989a72a44ae394445c1a8da1ce4c36ea7ea8855d2ed38234ea897f8cf2e7f276

.gitattributes

@@ -80,3 +80,4 @@ txt/Kabbalah/Zohar/Zohar/Hebrew/merged.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
 txt/Kabbalah/Zohar/Zohar/Hebrew/Vocalized[[:space:]]Zohar,[[:space:]]Israel[[:space:]]2013.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
 txt/Mishnah/Modern[[:space:]]Commentary[[:space:]]on[[:space:]]Mishnah/Notes[[:space:]]by[[:space:]]Rabbi[[:space:]]Yehoshua[[:space:]]Hartman[[:space:]]on[[:space:]]Derekh[[:space:]]Chayim/Hebrew/merged.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
 txt/Mishnah/Modern[[:space:]]Commentary[[:space:]]on[[:space:]]Mishnah/Notes[[:space:]]by[[:space:]]Rabbi[[:space:]]Yehoshua[[:space:]]Hartman[[:space:]]on[[:space:]]Derekh[[:space:]]Chayim/Hebrew/Derech[[:space:]]Chaim,[[:space:]]with[[:space:]]footnotes[[:space:]]and[[:space:]]annotations[[:space:]]by[[:space:]]Rabbi[[:space:]]Yehoshua[[:space:]]D.[[:space:]]Hartman,[[:space:]]Machon[[:space:]]Yerushalyim,[[:space:]]2005-2010.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
+txt/Musar/Acharonim/Shenei[[:space:]]Luchot[[:space:]]HaBerit/Hebrew/merged.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text

txt/Midrash/Aggadah/Ein Yaakov/English/S.H. Glick. En Jacob Agada of the Babylonian Talmud. New York, 1916-1921.txt

@@ -0,0 +1,437 @@
+Ein Yaakov
+עין יעקב
+S.H. Glick. En Jacob: Agada of the Babylonian Talmud. New York, 1916-1921
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001265621
+
+Ein Yaakov
+
+Berakhot
+
+
+
+Chapter 1
+
+<b>Berachoth: Chapter One</b> From what time on may we read the Sh'm'a of the evening? "From the time the priests enter to eat their Terumah until the end of the first watch," said R. Eliezer. But the other sages say "Until midnight," and Rabban Gamaliel says "Until the appearance of the morning star." It happened that the sons of Rabban Gamaliel came [very late at night] from a banquet and told Rabban Gamaliel that they had not yet read the Sh'm'a, whereupon he said to them: "If the morning star has not yet appeared you must read it."
+
+(Gemara) Let us see: when do the priests enter to eat the Terumah? Is it not when the stars appear? Let then the Mishnah say: "From the time the stars appear!" In using this expression, he lets us hear something by the way; namely, that with the appearing of the stars, the priests are allowed to eat their Terumah, because the forgiveness-offering [which will be brought on the morrow] is not a hindrance, as we have been taught: "And when the sun hath set, he shall be clean" (Lev. 22:7.) i.e., the waiting for the setting of the sun prevents him from eating the Terumah, but not his forgiveness-offering.
+
+R. Jose said: "Twilight lasts as long as a twinkling; this one comes and that one goes, and it is impossible to determine its exact time."
+"Until the end of the first watch," said R. Eliezer. Let us see: with whom does R. Eliezer agree? If he hold that the night is divided into three watches, then let him say "until the end of the fourth hour"; and if he hold that the night is divided into four watches, then let him say "Until the end of the third hour?" He holds indeed that the night has three watches, but he intends to inform us that just as there exist watches in Heaven, so there exist watches here on the earth; as we are taught that R. Eliezer says: "Three watches has the night; and at the beginning of every watch the Holy One, praised be He! sits and roars like a lion, as it is said (Jer. 25:30) "The Lord will roar from Heaven on high and from His holy dwelling shall He give forth His voice." Verily, He will roar over His habitation. And the divisions of the night are recognized by these signs: In the first watch the ass brays; in the second the dog barks; and in the third the baby nurses from its mother's breast and the wife converses with her husband."
+How does R. Eliezer arrive at these conclusions? Does he apply the signs to the beginning or to the end of each watch? If he applies his signs to the beginning of each watch, then it is unnecessary to have a sign for the first, as nightfall itself is a sufficient indication for it! If, however, he applies his signs to the end of each watch then the sign for the last is unnecessary, for the dawn is then sufficient! He applies his signs to the end of the first watch, the beginning of the last and the middle of the second. And if you please, you may say that he applies his signs to the end of each watch. In answer to your question as to the necessity of a sign for the last, I say: It is necessary for a man who sleeps in a dark place and does not know the time for reading the Sh'm'a; as soon as he hears the wife conversing with her husband, and the baby nursing from its mother's breast, he may begin to read the Sh'm'a.
+R. Isaac b. Samuel in the name of Rab said: "Three watches has the night and at the beginning of every watch the Holy One, praised be He! sits and roars like a lion and says 'Woe to the children that because of their sins I have destroyed my edifice, and burned my Temple, and exiled my children among the heathens.'"
+We are taught that R. Jose says: "once upon a time I was walking on a road and I entered one of the ruins of Jerusalem to pray. Elijah, blessed be his memory! came and watched me at the door until I finished my prayer. After I had finished, he said to me: 'Shalom, (peace, unto thee), my teacher,' to which I answered, 'Shalom, my teacher and my guide.' 'My son,' said he, 'why did you enter this ruin?' 'To pray,' I replied. 'You could have prayed on the road,' he said. 'I was afraid lest I be interrupted by travelers.' 'You should then have prayed a short prayer.' From this conversation, I concluded three things: First: It is not safe to enter a ruin. Second: One is permitted to pray on the road, and third: A man on the road [having no place to pray] has the privilege of saying a short prayer. He then said to me: "What voice did you hear in this ruin?' 'I heard,' I replied, 'a Bath-Kol (heavenly voice) which coos like a dove, saying, 'Woe to the children that because of their sins I have destroyed my edifice, burned my Temple, and exiled my children among the heathens.' 'My son,' said he again, '[I swear] by your life and the life of your head, that this occurs not only at that particular time, but thrice daily; furthermore, every time Israelites enter the Synagogues or places of learning and answer 'Let his great name be praised,' the Holy One, praised be He! nods His head, and says, 'Happy is the king thus praised in his own house, but what availeth it a father who hath exiled his children among the heathens? Woe to the children who have been exiled from their father's table!'"
+Our Rabbis have taught: For three reasons shall no person enter a ruin; because of suspicion (of an immoral intention); because the ruin may cave in; and on account of demons (dwelling in ruins).
+Our Rabbis have taught: "The night has four watches," so says Rabbi. R. Nathan says "Three." What is R. Nathan's reason? It is written (Judges 6:19) "And Gidon, and the hundred men that were with him, came the edge of the camp in the beginning of the middle watch. And we are taught that Tichon (middle) cannot be used unless something precedes and something follows it. But Rabbi disputes this and says that "by the middle is meant one of the two middles." R. Nathan says: "Is it then written one of the middles? Behold! It is written the middle!" What is Rabbi's reason? R. Zerika in the name of R. Ami, who speaks in the name of R. Joshua ben Levi, said: "One passage says (Ps. 119:62) 'At midnight do I constantly rise to give thanks unto Thee,' etc., and another passage says (Ps. 119:148) 'My eyes are awake before the night watches. How is this possible? At midnight; because the night is divided into four watches, [midnight is therefore after two watches.]" But R. Nathan explains it by the statement of R. Joshua; as we are taught that R. Joshua says: "It is the custom of kings to rise on the third hour of the day. [i.e., six hours of the night and two hours of the day together make two night watches of four hours each]. R. Ashi said: "One watch and a half are also called watches (plural)."
+Another thing said R. Zerika in the name of R. Ami, who speaks in the name of R. Joshua b. Levi: "In the presence of the dead it is not proper to speak of anything except things concerning the dead." R. Abba b. Cahana said: "This refers only to affairs of the Torah, but worldly affairs do not matter." But some say that R. Abba b. Cahana said: "This refers to affairs of the Torah and even more positively to worldly affairs."
+...It is written (Ps. 119:62) At midnight do I constantly rise to give thanks unto Thee. Did David rise at midnight? Behold! He arose at the beginning of the night, for it is said, (Ib. ib. 147.) I came before thee in the twilight of night. And how do we know that the meaning of Neshef is the beginning of night? For it is written (Pr. 7, 9.) In the Neshef, in the evening of day. R. Oshiya said: "Thus [said David], 'I never passed half a night in sleep.'" R. Zerika said: "Until midnight he slumbered like a horse, thereafter he strengthened himself [fought sleep] like a lion." R. Ashi said: "Until midnight he was engaged in the study of the Torah ; after that [he spent his time] in songs and praises." And do you say Neshef means the beginning of night? Why do we find it used as the dawn of morning? For it is written (I. Sam. 30. 37.) And David smote them from the Neshef even unto the evening of the next day. Is it not meant from morning until evening? "Nay, from evening to evening." If so, then let it be written Me-haneshef Ad Haneshef or instead of Me-ha'ereb Ad Ha'ereb! [Why are the two words Neshef and Ereb, used for the same idea?] "But," says Raba, "Neshef means originally, 'The transition of anything' hence, night ends and day comes, the day ends and night comes." But how did David know the exact time at midnight? Behold! If Moses our teacher did not know it, for it is written (Ex. 11:4) Thus hath the Lord said, about midnight, etc. Why [does he come to say] about midnight? Should we say that he was told so by the Holy One, praised be He! Is there any possibility of God being in doubt? We must therefore explain it that Moses was told At midnight [as it really happened] ; but Moses [on his own recognizance] said About midnight; consequently we infer that Moses was in doubt. And how did David know it? David had a sign [which indicated the exact time at midnight to him], for R. Chana b. Bizna said in the name of R. Simon the Pious that: a harp was hanging over David's bed and, as soon as midnight arrived, a northerly wind blew in upon the strings of the harp and caused it to play. Thereupon, David arose and studied the Torah until dawn. At dawn the sages of Israel visited David and said to him : "Our Lord, O King! Israel, thy people need a living!" "Go and support yourselves by dealing with one another," replied David. "But," said they, "a handful does not satisfy the lion nor can a pit be filled with its own earth! [i. e., a community cannot live on its own resources]." Whereupon David said to them : "Go ye and stretch your hands out as a band [of warriors]. Immediately they held counsel with Achi'tophel and took advice from the Sanhedrin and inquired of the Urim and Tummim. R. Joseph said: "What is the passage [that refers to this]? It is written (I Chr.27, 34.) And after Achi'tophel (came) Joho'yada, the son. of Bena'yahu, and Ebya'thar, and the captain of the king's army was Joab, i.e., 'Achi'tophel' is the adviser; as it is said (II Sam. 16:23) And the council of Achi'tophel, which he counseled in those (Fol. 4a) days was as if a man had asked advice of the word of God : 'Jehoyada the son of Bena'yahu,' refers to the Sanhedrin; 'Ebyathar' refers to the Urim and Tummim ; as the passage said (Ib. 20, 23.) And Bena'yahu, the son of Jeho'yada was over the Kareithi and Peleithi. But why are the Sanhedrin called 'Kareithi ?' Because they cut their words clearly; and 'Peleithi?' Because their acts were wonderful [predestined]. And why was the name Urim given to the stones? Because they enlightened their words ; 'Tummim?' Because they finished their words.' And after this, they applied to Joab, the king's captain." R. Isaac b. Ada said : "What biblical passage relates to this? [That the harp was hanging over David's bed.] Awake! my spirit, awake! my psaltry and harp; I will wake up the morning dawn! (Ps. 57:9)." R. Zera said : "Moses, our teacher, knew very well [the exact time at midnight] and so did David; the harp was used not to tell him the time at midnight, but to awaken him from sleep. The reason for Moses' statement About midnight is that he feared lest the astrologers of Pharaoh might err in the time and would afterwards say that Moses lied ; as the master has said, Use thy tongue to say, I do not know lest you be found mistaken and deceived !' " R. Ashi said: "The time when Moses spoke was midnight (between the thirteenth and the fourteenth day of Nisan) and thus he said to Pharaoh: 'The Holy One, praised be He ! said, 'To-morrow, at this time, will I go out in the midst of Egypt.'"...
+
+[It is written] (Ps. 66:1) A prayer of David, preserve my soul, for I am pious. R. Levi and R. Isaac both explain this passage. One said : "Thus said David before the Holy One, praised be He! 'Sovereign of the universe, am I not pious? Whereas all the kings of the east and west sleep until the third hour of the day, I rise at midnight to praise Thee.'" And the other said : "Thus said David before the Holy One, praised be He! 'Sovereign of the universe, am I not pious, whereas all the kings of the east and west sit companies in their glory, my hands are soiled in blood, membraneous-bag and after-birth in order to decide questions pertaining to family life; and moreover, whatever I do, I first consult Mephi-bosheth my teacher, saving to him : Meplu-bosheth my teacher, have I properly convicted? Have I properly acquitted? Have I properly declared pure? Have I properly declared impure? And I do not feel degraded [asking this].'" R. Joshua, the son of Ide, said : "What is the Biblical passage [that refers to this]? It is written (Ps. 119:46) And I will speak of thy testimony before kings and will not he ashamed." We are taught that his name (David's teacher) was not Mephi-bosheth but Ish-bosheth. Why was he called Mephi-bosheth ? Because he insulted David during Halachic discussions ; therefore, [because David humbly accepted these reproaches,] David was rewarded and Kilab came forth from him and R. Jochanan said: "His name was not Kilab but Daniel ; why then was he called Kilab ? Because he reproached Mephi-bosheth in matters of Halacha, and concerning him (Kilab) Solomon said in his wisdom (Pr. 23, 15.) My son, if thy heart be wise, my heart shall rejoice, even mine. And it is also said (Ib. 27, 11.) Become wise, my son, and cause my heart to rejoice that I may give an answer to him that reproacheth me." Why, did David call himself pious? Is it not written (Ps. 27:13) Unless I had to see the goodness of the Lord in the land of life, and we are taught in the name of R. Jose, "Why is the word Lulei (unless) dotted? David said before the Holy One, praised be He ! 'Sovereign of the universe, I assuredly trust in Thee, knowing that Thou wilt properly reward the just when the time shall come [in the future world], but I doubt whether I shall have a share in them,' [Hence we infer that David did not consider himself a pious man.]" He was afraid because of the sin, as R. Jacob b. Ide said ; for R. Jacob b. Ide raised the following contradictory question: "It is written (Gen. 28:15) And behold, I, (God) am with thee, (Jacob), and will keep thee withersoever thou goeth. And it is written (Ib. 32, 8.) And Jacob was greatly afraid and he felt distressed. [Why was he afraid after the Lord promised to be with him?] Jacob said: 'Perhaps there is some cause of sin which will prevent the fulfillment of His promise;' as we have been taught: 'It is said (Ex. 15:16) Till thy people pass over, O Lord, till this people pass over, which Thou hast purchased. Till thy people pass over, O Lord: refers to the first entrance, [into the land of Israel] ; Till this people pass over which Thou hast purchased; refers to the second entrance [in the days of Ezra]. From this, declared the sages, it can be inferred that Israel was to be brought in [into the land of Israel] during the days of Ezra by the same miracles through which they entered the first time, in the days of Joshua ben Nun, but Israel's sins prevented the fulfillment of this.
+
+(Ib. b) We are taught: The sages made a fence to their words [to protect their ordinances], lest a man coming from the field in the evening, would say: "I will go home, eat a little, drink a little, and sleep a while and then I will read Sh'm'a and pray the evening service." In the meantime he will fall asleep and sleep through the whole night without having read the Sh'm'a or prayed. But [in order to prevent this they say:] "A man coming from the field in the evening shall enter the synagogue, and if he be accustomed to read the Scripture, let him do so ; or if he be able to study traditional law, let him do that. After this, he should read the Sh'm'a and pray ; then he can eat his meal and recite the Aftermeal Benediction. He who transgresses the words of the wise, deserves the penalty of death." Why docs the Baraitha use the expression here that "He who transgresses the words of the wise is worthy of the penalty of death," and not use it in any other place? If you wish, you may say, because here the force of sleep puts him beyond his own control [and if he is not strongly warned against it, he may transgress the command even though he really desires to fulfill it] ; and if you please, you may say, because it is the intention [of the Baraitha] to reverse the opinion of those who say that the evening service is only optional it tells us, therefore, [by its warning,] that it is obligatory. The master said [above] : "He reads the Sh'm'a and prays (the evening service)" This is in support of [the view of] R. Jochanan, who was accustomed to say: "Who is sure to have a share in the world to come? He. who, immediately after the benediction of Geula, says the prayer of the Eighteen Benedictions at the evening service." R. Joshua b. Levi said : "The Eighteen Benedictions were ordained to be said in the middle." On what do they base their difference of opinion? If you please, you may say on a Biblical passage, and if you please, you may say on common sense. As to reason, R. Joshua holds that the redemption (of Egypt) commenced on the evening (towards the fifteenth of Nisan) although the real redemption did not take place until the morning, [therefore the Ge-ula which indicates the redemption should be said immediately before the Eighteen Benedictions in the evening also] ; but R. Joshua b. Levi holds that as long as the real redemption did not take place until the morning then the redemption of the evening matters little. As to the Biblical passage they differ in the interpretation of the passage. (Deu. 6:7) And when thou lieth down, and when thou riseth up, (referred to Sh'm'a) . R. Jochanan holds: "We compare Lying down [at evening] to arising [in the morning] for the reason that just as the reading of the Sh'm'a in the morning comes before the prayer, so, in the evening, the reading of the Sh'm'a comes first also, and then the prayer of the Eighteen Benedictions." R. Joshua holds: "We compare the reading of the Sh'm'a when lying down to the reading of the Sh'm'a when arising, for the reason that just as in the morning the Sh'm'a is read close upon rising so is the Sh'm'a of the evening read just before lying down." The following objection was raised by Mar b. Rabina: "We have learned (in a Mishnah) 'In the evening, he says two benedictions before the Sh'm'a and two after the Sh'm'a.' If the Eighteen Benedictions should be said immediately after Ge-ula, then the Benedictions of Hash-ki-benu, prevents his having the Ge-ula, (the first one after Sh'm'a) closely after the Eighteen Benedictions?" Since the Rabbis ordained that Hash-ki-benu is to be said [between Ge-ula and the Eighteen Benedictions] then it is considered as one long benediction ; for if we do not say so, then in the morning how can we say the Eighteen Benedictions immediately after the Ge-ula? Has not R. Jochanan said : "He should first say, O Lord, open Thou my lips, and my mouth shall declare thy praise (Ps. 51:17), and then proceed with the Eighteen Benedictions; and at the conclusion he should say. May the words of my mouth, and the meditation of my heart be acceptable before Thee, O Lord, my rock and my redeemer, (Ib. 19, 15)." But since the Rabbis ordained that the passage [O Lord, open my mouth, etc. ] be said, it is considered one long prayer (part of the eighteen benedictions), so in this instance also, since the Rabbis ordained that the Hash-ki-benu be said between Ge-ula and the Eighteen Benedictions, it is considered a part of Ge-ula
+R. Elazar b. Abina said : "He who recites Te-hila l' David (Ps. 145) three times a day may be sure of an inheritance in the world to come." What is the reason? Shall I say because that particular chapter is arranged alphabetically? Then why not prefer chapter 119 Ps., which has an arrangement of eight repetitions of each letter of the alphabet? Is it because it has the verse Thou openeth Thy hand and satisfieth the demands of all Thy creatures. [it influences men to be benevolent] ? If so, then why not the Great Hallel? in which also is written (Ib. 136, 25.) He giveth food to all flesh. Because Tehila l' David has the advantages of both; [is arranged alphabetically and influences men to be benevolent] R. Jochanan said : "Why is the letter Nun missing in the [alphabetical course of] Ashrei? Because the letter Nun is used for bad tidings. It is said (Amos 5:2) She is fallen (Nafla) and will not rise again, the virgin of Israel." In Palestine they interpret [this prophecy of Amos as good tidings] thus: She is fallen and will not fall again! Rise! virgin of Israel! R. Nachman b. Isaac said: "Even so, David indicates [the prophecy of] the Nun for the purpose of strengthening Israel, through a holy vision; for he says (Ps. 145:14) The Lord upholdeth all who are fallen (Noflim)."
+R. Elazar b. Abina said further: "Much more is said [regarding the actions] of Michael than is said of Gabriel; for in describing Michael, it is written (Is. 6, 6.) Then flew unto me one of the Seraphim. Whereas in describing Gabriel it is written (Dan. 9:21) The man Gabriel whom I had seen in the vision at the beginning, came flying swiftly." And whence do we know that the word Echad (one) [mentioned by Isaiah] refers to Michael ? R. Jochanan said : "We derive it from the word Echad which occurs in both passages; it is written here (Is. 6, 6.) One of the Seraphim and it is written there (Dan. 10:13) But Michael, one of the chief princes, came to help me. [Just as in the latter case] the word Echad (one) is applied to Michael, so also in the former case does Echad (one) apply to Michael]." In a Baraitha it was taught : "Michael [reaches his destination] with one [flight] ; Gabriel with two; Elijah with four and the angel of death with eight ; but during an epidemic the angel of death reaches [his destination] with one [flight]."
+
+(Fol. 5a) R. Levi b. Chama, in the name of Simon b. Lakish said: "At all times let man stir up his good inclination against the evil inclination), for it is said (Ps. 4:5) Tremble, and sin not. If he conquers it (the evil inclination) it is well, but if he does not, then he should study the Torah ; for we read, (Ib.) Commune with your heart. If it goes away, then it is well, but if not he should then read the Sh'm'a; for it is said (Ib.) Upon your bed. If he conquers it, then it is well, but if not, he should then remind himself of the day of death, for it is written. And be still Selah (to the end)." R. Isaac said : "Whoever reads the Sh'm'a when on his bed is considered [protected] as if he were holding a two-edged sword in his hand, for it is written (Ps. 149:6) The exalted praises (of God) are in their mouths and the two-edged sword in their hands." How does he infer this? Mar Zutra and according to others, R. Ashi, said : "From the beginning of that passage (Ib. ib. 5.) Let the pious be joyful in glory; let them, sing aloud upon their beds; and it is written after this The exalted praise of God is in their mouths and a two-edged sword in their hands." Furthermore, said R. Isaac: Whoever reads the Sh'm'a on his bed [before sleep], will cause the departure of all evil spirits; for it is said (Job 5:7) And the sons of fire take up their flight. By Uf (flight) is meant nothing else but the Torah, as it is said (Pr. 23, 5.) When thou letteth merely thine eyes fly over it (i. e., if thou learneth the Torah superficially), it is no more. And reshef (fire) means nothing else but evil spirits; as it is said (Deu. 32:24) Devoured with burning heat and with bitter deadly disease."
+Furthermore, said R. Levi b. Chama, in the name of Resh Lakish : "What is meant by the passage (Ex. 24:12) And I will give thee the tablets of stone, with the law and the Commandments, which I have written to teach them? i.e, the tablets of stone, refers to the ten commandments; the Torah, refers to the Bible; the commandments, refers to the Mishnah; which I have written, refers to the Prophets and Hagiographa ; to teach them, refers to the Gemara ; whence we infer that — all were given unto Moses on Mt. Sinai."...R. Simon b. Lakish said : "Whoever studies the Torah will prevent affliction from coming upon him, for it is said (Job 5:7), And the sons of fire take up their flight. By Uf (flight) is meant nothing else but the Torah, as it is said (Pr. 23, 5.) When thou letteth merely thine eye fly over it (i.e., if you study the Torah by merely glancing over it with your eyes), it is no more, (you will easily forget it). And Reshef (fire) means nothing else but affliction, as it is said (Deu. 32:24) Devoured with evil spirits." "Aye." exclaimed R. Jochanan, "even the school children know this! for it is said, (Ex. 15:2:5.) And he said, if thou wilt diligently hearken unto the voice of the Lord and wilt do what is right in His eyes, etc. But it means thus: Upon him who is capable of studying the Torah but does not do so, the Holy One, praised be He, will bring repulsive suffering, which will greatly disturb him; for it is said (Ps. 39, 3): I was dumb in deep silence, I was quite still even from speaking good, but my pain greatly disturbed me. By tov (good) is meant nothing else but the Torah, for it is said (Pr. 4, 2): "For good doctrine do I give, etc." R. Zeira, and some say, R. Chanina b. Papa said: "Come and see that the custom of the Holy One. praised be He, is not like the custom of mortal men. The custom of mortal men is that if a man sell a valuable thing to his fellow man, the seller is sorry and only the buyer is happy; but the custom of the Holy One, praised be He, is not so. He bestowed the Torah on Israel and He rejoiced, for it is said (ibid. 4, 2): For good doctrine do I give thee." Raba, and according to others R. Chisda said: "If a man see that troubles are coming unto him, let him search his deeds, for it is said (Lam. 3, 40): Let us search through and examine our ways and let us return unto the Lord. If he has investigated and found nothing wrong, then let him attribute it to a neglect of the study of the Torah. For it is said (Ps. 94, 12): Happy is the man whom Thou admonisheth, O Lord, and teacheth out of Thy Torah. But if he investigated and did not find [neglect of the study of the Torah], then it is known that his affliction is the cause of God's love, for it is said (Pr. 3, 12): Because whomsoever the Lord loveth He admonisheth." Raba, in the name of R. Sechorah, who quoted R. Huna, said: "Whomsoever the Holy One, praised be He, loveth. He afflicteth, for it is said (Is. 53, 10): But the Lord was pleased to crush him through disease. We might think that even if he does not accept the affliction with resignation. It is therefore said (ib.): When his soul hath brought the trespass offering, i.e., just as a guilt offering must come with his acknowledgment, so also must this be accepted with resignation. And if he accept it with love, what will be his reward? Then shall he see (his) seed live many days (ib.), and moreover his learning shall endure with him, as is said (ib.): And the pleasure of the Lord shall prosper in his hand." As to affliction, there is a difference of opinion between R. Jacob b. Ide and R. Acha b. Chanina. One holds that all such affliction which does not prevent one from studying the Torah is one of love, for it is said (Ps. 94, 12): Happy is the man whom Thou admonisheth, O Lord, and teacheth from Thy Torah; and the other holds that such affliction which does not prevent one from praying is one which comes from love, for it is said (Ps. 66, 20): Blessed be God, who hath not removed my prayer nor His kindness from me. R. Abba, the son of R. Chiya b. Abba, said: "Thus said my father [R. Chiya] in the name of R. Jochanan: 'Both of these afflictions are the kind which come from love, for it is written (Pr. 3, 12): Because whomsoever the Lord loveth He admonisheth. But what do we learn [from the passage] Thou teacheth him of the Torah. Do not read tlamdenu (that he should be able to study the Torah); but read it tlamdainu (out of Thy Torah, Thou teacheth us), i.e., we learn from Thine Torah [that one who is punished by God should be happy], namely, through the rule of a fortiori concerning the tooth and the eye: that if the loss of a tooth or an eye [stricken out by the master], which affects only one member of the human body, frees the slave, how much more then are afflictions, which affect the whole human body, capable of cleansing one of evil.'" And that is meant by R. Simon b. Lakish, for he said: "It is said Covenant (Brith) in connection with the word salt, and it is said Covenant (Brith) in connection with the word affliction. Covenant by salt — as it is written (Lev. 2, 13): Thou shalt not suffer the salt of the covenant (Brith)! Covenant by affliction — as it is written (Deut. 28, 49): These are the words of the covenant (Brith). Just as the covenant of the salt was made to sweeten meat, so the covenant of affliction was made to cleanse man of all iniquities."
+
+
+We are taught that R. Simon b. Jochai said: "Three precious gifts the Holy One, praised be He! bestowed on Israel, and none of them was bestowed without affliction. The gifts are, the Torah, Palestine and the world to come. How do we learn that the Torah was given with affliction? It is written (Ps. 94:12) Happy is the man whom Thou admonisheth, O Lord, and from Thy Torah, Thou teacheth him. Whence do we learn that Palestine was given with affliction? It is written (Deu. 8:5) Thou shalt consider in thy heart, that as a man chasteneth his son, so the Lord, thy God, chasteneth thee. Immediately following are the words For the Lord, thy God, bringeth thee into a good land, Whence do we learn the world to come was given with affliction ? It is written (Pr. 6, 23.) For the commandment is a lamp, and the Torah is a light, and the way of life is to administer correction.".
+A disciple recited before R. Jochanan: "Whoever occupies himself with the study of the Torah and with the practice of loving kindness and (Ib. b.) buries his children [during his life] will have all his sins forgiven." "It is right," said R. Jochanan to him, "in the cases of the Torah and of charity ; for it is written (Pr. 16, 6.) Through kindness is iniquity atoned for. Chesed (Kindness) means the practice of loving kindness as it is said (Ib. 21, 21.) He that pursueth righteousness and Kindness (Chesed). Emeth (Truth), means the Torah, for it is said (Ib. 23, 23.) Buy the truth (emeth) and sell it not) but as to the one, who buries his children whence do we learn it ?" An old gentleman taught R. Jochanan, in. the name of R. Simon b. Jochai : "We infer this [through the rule of analogy] from the word, 'iniquity' (Avon). It is written here: Through kindness and truth is iniquity (Avon) atoned for, and it is written (Jer. 32:18) Inflicts the iniquities (Avon) of the fathers unto the bosoms of their children after them. [Just as the former Avon refers to atones, so does the latter]." R. Jochanan said : "Leprosy and [burying] children are not to [be considered among] the afflictions which come from love [of God]." And is not leprosy an affliction which comes from love? Have we not been taught: "Whoever is afflicted with one of these four forms of leprosy should deem it nothing else but an altar of forgiveness." "Aye," R. Joachanan answered, "it is true that it is an altar of forgiveness, but it is not an affliction which comes from the love of God; and if you wish, you may say that one statement refers to those who dwell in Babylon, and the other refers to those who dwell in Palestine ; and if you wish, you may say that one statement deals with leprosy in a hidden place, and the other deals [with leprosy] in an open place." And [death of] children, you say, is not from the affliction of love ? How shall we construe this case ? Shall we say that he had children but they died, then my objection is, that R. Jochanan himself said, "This is the bone of my tenth son whom I have buried." [Should we then believe that the affliction of such a great man as R. Jochanan was not affliction caused by the love of God ?] But the statement of R. Jochanan refers to the case where there were no children born, and the latter deals with a case where there were born, but died during the parents' lifetime....
+
+Shabbat
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Eiruvin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Pesakhim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Yoma
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Sukkah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Beitzah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Rosh Hashanah
+
+
+
+Chapter 1
+
+(1) ROSH HASHANAH (Fol. 2b) "When Aaron died, Sichon was still living (Fol. 3), as it is written (Num. 21, 1) And the Canaanite, the king of Arad, heard. What did he hear? He heard that Aaron had died, and that the "clouds" of glory had departed; and he thought that this was a sign from Heaven that he was permitted to fight Israel. Thus the passage becomes clear. (Ib. 20, 29) And when all the congregation saw that Aaron was dead. Concerning this passage R. Abahu remarked: "Do not read it Vayir'u (and when all saw), but read it Vayira'u (and they became frightened); as Resh Lakish said; for Resh Lakish said: 'The work Ki has four meanings: if, perhaps (lest), but, because.'" But how can we make any such comparison, since in the one place it speaks of the Canaanites, and in the other of Sichon? We are taught in a Baraitha that Sichon, Arad and the Canaanites are identical; he was named Sichon because he was untamed, as a foal in the desert; he was named Canaan because of his kingdom; but his real name was Arad. Others, however, say: "He was named Arad because he was like a wild ass in the desert; he was named Canaan because of his kingdom; but his real name was Sichon." 
+
+(2) (Fol. 3b) R. Abahu said: "Cyrus was a worthy king, and therefore were his royal years counted in accordance with those of the kings of Israel [beginning with Nissan]." R. Joseph raised the following question: If this be so, the passages would contradict each other, for it is written (Ezra 6, 15) And this house was finished on the third day of the month Adar, which was in the sixth year of the reign of Darius the king, etc. This is not difficult to explain; one passage refers to the time prior to his becoming wicked, and the other refers to the time after he had become wicked. R. Cahana raised the following objection: 'How can we assume that Cyrus became wicked? Behold (Fol. 4), it is written (Ib. ib., 9), And that which they have need of both young bullocks, and rams, and lambs, for burnt-offerings to the God of heaven, wheat, salt, wine and oil, according to the word of the priests that are at Jerusalem, let it be given them day by day without fail." Whereupon R. Isaac said to him: "Rabbi, I shall borrow from your own argument; [i.e., I will prove the contrary, from the very passage on which you base your inference]. That they may offer sacrifices of sweet savour unto the God of heaven, and pray for the life of the king, and of his sons, hence he did it for his own benefit." But do you mean to say that if one acts in this way, it is not considered proper? Behold, we are taught in a Baraitha, that if one says: "This dollar shall go for charity in order that my son shall remain alive, or that I shall merit the reward of the future world," he is considered perfectly righteous. This is not difficult to explain. The latter deals with an Israelite, and the former with an idolator. And if you please, I will say that although there is no difference between an Israelite and a nonIsraelite, it can be proved from the following passage that Cyrus became wicked (Ib. ib., 4) With three rows of great stones, and a row of new timber, etc. For what purpose did he order it to be constructed in this way; viz., with timber? Was it not for the purpose that he entertained the thought: In case Israel will rebel against me, I shall put the Temple on fire. But has it not so been done also by Solomon? Behold, it is written (I Kings 6, 36) Of three rows of hewn stone and one row of cedar beams! Solomon inserted the wood in the upper part, where it could not be affected; but Cyrus set it in the lower part, which could he put on fire; Solomon also inserted it inside, while Cyrus inserted it outside the wall. And if you please, I say that Solomon covered the wood with cement, hence it became harmless; but Cyrus did not cover it with cement. 
+
+
+
+(3) (Fol. 10b) We have been taught that R. Eliezer says: "In the month of Tishri the world was created; in the month of Tishri the Patriarchs [Abraham and Jacob], were born, and in Tishri they died; Isaac was born on the Passover; on New Year's Day Sarah, Rachel and Hannah were visited [with the blessing of children]; on New Year's Day Joseph was released from prison; (Fol. 11) on New Year's Day the bondage of our fathers in Egypt ceased; in Nissan, however, they were redeemed [from Egypt], and in Tishri we shall again be redeemed." R. Joshua says: "The world was created in Nissan; in the same month the patriarchs were born, and in Nissan they died; Isaac was born on the Passover; on New Year's Day Sarah, Rachel and Hannah were visited with children. On New Year's Day Joseph was released from prison, and the bondage of our fathers in Egypt ceased on New Year's Day. In Nissan our ancestors were redeemed from Egypt, and in the same month we shall again be redeemed." We are taught in a Baraitha that R. Eliezer says: "Whence do we learn that the world was created in the month of Tishri? It is said (Gen. 1, 11) And God said. Let the earth bring forth grass, herb yielding seed, and the fruit tree, etc. In what month does the earth bring forth grass, and the trees at the same time are full of fruit? We must say it was in the month of Tishri; and [again it appears that] it was at the time of autumn, when the rain descended and the fruits flourished, as it is said (Ib. 2, 6) But there went up a mist from the earth," etc. R. Joshua says: "Whence do we learn that the world was created in the month of Nissan? It is said (Ib. 1, 12) And the earth brought forth grass, and herbs yielding seed, and trees yielding fruit, etc. In which month does the earth bring forth grass [and, at the same time, in which do] the trees bring forth fruit? We must say it was in the month of Nissan, at which time animals, domestic and wild, as well as birds, mate; as it is said (Ps. 65, 14) The meadows are clothed with flocks," etc. But how are the other Rabbis, who make other inferences, going to explain the following passage (Gen. 1, 12) And herbs yielding seed, etc. [which refers to Nissan]? This is written merely as a blessing for the coming generations. And, how are those that contend that the world was created in Nissan to explain the passage (Ib. ib.) And a tree of fruit [which proves that it was in the month of Tishri]? This refers to what R. Joshua b. Levi said; for R. Joshua b. Levi said: "All the works of creation were brought to being in full-grown stature, by their consent, by their own choice as to their shape, as it is said (Ib. 2, 1) Thus were finished the heavens and the earth and all their host. Do not read Tzeba'am (their host), but read it Tzib'yonam (their taste)." R. Eliezer said further: "Whence do we know that the patriarchs were born in the month of Tishri? It is said (I Kings 8, 2) And all the men of Israel assembled themselves unto King Solomon at the feast, in the month Ethanim (strong; i.e., the month in which (Ethanim), the strong ones of the earth (the patriarchs), were born." How do we know that the expression ethan means strong? It is written (Num. 24, 21) Strong (Ethan) is thy dwelling-place; and it is also written (Micah 6, 2) Hear ye, O mountains, the Lord's controversy, and ye strong foundations, (v'ha'ethanim), etc. And it is also said (Songs 2, 8), Leaping over the mountains, skipping over the hills [implying that they were] leaping over the mountains for the sake of the patriarchs; skipping over the hills for the sake of our mothers [Sarah, Rebekah, Rachel and Leah]. 
+(4) R. Joshua, however, says: "Whence do we know that the Patriarchs were born in the month of Nissan? It is said (I Kings 6, 1) In the fourth year, in the month Ziv (glory), which is the second month, etc.; i.e., in that month in which the glorious ones of the earth (the patriarchs) were born. But, how is the passage of Ethanim to be explained? This means that they (the Israelites) were strongly protected by meritorious deeds. But how will the one who holds that the patriarchs were born in Tishri explain the reference to the month of Ziv? He will explain it literally: In the month when the trees are blooming, as R. Juda said: "Whoever takes a walk in the month of Nissan and observes the trees sprouting forth, he should say: 'Blessed art thou who hast made thy world lacking in naught, but hast produced therein goodly creatures and goodly trees wherewith to give delight unto the children of men.'" According to the one who holds that the patriarchs were born in Nissan, they also died in Nissan; and, according to the one who holds that they were born in Tishri, they also died in Tishri; for it is said (Deut. 31, 2) Moses said, I am one hundred and twenty years old to-day. He need not say to-day [if it has no special significance]. We, therefore, infer that to-day implies that just that very day have his days and years been completed. This is to teach that the Holy One, praised be He! grants the righteous the fulfillment of the years of their life to the very month and day; as it is said (Ex. 23, 26) The number of thy days will I make full. (5) Isaac was born on Passover. Whence do we infer this? It is written (Gen. 18, 14) At the next festival I will return to thee, and Sarah will have a son. What festival was it when he said this? Shall I assume that it was Passover, that he referred to Pentecost? Is it possible to bear children after fifty days' gestation? If I assume that it was Pentecost, that he referred to Tishri, then again the question is, Who bears children after five months' gestation? Shall I assume that it was Tabernacles, and that he referred to Passover, the same objection may be made: Is it possible to bear children after: six months of gestation? We have been taught in a Baraitha [in answer to the last objection]; that particular year was a leap year [and, therefore, it makes seven months]. But at all events the objection remains, for we must deduct the days of menstruation; hence less than seven months will remain. Mar Zutra [in answer to this] said that although a child born after nine months' gestation is never born before the ninth month is completed, nevertheless a seven months' child can he born before the seventh month is complete; as it is said (I Sam. 1, 20) And it came to pass, Li't'kufoth Hayamim (when the time was come about); the minimum of T'kufoth are two and the minimum of yamim is also two (i.e., after six months and two days' gestation, child-birth is possible). (6) Whence do we know that Sarah, Rachel and Hannah were visited on New Year's Day? R. Elazar said: We infer by comparing the expression, Zechiro, Zechiro (remember) and Pekidah Pekidah (visit) that appear in both places. Concerning the expression Zechira Zechira (remember), it is written of Rachel (Gen. 30, 32) And God remembered (Voyizkor) Rachel; and of Hannah, it is written (I Sam. 1, 19) And God remembered her (Voyizkor); this institutes an analogy between the word remember (Zechira) used in these passages and Zechiro, used in connection with New Year's Day, which is written (Lev. 23, 24) A remembrance (Zichrow) of blowing of cornets. Again, we make an inference from the analogy of Pekido Pekido (visit); it is written concerning Sarah (Gen. 21, 1) And the Lord visited (Pakad) Sarah as He said. Again, it is written concerning Hannah (I Sam. 2, 21) And truly the Lord visited (Pokad) Hannah. By the rule of analogy, all these events took place on the same [New Year's] day. Whence do we know that Joseph was released from prison on New Year's Day? It is written (Ps. 81, 4-5) Blow on the new moon the cornet at the appointed time on the day of our feast; for this is a statute for Israel. And again (Ib.) As a testimony in Joseph did he ordain it, when he went out over the land of Egypt. (Ib. b) On New Year's Day the bondage of our fathers in Egypt ceased. Whence do we know this? We infer it by rule of analogy of the word Sebila mentioned in two places. It is written (Ex. 6, 6) I will bring you out from under the burdens (Sibloth) of the Egyptians; and it is written (Ps. 81, 6) I removed his shoulder from the burden (Seibel); i.e., from the burden of Egypt on the day spoken of in the Psalm. In Nissan they were redeemed, as previously proven. In Tisari we shall again be redeemed. This he deduces by analogy from the word Shofor (cornet), found in the following passages. It is written (Ib.) Blow the cornet on the new moon (i.e., on New Year's Day); and it is written there (Isa. 27, 13) And on that day the great cornet (B'shofor), shall be blown [just as in the former case it means New Year's Day, so does it also in the latter]. R. Joshua says: "In Nissan they [our ancestors] were redeemed, and in Nissan we shall be redeemed in the future." Whence do we infer this? From the following passage (Ex. 12, 42), … this same night is a night of watching unto the Lord; i.e., a night specially designated from the first days of creation for the final redemption of Israel. (Ib.) … For all the children of Israel throughout their generations; i.e., a night looked forward to for the future redemption. 
+(7) (Fol. 16) MISHNAH: At four periods in each year the world is judged; on Passover, in respect to the growth of grain; on Pentecost, in respect to the fruit of trees; on the New Year's Day all human beings pass before Him (the Lord) as sheep before a shepherd; as it is said (Ps. 30, 9) He who hath fashioned all their hearts understandeth all their works; on Tabernacles judgment is rendered in regard to water (rain). GEMARA: Which stage of the growing grain [does the Divine judgment affect on the Passover]? Does it affect the standing crops which are about to be reaped? What judgment could effect them, since they are in existence despite all the preordained accidents that the standing crops had to undergo [before Passover]? The Mishnah does not refer to standing crops ready to be reaped, but to such that were just sown. Shall we then say that only one judgment is passed upon grain [for the period from sowing until reaping]? Have we not been taught in a Baraitha: If an incident or injury befall grain before the Passover, it was the result of a decree pronounced on the Passover prior to the sowing season; but if such an incident happened after the Passover, then it was the result of a decree that had been passed on the Passover immediately [preceding the sowing season]; if an accident of misfortune befall a man before the Day of Atonement, it was the result of a decree passed on the Day of Atonement prior to the accident; but if such an accident happened after the Day of Atonement, then it was the cause of a decree passed on the Day of Atonement immediately preceding the accident. Hence there are several decrees passed upon. Said Raba: "Infer from this that judgment is passed twice yearly, at sowing and before reaping." "Therefore," said Abaye, "when a man sees that the grain which ripens slowly is thriving, he should, as soon as possible, sow such grain as ripens quickly so that by the time of the next judgment the grain will already have begun to grow [thus avoiding one judgment]." 
+(8) With whose opinion does our Mishnah agree? Neither with that of R. Maier, nor with that of R. Juda, nor with that of R. Jose, nor with that of R. Nathan; for we are taught in a Baraitha that R. Maier says: "All are called to account on the New Year's Day, and on the Day of Atonement their sentence is fixed." R. Joshua says: "All are called to account on the New Year's Day, but each sentence is passed upon at its special time: on Passover in respect to grain; at Pentecost in respect to the fruit of the trees; at Tabernacles in respect to rain; and man is called to account on the New Year's Day, and his sentence is passed upon on the Day of Atonement." R. Jose says: "Judgment is every day passed upon men, as it is said (Job 7, 1) Thou rememberest him every morning." R. Nathan holds that men are judged at all times, as it is said (Ib.) Thou triest him every moment. [Hence our Mishnah agrees with no authority]. And if you should say that the Mishnah indeed agrees with the opinion of R. Juda, and our Mishnah refers to the passing of judgment, even so there would still remain difficulty about [the judgment of] men [for R. Juda says it is on the Day of Atonement, while our Mishnah says on New Year's Day]. Said Raba: "The Tana of our Mishnah is in accord with the academy of R. Ishmael; for it was taught in the academy of R. Ishmael: At four periods is the world judged: on Passover, in regard to grain; on Pentecost, in regard to the fruit of trees; on Tabernacles, in regard to rain; but man is judged on New Year's Day and the final sentence is passed upon him on the Day of Atonement. But our Mishnah speaks only about the opening of the trial. Said R. Chisda: "What is the reason of R. Jose's opinion?" Did not R. Jose give as reason the passage (Job 7, 18) Thou rememberest him every moment? We must therefore say that R. Chisda asked as follows: "Why does not R. Jose, in support of his opinion, quote the same passage as R. Nathan? Because trying is not judging, but merely investigating." If so, then remembering is also not judging, but merely investigating the case]. Therefore, said R. Chisda, the opinion of R. Jose is based on the following passage (I Kings 8, 59) That God may maintain the cause of His servant and the cause of His people Israel every day. Another thing said R. Chisda: "When a king and the people appear before justice, the king should be considered first; as it is written (Ib.) To maintain the cause of his servant (David, the king); and after this it says, and the cause of His people." Why so? If you wish, you may say because it would not be good ethics to have the king sit outside of the court during the trial of the people; and if you wish you may say, it [the king] should be tried before the court gets excited with anger. Said R. Joseph: "According to whom do we nowadays pray for the sick and for the faint [scholars]? It is according to the opinion of R. Jose [who maintains that man is judged every day]. And if you wish you can say it agrees even with the opinion of the Rabbis, as, for example, with that of R. Isaac who said that it is well that man should cry for help before as well as after, the divine decree." 
+(9) We are taught in a Baraitha: R. Juda taught in the name of R. Akiba: "Why does the Torah command (Lev. 23, 10) a sheaf of the first fruits to be brought on the Passover? Because Passover is the season when judgment is passed with respect to grain, and the Holy One, praised be He! said: 'Offer before Me the first sheaf of grain on Passover, so that the grain on the fields may be blessed, unto you.' And why are the two loaves offered on the Pentecost? Because Pentecost is the season when judgment is passed with respect to the fruit of trees, and the Holy One, praised be He! said: 'Bring before Me two loaves on the Pentecost, so that I may bless the fruits of the tree.' Why was the ceremony of the offer of Libation performed on the Feast of Tabernacles? Thus said the Holy One, praised be He! 'Perform before Me the ceremony of Libation that the rains shall fall in due season.' The Holy One, praised be He! said further: 'Recite before Me [on New Year's Day] Malchioth, in which divine homage is alluded to; Zichronoth, [verses in which divine remembrance is alluded to]; and Shofroth [verses treating of the Shofar]: Malchioth, that you proclaim Me king; Zichronoth, that your remembrance for good may come before Me. And how [shall this be done]? By the sounding of the cornet.' " R. Abahu said: "Why is the cornet made of a ram's horn? The Holy One, praised be He! said: Sound before Me a cornet made of a ram's horn, that I may remember, for your sake, the offering of Isaac, the son of Abraham." 
+(10) R. Isaac said: "A year which is poor (Israel appears humble) in the beginning, will be rich in the end (Israel's request will be granted). What is the reason for it? For it is written (Deut. 11, 12) From the beginning of the year even unto the end of the year; i.e., there are two parts in a year, the beginning and the end." (Ib. b) K. Isaac said again: "A man is judged only according to his deeds at the time of sentence; as it is said (Gen. 21, 17) God heard the voice of the lad, as he then was." Another thing R. Isaac said: "Three things cause a man's record of sins to be recalled. Three occasions cause the sins of man to be brought to mind: a threatening wall, calculating during prayer, and one who appeals to the Lord for judgment on his neighbor; for R. Chanin said: 'Whoever appeals to the Lord for judgment on his neighbor is first punished; as we find in the case of Sarah, who said (Gen. 16, 5) I suffer wrong through thee, may the Lord judge between me and thee. And shortly after this we read (Ib. 23, 2) And Abraham came to mourn Sarah and to weep for her.'" Another thing said R. Isaac: "Four things cause an evil decree which is passed on man to be torn (annulled). They are charity, prayer, change of name and change of conduct: Charity, as it is written (Prov. 10, 2) Charity delivereth from death; prayer, as it is WTitten (Ps. 97, 19) They cry unto the Lord when they are in distress, and He saveth them out of their afflictions; change of name, as it is written (Gen. 17, 15) As for Sarai, thy wife, thou shalt not call her name Sarai, but Sarah shall her name be: and the text continues saying: Then will I bless her, and give thee a son also, because of her change of conduct; as it is written (Jonah 3, 10) And God saw their works that they had turned from their evil ways; and immediately following: And God bethought Himself of the evil He had said He would do unto them, and He did it not." Some add also the change of location; as it is said (Gen. 12, 1-2) And God said to Abraham, get thee out from thy land [and afterwards] I will make of thee a great nation. But the former authority claims that the latter one was on account of the merits of the land of Israel. 
+
+(11) R. Kruspedai said in the name of R. Jochanan: "Three books are opened on New Year's Day: one for the grossly wicked, one for the perfectly righteous, and one for the intermediate class of people. The verdict of the perfectly righteous is promptly written and sealed for life; the verdict of the grossly wicked is promptly written and sealed for death; the verdict of the intermediate class is suspended from the New Year's Day till the Day of Atonement; if they prove themselves worthy, they are inscribed for life, if not they are inscribed for death." Said R. Abahu: "Whence do we infer this? From the passage (Ps. 69, 29) Let them be blotted out of the book of the living, and they shall not be written down with the righteous. Let them be blotted out, refers to the books of the grossly wicked; out of the book of the living, refers to the perfectly righteous; and they shall not be written down with the righteous, refers to the intermediate class." 
+(12) We are taught in a Baraitha: The school of Shammai says: "Three classes of people appear on the day of Judgment: the perfectly righteous, the grossly wicked, and the intermediate class. The sentence of eternal life is promptly written and sealed for the perfectly righteous; the sentence of Gehenna is promptly written and sealed for the grossly wicked; as it is said (Dan. 12, 2) And many of them that sleep in the dust shall awake, some to everlasting life, and some to shame and everlasting contempt. The intermediate class descend to Gehenna (Fol. 17), but they weep and come up again, as it is said (Zech. 13, 9) And I will bring the third part through the fire, and I will refine them as silver is refined, and will try them as gold is tried; and he shall call on My name, and I will answer him. Concerning this last class of men Hannah said (I Sam. 2, 6) The Lord causeth to die and maketh alive. He bringeth down to the grave and bringeth up again." But the school of Hillel says: "And He who abounds in kindness inclines [the scale of justice] towards the side of kindness. Concerning this third class of men David said (Ps. 116, 1) It is lovely to me that the Lord heareth my voice; in fact, David applies to them the entire chapter, including Thou hast delivered my soul from death (Ib. 8)." Jews who sin with their bodies as well as non-Jews who sin with their bodies, descend to Gehenna, and their punishment is to be in Gehenna for a period of twelve months; after that time their bodies are destroyed and their souls burnt, and the winds scatter and turn their ashes under the soles of the feet of the righteous, as we read (Mal. 3223) And ye shall tread down the wicked, for they shall be as ashes under the soles of your feet; but as for heretics, informers, Epicureans (disbelievers) who deny the Torah or resurrection, or who separate themselves from the congregation, or those (rulers) who tyrannize the land of the living, or who sin and cause others to sin, as did Jeroboam, the son of Nebat, and his associates, — they all descend to Gehenna, and are judged there from generation to generation; as it is said (Is. 66, 24) And they shall go forth and look upon the carcasses of the men who have transgressed against Me; for their worm shall not die, neither shall their fire be quenched. Even when Gehenna will be destroyed, they will not be consumed, as it is said (Ps. 49, 15) And their forms wasteth away in the nether world. But, why to that extent? Because they laid their hands on the Temple; as it is said: "From their own dwelling. Mi-zbul; and the word z'bul refers to the Temple, as it is said (I Kings 8, 3) I have indeed built a dwelling place (z'bitl) for Thee. It is said above: Concerning them said Hannah, The Lord causeth to die and maketh alive." R. Isaac b. Abin said: "Their faces are black like the sides of a caldron;" while Raba remarked: "Those who are now the handsomest of the people of Mechuzza will yet be called the children of Gehenna." 
+(13) Raba expounded what is meant by the passage (Ps. 116, 1) It is lovely to me that the Lord heareth my voice. Thus said the congregation of Israel unto the Holy One, praised be He! "Sovereign of the Universe, when am I beloved of Thee? When Thou harkenest unto my voice of prayer. (Ib. ib., 6) I am poor, yet He helpeth me; i.e., although I am poor in meritorious deeds, yet it is fair that Thou shouldst help me."  (14) Who are referred to by Jews (who are sinners) with their body? Rab said: "The Karkaphtha (the head of him) who puts no T'fillin on." And who are referred to by non-Jews who transgress with the body? Said Rab: "Those guilty of the sin [of adultery]." Who are referred to by those [rulers] who tyrannize the land of the living? R. Chisda said: "This refers to a ruler who imposes extraordinary fear upon the community not for the sake of God." R. Juda said in the name of Rab: "A leader who imposes extraordinary fear upon the community not for the sake of God, will never have a learned son; as it is said (Job 37, 24) Men do therefore fear him, he respecteth not any that are wise of heart." 
+(15) It is said above that the school of Hillel said: "He who abounds in kindness inclines [the scale of justice] towards the side of kindness." How does He do it? R. Eliezer said: "He presses on [the side containing the virtues], as it is said (Micah 7, 19) He will turn again. He will have compassion upon us, He will suppress our iniquities." R. Jose b. Chanina says: "He lifts up the scale of sins, as it is said (Ib. 18) He lifts up iniquity and forgiveth transgression." 
+It was taught in the school of R. Ishmael that He pardons one sin after the other before they are put on the scales; and this is the divine custom." "Nevertheless," remarked Raba, "the sin itself is not blotted out, so that if one be found with more sins, this one is added to the rest." He who overlooks retaliation [does not insist on retaliation], all his transgressions will be pardoned; as it is said (Micah 7, 18) He pardoneth iniquity and forgiveth transgression. From whom does He remove iniquity? From him who forgiveth transgression [committed against him by his neighbor]. "R. Huna, the son of R. Joshua, fell sick, and R. Papa went to visit him. Observing that the patient was in a critical condition, he said to those present: "Make ready his provisions (shrouds)." Finally he recovered, and R. Papa was ashamed to see him. "Why did you consider him so sick?" said the family. "He was so, indeed," replied R. Papa, "but the Holy One, praised be He! said, that since he never insisted on retaliation, he shall therefore be forgiven," as it is said: "He pardoneth iniquity and forgiveth transgression." From whom does He remove in-friend's transgression." R. Acha b. Canina said: "The end of the passage is like a fat tail [that of an Arabian sheep] with a thorn [stuck] through it [that will stick those who lay hold of it.]" The remnant of His inheritance, and not all His inheritance; i.e., only those who conduct themselves (modestly) like a remnant. 
+(16) (Ib. b) (Ex. 34, 6), And the Lord passed by before him and proclaimed. R. Jochanan said: "Had this passage not been written, it would have been impossible to think of it, for it teaches us that the Holy One, praised be He! wrapped Himself, as does a deputy of the congregation, while pointing out to Moses the regular order of prayer, and said to him: 'Whenever Israel sins, let them do [pray to Me], after this manner, and I shall pardon their sins.'" (Ib.) The Lord, the Lord; i.e., I am the same God before a man sins as I am after he sins and does repentance; a God, merciful and gracious. R. Juda said: "This means a solemn assurance was given that the invocation of the thirteen divine attributes will never be without effect, as it is said (Ib. 10) Behold I make a covenant." Ilpha pointed out a similar contradiction: "It is written (Ex. 34, 6) abundant in goodness; and in addition it is written, and truth. How can both harmonize? In the beginning [His attribute] is truth, but at the end it is goodness." R. Elazar points out a further contradiction: "It is written (Ps. 62, 18) Unto thee, O Lord, belongeth mercy; and again. Thou renderest to every man according to his work; i.e., in the beginning He rewards every man according to his works, but in the end He is merciful." R. Huna points out a contradiction: it is written (Ib. 145, 17) The Lord is just in all His ways; and it is also written (Ib.) and kind in all His deeds; i.e., in the beginning He is only just, but in the end He is kind." 
+(17) R. Jochanan said: "Repentance, is a great thing, for it tears (cancels) the [evil] decree against man; as it is said (Isa. 6, 10) Obdurate will remain the heart of this people, … nor hear with their ears, nor understand with their hearts, so that they repent and be healed." R. Papa asked Abayi: "Perhaps these last words have reference only to the time before the [evil] decree has been pronounced?" "It is written," replied the latter, "so that they repented and be healed. Which [is the state of a] thing [that] requires healing? I can only say that such on which judgment had already been pronounced." An objection was raised from the following Baraitha: He who repents during the interval [between New Year's Day and the Day of Atonement] is forgiven, but if he does not repent, even though he offered all the rams of Nebayoth (the best), he will not be forgiven. [Hence no judgment is canceled after it had been decreed.] This is not difficult to explain; the latter case refers to [the sins] of an individual, and the former refers to [those of] a community. An objection was raised from the following Baraitha: (Deut. 11, 12) The eyes of the Lord thy God are always upon it, from the beginning, etc. In some instances the purpose is good, and sometimes it is harmful. How can this be explained? For instance, if Israel on the New Year [when judgment is passed] were found to be grossly wicked, it was decreed as punishment that very little rain fall for them; nevertheless, they later repented. What could be done in such case? The quantity of rain cannot be increased since the decree had already been issued by the Holy One, praised be He! therefore, He causeth the rain to come down at the proper time, whenever it is necessary for the sole benefit of the earth. As for the purpose to do harm. Suppose Israel was found to be perfectly righteous on the New Year; then sufficient rain was decreed them; but if in the end, they sinned, what could be done in such instance? The rain cannot be diminished, since plentiful rain had bean decreed previously. The Holy One, praised be He! however, causeth the rain to come not in the proper season, or on land where rain is not necessary. Now, [according to your opinion that for a community a decree might be changed], then why not annul the former decree, and have the amount of rain increased to its necessary amount? This here case is different, because it is possible to get along with a little amount of rain. Come, listen, from the following (Ps. 107, 23-28) They that go down to the sea in ships, that do business in great waters, these saw the works of the Lord … for He commanded, and raised the stormy wind, … they reeled to and fro, and stagger like a drunken man, … then they cry unto the Lord in their trouble, and He brought them out of their distresses; oh, that men would praise the Lord for his goodness, etc. The Holy One, praised be He! here inserted words [to intimate limitations] like Achin or Rakin to indicate that if they cried [for mercy] before the decree was pronounced only then would they be answered; but if after [the decree], they are not answered. [Hence this statement contradicts the former?] Nay, for those on a ship are also considered as individuals. ...
+Come, listen. The proselyte Beluria asked Rabban Gamaliel: "It is written in your Torah (Deut. 17) The Lord who forgiveth no persons and taketh no bribe; and it is also written (Num. 6, 26) May the Lord forgive thee." R. Jose, the priest, attended her (Beluria) and said: "I will tell thee a parable. To what may this [your question] be likened? Unto one [a borrower] who lent money from his neighbor, set a time for its repayment in the presence of the king, and swore by the king's life [to repay it on time]. The time arrived, but he did not pay; and he came to appease the king. Said the king to him: 'I can forgive you only the offence against me, but I cannot forgive you the offence against your neighbor; go and ask him to forgive you.' So also here; in the one place it refers to sins committed by a man against his associate, but in the other it refers to sins committed by a man against the Lord." But when R. Akiba came he explained (Fol. 18) that one passage refers to the time before judgment is rendered, and the other to the time after. [Hence after judgment is rendered no chance is left for reversal of sentence]. Here also refers to an individual judgment. However, as to the sentence pronounced against an individual, the Tanaim differ; for we are taught in a Baraitha: "R. Meir used to say, of two men who fall sick of the same illness, or two who enter a tribunal [for judgment] on similar charges, one may recover, the other may not; one may be acquitted, the other may be condemned. Why should one recover and the other not; and why should one be acquitted but the other condemned? Because the one prayed and was answered, and the other prayed but was not answered. Why should one be answered while the other is not? The one prayed devoutly and was answered, the other did not pray devoutly and therefore was not answered." But R. Eliezer said: "Because one prayed before the decree was pronounced and the other after the decree was pronounced." R. Isaac said: "Prayer is helpful to man after, as well as before, the decree has been pronounced." And an evil decree pronounced against a congregation you say, is subject to canceling [through prayer]? Behold, it is written (Jer. 4, 14) O Jerusalem, wash thine heart from wickedness, etc.; and it is also written (Ib 2, 22) For though thou wash thee with nitre, and take thee much soap, yet would the stain of thine iniquity remain before Me. Shall we not say in the one case it means before, and in the other after the sentence has been pronounced? Nay, both refer [to the time] after the decree has been pronounced. There is no contradiction, for in the latter case it refers to a sentence pronounced with an oath, and in the former case it refers to a sentence pronounced without an oath. As R. Samuel b. Ami, and according to others R. Samuel b. Nachmen, said in the name of R. Jochanan: "Whence do we know that a sentence, pronounced with an oath, cannot be annulled? From the following (I Sam. 3, 14) Therefore I have sworn unto the house of Eli, that the iniquity of Eli's house shall not he expiated with sacrifice nor offering for ever." Raba, however, said: "This means that through sacrifices merely their sin cannot be expiated, but by [the study of] the Law it may be"; and Abayi said: With sacrifice and offering it cannot be expiated, but by [the study of] the Law, and by deeds of loving kindness, it can"; for he and Rabba [his teacher] were both descendants of the house of Eli [who were sentenced, as above; yet] Rabba, who only studied the Law, lived forty years, but Abayi, who both studied the Torah and performed acts of benevolence, lived sixty years. Our Rabbis were taught that there was a certain family in Jerusalem whose members died at eighteen years of age. They came and informed R. Jochanan b. Zakkai of their trouble. "Perhaps," said he, "you are descendants of Eli, of whom it is said (I Sam. 2, 33) All the increase of thy house shall die in the flower of their age? Go, then, study the Law, and live." They went and studied, and they did live; and they were called after his name, the family if Jochanan. 
+(18) R. Samuel b. lnya said in the name of Rab: "Whence do we know that a decree against a community is not confirmed." Is that true? Behold, it is written (Jer. 2, 22) The stain of thy sin remains before Me. But this is what he meant: Whence do we know that a decree issued against a community, even if confirmed, may nevertheless be cancelled? From the passage (Deut. 4, 7) As the Lord, our God, in all things that we call upon Him for. But it is also written (Isa. 55, 6) Seek ye the Lord while He may be found. Hence, is there a difference? The latter passage refers to an individual, the former to a community. When is the proper time for an individual [to repent]? R. Nachman, in the name of Rabba b. Abahu, said: "The ten days of repentence, between New Year's Day and the Day of Atonement." (I Sam. 25, 38) And it came to pass, in about ten days thereafter, that the Lord smote Nabal. What is the reason for the ten days' waiting? R. Juda, in the name of Rab, said: "It corresponds to the ten meals which Nabal gave to David's servants." And R. Nachman, in the name of Rab, said: "This refers to the ten days of penitence [given to Nabal in which to repent]." 
+(19) On New Year's Day all the inhabitants of the world pass before Him, Kibne Maron. What is the meaning of Kibne Maron? Here (in Babylonia) they translated it "like sheep." But Resh Lakish said: "The meaning is, as the steps of the Temple (i.e., narrow, so that people ascended them one by one)." R. Juda, however, in the name of Samuel, explained it: "Like the armies of the house of David [which were numbered one by one]." "Nevertheless," said Rabba b. b. Ghana, in the name of R. Jochanan, "they are all reviewed with one glance." R. Nachman b. Isaac said: "Our Mishnah also teaches us so, since it makes the inference from the passage (Ps. 33, 15) He that fashioned all their hearts alike. What does that mean? Shall we assume that it means, He created every heart alike in inclination? We see that it is not so. We must, therefore, say that it means. The Creator sees all their hearts [at one glance] and [at once] understands all their works." 
+(20) MISHNAH: For the proclamation of six New Moon days, messengers are sent out: for Nissan, on account of the Passover; for Ab, on account of the fast (ninth of Ab); for Elul, on account of New Year's; for Tishri, in order to arrange the dates of the [remaining] festivals; for Kislev, on account of Chanukah (the Feast of Maccabees); for Adar, on account of the Feast of Purim (the Feast of Esther).  (21) GEMARA: Why were they not also sent out for Tamuz and Tebheth [for the fasts]? (Ib. b) Did not R. Ghana b. Bizna say, in the name of R. Simon, the pious: "What is the meaning of the passage (Zach. 8, 19) Thus saith the Lord of hosts; the fast of the fourth, and the fast of the fifth, and the fast of the seventh, and the fast of the tenth shall become in the house of Judah joy and gladness, etc.; i.e., they are called fasts, and also days of joy and gladness! We must therefore say that in peaceful times they shall be for joy and gladness, but, when there is no peace, they shall be fasts." [Hence they were always observed] "This is the meaning," said R. Papa, "when there is peace, these days should be for joy and gladness; in the time of persecution they shall be fasts; at times when there are neither persecutions nor peace, people may or may not fast, as they see fit." If that is so, why then [should messengers have been sent out] on account of the fast of Ab (during peaceful times)? "The fast [ninth day] of Ab is different," explained R. Papa, "since many misfortunes occurred on that day; as the master said: 'On the ninth of Ab, the first and second Temples were destroyed, Bether was captured, and the city of Jerusalem was razed to the ground.' " 
+(22) We are taught in a Baraitha, R. Simeon b. Jochai said: "There are four matters that R. Akiba expounded, but which I interpret differently. The fast of the fourth, means the seventeenth of Tamuz, on which the city was broken in; as it is said (Jer. 52, 6, 7) In the fourth month, in the ninth when the famine was severe, and further it is written, The city was broken. And why is it called the fourth? Because it is the fourth month. The fast of the fifth, means the ninth of Ab, on which the Temple of our Lord was burnt. And why is it called the fifth? Because it is the fifth month. The fast of day on which Gedaliah, the son of Achikam, was slain. Who killed him? Ishmael ben Nethania murdered him. This is to teach that the death of the righteous is equal to the loss of the house of our Lord. And why is it called the seventh? Because it happened in the seventh mouth. The fast of the tenth, means the tenth of Tebeth, the day on which the king of Babylon set himself against Jerusalem. As it is said (Ezek. 24, 1, 2) And the word of the Lord came unto me in the ninth year, in the tenth month, in the tenth day of the month, saying: Son of man, write thee the name of the day, even of this self-same day. This selfsame day the king of Babylon set himself against Jerusalem. And why is it called the tenth? Because it occurred in the tenth month. Actually this last event should have been placed first [since it occurred first]; but why is it placed last? In order to mention the months in their regular order. [This is the opinion of R. Akiba.] I, however, do not think so; but that the fast of the tenth refers to the fifth of Tebeth, on which day the news came to the exiles that the city was smitten; as it is said (Ezek. 33, 21) And it came to pass on the twelfth year of our captivity, in the tenth (month), in the fifth day of the month, that one that had escaped out of Jerusalem came to me, saying, 'The city is smitten.' They considered the day on which they received the news equal to the day [on which the Temple] was burnt. And I prefer my opinion, for I explain the first, first, and the last, last; while he explains the last, first and the first, last. Again, while I mention them in accordance with both, the order of the occurrences, as well as the order of the months, he mentions them only in accordance with the order of the months." 
+
+(23) (Fol. 19) On the twenty-eighth of Adar, the good news came to the Jews that they need no longer abstain from studying the Law, for the king [of Syria had earlier] issued a decree, permitting them neither to study the Law, nor to circumcise their sons, and compelling them to desecrate the Sabbath. What did Juda b. Shamua and his friends do? They went and took counsel of a certain matron, whose house the celebrated people of the city frequented. She said to them: "Go and cry aloud at night." They did as she advised and cried aloud: "Oh, heavens! Are we not all brethren? Are we not all the children of one Father? Are we not aU the children of one mother? Why should we be treated differently from all other nations, and from all other peoples speaking other language, inasmuch as ye issue such cruel edicts against us?" Whereupon the decrees were annulled, and that day was then appointed a holiday. 
+(24) (Fol. 21b) It is written (Ps. 12, 7) The words of the Lord are pure words, as silver refined in the crucible of earth, purified seven times. Rab and Samuel both explain it. One says: Fifty gates of wisdom were created in the world and all but one were given unto Moses on Mount Sinai; as it is said (Ib. 8, 6) Yet Thou hast made him but a little less than angels. Koheleth (Solomon) desired to resemble Moses, as it is said (Ecc. 12, 10) Koheleth sought to find out acceptable words. Thereupon a Bath Kol (heavenly voice) went forth and said unto him (Ib.) "And that which was written uprightly, even words of truth; referring to (Deut. 34, 10) And there arose not a prophet since then in Israel, like unto Moses." And the other one explains it to have this meaning: Among prophets, indeed, none did arise; but among kings, like Solomon, [prophets like Moses] did arise. But how will the latter explain the above passage? Koheleth sought to find out acceptable words. This means that Koheleth sought to enforce decrees without the aid of witnesses or warning. Whereupon a heavenly voice was heard, saying (Ecc. 12, 10) And that which was written uprightly, even words of truth; i.e., [where it is written] (Deut. 17, 6) Upon the evidence of two witnesses, etc., must a case be established. ...
+
+Megillah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Taanit
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Moed Katan
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Khagigah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+There were two dumb men in the neighborhood of Rabbi, who were sons of the daughter of R. Jochanan b. Gudgada, and others say, sons of his sister, who, when Rabbis entered the house of learning, went in also, shook their heads, and muttered with their lips. Rabbi prayed for them and they were healed; and it was found that they were well versed on Halacha, and on the entire six sections of the Mishnah... 
+
+Yevamot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Ketubbot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Nedarim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Nazir
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Gittin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Sotah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Kiddushin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Bava Kamma
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Bava Metzia
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Bava Batra
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+Rabba b. b. Chana said further: "The same merchant said to me: 'Come and I will show you the place where the children of Korah were swallowed up.' And I saw two crevices in the ground from which smoke issued. I took a piece of wool, wetted it with water, put it on my spear, placed it in the crevice, and when 1 took it out it was singed. And the merchant said to me: 'Listen! what do you hear?' And I heard them saying : 'Moses and his Torah are true, and we are liars.' The merchant said to me : 'Each thirtieth day of the month, Gehenna turns them over here, as flesh is turned over in the pot. and they say Moses and his Torah are true, and we are liars.' " 
+Rabba b. b. Chana said further: "He said again to me: 'Come and I will show you where earth and heaven meet.' I followed him and saw it was made full of apertures. I took my basket, and put it on the window of the sky. After praying, I searched for it but could not find it. Then I said to the merchant: 'Are there, then, thieves here? And he answered: 'It was the sphere of the Zodiac, which turns around. Wait until tomorrow at this same time, and you will find it' "
+
+Sanhedrin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Makkot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Shevuot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Eduyot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Avodah Zarah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Horayot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Zevakhim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Menakhot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Khullin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Bekhorot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Arakhin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Temurah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Keritot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Meilah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Tamid
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Kinnim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Kelim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Negaim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Niddah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Yadayim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Okatzin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Middot
+
+
+
+Chapter 1
+

txt/Midrash/Aggadah/Ein Yaakov/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,545 @@
+Ein Yaakov
+עין יעקב
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Ein Yaakov
+
+Berakhot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+.
+.....39. And Rabbi Helbo said in the name of Rav Huna: "Any person who has fear of Heaven, his words are heard, as it says (Ecclesiastes 12:13): 'The end of the matter, all having been heard: fear God, and keep His commandments; for that is the whole man.'" What does it mean when it says "for that is the whole man?" Rabbi Elazar said: The Holy One, blessed be He, said that the whole world was created for this purpose. Rabbi Abba bar Kahana said: This [the fear of Heaven] outweighs the entire world. Rabbi Shimon ben Azai [or some say Rabbi Shimon ben Zoma] said: The whole world was created only for the sake of this [fulfilling God's commandment
+40. Rabbi Helbo said that Rav Huna said: Anyone who knows that his friend is accustomed to greeting him with peace should greet him with peace first, as it says: "Seek peace and pursue it" (Psalms 34:15). But if he greeted him with peace and he did not return it, he is called a thief, as it says: "You have devoured the vineyard; the spoil of the poor is in your houses" (Isaiah 3:14).
+40.
+40.
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+How does one invite [others to recite a blessing]? With three [people], one says "let us bless [God]". With three and himself, he says "bless [God]". Gemara: Shmuel said, "A person should never exclude himself from the community
+Translation: What is the law regarding the blessings of a non-Jew, whether he is a Torah scholar or not? Rabbi says: "If he blesses with enthusiasm, he is a Torah scholar, and if not, he is an ignoramus." Abaye said to Rav Dimi: "But isn't it written (in 2 Samuel 7:29), 'And may Your house be blessed forever from Your blessing'? This is a question." Likewise, in another verse (in Psalm 81:11), it is written, "Open your mouth wide, and I will fill it." This one is written in matters of Torah.
+תָּנוּ רַבָּנָן: אַסְפָּרָגוּס, יָפֶה לַלֵּב וְטוֹב לָעֵינַיִם, וְכָל־שֶׁכֵּן לִבְנֵי מֵעַיִם, וְהָרָגִיל בּוֹ, יָפֶה לְכָל גּוּפוֹ, וְהַמִּשְׁתַּכֵּר הֵימֶנּוּ, קָשֶׁה לְכָל גּוּפוֹ.
+The rabbis taught: asparagus is good for the heart and good for the eyes, and even more so for the intestines, and one who is accustomed to it, it is good for his entire body, but one who abstains from it, it is harsh for his entire body.
+Rabbi Yochanan said: "Whoever blesses over a full cup is granted an inheritance without boundaries, as it is stated: 'And of the fullness of Hashem's blessing, he shall take possession of the sea and the south'" (Deuteronomy 33:23). Rabbi Yosei bar Chanina said: "He is granted an inheritance and will inherit both this world and the world to come."
+
+Shabbat
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Eiruvin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Pesakhim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Yoma
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Sukkah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Beitzah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Rosh Hashanah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Megillah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Taanit
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+Piska: Rabban Shimon ben Gamliel said, "There were no joyous days for Israel like the Fifteenth of Av and Yom Kippur." Now, regarding Yom Kippur, it is understandable because it is a day of forgiveness and atonement, the day on which the second Tablets were given to the Israelites. But what is the significance of the Fifteenth of Av? Rav Yehudah said in the name of Shmuel: "It is the day on which the tribes were allowed to intermarry with one another." What is the scriptural source for this? It is stated, "This is the thing which the Lord has commanded concerning the daughters of Zelophehad" (Numbers 36:6), indicating that this matter was applicable only during that particular generation. Rabah bar Bar Chanah said in the name of Rabbi Yochanan, "It is the day on which the tribe of Benjamin was permitted to rejoin the congregation," as it is stated, "And the people had sworn in Mizpah, saying, 'None of us shall give his daughter in marriage to Benjamin as a wife'" (Judges 21:1). What is the derivation? Rav said, "From our own tribe" and not from other tribes. Rabba bar bar Chananah said in the name of Rabbi Yochanan, "It is the day on which the deaths of the desert generation ceased," as the Master said, "As long as the deaths of the desert generation had not yet concluded, there was no divine communication with Moses," as it is stated, "And it came to pass, when all the men of war were consumed and dead from among the people, that the Lord spoke to me, saying" (Deuteronomy 2:16-17). "To me" implies that there was divine communication with me. Ulla said: The meaning of this verse, which discusses the day on which Hosea son of Elah abolished the paths so that the people of Israel would not ascend to Jerusalem on the pilgrimage festivals, is that the date was required to be stated to both the fathers and the sons because there are mitzvot that were commanded to the fathers and not to the sons. For example, the mitzvot of challah, terumah, ma'aser, and all the mitzvot related to the Land of Israel that they were unable to fulfill in the desert. Therefore, the fathers needed to inform their sons about the laws of impurity of the sanctuary and its holy items. Rav Matnah said: The day on which those who died in the incident of Ba'al Peor were buried. And Rav Matnah also said: On that day, they established a decree in Yavneh, "Hatov Ve'hameitiv" (the Blessing of Goodness), "Hatov" to indicate that they did not emit an unpleasant odor, and "Ve'hameitiv" to indicate that they were given a proper burial. Rabba and Rav Yosef both said: The day on which they ceased to cut wood for the Temple service. As it was taught: Rabbi Eliezer the Great says, "From the Fifteenth of Av onward, the strength of the sun begins to wane, and they no longer cut wood for the altar, because the wood does not dry properly." Rav Menashya said: And it is called "The day the scroll withholds." From this point onward, it would say "It shall add" for each additional day, and when it does not add, it is called "It withholds." Rav Yosef taught: What is the meaning of "It withholds"? Rav Yosef said: They buried his mother on that day. Piska. The Sages taught: Regarding the daughters of Israel going out and selecting husbands, the Rabbis taught: The daughter of a king can marry a descendant of the High Priest, the daughter of the High Priest can marry a descendant of a deputy High Priest, the daughter of a deputy High Priest can marry a descendant of a military officer, and the daughter of a military officer can marry a common priest. And all of Israel can inquire about marrying each other in order not to cause embarrassment to someone who has no lineage. Piska. All vessels require immersion. Rabbi Zerika said that Rabbi Elazar said: Even folded and placed in a box. Piska. The daughters of Israel can go out and dance in the vineyards. It was taught: One who has no wife should turn there. Piska. And what do they say? "Young man, lift up your eyes to beauty, for a woman has no other attribute but beauty." The women of distinguished lineage say: "Set your eyes on the family, for a woman is meant for bearing children." The wealthy women say: "Set your eyes on wealthy husbands. [Among them are] merchants and the poor [women] say: "Take your acquisitions for the sake of Heaven, as long as you adorn us with gold."
+
+Moed Katan
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Khagigah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Yevamot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Ketubbot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Nedarim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Nazir
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Gittin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Sotah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Kiddushin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Bava Kamma
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Bava Metzia
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Bava Batra
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+It is taught (in a baraita): Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: "All acts of charity and kindness that Jews perform in this world make great peace and are great intercessors between the Jewish people and their Father in Heaven, as it is stated (Jeremiah 16:5), 'so said the Lord, "Enter not into a house of mourning, neither go to lament nor bemoan them, for I have taken away My peace from this people," says the Lord, "both kindness and mercy."' 'Kindness' - this is acts of kindness; 'mercy' - this is acts of charity." It is taught (in a baraita): Rabbi Yehudah says, "Great is charity in that it advances the redemption, as it is stated (Isaiah 56:1), 'So said the Lord, uphold justice and do charity, for My salvation is near to come, and My righteousness to be revealed.'" He would say, "Ten strong entities were created in the world. A mountain is strong, but iron cleaves it. Iron is strong, but fire melts it. Fire is strong, but water extinguishes it. Water is strong, but clouds bear it. Clouds are strong, but wind disperses them. Wind is strong, but the body withstands it. The body is strong, but fear breaks it. Fear is strong, but wine dispels it. Wine is strong, but sleep drives it off. And death is stronger than them all, but charity saves [a person] from death, as it is stated (Proverbs 10:2, 11:4), 'and charity delivers from death.'" 
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+Rabba b. b. Chana said further: "The same merchant said to me: 'Come and I will show you the place where the children of Korah were swallowed up.' And I saw two crevices in the ground from which smoke issued. I took a piece of wool, wetted it with water, put it on my spear, placed it in the crevice, and when 1 took it out it was singed. And the merchant said to me: 'Listen! what do you hear?' And I heard them saying : 'Moses and his Torah are true, and we are liars.' The merchant said to me : 'Each thirtieth day of the month, Gehenna turns them over here, as flesh is turned over in the pot. and they say Moses and his Torah are true, and we are liars.' " 
+
+Sanhedrin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+
+
+
+
+What is meant by 'a wicked bond'? Shebna taught to twelve myriads, while Hezekiah taught to eleven myriads. When Sennacherib came and besieged Jerusalem, Shebna wrote on an arrowhead: 'Shebna and his group have made peace; Hezekiah and his group have not.' As it is written: 'For, behold, the wicked bend the bow, they have prepared their arrow upon the string.' Hezekiah was in doubt, saying, 'Perhaps, God forbid, the Holy One, Blessed be He, will follow the majority? If the majority surrender, they too will surrender.' A prophet came and said to him: 'Do not say "conspiracy" regarding all that this people call a conspiracy.' Meaning, it is a conspiracy of the wicked, and a conspiracy of the wicked is not counted. He went to dig a grave for himself in the tombs of the house of David. A prophet came and said to him: 'What are you doing here? And who are you here? For you have dug a grave here...' Rav said: 'The upheaval of a man is harder than that of a woman.' 'And they shall wrap you in a wrap,' Rabbi Yosei son of Rabbi Hanina said: 'This teaches that leprosy broke out on him. As it is written here: "And they shall wrap you in a wrap", and it is written there: "And his upper lip shall be covered." 'He will surely violently turn and toss you like a ball into a large country,' A tanna taught: He sought to elevate himself and disgrace his master's house; therefore, his honor was turned to disgrace. When he went out, the angel Gabriel stuck him to the ground by his hair. They said to him: 'Where is your retinue?' He said: 'Return to me.' They said to him: 'If so, your sister is laughing at the son!' They stabbed him in the heels and hung him on the tails of their horses, and they dragged him over thorns and thistles. Rabbi Elazar said: 'Shebna was a hedonist, as it is written here: "Go, come to the steward," and it is written there: "And the king had a stewardess.
+
+Makkot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+
+
+
+
+
+Rabbi Yehoshua ben Levi says, “There are three matters that the earthly court did and the heavenly court agreed with them, and these are they: Reading the Scroll [of Esther on Purim]; greeting another with the name of God; and bringing the tithe [to the Temple treasury].” Reading the Scroll, as it is written (Esther 9:27), “The Jews confirmed, and they took upon themselves.” They confirmed above that which they took upon themselves below. Greeting (with the name of God), as it is written (Ruth 2:4), “And presently Boaz came from Bethlehem and said to the harvesters, The Lord is with you.’” And it states (Judges 6:12) “The Lord is with you, mighty man of valor.” What is [the reason for], “And it states?” And if you would say that Boaz acted on his own, but from Heaven, they did not agree with him; come hear [a proof]: “And it states, ‘The Lord is with you, mighty man of valor.’” The bringing of the tithe, as (it is written [II Chronicles 31:5], “When the word spread, the Israelites brought large quantities of grain, wine, oil, honey, and all kinds of agricultural produce, and tithes of all, in large amounts.” And) it is written (Malachi 3:10), “Bring you the [whole] tithe into the storehouse, that there may be food, etc. and I will pour you out a blessing, that there shall be more than sufficiency (<i>ad beli dai</i>).” What is “<i>ad beli dai</i>.”? [Rami bar Rav] (Rav Chama in the name of Rav) said, “Until your lips will be worn out (<i>yivlu</i>) from saying, ‘Enough <i>Dai</i>).’”
+
+Shevuot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Eduyot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Avodah Zarah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Horayot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Zevakhim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Menakhot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Khullin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Bekhorot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Arakhin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Temurah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Keritot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Meilah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Tamid
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Kinnim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Kelim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Negaim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Niddah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Yadayim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Okatzin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Middot
+
+
+
+Chapter 1
+

txt/Midrash/Aggadah/Ein Yaakov/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,579 @@
+Ein Yaakov
+עין יעקב
+merged
+https://www.sefaria.org/Ein_Yaakov
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-S.H. Glick. En Jacob: Agada of the Babylonian Talmud. New York, 1916-1921
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001265621
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Ein Yaakov
+
+Berakhot
+
+
+
+Chapter 1
+
+<b>Berachoth: Chapter One</b> From what time on may we read the Sh'm'a of the evening? "From the time the priests enter to eat their Terumah until the end of the first watch," said R. Eliezer. But the other sages say "Until midnight," and Rabban Gamaliel says "Until the appearance of the morning star." It happened that the sons of Rabban Gamaliel came [very late at night] from a banquet and told Rabban Gamaliel that they had not yet read the Sh'm'a, whereupon he said to them: "If the morning star has not yet appeared you must read it."
+
+(Gemara) Let us see: when do the priests enter to eat the Terumah? Is it not when the stars appear? Let then the Mishnah say: "From the time the stars appear!" In using this expression, he lets us hear something by the way; namely, that with the appearing of the stars, the priests are allowed to eat their Terumah, because the forgiveness-offering [which will be brought on the morrow] is not a hindrance, as we have been taught: "And when the sun hath set, he shall be clean" (Lev. 22:7.) i.e., the waiting for the setting of the sun prevents him from eating the Terumah, but not his forgiveness-offering.
+
+R. Jose said: "Twilight lasts as long as a twinkling; this one comes and that one goes, and it is impossible to determine its exact time."
+"Until the end of the first watch," said R. Eliezer. Let us see: with whom does R. Eliezer agree? If he hold that the night is divided into three watches, then let him say "until the end of the fourth hour"; and if he hold that the night is divided into four watches, then let him say "Until the end of the third hour?" He holds indeed that the night has three watches, but he intends to inform us that just as there exist watches in Heaven, so there exist watches here on the earth; as we are taught that R. Eliezer says: "Three watches has the night; and at the beginning of every watch the Holy One, praised be He! sits and roars like a lion, as it is said (Jer. 25:30) "The Lord will roar from Heaven on high and from His holy dwelling shall He give forth His voice." Verily, He will roar over His habitation. And the divisions of the night are recognized by these signs: In the first watch the ass brays; in the second the dog barks; and in the third the baby nurses from its mother's breast and the wife converses with her husband."
+How does R. Eliezer arrive at these conclusions? Does he apply the signs to the beginning or to the end of each watch? If he applies his signs to the beginning of each watch, then it is unnecessary to have a sign for the first, as nightfall itself is a sufficient indication for it! If, however, he applies his signs to the end of each watch then the sign for the last is unnecessary, for the dawn is then sufficient! He applies his signs to the end of the first watch, the beginning of the last and the middle of the second. And if you please, you may say that he applies his signs to the end of each watch. In answer to your question as to the necessity of a sign for the last, I say: It is necessary for a man who sleeps in a dark place and does not know the time for reading the Sh'm'a; as soon as he hears the wife conversing with her husband, and the baby nursing from its mother's breast, he may begin to read the Sh'm'a.
+R. Isaac b. Samuel in the name of Rab said: "Three watches has the night and at the beginning of every watch the Holy One, praised be He! sits and roars like a lion and says 'Woe to the children that because of their sins I have destroyed my edifice, and burned my Temple, and exiled my children among the heathens.'"
+We are taught that R. Jose says: "once upon a time I was walking on a road and I entered one of the ruins of Jerusalem to pray. Elijah, blessed be his memory! came and watched me at the door until I finished my prayer. After I had finished, he said to me: 'Shalom, (peace, unto thee), my teacher,' to which I answered, 'Shalom, my teacher and my guide.' 'My son,' said he, 'why did you enter this ruin?' 'To pray,' I replied. 'You could have prayed on the road,' he said. 'I was afraid lest I be interrupted by travelers.' 'You should then have prayed a short prayer.' From this conversation, I concluded three things: First: It is not safe to enter a ruin. Second: One is permitted to pray on the road, and third: A man on the road [having no place to pray] has the privilege of saying a short prayer. He then said to me: "What voice did you hear in this ruin?' 'I heard,' I replied, 'a Bath-Kol (heavenly voice) which coos like a dove, saying, 'Woe to the children that because of their sins I have destroyed my edifice, burned my Temple, and exiled my children among the heathens.' 'My son,' said he again, '[I swear] by your life and the life of your head, that this occurs not only at that particular time, but thrice daily; furthermore, every time Israelites enter the Synagogues or places of learning and answer 'Let his great name be praised,' the Holy One, praised be He! nods His head, and says, 'Happy is the king thus praised in his own house, but what availeth it a father who hath exiled his children among the heathens? Woe to the children who have been exiled from their father's table!'"
+Our Rabbis have taught: For three reasons shall no person enter a ruin; because of suspicion (of an immoral intention); because the ruin may cave in; and on account of demons (dwelling in ruins).
+Our Rabbis have taught: "The night has four watches," so says Rabbi. R. Nathan says "Three." What is R. Nathan's reason? It is written (Judges 6:19) "And Gidon, and the hundred men that were with him, came the edge of the camp in the beginning of the middle watch. And we are taught that Tichon (middle) cannot be used unless something precedes and something follows it. But Rabbi disputes this and says that "by the middle is meant one of the two middles." R. Nathan says: "Is it then written one of the middles? Behold! It is written the middle!" What is Rabbi's reason? R. Zerika in the name of R. Ami, who speaks in the name of R. Joshua ben Levi, said: "One passage says (Ps. 119:62) 'At midnight do I constantly rise to give thanks unto Thee,' etc., and another passage says (Ps. 119:148) 'My eyes are awake before the night watches. How is this possible? At midnight; because the night is divided into four watches, [midnight is therefore after two watches.]" But R. Nathan explains it by the statement of R. Joshua; as we are taught that R. Joshua says: "It is the custom of kings to rise on the third hour of the day. [i.e., six hours of the night and two hours of the day together make two night watches of four hours each]. R. Ashi said: "One watch and a half are also called watches (plural)."
+Another thing said R. Zerika in the name of R. Ami, who speaks in the name of R. Joshua b. Levi: "In the presence of the dead it is not proper to speak of anything except things concerning the dead." R. Abba b. Cahana said: "This refers only to affairs of the Torah, but worldly affairs do not matter." But some say that R. Abba b. Cahana said: "This refers to affairs of the Torah and even more positively to worldly affairs."
+...It is written (Ps. 119:62) At midnight do I constantly rise to give thanks unto Thee. Did David rise at midnight? Behold! He arose at the beginning of the night, for it is said, (Ib. ib. 147.) I came before thee in the twilight of night. And how do we know that the meaning of Neshef is the beginning of night? For it is written (Pr. 7, 9.) In the Neshef, in the evening of day. R. Oshiya said: "Thus [said David], 'I never passed half a night in sleep.'" R. Zerika said: "Until midnight he slumbered like a horse, thereafter he strengthened himself [fought sleep] like a lion." R. Ashi said: "Until midnight he was engaged in the study of the Torah ; after that [he spent his time] in songs and praises." And do you say Neshef means the beginning of night? Why do we find it used as the dawn of morning? For it is written (I. Sam. 30. 37.) And David smote them from the Neshef even unto the evening of the next day. Is it not meant from morning until evening? "Nay, from evening to evening." If so, then let it be written Me-haneshef Ad Haneshef or instead of Me-ha'ereb Ad Ha'ereb! [Why are the two words Neshef and Ereb, used for the same idea?] "But," says Raba, "Neshef means originally, 'The transition of anything' hence, night ends and day comes, the day ends and night comes." But how did David know the exact time at midnight? Behold! If Moses our teacher did not know it, for it is written (Ex. 11:4) Thus hath the Lord said, about midnight, etc. Why [does he come to say] about midnight? Should we say that he was told so by the Holy One, praised be He! Is there any possibility of God being in doubt? We must therefore explain it that Moses was told At midnight [as it really happened] ; but Moses [on his own recognizance] said About midnight; consequently we infer that Moses was in doubt. And how did David know it? David had a sign [which indicated the exact time at midnight to him], for R. Chana b. Bizna said in the name of R. Simon the Pious that: a harp was hanging over David's bed and, as soon as midnight arrived, a northerly wind blew in upon the strings of the harp and caused it to play. Thereupon, David arose and studied the Torah until dawn. At dawn the sages of Israel visited David and said to him : "Our Lord, O King! Israel, thy people need a living!" "Go and support yourselves by dealing with one another," replied David. "But," said they, "a handful does not satisfy the lion nor can a pit be filled with its own earth! [i. e., a community cannot live on its own resources]." Whereupon David said to them : "Go ye and stretch your hands out as a band [of warriors]. Immediately they held counsel with Achi'tophel and took advice from the Sanhedrin and inquired of the Urim and Tummim. R. Joseph said: "What is the passage [that refers to this]? It is written (I Chr.27, 34.) And after Achi'tophel (came) Joho'yada, the son. of Bena'yahu, and Ebya'thar, and the captain of the king's army was Joab, i.e., 'Achi'tophel' is the adviser; as it is said (II Sam. 16:23) And the council of Achi'tophel, which he counseled in those (Fol. 4a) days was as if a man had asked advice of the word of God : 'Jehoyada the son of Bena'yahu,' refers to the Sanhedrin; 'Ebyathar' refers to the Urim and Tummim ; as the passage said (Ib. 20, 23.) And Bena'yahu, the son of Jeho'yada was over the Kareithi and Peleithi. But why are the Sanhedrin called 'Kareithi ?' Because they cut their words clearly; and 'Peleithi?' Because their acts were wonderful [predestined]. And why was the name Urim given to the stones? Because they enlightened their words ; 'Tummim?' Because they finished their words.' And after this, they applied to Joab, the king's captain." R. Isaac b. Ada said : "What biblical passage relates to this? [That the harp was hanging over David's bed.] Awake! my spirit, awake! my psaltry and harp; I will wake up the morning dawn! (Ps. 57:9)." R. Zera said : "Moses, our teacher, knew very well [the exact time at midnight] and so did David; the harp was used not to tell him the time at midnight, but to awaken him from sleep. The reason for Moses' statement About midnight is that he feared lest the astrologers of Pharaoh might err in the time and would afterwards say that Moses lied ; as the master has said, Use thy tongue to say, I do not know lest you be found mistaken and deceived !' " R. Ashi said: "The time when Moses spoke was midnight (between the thirteenth and the fourteenth day of Nisan) and thus he said to Pharaoh: 'The Holy One, praised be He ! said, 'To-morrow, at this time, will I go out in the midst of Egypt.'"...
+
+[It is written] (Ps. 66:1) A prayer of David, preserve my soul, for I am pious. R. Levi and R. Isaac both explain this passage. One said : "Thus said David before the Holy One, praised be He! 'Sovereign of the universe, am I not pious? Whereas all the kings of the east and west sleep until the third hour of the day, I rise at midnight to praise Thee.'" And the other said : "Thus said David before the Holy One, praised be He! 'Sovereign of the universe, am I not pious, whereas all the kings of the east and west sit companies in their glory, my hands are soiled in blood, membraneous-bag and after-birth in order to decide questions pertaining to family life; and moreover, whatever I do, I first consult Mephi-bosheth my teacher, saving to him : Meplu-bosheth my teacher, have I properly convicted? Have I properly acquitted? Have I properly declared pure? Have I properly declared impure? And I do not feel degraded [asking this].'" R. Joshua, the son of Ide, said : "What is the Biblical passage [that refers to this]? It is written (Ps. 119:46) And I will speak of thy testimony before kings and will not he ashamed." We are taught that his name (David's teacher) was not Mephi-bosheth but Ish-bosheth. Why was he called Mephi-bosheth ? Because he insulted David during Halachic discussions ; therefore, [because David humbly accepted these reproaches,] David was rewarded and Kilab came forth from him and R. Jochanan said: "His name was not Kilab but Daniel ; why then was he called Kilab ? Because he reproached Mephi-bosheth in matters of Halacha, and concerning him (Kilab) Solomon said in his wisdom (Pr. 23, 15.) My son, if thy heart be wise, my heart shall rejoice, even mine. And it is also said (Ib. 27, 11.) Become wise, my son, and cause my heart to rejoice that I may give an answer to him that reproacheth me." Why, did David call himself pious? Is it not written (Ps. 27:13) Unless I had to see the goodness of the Lord in the land of life, and we are taught in the name of R. Jose, "Why is the word Lulei (unless) dotted? David said before the Holy One, praised be He ! 'Sovereign of the universe, I assuredly trust in Thee, knowing that Thou wilt properly reward the just when the time shall come [in the future world], but I doubt whether I shall have a share in them,' [Hence we infer that David did not consider himself a pious man.]" He was afraid because of the sin, as R. Jacob b. Ide said ; for R. Jacob b. Ide raised the following contradictory question: "It is written (Gen. 28:15) And behold, I, (God) am with thee, (Jacob), and will keep thee withersoever thou goeth. And it is written (Ib. 32, 8.) And Jacob was greatly afraid and he felt distressed. [Why was he afraid after the Lord promised to be with him?] Jacob said: 'Perhaps there is some cause of sin which will prevent the fulfillment of His promise;' as we have been taught: 'It is said (Ex. 15:16) Till thy people pass over, O Lord, till this people pass over, which Thou hast purchased. Till thy people pass over, O Lord: refers to the first entrance, [into the land of Israel] ; Till this people pass over which Thou hast purchased; refers to the second entrance [in the days of Ezra]. From this, declared the sages, it can be inferred that Israel was to be brought in [into the land of Israel] during the days of Ezra by the same miracles through which they entered the first time, in the days of Joshua ben Nun, but Israel's sins prevented the fulfillment of this.
+
+(Ib. b) We are taught: The sages made a fence to their words [to protect their ordinances], lest a man coming from the field in the evening, would say: "I will go home, eat a little, drink a little, and sleep a while and then I will read Sh'm'a and pray the evening service." In the meantime he will fall asleep and sleep through the whole night without having read the Sh'm'a or prayed. But [in order to prevent this they say:] "A man coming from the field in the evening shall enter the synagogue, and if he be accustomed to read the Scripture, let him do so ; or if he be able to study traditional law, let him do that. After this, he should read the Sh'm'a and pray ; then he can eat his meal and recite the Aftermeal Benediction. He who transgresses the words of the wise, deserves the penalty of death." Why docs the Baraitha use the expression here that "He who transgresses the words of the wise is worthy of the penalty of death," and not use it in any other place? If you wish, you may say, because here the force of sleep puts him beyond his own control [and if he is not strongly warned against it, he may transgress the command even though he really desires to fulfill it] ; and if you please, you may say, because it is the intention [of the Baraitha] to reverse the opinion of those who say that the evening service is only optional it tells us, therefore, [by its warning,] that it is obligatory. The master said [above] : "He reads the Sh'm'a and prays (the evening service)" This is in support of [the view of] R. Jochanan, who was accustomed to say: "Who is sure to have a share in the world to come? He. who, immediately after the benediction of Geula, says the prayer of the Eighteen Benedictions at the evening service." R. Joshua b. Levi said : "The Eighteen Benedictions were ordained to be said in the middle." On what do they base their difference of opinion? If you please, you may say on a Biblical passage, and if you please, you may say on common sense. As to reason, R. Joshua holds that the redemption (of Egypt) commenced on the evening (towards the fifteenth of Nisan) although the real redemption did not take place until the morning, [therefore the Ge-ula which indicates the redemption should be said immediately before the Eighteen Benedictions in the evening also] ; but R. Joshua b. Levi holds that as long as the real redemption did not take place until the morning then the redemption of the evening matters little. As to the Biblical passage they differ in the interpretation of the passage. (Deu. 6:7) And when thou lieth down, and when thou riseth up, (referred to Sh'm'a) . R. Jochanan holds: "We compare Lying down [at evening] to arising [in the morning] for the reason that just as the reading of the Sh'm'a in the morning comes before the prayer, so, in the evening, the reading of the Sh'm'a comes first also, and then the prayer of the Eighteen Benedictions." R. Joshua holds: "We compare the reading of the Sh'm'a when lying down to the reading of the Sh'm'a when arising, for the reason that just as in the morning the Sh'm'a is read close upon rising so is the Sh'm'a of the evening read just before lying down." The following objection was raised by Mar b. Rabina: "We have learned (in a Mishnah) 'In the evening, he says two benedictions before the Sh'm'a and two after the Sh'm'a.' If the Eighteen Benedictions should be said immediately after Ge-ula, then the Benedictions of Hash-ki-benu, prevents his having the Ge-ula, (the first one after Sh'm'a) closely after the Eighteen Benedictions?" Since the Rabbis ordained that Hash-ki-benu is to be said [between Ge-ula and the Eighteen Benedictions] then it is considered as one long benediction ; for if we do not say so, then in the morning how can we say the Eighteen Benedictions immediately after the Ge-ula? Has not R. Jochanan said : "He should first say, O Lord, open Thou my lips, and my mouth shall declare thy praise (Ps. 51:17), and then proceed with the Eighteen Benedictions; and at the conclusion he should say. May the words of my mouth, and the meditation of my heart be acceptable before Thee, O Lord, my rock and my redeemer, (Ib. 19, 15)." But since the Rabbis ordained that the passage [O Lord, open my mouth, etc. ] be said, it is considered one long prayer (part of the eighteen benedictions), so in this instance also, since the Rabbis ordained that the Hash-ki-benu be said between Ge-ula and the Eighteen Benedictions, it is considered a part of Ge-ula
+R. Elazar b. Abina said : "He who recites Te-hila l' David (Ps. 145) three times a day may be sure of an inheritance in the world to come." What is the reason? Shall I say because that particular chapter is arranged alphabetically? Then why not prefer chapter 119 Ps., which has an arrangement of eight repetitions of each letter of the alphabet? Is it because it has the verse Thou openeth Thy hand and satisfieth the demands of all Thy creatures. [it influences men to be benevolent] ? If so, then why not the Great Hallel? in which also is written (Ib. 136, 25.) He giveth food to all flesh. Because Tehila l' David has the advantages of both; [is arranged alphabetically and influences men to be benevolent] R. Jochanan said : "Why is the letter Nun missing in the [alphabetical course of] Ashrei? Because the letter Nun is used for bad tidings. It is said (Amos 5:2) She is fallen (Nafla) and will not rise again, the virgin of Israel." In Palestine they interpret [this prophecy of Amos as good tidings] thus: She is fallen and will not fall again! Rise! virgin of Israel! R. Nachman b. Isaac said: "Even so, David indicates [the prophecy of] the Nun for the purpose of strengthening Israel, through a holy vision; for he says (Ps. 145:14) The Lord upholdeth all who are fallen (Noflim)."
+R. Elazar b. Abina said further: "Much more is said [regarding the actions] of Michael than is said of Gabriel; for in describing Michael, it is written (Is. 6, 6.) Then flew unto me one of the Seraphim. Whereas in describing Gabriel it is written (Dan. 9:21) The man Gabriel whom I had seen in the vision at the beginning, came flying swiftly." And whence do we know that the word Echad (one) [mentioned by Isaiah] refers to Michael ? R. Jochanan said : "We derive it from the word Echad which occurs in both passages; it is written here (Is. 6, 6.) One of the Seraphim and it is written there (Dan. 10:13) But Michael, one of the chief princes, came to help me. [Just as in the latter case] the word Echad (one) is applied to Michael, so also in the former case does Echad (one) apply to Michael]." In a Baraitha it was taught : "Michael [reaches his destination] with one [flight] ; Gabriel with two; Elijah with four and the angel of death with eight ; but during an epidemic the angel of death reaches [his destination] with one [flight]."
+
+(Fol. 5a) R. Levi b. Chama, in the name of Simon b. Lakish said: "At all times let man stir up his good inclination against the evil inclination), for it is said (Ps. 4:5) Tremble, and sin not. If he conquers it (the evil inclination) it is well, but if he does not, then he should study the Torah ; for we read, (Ib.) Commune with your heart. If it goes away, then it is well, but if not he should then read the Sh'm'a; for it is said (Ib.) Upon your bed. If he conquers it, then it is well, but if not, he should then remind himself of the day of death, for it is written. And be still Selah (to the end)." R. Isaac said : "Whoever reads the Sh'm'a when on his bed is considered [protected] as if he were holding a two-edged sword in his hand, for it is written (Ps. 149:6) The exalted praises (of God) are in their mouths and the two-edged sword in their hands." How does he infer this? Mar Zutra and according to others, R. Ashi, said : "From the beginning of that passage (Ib. ib. 5.) Let the pious be joyful in glory; let them, sing aloud upon their beds; and it is written after this The exalted praise of God is in their mouths and a two-edged sword in their hands." Furthermore, said R. Isaac: Whoever reads the Sh'm'a on his bed [before sleep], will cause the departure of all evil spirits; for it is said (Job 5:7) And the sons of fire take up their flight. By Uf (flight) is meant nothing else but the Torah, as it is said (Pr. 23, 5.) When thou letteth merely thine eyes fly over it (i. e., if thou learneth the Torah superficially), it is no more. And reshef (fire) means nothing else but evil spirits; as it is said (Deu. 32:24) Devoured with burning heat and with bitter deadly disease."
+Furthermore, said R. Levi b. Chama, in the name of Resh Lakish : "What is meant by the passage (Ex. 24:12) And I will give thee the tablets of stone, with the law and the Commandments, which I have written to teach them? i.e, the tablets of stone, refers to the ten commandments; the Torah, refers to the Bible; the commandments, refers to the Mishnah; which I have written, refers to the Prophets and Hagiographa ; to teach them, refers to the Gemara ; whence we infer that — all were given unto Moses on Mt. Sinai."...R. Simon b. Lakish said : "Whoever studies the Torah will prevent affliction from coming upon him, for it is said (Job 5:7), And the sons of fire take up their flight. By Uf (flight) is meant nothing else but the Torah, as it is said (Pr. 23, 5.) When thou letteth merely thine eye fly over it (i.e., if you study the Torah by merely glancing over it with your eyes), it is no more, (you will easily forget it). And Reshef (fire) means nothing else but affliction, as it is said (Deu. 32:24) Devoured with evil spirits." "Aye." exclaimed R. Jochanan, "even the school children know this! for it is said, (Ex. 15:2:5.) And he said, if thou wilt diligently hearken unto the voice of the Lord and wilt do what is right in His eyes, etc. But it means thus: Upon him who is capable of studying the Torah but does not do so, the Holy One, praised be He, will bring repulsive suffering, which will greatly disturb him; for it is said (Ps. 39, 3): I was dumb in deep silence, I was quite still even from speaking good, but my pain greatly disturbed me. By tov (good) is meant nothing else but the Torah, for it is said (Pr. 4, 2): "For good doctrine do I give, etc." R. Zeira, and some say, R. Chanina b. Papa said: "Come and see that the custom of the Holy One. praised be He, is not like the custom of mortal men. The custom of mortal men is that if a man sell a valuable thing to his fellow man, the seller is sorry and only the buyer is happy; but the custom of the Holy One, praised be He, is not so. He bestowed the Torah on Israel and He rejoiced, for it is said (ibid. 4, 2): For good doctrine do I give thee." Raba, and according to others R. Chisda said: "If a man see that troubles are coming unto him, let him search his deeds, for it is said (Lam. 3, 40): Let us search through and examine our ways and let us return unto the Lord. If he has investigated and found nothing wrong, then let him attribute it to a neglect of the study of the Torah. For it is said (Ps. 94, 12): Happy is the man whom Thou admonisheth, O Lord, and teacheth out of Thy Torah. But if he investigated and did not find [neglect of the study of the Torah], then it is known that his affliction is the cause of God's love, for it is said (Pr. 3, 12): Because whomsoever the Lord loveth He admonisheth." Raba, in the name of R. Sechorah, who quoted R. Huna, said: "Whomsoever the Holy One, praised be He, loveth. He afflicteth, for it is said (Is. 53, 10): But the Lord was pleased to crush him through disease. We might think that even if he does not accept the affliction with resignation. It is therefore said (ib.): When his soul hath brought the trespass offering, i.e., just as a guilt offering must come with his acknowledgment, so also must this be accepted with resignation. And if he accept it with love, what will be his reward? Then shall he see (his) seed live many days (ib.), and moreover his learning shall endure with him, as is said (ib.): And the pleasure of the Lord shall prosper in his hand." As to affliction, there is a difference of opinion between R. Jacob b. Ide and R. Acha b. Chanina. One holds that all such affliction which does not prevent one from studying the Torah is one of love, for it is said (Ps. 94, 12): Happy is the man whom Thou admonisheth, O Lord, and teacheth from Thy Torah; and the other holds that such affliction which does not prevent one from praying is one which comes from love, for it is said (Ps. 66, 20): Blessed be God, who hath not removed my prayer nor His kindness from me. R. Abba, the son of R. Chiya b. Abba, said: "Thus said my father [R. Chiya] in the name of R. Jochanan: 'Both of these afflictions are the kind which come from love, for it is written (Pr. 3, 12): Because whomsoever the Lord loveth He admonisheth. But what do we learn [from the passage] Thou teacheth him of the Torah. Do not read tlamdenu (that he should be able to study the Torah); but read it tlamdainu (out of Thy Torah, Thou teacheth us), i.e., we learn from Thine Torah [that one who is punished by God should be happy], namely, through the rule of a fortiori concerning the tooth and the eye: that if the loss of a tooth or an eye [stricken out by the master], which affects only one member of the human body, frees the slave, how much more then are afflictions, which affect the whole human body, capable of cleansing one of evil.'" And that is meant by R. Simon b. Lakish, for he said: "It is said Covenant (Brith) in connection with the word salt, and it is said Covenant (Brith) in connection with the word affliction. Covenant by salt — as it is written (Lev. 2, 13): Thou shalt not suffer the salt of the covenant (Brith)! Covenant by affliction — as it is written (Deut. 28, 49): These are the words of the covenant (Brith). Just as the covenant of the salt was made to sweeten meat, so the covenant of affliction was made to cleanse man of all iniquities."
+
+
+We are taught that R. Simon b. Jochai said: "Three precious gifts the Holy One, praised be He! bestowed on Israel, and none of them was bestowed without affliction. The gifts are, the Torah, Palestine and the world to come. How do we learn that the Torah was given with affliction? It is written (Ps. 94:12) Happy is the man whom Thou admonisheth, O Lord, and from Thy Torah, Thou teacheth him. Whence do we learn that Palestine was given with affliction? It is written (Deu. 8:5) Thou shalt consider in thy heart, that as a man chasteneth his son, so the Lord, thy God, chasteneth thee. Immediately following are the words For the Lord, thy God, bringeth thee into a good land, Whence do we learn the world to come was given with affliction ? It is written (Pr. 6, 23.) For the commandment is a lamp, and the Torah is a light, and the way of life is to administer correction.".
+A disciple recited before R. Jochanan: "Whoever occupies himself with the study of the Torah and with the practice of loving kindness and (Ib. b.) buries his children [during his life] will have all his sins forgiven." "It is right," said R. Jochanan to him, "in the cases of the Torah and of charity ; for it is written (Pr. 16, 6.) Through kindness is iniquity atoned for. Chesed (Kindness) means the practice of loving kindness as it is said (Ib. 21, 21.) He that pursueth righteousness and Kindness (Chesed). Emeth (Truth), means the Torah, for it is said (Ib. 23, 23.) Buy the truth (emeth) and sell it not) but as to the one, who buries his children whence do we learn it ?" An old gentleman taught R. Jochanan, in. the name of R. Simon b. Jochai : "We infer this [through the rule of analogy] from the word, 'iniquity' (Avon). It is written here: Through kindness and truth is iniquity (Avon) atoned for, and it is written (Jer. 32:18) Inflicts the iniquities (Avon) of the fathers unto the bosoms of their children after them. [Just as the former Avon refers to atones, so does the latter]." R. Jochanan said : "Leprosy and [burying] children are not to [be considered among] the afflictions which come from love [of God]." And is not leprosy an affliction which comes from love? Have we not been taught: "Whoever is afflicted with one of these four forms of leprosy should deem it nothing else but an altar of forgiveness." "Aye," R. Joachanan answered, "it is true that it is an altar of forgiveness, but it is not an affliction which comes from the love of God; and if you wish, you may say that one statement refers to those who dwell in Babylon, and the other refers to those who dwell in Palestine ; and if you wish, you may say that one statement deals with leprosy in a hidden place, and the other deals [with leprosy] in an open place." And [death of] children, you say, is not from the affliction of love ? How shall we construe this case ? Shall we say that he had children but they died, then my objection is, that R. Jochanan himself said, "This is the bone of my tenth son whom I have buried." [Should we then believe that the affliction of such a great man as R. Jochanan was not affliction caused by the love of God ?] But the statement of R. Jochanan refers to the case where there were no children born, and the latter deals with a case where there were born, but died during the parents' lifetime....
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+.
+.....39. And Rabbi Helbo said in the name of Rav Huna: "Any person who has fear of Heaven, his words are heard, as it says (Ecclesiastes 12:13): 'The end of the matter, all having been heard: fear God, and keep His commandments; for that is the whole man.'" What does it mean when it says "for that is the whole man?" Rabbi Elazar said: The Holy One, blessed be He, said that the whole world was created for this purpose. Rabbi Abba bar Kahana said: This [the fear of Heaven] outweighs the entire world. Rabbi Shimon ben Azai [or some say Rabbi Shimon ben Zoma] said: The whole world was created only for the sake of this [fulfilling God's commandment
+40. Rabbi Helbo said that Rav Huna said: Anyone who knows that his friend is accustomed to greeting him with peace should greet him with peace first, as it says: "Seek peace and pursue it" (Psalms 34:15). But if he greeted him with peace and he did not return it, he is called a thief, as it says: "You have devoured the vineyard; the spoil of the poor is in your houses" (Isaiah 3:14).
+40.
+40.
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+How does one invite [others to recite a blessing]? With three [people], one says "let us bless [God]". With three and himself, he says "bless [God]". Gemara: Shmuel said, "A person should never exclude himself from the community
+Translation: What is the law regarding the blessings of a non-Jew, whether he is a Torah scholar or not? Rabbi says: "If he blesses with enthusiasm, he is a Torah scholar, and if not, he is an ignoramus." Abaye said to Rav Dimi: "But isn't it written (in 2 Samuel 7:29), 'And may Your house be blessed forever from Your blessing'? This is a question." Likewise, in another verse (in Psalm 81:11), it is written, "Open your mouth wide, and I will fill it." This one is written in matters of Torah.
+תָּנוּ רַבָּנָן: אַסְפָּרָגוּס, יָפֶה לַלֵּב וְטוֹב לָעֵינַיִם, וְכָל־שֶׁכֵּן לִבְנֵי מֵעַיִם, וְהָרָגִיל בּוֹ, יָפֶה לְכָל גּוּפוֹ, וְהַמִּשְׁתַּכֵּר הֵימֶנּוּ, קָשֶׁה לְכָל גּוּפוֹ.
+The rabbis taught: asparagus is good for the heart and good for the eyes, and even more so for the intestines, and one who is accustomed to it, it is good for his entire body, but one who abstains from it, it is harsh for his entire body.
+Rabbi Yochanan said: "Whoever blesses over a full cup is granted an inheritance without boundaries, as it is stated: 'And of the fullness of Hashem's blessing, he shall take possession of the sea and the south'" (Deuteronomy 33:23). Rabbi Yosei bar Chanina said: "He is granted an inheritance and will inherit both this world and the world to come."
+
+Shabbat
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Eiruvin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Pesakhim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Yoma
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Sukkah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Beitzah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Rosh Hashanah
+
+
+
+Chapter 1
+
+(1) ROSH HASHANAH (Fol. 2b) "When Aaron died, Sichon was still living (Fol. 3), as it is written (Num. 21, 1) And the Canaanite, the king of Arad, heard. What did he hear? He heard that Aaron had died, and that the "clouds" of glory had departed; and he thought that this was a sign from Heaven that he was permitted to fight Israel. Thus the passage becomes clear. (Ib. 20, 29) And when all the congregation saw that Aaron was dead. Concerning this passage R. Abahu remarked: "Do not read it Vayir'u (and when all saw), but read it Vayira'u (and they became frightened); as Resh Lakish said; for Resh Lakish said: 'The work Ki has four meanings: if, perhaps (lest), but, because.'" But how can we make any such comparison, since in the one place it speaks of the Canaanites, and in the other of Sichon? We are taught in a Baraitha that Sichon, Arad and the Canaanites are identical; he was named Sichon because he was untamed, as a foal in the desert; he was named Canaan because of his kingdom; but his real name was Arad. Others, however, say: "He was named Arad because he was like a wild ass in the desert; he was named Canaan because of his kingdom; but his real name was Sichon." 
+
+(2) (Fol. 3b) R. Abahu said: "Cyrus was a worthy king, and therefore were his royal years counted in accordance with those of the kings of Israel [beginning with Nissan]." R. Joseph raised the following question: If this be so, the passages would contradict each other, for it is written (Ezra 6, 15) And this house was finished on the third day of the month Adar, which was in the sixth year of the reign of Darius the king, etc. This is not difficult to explain; one passage refers to the time prior to his becoming wicked, and the other refers to the time after he had become wicked. R. Cahana raised the following objection: 'How can we assume that Cyrus became wicked? Behold (Fol. 4), it is written (Ib. ib., 9), And that which they have need of both young bullocks, and rams, and lambs, for burnt-offerings to the God of heaven, wheat, salt, wine and oil, according to the word of the priests that are at Jerusalem, let it be given them day by day without fail." Whereupon R. Isaac said to him: "Rabbi, I shall borrow from your own argument; [i.e., I will prove the contrary, from the very passage on which you base your inference]. That they may offer sacrifices of sweet savour unto the God of heaven, and pray for the life of the king, and of his sons, hence he did it for his own benefit." But do you mean to say that if one acts in this way, it is not considered proper? Behold, we are taught in a Baraitha, that if one says: "This dollar shall go for charity in order that my son shall remain alive, or that I shall merit the reward of the future world," he is considered perfectly righteous. This is not difficult to explain. The latter deals with an Israelite, and the former with an idolator. And if you please, I will say that although there is no difference between an Israelite and a nonIsraelite, it can be proved from the following passage that Cyrus became wicked (Ib. ib., 4) With three rows of great stones, and a row of new timber, etc. For what purpose did he order it to be constructed in this way; viz., with timber? Was it not for the purpose that he entertained the thought: In case Israel will rebel against me, I shall put the Temple on fire. But has it not so been done also by Solomon? Behold, it is written (I Kings 6, 36) Of three rows of hewn stone and one row of cedar beams! Solomon inserted the wood in the upper part, where it could not be affected; but Cyrus set it in the lower part, which could he put on fire; Solomon also inserted it inside, while Cyrus inserted it outside the wall. And if you please, I say that Solomon covered the wood with cement, hence it became harmless; but Cyrus did not cover it with cement. 
+
+
+
+(3) (Fol. 10b) We have been taught that R. Eliezer says: "In the month of Tishri the world was created; in the month of Tishri the Patriarchs [Abraham and Jacob], were born, and in Tishri they died; Isaac was born on the Passover; on New Year's Day Sarah, Rachel and Hannah were visited [with the blessing of children]; on New Year's Day Joseph was released from prison; (Fol. 11) on New Year's Day the bondage of our fathers in Egypt ceased; in Nissan, however, they were redeemed [from Egypt], and in Tishri we shall again be redeemed." R. Joshua says: "The world was created in Nissan; in the same month the patriarchs were born, and in Nissan they died; Isaac was born on the Passover; on New Year's Day Sarah, Rachel and Hannah were visited with children. On New Year's Day Joseph was released from prison, and the bondage of our fathers in Egypt ceased on New Year's Day. In Nissan our ancestors were redeemed from Egypt, and in the same month we shall again be redeemed." We are taught in a Baraitha that R. Eliezer says: "Whence do we learn that the world was created in the month of Tishri? It is said (Gen. 1, 11) And God said. Let the earth bring forth grass, herb yielding seed, and the fruit tree, etc. In what month does the earth bring forth grass, and the trees at the same time are full of fruit? We must say it was in the month of Tishri; and [again it appears that] it was at the time of autumn, when the rain descended and the fruits flourished, as it is said (Ib. 2, 6) But there went up a mist from the earth," etc. R. Joshua says: "Whence do we learn that the world was created in the month of Nissan? It is said (Ib. 1, 12) And the earth brought forth grass, and herbs yielding seed, and trees yielding fruit, etc. In which month does the earth bring forth grass [and, at the same time, in which do] the trees bring forth fruit? We must say it was in the month of Nissan, at which time animals, domestic and wild, as well as birds, mate; as it is said (Ps. 65, 14) The meadows are clothed with flocks," etc. But how are the other Rabbis, who make other inferences, going to explain the following passage (Gen. 1, 12) And herbs yielding seed, etc. [which refers to Nissan]? This is written merely as a blessing for the coming generations. And, how are those that contend that the world was created in Nissan to explain the passage (Ib. ib.) And a tree of fruit [which proves that it was in the month of Tishri]? This refers to what R. Joshua b. Levi said; for R. Joshua b. Levi said: "All the works of creation were brought to being in full-grown stature, by their consent, by their own choice as to their shape, as it is said (Ib. 2, 1) Thus were finished the heavens and the earth and all their host. Do not read Tzeba'am (their host), but read it Tzib'yonam (their taste)." R. Eliezer said further: "Whence do we know that the patriarchs were born in the month of Tishri? It is said (I Kings 8, 2) And all the men of Israel assembled themselves unto King Solomon at the feast, in the month Ethanim (strong; i.e., the month in which (Ethanim), the strong ones of the earth (the patriarchs), were born." How do we know that the expression ethan means strong? It is written (Num. 24, 21) Strong (Ethan) is thy dwelling-place; and it is also written (Micah 6, 2) Hear ye, O mountains, the Lord's controversy, and ye strong foundations, (v'ha'ethanim), etc. And it is also said (Songs 2, 8), Leaping over the mountains, skipping over the hills [implying that they were] leaping over the mountains for the sake of the patriarchs; skipping over the hills for the sake of our mothers [Sarah, Rebekah, Rachel and Leah]. 
+(4) R. Joshua, however, says: "Whence do we know that the Patriarchs were born in the month of Nissan? It is said (I Kings 6, 1) In the fourth year, in the month Ziv (glory), which is the second month, etc.; i.e., in that month in which the glorious ones of the earth (the patriarchs) were born. But, how is the passage of Ethanim to be explained? This means that they (the Israelites) were strongly protected by meritorious deeds. But how will the one who holds that the patriarchs were born in Tishri explain the reference to the month of Ziv? He will explain it literally: In the month when the trees are blooming, as R. Juda said: "Whoever takes a walk in the month of Nissan and observes the trees sprouting forth, he should say: 'Blessed art thou who hast made thy world lacking in naught, but hast produced therein goodly creatures and goodly trees wherewith to give delight unto the children of men.'" According to the one who holds that the patriarchs were born in Nissan, they also died in Nissan; and, according to the one who holds that they were born in Tishri, they also died in Tishri; for it is said (Deut. 31, 2) Moses said, I am one hundred and twenty years old to-day. He need not say to-day [if it has no special significance]. We, therefore, infer that to-day implies that just that very day have his days and years been completed. This is to teach that the Holy One, praised be He! grants the righteous the fulfillment of the years of their life to the very month and day; as it is said (Ex. 23, 26) The number of thy days will I make full. (5) Isaac was born on Passover. Whence do we infer this? It is written (Gen. 18, 14) At the next festival I will return to thee, and Sarah will have a son. What festival was it when he said this? Shall I assume that it was Passover, that he referred to Pentecost? Is it possible to bear children after fifty days' gestation? If I assume that it was Pentecost, that he referred to Tishri, then again the question is, Who bears children after five months' gestation? Shall I assume that it was Tabernacles, and that he referred to Passover, the same objection may be made: Is it possible to bear children after: six months of gestation? We have been taught in a Baraitha [in answer to the last objection]; that particular year was a leap year [and, therefore, it makes seven months]. But at all events the objection remains, for we must deduct the days of menstruation; hence less than seven months will remain. Mar Zutra [in answer to this] said that although a child born after nine months' gestation is never born before the ninth month is completed, nevertheless a seven months' child can he born before the seventh month is complete; as it is said (I Sam. 1, 20) And it came to pass, Li't'kufoth Hayamim (when the time was come about); the minimum of T'kufoth are two and the minimum of yamim is also two (i.e., after six months and two days' gestation, child-birth is possible). (6) Whence do we know that Sarah, Rachel and Hannah were visited on New Year's Day? R. Elazar said: We infer by comparing the expression, Zechiro, Zechiro (remember) and Pekidah Pekidah (visit) that appear in both places. Concerning the expression Zechira Zechira (remember), it is written of Rachel (Gen. 30, 32) And God remembered (Voyizkor) Rachel; and of Hannah, it is written (I Sam. 1, 19) And God remembered her (Voyizkor); this institutes an analogy between the word remember (Zechira) used in these passages and Zechiro, used in connection with New Year's Day, which is written (Lev. 23, 24) A remembrance (Zichrow) of blowing of cornets. Again, we make an inference from the analogy of Pekido Pekido (visit); it is written concerning Sarah (Gen. 21, 1) And the Lord visited (Pakad) Sarah as He said. Again, it is written concerning Hannah (I Sam. 2, 21) And truly the Lord visited (Pokad) Hannah. By the rule of analogy, all these events took place on the same [New Year's] day. Whence do we know that Joseph was released from prison on New Year's Day? It is written (Ps. 81, 4-5) Blow on the new moon the cornet at the appointed time on the day of our feast; for this is a statute for Israel. And again (Ib.) As a testimony in Joseph did he ordain it, when he went out over the land of Egypt. (Ib. b) On New Year's Day the bondage of our fathers in Egypt ceased. Whence do we know this? We infer it by rule of analogy of the word Sebila mentioned in two places. It is written (Ex. 6, 6) I will bring you out from under the burdens (Sibloth) of the Egyptians; and it is written (Ps. 81, 6) I removed his shoulder from the burden (Seibel); i.e., from the burden of Egypt on the day spoken of in the Psalm. In Nissan they were redeemed, as previously proven. In Tisari we shall again be redeemed. This he deduces by analogy from the word Shofor (cornet), found in the following passages. It is written (Ib.) Blow the cornet on the new moon (i.e., on New Year's Day); and it is written there (Isa. 27, 13) And on that day the great cornet (B'shofor), shall be blown [just as in the former case it means New Year's Day, so does it also in the latter]. R. Joshua says: "In Nissan they [our ancestors] were redeemed, and in Nissan we shall be redeemed in the future." Whence do we infer this? From the following passage (Ex. 12, 42), … this same night is a night of watching unto the Lord; i.e., a night specially designated from the first days of creation for the final redemption of Israel. (Ib.) … For all the children of Israel throughout their generations; i.e., a night looked forward to for the future redemption. 
+(7) (Fol. 16) MISHNAH: At four periods in each year the world is judged; on Passover, in respect to the growth of grain; on Pentecost, in respect to the fruit of trees; on the New Year's Day all human beings pass before Him (the Lord) as sheep before a shepherd; as it is said (Ps. 30, 9) He who hath fashioned all their hearts understandeth all their works; on Tabernacles judgment is rendered in regard to water (rain). GEMARA: Which stage of the growing grain [does the Divine judgment affect on the Passover]? Does it affect the standing crops which are about to be reaped? What judgment could effect them, since they are in existence despite all the preordained accidents that the standing crops had to undergo [before Passover]? The Mishnah does not refer to standing crops ready to be reaped, but to such that were just sown. Shall we then say that only one judgment is passed upon grain [for the period from sowing until reaping]? Have we not been taught in a Baraitha: If an incident or injury befall grain before the Passover, it was the result of a decree pronounced on the Passover prior to the sowing season; but if such an incident happened after the Passover, then it was the result of a decree that had been passed on the Passover immediately [preceding the sowing season]; if an accident of misfortune befall a man before the Day of Atonement, it was the result of a decree passed on the Day of Atonement prior to the accident; but if such an accident happened after the Day of Atonement, then it was the cause of a decree passed on the Day of Atonement immediately preceding the accident. Hence there are several decrees passed upon. Said Raba: "Infer from this that judgment is passed twice yearly, at sowing and before reaping." "Therefore," said Abaye, "when a man sees that the grain which ripens slowly is thriving, he should, as soon as possible, sow such grain as ripens quickly so that by the time of the next judgment the grain will already have begun to grow [thus avoiding one judgment]." 
+(8) With whose opinion does our Mishnah agree? Neither with that of R. Maier, nor with that of R. Juda, nor with that of R. Jose, nor with that of R. Nathan; for we are taught in a Baraitha that R. Maier says: "All are called to account on the New Year's Day, and on the Day of Atonement their sentence is fixed." R. Joshua says: "All are called to account on the New Year's Day, but each sentence is passed upon at its special time: on Passover in respect to grain; at Pentecost in respect to the fruit of the trees; at Tabernacles in respect to rain; and man is called to account on the New Year's Day, and his sentence is passed upon on the Day of Atonement." R. Jose says: "Judgment is every day passed upon men, as it is said (Job 7, 1) Thou rememberest him every morning." R. Nathan holds that men are judged at all times, as it is said (Ib.) Thou triest him every moment. [Hence our Mishnah agrees with no authority]. And if you should say that the Mishnah indeed agrees with the opinion of R. Juda, and our Mishnah refers to the passing of judgment, even so there would still remain difficulty about [the judgment of] men [for R. Juda says it is on the Day of Atonement, while our Mishnah says on New Year's Day]. Said Raba: "The Tana of our Mishnah is in accord with the academy of R. Ishmael; for it was taught in the academy of R. Ishmael: At four periods is the world judged: on Passover, in regard to grain; on Pentecost, in regard to the fruit of trees; on Tabernacles, in regard to rain; but man is judged on New Year's Day and the final sentence is passed upon him on the Day of Atonement. But our Mishnah speaks only about the opening of the trial. Said R. Chisda: "What is the reason of R. Jose's opinion?" Did not R. Jose give as reason the passage (Job 7, 18) Thou rememberest him every moment? We must therefore say that R. Chisda asked as follows: "Why does not R. Jose, in support of his opinion, quote the same passage as R. Nathan? Because trying is not judging, but merely investigating." If so, then remembering is also not judging, but merely investigating the case]. Therefore, said R. Chisda, the opinion of R. Jose is based on the following passage (I Kings 8, 59) That God may maintain the cause of His servant and the cause of His people Israel every day. Another thing said R. Chisda: "When a king and the people appear before justice, the king should be considered first; as it is written (Ib.) To maintain the cause of his servant (David, the king); and after this it says, and the cause of His people." Why so? If you wish, you may say because it would not be good ethics to have the king sit outside of the court during the trial of the people; and if you wish you may say, it [the king] should be tried before the court gets excited with anger. Said R. Joseph: "According to whom do we nowadays pray for the sick and for the faint [scholars]? It is according to the opinion of R. Jose [who maintains that man is judged every day]. And if you wish you can say it agrees even with the opinion of the Rabbis, as, for example, with that of R. Isaac who said that it is well that man should cry for help before as well as after, the divine decree." 
+(9) We are taught in a Baraitha: R. Juda taught in the name of R. Akiba: "Why does the Torah command (Lev. 23, 10) a sheaf of the first fruits to be brought on the Passover? Because Passover is the season when judgment is passed with respect to grain, and the Holy One, praised be He! said: 'Offer before Me the first sheaf of grain on Passover, so that the grain on the fields may be blessed, unto you.' And why are the two loaves offered on the Pentecost? Because Pentecost is the season when judgment is passed with respect to the fruit of trees, and the Holy One, praised be He! said: 'Bring before Me two loaves on the Pentecost, so that I may bless the fruits of the tree.' Why was the ceremony of the offer of Libation performed on the Feast of Tabernacles? Thus said the Holy One, praised be He! 'Perform before Me the ceremony of Libation that the rains shall fall in due season.' The Holy One, praised be He! said further: 'Recite before Me [on New Year's Day] Malchioth, in which divine homage is alluded to; Zichronoth, [verses in which divine remembrance is alluded to]; and Shofroth [verses treating of the Shofar]: Malchioth, that you proclaim Me king; Zichronoth, that your remembrance for good may come before Me. And how [shall this be done]? By the sounding of the cornet.' " R. Abahu said: "Why is the cornet made of a ram's horn? The Holy One, praised be He! said: Sound before Me a cornet made of a ram's horn, that I may remember, for your sake, the offering of Isaac, the son of Abraham." 
+(10) R. Isaac said: "A year which is poor (Israel appears humble) in the beginning, will be rich in the end (Israel's request will be granted). What is the reason for it? For it is written (Deut. 11, 12) From the beginning of the year even unto the end of the year; i.e., there are two parts in a year, the beginning and the end." (Ib. b) K. Isaac said again: "A man is judged only according to his deeds at the time of sentence; as it is said (Gen. 21, 17) God heard the voice of the lad, as he then was." Another thing R. Isaac said: "Three things cause a man's record of sins to be recalled. Three occasions cause the sins of man to be brought to mind: a threatening wall, calculating during prayer, and one who appeals to the Lord for judgment on his neighbor; for R. Chanin said: 'Whoever appeals to the Lord for judgment on his neighbor is first punished; as we find in the case of Sarah, who said (Gen. 16, 5) I suffer wrong through thee, may the Lord judge between me and thee. And shortly after this we read (Ib. 23, 2) And Abraham came to mourn Sarah and to weep for her.'" Another thing said R. Isaac: "Four things cause an evil decree which is passed on man to be torn (annulled). They are charity, prayer, change of name and change of conduct: Charity, as it is written (Prov. 10, 2) Charity delivereth from death; prayer, as it is WTitten (Ps. 97, 19) They cry unto the Lord when they are in distress, and He saveth them out of their afflictions; change of name, as it is written (Gen. 17, 15) As for Sarai, thy wife, thou shalt not call her name Sarai, but Sarah shall her name be: and the text continues saying: Then will I bless her, and give thee a son also, because of her change of conduct; as it is written (Jonah 3, 10) And God saw their works that they had turned from their evil ways; and immediately following: And God bethought Himself of the evil He had said He would do unto them, and He did it not." Some add also the change of location; as it is said (Gen. 12, 1-2) And God said to Abraham, get thee out from thy land [and afterwards] I will make of thee a great nation. But the former authority claims that the latter one was on account of the merits of the land of Israel. 
+
+(11) R. Kruspedai said in the name of R. Jochanan: "Three books are opened on New Year's Day: one for the grossly wicked, one for the perfectly righteous, and one for the intermediate class of people. The verdict of the perfectly righteous is promptly written and sealed for life; the verdict of the grossly wicked is promptly written and sealed for death; the verdict of the intermediate class is suspended from the New Year's Day till the Day of Atonement; if they prove themselves worthy, they are inscribed for life, if not they are inscribed for death." Said R. Abahu: "Whence do we infer this? From the passage (Ps. 69, 29) Let them be blotted out of the book of the living, and they shall not be written down with the righteous. Let them be blotted out, refers to the books of the grossly wicked; out of the book of the living, refers to the perfectly righteous; and they shall not be written down with the righteous, refers to the intermediate class." 
+(12) We are taught in a Baraitha: The school of Shammai says: "Three classes of people appear on the day of Judgment: the perfectly righteous, the grossly wicked, and the intermediate class. The sentence of eternal life is promptly written and sealed for the perfectly righteous; the sentence of Gehenna is promptly written and sealed for the grossly wicked; as it is said (Dan. 12, 2) And many of them that sleep in the dust shall awake, some to everlasting life, and some to shame and everlasting contempt. The intermediate class descend to Gehenna (Fol. 17), but they weep and come up again, as it is said (Zech. 13, 9) And I will bring the third part through the fire, and I will refine them as silver is refined, and will try them as gold is tried; and he shall call on My name, and I will answer him. Concerning this last class of men Hannah said (I Sam. 2, 6) The Lord causeth to die and maketh alive. He bringeth down to the grave and bringeth up again." But the school of Hillel says: "And He who abounds in kindness inclines [the scale of justice] towards the side of kindness. Concerning this third class of men David said (Ps. 116, 1) It is lovely to me that the Lord heareth my voice; in fact, David applies to them the entire chapter, including Thou hast delivered my soul from death (Ib. 8)." Jews who sin with their bodies as well as non-Jews who sin with their bodies, descend to Gehenna, and their punishment is to be in Gehenna for a period of twelve months; after that time their bodies are destroyed and their souls burnt, and the winds scatter and turn their ashes under the soles of the feet of the righteous, as we read (Mal. 3223) And ye shall tread down the wicked, for they shall be as ashes under the soles of your feet; but as for heretics, informers, Epicureans (disbelievers) who deny the Torah or resurrection, or who separate themselves from the congregation, or those (rulers) who tyrannize the land of the living, or who sin and cause others to sin, as did Jeroboam, the son of Nebat, and his associates, — they all descend to Gehenna, and are judged there from generation to generation; as it is said (Is. 66, 24) And they shall go forth and look upon the carcasses of the men who have transgressed against Me; for their worm shall not die, neither shall their fire be quenched. Even when Gehenna will be destroyed, they will not be consumed, as it is said (Ps. 49, 15) And their forms wasteth away in the nether world. But, why to that extent? Because they laid their hands on the Temple; as it is said: "From their own dwelling. Mi-zbul; and the word z'bul refers to the Temple, as it is said (I Kings 8, 3) I have indeed built a dwelling place (z'bitl) for Thee. It is said above: Concerning them said Hannah, The Lord causeth to die and maketh alive." R. Isaac b. Abin said: "Their faces are black like the sides of a caldron;" while Raba remarked: "Those who are now the handsomest of the people of Mechuzza will yet be called the children of Gehenna." 
+(13) Raba expounded what is meant by the passage (Ps. 116, 1) It is lovely to me that the Lord heareth my voice. Thus said the congregation of Israel unto the Holy One, praised be He! "Sovereign of the Universe, when am I beloved of Thee? When Thou harkenest unto my voice of prayer. (Ib. ib., 6) I am poor, yet He helpeth me; i.e., although I am poor in meritorious deeds, yet it is fair that Thou shouldst help me."  (14) Who are referred to by Jews (who are sinners) with their body? Rab said: "The Karkaphtha (the head of him) who puts no T'fillin on." And who are referred to by non-Jews who transgress with the body? Said Rab: "Those guilty of the sin [of adultery]." Who are referred to by those [rulers] who tyrannize the land of the living? R. Chisda said: "This refers to a ruler who imposes extraordinary fear upon the community not for the sake of God." R. Juda said in the name of Rab: "A leader who imposes extraordinary fear upon the community not for the sake of God, will never have a learned son; as it is said (Job 37, 24) Men do therefore fear him, he respecteth not any that are wise of heart." 
+(15) It is said above that the school of Hillel said: "He who abounds in kindness inclines [the scale of justice] towards the side of kindness." How does He do it? R. Eliezer said: "He presses on [the side containing the virtues], as it is said (Micah 7, 19) He will turn again. He will have compassion upon us, He will suppress our iniquities." R. Jose b. Chanina says: "He lifts up the scale of sins, as it is said (Ib. 18) He lifts up iniquity and forgiveth transgression." 
+It was taught in the school of R. Ishmael that He pardons one sin after the other before they are put on the scales; and this is the divine custom." "Nevertheless," remarked Raba, "the sin itself is not blotted out, so that if one be found with more sins, this one is added to the rest." He who overlooks retaliation [does not insist on retaliation], all his transgressions will be pardoned; as it is said (Micah 7, 18) He pardoneth iniquity and forgiveth transgression. From whom does He remove iniquity? From him who forgiveth transgression [committed against him by his neighbor]. "R. Huna, the son of R. Joshua, fell sick, and R. Papa went to visit him. Observing that the patient was in a critical condition, he said to those present: "Make ready his provisions (shrouds)." Finally he recovered, and R. Papa was ashamed to see him. "Why did you consider him so sick?" said the family. "He was so, indeed," replied R. Papa, "but the Holy One, praised be He! said, that since he never insisted on retaliation, he shall therefore be forgiven," as it is said: "He pardoneth iniquity and forgiveth transgression." From whom does He remove in-friend's transgression." R. Acha b. Canina said: "The end of the passage is like a fat tail [that of an Arabian sheep] with a thorn [stuck] through it [that will stick those who lay hold of it.]" The remnant of His inheritance, and not all His inheritance; i.e., only those who conduct themselves (modestly) like a remnant. 
+(16) (Ib. b) (Ex. 34, 6), And the Lord passed by before him and proclaimed. R. Jochanan said: "Had this passage not been written, it would have been impossible to think of it, for it teaches us that the Holy One, praised be He! wrapped Himself, as does a deputy of the congregation, while pointing out to Moses the regular order of prayer, and said to him: 'Whenever Israel sins, let them do [pray to Me], after this manner, and I shall pardon their sins.'" (Ib.) The Lord, the Lord; i.e., I am the same God before a man sins as I am after he sins and does repentance; a God, merciful and gracious. R. Juda said: "This means a solemn assurance was given that the invocation of the thirteen divine attributes will never be without effect, as it is said (Ib. 10) Behold I make a covenant." Ilpha pointed out a similar contradiction: "It is written (Ex. 34, 6) abundant in goodness; and in addition it is written, and truth. How can both harmonize? In the beginning [His attribute] is truth, but at the end it is goodness." R. Elazar points out a further contradiction: "It is written (Ps. 62, 18) Unto thee, O Lord, belongeth mercy; and again. Thou renderest to every man according to his work; i.e., in the beginning He rewards every man according to his works, but in the end He is merciful." R. Huna points out a contradiction: it is written (Ib. 145, 17) The Lord is just in all His ways; and it is also written (Ib.) and kind in all His deeds; i.e., in the beginning He is only just, but in the end He is kind." 
+(17) R. Jochanan said: "Repentance, is a great thing, for it tears (cancels) the [evil] decree against man; as it is said (Isa. 6, 10) Obdurate will remain the heart of this people, … nor hear with their ears, nor understand with their hearts, so that they repent and be healed." R. Papa asked Abayi: "Perhaps these last words have reference only to the time before the [evil] decree has been pronounced?" "It is written," replied the latter, "so that they repented and be healed. Which [is the state of a] thing [that] requires healing? I can only say that such on which judgment had already been pronounced." An objection was raised from the following Baraitha: He who repents during the interval [between New Year's Day and the Day of Atonement] is forgiven, but if he does not repent, even though he offered all the rams of Nebayoth (the best), he will not be forgiven. [Hence no judgment is canceled after it had been decreed.] This is not difficult to explain; the latter case refers to [the sins] of an individual, and the former refers to [those of] a community. An objection was raised from the following Baraitha: (Deut. 11, 12) The eyes of the Lord thy God are always upon it, from the beginning, etc. In some instances the purpose is good, and sometimes it is harmful. How can this be explained? For instance, if Israel on the New Year [when judgment is passed] were found to be grossly wicked, it was decreed as punishment that very little rain fall for them; nevertheless, they later repented. What could be done in such case? The quantity of rain cannot be increased since the decree had already been issued by the Holy One, praised be He! therefore, He causeth the rain to come down at the proper time, whenever it is necessary for the sole benefit of the earth. As for the purpose to do harm. Suppose Israel was found to be perfectly righteous on the New Year; then sufficient rain was decreed them; but if in the end, they sinned, what could be done in such instance? The rain cannot be diminished, since plentiful rain had bean decreed previously. The Holy One, praised be He! however, causeth the rain to come not in the proper season, or on land where rain is not necessary. Now, [according to your opinion that for a community a decree might be changed], then why not annul the former decree, and have the amount of rain increased to its necessary amount? This here case is different, because it is possible to get along with a little amount of rain. Come, listen, from the following (Ps. 107, 23-28) They that go down to the sea in ships, that do business in great waters, these saw the works of the Lord … for He commanded, and raised the stormy wind, … they reeled to and fro, and stagger like a drunken man, … then they cry unto the Lord in their trouble, and He brought them out of their distresses; oh, that men would praise the Lord for his goodness, etc. The Holy One, praised be He! here inserted words [to intimate limitations] like Achin or Rakin to indicate that if they cried [for mercy] before the decree was pronounced only then would they be answered; but if after [the decree], they are not answered. [Hence this statement contradicts the former?] Nay, for those on a ship are also considered as individuals. ...
+Come, listen. The proselyte Beluria asked Rabban Gamaliel: "It is written in your Torah (Deut. 17) The Lord who forgiveth no persons and taketh no bribe; and it is also written (Num. 6, 26) May the Lord forgive thee." R. Jose, the priest, attended her (Beluria) and said: "I will tell thee a parable. To what may this [your question] be likened? Unto one [a borrower] who lent money from his neighbor, set a time for its repayment in the presence of the king, and swore by the king's life [to repay it on time]. The time arrived, but he did not pay; and he came to appease the king. Said the king to him: 'I can forgive you only the offence against me, but I cannot forgive you the offence against your neighbor; go and ask him to forgive you.' So also here; in the one place it refers to sins committed by a man against his associate, but in the other it refers to sins committed by a man against the Lord." But when R. Akiba came he explained (Fol. 18) that one passage refers to the time before judgment is rendered, and the other to the time after. [Hence after judgment is rendered no chance is left for reversal of sentence]. Here also refers to an individual judgment. However, as to the sentence pronounced against an individual, the Tanaim differ; for we are taught in a Baraitha: "R. Meir used to say, of two men who fall sick of the same illness, or two who enter a tribunal [for judgment] on similar charges, one may recover, the other may not; one may be acquitted, the other may be condemned. Why should one recover and the other not; and why should one be acquitted but the other condemned? Because the one prayed and was answered, and the other prayed but was not answered. Why should one be answered while the other is not? The one prayed devoutly and was answered, the other did not pray devoutly and therefore was not answered." But R. Eliezer said: "Because one prayed before the decree was pronounced and the other after the decree was pronounced." R. Isaac said: "Prayer is helpful to man after, as well as before, the decree has been pronounced." And an evil decree pronounced against a congregation you say, is subject to canceling [through prayer]? Behold, it is written (Jer. 4, 14) O Jerusalem, wash thine heart from wickedness, etc.; and it is also written (Ib 2, 22) For though thou wash thee with nitre, and take thee much soap, yet would the stain of thine iniquity remain before Me. Shall we not say in the one case it means before, and in the other after the sentence has been pronounced? Nay, both refer [to the time] after the decree has been pronounced. There is no contradiction, for in the latter case it refers to a sentence pronounced with an oath, and in the former case it refers to a sentence pronounced without an oath. As R. Samuel b. Ami, and according to others R. Samuel b. Nachmen, said in the name of R. Jochanan: "Whence do we know that a sentence, pronounced with an oath, cannot be annulled? From the following (I Sam. 3, 14) Therefore I have sworn unto the house of Eli, that the iniquity of Eli's house shall not he expiated with sacrifice nor offering for ever." Raba, however, said: "This means that through sacrifices merely their sin cannot be expiated, but by [the study of] the Law it may be"; and Abayi said: With sacrifice and offering it cannot be expiated, but by [the study of] the Law, and by deeds of loving kindness, it can"; for he and Rabba [his teacher] were both descendants of the house of Eli [who were sentenced, as above; yet] Rabba, who only studied the Law, lived forty years, but Abayi, who both studied the Torah and performed acts of benevolence, lived sixty years. Our Rabbis were taught that there was a certain family in Jerusalem whose members died at eighteen years of age. They came and informed R. Jochanan b. Zakkai of their trouble. "Perhaps," said he, "you are descendants of Eli, of whom it is said (I Sam. 2, 33) All the increase of thy house shall die in the flower of their age? Go, then, study the Law, and live." They went and studied, and they did live; and they were called after his name, the family if Jochanan. 
+(18) R. Samuel b. lnya said in the name of Rab: "Whence do we know that a decree against a community is not confirmed." Is that true? Behold, it is written (Jer. 2, 22) The stain of thy sin remains before Me. But this is what he meant: Whence do we know that a decree issued against a community, even if confirmed, may nevertheless be cancelled? From the passage (Deut. 4, 7) As the Lord, our God, in all things that we call upon Him for. But it is also written (Isa. 55, 6) Seek ye the Lord while He may be found. Hence, is there a difference? The latter passage refers to an individual, the former to a community. When is the proper time for an individual [to repent]? R. Nachman, in the name of Rabba b. Abahu, said: "The ten days of repentence, between New Year's Day and the Day of Atonement." (I Sam. 25, 38) And it came to pass, in about ten days thereafter, that the Lord smote Nabal. What is the reason for the ten days' waiting? R. Juda, in the name of Rab, said: "It corresponds to the ten meals which Nabal gave to David's servants." And R. Nachman, in the name of Rab, said: "This refers to the ten days of penitence [given to Nabal in which to repent]." 
+(19) On New Year's Day all the inhabitants of the world pass before Him, Kibne Maron. What is the meaning of Kibne Maron? Here (in Babylonia) they translated it "like sheep." But Resh Lakish said: "The meaning is, as the steps of the Temple (i.e., narrow, so that people ascended them one by one)." R. Juda, however, in the name of Samuel, explained it: "Like the armies of the house of David [which were numbered one by one]." "Nevertheless," said Rabba b. b. Ghana, in the name of R. Jochanan, "they are all reviewed with one glance." R. Nachman b. Isaac said: "Our Mishnah also teaches us so, since it makes the inference from the passage (Ps. 33, 15) He that fashioned all their hearts alike. What does that mean? Shall we assume that it means, He created every heart alike in inclination? We see that it is not so. We must, therefore, say that it means. The Creator sees all their hearts [at one glance] and [at once] understands all their works." 
+(20) MISHNAH: For the proclamation of six New Moon days, messengers are sent out: for Nissan, on account of the Passover; for Ab, on account of the fast (ninth of Ab); for Elul, on account of New Year's; for Tishri, in order to arrange the dates of the [remaining] festivals; for Kislev, on account of Chanukah (the Feast of Maccabees); for Adar, on account of the Feast of Purim (the Feast of Esther).  (21) GEMARA: Why were they not also sent out for Tamuz and Tebheth [for the fasts]? (Ib. b) Did not R. Ghana b. Bizna say, in the name of R. Simon, the pious: "What is the meaning of the passage (Zach. 8, 19) Thus saith the Lord of hosts; the fast of the fourth, and the fast of the fifth, and the fast of the seventh, and the fast of the tenth shall become in the house of Judah joy and gladness, etc.; i.e., they are called fasts, and also days of joy and gladness! We must therefore say that in peaceful times they shall be for joy and gladness, but, when there is no peace, they shall be fasts." [Hence they were always observed] "This is the meaning," said R. Papa, "when there is peace, these days should be for joy and gladness; in the time of persecution they shall be fasts; at times when there are neither persecutions nor peace, people may or may not fast, as they see fit." If that is so, why then [should messengers have been sent out] on account of the fast of Ab (during peaceful times)? "The fast [ninth day] of Ab is different," explained R. Papa, "since many misfortunes occurred on that day; as the master said: 'On the ninth of Ab, the first and second Temples were destroyed, Bether was captured, and the city of Jerusalem was razed to the ground.' " 
+(22) We are taught in a Baraitha, R. Simeon b. Jochai said: "There are four matters that R. Akiba expounded, but which I interpret differently. The fast of the fourth, means the seventeenth of Tamuz, on which the city was broken in; as it is said (Jer. 52, 6, 7) In the fourth month, in the ninth when the famine was severe, and further it is written, The city was broken. And why is it called the fourth? Because it is the fourth month. The fast of the fifth, means the ninth of Ab, on which the Temple of our Lord was burnt. And why is it called the fifth? Because it is the fifth month. The fast of day on which Gedaliah, the son of Achikam, was slain. Who killed him? Ishmael ben Nethania murdered him. This is to teach that the death of the righteous is equal to the loss of the house of our Lord. And why is it called the seventh? Because it happened in the seventh mouth. The fast of the tenth, means the tenth of Tebeth, the day on which the king of Babylon set himself against Jerusalem. As it is said (Ezek. 24, 1, 2) And the word of the Lord came unto me in the ninth year, in the tenth month, in the tenth day of the month, saying: Son of man, write thee the name of the day, even of this self-same day. This selfsame day the king of Babylon set himself against Jerusalem. And why is it called the tenth? Because it occurred in the tenth month. Actually this last event should have been placed first [since it occurred first]; but why is it placed last? In order to mention the months in their regular order. [This is the opinion of R. Akiba.] I, however, do not think so; but that the fast of the tenth refers to the fifth of Tebeth, on which day the news came to the exiles that the city was smitten; as it is said (Ezek. 33, 21) And it came to pass on the twelfth year of our captivity, in the tenth (month), in the fifth day of the month, that one that had escaped out of Jerusalem came to me, saying, 'The city is smitten.' They considered the day on which they received the news equal to the day [on which the Temple] was burnt. And I prefer my opinion, for I explain the first, first, and the last, last; while he explains the last, first and the first, last. Again, while I mention them in accordance with both, the order of the occurrences, as well as the order of the months, he mentions them only in accordance with the order of the months." 
+
+(23) (Fol. 19) On the twenty-eighth of Adar, the good news came to the Jews that they need no longer abstain from studying the Law, for the king [of Syria had earlier] issued a decree, permitting them neither to study the Law, nor to circumcise their sons, and compelling them to desecrate the Sabbath. What did Juda b. Shamua and his friends do? They went and took counsel of a certain matron, whose house the celebrated people of the city frequented. She said to them: "Go and cry aloud at night." They did as she advised and cried aloud: "Oh, heavens! Are we not all brethren? Are we not all the children of one Father? Are we not aU the children of one mother? Why should we be treated differently from all other nations, and from all other peoples speaking other language, inasmuch as ye issue such cruel edicts against us?" Whereupon the decrees were annulled, and that day was then appointed a holiday. 
+(24) (Fol. 21b) It is written (Ps. 12, 7) The words of the Lord are pure words, as silver refined in the crucible of earth, purified seven times. Rab and Samuel both explain it. One says: Fifty gates of wisdom were created in the world and all but one were given unto Moses on Mount Sinai; as it is said (Ib. 8, 6) Yet Thou hast made him but a little less than angels. Koheleth (Solomon) desired to resemble Moses, as it is said (Ecc. 12, 10) Koheleth sought to find out acceptable words. Thereupon a Bath Kol (heavenly voice) went forth and said unto him (Ib.) "And that which was written uprightly, even words of truth; referring to (Deut. 34, 10) And there arose not a prophet since then in Israel, like unto Moses." And the other one explains it to have this meaning: Among prophets, indeed, none did arise; but among kings, like Solomon, [prophets like Moses] did arise. But how will the latter explain the above passage? Koheleth sought to find out acceptable words. This means that Koheleth sought to enforce decrees without the aid of witnesses or warning. Whereupon a heavenly voice was heard, saying (Ecc. 12, 10) And that which was written uprightly, even words of truth; i.e., [where it is written] (Deut. 17, 6) Upon the evidence of two witnesses, etc., must a case be established. ...
+
+Megillah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Taanit
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+Piska: Rabban Shimon ben Gamliel said, "There were no joyous days for Israel like the Fifteenth of Av and Yom Kippur." Now, regarding Yom Kippur, it is understandable because it is a day of forgiveness and atonement, the day on which the second Tablets were given to the Israelites. But what is the significance of the Fifteenth of Av? Rav Yehudah said in the name of Shmuel: "It is the day on which the tribes were allowed to intermarry with one another." What is the scriptural source for this? It is stated, "This is the thing which the Lord has commanded concerning the daughters of Zelophehad" (Numbers 36:6), indicating that this matter was applicable only during that particular generation. Rabah bar Bar Chanah said in the name of Rabbi Yochanan, "It is the day on which the tribe of Benjamin was permitted to rejoin the congregation," as it is stated, "And the people had sworn in Mizpah, saying, 'None of us shall give his daughter in marriage to Benjamin as a wife'" (Judges 21:1). What is the derivation? Rav said, "From our own tribe" and not from other tribes. Rabba bar bar Chananah said in the name of Rabbi Yochanan, "It is the day on which the deaths of the desert generation ceased," as the Master said, "As long as the deaths of the desert generation had not yet concluded, there was no divine communication with Moses," as it is stated, "And it came to pass, when all the men of war were consumed and dead from among the people, that the Lord spoke to me, saying" (Deuteronomy 2:16-17). "To me" implies that there was divine communication with me. Ulla said: The meaning of this verse, which discusses the day on which Hosea son of Elah abolished the paths so that the people of Israel would not ascend to Jerusalem on the pilgrimage festivals, is that the date was required to be stated to both the fathers and the sons because there are mitzvot that were commanded to the fathers and not to the sons. For example, the mitzvot of challah, terumah, ma'aser, and all the mitzvot related to the Land of Israel that they were unable to fulfill in the desert. Therefore, the fathers needed to inform their sons about the laws of impurity of the sanctuary and its holy items. Rav Matnah said: The day on which those who died in the incident of Ba'al Peor were buried. And Rav Matnah also said: On that day, they established a decree in Yavneh, "Hatov Ve'hameitiv" (the Blessing of Goodness), "Hatov" to indicate that they did not emit an unpleasant odor, and "Ve'hameitiv" to indicate that they were given a proper burial. Rabba and Rav Yosef both said: The day on which they ceased to cut wood for the Temple service. As it was taught: Rabbi Eliezer the Great says, "From the Fifteenth of Av onward, the strength of the sun begins to wane, and they no longer cut wood for the altar, because the wood does not dry properly." Rav Menashya said: And it is called "The day the scroll withholds." From this point onward, it would say "It shall add" for each additional day, and when it does not add, it is called "It withholds." Rav Yosef taught: What is the meaning of "It withholds"? Rav Yosef said: They buried his mother on that day. Piska. The Sages taught: Regarding the daughters of Israel going out and selecting husbands, the Rabbis taught: The daughter of a king can marry a descendant of the High Priest, the daughter of the High Priest can marry a descendant of a deputy High Priest, the daughter of a deputy High Priest can marry a descendant of a military officer, and the daughter of a military officer can marry a common priest. And all of Israel can inquire about marrying each other in order not to cause embarrassment to someone who has no lineage. Piska. All vessels require immersion. Rabbi Zerika said that Rabbi Elazar said: Even folded and placed in a box. Piska. The daughters of Israel can go out and dance in the vineyards. It was taught: One who has no wife should turn there. Piska. And what do they say? "Young man, lift up your eyes to beauty, for a woman has no other attribute but beauty." The women of distinguished lineage say: "Set your eyes on the family, for a woman is meant for bearing children." The wealthy women say: "Set your eyes on wealthy husbands. [Among them are] merchants and the poor [women] say: "Take your acquisitions for the sake of Heaven, as long as you adorn us with gold."
+
+Moed Katan
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Khagigah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+There were two dumb men in the neighborhood of Rabbi, who were sons of the daughter of R. Jochanan b. Gudgada, and others say, sons of his sister, who, when Rabbis entered the house of learning, went in also, shook their heads, and muttered with their lips. Rabbi prayed for them and they were healed; and it was found that they were well versed on Halacha, and on the entire six sections of the Mishnah... 
+
+Yevamot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Ketubbot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Nedarim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Nazir
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Gittin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Sotah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Kiddushin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Bava Kamma
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Bava Metzia
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Bava Batra
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+It is taught (in a baraita): Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: "All acts of charity and kindness that Jews perform in this world make great peace and are great intercessors between the Jewish people and their Father in Heaven, as it is stated (Jeremiah 16:5), 'so said the Lord, "Enter not into a house of mourning, neither go to lament nor bemoan them, for I have taken away My peace from this people," says the Lord, "both kindness and mercy."' 'Kindness' - this is acts of kindness; 'mercy' - this is acts of charity." It is taught (in a baraita): Rabbi Yehudah says, "Great is charity in that it advances the redemption, as it is stated (Isaiah 56:1), 'So said the Lord, uphold justice and do charity, for My salvation is near to come, and My righteousness to be revealed.'" He would say, "Ten strong entities were created in the world. A mountain is strong, but iron cleaves it. Iron is strong, but fire melts it. Fire is strong, but water extinguishes it. Water is strong, but clouds bear it. Clouds are strong, but wind disperses them. Wind is strong, but the body withstands it. The body is strong, but fear breaks it. Fear is strong, but wine dispels it. Wine is strong, but sleep drives it off. And death is stronger than them all, but charity saves [a person] from death, as it is stated (Proverbs 10:2, 11:4), 'and charity delivers from death.'" 
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+Rabba b. b. Chana said further: "The same merchant said to me: 'Come and I will show you the place where the children of Korah were swallowed up.' And I saw two crevices in the ground from which smoke issued. I took a piece of wool, wetted it with water, put it on my spear, placed it in the crevice, and when 1 took it out it was singed. And the merchant said to me: 'Listen! what do you hear?' And I heard them saying : 'Moses and his Torah are true, and we are liars.' The merchant said to me : 'Each thirtieth day of the month, Gehenna turns them over here, as flesh is turned over in the pot. and they say Moses and his Torah are true, and we are liars.' " 
+Rabba b. b. Chana said further: "He said again to me: 'Come and I will show you where earth and heaven meet.' I followed him and saw it was made full of apertures. I took my basket, and put it on the window of the sky. After praying, I searched for it but could not find it. Then I said to the merchant: 'Are there, then, thieves here? And he answered: 'It was the sphere of the Zodiac, which turns around. Wait until tomorrow at this same time, and you will find it' "
+
+Sanhedrin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+
+
+
+
+What is meant by 'a wicked bond'? Shebna taught to twelve myriads, while Hezekiah taught to eleven myriads. When Sennacherib came and besieged Jerusalem, Shebna wrote on an arrowhead: 'Shebna and his group have made peace; Hezekiah and his group have not.' As it is written: 'For, behold, the wicked bend the bow, they have prepared their arrow upon the string.' Hezekiah was in doubt, saying, 'Perhaps, God forbid, the Holy One, Blessed be He, will follow the majority? If the majority surrender, they too will surrender.' A prophet came and said to him: 'Do not say "conspiracy" regarding all that this people call a conspiracy.' Meaning, it is a conspiracy of the wicked, and a conspiracy of the wicked is not counted. He went to dig a grave for himself in the tombs of the house of David. A prophet came and said to him: 'What are you doing here? And who are you here? For you have dug a grave here...' Rav said: 'The upheaval of a man is harder than that of a woman.' 'And they shall wrap you in a wrap,' Rabbi Yosei son of Rabbi Hanina said: 'This teaches that leprosy broke out on him. As it is written here: "And they shall wrap you in a wrap", and it is written there: "And his upper lip shall be covered." 'He will surely violently turn and toss you like a ball into a large country,' A tanna taught: He sought to elevate himself and disgrace his master's house; therefore, his honor was turned to disgrace. When he went out, the angel Gabriel stuck him to the ground by his hair. They said to him: 'Where is your retinue?' He said: 'Return to me.' They said to him: 'If so, your sister is laughing at the son!' They stabbed him in the heels and hung him on the tails of their horses, and they dragged him over thorns and thistles. Rabbi Elazar said: 'Shebna was a hedonist, as it is written here: "Go, come to the steward," and it is written there: "And the king had a stewardess.
+
+Makkot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+
+
+
+
+
+Rabbi Yehoshua ben Levi says, “There are three matters that the earthly court did and the heavenly court agreed with them, and these are they: Reading the Scroll [of Esther on Purim]; greeting another with the name of God; and bringing the tithe [to the Temple treasury].” Reading the Scroll, as it is written (Esther 9:27), “The Jews confirmed, and they took upon themselves.” They confirmed above that which they took upon themselves below. Greeting (with the name of God), as it is written (Ruth 2:4), “And presently Boaz came from Bethlehem and said to the harvesters, The Lord is with you.’” And it states (Judges 6:12) “The Lord is with you, mighty man of valor.” What is [the reason for], “And it states?” And if you would say that Boaz acted on his own, but from Heaven, they did not agree with him; come hear [a proof]: “And it states, ‘The Lord is with you, mighty man of valor.’” The bringing of the tithe, as (it is written [II Chronicles 31:5], “When the word spread, the Israelites brought large quantities of grain, wine, oil, honey, and all kinds of agricultural produce, and tithes of all, in large amounts.” And) it is written (Malachi 3:10), “Bring you the [whole] tithe into the storehouse, that there may be food, etc. and I will pour you out a blessing, that there shall be more than sufficiency (<i>ad beli dai</i>).” What is “<i>ad beli dai</i>.”? [Rami bar Rav] (Rav Chama in the name of Rav) said, “Until your lips will be worn out (<i>yivlu</i>) from saying, ‘Enough <i>Dai</i>).’”
+
+Shevuot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Eduyot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Avodah Zarah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Horayot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Zevakhim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Menakhot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Khullin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Bekhorot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Arakhin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Temurah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Keritot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Meilah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Tamid
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Kinnim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Kelim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Negaim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Niddah
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Yadayim
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Okatzin
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Middot
+
+
+
+Chapter 1
+

txt/Midrash/Aggadah/Ein Yaakov/Hebrew/Ein Yaakov temp.txt

@@ -0,0 +1,235 @@
+Ein Yaakov
+עין יעקב
+Ein Yaakov temp
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001911837
+
+עין יעקב
+
+ברכות
+
+
+
+שבת
+
+
+
+עירובין
+
+
+
+פסחים
+
+
+
+יומא
+
+
+
+סוכה
+
+
+
+ביצה
+
+
+
+ראש השנה
+
+
+
+מגילה
+
+
+
+Chapter 1
+
+<b>מגילה פרק א</b> - א אמר רבי ירמיה ואי תימא רבי חייא בר אבא מנצפ"ך צופים אמרום ותסברא צופים ולא משה והכתיב (ויקרא כ״ז:ל״ד) אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ועוד הא אמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות (דף ג) בנס היו עומדין (פ' הבונה וע"ש בח"ה ובתא"ג ובפ' כ"ג) אין מהוה הוה ולא הוו ידעי הי באמצע תיבה והי בסוף תיבה ואתו צופים ותיקנו פתוחים באמצע תיבה סתומים בסוף תיבה. סוף סוף והכתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש בהם דבר מעתה אלא שכחום וחזרו צופים ויסדום:
+ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע ושל נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי ובאותה שעה נזדעזעה ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה יצתה בת קול ואמרה מי הוא זה שגילה את סודי לבני אדם עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר אני הוא שגליתי את סתריך לבני אדם וגלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל ועוד בקש לגלות תרגום של כתובים יצתה בת קול ואמרה לו דייך מאי טעמא משום דאית בה קץ משיח. ותרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו והאמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב (נחמיה ח׳:ח׳) ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא. ויקראו בספר תורת האלהים זה מקרא. מפורש זה תרגום. ושום שכל אלו הפסוקים. ויבינו במקרא אלו פסקי טעמים ואמרי לה אלו המסורות שכחום וחזרו ויסדום. מאי שנא אדאורייתא דלא אזדעזעה ומאי שנא אדנביאים דאזדעזעה דאורייתא מיפרשן מילי דנביאים איכא מילי דמסתמן ואיכי מילי דמיפרשן איכא מילי דמסתמן כגון (זכריה י״ב:י״א) ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרמון בן טברימון ברמות גלעד ובמספד יאשיהו בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגדו:
+(דניאל י׳:ז׳) וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא מאן נינהו אנשים אמר רבי ירמיה ואי תימא אבי חייא בר אבא חגי זכריה ומלאכי אינהו עדיפי מיניה והיה עדיף מינייהו אינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא הוא ואיהו עדיף מינייהו דאיהו חזא ואינהו לא חזו וכי מאחר דלא חזו מאי טעמא איבעיתו אף על גב דאינהו לא חזו מידי אבל מזלייהו מיהא קא חזי אמר רבינא ש"מ האי מאן דמיבעית אף על גב דאיהו לא חזי מידי מזליה חזי מאי תקנתיה ליקרי ק"ש ואי קאי במקום הטינופת לינשף מדוכתיבה ארבע (אמות) [גרמידי] ואי קאי בדוכתא מנוולתא [לא] לימא הכי עיזי דבי טבחא שמיני מינאי:
+תניא כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה וקל וחומר מעבודה ומה עבודה שהיא חמורה מבטלין. תלמוד תורה לא כל שכן. ועבודה עדיפא מתלמוד תורה והא כתיב (יהושע ה, יג-יד) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו וגו' ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי ויפול יהושע על פניו ארצה וישתחו (פ' הדר וע"ש מהרש"א) והיכי עביד הכי והא אמר רבי יהושע בן לוי אסור לו לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה חיישינן שמא שד הוא שאני התם דקאמר ליה כי אני שר צבא ה' עתה באתי ודלמא משקרי ליה אמר אביי גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה. אמר ליה אמש בטלתם תמיד של בין הערביים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה אמר ליה על איזה מהם באת אמר ליה עתה באתי על של עתה באתי מיד (יהושע ח, יג) וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק. אמר רבי יוחנן (שם ע"ב) מלמד שלן בתוך עומקה של הלכה. ואמר רבי שמואל גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין, שנאמר עתה באתי, לא קשיא הא דרבים הא דיחיד:
+(דף ד) אמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס: ואמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום שנא' (תהילים כ״ב:ג׳) אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי סבור מינה למיקרייה בליליא ולמיתנא מתניתין דידה ביממא אמר ליה רבי ירמיה לדידי מפרשא לי מיניה דרבי חייא בר אבא כגון דאמרי אינשי אעבור פרשתא דא ואתניה. איתמר נמי אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר (תהילים ל׳:י״ג) למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך:
+ח"ב מגילה פרק ראשון ה' ע"ב
+א"ר יוחנן (נהירנא) כי הוינא טליא אמרינא מלתא ושאילנא לסביא [דף ו' ע"א] ואישתכח (מלתא) כוותי חמת זו טבריא ולמה נקרא [שמה] חמת על שום חמי טבריא [רקת זו צפורי ולמה נקרא שמה רקת משום דמידליא כרקתא דנהרא כנרת זו גינוסר ולמה נקרא שמה כנרת דמתיקי פירא כקלא דכינרי. אמר רבא מי איכא למ"ד רקת לאו טבריא היא והא כי שכיב אינש הכא התם ספדי ליה הכי גדול הוא בששך ושם לו ברקת וכי מסקי ארונא להתם ספדי ליה הכי אוהבי שרידים יושבי רקת צאו וקבלו הרוגי עומק. כי נח נפשיה דר' זירא פתח עליה ההוא ספדנא ארץ שנער וגו' אוי נא לה אמרה רקת וגו' אלא אמר רבא חמת זו חמי גרר רקת זו טבריא כנרת זו גנוסר ולמה נקרא שמה רקת שאפי' ריקנין שבה מלאין מצות כרמון ר' ירמיה אמר רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא שיושבת בטבורה של א"י רבה אמר רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא שטובה ראייתה] אמר זעירי קטרון זו צפורי ולמה נקרא שמה צפורי (אמר רב פפא) שיושבת בראש ההר כצפור. וקטרון צפורי היא והא קטרון בחלקו של זבולון היה דכתיב (שופטים א׳:ל׳) זבולון לא הוריש את יושבי קטרון [ואת יושבי נהלול] וזבולון מתרעם על מדותיו הוה דכתיב (שם ה) זבולון עם חרף נפשו למות מה טעם משום דנפתלי עם מרומי שדה אמר זבולון לפני הקב"ה רבש"ע לאחיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות לאחיי נתת להם שדות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות א"ל כולן צריכין לך על ידי חלזון שנאמ' (דברים ל״ג:י״ט) עמים הר יקראו וגו' ושפוני טמוני חול ותני רב יוסף שפוני זה חלזון טמוני זו טרית חול זו זכוכית לבנה אמר לפניו רבש"ע מי מודיעני (על זאת) (שם) א"ל שם יזבחו זבחי צדק סימן זה יהיה לך שכל הנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום ואי ס"ד קטרון זו צפורי אמאי מתרעם על מדותיו והא הוה (ליה) צפורי [מלתא] דעדיפא טובא וכ"ת דלית בה ארץ זבת חלב ודבש והאמר ריש לקיש לדידי חזי לי (ארץ) זבת חלב ודבש דצפורי והוי שיתסר מיל על שיתסר מיל וכי תימא דלא נפיש דידיה כדאחוה והאמר רבה בר בר חנה [א"ר יוחנן] לדידי חזי לי (ארץ) זבת חלב ודבש דכל ארץ ישראל והוה  כמבי כובי ועד אקרא דתולבקני והויא עשרין ותרתי פרסי באורכא ובפותייה שיתא (עשר) פרסי. אפילו הכי שדות וכרמים (הוו) עדיפי (להו) [ליה] דיקא נמי דכתיב (שופטים ה׳:י״ח) ונפתלי על מרומי שדה ש"מ. א"ר אבהו (צפניה ב׳:ד׳) עקרון תעקר ��ו קסרי בת אדום שיושבת בין החולות והיא היתה יתד תקועה לישראל בימי יונים וכשגברו מלכי בית חשמונאי ולכדוה היו קורין אותה אחידת מגדל (צור) [שיר]:
+א"ר יוסי בר חנינא מ"ד והסירותי דמיו מפיו זו בית (כריא) [במיא] שלהן ושקוציו מבין שניו זו בית גליא שלהן ונשאר גם הוא לאלהינו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבאדום והיה כאלוף ביהודה ועקרון כיבוסי אלו טיאתריאות וקרקסיאות שלהן שעתידין שרי יהודה ללמד בהם תורה ברבים. א"ר יצחק לשם זו פמיאס עקרן [תעקר] זו קסרי בת אדום שהיא היתה מטרפולין של מלכים א"ד דמרבו בה מלכי וא"ד דמוקמי מינה מלכי. קיסרי וירושלים אם יאמר לך אדם שחרבו שתיהן אל תאמן ישבו שתיהן אל תאמן חרבה קיסרי וישבה ירושלים (תאמן) חרבה ירושלים וישבה קיסרי תאמן שנאמר (יחזקאל כ״ו:ב׳) אמלאה החרבה אי מלאה זו חרבה זו [אי מלאה זו חרבה זו]. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא (בראשית כח) ולאום מלאום יאמץ. וא"ר יצחק מ"ד (ישעיהו כ״ו:י׳) יוחן רשע בל למד צדק בארץ נכוחות יעול ובל יראה גאות ה' אמר יצחק לפני הקב"ה רבש"ע יוחן עשו א"ל רשע הוא. א"ל בל למד צדק. [א"ל] בארץ נכוחות יעול. א"ל א"כ בל יראה גאות ה' וגו'. וא"ר יצחק מ"ד (תהלים קט) אל תתן ה' מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה. אמר יעקב לפני הקב"ה רבש"ע אל תתן לעשו תאות לבו. זממו אל תפק ירומו סלה זו [שם ע"ב] גרמומיא של אדום שאלמלא הן יוצאין מחריבין את כל העולם כולו דא"ר חמא בר חנינא ש' (מלכי) קטרי תאגי איכא בגרמומיא של רומי ושס"ה מרזבני איכא (ברומי) [בבל] כל יומא נפקי הני לאפי הני (והנה לאפי הני) ומקטיל או חד מהני או חד מהני ומטרדי לאוקמי מלכא אחרינא. וא"ר יצחק אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמן. מצאתי ולא יגעתי אל תאמן. יגעתי ומצאתי תאמן והני מילי בד"ת אבל במשא ומתן סייעתא דשמיא היא ובד"ת לא אמרן אלא לאיחדודי אבל לאוקמי גירסא סייעתא דשמיא היא. וא"ר יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה התגרה בו שנאמר (תהילים ל״ז:א׳) אל תתחר במרעים וגו' [ולא עוד אלא שדרכיו מצליחין שנאמ' (שם י) יחילו דרכיו בכל עת ולא עוד אלא שזוכה בדין שנא' (שם) מרום משפטיך מנגדו ולא עוד אלא שרואה בשונאיו שנא' (שם) כל צורריו יפיח בהם איני והאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחי מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנאמר (משלי כ״ח:ד׳) עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם ותניא ר' דוסתאי בר מתון אמר מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה ואם לחשך אדם לומר אל תתחר במרעים ואל תקנא בעושי עולה מי שלבו נוקפו אומר כן אלא אל תתחר במרעים להיות כמרעים ואל תקנא בעושה עולה להיות כעושה עולה ואומר (שם כג) אל יקנא לבך בחטאים וגו' לא קשיא הא במילי דידיה הא במילי דשמיא ואיבעית אימא הא והא במילי דידיה ולא קשיא הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור דאמר רב הונא מאי דכתיב (חבקוק א׳:י״ג) למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע ואי בעית אימא שעה משחקת לו שאני]:
+ז: שם אמר עולא איטליא של יון זה כרך גדול של רומי והויא ש' פרסה על ש' פרסה ויש בה שס"ה שווקים כמנין ימות החמה וקטן שבכולם של מוכרי עופות והויא ט"ז מיל על ט"ז מיל ומלך סועד בכל יום באחד מהן והדר בו אע"פ שאינו נולד בו נוטל פרס מבית המלך והנולד בו אע"פ שאינו דר בו נוטל פרס מבית המלך וג' אלפים בי בני יש בו וה' מאות חלונות מעלים עשן חוץ לחומה צדו אחת ים וצדו אחת הרים וגבעות צדו אחת מחיצה של ברזל וצדו אחת חולסית ומצודה:
+ח: דף ז ע"א. לקיים ��ת אגרת הפורים הזאת השנית (אסתר ט׳:כ״ט) אמר (רב יהודה אמר שמואל) [רב שמואל בר יהודה] בתחלה קבעוה בשושן ולבסוף קבעוה בכל העולם. אמר (רבי) [רב] שמואל בר (יצחק) [יהודה] שלחה [להם] אסתר לחכמים קבעוני לדורות שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו בין האומות שלחה להם כבר כתובה אני (ומונחת) על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס. רב ור' חנינא ור' יוחנן ורב חביבא מתנו ובכוליה סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי ר' יוחנן ומעייל ר' יונתן שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני (בספר) [לדורות] שלחו לה (משלי כ״ב:כ׳) הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת שלישים ולא רביעים עד שמצאו לה מקרא מן התורה שאמר (שמות י״ז:י״ד) כתוב זאת זכרון בספר כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים בספר מה שכתוב במגילה. תניא רבי אליעזר אומר מגילת אסתר ברוה"ק נאמרה שנאמר (אסתר ו׳:ו׳) ויאמר המן בלבו רבי עקיבא אומר מגילת אסתר ברוה"ק נאמרה שנאמר (שם ג) ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה (רבי יוסי בן דורמסקית) [רבי מאיר] אומר מגילת אסתר ברוה"ק נאמרה שנאמר (שם) ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה (ר' מאיר) [רבי יוסי בן דורמסקית] אומר מגילת אסתר ברוה"ק נאמרה שנאמר (אסתר ט׳:י׳) ובבזה לא שלחו את ידם. (אמר רב יהודה) אמר שמואל אי הואי התם הוה אמרי להו מילתא דעדיפא מדכולהו שנאמר (שם ט) קיימו וקבלו היהודים קיימו למעלה מה שקבלו למטה. אמר רבא לכולהו אית להו פירכא לבר (מדרבי יהודה אמר שמואל) [מדשמואל] דלית ליה פירכא [דר"א סברא הוא דלא הוה אינש דחשיב למלכא כוותיה והאי כי קא מפיש טובא ואמר אדעתא דנפשיה קאמר דר"ע דילמא כר' אלעזר דאמר מלמד שכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו והא דרבי מאיר דילמא כרבי חייא בר אבא דאמר בגתן ותרש שני טרשיים היו והא דרבי יוסי בן דורמסקית דילמא פריסתקי שדור דשמואל ודאי לית ליה פירכא]. אמר רבינא (ואי תימא רב נחמן בר יצחק) היינו דאמרי אינשי טבא חדא פלפלא חריפא ממליא צנא דקרי רבי יוסף אמר מהכא (שם) וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים ורב נחמן בר יצחק אמר מהכא (שם) וזכרם לא יסוף מזרעם: תניא ר' שמעון בן מנסיא אומר קהלת אינו מטמא את הידים מפני שחכמתו של שלמה היא אמרו לו וכי זו בלבד אמר והלא כבר נאמר (ס"א ד) וידבר שלשת אלפים משל ואומר (משלי ל׳:ו׳) אל תוסף על דבריו מאי ואומר וכי תימא מימר טובא אמר דאי בעי איכתוב ודאי בעי לא איכתוב ת"ש אל תוסף על דבריו:
+(דף ז ע"ב) אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי:
+(דף ח' ע"ב) משנה אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ותפילין ומזוזות אין נכתבים אלא אשורית רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא בלשון יונית: 
+(דף ט ע"א) גמ' אמר רב יהודה אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה ומשום מעשה דתלמי המלך מאי היא דתניא מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והושיבם בע"ב בתים ולא גילה להם על מה כנסם ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקדוש ברוך הוא עצה בלב כל אחד ואחד והסכימה דעתם לדעת אחד וכתבו לו (בראשית א׳:כ״ז) אלהים ברא בראשית (שם) אעשה אדם בצלם ובדמות (שם ב) ויכל ביום הששי, וישבות ביום השביעי. (שם ח) זכר ונקבה בראו. (שם יא) הבה ארדה ואבלה שם שפתם. (שם יח) ותצחק שרה בקרוביה לאמר. (שם מט) כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס. (שמות ד׳:כ׳) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם. (שם יב) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות שלשים שנה וארבע מאות שנה. (שם כד) וישלח את זאטוטי בני ישראל (שם) ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו. (ע"ב) (במדבר ט״ז:ט״ו) לא חמר אחד מהם נשאתי. (דברים ד׳:י״ט) אשר חלק ה' אלהיך אותם להאיר לכל העמים תחת כל השמים. (שם יז) וילך ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי לעובדם. וכתבו לו במקום (ויקרא יא) הארנבת את צעירת הרגלים ולא כתבו לו את הארנבת מפני שאשתו של תלמי המלך ארנבת שמה כדי שלא יאמר שחקו בי יהודאי וכתבו שם אשתי בתורה. [פיסקא] רבי שמעון בן גמליאל אומר וכו'. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן הלכה כרבי שמעון בן גמליאל. ואמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי שמעון בן גמליאל דכתיב (בראשית ט׳:כ״ז) יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם יפיפותו של יפת יהא באהלי שם:
+(דף י ע"ב) ויהי בימי אחשורוש אמר רבי לוי ואי תימא רבי (יוחנן) [יונתן] דבר זה מסורת הוא בידינו מאבותינו מאנשי כנסת הגדולה שכל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צער (אסתר א׳:א׳) ויהי בימי אחשורוש הוה המן (רות א׳:א׳) ויהי בימי שפוט השופטים הוה רעב (בראשית ו׳:ב׳) ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה וגו' ויראו בני האלהים וגומר. (שם יא) ויהי בנסעם מקדם וגו' הבה נבנה לנו עיר (שם יד) ויהיה בימי אמרפל מלך שנער וגומר עשו מלחמה (יהושע ה׳:י״ג) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו. (שם ז) ויהי ה' את יהושע וימעלו בני ישראל מעל. (שמואל א, א, א) ויהי איש אחד מן הרמתים כי את חנה אהב וה' סגר רחמה (שם ח) ויהי כאשר זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו (שם יח) ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו ויהי שאול עוין את דוד. (שמואל ב ז׳:א׳) ויהי כי ישב המלך בביתו רק אתה לא תבנה הבית. והא כתיב (ויקרא ט׳:א׳) ויהי ביום השמיני ותנא אותו היום שמחה גדולה היתה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ כתיב הכא ויהי ביום השמיני וכתיב התם (בראשית א׳:ה׳) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד הא שכיב נדב ואביהו והכתיב (מ"א ו, א) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל והכתיב (בראשית כ״ט:י׳) ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו והא כתיב (שם א) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד והאיכא שני והאיכא שלישי והאיכא ויהי טובא אלא אמר רב אשי ויהי איכא הכי ואיכא הכי כל ויהי בימי ודאי לשון צער הוא והוו ה' ויהי בימי אחשורוש ויהי בימי שפוט השופטים ויהי בימי אמרפל (ישעיהו ז׳:א׳) ויהי בימי אחז (ירמיהו א׳:ג׳) ויהי בימי יהויקים:
+אמר רבי לוי ואיתימא רבי יוחנן דבר זה מסורת הוא בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחי הוו מאי קמשמע לן כי הא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים מנן לן מתמר דכתיב (בראשית ל״ח:ט״ו) ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה אלא אמר רבי  אלעזר משום שכסתה פניה בבית חמיה לפיכך יצאו ממנה מלכים ונביאים מלכים מדוד ונביאים מאמוץ דאמר רבי לוי מסורה בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחי הוו. וכתיב (ישעיהו א׳:א׳) חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה:
+רבי יונתן פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (שם יד) וקמתי עליהם נאם ה' צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה' שם זה הכתב ושאר זה הלשון ונין זה מלכות ונכד זה ושתי. רבי שמואל בר נחמני פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (ישעיה נה) תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת וגומר תחת הנעצוץ זה המן הרשע שעשה עצמו ע"ז דכתיב (שם ז) ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים יעלה ברוש זה מרדכי הצדיק שנקרא ראש לבשמים שנאמר (שמות ל) ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מרי דכיא ותחת הסרפד זו ושתי הרשעה בת בנו של נ"נ הרשע ששרף בית מרפידו של אלהינו דכתיב ביה (ש"ה ג) רפידתו זהב יעלה הדס זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה שנאמר (אסתר ב) ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו וכתיב (זכריה א) והוא עומד בין הדסים והיה לה' לשם אלו ימי פורים לאות עולם לא יכרת זה מקרא מגילה:
+רבי יהושע בר חנינא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (דברים כ״ח:ס״ג) והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם וגו' כן ישיש להרע אתכם ומי חדי קודשא בריך הוא במפלתו של רשע והא כתיב (דהי"ב כ) בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו, ואמר רבי יוחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים. ואמר רבי יוחנן מ"ד (שמות י״ד:כ׳) ולא קרב זה אל זה כל הלילה באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני אמר רבי יוסי ברבי חנינא הוא אינו שש אבל אחרים משיש דיקא נמי דכתיב ישיש ולא כתיב ישוש ש"מ:
+רבי אבא בר כהנא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (קהלת ב׳:כ״ו) כי לאדם טוב שטוב לפניו נתן חכמה ודעת וגו' כי לאדם שטוב לפניו זה מרדכי. ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן הרשע. לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי דכתיב ביה (אסתר ח׳:ב׳) ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. רבי אבא בר עופרן פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (דף יא) (עזרא ט׳:ט׳) כי עבדים אנחנו ובעבודתינו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס אימתי ויט עלינו חסד בימי מרדכי. רבי חנינא בר פפא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (תהילים ס״ו:י״ב) הרכבת אנוש לראשינו באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה בימי המן. רבי יוחנן פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (שם צה) זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי וגו' אימתי ראו כל זה, בימי מרדכי ואסתר. ר"ל פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (משלי כה) ארי נוהם ודוב שוקק מושל רשע על עם דל ארי נוהם זה נבוכדנאצר הרשע דכתיב ביה (ירמיהו ד׳:ז׳) עלה אריה מסבכו ודוב שוקק זה אחשורוש דכתיב ביה במלכות פרס (דניאל ז׳:ה׳) וארו היוה אחרי תנינה דמיה לדוב ותני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב ומסורבלין בשר כדוב ומגדלין שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב מושל רשע זה המן על עם דל אלו ישראל שהם דלים מן המצות. רב נחמן בר יצחק פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (תהילים קכ״ד:א׳) שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו וגו' בקום עלינו אדם, אדם ולא מלך. רבא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (משלי כ״ט:ב׳) ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם ברבות צדיקים זה מרדכי ואסתר ישמח העם כדכתיב (אסתר ח׳:ט״ו) ומרדכי יצא מלפני המלך, והעיר שושן צהלה ושמחה. במשול רשע יאנח עם זה המן וכן הוא אומר (שם ג) והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה. רב מתנה אמר מהכא (דברים ד׳:ז׳) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו. רב אשי אמר מהכא (שם) או הנסה אלהים לבוא וגומר:
+ויהי בימי אחשורוש. אמר רב וי והי נתקיים מה שכתוב בתורה (דברים כ״ח:ס״ח) והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה. ושמואל אמר (ויקרא כ״ו:מ״ד) לא מאסתים ולא געלתים לכלותם לא מאסתים בימי אנטיוכוס ולא געלתים בימי אספסיינוס קיסר לכלותם בימי המן. להפר בריתי אתם בימי רומיים כי אני ה' אלהיהם לימות גוג ומגוג. במתניתא תנא לא מאסתים בימי כשדים שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה, ולא געלתים, בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר. לכלותם בימי אנטיוכוס שהעמדתי להם שמעון הצדיק ומתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו. להפר בריתי אתם בימי רומיים שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות. כי אני ה' אלהיהם לעתיד לבא דאין כל עובדי כוכבים ולשון שולטת בהם. רבי לוי פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (במדבר צג) ואם לא תורישו את יושבי הארץ. רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מהכא (שם) והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם:
+ויהי בימי אחשורוש אמר רבי לוי אחיו של ראש ובן גילו של ראש. אחיו של ראש אחיו של נבוכדנאצר הרשע שנקרא ראש שנא' (דניאל ב׳:ל״ח) אנת הוא ראשה די דהבא. ובן גילו של ראש נבוכדנאצר הרג והוא בקש להרוג נבכדנאצר החריב והוא בקש להחריב וכן הוא אומר (עזרא ד׳:ו׳) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים. ושמואל אמר שהושחרו פניהם של ישראל בימיו בשולי קדירה רבי חנינא אמר שכל הזוכרו אומר אח לראשו רבי יוחנן אמר שהכל נעשו בימיו רשים שנאמר (אסתר י׳:א׳) וישם המלך אחשורוש מס על הארץ:
+הוא אחשורוש הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו. (בראשית ל״ו:ט׳) הוא עשו אבי אדום הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו. (ד"ה ב' כח) הוא המלך אחז הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו. וכן הוא דתן ואבירם. וכן לענין (במדבר כ״ו:ט׳) צדיקים (ד"ה א) אברם הוא אברהם. אברהם הוא בצדקתו מתחילתו ועד סופו. (שמות ו׳:כ״ו) הוא אהרן ומשה, הן בצדקן מתחלתן ועד סופן. (שמואל א י״ז:י״ד) ודוד הוא הקטן. הוא בקטנותו מתחילתו ועד סופו. כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה, כך במלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה:
+(שם) המולך, אמר רבי שמלך מעצמו, אמרי לה לשבח, ואמרי לה לגנאי. לשבח דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה. לגנאי דלא חזי למלכותא ויהב ממונא יתירא וקם. תנו רבנן שלשה מלכים הם שמלכו בכפה אחאב בן עמרי ונבוכדנאצר ואחשורוש אחאב בן עמרי דקאמר ליה עובדיהו לאליהו (מלכים א י״ח:י׳) חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך ואמרו אין והשביע את הממלכה ואת הגוי וגו' ואי לאו דהוה מליך עלייהו היכי מצי לאשבועינהו ונבוכדנאצר דכתיכב ביה (ירמיהו כ״ז:ח׳) והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנאצר מלך בבל.  אחשורוש (כדאיתא בסנהדרין) (שם ע"ב) ותו ליכא והא איכא שלמה. שלמה לא סליק מלכותיה. הא ניחא למאן דאמר מלך והדיוט אלא למאן דאמר מלך והדיוט ומלך מאי איכא למימר שאני שלמה דמילתא אחריתי הוה ביה שמלך על העליונים ועל התחתונים שנאמר (ד"ה א כט) וישב שלמה על כסא ה' וגומר והא איכא סנחריב דכתיב (מלכים ב י״ח:ל״ה) מי בכל הארצות אשר הצילו את ארצם מידי הא הויא ירושלים דלא כביש ליה והא איכא דריוש דכתיב (דניאל ו׳:כ״ו) דריוש מלכא כתב לכל עממיא וגו' שלמכון ישגא הויא שבע דלא מלך עלייהו דכתיב (שם) שפר קדים דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין. והא איכא כורש דכתיב ביה (ד"ה ב לו) כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה' וגומר התם אשתבוחי הוא דקא משתבח בנפשיה:
+(אסתר א׳:ג׳) כשבת המלך וכתיב בתריה בשנת שלוש למלכו אמר רבא מאי כשבת לאחר שנתישבה דעתו: אמר בלשאצר מנה וטעה אנא מנינא ולא טעינא. מאי היא דכתיב (ירמיהו כ״ט:י׳) כה אמר ה' כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם וגו' וכתיב (דניאל ט׳:ב׳) למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה חשיב מ"ה שנין דנבוכדנאצר וכ"ג דאויל מ��ודך ותרתי דידיה הוו שבעים אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהון ומנא לן דנ"נ מ"ה [שנין] מלך דאמר מר גלו בשבעה גלו בשמונה גלו בי"ח גלו בי"ט (וכי ד' גליות גלו והא ב' גליות גלו אלא) גלו בשבעה לכבוש יהויקים [גלות יהויכין] שהיא שנת ח' לנ"נ גלו בי"ח לכבוש יהויקים גלות צדקיהו שהיא שנת י"ט למלכות נ"נ דאמר מר שנה ראשונה כיבש נינוה שנה שניה כיבש יהויקים מלך יהודה וכתיב (מלכים ב כ״ה:כ״ז) ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה בשנים עשר חדש בעשרים ושבעה לחדש נשא אויל מרודך מלך בבל בשנת מלכו את ראש יהויכין מלך יהודה [ויוציא אותו מבית הכלא] תמני ותלתין ושבע הרי מ"ה שנין דנ"נ וכ"ג דאויל מרודך גמרא ותרתי דידיה (דבלשאצר) האם שבעים (כיון דחזא דמלו שבעין ולא איפרוק) אמר תו לא איפרקי אפיק ואייתי מאני דבי מקדשא ואשתמש בהון והיינו דקאמר ליה דניאל לבלשאצר (דניאל ה׳:כ״ג) ועל מארי שמיא התרוממת ולמאניא די ביתיה היתיו קדמך וכתיב (שם) ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאה וכתיב (שם ו) ודריוש מדאה קביל מלכותא כבר שנין שיתין ותרתין אמר איהו מנה וטעה אנא מנינא ולא טעינא מי כתיב למלכות בבל (לפי מלאת) לבבל כתיב מאי לבבל לגלות בבל (שהוא יהויכין סוף סוף) כמה בצירן תמני חשיב ועייל תמני חילופייהו חדא דבלשאצר (ותרתי). [וחמש] דדריוש (ותלתא) [ו]דכורש ותרתי דידיה הא שבעין כיון דחזא דמלו שבעין ולא איפרוק אמר (מדלא איפרוק) השתא ודאי [תו] לא מיפרקי אפיק ואייתי מניא דבי מקדשא ואשתמש בהון אתא שטן ורקד ביניהם והרג את ושתי. והא שפיר חשיב איהו נמי מיטעא טעה דהוה ליה למימני מחרבות ירושלים סוף סוף כמה בצירן חד סרי איהו כמה מלך ארביסר ובארביסר דיליה איבעי ליה לאיבנויי מקדשא אלמא כתיב (עזרא ד׳:כ״ד) באדין בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם (והות בטלה עד שנת תרתין למלכות דריוש מלך פרס). אמר רבא שנים מקוטעות הוו. [דף יב ע"א] תניא נמי הכי עוד שנה אחרת (יש) לבבל ועמד דריוש והשלימה. אמר רבא ואף דניאל בההוא מנינא מנה וטעה דכתיב (דניאל ט׳:ב׳) בשנת אחת למלכו אני דניאל בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה מדקאמר אני בינותי בספרים מכלל דאיהו נמי טעה מ"מ קשו קראי אהדדי כתיב (ירמיהו כ״ט:י׳) לפי מלאת לבבל שבעים שנה וכתיב (דניאל ט׳:ט״ז) להרבות ירושלם [אמר רבא] לפקידה בעלמא והיינו דכתיב (עזרא א׳:ב׳ וד"ה ב' לו) (ובשנת אחת לכורש מלך פרס וכתיב (שם) לכלות דבר ה' בפי ירמיהו וכתיב (שם) כה אמר כורש מלך פרס [כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלם] (וכתיב מי בכם מכל עמו ה' אלהיו עמו ויעל) דרש רב נחמן בר (יצחק) [רב חסדא] מאי דכתיב (ישעיהו מ״ה:א׳) כה אמר ה' למשיחו לכורש וכי כורש משיח (הוא) [היה] אלא אמר הקב"ה למשיח קובל אני עליך על כורש אני אמרתי הוא יבנה (עירי) [ביתי] ויקבץ גליותי והוא אמר (ד"ה ב' לו) מי בכם מכל עמו ה' אלהיו עמו ויעל. כתיב חיל פרס ומדי הפרתמים וכתיב למלכי מדי ופרס אמר (רב חסדא) [רבא] אתנויי אתנו בהדי הדדי אי מנייכו מלכי מינן אפרכי ואי מינן מלכי מנייכו אפרכי:
+(דף יב) בהראותו את עשר כבוד מלכותו ואת יקר וגומר אמר רבי יוסי ברבי חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה ונתעטף ועמד כתיב הכא את יקר תפארת גדולתו וכתיב התם (שמות כ״ח:ב׳) לכבוד ולתפארת. ובמלאת הימים האלה וגומר רב ושמואל חד אמר מלך פקח היה וחד אמר טפש היה למאן דאמר פקח היה שפיר עביד דקריב רחיקי ברישא דבני מאתיה כל אימת דבעי להו מקרב להו ומאן דאמר טפש היה בני מאתיה איבעי ברישא לקרובי דאי מרדו הנך הני הוו קיימי בהדיה:
+שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו לי אתם אמרו לי מפני מה שנהגו מסעודתו של אותו רשע אמר להם אם כן של שושן יהרגו של כל העולם כולו לא יהרגו אמרו לו אמור לנו אתה אמר להם שהשתחוו לצלם אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה אלא לפנים והיינו דכתיב (איכה ג׳:ל״ג) כי לא ענה מלכו ויגה בני איש:
+בחצר גינת ביתן המלך רב ושמואל חד אמר הראוי לחצר לחצר הראוי לגינה לגינה הראוי לביתן לביתן וחד אמר הושיבן בחצר ולא החזיקתן בגינה ולא החזיקתן עד שהכניסם לביתן והחזיקתן. במתניתא תנא הושיבן בחצר ופתח להם שני פתחים אחד לגינה ואחד לביתן. חור כרפס ותכלת מאי חור רבי ושמואל חד אמר חורי חורי וח"א מילת לבנה הציע להם. כרפס א"ר יוסי בר חנינא כרים של פסים. מטות זהב וכסף תניא א"ר יהודה הראוי לכסף לכסף הראוי לזהב לזהב אמר ליה ר' נחמיה א"כ קנאה אתה מטיל בסעודה אלא הן של כסף ורגליהם של זהב. רצפת בהט ושש מאי בהט א"ר (יוסי בר חנינא) [אסי] אבנים שמתחוטטות על בעליהן (וי"א אבנים המתחוטטות לעינים במקומן) וכן הוא אומר (זכריה ט׳:ט״ז) כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו. ודר וסוחרת רב אמר דארי דארי ושמואל אמר אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה (והניחה להם בסעודה והאירה) ,הושיבה באמצע סעודה ומאירה] להם (לכל בעלי סעודה) [בצהרים] דבי רבי ישמעאל תנא שקרא דרור לכל בעלי סחורה:
+יג (שם) והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים משונים מבעי ליה אמר (רבה) [רבא] יצתה בת קול ואמרה להם ראשונים כלו מפני כלים ואתם שונים ושותים בהם ויין מלכות אמר רב מלמד שכל אחד ואחד השקהו יין שהוא גדול ממנו בשנים. והשתיה כדת אמר רב ענן משום רבי מאיר כדת של תורה מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתיה. אין אונס אמר רבא מלמד שכל אחד ואחד השקהו יין של מדינתו. כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש [אמר רבא] לעשות כרצון מרדכי והמן. מרדכי דכתיב איש יהודי היה. המן דכתיב איש צר ואויב. גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות בית הנשים מיבעי ליה אמר (רבי אבא בר כהנא) [רבא] למד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו היינו דאמרי אינשי איהו בי קרי ואיתתיה [שם ע"ב] בי בוציני. ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אטו עד יום השביעי לא טב לביה ביין אמר רבא יום השביעי שבת היה שישראל אוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה ובדברי תושבחות אבל עובדי כוכבים שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא [בדברי] תפלות וכן בסעודתו של אותו רשע הללו אומרים מדיות נאות והללו אומרים פרסיות נאות אמר להם אחשורוש כלי שאני משתמש בו אינו לא מדי ולא פרסי אלא כשדי רצונכם לראותה אמרו ליה אין ובלבד שתהא ערומה. שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה את בנות ישראל ומפשיטתן ערומות והיתה עושה בהן מלאכה בשבת (לפיכך נגזר עליה שתשחט בשבת ערומה) והיינו דכתיב זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה כאשר עשתה כן נגזר עליה. ותמאן המלכה ושתי מכדי פריצתא הויא דאמר מר שניהם לדבר עבירה נתכוונו אמאי לא אתאי א"ר יוסי בר חנינא מלמד שפרחה בה צרעת במתניתא תנא בא גבריאל ועשה לה זנב. ויקצוף המלך מאד (וחמתו בערה בו מאי שלחה ליה דדלקה ביה חמתיה ואזלא) [אמאי דלקה ביה כולה האי] אמר רבא שלחה ליה (בר) אחורייריה דאבא אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי והאי גברא אשתטי ליה מחמרא מיד וחמתו בערה בו:
+יד: שם ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים מאן חכמים רבנן יודעי העתים שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים. כדת מה לעשות אמר להו דיינוה ניהלה אמרי היכי נעהיד נימא דליקטלה למחר מפכח ליה חמרא ודכיר לה ובעי לה מינן. נימא ליה לשבקה השתא לימא לא איכרפת להו בזילותא דיליה ומלכותיה. (אלא מוטב ניסלק נפשין) אמרו לו מיום שחרב בהמ"ק וגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות אלא זיל לגבי עמון ומואב דיתבי אדוכתייהו. כחרמא דיתיב על דורדייה (ולא פג טעמיה) וטעמא אמרו ליה דכתיב (ירמיה פח) שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך [על כן עמד טעמו בכו וריחו לא גמר]. מיד והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן א"ר לוי פסוק זה כולו על שם קרבנות נאמר כרשנא אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כלום הקריבו לפניך עובדי כוכבים (פרים) [כרים] בני שנה כדרך שהקריבו ישראל [לפניך]. שחר כלום הקריבו לפני שתי תורים (ובני יונה). אדמתא כלום בנו לפני (עובדי כוכבים) מזבח של אדמה כדכתיב (שמות כ׳:כ״א) מזבח אדמה תעשה לי. תרשיש כלום שישמשו לפניך בבגדי כהונה דכתיב [בהו] (שם כח) תרשיש ושהם וישפה. מרס כלום מרסו לפניך בדם מרסנא כלום מרסו לפניך במנחות. ממוכן כלום הכינו לפניך שולחן של לחם הפנים. מידויאמר ממוכן תנא ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורענות אמר רבי (אבא בר) כהנא מכאן שהדיוט קופץ בראש. להיות כל איש שורר בביתו אמר רבא אלמלא אגרות ראשונות לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. אמרי מאי האי דשדד לן להיות כל איש שורר בביתו פשיטא דאפילו קרחה בביתיה פרדשכא ליהוי. ויפקד המלך פקידים אמר רבא מאי דכתיב (משלי י״ג:ט״ז) כל ערום יעשה כדעת וכסיל יפרוש אולת כל ערום יעשה בדעת זה דוד מלך ישראל דכתיב ביה (מלכים א א׳:ב׳) ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה וכל מאן דהוה ליה ברתא אייתה נהליה. וכסיל יפרוש אולת זה אחשורוש דכתיב ביה ויפקד המלך פקידים דמאן דהוה ליה ברתא אטמרה מיניה:
+איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי וגומר איש ימיני. מה נפשך אי ליחוסיה קא אתא ליחסיה וליזיל עד בנימין בר יעקב מאי שנא הני תרתי ותו לא. תנא כולן על שמו נקראו בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו. בן שמעי בן ששמע אל תפלתו. בן קיש שהקיש על דלתי רחמים ופתחו לו. קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קאתי וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קאתי אמר רב נחמן מרדכי מוכתר בנימוסו היה רבה בר רב הונא ורבה בר בר חנה משמיה דרבי יהושע בן לוי אמרו אביו מבנימין ואמו מיהודה ורבנן אמרי משפחות מתגרות זו בזו משפחת יהודה אומרת אנא גרמי דמתיליד מרדכי דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא ומשפחת בנימין אומרת מיני קאתי רבא אמר כנסת ישראל היא דקאמרה להך גיסא ולהך גיסא ראו מה עשה לי יהודה ומה שלם לי ימיני. מה עשה לי יהודה (דף יג) דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא שאלמלי לא היה שמעי בן גרא וקטליה דוד לא הוה מתיליד מרדכי דמקני ביה המן וגרם צער לישראל, ומה שלם לי ימיני דלא קטליה שאול לאגג שאלמלי לא היה אגג וקטליה שאול לא הוה מתיליד המן דמקני ביה מרדכי וגרם ליה צערא לישראל ורבי יוחנן אמר לעולם מבנימין קאתי ואמאי קרו ליה יהודי על שם שכפר בעבודה זרה שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי שנא' (דניאל ג׳:י״ב) איתי גוברין יהודאין די מנית יתהון וגומר:
+אשר הגלה מירושלים אמר רבא שגלה מעצמו. ויהי אומן את הדסה היא אסתר קרי לה אסתר וקרי לה הדסה תניא רבי מאיר אומר אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה על שם הצדיקים שנקראו הדסים וכן הוא אומר (זכריה א) והוא עומד בין הדסים אשר במצולה. רבי יהודה אומר הדסה שמה ולמה נקרא שמה אסתר מפני שהיתה מסתרת את דבריה וכן הוא אומר אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה. רבי נחמיה אומר הדסה שמה ולמה נקרא שמה אסתר שהעובדי כוכבים היו קורין אותה על שם אסתהר. בן עזאי אומר אסתר שמה ןךמה נקרא שמה הדסה מפני שהיתה בינונית לא ארוכה ולא קצרה אלא בינונית כהדס (וכמו שאמרה חנה זרע אנשים כו') רבי יהושע בן קרחה אומר אסתר ירקרקת היתה וחוט של חסד משוך עליה. (עי' ברכות פ' אין עומדין) כי אין לה אב ואם (וכתיב) ובמות אביה ואמה למה לי אמר רב חסדא עיברתה אמה מת אביה ילדתה אמה מתה אמה. לקחה מרדכי לו לבת תנא משום רבי מאיר אל תקרי לבת אלא לבית (פי' לאשה) וכן הוא אומר (ש"ב יב) ולרש אין כל בי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת משום דמפתו תאכל ותהי לו כבת אלא כבית הכא נמי לבית. ואת שבע הנערות הראויות לתת לה. אמר רבא מלמד שהיתה מונה בהן שבעת ימי שבת:
+טז: שם וישנה ואת נערותיה לטוב אמר רב שהאכילה מאכל יהודי. ושמואל אמר שהאכילה קדלי דחזירי ורבי יוחנן אמר שהאכילה זרעונים וכה"א (דניאל א) ויהי המלצר נושא את פת בגם ויין משתיהם ונותן להם זרעונים. ששה חדשים בשמן המור מאי שמן המור (רב הונא בר חייא) [ר' חייא בר אבא] אמר סטכת (ורבי ירמיה בר אבא) [רב הונא] אמר שמן זית שלא הביא שליש. תניא רבי יהודה אומר אנפיקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו שמשיר את השער ומעדן את הבשר. בערב היא באה ובבקר היא שבה א"ר יוחנן מגנותו של אותו רשע למדנו (צניעות שלו) [שבחו] שלא שמש מטתו ביום אלא בלילה. ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה א"ר אלעזר מלמד שלכל אחד ואחד מרואיה נדמתה לו מאומתו. ותלקח אסתר וגו' הוא חדש טבת אמר רב חסדא ירח שהגוף נהנה מן הגוף. ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות (קרי לה אשה וקרי לה בתולה) אמר רב (חסדא) קשה לטעום טעם בתולה טועם. [טעם] בעולה טועם. ויעש המלך משתה גדול עבר משתיא ולא גליא ליה (והנחה למדינות עשה) דלי כרגא ולא גילא ליה (ויתן משאת כיד המלך) שרר פרדשני ולא גליא ליה:
+יז: שם ובהקבץ בתולות שנית וגו' אזל שקל עצה ממרדכי א"ל אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה ואפ"ה [לא גליא ליה דכתיב] אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה א"ר (חמא) [אלעזר] מ"ד [שם ע"ב] (איוב לו) לא יגרע מצדיק עיניו בשכר צניעות שהיה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר. ומאי צניעותא דהויא ברחל דכתיב (בראשית כט) ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא (כיון דאתא ואמר בן רבקה אנא אמרה ליה אמאי אתית) אמר לה מנסבת לי אמרה ליה אין מינסיבנא לך אלא אבא רמאי הוא ולא מצית למיקם ביה אמר לה אי רמאי הוא אחוה אנא ברמאותא אמרה ליה ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא אמר לה אין דכתיב (תהלים יח) עם נבר תתברר ועם עקש תתפתל. אמר לה ומאי רמאותיה אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסיב לי מקמה (וכי מטא ההוא יומא מעייל לה לגבך מה עשה יעקב) מסר לה סימנים לרחל כי מטא (ההוא יומא) [ליליא] (ועאיל ליה ללאה) אמרה רחל השתא מכספא אחתאי מיד אותן סימנין שנתן יעקב לרחל מסרתן רחל ללאה והיינו דכתיב (בראשית כט) ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעה השתא לאו לאה היא אלא מתוך סימנין שמסר יעקב לרחל ורחל מסרתן ללאה לא הוה ידע עד השתא לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול ומאי צניעותיה דשאול דכתיב (שמואל א' י) ויאמר שאול אל דודו הגד הגיד לנו כי נמצאו האתונות ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל לפיכך זכה ויצאת ממנו אסתר (ואסתר מאי היא דכתיב (אסתר ג) אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה) (א"ר אליעזר) [וא"ר אלעזר] (אמר רבי חנינא) כשהקב"ה פוסק לו גדולה לאדם פוסק לו ולבניו לבני בניו עד סוף כל הדורות שנאמר (איוב לו) ויושיבם לנצח ויגבהו (וגו'). ואם הגיס דעתו הקב"ה משפילו שנאמר (שם) ואם אסורים בזיקים ילכדון בחבלי עוני. ואת מאמר מרדכי אסתר עושה א"ר (חנינא בר אבא) [ירמיה] מלמד שהיתה מראה דם [נדה] לחכמים. כאשר היתה באמנה אתו אמר (רבי אבא) [רבא] בר לימא מלמד שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי:
+(אסתר ב) בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש אמר רבי (אחא) [חייא] בר אבא אמר רבי יוחנן הקציף הקדוש ברוך הוא אדונים על עבדים לעשות רצון צדיק ועבדים על אדוניהם לעשות רצון צדיק. אדונים על עבדים דכתיב (בראשית מא) פרעה קצף על עבדיו לעשות רצון צדיק ומנו יוסף דכתיב (שם) ושם אתנו נער עברי וגומר. עבדים על אדוניהם דכתיב קצף בגתן ותרש שני סריסי המלך משומרי הסף לעשות רצון צדיק ומנו מרדכי דכתיב ויודע הדבר למרדכי. אמר רבי חייא בר אבא בגתן ותרש טרסיים הוו והיו מספרים לשון טורסי ואומרים זה לזה מיום שבאת זו לא ראינו שינה בעינינו בוא ונטיל ארס של סם מיתה בספל של מים כדי שימות והם לא ידעו שמרדכי מיושבי לשכת הגזית היה והיה יודע שבעים לשונות אמר ליה והלא אין משמרתי ומשמרתך שוה אמר ליה אני אשמור משמרתי ומשמרתך והיינו דכתיב ויבוקש הדבר וימצא שלא נמצא במשמרתו:
+אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש. אחר מאי אחר שברא הקדוש ברוך הוא והקדים רפואה למכה דאמר רבי שמעון בן לקיש אין הקדוש ברוך הוא מכה את ישראל אלא אם כן מקדיש ובורא להם רפואה בתחלה שנאמר (הושע ו) כרפאי לישראל ואחר כך ונגלה עון אפרים אבל הנכרים אינן כן אלא מכה אותן ואחר כך רופא אותן שנאמר (ישעיה יט) ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא בתחלה נגוף ואחר כך רפוא. ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו אמר רבא בתחלה במרדכי ואחר כך בעם מרדכי מאן נינהו רבנן ולבסוף להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים. הפיל פור הוא הגורל תנא כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה רבן והוא לא ידע שבז' באדר מת משה רבינו וכן בז' באדר נולד משה רבינו. ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד אמר רבא ליכא דידיע לישנא בישא כהמן אמר ליה תא ואיגרי בהו אמר ליה מתירא אני שכל המתגרה בהון אלהיהם עושה עמו דין. אמר ליה ישנו מן המצות אמר ליה אית רבנן בגוייהו דמבעי עלייהו רחמי אמר ליה עם אחד הן ושמא תאמר אעשה קרחה במלכות מפוזר ומפורד מפוזרים הם בין העמים. ושמא תאמר איכא מינייהו פירי. ומפוזר כפרדה זו שאינה עושה פירות. ושמא תאמר דאיכא חדא מדינתא מינייהו תלמוד לומר בכל מדינות מלכותך. ודתיהם שונות מכל עם דלא אכלי בהדן ואל שתו בהדן ולא נסבי מינן ולא מינסבי לן מינייהו. ואת דתי המלך אינם עושים דמפקי ליה לכולא שתא בשה"י פהי. ולמלך אין שוה להניחם דאכלי ושתו:
+אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף וגומר. אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד זה המן הרשע לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקלי המן והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים. ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך אמר רבי אבא בר כהנא (דף יד) משל דאחשורוש והמן למה הדבר דומה לשני בני אדם אחד יש לו תל בשדהו ואחד יש לו חריץ בתוך שדהו אמר בעל התל מי יתן לי חריץ זה בתוך שדי ובעל חריץ אומר מי יתן לי תל זה בתוך שדי. לימים נזדווגו שניהם אמר לו בעל החריץ לבעל התל מכור לי תילך אמר ליה הלואי טול אותו בחנם. ויסר המלך את טבעתו אמר רבי אבא בר כהנא גדולה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו להם לישראל שמ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו להם לישראל לא החזירום למוטב ואלו הסרת זו טבעת החזירתן למוטב:
+תנו רבנן מ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו להם לישראל לא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה קל וחומר ומה מעבדות לחירות אומרים שירה לחיים על אחת כמה וכמה אי הכי הלילא נמי נימא אמר רבי יצחק לפי שאין אומרים הלל על הנסים שבחוצה לארץ. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק והרי יציאת מצרים דנסים שבחוץ לארץ וקאמרינן הלילא התם כדתניא עד שלא נכנסו לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה משנכנסו לארץ לא הוכשרו לומר שירה רב נחמן בר יצחק אמר קריאתה זה הוא הלילא. רבא אמר התם (תהלים קיג) הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אחשורוש הכא נימא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן:
+שבע נביאות נתנבאו להם לישראל מאן נינהו שרה מרים, דבורה חנה, אביגיל, חולדה, אסתר שרה דכתיב (בראשית יא) אבי מלכה ואבי יסכה ואמר רבי יצחק יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה [שסכתה] ברוח הקודש והיינו דכתיב (שם כא) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. מרים דכתיב (שמות טו) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן וגומר אחות אהרן ולא אחות משה אמר רב נחמן אמר רב מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל כיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולו אורה עמד אביה ונשקה על ראשה אמרה לה היכן נבואתך והיינו דכתיב (שמות ב) ותתצב אחות הרחוק לדעה מה יעשה לו מה יהא בסוף נבואתה. דבורה דכתיב (שופטים ד) ודבורה אשה נביאה אשת לידות אמר רבי יצחק מלמד שהיתה עושה פתילות למשכן. (שם) והיא יושבת תחת תומר מאי שנא תחת תומר אמר רבי שמעון בן אבשלום משום יחוד. ד"א מה תמר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל שבאותו דור (אין) [לא היה] להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. הנה דכתיב (ש"א ב( ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' רמה קרני. רמה קרני ולא רמה פכי. דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן  שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו אמר רבי יהודה בן מנשיא (ברכות פ"ק) אל תקרי בלתך אלא לבלותיך בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו אבל הקדוש ברוך הוא הוא מבלה את מעשיו. ואין צור כאלהינו אל תקרי אין צור אלא אין צייר. מנהגו של עולם אדם צר צורה בכותל ואין יכול להטיל בה רוח ונשמה קרביים ובני מעיים. אבל הקדוש ברוך הוא צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרביים ובני מעיים. אביגיל דכתיב (ע"ב) (שם) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך ��י הוה אזיל קאמרה ליה (שם) והיטיב ה' לאדוני וזכרת את אמתך אמר רב נחמן היינו דאמרי אינשי איתתא בהדי שותא פילכא אי נמי שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מטייפין. חולדה דכתיב (מלכים ב' כב) וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקוה ובמקום דקאי ירמיה היכי מתנבאה איהי אמרי בי רב משמיה דרב חולדה קרובת ירמיה היתה ולא אקפיד עלה ויאשיהו גופיה היכי שביק ירמיה וקא משדר לה לחולדה אמר רבי שילא מפני שהנשים רחמניות הן. רבי יוחנן אמר ירמיה הוא דלא הוה תמן שהלך להחזיר עשרת השבטים ומנ"ל דאהדור דכתיב (יחזקאל ז) כי המוכר אל הממכר לא ישוב אפשר דיובל בטל הוא ונביא מתנבא עליו שיבטל אלא מלמד שהחזירן ירמיה ויאשיה בן אמון מלך עליהם מנ"ל דכתיב (מלכים ב כג) מה הציון הלז אשר אני רואה ויאמר אליו אנשי העיר הקבר איש האלהים אשר בא מיהודה ויקרא את הדברים האלה אשר עשית על המזבח בית אל וכי מה טיבו של יאשיהו על המזבח בבית אל אלא מלמד שירמיה החזירן ויאשיהו מלך עליהם רב נחמן בר יצחק אמר מהכא (הושע ו) גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי. אסתר דכתיב (אסתר ח) ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות. מלכות בגדי מלכות מיבעי ליה אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא מלמד שלבשתה רוח הקודש כתיב הכא ותלבש אסתר מלכות וכתיב התם (ד"ה א יב) ורוח לבשה את עמשי:
+ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וגומר אמר רב שגבה לבו של המן מאחשורוש. ותקרא אסתר להתך אמר רב התך זה דניאל ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו ושמואל אמר שכל דברי מלכות נחתכין על פיו. ותצוהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה אמר רבי יצחק נפחא שלחה ליה שמא עברו על חמשה חומשי תורה דכתיב ביה (שמות לב) מזה ומזה הם כתובים. ויגידו למרדכי את דברי אסתר ואלו איהו לא אזיל לגביה אמר רבי אבא בר כהנא מכאן שאין משיבין על הקלקלה. ויעבור מרדכי רב אמר שהעביר יום טוב הראשון של פסח בתענית ושמואל אמר עורקמא דמיא עבר:
+כד: ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות בגדי מלכות מיבעי ליה א"ר אלעזר אמר רבי חנינא מלמד שלבשתה רוח הקדש כתיב הכא ותלבש וכתיב התם (ד"ה א' יב) ורוח לבשה את עמשי. אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שהרי ב' גדולי הדור ברכום ב' הדיוטות ונתקיימה בהם ואלו הן דוד ודניאל. דוד דברכיה ארונה דכתיב (ש"ב כד) ויאמר ארונה אל המלך ה' אלהיך ירצך. דניאל דברכיה דריוש דכתיב (דניאל ו) אלהך די אנת פלח ליה וגומר. ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה (בראשית כ) הנה הוא לך כסות עינים ונתקיים בזרעה שנאמר (שם כז) ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניוץ ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשר ודם אדם שופת את הקדירה ואחר כך נותן לתוכה מים והקדוש ברוך הוא נותן מים ואחר כך שופת את הקדירה לקיים מה שנאמר (ירמיה י) לקול תתו המון מים בשמים. ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא צדיק אבד לדורו משל לאדם שאבדה ממנו מרגלית כל מקום שהיא מרגלית שמה והיא לא אבדה אלא לבעלה. ואמר ר"א אמר רבי חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר (אסתר ב) ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא מאי דכתיב וכל זה איננו שוה לי מלמד שכל גנזיו של אותו רשע היו חקוקים לו על לבו וכשראה את מרדכי יושב בשער המלך היה אומר וכל זה אריננו שוה לי וכי משום דרואה מרדכי יושב בשער המלך אומר ו��ל זה איננו שוה לי אין כדאמר רב חסדא זה בא בפרוזבולי וזה בא (שם ע"ב) בפרוזבוטי בולי אלו עשירים שנא' (ויקרא כו) ושברתי את גאון עוזכם ותני רב יוסף אלו בולאות שביהודה. בוטי אלו עניים וכ"ה אומר (דברים טו) והעבט תעביטנו אמר רב פפא וקארו עדא דאזדבן בטלומי דנהמא. ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא עתיד הקדוש ברוך הוא לתת עטרה בראש כל צדיק וצדיק שנאמר (ישעיה כח) ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי וגומר (חלק וע"ש מהרש"א) מאי לעטרת צבי לעושים צביונו ולצפירת תפארה למצפים תפארתו יכול לכל תלמוד לומר לשאר עמו מאי לשאר עמו למשים עצמו כשירים. ולרוח משפט זה הדן דין אמת לאמיתו. ולגבורה, זה המתגבר על יצרו. משיבי מלחמה אלו שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה. שערה אלו תלמידי חכמים שמשכימין ומעריבין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מה נשתנו אלו מאלו אמר ליה הקדוש ברוך הוא ישראל עסקו בתורה נכרים לא עסקו בתורה אמר ליה (ישעיה כח) וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו פקו פליליה ואין פקו אלא גיהנם שנאמר (ש"א כה) ולא תהיה זאת לך לפוקה ואין פליליה אלא דיינים שנאמר (שמות כא) ונתן בפלילים:
+ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית אמר רבי לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה ממנה שכינה ואמרה (תהלים כב) אלי אלי למה עזבתני וגומר שנא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון. ויהי כראות המלך וגו' אמר רבי יוחנן ג' מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה אחד שהגביה את צוארה ואחד שמשך עליה חט של חסד ואחד שמתח שרביטו של אחשורוש וכמה מתכו אמר רבי ירמיה בר אבא שתי אמות היה והעמידו על י"ב ואמרי לה על י"ז רבי יהושע בן לוי אמר כ"ח ורב חסדא אמר ס' וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה וכן אתה מוצא בשיני רשעים דכתיב (תהלים ג) שיני רשעים שברת ואמר ר"ל (פ' הרואה) אל תקרי שברת אלא שרבבת. רבה בר עופרן אמר משום רבי אלעזר ששמע מרבו ורבו מרבו מאתים: ויאמר לה המלך גו' עד חצי המלכות (אמר רבא) עד חצי המלכות ולא כל המלכות ולא דבר שחוצץ במלכות ומאי הוא זה בנין בהמ"ק.
+ותאמר אסתר אם על המלך טוב יבא המלך והמן אל המשתה תנו רבנן מה ראתה אסתר שזמנה את המן. רבי אליעזר אומר פחים טמנה ללכדו שנאמר (תהלים סט) יהי שולחנם לפניהם לפח. רבי יהושע אומר מבית אביה למדה שנאמר (משלי כה) אם רעב שונאך האכילהו לחם וגומר. רבי מאיר אומר כדי שלא יטול עצה וימרוד. רבי יהודה אומר כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית.  רבי נחמיה אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות לנו בבית המלך ויסיחו דעתם מן הרחמים רבי יוסי אומר כדי שיצא מצוי לה בכל עת. רבי שמעון בן מנסיא אומר אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס. רבי יהושע בן קרחה אומר הסבירה לו פנים כדי שיהרג הוא והיא:
+אמר רבן גמליאל אחשורוש מלך הפכפך היה ואמר רבן גמליאל עדיין צריכין אנו למודעי דתניא רבי אליעזר המודעי אומר קנאתו במלך קנאתו בשרים. רבה אמר (שם טז) לפני שבר גאון. אביי ורבא דאמרי תרווייהו (ירמיה נא) בחוסם אשית את משתיהם. אשכחיה רבה בר אבהו לאליהו אמר ליה כמאן חזייא אסתר ועבדה הכי אמר ליה ככולהו תנאי וככלוהו אמוראי: ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו וכמה רוב בניו רב (חסדא) אמר שלשים י' מתו וי' נתלו וי' שמחזרים על הפתחים רבנן אמרי אותם שמחזרים על הפתחים ע' היו שנאמר (ש"א ב) שבעים בלחם נשכרו אל תקרי שבעים אלא שבעים ורמי בר (חמא) [אבא] אמר כולן מאתים ושמונה היו שנאמר ורוב בניו  ורוב בגמטריא הכי הוי. ורוב בגמטריא מאתן וארביסר הוי אמר רב נחמן בר יצחק ורב כתיב.
+בלילה ההוא נדדה שנת המלך אמר רבה נדדה שנת המלך אחשורוש ממש נפלה ליה מלתא בדעתיה אמר מאי דקמן דזמנתיה אסתר להמן בהדאי דילמא עצה קא שקיל עליה דההוא גברא למקטליה הדר אמר אי הכי הוה לא איניש דרחים לי והוה מודע לי הדר אמר דלמא איכא איניש דעביד לי טיבותא ולא פרעתיו משום הכי מימנעי אינשי ולא מגלו לי מיד ויאמר להביא את ספר הזכרונות וגומר ויהיו נקראים מלמד שנקראים מאליהם. וימצא כתוב כתב מיבעיה ליה אמר רבי יצחק נפחא מלמד (דף טז) ששמשי מוחק וגבריאל כותב. אמר רבי אסי אמר רבי חנינא בר פפא דרש רבי שילא איש כפר חמרתא ומה כתב של מטה שלזכותן של ישראל אינו נמחק כתב של מעלה על אחת כמה וכמה. ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה וגומר לא נעשה עמו דבר תנא לא מפני שאוהבים את מרדכי אלא מפני ששונאים את המן. הכין לו תנא לו הכין. ויאמרו נערי המלך אליו הנה המן וגומר ויבא המן וגומר ועשה כן למרדכי אמר ליה נו מרדכי אמר ליה מרדכי היהודי אמר ליה טובא מרדכי איכא ביהודאי אמר ליה היושב בשער המלך אמר ליה הוא סגי בחדא דסקרתא אי נמי בחדא נהרא אמר ליה אל תפל דבר מכל אשר דברת גמר והב ליה. ויקח המן את הלבוש ואת הסוס אזל ואשכח רבנן דיתבי קמי ןמחו להו הלכות קמיצה כיון דחזיה מירתת אמר להו לרבנן האי רשיעא למקטל נפשי קא אתי זילו מקמיה די לא תכוו בנחתו בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא אתא המן ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה. אמר ליה במאי עסקיתו א"ל דכי הוה בית מקדשא קיים רחמנא אמר מאן דמנדב מנחה לייתי מליא קומציה דסולתא וליקטר על גבי מדבחא וליכפר ליה אמר ליה לייתי מלא קומצא דקמחא דידכו ולידחי י' אלפא ככרי כספא דההוא גברא א"ל רשע עבדא דקנה נכסים עבדא דמאן נכסים דמאן א"ל קום לבוש הני מאני ורכיב האי סוסיא דקא בעי לך מלכא אמר ליה לא יכילנא עד דאזילנא לבי בני ואשקול למיזאי דלאו אורח ארעא אשתמושי במאני דמלכותא הכי. אדהכי והכי שדרה אסתר ואסרתינהו לכולהו בי בני ולכולהו אומני עייליה איהו לבי בני ואסחיה ואזל ואייתי זוגא מביתיה וקא שקיל למזייא בתר דקא שקיל ליה אינגיד ואיתנח אמר ליה אמאי קא מתנחת אמר ליה גברא דחשיב ליה מלכא מכולהו רברבנוהו השתא שוייה בלאני וספר אמר ליה רשע לאו ספר בכפר קרצום היית תנא המן ספר של כפר קרצום הוה כ"ב שנה. בתר דאשקיל ליה למזייא אלבשיה אמר ליה סליק רכיב אמר ליה לא יכילנא דכחיש חילאי מתעניתא. נחין ליה ורכיב. ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דמתא חזיתיה ברתיה דהות קיימת באיגרא סברא האי דרכיב אבוה הוא והאי דמסני גמיה מרדכי שקלה עציצא דבית הכסא ושדיא ליה ארישיה דאבוה דלי עיניה וחזייא כיון דחזאי דאבוהא הוי נפםלה מאיגרא ומתה. והיינו דכתיב וישב מרדכי אל שער המלך אמר רב ששת ששב לשקו ולתעניתו והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש אבל על בתו וחפוי ראש מדבר שאירעו:
+ויספר המן לזרש אשתו גו' מאי שנא התם דקרי להו אוהביו ומאי שנא הכא דקרי להו חכמיו אמר רבי יוחנן מלמד שכל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם. אם מזרע היהודים מרדכי גומר. א"ל אם משאר שבטי ישראל קא אתי יכלת ליה ואם משבט יהודה מנשה ואפרים ובנימין קא אתי לא יכלת ליה יהודה דכתיב (בראשית מט) ידך בעורף אויביך שבט אפרים ובנימין ומנשה דכתיב (תהלים פ) לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו. כי נפול תפול לפניו דרש רבי יהודה ברבי אלעאי שתי נפילות אלו מלמד שאמרו לו אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים כשהן יורדין יורדין עד עפר וכשהן עולין עולין [עד לכוכבים]. עודם מדברים עמו וסריסי המלך וגומר מלמד שהביאוהו בבהלה. כי אין הצר שוה בנזק המלך אמרה ליה צר זה אינו שוה בנזק מלך איקני בושתי וקטלה ואיקני בדידי ובעי למקטלי. והמלך קם בחמתו וגומר. והמלך שב מגנת הביתן מקיש שיבה לקימה מה קימה בחמה אף שיבה בחמה דאזל ואשכח מלאכי השרת דאיזדמו ליה לגברי דקיימי ועקרי אילני דבוסתנא ושדו אמר להו מאי עבידתייכו אמרו ליה דפקדינן המן אתא לביתיה והמן נופל על המטה נפל מיבעיה ליה אמר רבי אלעזר שבא מלאך והפילו עליה אמר וי מדברא וי ממתא. ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכרה עמי בבית ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים וגומר אמר רבי חמא בר חנינא אף חרבונה הרשע באותה עצה היה כיון שראה שלא נתקיימה עצתו מיד ברח והיינו דכתיב (איוב כז) וישלך עליו ולא יחמול מידו ברוח יברח. וחמת המלך שככה שתי שכיכות הללו למה אחד של מלכו של עולם ואחד של אחשורוש איכא דאמרי אחד של אסתר ואחד של ושתי:
+(בראשית מה) לכולם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימין נתן וגו' וחמש חליפות שמלות אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו.  (ע"ב) דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר נוריא אמר רב בשביל משקל ב' סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים אמר רבי בנימין בר יפת רמז לו שעתיד לצאת ממנו בן שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות ומנו מרדכי דכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך וגומר (שם) ויפול על צוארי בנימין אחיו וגומר כמה צוארי הוו ליה לבנימין. אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר ממד שבכה יוסף על מקדש ראשון ועל מקדש שני שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב ובנימין בכה על צואריו בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב (שם) והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר אמר להם כשם שאין בלבי כלום על בנימין אחי שלא היה במכירתי כך אין בלבי עליכם שהייתם במכירתי (בראשית מה) כי פי המדבר אליכם אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר כפי כך לבי (שם) ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים מטוב מצרים אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו:
+(שם נ) וילכו גם אחיו ויפלו לפניו אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר היינו דאמרי אינשי תעלא בעידניה סגיד ליה תעלא מאי בצירותיה מאחוה אלא אי איתמר הכי איתמר (שם מז) וישתחו ישראל על ראש המטה אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר היינו דאמרי אינשי תעלא בעידניה מגיד ליה. (שם נ) וינחם אותם וידבר על לבם אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר שאמר להם דברים המתקבלים על הלב ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד היאך הר אחד יכול לכבות עשרה נרות:
+ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר אמר רבי אלעזר אמר רבי יהודה אורה זו תורה וכן הוא אומר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור. שמחה זה יום טוב וכן הוא אומר (דברים טז) ושמחת בחגך. וששון (אמר רבי אלעזר) זו מילה וכן הוא אומר (תהלים קיט) שש אנכי על אמרתך. ויקר אלו תפילין וכה"א (דברים כח) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש:
+ואת פרשנדתא ואת דלפון גומר עשרת בני המן אמר רבי חייא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת בעי למימרינהו בנשימה אחת מאי טעמא דכולהו בהדי הדדי נפקי נשמתייהו אמר רבי יוחנן וא"ו דויזתא צריך לממתח' בזקיפא כמורדי' דלברות מאי טעמא כולהו בחדא זקיפא אזדקיפו:
+דברי שלום ואמת אמר רבי תנחום ואמרי לה אמר רבי אסי מלמד שצריכה שרטוט כאמתה של תורה. ומאמר אסתר קים דברי הפורים האלה מאמר אסתר אין דברי הצומות וזעקתם לא אמר רבי יוחנן הכי קאמר דברי הצומות וזעקתם ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה. כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש גומר ורצוי לרוב אחיו תנא רב יוסף לרוב אחיו ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין. אמר רב יוסף גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות דאלו מעיקרא ק אחשיב למרדכי בתר ד' ולבסוף בתר ה' מעיקרא כתב (עזרא ב) אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן ולבסוף כתיב (נחמיה ז) הבאים על זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן:
+כו: דף ז ע"א ומתנות לאביונים. תני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו ב' מנות לאדם אחד ומתנות לאביונים ב' מתנות לב' בני אדם. ר' יהודה הנשיא שלח ליה לר' אושעיא אטמא דעגלא תילתא (ותלתא גרבי) [וגרבא] דחמרא שלח ליה [שם ע"ב] קיימת בנו רבינו  ומשלוחי מנות איש לרעהו  ומתנות לאביונים. רבה שדר ליה למרי בר מר בידא דאביי מליא טסקא דקישבי ומלי (צנא) [כסא] דקמחא דאבישונא. אמר ליה אביי השתא אמר מרי בר מר אי חקלאה מלכא ליהוי דיקולא מצואריה לא נחית הדר שדר ליה איהו מלא טסקא דזנגבילא ומלא (טסקא) [כסא] דפלפלי אריכתא אמר אביי השתא אמר מר אנא שדרית ליה חוליא יאיהו שדר לי חורפא. אמר אביי כי נפקי מבי מר הואי שבענא וכי מטאי להתם קריבו לי שיתין צעי דשיתין מיני קדרה ואכלי בהון שיתין פלוני וצעא דבישולא בתראה קרו ליה צלי קדרה בעאי למכסייה לצעא בתראה אמר אביי היינו דאמרי אינשי כפין עניא ולא ידע (אי כפין אי לא כפין) אי נמי רווחא לבסומי שכיחא אביי בר אבין רב חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי. אמר רבא מיחייב איניש לבסומי (נפשיה) בפוריא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן רבי ור' זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי בתר דאיבסום קם רבה ושחטיה לר' זירא למחר (כי פכח מיניה חמרא) בעא רחמי עליה ואחייה לשנה (אחרת) א"ל לייתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי א"ל לאו כל שעתא ושעתא מיתרחיש ניסא. רב אשי הוה יתיב קמיה דרב כהנא נגה ולא אתו רבנן אמר ליה מאי טעמא לא אתו רבנן דלמא טרידי בסעודת פורים אמר ליה ולא הוה אפשר למיכליה באורתא אמר ליה לא שמיע ליה למר הא דאמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו. אמר ליה אמר רבא הכי אמר ליה אין תנא מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנה בכיסיה:
+(ע"ב) אמר רב ואי תימא רב שמואל בר מרתא גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש שכל זמן שהיה ברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב גדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם שכל אותן שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש (עליהם דאמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן) [דאמר מר] [דף יז ע"א] למה נמנו שנותיו של ישמעאל כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב דכתיב (בראשית כח) ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים כמה קשיש ישמעאל מיצחק י"ד שנים דכתיב (שם טז) ואברם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל לאברהם וכתיב (שם כא) ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו וכתיב (שם כה) ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם. בר כמה הוה [ליה] לישמעאל כשנולד יעקב בר ע"ד כמה פיישן משניה ס"ג. ו��ניא בבן ס"ג שנים היה יעקב אבינו בשעה שנתברך מאביו ובאותו פרק מת ישמעאל דכתיב (שם כח) וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב וישמע יעקב אל אביו וגו' וירא עשו כי רעות בנות כנען וגו' וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל אחות נביות ממשמע שנאמר מחלת בת ישמעאל איני יודע שהיא אחות נביות (אלא) מלמד שקדשה ישמעאל אביה ומת והשיאה נביות אחיה וי"ד דהוה בבית לבן עד דאתיליד יוסף הא ע"ז וכתיב (בראשית מ״א:מ״ו) ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים הא ק"ז וז' דשבעא וב' דכפנא הא קט"ז וכתיב (שם מז) ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה והא קט"ז הויין אלא ש"מ י"ד שנין דהוה בבית עבר לא חשיב להו. (תנ"ה) [דתניא] יעקב אבינו היה מוטמן בבית עבר ומשמש י"ד שנה ולאחר ירידתו של יעקב לארם נהרים ב' שנים מת עבר יצא משם ובא לו לארם נהרים נמצא כשעמד על הבאר בן ע"ז שנים ומנא לן דלא איענש יעקב אבינו דתניא [נמצא] יוסף שפירש מאביו שלא ראהו כ"ב שנה כשם שפירש יעקב מאביו כ"ב שנה. דיעקב תלתין ושתא הויין אלא (ש"מ) י"ד דבית עבר לא חשיב להו סוף סוף דבית לבן כ' הויין אלא משום דאישתהי ב' שנים באורחא דתניא יצא מארם נהרים ובא לו לסכות ועשה שם י"ח חדש שנאמ' (שם לג) ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית (בימי החורף) ולמקנהו עשה סוכות (קיץ) ובבית אל עשה ו' חדשים והקריב זבחים לאלהו אביו יצחק:תור
+
+תענית
+
+
+
+מועד קטן
+
+
+
+חגיגה
+
+
+
+יבמות
+
+
+
+כתובות
+
+
+
+נדרים
+
+
+
+נזיר
+
+
+
+גיטין
+
+
+
+סוטה
+
+
+
+קידושין
+
+
+
+בבא קמא
+
+
+
+בבא מציעא
+
+
+
+בבא בתרא
+
+
+
+סנהדרין
+
+
+
+מכות
+
+
+
+שבועות
+
+
+
+עדויות
+
+
+
+עבודה זרה
+
+
+
+הוריות
+
+
+
+זבחים
+
+
+
+מנחות
+
+
+
+חולין
+
+
+
+בכורות
+
+
+
+ערכין
+
+
+
+תמורה
+
+
+
+כריתות
+
+
+
+מעילה
+
+
+
+תמיד
+
+
+
+קינים
+
+
+
+כלים
+
+
+
+נגעים
+
+
+
+נידה
+
+
+
+ידיים
+
+
+
+עוקצין
+
+
+
+מידות
+

txt/Midrash/Aggadah/Midrash Sekhel Tov/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,439 @@
+Midrash Sekhel Tov
+מדרש שכל טוב
+merged
+https://www.sefaria.org/Midrash_Sekhel_Tov
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Midrash Sekhel Tov
+
+Bereshit
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+He completed the week: Meaning to say the days of feasting for Leah. Rabbi Yaakov [bar Acha] said, "From here [we learn], that we should not mix a joyful occasion with [another] joyful occasion, an obligatory joyful occasion with [another] obligatory joyful occasion. And hence, we do not marry women on the holiday, since we do not mix the joyful occasion of a wedding with the joyful occasion of the holiday of the festival. It is as it is written, 'You are to rejoice in your festival' (Deuteronomy 16:14) - and not in your wife."
+
+Shemot
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+"And when your children will say to you, What is this work for you?" (Exodus 12:26) At that time Israel was informed of bad tidings, for in the future their children would forget the Torah. [The child] is deliberately asking this way, meaning  [What is this work] for you and not for him[self]. He is one of the four sons that the Torah spoke about, one wise, one wicked, one simple, and one who does not know to ask. This [verse] is the wicked one who removes himself from the collective and denies his creator:
+
+Chapter 13
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+"You shall tell your son". This is the one who does not know to ask. The Torah spoke about four sons, and for each one the Torah gave a way to answer according to its situation. The world was created with four types of people, one wise, one wicked, one simple, and one who does not now to ask:
+"You shall tell your son". I would learn that [you] should begin teaching the laws of Passover to [your son] from the first of the month. It was taught saying "on that day". If it must be on that day, I would learn [you] should begin [teaching] from the start of the day. It was taught saying "because of this" At the time when unleavened bread and bitter herbs are placed before you on your table. Lift them and say to [your son] "Because of this":
+"The Lord did for me". Why is this said? Because the wicked asks what is this work for you? and since he takes himself out of the collective [by saying 'for you'] and he did not definitely say heresy, accordingly you take him out of the collective [but don't call him a heretic]. And say to him, "Because of this the Lord did for me" and not for you. For if you were [in Egypt] you would not have been freed. Meaning you would have already died in the three days of total darkness. (see Mekhilta 12:25)
+
+Vayikra
+

txt/Midrash/Aggadah/Midrash Tanchuma/English/Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology.txt

@@ -0,0 +1,1245 @@
+Midrash Tanchuma
+מדרש תנחומא
+Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology
+https://www.sefaria.org
+
+Midrash Tanchuma
+
+Foreword
+
+
+
+Introduction
+
+
+
+Bereshit
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Noach
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+... the Holy One treated Am Yisrael righteously by preceding the exile of Tzidkiya with that of Yochanya in order that the oral Torah not be forgotten from among them. They were settled in their Torah in Babylon from that time until today and neither Edom nor Greece ruled over them, or declared destruction upon then. Even when the Messiah comes they will not see the birth pangs of the Messiah, as it says “Ho, Zion! Flee…” (Zechariah 2:11) From Edom and Greece, from their decrees. 
+And it is written “Be in pain and kneel, O daughter of Zion, like a woman in confinement, for now you shall go forth from the city; and you shall dwell in the field…” (Micah 4:10) And it is written ‘and I shall dwell (shachanti),’ ‘in the field’ because even though one is exiled into the field my Presence (shechinati) will not move from you. “…and you shall come up to Babylon; there you shall be saved; there the Lord shall redeem you from the hand of your enemies.” (ibid.) This comes to teach you that the redemption begins from there, from there they will go up to Jerusalem ““And saviors shall ascend Mt. Zion…” and at that time “…the Lord shall have the kingdom.” (Ovadiah 1:21)
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+... R’ Shmuel bar Nachmani said: we have an oral tradition that Jerusalem will not be rebuilt until all of the exiles are ingathered. If someone says to you that the exiles are gathered and Jerusalem is not rebuilt do not believe it, as it says “The Lord is the builder of Jerusalem…” and afterwards it says “He will gather the outcasts of Israel.” (Psalms 147:2) 
+Israel said before the Holy One: Master of the world! Has Jerusalem not already been rebuilt and destroyed? He replied to them: through sins it was destroyed and you were exiled from within her, but now I will build her and I will never destroy her, as it says “For the Lord has built up Zion; He has appeared in His glory.” (Psalms 102:17)
+
+Lech Lecha
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Vayera
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+.
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+“And the Lord remembered Sarah…” (Genesis 21:1) This is what the Scripture says “That upholds the word of His servant, and performs the counsel of His messengers…” (Isaiah 44:26) ‘That upholds the word of His servant’ refers to Avraham, as it says “…for My servant Abraham’s sake.” (Genesis 26:24) who prayed for Avimelech, as it says “And Abraham prayed unto God…” (Genesis 20:17) ‘And performs the counsel of His messengers,’ refers to that which the angels announced to him, as it says “I will certainly return unto you when the season comes round…” (Genesis 18:10) 
+“That says of Jerusalem: She shall be inhabited; and of the cities of Judah: ‘They shall be built…” (Isaiah 44:26) What is this statement doing here? Rather, just as the nations of the world despaired that it would be rebuilt, but it was rebuilt - as it says ‘That says of Jerusalem: She shall be inhabited.’ And it is written “When the Lord has built up Zion…” (Psalms 102:17) If you are surprised “Look to Abraham your father, and to Sarah that bore you…” (Isaiah 51:2) Just as I did for Avraham and Sarah, so I will do for Jerusalem...
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+...and saw the place from afar – And how did it appear from afar? This teaches that at first it was a depression in the land. Since the Holy One declared his intention to bring His Presence to rest upon it and to make there the Holy Temple, He said ‘it is not the way of a king to dwell in a valley, but rather in a place which is elevated, superior, beautified and visible to all. Immediately the Holy One hinted to the surroundings of the valley that the mountains should gather together in one place to make a place for the Presence. Therefore it is called Mount Moriah, because from the fear (yirah) of the Holy One it was made a mountain
+
+Chayei Sara
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Toldot
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+
+... When Yaakov entered, the Garden of Eden entered with him, as it says “…like the fragrance of a field, which the Lord has blessed.” (Genesis 27:27) When Esau entered, Gehinnom entered with him, as it says “Who then (mi eifo) is the one…” (Genesis 27:33) and ‘who then’ only refers to Gehinnom, as it says “…that you have hewn for yourself here a grave…” (Isaiah 22:16) Another explanation. ‘Like the fragrance of a field.’ He saw that he would rise up, build Zion and offer sacrifices within it, and he blessed him. ‘Field’ only refers to Zion, as it says “Zion shall be plowed as a field…” (Micah 3:12) ‘which the Lord has blessed.’ That of which it is written “As the dew of Hermon which runs down on the mountains of Zion…” (Psalms 133:3)
+
+Vayetzei
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Vayishlach
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+...Another explanation. “For You are not a God Who desires wickedness…” (Psalms 5:5) R’ Pinchas haKohen bar Chama said: the Holy One does not desire to condemn any creature, rather He seeks that all creatures pray before Him and He receives them. R’ Yitzchak said: now we have no prophet, no priest, no offerings. No Sanctuary, no altar – who will atone for us? Though the Holy Temple is destroyed, all that is left in our hands is prayer. Therefore “O Lord, hear; O Lord, forgive…” (Daniel 9:19) Have you not said “…My eyes and My heart shall be there at all times”? (Kings I 9:3) 
+See what is written “Be in pain and kneel, O daughter of Zion, like a woman in confinement, for now you shall go forth from the city; and you shall dwell in the field…” (Micah 4:10) It is written ‘I dwell,’ meaning that even though I exiled you from there my Presence will not move from that place. ‘Field’ here is referring to Zion, as it says “Zion shall be plowed as a field…” (Micah 3:12) The Holy One said: pray before Me toward that city and I will hear from the heavens and heal your land. Therefore Yaakov said to his sons: “And we will arise and go up to Bet El…” (Genesis 35:3) They said back to him: what will we do there? He replied: this is what the Holy One said to me “Arise and go up to Bet El…” (Genesis 35:1)
+
+Vayeshev
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Miketz
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Vayigash
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Vayechi
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Shemot
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+... “Reuven, Shimon, Levi and Yehudah…” (Shemot 1:2) All of the tribes were called according to the name of their redemption. Reuven, “…I have surely seen (ra’oh ra’iti) the affliction…” (Shemot 3:7) Shimon, “God heard (va’yishma) their cry…” (Shemot 2:24) Levi, “And many nations shall join (v’nilvu) the Lord on that day…” (Zechariah 2:15) Yehudah, “And you shall say on that day, I will thank You (od’cha), O Lord…” (Yeshayahu 12:1) Yissachar, “…for there is reward (sachar) for your work…” (Yirmiyahu 31:15) Zevulun is the name of the Holy Temple, “I have surely built You a house to dwell in (zevul)…” (Melachim I 8:13) Dan, “And also the nation that they will serve will I judge (dan)…” (Bereshit 15:14) Naftali, “Your lips drip flowing honey (nofet), O bride…” (Shir HaShirim 4:11) Gad for the name of the manna, “Now the manna was like coriander (gad) seed…” (Bamidbar 11:7) Asher for the redemption, “And then all the nations shall praise you (v’ishru)…” (Malachi 3:12) Yosef, “And it shall come to pass that on that day, the Lord shall continue (yosif) to apply His hand a second time…” (Yeshayahu 11:11) Benyamin, “The Lord swore by His right hand (b’yemino)…” (Yeshayahu 62:8) We see that all of the tribes were called according to the redemption.
+
+Vaera
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Bo
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+... and why was the Divine Presence found in Egypt? To teach you that until the land of Israel was chosen, all lands were fit for revelation. Once the land of Israel was chosen, all of the other lands were disqualified. Before Jerusalem was chosen all of the land of Israel was fit for revelation, once Jerusalem was chosen the Divine word removed itself from (the rest of) the land of Israel. Until the Eternal House was chosen, Jerusalem was fit for the Divine Presence, once the Eternal House was chosen, Jerusalem lost this status as it is written “For the Lord has chosen Zion; He desired it for His habitation.” (Psalms 132:13) And it says “This is My resting place forever; here I shall dwell for I desired it.” (Psalms 132:14) Until Aharon was chosen, all of Israel were fit for the priesthood, as it says “…it is like an eternal covenant of salt…” (Numbers 18:19) Once they were chosen, the rest of Israel was disqualified, as it says “It shall be for him and for his descendants after him [as] an eternal covenant…” (Numbers 25:13) Until David was chosen, all of Israel were fit for the kingship. Once David was chosen all of Israel lost that status, as it says “It is not for you and for us to build a House for our God, but we ourselves shall build for the Lord God of Israel…” (Ezra 4:3) And why was there speech with the prophets outside the land? In the merit of the forefathers, as it says “So says the Lord: A voice is heard on high…” (Jeremiah 31:14) and it is written “So says the Lord: Refrain your voice from weeping…” (Jeremiah 31:15) And even outside the land speech only came to the prophets in a pure place. So you find with Daniel “…I was beside the river Ulai,” (Daniel 8:2) and so too “…I was beside the great river, the Tigris.” (Daniel 10:4) And so too Ezekiel says “…I was in the midst of the exile by the river Chebar…” (Ezekiel 1:1) this is the Tigris. From the fact that He spoke with him outside of the land, we know that He spoke with him in the land, as it says “Arise, go out to the plain, and there I shall speak with you.” (Ezekiel 3:22)
+
+Beshalach
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Yitro
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Mishpatim
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Terumah
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Tetzaveh
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Ki Tisa
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Vayakhel
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Pekudei
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+“These are the accounts of the Mishkan…” (Exodus 38:21) This is what is written “As a Throne of Glory, exalted from the beginning, so is the place of our Sanctuary.” (Jeremiah 17:12) There our Sanctuary is oriented, and it also says “…directed toward Your habitation, which You made, O Lord; the sanctuary, O Lord, which Your hands founded.” (Exodus 15:17) And so you find that Jerusalem is aligned above as it is below. From the abundance of the love for the one below He made another above, as it says “Behold on My hands have I engraved you; your walls are before Me always.” (Isaiah 49:16) And for what was it destroyed? “Your sons have hastened; those who destroy you and those who lay you waste shall go forth from you.” (Isaiah 49:17) For this it was destroyed. David said so as well “The built-up Jerusalem is like a city that was joined together within itself.” (Psalms 122:3) That is to say, like a city which God (Yah) built. And the Yerushalmi translated this into Aramaic as ‘a city built in the heavens to join as one with that on the earth.’ And He swore that His Presence would not enter into the one above until the one below is rebuilt. How precious is Israel before the Holy One! And how do we know this is so? Because it is written “In your midst is the Holy One, and I will not enter a city.” (Hoshea 11:9) And it says “’And now, what have I here,’ says the Lord, ‘that My people has been taken for nothing.’” (Isaiah 52:5) That is to say ‘and now, what have I here,’ meaning ‘what do I seek here in Jerusalem now that My people have been taken from it. Should I go there for nothing? I will not go. May it be His will that it be rebuilt, speedily in our day. 
+
+Vayikra
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+“And He called to Moshe…” (Vayikra 1:1) From where did He call him?  From the Tent of Meeting. Let His name be blessed forever for he left the upper worlds and chose the lower, to dwell in the Tabernacle because of His love for Israel. This is what Shlomo said “But will God indeed dwell on the earth? Behold the heaven and the heaven of heavens cannot contain You…” (Melachim I 8:27) Does a potter desire clay vessels?! It is comparable, so to speak, because He is the creator of all. However, due to His love “My soul yearns, yea, it pines for the courts…” (Tehillim 84:3) So to it says ‘and He called to Moshe from the Tent of Meeting.’ How great was Moshe! See what is written “And God called the light day…” (Bereshit 1:5) and here ‘He called to Moshe’ – this was a call and that was a call. Who is greater the captor or the captive? I would say the captive. See what is written ‘And God called the light day,’ and light only refers to Torah, as it says “For a commandment is a candle, and the Torah is light…” (Mishle 6:23). Moshe captured the whole Torah, as it says “You ascended on high, you took captives…” (Tehillim 68:19) The Holy One said to Moshe ‘in this world I made you the head over all of Israel and in the coming world when the righteous come to take their reward you will be at the head of them all, as it says “And he came at the head of the people; he did what is righteous for the Lord, and what is lawful with Israel.” (Devarim 33:21)
+
+Tzav
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+Siman 25
+
+
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+
+
+Shmini
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Tazria
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Metzora
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Achrei Mot
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Kedoshim
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+“When you come into the land and plant…” (Leviticus 19:23)This is what is written “And I made for myself gardens and orchards, and planted in them fruit trees of every kind.” (Kohelet 2:5) Doesn’t all humanity plant anything which they desire?! Whatever a man plants in the earth it produces, whether pepper or anything else – if a man plants it, it grows! Rather, people do not know the proper place for each particular plant. But Shlomo, who was wise, planted all manner of trees [as it says “And I made for myself gardens and orchards, and planted in them fruit trees of every kind”]. R’ Yannai said that Shlomo even planted pepper plants, and how did he plant them?! Shlomo was wise and knew the essential foundation of the world. From where? “From Tzion the sum of all (miclal) beauty Gd appears...” (Tehillim 50:2), from Tzion which completed (nishtaclal) the whole world. Why is it called the Foundation Stone? Because the whole world was founded from it. Shlomo knew which ligament extended to Kush and planted pepper on it, and it produced immediately, just as he said “and I planted in them trees of every kind.” Another explanation: “and I planted in them fruit trees of every kind…” Just as the navel is placed in the middle of a man, so is the Land of Israel the navel of the world, as it says “those who sit on the center of the land (Ezekiel 38:12). The land of Israel sits in the middle of the world, and Jerusalem in the middle of the land of Israel, and the Temple in the middle of Jerusalem, and the palace in the middle of the Temple, and the ark in the middle of the palace and the Foundation stone before the palace from which the world was founded. Shlomo, who was wise, understood the roots that went out from it to the whole world and planted on them all types of trees, and therefore he said – I made for myself gardens and orchards.
+
+Emor
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Behar
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Bechukotai
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Bamidbar
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Nasso
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+… at the moment when He said to him “And they shall make Me a sanctuary…” (Shemot 25:8) Moshe replied to the Holy One “Behold the heaven and the heaven of heavens cannot contain You…” (Melachim I 8:27) Further, it says “Do I not fill the heavens and the earth? says the Lord.” (Yirmiyahu 23:24) and “The heavens are My throne, and the earth is My footstool…” (Yeshayahu 66:1) and we are able to make Him a Sanctuary? The Holy One said to him ‘I am not asking you to do this according to My power, but according to yours, as it says “And the Mishkan you shall make out of ten curtains…” (Shemot 26:1)’ Once Israel heard this they rose up, donated with a will and made the Tabernacle. And since they made the Tabernacle it was filled with His glory, as it says “Moses could not enter the Tent of Meeting…” (Shemot 40:35) The princes declared ‘this is the time to offer sacrifices in joy, because the Divine Presence has come to rest among us.’ From where did they know this? From what they read at the beginning “And it was that on the day that Moses finished…” (Bamidbar 7:1)
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+Siman 25
+
+
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+
+
+Siman 29
+
+
+
+Siman 30
+
+
+
+Siman 31
+
+
+
+Siman 32
+
+
+
+Siman 33
+
+
+
+Siman 34
+
+
+
+Siman 35
+
+
+
+Siman 36
+
+
+
+Siman 37
+
+
+
+Siman 38
+
+
+
+Siman 39
+
+
+
+Siman 40
+
+
+
+Siman 41
+
+
+
+Siman 42
+
+
+
+Siman 43
+
+
+
+Siman 44
+
+
+
+Siman 45
+
+
+
+Siman 46
+
+
+
+Siman 47
+
+
+
+Siman 48
+
+
+
+Siman 49
+
+
+
+Siman 50
+
+
+
+Siman 51
+
+
+
+Siman 52
+
+
+
+Siman 53
+
+
+
+Siman 54
+
+
+
+Beha'alotcha
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Sh'lach
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Korach
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Chukat
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Balak
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Pinchas
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Matot
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Masei
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Devarim
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Vaetchanan
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Eikev
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Re'eh
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Shoftim
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+... And even Jehoshaphat, once he strengthened himself in the kingship, did not occupy himself with matters of kingship or honor, rather with matters of judgment as it says “And Jehoshaphat his son reigned in his stead, and he strengthened himself over Israel.” (Chronicles II 17:1) What does it mean ‘he strengthened himself’? That he gathered strength and appointed judges, and it says “And his heart was uplifted in the ways of the Lord, and he further removed the high places and the asherim from Judah.” (Chronicles II 17:6) And was he haughty of spirit, that it says ‘his heart was uplifted’?! Rather this means that he appointed judges over them who knew how to go in the ways of the Lord, and to keep the ways of the Lord, “And he said to the judges, "See what you are doing, for you do not judge for man but for the Lord, and [He] is with you in the matter of the judgment. And now, may the fear of the Lord be upon you; observe and do, for with the Lord your God there is neither injustice, favoritism, nor bribe-taking.” (Chronicles II 19:6-7) And if Moshe our teacher, who was not commanded about judges but rather was told by Yitro “But you shall choose out of the entire nation…” (Exodus 21:18), nevertheless appointed a Sanhedrin, we who were commanded by the Torah “You shall set up judges and law enforcement officials for yourself…” (Deuteronomy 16:18) all the more so. And from where do we learn that Moshe appointed a Sanhedrin? As it says “Moses chose men of substance out of all Israel…” (Exodus 18:25) Even Jerusalem was only praiseworthy because of judgment, as it says “Then your name went out among the nations for your beauty…” (Ezekiel 16:14) And what is beauty? It is judgment, as it says “Neither shall you glorify a poor man in his lawsuit.” (Exodus 23:3) And Jerusalem was only destroyed because of the corruption of judgment, as it says “…whose name is so befouled, in whom the turmoil is so great.” (Ezekiel 22:5) The name which you gained at first through judgment, you befouled, and it is written “…full of justice…” (Isaiah 1:21) This is what Jeremiah said to them “The kings of the earth did not believe…for the sins of her prophets, the iniquities of her priests…” (Lamentations 4:12-13) At that hour the Holy One swore that He Himself would exact payment from them and from the judges, as it says “Therefore, says the Master, the Lord of Hosts, the Mighty One of Israel…” (Isaiah 1:24) ‘Therefore’ is always the language of an oath, as it says “And, therefore, I have sworn to the house of Eli…” (Samuel I 3:14) And the Mighty One (abir) means the head of the court (av bet din), as it says “…the chief of Saul's shepherds.” (Samuel I 21:8) This comes to teach you that the Holy One became the head of the court in order to exact retribution upon them. And from where do we learn that this is referring to the judges? See what is written afterwards “And I will restore your judges as at first…” (Isaiah 1:26) For this David said “He tells His words to Jacob…” (Psalms 147:19)
+
+Ki Teitzei
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+“When a camp goes out against your enemies, you shall beware of everything evil.” (Devarim 23:10) There should be no levity among you so that you do not incur any liability. From whom should you learn? From Yiftach. What is written about him? “…and he was the son of a harlot…” (Judges 11:1) R’ Shimon ben Gamliel said that she brought her sister-wife into her house, and our Rabbis say that she was really a harlot, and because there was some levity in him all of the people fell upon him. Therefore it is written ‘you shall beware of everything evil’ and ‘If there is among you a man who is unclean…’ These are Israel who became impure through idolatry, as it says “…scatter them afar like a menstruant; 'Go out,' say to it.” (Isaiah 30:22) “…he shall go outside the camp…” (Devarim 23:11) that they were exiled to Bavel. “And it shall be, towards evening…”(Devarim 23:12) the evening of the kingdoms, and the Holy One purifies them as it says “…he shall bathe in water…” (ibid.) and it is written “When the Lord shall have washed away the filth of the daughters of Zion…” (Isaiah 4:4) “…and when the sun sets…” (Devraim 23:12) When the King Messiah comes of whom it is written “…and his throne is like the sun before Me.” (Tehillim 89:37) “…he may come within the camp” (Devarim 23:12) These are Israel, entering into the Holy Temple. “And you shall have a designated place outside the camp…” (Devarim 23:13) this is the merit of Avraham. R’ Pinchas said- “…so that you can go out there,” to Bavel. “And you shall keep a stake in addition to your weapons…” (Devarim 23:14) Nevuchadnezzar demanded that they serve an idol and they said “…let it be known to you, O king, that we will not worship your god…” (Daniel 3:18) “…and you shall return and cover your excrement.” (Devarim 23:14) The covering of idolatry that was in Jerusalem. “For the Lord, your God, goes along in the midst of your camp…” (Devarim 23:15) The Holy One will be revealed to them immediately and save them from the fire. “Therefore, your camp shall be holy…” (ibid.) Afterwards He will sanctify them as it says “And they shall call them the holy people, those redeemed by the Lord…” (Isaiah 62:12)
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Ki Tavo
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Nitzavim
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Vayeilech
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Ha'Azinu
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+V'Zot HaBerachah
+
+
+
+Siman 1
+

txt/Midrash/Aggadah/Pesikta DeRav Kahanna/English/Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology.txt

@@ -0,0 +1,140 @@
+Pesikta DeRav Kahanna
+פסיקתא דרב כהנא
+Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology
+https://www.sefaria.org
+
+Pesikta DeRav Kahanna
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+R’ Yehoshua ben Levi said in the name of R’ Alexandri: one verse says “…you shall obliterate the remembrance of Amalek…” (Deuteronomy 25:19) and another verse says “…I will surely obliterate the remembrance of Amalek…” (Exodus 17:14) How will both of these verses be fulfilled? Before he has reached out his hand against the throne ‘you shall obliterate Amalek.’ Once he has reached out his hand against the throne ‘I will surely obliterate the remembrance of Amalek.’ And is it possible for flesh and blood to raise his hand against the throne of the Holy One?! Rather, since he was about to destroy Jerusalem, as it is written “At that time, they will call Jerusalem the Throne of the Lord…” (Jeremiah 3:17) therefore “…I will surely obliterate the remembrance of Amalek from beneath the heavens.”
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+
+
+Paragraph 8
+
+
+
+Paragraph 9
+
+
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+Paragraph 12
+
+
+
+Paragraph 13
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+“To whom the word of the Lord came… until the end of eleven years of Zedekiah son of Josiah, king of Judah, until the exile of Jerusalem in the fifth month.” (Jeremiah 1:2-3) R’ Avon said: the lion (ari) came up during the constellation of the lion and destroyed Ariel. ‘The lion came up’ refers to Nebuchadnezzar the wicked, as it is written “A lion has come up from his thicket…” (Jeremiah 4:7) ‘In the constellation of the lion’, “…until the exile of Jerusalem in the fifth month.” (Jeremiah 1:3) ‘And destroyed Ariel’, “Woe, Ariel, Ariel, the city wherein David encamped!” (Isaiah 29:1) This happened in order that the lion would come in the constellation of the lion and rebuild Ariel. ‘The lion would come’ refers to the Holy One, as it is written “A lion has roared; who will not fear?” (Amos 3:8) ‘In the constellation of the lion’, “…and I will turn their mourning into joy…” (Jeremiah 31:12) ‘And rebuild Ariel’, “The Lord is the builder of Jerusalem; He will gather the outcasts of Israel.” (Psalms 147:2)
+
+
+Paragraph 14
+
+
+
+Paragraph 15
+
+
+
+Paragraph 16
+
+
+
+Paragraph 17
+
+
+
+“Why should a living man complain? A man for his sins.” (Eicha 3:39) R’ Aba bar Yodan said, ‘what is it that person complains while he is still alive? It is enough that he lives!’ R’ Berachia said, ‘I lived next to you, he lives and complains.’ R’ Levi said, ‘what is it that a person complains to the Life giver of the worlds? Rather, if one wants to complain, let him complain of his sins. R’ Yodan said, ‘let him stand up like a man and confess his sins, and not complain. Rebbe said, ‘the Holy One said 'malcontents, the children of malcontents they are!' I busied myself with finding Adam a companion, “…I will make him a helpmate opposite him." (Bereshit 2:18) and he complains before me, saying "The woman whom You gave [to be] with me, she gave me…" (Bereshit 3:12) Even Yaakov did so to Me! I made it My business to make his son king in Egypt, “Now Joseph was the ruler over the land…” (Bereshit 42:6) and he complains saying "...My way has been hidden from the Lord..." (Is. 40:27) Even his sons did so to Me in the wilderness - I made it My business to choose out for them refined food, like that which kings eat, in order that none of them would have indigestion or be seized with diarrhea, and they complain before me saying "...we are disgusted with this rotten bread." (Bamidbar 21:5). Even Zion did so to Me! I busied myself with her to remove the kingdoms from the world, have I not already removed Bavel, Maday and Greece and in the future will remove this wicked kingdom? And she complains before me, saying "The Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me." (Is. 49:14)
+
+Paragraph 18
+
+
+
+Paragraph 19
+
+
+
+Paragraph 20
+
+“He seats the barren woman of the house as a happy mother of children. Hallelujah!” (Psalms 113:9) There are seven barren women: Sarah, Rivka, Rachel and Leah, Manoach’s wife, Chana and Zion…Another explanation. ‘He seats the barren woman’ this refers to Zion. “Sing you barren woman who has not borne…” (Isaiah 54:1) ‘a happy mother of children,’ “And you shall say to yourself, Who begot these for me…” (Isaiah 49:21)
+
+
+
+
+
+A  story (This translation of דלמה follows the Penei Moshe on the Yerushalmi Berachot 7:3, Pesachim 5:5). R’ Elazar ben Azaryah and R’ Elazar haModa’i were sitting occupied with these verses: “At that time, they will call Jerusalem The Throne of the Lord…” (Jeremiah 3:17) R’ Elazar ben Azaryah said to R’ Elazar haModa’i: can Jerusalem really hold it? He replied: in the future the Holy One will say to her - spread out and widen to receive your population, “Widen the place of your tent…” (Isaiah 54:2) R’ Yochanan said: in the future Jerusalem will reach to the gates of Damascus, and why do I say this? “The prophecy of the word of the Lord in the land of Chadrach. And Damascus is His resting place…” (Zechariah 9:1) What is Hadrach? This is an argument of R’ Yodan and R’ Nechemiah. R’ Yodan says: this language of ‘chadrach’ refers to the King Messiah who will be sharp (chad) with the nations and soft (rach) to Israel. R’ Nechemia says: the name of the place is Chadrach. R’ Yosi ben Dormaskit said: by the Temple service! I am from Damascus and there is a place there that they call Chadrach. He said to him: what do you do with rest of the verse ‘And Damascus is His resting place’? Rather, just as a fig tree is narrow below and wide above, to in the future Jerusalem will spread out and rise and the exiles will come and take their rest beneath her. This is to fulfill what is written ‘And Damascus is His resting place’ when in truth His resting place is Jerusalem, as it says “This is My resting place forever; here I shall dwell for I desired it.” (Psalms 132:14) He said to him: and what do you do with the verse “…and the city shall be built on its mound…” (Jeremiah 30:18)? He replied: it will not move from its place in the future, but rather rise up and spread out to all sides and the exiles will come and take their rest beneath her to fulfill what is written ““For right and left shall you prevail…” (Isaiah 54:3) This refers to length, where do we learn breadth? This refers to length, from where do we learn width? The scripture says “…from the tower of Hananel until the king's wine-cellars.” (Zechariah 14:10) R’ Berachia said: until the ocean. R’ Zakai Raba said: to the pits of Yafo. They are not arguing – the one who says to the ocean understands the verse as referring to the cellars dug out by the King, king of kings, and the one who says to the pits of Yafo understands it as the pits dug by King Shlomo. We have length and breadth, from where do we learn height? “And it became wider and it wound higher and higher to the cells…” (Ezekiel 41:7) R’ Eliezer ben Yaakov taught: in the future Jerusalem will rise and be lifted up until it reaches the Throne of Glory, until she says to the Holy One “The place is too narrow for me; move over for me so that I will dwell.” (Isaiah 49:20) R’ Yosi son of R’ Yirmiyah Dostai said in the name of R’ Levi: and you still do not know Jerusalem’s praiseworthiness. Rather, what is written “But I will be for it-says the Lord-a wall of fire around, and for glory I will be in its midst.” (Zechariah 2:9) From here you know the praiseworthiness of Jerusalem.
+
+Paragraph 21
+
+
+
+
+… R’ Hoshaya said in the name of R’ Afes – in the future, Jerusalem will be as a torch for the nations of the world and they will go by her light. What is the reason? “And nations shall go by your light…” (Yeshayau 60:3) R’ Acha said – Israel is compared to an olive, “A leafy olive-tree fair with goodly fruit, has the Lord called your name…” (Yirmyahu 11:16) and the Holy One to a lamp, “Man's soul is the Lord's lamp…” (Mishle 20:27) Just as it is the way to put oil in a lamp and they give light together as one, so to the Holy One said to Israel – My children, since My light is your light and your light Mine, you and I will go together and illuminate Zion, “Arise, shine, for your light has come…” (Yeshayahu 60:1)
+
+Paragraph 22
+
+
+
+
+
+... “For, like the earth, which gives forth its plants…” (Isaiah 61:11) R’ Pinchas and R’ Chilkiya in the name of R’ Simon: like someone who says to his friend ‘may the Holy One make you grow, may you win your judgment, “And nations shall see your righteousness…” (Isaiah 62:2) R’ Levi said: since in this world anyone who explicitly pronounces the name of the Holy One is liable for death, as it says “And one who blasphemously pronounces the Name of the Lord, shall be put to death…” (Leviticus 24:16) so too in the time to come anyone who explicitly pronounces the name of Jerusalem is liable for death, as it says “…and you shall be called a new name…” (Isaiah 62:2) R’ Levi said: there are six things which the Holy One will renew in the time to come and they are: heavens and earth, the heart, the spirit, the name of the Messiah and the name of Jerusalem. From where do we learn the heavens and earth? “For behold, I create new heavens and a new earth…” (Isaiah 65:17) From where do we learn the heart and the spirit? “And I will give you a new heart, and a new spirit will I put within you…” (Ezekiel 36:26) And from where do we learn the name of the Messiah? “May his name be forever; before the sun, his name will be magnified…” (Psalms 72:17) And from where do we learn the name of Jerusalem? “…and you shall be called a new name…” (Isaiah 62:2) R’ Levi said: happy is the city whose name is the same as that of her king and whose king’s name is the same as that of her God. Whose name is the same as her king? “…and the name of the city from that day will be ‘The Lord is There.’” (Ezekiel 48:35) Whose king’s name is the same as that of her God? “…and this is his name that he shall be called, The Lord is our righteousness.” (Jeremiah 23:6) 

txt/Midrash/Aggadah/Pesikta DeRav Kahanna/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,138 @@
+Pesikta DeRav Kahanna
+פסיקתא דרב כהנא
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Pesikta DeRav Kahanna
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+
+
+
+
+[7] What is the connection between what is written above "And Aharon will atone on its horns once a year" (Shemot 30:10) and what is written after "When you raise the head" (Shemot 30:12)? It is written 'כי תשה' just as 'כי תשה' [when you make a loan, (Devarim 24:10) Moshe said: Master of the Universe, when Israel has merit, forgive them, and when Israel does not have merit, give them a loan as it were, once a year, so Yom Kippur will come and atone for them, "for on this day atonement shall be made for you" (Vayikra 16:30). "Raise the head" - Rabbi Yosi son of Rabbi Chanina said: this is a hint that they will be the first of the tribes to bring a sacrifice, and who are they? Reuven, as it says "may Reuven live" (Devarim 33:6). ["The head of] the children of Israel" [Why does God command a census?] Rabbi Yudan said in the name of Rabbi Shmuel bar Nachmani: What is this comparable to? To a king who had a set of undergarments and who commanded his servant saying, “Lay these out. Fold them. Take care of them.” The servant said to the king, "My master, of all the undergarments you have, why have you only commanded me regarding this one?" The king responded, "These ones stick to my flesh."Such is what Moses said to the Holy Blessed One, "Merciful One, of the 70 nations that exist in Your world, why are You only commanding me regarding Israel, as it says "say further to the Israelite people" (Vayikra 20:2); "speak to the Israelite people" (Shemot 30:31); "say to the Israelite people" (Shemot 33:5); "speak to the Israelite people and say" (Shemot 31:13); "Command the Israelite people" (Vayikra 24:2); "you shall further instruct the Israelites" (Shemot 27:20); "When you take a census of the Israelite people" (Shemot 30:12)? - God responds, "Because they are cleaving to me." As is taught in Jeremiah 13:11 “For as the loincloth clings close to the loins of a man, so I brought close to Me the whole House of Israel and the whole House of Yehudah — declares Ad-nai — that they might be My people, for fame, and praise, and splendor.” Another idea: Rabbi Avin said: What is this comparable to? To a king who had crimson clothes and who commanded his servant saying, “Lay these ones out. Fold them. Take care of them.” The servant said to the king, "My master, of all the crimson garments you have, why have you only commanded me regarding this one?" The king responded, "These are the ones I wore when I first became sovereign.” Such is what Moses said to the Holy Blessed One, "Merciful One, of the 70 mighty nations that exist in Your world, why are You only commanding me regarding Israel? as it says "say further to the Israelite people" (Vayikra 20:2); "speak to the Israelite people" (Shemot 30:31); "say to the Israelite people" (Shemot 33:5); "speak to the Israelite people and say" (Shemot 31:13); "Command the Israelite people" (Vayikra 24:2); "you shall further instruct the Israelites" (Shemot 27:20); "When you take a census of the Israelite people" (Shemot 30:12)? - God responds, "These are the ones who crowned me first as they crossed the sea when they said, ‘God will reign forever’ (Shemot 15:18)." Rabbi Berachia said: this is similar to an Elder who had a traveling cloak and commanded his helper: "Lay these ones out. Fold them. Take care of them." The servant said to the Elder, "My master, of all the traveling cloaks you have, why have you only commanded me regarding this one?" The Elder responded: "These are the ones I wore when I first became an Elder". Such is what Moses said to the Holy Blessed One, "Merciful One, of the 70 mighty nations that exist in Your world, why are You only commanding me regarding Israel? as it says "say further to the Israelite people" (Vayikra 20:2); "speak to the Israelite people" (Shemot 30:31); "say to the Israelite people" (Shemot 33:5); "speak to the Israelite people and say" (Shemot 31:13); "Command the Israelite people" (Vayikra 24:2); "you shall further instruct the Israelites" (Shemot 27:20); "When you take a census of the Israelite people" (Shemot 30:12)? - God responds, "These are the ones who received upon them the yoke of Heaven at Sinai, and said "All that the Living Presence said we will do and we will hear" (Shemot 24:7). Said Rabbi Yudan: come and see how much the Holy Blessed One loves Israel, to the point that they mentioned five times in one verse, see that is written thus: "And from among the Israelites I formally assign the Levites to Aaron and his sons, to perform the service for the Israelites in the Tent of Meeting and to make expiation for the Israelites, so that no plague may afflict the Israelites when the Israelites come too near the sanctuary" (Bamidbar 8:19).  Shime'on Bar Yochai compared to a king who gave his son over to a teacher and commanded him: feed my child, give my child [water to] drink, take my child from the house of study, bring my child back from the house of study - so too the Holy Blessed One desires to remember the children of Israel at every moment. Said Rabbi Yudah ben Rabbi Simon: this is comparable to one who sat and made a diadem to the king. Another passed and saw him, and asked: 'what are you doing?" and he responded: 'a diadem for the king'. And the other said: 'do everything that you can, set all the precious stones you are able to, since the future of this diadem will actually be to be used by the king'. So too the Holy Blessed One said to Moshe: all the praise about Israel that you can say, do say in front of Me, all their glory that you can say, say, since in the future I will be glorified in them, as in “You are My servant, Israel in whom I glory.”(Isaiah 49:3)
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+And it came to pass at midnight (Ex 12:29)1. R. Tanchum of Jaffa in the name of R. Nunia of Caesaria  explicated  the following verse: And when I pondered how I might know this, it was wearisome in mine eyes (Ps 73:16) . David said, “No one can stand on the [moment of] midnight except for the Kadosh Baruch Hu . For me, [when I pondered how I might know this,] it was wearisome in mine eyes. Because no one can stand on the [moment of] midnight except for the Kadosh Baruch Hu, it is therefore said, “And it came to pass at midnight.”
+2. R. Acha explicated the following verse:  I am YHWH, that is My name; and My glory will I not give to another, neither My praise to graven images. (Is 42:8)  I am YHWH, that is My name. R. Acha stated: The Kadosh Baruch Hu said “I am YHWH, that is My name; it is the name that the first man called me. It is the name by which I made a stipulation with Myself. It is the name by which I made a stipulation with the ministering angels. My glory will I not give to another.” R. Menahama said in the name of R. Avin, “These [others] are the demons.” R. Nechemiah said in the name of R. Mina, “No one can distinguish between the drop  of a firstborn and one that is not of a firstborn, except for the Kadosh Baruch Hu. For me, [when I pondered how I might know this,] it was wearisome in mine eyes. Because no one can stand on the [moment of] midnight except for the Kadosh Baruch Hu, therefore [it is said], “And it came to pass at midnight.”
+3. [God] confirmeth the word of His servant, and performeth the counsel of His messengers; that saith of Jerusalem: 'She shall be inhabited'; and of the cities of Judah: 'They shall be built, and I will raise up the waste places thereof';(Is 44:26) R. Berekiah said in the name of R Levi: Whoever confirmeth the word of His servant, and performeth the counsel of His messengers, do we not [therefore also] know that he will say of Jerusalem: 'She shall be inhabited'; and of the cities of Judah: 'They shall be built?' Rather [the apparent repetition may be understood by another text]: an angel appeared to our father Jacob and said to him, 'What is thy name?' And he said: 'Jacob.' And he said: 'Thy name shall be called no more Jacob, but Israel;(Gen 32:28-29). The Kadosh Baruch Hu appeared [afterwards] to our father Jacob to fulfill the decree of the angel [in another verse]: And God said unto him: 'Thy name is Jacob: [thy name shall not be called any more Jacob, but Israel shall be thy name'; and He called his name Israel.]  (Gen 35:10) Jerusalem, of which all the prophets prophesied that it will be built, all the more so! Another interpretation: “[God] confirmeth the word of His servant” refers to Moses, [as he is called in another verse]: My servant Moses is not so. (Num 12:7)  “Performeth the counsel of His messengers” refers to Moses, [as he is called in another verse]: [God] sent a messenger, and brought us forth out of Egypt. (Num 20:16) The Kadosh Baruch Hu said to Moses, “Go, tell the people Israel that I will go through the land of Egypt in that night, [and will smite all the first-born in the land of Egypt.]” (Ex. 12:12) Moses went and said to Israel, “Thus saith the LORD: About midnight will I go out into the midst of Egypt.” (Ex 11:4) The Kadosh Baruch Hu said, “Already I have made my promise to Moses, And I said of him 'My servant Moses is not so; he is trusted in all My house.' (Num 12:7) Should I make a liar out of My servant Moses? No, instead Since Moses said “About midnight,” then I will go out at midnight. So it happened that it came to pass at midnight, [that the LORD smote all the firstborn in the land of Egypt.]
+4. At midnight I will rise to give thanks unto Thee because of Thy righteous ordinances. (Ps 119:62) Rabbi Pinchas said in the name of R. Elazar bar Menachem: What would David do? He would take up a harp and lyre and put them by his head [before he went to sleep], then at midnight he would get up and play them . When the scholars of Israel heard the music, they would say, “Well, if King David is engaged in Torah study [at this this hour], then we should be all the more so!” [Soon,] all of Israel could be found engaging in Torah study. Rabbi Levi said: There was a window above  David's bed open to the south. He would hang the harp across from the window and when the southern wind blew at midnight, it would whirl through the strings of the harp and play it. As it is written: when the instrument played (2Ki 3:15). It does not say “the instrument was played,” but “the instrument played,” as in, “the instrument played itself.” So it was that all of Israel heard the music [and knowing that king David was awake and studying] would say, “Well, if King David is doing so, then we should be all the more so!” [Soon,] all of Israel could be found engaging in Torah study. So it was that David said, “Awake, my glory; awake, harp and lyre; I will awake [at] dawn.” (Ps 57:9) [By this he means to say,] “I will awaken my honor before the honor of the One who created me. The importance of my honor is nothing compared to the honor of the One who created me. [Do not read], “I will awake [at] dawn.” Rather, [read it as] “I will wake the dawn, the dawn will not wake me.” His evil impulse would pester him and say to him, “David, It is the custom of kings to awaken (no sooner than) dawn, but you say 'I will wake the dawn?' It is the custom of kings to sleep in until the third hour of the day, but you say “At midnight I will rise to give thanks unto Thee  [because of Thy righteous ordinances.]” (Ps 119:62) What is meant by “because of Thy righteous ordinances”? [David meant] For the ordinances that You enforced against the wicked Pharaoh, and for the righteousness that You did for Sarah my elder. As it is written: And the LORD plagued Pharaoh and his house with great plagues [because of Sarai Abram's wife.] (Gen 12:17) Another interpretation: because of Thy righteous ordinances. [David meant] for the ordinances that You enforced against the peoples of the world, and for the righteousness that You have done with my two elders, [Boaz and Ruth]. For if he had entered her [when she came to him, or] cursed her at once from below , from whence would I have arisen? Instead, You put a blessing into his heart; [and he said:] “Blessed be thou of the LORD.” (Ruth 3:10)Another interpretation: because of Thy righteous ordinances. For the ordinances that You enforced against the Egyptians in Egypt,  and for the righteousness that You have done with our elders in Egypt, even though they had no mitzvot to save themselves  except for two; the blood of Passover and the blood of circumcision. As it is written: And when I passed by thee, and saw thee wallowing in thy bloods, I said unto thee: In thy bloods, live; [yea, I said unto thee: In thy bloods, live.] (Ez 16:6) Bloods : The blood of Passover and the blood of circumcision. 
+5. R. Shimon Ben Yochai taught: Moses could not have known the exact moment, nor the approximate minute, nor the general time at night. This is why he said “About midnight.” (Ex 11:4) However, the Kadosh Baruch Hu knew the exact moment, and the approximate minute, and the general time at night. That is why God entered [without being early or late] by a hair's breadth. So who was it that divided [the hours of the night]? R. Benjamin bar Jafet in the name of R. Yohanan, the night divided itself.  Our Rabbis say that the Creator divided it. Here it says, “And it came to pass at midnight” (Ex 12:29) and elsewhere it says, “And he divided the night against them.”  (Gen 14:15) Rabbi Tanchuma said: Your father set out with Me at midnight, and I will set out with his children and midnight. The Rabbis said: the Kadosh Baruch Hu said, “your father set out with Me from last night until midnight, and I will set out with his children from midnight until the morning.” R. Yonatan said: The angel guarding over Egypt cannot fall except during the day. What is the reasoning? [From the verse] At Tehaphnehes also the day shall withdraw itself, when I shall break there the yokes of Egypt, and the pride of her power shall cease in her; [as for her, a cloud shall cover her, and her daughters shall go into captivity.](Ez 30:18) [Elsewhere it also] says, In that day there shall be five cities in the land of Egypt that speak the language [of Canaan, and swear to the LORD of hosts; one shall be called the city of destruction. ] (Is  19:18) Which five cities are these? R. Hilkiah said in the name of R. Simon: Noa, Noph, Tehaphnehes, the City of Destruction, and the City of the Sun;  Noa is Alexandria, Noph is Memphis, Tehaphnehes is Hophnias, the City of Destruction is Sharakani, and the City of the Sun is Heliopolis. R. Yohanan ben Zakkai said: We have found both night and day referred to as “day,” as it is written: And there was evening and there was morning, one day. (Gen 1:5) R. Joshua bar R. Nechamah understood [the same claim] from this: Even the darkness is not too dark for Thee, but the night shineth as the day; the darkness is even as the light.(Ps 139:12) Darkness is [the same as] lightness to Me, and [only] human beings consider it night. This is what is meant [by saying] it was on the day that the firstborn of Egypt died [although it was midnight]. This is how [it happened]: They were afflicted with the deadly curse in evening time, then their bodies shook all night, and then they died in the day time. What is the reasoning? [Because] It is not written “All of us have all died,” but rather “All of us are dying ” (Ex 12:33) Then they went and died . As it is written: On the day that I struck down all the first-born [of the Land of Egypt] (Num 3:13), and further on it says, on the day that I sanctified all the firstborn to Me (paraphrase of Num 8:17 ). On this basis one may conclude  that it was on the very same day that the firstborn of Egypt died, which [God said], “on this day I have sanctified to me the firstborn [of the Israelites].”
+6. That God struck down all the firstborn of the Land of Egypt (Ex 12:29). [The text does not simply read] “the firstborn,” [but rather] “all the firstborn.” [The word “all” is meant to include both] the firstborn of man and the firstborn of woman, [that is,] the firstborn of [each] male and the firstborn of [each] female. This is how [it can be illustrated]: [In the case of] a single man who came to ten women and they gave birth to ten sons, each one would turn out to be a firstborn of a woman. [On the other hand, in the case of] ten men who all came to a [single] woman and they fathered ten sons,  each one would turn out to be a firstborn of a man. You might imagine  a house in which there was neither a firstborn of a man nor of a woman [and think, in such a case]“how could I fulfill the verse: for there was no house in which no one had died (Ex 12:30)?” Rabbi Abba bar Acha said: [in such a case,] the trustee  of the household would die, as it is written, “ Shimri the chief – for though he was not the firstborn, yet his father made him chief. (I Ch 26:10)” A Tanna said  in the name of R. Nathan: On the day that the firstborn of one of [the Egyptians] would die, [the Egyptian] would carve an icon of him and place it in the house.  On that day,  [the icon] was crushed, pulverized, and scattered, and it was as hard on the [Egyptian] as if he was burying his son again.  R. Yudan said: Since the Egyptians would entomb [their dead] in their own houses, [on that day] the dogs went into the catacombs, pulled out  the [bodies of] the firstborn from their tombs, and tore into them.  It was as hard on [each Egyptian] as if he was burying his son again. 
+
+
+Paragraph 8
+
+
+
+Paragraph 9
+
+
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+Rabbi Yochanan sat and expounded., "How did the water became for the Jews like a wall [at the splitting of the Sea]?" Rabbi Yochanan expounded, "It was like lattice-work." Serach bat Asher looked out and said, "It wasn't like that - it was like a glass window." Rabbi Yochanan sat and expounded, "All the souls coming with Yaakov to Egypt, who came out of his loins, etc." (Genesis 46:26). With Yosef and his two sons, behold they are still lacking one (in order to add up to seventy)! Rabbi Levi in the name of R. Chama bar Chanina: "That is Yocheved, who was born at the gate of Egypt." And some say, "Serach bat Asher completed the number of Israel. 'I am one of those who seek the welfare of the faithful in Israel' (II Samuel 20:19). It is I that has completed the number of Israel. I have completed, being faithful for the faithful." Rabbi Tanchum bar Haanilai said, "The Holy One blessed be He Himself entered with them. And what is the explanation? 'He is your praise and He is your God' (Deuteronomy 10:21). What is written after it? 'Numbering seventy people, your forefathers went down to Egypt' (Deuteronomy 10:22)." 
+
+Paragraph 12
+
+
+
+Paragraph 13
+
+
+
+Paragraph 14
+
+
+
+Paragraph 15
+
+
+
+Bar Kaparah opened: And the Lord God of Hosts called [read midrashically as the Lord God called to the Hosts] on that day for crying and mourning and baring of the head, and wearing sackcloth. (Isaiah 22:12). The Holy One, Blessed be He, said to the ministering angels: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he hangs sackcloth on his entrance. He said to them, I too will do this: “I clothe the skies in darkness [and make sackcloth their covering]” (Isaiah 50:3). And he asked them further: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he covers the torches. He said to them, I too will do this: “The sun and moon are darkened and the stars withdraw their shining” (Joel 4: 15). And he asked them further: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he goes barefoot. He said to them, I too will do this: “The Lord’s way is in whirlwind and storm and the clouds are the dust on his feet” (Nahum 1:3).  And he further asked them: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he sits and is silent. He said to them, I too will do this: “He sits alone and is silent for he has imposed it” (Lamentations 3:28). And he further asked them: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he overturns the couches. He said to them, I too will do this: “I watched as thrones were set in place” (Daniel 7:9).  And he further asked them: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he rends his garments. He said to them, I too will do this: “The Lord has done as he intended; he has fulfilled his word” (batzah emrato)  (Lamentations 2:17). What does “he has fulfilled his word” mean? Rabbi Ya’akov of Kefar Hanan said, he rends (mevazei’a) his garment.  And he further asked them: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he sits and wails. He said to them, I too will do this: “How does it sit desolate?!” (Lamentations 1:1).  
+
+Paragraph 16
+
+
+
+Paragraph 17
+
+
+
+Paragraph 18
+
+
+
+Paragraph 19
+
+
+
+Paragraph 20
+
+
+
+Paragraph 21
+
+
+
+Paragraph 22
+
+
+
+Paragraph 23
+
+
+
+3) Yehudah bar Nachman opened [the discussion] in the name of Reish Lakish: "God ascends amidst acclamation, etc." (Psalms 47:6) - when the Holy One, blessed be He, ascends to sit on His throne of justice, He ascends with justice, as it is written, "God ascends amidst acclamation." But when the Jewish people take the shofars and blow, the Holy One, blessed be He, rises from His throne of justice and sits on His throne of mercy, as it is written, "the Lord, amidst the blow of the shofar." So He becomes full of mercy and has mercy upon them; and He turns the trait of justice into the trait of mercy for them. When? "In the seventh month" (Leviticus 23:24).
+
+Paragraph 24
+
+
+
+
+
+
+
+"Good and upright is Ad-nai; therefore He shows sinners the way." (Ps. 25:8) They asked Wisdom: What should the punishment for the sinner be? She replied: "Evil pursues sinners" (Prov. 13:21). They asked Prophecy: What should the punishment for the sinner be? She replied: "The soul that sins shall die" (Ezekiel 18:4). They asked Torah: What should the punishment for the sinner be? She replied: S/he shall bring a Guilt-Offering (Asham) and it will be atoned. They asked the Holy One of Blessing: What should the punishment for the sinner be? God replied: Let the person do teshuvah and it will be atoned. That's why it's written: "Good and upright is Ad-nai etc." Rabbi Pinchas said: Why is God good? Because God is upright. Why is God upright? Because God is good - "therefore God shows sinners the way", that God teaches to the sinners the way of doing teshuvah, and that's why Hosea warned Israel, and said: "Return, Israel [up to God, because you stumbled in your sin]" (Hosea 14:2)

txt/Midrash/Aggadah/Pesikta DeRav Kahanna/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,187 @@
+Pesikta DeRav Kahanna
+פסיקתא דרב כהנא
+merged
+https://www.sefaria.org/Pesikta_DeRav_Kahanna
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology
+-https://www.sefaria.org
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Pesikta DeRav Kahanna
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+
+
+
+
+[7] What is the connection between what is written above "And Aharon will atone on its horns once a year" (Shemot 30:10) and what is written after "When you raise the head" (Shemot 30:12)? It is written 'כי תשה' just as 'כי תשה' [when you make a loan, (Devarim 24:10) Moshe said: Master of the Universe, when Israel has merit, forgive them, and when Israel does not have merit, give them a loan as it were, once a year, so Yom Kippur will come and atone for them, "for on this day atonement shall be made for you" (Vayikra 16:30). "Raise the head" - Rabbi Yosi son of Rabbi Chanina said: this is a hint that they will be the first of the tribes to bring a sacrifice, and who are they? Reuven, as it says "may Reuven live" (Devarim 33:6). ["The head of] the children of Israel" [Why does God command a census?] Rabbi Yudan said in the name of Rabbi Shmuel bar Nachmani: What is this comparable to? To a king who had a set of undergarments and who commanded his servant saying, “Lay these out. Fold them. Take care of them.” The servant said to the king, "My master, of all the undergarments you have, why have you only commanded me regarding this one?" The king responded, "These ones stick to my flesh."Such is what Moses said to the Holy Blessed One, "Merciful One, of the 70 nations that exist in Your world, why are You only commanding me regarding Israel, as it says "say further to the Israelite people" (Vayikra 20:2); "speak to the Israelite people" (Shemot 30:31); "say to the Israelite people" (Shemot 33:5); "speak to the Israelite people and say" (Shemot 31:13); "Command the Israelite people" (Vayikra 24:2); "you shall further instruct the Israelites" (Shemot 27:20); "When you take a census of the Israelite people" (Shemot 30:12)? - God responds, "Because they are cleaving to me." As is taught in Jeremiah 13:11 “For as the loincloth clings close to the loins of a man, so I brought close to Me the whole House of Israel and the whole House of Yehudah — declares Ad-nai — that they might be My people, for fame, and praise, and splendor.” Another idea: Rabbi Avin said: What is this comparable to? To a king who had crimson clothes and who commanded his servant saying, “Lay these ones out. Fold them. Take care of them.” The servant said to the king, "My master, of all the crimson garments you have, why have you only commanded me regarding this one?" The king responded, "These are the ones I wore when I first became sovereign.” Such is what Moses said to the Holy Blessed One, "Merciful One, of the 70 mighty nations that exist in Your world, why are You only commanding me regarding Israel? as it says "say further to the Israelite people" (Vayikra 20:2); "speak to the Israelite people" (Shemot 30:31); "say to the Israelite people" (Shemot 33:5); "speak to the Israelite people and say" (Shemot 31:13); "Command the Israelite people" (Vayikra 24:2); "you shall further instruct the Israelites" (Shemot 27:20); "When you take a census of the Israelite people" (Shemot 30:12)? - God responds, "These are the ones who crowned me first as they crossed the sea when they said, ‘God will reign forever’ (Shemot 15:18)." Rabbi Berachia said: this is similar to an Elder who had a traveling cloak and commanded his helper: "Lay these ones out. Fold them. Take care of them." The servant said to the Elder, "My master, of all the traveling cloaks you have, why have you only commanded me regarding this one?" The Elder responded: "These are the ones I wore when I first became an Elder". Such is what Moses said to the Holy Blessed One, "Merciful One, of the 70 mighty nations that exist in Your world, why are You only commanding me regarding Israel? as it says "say further to the Israelite people" (Vayikra 20:2); "speak to the Israelite people" (Shemot 30:31); "say to the Israelite people" (Shemot 33:5); "speak to the Israelite people and say" (Shemot 31:13); "Command the Israelite people" (Vayikra 24:2); "you shall further instruct the Israelites" (Shemot 27:20); "When you take a census of the Israelite people" (Shemot 30:12)? - God responds, "These are the ones who received upon them the yoke of Heaven at Sinai, and said "All that the Living Presence said we will do and we will hear" (Shemot 24:7). Said Rabbi Yudan: come and see how much the Holy Blessed One loves Israel, to the point that they mentioned five times in one verse, see that is written thus: "And from among the Israelites I formally assign the Levites to Aaron and his sons, to perform the service for the Israelites in the Tent of Meeting and to make expiation for the Israelites, so that no plague may afflict the Israelites when the Israelites come too near the sanctuary" (Bamidbar 8:19).  Shime'on Bar Yochai compared to a king who gave his son over to a teacher and commanded him: feed my child, give my child [water to] drink, take my child from the house of study, bring my child back from the house of study - so too the Holy Blessed One desires to remember the children of Israel at every moment. Said Rabbi Yudah ben Rabbi Simon: this is comparable to one who sat and made a diadem to the king. Another passed and saw him, and asked: 'what are you doing?" and he responded: 'a diadem for the king'. And the other said: 'do everything that you can, set all the precious stones you are able to, since the future of this diadem will actually be to be used by the king'. So too the Holy Blessed One said to Moshe: all the praise about Israel that you can say, do say in front of Me, all their glory that you can say, say, since in the future I will be glorified in them, as in “You are My servant, Israel in whom I glory.”(Isaiah 49:3)
+
+Paragraph 3
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+R’ Yehoshua ben Levi said in the name of R’ Alexandri: one verse says “…you shall obliterate the remembrance of Amalek…” (Deuteronomy 25:19) and another verse says “…I will surely obliterate the remembrance of Amalek…” (Exodus 17:14) How will both of these verses be fulfilled? Before he has reached out his hand against the throne ‘you shall obliterate Amalek.’ Once he has reached out his hand against the throne ‘I will surely obliterate the remembrance of Amalek.’ And is it possible for flesh and blood to raise his hand against the throne of the Holy One?! Rather, since he was about to destroy Jerusalem, as it is written “At that time, they will call Jerusalem the Throne of the Lord…” (Jeremiah 3:17) therefore “…I will surely obliterate the remembrance of Amalek from beneath the heavens.”
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+And it came to pass at midnight (Ex 12:29)1. R. Tanchum of Jaffa in the name of R. Nunia of Caesaria  explicated  the following verse: And when I pondered how I might know this, it was wearisome in mine eyes (Ps 73:16) . David said, “No one can stand on the [moment of] midnight except for the Kadosh Baruch Hu . For me, [when I pondered how I might know this,] it was wearisome in mine eyes. Because no one can stand on the [moment of] midnight except for the Kadosh Baruch Hu, it is therefore said, “And it came to pass at midnight.”
+2. R. Acha explicated the following verse:  I am YHWH, that is My name; and My glory will I not give to another, neither My praise to graven images. (Is 42:8)  I am YHWH, that is My name. R. Acha stated: The Kadosh Baruch Hu said “I am YHWH, that is My name; it is the name that the first man called me. It is the name by which I made a stipulation with Myself. It is the name by which I made a stipulation with the ministering angels. My glory will I not give to another.” R. Menahama said in the name of R. Avin, “These [others] are the demons.” R. Nechemiah said in the name of R. Mina, “No one can distinguish between the drop  of a firstborn and one that is not of a firstborn, except for the Kadosh Baruch Hu. For me, [when I pondered how I might know this,] it was wearisome in mine eyes. Because no one can stand on the [moment of] midnight except for the Kadosh Baruch Hu, therefore [it is said], “And it came to pass at midnight.”
+3. [God] confirmeth the word of His servant, and performeth the counsel of His messengers; that saith of Jerusalem: 'She shall be inhabited'; and of the cities of Judah: 'They shall be built, and I will raise up the waste places thereof';(Is 44:26) R. Berekiah said in the name of R Levi: Whoever confirmeth the word of His servant, and performeth the counsel of His messengers, do we not [therefore also] know that he will say of Jerusalem: 'She shall be inhabited'; and of the cities of Judah: 'They shall be built?' Rather [the apparent repetition may be understood by another text]: an angel appeared to our father Jacob and said to him, 'What is thy name?' And he said: 'Jacob.' And he said: 'Thy name shall be called no more Jacob, but Israel;(Gen 32:28-29). The Kadosh Baruch Hu appeared [afterwards] to our father Jacob to fulfill the decree of the angel [in another verse]: And God said unto him: 'Thy name is Jacob: [thy name shall not be called any more Jacob, but Israel shall be thy name'; and He called his name Israel.]  (Gen 35:10) Jerusalem, of which all the prophets prophesied that it will be built, all the more so! Another interpretation: “[God] confirmeth the word of His servant” refers to Moses, [as he is called in another verse]: My servant Moses is not so. (Num 12:7)  “Performeth the counsel of His messengers” refers to Moses, [as he is called in another verse]: [God] sent a messenger, and brought us forth out of Egypt. (Num 20:16) The Kadosh Baruch Hu said to Moses, “Go, tell the people Israel that I will go through the land of Egypt in that night, [and will smite all the first-born in the land of Egypt.]” (Ex. 12:12) Moses went and said to Israel, “Thus saith the LORD: About midnight will I go out into the midst of Egypt.” (Ex 11:4) The Kadosh Baruch Hu said, “Already I have made my promise to Moses, And I said of him 'My servant Moses is not so; he is trusted in all My house.' (Num 12:7) Should I make a liar out of My servant Moses? No, instead Since Moses said “About midnight,” then I will go out at midnight. So it happened that it came to pass at midnight, [that the LORD smote all the firstborn in the land of Egypt.]
+4. At midnight I will rise to give thanks unto Thee because of Thy righteous ordinances. (Ps 119:62) Rabbi Pinchas said in the name of R. Elazar bar Menachem: What would David do? He would take up a harp and lyre and put them by his head [before he went to sleep], then at midnight he would get up and play them . When the scholars of Israel heard the music, they would say, “Well, if King David is engaged in Torah study [at this this hour], then we should be all the more so!” [Soon,] all of Israel could be found engaging in Torah study. Rabbi Levi said: There was a window above  David's bed open to the south. He would hang the harp across from the window and when the southern wind blew at midnight, it would whirl through the strings of the harp and play it. As it is written: when the instrument played (2Ki 3:15). It does not say “the instrument was played,” but “the instrument played,” as in, “the instrument played itself.” So it was that all of Israel heard the music [and knowing that king David was awake and studying] would say, “Well, if King David is doing so, then we should be all the more so!” [Soon,] all of Israel could be found engaging in Torah study. So it was that David said, “Awake, my glory; awake, harp and lyre; I will awake [at] dawn.” (Ps 57:9) [By this he means to say,] “I will awaken my honor before the honor of the One who created me. The importance of my honor is nothing compared to the honor of the One who created me. [Do not read], “I will awake [at] dawn.” Rather, [read it as] “I will wake the dawn, the dawn will not wake me.” His evil impulse would pester him and say to him, “David, It is the custom of kings to awaken (no sooner than) dawn, but you say 'I will wake the dawn?' It is the custom of kings to sleep in until the third hour of the day, but you say “At midnight I will rise to give thanks unto Thee  [because of Thy righteous ordinances.]” (Ps 119:62) What is meant by “because of Thy righteous ordinances”? [David meant] For the ordinances that You enforced against the wicked Pharaoh, and for the righteousness that You did for Sarah my elder. As it is written: And the LORD plagued Pharaoh and his house with great plagues [because of Sarai Abram's wife.] (Gen 12:17) Another interpretation: because of Thy righteous ordinances. [David meant] for the ordinances that You enforced against the peoples of the world, and for the righteousness that You have done with my two elders, [Boaz and Ruth]. For if he had entered her [when she came to him, or] cursed her at once from below , from whence would I have arisen? Instead, You put a blessing into his heart; [and he said:] “Blessed be thou of the LORD.” (Ruth 3:10)Another interpretation: because of Thy righteous ordinances. For the ordinances that You enforced against the Egyptians in Egypt,  and for the righteousness that You have done with our elders in Egypt, even though they had no mitzvot to save themselves  except for two; the blood of Passover and the blood of circumcision. As it is written: And when I passed by thee, and saw thee wallowing in thy bloods, I said unto thee: In thy bloods, live; [yea, I said unto thee: In thy bloods, live.] (Ez 16:6) Bloods : The blood of Passover and the blood of circumcision. 
+5. R. Shimon Ben Yochai taught: Moses could not have known the exact moment, nor the approximate minute, nor the general time at night. This is why he said “About midnight.” (Ex 11:4) However, the Kadosh Baruch Hu knew the exact moment, and the approximate minute, and the general time at night. That is why God entered [without being early or late] by a hair's breadth. So who was it that divided [the hours of the night]? R. Benjamin bar Jafet in the name of R. Yohanan, the night divided itself.  Our Rabbis say that the Creator divided it. Here it says, “And it came to pass at midnight” (Ex 12:29) and elsewhere it says, “And he divided the night against them.”  (Gen 14:15) Rabbi Tanchuma said: Your father set out with Me at midnight, and I will set out with his children and midnight. The Rabbis said: the Kadosh Baruch Hu said, “your father set out with Me from last night until midnight, and I will set out with his children from midnight until the morning.” R. Yonatan said: The angel guarding over Egypt cannot fall except during the day. What is the reasoning? [From the verse] At Tehaphnehes also the day shall withdraw itself, when I shall break there the yokes of Egypt, and the pride of her power shall cease in her; [as for her, a cloud shall cover her, and her daughters shall go into captivity.](Ez 30:18) [Elsewhere it also] says, In that day there shall be five cities in the land of Egypt that speak the language [of Canaan, and swear to the LORD of hosts; one shall be called the city of destruction. ] (Is  19:18) Which five cities are these? R. Hilkiah said in the name of R. Simon: Noa, Noph, Tehaphnehes, the City of Destruction, and the City of the Sun;  Noa is Alexandria, Noph is Memphis, Tehaphnehes is Hophnias, the City of Destruction is Sharakani, and the City of the Sun is Heliopolis. R. Yohanan ben Zakkai said: We have found both night and day referred to as “day,” as it is written: And there was evening and there was morning, one day. (Gen 1:5) R. Joshua bar R. Nechamah understood [the same claim] from this: Even the darkness is not too dark for Thee, but the night shineth as the day; the darkness is even as the light.(Ps 139:12) Darkness is [the same as] lightness to Me, and [only] human beings consider it night. This is what is meant [by saying] it was on the day that the firstborn of Egypt died [although it was midnight]. This is how [it happened]: They were afflicted with the deadly curse in evening time, then their bodies shook all night, and then they died in the day time. What is the reasoning? [Because] It is not written “All of us have all died,” but rather “All of us are dying ” (Ex 12:33) Then they went and died . As it is written: On the day that I struck down all the first-born [of the Land of Egypt] (Num 3:13), and further on it says, on the day that I sanctified all the firstborn to Me (paraphrase of Num 8:17 ). On this basis one may conclude  that it was on the very same day that the firstborn of Egypt died, which [God said], “on this day I have sanctified to me the firstborn [of the Israelites].”
+6. That God struck down all the firstborn of the Land of Egypt (Ex 12:29). [The text does not simply read] “the firstborn,” [but rather] “all the firstborn.” [The word “all” is meant to include both] the firstborn of man and the firstborn of woman, [that is,] the firstborn of [each] male and the firstborn of [each] female. This is how [it can be illustrated]: [In the case of] a single man who came to ten women and they gave birth to ten sons, each one would turn out to be a firstborn of a woman. [On the other hand, in the case of] ten men who all came to a [single] woman and they fathered ten sons,  each one would turn out to be a firstborn of a man. You might imagine  a house in which there was neither a firstborn of a man nor of a woman [and think, in such a case]“how could I fulfill the verse: for there was no house in which no one had died (Ex 12:30)?” Rabbi Abba bar Acha said: [in such a case,] the trustee  of the household would die, as it is written, “ Shimri the chief – for though he was not the firstborn, yet his father made him chief. (I Ch 26:10)” A Tanna said  in the name of R. Nathan: On the day that the firstborn of one of [the Egyptians] would die, [the Egyptian] would carve an icon of him and place it in the house.  On that day,  [the icon] was crushed, pulverized, and scattered, and it was as hard on the [Egyptian] as if he was burying his son again.  R. Yudan said: Since the Egyptians would entomb [their dead] in their own houses, [on that day] the dogs went into the catacombs, pulled out  the [bodies of] the firstborn from their tombs, and tore into them.  It was as hard on [each Egyptian] as if he was burying his son again. 
+
+
+Paragraph 8
+
+
+
+Paragraph 9
+
+
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+Rabbi Yochanan sat and expounded., "How did the water became for the Jews like a wall [at the splitting of the Sea]?" Rabbi Yochanan expounded, "It was like lattice-work." Serach bat Asher looked out and said, "It wasn't like that - it was like a glass window." Rabbi Yochanan sat and expounded, "All the souls coming with Yaakov to Egypt, who came out of his loins, etc." (Genesis 46:26). With Yosef and his two sons, behold they are still lacking one (in order to add up to seventy)! Rabbi Levi in the name of R. Chama bar Chanina: "That is Yocheved, who was born at the gate of Egypt." And some say, "Serach bat Asher completed the number of Israel. 'I am one of those who seek the welfare of the faithful in Israel' (II Samuel 20:19). It is I that has completed the number of Israel. I have completed, being faithful for the faithful." Rabbi Tanchum bar Haanilai said, "The Holy One blessed be He Himself entered with them. And what is the explanation? 'He is your praise and He is your God' (Deuteronomy 10:21). What is written after it? 'Numbering seventy people, your forefathers went down to Egypt' (Deuteronomy 10:22)." 
+
+Paragraph 12
+
+
+
+Paragraph 13
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+“To whom the word of the Lord came… until the end of eleven years of Zedekiah son of Josiah, king of Judah, until the exile of Jerusalem in the fifth month.” (Jeremiah 1:2-3) R’ Avon said: the lion (ari) came up during the constellation of the lion and destroyed Ariel. ‘The lion came up’ refers to Nebuchadnezzar the wicked, as it is written “A lion has come up from his thicket…” (Jeremiah 4:7) ‘In the constellation of the lion’, “…until the exile of Jerusalem in the fifth month.” (Jeremiah 1:3) ‘And destroyed Ariel’, “Woe, Ariel, Ariel, the city wherein David encamped!” (Isaiah 29:1) This happened in order that the lion would come in the constellation of the lion and rebuild Ariel. ‘The lion would come’ refers to the Holy One, as it is written “A lion has roared; who will not fear?” (Amos 3:8) ‘In the constellation of the lion’, “…and I will turn their mourning into joy…” (Jeremiah 31:12) ‘And rebuild Ariel’, “The Lord is the builder of Jerusalem; He will gather the outcasts of Israel.” (Psalms 147:2)
+
+
+Paragraph 14
+
+
+
+Paragraph 15
+
+
+
+Bar Kaparah opened: And the Lord God of Hosts called [read midrashically as the Lord God called to the Hosts] on that day for crying and mourning and baring of the head, and wearing sackcloth. (Isaiah 22:12). The Holy One, Blessed be He, said to the ministering angels: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he hangs sackcloth on his entrance. He said to them, I too will do this: “I clothe the skies in darkness [and make sackcloth their covering]” (Isaiah 50:3). And he asked them further: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he covers the torches. He said to them, I too will do this: “The sun and moon are darkened and the stars withdraw their shining” (Joel 4: 15). And he asked them further: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he goes barefoot. He said to them, I too will do this: “The Lord’s way is in whirlwind and storm and the clouds are the dust on his feet” (Nahum 1:3).  And he further asked them: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he sits and is silent. He said to them, I too will do this: “He sits alone and is silent for he has imposed it” (Lamentations 3:28). And he further asked them: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he overturns the couches. He said to them, I too will do this: “I watched as thrones were set in place” (Daniel 7:9).  And he further asked them: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he rends his garments. He said to them, I too will do this: “The Lord has done as he intended; he has fulfilled his word” (batzah emrato)  (Lamentations 2:17). What does “he has fulfilled his word” mean? Rabbi Ya’akov of Kefar Hanan said, he rends (mevazei’a) his garment.  And he further asked them: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he sits and wails. He said to them, I too will do this: “How does it sit desolate?!” (Lamentations 1:1).  
+
+Paragraph 16
+
+
+
+Paragraph 17
+
+
+
+“Why should a living man complain? A man for his sins.” (Eicha 3:39) R’ Aba bar Yodan said, ‘what is it that person complains while he is still alive? It is enough that he lives!’ R’ Berachia said, ‘I lived next to you, he lives and complains.’ R’ Levi said, ‘what is it that a person complains to the Life giver of the worlds? Rather, if one wants to complain, let him complain of his sins. R’ Yodan said, ‘let him stand up like a man and confess his sins, and not complain. Rebbe said, ‘the Holy One said 'malcontents, the children of malcontents they are!' I busied myself with finding Adam a companion, “…I will make him a helpmate opposite him." (Bereshit 2:18) and he complains before me, saying "The woman whom You gave [to be] with me, she gave me…" (Bereshit 3:12) Even Yaakov did so to Me! I made it My business to make his son king in Egypt, “Now Joseph was the ruler over the land…” (Bereshit 42:6) and he complains saying "...My way has been hidden from the Lord..." (Is. 40:27) Even his sons did so to Me in the wilderness - I made it My business to choose out for them refined food, like that which kings eat, in order that none of them would have indigestion or be seized with diarrhea, and they complain before me saying "...we are disgusted with this rotten bread." (Bamidbar 21:5). Even Zion did so to Me! I busied myself with her to remove the kingdoms from the world, have I not already removed Bavel, Maday and Greece and in the future will remove this wicked kingdom? And she complains before me, saying "The Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me." (Is. 49:14)
+
+Paragraph 18
+
+
+
+Paragraph 19
+
+
+
+Paragraph 20
+
+“He seats the barren woman of the house as a happy mother of children. Hallelujah!” (Psalms 113:9) There are seven barren women: Sarah, Rivka, Rachel and Leah, Manoach’s wife, Chana and Zion…Another explanation. ‘He seats the barren woman’ this refers to Zion. “Sing you barren woman who has not borne…” (Isaiah 54:1) ‘a happy mother of children,’ “And you shall say to yourself, Who begot these for me…” (Isaiah 49:21)
+
+
+
+
+
+A  story (This translation of דלמה follows the Penei Moshe on the Yerushalmi Berachot 7:3, Pesachim 5:5). R’ Elazar ben Azaryah and R’ Elazar haModa’i were sitting occupied with these verses: “At that time, they will call Jerusalem The Throne of the Lord…” (Jeremiah 3:17) R’ Elazar ben Azaryah said to R’ Elazar haModa’i: can Jerusalem really hold it? He replied: in the future the Holy One will say to her - spread out and widen to receive your population, “Widen the place of your tent…” (Isaiah 54:2) R’ Yochanan said: in the future Jerusalem will reach to the gates of Damascus, and why do I say this? “The prophecy of the word of the Lord in the land of Chadrach. And Damascus is His resting place…” (Zechariah 9:1) What is Hadrach? This is an argument of R’ Yodan and R’ Nechemiah. R’ Yodan says: this language of ‘chadrach’ refers to the King Messiah who will be sharp (chad) with the nations and soft (rach) to Israel. R’ Nechemia says: the name of the place is Chadrach. R’ Yosi ben Dormaskit said: by the Temple service! I am from Damascus and there is a place there that they call Chadrach. He said to him: what do you do with rest of the verse ‘And Damascus is His resting place’? Rather, just as a fig tree is narrow below and wide above, to in the future Jerusalem will spread out and rise and the exiles will come and take their rest beneath her. This is to fulfill what is written ‘And Damascus is His resting place’ when in truth His resting place is Jerusalem, as it says “This is My resting place forever; here I shall dwell for I desired it.” (Psalms 132:14) He said to him: and what do you do with the verse “…and the city shall be built on its mound…” (Jeremiah 30:18)? He replied: it will not move from its place in the future, but rather rise up and spread out to all sides and the exiles will come and take their rest beneath her to fulfill what is written ““For right and left shall you prevail…” (Isaiah 54:3) This refers to length, where do we learn breadth? This refers to length, from where do we learn width? The scripture says “…from the tower of Hananel until the king's wine-cellars.” (Zechariah 14:10) R’ Berachia said: until the ocean. R’ Zakai Raba said: to the pits of Yafo. They are not arguing – the one who says to the ocean understands the verse as referring to the cellars dug out by the King, king of kings, and the one who says to the pits of Yafo understands it as the pits dug by King Shlomo. We have length and breadth, from where do we learn height? “And it became wider and it wound higher and higher to the cells…” (Ezekiel 41:7) R’ Eliezer ben Yaakov taught: in the future Jerusalem will rise and be lifted up until it reaches the Throne of Glory, until she says to the Holy One “The place is too narrow for me; move over for me so that I will dwell.” (Isaiah 49:20) R’ Yosi son of R’ Yirmiyah Dostai said in the name of R’ Levi: and you still do not know Jerusalem’s praiseworthiness. Rather, what is written “But I will be for it-says the Lord-a wall of fire around, and for glory I will be in its midst.” (Zechariah 2:9) From here you know the praiseworthiness of Jerusalem.
+
+Paragraph 21
+
+
+
+
+… R’ Hoshaya said in the name of R’ Afes – in the future, Jerusalem will be as a torch for the nations of the world and they will go by her light. What is the reason? “And nations shall go by your light…” (Yeshayau 60:3) R’ Acha said – Israel is compared to an olive, “A leafy olive-tree fair with goodly fruit, has the Lord called your name…” (Yirmyahu 11:16) and the Holy One to a lamp, “Man's soul is the Lord's lamp…” (Mishle 20:27) Just as it is the way to put oil in a lamp and they give light together as one, so to the Holy One said to Israel – My children, since My light is your light and your light Mine, you and I will go together and illuminate Zion, “Arise, shine, for your light has come…” (Yeshayahu 60:1)
+
+Paragraph 22
+
+
+
+
+
+... “For, like the earth, which gives forth its plants…” (Isaiah 61:11) R’ Pinchas and R’ Chilkiya in the name of R’ Simon: like someone who says to his friend ‘may the Holy One make you grow, may you win your judgment, “And nations shall see your righteousness…” (Isaiah 62:2) R’ Levi said: since in this world anyone who explicitly pronounces the name of the Holy One is liable for death, as it says “And one who blasphemously pronounces the Name of the Lord, shall be put to death…” (Leviticus 24:16) so too in the time to come anyone who explicitly pronounces the name of Jerusalem is liable for death, as it says “…and you shall be called a new name…” (Isaiah 62:2) R’ Levi said: there are six things which the Holy One will renew in the time to come and they are: heavens and earth, the heart, the spirit, the name of the Messiah and the name of Jerusalem. From where do we learn the heavens and earth? “For behold, I create new heavens and a new earth…” (Isaiah 65:17) From where do we learn the heart and the spirit? “And I will give you a new heart, and a new spirit will I put within you…” (Ezekiel 36:26) And from where do we learn the name of the Messiah? “May his name be forever; before the sun, his name will be magnified…” (Psalms 72:17) And from where do we learn the name of Jerusalem? “…and you shall be called a new name…” (Isaiah 62:2) R’ Levi said: happy is the city whose name is the same as that of her king and whose king’s name is the same as that of her God. Whose name is the same as her king? “…and the name of the city from that day will be ‘The Lord is There.’” (Ezekiel 48:35) Whose king’s name is the same as that of her God? “…and this is his name that he shall be called, The Lord is our righteousness.” (Jeremiah 23:6) 
+
+Paragraph 23
+
+
+
+3) Yehudah bar Nachman opened [the discussion] in the name of Reish Lakish: "God ascends amidst acclamation, etc." (Psalms 47:6) - when the Holy One, blessed be He, ascends to sit on His throne of justice, He ascends with justice, as it is written, "God ascends amidst acclamation." But when the Jewish people take the shofars and blow, the Holy One, blessed be He, rises from His throne of justice and sits on His throne of mercy, as it is written, "the Lord, amidst the blow of the shofar." So He becomes full of mercy and has mercy upon them; and He turns the trait of justice into the trait of mercy for them. When? "In the seventh month" (Leviticus 23:24).
+
+Paragraph 24
+
+
+
+
+
+
+
+"Good and upright is Ad-nai; therefore He shows sinners the way." (Ps. 25:8) They asked Wisdom: What should the punishment for the sinner be? She replied: "Evil pursues sinners" (Prov. 13:21). They asked Prophecy: What should the punishment for the sinner be? She replied: "The soul that sins shall die" (Ezekiel 18:4). They asked Torah: What should the punishment for the sinner be? She replied: S/he shall bring a Guilt-Offering (Asham) and it will be atoned. They asked the Holy One of Blessing: What should the punishment for the sinner be? God replied: Let the person do teshuvah and it will be atoned. That's why it's written: "Good and upright is Ad-nai etc." Rabbi Pinchas said: Why is God good? Because God is upright. Why is God upright? Because God is good - "therefore God shows sinners the way", that God teaches to the sinners the way of doing teshuvah, and that's why Hosea warned Israel, and said: "Return, Israel [up to God, because you stumbled in your sin]" (Hosea 14:2)

txt/Midrash/Aggadah/Pesikta Rabbati/English/Matan.txt

@@ -0,0 +1,433 @@
+Pesikta Rabbati
+פסיקתא רבתי
+Matan
+Matan Bat Mitzvah Program
+
+Pesikta Rabbati
+
+
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Chapter 33
+
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Chapter 35
+
+
+
+Chapter 36
+
+
+
+Chapter 37
+
+
+
+Chapter 38
+
+
+
+Chapter 39
+
+
+
+Chapter 40
+
+
+
+Chapter 41
+
+
+
+Chapter 42
+
+
+
+Chapter 43
+
+
+...
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+..."And the Lord remembered Channah... (Samuel I 2:21)" and it said earlier, "And her rival provoked her bitterly...(Samuel I 1:6)." Peninah would provoke her and irritate her day after day. What would she do? R' Nahman son of Abba said: Peninah would rise early and say to Channah, "Aren't you going to get up and wash your childrens' faces so they can go to school?" and at noon she would say "Aren't you preparing to welcome your children home from school?"...
+R' Tanhuma son of  Abba said: when they sat down to eat, Elkanah would give every one of his sons his portion. What would Peninah do in order to provoke Channah? She would say to Elkanah, "Give this son of mine his portion. You did not give that son of mine his portion." 
+
+Supplement A
+
+
+
+Supplement B
+

txt/Midrash/Aggadah/Pesikta Rabbati/English/Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology.txt

@@ -0,0 +1,189 @@
+Pesikta Rabbati
+פסיקתא רבתי
+Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology
+https://www.sefaria.org
+
+Pesikta Rabbati
+
+
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+... Teach us, our master, from when does the mitzvah of the Channukah lamp begin? Our rabbis taught – from when the sun sets until the majority of people are gone from the marketplace. And where are they to be lit? If one lives on an upper floor with a window facing the public domain, light there. If it is a time of danger, light within your house [and it is forbidden to do work by its light. R’ Asi said] it is forbidden to see by its light. Why do we light Channukah lamps? When the Hasmonean High Priest defeated the Greeks, as it says “For I bend Judah for Me like a bow; I filled [the hand of] Ephraim, and I will arouse your children, O Zion, upon your children, O Javan; and I will make you as the sword of a mighty man,” (Zechariah 9:13) they entered the Holy Temple. They found there eight iron stakes, fixed them in the ground and lit lamps upon them. Why do we read the Hallel psalms of praise? Because it is written “The Lord is God, and He gave us light.” (Tehillim 118:27) Why don’t we read it on Purim? It is written “…to destroy, to slay, and to cause to perish the entire host of every people and province that oppress them…” (Esther 8:11) and we don’t read it except to mark the fall of a kingdom and the kingdom of Ahasuerus still stood. But when the Holy One destroyed the kingdom of Greece they began to sing hymns and praises and to say that in the past we were servants to Pharoah, servants to Greece and now we are servants to the Holy One “Praise, you servants of the Lord…” (Tehillim 113:1) How many channukot (dedications) were there? There were seven. The dedication of heaven and earth, as it says “Now the heavens and the earth were completed…” (Bereshit 2:1) What dedication was there then? “And God placed them in the expanse of the heavens to shed light upon the earth.” (Bereshit 1:17) The dedication of the wall, as it says “And in the dedication of the wall of Jerusalem…” (Nechemiah 12:27) The dedication of those who came up from the exile, as it says “And they offered up for the dedication of this House of God…” (Ezra 6:17) The dedication of the priests, which we light for. The dedication of the world to come, as it says “And it shall come to pass on that day, that I will search Jerusalem with candles…” (Tzephaniah 1:12) The dedication of the princes “This was the dedication offering of the altar…” (Bamidbar 7:84) The dedication of the Sanctuary, which this is speaking of “A psalm; a song of dedication of the House, of David.” (Tehillim 30:1) Another explanation. There are seven channukot. The dedication of the creation of the world, as it is written “Now the heavens and the earth were completed…” (Bereshit 2:1) Completion is the language of dedication, as is written “All the work of the Mishkan of the Tent of Meeting was completed…” (Shemot 39:32) The dedication of Moshe, as it is written “And it was that on the day that Moses finished erecting the Mishkan…” (Bamidbar 7:1) The dedication of the House, as it is written “A psalm; a song of dedication of the House, of David.” (Tehillim 30:1) The dedication of the Second Temple [as it says “And they offered up for the dedication of this House of God…” (Ezra 6:17) and the dedication of the wall] as it says “And in the dedication of the wall of Jerusalem…” (Nechemiah 12:27) The current one of the House of Hasmonean. The dedication of the world to come, because even that has lights, as it is written “And the light of the moon shall be like the light of the sun, and the light of the sun shall be seven-fold as the light of the seven days…” (Isaiah 30:26)
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+… it is written there “Behold the heaven and the heaven of heavens cannot contain You…” (Melachim I 8:27) and here it is written “…the glory of the Lord filled the Tabernacle.” (Shemot 40:35) R’ Yehoshua of Sachnin said in the name of R’ Levi ‘to what is this likened? To an open cave at the edge of the sea. When the sea storms the cave is filled, but the sea is not reduced. So too, even though it is written that ‘the glory of the Lord filled the Tabernacle’ the upper and lower worlds did not lose anything of the brilliance of the glory of the Holy One, just as it is written “Do I not fill the heavens and the earth? says the Lord.” (Yirmiyahu 23:24) Therefore it is written here ‘And it was’. Just as the Divine Presence was here below at the beginning of the creation of the world but withdrew to above, now it returned to be below as it had been “And it was that on the day that Moses finished…” (Bamidbar 7:1) ... [Another explanation. “And it was that on the day that Moses finished erecting the Mishkan…” (Numbers 7:1)] R’ Simon said: at the time when the Holy One told Israel to erect the Tabernacle, He hinted that when the Tabernacle below is erected, the Tabernacle above is erected, as it says “And it was that on the day that Moses finished…” (ibid.) It does not say ‘erecting the Tabernacle’ but rather ‘erecting this (et) the Tabernacle.’ This refers to the Tabernacle above. The Holy One said: in this world, when the Tabernacle was erected, I commanded Aharon and his sons that they bless you. In the time to come I, in my glory, will bless you. So it is written “May the Lord bless you from Zion, He Who made heaven and earth.” (Psalms 134:3)
+
+Chapter 6
+
+... Another explanation. “And all the work that king Solomon had wrought in the house of the Lord was finished.” (Melachim I 7:51) What does ‘all the work’ mean? It was built by itself, rising and floating up – thus it does not say when the house was built, but rather “And the house, when it was in building…” (Melachim I 6:7) “…was built of stone finished at the quarry (masa)…” (ibid.) What does ‘finished at the quarry’ (masa nivne) mean? R’ Brechia said: the stone picked itself up (nosah atzma), rose up and was built by itself. This is what Shlomo said in his song “I have surely built You a house to dwell in…” (Melachim I 8:13) He says ‘I have surely built’, meaning ‘I built a building and the stones rose up and flew into place themselves’. If you are shocked that the Holy One would do such a thing for a single righteous person, “And a stone was brought and placed on the mouth of the pit…” (Daniel 6:18) And where did they get a rock in Bavel? Our Rabbis said that it rolled all the way from the land of Israel and came in an instant. So if the Holy One did such a thing for flesh and blood, are you surprised that He would do so for the building of a house to the Holy One?
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+... Teach us, oh master – may one light a lamp for personal use from the Channukah lights? Our masters taught us – R’ Acha said in the name of Rav ‘it is forbidden to light a lamp to use from the Channukah lights, but one may light a Channukah light from a Channukah light.’ From where did they learn that it is permissible to light a Channukah light (from it)? R’ Yaakov ben Aba said, they learned it from the menorah that was in the Holy of Holies, as our rabbis taught that if one found they had gone out, they should be cleaned out and re-lit from those that are still lit. (Tamid 3) If we would relight an extinguished lamp of the menorah, which was placed in the innermost sanctum, from the lamps still burning all the more so it is permissible to light a Channukah light from the lights still burning.’ The Holy One said, just as in this world lamps were lit in the Holy of Holies, so too I will do when I rebuild Jerusalem. From where do we know this? From the words of the prophet “And it shall come to pass on that day, that I will search Jerusalem with candles…” (Tzephaniah 1:12)
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+... In the hour that Shlomo built the Holy Temple, the whole world was filled with the fragrance of spices. In the end he saw that it would be destroyed and he wept, saying ‘this fragrance was all for naught!’ The Holy One said to him ‘do not be distressed, I will build it as an eternal construction “…between my breasts he shall lie.” (Shir HaShirim 1:13)’ Thus it says “His jaws are like a bed of spice…” (Shir HaShirim 5:13)
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+... Jeremiah said: when I was coming up to Jerusalem, I lifted up my eyes and saw a woman sitting on the mountaintop, her clothes were black and her hair unkempt. She cried: I am seeking who will comfort me! And I cried: I am seeking who will comfort me! I came near and spoke with her, and I said to her: if you are a woman, then speak with me. If you are a spirit, then go away from me. She answered and said to me: Do you not recognize me? I am the one who had seven children. Their father went away to a land across the sea and as I was going up to cry for him, a prophet said to me ‘the house collapsed on your seven children and killed them.’ I do not know for whom I am crying and for whom my hair is unkempt.I answered and said to her: you are no better than my mother Zion, who was made a pasture for the beasts of the field. She answered and said to me: I am your mother Zion, I am she – the mother of seven, so it is written “She who bore seven has been cut off…” (Jeremiah 15:9) Jeremiah said to her: the blows you have received are like those of Job. Job’s sons and daughters were taken from him, your sons and daughters were taken from you. From Job I took his silver and gold, from you I have taken your silver and gold. I cast Job into the trash heap, you I have made into a heap of trash. And just as I came back and consoled Job, so too in the future I will return and console you. I doubled Job’s sons and daughters, and in the future I will double your sons and daughters. I doubled Job’s gold and silver, and in the future I will do so for you. I shook the trash from Job, and of you it is said “Shake yourselves from the dust, arise, sit down, O Jerusalem…” (Isaiah 52:2) Flesh and blood built you and flesh and blood destroyed you. But In the time to come I will build you, because thus it is written “The Lord is the builder of Jerusalem; He will gather the outcasts of Israel.” (Psalms 147:2) Amen! May the Holy One fulfill what is written about us speedily and in our day “And the redeemed of Zion shall return, and they shall come to Zion with song, with joy of days of yore shall be upon their heads; they shall achieve gladness and joy, and sadness and sighing shall flee.” (Isaiah 35:10)
+
+Chapter 27
+
+... The angels said before the Holy One, ‘Master of the World! Isn’t this Jerusalem?!’ as it is said “This is Jerusalem; in the midst of the nations I have placed her…” (Yechezkel 5:5) He replied to them, “But she exchanged My judgments for wickedness more than the nations…” (Yechezkel 5:6) They said to Him, “But they are Your people and Your inheritance, which You brought out with Your great strength…” (Devarim 9:29) He replied to them, “For My people have forgotten Me; they burn incense to vanity…” (Yirmiyahu 18:15) They said to Him, ‘act for the sake of the forefathers!’ He replied to them, “…the fathers are kindling fire…” (Yirmiyahu 7:18) They said to Him, ‘act for the sake of the children!’ He replied to them, “But they rebelled against Me and would not consent to hearken to Me…” (Yechezkel 20:8) They said to Him, ‘act for the sake of the tribe of Yehudah!’ “And Judah did what displeased the Lord…” (Melachim I 14:22) They said to Him, ‘act for the sake of the leaders!’ He replied to them, “Its heads judge for bribes…” (Micha 3:11) They said to Him, ‘act for the sake of the tribes!’ He replied to them, ‘and Gad, and Reuven and the half tribe of Menashe…’ They said to Him, ‘act for the sake of the tribe of Dan!’ He replied to them, “And the children of Dan set up for themselves the graven image.” (Shoftim 18:30) They said to Him,’ act for the sake of the students!’ He replied to them, “…And those who hold onto the Torah did not know Me…” (Yirmiyahu 2:8) They said to Him, ‘act for the sake of the prophets!’ He replied to them, “[It was] for the sins of her prophets, the iniquities of her priests…” (Eicha 4:13) They said to Him, ‘act for the sake of the kings!’ He replied to them, “And the altars that were on the roof, [the roof of] Ahaz's upper chamber, which the kings of Judah had made…” (Melachim II 23:12) The ministering angels said to Him, ‘act for our sake!’ He replied to them, “But they mocked the messengers of God…” (Divre HaYamim II 36:16) They said to Him, ‘act for the sake of Your name which is called upon them!’ He replied to them, ‘they have profaned My holy name.’ They said to Him, ‘You do not want to be appeased, what is the image of their father doing by You?’ “He has cast down from heaven to earth the glory of Israel…” (Eicha 2:1) This statement with which they clothed You, what has it done to You?! If the thing were not written, it would be impossible to say “The Lord has done what He devised, He has carried out His word…” (Eicha 2:17) They said to Him, ‘Master of the World! Is this not Jerusalem about whom you wrote “Behold on [My] hands have I engraved you…”’ (Yeshayahu 49:16) He replied to them, “I, too, shall clap My hands, one upon the other, and I shall put My fury to rest…” (Yechezkel 21:22) Since Zion saw that He did not want to be appeased, she started up and said “The Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me." (Yeshayahu 49:14) May it be Your will Lord our God and God of our fathers that Your Temple be rebuilt speedily in our days, that your Presence return within it, that You gather my exiles from the four corners of the world, that they rebuild the cities of Yehudah and settle Shechem and inherit it speedily. Amen.
+
+Chapter 28
+
+... R’ Yitzchak expounded on, “On willows in its midst we hung our harps.” (Psalms 137:2) Come and see – the dirt of the land of Israel is for repentance. While they were still in the land of Israel, Jeremiah was saying to them ‘repent before the judgement is sealed upon you,’ and they did not accept his words. Once they were exiled, they kept themselves sanctified through the commandments, taking their harps and hanging them on the willows. “For there our captors asked us for words of song…” (Psalms 137:3) At that time the nations of the world said to them: stand up and sing before idols just as you would sing in the Holy Temple. They replied: if we had sung songs in our place, we would not have been exiles. And now how should we sing songs before idols?! R ‘ Yitzchak Tavlai would say: to what is this to be compared? To a king of flesh and blood who married the daughter of kings. He said to her: get up and bring me a cup to drink, and she did not want to serve him. He was angry with her and drove her from his house, and she went and married a man who was afflicted with boils. He said: get up and bring me a cup to drink. She said to him: worthless one! I was a daughter of kings, married to a king, and because he said ‘bring me a drink’ and I did not want to serve him he was angry with me and drove me from his home. In that case if I had served him I would have added to my honor and had honor in my place, and now you say to me get up and serve me?! So Israel says to the nations of the world: if we had sang songs before the Holy One in our place on all the miracles which He did for us, we would have stayed in our place and not been exiled from our land. Now we should sing songs before idols?! Immediately they arose and killed heaps and heaps of them, and even though many of them were killed Israel rejoiced that they did not sing songs before the idols, as it says “…and our tormentors [asked of us] mirth…” (ibid.) At that moment the Holy One swore a whole oath to Israel. He said of Himself, so to speak,  if I do not keep my oath, as it says “If I forget you, O Jerusalem, may my right hand forget [its skill].” (Psalms 137:5) The Holy One took His hand and placed it behind Him at the moment when Israel was exiled, just as it says “He has withdrawn His right hand from the enemy…” (Lamentations 2:3) The Holy One, so to speak, did not return it to its place. And so too the Holy One said to Israel: I will forget My right hand which I placed behind Me if I do not fulfill my oath to you and not forget you among the nations. “May my tongue cling to my palate, if I do not remember you, if I do not bring up Jerusalem at the beginning of my joy.” (Psalms 137:6) In the future the Holy One will return to Jerusalem all of her joy, as it says “And the redeemed of Zion shall return, and they shall come to Zion with song, with joy of days of yore shall be upon their heads…” (Isaiah 35:10) And anyone who mourns for Jerusalem in this world will rejoice with her in the time to come, as it says “Rejoice with Jerusalem and exult in her all those who love her: rejoice with her a rejoicing, all who mourn over her.” (Isaiah 66:10) They said in the name of Abaye: joy only comes on the ninth of Av, because they mandated mourning then in this time and in the future the Holy One will make it into a holiday, as it says “…and I will turn their mourning into joy and will comfort them and make them rejoice from their sorrow.” (Jeremiah 31:12) ... “No one pitches my tent anymore, or sets up my curtains.” (Jeremiah 10:20) What is this, does it mean that the Holy Temple will not be rebuilt in the future?! No, rather it is saying that no one from among you will pitch my tent anymore nor anyone from among you shall set up my curtains. The First Temple, which was built by flesh and blood, fell at the hands of the enemy. But the final Sanctuary that will be built by the Holy One, as it says “The Lord is the builder of Jerusalem; He will gather the outcasts of Israel,” (Psalms 147:2) will not be destroyed. Therefore it says “My tent has been spoiled…” (Jeremiah 10:20)
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+... Teach us oh, teacher: once the Ninth of Av has ended, is everything permitted? R’ Chiyah the Great taught like this: once the Ninth of Av has ended, one is permitted to do anything. Why? Because it is like the case of a person whose dead is laid out before him, who is forbidden to eat meat or drink wine. Once the dead is buried, the mourner is permitted to do so. So to on the Ninth of Av one is a mourner – once the day has ended one is permitted to do anything. Even though we are permitted, we must always have a sigh in our hearts until the Holy One returns to her. The Holy One said to them: by your lives! I burnt her, as it says “From above He has hurled fire into my bones…” (Lamentations 1:13)  I will build her, as it says “Yet again will I rebuild you, then you shall be built, O virgin of Israel…” (Jeremiah 31:3) Zion said to Him: Behold, I have been sitting thus for many years! I have counted the days from old and I have not been redeemed, therefore I have despaired. She said that my master has abandoned me. And from where do we learn that Zion said this? From that which is written regarding it “And Zion said, ‘The Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me.’” (Isaiah 49:14) ... Another explanation. “And Zion said, ‘The Lord has forsaken me…” (Isaiah 49:14) What is written before this? “Sing, O heavens, and rejoice, O earth, and mountains burst out in song, for the Lord has consoled His people, and He shall have mercy on His poor.” (Isaiah 49:13) Once Zion saw that the prophet recalled His people and His poor, but did not mention Zion or Jerusalem she said ‘the Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me.’ Immediately the Holy One replied and said to her: just as it is impossible for a woman to forget her sucking child, so to I am not able to forget you, “Shall a woman forget her sucking child, from having mercy on the child of her womb?” (Isaiah 49:15) She said to Him: Master of the world! How is that possible? There is no end to the evils I have done! I caused Your Holy Temple to be destroyed and I killed the prophets. R’ Berachia the Kohen said in the name of Rebbe: the Holy One said to her, I will forget your evil but I will not forget your good. “…These too shall forget, but I will not forget you.” (ibid.) I have forgotten “"These are your gods, O Israel…” (Exodus32:4) but “I am the Lord, your God…” (Exodus 20:2) I will not forget.
+
+Chapter 32
+
+... Another explanation: “O poor tempestuous one, who was not consoled…” (Isaiah 54:11) R’ Levi said any where that it says she does not have, she has. It is written “…that is Zion whom no one seeks out.” (Jeremiah 30:17) She has, as it is written “And a redeemer shall come to Zion…” (Isaiah 59:20) “And Sarai was barren; she had no child,” (Genesis 11:30) and she had, “And Sarah conceived and bore a son to Avraham…” (Genesis 21:2) And so too “…and Peninnah had children, but Hannah had no children,” (Shmuel I 1:2) and she had, “…and she conceived and bore three sons…” (Shmuel I 2:21) And so too, “Sing you barren woman who has not borne; burst out into song and jubilate, you who have not experienced birth pangs…” (Isaiah 54:1) and she had, as it says “And you shall say to yourself, "Who begot these for me…” (Isaiah 49:21)
+
+Chapter 33
+
+... Teach us o teacher: toward where should one who prays orient his heart? This is what our Rabbis taught: one should orient his heart toward the place of the Holy of Holies (Berachot 4:5). R’ Eliezer ben Yaakov says: if one is praying outside of the land, he should orient his heart to the land of Israel. If one is praying within the land of Israel, he should orient his heart to Jerusalem. If one is praying in Jerusalem, he should orient his heart to the Holy Temple. If one is praying in the Holy Temple, he should orient his heart to the Holy of Holies. R’ Avin the Levi said: “our neck is like the Tower of David, built as a model (talpiyot)…” (Song of Songs 4:4) What does talpiyot mean? The hill (tel) toward which all turns (peniyot) are directed. And after all this praise, it is written “Open your doors, O Lebanon, and let the fire consume your cedars.” (Zechariah 11:1) And so too they said “He has hurled fire into my bones…” (Lamentations 1:13) Israel said to Him: Master of the World! How long will it be like this? Did You not write in Your Torah “…the one who ignited the fire shall surely pay” (Exodus 22:5)? And You are the one who ignited the fire, as it says “From above He has hurled fire into my bones…” (Lamentations 1:13) You need to rebuild it and to console us, not at the hands of an angel but You in Your glory. The Holy One said to them: by your life, so I will do! As it says “The Lord is the builder of Jerusalem; He will gather the outcasts of Israel.” (Psalms 147:2) And I am the one who consoles you. From where do we learn this? From that which they read in the prophets “I, yea I am He Who consoles you…” (Isaiah 51:12) 
+
+Chapter 34
+
+
+
+Chapter 35
+
+...Another explanation. “Sing and rejoice, O daughter of Zion… And many nations shall join the Lord…” (Zechariah 2:14-15) R’ Chanina bar Papa said: this verse is only speaking of that hour when the Holy One judges the nations of the world in the time to come. In that hour the Holy One will bring all of the converts who converted in this world and judge the nations before them. He will say to them: why did you abandon Me and worship idols that have no substance. They will say before Him: Master of the World! If we had come to Your door You would not have accepted us. He will reply to them” let the converts who converted from amongst you and testify upon you. Immediately the Holy One will bring all the converts and they will judge them, saying before them: why did you abandon Him and worship idols that have no substance? Wasn’t Yitro an idolatrous priest? Since he came to the door of the Holy One, He received him. And were we not idol worshippers? Since we came to the door of the Holy One, He received us. Immediately all of the wicked will be ashamed due to the repentance of the converts. Judgement will be passed and they will pass from the world, as it says “But with one thing they are brutish and foolish, the vanities for which they will be punished are but wood.” (Jeremiah 10:8) Therefore it says ‘Sing and rejoice.’
+
+Chapter 36
+
+
+
+Chapter 37
+
+
+
+Chapter 38
+
+
+
+Chapter 39
+
+
+
+Chapter 40
+
+… And He said to him ‘go away to the land of Moriah and bring him up there for a burnt offering’ (Bereshit 22:2) What is the land of Moriah? There is a whole bundle of Sages here, each saying their own answer. R’ Yanai says ‘what is Moriah? The place from which awe and fear (morah and yirah) go out to the world,’ “You are feared, O God, from Your Sanctuary…” (Tehillim 68:36) R’ Chiya the elder says ‘the land from which instruction (hora’ah) goes out to the world,’ as it says “…for out of Zion shall the Torah come forth…” (Yeshayahu 2:3) Another explanation: the land from which, in the future, the Holy One will teach that the wicked should descend to gehinnom, as it says “Like sheep, they are destined to the grave; death will devour them, and the upright will rule over them in the morning, and their form will outlast the grave…” From where? “…his dwelling place (zevul).” (Tehillim 49:15) Another explanation of the land of Moriah. R’ Yehoshua ben Levi said ‘the land from which the righteous teach (morim) and make decrees upon the Holy One which He does,’ as it says “…and David and the elders, covered with sackcloth, fell upon their faces. And David said to God, "Did I not say to count the people?…I beg that Your hand be against me and against my father's house, but not against Your people for a plague." (Divre HaYamim I 21:16-17) Another explanation of the land of Moriah. R’ Yehudah bar Padiiya said ‘Moriah - he said to Gd, where is it? He replied – to the land which I will show (mareh) you.’ Another explanation of Moriah. Avraham said to Gd, Master of the World! But am I fit to offer sacrifices? Am I a kohen? Let Shem the High Priest come and receive him from me. The Holy One replied to him – when you arrive at the place I will sanctify you and make you into a kohen. What is the meaning of Moriah? In exchange (temurah) for Shem. His replacement, as it says “He shall not exchange it or offer a substitute for it…” (Vayikra 27:10) Another explanation. What is Moriah? R’ Pinchas said ‘the land in which the master (maruto) of the world dwells,’ as it says “…and My eyes and My heart shall be there at all times.” (Melachim I 9:3) Another explanation. What is Moriah? R’ Shimon bar Yochai said ‘the land which was adorned opposite the altar above “…or cast down… (yaro yireh)” (Shemot 19:13) Another explanation. The land in which the incense is offered – “I will go to the mountain of myrrh (mor)…” (Shir HaShirim 4:6)
+
+Chapter 41
+
+... Teach us oh, teacher: A court which sanctified the month, but not at Eintav with witnesses, is it sanctified? R’ Abahu said in the name of R’ Chiya the great: if a court sanctified the month without witnesses, it is sanctified, as it says “…which you shall designate in their appointed time.” (Leviticus 23:4) This means whether it is with witnesses or without. Whether witnesses saw it or not it is sanctified, as it says ‘which you shall designate.’ And why did the court intercalate a month into the calendar at Eintav? Because this was the meeting place for the court. Therefore on Rosh HaShana which fell out on Shabbat the shofar is not blown anywhere except at Eintav, in the place where the court sat and intercalated the years and months. The Holy One said: Zion is the meeting place for the whole world, as it says “…for out of Zion shall the Torah come forth, and the word of the Lord from Jerusalem.” (Isaiah 2:3) Therefore when I redeem Zion and her exiles, as it says “Zion shall be redeemed through justice and her penitent through righteousness,” (Isaiah 1:27) they will come and blow the shofar within her. From where do we learn this? From how the prophet finished his words “Sound a shofar in Zion…” (Yoel 2:15). This is how R’ Tanchuma opened in the name of the House of R’ Aba: “The fairest of branches (nof) , the joy of the entire earth- Mount Zion, by the north side, the city of a great king.” (Psalms 48:3) What does nof mean? A bride (kloninfe). Another explanation. ‘The fairest of branches’ R’ Chanina bar Pappa said: The most beautiful in her branches, like the fig whose roots are in the land, rising up with her branches going out in every direction, she is beautiful. This is why Jerusalem is called the fairest of branches, because in the future she will be so “And it became wider and it wound higher and higher…” (Ezekiel 41:7) Another explanation. ‘The fairest of branches’ R’ Berachia said: The one who is beautiful through the waving (hanafat) of her omer offering. R’ Yitzchak said: The one who is beautiful because in the future she will wave away the nations of the world. R’ Levi said: the fairest of branches (nof) because everyone beautifies her, praises her and waves (manifim) to her. “Tyre, you said, 'I am the perfection of beauty.'” (Ezekiel 27:3) but everyone praises and says ‘how beautiful’ to Jerusalem “Is this the city that was called the perfection of beauty, the joy of all the earth?” (Lamentations 2:15) Another explanation. ‘The fairest of branches’ R’ Levi said: her branches are beautiful through the circling of the altar. Another explanation. ‘The fairest of branches, the joy of the entire earth’ R’ Yochanan said: there was a dome of accounting outside of Jerusalem, and they would take their accounts to do them outside of Jerusalem under that dome outside of the city limits. Within the city they would eat, drink and be joyful. Another explanation. ‘The fairest of branches, the joy of the entire earth’ Through the dew which comes out from there and causes the grains to wave (m’nafef), gives blessing and makes all the land rejoice. ‘The fairest of branches, the joy of the entire earth’ R’ Yonatan of Bet Guvrin went into Jerusalem with merchandise in his hands and no one was around. He said: and this is the joy of the entire earth?! He hadn’t finished saying this before he sold everything that was in his hands. “…Mount Zion, by the north side…” (Psalms 48:3) And is Zion located in the north, isn’t it actually in the south? What is ‘the north side’? That her sacrifices were offered “…on the northern side of the altar…” (Leviticus 1:11) And what does “…the city of a great king…” (Psalms 48:3) mean? The city of the Great King. Another explanation. ‘The fairest of branches, the joy of the entire earth’ R’ Levi said: joy comes from Zion, “…and they shall come to Zion with song, with joy of days of yore shall be upon their heads…” (Isaiah 35:10) The blessing comes from there, “Like the dew of Hermon, that comes down upon the mountains of Zion; for there the Lord commanded the blessing, even life forever.” (Psalms 133:3) The Torah comes from Zion “…from out of Zion comes the Torah…” (Isaiah 2:3) Help comes to Israel out Zion, “Send forth your help from the sanctuary, and support you out of Zion.” (Psalms 20:3) Life comes from Zion, “…for there the Lord commanded the blessing, even life forever.” (Psalms 133:3) Salvation comes from Zion, as it says “Oh that the salvation of Israel were come out of Zion!” (Psalms 14:7) And the shofar blast which will bring near the redemption of Israel comes out of Zion “Blow the shofar in Zion, and sound an alarm in My holy mountain; Let all the inhabitants of the land tremble; For the day of the Lord comes, for it is at hand…” (Yoel 2:15)
+
+Chapter 42
+
+
+
+Chapter 43
+
+...  “He does the will of those who fear Him…” (Tehillim 145:19) Meaning that Gd does not annul his prayers and gives him what he requests. This refers to David, of whom it is written “I am a companion to all who fear You…” (Tehillim 119:63) at the time when he was troubled over the Holy Temple, as it is written “Remember, O Lord, onto David all his affliction. That he swore to the Lord, he vowed to the Mighty One of Jacob; That I shall not come into the tent of my house, and I shall not go up on the bed that was spread for me. I shall not give sleep to my eyes nor slumber to my pupils, Until I find a place for the Lord, dwellings for the Mighty One of Jacob.” (Tehillim 132:1-5) Since the Holy One saw that he stood there, troubled over the Holy Temple, He immediately sent Gad the prophet to him and showed him the place of the Holy Temple, as it is written “And Gad came to David on that day, and said to him, ‘Go up to erect an altar to the Lord in the threshing-floor of Aravnah the Jebusite.’” (Shmuel II 24:18) David went there immediately, as it says “And David went up according to the word of Gad, as the Lord had commanded. (Shmuel II 24:19) He found there the altar where Adam, the first man, made offerings, where Noach made offerings, where Avraham made offerings. Once he found it he began to measure, saying ‘from here to here will be the Courtyard, from here to here will be the Holy of Holies’ as it says “And David said, ‘This is the House of the Lord God…” (Divre HaYamim I 22:1) And how could he declare “…and this is the altar for burnt offerings for Israel” (ibid.)? This is what is meant that the Holy One does not nullify the desire of the righteous, but rather gives them what they seek in order to fulfill “He does the will of those who fear Him…” (Tehillim 145:19)
+
+Supplement A
+
+
+
+Supplement B
+

txt/Midrash/Aggadah/Pesikta Rabbati/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,218 @@
+Pesikta Rabbati
+פסיקתא רבתי
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Pesikta Rabbati
+
+
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+... [What about all] the praise of Joseph, who exceeded in the honor of his father? And yet he did not enter into him all the time, such that were it not that they came to tell him, "Your father is sick," he would not have known! Rather this is to inform you of his righteousness. For he did not want to be alone with his father, lest he say to him, "How did your brothers act with you?" And [then] he would curse them.... Hence he did not go to his father all the time.)
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+Our rabbis taught: An incident once took place with a Jewish man who had one cow [which he used] for ploughing. [Then], his hand [fortune] was diminished and he sold her [the cow] to a non-Jewish man and it ploughed with him [for the] six day of the week. On Shabbat he took her out to plough with him and she laid down under the yoke. He then walked [to the cow] and hit her, and she did not move from her place. Since he saw it was so, he walked and said to the Jewish man who sold her to him: "Come [and] take your cow, perhaps she has some [debilitating] pain since [no matter] how many times I hit her and she [still] does not move from her place." The Jewish man understood [the cause of the cow's action], saying [to himself] this is for the sake of Shabbat, [for] she has learned to rest on Shabbat. He [the Jew] said to him [the non-Jew]: "Come, I will make her stand up." When he neared [the cow], he spoke into the cow's ear: "Cow, you know that when you were in my possession you would plough during the days of the week and on Shabbat you would rest. [But] now that I have been afflicted by suffering, and you are in the hands of a non-Jew I am asking you to stand up and plough." Immediately, she stood up and ploughed. The non-Jew said to him: "I had not asked you to take the cow until now, and I did not come to you to address any matter apart from this. And I will not let you go until you tell me what you did to her in her ear, [for] I struggled with her and I hit her and she did not stand up." The Jewish man began to appease him and said: "I did no magic or sorcery, rather in this specific manner did I divert her." Immediately, the non-Jew was awestruck, saying [to himself]: If a cow which does not have [the ability of] speech nor understanding can recognize her Creator, then how can I - who was formed in His image, and who was given understanding - not walk and recognize my Creator. Immediately, he went and converted. And he studied and became worthy of [teaching] Torah. And they called his name "Yochanan be Tortah" and [even] until today, our Rabbis have reported Halacha in his name. And if you will wonder how it came to be that a cow led one man to be gathered under the wings of the Divine Presence, in fact, on the account of a cow all of Israel became pure as we read concerning [the Red Heifer] "This is the statute of the Torah" (Numbers 19:2)....
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+She weeps bitterly in the night (Lamentations 1:2) - Let our teacher the priests teach us - is it permitted for them to immerse for their terumah offering on the Ninth of Av? Rabbi Chanina the deputy High Priest said: It would suffice for the House of our God to forgo one immersion. (Beraisa Taanit 13a) Needless to say, we must recall the destruction of the Temple.
+God said "If I forget you O Jerusalem, let my right hand forget its skill" (Psalms 137:5). And so too Jeremiah says "Remember and do not forget, my soul, and be bowed down within me" (Lamentations 3:20). As if he saw what was written regarding God's honor "The Lord God of Hosts called on that day to weeping and lamenting" (Isaiah 22:12). And so too it says "Therefore I said: Look away from me, let me weep bitterly" (Isaiah 22:4). As if the Holy One, blessed be He, said: Just as He is bowed below, so too am I bowed above, due to what has reached - as if weeping before me - that I have removed My Presence, as it says "This is My resting place for all time" (Psalms 132:14). And Jerusalem weeps over the removal of the glory of My resting place from within it, and I have removed it. Therefore she weeps. From where do we know it refers to "She weeps bitterly"?
+Rabbi Tanhuma opened, saying: This is as the verse says "My eyes will flow with tears night and day, they will not cease" (Jeremiah 14:17). God said: You weep at night, while I weep day and night, for before Me there is no sleep, as it says "Behold, He who keeps Israel neither slumbers nor sleeps" (Psalms 121:4). And you shall say this matter "My eyes will flow with tears night and day." The verse does not reveal whether the prophet said "My eyes will flow with tears" or not, rather since it says "night and day" which flesh and blood cannot do. And it says "Oh, that my head were a spring of water, and my eyes a fountain of tears, so that I could weep day and night for the slain of my people" (Jeremiah 9:1). This shows it refers to God, before Whom there is no sleep.
+Why "weeps bitterly"? With two weepings - weeping for her slain, and weeping for the famine that was there, that they ate the flesh of their sons and daughters, as it says (Lamentations 4:10) "The hands of compassionate women have boiled their own children." Rabbi Yochanan said: Just as the children of Zion ate the flesh of their sons and daughters, so too did the women of Samaria eat the flesh of their sons and daughters, as it says (2 Kings 6:24-29) "There was a great famine in Samaria...As the king of Israel was passing by on the wall, a woman cried out to him 'Help, my lord the king!'...Then he asked her 'What is the matter?' She answered 'This woman said to me: Give up your son, and we will eat him today...So we cooked my son and ate him."
+Who would have thought, hearing this, that she had hidden her son alive to eat herself later? Rather, Rabbi Yochanan said: [The child] was already slaughtered and cooked. As it says "Give your son and we will eat him" - the verse does not say "and we will slaughter him." This implies he was already slaughtered and cooked. And [the king] said "May God do the same to me and more if the head of Elisha remains on him this day!" (2 Kings 6:31). Rabbi Yochanan said: In both the first and second destructions parents ate the flesh of their sons and daughters, and this is what Jeremiah laments over them "Therefore fathers will eat their sons within you, and sons will eat their fathers" (Ezekiel 5:10).
+Another explanation: Why two instances of weeping? Weeping over Jerusalem, and weeping over the rivers of Babylon, as it says "By the rivers of Babylon we sat, also weeping when we remembered Zion" (Psalms 137:1). She weeps bitterly - weeping over herself, and weeping over Jeremiah's separation from them, because he would lighten the burden upon them.
+What did he do? He would place a yoke upon his neck, and Nebuzaradan would remove it, saying to him: "You are injuring yourself - lest the king hear and say 'Did I not command you about him not to do him harm?'" (Jeremiah 39:12). He said to him: "I see three things in you - a lying prophet, a murderer, and one who flouts suffering." Jeremiah said: "Not about children." God said: The place needs to be destroyed. Jeremiah said: Through me or through others - yet he placed himself in the yoke.
+Those returning [from exile] would pursue them. When they would see Jeremiah with them, they would walk slowly. And how did they pursue them? What did they do? They would take one of them, kill him, cut him into pieces, and throw those pieces before them as they walked - not for their own benefit, like bandits do when herding sheep. As it says "With ropes around our necks we are pursued" (Lamentations 5:5). Therefore: Wail! She weeps bitterly in the night. (29-30)
+How lonely sits the city (Lamentations 1:1). It is written "Yet it was not Me you called upon, O Jacob, for you grew weary of Me, O Israel" (Isaiah 43:22). When the priest would come to one of them and say the idol said that you do not want to offer any of your children to it, that man would respond: they are under my control. Doesn't each of them toil in his work? Just wait - I have a young child who is not useful to me since he is in school - I shall offer that one. And he would promptly take him. This is the meaning of "You took your sons...whom you bore for Me" (Ezekiel 16:20).
+God said to the nations: You offer children without toil, while with Me you toil, as it says "You have burdened Me with your sins, and wearied Me with your iniquities" (Isaiah 43:24). "You have not honored Me with sacrifices" (Isaiah 43:23) - Did I burden you to bring peace offerings? It does not say "And if you bring a peace offering" (Leviticus 3:1). If one seeks to bring a peace offering, let him bring it. "Nor sated Me with the fat of sacrifices" - I did not burden you to bring meal offerings, as it says "When a person presents an offering of meal" (Leviticus 2:1). "You have not bought Me sweet cane with money" (Isaiah 43:24) - I did not tell you to bring bushels of incense, only a handful, as it says "He shall take a handful of fine flour" (Leviticus 2:2).
+"You have bought Me no fragrant reed for silver" (Isaiah 43:24) - I did not tell you to bring bushels of incense, only the morning and afternoon portions. Consider: Micah's idol stood in the west, while the Temple stood in Shiloh. He would offer incense before Micah's idol abundantly, as it says "And they are coming with their cloud of incense" (Ezekiel 8:11). But in Shiloh they would offer only the morning and afternoon portions. The two smokes would intermingle and rise to the heavens, as it says "And the scent intermingled" (Isaiah 9:17). And God would say: To which do we pay heed - this or that?
+"But you have burdened Me with your sins" (Isaiah 43:24) - God said: I would call "My servant Moses" (Numbers 12:7), "He chose David His servant" (Psalms 78:70), "Do not fear, My servant Jacob" (Isaiah 44:2). But through your sins you have made Me call the wicked one "My servant," as it says "I will take Nebuchadnezzar king of Babylon, My servant" (Jeremiah 43:10).
+Another explanation: "You have burdened Me" - God said to them: Through your sins you have made Me go into exile in Babylon, as it says "For your sake I will send to Babylon" (Isaiah 43:14). "You have wearied Me with your iniquities" - God said: Your sins have made Me sit weeping and lamenting, as it says "How alone she sits!"
+Another explanation: "How alone she sits" - the whole world wonders about her, why the land was ruined, scorched like a desert without inhabitant. And He says: "It is because they abandoned My Torah" (Jeremiah 9:11-12).
+A parable: A king who loved his son made him a golden medallion and hung it around his neck. The son did nothing but anger him, so his father removed the medallion and made shackles, placing them on his son's legs. So too God made the letters of the Torah like a medallion and placed them around Israel's neck, as it says "For they are a graceful wreath upon your head, a necklace about your throat" (Proverbs 1:9), "She will set upon your head a graceful wreath, crown you with a glorious diadem" (Proverbs 4:9). But Israel did nothing except abandon the Torah, as it says "They have abandoned My Torah and despised it" (Jeremiah 6:19). [God] wrote their letters as punishments and brought upon them "How alone she sits!"
+Another explanation: Why does the scroll mention Jeremiah's name? There are four sons - one who seeks the honor of the father but not the son, one who seeks the honor of the son but not the father, and two who seek the honor of both son and father. Elijah sought the honor of God when he stood accusing. (29-30)
+"Comfort, comfort My people" says your God (Isaiah 40:1). This is the meaning of "O that you were a brother to me" (Song of Songs 8:1) - not like Cain to Abel, nor Ishmael to Isaac, nor Esau to Jacob, nor Joseph's brothers to him. Rather, like Joseph to his brothers - despite all the evil they did to him, what is written? "Now do not be distressed or angry at yourselves...I will provide for you and your little ones" (Genesis 50:21). He comforted them and spoke to their hearts. Though ten lamps cannot extinguish one lamp, one lamp cannot extinguish ten. "He reassured them, speaking kindly to them" (Genesis 50:21).
+Israel said: "Master of the Universe! Consider Joseph - despite all the evil his brothers did him, he stands and comforts them, speaking to their hearts. We too know we destroyed Your Temple through our sins...Therefore, "O that you were like a brother to me!" The prophet Asaph also said "Give ear, O Shepherd of Israel, You who lead Joseph like a flock!" (Psalms 80:2) God said to them: You request Joseph? I shall be like Joseph to you. What did Joseph do for his brothers? He comforted them and spoke to their hearts. "Comfort, comfort My people" - speak to the heart of Jerusalem!
+Another explanation: "Comfort, comfort My people" - this is what the verse says "How can you console me? Your answers remain treachery" (Job 21:34). Rabbi Abba bar Kahana and the rabbis of the south [differ]: Rabbi Abba bar Kahana says: There remains deceit in them, as it says "And swears falsely" (Leviticus 5:21). The rabbis of the south say: They have no integrity - neither the first nor the last, nor the last as the first.
+What is the matter? Since God would send prophets to go comfort Zion. Hosea came and said to her: "Stand and accept a cup of comfort." God sent me to you to comfort you. She said: What do you have? He said: Thus God said: "I will be like dew to Israel" (Hosea 14:6). She said: Hosea - yesterday you said "I will be to them like a lion, like a leopard I will lurk beside the way" (Hosea 13:7). And now you say "I will be like dew to Israel"!? Whom shall we believe - the first or the last? Your comforts are worthless. "How can you console me? Your answers remain treachery."
+Joel came and said to her: "Stand and accept a cup of comfort." She said: What is in your cup? He said: God said when I redeem you, in the future the mountains will trickle wine and it says "On that day the mountains will drip with wine" (Joel 4:18). She said: Your comforts have been given to you! Yesterday you said to me "Wail, all drinkers of wine, over the new wine cut off" (Joel 1:5), and now you say "the mountains will drip with wine"? Whom shall we believe, the first or the last? "How can you console me? Your answers remain treachery."
+Amos came and said: "Stand and accept your cup of comfort." She said: What do you have in your cup? He said: God said I will restore your captivity and rebuild the Temple, as it says "On that day, I will erect the fallen Tabernacle of David" (Amos 9:11). She said: Your comforts have been given to you! Yesterday you said "The Virgin Israel has fallen, never to rise again" (Amos 5:2). And now you say you will rebuild the Temple? Whom shall we believe? "How can you console me? Your answers remain treachery."
+Obadiah prophesied about Edom, and Jonah about Nineveh. Nahum came and said to her: What do you have? He said: God told me to say to her "Your deliverance is at hand! See, upon the mountains are the footsteps of a herald announcing happiness! Judah, celebrate your festivals, fulfill your vows. For never again shall scoundrel pass through you; he has been utterly cut off." (Nahum 2:1)
+She said: Nahum, your comforts have been given to you! Yesterday you said "From you emerged one who plots evil against the Lord, counselor of wickedness" (Nahum 1:11). And now you say "Never again shall scoundrel pass through you." Whom shall we believe? "How can you console me? Your answers remain treachery."
+Zephaniah also came and said: "Stand and accept your cup of comfort." She said: What do you have in your cup? He said: "Cry out in gladness, O Daughter Zion! Shout joyfully, O Israel! Be glad and exult with all your heart, O daughter Jerusalem! The Lord has annulled your judgment, He has turned away your enemy; The King of Israel, the Lord, is in your midst, you have no further fear of misfortune. On that day, [God] will say to Jerusalem: Take courage, Zion! Let not your hands fall slack. The Lord your God is in your midst, a warrior who brings victory. He will rejoice over you with gladness, He will be silent in His love, He will delight in you with shouts of joy" (Zephaniah 3:14-20).
+She said: Yesterday you said "I will sweep away everything from the face of the earth" (Zephaniah 1:2). And now "The Lord your God is in your midst"? Whom shall we believe? Haggai came and said: "Stand and accept your cup." She said: What do you have? He said: "Is there yet any seed left in the barn? Have the vine, fig, pomegranate, and olive trees not borne fruit? From this day on I will bless you" (Haggai 2:19).
+She said: Haggai - yesterday you said "I will summon drought against the land and the hills" (Haggai 1:11). And now you say "From this day on I will bless you"? Whom shall we believe? Zechariah came and said: "Stand and accept your cup of comfort." She said: What do you have? He said: "I am extremely angry at the complacent nations" (Zechariah 1:15).
+She said: Yesterday you said "I am furious with the carefree nations" (Zechariah 1:15). [Malachi came to comfort...She said: Yesterday you said "I have no desire for you" (Malachi 1:10).] They all came before God and said "We sought to comfort her but she would not accept."
+God said to them: Come, I and you, let us go to her and comfort her. "Comfort, comfort My people," says your God! Another explanation: "Comfort, comfort" - Rabbi Berechiah the Priest said: Console Me, console Me, My people! In the way of the world, if a person has a vineyard and marauders come cut it down - whom do they console, the vineyard or the owner? If a person has a house and bandits come burn it down - whom do they console, the house or the owner? You are My vineyard, "For the vineyard of the Lord of Hosts is the House of Israel" (Isaiah 5:7). Nebuchadnezzar came and destroyed it, exiled you, and burned down My Temple - it is I who requires consoling! Console Me, console Me, My people!
+Another explanation: "Comfort, comfort My people" - Everything Jeremiah opened with "rupture", Isaiah came and healed it. Jeremiah ruptured and said "She sits alone...she has become like a widow" (Lamentations 1:1). Isaiah came and healed "As Isaiah came and healed: "As a young man espouses a maiden, Your Builder shall espouse you" (Isaiah 62:5).
+Jeremiah ruptured and said "Weep, weep at night" (Lamentations 1:2). Isaiah came and healed "The people that dwells in Zion shall weep no more" (Isaiah 30:19).
+Jeremiah ruptured and said "Judah has gone into exile" (Lamentations 1:3). Isaiah came and healed "The scattered ones of Judah He shall gather" (Isaiah 11:12).
+Jeremiah ruptured and said "The roads to Zion mourn" (Lamentations 1:4). Isaiah came and healed "A voice rings out: 'Clear in the desert a road for the Lord'" (Isaiah 40:3).
+Jeremiah ruptured and said "Her foes have become her leaders" (Lamentations 1:5). Isaiah came and healed "Bowing before you shall come The children of those who tormented you" (Isaiah 60:14).
+Jeremiah ruptured and said "Gone is all her majesty" (Lamentations 1:6) - and who is the majesty? The Holy One, blessed be He, of whom it says "Honor and majesty You don" (Psalms 104:1). Isaiah came and healed "Who is this coming from Edom...girded with triumph" (Isaiah 63:1).
+Jeremiah ruptured and said "Jerusalem remembers" (Lamentations 1:7). Isaiah came and healed "The former things shall not be remembered" (Isaiah 65:17).
+Jeremiah ruptured and said "Jerusalem has gravely sinned" (Lamentations 1:8). Isaiah came and healed "I wipe away your sins like a cloud" (Isaiah 44:22).
+Jeremiah ruptured and said "Uncleanness clung to her skirts" (Lamentations 1:9). Isaiah came and healed - Rabbi Yehoshua ben Chanania said: Isaiah said a difficult thing "When the Lord has washed away the filth of the daughters of Zion" (Isaiah 4:4).
+Jeremiah ruptured and said "An enemy has laid hands on all her treasures" (Lamentations 1:10). On the spoils of a king that are given over to plunder, there are those who plunder silver and those gold, yet the slave seeks his own vessel. So too when the Temple was destroyed, some plundered silver and some gold. Ammon and Moab sought the Torah to erase from it "No Ammonite or Moabite shall be admitted into the congregation of the Lord" (Deuteronomy 23:4). So Jeremiah said "Ammon and Moab shall not be admitted into the congregation."
+Isaiah came and healed "No more shall the uncircumcised and unclean enter" (Isaiah 52:1). Jeremiah ruptured and said "All her people groan, seeking bread" (Lamentations 1:11) - like Avika ben Geviyat. (When the enemies came to besiege Jerusalem, Avika went up on the wall.) There is no end to telling of their valor. Do you wish to know of Avika ben Geviyat's valor? When the enemies came to besiege Jerusalem, Avika went up on the wall. When they would shoot a stone from a ballista, when Avika would see it coming at the wall, he would immediately become agitated and kick it back at them with his foot.
+What did the enemies do? They shot it further inside so it wouldn't strike the wall but land in front of it. Avika thought it was coming powerfully, became agitated to go out and kick it back, and fell between the walls, as Jerusalem had two walls, one inside the other. When the people of Jerusalem saw Avika fall, they were frightened. Avika said to them "Do not worry, it's merely a bruise." They slaughtered an ox for him, roasted it, he ate and went back to the wall and continued fighting as before.
+There was an incident with Miriam the daughter of Nakdimon, who was awaiting levirate marriage. She came before Rabbi Tzadok and he ruled she be given 25 litras of silver for spice crates and measures of wine for her stew each Shabbat. She said to him: Do you so rule for your own daughters? When the famine came, her hair fell out from starvation. Rabbi Tzadok saw her circling in the market with her father. He said: Is this not Miriam for whom I ruled this and that for Shabbat - she has cursed you! Rabbi Tzadok said: May it come upon me if I did not see her gathering grains of barley from animal dung, and I recited about her this verse: "If you do not know, O fairest of women, go follow the tracks of the sheep" (Song of Songs 1:8).
+God said: In this world you have been exchanged by the famine, but in the future you will be exchanged by plenty. Seeing you today, He says: If only they could see you tomorrow - as Isaiah said "You shall enjoy the wealth of nations, and revel in their riches" (Isaiah 61:6). What is "you shall revel"? Exchange - "If he changes it..." (Leviticus 27:10).
+Jeremiah ruptured and said "Is there sorrow like my sorrow?" (Lamentations 1:12) Isaiah came and healed "The ransomed of the Lord shall return and come to Zion in gladness" (Isaiah 35:10).
+Jeremiah ruptured "He has set fire to my bones" (Lamentations 1:13). Isaiah healed "Till a spirit from on high is poured out on us" (Isaiah 32:15).
+Jeremiah ruptured "My sins are bound, wound round my neck" (Lamentations 1:14). Isaiah healed "They who trust in the Lord shall renew their strength" (Isaiah 40:31).
+Jeremiah ruptured "My heroes are defeated" (Lamentations 1:15). Isaiah healed "I will bring you relief and healing" (Jeremiah 30:17).
+Jeremiah ruptured "Over all this I weep" (Lamentations 1:16). Isaiah healed "Eye to eye they behold the return to Zion" (Isaiah 52:8).
+Jeremiah ruptured "Zion spreads out her hands, she has no one to comfort her" (Lamentations 1:17). Isaiah healed "Comfort, comfort My people, says your God."
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Chapter 33
+
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Chapter 35
+
+
+
+Chapter 36
+
+
+
+Chapter 37
+
+
+
+Chapter 38
+
+Teach us, oh teacher – if one has an argument with their friend, how shall they attain atonement on Yom Kippur? This is what our Rabbis taught: transgressions between a person and God, Yom Kippur atones; however, for transgressions between a person and another, Yom Kippur does not atone until he appeases the other person (Mishna Yoma 8:9) And if one goes to appease him and the offended party will not accept the apology, what should one do? R’ Shmuel bar Nachmani says: bring ten people and stand them in a line and say before them – there was an argument between my self and so-and-so, I tried to appease him and he did not want to accept my apology, rather he persists in his refusal. From where do we know one should do thus, it says “He declares to men, “I have sinned; I have perverted what was right; But I was not paid back for it.” (Job 33:27) The Holy One see that you are humbling yourself and gives atonement for your sins, because so long as one holds fast to their refusal to recognize their own behavior they are not forgiven. Do you want proof of this? So long as Job stood against his friends and they against him, the attribute of justice prevailed. So we find that Job said to them “But now those younger than I deride me, [Men] whose fathers I would have disdained to put among my sheep dogs.” (Job 30:1) And they said to him “Among us are gray-haired old men, Older by far than your father.” (Job 15:10) At the very moment when he forgave them and prayed for mercy upon them, the Holy One returned to him, as it says “The LORD restored Job’s fortunes…” (Job 42:10) When? “…when he prayed on behalf of his friends…” (ibid.) This is as it says elsewhere, “…show you compassion, and in His compassion increase you…” (Deuteronomy 13:18) R’ Yose ben Dormaskit said: take this sign in your hand – so long as you are merciful upon your fellows, HaMakom (God) will be merciful upon you. As soon as Avraham prayed for mercy on behalf of Avimelech, he received his own reward, as it says “Abraham then prayed to God, and God healed Abimelech and his wife…” (Genesis 20:17) Andwhat was the reward which he received? That his wife became pregnant and bore him a son, as it says “The LORD took note of Sarah as He had promised, and the LORD did for Sarah as He had spoken.” (Genesis 21:1)
+
+Supplement A
+
+
+
+Supplement B
+

txt/Midrash/Aggadah/Pesikta Rabbati/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,488 @@
+Pesikta Rabbati
+פסיקתא רבתי
+merged
+https://www.sefaria.org/Pesikta_Rabbati
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology
+-https://www.sefaria.org
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+-Matan
+-Matan Bat Mitzvah Program
+
+Pesikta Rabbati
+
+
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+... Teach us, our master, from when does the mitzvah of the Channukah lamp begin? Our rabbis taught – from when the sun sets until the majority of people are gone from the marketplace. And where are they to be lit? If one lives on an upper floor with a window facing the public domain, light there. If it is a time of danger, light within your house [and it is forbidden to do work by its light. R’ Asi said] it is forbidden to see by its light. Why do we light Channukah lamps? When the Hasmonean High Priest defeated the Greeks, as it says “For I bend Judah for Me like a bow; I filled [the hand of] Ephraim, and I will arouse your children, O Zion, upon your children, O Javan; and I will make you as the sword of a mighty man,” (Zechariah 9:13) they entered the Holy Temple. They found there eight iron stakes, fixed them in the ground and lit lamps upon them. Why do we read the Hallel psalms of praise? Because it is written “The Lord is God, and He gave us light.” (Tehillim 118:27) Why don’t we read it on Purim? It is written “…to destroy, to slay, and to cause to perish the entire host of every people and province that oppress them…” (Esther 8:11) and we don’t read it except to mark the fall of a kingdom and the kingdom of Ahasuerus still stood. But when the Holy One destroyed the kingdom of Greece they began to sing hymns and praises and to say that in the past we were servants to Pharoah, servants to Greece and now we are servants to the Holy One “Praise, you servants of the Lord…” (Tehillim 113:1) How many channukot (dedications) were there? There were seven. The dedication of heaven and earth, as it says “Now the heavens and the earth were completed…” (Bereshit 2:1) What dedication was there then? “And God placed them in the expanse of the heavens to shed light upon the earth.” (Bereshit 1:17) The dedication of the wall, as it says “And in the dedication of the wall of Jerusalem…” (Nechemiah 12:27) The dedication of those who came up from the exile, as it says “And they offered up for the dedication of this House of God…” (Ezra 6:17) The dedication of the priests, which we light for. The dedication of the world to come, as it says “And it shall come to pass on that day, that I will search Jerusalem with candles…” (Tzephaniah 1:12) The dedication of the princes “This was the dedication offering of the altar…” (Bamidbar 7:84) The dedication of the Sanctuary, which this is speaking of “A psalm; a song of dedication of the House, of David.” (Tehillim 30:1) Another explanation. There are seven channukot. The dedication of the creation of the world, as it is written “Now the heavens and the earth were completed…” (Bereshit 2:1) Completion is the language of dedication, as is written “All the work of the Mishkan of the Tent of Meeting was completed…” (Shemot 39:32) The dedication of Moshe, as it is written “And it was that on the day that Moses finished erecting the Mishkan…” (Bamidbar 7:1) The dedication of the House, as it is written “A psalm; a song of dedication of the House, of David.” (Tehillim 30:1) The dedication of the Second Temple [as it says “And they offered up for the dedication of this House of God…” (Ezra 6:17) and the dedication of the wall] as it says “And in the dedication of the wall of Jerusalem…” (Nechemiah 12:27) The current one of the House of Hasmonean. The dedication of the world to come, because even that has lights, as it is written “And the light of the moon shall be like the light of the sun, and the light of the sun shall be seven-fold as the light of the seven days…” (Isaiah 30:26)
+
+Chapter 3
+
+... [What about all] the praise of Joseph, who exceeded in the honor of his father? And yet he did not enter into him all the time, such that were it not that they came to tell him, "Your father is sick," he would not have known! Rather this is to inform you of his righteousness. For he did not want to be alone with his father, lest he say to him, "How did your brothers act with you?" And [then] he would curse them.... Hence he did not go to his father all the time.)
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+… it is written there “Behold the heaven and the heaven of heavens cannot contain You…” (Melachim I 8:27) and here it is written “…the glory of the Lord filled the Tabernacle.” (Shemot 40:35) R’ Yehoshua of Sachnin said in the name of R’ Levi ‘to what is this likened? To an open cave at the edge of the sea. When the sea storms the cave is filled, but the sea is not reduced. So too, even though it is written that ‘the glory of the Lord filled the Tabernacle’ the upper and lower worlds did not lose anything of the brilliance of the glory of the Holy One, just as it is written “Do I not fill the heavens and the earth? says the Lord.” (Yirmiyahu 23:24) Therefore it is written here ‘And it was’. Just as the Divine Presence was here below at the beginning of the creation of the world but withdrew to above, now it returned to be below as it had been “And it was that on the day that Moses finished…” (Bamidbar 7:1) ... [Another explanation. “And it was that on the day that Moses finished erecting the Mishkan…” (Numbers 7:1)] R’ Simon said: at the time when the Holy One told Israel to erect the Tabernacle, He hinted that when the Tabernacle below is erected, the Tabernacle above is erected, as it says “And it was that on the day that Moses finished…” (ibid.) It does not say ‘erecting the Tabernacle’ but rather ‘erecting this (et) the Tabernacle.’ This refers to the Tabernacle above. The Holy One said: in this world, when the Tabernacle was erected, I commanded Aharon and his sons that they bless you. In the time to come I, in my glory, will bless you. So it is written “May the Lord bless you from Zion, He Who made heaven and earth.” (Psalms 134:3)
+
+Chapter 6
+
+... Another explanation. “And all the work that king Solomon had wrought in the house of the Lord was finished.” (Melachim I 7:51) What does ‘all the work’ mean? It was built by itself, rising and floating up – thus it does not say when the house was built, but rather “And the house, when it was in building…” (Melachim I 6:7) “…was built of stone finished at the quarry (masa)…” (ibid.) What does ‘finished at the quarry’ (masa nivne) mean? R’ Brechia said: the stone picked itself up (nosah atzma), rose up and was built by itself. This is what Shlomo said in his song “I have surely built You a house to dwell in…” (Melachim I 8:13) He says ‘I have surely built’, meaning ‘I built a building and the stones rose up and flew into place themselves’. If you are shocked that the Holy One would do such a thing for a single righteous person, “And a stone was brought and placed on the mouth of the pit…” (Daniel 6:18) And where did they get a rock in Bavel? Our Rabbis said that it rolled all the way from the land of Israel and came in an instant. So if the Holy One did such a thing for flesh and blood, are you surprised that He would do so for the building of a house to the Holy One?
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+... Teach us, oh master – may one light a lamp for personal use from the Channukah lights? Our masters taught us – R’ Acha said in the name of Rav ‘it is forbidden to light a lamp to use from the Channukah lights, but one may light a Channukah light from a Channukah light.’ From where did they learn that it is permissible to light a Channukah light (from it)? R’ Yaakov ben Aba said, they learned it from the menorah that was in the Holy of Holies, as our rabbis taught that if one found they had gone out, they should be cleaned out and re-lit from those that are still lit. (Tamid 3) If we would relight an extinguished lamp of the menorah, which was placed in the innermost sanctum, from the lamps still burning all the more so it is permissible to light a Channukah light from the lights still burning.’ The Holy One said, just as in this world lamps were lit in the Holy of Holies, so too I will do when I rebuild Jerusalem. From where do we know this? From the words of the prophet “And it shall come to pass on that day, that I will search Jerusalem with candles…” (Tzephaniah 1:12)
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+Our rabbis taught: An incident once took place with a Jewish man who had one cow [which he used] for ploughing. [Then], his hand [fortune] was diminished and he sold her [the cow] to a non-Jewish man and it ploughed with him [for the] six day of the week. On Shabbat he took her out to plough with him and she laid down under the yoke. He then walked [to the cow] and hit her, and she did not move from her place. Since he saw it was so, he walked and said to the Jewish man who sold her to him: "Come [and] take your cow, perhaps she has some [debilitating] pain since [no matter] how many times I hit her and she [still] does not move from her place." The Jewish man understood [the cause of the cow's action], saying [to himself] this is for the sake of Shabbat, [for] she has learned to rest on Shabbat. He [the Jew] said to him [the non-Jew]: "Come, I will make her stand up." When he neared [the cow], he spoke into the cow's ear: "Cow, you know that when you were in my possession you would plough during the days of the week and on Shabbat you would rest. [But] now that I have been afflicted by suffering, and you are in the hands of a non-Jew I am asking you to stand up and plough." Immediately, she stood up and ploughed. The non-Jew said to him: "I had not asked you to take the cow until now, and I did not come to you to address any matter apart from this. And I will not let you go until you tell me what you did to her in her ear, [for] I struggled with her and I hit her and she did not stand up." The Jewish man began to appease him and said: "I did no magic or sorcery, rather in this specific manner did I divert her." Immediately, the non-Jew was awestruck, saying [to himself]: If a cow which does not have [the ability of] speech nor understanding can recognize her Creator, then how can I - who was formed in His image, and who was given understanding - not walk and recognize my Creator. Immediately, he went and converted. And he studied and became worthy of [teaching] Torah. And they called his name "Yochanan be Tortah" and [even] until today, our Rabbis have reported Halacha in his name. And if you will wonder how it came to be that a cow led one man to be gathered under the wings of the Divine Presence, in fact, on the account of a cow all of Israel became pure as we read concerning [the Red Heifer] "This is the statute of the Torah" (Numbers 19:2)....
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+... In the hour that Shlomo built the Holy Temple, the whole world was filled with the fragrance of spices. In the end he saw that it would be destroyed and he wept, saying ‘this fragrance was all for naught!’ The Holy One said to him ‘do not be distressed, I will build it as an eternal construction “…between my breasts he shall lie.” (Shir HaShirim 1:13)’ Thus it says “His jaws are like a bed of spice…” (Shir HaShirim 5:13)
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+... Jeremiah said: when I was coming up to Jerusalem, I lifted up my eyes and saw a woman sitting on the mountaintop, her clothes were black and her hair unkempt. She cried: I am seeking who will comfort me! And I cried: I am seeking who will comfort me! I came near and spoke with her, and I said to her: if you are a woman, then speak with me. If you are a spirit, then go away from me. She answered and said to me: Do you not recognize me? I am the one who had seven children. Their father went away to a land across the sea and as I was going up to cry for him, a prophet said to me ‘the house collapsed on your seven children and killed them.’ I do not know for whom I am crying and for whom my hair is unkempt.I answered and said to her: you are no better than my mother Zion, who was made a pasture for the beasts of the field. She answered and said to me: I am your mother Zion, I am she – the mother of seven, so it is written “She who bore seven has been cut off…” (Jeremiah 15:9) Jeremiah said to her: the blows you have received are like those of Job. Job’s sons and daughters were taken from him, your sons and daughters were taken from you. From Job I took his silver and gold, from you I have taken your silver and gold. I cast Job into the trash heap, you I have made into a heap of trash. And just as I came back and consoled Job, so too in the future I will return and console you. I doubled Job’s sons and daughters, and in the future I will double your sons and daughters. I doubled Job’s gold and silver, and in the future I will do so for you. I shook the trash from Job, and of you it is said “Shake yourselves from the dust, arise, sit down, O Jerusalem…” (Isaiah 52:2) Flesh and blood built you and flesh and blood destroyed you. But In the time to come I will build you, because thus it is written “The Lord is the builder of Jerusalem; He will gather the outcasts of Israel.” (Psalms 147:2) Amen! May the Holy One fulfill what is written about us speedily and in our day “And the redeemed of Zion shall return, and they shall come to Zion with song, with joy of days of yore shall be upon their heads; they shall achieve gladness and joy, and sadness and sighing shall flee.” (Isaiah 35:10)
+
+Chapter 27
+
+... The angels said before the Holy One, ‘Master of the World! Isn’t this Jerusalem?!’ as it is said “This is Jerusalem; in the midst of the nations I have placed her…” (Yechezkel 5:5) He replied to them, “But she exchanged My judgments for wickedness more than the nations…” (Yechezkel 5:6) They said to Him, “But they are Your people and Your inheritance, which You brought out with Your great strength…” (Devarim 9:29) He replied to them, “For My people have forgotten Me; they burn incense to vanity…” (Yirmiyahu 18:15) They said to Him, ‘act for the sake of the forefathers!’ He replied to them, “…the fathers are kindling fire…” (Yirmiyahu 7:18) They said to Him, ‘act for the sake of the children!’ He replied to them, “But they rebelled against Me and would not consent to hearken to Me…” (Yechezkel 20:8) They said to Him, ‘act for the sake of the tribe of Yehudah!’ “And Judah did what displeased the Lord…” (Melachim I 14:22) They said to Him, ‘act for the sake of the leaders!’ He replied to them, “Its heads judge for bribes…” (Micha 3:11) They said to Him, ‘act for the sake of the tribes!’ He replied to them, ‘and Gad, and Reuven and the half tribe of Menashe…’ They said to Him, ‘act for the sake of the tribe of Dan!’ He replied to them, “And the children of Dan set up for themselves the graven image.” (Shoftim 18:30) They said to Him,’ act for the sake of the students!’ He replied to them, “…And those who hold onto the Torah did not know Me…” (Yirmiyahu 2:8) They said to Him, ‘act for the sake of the prophets!’ He replied to them, “[It was] for the sins of her prophets, the iniquities of her priests…” (Eicha 4:13) They said to Him, ‘act for the sake of the kings!’ He replied to them, “And the altars that were on the roof, [the roof of] Ahaz's upper chamber, which the kings of Judah had made…” (Melachim II 23:12) The ministering angels said to Him, ‘act for our sake!’ He replied to them, “But they mocked the messengers of God…” (Divre HaYamim II 36:16) They said to Him, ‘act for the sake of Your name which is called upon them!’ He replied to them, ‘they have profaned My holy name.’ They said to Him, ‘You do not want to be appeased, what is the image of their father doing by You?’ “He has cast down from heaven to earth the glory of Israel…” (Eicha 2:1) This statement with which they clothed You, what has it done to You?! If the thing were not written, it would be impossible to say “The Lord has done what He devised, He has carried out His word…” (Eicha 2:17) They said to Him, ‘Master of the World! Is this not Jerusalem about whom you wrote “Behold on [My] hands have I engraved you…”’ (Yeshayahu 49:16) He replied to them, “I, too, shall clap My hands, one upon the other, and I shall put My fury to rest…” (Yechezkel 21:22) Since Zion saw that He did not want to be appeased, she started up and said “The Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me." (Yeshayahu 49:14) May it be Your will Lord our God and God of our fathers that Your Temple be rebuilt speedily in our days, that your Presence return within it, that You gather my exiles from the four corners of the world, that they rebuild the cities of Yehudah and settle Shechem and inherit it speedily. Amen.
+
+Chapter 28
+
+... R’ Yitzchak expounded on, “On willows in its midst we hung our harps.” (Psalms 137:2) Come and see – the dirt of the land of Israel is for repentance. While they were still in the land of Israel, Jeremiah was saying to them ‘repent before the judgement is sealed upon you,’ and they did not accept his words. Once they were exiled, they kept themselves sanctified through the commandments, taking their harps and hanging them on the willows. “For there our captors asked us for words of song…” (Psalms 137:3) At that time the nations of the world said to them: stand up and sing before idols just as you would sing in the Holy Temple. They replied: if we had sung songs in our place, we would not have been exiles. And now how should we sing songs before idols?! R ‘ Yitzchak Tavlai would say: to what is this to be compared? To a king of flesh and blood who married the daughter of kings. He said to her: get up and bring me a cup to drink, and she did not want to serve him. He was angry with her and drove her from his house, and she went and married a man who was afflicted with boils. He said: get up and bring me a cup to drink. She said to him: worthless one! I was a daughter of kings, married to a king, and because he said ‘bring me a drink’ and I did not want to serve him he was angry with me and drove me from his home. In that case if I had served him I would have added to my honor and had honor in my place, and now you say to me get up and serve me?! So Israel says to the nations of the world: if we had sang songs before the Holy One in our place on all the miracles which He did for us, we would have stayed in our place and not been exiled from our land. Now we should sing songs before idols?! Immediately they arose and killed heaps and heaps of them, and even though many of them were killed Israel rejoiced that they did not sing songs before the idols, as it says “…and our tormentors [asked of us] mirth…” (ibid.) At that moment the Holy One swore a whole oath to Israel. He said of Himself, so to speak,  if I do not keep my oath, as it says “If I forget you, O Jerusalem, may my right hand forget [its skill].” (Psalms 137:5) The Holy One took His hand and placed it behind Him at the moment when Israel was exiled, just as it says “He has withdrawn His right hand from the enemy…” (Lamentations 2:3) The Holy One, so to speak, did not return it to its place. And so too the Holy One said to Israel: I will forget My right hand which I placed behind Me if I do not fulfill my oath to you and not forget you among the nations. “May my tongue cling to my palate, if I do not remember you, if I do not bring up Jerusalem at the beginning of my joy.” (Psalms 137:6) In the future the Holy One will return to Jerusalem all of her joy, as it says “And the redeemed of Zion shall return, and they shall come to Zion with song, with joy of days of yore shall be upon their heads…” (Isaiah 35:10) And anyone who mourns for Jerusalem in this world will rejoice with her in the time to come, as it says “Rejoice with Jerusalem and exult in her all those who love her: rejoice with her a rejoicing, all who mourn over her.” (Isaiah 66:10) They said in the name of Abaye: joy only comes on the ninth of Av, because they mandated mourning then in this time and in the future the Holy One will make it into a holiday, as it says “…and I will turn their mourning into joy and will comfort them and make them rejoice from their sorrow.” (Jeremiah 31:12) ... “No one pitches my tent anymore, or sets up my curtains.” (Jeremiah 10:20) What is this, does it mean that the Holy Temple will not be rebuilt in the future?! No, rather it is saying that no one from among you will pitch my tent anymore nor anyone from among you shall set up my curtains. The First Temple, which was built by flesh and blood, fell at the hands of the enemy. But the final Sanctuary that will be built by the Holy One, as it says “The Lord is the builder of Jerusalem; He will gather the outcasts of Israel,” (Psalms 147:2) will not be destroyed. Therefore it says “My tent has been spoiled…” (Jeremiah 10:20)
+
+Chapter 29
+
+She weeps bitterly in the night (Lamentations 1:2) - Let our teacher the priests teach us - is it permitted for them to immerse for their terumah offering on the Ninth of Av? Rabbi Chanina the deputy High Priest said: It would suffice for the House of our God to forgo one immersion. (Beraisa Taanit 13a) Needless to say, we must recall the destruction of the Temple.
+God said "If I forget you O Jerusalem, let my right hand forget its skill" (Psalms 137:5). And so too Jeremiah says "Remember and do not forget, my soul, and be bowed down within me" (Lamentations 3:20). As if he saw what was written regarding God's honor "The Lord God of Hosts called on that day to weeping and lamenting" (Isaiah 22:12). And so too it says "Therefore I said: Look away from me, let me weep bitterly" (Isaiah 22:4). As if the Holy One, blessed be He, said: Just as He is bowed below, so too am I bowed above, due to what has reached - as if weeping before me - that I have removed My Presence, as it says "This is My resting place for all time" (Psalms 132:14). And Jerusalem weeps over the removal of the glory of My resting place from within it, and I have removed it. Therefore she weeps. From where do we know it refers to "She weeps bitterly"?
+Rabbi Tanhuma opened, saying: This is as the verse says "My eyes will flow with tears night and day, they will not cease" (Jeremiah 14:17). God said: You weep at night, while I weep day and night, for before Me there is no sleep, as it says "Behold, He who keeps Israel neither slumbers nor sleeps" (Psalms 121:4). And you shall say this matter "My eyes will flow with tears night and day." The verse does not reveal whether the prophet said "My eyes will flow with tears" or not, rather since it says "night and day" which flesh and blood cannot do. And it says "Oh, that my head were a spring of water, and my eyes a fountain of tears, so that I could weep day and night for the slain of my people" (Jeremiah 9:1). This shows it refers to God, before Whom there is no sleep.
+Why "weeps bitterly"? With two weepings - weeping for her slain, and weeping for the famine that was there, that they ate the flesh of their sons and daughters, as it says (Lamentations 4:10) "The hands of compassionate women have boiled their own children." Rabbi Yochanan said: Just as the children of Zion ate the flesh of their sons and daughters, so too did the women of Samaria eat the flesh of their sons and daughters, as it says (2 Kings 6:24-29) "There was a great famine in Samaria...As the king of Israel was passing by on the wall, a woman cried out to him 'Help, my lord the king!'...Then he asked her 'What is the matter?' She answered 'This woman said to me: Give up your son, and we will eat him today...So we cooked my son and ate him."
+Who would have thought, hearing this, that she had hidden her son alive to eat herself later? Rather, Rabbi Yochanan said: [The child] was already slaughtered and cooked. As it says "Give your son and we will eat him" - the verse does not say "and we will slaughter him." This implies he was already slaughtered and cooked. And [the king] said "May God do the same to me and more if the head of Elisha remains on him this day!" (2 Kings 6:31). Rabbi Yochanan said: In both the first and second destructions parents ate the flesh of their sons and daughters, and this is what Jeremiah laments over them "Therefore fathers will eat their sons within you, and sons will eat their fathers" (Ezekiel 5:10).
+Another explanation: Why two instances of weeping? Weeping over Jerusalem, and weeping over the rivers of Babylon, as it says "By the rivers of Babylon we sat, also weeping when we remembered Zion" (Psalms 137:1). She weeps bitterly - weeping over herself, and weeping over Jeremiah's separation from them, because he would lighten the burden upon them.
+What did he do? He would place a yoke upon his neck, and Nebuzaradan would remove it, saying to him: "You are injuring yourself - lest the king hear and say 'Did I not command you about him not to do him harm?'" (Jeremiah 39:12). He said to him: "I see three things in you - a lying prophet, a murderer, and one who flouts suffering." Jeremiah said: "Not about children." God said: The place needs to be destroyed. Jeremiah said: Through me or through others - yet he placed himself in the yoke.
+Those returning [from exile] would pursue them. When they would see Jeremiah with them, they would walk slowly. And how did they pursue them? What did they do? They would take one of them, kill him, cut him into pieces, and throw those pieces before them as they walked - not for their own benefit, like bandits do when herding sheep. As it says "With ropes around our necks we are pursued" (Lamentations 5:5). Therefore: Wail! She weeps bitterly in the night. (29-30)
+How lonely sits the city (Lamentations 1:1). It is written "Yet it was not Me you called upon, O Jacob, for you grew weary of Me, O Israel" (Isaiah 43:22). When the priest would come to one of them and say the idol said that you do not want to offer any of your children to it, that man would respond: they are under my control. Doesn't each of them toil in his work? Just wait - I have a young child who is not useful to me since he is in school - I shall offer that one. And he would promptly take him. This is the meaning of "You took your sons...whom you bore for Me" (Ezekiel 16:20).
+God said to the nations: You offer children without toil, while with Me you toil, as it says "You have burdened Me with your sins, and wearied Me with your iniquities" (Isaiah 43:24). "You have not honored Me with sacrifices" (Isaiah 43:23) - Did I burden you to bring peace offerings? It does not say "And if you bring a peace offering" (Leviticus 3:1). If one seeks to bring a peace offering, let him bring it. "Nor sated Me with the fat of sacrifices" - I did not burden you to bring meal offerings, as it says "When a person presents an offering of meal" (Leviticus 2:1). "You have not bought Me sweet cane with money" (Isaiah 43:24) - I did not tell you to bring bushels of incense, only a handful, as it says "He shall take a handful of fine flour" (Leviticus 2:2).
+"You have bought Me no fragrant reed for silver" (Isaiah 43:24) - I did not tell you to bring bushels of incense, only the morning and afternoon portions. Consider: Micah's idol stood in the west, while the Temple stood in Shiloh. He would offer incense before Micah's idol abundantly, as it says "And they are coming with their cloud of incense" (Ezekiel 8:11). But in Shiloh they would offer only the morning and afternoon portions. The two smokes would intermingle and rise to the heavens, as it says "And the scent intermingled" (Isaiah 9:17). And God would say: To which do we pay heed - this or that?
+"But you have burdened Me with your sins" (Isaiah 43:24) - God said: I would call "My servant Moses" (Numbers 12:7), "He chose David His servant" (Psalms 78:70), "Do not fear, My servant Jacob" (Isaiah 44:2). But through your sins you have made Me call the wicked one "My servant," as it says "I will take Nebuchadnezzar king of Babylon, My servant" (Jeremiah 43:10).
+Another explanation: "You have burdened Me" - God said to them: Through your sins you have made Me go into exile in Babylon, as it says "For your sake I will send to Babylon" (Isaiah 43:14). "You have wearied Me with your iniquities" - God said: Your sins have made Me sit weeping and lamenting, as it says "How alone she sits!"
+Another explanation: "How alone she sits" - the whole world wonders about her, why the land was ruined, scorched like a desert without inhabitant. And He says: "It is because they abandoned My Torah" (Jeremiah 9:11-12).
+A parable: A king who loved his son made him a golden medallion and hung it around his neck. The son did nothing but anger him, so his father removed the medallion and made shackles, placing them on his son's legs. So too God made the letters of the Torah like a medallion and placed them around Israel's neck, as it says "For they are a graceful wreath upon your head, a necklace about your throat" (Proverbs 1:9), "She will set upon your head a graceful wreath, crown you with a glorious diadem" (Proverbs 4:9). But Israel did nothing except abandon the Torah, as it says "They have abandoned My Torah and despised it" (Jeremiah 6:19). [God] wrote their letters as punishments and brought upon them "How alone she sits!"
+Another explanation: Why does the scroll mention Jeremiah's name? There are four sons - one who seeks the honor of the father but not the son, one who seeks the honor of the son but not the father, and two who seek the honor of both son and father. Elijah sought the honor of God when he stood accusing. (29-30)
+"Comfort, comfort My people" says your God (Isaiah 40:1). This is the meaning of "O that you were a brother to me" (Song of Songs 8:1) - not like Cain to Abel, nor Ishmael to Isaac, nor Esau to Jacob, nor Joseph's brothers to him. Rather, like Joseph to his brothers - despite all the evil they did to him, what is written? "Now do not be distressed or angry at yourselves...I will provide for you and your little ones" (Genesis 50:21). He comforted them and spoke to their hearts. Though ten lamps cannot extinguish one lamp, one lamp cannot extinguish ten. "He reassured them, speaking kindly to them" (Genesis 50:21).
+Israel said: "Master of the Universe! Consider Joseph - despite all the evil his brothers did him, he stands and comforts them, speaking to their hearts. We too know we destroyed Your Temple through our sins...Therefore, "O that you were like a brother to me!" The prophet Asaph also said "Give ear, O Shepherd of Israel, You who lead Joseph like a flock!" (Psalms 80:2) God said to them: You request Joseph? I shall be like Joseph to you. What did Joseph do for his brothers? He comforted them and spoke to their hearts. "Comfort, comfort My people" - speak to the heart of Jerusalem!
+Another explanation: "Comfort, comfort My people" - this is what the verse says "How can you console me? Your answers remain treachery" (Job 21:34). Rabbi Abba bar Kahana and the rabbis of the south [differ]: Rabbi Abba bar Kahana says: There remains deceit in them, as it says "And swears falsely" (Leviticus 5:21). The rabbis of the south say: They have no integrity - neither the first nor the last, nor the last as the first.
+What is the matter? Since God would send prophets to go comfort Zion. Hosea came and said to her: "Stand and accept a cup of comfort." God sent me to you to comfort you. She said: What do you have? He said: Thus God said: "I will be like dew to Israel" (Hosea 14:6). She said: Hosea - yesterday you said "I will be to them like a lion, like a leopard I will lurk beside the way" (Hosea 13:7). And now you say "I will be like dew to Israel"!? Whom shall we believe - the first or the last? Your comforts are worthless. "How can you console me? Your answers remain treachery."
+Joel came and said to her: "Stand and accept a cup of comfort." She said: What is in your cup? He said: God said when I redeem you, in the future the mountains will trickle wine and it says "On that day the mountains will drip with wine" (Joel 4:18). She said: Your comforts have been given to you! Yesterday you said to me "Wail, all drinkers of wine, over the new wine cut off" (Joel 1:5), and now you say "the mountains will drip with wine"? Whom shall we believe, the first or the last? "How can you console me? Your answers remain treachery."
+Amos came and said: "Stand and accept your cup of comfort." She said: What do you have in your cup? He said: God said I will restore your captivity and rebuild the Temple, as it says "On that day, I will erect the fallen Tabernacle of David" (Amos 9:11). She said: Your comforts have been given to you! Yesterday you said "The Virgin Israel has fallen, never to rise again" (Amos 5:2). And now you say you will rebuild the Temple? Whom shall we believe? "How can you console me? Your answers remain treachery."
+Obadiah prophesied about Edom, and Jonah about Nineveh. Nahum came and said to her: What do you have? He said: God told me to say to her "Your deliverance is at hand! See, upon the mountains are the footsteps of a herald announcing happiness! Judah, celebrate your festivals, fulfill your vows. For never again shall scoundrel pass through you; he has been utterly cut off." (Nahum 2:1)
+She said: Nahum, your comforts have been given to you! Yesterday you said "From you emerged one who plots evil against the Lord, counselor of wickedness" (Nahum 1:11). And now you say "Never again shall scoundrel pass through you." Whom shall we believe? "How can you console me? Your answers remain treachery."
+Zephaniah also came and said: "Stand and accept your cup of comfort." She said: What do you have in your cup? He said: "Cry out in gladness, O Daughter Zion! Shout joyfully, O Israel! Be glad and exult with all your heart, O daughter Jerusalem! The Lord has annulled your judgment, He has turned away your enemy; The King of Israel, the Lord, is in your midst, you have no further fear of misfortune. On that day, [God] will say to Jerusalem: Take courage, Zion! Let not your hands fall slack. The Lord your God is in your midst, a warrior who brings victory. He will rejoice over you with gladness, He will be silent in His love, He will delight in you with shouts of joy" (Zephaniah 3:14-20).
+She said: Yesterday you said "I will sweep away everything from the face of the earth" (Zephaniah 1:2). And now "The Lord your God is in your midst"? Whom shall we believe? Haggai came and said: "Stand and accept your cup." She said: What do you have? He said: "Is there yet any seed left in the barn? Have the vine, fig, pomegranate, and olive trees not borne fruit? From this day on I will bless you" (Haggai 2:19).
+She said: Haggai - yesterday you said "I will summon drought against the land and the hills" (Haggai 1:11). And now you say "From this day on I will bless you"? Whom shall we believe? Zechariah came and said: "Stand and accept your cup of comfort." She said: What do you have? He said: "I am extremely angry at the complacent nations" (Zechariah 1:15).
+She said: Yesterday you said "I am furious with the carefree nations" (Zechariah 1:15). [Malachi came to comfort...She said: Yesterday you said "I have no desire for you" (Malachi 1:10).] They all came before God and said "We sought to comfort her but she would not accept."
+God said to them: Come, I and you, let us go to her and comfort her. "Comfort, comfort My people," says your God! Another explanation: "Comfort, comfort" - Rabbi Berechiah the Priest said: Console Me, console Me, My people! In the way of the world, if a person has a vineyard and marauders come cut it down - whom do they console, the vineyard or the owner? If a person has a house and bandits come burn it down - whom do they console, the house or the owner? You are My vineyard, "For the vineyard of the Lord of Hosts is the House of Israel" (Isaiah 5:7). Nebuchadnezzar came and destroyed it, exiled you, and burned down My Temple - it is I who requires consoling! Console Me, console Me, My people!
+Another explanation: "Comfort, comfort My people" - Everything Jeremiah opened with "rupture", Isaiah came and healed it. Jeremiah ruptured and said "She sits alone...she has become like a widow" (Lamentations 1:1). Isaiah came and healed "As Isaiah came and healed: "As a young man espouses a maiden, Your Builder shall espouse you" (Isaiah 62:5).
+Jeremiah ruptured and said "Weep, weep at night" (Lamentations 1:2). Isaiah came and healed "The people that dwells in Zion shall weep no more" (Isaiah 30:19).
+Jeremiah ruptured and said "Judah has gone into exile" (Lamentations 1:3). Isaiah came and healed "The scattered ones of Judah He shall gather" (Isaiah 11:12).
+Jeremiah ruptured and said "The roads to Zion mourn" (Lamentations 1:4). Isaiah came and healed "A voice rings out: 'Clear in the desert a road for the Lord'" (Isaiah 40:3).
+Jeremiah ruptured and said "Her foes have become her leaders" (Lamentations 1:5). Isaiah came and healed "Bowing before you shall come The children of those who tormented you" (Isaiah 60:14).
+Jeremiah ruptured and said "Gone is all her majesty" (Lamentations 1:6) - and who is the majesty? The Holy One, blessed be He, of whom it says "Honor and majesty You don" (Psalms 104:1). Isaiah came and healed "Who is this coming from Edom...girded with triumph" (Isaiah 63:1).
+Jeremiah ruptured and said "Jerusalem remembers" (Lamentations 1:7). Isaiah came and healed "The former things shall not be remembered" (Isaiah 65:17).
+Jeremiah ruptured and said "Jerusalem has gravely sinned" (Lamentations 1:8). Isaiah came and healed "I wipe away your sins like a cloud" (Isaiah 44:22).
+Jeremiah ruptured and said "Uncleanness clung to her skirts" (Lamentations 1:9). Isaiah came and healed - Rabbi Yehoshua ben Chanania said: Isaiah said a difficult thing "When the Lord has washed away the filth of the daughters of Zion" (Isaiah 4:4).
+Jeremiah ruptured and said "An enemy has laid hands on all her treasures" (Lamentations 1:10). On the spoils of a king that are given over to plunder, there are those who plunder silver and those gold, yet the slave seeks his own vessel. So too when the Temple was destroyed, some plundered silver and some gold. Ammon and Moab sought the Torah to erase from it "No Ammonite or Moabite shall be admitted into the congregation of the Lord" (Deuteronomy 23:4). So Jeremiah said "Ammon and Moab shall not be admitted into the congregation."
+Isaiah came and healed "No more shall the uncircumcised and unclean enter" (Isaiah 52:1). Jeremiah ruptured and said "All her people groan, seeking bread" (Lamentations 1:11) - like Avika ben Geviyat. (When the enemies came to besiege Jerusalem, Avika went up on the wall.) There is no end to telling of their valor. Do you wish to know of Avika ben Geviyat's valor? When the enemies came to besiege Jerusalem, Avika went up on the wall. When they would shoot a stone from a ballista, when Avika would see it coming at the wall, he would immediately become agitated and kick it back at them with his foot.
+What did the enemies do? They shot it further inside so it wouldn't strike the wall but land in front of it. Avika thought it was coming powerfully, became agitated to go out and kick it back, and fell between the walls, as Jerusalem had two walls, one inside the other. When the people of Jerusalem saw Avika fall, they were frightened. Avika said to them "Do not worry, it's merely a bruise." They slaughtered an ox for him, roasted it, he ate and went back to the wall and continued fighting as before.
+There was an incident with Miriam the daughter of Nakdimon, who was awaiting levirate marriage. She came before Rabbi Tzadok and he ruled she be given 25 litras of silver for spice crates and measures of wine for her stew each Shabbat. She said to him: Do you so rule for your own daughters? When the famine came, her hair fell out from starvation. Rabbi Tzadok saw her circling in the market with her father. He said: Is this not Miriam for whom I ruled this and that for Shabbat - she has cursed you! Rabbi Tzadok said: May it come upon me if I did not see her gathering grains of barley from animal dung, and I recited about her this verse: "If you do not know, O fairest of women, go follow the tracks of the sheep" (Song of Songs 1:8).
+God said: In this world you have been exchanged by the famine, but in the future you will be exchanged by plenty. Seeing you today, He says: If only they could see you tomorrow - as Isaiah said "You shall enjoy the wealth of nations, and revel in their riches" (Isaiah 61:6). What is "you shall revel"? Exchange - "If he changes it..." (Leviticus 27:10).
+Jeremiah ruptured and said "Is there sorrow like my sorrow?" (Lamentations 1:12) Isaiah came and healed "The ransomed of the Lord shall return and come to Zion in gladness" (Isaiah 35:10).
+Jeremiah ruptured "He has set fire to my bones" (Lamentations 1:13). Isaiah healed "Till a spirit from on high is poured out on us" (Isaiah 32:15).
+Jeremiah ruptured "My sins are bound, wound round my neck" (Lamentations 1:14). Isaiah healed "They who trust in the Lord shall renew their strength" (Isaiah 40:31).
+Jeremiah ruptured "My heroes are defeated" (Lamentations 1:15). Isaiah healed "I will bring you relief and healing" (Jeremiah 30:17).
+Jeremiah ruptured "Over all this I weep" (Lamentations 1:16). Isaiah healed "Eye to eye they behold the return to Zion" (Isaiah 52:8).
+Jeremiah ruptured "Zion spreads out her hands, she has no one to comfort her" (Lamentations 1:17). Isaiah healed "Comfort, comfort My people, says your God."
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+... Teach us oh, teacher: once the Ninth of Av has ended, is everything permitted? R’ Chiyah the Great taught like this: once the Ninth of Av has ended, one is permitted to do anything. Why? Because it is like the case of a person whose dead is laid out before him, who is forbidden to eat meat or drink wine. Once the dead is buried, the mourner is permitted to do so. So to on the Ninth of Av one is a mourner – once the day has ended one is permitted to do anything. Even though we are permitted, we must always have a sigh in our hearts until the Holy One returns to her. The Holy One said to them: by your lives! I burnt her, as it says “From above He has hurled fire into my bones…” (Lamentations 1:13)  I will build her, as it says “Yet again will I rebuild you, then you shall be built, O virgin of Israel…” (Jeremiah 31:3) Zion said to Him: Behold, I have been sitting thus for many years! I have counted the days from old and I have not been redeemed, therefore I have despaired. She said that my master has abandoned me. And from where do we learn that Zion said this? From that which is written regarding it “And Zion said, ‘The Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me.’” (Isaiah 49:14) ... Another explanation. “And Zion said, ‘The Lord has forsaken me…” (Isaiah 49:14) What is written before this? “Sing, O heavens, and rejoice, O earth, and mountains burst out in song, for the Lord has consoled His people, and He shall have mercy on His poor.” (Isaiah 49:13) Once Zion saw that the prophet recalled His people and His poor, but did not mention Zion or Jerusalem she said ‘the Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me.’ Immediately the Holy One replied and said to her: just as it is impossible for a woman to forget her sucking child, so to I am not able to forget you, “Shall a woman forget her sucking child, from having mercy on the child of her womb?” (Isaiah 49:15) She said to Him: Master of the world! How is that possible? There is no end to the evils I have done! I caused Your Holy Temple to be destroyed and I killed the prophets. R’ Berachia the Kohen said in the name of Rebbe: the Holy One said to her, I will forget your evil but I will not forget your good. “…These too shall forget, but I will not forget you.” (ibid.) I have forgotten “"These are your gods, O Israel…” (Exodus32:4) but “I am the Lord, your God…” (Exodus 20:2) I will not forget.
+
+Chapter 32
+
+... Another explanation: “O poor tempestuous one, who was not consoled…” (Isaiah 54:11) R’ Levi said any where that it says she does not have, she has. It is written “…that is Zion whom no one seeks out.” (Jeremiah 30:17) She has, as it is written “And a redeemer shall come to Zion…” (Isaiah 59:20) “And Sarai was barren; she had no child,” (Genesis 11:30) and she had, “And Sarah conceived and bore a son to Avraham…” (Genesis 21:2) And so too “…and Peninnah had children, but Hannah had no children,” (Shmuel I 1:2) and she had, “…and she conceived and bore three sons…” (Shmuel I 2:21) And so too, “Sing you barren woman who has not borne; burst out into song and jubilate, you who have not experienced birth pangs…” (Isaiah 54:1) and she had, as it says “And you shall say to yourself, "Who begot these for me…” (Isaiah 49:21)
+
+Chapter 33
+
+... Teach us o teacher: toward where should one who prays orient his heart? This is what our Rabbis taught: one should orient his heart toward the place of the Holy of Holies (Berachot 4:5). R’ Eliezer ben Yaakov says: if one is praying outside of the land, he should orient his heart to the land of Israel. If one is praying within the land of Israel, he should orient his heart to Jerusalem. If one is praying in Jerusalem, he should orient his heart to the Holy Temple. If one is praying in the Holy Temple, he should orient his heart to the Holy of Holies. R’ Avin the Levi said: “our neck is like the Tower of David, built as a model (talpiyot)…” (Song of Songs 4:4) What does talpiyot mean? The hill (tel) toward which all turns (peniyot) are directed. And after all this praise, it is written “Open your doors, O Lebanon, and let the fire consume your cedars.” (Zechariah 11:1) And so too they said “He has hurled fire into my bones…” (Lamentations 1:13) Israel said to Him: Master of the World! How long will it be like this? Did You not write in Your Torah “…the one who ignited the fire shall surely pay” (Exodus 22:5)? And You are the one who ignited the fire, as it says “From above He has hurled fire into my bones…” (Lamentations 1:13) You need to rebuild it and to console us, not at the hands of an angel but You in Your glory. The Holy One said to them: by your life, so I will do! As it says “The Lord is the builder of Jerusalem; He will gather the outcasts of Israel.” (Psalms 147:2) And I am the one who consoles you. From where do we learn this? From that which they read in the prophets “I, yea I am He Who consoles you…” (Isaiah 51:12) 
+
+Chapter 34
+
+
+
+Chapter 35
+
+...Another explanation. “Sing and rejoice, O daughter of Zion… And many nations shall join the Lord…” (Zechariah 2:14-15) R’ Chanina bar Papa said: this verse is only speaking of that hour when the Holy One judges the nations of the world in the time to come. In that hour the Holy One will bring all of the converts who converted in this world and judge the nations before them. He will say to them: why did you abandon Me and worship idols that have no substance. They will say before Him: Master of the World! If we had come to Your door You would not have accepted us. He will reply to them” let the converts who converted from amongst you and testify upon you. Immediately the Holy One will bring all the converts and they will judge them, saying before them: why did you abandon Him and worship idols that have no substance? Wasn’t Yitro an idolatrous priest? Since he came to the door of the Holy One, He received him. And were we not idol worshippers? Since we came to the door of the Holy One, He received us. Immediately all of the wicked will be ashamed due to the repentance of the converts. Judgement will be passed and they will pass from the world, as it says “But with one thing they are brutish and foolish, the vanities for which they will be punished are but wood.” (Jeremiah 10:8) Therefore it says ‘Sing and rejoice.’
+
+Chapter 36
+
+
+
+Chapter 37
+
+
+
+Chapter 38
+
+Teach us, oh teacher – if one has an argument with their friend, how shall they attain atonement on Yom Kippur? This is what our Rabbis taught: transgressions between a person and God, Yom Kippur atones; however, for transgressions between a person and another, Yom Kippur does not atone until he appeases the other person (Mishna Yoma 8:9) And if one goes to appease him and the offended party will not accept the apology, what should one do? R’ Shmuel bar Nachmani says: bring ten people and stand them in a line and say before them – there was an argument between my self and so-and-so, I tried to appease him and he did not want to accept my apology, rather he persists in his refusal. From where do we know one should do thus, it says “He declares to men, “I have sinned; I have perverted what was right; But I was not paid back for it.” (Job 33:27) The Holy One see that you are humbling yourself and gives atonement for your sins, because so long as one holds fast to their refusal to recognize their own behavior they are not forgiven. Do you want proof of this? So long as Job stood against his friends and they against him, the attribute of justice prevailed. So we find that Job said to them “But now those younger than I deride me, [Men] whose fathers I would have disdained to put among my sheep dogs.” (Job 30:1) And they said to him “Among us are gray-haired old men, Older by far than your father.” (Job 15:10) At the very moment when he forgave them and prayed for mercy upon them, the Holy One returned to him, as it says “The LORD restored Job’s fortunes…” (Job 42:10) When? “…when he prayed on behalf of his friends…” (ibid.) This is as it says elsewhere, “…show you compassion, and in His compassion increase you…” (Deuteronomy 13:18) R’ Yose ben Dormaskit said: take this sign in your hand – so long as you are merciful upon your fellows, HaMakom (God) will be merciful upon you. As soon as Avraham prayed for mercy on behalf of Avimelech, he received his own reward, as it says “Abraham then prayed to God, and God healed Abimelech and his wife…” (Genesis 20:17) Andwhat was the reward which he received? That his wife became pregnant and bore him a son, as it says “The LORD took note of Sarah as He had promised, and the LORD did for Sarah as He had spoken.” (Genesis 21:1)
+
+Chapter 39
+
+
+
+Chapter 40
+
+… And He said to him ‘go away to the land of Moriah and bring him up there for a burnt offering’ (Bereshit 22:2) What is the land of Moriah? There is a whole bundle of Sages here, each saying their own answer. R’ Yanai says ‘what is Moriah? The place from which awe and fear (morah and yirah) go out to the world,’ “You are feared, O God, from Your Sanctuary…” (Tehillim 68:36) R’ Chiya the elder says ‘the land from which instruction (hora’ah) goes out to the world,’ as it says “…for out of Zion shall the Torah come forth…” (Yeshayahu 2:3) Another explanation: the land from which, in the future, the Holy One will teach that the wicked should descend to gehinnom, as it says “Like sheep, they are destined to the grave; death will devour them, and the upright will rule over them in the morning, and their form will outlast the grave…” From where? “…his dwelling place (zevul).” (Tehillim 49:15) Another explanation of the land of Moriah. R’ Yehoshua ben Levi said ‘the land from which the righteous teach (morim) and make decrees upon the Holy One which He does,’ as it says “…and David and the elders, covered with sackcloth, fell upon their faces. And David said to God, "Did I not say to count the people?…I beg that Your hand be against me and against my father's house, but not against Your people for a plague." (Divre HaYamim I 21:16-17) Another explanation of the land of Moriah. R’ Yehudah bar Padiiya said ‘Moriah - he said to Gd, where is it? He replied – to the land which I will show (mareh) you.’ Another explanation of Moriah. Avraham said to Gd, Master of the World! But am I fit to offer sacrifices? Am I a kohen? Let Shem the High Priest come and receive him from me. The Holy One replied to him – when you arrive at the place I will sanctify you and make you into a kohen. What is the meaning of Moriah? In exchange (temurah) for Shem. His replacement, as it says “He shall not exchange it or offer a substitute for it…” (Vayikra 27:10) Another explanation. What is Moriah? R’ Pinchas said ‘the land in which the master (maruto) of the world dwells,’ as it says “…and My eyes and My heart shall be there at all times.” (Melachim I 9:3) Another explanation. What is Moriah? R’ Shimon bar Yochai said ‘the land which was adorned opposite the altar above “…or cast down… (yaro yireh)” (Shemot 19:13) Another explanation. The land in which the incense is offered – “I will go to the mountain of myrrh (mor)…” (Shir HaShirim 4:6)
+
+Chapter 41
+
+... Teach us oh, teacher: A court which sanctified the month, but not at Eintav with witnesses, is it sanctified? R’ Abahu said in the name of R’ Chiya the great: if a court sanctified the month without witnesses, it is sanctified, as it says “…which you shall designate in their appointed time.” (Leviticus 23:4) This means whether it is with witnesses or without. Whether witnesses saw it or not it is sanctified, as it says ‘which you shall designate.’ And why did the court intercalate a month into the calendar at Eintav? Because this was the meeting place for the court. Therefore on Rosh HaShana which fell out on Shabbat the shofar is not blown anywhere except at Eintav, in the place where the court sat and intercalated the years and months. The Holy One said: Zion is the meeting place for the whole world, as it says “…for out of Zion shall the Torah come forth, and the word of the Lord from Jerusalem.” (Isaiah 2:3) Therefore when I redeem Zion and her exiles, as it says “Zion shall be redeemed through justice and her penitent through righteousness,” (Isaiah 1:27) they will come and blow the shofar within her. From where do we learn this? From how the prophet finished his words “Sound a shofar in Zion…” (Yoel 2:15). This is how R’ Tanchuma opened in the name of the House of R’ Aba: “The fairest of branches (nof) , the joy of the entire earth- Mount Zion, by the north side, the city of a great king.” (Psalms 48:3) What does nof mean? A bride (kloninfe). Another explanation. ‘The fairest of branches’ R’ Chanina bar Pappa said: The most beautiful in her branches, like the fig whose roots are in the land, rising up with her branches going out in every direction, she is beautiful. This is why Jerusalem is called the fairest of branches, because in the future she will be so “And it became wider and it wound higher and higher…” (Ezekiel 41:7) Another explanation. ‘The fairest of branches’ R’ Berachia said: The one who is beautiful through the waving (hanafat) of her omer offering. R’ Yitzchak said: The one who is beautiful because in the future she will wave away the nations of the world. R’ Levi said: the fairest of branches (nof) because everyone beautifies her, praises her and waves (manifim) to her. “Tyre, you said, 'I am the perfection of beauty.'” (Ezekiel 27:3) but everyone praises and says ‘how beautiful’ to Jerusalem “Is this the city that was called the perfection of beauty, the joy of all the earth?” (Lamentations 2:15) Another explanation. ‘The fairest of branches’ R’ Levi said: her branches are beautiful through the circling of the altar. Another explanation. ‘The fairest of branches, the joy of the entire earth’ R’ Yochanan said: there was a dome of accounting outside of Jerusalem, and they would take their accounts to do them outside of Jerusalem under that dome outside of the city limits. Within the city they would eat, drink and be joyful. Another explanation. ‘The fairest of branches, the joy of the entire earth’ Through the dew which comes out from there and causes the grains to wave (m’nafef), gives blessing and makes all the land rejoice. ‘The fairest of branches, the joy of the entire earth’ R’ Yonatan of Bet Guvrin went into Jerusalem with merchandise in his hands and no one was around. He said: and this is the joy of the entire earth?! He hadn’t finished saying this before he sold everything that was in his hands. “…Mount Zion, by the north side…” (Psalms 48:3) And is Zion located in the north, isn’t it actually in the south? What is ‘the north side’? That her sacrifices were offered “…on the northern side of the altar…” (Leviticus 1:11) And what does “…the city of a great king…” (Psalms 48:3) mean? The city of the Great King. Another explanation. ‘The fairest of branches, the joy of the entire earth’ R’ Levi said: joy comes from Zion, “…and they shall come to Zion with song, with joy of days of yore shall be upon their heads…” (Isaiah 35:10) The blessing comes from there, “Like the dew of Hermon, that comes down upon the mountains of Zion; for there the Lord commanded the blessing, even life forever.” (Psalms 133:3) The Torah comes from Zion “…from out of Zion comes the Torah…” (Isaiah 2:3) Help comes to Israel out Zion, “Send forth your help from the sanctuary, and support you out of Zion.” (Psalms 20:3) Life comes from Zion, “…for there the Lord commanded the blessing, even life forever.” (Psalms 133:3) Salvation comes from Zion, as it says “Oh that the salvation of Israel were come out of Zion!” (Psalms 14:7) And the shofar blast which will bring near the redemption of Israel comes out of Zion “Blow the shofar in Zion, and sound an alarm in My holy mountain; Let all the inhabitants of the land tremble; For the day of the Lord comes, for it is at hand…” (Yoel 2:15)
+
+Chapter 42
+
+
+
+Chapter 43
+
+...  “He does the will of those who fear Him…” (Tehillim 145:19) Meaning that Gd does not annul his prayers and gives him what he requests. This refers to David, of whom it is written “I am a companion to all who fear You…” (Tehillim 119:63) at the time when he was troubled over the Holy Temple, as it is written “Remember, O Lord, onto David all his affliction. That he swore to the Lord, he vowed to the Mighty One of Jacob; That I shall not come into the tent of my house, and I shall not go up on the bed that was spread for me. I shall not give sleep to my eyes nor slumber to my pupils, Until I find a place for the Lord, dwellings for the Mighty One of Jacob.” (Tehillim 132:1-5) Since the Holy One saw that he stood there, troubled over the Holy Temple, He immediately sent Gad the prophet to him and showed him the place of the Holy Temple, as it is written “And Gad came to David on that day, and said to him, ‘Go up to erect an altar to the Lord in the threshing-floor of Aravnah the Jebusite.’” (Shmuel II 24:18) David went there immediately, as it says “And David went up according to the word of Gad, as the Lord had commanded. (Shmuel II 24:19) He found there the altar where Adam, the first man, made offerings, where Noach made offerings, where Avraham made offerings. Once he found it he began to measure, saying ‘from here to here will be the Courtyard, from here to here will be the Holy of Holies’ as it says “And David said, ‘This is the House of the Lord God…” (Divre HaYamim I 22:1) And how could he declare “…and this is the altar for burnt offerings for Israel” (ibid.)? This is what is meant that the Holy One does not nullify the desire of the righteous, but rather gives them what they seek in order to fulfill “He does the will of those who fear Him…” (Tehillim 145:19)
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+..."And the Lord remembered Channah... (Samuel I 2:21)" and it said earlier, "And her rival provoked her bitterly...(Samuel I 1:6)." Peninah would provoke her and irritate her day after day. What would she do? R' Nahman son of Abba said: Peninah would rise early and say to Channah, "Aren't you going to get up and wash your childrens' faces so they can go to school?" and at noon she would say "Aren't you preparing to welcome your children home from school?"...
+R' Tanhuma son of  Abba said: when they sat down to eat, Elkanah would give every one of his sons his portion. What would Peninah do in order to provoke Channah? She would say to Elkanah, "Give this son of mine his portion. You did not give that son of mine his portion." 
+
+Supplement A
+
+
+
+Supplement B
+

txt/Midrash/Aggadah/Pirkei DeRabbi Eliezer/English/Gustavo Surazski.txt

@@ -0,0 +1,192 @@
+Pirkei DeRabbi Eliezer
+פרקי דרבי אליעזר
+Gustavo Surazski
+https://www.sefaria.org/sheets/173186.9?lang=he&with=all&lang2=he
+
+Pirkei DeRabbi Eliezer
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Chapter 33
+
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Chapter 35
+
+
+
+Chapter 36
+
+
+
+Chapter 37
+
+
+
+Chapter 38
+
+
+
+Chapter 39
+
+
+
+Chapter 40
+
+
+
+Chapter 41
+
+
+
+Chapter 42
+
+
+
+Chapter 43
+
+
+
+Chapter 44
+
+
+
+Chapter 45
+
+
+
+Chapter 46
+
+Rabí Eleazar ben Azaria decía: La víspera del Shabat, el sexto día del mes (de Sivan), a las seis horas del día, recibió Israel los mandamientos, y a las nueve horas, cuando los israelitas se volvieron a sus tiendas, ya tenían el maná para dos días. Por esta razón aquel Shabat descansaron llenos de alegría, con alegría de día de fiesta, porque ese día habían escuchado la voz del Santo Bendito, según está dicho: ‘¿Qué mortal es capaz de oir la voz del Dios vivo?’ (Devarim 5, 26).

txt/Midrash/Aggadah/Pirkei DeRabbi Eliezer/English/Rabbi Dr. David Mevorach Seidenberg, from Kabbalah and Ecology.txt

@@ -0,0 +1,124 @@
+Pirkei DeRabbi Eliezer
+פרקי דרבי אליעזר
+Rabbi Dr. David Mevorach Seidenberg, from "Kabbalah and Ecology"
+http://www.amazon.com/Kabbalah-Ecology-Image-More-Than-Human-World/dp/1107081335 
+
+Pirkei DeRabbi Eliezer
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+... Adam looked to above and below . . . and he saw the creatures/b’riyot that the Holy One had created and he began to glorify the name of his Creator and he said, “How diverse are Your works Hashem” [Ps 104:24]. He stood on his feet and was described/proportioned/m’to’ar in the likeness of Elohim. The creatures saw him and they were afraid of him, as they thought that he created them, and all of them came to bow down to him. He said to them: “You’ve come to bow down to me? Come, I and you, and we will go and clothe in majesty and strength and make rule over us . . . the one who created us . . . Adam went and made Him rule over himself first and all the creatures after him and they said: “Hashem ruled, clothed in majesty” [Ps 93:1].
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+... Adam and his partner / `ozro came and cried [over Hevel (Abel)], and they did not know what to do . . . One raven whose companion died said: I will teach Adam this is what to do. He set down his friend and dug in the earth before their eyes and buried him. Adam said: Like the raven, this is what we will do.
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+... Said the Holy One [to Avram]: Up until now you have not been whole before me, but circumcise the flesh of your foreskin ‘and be whole/tamim’ [Gn 17:1].

txt/Midrash/Aggadah/Pirkei DeRabbi Eliezer/English/Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology.txt

@@ -0,0 +1,152 @@
+Pirkei DeRabbi Eliezer
+פרקי דרבי אליעזר
+Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology
+https://www.sefaria.org
+
+Pirkei DeRabbi Eliezer
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+... R’ Meir said: there was a single pearl suspended in the belly of the fish which gave light for Yona like the sun at its strength in the midday and Yona could see everything that was in the sea and the deeps as it says, “A light is sown for the righteous…” (Tehillim 97:11) The fish said to Yona, ‘don’t you know that my day has come to be fed into the mouth of Leviathan?’ He replied, ‘take me to him and I will save you and myself from his mouth.’ He brought him to Leviathan and he (Yona) said to him, ‘Leviathan! For your sake I descended, to see your dwelling place in the sea and further more I am prepared to come down and place a rope in your tongue and to bring you up to the great feast of the righteous. He showed him the seal of Avraham (saying) ‘look at the sign of the covenant!’ Leviathan saw Yona and fled before him two days journey. He (Yona) said to it (the fish), ‘behold, I saved you from the mouth of Leviathan! Now show me what is in the sea and the deeps. It showed him the great river of the waters of the ocean as it says, “…and a river surrounded me…” (Yona 2:4) It showed him the paths of the Red Sea through which Israel passed as it says, “…the weeds were wrapped about my head.” (Yona 2:6) It showed him the place from which the breakers and waves of the sea come forth as it says, “…all Your breakers and waves passed over me.” (Yona 2:4) It showed him the pillars of the earth on their base as it says, “…the earth with her bars closed on me forever…” (Yona 2:7) It showed him the lowest part of the netherworld as it says, “…yet you have brought up my life from the pit…” (ibid.) It showed him Gehinnom as it says, “…out of the belly of She’ol I cried…” (Yona 2:3) It showed him underneath the palace of Gd as it says, “I went down to the bottom of the mountains…” (Yona 2:7) From here we learn that Jerusalem stands on seven mountains. And he saw there the foundation stone fixed in the deeps, and he saw there also the sons of Korach standing and praying for it. They said to Yona, ‘behold, you are standing under the palace of Gd – pray and you will be answered immediately!’ He said to the fish, ‘stop where you are because I want to say a prayer.’ The fish stopped and Yona began to pray before the Holy One saying, ‘Master of all the worlds! The One who is called bringer of death and giver of life! Behold, my soul has arrived at death – give me life! He was not answered until the following came out of his mouth, ‘that which I vowed I will fulfill! My vow to bring up Leviathan and to prepare him before you I will fulfill on the day of Israel’s salvation as it says, “But I will sacrifice to You with a voice of thanksgiving…” (Yona 2:10)  Immediately the Holy One gestured to the fish and it vomited Yona up onto the dry land as it says, “And the Lord spoke to the fish, and it vomited out Yona…” (Yona 2:11) And the sailors saw all the signs, miracles and great wonders that the Holy One did with Yona and they arose and cast aside each one his gods as it says, “They that guard lying vanities forsake their loyalty.” (Yona 2:9) They returned to Yafo, went up to Jerusalem and circumcised the flesh of their foreskins as it says, “Then the men feared the Lord greatly and offered a sacrifice to the Lord…” (Yona 1:16)  And did they actually offer sacrifice?! Rather this refers to the blood of the covenant of circumcision which is like the blood of sacrifice. Then each one vowed to bring his children and all he had to the Gd of Yona. They vowed and fulfilled and because of them one calls converts righteous converts.
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+... …R’ Yehudah says ‘for twenty years Rivka was barren. After twenty years Yitzchak took Rivka and went to Mount Moriah, to the place where he had been bound. There he prayed for her that she should become pregnant and Gd heard his prayers, as it says “…and the Lord accepted his prayer…” (Bereshit 25:21) The children were struggling within her like mighty warriors, as it says “And the children struggled within her…” (Bereshit 25:22) It came time for her to give birth and the pain of labor brought her to the point of death. She went to pray in the place where she and Yitzchak had prayed, as it says “…And she went to inquire of the Lord.” (ibid.) What did the Holy One do? Yaakov grabbed the heel of Esau to throw him down, as it says “And afterwards, his brother emerged, and his hand was grasping Esau's heel…” (Bereshit 25:26) From here one can learn that the children of Esau will not fall until the remnant of Yaakov come and cut off the feet of the children of Esau from Mount Seir, as it says “Just as you saw that from the mountain a stone was hewn without hands…” (Daniel 2:45) and “Vengeance is poised with Me, and it will pay at the time their foot stumbles…” (Devarim 32:35)
+
+Chapter 33
+
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Chapter 35
+
+
+
+Chapter 36
+
+... R’ Yehudah said: all three of the forefathers made a covenant with the peoples of the land – Avraham, Yitzchak and Yaakov. When did Avraham make a covenant with the peoples of the land? When the three angels were revealed to him, he thought that they were travelers and ran to greet them. He wanted to make them a great meal, and told Sarah to prepare a feast. At that very moment she had a flow of menstrual blood, and therefore he did not serve the guests the bread which she prepared. Then he ran to bring a calf, but it fled from him and went in to the Machpela cave. Avraham went in after it, and found Adam and Chava lying on their biers asleep, with candles burning around them, and a good smell upon them, like the sweet smell of an offering. Therefore desired the cave as a burial plot. He said to the Yevusi that he would buy the Machpela cave at a good price, for gold and with a deed, as an eternal burial plot. And were they Yevusi? Were they not Hittites?! Rather, on account of the name of the city, Yevus, they are called Yevusi. The people did not accept his offer. Avraham began to kneel and bow down before them, as it says "And Avraham bowed himself down before the people of the land" (Bereshit 23:12). They said to him ‘we know that in the future the Holy One will give you and your descendants all of these lands. Swear to us that Israel will not take possession of the city of Yevus without the consent of the Yevusi. Afterwards he purchased the Machpela cave for gold and with an eternal deed for everlasting possession. “And Abraham listened to Ephron…” (Bereshit 23:16) What did the people of Yevus do? They made bronze idols and set them up in the city square and wrote Avraham's oath on them. When Israel came to the land, they ran to enter Yevus but they could not because of the covenant made by Avraham, as it is said “As for the Yevusi, the inhabitants of Jerusalem, the children of Yehuda could not drive them out…" (Yehoshua 15:63). When David became king he wanted to enter the city of the Yevusi and they did not allow him, as it is said "They spoke to David, saying, you shall not come in here…" (Shmuel II 5:6). Israel was numerous like the sand at the sea, but because of the power of the oath and Avraham's covenant they could not enter. David saw this and retreated, as it says “And David dwelt in the stronghold…” (Shmuel II 5:9) (They said to him) You are not able to enter into the city of the Yevusi until you undo all of these idols upon which the sign of the covenant and oath of Avraham are written, as it says “…unless you remove the blind and the lame…” (Shmuel II 5:6) They did not enter the Holy Temple, Gd forbid, rather these were idols with eyes that did not see and legs that could not walk. This is why it says “…the lame and the blind, despised by the soul of David…” (Shmuel II 5:8) because David hated to see or hear any idolatry, as it says “Therefore they say: ‘The blind and the lame shall not come into the house.’ (ibid.) David said to his men ‘anyone who goes up first and removes these idols upon which are written the sign of the covenant Avraham made will be my chief officer, and Yoav ben Tzruriah went up first and became his chief officer. Afterwards David purchased the city of the Yevusi on the behalf of all Israel for gold, with an eternal deed as an everlasting possession. What did he do? He took fifty shekel from each tribe, which makes six hundred altogether, as it says “And David gave to Ornan for the place shekels of gold weighing six hundred.” (Divre HaYamim I 21:25)

txt/Midrash/Aggadah/Pirkei DeRabbi Eliezer/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,224 @@
+Pirkei DeRabbi Eliezer
+פרקי דרבי אליעזר
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Pirkei DeRabbi Eliezer
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+The sons of Hyrkanos said to their father: Get thee rip to Jerusalem and vow that thy son Eliezer should not enjoy any of thy possessions. He went up to Jerusalem to disinherit him, and it happened that a festival was being celebrated there by R. Jochanan ben Zakkai. All the magnates of the district were dining with him ; (such as) Ben Zizith Hakkeseth,- Nicodemus ben Gorion, and Ben Kalba S'bu. Why was his name called Ben Zizith Hakkeseth? Because he reclined at table in a higher position than the other magnates of Jerusalem. Concerning Nicodemus ben Gorion, people said that he had (stored) provisions containing 3 S'ah of fine flour for every inhabitant of Jerusalem. When the  zealots' arose and burnt all the storehouses, they measured and found that he had had provisions for three years for every inhabitant in Jerusalem. Concerning Ben Kalba S'bu'a it was told that he had a house measuring 4 Kors with roofs covered with gold. The people said (to R. Jochanan) : Behold, the father of R. Eliezer has arrived. He bade them saying : Prepare a place for him, and seat him next to us. (R. Jochanan) fixed his gaze on R. Eliezer, saying to him,' Tell us some words of the Torah. (R. Eliezer) answered him saying : Rabbi! I will tell thee a parable. To what is the matter like? To this well which cannot yield more water than the amount which it has drawn (from the earth); likewise am I unable to speak words of the Torah in excess of what I have received from thee. (R. Jochanan) said to him, I will (also) tell thee a parable. To what is the matter like? To this fountain which is bubbling and sending forth its water, and it is able to effect a discharge more powerful than what it secretes  in like manner art thou able to speak words of the Torah in excess of what Moses received at Sinai. (R. Jochanan) continued: Lest thou shouldst feel ashamed on my account, behold I will arise and go away from thee. Rabban Jochanan ben Zakkai arose and went outside. (Thereupon) R. Eliezer sat down and expounded. His face shone like the light of the sun and his effulgence beamed forth like that of Moses, so that no one knew whether it was day or night. They went and said to Rabban Jochanan ben Zakkai: Come and see R. Eliezer sitting and expounding, his face shining like the light of the sun and his effulgence beaming like that of Moses, so that no one knows whether it be day or night. He came from (his place) behind him and kissed him on his head, saying to him : Happy are ye, Abraham, Isaac, and Jacob, because this one has come forth from your loins. Hyrkanos his father said : To whom does (R. Jochanan) speak thus ? The people answered : To Eliezer thy son. He said to them : (R. Jochanan) should not have spoken in that manner, but (in this wise), " Happy am I because he has come forth from my loins." Whilst R. Eliezer was sitting and expounding, his father was standing upon his feet. When (Eliezer) saw his father standing upon his feet, he became agitated and said to him : My father ! be seated, for I cannot utter the words of the Torah when thou art standing on thy feet. (Hyrkanos) replied to him : My son, it was not for this reason that I came, but my intention was to disinherit thee. Now that I have come and I have witnessed all this praise ; behold thy brothers are disinherited and their portion is given to thee as a gift. (Eliezer) replied : Verily I am not equal to one of them. If I had asked the Holy One, blessed be He, for land, it would be possible for Him to give this to me, as it is said, " The earth is the Lord's, and the fidness thereof" (Ps. xxiv. 1). Had I asked the Holy One, blessed be He, for silver and gold, He could have given them to me, as it is said, " The silver is mine, and the gold is mine " (Hag. ii. 8). But I asked the Holy One, blessed be He, that I might be worthy (to learn the) Torah only, as it is said, " Therefore I esteem all precepts concerning all things to be right ; and I hate every false way " (Ps. cxix. 128). 
+
+Chapter 3
+
+R. Eliezer BEN Hyrkanos opened (his discourse with the text), "Who can utter the mighty acts of the Lord, or shew forth all his praise?" (Ps. cvi. 2). Is there any man who can utter the mighty acts of the Holy One, blessed be He, or who can shew forth all His praise?' Not even the ministering angels are able to narrate (the Divine praise). But to investigate a part of His mighty deeds with reference to what He has done, and what He will do in the future (is permissible), so that His name should be exalted among His creatures, whom He has created, from one end of the world to the other, as it is said, "One generation to another shall laud thy works" (ibid. cxlv. 4). Before the world was created, the Holy One, blessed be He, with His Name - alone existed, and the thought arose in Him to create the world. He began to trace (the foundations of) the world before Himself, but it would not stand. They told a parable. To what is the matter like? To a king who wishes to build a palace for himself. If he had not traced in the earth its foundations, its exits and its entrances, he does not begin to build. Likewise the Holy One, blessed be He, was tracing (the plans of) the world before Himself, but it did not remain standing until He created repentance. Seven things were created before the world was created. They are : The Torah, Gehinnom, the Garden of Eden, the Throne of Glory, the Temple, Repentance, and the Name of the Messiah. Whence do we know that this applies to the Torah? Because it is said, "The Lord possessed me in the beginning of his way, before his works of old" (Prov. viii. 22). "Of old" means before the world was created. Whence do we know this with regard to the Garden of Eden ? Because it is said, "And the Lord God planted a garden of old" (Gen. ii. 8). "Of old," whilst as yet the world had not been created. Whence do we know this with reference to the Throne of Glory? Because it is said, " Thy throne is established of old" (Ps. xciii. 2). "Of old," whilst as yet the world had not been created. Whence do we know this with regard to the Temple? Because it is said, "A glorious throne, set on high from the beginning, is the place of our sanctuary" (Jer, xvii. 12). "From the beginning," whilst as yet the world had not been created. Whence do we know  that Repentance (was premundanc)? Because it is said, "Before the mountains were brought forth, or ever thou hadst formed the Earth and the world" (ibid. xc. 2); and then in close proximity (we read), "Thou turncst man to contrition" (ibid. 3). "Before," i.e. before the world was created. Whence we do know that the name of the Messiah (was premundane)? Because it is said, "His name shall endure for ever; before the sun Yinnonwas his name" (Ps. Ixxii. 17). "Yinnon," before the world had been created. Another verse says, " But thou, Bethlehem Ephrathah, which art to be least among the thousands of Judah, from thee shall he come forth unto me who is to be ruler over Israel ; whose ancestry belongs to the past, even to the days of old '" " (Mic. v. 2). " The past," ^ whilst as yet the world had not been created. Porthwith " the Holy One, blessed be He, took counsel with the Torah whose name is Tushijah (Stability or Wisdom) with reference to the creation of the world. (The Torah) replied and said to Him : Sovereign of the worlds! if there be no host for the king and if there be no camp for the king, over Avhom does he rule? If there be no people to praise the king, where is the honour of the king? The Holy One, blessed be He, heard this and it pleased Him. The Torah spake : The Holy One, blessed be He, took counsel with me concerning the creation of the world, as it is said, "Counsel is mine, and sound knowledge; I am understanding; I have might" (Prov. viii. 14). Hence they say. Every government which has no counsellors is not a proper government. Whence do Ave know this? From the government of the House of David which employed counsellors, as it is said, "And Jonathan David's uncle was a counsellor, a man of understanding, and a scribe" (1 Chron. xxvii. 32). If the government of the House of David had counsellors, how much more so should other people act likewise. This is of benefit to them, as it is said, "But he that hearkeneth unto counsel is wise" (Prov. xii. 15), and (Scripture) says, "But in the multitude of counsellors there is safety" (ibid. xi. 14).
+There are four winds in the world: the East wind, the West wind, the South wind, the North wind.  The East wind - from there the light goes out to the world.  The South wind - from there dew of blessing and rains of blessing go out to the world.  The West wind - from there darkness goes out to the world.  The North wind - from there the stores of snow, and the stores of hail, and cold, and heat, and rains go out to the world.  Another opinion: the North wind - He created but didn't complete it.  He said that anyone who would say that he is God should come and complete this wind which I left alone, and all will know that he is God.  
+
+Chapter 4
+
+On the second day, the Holy One Blessed Be He created the firmament, and the angels, and the fire of humans (flesh and blood) and the fire of Gehinnom. But weren't the heavens and the earth created on the first day, as it is stated (Genesis 1:1), "In the beginning, God created the heavens and the earth"? And which firmament did He create on the second day? Rabbi Eliezer says, "The firmament that is upon the heads of the four creatures ("Chayot"). As it is stated, (Ezekiel 1:22) "Above the heads of the creatures was a form, an expanse, with an awe-inspiring gleam as of crystal." And what is the awe-inspiring gleam of crystal? Like precious stones and pearls, and it shines upon all of the heavens like a candle that is in the house, or like the sun that shines mightily at noon. As it is stated, (Daniel 2:22) "And light dwells with him." And it is like the righteous ones who in the future will light (the way) to the future to come, as it is stated, (Daniel 12:3) "And the knowledgeable will be radiant like the bright expanse of the sky." Were it not for the firmament, the world would be swallowed from the waters that are above it and by the waters that are below it, because it separates between the waters. As it is stated, (Genesis 1:6) "God said, 'Let there be an expanse in the midst of the water, that it may separate water from water'." Between the upper waters and the lower waters.
+[As for] the angels created on the second day, when they are sent (as messengers) by His word, they are changed into winds, and when they minister before Him they are changed into fire, as it is said, “Who maketh his angels wind; his ministers a flaming fire” (Ps. 104:4).
+Four classes of ministering angels minister and utter praise before the Holy One, blessed be He: the first camp (led by) Michael on His right, the second camp (led by) Gabriel on His left, the third camp (led by) Uriel before Him, and the fourth camp (led by) Raphael behind Him; and the Shekhinah of the Holy One, blessed be He, is in the centre.  He is sitting on a throne high and exalted.  His throne is high and suspended above in the air.  The appearance of His Glory is like the colour of amber.  And the adornment of a crown is on His head, and the Ineffable Name is upon His forehead.  One half (of His glory) is fire the other half is hail, at His right hand is life and at His left is death.  He has a scepter of fire in His hand and a veil is spread before Hi, and His eyes run to and fro throughout the whole earth, and the seven angels, which were created first, minster before Him within the veil, and this (veil) is called Pargod.  His footstool is like fire and hail.  Fire is flashing continually around His throne, righteousness and judgment are the foundation of His throne.  And the likeness of His throne is like a sapphire throne with four legs, and the four holy Chayyot are fixed to each leg, each one has four faces and each one has four wings, as it is said, “And every one had four faces and four wings” (Ezek. 1:6), and these [Chayyot] are the Cherubim.
+When He speaks towards the west He speaks between the two Cherubim with the face of the ox, and when He speaks towards the north He speaks between the two Cherubim with the face of an eagle. 
+Over against them are the Ophanim (Wheels) and the Whirling Wheels of the Chariot (Merkavah: described in Ezek. 1 and 10), and when He looks upon the earth His chariots are upon the Ophanim, and owing to the noise caused by the whirling wheels of the Chariot – lightning and thunder go forth into the world.  When He dwells in heaven He rides upon a swift cloud.  When He hastens He flies upon the wings of the wind, as it is said, “And He rode upon a cherub, and did fly; yea He flew swiftly upon the wings of the wind” (Ps. 18:10).
+The Chayyot stand next to the throne of His glory and they do not know the place of His glory.  The Chayyot stand in awe and dread, in fear and trembling, and from the perspiration of their faces a river of fire arises and goes forth before Him, as it is said, “A fiery stream issued and came forth from before him…” (Dan. 7:10).  And the wings of Gallizur the angel, who stands next to the Chayyot, (are spread forth) so that the fire which consumes the fire of the angels should not burn [them].  Two Seraphim stand, one on His right and one on His left, each one has six wings, with two they cover their face so as not to behold the presence of the Shekhinah, with two they cover their feet so that they hould not be seen before the presence of the Shekhinah, so that the standing of the foot of the calf might be forgotten.  With two do they fly, praising and reverencing, and they sanctify.  One answers and another calls, one calls and another answers, and they say, “Holy, Holy, Holy, is the Lord of Hosts; the whole earth is full of his glory” (Isa. 6:3).
+The Chayyot stand at the side of the throne of His glory and they do not know the place of His glory; they respond and say in every place where His glory is, “blessed be thhe glory of the Lord from his place” (Ezek. 3:12).  Israel, a nation unique on the earth, declares daily the unity of His great Name, saying, “Hear, O Israel: the Lord is our God, the Lord is one” (Deut. 6:4).  He answers His people Israel and says to them, I am the Lord your God who has delivered you from every trouble.
+
+
+Chapter 5
+
+On the third day, the land was level like a plain, and the waters covered the entire face of the land. And when the word went from the mouth of the Mighty One, (Genesis 1:9) "Let the waters be gathered", from the ends of the land  the mountains and hills arose and were dispersed across the entire land and formed valleys within the land. And the waters rolled and gathered into the valleys, as it is stated (Genesis 1:10) "And the gathering of the waters he called seas." Immediately, the water became proud and arose to cover the earth as they had initially, but the Holy One Blessed Be He rebuked them, quashed them, and placed them under the soles of his feet and measured them so that with rising, they would not add or subtract, and He made the sand a boundary to the sea, like a man who makes a fence for his vineyard, and when they go up and see the sand before them, they turn back, as it is stated, (Jeremiah 5:22) "Should you not revere Me —says the LORD— Should you not tremble before Me, Who set the sand as a boundary to the sea?" Before the waters were gathered, the lights and depths were created, and these are the depths that are under the land, that the land floats upon the depths like a ship that is found in the heart of the sea, so too does the land float upon the waters. As it is stated, (Psalms 136:6) "Who spread the earth over the waters." And He opened the Garden of Eden to it, and brought from it plants upon all of the face of the land, all types of fruit-bearing tree and all types of grass and herb he planted from them, and with them seeded all of the land, as it is stated (Genesis 1:11) "That its seed was upon the earth etc." And He set a table for living creatures before He created the world, as it is stated, (Psalms 23:5) "You have set before me a table", and all of the springs arose from the depths to water all of the living creatures.
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+Solomon saw that the midah (characteristic) of gemilut chasadim (lovingkindness) is great for the Holy One, and when he built the Temple, he built two gates: one for bridegrooms and the other for mourners and the excommunicated.  Israel would go out on Shabbat and sit between these two gates.  When a person would enter through the Gate of Bridegrooms, they would not that he was a bridegroom and would say, "May the One who dwells in this house bring you joy through sons and daughters."  When a person entered through the Gate of Mourning with his upper lip covered (a sign of mourning in ancient times), they would know that he was a mourner and would say to him, "May the One who dwells in this house comfort you."  When a person entered through the Gate of Mourning and his lip was not covered, they would know that he was under the ban, and they would say to him, "May the One who dwells in this house place it in your heart to hear the words of your companions and place it in your companions' hearts to forgive you and bring you close to them."  [In this way,] all of Israel may fulfill their obligations of gemilut chasadim.After the Temple was destroyed, The Sages of blessed memory decreed that bridegrooms and mourners should go to the synagogue and houses of learning.  When the men of the place see the bridegroom they should rejoice with him.  And when they see the mourner, they should sit on the ground [with him].  [In this way,] all of Israel may fulfill their obligations of gemilut chasadim.  And about them it says: "Blessed are You Adonai who give a good reward to those who bestow lovingkindess."
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Chapter 33
+
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Chapter 35
+
+
+
+Chapter 36
+
+
+
+Chapter 37
+
+
+
+Chapter 38
+
+
+
+Chapter 39
+
+
+
+Chapter 40
+
+
+
+Chapter 41
+
+
+
+Chapter 42
+
+
+
+Chapter 43
+
+
+
+Chapter 44
+
+
+
+Chapter 45
+
+
+
+Chapter 46
+
+.......Rabbi Yehoshua ben Karcha says, forty days did Moshe spend on the mountain - he read the doctrine of Scripture during the day and reviewed the doctrine of Scripture at night. And after forty days, he took the tablets and went down to the camp, and on the seventeenth of Tammuz he broke the tablets and killed the scorners of Israel. And he spent forty days in the camp, until he he burned the [golden] calf and ground it down like the dust of the earth, and killed all those who kissed the calf he expunged idol worship from Israel; and he set every tribe up in its place. And on Rosh Chodesh (the beginning of the month of) Elul, the Holy One, blessed be He, said to him (Exodus 24:12), "go up to Me to the mountain." And they blew the <i>shofar</i> (rams's horn) in the camp - since behold, Moshe went up to the mountain - such that they not err again after the worship of idols. And the Holy One, blessed be He, was exalted on that day with that <i>shofar</i> [blast], as it is stated (Psalms 47:6), "God is exalted by the <i>shofar</i>." And therefore, the Sages, ordained that we should blow the <i>shofar</i> on Rosh Chodesh Elul in each and every year....
+
+Chapter 47
+
+
+
+Chapter 48
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+Todos los Secretos de la Gueulá (Redención) no le fueron revelados sino solamente a Abraham Avinu, Abraham se los transmitió a Itzjak, Itzjak se los transmitió a Iaakov y Iaakov le transmitió el Secreto de la Gueulá a Iosef, como está dicho: “VElo-him pakod ifkod etjem” (Y en cuanto a D’s, recordar habrá de recordarlos a ustedes). (Brereshit 50:24). Y Iosef su hijo transmitió el Secreto de la Gueulá a sus hermanos cuando les dijo: “Pakod ifkod Elo-him etjem” (Recordar habrá de recordar D’s a ustedes). (Bereshit 50:25). Y Asher (hermano de Iosef) transmitió el Secreto de la Gueulá a Séraj su hija. Cuando vinieron Moshé y Aharón a los ancianos de Israel y les mostraron señales ante sus ojos (para legitimar su misión en nombre de D’s), fueron a consultarle a Seraj: “Vino a nosotros un hombre y mostró tales y cuales señales ante nuestros ojos”. Ella les dijo: “Eso no significa nada”. Le dijeron: “¡Pero ese hombre dijo ‘Pakod ifkod Elo-him etjem’! Entonces Ella dijo: “¡Él es el hombre que en un futuro redimiría a Israel de Egipto! Lo sé porque así lo aprendí de mi padre (el Secreto de la Redención): P-P, Pakod ifkod”. De inmediato creyó el pueblo en su D’s y en Su emisario, como está dicho: “Y creyó el pueblo y escuchó, ya que había recordado D’s a Su pueblo”. (Shemot 4:31)

txt/Midrash/Aggadah/Seder Olam Rabbah/Commentary/Meir Ayin on Seder Olam Rabbah/Hebrew/Seder Olam, Warsaw 1904.txt

@@ -0,0 +1,785 @@
+Meir Ayin on Seder Olam Rabbah
+מאיר עין על סדר עולם רבה
+Seder Olam, Warsaw 1904
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001364770
+
+מאיר עין על סדר עולם רבה
+
+הקדמה
+
+
+
+
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+מאדם, ילקוט בראשית (רמז מ"ב):
+אלף ותרנ"ו שנים, בראשית רבה (פל"ח ס"א):
+אדם ק"ל, בראשית (ה' ג'):
+שת ק"ה, שם (ה' ו'):
+אנוש צ', שם (ה' ט'):
+קינן ע', שם (ה' י"ב):
+מהללאל ס"ה, שם (ה' ט"ו):
+יד קמ"ב, שם (ה' י"ח):
+חנוך ס"ה, שם (ה' כ"א):
+מתושלח קפ"ז, שם (ה' כ"ה):
+למך קפ"ב, שם (ה' כ"ה):
+נ"ז שנה, בילקוט הגירסא נ"ח שנים ט"ס וצ"ל נ"ז שנה, והסדר הדורות מביא מסדר עולם הגירסא כ"ח שנה, וברשב"ם ב"ב (קכ"א ב') נ"ז שנה, ובשלשלת הקבלה נ"ו שנה, וביוחסין (מאמר א') כ"ח שנה, ובספר הישר (בראשית) אדם דראשון מת רמ"ג למלכות חנוך:
+עד המבול, בשלשלת הקבלה (דף צ"ב) יש אומרים שמת י"ד שנים אחר המבול ועמד בג"ע עם אביו בימי המבול ואח"כ חזר בעולם, אבל לפי מספר שנותיו כלו בימי המבול:
+ש"מ שנה, בראשית רבה (פכ"ו פ"ג), ילקוט נח (רס"ב), דברי הימים (רתתרע"ג):
+אבינו אברהם, ילקוט נח (רס"ב):
+בן מ"ח שנה, דש"מ שנה אחר המבול היה ההפלגה, וארפכשד נולד שנתים אחר המבול, ול"ח שנה עד שהוליד את שלח הרי ל"ז שנה, ול' שנה דשלח, ול"ד דעבר, ול' דפלג, ול"ב דרעו, ול' דשרוג, וכ"ט דנחור, וע' דתרח, הרי רצ"ב שנה, נמצא דכלו הש"מ שנה במ"ח שנה לאברהם אבינו:
+אברהם אבינו, ילקוט לך (רס"ו):
+ע' שנה, במדבר רבה (פי"ד סי"א), תנחומא בא (ס"ט), מכילתא בא (פסוק ויאפו), פסיקתא רבתי (פמ"ב ס"ג), עיין תוספות שבת (י' ב' ד"ה ושל), ע"ז (ט' א' ד"ה וגמירי), ובראשית רבה (פמ"ו ס"ב) שהיה בן פ"ה שנה, ובילקוט חיי שרה (רק"ו) שהיה בן מ"ח שנה, ובקהלת (רתתקס"ח שהיה בן ע"ה שנה, ומ"ש הגר"א בשם מדרש שהשלשים שנה משעה שהציל אותו מאור כשדים ומשם התחיל הגרות, אנכי לא מצאתי זאת מדרש. וכפי הנראה הלך בשיטת שלשלת הקבלה, ועיין הרלב"ג (לך לך):
+מחרן כ"ז שנים כן, בילקוט הגירסא כ"ו שנה הן, ע"ש בזית רענן:
+נ"א שנה, עיין שבת (י' ב'):
+אבינו יצחק, ילקוט תולדת (רק"י):
+ל"ז שנה, בראשית רבה (פנ"ה ס"ד, פנ"ו ס"ח), שמות רבה (פ"א ס"א), תנחומא וירא (סכ"ג), שמות (ס"א), פר"א (פל"א), תנא דבי אליהו רבה (פכ"ז), תנא דבי אליהו זוטא (פ"ב), ילקוט וירא (רצ"ח), זה"ק וירא (ק"ג א', קי"ט ב'), חיי שרה קכ"ג א'), ויחי (ר"ל ב'), עיין יבמות (ס"א ב'), בראשית רבה (פ"ק ס"י), ספרי וזאת הברכה (פשנ"ז)
+מרובים על של חברון, בראטשית רבה (פנ"ד ס"ו):
+בו בפרק נולדה רבקה, בראשית רבה (פנ"ז ס"א):
+יעקב, ילקוט בראשית (רמ"ב, תולדת (רק"י):
+שימש, לאו דוקא דהא ביום שנולד לא שמש אלא כלומר ראה אותו (זית רענן):
+נמצאת אומר ארבעה מתוך כ"ב דורות, דיעקב אבינו שמש את שם, ושם שמש את מתושלח, ומתושלח שמש את אדם הראשון:
+ושבעה בני אדם, ב"ב (קכ"א ב'):
+ועמרם ואחיה השילוני ואליהו, דעמרם ראה את יעקב אבינו, ואהיה ראה את עמרם, ואליהו ראה את אחיה, ואליהו חי וקיים לעולם, ולפי דעה זו אליהו לאו הוא פינחס, דאם היה פינחס לא היה צריך לחשוב את אחיה, דהרי פינחס ראה את עמרם: 
+
+Chapter 2
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+אבינו יעקב, מגילה (י"ז א'):
+בז' שנים, פר"א (פל"ו):
+יצא מארם נהרים, ילקוט תולדת (רקל"ה):
+ט' שנים, שהיה בן שמנה כשבא מחרן, ובן י"ז נמכר, הרי ט' שנים:
+ירד יוסף, ילקוט וישב (רקמ"ו):
+י"ב חדשים, עיין תנחומא וישב (ס"ח):
+ועשה בבית האסורים י"ב שנה, תנחומא וישב (ס"ט), זהר חדש חקת (מ"א א'), עיין פר"א (פל"ט):
+...שם, ילקוט וישב (רקמ"ה):
+כמה גדול, סנהדרין (ס"ט ב'):
+קע"ה שנים, בראשית (כ"ה ז'):
+ק"פ שנה, שם (ל"ה כ"ח):
+
+Chapter 3
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+נאמר, ילקוטו לך לך (רע"ז):
+שבאותו פרק נולד עיין סוטה (י"א א'), ב"ב (ט"ו א') סנהדרין (ק"ו א'), בראשית רב (פנ"ז ס"ד, פס"א פ"ד) זה"ק בא (ל"ב ב'):
+או יכול, עיין פר"א (פמ"ח):
+וימת יוסף, ילקוט שמות (רקס"ב):
+ק"י שנה, בראשית (נ' כ"ו):
+וכל זמן שהיה לוי קיים, עיין שמות רבה (פ"א ס"ד):
+אחד מן האחים, שבת (ק"ו א'):
+קי"ו שנה, עיין פר"א (פמ"ח):
+כשנותיה של מרים, מרים היתה יותר מפ"ז שנה, דהרי נולדה עוד קודם אהרן, ונפטרה בשנה אחת עם אהרן, אכן פ"ז שנה נולדה קודם שיצאו ישראל ממצרים:
+מכות מצרים, עדיות (פ"ב מ"י), ילקוט שמות (רקע"ו), ישעיה (רתקי"ד):
+י"ב חדש, כלומר שלא ינגפו בת אחת, אלא מתחלת מבתן עד סופה י"ב חדש, שיהיו נמוקים והולכים עד שיכלו (הראב"ד):
+מן הפסח ועד העצרת, דכתיב שבת בשבתו, ומצאנו בפסח ועצרת שנקראו שבתות, דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת ויקרא (כ"ג ט"ו), דהיינו ממחרת יום טוב הראשון של פסח, וכתיב עד ממחרת השבת השביעת תספרו (שם כ"ג ט"ז), דהיינו עצרת, והא דקאמר בשבתו, מפני שיום טוב של עצרת תלוי ביום טוב של פסח, מה שאין כן בשאר מועדים שאינן תלוים זה בה (הראב"ד):
+לאחר י"ב חדש, ר"ה (י"ז א'):
+נפשן כלה וגופן כלה, בסדר עולם דפוס אמשטרדם הגירסא נפשן בלה וגופן בלה:
+והמלעיגין, בסדר עולם מדפיסים הראשונים הגירסא ויהודים המלעיגין:
+כלה והן אינן כלין, בסדר עולם מדפיסים הראשונים הגירסא בלה והן אינן בלין:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+י"ב חדש, עדיות (פ"ב מ"י):
+ודורו אינן, סנהדרין (ק"ח א'):
+זה אייר, ר"ח (י"א ב'), ע"ש ברש"י:
+חכמים כדברי רבי אליעזר למבול וכדברי רבי יהושע לתקופות, חכמי ישראל מונין למבול כרבי אליעזר, שנות נח ובריאת עולם ושנות הדורות כרבי אליעזר, מונין מתשרי תחלת השנים ולא משום דסבירא להו בתשרי נברא העולם, אלא דתשרי ראש השנה לשנים, ובניסן נברא העולם כדקתני, ולתקופה כרבי יהושע, כשמונין תקופת החמה והלבנה מונין מניסן, לומר שמניסן נבראו, ובתחלת ליל רביעי שמשה חמה בניסן, לפיכך אין תקופת ניסן נופלת אלא בד' רביעי היום, לפי שלעולם וגם ורביע בין תקופת שנה זו לתקופה שכנגדה לשנה הבאה, וכן מולדות הלבנה מונין מולד ניסן ראשון בלילי רביעי בתשעה שעות ותרמ"ב חלקים (רש"י):
+ויהי הגשם, ילקוט נח (רנ"ו):
+עד כ"ז בכסלו, לדעת רבי אליעזר:
+לפי מעשיו, בילקוט איתא כאן, מכ"ז בכסלו עד אחד בסיון, ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום, מן אחד בסיון התחילו לחסור, שנאמר והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירים בעשירי באחד לחדש, עשירי לירידת גשמים זה אב, שמקצת היום ככולו:
+מן הארץ, ט"ס וצ"ל מן ההרים, וליתא בילקוט, כי המים היו גבוהים ט"ו אמה למעלה של גובה כל ההרים:
+וכלו לששים יום, המים מן ההרים:
+טפח ומחצה בכל יום, כי אמה היא ששה טפחים:
+הא כמה היתה גבוהה מן הארץ ד' אמות, מן הארץ ט"ס וצ"ל מן ההרים, כי בט"ז ימים ירדה התיבה ד' אמות, אמה לד' ימים:
+י"א אמה, דהמים היו גבוהים ט"ו אמה למעלה מן ההרים, והתיבה נחה על לסוף ט"ז ימים כשירדה ד' אמות על הרי אררט, לכן צ"ל שהיתה י"א אמה משוקעת במים:
+שהתחילו המים לחסור, היינו מיום אחד בסיון עד עשרה בתמוז, עיין רש"י נח (פ"ח פ"ו):
+ולא מצאה וגו', לפי זה החשבון אתי שפיר שלא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, כי זה היה בי"ז בתמוז, ועדיין לא נראו ראשי ההרים:
+על ראשי ההרים, כי אז נראו ראשי ההרים:
+מקצת החדש ככולו, דכתיב בראשון אף שהיה רק באחד לחדש, עיין ר"ה (י' ב'):
+כמקפה, כמרק:
+הרי י"ב, בראשית רבה (פל"ג מ"ז):
+
+Chapter 5
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+כל שבעת, ילק��ט שמות (רקע"ב):
+ומכוונין אותו לט"ו בניסן, ליתא בילקוט:
+בין הבתרים, תנחומא בא (ס"ט):
+אצל אבינו אברהם לבשרו, בראשית רבה (פ"ג סי"ב), עיין פר"א (פכ"ט):
+נולד אבינו יצחק, ר"ה (י"א א'), ובתנחומא פקודי (סי"א) באחד בניסן הולד יצחק:
+בי"ד יום בו, שבת (פ"ח א):
+חמישי היה, בילקוט הגירסא ויום ד' היה, כפי הנראה רצה אחד לתקן, ובאמת קלקל, כי כאן הוא דעת רבנן שביום ו' היה ר"ח ניסן כדאיתא בשבת:
+שם נתנו, סנהדרין (נ"ו ב'), ילקוט בשלח, (ררנ"ז), עיין מכילתא בשלח (פסוק ויצעק):
+רבי חייא, צ"ע דרבי חייא היה אחר רבי יוסי עיין פסיקתא רבתי (פכ"א סי"ט):
+על המים, דכתיב שם ובאילם שתים עשרה עינת מים:
+ועוד למדנו, קידושין (ל"ח א') לקמן (פרק י'):
+
+Chapter 6
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ביום השביעי, יומא (ד' ב'), עיין תנחומא תשא (סל"א):
+בי"ז בתמוז ירד, דישב שם מ' יום:
+מה ברכה, תנחומא פקודי (סי"א):
+אמר להם, ילקוט פקודי (רתי"ז):
+
+Chapter 7
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+התחילו, ספרא צו (פסוק ומפתח אהל מועד):
+ראשון למעשה בראשית, שבת (פ"ז ב') אותו יום נטל עשר עטרות, וכאן חשב י"א והוסיף לשחיטת צפון והוא בכלל ראשון לעבודה, עיין תנחומא פקודי (סי"א):
+זו עולה, בראשית רבה (פכ"ב ס"ה):
+בו ביום, זבחים (ק"ב א'):
+ויום השבת היה דר"ח ניסן היה ביום ראשון:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+חסר עשרה ימים, דבראש חדש סיון באו למדבר סיני:
+מ"ב מסעות, עיין רש"י מסעי (פל"ג פ"א):
+
+Chapter 9
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+שנסתלקה הבאר, תענית (ט' א'), לקמן (פרק י'):
+החזירו הבנים, עיין ב"ב (קי"ז א'):
+מבאי מצרים, עיין ב"ב (ק"כ א'):
+
+Chapter 10
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ויהי בארבעים,  ילקוט יהושע (ר"א):
+את כל התורה כולה, בילקוט איתא שנאמר הואיל משה באר וגו':
+ימיך למות, בילקוט איתא באותו יום נאמר לו וצו את יהושע, מה היתה צואתו, חזק ואמץ כי אתה תביא וגו':
+ולא נס לחה, בילקוט איתא ויבכו בני ישראל את משה בערבת מואב שלשים יום:
+משה רבינו, בילקוט איתא מלמד שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום שנאמר את מספר ימיך אמלא:
+שלשה פרנסים, תענית (ט' א'):
+באר ועמוד ענן והמן, לעין (פרק ט'):
+מן המן, קידושין (ל"ח א'):
+חסר שלשים יום, דהמן התחיל לירד בט"ז באייר:
+שהיו אוכלין, לעיל (פרק ה'):
+
+Chapter 11
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ונטלו להם, יהושע (ד' ט'):
+ונטלו להם, שם (ד' ח'):
+בקצה מזרח יריחו, שם (ד' י"ט):
+שבשמרון שבצד שכם, דשכם ושמרון שניהם במטה אפרים היו, וכתיב עד מקום שכם עד אלון מורה בראשית (י"ב ו'), וכאן כתיב אצל אלוני מרה:
+בשבעים לשונות, סוטה (ל"ב א'):
+באחד עשר בניסן, עיין יבמות (ע"א ב'):
+יום השבת היתה, ירושלמי שבת (פ"א ה"ח):
+כלב אמר, זבחים (קי"ח ב'):
+ששמנה מאות, עיין ערכין (י"ב ב'), ילקוט יהושע (רכ"ג):
+
+Chapter 12
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+יהושע פרנס, ילקוט יהושע (רל"ה):
+ימים האריכו, דכל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים שבת (ק"ה ב'):
+ואחריו עתניאל, ילקוט שופטים (רמ"א):
+ארבעים שנה, דכתיב ותשקט הארץ ארבעים שנה וימת עתניאל בן קנז שופטים (ג' י"א):
+שמנה שנים, שם (ג' ח'):
+ואחריו אהוד, ילקוט שופטים (רמ"ב):
+שמנים שנה, דכתיב ותשקט הארץ שמונים שנה שופטים (ג' ל'), ואחר כך כתיב ואהוד מת שם (ד' א'):
+שמנה עשרה שנה, שם (ג' י"ד):
+בימיו היה שמגר, דכתיב ואחריו היה שמגר שם (ג' ל"א), ואחר כך כתיב ואהוד מת שם (ד' א'):
+בימי עגלון היה, דלכן הלך אלימלך למואב דאז מלך עגלון מלך מואב על ישראל, וחולק על זה דאבצן הוא בעז:
+מת בשנת השנית, איתא בספר מי השלוח לאדוני אבי זקני אדמו"ר הרגב הגאון הקדוש זצללה"ה (ח"ב בהעלתך פי"א פל"ג), על פסוק הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' חרה בעם ויך ה' בעם מכה רבה מאד, שמלשון זה משמע שנלקח מהם נפש יקר למאד, כמו שמצינו שכתיב שמואל (ב' כ"ד ט"ז) ויאמר למלאך המשחית בעם רב, ואיתא על זה בברכות (ס"ב ב') אמר רבי אלעזר אמר ליה הקב"ה למלאך טול לי רב שבהם שיש בו ליפרע מהם כמה חובות באותה שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין, וכן משמע בכאן שמת באותה שעה נפש יקר, ונראה שזה היה נחשון בן עמינדב, וסמך לזה מזה"ק בהעלתך (קנ"ו א') הא אנא פגימא ואהרן פנים ונחשון בן עמינדב פגים, כי נחשון היה דרועא שמאלא, כדאיתא בזה"ק ואתחנן (ר"ם '), ומיתת משה ואהרן נכתב בתורה, ומיתת נחשון לא נכתב:
+ואלימלך אחיו, ב"ב (צ"א א'):
+ארבעים שנה, דכתיב ותשקט הארץ ארבעים שנה שופטים (ה' ל"א):
+ב' שנים, צ"ל עשרים שנה שם (ד' ג'):
+וארבעים שנה, דכתיב ותשקט הארץ ארבעים שנה בימי גדעון שם (ח' כ"ח):
+אחרי אבימלך, להושיע את ישראל תולע בן פואה בן דודו איש יששכר:
+שתים ועשרים שנה, שם (י' ג'):
+ו' שנים, שם (י"ב ז'):
+ז' שנים, שם (י"ב ט'):
+
+Chapter 13
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+עלי פרנס, ילקוט שמואל (רקל"ט):
+ארבעים שנה, שמואל (א' ד' י"ח):
+ויום שמת, זבחים (קי"ח ב'):
+ויהי מיום, ילקוט שמואל (רק"ג):
+שבת הארון, בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה, והכ' שנה היו י"א שנה ששפט שמואל, וב' שנה שמלך שאול בחיי שמואל, וז' שנה שמלך דוד בחברון על יהודה, ואז העלה את הארון מקרית יערים:
+והכה נחש העמוני, שמואל (א' י"א י"א):
+ומשחוהו ישראל, פירוש דמלכוהו אז כי נמשח כבר היה, והוא מלשון הכתוב ומשחת את חזאת מלכים (א' י"ט ט"ו):
+שניה ירד, שמואל (א' י"ג):
+אלא נ"ב, תענית (ה' ב'):
+ועוד, מיותר:
+ושנה אחת, עיין לעיל:
+חמש שנים, עיין סנהדרין (כ' א'):
+
+Chapter 14
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ויהי, ילקוט שמואל (רקמ"ב):
+כל ארבעים ושלש שנה, דמ"ג שנה היה מהעת שהעלה דוד את הארון עד שנבנה בית המקדש:
+בסדר עולם מדפוס ווארשא נוסף כאן תיבת בצידון והוא ט"ס:
+ונסתלק אביתר, שלא עלה לו יומא (ע"ג ב'):
+ויהי מקץ, ילקוט שמואל (רקמ"ט):
+מקץ ארבעים, נזיר (ה' א') עיין תוספות שם (ד"ה הני):
+
+Chapter 15
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+אז יקהל, ילקוט מלכים (רקפ"ז):
+ראים ברדת, בילקוט איתא וכה"א במקהלות ברכו אלהים תהלים (ס"ח כ"ז), אש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה עד מנשה:
+ויאהב שלמה, ילקוט מלכים (רקע"ב):
+את הבית, עיין רש"י מלכים (א' ג' ג'):
+אחיה אמר, ילקוט מלכים (רקצ"ו):
+אם תשמע, וכתיב אחריו והייתי עמך ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד:
+ולבנו ג', כי בשנה הרביעית נשא את בת פרעה, עיין לקמן (פרק ט"ז):
+
+Chapter 16
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+והימים, ילקוט מלכים (רקצ"ו):
+י"ד שנה, צ"ל י"ז שנה מלכים (א' י"ד כ"א):
+ג' שנים, שם (ט"ו ב'):
+ראהו דוד, לרחבעם:
+וירדף, ילקוט מלכים (רר"ה):
+כח ירבעם, בילקוט איתא ויגפהו ואין אתה יודע מי הוא שנוגף, הרי ירבעם קבר את אביה ומלך אחריו כ' שנה (צ"ל ב' שנה, כי רחבעם מלך י"ז ואביה ג' הרי כ', וירבעם כ"ב, הרי חי ב' שנה אחריו, (זית רענן), הא אינו אומר ויגפהו אלא באביה, ומפני מה נגפו המקום, מפני שהוא עומד ומחשד (נ"א ומיסר) את ישראל, וכן צ"ל כאן:
+נגפו הקב"ה, בילקוט איתא ועל שקרא לאחיה בכלל, אולי צ"ל בליעל, או פירושו דכתיב ויקבצו עליו אנשים רקים בני בליעל דברי הימים (ב' י"ג ז'), ואחיה בכלל:
+ארבעים ואחת שנה, מלכים (א' ט"ו י'):
+חמש עשרה לאסא, כדכתיב בדברי הימים (ב' ט"ו י"ט) ומלחמה לא היתה עד שנת שלשים וחמש למלכות אסא, והיא שנת ט"ו לאסא, עיין (הערה י"ב), ומה דכתיב בימיו שקטה הארץ עשר שנים שם (י"ג כ"ג), היינו מה' שנים למלכותו עד ט"ו" ובצמח דוד (ח"א תתקצ"ג לאלף השלישי) איתא בימי אסא שקטה הארץ ממלחמה מתחלת מלכותו עשר שנים עד שנת תתקצ"ג, ומשם והלאה היתה מלחמה בין אסא ובין בעשא כל ימיהם עיין רש"י דברי הימים (ב' פי"ד פ"ו):
+כ"ב שנה, מלכים (א' י"ד כ'):
+שתי שנים, שם (ט"ו כ"ח):
+ל"ו שנה, דבשנת ט"ז לאסא כלו ל"ו שנה ממלכות שלמה, לכן נקראת ל"ו למלכות אסא, דרחבעם מלך י"ז שנה, ואביה ג', וט"ז דאסא הרי ל"ו, והיתה עתידה לחזור מלכות בית דוד אחר ל"ו שנה, ועל שקלקל אסא לא חזרה, עיין לעיל (פרק ט"ו):
+שעה, צ"ל שנה:
+ובימי אחז, בילקוט הגירסא ובשנת ג' לאחז, עיין לקמן (פכ"ב):
+
+Chapter 17
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+בעשא מלך, ילקוט מלכים (רר"ז):
+כ"ד שנה, מלכים (א' ט"ו ל"ג):
+שתי שנים, שם (ט"ז ח'):
+בשנת כ"ז שם (ט"ז י'), אע"ג דלעיל (פט"ז) אמר שאסא קבר את בעשא בשנת כ"ו למלכות, ואלה מלך ב' שנים הרי כ"ח, צ"ל דשנים מקוטעות היו, ולא מלך שנים שלמים, וכ"כ המפרשים (זית רענן):
+זמרי הרג, שם:
+ז' ימים, שם (ט"ז ט"ו):
+ארבעים שנה, צ"ל ארבע שנים, וכ"ה הגירסא בילקוט, דעמרי מלך מכ"ז לאסא עד ל"א ד' שנים ביחד עם תבני, ומל"א עד ל"ח מלך עמרי מלכות שלמה ח' שנה, הרי י"ב שנה מלך, וברש"י מלכים (א' פט"ז פכ"ג) איתא דמלך חמש במחלוקת ושבע במלכות שלמה:
+ל"א לאסא, מלכים (א' ט"ז כ"ג):
+ליהושפט בנו, כ"ה הגירסא לקמן, ובתוספתא סוטה (פיב ה"ג), ובילקוט, וברש"י מלכים (א' פט"ז פכ"ב), והגר"א הגיה דצ"ל ליהורם בן בנו, וצ"ע דתבני נהרג ל"א שנה למלך אסא עיין (הערה ז'), ואסא מלך מ"א שנה מלכים (א' ט"ו י'), הרי י' שנה מלך אסא אחר הריגת תבני. ואחר אסא מלך יהושפט בנו כ"ה שנים שם (כ"ב מ"ב), ואחר כך מלך יהורם בן יהושפט, הרי דהיה מהריגת תבני עד שמלך יהורם ל"ה שנה, ויהורם היה בן ל"ב שנה במלכו שם (ב' ח' י"ז), נמצא דנולד יהורם ג' שנים אחר הריגת תבני, ואיך אפשר לומר דמפני שנשא יהורם בת עמרי לכן הרגו את תבני, ולפי חשבון הגר"א נשא יהורם בת עמרי בן שתי שנים עיין באור והגהות הגר"א (הערה י"ב), וזאת לא מצינו רק בחצרון וחמול, עיין רש"י דברי הימים (ב' פכ"ב פ"ב):
+י"ב שנה, מלכים (א' ט"ז כ"ג):
+ארבע לאחאב, שם (כ"ב מ"א):
+ל"ה שנה, שם (כ"ב מ"ב):
+שלש עשרה שנה, בילקוט הגירסא י"ב:
+ג' שנים, בילקוט הגירסא ג' שנים ומחצה:
+מלך שנתים,  מלכים (א' כ"ב נ"ב):
+בשנת שתים, ילקוט מלכים (ררכ"ג), וכך הגירסא שם, בשנת י"ט (צ"ל י"ח, מלכים ב' ג' א') ליהושפט מלך יורם בן אחאב י"ב שנה שכן הוא אומר באחזיהו וימת כדבר ה' אשר דבר (ביד עבדו) אליהו וימלך יהורם תחתיו בשנת שתים ליהורם בן (אחאב) [יהושפט מלך יהודה] כי לא היה לו בן א"ר יוסי אפשר לומר כן, תוספתא סוטה (פי"ב ח"ב):
+בשנת י"ט, צ"ל בשנת י"ח, עיין (הערה ט"ז) והרלב"ג מלכים (ב' פ"א פי"ז):
+ז' שנים משנגנז, היינו בשנת ג' ליהורם, כי בשנה השנית לאחזיהו נגנז אליהו:
+אלא כיון שהשיא אסא, דמהריגת תבני עד שמלך אחזיהו מלך יהודה היה מ"ב שנה, דעמרי מלך אחר תבני מלכות שלמה ח' שנים עיין (הערה ז'), ואחאב מלך כ"ב שנה מלכים (א' ט"ז כ"ט), ובשנת שתים עשרה שנה ליורם בן אחאב מלך ישראל מלך אחזיהו בן יהורם מלך יהודה שם (ב' ח' כ"ה), הרי מ"ב שנה עד אחזיהו: 
+
+Chapter 18
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+בימי יהורם, ילקוט מלכים (ררכ"ג):
+שבע שנים, מלכים (ב' ח' א'):
+נלחם בישראל, שם (ו'):
+ומשח את חזאל, שם (ח' י"ג), ולאו משיחה ממש הוא, אלא שניבא עליו שיהיה מלך על ארם:
+יונה בן אמתי, עיין לקמן (פי"ט):
+ומשח את יהוא, מלכים (ב' ט'):
+ותקח יהושבע, ילקוט מלכים (ררל"ב):
+כ"ג ליואש, מלכים (ב' י"ב ז'):
+קנ"ה שנה, ל"ז דשלמה, רחבעם י"ז, אביה ג', אסא מ"א, יהושפט כ"ה, יהורם ח', אחזיה א', יואש כ"ג הרי קנ"ה שנה, עיין רש"י דברי הימים (ב' פכ"ד פ"ז):
+ויזקן יהוידע, וישבע ימים וימת בן מאה ושלשים שנה במותו:
+קלקלה, בילקוט הגירסא קללה:
+יואש עצמו, תנחומא וארא (ס"ט):
+
+Chapter 19
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+יהוא מלך, ילקוט מלכים (ררל"ב):
+כ"ח שנה, מלכים (ב' י' ל"ו):
+יונה בן אמתי, עיין לעיל (פי"ח):
+י"ז שנה, מלכים (ב' י"ג א'):
+ל"ז שנה, שם (י"ג י'):
+ואלישע חלה, ילקוט מלכים (ררל"ג):
+מי"ט שנה ליהושפט, עיין לעיל (פי"ז) דאליהו נגנז בשנה השנית לאחזיהו:
+מששים שנה, ו' שנה דיהושפט, יהורם ח', אחזיהו א', יואש ל"ז, וט' שנה ליהואש מלך ישראל הרי ס"א שנה:
+בשנת שתים, מלכים (ב' י"ד א'), ילקוט מלכים (ררל"ג):
+י"ב לאמציה, השמן רענן גורס י"ד לאמציה, דאיתא לקמן בו בפרק  מת יהואש, ואחרי מות יואש חי אמציה ט"ו שנה הרי כ"ט שנה שמלך אמציה:
+בן שש עשרה, ילקוט מלכים (ררל"ד):
+בימי אבותיו, עיין רש"י מלכים (ב' פי"ד פכ"ב, פט"ו פ"ח), ודברי הימים  (ב' פכ"ה פכ"ז):
+מיתת תחלואים, ביהורם כתיב וימת בתחלאים רעים דברי הימים (ב' כ"א י"ט), אחזיהו ע"י אחרים שם (כ"ב ט'), וביואש כתיב כי עזבו אתו במחליים רבים שם  (כ"ד כ"ה):
+שנה אחת, עיין רש"י מלכים (ב' פט"ו פ"ח):
+ישב על כסאו, משמע דישב כבר:
+וג' מלכים, צ"ל וד' מלכים, דזכריה בן ירבעם מת בשנת ל"ה לעזיהו, ואחריו שלום בן יבש בשנת ל"ט, ואחריו מנחם בן גדי בשנת מ"ט, ואחריו פקחיה בן מנחם בשנת נ"ב, ואחר כך מת עזיהו, עיין מלכים (ב' ט"ו):
+מ"א שנה, שם (י"ד כ"ג):
+
+Chapter 20
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+אל אצל, ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך יהודה, ויליף מזה דהיכא דכתיב רעש מדבר מרעש שהיה בימי עזיהו:
+חזון ישעיהו, ילקוט הושע (רתקט"ו):
+שכולן נתנבאו בפרק אחד, דבישעיה והושע כתיב בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו, ובעמוס כתיב בימי עזיה, ובמיכה כתיב בימי יותם אחז יחזקיה:
+ביום הרעש, דלא מת עזיהו אלא נצטרע כדאיתא בתנחומא צו (סי"ג):
+שכולן קדמו את מיכה, דבמיכה לא כתיב בימי עזיהו:
+חזון עבדיה, ילקוט עבדיה (רתקמ"ט):
+בימי אמציה, מלכים (ב' י"ד ז'), ובילקוט הגירסא בימי יהושפט, עיין רש"י מלכים (א' פכ"ב פמ"ח):
+אדומיים כדבר אלישע, צ"ל ארמים בימי אלישע, מלכים (ב' ח'), וב"ה הגירסא בילגוט:
+לא עמדו, בילקוט הגירסא לא העמידו מלך:
+בימי אחז, ישעיה (ז'):
+בימי חזקיהו, מלכים (ב' י"ח ח'):
+בימי חזקיהו, שם (י"ט):
+ובני זרח, זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרע כלם חמשה, ילקוט דברי הימים (רתתרע"ד), עיין תנחומא חקת (ס"ו), ורש"י דברי הימים (א' פ"ב פ"ו):
+ובני קרח, אסיר ואלקנה ואביאסף:
+וישלח ה', ילקוט דברי הימים (רתתרע"ז):
+ויבא איש, ספרי וזאת הברכה (פשמ"ב):
+אחיה אמר, ילקוט מלכים (רקפ"ג):
+עדו הנביא, תנחומא תולדת (סי"ג):
+מיכיהו אמר, ילקוט מלכים (ררי"ט, רר"כ):
+יהוא בן חנני, צ"ע דכבר הביאו לעיל:
+יואל ונחום, ילקוט מלכים (ררמ"ו), נחום (רתק"ס), ושם ליתא יואל:
+וידבר ה' אל מנשה, אפשר דיליף מדכתיב אח"כ ודברי החזים המדברי אליו דברי הימים (ב' ל"ג י"ח), ובחבקוק כתיב לשון הזה חבקוק (א' א'):
+ושריה בן מחסיה, בירמיה (נ"ב נ"ט) כתיב שריה בן נריה בן מחסיה, אך כ"ה הגירסא ברבה במדבר (פ"ח ס"ט), ובאיכה רבה (פ"ב פסוק ויחמס), וברש"י מגילה (ט"ו א'):
+מרדכי היהודי, מגילה (טו"ו א'):
+שתים לדריוש, אלו הם המ"ח נביאים לפי גירסת הגר"א ע"פ סדר אל"ף בי"ת, א) אוריהו, ב) אחיה, ג) איתן, ד) אליהו, ה) אליעזר, ו) אלישע, ז) אלקנה, ח) אמוץ, ט) אסף, י),  יב) שלשה בני קרח, יג) ברוך, יד) גד, טו) דוד, טז) דניאל, יז) הושע, יח) הימן, יט) זכריה, כ) זכריה בן יהוידע, כא) חבקוק, כב) חגי, כג) חנני, כד) ידותון, כה) יהוא, כו) יהושע, כז) יואל, כח) יונה, כט) יחזיאל, ל) יחזקאל, לא) ירמיה, לב) ישעיה, לג) מיכה המרשתי, לד) מיכיהו הבן ימלה, לה) מלאכי, לו) מרדכי, לז) נחום, לח) נתן, לט) עבדיה, מ) עדד, מא) עדו, מב) עזריהו, מג) עמוס, מד) פינחס, מה) צפניה, מו) שמואל, מז) שמעיה, מח) שריה, עיין רש"י מגילה (י"ד א'):
+משה ואלקנה, משה דברים (ל"ג א'), אלקנה שמואל (א' ב' כ"ז) עיין לעיל, שמואל שם (ט' ו'), דוד נחמיה (י"ב ב"ד), שמעיה מלכים א' י"ב כ"ב), עדו שם (י"ג א') עיין לעיל, אליהו שם (ב' א' י"ג), אלישע שם (ד' ט'), מיכה שם (א' כ' כ"ח), אמוץ דברי הימים (ב' כ"ה ז') עיין לעיל, ספרי וזאת הברכה (פשמ"ב):
+מיכה ואמוץ, בילקו שמואל (רצ"א) איתא והמסורת מנה אחד עשר גברי דנקראו איש האלהים ומוסיף חנן בן יגדליהו ופסוק הוא בירמיה (ל"ח ד') בבני הרכבים:
+בהם הראה, דברי הימים (א' כ"ו כ"ח, ב' טי"ז ז'):
+בן אדם, יחזקאל (ב' א'), דניאל ח' י"ז):
+
+Chapter 21
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+באבינו אברהם, ילקוט תהלים (רתתס"ג):
+ובשרה נאמר, מגילה (י"ד א'), ילקוט שופטים (רמ"ב):
+ואבי יסכה, עיין לעיל (פ"ב):
+עלץ לבי בה', רמה קרני, ולא רמה פכי, דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן, שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן, מכלל דנביאה היתה:
+ותכתב אסתר, מכלל דברוח הקדש נאמרה וניתנה ליכתב. ובמגילה (י"ד ב') יליף מותלבש אסתר מלכות שלבשתה רוח הקדש:
+אלו מ"ח נביאים, עיין מגילה (י"ד א'), ולעיל (פ"כ הערה כ"ה):
+יכול מפני, תוספתא סוטה (פי"ב ה"ה):
+וכן משה, עיין מדרש תהלים (מי"ד):
+וחמשים איש מבני הנביאים, עיין לעיל:
+שאין לך, ילקוט מלכים (ררכ"ד):
+תרדמה על האדם, וכתיב ותרדמה נפלה על אברם בראשית (ט"ו י"ב), הרי דתרדמה נבואה היא, עיין בראשית רבה (פי"ז ס"ה):
+תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח, ובאברהם כתיב התהלך לפני והיה תמים בראשית (י"ז א'):
+בשם, עיין תנא דברי אליהו רבה (פכ"ח) דשם נביא היה:
+בעבר, עיין לעיל (פ"א) דעבר נביא היה:
+אבל משנתנה תורה, צ"ע דבלעם היה אחר מתן תורה, עיין ילקוט בלק (רתשע"א), ובאור והגהות יעבץ (הערה ח'):
+וכן במשה, עיין ברכות (ז' א'):
+
+Chapter 22
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+שלום, ילקוטי מלכים (ררל"ו):
+ירח ימים בשמרון, מלכים (ב' ט"ו י"ג):
+נטל עגל הזהב שבדן, דכתיב בעגל הזהב שבבית אל גם אותו לאשור יובל מנחה הושע (י' ו') עיין לקמן, מכלל דבפעם הראשון נטל עגל הזהב שבדן:
+אפשר לומר כן, היה לו לומר בשנת ארבע לאחז שהרי כל ימי מלכות יותם שש עשרה שנה, רש"י מלכים (ב' פט"ו פ"ל):
+ליותם בקבר ולא לאחז בחיים, מפני שעל יותם נאמר ויעש הישר בעיני ה' מלכים (ב' ט"ו ל"ד), ולהיפך באחז נאמר ולא עשה הישר בעיני ה' שם (ט"ז כ', שמן רענן):
+בשנת שתים עשרה, עיין רש"י מלכים (ב' פי"ז פ"א):
+אלו מכל ישראל, בילקוט איתא אלו הם עשרת השבטים שנסמכו על חזקיהו ופלטו עמהן, עיין רש"י עמוס (פ"ג פי"ב):
+בהן אלא אחד משמנה שבהן ושאר העם היכן היה בדמשק, בילקוט איתא מישראל היושבים בשמרון בפאת מטה ובדמשק ערש אלא אחד משמונה שבהם ושאר העם היכן הוא בדמשק:
+פרדסאות, גיטין (פ"ח א') פירש"י שומרים, ובערוך (ערך פרזדאות) גורס פרוזדאות:
+תולין את הקלקלה במלכיהם, עד הושע בן אלה היו תולין הקלקלה במלכיהן שהיו מעכבין אותן מלעלות לרגל עמד זה ובטל פרדסאות ולא עלו לפיכך גלו כי עתה הזנית אפרים ואין להם לתלות במלך רש"י עמוס (פ"ה פ"ג):
+על מלכי מצרים, בילקוט איתא שכן הוא אומר בשנת ש��ים עשרה לאחז מלך יהודה מלך הושע בן אלה בשמרון על ישראל תשע שנים, רבי יוסי אומר אפשר לומר כן:
+למרדו, עיין רש"י מלכים (ב' פי"ז פ"א):
+
+Chapter 23
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ויהי בארבע, ילקוט מלכים (ררל"ו):
+בין גלות ראשונה, דגלות ראשונה היה בשנת ד' לאחז, וגלות שניה בשנת י"ב לאחז עיין לעיל (פכ"ב), שהיא שנת שש לחזקיה, ובפעם השלישית עלה בשנת י"ד לחזקיה:
+אמר רבי יהושע בן קרחה, בילקוט הגירסא אמר רבי יוסי:
+אחרי, צ"ל שנאמר אחרי, וכ"ה בילקוט:
+שלח תרתן לאשדוד, עיין רש"י מלכים (ב' פי"ח פי"ז):
+שטף, בילקוט הגירסא ושתף, אך כ"ה ברש"י ישעיה (פט"ז פי"ד):
+ומואבים, בילקוט איתא והערביים:
+כשני שכיר, בילקוט איתא ונקלה כבוד מואב:
+ושמע שמועה, ושב אל ארצו:
+והלך לכוש, צ"ע למה הלך שבנא לכוש, הלא סנחריב נפל בנב הסמוכה לירושלם, ובילקוט איתא שטף שבנא הסופר וכל סיעתו והוליכם בזיקים, עיין רש"י ישעיה (פל"ז פל"ו, פמ"ח פי"ד):
+הארצות, בילקוט הגירסא האוצרות:
+בכירה ומנקיא, בילקוט איתא בכרה ומנקיה, והוא ט"ס וצ"ל תיבה אחת בכרומנקיא, עיין במוסף הערוך (ערך כרומנקיא) פירוש בלשון יוני כבלי וזקי ידים, ובמעריך (ערך כירומניקיא) כתב דהוא מלה מורכבת בלשון מן כירו שפירושו ידים, ומן מניקיא שפירושו בתים, נמצא פירוש המלה בתי ידים של ברזל, ובשיר השירים רבה (פ"ד פסוק אתי מלבנון) הגירסא בקרקומניקיאה, עיין ירושלמי סנהדרין (פ"י ה"ב), וברות רבה (פ"ה פסוק ויאמר לה בעז), ובפסיקתא דרב כהנא (פכ"ה):
+את תרתן ואת רבשקה, בפסוק כתיב את תרתן ואת רב סריס ואת רבשקה, עיין רש"י שם:
+וכולן מלכים, דכתיב וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור דברי הימים (ב' ל"ב כ"א), עיין סנהדרין (צ"ח ב'):
+שלשה ימים, מלכים (ב' כ'):
+כשם שעמדה לו לאחז, דיום שמת אחז נתקצר היום, ולא היה היום רק שתי שעות, כדי שלא יהא נספד, סנהדרין (צ"ו א'), עיין פר"א (פנ"ב):
+עשר מסעות, דכתיב בא על עית (א), עבר במגרון (ב), למכמש יפקיד כליו (ג), עברו (ד), מעברה (ה), גבע מלון לנו (ו), חרדה הרמה (ז), גבעת שאול נסה (ח), נדדה מדמנה (ט), ישבי הגבים העיזו (י), עיין סנהדרין (צ"ד ב'):
+נדדה מדמנה, צ"ל אחר צהלי קולך:
+בפרס הפסח, שמות רבה (פי"ח ס"ה), עיין רש"י מגילה (ל"א א') ורש"י ישעיה (פל"ח פ"א), ושם (פ"ט פ"ב, פ"ל פל"ב) כתב ליל ששה עשר בניסן היה:
+שגדעו, עיין רש״י שם (פל"ז פ"ל):
+מימי גיחון, עיין ברגות (י' ב'):
+
+Chapter 24
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+בן שתים עשרה, ילקוט מלכים (ררמ"ו):
+את הפסל, ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עיין ירושלמי ברכות (פ"ט ה"ב):
+ל"ג שנה, דנ"ה שנה מלך מלכים (ב' כ"א א'), ובשנת כ"ב כשגלה עשה תשובה, עיין דברי הימים (ב' ל"ג), ובסנהדרין (ק"ג א'):
+בן עשרים ושתים, ילקוט מלכים (ררמ"ז), עיין סנהדרין (ק"ג ב'):
+ספר תורה, מלכים (ב' כ"ב ח'), טמון תחת הנדבך שהטמינוהו שם כששרף אחז (צ"ל אמון) את התורה (רש"י), עיין רש"י יחזקאל (פ"א פ"ב):
+מאתים ושמנה עשרה שנה, דבשנת כ"ג ליואש בדק את הבית מלכים (ב' י"ב), ויואש מלך מ' שנה הרי י"ז מיואש, אמציה כ"ט שנה, עזיה ל"ז שנה, יותם ט"ז שנה, אחז ט"ז שנה, חזקיה כ"ט שנה, מנשה נ"ה שנה, אמון ב' שנים, וי"ז מיאשיהו דבשנת י"ח למלכו בדק את הבית, הרי רי"ח שנה, עיין רש,י דברי הימים (ב' פכ"ד פ"ז):
+ולמה נבדק מהרה בימי יואש, דמשנבנה בית המקדש עד שבדקו יואש לא היה רק קנ"ה שנה כדאיתא לעיל (פי"ח):
+בית האלהים, וגם כל קדשי בית ה' עשו לבעלים:
+גנז את הארון, יומא (נ"ב ב'):
+קונן ירמיהו, תענית (כ"ב ב'):
+בן עשרים ושלש, ילקוט מלכים (ררמ"ח):
+כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל שובו נא איש מדרכו הרעה ומרוע מעלליכם וגו', הוא מעורב מאיזה פסוקים, ואולי כן צ"ל, כה אמר ה' וגו' אולי ישמעו וישבו איש מדרכו הרעה ונחמתי אל הרעה אשר אנכי חשב לעשות להם מפני רע מעלליהם ירמיה (כ"ו):
+שעה, בילקוט הגירסא שנה:
+פרעה נכו, בילקוט איתא שנת רביעי ליהויקים היא שנת רשון לנבוכדנצר, ירמיה (כ"ה א'):
+שנה ראשונה, לנבוכדנצר, מגילה (י"א ב'):
+נתחתם גזר דינן, בילקוט איתא נחתם גזר דינם של ישראל לגלותם ונחתם גזר דינם של אומות העולם לשתות כוס החמה, עיין ירמיה (כ"ה):
+
+Chapter 25
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+בשנת שלוש, ילקוט מלכים (ררמ"ח):
+אפשר לומר כן, עיין רש"י מגילה (י"א ב'):
+ארבע ליהויקים, ירמיה (כ"ח א'):
+משמלך, נבוכדנצר, עיין לעיל (פכ"ד):
+מיד מל באיסוריו, ויקרא רבה (פי"ט ס"ו):
+שבעת אלפים, רש"י מלכים (ב' פכ"ד פט"ז):
+וכי מה גבורה, תנחומא נח (ס"ג):
+שאחד מדבר, עיין גיטין (פ"ח א'):
+חורי יהודה, רש"י מלכים (ב' פכ"ד פט"ו):
+גורא, כלב קטן:
+הארון, עיין לעיל (פכ"ד):
+ירמיה הנביא, סנהדרין (פ"ט א'):
+בשנה ההיא, עיין ירושלמי סנהדרין (פי"א ה"ה):
+ירד להקביל, עיין פסיקתא רבתי (פכ"ו ס"ג):
+
+Chapter 26
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ויהי בשלשים, ילקוט יחזקאל (רשל"ה):
+משנמצא הספר, דבשנת י"ח ליאשיהו נמצא הספר עיין לעיל (פכ"ד), ויאשיהו מלך ל"א שנה הרי י"ד שנה מיאשיהו, יהויקים י"א שנה, ויהויכין לא מלך רק ג' חדשים ועשרת ימים, וה' שנים לגלות יהויכין היה הנבואה, הרי ל' שנה, עיין רש"י יחזקאל (פ"א פ"ב):
+ואשב שם, ילקוט יחזקאל (רשמ"ג):
+שני עונם, למספר ימים שלש מאות ותשעים יום:
+משנכנסו לארץ, עיין רש"י בחקתי (פכ"ו פל"ה), יחזקאל (פ"ד פ"ה):
+צדך הימני, שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך:
+ארבעים שנה, עיין רש"י שם (פ"ד פ"ו):
+שעה, בילקוט הגירסא שנה:
+עשר מסעות, ר"ה (ל"א א'):
+שעה, בילקוט הגירסא שנה, עיין רש"י ירמיה (פל"ד פ"ח):
+שתמצא אומר, בילקוט הגירסא כשתמצא לומר אחר ונסמך על מלכי מצרים:
+שעה, בילקוט הגירסא שנה:
+אלו גלו שלש גליות, במדבר רבה (פכ"ג סי"ד), עיין לעיל (פכ"ג):
+בשנה השמינית לצדקיהו, עיין רש"י ירמיה (פמ"ז פ"א):
+אותו הזמן, בילקוט הגירסא אותו זמן באותו פרק:
+נ"ב יום נהרג גדליה, דבעשור לחדש החמישי נשרף הבית ירמיה (נ"ב), נשארו כ' יום מחדש אב, וכ"ט מאלול, וג' מתשרי הרי נ"ב יום, וכתב בסדר הדורות (ערך כגדליהו בן אחיקם) וסימנך גדליה גימטריא נ"ב, עיין ירמיה (מ"א), וברד"ק שם, ובר"ה (י"ח ב'):
+שעה, בילקוט הגירסא שנה:
+בשנת עשרים ושלש, עיין רש"י ירמיה (פנ"ב פ"ל), וביחזקאל (פכ"ט פי"ח):
+בשנת עשרים ושבע, יחזקאל (כ"ט י"ז), עיין רש"י שם:
+ירמיהו וברוך, רש"י ירמיה (פמ"ד פי"ד):
+שעה, בילקוט הגירסא שנה, וב"ה ברש"י יחזקאל (פ"מ פ"א):
+
+Chapter 27
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+כל עשרים ושמונה, מט' בתמוז על ז' אב:
+מה תלמוד לומר, עיין רש"י מגילה (י"א ב'):
+מה תלמוד לומר, תענית (כ"ט א'):
+מקרקרין, פירוש מהרסין, ובתענית איתא וקלקלו:
+נאות מדבר, קינה כי נצתו מבלי איש עובר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו, בהמ"ה בגימטריא חמשים ותרתין הוו, שבת (קמ"ה ב'):
+ששבע שנים, יומא (נ"ד א'):
+שבעת אלפים, עיין לעיל (פכ"ה):
+
+Chapter 28
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ובשנת שתים, ילקוט דניאל (רתתרנ"ט):
+אפשר לומר כן, דזו המעשה היה אחר החורבן, והחורבן היה י"ט שנה לנבוכדנצר, רש"י דניאל (פ"ב פ"א):
+וכן הוא אומר, ילקוט ירמיה (רשכ"א), ישעיה (רתי"ה):
+שתי שמרייא דכולהון דרייא, הוא שתה השמרים של כל הדורות, שהוא היה סוף המלכים:
+מ"ה שנה, דנבוכדנצר מת בשנת ל"ז לגלות יהויכין, וגלות יהויכין היה בשנת שמנה למלכו, הרי מ"ה שנה, מגילה (י"א ב'):
+כ"ג גמרא:
+ובלשאצר בנו שלש, דניאל (ה' א'), ובלשאצר בנו של נבוכדנצר היה:
+משא דומה, ילקוט ישעיה (רת"כ), דניאל (רתתרס"ג):
+נבוכדנצר להיכל, צ"ע דלא מצינו לנבוכדנצר בהיכל רק בדפנו של אנטוכיא ויקרא רבה (פי"ט ס"ו):
+יום שמשחו, עיין מלכים (א' י"ט):
+ששבעים שנה, דנבוכדנצר מלך קודם גלות יהויכין ח' שנים, ובסדר עולם מדפוסים הראשונים כתוב כאן, הגהה, תמיהה היא זו, זה שאומר שבעים שנה משמלך נבוכדנצר, כי לא היו כי אם שבעים חסר אחת, לפי שכשתחשוב שלשים ושבע מגלות יהויכין, שהיה בשנת שמונה למלכו, עד אויל מרדך כשתביט שני נבוכדנצר למפרע, לא היו אלא שבע, ונמצא שלא מלך נבוכדנצר אלא ארבעים ארבע, מאחר שתחשוב מקוטעים, הגהה אחרת, תמה אני על זה, כי בזה הספר עצמו אומר יד] [כורש] מלך שלש שנים מקוטעות וכאן אומר שאין אתה מוצא שנה למדי בכתובים אלא זו בלבד, ואם כן היכי אמרינן במסכת מגילה דל ה' דדריוש וכורש, ואין אנו מוצאים אלא ארבע, ויש לומר על זה, שהשנה השלישית של בלשאצר המוקדם לדריוש המדי מקוטעת, היתה, והיא היתה ראשונה לדריוש, ומאחר שבפרשה שלמעלה ממנה מנאה לאותה שלישית לבלשאצר, כדכתיב בשנת שלוש למלכות בלשאצר המלך חזון וגו', לא רצה למנותה לדריוש, והשנה השנית שלו שהיא רביעית ט] (לדריוש) [לבלשאצר] שבקבר, עליה אומר בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש, אבל מכל מקום שנתים מלך, כמו שבמסכת מגילה מונה חמש בין דריוש וכורש ואעפ"כ לא מצינו שנה למדי בכתובים אלא זו בלבד, היא השניה שלו, לפי שהראשונה הרי נמנית לבלשאצר, ועוד שנה אחת לבבל עמד דריוש והשלימה בשנים שלו, שהיא הראשונה המיוחדת לו, ע"כ:
+משכבש יהויקים, דבשנה שניה למלכו כבש יהויקי לעיל (פכ"ד):
+ועוד שנה, מגילה (י"ב א'), דעוד שנה אחת היה חסר לשבעים שנה מיום שכבש את יהויקים:
+ופן ירך, ילקוט ירמיה (רשל"ה):
+ובא בשנה השמועה זו של דריוש, בילקוט וברש"י הגירסא ובא בשנה השמועה זו של בבל שנאמר והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדם ואת עמרה, ואחריו בשנה השמועה מה שנאמר כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם, משל על משל זה של כורש הפרסי:
+ואני בשנת, ילקוט דניאל (רתתרס"ו), עיין רש"י שם:
+ודריוש, הוא דריוש בן אחשורוש:
+את הבית, בילקוט איתא והרביעי יעשיר עשר גדול (יכול) מכל [מת] ת"ל והרביעי רביעי למלכי בבל וכן הוא אומר ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך:
+שבעים שבעים, ילקוט דניאל (רתתרס"ו):
+שעשה בגולה, נ"ב שנה הרי שבע שמיטות ושלש שנים, ומתוך שלא שלמה השבוע לא נמנה (רש"י):
+רבי יוסי, ילקוט עמוס (רתקמ"ז):
+שבעים שבעים, שבע פעמים שבעים הוא ת"צ:
+ומה תלמוד לומר שבעים שבעים, שהרי נבואה זו היתה בסוף שבעים שנה:
+אפשר לומר כן, דהפסוק והיו ימיו מאה ועשרים שנה כתיב אחר ויהי נח בן חמש מאות שנה, עיין רש"י בראשית (פ"ו פ"ג):
+קודם למאה ועשרים שנה, בילקוט וברש"י הגירסא קודם עשרים שנה:
+ד' לאחז, בילקוט הגירסא שלש לאחז, עיין לעיל (פכ"ב):
+אפשר לומר כן, דאחז מלך ט"ז שנה, ובשש לחזקיה גלה סנחריב את עשרת השבטים:
+שנתים לפני הרעש, עמוס (א' א'), ובעת רעש נצטרע עזיהו, וכ"ה שנה היה מצורע עיין לעיל (פי"ט), הרי כ"ז שנה, ויותם מלך ט"ז שנה, ואחז ט"ז שנה, ושש לחזקיה, הרי ס"ה שנה, עיין רש"י ישעיה (פ"ז פ"ח):
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ארבע רבוא, אלפים שלש מאות ששים, עיי�� רש"י שם:
+שלשים אלף ושלש מאות וששים, צ"ע דבעזרא מגיע המספר לכ"ט אלפים תתי"ח, ובנחמיה מגיל לל"א אלפים פ"ט, וברש"י איתא בפרטן אינן אלא שלשים אלף וי"ג אלף היכן הם:
+גם שנים, דניאל (י' א'), עיין רש"י מגילה (י"א ב'):
+ארבע שנים, ילקוט אסתר (רתתרנ"ג):
+בט"ו בניסן, עיין רש"י מגילה (ט"ו א'):
+על אשר, ילקוט עזרא (רתתרס"ח):
+הרי הוא אומר, ילקוט ירמיה (רש"ט), עזרא (רתתרס"ז), עיין מגילה (י"א ב'):
+מלאת לבבל, מן זמן אשר שלטה מלכות בל על ישראל, והוא מן גלות יהויקים שהיתה י"ח שנה קודם חורבן הבית:
+ביתה דנה, עד יום תלתה לירח אדר די היא שנת שת למלכות דריוש מלכא:
+וגלות אחרת עמו, כי בפעם הראשונה עלו עם זרבבל בשנת נ"ב אחר חורבן הבית:
+לאתחשסתא, הוא דריוש, עיין לקמן (פ"ל):
+
+Chapter 30
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+דברי נחמיה, ילקוט נחמיה (רתתרס"ט):
+בן חכליה, ויהי בחדש כסלו שנת עשרים:
+ואין אתה, ילקוט עזרא (רתתרס"ח):
+ב', בילקוט הגירסא ג', עיין לעיל (פכ"ח)" ובפר"א (פמ"ט):
+הוא כורש, דריוש שנבנה הבית בימיו נקרא בשלשה שמות אלו, ר"ה (ג' ב'):
+חמשים ושתים, כן צ"ל, וכ"ה בילקוט, וכן הגיה הצמח דוד (ח"א תמ"ב לאלף הרביעי), כי התחילה י"ח שנה קודם שנבנה הבית ממלך כורש, ועמד בפני הבית ל"ד שנה כדאיתא לקמן, הרי נ"ב שנה:
+אפשר לומר כן, בא דוד ולא עשה סכות עד שבא עזרא ערכין (ל"ב ב'):
+אלא מקיש, דהאי כי לא עשו לאו אסוכות מהדר אלא הכי קאמר כי לא עשו מה שעשו עכשיו מימות יהושע ומאי ניהו קדושת הארץ (רש"י):
+והביאך, בשובם מן הגלות משתעי קרא דכתיב לעיל מיניה ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך (רש"י):
+תלמוד לומר וירשתה, יבמות (פ"ב ב'), נדה (מ"ו ב'):
+יש לכם, כלומר בגלות נבוכדנצר בטלה קודשת הארץ ונצטרכו ליורשה ולקדשה בשניה (רש"י):
+אין לכם, כלומר אינה ירושה דלא יצטרכו לרשתה ולקדשה דלא בטלה קדושתה מגזרת הכתוב (רש"י):
+והצפיר השעיר, ילקוט דניאל (רתתרס"ו):
+מתנבאים ברוח הקדש, עיין רש"י יומא (כ"א ב') דרוח הקדש לא היתה בנביאים משנת שתים לדריוש ואילך, וכבר כתב הצמח דוד (ח"א תמ"ב לאלף הרביעי) דט"ס הוא וצ"ל משנת ארבע לדריוש, שהרי בזכריה (ז' א') כתוב ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר ה' אל זכריה:
+שזקן זה שקנה חכמה, קידושין (ל"ב ב'):
+אומר, בילקוט איתא מלכות בבל שבעים שנה:
+מלכות פרס בפני הבית, ע"ז (ט' א'), פירש"י בזמן הבית בעודו בנוי לאחר שבנאו כורש נמשכה מלכותו שלשים וד' שנים, ובטלה ותפשוה בני יון ומלכו מאה ושמונים, הרי מאתים וי"ד, ובני חשמונאי נטלו מלכות מיונים ומלכו ק"ג, והורדוס אחריהם ק"ג, הרי ד' מאות וכ' שנה שהיה בית שנה בישובו:
+מכאן ואילך, ממלכות הורדוס ואילך חרב הבית ובטלו מלכותן (רש"י):
+צא וחשוב, והבא למנות סדר חכמים וחייהם או שני שטר חוב או שום מעשה המאורע ימנה לחרבן מעכשיו כך וכך שנים לחורבן הבית (רש"י):
+לחרבן הבית, בילקו איתא תשס"ב וכן כותבין במגלה בשטר למנין יונאי אלפי וק"ז עשרה שנים, ובודאי הוא הוספה מאחד הגאונים שהיה בשנת ד' אלפים תק"צ שהוא תשס"ב אחר החורבן, ובמקום וק"ז עשרה שנים, צ"ל וקמ"ב שנה, כי למנין היונים מונין ש"פ שנה לפני החורבן ותשס"ב הרי אלף ומ"ב שנה, עיין ע"ז (י' א'), והוספה כזו נפל גם בסדר עולם זוטא עיין צמח דוד (ח"א תתפ"א לאלף החמישי):
+פירטון שלימון, בילקוט איתא פורטוס טלימין סליקום וסנטירוס אנטיון אנטיוכוס וקסקלגס:
+מפולמוס, פירוש חיל, ובסוטה (מ"ט א') פולמוס של אספסיינוס ושל טיטוס ופולמוס האחרון, פירש"י פולמוס של אספסיינוס, חיל שהביא אספסיינוס על ירושלם, ופול��וס של טיטוס שהביא הורקנוס אאריסתובלוס אחיו, ובין זה לזה היו חמשים ושתים שנה כדאמר בסדר עולם, ופולמוס האחרון הוא של חורבן הבי, ושל טיטוס נמי הוא:
+עד פולמוס, בילקוט איתא רומיים:
+שמונים שנה, בילקוט איתא שבע עשרה שנה ומלכותבית כוזיבא, בודאי איזה ט"ס שם:
+מפולמוס של אספסינוס, מכאן משמע דפולמוס של אספסינוס היה חורבן הבית:
+כ"ד, בילקוט איתא חמשים ושתים שנה, עיין רש"י סנהדרין (צ"ז ב'):
+י"ו שנה, בילקוט איתא שלש שנים ומחצה מכאן ואילך צא וחשוב שש מאות ושש עשרה שנה ומחצה, נראה דצ"ל שבע מאות ושש שנה ומחצה, דכבר כתבתי לעיל (הערה כ') דזה החשבון הוא הוספת גאון אחד אשר היה בשנת תשס"ב אחר החורבן, לכן חשב מתשס"ב, נ"ב שנה שהיה אחר החורבן עד מלחמת בן כוזיבא, ושלש שנים ומחצה מלחמת בן כוזיבא, הרי נשאר מתשס"ב שבע מאות ושש שנה ומחצה:
+ב' שנים ומחצה, בסנהדרין (צ"ג ב') איתא בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא:
+נ"ב שנה, עיין סנהדרין (צ"ז ב'), ובירושלמי תענית (פ"ד ה"ה), ואיכא רבה (פ"ב פסוק בלע ה'):
+רבי יוסי, ערכין (י"א ב'):
+ותשעה באב היה, ובתענית (כ"ט א') ערב תשעה באב היה, ט"ס:
+בחדש הרביעי, שם (כ"ח ב'):
+והוא מהשנא, ילקוט דניאל (רתתר"ס):
+לעתיד לבוא, בילקוט איתא וכן הוא אומר בטרם אצרך בבטן ידעתיך:
+בטרם אצרך, ילקוט ירמיה (רר"ס), עיין רש"י שם:
+יכול בעתו, פירוש בזמן שהגיע עת ללדת (זית רענן):
+לאדם הראשון, ע"ז (ה' א'):
+דור דור, בילקוט איתא רשעי כל דור ודור שנאמר זרו רשעים מרחם:
+שמותיהן, בילקוט הגירסא שנותם:
+צעדי תספור, לא תשמר על חטאתי, בילקוט איתא ואומר גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם, ואומר וזאת תורת האדם אדני ה', אבל תלמידי חכמים ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך:
+ברוך ה' אשר עזרני לגמור הגהת סדר עולם, ביום ועש"ק יתרו לסדר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, י"ט ימים לחדש שבט, שנת זה כל ימות עולם לפ"ק, כן יעזרני ה' להגדיל תורה ולהאדירה, ולראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות, אמן: 

txt/Midrash/Aggadah/Seder Olam Rabbah/Commentary/Meir Ayin on Seder Olam Rabbah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,788 @@
+Meir Ayin on Seder Olam Rabbah
+מאיר עין על סדר עולם רבה
+merged
+https://www.sefaria.org/Meir_Ayin_on_Seder_Olam_Rabbah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Seder Olam, Warsaw 1904
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001364770
+
+מאיר עין על סדר עולם רבה
+
+הקדמה
+
+
+
+
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+מאדם, ילקוט בראשית (רמז מ"ב):
+אלף ותרנ"ו שנים, בראשית רבה (פל"ח ס"א):
+אדם ק"ל, בראשית (ה' ג'):
+שת ק"ה, שם (ה' ו'):
+אנוש צ', שם (ה' ט'):
+קינן ע', שם (ה' י"ב):
+מהללאל ס"ה, שם (ה' ט"ו):
+יד קמ"ב, שם (ה' י"ח):
+חנוך ס"ה, שם (ה' כ"א):
+מתושלח קפ"ז, שם (ה' כ"ה):
+למך קפ"ב, שם (ה' כ"ה):
+נ"ז שנה, בילקוט הגירסא נ"ח שנים ט"ס וצ"ל נ"ז שנה, והסדר הדורות מביא מסדר עולם הגירסא כ"ח שנה, וברשב"ם ב"ב (קכ"א ב') נ"ז שנה, ובשלשלת הקבלה נ"ו שנה, וביוחסין (מאמר א') כ"ח שנה, ובספר הישר (בראשית) אדם דראשון מת רמ"ג למלכות חנוך:
+עד המבול, בשלשלת הקבלה (דף צ"ב) יש אומרים שמת י"ד שנים אחר המבול ועמד בג"ע עם אביו בימי המבול ואח"כ חזר בעולם, אבל לפי מספר שנותיו כלו בימי המבול:
+ש"מ שנה, בראשית רבה (פכ"ו פ"ג), ילקוט נח (רס"ב), דברי הימים (רתתרע"ג):
+אבינו אברהם, ילקוט נח (רס"ב):
+בן מ"ח שנה, דש"מ שנה אחר המבול היה ההפלגה, וארפכשד נולד שנתים אחר המבול, ול"ח שנה עד שהוליד את שלח הרי ל"ז שנה, ול' שנה דשלח, ול"ד דעבר, ול' דפלג, ול"ב דרעו, ול' דשרוג, וכ"ט דנחור, וע' דתרח, הרי רצ"ב שנה, נמצא דכלו הש"מ שנה במ"ח שנה לאברהם אבינו:
+אברהם אבינו, ילקוט לך (רס"ו):
+ע' שנה, במדבר רבה (פי"ד סי"א), תנחומא בא (ס"ט), מכילתא בא (פסוק ויאפו), פסיקתא רבתי (פמ"ב ס"ג), עיין תוספות שבת (י' ב' ד"ה ושל), ע"ז (ט' א' ד"ה וגמירי), ובראשית רבה (פמ"ו ס"ב) שהיה בן פ"ה שנה, ובילקוט חיי שרה (רק"ו) שהיה בן מ"ח שנה, ובקהלת (רתתקס"ח שהיה בן ע"ה שנה, ומ"ש הגר"א בשם מדרש שהשלשים שנה משעה שהציל אותו מאור כשדים ומשם התחיל הגרות, אנכי לא מצאתי זאת מדרש. וכפי הנראה הלך בשיטת שלשלת הקבלה, ועיין הרלב"ג (לך לך):
+מחרן כ"ז שנים כן, בילקוט הגירסא כ"ו שנה הן, ע"ש בזית רענן:
+נ"א שנה, עיין שבת (י' ב'):
+אבינו יצחק, ילקוט תולדת (רק"י):
+ל"ז שנה, בראשית רבה (פנ"ה ס"ד, פנ"ו ס"ח), שמות רבה (פ"א ס"א), תנחומא וירא (סכ"ג), שמות (ס"א), פר"א (פל"א), תנא דבי אליהו רבה (פכ"ז), תנא דבי אליהו זוטא (פ"ב), ילקוט וירא (רצ"ח), זה"ק וירא (ק"ג א', קי"ט ב'), חיי שרה קכ"ג א'), ויחי (ר"ל ב'), עיין יבמות (ס"א ב'), בראשית רבה (פ"ק ס"י), ספרי וזאת הברכה (פשנ"ז)
+מרובים על של חברון, בראטשית רבה (פנ"ד ס"ו):
+בו בפרק נולדה רבקה, בראשית רבה (פנ"ז ס"א):
+יעקב, ילקוט בראשית (רמ"ב, תולדת (רק"י):
+שימש, לאו דוקא דהא ביום שנולד לא שמש אלא כלומר ראה אותו (זית רענן):
+נמצאת אומר ארבעה מתוך כ"ב דורות, דיעקב אבינו שמש את שם, ושם שמש את מתושלח, ומתושלח שמש את אדם הראשון:
+ושבעה בני אדם, ב"ב (קכ"א ב'):
+ועמרם ואחיה השילוני ואליהו, דעמרם ראה את יעקב אבינו, ואהיה ראה את עמרם, ואליהו ראה את אחיה, ואליהו חי וקיים לעולם, ולפי דעה זו אליהו לאו הוא פינחס, דאם היה פינחס לא היה צריך לחשוב את אחיה, דהרי פינחס ראה את עמרם: 
+
+Chapter 2
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+אבינו יעקב, מגילה (י"ז א'):
+בז' שנים, פר"א (פל"ו):
+יצא מארם נהרים, ילקוט תולדת (רקל"ה):
+ט' שנים, שהיה בן שמנה כשבא מחרן, ובן י"ז נמכר, הרי ט' שנים:
+ירד יוסף, ילקוט וישב (רקמ"ו):
+י"ב חדשים, עיין תנחומא וישב (ס"ח):
+ועשה בבית האסורים י"ב שנה, תנחומא וישב (ס"ט), זהר חדש חקת (מ"א א'), עיין פר"א (פל"ט):
+...שם, ילקוט וישב (רקמ"ה):
+כמה גדול, סנהדרין (ס"ט ב'):
+קע"ה שנים, בראשית (כ"ה ז'):
+ק"פ שנה, שם (ל"ה כ"ח):
+
+Chapter 3
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+נאמר, ילקוטו לך לך (רע"ז):
+שבאותו פרק נולד עיין סוטה (י"א א'), ב"ב (ט"ו א') סנהדרין (ק"ו א'), בראשית רב (פנ"ז ס"ד, פס"א פ"ד) זה"ק בא (ל"ב ב'):
+או יכול, עיין פר"א (פמ"ח):
+וימת יוסף, ילקוט שמות (רקס"ב):
+ק"י שנה, בראשית (נ' כ"ו):
+וכל זמן שהיה לוי קיים, עיין שמות רבה (פ"א ס"ד):
+אחד מן האחים, שבת (ק"ו א'):
+קי"ו שנה, עיין פר"א (פמ"ח):
+כשנותיה של מרים, מרים היתה יותר מפ"ז שנה, דהרי נולדה עוד קודם אהרן, ונפטרה בשנה אחת עם אהרן, אכן פ"ז שנה נולדה קודם שיצאו ישראל ממצרים:
+מכות מצרים, עדיות (פ"ב מ"י), ילקוט שמות (רקע"ו), ישעיה (רתקי"ד):
+י"ב חדש, כלומר שלא ינגפו בת אחת, אלא מתחלת מבתן עד סופה י"ב חדש, שיהיו נמוקים והולכים עד שיכלו (הראב"ד):
+מן הפסח ועד העצרת, דכתיב שבת בשבתו, ומצאנו בפסח ועצרת שנקראו שבתות, דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת ויקרא (כ"ג ט"ו), דהיינו ממחרת יום טוב הראשון של פסח, וכתיב עד ממחרת השבת השביעת תספרו (שם כ"ג ט"ז), דהיינו עצרת, והא דקאמר בשבתו, מפני שיום טוב של עצרת תלוי ביום טוב של פסח, מה שאין כן בשאר מועדים שאינן תלוים זה בה (הראב"ד):
+לאחר י"ב חדש, ר"ה (י"ז א'):
+נפשן כלה וגופן כלה, בסדר עולם דפוס אמשטרדם הגירסא נפשן בלה וגופן בלה:
+והמלעיגין, בסדר עולם מדפיסים הראשונים הגירסא ויהודים המלעיגין:
+כלה והן אינן כלין, בסדר עולם מדפיסים הראשונים הגירסא בלה והן אינן בלין:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+י"ב חדש, עדיות (פ"ב מ"י):
+ודורו אינן, סנהדרין (ק"ח א'):
+זה אייר, ר"ח (י"א ב'), ע"ש ברש"י:
+חכמים כדברי רבי אליעזר למבול וכדברי רבי יהושע לתקופות, חכמי ישראל מונין למבול כרבי אליעזר, שנות נח ובריאת עולם ושנות הדורות כרבי אליעזר, מונין מתשרי תחלת השנים ולא משום דסבירא להו בתשרי נברא העולם, אלא דתשרי ראש השנה לשנים, ובניסן נברא העולם כדקתני, ולתקופה כרבי יהושע, כשמונין תקופת החמה והלבנה מונין מניסן, לומר שמניסן נבראו, ובתחלת ליל רביעי שמשה חמה בניסן, לפיכך אין תקופת ניסן נופלת אלא בד' רביעי היום, לפי שלעולם וגם ורביע בין תקופת שנה זו לתקופה שכנגדה לשנה הבאה, וכן מולדות הלבנה מונין מולד ניסן ראשון בלילי רביעי בתשעה שעות ותרמ"ב חלקים (רש"י):
+ויהי הגשם, ילקוט נח (רנ"ו):
+עד כ"ז בכסלו, לדעת רבי אליעזר:
+לפי מעשיו, בילקוט איתא כאן, מכ"ז בכסלו עד אחד בסיון, ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום, מן אחד בסיון התחילו לחסור, שנאמר והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירים בעשירי באחד לחדש, עשירי לירידת גשמים זה אב, שמקצת היום ככולו:
+מן הארץ, ט"ס וצ"ל מן ההרים, וליתא בילקוט, כי המים היו גבוהים ט"ו אמה למעלה של גובה כל ההרים:
+וכלו לששים יום, המים מן ההרים:
+טפח ומחצה בכל יום, כי אמה היא ששה טפחים:
+הא כמה היתה גבוהה מן הארץ ד' אמות, מן הארץ ט"ס וצ"ל מן ההרים, כי בט"ז ימים ירדה התיבה ד' אמות, אמה לד' ימים:
+י"א אמה, דהמים היו גבוהים ט"ו אמה למעלה מן ההרים, והתיבה נחה על לסוף ט"ז ימים כשירדה ד' אמות על הרי אררט, לכן צ"ל שהיתה י"א אמה משוקעת במים:
+שהתחילו המים לחסור, היינו מיום אחד בסיון עד עשרה בתמוז, עיין רש"י נח (פ"ח פ"ו):
+ולא מצאה וגו', לפי זה החשבון אתי שפיר שלא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, כי זה היה בי"ז בתמוז, ועדיין לא נראו ראשי ההרים:
+על ראשי ההרים, כי אז נראו ראשי ההרים:
+מקצת החדש ככולו, דכתיב בראשון אף שהיה רק באחד לחדש, עיין ר"ה (י' ב'):
+כמקפה, כמרק:
+הרי י"ב, בראשית רבה (פל"ג מ"ז):
+
+Chapter 5
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+כל שבעת, ילקוט שמות (רקע"ב):
+ומכוונין אותו לט"ו בניסן, ליתא בילקוט:
+בין הבתרים, תנחומא בא (ס"ט):
+אצל אבינו אברהם לבשרו, בראשית רבה (פ"ג סי"ב), עיין פר"א (פכ"ט):
+נולד אבינו יצחק, ר"ה (י"א א'), ובתנחומא פקודי (סי"א) באחד בניסן הולד יצחק:
+בי"ד יום בו, שבת (פ"ח א):
+חמישי היה, בילקוט הגירסא ויום ד' היה, כפי הנראה רצה אחד לתקן, ובאמת קלקל, כי כאן הוא דעת רבנן שביום ו' היה ר"ח ניסן כדאיתא בשבת:
+שם נתנו, סנהדרין (נ"ו ב'), ילקוט בשלח, (ררנ"ז), עיין מכילתא בשלח (פסוק ויצעק):
+רבי חייא, צ"ע דרבי חייא היה אחר רבי יוסי עיין פסיקתא רבתי (פכ"א סי"ט):
+על המים, דכתיב שם ובאילם שתים עשרה עינת מים:
+ועוד למדנו, קידושין (ל"ח א') לקמן (פרק י'):
+
+Chapter 6
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ביום השביעי, יומא (ד' ב'), עיין תנחומא תשא (סל"א):
+בי"ז בתמוז ירד, דישב שם מ' יום:
+מה ברכה, תנחומא פקודי (סי"א):
+אמר להם, ילקוט פקודי (רתי"ז):
+
+Chapter 7
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+התחילו, ספרא צו (פסוק ומפתח אהל מועד):
+ראשון למעשה בראשית, שבת (פ"ז ב') אותו יום נטל עשר עטרות, וכאן חשב י"א והוסיף לשחיטת צפון והוא בכלל ראשון לעבודה, עיין תנחומא פקודי (סי"א):
+זו עולה, בראשית רבה (פכ"ב ס"ה):
+בו ביום, זבחים (ק"ב א'):
+ויום השבת היה דר"ח ניסן היה ביום ראשון:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+חסר עשרה ימים, דבראש חדש סיון באו למדבר סיני:
+מ"ב מסעות, עיין רש"י מסעי (פל"ג פ"א):
+
+Chapter 9
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+שנסתלקה הבאר, תענית (ט' א'), לקמן (פרק י'):
+החזירו הבנים, עיין ב"ב (קי"ז א'):
+מבאי מצרים, עיין ב"ב (ק"כ א'):
+
+Chapter 10
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ויהי בארבעים,  ילקוט יהושע (ר"א):
+את כל התורה כולה, בילקוט איתא שנאמר הואיל משה באר וגו':
+ימיך למות, בילקוט איתא באותו יום נאמר לו וצו את יהושע, מה היתה צואתו, חזק ואמץ כי אתה תביא וגו':
+ולא נס לחה, בילקוט איתא ויבכו בני ישראל את משה בערבת מואב שלשים יום:
+משה רבינו, בילקוט איתא מלמד שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום שנאמר את מספר ימיך אמלא:
+שלשה פרנסים, תענית (ט' א'):
+באר ועמוד ענן והמן, לעין (פרק ט'):
+מן המן, קידושין (ל"ח א'):
+חסר שלשים יום, דהמן התחיל לירד בט"ז באייר:
+שהיו אוכלין, לעיל (פרק ה'):
+
+Chapter 11
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ונטלו להם, יהושע (ד' ט'):
+ונטלו להם, שם (ד' ח'):
+בקצה מזרח יריחו, שם (ד' י"ט):
+שבשמרון שבצד שכם, דשכם ושמרון שניהם במטה אפרים היו, וכתיב עד מקום שכם עד אלון מורה בראשית (י"ב ו'), וכאן כתיב אצל אלוני מרה:
+בשבעים לשונות, סוטה (ל"ב א'):
+באחד עשר בניסן, עיין יבמות (ע"א ב'):
+יום השבת היתה, ירושלמי שבת (פ"א ה"ח):
+כלב אמר, זבחים (קי"ח ב'):
+ששמנה מאות, עיין ערכין (י"ב ב'), ילקוט יהושע (רכ"ג):
+
+Chapter 12
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+יהושע פרנס, ילקוט יהושע (רל"ה):
+ימים האריכו, דכל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים שבת (ק"ה ב'):
+ואחריו עתניאל, ילקוט שופטים (רמ"א):
+ארבעים שנה, דכתיב ותשקט הארץ ארבעים שנה וימת עתניאל בן קנז שופטים (ג' י"א):
+שמנה שנים, שם (ג' ח'):
+ואחריו אהוד, ילקוט שופטים (רמ"ב):
+שמנים שנה, דכתיב ותשקט הארץ שמונים שנה שופטים (ג' ל'), ואחר כך כתיב ואהוד מת שם (ד' א'):
+שמנה עשרה שנה, שם (ג' י"ד):
+בימיו היה שמגר, דכתיב ואחריו היה שמגר שם (ג' ל"א), ואחר כך כתיב ואהוד מת שם (ד' א'):
+בימי עגלון היה, דלכן הלך אלימלך למואב דאז מלך עגלון מלך מואב על ישראל, וחולק על זה דאבצן הוא בעז:
+מת בשנת השנית, איתא בספר מי השלוח לאדוני אבי זקני אדמו"ר הרגב הגאון הקדוש זצללה"ה (ח"ב בהעלתך פי"א פל"ג), על פסוק הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' חרה בעם ויך ה' בעם מכה רבה מאד, שמלשון זה משמע שנלקח מהם נפש יקר למאד, כמו שמצינו שכתיב שמואל (ב' כ"ד ט"ז) ויאמר למלאך המשחית בעם רב, ואיתא על זה בברכות (ס"ב ב') אמר רבי אלעזר אמר ליה הקב"ה למלאך טול לי רב שבהם שיש בו ליפרע מהם כמה חובות באותה שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין, וכן משמע בכאן שמת באותה שעה נפש יקר, ונראה שזה היה נחשון בן עמינדב, וסמך לזה מזה"ק בהעלתך (קנ"ו א') הא אנא פגימא ואהרן פנים ונחשון בן עמינדב פגים, כי נחשון היה דרועא שמאלא, כדאיתא בזה"ק ואתחנן (ר"ם '), ומיתת משה ואהרן נכתב בתורה, ומיתת נחשון לא נכתב:
+ואלימלך אחיו, ב"ב (צ"א א'):
+ארבעים שנה, דכתיב ותשקט הארץ ארבעים שנה שופטים (ה' ל"א):
+ב' שנים, צ"ל עשרים שנה שם (ד' ג'):
+וארבעים שנה, דכתיב ותשקט הארץ ארבעים שנה בימי גדעון שם (ח' כ"ח):
+אחרי אבימלך, להושיע את ישראל תולע בן פואה בן דודו איש יששכר:
+שתים ועשרים שנה, שם (י' ג'):
+ו' שנים, שם (י"ב ז'):
+ז' שנים, שם (י"ב ט'):
+
+Chapter 13
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+עלי פרנס, ילקוט שמואל (רקל"ט):
+ארבעים שנה, שמואל (א' ד' י"ח):
+ויום שמת, זבחים (קי"ח ב'):
+ויהי מיום, ילקוט שמואל (רק"ג):
+שבת הארון, בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה, והכ' שנה היו י"א שנה ששפט שמואל, וב' שנה שמלך שאול בחיי שמואל, וז' שנה שמלך דוד בחברון על יהודה, ואז העלה את הארון מקרית יערים:
+והכה נחש העמוני, שמואל (א' י"א י"א):
+ומשחוהו ישראל, פירוש דמלכוהו אז כי נמשח כבר היה, והוא מלשון הכתוב ומשחת את חזאת מלכים (א' י"ט ט"ו):
+שניה ירד, שמואל (א' י"ג):
+אלא נ"ב, תענית (ה' ב'):
+ועוד, מיותר:
+ושנה אחת, עיין לעיל:
+חמש שנים, עיין סנהדרין (כ' א'):
+
+Chapter 14
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ויהי, ילקוט שמואל (רקמ"ב):
+כל ארבעים ושלש שנה, דמ"ג שנה היה מהעת שהעלה דוד את הארון עד שנבנה בית המקדש:
+בסדר עולם מדפוס ווארשא נוסף כאן תיבת בצידון והוא ט"ס:
+ונסתלק אביתר, שלא עלה לו יומא (ע"ג ב'):
+ויהי מקץ, ילקוט שמואל (רקמ"ט):
+מקץ ארבעים, נזיר (ה' א') עיין תוספות שם (ד"ה הני):
+
+Chapter 15
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+אז יקהל, ילקוט מלכים (רקפ"ז):
+ראים ברדת, בילקוט איתא וכה"א במקהלות ברכו אלהים תהלים (ס"ח כ"ז), אש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה עד מנשה:
+ויאהב שלמה, ילקוט מלכים (רקע"ב):
+את הבית, עיין רש"י מלכים (א' ג' ג'):
+אחיה אמר, ילקוט מלכים (רקצ"ו):
+אם תשמע, וכתיב אחריו והייתי עמך ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד:
+ולבנו ג', כי בשנה הרביעית נשא את בת פרעה, עיין לקמן (פרק ט"ז):
+
+Chapter 16
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+והימים, ילקוט מלכים (רקצ"ו):
+י"ד שנה, צ"ל י"ז שנה מלכים (א' י"ד כ"א):
+ג' שנים, שם (ט"ו ב'):
+ראהו דוד, לרחבעם:
+וירדף, ילקוט מלכים (רר"ה):
+כח ירבעם, בילקוט איתא ויגפהו ואין אתה יודע מי הוא שנוגף, הרי ירבעם קבר את אביה ומלך אחריו כ' שנה (צ"ל ב' שנה, כי רחבעם מלך י"ז ואביה ג' הרי כ', וירבעם כ"ב, הרי חי ב' שנה אחריו, (זית רענן), הא אינו אומר ויגפהו אלא באביה, ומפני מה נגפו המקום, מפני שהוא עומד ומחשד (נ"א ומיסר) את ישראל, וכן צ"ל כאן:
+נגפו הקב"ה, בילקוט איתא ועל שקרא לאחיה בכלל, אולי צ"ל בליעל, או פירושו דכתיב ויקבצו עליו אנשים רקים בני בליעל דברי הימים (ב' י"ג ז'), ואחיה בכלל:
+ארבעים ואחת שנה, מלכים (א' ט"ו י'):
+חמש עשרה לאסא, כדכתיב בדברי הימים (ב' ט"ו ��"ט) ומלחמה לא היתה עד שנת שלשים וחמש למלכות אסא, והיא שנת ט"ו לאסא, עיין (הערה י"ב), ומה דכתיב בימיו שקטה הארץ עשר שנים שם (י"ג כ"ג), היינו מה' שנים למלכותו עד ט"ו" ובצמח דוד (ח"א תתקצ"ג לאלף השלישי) איתא בימי אסא שקטה הארץ ממלחמה מתחלת מלכותו עשר שנים עד שנת תתקצ"ג, ומשם והלאה היתה מלחמה בין אסא ובין בעשא כל ימיהם עיין רש"י דברי הימים (ב' פי"ד פ"ו):
+כ"ב שנה, מלכים (א' י"ד כ'):
+שתי שנים, שם (ט"ו כ"ח):
+ל"ו שנה, דבשנת ט"ז לאסא כלו ל"ו שנה ממלכות שלמה, לכן נקראת ל"ו למלכות אסא, דרחבעם מלך י"ז שנה, ואביה ג', וט"ז דאסא הרי ל"ו, והיתה עתידה לחזור מלכות בית דוד אחר ל"ו שנה, ועל שקלקל אסא לא חזרה, עיין לעיל (פרק ט"ו):
+שעה, צ"ל שנה:
+ובימי אחז, בילקוט הגירסא ובשנת ג' לאחז, עיין לקמן (פכ"ב):
+
+Chapter 17
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+בעשא מלך, ילקוט מלכים (רר"ז):
+כ"ד שנה, מלכים (א' ט"ו ל"ג):
+שתי שנים, שם (ט"ז ח'):
+בשנת כ"ז שם (ט"ז י'), אע"ג דלעיל (פט"ז) אמר שאסא קבר את בעשא בשנת כ"ו למלכות, ואלה מלך ב' שנים הרי כ"ח, צ"ל דשנים מקוטעות היו, ולא מלך שנים שלמים, וכ"כ המפרשים (זית רענן):
+זמרי הרג, שם:
+ז' ימים, שם (ט"ז ט"ו):
+ארבעים שנה, צ"ל ארבע שנים, וכ"ה הגירסא בילקוט, דעמרי מלך מכ"ז לאסא עד ל"א ד' שנים ביחד עם תבני, ומל"א עד ל"ח מלך עמרי מלכות שלמה ח' שנה, הרי י"ב שנה מלך, וברש"י מלכים (א' פט"ז פכ"ג) איתא דמלך חמש במחלוקת ושבע במלכות שלמה:
+ל"א לאסא, מלכים (א' ט"ז כ"ג):
+ליהושפט בנו, כ"ה הגירסא לקמן, ובתוספתא סוטה (פיב ה"ג), ובילקוט, וברש"י מלכים (א' פט"ז פכ"ב), והגר"א הגיה דצ"ל ליהורם בן בנו, וצ"ע דתבני נהרג ל"א שנה למלך אסא עיין (הערה ז'), ואסא מלך מ"א שנה מלכים (א' ט"ו י'), הרי י' שנה מלך אסא אחר הריגת תבני. ואחר אסא מלך יהושפט בנו כ"ה שנים שם (כ"ב מ"ב), ואחר כך מלך יהורם בן יהושפט, הרי דהיה מהריגת תבני עד שמלך יהורם ל"ה שנה, ויהורם היה בן ל"ב שנה במלכו שם (ב' ח' י"ז), נמצא דנולד יהורם ג' שנים אחר הריגת תבני, ואיך אפשר לומר דמפני שנשא יהורם בת עמרי לכן הרגו את תבני, ולפי חשבון הגר"א נשא יהורם בת עמרי בן שתי שנים עיין באור והגהות הגר"א (הערה י"ב), וזאת לא מצינו רק בחצרון וחמול, עיין רש"י דברי הימים (ב' פכ"ב פ"ב):
+י"ב שנה, מלכים (א' ט"ז כ"ג):
+ארבע לאחאב, שם (כ"ב מ"א):
+ל"ה שנה, שם (כ"ב מ"ב):
+שלש עשרה שנה, בילקוט הגירסא י"ב:
+ג' שנים, בילקוט הגירסא ג' שנים ומחצה:
+מלך שנתים,  מלכים (א' כ"ב נ"ב):
+בשנת שתים, ילקוט מלכים (ררכ"ג), וכך הגירסא שם, בשנת י"ט (צ"ל י"ח, מלכים ב' ג' א') ליהושפט מלך יורם בן אחאב י"ב שנה שכן הוא אומר באחזיהו וימת כדבר ה' אשר דבר (ביד עבדו) אליהו וימלך יהורם תחתיו בשנת שתים ליהורם בן (אחאב) [יהושפט מלך יהודה] כי לא היה לו בן א"ר יוסי אפשר לומר כן, תוספתא סוטה (פי"ב ח"ב):
+בשנת י"ט, צ"ל בשנת י"ח, עיין (הערה ט"ז) והרלב"ג מלכים (ב' פ"א פי"ז):
+ז' שנים משנגנז, היינו בשנת ג' ליהורם, כי בשנה השנית לאחזיהו נגנז אליהו:
+אלא כיון שהשיא אסא, דמהריגת תבני עד שמלך אחזיהו מלך יהודה היה מ"ב שנה, דעמרי מלך אחר תבני מלכות שלמה ח' שנים עיין (הערה ז'), ואחאב מלך כ"ב שנה מלכים (א' ט"ז כ"ט), ובשנת שתים עשרה שנה ליורם בן אחאב מלך ישראל מלך אחזיהו בן יהורם מלך יהודה שם (ב' ח' כ"ה), הרי מ"ב שנה עד אחזיהו: 
+
+Chapter 18
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+בימי יהורם, ילקוט מלכים (ררכ"ג):
+שבע שנים, מלכים (ב' ח' א'):
+נלחם בישראל, שם (ו'):
+ומשח את חזאל, שם (ח' י"ג), ולאו משיחה ממש הוא, אלא שניבא עליו שיהיה מלך על ארם:
+יונה בן א��תי, עיין לקמן (פי"ט):
+ומשח את יהוא, מלכים (ב' ט'):
+ותקח יהושבע, ילקוט מלכים (ררל"ב):
+כ"ג ליואש, מלכים (ב' י"ב ז'):
+קנ"ה שנה, ל"ז דשלמה, רחבעם י"ז, אביה ג', אסא מ"א, יהושפט כ"ה, יהורם ח', אחזיה א', יואש כ"ג הרי קנ"ה שנה, עיין רש"י דברי הימים (ב' פכ"ד פ"ז):
+ויזקן יהוידע, וישבע ימים וימת בן מאה ושלשים שנה במותו:
+קלקלה, בילקוט הגירסא קללה:
+יואש עצמו, תנחומא וארא (ס"ט):
+
+Chapter 19
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+יהוא מלך, ילקוט מלכים (ררל"ב):
+כ"ח שנה, מלכים (ב' י' ל"ו):
+יונה בן אמתי, עיין לעיל (פי"ח):
+י"ז שנה, מלכים (ב' י"ג א'):
+ל"ז שנה, שם (י"ג י'):
+ואלישע חלה, ילקוט מלכים (ררל"ג):
+מי"ט שנה ליהושפט, עיין לעיל (פי"ז) דאליהו נגנז בשנה השנית לאחזיהו:
+מששים שנה, ו' שנה דיהושפט, יהורם ח', אחזיהו א', יואש ל"ז, וט' שנה ליהואש מלך ישראל הרי ס"א שנה:
+בשנת שתים, מלכים (ב' י"ד א'), ילקוט מלכים (ררל"ג):
+י"ב לאמציה, השמן רענן גורס י"ד לאמציה, דאיתא לקמן בו בפרק  מת יהואש, ואחרי מות יואש חי אמציה ט"ו שנה הרי כ"ט שנה שמלך אמציה:
+בן שש עשרה, ילקוט מלכים (ררל"ד):
+בימי אבותיו, עיין רש"י מלכים (ב' פי"ד פכ"ב, פט"ו פ"ח), ודברי הימים  (ב' פכ"ה פכ"ז):
+מיתת תחלואים, ביהורם כתיב וימת בתחלאים רעים דברי הימים (ב' כ"א י"ט), אחזיהו ע"י אחרים שם (כ"ב ט'), וביואש כתיב כי עזבו אתו במחליים רבים שם  (כ"ד כ"ה):
+שנה אחת, עיין רש"י מלכים (ב' פט"ו פ"ח):
+ישב על כסאו, משמע דישב כבר:
+וג' מלכים, צ"ל וד' מלכים, דזכריה בן ירבעם מת בשנת ל"ה לעזיהו, ואחריו שלום בן יבש בשנת ל"ט, ואחריו מנחם בן גדי בשנת מ"ט, ואחריו פקחיה בן מנחם בשנת נ"ב, ואחר כך מת עזיהו, עיין מלכים (ב' ט"ו):
+מ"א שנה, שם (י"ד כ"ג):
+
+Chapter 20
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+אל אצל, ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך יהודה, ויליף מזה דהיכא דכתיב רעש מדבר מרעש שהיה בימי עזיהו:
+חזון ישעיהו, ילקוט הושע (רתקט"ו):
+שכולן נתנבאו בפרק אחד, דבישעיה והושע כתיב בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו, ובעמוס כתיב בימי עזיה, ובמיכה כתיב בימי יותם אחז יחזקיה:
+ביום הרעש, דלא מת עזיהו אלא נצטרע כדאיתא בתנחומא צו (סי"ג):
+שכולן קדמו את מיכה, דבמיכה לא כתיב בימי עזיהו:
+חזון עבדיה, ילקוט עבדיה (רתקמ"ט):
+בימי אמציה, מלכים (ב' י"ד ז'), ובילקוט הגירסא בימי יהושפט, עיין רש"י מלכים (א' פכ"ב פמ"ח):
+אדומיים כדבר אלישע, צ"ל ארמים בימי אלישע, מלכים (ב' ח'), וב"ה הגירסא בילגוט:
+לא עמדו, בילקוט הגירסא לא העמידו מלך:
+בימי אחז, ישעיה (ז'):
+בימי חזקיהו, מלכים (ב' י"ח ח'):
+בימי חזקיהו, שם (י"ט):
+ובני זרח, זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרע כלם חמשה, ילקוט דברי הימים (רתתרע"ד), עיין תנחומא חקת (ס"ו), ורש"י דברי הימים (א' פ"ב פ"ו):
+ובני קרח, אסיר ואלקנה ואביאסף:
+וישלח ה', ילקוט דברי הימים (רתתרע"ז):
+ויבא איש, ספרי וזאת הברכה (פשמ"ב):
+אחיה אמר, ילקוט מלכים (רקפ"ג):
+עדו הנביא, תנחומא תולדת (סי"ג):
+מיכיהו אמר, ילקוט מלכים (ררי"ט, רר"כ):
+יהוא בן חנני, צ"ע דכבר הביאו לעיל:
+יואל ונחום, ילקוט מלכים (ררמ"ו), נחום (רתק"ס), ושם ליתא יואל:
+וידבר ה' אל מנשה, אפשר דיליף מדכתיב אח"כ ודברי החזים המדברי אליו דברי הימים (ב' ל"ג י"ח), ובחבקוק כתיב לשון הזה חבקוק (א' א'):
+ושריה בן מחסיה, בירמיה (נ"ב נ"ט) כתיב שריה בן נריה בן מחסיה, אך כ"ה הגירסא ברבה במדבר (פ"ח ס"ט), ובאיכה רבה (פ"ב פסוק ויחמס), וברש"י מגילה (ט"ו א'):
+מרדכי היהודי, מגילה (טו"ו א'):
+שתים לדריוש, אלו הם המ"ח נביאים לפי גירסת הגר"א ע"פ סדר אל"ף בי"ת, א) אוריהו, ב) אח��ה, ג) איתן, ד) אליהו, ה) אליעזר, ו) אלישע, ז) אלקנה, ח) אמוץ, ט) אסף, י),  יב) שלשה בני קרח, יג) ברוך, יד) גד, טו) דוד, טז) דניאל, יז) הושע, יח) הימן, יט) זכריה, כ) זכריה בן יהוידע, כא) חבקוק, כב) חגי, כג) חנני, כד) ידותון, כה) יהוא, כו) יהושע, כז) יואל, כח) יונה, כט) יחזיאל, ל) יחזקאל, לא) ירמיה, לב) ישעיה, לג) מיכה המרשתי, לד) מיכיהו הבן ימלה, לה) מלאכי, לו) מרדכי, לז) נחום, לח) נתן, לט) עבדיה, מ) עדד, מא) עדו, מב) עזריהו, מג) עמוס, מד) פינחס, מה) צפניה, מו) שמואל, מז) שמעיה, מח) שריה, עיין רש"י מגילה (י"ד א'):
+משה ואלקנה, משה דברים (ל"ג א'), אלקנה שמואל (א' ב' כ"ז) עיין לעיל, שמואל שם (ט' ו'), דוד נחמיה (י"ב ב"ד), שמעיה מלכים א' י"ב כ"ב), עדו שם (י"ג א') עיין לעיל, אליהו שם (ב' א' י"ג), אלישע שם (ד' ט'), מיכה שם (א' כ' כ"ח), אמוץ דברי הימים (ב' כ"ה ז') עיין לעיל, ספרי וזאת הברכה (פשמ"ב):
+מיכה ואמוץ, בילקו שמואל (רצ"א) איתא והמסורת מנה אחד עשר גברי דנקראו איש האלהים ומוסיף חנן בן יגדליהו ופסוק הוא בירמיה (ל"ח ד') בבני הרכבים:
+בהם הראה, דברי הימים (א' כ"ו כ"ח, ב' טי"ז ז'):
+בן אדם, יחזקאל (ב' א'), דניאל ח' י"ז):
+
+Chapter 21
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+באבינו אברהם, ילקוט תהלים (רתתס"ג):
+ובשרה נאמר, מגילה (י"ד א'), ילקוט שופטים (רמ"ב):
+ואבי יסכה, עיין לעיל (פ"ב):
+עלץ לבי בה', רמה קרני, ולא רמה פכי, דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן, שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן, מכלל דנביאה היתה:
+ותכתב אסתר, מכלל דברוח הקדש נאמרה וניתנה ליכתב. ובמגילה (י"ד ב') יליף מותלבש אסתר מלכות שלבשתה רוח הקדש:
+אלו מ"ח נביאים, עיין מגילה (י"ד א'), ולעיל (פ"כ הערה כ"ה):
+יכול מפני, תוספתא סוטה (פי"ב ה"ה):
+וכן משה, עיין מדרש תהלים (מי"ד):
+וחמשים איש מבני הנביאים, עיין לעיל:
+שאין לך, ילקוט מלכים (ררכ"ד):
+תרדמה על האדם, וכתיב ותרדמה נפלה על אברם בראשית (ט"ו י"ב), הרי דתרדמה נבואה היא, עיין בראשית רבה (פי"ז ס"ה):
+תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח, ובאברהם כתיב התהלך לפני והיה תמים בראשית (י"ז א'):
+בשם, עיין תנא דברי אליהו רבה (פכ"ח) דשם נביא היה:
+בעבר, עיין לעיל (פ"א) דעבר נביא היה:
+אבל משנתנה תורה, צ"ע דבלעם היה אחר מתן תורה, עיין ילקוט בלק (רתשע"א), ובאור והגהות יעבץ (הערה ח'):
+וכן במשה, עיין ברכות (ז' א'):
+
+Chapter 22
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+שלום, ילקוטי מלכים (ררל"ו):
+ירח ימים בשמרון, מלכים (ב' ט"ו י"ג):
+נטל עגל הזהב שבדן, דכתיב בעגל הזהב שבבית אל גם אותו לאשור יובל מנחה הושע (י' ו') עיין לקמן, מכלל דבפעם הראשון נטל עגל הזהב שבדן:
+אפשר לומר כן, היה לו לומר בשנת ארבע לאחז שהרי כל ימי מלכות יותם שש עשרה שנה, רש"י מלכים (ב' פט"ו פ"ל):
+ליותם בקבר ולא לאחז בחיים, מפני שעל יותם נאמר ויעש הישר בעיני ה' מלכים (ב' ט"ו ל"ד), ולהיפך באחז נאמר ולא עשה הישר בעיני ה' שם (ט"ז כ', שמן רענן):
+בשנת שתים עשרה, עיין רש"י מלכים (ב' פי"ז פ"א):
+אלו מכל ישראל, בילקוט איתא אלו הם עשרת השבטים שנסמכו על חזקיהו ופלטו עמהן, עיין רש"י עמוס (פ"ג פי"ב):
+בהן אלא אחד משמנה שבהן ושאר העם היכן היה בדמשק, בילקוט איתא מישראל היושבים בשמרון בפאת מטה ובדמשק ערש אלא אחד משמונה שבהם ושאר העם היכן הוא בדמשק:
+פרדסאות, גיטין (פ"ח א') פירש"י שומרים, ובערוך (ערך פרזדאות) גורס פרוזדאות:
+תולין את הקלקלה במלכיהם, עד הושע בן אלה היו תולין הקלקלה במלכיהן שהיו מעכבין אותן מלעלות לרגל עמד זה ובטל פרדסאות ולא עלו לפיכך גלו כי עתה הזנית אפרים ואין להם לתלות במלך רש"י עמוס (פ"ה פ"ג):
+על מלכי מצרים, בילקוט איתא שכן הוא אומר בשנת שתים עשרה לאחז מלך יהודה מלך הושע בן אלה בשמרון על ישראל תשע שנים, רבי יוסי אומר אפשר לומר כן:
+למרדו, עיין רש"י מלכים (ב' פי"ז פ"א):
+
+Chapter 23
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ויהי בארבע, ילקוט מלכים (ררל"ו):
+בין גלות ראשונה, דגלות ראשונה היה בשנת ד' לאחז, וגלות שניה בשנת י"ב לאחז עיין לעיל (פכ"ב), שהיא שנת שש לחזקיה, ובפעם השלישית עלה בשנת י"ד לחזקיה:
+אמר רבי יהושע בן קרחה, בילקוט הגירסא אמר רבי יוסי:
+אחרי, צ"ל שנאמר אחרי, וכ"ה בילקוט:
+שלח תרתן לאשדוד, עיין רש"י מלכים (ב' פי"ח פי"ז):
+שטף, בילקוט הגירסא ושתף, אך כ"ה ברש"י ישעיה (פט"ז פי"ד):
+ומואבים, בילקוט איתא והערביים:
+כשני שכיר, בילקוט איתא ונקלה כבוד מואב:
+ושמע שמועה, ושב אל ארצו:
+והלך לכוש, צ"ע למה הלך שבנא לכוש, הלא סנחריב נפל בנב הסמוכה לירושלם, ובילקוט איתא שטף שבנא הסופר וכל סיעתו והוליכם בזיקים, עיין רש"י ישעיה (פל"ז פל"ו, פמ"ח פי"ד):
+הארצות, בילקוט הגירסא האוצרות:
+בכירה ומנקיא, בילקוט איתא בכרה ומנקיה, והוא ט"ס וצ"ל תיבה אחת בכרומנקיא, עיין במוסף הערוך (ערך כרומנקיא) פירוש בלשון יוני כבלי וזקי ידים, ובמעריך (ערך כירומניקיא) כתב דהוא מלה מורכבת בלשון מן כירו שפירושו ידים, ומן מניקיא שפירושו בתים, נמצא פירוש המלה בתי ידים של ברזל, ובשיר השירים רבה (פ"ד פסוק אתי מלבנון) הגירסא בקרקומניקיאה, עיין ירושלמי סנהדרין (פ"י ה"ב), וברות רבה (פ"ה פסוק ויאמר לה בעז), ובפסיקתא דרב כהנא (פכ"ה):
+את תרתן ואת רבשקה, בפסוק כתיב את תרתן ואת רב סריס ואת רבשקה, עיין רש"י שם:
+וכולן מלכים, דכתיב וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור דברי הימים (ב' ל"ב כ"א), עיין סנהדרין (צ"ח ב'):
+שלשה ימים, מלכים (ב' כ'):
+כשם שעמדה לו לאחז, דיום שמת אחז נתקצר היום, ולא היה היום רק שתי שעות, כדי שלא יהא נספד, סנהדרין (צ"ו א'), עיין פר"א (פנ"ב):
+עשר מסעות, דכתיב בא על עית (א), עבר במגרון (ב), למכמש יפקיד כליו (ג), עברו (ד), מעברה (ה), גבע מלון לנו (ו), חרדה הרמה (ז), גבעת שאול נסה (ח), נדדה מדמנה (ט), ישבי הגבים העיזו (י), עיין סנהדרין (צ"ד ב'):
+נדדה מדמנה, צ"ל אחר צהלי קולך:
+בפרס הפסח, שמות רבה (פי"ח ס"ה), עיין רש"י מגילה (ל"א א') ורש"י ישעיה (פל"ח פ"א), ושם (פ"ט פ"ב, פ"ל פל"ב) כתב ליל ששה עשר בניסן היה:
+שגדעו, עיין רש״י שם (פל"ז פ"ל):
+מימי גיחון, עיין ברגות (י' ב'):
+
+Chapter 24
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+בן שתים עשרה, ילקוט מלכים (ררמ"ו):
+את הפסל, ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עיין ירושלמי ברכות (פ"ט ה"ב):
+ל"ג שנה, דנ"ה שנה מלך מלכים (ב' כ"א א'), ובשנת כ"ב כשגלה עשה תשובה, עיין דברי הימים (ב' ל"ג), ובסנהדרין (ק"ג א'):
+בן עשרים ושתים, ילקוט מלכים (ררמ"ז), עיין סנהדרין (ק"ג ב'):
+ספר תורה, מלכים (ב' כ"ב ח'), טמון תחת הנדבך שהטמינוהו שם כששרף אחז (צ"ל אמון) את התורה (רש"י), עיין רש"י יחזקאל (פ"א פ"ב):
+מאתים ושמנה עשרה שנה, דבשנת כ"ג ליואש בדק את הבית מלכים (ב' י"ב), ויואש מלך מ' שנה הרי י"ז מיואש, אמציה כ"ט שנה, עזיה ל"ז שנה, יותם ט"ז שנה, אחז ט"ז שנה, חזקיה כ"ט שנה, מנשה נ"ה שנה, אמון ב' שנים, וי"ז מיאשיהו דבשנת י"ח למלכו בדק את הבית, הרי רי"ח שנה, עיין רש,י דברי הימים (ב' פכ"ד פ"ז):
+ולמה נבדק מהרה בימי יואש, דמשנבנה בית המקדש עד שבדקו יואש לא היה רק קנ"ה שנה כדאיתא לעיל (פי"ח):
+בית האלהים, וגם כל קדשי בית ה' עשו לבעלים:
+גנז את הארון, יומא (נ"ב ב'):
+קונן ירמיהו, תענית (כ"ב ב'):
+בן עשרים ושלש, ילקוט מלכים (ררמ"ח):
+כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל שובו נא איש מדרכו הרעה ומרוע מעלליכם וגו', הוא מעורב מאיזה פסוקים, ואולי כן צ"ל, כה אמר ה' וגו' אולי ישמעו וישבו איש מדרכו הרעה ונחמתי אל הרעה אשר אנכי חשב לעשות להם מפני רע מעלליהם ירמיה (כ"ו):
+שעה, בילקוט הגירסא שנה:
+פרעה נכו, בילקוט איתא שנת רביעי ליהויקים היא שנת רשון לנבוכדנצר, ירמיה (כ"ה א'):
+שנה ראשונה, לנבוכדנצר, מגילה (י"א ב'):
+נתחתם גזר דינן, בילקוט איתא נחתם גזר דינם של ישראל לגלותם ונחתם גזר דינם של אומות העולם לשתות כוס החמה, עיין ירמיה (כ"ה):
+
+Chapter 25
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+בשנת שלוש, ילקוט מלכים (ררמ"ח):
+אפשר לומר כן, עיין רש"י מגילה (י"א ב'):
+ארבע ליהויקים, ירמיה (כ"ח א'):
+משמלך, נבוכדנצר, עיין לעיל (פכ"ד):
+מיד מל באיסוריו, ויקרא רבה (פי"ט ס"ו):
+שבעת אלפים, רש"י מלכים (ב' פכ"ד פט"ז):
+וכי מה גבורה, תנחומא נח (ס"ג):
+שאחד מדבר, עיין גיטין (פ"ח א'):
+חורי יהודה, רש"י מלכים (ב' פכ"ד פט"ו):
+גורא, כלב קטן:
+הארון, עיין לעיל (פכ"ד):
+ירמיה הנביא, סנהדרין (פ"ט א'):
+בשנה ההיא, עיין ירושלמי סנהדרין (פי"א ה"ה):
+ירד להקביל, עיין פסיקתא רבתי (פכ"ו ס"ג):
+
+Chapter 26
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ויהי בשלשים, ילקוט יחזקאל (רשל"ה):
+משנמצא הספר, דבשנת י"ח ליאשיהו נמצא הספר עיין לעיל (פכ"ד), ויאשיהו מלך ל"א שנה הרי י"ד שנה מיאשיהו, יהויקים י"א שנה, ויהויכין לא מלך רק ג' חדשים ועשרת ימים, וה' שנים לגלות יהויכין היה הנבואה, הרי ל' שנה, עיין רש"י יחזקאל (פ"א פ"ב):
+ואשב שם, ילקוט יחזקאל (רשמ"ג):
+שני עונם, למספר ימים שלש מאות ותשעים יום:
+משנכנסו לארץ, עיין רש"י בחקתי (פכ"ו פל"ה), יחזקאל (פ"ד פ"ה):
+צדך הימני, שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך:
+ארבעים שנה, עיין רש"י שם (פ"ד פ"ו):
+שעה, בילקוט הגירסא שנה:
+עשר מסעות, ר"ה (ל"א א'):
+שעה, בילקוט הגירסא שנה, עיין רש"י ירמיה (פל"ד פ"ח):
+שתמצא אומר, בילקוט הגירסא כשתמצא לומר אחר ונסמך על מלכי מצרים:
+שעה, בילקוט הגירסא שנה:
+אלו גלו שלש גליות, במדבר רבה (פכ"ג סי"ד), עיין לעיל (פכ"ג):
+בשנה השמינית לצדקיהו, עיין רש"י ירמיה (פמ"ז פ"א):
+אותו הזמן, בילקוט הגירסא אותו זמן באותו פרק:
+נ"ב יום נהרג גדליה, דבעשור לחדש החמישי נשרף הבית ירמיה (נ"ב), נשארו כ' יום מחדש אב, וכ"ט מאלול, וג' מתשרי הרי נ"ב יום, וכתב בסדר הדורות (ערך כגדליהו בן אחיקם) וסימנך גדליה גימטריא נ"ב, עיין ירמיה (מ"א), וברד"ק שם, ובר"ה (י"ח ב'):
+שעה, בילקוט הגירסא שנה:
+בשנת עשרים ושלש, עיין רש"י ירמיה (פנ"ב פ"ל), וביחזקאל (פכ"ט פי"ח):
+בשנת עשרים ושבע, יחזקאל (כ"ט י"ז), עיין רש"י שם:
+ירמיהו וברוך, רש"י ירמיה (פמ"ד פי"ד):
+שעה, בילקוט הגירסא שנה, וב"ה ברש"י יחזקאל (פ"מ פ"א):
+
+Chapter 27
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+כל עשרים ושמונה, מט' בתמוז על ז' אב:
+מה תלמוד לומר, עיין רש"י מגילה (י"א ב'):
+מה תלמוד לומר, תענית (כ"ט א'):
+מקרקרין, פירוש מהרסין, ובתענית איתא וקלקלו:
+נאות מדבר, קינה כי נצתו מבלי איש עובר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו, בהמ"ה בגימטריא חמשים ותרתין הוו, שבת (קמ"ה ב'):
+ששבע שנים, יומא (נ"ד א'):
+שבעת אלפים, עיין לעיל (פכ"ה):
+
+Chapter 28
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ובשנת שתים, ילקוט דניאל (רתתרנ"ט):
+אפשר לומר כן, דזו המעשה היה אחר החורבן, והחורבן היה י"ט שנה לנבוכדנצר, רש"י דניאל (פ"ב פ"א):
+וכן הוא אומר, ילקוט ירמיה (רשכ"א), ישעיה (רתי"ה):
+שתי שמרייא דכולהון דרייא, הוא שתה השמרים של כל הדורות, שהוא היה סוף המלכים:
+מ"ה שנה, דנבוכדנצר מת בשנת ל"ז לגלות יהויכין, וגלות יהויכין היה בשנת שמנה למלכו, הרי מ"ה שנה, מגילה (י"א ב'):
+כ"ג גמרא:
+ובלשאצר בנו שלש, דניאל (ה' א'), ובלשאצר בנו של נבוכדנצר היה:
+משא דומה, ילקוט ישעיה (רת"כ), דניאל (רתתרס"ג):
+נבוכדנצר להיכל, צ"ע דלא מצינו לנבוכדנצר בהיכל רק בדפנו של אנטוכיא ויקרא רבה (פי"ט ס"ו):
+יום שמשחו, עיין מלכים (א' י"ט):
+ששבעים שנה, דנבוכדנצר מלך קודם גלות יהויכין ח' שנים, ובסדר עולם מדפוסים הראשונים כתוב כאן, הגהה, תמיהה היא זו, זה שאומר שבעים שנה משמלך נבוכדנצר, כי לא היו כי אם שבעים חסר אחת, לפי שכשתחשוב שלשים ושבע מגלות יהויכין, שהיה בשנת שמונה למלכו, עד אויל מרדך כשתביט שני נבוכדנצר למפרע, לא היו אלא שבע, ונמצא שלא מלך נבוכדנצר אלא ארבעים ארבע, מאחר שתחשוב מקוטעים, הגהה אחרת, תמה אני על זה, כי בזה הספר עצמו אומר יד] [כורש] מלך שלש שנים מקוטעות וכאן אומר שאין אתה מוצא שנה למדי בכתובים אלא זו בלבד, ואם כן היכי אמרינן במסכת מגילה דל ה' דדריוש וכורש, ואין אנו מוצאים אלא ארבע, ויש לומר על זה, שהשנה השלישית של בלשאצר המוקדם לדריוש המדי מקוטעת, היתה, והיא היתה ראשונה לדריוש, ומאחר שבפרשה שלמעלה ממנה מנאה לאותה שלישית לבלשאצר, כדכתיב בשנת שלוש למלכות בלשאצר המלך חזון וגו', לא רצה למנותה לדריוש, והשנה השנית שלו שהיא רביעית ט] (לדריוש) [לבלשאצר] שבקבר, עליה אומר בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש, אבל מכל מקום שנתים מלך, כמו שבמסכת מגילה מונה חמש בין דריוש וכורש ואעפ"כ לא מצינו שנה למדי בכתובים אלא זו בלבד, היא השניה שלו, לפי שהראשונה הרי נמנית לבלשאצר, ועוד שנה אחת לבבל עמד דריוש והשלימה בשנים שלו, שהיא הראשונה המיוחדת לו, ע"כ:
+משכבש יהויקים, דבשנה שניה למלכו כבש יהויקי לעיל (פכ"ד):
+ועוד שנה, מגילה (י"ב א'), דעוד שנה אחת היה חסר לשבעים שנה מיום שכבש את יהויקים:
+ופן ירך, ילקוט ירמיה (רשל"ה):
+ובא בשנה השמועה זו של דריוש, בילקוט וברש"י הגירסא ובא בשנה השמועה זו של בבל שנאמר והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדם ואת עמרה, ואחריו בשנה השמועה מה שנאמר כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם, משל על משל זה של כורש הפרסי:
+ואני בשנת, ילקוט דניאל (רתתרס"ו), עיין רש"י שם:
+ודריוש, הוא דריוש בן אחשורוש:
+את הבית, בילקוט איתא והרביעי יעשיר עשר גדול (יכול) מכל [מת] ת"ל והרביעי רביעי למלכי בבל וכן הוא אומר ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך:
+שבעים שבעים, ילקוט דניאל (רתתרס"ו):
+שעשה בגולה, נ"ב שנה הרי שבע שמיטות ושלש שנים, ומתוך שלא שלמה השבוע לא נמנה (רש"י):
+רבי יוסי, ילקוט עמוס (רתקמ"ז):
+שבעים שבעים, שבע פעמים שבעים הוא ת"צ:
+ומה תלמוד לומר שבעים שבעים, שהרי נבואה זו היתה בסוף שבעים שנה:
+אפשר לומר כן, דהפסוק והיו ימיו מאה ועשרים שנה כתיב אחר ויהי נח בן חמש מאות שנה, עיין רש"י בראשית (פ"ו פ"ג):
+קודם למאה ועשרים שנה, בילקוט וברש"י הגירסא קודם עשרים שנה:
+ד' לאחז, בילקוט הגירסא שלש לאחז, עיין לעיל (פכ"ב):
+אפשר לומר כן, דאחז מלך ט"ז שנה, ובשש לחזקיה גלה סנחריב את עשרת השבטים:
+שנתים לפני הרעש, עמוס (א' א'), ובעת רעש נצטרע עזיהו, וכ"ה שנה היה מצורע עיין לעיל (פי"ט), הרי כ"ז שנה, ויותם מלך ט"ז שנה, ואחז ט"ז שנה, ושש לחזקיה, הרי ס"ה שנה, עיין רש"י ישעיה (פ"ז פ"ח):
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ארבע רבוא, אלפים שלש מאות ששים, עיין רש"י שם:
+שלשים אלף ושלש מאות וששים, צ"ע דבעזרא מגיע המספר לכ"ט אלפים תתי"ח, ובנחמיה מגיל לל"א אלפים פ"ט, וברש"י איתא בפרטן אינן אלא שלשים אלף וי"ג אלף היכן הם:
+גם שנים, דניאל (י' א'), עיין רש"י מגילה (י"א ב'):
+ארבע שנים, ילקוט אסתר (רתתרנ"ג):
+בט"ו בניסן, עיין רש"י מגילה (ט"ו א'):
+על אשר, ילקוט עזרא (רתתרס"ח):
+הרי הוא אומר, ילקוט ירמיה (רש"ט), עזרא (רתתרס"ז), עיין מגילה (י"א ב'):
+מלאת לבבל, מן זמן אשר שלטה מלכות בל על ישראל, והוא מן גלות יהויקים שהיתה י"ח שנה קודם חורבן הבית:
+ביתה דנה, עד יום תלתה לירח אדר די היא שנת שת למלכות דריוש מלכא:
+וגלות אחרת עמו, כי בפעם הראשונה עלו עם זרבבל בשנת נ"ב אחר חורבן הבית:
+לאתחשסתא, הוא דריוש, עיין לקמן (פ"ל):
+
+Chapter 30
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+דברי נחמיה, ילקוט נחמיה (רתתרס"ט):
+בן חכליה, ויהי בחדש כסלו שנת עשרים:
+ואין אתה, ילקוט עזרא (רתתרס"ח):
+ב', בילקוט הגירסא ג', עיין לעיל (פכ"ח)" ובפר"א (פמ"ט):
+הוא כורש, דריוש שנבנה הבית בימיו נקרא בשלשה שמות אלו, ר"ה (ג' ב'):
+חמשים ושתים, כן צ"ל, וכ"ה בילקוט, וכן הגיה הצמח דוד (ח"א תמ"ב לאלף הרביעי), כי התחילה י"ח שנה קודם שנבנה הבית ממלך כורש, ועמד בפני הבית ל"ד שנה כדאיתא לקמן, הרי נ"ב שנה:
+אפשר לומר כן, בא דוד ולא עשה סכות עד שבא עזרא ערכין (ל"ב ב'):
+אלא מקיש, דהאי כי לא עשו לאו אסוכות מהדר אלא הכי קאמר כי לא עשו מה שעשו עכשיו מימות יהושע ומאי ניהו קדושת הארץ (רש"י):
+והביאך, בשובם מן הגלות משתעי קרא דכתיב לעיל מיניה ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך (רש"י):
+תלמוד לומר וירשתה, יבמות (פ"ב ב'), נדה (מ"ו ב'):
+יש לכם, כלומר בגלות נבוכדנצר בטלה קודשת הארץ ונצטרכו ליורשה ולקדשה בשניה (רש"י):
+אין לכם, כלומר אינה ירושה דלא יצטרכו לרשתה ולקדשה דלא בטלה קדושתה מגזרת הכתוב (רש"י):
+והצפיר השעיר, ילקוט דניאל (רתתרס"ו):
+מתנבאים ברוח הקדש, עיין רש"י יומא (כ"א ב') דרוח הקדש לא היתה בנביאים משנת שתים לדריוש ואילך, וכבר כתב הצמח דוד (ח"א תמ"ב לאלף הרביעי) דט"ס הוא וצ"ל משנת ארבע לדריוש, שהרי בזכריה (ז' א') כתוב ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר ה' אל זכריה:
+שזקן זה שקנה חכמה, קידושין (ל"ב ב'):
+אומר, בילקוט איתא מלכות בבל שבעים שנה:
+מלכות פרס בפני הבית, ע"ז (ט' א'), פירש"י בזמן הבית בעודו בנוי לאחר שבנאו כורש נמשכה מלכותו שלשים וד' שנים, ובטלה ותפשוה בני יון ומלכו מאה ושמונים, הרי מאתים וי"ד, ובני חשמונאי נטלו מלכות מיונים ומלכו ק"ג, והורדוס אחריהם ק"ג, הרי ד' מאות וכ' שנה שהיה בית שנה בישובו:
+מכאן ואילך, ממלכות הורדוס ואילך חרב הבית ובטלו מלכותן (רש"י):
+צא וחשוב, והבא למנות סדר חכמים וחייהם או שני שטר חוב או שום מעשה המאורע ימנה לחרבן מעכשיו כך וכך שנים לחורבן הבית (רש"י):
+לחרבן הבית, בילקו איתא תשס"ב וכן כותבין במגלה בשטר למנין יונאי אלפי וק"ז עשרה שנים, ובודאי הוא הוספה מאחד הגאונים שהיה בשנת ד' אלפים תק"צ שהוא תשס"ב אחר החורבן, ובמקום וק"ז עשרה שנים, צ"ל וקמ"ב שנה, כי למנין היונים מונין ש"פ שנה לפני החורבן ותשס"ב הרי אלף ומ"ב שנה, עיין ע"ז (י' א'), והוספה כזו נפל גם בסדר עולם זוטא עיין צמח דוד (ח"א תתפ"א לאלף החמישי):
+פירטון שלימון, בילקוט איתא פורטוס טלימין סליקום וסנטירוס אנטיון אנטיוכוס וקסקלגס:
+מפולמוס, פירוש חיל, ובסוטה (מ"ט א') פולמוס של אספסיינוס ושל טיטוס ופולמוס האחרון, פירש"י פולמוס של אספסיינוס, חיל שהביא אספסיינוס על ירושלם, ופולמוס של טיטוס שהביא הורקנוס אאריסתובלוס אחיו, ובין זה לזה היו חמשים ושתים שנה כדאמר בסדר עולם, ופולמוס האחרון הוא של חורבן הבי, ושל טיטוס נמי הוא:
+עד פולמוס, בילקוט איתא רומיים:
+שמונים שנה, בילקוט איתא שבע עשרה שנה ומלכותבית כוזיבא, בודאי איזה ט"ס שם:
+מפולמוס של אספסינוס, מכאן משמע דפולמוס של אספסינוס היה חורבן הבית:
+כ"ד, בילקוט איתא חמשים ושתים שנה, עיין רש"י סנהדרין (צ"ז ב'):
+י"ו שנה, בילקוט איתא שלש שנים ומחצה מכאן ואילך צא וחשוב שש מאות ושש עשרה שנה ומחצה, נראה דצ"ל שבע מאות ושש שנה ומחצה, דכבר כתבתי לעיל (הערה כ') דזה החשבון הוא הוספת גאון אחד אשר היה בשנת תשס"ב אחר החורבן, לכן חשב מתשס"ב, נ"ב שנה שהיה אחר החורבן עד מלחמת בן כוזיבא, ושלש שנים ומחצה מלחמת בן כוזיבא, הרי נשאר מתשס"ב שבע מאות ושש שנה ומחצה:
+ב' שנים ומחצה, בסנהדרין (צ"ג ב') איתא בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא:
+נ"ב שנה, עיין סנהדרין (צ"ז ב'), ובירושלמי תענית (פ"ד ה"ה), ואיכא רבה (פ"ב פסוק בלע ה'):
+רבי יוסי, ערכין (י"א ב'):
+ותשעה באב היה, ובתענית (כ"ט א') ערב תשעה באב היה, ט"ס:
+בחדש הרביעי, שם (כ"ח ב'):
+והוא מהשנא, ילקוט דניאל (רתתר"ס):
+לעתיד לבוא, בילקוט איתא וכן הוא אומר בטרם אצרך בבטן ידעתיך:
+בטרם אצרך, ילקוט ירמיה (רר"ס), עיין רש"י שם:
+יכול בעתו, פירוש בזמן שהגיע עת ללדת (זית רענן):
+לאדם הראשון, ע"ז (ה' א'):
+דור דור, בילקוט איתא רשעי כל דור ודור שנאמר זרו רשעים מרחם:
+שמותיהן, בילקוט הגירסא שנותם:
+צעדי תספור, לא תשמר על חטאתי, בילקוט איתא ואומר גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם, ואומר וזאת תורת האדם אדני ה', אבל תלמידי חכמים ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך:
+ברוך ה' אשר עזרני לגמור הגהת סדר עולם, ביום ועש"ק יתרו לסדר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, י"ט ימים לחדש שבט, שנת זה כל ימות עולם לפ"ק, כן יעזרני ה' להגדיל תורה ולהאדירה, ולראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות, אמן: 

txt/Midrash/Aggadah/Seder Olam Rabbah/Commentary/Vilna Gaon on Seder Olam Rabbah/Hebrew/Seder Olam, Warsaw 1904.txt

@@ -0,0 +1,651 @@
+Vilna Gaon on Seder Olam Rabbah
+גר"א על סדר עולם רבה
+Seder Olam, Warsaw 1904
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001364770
+
+גר"א על סדר עולם רבה
+
+הקדמה
+
+
+
+
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+מאדם כו' אדם ק"ל, מפירוש אדם היה בן ק"ל שנה כשנולד שת, ושת היה ק"ה שנה כשנולד אנוש הרי רל"ה, ואנוש צ' הרי שכ"ה, וקינן ע' הרי שצ"ה, ומהללאל ס"ה הרי ת"ס, וירד קס"ב הרי תרכ"ב, חנוך ס"ה הרי תרפ"ו, ומתושלח קפ"ז הרי תתע"ד, ולמך קפ"ב הרי תתרנ"ו, ונח בן שש מאות שנה וגו', הרי אלף ותרנ"ו:
+חנוך קבר את אדם, כי מן אדם עד חנוך תרכ"ב, וחנוך חי שס"ה הרי תתקפ"ז, ואדם חי תתק"ל, הרי חי אחר מיתת אדם נ"ז שנה:
+מתושלח מיצה ימיו, פירוש השלים ימיו עד המבול, כי מן אדם עד מתושלח תרפ"ז, ומתושלח תשע מאות ותשע וששים הרי אלף ותרנ"ו:
+מן המבול עד הפלגה ש "מ שנה, כמו שמפורש לקמן שסוף ימי פלג היה הפלגה. ומן המבול עד פלג היה ק"א שנים. ופלג חי רל"ט הרי ש"מ שנים, וסימן שם חם יפת, דהיינו שם מן המבול עד הפלגה, ומ"ח שנה היה אברהם אבינו בשעת הפלגה, ות"צ שנים היה מן שעה שנולדה אמנו שרה עד שיצאו ישראל ממצרים, וימי האבות היו כימי השמים על הארץ והוא ת"ק שנה, אברהם קע"ה, יצחק ק"פ, יעקב קמ"ז, הרי תק"ב, ובן ג' שנה הכיר אברהם את בוראו הרי ת"ק, ועוד ת"ק שנה משנולד אברהם עד יציאת מצרים, דהיינו ת' משנולד יצחק עד יציאת מצרים. ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו: 
+נח חיה אחר הפלגה עשר שנים, שהרי כתוב ויחי נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה:
+אמר רבי יוסי נביא גדול היה עבר, כלומר זה ראיה על מה שאמר לעיל שמן המבול עד הפלגה ש"מ שנה, וגם שאברהם היה בשעת הפלגה בן מ"ח שנה. על זה מביא ראיה שהרי הפלגה בסוף ימי פלג, ונמצא שהיה מן המבול ש"מ. ואברהם היה בן מ"ח. והוליד שלש עשרה משפחות ונתפלגו, שהרי כתיב ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ. נמצא שהיו שם כל ע' אומות. ובני יקטן היו בין ע' אומות:
+בן ע' שנה שנאמר ויהי מקץ כו'. פירוש ת' שנה משנולד יצחק, ושלשים שנה קודם שנולד יצחק. וע"כ הוא מונה משעה שנגזרה גזירה. ודוחק גדול הוא כי לפי זה צריך לומר שהיה ב' פעמים בארץ ישראל. וגם צריך לומר שהפסוקים נאמרו שלא כסדרן. ע"כ נראה כמה שאמר במדרש שהשלשים שנה משעה שהציל אותו מאור כשדים. ומשם התחיל הגרות והלך לחרן. ושהה שם ה' שנים והלך לא"י. ואחר שהכה את המלכים היה בין הבתרים:
+כ"ו שנים, דהיינו משנת מ"ח לאברהם עד שנת ע"ה:
+ושלש עשרה שנה מרדו אותה השנה, כצ"ל, ולא גרסינן ובארבע עשרה וגו', כי שנת י"ד לא היתה מאותן השנים, כי י"ב וי"ג הרי כ"ה וב' שנים קודם היתה יושבת בשלוה, וכ"ג שנה היו אחריהן, כי י"ב וי"ג הוא כ"ה, והי"ד שבאו למלחמה היתה שנת ע"ו לאברהם, נמצא לא נשארה שלוה אלא כ"ג, ושלותה היתה כ"ה עם הב' שנים שקודם, ואברהם לא בא אלא בשנת ע"ז, שהרי שהה בדרך, וגם במצרים שהה ג' חדשים, וגם בתחלה ויאהל עד סדם, ואח"כ נתיישב בסדם, ודוחק שיהיה הכל בשנה אחת, אלא שזה אח"כ כשנתיישב אברהם בא"י היה, ולפי פשוטו יש לפרש המקרא ושלש עשרה שנה מרדו, דהיינו בשנת א' מרדו, ובשנת י"ד בא ובין הכל לא היה רק י"ד שנה:
+נ"ב שנה, דהיינו משנת מ"ח עד שנת ק':
+כ"ה שנה, כצ"ל, כי הוא סובר שהפיכת סדם היה שנה אחת קודם שנולד יצחק, אבל הגמרא אזיל לשטתו דסבר שבסוכות באו המלאכים, ובפסח נולד יצחק, א"כ הכל היה בשנה אחת:
+ארפכשד ל"ה, וסימן לדורות הללו עד תרח אב"ג, פירוש כי בין ארפכשד ובין עבר היה שנה אחת, ובין עבר ובין רעו ב' שנים, ובין רעו לנחור ג' שנים, ובניהן דהיינו שלח ושרוג ופל�� היו בני ל' שנים:
+בן ע"ו שנה, כצ"ל, ולא כתוספות ביבמות שמביא בשם סדר עולם שהיה בן ל"ז שנה כשנעקד, אי אפשר לומר כן דהא אמר שהיה דר בארץ פלשתים כ"ו שנים, ואי אפשר לומר שהיה אח"כ שהרי רבקה היתה בת י"ד כשנשאה, ובשעת עקדה נולדה, וא"צ להגיה כאן, אלא שנוסחא מוטעת נזדמנה לפניהם כמו שכתוב לפנינו אלא שצ"ל כ"ו שנים:
+לפני מיתתה של שרה שתי שנים, שהרי בן פ' שנים היה כשנולדה, וקכ"ז היה ימי חייה הרי ר"ז, והוא חי ר"ה נמצא שמת ב' שנים לפני מיתתה של שרה:
+ואת שם חמשים שנה, שהרי שם חי ת"ר שנה, ק' שנה היה עד שנולד ארפכשד, ומארפכשד עד העולם, והשביעי חי עד סוף העולם, והם ראו זה את זה:
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+בן ס"ג שנה, כמו שמפורש לקמן שבו בפרק מת כו':
+מלמד שקדשה ישמעאל, פירוש וילך עשו אל ישמעאל א"כ מסתמא הוא היה חי:
+ועבר מת אחר ירידתו של יעקב אבינו לארם נהרים שתי שנים, שהרי משנולד עבר עד שנולד יצחק שכ"ה שנה, ויצחק בן ששים כשהוליד את יעקב הרי שפ"ה, ויעקב בן ס"ג כשנתברך, וי"ד שנה היה מוטמן הרי תס"ב, ועבר חי תס"ד, נמצא מת ב' שנים לאחר ירידתו:
+כל אחד ואחד לז' חדשים, כי כולם נולדו זה אחרי זה:
+ויעקב נסע סכתה, פירוש מדכתיב סכתה היינו קיץ, ויבן לו בית היינו חורף, ולמקנהו עשה סכת היינו קיץ, הרי י"ח חדשים:
+ועשה שם ששה חדשים, זה לא מוכח מקרא, אלא כך היה להם בקבלה מאבותיהם:
+ובו בפרק מתה רבקה ודברה, דכתיב אלון בכות, ב' בכיות, ורבקה מתה בת קל"ג שנה:
+נמצאת רחל מתה בת ל"ו שנה, בי באותו יום שנתברך נולדו רחל ולאה, וי"ד שנה היה טמון, וכ' בבית לבן, וב' שנים בדרך, הרי ל"ו שנה:
+ולאה לא עברה על מ"ה, פירוש זה אינו מוכח שחיתה מ"ה שנים, אלא שלא עברה על מ"ה שנה, דכתיב לא (נחתי) [שלותי] בעשו ולבן, ולא (שלותי) [שקטתי] מדינה ולא (שקטתי) [נחתי] מרחל ולאה ויבא רגז מיוסף [עיין בראשית רבה פפ"ד ס"ג], נמצא שלאה מתה קודם שנמכר יוסף, ובעת מכירת יוסף מתה בת מ"ה שנה, וט"ס הוא מ"ד, אלא צ"ל מ"ה:
+בנות כ"א כ"א, כצ"ל, שהרי י"ד שנה היה מוטמן, וז' שנים שעבר הרי כ"א:
+ושימשו כ"א, כצ"ל, כי קנ"ט שנה היה יצחק כשבא יעקב, וק"פ שנה היה כשמת הרי כ"א:
+בבית מפני הצינה ובשדה מפני החמה, כצ"ל:
+י"ב שנה, דכתיב ויהי מקץ שנתים, דהיינו אחר עשר שנגזר עליו:
+ענו בכבל כו', פירוש ובאותן הי"ב שנים ענו בכבל כו':
+בו בפרק מת יצחק, לאו דוקא בו בפרק, אלא שנה קודם לכן:
+ולוי בן מ"ד, שהרי לוי היה ג' לבטן, הרי גם פעמים שבעה חדשים, הרי ב' שנים, ויוסף נולד בסוף הז' השנים, דכתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו'. נמצא היה לוי כשבא למצרים בן מ"ד שנה, ולא חשיב שנותיו של לוי אלא לידע כמה היה שעבוד במצרים, שהרי כשמת לוי התחילו לשעבדם, וצ"ג שנה היה לוי במצרים, הרי כל השעבוד לא היה רק קי"ז שנה:
+בתוך אלו, פירוש כי תיכף אח"כ כתיב ויהי בעת ההיא וגו':
+הרי כ', כצ"ל:
+כיוצא בו אתה אומר וילד (תרח) את אברם וגו' כמה גדול כו', כצ"ל, כיוצא בו מצינו שהולידו בקטנותם:
+שנה אחת למלכה, כצ"ל:
+שהכל סוכין בה, פירוש מסתכלין בה:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+נשתיירו שם ר"י, פירוש נשתיירו מאותן הת' שנה:
+כל אשר לאיוב למשנה, פירוש אם כן גם שנותיו היה משנה, וחיה קודם לכן שבעים שנה הרי ר"י, והא דאמרינן איוב ששתק נידון ביסורין, השעבוד לא התחיל אלא משנת צ"ג לירידתן למצרים, א"כ איך נידון בשנת ע', אלא שהעצה היתה תיכף כשמת יוסף, ובאותה שנה נידון ביסורין, והיא היתה שנת ע"א לאיוב:
+וכשעלו מת, לאו דוקא, אלא בשנה שאחריה, כי שנה אחת היה ביסורין, וכן אמרינן בגמרא:
+ועבדום כו', כי כשמת לוי התחיל השעבוד, וכשנולדה מרים התחיל הענוי:
+מכאן אמרו אחד מן האחים כו', פירוש מדכתיב וימת יוסף וכל אחיו משמע שמיתת יוסף גרם:
+ויקם מלך חדש כו' ובני ישראל כו', פירוש בתוך אלו השנים היתה כל זאת:
+ממצרים קי"ז שנה, כצ"ל:
+ואין העינוי פחות מפ"ו שנים, כצ"ל:
+מכות מצרים י"ב, לאו מכות מצרים היה י"ב חודש, שהם התחילו באייר, וג' חדשים נתעכב משה במדין באותה שנה, אלא משעה שנדבר עמו בסנה חשב אותם למכות מצרים, ורש"י ז"ל כתב שי"ב היו המכות, ואינו נראה:
+וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף, כצ"ל, פירוש שבקיץ יהיה עליו העיט, ובחורף יהיה עליו בהמת הארץ, הרי י"ב חודש:
+ומדי שבת בשבתו, פירוש ע"כ צ"ל על יו"ט, דאם בשבת עצמו משתעי קרא, ה"ל למכתב מדי שבת בשבתו ברישא והדר מדי חדש בחדשו, אלא ע"כ קאי על יו"ט, ורגלים הסמוכים יותר הם פסח ועצרת, ובזה מיושב נמי הגמרא גבי חייב אדם להקביל פני רבו ברגל ע"ש: 
+ועסותם רשעים וגו', פירוש מדכתיב כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם:
+והמסורות והמינים, כצ"ל:
+ושנתנו חתיתם בארץ כו', היינו פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים:
+מן השמים המלעיגים כו', כצ"ל:
+ויצאו וראו וגו', פירוש דכתיב כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה:
+וצורם לבלות שאול מובל לו וצורתו לבלות שאול, כצ"ל:
+שפשטו ידיהם בזבול, פירוש שחרב בהמ"ק בעונותם, וכן שלא נבנה בעונותם הרי כמו שחרב:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+המבול היה כל י"ב חדש שנאמר בשנת שש מאות, פירוש וכתיב ויהי באחת ושש מאות הרי שנה שלמה:
+שנאמר לא ידון רוחי באדם כו', לא דין ולא רוח:
+הכי גרסינן ברבי יהושע, ובו כימה שוקעת וברבי אליעזר ובו כימה עולה, והכי פירושו כאן ובגמרא, דזה ידוע לכל בעלי תכונה, שהמזל מראה כח טבעו בשעה שיוצא מתוך האופק, וזה פירושו רבי יהושע אומר אותו היום י"ז באייר היה שבו כימה שוקעת לתוך האופק בעוד שהוא יום, ולפי ששינו מעשיהן שינה עליהם סדר בראשית, והעלה מזל כימה מתוך האופק בעוד שהוא יום והביא מבול לעולם, ורבי אליעזר אומר אותו היום י"ז במרחשון היה, יום שמזל כימה עולה מתוך האופק בעוד שהוא יום דהיינו בתחלת היום, ומתוך שנו את מעשיהם שינה עליהם סדרי בראשית והעלה מזל כימה באמצע היום, מפני שצריך היה להביא מבול באמצע יום, כדכתיב בעצם היום וגו', ופריך בגמרא בשלמא לרבי יהושע היינו דשינה, משום שהיה שינוי גדול, אבל לרבי אליעזר מאי שינה, כלומר אין זה שינוי גדול להיות מדה כנגד מדה, וע"ז תרצו כדרב חסדא דברותחין קלקלו וברותחין נדונו, פירוש דשינה קאי אתרווייהו על העלה ועל נטל ב' כוכבים מכימה כדי לדונן ברותחין, משום דאמרינן אלמלא חמה של כסיל א"א מפני צינה של כימה, ונטל ב' כוכבים מכימה כדי שיתגבר כסיל ולדונם ברותחין, והיינו דשייך למה דאמר רבי אליעזר ודוק:
+והמים היו עומדין ומתגברין, כצ"ל:
+היו הלוך וחסור וגו' בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים זה אב כשאתה מתחיל למנות משהתחילו הגשמים לירד:
+המים היו גבוהים כו' כצ"ל:
+ועשויה כמקפה ובחדש השני כו' ונעשית גריד המתינו ולא זרעו כו', כצ"ל:
+שנבראו מלאין חמשה עשר, פירוש תיכף בשעת בריאת עולם היו ימות התקופה של חמה אחר מולד הלבנה י"א יום, שהרי בשעה שהיו שלמין דהיינו בחמשה עשר והוא היה במוצאי שבת, צא מהן ארבעה לפנים מכאן, דהיינו ביום ד' שבהן נתלו המאורות, נמצא שהיה תקופה בי"א לחודש, והמולד היה בר"ח הרי י"א, נמצא היתה התקופה של חמה אחר מולד הלבנה י"א יום:
+אמרו לו וכיון שעברו עבור ראשון, פירוש מבריאת עולם אי אפשר ללמוד שהרי כיון שהגיע לעיבור ראשון היה המולד והתקופה שוין:
+אמר להן חוזרת כו', פירוש לשנה הבאה היא חוזרת ומתרחקת י"א יום, א"כ הוא הכל מן בריאת עולם:
+ישרוט שריטה בתרופת כו', פירוש כי כל זמן שחמה עולה למעלה יקטן הצל, וכן כל זמן שיורדת למטה יגדל הצל, לפיכך בימי הקיץ הצל קטן, ובימי החורף להיפך, ובקיץ בכל יום עולה למעלה, ובחורף יורד בכל יום למטה לפיכך אין הצל של אותה שעה שוה בכל יום, כי למחר באותה שעה או עולה למעלה או יורד למטה עד שתבא החמה לאותו מקום, וזהו אם רוצה לידע שימות  החמה יתרים על לבנה י"א יום, ינעץ דבר אחד בכותל וישרוט במקום שכלה הצל, ולשנה הבאה לא יגיע הצל עד אחר י"א יום, שבאותו זמן הוא התקופה:
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+כל שבעת הימים כו' תמול שלשם מאז ג' ימים, כצ"ל, פירוש תמול שלשם ב' ימים, מאז דברך הרי ג' ימים. וג' גם הרי ו', ויום שהיה מדבר הרי שבעה:
+ויהי מקץ שלשים כו', פירוש קץ אחד להשלשים שנים דהיינו בין הבתרים, ות' שנה דהיינו לידת יצחק, ובבשורת יצחק כתיב למועד הזה:
+ויום חמישי היה, מפני שסובר שר"ח אייר באחד בשבת היה כדקתני לקמן, וא"כ היה ר"ח ניסן בששי בשבת, וי"ד בו בה' בשבת:
+ומאתם לפני פי החירות, פירוש שהיו חוזרין מאתם לפי החירות יום אחד, ולא היו רחוקים מפרעה אלא ב' ימים, לפיכך בחמישי ובששי וירדפו מצרים, ודלא כפרש"י:
+ויום חמישי בשבת היה, דהוא אזיל הכל לפי שטתו שר"ח אייר באחד בשבת היה:
+ויצו אלו הדינין כו', פירוש שיעשו דין בין אדם לחבירו:
+מכל עץ הגן זה הגזל כצ"ל, שנאמר או מכל כו', לא גרסינן, פירוש מכל עץ הגן תאכל, אבל מירק השדה לא תאכל, משום דכתיב (לחית השדה נתתיה) [ולכל חית הארץ וגו'] לאכלה והרי הוא גוזל את החיות:
+אכל תאכל זה אבר מן החי כו', שנאמר אך, לא גרסינן, פירוש מדכתיב אכל תאכל שתכשיר כדי לאכול:
+שבת ודינים וכיבוד אב ואם, פירוש כי בשבת נאמר כאשר צוך והיינו במרה,  דבמקום אחר לא נכתב שנתן להם חק ומשפט, ובכיבוד נמי כתיב כאשר (צויתיך) [צוך], ודינים דכתיב ואלה המשפטים, באיזה ענין אמור משפטים שכתב המשפטים הידועים, אלא ע"כ צוה עליהם במרה, ובגמרא פריך דינים הא כבר צוה עליהם מבני נח, ומשני אפיק ד"ך ועייל ס"ך, פירוש אפיק דינים וברכת ה' ועייל סירוס וכלאים:
+אלא על המים, פירוש כל מקום שהיו חונים לא היו חונים אלא על המים:
+ואחד בשבת היה, פירוש מדקאמר להו ששת ימים תלקטהו משמע שאותו היום שאמר להם הוא בכלל הששת ימים, ותלקטהו לא קאי על ששת ימים, שבאותו היום לא לקטו, וראיה לזה מהא דכתיב ותשקט הארץ ארבעים שנה, והא שמנה שנים של שעבוד כושן רשעתים היה מהן, וכן בכל השופטים חוץ מגדעון, אלא חשיב מאותו המעשה ארבעים שנה, והשקיטה היה במותר השנים, וזה כלל גדול:
+ובו ביום כלתה, שעד עכשיו לא בקשו:
+ובאלוש נתנה להם השבת כו', שמשה לא אמר להם עד שבא לאלוש:
+באחד בשבת בכ"ב באייר, כצ"ל:
+ויורד ומגיד כו', פירוש תיכף היה יורד, בהשכמה עלה ובהשכמה ירד:
+בששה לחדש כו' ברייתא לאו רבי יוסי אלא רבנן:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ביום השביעי אחר עשרת הדברות כו', הוא יום הראשון אחר עשרת הדברות:
+לטהרו למשה, פירוש לשומו כמלאכי השרת:
+ארבעים יום וארבעים לילה, פירוש בהדי ז' הימים:
+עלה בשמנה עשר כו', פירוש עלה להר להתפלל, ולא להיות שם כל ארבעים יום, אלא כל הארבעים יום האמצעים היה בתוך המחנה, אלא היה עולה בכל יום על ההר להתפלל וירד תיכף, וכן היה כל הארבעים יום, ודלא כהתוספות שכתבו שבארבעים יום אמצעים היה ג"כ בהר והגיהו בפרקי דרבי אליעזר, אבל א"א לומר כן, דא"כ לא ירד ביוה"כ שלא שלמו עדיין ארבעים יום, מפני שצ"ל שעלה בר"ח אלול, אלא כמו שכתבתי, ומאי דתני ירד (מן ההר) בעשרים ושמנה, פירוש מפני שעלה בכ"ח להתפלל, ונתרצה וירד לעשות לוחות שניות, ולא היה צריך להשלים ארבעים יום וארבעים לילות, ועלה בכ"ט והוא היה ביום ה', נמצא היה תשעה בתשרי ביום ב', ובאותו  יום נתרצה הקב"ה, אלא שלא ירד, שעדיין לא שלמו ארבעים יום עם לילות עד למחר, וביום הכפורים ירד ובשרם שנתרצה המקום נתקיים יום חוק וזכרון, ואתי שפיר הכל, עיין בתוספות בבא קמא פרק מרובה (בבא קמא פ"ב א' ד"ה כדי):
+לעשות את המשכן, צוה ביום הכפורים, וממחרת אמר להם איך לעשות:
+שנאמר ועשו לי מקדש כו', פירוש הרי עיקר הוא המקדש להיות שכינה שם, ברכם שיזכו לבית הבחירה ששם הוא עיקר השראת השכינה
+
+Chapter 7
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+וידבר כו' ומפרקו, כדי שיהא הקמת המשכן בר"ח ניסן:
+אף בשמיני העמידו ופירקו, דהיינו שעשה הקרבנות תחלה ואח"כ פרקו, כדי שיצוה לו הקב"ה להקים, ות"ק סבר שבחודש הראשון נאמר לו קודם לכן:
+ופתח אהל מועד כו', פירוש בקלעים שהקלעים לא פרקו כל שבעה:
+ראשון לחדשים ראשון לאכילת קדשים, כצ"ל
+ואימורי קדשים קלים, פירוש חלבי היינו חלבים של קדשים קלים שהיו מקריבים:
+אלישבע בת עמינדב, היא אשתו של אהרן, ואחות נחשון היתה:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ובאו הם לקברות התאוה, היא היתה במדבר פארן:
+שלשים יום, הרי כ' בסיון:
+ועשו שם שבעה ימים, הרי כ"ז:
+ובאו להן למדבר פארן בכ"ח, כלומר במקום אחר שבמדבר פארן:
+ובכ"ט בסיון שלח משה מרגלים שנאמר כו', פירוש שבאותו זמן הוא בכורי ענבים:
+מקץ ארבעים יום וערב תשעה באב היה, כצ"ל:
+שתמצא אומר כו', פירוש דכתיב ויבכו העם בלילה ההוא, ואמר הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם כו':
+שלשים ושמנה שנה, כלל גדול הוא בכל מקום שנכנס אפילו חודש אחד בשנה חושב אותה שנה לעבד, כמו כאן שהיו ארבעים שנה במדבר, ולא נכנס בשנה השנית רק ג' חדשים, הרי משבאו לקדש ברנע עד שבאו לנחל ורד ל"ח שנה וט' חדשים, ואינו חושב רק ל"ח שנה, ע"כ כיון שנכנס בשנה חושב אותה שנה לעבר:
+כימים אשר ישבתם, פירוש הימים אשר אתם הולכים הוא כימים אשר ישבתם, הרי חציו היו יושבים בקדש וחציו היו הולכין:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ועשרה בניסן היה, כצ"ל כדמפרש לקמן (פרק י):
+ג' חדשים, כי בעשרה בניסן מתה מרים ובר"ח אב מת אהרן:
+עד שחנו במוסרה, פירוש כי הלוים רדפו אחריהם ונלחמו עמם, ונפלו מישראל ה' משפחות ומן הלוים ה' משפחות, ואח"כ נחמו את עצמן וראו שהכל בא להם בשביל מיתת אהרן, ובכו עליו שם והיה דומה להם כמו שמת שם:
+מבאי מצרים ומבאי הארץ היתה כצ"ל:
+ויוכבד מבאי מצרים ומבאי הארץ היתה, כצ"ל:
+בת לוי כו' ומבאי הארץ שנאמר ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר ילדה כו', כצ"ל ודייק הכל מפסוק אחד:
+
+Chapter 10
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+מת משה נסתלקו שלשתן, כצ"ל:
+מה תלמוד לומר ובני ישראל כו', פירוש אי אפשר להיות שאכלו ישראל עד באם אל ארץ נושבת, דהיינו ארץ סיחון ועוג כמו שכתבו התוספות, והא כתיב (עד) [אל] קצה ארץ כנען, אלא יום שמת משה, ועדיין היו אוכלים מן המן שבכליהם עד קצה ארץ כנען, דהיינו עד שעברו הירדן, ועדיין אין אנו יודעים באיזה יום פסק המן מכליהם, לזה כתב וישבת המן ממחרת (הפסח), נמצא שאכלו עד ט"ו בניסן:
+ושלשים יום שהיו אוכלי�� עוגה כו', פירוש והא דכתיב ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה, משמע שאכלו ארבעים שנים שלמות, לה אמר שהיה יפה להן כמן:
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+מזרח יריחו כמו שצוה אותם כו', כצ"ל:
+והעברתם אותם עמכם, פירוש ובגלגל לנו תחלה:
+הקים יהושע בגלגל כיון שעלו מן הירדן, כצ"ל:
+והסדירם על הסדר ובנו מזבח ושדו בשיד, כצ"ל:
+באותה שעה נתחייבו ישראל כו', כי בכל המצות התלויות בארץ לא נתחייבו עד שחלקו, אבל בג' מצות הללו נתחייבו תיכף בכניסתן לארץ ישראל:
+הוא היה יום התקופה כו', כי מתקופת ניסן עד תמוז אינן אלא ב' ימים, ומתמוז עד תקופת תשרי ג' ימים, וסימן ב"ג, כי מר"ח ניסן עד תמוז יש שני חדשים מלאים ואחד חסר, ומתמוז עד תשרי ב' חסרים ואחד מלא:
+בן ארבעים שנה אנכי, פירוש כי בן ארבעים היה בשלוח אותו משה, ול"ח שנה אשר הלכו משם עד נחל זרד, ובאותה שנה נכנסו לארץ ישראל, נמצא אינן אלא ע"ח, ע"כ שס' שנים היו מכבשין, והיה כלב באותה שנה בן פ"ה שנה:
+ששמנה מאות וחמשים שנה, פירוש ת"מ עד שנבנה הבית, ות"י אחר שנבנה הבית:
+ואומר בעשרים וחמש שנה כו', כצ"ל:
+בתחלת היובל, פירוש מדכתיב בראש השנה בעשור לחדש, איזה ר"ה שהוא בעשור לחדש הוי אומר זה יובל, והלא היובל היה באותה שנה שהוכתה העיר, וכתיב בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה, נמצא היה יובל י"ד שנה אחר שהוכתה אלא ע"כ צריך לומר שז' שנים חלקו וז' כו', נמצא היו י"ד שנה בא"י עד שלא התחילו למנות למעשרות ולשמטות, ונמצא כלה היובל י"ד שנה אחר שהוכתה העיר, ואח"כ ויקהלו כל (העם) [עדת בני ישראל] שלה, ומשם התחיל משכן שילה:
+וגם כי שלחם, פירוש כי ב' פעמים שלחם, כי בפסח ראשון שלחם ולוה אותם עד הירדן, וכיון שחלקו ראו בני ראובן ובני גד שנתמעט פמליא שלו, חזרו ולוו אותו, ואח"כ שלחם פעם שנית ויברכם, מפני שחזרו מפני כבודו:
+שניה לא הספיק לגומרה עד שמת, כי כ"ח שנה פרנס, ובשנת כ"ח מת, נמצא שלא השלים שמטה שניה:
+שלש מאות וששים ותשע שנה, פירוש ש' שנה עד שנה השניה ליפתח, וב' שנה של יפתח שנשתיירו, כי כלל נקוט בידך כי כל השנים הללו מקוטעים ולא שלמים, נמצא הרי ב' שנים מיפתח, ושש של אבצן, וט' של איון, וז' של עברון הרי כ"ד וי"ט של שמשון הרי שמ"ג, וארבעים של עלי הרי שפ"ג, צא מהן י"ד שכבשו ושחלקו, שבאותו זמן היה הארון בגלגל הרי שס"ט:
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+יהושע כו' צא מהן שני שעבוד של כושן רשעתים, אע"ג דכתיב ותשקט הארץ ארבעים שנה, לא קאי על הארבעים, אל ה"פ מן המעשה, דהיינו משהתחיל כושן לשעבד עמהן היה ארבעים שנה, ומהן היה השקטה, אבל לא כל הארבעים שנה היה ההשקטה, וכן בכולם חוץ מגדעון:
+שנאמר ויקימו להם כו', פירוש שבאותו זמן לא נטלו עדיין בני דן חלקם, נמצא שהיה תיכף אחר מות יהושע, ואותו זמן היה שעבוד כושן רשעתים:
+ויאמר אליו אדניו, פירוש שהרי עדיין לא נכבשה ירושלם, שאם היה נכבש למה לא נכנסו לשם, ותיכף אחר מותו נכבשה, ע"כ צ"ל שתיכף אחר מות יהושע היה מעשה פילגש בגבעה:
+בכל אשר יצאו, פירוש דהיינו באותן אנשים אשר יצאו מא"י לח"ל היתה בה יד ה' וזה אלימלך:
+נחשון בן עמינדב מת בשנה השנית, כי לא הזכיר אותו אלא במסע ראשונה, ובמסע שניה לא הוזכר, אלא מת בקברות התאוה, כי היה מהקצינים שבמחנה:
+שלמון היה מבאי הארץ, כי בנו של נחשון היה:
+וישר אבימלך על ישראל שלש שנים אבצן מבית לחם ז' שנים אילון הזבולני עשר שנים עבדון בן הלל ח' צא מהן, כצ"ל, פירוש מכולן תחסר שנה אחת לוה ולוה:
+עשרים שנה מימי יפתח, כצ"ל, והיו כולם שנים ��למות, וכן של שמשון היו שלמות:
+
+Chapter 13
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+צא מהן עשר לשמואל בעצמו וא' לשמואל ושאול וב' לשאול בעצמו (כצ"ל ולשאול בעצמו) בו בפרק חרבה נב ובאו, הם לגבעון ויהי מיום שבת הארון כו', כצ"ל:
+כל י"ג שנה, דהיינו י' שנים של שמואל, ושנה של שמואל ושאול, וב' של שאול, ונ' שנה של גבעון, דהיינו ארבעים של דוד, וי' של שלמה, ותחלת שנת י"א נגמר בהמ"ק:
+הא למדנו שלא נתברך עבד אדום כו', דהיינו שילדה חמותו וששת כלותיה ו' פעמים בג' חדשים, דהיינו שהיתה מעוברת ז' ימים, וטמאה לידה ז' ימים, ואח"כ נתעברה ז' וילדה, כן היה ו' פעמים:
+בן שנה שאול במלכו כו', לפי פשוטו פירושו כשהיה שאול שנה אחת במלכו אז עדיין מלך ב' שנים, כי בשנה ראשונה עדיין לא היתה מלכותו נכונה, דכתיב ויבזהו ולא הביאו לו מנחה, ואותה שנה נחשב לשמואל ולשאול, אבל כשהיה כבר שנה במלכו והכה את נחש העמוני, אז חדשו המלוכה ומלך מלוכה נכונה ב' שנים: 
+בן כ"ט שנים, כי בן שלשים היה במלכו:
+ורוח ה' סרה כו' ואומר ויהי שאול כו', כצ"ל, כלומר באותה שנה היה כל זה:
+באותו הפרק נתמנה להיות שופט, פירוש מדכתיב ישב חסר, מלמד שבאותו יום נתמנה כו':
+צא מהן שנה אחת לעיבורו, לא גרסינן דאח"כ כתיב ויהי תקפות הימים, לא עברו אלא ששה חדשים וב' ימים, אלא אותה שנה היתה שנה שנשבה הארון, ולא נתמנה שמואל עדיין להיות שופט:
+ועשר שנה לשמואל ושנה אחת לשמואל ולשאול וב' לשאול, הרי נ"ב שנה:
+בן ארבעים כו', והא דלא חשיב אותו עם בני שאול, כי לא היה ראוי לילך המלחמה, וזה פירוש הפסוק מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא, פירוש שיהיה דוקא מבן כ' שנה ומעלה, ויהיה ג"כ ראוי לצבא צבא, אבל אם לא היה ראוי לילך במלחמה אף אם היה מבן עשרים ומעלה לא יהיה מן הפקודים, לפיכך לא נזכר עם אחיו, אבל בדברי הימים הוא נזכר בבני שאול והוא אשבעל:
+נמצאת מלכות ישראל בטלה כו', כי דוד מלך על יהודה שבע שנים, ואיש בשת לא מלך רק ב' הרי בטלה חמש שנים:
+
+Chapter 14
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+בשחר היו אומרים הודו לה' כו' ובין הערבים היו אומרים שירו לה' כו', פירוש כי בתהלים לא כתיב אלא עד (במשיחי) [שירו] לה', ובדברי הימים כתיב עד והלל לה', לפיכך היו מחלקין:
+היא שנת שלשים ושש, כן צ"ל, ואי אפשר להיות שנת שלשים ושבע, שהרי היה אח"כ ג' שנים רעב, ושנה שנמנה את ישראל, ושנה שתקן משמרות הרי ה' שנים, ואפילו אם נאמר מתחלת שנת שבע, לא תמצא רק ד' שנים, אלא ע"כ צ"ל שש, וג' של שמואל ושאול הרי ל"ט, יהי מקץ ארבעים דהיינו מתחלת שנת ארבעים ויאמר אבשלום כו', היא שנת שלשים כו', פירוש והא היא שנת שלשים ושש, ומשני ר' נהוראי אומר כו':
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה כו' ומן השנה השנית ליפתח כו' מאה וארבעים, פירוש ג' של יפתח, וכ"א מיפתח עד שמשן, וי"ט של שמשון הרי מ"ג, ומ' של עלי הרי פ"ג, וי"ג של נב הרי צ"ו, ומ"ד של גבעון הרי ק"מ:
+בחצי היובל כו', כי ת"מ שנה היה משנכנסו ישראל לא"י עד שנבנה הבית, הרי ט' יובלות פחות עשר שנים, וי"ד שכבשו ושחלקו הרי פחות חצי יובל, ונמצא שבחצי נבנה הבית:
+החדש השמיני וגו' אז יקהל כו', כצ"ל, פירוש בחדש השמיני דהיינו כשגמר את בית המקדש:
+שבעת ימי המלואים, כי היא דומה לכלה, והמקדש דומה לאשה, וביום גמר בית עולמים היה יום החופה, וזו שמחת לבו:
+בית העולמים ואת ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה ויאהב שלמה כו', כצ"ל:
+ויתן המלך את הכסף כו', פירוש הוא שמונה כאן השלשה דברים שעשה שלמה שלא כהוגן, ויתן המלך את הכסף, ומוצא הסוסים, והמלך שלמה אהב:
+ומה בנה, פירוש דכתיב שם ובניתי לך בית נאמן, על זה אומר מה בנה, ומפרש שראוי היה ליתן לו ל"ו שנים מלוכה כמו שהיה לדוד עד המעשה הזה שהיתה בשנת ד' למלכות שלמה שבאותה שנה נשא את בת פרעה:
+מה תלמוד לומר למען זאת, כיון שכתוב לא כל הימים, אלא כנגד ל"ו שנה כו':
+ומה תלמוד לומר אך, עד סוף הפרק לא גרסינן כלל:
+
+Chapter 16
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+והימים אשר מלך שלמה כו' רחבעם בנו י"ד שנה, צ"ל י"ז שנה:
+שנאמר בן ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו, כצ"ל:
+אצרות בית ה' וגו' אביה בנו ג' שנים וירדף אביה כו', כצ"ל:
+והוא אז לכד, פירוש שעשה שני דברים שלא כהוגן, שהוכיחו ברבים, ואח"כ כשלכד בית אל והניח את העגלים גם הוא, לפיכך נגפו הקב"ה:
+ובשנת כ' לירבעם מלך אסא מ"א שנה, כצ"ל:
+בשנת אחת עשרה שנה לאסא בא זרח כושי, כצ"ל, שהרי כתיב בימיו שקטה הארץ עשר שנים, משמע שאחר העשר שנים היה לו מלחמה, ומלחמה אחרת לא נמצא בקרא, והא דכתיב בשנת חמש עשרה (שנה) למלכות אסא, ויזבחו לה' ביום ההוא מן השלל, והקרבנות הביאו מן השלל, אבל לא נקבצו לזבוח מפני המלחמה, אלא נקבצו לכרות ברית, וקרבנות הביאו מן השלל שבזזו מן זרח קודם לכן ארבעה שנים:
+ירבעם מלך כ"ב שנה, צ"ל אחר ונטלה אסא, ירבעם מלך כ"ב שנה נדב בנו שתי שנים, זה כלל נקוט בידך כל מלכי ישראל לא מלכו מלכות שלמה, אלא מלכות מקוטעים עד יהורם, אבל מלכי יהודה מלכו מלכות שלמה:
+בשנת שלש לאסא כו', פירוש כי אסא מלך בשנת עשרים לירבעם, נשאר מירבעם שנה אחת, ונדב בנו אחת, ובשנת שלש מלך בעשא על ישראל:
+עשרים וארבע שנה, כצ"ל:
+ומה תלמוד לומר ל"ו הם ל"ו שנה שנגזרה על מלכות בית דוד שתחלק ובאחרונה עתידה שתחזור להם כנגד ל"ו שנה שנתחתן כו' וכנגד ל"ו שנה שנגזרה למלכי ארם כו', כצ"ל:
+לכך נאמר בשנת שלשים ושש למלכות אסא היא שנת ל"ו לשלמה משמת, כצ"ל:
+ויקם אלהים לו שטן את רזון בן אלידע כצ"ל:
+וקלקל אסא, שאם לא היה מקלקל היו שניהם נופלים בידו, והיתה מלכות בית דוד חוזר כמבראשונה:
+עד מות אלישע ובימי אחז כו', כצ"ל:
+ונפלו שניהם, פירוש מלך ישראל ומלך ארם:
+
+Chapter 17
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+בעשא כו' למלכותו, פירוש כי בשנת שלש לאסא מלך בעשא, ומלך שלשה ועשרים הרי ששה ועשרים, ואלה בנו שנה אחת הרי שבעה ועשרים:
+כמה היתה מחלוקת זו חמש שנה, כצ"ל:
+מלכות שלמה, פירוש חמש שה מלך במחלוקת, והן מן החשבון של שתים עשרה שנה:
+בתו של עמרי ליהורם בן בנו, כצ"ל, כי עתליה בת עמרי היתה אשתו של יהורם, אמו של אחזיה:
+בשנת שלשים ושמנה שנה לאסא מלך יהודה (מלך) [וימלך] אחאב, פירוש כי שנה ראשונה של עמרי התחיל בשנת כ"ז לאסא, וי"א של עמרי הרי שלשים ושמנה, נשתייר עוד שלש שנים, וזהו ארבע לאחאב מלך יהושפט:
+רעב גדול בשמרון הוא הרעב שהעציר אליהו טל ומטר:
+שלש שנים ומלחמת בן הדד שתי שנים, כצ"ל:
+ובשנה השנית לאחזיה, פירוש באותן הימים הנכנסין לשנה שניה:
+עד שיבא גוג ומגוג, ואז יהיה נראה לכל אי"ה ב"ב אמן:
+ועכשיו הוא כותב כו', פירוש עכשיו יושב אליהו וכותב מעשה הצדיקים כולם:
+מן המלחמה, באו והמליכו את יהורם, כצ"ל, פירוש תיכף אחר זעקת יהושפט נחשב המלוכה ליהורם, כי נגזר על אביו שימות, אך לא מלך עד שנת חמש ליהורם בן אחאב, ושמונה שנים שמלך לפני אביו, דהיינו מן שעה שמת אחאב, וכולן בחיי אביו, ויותר מח' שנה לא מלך, כי מה' ליהורם עד י"ב אינה רק שמונה, ומ"ש (בשנת שתים ושלשים) [בן שלשים ושתים] שנה היה במלכו, הוא ממיתת אחאב, ורש"י פירש שארבע שנים מלך לפני אביו, וארבעה אחר מותו, וד' שנים שמלך אחר מיתת אחאב לא כתב בקרא, מפני שהיה רשע, ודוחק, דא"כ יהיה צ"ל שמשעת מיתת אחאב נחשב לו המלוכה, ובשנת ג' ליהורם מלך, ולא נתקבל עד שנת חמש ליהורם, ודוחק, ועוד דא"כ לא היו ימיו רק ארבעים שנה, ובשעת מיתתו היה ארבעים ושתים שנה משעה שנתחתן עם עמרי, ויהיה צריך לפרש שנתחתן עם עמרי קודם שנולד ב' שנים, ע"כ נראה כמו שכתבתי:
+שהשיא אסא את בן בנו לבתו של עמרי, כצ"ל, פירוש שנתחתן עם עמרי בשנה שניה למחלוקת, והוא היה אז בת שתי שנים וט' של עמרי, וכ"א של אחאב, וי"א של יהורם, וא' של אחזיה בן אחאב הרי מ"ב, ובתחלת שתים עשרה של יהורם בן אחאב מלך אחזיה בן יהורם מלך יהודה:
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+בשנה האחרונה וילך אלישע כו', כצ"ל:
+משנולדה קלקלה בימי שלמה נולד יהוידע המתקן, דהיינו מלכות אדם שהיה לשטן לישראל:
+שעשה יואש עצמו ע"ז שנאמר כו', כצ"ל:
+
+Chapter 19
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+בשנת ל"ז שנה ליואש מלך יהודה מלך יהואש בן יהואחז כו', והא דכתיב גבי יהואחז אביו שבע עשרה שנה מלך הרי ארבעים, נמצא שיהואש בנו לא מלך עד שנת ארבעים ליואש מלך יהודה, ע"כ צריך אתה לומר שמלך ג' שנים בחיי אביו יהואחז:
+יותר מששים שנה, דהיינו חמש שנים יותר, ואלה פרטן, י"ב של יהורם, וכ"ח של יהוא, וט"ו של יהואחז הרי נ"ה, ועשר של יואש הרי ס"ה:
+בשנת שתים ליואש מלך ישראל מלך אמציה, קשה הא יואש בשנת ל"ז ליואש מלך יהודה שלך, ויואש מלך יהודה מלך ארבעים שנה, נמצא שהיה צריך לומר בשנת שלש, אלא שאמציה מלך בחיי יואש אביו שנה אחת:
+מה היא העצה כו', כי עצה ומחשבה הם ב' דברים, עצה הוא מה שהקב"ה נותן בלב איש שיעשה כך, ומחשבה הוא מה שחושב לעשות הקב"ה בעצמו כביכול, וזה פירוש הפסוק עצת ה' לעולם תעמד מחשבות לבו לדר ודר, פירוש שבשר ודם אפילו מה שחושב בלבו לעשות שבידו לעשות לא תקום, כי רבות מחשבות וגו', אבל הקב"ה אינו כן אלא אפילו העצה שנותן בלב אדם היא תקום, והו מה היא העצה אשר יעץ המקום עליו, פירוש את מי יעץ המקום עליו, ומשני ויועץ (המלך) [אמציהו] כו', כלומר שנתן המקום בלבו להתיעץ:
+בן שש עשרה שנה עזיהו במלכו, פירוש שמלך מעת שנלחם אביו עם יואש, מפני שקשרו עליו על שנלחם עם יואש, וינס לכישה והיה שם עד שהרגו, ונשתהו ט"ו שנה עד שהרגו, וזהו שכתב אח"כ אחרי שכב המלך עם אבתיו, מלמד שמלך עם אבותיו:
+עזיהו וישרבעם מלכו כאחת אלא כו', פירוש שעזיהו מלך בשנה שמת יהואש, וירבעם מלך בחיי אביו ג' שנים:
+בימי אביו ג' שנים, כצ"ל:
+והלא שניהם מלכו כאחת, הא אי אפשר לומר כפשוטו שמלך אחר מיתת אביו, דהא כתיב אחרי שכב המלך, וכתיב בשנת שלשים ושמנה [שנה לעזריהו מלך יהודה] מלך זכריהו, אלא שצריך לומר שמלך בחיי אביו ט"ו שנים, ומה תלמוד לומר בשנת עשרים ושבע, אלא שמלך מלכות מנוגעת דכתיב בדברי הימים (ב' כ"ו ט"ז) וכחזקתו גבה לבו, נמצא שאז היה חוזק המלוכה, וזה פירושה בשנת כ"ז מלך היתה חוזק המלוכה:
+בשנת שלשים ושמנה שנה לעזריהו מלך יהודה מלך זכריהו, פירוש כי ירבעם ועזיה מלכו כאחת, אלא שירבעם מלך בחיי אביו ג' שנים, ומ"א שנים מלך ירבעם, נמצא סיים את המלוכה בשנת ל"ח לעזיה, והתוספות כתבו שזכריה מלך בחיי אביו ג' שנים, ואי אפשר לומר כן שהרי לא מלך אלא ששה חדשים, ואי אפשר לומר שששה חדשים מלך אחר מיתת אביו, שהרי שלום בן יבש מלך אחריו בשנת ל"ט לעזיה, ואם כדבריהם היה צריך להיות בשנת מ"א לעזיה, אלא ע"כ שירבעם בשנת ל"ח לעזיה מלך, שמלך בחיי אביו ג' שנים. ומה שהביא�� שם התוספות ראיה שיותם בימי חלוטו עיברו, אם נאמר שבסוף שנת עשרים ושבע לירבעם נתנגע א"כ אין ראיה, ע"כ צריך לפרש דמה שכתב ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם, היינו בעוד שנכנס לששים וחמש שנה דהיינו בתחלת ששים וחמש, וצריך לחשוב את שנה של עבור בתוך נגועו עיין שם:
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+הרי הוא אומר ונסתם גיא הרי וגו', הנה אלו שני הפרקים חשבון הנביאים, בפרק ראשון חושב את מ"ח הנביאים שעמדו אחר שנכנסו ישראל לא"י, ובפרק שני חושב ז' נביאים שהיו קודם שבאו ישראל למצרים, וז' שהיו לישראל במצרים, וז' נביאות שהיו לישראל, וז' נביאים שהיו לאומות העולם, ועכשיו הוא מפרש ואלו הן ישעיה הושע עמוס מיכה עבדיה:
+מן הממלכות וגו' ובני קרח, כצ"ל:
+שלשה בני קרח אלו נתנבאו ויהושע בן נון מלא רוח כו', כצ"ל:
+פינחס אלקנה דוד שמואל גד נתן אסף הימן ואיתן וידותון, כצ"ל:
+אחיה שמעיה עדו עזריהו בן עודד חנני הרואה יהוא בן חנני מיכיהו ויחזיאל בן זכריהו אליעזר בן דודוהו מכתב מאליהו, כצ"ל:
+להשיבם וגו' זה אלישע ויונה, כצ"ל:
+זכריה אמוץ עדד יואל נחום חבקוק ירמיה, כצ"ל:
+
+Chapter 21
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ובשרה נאמר כו' ואבי יסכה, פירוש מלמד שסכתה ברוח הקדש:
+ואביגיל נתנבאה כו' פירוש שאמרה לו ולא תהיה זאת לך לפוקה, ונתנבאה לו שיבא לעבירה אחרת:
+
+Chapter 22
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ושש עשרה שנה מלך בירושלם, כצ"ל
+ובשנת י"ח לפקח, כצ"ל:
+בשנת עשרים לפקח בא תגלת וגו' נטל עגל הזהב שבדן והלך לו, פירוש שהלך והגלה בראשונה את זבולון ואת נפתלי ואת דן, ואח"כ נגלה את ראובן ואת גד, ואח"כ שאר השבטים, נמצא גלות ראשון היה בשנת י"ב לאחז, ובגמרא אמרינן מתחלה הגלה את ראובן וגד, ואח"כ הגלה את זבולן ודן ונפתלי, ושניהם מקרא אחד דרשו, דכתיב כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד, דרבי יוסי סבר דהכי פירושא כעת הראשון דהיינו בגלות הראשון הקל ארצה זבלון כו', כי הם היו בתחלה בגלות, והאחרון הכביד שהיה גלות עשרת השבטים, וגלות אמצעי לא כתב בקרא, והתנא דגמרא סבר דהכי פירושא כעת הראשון דהיינו גלות ראובן וגד הקל, וגם ארצה זבלון ודן ונפתלי ג"כ הקל, אבל האחרון הכביד, נמצא לפי הגמרא היה גלות ראובן קודם י"ב לאחז, וקרא מסייע להגמרא דכתיב בגלות ראובן וגד בא פול (ותגלת פלאסר) [ותלגת פלנסר], ואיך אפשר להיות כן, אלא ע"כ צ"ל שזה היה בשנת מות פול והומלך תגלת פלאסר. ובגלות זבולון ונפתלי כתיב תגלת פלאסר, נמצא מוכח שהיה גלות ראובן קודם:
+בשנת עשרים ליותם בן עזיה אפשר לומר כן והלא היא שנת ארבע לאחז היתה אלא שהיתה כו', כצ"ל:
+משועבדים למלך אשור ט' שנים, [כצ"ל]:
+בפאת מטה כו' אלא אחד משמנה שבהן, פירוש שבמטה יש ד' רגלים וב' ארוכות וב' קצרות, הרי פאת מטה אחד משמנה שבמטה:
+(אלא) תשע שנים למרדו פירוש כי מלך אשור משנת ד' לאחז עד שנת י"ב, ובשנת י"ב לאחז מרד במלך אשור ואסרו בזיקים שנה אחת, ואח"כ שלח אותו ומלך עוד ט' שנים, וזהו בשנת שתים עשרה לאחז מלך יהודה מלך הושע:
+היא (שנת שבע) [השנה השביעית] להושע בן אלה, פירוש שנת ז' משמלך פעם שניה:
+מקצה שלש שנים ופסלו של מיכה כו' עד יום גלות הארץ בשנת שש [לחזקיה] היא שנת תשע כו', כצ"ל:
+
+Chapter 23
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+עשר שנים בין גלות כו' ועשר שנים בין גלות שניה לשלישית לקיים מה שנאמר כו' והאחרון הכביד ועוד שהה שמנה שנים ועלה על יהודה אמר רבי יהושע בן קרחה טעות גדול טעה סנחריב, כצ"ל:
+וכולן מלכים כו', פירוש שלא נהרגו אלא הראשי גייסות, אבל החיילות לא נהרגו, ונראה שהראשי גייסות נהרגו, ושאר החיילות נמסו מפני חום האש של המלאך, וכן נראה מכמה פסוקים:
+ועלתה לו חמה כשם שירדה לו לאחז, כצ"ל:
+בשנה הרביעית בשבוע היתה מפלתו של סנחריב, כצ"ל:
+שהיה בפרוס הפסח, כצ"ל:
+ובשנה השלישית זרעו, כצ"ל, פירוש כי משנה הג' ואילך לא כתיב בקרא, ע"כ צ"ל, ששנת שביעית היתה:
+ויועץ עם וגו' (הוא חזקיה) [והוא יחזקיהו], פירוש מפני שבפסוק ויועץ עם וגו' לא נזכר שם גיחון, לכך מביא הפסוק (הוא חזקיה) [והוא יחזקיהו]:
+
+Chapter 24
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+מנשה לבבל וכהצר לו, כצ"ל:
+בן עשרים ושתים שנה, כצ"ל:
+ויעש הרע וגו', כצ"ל:
+היא היתה שנה של יובל, כצ"ל, כי מגלות יהויקים עד גלות יכניה שנה ולא כמ"ש רש"י בכתובים שבין גלות יהויקים לגלות יכניה לא היה אלא ג' חדשים, והא כתיב ולתשובת השנה, אלא שלא מלך אלא ג' חדשים, ורש"י בעצמו חזר בו כמ"ש במגלה ע"ש:
+ויאמר ללוים המבינים לכל, כצ"ל:
+וכשם שנהרג אוריה כך היה נהרג ירמיה אלא אך יד אחיקם, כצ"ל:
+שנה ראשונה, פירוש למלכותו:
+ולא הסי עוד מלך מצרים כו', כצ"ל:
+בשנת ארבע ליהויקים נתחתם כו', ומ"ש לעיל הראשונה, ראשונה לנבוכדנצר:
+
+Chapter 25
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+אלא שנת שלוש למרדו, שהיא שנת שבע למלכו:
+קבורת חמור כו', פירוש וחוץ ירושלם יהיה סחוב והשלך, וכתיב ויאסרהו בנחשתים משמע שהוליך אותו בבלה, אלא מלמד כו':
+סחוב והשלך וגו' בן שמונה שנים יהויכין במלכו כו', כצ"ל:
+ושלשה חדשים מלך, פירוש שלא מלך עד סוף השנה ולא מלך רק שלשה חדשים, דהא כתיב ולתשובת השנה וגו':
+בן שמונה עשרה כשמלך, כצ"ל:
+ומשמלך נבוכדנצר שמנה נחתם גזר דינו לגלות, כצ"ל, אע"פ שכבר נחתם אבל באותה שנה גלה:
+בשבוע ולתשובת השנה, כצ"ל:
+חמדת בית ה', כצ"ל:
+זה הארון והגלה את כל ירושלם וגו' יהודים כו' הטבות האלה כן וגו' וימלך מלך בבל את מתניה כו', כצ"ל:
+בחדש השביעי, פירוש שמת בשנה ההיא כלומר קודם ר"ה, וצוה את בניו שלא יקברו אותו עד חדש השביעי עדי להכחיש את ירמיה:
+
+Chapter 26
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ויהי כו' נמצאו כולם ארבע מאות ושלשים, כצ"ל:
+הש"צ שנה הם ר"מ של מלכי ישראל מירבעם עד שגלו, וקי"א היו השעבודים שבימי השופטים, ול"ט של עלי הרי ש"צ:
+מלמד שהיתה אותה שנה מעוברת, פירוש שברביעי בחמשה לחדש נאמרה לו הנבואה ובשנה שאחריה בה' תמוז הרי שנ"ד, ושבעת ימים היה משמים, והאיך כלו הש"צ ימים, ע"כ צ"ל שאותה שנה מעוברת היתה:
+ותפל עלי שם, כצ"ל:
+בעשור לחדש, כצ"ל:
+באותה שנה כרת כו', כצ"ל:
+למרוד במקום  באותה שנה מרד כו' על מלכי מצרים ותמצא אומר אלו ואלו מתוך מרד, כצ"ל, פירוש שעשרת השבטים מרדו במקום וכאשור, ויהודה ג"כ מרדו במקום ובנבוכדנצר, וכן בכל אלו הצרות נשתוו שניהן כמו דחשיב אלו גלו כו':
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+בחדש הרביעי, כצ"ל:
+במלאכי האלהים, פירוש הנביאים:
+ויעל עליהם את מלך כשדיים, כצ"ל:
+חמשים ושתים שנה, דהיינו משעה שחרב בהמ"ק עד שנה ראשונה לכורש, כ"ו של נבוכדנצר, וכ"ג של אויל מרדך, וב' של בלשאצר, ושנה של דריוש, ותחלת כורש היתה הפקידה, הרי נ"ב שנה בכל שלש גליות:
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+שתים לחרבן הבית ויהי כו', כצ"ל:
+לבטל גזירותיו, לפי שלא רצו לקבלו שהיו יראים שמא חי נבוכדנצר, והוציאוהו מקברו להראות להם שמת:
+מנין מיהויכין וצדקיהו, פירוש כי יהויכין גלה תיכף, וצדקיהו מלך אחריו, ויהויכין בצאתו מבית האסורים תיכף עלה לגדולה, וצדקיהו תיכף בצאתו מבית האסורים מת:
+בשנת שלוש למלכות בלשאצר, כצ"ל, פירוש בתחילת שלש:
+אני דניאל וגו' בלשאצר מלכא כו', כצ"ל:
+נולד שטנו והוא דריוש, פירוש דמגלות יהויכין ע"כ ס"ב, דאמר מר גלו בימי יהויכין בז' לכיבוש יהויקים שהוא ח' לנבוכדנצר, נשארו לנבוכדנצר ל"ז, שהרי מ"ה מלך, וכ"ב דאויל מרדך, וג' של בלשאצר הרי ס"ב:
+הרי שבעים שנה, פירוש כי שלשה פעמים ע' הם, דהיינו מתחלת מלכות בבל, ומכיבוש יהויקים, ומשחרב הבית, שבעים שנה ממלכות בבל חרב בבל, דהיינו מ"ה של נבוכדנצר, וכ"ב של אויל מרדך, כי שנה אחת של אויל מרדך נבלעת בתוך שנת מ"ה של נבוכדנצר, הרי ס"ז, וגם של בלשאצר הרי ע', ומכיבוש יהויקים נפקדה ירושלם, דהיינו נ"ב שנה היו עד שנפקדו, וג' של כורש, וי"ד של אחשורוש, ודריוש בנה את הבית בשנת שתים למלכותו, וזה הדריוש היה לו ג' שמות, דריוש וכורש וארתחשסתא, דהיינו ישעיה קרא אותו כורש, דכתיב כה אמר ה' למשיחו לכורש, ובנחמיה כתיב שנת עשרים לארתחשסתא, והיינו ע"כ לדריוש, שהרי זה היה שנת י"ד לארתחשסתא שהיה קודם לאחשורוש, דאחשורוש מלך י"ד שנה, אלא ע"כ הוא כ' לדריוש, ונקרא גם כן ארתחשסתא, וכ"ה במסכת ר"ה, וג' שמות לו, והוא מלך ו' שנים:
+בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על משל, כצ"ל:
+זה כורש הפרסי והיתה בבל צבי ממלכות כו', כצ"ל:
+זה כורש, כו', וארתחשסתא אינו מונה כאן, מפני שלא מלך אלא חצי שנה:
+רביעי למדי בו בפרק כו', כצ"ל:
+אלו שעשו בגולה ועלו, פירוש מן החורבן עד שפקידה מ"ט שנים, הרי שבע שמיטות, וג' שנים עד נ"ב:
+ששים ושנים אלו שעשו בארץ, דהיינו ששים משנבנה הבית, ושתי שמיטות עשו עד שלא נבנה, והשלישית מקצתו עשו בארץ, דהיינו מותר הג' שנים שנשתיירו עד נ"ב, וג' עשו בגולה:
+ועשרים לבנינו, כצ"ל:
+
+Chapter 29
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+כורש מלך ד' שנים מקוטעות, כצ"ל:
+כל ארבע שנים כו', כי משנת שלש התחילו לקבץ את הבתולות, וכתיב ותלקח אסתר וגו' בשנת שבע, הרי ארבע שנים שהיתה מוטמנת:
+כל ה' שנים כו', פירוש כי בשביל אסתר גידל את המן, שהוא נתן עצה להרוג את ושתי ולקח את אסתר, ובשבילה גדל את נמן, נמצא היה גדולתו ה' שנים עד שנת י"ב:
+בכ"ג בסיון כתב כו', פירוש שהמתין עד שיבאו השלוחים ששלח המן, כדי שיהיו אותן שלוחים יכולים להשיב את הגזירה, וזהו דכתיב הרצים [רכבי הרכש האחשתרנים] יצאו (דחופים ומבוהלים) [מבהלים ודחופים], כי בתחלה שלחם להרוג את היהודים, ותיכף כשחזרו שלחם שהיהודים ירדו בשונאיהם:
+ג' של כורש, שהרי לא מלך רק ד' מקוטעים:
+וארבעה עשר של אחשורוש, פירוש כי בשנים עשר שלח המן את האגרות, ולשנה הבאה ותכתב אסתר המלכה וגו' הרי שלשה עשר, וישם המלך אחשורוש מס על הארץ זה היה בשנת ארבעה עשר:
+ואחת של דריוש, כצ"ל:
+היא שנת השביעית למלך, כצ"ל:
+
+Chapter 30
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+כי בשנת שלשים כו', כצ"ל:
+לארתחשסתא מלך וגו', כצ"ל:
+ואבוא לירושלם וגו', כצ"ל:
+משנת עשרים עד ל"ב, פירוש כי בשעה שהלך כתיב שנת עשרים לארתחשסתא:
+אלא שלש, כצ"ל:
+כורש ודריוש ואחשורוש, כצ"ל:
+אלא הוא כורש כו', פירוש שכורש נקרא גם דריוש, דהיינו שישעיה קרא לו כורש, דכתיב כה אמר ה' למשיחו לכורש, כמ"ש לעיל (פכ"ח הערה ז'), אבל באמת היו ג"כ שלשה מלכים כורש ודריוש וארתחשסתא:
+כל שני מלכי ופרס חמשים ושתים, כצ"ל:
+וישבו הכהנים והלוים ומן העם והמשררים והשוערים והנתינים בעריהם וכל ישראל בעריהם (עזרא ב' ע'), כצ"ל:
+ויעשו כל הקהל השבים כו', כצ"ל:
+אי יכול תהי לכם ירושה שלישית, פירוש לעתיד לבא:
+עד כאן היו הנביאים, פירוש משהרגו את היצר הרע בט��ה הנבואה:
+שאל אביך זה הנביאים, זקניך אלו תלמידי חכמים:
+ובגולה כותבין בשטרות למנין יוונים, כי אלכסנדר רצה להעמיד צלם בהיכל ונתפייס על מנת שיכתבו שטרות למנין יוונים:
+אלפא, פירוש מיציאת מצרים הוא אלף שנים, דהיינו ת"פ עד בנין הבית, ות"י שעמד, ונ"ב עד מלכות פרס, ונ"ב של מלכות פרס, ושש של מלכות יון, הרי אלף שנה, ובאותו זמן התחילו למנות בשטר למלכות יון:
+עד פולמוס של טיטוס ב' שנים אלו בפני הבית, כצ"ל:
+ומלחמת בן כוזיבא נ' שנה, כצ"ל:
+ומה שירה אמרו כו', פירוש שכך נזדמנה בפיהם:
+עדניא זו עדנה של כשדים, כצ"ל, פירוש כי העכו"ם יש להם עת קבוע מתי יתנשאו ומתי ישפלו, ועת הוא דבר קבוע, וזמן הוא בדבר שאינו קבוע, כמו ישראל שאין להם עת קבוע למלוך, בזה שייך לומר זמן, לכך אומר עדניא על כשדים, וזמניא על ירושלם, וזה פירוש הפסוק לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, פירוש לכל אדם יש זמן ועת, דבר קבוע ודבר שאינו קבוע, ולכל חפץ כלומר ולכל חפץ שיש באדם אחד, כי באדם אחד יש כמה חפצים, תחת השמים כלומר ולכל הבריות שהם תחת השמים לכולם יש עת וזמן:
+זה משה רבינו, פירוש שמשה רבינו לא היה צריך לבינה, כי בינה הוא המבין דבר מתוך דבר, והוא קבל הכל מפי הקב"ה:
+לידעי בינה זה יהושע, כי בימי יהושע נשתכחו שלשת אלפים הלכות, והיה צריך ללמוד זה מזה ולהבין זה מתוך זה:
+דבר אחר יהב חכמתא לחכימין זה דניאל דכתיב אדין וגו' ומנדעא לידעי בינה זה יוסף הצדיק דכתיב אין נבון וחכם כמוך, כצ"ל, פירוש כי יוסף ידע את החלום רק הפך, והיה מבין מדבריו שכך ראה, וגם מן החלום הבין את הפתרון, אבל דניאל לא ידע כלל, לא שייך בו לומר מבין, אלא שהשם גלה לו החכמה:
+עמיקתא זה עומק המרכבה, פירוש כי מעשה מרכבה אין מלמדין אפילו ליחיד, אלא חושב בעומק הלב:
+ומסתרתא זה מעשה בראשית, פירוש כי מעשה בראשית מותר ללמוד, רק צריך ללמוד בהסתר, כי זהו כבוד אלהים הסתר דבר:
+לחכימין זה ישעיה שנאמר אדני ה' נתן לי לשון למודים, כצ"ל, פירוש ללמוד מה שעינו רואה, והוא חכמה ולא שייך בו בינה:
+ומנדעא כו' זה ירמיהו שנאמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך, כי אם אין דעת אין בינה כו', הרי שהכל אחד:
+דור דור וחכמיו דור דור ופרנסיו, כצ"ל:
+ותקטן עוד זאת בעיניך אדני ה' וגו', הדרש מסיפא דקרא וזאת תורת האדם, וזה כוון במלת וגו':

txt/Midrash/Aggadah/Seder Olam Rabbah/Commentary/Vilna Gaon on Seder Olam Rabbah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,654 @@
+Vilna Gaon on Seder Olam Rabbah
+גר"א על סדר עולם רבה
+merged
+https://www.sefaria.org/Vilna_Gaon_on_Seder_Olam_Rabbah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Seder Olam, Warsaw 1904
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001364770
+
+גר"א על סדר עולם רבה
+
+הקדמה
+
+
+
+
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+מאדם כו' אדם ק"ל, מפירוש אדם היה בן ק"ל שנה כשנולד שת, ושת היה ק"ה שנה כשנולד אנוש הרי רל"ה, ואנוש צ' הרי שכ"ה, וקינן ע' הרי שצ"ה, ומהללאל ס"ה הרי ת"ס, וירד קס"ב הרי תרכ"ב, חנוך ס"ה הרי תרפ"ו, ומתושלח קפ"ז הרי תתע"ד, ולמך קפ"ב הרי תתרנ"ו, ונח בן שש מאות שנה וגו', הרי אלף ותרנ"ו:
+חנוך קבר את אדם, כי מן אדם עד חנוך תרכ"ב, וחנוך חי שס"ה הרי תתקפ"ז, ואדם חי תתק"ל, הרי חי אחר מיתת אדם נ"ז שנה:
+מתושלח מיצה ימיו, פירוש השלים ימיו עד המבול, כי מן אדם עד מתושלח תרפ"ז, ומתושלח תשע מאות ותשע וששים הרי אלף ותרנ"ו:
+מן המבול עד הפלגה ש "מ שנה, כמו שמפורש לקמן שסוף ימי פלג היה הפלגה. ומן המבול עד פלג היה ק"א שנים. ופלג חי רל"ט הרי ש"מ שנים, וסימן שם חם יפת, דהיינו שם מן המבול עד הפלגה, ומ"ח שנה היה אברהם אבינו בשעת הפלגה, ות"צ שנים היה מן שעה שנולדה אמנו שרה עד שיצאו ישראל ממצרים, וימי האבות היו כימי השמים על הארץ והוא ת"ק שנה, אברהם קע"ה, יצחק ק"פ, יעקב קמ"ז, הרי תק"ב, ובן ג' שנה הכיר אברהם את בוראו הרי ת"ק, ועוד ת"ק שנה משנולד אברהם עד יציאת מצרים, דהיינו ת' משנולד יצחק עד יציאת מצרים. ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו: 
+נח חיה אחר הפלגה עשר שנים, שהרי כתוב ויחי נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה:
+אמר רבי יוסי נביא גדול היה עבר, כלומר זה ראיה על מה שאמר לעיל שמן המבול עד הפלגה ש"מ שנה, וגם שאברהם היה בשעת הפלגה בן מ"ח שנה. על זה מביא ראיה שהרי הפלגה בסוף ימי פלג, ונמצא שהיה מן המבול ש"מ. ואברהם היה בן מ"ח. והוליד שלש עשרה משפחות ונתפלגו, שהרי כתיב ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ. נמצא שהיו שם כל ע' אומות. ובני יקטן היו בין ע' אומות:
+בן ע' שנה שנאמר ויהי מקץ כו'. פירוש ת' שנה משנולד יצחק, ושלשים שנה קודם שנולד יצחק. וע"כ הוא מונה משעה שנגזרה גזירה. ודוחק גדול הוא כי לפי זה צריך לומר שהיה ב' פעמים בארץ ישראל. וגם צריך לומר שהפסוקים נאמרו שלא כסדרן. ע"כ נראה כמה שאמר במדרש שהשלשים שנה משעה שהציל אותו מאור כשדים. ומשם התחיל הגרות והלך לחרן. ושהה שם ה' שנים והלך לא"י. ואחר שהכה את המלכים היה בין הבתרים:
+כ"ו שנים, דהיינו משנת מ"ח לאברהם עד שנת ע"ה:
+ושלש עשרה שנה מרדו אותה השנה, כצ"ל, ולא גרסינן ובארבע עשרה וגו', כי שנת י"ד לא היתה מאותן השנים, כי י"ב וי"ג הרי כ"ה וב' שנים קודם היתה יושבת בשלוה, וכ"ג שנה היו אחריהן, כי י"ב וי"ג הוא כ"ה, והי"ד שבאו למלחמה היתה שנת ע"ו לאברהם, נמצא לא נשארה שלוה אלא כ"ג, ושלותה היתה כ"ה עם הב' שנים שקודם, ואברהם לא בא אלא בשנת ע"ז, שהרי שהה בדרך, וגם במצרים שהה ג' חדשים, וגם בתחלה ויאהל עד סדם, ואח"כ נתיישב בסדם, ודוחק שיהיה הכל בשנה אחת, אלא שזה אח"כ כשנתיישב אברהם בא"י היה, ולפי פשוטו יש לפרש המקרא ושלש עשרה שנה מרדו, דהיינו בשנת א' מרדו, ובשנת י"ד בא ובין הכל לא היה רק י"ד שנה:
+נ"ב שנה, דהיינו משנת מ"ח עד שנת ק':
+כ"ה שנה, כצ"ל, כי הוא סובר שהפיכת סדם היה שנה אחת קודם שנולד יצחק, אבל הגמרא אזיל לשטתו דסבר שבסוכות באו המלאכים, ובפסח נולד יצחק, א"כ הכל היה בשנה אחת:
+ארפכשד ל"ה, וסימן לדורות הללו עד תרח אב"ג, פירוש כי בין ארפכשד ובין עבר היה שנה אחת, ��בין עבר ובין רעו ב' שנים, ובין רעו לנחור ג' שנים, ובניהן דהיינו שלח ושרוג ופלג היו בני ל' שנים:
+בן ע"ו שנה, כצ"ל, ולא כתוספות ביבמות שמביא בשם סדר עולם שהיה בן ל"ז שנה כשנעקד, אי אפשר לומר כן דהא אמר שהיה דר בארץ פלשתים כ"ו שנים, ואי אפשר לומר שהיה אח"כ שהרי רבקה היתה בת י"ד כשנשאה, ובשעת עקדה נולדה, וא"צ להגיה כאן, אלא שנוסחא מוטעת נזדמנה לפניהם כמו שכתוב לפנינו אלא שצ"ל כ"ו שנים:
+לפני מיתתה של שרה שתי שנים, שהרי בן פ' שנים היה כשנולדה, וקכ"ז היה ימי חייה הרי ר"ז, והוא חי ר"ה נמצא שמת ב' שנים לפני מיתתה של שרה:
+ואת שם חמשים שנה, שהרי שם חי ת"ר שנה, ק' שנה היה עד שנולד ארפכשד, ומארפכשד עד העולם, והשביעי חי עד סוף העולם, והם ראו זה את זה:
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+בן ס"ג שנה, כמו שמפורש לקמן שבו בפרק מת כו':
+מלמד שקדשה ישמעאל, פירוש וילך עשו אל ישמעאל א"כ מסתמא הוא היה חי:
+ועבר מת אחר ירידתו של יעקב אבינו לארם נהרים שתי שנים, שהרי משנולד עבר עד שנולד יצחק שכ"ה שנה, ויצחק בן ששים כשהוליד את יעקב הרי שפ"ה, ויעקב בן ס"ג כשנתברך, וי"ד שנה היה מוטמן הרי תס"ב, ועבר חי תס"ד, נמצא מת ב' שנים לאחר ירידתו:
+כל אחד ואחד לז' חדשים, כי כולם נולדו זה אחרי זה:
+ויעקב נסע סכתה, פירוש מדכתיב סכתה היינו קיץ, ויבן לו בית היינו חורף, ולמקנהו עשה סכת היינו קיץ, הרי י"ח חדשים:
+ועשה שם ששה חדשים, זה לא מוכח מקרא, אלא כך היה להם בקבלה מאבותיהם:
+ובו בפרק מתה רבקה ודברה, דכתיב אלון בכות, ב' בכיות, ורבקה מתה בת קל"ג שנה:
+נמצאת רחל מתה בת ל"ו שנה, בי באותו יום שנתברך נולדו רחל ולאה, וי"ד שנה היה טמון, וכ' בבית לבן, וב' שנים בדרך, הרי ל"ו שנה:
+ולאה לא עברה על מ"ה, פירוש זה אינו מוכח שחיתה מ"ה שנים, אלא שלא עברה על מ"ה שנה, דכתיב לא (נחתי) [שלותי] בעשו ולבן, ולא (שלותי) [שקטתי] מדינה ולא (שקטתי) [נחתי] מרחל ולאה ויבא רגז מיוסף [עיין בראשית רבה פפ"ד ס"ג], נמצא שלאה מתה קודם שנמכר יוסף, ובעת מכירת יוסף מתה בת מ"ה שנה, וט"ס הוא מ"ד, אלא צ"ל מ"ה:
+בנות כ"א כ"א, כצ"ל, שהרי י"ד שנה היה מוטמן, וז' שנים שעבר הרי כ"א:
+ושימשו כ"א, כצ"ל, כי קנ"ט שנה היה יצחק כשבא יעקב, וק"פ שנה היה כשמת הרי כ"א:
+בבית מפני הצינה ובשדה מפני החמה, כצ"ל:
+י"ב שנה, דכתיב ויהי מקץ שנתים, דהיינו אחר עשר שנגזר עליו:
+ענו בכבל כו', פירוש ובאותן הי"ב שנים ענו בכבל כו':
+בו בפרק מת יצחק, לאו דוקא בו בפרק, אלא שנה קודם לכן:
+ולוי בן מ"ד, שהרי לוי היה ג' לבטן, הרי גם פעמים שבעה חדשים, הרי ב' שנים, ויוסף נולד בסוף הז' השנים, דכתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו'. נמצא היה לוי כשבא למצרים בן מ"ד שנה, ולא חשיב שנותיו של לוי אלא לידע כמה היה שעבוד במצרים, שהרי כשמת לוי התחילו לשעבדם, וצ"ג שנה היה לוי במצרים, הרי כל השעבוד לא היה רק קי"ז שנה:
+בתוך אלו, פירוש כי תיכף אח"כ כתיב ויהי בעת ההיא וגו':
+הרי כ', כצ"ל:
+כיוצא בו אתה אומר וילד (תרח) את אברם וגו' כמה גדול כו', כצ"ל, כיוצא בו מצינו שהולידו בקטנותם:
+שנה אחת למלכה, כצ"ל:
+שהכל סוכין בה, פירוש מסתכלין בה:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+נשתיירו שם ר"י, פירוש נשתיירו מאותן הת' שנה:
+כל אשר לאיוב למשנה, פירוש אם כן גם שנותיו היה משנה, וחיה קודם לכן שבעים שנה הרי ר"י, והא דאמרינן איוב ששתק נידון ביסורין, השעבוד לא התחיל אלא משנת צ"ג לירידתן למצרים, א"כ איך נידון בשנת ע', אלא שהעצה היתה תיכף כשמת יוסף, ובאותה שנה נידון ביסורין, והיא היתה שנת ע"א לאיוב:
+וכשעלו מת, לאו דוקא, אלא בשנה שאחריה, כי שנה אחת היה ביסורין, וכן אמרינן בגמרא:
+ועבדום כו', כי כשמת לוי התחיל השעבוד, וכשנולדה מרים התחיל הענוי:
+מכאן אמרו אחד מן האחים כו', פירוש מדכתיב וימת יוסף וכל אחיו משמע שמיתת יוסף גרם:
+ויקם מלך חדש כו' ובני ישראל כו', פירוש בתוך אלו השנים היתה כל זאת:
+ממצרים קי"ז שנה, כצ"ל:
+ואין העינוי פחות מפ"ו שנים, כצ"ל:
+מכות מצרים י"ב, לאו מכות מצרים היה י"ב חודש, שהם התחילו באייר, וג' חדשים נתעכב משה במדין באותה שנה, אלא משעה שנדבר עמו בסנה חשב אותם למכות מצרים, ורש"י ז"ל כתב שי"ב היו המכות, ואינו נראה:
+וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף, כצ"ל, פירוש שבקיץ יהיה עליו העיט, ובחורף יהיה עליו בהמת הארץ, הרי י"ב חודש:
+ומדי שבת בשבתו, פירוש ע"כ צ"ל על יו"ט, דאם בשבת עצמו משתעי קרא, ה"ל למכתב מדי שבת בשבתו ברישא והדר מדי חדש בחדשו, אלא ע"כ קאי על יו"ט, ורגלים הסמוכים יותר הם פסח ועצרת, ובזה מיושב נמי הגמרא גבי חייב אדם להקביל פני רבו ברגל ע"ש: 
+ועסותם רשעים וגו', פירוש מדכתיב כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם:
+והמסורות והמינים, כצ"ל:
+ושנתנו חתיתם בארץ כו', היינו פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים:
+מן השמים המלעיגים כו', כצ"ל:
+ויצאו וראו וגו', פירוש דכתיב כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה:
+וצורם לבלות שאול מובל לו וצורתו לבלות שאול, כצ"ל:
+שפשטו ידיהם בזבול, פירוש שחרב בהמ"ק בעונותם, וכן שלא נבנה בעונותם הרי כמו שחרב:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+המבול היה כל י"ב חדש שנאמר בשנת שש מאות, פירוש וכתיב ויהי באחת ושש מאות הרי שנה שלמה:
+שנאמר לא ידון רוחי באדם כו', לא דין ולא רוח:
+הכי גרסינן ברבי יהושע, ובו כימה שוקעת וברבי אליעזר ובו כימה עולה, והכי פירושו כאן ובגמרא, דזה ידוע לכל בעלי תכונה, שהמזל מראה כח טבעו בשעה שיוצא מתוך האופק, וזה פירושו רבי יהושע אומר אותו היום י"ז באייר היה שבו כימה שוקעת לתוך האופק בעוד שהוא יום, ולפי ששינו מעשיהן שינה עליהם סדר בראשית, והעלה מזל כימה מתוך האופק בעוד שהוא יום והביא מבול לעולם, ורבי אליעזר אומר אותו היום י"ז במרחשון היה, יום שמזל כימה עולה מתוך האופק בעוד שהוא יום דהיינו בתחלת היום, ומתוך שנו את מעשיהם שינה עליהם סדרי בראשית והעלה מזל כימה באמצע היום, מפני שצריך היה להביא מבול באמצע יום, כדכתיב בעצם היום וגו', ופריך בגמרא בשלמא לרבי יהושע היינו דשינה, משום שהיה שינוי גדול, אבל לרבי אליעזר מאי שינה, כלומר אין זה שינוי גדול להיות מדה כנגד מדה, וע"ז תרצו כדרב חסדא דברותחין קלקלו וברותחין נדונו, פירוש דשינה קאי אתרווייהו על העלה ועל נטל ב' כוכבים מכימה כדי לדונן ברותחין, משום דאמרינן אלמלא חמה של כסיל א"א מפני צינה של כימה, ונטל ב' כוכבים מכימה כדי שיתגבר כסיל ולדונם ברותחין, והיינו דשייך למה דאמר רבי אליעזר ודוק:
+והמים היו עומדין ומתגברין, כצ"ל:
+היו הלוך וחסור וגו' בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים זה אב כשאתה מתחיל למנות משהתחילו הגשמים לירד:
+המים היו גבוהים כו' כצ"ל:
+ועשויה כמקפה ובחדש השני כו' ונעשית גריד המתינו ולא זרעו כו', כצ"ל:
+שנבראו מלאין חמשה עשר, פירוש תיכף בשעת בריאת עולם היו ימות התקופה של חמה אחר מולד הלבנה י"א יום, שהרי בשעה שהיו שלמין דהיינו בחמשה עשר והוא היה במוצאי שבת, צא מהן ארבעה לפנים מכאן, דהיינו ביום ד' שבהן נתלו המאורות, נמצא שהיה תקופה ��י"א לחודש, והמולד היה בר"ח הרי י"א, נמצא היתה התקופה של חמה אחר מולד הלבנה י"א יום:
+אמרו לו וכיון שעברו עבור ראשון, פירוש מבריאת עולם אי אפשר ללמוד שהרי כיון שהגיע לעיבור ראשון היה המולד והתקופה שוין:
+אמר להן חוזרת כו', פירוש לשנה הבאה היא חוזרת ומתרחקת י"א יום, א"כ הוא הכל מן בריאת עולם:
+ישרוט שריטה בתרופת כו', פירוש כי כל זמן שחמה עולה למעלה יקטן הצל, וכן כל זמן שיורדת למטה יגדל הצל, לפיכך בימי הקיץ הצל קטן, ובימי החורף להיפך, ובקיץ בכל יום עולה למעלה, ובחורף יורד בכל יום למטה לפיכך אין הצל של אותה שעה שוה בכל יום, כי למחר באותה שעה או עולה למעלה או יורד למטה עד שתבא החמה לאותו מקום, וזהו אם רוצה לידע שימות  החמה יתרים על לבנה י"א יום, ינעץ דבר אחד בכותל וישרוט במקום שכלה הצל, ולשנה הבאה לא יגיע הצל עד אחר י"א יום, שבאותו זמן הוא התקופה:
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+כל שבעת הימים כו' תמול שלשם מאז ג' ימים, כצ"ל, פירוש תמול שלשם ב' ימים, מאז דברך הרי ג' ימים. וג' גם הרי ו', ויום שהיה מדבר הרי שבעה:
+ויהי מקץ שלשים כו', פירוש קץ אחד להשלשים שנים דהיינו בין הבתרים, ות' שנה דהיינו לידת יצחק, ובבשורת יצחק כתיב למועד הזה:
+ויום חמישי היה, מפני שסובר שר"ח אייר באחד בשבת היה כדקתני לקמן, וא"כ היה ר"ח ניסן בששי בשבת, וי"ד בו בה' בשבת:
+ומאתם לפני פי החירות, פירוש שהיו חוזרין מאתם לפי החירות יום אחד, ולא היו רחוקים מפרעה אלא ב' ימים, לפיכך בחמישי ובששי וירדפו מצרים, ודלא כפרש"י:
+ויום חמישי בשבת היה, דהוא אזיל הכל לפי שטתו שר"ח אייר באחד בשבת היה:
+ויצו אלו הדינין כו', פירוש שיעשו דין בין אדם לחבירו:
+מכל עץ הגן זה הגזל כצ"ל, שנאמר או מכל כו', לא גרסינן, פירוש מכל עץ הגן תאכל, אבל מירק השדה לא תאכל, משום דכתיב (לחית השדה נתתיה) [ולכל חית הארץ וגו'] לאכלה והרי הוא גוזל את החיות:
+אכל תאכל זה אבר מן החי כו', שנאמר אך, לא גרסינן, פירוש מדכתיב אכל תאכל שתכשיר כדי לאכול:
+שבת ודינים וכיבוד אב ואם, פירוש כי בשבת נאמר כאשר צוך והיינו במרה,  דבמקום אחר לא נכתב שנתן להם חק ומשפט, ובכיבוד נמי כתיב כאשר (צויתיך) [צוך], ודינים דכתיב ואלה המשפטים, באיזה ענין אמור משפטים שכתב המשפטים הידועים, אלא ע"כ צוה עליהם במרה, ובגמרא פריך דינים הא כבר צוה עליהם מבני נח, ומשני אפיק ד"ך ועייל ס"ך, פירוש אפיק דינים וברכת ה' ועייל סירוס וכלאים:
+אלא על המים, פירוש כל מקום שהיו חונים לא היו חונים אלא על המים:
+ואחד בשבת היה, פירוש מדקאמר להו ששת ימים תלקטהו משמע שאותו היום שאמר להם הוא בכלל הששת ימים, ותלקטהו לא קאי על ששת ימים, שבאותו היום לא לקטו, וראיה לזה מהא דכתיב ותשקט הארץ ארבעים שנה, והא שמנה שנים של שעבוד כושן רשעתים היה מהן, וכן בכל השופטים חוץ מגדעון, אלא חשיב מאותו המעשה ארבעים שנה, והשקיטה היה במותר השנים, וזה כלל גדול:
+ובו ביום כלתה, שעד עכשיו לא בקשו:
+ובאלוש נתנה להם השבת כו', שמשה לא אמר להם עד שבא לאלוש:
+באחד בשבת בכ"ב באייר, כצ"ל:
+ויורד ומגיד כו', פירוש תיכף היה יורד, בהשכמה עלה ובהשכמה ירד:
+בששה לחדש כו' ברייתא לאו רבי יוסי אלא רבנן:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ביום השביעי אחר עשרת הדברות כו', הוא יום הראשון אחר עשרת הדברות:
+לטהרו למשה, פירוש לשומו כמלאכי השרת:
+ארבעים יום וארבעים לילה, פירוש בהדי ז' הימים:
+עלה בשמנה עשר כו', פירוש עלה להר להתפלל, ולא להיות שם כל ארבעים יום, אלא ��ל הארבעים יום האמצעים היה בתוך המחנה, אלא היה עולה בכל יום על ההר להתפלל וירד תיכף, וכן היה כל הארבעים יום, ודלא כהתוספות שכתבו שבארבעים יום אמצעים היה ג"כ בהר והגיהו בפרקי דרבי אליעזר, אבל א"א לומר כן, דא"כ לא ירד ביוה"כ שלא שלמו עדיין ארבעים יום, מפני שצ"ל שעלה בר"ח אלול, אלא כמו שכתבתי, ומאי דתני ירד (מן ההר) בעשרים ושמנה, פירוש מפני שעלה בכ"ח להתפלל, ונתרצה וירד לעשות לוחות שניות, ולא היה צריך להשלים ארבעים יום וארבעים לילות, ועלה בכ"ט והוא היה ביום ה', נמצא היה תשעה בתשרי ביום ב', ובאותו  יום נתרצה הקב"ה, אלא שלא ירד, שעדיין לא שלמו ארבעים יום עם לילות עד למחר, וביום הכפורים ירד ובשרם שנתרצה המקום נתקיים יום חוק וזכרון, ואתי שפיר הכל, עיין בתוספות בבא קמא פרק מרובה (בבא קמא פ"ב א' ד"ה כדי):
+לעשות את המשכן, צוה ביום הכפורים, וממחרת אמר להם איך לעשות:
+שנאמר ועשו לי מקדש כו', פירוש הרי עיקר הוא המקדש להיות שכינה שם, ברכם שיזכו לבית הבחירה ששם הוא עיקר השראת השכינה
+
+Chapter 7
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+וידבר כו' ומפרקו, כדי שיהא הקמת המשכן בר"ח ניסן:
+אף בשמיני העמידו ופירקו, דהיינו שעשה הקרבנות תחלה ואח"כ פרקו, כדי שיצוה לו הקב"ה להקים, ות"ק סבר שבחודש הראשון נאמר לו קודם לכן:
+ופתח אהל מועד כו', פירוש בקלעים שהקלעים לא פרקו כל שבעה:
+ראשון לחדשים ראשון לאכילת קדשים, כצ"ל
+ואימורי קדשים קלים, פירוש חלבי היינו חלבים של קדשים קלים שהיו מקריבים:
+אלישבע בת עמינדב, היא אשתו של אהרן, ואחות נחשון היתה:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ובאו הם לקברות התאוה, היא היתה במדבר פארן:
+שלשים יום, הרי כ' בסיון:
+ועשו שם שבעה ימים, הרי כ"ז:
+ובאו להן למדבר פארן בכ"ח, כלומר במקום אחר שבמדבר פארן:
+ובכ"ט בסיון שלח משה מרגלים שנאמר כו', פירוש שבאותו זמן הוא בכורי ענבים:
+מקץ ארבעים יום וערב תשעה באב היה, כצ"ל:
+שתמצא אומר כו', פירוש דכתיב ויבכו העם בלילה ההוא, ואמר הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם כו':
+שלשים ושמנה שנה, כלל גדול הוא בכל מקום שנכנס אפילו חודש אחד בשנה חושב אותה שנה לעבד, כמו כאן שהיו ארבעים שנה במדבר, ולא נכנס בשנה השנית רק ג' חדשים, הרי משבאו לקדש ברנע עד שבאו לנחל ורד ל"ח שנה וט' חדשים, ואינו חושב רק ל"ח שנה, ע"כ כיון שנכנס בשנה חושב אותה שנה לעבר:
+כימים אשר ישבתם, פירוש הימים אשר אתם הולכים הוא כימים אשר ישבתם, הרי חציו היו יושבים בקדש וחציו היו הולכין:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ועשרה בניסן היה, כצ"ל כדמפרש לקמן (פרק י):
+ג' חדשים, כי בעשרה בניסן מתה מרים ובר"ח אב מת אהרן:
+עד שחנו במוסרה, פירוש כי הלוים רדפו אחריהם ונלחמו עמם, ונפלו מישראל ה' משפחות ומן הלוים ה' משפחות, ואח"כ נחמו את עצמן וראו שהכל בא להם בשביל מיתת אהרן, ובכו עליו שם והיה דומה להם כמו שמת שם:
+מבאי מצרים ומבאי הארץ היתה כצ"ל:
+ויוכבד מבאי מצרים ומבאי הארץ היתה, כצ"ל:
+בת לוי כו' ומבאי הארץ שנאמר ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר ילדה כו', כצ"ל ודייק הכל מפסוק אחד:
+
+Chapter 10
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+מת משה נסתלקו שלשתן, כצ"ל:
+מה תלמוד לומר ובני ישראל כו', פירוש אי אפשר להיות שאכלו ישראל עד באם אל ארץ נושבת, דהיינו ארץ סיחון ועוג כמו שכתבו התוספות, והא כתיב (עד) [אל] קצה ארץ כנען, אלא יום שמת משה, ועדיין היו אוכלים מן המן שבכליהם עד קצה ארץ כנען, דהיינו עד שעברו הירדן, ועדיין אין אנו יודעים באיזה יום פסק המן מכליהם, לזה כתב וישבת המן ממחרת (הפסח), נמצא שאכלו עד ט"ו בניסן:
+ושלשים יום שהיו אוכלין עוגה כו', פירוש והא דכתיב ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה, משמע שאכלו ארבעים שנים שלמות, לה אמר שהיה יפה להן כמן:
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+מזרח יריחו כמו שצוה אותם כו', כצ"ל:
+והעברתם אותם עמכם, פירוש ובגלגל לנו תחלה:
+הקים יהושע בגלגל כיון שעלו מן הירדן, כצ"ל:
+והסדירם על הסדר ובנו מזבח ושדו בשיד, כצ"ל:
+באותה שעה נתחייבו ישראל כו', כי בכל המצות התלויות בארץ לא נתחייבו עד שחלקו, אבל בג' מצות הללו נתחייבו תיכף בכניסתן לארץ ישראל:
+הוא היה יום התקופה כו', כי מתקופת ניסן עד תמוז אינן אלא ב' ימים, ומתמוז עד תקופת תשרי ג' ימים, וסימן ב"ג, כי מר"ח ניסן עד תמוז יש שני חדשים מלאים ואחד חסר, ומתמוז עד תשרי ב' חסרים ואחד מלא:
+בן ארבעים שנה אנכי, פירוש כי בן ארבעים היה בשלוח אותו משה, ול"ח שנה אשר הלכו משם עד נחל זרד, ובאותה שנה נכנסו לארץ ישראל, נמצא אינן אלא ע"ח, ע"כ שס' שנים היו מכבשין, והיה כלב באותה שנה בן פ"ה שנה:
+ששמנה מאות וחמשים שנה, פירוש ת"מ עד שנבנה הבית, ות"י אחר שנבנה הבית:
+ואומר בעשרים וחמש שנה כו', כצ"ל:
+בתחלת היובל, פירוש מדכתיב בראש השנה בעשור לחדש, איזה ר"ה שהוא בעשור לחדש הוי אומר זה יובל, והלא היובל היה באותה שנה שהוכתה העיר, וכתיב בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה, נמצא היה יובל י"ד שנה אחר שהוכתה אלא ע"כ צריך לומר שז' שנים חלקו וז' כו', נמצא היו י"ד שנה בא"י עד שלא התחילו למנות למעשרות ולשמטות, ונמצא כלה היובל י"ד שנה אחר שהוכתה העיר, ואח"כ ויקהלו כל (העם) [עדת בני ישראל] שלה, ומשם התחיל משכן שילה:
+וגם כי שלחם, פירוש כי ב' פעמים שלחם, כי בפסח ראשון שלחם ולוה אותם עד הירדן, וכיון שחלקו ראו בני ראובן ובני גד שנתמעט פמליא שלו, חזרו ולוו אותו, ואח"כ שלחם פעם שנית ויברכם, מפני שחזרו מפני כבודו:
+שניה לא הספיק לגומרה עד שמת, כי כ"ח שנה פרנס, ובשנת כ"ח מת, נמצא שלא השלים שמטה שניה:
+שלש מאות וששים ותשע שנה, פירוש ש' שנה עד שנה השניה ליפתח, וב' שנה של יפתח שנשתיירו, כי כלל נקוט בידך כי כל השנים הללו מקוטעים ולא שלמים, נמצא הרי ב' שנים מיפתח, ושש של אבצן, וט' של איון, וז' של עברון הרי כ"ד וי"ט של שמשון הרי שמ"ג, וארבעים של עלי הרי שפ"ג, צא מהן י"ד שכבשו ושחלקו, שבאותו זמן היה הארון בגלגל הרי שס"ט:
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+יהושע כו' צא מהן שני שעבוד של כושן רשעתים, אע"ג דכתיב ותשקט הארץ ארבעים שנה, לא קאי על הארבעים, אל ה"פ מן המעשה, דהיינו משהתחיל כושן לשעבד עמהן היה ארבעים שנה, ומהן היה השקטה, אבל לא כל הארבעים שנה היה ההשקטה, וכן בכולם חוץ מגדעון:
+שנאמר ויקימו להם כו', פירוש שבאותו זמן לא נטלו עדיין בני דן חלקם, נמצא שהיה תיכף אחר מות יהושע, ואותו זמן היה שעבוד כושן רשעתים:
+ויאמר אליו אדניו, פירוש שהרי עדיין לא נכבשה ירושלם, שאם היה נכבש למה לא נכנסו לשם, ותיכף אחר מותו נכבשה, ע"כ צ"ל שתיכף אחר מות יהושע היה מעשה פילגש בגבעה:
+בכל אשר יצאו, פירוש דהיינו באותן אנשים אשר יצאו מא"י לח"ל היתה בה יד ה' וזה אלימלך:
+נחשון בן עמינדב מת בשנה השנית, כי לא הזכיר אותו אלא במסע ראשונה, ובמסע שניה לא הוזכר, אלא מת בקברות התאוה, כי היה מהקצינים שבמחנה:
+שלמון היה מבאי הארץ, כי בנו של נחשון היה:
+וישר אבימלך על ישראל שלש שנים אבצן מבית לחם ז' שנים אילון הזבולני עשר שנים עבדון בן הלל ח' צא מהן, כצ"ל, פירוש מכולן תחסר שנה אחת לוה ולוה:
+עשרים שנה מימי יפתח, כצ"ל, והיו כולם שנים שלמות, וכן של שמשון היו שלמות:
+
+Chapter 13
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+צא מהן עשר לשמואל בעצמו וא' לשמואל ושאול וב' לשאול בעצמו (כצ"ל ולשאול בעצמו) בו בפרק חרבה נב ובאו, הם לגבעון ויהי מיום שבת הארון כו', כצ"ל:
+כל י"ג שנה, דהיינו י' שנים של שמואל, ושנה של שמואל ושאול, וב' של שאול, ונ' שנה של גבעון, דהיינו ארבעים של דוד, וי' של שלמה, ותחלת שנת י"א נגמר בהמ"ק:
+הא למדנו שלא נתברך עבד אדום כו', דהיינו שילדה חמותו וששת כלותיה ו' פעמים בג' חדשים, דהיינו שהיתה מעוברת ז' ימים, וטמאה לידה ז' ימים, ואח"כ נתעברה ז' וילדה, כן היה ו' פעמים:
+בן שנה שאול במלכו כו', לפי פשוטו פירושו כשהיה שאול שנה אחת במלכו אז עדיין מלך ב' שנים, כי בשנה ראשונה עדיין לא היתה מלכותו נכונה, דכתיב ויבזהו ולא הביאו לו מנחה, ואותה שנה נחשב לשמואל ולשאול, אבל כשהיה כבר שנה במלכו והכה את נחש העמוני, אז חדשו המלוכה ומלך מלוכה נכונה ב' שנים: 
+בן כ"ט שנים, כי בן שלשים היה במלכו:
+ורוח ה' סרה כו' ואומר ויהי שאול כו', כצ"ל, כלומר באותה שנה היה כל זה:
+באותו הפרק נתמנה להיות שופט, פירוש מדכתיב ישב חסר, מלמד שבאותו יום נתמנה כו':
+צא מהן שנה אחת לעיבורו, לא גרסינן דאח"כ כתיב ויהי תקפות הימים, לא עברו אלא ששה חדשים וב' ימים, אלא אותה שנה היתה שנה שנשבה הארון, ולא נתמנה שמואל עדיין להיות שופט:
+ועשר שנה לשמואל ושנה אחת לשמואל ולשאול וב' לשאול, הרי נ"ב שנה:
+בן ארבעים כו', והא דלא חשיב אותו עם בני שאול, כי לא היה ראוי לילך המלחמה, וזה פירוש הפסוק מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא, פירוש שיהיה דוקא מבן כ' שנה ומעלה, ויהיה ג"כ ראוי לצבא צבא, אבל אם לא היה ראוי לילך במלחמה אף אם היה מבן עשרים ומעלה לא יהיה מן הפקודים, לפיכך לא נזכר עם אחיו, אבל בדברי הימים הוא נזכר בבני שאול והוא אשבעל:
+נמצאת מלכות ישראל בטלה כו', כי דוד מלך על יהודה שבע שנים, ואיש בשת לא מלך רק ב' הרי בטלה חמש שנים:
+
+Chapter 14
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+בשחר היו אומרים הודו לה' כו' ובין הערבים היו אומרים שירו לה' כו', פירוש כי בתהלים לא כתיב אלא עד (במשיחי) [שירו] לה', ובדברי הימים כתיב עד והלל לה', לפיכך היו מחלקין:
+היא שנת שלשים ושש, כן צ"ל, ואי אפשר להיות שנת שלשים ושבע, שהרי היה אח"כ ג' שנים רעב, ושנה שנמנה את ישראל, ושנה שתקן משמרות הרי ה' שנים, ואפילו אם נאמר מתחלת שנת שבע, לא תמצא רק ד' שנים, אלא ע"כ צ"ל שש, וג' של שמואל ושאול הרי ל"ט, יהי מקץ ארבעים דהיינו מתחלת שנת ארבעים ויאמר אבשלום כו', היא שנת שלשים כו', פירוש והא היא שנת שלשים ושש, ומשני ר' נהוראי אומר כו':
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה כו' ומן השנה השנית ליפתח כו' מאה וארבעים, פירוש ג' של יפתח, וכ"א מיפתח עד שמשן, וי"ט של שמשון הרי מ"ג, ומ' של עלי הרי פ"ג, וי"ג של נב הרי צ"ו, ומ"ד של גבעון הרי ק"מ:
+בחצי היובל כו', כי ת"מ שנה היה משנכנסו ישראל לא"י עד שנבנה הבית, הרי ט' יובלות פחות עשר שנים, וי"ד שכבשו ושחלקו הרי פחות חצי יובל, ונמצא שבחצי נבנה הבית:
+החדש השמיני וגו' אז יקהל כו', כצ"ל, פירוש בחדש השמיני דהיינו כשגמר את בית המקדש:
+שבעת ימי המלואים, כי היא דומה לכלה, והמקדש דומה לאשה, וביום גמר בית עולמים היה יום החופה, וזו שמחת לבו:
+בית העולמים ואת ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה ויאהב שלמה כו', כצ"ל:
+ויתן המלך את הכסף כו', פירוש הוא שמונה כאן השלשה דברים שעשה שלמה שלא כהוגן, ויתן המלך את הכסף, ומוצא הסוסים, והמלך שלמה אהב:
+ומה בנה, פירוש דכתיב שם ובניתי לך בית נאמן, על זה אומר מה בנה, ומפרש שראוי היה ליתן לו ל"ו שנים מלוכה כמו שהיה לדוד עד המעשה הזה שהיתה בשנת ד' למלכות שלמה שבאותה שנה נשא את בת פרעה:
+מה תלמוד לומר למען זאת, כיון שכתוב לא כל הימים, אלא כנגד ל"ו שנה כו':
+ומה תלמוד לומר אך, עד סוף הפרק לא גרסינן כלל:
+
+Chapter 16
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+והימים אשר מלך שלמה כו' רחבעם בנו י"ד שנה, צ"ל י"ז שנה:
+שנאמר בן ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו, כצ"ל:
+אצרות בית ה' וגו' אביה בנו ג' שנים וירדף אביה כו', כצ"ל:
+והוא אז לכד, פירוש שעשה שני דברים שלא כהוגן, שהוכיחו ברבים, ואח"כ כשלכד בית אל והניח את העגלים גם הוא, לפיכך נגפו הקב"ה:
+ובשנת כ' לירבעם מלך אסא מ"א שנה, כצ"ל:
+בשנת אחת עשרה שנה לאסא בא זרח כושי, כצ"ל, שהרי כתיב בימיו שקטה הארץ עשר שנים, משמע שאחר העשר שנים היה לו מלחמה, ומלחמה אחרת לא נמצא בקרא, והא דכתיב בשנת חמש עשרה (שנה) למלכות אסא, ויזבחו לה' ביום ההוא מן השלל, והקרבנות הביאו מן השלל, אבל לא נקבצו לזבוח מפני המלחמה, אלא נקבצו לכרות ברית, וקרבנות הביאו מן השלל שבזזו מן זרח קודם לכן ארבעה שנים:
+ירבעם מלך כ"ב שנה, צ"ל אחר ונטלה אסא, ירבעם מלך כ"ב שנה נדב בנו שתי שנים, זה כלל נקוט בידך כל מלכי ישראל לא מלכו מלכות שלמה, אלא מלכות מקוטעים עד יהורם, אבל מלכי יהודה מלכו מלכות שלמה:
+בשנת שלש לאסא כו', פירוש כי אסא מלך בשנת עשרים לירבעם, נשאר מירבעם שנה אחת, ונדב בנו אחת, ובשנת שלש מלך בעשא על ישראל:
+עשרים וארבע שנה, כצ"ל:
+ומה תלמוד לומר ל"ו הם ל"ו שנה שנגזרה על מלכות בית דוד שתחלק ובאחרונה עתידה שתחזור להם כנגד ל"ו שנה שנתחתן כו' וכנגד ל"ו שנה שנגזרה למלכי ארם כו', כצ"ל:
+לכך נאמר בשנת שלשים ושש למלכות אסא היא שנת ל"ו לשלמה משמת, כצ"ל:
+ויקם אלהים לו שטן את רזון בן אלידע כצ"ל:
+וקלקל אסא, שאם לא היה מקלקל היו שניהם נופלים בידו, והיתה מלכות בית דוד חוזר כמבראשונה:
+עד מות אלישע ובימי אחז כו', כצ"ל:
+ונפלו שניהם, פירוש מלך ישראל ומלך ארם:
+
+Chapter 17
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+בעשא כו' למלכותו, פירוש כי בשנת שלש לאסא מלך בעשא, ומלך שלשה ועשרים הרי ששה ועשרים, ואלה בנו שנה אחת הרי שבעה ועשרים:
+כמה היתה מחלוקת זו חמש שנה, כצ"ל:
+מלכות שלמה, פירוש חמש שה מלך במחלוקת, והן מן החשבון של שתים עשרה שנה:
+בתו של עמרי ליהורם בן בנו, כצ"ל, כי עתליה בת עמרי היתה אשתו של יהורם, אמו של אחזיה:
+בשנת שלשים ושמנה שנה לאסא מלך יהודה (מלך) [וימלך] אחאב, פירוש כי שנה ראשונה של עמרי התחיל בשנת כ"ז לאסא, וי"א של עמרי הרי שלשים ושמנה, נשתייר עוד שלש שנים, וזהו ארבע לאחאב מלך יהושפט:
+רעב גדול בשמרון הוא הרעב שהעציר אליהו טל ומטר:
+שלש שנים ומלחמת בן הדד שתי שנים, כצ"ל:
+ובשנה השנית לאחזיה, פירוש באותן הימים הנכנסין לשנה שניה:
+עד שיבא גוג ומגוג, ואז יהיה נראה לכל אי"ה ב"ב אמן:
+ועכשיו הוא כותב כו', פירוש עכשיו יושב אליהו וכותב מעשה הצדיקים כולם:
+מן המלחמה, באו והמליכו את יהורם, כצ"ל, פירוש תיכף אחר זעקת יהושפט נחשב המלוכה ליהורם, כי נגזר על אביו שימות, אך לא מלך עד שנת חמש ליהורם בן אחאב, ושמונה שנים שמלך לפני אביו, דהיינו מן שעה שמת אחאב, וכולן בחיי אביו, ויותר מח' שנה לא מלך, כי מה' ליהורם עד י"ב אינה רק שמונה, ומ"ש (בשנת שתים ושלשים) [בן שלשים ושתים] שנה היה במלכו, הוא ממיתת אחאב, ורש"י פירש שארבע שנים מלך לפני אביו, וארבעה אחר מותו, וד' שנים שמלך אחר מיתת אחאב לא כתב בקרא, מפני שהיה רשע, ודוחק, דא"כ יהיה צ"ל שמשעת מיתת אחאב נחשב לו המלוכה, ובשנת ג' ליהורם מלך, ולא נתקבל עד שנת חמש ליהורם, ודוחק, ועוד דא"כ לא היו ימיו רק ארבעים שנה, ובשעת מיתתו היה ארבעים ושתים שנה משעה שנתחתן עם עמרי, ויהיה צריך לפרש שנתחתן עם עמרי קודם שנולד ב' שנים, ע"כ נראה כמו שכתבתי:
+שהשיא אסא את בן בנו לבתו של עמרי, כצ"ל, פירוש שנתחתן עם עמרי בשנה שניה למחלוקת, והוא היה אז בת שתי שנים וט' של עמרי, וכ"א של אחאב, וי"א של יהורם, וא' של אחזיה בן אחאב הרי מ"ב, ובתחלת שתים עשרה של יהורם בן אחאב מלך אחזיה בן יהורם מלך יהודה:
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+בשנה האחרונה וילך אלישע כו', כצ"ל:
+משנולדה קלקלה בימי שלמה נולד יהוידע המתקן, דהיינו מלכות אדם שהיה לשטן לישראל:
+שעשה יואש עצמו ע"ז שנאמר כו', כצ"ל:
+
+Chapter 19
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+בשנת ל"ז שנה ליואש מלך יהודה מלך יהואש בן יהואחז כו', והא דכתיב גבי יהואחז אביו שבע עשרה שנה מלך הרי ארבעים, נמצא שיהואש בנו לא מלך עד שנת ארבעים ליואש מלך יהודה, ע"כ צריך אתה לומר שמלך ג' שנים בחיי אביו יהואחז:
+יותר מששים שנה, דהיינו חמש שנים יותר, ואלה פרטן, י"ב של יהורם, וכ"ח של יהוא, וט"ו של יהואחז הרי נ"ה, ועשר של יואש הרי ס"ה:
+בשנת שתים ליואש מלך ישראל מלך אמציה, קשה הא יואש בשנת ל"ז ליואש מלך יהודה שלך, ויואש מלך יהודה מלך ארבעים שנה, נמצא שהיה צריך לומר בשנת שלש, אלא שאמציה מלך בחיי יואש אביו שנה אחת:
+מה היא העצה כו', כי עצה ומחשבה הם ב' דברים, עצה הוא מה שהקב"ה נותן בלב איש שיעשה כך, ומחשבה הוא מה שחושב לעשות הקב"ה בעצמו כביכול, וזה פירוש הפסוק עצת ה' לעולם תעמד מחשבות לבו לדר ודר, פירוש שבשר ודם אפילו מה שחושב בלבו לעשות שבידו לעשות לא תקום, כי רבות מחשבות וגו', אבל הקב"ה אינו כן אלא אפילו העצה שנותן בלב אדם היא תקום, והו מה היא העצה אשר יעץ המקום עליו, פירוש את מי יעץ המקום עליו, ומשני ויועץ (המלך) [אמציהו] כו', כלומר שנתן המקום בלבו להתיעץ:
+בן שש עשרה שנה עזיהו במלכו, פירוש שמלך מעת שנלחם אביו עם יואש, מפני שקשרו עליו על שנלחם עם יואש, וינס לכישה והיה שם עד שהרגו, ונשתהו ט"ו שנה עד שהרגו, וזהו שכתב אח"כ אחרי שכב המלך עם אבתיו, מלמד שמלך עם אבותיו:
+עזיהו וישרבעם מלכו כאחת אלא כו', פירוש שעזיהו מלך בשנה שמת יהואש, וירבעם מלך בחיי אביו ג' שנים:
+בימי אביו ג' שנים, כצ"ל:
+והלא שניהם מלכו כאחת, הא אי אפשר לומר כפשוטו שמלך אחר מיתת אביו, דהא כתיב אחרי שכב המלך, וכתיב בשנת שלשים ושמנה [שנה לעזריהו מלך יהודה] מלך זכריהו, אלא שצריך לומר שמלך בחיי אביו ט"ו שנים, ומה תלמוד לומר בשנת עשרים ושבע, אלא שמלך מלכות מנוגעת דכתיב בדברי הימים (ב' כ"ו ט"ז) וכחזקתו גבה לבו, נמצא שאז היה חוזק המלוכה, וזה פירושה בשנת כ"ז מלך היתה חוזק המלוכה:
+בשנת שלשים ושמנה שנה לעזריהו מלך יהודה מלך זכריהו, פירוש כי ירבעם ועזיה מלכו כאחת, אלא שירבעם מלך בחיי אביו ג' שנים, ומ"א שנים מלך ירבעם, נמצא סיים את המלוכה בשנת ל"ח לעזיה, והתוספות כתבו שזכריה מלך בחיי אביו ג' שנים, ואי אפשר לומר כן שהרי לא מלך אלא ששה חדשים, ואי אפשר לומר שששה חדשים מלך אחר מיתת אביו, שהרי שלום בן יבש מלך אחריו בשנת ל"ט לעזיה, ואם כדבריהם היה צריך להיות בשנת מ"א לעזיה, אלא ע"כ שירבעם בשנת ל"ח לעזיה מלך, שמלך בחיי אביו ג' שנים. ומה שהביאו שם התוספות ראיה שיותם בימי חלוטו עיברו, אם נאמר שבסוף שנת עשרים ושבע לירבעם נתנגע א"כ אין ראיה, ע"כ צריך לפרש דמה שכתב ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם, היינו בעוד שנכנס לששים וחמש שנה דהיינו בתחלת ששים וחמש, וצריך לחשוב את שנה של עבור בתוך נגועו עיין שם:
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+הרי הוא אומר ונסתם גיא הרי וגו', הנה אלו שני הפרקים חשבון הנביאים, בפרק ראשון חושב את מ"ח הנביאים שעמדו אחר שנכנסו ישראל לא"י, ובפרק שני חושב ז' נביאים שהיו קודם שבאו ישראל למצרים, וז' שהיו לישראל במצרים, וז' נביאות שהיו לישראל, וז' נביאים שהיו לאומות העולם, ועכשיו הוא מפרש ואלו הן ישעיה הושע עמוס מיכה עבדיה:
+מן הממלכות וגו' ובני קרח, כצ"ל:
+שלשה בני קרח אלו נתנבאו ויהושע בן נון מלא רוח כו', כצ"ל:
+פינחס אלקנה דוד שמואל גד נתן אסף הימן ואיתן וידותון, כצ"ל:
+אחיה שמעיה עדו עזריהו בן עודד חנני הרואה יהוא בן חנני מיכיהו ויחזיאל בן זכריהו אליעזר בן דודוהו מכתב מאליהו, כצ"ל:
+להשיבם וגו' זה אלישע ויונה, כצ"ל:
+זכריה אמוץ עדד יואל נחום חבקוק ירמיה, כצ"ל:
+
+Chapter 21
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ובשרה נאמר כו' ואבי יסכה, פירוש מלמד שסכתה ברוח הקדש:
+ואביגיל נתנבאה כו' פירוש שאמרה לו ולא תהיה זאת לך לפוקה, ונתנבאה לו שיבא לעבירה אחרת:
+
+Chapter 22
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ושש עשרה שנה מלך בירושלם, כצ"ל
+ובשנת י"ח לפקח, כצ"ל:
+בשנת עשרים לפקח בא תגלת וגו' נטל עגל הזהב שבדן והלך לו, פירוש שהלך והגלה בראשונה את זבולון ואת נפתלי ואת דן, ואח"כ נגלה את ראובן ואת גד, ואח"כ שאר השבטים, נמצא גלות ראשון היה בשנת י"ב לאחז, ובגמרא אמרינן מתחלה הגלה את ראובן וגד, ואח"כ הגלה את זבולן ודן ונפתלי, ושניהם מקרא אחד דרשו, דכתיב כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד, דרבי יוסי סבר דהכי פירושא כעת הראשון דהיינו בגלות הראשון הקל ארצה זבלון כו', כי הם היו בתחלה בגלות, והאחרון הכביד שהיה גלות עשרת השבטים, וגלות אמצעי לא כתב בקרא, והתנא דגמרא סבר דהכי פירושא כעת הראשון דהיינו גלות ראובן וגד הקל, וגם ארצה זבלון ודן ונפתלי ג"כ הקל, אבל האחרון הכביד, נמצא לפי הגמרא היה גלות ראובן קודם י"ב לאחז, וקרא מסייע להגמרא דכתיב בגלות ראובן וגד בא פול (ותגלת פלאסר) [ותלגת פלנסר], ואיך אפשר להיות כן, אלא ע"כ צ"ל שזה היה בשנת מות פול והומלך תגלת פלאסר. ובגלות זבולון ונפתלי כתיב תגלת פלאסר, נמצא מוכח שהיה גלות ראובן קודם:
+בשנת עשרים ליותם בן עזיה אפשר לומר כן והלא היא שנת ארבע לאחז היתה אלא שהיתה כו', כצ"ל:
+משועבדים למלך אשור ט' שנים, [כצ"ל]:
+בפאת מטה כו' אלא אחד משמנה שבהן, פירוש שבמטה יש ד' רגלים וב' ארוכות וב' קצרות, הרי פאת מטה אחד משמנה שבמטה:
+(אלא) תשע שנים למרדו פירוש כי מלך אשור משנת ד' לאחז עד שנת י"ב, ובשנת י"ב לאחז מרד במלך אשור ואסרו בזיקים שנה אחת, ואח"כ שלח אותו ומלך עוד ט' שנים, וזהו בשנת שתים עשרה לאחז מלך יהודה מלך הושע:
+היא (שנת שבע) [השנה השביעית] להושע בן אלה, פירוש שנת ז' משמלך פעם שניה:
+מקצה שלש שנים ופסלו של מיכה כו' עד יום גלות הארץ בשנת שש [לחזקיה] היא שנת תשע כו', כצ"ל:
+
+Chapter 23
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+עשר שנים בין גלות כו' ועשר שנים בין גלות שניה לשלישית לקיים מה שנאמר כו' והאחרון הכביד ועוד שהה שמנה שנים ועלה על יהודה אמר רבי יהושע בן קרחה טעות גדול טעה סנחריב, כצ"ל:
+וכולן מלכים כו', פירוש שלא נהרגו אלא הראשי גייסות, אבל החיילות לא נהרגו, ונראה שהראשי גייסות נהרגו, ושאר החיילות נמסו מפני חום האש של המלאך, וכן נראה מכמה פסוקים:
+ועלתה לו חמה כשם שירדה לו לאחז, כצ"ל:
+בשנה הרביעית בשבוע היתה מפלתו של סנחריב, כצ"ל:
+שהיה בפרוס הפסח, כצ"ל:
+ובשנה השלישית זרעו, כצ"ל, פירוש כי משנה הג' ואילך לא כתיב בקרא, ע"כ צ"ל, ששנת שביעית היתה:
+ויועץ עם וגו' (הוא חזקיה) [והוא יחזקיהו], פירוש מפני שבפסוק ויועץ עם וגו' לא נזכר שם גיחון, לכך מביא הפסוק (הוא חזקיה) [והוא יחזקיהו]:
+
+Chapter 24
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+מנשה לבבל וכהצר לו, כצ"ל:
+בן עשרים ושתים שנה, כצ"ל:
+ויעש הרע וגו', כצ"ל:
+היא היתה שנה של יובל, כצ"ל, כי מגלות יהויקים עד גלות יכניה שנה ולא כמ"ש רש"י בכתובים שבין גלות יהויקים לגלות יכניה לא היה אלא ג' חדשים, והא כתיב ולתשובת השנה, אלא שלא מלך אלא ג' חדשים, ורש"י בעצמו חזר בו כמ"ש במגלה ע"ש:
+ויאמר ללוים המבינים לכל, כצ"ל:
+וכשם שנהרג אוריה כך היה נהרג ירמיה אלא אך יד אחיקם, כצ"ל:
+שנה ראשונה, פירוש למלכותו:
+ולא הסי עוד מלך מצרים כו', כצ"ל:
+בשנת ארבע ליהויקים נתחתם כו', ומ"ש לעיל הראשונה, ראשונה לנבוכדנצר:
+
+Chapter 25
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+אלא שנת שלוש למרדו, שהיא שנת שבע למלכו:
+קבורת חמור כו', פירוש וחוץ ירושלם יהיה סחוב והשלך, וכתיב ויאסרהו בנחשתים משמע שהוליך אותו בבלה, אלא מלמד כו':
+סחוב והשלך וגו' בן שמונה שנים יהויכין במלכו כו', כצ"ל:
+ושלשה חדשים מלך, פירוש שלא מלך עד סוף השנה ולא מלך רק שלשה חדשים, דהא כתיב ולתשובת השנה וגו':
+בן שמונה עשרה כשמלך, כצ"ל:
+ומשמלך נבוכדנצר שמנה נחתם גזר דינו לגלות, כצ"ל, אע"פ שכבר נחתם אבל באותה שנה גלה:
+בשבוע ולתשובת השנה, כצ"ל:
+חמדת בית ה', כצ"ל:
+זה הארון והגלה את כל ירושלם וגו' יהודים כו' הטבות האלה כן וגו' וימלך מלך בבל את מתניה כו', כצ"ל:
+בחדש השביעי, פירוש שמת בשנה ההיא כלומר קודם ר"ה, וצוה את בניו שלא יקברו אותו עד חדש השביעי עדי להכחיש את ירמיה:
+
+Chapter 26
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ויהי כו' נמצאו כולם ארבע מאות ושלשים, כצ"ל:
+הש"צ שנה הם ר"מ של מלכי ישראל מירבעם עד שגלו, וקי"א היו השעבודים שבימי השופטים, ול"ט של עלי הרי ש"צ:
+מלמד שהיתה אותה שנה מעוברת, פירוש שברביעי בחמשה לחדש נאמרה לו הנבואה ובשנה שאחריה בה' תמוז הרי שנ"ד, ושבעת ימים היה משמים, והאיך כלו הש"צ ימים, ע"כ צ"ל שאותה שנה מעוברת היתה:
+ותפל עלי שם, כצ"ל:
+בעשור לחדש, כצ"ל:
+באותה שנה כרת כו', כצ"ל:
+למרוד במקום  באותה שנה מרד כו' על מלכי מצרים ותמצא אומר אלו ואלו מתוך מרד, כצ"ל, פירוש שעשרת השבטים מרדו במקום וכאשור, ויהודה ג"כ מרדו במקום ובנבוכדנצר, וכן בכל אלו הצרות נשתוו שניהן כמו דחשיב אלו גלו כו':
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+בחדש הרביעי, כצ"ל:
+במלאכי האלהים, פירוש הנביאים:
+ויעל עליהם את מלך כשדיים, כצ"ל:
+חמשים ושתים שנה, דהיינו משעה שחרב בהמ"ק עד שנה ראשונה לכורש, כ"ו של נבוכדנצר, וכ"ג של אויל מרדך, וב' של בלשאצר, ושנה של דריוש, ותחלת כורש היתה הפקידה, הרי נ"ב שנה בכל שלש גליות:
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+שתים לחרבן הבית ויהי כו', כצ"ל:
+לבטל גזירותיו, לפי שלא רצו לקבלו שהיו יראים שמא חי נבוכדנצר, והוציאוהו מקברו להראות להם שמת:
+מנין מיהויכין וצדקיהו, פירוש כי יהויכין גלה תיכף, וצדקיהו מלך אחריו, ויהויכין בצאתו מבית האסורים תיכף עלה לגדולה, וצדקיהו תיכף בצאתו מבית האסורים מת:
+בשנת שלוש למלכות בלשאצר, כצ"ל, פירוש בתחילת שלש:
+אני דניאל וגו' בלשאצר מלכא כו', כצ"ל:
+נולד שטנו והוא דריוש, פירוש דמגלות יהויכין ע"כ ס"ב, דאמר מר גלו בימי יהויכין בז' לכיבוש יהויקים שהוא ח' לנבוכדנצר, נשארו לנבוכדנצר ל"ז, שהרי מ"ה מלך, וכ"ב דאויל מרדך, וג' של בלשאצר הרי ס"ב:
+הרי שבעים שנה, פירוש כי שלשה פעמים ע' הם, דהיינו מתחלת מלכות בבל, ומכיבוש יהויקים, ומשחרב הבית, שבעים שנה ממלכות בבל חרב בבל, דהיינו מ"ה של נבוכדנצר, וכ"ב של אויל מרדך, כי שנה אחת של אויל מרדך נבלעת בתוך שנת מ"ה של נבוכדנצר, הרי ס"ז, וגם של בלשאצר הרי ע', ומכיבוש יהויקים נפקדה ירושלם, דהיינו נ"ב שנה היו עד שנפקדו, וג' של כורש, וי"ד של אחשורוש, ודריוש בנה את הבית בשנת שתים למלכותו, וזה הדריוש היה לו ג' שמות, דריוש וכורש וארתחשסתא, דהיינו ישעיה קרא אותו כורש, דכתיב כה אמר ה' למשיחו לכורש, ובנחמיה כתיב שנת עשרים לארתחשסתא, והיינו ע"כ לדריוש, שהרי זה היה שנת י"ד לארתחשסתא שהיה קודם לאחשורוש, דאחשורוש מלך י"ד שנה, אלא ע"כ הוא כ' לדריוש, ונקרא גם כן ארתחשסתא, וכ"ה במסכת ר"ה, וג' שמות לו, והוא מלך ו' שנים:
+בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על משל, כצ"ל:
+זה כורש הפרסי והיתה בבל צבי ממלכות כו', כצ"ל:
+זה כורש, כו', וארתחשסתא אינו מונה כאן, מפני שלא מלך אלא חצי שנה:
+רביעי למדי בו בפרק כו', כצ"ל:
+אלו שעשו בגולה ועלו, פירוש מן החורבן עד שפקידה מ"ט שנים, הרי שבע שמיטות, וג' שנים עד נ"ב:
+ששים ושנים אלו שעשו בארץ, דהיינו ששים משנבנה הבית, ושתי שמיטות עשו עד שלא נבנה, והשלישית מקצתו עשו בארץ, דהיינו מותר הג' שנים שנשתיירו עד נ"ב, וג' עשו בגולה:
+ועשרים לבנינו, כצ"ל:
+
+Chapter 29
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+כורש מלך ד' שנים מקוטעות, כצ"ל:
+כל ארבע שנים כו', כי משנת שלש התחילו לקבץ את הבתולות, וכתיב ותלקח אסתר וגו' בשנת שבע, הרי ארבע שנים שהיתה מוטמנת:
+כל ה' שנים כו', פירוש כי בשביל אסתר גידל את המן, שהוא נתן עצה להרוג את ושתי ולקח את אסתר, ובשבילה גדל את נמן, נמצא היה גדולתו ה' שנים עד שנת י"ב:
+בכ"ג בסיון כתב כו', פירוש שהמתין עד שיבאו השלוחים ששלח המן, כדי שיהיו אותן שלוחים יכולים להשיב את הגזירה, וזהו דכתיב הרצים [רכבי הרכש האחשתרנים] יצאו (דחופים ומבוהלים) [מבהלים ודחופים], כי בתחלה שלחם להרוג את היהודים, ותיכף כשחזרו שלחם שהיהודים ירדו בשונאיהם:
+ג' של כורש, שהרי לא מלך רק ד' מקוטעים:
+וארבעה עשר של אחשורוש, פירוש כי בשנים עשר שלח המן את האגרות, ולשנה הבאה ותכתב אסתר המלכה וגו' הרי שלשה עשר, וישם המלך אחשורוש מס על הארץ זה היה בשנת ארבעה עשר:
+ואחת של דריוש, כצ"ל:
+היא שנת השביעית למלך, כצ"ל:
+
+Chapter 30
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+כי בשנת שלשים כו', כצ"ל:
+לארתחשסתא מלך וגו', כצ"ל:
+ואבוא לירושלם וגו', כצ"ל:
+משנת עשרים עד ל"ב, פירוש כי בשעה שהלך כתיב שנת עשרים לארתחשסתא:
+אלא שלש, כצ"ל:
+כורש ודריוש ואחשורוש, כצ"ל:
+אלא הוא כורש כו', פירוש שכורש נקרא גם דריוש, דהיינו שישעיה קרא לו כורש, דכתיב כה אמר ה' למשיחו לכורש, כמ"ש לעיל (פכ"ח הערה ז'), אבל באמת היו ג"כ שלשה מלכים כורש ודריוש וארתחשסתא:
+כל שני מלכי ופרס חמשים ושתים, כצ"ל:
+וישבו הכהנים והלוים ומן העם והמשררים והשוערים והנתינים בעריהם וכל ישראל בעריהם (עזרא ב' ע'), כצ"ל:
+ויעשו כל הקהל השבים כו', כצ"ל:
+אי יכול תהי לכם ירושה שלישית, פירוש לעתיד לבא:
+עד כאן היו הנביאים, פירוש משהרגו את היצר הרע בטלה הנבואה:
+שאל אביך זה הנביאים, זקניך אלו תלמידי חכמים:
+ובגולה כותבין בשטרות למנין יוונים, כי אלכסנדר רצה להעמיד צלם בהיכל ונתפייס על מנת שיכתבו שטרות למנין יוונים:
+אלפא, פירוש מיציאת מצרים הוא אלף שנים, דהיינו ת"פ עד בנין הבית, ות"י שעמד, ונ"ב עד מלכות פרס, ונ"ב של מלכות פרס, ושש של מלכות יון, הרי אלף שנה, ובאותו זמן התחילו למנות בשטר למלכות יון:
+עד פולמוס של טיטוס ב' שנים אלו בפני הבית, כצ"ל:
+ומלחמת בן כוזיבא נ' שנה, כצ"ל:
+ומה שירה אמרו כו', פירוש שכך נזדמנה בפיהם:
+עדניא זו עדנה של כשדים, כצ"ל, פירוש כי העכו"ם יש להם עת קבוע מתי יתנשאו ומתי ישפלו, ועת הוא דבר קבוע, וזמן הוא בדבר שאינו קבוע, כמו ישראל שאין להם עת קבוע למלוך, בזה שייך לומר זמן, לכך אומר עדניא על כשדים, וזמניא על ירושלם, וזה פירוש הפסוק לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, פירוש לכל אדם יש זמן ועת, דבר קבוע ודבר שאינו קבוע, ולכל חפץ כלומר ולכל חפץ שיש באדם אחד, כי באדם אחד יש כמה חפצים, תחת השמים כלומר ולכל הבריות שהם תחת השמים לכולם יש עת וזמן:
+זה משה רבינו, פירוש שמשה רבינו לא היה צריך לבינה, כי בינה הוא המבין דבר מתוך דבר, והוא קבל הכל מפי הקב"ה:
+לידעי בינה זה יהושע, כי בימי יהושע נשתכחו שלשת אלפים הלכות, והיה צריך ללמוד זה מזה ולהבין זה מתוך זה:
+דבר אחר יהב חכמתא לחכימין זה דניאל דכתיב אדין וגו' ומנדעא לידעי בינה זה יוסף הצדיק דכתיב אין נבון וחכם כמוך, כצ"ל, פירוש כי יוסף ידע את החלום רק הפך, והיה מבין מדבריו שכך ראה, וגם מן החלום הבין את הפתרון, אבל דניאל לא ידע כלל, לא שייך בו לומר מבין, אלא שהשם גלה לו החכמה:
+עמיקתא זה עומק המרכבה, פירוש כי מעשה מרכבה אין מלמדין אפילו ליחיד, אלא חושב בעומק הלב:
+ומסתרתא זה מעשה בראשית, פירוש כי מעשה בראשית מותר ללמוד, רק צריך ללמוד בהסתר, כי זהו כבוד אלהים הסתר דבר:
+לחכימין זה ישעיה שנאמר אדני ה' נתן לי לשון למודים, כצ"ל, פירוש ללמוד מה שעינו רואה, והוא חכמה ולא שייך בו בינה:
+ומנדעא כו' זה ירמיהו שנאמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך, כי אם אין דעת אין בינה כו', הרי שהכל אחד:
+דור דור וחכמיו דור דור ופרנסיו, כצ"ל:
+ותקטן עוד זאת בעיניך אדני ה' וגו', הדרש מסיפא דקרא וזאת תורת האדם, וזה כוון במלת וגו':

txt/Midrash/Aggadah/Seder Olam Rabbah/Commentary/Yaakov Emden on Seder Olam Rabbah/Hebrew/Seder Olam, Warsaw 1904.txt

@@ -0,0 +1,508 @@
+Yaakov Emden on Seder Olam Rabbah
+יעב"ץ על סדר עולם רבה
+Seder Olam, Warsaw 1904
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001364770
+
+יעב"ץ על סדר עולם רבה
+
+הקדמה
+
+
+
+
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] מאדם, נרמז בראש הספר שם המחבר, כי הוא גימטריא יוסי (חסר אחד, שמשלים הכולל בכל מקום, גם לרמז שאינו מכוון בכל מקום עם שטתו כנזכר לעיל בהקדמה), לכן לא אמר מן אדם, ואם רצה בקצור היה יכול להשמיט תיבת מאדם לגמרי:
+ב] י"ג משפחות ונתפלג, נחשבו במשפחות דור הפלגה, שעולים למנין שבעים אומות שבפרשה:
+ג] ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות, ואי אתה מוצא חשבון זה, אלא אם תמנה מעמד בין הבתרים שלשים שנה קודם שנולד יצחק, ואף על פי שכתוב אחר הדברים האלה, צ"ל שאין אחר זה סמוך על פרשה שלפניה, כי הריגת המלכים היתה בשנת ע"ח לאברהם אבינו, לפי דעת תנא דידן בסמוך, ונראה לי שזוהי דעת אחד בבראשית רבה (פמ"ד ס"ח) במה שכתוב במעמד ברית בין הבתרים, אחר שפירושו מופלג לענין אחר, כאילו יאמר מאחר העתקתו מחרן בפעם אחרת, היה ענין כריתת ברית זה, כשנתרחק מארץ מולדתו, זהו מופלג, ולפי זה לא נכתבה פרשה זו במקומה, שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ודברי רש"י בפירוש התורה בענין זה לא יכולתי להלמם, דמזכי שטרא לבי תרי, כי בפרשת לך לך (פט"ו פ"א) תופס שטת האומר אחר הדברים הלאה סמוך, שנהירא אחר שהרג אותן האוכלוסין, ובסוף פרשת בא (פי"ב פ"מ) מונה השלשים וארבע מאות שנה ממעמד ברית בין הבתרים שהיה אברהם אבינו בן שבעים כדברי סדר עולם בכאן, והיא סתירה מבוארת:
+ד] כ"ז שנים הן הן שתים עשרה שנה כו', פירוש לפי שבשנה שאחר פלגה כשנפוצו העמים, התחילו לבנות ערים, ונתיישבת סדם וחברותיה, ונשתעבדו תחת יד כדרלעמר י"ב שנה, וי"ג היו במרד, ובשנת י"ד למרדן בא עליהם ושבם הרי כ"ו שנה, ובכ"ז כבש אברהם אבינו המלכים כבסמוך, הנה החשבון מכוון, ועולה יפה עם סוגיא דתלמודא דידן פרק קמא דשבת (י"א א'), כי נ"ב שנה היה ישובה של סדם, כ"ו שנים בשעבוד ומלחמה, וכ"ו שנים האחרונות היו לה שלות השקט, אך התוספות נתקשו שם (י' ב' ד"ה ושל), במנין כ"ו שני שלוה, שחסרו שתי שנים, וזה אמנם לפי רש"י, שהניח הפיכת סדם בשנת צ"ט לאברהם אבינו, לכן נדחקו מאד, (וצריך על כל פנים לפרש דבריהם שיהיו מובנים, מה שכתבו שהיתה בשלוה שתי שנים בתחלה, רצה לומר בתחלת ישיבתה, ולא התחיל שעבודה אלא בשלישית לבנינה, לפי זה היו לה כ"ח שנים לפני הריגת המלכים, ומתחילין ממ"ח לאברהם אבינו, שהיא מן המנין), ברם לשטת תוספות דראש השנה (י"א א' ד"ה אלא), אין צריכין לדחוק כלל, כי לפ"ד שם באו המלאכים בתשרי והיתה הפיכת סדם בשנת מאה לאברהם, והיא עם שנת ע"ה לשני שלוה ימנו, הרי כ"ו, אלא שהן מקוטעות ושני שעבוד ותגר היו כ"ו שלמות מתחילות משנת מ"ט והכל מתוקן כהוגן, אלא שלפום ריהטא עומד בפנינו סתירה מ"ש לקמן בפרק ה' מפורש שביאת המלאכים היתה בפסח,  ובס"ד דתלמודא דידן בר"ח (י"א א'), ותוספות שם נדחקו ליישב הסתירות שבענין, ולא עלתה בידם כמו שיראה המעיין. אבל תדע שאין זה חדוש, כי גם במשנה מצויות סתירות בידוע, זמנין דסתם רבי כחד וזמנין כאידך, וככה יש סוגיות בתלמוד הפוכות זו מזו, כמו שכתבו בעלי הכללים, וכן מצינו במדרשים, שחלוקים הן דברי בעל מדרש אחד עצמו במקום אחד הולך בשטה זו ובמקום אחר מאותו ספר באותו ענין תופס שטה אחרת, וכן הוא בדבר זה בבראשית רבה חלוף, בחלוף מקומות, וכן בסדר עולם אירע כזה, מיהא התם פרק ה' באגב נקטיה, (ואפשר שהוקבע שם על ידי תלמיד שהעתיקו מן המכלתא), והכא עיקר, מיהת בהך פרקא לא אפשר, ומאן דמתרגם לי ב' פרקים הללו אליבא דחד תנא, מובילנא מאניה בתריה, ועיין מה שאכתוב עוד בציון (ו) בס"ד:
+ה] הן שתים עשרה כו', אתיא כשטתיה דר' יוסי בב"ר (פמ"ב ס"ו), ורשב"ג פליג עליה:
+ו] ישיבתה של סדם נ"א, דבר זה לכאורה סותר תלמוד ערוך שבידינו הנזכר לעיל (ציון ד), וממילא יפול גם מש"ל, אבל באמת אין מנוס ממ"ש בדעת בס"ע לעיל, שהוא האמת שאין בו דופי ומוכרח מכל צד, גם מן המקום הלז, כי מאחר שמסכים גם בזה עם תלמודנו, שמניח סדם כ"ו שני שלוה, וכבר הקדים שכבישת המלכים היתה בכ"ז (ע"ה לא"א), נמצא בודאי שכ"ו שנה של שלוה נמנים לאחר כן, (כי דחקם של התוספות הוא דבר שאין הדעת סובלו ובלי הכרח), וכ"ו שלמות יש מאחר פלגה עד ע"ה לאברהם, א"כ לא ימעט ישיבתה מנ"ב שנים, ומדוע יניח נ"א, הלא על כרחנו נבחר לומר אחת משתים, אם שט"ס הוא וצ"ל נ"ב כסתם שטת תלמודנו, (ואולי שגגת המעתיק היא מחמת מש"ל פרק ה', וכבר זכרתי שאינו נמלט מסתירה, או שמא טעה במ"ש תוספות שלא הבין דבריהם, כי אם לפ"ד אינן פחותים מנ"ב, וכמש"ל בכונתם בס"ד), או אינו צריך להטעות הנוסחא, אלא איתא להא, ואיתא להא, ר"ל עם שבודאי נ"ב הם כדברי הגמרא בפירוש וס"ע נמי ס"ל הכי, מ"מ לא חשיב אלא נ"א שלמות לפי שאחרונה מקוטעת היא כנ"ל, ואי אפשר לזוז מזה, האמת עד לעצמו:
+ז] בו בפרק נולדה כו', זה נקשר למ"ש למעלה שנעקד יצחק בן ל"ז בו בפרק נולדה רבקה נמצאת בת ג' כשנשאת ליצחק וכצ"ל כאן, והמדפיס חשב לתקן ע"פ מ"ש התוספות ביבמות (דף ס"א ב' ד"ה וכן), ושגה ברואה, שהרי תוספות עצמם כתבו שאי אפשר להגיה, וקלקל נוסח סדר עלם האמתי שצ"ל בת ג', כמו שכתבו כל המפרשים פה אחד, וכפרש"י ס"פ וירא (פכ"ב פ"כ), ומיושב בזה למה לא העתיר יצחק לנוכח אשתו עשר שנים קודם משראה ששהה עשר שנים ולא הוליד, והיה נעתר לו ה' בעת ההיא, שהרי סתמו כפירושו כשהעתיר, נעתר לו ה', אלא ע"כ אז תלה בקטנות שאינה ראויה להוליד, אע"פ שמצינו דורות הראשונים והולידו בני ח', דרך זר אין ראוי להתפלל על כך, לכן דעת סדר עולם ברורה אע"פ שיש מדרשים חלוקים כמו שכתבו תוספות הנ"ל: 
+
+Chapter 2
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] י"ח חדשים, סכות בית וסכות:
+ב] ששה חדשים, באלו ששה חדשים נכללו כל הימים שעמד בשכם ובבית אל ובמגדל עדר, עיין מה שכתבתי בס"ד בלחם שמים סוף פרק ה' דאבות ובחידושי סוף פרק קמא דמגלה:
+ג] כ"ב כו', צ"ל מקוטעות:
+ד] הגדיל עד ז' שנים ונשא כו', אם תמר בתו של שם, נמצאת קרוב לבת שבעים כשנשאה ער:
+ה] שנה אחת לער כו', הרי שקודם מתן תורה היו נענשים בני ט' אף בב"ד שלמעלה:
+ו] י"ח (שנה) כו', לפי החשבון צ"ל עשרים, ועם ב' של חצרון וחמול, הרי כ"ג מכוונות:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] י"ב חדשים שנאמר ויפץ העם כו', צ"ע כמו שכתבתי בס"ד בלחם שמים סוף פרק ב' דעדויות, ולקמן פרק ה' איתא דשליחות משה אל פרעה התחילה בניסן של שנה לפני יציאת מצרים, צ"ל שלא התחילו המכות מיד, אלא כך היה הענין בפרק הפסח של שנה הקודמת בא משה אל פרעה בשליחות הראשונה לאמר אליו שלח עמי מאז הכביד פרעה העבודה בתבן, שהה עד שיצא ניסן והמתין לו עוד חודש אייר, בסיון חזר ועשה לפניו מופת התנין, ובתמוז עשה אות הדם, ושמשו תשע מכות כסדרן בתשעה חדשים הנשארים, ומכת בכורות בניסן של שנה הבאה, להשלים י"ב חדשים מכוונים, ובמדרש רבה סוף פרשת שמות (פ"ח סי"ט) נראה כי מן אז בא משה לדבר אל פרעה, חזר משה למדין ושהה שם ששה חדשים, אח"כ חזר למצרים עשה שם ששה, וגם זה אינו מיושב אף לדברי הרבות עצמו (שם פ"ט סי"ב) שמשה כל מכה חודש ימים, עיין שם בפירושי כתבתי ישוב לשטת המ"ר בס"ד, ולשון המשנה מדוקדק, כמ"ש שם בלחם שמים בעזה"י:
+ב] לאחר י"ב כו', עיין פ"ק דראש השנה (י"ז א'):
+
+Chapter 4
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] שהוא כו', עיין פ"ק דראש השנה (י"א ב'):
+ב] י"א אמה, עיין רש"י על התורה (נח פ"ח פ"ד):
+ג] וי"א יום כו', ומה שהיו ימי המבול בימי שנת החמה, ולא י"ב חדשי לבנה כמשפט רשעים בגיהנם, נראה לי ה"ט משום דאיתא במדרש רבא (בראשית פל"ד סי"א) שלא שמשו מזלות בימי המבול, נמצא לא היה רק מהלך השניי, לא היו נכרין חדשי לבנה כל ימי מבול:
+ד] שנבראו מלאין חמשה עשר, נ"ל פירושו שביום א' כשנבראו המאורות היתה הלבנה במלואה כאילו היתה בחצי חודש, שיש לה כבר ט"ו יום, כי כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, ולא היה עדיין שום חסרון באחד מהם, וזש"ה (ויברא) [ויעש] וגו' המארת הגדלים, פירוש וכבר נבראו שניהם בגדלן, ונתלו בגלגליהם ברביעי שממנו מתחיל חשבון התקופה במהלכן השניי נמצא יצאו ד' ימים מט"ו של לבנה וחסרו י"א יום ממחצית האחרון של חודש, וצ"ל שהם נתמלאו ע"י י"א ימים שיתרים ימי החמה, שהם השלימו החודש ההוא הראשון, הרי שיתרה שנת החמה י"א יום משנה ראשונה של הבריאה: 
+
+Chapter 5
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] ופרק הפסח היה, עיין מה שכתבתי בס"ד לעיל פרק ג':
+ב] בט"ו בניסן, עיין מה שכתבתי לעיל פרק א' (ציון ד) בס"ד:
+ג] בי"ד יום בו שחטו ישראל כו', בו ביום מלו כל העם הזכרים גדולים וקטנים בנים ועבדים שיהיו ראוים לעשות הפסח, וכמו שכתב רש"י על התורה (בא פי"ב פ"ו), וגדול היה נס זה שהיו יכולין כולם לילך בדרך מסוכנת כזה ובחפזון ובמנוסה ברגליהם כי לא יספיקו להם כל הבהמות שבארץ מצרים לשאת אותם אם היו כולם רוכבים או יושבים בעגלות, ויצאו למדבר שממה בורחים יום ולילה זהו ודאי פלא גדול עצום עם של נזכר בפירוש:
+ד] ויום חמישי היה כו', עיין גמרא פרק רבי עקיבא (פ"ח א'), ותדע דהך פרקא דלא כרבי יוסי:
+ה] שם נתנו לישראל עשר מצות, עיין פרק ארבע מיתות (סנהדרין נ"ו ב'):
+ו] באותה שעה (כו') שבת, ל"ט מלאכות צל אתחומין לא אפקוד והוצאה בכלל, כי מפורש בכתוב וילכו שלשת ימים הרי נסעו בשבת, [צ"ע דוילכו שלשת ימים כתיב לפני בואם למרה, עיין שבת פ"ז ב']:
+ז] ולמשכים לקטו את המן, עיין מה שכתבתי בס"ד בספר שאילת יעבץ (סימן ל"ג):
+ח] נתנה להם השבת כו', צ"ל דס"ל כאן נצטוו על התחומין והוצאה, ואתיא כמ"ד ששי למסען שלא נסעו מרפידים בשבת, (ולרבא דאמר ששי לחנייתן ס"ל דלא אפקוד אתחומין עד סיני, או אחר סיני בכלל שאר מצות כמ"ש שם בס"ד, ופליג אתנא דידן), אבל לא שמרו שבת ראשונה ע"י שיצאו מן העם ללקוט, ובזה נסתלקה תמיהת התוספות פרק ר"ע (פ"ז ב' ד"ה אתחומין) כמ"ש שם בס"ד: 
+
+Chapter 6
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] אחר עשרת הדברות כו', עיין פ"ק דיומא (ד' ב'):
+ב] בענין חשבון הלז מצאתי ראיתי מבוכה בין המדרשים והמפרשים, כי לדס"ע עלה שנית בי"ח וירד בכ"ח אב, ועלה בכ"ט, ולדברי התנחומא שבידינו (תשא סל"א) עלה בעשרים, ועלה שלישית בר"ח אלול, ולרש"י פרשת כי תשא (פל"ג פי"א) עלה שנית בי"ט, ותוספות נסתבכו בענין זה בשלש מקומות, בפרק ר"ע (פ"ט א' ד"ה לסוף) הקשו על רש"י שאינו חושב יום שעלה מן המנין מגמרא פ"ק דיומא דבשתסר מלו להו מ' יום, איברא לק"מ דודאי לא מלו עד שבסר דנית, ואינהו דקטעו דסברי, בשתסר מלו להו, ולפום הכי קחשיב תלמדא שתסר אבל איהו מ' שלמין שהה. ומה שכתבו עוד שם, סותר לדברי תוספות במקום אחר, אך בתוספות דפרק מרובה (בבא קמא פ"ב א' ד"ה כדי), נסתבך מאד בהנחת חשבון מ' אמצעיים ואחרונים, גם כדי שיצא יום עליה אחרונה בחמישי, וירידה בשני. אולם המעיין יראה, איך נכנס בדוחקים עצומים שאין הדעת מקבלם, לא לבד מחמת שהוציא הכתוב כימים הראשונים ארבעים יום וארבעים לילה ממשמעו לגמרי, ומלבד שרצה להניח אב חסר ואלול מלא, כדי להוציא י"ב בשני, אלא שהוסיף צר להעיד בשם ס"ע, שעלה באחרונה בשלשים לאב,  ובספרנו זה לא נמצא אלא בכ"ט, ובן שינה עדותו בשם התנחומא, שבי"ט עלה, ובספרי תנחומא דידן מפורש שבעשרים עלה, גם ריטב"א בפרק י"ג האריך בדוחקים, ומסיק בשם ר"ת דאלול מעובר היה, ואפ"ה לא סלקא ליה חושבנא והניח אחרונים חסרים, ומטעה למ"ש בס"ע, ובפרקי רבי אליעזר נוסף צערנו לכאורה, כי בפירוש נאמר שם פרק מ"ו) שעשה מ' יום אמצעיים במחנה, זה לפום ריהטא סותר דחז"ל בכל מקום כנ"ל, וכמעט מפורש שהיה ג' פעמים מ' יום בהר, כי בפרשת כי תשא (פל"ב) נאמר ויה ממחרת וגו' ועתה אעלה אל ה' וגו', וישב משה אל ה', ובאר במשנה תורה (דברים ט' י"ח) ואתנפל לפני ה' [כראשנה] ארבעים יום וארבעים לילה, אבל באמת מתוך ענין הקושי הלז, יופיע אור בחשכת מבוכת החשבון הזה. וטרם אודיעך מה שהביא כל צעד חשבון זה, לפי שמצינו בתורה ג' פעמים מ' יום ומ' לילות מפורשים, בסוף פרשת משפטים (כ"ד י"ח) ארבעים יום וארבעים לילה ראשונים, ובפרשת עקב ב' פעמים מ' יום ומ' לילה אחר שבירת לוחות, וכשתמנה משבעה בסיון עד יה"כ, לא תמצא כי אם קכ"ב יום עם יום וז' סיון ויו"ד תשרי, והם חסרים עכ"פ לילה אחת בראשיתם ומקצת יום אחרון, הרי אינן אלא ק"כ יום שלמים, וכשנפריד בין כל ירידה ועליה, לתת לכל אחד יומו, נמצא אין כאן אלא אמצעיים שלמים ארבעים יום ולילה, ויחסרו עוד שנים ימים, זה גרם קלקול ובלבול חשבונות הנ"ל, שכל אחד מהמפרשים לדרך הישר בעיניו פנה, ולדברי הכל פעם אחד מ' יום ומ' לילה הוא מתוקן, בשלמות עם לילותיו (חוץ מתוספות דפרק ר"ע), ובשני פעמים אחרים, נחלקו באופן החסרון שמגיע להם. אמנם פשטי המקראות צווחים שכל ג' פעמים שוים היו במ' יום עם לילותיהם בלי חסרון, שבכל אחד מהם נאמר בשוה לשון ברור באר היטב ארבעים יום וארבעים לילה, וכפתרון אחד, פתרון האחרים בהכרח, ואי אפשר לעיולי פילא בקופא דמחטא, או לאפסקיה לקרא בסכינא חריפא, אך זה ודאי צריך נגר להסכימם יחד להשוות התגר. עתה אומר את אשר הראיני מן השמים בזה, כי באמת אין סתירה בין (דפר"ע) [דפר"א] הנ"ל, למ"ש חז"ל שהיה גם מ' יום אמצעיים בהר, אבל הכל אחד, גם הפסוקים מסייעים ומכריחים אמתתו, שהרי בפירוש נאמר באמצעיים ומשה יקח את האהל וגו' והיה כל מבקש ה' (יבא) [יצא] אל אהל מועד וגו', והביטו אחרי משה וגו', ושב אל המחנה (תשא ל"ג), וכל הפרשה מכרזת ואומרת שהיה משה בפרק ההוא במחנה בדרכו, רק שהיה הולך להר אל מקום שכינה כשהוזקק לדבור, ומיד שב ביומו או ביום שלאחריו, וכמנהגו לפני מתן תורה, שנאמר ומשה עלה אל האלהים, עלה וירד בו ביום, וכענין שכתוב גם בסוף פרשת משפטים, ויעל משה אל ההר, וזה היה קודם מתן תורה ולא שה בשום פעם מ' יום בהר, רק בקבלת לוחות ראשונות ושניות, אבל מ' יום אמצעיים היה נוהג כמו לפני מתן תורה עולה ויורד בכל יום או יומים, והוא שאמר אעלה אל ' וגו' וכוונתו לירד מיד, וכענין שכתוב ושב אל המחנה, וכל ענין הפרשה של אהל מועד נטה לו כתוב על הסדר, (ואם כן אין הכרח לפירש"י שם שזה היה מעשה אחר י"כ דוקא, וצ"ל אין מוקדם ומאוחר אלא ודאי מיד עשה זאת בכל מ' יום שהיה בכעס עמהם כפירוש רש"י עצמו), אכן מ' יום ומ' לילות רצופים היה ההתנפלות כמפורש בכתוב, אבל לא זכר שעמד בהם בהר. כענין שכתוב בראשונים ואשב בהר, ובאחרונים ואנכי עמדתי בהר, שאין ישיבה ועמידה זו אלא לשון עכבה, כלומר ששהה שם בהר מ' יום ומ' לילות בלי ירידה בנתיים, ולא היה לו עסק עם בני אדם למטה כלל, משא"כ באמצעיים שהיה הולך להר וחוזר לישראל לא נתעכב בהר לגמרי בכל אותן מ"י ומ"ל שהתנפל בהן, גם נראה שהתנפלותו לא היה בהר, כי לא נזכר כלל אצל ב' פעמים שכתוב ואתנפל שהיה בהר, גם אין שם מקום השתטחות והתנפלות, ששם היה דומה למלאכים דלית לון קפיצין עומד ומשמש, אלא ממעמקים למטה בארץ, היה מתנפל ומשתטח ומתפלל פעם או פעמים ביום וכן בלילה בכל אותן מ' רצופים לא הפסיק התנפלותו עד שנשמעה תפלתו, אבל לא כל היום וכל הלילה עמד בתפלה, ולא היה בהר בתוך הענן בעת התנפלותו, אלא באהלו היה עושה תפלתו והתנפלותו, ומה שלא אכל ג"כ באותן מ' יום, אע"פ שלא עמד בהם עם ה' תמיד, ולא הוצרך למירוק אכילה ושתיה לשומו במלאכי השרת (מה שהיה צריך אצל קבלת הלוחות, שיוכל לקבל כל מה שלמד עמו אז), אבל מ' יום הללו מיוחדים היו לתפלה, והיה נוהג בהן תענית מ' רצופים, הוא שאמר בהן לחם לא אכלתי וגו' על כל חטאתכם, נעשה כאומר אע"פ שהי"ל בפעם ההוא פת בסלו ומים בכדו, והיה יכול ורשאי לאכול ולשתות כי לא נפרד אז מעסקי הגופניות מכל וכל, כמש"ל, רק מפני חטאתכם עשיתי זאת להתענות כל כך בשבילכם, (והיה התענית ההוא קשה לו, לא כדרך שעמד בהר דומה למלאכי השרת, נהנה מזיו השכינה), ואחר שזכינו לכל זה, א"צ לכל הלבוט הנ"ל, ויצא החשבון מכוון אם תתחיל לחשוב מ' יום ראשונים כלו בי"ז כנ"ל, והתחיל ההתנפלות בליל י"ח, (ואין זה סותר לדס"ע שעלה בי"ח, וכל עליותיו בהשכמה היו, דאיתא להא ואיתא להא, כי בודאי ביום י"ח עלה להר כמ"ש ועתה אעלה וגו' אבל לא שהה שם כנ"ל, וכבר התחיל להתנפל בלילה שלפניו במקומו ובאהלו), והתמיד עד סוף כ"ח אב, נמצא שלמו ימי התנפלות ארבעים עם הלילות, (ומ"ש בו ירד, אינו סותר כנ"ל, שגם בו עלה וירד, אלא שזו ירידה אחרונה לאמצעיים, ועלה בכ"ט לקבל לוחות שניות, נמצא שהה בהר שנית ארבעים יום שלמים ולילות שלמים, ובינו שדס"ע הם החוורים אין בהם נפתל ועקש כולם נכוחים למבין, והיו לאחדים בידינו עם דפר"א הנ"ל, (אע"פ שאינן שוים בענין עליה אחרונה), כולם עולים בקנה אחד מלאים וטובים, וחדשים כסדרן אחד מלא ואחד חסר, (ואותו מדרש דעלייתו לשניות היה בחמישי וירידה בשני, כרבי יוסי דנימוקו עמו), וזוהי דרך ישרה שתפס לו גם רש״י על התורה בפרשת יתרו (פי"ח פי"ג) ופרשת עקב (פ"ט פי"ח), ברוך שהעיר עיני, והוא מסור ה' ליראיו: 
+
+Chapter 7
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] כל ז' ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן, עיין בית ישראל דמוסף השבת:
+ב] ראשון כו', עיין גיטין (דף ע') [כפי הנראה צ"ל דף ס' א']:
+ג] ואימורי, מפרש חלבי על חלבי האימורים:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] מבן עשרים, ונתקנו הדגלים:
+ב] נסעו ממדבר סיני, לפי סוגית הגמרא שילהי תענית (כ"ט א'), שהו בדרך שלשה ימים, ולפי אותה סוגיא כלה הסגר מרים בכ"ט וע"ש, ובאמת שטת התלמוד הוכרחת, מחמת הכתוב ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים, שלפי דברי בס"ע הללו צ"ל שהשלשה ימים מובלעים בתוך החמש ימים שאכלו בשר, וצריך לדחוק מאד בפירוש הכתוב הנ"ל, מה שאין במשמע פשוטו, אמנם בספרי (בהעלתך פפ"ב), איתא שמהלך שלשת ימים הללו הלכו ביום אחד, וכפרש"י ס"פ דברים [כפי הנראה צ"ל בהעלתך פ"י פל"ג], ואתיא אליבא דס"ע:
+ג] ותשעה באב הי��, עיין שלהי תענית (כ"ט א') ומ"ש שם בס"ד:
+ד] שלשים ושמנה שנה, חסרים ארבעה חדשים ויותר כמ"ש בס"ד בספר אם למקרא ולמסורת בש"י:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] וראש חדש ניסן היה, כי לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, ונראה דלא קאי אלא אויבאו, אבל מיתת מרים בעשרה בו היתה, כמש"ל בפרק י', ולפ"ז לא נסתלקה הבאר עד עשרה בניסן:
+ב] ג' חדשים, צ"ל ד' חדשים:
+ג] ז' מסעות, ורש"י גרס ח' מסעות, קחשיב מקום המסעות:
+ד] החזירו, עיין פרק יש נוחלין (בבא בתרא קי"ז א'):
+ה] ומתו כו', למ"ש בגמרא נכנסו לארץ, ומשמע דלא ס"ל שלא נגזרה גזרה על יתר מבן ששים:
+
+Chapter 10
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] ובשבעה באדר מת, עיין שאילת יעבץ (סל"ג) תשובה טובה ורחבה על ענין זה, ואיזה יום בשבוע:
+ב] ומשה בן מאה ועשרים, אם יקשה לך למה חסר הכתוב שנה משנותיו של צדיק עיין מ"ש בס"ד סוף פרק זה:
+ג] מ"ש בראש פרק הקודם, צ"ל כמ"ש שם:
+ד] הרי ארבעים שנה, לישנא דקרא נקיט ואתא, ובדיוק אינן אלא ל"ט שנה שישבו במדבר ואף הן אינן שלמות, אמנם הכתוב חושב שנה שבטלה עבודה מאבותינו במצרים אל הארבעים שבמדבר, או הוא עד"ש ארבעים יכנו, מנין שסוכם את הארבעים, כמ"ש בס"ד בהגהות גמרא פרק פרת חטאת (זבחים קי"ח ב'), ובספר אם למקרא ולמסורת, ובהגהות הצמח דוד: 
+
+Chapter 11
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] כיון, עיין פרק אלו נאמרין (סוטה ל"ב א'):
+ב] שבשמרון, פירוש שבמדינת שמרון רחוק מעיר שמרון ב' שעות למזרח:
+ג] בחלה כו', עיין סוף פ"ק דקדושין:
+ד] עיין שאילת יעבץ (סל"ג) ופליג אפרקי רבי אליעזר (פנ"ב) דעמידת חמה היה בערב שבת, א"כ אי אפשר שהיה בג' בתמוז:
+ה] למדנו שר"ח ניסן של אותה שנה הוא היה יום התקופה, זה דבר תימה לפמש"ל שבג' תמוז היה יום תקופה, והרי אין בין תקופה לחברתה אלא ז' שעות ומחצה, כמ"ש פרק כיצד מעברין (עירובין נ"ו א'), ונ"ל דאתי כרבי שמואל בר נחמני דפרק אין מעמידין (עבודה זרה כ"ח א') ללישנא בתרא, שעמד השמש מ"ח שעות, נמצא החשבון מכוון:
+ו] כלב אמר כו', עיין מ"ש בס"ד בספר אם למקרא ולמסורת:
+ז] אמור כו', עיין שילהי זבחים (קי"ח ב'), ומ"ש בס"ד בהגהות צמח דוד:
+
+Chapter 12
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] עיין גמרא ריש פרק האורג (שבת ק"ה ב'):
+ב] ושבע כו', עיין מ"ש בס"ד באם למקרא ולמסורת, שופטים (י"א וי"ז) ותמצא תשובות לדברי החכמים בעיניהם, אשר בקשו חשבונות רבים מעורבבים, וקיימתי דס"ע אשר עשהו האלהים אדם ישר, כל חשבונותיו ביחוד בפרק זה מכוונים מאד בהחכם יודע פשר:
+ג] עיין בספרי הנ"ל:
+ד] עשרים שנה בימי יפתח, לא ידעתי ענינו כאן, ונראה שט"ס הוא, וצ"ל בימי השופטים, והם עבדון ואילון, ואבצן אחר ששפט שבע שנים, עשה  עוד שתי שנים, או היו שתי שנים פנויות בינו ובין אילון, ואז התחילו ימי שעבוד: 
+
+Chapter 13
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] אחד עשר לשמואל בעצמו, פירוש עשר שנים לשמואל לבדו ושנת י"א מקצתה לשמואל:
+ב] בנב היו מקריבין כו', צ"ל שהיה שם ארון עם שברי לוחות, שאל"כ איך עשו עבודת י"כ, כמ"ש בס"ד בלחם שמים שילהי שבחים:
+ג] נ"ב, עיין פ"ק דתענית (ה' ב'):
+ד] נשתיירו י"ג שנה, לשמואל ושאול ביחד:
+ה] ושנה אחת לשאול, ולעיל קחשיב שתים לשמואל ושאול, היינו משום דשניה של שאול, לא עלתה לשמואל כולה אלא מקצתה לא מנה לו אלא נ"ב שלמות:
+ו] כארבעה חדשים, לכאורה היה נ"ל שצ"ל כשבעה חדשים, כעדותו של רד"ק בשם חז"ל בשני מקומות, (גם הוצרך איזה זמן למעשה דנבל ואביגיל ולהסתר דוד בגבעת החכילה, כי יראה שלא יספיקו לכך איזה ימים בלבד), שמא היה כתוב כז' וטעה מעתיק חשב שהוא כד' ועשה ממ��ו כארבעה, אמנם בפירש"י בגמרא ובנביאים, נמצא ג"כ כגרסתנו שהיא נראית אמתית, מדסתים לה סתומי. ואיידי דלא נפישי, הנהו יומי דעמד בא"י אחרי מות שמואל קודם שירד לשדה פלשתים, נכללו באיזה ימים, שעולים לכאן ולכאן, ועיין מ"ש בס"ד בשאילת יעבץ ובהגהות צמח דוד:
+ז] ושתים שנים מלך, כצ"ל, ותיבת בירושלם נמחק:
+ח] חמש שנים, צ"ל חמש שנים ומחצה, שכן מלך דוד בחברון, וכנגדן צריך לנכות שבעה חדשים שישב ארון ה' בשדה פלשתים נמצא עשרים שנה שבתו בקרית יערים מכוונות: 
+
+Chapter 14
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] וכך היו אומרים כו', אבל חובות צבור שקבוע להם זמן, קרבו בבמה הגדולה בגבעון כל אלו השנים, וצ"ל שהיה שם ג"כ ארון, כמש"ל פרק הקודם אצל נב:
+ב] ואת צדוק וגו', דברי הימים (א' י"ז) [צ"ל ט"ז]:
+ג] היא שנת שלשים ושבע, עיין תמורה (ט"ו א'):
+ד] באותו הפרק, שנולד שלמה:
+
+Chapter 15
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] מאה וארבעים שנה, יש להקשות איך הוא זה, והלא בפרטן אתה מוצא שבע שנים יתרות, ורד"ק נפל במבוכה חשוכה מחמת זה, אבל באמת תנא דידן רבי יוסי נמוקו עמו, וס"ל דשנות השופטים אחר יפתח מובלעות של זה בזה, כי מנה להם הכתוב שנים קטועות, לשלמות, כמנהג הכתובים בצדיקים (וכמ"ש באם למקרא ולמסורת מלכים ב' י"ז) עפ"ז החשבון מכוון מאד, הא כיצד ל"ח דמדבר, ותנא לישנא דקרא נקיט סכום שלם כמ"ש סוף פרק י' ועיין מ"ש שם בבאורי הנ"ל, ושל יפתח חמש שנים, אבצן ב' שנים [אולי צ"ל ו' שנים] מבואר לעיל פרק י"ב, אילון ועבדון י"ז, שמשון ועלי נ"ט, שמואל ושאול י"ב, כי שנה אחרונה של עלי עלתה גם לשמואל, דוד ושלמה מ"ג שנים, בתחלת שנה הרביעית לשלמה נבנה הבית, ואינה בכלל הת"פ שנה, הרי אלו ת"פ שנה מצומצמים, בלי שום דוחק בעולם:
+ב] באותו הפרק, אע"פ שכתוב וישב [יהודה] וישראל לבטח וגו' כל ימי שלמה, כי בודאי לא השביתו אלה השטנים מנוחת ישראל בימי שלמה אלא שמאז קמו, לא נשתעבדו לשלמה כשאר הממלכות, ובזה א"צ לדחקו של רד"ק, שנטה מדס"ע הללו, לא לעזר ולא להועיל בישוב לשון הכתוב וק"ל:
+ג] ולבנו ג', בלי שטן, ומש"ל ד' שנים מקוטעות, ומש"ל ל"ו שנה י"ל שמתה בת פרעה שנה אחת לפני מות שלמה, וכן כבר מתו פלגשיו הנכריות, ולכן באותה שנה מסוך למיתתו שרתה עליו רה"ק כבסמוך, וזה ישר, ועיין מ"ש עוד בפרק הסמוך:
+ד] אך לא כל הימים, משמע שאין זמן קצוב לדבר, ויהי כמשיב כבר גלוי גו', כלומר שבודאי היה קצבה לדבר שלסוף ל"ו שנה תחזור מלכות ישראל לבית דוד, אם לא קלקולו של אסא שגרם להאריך הגזרה כמ"ש בפרק ט"ז הסמוך, לפיכך הוצרך הכתוב להבטיח שעכ"ז לא תמשך גזרת עינוי בית דוד כל הימים, כי באחרית הימים עוד תהיינה שתי ממלכות ישראל ויהודה לאחדים ביד מלך המשיח מזרע בית דוד שיגלה במהרה בימינו: 
+
+Chapter 16
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] לא נגפו, בצ"ל ומפני מה נגפו שהיה כו', ושתי תיבות (לא המלך) נמחקים:
+ב] והניחו, שהרי הושע נבא עליו גם אותו לאשור יובל, ע"ל פרק כ"ב:
+ג] בשנת חמש עשרה, שכן כתיב בדברי הימים (ב' ט"ו י') ויקבצו וגו', בשנת ט"ו סמוך אחר זרח:
+ד] ל"ה לשלמה משמת, זה מכוון עם מש"ל בס"ד בפרק הקודם, כי אז שלמו ל"ו משמתה בת פרעה שכנגדן נגזרה גזרה, לכן עתה הסף שנלקח מבית דוד למצרים חזר לבית דוד אבל עדיין לא שלמו ל"ו להחלק מלכות ישראל עד י"ז לאסא:
+ה] ויקם כו', כל זה נמחק גם אין לשון הכתוב כן:
+ו] בשנת, דברי הימים (ב' ט"ז):
+ז] כרתו כו', מאת ה' היתה לחזק לבם לקראת המלחמה, לפי שבאותה שנה כלתה גזרה של חלוק מלכות ב"ד והיה ראוי אסא שיפלו מלכי ישראל ואדם בידו, ו��חזור מלכות ישראל אליו, לולי שקלקל כי לא בטח בה', כדמסיק, ולרד"ק דברים מרבים הבל של חטא בפסוקים הללו, עיין מ"ש בס"ד באם לבינה הנ"ל מלכים (א' ט"ז): 
+
+Chapter 17
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] ארבעים, צ"ל חמש, ומ"ש רד"ק בשם ס"ע ד' חדשים, ג"כ שבוש המעתיקים הוא:
+ב] ולא נראה, לכל אדם כי אם ליחידי סגולה וכי הראות אשרי הזוכים, וכשיבוא מלך המשיח אליהו בא לפניו לבשר ביאתו, גלוי לכל אדם:
+ג] והלא הוא, ר"ל יהורם בן אחאב:
+ד] בחזרתן, דע שבפרש"י מלכים, כתוב בשם ס"ע שיהושפט המליך בנו בחייו שתי שנים, לפני מותו, ואנכי לא מצאתי זה בס"ע שבידינו כאשר אתה רואה כאן, שאין מזה שום זכר ורמז, ונראה שהיא כשגגה שיוצא מלפני השליט, כי היה סבור, שבס"ע כשאמר כאן בחזרתן המליכו את יהורם, שהוצרך לכך כדי ליישב הכתוב ובשנת חמש ליורם בן אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה מלך יהורם בן יהושפט, ויושפט לא מת עד שנת ז' או ח' ליהורם, שמלך בשנת י"ח או  י"ט ליהושפט, ויהושפט מלך כ"ה שנים, אבל לענ"ד לא זו הדרך שהלך בה ב"ע, וטרם אודיעך שגם הרד"ק העיד כזאת בשם ס"ע (ונראה שנמשך אחר פירש"י בזה), והשיג עליו מחמת שתי קושיות, אחת מדס"ע עצמו שאמר שנגזרה גזרה על יהושפט שיהרג ברמות גלעד, ומפני שזעק תלה לו ז' שנים, וז' שנים שלמו בשנת חמש ליורם בן אחאב, לפי שאחזיהו מלך ב' שנים, א"כ עם שתי שנים שחי אחר שהמליך את בנו, הרי הן תשע שנים, וזו הקושיא בטלתי בשתי דרכים, א' לפרד"ק עצמו בשנת י"ז ליהושפט, שנמנית לאחאב ולאחזיה ויורם בניו (אע"פ שדבריו שם קשי הבנה, עיין מ"ש שם עליו), עכ"פ ודאי לא מלך אחזיהו רק שנה שלמה אחת, וחמש דיהורם ג"כ מקוטעות קחשיב קרא, וזה מספיק להסיר תלונת קושיתו הראשונה לד"ע, אך לדס"ע אין אנו צריכין לכך, לפי שלא אמר מעלם שמלך יורם בן יהושפט שתי שנים בחיי אביו, גם הקושיא האחרונה שהקשה רד"ק על הס"ע שאמר בכאן בחזרתן כו', קסבר דאמלחמה דדברי הימים קאי בס"ע, ואי הכי ודאי קשיא טובא, דהא ההיא בימי אחזיהו הוה מעשה, והיה יותר משש שנים לפני מות יהושפט, איבכא מתריצנא לה נמי שפיר, דהרי מלחמות הוו בחדא גוונא, אחת נזכרה בספר מלכים בימי יורם ואחת בימי אחזיה שנזכרה בדברי הימים, ושתיהן שוות באותן אומות שהיתה באחת, היתה השנית, וספרי הקודש פעם יקצרו ופעם יאריכו, מה שסתם האחד, מפרש השני, עיין בספר אם למקרא ולמסורת, כי לא אוכל להאריך בכאן, א"כ נסתלקה גם קושיא זאת השנית, והשיבותי כל תלונות רד"ק מעל ס"ע לגמרי, אמנם אין דעת בס"ע שהמליך יהושפט את בנו בחייו שתי שנים, אלא בשנת מותו ממש, וקרא קדייק, דכתיב ויתן להם אביהם מתנות וגו' ואת הממלכה נתן ליהורם, משמע בעודנו חי, ועפ"ז כל החשבונות מכוונים ועולים יפה, ויובנו היטב שני כתובים חמורים סותרים זה את זה,  כתוב אחד אומר ובשנת חמש ליורם בן אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה מלך יהורם בן יהושפט, הם שבע משנגזרה גזרה שכן אחזיהו מלך שנתים, נמצאת חמש של יהורם בן אחאב היא שנת מות יהושפט ודאי, וכתוב אחר אומר וימלך יהורם תחתיו בשנת שתים ליהורם בן יהושפט, לפי שמנה הכתוב הזה ליהורם בן יהושפט משמת אחאב ונגזר על יהושפט שימות מיד, לולי זעקת תפלתו שנתנה לו ארכא בחיין ז' שנים, מ"מ רמזה הכתוב שאבד מלכותו בעת ההיא ועלתה לבנו, וכשאתה מונה שתים של אחזיהו, נמצא מלך יורם בן אחאב בשנת שתים ליורם בן יהושפט, ומה שחושב הכתוב דלעיל חמש ליהורם ויהושפט, כתבתי בספר הנ"ל שיראה לי שיהושפט נתמנה אפוטרופוס על יהורם בן אחאב שהיה אז קטן, והיתה לו עמו ממשלה על מלכות ישראל, לפיכך מנה לו עם יורם בן אחאב בשוה, ונתבאר הכל על נכון ע"פ דס"ע הברורה ומקובלת ומפשטת כל הקמטים:
+ה] ובמקום אחר, רד"ק הקשה עצמו לדעת אחרת בענין זה ודבריו בטלים וכלים מאליהם, כמ"ש בס"ד בספר אם לבינה הנ"ל:
+
+Chapter 18
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] משנולדה, לא אבין זה לפמ"ש בסמוך שעשה יואש עצמו ע"ז שנה אחרי מות יהוידע, וכן משמעות הכתובים שיהוידע מת בשנת ל"ט ליואש, צא וחשוב שנותיו של יהוידע ק"ל מתחילין בששית לרחבעם, וצ"ל שסובר שמיתתו של יהוידע קדמה איזה שנים ולא החמיץ יואש מיד אע"פ שכתוב ואחרי מות, יש אחרי מופלג: 
+
+Chapter 19
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] שמלך בימי אבותיו, סתו כפירושו, שר"ל מעת שנס אמציה לכישה מפני הקשר כדלעיל, וישב שם במשמר ט"ו שנה, ועזיהו בנו מלך אז עם ירבעם בשוה, כי בו בפרק מת יואש כדלעיל, וכן אמר עוד להלן והלא שניהם מלכו כאחת, ומקרא דדברי הימים מסייעו ודאי גם רש"י ז"ל אחז דרך בס"ע, וחזקה במסמרות בל תמוט, אך רד"ק נדה מני דרך כבושה, וברר לו דרך עקלתון עקומה ועקושה וכל טענותיו ישא רוח, ובאורו בענין זה אין לו טעם וריח, כמ"ש בספרי אם הנ"ל, וכל הפורש מדס"ע כפורש מן החיים:
+ב] שנה אחת, עיין רש"י מלכים (ב' ט"ו), שכתב שצ"ל ג' שנים, ואינו מוכרח כי י"ל זכריהו מלך בחיי אביו אפי' אינו אלא שנה כמו אביו, מספיק, כי בשנת, פירושו אחר שנת, כמ"ש כן כמה פעמים בספר מלכים א"כ החשבון מכוון:
+ג] מלכות מנוגעת, זו קשה מאד וכי זו הדרך להתחיל למנות למלכות מנוגעת הלא מאז סרה המלכות ממנו שהיה חשוב כמת, ויותם בנו שופט, ואיך יעזוב הכתוב כ"ז שנה שמלך מלכות טובה מעולה וחשובה, ויתחיל לחשוב לו תחלת מלכות שאינה אמתית, זה דבר שאי אפשר להשמע, אבל בספרי אם הנ"ל (מלכים ב' ט"ו) בארתי הענין על נכון, והוא כי כ"ז שנים מלכו ירבעם ועזיהו בשותפות, אך ירבעם היתה ידו על העליונה וממשלה לו ביהודה, עכ"פ היה עזיה נכנע אליו, לפי שהוא שלח את אביו אמציה חפשי, במות יואש אבי ירבעם, והניח את עזיהו שימלוך, וגם אחרי שכב המלך אמציה עם אבותיו, השיב עזריה אילת ליהודה בעזרת ירבעם, כדמוכחי קראי, כמ"ש שם בס"ד מחמת כל זה היה ירבעם ודאי מושל על עזריה כ"ז שנה, ונקראת גם מלכות יהודה על שמו של ירבעם שידו תקיפה על יהודה, לכן נמנית לו לבדו המלוכה עד שנת עשרים ושבע, אע"פ שהיו מולכים כאחת מתחלת מלכות עזיהו, מ"מ העיקר היה ירבעם, ועזריהו היה עומד תחת שבטו, עד שנת שבע ועשרים, מן אז והלאה סר סובלו מעליו, אם שכשל כח ירבעם אז, או שברצונו הניח לעזיה בשנה ההיא בן חורין במלכותו בלי שום השתעבדות, פטיר ועטיר מכל נתינת מס לירבעם דבר שנה בשנה, לכן מאז סרח ממשלת ירבעם מיהודה לגמרי ונתקיימה מלכות יהודה ביד עזיה לבדו. לכן תחשב לו ראשית ממלכתו המוחלטת מעת ההיא, כאילו עכשיו עמד, ובסבה זו עצמה נתנגע גם באותה שנה, לפי שע"י כך גבה לבו שראה עצמו מוצלח ומלך אדיר, בלי עול אחרים עליו עוד, הוא שכתוב בדברי הימים וכחזקתו גבה לבו, זו היתה חזקתו, שלא עצר כח עוד ירבעם בימיו, הרי אלו דברים ברורים בשטת ס"ע, ודברי רד"ק בפסוק הלז קשים כתורמוס, ונדחקתי מאד בספרי הנ"ל לבאר לשונו לעשות לו כנימוס, ועפ"ד הלכתי ג"כ בדרך זה, שאם נניח שעזיה, קבל מלכותו במות אביו, מ"מ כ"ז שנים מלך תחת יד ירבעם מלכותא בלא תנא, ובשנת כ"ז מת ירבעם והיתה תחלת מלכות עזיה הגמורה והשלמה, בלי שתוף ושעבוד, אלא שצ"ל י"ש פנויות:
+ד] דברי הימים (א' ה'), מייתי ליה לראיה שמלכו בשוה, וכ�� מלך עם יותם:
+
+Chapter 20
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] אדומיים, צ"ל ארמים, ובימי יהואש מלך ישראל היה זה, אך פעם אחת קורא הכתוב לארמים אדומים, ואדומים באו אילת, אמנם אילת מאדום היא, וע"ש שמלך ארם השיבם לאדומים במקומן, על כן כתוב ברי"ש, ועיין ברד"ק במלכים (ב' ט"ז), והיה מקום לקיים הגירסא שלפנינו כי באמת האדומים הם שנתעוררו בימי אחז, וכן כתוב בדברי הימים (ב' כ"ח) ועוד אדומים באו ויכו ביהודה, אבל לא ידעתי אימתי נפלו בדבר אלישע, ונ"ל שהאדומים דדברי הימים, הם של מלכים הנ"ל, רק קשה קצת שלא מצינו שנפלו בימי אחז כדברי הספר. וי"ל שכשהגלה מלך אשור דמשק והמית את רצון, שטף גם האדומים מאילת וכשל עזור ונפל עזור, עכ"ז דוחק הוא ליישב לשון ס"ע בכך, וישר בעיני להגיהו כנ"ל:
+ב] דברי הימים (א' ב'):
+ג] ובני קרח, פרשת וירא [צ"ל וארא]:
+ד] צמח דוד שנתנבא צ"ב שנים, שבוש:
+ה] ודניאל, אע"ג דאמרינן ריש פ"ק דמגלה (ג' א') איהו לא נביא, כבר נשמר רש"י שם, לפרש שלא בא בשליחות לישראל, וגבי מ"ח נביאים שעמדו לישראל מפיק ליה מחושבנא דמ"ח, ועיין מ"ש שם בס"ד: 
+
+Chapter 21
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] יסכה, זו שרה שסוכה ברה"ק:
+ב] עלץ וגו', אסיפא קאי רמה קרני, כדאיתא בגמרא:
+ג] נתנבאה לדוד, מסקנא דב"ש:
+ד] ותכתב, משמע ליה מדהוסיפה מקרא מגלה, ושמא חנה נמי ממה שנכתבה פרשה שלמה מתפלתה, קא יליף א"ג אסתר (מסיפא) [מרישא] דענינא נפקא וימי הפורים האלה לא יעברו, כדנ"ל לתלמודא מהכא דאסתר ברה"ק נאמרה, מיהא דנביאה היתה, מותלבש אסתר מלכות אתיא ליה:
+ה] (סיפיה) [רישיה] ויקרא האדם שמות:
+ו] עיין לעיל ריש פרק א':
+ז] לאומות, סוף פ"ק דב"ב (ט"ו ב') מפרשינן דעיקר נביאותייהו לאומות העולם הוו, ואינהו מישראל הוו, ובסמוך לא משמע הכי, דדאמר אבל משנתנה תורה פסקה רה"ק מן האומות, ואי מלהתנבא לאומות קאמר. הא לא פסקה, שהרי כל הנביאים נתנבאו גם לאומות. ובדוחק י"ל שפסקה רה"ק מישראל להתנבא עיקר נבואה לאומות, ואף זה אינו, שהרי יונה ונחום איברא פ"ק דע"ז (ג' א') מוכח בהדיא דמיחת רעי איוב מאומות העולם היו:
+ח] פסקה, ובלעם בשביל שיברך את ישראל חזרה עליו רה"ק, (לפי שעה בלבד, אח"כ נעשה קוסם), אע"ג דנעתרות נשיקות שונא, מ"מ לשעתן ברכות היו גם לעתיד לבא: 
+
+Chapter 22
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] עשרים שנה, שלמין:
+ב] ושש עשרה (כצ"ל) שנה, מקוטעין, עיין ספר אם:
+ג] בחורים, נמחק:
+ד] עשרים, עיין ספר אם הנ"ל:
+ה] אחד משמנה, כמה כרעים למטה, ד', ופאת הוא חלק מחצה:
+ו] שתים עשרה עיין ספר הנ"ל:
+ז] בשנת, נמחק:
+ח] שש, עיין ספר הנ"ל:
+ט] דיניא, עזרא (ד'):
+
+Chapter 23
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] שבנא, ס"ל דשבנא הסוכן אינו שבנא הסופר, דהוה בתר הכי כששלח רבשקה ויצא אליו [אליקים בן] חלקיהו אשר על הבית ושבנא, ובאו אל חזקיהו קרועי בגדים, וכ"ד ר"י בתוספות [שבת י"ב ב' ד"ה שבנא, עיין תוספות יומא ל"ח ב' ד"ה דלא], ואין בו ספק, ועיין מ"ש שם בס"ד על רד"ק בספר אם במלכים (ב' י"ח):
+ב] בבירת, נ"ל שהיא בירית ששנינו [שבת ס"ג א', והיא שלשלת], ומנקיא ג"כ מין כבלים ושלשלאות:
+ג] עיין בדרוש מכתב ליחזקיה ובחידושי חלק:
+
+Chapter 24
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] בער, שרף, כן ארז"ל בפרק חלק (סנהדרין ק"ג ב)'), ולכן הטמינו מפניו ס"ת אחת תחת הנדבך שנמצא בימי בנו יאשיהו, ורד"ק שגה בזה כמ"ש בס"ד בספרי:
+ב] תחלה של יובל, עיין לעיל פרק י"א דוק ותשכח ה' מאות שנה:
+ג] גנז, ולהלן פרק כ"ה איתא שהובא הארון לבבל, כמ"ש בגמרא מ"ד שגלה לבבל, אולי י"ל פשר דבר ב' הדעות אמת, ואותו שהיו בו שברי לוחות, גל��, והשני נגנז במקומו, וכמש"ל פרק י"ג בס"ד דתרי ארונות הוו, ועיין תוספות פרק הדר (עירובין ס"ג ב' ד"ה כל), עכ"פ אליבא תנא דידן שפרת מילתא כי היכי דלא תקשי ליה תרי סתמי אהדדי:
+ד] הרג, עיין ספר הנ"ל:
+ה] שניה עלה וכבש כו', נ"ל שמפני כך בשנה ההיא קראו צום ככתוב בשנה החמשית ליהויקים:
+
+Chapter 25
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] ארבע, שכך כתוב בירמיה (כ"ה), ועיין מ"ש שם בס"ד ליישב דברי רד"ק:
+ב] בשנת, סוף ספר ירמיה:
+ג] בן שמונה כו', ט"ס יש כאן, ונ"ל שצ"ל כך, בן שמונה עשרה כשמלך, ומשמלך נבוכדנצר שמנה, שנחתם גזר דינו לגלות, שכ"ה בסוף כ"ד דלעיל, בשנת ארבע ליהויקים נחתם גזר דין לגלות והיא הראשונית לנבוכדנצר, נמצא שנת מלוך יכניה, והיא שנת גלותו, שנת ח' לנבוכדנצר כדלעיל, וזח מוכרח, גם ברד"ק לשון ס"ע מוטעה באופן אחר:
+ד] בחצי היובל, זה מכוון עמ"ש לעיל פרק כ "ד שבתחלת היובל נמצא ס"ת בבית ה', צא וחשוב י"ד של יאשיהו י"א יהויקים, אלא שיהויקים לא השלים שנת י"א, ועמד בנו והשלימה, היינו דמסיק בשנה הרביעית בשבוע, בידוע שהיא בחצי יובל, אלא לומר שבסוף חציו של יובל עמד, בעוד השנה הרביעית, אבל לא נמנית לו לפי שכבר מנאה לאביו, ומה הזקיקו לכך, משום הכי מייתי ראיה וכן הוא אומר ולתשובת השנה, כלומר וכי לאיזה חשבון היא שנה זו, אם לא משהגלה את יהויקים:
+ה] בשנה הרביעית, מפורש בסוף ספר ירמיה (נ"א נ"ט), ורד"ק כתב בשם ס"ע שהיא ג"כ השנה הרביעית שבה בא חנניה בן עזור הנביא שקר, ולא מצאתי זה בס"ע שבידי, אדרבה ניכר שאין דעתו כך, כנראה מסדור לשונו וסתימתו, שמא מ"ש בפירש"י חשב שהם דברי ס"ע, ולא היא, רש"י טעמא דנפשיה קאמר, ברם נראין דרד"ק בפירוש הכתוב בראשית ממלכות צדקיה מלך יהודה בשנה הרבעית, שהם אמת: 
+
+Chapter 26
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] שלשים שנה משנמצא, והיא גם שנת שלשים ליובל, כמ"ש לעיל פרק כ"ה:
+ב] ארבעים שנה, עיין ספר אם, מבואר טעותו של רד"ק:
+ג] מעוברת, ע"כ לומר כן, לפי חשבון הת"ל ימים שנצטוה לשכב על צדיו, והתחילו לאחר ז' ימים הנ"ל, בתמוז של חמשית, ואם אין אתה אומר כן, עדיין לא כלו ימי השכיבה, והיאך יאמר אני יושב בביתי, ולדס"ע הענין מיושב מאד שכלו ימי שכיבתו בד' באלול, נמצא בחמשה יושב בביתו, כמ"ש בס"ד בספרי הנ"ל דבר ברור, ורד"ק הפליג לדעת אחרת כדרכו לחלוק על משמעות הכתוב והמסורת מרעיון רוח, יע"ש:
+ד] באותה שעה כרת, ונראה טעמו משום שע"י שהפרו ברית זה, נחתם גז"ד, לפי שמרדו אז במקום גם בנבוכדנצר כדמסיק, וזה היה בסוף ז' ועברה שנה בטרם נודע המרד לנבוכדנצר, בתחילת תשיעית בא נבוכדנצר כמ"ש לקמן ג' שנים במצורה:
+ה] למרוד, עיין ספר אם:
+
+Chapter 27
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] ויהי, זה הנוסח עפ"ה סוף ספר ירמיה כי כן מורה הלשון רובו ככולו, אלא שנשתבש קצת בהעתקה, לכן תקנתיו כפי שהוא כתוב שם, רק למלך צדקיהו בעשירי הנחתי כמ"ש פה, אע"פ שאין כך לשון הכתוב, נראה שבכונה נעשה מן המחבר:
+ב] כל עשרים ושמונה יום, משהבקעה העיר עד שנכנסו גוים להיכל היה הקב"ה מקרקר כו':
+ג] וישרף, זה הפסוק הוא מסוף ספר מלכים וסוף ספר ירמיה, והבליעו בין הפסוקים הללו של ספר דברי הימים, משום דמפרש ביה בית המלך, דמגיה סליק:
+ד] עיין פרק ה' דיומא (נ"ד א'):
+
+Chapter 28
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] אפשר לומר כן, שהרי מלך ברביעית ליהויקים, וכבר עברו לו יותר מעשרים שנה:
+ב] לחרבן, ונקראת שנת מלכותו הכללית, כי מאז מלך בכפה, ועדיין צריך ליישב שהרי נאמר ולגדלם שנים שלוש. וי"ל כי על כן מתחלה לא עלה ע"ד נבוכדנצר לשאול פתרון חלומו מדניאל וחבריו, כי לא נשלמו להם עדיין שני גדולם ולמודם, עד שהמציא דניאל עצמו לפתור החלום, או שמא ולמקצת הימים אשר אמר המלך להביאם, היה בתוך ג' שנים, בקש לעמוד על חכמתם והצלתה למודם (ולא כדברי המפרשים), וכיון שמצאם שלמים בחכמה, לפיכך נגזר גם עליהם הריגה, אם לא היה דניאל מגלה סודו:
+ג] בו בפרק כו', זה מוכרח מן הכתוב בשלום תמות, כדמסיק, מה גם בנבוכדנצר נאמר אסיריו לא יפתח ביתה וכ"כ ויתנחו בית הפקדת, כ"ש שלא יה מניח להספירו אם מת בחייו, אלא ע"כ מת נבוכדנצר לפניו, ואם היה חי בימי אויל מרדך, אז ודאי היה עושה גם לצדקיהו כמו שעשה ליהויכין, והיה נזכר ג"כ בכתוב:
+ד] כ"ג, זה מחויב משנים פנויות שבין נבוכדנצר לבלשאצר, והוא המשלים שבעים לבבל:
+ה] נולד שטנו, כי דריוש קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין, צא וחשוב למפרע, תמצא שנולד בשנת י"א ליהויקים:
+ו] הרי שבעים, אם לא נחשוב מקוטעים, וכפי שטעו בלשאצר ואחשורוש, ואף דניאל כדאיתא בגמרא, דמעיקרא לא אסיקו אדעתייהו דהוו מקוטעות, וחשבום שלמות, וכן תפס לו בס"ע בכאן, איברא לפום מסקנא דשמעתא ודאי מקוטעות הוו, וכן תפס לו גם בס"ע בפרק הסמוך אליבא דאמת, ששם באר החשבון האמיתי בדיוק, וכריהטא דסוגיא דתלמודין פ"ק דמגלה (י"א ב', י"ב א'), נמצא דס"ע ודברי תלמודנו אחת הם בזה, ובכדי טרחו בעלי ההגהות המובאים בכאן בפנים, [אנכי הצגתי הגהה זו במאיר עין הערה י"א], כי הדברים פשוטים ומבוארים היטב שם בגמרא, וכשטת הסדר עולם בשני פרקים הללו ממש:
+ז] ירושלם, נמחק, וצ"ל כשדים:
+ח] רביעי, צ"ל והרביעי, ועיין מ"ש בס"ד בהגהות דורות עולם:
+ט] ויהי כו', בספר דניאל (סוף פרשה א'):
+י] בו בפרק, לפי שמאז מנע עצמו מעבודת המלכים, כמש"ל, ונתן לבו להתענות ולהתפלל על חרבות ירושלם, על כי ראה שעדיין לא נבנה הבית, וכבר שלמו שבעים לבבל:
+יא] וארבע מאות ועשרים, כצ"ל, והם ששים שבועים לבית, וששים ושנים נמנים לפקידת כורש, מאז נתיישבה הארץ, אע"פ שהם שלש ששבועים שקדם ישוב הארץ לבנין הבית, לפי ששבוע אחרון לא השלימו אלא חציו בארץ, וכמש"ה והגביר ברית וגו' וחצי השבוע ישבית וגו', לסוף ס"ב שבועים נתבטלה המלכות מישראל, זהו יכרת משיח ואין לו:
+יב] גזורה קודם לשבעים שנה, של גלות בבל, כבר נגזר גלות האחרון, שהרי משם מתחיל מנין שבעים שבעים נחתך וגו':
+יג] ד' לאחז, כ"כ לעיל פרק כ"ב שבשנת כ' לפקח היה כשנאמרה נבואה זו, וקרא לא ידענא, מיהא זכר לדבר איכא, משום דאחר שנת עשרים ליותם (בקבר) שהיא שנת ד' לאחז נאמר (בעת ההיא) [בימים ההם] החל ה' להשליח ביהודה רצין [מלך ארם] ואת פקח, ונכון הדבר:
+יד] בהגהה, צ"ל כורש, והוא בפרק כ"ט הסמוך:
+טו] שם, לדריוש, נמחק, וצ"ל לבלשאצר:
+
+Chapter 29
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] ג' שנים מקוטעות, ע"ל פרק כ"ח ובגמרא דמגלה:
+ב] לפי מלאת, ירמיה (כ"ט):
+ג] למלאות, דניאל (ט'):
+ד] ונפקדו ועלו, לפקידה בעלמא ליישב הארץ, שנמנית לפי מלאת לבבל, ומ"ש אחשורוש תו לא מפרקי, אע"פ שכבר עלה זרבבל עם הגולה לפני כ' שנים, עיין מ"ש בס"ד חידושי מגלה:
+ה] וי"ד של אחשורוש, י"ג מפורשים בכתוב, ושנת י"ד נ"ל מותכתב אסתר, שהיה לשנה הבאה, עם שיש לומר שזה היה בימי בנה, אלא משום שאח"כ כתוב וישם המלך אחשורוש וגו':
+ו] העשירית, צ"ל השביעית:
+
+Chapter 30
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] ובכל זה וגו', נחמיה (י"ג), אם נמחק:
+ב] אלא הוא כורש כו', עיין תוספות דר"ה (ג' ב' ד"ה הוא), ומ"ש בס"ד בהגהות ספר דורות עולם, ואע"פ שבלי ספק היו ג' מלכים כורש דריוש ארתחשסתא, אך דריוש האחרון הוא לבדו נקרא גכ"כ בג' שמות הללו, דרז"ל אמתי ה' יצילנו מדעת החיצונים כילדי נכרים יספיקו, המוסיפים הרבה בטנין מלכי פרס ומאריכים שנותיהם מאד, ולא ימצאו ידיהם ורגליהם בבית המדרש, כי בהכרח יצטרכו להכחיש גם המקראות, כמו שכתבתי בס"ד בהגהות צמח דוד, ע"כ דבריהם בטלים ומבוטלים וכלים מאליהם:
+ג] ומאתים, צ"ל ושתים, שכן אמר להלן מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנה, ובפרק דלעיל מנה י"ח לשלשת מלכי פרס קודם בנין הבית, הרי נ"ב:
+ד] מקיש, עיין שילהי ערכין (ל"ב ב'):
+ה] שלישית אין לכם, שקדושה שניה קדשה לעתיד לבא:
+ו] דניאל (י"א):
+ז] עיין פ"ק דע"ז (ט' א') ומ"ש לקמן על סדר עולם זוטא סעיף קטן (י"ז) [צ"ל י"ט]:
+ח] אלפא, כלומר שגם בלשון המנין נהגו לכתוב יונית, וכאותה ששנינו (שקלים פ"ג ה"ב) רבי ישמעאל אומר יונית (היה) כתוב (עליהן) [בהן] אלפא ביתא גמלא:
+ט] עיין פ"י דה"ל שמטה להר"מ:
+י] עדנה של סדם, שתהיה לה עדנה אחרי בלותה תשוב לקדמותה וזו הבטחה גדולה לנחמת ירושלם העתידה, שעדיין לא שבה סדם ישובה, ויקוים עכ"פ, בשוב ה' את שיבת ציון וירושלם שישובו כולן לקדמתן בבת אחת: 

txt/Midrash/Aggadah/Seder Olam Rabbah/Commentary/Yaakov Emden on Seder Olam Rabbah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,511 @@
+Yaakov Emden on Seder Olam Rabbah
+יעב"ץ על סדר עולם רבה
+merged
+https://www.sefaria.org/Yaakov_Emden_on_Seder_Olam_Rabbah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Seder Olam, Warsaw 1904
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001364770
+
+יעב"ץ על סדר עולם רבה
+
+הקדמה
+
+
+
+
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] מאדם, נרמז בראש הספר שם המחבר, כי הוא גימטריא יוסי (חסר אחד, שמשלים הכולל בכל מקום, גם לרמז שאינו מכוון בכל מקום עם שטתו כנזכר לעיל בהקדמה), לכן לא אמר מן אדם, ואם רצה בקצור היה יכול להשמיט תיבת מאדם לגמרי:
+ב] י"ג משפחות ונתפלג, נחשבו במשפחות דור הפלגה, שעולים למנין שבעים אומות שבפרשה:
+ג] ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות, ואי אתה מוצא חשבון זה, אלא אם תמנה מעמד בין הבתרים שלשים שנה קודם שנולד יצחק, ואף על פי שכתוב אחר הדברים האלה, צ"ל שאין אחר זה סמוך על פרשה שלפניה, כי הריגת המלכים היתה בשנת ע"ח לאברהם אבינו, לפי דעת תנא דידן בסמוך, ונראה לי שזוהי דעת אחד בבראשית רבה (פמ"ד ס"ח) במה שכתוב במעמד ברית בין הבתרים, אחר שפירושו מופלג לענין אחר, כאילו יאמר מאחר העתקתו מחרן בפעם אחרת, היה ענין כריתת ברית זה, כשנתרחק מארץ מולדתו, זהו מופלג, ולפי זה לא נכתבה פרשה זו במקומה, שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ודברי רש"י בפירוש התורה בענין זה לא יכולתי להלמם, דמזכי שטרא לבי תרי, כי בפרשת לך לך (פט"ו פ"א) תופס שטת האומר אחר הדברים הלאה סמוך, שנהירא אחר שהרג אותן האוכלוסין, ובסוף פרשת בא (פי"ב פ"מ) מונה השלשים וארבע מאות שנה ממעמד ברית בין הבתרים שהיה אברהם אבינו בן שבעים כדברי סדר עולם בכאן, והיא סתירה מבוארת:
+ד] כ"ז שנים הן הן שתים עשרה שנה כו', פירוש לפי שבשנה שאחר פלגה כשנפוצו העמים, התחילו לבנות ערים, ונתיישבת סדם וחברותיה, ונשתעבדו תחת יד כדרלעמר י"ב שנה, וי"ג היו במרד, ובשנת י"ד למרדן בא עליהם ושבם הרי כ"ו שנה, ובכ"ז כבש אברהם אבינו המלכים כבסמוך, הנה החשבון מכוון, ועולה יפה עם סוגיא דתלמודא דידן פרק קמא דשבת (י"א א'), כי נ"ב שנה היה ישובה של סדם, כ"ו שנים בשעבוד ומלחמה, וכ"ו שנים האחרונות היו לה שלות השקט, אך התוספות נתקשו שם (י' ב' ד"ה ושל), במנין כ"ו שני שלוה, שחסרו שתי שנים, וזה אמנם לפי רש"י, שהניח הפיכת סדם בשנת צ"ט לאברהם אבינו, לכן נדחקו מאד, (וצריך על כל פנים לפרש דבריהם שיהיו מובנים, מה שכתבו שהיתה בשלוה שתי שנים בתחלה, רצה לומר בתחלת ישיבתה, ולא התחיל שעבודה אלא בשלישית לבנינה, לפי זה היו לה כ"ח שנים לפני הריגת המלכים, ומתחילין ממ"ח לאברהם אבינו, שהיא מן המנין), ברם לשטת תוספות דראש השנה (י"א א' ד"ה אלא), אין צריכין לדחוק כלל, כי לפ"ד שם באו המלאכים בתשרי והיתה הפיכת סדם בשנת מאה לאברהם, והיא עם שנת ע"ה לשני שלוה ימנו, הרי כ"ו, אלא שהן מקוטעות ושני שעבוד ותגר היו כ"ו שלמות מתחילות משנת מ"ט והכל מתוקן כהוגן, אלא שלפום ריהטא עומד בפנינו סתירה מ"ש לקמן בפרק ה' מפורש שביאת המלאכים היתה בפסח,  ובס"ד דתלמודא דידן בר"ח (י"א א'), ותוספות שם נדחקו ליישב הסתירות שבענין, ולא עלתה בידם כמו שיראה המעיין. אבל תדע שאין זה חדוש, כי גם במשנה מצויות סתירות בידוע, זמנין דסתם רבי כחד וזמנין כאידך, וככה יש סוגיות בתלמוד הפוכות זו מזו, כמו שכתבו בעלי הכללים, וכן מצינו במדרשים, שחלוקים הן דברי בעל מדרש אחד עצמו במקום אחד הולך בשטה זו ובמקום אחר מאותו ספר באותו ענין תופס שטה אחרת, וכן הוא בדבר זה בבראשית רבה חלוף, בחלוף מקומות, וכן בסדר עולם אירע כז��, מיהא התם פרק ה' באגב נקטיה, (ואפשר שהוקבע שם על ידי תלמיד שהעתיקו מן המכלתא), והכא עיקר, מיהת בהך פרקא לא אפשר, ומאן דמתרגם לי ב' פרקים הללו אליבא דחד תנא, מובילנא מאניה בתריה, ועיין מה שאכתוב עוד בציון (ו) בס"ד:
+ה] הן שתים עשרה כו', אתיא כשטתיה דר' יוסי בב"ר (פמ"ב ס"ו), ורשב"ג פליג עליה:
+ו] ישיבתה של סדם נ"א, דבר זה לכאורה סותר תלמוד ערוך שבידינו הנזכר לעיל (ציון ד), וממילא יפול גם מש"ל, אבל באמת אין מנוס ממ"ש בדעת בס"ע לעיל, שהוא האמת שאין בו דופי ומוכרח מכל צד, גם מן המקום הלז, כי מאחר שמסכים גם בזה עם תלמודנו, שמניח סדם כ"ו שני שלוה, וכבר הקדים שכבישת המלכים היתה בכ"ז (ע"ה לא"א), נמצא בודאי שכ"ו שנה של שלוה נמנים לאחר כן, (כי דחקם של התוספות הוא דבר שאין הדעת סובלו ובלי הכרח), וכ"ו שלמות יש מאחר פלגה עד ע"ה לאברהם, א"כ לא ימעט ישיבתה מנ"ב שנים, ומדוע יניח נ"א, הלא על כרחנו נבחר לומר אחת משתים, אם שט"ס הוא וצ"ל נ"ב כסתם שטת תלמודנו, (ואולי שגגת המעתיק היא מחמת מש"ל פרק ה', וכבר זכרתי שאינו נמלט מסתירה, או שמא טעה במ"ש תוספות שלא הבין דבריהם, כי אם לפ"ד אינן פחותים מנ"ב, וכמש"ל בכונתם בס"ד), או אינו צריך להטעות הנוסחא, אלא איתא להא, ואיתא להא, ר"ל עם שבודאי נ"ב הם כדברי הגמרא בפירוש וס"ע נמי ס"ל הכי, מ"מ לא חשיב אלא נ"א שלמות לפי שאחרונה מקוטעת היא כנ"ל, ואי אפשר לזוז מזה, האמת עד לעצמו:
+ז] בו בפרק נולדה כו', זה נקשר למ"ש למעלה שנעקד יצחק בן ל"ז בו בפרק נולדה רבקה נמצאת בת ג' כשנשאת ליצחק וכצ"ל כאן, והמדפיס חשב לתקן ע"פ מ"ש התוספות ביבמות (דף ס"א ב' ד"ה וכן), ושגה ברואה, שהרי תוספות עצמם כתבו שאי אפשר להגיה, וקלקל נוסח סדר עלם האמתי שצ"ל בת ג', כמו שכתבו כל המפרשים פה אחד, וכפרש"י ס"פ וירא (פכ"ב פ"כ), ומיושב בזה למה לא העתיר יצחק לנוכח אשתו עשר שנים קודם משראה ששהה עשר שנים ולא הוליד, והיה נעתר לו ה' בעת ההיא, שהרי סתמו כפירושו כשהעתיר, נעתר לו ה', אלא ע"כ אז תלה בקטנות שאינה ראויה להוליד, אע"פ שמצינו דורות הראשונים והולידו בני ח', דרך זר אין ראוי להתפלל על כך, לכן דעת סדר עולם ברורה אע"פ שיש מדרשים חלוקים כמו שכתבו תוספות הנ"ל: 
+
+Chapter 2
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] י"ח חדשים, סכות בית וסכות:
+ב] ששה חדשים, באלו ששה חדשים נכללו כל הימים שעמד בשכם ובבית אל ובמגדל עדר, עיין מה שכתבתי בס"ד בלחם שמים סוף פרק ה' דאבות ובחידושי סוף פרק קמא דמגלה:
+ג] כ"ב כו', צ"ל מקוטעות:
+ד] הגדיל עד ז' שנים ונשא כו', אם תמר בתו של שם, נמצאת קרוב לבת שבעים כשנשאה ער:
+ה] שנה אחת לער כו', הרי שקודם מתן תורה היו נענשים בני ט' אף בב"ד שלמעלה:
+ו] י"ח (שנה) כו', לפי החשבון צ"ל עשרים, ועם ב' של חצרון וחמול, הרי כ"ג מכוונות:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] י"ב חדשים שנאמר ויפץ העם כו', צ"ע כמו שכתבתי בס"ד בלחם שמים סוף פרק ב' דעדויות, ולקמן פרק ה' איתא דשליחות משה אל פרעה התחילה בניסן של שנה לפני יציאת מצרים, צ"ל שלא התחילו המכות מיד, אלא כך היה הענין בפרק הפסח של שנה הקודמת בא משה אל פרעה בשליחות הראשונה לאמר אליו שלח עמי מאז הכביד פרעה העבודה בתבן, שהה עד שיצא ניסן והמתין לו עוד חודש אייר, בסיון חזר ועשה לפניו מופת התנין, ובתמוז עשה אות הדם, ושמשו תשע מכות כסדרן בתשעה חדשים הנשארים, ומכת בכורות בניסן של שנה הבאה, להשלים י"ב חדשים מכוונים, ובמדרש רבה סוף פרשת שמות (פ"ח סי"ט) נראה כי מן אז בא משה לדבר אל פרעה, חזר משה למדין ושהה שם ששה חדשים, אח"כ חזר למצרים עשה שם ששה, וגם זה אינו מיושב אף לדברי הרבות עצמו (שם פ"ט סי"ב) שמשה כל מכה חודש ימים, עיין שם בפירושי כתבתי ישוב לשטת המ"ר בס"ד, ולשון המשנה מדוקדק, כמ"ש שם בלחם שמים בעזה"י:
+ב] לאחר י"ב כו', עיין פ"ק דראש השנה (י"ז א'):
+
+Chapter 4
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] שהוא כו', עיין פ"ק דראש השנה (י"א ב'):
+ב] י"א אמה, עיין רש"י על התורה (נח פ"ח פ"ד):
+ג] וי"א יום כו', ומה שהיו ימי המבול בימי שנת החמה, ולא י"ב חדשי לבנה כמשפט רשעים בגיהנם, נראה לי ה"ט משום דאיתא במדרש רבא (בראשית פל"ד סי"א) שלא שמשו מזלות בימי המבול, נמצא לא היה רק מהלך השניי, לא היו נכרין חדשי לבנה כל ימי מבול:
+ד] שנבראו מלאין חמשה עשר, נ"ל פירושו שביום א' כשנבראו המאורות היתה הלבנה במלואה כאילו היתה בחצי חודש, שיש לה כבר ט"ו יום, כי כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, ולא היה עדיין שום חסרון באחד מהם, וזש"ה (ויברא) [ויעש] וגו' המארת הגדלים, פירוש וכבר נבראו שניהם בגדלן, ונתלו בגלגליהם ברביעי שממנו מתחיל חשבון התקופה במהלכן השניי נמצא יצאו ד' ימים מט"ו של לבנה וחסרו י"א יום ממחצית האחרון של חודש, וצ"ל שהם נתמלאו ע"י י"א ימים שיתרים ימי החמה, שהם השלימו החודש ההוא הראשון, הרי שיתרה שנת החמה י"א יום משנה ראשונה של הבריאה: 
+
+Chapter 5
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] ופרק הפסח היה, עיין מה שכתבתי בס"ד לעיל פרק ג':
+ב] בט"ו בניסן, עיין מה שכתבתי לעיל פרק א' (ציון ד) בס"ד:
+ג] בי"ד יום בו שחטו ישראל כו', בו ביום מלו כל העם הזכרים גדולים וקטנים בנים ועבדים שיהיו ראוים לעשות הפסח, וכמו שכתב רש"י על התורה (בא פי"ב פ"ו), וגדול היה נס זה שהיו יכולין כולם לילך בדרך מסוכנת כזה ובחפזון ובמנוסה ברגליהם כי לא יספיקו להם כל הבהמות שבארץ מצרים לשאת אותם אם היו כולם רוכבים או יושבים בעגלות, ויצאו למדבר שממה בורחים יום ולילה זהו ודאי פלא גדול עצום עם של נזכר בפירוש:
+ד] ויום חמישי היה כו', עיין גמרא פרק רבי עקיבא (פ"ח א'), ותדע דהך פרקא דלא כרבי יוסי:
+ה] שם נתנו לישראל עשר מצות, עיין פרק ארבע מיתות (סנהדרין נ"ו ב'):
+ו] באותה שעה (כו') שבת, ל"ט מלאכות צל אתחומין לא אפקוד והוצאה בכלל, כי מפורש בכתוב וילכו שלשת ימים הרי נסעו בשבת, [צ"ע דוילכו שלשת ימים כתיב לפני בואם למרה, עיין שבת פ"ז ב']:
+ז] ולמשכים לקטו את המן, עיין מה שכתבתי בס"ד בספר שאילת יעבץ (סימן ל"ג):
+ח] נתנה להם השבת כו', צ"ל דס"ל כאן נצטוו על התחומין והוצאה, ואתיא כמ"ד ששי למסען שלא נסעו מרפידים בשבת, (ולרבא דאמר ששי לחנייתן ס"ל דלא אפקוד אתחומין עד סיני, או אחר סיני בכלל שאר מצות כמ"ש שם בס"ד, ופליג אתנא דידן), אבל לא שמרו שבת ראשונה ע"י שיצאו מן העם ללקוט, ובזה נסתלקה תמיהת התוספות פרק ר"ע (פ"ז ב' ד"ה אתחומין) כמ"ש שם בס"ד: 
+
+Chapter 6
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] אחר עשרת הדברות כו', עיין פ"ק דיומא (ד' ב'):
+ב] בענין חשבון הלז מצאתי ראיתי מבוכה בין המדרשים והמפרשים, כי לדס"ע עלה שנית בי"ח וירד בכ"ח אב, ועלה בכ"ט, ולדברי התנחומא שבידינו (תשא סל"א) עלה בעשרים, ועלה שלישית בר"ח אלול, ולרש"י פרשת כי תשא (פל"ג פי"א) עלה שנית בי"ט, ותוספות נסתבכו בענין זה בשלש מקומות, בפרק ר"ע (פ"ט א' ד"ה לסוף) הקשו על רש"י שאינו חושב יום שעלה מן המנין מגמרא פ"ק דיומא דבשתסר מלו להו מ' יום, איברא לק"מ דודאי לא מלו עד שבסר דנית, ואינהו דקטעו דסברי, בשתסר מלו להו, ולפום הכי קחשיב תלמדא שתסר אבל איהו מ' שלמין שהה. ומה שכתבו עוד שם, ס��תר לדברי תוספות במקום אחר, אך בתוספות דפרק מרובה (בבא קמא פ"ב א' ד"ה כדי), נסתבך מאד בהנחת חשבון מ' אמצעיים ואחרונים, גם כדי שיצא יום עליה אחרונה בחמישי, וירידה בשני. אולם המעיין יראה, איך נכנס בדוחקים עצומים שאין הדעת מקבלם, לא לבד מחמת שהוציא הכתוב כימים הראשונים ארבעים יום וארבעים לילה ממשמעו לגמרי, ומלבד שרצה להניח אב חסר ואלול מלא, כדי להוציא י"ב בשני, אלא שהוסיף צר להעיד בשם ס"ע, שעלה באחרונה בשלשים לאב,  ובספרנו זה לא נמצא אלא בכ"ט, ובן שינה עדותו בשם התנחומא, שבי"ט עלה, ובספרי תנחומא דידן מפורש שבעשרים עלה, גם ריטב"א בפרק י"ג האריך בדוחקים, ומסיק בשם ר"ת דאלול מעובר היה, ואפ"ה לא סלקא ליה חושבנא והניח אחרונים חסרים, ומטעה למ"ש בס"ע, ובפרקי רבי אליעזר נוסף צערנו לכאורה, כי בפירוש נאמר שם פרק מ"ו) שעשה מ' יום אמצעיים במחנה, זה לפום ריהטא סותר דחז"ל בכל מקום כנ"ל, וכמעט מפורש שהיה ג' פעמים מ' יום בהר, כי בפרשת כי תשא (פל"ב) נאמר ויה ממחרת וגו' ועתה אעלה אל ה' וגו', וישב משה אל ה', ובאר במשנה תורה (דברים ט' י"ח) ואתנפל לפני ה' [כראשנה] ארבעים יום וארבעים לילה, אבל באמת מתוך ענין הקושי הלז, יופיע אור בחשכת מבוכת החשבון הזה. וטרם אודיעך מה שהביא כל צעד חשבון זה, לפי שמצינו בתורה ג' פעמים מ' יום ומ' לילות מפורשים, בסוף פרשת משפטים (כ"ד י"ח) ארבעים יום וארבעים לילה ראשונים, ובפרשת עקב ב' פעמים מ' יום ומ' לילה אחר שבירת לוחות, וכשתמנה משבעה בסיון עד יה"כ, לא תמצא כי אם קכ"ב יום עם יום וז' סיון ויו"ד תשרי, והם חסרים עכ"פ לילה אחת בראשיתם ומקצת יום אחרון, הרי אינן אלא ק"כ יום שלמים, וכשנפריד בין כל ירידה ועליה, לתת לכל אחד יומו, נמצא אין כאן אלא אמצעיים שלמים ארבעים יום ולילה, ויחסרו עוד שנים ימים, זה גרם קלקול ובלבול חשבונות הנ"ל, שכל אחד מהמפרשים לדרך הישר בעיניו פנה, ולדברי הכל פעם אחד מ' יום ומ' לילה הוא מתוקן, בשלמות עם לילותיו (חוץ מתוספות דפרק ר"ע), ובשני פעמים אחרים, נחלקו באופן החסרון שמגיע להם. אמנם פשטי המקראות צווחים שכל ג' פעמים שוים היו במ' יום עם לילותיהם בלי חסרון, שבכל אחד מהם נאמר בשוה לשון ברור באר היטב ארבעים יום וארבעים לילה, וכפתרון אחד, פתרון האחרים בהכרח, ואי אפשר לעיולי פילא בקופא דמחטא, או לאפסקיה לקרא בסכינא חריפא, אך זה ודאי צריך נגר להסכימם יחד להשוות התגר. עתה אומר את אשר הראיני מן השמים בזה, כי באמת אין סתירה בין (דפר"ע) [דפר"א] הנ"ל, למ"ש חז"ל שהיה גם מ' יום אמצעיים בהר, אבל הכל אחד, גם הפסוקים מסייעים ומכריחים אמתתו, שהרי בפירוש נאמר באמצעיים ומשה יקח את האהל וגו' והיה כל מבקש ה' (יבא) [יצא] אל אהל מועד וגו', והביטו אחרי משה וגו', ושב אל המחנה (תשא ל"ג), וכל הפרשה מכרזת ואומרת שהיה משה בפרק ההוא במחנה בדרכו, רק שהיה הולך להר אל מקום שכינה כשהוזקק לדבור, ומיד שב ביומו או ביום שלאחריו, וכמנהגו לפני מתן תורה, שנאמר ומשה עלה אל האלהים, עלה וירד בו ביום, וכענין שכתוב גם בסוף פרשת משפטים, ויעל משה אל ההר, וזה היה קודם מתן תורה ולא שה בשום פעם מ' יום בהר, רק בקבלת לוחות ראשונות ושניות, אבל מ' יום אמצעיים היה נוהג כמו לפני מתן תורה עולה ויורד בכל יום או יומים, והוא שאמר אעלה אל ' וגו' וכוונתו לירד מיד, וכענין שכתוב ושב אל המחנה, וכל ענין הפרשה של אהל מועד נטה לו כתוב על הסדר, (ואם כן אין הכרח לפירש"י שם שזה היה מעשה אחר י"כ דוקא, וצ"ל אין מוקדם ומאוחר אלא ודאי מיד עשה זאת בכל מ' יום שהיה בכעס עמהם כפירוש רש"י עצמו), אכן מ' יום ומ' לילות רצופים היה ההתנפלות כמפורש בכתוב, אבל לא זכר שעמד בהם בהר. כענין שכתוב בראשונים ואשב בהר, ובאחרונים ואנכי עמדתי בהר, שאין ישיבה ועמידה זו אלא לשון עכבה, כלומר ששהה שם בהר מ' יום ומ' לילות בלי ירידה בנתיים, ולא היה לו עסק עם בני אדם למטה כלל, משא"כ באמצעיים שהיה הולך להר וחוזר לישראל לא נתעכב בהר לגמרי בכל אותן מ"י ומ"ל שהתנפל בהן, גם נראה שהתנפלותו לא היה בהר, כי לא נזכר כלל אצל ב' פעמים שכתוב ואתנפל שהיה בהר, גם אין שם מקום השתטחות והתנפלות, ששם היה דומה למלאכים דלית לון קפיצין עומד ומשמש, אלא ממעמקים למטה בארץ, היה מתנפל ומשתטח ומתפלל פעם או פעמים ביום וכן בלילה בכל אותן מ' רצופים לא הפסיק התנפלותו עד שנשמעה תפלתו, אבל לא כל היום וכל הלילה עמד בתפלה, ולא היה בהר בתוך הענן בעת התנפלותו, אלא באהלו היה עושה תפלתו והתנפלותו, ומה שלא אכל ג"כ באותן מ' יום, אע"פ שלא עמד בהם עם ה' תמיד, ולא הוצרך למירוק אכילה ושתיה לשומו במלאכי השרת (מה שהיה צריך אצל קבלת הלוחות, שיוכל לקבל כל מה שלמד עמו אז), אבל מ' יום הללו מיוחדים היו לתפלה, והיה נוהג בהן תענית מ' רצופים, הוא שאמר בהן לחם לא אכלתי וגו' על כל חטאתכם, נעשה כאומר אע"פ שהי"ל בפעם ההוא פת בסלו ומים בכדו, והיה יכול ורשאי לאכול ולשתות כי לא נפרד אז מעסקי הגופניות מכל וכל, כמש"ל, רק מפני חטאתכם עשיתי זאת להתענות כל כך בשבילכם, (והיה התענית ההוא קשה לו, לא כדרך שעמד בהר דומה למלאכי השרת, נהנה מזיו השכינה), ואחר שזכינו לכל זה, א"צ לכל הלבוט הנ"ל, ויצא החשבון מכוון אם תתחיל לחשוב מ' יום ראשונים כלו בי"ז כנ"ל, והתחיל ההתנפלות בליל י"ח, (ואין זה סותר לדס"ע שעלה בי"ח, וכל עליותיו בהשכמה היו, דאיתא להא ואיתא להא, כי בודאי ביום י"ח עלה להר כמ"ש ועתה אעלה וגו' אבל לא שהה שם כנ"ל, וכבר התחיל להתנפל בלילה שלפניו במקומו ובאהלו), והתמיד עד סוף כ"ח אב, נמצא שלמו ימי התנפלות ארבעים עם הלילות, (ומ"ש בו ירד, אינו סותר כנ"ל, שגם בו עלה וירד, אלא שזו ירידה אחרונה לאמצעיים, ועלה בכ"ט לקבל לוחות שניות, נמצא שהה בהר שנית ארבעים יום שלמים ולילות שלמים, ובינו שדס"ע הם החוורים אין בהם נפתל ועקש כולם נכוחים למבין, והיו לאחדים בידינו עם דפר"א הנ"ל, (אע"פ שאינן שוים בענין עליה אחרונה), כולם עולים בקנה אחד מלאים וטובים, וחדשים כסדרן אחד מלא ואחד חסר, (ואותו מדרש דעלייתו לשניות היה בחמישי וירידה בשני, כרבי יוסי דנימוקו עמו), וזוהי דרך ישרה שתפס לו גם רש״י על התורה בפרשת יתרו (פי"ח פי"ג) ופרשת עקב (פ"ט פי"ח), ברוך שהעיר עיני, והוא מסור ה' ליראיו: 
+
+Chapter 7
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] כל ז' ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן, עיין בית ישראל דמוסף השבת:
+ב] ראשון כו', עיין גיטין (דף ע') [כפי הנראה צ"ל דף ס' א']:
+ג] ואימורי, מפרש חלבי על חלבי האימורים:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] מבן עשרים, ונתקנו הדגלים:
+ב] נסעו ממדבר סיני, לפי סוגית הגמרא שילהי תענית (כ"ט א'), שהו בדרך שלשה ימים, ולפי אותה סוגיא כלה הסגר מרים בכ"ט וע"ש, ובאמת שטת התלמוד הוכרחת, מחמת הכתוב ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים, שלפי דברי בס"ע הללו צ"ל שהשלשה ימים מובלעים בתוך החמש ימים שאכלו בשר, וצריך לדחוק מאד בפירוש הכתוב הנ"ל, מה שאין במשמע פשוטו, אמנם בספרי (בהעלתך פפ"ב), איתא שמהלך שלשת ימים הללו הלכו ביום אחד, וכ��רש"י ס"פ דברים [כפי הנראה צ"ל בהעלתך פ"י פל"ג], ואתיא אליבא דס"ע:
+ג] ותשעה באב היה, עיין שלהי תענית (כ"ט א') ומ"ש שם בס"ד:
+ד] שלשים ושמנה שנה, חסרים ארבעה חדשים ויותר כמ"ש בס"ד בספר אם למקרא ולמסורת בש"י:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] וראש חדש ניסן היה, כי לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, ונראה דלא קאי אלא אויבאו, אבל מיתת מרים בעשרה בו היתה, כמש"ל בפרק י', ולפ"ז לא נסתלקה הבאר עד עשרה בניסן:
+ב] ג' חדשים, צ"ל ד' חדשים:
+ג] ז' מסעות, ורש"י גרס ח' מסעות, קחשיב מקום המסעות:
+ד] החזירו, עיין פרק יש נוחלין (בבא בתרא קי"ז א'):
+ה] ומתו כו', למ"ש בגמרא נכנסו לארץ, ומשמע דלא ס"ל שלא נגזרה גזרה על יתר מבן ששים:
+
+Chapter 10
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] ובשבעה באדר מת, עיין שאילת יעבץ (סל"ג) תשובה טובה ורחבה על ענין זה, ואיזה יום בשבוע:
+ב] ומשה בן מאה ועשרים, אם יקשה לך למה חסר הכתוב שנה משנותיו של צדיק עיין מ"ש בס"ד סוף פרק זה:
+ג] מ"ש בראש פרק הקודם, צ"ל כמ"ש שם:
+ד] הרי ארבעים שנה, לישנא דקרא נקיט ואתא, ובדיוק אינן אלא ל"ט שנה שישבו במדבר ואף הן אינן שלמות, אמנם הכתוב חושב שנה שבטלה עבודה מאבותינו במצרים אל הארבעים שבמדבר, או הוא עד"ש ארבעים יכנו, מנין שסוכם את הארבעים, כמ"ש בס"ד בהגהות גמרא פרק פרת חטאת (זבחים קי"ח ב'), ובספר אם למקרא ולמסורת, ובהגהות הצמח דוד: 
+
+Chapter 11
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] כיון, עיין פרק אלו נאמרין (סוטה ל"ב א'):
+ב] שבשמרון, פירוש שבמדינת שמרון רחוק מעיר שמרון ב' שעות למזרח:
+ג] בחלה כו', עיין סוף פ"ק דקדושין:
+ד] עיין שאילת יעבץ (סל"ג) ופליג אפרקי רבי אליעזר (פנ"ב) דעמידת חמה היה בערב שבת, א"כ אי אפשר שהיה בג' בתמוז:
+ה] למדנו שר"ח ניסן של אותה שנה הוא היה יום התקופה, זה דבר תימה לפמש"ל שבג' תמוז היה יום תקופה, והרי אין בין תקופה לחברתה אלא ז' שעות ומחצה, כמ"ש פרק כיצד מעברין (עירובין נ"ו א'), ונ"ל דאתי כרבי שמואל בר נחמני דפרק אין מעמידין (עבודה זרה כ"ח א') ללישנא בתרא, שעמד השמש מ"ח שעות, נמצא החשבון מכוון:
+ו] כלב אמר כו', עיין מ"ש בס"ד בספר אם למקרא ולמסורת:
+ז] אמור כו', עיין שילהי זבחים (קי"ח ב'), ומ"ש בס"ד בהגהות צמח דוד:
+
+Chapter 12
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] עיין גמרא ריש פרק האורג (שבת ק"ה ב'):
+ב] ושבע כו', עיין מ"ש בס"ד באם למקרא ולמסורת, שופטים (י"א וי"ז) ותמצא תשובות לדברי החכמים בעיניהם, אשר בקשו חשבונות רבים מעורבבים, וקיימתי דס"ע אשר עשהו האלהים אדם ישר, כל חשבונותיו ביחוד בפרק זה מכוונים מאד בהחכם יודע פשר:
+ג] עיין בספרי הנ"ל:
+ד] עשרים שנה בימי יפתח, לא ידעתי ענינו כאן, ונראה שט"ס הוא, וצ"ל בימי השופטים, והם עבדון ואילון, ואבצן אחר ששפט שבע שנים, עשה  עוד שתי שנים, או היו שתי שנים פנויות בינו ובין אילון, ואז התחילו ימי שעבוד: 
+
+Chapter 13
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] אחד עשר לשמואל בעצמו, פירוש עשר שנים לשמואל לבדו ושנת י"א מקצתה לשמואל:
+ב] בנב היו מקריבין כו', צ"ל שהיה שם ארון עם שברי לוחות, שאל"כ איך עשו עבודת י"כ, כמ"ש בס"ד בלחם שמים שילהי שבחים:
+ג] נ"ב, עיין פ"ק דתענית (ה' ב'):
+ד] נשתיירו י"ג שנה, לשמואל ושאול ביחד:
+ה] ושנה אחת לשאול, ולעיל קחשיב שתים לשמואל ושאול, היינו משום דשניה של שאול, לא עלתה לשמואל כולה אלא מקצתה לא מנה לו אלא נ"ב שלמות:
+ו] כארבעה חדשים, לכאורה היה נ"ל שצ"ל כשבעה חדשים, כעדותו של רד"ק בשם חז"ל בשני מקומות, (גם הוצרך איזה זמן למעשה דנבל ואביגיל ולהסתר דוד בגבעת החכילה, כי יראה שלא יספיקו לכך איזה ימים בלבד), שמא היה כתוב כז' וטעה מעתיק חשב שהוא כד' ועשה ממנו כארבעה, אמנם בפירש"י בגמרא ובנביאים, נמצא ג"כ כגרסתנו שהיא נראית אמתית, מדסתים לה סתומי. ואיידי דלא נפישי, הנהו יומי דעמד בא"י אחרי מות שמואל קודם שירד לשדה פלשתים, נכללו באיזה ימים, שעולים לכאן ולכאן, ועיין מ"ש בס"ד בשאילת יעבץ ובהגהות צמח דוד:
+ז] ושתים שנים מלך, כצ"ל, ותיבת בירושלם נמחק:
+ח] חמש שנים, צ"ל חמש שנים ומחצה, שכן מלך דוד בחברון, וכנגדן צריך לנכות שבעה חדשים שישב ארון ה' בשדה פלשתים נמצא עשרים שנה שבתו בקרית יערים מכוונות: 
+
+Chapter 14
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] וכך היו אומרים כו', אבל חובות צבור שקבוע להם זמן, קרבו בבמה הגדולה בגבעון כל אלו השנים, וצ"ל שהיה שם ג"כ ארון, כמש"ל פרק הקודם אצל נב:
+ב] ואת צדוק וגו', דברי הימים (א' י"ז) [צ"ל ט"ז]:
+ג] היא שנת שלשים ושבע, עיין תמורה (ט"ו א'):
+ד] באותו הפרק, שנולד שלמה:
+
+Chapter 15
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] מאה וארבעים שנה, יש להקשות איך הוא זה, והלא בפרטן אתה מוצא שבע שנים יתרות, ורד"ק נפל במבוכה חשוכה מחמת זה, אבל באמת תנא דידן רבי יוסי נמוקו עמו, וס"ל דשנות השופטים אחר יפתח מובלעות של זה בזה, כי מנה להם הכתוב שנים קטועות, לשלמות, כמנהג הכתובים בצדיקים (וכמ"ש באם למקרא ולמסורת מלכים ב' י"ז) עפ"ז החשבון מכוון מאד, הא כיצד ל"ח דמדבר, ותנא לישנא דקרא נקיט סכום שלם כמ"ש סוף פרק י' ועיין מ"ש שם בבאורי הנ"ל, ושל יפתח חמש שנים, אבצן ב' שנים [אולי צ"ל ו' שנים] מבואר לעיל פרק י"ב, אילון ועבדון י"ז, שמשון ועלי נ"ט, שמואל ושאול י"ב, כי שנה אחרונה של עלי עלתה גם לשמואל, דוד ושלמה מ"ג שנים, בתחלת שנה הרביעית לשלמה נבנה הבית, ואינה בכלל הת"פ שנה, הרי אלו ת"פ שנה מצומצמים, בלי שום דוחק בעולם:
+ב] באותו הפרק, אע"פ שכתוב וישב [יהודה] וישראל לבטח וגו' כל ימי שלמה, כי בודאי לא השביתו אלה השטנים מנוחת ישראל בימי שלמה אלא שמאז קמו, לא נשתעבדו לשלמה כשאר הממלכות, ובזה א"צ לדחקו של רד"ק, שנטה מדס"ע הללו, לא לעזר ולא להועיל בישוב לשון הכתוב וק"ל:
+ג] ולבנו ג', בלי שטן, ומש"ל ד' שנים מקוטעות, ומש"ל ל"ו שנה י"ל שמתה בת פרעה שנה אחת לפני מות שלמה, וכן כבר מתו פלגשיו הנכריות, ולכן באותה שנה מסוך למיתתו שרתה עליו רה"ק כבסמוך, וזה ישר, ועיין מ"ש עוד בפרק הסמוך:
+ד] אך לא כל הימים, משמע שאין זמן קצוב לדבר, ויהי כמשיב כבר גלוי גו', כלומר שבודאי היה קצבה לדבר שלסוף ל"ו שנה תחזור מלכות ישראל לבית דוד, אם לא קלקולו של אסא שגרם להאריך הגזרה כמ"ש בפרק ט"ז הסמוך, לפיכך הוצרך הכתוב להבטיח שעכ"ז לא תמשך גזרת עינוי בית דוד כל הימים, כי באחרית הימים עוד תהיינה שתי ממלכות ישראל ויהודה לאחדים ביד מלך המשיח מזרע בית דוד שיגלה במהרה בימינו: 
+
+Chapter 16
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] לא נגפו, בצ"ל ומפני מה נגפו שהיה כו', ושתי תיבות (לא המלך) נמחקים:
+ב] והניחו, שהרי הושע נבא עליו גם אותו לאשור יובל, ע"ל פרק כ"ב:
+ג] בשנת חמש עשרה, שכן כתיב בדברי הימים (ב' ט"ו י') ויקבצו וגו', בשנת ט"ו סמוך אחר זרח:
+ד] ל"ה לשלמה משמת, זה מכוון עם מש"ל בס"ד בפרק הקודם, כי אז שלמו ל"ו משמתה בת פרעה שכנגדן נגזרה גזרה, לכן עתה הסף שנלקח מבית דוד למצרים חזר לבית דוד אבל עדיין לא שלמו ל"ו להחלק מלכות ישראל עד י"ז לאסא:
+ה] ויקם כו', כל זה נמחק גם אין לשון הכתוב כן:
+ו] בשנת, דברי הימים (ב' ט"ז):
+ז] כרתו כו', מאת ה' היתה לחזק לבם לקראת המלחמה, לפי שבאותה שנה כלתה גזרה של חלוק מלכות ב"ד והיה ראוי אסא שיפלו מלכי ישראל ואדם בידו, ותחזור מלכות ישראל אליו, לולי שקלקל כי לא בטח בה', כדמסיק, ולרד"ק דברים מרבים הבל של חטא בפסוקים הללו, עיין מ"ש בס"ד באם לבינה הנ"ל מלכים (א' ט"ז): 
+
+Chapter 17
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] ארבעים, צ"ל חמש, ומ"ש רד"ק בשם ס"ע ד' חדשים, ג"כ שבוש המעתיקים הוא:
+ב] ולא נראה, לכל אדם כי אם ליחידי סגולה וכי הראות אשרי הזוכים, וכשיבוא מלך המשיח אליהו בא לפניו לבשר ביאתו, גלוי לכל אדם:
+ג] והלא הוא, ר"ל יהורם בן אחאב:
+ד] בחזרתן, דע שבפרש"י מלכים, כתוב בשם ס"ע שיהושפט המליך בנו בחייו שתי שנים, לפני מותו, ואנכי לא מצאתי זה בס"ע שבידינו כאשר אתה רואה כאן, שאין מזה שום זכר ורמז, ונראה שהיא כשגגה שיוצא מלפני השליט, כי היה סבור, שבס"ע כשאמר כאן בחזרתן המליכו את יהורם, שהוצרך לכך כדי ליישב הכתוב ובשנת חמש ליורם בן אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה מלך יהורם בן יהושפט, ויושפט לא מת עד שנת ז' או ח' ליהורם, שמלך בשנת י"ח או  י"ט ליהושפט, ויהושפט מלך כ"ה שנים, אבל לענ"ד לא זו הדרך שהלך בה ב"ע, וטרם אודיעך שגם הרד"ק העיד כזאת בשם ס"ע (ונראה שנמשך אחר פירש"י בזה), והשיג עליו מחמת שתי קושיות, אחת מדס"ע עצמו שאמר שנגזרה גזרה על יהושפט שיהרג ברמות גלעד, ומפני שזעק תלה לו ז' שנים, וז' שנים שלמו בשנת חמש ליורם בן אחאב, לפי שאחזיהו מלך ב' שנים, א"כ עם שתי שנים שחי אחר שהמליך את בנו, הרי הן תשע שנים, וזו הקושיא בטלתי בשתי דרכים, א' לפרד"ק עצמו בשנת י"ז ליהושפט, שנמנית לאחאב ולאחזיה ויורם בניו (אע"פ שדבריו שם קשי הבנה, עיין מ"ש שם עליו), עכ"פ ודאי לא מלך אחזיהו רק שנה שלמה אחת, וחמש דיהורם ג"כ מקוטעות קחשיב קרא, וזה מספיק להסיר תלונת קושיתו הראשונה לד"ע, אך לדס"ע אין אנו צריכין לכך, לפי שלא אמר מעלם שמלך יורם בן יהושפט שתי שנים בחיי אביו, גם הקושיא האחרונה שהקשה רד"ק על הס"ע שאמר בכאן בחזרתן כו', קסבר דאמלחמה דדברי הימים קאי בס"ע, ואי הכי ודאי קשיא טובא, דהא ההיא בימי אחזיהו הוה מעשה, והיה יותר משש שנים לפני מות יהושפט, איבכא מתריצנא לה נמי שפיר, דהרי מלחמות הוו בחדא גוונא, אחת נזכרה בספר מלכים בימי יורם ואחת בימי אחזיה שנזכרה בדברי הימים, ושתיהן שוות באותן אומות שהיתה באחת, היתה השנית, וספרי הקודש פעם יקצרו ופעם יאריכו, מה שסתם האחד, מפרש השני, עיין בספר אם למקרא ולמסורת, כי לא אוכל להאריך בכאן, א"כ נסתלקה גם קושיא זאת השנית, והשיבותי כל תלונות רד"ק מעל ס"ע לגמרי, אמנם אין דעת בס"ע שהמליך יהושפט את בנו בחייו שתי שנים, אלא בשנת מותו ממש, וקרא קדייק, דכתיב ויתן להם אביהם מתנות וגו' ואת הממלכה נתן ליהורם, משמע בעודנו חי, ועפ"ז כל החשבונות מכוונים ועולים יפה, ויובנו היטב שני כתובים חמורים סותרים זה את זה,  כתוב אחד אומר ובשנת חמש ליורם בן אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה מלך יהורם בן יהושפט, הם שבע משנגזרה גזרה שכן אחזיהו מלך שנתים, נמצאת חמש של יהורם בן אחאב היא שנת מות יהושפט ודאי, וכתוב אחר אומר וימלך יהורם תחתיו בשנת שתים ליהורם בן יהושפט, לפי שמנה הכתוב הזה ליהורם בן יהושפט משמת אחאב ונגזר על יהושפט שימות מיד, לולי זעקת תפלתו שנתנה לו ארכא בחיין ז' שנים, מ"מ רמזה הכתוב שאבד מלכותו בעת ההיא ועלתה לבנו, וכשאתה מונה שתים של אחזיהו, נמצא מלך יורם בן אחאב בשנת שתים ליורם בן יהושפט, ומה שחושב הכתוב דלעיל חמש ליהורם ויהושפט, כתבתי בספר הנ"ל שיראה לי שיהושפט נתמנה אפוטרופוס על יהורם בן אחאב שהיה אז קטן, והיתה לו עמו ממשלה על מלכות ישראל, לפיכך מנה לו עם יורם בן אחאב בשוה, ונתבאר הכל על נכון ע"פ דס"ע הברורה ומקובלת ומפשטת כל הקמטים:
+ה] ובמקום אחר, רד"ק הקשה עצמו לדעת אחרת בענין זה ודבריו בטלים וכלים מאליהם, כמ"ש בס"ד בספר אם לבינה הנ"ל:
+
+Chapter 18
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] משנולדה, לא אבין זה לפמ"ש בסמוך שעשה יואש עצמו ע"ז שנה אחרי מות יהוידע, וכן משמעות הכתובים שיהוידע מת בשנת ל"ט ליואש, צא וחשוב שנותיו של יהוידע ק"ל מתחילין בששית לרחבעם, וצ"ל שסובר שמיתתו של יהוידע קדמה איזה שנים ולא החמיץ יואש מיד אע"פ שכתוב ואחרי מות, יש אחרי מופלג: 
+
+Chapter 19
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] שמלך בימי אבותיו, סתו כפירושו, שר"ל מעת שנס אמציה לכישה מפני הקשר כדלעיל, וישב שם במשמר ט"ו שנה, ועזיהו בנו מלך אז עם ירבעם בשוה, כי בו בפרק מת יואש כדלעיל, וכן אמר עוד להלן והלא שניהם מלכו כאחת, ומקרא דדברי הימים מסייעו ודאי גם רש"י ז"ל אחז דרך בס"ע, וחזקה במסמרות בל תמוט, אך רד"ק נדה מני דרך כבושה, וברר לו דרך עקלתון עקומה ועקושה וכל טענותיו ישא רוח, ובאורו בענין זה אין לו טעם וריח, כמ"ש בספרי אם הנ"ל, וכל הפורש מדס"ע כפורש מן החיים:
+ב] שנה אחת, עיין רש"י מלכים (ב' ט"ו), שכתב שצ"ל ג' שנים, ואינו מוכרח כי י"ל זכריהו מלך בחיי אביו אפי' אינו אלא שנה כמו אביו, מספיק, כי בשנת, פירושו אחר שנת, כמ"ש כן כמה פעמים בספר מלכים א"כ החשבון מכוון:
+ג] מלכות מנוגעת, זו קשה מאד וכי זו הדרך להתחיל למנות למלכות מנוגעת הלא מאז סרה המלכות ממנו שהיה חשוב כמת, ויותם בנו שופט, ואיך יעזוב הכתוב כ"ז שנה שמלך מלכות טובה מעולה וחשובה, ויתחיל לחשוב לו תחלת מלכות שאינה אמתית, זה דבר שאי אפשר להשמע, אבל בספרי אם הנ"ל (מלכים ב' ט"ו) בארתי הענין על נכון, והוא כי כ"ז שנים מלכו ירבעם ועזיהו בשותפות, אך ירבעם היתה ידו על העליונה וממשלה לו ביהודה, עכ"פ היה עזיה נכנע אליו, לפי שהוא שלח את אביו אמציה חפשי, במות יואש אבי ירבעם, והניח את עזיהו שימלוך, וגם אחרי שכב המלך אמציה עם אבותיו, השיב עזריה אילת ליהודה בעזרת ירבעם, כדמוכחי קראי, כמ"ש שם בס"ד מחמת כל זה היה ירבעם ודאי מושל על עזריה כ"ז שנה, ונקראת גם מלכות יהודה על שמו של ירבעם שידו תקיפה על יהודה, לכן נמנית לו לבדו המלוכה עד שנת עשרים ושבע, אע"פ שהיו מולכים כאחת מתחלת מלכות עזיהו, מ"מ העיקר היה ירבעם, ועזריהו היה עומד תחת שבטו, עד שנת שבע ועשרים, מן אז והלאה סר סובלו מעליו, אם שכשל כח ירבעם אז, או שברצונו הניח לעזיה בשנה ההיא בן חורין במלכותו בלי שום השתעבדות, פטיר ועטיר מכל נתינת מס לירבעם דבר שנה בשנה, לכן מאז סרח ממשלת ירבעם מיהודה לגמרי ונתקיימה מלכות יהודה ביד עזיה לבדו. לכן תחשב לו ראשית ממלכתו המוחלטת מעת ההיא, כאילו עכשיו עמד, ובסבה זו עצמה נתנגע גם באותה שנה, לפי שע"י כך גבה לבו שראה עצמו מוצלח ומלך אדיר, בלי עול אחרים עליו עוד, הוא שכתוב בדברי הימים וכחזקתו גבה לבו, זו היתה חזקתו, שלא עצר כח עוד ירבעם בימיו, הרי אלו דברים ברורים בשטת ס"ע, ודברי רד"ק בפסוק הלז קשים כתורמוס, ונדחקתי מאד בספרי הנ"ל לבאר לשונו לעשות לו כנימוס, ועפ"ד הלכתי ג"כ בדרך זה, שאם נניח שעזיה, קבל מלכותו במות אביו, מ"מ כ"ז שנים מלך תחת יד ירבעם מלכותא בלא תנא, ובשנת כ"ז מת ירבעם והיתה תחלת מלכות עזיה הגמורה והשלמה, בלי שתוף ��שעבוד, אלא שצ"ל י"ש פנויות:
+ד] דברי הימים (א' ה'), מייתי ליה לראיה שמלכו בשוה, וכן מלך עם יותם:
+
+Chapter 20
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] אדומיים, צ"ל ארמים, ובימי יהואש מלך ישראל היה זה, אך פעם אחת קורא הכתוב לארמים אדומים, ואדומים באו אילת, אמנם אילת מאדום היא, וע"ש שמלך ארם השיבם לאדומים במקומן, על כן כתוב ברי"ש, ועיין ברד"ק במלכים (ב' ט"ז), והיה מקום לקיים הגירסא שלפנינו כי באמת האדומים הם שנתעוררו בימי אחז, וכן כתוב בדברי הימים (ב' כ"ח) ועוד אדומים באו ויכו ביהודה, אבל לא ידעתי אימתי נפלו בדבר אלישע, ונ"ל שהאדומים דדברי הימים, הם של מלכים הנ"ל, רק קשה קצת שלא מצינו שנפלו בימי אחז כדברי הספר. וי"ל שכשהגלה מלך אשור דמשק והמית את רצון, שטף גם האדומים מאילת וכשל עזור ונפל עזור, עכ"ז דוחק הוא ליישב לשון ס"ע בכך, וישר בעיני להגיהו כנ"ל:
+ב] דברי הימים (א' ב'):
+ג] ובני קרח, פרשת וירא [צ"ל וארא]:
+ד] צמח דוד שנתנבא צ"ב שנים, שבוש:
+ה] ודניאל, אע"ג דאמרינן ריש פ"ק דמגלה (ג' א') איהו לא נביא, כבר נשמר רש"י שם, לפרש שלא בא בשליחות לישראל, וגבי מ"ח נביאים שעמדו לישראל מפיק ליה מחושבנא דמ"ח, ועיין מ"ש שם בס"ד: 
+
+Chapter 21
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] יסכה, זו שרה שסוכה ברה"ק:
+ב] עלץ וגו', אסיפא קאי רמה קרני, כדאיתא בגמרא:
+ג] נתנבאה לדוד, מסקנא דב"ש:
+ד] ותכתב, משמע ליה מדהוסיפה מקרא מגלה, ושמא חנה נמי ממה שנכתבה פרשה שלמה מתפלתה, קא יליף א"ג אסתר (מסיפא) [מרישא] דענינא נפקא וימי הפורים האלה לא יעברו, כדנ"ל לתלמודא מהכא דאסתר ברה"ק נאמרה, מיהא דנביאה היתה, מותלבש אסתר מלכות אתיא ליה:
+ה] (סיפיה) [רישיה] ויקרא האדם שמות:
+ו] עיין לעיל ריש פרק א':
+ז] לאומות, סוף פ"ק דב"ב (ט"ו ב') מפרשינן דעיקר נביאותייהו לאומות העולם הוו, ואינהו מישראל הוו, ובסמוך לא משמע הכי, דדאמר אבל משנתנה תורה פסקה רה"ק מן האומות, ואי מלהתנבא לאומות קאמר. הא לא פסקה, שהרי כל הנביאים נתנבאו גם לאומות. ובדוחק י"ל שפסקה רה"ק מישראל להתנבא עיקר נבואה לאומות, ואף זה אינו, שהרי יונה ונחום איברא פ"ק דע"ז (ג' א') מוכח בהדיא דמיחת רעי איוב מאומות העולם היו:
+ח] פסקה, ובלעם בשביל שיברך את ישראל חזרה עליו רה"ק, (לפי שעה בלבד, אח"כ נעשה קוסם), אע"ג דנעתרות נשיקות שונא, מ"מ לשעתן ברכות היו גם לעתיד לבא: 
+
+Chapter 22
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] עשרים שנה, שלמין:
+ב] ושש עשרה (כצ"ל) שנה, מקוטעין, עיין ספר אם:
+ג] בחורים, נמחק:
+ד] עשרים, עיין ספר אם הנ"ל:
+ה] אחד משמנה, כמה כרעים למטה, ד', ופאת הוא חלק מחצה:
+ו] שתים עשרה עיין ספר הנ"ל:
+ז] בשנת, נמחק:
+ח] שש, עיין ספר הנ"ל:
+ט] דיניא, עזרא (ד'):
+
+Chapter 23
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] שבנא, ס"ל דשבנא הסוכן אינו שבנא הסופר, דהוה בתר הכי כששלח רבשקה ויצא אליו [אליקים בן] חלקיהו אשר על הבית ושבנא, ובאו אל חזקיהו קרועי בגדים, וכ"ד ר"י בתוספות [שבת י"ב ב' ד"ה שבנא, עיין תוספות יומא ל"ח ב' ד"ה דלא], ואין בו ספק, ועיין מ"ש שם בס"ד על רד"ק בספר אם במלכים (ב' י"ח):
+ב] בבירת, נ"ל שהיא בירית ששנינו [שבת ס"ג א', והיא שלשלת], ומנקיא ג"כ מין כבלים ושלשלאות:
+ג] עיין בדרוש מכתב ליחזקיה ובחידושי חלק:
+
+Chapter 24
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] בער, שרף, כן ארז"ל בפרק חלק (סנהדרין ק"ג ב)'), ולכן הטמינו מפניו ס"ת אחת תחת הנדבך שנמצא בימי בנו יאשיהו, ורד"ק שגה בזה כמ"ש בס"ד בספרי:
+ב] תחלה של יובל, עיין לעיל פרק י"א דוק ותשכח ה' מאות שנה:
+ג] גנז, ולהלן פרק כ"ה איתא שהובא הארון לבבל, כמ"ש בגמרא מ"ד שגלה לבבל, אולי י"ל פשר דבר ב' הדעות אמת, ואותו שהיו בו שברי לוחות, גלה, והשני נגנז במקומו, וכמש"ל פרק י"ג בס"ד דתרי ארונות הוו, ועיין תוספות פרק הדר (עירובין ס"ג ב' ד"ה כל), עכ"פ אליבא תנא דידן שפרת מילתא כי היכי דלא תקשי ליה תרי סתמי אהדדי:
+ד] הרג, עיין ספר הנ"ל:
+ה] שניה עלה וכבש כו', נ"ל שמפני כך בשנה ההיא קראו צום ככתוב בשנה החמשית ליהויקים:
+
+Chapter 25
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] ארבע, שכך כתוב בירמיה (כ"ה), ועיין מ"ש שם בס"ד ליישב דברי רד"ק:
+ב] בשנת, סוף ספר ירמיה:
+ג] בן שמונה כו', ט"ס יש כאן, ונ"ל שצ"ל כך, בן שמונה עשרה כשמלך, ומשמלך נבוכדנצר שמנה, שנחתם גזר דינו לגלות, שכ"ה בסוף כ"ד דלעיל, בשנת ארבע ליהויקים נחתם גזר דין לגלות והיא הראשונית לנבוכדנצר, נמצא שנת מלוך יכניה, והיא שנת גלותו, שנת ח' לנבוכדנצר כדלעיל, וזח מוכרח, גם ברד"ק לשון ס"ע מוטעה באופן אחר:
+ד] בחצי היובל, זה מכוון עמ"ש לעיל פרק כ "ד שבתחלת היובל נמצא ס"ת בבית ה', צא וחשוב י"ד של יאשיהו י"א יהויקים, אלא שיהויקים לא השלים שנת י"א, ועמד בנו והשלימה, היינו דמסיק בשנה הרביעית בשבוע, בידוע שהיא בחצי יובל, אלא לומר שבסוף חציו של יובל עמד, בעוד השנה הרביעית, אבל לא נמנית לו לפי שכבר מנאה לאביו, ומה הזקיקו לכך, משום הכי מייתי ראיה וכן הוא אומר ולתשובת השנה, כלומר וכי לאיזה חשבון היא שנה זו, אם לא משהגלה את יהויקים:
+ה] בשנה הרביעית, מפורש בסוף ספר ירמיה (נ"א נ"ט), ורד"ק כתב בשם ס"ע שהיא ג"כ השנה הרביעית שבה בא חנניה בן עזור הנביא שקר, ולא מצאתי זה בס"ע שבידי, אדרבה ניכר שאין דעתו כך, כנראה מסדור לשונו וסתימתו, שמא מ"ש בפירש"י חשב שהם דברי ס"ע, ולא היא, רש"י טעמא דנפשיה קאמר, ברם נראין דרד"ק בפירוש הכתוב בראשית ממלכות צדקיה מלך יהודה בשנה הרבעית, שהם אמת: 
+
+Chapter 26
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] שלשים שנה משנמצא, והיא גם שנת שלשים ליובל, כמ"ש לעיל פרק כ"ה:
+ב] ארבעים שנה, עיין ספר אם, מבואר טעותו של רד"ק:
+ג] מעוברת, ע"כ לומר כן, לפי חשבון הת"ל ימים שנצטוה לשכב על צדיו, והתחילו לאחר ז' ימים הנ"ל, בתמוז של חמשית, ואם אין אתה אומר כן, עדיין לא כלו ימי השכיבה, והיאך יאמר אני יושב בביתי, ולדס"ע הענין מיושב מאד שכלו ימי שכיבתו בד' באלול, נמצא בחמשה יושב בביתו, כמ"ש בס"ד בספרי הנ"ל דבר ברור, ורד"ק הפליג לדעת אחרת כדרכו לחלוק על משמעות הכתוב והמסורת מרעיון רוח, יע"ש:
+ד] באותה שעה כרת, ונראה טעמו משום שע"י שהפרו ברית זה, נחתם גז"ד, לפי שמרדו אז במקום גם בנבוכדנצר כדמסיק, וזה היה בסוף ז' ועברה שנה בטרם נודע המרד לנבוכדנצר, בתחילת תשיעית בא נבוכדנצר כמ"ש לקמן ג' שנים במצורה:
+ה] למרוד, עיין ספר אם:
+
+Chapter 27
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] ויהי, זה הנוסח עפ"ה סוף ספר ירמיה כי כן מורה הלשון רובו ככולו, אלא שנשתבש קצת בהעתקה, לכן תקנתיו כפי שהוא כתוב שם, רק למלך צדקיהו בעשירי הנחתי כמ"ש פה, אע"פ שאין כך לשון הכתוב, נראה שבכונה נעשה מן המחבר:
+ב] כל עשרים ושמונה יום, משהבקעה העיר עד שנכנסו גוים להיכל היה הקב"ה מקרקר כו':
+ג] וישרף, זה הפסוק הוא מסוף ספר מלכים וסוף ספר ירמיה, והבליעו בין הפסוקים הללו של ספר דברי הימים, משום דמפרש ביה בית המלך, דמגיה סליק:
+ד] עיין פרק ה' דיומא (נ"ד א'):
+
+Chapter 28
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] אפשר לומר כן, שהרי מלך ברביעית ליהויקים, וכבר עברו לו יותר מעשרים שנה:
+ב] לחרבן, ונקראת שנת מלכותו הכללית, כי מאז מלך בכפה, ועדיין צריך ליישב שהרי נאמר ולגדלם שנים שלוש. וי"ל כי על כן מתחלה לא עלה ע"ד נבוכדנצר לשאול פתרון חלומו מדניאל וחבריו, כי לא נשלמו להם עדיין שני גדולם ולמודם, עד שהמציא דניאל עצמו לפתור החלום, או שמא ולמקצת הימים אשר אמר המלך להביאם, היה בתוך ג' שנים, בקש לעמוד על חכמתם והצלתה למודם (ולא כדברי המפרשים), וכיון שמצאם שלמים בחכמה, לפיכך נגזר גם עליהם הריגה, אם לא היה דניאל מגלה סודו:
+ג] בו בפרק כו', זה מוכרח מן הכתוב בשלום תמות, כדמסיק, מה גם בנבוכדנצר נאמר אסיריו לא יפתח ביתה וכ"כ ויתנחו בית הפקדת, כ"ש שלא יה מניח להספירו אם מת בחייו, אלא ע"כ מת נבוכדנצר לפניו, ואם היה חי בימי אויל מרדך, אז ודאי היה עושה גם לצדקיהו כמו שעשה ליהויכין, והיה נזכר ג"כ בכתוב:
+ד] כ"ג, זה מחויב משנים פנויות שבין נבוכדנצר לבלשאצר, והוא המשלים שבעים לבבל:
+ה] נולד שטנו, כי דריוש קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין, צא וחשוב למפרע, תמצא שנולד בשנת י"א ליהויקים:
+ו] הרי שבעים, אם לא נחשוב מקוטעים, וכפי שטעו בלשאצר ואחשורוש, ואף דניאל כדאיתא בגמרא, דמעיקרא לא אסיקו אדעתייהו דהוו מקוטעות, וחשבום שלמות, וכן תפס לו בס"ע בכאן, איברא לפום מסקנא דשמעתא ודאי מקוטעות הוו, וכן תפס לו גם בס"ע בפרק הסמוך אליבא דאמת, ששם באר החשבון האמיתי בדיוק, וכריהטא דסוגיא דתלמודין פ"ק דמגלה (י"א ב', י"ב א'), נמצא דס"ע ודברי תלמודנו אחת הם בזה, ובכדי טרחו בעלי ההגהות המובאים בכאן בפנים, [אנכי הצגתי הגהה זו במאיר עין הערה י"א], כי הדברים פשוטים ומבוארים היטב שם בגמרא, וכשטת הסדר עולם בשני פרקים הללו ממש:
+ז] ירושלם, נמחק, וצ"ל כשדים:
+ח] רביעי, צ"ל והרביעי, ועיין מ"ש בס"ד בהגהות דורות עולם:
+ט] ויהי כו', בספר דניאל (סוף פרשה א'):
+י] בו בפרק, לפי שמאז מנע עצמו מעבודת המלכים, כמש"ל, ונתן לבו להתענות ולהתפלל על חרבות ירושלם, על כי ראה שעדיין לא נבנה הבית, וכבר שלמו שבעים לבבל:
+יא] וארבע מאות ועשרים, כצ"ל, והם ששים שבועים לבית, וששים ושנים נמנים לפקידת כורש, מאז נתיישבה הארץ, אע"פ שהם שלש ששבועים שקדם ישוב הארץ לבנין הבית, לפי ששבוע אחרון לא השלימו אלא חציו בארץ, וכמש"ה והגביר ברית וגו' וחצי השבוע ישבית וגו', לסוף ס"ב שבועים נתבטלה המלכות מישראל, זהו יכרת משיח ואין לו:
+יב] גזורה קודם לשבעים שנה, של גלות בבל, כבר נגזר גלות האחרון, שהרי משם מתחיל מנין שבעים שבעים נחתך וגו':
+יג] ד' לאחז, כ"כ לעיל פרק כ"ב שבשנת כ' לפקח היה כשנאמרה נבואה זו, וקרא לא ידענא, מיהא זכר לדבר איכא, משום דאחר שנת עשרים ליותם (בקבר) שהיא שנת ד' לאחז נאמר (בעת ההיא) [בימים ההם] החל ה' להשליח ביהודה רצין [מלך ארם] ואת פקח, ונכון הדבר:
+יד] בהגהה, צ"ל כורש, והוא בפרק כ"ט הסמוך:
+טו] שם, לדריוש, נמחק, וצ"ל לבלשאצר:
+
+Chapter 29
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] ג' שנים מקוטעות, ע"ל פרק כ"ח ובגמרא דמגלה:
+ב] לפי מלאת, ירמיה (כ"ט):
+ג] למלאות, דניאל (ט'):
+ד] ונפקדו ועלו, לפקידה בעלמא ליישב הארץ, שנמנית לפי מלאת לבבל, ומ"ש אחשורוש תו לא מפרקי, אע"פ שכבר עלה זרבבל עם הגולה לפני כ' שנים, עיין מ"ש בס"ד חידושי מגלה:
+ה] וי"ד של אחשורוש, י"ג מפורשים בכתוב, ושנת י"ד נ"ל מותכתב אסתר, שהיה לשנה הבאה, עם שיש לומר שזה היה בימי בנה, אלא משום שאח"כ כתוב וישם המלך אחשורוש וגו':
+ו] העשירית, צ"ל השביעית:
+
+Chapter 30
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+א] ובכל זה וגו', נחמיה (י"ג), אם נמחק:
+ב] אלא הוא כורש כו', עיין תוספות דר"ה (ג' ב' ד"ה הוא), ומ"�� בס"ד בהגהות ספר דורות עולם, ואע"פ שבלי ספק היו ג' מלכים כורש דריוש ארתחשסתא, אך דריוש האחרון הוא לבדו נקרא גכ"כ בג' שמות הללו, דרז"ל אמתי ה' יצילנו מדעת החיצונים כילדי נכרים יספיקו, המוסיפים הרבה בטנין מלכי פרס ומאריכים שנותיהם מאד, ולא ימצאו ידיהם ורגליהם בבית המדרש, כי בהכרח יצטרכו להכחיש גם המקראות, כמו שכתבתי בס"ד בהגהות צמח דוד, ע"כ דבריהם בטלים ומבוטלים וכלים מאליהם:
+ג] ומאתים, צ"ל ושתים, שכן אמר להלן מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנה, ובפרק דלעיל מנה י"ח לשלשת מלכי פרס קודם בנין הבית, הרי נ"ב:
+ד] מקיש, עיין שילהי ערכין (ל"ב ב'):
+ה] שלישית אין לכם, שקדושה שניה קדשה לעתיד לבא:
+ו] דניאל (י"א):
+ז] עיין פ"ק דע"ז (ט' א') ומ"ש לקמן על סדר עולם זוטא סעיף קטן (י"ז) [צ"ל י"ט]:
+ח] אלפא, כלומר שגם בלשון המנין נהגו לכתוב יונית, וכאותה ששנינו (שקלים פ"ג ה"ב) רבי ישמעאל אומר יונית (היה) כתוב (עליהן) [בהן] אלפא ביתא גמלא:
+ט] עיין פ"י דה"ל שמטה להר"מ:
+י] עדנה של סדם, שתהיה לה עדנה אחרי בלותה תשוב לקדמותה וזו הבטחה גדולה לנחמת ירושלם העתידה, שעדיין לא שבה סדם ישובה, ויקוים עכ"פ, בשוב ה' את שיבת ציון וירושלם שישובו כולן לקדמתן בבת אחת: 

txt/Midrash/Aggadah/Seder Olam Rabbah/Seder Olam Rabbah/English/Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology.txt

@@ -0,0 +1,132 @@
+Seder Olam Rabbah
+סדר עולם רבה
+Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology
+https://www.sefaria.org
+
+Seder Olam Rabbah
+
+Introduction
+
+
+
+
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+... The judgment of the wicked in Gehinnom lasts twelve months, as it says “And it shall be from new moon to new moon…” (Yeshayahu 66:23) R’ Yochanan ben Nuri says: from Pesach until Atzeret (Shavuot), as it says “…and from Sabbath to Sabbath…” (ibid.) After twelve months the souls of the sinners of Israel who transgressed the Torah and the commandments are consumed and their bodies are consumed and they are turned to dust. Gehinnom spits them out and the wind scatters them underneath the feet of the righteous, as it says “And you shall crush the wicked, for they will be as ash under the soles of your feet…” (Malachi 3:21) But those who separated from the ways of the community, like the Sadducees, and the betrayers and the hypocrites and the heretics, and those who ‘spread their terror in the land of the living,’ and those who denied the resurrection, and those who say Torah is not from heaven, and those who scoff at the words of the Sages – Gehinnom is locked before them and they are judged there forever, as it says “And they shall go out and see the corpses of the people who rebelled against Me…” (Yeshayahu 66:24) Not only this, but the netherworld will cease to be but they will not cease to be, as it says “…and their form will outlast the grave as his dwelling place (zevul).” (Tehillim 49:15) From His dwelling place He will wear out their form, and their form will wear out the netherworld. What caused this to happen to them? Because they stretched out their hands against the dwelling place, as it says ‘as his dwelling place,’ and there is no dwelling place other than the Holy Temple, as it says “I have surely built You a house to dwell in…” (Melachim I 8:13)
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+“And in the first year of Cyrus, the king of Persia, at the completion of the word of the Lord from the mouth of Jeremiah, the Lord aroused… So said Cyrus, the king of Persia… Who is among you of all His people… And the heads of the families of Judah and Benjamin and the priests and the Levites arose…” (Ezra 1:1-5) “…forty-two thousand three hundred and sixty. Besides their slaves…” (Ezra 2:64-65) This was the overall count, but in specifics of the count they are only thirty thousand three hundred and sixty. Where did the other twelve thousand go? These are the members of the other tribes who went up. “And they set the altar on its bases… And they gave money to the quarries…” (Ezra 3:1-7) Cyrus reigned for three truncated years. “And in the reign of Ahasuerus, in the beginning of his reign… Then the work of the House of God, which was in Jerusalem, was stopped…” (Ezra 4:6-24) “In the third year of his reign, he made a banquet…” (Esther 1:3) Esther was hidden in Shushan the capitol for four years, “So Esther was taken to King Ahasuerus…” (Esther 2:16) Haman gathered spoils against Mordecai for five years, “In the first month, which is the month of Nisan, in the twelfth year of King Ahasuerus…” (Esther 3:7) On the thirteenth of Nisan Haman wrote the letters “…to destroy, kill, and cause to perish all the Jews…” (Esther 3:13) On the fifteenth of Nisan Esther went in to the king. On the sixteenth of Nisan they hung Haman. On the twenty-third of Nisan Mordecai wrote letters to contradict Haman’s decree. On the thirteenth of Adar “And the Jews smote all their enemies…” (Esther 9:5) They killed five hundred in Shushan, and they hung the ten sons of Haman because “…they wrote an accusation against the dwellers of Judea and Jerusalem.” (Ezra 4:6) “On that day, the number of those slain in Shushan the capital came before the king.” (Esther 9:11) And at that time in the coming year, it says “Now, Queen Esther, the daughter of Avichayil, and Mordecai the Jew wrote down…” (Esther 9:29) Behold, it says “For at the completion of seventy years of Babylon…” (Jeremiah 29:10) and “…since the destruction of Jerusalem seventy years.” (Daniel 9:2) Israel spent fifty-two years after the destruction of the Temple under the rule of the Chaldeans, and then they went up. Three years of Cyrus, fourteen of Ahasuerus, two of Darius. In the second year of Darius, the Temple was rebuilt. So Zechariah said “And the angel of the Lord replied and said, ‘O Lord of Hosts! How long will You not have mercy on Jerusalem and upon the cities of Judah, upon whom You are wroth for seventy years already?’” (Zechariah 1:12) The Temple stood for four years, as it says “And the completion of this House…” (Ezra 6:15) And at that time in the coming year Ezra came up from Babylon with a new group of exiles, as it says “Ezra ascended from Babylon… And there ascended from the Children of Israel… in the seventh year of King Artaxerxes… For on the first of the first month… For Ezra had prepared his heart…” (Ezra 7:6-10) He came and separated Israel from the foreign women.

txt/Midrash/Aggadah/Seder Olam Rabbah/Seder Olam Rabbah/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,139 @@
+Seder Olam Rabbah
+סדר עולם רבה
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Seder Olam Rabbah
+
+Introduction
+
+
+
+
+
+
+
+Chapter 1
+
+Chapter 1
+From Adam to the Flood was 1656 years, and this is  their enumeration: Adam 130, Seth 105, Enosh 90, Kenan  70, Mahalalel 65, Jared 162, Enoch 65,  Methuselah 187, Lamech 182, and Noah was six hundred years old, etc." (Genesis 7, 6). Enoch buried Adam, and lived after him 57 years. Methuselah exhausted his days just before the Flood. From the Flood to the division [of languages] was 340 years. Noah lived ten years after the division [of languages]. Our father Abraham was at the division [of languages] 48 years old. Rabbi Yosei said: Eber was so great a prophet that he [preemptively] named his son Peleg ["division"], [aided] by the Holy Spirit. [Eber having foreseen what was to come] as it says "in his days the earth was divided" (Genesis 10, 25).
+
+Chapter 2
+
+Chapter 2
+Our forefather Jacob was 63 when he was blessed. Ishmael died at that time as is written, "Esau saw that Isaac had blessed...Jacob listened to his father...Esau saw [the Canaanite women] were bad [in the eyes of Isaac]...Esau went to Ishmael..."(Genesis 28:9). There seems no need for the verse to state "sister of Nebaioth." What do we learn from the fact that it says "sister of Nebaioth"? We learn that Ishmael died and Nebaioth [Ishmael's firstborn therefore] married off his sister to Esau. Jacob our forefather hid [from Esau] 14 years in the land of Israel and served Eber. Eber died two years after Jacob went to Aram-Naharaim. [Jacob] left and went to Aram-Naharaim and he was found by the well when he was 77 years old and he was in Laban's house for 20 years: 7 before he married any matriarchs, 7 from when he married in the Matriarchs and 6 years after the 11 tribes and Dinah were born. It comes out that all the tribes were born in seven years besides Benjamin. Each and every one each 7 months. He left Aram-Naharaim and came to Succoth and stayed there 18 months as is written "And Jacob went to Succoth" (Genesis 33:17). He left Succoth and went to Bet El and made 6 new encampments close to the place. 
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+On the seventh day after the Ten Commandments Moshe went up on the mountain, as it says "The Presence of the LORD abode on Mount Sinai, and the cloud hid it for six days..." (Shemot 24:16) This was in order for Moshe to purify himself. "On the seventh day He called to Moses from the midst of the cloud." (ibid.) "Moses went inside the cloud and ascended the mountain; and Moses remained on the mountain forty days and forty nights." (Shemot 24:18) On the 17th of Tammuz he  came down and shattered the tablets, "The next day Moses said to the people, “You have been guilty of a great sin. Yet I will now go up to the LORD; perhaps I may win forgiveness for your sin.” Moshe went back up on the 18th of Tammuz and pleaded for mercy on behalf of Israel, as it is written "When I lay prostrate before the LORD those forty days and forty nights, because the LORD was determined to destroy you," (Devarim 9:25) At that moment, the Holy One once again viewed Israel with favor and said to Moshe to carve new tablets and to come up the mountain once again, as it says "Thereupon the LORD said to me, “Carve out two tablets of stone like the first, and come up to Me on the mountain; and make an ark of wood." (Devarim 10:1) He came down on the 28th of Av and carved the second tablets, as it says "So Moses carved two tablets of stone, like the first, and early in the morning he went up on Mount Sinai..." (Shemot 34:4) He went back up on the 29th of Av and the Torah was repeated to him a second time, as it says "I had stayed on the mountain, as I did the first time, forty days and forty nights; and the LORD heeded me once again: the LORD agreed not to destroy you." (Devarim 10:10) 'As I did the first time,' just as the first was a time of favor, so too the second were a time of favor- we can derive from this that those in the middle were a time of anger. He came down on the 10th of Tishre, which was Yom Kippur, and announced to them that they had found favor before God (Hamakom), as it says "Pardon our iniquity and our sin, and take us for Your own!” (Shemot 34:9) Therefore it was established as a fixed day and a remembrance for the generations, as it says "This shall be to you a law for all time: to make atonement for the Israelites for all their sins once a year..." (Vayikra 16:34)  
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+Chapter 9
+They [the Israelites]--the entire congregation--came to the wilderness of Tzin in the first month, and the nation settled there, and Miriam died there and was buried there, and therre was not water for the congregation, and they gathered against Moses and Aaron (Numbers 20:1-2). When the well disappeared, it was Year 40, and it was the first of the month of Nissan, there in the episode when Moses sent messengers from Kadesh to the King of Edom (ibid. 20:14), and Israel made [themselves] there for 3 months. Aaron the Priest went up etc., and Aaron was 123 years old when he died at the hill of the mountain (ibid. 33). When Aaron died, the clouds of glory disappeared, and the Canaanites came to make war against Israel. The Canaanites, King of Arad, heard etc. (ibid. 33:40), but what hearing did he hear? He heard that Aaron died, and he the greatest scout traveled among them, and the cloud of glory disappeared, for he had fought for them, and he came to fight with them, and they retreated seven stations and camped at Moserah, for it says "The Israelites traveled from Be'erot Beney Ya'akan towards Moserah; there Aaron died" (Deuteronomy 10:6). Did Aaron die in Moserah? Lo, did he not die at the hill of the mountain? Rather, starting from the location where Aaron died, they retreated seven stations, until they encamped at Moserah, and, from there they traveled towards HaGidgad, etc. (ibid. 10:7), and, from there, towards Be'er etc. (Numbers 21:16), which is the well to which they returned. The Israelites traveled and encamped in Avot, and they traveled from Avot and encamped in Iyyey Ha'avarim etc., and from there they traveled and encamped at the Wadi Zered, and from there they traveled and encamped beyond Arnon etc. (ibid.). There they fought with Sihon, and Israel struck him with the sword etc., and they turned and arose on the path of Bashan etc., "and the Lord said to Moses: 'Do not fear him etc.' and they struck him and his children etc." (ibid.). "The Israelites traveled and encamped at Arvot Mo'av etc." (ibid. 22:1). "It was after the plague etc." (ibid. 26:19), "for these the land shall be divided etc." (ibid. 26:53), and, when staying in Arvot Mo'av, the children retreated to their parents, and their parents retracted and gave inheritance to their children. Serah bat Asher was among those who came to Egypt and those who left it. [She was] from those who came to Egypt, as it is written, "And Serah their sister" (Genesis 46:17), and [she was] from those who came to the Land [of Israel], as it says, "And there was the daughter of Asher, Serah" (Numbers 26:46). And Yokheved was among those who came to Egypt and those who left it. [She was] from those who came to Egypt, as it is written, "And the name of the wife of Amram was Yokheved, daughter of Levi etc." (ibid. 26:59). Ya'ir son of Menasheh and Makhir son of Menasheh were born in the lifetime of our ancestor Jacob, and they died after the death of Moses our teacher, and Novach was among those born in Egypt, and he died after the death of Moses our teacher, and he was buried beyond the Jordan, but there was no man among them left etc. (ibid. 26:65).
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+... Rabbi Yossi says, "A merit ends up being on a day of merit and a punishment ends up being on a day of punishment. For you will find to say that when the First Temple was destroyed, that day was the culmination of the Shabbat, and it was at the culmination of the sabbatical year and it was during the watch of Yehoyariv and it was the ninth of Av. And likewise with the Second. And in both this one and that one, the Levites were standing on the platform and reciting song. And what song did they recite? 'He will make their evil recoil upon them' (Psalms 94:23)." 

txt/Midrash/Aggadah/Seder Olam Rabbah/Seder Olam Rabbah/English/Zachary Kleiman's translation of Seder Olam.txt

@@ -0,0 +1,24 @@
+Seder Olam Rabbah
+סדר עולם רבה
+Zachary Kleiman's translation of Seder Olam
+Original translation.
+
+Seder Olam Rabbah
+
+Introduction
+
+
+
+
+
+
+
+Chapter 1
+
+Chapter 1
+From Adam to the flood was 1,656 years and this is their specification:Adam 130 years, Seth 105 years, Enosh 90 years, Kenan 70 years, Mahallel 65 years, Jared 162 years, Enoch 65 years,Metuselah 187 years, Lamech 182 years and Noah was six hundred years old etc. (Genesis 7:6) Enoch buried Adam and afterwards lived for 57 years, Metuselah lived until the flood. The time from the flood to the generation of the dispersion was 340 years. Noah lived for 10 years after the dispersion. Abraham our forefather was 48 at the time of the dispersion. Rabbi Yosi said "Eber was such a great prophet that he called his son Peleg (division) by divine inspiration as is written "in his days the land was divided" (Genesis 10:25)". If it was in the beginning of his [Peleg's] days: Wasn't Joktan his brother younger than him and he had 13 families which were afterwards dispersed? If it was in the middle of his days then the verse is confusing and verses only come to explain not to make ambiguous and therefore wouldn't use the phrase "in his day the earth was divided" unless it was the end of his days. Abraham our forefather was at the time he was spoken to by God at the pact between the halves 70 years old as is written "it was at the end of 430 years etc." (Exodus 12:41). After he was spoken to he went to Haran and stayed there five years as is written "and Abram was 75 years old when he left Haran" (Genesis 12:4). It comes out that from the time of the dispersion until Abraham left Haran was 27 years. "For 12 years [the five kings] served Chedorlaomer [of Elam] and for 13 years they rebelled and in the Fourteenth year Chedorlaomer came." (Genesis 14:5). The year Abraham left Haran was a year of famine and he went down to Egypt and stayed there for 3 months. He then went up and came to the terebrinths of Mamre that are in Hebron and this was the year that the Kings conquered it. He stayed there for 10 years married to Sarah until he married Hagar as is written "and Sarai the wife of Abram took Hagar the Egyptian as a midwife at the end of 10 years if staying in the land of Canaan. (Genesis 16:3). And it is written "and Abram was 86 years old when Hagar gave birth to Ishmael" (Genesis 16:16). We find that Ishmael was 14 years older than Isaac. From the time of the dispersion to the birth of Isaac was 52 years. The settling in Sodom was 51 years of those years there was quite and serenity for Lot and his daughters 26 years. From the flood to the birth of Isaac was 192 years and this is the specification of those years: "And these are the chronicles of Shem. Shem was a hundred years old and he gave birth to Arpachshad 2 years after the flood" (Genesis 11:1) Arpachshad was 35 years, Shalach was 30 years, Eber was 34 years, Peleg was 30 years, Reu was 32 years, Serog was 30 years, Nahor was 29 years Terah was 60 years and Abraham was 100 years old when Isaac was born to him (Genesis 21:5). At the time of the binding Iaaac was 37 and Abraham dwelled in the land of the Philistines many days (Genesis 21:34). These were more years than he spent in Hebron which was 25 years, his dwelling in Philistine lands was 26 years. At the time Rebecca was born and Isaac married Rebecca when she was 14 (alternatively:3). Abraham buried his father Terah two years before the death of Sarah. Jacob served Abraham our forefather 15 years and Shem 50 years making it come out that Jacob served Shem 50 years, Shem served Metuselah 98 years and Metuselah served Adam 243 years.  It comes out that there are 4 among the first 22 generations and 7 men who overlapped an entire world (lived many generations) and these are: Adam, Metuselah,Shem, Jacob, Abram, Achyah, Achiyah of Shilo and Elijah and he is still alive.
+
+Chapter 2
+
+Chapter 2
+Our forefather Jacob was 63 when he was blessed. Ishmael died at that time as is written, "Esau saw that Isaac had blessed...Jacob listened to his father...Esau saw [the Canaanite women] were bad [in the eyes of Isaac]...Esau went to Ishmael..."(Genesis 28:9). There seems no need for the verse to state "sister of Nebaioth." What do we learn from the fact that it says "sister of Nebaioth"? We learn that Ishmael died and Nebaioth [Ishmael's firstborn therefore] married off his sister to Esau. Jacob our forefather hid [from Esau] 14 years in the land of Israel and served Eber. Eber died two years after Jacob went to Aram-Naharaim (test this)

txt/Midrash/Aggadah/Seder Olam Rabbah/Seder Olam Rabbah/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,146 @@
+Seder Olam Rabbah
+סדר עולם רבה
+merged
+https://www.sefaria.org/Seder_Olam_Rabbah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology
+-https://www.sefaria.org
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Seder Olam Rabbah
+
+Introduction
+
+
+
+
+
+
+
+Chapter 1
+
+Chapter 1
+From Adam to the Flood was 1656 years, and this is  their enumeration: Adam 130, Seth 105, Enosh 90, Kenan  70, Mahalalel 65, Jared 162, Enoch 65,  Methuselah 187, Lamech 182, and Noah was six hundred years old, etc." (Genesis 7, 6). Enoch buried Adam, and lived after him 57 years. Methuselah exhausted his days just before the Flood. From the Flood to the division [of languages] was 340 years. Noah lived ten years after the division [of languages]. Our father Abraham was at the division [of languages] 48 years old. Rabbi Yosei said: Eber was so great a prophet that he [preemptively] named his son Peleg ["division"], [aided] by the Holy Spirit. [Eber having foreseen what was to come] as it says "in his days the earth was divided" (Genesis 10, 25).
+
+Chapter 2
+
+Chapter 2
+Our forefather Jacob was 63 when he was blessed. Ishmael died at that time as is written, "Esau saw that Isaac had blessed...Jacob listened to his father...Esau saw [the Canaanite women] were bad [in the eyes of Isaac]...Esau went to Ishmael..."(Genesis 28:9). There seems no need for the verse to state "sister of Nebaioth." What do we learn from the fact that it says "sister of Nebaioth"? We learn that Ishmael died and Nebaioth [Ishmael's firstborn therefore] married off his sister to Esau. Jacob our forefather hid [from Esau] 14 years in the land of Israel and served Eber. Eber died two years after Jacob went to Aram-Naharaim. [Jacob] left and went to Aram-Naharaim and he was found by the well when he was 77 years old and he was in Laban's house for 20 years: 7 before he married any matriarchs, 7 from when he married in the Matriarchs and 6 years after the 11 tribes and Dinah were born. It comes out that all the tribes were born in seven years besides Benjamin. Each and every one each 7 months. He left Aram-Naharaim and came to Succoth and stayed there 18 months as is written "And Jacob went to Succoth" (Genesis 33:17). He left Succoth and went to Bet El and made 6 new encampments close to the place. 
+
+Chapter 3
+
+
+... The judgment of the wicked in Gehinnom lasts twelve months, as it says “And it shall be from new moon to new moon…” (Yeshayahu 66:23) R’ Yochanan ben Nuri says: from Pesach until Atzeret (Shavuot), as it says “…and from Sabbath to Sabbath…” (ibid.) After twelve months the souls of the sinners of Israel who transgressed the Torah and the commandments are consumed and their bodies are consumed and they are turned to dust. Gehinnom spits them out and the wind scatters them underneath the feet of the righteous, as it says “And you shall crush the wicked, for they will be as ash under the soles of your feet…” (Malachi 3:21) But those who separated from the ways of the community, like the Sadducees, and the betrayers and the hypocrites and the heretics, and those who ‘spread their terror in the land of the living,’ and those who denied the resurrection, and those who say Torah is not from heaven, and those who scoff at the words of the Sages – Gehinnom is locked before them and they are judged there forever, as it says “And they shall go out and see the corpses of the people who rebelled against Me…” (Yeshayahu 66:24) Not only this, but the netherworld will cease to be but they will not cease to be, as it says “…and their form will outlast the grave as his dwelling place (zevul).” (Tehillim 49:15) From His dwelling place He will wear out their form, and their form will wear out the netherworld. What caused this to happen to them? Because they stretched out their hands against the dwelling place, as it says ‘as his dwelling place,’ and there is no dwelling place other than the Holy Temple, as it says “I have surely built You a house to dwell in…” (Melachim I 8:13)
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+On the seventh day after the Ten Commandments Moshe went up on the mountain, as it says "The Presence of the LORD abode on Mount Sinai, and the cloud hid it for six days..." (Shemot 24:16) This was in order for Moshe to purify himself. "On the seventh day He called to Moses from the midst of the cloud." (ibid.) "Moses went inside the cloud and ascended the mountain; and Moses remained on the mountain forty days and forty nights." (Shemot 24:18) On the 17th of Tammuz he  came down and shattered the tablets, "The next day Moses said to the people, “You have been guilty of a great sin. Yet I will now go up to the LORD; perhaps I may win forgiveness for your sin.” Moshe went back up on the 18th of Tammuz and pleaded for mercy on behalf of Israel, as it is written "When I lay prostrate before the LORD those forty days and forty nights, because the LORD was determined to destroy you," (Devarim 9:25) At that moment, the Holy One once again viewed Israel with favor and said to Moshe to carve new tablets and to come up the mountain once again, as it says "Thereupon the LORD said to me, “Carve out two tablets of stone like the first, and come up to Me on the mountain; and make an ark of wood." (Devarim 10:1) He came down on the 28th of Av and carved the second tablets, as it says "So Moses carved two tablets of stone, like the first, and early in the morning he went up on Mount Sinai..." (Shemot 34:4) He went back up on the 29th of Av and the Torah was repeated to him a second time, as it says "I had stayed on the mountain, as I did the first time, forty days and forty nights; and the LORD heeded me once again: the LORD agreed not to destroy you." (Devarim 10:10) 'As I did the first time,' just as the first was a time of favor, so too the second were a time of favor- we can derive from this that those in the middle were a time of anger. He came down on the 10th of Tishre, which was Yom Kippur, and announced to them that they had found favor before God (Hamakom), as it says "Pardon our iniquity and our sin, and take us for Your own!” (Shemot 34:9) Therefore it was established as a fixed day and a remembrance for the generations, as it says "This shall be to you a law for all time: to make atonement for the Israelites for all their sins once a year..." (Vayikra 16:34)  
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+Chapter 9
+They [the Israelites]--the entire congregation--came to the wilderness of Tzin in the first month, and the nation settled there, and Miriam died there and was buried there, and therre was not water for the congregation, and they gathered against Moses and Aaron (Numbers 20:1-2). When the well disappeared, it was Year 40, and it was the first of the month of Nissan, there in the episode when Moses sent messengers from Kadesh to the King of Edom (ibid. 20:14), and Israel made [themselves] there for 3 months. Aaron the Priest went up etc., and Aaron was 123 years old when he died at the hill of the mountain (ibid. 33). When Aaron died, the clouds of glory disappeared, and the Canaanites came to make war against Israel. The Canaanites, King of Arad, heard etc. (ibid. 33:40), but what hearing did he hear? He heard that Aaron died, and he the greatest scout traveled among them, and the cloud of glory disappeared, for he had fought for them, and he came to fight with them, and they retreated seven stations and camped at Moserah, for it says "The Israelites traveled from Be'erot Beney Ya'akan towards Moserah; there Aaron died" (Deuteronomy 10:6). Did Aaron die in Moserah? Lo, did he not die at the hill of the mountain? Rather, starting from the location where Aaron died, they retreated seven stations, until they encamped at Moserah, and, from there they traveled towards HaGidgad, etc. (ibid. 10:7), and, from there, towards Be'er etc. (Numbers 21:16), which is the well to which they returned. The Israelites traveled and encamped in Avot, and they traveled from Avot and encamped in Iyyey Ha'avarim etc., and from there they traveled and encamped at the Wadi Zered, and from there they traveled and encamped beyond Arnon etc. (ibid.). There they fought with Sihon, and Israel struck him with the sword etc., and they turned and arose on the path of Bashan etc., "and the Lord said to Moses: 'Do not fear him etc.' and they struck him and his children etc." (ibid.). "The Israelites traveled and encamped at Arvot Mo'av etc." (ibid. 22:1). "It was after the plague etc." (ibid. 26:19), "for these the land shall be divided etc." (ibid. 26:53), and, when staying in Arvot Mo'av, the children retreated to their parents, and their parents retracted and gave inheritance to their children. Serah bat Asher was among those who came to Egypt and those who left it. [She was] from those who came to Egypt, as it is written, "And Serah their sister" (Genesis 46:17), and [she was] from those who came to the Land [of Israel], as it says, "And there was the daughter of Asher, Serah" (Numbers 26:46). And Yokheved was among those who came to Egypt and those who left it. [She was] from those who came to Egypt, as it is written, "And the name of the wife of Amram was Yokheved, daughter of Levi etc." (ibid. 26:59). Ya'ir son of Menasheh and Makhir son of Menasheh were born in the lifetime of our ancestor Jacob, and they died after the death of Moses our teacher, and Novach was among those born in Egypt, and he died after the death of Moses our teacher, and he was buried beyond the Jordan, but there was no man among them left etc. (ibid. 26:65).
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+“And in the first year of Cyrus, the king of Persia, at the completion of the word of the Lord from the mouth of Jeremiah, the Lord aroused… So said Cyrus, the king of Persia… Who is among you of all His people… And the heads of the families of Judah and Benjamin and the priests and the Levites arose…” (Ezra 1:1-5) “…forty-two thousand three hundred and sixty. Besides their slaves…” (Ezra 2:64-65) This was the overall count, but in specifics of the count they are only thirty thousand three hundred and sixty. Where did the other twelve thousand go? These are the members of the other tribes who went up. “And they set the altar on its bases… And they gave money to the quarries…” (Ezra 3:1-7) Cyrus reigned for three truncated years. “And in the reign of Ahasuerus, in the beginning of his reign… Then the work of the House of God, which was in Jerusalem, was stopped…” (Ezra 4:6-24) “In the third year of his reign, he made a banquet…” (Esther 1:3) Esther was hidden in Shushan the capitol for four years, “So Esther was taken to King Ahasuerus…” (Esther 2:16) Haman gathered spoils against Mordecai for five years, “In the first month, which is the month of Nisan, in the twelfth year of King Ahasuerus…” (Esther 3:7) On the thirteenth of Nisan Haman wrote the letters “…to destroy, kill, and cause to perish all the Jews…” (Esther 3:13) On the fifteenth of Nisan Esther went in to the king. On the sixteenth of Nisan they hung Haman. On the twenty-third of Nisan Mordecai wrote letters to contradict Haman’s decree. On the thirteenth of Adar “And the Jews smote all their enemies…” (Esther 9:5) They killed five hundred in Shushan, and they hung the ten sons of Haman because “…they wrote an accusation against the dwellers of Judea and Jerusalem.” (Ezra 4:6) “On that day, the number of those slain in Shushan the capital came before the king.” (Esther 9:11) And at that time in the coming year, it says “Now, Queen Esther, the daughter of Avichayil, and Mordecai the Jew wrote down…” (Esther 9:29) Behold, it says “For at the completion of seventy years of Babylon…” (Jeremiah 29:10) and “…since the destruction of Jerusalem seventy years.” (Daniel 9:2) Israel spent fifty-two years after the destruction of the Temple under the rule of the Chaldeans, and then they went up. Three years of Cyrus, fourteen of Ahasuerus, two of Darius. In the second year of Darius, the Temple was rebuilt. So Zechariah said “And the angel of the Lord replied and said, ‘O Lord of Hosts! How long will You not have mercy on Jerusalem and upon the cities of Judah, upon whom You are wroth for seventy years already?’” (Zechariah 1:12) The Temple stood for four years, as it says “And the completion of this House…” (Ezra 6:15) And at that time in the coming year Ezra came up from Babylon with a new group of exiles, as it says “Ezra ascended from Babylon… And there ascended from the Children of Israel… in the seventh year of King Artaxerxes… For on the first of the first month… For Ezra had prepared his heart…” (Ezra 7:6-10) He came and separated Israel from the foreign women.
+
+Chapter 30
+
+
+... Rabbi Yossi says, "A merit ends up being on a day of merit and a punishment ends up being on a day of punishment. For you will find to say that when the First Temple was destroyed, that day was the culmination of the Shabbat, and it was at the culmination of the sabbatical year and it was during the watch of Yehoyariv and it was the ninth of Av. And likewise with the Second. And in both this one and that one, the Levites were standing on the platform and reciting song. And what song did they recite? 'He will make their evil recoil upon them' (Psalms 94:23)."