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי חננו ועננו ושמע תפלתנו כי אתה שומע תפלת כל פה. ברוך שומע תפלה:
+<b>ה.</b> יזהר לקרות ח״י פרקי משנה בכל יום כי הוא תיקון לפגם הברית לפחות בשנה זו:
+<b>ו.</b> יזהר ללמוד לפחות בכל חדש לילה אחת כולה כי הוא תקון למי שנתחייב כרת. ולא ידבר שיחה בטלה כלל ואם יהיה ליל הששי הוא מסוגל יותר לפגם הברית:
+<b>ז.</b> יזהר לכוין בעמידה וברכות הנהנין להבין מה שמוציא מפיו:
+
+Siman 2
+
+<big><strong>סדר לחברה קדושה שרצו ללמוד לילה אחת. כולה לתקון כרת:</strong></big>
+<b>א.</b> יזהרו להתפלל ערבית בחברה ותכף אחר ערבית יתחילו הלימוד:
+<b>ב.</b> יזהרו שלא יאכלו כלל אמנם ישתו קאהב״י ומים:
+<b>ג.</b> יאמרו בהכנעה וידוי כו׳ מה נאמר כו׳:
+<b>ד.</b> <small>קודם לימודם יאמרו תפלה זו:</small>
+ליקב״הו הנה אנחנו באים הלילה הזו ללמוד תורתך הקדושה בלב נשבר כי ידענו אשר חטאנו עוינו ופשענו ועברנו על מצותיך וימס לבנו בקרבנו ויהי למים. אמנם ידענו כי אל רחום אתה וחפץ בתשובת השבים זאת היתה לנו לבא בשפל רוח וחלישות חיל ונמיכת קומה לעתור ולרצות לפני כסא כבודך ויה״ר מלפניך יאו״א שתתמלא רחמים עלינו ועל כל ישראל עמך אשר בעיר זו (פ׳) כגודל צדקותיך וכרוב רחמיך ותמחול ותסלח ותכפר את כל חטאתינו עונותינו ופשעינו. ויהי רצון שיהיה לימודינו זה נחת רוח לפני כסא כבודך ובפרט מה שאנו לומדים בס׳ הקרבנות בדיני כריתות יהמו נא רחמך ותעלה עלינו כאלו הקרבנו הקרבנות אם נתחייבו בהם והצילנו מכל מיני כרת ותזכנו להשלים תקון נר״ן בגלגול זה ומה שאנו לומדים קריאה נאמנה בסוד היסוד צדיק חי יהא לימודנו נחת רוח לפניך ויתוקן מה שפגמנו ביסוד והרע בעיניך עשינו וכרב רחמיך תמלא כל השמות שפגמנו בהם בהיות מרשיעי ברית קדש ותזכנו לשוב אליך בתשובה שלימה ועל כל עם הקהל ישראל אשר בעיר הזו תכפר ותצילנו משמד ומשבי ומבזה וממצור אב הרחמן אל תבזה ענותנו תן שלום בארץ תן שלום במלכות ונהיה שקטים לעבודתך וליראתך אנס״ו:
+<b>ה.</b> סדר הלימוד:
+<b>א.</b> מס׳ כריתות וכל המשניות במתון ונעימה:
+<b>ב.</b> ילמדו מסכתות שר״ת חיים. חולין. יומא. ידים. מקואות:
+<b>ג.</b> ילמדו הרמב״ם ה׳ שגגות כל י״א פרקים הראשונים:
+<b>ד.</b> אם הוא ליל הששי ילמדו זהר תקון היסוד עד חצות וכבר נסדרו בכרם חמד בחלק הוד ברית ע״ש. ואם הוא בלילה אחרת ילמדו אדרא רבא וזוטא:
+<b>ה.</b> תקון חצות כמ״ש בחדשים לבקרים:
+<b>ו.</b> תהלים עם התפלה חדשה (ואם ח״ו יש איזה צרה בעיר יאמרו צ״א פעמים ויהי נועם. וי״ב פעמים יענך עם התפלות כמ״ש בסנסן ליאיר):
+<b>ז.</b> מקראי קדש ביסוד היסוד בחדשים לבקרים. ואם אינו ליל ששי ילמדו הלכות תשובה מהרמב״ם וראשית חכמה שער הקדושה ולא יאמרו שום פיוט:
+<b>ח.</b> <small>ובעלות השחר יאמרו תפלה זו:</small>
+יהר״מ יהוה א״וא אב הרחמן אדון הסליחות שתתמלא רחמים עלינו ואם נגזר על שום אחד ממנו או מבני ביתנו בבית דינך הצדק להכרת בהכרת רשעים בכרת הנמשך מכתר דקליפ׳ (<b>כרתיאל</b> גם <b>סמנחש שטן</b> עם האותיות וג׳ כוללים גימ׳ <b>כרת</b> עם הכולל) אנא יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך עלינו ועל כל ישראל אשר בעיר זו ויהא חשוב צערינו שנצטערנו הלילה הזו במיעוט אכילה וקמטנו שינה מעינינו לקרוע רוע גזר דינינו ונהר יוצק יסודנו אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך ואל תכריתנו לא כרת דיומי ולא כרת דשני ולא תכרות נפשינו מלהעלות מיין נוקבין למעלה ולא תכרת נפשינו מלהזדווג בבת זוגה בעולם הנשמות כהכרת רשעים ח״ו. ותשפיע עלינו ועל כל ישראל אשר בעיר זו אור ישועה ורחמים מכתר עליון להציל ממות נפשינו ותכרית כל אויבינו הקמים עלינו ותפר עצתם ותקלקל מחשבותם לא יקדמו על העיר הזו מגן ולא ישפכו עליה סוללה ותשקוט הארץ ונזכה ונחיה חיים ארוכים דשנים ורעננים לעבודתך ונזכה למקום שהרוחות והנשמות נחצבות משם ותזכנו להיות מהעולים והזוכים לחיי העולם הבא ולמען שמך הקדוש (<b>אאהלידה</b>) תבטל מעלינו ומעל כל ישראל אשר בעיר הזו וכל גבולה כל גזרות קשות ורעות ותשגיח עלינו לטובה בעין חמלתך שנאמר בו הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ויהיה הצער שנדדנו שינה מעינינו בלילה הזו לתקן מה שפגמנו בעיינין עילאין והרע בעיניך עשינו ונפטר מהתגלגל נפשינו בעוף הנקרא רא״ה בעון פגם הראות ופצנו והצלנו מעונש חיבוט הקבר מהמלאך אכזרי המשבר עיני הרשעים בקבר. ובצער התנודד שינה מעינינו נפטר מאותו הצער ותנוח נפשינו במשכנות מבטחים וכל שמותיך הקדושים היוצאים מכל אשר קרינו בלילה הזו. והתורה הקדושה שלמדנו הלילה הזו המה יליצו טוב בעדינו לקבלנו בתשובה שלימה ותקרע רוע גזר דינינו וגזר דין ישראל אשר בעיר הזו וכל גבולה ותושיענו מכל צרה (<small>ויכוין בשם</small> <b>קר״ע שט״ן</b>) וכל המקטרגים אשר נבראו בעונותינו ימחו על קדושת לימוד תורתך הקדושה. אנא הבט בעמלינו ואל תביט במעלינו ותנא לפניך שועתינו ויצאו מים חיים מלובן העליון דרך רחובות הנהר לקו האמצעי נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים לטהרינו מכל חטאתינו עונותינו ופשעינו ואתה בטובך תעורר רחמיך ויפן מצחא דאריך אנפין רעוא דכל רעוין במצח דז״א ועינא דא״א בעינא דז״א ובכן יתבטלו הדינין והיו כלא היו. כי אתה חפץ בתשובה ומלך רחום אתה חננו ועננו: ועננו ר״חום ח״נון ש״ומר ת״ומך מ״ציל פ״ודה (<small>יכוין</small> <b>רח״ש תמי״ף</b>) חום ורחם עלינו ושמע תפלתנו עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך יהיו לרצון אמרי פי וכו׳:
+<b>ט.</b> ויאמר פיוט ידיד נפש:
+יוד יתנו צדקה קודם תפלה:
+
+Siman 3
+
+<big><strong>לשובבים:</strong></big>
+<small>שאול שאל איש אחד שהיה רוצה להתענות שובבים וירא כי לא יכול כי יש לו חולאים גם שיבה זרקה בו. ולכן בעצמו ציער מה יעשה לתקון נפשו ואמרתי לו דבמציאות זה לעת זקנה ובסובלי חולאים יש לו תקנה לפדות כל יום תענית בממון. ואע״ג דמדברי מז״ה ה׳ חס״ל ז״ל ובשו״ת נאמן שמואל מבואר דהפודה תענית יכול לפדותו בשצף כסף מ״מ נראה בעיני שיתן על כל תענית ד׳ גראסייאס במטבע טוסקאנה שהוא דבר חשוב קצת וסידרתי לו שיתפלל בכל יום תפלה זו:</small>
+רבש״ע בושתי מאד בחרפה וכלימה על כל חטאתי עונותי ופשעי ובפרט על אשר פגמתי באות ברית קודש בהרהורים רעים עד אשר הן בעון חולל״תי ובחטא יחמתני הסט״א נקר״א נ״קראתי כמה פעמים אוי לי אהה עלי. וברוב רחמיך הודעתני ע״י עבדיך לתקן נפשינו על צו״ם מה במספר ומפקד שמות הק׳ אשר פגמנו בהם להתענות מ׳ יום בזמן הזה כמספר ארבעה יודין דשם ע״ב. וגלוי וידוע לפניך כי חפץ הייתי לעשות תיקון זה בכל לב אך אין בי כח וכשל כחי להתענות תעניות מ׳ יום רצופים ולכן אני מפריש היום ארבעה פרוטות כסף לצדקה כי כן יסדו עבדיך לפדות בכסף כל תענית ובכן יהר״מ יאו״א שתעלה עלי כאלו התעניתי היום ותהיה חשובה הצדקה שאני נותן בעבור התענית כאלו התעניתי ומיעוט ממוני יהיה במקום מיעוט חלבי ואתה בטובך תמלא כל השמות שפגמתי בהם בז״ל או בקרי ותוציא לאור כל ניצוצות הקדושה אשר נתפזרו על ידי בין הקליפות חיל בלע ויקיאנו (<b>חבו</b>) מבטנו יורישנו אל ותחזיר כל ניצוצות הקדושה למקום קדוש למען רחמיך: עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+<small>ובכל יום ילמוד פרשיות הקרבנות ככתוב במשמרת טהרה וילמוד לפחות ס׳ אחד מתהלים בכל יום. וילמוד משניות בסדר טהרות. וילמוד זהר בתקון היסוד ככתוב לעיל:</small>
+
+Siman 4
+
+<big><strong>נוסח הודאה על נס:</strong></big>
+מודים אנחנו לך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו על כל הנסים והנפלאות והתשועות שעשית עמנו מעודינו עד היום הזה ובכלל רחמיך רחמת עלינו והוצאתנו מאפלה לאורה (<small>יפרט הנס למינהו</small>) ואתה ברוב רחמיך הפלאת חסדיך והפרת את עצתם והצלחנו ומלטתנו מה אנו מה חיינו שעשית עמנו חסדים גדולים כאלה ולכן אני אומר בעדי ובעד כל הקהל אשר בעיר זו. ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלנו כל טוב:
+אשירה לה׳ בחיי אזמרה לאלהי בעודי. ארוממך ה׳ כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. אשירה לה׳ כי גמל עלי. אשירה לה׳ כי גאה גאה עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו. מי כמכה באלים ה׳ מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא. ה׳ ימלוך לעולם ועד. ארחמך ה׳ חזקי ה׳ סלעי ומצודתי ומפלטי אלי צורי אחסה בו מגיני וקרן ישעי משגבי. מהולל אקרא ה׳ ומאויבי אושע. הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה. ואני בה׳ אעלוזה אגילה באלהי ישעי. אלהים ה׳ חילי וישם רגלי כאילות ועל במותי ידריכני למנצח בנגינותי. ה׳ אלהי אתה ארוממך אודה שמך עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן. הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+ואלו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו מאירות כשמש וכירח וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות אין אנו מספיקים להודות לך ה׳ אלהינו ולברך את שמך מלכנו על אחת מאלף אלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות פעמים הטובות נסים ונפלאות שעשית עמנו ועם אבותינו מלפנים. ממצרים גאלתנו ה׳ אלהינו מבית עבדים פדיתנו ברעב זנתנו ובשבע כלכלתנו מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו ומחלאים רעים ורבים דליתנו. ומכף כל אויב ואורב ומלחמה ומצור הושעתנו עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך על כן אברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפנו ולשון אשר שמת בפינו הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו וישוררו את שמך מלכנו תמיד. ועל כלם יתברך ויתרומם ויתנשא תמיד שמך מלכנו לעולם ועד וכל החיים יודוך סלה ויהללו ויברכו את שמך הגדול באמת לעולם כי טוב האל ישועתנו ועזרתנו סלה האל הטוב. ברוך הטוב שמך ולך נאה להודות. שיר המעלות לולא ה׳ שהיה לנו כו׳:
+
+Siman 5
+
+<small>זה היה מעשה שהיה בעיר א׳ ישראל בצרה והיה עשרה בטבת והצבור ביררו עשרה יחידים שיתענו עשרה בטבת מבעוד יום וילמדו בלילה וביום ויתפללו להצלת העיר. ואני הצעיר סדרתי הסדר הזה:</small>
+<b>נוסח קבלת התענית:</b>
+רבון כל העולמים גלוי וידוע לפניך שאנו מתענים למחר יום עשרה בטבת ככל השנים כאשר תקנו רז״ל והנה אנחנו מקבלים התענית מבעוד יום זה ולהתענות כל הלילה ולצרפה לתענית הפשוט של עשרה בטבת שיהיה הכל כ״ה שעות נלכה עד כ״ה להתפלל לפניך על ישראל אשר בעיר זו להצילנו מצרתינו ולהושיענו. ויהרמ״י או״א שתקבל ברצון תעניתנו ותתן בנו כח ובריאות לעמוד על המשמר ותרצה ענויינו ותענה עתירתנו כי אל רחום אתה ואתה שומע תפלת כל פה ברוך שומע תפלה יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:
+<b>אחר ערבית יאמר תפלה זו קודם הלימוד:</b>
+ליקב״הו הנה אנחנו באים ללמוד בתורה בלילה הזו בלב נשבר וענוי נפש לבקש רחמים עלינו ועל כל ישראל אשר בעיר זו כי בצרה גדולה אנחנו ויהרמ״י או״א שתעשה למען רחמיך ולמען זכות תורתך הקדושה ותצילנו מצרתנו ותבטל מחשבות שונאינו ותפר עצתם ולא תעשנה ידיהם תושיה ומלטנו משמד ומשבי ומביזה ��מלחמה ומצור. תן שלום בארץ תן שלום במלכיות אל שדי יאמר די לצרותינו וזכות התורה יגן עלינו ועל כל ישראל אשר בעיר הזו ותעלה עלינו כאלו כיוננו בכל הכונות הראויות לכוין בלימודינו ויהיה נחת רוח לפני כסא כבודך ותתן לנו כח ובריאות לעמוד על המשמר עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך כיר״א:
+<b>א.</b> ילמדו במשניות מסכת׳ שסי׳ ישע <b>י</b>״דים <b>ש</b>״בועות <b>ע</b>״רכין:
+<b>ב.</b> ואח״ז משניות סדר קדשים ואדרא רבא וזוטא:
+<b>ג.</b> ובחצות יאמרו תקון חצות:
+<b>ד.</b> ואח״כ צ״א פעמים ויהי נועם ככתוב בצפורן שמיר:
+<b>ה.</b> והתהלים בנחת מלה במלה עם התפלה חדשה שנדפסה בתהלים שנדפסו מחדש:
+<b>ו.</b> וספרא דצניעותא ולא יאמרו בתקון חצות כי אם על היכלי עורה נא:
+<b>ז.</b> ובסוף הלילה אם יש שהות ילמדו משניות מסדר טהרות ולא יאמרו בקשות כי אם ידיד נפש:
+ביום אחר התפלה ילמדו סדר משמרת הטהרה ובמנחה לפני ס״ת יאמרו י״ב פעמים יענך עם הכונות ככתוב בצפורן שמיר:
+
+Siman 6
+
+<small>מ״כ מכ״י מר זקנינו הרב עיר וקדיש בעל חס״ל לכתוב על קלף נסח זה וליתן אצל היולדת וטוב מאד לשמירת היולדת והבן בשם ה׳ אלהי ישראל:</small>
+אליהו זכור לטוב היה מהלך בדרך ופגע בלילית ואמר לה טמאה אנה תלכי אמרה לו אני הולכת לבית היולדת פב״פ לתת לה שנת המות ולקחת את בנה לאכלו אמר לה תהיי בחרם עצורה מאת הש״י אבן דומה תהיי ענתה ואמרה לו אדני התירני ואני נשבעתי בשם ה׳ לעזוב דרכי זאת וכל זמן שאני רואה או שומעת את שמותי מיד אברח ועתה אודיע לך שמותי וכל זמן שיזכירו את שמותי לא יהיה לי כח להרע או להזיק ונשבעתי אני לגלות את שמותי לך ותנם לכותבים ולתלות אותה בבית היולדת או הולד ומיד אני בורחת ואלו הם שמותי:
+״שטרינא ״לילית ״אביטו ״אמיזו ״אמיזרפו ״קקש ״אודם ״איק ״פודו ״איילו ״פטרוטא ״אבכו ״קטא ״קלו ״בטנה ״תלתו ״פרטשה:
+<small>וכל מי שיודע שמותי אלו מיד אני בורחת מן התנוק ותלה בבית היולדת או הילד זה הקמיע והילד וגם אמו לא ינזקו ממני לעולם אא״א סס״ס:</small>
+
+Siman 7
+
+<small>מצאתי כתוב בגנזי המקובלים כ״י אם יתפלל האדם לשם אהי׳ אשר אהיה בכל דבר שבעולם. לחולה. לבנים. לחכמה. לזכירה. לפרנסה. להנצל מסער הים ומסכנת דרכים. ולכל דבר רק שיהיה טהור ויאמר בכונה:</small>
+יהי ר״מ השם הגדול <b>אהיה אשר אהיה</b> (<small>יכוין קבלתו כי יש בו ד׳ אותיות אלף הא יוד הא. כחו גדול פשוט ומורכב לכל דבר סודו כי אהיה מורה על סוד האלהות שהיה הוה ויהיה וזהו אהיה אשר אהיה ר״ל אני הוא והייתי ואהיה אני הוא עתה והייתי לשעבר ואהיה עד סוף הכל כ״ז יכוין במחשבה</small>) שתרחם עלי ותעשה. <small>וישאל בקשתו בלשון ברור וכן יאמר ג״פ והאריכו המקובלים בזה מאד:</small>
+
+Siman 8
+
+<small>קבלה מרבינו יהודה החסיד זצ״ל שכל האומר ג׳ פסוקים שסימנך אבי ביושר ולמפרע בכל יום נצול מכל צרה:</small>
+אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה. סלה תסובנני פלט רני תצרני מצר לי סתר אתה. בטחו בה׳ עדי עד כי ביה ה׳ צור עולמים. עולמים צור ה׳ ביה כי עד עדי בה׳ בטחו. ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום. בשלום עמו את יברך ה׳ יתן לעמו עוז ה׳:
+
+Siman 9
+
+<small>מ״כ בכתב רב ומקובל מי שאומר פ׳ אלו ינצל מכל צרה:</small>
+יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו. יהי שם ה׳ מבורך מעתה ועד עולם. המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו. רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך:
+יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שתעשה למען רחמיך ובזכות פסוקים אלו ושמות הקדש אשר בהם ושמות הקדש הרמוזים והמצורפים בהם תרחם עלינו ותצילנו מכל צרה ותרצנו ברחמיך הרבים אנס״ו:
+
+Siman 10
+
+<small>מצאתי כתוב בספר קדמון כ״י טוב לומר בכל יום פסוקים אלו שתחילתם אותיות חכמה ויועיל לפתיחת הלב:</small>
+חלקי ה׳ אמרתי לשמור דבריך. כלתה לתשועתך נפשי לדברך יחלתי.
+מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. הורני ה׳ דרך חקיך ואצרנה עקב: <small>ואח״כ יאמר:</small>
+שיר השירים אשר לשלמה. ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך:
+
+Siman 11
+
+<small>מצאתי כתוב לשמירה יאמר אחר תפלה פסוקים אלו שסימנם לוי״ה לישועתך יכוין בשמות הקדש באופן זה:</small>
+<b>לישועתך קויתי</b> יהוה. לישועתך ה׳ קויתי. קויתי לישועתך ה׳. קויתי ה׳ לישועתך. ה׳ קויתי לישועתך. ה׳ לישועתך קויתי: (<small>ובכל פעם יכוין השמות הנז׳</small>) ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה׳ ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך. ובנחה יאמר שובה ה׳ רבבות אלפי ישראל: יברכך ה׳ וישמרך. יאר ה׳ פניו אליך ויחונך. ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום. (<small>ויכוין בשמות הקדש היוצאים מהם בחילופי א״ב</small>) <b>אנקתם פסתם פספסים דיונסים</b>: הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה׳ ויהי לי לישועה:
+
+Siman 12
+
+<small>עוד מצאתי כתוב בספר כתיבת יד האי מאן דבעי למצלח בעסקיה בכל דוכתא דהוא אזיל לימא בצפרא תלת זמני מזמור זה קודם צאת השמש ויתחיל ויאמר:</small>
+למנצח בנגינות מזמור לדוד בקראי ענני אלהי צדקי וגו׳ עד לבטח תושיבני:
+<small>ובתר הכי יאמר:</small>
+יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו למען שמך הגדול היוצא מהמזמור הזה שהתפללתי אליך תשמע לקול שועי ולתפלתי כשם ששמעת לקול מי שהתפלל אותם כיה״ר:
+<b>ת״ו ש״ל ב״ע</b>

txt/Halakhah/Acharonim/Chafetz Chaim/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,283 @@
+Chafetz Chaim
+חפץ חיים
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Chafetz Chaim
+
+Preface
+
+
+
+Introduction to the Laws of the Prohibition of Lashon Hara and Rechilut
+
+Opening Comments
+
+
+
+Negative Commandments
+
+
+
+Positive Commandments
+
+
+
+Curses
+
+And now we shall clarify, with the aid of HASHEM, that which we knew above in the beginning of the introduction—specifically, how many curses he accepts upon himself, whomever doesn’t guard himself from this evil trait [of Lashon Hara]. Other than all the negative and positive commandments [enumerated] above, he transgresses (A) over (Debharim
+
+Part One, The Prohibition Against Lashon Hara
+
+Principle 1
+
+Opening Comments
+
+
+
+
+
+
+
+Principle 2
+
+Opening Comments
+
+
+
+
+
+
+
+Principle 3
+
+Opening Comments
+
+
+
+
+
+
+
+Principle 4
+
+Opening Comments
+
+
+
+
+
+
+
+Principle 5
+
+Opening Comments
+
+
+
+
+
+
+
+Principle 6
+
+Opening Comments
+
+
+
+
+
+
+
+Principle 7
+
+Opening Comments
+
+
+
+
+
+
+
+Principle 8
+
+Opening Comments
+
+
+
+
+
+
+
+Principle 9
+
+Opening Comments
+
+
+
+
+
+
+
+Principle 10
+
+Opening Comments
+
+
+
+
+
+
+
+Part Two, The Prohibition Against Rechilut
+
+Principle 1
+
+Opening Comments
+
+
+
+
+
+
+
+Principle 2
+
+Opening Comments
+
+
+
+
+
+
+
+Principle 3
+
+Opening Comments
+
+
+
+
+
+
+
+Principle 4
+
+Opening Comments
+
+
+
+
+
+
+
+Principle 5
+
+Opening Comments
+
+
+
+
+
+
+
+Principle 6
+
+Opening Comments
+
+
+
+
+
+
+
+Principle 7
+
+Opening Comments
+
+
+
+
+
+
+
+Principle 8
+
+Opening Comments
+
+
+
+
+
+
+
+Principle 9
+
+Opening Comments
+
+
+
+
+
+
+
+Illustrations
+
+Illustration 1
+
+
+
+Illustration 2
+
+
+
+Illustration 3
+
+
+
+Illustration 4
+
+
+
+Illustration 5
+
+
+
+Illustration 6
+
+
+
+Illustration 7
+
+
+
+Illustration 8
+
+
+
+Illustration 9
+
+
+
+Illustration 10
+
+
+
+Illustration 11
+
+
+
+Responsa of the Chavot Yair
+
+
+
+Responsa of the Maharik
+
+
+
+Responsa of the Maharik Siman 129
+
+
+
+Aliyot d'Rabeinu Yonah, from the Shitah Mekubetzet
+

txt/Halakhah/Acharonim/Ein HaTekhelet/English/YU Torah miTzion Beit Midrash.txt

@@ -0,0 +1,55 @@
+Ein HaTekhelet
+עין התכלת
+YU Torah miTzion Beit Midrash
+http://www.torontotorah.com
+
+Ein HaTekhelet
+
+Introduction
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+One of them said from in hiding [i.e. anonymously] that he  cannot put the techelet on his tallit because he is unsure about the hue of the techelet: is it red, or black, or green.  And according to his opinion it should be a shade of red. And he said that he has already written a special pamphlet  here he has treated the matter at length and has not come to a conclusion.
+But we, Israel, the children of Avraham, Yitzchak, and Yaakov have a received tradition, as is known, that the Oral Torah includes not only the Talmud and the other works of our Sages which have already been written or printed. Rather, every explanation and virtuous practice which the people of Israel inherit from their parents or teachers, as long as it does not oppose the holy Torah, is considered part of the Oral Torah and our accepted traditions, and we are bound in it by the prohibition of “Do not stray.” (Devarim 28:14) [Examples] of this type [of tradition] are calling the letter shaped א “alef” and the letter shaped ב “bet” and so too all the letters, and the fact that lo means negation and that hen means affirmation, and that seven days after the [accepted] beginning of the week is considered to be Shabbat and sanctified as such. About all of these and the many things similar to them, the knowledge of which cannot emerge from books and are known only through tradition from our ancestors and teachers, we say that they are received from Moshe at Sinai through direct transmission. So, too, the explanation of the hue of techelet is known and clear to every child of Israel who attends school. When he learns in the Torah of Moshe the word “techelet” his teacher explains to him (blue wool), and the knowledge received from his teacher is acceptable knowledge. And so, we have a clear received tradition about the hue of the color techelet. And why should we involve ourselves with academic analyses which can neither help nor hurt? Even if a wise and brilliant person would come and enumerate proofs like sand against our received tradition it would be forbidden for us to listen to him, and we are warned agains this as part of the prohibition of “Do not stray.”
+
+First Article
+
+
+
+Second Article
+
+
+
+Third Article
+

txt/Halakhah/Acharonim/Ein HaTekhelet/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,58 @@
+Ein HaTekhelet
+עין התכלת
+merged
+https://www.sefaria.org/Ein_HaTekhelet
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-YU Torah miTzion Beit Midrash
+-http://www.torontotorah.com
+
+Ein HaTekhelet
+
+Introduction
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+One of them said from in hiding [i.e. anonymously] that he  cannot put the techelet on his tallit because he is unsure about the hue of the techelet: is it red, or black, or green.  And according to his opinion it should be a shade of red. And he said that he has already written a special pamphlet  here he has treated the matter at length and has not come to a conclusion.
+But we, Israel, the children of Avraham, Yitzchak, and Yaakov have a received tradition, as is known, that the Oral Torah includes not only the Talmud and the other works of our Sages which have already been written or printed. Rather, every explanation and virtuous practice which the people of Israel inherit from their parents or teachers, as long as it does not oppose the holy Torah, is considered part of the Oral Torah and our accepted traditions, and we are bound in it by the prohibition of “Do not stray.” (Devarim 28:14) [Examples] of this type [of tradition] are calling the letter shaped א “alef” and the letter shaped ב “bet” and so too all the letters, and the fact that lo means negation and that hen means affirmation, and that seven days after the [accepted] beginning of the week is considered to be Shabbat and sanctified as such. About all of these and the many things similar to them, the knowledge of which cannot emerge from books and are known only through tradition from our ancestors and teachers, we say that they are received from Moshe at Sinai through direct transmission. So, too, the explanation of the hue of techelet is known and clear to every child of Israel who attends school. When he learns in the Torah of Moshe the word “techelet” his teacher explains to him (blue wool), and the knowledge received from his teacher is acceptable knowledge. And so, we have a clear received tradition about the hue of the color techelet. And why should we involve ourselves with academic analyses which can neither help nor hurt? Even if a wise and brilliant person would come and enumerate proofs like sand against our received tradition it would be forbidden for us to listen to him, and we are warned agains this as part of the prohibition of “Do not stray.”
+
+First Article
+
+
+
+Second Article
+
+
+
+Third Article
+

txt/Halakhah/Acharonim/Geder Olam/Hebrew/Warsaw, 1892.txt

@@ -0,0 +1,119 @@
+Geder Olam
+גדר עולם
+Warsaw, 1892
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001960725/NLI
+
+גדר עולם
+
+שער
+
+ספר ׳גדר עולם׳ על חובת הצניעות בכללות ובפרט בענין כיסוי הראש באשה הנשואה מאת מרן רבינו החפץ חיים זצ״ל
+בו יבואר ענין הגדר שגדרה התורה לבנות ישראל הנשואות להיות שערותיהן מכוסות, ונהגו איזה נשים כהיום קלוּת ראש בענין הזה בפרט, ובפרצת גדר הצניעות בכלל, וכל זה גורם לכמה תקלות גדולות, והכל הוא מצד מיעוט הידיעה שבני עמינו אינם יודעים שזה עוון גדול, על כן באנו כהיום להראות לפני הכל את גודל העוון והעונש שיש עבור זה, וגודל השכר שיש להנזהרים בזה אולי עי״ז יתוקן קצת פרצת הגדר, ונזכה לגדור פרצת ירושלים במהרה בימינו אמן.
+
+הקדמה
+
+הנה כאשר נתבונן בדברי חז״ל נמצא שמידת הצניעות היא מידה גדולה מאד וזוכה עבור זה להוליד בנים ת״ח, כדאמרינן בגמרא <small>(יומא דף מ״ז)</small> תנו רבנן שבעה בנים היו לה וכולן שמשו בכהונה גדולה, אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך אמרה להן מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי, ולהיפך מדת החציפות גורמת להוליד בנים עזי פנים ח״ו. ובעו״ה נתפרץ כהיום מדת הצניעות מאד וביותר בענין גילוי שער ראש האשה הנשואה שנעשה כהפקר לאיזה נשים שהולכות בפרהסיא לעיני הכל בשערותיהן המגולות, וגם על גילוי זרועותיהן אינן מקפידות, ומזה יוצאים עוד כמה קלקולים גדולים לכמה מאות ואלפים ברכות ושארי דברי קדושה שנאמרות בבתי ישראל בכל יום, ואי אפשר ליזהר שלא יהא נגד האשה, וכבר אחז״ל <small>(ברכות כ״ד)</small> דטפח באשה במקום שצריך להיות מכוסה הוא בכלל ערוה, וכן שער באשה ערוה ואסור לאמר שום דברי קדושה נגדה.
+והנה ידוע שכל הברכות או שארי דברי־תורה בזמן שהם נאמרים כהוגן הם מביאים ברכה וקדושה לישראל, כמו שכתוב ׳בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך׳ וגם הם שמירה לישראל מכל צרה ופגע, כמו שכתוב ׳כי ה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך גו׳ והיה מחניך קדוש וגו׳, אבל בזמן שהם נאמרות נגד ערוה ח״ו כבר כתיב ׳ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך׳. נמצא כל עניינים כאלו גורמים לישראל להיות נתונים בהסתר פנים ח״ו, וגם איתא בזוה״ק פרשת נשא שדבר זה גורם לשרות סטרא אחרא בביתא וגורם מסכינותא לביתא. על כן נדב לבי בעז״ה לאסוף את כל מאמרי חז״ל השייכים לענין זה, ולהראות לפני הכל את גודל העוון והעונש שיש בזה, וגודל המעלה להאשה הצנועה בדרכיה, שעי״ז היא זוכה לבנים יראי השם וחשובים שבדור, אולי על ידי זה יראו ויקחו מוסר ויתוקן קצת הפרצה הגדולה הזאת, ובזכות זה נזכה לראות בבנין ירושלים גדריה ועניניה בב״א.
+הנה מבואר בדברי חכמינו ז״ל גודל האיסור של האשה שיוצאה בשוק וראשה פרוע עד שאמרו ע״ז שהוא איסור מדאורייתא, ואפילו היתה מכוסה שערותיה במקצת אבל לא כדין <small>(כגון שיש קלתה על ראשה וכדלקמן)</small> ג״כ יש איסור ויכול לגרשה עבור זה בלי כתובה. ובעו״ה נעשה הדבר הזה כהפקר בעיני הרבה נשים ואנשים, וגם על גילוי זרועותיהן אינן מקפידות, לכן אמרתי להעתיק לפני כל מהגמרא ומהפוסקים את גודל האיסור שיש בזה, וגם כמה קלקולים אחרים שיוצאים ממילא עי״ז, אולי יראו ויקחו מוסר.
+
+
+
+
+
+Chapter 1
+
+<b>יבואר בו גודל האיסור מדינא לאשה לילך בפריעת ראש לשוק</b>
+ראשון לכל דבר זה הוא משנה מפורשת <small>(כתובות דף ע״ב)</small>: ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית, וקחשיב שם במשנה דברים שעוברת בזה על דת משה <small>(היינו מה שהוא מן התורה)</small> כ��ון שמאכילתו איזה איסור או שהיא משמשתו כשהיא נדה וכה״ג, ואיזה עוברת על דת יהודית <small>(היינו מה שהנהיגו מעולם האומה הישראלית וקבלו על עצמן ליזהר בזה משום צניעות ודבר זה וכיוצא בזה הוא בכלל מה שאמר הכתוב ׳אל תטוש תורת אמך׳)</small> ׳יוצאה בשוק וראשה פרוע׳, ומסיק שם בגמרא דאיירי המשנה אפילו במלבשת קלתה על ראשה <small>(הוא כלי שלובשין במדינת בבל על ראשן ויש בהן חלל מלמעלה ונותנין שם הנשים הכלי טויה שלהן)</small> אפי״ה אסור כיון דאינה לובשת מלמעלה רדיד כדרך הנשים, דאם היו שערותיה מגולות ממש עוברות בזה על דת משה, דהא יש בזה איסור מדאורייתא, מדכתיב באשה סוטה ׳ופרע את ראש האשה׳, ותנא דבי ר׳ ישמעאל מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא תצאנה בפריעת ראש.
+דהיינו מדכתב קרא שהיה הכהן מסיר המטפחת מעל שערות ראשה כדי לנוולה לעיני הכל מכלל דשארי בנות ישראל נזהרות לילך באופן זה, והעתיק דבר זה הרב אלפס והרא״ש בהלכותיו, וכן כתב הרמב״ם <small>(בפכ״ד מהלכות אישות)</small> וז״ל: מי שזנתה תחת בעלה אין לה כתובה לא עיקר ולא תוספת.
+ולא המזנה בלבד אלא אף העוברת על דת משה או על דת יהודית, ואלו הן הדברים שאם עשתה אחת מהן עברה על דת משה, יוצאה בשוק ושער ראשה גלוי או שנודרת או שנשבעת ואינה מקיימת או ששימשה מטתה והיא נדה או שאינה קוצה לה חלתה או שהאכילה את בעלה דברים אסורים, עי״ש עוד, ואלו הן הדברים שאם עשתה אחת מהן עברה על דת־יהודית, יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין לה רדיד כדרך הנשים אע״פ ששערה מכוסה במטפחת או שהיתה משחקת עם בחורים, ועיי״ש עוד דברים <small>(כ״ז לקטתי בקצרה מלשונו ממש)</small> וכן כתב בטור אבן העזר סימן קט״ו, וכן בשו״ע אבן העזר סימן קט״ו ס״ד העתיק לשון הרמב״ם הנ״ל להלכה, וכן כל הפוסקים ראשונים ואחרונים כולם העתיקו דבר זה לדינא דאם האשה יוצאת לשוק ושערותיה מגולין היא עוברת בזה על איסור דאורייתא:
+
+Chapter 2
+
+<b>בו יבואר דין דשער באשה ערוה ואסור לומר שום דבר קדושה נגדה</b>
+דע עוד דמלבד איסור פרוע ראש יש עוד ענין אחר שמחמת זה צריכה להיות שערה מכוסה אפילו בביתה באיזה כיסוי או בפאה נכרית <small>(הוא מה שקורין פארוק)</small> דאל״ה אסור אפילו לבעלה לומר שום דבר קדושה נגדה, דהשער הוא בכלל ערוה כמו שאמרו חז״ל <small>(בברכות כ״ד)</small> ׳שער באשה ערוה׳ שנאמר וכו׳ עי״ש, וכן פסק האלפס והרמב״ם והרא״ש והטור והשו״ע וכל הפוסקים ראשונים ואחרונים.
+וזה לשון השו״ע אורח חיים בסימן ע״ה ס״ב: ׳שער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו אפילו אשתו׳, ואפילו אם נתגלה רק קצת מהן , ואפילו אם דרך אשה זו וחברותיה באותו מקום לילך בגילוי שערה בשוק כדרך הפרוצות אסור לקרות כנגדה, וכמו אם היו זרועותיה ושוקה מגולין דאסור בכל גוונא לקרות כנגדן וכמו שכתב בספר תפארת שמואל ואליהו רבא וחיי־אדם.
+
+Chapter 3
+
+<b>בו יבואר כמה וכמה איסורין היא מכנסת לעצמה על ידי מנהגה הרע הזה. וכמה תצטרך לבסוף לסבול עונשים עבור זה</b>
+הנה ידוע הוא מה שהובא בדברי חכמינו ז״ל החילוק הגדול שיש בין העושה איזה איסור פעם אחת מפני שנתגבר עליו היצר ובין מי שהופקר אצלו האיסור לגמרי ורבינו יונה בשערי תשובה <small>(שער א׳ אות ו׳)</small> האריך בזה הרבה וכתב שזה האיש שהופקר אצלו איזה עון לגמרי — עם פושעים נמנה, וגדול עונו מנשוא, והוא נקרא בפי חכמינו ז״ל בשביל זה בשם מומר לדבר אחד עבור זה שפורק מעל עצמו עול מצוה אחת ממצות ה׳, וע״ז וכיוצא בזה נאמר ׳ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם׳, שפירושו אשר לא יקבל על עצמו לקיים את כל דברי התורה מראש ועד סוף. כי אם אמור יאמר העבד לרבו כל אשר תאמר אלי אעשה זולת בדבר אחד כבר שבר עול אדוניו מעליו והישר בעיניו יעשה.
+והנה מכל זה ממילא נבין את גודל העוון של האשה שמרגלת עצמה בזה החטא לילך בשוק לעיני הבריות בשערותיה המגולות, כי הלא מחלטת עצמה לעבירה הזו ואמרו חז״ל <small>(במדרש שוחר טוב)</small> כל המחליט עצמו לעבירה אין לו מחילה עולמית, וידוע הוא מה שאמר הכתוב ׳הוי מושכי העוון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה׳, דהיינו בעת שהאדם מתחיל לעשות העוון נדמה לו בעיניו שהוא איסור קטן מאד ומתיר לעצמו לעשות דבר זה, אבל כשהוא כופלו וחוזר וכופלו נעשה לבסוף עב כעבות העגלה, כי אפילו חוט משי כשכופלו הרבה מאד יכול לעשות חבל עב וכ״ש כשיכפול חבל עב באופן זה כמה הוא חזק וכמה הוא עצום.
+כן הוא בענייננו, כי אפילו אם היה האיסור קטן היה נחשב לעון גדול ע״י כפילתו כמה פעמים, וכ״ש בזה שהאיסור מצד עצמו הוא ג״כ גדול כמה נכפלה רעתה ע״י כפילתה שכופלה את העוון לאלפים בימי חייה. גם ידוע הוא מה שאמרו חכמינו ז״ל שמכל עבירה שהאדם עושה בעוה״ז נברא מלאך חבלה אחד הממונה אח״כ ליטול נקמתו ממנו עבור זה החטא, והממונים האלו הם כולם המלווים לו לאדם בעת פטירתו כשהוא הולך לבית עולמו.
+א״כ כמה צריכה האשה שמורגלת בזה החטא להתאונן תמיד על הענין הנורא הזה בזכרה שמכל הליכה והליכה שיצאה לשוק לעיני הבריות בשערותיה המגולות תחת אשר חשבה להתייפות עצמה בזה נברא לה מלאך המשחית ליטול נקמתו ממנה, א״כ כמה אלפים מלאכי חבלה מזמינים את עצמם וממתינים על עת פטירתה ללוותה וליטול נקמתם ממנה, ושם תצעק ותנהם ׳אוי ואבוי׳ על מעשיה הרעים, ואין מי יועיל לה וכמו שאמר הכתוב <small>(במשלי ה׳)</small> ׳ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך׳. והיא בעצמה תתוודה לבסוף על כל העונות שעשתה בעוה״ז, כמו שאמרו חז״ל על הפסוק ׳עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה׳ — מלמד שהרשע מתוודה כשם שהמצורע מתוודה ואומר: ׳אני פלוני בן פלוני עברתי עבירה פלונית במקום פלוני ביום פלוני בפני פלוני במעמד פלוני ופלוני׳, וגם מצדיקים עליהם אז את דינם ואומרים לפניו ׳ריבונו של עולם, יפה דנת. יפה זיכית, יפה חייבת. יפה תיקנת גיהנום לרשעים וג״ע לצדיקים. וכן אמרה הגמרא במסכת סוטה <small>(דף ח׳ ע״ב)</small> ׳במידה שאדם מודד בה מודדין לו, אבשלום חטא בשערו ונתלה בשערו וכו׳ עי״ש. ולפי זה בעניננו שהחטא הוא מצד שערותיה המגולות לעיני הכל, בוודאי כל אחד ואחד מהמשחיתים שנבראו מהשערות יענישה אח״כ בשערותיה גופא בגיהנום, על כן יתבונן האדם בכל זה בעודו בחייו וילך בדרכי השי״ת וינצל מכל צרה:
+
+Chapter 4
+
+<b>בו יבואר פיתוי היצר שיש בענין זה</b>
+ואל יטעה אותה היצר שתנצל מן הדין מפני שהיתה צריכה להתקשט עצמה לעיני בעלה שלא תתגנה עליו, כי באמת זוהי טעות, דזה שייך רק בביתה לבד ולא בשוק, ועוד דגם בביתה היה לה עצה לילך באיזה כיסוי נאה או בפאה נכרית <small>(פארוק)</small> על ראשה ולא לגלות שערותיה.
+והנה כאשר נתבונן נמצא ששתי סיבות גורמות לזה העוון לבוא, אחד מפני העצלות שמתעצלת לטרוח בכל יום ללבוש איזה כיסוי על שערה, ועוד מפני פיתוי היצר שמסיתה ליפות את עצמה לפני בני אדם ולהתקשט בשערותיה, ועל שתיהן היא עתידה ליתן דין וחשבון.
+ובאמת כמה צריך האדם לירא ולפחד כשיתבונן בעניניו שלבסוף כשיעלה למעלה לפני כסא כבודו יתברך ליתן דין וחשבון ויראה את הדר כבוד אלקינו איך שיש לו כמה אלפים רבבות כתות של מלאכי השרת שעומדים תמיד לפני כבודו יתברך, וכמאמר הכתוב ׳אלף אלפים ישמשונה ורבוא רבוון קדמוהי יקומון׳, וכולם זעים וחלים מפניו ועושים באימה רצון קונם, כשיראה האדם את כל זה איך לא יבוש אז מעצמו אשר בשביל איזה עצלות או בשביל איזה הנאה קלה בעוה״ז ליפות את עצמו לפני בני אדם ולהתקשט לפניהם אשר המה ג״כ גושי עפר כמותו עבר כמה פעמים על רצונו של המלך ה׳ יתברך אשר הוא אלקי כל הצבאות האלו, ובפרט כשישאלוהו ויאמרו לו: ׳טפה סרוחה! איך לא יראה למרוד בבוראך, עמוד בדין והכר מעשיך! ואם אין אתה יכול להשיב מי יכול להשיב עבורך׳ כמה יכוסה אז כלמה פניו.
+והנה התנא אמר הסתכל בשלשה דברים וכו׳ ולאן אתה הולך למקום עפר וכו׳ ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וכו׳, מה שאמר הכל בלשון נוכח ׳אתה הולך, אתה עתיד׳ ולא אמר בלשון נסתר ׳יסתכל האדם בשלשה דברים, מאין בא, ולאן ילך, ולפני מי הוא עתיד ליתן דין וכו״, כי באמת אנו רואין בחוש שכל אדם יודע בבירור כשהוא הולך ללוות המת או לבית האבל שהאדם עתיד למות ואעפ״כ אין פועל זה בנפשו פעולה רבה ולפעמים אינו פועל כלל, והכל מטעם שהוא מצייר רק שפלוני מת, אבל התנא הורה לנו שהעיקר שהאדם יצייר בנפשו תמיד את מצבו העתידי שיוולד ממנו שהוא הוא אשר יֵעָשֶׂה לבסוף רמה ותולעה והוא הוא אשר יצטרך ליתן דין וחשבון לפני מלך העולמים אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, ולזה אמר ׳אתה הולך אתה עתיד׳. וכשיתבונן האדם כל זה בעודו בחייו בוודאי שהשם יתברך ייטיב לו בזה ובבא:
+
+Chapter 5
+
+<b>בו יבואר עוד פיתוי היצר שיש בעניין זה</b>
+גם אל יפתה אותה היצר לאמר הלא לא יחידה אני בעיר בדבר זה, וכמו שיהיה שם עם שאר בנות ישראל נשי העיר היוצאות פרועות־ראש לשוק כן יהיה עמדי. אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאחד שנתפס ונחבש בבית האסורים על איזו עלילה וַיֵמַר לו שם, ויהי לו שם יום לשנה. ויבואו אליו אחיו ובית אביו לנחמו ויספרו לו כי זה מקרוב אירע דבר כזה במדינה אחרת לאדם אחר פלוני אלמוני וגם הוא נחבש באופן קשה כזה ממש, ויען ויאמר להם האם כדבר הזה ניחום הוא אלי, אבל הוא ניחום אלי אילו הייתם מספרים לי שלבסוף ניצול אותו פלוני מזה העונש אפשר שהייתם מפיגים לי דאגותי במקצת עי״ז, או עכ״פ אם הייתם מספרים לי שפלוני אלמוני נתפס ג״כ על עניין זה והיום או מחר יהיה ג״כ נחבש עמי בחדרי אפשר שזה היה ג״כ קצת ניחום אלי כאשר אראה שאינני יחיד בדבר הזה, אבל עתה שהוא נחבש במדינה אחרת מה יוסיף לי שמחה מזה אם מכים וחובשים עוד אדם.
+וכן נמי ככה בענייננו ממש מה שמחה יגיע לו לאדם אם יש עוד אדם שעובר עבירה וגם הוא נחבש באופן קשה כזה במקום אחר, הלא מקום הגיהנום ידוע הוא שהוא גדול מאד, שכל העולם הוא אחד מכמה אלפים בגיהנום, כמו שאמרו חז״ל בפסחים דף צ״ד ע״א עי׳ שם, ויש בידו לתפוס למאות ולאלפים אנשים אשר כל אחד יהיה רחוק מחבירו כמה מאות פרסאות ולא יראה ולא ישמע מחבירו כלל. וביותר שאש של גיהנום איננו כמו אש שלנו שהוא מאיר אלא שהוא אש של חשך, <small>(דהיינו שאין בו רק כח השורף ולא כח המאיר כלל)</small>, וכדאיתא במדרש שהחשך שהיה בתחילת בריאת־העולם נשאר בגיהנום, א״כ אין כל אחד רואה את חבירו ולא שומע ממנו כלל, אלא כל אחד בוכה וצועק ׳אוי ואבוי׳ במקומו.
+וכמה גדול הוא עונש הגיהנום שאמרו חז״ל שכמה מיני אש יש בגיהנום, יש בה גחלים כהרים, ויש בה גחלים כגבעות, ויש בה גחלים כים המלח, ויש בה כאבנים גדולות, ויש בה נהרות של זפת ושל גפרית מושכין ורותחין, וכשנגזר דין ח״ו על הרשע לירד לגיהנום הוא מוריד דמעות כ״כ עד שנעשה מזה כמו מעיין, וכמו שאמרו חכמינו ז״ל על הפסוק ׳עוברי בעמק הבכא מעיין ישיתוהו׳, כי הגיהנום נקרא עמק הבכא, וראה כי אפילו אדונינו דוד המלך ע״ה כשהיה נזכר מענין גיהנום היה מזדעזע מאד, וכמו שאמר הכתוב ׳סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי׳, וידוע דפחד הוא מרמז על הגיהנום, ויבואר הכתוב עפ״י מה שכתב הגר״א ז״ל במשלי דכל זמן שהנפש אינה מטוהרה מעונש הגיהנום סובל גם בשר האדם והוא החומר שלו יסורים בקבר, וזהו כוונת הכתוב ׳סמר מפחדך בשרי׳ — היינו ע״י הפחד והוא הגיהנום גם הבשר מקבל יסורים כמו אם היו תוקעין אותו במסמרים, ׳וממשפטיך יראתי׳ — היינו הנפש מתייראת מן המשפט אשר היא נותנת לפני כסא כבודו יתברך.
+המקום יזכנו להיות מהשבים אליו באמת, ויהיה הוא עמנו בעזרתנו ולא נירא רע, וכמו שאמר הכתוב ׳גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי׳:
+
+Chapter 6
+
+<b>בענין חובת הבעל להוכיח לאשתו בענין זה</b>
+הנה ידוע דהוכחה היא מצות עשה דאורייתא כמו דכתיב <small>(ויקרא יט, יז)</small> ״הֹוכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָׂא עָלָיו חֵטְא״, ואמרו חז״ל: כל מי שיש לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפס באנשי ביתו. אם כן לפי זה כמה גדול החיוב על הבעל למחותה בעוון זה ולהעריך לפניה גודל האיסור וכו׳.
+ואל יחשוב האדם בנפשו לאמר כבר אמרתי לה פעמיים ושלש ואיננה שומעת לי ומה לי לדבר עוד בעניין זה, יתבונן האדם בעצמו האם היה מתנהג כן כשהיה רואה שאשתו מקלקלת כל עסקיו שהוא עושה, בוודאי היה צועק מר עליה לאמר: ׳מה תעשי? לבד שאין את מסייעת לי עוד תקלקלי כל מחייתי, במה נחיה אני וכל אנשי ביתי? האם נמות מפני שטותך?׳ והיה מתחכם בכל מיני עצה להעריך לפניה גודל שטותה, פעם בלשון רכה ופעם בלשון קשה עד שהיתה מתבוננת בעצמה להסיר איוולתה מעליה. כן בענייננו צריך תמיד להוכיחה בעניין זה ולהעריך לפניה גודל הקלקולים היוצאים מזה שיהיה על ידי זה מר באחרית גם לה וגם לו שימצא על ידי זה כמה מאות ואלפים תפילות וברכות שהיו שלא כהוגן עד שעל ידי זה תתרצה לילך בכיסוי על שערה.
+ואמשול לך משל למה הדבר דומה, לסוחר אחד גדול שהיה דר בעיר מלוכה ומסחרו היה באבנים טובות ומרגליות ואשתו היתה נושאת ונותנת בתוך העסק הזה, והבעל היה דרכו ליסע תמיד למדינות רחוקות לקנותם ולשלחם פה לבית מסחרו. ויהי היום ויבואו שרי מלוכה לבית הסוחר הזה,
+ויאמרו להאשה: שמענו על בעלך כי הוא סוחר גדול והוא מבין באבנים טובות ומרגליות ועתה הגיע הזמן לכתור את מלכנו בכתר המלוכה ונצרך לנו אבנים טובות ויקרות, האם יש בבית מסחרך?
+ותען ותאמר: אבנים כאלה שהן יקרות למאד וראויות רק להנתן בכתר של המלך אין לי ורק אכתוב לבעלי שישתדל להשיגם למען כבוד מלכנו.
+ויענו ויאמרו לה: דעי נא כי תשורה גדולה תשיג על זה מאת המלך אך הזהרי והזהרי שלא יהיו ח״ו אבנים מזוייפות כי בעת הכתרת הכתר מתקבצין כמה וכמה מלכים שהם מבינים גדולים על אבנים כאלה והיה אם ימצא ח״ו שום זיוף בהן יהיה בזיון גדול להמלך ולנו המתעסקים בדבר הזה וגם לך יבולע ח״ו על ידי זה. על כן הזהרי בדבר הזה.
+ותען ותאמר: אין דרכי ודרך בעלי מעולם לסחור באבנים מזוייפות ובפרט בדבר הנוגע לכתר מלכות, ותיכף כתבה לבע��ה מכתב שיזרז עצמו לקנות אבנים יקרות למאד שתהיינה ראויות להינתן בכתר המלך ויראה להשגיח שלא יהיה שום זיוף בהן.
+והשיב הבעל: אבנים יקרות כאלה יש לי ואני שולחם אלייך, אך ליתנם לכתר המלך הוא עניין נורא מאד. על כן אף שאני דרשתי קצת אצל מבינים ואמרו שאינן מזוייפות, גם את בבואם לידך, היזהרי מהתחלה להתבונן בהם ולהראותם למבינים אם אין בהם זיוף ואח״כ למסרם לשרי המלוכה.
+ויהי כבוא המכתב עם האבנים היקרות לידה וראתה שכתב בעלה שלפי דעתו אינן מזוייפות, מרוב חמדתה להרווחת הממון ותשוקת הכבוד שתוכל להתפאר לעיני הכל ולהתקשט לפניהם באותות הכבוד שינתן לה עבור זה מאת המלך, לא חששה לציווי בעלה לחקור עוד אחר זה ותיכף גילתה לבית המלך כי נשלחו לה האבנים טובות ויבואו לביתה שרי המלוכה ויטלום וישלמו לה בכסף מלא ובתשורה גדולה לזה.
+ויהי בהגיע זמן הכתרת המלך ויתקבצו כמה מלכים ויתהלל המלך לפניהם כי נשלחו לו ממדינה רחוקה אבנים יקרות מאד עבור כתרו, ויהי בראותם את האבנים הכירו שהם מזוייפות ועל ידי זה היה המלך לבוז,
+ותיכף שלחו אחר האשה וירעמו עליה בקול גדול לאמר עונש מוות עלייך כי הלא התרינו בך שתזהרי שלא יהיה שום זיוף בהן כי דבר זה מנע לכתר המלך וביזית בזה כבוד המלך.
+ותען ותאמר: אין עלי כ״כ האשמה כי הלא אנכי כתבתי לבעלי והזהרתיו שלא יהיה שום זיוף בהן ומה פשעי בזה.
+ויביאו גם את הבעל להמשפט ויאמרו לו: אתה שלחת את האבנים האלה המזוייפות אשר היו סיבה לבזות את כבוד המלך וכתרו.
+ויאמר: הן, אבל לא היתה כוונתי ח״ו לבזות את כבוד המלך, רק שהמוכרים רימוני וגם הלא אנכי כתבתי לאשתי שהיא תראה עוד להמבינים הגדולים מהתחלה ולא למסרם תיכף לקבעם בכתר המלוכה.
+ויצעקו עליו לאמר: בדבר הנוגע לכתר המלך היה לך בעצמך לחקור אחרי זה היטב מהתחלה ולא לסמוך על האשה דדעתה קלה עליה. על כן תחת הכבוד שהייתם מקבלים מאתנו אם הייתם הולכים בעסק זה באמונה, עתה משנה קלון תירשו ויורידום שניהם לבית האסורים, וייסרום שמה ביסורים קשים.
+ותען האשה בקול בכי ותאמר לבעלה: אתה היית בעוכרי ואתה הוא המכני מכת רצח ולא השוטר הזה כי האם לא ידעת שהאבנים נקנות להיות קבועות בכתר המלך, והיה לך ליזהר יפה שלא יהיה שום זיוף בהן ועל ידי זה היה טוב גם לי, גם לך לעולם על ידי העסק הזה אבל עתה ראה מה עשית במסחרך, הבאת עלי כל ההכאות והיסורין. אבל עתה אוי לי ואוי לנפשי מה יהיה סוף ואחרית על ידי יסורין כאלה.
+ויען הבעל בקול מר ויאמר: אוי לך ואוי לנפשך שגרמת לך כל הצרות וכי הלא כתבתי לך מתחילה והתריתי בך שלקנות אבנים טובות לכתר מלוכה הוא עניין נורא מאד, על כן תראי לדרוש מתחילה היטב אם אין בהם שום זיוף ואח״כ למסרם למלכות והיה לך לקיים דבריי, אך חמדתך להתעשר על ידי זה בהון רב ולילך במלבושי רקמה ולהתפאר לפני הכל גרם לך שנסתמו עיניי שכלך ונפלת בבור שוחה וגם לי הפלת בהנהגתך. אוי לנו ולנפשנו, מה יהיה בסופנו.
+כן הדבר אחי כשהאדם מסגל תורה ומעשים טובים בעולם הזה ונעשה מזה תיקונים גדולים למעלה בעולמות העליונים כי על ידי זה נבראו כתרים שמכתירין להשם יתברך בזה . אך כל זה אם נעשה המצוה כהלכה בכל פרטיה שנעשית בקדושה ובמקום קדושה, וכדכתיב, והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, לאפוקי <small>(להוציא)</small> אם נעשית נגד הערוה כגון שקרא איזה דבר תורה או שברך שום ברכה היה לנגד שער אשה או זרועותיה וכו׳ המגולין, ולא חש לדברי חכ��ינו ז״ל שאסרו זה. בודאי אין חל שום קדושה על הדיבור ההוא ובמקום האור נעשה חושך ח״ו, ואפילו אם רק איזה תיבות מהברכה היה נגד כל הנ״ל, נחסר אור הקדושה במקום ההוא של הכתר המכונה נגד אלו התיבות וכדכתיב והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, ותמורתו נכנס חושך, וידוע שהקב״ה מתפאר בעמו ישראל לפני הפמליא של מעלה בעטרות שמעטרין לו תמיד בתורתם ובמצוותם וכדכתיב, ישראל אשר בך אתפאר. והיה אם תמצאנה בהרות של חושך על איזה מהכתרים, בזיון גדול הוא להשם הנכבד והנורא שימצא בכתריו בהרות כאלה, והיה כשתעלינה אח״כ נפש האיש והאשה למעלה לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, יתרעמו עליה המלאכים בקול גדול לומר משפט נורא של אש הגיהנום עליך כי לבד שלא נתת כבוד למלך מלכי המלכים עבור החיים והמזון והבריאות שנתן לך תמיד, עוד קלקלת את כתר המלך וחשכת את אורו ובזית את כבודו על ידי שערותייך או זרועותייך וכו׳ שהיו מגולות תמיד אף בעת שברך בעלך איזה ברכה או למד שום דברי תורה.
+ותען ותאמר בקול מר: אין עלי כ״כ האשמה , בעלי היה הסיבה לקלקול הזה של הכתרים הקדושים האלה שברך כל אלו הברכות נגדי. ויביאו גם אותו להמשפט, ויראום את חשכת הכתרים שלמעלה שנסבב על ידי שניהם, ותאחז אותם חיל ורעדה.
+ויאמרו לו: אתה ברכת את הברכות האלה שהיה סיבה לבזות את כבוד השי״ת וכתרו.
+ויען ויאמר: הן, אבל אין אני עיקר הסיבה, רק היא באשר ישבה לנגדי בשערותיה ובזרועותיה וכו׳ המגולות בעת שברכתי איזה ברכה וגם הודעתי לה שאין נכון לעשות כן ולא שמעה לדברי.
+ויענו כולם ויאמרו: אם היית חושש באמת לכבוד השי״ת היה לך לילך למקום אחר או על כל פנים להחזיר פניך מנגדה ולגמור הברכה. על כן על שניכם לישא עונש העוון ותחת הכבוד שהייתן נוחלין אם הייתם עובדים לה׳ כהוגן, עתה משנה קלון תירשו. ויתפשום מלאכים אכזרים ויורידום לגיהנום לייסרם ביסורים קשים .
+ותען האשה בקול בכי ותאמר לבעלה: אתה הוא המכני באכזריות ולא השוטר הזה. האם לא ידעת מאז בעודך בעולם הזה שלמטה שמברכותיך ומתורתך נברא כתר המלך העליון, והיה לך ליזהר יפה שלא יהיה בהן שום קלקול והיה לך להודיעני את גודל העונש שיש עבור זה ולהזהיר אותי תמיד באזהרה גדולה, ועל ידי זה היה טוב גם לך, גם לך, אבל עתה ראה מה גרמת לי בהנהגתך, הבאת עלי את כל ההכאות והיסורין הקשים האלו. אוי לי מה יהיה סופי.
+ויען הבעל ויאמר להאשה: אוי לך ואוי לנפשך שגרמת לך כל הצרות האלה וגם לי ואת חושבת שהאמת והצדק אתך, האם לא אמרתי לך כמה פעמים שזה אסור מדינא, והיה לך בעצמך ליזהר בכל האופנים שלא לילך בשערות מגולות ובזרועות המגולות אך חמדתך להתקשט לפני הכל ולילך בדרכי חברותייך הפרוצות, גרמה לך שנפלת בבור שוחה וגם לי הִפַּלְתְּ בהנהגתך.
+על כן החכם עיניו בראשו בעודו בחיים שיוכיח תמיד בעניין זה ויודיענה את גודל הקלקול ושהיא בעצמה תצעק לבסוף אוי ואבוי על העניין הזה ובוודאי יועילו דבריו במקצת וינצל מיום הדין העתיד״. עכ״ל.
+
+Chapter 7
+
+<b>בו יבואר גודל מדת הצניעות ושכרה עבור זה בעוה״ז ובעוה״ב, ולהיפך ח״ו בהולכת בדרכי פריצות</b>
+גם צריכה האשה להתבונן תמיד, לפי מה שידוע דכשהאשה הולכת בדרכי הצניעות אז היא זוכה להוליד בנים צדיקים, בנים ת״ח, המאירים לעולם בתורתם ובצדקתם. וכדאיתא בתלמוד ירושלמי <small>(סומ״ס הוריות)</small> ׳כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה׳, אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהנים גדולים המלובשים משבצות זהב, ואמרו במגילה דף י״ג ׳בשכר צניעות שהיתה בה ברחל זכתה שיצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיתה בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר׳ עי״ש, ועי״ז ייטב לה בעוה״ז, וגם באחריתה תזכה לישב בעולם העליון בהיכל ה׳ ברוב הוד והדר. וכדאיתא בזוהר הקדוש פרשת בחקתי על הפסוק ׳כבד את אביך ואת אמך׳ דקאי אף לאחר מיתה, דאי ההוא ברא אזיל באורח מישור ותיקן עובדוי ודאי אוקיר לאבוי, אוקיר ליה בהאי עלמא גבי בני נשא, ואוקיר ליה בההוא עלמא גבי קב״ה, וקב״ה חייס עליה ואותיב ליה בכורסיא דיקריה. ברם זכאין אינון צדיקייא דזכאן לבנין קדישין, לגזעין קדישין, עלייהו איתקרי ׳כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה״, עכ״ל.
+ולהיפך ח״ו אם היא הולכת בדרכי פריצות אז תלד בנים אשר לא טובים, ויהיה לה ע״י זה לבסוף קלון וכלמה בעוה״ז וכמו דכתיב ׳ובן כסיל תוגת אמו׳, וגם בעוה״ב הוא בזיון גדול לאביו ואמו כשיוצא מהם בן מכעיס להקב״ה. וכמו שכתב הגר״א באגרתו ׳עלים לתרופה׳ שאף אם ידריך תמיד בנו במוסר ולא יקבל אוי לאותה בושה והצער והבזיון בעוה״ב. על כן צריכה האשה להרגיל עצמה במדת הצניעות וייטב לה עי״ז בזה ובבא.
+והנה מכל זה נוכל להתבונן כמה צריכה האשה להיות זהירה בענין שערותיה או זרועותיה ודדיה שלא יראו החוצה. גם בזוהר פרשת נשא החמיר מאד שלא יתראה שום שער מאשה, וז״ל שם דף קכ״ה: ׳אמר רבי חזקיה, תונבא <small>(הוא ענין שעמום)</small> ליתי על ההוא בר נש, דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא, ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה, גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא, מאן גרים דא, ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר, ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא, וכל שכן חציפותא אחרא, ובגין כך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך... בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא <small>(קורות הבית)</small> לא יחמון שערא חד מרישא, כל שכן לבר... פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא, גרים לעילא, גרים לתתא, גרים לבעלה דאתלטייא, גרים מסכנותא, גרים מלה אחרא בביתא, גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא, רחמנא לישזבון מחציפו דלהון. ועל דא בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא, ואי עבדת כן, מה כתיב <small>(תהלים קכ״ח ג׳)</small> ׳בניך כשתילי זיתים׳, מה זית דא בין בסתווא בין בקייטא לא אתאבידו טרפוי, ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין, כך בנהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא, בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנין, בבני בנין, הדא הוא דכתיב <small>(שם)</small> ׳הנה כי כן יבורך גבר ירא ה״.
+
+Chapter 8
+
+<b>בו יבואר מצות חינוך אב לבנים בכמה ענינים נחוצים הנוגעים לדת התורה</b>
+והנה לפי האמור דעניין כזה גורם לידי עניות ר״ל ולכמה תקלות גדולות — כמה צריך כל איש ואשה לשמור עצמו בדרך הצניעות וגם לזרז את בנותיו שתהיינה מורגלות מילדותן שלא לילך בדרכי הפריצות ח״ו, כגון מה שבעו״ה נעשה בכמה מקומות להיתר שעושין כתונת בלא בתי־ידים כלל אוי ואבוי כמה עון פלילי יש בזה שמשיאין כמה אנשים לידי הרהור עי״ז, וגם כמה מאות ברכות לבטלה נעשין עי״ז בעת שמברכין נגדה. והלא ידוע שנפסק בגמרא ובשלחן ערוך אורח חיים בסימן ע״ה דטפח מגולה באשה במקום שהדרך להיות מכוסה הוא בכלל ערוה, ואסור לומר שום דבר קדושה נגדה. ואין חילוק בין בתולה לנשואה ולא הותר לבתולה רק לילך בפריעת ראש, אבל לענין שאר דברים המכוסים אין נ״מ כלל. ואפילו במקום שדרך כל הנשים והבתולות לילך ככה אפ״ה אין שום היתר לעשות כמנהג הפרוץ הרע הזה, וכמו שכתבו כל הפוסקים , גם אין שום חילוק בענין מה שאסור לומר שום דבר קדושה נגדה בין איש אחר שאינה קרובה ובין אביה ואחיה הכל דין אחד להם, דהיינו שאפילו האב יזהר לומר דבר קדושה נגד טפח המגולה של בתו כשהיא מבת י״א ואילך .
+וכשירגיל את בנותיו מנערותן להיות בדרכי הצניעות גם כי תגדל לא תסור מדרך הטוב ההוא, ויזכה לראות ממנה בנים הגונים וחשובים, וכמו שהבאנו למעלה כמה מאמרי חז״ל ע״ז. והנה ענין הצניעות רפה מאד כהיום בעו״ה שבאיזה מקומות הולכין לטייל בחורים ובתולות יחדיו ומי יוכל לשער גודל האיסורים והקלקולים היוצאים מזה, ומי ראה כזאת ומי שמע כאלה בדורות שלפנינו הנהגת פריצות שכזה, כי אפילו אם לא יבא לידי איסור ממש הלא הרהורי עבירה קשין מעבירה, ועובר על מה שאחז״ל על מה דכתיב ׳ונשמרתם מכל דבר רע׳, מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, ועון זה הוא חמור מאד ומאד כידוע במאמרי חז״ל.
+ומלבד כל זה מצוי שהולך חוץ לעיר ובאים לידי יחוד ע״י הטיול, ואיסור יחוד עם העריות לבד הוא ג״כ איסור גדול מאד, ובזמנינו הפנויות הם עריות כי הם בחזקת נדות. ודע עוד דאפילו אם היא עתידה להיות אשתו כגון שהיא אחר כתיבת התנאים אף אם יקל לעצמו לטייל עמה, ואף זה הוא גנאי לאדם ישר <small>(עי׳ ברכות מ״ג:)</small>, עכ״פ יזהר מלהתייחד עמה שלא בפני אדם, כי היא שוה לכל הנשים בענין זה, ואין שום היתר בזה מחמת כתיבת התנאים אפילו אם היתה טהורה, וכ״ש שהיא בודאי נדה כ״ז שלא טבלה כדין, ע״כ איסור יחוד במקומו עומד. וכ״ש בחיבוק ונישוק מן התורה שע״ז בא הכתוב ׳לא תקרבו לגלות ערוה׳, כמו שכתב הרמב״ם פכ״א מהלכות איסורי ביאה: ׳המחבק או מנשק אחת מכל העריות עובר בלאו דלא תקרבו לגלות ערוה׳, והמקילין בזה עתידין ליתן את הדין ע״ז בעוה״ב, וגם לא יראו טוב בעוה״ז.
+וכמה מחוייב כל איש להשית עצות בנפשו ולפקח בענין זה על בניו ובנותיו שלא ילכו בדרך הרע הזה, ולערוך לפניהם תמיד את גודל העוון שיש בזה וגודל הזכות שיהיה להם כשיהיו זהירין מזה, וגם לבקש רחמים תמיד מהש״י עליהם שלא יבאו לידי עבירה ודבר מכוער, ובודאי יעזרהו ה׳ ויקבל תפלתו. וכדאיתא בתנא דבי אליהו, מעשה בכהן אחד שהיה ירא שמים בסתר, וכל מעשיו הטובים שהיה עושה היה עושה בסתר, והיה לו עשרה בנים מאשה אחת, ששה זכרים וארבע נקבות, ובכל יום ויום היה מתפלל ומשתטח ומבקש רחמים ומלחך בלשונו עפר כדי שלא יבא אחד מהן לידי עבירה ולידי דבר מכוער. ואמרו לא יצתה אותה שנה ולא שנית ולא שלישית עד שבא עזרא והעלה הקדוש ברוך הוא על ידו את ישראל מבבל ואותו הכהן עמהם, ולא נכנס הכהן ההוא לעולמו עד שראה כהנים גדולים ופרחי כהונה מבניו ומבני בניו עד חמשים שנה ואחר כך נכנס אותו הכהן לבית עולמו, עליו הכתוב אומר <small>(תהלים לז)</small> ׳בטח בה׳ ועשה טוב וגו׳. והתענג על ה׳ ויתן לך משאלות לבך וגו׳. וכתיב ׳בטחו בה׳ עדי עד׳ ששני עולמות שלו, שנאמר ׳כי בק׳ה ה׳ צור עולמים׳, ע״ש. והכוונה שמי שמשתטח לה׳ ומשליך כל בטחונו עליו ומבקש רחמים שיהיו בניו הולכים בדרך התורה והיראה הקב״ה עוזרו שיהיה לו מהם גם כבוד וגדולה בעוה״ז מלבד שכרו הגדול הצפון לו לעוה״ב:
+
+חתימת הספר
+
+ודע עוד דמה שנתפרץ באיזה מקומות כהיום שהבחורים מרקדים עם הבתולות על החתונות — עוון פלילי הוא ועוברים בזה על כמה וכמה איסורים. וכבר אמרו חז״ל ׳המסתכל באשה אפילו באצבע קטנה של אשה כיון שמסתכל בה כדי ליהנות אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים לא ינקה מדינה של גיהנום׳. וזהו אפילו בהסתכלות בעלמא, וכ״ש בזה שהוא מרקד עמה ועובר על זה במה דכתיב ׳ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם׳, וגם על מה דכתיב ׳ונשמרת מכל דבר רע׳, ואחז״ל שהוא אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, הרי דאפילו הרהור בעלמא שהוא שלא כהוגן אסרה התורה כדי שלא לבוא לידי טומאה, וכ״ש בזה שהוא עושה מעשה בפרהסיא להביא עצמו לידי הרהור ולידי הסתכלות וגם בודאי לידי טומאה בלילה ג״כ לבסוף, ועל כולם מצוי שעובר ע״י הריקוד גם על הלאו ד׳לא תקרבו לגלות ערוה׳, וכפי מה שידוע שכתבו הפוסקים דהבתולות דידן בכלל נדות הם משיגיעו לזמן וסת ובכלל עריות הם, ולפעמים מחבקין ומנשקין איש את רעהו בעת הריקוד שהיצה״ר בוער בקרבו ועובר בזה על לאו זה וכמו שכתבנו בפ״ח בשם הרמב״ם, ועון פלילי הוא מאד. והוא מאביזרייהו דעריות שצריך ליהרג ולא לעבור ע״ז אפילו אם היו כופין אותו ע״ז, ואוי ואבוי יהיה להעושים כן בשאט־נפש. ואפילו אם היא עתידה להיות אשתו כגון שהוא אחר כתיבת התנאים ג״כ אסור בכל הדברים הנ״ל, ואין שום היתר בזה מחמת שנתקשר עמה בתנאים.
+גם יכול לבוא מענין הרע הזה של התקרבות אהדדי לכמה איסורים גדולים של עון כרת ר׳חילוני, וכבר אחז״ל בנזיר ׳סחור סחור לכרמא לא תקרב׳.
+ואיתא בספר חסידים סימן קס״ח וז״ל: אל תערב בנים ובנות פן יחטאו, וכדכתיב ׳אז תשמח בתולה במחול׳, והיינו לבדה אבל ׳בחורים וזקנים יחדו׳, וכן בסוף ספר תהלים ׳בחורים וגם בתולות׳, ולא אמר ׳בחורים עם בתולות׳ כמו שאמר ׳זקנים עם נערים׳. ומעשה באדם שהיה רוכב יחידי בלילה, והלבנה זורחת באותו לילה, והיה רוכב במדבר, והיה רואה חַיִל גדול ועגלות גדולות, ועל העגלות יושבים בני אדם והמושכים העגלות בני אדם, ותמה מה היו עושים, כשנתקרב אצלם הכיר מקצתם שכבר מתו, אמר להם מה זה שאתם מושכים כל הלילה העגלות ומקצתכם על העגלות, אמרו לו בשביל עוונינו שכשהיינו חיים באותו עולם היינו משחקים עם נשים ובתולות, ועתה אנו מושכים העגלה עד שכל כך אנו עייפים ויגעים שלא נוכל לנהוג יותר, ואז יורדים אותם שעל העגלה ואנו עולים ונחים ונוהגים אותנו עד שיגעים ועייפים ואח״כ הם עולים ונחים. וזהו שנאמר ׳הנני מעיק תחתיכם כאשר תעיק העגלה׳, וכתיב ׳הוי מושכי העוון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה׳, . והישרים מכים את המוליכים כמנהיג את הבהמה והעגלה, שנאמר ׳נמשל כבהמות נדמו׳, וכתיב בתריה ׳וַיִרְדּוּ בם ישרים לבקר׳. , ומי שעושה מעשה בהמה בחייו יש לו לעבוד באותו עולם כבהמה, עכ״ל ספר חסידים. וע״כ צריך האדם ליזהר בזה מאד מאד:
+מכתב גלוי מהחפץ חיים זצ״ל בדבר גודל החיוב לתקן את הפרצה בצניעות מלבושי נשים
+בעזה״י, ר״ח תמוז, תרפ״ד, ראדין.<br>אל כבוד הרבנים והאדמורי״ם די בכל אתר ואתר.<br>אולי יש בידם לתקן דבר מה, יהיה שכרם רב מד׳.
+הנה יש לי צער גדול מפני עצם הענין וגם מתמיהת רבים, אף שכולם מאמינים שכל מה שמתהווה למטה בין לטוב בין למוטב, הכל הוא מאת הקב״ה, מ״מ כל אחד עומד ומשתומם ופלא הוא בעיניו מפני מה נשתנו העתים כ״כ לרעה, הלא מלבד זה שכל ישראל בכל מקום פזוריהם בין העמים כולם נעשו משועבדים, והיוקר הולך וגדול מיום ליום, והמסים והארגוניות ג״כ מתגדלים מאד, על כולם עוד הגזירות שנסבבו על התורה ומצותיה נורא מאד, שהתינוקות של בית רבן בטלים במאות עיירות, גם מצב הפרנסה בכל מקום הוא רע מאד. כלל הדבר עם ישראל הולכים ומתאוננים כל אחד ואחד על רוע מצבו.
+והנה בשנים שלפנינו אף שהיו ג״כ מצויות צרות וגזירות, מ״מ מי שהיה בכלל תמימי לב היה יכול להתנחם בנפשו ולומר, הגם שבענינים החיצונים אינו מתנהג כרצונו, אבל בעניני הנפש הוא בוטח שאינו מרוחק מהקב״ה, ובודאי יעמוד הקב״ה לבסוף לימינו, וכמ״ש כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו, אבל כהיום בעוה״ר מר לנו מאד מכל צד, כי כשהוא מביט בעצמו בעניני עוה״ז אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, וכשהוא מתבונן לאחריתו בעניני תורה ומצות ג״כ אין לו שום הצלחה, והגם שכל אחד מישראל מבקש מהקב״ה שישמע לבקשותיו וייטיב לו כרצונו אין שומע לו, הלא דבר הוא.
+ואמרתי שעיקר סיבת הדבר שאנו מרחיקים בעצמנו את הקב״ה מאתנו. הוא צוה לנו ׳והתקדשתם והייתם קדושים׳, ואחז״ל כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, מעט מקדשין אותו הרבה, בעוה״ז מקדשין אותו לעוה״ב. וכתוב אחר אומר ׳כי ד׳ אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך וגו׳ <small>(והמאמר ׳להצילך׳ כולל הרבה ענינים להצילך מן החרב ומן הרעב ומן השבי ומן הביזה)</small> ׳והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך׳. הרי ביאר לנו הכתוב מפורש, שכאשר נהיה קדושים הוא מתהלך בינינו להצילנו מכל רע, אבל אם יראה בנו ערות דבר הוא שב מאחרינו, וממילא יחולו עלינו כל הסיבות ח״ו.
+והנה אחז״ל <small>(ברכות כ״ד)</small> טפח באשה במקום שהדרך להיות מכוסה הוא בכלל ערוה. וכהיום בעוה״ר נתפרץ הדבר מאד מאד, והיצה״ר מפתה לנשים לילך פרועי ראש בלי שום כיסוי, וגם לילך בזרועות מגולות וחלוקותיהן עשויות בלא בתי זרועות, ועוד חלק גדול מלבושיהן כנגד הלב וכה״ג הכל מגולה כדי שבכל מקום שיביט שם האיש יהיה נגד הערוה. וממילא כל הברכות שמברך האיש בביתו או כשהוא מתפלל בביתו נגד אשתו או בתו הגדולה הם כנגד ערוה. וידוע שבכל ברכה יש בה שם הקודש, וא״כ כשם שהמברך כהוגן ממשיך על עצמו ברכה, כמ״ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, כן הדבר להיפך ח״ו, אם מברך נגד הערוה ממשיך ח״ו עניות על עצמו, כדאיתא בנדרים <small>(ז:)</small> בכל מקום שהזכרת השם <small>(שלא כהוגן)</small> מצויה שם עניות מצויה <small>(ועיי״ש בר״ן ורא״ש)</small>.
+והנה ידוע דסוף האדם אף אם יחיה אלף שנים הוא מוכרח להשיב נשמתו אל האלקים ולתת דין וחשבון על מעשיו ועל דבוריו, ואזי ימצאו אלפי אלפים ברכות ושמות הקדושים שלא היה עליהם קדושה ולא עלו למעלה כלל, ועל הכל יתבעו ממנו בשעת הדין. וגדולה מזה מצינו בחז״ל על הפסוק ׳ומגיד לאדם מה שיחו׳, אפי׳ שיחה קלה מגידין לו לאדם בשעת הדין. כלל הדבר ה״מאדע״ הגרועה הזו מביאה לאדם לידי הרהורים רעים, ולפעמים גם לז״ל ח״ו <small>(ומסכן בזה בניו הקטנים, כמש״כ הג׳ יעב״ץ בסידורו)</small>, וכמעט ע״י ה״מאדע״ הגרועה הזו מבטלים בידים מאמרו של הקב״ה, שאמר ״והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר״.
+והנה ידוע לכל, כשפרצה תבערה בכרם המלך והלהב גדול מאד, הכרוז יוצא מגדולי המלך לאנשי העיר: התחזקו, התחזקו כולכם לכבות האש באיזו עצה שתוכלו, כי כרם המלך בוער באש, ואם תתעצלו בדבר תדעו כי בנפשכם הוא ח״ו, ומורדים תקראו, כי אינכם חוששים לכבודו. ואם תתחזקו כראוי ותכבו האש יקבל כל אחד שכרו ורוב כבוד לפי ערך התחזקותו. כן הדבר בעניננו, כי הנה ידוע שכל ישראל נקראים כרם ד׳, כמ״ש כי כרם ד׳ צבקות בית ישראל <small>(ישעיהו ה׳)</small>, ובעוה״ר תבערה גדולה נפלה בכרמו בכמה מקומות ע״י ה״מאדע״ הגרועה הזו, כי מתגבר כח הטומאה מאד עי״ז, כמאמרם ז״ל על הפסוק ״ונשמרת מכל דבר רע״, אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה, וממילא נפסקה ההשפעה והברכה מכל או״א בעסקיו, ונסבבו עי״ז כל הצרות הרעות כמ״ש בסה״ק .
+ע״כ החוב מוטל על כל איש ואיש לכבות את האש הנורא הזה ולתקן בביתו שיהיה הכל עשוי כדין, ולא יתנהגו בפריצות ח״ו, ויזכה עבור זה לצאת ממנו בנים ישרים וקדושי עליון. וביותר החוב על הרבנים ועל כל החרדים לדבר די שבכל עיר ועיר לדרוש ברבים מגודל הענין הזה הנוגע לקיומנו ולהצלחתנו בגוף ובנפש בזה ובבא, ויתקיים בזה מאמר הכתוב ״והיה מחניך קדוש״.
+דברי הכותב לכבוד ד׳ ותורתו<br>ומיצר בצרת עמו ישראל,<br>המצפה לגאולה בב״א<br>ישראל מאיר ב״ר אריה זאב הכהן
+הערה: והנה אף שאנו צועקים ׳אל תשליכנו מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממנו׳, השטן מתחכם ליטול מישראל כח קדושתם. ומה עשה, היגרה יצרא דתאוה בנפשם שילכו בפריצות כדי שבכל מקום שיביט שם האדם יהי׳ כנגד ערוה, וזה הי׳ עצת בלעם הרשע שהסית את בנות מואב לילך פרוצות כדי להחטיא את ישראל, וכמו שאחז״ל <small>(בכורות דף ח׳)</small> על הפסוק ״ותקראנה לעם לזבחי אלהיהן״ ערומות פגעו בהן, והכתוב צווח ואומר ״והי׳ מחניך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר״. הרי שתלה הכתוב קדושתנו בזה הענין, ומה שהיה צריך היצה״ר מלפנים לעמול כמה שנים התחכם היום ועושה זאת בזמן קצר. והנה אף שאין אנו במדרגה גדולה שתהיינה מחשבותינו זכות וטהורות, עכ״פ יהי׳ האדם זהיר מאד שלא להביא את עצמו לכתחילה לידי הרהורים, וכבר אחז״ל כל המביא עצמו לידי הרהורים אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה – עי״כ מחויב כל איש לתקן בביתו שלא ילכו ב״ב בזרועות מגולות, וכן כל לבושיהן יהיו עשויות כדין, כדי שלא יביא עצמו לידי הרהור. ואף אם ילעגו עליו אל יחוש לזה. וכבר אחז״ל מוטב לו לאדם להקרא שוטה כל ימיו, ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום ובזכות זה יתן ד׳ לו להיות בניו ת״ח.

txt/Halakhah/Acharonim/Geder Olam/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,122 @@
+Geder Olam
+גדר עולם
+merged
+https://www.sefaria.org/Geder_Olam
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Warsaw, 1892
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001960725/NLI
+
+גדר עולם
+
+שער
+
+ספר ׳גדר עולם׳ על חובת הצניעות בכללות ובפרט בענין כיסוי הראש באשה הנשואה מאת מרן רבינו החפץ חיים זצ״ל
+בו יבואר ענין הגדר שגדרה התורה לבנות ישראל הנשואות להיות שערותיהן מכוסות, ונהגו איזה נשים כהיום קלוּת ראש בענין הזה בפרט, ובפרצת גדר הצניעות בכלל, וכל זה גורם לכמה תקלות גדולות, והכל הוא מצד מיעוט הידיעה שבני עמינו אינם יודעים שזה עוון גדול, על כן באנו כהיום להראות לפני הכל את גודל העוון והעונש שיש עבור זה, וגודל השכר שיש להנזהרים בזה אולי עי״ז יתוקן קצת פרצת הגדר, ונזכה לגדור פרצת ירושלים במהרה בימינו אמן.
+
+הקדמה
+
+הנה כאשר נתבונן בדברי חז״ל נמצא שמידת הצניעות היא מידה גדולה מאד וזוכה עבור זה להוליד בנים ת״ח, כדאמרינן בגמרא <small>(יומא דף מ״ז)</small> תנו רבנן שבעה בנים היו לה וכולן שמשו בכהונה גדולה, אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך אמרה להן מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי, ולהיפך מדת החציפות גורמת להוליד בנים עזי פנים ח״ו. ובעו״ה נתפרץ כהיום מדת הצניעות מאד וביותר בענין גילוי שער ראש האשה הנשואה שנעשה כהפקר לאיזה נשים שהולכות בפרהסיא לעיני הכל בשערותיהן המגולות, וגם על גילוי זרועותיהן אינן מקפידות, ומזה יוצאים עוד כמה קלקולים גדולים לכמה מאות ואלפים ברכות ושארי דברי קדושה שנאמרות בבתי ישראל בכל יום, ואי אפשר ליזהר שלא יהא נגד האשה, וכבר אחז״ל <small>(ברכות כ״ד)</small> דטפח באשה במקום שצריך להיות מכוסה הוא בכלל ערוה, וכן שער באשה ערוה ואסור לאמר שום דברי קדושה נגדה.
+והנה ידוע שכל הברכות או שארי דברי־תורה בזמן שהם נאמרים כהוגן הם מביאים ברכה וקדושה לישראל, כמו שכתוב ׳בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך׳ וגם הם שמירה לישראל מכל צרה ופגע, כמו שכתוב ׳כי ה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך גו׳ והיה מחניך קדוש וגו׳, אבל בזמן שהם נאמרות נגד ערוה ח״ו כבר כתיב ׳ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך׳. נמצא כל עניינים כאלו גורמים לישראל להיות נתונים בהסתר פנים ח״ו, וגם איתא בזוה״ק פרשת נשא שדבר זה גורם לשרות סטרא אחרא בביתא וגורם מסכינותא לביתא. על כן נדב לבי בעז״ה לאסוף את כל מאמרי חז״ל השייכים לענין זה, ולהראות לפני הכל את גודל העוון והעונש שיש בזה, וגודל המעלה להאשה הצנועה בדרכיה, שעי״ז היא זוכה לבנים יראי השם וחשובים שבדור, אולי על ידי זה יראו ויקחו מוסר ויתוקן קצת הפרצה הגדולה הזאת, ובזכות זה נזכה לראות בבנין ירושלים גדריה ועניניה בב״א.
+הנה מבואר בדברי חכמינו ז״ל גודל האיסור של האשה שיוצאה בשוק וראשה פרוע עד שאמרו ע״ז שהוא איסור מדאורייתא, ואפילו היתה מכוסה שערותיה במקצת אבל לא כדין <small>(כגון שיש קלתה על ראשה וכדלקמן)</small> ג״כ יש איסור ויכול לגרשה עבור זה בלי כתובה. ובעו״ה נעשה הדבר הזה כהפקר בעיני הרבה נשים ואנשים, וגם על גילוי זרועותיהן אינן מקפידות, לכן אמרתי להעתיק לפני כל מהגמרא ומהפוסקים את גודל האיסור שיש בזה, וגם כמה קלקולים אחרים שיוצאים ממילא עי״ז, אולי יראו ויקחו מוסר.
+
+
+
+
+
+Chapter 1
+
+<b>יבואר בו גודל האיסור מדינא לאשה לילך בפריעת ראש לשוק</b>
+ראשון לכל דבר זה הוא משנה מפורשת <small>(כתובות דף ע״ב)</small>: ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית, וקחשיב שם במשנה דברים שעוברת בזה על דת משה <small>(היינו מה שהוא מן התורה)</small> כגון שמאכילתו איזה איסור או שהיא משמשתו כשהיא נדה וכה״ג, ואיזה עוברת על דת יהודית <small>(היינו מה שהנהיגו מעולם האומה הישראלית וקבלו על עצמן ליזהר בזה משום צניעות ודבר זה וכיוצא בזה הוא בכלל מה שאמר הכתוב ׳אל תטוש תורת אמך׳)</small> ׳יוצאה בשוק וראשה פרוע׳, ומסיק שם בגמרא דאיירי המשנה אפילו במלבשת קלתה על ראשה <small>(הוא כלי שלובשין במדינת בבל על ראשן ויש בהן חלל מלמעלה ונותנין שם הנשים הכלי טויה שלהן)</small> אפי״ה אסור כיון דאינה לובשת מלמעלה רדיד כדרך הנשים, דאם היו שערותיה מגולות ממש עוברות בזה על דת משה, דהא יש בזה איסור מדאורייתא, מדכתיב באשה סוטה ׳ופרע את ראש האשה׳, ותנא דבי ר׳ ישמעאל מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא תצאנה בפריעת ראש.
+דהיינו מדכתב קרא שהיה הכהן מסיר המטפחת מעל שערות ראשה כדי לנוולה לעיני הכל מכלל דשארי בנות ישראל נזהרות לילך באופן זה, והעתיק דבר זה הרב אלפס והרא״ש בהלכותיו, וכן כתב הרמב״ם <small>(בפכ״ד מהלכות אישות)</small> וז״ל: מי שזנתה תחת בעלה אין לה כתובה לא עיקר ולא תוספת.
+ולא המזנה בלבד אלא אף העוברת על דת משה או על דת יהודית, ואלו הן הדברים שאם עשתה אחת מהן עברה על דת משה, יוצאה בשוק ושער ראשה גלוי או שנודרת או שנשבעת ואינה מקיימת או ששימשה מטתה והיא נדה או שאינה קוצה לה חלתה או שהאכילה את בעלה דברים אסורים, עי״ש עוד, ואלו הן הדברים שאם עשתה אחת מהן עברה על דת־יהודית, יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין לה רדיד כדרך הנשים אע״פ ששערה מכוסה במטפחת או שהיתה משחקת עם בחורים, ועיי״ש עוד דברים <small>(כ״ז לקטתי בקצרה מלשונו ממש)</small> וכן כתב בטור אבן העזר סימן קט״ו, וכן בשו״ע אבן העזר סימן קט״ו ס״ד העתיק לשון הרמב״ם הנ״ל להלכה, וכן כל הפוסקים ראשונים ואחרונים כולם העתיקו דבר זה לדינא דאם האשה יוצאת לשוק ושערותיה מגולין היא עוברת בזה על איסור דאורייתא:
+
+Chapter 2
+
+<b>בו יבואר דין דשער באשה ערוה ואסור לומר שום דבר קדושה נגדה</b>
+דע עוד דמלבד איסור פרוע ראש יש עוד ענין אחר שמחמת זה צריכה להיות שערה מכוסה אפילו בביתה באיזה כיסוי או בפאה נכרית <small>(הוא מה שקורין פארוק)</small> דאל״ה אסור אפילו לבעלה לומר שום דבר קדושה נגדה, דהשער הוא בכלל ערוה כמו שאמרו חז״ל <small>(בברכות כ״ד)</small> ׳שער באשה ערוה׳ שנאמר וכו׳ עי״ש, וכן פסק האלפס והרמב״ם והרא״ש והטור והשו״ע וכל הפוסקים ראשונים ואחרונים.
+וזה לשון השו״ע אורח חיים בסימן ע״ה ס״ב: ׳שער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו אפילו אשתו׳, ואפילו אם נתגלה רק קצת מהן , ואפילו אם דרך אשה זו וחברותיה באותו מקום לילך בגילוי שערה בשוק כדרך הפרוצות אסור לקרות כנגדה, וכמו אם היו זרועותיה ושוקה מגולין דאסור בכל גוונא לקרות כנגדן וכמו שכתב בספר תפארת שמואל ואליהו רבא וחיי־אדם.
+
+Chapter 3
+
+<b>בו יבואר כמה וכמה איסורין היא מכנסת לעצמה על ידי מנהגה הרע הזה. וכמה תצטרך לבסוף לסבול עונשים עבור זה</b>
+הנה ידוע הוא מה שהובא בדברי חכמינו ז״ל החילוק הגדול שיש בין העושה איזה איסור פעם אחת מפני שנתגבר עליו היצר ובין מי שהופקר אצלו האיסור לגמרי ורבינו יונה בשערי תשובה <small>(שער א׳ אות ו׳)</small> האריך בזה הרבה וכתב שזה האיש שהופקר אצלו איזה עון לגמרי — עם פושעים נמנה, וגדול עונו מנשוא, והוא נקרא בפי חכמינו ז״ל בשביל זה בשם מומר לדבר אחד עבור זה שפורק מעל עצמו עול מצוה אחת ממצות ה׳, וע״ז וכיוצא בזה נאמר ׳ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם׳, שפירושו אשר לא יקבל על עצמו לקיים את כל דברי התורה מראש ועד סוף. כי אם אמור יאמר העבד לרבו כל אשר תאמר אלי אעשה זולת בדבר אחד כבר שבר עול אדוניו מעליו והישר בעיניו יעשה.
+והנה מכל זה ממילא נבין את גודל העוון של האשה שמרגלת עצמה בזה החטא לילך בשוק לעיני הבריות בשערותיה המגולות, כי הלא מחלטת עצמה לעבירה הזו ואמרו חז״ל <small>(במדרש שוחר טוב)</small> כל המחליט עצמו לעבירה אין לו מחילה עולמית, וידוע הוא מה שאמר הכתוב ׳הוי מושכי העוון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה׳, דהיינו בעת שהאדם מתחיל לעשות העוון נדמה לו בעיניו שהוא איסור קטן מאד ומתיר לעצמו לעשות דבר זה, אבל כשהוא כופלו וחוזר וכופלו נעשה לבסוף עב כעבות העגלה, כי אפילו חוט משי כשכופלו הרבה מאד יכול לעשות חבל עב וכ״ש כשיכפול חבל עב באופן זה כמה הוא חזק וכמה הוא עצום.
+כן הוא בענייננו, כי אפילו אם היה האיסור קטן היה נחשב לעון גדול ע״י כפילתו כמה פעמים, וכ״ש בזה שהאיסור מצד עצמו הוא ג״כ גדול כמה נכפלה רעתה ע״י כפילתה שכופלה את העוון לאלפים בימי חייה. גם ידוע הוא מה שאמרו חכמינו ז״ל שמכל עבירה שהאדם עושה בעוה״ז נברא מלאך חבלה אחד הממונה אח״כ ליטול נקמתו ממנו עבור זה החטא, והממונים האלו הם כולם המלווים לו לאדם בעת פטירתו כשהוא הולך לבית עולמו.
+א״כ כמה צריכה האשה שמורגלת בזה החטא להתאונן תמיד על הענין הנורא הזה בזכרה שמכל הליכה והליכה שיצאה לשוק לעיני הבריות בשערותיה המגולות תחת אשר חשבה להתייפות עצמה בזה נברא לה מלאך המשחית ליטול נקמתו ממנה, א״כ כמה אלפים מלאכי חבלה מזמינים את עצמם וממתינים על עת פטירתה ללוותה וליטול נקמתם ממנה, ושם תצעק ותנהם ׳אוי ואבוי׳ על מעשיה הרעים, ואין מי יועיל לה וכמו שאמר הכתוב <small>(במשלי ה׳)</small> ׳ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך׳. והיא בעצמה תתוודה לבסוף על כל העונות שעשתה בעוה״ז, כמו שאמרו חז״ל על הפסוק ׳עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה׳ — מלמד שהרשע מתוודה כשם שהמצורע מתוודה ואומר: ׳אני פלוני בן פלוני עברתי עבירה פלונית במקום פלוני ביום פלוני בפני פלוני במעמד פלוני ופלוני׳, וגם מצדיקים עליהם אז את דינם ואומרים לפניו ׳ריבונו של עולם, יפה דנת. יפה זיכית, יפה חייבת. יפה תיקנת גיהנום לרשעים וג״ע לצדיקים. וכן אמרה הגמרא במסכת סוטה <small>(דף ח׳ ע״ב)</small> ׳במידה שאדם מודד בה מודדין לו, אבשלום חטא בשערו ונתלה בשערו וכו׳ עי״ש. ולפי זה בעניננו שהחטא הוא מצד שערותיה המגולות לעיני הכל, בוודאי כל אחד ואחד מהמשחיתים שנבראו מהשערות יענישה אח״כ בשערותיה גופא בגיהנום, על כן יתבונן האדם בכל זה בעודו בחייו וילך בדרכי השי״ת וינצל מכל צרה:
+
+Chapter 4
+
+<b>בו יבואר פיתוי היצר שיש בענין זה</b>
+ואל יטעה אותה היצר שתנצל מן הדין מפני שהיתה צריכה להתקשט עצמה לעיני בעלה שלא תתגנה עליו, כי באמת זוהי טעות, דזה שייך רק בביתה לבד ולא בשוק, ועוד דגם בביתה היה לה עצה לילך באיזה כיסוי נאה או בפאה נכרית <small>(פארוק)</small> על ראשה ולא לגלות שערותיה.
+והנה כאשר נתבונן נמצא ששתי סיבות גורמות לזה העוון לבוא, אחד מפני העצלות שמתעצלת לטרוח בכל יום ללבוש איזה כיסוי על שערה, ועוד מפני פיתוי היצר שמסיתה ליפות את עצמה לפני בני אדם ולהתקשט בשערותיה, ועל שתיהן היא עתידה ליתן דין וחשבון.
+ובאמת כמה צריך האדם לירא ולפחד כשיתבונן בעניניו שלבסוף כשיעלה למעלה לפני כסא כבודו יתברך ליתן דין וחשבון ויראה את הדר כבוד אלקינו איך שיש לו כמה אלפים רבבות כתות של מלאכי השרת שעומדים תמיד לפני כבודו יתברך, וכמאמר הכתוב ׳אלף אלפים ישמשונה ורבוא רבוון קדמוהי יקומון׳, וכולם זעים וחלים מפניו ועושים באימה רצון קונם, כשיראה האדם את כל זה איך לא יבוש אז מעצמו אשר בשביל איזה עצלות או בשביל איזה הנאה קלה בעוה״ז ליפות את עצמו לפני בני אדם ולהתקשט לפניהם אשר המה ג״כ גושי עפר כמותו עבר כמה פעמים על רצונו של המלך ה׳ יתברך אשר הוא אלקי כל הצבאות האלו, ובפרט כשישאלוהו ויאמרו לו: ׳טפה סרוחה! איך לא יראה למרוד בבוראך, עמוד בדין והכר מעשיך! ואם אין אתה יכול להשיב מי יכול להשיב עבורך׳ כמה יכוסה אז כלמה פניו.
+והנה התנא אמר הסתכל בשלשה דברים וכו׳ ולאן אתה הולך למקום עפר וכו׳ ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וכו׳, מה שאמר הכל בלשון נוכח ׳אתה הולך, אתה עתיד׳ ולא אמר בלשון נסתר ׳יסתכל האדם בשלשה דברים, מאין בא, ולאן ילך, ולפני מי הוא עתיד ליתן דין וכו״, כי באמת אנו רואין בחוש שכל אדם יודע בבירור כשהוא הולך ללוות המת או לבית האבל שהאדם עתיד למות ואעפ״כ אין פועל זה בנפשו פעולה רבה ולפעמים אינו פועל כלל, והכל מטעם שהוא מצייר רק שפלוני מת, אבל התנא הורה לנו שהעיקר שהאדם יצייר בנפשו תמיד את מצבו העתידי שיוולד ממנו שהוא הוא אשר יֵעָשֶׂה לבסוף רמה ותולעה והוא הוא אשר יצטרך ליתן דין וחשבון לפני מלך העולמים אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, ולזה אמר ׳אתה הולך אתה עתיד׳. וכשיתבונן האדם כל זה בעודו בחייו בוודאי שהשם יתברך ייטיב לו בזה ובבא:
+
+Chapter 5
+
+<b>בו יבואר עוד פיתוי היצר שיש בעניין זה</b>
+גם אל יפתה אותה היצר לאמר הלא לא יחידה אני בעיר בדבר זה, וכמו שיהיה שם עם שאר בנות ישראל נשי העיר היוצאות פרועות־ראש לשוק כן יהיה עמדי. אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאחד שנתפס ונחבש בבית האסורים על איזו עלילה וַיֵמַר לו שם, ויהי לו שם יום לשנה. ויבואו אליו אחיו ובית אביו לנחמו ויספרו לו כי זה מקרוב אירע דבר כזה במדינה אחרת לאדם אחר פלוני אלמוני וגם הוא נחבש באופן קשה כזה ממש, ויען ויאמר להם האם כדבר הזה ניחום הוא אלי, אבל הוא ניחום אלי אילו הייתם מספרים לי שלבסוף ניצול אותו פלוני מזה העונש אפשר שהייתם מפיגים לי דאגותי במקצת עי״ז, או עכ״פ אם הייתם מספרים לי שפלוני אלמוני נתפס ג״כ על עניין זה והיום או מחר יהיה ג״כ נחבש עמי בחדרי אפשר שזה היה ג״כ קצת ניחום אלי כאשר אראה שאינני יחיד בדבר הזה, אבל עתה שהוא נחבש במדינה אחרת מה יוסיף לי שמחה מזה אם מכים וחובשים עוד אדם.
+וכן נמי ככה בענייננו ממש מה שמחה יגיע לו לאדם אם יש עוד אדם שעובר עבירה וגם הוא נחבש באופן קשה כזה במקום אחר, הלא מקום הגיהנום ידוע הוא שהוא גדול מאד, שכל העולם הוא אחד מכמה אלפים בגיהנום, כמו שאמרו חז״ל בפסחים דף צ״ד ע״א עי׳ שם, ויש בידו לתפוס למאות ולאלפים אנשים אשר כל אחד יהיה רחוק מחבירו כמה מאות פרסאות ולא יראה ולא ישמע מחבירו כלל. וביותר שאש של גיהנום איננו כמו אש שלנו שהוא מאיר אלא שהוא אש של חשך, <small>(דהיינו שאין בו רק כח השורף ולא כח המאיר כלל)</small>, וכדאיתא במדרש שהחשך שהיה בתחילת בריאת־העולם נשאר בגיהנום, א״כ אין כל אחד רואה את חבירו ולא שומע ממנו כלל, אלא כל אחד בוכה וצועק ׳אוי ואבוי׳ במקומו.
+וכמה גדול הוא עונש הגיהנום שאמרו חז״ל שכמה מיני אש יש בגיהנום, יש בה גחלים כהרים, ויש בה גחלים כגבעות, ויש בה גחלים כים המלח, ויש בה כאבנים גדולות, ויש בה נהרות של זפת ושל גפרית מושכין ורותחין, וכשנגזר דין ח״ו על הרשע לירד לגיהנום הוא מוריד דמעות כ״כ עד שנעשה מזה כמו מעיין, וכמו שאמרו חכמינו ז״ל על הפסוק ׳עוברי בעמק הבכא מעיין ישיתוהו׳, כי הגיהנום נקרא עמק הבכא, וראה כי אפילו אדונינו דוד המלך ע״ה כשהיה נזכר מענין גיהנום היה מזדעזע מאד, וכמו שאמר הכתוב ׳סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי׳, וידוע דפחד הוא מרמז על הגיהנום, ויבואר הכתוב עפ״י מה שכתב הגר״א ז״ל במשלי דכל זמן שהנפש אינה מטוהרה מעונש הגיהנום סובל גם בשר האדם והוא החומר שלו יסורים בקבר, וזהו כוונת הכתוב ׳סמר מפחדך בשרי׳ — היינו ע״י הפחד והוא הגיהנום גם הבשר מקבל יסורים כמו אם היו תוקעין אותו במסמרים, ׳וממשפטיך יראתי׳ — היינו הנפש מתייראת מן המשפט אשר היא נותנת לפני כסא כבודו יתברך.
+המקום יזכנו להיות מהשבים אליו באמת, ויהיה הוא עמנו בעזרתנו ולא נירא רע, וכמו שאמר הכתוב ׳גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי׳:
+
+Chapter 6
+
+<b>בענין חובת הבעל להוכיח לאשתו בענין זה</b>
+הנה ידוע דהוכחה היא מצות עשה דאורייתא כמו דכתיב <small>(ויקרא יט, יז)</small> ״הֹוכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָׂא עָלָיו חֵטְא״, ואמרו חז״ל: כל מי שיש לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפס באנשי ביתו. אם כן לפי זה כמה גדול החיוב על הבעל למחותה בעוון זה ולהעריך לפניה גודל האיסור וכו׳.
+ואל יחשוב האדם בנפשו לאמר כבר אמרתי לה פעמיים ושלש ואיננה שומעת לי ומה לי לדבר עוד בעניין זה, יתבונן האדם בעצמו האם היה מתנהג כן כשהיה רואה שאשתו מקלקלת כל עסקיו שהוא עושה, בוודאי היה צועק מר עליה לאמר: ׳מה תעשי? לבד שאין את מסייעת לי עוד תקלקלי כל מחייתי, במה נחיה אני וכל אנשי ביתי? האם נמות מפני שטותך?׳ והיה מתחכם בכל מיני עצה להעריך לפניה גודל שטותה, פעם בלשון רכה ופעם בלשון קשה עד שהיתה מתבוננת בעצמה להסיר איוולתה מעליה. כן בענייננו צריך תמיד להוכיחה בעניין זה ולהעריך לפניה גודל הקלקולים היוצאים מזה שיהיה על ידי זה מר באחרית גם לה וגם לו שימצא על ידי זה כמה מאות ואלפים תפילות וברכות שהיו שלא כהוגן עד שעל ידי זה תתרצה לילך בכיסוי על שערה.
+ואמשול לך משל למה הדבר דומה, לסוחר אחד גדול שהיה דר בעיר מלוכה ומסחרו היה באבנים טובות ומרגליות ואשתו היתה נושאת ונותנת בתוך העסק הזה, והבעל היה דרכו ליסע תמיד למדינות רחוקות לקנותם ולשלחם פה לבית מסחרו. ויהי היום ויבואו שרי מלוכה לבית הסוחר הזה,
+ויאמרו להאשה: שמענו על בעלך כי הוא סוחר גדול והוא מבין באבנים טובות ומרגליות ועתה הגיע הזמן לכתור את מלכנו בכתר המלוכה ונצרך לנו אבנים טובות ויקרות, האם יש בבית מסחרך?
+ותען ותאמר: אבנים כאלה שהן יקרות למאד וראויות רק להנתן בכתר של המלך אין לי ורק אכתוב לבעלי שישתדל להשיגם למען כבוד מלכנו.
+ויענו ויאמרו לה: דעי נא כי תשורה גדולה תשיג על זה מאת המלך אך הזהרי והזהרי שלא יהיו ח״ו אבנים מזוייפות כי בעת הכתרת הכתר מתקבצין כמה וכמה מלכים שהם מבינים גדולים על אבנים כאלה והיה אם ימצא ח״ו שום זיוף בהן יהיה בזיון גדול להמלך ולנו המתעסקים בדבר הזה וגם לך יבולע ח״ו על ידי זה. על כן הזהרי בדבר הזה.
+ותען ותאמר: אין דרכי ודרך בעלי מעולם לסחור באבנים מזוייפות ובפרט בדבר הנוגע לכתר מלכות, ותיכף כתבה לבעלה מכתב שיזרז עצמו לקנות אבנים יקרות למאד שתהיינה ראויות להינתן בכתר המלך ויראה להשגיח שלא יהיה שום זיוף בהן.
+והשיב הבעל: אבנים יקרות כאלה יש לי ואני שולחם אלייך, אך ליתנם לכתר המלך הוא עניין נורא מאד. על כן אף שאני דרשתי קצת אצל מבינים ואמרו שאינן מזוייפות, גם את בבואם לידך, היזהרי מהתחלה להתבונן בהם ולהראותם למבינים אם אין בהם זיוף ואח״כ למסרם לשרי המלוכה.
+ויהי כבוא המכתב עם האבנים היקרות לידה וראתה שכתב בעלה שלפי דעתו אינן מזוייפות, מרוב חמדתה להרווחת הממון ותשוקת הכבוד שתוכל להתפאר לעיני הכל ולהתקשט לפניהם באותות הכבוד שינתן לה עבור זה מאת המלך, לא חששה לציווי בעלה לחקור עוד אחר זה ותיכף גילתה לבית המלך כי נשלחו לה האבנים טובות ויבואו לביתה שרי המלוכה ויטלום וישלמו לה בכסף מלא ובתשורה גדולה לזה.
+ויהי בהגיע זמן הכתרת המלך ויתקבצו כמה מלכים ויתהלל המלך לפניהם כי נשלחו לו ממדינה רחוקה אבנים יקרות מאד עבור כתרו, ויהי בראותם את האבנים הכירו שהם מזוייפות ועל ידי זה היה המלך לבוז,
+ותיכף שלחו אחר האשה וירעמו עליה בקול גדול לאמר עונש מוות עלייך כי הלא התרינו בך שתזהרי שלא יהיה שום זיוף בהן כי דבר זה מנע לכתר המלך וביזית בזה כבוד המלך.
+ותען ותאמר: אין עלי כ״כ האשמה כי הלא אנכי כתבתי לבעלי והזהרתיו שלא יהיה שום זיוף בהן ומה פשעי בזה.
+ויביאו גם את הבעל להמשפט ויאמרו לו: אתה שלחת את האבנים האלה המזוייפות אשר היו סיבה לבזות את כבוד המלך וכתרו.
+ויאמר: הן, אבל לא היתה כוונתי ח״ו לבזות את כבוד המלך, רק שהמוכרים רימוני וגם הלא אנכי כתבתי לאשתי שהיא תראה עוד להמבינים הגדולים מהתחלה ולא למסרם תיכף לקבעם בכתר המלוכה.
+ויצעקו עליו לאמר: בדבר הנוגע לכתר המלך היה לך בעצמך לחקור אחרי זה היטב מהתחלה ולא לסמוך על האשה דדעתה קלה עליה. על כן תחת הכבוד שהייתם מקבלים מאתנו אם הייתם הולכים בעסק זה באמונה, עתה משנה קלון תירשו ויורידום שניהם לבית האסורים, וייסרום שמה ביסורים קשים.
+ותען האשה בקול בכי ותאמר לבעלה: אתה היית בעוכרי ואתה הוא המכני מכת רצח ולא השוטר הזה כי האם לא ידעת שהאבנים נקנות להיות קבועות בכתר המלך, והיה לך ליזהר יפה שלא יהיה שום זיוף בהן ועל ידי זה היה טוב גם לי, גם לך לעולם על ידי העסק הזה אבל עתה ראה מה עשית במסחרך, הבאת עלי כל ההכאות והיסורין. אבל עתה אוי לי ואוי לנפשי מה יהיה סוף ואחרית על ידי יסורין כאלה.
+ויען הבעל בקול מר ויאמר: אוי לך ואוי לנפשך שגרמת לך כל הצרות וכי הלא כתבתי לך מתחילה והתריתי בך שלקנות אבנים טובות לכתר מלוכה הוא עניין נורא מאד, על כן תראי לדרוש מתחילה היטב אם אין בהם שום זיוף ואח״כ למסרם למלכות והיה לך לקיים דבריי, אך חמדתך להתעשר על ידי זה בהון רב ולילך במלבושי רקמה ולהתפאר לפני הכל גרם לך שנסתמו עיניי שכלך ונפלת בבור שוחה וגם לי הפלת בהנהגתך. אוי לנו ולנפשנו, מה יהיה בסופנו.
+כן הדבר אחי כשהאדם מסגל תורה ומעשים טובים בעולם הזה ונעשה מזה תיקונים גדולים למעלה בעולמות העליונים כי על ידי זה נבראו כתרים שמכתירין להשם יתברך בזה . אך כל זה אם נעשה המצוה כהלכה בכל פרטיה שנעשית בקדושה ובמקום קדושה, וכדכתיב, והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, לאפוקי <small>(להוציא)</small> אם נעשית נגד הערוה כגון שקרא איזה דבר תורה או שברך שו�� ברכה היה לנגד שער אשה או זרועותיה וכו׳ המגולין, ולא חש לדברי חכמינו ז״ל שאסרו זה. בודאי אין חל שום קדושה על הדיבור ההוא ובמקום האור נעשה חושך ח״ו, ואפילו אם רק איזה תיבות מהברכה היה נגד כל הנ״ל, נחסר אור הקדושה במקום ההוא של הכתר המכונה נגד אלו התיבות וכדכתיב והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, ותמורתו נכנס חושך, וידוע שהקב״ה מתפאר בעמו ישראל לפני הפמליא של מעלה בעטרות שמעטרין לו תמיד בתורתם ובמצוותם וכדכתיב, ישראל אשר בך אתפאר. והיה אם תמצאנה בהרות של חושך על איזה מהכתרים, בזיון גדול הוא להשם הנכבד והנורא שימצא בכתריו בהרות כאלה, והיה כשתעלינה אח״כ נפש האיש והאשה למעלה לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, יתרעמו עליה המלאכים בקול גדול לומר משפט נורא של אש הגיהנום עליך כי לבד שלא נתת כבוד למלך מלכי המלכים עבור החיים והמזון והבריאות שנתן לך תמיד, עוד קלקלת את כתר המלך וחשכת את אורו ובזית את כבודו על ידי שערותייך או זרועותייך וכו׳ שהיו מגולות תמיד אף בעת שברך בעלך איזה ברכה או למד שום דברי תורה.
+ותען ותאמר בקול מר: אין עלי כ״כ האשמה , בעלי היה הסיבה לקלקול הזה של הכתרים הקדושים האלה שברך כל אלו הברכות נגדי. ויביאו גם אותו להמשפט, ויראום את חשכת הכתרים שלמעלה שנסבב על ידי שניהם, ותאחז אותם חיל ורעדה.
+ויאמרו לו: אתה ברכת את הברכות האלה שהיה סיבה לבזות את כבוד השי״ת וכתרו.
+ויען ויאמר: הן, אבל אין אני עיקר הסיבה, רק היא באשר ישבה לנגדי בשערותיה ובזרועותיה וכו׳ המגולות בעת שברכתי איזה ברכה וגם הודעתי לה שאין נכון לעשות כן ולא שמעה לדברי.
+ויענו כולם ויאמרו: אם היית חושש באמת לכבוד השי״ת היה לך לילך למקום אחר או על כל פנים להחזיר פניך מנגדה ולגמור הברכה. על כן על שניכם לישא עונש העוון ותחת הכבוד שהייתן נוחלין אם הייתם עובדים לה׳ כהוגן, עתה משנה קלון תירשו. ויתפשום מלאכים אכזרים ויורידום לגיהנום לייסרם ביסורים קשים .
+ותען האשה בקול בכי ותאמר לבעלה: אתה הוא המכני באכזריות ולא השוטר הזה. האם לא ידעת מאז בעודך בעולם הזה שלמטה שמברכותיך ומתורתך נברא כתר המלך העליון, והיה לך ליזהר יפה שלא יהיה בהן שום קלקול והיה לך להודיעני את גודל העונש שיש עבור זה ולהזהיר אותי תמיד באזהרה גדולה, ועל ידי זה היה טוב גם לך, גם לך, אבל עתה ראה מה גרמת לי בהנהגתך, הבאת עלי את כל ההכאות והיסורין הקשים האלו. אוי לי מה יהיה סופי.
+ויען הבעל ויאמר להאשה: אוי לך ואוי לנפשך שגרמת לך כל הצרות האלה וגם לי ואת חושבת שהאמת והצדק אתך, האם לא אמרתי לך כמה פעמים שזה אסור מדינא, והיה לך בעצמך ליזהר בכל האופנים שלא לילך בשערות מגולות ובזרועות המגולות אך חמדתך להתקשט לפני הכל ולילך בדרכי חברותייך הפרוצות, גרמה לך שנפלת בבור שוחה וגם לי הִפַּלְתְּ בהנהגתך.
+על כן החכם עיניו בראשו בעודו בחיים שיוכיח תמיד בעניין זה ויודיענה את גודל הקלקול ושהיא בעצמה תצעק לבסוף אוי ואבוי על העניין הזה ובוודאי יועילו דבריו במקצת וינצל מיום הדין העתיד״. עכ״ל.
+
+Chapter 7
+
+<b>בו יבואר גודל מדת הצניעות ושכרה עבור זה בעוה״ז ובעוה״ב, ולהיפך ח״ו בהולכת בדרכי פריצות</b>
+גם צריכה האשה להתבונן תמיד, לפי מה שידוע דכשהאשה הולכת בדרכי הצניעות אז היא זוכה להוליד בנים צדיקים, בנים ת״ח, המאירים לעולם בתורתם ובצדקתם. וכדאיתא בתלמוד ירושלמי <small>(סומ״ס הוריות)</small> ׳כ�� כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה׳, אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהנים גדולים המלובשים משבצות זהב, ואמרו במגילה דף י״ג ׳בשכר צניעות שהיתה בה ברחל זכתה שיצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיתה בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר׳ עי״ש, ועי״ז ייטב לה בעוה״ז, וגם באחריתה תזכה לישב בעולם העליון בהיכל ה׳ ברוב הוד והדר. וכדאיתא בזוהר הקדוש פרשת בחקתי על הפסוק ׳כבד את אביך ואת אמך׳ דקאי אף לאחר מיתה, דאי ההוא ברא אזיל באורח מישור ותיקן עובדוי ודאי אוקיר לאבוי, אוקיר ליה בהאי עלמא גבי בני נשא, ואוקיר ליה בההוא עלמא גבי קב״ה, וקב״ה חייס עליה ואותיב ליה בכורסיא דיקריה. ברם זכאין אינון צדיקייא דזכאן לבנין קדישין, לגזעין קדישין, עלייהו איתקרי ׳כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה״, עכ״ל.
+ולהיפך ח״ו אם היא הולכת בדרכי פריצות אז תלד בנים אשר לא טובים, ויהיה לה ע״י זה לבסוף קלון וכלמה בעוה״ז וכמו דכתיב ׳ובן כסיל תוגת אמו׳, וגם בעוה״ב הוא בזיון גדול לאביו ואמו כשיוצא מהם בן מכעיס להקב״ה. וכמו שכתב הגר״א באגרתו ׳עלים לתרופה׳ שאף אם ידריך תמיד בנו במוסר ולא יקבל אוי לאותה בושה והצער והבזיון בעוה״ב. על כן צריכה האשה להרגיל עצמה במדת הצניעות וייטב לה עי״ז בזה ובבא.
+והנה מכל זה נוכל להתבונן כמה צריכה האשה להיות זהירה בענין שערותיה או זרועותיה ודדיה שלא יראו החוצה. גם בזוהר פרשת נשא החמיר מאד שלא יתראה שום שער מאשה, וז״ל שם דף קכ״ה: ׳אמר רבי חזקיה, תונבא <small>(הוא ענין שעמום)</small> ליתי על ההוא בר נש, דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא, ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה, גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא, מאן גרים דא, ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר, ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא, וכל שכן חציפותא אחרא, ובגין כך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך... בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא <small>(קורות הבית)</small> לא יחמון שערא חד מרישא, כל שכן לבר... פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא, גרים לעילא, גרים לתתא, גרים לבעלה דאתלטייא, גרים מסכנותא, גרים מלה אחרא בביתא, גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא, רחמנא לישזבון מחציפו דלהון. ועל דא בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא, ואי עבדת כן, מה כתיב <small>(תהלים קכ״ח ג׳)</small> ׳בניך כשתילי זיתים׳, מה זית דא בין בסתווא בין בקייטא לא אתאבידו טרפוי, ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין, כך בנהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא, בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנין, בבני בנין, הדא הוא דכתיב <small>(שם)</small> ׳הנה כי כן יבורך גבר ירא ה״.
+
+Chapter 8
+
+<b>בו יבואר מצות חינוך אב לבנים בכמה ענינים נחוצים הנוגעים לדת התורה</b>
+והנה לפי האמור דעניין כזה גורם לידי עניות ר״ל ולכמה תקלות גדולות — כמה צריך כל איש ואשה לשמור עצמו בדרך הצניעות וגם לזרז את בנותיו שתהיינה מורגלות מילדותן שלא לילך בדרכי הפריצות ח״ו, כגון מה שבעו״ה נעשה בכמה מקומות להיתר שעושין כתונת בלא בתי־ידים כלל אוי ואבוי כמה עון פלילי יש בזה שמשיאין כמה אנשים לידי הרהור עי״ז, וגם כמה מאות ברכות לבטלה נעשין עי״ז בעת שמברכין נגדה. והלא ידוע שנפסק בגמרא ובשלחן ערוך אורח חיים בסימן ע״ה דטפח מגולה באשה במקום שהדרך להיות מכוסה הוא בכלל ערוה, ואסור לומר שום דבר קדושה נגדה. ואין חילוק בין בתו��ה לנשואה ולא הותר לבתולה רק לילך בפריעת ראש, אבל לענין שאר דברים המכוסים אין נ״מ כלל. ואפילו במקום שדרך כל הנשים והבתולות לילך ככה אפ״ה אין שום היתר לעשות כמנהג הפרוץ הרע הזה, וכמו שכתבו כל הפוסקים , גם אין שום חילוק בענין מה שאסור לומר שום דבר קדושה נגדה בין איש אחר שאינה קרובה ובין אביה ואחיה הכל דין אחד להם, דהיינו שאפילו האב יזהר לומר דבר קדושה נגד טפח המגולה של בתו כשהיא מבת י״א ואילך .
+וכשירגיל את בנותיו מנערותן להיות בדרכי הצניעות גם כי תגדל לא תסור מדרך הטוב ההוא, ויזכה לראות ממנה בנים הגונים וחשובים, וכמו שהבאנו למעלה כמה מאמרי חז״ל ע״ז. והנה ענין הצניעות רפה מאד כהיום בעו״ה שבאיזה מקומות הולכין לטייל בחורים ובתולות יחדיו ומי יוכל לשער גודל האיסורים והקלקולים היוצאים מזה, ומי ראה כזאת ומי שמע כאלה בדורות שלפנינו הנהגת פריצות שכזה, כי אפילו אם לא יבא לידי איסור ממש הלא הרהורי עבירה קשין מעבירה, ועובר על מה שאחז״ל על מה דכתיב ׳ונשמרתם מכל דבר רע׳, מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, ועון זה הוא חמור מאד ומאד כידוע במאמרי חז״ל.
+ומלבד כל זה מצוי שהולך חוץ לעיר ובאים לידי יחוד ע״י הטיול, ואיסור יחוד עם העריות לבד הוא ג״כ איסור גדול מאד, ובזמנינו הפנויות הם עריות כי הם בחזקת נדות. ודע עוד דאפילו אם היא עתידה להיות אשתו כגון שהיא אחר כתיבת התנאים אף אם יקל לעצמו לטייל עמה, ואף זה הוא גנאי לאדם ישר <small>(עי׳ ברכות מ״ג:)</small>, עכ״פ יזהר מלהתייחד עמה שלא בפני אדם, כי היא שוה לכל הנשים בענין זה, ואין שום היתר בזה מחמת כתיבת התנאים אפילו אם היתה טהורה, וכ״ש שהיא בודאי נדה כ״ז שלא טבלה כדין, ע״כ איסור יחוד במקומו עומד. וכ״ש בחיבוק ונישוק מן התורה שע״ז בא הכתוב ׳לא תקרבו לגלות ערוה׳, כמו שכתב הרמב״ם פכ״א מהלכות איסורי ביאה: ׳המחבק או מנשק אחת מכל העריות עובר בלאו דלא תקרבו לגלות ערוה׳, והמקילין בזה עתידין ליתן את הדין ע״ז בעוה״ב, וגם לא יראו טוב בעוה״ז.
+וכמה מחוייב כל איש להשית עצות בנפשו ולפקח בענין זה על בניו ובנותיו שלא ילכו בדרך הרע הזה, ולערוך לפניהם תמיד את גודל העוון שיש בזה וגודל הזכות שיהיה להם כשיהיו זהירין מזה, וגם לבקש רחמים תמיד מהש״י עליהם שלא יבאו לידי עבירה ודבר מכוער, ובודאי יעזרהו ה׳ ויקבל תפלתו. וכדאיתא בתנא דבי אליהו, מעשה בכהן אחד שהיה ירא שמים בסתר, וכל מעשיו הטובים שהיה עושה היה עושה בסתר, והיה לו עשרה בנים מאשה אחת, ששה זכרים וארבע נקבות, ובכל יום ויום היה מתפלל ומשתטח ומבקש רחמים ומלחך בלשונו עפר כדי שלא יבא אחד מהן לידי עבירה ולידי דבר מכוער. ואמרו לא יצתה אותה שנה ולא שנית ולא שלישית עד שבא עזרא והעלה הקדוש ברוך הוא על ידו את ישראל מבבל ואותו הכהן עמהם, ולא נכנס הכהן ההוא לעולמו עד שראה כהנים גדולים ופרחי כהונה מבניו ומבני בניו עד חמשים שנה ואחר כך נכנס אותו הכהן לבית עולמו, עליו הכתוב אומר <small>(תהלים לז)</small> ׳בטח בה׳ ועשה טוב וגו׳. והתענג על ה׳ ויתן לך משאלות לבך וגו׳. וכתיב ׳בטחו בה׳ עדי עד׳ ששני עולמות שלו, שנאמר ׳כי בק׳ה ה׳ צור עולמים׳, ע״ש. והכוונה שמי שמשתטח לה׳ ומשליך כל בטחונו עליו ומבקש רחמים שיהיו בניו הולכים בדרך התורה והיראה הקב״ה עוזרו שיהיה לו מהם גם כבוד וגדולה בעוה״ז מלבד שכרו הגדול הצפון לו לעוה״ב:
+
+חתימת הספר
+
+ודע עוד דמה שנתפרץ באיזה מקומות כהיום שהבחורים מרקדים עם הבתולות על החתונות — עוון פלילי הוא ועוברים בזה על כמה וכמה איסורים. וכבר אמרו חז״ל ׳המסתכל באשה אפילו באצבע קטנה של אשה כיון שמסתכל בה כדי ליהנות אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים לא ינקה מדינה של גיהנום׳. וזהו אפילו בהסתכלות בעלמא, וכ״ש בזה שהוא מרקד עמה ועובר על זה במה דכתיב ׳ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם׳, וגם על מה דכתיב ׳ונשמרת מכל דבר רע׳, ואחז״ל שהוא אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, הרי דאפילו הרהור בעלמא שהוא שלא כהוגן אסרה התורה כדי שלא לבוא לידי טומאה, וכ״ש בזה שהוא עושה מעשה בפרהסיא להביא עצמו לידי הרהור ולידי הסתכלות וגם בודאי לידי טומאה בלילה ג״כ לבסוף, ועל כולם מצוי שעובר ע״י הריקוד גם על הלאו ד׳לא תקרבו לגלות ערוה׳, וכפי מה שידוע שכתבו הפוסקים דהבתולות דידן בכלל נדות הם משיגיעו לזמן וסת ובכלל עריות הם, ולפעמים מחבקין ומנשקין איש את רעהו בעת הריקוד שהיצה״ר בוער בקרבו ועובר בזה על לאו זה וכמו שכתבנו בפ״ח בשם הרמב״ם, ועון פלילי הוא מאד. והוא מאביזרייהו דעריות שצריך ליהרג ולא לעבור ע״ז אפילו אם היו כופין אותו ע״ז, ואוי ואבוי יהיה להעושים כן בשאט־נפש. ואפילו אם היא עתידה להיות אשתו כגון שהוא אחר כתיבת התנאים ג״כ אסור בכל הדברים הנ״ל, ואין שום היתר בזה מחמת שנתקשר עמה בתנאים.
+גם יכול לבוא מענין הרע הזה של התקרבות אהדדי לכמה איסורים גדולים של עון כרת ר׳חילוני, וכבר אחז״ל בנזיר ׳סחור סחור לכרמא לא תקרב׳.
+ואיתא בספר חסידים סימן קס״ח וז״ל: אל תערב בנים ובנות פן יחטאו, וכדכתיב ׳אז תשמח בתולה במחול׳, והיינו לבדה אבל ׳בחורים וזקנים יחדו׳, וכן בסוף ספר תהלים ׳בחורים וגם בתולות׳, ולא אמר ׳בחורים עם בתולות׳ כמו שאמר ׳זקנים עם נערים׳. ומעשה באדם שהיה רוכב יחידי בלילה, והלבנה זורחת באותו לילה, והיה רוכב במדבר, והיה רואה חַיִל גדול ועגלות גדולות, ועל העגלות יושבים בני אדם והמושכים העגלות בני אדם, ותמה מה היו עושים, כשנתקרב אצלם הכיר מקצתם שכבר מתו, אמר להם מה זה שאתם מושכים כל הלילה העגלות ומקצתכם על העגלות, אמרו לו בשביל עוונינו שכשהיינו חיים באותו עולם היינו משחקים עם נשים ובתולות, ועתה אנו מושכים העגלה עד שכל כך אנו עייפים ויגעים שלא נוכל לנהוג יותר, ואז יורדים אותם שעל העגלה ואנו עולים ונחים ונוהגים אותנו עד שיגעים ועייפים ואח״כ הם עולים ונחים. וזהו שנאמר ׳הנני מעיק תחתיכם כאשר תעיק העגלה׳, וכתיב ׳הוי מושכי העוון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה׳, . והישרים מכים את המוליכים כמנהיג את הבהמה והעגלה, שנאמר ׳נמשל כבהמות נדמו׳, וכתיב בתריה ׳וַיִרְדּוּ בם ישרים לבקר׳. , ומי שעושה מעשה בהמה בחייו יש לו לעבוד באותו עולם כבהמה, עכ״ל ספר חסידים. וע״כ צריך האדם ליזהר בזה מאד מאד:
+מכתב גלוי מהחפץ חיים זצ״ל בדבר גודל החיוב לתקן את הפרצה בצניעות מלבושי נשים
+בעזה״י, ר״ח תמוז, תרפ״ד, ראדין.<br>אל כבוד הרבנים והאדמורי״ם די בכל אתר ואתר.<br>אולי יש בידם לתקן דבר מה, יהיה שכרם רב מד׳.
+הנה יש לי צער גדול מפני עצם הענין וגם מתמיהת רבים, אף שכולם מאמינים שכל מה שמתהווה למטה בין לטוב בין למוטב, הכל הוא מאת הקב״ה, מ״מ כל אחד עומד ומשתומם ופלא הוא בעיניו מפני מה נשתנו העתים כ״כ לרעה, הלא מלבד זה שכל ישראל בכל מקום פזוריהם בין העמים כולם נעשו משועבדים, והיוקר הולך וגדול מיום ליום, והמסים והארגוניות ג״כ מתגדלים מאד, על כולם עוד הגזירות שנסבבו על התורה ומצותיה נורא מאד, שהתינוקות של בית רבן בטלים במאות עיירות, גם מצב הפרנסה בכל מקום הוא רע מאד. כלל הדבר עם ישראל הולכים ומתאוננים כל אחד ואחד על רוע מצבו.
+והנה בשנים שלפנינו אף שהיו ג״כ מצויות צרות וגזירות, מ״מ מי שהיה בכלל תמימי לב היה יכול להתנחם בנפשו ולומר, הגם שבענינים החיצונים אינו מתנהג כרצונו, אבל בעניני הנפש הוא בוטח שאינו מרוחק מהקב״ה, ובודאי יעמוד הקב״ה לבסוף לימינו, וכמ״ש כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו, אבל כהיום בעוה״ר מר לנו מאד מכל צד, כי כשהוא מביט בעצמו בעניני עוה״ז אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, וכשהוא מתבונן לאחריתו בעניני תורה ומצות ג״כ אין לו שום הצלחה, והגם שכל אחד מישראל מבקש מהקב״ה שישמע לבקשותיו וייטיב לו כרצונו אין שומע לו, הלא דבר הוא.
+ואמרתי שעיקר סיבת הדבר שאנו מרחיקים בעצמנו את הקב״ה מאתנו. הוא צוה לנו ׳והתקדשתם והייתם קדושים׳, ואחז״ל כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, מעט מקדשין אותו הרבה, בעוה״ז מקדשין אותו לעוה״ב. וכתוב אחר אומר ׳כי ד׳ אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך וגו׳ <small>(והמאמר ׳להצילך׳ כולל הרבה ענינים להצילך מן החרב ומן הרעב ומן השבי ומן הביזה)</small> ׳והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך׳. הרי ביאר לנו הכתוב מפורש, שכאשר נהיה קדושים הוא מתהלך בינינו להצילנו מכל רע, אבל אם יראה בנו ערות דבר הוא שב מאחרינו, וממילא יחולו עלינו כל הסיבות ח״ו.
+והנה אחז״ל <small>(ברכות כ״ד)</small> טפח באשה במקום שהדרך להיות מכוסה הוא בכלל ערוה. וכהיום בעוה״ר נתפרץ הדבר מאד מאד, והיצה״ר מפתה לנשים לילך פרועי ראש בלי שום כיסוי, וגם לילך בזרועות מגולות וחלוקותיהן עשויות בלא בתי זרועות, ועוד חלק גדול מלבושיהן כנגד הלב וכה״ג הכל מגולה כדי שבכל מקום שיביט שם האיש יהיה נגד הערוה. וממילא כל הברכות שמברך האיש בביתו או כשהוא מתפלל בביתו נגד אשתו או בתו הגדולה הם כנגד ערוה. וידוע שבכל ברכה יש בה שם הקודש, וא״כ כשם שהמברך כהוגן ממשיך על עצמו ברכה, כמ״ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, כן הדבר להיפך ח״ו, אם מברך נגד הערוה ממשיך ח״ו עניות על עצמו, כדאיתא בנדרים <small>(ז:)</small> בכל מקום שהזכרת השם <small>(שלא כהוגן)</small> מצויה שם עניות מצויה <small>(ועיי״ש בר״ן ורא״ש)</small>.
+והנה ידוע דסוף האדם אף אם יחיה אלף שנים הוא מוכרח להשיב נשמתו אל האלקים ולתת דין וחשבון על מעשיו ועל דבוריו, ואזי ימצאו אלפי אלפים ברכות ושמות הקדושים שלא היה עליהם קדושה ולא עלו למעלה כלל, ועל הכל יתבעו ממנו בשעת הדין. וגדולה מזה מצינו בחז״ל על הפסוק ׳ומגיד לאדם מה שיחו׳, אפי׳ שיחה קלה מגידין לו לאדם בשעת הדין. כלל הדבר ה״מאדע״ הגרועה הזו מביאה לאדם לידי הרהורים רעים, ולפעמים גם לז״ל ח״ו <small>(ומסכן בזה בניו הקטנים, כמש״כ הג׳ יעב״ץ בסידורו)</small>, וכמעט ע״י ה״מאדע״ הגרועה הזו מבטלים בידים מאמרו של הקב״ה, שאמר ״והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר״.
+והנה ידוע לכל, כשפרצה תבערה בכרם המלך והלהב גדול מאד, הכרוז יוצא מגדולי המלך לאנשי העיר: התחזקו, התחזקו כולכם לכבות האש באיזו עצה שתוכלו, כי כרם המלך בוער באש, ואם תתעצלו בדבר תדעו כי בנפשכם הוא ח״ו, ומורדים תקראו, כי אינכם חוששים לכבודו. ואם תתחזקו כראוי ותכבו האש יקבל כל אחד שכרו ורוב כבוד לפי ערך התחזקותו. כן הדבר בעניננו, כי הנה ידוע שכל ישראל נקראים כרם ד׳, כמ״ש כי כרם ד׳ צבקות בית ישראל <small>(ישעיהו ה׳)</small>, ובעוה״ר תבערה גדולה נפלה בכרמו בכמה מקומות ע״י ה״מאדע״ הגרועה הזו, כי מתגבר כח הטומאה מאד עי״ז, כמאמרם ז״ל על הפסוק ״ונשמרת מכל דבר רע״, אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה, וממילא נפסקה ההשפעה והברכה מכל או״א בעסקיו, ונסבבו עי״ז כל הצרות הרעות כמ״ש בסה״ק .
+ע״כ החוב מוטל על כל איש ואיש לכבות את האש הנורא הזה ולתקן בביתו שיהיה הכל עשוי כדין, ולא יתנהגו בפריצות ח״ו, ויזכה עבור זה לצאת ממנו בנים ישרים וקדושי עליון. וביותר החוב על הרבנים ועל כל החרדים לדבר די שבכל עיר ועיר לדרוש ברבים מגודל הענין הזה הנוגע לקיומנו ולהצלחתנו בגוף ובנפש בזה ובבא, ויתקיים בזה מאמר הכתוב ״והיה מחניך קדוש״.
+דברי הכותב לכבוד ד׳ ותורתו<br>ומיצר בצרת עמו ישראל,<br>המצפה לגאולה בב״א<br>ישראל מאיר ב״ר אריה זאב הכהן
+הערה: והנה אף שאנו צועקים ׳אל תשליכנו מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממנו׳, השטן מתחכם ליטול מישראל כח קדושתם. ומה עשה, היגרה יצרא דתאוה בנפשם שילכו בפריצות כדי שבכל מקום שיביט שם האדם יהי׳ כנגד ערוה, וזה הי׳ עצת בלעם הרשע שהסית את בנות מואב לילך פרוצות כדי להחטיא את ישראל, וכמו שאחז״ל <small>(בכורות דף ח׳)</small> על הפסוק ״ותקראנה לעם לזבחי אלהיהן״ ערומות פגעו בהן, והכתוב צווח ואומר ״והי׳ מחניך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר״. הרי שתלה הכתוב קדושתנו בזה הענין, ומה שהיה צריך היצה״ר מלפנים לעמול כמה שנים התחכם היום ועושה זאת בזמן קצר. והנה אף שאין אנו במדרגה גדולה שתהיינה מחשבותינו זכות וטהורות, עכ״פ יהי׳ האדם זהיר מאד שלא להביא את עצמו לכתחילה לידי הרהורים, וכבר אחז״ל כל המביא עצמו לידי הרהורים אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה – עי״כ מחויב כל איש לתקן בביתו שלא ילכו ב״ב בזרועות מגולות, וכן כל לבושיהן יהיו עשויות כדין, כדי שלא יביא עצמו לידי הרהור. ואף אם ילעגו עליו אל יחוש לזה. וכבר אחז״ל מוטב לו לאדם להקרא שוטה כל ימיו, ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום ובזכות זה יתן ד׳ לו להיות בניו ת״ח.

txt/Halakhah/Acharonim/Hilchos Talmud Torah/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,11 @@
+Hilchos Talmud Torah
+הלכות תלמוד תורה
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Hilchos Talmud Torah
+
+
+
+Chapter 1
+

txt/Halakhah/Acharonim/Hilchos Talmud Torah/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,14 @@
+Hilchos Talmud Torah
+הלכות תלמוד תורה
+merged
+https://www.sefaria.org/Hilchos_Talmud_Torah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Hilchos Talmud Torah
+
+
+
+Chapter 1
+

txt/Halakhah/Acharonim/Hilchos Talmud Torah/Hebrew/Wikisource with changes.txt

@@ -0,0 +1,28 @@
+Hilchos Talmud Torah
+הלכות תלמוד תורה
+Wikisource (with changes)
+https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A8%D7%91_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%91
+
+הלכות תלמוד תורה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+מי שלא למדו אביו תורה חייב ללמד את עצמו (רמב"ם מגמרא קידושין כט) כשיכיר שנאמר (דברים ה א): "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" זו מ"ע של ת"ת על כל אדם ללמוד כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה כמשנ"ת למעלה שנאמר כל המצוה וגו'. וכשלומד לעצמו כשיגדיל ויכיר שיוכל ללמוד, אזי לא ילמוד כל המקרא ואח"כ כל המשנה ואח"כ התלמוד כמשנ"ת בנערים שאין יכולים ללמוד משנה ותלמוד בתחלה, כי זה שיכול אינו רשאי לעשות כן. כי (גמרא שם ל): "מי יודע כמה יחיה" לפיכך חייב הוא לשלש זמן למידתו (רמב"ם) שבכל יום ויום, שליש במקרא, שליש במשנה; שהן הלכות פסוקות בלי טעמים שבכל המשניות וברייתות ומימרות האמוראים (פרי עץ חיים), שהן פירוש התרי"ג מצוות שבתורה בכל תנאיהם ודקדוקיהם ודקדוקי סופרים. ובזמן הזה גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפוסקים כמו הטור והש"ע והגהותיו - בכלל משנה יחשבו (עיין חו"מ סי' כה ובאורים שם ס"ק כב, ודף מז ע"ב). ושליש בתלמוד, המבאר טעמי ההלכות במשניות וברייתות ומימרות האמוראים. ובזמן הזה גם בספרי הפוסקים הראשונים המבארים טעמי ההלכות פסוקות שפסקו הטור והש"ע כמו הרא"ש וב"י. כי אם אינו יודע טעמי ההלכות, אינו מבין גופי ההלכות לאשורן על בוריין, ונקרא בור. ולכן יש אוסרין (רש"י וסמ"ע בהקדמה) להורות, אפילו לעצמו, מתוך הלכות פסוקות בלי טעמים שלמד. ולפיכך אינו רשאי להתאחר מללמוד הטעמים עד שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות, כי לא אמרו (שבת סג א): "ליגמר והדר ליסבר" אלא לסבור סברות בעומק עיון טעמי ההלכות ולהבין דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדבר להקשות ולתרץ עד שיגיע וירד לעמק ההלכה. שזה אין לו לעשות בתחילת למודו אלא לאחר שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות בטעמיהן בדרך קצרה בלי עיון ופלפול להקשות ולתרץ. אבל בלימוד זה לידע הטעמים בדרך קצרה מהתלמוד והפוסקים בלי עיון רב ופלפול, חייב הוא לעסוק בכל יום ויום שליש זמן מלימודו. אך פירוש המקרא ודרשות ההגדות יחשבו בכלל שליש במשנה (רמב"ם). לפי שהמשנה ג"כ פי' התרי"ג מצות שבתורה. וחכמת הקבלה תחשב בכלל שליש בתלמוד (רמב"ם לדעת הש"ך):
+בד"א? בתחילת תלמודו של אדם. אבל, כשיגדיל בחכמה וירבה בה במאוד, ולא יהיה צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבע"פ, מפני שכבר חזר על לימודו פעמים רבות מאוד עד שנחקק היטב בזכרונו כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה - אזי יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב וד"ת שבע"פ כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה ויפנה כל ימיו לעיון התלמוד; לסבור סברות בהלכות, ולפלפל בהן בקושיות ופירוקים, לירד לעומק הסברות וטעמי ההלכות, להבין דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדבר ולחדש חידושי הלכות רבות לפי רוחב שיש בלבו וישוב דעתו (רמב"ם) כמו שאמרו (שבת סג א): "ליגמר אינש והדר ליסבר". וכן בדרשות ההגדות להתבונן מתוכם מוסר השכל לידע את ה' כמו שאמרו חכמים (ספרי, רמב"ן במניין המצוות): "רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם - למוד דברי אגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומתדבק בדרכיו", כי רוב סודות התורה שהיא חכמת הקבלה וידיעת ה', גנוזים באגדות. וי"א (ר"ן, דרכי משה) שגם בתחילת למודו של אדם לא ישלש זמן למודו לשלשה חלקים שוים ממש שהרי המשנה חמורה מן המקרא וצריכה זמן מרובה יותר. ואצ"ל התל��וד שצריך זמן מרובה יותר מן המשנה. אלא מה שהצריכו לשלש זמן למודו הוא ליתן לכל א' שיעור וזמן כפי הראוי לו בכל יום ויום כדי שיגמור כולו בשוה. ואחר כך כל ימיו לסבור ולעיין. וטוב לחוש לדבריהם:
+ולד"ה בתחלת למודו של אדם בין במקרא בין במשנה בין בתלמוד בכל יום לא די לו בלימוד פעם ושתים ושלוש, אלא צריך לחזור על כל אחד פעמים רבות מאוד הכל לפי כח זכרונו של אדם כדי שיזכור היטב. והמשנה והתלמוד שהן ההלכות פסוקות בטעמיהן צריך לחזור עליהן בכפלי כפליים יותר מהמקרא (עיין ב"ק ד' נ"ה) כי תורה שבכתב אי אתה רשאי לומר בע"פ, כי תורה שבע"פ, המשנה והתלמוד, שהן ההלכות בטעמיהן, חייב הוא מהתורה לחזור עליהן כ"כ עד שתהא משנתו סדורה ושגורה בפיו כ"כ (בריי' קידושין) בענין שאם ישאלנו אדם איזה דבר הלכה ממה שלמד יוכל להשיב לו מיד אסור או מותר בלי גמגום שנאמר ושננתם לבניך שיהיו דברי תורה שנונים ומחודדים על פיך שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד כמ"ש (משלי ז ד): "אמור לחכמה אחותי את" שתהא בקי וברורה לך כמו שברור לך שאחותך אסורה לך. ולכן, גם עכשיו שנכתבה תורה שבע"פ ויכול לעיין בספרים אינו יוצא י"ח בזה מצות ושננתם מאחר שמגמגם לשואלו ואינו משיב לו מיד עד שיעיין ואין הלכה זו ברורה לו כמו אחותו שא"צ לעיין. ואף שעל ידי זה לא יוכל ללמוד הלכות הרבה, לא יחוש כמו שאמרו חכמים (אבות ב): "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין ליבטל ממנה". וכן היו עושים בימיהם שהיו לומדים בע"פ היו לומדים בתחלת למודם רק (ספרי פ' עקב ע"ש בילקוט) ב' או ג' משניות או ברייתות בשבוע והיו חוזרים עליהם מאה פעמים ויותר ואמרו חכמים (חגיגה ט ב): "אינו דומה השונה פרק מאה ואחת לשונה מאה פעמים ואחת" - שזה נקרא עובד אלוקים וזה נקרא לא עבדו כראוי. ועכשיו שתורה שבע"פ כתובה לפנינו, א"צ לחזור מאה פעמים ואחת בשעת למודו ממש. רק שיזהר לחזור על הראשונות תמיד לפרקים קרובים בענין שתהיינה כל ההלכות שלמד חקוקות היטב בזכרונו כל הימים שבינתיים וברורות לו בלי גמגום כבשעת למודו ממש:
+וכל (משנה פ"ג דאבות הר"עב וגמ' ע"ז י"ט) השוכח דבר אחד ממשנתו מחמת שלא חזר על לימודו כראוי - מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו, וגם עובר בלאו של תורה (מנחות נ"ט), שנאמר: רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך וגו'. וכל מקום שנאמר 'השמר', 'פן' הוא לא תעשה. וקבלו חכמים שאין הכתוב מדבר בעשרת הדברות לבדן אלא הוא הדין לכל התורה כולה. ולכן למדו חכמים ג"כ מפסוק זה שכשם שחייב האדם ללמד את בנו כך ממש חייב ללמד את בן בנו כל התורה שנאמר: והודעתם לבניך ולבני בניך. ומה שנכתב זה גבי עשרת הדברות כמ"ש: יום אשר עמדת לפני ה' וגו'. הוא ללמדך (קידושין ל') שכל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר סיני. וגם עכשיו שנכתבה תורה שבע"פ ויוכל לעיין בספרים מה ששכח אין זה מועיל כלום כי מיד ששכח עובר בלאו קודם שיעיין כמו בימיהם שעובר בלאו בשעה ששוכח אף שאח"כ יחזור וישאל מרבו וילמדנו מה ששכח ועוד שמצות התורה לא תשתנה בשינוי הדורות ולא יחליף ולא ימיר דתו לעולמים. וגם אמרו (סנהדרין צ"ט) הלומד ושוכח דומה לאשה שיולדת וקוברת וכל המשכח דבר אחד מתלמודו גורם (יומא ל"ח) גלות לבניו שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני:
+ואל יאמר השוכח דבר אחד אילו לא למדתי דבר זה לא נתחייבתי בנפשי, ולמה אתחייב כשלמדתי ושכחתי? כי באמת אלו לא למד דבר זה לא "מעלה עליו הכתוב" בלבד "כאלו מתחייב בנפשו", אלא היה מתחייב בנפשו ממש! שכל מי שאפשר לו להרבות ולהוסיף בלימודו בענין שלא ישכח בזה מה שלמד כבר מפני שכבר חזר על לימודו כראוי, ואינו מוסיף - אף על פי שאינו מתבטל מתלמוד תורה, אלא חוזר תמיד על הראשונות שלא מפני חשש שכחה אלא מפני שנוח וקל לו יותר לחזור על הראשונות מלטרוח בלימוד חדש - הרי זה מתחייב בנפשו ממש. כמו שאמרו חכמים (אבות פ"א) "ודלא מוסיף יסיף", דהיינו שיאסף בלא זמנו שנאמר בתורה: כי הוא חייכם וגו', ואומר: למען ירבו ימיכם וגו', ודברי תורה נדרשים מכלל הן לאו (ספרי סוף פרשת עקב). ולא אמרוה "לא עליך המלאכה לגמור" אלא לענין שלא ימנע האדם מלעסוק בתלמוד תורה מחמת שהוא אינו יכול לגמור ולידע את כולה מקוצר דעתו וכח זכרונו לזכור הרבה כל כך כמו שיתבאר או מאפס הפנאי שלו מטירדת פרנסתו, וגם כל אדם לא יוכל להגיע לתכלית התורה - שמצד עצמה אין לה קץ ותכלית כמו שנתבאר למעלה, וגם לענין שיחזור הרבה על לימודו כראוי ולא ימעט בזה מחמת שצריך ללמוד עוד כדי לגמור התורה, כי לא עליך המלאכה לגמור. אבל אי אתה בן חורין ליבטל ממנה שלא להרבות ולהוסיף בלימודך אחר שכבר חזרת כראוי על לימודך שלמדת כבר ולא ישכח ממך. ואם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה, כי שכר תלמוד תורה שקול כנגד שכר כל המצות. ומן השכר הרב אתה למד העונש הרב למי שאינו מרבה ומוסיף עד שיגמור כל התורה שבע"פ כולה אם אפשר לו - כמו שקיבלו חכמים (עיין סמ"ג בהקדמה למצוות עשה) בפירוש הכתוב "כל המצוה" כמו שנתבאר למעלה.
+במה דברים אמורים שהשוכח מתחייב בנפשו ועובר בלאו כששכח מחמת עצלות שנתעצל לחזור על לימודו כראוי אבל מחמת אונסו כגון שטרוד הרבה בפרנסתו והעתים שקובע לו אין מספיקים לו לחזור על כל לימודו שלמד קודם שהיה טרוד אינו מתחייב בנפשו וגם אינו עובר בלאו שנאמר רק השמר לך וגו' רק למעט מחמת אונסו
+וכן מי שתקפה וגברה עליו משנתו מפני שהיא חמורה עליו ולכך נשכחה ממנו ולא הועיל לו מה שחזר עליה כראוי אינו מתחייב ואינו עובר אף על פי שאינו אנוס שהיה יכול לעסוק תמיד במשניות והלכות אלו החמורות עליו ולא להסיח דעתו מהן להלכות אחרות ועל זה נאמר ופן יסורו מלבבך ללמדך שאינו מתחייב ואינו עובר עד שישב ויסירם מלבו ולכך נשכחו ממנו ולא כשנשכחו ממנו דברי תורה מפני שקצר מצע שכלו להשיגם בקל ולתפסם יפה בשכלו ומוחו וכח זכרונו שלא ישכחו ממנו לאחר שיחזור עליה פעמים רבות כל כך כמו שחוזר על הלכות אחרות שאינן חמורות עליו ולא הצריכתו התורה לעסוק תמיד בהלכות אלו החמורות עליו כדי שלא ישכחן אלא אדרבה צריך הוא ללמוד ולידע כל התורה שבע"פ כולה ולחזור עליה עד שיזכור היטב מה שאפשר לו לזכור ע"י חזרה זו שהן הלכות הקלות עליו ולא יחוש לשכחת החמורות מאחר שאינו נמנע ומניח מלחזור עוד עליה[ן] ולעסוק בהן תמיד אלא מחמת עסקו בלימוד וחזרה לזכור ההלכות הקלות ונמצא שאינו מסיר דברי תורה מלבו וזכרונו. (כי מה לי הלכות אלו ומה לי אלו משא"כ במי שאינו חוזר כראוי לו גם על ההלכות הקלות עליו ועל ידי זה בא לידי שכחה אע"פ שעוסק תמיד בתלמוד תורה ואינו מסיר דברי תורה מלבו הרי זה עובר ומתחייב בנפשו כמו שדרשו חכמים על פסוק לא יחרוך רמיה צידו לא יחיה ולא יאריך ימים כו' שהרי לא נאמר ופן תסיר מלבבך אלא ופן יסורו מאליהם דהיינו שלא ישכחו מלבו כמ"ש פן תשכח ואף שחוזר על לימודו לאחר שגומר כל ההלכות או אפילו מקצתן כמה וכמה פרקים הואיל ואין חזרה זו מועלת לו כמו שדרשו חכמים על פסוק הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה אם עושה תורתו חבילות חבילות מתמעטים ונשכחים רק יקבוץ על יד מעט מעט א"כ העובר על דבריהם ברצונו ודעתו שיודע ורואה בעצמו שאינו זוכר היטב כראוי ואינו רוצה לחזור ולקבוץ על יד הרי זה כמסיר דברי תורה מלבו וזכרונו ועובר על פן תשכח ופן יסורו מלבבך):
+וגם מי שיודע בעצמו שהוא שכחן גדול בטבעו ותולדתו שאף אם יחזור על לימודו פעמים אין מספר לא יזכור כי אם זמן מה ואח"כ ישכח מעט מעט לא יוכל לפטור נפשו מלאו זה דפן תשכח ומצות ושננתם שנתבאר למעלה כי מצות התורה שוות לכל נפש מישראלד ולא ניתנה תורת כל אחד ואחד בידו שיהיה זה חייב במצוה זו וזה פטור ממנה לגמרי מחמת טבעו ותולדתו אלא כל אחד חייב לזכור דברי תורה בלבו כפי יכולתו והשגת כח זכרונו אם מעט ואם הרבה דברי תורה. ועל זה אמרו לא עליך המלאכה לגמור כגון מי שהוא שכחן גדול ואם יהיה שונה הלכות רק פרק אחד ביום ויחזור עליו מאה פעמים ויותר ואפילו כל היום כולו לא יוכל לזכרו היטב כי אם חודש אחד על דרך משל ואח"כ אם לא יחזור עליו יתחיל לשכוח מעט מעט הרי זה חייב לעשות כן ללמוד בכל יום רק פרק אחד ולחזור עליו כל היום כולו וכן יעשה שלשים יום ואח"כ בסוף החדש יחזור על השלשים פרקים אלו כמה פעמים עד שיוכל לזכרם היטב עוד ג' או ד' שבועות על דרך משל ואח"כ ילמוד בתוך כך עוד פרק אחד בכל יום ויחזור עליו כל היום כולו ויעשה כן עד כלות הג' או ד' שבועות אלו ואזי יחזור עוד פעם או שתים על שלשים פרקים הראשונים וגם על פרקים האחרונים שלמד בג' או ד' שבועות אלו עד שיוכל לזכור הכל עוד כמה שבועות ובתוך כך ילמוד עוד פרק אחד בכל יום. וכן יעשה להיות מוסיף והולך פרק אחד בכל יום בכל ימים שבינתיים בין חזרה לחזרה עד שילמוד כל כך הרבה משנה ותלמוד בענין כשיצטרך לחזור על הראשונות בסוף כל חדש כפי טבעו שאינו יכול לזכור היטב יותר מחדש אחד על דרך משל אזי ישהה בחזרה זו כל החדש כולו עד שיחזור על כל לימוד שלמד עד עתה וכן יעשה לעולם מידי חדש בחדשו לחזור תמיד על הראשונות. ואף שנמצא שלא יוכל ללמוד ולידע כל ימיו רק כדי מה שיוכל לחזור בחדש אחד לא יחוש כי לא עליך המלאכה לגמור וכך היו מצויים בימיהם תלמידים שלא היו בקיאים ויודעים בעל פה רק מסכת אחת ויש מהן שתי מסכתות
+אך אדם כזה מאחר שאינו יכול ללמוד דברי תורה הרבה מאד צריך שיהיה כל לימודו בלימוד המביא לידי מעשה שהן הלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן לקיים המצות כהלכתן וליזהר מליכשל באיסורים חס ושלום והם דברים שאי אפשר לישאל תמיד לחכם המורה שבעיר או שלא יהיה יודע לישאל ולהסתפק כלל אם לא ילמדם תחלה דהיינו רוב אורח חיים כמעט כולו ומיעוט יורה דעה ומעט באבן העזר וחושן משפט כל הלכה ברורה בטעמה מהתלמוד ומפרשיו כמו הרא"ש או הב"י לפחות ולחזור עליהן לעולם. וגם מי שדעתו יפה שיוכל ללמוד ולזכור כל התורה שבע"פ יש לו ללמוד ולחזור תחלה הלכות הללו הצריכות למעשה כי יש להן דין קדימה על שאר כל ההלכות שאין צריך למעשה כל כך. ולימוד האגדות מביא גם כן לידי מעשה להתבונן מתוכן מוסר השכל כמו שנתבאר למעלה. ומי שלא הגיע למדה זו ילמוד בספרי מוסר שנבנו דבריהם על המדרשים וההגדות ומאמרי הזוהר. וכל זה מלבד הקריאה בתנ"ך לעתים מזומנים כמו שנתבאר למעלה שיש לה דין קדימה על הכל
+ואם אחר שהוא בקי היטב בכל לימודו המביא לידי מעש�� וחוזר עליו לעולם יוכל לקבוע לו בכל יום שעה קטנה ללימוד אחר ויספיק לו שאר היום והלילה לחזור כראוי על לימודו המביא לידי מעשה שלא ישכח ממנו לעולם ויהיה ברור לו כאחותו כמו שנתבאר למעלה אזי נכון הדבר ע"ד הקבלה לקבוע לימודו בשעה קטנה זו שבכל יום ללמוד פעם אחת כסדר כל התלמוד בבלי וירושלמי ומכילתא וסיפרא וסיפרי ותוספתות וכל המדרשים מתנאים ואמוראים שכל דבריהם היא תורה שבעל פה שניתנה למשה מסיני כמו רבות ותנחומא ופסיקתות וכיוצא בהן ומדרשי רשב"י על כולן כדי שי[וכ]ל לגמור כל התורה שבעל פה כולה פעם אח[ת] בחייו לקיים מצות שמור תשמרון את כל המצוה וגו' כמו שנתבאר למעלהקנו. ואף שישכח הכל הרי לעתיד לבוא יזכירוהו כל לימודו ששכח מחמת אנסו שאי אפשר לו לחזור כל כך שלא ישכח לימוד זה שלומד רק שעה קטנה בכל יום כי שאר היום והלילה צריך לו לחזור על לימוד המביא לידי מעשה והשוכח מחמת אונס אינו עובר כמו שנתבאר למעלה וגם עתה הנה זאת התורה היא העולה למעלה עד כסא הכבוד ועד בכלל אך לא למעלה מהכסא כמ"ש כי אין שכחה לפני כסא כבודך שהוא למעלה מהכסא עולם הזכרון והזכר המשפיע (כי השכחה באה מצד הקליפה ואינה מגעת לינק אלא עד הכסא כמ"ש שאין הכסא שלם כו').
+אבל אם יוכל לקבוע לו שעה גדולה ללימוד אחר ויספיק לו שאר היום לחזור על לימודו המביא לידי מעשה אזי חייב להוסיף מעט מעט ללמוד בשעה זו הלכות אחרות שהן פירוש התרי"ג מצות אף מצות שאינן נוהגות כמו קדשים וכיוצא בהן ולחזור עליהן כראוי שיזכור אותן היטב לעולם כמו שנתבאר למעלה שנאמר כל המצוה וגו' ולא עליך המלאכה לגמור. ולכן אף שאין שעה זו מספקת ללמוד הלכות אלו מהתלמוד ולחזור עליהן כל כך עכ"פ ילמוד אות[ן] מתוך המשניות עם פירושיהן ויחזור עליהן כראוי עד שיהיה זוכרן בעל פה. ויש לו לעסוק תחלה בסדר קדשים כמו שאמרו חכמים כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה ועל כן נכון הדבר אם אפשר לו ללמוד הלכות כל הקרבנות בשלימות וכל העבודות שבמקדש והלכות המקדש וכל כליו כמבואר באר היטב בחיבור הרמב"ם ז"ל בספר עבודה וספר קרבנות ואח"כ במשך הזמן אם יוכל להוסיף עוד בשעה זו ללמוד ולחזור כראוי יעסוק בסדר טהרות וזרעים והם קודמים לסדר מועד נשים נזיקין מאחר שכבר עסק הרבה בלימוד המביא לידי מעשה שהן הלכות השנויות בג' סדרים אלו (לבד ברכות וחולין ונדה):
+וכל אדם צריך ליזהר להוציא בשפתיו ולהשמיע לאזניו כל מה שלומד בין במקרא משנה ותלמוד אלא אם כן בשעת עיון להבין דבר מתוך דבר וכל מה שלומד בהרהור לבד ואפשר לו להוציא בשפתיו ואינו מוציא אינו יוצא בלימוד זה ידי חובת מצות ולמדתם אותם וכמ"ש לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו וגו' וכמו בכל המצות התלויות בדבור שאינו יוצא בהן ידי חובתו בהרהור אלא אם כן שומע מפי המדבר שהשומע כעונה בפיו. אך אם מוציא בשפתיו אף על פי שאינו מבין אפילו פירוש המלות מפני שהוא עם הארץ הרי זה מקיים מצות ולמדתם ולפיכך כל עם הארץ מברך ברכת התורה בשחר לפני הפסוקים וכן כשעולה לספר תורה:
+במה דברים אמורים? בתורה שבכתב, אבל בתורה שבעל פה אם אינו מבין הפרוש - אינו נחשב למוד כלל (מ"א סי' נ). ואף על פי כן יש לאדם לעסוק בכל התורה גם בדברים שלא יוכל להבין, ולעתיד לבוא יזכה להבין ולהשיג כל התורה שעסק בה בעולם הזה ולא השיגה מקצור דעתו (זהר וישב דף קפה):

txt/Halakhah/Acharonim/Hilchos Talmud Torah/Hebrew/Wikisource.txt

@@ -0,0 +1,41 @@
+Hilchos Talmud Torah
+הלכות תלמוד תורה
+Wikisource
+https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A8%D7%91_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%91
+
+הלכות תלמוד תורה
+
+
+
+Chapter 1
+
+אף על פי שהקטן פטור מכל המצות וגם אביו אינו חייב לחנכו במצות מן התורה אלא מדברי סופרים אבל תלמוד תורה מצות עשה מן התורה על האב ללמד את בנו הקטן תורה אף על פי שהקטן אינו חייב שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם. ומאימתי אביו חייב ללמדו משיתחיל לדבר מלמדו תורה צוה לנו משה וגו' ופסוק ראשון מפרשת שמע ישראל ואח"כ מלמדו מעט מעט פסוקים פסוקים בעל פה עד שיהא בן חמש שנים דהיינו בשנה חמישית שאז מלמדו לקרות תורה שבכתב מעט מעט בביתו עד שיהיה בן שש או בן שבע וקודם לכן בשנה הרביעית מלמדו אותיות התורה כדי שירגיל עצמו לקרות בתורה בשנה חמישית. וכשיהיה בן שש או בן שבע שלימות הכל לפי בוריו וכחו מוליכו אצל מלמד התינוקות לקרות בתורה כל היום כולו עד שיקרא תורה שבכתב כולה עם נביאים וכתובים כולם פעמים רבות עד שיהיה בן עשר שנים. ובימיהם שהיו מספרים הרוב בלשון הקודש וגם התינוק כשמתחיל לדבר היה אביו מספר עמו בלשון הקודש ועל כן לא היו צריכין ללמד התינוקות פירוש המלות רק הקריאה בנקודות וטעמים וקרי ולא כתיב כי לא היו הנקודות והטעמים כתובים בימיהם אלא כספר תורה שלנו והיו לומדים הנקודות והטעמים בכל המקרא בעל פה והיו אז עוסקים ה' שנים בלימוד כל המקרא עם התינוקות פעמים רבות מאד. ואחר כך ה' שנים בלימוד המשניות בעל פה שהן הלכות פסוקות בלי טעמים. ואחר כך ה' שנים בתלמוד שהוא לידע בדרך קצרה הטעמים של ההלכות והדינים ומקורם מתורה שבכתב בי"ג מדות שהתורה נדרשת ושאר כל דרשות חכמים או בקבלה הלכה למשה מסיני או מסברא או מתקנות חכמים שעשו סייג וגדר לדברי תורה. ואחר כך כל ימיו של אדם איש לפי שכלו ויכלתו בפלפול התלמוד בקושיות ופירוקים לירד לעמקי הטעמים ודרשות ולהבין דבר מתוך דבר לחדש הלכות רבות ודרשות פסוקים אשר על זה אמרו בן ארבעים לבינה. וכן כל דברי חכמים וחידותם שהסמיכום ודרשום על פסוקי תנ"ך הנקראים הגדות:
+וכל מלמד תינוקות מותר לו ליטול שכר אע"פ שאסור ללמד תורה בשכר שנאמר ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים מה אני בחנם אף אתם בחנם מכל מקום התינוקות שהם קטנים הם צריכים שימור לשמרם שלא יצאו החוצה ויעסקו בדברים בטלים ובעד זה מותר ליטול שכר. ומי שהוא בעל מלאכה ואומנות ומניח מלאכתו ומלמד הרי זה מותר ליטול שכר גם מהגדולים שאינם צריכים שימור לפי שאינו אלא שכר בטילה הניכר ומוכח מפני שביטל ממלאכתו ואפילו אינו לומד עמהם אלא מקצת היום ומקצתו עוסק במלאכתו ופרנסתו ואם לומד עמהם כל היום ואינו עוסק בשום מלאכה ועסק כלל מותר לו ליטול שכרו מהם אפילו אינו בעל מלאכה ואומנות כלל לפי שאלו לא למד עמהם בודאי היה מוכרח לעשות איזה עסק להחיות נפשו ונפשות ביתו ועכשיו שלומד עמהם כל היום ואינו עוסק כלל אין לך שכר בטילה הניכר ומוכח גדול מזה:
+ושכר מלמדי תינוקות תקנת חכמים היתה לפרוע מקופת הקהל בעד כל התינוקות שבעיר בני העשירים והעניים יחד ועכשיו במדינות אלו נוהגין שכל אחד פורע בעד בנו אם ידו משגת. ומי שאין ידו משגת חייבים הציבור לפרוע בעדו מתקנת חכמים והעניים יכולים לכוף את העשירים לפרוע בעד בניהם מקופת הקהל ואפילו העשירים יכולים לכוף זה את זה לפרוע שכר מלמדי תינו��ות שלהם מקופת הקהל שנותנים בה גם מי שאין לו בנים כי כן היתה עיקר תקנת חכמים להושיב מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר בין גדולה בין קטנה ולהטיל שכר מלמדי כל התינוקות שבעיר בין עשירים בין עניים על כל הקהל שבעיר כל אחד כפי השגת ידו אפילו מי שאין לו בנים כשאר נתינות הקהל שהן לפי ממון וכל עיר שאין בה מלמדי תינוקות מחרימין כל אנשי העיר שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן שהוא הבל שאין בו חטא אלא שבמקומות שאין נוהגין כן הוא מפני שהעשירים וגם הבינונים מוחלים זה לזה אבל חלק בני העניים אין בידם למחול וחייבים הכל לפרוע בעדם עד שיהיו בני י"ג שנה שהוא הבל שאין בו חטא. וגם הפטורים ממסים כמו תלמידי חכמים חייבים ליתן לזה כפי ממונם כמו שחייבים ליתן לפרנסת העניים שבעיר המוטלת על הקהל. ובקהילות גדולות יש חבורות נמנים לדבר מצוה רבה זו המתנדבים שכר תלמוד תורה לבני העניים ובמקומות שאין שם חבורה זו כופין לפרוע מקופת הקהל ואמרו חכמים הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה שנאמר יזל מים מדליו. אך אין לכופם אלא לשכור מלמד אחד לכ"ה תינוקות כבימיהם וילמדם מקרא לבד כל התנ"ך פעמים רבות כבימיהם שלמקרא די במלמד אחד לכ"ה תינוקות. ואם אותם שאין ידם משגת רוצים ללמד לבניהם משנה וגמרא שלא די במלמד אחד או אפילו שנים לכ"ה תינוקות יפרעו המותר משלהם:
+אך מי שידו משגת ואינו רוצה לשכור מלמד לבנו כופין אותו בכל מיני כפיות ואם אינו בעיר ויש לו נכסים אם אפשר להודיעו תחלה מודיעים אותו ואם לאו יורדים לנכסיו שלא בפניו ושוכרים מלמד לבנו כמו שנפרעים שלא בפניו לבעל חוב שלו ממש כי מן התורה האב הוא חייב ללמד לבנו בעצמו או למצוא לו מלמד שילמדנו כל התורה כולה ואם אינו מוצא בחנם אע"פ שהוא בעצמו אינו יכול ללמדו ואפילו אינו יודע ללמוד כלל בעצמו חייב הוא מן התורה לשכור לו מלמד שילמדנו היטב לידע כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה. דהיינו תנ"ך וכל הלכות פסוקות של כל התורה עם הטעמים כי הן הן פירוש התרי"ג מצות שבתורה ודקדוקיהם בכל פרטיהם ואף שיש בהן חלוקי דעות הרי אלו ואלו דברי אלהים חיים ואפילו המצות שאין נוהגות עכשיו וגם ללמוד כל דברי חכמים שהסמיכום על מדרש הפסוקים שהן ההגדות שנאמר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת ודרשו חכמים שלא תאמר למדתי הלכות די לי תלמוד לומר כל המצוה למוד הלכות ואגדות ומדרש שהוא התלמוד שמפרש טעמי ההלכות שבמשניות וברייתות ומקורם בדרשות הפסוקים שבתורה וההלכות שאין להן דרשה בפסוקים הן קבלה הלכה למשה מסיני או מסברא והכל ניתן למשה מסיני וכן דברי חכמים שהסמיכום על מדרש הפסוקים שהן ההגדות כמו שדרשו חכמים על פסוק ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם ומכל מקום לימוד ההלכות קודם ללימוד ההגדות. וכן אמרו חכמי האמת שכל נפש מישראל צריכה לבא בגלגולים רבים עד שתקיים כל התרי"ג מצות במעשה דבור ומחשבה ודיבור ומחשבה הוא לימוד הלכותיהן על דרך שאמרו חכמים על פסוק זאת תורת החטאת וגו' שכל העוסק בתורת חטאת כאילו כו' ועוד אמרו חכמי האמת שכל נפש צריכה לתיקונה לעסוק בפרד"ס כפי מה שהיא יכולה להשיג ולידע וכל מי שיכול להשיג ולידע הרבה ונתעצל ולא השיג וידע אלא מעט צריך לבא בגלגול עד שישיג וידע כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה הן בפשטי ההלכות הן ברמזים ודרשות וסודות כי כל מה שנשמתו יכולה להשיג ולידע מידיעת התורה זהו תיקון שלימותה ואי אפשר לה ��התתקן ולהשתלם בצרור החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם בלתי ידיעה זו ולכן אמרו חכמים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כדי שלא יצטרך לבא בגלגול לעולם הזה:
+ואל יאמר האדם איך אפשר ללמוד כל התורה שבעל פה כולה הרי התורה אין לה קץ ותכלית כמ"ש לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד ונאמר ארוכה מארץ מדה וגו' כי באמת ההלכות הנגלות לנו ולבנינו יש להן קץ ותכלית ומספר וכן המדרשים שנתגלו לנו. רק שהתורה מצד עצמה אין קץ ותכלית אפילו לפשטי דרשותיה הצפונים בה ורבי עקיבא היה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות ולא הגיע לתכלית דרשותיה עדיין וכן אין קץ ותכלית לעומק טעמי ההלכות והפלפול בטעמיהן ובדרשותיהן במדות שהתורה נדרשת ועל ידי זה יתחדשו ג"כ חידושי הלכות לאין קץ ותכלית למי שזוכה לזה אחר שגמר תחלה כל התורה שבעל פה המסורה לנו ונגלות לעין כל כמו שאמרו חכמים ליגמר אינש והדר ליסבר שהוא עיון בעומק הטעמים וכמו שיתבאר:
+ובזמן הזה שכל התורה שבעל פה היא כתובה לפנינו א"צ לשכור מלמד לבנו שילמדנו כל התורה שבע"פ אלא שילמדנו להבין היטב בתלמוד ברוב המקומות גם בהלכות וסוגיות העמוקות עם רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים ויעמידנו על עיון ההלכה למעשה שיוכל לעיין בעצמו ללמוד ולהבין ולהורות כל הלכה למעשה מתוך עיון בתלמוד ופוסקים ראשונים ואחרונים ואזי יוכל הבן ללמוד בעצמו כל התלמוד והפוסקים לידע כל ההלכות של תורה שבע"פ שהן פירוש התרי"ג מצות ודקדוקיהן בטעמיהן ומקוריהן כאלו למדו המלמד. וכן כל התנ"ך ודרשות ההגדות. ולכן לא נהגו עכשיו ללמד להתינוק כל התנ"ך כבימיהם רק תורה לבדה כי סומכים שילמוד בעצמו כשיגדיל משא"כ בימיהם שלא היו הנקודות וטעמים כתובים אלא בע"פ. ומכל מקום צריך ללמדו ולחזור עמו פעמים רבות כל פרשיות התורה שבהן כתובות המצות והמשפטים שהתלמוד מפרשן והפסוקים והתיבות ואותיות שבהן הן נדרשין תמיד בתלמוד. אך אם הבן אינו מגיע למדה זו שיוכל ללמוד ולהבין בעצמו בלי מלמד כל ההלכות שבתורה שבע"פ בטעמיהן או שאינו חפץ ללמוד בעצמו חייב לשכור לו מלמד שיכריחנו וילמדנו היטב כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה וגם לחזור עמו פעמים רבות עד שיהיה זוכר ויודע פעם אחת כל ההלכות שבתורה שבע"פ בטעמיהן כי גם הכפייה לכוף את הבן ללמוד ולידע כל התורה היא בכלל מצות עשה של ולמדתם אותם את בניכם שהרי הכתוב מדבר בקטנים שצריך לכופם. ואחר שידע פעם אחת כל ההלכות בטעמיהן וחוזר ושוכח מפני שאינו רוצה לחזור על לימודו בעצמו הרי האב כבר יצא ידי חובתו כי מאחר שלמדו היטב עד שידע כל התורה כולה קיים מצות עשה של ולמדתם אותם את בניכם וגו' אך מכל מקום כל שהבן אפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק ויש יכולת ביד האב לכופו מוטל עליו מדברי קבלה לכופו לעסוק בתורה וכן להדריכו בדרך מוסר ויראת שמים בכל דרכיו והנהגותיו בעוד ידו תקיפה על בנו דהיינו עד שיהא בן כ"ד שנה שנאמר חנוך לנער על פי דרכו דרך שכל ימיו יהא מתנהג בו חנוך לו בנערותו דהיינו מבן ט"ז שנה עד בן כ"ד שנה שקודם ט"ז שנה אין בו דעת לקבל תוכחות כל כך ואל תכביד יסורין ותוכחות ויותר מבן כ"ד יש לחוש שמא יבעט:
+ולא שכר לימוד לבדו מוטל על האב אלא כל הוצאות הלימוד כגון לשכור מזונות לבנו ההולך ללמוד לפני רב שבעיר אחרת ולהספיק לו כל צרכיו שם ואף על פי שאין בית דין כופין על זה כמו על שכר לימוד מכל מקום מצוה גדולה היא ומכלל מצות עשה של ולמדתם אותם את בניכם היא. ולפיכך אפיל�� האב עדיין לא למד תורה וצריך ללמוד לעצמו ואם יטרח במזונות וסיפוק צרכי לימוד בנו לא יוכל ללמוד לעצמו אם בנו הוא נבון ומשכיל מה שילמוד יותר מן האב הרי לימוד בנו קודם ללימודו כי מאחר שבלימוד בנו גם הוא מקיים מצוה של תורה כמו בלימוד לעצמו והרי בנו נבון ומשכיל יותר בלימודו. ואף על פי כן לא יבטל הוא לגמרי מתלמוד תורה אלא יקבע לו עתים כפי יכלתו ואף על פי שאין העתים מספיקים לקיים מצות עשה של תלמוד תורה כהלכתה שהיא לימוד וידיעת כל התורה. משא"כ כשיספיק מזונות לאיש אחר נבון ומשכיל יותר ממנו אינו נפטר בזה כלל מקיום מצות עשה של תלמוד תורה כהלכתה אם יכול לקיימה בעצמו אילו לא היה טורח במזונות וצרכי האיש ההוא שאינו בנו. ואם בנו אינו נבון ומשכיל יותר ממנו הרי לימוד לעצמו קודם ללימוד בנו ואף על פי ששתיהן מצות עשה מצוה שבנפשו קודמת. ואם בנו נבון ומשכיל יותר ויש לו אשה ובנים מצוה על אביו לפרנסן אם אפשר לו כדי שלא יהיו רחיים בצוארו ויעסוק בתורה ואפילו אינו עשיר כל כך שיתחייב בפרנסתו מדין צדקה. ואף על פי כן תחשב לו לצדקה לענין שיכול להוציא כל הוצאות לימוד בניו הגדולים ממעות מעשר שלו או החומש אם אין ידו משגת משא"כ בשכר הלימוד (ל)עצמו כמו שיתבאר בהלכות צדקה. אך מי שאינו מחשב הוצאה זו במעשר או בחומש שלו הרי זה זריז ונשכר כמו שאמרו חכמים כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכפורים מה שעתיד להשתכר בשנה זו שיהא ניזון משם קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים והוצאות בניו לתלמוד תורה שאם הוסיף מוסיפין לו ומ[מ]ציאין לו שכר לשעה או לאחר שעה:
+ואם אין יד האב משגת לשכור מלמד לבנו וגם אינו יכול ללמוד עמו בעצמו ויד אבי אביו משגת כופין את אבי אביו לשכור מלמד לבן בנו וגם כל הוצאות תלמוד תורה של בן בנו מצוה עליו כמו על האב ממש מפני שכשם שמצות עשה מן התורה על האב ללמד את בנו תורה כך ממש מצות עשה מן התורה ללמד את בן בנו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך. אבל לבן בתו ובן בן בנו אין חיוב עליו אפילו לשכור מלמד ואין צריך לומר שאר הוצאות תלמוד תורה אלא מדין צדקה אם הוא אמוד וראוי לצדקה זו כי קרוב קרוב קודם כמו שיתבאר בהלכות צדקה אך אין נפרעין ממנו שלא בפניו כמו שיתבאר שם אבל אם יכול ואפשר לו ללמוד עמהם בעצמו חייב ללמדם. ולא לאלו בלבד אלא מצות עשה של תורה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אף על פי שאינן יוצאי יריכו שנאמר ושננתם לבניך וגו' וקבלו חכמים בניך אלו תלמידיך שהתלמידים קרויים בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים אלא שמצוה להקדים בניו וכל יוצאי יריכו לתלמידים אחרים:
+ויש אומרים שאינו חייב לשכור מלמד לבן בנו אם אינו יכול ללמדו בעצמו אלא אם יכול ללמדו בעצמו ואינו רוצה ללמדו חייב לשכור לו מלמד אם אין יד בנו משגת כי המצוה מוטלת על אבי אביו כמו על אביו ללמדו בעצמו או לטרוח למצוא לו מלמד בחנם או בשכר (ולהוליכו לבית הספר אם אינו חפץ מעצמו לילך). משא"כ לבן בתו ובן בן בנו אין חיוב עליו אלא להקדימו לתלמידים אחרים אבל אם אין מוטל עליו ללמד לתלמידים כלל מפני שיש בעיר גדולים בחכמה ממנו שיכולים ללמדם או מפני שלא הגיע למדה זו ללמד לתלמידים כי צריך עדיין ללמוד לעצמו אין חיוב עליו ללמד לבן בתו ובן בן בנו ולא לטרוח למצוא לו מלמד כמו שאין חיוב עליו בבן חבירו שלא מיוצאי יריכו. (וגם כשיכול ללמד לתלמידים אחרים ואין גדול ממנו בעיר אין צריך לכופו לילך ללמוד לפניו אם אינו חפץ מעצמו כמו שאין צריך לכוף לתלמידים אחרים ללמדם בעל כרח[ם] משא"כ בבן בנו חייב ללמדו בעל כרחו או להוליכו להמלמד כמו בבנו [)]. ולענין הלכה בשל תורה הלך אחר המחמיר לכך כל אדם צריך להחמיר לעצמו אך אין לכוף לאחרים להוציא ממון בכפיות מספק:
+וכל המלמדים ואפילו מלמדי תינוקות מקרא ואפילו מלמדים בחנם צריכים ללמדם כל היום כולו ומקצת מן הלילה כדי לחנכם ללמוד ביום ובלילה ולא יבטלו התינוקות כלל חוץ מערבי שבתות וערבי ימים טובים בסוף היום ובימים טובים עצמן שמצוה לשמח בהם התינוקות במה שהיא שמחה להם כמו אגוזים וכיוצא בהם כמו שנתבאר בהלכות יו"ט אבל בשבת אין קורין להם בתחלה פרשה שלא קראוה מעולם מפני טורח שבת אבל שונין להם פרשיות שקראו אותן כבר בחול ואין מבטלין התינוקות לשום דבר מצוה בעולם ואפילו לבנין בית המקדש:
+וכל מלמד תינוקות שהוא מניח התינוקות ויוצא או שהוא עושה מלאכה אחרת בשעת לימודו עמהם או שהוא מתרשל בלימודם הרי זה בכלל ארור עושה מלאכת ה' ברמיה. לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה מהיר לקרות ולדקדק. ומכל מקום אם יש כאן שני מלמדים האחד מדקדק הרבה שיקראו בלי טעות ושיבוש או לדקדק להבינם על נכון פירוש המילות בזמנינו שלומדים המקרא עם פירוש המלות אבל אינו קורא הרבה מפני שמתרשל קצת והשני קורא הרבה אלא שאינו מדקדק כל כך מושיבין אותו שמדקדק יותר:
+ואין למלמד להיות ניעור בלילה יותר מדאי שלא יהיה עצל ביום ללמד. וכן לא יסגף עצמו באכילה ושתיה וכל שכן להתענות. וכן לא יאכל ולא ישתה יותר מדאי. כי כל אלו הדברים גורמים שלא יוכל ללמד היטב וכל המשנה ידו על התחתונה ומסלקין אותו בלי התראה כי מותרה ועומד הוא:
+ותינוק שאינו רוצה לקרות לא יכה אותו המלמד מכת אכזרי לפיכך לא יכהו בשוטים ולא במקל אלא ברצועה קטנה אם קורא קורא ואם אינו קורא בהכאה זו יהיה יושב כך עם חביריו להיות להם לחברה וסופו אפשר יתן לבו ומלמד תינוקות החובט יותר מדאי מעבירין אותו והוא עובר בלא תעשה כי מאחר שמכה שלא ברשות הרי זה כמכה אחד משאר ישראל: מי שאין לו אשה או שאשתו בעיר אחרת לא ילמד תינוקות מפני שאמותיהם מביאות את בניהם לבית הספר ויתגרה בו יצרו מה שאין כן כשאשתו עמו בעיר יש לו פת בסלו אם יבא לו הרהור ויתקפנו יצרו שלא יוכל להסיח דעתו יוכל לבא אל אשתו. ויש מתירין למי שיש לו אשה אפילו היא בעיר אחרת ולכן אין למחות ביד המקילים:
+אשה אינה במצות תלמוד תורה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם וכשם שאינה במצות תלמוד תורה לעצמה כך אינה במצות תלמוד תורה לבניה ופטורה משכר לימוד בניה ואין כופין אותה אלא אם כן היא עשירה ומתורת צדקה. ומכל מקום אם היא עוזרת לבנה או לבעלה בגופה ומאודה שיעסוק בתורה חולקת שכר עמהם ושכרה גדול מאחר שהם מצווים ועושים על ידיה מה שאין כן באשה שלמדה תורה שיש לה שכר אבל לא שכר גדול כשכר האיש מפני שאינה מצווה ועושה. ואף על פי שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן ואם מלמדה תורה שבעל פה הרי זה כאלו מלמדה תפלות מפני שעל ידי זה נכנס בה ערמומית. ומכל מקום גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן כמו דיני נדה וטבילה ומליחה ואיסור יחוד וכיוצא בהם וכל מ��ות עשה שאין הזמן גרמא וכל מצות לא תעשה של תורה ושל דברי סופרים שהן מוזהרות בהן כאנשים. ובימיהם היה החכם דורש הלכות המצויות ורגילות וצריכות לכל אדם לידע אותן בלשון שמבינים הנשים ועמי הארץ מידי שבת בשבתו:
+
+Chapter 2
+
+מי שלא למדו אביו תורה חייב ללמד את עצמו כשיכיר שנאמר (דברים ה א): "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" זו מ"ע של ת"ת על כל אדם ללמוד כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה כמשנ"ת למעלה שנאמר כל המצוה וגו'. וכשלומד לעצמו כשיגדיל ויכיר שיוכל ללמוד, אזי לא ילמוד כל המקרא ואח"כ כל המשנה ואח"כ התלמוד כמשנ"ת בנערים שאין יכולים ללמוד משנה ותלמוד בתחלה, כי זה שיכול אינו רשאי לעשות כן. כי (קידושין ל א): "מי יודע כמה יחיה" לפיכך חייב הוא לשלש זמן למידתו שבכל יום ויום שליש במקרא שליש במשנה שהן הלכות פסוקות בלי טעמים. שבכל המשניות וברייתות ומימרות האמוראים שהן פירוש התרי"ג מצוות שבתורה בכל תנאיהם ודקדוקיהם ודקדוקי סופרים. ובזמן הזה גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפוסקים כמו הטור והש"ע והגהותיו בכלל משנה יחשבו. ושליש בתלמוד המבאר טעמי ההלכות במשניות וברייתות ומימרות האמוראים ובזמן הזה גם בספרי הפוסקים הראשונים המבארים טעמי ההלכות פסוקות שפסקו הטור והש"ע כמו הרא"ש וב"י. כי אם אינו יודע טעמי ההלכות, אינו מבין גופי ההלכות לאשורן על בוריין, ונקרא בור. ולכן יש אוסרין להורות אפילו לעצמו מתוך הלכות פסוקות בלי טעמים שלמד. ולפיכך אינו רשאי להתאחר מללמוד הטעמים עד שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות, כי לא אמרו (שבת סג א): "ליגמר והדר ליסבר" אלא לסבור סברות בעומק עיון טעמי ההלכות ולהבין דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדבר להקשות ולתרץ עד שיגיע וירד לעמק ההלכה. שזה אין לו לעשות בתחילת למודו אלא לאחר שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות בטעמיהן בדרך קצרה בלי עיון ופלפול להקשות ולתרץ. אבל בלימוד זה לידע הטעמים בדרך קצרה מהתלמוד והפוסקים בלי עיון רב ופלפול, חייב הוא לעסוק בכל יום ויום שליש זמן מלימודו. אך פירוש המקרא ודרשות ההגדות יחשבו בכלל שליש במשנה. לפי שהמשנה ג"כ פי' התרי"ג מצות שבתורה. וחכמת הקבלה תחשב בכלל שליש בתלמוד: 
+בד"א בתחילת תלמודו של אדם. אבל כשיגדיל בחכמה וירבה בה במאוד, ולא יהיה צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבע"פ, מפני שכבר חזר על לימודו פעמים רבות מאוד עד שנחקק היטב בזכרונו כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה, אזי יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב וד"ת שבע"פ כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה ויפנה כל ימיו לעיון התלמוד לסבור סברות בהלכות ולפלפל בהן בקושיות ופירוקים לירד לעומק הסברות וטעמי ההלכות להבין דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדבר ולחדש חידושי הלכות רבות לפי רוחב שיש בלבו וישוב דעתו כמו שאמרו (שבת סג א): "ליגמר אינש והדר ליסבר". וכן בדרשות ההגדות להתבונן מתוכם מוסר השכל לידע את ה' כמו שאמרו חכמים רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד דברי אגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומתדבק בדרכיו. כי רוב סודות התורה שהיא חכמת הקבלה וידיעת ה', גנוזים באגדות וי"א שגם בתחילת למודו של אדם לא ישלש זמן למודו לשלשה חלקים שוים ממש שהרי המשנה חמורה מן המקרא וצריכה זמן מרובה יותר. ואצ"ל התלמוד שצריך זמן מרובה יותר מן המשנה. אלא מה שהצריכו לשלש זמן למודו הוא ליתן לכל א' שיעור וזמן כפי הראוי לו בכל יום ויום כדי שיגמור כולו בשוה. ואחר כך כל ימיו לסבור ולעיין. וטוב לחוש לדבריהם: 
+ולד"ה בתחלת למודו של אדם בין במקרא בין במשנה בין בתלמוד בכל יום לא די לו בלימוד פעם ושתים ושלוש, אלא צריך לחזור על כל אחד פעמים רבות מאוד הכל לפי כח זכרונו של אדם כדי שיזכור היטב. והמשנה והתלמוד שהן ההלכות פסוקות בטעמיהן צריך לחזור עליהן בכפלי כפליים יותר מהמקרא כי תורה שבכתב אי אתה רשאי לומר בע"פ, כי תורה שבע"פ, המשנה והתלמוד, שהן ההלכות בטעמיהן, חייב הוא מהתורה לחזור עליהן כ"כ עד שתהא משנתו סדורה ושגורה בפיו כ"כ בענין שאם ישאלנו אדם איזה דבר הלכה ממה שלמד יוכל להשיב לו מיד אסור או מותר בלי גמגום שנאמר ושננתם לבניך שיהיו דברי תורה שנונים ומחודדים על פיך שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד כמ"ש (משלי ז ד): "אמור לחכמה אחותי את" שתהא בקי וברורה לך כמו שברור לך שאחותך אסורה לך. ולכן, גם עכשיו שנכתבה תורה שבע"פ ויכול לעיין בספרים אינו יוצא י"ח בזה מצות ושננתם מאחר שמגמגם לשואלו ואינו משיב לו מיד עד שיעיין ואין הלכה זו ברורה לו כמו אחותו שא"צ לעיין. ואף שעל ידי זה לא יוכל ללמוד הלכות הרבה, לא יחוש כמו שאמרו חכמים (אבות ב): "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין ליבטל ממנה". וכן היו עושים בימיהם שהיו לומדים בע"פ היו לומדים בתחלת למודם רק ב' או ג' משניות או ברייתות בשבוע והיו חוזרים עליהם מאה פעמים ויותר ואמרו חכמים (חגיגה ט ב): "אינו דומה השונה פרק מאה ואחת לשונה מאה פעמים ואחת" שזה נקרא עובד אלוקים וזה נקרא לא עבדו כראוי. ועכשיו שתורה שבע"פ כתובה לפנינו, א"צ לחזור מאה פעמים ואחת בשעת למודו ממש. רק שיזהר לחזור על הראשונות תמיד לפרקים קרובים בענין שתהיינה כל ההלכות שלמד חקוקות היטב בזכרונו כל הימים שבינתיים וברורות לו בלי גמגום כבשעת למודו ממש:
+וכל השוכח דבר אחד ממשנתו מחמת שלא חזר על לימודו כראוי מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו וגם עובר בלאו של תורה שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך וגו' וכל מקום שנאמר השמר פן הוא לא תעשה. וקבלו חכמים שאין הכתוב מדבר בעשרת הדברות לבדן אלא הוא הדין לכל התורה כולה. ולכן למדו חכמים ג"כ מפסוק זה שכשם שחייב האדם ללמד את בנו כך ממש חייב ללמד את בן בנו כל התורה שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך ומה שנכתב זה גבי עשרת הדברות כמ"ש יום אשר עמדת לפני ה' וגו' הוא ללמדך שכל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר סיני. וגם עכשיו שנכתבה תורה שבע"פ ויוכל לעיין בספרים מה ששכח אין זה מועיל כלום כי מיד ששכח עובר בלאו קודם שיעיין כמו בימיהם שעובר בלאו בשעה ששוכח אף שאח"כ יחזור וישאל מרבו וילמדנו מה ששכח ועוד שמצות התורה לא תשתנה בשינוי הדורות ולא יחליף ולא ימיר דתו לעולמים. וגם אמרו הלומד ושוכח דומה לאשה שיולדת וקוברת וכל המשכח דבר אחד מתלמודו גורם גלות לבניו שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני:
+ואל יאמר השוכח דבר אחד אילו לא למדתי דבר זה לא נתחייבתי בנפשי, ולמה אתחייב כשלמדתי ושכחתי? כי באמת אלו לא למד דבר זה לא "מעלה עליו הכתוב" בלבד "כאלו מתחייב בנפשו", אלא היה מתחייב בנפשו ממש! שכל מי שאפשר לו להרבות ולהוסיף בלימודו בענין שלא ישכח בזה מה שלמד כבר מפני שכבר חזר על לימודו כראוי, ואינו מוסיף - אף על פי שאינו מתבטל מתלמוד תורה, אלא חוזר תמיד על הראשונות שלא מפני חשש שכחה אלא מפני שנוח וקל לו יותר לחזור על הראשונו�� מלטרוח בלימוד חדש - הרי זה מתחייב בנפשו ממש. כמו שאמרו חכמים (אבות פ"א) "ודלא מוסיף יסיף", דהיינו שיאסף בלא זמנו שנאמר בתורה: כי הוא חייכם וגו', ואומר: למען ירבו ימיכם וגו', ודברי תורה נדרשים מכלל הן לאו (ספרי סוף פרשת עקב). ולא אמרוה "לא עליך המלאכה לגמור" אלא לענין שלא ימנע האדם מלעסוק בתלמוד תורה מחמת שהוא אינו יכול לגמור ולידע את כולה מקוצר דעתו וכח זכרונו לזכור הרבה כל כך כמו שיתבאר או מאפס הפנאי שלו מטירדת פרנסתו, וגם כל אדם לא יוכל להגיע לתכלית התורה - שמצד עצמה אין לה קץ ותכלית כמו שנתבאר למעלה, וגם לענין שיחזור הרבה על לימודו כראוי ולא ימעט בזה מחמת שצריך ללמוד עוד כדי לגמור התורה, כי לא עליך המלאכה לגמור. אבל אי אתה בן חורין ליבטל ממנה שלא להרבות ולהוסיף בלימודך אחר שכבר חזרת כראוי על לימודך שלמדת כבר ולא ישכח ממך. ואם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה, כי שכר תלמוד תורה שקול כנגד שכר כל המצות. ומן השכר הרב אתה למד העונש הרב למי שאינו מרבה ומוסיף עד שיגמור כל התורה שבע"פ כולה אם אפשר לו - כמו שקיבלו חכמים (עיין סמ"ג בהקדמה למצוות עשה) בפירוש הכתוב "כל המצוה" כמו שנתבאר למעלה.
+במה דברים אמורים שהשוכח מתחייב בנפשו ועובר בלאו כששכח מחמת עצלות שנתעצל לחזור על לימודו כראוי אבל מחמת אונסו כגון שטרוד הרבה בפרנסתו והעתים שקובע לו אין מספיקים לו לחזור על כל לימודו שלמד קודם שהיה טרוד אינו מתחייב בנפשו וגם אינו עובר בלאו שנאמר רק השמר לך וגו' רק למעט מחמת אונסו
+וכן מי שתקפה וגברה עליו משנתו מפני שהיא חמורה עליו ולכך נשכחה ממנו ולא הועיל לו מה שחזר עליה כראוי אינו מתחייב ואינו עובר אף על פי שאינו אנוס שהיה יכול לעסוק תמיד במשניות והלכות אלו החמורות עליו ולא להסיח דעתו מהן להלכות אחרות ועל זה נאמר ופן יסורו מלבבך ללמדך שאינו מתחייב ואינו עובר עד שישב ויסירם מלבו ולכך נשכחו ממנו ולא כשנשכחו ממנו דברי תורה מפני שקצר מצע שכלו להשיגם בקל ולתפסם יפה בשכלו ומוחו וכח זכרונו שלא ישכחו ממנו לאחר שיחזור עליה פעמים רבות כל כך כמו שחוזר על הלכות אחרות שאינן חמורות עליו ולא הצריכתו התורה לעסוק תמיד בהלכות אלו החמורות עליו כדי שלא ישכחן אלא אדרבה צריך הוא ללמוד ולידע כל התורה שבע"פ כולה ולחזור עליה עד שיזכור היטב מה שאפשר לו לזכור ע"י חזרה זו שהן הלכות הקלות עליו ולא יחוש לשכחת החמורות מאחר שאינו נמנע ומניח מלחזור עוד עליה[ן] ולעסוק בהן תמיד אלא מחמת עסקו בלימוד וחזרה לזכור ההלכות הקלות ונמצא שאינו מסיר דברי תורה מלבו וזכרונו. (כי מה לי הלכות אלו ומה לי אלו משא"כ במי שאינו חוזר כראוי לו גם על ההלכות הקלות עליו ועל ידי זה בא לידי שכחה אע"פ שעוסק תמיד בתלמוד תורה ואינו מסיר דברי תורה מלבו הרי זה עובר ומתחייב בנפשו כמו שדרשו חכמים על פסוק לא יחרוך רמיה צידו לא יחיה ולא יאריך ימים כו' שהרי לא נאמר ופן תסיר מלבבך אלא ופן יסורו מאליהם דהיינו שלא ישכחו מלבו כמ"ש פן תשכח ואף שחוזר על לימודו לאחר שגומר כל ההלכות או אפילו מקצתן כמה וכמה פרקים הואיל ואין חזרה זו מועלת לו כמו שדרשו חכמים על פסוק הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה אם עושה תורתו חבילות חבילות מתמעטים ונשכחים רק יקבוץ על יד מעט מעט א"כ העובר על דבריהם ברצונו ודעתו שיודע ורואה בעצמו שאינו זוכר היטב כראוי ואינו רוצה לחזור ולקבוץ על יד הרי זה כמסיר דברי תורה מלבו וזכרונו ועובר ע�� פן תשכח ופן יסורו מלבבך):
+וגם מי שיודע בעצמו שהוא שכחן גדול בטבעו ותולדתו שאף אם יחזור על לימודו פעמים אין מספר לא יזכור כי אם זמן מה ואח"כ ישכח מעט מעט לא יוכל לפטור נפשו מלאו זה דפן תשכח ומצות ושננתם שנתבאר למעלה כי מצות התורה שוות לכל נפש מישראל ולא ניתנה תורת כל אחד ואחד בידו שיהיה זה חייב במצוה זו וזה פטור ממנה לגמרי מחמת טבעו ותולדתו אלא כל אחד חייב לזכור דברי תורה בלבו כפי יכולתו והשגת כח זכרונו אם מעט ואם הרבה דברי תורה. ועל זה אמרו לא עליך המלאכה לגמור כגון מי שהוא שכחן גדול ואם יהיה שונה הלכות רק פרק אחד ביום ויחזור עליו מאה פעמים ויותר ואפילו כל היום כולו לא יוכל לזכרו היטב כי אם חודש אחד על דרך משל ואח"כ אם לא יחזור עליו יתחיל לשכוח מעט מעט הרי זה חייב לעשות כן ללמוד בכל יום רק פרק אחד ולחזור עליו כל היום כולו וכן יעשה שלשים יום ואח"כ בסוף החדש יחזור על השלשים פרקים אלו כמה פעמים עד שיוכל לזכרם היטב עוד ג' או ד' שבועות על דרך משל ואח"כ ילמוד בתוך כך עוד פרק אחד בכל יום ויחזור עליו כל היום כולו ויעשה כן עד כלות הג' או ד' שבועות אלו ואזי יחזור עוד פעם או שתים על שלשים פרקים הראשונים וגם על פרקים האחרונים שלמד בג' או ד' שבועות אלו עד שיוכל לזכור הכל עוד כמה שבועות ובתוך כך ילמוד עוד פרק אחד בכל יום. וכן יעשה להיות מוסיף והולך פרק אחד בכל יום בכל ימים שבינתיים בין חזרה לחזרה עד שילמוד כל כך הרבה משנה ותלמוד בענין כשיצטרך לחזור על הראשונות בסוף כל חדש כפי טבעו שאינו יכול לזכור היטב יותר מחדש אחד על דרך משל אזי ישהה בחזרה זו כל החדש כולו עד שיחזור על כל לימוד שלמד עד עתה וכן יעשה לעולם מידי חדש בחדשו לחזור תמיד על הראשונות. ואף שנמצא שלא יוכל ללמוד ולידע כל ימיו רק כדי מה שיוכל לחזור בחדש אחד לא יחוש כי לא עליך המלאכה לגמור וכך היו מצויים בימיהם תלמידים שלא היו בקיאים ויודעים בעל פה רק מסכת אחת ויש מהן שתי מסכתות
+אך אדם כזה מאחר שאינו יכול ללמוד דברי תורה הרבה מאד צריך שיהיה כל לימודו בלימוד המביא לידי מעשה שהן הלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן לקיים המצות כהלכתן וליזהר מליכשל באיסורים חס ושלום והם דברים שאי אפשר לישאל תמיד לחכם המורה שבעיר או שלא יהיה יודע לישאל ולהסתפק כלל אם לא ילמדם תחלה דהיינו רוב אורח חיים כמעט כולו ומיעוט יורה דעה ומעט באבן העזר וחושן משפט כל הלכה ברורה בטעמה מהתלמוד ומפרשיו כמו הרא"ש או הב"י לפחות ולחזור עליהן לעולם. וגם מי שדעתו יפה שיוכל ללמוד ולזכור כל התורה שבע"פ יש לו ללמוד ולחזור תחלה הלכות הללו הצריכות למעשה כי יש להן דין קדימה על שאר כל ההלכות שאין צריך למעשה כל כך. ולימוד האגדות מביא גם כן לידי מעשה להתבונן מתוכן מוסר השכל כמו שנתבאר למעלה. ומי שלא הגיע למדה זו ילמוד בספרי מוסר שנבנו דבריהם על המדרשים וההגדות ומאמרי הזוהר. וכל זה מלבד הקריאה בתנ"ך לעתים מזומנים כמו שנתבאר למעלה שיש לה דין קדימה על הכל
+ואם אחר שהוא בקי היטב בכל לימודו המביא לידי מעשה וחוזר עליו לעולם יוכל לקבוע לו בכל יום שעה קטנה ללימוד אחר ויספיק לו שאר היום והלילה לחזור כראוי על לימודו המביא לידי מעשה שלא ישכח ממנו לעולם ויהיה ברור לו כאחותו כמו שנתבאר למעלה אזי נכון הדבר ע"ד הקבלה לקבוע לימודו בשעה קטנה זו שבכל יום ללמוד פעם אחת כסדר כל התלמוד בבלי וירושלמי ומכילתא וסיפרא וסיפרי ותוספתות וכל המדרשים מתנאים ואמוראים שכל דבריהם היא תורה שבעל פה שניתנה למשה מסיני כמו רבות ותנחומא ופסיקתות וכיוצא בהן ומדרשי רשב"י על כולן כדי שי[וכ]ל לגמור כל התורה שבעל פה כולה פעם אח[ת] בחייו לקיים מצות שמור תשמרון את כל המצוה וגו' כמו שנתבאר למעלהקנו. ואף שישכח הכל הרי לעתיד לבוא יזכירוהו כל לימודו ששכח מחמת אנסו שאי אפשר לו לחזור כל כך שלא ישכח לימוד זה שלומד רק שעה קטנה בכל יום כי שאר היום והלילה צריך לו לחזור על לימוד המביא לידי מעשה והשוכח מחמת אונס אינו עובר כמו שנתבאר למעלה וגם עתה הנה זאת התורה היא העולה למעלה עד כסא הכבוד ועד בכלל אך לא למעלה מהכסא כמ"ש כי אין שכחה לפני כסא כבודך שהוא למעלה מהכסא עולם הזכרון והזכר המשפיע (כי השכחה באה מצד הקליפה ואינה מגעת לינק אלא עד הכסא כמ"ש שאין הכסא שלם כו').
+אבל אם יוכל לקבוע לו שעה גדולה ללימוד אחר ויספיק לו שאר היום לחזור על לימודו המביא לידי מעשה אזי חייב להוסיף מעט מעט ללמוד בשעה זו הלכות אחרות שהן פירוש התרי"ג מצות אף מצות שאינן נוהגות כמו קדשים וכיוצא בהן ולחזור עליהן כראוי שיזכור אותן היטב לעולם כמו שנתבאר למעלה שנאמר כל המצוה וגו' ולא עליך המלאכה לגמור. ולכן אף שאין שעה זו מספקת ללמוד הלכות אלו מהתלמוד ולחזור עליהן כל כך עכ"פ ילמוד אות[ן] מתוך המשניות עם פירושיהן ויחזור עליהן כראוי עד שיהיה זוכרן בעל פה. ויש לו לעסוק תחלה בסדר קדשים כמו שאמרו חכמים כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה ועל כן נכון הדבר אם אפשר לו ללמוד הלכות כל הקרבנות בשלימות וכל העבודות שבמקדש והלכות המקדש וכל כליו כמבואר באר היטב בחיבור הרמב"ם ז"ל בספר עבודה וספר קרבנות ואח"כ במשך הזמן אם יוכל להוסיף עוד בשעה זו ללמוד ולחזור כראוי יעסוק בסדר טהרות וזרעים והם קודמים לסדר מועד נשים נזיקין מאחר שכבר עסק הרבה בלימוד המביא לידי מעשה שהן הלכות השנויות בג' סדרים אלו (לבד ברכות וחולין ונדה):
+וכל אדם צריך ליזהר להוציא בשפתיו ולהשמיע לאזניו כל מה שלומד בין במקרא משנה ותלמוד אלא אם כן בשעת עיון להבין דבר מתוך דבר וכל מה שלומד בהרהור לבד ואפשר לו להוציא בשפתיו ואינו מוציא אינו יוצא בלימוד זה ידי חובת מצות ולמדתם אותם וכמ"ש לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו וגו' וכמו בכל המצות התלויות בדבור שאינו יוצא בהן ידי חובתו בהרהור אלא אם כן שומע מפי המדבר שהשומע כעונה בפיו. אך אם מוציא בשפתיו אף על פי שאינו מבין אפילו פירוש המלות מפני שהוא עם הארץ הרי זה מקיים מצות ולמדתם ולפיכך כל עם הארץ מברך ברכת התורה בשחר לפני הפסוקים וכן כשעולה לספר תורה:
+במה דברים אמורים? בתורה שבכתב, אבל בתורה שבעל פה אם אינו מבין הפרוש - אינו נחשב למוד כלל (מ"א סי' נ). ואף על פי כן יש לאדם לעסוק בכל התורה גם בדברים שלא יוכל להבין, ולעתיד לבוא יזכה להבין ולהשיג כל התורה שעסק בה בעולם הזה ולא השיגה מקצור דעתו (זהר וישב דף קפה):

txt/Halakhah/Acharonim/Hilchos Talmud Torah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,81 @@
+Hilchos Talmud Torah
+הלכות תלמוד תורה
+merged
+https://www.sefaria.org/Hilchos_Talmud_Torah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Wikisource
+-https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A8%D7%91_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%91
+-דפוס לבוב תקנט מפוסק.
+-הלכות תלמוד תורה, שניאור זלמן, ה'תקנ"ט.
+-דפוס לבוב תקנ"ט מפוסק
+-הלכות תלמוד תורה, שניאור זלמן, ה'תקנ"ט. 
+
+הלכות תלמוד תורה
+
+
+
+Chapter 1
+
+אף על פי שהקטן פטור מכל המצות וגם אביו אינו חייב לחנכו במצות מן התורה אלא מדברי סופרים אבל תלמוד תורה מצות עשה מן התורה על האב ללמד את בנו הקטן תורה אף על פי שהקטן אינו חייב שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם. ומאימתי אביו חייב ללמדו משיתחיל לדבר מלמדו תורה צוה לנו משה וגו' ופסוק ראשון מפרשת שמע ישראל ואח"כ מלמדו מעט מעט פסוקים פסוקים בעל פה עד שיהא בן חמש שנים דהיינו בשנה חמישית שאז מלמדו לקרות תורה שבכתב מעט מעט בביתו עד שיהיה בן שש או בן שבע וקודם לכן בשנה הרביעית מלמדו אותיות התורה כדי שירגיל עצמו לקרות בתורה בשנה חמישית. וכשיהיה בן שש או בן שבע שלימות הכל לפי בוריו וכחו מוליכו אצל מלמד התינוקות לקרות בתורה כל היום כולו עד שיקרא תורה שבכתב כולה עם נביאים וכתובים כולם פעמים רבות עד שיהיה בן עשר שנים. ובימיהם שהיו מספרים הרוב בלשון הקודש וגם התינוק כשמתחיל לדבר היה אביו מספר עמו בלשון הקודש ועל כן לא היו צריכין ללמד התינוקות פירוש המלות רק הקריאה בנקודות וטעמים וקרי ולא כתיב כי לא היו הנקודות והטעמים כתובים בימיהם אלא כספר תורה שלנו והיו לומדים הנקודות והטעמים בכל המקרא בעל פה והיו אז עוסקים ה' שנים בלימוד כל המקרא עם התינוקות פעמים רבות מאד. ואחר כך ה' שנים בלימוד המשניות בעל פה שהן הלכות פסוקות בלי טעמים. ואחר כך ה' שנים בתלמוד שהוא לידע בדרך קצרה הטעמים של ההלכות והדינים ומקורם מתורה שבכתב בי"ג מדות שהתורה נדרשת ושאר כל דרשות חכמים או בקבלה הלכה למשה מסיני או מסברא או מתקנות חכמים שעשו סייג וגדר לדברי תורה. ואחר כך כל ימיו של אדם איש לפי שכלו ויכלתו בפלפול התלמוד בקושיות ופירוקים לירד לעמקי הטעמים ודרשות ולהבין דבר מתוך דבר לחדש הלכות רבות ודרשות פסוקים אשר על זה אמרו בן ארבעים לבינה. וכן כל דברי חכמים וחידותם שהסמיכום ודרשום על פסוקי תנ"ך הנקראים הגדות:
+וכל מלמד תינוקות מותר לו ליטול שכר אע"פ שאסור ללמד תורה בשכר שנאמר ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים מה אני בחנם אף אתם בחנם מכל מקום התינוקות שהם קטנים הם צריכים שימור לשמרם שלא יצאו החוצה ויעסקו בדברים בטלים ובעד זה מותר ליטול שכר. ומי שהוא בעל מלאכה ואומנות ומניח מלאכתו ומלמד הרי זה מותר ליטול שכר גם מהגדולים שאינם צריכים שימור לפי שאינו אלא שכר בטילה הניכר ומוכח מפני שביטל ממלאכתו ואפילו אינו לומד עמהם אלא מקצת היום ומקצתו עוסק במלאכתו ופרנסתו ואם לומד עמהם כל היום ואינו עוסק בשום מלאכה ועסק כלל מותר לו ליטול שכרו מהם אפילו אינו בעל מלאכה ואומנות כלל לפי שאלו לא למד עמהם בודאי היה מוכרח לעשות איזה עסק להחיות נפשו ונפשות ביתו ועכשיו שלומד עמהם כל היום ואינו עוסק כלל אין לך שכר בטילה הניכר ומוכח גדול מזה:
+ושכר מלמדי תינוקות תקנת חכמים היתה לפרוע מקופת הקהל בעד כל התינוקות שבעיר בני העשירים והעניים יחד ועכשיו במדינות אלו נוהגין שכל אחד פ��רע בעד בנו אם ידו משגת. ומי שאין ידו משגת חייבים הציבור לפרוע בעדו מתקנת חכמים והעניים יכולים לכוף את העשירים לפרוע בעד בניהם מקופת הקהל ואפילו העשירים יכולים לכוף זה את זה לפרוע שכר מלמדי תינוקות שלהם מקופת הקהל שנותנים בה גם מי שאין לו בנים כי כן היתה עיקר תקנת חכמים להושיב מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר בין גדולה בין קטנה ולהטיל שכר מלמדי כל התינוקות שבעיר בין עשירים בין עניים על כל הקהל שבעיר כל אחד כפי השגת ידו אפילו מי שאין לו בנים כשאר נתינות הקהל שהן לפי ממון וכל עיר שאין בה מלמדי תינוקות מחרימין כל אנשי העיר שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן שהוא הבל שאין בו חטא אלא שבמקומות שאין נוהגין כן הוא מפני שהעשירים וגם הבינונים מוחלים זה לזה אבל חלק בני העניים אין בידם למחול וחייבים הכל לפרוע בעדם עד שיהיו בני י"ג שנה שהוא הבל שאין בו חטא. וגם הפטורים ממסים כמו תלמידי חכמים חייבים ליתן לזה כפי ממונם כמו שחייבים ליתן לפרנסת העניים שבעיר המוטלת על הקהל. ובקהילות גדולות יש חבורות נמנים לדבר מצוה רבה זו המתנדבים שכר תלמוד תורה לבני העניים ובמקומות שאין שם חבורה זו כופין לפרוע מקופת הקהל ואמרו חכמים הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה שנאמר יזל מים מדליו. אך אין לכופם אלא לשכור מלמד אחד לכ"ה תינוקות כבימיהם וילמדם מקרא לבד כל התנ"ך פעמים רבות כבימיהם שלמקרא די במלמד אחד לכ"ה תינוקות. ואם אותם שאין ידם משגת רוצים ללמד לבניהם משנה וגמרא שלא די במלמד אחד או אפילו שנים לכ"ה תינוקות יפרעו המותר משלהם:
+אך מי שידו משגת ואינו רוצה לשכור מלמד לבנו כופין אותו בכל מיני כפיות ואם אינו בעיר ויש לו נכסים אם אפשר להודיעו תחלה מודיעים אותו ואם לאו יורדים לנכסיו שלא בפניו ושוכרים מלמד לבנו כמו שנפרעים שלא בפניו לבעל חוב שלו ממש כי מן התורה האב הוא חייב ללמד לבנו בעצמו או למצוא לו מלמד שילמדנו כל התורה כולה ואם אינו מוצא בחנם אע"פ שהוא בעצמו אינו יכול ללמדו ואפילו אינו יודע ללמוד כלל בעצמו חייב הוא מן התורה לשכור לו מלמד שילמדנו היטב לידע כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה. דהיינו תנ"ך וכל הלכות פסוקות של כל התורה עם הטעמים כי הן הן פירוש התרי"ג מצות שבתורה ודקדוקיהם בכל פרטיהם ואף שיש בהן חלוקי דעות הרי אלו ואלו דברי אלהים חיים ואפילו המצות שאין נוהגות עכשיו וגם ללמוד כל דברי חכמים שהסמיכום על מדרש הפסוקים שהן ההגדות שנאמר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת ודרשו חכמים שלא תאמר למדתי הלכות די לי תלמוד לומר כל המצוה למוד הלכות ואגדות ומדרש שהוא התלמוד שמפרש טעמי ההלכות שבמשניות וברייתות ומקורם בדרשות הפסוקים שבתורה וההלכות שאין להן דרשה בפסוקים הן קבלה הלכה למשה מסיני או מסברא והכל ניתן למשה מסיני וכן דברי חכמים שהסמיכום על מדרש הפסוקים שהן ההגדות כמו שדרשו חכמים על פסוק ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם ומכל מקום לימוד ההלכות קודם ללימוד ההגדות. וכן אמרו חכמי האמת שכל נפש מישראל צריכה לבא בגלגולים רבים עד שתקיים כל התרי"ג מצות במעשה דבור ומחשבה ודיבור ומחשבה הוא לימוד הלכותיהן על דרך שאמרו חכמים על פסוק זאת תורת החטאת וגו' שכל העוסק בתורת חטאת כאילו כו' ועוד אמרו חכמי האמת שכל נפש צריכה לתיקונה לעסוק בפרד"ס כפי מה שהיא יכולה להשיג ולידע וכל מי שיכול להשיג ולידע הרבה ונתעצל ולא השיג וידע אלא מעט צריך לבא בגלגול עד שישיג וידע כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה הן בפשטי ההלכות הן ברמזים ודרשות וסודות כי כל מה שנשמתו יכולה להשיג ולידע מידיעת התורה זהו תיקון שלימותה ואי אפשר לה להתתקן ולהשתלם בצרור החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם בלתי ידיעה זו ולכן אמרו חכמים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כדי שלא יצטרך לבא בגלגול לעולם הזה:
+ואל יאמר האדם איך אפשר ללמוד כל התורה שבעל פה כולה הרי התורה אין לה קץ ותכלית כמ"ש לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד ונאמר ארוכה מארץ מדה וגו' כי באמת ההלכות הנגלות לנו ולבנינו יש להן קץ ותכלית ומספר וכן המדרשים שנתגלו לנו. רק שהתורה מצד עצמה אין קץ ותכלית אפילו לפשטי דרשותיה הצפונים בה ורבי עקיבא היה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות ולא הגיע לתכלית דרשותיה עדיין וכן אין קץ ותכלית לעומק טעמי ההלכות והפלפול בטעמיהן ובדרשותיהן במדות שהתורה נדרשת ועל ידי זה יתחדשו ג"כ חידושי הלכות לאין קץ ותכלית למי שזוכה לזה אחר שגמר תחלה כל התורה שבעל פה המסורה לנו ונגלות לעין כל כמו שאמרו חכמים ליגמר אינש והדר ליסבר שהוא עיון בעומק הטעמים וכמו שיתבאר:
+ובזמן הזה שכל התורה שבעל פה היא כתובה לפנינו א"צ לשכור מלמד לבנו שילמדנו כל התורה שבע"פ אלא שילמדנו להבין היטב בתלמוד ברוב המקומות גם בהלכות וסוגיות העמוקות עם רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים ויעמידנו על עיון ההלכה למעשה שיוכל לעיין בעצמו ללמוד ולהבין ולהורות כל הלכה למעשה מתוך עיון בתלמוד ופוסקים ראשונים ואחרונים ואזי יוכל הבן ללמוד בעצמו כל התלמוד והפוסקים לידע כל ההלכות של תורה שבע"פ שהן פירוש התרי"ג מצות ודקדוקיהן בטעמיהן ומקוריהן כאלו למדו המלמד. וכן כל התנ"ך ודרשות ההגדות. ולכן לא נהגו עכשיו ללמד להתינוק כל התנ"ך כבימיהם רק תורה לבדה כי סומכים שילמוד בעצמו כשיגדיל משא"כ בימיהם שלא היו הנקודות וטעמים כתובים אלא בע"פ. ומכל מקום צריך ללמדו ולחזור עמו פעמים רבות כל פרשיות התורה שבהן כתובות המצות והמשפטים שהתלמוד מפרשן והפסוקים והתיבות ואותיות שבהן הן נדרשין תמיד בתלמוד. אך אם הבן אינו מגיע למדה זו שיוכל ללמוד ולהבין בעצמו בלי מלמד כל ההלכות שבתורה שבע"פ בטעמיהן או שאינו חפץ ללמוד בעצמו חייב לשכור לו מלמד שיכריחנו וילמדנו היטב כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה וגם לחזור עמו פעמים רבות עד שיהיה זוכר ויודע פעם אחת כל ההלכות שבתורה שבע"פ בטעמיהן כי גם הכפייה לכוף את הבן ללמוד ולידע כל התורה היא בכלל מצות עשה של ולמדתם אותם את בניכם שהרי הכתוב מדבר בקטנים שצריך לכופם. ואחר שידע פעם אחת כל ההלכות בטעמיהן וחוזר ושוכח מפני שאינו רוצה לחזור על לימודו בעצמו הרי האב כבר יצא ידי חובתו כי מאחר שלמדו היטב עד שידע כל התורה כולה קיים מצות עשה של ולמדתם אותם את בניכם וגו' אך מכל מקום כל שהבן אפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק ויש יכולת ביד האב לכופו מוטל עליו מדברי קבלה לכופו לעסוק בתורה וכן להדריכו בדרך מוסר ויראת שמים בכל דרכיו והנהגותיו בעוד ידו תקיפה על בנו דהיינו עד שיהא בן כ"ד שנה שנאמר חנוך לנער על פי דרכו דרך שכל ימיו יהא מתנהג בו חנוך לו בנערותו דהיינו מבן ט"ז שנה עד בן כ"ד שנה שקודם ט"ז שנה אין בו דעת לקבל תוכחות כל כך ואל תכביד יסורין ותוכחות ויותר מבן כ"ד יש לחוש שמא יבעט:
+ולא שכר לימוד לבדו מוטל על האב אלא כל הוצאות הלימוד כגון לשכור מזונות לבנו ההולך ללמוד לפני רב שבעיר אחרת ולהספיק לו כל צרכיו שם ואף על פי שאין בית דין כופין על זה כמו על שכר לימוד מכל מקום מצוה גדולה היא ומכלל מצות עשה של ולמדתם אותם את בניכם היא. ולפיכך אפילו האב עדיין לא למד תורה וצריך ללמוד לעצמו ואם יטרח במזונות וסיפוק צרכי לימוד בנו לא יוכל ללמוד לעצמו אם בנו הוא נבון ומשכיל מה שילמוד יותר מן האב הרי לימוד בנו קודם ללימודו כי מאחר שבלימוד בנו גם הוא מקיים מצוה של תורה כמו בלימוד לעצמו והרי בנו נבון ומשכיל יותר בלימודו. ואף על פי כן לא יבטל הוא לגמרי מתלמוד תורה אלא יקבע לו עתים כפי יכלתו ואף על פי שאין העתים מספיקים לקיים מצות עשה של תלמוד תורה כהלכתה שהיא לימוד וידיעת כל התורה. משא"כ כשיספיק מזונות לאיש אחר נבון ומשכיל יותר ממנו אינו נפטר בזה כלל מקיום מצות עשה של תלמוד תורה כהלכתה אם יכול לקיימה בעצמו אילו לא היה טורח במזונות וצרכי האיש ההוא שאינו בנו. ואם בנו אינו נבון ומשכיל יותר ממנו הרי לימוד לעצמו קודם ללימוד בנו ואף על פי ששתיהן מצות עשה מצוה שבנפשו קודמת. ואם בנו נבון ומשכיל יותר ויש לו אשה ובנים מצוה על אביו לפרנסן אם אפשר לו כדי שלא יהיו רחיים בצוארו ויעסוק בתורה ואפילו אינו עשיר כל כך שיתחייב בפרנסתו מדין צדקה. ואף על פי כן תחשב לו לצדקה לענין שיכול להוציא כל הוצאות לימוד בניו הגדולים ממעות מעשר שלו או החומש אם אין ידו משגת משא"כ בשכר הלימוד (ל)עצמו כמו שיתבאר בהלכות צדקה. אך מי שאינו מחשב הוצאה זו במעשר או בחומש שלו הרי זה זריז ונשכר כמו שאמרו חכמים כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכפורים מה שעתיד להשתכר בשנה זו שיהא ניזון משם קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים והוצאות בניו לתלמוד תורה שאם הוסיף מוסיפין לו ומ[מ]ציאין לו שכר לשעה או לאחר שעה:
+ואם אין יד האב משגת לשכור מלמד לבנו וגם אינו יכול ללמוד עמו בעצמו ויד אבי אביו משגת כופין את אבי אביו לשכור מלמד לבן בנו וגם כל הוצאות תלמוד תורה של בן בנו מצוה עליו כמו על האב ממש מפני שכשם שמצות עשה מן התורה על האב ללמד את בנו תורה כך ממש מצות עשה מן התורה ללמד את בן בנו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך. אבל לבן בתו ובן בן בנו אין חיוב עליו אפילו לשכור מלמד ואין צריך לומר שאר הוצאות תלמוד תורה אלא מדין צדקה אם הוא אמוד וראוי לצדקה זו כי קרוב קרוב קודם כמו שיתבאר בהלכות צדקה אך אין נפרעין ממנו שלא בפניו כמו שיתבאר שם אבל אם יכול ואפשר לו ללמוד עמהם בעצמו חייב ללמדם. ולא לאלו בלבד אלא מצות עשה של תורה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אף על פי שאינן יוצאי יריכו שנאמר ושננתם לבניך וגו' וקבלו חכמים בניך אלו תלמידיך שהתלמידים קרויים בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים אלא שמצוה להקדים בניו וכל יוצאי יריכו לתלמידים אחרים:
+ויש אומרים שאינו חייב לשכור מלמד לבן בנו אם אינו יכול ללמדו בעצמו אלא אם יכול ללמדו בעצמו ואינו רוצה ללמדו חייב לשכור לו מלמד אם אין יד בנו משגת כי המצוה מוטלת על אבי אביו כמו על אביו ללמדו בעצמו או לטרוח למצוא לו מלמד בחנם או בשכר (ולהוליכו לבית הספר אם אינו חפץ מעצמו לילך). משא"כ לבן בתו ובן בן בנו אין חיוב עליו אלא להקדימו לתלמידים אחרים אבל אם אין מוטל עליו ללמד לתלמידים כלל מפני שיש בע��ר גדולים בחכמה ממנו שיכולים ללמדם או מפני שלא הגיע למדה זו ללמד לתלמידים כי צריך עדיין ללמוד לעצמו אין חיוב עליו ללמד לבן בתו ובן בן בנו ולא לטרוח למצוא לו מלמד כמו שאין חיוב עליו בבן חבירו שלא מיוצאי יריכו. (וגם כשיכול ללמד לתלמידים אחרים ואין גדול ממנו בעיר אין צריך לכופו לילך ללמוד לפניו אם אינו חפץ מעצמו כמו שאין צריך לכוף לתלמידים אחרים ללמדם בעל כרח[ם] משא"כ בבן בנו חייב ללמדו בעל כרחו או להוליכו להמלמד כמו בבנו [)]. ולענין הלכה בשל תורה הלך אחר המחמיר לכך כל אדם צריך להחמיר לעצמו אך אין לכוף לאחרים להוציא ממון בכפיות מספק:
+וכל המלמדים ואפילו מלמדי תינוקות מקרא ואפילו מלמדים בחנם צריכים ללמדם כל היום כולו ומקצת מן הלילה כדי לחנכם ללמוד ביום ובלילה ולא יבטלו התינוקות כלל חוץ מערבי שבתות וערבי ימים טובים בסוף היום ובימים טובים עצמן שמצוה לשמח בהם התינוקות במה שהיא שמחה להם כמו אגוזים וכיוצא בהם כמו שנתבאר בהלכות יו"ט אבל בשבת אין קורין להם בתחלה פרשה שלא קראוה מעולם מפני טורח שבת אבל שונין להם פרשיות שקראו אותן כבר בחול ואין מבטלין התינוקות לשום דבר מצוה בעולם ואפילו לבנין בית המקדש:
+וכל מלמד תינוקות שהוא מניח התינוקות ויוצא או שהוא עושה מלאכה אחרת בשעת לימודו עמהם או שהוא מתרשל בלימודם הרי זה בכלל ארור עושה מלאכת ה' ברמיה. לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה מהיר לקרות ולדקדק. ומכל מקום אם יש כאן שני מלמדים האחד מדקדק הרבה שיקראו בלי טעות ושיבוש או לדקדק להבינם על נכון פירוש המילות בזמנינו שלומדים המקרא עם פירוש המלות אבל אינו קורא הרבה מפני שמתרשל קצת והשני קורא הרבה אלא שאינו מדקדק כל כך מושיבין אותו שמדקדק יותר:
+ואין למלמד להיות ניעור בלילה יותר מדאי שלא יהיה עצל ביום ללמד. וכן לא יסגף עצמו באכילה ושתיה וכל שכן להתענות. וכן לא יאכל ולא ישתה יותר מדאי. כי כל אלו הדברים גורמים שלא יוכל ללמד היטב וכל המשנה ידו על התחתונה ומסלקין אותו בלי התראה כי מותרה ועומד הוא:
+ותינוק שאינו רוצה לקרות לא יכה אותו המלמד מכת אכזרי לפיכך לא יכהו בשוטים ולא במקל אלא ברצועה קטנה אם קורא קורא ואם אינו קורא בהכאה זו יהיה יושב כך עם חביריו להיות להם לחברה וסופו אפשר יתן לבו ומלמד תינוקות החובט יותר מדאי מעבירין אותו והוא עובר בלא תעשה כי מאחר שמכה שלא ברשות הרי זה כמכה אחד משאר ישראל: מי שאין לו אשה או שאשתו בעיר אחרת לא ילמד תינוקות מפני שאמותיהם מביאות את בניהם לבית הספר ויתגרה בו יצרו מה שאין כן כשאשתו עמו בעיר יש לו פת בסלו אם יבא לו הרהור ויתקפנו יצרו שלא יוכל להסיח דעתו יוכל לבא אל אשתו. ויש מתירין למי שיש לו אשה אפילו היא בעיר אחרת ולכן אין למחות ביד המקילים:
+אשה אינה במצות תלמוד תורה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם וכשם שאינה במצות תלמוד תורה לעצמה כך אינה במצות תלמוד תורה לבניה ופטורה משכר לימוד בניה ואין כופין אותה אלא אם כן היא עשירה ומתורת צדקה. ומכל מקום אם היא עוזרת לבנה או לבעלה בגופה ומאודה שיעסוק בתורה חולקת שכר עמהם ושכרה גדול מאחר שהם מצווים ועושים על ידיה מה שאין כן באשה שלמדה תורה שיש לה שכר אבל לא שכר גדול כשכר האיש מפני שאינה מצווה ועושה. ואף על פי שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן ��אם מלמדה תורה שבעל פה הרי זה כאלו מלמדה תפלות מפני שעל ידי זה נכנס בה ערמומית. ומכל מקום גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן כמו דיני נדה וטבילה ומליחה ואיסור יחוד וכיוצא בהם וכל מצות עשה שאין הזמן גרמא וכל מצות לא תעשה של תורה ושל דברי סופרים שהן מוזהרות בהן כאנשים. ובימיהם היה החכם דורש הלכות המצויות ורגילות וצריכות לכל אדם לידע אותן בלשון שמבינים הנשים ועמי הארץ מידי שבת בשבתו:
+
+Chapter 2
+
+מי שלא למדו אביו תורה חייב ללמד את עצמו כשיכיר שנאמר (דברים ה א): "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" זו מ"ע של ת"ת על כל אדם ללמוד כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה כמשנ"ת למעלה שנאמר כל המצוה וגו'. וכשלומד לעצמו כשיגדיל ויכיר שיוכל ללמוד, אזי לא ילמוד כל המקרא ואח"כ כל המשנה ואח"כ התלמוד כמשנ"ת בנערים שאין יכולים ללמוד משנה ותלמוד בתחלה, כי זה שיכול אינו רשאי לעשות כן. כי (קידושין ל א): "מי יודע כמה יחיה" לפיכך חייב הוא לשלש זמן למידתו שבכל יום ויום שליש במקרא שליש במשנה שהן הלכות פסוקות בלי טעמים. שבכל המשניות וברייתות ומימרות האמוראים שהן פירוש התרי"ג מצוות שבתורה בכל תנאיהם ודקדוקיהם ודקדוקי סופרים. ובזמן הזה גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפוסקים כמו הטור והש"ע והגהותיו בכלל משנה יחשבו. ושליש בתלמוד המבאר טעמי ההלכות במשניות וברייתות ומימרות האמוראים ובזמן הזה גם בספרי הפוסקים הראשונים המבארים טעמי ההלכות פסוקות שפסקו הטור והש"ע כמו הרא"ש וב"י. כי אם אינו יודע טעמי ההלכות, אינו מבין גופי ההלכות לאשורן על בוריין, ונקרא בור. ולכן יש אוסרין להורות אפילו לעצמו מתוך הלכות פסוקות בלי טעמים שלמד. ולפיכך אינו רשאי להתאחר מללמוד הטעמים עד שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות, כי לא אמרו (שבת סג א): "ליגמר והדר ליסבר" אלא לסבור סברות בעומק עיון טעמי ההלכות ולהבין דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדבר להקשות ולתרץ עד שיגיע וירד לעמק ההלכה. שזה אין לו לעשות בתחילת למודו אלא לאחר שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות בטעמיהן בדרך קצרה בלי עיון ופלפול להקשות ולתרץ. אבל בלימוד זה לידע הטעמים בדרך קצרה מהתלמוד והפוסקים בלי עיון רב ופלפול, חייב הוא לעסוק בכל יום ויום שליש זמן מלימודו. אך פירוש המקרא ודרשות ההגדות יחשבו בכלל שליש במשנה. לפי שהמשנה ג"כ פי' התרי"ג מצות שבתורה. וחכמת הקבלה תחשב בכלל שליש בתלמוד: 
+בד"א בתחילת תלמודו של אדם. אבל כשיגדיל בחכמה וירבה בה במאוד, ולא יהיה צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבע"פ, מפני שכבר חזר על לימודו פעמים רבות מאוד עד שנחקק היטב בזכרונו כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה, אזי יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב וד"ת שבע"פ כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה ויפנה כל ימיו לעיון התלמוד לסבור סברות בהלכות ולפלפל בהן בקושיות ופירוקים לירד לעומק הסברות וטעמי ההלכות להבין דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדבר ולחדש חידושי הלכות רבות לפי רוחב שיש בלבו וישוב דעתו כמו שאמרו (שבת סג א): "ליגמר אינש והדר ליסבר". וכן בדרשות ההגדות להתבונן מתוכם מוסר השכל לידע את ה' כמו שאמרו חכמים רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד דברי אגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומתדבק בדרכיו. כי רוב סודות התורה שהיא חכמת הקבלה וידיעת ה', גנוזים באגדות וי"א שגם בתחילת למודו של אדם לא ישלש זמן למודו לשלשה חלקים שוים ממש שהרי המשנה חמורה מן המקרא וצריכה זמן מרובה יותר. ואצ"ל התלמוד שצריך זמן מרובה יותר מן המשנה. אלא מה שהצריכו לשלש זמן למודו הוא ליתן לכל א' שיעור וזמן כפי הראוי לו בכל יום ויום כדי שיגמור כולו בשוה. ואחר כך כל ימיו לסבור ולעיין. וטוב לחוש לדבריהם: 
+ולד"ה בתחלת למודו של אדם בין במקרא בין במשנה בין בתלמוד בכל יום לא די לו בלימוד פעם ושתים ושלוש, אלא צריך לחזור על כל אחד פעמים רבות מאוד הכל לפי כח זכרונו של אדם כדי שיזכור היטב. והמשנה והתלמוד שהן ההלכות פסוקות בטעמיהן צריך לחזור עליהן בכפלי כפליים יותר מהמקרא כי תורה שבכתב אי אתה רשאי לומר בע"פ, כי תורה שבע"פ, המשנה והתלמוד, שהן ההלכות בטעמיהן, חייב הוא מהתורה לחזור עליהן כ"כ עד שתהא משנתו סדורה ושגורה בפיו כ"כ בענין שאם ישאלנו אדם איזה דבר הלכה ממה שלמד יוכל להשיב לו מיד אסור או מותר בלי גמגום שנאמר ושננתם לבניך שיהיו דברי תורה שנונים ומחודדים על פיך שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד כמ"ש (משלי ז ד): "אמור לחכמה אחותי את" שתהא בקי וברורה לך כמו שברור לך שאחותך אסורה לך. ולכן, גם עכשיו שנכתבה תורה שבע"פ ויכול לעיין בספרים אינו יוצא י"ח בזה מצות ושננתם מאחר שמגמגם לשואלו ואינו משיב לו מיד עד שיעיין ואין הלכה זו ברורה לו כמו אחותו שא"צ לעיין. ואף שעל ידי זה לא יוכל ללמוד הלכות הרבה, לא יחוש כמו שאמרו חכמים (אבות ב): "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין ליבטל ממנה". וכן היו עושים בימיהם שהיו לומדים בע"פ היו לומדים בתחלת למודם רק ב' או ג' משניות או ברייתות בשבוע והיו חוזרים עליהם מאה פעמים ויותר ואמרו חכמים (חגיגה ט ב): "אינו דומה השונה פרק מאה ואחת לשונה מאה פעמים ואחת" שזה נקרא עובד אלוקים וזה נקרא לא עבדו כראוי. ועכשיו שתורה שבע"פ כתובה לפנינו, א"צ לחזור מאה פעמים ואחת בשעת למודו ממש. רק שיזהר לחזור על הראשונות תמיד לפרקים קרובים בענין שתהיינה כל ההלכות שלמד חקוקות היטב בזכרונו כל הימים שבינתיים וברורות לו בלי גמגום כבשעת למודו ממש:
+וכל השוכח דבר אחד ממשנתו מחמת שלא חזר על לימודו כראוי מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו וגם עובר בלאו של תורה שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך וגו' וכל מקום שנאמר השמר פן הוא לא תעשה. וקבלו חכמים שאין הכתוב מדבר בעשרת הדברות לבדן אלא הוא הדין לכל התורה כולה. ולכן למדו חכמים ג"כ מפסוק זה שכשם שחייב האדם ללמד את בנו כך ממש חייב ללמד את בן בנו כל התורה שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך ומה שנכתב זה גבי עשרת הדברות כמ"ש יום אשר עמדת לפני ה' וגו' הוא ללמדך שכל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר סיני. וגם עכשיו שנכתבה תורה שבע"פ ויוכל לעיין בספרים מה ששכח אין זה מועיל כלום כי מיד ששכח עובר בלאו קודם שיעיין כמו בימיהם שעובר בלאו בשעה ששוכח אף שאח"כ יחזור וישאל מרבו וילמדנו מה ששכח ועוד שמצות התורה לא תשתנה בשינוי הדורות ולא יחליף ולא ימיר דתו לעולמים. וגם אמרו הלומד ושוכח דומה לאשה שיולדת וקוברת וכל המשכח דבר אחד מתלמודו גורם גלות לבניו שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני:
+ואל יאמר השוכח דבר אחד אילו לא למדתי דבר זה לא נתחייבתי בנפשי, ולמה אתחייב כשלמדתי ושכחתי? כי באמת אלו לא למד דבר זה לא "מעלה עליו הכתוב" בלבד "כאלו מתחייב בנפשו", אלא היה מתחייב בנפשו ממש! שכל מי שאפשר לו להרבות ולהוסיף בלימודו בענין שלא ישכח בזה מה שלמד כבר מפני שכבר חזר על לימודו כראוי, ואינו מוסיף - אף על פי שאינו מתבטל מתלמוד תורה, אלא חוזר תמיד על הראשונות שלא מפני חשש שכחה אלא מפני שנוח וקל לו יותר לחזור על הראשונות מלטרוח בלימוד חדש - הרי זה מתחייב בנפשו ממש. כמו שאמרו חכמים (אבות פ"א) "ודלא מוסיף יסיף", דהיינו שיאסף בלא זמנו שנאמר בתורה: כי הוא חייכם וגו', ואומר: למען ירבו ימיכם וגו', ודברי תורה נדרשים מכלל הן לאו (ספרי סוף פרשת עקב). ולא אמרוה "לא עליך המלאכה לגמור" אלא לענין שלא ימנע האדם מלעסוק בתלמוד תורה מחמת שהוא אינו יכול לגמור ולידע את כולה מקוצר דעתו וכח זכרונו לזכור הרבה כל כך כמו שיתבאר או מאפס הפנאי שלו מטירדת פרנסתו, וגם כל אדם לא יוכל להגיע לתכלית התורה - שמצד עצמה אין לה קץ ותכלית כמו שנתבאר למעלה, וגם לענין שיחזור הרבה על לימודו כראוי ולא ימעט בזה מחמת שצריך ללמוד עוד כדי לגמור התורה, כי לא עליך המלאכה לגמור. אבל אי אתה בן חורין ליבטל ממנה שלא להרבות ולהוסיף בלימודך אחר שכבר חזרת כראוי על לימודך שלמדת כבר ולא ישכח ממך. ואם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה, כי שכר תלמוד תורה שקול כנגד שכר כל המצות. ומן השכר הרב אתה למד העונש הרב למי שאינו מרבה ומוסיף עד שיגמור כל התורה שבע"פ כולה אם אפשר לו - כמו שקיבלו חכמים (עיין סמ"ג בהקדמה למצוות עשה) בפירוש הכתוב "כל המצוה" כמו שנתבאר למעלה.
+במה דברים אמורים שהשוכח מתחייב בנפשו ועובר בלאו כששכח מחמת עצלות שנתעצל לחזור על לימודו כראוי אבל מחמת אונסו כגון שטרוד הרבה בפרנסתו והעתים שקובע לו אין מספיקים לו לחזור על כל לימודו שלמד קודם שהיה טרוד אינו מתחייב בנפשו וגם אינו עובר בלאו שנאמר רק השמר לך וגו' רק למעט מחמת אונסו
+וכן מי שתקפה וגברה עליו משנתו מפני שהיא חמורה עליו ולכך נשכחה ממנו ולא הועיל לו מה שחזר עליה כראוי אינו מתחייב ואינו עובר אף על פי שאינו אנוס שהיה יכול לעסוק תמיד במשניות והלכות אלו החמורות עליו ולא להסיח דעתו מהן להלכות אחרות ועל זה נאמר ופן יסורו מלבבך ללמדך שאינו מתחייב ואינו עובר עד שישב ויסירם מלבו ולכך נשכחו ממנו ולא כשנשכחו ממנו דברי תורה מפני שקצר מצע שכלו להשיגם בקל ולתפסם יפה בשכלו ומוחו וכח זכרונו שלא ישכחו ממנו לאחר שיחזור עליה פעמים רבות כל כך כמו שחוזר על הלכות אחרות שאינן חמורות עליו ולא הצריכתו התורה לעסוק תמיד בהלכות אלו החמורות עליו כדי שלא ישכחן אלא אדרבה צריך הוא ללמוד ולידע כל התורה שבע"פ כולה ולחזור עליה עד שיזכור היטב מה שאפשר לו לזכור ע"י חזרה זו שהן הלכות הקלות עליו ולא יחוש לשכחת החמורות מאחר שאינו נמנע ומניח מלחזור עוד עליה[ן] ולעסוק בהן תמיד אלא מחמת עסקו בלימוד וחזרה לזכור ההלכות הקלות ונמצא שאינו מסיר דברי תורה מלבו וזכרונו. (כי מה לי הלכות אלו ומה לי אלו משא"כ במי שאינו חוזר כראוי לו גם על ההלכות הקלות עליו ועל ידי זה בא לידי שכחה אע"פ שעוסק תמיד בתלמוד תורה ואינו מסיר דברי תורה מלבו הרי זה עובר ומתחייב בנפשו כמו שדרשו חכמים על פסוק לא יחרוך רמיה צידו לא יחיה ולא יאריך ימים כו' שהרי לא נאמר ופן תסיר מלבבך אלא ופן יסורו מאליהם דהיינו שלא ישכחו מלבו כמ"ש פן תשכח ואף שחוזר על לימודו לאחר שגומר כל ההלכות או אפילו מקצתן כמה וכמה פרקים הואיל ואין חזרה זו מועלת לו כמו שדרשו חכמים על פסוק הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה אם עושה תורתו חבילות חבילות מתמעטים ונשכחים רק יקבוץ על יד מעט מעט א"כ העובר על דבריהם ברצונו ודעתו שיודע ורואה בעצמו שאינו זוכר היטב כראוי ואינו רוצה לחזור ולקבוץ על יד הרי זה כמסיר דברי תורה מלבו וזכרונו ועובר על פן תשכח ופן יסורו מלבבך):
+וגם מי שיודע בעצמו שהוא שכחן גדול בטבעו ותולדתו שאף אם יחזור על לימודו פעמים אין מספר לא יזכור כי אם זמן מה ואח"כ ישכח מעט מעט לא יוכל לפטור נפשו מלאו זה דפן תשכח ומצות ושננתם שנתבאר למעלה כי מצות התורה שוות לכל נפש מישראל ולא ניתנה תורת כל אחד ואחד בידו שיהיה זה חייב במצוה זו וזה פטור ממנה לגמרי מחמת טבעו ותולדתו אלא כל אחד חייב לזכור דברי תורה בלבו כפי יכולתו והשגת כח זכרונו אם מעט ואם הרבה דברי תורה. ועל זה אמרו לא עליך המלאכה לגמור כגון מי שהוא שכחן גדול ואם יהיה שונה הלכות רק פרק אחד ביום ויחזור עליו מאה פעמים ויותר ואפילו כל היום כולו לא יוכל לזכרו היטב כי אם חודש אחד על דרך משל ואח"כ אם לא יחזור עליו יתחיל לשכוח מעט מעט הרי זה חייב לעשות כן ללמוד בכל יום רק פרק אחד ולחזור עליו כל היום כולו וכן יעשה שלשים יום ואח"כ בסוף החדש יחזור על השלשים פרקים אלו כמה פעמים עד שיוכל לזכרם היטב עוד ג' או ד' שבועות על דרך משל ואח"כ ילמוד בתוך כך עוד פרק אחד בכל יום ויחזור עליו כל היום כולו ויעשה כן עד כלות הג' או ד' שבועות אלו ואזי יחזור עוד פעם או שתים על שלשים פרקים הראשונים וגם על פרקים האחרונים שלמד בג' או ד' שבועות אלו עד שיוכל לזכור הכל עוד כמה שבועות ובתוך כך ילמוד עוד פרק אחד בכל יום. וכן יעשה להיות מוסיף והולך פרק אחד בכל יום בכל ימים שבינתיים בין חזרה לחזרה עד שילמוד כל כך הרבה משנה ותלמוד בענין כשיצטרך לחזור על הראשונות בסוף כל חדש כפי טבעו שאינו יכול לזכור היטב יותר מחדש אחד על דרך משל אזי ישהה בחזרה זו כל החדש כולו עד שיחזור על כל לימוד שלמד עד עתה וכן יעשה לעולם מידי חדש בחדשו לחזור תמיד על הראשונות. ואף שנמצא שלא יוכל ללמוד ולידע כל ימיו רק כדי מה שיוכל לחזור בחדש אחד לא יחוש כי לא עליך המלאכה לגמור וכך היו מצויים בימיהם תלמידים שלא היו בקיאים ויודעים בעל פה רק מסכת אחת ויש מהן שתי מסכתות
+אך אדם כזה מאחר שאינו יכול ללמוד דברי תורה הרבה מאד צריך שיהיה כל לימודו בלימוד המביא לידי מעשה שהן הלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן לקיים המצות כהלכתן וליזהר מליכשל באיסורים חס ושלום והם דברים שאי אפשר לישאל תמיד לחכם המורה שבעיר או שלא יהיה יודע לישאל ולהסתפק כלל אם לא ילמדם תחלה דהיינו רוב אורח חיים כמעט כולו ומיעוט יורה דעה ומעט באבן העזר וחושן משפט כל הלכה ברורה בטעמה מהתלמוד ומפרשיו כמו הרא"ש או הב"י לפחות ולחזור עליהן לעולם. וגם מי שדעתו יפה שיוכל ללמוד ולזכור כל התורה שבע"פ יש לו ללמוד ולחזור תחלה הלכות הללו הצריכות למעשה כי יש להן דין קדימה על שאר כל ההלכות שאין צריך למעשה כל כך. ולימוד האגדות מביא גם כן לידי מעשה להתבונן מתוכן מוסר השכל כמו שנתבאר למעלה. ומי שלא הגיע למדה זו ילמוד בספרי מוסר שנבנו דבריהם על המדרשים וההגדות ומאמרי הזוהר. וכל זה מלבד הקריאה בתנ"ך לעתים מזומנים כמו שנתבאר למעלה שיש לה דין קדימה על הכל
+ואם אחר שהוא בקי היטב בכל לימודו המביא לידי מעשה וחוזר עליו לעולם יוכל לקבוע לו בכל יום שעה קטנה ללימוד אחר ויספיק לו שאר היום והלילה לחזור כראוי על לימודו המביא לידי מעשה שלא ישכח ממנו לעולם ויהיה ברור לו כאחותו כמו שנתבאר למעלה אזי נכון הדבר ע"ד הקבלה לקבוע לימודו בשעה קטנה זו שבכל יום ללמוד פעם אחת כסדר כל התלמוד בבלי וירושלמי ומכילתא וסיפרא וסיפרי ותוספתות וכל המדרשים מתנאים ואמוראים שכל דבריהם היא תורה שבעל פה שניתנה למשה מסיני כמו רבות ותנחומא ופסיקתות וכיוצא בהן ומדרשי רשב"י על כולן כדי שי[וכ]ל לגמור כל התורה שבעל פה כולה פעם אח[ת] בחייו לקיים מצות שמור תשמרון את כל המצוה וגו' כמו שנתבאר למעלהקנו. ואף שישכח הכל הרי לעתיד לבוא יזכירוהו כל לימודו ששכח מחמת אנסו שאי אפשר לו לחזור כל כך שלא ישכח לימוד זה שלומד רק שעה קטנה בכל יום כי שאר היום והלילה צריך לו לחזור על לימוד המביא לידי מעשה והשוכח מחמת אונס אינו עובר כמו שנתבאר למעלה וגם עתה הנה זאת התורה היא העולה למעלה עד כסא הכבוד ועד בכלל אך לא למעלה מהכסא כמ"ש כי אין שכחה לפני כסא כבודך שהוא למעלה מהכסא עולם הזכרון והזכר המשפיע (כי השכחה באה מצד הקליפה ואינה מגעת לינק אלא עד הכסא כמ"ש שאין הכסא שלם כו').
+אבל אם יוכל לקבוע לו שעה גדולה ללימוד אחר ויספיק לו שאר היום לחזור על לימודו המביא לידי מעשה אזי חייב להוסיף מעט מעט ללמוד בשעה זו הלכות אחרות שהן פירוש התרי"ג מצות אף מצות שאינן נוהגות כמו קדשים וכיוצא בהן ולחזור עליהן כראוי שיזכור אותן היטב לעולם כמו שנתבאר למעלה שנאמר כל המצוה וגו' ולא עליך המלאכה לגמור. ולכן אף שאין שעה זו מספקת ללמוד הלכות אלו מהתלמוד ולחזור עליהן כל כך עכ"פ ילמוד אות[ן] מתוך המשניות עם פירושיהן ויחזור עליהן כראוי עד שיהיה זוכרן בעל פה. ויש לו לעסוק תחלה בסדר קדשים כמו שאמרו חכמים כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה ועל כן נכון הדבר אם אפשר לו ללמוד הלכות כל הקרבנות בשלימות וכל העבודות שבמקדש והלכות המקדש וכל כליו כמבואר באר היטב בחיבור הרמב"ם ז"ל בספר עבודה וספר קרבנות ואח"כ במשך הזמן אם יוכל להוסיף עוד בשעה זו ללמוד ולחזור כראוי יעסוק בסדר טהרות וזרעים והם קודמים לסדר מועד נשים נזיקין מאחר שכבר עסק הרבה בלימוד המביא לידי מעשה שהן הלכות השנויות בג' סדרים אלו (לבד ברכות וחולין ונדה):
+וכל אדם צריך ליזהר להוציא בשפתיו ולהשמיע לאזניו כל מה שלומד בין במקרא משנה ותלמוד אלא אם כן בשעת עיון להבין דבר מתוך דבר וכל מה שלומד בהרהור לבד ואפשר לו להוציא בשפתיו ואינו מוציא אינו יוצא בלימוד זה ידי חובת מצות ולמדתם אותם וכמ"ש לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו וגו' וכמו בכל המצות התלויות בדבור שאינו יוצא בהן ידי חובתו בהרהור אלא אם כן שומע מפי המדבר שהשומע כעונה בפיו. אך אם מוציא בשפתיו אף על פי שאינו מבין אפילו פירוש המלות מפני שהוא עם הארץ הרי זה מקיים מצות ולמדתם ולפיכך כל עם הארץ מברך ברכת התורה בשחר לפני הפסוקים וכן כשעולה לספר תורה:
+במה דברים אמורים? בתורה שבכתב, אבל בתורה שבעל פה אם אינו מבין הפרוש - אינו נחשב למוד כלל (מ"א סי' נ). ואף על פי כן יש לאדם לעסוק בכל התורה גם בדברים שלא יוכל להבין, ולעתיד לבוא יזכה להבין ולהשיג כל התורה שעסק בה בעולם הזה ולא השיגה מקצור דעתו (זהר וישב דף קפה):
+
+Chapter 3
+
+וכל מי שדעתו וכח זכרונו יפה, שיוכל ללמוד ולזכור כל התורה שבעל פה כולה - הרי זה (קידושין כט) לא ישא אשה עד שילמוד תחילה תורה (חלקת מחוקק באבן עזר סימן א') שבעל פה כולה, שהן כל ההלכות בטעמיהן בדרך קצרה, שהן פירוש כל התרי"ג מצות בתנאיהן ודקדוקיהן ודקדוקי סופרים; ואחר כך ישא אשה, ויעסוק אחר כך כפי הפנאי שלו בעיון ופלפול כל ימיו כפי כחו. שאם ישא אשה תחילה, יהיו "רחים בצווארו" טרדת פרנסת אשתו ובניו, ולא יוכל לעסוק בתורה כראוי כל כך, ללמוד ולזכור כל ההלכות בטעמיהן, שהן פירוש התרי"ג מצוות ועיקר התורה שבעל פה. ולכן נדחית מפני לימוד זה מצוה רבה של פריה ורביה, אף שהיא גדולה מכל המצוות. והוא שאין יצרו מתגבר עליו ויוכל ללמוד בלא הרהורי עבירה, רק שרוצה לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה, והרי הוא פטור (רמב"ם הלכות אישות פרק ט"ו) ממנה, כי היא נדחית מפני מצות תלמוד תורה השקולה כנגד כל המצות. ולא אמרו שמבטלין ומפסיקין מתלמוד תורה כדי לקיים מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים, כמו שיתבאר, אלא להפסיק לפי שעה וזמן מה שאין בו אלא ביטול מצות העסק, ולימוד התורה תמיד; אבל לא ביטול מצות מידיעת התורה באר היטב בפירושה שהן ההלכות כולן בטעמיהן בדרך קצרה. ולכן בימיהם, שהיו לומדים עם הנערים מבן עשר שנים ואילך, חמש שנים משנה וחמש שנים תלמוד, שהם הטעמים בדרך קצרה (קידושין שם), אם לא היה נושא כשעברו עליו עשרים שנה - היה עובר על מצות עשה של תורה "פרו ורבו". ותחילת זמנה הוא מבן שמונה עשרה, כי גם אחר הנישואין יוכל ללמוד ב' או ג' שנים בלי טרדה גדולה כל כך בטרם יוליד בנים הרבה:
+ומי שאי אפשר לו בלא אשה מפני (רמב"ם מברייתא שם) שיצרו מתגבר עליו עד שנמצא שאין לבו פנוי - ישא אשה תחלה כדי ללמוד בטהרה בלי הרהורים, ואח"כ ילמוד תורה שבעל פה כולה.    ואף שיש לו בנים וצריך לעסוק במלאכה לפרנס אשתו ובניו, ואינו יכול לעסוק כל היום כולו בתורה שיוכל ללמוד את כולה ולזכור היטב כל ההלכות בטעמיהן בדרך קצרה בעשר שנים כמו העוסק בה כל היום כולו - הרי "אמרו לא עליך המלאכה לגמור" וגם "אי אתה בן חורין ליבטל הימנה" - מלהרבות ולהוסיף בה מדי יום ביום עד שילמוד ויזכור את כולה ע"י שיחזור עליה כראוי, ואם לא יגמור בעשר שנים - יגמור בעשרים שנה או יותר.    וחייב הוא מן התורה לקבוע לו עת גדולה לתלמוד תורה בכל יום כמו חצי היום לפחות, מלבד לימוד הלילה. ולא יעסוק במלאכה כל היום או רובו, שנאמר: "ודברת בם", והלא כבר נאמר "ושננתם" ומה תלמוד לומר: "ודברת בם"? שלא (ספרי וגמרא יומא י"ט) יהא כל דיבורך אלא בם, כלומר שתעשם עיקר ולא טפלה, ועל כן חייב לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי.     וכשיעשה כן - יוכל גם כן לבא על כל פנים, לידי ידיעת עיקר התורה שבעל פה כולה, שהוא פירוש התרי"ג מצות כהלכותיהן בתנאיהן ודקדוקיהן ודקדוקי סופרים, מה שאין כן העושה מלאכתו קבע ותורתו עראי - לא יוכל לבא לעולם לידי ידיעת שבעל פה כולה, כי במשך ואורך הזמן יותר מדאי ישכח הראשונות ולא תועיל לו החזרה שחזר עליה כל כך כמו שחזר העושה תורתו קבע, ואם יחזור עליהן הרבה יותר מדאי, לא יהיה לו זמן כל כך ללמוד ולהוסיף עוד הרבה בלימודו ולחזור עליו כראוי. ועוד, כי להעמיד גירסתו ולימוד התורה שבעל פה כולה שלא תשתכח ממנו אין הדבר תלוי בחזרה לבדה שיחזור פעמים רבות מאד, אלא גם (מגילה ו') בעזרת ה' וישועתו, כי יש יגע מאד לחזור על לימודו פעמים אין מספר ואף על פי כן משכח בזמן קרוב כי הוא שכחן גדול בטבעו ותולדתו, ואין הקדוש ברוך הוא עוזר לזה שעושה מלאכתו קבע ותורתו עראי אלא למי שעושה תורתו קבע ומלאכתו עראי ומשליך יהבו על ה', כי (טור אורח חיים סימן קנ"ו) אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט עסק ומלאכה. וכך אמרו חכמים (ברכות ל"ט) "דורות הראשונים עשו תורתם קבע ומלאכתם עראי - זה וזה נתקיים בידם, ודורות האחרונים שעשו תורתם עראי ומלאכתם קבע - זה וזה לא נתקיים בידם": 
+ולכן מי (רמב"ם) שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי, יעשה מלאכה בכל יום מעט כדי חייו בלבד. ויסיר התאוות ותענוגי הזמן מלבו כמו שאמרו חכמים: "כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשרה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל". ואין לו לחוס על נפש אשתו ובניו יותר מעל חיי נפשו שהם בצער, ולזה ודאי תספיק לו מלאכת עראי בישועת ה' והצלחתו בלי הזכרת מעשה נסים. ולכן אמרו חכמים (יומא ל"ה): ש"הלל מחיב את העניים" בדין שמים, על שמבטלים מצות תלמוד תורה מחמת טרדתם במזונותיהם כל היום או רובו, ואין עושין כהלל - שהיה חוטב עצים בכל יום, ומשתכר חצי דינר, והיה נותן חציו לשומר בית המדרש שהיה בשדה בימיהם ומחציו הייתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו - דהיינו ג' פונדיונות, ובכל פונדיון היה ניקח בימיהם לחם כשש בצים ומזה היה מוציא גם שאר הוצאות ביתו וגם לשבתות וימים טובים. ואף שאין כל אדם יכול לעשות כן ממש כהלל, מכל מקום דנין על שלא רצה לעשות כעין מעשה הלל לחיות חיי צער. וגם מי שלמד כבר כל התורה קודם שנשא והוליד וזוכרה היטב חייב לעשות תורתו קבע לחזור על הראשונות ולהעמיק בעיון ולסבור ולהבין דבר מתוך דבר כפי יכלתו ומלאכתו עראי כמו שקבלו חכמים בפירוש הפסוק ודברת בם:
+וכל זה בתלמיד חכם (של"ה מסכת חולין קיד ומהרש"א בפרק קמא דסנהדרין) שלמד או שעתו יפה ומצליח בתלמודו, ויוכל להיות תלמיד חכם, ללמוד כל התורה שבעל פה מהתלמוד והפוסקים כמו הרא"ש ובית יוסף. אבל מי שלא הגיע למדה זו שיוכל ללמוד טעמי ההלכות ומקורן, ואפלו בלמוד המביא לידי מעשה לבדו רק הלכות פסוקו לבדן, אף אם יעשה תורתו קבע מחמת קוצר דעתו, ונקרא בור, וכמו שאמרו על פסוק "אדם אחד מאלף מצאתי" - "אלף נכנסים למקרא יוצאים מהם מאה, מאה נכנסים למשנה כו'" - אינו חייב לחיות חיי צער ולעשות מלאכתו עראי כדי להרבות בלמוד שאינו מבין על בריו, שהוא למוד ההלכות בלי טעמים כמו שנתבאר למעלה, וגם עתיד לשכחו אלא אם כן עושה מדת חסידות ואהבת התורה.      אבל מן הדין יוצא ידי חובתו בקביעות עתים לתלמוד תורה, לקים מה שכתוב "והגית בו יומם ולילה", בקביעות עתים ביום ובלילה, בכדי ללמוד ולזכור היטב למוד המביא לידי מעשה בלבד, שהוא חובה על הכל, דהינו השלחן ערוך מהלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן בלי שאלת חכם, ולמוד בהגדות ומדרשים, או ספרי מוסר שנבנו על מדרי חכמים שדבריהם תורה וקבלה ולא שכל אנושי, כמו שנתבאר למעלה.     ושאר כל היום יעסוק במשא ומתן, כדי שיוכל להחזיק ידי תלמיד חכמים, שהם לומדי התורה יום ולילה עד שיודעים הלכותיה בטעמיהן על ברין, והיא נחשב לו כאלו למד כן ממש בעצמו, ותורתם (ויקרא רבה פרשה כ"ה) נקראת על שמו, כמו שפרשו חכמים בפסוק "שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך". וגם יוכל למלואת מחסורי בניו ובנותיו בהרחבה קצת, כדי שיוכלו בניו לעסוק בתורה כראוי ולהדריך בנותיו בדרך ישרה, כמו שיתבאר בהלכות צדקה.    ואם ארע לפעמים גודל טרדה במשא ומתן עד שלא יוכל ללמוד כל העת הקבוע לו ביום וכן בלילה - יוכל לצאת ידי חובת מצות "והגית בו יומם ולילה" אפלו בלמוד מועט, כמו פרק (מנחות צט) אחד ביום וכן פרק אחד בלילה. ובשעת הדחק, שהטרדה גדולה יותר מדאי ואין לו פנאי אפלו פרק אחד - יוכל לצאת ידי חובתו בקריאת שמע שחרית וערבית, לקים מצות "והגית בו יומם ולילה" ביום ההוא, שהוא שעת הדחק ואי אפשר בענין אחר.    וכן אפלו מי שדעתו יפה ויוכל ללמוד טעמי ההלכות מהתלמוד, שצריך לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי, אם ארע לו לפעמים שצריך להתעסק במלאכתו ופרנסתו כל היום כלו ואי אפשר לו לפנות ממנה כלל בלי הפסד - יקים גם כן מצות "והגית בו יומם ולילה" בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית. ובעת הדחק מאד שגם זה אי אפשר לו - יוכל לצאת ידי חובתו בקריאת שמע שחרית וערבית.     וכן מי (רמב"ם, ושולחן ערוך) שהוא בעל יסורים, או שהוא זקן מופלג שתשש כוחו ואינו יכול לעסוק תמיד בתורה - חיב לקבוע לו עתים לתלמוד תורה ביום ובלילה כפי כוחו ויכלתו. ואם אינו יכול קבוע עתים גדולים - יוכל לצאת ידי חובתו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית:
+וכל זה במתפרנס ממעשה ידיו ממש, אבל אם מלאכתו נעשית על ידי אחרים, וכן המתפרנס מהצדקה של קהל או יחידים - חיב לעסוק בתורה יומם ולילה ממש בכל ענין ואינו יוצא ידי חובתו כלל מן התורה בקביעות עתים, גם אם דעתו קצרה ללמוד טעמי ההלכות, שהרי נאמר בתורה סתם על כל אדם מישראל "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וגו'", ופרשו חכמים לעשותם קבע ועקר ומלאכתו עראי, כשצריך למעשה ידיו, אבל (יומא י"ט) דברים בטלים - כלל כלל לא. ואם שח - עבר בעשה שנאמר "ודברת בם" - ולא בדברים בטלים. וזה שקובע עתים לתורה דרשו עליו (במדרש הובא בילקוט תהלים קי"ט רמז תתע"ח ובשל"ה) חכמים שהוא מפר תורה, כמו שכתוב "עת לעשות לה' הפרו תורתך".     ואפלו (רמב"ם) עני המחזר על הפתחים - חיב לעסוק בתורה שאר כל היום וכל הלילה:
+וגם המתפרנס ממעשה ידיו, ואפלו תורתו עראי בקביעות עתים - לא התר לו מן התורה אלא לעסוק בעסקיו שהם צרכי פרנסתו ומשא ומתן, ממה שאמרה תורה "ואספת דגנך", אבל לא (הרר"י פ"ב דברכות) בדברים בטלים לגמרי, בין לדבר בין לשמוע, כי בכל עת שאינו עוסק בפרנסתו - חיב לעסוק בתורה בכל עת שאפשר לו.     ואפלו כשהולך בדרך, כמו שכתוב "ובלכתך בדרך". ואם (משנה פ"ג דאבות) מהלך יחידי ומפנה לבו לבטלה - מתחיב בנפשו. ושנים (תענית י') שמהלכין בדרך ואין ביניהם דברי תורה - ראויים לשרף באש.    וכל (סנהדרין צ"ט) שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק - עליו הכתוב אומר "כי את דבר ה' בזה וגו'", כלומר שדבר ה' אינו יקר וחשוב בעיניו כל כך לעסוק בו, וכאלו מתלוצץ מדברי תורה, ולכך (אבות פ"ג) כששנים יושבים יחד ואין ביניהם דברי תורה - נקרא מושבם ביחד "מושב לצים", שנאמר בכתוב "ובמושב לצים לא ישב, כי אם בתורת ה' חפצו".    וכל "יושבי קרנות" שהזכרו בדברי חכמים, הם עמי הארץ שאינם יודעים ללמוד כלל. ולפיכך אמרו ש"ישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאים את האדם מן העולם":
+ולא בדברים בטלים בלבד, אלא אפלו בחכמות (ספרי פרשת ואתחנן) העולם אסור לעסוק, שנאמר "ודברת בם", שלא תערב עמהם דברים אחרים. ואפלו מי שלמד כבר כל התורה כלה, שמא יאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמוד חכמת אמות העולם, תלמוד לומר "ואת חקתי תשמרו ללכת בהם" אין לך רשות לפטר בתוכם. ואין צריך לומר תלמיד חכם שחיב לקים "והגית בו יומם ולילה" ממש - יצא ויבדוק (מנחות צ"ט) שעה שאינה מן היום ולא מן הלילה ויעסוק בהם. ומכל מקום, באקראי מתר לתלמיד חכם ללמוד בשאר חכמות, שיוכל (ריטב"א, נימוקי יוסף פרק ו' דבבא בתרא) ללמוד מתוכם דברי תורה ויראת שמים ודרך ארץ, אבל לא שאר העם.    ובלבד (רע"ב וריב"ש) שלא יהיו ספרי מינים, שהם ספרי הפלוסופים מאמות העולם, שהיו מינים וכופרים בהשגחה ובנבואה, שאסור לקרות ולעין בהם כלל אפלו באקראי, ואפלו ללמוד מתוכם איזה מוסר ויראת שמים. ולכן גם כשדבריהם הובאו בספרי ישראל - צריך לזהר מהם. ועליהם אמרו חכמים (משנה ראש פרק חלק) שהקורא בספרים החיצונים - אין לו חלק לעולם הבא. ולא (ריב"ש, דרכי משה) עסקו בהם מקצת חכמי דורות שלפנינו, אלא כדי להשיב עליהם ולחזק דתנו, והשעה היתה צריכה לכך לתשובת המינים מאמות העולם שהיו בדורותיהים מתוכחים עם ישראל, מה שאין כן בדורות אלו:
+אסור (ברכות כ"ד) לתלמיד חכם לעמוד במקום הטנפת, לפי שאי אפשר לו בלא הרהורי תורה. ומכל מקום (תרומת הדשן) מתר לו לכנס לבית הכסא או לבית המרחץ אף מתוך פלפול והלכה שאינה פסוקה, ואין חוששין שיהרהר שם בה כמו שחוששין לכך בתפלה, וגם אם יבוא לו הרהור בעל כרחו שלא ברצונו (קידושין לג) - אנוס הוא. ואפלו אם מדבר (זבחים קב) בה לאנסו מפני רב רגילותו לדבר בה, כמעשה דרבי אליעזר ברבי שמעון:
+
+Chapter 4
+
+(רמב"ם מהגמרא יומא ע"ב) בשלשה כתרים נכתרו ישראל: כתר תורה, וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרון. כתר מלכות שזכה בו דוד. כתר תורה - הרי הוא מונח ועומד ומוכן לכל ישראל, כל מי שירצה יבא ויטול. שנאמר: "מורשה קהילת יעקב" - שהיא ירושה לכל ישראל. שמא תאמר שאותם הכתרים גדולים מכתר תורה? הרי הוא אומר: "בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק, בי שרים ישורו". הא למדת שכתר תורה גדול מכולם (משנה מפרק ג' דהוריות). אמרו חכמים: ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, שנאמר: "יקרה היא מפנינים" - מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים:
+ואין לך מצוה בכל המצות כולן שהוא שקולה כנגד תלמוד תורה (משנה ראש פרק קמא פאה וברייתא קידושין מ') אלא תלמוד תורה שקול כנגד כל המצות כולם, שהתלמוד מביא לידי מעשה ונמצא (רש"י) שניהם בידו. כי התלמוד מצד עצמו הוא גם כן (ספרי) מצוות עשה, אף אם לא היה מביא לידי מעשה, והואיל והוא מביא לידי מעשה כל המצות כולן - שאי אפשר לקיים כל המצות כהלכתן בתנאיהן ודקדוקיהן בלי לימוד  היטב לידע כל ההלכות שהן דקדוק המצות ותנאיהן - לכך הוא שקול כנגד כל המצות כולן, ולפיכך (קידושין שם) התלמוד קודם למעשה בכל מקום.
+היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה, אם אפשר למצוה להעשות (מועד קטן דף ט') על ידי אחרים לא יפסיק תלמודו, ואפילו עוסק בקדשים וטהרות שאין נוהגים עכשיו מכל מקום מצות עשה של תלמוד תורה מצד עצמה היא גם כן גדולה משאר מצות רק שאינה שקולה כנגד כל המצות כולן, אלא משום שהתלמוד מביא לידי מעשה כולן, שבלעדו אי אפשר לקיימן כהלכתן ואם אי אפשר למצוה להעשות על ידי אחרים, כגון להיות מעשה לצדקה במקום שדבריו נשמעים יותר מדברי אחרים, או שאין עשיית אחרים מספקת למצוה זו כגון להוצאת המת שאין לו מלווים לפי כבודו כשיעור שיתבאר במקומו - יפסיק תלמודו ויעשה המצוה ויחזור לתלמודו. ואין צריך לומר למצות שהן חובה מדברי סופרים כמו תפלה וכיוצא בה שחייב להפסיק תלמודו כדי לקיימן כהלכתן בכל תנאיהן ודקדוקיהן ודקדוקי סופרים בתכלית השלימות, כי "זה כל האדם", כמו שאמרו חכמים (ברכות י"ז) תכלית חכמה - תשובה ומעשים טובים, ואם אינו עושה כן, נמצא שלמד שלא לעשות, ונוח לו (ירושלמי פרק קמא דברכות ובבלי סוף פרק ב' דברכות) "שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם". ולא אמרו חכמים "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה" (רא"ש פרק ד' דפסחים ותוספות סוטה דף כ"ב) אלא כשמקיים המצות שלומד בתורה, רק שאינו לומד ומקיים לשם שמיים אלא מיראת העונ�� בעולם הבא או אפילו בעולם הזה או מאהבת שכר לקבל פרס בעולם הבא או אפילו בעולם הזה עושר וכבוד ש"למשמאילים בה" הנותן מן השמים, או אפילו ליקח מעצמו כבוד וגדולה שיקראוהו רב ויהיה ראש ישיבה, אבל אם אינו מקים מה שלומד נקרא רשע ועליו אמר הכתוב: "ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי וגו'", וכל תלמיד חכם המזלזל במצות ואין בו יראת שמים (רא"ש בתשובה) הרי הוא כקל שבצבור וגרוע מעם הארץ (תוספות סוטה כ"ב), שזדונות נעשים להם כשגגות ולזה נעשים שגגות כזדונות, ועליו אמרו חכמים: "לא זכה - נעשית תורתו לו סם המות". ויש אומרים (מנורת המאור וכן דעת הרמב"ם במה שכתב לפיכך וכו' ודו"ק) שאף על פי כן לעולם יעסוק אדם בתורה כי מתוך שלא לשמה יוכל (ממדרש רבה וכן הוא בהדיא בירושלמי פרק קמא דחגיגה עיין שם) לבא לידי לשמה, ללמוד על מנת לשמור ולעשות, (מדרש רבה איכה) שהמאור שבה מחזירו למוטב - כמו שאמרו חכמים על פי "אותי עזבו ותורתי לא שמרו", שהמאור שבה היה מחזירם למוטב. וכך אמרו הקבלה, שכל התורה ומצות שאדם עושה בעודו רשע, אף שמוסיף כח בקליפות לפי שעה, מכל מקום, כשיחזור אחר כך בתשובה בגלגול זה או בגלגול אחר כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נידח", אזי מוציא מהקליפה כל התורה והמצות וחוזרים לקדושה בחזרתו, ולפיכך אין לו למנוע מלעסוק לעולם:
+(בית יוסף אורח חיים סימן ע' תוספות במגילה דף ג' עמוד ב') אפילו תלמוד תורה של רבים נדחה מפני מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, כמו שאמרו (כתובות י"ז) על ר' יהודה בר אלעאי (ירושלמי חגיגה פרק קמא) כשהיה מלמד לתלמידיו וראה את המת או את הכלה היה מפסיק מתלמודו ולות המת ולהכניס הכל לחופה, ויש אומרים (רא"ש פרק ב' דברכות ובית יוסף שם) שאם הוא בענין שאם יפסיק ויבטל לימוד לרבים עכשיו לא יוכלו להתאסף עוד ללמוד להם אחר שיקיימו המצוה אין לו להפסיק אפילו למצוה של תורה, ולפיכך במקום שהרב דורש בשבת (מגן אברהם סימן ר"צ) במנחה ואירע אונס שנתאחר מלדרוש לא יניח מלדרוש וכן לא יפסיק באמצע מפני קיום סעודה שלישית והוא שדורש ומורה לעם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ולהכניס בלבם יראת שמים ולא כמו שנוהגים עכשיו ויש חולקים (אליה רבה שם) על זה ואומרים שבכל ענין אין תלמוד תורה - אפילו של רבים - דוחה שום מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, ואפילו היא מצוה קלה של דבריהם (כמו שכתוב בהלכות מגילה עיין שם בלחם משנה) מאחר שתכלית חכמה הם מעשים טובים והתלמוד הוא גדול מפני שמביא לידי מעשה. וכן עיקר, אלא אם כן הדורש הוא אדם גדול שמחזיר העם בתשובה בתוכחתו לעזוב דרך רשע ולשוב עדהו לעבדו באמת, שזה שקול כנגד מצות ידיעת התורה שנדחות מפניה אפילו מצות פריה ורביה כמו שכתוב למעלה, וכל שכן מפני התשובה, כי התשובה קודמת לידיעת התורה, כי "יראת חטאו קודמת לחכמתו", ו"אם אין יראה אין חכמה", אבל אם הדורש לא הגיע למדה זו צריך להפסיק כדי להתחיל סעודה שלישית קודם שקיעת החמה וכן צריכים הרבים להפסיק לימודם למצות תפלה אם השעה עוברת אף על פי שתפה מדברי סופרים, הואיל וכלם חייבים בה מאחר שאין תורתם אמונתם כרבי שמעון בר יוחאי וחבריו:
+ואפילו רבי שמעון בר יוחאי וחבריו לא אמרו עליהם שלא היו מפסיקין מלימודם לתפלה אלא לתפלת שמונה עשרה, שהוא בקשת רחמים ותחנונים (גמרא שבת י' לפירוש הרי"ף והרא"ש) לחיי שעה, והתורה היא חיי עולם. אבל מפסיקים היו (רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ב') לברכות קריאת שמע שחרית וערבית אף על פי שהן מדברי ��ופרים וכן לשאר מצות מדברי סופרים שאם אינו מפסיק נמצא שלמד שלא על מנת לעשות כמו שנתבאר למעלה.   ואפילו בתפלת שמונה עשרה אמרו (בריית ברכות ל"ב) שחסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת שלמה בכל תפלת שמונה עשרה משלש תפלות שבכל יום ושעה אחת שלימה קודם כל תפלה ושעה אחת שלימה אחרי כל תפלה ונמצא שוהין ט' שעות ביום (ספר חרדים ושל"ה סימן מ' תענית) ולא היו חוששין לביטול תורה - אף שתלמוד תורה כנגד כולם - מפני שהיו מקשרים לאדון הכל ביראה ואהבה עזה ודבקות אמיתית (טור אורח חיים סימן צ"ח) עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ומצות (ספר חרדים ושל"ה שם) הדבקות האמיתית ביראה ואהבה היא גדולה ממצות תלמוד תורה וקודמת אליה כמו שכתוב "ראשית חכמה יראת ה'":
+אך מכל מקום, גם חסידים הראשונים לא היו רשאים להשהות (שם בברייתא) כל כך בתפלה אלא מפני שלמדו כבר תחלה כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה, וקיים ידיעות התורה. שמתוך שחסידים הם הייתה תורתם משתמרת ומתקיימת בידם ולא משתכחת מהם, רק שמצות תלמוד תורה הוא "והגית בו יומם ולילה", וכנגד מצוה זה שקולה מצות הדביקות האמיתית ביראה ואהבה אמתית ליפטר ממצוה זו, כדין כל העוסק במצוה פטור מהמצוה, אבל לא כנגד מצות ידיעת התורה וליפטר ממנו חס ושלם. כי תכלית היראה היא לירא ולהתבושש מגדולתו. למרות עיני כבודו חס ושלום, לעשות הרע בעיניו, לעבור על אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה, בין לא תעשינה של תורה בין של דברי סופרים חס ושלום. ותכלית האהבה היא העבודה. לעבדו מאהבה ובשמחה, לעשות נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו בקיום מצות עשה של תורה או של דברי סופרים, ואהבה בלי עבודה היא אהבה בתענוגים להתענג ושלמוח בה', והוא מעין העולם הבא וקבלת שכר קיום מצות (אבל עבודה מאהבה היא כי מאשר צמאה נפשי לה' לדבקה בו היא רוה צמאונה כמי התורה וקיום מצותיה דאורייתא וקדשא בריך הוא כלא חד, ועל זה נאמר: "הוי כל צמא לכו למים). ומאחר שידיעת כל התורה למי שאפשר לו היא מצות עשה של תורה כמו שנתבאר למעלה, והשוכח דבר ממשנתו מפני שלא חזר על לימוד כראוי כשאפשר לו עובר בלאו, אם כן, איך יעבור בלאו ועשה מחמת שעוסק ביראת ה' כל הים (וגם מי שאי אפשר לו ידיעת כל התורה, הרי אמרו - "לא עליך המלאכה לגמור"), מה שאין כן, מצות והגית בו יומם ולילה, שהותרה מכללה במה שנאמר: "ואספת דגנך וגו'", אמרה תורה "הנהג בהן מנהג דרך ארץ", ויוכל לצאת ידי חובה בקביעות עתים ביום ובלילה, ואפילו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית בשעת הדחק כשאין לו פנאי מפני טרדת פרנסתו שהוא חיי הגוף וכל שכן וקל וחומר כשעוסק בחיי נפש לדבקה בה' חיים על זה אמרו חכמים (משנה ראש פרק קמא דפאה) שתלמוד תורה הוא מדברים שאין להם שיעור:
+כשם שמצות תלמוד תורה שקולה כנגד כל המצות ושכרה שקול כנגד שכר כולן, כך ענשה חמור ושקול כנגד כולן, כמו שמצינו (מדרש איכה) במקדש ראשון שויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על ביטול תורה, שנאמר: "על מה אבדה הארץ" וגומר "ויאמר ה': על עזבם את תורתי וגו'" (קידושין מ') ותחלת דינו של אדפ אינו אלא על תלמוד תורה ואחר כך על שאר מעשיו:
+אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה, אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה. לפיכך מי שרוצה לזכות זכות בכתר תורה, יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה ואכילה ושתייה ושיחה וכיוצא בהן, אלא בתלמוד תורה. ואפילו (פרישה, ש"ך) בליל תקופת תמוז יש ללמוד מעט ומט"ו באב ואילך יוסיף מעט מעט ודלא מוסיף (חגיגה י"ב) - יאסף בלא זמנו, כמו שנתבאר באורח חיים סימן רל"ח. כך אמרו חכמים (חגיגה י"ב): אין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר: "קומי רוני בלילה". וכל העוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום, וכל בית (סנהדרין צ"ב) שאין נשמעין בו דברי תורה בלילה - אש אוכלתו:
+ואין דברי תורה (רמב"ם) מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהם ולא באלו שלומדים מתוך (סנהדרין קי"א) עידון ומתוך אכילה ושתיה אלא במי שממית עצמו עליהם ומצער גופו תמיד ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה. אמרו חכמים (שבת מ"ג) דרך רמז: "זאת התורה אדם כי ימות באהל" - אין התורה מתקיימת, שלא תשכח, אלא במי שממית באהלי החכמים, וכן אמר שלמה בחכמתו "אף חכמתי עמדה לי", חכמה שלמדתי באף - היא עמדה ונתקיימה לי, ועוד אמר "מיץ חלב יוציא חמאה", במי (ברכות ס"ג) אתה מוצא חמאה של תורה? במי שמקיא עליה חלב שמצץ משדי אמו. (ירושלמי) וכל היגע בתלמודו בצנעה - מחכים. שנאמר: "ואת צנועים חכמה". וכל המשמיע קולו (עירובין נד) בשעת תלמודו - תלמודו מתקיים בידו. אבל הקורא בלחש במהרה, הוא שוכח. שנאמר: "ערוכה בכל ושמורה", אם ערוכה בכל רמ"ח איברים שלך - משתמרת, ואם לאו - אין משתמרת:
+ברית כרותה (ירושלמי) שכל היגע בתלמוד בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח, ועל כן במקום שאין בית המדרש בעיר - אין לאדם ללמוד בביתו אלא בבית הכנסת שמתפללים בו. אבל (ט"ז) כשיש בית המדרש בעיר, אין ללמוד יחידי בבית הכנסת אלא בבית המדרש בחבורה, שנאמר: "חרב אל הבדים ונואלו", (ברכות ס"ג) חרב על שונאיהם של ישראל שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה, ולא עוד, אלא שמטפשין, שנאמר: "ונואלו", שאין התורה נקנית אלא בחבורה. ואמרו חכמים: עשרה שיושבים ועוסקים בתורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר: "אלקים נצב בעדת אל", ואין עד פחותה מעשרה. ויש להם (ברכות ח') להתפלל בצבור בבית המדרש - במקום שלומדים, שקדושת בית המדרש גדולה וחמורה מקדושת בית הכנסת כמו שנתבאר בהלכות בית הכנסת:
+ולפיכך (רמב"ם, עיין אליה רבה סימן קנ"א) אסור להשיח שיחה בטלה בבית המדרש, כמו שאסור בבית הכנסת, ואפילו מי שנתעטש אין אומרים לו רפואה בבית המדרש, ואפילו שלא בשעת הלימוד, ואין צריך לומר (ברכות נ"ג) בשעת הלימוד שענשו גדול, כמו שאמרו חכמים - שמאכילין אותו גחלי רתמים:
+וכן (מגילה כ"ח) אין ישנים בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי אל (כסף משנה פרק י"א מהלכות תפלה דלא כנימוקי יוסף) מדוחק, כגון מי שלומד יומם ולילה בבית המדרש והא בעניין שאם יצטרך לילך לישן בביתו ימשך מזה ביטול תלמוד תורה, התירו לו לישן בבית המדרש, ואם מועיל תנאי בשעת בנין הבית המדרש להתיר שיחה ושינה - נתבאר בהלכות בית הכנסת:
+וכופין (תוספתא) בני העיר זה את זה - אפילו יחיד את הרבים - לקנות תנ"ך ולהניח בבית המדרש כדי שיקרא בהם כל מי שירצה מן הציבור - בימיהם, שלא ניתנה תורה שבעל פה ליכתב, ועכשיו (מגן אברהם סימן ק"ן) שניתה ליכתב - כופין לקנות גם תורה שבעל פה כולה שהם ספרי התלמוד והפוסקים ומדרש אגדות שילמדו בהם גדולים וקטנים וגובין לפי ממון. (עיין חושן משפט סימן קס"ג ובמהר"ם פדוואה סימן מב) ואפילו עם הארץ חייב ליתן לפי ממונו וגובין  בכל מיני כפיות - כמו לשאר צרכי הרבים, ועיר גדולה שאין הספרים שבבית המדרש מספיקין, ויש ביטול תורה מחמת חסרון ספרים שאין נמצאים לקנות, ויש יחדים שיש להם ספרים הרבה - יש לבית דין (הרא"ש בתשובה ורמ"א בחושן משפט סימן רצ"ב) לכופם ולשאיל ספריהם לכל מי שיתן משכון שוה כשיווי הספר על פי שומת בית דין שאם יתקלקל הספר ישלם הפחת על פי שומת בית דין (והוא הדין אפילו במקום שספרים מצויין לקנות אם איש עני הוא שאין ידו משגת לקנות, מחויב העשיר להשאיל לו על משכון וכופין אותו. ולכך ראוי לכל ירא שמיים לקנות גמרות קנות הרבה כדי להשאיל לבני עניים. ואמרו חכמים (כתובות נ'): "צדקתו עומדת לעד", זה הכותב או קונה ספרים ומשאילן לאחרים:
+מותר לתלמיד חכם להודיע (נדרים ס"ב) עצמו שהוא תלמיד חכם במקום שאין מכירין אותו אם צריך לכך ואי אפשר בענין אחר - כגון שעלילים עליו ואין ידו משגת לפייסם בממון, אבל אם ידו משגת לפייסם בממון - אסור להודיע עצמו כדי להנצל בכבוד תורתו, שכל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם, קל וחומר מבלשצר שנשתמש בכל קודש, ואין צריך לומר הלומד כדי להתגדל ולהיות לו שם כשם הגדולים אשר בארץ או כדי להתפרנס במלמדות א דיינות והוראות, וכך אמרו חכמים: אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחתוך בהם, שכל הנהנה מדברי תור נוטל חייו מן העולם, אלא דבר בהם לשמם ולשם פועלם בה'. ואף על פי כן, מי שאין בו יראת שמיים לדבר לשמה אלא להתגדל או להתפרנס - מוטב שיעסוק בתורה שלא לשמה משיתבטל ויפרוש, כי מתוך שלא לשמה יבא לשמה כמו שנתבאר למעלה:
+וגם למי שיש בו יראת שמיים לא הזהירו ומנעו מלעשות קרדום אלא (כסף משנה פרק ג' ורשב"ץ חלק א' סימן קמ"ז) שלא יהיה תחילת לימוד בשביל להיות לו לאומנות להתפרנס בה, שנמצא משתמש בכתר תורה תשמיש של חול לצורכו ועושהו כקרדום, אבל אם למד לשם שמיים ואחר כך אין לו במה להתפרנס אם לא במלמדות או דיינות והוראות, הרי זה משתמש בה לצרכה, שאם לא יהיה לו מה לאכול, לא יוכל לעסוק בה כראוי כשהוא מעונה ברעב ועירום או נפשות ביתו, ואם יוכל לעסוק באיזה מלאכה לפרנס את עצמו ומניח מלאכתו מלהתפרנס בה ומתפרנס מלימוד התורה לתלמידיה, כל שכן שהוא משתמש בה לצרכה בלבד, כי כדי שלא ליבטל מתלמוד תורה הוא מניח מלאכתו שהיה יכול לעסוק בה ולהתפרנס ממנה והוא נוטל שכר בטלה ולא שכר תורה כמו שנתבאר למעלה. ואף שלא יוכל לבא לידי ידיעת התורה כולה כשעוסק במלמדות, מכל מקום מקיים הוא מצות ודברת בם, שתעשם עיקר ולא טפלה, מה שאין כן כשיתפרנס ממלאכתו ויעשה אותה עיקר ותורתו עראי וטפלה בקביעות עתים לבד:
+אך מי שחננו ה' (שם בכסף משנה ותשב"ץ סימן קמ"א) שיוכל להתפרנס ממעשה ידיו שיעשה עראי לבד ותורתו קבע, אסור לו להתפרנס מהתורה, אף על פי שמניח מלאכתו ומעשה ידיו בשביל זה, שהוא שכר בטלה דמוכח, ואפילו מתמנה להורות הוראות שיש לו פנאי הרבה ללמוד ויוכל לבא לידי ידיעת התורה כולה, מאחר שאם היה מתפרנס ממעשה ידיו והיה עושה תורתו קבע היה מקיים מצות ודברת בם, ואף שלא היה יכול לבא לידי ידיעת התורה כולה במשך זמן כזה שיוכל לבא עכשיו, הרי אמרו - "לא עליך המלאכה לגמור", ולכך אין עליו להשתמש בכתר תורה בשביל כך, אלא אם כן רבים צריכים לו שאין במדינה גדול בחכמה כמוהו והוא בורח מן הגדולה והגדולה מחזרת אחריו, שאז עון בידו להמנע וחייב הוא להתמנות, ומאחר שנתמנה על הצבור (קידושין ע') אסור לו לעסוק בשום מלאכה בעצמו בפני שלשה כדי שלא יתבזה (שבת קי"ד) והצבור מצווין לפרנסו בכבוד שלא יצטרך למעשה ידיו כלל (חולין קל"ד) ואפילו לעשרו, כמו שאמרו: "מאחיו" - גדלוהו משל אחיו, והוא הדין לכל ( עיין ב"ח) גדול הדור ופרנס בכל מדינה ומדינה:
+(חולין קל"ג) אין מלמדין תורה לתלמיד שאינו הגון אלא מחזירים אותו למ��טב תחלה ואחר כך מכניסים אותו לבית המדרש וומלמדים אותו, ואם אי אפשר להחזירו למוטב תחלה והוא דוחק להכנס ללמדו (סוטה) - תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, ולא כיהושע בן פרחיה שדחה לפלוני בשתי ידיים (מועד קטן י"ז), וכן הרב שהולך בדרך לא טובה, אף על פי שחכם גדול הוא והכל צריכים לו, אין למדים ממנו עד שיחזור למוטב:
+(רמב"ם) הרב שלמד ולא הבינו התלמידים - לא יכעוס עליהם, אלא שונה וחוזר הדבר כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה (עירובין נ"ד) בטעמה היטב, שנאמר: "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם", ואומר: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", ולא נאמר: "אשר תלמדם" - צריך אתה לשום לפניהם טעם המיישב תלמודם ומשימו בלבם. והתלמיד לא יהא בוש מחברו לאמר לא הבנתי, אלא שואל וחוזר ושואל אפילו כמה פעמים, ועל כך אמרו: לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד:
+במה דברים אמורים? שלא הינו הדבר מפני עמקו, או מפני דעתם שהיא קצרה, אבל אם ניכר לרב שמתרשלים בדברי תורה ומתרפים עליהם ומפני זה לא הבינו - חייב להראות עליהם רוגז ולהכלימם בדברים כדי לזרזם ולחדדם, ובענין זה אמרו חכמים: זרוק מרה בתלמידים. לפיכך, אין ראוי לרב לנהוג קלות ראש לפני התלמידים ולא לשחוק בפניהם ולא לאכול ולשתות עמהם כדי שתהא אימתו עליהם וילמדו ממנו במהרה:   סליק תם ונשלם.

txt/Halakhah/Acharonim/Hilchos Talmud Torah/Hebrew/דפוס לבוב תקנט מפוסק..txt

@@ -0,0 +1,27 @@
+Hilchos Talmud Torah
+הלכות תלמוד תורה
+דפוס לבוב תקנט מפוסק.
+הלכות תלמוד תורה, שניאור זלמן, ה'תקנ"ט.
+
+הלכות תלמוד תורה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+וכל מי שדעתו וכח זכרונו יפה, שיוכל ללמוד ולזכור כל התורה שבעל פה כולה - הרי זה (קידושין כט) לא ישא אשה עד שילמוד תחילה תורה (חלקת מחוקק באבן עזר סימן א') שבעל פה כולה, שהן כל ההלכות בטעמיהן בדרך קצרה, שהן פירוש כל התרי"ג מצות בתנאיהן ודקדוקיהן ודקדוקי סופרים; ואחר כך ישא אשה, ויעסוק אחר כך כפי הפנאי שלו בעיון ופלפול כל ימיו כפי כחו. שאם ישא אשה תחילה, יהיו "רחים בצווארו" טרדת פרנסת אשתו ובניו, ולא יוכל לעסוק בתורה כראוי כל כך, ללמוד ולזכור כל ההלכות בטעמיהן, שהן פירוש התרי"ג מצוות ועיקר התורה שבעל פה. ולכן נדחית מפני לימוד זה מצוה רבה של פריה ורביה, אף שהיא גדולה מכל המצוות. והוא שאין יצרו מתגבר עליו ויוכל ללמוד בלא הרהורי עבירה, רק שרוצה לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה, והרי הוא פטור (רמב"ם הלכות אישות פרק ט"ו) ממנה, כי היא נדחית מפני מצות תלמוד תורה השקולה כנגד כל המצות. ולא אמרו שמבטלין ומפסיקין מתלמוד תורה כדי לקיים מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים, כמו שיתבאר, אלא להפסיק לפי שעה וזמן מה שאין בו אלא ביטול מצות העסק, ולימוד התורה תמיד; אבל לא ביטול מצות מידיעת התורה באר היטב בפירושה שהן ההלכות כולן בטעמיהן בדרך קצרה. ולכן בימיהם, שהיו לומדים עם הנערים מבן עשר שנים ואילך, חמש שנים משנה וחמש שנים תלמוד, שהם הטעמים בדרך קצרה (קידושין שם), אם לא היה נושא כשעברו עליו עשרים שנה - היה עובר על מצות עשה של תורה "פרו ורבו". ותחילת זמנה הוא מבן שמונה עשרה, כי גם אחר הנישואין יוכל ללמוד ב' או ג' שנים בלי טרדה גדולה כל כך בטרם יוליד בנים הרבה:
+ומי שאי אפשר לו בלא אשה מפני (רמב"ם מברייתא שם) שיצרו מתגבר עליו עד שנמצא שאין לבו פנוי - ישא אשה תחלה כדי ללמוד בטהרה בלי הרהורים, ואח"כ ילמוד תורה שבעל פה כולה.    ואף שיש לו בנים וצריך לעסוק במלאכה לפרנס אשתו ובניו, ואינו יכול לעסוק כל היום כולו בתורה שיוכל ללמוד את כולה ולזכור היטב כל ההלכות בטעמיהן בדרך קצרה בעשר שנים כמו העוסק בה כל היום כולו - הרי "אמרו לא עליך המלאכה לגמור" וגם "אי אתה בן חורין ליבטל הימנה" - מלהרבות ולהוסיף בה מדי יום ביום עד שילמוד ויזכור את כולה ע"י שיחזור עליה כראוי, ואם לא יגמור בעשר שנים - יגמור בעשרים שנה או יותר.    וחייב הוא מן התורה לקבוע לו עת גדולה לתלמוד תורה בכל יום כמו חצי היום לפחות, מלבד לימוד הלילה. ולא יעסוק במלאכה כל היום או רובו, שנאמר: "ודברת בם", והלא כבר נאמר "ושננתם" ומה תלמוד לומר: "ודברת בם"? שלא (ספרי וגמרא יומא י"ט) יהא כל דיבורך אלא בם, כלומר שתעשם עיקר ולא טפלה, ועל כן חייב לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי.     וכשיעשה כן - יוכל גם כן לבא על כל פנים, לידי ידיעת עיקר התורה שבעל פה כולה, שהוא פירוש התרי"ג מצות כהלכותיהן בתנאיהן ודקדוקיהן ודקדוקי סופרים, מה שאין כן העושה מלאכתו קבע ותורתו עראי - לא יוכל לבא לעולם לידי ידיעת שבעל פה כולה, כי במשך ואורך הזמן יותר מדאי ישכח הראשונות ולא תועיל לו החזרה שחזר עליה כל כך כמו שחזר העושה תורתו קבע, ואם יחזור עליהן הרבה יותר מדאי, לא יהיה לו זמן כל כך ללמוד ולהוסיף עוד הרבה בלימודו ולחזור עליו כראוי. ועוד, כי להעמיד גירסתו ולימוד התורה שבעל פה כולה שלא תשתכח ממנו אין הדבר תלוי בחזר�� לבדה שיחזור פעמים רבות מאד, אלא גם (מגילה ו') בעזרת ה' וישועתו, כי יש יגע מאד לחזור על לימודו פעמים אין מספר ואף על פי כן משכח בזמן קרוב כי הוא שכחן גדול בטבעו ותולדתו, ואין הקדוש ברוך הוא עוזר לזה שעושה מלאכתו קבע ותורתו עראי אלא למי שעושה תורתו קבע ומלאכתו עראי ומשליך יהבו על ה', כי (טור אורח חיים סימן קנ"ו) אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט עסק ומלאכה. וכך אמרו חכמים (ברכות ל"ט) "דורות הראשונים עשו תורתם קבע ומלאכתם עראי - זה וזה נתקיים בידם, ודורות האחרונים שעשו תורתם עראי ומלאכתם קבע - זה וזה לא נתקיים בידם": 
+ולכן מי (רמב"ם) שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי, יעשה מלאכה בכל יום מעט כדי חייו בלבד. ויסיר התאוות ותענוגי הזמן מלבו כמו שאמרו חכמים: "כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשרה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל". ואין לו לחוס על נפש אשתו ובניו יותר מעל חיי נפשו שהם בצער, ולזה ודאי תספיק לו מלאכת עראי בישועת ה' והצלחתו בלי הזכרת מעשה נסים. ולכן אמרו חכמים (יומא ל"ה): ש"הלל מחיב את העניים" בדין שמים, על שמבטלים מצות תלמוד תורה מחמת טרדתם במזונותיהם כל היום או רובו, ואין עושין כהלל - שהיה חוטב עצים בכל יום, ומשתכר חצי דינר, והיה נותן חציו לשומר בית המדרש שהיה בשדה בימיהם ומחציו הייתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו - דהיינו ג' פונדיונות, ובכל פונדיון היה ניקח בימיהם לחם כשש בצים ומזה היה מוציא גם שאר הוצאות ביתו וגם לשבתות וימים טובים. ואף שאין כל אדם יכול לעשות כן ממש כהלל, מכל מקום דנין על שלא רצה לעשות כעין מעשה הלל לחיות חיי צער. וגם מי שלמד כבר כל התורה קודם שנשא והוליד וזוכרה היטב חייב לעשות תורתו קבע לחזור על הראשונות ולהעמיק בעיון ולסבור ולהבין דבר מתוך דבר כפי יכלתו ומלאכתו עראי כמו שקבלו חכמים בפירוש הפסוק ודברת בם:
+וכל זה בתלמיד חכם (של"ה מסכת חולין קיד ומהרש"א בפרק קמא דסנהדרין) שלמד או שעתו יפה ומצליח בתלמודו, ויוכל להיות תלמיד חכם, ללמוד כל התורה שבעל פה מהתלמוד והפוסקים כמו הרא"ש ובית יוסף. אבל מי שלא הגיע למדה זו שיוכל ללמוד טעמי ההלכות ומקורן, ואפלו בלמוד המביא לידי מעשה לבדו רק הלכות פסוקו לבדן, אף אם יעשה תורתו קבע מחמת קוצר דעתו, ונקרא בור, וכמו שאמרו על פסוק "אדם אחד מאלף מצאתי" - "אלף נכנסים למקרא יוצאים מהם מאה, מאה נכנסים למשנה כו'" - אינו חייב לחיות חיי צער ולעשות מלאכתו עראי כדי להרבות בלמוד שאינו מבין על בריו, שהוא למוד ההלכות בלי טעמים כמו שנתבאר למעלה, וגם עתיד לשכחו אלא אם כן עושה מדת חסידות ואהבת התורה.      אבל מן הדין יוצא ידי חובתו בקביעות עתים לתלמוד תורה, לקים מה שכתוב "והגית בו יומם ולילה", בקביעות עתים ביום ובלילה, בכדי ללמוד ולזכור היטב למוד המביא לידי מעשה בלבד, שהוא חובה על הכל, דהינו השלחן ערוך מהלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן בלי שאלת חכם, ולמוד בהגדות ומדרשים, או ספרי מוסר שנבנו על מדרי חכמים שדבריהם תורה וקבלה ולא שכל אנושי, כמו שנתבאר למעלה.     ושאר כל היום יעסוק במשא ומתן, כדי שיוכל להחזיק ידי תלמיד חכמים, שהם לומדי התורה יום ולילה עד שיודעים הלכותיה בטעמיהן על ברין, והיא נחשב לו כאלו למד כן ממש בעצמו, ותורתם (ויקרא רבה פרשה כ"ה) נקראת על שמו, כמו שפרשו חכמים בפסוק "שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך". וגם יוכל למלואת מחסורי בניו ובנותיו בהרחבה קצת, כדי שיוכלו בניו לעסוק בתור�� כראוי ולהדריך בנותיו בדרך ישרה, כמו שיתבאר בהלכות צדקה.    ואם ארע לפעמים גודל טרדה במשא ומתן עד שלא יוכל ללמוד כל העת הקבוע לו ביום וכן בלילה - יוכל לצאת ידי חובת מצות "והגית בו יומם ולילה" אפלו בלמוד מועט, כמו פרק (מנחות צט) אחד ביום וכן פרק אחד בלילה. ובשעת הדחק, שהטרדה גדולה יותר מדאי ואין לו פנאי אפלו פרק אחד - יוכל לצאת ידי חובתו בקריאת שמע שחרית וערבית, לקים מצות "והגית בו יומם ולילה" ביום ההוא, שהוא שעת הדחק ואי אפשר בענין אחר.    וכן אפלו מי שדעתו יפה ויוכל ללמוד טעמי ההלכות מהתלמוד, שצריך לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי, אם ארע לו לפעמים שצריך להתעסק במלאכתו ופרנסתו כל היום כלו ואי אפשר לו לפנות ממנה כלל בלי הפסד - יקים גם כן מצות "והגית בו יומם ולילה" בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית. ובעת הדחק מאד שגם זה אי אפשר לו - יוכל לצאת ידי חובתו בקריאת שמע שחרית וערבית.     וכן מי (רמב"ם, ושולחן ערוך) שהוא בעל יסורים, או שהוא זקן מופלג שתשש כוחו ואינו יכול לעסוק תמיד בתורה - חיב לקבוע לו עתים לתלמוד תורה ביום ובלילה כפי כוחו ויכלתו. ואם אינו יכול קבוע עתים גדולים - יוכל לצאת ידי חובתו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית:
+וכל זה במתפרנס ממעשה ידיו ממש, אבל אם מלאכתו נעשית על ידי אחרים, וכן המתפרנס מהצדקה של קהל או יחידים - חיב לעסוק בתורה יומם ולילה ממש בכל ענין ואינו יוצא ידי חובתו כלל מן התורה בקביעות עתים, גם אם דעתו קצרה ללמוד טעמי ההלכות, שהרי נאמר בתורה סתם על כל אדם מישראל "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וגו'", ופרשו חכמים לעשותם קבע ועקר ומלאכתו עראי, כשצריך למעשה ידיו, אבל (יומא י"ט) דברים בטלים - כלל כלל לא. ואם שח - עבר בעשה שנאמר "ודברת בם" - ולא בדברים בטלים. וזה שקובע עתים לתורה דרשו עליו (במדרש הובא בילקוט תהלים קי"ט רמז תתע"ח ובשל"ה) חכמים שהוא מפר תורה, כמו שכתוב "עת לעשות לה' הפרו תורתך".     ואפלו (רמב"ם) עני המחזר על הפתחים - חיב לעסוק בתורה שאר כל היום וכל הלילה:
+וגם המתפרנס ממעשה ידיו, ואפלו תורתו עראי בקביעות עתים - לא התר לו מן התורה אלא לעסוק בעסקיו שהם צרכי פרנסתו ומשא ומתן, ממה שאמרה תורה "ואספת דגנך", אבל לא (הרר"י פ"ב דברכות) בדברים בטלים לגמרי, בין לדבר בין לשמוע, כי בכל עת שאינו עוסק בפרנסתו - חיב לעסוק בתורה בכל עת שאפשר לו.     ואפלו כשהולך בדרך, כמו שכתוב "ובלכתך בדרך". ואם (משנה פ"ג דאבות) מהלך יחידי ומפנה לבו לבטלה - מתחיב בנפשו. ושנים (תענית י') שמהלכין בדרך ואין ביניהם דברי תורה - ראויים לשרף באש.    וכל (סנהדרין צ"ט) שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק - עליו הכתוב אומר "כי את דבר ה' בזה וגו'", כלומר שדבר ה' אינו יקר וחשוב בעיניו כל כך לעסוק בו, וכאלו מתלוצץ מדברי תורה, ולכך (אבות פ"ג) כששנים יושבים יחד ואין ביניהם דברי תורה - נקרא מושבם ביחד "מושב לצים", שנאמר בכתוב "ובמושב לצים לא ישב, כי אם בתורת ה' חפצו".    וכל "יושבי קרנות" שהזכרו בדברי חכמים, הם עמי הארץ שאינם יודעים ללמוד כלל. ולפיכך אמרו ש"ישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאים את האדם מן העולם":
+ולא בדברים בטלים בלבד, אלא אפלו בחכמות (ספרי פרשת ואתחנן) העולם אסור לעסוק, שנאמר "ודברת בם", שלא תערב עמהם דברים אחרים. ואפלו מי שלמד כבר כל התורה כלה, שמא יאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמוד חכמת אמות העולם, תלמוד לומר "ואת חקתי תשמרו ללכת בהם" אין לך רשות לפטר בתוכם. ואין צריך לומר תלמיד חכם שחיב לקים "והגית בו יומם ולילה" ממש - יצא ויבדוק (מנחות צ"ט) שעה שאינה מן היום ולא מן הלילה ויעסוק בהם. ומכל מקום, באקראי מתר לתלמיד חכם ללמוד בשאר חכמות, שיוכל (ריטב"א, נימוקי יוסף פרק ו' דבבא בתרא) ללמוד מתוכם דברי תורה ויראת שמים ודרך ארץ, אבל לא שאר העם.    ובלבד (רע"ב וריב"ש) שלא יהיו ספרי מינים, שהם ספרי הפלוסופים מאמות העולם, שהיו מינים וכופרים בהשגחה ובנבואה, שאסור לקרות ולעין בהם כלל אפלו באקראי, ואפלו ללמוד מתוכם איזה מוסר ויראת שמים. ולכן גם כשדבריהם הובאו בספרי ישראל - צריך לזהר מהם. ועליהם אמרו חכמים (משנה ראש פרק חלק) שהקורא בספרים החיצונים - אין לו חלק לעולם הבא. ולא (ריב"ש, דרכי משה) עסקו בהם מקצת חכמי דורות שלפנינו, אלא כדי להשיב עליהם ולחזק דתנו, והשעה היתה צריכה לכך לתשובת המינים מאמות העולם שהיו בדורותיהים מתוכחים עם ישראל, מה שאין כן בדורות אלו:
+אסור (ברכות כ"ד) לתלמיד חכם לעמוד במקום הטנפת, לפי שאי אפשר לו בלא הרהורי תורה. ומכל מקום (תרומת הדשן) מתר לו לכנס לבית הכסא או לבית המרחץ אף מתוך פלפול והלכה שאינה פסוקה, ואין חוששין שיהרהר שם בה כמו שחוששין לכך בתפלה, וגם אם יבוא לו הרהור בעל כרחו שלא ברצונו (קידושין לג) - אנוס הוא. ואפלו אם מדבר (זבחים קב) בה לאנסו מפני רב רגילותו לדבר בה, כמעשה דרבי אליעזר ברבי שמעון:

txt/Halakhah/Acharonim/Hilchos Talmud Torah/Hebrew/דפוס לבוב תקנט מפוסק.txt

@@ -0,0 +1,42 @@
+Hilchos Talmud Torah
+הלכות תלמוד תורה
+דפוס לבוב תקנ"ט מפוסק
+הלכות תלמוד תורה, שניאור זלמן, ה'תקנ"ט. 
+
+הלכות תלמוד תורה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+(רמב"ם מהגמרא יומא ע"ב) בשלשה כתרים נכתרו ישראל: כתר תורה, וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרון. כתר מלכות שזכה בו דוד. כתר תורה - הרי הוא מונח ועומד ומוכן לכל ישראל, כל מי שירצה יבא ויטול. שנאמר: "מורשה קהילת יעקב" - שהיא ירושה לכל ישראל. שמא תאמר שאותם הכתרים גדולים מכתר תורה? הרי הוא אומר: "בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק, בי שרים ישורו". הא למדת שכתר תורה גדול מכולם (משנה מפרק ג' דהוריות). אמרו חכמים: ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, שנאמר: "יקרה היא מפנינים" - מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים:
+ואין לך מצוה בכל המצות כולן שהוא שקולה כנגד תלמוד תורה (משנה ראש פרק קמא פאה וברייתא קידושין מ') אלא תלמוד תורה שקול כנגד כל המצות כולם, שהתלמוד מביא לידי מעשה ונמצא (רש"י) שניהם בידו. כי התלמוד מצד עצמו הוא גם כן (ספרי) מצוות עשה, אף אם לא היה מביא לידי מעשה, והואיל והוא מביא לידי מעשה כל המצות כולן - שאי אפשר לקיים כל המצות כהלכתן בתנאיהן ודקדוקיהן בלי לימוד  היטב לידע כל ההלכות שהן דקדוק המצות ותנאיהן - לכך הוא שקול כנגד כל המצות כולן, ולפיכך (קידושין שם) התלמוד קודם למעשה בכל מקום.
+היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה, אם אפשר למצוה להעשות (מועד קטן דף ט') על ידי אחרים לא יפסיק תלמודו, ואפילו עוסק בקדשים וטהרות שאין נוהגים עכשיו מכל מקום מצות עשה של תלמוד תורה מצד עצמה היא גם כן גדולה משאר מצות רק שאינה שקולה כנגד כל המצות כולן, אלא משום שהתלמוד מביא לידי מעשה כולן, שבלעדו אי אפשר לקיימן כהלכתן ואם אי אפשר למצוה להעשות על ידי אחרים, כגון להיות מעשה לצדקה במקום שדבריו נשמעים יותר מדברי אחרים, או שאין עשיית אחרים מספקת למצוה זו כגון להוצאת המת שאין לו מלווים לפי כבודו כשיעור שיתבאר במקומו - יפסיק תלמודו ויעשה המצוה ויחזור לתלמודו. ואין צריך לומר למצות שהן חובה מדברי סופרים כמו תפלה וכיוצא בה שחייב להפסיק תלמודו כדי לקיימן כהלכתן בכל תנאיהן ודקדוקיהן ודקדוקי סופרים בתכלית השלימות, כי "זה כל האדם", כמו שאמרו חכמים (ברכות י"ז) תכלית חכמה - תשובה ומעשים טובים, ואם אינו עושה כן, נמצא שלמד שלא לעשות, ונוח לו (ירושלמי פרק קמא דברכות ובבלי סוף פרק ב' דברכות) "שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם". ולא אמרו חכמים "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה" (רא"ש פרק ד' דפסחים ותוספות סוטה דף כ"ב) אלא כשמקיים המצות שלומד בתורה, רק שאינו לומד ומקיים לשם שמיים אלא מיראת העונש בעולם הבא או אפילו בעולם הזה או מאהבת שכר לקבל פרס בעולם הבא או אפילו בעולם הזה עושר וכבוד ש"למשמאילים בה" הנותן מן השמים, או אפילו ליקח מעצמו כבוד וגדולה שיקראוהו רב ויהיה ראש ישיבה, אבל אם אינו מקים מה שלומד נקרא רשע ועליו אמר הכתוב: "ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי וגו'", וכל תלמיד חכם המזלזל במצות ואין בו יראת שמים (רא"ש בתשובה) הרי הוא כקל שבצבור וגרוע מעם הארץ (תוספות סוטה כ"ב), שזדונות נעשים להם כשגגות ולזה נעשים שגגות כזדונות, ועליו אמרו חכמים: "לא זכה - נעשית תורתו לו סם המות". ויש אומרים (מנורת המאור וכן דעת הרמב"ם במה שכתב לפיכך וכו' ודו"ק) שאף על פי כן לעולם יעסוק אדם בתורה כי מתוך שלא לשמה יוכל (ממ��רש רבה וכן הוא בהדיא בירושלמי פרק קמא דחגיגה עיין שם) לבא לידי לשמה, ללמוד על מנת לשמור ולעשות, (מדרש רבה איכה) שהמאור שבה מחזירו למוטב - כמו שאמרו חכמים על פי "אותי עזבו ותורתי לא שמרו", שהמאור שבה היה מחזירם למוטב. וכך אמרו הקבלה, שכל התורה ומצות שאדם עושה בעודו רשע, אף שמוסיף כח בקליפות לפי שעה, מכל מקום, כשיחזור אחר כך בתשובה בגלגול זה או בגלגול אחר כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נידח", אזי מוציא מהקליפה כל התורה והמצות וחוזרים לקדושה בחזרתו, ולפיכך אין לו למנוע מלעסוק לעולם:
+(בית יוסף אורח חיים סימן ע' תוספות במגילה דף ג' עמוד ב') אפילו תלמוד תורה של רבים נדחה מפני מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, כמו שאמרו (כתובות י"ז) על ר' יהודה בר אלעאי (ירושלמי חגיגה פרק קמא) כשהיה מלמד לתלמידיו וראה את המת או את הכלה היה מפסיק מתלמודו ולות המת ולהכניס הכל לחופה, ויש אומרים (רא"ש פרק ב' דברכות ובית יוסף שם) שאם הוא בענין שאם יפסיק ויבטל לימוד לרבים עכשיו לא יוכלו להתאסף עוד ללמוד להם אחר שיקיימו המצוה אין לו להפסיק אפילו למצוה של תורה, ולפיכך במקום שהרב דורש בשבת (מגן אברהם סימן ר"צ) במנחה ואירע אונס שנתאחר מלדרוש לא יניח מלדרוש וכן לא יפסיק באמצע מפני קיום סעודה שלישית והוא שדורש ומורה לעם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ולהכניס בלבם יראת שמים ולא כמו שנוהגים עכשיו ויש חולקים (אליה רבה שם) על זה ואומרים שבכל ענין אין תלמוד תורה - אפילו של רבים - דוחה שום מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, ואפילו היא מצוה קלה של דבריהם (כמו שכתוב בהלכות מגילה עיין שם בלחם משנה) מאחר שתכלית חכמה הם מעשים טובים והתלמוד הוא גדול מפני שמביא לידי מעשה. וכן עיקר, אלא אם כן הדורש הוא אדם גדול שמחזיר העם בתשובה בתוכחתו לעזוב דרך רשע ולשוב עדהו לעבדו באמת, שזה שקול כנגד מצות ידיעת התורה שנדחות מפניה אפילו מצות פריה ורביה כמו שכתוב למעלה, וכל שכן מפני התשובה, כי התשובה קודמת לידיעת התורה, כי "יראת חטאו קודמת לחכמתו", ו"אם אין יראה אין חכמה", אבל אם הדורש לא הגיע למדה זו צריך להפסיק כדי להתחיל סעודה שלישית קודם שקיעת החמה וכן צריכים הרבים להפסיק לימודם למצות תפלה אם השעה עוברת אף על פי שתפה מדברי סופרים, הואיל וכלם חייבים בה מאחר שאין תורתם אמונתם כרבי שמעון בר יוחאי וחבריו:
+ואפילו רבי שמעון בר יוחאי וחבריו לא אמרו עליהם שלא היו מפסיקין מלימודם לתפלה אלא לתפלת שמונה עשרה, שהוא בקשת רחמים ותחנונים (גמרא שבת י' לפירוש הרי"ף והרא"ש) לחיי שעה, והתורה היא חיי עולם. אבל מפסיקים היו (רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ב') לברכות קריאת שמע שחרית וערבית אף על פי שהן מדברי סופרים וכן לשאר מצות מדברי סופרים שאם אינו מפסיק נמצא שלמד שלא על מנת לעשות כמו שנתבאר למעלה.   ואפילו בתפלת שמונה עשרה אמרו (בריית ברכות ל"ב) שחסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת שלמה בכל תפלת שמונה עשרה משלש תפלות שבכל יום ושעה אחת שלימה קודם כל תפלה ושעה אחת שלימה אחרי כל תפלה ונמצא שוהין ט' שעות ביום (ספר חרדים ושל"ה סימן מ' תענית) ולא היו חוששין לביטול תורה - אף שתלמוד תורה כנגד כולם - מפני שהיו מקשרים לאדון הכל ביראה ואהבה עזה ודבקות אמיתית (טור אורח חיים סימן צ"ח) עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ומצות (ספר חרדים ושל"ה שם) הדבקות האמיתית ביראה ואהבה היא גדולה ממצות תלמוד תורה וקודמת אליה כמו שכתוב "ראש��ת חכמה יראת ה'":
+אך מכל מקום, גם חסידים הראשונים לא היו רשאים להשהות (שם בברייתא) כל כך בתפלה אלא מפני שלמדו כבר תחלה כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה, וקיים ידיעות התורה. שמתוך שחסידים הם הייתה תורתם משתמרת ומתקיימת בידם ולא משתכחת מהם, רק שמצות תלמוד תורה הוא "והגית בו יומם ולילה", וכנגד מצוה זה שקולה מצות הדביקות האמיתית ביראה ואהבה אמתית ליפטר ממצוה זו, כדין כל העוסק במצוה פטור מהמצוה, אבל לא כנגד מצות ידיעת התורה וליפטר ממנו חס ושלם. כי תכלית היראה היא לירא ולהתבושש מגדולתו. למרות עיני כבודו חס ושלום, לעשות הרע בעיניו, לעבור על אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה, בין לא תעשינה של תורה בין של דברי סופרים חס ושלום. ותכלית האהבה היא העבודה. לעבדו מאהבה ובשמחה, לעשות נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו בקיום מצות עשה של תורה או של דברי סופרים, ואהבה בלי עבודה היא אהבה בתענוגים להתענג ושלמוח בה', והוא מעין העולם הבא וקבלת שכר קיום מצות (אבל עבודה מאהבה היא כי מאשר צמאה נפשי לה' לדבקה בו היא רוה צמאונה כמי התורה וקיום מצותיה דאורייתא וקדשא בריך הוא כלא חד, ועל זה נאמר: "הוי כל צמא לכו למים). ומאחר שידיעת כל התורה למי שאפשר לו היא מצות עשה של תורה כמו שנתבאר למעלה, והשוכח דבר ממשנתו מפני שלא חזר על לימוד כראוי כשאפשר לו עובר בלאו, אם כן, איך יעבור בלאו ועשה מחמת שעוסק ביראת ה' כל הים (וגם מי שאי אפשר לו ידיעת כל התורה, הרי אמרו - "לא עליך המלאכה לגמור"), מה שאין כן, מצות והגית בו יומם ולילה, שהותרה מכללה במה שנאמר: "ואספת דגנך וגו'", אמרה תורה "הנהג בהן מנהג דרך ארץ", ויוכל לצאת ידי חובה בקביעות עתים ביום ובלילה, ואפילו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית בשעת הדחק כשאין לו פנאי מפני טרדת פרנסתו שהוא חיי הגוף וכל שכן וקל וחומר כשעוסק בחיי נפש לדבקה בה' חיים על זה אמרו חכמים (משנה ראש פרק קמא דפאה) שתלמוד תורה הוא מדברים שאין להם שיעור:
+כשם שמצות תלמוד תורה שקולה כנגד כל המצות ושכרה שקול כנגד שכר כולן, כך ענשה חמור ושקול כנגד כולן, כמו שמצינו (מדרש איכה) במקדש ראשון שויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על ביטול תורה, שנאמר: "על מה אבדה הארץ" וגומר "ויאמר ה': על עזבם את תורתי וגו'" (קידושין מ') ותחלת דינו של אדפ אינו אלא על תלמוד תורה ואחר כך על שאר מעשיו:
+אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה, אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה. לפיכך מי שרוצה לזכות זכות בכתר תורה, יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה ואכילה ושתייה ושיחה וכיוצא בהן, אלא בתלמוד תורה. ואפילו (פרישה, ש"ך) בליל תקופת תמוז יש ללמוד מעט ומט"ו באב ואילך יוסיף מעט מעט ודלא מוסיף (חגיגה י"ב) - יאסף בלא זמנו, כמו שנתבאר באורח חיים סימן רל"ח. כך אמרו חכמים (חגיגה י"ב): אין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר: "קומי רוני בלילה". וכל העוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום, וכל בית (סנהדרין צ"ב) שאין נשמעין בו דברי תורה בלילה - אש אוכלתו:
+ואין דברי תורה (רמב"ם) מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהם ולא באלו שלומדים מתוך (סנהדרין קי"א) עידון ומתוך אכילה ושתיה אלא במי שממית עצמו עליהם ומצער גופו תמיד ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה. אמרו חכמים (שבת מ"ג) דרך רמז: "זאת התורה אדם כי ימות באהל" - אין התורה מתקיימת, שלא תשכח, אלא במי שממית באהלי החכמים, וכן אמר שלמה בחכמתו "אף חכמתי עמדה לי", חכמה שלמדתי באף - היא עמדה ונתקיימה לי, ועוד אמר "מיץ חלב יוציא חמאה", במי (ברכות ס"ג) אתה מוצא חמאה של תורה? במי שמקיא עליה חלב שמצץ משדי אמו. (ירושלמי) וכל היגע בתלמודו בצנעה - מחכים. שנאמר: "ואת צנועים חכמה". וכל המשמיע קולו (עירובין נד) בשעת תלמודו - תלמודו מתקיים בידו. אבל הקורא בלחש במהרה, הוא שוכח. שנאמר: "ערוכה בכל ושמורה", אם ערוכה בכל רמ"ח איברים שלך - משתמרת, ואם לאו - אין משתמרת:
+ברית כרותה (ירושלמי) שכל היגע בתלמוד בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח, ועל כן במקום שאין בית המדרש בעיר - אין לאדם ללמוד בביתו אלא בבית הכנסת שמתפללים בו. אבל (ט"ז) כשיש בית המדרש בעיר, אין ללמוד יחידי בבית הכנסת אלא בבית המדרש בחבורה, שנאמר: "חרב אל הבדים ונואלו", (ברכות ס"ג) חרב על שונאיהם של ישראל שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה, ולא עוד, אלא שמטפשין, שנאמר: "ונואלו", שאין התורה נקנית אלא בחבורה. ואמרו חכמים: עשרה שיושבים ועוסקים בתורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר: "אלקים נצב בעדת אל", ואין עד פחותה מעשרה. ויש להם (ברכות ח') להתפלל בצבור בבית המדרש - במקום שלומדים, שקדושת בית המדרש גדולה וחמורה מקדושת בית הכנסת כמו שנתבאר בהלכות בית הכנסת:
+ולפיכך (רמב"ם, עיין אליה רבה סימן קנ"א) אסור להשיח שיחה בטלה בבית המדרש, כמו שאסור בבית הכנסת, ואפילו מי שנתעטש אין אומרים לו רפואה בבית המדרש, ואפילו שלא בשעת הלימוד, ואין צריך לומר (ברכות נ"ג) בשעת הלימוד שענשו גדול, כמו שאמרו חכמים - שמאכילין אותו גחלי רתמים:
+וכן (מגילה כ"ח) אין ישנים בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי אל (כסף משנה פרק י"א מהלכות תפלה דלא כנימוקי יוסף) מדוחק, כגון מי שלומד יומם ולילה בבית המדרש והא בעניין שאם יצטרך לילך לישן בביתו ימשך מזה ביטול תלמוד תורה, התירו לו לישן בבית המדרש, ואם מועיל תנאי בשעת בנין הבית המדרש להתיר שיחה ושינה - נתבאר בהלכות בית הכנסת:
+וכופין (תוספתא) בני העיר זה את זה - אפילו יחיד את הרבים - לקנות תנ"ך ולהניח בבית המדרש כדי שיקרא בהם כל מי שירצה מן הציבור - בימיהם, שלא ניתנה תורה שבעל פה ליכתב, ועכשיו (מגן אברהם סימן ק"ן) שניתה ליכתב - כופין לקנות גם תורה שבעל פה כולה שהם ספרי התלמוד והפוסקים ומדרש אגדות שילמדו בהם גדולים וקטנים וגובין לפי ממון. (עיין חושן משפט סימן קס"ג ובמהר"ם פדוואה סימן מב) ואפילו עם הארץ חייב ליתן לפי ממונו וגובין  בכל מיני כפיות - כמו לשאר צרכי הרבים, ועיר גדולה שאין הספרים שבבית המדרש מספיקין, ויש ביטול תורה מחמת חסרון ספרים שאין נמצאים לקנות, ויש יחדים שיש להם ספרים הרבה - יש לבית דין (הרא"ש בתשובה ורמ"א בחושן משפט סימן רצ"ב) לכופם ולשאיל ספריהם לכל מי שיתן משכון שוה כשיווי הספר על פי שומת בית דין שאם יתקלקל הספר ישלם הפחת על פי שומת בית דין (והוא הדין אפילו במקום שספרים מצויין לקנות אם איש עני הוא שאין ידו משגת לקנות, מחויב העשיר להשאיל לו על משכון וכופין אותו. ולכך ראוי לכל ירא שמיים לקנות גמרות קנות הרבה כדי להשאיל לבני עניים. ואמרו חכמים (כתובות נ'): "צדקתו עומדת לעד", זה הכותב או קונה ספרים ומשאילן לאחרים:
+מותר לתלמיד חכם להודיע (נדרים ס"ב) עצמו שהוא תלמיד חכם במקום שאין מכירין אותו אם צריך לכך ואי אפשר בענין אחר - כגון שעלילים עליו ואין ידו משגת לפייסם בממון, אבל אם ידו משגת לפייסם בממון - אסור להודיע עצמו כדי להנצל בכבוד תורתו, שכל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם, קל וחומר מבלשצר שנשתמש בכל קודש, ואין צריך לומר הלומד כדי להתגדל ולהיות לו שם כשם הגדולים אשר בארץ או כדי להתפרנס במלמדות א דיינות והוראות, וכך אמרו חכמים: אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחתוך בהם, שכל הנהנה מדברי תור נוטל חייו מן העולם, אלא דבר בהם לשמם ולשם פועלם בה'. ואף על פי כן, מי שאין בו יראת שמיים לדבר לשמה אלא להתגדל או להתפרנס - מוטב שיעסוק בתורה שלא לשמה משיתבטל ויפרוש, כי מתוך שלא לשמה יבא לשמה כמו שנתבאר למעלה:
+וגם למי שיש בו יראת שמיים לא הזהירו ומנעו מלעשות קרדום אלא (כסף משנה פרק ג' ורשב"ץ חלק א' סימן קמ"ז) שלא יהיה תחילת לימוד בשביל להיות לו לאומנות להתפרנס בה, שנמצא משתמש בכתר תורה תשמיש של חול לצורכו ועושהו כקרדום, אבל אם למד לשם שמיים ואחר כך אין לו במה להתפרנס אם לא במלמדות או דיינות והוראות, הרי זה משתמש בה לצרכה, שאם לא יהיה לו מה לאכול, לא יוכל לעסוק בה כראוי כשהוא מעונה ברעב ועירום או נפשות ביתו, ואם יוכל לעסוק באיזה מלאכה לפרנס את עצמו ומניח מלאכתו מלהתפרנס בה ומתפרנס מלימוד התורה לתלמידיה, כל שכן שהוא משתמש בה לצרכה בלבד, כי כדי שלא ליבטל מתלמוד תורה הוא מניח מלאכתו שהיה יכול לעסוק בה ולהתפרנס ממנה והוא נוטל שכר בטלה ולא שכר תורה כמו שנתבאר למעלה. ואף שלא יוכל לבא לידי ידיעת התורה כולה כשעוסק במלמדות, מכל מקום מקיים הוא מצות ודברת בם, שתעשם עיקר ולא טפלה, מה שאין כן כשיתפרנס ממלאכתו ויעשה אותה עיקר ותורתו עראי וטפלה בקביעות עתים לבד:
+אך מי שחננו ה' (שם בכסף משנה ותשב"ץ סימן קמ"א) שיוכל להתפרנס ממעשה ידיו שיעשה עראי לבד ותורתו קבע, אסור לו להתפרנס מהתורה, אף על פי שמניח מלאכתו ומעשה ידיו בשביל זה, שהוא שכר בטלה דמוכח, ואפילו מתמנה להורות הוראות שיש לו פנאי הרבה ללמוד ויוכל לבא לידי ידיעת התורה כולה, מאחר שאם היה מתפרנס ממעשה ידיו והיה עושה תורתו קבע היה מקיים מצות ודברת בם, ואף שלא היה יכול לבא לידי ידיעת התורה כולה במשך זמן כזה שיוכל לבא עכשיו, הרי אמרו - "לא עליך המלאכה לגמור", ולכך אין עליו להשתמש בכתר תורה בשביל כך, אלא אם כן רבים צריכים לו שאין במדינה גדול בחכמה כמוהו והוא בורח מן הגדולה והגדולה מחזרת אחריו, שאז עון בידו להמנע וחייב הוא להתמנות, ומאחר שנתמנה על הצבור (קידושין ע') אסור לו לעסוק בשום מלאכה בעצמו בפני שלשה כדי שלא יתבזה (שבת קי"ד) והצבור מצווין לפרנסו בכבוד שלא יצטרך למעשה ידיו כלל (חולין קל"ד) ואפילו לעשרו, כמו שאמרו: "מאחיו" - גדלוהו משל אחיו, והוא הדין לכל ( עיין ב"ח) גדול הדור ופרנס בכל מדינה ומדינה:
+(חולין קל"ג) אין מלמדין תורה לתלמיד שאינו הגון אלא מחזירים אותו למוטב תחלה ואחר כך מכניסים אותו לבית המדרש וומלמדים אותו, ואם אי אפשר להחזירו למוטב תחלה והוא דוחק להכנס ללמדו (סוטה) - תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, ולא כיהושע בן פרחיה שדחה לפלוני בשתי ידיים (מועד קטן י"ז), וכן הרב שהולך בדרך לא טובה, אף על פי שחכם גדול הוא והכל צריכים לו, אין למדים ממנו עד שיחזור למוטב:
+(רמב"ם) הרב שלמד ולא הבינו התלמידים - לא יכעוס עליהם, אלא שונה וחוזר הדבר כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה (עירובין נ"ד) בטעמה היטב, שנאמר: "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם", ואומר: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", ולא נאמר: "אשר תלמדם" - צריך אתה לשום לפניהם טעם המיישב תלמודם ומשימו בלבם. והתלמיד לא יהא בוש מחברו לאמר לא הבנתי, אלא שואל וחוזר ושואל אפילו כמה פעמים, ועל כך אמרו: לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד:
+במה דברים אמורים? שלא הינו הדבר מפני עמקו, או מפני דעתם שהיא קצרה, אבל אם ניכר לרב שמתרשלים בדברי תורה ומתרפים עליהם ומפני זה לא הבינו - חייב להראות עליהם רוגז ולהכלימם בדברים כדי לזרזם ולחדדם, ובענין זה אמרו חכמים: זרוק מרה בתלמידים. לפיכך, אין ראוי לרב לנהוג קלות ראש לפני התלמידים ולא לשחוק בפניהם ולא לאכול ולשתות עמהם כדי שתהא אימתו עליהם וילמדו ממנו במהרה:   סליק תם ונשלם.

txt/Halakhah/Acharonim/Hilchos Talmud Torah/Hebrew/דפוס לבוב תקנט.txt

@@ -0,0 +1,41 @@
+Hilchos Talmud Torah
+הלכות תלמוד תורה
+דפוס לבוב תקנט
+הלכות תלמוד תורה, שניאור זלמן בן ברוך, תקנט. (מתוך hebrewbooks)
+
+הלכות תלמוד תורה
+
+
+
+Chapter 1
+
+אע"פ שהקטן פטור מכל המצות וגם אביו (נזיר כ"ט) אינו חייב לחנכו במצות מן התורה אלא מד"ס אבל תלמוד תורה מ"ע (קדושין כ"ט) מן התורה על האב ללמד את בנו הקטן תורה אע"פ (רמב"ם פ"א) שהקטן אינו חייב. שנא' ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם. ומאימתי (רמב"ם שם) אביו חייב ללמדו משיתחיל (סוכה מ"ב) לדבר מלמדו תורה צוה לנו משה וגו'. ופסוק ראשון מפרשת שמע ישראל ואח"כ מלמדו מעט מעט פסוקים --- בע"פ עד שיהא בן (אבות פ"ה) חמש שנים דהיינו בשנה (רש"י שם) חמישית שאז מלמדו לקרות תורה שבכתב מעט מעט בביתו (סמ"ג והג"מ) עד שיהיה בן שש (ב"ב כ"א) או בן שבע. וקודם לכן בשנה הרביעית (רש"י אבות פ"ה) מלמדו אותיות התורה כדי שירגיל עצמו לקרות בתורה בשנה חמישית. וכשיהי' בן שש או בן שבע שלימות הכל לפי בוריו וכחו מוליכו אצל מלמד התינוקות לקרות בתורה כל היום כולו עד שיקרא תורה שבכתב כולה עם נביאים וכתובים כולם פעמי' רבות עד שיהי' בן עשר שנים. בימיהם שהיו מספרים הרוב בלשון הקודש וגם התינוק כשמתחיל לדבר הי' (אבות דר"ן ספרי) אביו מספר עמו בלה"ק וע"כ לא היו צריכין ללמד (ב"ב כ"א) התינוקות פירוש המלות רק הקריאה בנקודות וטעמים (נדרים ל"ז) וקרי ולא כתיב: כי לא היו הנקודות והטעמים כתובים בימיהם אלא כס"ת שלנו. והיו לומדים הנקודות והטעמים בכל המקרא בעל פה. והיו אז עוסקי' ה' (אבות שם רע"ב) שנים בלימוד כל המקרא עם התינוקות פעמים רבות מאד. ואח"כ ה' שנים בלימוד המשניות בעל פה שהן הלכות פסוקות בלי טעמים ואחר כך ה' (רש"י שם ורוב המפרשים במשנה) שנים בתלמוד שהוא לידע בדרך קצרה הטעמי' של ההלכות והדינים ומקורם מתורה שבכתב בי"ג מדות שהתורה נדרשת ושאר כל דרשות חכמים או בקבלה הלמ"מ או מסברא או מתקנות חכמי' שעשו סייג וגדר לד"ת. ואח"כ כל ימיו של אדם איש לפי שכלו ויכלתו בפלפול התלמוד בקושיות ופירוקים לירד לעמקי הטעמים ודרשות ולהבין דבר מתוך דבר לחדש הלכות רבות ודרשות פסוקי' אשר ע"ז אמרו (משנה ורש"י שם) בן ארבעים לבינה. וכן כל (רא"ש נדרים ל"ו) דברי חכמים וחידותם שהסמיכום ודרשום על פסוקי תנ"ך הנקראים הגדות:
+וכל מלמד תינוקות (נדרים לו) מותר לו ליטול שכר אע"פ שאסור ללמד תורה בשכר שנאמר ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים -מה אני בחנם אף אתם בחנם- מ"מ התינוקות שהם קטנים הם צריכים שימור לשמרם שלא יצאו החוצה ויעסקו בדברים בטלים ובעד זה מותר ליטול שכר. ומי שהוא בעל מלאכה ואומנות ומניח מלאכתו ומלמד ה"ז מותר ליטול שכר גם מהגדולים שא"צ שימור. לפי (ירוש' ר"ן שם) שאינו אלא שכר בטילה הניכר ומוכח מפני שביטל ממלאכתו. ואפילו אינו לומד עמהם אלא מקצת היום ומקצתו עוסק במלאכתו ופרנסתו. ואם (תו' רא"ש פ"ד דבכורות) לומד עמהם כל היום ואינו עוסק בשום מלאכה ועסק כלל מותר לו ליטול שכרו מהם אפי' אינו בעל מלאכה ואומנות כלל. לפי שאלו לא למד עמהם בודאי הי' מוכרח לעשות איזה עסק להחיות נפשו ונפשות ביתו ועכשיו שלומד עמהם כל היום ואינו עוסק כלל אין לך שכר בטילה הניכר ומוכח גדול מזה:
+ושכר מלמדי תינוקות תקנת חכמים היתה לפרוע מקופת (ב"ב כ"א) הקהל בעד כל התינוקות שבעיר בני העשירים והעניים יחד ועכשיו במדינות אלו נוהגין שכל אחד פורע בעד בנו אם ידו משגת. ומי שאין ידו משגת חייבים (ר"י במישרים נכ"ט ב' ר"ה גאון ורמ"א בח"מ סי' קס"ג) הצבור לפרוע בעדו מתקנת חכמים. והעניים יכולים לכוף את העשירים לפרוע בעד בניהם מקופת הקהל. ואפילו העשירים יכולים לכוף זה את זה לפרוע שכר מלמדי תינוקות שלהם מקופת הקהל שנותנים בה גם מי שאין לו בנים כי כן היתה עיקר תקנת חכמים להושיב מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר בין גדולה בין קטנה (נ"י בשם הרר"י וכ"ד הרמב"ם ורב האי בר' ירוחם שם) ולהטיל שכר מלמדי כל התינוקות שבעיר בין עשירים בין עניים על כל הקהל שבעיר כל אחד כפי השגת ידו אפילו מי שאין לו בנים כשאר נתינות הקהל שהן לפי ממון. וכל עיר (שבת קי"ט) שאין בה מלמדי תינוקות מחרימין כל אנשי העיר. שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקת של בית רבן שהוא הבל שאין בו חטא אלא שבמקומות שאין נוהגין כן הוא מפני שהעשירים וגם הבינונים מוחלים זה לזה. אבל חלק בני העניים אין בידם למחול וחייבים הכל לפרוע בעדם עד שיהיו בני י"ג שנה שהוא הבל שאין בו חטא וגם הפטורים ממסים כמו תלמידי חכמים חייבים ליתן לזה כפי ממונם כמו שחייבים ליתן לפרנסת העניים שבעיר המוטלת על הקהל. ובקהילות גדולות יש חבורות נמנים לדבר מצוה רבה זו המתנדבים שכר תלמוד תורה לבני העניים ובמקומות שאין שם חבורה זו כופין לפרוע מקופת הקהל ואמרו חכמים (נדרים פ"א) הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה שנאמר יזל מים מדליו. אך אין לכופם אלא לשכור מלמד א' לכ"ה תינוקת כבימיהם וילמדם מקרא לבד כל התנ"ך פעמים רבות כבימיהם שלמקרא די במלמד אחד לכ"ה תנוקות. ואם אותם שאין ידם משגת רוצים ללמד לבניהם משנה וגמרא שלא די במלמד אחד או אפילו שנים לכ"ה תינוקות יפרעו המותר משלהם:
+אך (הג"מ ב' מהר"ם) מי שידו משגת ואינו רוצה לשכור מלמד לבנו כופין אותו בכל מיני כפיות. ואם אינו בעיר ויש לו נכסים אם אפשר להודיעו תחלה מודיעים אותו ואם לאו יורדים לנכסיו שלא בפניו ושוכרים מלמד לבנו כמו שנפרעים שלא בפניו לבע"ח שלו ממש כי מן התורה האב הוא חייב ללמד לבנו בעצמו או למצוא לו מלמד שילמדנו כל התורה כולה ואם אינו מוצא בחנם אע"פ שהוא בעצמו אינו יכול ללמדו ואפי' אינו יודע ללמוד כלל בעצמו חייב הוא מן התורה לשכור לו מלמד שילמדנו היטב לידע כל התורה שבכתב ושבע"פ (רמב"ם פ"א) ורי"ו ב' הרמ"ה) כולה. דהיינו תנ"ך וכל הלכות פסוקות של כל התורה עם הטעמי' כי הן הן פי' התרי"ג מצות שבתורה ודקדוקיהם בכל פרטיהם ואף שיש בהן חלוקי דעות הרי אלו ואלו דא"ח. ואפי' (סמ"ג בהקדמה למ"ע) המצות שאין נוהגות עכשיו. וגם ללמוד כל דברי חכמים שהסמיכום על מדרש הפסוקי' שהן ההגדות שנאמר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת. ודרשו (ספרי פ' עקב) חכמי' שלא תאמר למדתי הלכות די לי ת"ל כל המצוה למוד הלכות ואגדות ומדרש שהוא התלמוד שמפרש טעמי ההלכות שבמשניות וברייתות. וקודם בדרשות הפסוקי' שבתורה וההלכות שאין להן דרשה בפסוקים הן קבלה הלמ"מ או מסברא והכל (ברכות ה') ניתן למשה מסיני. וכן דברי חכמים שהסמיכום על מדרש הפסוקים שהן ההגדות כמו שדרשו חכמים על פסוק ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם. ומ"מ לימוד (תוספתא פ"ז דסנהדרין) ההלכות קודם ללימוד ההגדות: וכן אמרו חכמי האמת שכל נפש מישראל צריכה לבא בגלגולים רבים עד שתקיים כל התרי"ג מצות במעשה דבור ומחשבה ודיבור ומחשבה הוא לימוד הלכותיהן על דרך שאמרו (מנחות ק"י) חכמים על פסוק זאת תורת החטאת וגו' שכל העוסק בתורת חטאת כאילו כו' ועוד אמרו חכמי האמת שכל נפש צריכה לתיקונה לעסוק בפרד"ס כפי מה שהיא יכולה להשיג ולידע וכל מי שיכול להשיג ולידע הרבה ונתעצל ולא השיג וידע אלא מעט צריך לבא בגלגול עד שישיג וידע כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה הן בפשטי ההלכות הן ברמזים ודרשות וסודות כי כל מה שנשמתו יכולה להשיג ולידע מידיעת התור' זהו תיקון שלימותה וא"א לה להתתקן ולהשתלם בצרור החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם בלתי ידיעה זו ולכן אמרו חכמים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כדי שלא יצטרך לבא בגלגול לעוה"ז:
+ואל יאמר האדם איך אפשר ללמוד כל התורה שבע"פ כולה הרי התורה אין לה קץ ותכלית כמ"ש לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד ונאמר ארוכה מארץ מדה וגו'. כי באמת ההלכות הנגלות לנו ולבנינו יש להן קץ ותכלית ומספר וכן המדרשים שנתגלו לנו רק שהתורה מצד עצמה אין קץ ותכלית אפילו לפשטי דרשותיה הצפונים בה. ורבי עקיבא היה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות ולא הגיע לתכלית דרשותיה עדיין. וכן אין קץ ותכלית לעומק טעמי ההלכות והפלפול בטעמיהן ובדרשותיהן במדות שהתורה נדרשת ועי"ז יתחדשו ג"כ חידושי הלכות לאין קץ ותכלית למי שזוכה לזה אחר שגמר תחלה כל התור' שבע"פ המסורה לנו ונגלות לעין כל. כמו שאמרו חכמים (שבת ס"ג) ליגמר אינש והדר ליסבר שהוא עיון בעומק הטעמים וכמשי"ת:
+ובזמן הזה שכל התורה שבעל פה היא כתובה לפנינו א"צ לשכור מלמד לבנו שילמדנו כל התורה שבע"פ אלא שילמדנו להבין היטב בתלמוד ברוב המקומות גם בהלכות וסוגיות העמוקות עם רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים ויעמידנו על עיון ההלכה למעשה שיוכל לעיין בעצמו ללמוד ולהבין ולהורות כל הלכה למעשה מתוך עיון בתלמוד ופוסקים ראשונים ואחרונים ואזי יוכל הבן ללמוד בעצמו כל התלמוד והפוסקים לידע כל ההלכות של תורה שבע"פ שהן פירוש התרי"ג מצות ודקדוקיהן בטעמיהן ומקוריהן כאלו למדו המלמד. וכן כל התנ"ך ודרשות ההגדות. ולכן לא נהגו עכשיו ללמד להתינוק כל התנ"ך כבימיהם רק תורה לבדה. כי סומכים שילמוד בעצמו כשיגדיל: משא"כ בימיהם שלא היו הנקודות וטעמים כתובים אלא בע"פ. ומ"מ צריך ללמדו ולחזור עמו פעמים רבות כל פרשיות התורה שבהן כתובות המצות והמשפטים שהתלמוד מפרשן והפסוקים והתיבות ואותיות שבהן הן נדרשין תמיד בתלמוד אך אם הבן אינו מגיע למדה זו שיוכל ללמוד ולהבין בעצמו בלי מלמד כל ההלכות שבתורה שבע"פ בטעמיהן או שאינו חפץ ללמוד בעצמו חייב לשכור לו מלמד שיכריחנו וילמדנו היטב כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה וגם לחזור עמו פעמים רבות עד שיהיה זוכר ויודע פעם א' כל ההלכו' שבתור' שבע"פ בטעמיהן כי גם הכפייה לכוף את הבן ללמוד ולידע כל התורה היא בכלל מ"ע. ולמדתם אותם את בניכם שהרי הכתוב מדבר בקטנים שצריך לכופם. ואחר שידע פעם אחת כל ההלכות בטעמיהן וחוזר ושוכח מפני שאינו רוצה לחזור על לימודו בעצמו הרי האב כבר יצא י"ח כי מאחר שלמדו היטב עד שידע כל התורה כולה קיים מ"ע של ולמדתם אותם את בניכם וגו'. אך מכל מקום כל שהבן אפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק ויש יכולת ביד האב לכופו מוטל עליו מדברי קבלה לכופו לעסוק בתורה וכן להדריכו בדרך מוסר ויראת שמים בכל דרכיו והנהגותיו בעוד ידו תקיפה על בנו דהיינו (קידושין ל') עד שיהא בן כ"ד שנה שנאמר חנוך לנער על פי דרכו (רש"י שם) דרך שכל ימיו יהא מתנהג בו חנוך לו בנערותו דהיינו מבן ט"ז שנה עד בן כ"ד שנה שקודם ט"ז שנה אין בו דעת לקבל תוכחת כ"כ. ואל תכביד יסורין ותוכחות ויותר מבן כ"ד יש לחוש שמא יבעט:
+��לא שכר לימוד לבדו מוטל על (קידושין כ"ט) האב אלא כל הוצאות הלימוד כגון לשכור מזונות לבנו ההולך ללמוד לפני רב שבעיר אחרת ולהספיק לו כל צרכיו שם. ואע"פ שאין ב"ד כופין ע"ז כמו על שכר לימוד מ"מ מצוה גדולה היא ומכלל מ"ע של ולמדתם אותם את בניכם היא. ולפיכך אפילו האב עדיין לא למד תורה וצריך ללמוד לעצמו ואם יטרח במזונות וסיפוק צרכי לימוד בנו לא יוכל ללמוד לעצמו אם בנו הוא נבון ומשכיל מה שילמוד יותר מן האב הרי לימוד בנו קודם ללימודו כי מאחר שבלימוד בנו גם הוא מקיים מצוה של תורה כמו בלימוד לעצמו והרי בנו נבון ומשכיל יותר בלימודו ואעפ"כ לא יבטל הוא לגמרי מת"ת אלא (ט"ז) יקבע לו עתים כפי יכלתו ואע"פ שאין העתים מספיקים לקיים מ"ע של ת"ת כהלכתה שהיא לימוד וידיעת כל התורה. משא"כ כשיספיק מזונות לאיש אחר נבון ומשכיל יותר ממנו אינו נפטר בזה כלל מקיום מ"ע של ת"ת כהלכתה אם יכול לקיימw בעצמו אילו לא היה טורח במזונות וצרכי האיש ההוא שאינו בנו. ואם בנו אינו נבון ומשכיל יותר ממנו הרי לימוד לעצמו קודם ללימוד בנו. ואעפ"י ששתיהן מ"ע מצוה שבנפשו קודמת. ואם בנו נבון ומשכיל יותר ויש לו אשה ובנים מצוה על אביו לפרנסן אם אפשר לו כדי שלא יהיו רחיים בצוארו ויעסוק בתורה ואפי' אינו עשיר כ"כ שיתחייב בפרנסתו מדין צדקה ואעפ"כ תחשב לו לצדקה לענין שיכול להוציא כל הוצאות לימוד בניו הגדולים ממעות מעשר שלו או החומש אם אין ידו משגת משא"כ בשכר הלימוד לעצמו כמו שיתבאר בה' צדקה אך מי שאינו מחשב הוצאה זו במעשר או בחומש שלו הרי זה זריז ונשכר כמו שאמרו חכמים (ביצה ט"ז) כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה ועד יום הכפורים מה שעתיד להשתכר בשנה זו שיהא ניזון משם קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו ויש (רש"י שם) לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו חוץ מהוצאות שבתות וי"ט והוצאות בניו לת"ת שאם הוסיף מוסיפין לו ומוציאין לו שכר לשעה או לאחר שעה:
+ואם אין יד האב משגת לשכור מלמד לבנו וגם אינו יכול ללמוד עמו בעצמו ויד אבי אביו משגת כופין (רש"ל ש"ך) את אבי אביו לשכור מלמד לבן בנו וגם כל הוצאות ת"ת של בן בנו מצוה עליו כמו על האב ממש. מפני שכשם שמ"ע מן התורה על האב ללמד את בנו תורה כך ממש מ"ע מן התורה ללמד (קדושין ל') את בן בנו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך. אבל לבן בתו ובן בן בנו אין חיוב עליו אפילו לשכור מלמד ואצ"ל שאר הוצאות ת"ת אלא מדין צדקה אם הוא אמוד וראוי לצדקה זו כי קרוב קרוב קודם כמשי"ת בה' צדקה אך אין נפרעין ממנו שלא בפניו כמשי"ת שם. אבל אם יכול ואפשר לו ללמוד עמהם בעצמו חייב ללמדם. ולא לאלו בלבד אלא מ"ע של תורה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע"פ שאינן יוצאי יריכו: שנאמר ושננתם לבניך וגו' וקבלו חכמים (ספרי) בניך אלו תלמידיך שהתלמידים קרויים בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים. אלא שמצוה להקדים בניו וכל (ש"ך) יוצאי יריכו לתלמידים אחרים:
+וי"א (רמב"ם לפ"ד רדב"ז ח"ב סי' קי"ד) שאינו חייב לשכור מלמד לבן בנו אם אינו יכול ללמדו בעצמו אלא אם יכול ללמדו בעצמו ואינו רוצה ללמדו חייב לשכור לו מלמד אם אין יד בנו משגת כי המצוה מוטלת על אבי אביו כמו על אביו ללמדו בעצמו או לטרוח למצוא לו מלמד בחנם או בשכר (ולהוליכו לבית הספר אם אינו חפץ מעצמו לילך) משא"כ לבן בתו ובן בן בנו אין חיוב עליו אלא להקדימו לתלמידים אחרים אבל אם אין מוטל עליו ללמד לתלמידים כלל מפני שיש בעיר גדולים בחכמה ממנו שיכולים ללמדם או מפני שלא הגיע למדה זו ללמד לתלמידים כי צריך עדיין ללמוד לעצמו אין חיוב עליו ללמד לבן בתו ובן בן בנו ולא לטרוח למצוא לו מלמד כמו שאין חיוב עליו בבן חבירו שלא מיוצאי יריכו. (וגם כשיכול ללמד לתלמידים אחרים ואין גדול ממנו בעיר אין צריך לכופו לילך ללמוד לפניו אם אינו חפץ מעצמו כמו שאין צריך לכוף לתלמידים אחרים ללמדם בעל כרחך משא"כ בבן בנו חייב ללמדו בע"כ או להוליכו להמלמד כמו בבנו. ולענין הלכה בשל תורה הלך אחר המחמיר לכך כל אדם צריך להחמיר לעצמו. אך אין לכוף לאחרים להוציא ממון בכפיות מספק:
+וכל המלמדים ואפילו מלמדי תינוקות מקרא (נ"מ ברמב"ם) ואפי' מלמדים בחנם צריכים ללמדם כל היום כולו ומקצת מן הלילה כדי לחנכם ללמוד ביום ובלילה ולא יבטלו התינוקות כלל חוץ מערבי שבתות וערבי י"ט בסוף היום ובי"ט עצמן שמצוה לשמח בהם התינוקות במה שהיא שמחה להם כמו אגוזים וכיוצא בהם כמש"נת ב"ה י"ט אבל (נדרים ל"ז) בשבת אין קורין להם בתחלה פרשה שלא קראוה מעולם מפני טורח שבת אבל שונין להם פרשיות שקראו אותן כבר בחול. ואין (שבת קי"ט) מבטלין התינוקו' לשום דבר מצוה בעולם ואפילו לבנין בה"מק:
+וכל מלמד תינוקות שהוא מניח התינוקות ויוצא או שהוא עושה מלאכה אחרת בשעת לימודו עמהם או שהוא מתרשל בלימודם ה"ז (בבא בתרא כ"א) בכלל ארור עושה מלאכת ה' ברמיה. לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה מהיר לקרות ולדקדק. ומ"מ אם יש כאן שני מלמדים האחד מדקדק הרבה שיקראו בלי טעות ושיבוש או (טור ש"ע) לדקדק להבינם על נכון פירוש המלות בזמנינו שלומדים המקרא עם פירוש המלות אבל אינו קורא הרבה מפני שמתרשל קצת והשני קורא הרבה אלא שאינו מדקדק כ"כ מושיבין אותו שמדקדק יותר:
+ואין (ירוש' דמאי פ"ז) למלמד להיות ניעור בלילה יותר מדאי שלא יהי' עצל ביום ללמד. וכן לא יסגף עצמו באכילה ושתיה וכ"ש להתענות. וכן לא יאכל ולא ישתה יותר מדאי. כי כל אלו הדברים גורמים שלא יוכל ללמד היטב וכל המשנה ידו על התחתונה ומסלקין אותו בלי התראה כי מותרה ועומד הוא:
+ותינוק שאינו (ב"מ ק"ט ב"ב כ"א נ"י) רוצה לקרות לא יכה אותו המלמד מכת אכזרי לפיכך לא יכהו בשוטים ולא במקל אלא ברצועה קטנה אם קורא קורא ואם אינו קורא בהכאה זו יהיה יושב כך עם חביריו להיות להם לחברה וסופו אפשר יתן לבו. ומלמד תינוקת החובטין יותר מדאי מעבירין אותו והוא עובר בל"ת כי מאחר שמכה שלא ברשות הרי זה כמכה אחד משאר ישראל (משנה קידושין פ"ב: ט"ז ממשמעות הרמב"ם וכר"א במשנה שם) מי שאין לו אשה או שאשתו בעיר אחרת לא ילמד תינוקות מפני שאמותיהם מביאות את בניהם לבית הספר ויתגרה בו יצרו מה שאין כן כשאשתו עמו בעיר יש לו פת בסלו אם יבא לו הרהור ויתקפנו יצרו שלא יוכל להסיח דעתו יוכל לבא אל אשתו. ויש מתירין (בש"ע באה"ע סי' כ"ב ב' המ"מ בת"ק במשנה שם) למי שיש לו אשה אפילו היא בעיר אחרת ולכן אין למחות ביד המקילים (קידושין כ"ט)
+אשה אינה במצות תלמוד תורה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם וכשם שאינה במצות ת"ת לעצמה כך (משנה שם) אינה במצות ת"ת לבניה ופטורה משכר לימוד בניה ואין כופין אותה אלא אם כן היא עשירה ומתורת צדקה ומכל מקום אם היא עוזרת לבעלה בגופה ומאודה שיעסוק בתורה חולקת (סוטה כ"א) שכר עמהם ושכרה גדול מאחר שהם מצווים ועושים על ידיה משא"כ באשה שלמדה תורה שיש לה שכר אבל לא שכר גדול כשכר האיש מפני שאינה מצווה ועושה. ואע"פ שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם (משנה שם כ') את בתו תורה (רמב"ם) מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן ואם מלמדה תורה שבע"פ הרי זה כאלו מלמדה תפלות מפני שע"י זה נכנס בה ערמומית ומכל מקום (אגור ב' ס"ה והוא בסמ"ק בהקדמה) גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן כמו דיני נדה וטבילה ומליחה ואיסור יחוד וכיוצא בהם וכל מ"ע (סמ"ק בהקדמה) שאין הזמן גרמא וכל מצות לא תעשה של תורה ושל דברי סופרים שהן מוזהרות בהן כאנשים (רש"י שבת קט"ז) ובימיהם היה החכם דורש הלכות המצויות ורגילות וצריכות לכל אדם לידע אותן בלשון שמבינים הנשים וע"ה מידי שבת בשבתו:
+
+Chapter 2
+
+מי (רמב"ם מגמ' קדושין כ"ט) שלא למדו אביו תורה חייב ללמד את עצמו כשיכיר שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם זו מ"ע של ת"ת על כל אדם ללמוד כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה כמש"נת למעלה שנאמר כל המצוה וגו' וכשלומד לעצמו כשיגדיל ויכיר ויוכל ללמוד: אזי לא ילמוד כל המקרא ואח"כ כל המשנה ואח"כ התלמוד כמו שנתבאר בנערים שאין יכולים ללמוד משנה ותלמוד בתחלה, כי זה שיכול אינו רשאי לעשות כן כי מי יודע כמה יחיה (גמ' שם ל') לפיכך חייב הוא (רמב"ם) לשלש זמן למידתו שבכל יום ויום שליש במקרא שליש במשנה שהן הלכות פסוקות בלי טעמים שבכל המשניות וברייתות ומימרות האמוראים (פע"ח) שהן פירוש התרי"ג מצוות שבתורה בכל תנאיהם ודקדוקיהם ודקדוקי סופרים. ובזמן הזה גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפוסקים כמו הטור והש"ע והגהותיו בכלל משנה (עיין ח"מ סימן כ"ה ובוארים שם ס"ק כ"ב ודף מ"ז ע"ב) יחשבו. ושליש בתלמוד המבאר טעמי ההלכות במשניות וברייתות ומימרות האמוראים. ובזמן הזה גם בספרי הפוסקים הראשונים המבארים טעמי ההלכות פסוקות שפסקו הטו' והש"ע כמו הרא"ש וב"י. כי אם אינו יודע טעמי ההלכות, אינו מבין גופי ההלכות לאשורן על בוריין. ונקרא בור. ולכן יש (רש"י וסמ"ע בהקדמה) אוסרין להורות אפי' לעצמו מתוך הלכות פסוקות בלי טעמים שלמד ולפיכך אינו רשאי להתאחר מללמוד הטעמים עד שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות כי לא אמרו (שבת ס"ג) ליגמר והדר ליסבר אלא לסבור סברות בעומק עיון טעמי ההלכות ולהבין דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדבר להקשות ולתרץ עד שיגיע וירד לעמק ההלכה. שזה אין לו לעשות בתחילת למודו אלא לאחר שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות בטעמיהן בדרך קצרה בלי עיון ופלפול להקשות ולתרץ. אבל בלימוד זה לידע הטעמים בדרך קצרה מהתלמוד והפוסקים בלי עיון רב ופלפול חייב הוא לעסוק בכל יום ויום שליש זמן לימודו. אך פירוש (רמב"ם) המקרא ודרשות ההגדות יחשבו בכלל שליש במשנה. לפי שהמשנה ג"כ פירוש התרי"ג מצות שבתורה. וחכמת (רמב"ם לפ"ד הש"ך) הקבלה תחשב בכלל שליש בתלמוד:
+בד"א (רמב"ם) בתחילת תלמודו של אדם. אבל כשיגדיל בחכמה וירבה בה במאוד. ולא יהי' צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבע"פ. מפני שכבר חזר על לימודו פעמים רבות מאוד עד שנחקק היטב בזכרונו כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה. אזי יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב וד"ת שבע"פ כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה ויפנה כל ימיו לעיון התלמוד לסבור סברות בהלכות ולפלפל בהן בקושיות ופירוקים לירד לעומק הסברות וטעמי ההלכות להבין דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדבר ולחדש חידושי הלכות רבות לפי רוחב שיש בלבו וישוב דעתו כמו שאמרו (שבת ס"ג) ליגמר אינש והדר ליסבר. וכן בדרשות ההגדות להתבונן מתוכם מוסר השכל לידע את ד' כמו שאמרו חכמים (ספרי רמב"�� במנין המצות) רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד דברי אגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומתדבק בדרכיו כי רוב סודות התורה שהיא חכמת הקבלה וידיעת ד' גנוזים באגדות וי"א (ר"ן ד"מ) שגם בתחילת למודו של אדם לא ישלש זמן למודו לשלשה חלקים שוים ממש שהרי המשנה חמורה מן המקרא וצריכה זמן מרובה יותר. ואצ"ל התלמוד שצריך זמן מרובה יותר מן המשנה. אלא מה שהצריכו לשלש זמן למודו הוא ליתן לכל א' שיעור וזמן כפי הראוי לו בכל יום ויום כדי שיגמור כולו בשוה. ואחר כך כל ימיו לסבור ולעיין. וטוב לחוש לדבריהם:
+ולד"ה בתחלת למודו של אדם בין במקרא בין במשנה בין בתלמוד בכל יום לא די לו בלימוד פעם ושתים ושלוש אלא צריך לחזור על כל אחד פעמים רבות מאוד הכל לפי כח זכרונו של אדם כדי שיזכור היטב. והמשנה והתלמוד שהן ההלכות פסוקות בטעמיהן צריך לחזור עליהן בכפלי כפליים יותר מהמקרא (עיין ב"ק ד' נ"ה) כי תורה שבכתב אי אתה רשאי לומר בע"פ משא"כ תורה שבע"פ המשנה והתלמוד שהן ההלכות בטעמיהן חייב הוא מהתורה לחזור עליהן כ"כ עד שתהא משנתו סדורה ושגורה בפיו כ"כ (בריי' קדושין) בענין שאם ישאלנו אדם איזה דבר הלכה ממה שלמד יוכל להשיב לו מיד אסור או מותר בלי גמגום. שנאמר ושננתם לבניך שיהיו ד"ת שנונים ומחודדים על פיך שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד. כמ"ש אמור לחכמה אחותי את שתהא בקי וברורה לך כמו שברור לך שאחותך אסורה לך. ולכן גם עכשיו שנכתבה תורה שבע"פ ויכול לעיין בספרים אינו יוצא י"ח בזה מצות ושננתם מאחר שמגמגם לשואלו ואינו משיב לו מיד עד שיעיין ואין הלכה זו ברורה לו כמו אחותו שא"צ לעיין. ואף שעי"ז לא יוכל ללמוד הלכות הרבה לא יחוש כמו שאמרו חכמים (אבות פ"ב) לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה. וכך היו עושים בימיהם שהיו לומדים בע"פ היו לומדים בתחלת לימודם רק (ספרי פ' עקב ע"ש בילקוט) ב' או ג' משניות או ברייתות בשבוע והיו חוזרים עליהם מאה פעמים ויותר ואמרו חכמים (חגיגה ט') אינו דומה השונה פרק מאה ואחת לשונה מאה פעמים ואחת שזה נקרא עובד אלוקים וזה נקרא לא עבדו כראוי. ועכשיו שתורה שבע"פ כתובה לפנינו א"צ לחזור מאה פעמים ואחת  לימודו ממש. רק שיזהר מאד לחזור על הראשונות תמיד לפרקים קרובים בענין שתהיינה כל ההלכות שלמד עד עתה חקוקות היטב בזכרונו כל הימים שבנתיים וברורות לו בלי גמגום כבשעת לימודו ממש:
+וכל (משנה פ"ג דאבות הר"עב וגמ' ע"ז י"ט) השוכח דבר אחד ממשנתו מחמת שלא חזר על לימודו כראוי מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו וגם עובר (מנחות נ"ט) בלאו של תורה שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך וגו'. וכל מקום שנאמר השמר פן הוא ל"ת. וקבלו חכמים שאין הכתוב מדבר בעשרת הדברות לבדן אלא ה"ה לכל התורה כולה ולכן למדו חכמים ג"כ מפסוק זה שכשם שחייב האדם ללמד את בנו כך ממש חייב ללמד את בן בנו כל התורה שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך. ומה שנכתב זה גבי עשרת הדברות כמ"ש יום אשר עמדת לפני ה' וגו' הוא ללמדך (קידושין ל') שכל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר סיני. וגם עכשיו שנכתבה תורה שבע"פ ויוכל לעיין בספרים מה ששכח אין זה מועיל כלום כי מיד ששכח עובר בלאו קודם שיעיין כמו בימיהם שעובר בלאו בשעה ששוכח אף שאח"כ יחזור וישאל מרבו וילמדנו מה ששכח. ועוד שמצות התורה לא תשתנה בשינוי הדורות ולא יחליף ולא ימיר דתו לעולמים וגם אמרו (סנהדרין צ"ט) הלומד ושוכח דומה לאשה שיולדת וקוברת. וכל המשכח דבר אחד מתלמודו גורם (יומא ל"ח) גלות לבניו שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני:
+ואל יאמר השוכח דבר אחד אילו לא למדתי דבר זה לא נתחייבתי בנפשי ולמה אתחייב כשלמדתי ושכחתי כי באמת אלו לא למד דבר זה לא מעלה עליו הכתוב בלבד כאלו מתחייב בנפשו אלא היה מתחייב בנפשו ממש. שכל מי שאפשר לו להרבות ולהוסיף בלימודו בענין שלא ישכח בזה מה שלמד כבר מפני שכבר חזר על לימודו כראוי ואינו מוסיף אע"פ שאינו מתבטל מת"ת אלא חוזר תמיד על הראשונות שלא מפני חשש שכחה אלא מפני שנוח וקל לו יותר לחזור על הראשונות מלטרוח בלימוד חדש. הרי זה מתחייב בנפשו ממש כמו שאמרו חכמים (אבות פ"ב) ודלא מוסיף יסיף דהיינו שיאסף בלא זמנו שנאמר בתורה כי הוא חייכם וגו' ואומר למען ירבו ימיכם וגו' וד"ת (ספרי ס"פ עקב) נדרשים מכלל הן לאו. ולא אמרו לא עליך המלאכה לגמור אלא לענין שלא ימנע האדם מלעסוק בת"ת מחמת שהוא אינו יכול לגמור ולידע את כולה מקוצר דעתו וכח זכרונו לזכור הרבה כ"כ כמשי"ת. או מאפס הפנאי שלו מטירדת פרנסתו. וגם כל אדם לא יוכל להגיע לתכלית התורה שמצד עצמה אין לה קץ ותכלית כמשנ"ת למעלה וגם לענין שיחזור הרבה על לימודו כראוי ולא ימעט בזה מחמת שצריך ללמוד עוד כדי לגמור התורה כי לא עליך המלאכה לגמור אבל אי אתה בן חורין ליבטל ממנה שלא להרבות ולהוסיף בלימודך אחר שכבר חזרת כראוי על לימודך שלמדת כבר ולא ישכח ממך. ואם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה. כי שכר ת"ת שקול כנגד שכר כל המצות ומן השכר הרב אתה למד העונש הרב למי שאינו מרבה ומוסיף עד שיגמור כל התורה שבע"פ כולה. אם אפשר לו כמו שקיבלו חכמים (עיין סמ"ג בהקדמה למ"ע) בפי' הכתוב כל המצוה כמשנ"ת למעלה:
+בד"א שהשוכח מתחייב בנפשו ועובר בלאו כששכח מחמת עצלות שנתעצל לחזור על לימודו כראוי. אבל (מנחות צ"ט) מחמת אונסו כגון שטרוד הרבה בפרנסתו. והעתים שקובע לו אין מספיקים לו לחזור על כל לימודו שלמד קודם שהיה טרוד. אינו מתחייב ב בנפשו. וגם אינו עובר בלאו שנאמר רק השמר לך וגו' רק למעט מחמת אונסו:
+וכן מי (משנה אבות פ"ג וגמ' שם) שתקפה וגברה עליו משנתו מפני שהיא חמורה עליו ולכך נשתכחה ממנו. ולא הועיל לו מה שחזר עליה כראוי. אינו מתחייב ואינו עובר אע"פ שאינו אנוס שהיה יכול לעסוק תמיד במשניות והלכות אלו החמורות עליו ולא להסיח דעתו מהן להלכות אחרות וע"ז נאמר ופן יסורו מלבבך ללמדך שאינו מתחייב ואינו עובר עד שישב ויסירם מלבו ולכך נשכחו ממנו. ולא כשנשכחו ממנו דברי תורה מפני שקצר מצע שכלו להשיגם בקל ולתפסם יפה בשכלו ומוחו וכח זכרונו שלא ישכחו ממנו לאחר שיחזור עליה פעמים רבות כ"כ כמו שחוזר על הלכות אחרות שאינן חמורות עליו. ולא הצריכתו התורה לעסוק תמיד בהלכות אלו החמורות עליו כדי שלא ישכחן. אלא אדרבה צריך הוא ללמוד ולידע כל התורה שבע"פ כולה ולחזור עליה עד שיזכור היטב מה שאפשר לו לזכור ע"י חזרה זו שהן הלכות הקלות עליו ולא יחוש לשכחת החמורות מאחר שאינו נמנע ומניח מלחזור עוד עליה ולעסוק בהן תמיד אלא מחמת עסקו בלימוד וחזרה לזכור ההלכות הקלות ונמצא שאינו מסיר דברי תורה מלבו וזכרונו (כי מה לי הלכות אלו ומה לי אלו. משא"כ במי שאינו חוזר כראוי לו גם על ההלכות הקלות עליו ועי"ז בא לידי שכחה אע"פ שעוסק תמיד בת"ת ואינו מסיר ד"ת מלבו הרי זה עובר ומתחייב בנפשו כמו שדרשו חכמים (ערובי�� נ') על פסוק לא יחרוך רמיה צידו לא יחיה ולא יאריך ימים כו' שהרי לא נאמר ופן תסיר מלבבך אלא ופן יסורו מאליהם דהיינו שלא ישכחו מלבו כמ"ש פן תשכח. ואף שחוזר על לימודו לאחר שגומר כל ההלכות או אפילו מקצתן כמה וכמה פרקים הואיל ואין חזרה זו מועלת לו כמו שדרשו חכמים ע"פ הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה אם עושה תורתו חבילות חבילות מתמעטים ונשכחים רק יקבוץ על יד מעט מעט. א"כ העובר על דבריהם ברצונו ודעתו שיודע ורואה בעצמו שאינו זוכר היטב כראוי ואינו רוצה לחזור ולקבוץ על יד הרי זה כמסיר ד"ת מלבו וזכרונו. (ועובר על פן תשכח ופן יסורו מלבבך):
+וגם מי שיודע בעצמו שהוא שכחן גדול בטבעו ותולדתו שאף אם יחזור על לימודו פעמים אין מספר לא יזכור כ"א זמן מה ואח"כ ישכח מעט מעט. לא יוכל לפטור נפשו מלאו זה דפן תשכח ומצות ושננתם שנתבאר למעלה. כי מצות התורה שוות לכל נפש מישראל ולא ניתנה תורת כל אחד ואחד בידו. שיהיה זה חייב במצוה זו וזה פטור ממנה לגמרי מחמת טבעו ותולדתו אלא כל אחד חייב לזכור ד"ת בלבו כפי יכולתו והשגת כח זכרונו אם מעט ואם הרבה ד"ת. וע"ז אמרו (אבות ספ"ב) לא עליך המלאכה לגמור כגון מי שהוא שכחן גדול ואם יהי' שונה הלכות רק פרק אחד ביום ויחזור עליו מאה פעמים ויותר ואפילו כל היום כולו לא יוכל לזכרו היטב כי אם חודש אחד עד"מ. ואח"כ אם לא יחזור עליו יתחיל לשכוח מעט מעט. הרי זה חייב לעשות כן ללמוד בכל יום רק פרק אחד ולחזור עליו כל היום כולו. וכן יעשה שלשים יום. ואח"כ בסוף החדש יחזור על השלשים פרקים אלו כמה פעמים עד שיוכל לזכרם היטב עוד ג' או ד' שבועות עד"מ. ואח"כ ילמוד בתוך כך עוד פרק אחד בכל יום ויחזור עליו כל היום כולו ויעשה כן עד כלות הג' או ד' שבועות אלו. ואזי יחזור עוד פעם או שתים על שלשים פרקים הראשונים. וגם על פרקים האחרונים שלמד בג' או ד' שבועות אלו עד שיוכל לזכור הכל עוד כמה שבועות. ובתוך כך ילמוד עוד פרק אחד בכל יום. וכן יעשה להיות מוסיף והולך פרק אחד בכל יום בכל ימים שבינתיים בין חזרה לחזרה עד שילמוד כל כך הרבה משנה ותלמוד בענין כשיצטרך לחזור על הראשונות בסוף כל חדש כפי טבעו שאינו יכול לזכור היטב יותר מחדש אחד עד"מ אזי ישהה בחזרה זו כל החדש כולו עד שיחזור על כל לימוד שלמד עד עתה. וכן יעשה לעולם מידי חדש בחדשו לחזור תמיד על הראשונות. ואף שנמצא שלא יוכל ללמוד ולידע כל ימיו רק כדי מה שיוכל לחזור בחדש אחד. לא יחוש כי לא עליך המלאכה לגמור וכך (ירושלמי סוף שביעית) היו מצויים בימיהם תלמידים שלא היו בקיאים ויודעים בעל פה רק מסכת אחת ויש מהן שתי מסכתות:
+אך אדם כזה מאחר שאינו יכול ללמוד ד"ת הרבה מאד. צריך (דרישה ט"ז ש"ך וס"מ ב"מ קי"ד) שיהיה כל לימודו בלימוד המביא לידי מעשה שהן הלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן לקיים המצות כהלכתן וליזהר מליכשל באיסורים חס ושלום והם דברים שאי אפשר לישאל תמיד לחכם המורה שבעיר או שלא יהיה יודע לישאל ולהסתפק כלל אם לא ילמדם תחלה. דהיינו רוב א"ח כמעט כולו ומיעוט יורה דעה ומעט באה"ע וח"מ כל הלכה ברורה בטעמה מהתלמוד ומפרשיו כמו הרא"ש או הב"י לפחות ולחזור עליהן לעולם. וגם מי שדעתו יפה שיוכל ללמוד ולזכור כל התורה שבע"פ יש לו ללמוד ולחזור תחלה הלכות הללו הצריכות למעשה כי יש להן דין קדימה על שאר כל ההלכות שאין צריך למעשה כ"כ. ולימוד האגדות מביא ג"כ לידי מעשה להתבונן מתוכן מוסר השכל כמו שנתבאר למעלה. ומי שלא הגיע למדה זו ילמוד בספרי מוסר שנבנו דבריהם על המדרשי' וההגדות ומאמרי הזוהר וכל זה מלבד הקריאה בתנ"ך לעתים מזומנים כמו שנתבאר למעלה שיש לה דין קדימה על הכל:
+ואם אחר שהוא בקי היטב בכל לימודו המביא לידי מעשה וחוזר עליו לעולם יוכל לקבוע לו בכל יום שעה קטנה ללימוד אחר ויספיק לו שאר היום והלילה לחזור כראוי על לימודו המביא לידי מעשה שלא ישכח ממנו לעולם ויהיה ברור לו כאחותו כמו שנתבאר למעלה אזי נכון הדבר ע"ד הקבלה לקבוע לימודו בשעה קטנה זו שבכל יום ללמוד פעם אחת כסדר כל התלמוד בבלי וירושלמי ומכילתא וסיפרא וסיפרי ותוספתות וכל המדרשי' מתנאים ואמוראים שכל דבריהם היא תורה שבע"פ שניתנה למשה מסיני כמו רבות ותנחומא ופסיקתות וכיוצא בהן ומדרשי רשב"י על כולן כדי שיכול לגמור כל התורה שבעל פה כולה פעם אחד בחייו לקיים מצות שמור תשמרון את כל המצוה וגו' כמו שנתבאר למעלה. ואף שישכח הכל (פרי ע"ח) הרי לעתיד לבוא יזכירוהו כל לימודו ששכח מחמת אנסו שאי אפשר לו לחזור כ"כ שלא ישכח לימוד זה שלומד רק שעה קטנה בכל יום. כי שאר היום והלילה צריך לו לחזור על לימוד המביא לידי מעשה והשוכח מחמת אונס אינו עובר כמו שנתבאר למעלה. וגם עתה הנה זאת התורה היא העולה למעלה עד כסא הכבוד ועד בכלל אך לא למעלה מהכסא כמ"ש כי אין שכחה לפני כסא כבודך שהוא למעלה מהכסא עולם הזכרון והזכר המשפיע (כי השכחה באה מצד הקליפה ואינה מגעת לינק אלא עד הכסא כמ"ש שאין הכסא שלם כו'):
+אבל אם יוכל לקבוע לו שעה גדולה ללימוד אחר ויספיק לו שאר היום לחזור על לימודו המביא לידי מעשה אזי חייב להוסיף מעט מעט ללמוד בשעה זו הלכות אחרות (סמ"ג בהקדמה למ"ע) שהן פירוש התרי"ג מצות אף מצות שאינן נוהגות כמו קדשים וכיוצא בהן ולחזור עליהן כראוי שיזכור אותן היטב לעולם כמו שנתבאר למעלה שנאמר כל המצוה וגו' ולא עליך המלאכה לגמור. ולכן אף שאין שעה זו מספקת ללמוד הלכות אלו מהתלמוד ולחזור עליהן כ"כ. עכ"פ ילמוד אותו מתוך המשניות עם פירושיהן ויחזור עליהן כראוי עד שיהי' זוכרן בע"פ. ויש (רש"י בב"מ קי"ד) לו לעסוק תחלה בסדר קדשים כמו שאמרו חכמים כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה. וע"כ נכון הדבר אם אפשר לו ללמוד הלכות כל הקרבנות בשלימות וכל העבודות שבמקדש והלכות המקדש וכל כליו כמבואר באר היטב בחיבור הרמב"ם ז"ל בס' עבודה וס' קרבנות ואח"כ במשך הזמן אם יוכל להוסיף עוד בשעה זו ללמוד ולחזור כראוי יעסוק בסדר טהרות וזרעים והם קודמים לסדר מועד נשים נזיקין מאחר שכבר עסק הרבה בלימוד המביא לידי מעשה שהן הלכות השנויות בג' סדרים אלו (לבד ברכות וחולין ונדה):
+וכל אדם צריך ליזהר להוציא בשפתיו ולהשמיע לאזניו כל מה שלומד בין במקרא משנה ותלמוד. אא"כ בשעת עיון להבין דבר מתוך דבר. וכל מה שלומד בהרהור לבד ואפשר לו להוציא בשפתיו ואינו מוציא אינו יוצא (ברככות ב' ע"ש בפ"י דף ט"ו) בלימוד זה י"ח מצות ולמדתם אותם וכמ"ש לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו וגו'. וכמו בכל המצות התלויות בדבור שאינו יוצא בהן י"ח בהרהור אא"כ שומע מפי המדבר שהשומע כעונה בפיו. אך אם מוציא בשפתיו אע"פ שאינו מבין אפי' פירוש המלות מפני שהוא ע"ה ה"ז מקיים מצות ולמדתם. ולפיכך כל ע"ה מברך ברכת התורה בשחר לפני הפסוקים וכן כשעולה לספר תורה:
+במה דברים אמורים בתורה שבכתב אבל בתורה שבע"פ אם אינו מבין הפירוש אינו נחשב (מ"א סי' נ') למוד כלל. ואע"פ כן יש לאדם לעסוק בכל התורה גם בדברים שלא יוכל להבין ולעתיד לבא (זוהר וישב ד�� קפ"ה) יזכה להבין ולהשיג כל התורה שעסק בה בעוה"ז ולא השיגה מקוצר דעתו:

txt/Halakhah/Acharonim/Keset HaSofer/English/Keset HaSofer, trans. Jen Taylor Friedman.txt

@@ -0,0 +1,56 @@
+Keset HaSofer
+קסת הסופר
+Keset HaSofer, trans. Jen Taylor Friedman
+http://www.hasoferet.com
+
+Keset HaSofer
+
+
+
+Siman 1
+
+It is taught in a baraita (Eruvin 13a): Rabbi Meir said, when I came to Rabbi Ishmael, he said to me “My son, what is your trade?” I said to him “I am a scribe.” He said to me “My son, be meticulous in your work, for it is the work of heaven, and if you should omit a single letter or add a single letter, you destroy the entire world.” From this we may see that a scribe must be in extreme awe of God, for if he makes one error or fails to make one necessary correction, his soul will perish, because he steals from the masses and causes them to sin – they remain in a state of not performing commandments, and every day make blessings in vain. Of him it is written “One sinner destroys much good” (Kohelet 9:18), and “Cursed is he who does God’s work deceitfully” (Jeremiah 48:10). Therefore, those who have the power to appoint scribes should appoint worthy scribes, men of truth who hate bribes and know Torah, fear God and tremble at his words, just as we appoint kosher butchers. All who write tefillin as good and fit as they possibly can will have their reward doubled and doubled again, and will be saved from the judgement of Gehinnom. (From the laws of writing tefillin by R’ Avraham Mazinsheim and in the Levush.)
+ Sifrei Torah, tefillin and mezuzot which were written by a heresiarch are burned. If they were written by a non-Jew, one who rejects the commandments (see the H.M. sec. 488), a woman, a deaf-mute, one mentally impaired, or a minor – they are invalid, and are buried, as it says “Bind them…write them…”; the explanation is that all who are enjoined in binding are enjoined in writing, and all who are not enjoined in binding (not commanded or not believed to be performing it reliably) are not enjoined in writing. Since we learn this from the Torah itself, we require that only one who has definitely reached adulthood, that is, has produced two hairs and is past thirteen years of age (Magen Avraham, and see Noda be-Yehudah tinyana sec. 1 and the responsa Keter Kehunah sec. 1), but one who is only presumed to be an adult is invalid to write until he has come of age, or has attained twenty years of age without becoming pubescent.
+ Anyone who is invalid to write is invalid for all aspects of their manufacture (see 21:2), and scribes and artisans must take great care that no part of the work is done by women or children.
+There are those who say that a sefer Torah written by a mamzer is invalid.
+If one found a sefer Torah in the possession of a heresiarch, and it was not known who wrote it, it is buried. If it was in the possession of an idol-worshipper, some say it is valid and some say it should also be buried. However, if idol-worshippers are presumed to pillage the books of the Jews, we assume it originated with a Jew and is valid. So too in places where idol-worshippers don’t know how to write: we assume that they were plundered. Tefillin in the possession of an idol-worshipper are valid.
+One should not buy sifrei Torah, tefillin and mezuzot from idol-worshippers for more than their value, so as not to encourage their theft. One is, however, obliged to purchase them for their fair value (even if they require burial), and if the idol-worshipper wants a large price, one must bargain with him and offer him a fair price. If he won’t bring his price down, they remain with him (Taz). One must not give him the impression that they are worth significantly less than their true value, lest he tire of them and throw them away.
+
+Siman 2
+
+It is written “In order that God’s Torah shall be in your mouth” (Exod. 13:9), and we explain that one may only write sifrei Torah, tefillin and mezuzot on skins from ritually pure animals and birds (hairs and sinews are also only fit if they come from these species) which are permitted for food. They are fit even if they weren’t killed in a ritually acceptable manner, and even if they were perforated or mutilated, because when we say “permitted for food” we mean in terms of the species, to exclude the various kinds of ritually impure species. Although fish-skin is ritually pure, we don’t write on it, because of the filth, which does not come away during processing. The skin of an embryo counts as skin for this purpose, and we may write sifrei Torah, tefillin and mezuzot on it. This is the best kind of skin. After that, bird skin, and after that the skin of wild animals, the skin of domesticated beasts, and animals which died naturally.
+The skins must be processed lishmah; that is, when one places them in the lime, which is the start of the process, he says “I am processing these skins for the sake of a sefer Torah (see below, para. 4), and to this end I am putting these skins in lime,” and immediately places the skins into the lime. Since the start of the process was performed lishmah, all the other parts of the processing, like the splitting and the scraping, follow after it. Even so, it is proper to repeat, at each subsequent stage, that he is doing it lishmah (Benei Yonah), and he should also say it right at the beginning when he puts the skins into water, to soften them and make them fit for processing [conceptually this is the beginning of the process, although halakhically it doesn’t start until they are put into the lime]. Post facto, none of these are absolutely essential, if the beginning of the process was performed lishmah. However, if the processing was not started lishmah (the putting into the lime), finishing it lishmah does not make them permitted for use. (Melekhet ha-Shamayim, in the name of a few posekim, but not like the Taz).
+Some say that he must actually verbalise his intent to process the skins lishmah, and it is proper so to do, because one cannot impart sanctity merely by thinking about it; he must speak, since speaking makes a greater impression (Birkei Yosef in the name of the Radba”z). Post facto, one may rely on those who hold that thought alone is sufficient.
+Sifrei Torah, tefillin and mezuzot have different levels of sanctity. The sanctity of a sefer Torah is greatest, then tefillin, then mezuzot. Lishmah for something of lesser sanctity is not sufficient for something of greater sanctity – that is, if one processed parchment for the sake of tefillin, he may not then write a sefer Torah upon it. If he wanted to write a mezuzah upon it, which has less sanctity, some say that this is quite all right, since lishmah for something of high sanctity is sufficient as lishmah for something of lesser sanctity, but some differ and say that perhaps everything must be done for its own specific purpose. Some doubt this, because we may not lower something from high sanctity to lower sanctity, and some doubt that it may be done conditionally. Therefore, ideally one processes specific skins for specific purposes – that intended for a sefer Torah “for the sake of a sefer Torah,” that intended for tefillin “for the sake of tefillin,” that intended for mezuzah “for the sake of mezuzah.” However, in pressing circumstances, if this is not possible, he may rely on those who say that it’s sufficient to say, when starting the processing, “for the sake of sifrei Torah, tefillin, mezuzot, and tefillin housings.” Alternatively, he may say it conditionally: “I am processing this for the sake of a sefer Torah, but I stipulate that if I should wish to change it to tefillin, mezuzot, or tefillin housings, I may do this” (see Excursus 1 sec. 28) (and see 25:1 and 22).
+It is proper, when processing lishmah, to take pains that as much of the work as possible be done by Jews rather than non-Jews, even when the Jew’s work is of lesser quality (Benei Yonah), so as to meet the concern of the Rambam and his sources, which invalidate the work of a non-Jew even if a Jew stood over him and and told him that the work was to be lishmah; it does not have the same significance to a non-Jew and he cannot do it lishmah. But if Jewish tanners are scarce, we may rely on those who permit it if a Jew stood over him and said “Process these skins for me so that I can write a sefer Torah on them” – the presumption is that the non-Jew does the work as the Jew would have him do it. This applies only if he specifically instructed the non-Jew thus, and he heard his words. If the Jew just thought it, this is not sufficient. This must happen very soon after he puts the skins into the lime; it does not suffice for him to give the instructions before this (Noda be-Yehuda tenina 175). If the non-Jew has non-Jewish workers, those non-Jewish workers must also be present when he is issuing his instructions that it be processed lishmah (Benei Yonah, Melekhet ha-Shamayim). However, if possible the Jew should help him a bit at the beginning of the work, when he puts it into the lime, and say that he is doing it for the sake of a sefer Torah &c. This is the practice. It is also good if the Jew is able to help a bit with all the parts of the work – stretching, scraping, squeezing out the water, and so on. Post facto, even if he didn’t help at all, it is valid provided he gave the directions at the start (but if the processing was not started lishmah, it doesn’t become valid even if a Jew completes the processing lishmah; see para. 2).
+If one is having the processing done by a non-Jew he should mark his skins, using an awl to make a pattern of letters in the skin. He need not worry that the skins will be exchanged and the marks forged, because the non-Jew knows that the Jew will spot the forgery, or will see that the forged marks are too fresh. There is an opinion which says that one should not mark it with an awl, but should cut letters at the head, inside (Barukh She-amar). One should also monitor it after the processing, because sometimes a non-Jew may put a patch on the holes which are in the skin, and these patches are generally not from skin which was processed lishmah (and perhaps even from ritually impure animals). They may be detected with difficulty by holding it up to the light (Mahatzit ha-Shekel, 32:11).
+It must be processed in gall-nut juice [tannic acid] or in lime, or similar substances which shrink the skin and strengthen it. One must also take care to leave the skins in the lime until the hairs come out of themselves – not by scraping. If he takes them out before this, he should not write on it, because it is diftera (Barukh She-amar).
+There are three kinds of hide: gevil, klaf, and duchsustos. Unsplit hide, after processing, is called gevil. In earlier times, after the hairs had come off and before the rest of the processing, they used to split the hide into two layers. One is thin, on the hair side, and is klaf; one is thick, on the flesh side, and is called duchsustos. It is halakha from Moshe at Sinai that we write sifrei Torah on gevil, on the hair side; tefillin on klaf on the flesh side; and mezuzot on duchsustos on the hair side. Even though this is halakha from Moshe at Sinai, a sefer Torah written on klaf is valid, and we use the term gevil in the sense of not duchsustos. So too if one wrote a mezuzah on klaf or on gevil it is valid, and we only say duchsustos because that is technically the mitzvah.
+Our parchments, which we do not split, are in the category of klaf, and we write on the flesh side. This is because when we scrape off the upper layer, the hair part, this is a separation which is part of the processing – even if the skin is split into two parts, they have to scrape it thus – and they scrape a lot from the flesh side, until only the klaf is left. This klaf is preferable to gevil, and one may write a sefer Torah on it lekhathilah. We don’t write on gevil nowadays. This is also valid for mezuzot. Certainly one must take care to scrape the flesh side very well, so that no thin layer remains on the writing side; this layer is duchsustos, and if even one letter is written on it, whether sefer Torah, tefillin or mezuzot, it is pasul. One identifies duchsustos thus: anything which can be peeled off and separated with a scraper, even of a hair’s thickness, is duchsustos (thus the Netia’ shel Simhah and Ma-on Arayot).
+If one changed things, and wrote on this klaf on the hair side – tefillin, sefer Torah or mezuzot – they are pasul (see the Beurei ha-Gra).
+If one wrote part of a sefer Torah on klaf and part on gevil, it is pasul, since it is like two books. But if he made half on gevil and half on tzvaim – that is, the skin of a deer or other wild animal – even though this isn’t the nicest way of doing it, it is valid.
+After the processing with lime is finished, some scribes have the custom to coat the klaf with a white paint, called log, which makes the klaf smooth and very white. Some permit this, and some forbid it because it constitutes a separation between the writing and the klaf; it is proper to be stringent.
+
+Siman 3
+
+It is halakha from Moses at Sinai that one writes sifrei Torah, tefillin and mezuzot with ink alone. Ideally it is made thus: one combines ash from fat, pitch, wax and suchlike (that is, פלאמרוס or קיהנרוס) with tree resin (gum) and moistens it with a little honey, and crushes it well until it cakes, whereupon he dries it. Before writing, he dissolves it in gallnut-juice or similar, and writes with it, so that if he comes to erase it off, it will go away. This is the ideal ink with which to write sifrei Torah, tefillin and mezuzot. If one wrote any of these three with gallnut-juice and kankantom (copperwasser) [ferrous sulphate solution], which doesn’t blot off, it is valid, and this is how ink is generally made these days – gallnut-juice, gum [arabic], and kankantom – but one must take care that it is properly black from the start [gallotannic inks darken on exposure to air]. The Mosaic halakha specified “ink” to preclude use of other colours – red, green and so on; if one wrote even one letter in another colour, or in gold, it would be invalid. So too one may not write Tanakh in anything other than ink; some say that the requirement of ink is limited to sifrei Torah.
+Ink is invalidated if it started black but faded to red over time (Benei Yonah & Peri Megadim, siman 32, Eshel Avraham s’if katan 39); one must take great care that it be good.
+Ink need not be made lishmah (Be’er Esek); if it is made from wine handled by non-Jews it is technically fit for use. However, for holy work and writing so many Names it is proper that we sanctify ourselves with that which is permitted to us, and distance ourselves from inappropriate matters (דב”ש 162 and 164).
+If one sprinkled gold dust over the letters, he may remove the dust, and the writing which remains is valid (Orah Hayyim 32:3; see also below, ch. 8:13), even in tefillin and mezuzot (Peri Megadim). But if the dust got onto a letter of the Name, there is nothing he can do about it; removing the dust constitutes erasure of the Name.
+It is halakha from Moses at Sinai that sifrei Torah and mezuzot require ruled lines, and if they are written without lines, they are invalid. The lines must be made with a scoring tool, which makes grooves (“sirtut,�� ruled lines, is like “sarita,” groove), and may not be made with lead or other colouring materials. It is proper to rule the lines lishmah. If one made a mistake and had to erase a word, and the line was also erased, he should rule the line afresh (Benei Yonah). Likewise if one had to suspend a word or words in a sefer Torah between the lines – he must score a line there (Melekhet haShamayim, 25:6). Tefillin don’t require ruled lines, save the topmost line – some say they require lines at top, bottom and the two sides, even if he is able to keep his writing straight. If one isn’t able to keep his writing straight, he must rule every line.
+One should take care to have a nice-looking pen, even if it doesn’t make the writing itself look any different. Some say that one should write with a reed pen and not a feather, but this is not the custom; we write with feathers, and even with metal. Some doubt whether one may write with the feather of a ritually impure bird (דב”ש, end of sec. 164).
+One must write with his right hand, and if he wrote with the left, it is invalid. If one had tefillin which were written with the left hand, and could not find any which were written with the right hand, he should put them on, but should not make a blessing (דב”ש in Even ha’Ezer, sec. 124:4). One who is left-handed should here read “left” for “right;” if he wrote with his right hand it is invalid. If one is ambidextrous, he should write with the right hand, but if he wrote with his left it is valid (Magen Avraham). If one writes with his right hand but his left is dominant for everything else, or vice versa, he should not train to become a sofer, but if he writes, he falls into the category of an ambidexter (Peri Megadim). It once happened that someone with no hands wrote by holding the pen in his lips, and those tefillin were declared invalid even if no others were to be found, because writing is simply not done with the lips (Rema mi’Fano, sec. 28).
+
+Siman 4
+
+Sifrei Torah, tefillin and mezuzot must be written with great concentration and lishmah, and this must be verbalised before one begins to write. That is, before he starts to write he must say “I write this sefer for the holiness of a sefer Torah.” This is sufficient for the entire sefer (gloss: except for the Divine Names, which must be sanctified separately, sv para 10), and so too for tefillin and mezuzah; he must say “for the holiness of tefillin” “mezuzah.” And if it does not issue from his lips – if he only thinks it – some opinions rule that this is invalid even post facto, and some opinions rule that it is acceptable post facto, which seems to be the general idea.
+If one starts to nod off, he should not write in that state, because he does not then have concentration (Orah Hayyim 32:19). So too if he had drunk intoxicating liquor: he should not write so, because he cannot concentrate appropriately .
+Each and every letter must be entirely written lishmah, since if even a only small part was written not lishmah, and most of it was written lishmah, it is still invalid (Mahari”ch, 1:1). All the more so if a small part of the letter was not made by writing at all, for instance if a drop of ink fell and he made it into a letter: it is invalid (see Excursus 1) (Knesset ha-Gedolah and Peri Megadim in Even ha-Ezer 125). Even if he subsequently wrote, lishmah, over the whole letter with a quill, it is of no effect; the upper layer of writing does not help.
+Before one starts to write he should test his pen, to see that there is not an excess of ink, which will spoil it.
+When one writes a sefer Torah, there must be another sefer before him, thoroughly proofread, from which he will copy, because it is forbidden to write even one letter without reference to another copy. Therefore, every sofer should take care to have a humash which has been thoroughly proofread, by an expert well versed in proofreading, from which to copy. But in any case, it is not necessary to take each letter one by one from the copy, but in the manner of copyists he may take two or three words at a time, or more, in consonance with [the <i>sofer</i>’s] comfort level with the Torah text (Benei Yonah). If he did write without reference to a copy, some forbid reading from it unless in extremely straitened circumstances (the Ran in the name of the Yerushalmi), and there are those who say that post facto it is not invalidated (ha-rav Rabbi Menoah).
+Even if one is transcribing from a copy, he must also speak each word out loud before he writes it, in order that he not err (Rashi and Tosafot, Menahot 30), and also in order that the holiness of the breath of reading of each and every word which comes from his mouth is drawn over the words (Ba”h). Only words of admonition need not be spoken aloud (Tosafot, Mordechai).
+One must be exacting regarding the haser and yeter spellings, for if he wrote an extended word without some of its letters or a contracted word with extra letters, it is invalid. A word which has differing oral and lexical traditions, such as the written word yishgalenah [he will fornicate with her, Dev 28:30] which is spoken yishkavenah [he will lie with her], or the word written u-ve-`ofelim [and with swellings, Dev 28:27] which is spoken u-vatehorim [and with haemorrhoids], and the like, must be written with the lexical tradition, and if he changed it and wrote according to the oral tradition, it is invalid.
+Tefillin and mezuzot: if one knows the texts very well he may write them without transcribing from a copy, provided he says each word aloud.
+Even when transcribing from a copy, it is not appropriate that one should write unless he knows how to read, and if he does not know how to read, even if he knows the letters he is very likely to err, because he does not perceive it.
+It is permitted to take up ink from the letter that was written when he needs ink for another part of the writing, or even to dispose of it if he needs to – in order to make it dry faster so that he can roll the sefer up – but he is forbidden to use it for a secular purpose (Siftei Cohen). It is forbidden to take up ink from the divine Name, even if he wants to use it to write another divine Name. Only if there is an inappropriate amount of ink in it may we be lenient – even to dispose of it – because when he started he only sanctified what he needed, and the excess would spoil it (Benei Yonah) (and see below, 10:10).
+Those who write sefarim, tefillin and mezuzot: when they come to lay the sheet down so that it will dry, they may not turn the writing face down, even if the intent was to prevent dust settling on the writing; in all cases it is degrading. Rather, the writing should be face up, and he should spread a garment over it or double it over (Rambam), and where this is impossible he may turn it over since not turning it over would be a greater degredation.

txt/Halakhah/Acharonim/Keset HaSofer/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,125 @@
+Keset HaSofer
+קסת הסופר
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Keset HaSofer
+
+
+
+Siman 1
+
+It is taught in a beraita: Rabbi Meir said: When I came to Rabbi Ishmael he said to me: My son, what is your occupation? I said to him: I am a scribe. He said to me: My son, be scrupulous with your work for it is heavenly work. Lest you omit one letter or you add one letter it could come out that you destroyed the entire world. (Eiruvin 13:a) From here one sees how a sofer must be in extreme awe of Hashem. If he makes a blemish or if he doesn’t make a correction properly, he causes his soul to be lost. Since he steals from the masses and causes them to sin leaving them without fulfilling a commandment and making blessings in vain. Concerning him scripture states: One sinner destroys much good. And it also states: Cursed is he who does the work of Hashem with deceit. Therefore he who is fitting and have the power should appoint proper sofrim, men of truth, who hate bribes, Torah scholars, who fear G-d and tremble at His words, in every city and in every town just as shochtim are appointed and examined. All who writes good and valid Sifrei Torah, tefillin, and mezuzot according to all his abilities, his reward is doubled and redoubled and he is saved from the judgement of Gehinnom. (From the Laws of Writing Tefillin by Rabbi Avraham of Sinsheim and from the Levush)
+A sefer torah, tefillin or mezuzot written by a heretic are burned. If written by a gentile, an informer (see Choshen HaMishpat Chapter 388) a woman, a deaf-mute, a mentally incompetent person, or a minor they are invalid and they are buried. As it is stated: bind them, and write them. Everyone who is not enjoined to binding (one who is not commanded or one who does not believe in it) is not enjoined to writing. Since this is learned from scripture it is required that he definitely reached majority. That is to say that he produced two hair and is past 13 years. (Magen Avraham, Nodeh BiYehuda Tanina Chapter 1, and Shu”t Keter Kehunah Chapter 1) However if he lacks the two hair he is invalid to write until the majority of his years pass or he produces signs of saris [lack of physical maturity] after the age of 20.
+Everyone who is invalid to write them is invalid to do any preparation in their production. (Look ahead Chapter 22 paragraph 2) It is necessary to urge the sofrim and admonish them that no preparation is to be done through a woman or a minor.
+There are those who invalidate a Sefer Torah that is written by a mamzer.
+A Sefer Torah found in the possession of a heretic and it is not known who wrote it is to be buried. If it is found in the possession of a gentile there are those who rule that it is valid and there are those who rule that it is invalid. However if it is presumed that gentiles rob Jewish books, then it is assumed that it came from the Jews and it is valid. This is the rule in places where gentiles do not know how to write [Hebrew], we say that they were plainly robbed. Tefillin found in the possession of a gentile are valid.
+One may not purchase a Sefer Torah, tefillin or mezuzot from a gentile for more that its worth in order that they do not become accustomed to steal and rob. However one is obligated to purchase them for their worth (even in a place where they require to be buried) and if the gentile wants much one is required to engage and discuss with him with pleasant words and perhaps he will leave it with him for its worth. If he stands by his offer, then it remains with him (Taz). One should not offer the gentile for much less than its worth lest he gets angry and throws it away.
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+Siman 25
+
+
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+<b>The laws of the writing of a Scroll of Esther and its sewing. And there are ten paragraphs in it.</b> A Megillah must be written with ink on treated parchment (<i>gvil</i>) or plain parchment (<i>klaf</i>); and it must be scored on all of the lines like a Torah scroll. Its leather (from which it is derived) need not, however, be processed with intention. But some say that it does need processing with intention. So one should be stringent (Magen Avraham).

txt/Halakhah/Acharonim/Keset HaSofer/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,157 @@
+Keset HaSofer
+קסת הסופר
+merged
+https://www.sefaria.org/Keset_HaSofer
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+-Keset HaSofer, trans. Jen Taylor Friedman
+-http://www.hasoferet.com
+
+Keset HaSofer
+
+
+
+Siman 1
+
+It is taught in a baraita (Eruvin 13a): Rabbi Meir said, when I came to Rabbi Ishmael, he said to me “My son, what is your trade?” I said to him “I am a scribe.” He said to me “My son, be meticulous in your work, for it is the work of heaven, and if you should omit a single letter or add a single letter, you destroy the entire world.” From this we may see that a scribe must be in extreme awe of God, for if he makes one error or fails to make one necessary correction, his soul will perish, because he steals from the masses and causes them to sin – they remain in a state of not performing commandments, and every day make blessings in vain. Of him it is written “One sinner destroys much good” (Kohelet 9:18), and “Cursed is he who does God’s work deceitfully” (Jeremiah 48:10). Therefore, those who have the power to appoint scribes should appoint worthy scribes, men of truth who hate bribes and know Torah, fear God and tremble at his words, just as we appoint kosher butchers. All who write tefillin as good and fit as they possibly can will have their reward doubled and doubled again, and will be saved from the judgement of Gehinnom. (From the laws of writing tefillin by R’ Avraham Mazinsheim and in the Levush.)
+ Sifrei Torah, tefillin and mezuzot which were written by a heresiarch are burned. If they were written by a non-Jew, one who rejects the commandments (see the H.M. sec. 488), a woman, a deaf-mute, one mentally impaired, or a minor – they are invalid, and are buried, as it says “Bind them…write them…”; the explanation is that all who are enjoined in binding are enjoined in writing, and all who are not enjoined in binding (not commanded or not believed to be performing it reliably) are not enjoined in writing. Since we learn this from the Torah itself, we require that only one who has definitely reached adulthood, that is, has produced two hairs and is past thirteen years of age (Magen Avraham, and see Noda be-Yehudah tinyana sec. 1 and the responsa Keter Kehunah sec. 1), but one who is only presumed to be an adult is invalid to write until he has come of age, or has attained twenty years of age without becoming pubescent.
+ Anyone who is invalid to write is invalid for all aspects of their manufacture (see 21:2), and scribes and artisans must take great care that no part of the work is done by women or children.
+There are those who say that a sefer Torah written by a mamzer is invalid.
+If one found a sefer Torah in the possession of a heresiarch, and it was not known who wrote it, it is buried. If it was in the possession of an idol-worshipper, some say it is valid and some say it should also be buried. However, if idol-worshippers are presumed to pillage the books of the Jews, we assume it originated with a Jew and is valid. So too in places where idol-worshippers don’t know how to write: we assume that they were plundered. Tefillin in the possession of an idol-worshipper are valid.
+One should not buy sifrei Torah, tefillin and mezuzot from idol-worshippers for more than their value, so as not to encourage their theft. One is, however, obliged to purchase them for their fair value (even if they require burial), and if the idol-worshipper wants a large price, one must bargain with him and offer him a fair price. If he won’t bring his price down, they remain with him (Taz). One must not give him the impression that they are worth significantly less than their true value, lest he tire of them and throw them away.
+
+Siman 2
+
+It is written “In order that God’s Torah shall be in your mouth” (Exod. 13:9), and we explain that one may only write sifrei Torah, tefillin and mezuzot on skins from ritually pure animals and birds (hairs and sinews are also only fit if they come from these species) which are permitted for food. They are fit even if they weren’t killed in a ritually acceptable manner, and even if they were perforated or mutilated, because when we say “permitted for food” we mean in terms of the species, to exclude the various kinds of ritually impure species. Although fish-skin is ritually pure, we don’t write on it, because of the filth, which does not come away during processing. The skin of an embryo counts as skin for this purpose, and we may write sifrei Torah, tefillin and mezuzot on it. This is the best kind of skin. After that, bird skin, and after that the skin of wild animals, the skin of domesticated beasts, and animals which died naturally.
+The skins must be processed lishmah; that is, when one places them in the lime, which is the start of the process, he says “I am processing these skins for the sake of a sefer Torah (see below, para. 4), and to this end I am putting these skins in lime,” and immediately places the skins into the lime. Since the start of the process was performed lishmah, all the other parts of the processing, like the splitting and the scraping, follow after it. Even so, it is proper to repeat, at each subsequent stage, that he is doing it lishmah (Benei Yonah), and he should also say it right at the beginning when he puts the skins into water, to soften them and make them fit for processing [conceptually this is the beginning of the process, although halakhically it doesn’t start until they are put into the lime]. Post facto, none of these are absolutely essential, if the beginning of the process was performed lishmah. However, if the processing was not started lishmah (the putting into the lime), finishing it lishmah does not make them permitted for use. (Melekhet ha-Shamayim, in the name of a few posekim, but not like the Taz).
+Some say that he must actually verbalise his intent to process the skins lishmah, and it is proper so to do, because one cannot impart sanctity merely by thinking about it; he must speak, since speaking makes a greater impression (Birkei Yosef in the name of the Radba”z). Post facto, one may rely on those who hold that thought alone is sufficient.
+Sifrei Torah, tefillin and mezuzot have different levels of sanctity. The sanctity of a sefer Torah is greatest, then tefillin, then mezuzot. Lishmah for something of lesser sanctity is not sufficient for something of greater sanctity – that is, if one processed parchment for the sake of tefillin, he may not then write a sefer Torah upon it. If he wanted to write a mezuzah upon it, which has less sanctity, some say that this is quite all right, since lishmah for something of high sanctity is sufficient as lishmah for something of lesser sanctity, but some differ and say that perhaps everything must be done for its own specific purpose. Some doubt this, because we may not lower something from high sanctity to lower sanctity, and some doubt that it may be done conditionally. Therefore, ideally one processes specific skins for specific purposes – that intended for a sefer Torah “for the sake of a sefer Torah,” that intended for tefillin “for the sake of tefillin,” that intended for mezuzah “for the sake of mezuzah.” However, in pressing circumstances, if this is not possible, he may rely on those who say that it’s sufficient to say, when starting the processing, “for the sake of sifrei Torah, tefillin, mezuzot, and tefillin housings.” Alternatively, he may say it conditionally: “I am processing this for the sake of a sefer Torah, but I stipulate that if I should wish to change it to tefillin, mezuzot, or tefillin housings, I may do this” (see Excursus 1 sec. 28) (and see 25:1 and 22).
+It is proper, when processing lishmah, to take pains that as much of the work as possible be done by Jews rather than non-Jews, even when the Jew’s work is of lesser quality (Benei Yonah), so as to meet the concern of the Rambam and his sources, which invalidate the work of a non-Jew even if a Jew stood over him and and told him that the work was to be lishmah; it does not have the same significance to a non-Jew and he cannot do it lishmah. But if Jewish tanners are scarce, we may rely on those who permit it if a Jew stood over him and said “Process these skins for me so that I can write a sefer Torah on them” – the presumption is that the non-Jew does the work as the Jew would have him do it. This applies only if he specifically instructed the non-Jew thus, and he heard his words. If the Jew just thought it, this is not sufficient. This must happen very soon after he puts the skins into the lime; it does not suffice for him to give the instructions before this (Noda be-Yehuda tenina 175). If the non-Jew has non-Jewish workers, those non-Jewish workers must also be present when he is issuing his instructions that it be processed lishmah (Benei Yonah, Melekhet ha-Shamayim). However, if possible the Jew should help him a bit at the beginning of the work, when he puts it into the lime, and say that he is doing it for the sake of a sefer Torah &c. This is the practice. It is also good if the Jew is able to help a bit with all the parts of the work – stretching, scraping, squeezing out the water, and so on. Post facto, even if he didn’t help at all, it is valid provided he gave the directions at the start (but if the processing was not started lishmah, it doesn’t become valid even if a Jew completes the processing lishmah; see para. 2).
+If one is having the processing done by a non-Jew he should mark his skins, using an awl to make a pattern of letters in the skin. He need not worry that the skins will be exchanged and the marks forged, because the non-Jew knows that the Jew will spot the forgery, or will see that the forged marks are too fresh. There is an opinion which says that one should not mark it with an awl, but should cut letters at the head, inside (Barukh She-amar). One should also monitor it after the processing, because sometimes a non-Jew may put a patch on the holes which are in the skin, and these patches are generally not from skin which was processed lishmah (and perhaps even from ritually impure animals). They may be detected with difficulty by holding it up to the light (Mahatzit ha-Shekel, 32:11).
+It must be processed in gall-nut juice [tannic acid] or in lime, or similar substances which shrink the skin and strengthen it. One must also take care to leave the skins in the lime until the hairs come out of themselves – not by scraping. If he takes them out before this, he should not write on it, because it is diftera (Barukh She-amar).
+There are three kinds of hide: gevil, klaf, and duchsustos. Unsplit hide, after processing, is called gevil. In earlier times, after the hairs had come off and before the rest of the processing, they used to split the hide into two layers. One is thin, on the hair side, and is klaf; one is thick, on the flesh side, and is called duchsustos. It is halakha from Moshe at Sinai that we write sifrei Torah on gevil, on the hair side; tefillin on klaf on the flesh side; and mezuzot on duchsustos on the hair side. Even though this is halakha from Moshe at Sinai, a sefer Torah written on klaf is valid, and we use the term gevil in the sense of not duchsustos. So too if one wrote a mezuzah on klaf or on gevil it is valid, and we only say duchsustos because that is technically the mitzvah.
+Our parchments, which we do not split, are in the category of klaf, and we write on the flesh side. This is because when we scrape off the upper layer, the hair part, this is a separation which is part of the processing – even if the skin is split into two parts, they have to scrape it thus – and they scrape a lot from the flesh side, until only the klaf is left. This klaf is preferable to gevil, and one may write a sefer Torah on it lekhathilah. We don’t write on gevil nowadays. This is also valid for mezuzot. Certainly one must take care to scrape the flesh side very well, so that no thin layer remains on the writing side; this layer is duchsustos, and if even one letter is written on it, whether sefer Torah, tefillin or mezuzot, it is pasul. One identifies duchsustos thus: anything which can be peeled off and separated with a scraper, even of a hair’s thickness, is duchsustos (thus the Netia’ shel Simhah and Ma-on Arayot).
+If one changed things, and wrote on this klaf on the hair side – tefillin, sefer Torah or mezuzot – they are pasul (see the Beurei ha-Gra).
+If one wrote part of a sefer Torah on klaf and part on gevil, it is pasul, since it is like two books. But if he made half on gevil and half on tzvaim – that is, the skin of a deer or other wild animal – even though this isn’t the nicest way of doing it, it is valid.
+After the processing with lime is finished, some scribes have the custom to coat the klaf with a white paint, called log, which makes the klaf smooth and very white. Some permit this, and some forbid it because it constitutes a separation between the writing and the klaf; it is proper to be stringent.
+
+Siman 3
+
+It is halakha from Moses at Sinai that one writes sifrei Torah, tefillin and mezuzot with ink alone. Ideally it is made thus: one combines ash from fat, pitch, wax and suchlike (that is, פלאמרוס or קיהנרוס) with tree resin (gum) and moistens it with a little honey, and crushes it well until it cakes, whereupon he dries it. Before writing, he dissolves it in gallnut-juice or similar, and writes with it, so that if he comes to erase it off, it will go away. This is the ideal ink with which to write sifrei Torah, tefillin and mezuzot. If one wrote any of these three with gallnut-juice and kankantom (copperwasser) [ferrous sulphate solution], which doesn’t blot off, it is valid, and this is how ink is generally made these days – gallnut-juice, gum [arabic], and kankantom – but one must take care that it is properly black from the start [gallotannic inks darken on exposure to air]. The Mosaic halakha specified “ink” to preclude use of other colours – red, green and so on; if one wrote even one letter in another colour, or in gold, it would be invalid. So too one may not write Tanakh in anything other than ink; some say that the requirement of ink is limited to sifrei Torah.
+Ink is invalidated if it started black but faded to red over time (Benei Yonah & Peri Megadim, siman 32, Eshel Avraham s’if katan 39); one must take great care that it be good.
+Ink need not be made lishmah (Be’er Esek); if it is made from wine handled by non-Jews it is technically fit for use. However, for holy work and writing so many Names it is proper that we sanctify ourselves with that which is permitted to us, and distance ourselves from inappropriate matters (דב”ש 162 and 164).
+If one sprinkled gold dust over the letters, he may remove the dust, and the writing which remains is valid (Orah Hayyim 32:3; see also below, ch. 8:13), even in tefillin and mezuzot (Peri Megadim). But if the dust got onto a letter of the Name, there is nothing he can do about it; removing the dust constitutes erasure of the Name.
+It is halakha from Moses at Sinai that sifrei Torah and mezuzot require ruled lines, and if they are written without lines, they are invalid. The lines must be made with a scoring tool, which makes grooves (“sirtut,” ruled lines, is like “sarita,” groove), and may not be made with lead or other colouring materials. It is proper to rule the lines lishmah. If one made a mistake and had to erase a word, and the line was also erased, he should rule the line afresh (Benei Yonah). Likewise if one had to suspend a word or words in a sefer Torah between the lines – he must score a line there (Melekhet haShamayim, 25:6). Tefillin don’t require ruled lines, save the topmost line – some say they require lines at top, bottom and the two sides, even if he is able to keep his writing straight. If one isn’t able to keep his writing straight, he must rule every line.
+One should take care to have a nice-looking pen, even if it doesn’t make the writing itself look any different. Some say that one should write with a reed pen and not a feather, but this is not the custom; we write with feathers, and even with metal. Some doubt whether one may write with the feather of a ritually impure bird (דב”ש, end of sec. 164).
+One must write with his right hand, and if he wrote with the left, it is invalid. If one had tefillin which were written with the left hand, and could not find any which were written with the right hand, he should put them on, but should not make a blessing (דב”ש in Even ha’Ezer, sec. 124:4). One who is left-handed should here read “left” for “right;” if he wrote with his right hand it is invalid. If one is ambidextrous, he should write with the right hand, but if he wrote with his left it is valid (Magen Avraham). If one writes with his right hand but his left is dominant for everything else, or vice versa, he should not train to become a sofer, but if he writes, he falls into the category of an ambidexter (Peri Megadim). It once happened that someone with no hands wrote by holding the pen in his lips, and those tefillin were declared invalid even if no others were to be found, because writing is simply not done with the lips (Rema mi’Fano, sec. 28).
+
+Siman 4
+
+Sifrei Torah, tefillin and mezuzot must be written with great concentration and lishmah, and this must be verbalised before one begins to write. That is, before he starts to write he must say “I write this sefer for the holiness of a sefer Torah.” This is sufficient for the entire sefer (gloss: except for the Divine Names, which must be sanctified separately, sv para 10), and so too for tefillin and mezuzah; he must say “for the holiness of tefillin” “mezuzah.” And if it does not issue from his lips – if he only thinks it – some opinions rule that this is invalid even post facto, and some opinions rule that it is acceptable post facto, which seems to be the general idea.
+If one starts to nod off, he should not write in that state, because he does not then have concentration (Orah Hayyim 32:19). So too if he had drunk intoxicating liquor: he should not write so, because he cannot concentrate appropriately .
+Each and every letter must be entirely written lishmah, since if even a only small part was written not lishmah, and most of it was written lishmah, it is still invalid (Mahari”ch, 1:1). All the more so if a small part of the letter was not made by writing at all, for instance if a drop of ink fell and he made it into a letter: it is invalid (see Excursus 1) (Knesset ha-Gedolah and Peri Megadim in Even ha-Ezer 125). Even if he subsequently wrote, lishmah, over the whole letter with a quill, it is of no effect; the upper layer of writing does not help.
+Before one starts to write he should test his pen, to see that there is not an excess of ink, which will spoil it.
+When one writes a sefer Torah, there must be another sefer before him, thoroughly proofread, from which he will copy, because it is forbidden to write even one letter without reference to another copy. Therefore, every sofer should take care to have a humash which has been thoroughly proofread, by an expert well versed in proofreading, from which to copy. But in any case, it is not necessary to take each letter one by one from the copy, but in the manner of copyists he may take two or three words at a time, or more, in consonance with [the <i>sofer</i>’s] comfort level with the Torah text (Benei Yonah). If he did write without reference to a copy, some forbid reading from it unless in extremely straitened circumstances (the Ran in the name of the Yerushalmi), and there are those who say that post facto it is not invalidated (ha-rav Rabbi Menoah).
+Even if one is transcribing from a copy, he must also speak each word out loud before he writes it, in order that he not err (Rashi and Tosafot, Menahot 30), and also in order that the holiness of the breath of reading of each and every word which comes from his mouth is drawn over the words (Ba”h). Only words of admonition need not be spoken aloud (Tosafot, Mordechai).
+One must be exacting regarding the haser and yeter spellings, for if he wrote an extended word without some of its letters or a contracted word with extra letters, it is invalid. A word which has differing oral and lexical traditions, such as the written word yishgalenah [he will fornicate with her, Dev 28:30] which is spoken yishkavenah [he will lie with her], or the word written u-ve-`ofelim [and with swellings, Dev 28:27] which is spoken u-vatehorim [and with haemorrhoids], and the like, must be written with the lexical tradition, and if he changed it and wrote according to the oral tradition, it is invalid.
+Tefillin and mezuzot: if one knows the texts very well he may write them without transcribing from a copy, provided he says each word aloud.
+Even when transcribing from a copy, it is not appropriate that one should write unless he knows how to read, and if he does not know how to read, even if he knows the letters he is very likely to err, because he does not perceive it.
+It is permitted to take up ink from the letter that was written when he needs ink for another part of the writing, or even to dispose of it if he needs to – in order to make it dry faster so that he can roll the sefer up – but he is forbidden to use it for a secular purpose (Siftei Cohen). It is forbidden to take up ink from the divine Name, even if he wants to use it to write another divine Name. Only if there is an inappropriate amount of ink in it may we be lenient – even to dispose of it – because when he started he only sanctified what he needed, and the excess would spoil it (Benei Yonah) (and see below, 10:10).
+Those who write sefarim, tefillin and mezuzot: when they come to lay the sheet down so that it will dry, they may not turn the writing face down, even if the intent was to prevent dust settling on the writing; in all cases it is degrading. Rather, the writing should be face up, and he should spread a garment over it or double it over (Rambam), and where this is impossible he may turn it over since not turning it over would be a greater degredation.
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+Siman 25
+
+
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+<b>The laws of the writing of a Scroll of Esther and its sewing. And there are ten paragraphs in it.</b> A Megillah must be written with ink on treated parchment (<i>gvil</i>) or plain parchment (<i>klaf</i>); and it must be scored on all of the lines like a Torah scroll. Its leather (from which it is derived) need not, however, be processed with intention. But some say that it does need processing with intention. So one should be stringent (Magen Avraham).

txt/Halakhah/Acharonim/Keset HaSofer/Hebrew/Likut Sifrei Stam Part 1.txt

@@ -0,0 +1,56 @@
+Keset HaSofer
+קסת הסופר
+Likut Sifrei Stam Part 1
+ליקוט ספרי סת"ם חלק א
+
+קסת הסופר
+
+
+
+Siman 1
+
+תניא אמר ר' מאיר כשבאתי אצל ר' ישמעאל אמר לי בני מה מלאכתך אמרתי לו לבלר (פ' סופר) אני אמר לי בני הוי זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים היא שמא אתה מחסר אות אחת או מיתר אות אחת נמצא מחריב את כל העולם כולו (עירובין דף י"ג) מכאן יראה הסופר איך הוא צריך להיות ירא את ה' מאוד. שאם עשה איזה קלקול או שלא עשה איזה תיקון כפי הראוי מפסיד את נשמתו כי הוא גוזל את הרבים וגם מחטיאם ששרויים בלא מצות עשה ומברכים בכל יום ברכות לבטלה. ועליו הכתוב אומר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. ונאמר ארור עושה מלאכת ה' ברמיה. על כן הוא מן הראוי למי שיש כח בידו. למנות סופרים מהוגנים. אנשי אמת. שונאי בצע. בעלי תורה. יראי אלהים וחרידים על דברו. בכל עיר ועיר ובכל פלך ופלך כמו שממונים שוחטים ובודקים. וכל מי שכותב ס"ת. תפילין ומזוזות. טובים וכשרים כפי כל יכולתו. שכרו כפול ומכופל וניצול מדינה של גיהנם (בדיני כתיבת תפילין מהר"א מזונשהיים ובלבוש):
+ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן מין ישרפו. כתבן נכרי או מוסר (עי' חה"מ סי' שפ'ח) או אשה או חרש או שוטה או קטן פסולי' ויגנזו שנא' וקשרתם וכתבתם ודרשינן כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה (שאינו מוזהר עלי' או שאינו מאמין בה) אינו בכתיבה. וכיון דילפ' לה מקרא בעינן שיהי' דוקא גדול ממש דהיינו שהביא ב' שערות לאחר שהוא בן י"ג שנה (מג"א וע' נוב"ת סי' א' ושו"ת כתר כהונה סי' א') אבל מספיקא פסול לכתוב עד שיעברו עליו רוב שנותיו או שנולדו בו סימני סריס לאחר שעברו עליו כ' שנה:
+כל שפסול לכתבן פסול בכל תיקון עשייתן (ע"ל סי' כ"א סעיף ב') וצריכין לזרז את הסופרים ולענשם שלא לעשות שום תיקון ע"י אשה או קטן:
+ספר תורה שכתבו ממזר יש פוסלין:
+ס"ת שנמצא ביד מין ואין ידוע מי כתבו יגנז. נמצא ביד עכו"ם יש מכשירין ויש דג"כ יגנז. אלא אם הוחזקו שבזזו עכו"ם ספרי ישראל תולין שהוא מישראל וכשר. וה"ה במקומות שאין העכו"ם יודעים לכתוב אמרינן מסתמא בזזו אותן. נמצאו תפילין בידי עכו"ם כשרים.
+אין לוקחין ס"ת תו"מ מן העכו"ם ביותר מכדי דמיהן כדי שלא להרגילן לגנבן ולגזלן. אבל בכדי דמיהן חייבים לקנותן (אפי' במקום שצריכין גניזה) ואם העכו"ם רוצה הרבה צריך לעסוק לדבר עמו בדברי רצוי אולי ישתוה עמו בכדי דמיו. ואם אח"כ עומד בדעתו. אז מניחן בידו (ט"ז) ואין לבקש מן העכו"ם שיתנם לו בזול יותר מדאי פן יכעוס וישלוכם למקום אבוד:
+
+Siman 2
+
+כתיב למען תהיה תורת ה' בפיך ודרשינן מיני' שאין כותבין ס"ת תפילין ומזוזות אלא על עורות מבהמה חיה ועוף הטהורים (וכן השערות והגידין אינן כשרות אלא ממינים אלו) שהן מותרין לפיך ואפי' הן מנבלות וטרפות ואפי' מנחורות ועקורות כשרות דלא בעינן אלא ממין המותר לפיך לאפוקי בהמה חיה ועוף הטמאים ועל עור הדג אפי' הוא טהור אין כותבין עליו מפני הזוהמא שאינה פוסקת בעבודה עור השליל מקרי עור לענין זה וכותבין עליו ס"ת תו"מ והוא המובחר ואח"כ עור העוף ואח"כ עור החיה ואח"כ עור בהמה ואח"כ עור נבלה:
+צריך שיהיו העורות מעובדין לשמה דהיינו שכשמניח אותן לתוך הסיד שהוא תחלת העיבוד יאמר עורות אלו אני מעבד לשם ס"ת (ע"ל סעי' ד') ולשם זה אני אשים אותם. לתוך הסיד. וישים אותם מיד לתוך הסיד. וכיון שהתחלת העיבוד הוא לשמה אזי גם המלאכות האחרות כמו חלקותן וגרידתן כולן בתר התחלת העיבוד גרירין. ומ"מ נכון שגם בכל מלאכה ממלאכ��ת האחרות יאמר כן שהוא עושה לשמה (בני יונה) וכן בתחלה כשנותן את העורות לתוך המים שיתרככו ויוכשרו לעיבוד יאמר ג"כ שהוא נותן אותם לשמה. אבל בדיעבד כל זאת אינו מעכב כיון שתחלת העיבוד נעשה לשמה. אבל אם תחלת העיבוד (דהיינו הנתינה לתוך הסיד) לא נעשה לשמה אעפ"י שגמר העיבוד נעשה לשמה אין להתיר (מלאכת שמים בשם קצת פוסקים ודלא כט"ז):
+י"א דצריך דוקא להוציא בשפתיו שהוא מעבד לשמה וכן נכון לעשות לכתחלה כי אין הקדושה חלה במחשבה אלא בדיבור שהדיבור עושה רשום גדול (בר"י בשם הרדב"ז) אבל בדיעבד יש לסמוך על הפוסקים דגם במחשבה סגי:
+ס"ת. תפילין. ומזוזות. חלוקות בקדושתן. קדושת ס"ת גדולה מקדושת תפילין. וקדושת תפילין גדולה מקדושת מזוזה. ולשמה דקדושה קלה לא חשיב לשמה לקדושה חמורה. כגון קלף המעובד לשם תפילין אינו כשר לכתוב עליו ס"ת. אבל לענין מצוה קלה דהיינו לכתוב עליו מזוזה י"א דשפיר חשיב לשמה. דלשמה דקדושה חמורה עולה גם לשמה דקדושה קלה. אבל יש לפקפק בזה ולומר דכל קדושה צריכה דוקא לשמה ממש. ועוד יש מפקפקים בזה משום חששא דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. וגם ע"י תנאי יש מפקפקים. לכן המובחר הוא לעבד את העורות בפרטית לשם קדושתן. את אשר לס"ת לשם קדושת ס"ת. ואשר לתפילין לתפילין. ואשר למזוזות למזוזות. אך אם אי אפשר לו לעשות כן. אזי בשעת הדחק יש לסמוך על האומרים דסגי כשאומר בתחלת העיבוד לשם קדושת ס"ת ולשם תפילין ולשם מזוזה ולשם עור לבתים. או שאומר בדרך תנאי עורות אלו אני מעבד לשם קדושת ס"ת ואני מתנה שאם ארצה לשנות לתפילין או למזוזה או לבתים יהי' הרשות בידי (ע' חקירה א' אות ל"ח) (וע"ל סימן כ"ה ס"א וס"ב):
+נכון לדקדק בקדושת העיבוד לשמה כל מקום שאפשר למצוא ע"י ישראל ולא ע"י נכרי. ואעפ"י שהישראל אינו מעבדו ביופי כמו הנכרי (בני יונה) כדי לחוש לדעת הרמב"ם וסיעתי' שפוסלין אם עיבדן עכו"ם אפי' ישראל עומד על גבו ואומר לו עבוד לשמה משום דנכרי אדעתא דנפשי' קעביד. אבל במקום שאין עבדן ישראל שכיח יש לסמוך על הפוסקים שמכשירין אם ישראל עומד ע"ג ואומר לו עבוד לי עורות אלו לכתוב עליהם ס"ת וכו' ואמרי' דנכרי מסתמא אדעתא דישראל קעביד. ודוקא אם מצוה כן לעכו"ם בפיו והוא שומע אבל מחשבת ישראל לא מהני לעכו"ם. וגם צריך להיות סמוך ברגע שהוא נותן את העורות לתוך הסיד ולא מהני מה שאומר לו קודם לכן (נוב"ת סי' קע"ה) ואם יש להעכו"ם פועלי' ג"כ עכו"ם אזי צריכין גם הפועלים ההם לעמוד שם כשהוא מצוה לעבדן לשמה (בני"ו ומלא"ש) מיהו אם אפשר יסייע לו הישראל קצת בתחלת העיבוד כשנותנו לתוך הסיד ויאמר שהוא עושה לשם ס"ת וכו'. וכן נוהגין. ומה טוב אם יוכל הישראל לסייעו קצת בכל העבודות דהיינו במתיחתן וגרידתן וסחיטת המים וכדומה. ובדיעבד אפי' לא סייעו כלל כשר אם צוה לו מתחלה (אבל אם תחלת העיבוד לא היה לשמה גם בישראל לא מהני עוד לעשותו לשמה כמ"ש בסעיף ב'):
+כשמעבדין ע"י עכו"ם יסמן העורות בנקבים במרצע כעין אותיות ולא חיישינן אח"כ שמא החליפם וזייף את הסימנים משום דמירתת פן יכיר הישראל בטביעת עין שיש לו בסימנים או מפני שאלו הנקבים נעשו מחדש. ויש מי שאומר שלא יסמן במרצע אלא יחרוץ אותיות על הראש מבפנים (ברוך שאמר) עוד צריכין להשגיח מאוד לאחר העיבוד כי לפעמים העכו"ם מניח מטליתים על הנקבי' שהיו בעור ומטליתים אלו מסתמ' מעור שלא נעבד לשמה (ואולי גם מטמאים) ובקושי הם ניכרים לאחר העיבוד כ"א נגד השמש (מחה"ש סי' ל"ב ס"ק י"א):
+צריך שיהיו מעובדים בעפצא או בסיד וכיוצא בו מדברים שמכוצים את העור ומחזיקין אותו. וצריך ליזהר שיניח את העור בסיד עד שיפלו השערות מעצמן לא ע"י גרידה ואם מוציאו קודם לכן לא יכתוב עליו משום דהוי דיפתרא (ברוך שאמר):
+שלש עורות הן. גויל וקלף ודוכסוסטות. כיצד העור שלם לאחר עיבודו נקרא גויל. ובימים הקדמונים היו נוהגין שלאחר שהעבירו את השערות מן העור קודם עיבודו היו חולקין אותו בעוביו לשנים והיו לשני עורות. אחד דק והוא שממול השערות ונקרא קלף. ואחד עב והוא שממול הבשר ונקרא דוכסוסטות. הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין ס"ת על הגויל במקום השערות ותפילין על הקלף במקום הבשר ומזוזה על דוכסוסטות במקום השערות. ואעפ"י שכך היא הל"מ אם כתב ס"ת על הקלף כשרה ולא נאמר גויל אלא למעט דוכסוסטות וכן אם כתב מזוזה על הקלף או על הגויל כשרה לא נאמר דוכסוסטות אלא למצוה:
+קלפים שלנו שאין חולקים אותם יש להם דין קלף וכותבים עליהם בצד הבשר. כי מה שמגרדין קליפתו העליונה שבמקום השערות אינו אלא כדי מה שצריכין לתקנו ולהחליקו ואפי' אם היו חולקין את העור לשנים היו צריכין לגרד ממנו כך ומצד הבשר גורדים הרבה עד שלא נשאר אלא הקלף. וקלף זה מובחר גם מגויל וכותבים עליו לכתחלה ס"ת ואין כותבין בזמנינו על הגויל. וכשר גם למזוזה. אמנם צריכים ליזהר לגרוד היטב מצד הבשר שלא ישאר שם שום קליפה דקה במקום הכתיבה. דקליפה זו היא דוכסוסטות ואם כתב עליו אפי' רק אות אחת בין בס"ת בין בתפילין בין במזוזה פסול. והסימן הוא מה שיכול לקלוף ולהפריש במחט אפי' קליפה כחוט השערה זהו דוכסוסטות (כ"כ בס' נטיעה של שמחה ובס' מעון אריות):
+אם שינה וכתב על קלף זה במקום השערות. תפילין ס"ת או מזוזה פסולים (ע' ביאורי הגרא"וו):
+כתב מקצת ס"ת על הגויל ומקצתו על הקלף פסול לפי שהוא כמו שני ספרים. אבל אם עשה חציו גויל וחציו צבאים פי’ עור צבי או של שאר חיה אעפ"י שאינו מצוה מן המובחר כשר:
+מה שנהגו קצת סופרים שאחר עיבוד הקלף בסיד מושחין אותו בצבע לבן שקורין לאג וע"י זה הוא חולק ובהיר בלבנותו מאוד יש מי שמכשיר ויש מי שפוסל משום דחייץ בין הכתב לקלף ונכון להחמיר:
+
+Siman 3
+
+הלכה למשה מסיני שאין כותבין ס"ת תו"מ אלא בדיו. ולכתחלה טוב לעשותה בענין זה מקבצים עשן של שמנים או של זפת או של שעוה וכיוצא בהם (בל"א פלאמרוס או קיהנרוס) וגובלין אותו בשרף אילן (גומי) ובמעט דבש ולותתין אותו הרבה ודכין אותו עד שיעשה רקיקין ומיבשין אותם וקודם הכתיבה שורהו במי עפצים וכיוצא בו וכותב בו שאם תמחקנו יהי' נמחק. וזהו הדיו שמצוה מן המובחר לכתוב בו סתו"מ ואם כתב שלשתן במי עפצים וקנקנתום (קופפער וואססר) שהוא עומד ואינו נמחק כשרים וכן נוהגים עתה לעשות את הדיו אפי' לכתחלה ממי עפצים וקומום (גומי) וקנקנתום רק צריכין להשגיח שתהא שחורה בתכלית השחור. א"כ מה מיעטה ההלכה שנאמרה למשה מסיני שיהיו כותבי' בדיו למעט שאר מיני צבעונים כגון האדום והירוק וכיוצא בהם ואם כתב אפי' אות אחת בשאר מיני צבעונים או בזהב הרי אלו פסולים. וכן אסור לכתוב שום שם מתנ"ך שלא בדיו וי"א דלא בעינן דיו רק בס"ת:
+אפי' כתב מתחלה בדיו שחור ואחר זמן נתקלקל הדיו ונעשה אדום נמי פסול (בני יונה ופרמ"ג סי' ל"ב א"א ס"ק ל"ט) וצריך להשגיח על זה במאוד כי שכיח טובא: 
+דיו אין צריכין לעשות אותה לשמה (באר עשק) ואם נעשה מסתם יינם מצד הדין אין בו איסור אך מ"מ לדבר שבקדושה וכתיבת כמה שמות נכון לקדש עצמינו במותר לנו ולהרחיק מן הכיעור ומן הדומה לו (דב"ש סי' קס"ב וסי' קס"ד):
+אם זרק עפרות זהב על האותיות מעביר את הזהב וישאר כתב התחתון וכשר (או"ח סי' ל"ב ס"ג וע' מ"ש אי"ה לקמן סי' ח' ס"ק י"ג) אפי' בתפילין ומזוזות (פרמ"ג) אבל אם זרק את הזהב על אות מאזכרה אין לו תקנה לפי שאסור להעביר את הזהב משום דהוי כמוחק את השם:
+הלכה למשה מסיני שס"ת ומזוזה צריכין שרטוט ואם כתבם בלא שרטוט פסולין. וצריכין לשרטט בדבר שהוא חורץ ועושה שריטה (שזהו לשון שרטוט מלשון שריטה) ולא ישרטט בעופרת וכיוצא בו שצובע. ויש לדקדק לשרטט לשמה. אם כתב איזה טעות וגרד שם איזה תיבות ונמחק השרטוט ישרטט מחדש אותו המקום (בני"ו) וכן אם תולה תיבה או תיבות בס"ת ביני שיטי צריך לשרטט שם (מלא"ש כלל כ"ה ס"ו) ובתפילין אינו צריך לשרטט כ"א שיטה העליונה וי"א שצריך למעלה ולמטה ומב' צדדים אעפ"י שיודע לכתוב בלא שרטוט. ואם אינו יודע לישר השיטות בלא שרטוט ישרטט כל השורות:
+הקולמס אעפ"י שלאחר שעשה בה מלאכתה אינה ניכרת כלל בכתב. מ"מ צריכין לדקדק שתהא קולמס נאה. יש אומרים שיש לכתוב בקולמס של קנה ולא בנוצה ואין נוהגין כן אלא כותבין בנוצה ואפי' בקולמס של ברזל. ויש להסתפק אם מותרין לכתוב בנוצה של עוף טמא (דב"ש סוף סי' קס"ד):
+צריך שיכתוב אותן בימין ואם כתבן בשמאל פסולין. ואם אין לו רק תפילין שנכתבו בשמאל ואי אפשר לו למצוא אחרים הכתובים בימין יניח אלו בלא ברכה (ב"ש אהע"ז סי' קכ"ד סק"ד) ואיטר יד שמאל דידי' הוי ימין. ואם כתב בימין דעלמא פסולין ואם הוא שולט בשתי ידיו יכתוב בימין ואם כתב בשמאל כשרים (מג"א) ואם כותב בימין ושאר מלאכתו עושה בשמאל או שכותב בשמאל ושאר מלאכתו עושה בימין אין לקבלו לסופר ובדיעבד אם כתב כשר כמו שולט בשתי ידיו (פרמ"ג) מעשה היה באחד שהיה גדם ותפס את הקולמס בשפתיו וכתב ופסלו אפי' באם אי אפשר למצוא אחרים מפני שאין דרך כתיבה כלל בפה (הרמ"ע סי' ל"ח):
+
+Siman 4
+
+ס"ת תפילין ומזוזות צריכין לכתוב אותן בכוונה גדולה לשמה. וצריך שיאמר כן בפיו קודם שהוא מתחיל לכתוב. דהיינו קודם שמתחיל ס"ת צריך שיאמר ספר זה אני כותב לשם קדושת ספר תורה. ומספיק לו לכל הספר (מלבד השמות הקדושות שהוא צריך לחזור ולקדשן כדלקמן סי' י') וכן בתפילין ומזוזות יאמר לשם קדושת תפילין או מזוזה. ואם לא הוציא כן בשפתיו אלא שחשב כן בלבו יש פוסלין אפי' בדיעב' ויש מכשירין בדיעבד וכן נראה עיקר:
+כשבא לנמנם לא יכתוב אז משום דאינו כותב אז בכוונה (או"ח סי' ל"ב סי' י"ט) וכן אם שתה ממשקה המשכרת לא יכתוב אז משום דאינו יכול לכוין כראוי (מלא"ש סוף כלל כ"ה):
+כל אות ואות צריך להיות כלו נכתב לשמה שאפי' אם רק מיעוטו נכתב שלא לשמה ורובו לשמה פסול (מהרד"ך בית א' חדר א') ומכ"ש אם מקצתו נעשה שלא ע"י כתיבה כלל כגון שנפלה טפה דיו ועשה ממנה איזה אות שהוא פסול (עיין חקירה ב') (כנה"ג ופר"ח באהע"ז סי' קכ"ה) ואפי' אם אח"כ יעבור בקולמס על כל האות לשמה לא מהני דכתב העליון לא מהני (ע' גו"ר כלל ב' סי' י"א):
+קודם שיתחיל לכתוב טוב שינסה את הקולמס שלא יהי' עלי' דיו יותר מדאי ויקלקל:
+כשכותב ס"ת צריך שיהי' לפניו ספר אחר מוגה היטב שיעתיק ממנו שאסור לכתוב אפי' אות אחת שלא מן הכתב. לכן יזהר כל סופר שיהי' לו חומש מוגה היטב ע"י בעל מגיה מומחה שיעתיק ממנו. ומ"מ אינו צריך לראות כל תיבה בפני עצמה מתוך ההעתק אלא כדרך המעתיקים לוקחים שנים ושלשה תיבות בבת אחת או יותר כפי הרגלו בתורה (בני יונה) ואם כתב שלא מן הכתב יש אוסרין לקרות בו שלא בש��ת הדחק (הר"ן בשם ירושלמי) וי"א דבדיעבד לא פסל (הר"ר מנוח):
+אעפ"י שהוא כותב מתוך הכתב צריך ג"כ שיקרא כל תיבה בפיו קודם שיכתוב כדי שלא יטעה (רש"י ותוס' במנחות דף ל') וגם כדי שתהא קדושת הבל קריאת כל תיבה ותיבה היוצא מפיו נמשכת על האותיות (ב"ח) רק דברי פורעניות אינו צריך לקרו' בפיו (תוס' ומרדכי):
+וידקדק בחסרות ויתרות שאם כתב המלא חסר או החסר מלא פסל. ותיבה שהיא קרי וכתיב כגון הא דכתי' ישגלנה וקרינין ישכבנה. כתיב ובעפולים וקרינין ובטחורים. וכיוצא בהן צריך לכתוב כפי הכתיב ואם שינה וכתב כפי הקרי פסל:
+תפילין ומזוזות אם שגורות הפרשיות בפיו מותר לכתוב שלא מן הכתב רק שיקרא כל תיבה בפיו:
+אפי' מתוך הכתב אינו רשאי לכתוב אלא מי שהוא יודע לקרות שאם אינו יודע לקרות אעפ"י שיודע לכתוב את האותיות יכול לטעות בקל ואינו מרגיש:
+מותר ליטול דיו מן האות הכתוב כשהוא צריך לדיו לצורך הכתיבה או אפי' לזרקה לאיבוד אם הוא צריך כדי שתיבש מהר ויוכל לגלול את הספר אבל לכתוב בו דבר חול אסור (ש"ך) ומן השם אסור ליקח דיו אפי' אם רוצה לכתוב בה שם אחר. אך אם יש בו דיו יותר מן הראוי אז יש להקל ואפי' לאבדו משום דמתחלתו לא נתקדש אלא מה שצריך לו ומותרו מקלקל לי' (בני יונה) (וע"ל סי' י' סע"י):
+כותבי ספרים תפילין ומזוזות שבאו להניח את היריעה כדי שתתיבש לא יהפכו הכתב למטה אעפ"י שהוא מתכוין כדי שלא יעלה אבק על הכתב מ"מ דרך בזיון הוא אלא יהי' פני הכתב למעלה ויפרוש עלי' בגד או כופלה (רמב"ם) והיכי דלא אפשר יהפוך את הכתב דאי לא אפיך איכא בזיון טפי (ט"ז):