7fc578612aa4dde39e14a8aad486b30b885930e322e5a475267d06ab29bdc63a

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Tamid/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,99 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Yachin on Mishnah Tamid",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "יכין תמיד",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "A psalm, a song for the time to come, for a day that will be all-Sabbath, rest for the life of the worlds...",
+                "[that is,] all of Psalm 94 [in our Tanach, Psalm 92] (that is, with the daily offering of the morning...)",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "The fact that [the Mishnah] says 'a psalm, a song for the time to come,' does not mean that the Levites said that phrase [when singing the psalm in the Temple].  Rather, the Tanna (the Teacher of this Mishnah) explains the reason why they recited this Psalm.  In the case of the preceding (weekday psalms), the character of each day is clear in the [corresponding] psalm, which is why they recited it on that day.  However, nothing in the 'psalm, song for the Sabbath day' refers to Shabbat itself, so that it appears surprising that this psalm was designated for the Sabbath day.  Therefore the Teacher explains that this [psalm] is distinct from the psalms of the other days of the week, all of which refer to the past, while this psalm refers to the time to come.  Since this is a day of rest from the troublesome matters of everyday life, therefore, after [completing] the round of the days of creation, it is fitting for one to consider and to express in song the kindnesses of the Name for three aspects of the future toward which everyone aims:",
+                "1. A psalm, a song for the time to come:  That is, what is to come to a person in this world, for \"His mercies, may He be blessed, never end.\"",
+                "2. A psalm, a song for a day which will be all Shabbat.  This is the life of the World to Come, after the soul departs the body.  Even then one will take shelter under the wings of His mercy, may He be blessed.",
+                "3. A psalm, a song for the third future that is appointed to one, at the time that will be 'rest for the life of the worlds.'  After the world is destroyed at the end of the sixth millennium, all the life of the worlds will rest for a millennium, until the Holy One will rebuild the world anew.",
+                "All three of these hoped-for, positive outcomes are included in this psalm, as one can see when one looks well at all of its words."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Tamid/English/merged.json

@@ -0,0 +1,100 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Tamid",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Tamid",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "A psalm, a song for the time to come, for a day that will be all-Sabbath, rest for the life of the worlds...",
+                "[that is,] all of Psalm 94 [in our Tanach, Psalm 92] (that is, with the daily offering of the morning...)",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "The fact that [the Mishnah] says 'a psalm, a song for the time to come,' does not mean that the Levites said that phrase [when singing the psalm in the Temple].  Rather, the Tanna (the Teacher of this Mishnah) explains the reason why they recited this Psalm.  In the case of the preceding (weekday psalms), the character of each day is clear in the [corresponding] psalm, which is why they recited it on that day.  However, nothing in the 'psalm, song for the Sabbath day' refers to Shabbat itself, so that it appears surprising that this psalm was designated for the Sabbath day.  Therefore the Teacher explains that this [psalm] is distinct from the psalms of the other days of the week, all of which refer to the past, while this psalm refers to the time to come.  Since this is a day of rest from the troublesome matters of everyday life, therefore, after [completing] the round of the days of creation, it is fitting for one to consider and to express in song the kindnesses of the Name for three aspects of the future toward which everyone aims:",
+                "1. A psalm, a song for the time to come:  That is, what is to come to a person in this world, for \"His mercies, may He be blessed, never end.\"",
+                "2. A psalm, a song for a day which will be all Shabbat.  This is the life of the World to Come, after the soul departs the body.  Even then one will take shelter under the wings of His mercy, may He be blessed.",
+                "3. A psalm, a song for the third future that is appointed to one, at the time that will be 'rest for the life of the worlds.'  After the world is destroyed at the end of the sixth millennium, all the life of the worlds will rest for a millennium, until the Holy One will rebuild the world anew.",
+                "All three of these hoped-for, positive outcomes are included in this psalm, as one can see when one looks well at all of its words."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין תמיד",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Beitzah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,832 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Beitzah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין ביצה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ביצה שנולדה ביום טוב</b><br> בכל יו\"ט מיירי אפילו אינו יו\"ט שאחר שבת [והא דקאמר בש\"ס ביו\"ט שאחר שבת עסקינן, לאו דבהכי איירי מתניתין, דהרי מסקינן דגזרי הא אטו הא, רק ר\"ל דטעם איסור דמתניתין, שהוא בכל יו\"ט תלי באיסור של יו\"ט שאחר שבת. תדע דה\"פ דש\"ס, דהרי מקשה אביי אח\"כ, יו\"ט בעלמא תשתרי. ומה קושיא, דלמא באמת הדין כן. אע\"כ דא\"כ לא הו\"ל למנקט מתניתין סתמא, דמדנקט סתם משמע דמיירי בכל יו\"ט]. וה\"ה הנולד בשבת, רק נקט יו\"ט, דאפילו ביו\"ט דקילא מחמרי ב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים לא תאכל</b><br> ואפילו לטלטל הביצה אסור לב\"ה, רק מדנקטו ב\"ש תאכל לרבותא, דאפילו באכילה שרו, נקטו ב\"ה נמי לא תאכל. ואפילו בתרנגולת העומדת לאכילה אסור לב\"ה, דגזרינן בנולד בכל יו\"ט או שבת, אטו הנולד ביו\"ט שאחר שבת או בשבת שאחר יו\"ט, דאז אסור מדאורייתא משום הכנה, דאתמול היה הביצה גומר והולך במעי אמו לצורך מחר, והרי אין שבת ויו\"ט מכינים זה לזה אפילו הכנה כזו שהיא ממילא [מיהו בעומדת לגדל ביצים בל\"ז אסור הביצה משום נולד [ועי' תצ\"ה ס\"ד]. ובשבת וב' י\"ט של גליות הסמוכין זה לזה, הנולד בא' אסור בב', אבל בנולד בא' מותר בג', דהרי ממ\"נ א' מב' הי\"ט חול הוא. ומה\"ט ב' יו\"ט של גליות, הנולד בזה מותר בזה. אבל ב' יו\"ט של ר\"ה כיומא אריכתא דמיא [לחומרא אבל לא לקולא דהרי אסור להכין מיו\"ט לחבירו] הנולד בא' אסור בב'. וכ\"כ בשבת שלפניהן ושלאחריהן, הנולד בא' אסור אפילו בג'. אבל הנולד ביום חול שאחר שבת או יו\"ט מותר, דסעודת חול לא בעי הכנה. מיהו לא שייך הכנה רק בביצה דמעיקרא לא היה מגדל אפרוח, וביציאתה נגמרה לגדל. אבל עגל שנולד בשבת מותר ביו\"ט [רא\"ש ביצה אות ז']. וכמו כן בהמה שעומדת לאכילה, דוקא בנחלבה לכלי ריקן דאיכא נולד, דמעיקרא אוכל, והשתא משקה, להכי אסור החלב כבביצה. אבל בנחלבה לתוך פרורי אוכלין שהם כשיעור שרגילין לאכול עמהם החלב, מותר אפילו בו ביום, היכא דהבהמה עומדת לאכילה, דאז הו\"ל כמשקין הבא לאוכל דדינו כאוכל ואין כאן נולד [ונ\"ל דיש לסמוך אהיתר זה, אפילו בעומדת לשתות חלבה כל יום [כרט\"ז תק\"ה סק\"א], דהרי הרמב\"ן מתיר לחלוב לאוכלין אפילו בעומדת לגדל, והסכימו לזה הב\"י וד\"מ, רק דנהגו להחמיר. וביש עוד סניף של רבינו ט\"ז שרי לכתחילה]. ואם הבהמה של עכו\"ם אפילו עומדת לגדל, שרי בחולב לאוכלין, דאע\"ג דהבהמה מוקצה, בשל עכו\"ם ליכא מוקצה. אבל בחולב לכלי ריקן, דהו\"ל נולד, אף בשל עכו\"ם אסור נולד בו ביום, ומותר ביום שלאחריו בב' י\"ט של גליות. וכמו כן שבת ויו\"ט הסמוכין זל\"ז, הנחלב בזה אסור בזה, ומותר ביום שלאחריו חוץ מב' י\"ט של ר\"ה דלעולם לחומרא כחד חשיבין [תק\"ה]. וכמו כן הדין בכל נולד. מיהו לא שייך נולד בבעל חי שנולד, מדלא חזי מיד כשנולד עד שישחטנו [תצ\"ח מג\"א סק\"ח], ומה\"ט כל עגל שנולד ביו\"ט מותר מדינא בו ביום [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחמץ בככותבת</b><br> באכילה כ\"ע לא פליגי דשעורו בכזית כי פליגי לביעור, לב\"ש מדאיצטריך רחמנא למכתב שאור, ולא יליף ליה בק\"ו מחמץ, שהרי שאור חמוצו קשה יותר מחמץ, [ואין לומר אין עונשין מן הדין. דהרי בל\"ז אין לוקין על לא יראה [כתוס' פסחים צ\"ה א' ד\"ה בפרטיה], אלא על כרחך אצטריך למכתב שאור משום דשעורו חמור יותר מחמץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים זה וזה בכזית</b><br> דילפינן ביעור מאכילה, דשעור שניהן בכזית. וחמץ ושאור תרווייהו צריכי, חמץ אף שאין חמוצו קשה, ושאור אף דלא חזי לאכילה. ונקט הכא הך פלוגתא דחמץ. משום דבעי למתני גבי הדדי ג' בבי דמחמרי ב\"ה [ולהכי לא נקט עכ\"פ פלוגתא דביצה? ודהשוחט גבי הדדי, אע\"ג דתרווייהו שייכי טפי הדדי דתרווייהו ביו\"ט איירי. משום דלא בעי תנא להפסיק בין הנך ג' פלוגתות עם בבא דמודים שאם שחט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט חיה ועוף ביום טוב</b><br> ר\"ל הבא לשחוט ביו\"ט מה יעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה</b><br> ר\"ל אם יש לו חנית נעוץ מעיו\"ט בעפר תחוח, שאינו מחוסר כתישה לכסות בה, יעקרה ממקומה ויכסה בעפר היוצא. ומיירי בנעוצה בחצר או בבית וא\"צ אלא לעפרה דאז מקלקל כשעושה הגומא, ולא הו\"ל רק שבות, להכי התירו משום שמחת יו\"ט. ואף לב\"ה דרק בשכבר שחט שרי כה\"ג, והרי מותר לאכול גם כשלא יכסה, ומה שמחת י\"ט איכא. י\"ל עכ\"פ יצטער ביו\"ט שיאכל בלי שקיים המצוה [כך נ\"ל כוונת תוס' ודלא כמהרש\"א בתוס' ד\"ח א' ד\"ה אינו]. אבל בשדה דאינו מקלקל, אסור להוציא דקר הנעוץ, דקעביד גומא וחייב משום חורש, ואף דהו\"ל מלאכה שא\"צ לגופה, הרי קיי\"ל דחייב [כך כ' רמ\"מ פ\"א משבת. ול\"מ נ\"ל דמה\"ט נקט דקר שהוא [פפלוגאייזען] שבכלי מחרישה [כשביעית פ\"ה מ\"ו] ולא מעדר, משום דצריך שנוי, ומרא חצינא באמת אסור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום</b><br> ובכולהו קיי\"ל כב\"ה [תצ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה</b><br> ר\"ל בנעוצה בעפר תחוח מעיו\"ט. ובשעת הדחק מותר לכסות בעפר דק, או חול יבש אפילו אינו מוכן [ט\"ז שם סקי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאפר כירה מוכן הו א</b><br> ר\"ל בהא נמי מודו שאפר כירה מוכן הוא [כך נ\"ל כוונת הש\"ס. ועי' תוס' כאן ד\"ח א' ובחולין דפ\"ח ב' ודו\"ק]. מיהו אם האפר מהיסק של היום, שלא הוכן מאתמול. צריך שיהיה חם בכדי לצלות בו ביצה, דאל\"כ רק בשעת הדחק שרי דאז עשה דכסוי דחי איסור מוקצה [הרא\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסולם משובך לשוכך</b><br> אפילו סולם של שובך, כדי שלא יחשדוהו דלתקן גגו מוליך הסולם. ואפילו באין אדם רואהו, כל שאסרו חכמים מפני מראית עין, אפילו בחדרי חדרים אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מטהו מחלון לחלון</b><br> באותו שובך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מתירין</b><br> אפילו בר\"ה, דמדהוא סולם של שובך לא יחשדוהו. מיהו גם בסולם עלייה המקיל לטלטלו בחצר לא הפסיד [תקי\"ח רמג\"א סק\"ז. ונ\"ל ראיה מתוספות ע\"ז די\"ב דלא קיי\"ל דבחדרי חדרים אסור ועי' גם רמג\"א ש\"א סקנ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים לא יטול</b><br> יונים משובך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן נענע מבעוד יום</b><br> ר\"ל שאחזם בידו מעיו\"ט, דאל\"כ חיישינן שמא כשיטלטלם לשחוט ביו\"ט ימצאם כחושים, ושביק להו, וטלטלם שלא לצורך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים עומד ואומר זה וזה אני נוטל</b><br> מיהו עוף הבית א\"צ זימון [תצ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לבנים ומצא שחורים</b><br> חד בבא הוא, דזימן שחורים ולבנים, כל מין בקן אחר, ומצאן בהפוך מקומן, אפ\"ה לא אמרינן דנתהפכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורים</b><br> ולא אמרינן דאותו שאינו מוכן בטל ברוב, דבע\"ח או דשיל\"מ לא בטל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה ומצא שנים מותרים</b><br> ולא אמרינן מדלא מצח כמספר שהכין דכל המוכנים פרחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים</b><br> והא דלא כלל הא עם הנך דרישא ואפסיק בינייהו בזימן ג' ומצא ב', נ\"ל דקמ\"ל דבזימן בקן ומצא לפני הקן אפילו זימן ג' ומצא ב' שהיה מסתבר דחד פרח ולהכי יצאו גם הנך ב' לפני הקן שרצו גם הם לפרוח, ולעולם אינהו נינהו, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אין שם אלא הם</b><br> ר\"ל שאין עוד שובך אחר תוך נ' אמה, או שיש אחר תוך נ' אבל אינו נראה, דמפסיק מידי ביני ביני:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מותרים</b><br> ומיירי בהכין רק רכין, דכל יונה רכה אינה מדדה יותר מנ' אמה מהקן, בכדי שתוכל לראות את קנה. אבל במפורחין, בכל גוונא אסור [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין מסלקין את התריסין</b><br> דלת של [שראנק] של מוכרי בשמים, שמסלק הדלת [מהשראנק], ומניח עליו בשמים למכור ס\"ל דאסור מדס\"ל יש בניין בכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מתירין אף להחזיר</b><br> ודוקא שהצירים באמצע הדלת [דהיינו שבולט כעין יתד מאמצע ראש הדלת, ותחוב במשקוף למעלה, וכמו כן בולט כעין יתד בתחתית הדלת, ותחוב במפתן]. אבל בצירי הדלת מן הצד, כעין שלנו, אסור דאף דס\"ל אין בניין בכלים אפ\"ה במעשה רבה כזו ס\"ל דאסור מדרבנן. מיהו דלת או חלון של בית, בכל גוונא אסור להכניס או להוציא. ובאין להן צירים כלל, אפילו של בית מותר ליטול ולהחזיר [שי\"ג ותקי\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי</b><br> [שטאמפפע], שמלאכתו לאיסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין נותנין את העור</b><br> אפילו מבהמה שנשחטה ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפני הדורסן</b><br> ר\"ל לפני מקום שדורסין עליו בני אדם הבאין ויוצאין, נותנין העור שם כדי שלא יסריח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יגביהנו</b><br> לטלטלו לתלותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מתירין</b><br> דאי לא שרית ליה לא שחיט ונמנע משמחת יו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרשות הרבים</b><br> מדאין באלו צורך אוכל נפש. וכ\"ש מידי אחרינא שאין בהן סרך עונג או מצוה ואין בהן צורך אוכל נפש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מתירין</b><br> דמתוך שהותר הוצאה לצורך אוכל נפש, הותר לכל מילי. ודוקא שיש צורך היום קצת [תקי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה ומתנות</b><br> זרוע לחיים וקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו להם בית שמאי גזרה שוה</b><br> לאו דוקא, דהרי רק מד\"ס אסור להוליכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאינו זכאי בהרמתה</b><br> שחיוב תרומה בא כשממרח הכרי והרי אין ממרחין הכרי ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן</b><br> שמותר להפרישן ביו\"ט. ובש\"ס אמרינן דמשנתינו אינה כתקנה, אלא דבחלה ומתנות לכ\"ע מוליכין, ורק בתרומה פליגי, ובית הלל מדמו תרומה לחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים תבלין</b><br> [געווירצע]. וה\"ה כל דבר שמפיג טעם כשידכנו מעיו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדוכין במדוך של עץ</b><br> שטעססעל של עץ. אבל המדוכה [מערזער], מותר להיות כדרכו, דדי בשינוי זוטא דמדוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמלח בפך</b><br> טעפפכען תחת [המערזער]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעץ הפרור</b><br> [קאכלעפפעל] תחת שטעססעל, דצריך לשנות בשתיהן [ולרש\"י ור\"ב דגרסי או, צ\"ל דס\"ל לב\"ש דלמלח דאינו מפיג טעמו, גם זה שינוי רבה, דלא סגי במדוך עץ, רק או פך במקום מדוכה או עץ פרור במקום מדוך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן</b><br> מיהו נוהגין לשנות קצת בדיכת תבלין להכירא שלא ידוך טפי מהצריך ליו\"ט. אבל ברחיים אסור אפילו ע\"י שינוי, מדהוה כעובדין דחול [תק\"ד]. וה\"ה לטחון [קאפפע] ברחיים אסור ובמדוכה ע\"י שינוי שרי [משבצות שם]. ודבר שרגילין לדוך הרבה ביחד, כחרדל [ומעערעטטיך] ז אף דמפיג טעם, אף ע\"י שינוי אסור [מגא שם ז']. מיהו סחיטה, אף דמפיג טעם כשיסחטנו מעיו\"ט אפ\"ה אסור ביו\"ט [ט\"ז ומשבצות שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמלח במדוך של עץ</b><br> או שיטה המכתשת. וה\"ה גבינה [ברייבאייזען] שרי ע\"י שינוי. אבל מצה מותר לטחון בלי שינוי, דאין טחינה אחר טחינה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל</b><br> מלקט האוכל מתוך הפסולת ואוכלו מיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים בורר כדרכו</b><br> דבדאין טורח בברירת הפסולת מהאוכל, בורר פסולת. וביש טורח בזה בורר איפכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בקנון</b><br> [קארב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובתמחוי</b><br> קערה גדולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא בטבלא</b><br> על השולחן מדמחזי שבורר הרבה לצורך מחר. ולרשב\"א בנפה וכברה דבשבת חייב עלה חטאת, להכי בי\"ט כיון דאפשר למעבדה מאתמול אסור מדרבנן, אפילו לאכלה לאלתר. אבל בקנון ותמחוי, דכיון דלאו אורחיה בהכי, להכי בשבת פטור אבל אסור להכי בי\"ט מותר לכתחילה אף שהיה יכול למעבד כן מאתמול [עי' בא\"ח שי\"ט, ותק\"י ס\"ב] וקיי\"ל דבקנון ותמחוי שרי בצריך לה בו ביום [רמג\"א תק\"י ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בנפה</b><br> [פיינעס זיעב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בכברה</b><br> [גראבעס זיעב]. דבאלו מחזי כעושה לצורך מחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן גמליאל אומר אף מדיח</b><br> שנותן מים על הקטניות, כדי שיצוף הפסולת ויסירנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושולה</b><br> ר\"ל ומסירו בידו, וקיי\"ל כר\"ג [תק\"י], ודלא כר\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין משלחין ביום טוב</b><br> מתנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא מנות</b><br> ר\"ל דבר מוכן לאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא תבואה</b><br> דמחוסר טחינה. ואע\"ג דחזו לבשלן כך, רוב תבואה לאו לתבשיל קיימי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי שמעון מתיר בתבואה</b><br> מלת בתבואה מיותר. רק קמ\"ל דלאו כל מיני תבואה מתיר, רק באותן שמזכיר בגמרא, חיטין שעורים עדשים מדחזו לתבשיל. וקיי\"ל כת\"ק. וכששולח מתנות לא ישלח ע\"י ג' שלוחים ביחד דמחזי כמוליכן למכור בשוק [תקט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שאינן תפורין</b><br> דעכ\"פ רזו לישב עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואף על פי שיש כהן כלאים</b><br> אפ\"ה אפשר שיהיה מותר לשלוח, כגון בקשין, דאז מותרין לישיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא סנדל המסומר</b><br> עי' שבת [פ\"ו סי' י\"ז] דלא חזו ללבשן ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שצריך אומן</b><br> להשחירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל כל שנאותין בו</b><br> בחול, ביו\"ט משלחין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום טוב משלחין אותו</b><br> לאתויי תפילין. משא\"כ תבואה לא חזי בחול בלי טחינה [שם]. מיהו סנדל מסומר אף דחזי למחר, אסרוהו, להיכירא שאסור ללובשו אף ביו\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לא יבשל אדם בתחלה מיום טוב לשבת</b><br> בקדירה בפ\"ע"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הותיר הותיר לשבת</b><br> ואפילו לכתחילה מערים להרבות בקדירה אחת, ואפילו לצורך חול:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועושה</b><br> ר\"ל מן הראוי הוא שיעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסומך עליו לשבת</b><br> הוא הנקרא עירוב תבשילין [נ\"ל שנקרא כך מדמערב בישולו לצורך שבת בבישולו לצורך יו\"ט, דבעי\"ט התחיל לעשות תבשיל לצורך שבת, ואח\"כ ביו\"ט בישל לצורך יו\"ט, ואח\"כ חוזר ומבשל לצורך שבת וגומר, וערמב\"ם פ\"ו מיו\"ט ה\"ב וראב\"ד שם]. דאע\"ג דע\"י הואיל אי מקלעי אורחים מותר לבשל מיו\"ט לשבת, אפ\"ה אסרו חכמים, שמא יבשל נמי לחול. אבל כשיעשה עירוב יזכור. אי נמי הצריכו עירוב, שכשיכינו מעיו\"ט יזכור לברור מנה יפה לשבת, ולא יאכל הכל ביו\"ט. ומותר לעשות עירוב תבשילין אפילו בספק חשיכה ואפילו אחר ברכו, כל שלא התפללו הקהל תפלת יו\"ט. מיהו בשכח, יערוב גם ביו\"ט ראשון עצמו בתנאי [חוץ מיו\"ט ר\"ה], [דאף דאנן בקיאינן בקביעה דירחא כביצה [ד\"ד ב'] אפ\"ה שייך לומר כך דר\"ל אם לא תגזר מלכות גזירה באחרית הימים וא\"כ חששתינו לחנם והיום רק קודש, וכו'. וראיתי למרדכי שכתב בשם רבינו משה מטעם זה אין לעשות כן בזה\"ז] ויאמר כך, אם היום קודש א\"צ כלום, ואם היום חול ברוך אתה ה' וכו' בהדין עירובא וכו'. וראוי לכל גדול העיר שיזכה בעירובו לכל בני עירו, כדי שכשישכח א' מלערוב יסמוך על שלו. מיהו יזכה להם חלק בהעירוב, ע\"י שיתן העירוב לאחר ויצוה לו להגביה טפח את העירוב לצרכן. [ועי' עירובין פ\"ז מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים תבשיל אחד</b><br> וקיי\"ל דלכתחילה צריך פת כביצה וגם תבשיל כזית, ובדיעבד סגי בתבשיל או צלי כזית, והוא שראוי ללפתו עם פת. אבל פת לחוד לא מהני [פרי מגדים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שאבד</b><br> קודם שבישל לשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם שייר ממנו כל שהוא סומך עליו לשבת</b><br> ודוקא שנשאר כזית:"
+            ],
+            [
+                "<b>חל</b><br> יו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים מטבילין את הכל מלפני השבת</b><br> כל הצריך לטבול. דחייב לטהר הכל קודם הרגל [ר\"ה ט\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים כלים מלפני השבת</b><br> דבטובלן בשבת מחזי כמתקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואדם בשבת</b><br> דנראה כרוחץ לתענוג ולא כמתקן מנא. מיהו בשכח לטבול כלי חדש מעיו\"ט. אף דטבילתו רק מד\"ס [כרמב\"ם פרק י\"ז ממ\"א וט\"ז א\"ח שכ\"ג סק\"ה] אפ\"ה לא יטבילנו רק יתננו במתנה לעכו\"ם ויחזור וישאלנו ממנו. או ימלאנו מים מהמקוה, ויטבילנו כלאחר יד, ואז לא יברך על הטבילה [שכ\"ג ותק\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן</b><br> ר\"ל מים יפין שנטמאו, והמים שבמקוה אינם יפים לשתייה כאלו שנטמאו, נותן הטמאים בכלי אבן, שאינו מקבל טומאה מהמים, ושוקע הכלי עם המים, בתוך המקוה, עד שישיקו מים למים, וע\"י זה נטהרו המים היפין שבכלי מטעם זריעה. והא דלא מחשב כמתקן המים, כטבילת כלי לעיל דמחשב מתקן כלי. היינו טעמא, דמדמשיק מים, על כרחך שאין לו מים לשתייה, ונזהר שלא לטמאן, ומדלא נזהר, הו\"ל מלתא דלא שכיח, ול\"ג בה רבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא מטבילין</b><br> ר\"ל אבל לא ישיק המים בכלי עץ שמתטמא מהמים מד\"ס ויצטרך לטבול הכלי עם המים והרי הו\"ל מתקן להכלי. ואפי' בהערמה אסורה. ואע\"ג דמצינו בכמה דוכתי שהתירו הערמה הכא שאני דמדטובל ומשקיע הכלי תחת המים מוכח שכוונתו רק להטביל הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטבילין מגב לגב</b><br> שכשטבל כליו להשתמשן על גב זיתיו, ונמלך לשמשן על גב ענביו, או שטבל לתרומה ונמלך שיהיו לקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומחבורה לחבורה</b><br> בהטבילן לאכול פסחו בחבורה זו ונמלך לאכול פסח בחבורה אחרת, וכגון שחבורה השניי' מקפדת יותר אטהרה מחבורה ראשונה [עי' ספ\"ב דחגיגה. ונראה לי דכולהו לא זו אף זו, לא מבעיי' מגב לגב, דודאי טבילה שא\"צ היא, רק מדדמי להיסח הדעת, כנתחלפו לו בגדי שבת בבגדי חול [כחגיגה ד\"כ ע\"ב], אלא אפי' תרומה דודאי אינה טהורה כקודש, דהרי אין בה רביעי לטומאה [כפסחים ל\"ח ב']. ולא מבעיי' תרומה וקודש, דלא תקנו בה רבנן טבילה בחד גברא, אלא אפי' חבורות דסוף פ\"ב דחגיגה, דמד\"ס צריך טבילה, אפ\"ה מותר לטבול ביו\"ט]. דבכל אלו מחמרין לחזור ולטבול, וכיון שרק חומרא בעלמא היא, לא מחזי כמתקן ומותר להטבילן ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים מביאין שלמים</b><br> שלמי חגיגה שחייב כל אחד להביא ביו\"ט. ופלוגתיי' מוזכר כבר [חגיגה פ\"ב מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין סומכין עליהן</b><br> דהסומך צריך להניח ידיו בכל כחו על ראש הקרבן והרי אסור להשתמש בבע\"ח מד\"ס. ולהכי סומך עליו מעיו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא עולות</b><br> אפי' עולת ראיי' שזמנה ביו\"ט, עכ\"פ כתיב לכם ולא לגבוה. חוץ מעולת צבור שזמנן קבוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסומכין עליהם</b><br> ביו\"ט, דס\"ל תיכף לסמיכה שחיטה. ומלת לכם דרשו לכם ולא לכלבים. מיהו נדרים ונדבות, לכ\"ע אסור להקריבן ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו</b><br> נ\"ל דלרבותא דב\"ה נקט רגליו, דמכ\"ש פניו וידיו, דאיכא תרתי קשוט ובריאות [כשבת ד\"נ ע\"ב וק\"ח], והו\"ל צורך הגוף טפי. ומצוה טפי, מכ\"ש דשרי ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן ראויין לשתיה</b><br> ושותה מהן דסבירא לי' דלא שרי ביו\"ט רק אוכל נפש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מתירין</b><br> דמתוך שהותר הבערה לצורך הותר נמי שלא לצורך. אבל כל גופו אסור, שאינו ראוי רק למפונקים, והרי כתיב אשר יאכל לכל נפש, דצריך שיהיו שוה לכל נפש. ואפילו הוחמו מערב יום טוב אסור אטו הוחמו ביום טוב [תקי\"א]. ולענין טבילת הנשים במקוה חמה ביו\"ט, עי' שבת פ\"ג סי' ל\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה</b><br> דמתוך שהותר וכו' כב\"ה לעיל. מיהו כשאין הקור גדול, אז רק ע\"י עכום שרי להסיק [מג\"א שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת</b><br> אם לא לקח חמין טמונים מעיו\"ט לעירוב תבשילין. דס\"ל כל מלאכה שרוצה לעשות מיו\"ט לשבת, צריך שיעשה קצת ממנה מעיו\"ט לעירוב תבשילין. ולא קיימא לן כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואי�� זוקפין את המנורה ביום טוב</b><br> מנורה של חוליות שנתפרקו זה מזה, אין מחזירין אותן. וקיי\"ל דאין בנין וסתירה בכלים, ובלבד שלא יתקע בחוזק [שי\"ד ותקי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין אופין פתין גריצין</b><br> פת עבה, מדצריך לישה מרובה ויטריח ביו\"ט יותר מדאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא רקיקין</b><br> עוגות דקות. כל פעם כפי צרכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחורי</b><br> חררות גדולות מאד, אפ\"ה לא חיישינן שיאפה יותר מצרכו. והכי קיי\"ל [תק\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכבדין בין המטות</b><br> [זאפאס]. שהיה דרכן להסב עליהן בשעת אכילה. וקמ\"ל דמקום מועט כזה אפילו אינו מרוצף לא חיישינן לאשויי גומות. ונוהגין לאסור אפילו במרוצף, רק לכבד בדבר רך [כבירסטע] או כנף אווז שרי [של\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומניחין את המוגמר ביום טוב</b><br> להניח בשמים על גחלים. וקיי\"ל דאסור, דריח אינו נצרך רק למפונקים כלעיל סי' כ\"ב. ומכ\"ש דאסור להניחן בבגד כדי שיריח הבגד, או לשפוך מים מריחין על בגד שמריח כבר, דאפילו להוסיף ריח בכלי אסור [תקי\"א]. [ונ\"ל דמלת \"ביו\"ט\" קאי גם ארישא, דרק ביו\"ט ולא בשבת שרי לר\"ג, ולא אמרינן מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת [כיבמות קי\"ט א']. דהרי החמירו בשבות שבת משבות יו\"ט [כביצה כ\"א ב'], והרי גם הכא אם יעשה גומא רק שבות הוא דהרי א\"צ לגומא, ופסיק רישא לא הוה. רק משום דסיפא איירי בפסח, נקט בסוף ב' בבי קמאי ביו\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועושין גדי מקולס</b><br> הוא כובע מלחמה. ור\"ל צלוי שלם ובני מעיו תלויין בשפוד כרוכים ממעל לראשו כמו [העלם] שלובשין במלחמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלילי פסחים</b><br> זכר לפסח. ואף אי נימא דרבן גמליאל הוא ר\"ג הזקן נכדו של הלל, שהיה חי בזמן שביהמק\"ק, אפ\"ה היה שייך דין זה שיאמר לבני ח\"ל. ולפעד\"נ מדהוזכר עם ראב\"ע והרי הוא נמנה עמו בנשיאות, וזה היה בן רשב\"ג שנהרג בזמן החורבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אוסרין</b><br> דמחזי כאוכל פסח בחוץ. והכי קיי\"ל [ת?ט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה</b><br> לר\"ה, ואפילו בשבת. וקיי\"ל דבין לשמירה או לנוי אסור [ש\"ה]. וי\"א דביו\"ט נמי מצווה על שביתת בהמתו, וי\"ח [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקרדין</b><br> כמו מגרדין, [שטריגלין] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>את הבהמה ביום טוב</b><br> במגרדה ששניה דקות, אע\"ג שעושין חבורה, לא ניחא ליה ושרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהם</b><br> וקיי\"ל דאסור, דמחזי כעובדין דחול ודוקא ברחיים, אבל במדוכה וע\"י שנוי שרי כשאר תבלין [תק\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מקרצפין</b><br> במסרק של עץ ששניו גסות ואינו חובל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף לא מקרצפין</b><br> הא דנקטו רבנן אין מקרדין, ולא הול\"ל רק אף אין מקרצפין. נ\"ל דאתו לאשמעינן טעם האיסור, דגזרינן קרצוף אטו קירוד. אמנם סרוק שבזמנינו דמשיר השער המסובך והמטונף, הו\"ל פ\"ר דניחא ליה ואסור [תקכ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרחים של פלפלין טמאה משום שלשה כלים</b><br> נקט לה הכא איידי דאיירי לעיל ברחיים של פלפלין. וקמ\"ל דכשניטל אחד מהן, מק\"ט עדיין, מדאינו שבור הכלי עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>משום כלי קבול</b><br> הוא הארגז התחתון שעשוי לקבל התבלין הטחונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשום כלי מתכות</b><br> הוא העליון שנותני�� לתוכו התבלין לטחון ומנוקב בתחתיתו. ואע\"ג דמסתמא יש לו גם בית קבול, קמ\"ל דטמא גם משום כ\"מ ונעשה אבי אבות כשנטמא ממת. מיהו י\"ל דאילו היתה של עץ הרי מדמנוקבת בשוליה הוה דינה כפשוטי כלי עץ שאמקט\"ו [ועיין פ\"ב דכלים]. וכן משמע מרש\"י. ואי\"ל עכ\"פ האיך יטמא העליון משום כ\"מ, הרי הו\"ל ככ\"מ המשמש את העץ שאין דינו ככ\"מ [ככלים פי\"א מ\"ב]. י\"ל הכא שאני שהמתכות גם הוא עושה פעולה שלימה בפ\"ע, ולא מחשב כהטפל לכלי עץ שמחובר בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשום כלי כברה</b><br> הוא האמצעי שמתכבר בו הנטחן:"
+            ],
+            [
+                "<b>עגלה של קטן</b><br> [שטענדער] עם אופנים, כמו שעושין גם בזמנינו לקטן שיתלמד ליליך, שכשהקטן נשען בו, העגלה מתגלגלת והולכת מעצמה לפניו. ונקט לה הכא דרך אגב להשמיעינו דלר' יודא מתר לגררה בשבת ויו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה מדרס</b><br> אם הקטן זב נעשית מדרס, מדנשען עליו, ומיוחדת להשענתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונטלת בשבת</b><br> דתורת כלי עליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה נגררת</b><br> ביו\"ט וכ\"ש בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא על גבי כלים</b><br> על גבי בגדים. דאל\"כ אסור דעושה חריץ, דס\"ל דבר שאינו מתכוון אסור. והרי החופר בבית הו\"ל תולדה דבונה ובשדה תולדה דחורש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהיא כובשת</b><br> שמפני שמתגלגלים האופנים, להכי אינם חופרים רק מעיק ומנמיך וכובש הקרקע, ואינו מזיז עפר ממקומה. וקיימא לן דדבר שאין מתכוון וליכא פסיק רישא, שרי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין צדין דגים</b><br> כל מלאכה שלצורך אוכל נפש מותרים ביו\"ט מדאורייתא. רק קצירה טחינה צידה ודוגמתן, שרגילין לעשותן לימים רבים, אסור מד\"ס [רמב\"ם פ\"א מיו\"ט], ולרש\"י ותוספות הנך אסורים מדאורייתא [תצ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הביברין</b><br> [פישטייכע]. ואפילו בביבר שאינו גדול שאינו מחוסר צידה, אם המים עכורים שנשמטין בו הדגים אילך ואילך, אסורים מטעם מוקצה. מיהו במים צלולים מותרים בביבר קטן [תצ\"ז מג\"א סק\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין נותנין לפניהם מזונות</b><br> שמא יבוא לאכלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל צדין חיה ועוף</b><br> שהוכנו מאתמול לשחטן היום:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הביברין</b><br> [טהיערגארטען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל כל המחוסר צידה</b><br> שצריך לצודו במצודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינו מחוסר צידה</b><br> דמטי לה בחד שחיא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר</b><br> להאכילן ולצודן ולאוכלן. וקיימא לן כרשב\"ג [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן יודע שניצודו מערב יום טוב</b><br> דספק הכנה ר\"ל ספק אם הוכן מאתמול. אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמר מותרין הן</b><br> דס\"ל ספק הכנה מותר. וקיי\"ל דספק הכנה אסור [תצ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שאין רצוני לקבל הימנו</b><br> שאני שונאו. ועי' בקופת הרוכלין בכללי הכנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי</b><br> אחר שתצא נפשה. וא\"צ לשער בכדי שיפשטוה ויבדקנה תחלה. מיהו מסוכנת דיש חשש הפסד שמא תמות, מותר לשחטה אפילו באמת אינו אוכל ממנה. אבל בריאה אסור לשחוט אא\"כ באמת יאכל ממנה כזית [תצ\"ח. ונ\"ל דנקט צלי, משום דמתבשל מהר, גם שא\"צ מליחה, וא\"צ הדחה אח\"כ [כי\"ד ע\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר אפילו כזית חי מבית טביחתה</b><br> דשם אין צריך הפשט. וקיימא לן כר\"ע בזה אפילו מחביריו [ט\"ז שם] וגם רמג\"א [שם סקי\"ג] כתב דמודים חכמים לר\"ע בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחטה בשדה</b><br> מיירי בבריאה או מסוכנת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יביאנה במוט</b><br> [שטאנגע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמוטה</b><br> [טראגע]. דאוושא מלתא, ומזלזל יו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מביא בידו אברים אברים</b><br> אע\"ג דעי\"ז מפיש בהלוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכור</b><br> בעל מום, שלא הראהו לחכם מעיו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפל לבור</b><br> ביו\"ט, וירא שימות שם, והרי כשאינו ראוי לו אסור לטלטלו להעלותו. [ונ\"ל דמהאי טעמא נקט רש\"י נמי בכור בזה\"ז דאלו בזמן הבית, גם כשלא יומם הרי חזי ליה כשיקריבנו ויאכלנו, ואף דעכ\"פ דיו\"ט היום ואסור לשחטו ביו\"ט, עכ\"פ אינו כאן דין ומותר לראות מומו, דהרי גם קודם שיומם חזי ליה כשיקריבנו. ולפ\"ז שפיר נקטה מתניתין בכיר ולא שאר קדשים קלים מדא ירי בזה\"ז והרי הנך אינן מצויין בזה\"ז. ואי\"ל בל\"ז ג\"כ אי אפשר למנקט שאר קדשים קלים, דהרי גם כשיוממו לא חזו לו היום מדצריכים פדיון, ואין פודים קדשים ביו\"ט. ליתא דהרי ממתניתין דלקמן מוכח דאף דאין פודין לכתחילה, עכ\"פ כיון שעבר ופדאו פדוי, מוכן הוא כטבל, ומותר לטלטלו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר ירד מומחה ויראה</b><br> ירד הבקי במום ששוחטין עליו, ויראה את המום שבו מאתמול:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בו מום</b><br> קבוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>יעלה וישחוט</b><br> דמוקצה ליכא, דמדאתמול דעתיה עלוייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו</b><br> שאינו קבוע, אף שהיום נולד בו מום קבוע, אעפ\"כ אפילו עבר והעלהו, לא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אין זה מן המוכן</b><br> אף דר\"ש לית ליה מוקצה, במוקצה מחמת איסור מודה. דס\"ל אין רואין מומין ביו\"ט. ותולה נמי בדעת אחרים דמאן יימר דמזדקק ליה חכם. [רש\"י כתב דלהכי אין רואין מומין ביו\"ט, דהו\"ל כדן דין. ונ\"ל דמה\"ט לא דמי לשאר הוראת או\"ה דמותר ביו\"ט, דהתם מתחלה מותר היה, משא\"כ הכא מתחלה אסור היה, עוד נ\"ל דמש\"ה הוה הכא כדן דין, משום דמעיקרא הוה ממון גבוה, דחזי למזבח, והשתא ממון כהן, והו\"ל שפיר כדיני ממונות ועי' א\"ח כט\"ז תצ\"ח סק\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יזיזנה ממקומה</b><br> בבהמת קדשים מיירי ומה\"ט קתני סתמא שמתה, דמשמע אפילו היתה מסוכנת מעיו\"ט, ואי בחולין כה\"ג שרי' לטלטלה, דמוקצה ליכא דהרי מעיו\"ט דעתיה עלויה לכלבים [כא\"ח תקי\"ח]. אבל הכא דבקדשים, אפילו במסוכנת בעיו\"ט אסור לטלטלה. דאע\"ג דלכשיפדנה בחייה חזיא לכלבים, עכ\"פ בעי העמדה והערכה, וכשמתה אי אפשר. להכי צריכה קבורה ולא חזיא למידי. ואפילו בקדשי בדק הבית דלר\"ש לא בעי העמדה והערכה [כשבועות י\"א ב' ותמורה ל\"ב ב']. עכ\"פ לדידיה אין פודין שום קדשים להאכילן לכלבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל החלה שנטמאה</b><br> דג\"כ לא חזיא, דלאכילה אסורה לעולם, ולהסיקה כהן תחת תבשילו היום אסור דאין מבערין קדשים טמאים ביום טוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביום טוב</b><br> נמנין הוא [אנשטעהן], שכבר יודעים שער בהמה זו, שהיא נמכרת בעד ד' או ה' סלעים, לא יאספו למנות עליהן חבירים ביו\"ט, לומר ביום טוב, אני אקח ממנה בעד סלע ואתה בעד שתים. דכל פיסוק ד��ים אסור משום מקח וממכר. וה\"ה בלא נמנין, כגון לומר תן לי בסלע בשר, אסור, דכל פיסוק דמים במין שאין דמיו ידועים, אי במין שדמיו ידועים אבל מצרף, שאומר, כבר אני חייב לך פרוטה, תן עוד בעד פרוטה ואהיה חייב לך ב' פרוטות, אסור [כרא\"ש הכא וא\"ח שכ\"ג]. והרי הכא אין דמיו ידועין דמי יודע כמה ליטרות יגיע על חלקו, והרי זה לא אפשר רק ע\"י משקל, והרי אסור לשקול. רק קמ\"ל נמנין, דאף דפיסוק דמים אסור רק משום מקח וממכר. ומקח וממכר אסור משום שמא יכתוב [כרמב\"ם פכ\"ג משבת] א\"כ סד\"א דהכא בבני חבורה דרבים נינהו לא גזרינן, דמדכרי אהדדי, דהרי מה\"ט משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ולא חיישינן שיחתו [כשבת ד\"כ ע\"א]. וה\"נ מדכרי אהדדי שלא יכתבו, קא משמע לן דאפ\"ה אסור הכא. משום דהני מילי בגזירה דרבנן, אבל מקח וממכר דאתיה מקרא, דכתיב ודבר דבר [כרש\"י שבת קי\"ג ב']. ואתי נמי מקרא דנחמיה [י\"ג, כרש\"י ביצה כ\"ז ב'. ושם דל\"ז א', כ' רש\"י ב' המקראות יחד]. להכי דברי קבלה כדאורייתא דמי, ואפילו בבני חבורה גזרינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוחטין ומחלקין ביניהן</b><br> ביום טוב בלי גורל [ת\"ק]. וקמ\"ל דהיכא דכבר נמנו עליה מעיו\"ט שיקח זה בסלע וזה בב', אז אפילו מזכירין בשעת החלוקה ביו\"ט פיסוק דמים כגון לומר קח בסלע כמו שאמרת אתמול, אפ\"ה שרי, דכל פיסוק דמים שאינו לצורך שרי, דהו\"ל לחשבון של מה בכך [שבת ק\"נ ע\"א]. [ונ\"ל דאהא קאמר בש\"ס היכא עביד, ר\"ל היכא שלא נמנו עליהן מעיו\"ט היכא עביד. ומשני, מעמיד בהמה אחרת אצל זו, ואומר זו כזו, ולמחר ישומו האחרת. וכבר כתבנו דנראה דלרש\"י לא היה גרסת המשנה, אבל נמנין וכו', ואפשר עוד דלרש\"י האי ושוחטין ומחלקין ר\"ל או שוחטין ומחלקין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או כנגד הקופיץ</b><br> [פליישהאקקע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר</b><br> דהו\"ל עובדין דחול ונקט \"כל עיקר\" דקא משמע לן דאפילו בהונח המשקול כנגדו, כדי שיתנשא הכף האחר שבו המאכל שבכף מאזנים כדי לשמרו מעכברים אינו רשאי להשגיח אגב שם כמה הוא שוקל גזירה שמא ישקול לכתחילה. וכל שכן בשוקל לידע כמה יבשל בביתו, ואפילו בפוחת או מוסיף מעט מהמשקל שצריך, דבכהאי גוונא במדידה שרי [כא\"ח שכ\"ג], התם נראה כשופך, אבל הכא אסור [מג\"א ת\"ק סקי\"ג]. [ונ\"ל דנקט לה הכא, ע\"פ מ\"ש רט\"ז [ת\"ק סק\"א] דלרשב\"א בשם הירושלמי מותר לשקול בביתו לצורך עצמו. לפ\"ז י\"ל דקאי הכא אהא דקאמר לעיל אבל שוחטין ומחלקין ביניהם. להכי קאמר הכא דחלוקה זו, לר\"י אפילו ע\"י משקל שרי, אף שהן בני חבורה, ודרכן להקפיד לשקול מכוון, לבלי להפחית או להותיר, עכ\"פ לצורך עצמו הוא, דכל א' רוצה ליטל חלק הראוי לו בה. אבל ישנה קצת לישקל נגד הכלי או קופץ. ולרבנן אין בני חבורה משגיחין בכף מאזנים כל עיקר, דדוקא בשוקל בביתו לצורך עצמו, וכולה שלו שרי לשקול, ולא בני חבורה המקפידין זע\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין משחיזין</b><br> לחדדה במשחזת המיוחדת לכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל משיאה</b><br> נ\"ל דלהכי ברישא נקט לשון השחזה ובסיפא נקט לשון משיאין, דהשאה לשון הדלקה הוא כמו אין משיאין משואות [ר\"ה פ\"ב מ\"ב]. ומשום דחלק החותך שבסכין נקרא להב, כמ\"ש ויבוא הנצב אחר הלהב [שופטים ג] אב\"י ע\"ש נצוצות היוצאות מברק הסכין מלוטש]. להכי נקרא נמי חידוד הסכין בלשון הדלקה. אם כן ברישא דאפילו להעביר שמנוניתא אסור [כרמג\"א ק\"ט סק\"ו], נקט סתם לשון משחיזין. משא\"כ בסיפא ע\"ג חברתה דאפילו לחדוד שרי, נקט שפיר לשון השאה, דהיינו חדוד, וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>על גבי חברתה</b><br> וה\"ה על גבי עץ, חרס, ואבן, כשאין מיוחדין להשחזה. מיהו אין להורות כן לרבים. גם לא יעשה כן בפני רבים, אם לא יכול להשמט דלהעביר שמנוניתא מכוון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל שוחט ומחלקים ביניהם</b><br> נ\"ל דלא בקונה מטבח מיירי, דא\"כ משנה שא\"צ היא, דכבר שמעינן לה מלעיל [מ\"ו] דפיסוק דמים אסור, רק הא נמי אמשנה ו' קאי, שכבר פסקו הדמים מעיו\"ט ומחלקין ביו\"ט, והרי קיי\"ל דטבח אומן אסור לשקול בשר ביד, לשער כמה הוא, ורק הדיוט שרי בכה\"ג [כסי' ת\"ק ס\"ב]. להכי קאמר הכא, דכשפסקו דמים מעיו\"ט ומחלקין ביו\"ט, לא יאמר לטבח שקול לי חלקי מהבשר, שיש לנו בשותפות, היינו באופן שמותר לשקול, כגון ששוקל ומשער ביד, אפ\"ה בטבח אסור, רק הוא שוחט, והן עצמן מחלקין ביניהן [ואהא קאמר הש\"ס היכא עביד. ר\"ל באיזה אופן מותר הטבח לשקול ביד. ומשני רבעה ופלגא רבעה, אבל שישקול כמה בשר בדינר וכמה בשתים, אסור, אף דהזכרת דמים שרי אף ביום טוב. כיון שכבר פסקו דמים מעיו\"ט, עכ\"פ שישקול וישער כמה בשר יגיע לו בדינר, אסור ביום טוב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא לי כלי זה</b><br> אפילו מיוחד למדה. ואם היא של מוכר, צריך שיקחנה הלוקח עמו לביתו. מיהו במחסר או מעדיף קצת על המדה בלא\"ה שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא במדה</b><br> שלא יזכיר שם מדה, וכן אסור להזכיר דמים ודוקא בדבר שאין דמיו ידועים. וכן במדה, דוקא מין שאין רגילין למדוד. אבל מין שדמיו ידועין, וכן במדה אם הוא מין שרגילין למודדו, מותר לומר תן לי בכך וכך דמים, או תן לי מדה זו או זו, דאינו רק מודיעו כמה צריך. ורק במצרף אס?יר, לומר כך וכך כבר לקחתי ממך, ועתה אקח כך וכך, הרי שניהן יחד כך וכך, זה אסור אפילו אינו מצרף דמים ומדה בדבריו, רק מנין הפירות [שכ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ימלאנו</b><br> אף שלא יחדו למדה. וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבא שאול אומר אף במועד</b><br> בחוה\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני ברורי המדות</b><br> ר\"ל מפני שבחוה\"מ אין בו מלאכה, להכי הרבה באים ללמוד ממנו, ואין לו פנאי לברר המדה יפה, ע\"י שימתין עד שישקוט הרתיחות [שוים] שבמדה שמתהווה על ידי שממהר למזוג שלא יתבטל מתורה וכשימתין יתברר כמה מדד. לכן מילא המדות בלילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אף בחיל</b><br> אף שבחול אינו ממהר למזוג, ועי\"ז לא יעלה רתיחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני מצוי המדות</b><br> שלא יצטרך להמתין עד שיתמצה מה שדבוק במדה מאותו דבר שנמדד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו</b><br> שמאמינו בלי פיסוק דמים, מדרגיל אצלו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המביא כדי יין ממקום למקום</b><br> בתוך התחום:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יביאם בסל ובקופה</b><br> [פאס], לתת הרבה כלים לתוכה, דדרך חול הוא. מיהו מבית לבית בחצר א', ומכ\"ש מזוית לזוית, שרי דעדיף הכי טפי, כדי למעט בהילוך [תק\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מביא הוא</b><br> הרבה כלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לפניו</b><br> בידו, דאז מוכח דלצורך יו\"ט הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מביאה הוא בידו</b><br> נ\"ל דלעיל נקט \"לפניו\" מדמיירי שהם כלים רבים, צריך לכפוף ידיו לפניו. משא\"כ הכא הרי מיירי בקופה יחידית שיוכל לנשאה ביד��:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומתחילין</b><br> ליקח ממנה ביו\"ט תחלה, לצורך הסקה. אף שלא זימנו מערב יום טוב להסקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בערמת התבן</b><br> מיירי בתבן דאית ביה קוצים, דלא חזי לגבלו בטיט שבבניין, להכי סתמו לבהמה קאי, וכשאצרו בערימה הוקצה רק מבהמה, ולהכי כשנסרח אח\"כ באוצר דלא חזי תו לבהמה, מותר להסיקו תחלה ביו\"ט, דמהסקה לא היה מוקצה לעולם. מיהו עצים שזימן לחורף הרי אקציה מהסקה דהשתא, ואסור ביו\"ט [תקי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא בעצים שבמוקצה</b><br> רחבה שאחורי הבתים, דעצים דשם מוקצין לבניין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נוטלין עצים מן הסוכה</b><br> אפילו ביו\"ט דלאו חג הסוכות, דעכ\"פ סתר אהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא מן הסמוך לה</b><br> שהעמיד עצים סמוך לדופן כדי לעבותו אחר שנגמר. אבל בסמכן לעבותו בתחלת עשייתה, אסור לטלן. מיהו חבילות, אפילו זרקן ע\"ג סכך שריין. אבל עצים יחידים שזרקן ע\"ג סכך, אפילו אחר שנגמר, בטלים לסכך ואסור לטלן [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין עצים</b><br> תלושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן המכונס</b><br> שאספן שם בחול. וקיי\"ל דאסורים בכה\"ג, אטו מפוזרים דאסור לקוששן אפילו בר\"ה משום מעמר [תק\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הקרפף</b><br> [געהעג]. והוא מקום חוץ לעיר, שיש גדר סביבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו מן המפוזר</b><br> דבישנו בקרפף הו\"ל כהזמנה. ואילה\"ק מ\"ש מלקמן משנה ו' דאינו רשאי לגבב. י\"ל התם לא הוכן להדלקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שסמוך לעיר</b><br> תוך ע' אמה וד' טפחים, ויש לדלת של הקרפף מסגר, שמשתמר ודמי לחצר, ודעתיה עלויה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת</b><br> מסגר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפילו בתוך תחום שבת</b><br> אע\"ג דרחוק קצת מהעיר. אבל בסמוך תוך ע' אמה וד' טפחים, לא בעי סגור. וי\"א דהלכה כת\"ק, וי\"א כר' יוסי [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מן הקורות</b><br> שמוקצות לבניין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב</b><br> אפילו היה רעוע מעיו\"ט עכ\"פ נולד הוא [תק\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מבקעין</b><br> מקורה שנשברה מעיו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא בקרדום</b><br> [אקסט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא במגרה</b><br> [זעגע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא במגל</b><br> [זענזע]. משום דמוקצין למלאכתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא בקופיץ</b><br> [פליישהאקקע], שצדו א' רחב, וצדו ב' מחודד, ולא שרי רק בצד המחודד כדי לשנות מאופן בקוע בחול. ואף דבקיעת עצים הו\"ל מכשירין שאפשר לעשותן מעיו\"ט דאסור. עכ\"פ בקיעת עצים אינה מלאכה רק אסור מדהו\"ל עובדין דחול, ולצורך יו\"ט שרי ע\"י שנוי. ואנן נוהגין לאסור בקיעת עצים אפילו בחוה\"מ. ורק לבקוע בסכין שרי אפילו ביו\"ט [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שהוא מלא פירות</b><br> מוכנים לאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>סתום</b><br> י\"א דמיירי אפילו בכותל בריא. וי\"א דוקא ברעוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפחת</b><br> שנפל הכותל ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטל ממקום הפחת</b><br> מכאן מוכח דבהוציא עכו\"ם ביו\"ט לפתות החפורים בארץ בחורף, שריין ביו\"ט. מיהו בעשה לצורך ישראל, אסורים [תקי\"ח] ועיין פ\"ג סי' י\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיר אומר אף פוחת לכתחילה ונוטל</b><br> ודוקא בהיה הכותל מאבנים סדורות זע\"ז בלי טיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פותחין</b><br> [אויסהעהלען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>את הנר</b><br> שיקח חתיכת טיט, ויעשה בו גומא להדליק בו [תקי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין עושין פחמין</b><br> [קאהלען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום טוב</b><br> דהו\"ל כלי לצורפי זהב. ולר\"ן אסור משום מכבה [תק\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין חותכין את הפתילה לשנים</b><br> דמתקן מנא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר חותכה באור לשתי נרות</b><br> בצריך לב' נרות, נותן הפתילה בב' מנורות, ומדליק הפתילה באמצע, דלא מוכח דמכוין לתקן מנא, רק להדלקה [תקי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין חותכין הנייר לצלות בו מליח</b><br> כדי להניחן תחת דג מליח הנצלה ע\"ג אסכלא, שלא ישרף. ואסור משום מתקן מנא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין גורפין תנור וכירים</b><br> אם נפל לשם מטיח הטיט, ואפשר לצלות בלי גריפה, הו\"ל טלטול מוקצה בחנם. [ולרש\"י הטעם משום מתקן מנא. והו\"ל מתניתין דלא כהלכתא, דקיי\"ל כר\"י דמכשירי אוכל נפש מותר לתקנן [עי' פ\"ג סי' ל\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מכבשין</b><br> ר\"ל שכובש ומרדד ודוחק האפר שלא יגע בפת שדיבק בדופן התנור. דאף דבזה מטלטל מוקצה, עכ\"פ כיון דאם לא יעשה כן יתקלקל הפת שרי. או נ\"ל דלהכי שרי מדהו\"ל טלטול כלאחר יד [אמנם ב\"י תק\"ז פירש דמיירי שמטלטל האש עם האפר שבו, דאז אינן מוקצה. וע\"ש במג\"א סק\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מקיפין</b><br> אין מקרבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי חביות</b><br> חביות של חרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>לשפות עליהן את הקדרה</b><br> ר\"ל להושיב קדירה עליהן ממעל לאש שבין החביות. ואסור מדדמי לבניין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין סומכין את הקדרה בבקעת</b><br> [שפאן]. דעצים מוקצין מלהטלטל רק להסקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בדלת</b><br> וכן הדין בדלת שאין סומכין אותה בבקעת [תק\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב</b><br> דמחזי כמנהיגה למכרה [תקכ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם</b><br> [שפענכען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלפניו</b><br> מהמונחים לפניו, ואפילו מונחים בחצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לחצוץ בו שניו</b><br> דעצים מוכנים נמי להא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגבב מן החצר</b><br> מלקט ג\"כ מהמונחים כאן וכאן בחצר. דמדלקט סמוך לקדירתו, קדירתו מוכחת עליו, שאינו מעמר לצורך מחר. משא\"כ לעיל במשנה ב' דמונחים בשדה שייך חשש מעמר לפיכך רק מכונס שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק</b><br> אבל בחצר לא. אבל לחצוץ שניו בכל מקום אסור דלא נתנו עצים רק להסקה אבל לגבב ולהניח, לכ\"ע אסור [תק\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מן העצים</b><br> כשיחכך ב' עצים זע\"ז, יצא אש מביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מן העפר</b><br> צפיעי בקר מתלהבים תחת העפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מן המים</b><br> שמעמיד זכוכית מים בשמש, והנעורת נדלק בו. וטעם כולהו מדהו\"ל מוליד. מיהו בעבר ועשה שרי [תק\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מלבנין</b><br> [גליהען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>את הרעפים</b><br> [דאכציעגעל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לצלות בהן</b><br> אפילו רעפים ישנים [ודלא כר\"ב]. מדמתחזקין ע\"י הלבון [תק\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד אמר רבי אליעזר</b><br> אמשנה ו' קא דהתם נמי תנא ר\"א קולא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית</b><br> פירות שמונחין ליבש והוקצו ונאסרו מלאכלן בשבת כיון דדחן בידים שהניחן להתיבש, להכי צריך לעמוד ולהזמינן מע\"ש אפילו לר\"ש דלית ליה מוקצה. ולהכי נקט בשביעית, משום דפירות שביעית פטורים ממעשר, ולהכי סגי בשיזמינם מע\"ש בפיו. אבל בשאר שנים, כיון שסתם פירות מוקצין לא נתעשרו עדיין, א\"כ מה מהני הזמנה מע\"ש, הרי טבל הן ואסורין לאכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומר מכאן אני אוכל למחר</b><br> וא\"צ לברר מה יקח למחר. ואע\"ג דבפ\"א מ\"ג צריך לברר היום מה שיקח למחר. מוקצה דבע\"ח חמיר טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויאמר מכאן ועד כאן</b><br> דאין ברירה והלכה כחכמים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משילין</b><br> ר\"ל משליכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>פירות דרך ארובה</b><br> כל חלון הוא בכותל, משא\"כ ארובה הוא בתקרה. וקאמר הכא, דאם פירותיו על הגג, ומתירא שיופסדו בגשמים, מותר בטרחת השלכתן דרך הנקב שבתקרת הבית. אבל להגביהן ולהשליכן דרך חלון שבדופן, אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומכסים פירות</b><br> אפילו מוקצין [וי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכלים</b><br> ר\"ל בכל עת אפילו בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני הדלף</b><br> טפות מועטות שנוטפין מהגג. וכ\"ש מפני גשמים עצמן דמרובין, דשרי [כך נ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן כדי יין וכדי שמן</b><br> מכסין אותן מפני הדלף. וכולהו לא זו אף זו קתני דלא זו פירות שכשיתלחלחו יתרקבו אלא אפילו יין שאינו נפסד כ\"כ ע\"י שירדו לתוכו איזה טפות מטר. ולא זו יין שעכ\"פ כשיתערב בו מים יתחלש, אלא אפילו בשמן שא\"א שיתערב עם מים, ואפשר ע\"י סינון להפרידם אפ\"ה שרי לכסותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשבת</b><br> לקבל הנוטפין, ובנתמלא שופך ושונה. ודוקא בדלף הראוי לרחיצה [של\"ח], ומלת בשבת אכולהו קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שחייבין עליו</b><br> ר\"ל שאסרוהו חכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>משום רשות</b><br> ר\"ל אפילו אם יש בו קצת מצוה, ואפ\"ה אסרוהו חכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>משום מצוה</b><br> ר\"ל או שיש בו מצוה ממש ואסרוהו חכמים בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייבין עליו ביום טוב</b><br> נ\"ל דר\"ל כמו בשבת, אם עשאן חייב מכת מרדות מדרבנן, כ\"כ ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא עולין באילן</b><br> בין לח או יבש. וכמו כן אסור להניח או ליטל שום חפץ שם, דגזרו שמא יתלש ענף משם. מיהו מותר ליגע באילן אם לא ינידנו. וכמו כן מותר לילך או לישב על גבי עשבים. ועכ\"פ אסור למשמש בהן בידיו [רט\"ז סי' של\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא רוכבין על גבי בהמה</b><br> שמא יחתוך זמורה להנהיגה [ועיין שבת פכ\"ד סי' ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא שטין על פני המים</b><br> שמא יעשה בשבת חבית שלמדין לשוט עליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מטפחין</b><br> כף אל כף [קלאטשען] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מספקין</b><br> להכות כף היד על ירך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מרקדין</b><br> [טאנצען]. וכולהו אסירי שמא יתקן כלי שיר. מיהו בעושה לכבוד התורה, הכל מותר. [ונ\"ל דבכה\"ג ליכא למיחש לשמא יתקן כלי שיר. דדמי להך דאמרינן [פסחים די\"א א'] איהו גופיה מחזיר עליו לשרפו, מיכל אכי�� מניה. ה\"נ כבוד התורה ואימתה תזכירהו [ועפ\"מ של\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא דנין</b><br> דנקרא רשות ולא מצוה, דמיירי דיש גדול ממנו בעיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מקדשין</b><br> לארס אשה, והוא רשות, דמיירי דאית ליה אשה ובנים. וי\"א דבאין לו אשה ובנים שרי [של\"ט]. ואלו ב' אסורים גזירה שמא יכתוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מיבמין</b><br> ונקרא רשות דמיירי שיש אח גדול ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מקדישין</b><br> אסור משום מקח וממכר, דאסור מדברי קבלה [נחמיה י\"ג. כך כתב רש\"י ביצה דכ\"ז ב']. ושם [דל\"ז א'] כ' משום דבר דבר. ועי' שבת [קי\"ג ב'] ברש\"י ותוס' שם. ועמ\"ש לעיל פ\"ג סי' כ\"ז]. ודוקא כלי ידוע אסור להקדיש, אבל לנדור מעות שרי. וי\"א דוקא למקדש אסור לנדור, מדמוציא לגמרי מרשותו דמי למו\"מ. אבל הקדשות דידן חולין נינהו, ולא נפיק לגמרי מרשותו, ושרי [מג\"א ש\"ו סקי\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מעריכין</b><br> לומר ערכי עלי, או שאומר ערך פלוני עלי, נותן לפי ערך השנים [עי' ויקרא כ\"ז], דאם הנערך זכר, מבן חודש עד ה' שנים, נותן ה' שקלים. ומבן ה' עד כ', נותן כ' שקלים. ומכ' עד ס' נותן נ' שקלים. ומס' ולמעלה נותן ט\"ו שקלים [וסי' הכן יה]. ואם הנערך נקיבה, עד ה' שנים, ג' שקלים. ומן ה' עד כ' י' שקלים, ומכ' עד ס' ל' שקלים. ומס' ולמעלה נותן י' שקלים [וסי' בת ג'י'ל'י'. ונ\"ל דבנקבה הים ראוי שיהיה ערכה חצי זכר, מדאינה חשובה רק כפלג גופא. רק שאין נותנין חצי ולא חצי עשירית. להכי תחת ב' ומחצה תתן ג'. ותחת ב' עשירית וחצי עשירית, תתן ל'. וכ\"כ תחת ז' ומחצה תתן עשירית שלם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מחרימין</b><br> סתם חרמין הוא הקדש לבדק הבית. וכולהו אסירי מדדמי למו\"מ. ומה\"ט נמי אין פודין הבן וכו'. וכולן שעשאן בשוגג או במזיד, מהני [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מגביהין תרומה ומעשר</b><br> דדמי למתקן. אבל להפריש חלה מעיסה הנלושה היום, שרי [תק\"ו]."
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין יום טוב לשבת</b><br> ר\"ל אין דבר שמותר לכתחילה ביו\"ט, ואסור בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אוכל נפש בלבד</b><br> זהו לב\"ש. אבל לב\"ה כל שיש בו צורך יו\"ט קצת, אפילו אינו צורך אוכל נפש שרי ביו\"ט, דמתוך שהותר לצורך מותר נמי שלא לצורך אוכל נפש [תוס' ביצה די\"ב א' ועי' פ\"א סי' ל']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרגלי הבעלים</b><br> שאין מוליכין אותן רק למקום שבעלים שלהן רשאין לילך לשם [שצ\"ז]. וה\"ה לגבי שבת, אלא דלהכי נקט לה הכא גבי יו\"ט לאשמעינן פלוגתא דר\"י ורבנן גבי עיסה [במשנה ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוסר בהמתו לבנו</b><br> דבמפקיד לבנו אין דרכו למסור ברשותו לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לרועה</b><br> מיירי שיש ב' רועים בעיר ומסרה מעיו\"ט לשניהן ולא בירר עד יו\"ט מי ירענה, להכי לא הו\"ל כמסרה לו מעיו\"ט [רי\"ף]. אבל ברועה א' שפסק עמו מעיו\"ט שירעה בהמתו, אפילו לא מסרה לו רק ביו\"ט, ואפילו הוא עכו\"ם, הוא כרגלי הרועה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כרגליו</b><br> אע\"ג שאינו לובש משלו, רק מתפוסת הבית ולכשירצו אחיו יכולים למחות בו ביו\"ט [כח\"מ רפ\"ו ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כמקום שהולכין</b><br> ר\"ל למקום שיכולין כולם לילך לשם. ובעירב א' לצפון וא' לדרום לא יזיזנה ממקומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרגלי השואל</b><br> אף שלא קבלה עד יו\"ט ואף אחר שהחזירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום ט��ב כרגלי המשאיל</b><br> אף שרגיל להשאילה לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה ששאלה מחברתה</b><br> ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו</b><br> העיסה והתבשיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרגלי שתיהן</b><br> כלעיל סי' ל\"א. ולא אמרינן דמים ומלח בטלין בעיסה. דמשום שמהן נעשית העיסה, הו\"ל יחד כמין במינו דלא בטל בדשיל\"מ [תוס']. או י\"ל דוקא דבר שאינו מותר רק אחר זמן, בטל באינו מינו. אבל מים ומלח הכא, שגם עכשיו יש לו היתר במקום שרגלי שתיהן מותרים, אפילו באינו מינו לא בטל [ר\"ן נדרים נ\"ב א']. ונקט הך דינא בנשים משום דאורחא דמלתא נקט דאשה רגילה בעשיית עיסה [כב\"ק פ\"ב א'] מיהו אפילו ביש לה בעל מיירי אפ\"ה הוה כרגליה ולא כרגלי בעל האשה, דלא גרע אשה מרועה במשנה ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאין בהן ממש</b><br> שאין ניכרות בעיסה או בתבשיל עבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלהבת</b><br> אם הדליק בשלהבת של חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל מקום</b><br> מותר לטלטלה בנר שלו אף שלא כרגלי בעליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלהבת לא נהנין</b><br> לכתחילה מדרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מועלין</b><br> ר\"ל אין חייב קרבן מעילה כשנהנה ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוציא גחלת לרשות הרבים</b><br> בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלהבת</b><br> שדחפה בידו לר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרגלי היחיד</b><br> מימיו כרגלי בעל הבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרגלי אנשי אותה העיר</b><br> אלפים לכל רוח חוץ לע' אמה וד' טפחים, ולב\"י המים כרגלי הממלא ובמילאן עכו\"ם דינו כסי?' ל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל עולי בבל</b><br> שעשו בני הגולה כשעלו לצורך עוברי דרכים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרגלי הממלא</b><br> דבירא דהפקירא הוא, וקנה אותן הממלא כשהגביהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יביאו לו</b><br> מדלא עירב הוא. ודוקא בייחד להפירות מקום. אבל בהפקידן בידם, דינן כרועה סי' כ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>פירותיו כמוהו</b><br> ע\"י עצמו או ע\"י אחר שעירב למקומו. אע\"ג שאותו שהפקיד אצלו לא עירב למקומו הרי יחד לו מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שזמן אצלו אורחים</b><br> ביום טוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יוליכו בידם מנות</b><br> למקום שאין בעל הסעודה יכול לילך לשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן זיכה להם מנותיהם מערב יום טוב</b><br> ע\"י אחר, שהגביהן אותו אחר מעיו\"ט שיהיו המנות מעכשיו שלהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין משקין ושוחטין את המדבריות</b><br> להשקות בהמות מדבריות, ודאי שרי, דהרי מזונתן עליך, כלעיל רפ\"ג. רק הכא לאו בהיתר השקאה מיירי רק איידי דנקט שחיטה נקט משקין, דאורחא להשקות בהמות קודם שחיטה, כדי שיהיו נוחין להפשיט עורן, גם שעי\"ז נמוכים סרכות דקות שבריאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן בייתות הלנות בעיר</b><br> שבאות ממקום המרעה, ולנות תוך התחום של העיר, ונמצא שהם בכל יום מוכנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדבריות הלנות באפר</b><br> באחו. ר\"ל שבכל לילה לנות חוץ לתחום, ונמצא שהן מוקצין, דהכא דדחינהו בידים גם ר\"ש מודה. ודוקא בבהמת ישראל. אבל בהמת עכו\"ם אם לא הובאו מחוץ לתחום לצורך ישראל מותרין [תצ\"ח, ועי' לעיל פ\"ג סי' י\"א]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Beitzah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,828 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Beitzah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Beitzah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ביצה שנולדה ביום טוב</b><br> בכל יו\"ט מיירי אפילו אינו יו\"ט שאחר שבת [והא דקאמר בש\"ס ביו\"ט שאחר שבת עסקינן, לאו דבהכי איירי מתניתין, דהרי מסקינן דגזרי הא אטו הא, רק ר\"ל דטעם איסור דמתניתין, שהוא בכל יו\"ט תלי באיסור של יו\"ט שאחר שבת. תדע דה\"פ דש\"ס, דהרי מקשה אביי אח\"כ, יו\"ט בעלמא תשתרי. ומה קושיא, דלמא באמת הדין כן. אע\"כ דא\"כ לא הו\"ל למנקט מתניתין סתמא, דמדנקט סתם משמע דמיירי בכל יו\"ט]. וה\"ה הנולד בשבת, רק נקט יו\"ט, דאפילו ביו\"ט דקילא מחמרי ב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים לא תאכל</b><br> ואפילו לטלטל הביצה אסור לב\"ה, רק מדנקטו ב\"ש תאכל לרבותא, דאפילו באכילה שרו, נקטו ב\"ה נמי לא תאכל. ואפילו בתרנגולת העומדת לאכילה אסור לב\"ה, דגזרינן בנולד בכל יו\"ט או שבת, אטו הנולד ביו\"ט שאחר שבת או בשבת שאחר יו\"ט, דאז אסור מדאורייתא משום הכנה, דאתמול היה הביצה גומר והולך במעי אמו לצורך מחר, והרי אין שבת ויו\"ט מכינים זה לזה אפילו הכנה כזו שהיא ממילא [מיהו בעומדת לגדל ביצים בל\"ז אסור הביצה משום נולד [ועי' תצ\"ה ס\"ד]. ובשבת וב' י\"ט של גליות הסמוכין זה לזה, הנולד בא' אסור בב', אבל בנולד בא' מותר בג', דהרי ממ\"נ א' מב' הי\"ט חול הוא. ומה\"ט ב' יו\"ט של גליות, הנולד בזה מותר בזה. אבל ב' יו\"ט של ר\"ה כיומא אריכתא דמיא [לחומרא אבל לא לקולא דהרי אסור להכין מיו\"ט לחבירו] הנולד בא' אסור בב'. וכ\"כ בשבת שלפניהן ושלאחריהן, הנולד בא' אסור אפילו בג'. אבל הנולד ביום חול שאחר שבת או יו\"ט מותר, דסעודת חול לא בעי הכנה. מיהו לא שייך הכנה רק בביצה דמעיקרא לא היה מגדל אפרוח, וביציאתה נגמרה לגדל. אבל עגל שנולד בשבת מותר ביו\"ט [רא\"ש ביצה אות ז']. וכמו כן בהמה שעומדת לאכילה, דוקא בנחלבה לכלי ריקן דאיכא נולד, דמעיקרא אוכל, והשתא משקה, להכי אסור החלב כבביצה. אבל בנחלבה לתוך פרורי אוכלין שהם כשיעור שרגילין לאכול עמהם החלב, מותר אפילו בו ביום, היכא דהבהמה עומדת לאכילה, דאז הו\"ל כמשקין הבא לאוכל דדינו כאוכל ואין כאן נולד [ונ\"ל דיש לסמוך אהיתר זה, אפילו בעומדת לשתות חלבה כל יום [כרט\"ז תק\"ה סק\"א], דהרי הרמב\"ן מתיר לחלוב לאוכלין אפילו בעומדת לגדל, והסכימו לזה הב\"י וד\"מ, רק דנהגו להחמיר. וביש עוד סניף של רבינו ט\"ז שרי לכתחילה]. ואם הבהמה של עכו\"ם אפילו עומדת לגדל, שרי בחולב לאוכלין, דאע\"ג דהבהמה מוקצה, בשל עכו\"ם ליכא מוקצה. אבל בחולב לכלי ריקן, דהו\"ל נולד, אף בשל עכו\"ם אסור נולד בו ביום, ומותר ביום שלאחריו בב' י\"ט של גליות. וכמו כן שבת ויו\"ט הסמוכין זל\"ז, הנחלב בזה אסור בזה, ומותר ביום שלאחריו חוץ מב' י\"ט של ר\"ה דלעולם לחומרא כחד חשיבין [תק\"ה]. וכמו כן הדין בכל נולד. מיהו לא שייך נולד בבעל חי שנולד, מדלא חזי מיד כשנולד עד שישחטנו [תצ\"ח מג\"א סק\"ח], ומה\"ט כל עגל שנולד ביו\"ט מותר מדינא בו ביום [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחמץ בככותבת</b><br> באכילה כ\"ע לא פליגי דשעורו בכזית כי פליגי לביעור, לב\"ש מדאיצטריך רחמנא למכתב שאור, ולא יליף ליה בק\"ו מחמץ, שהרי שאור חמוצו קשה יותר מחמץ, [ואין לומר אין עונשין מן הדין. דהרי בל\"ז אין לוקין על לא יראה [כתוס' פסחים צ\"ה א' ד\"ה בפרטיה], אלא על כרחך אצטריך למכתב שאור משום דשעורו חמור יותר מחמץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים זה וזה בכזית</b><br> דילפינן ביעור מאכילה, דשעור שניהן בכזית. וחמץ ושאור תרווייהו צריכי, חמץ אף שאין חמוצו קשה, ושאור אף דלא חזי לאכילה. ונקט הכא הך פלוגתא דחמץ. משום דבעי למתני גבי הדדי ג' בבי דמחמרי ב\"ה [ולהכי לא נקט עכ\"פ פלוגתא דביצה? ודהשוחט גבי הדדי, אע\"ג דתרווייהו שייכי טפי הדדי דתרווייהו ביו\"ט איירי. משום דלא בעי תנא להפסיק בין הנך ג' פלוגתות עם בבא דמודים שאם שחט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט חיה ועוף ביום טוב</b><br> ר\"ל הבא לשחוט ביו\"ט מה יעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה</b><br> ר\"ל אם יש לו חנית נעוץ מעיו\"ט בעפר תחוח, שאינו מחוסר כתישה לכסות בה, יעקרה ממקומה ויכסה בעפר היוצא. ומיירי בנעוצה בחצר או בבית וא\"צ אלא לעפרה דאז מקלקל כשעושה הגומא, ולא הו\"ל רק שבות, להכי התירו משום שמחת יו\"ט. ואף לב\"ה דרק בשכבר שחט שרי כה\"ג, והרי מותר לאכול גם כשלא יכסה, ומה שמחת י\"ט איכא. י\"ל עכ\"פ יצטער ביו\"ט שיאכל בלי שקיים המצוה [כך נ\"ל כוונת תוס' ודלא כמהרש\"א בתוס' ד\"ח א' ד\"ה אינו]. אבל בשדה דאינו מקלקל, אסור להוציא דקר הנעוץ, דקעביד גומא וחייב משום חורש, ואף דהו\"ל מלאכה שא\"צ לגופה, הרי קיי\"ל דחייב [כך כ' רמ\"מ פ\"א משבת. ול\"מ נ\"ל דמה\"ט נקט דקר שהוא [פפלוגאייזען] שבכלי מחרישה [כשביעית פ\"ה מ\"ו] ולא מעדר, משום דצריך שנוי, ומרא חצינא באמת אסור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום</b><br> ובכולהו קיי\"ל כב\"ה [תצ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה</b><br> ר\"ל בנעוצה בעפר תחוח מעיו\"ט. ובשעת הדחק מותר לכסות בעפר דק, או חול יבש אפילו אינו מוכן [ט\"ז שם סקי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאפר כירה מוכן הו א</b><br> ר\"ל בהא נמי מודו שאפר כירה מוכן הוא [כך נ\"ל כוונת הש\"ס. ועי' תוס' כאן ד\"ח א' ובחולין דפ\"ח ב' ודו\"ק]. מיהו אם האפר מהיסק של היום, שלא הוכן מאתמול. צריך שיהיה חם בכדי לצלות בו ביצה, דאל\"כ רק בשעת הדחק שרי דאז עשה דכסוי דחי איסור מוקצה [הרא\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסולם משובך לשוכך</b><br> אפילו סולם של שובך, כדי שלא יחשדוהו דלתקן גגו מוליך הסולם. ואפילו באין אדם רואהו, כל שאסרו חכמים מפני מראית עין, אפילו בחדרי חדרים אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מטהו מחלון לחלון</b><br> באותו שובך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מתירין</b><br> אפילו בר\"ה, דמדהוא סולם של שובך לא יחשדוהו. מיהו גם בסולם עלייה המקיל לטלטלו בחצר לא הפסיד [תקי\"ח רמג\"א סק\"ז. ונ\"ל ראיה מתוספות ע\"ז די\"ב דלא קיי\"ל דבחדרי חדרים אסור ועי' גם רמג\"א ש\"א סקנ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים לא יטול</b><br> יונים משובך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן נענע מבעוד יום</b><br> ר\"ל שאחזם בידו מעיו\"ט, דאל\"כ חיישינן שמא כשיטלטלם לשחוט ביו\"ט ימצאם כחושים, ושביק להו, וטלטלם שלא לצורך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים עומד ואומר זה וזה אני נוטל</b><br> מיהו עוף הבית א\"צ זימון [תצ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לבנים ומצא שחורים</b><br> חד בבא הוא, דזימן שחורים ולבנים, כל מין בקן אחר, ומצאן בהפוך מקומן, אפ\"ה לא אמרינן דנתהפכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורים</b><br> ולא אמרינן דאותו שאינו מוכן ב��ל ברוב, דבע\"ח או דשיל\"מ לא בטל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה ומצא שנים מותרים</b><br> ולא אמרינן מדלא מצח כמספר שהכין דכל המוכנים פרחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים</b><br> והא דלא כלל הא עם הנך דרישא ואפסיק בינייהו בזימן ג' ומצא ב', נ\"ל דקמ\"ל דבזימן בקן ומצא לפני הקן אפילו זימן ג' ומצא ב' שהיה מסתבר דחד פרח ולהכי יצאו גם הנך ב' לפני הקן שרצו גם הם לפרוח, ולעולם אינהו נינהו, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אין שם אלא הם</b><br> ר\"ל שאין עוד שובך אחר תוך נ' אמה, או שיש אחר תוך נ' אבל אינו נראה, דמפסיק מידי ביני ביני:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מותרים</b><br> ומיירי בהכין רק רכין, דכל יונה רכה אינה מדדה יותר מנ' אמה מהקן, בכדי שתוכל לראות את קנה. אבל במפורחין, בכל גוונא אסור [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין מסלקין את התריסין</b><br> דלת של [שראנק] של מוכרי בשמים, שמסלק הדלת [מהשראנק], ומניח עליו בשמים למכור ס\"ל דאסור מדס\"ל יש בניין בכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מתירין אף להחזיר</b><br> ודוקא שהצירים באמצע הדלת [דהיינו שבולט כעין יתד מאמצע ראש הדלת, ותחוב במשקוף למעלה, וכמו כן בולט כעין יתד בתחתית הדלת, ותחוב במפתן]. אבל בצירי הדלת מן הצד, כעין שלנו, אסור דאף דס\"ל אין בניין בכלים אפ\"ה במעשה רבה כזו ס\"ל דאסור מדרבנן. מיהו דלת או חלון של בית, בכל גוונא אסור להכניס או להוציא. ובאין להן צירים כלל, אפילו של בית מותר ליטול ולהחזיר [שי\"ג ותקי\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי</b><br> [שטאמפפע], שמלאכתו לאיסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין נותנין את העור</b><br> אפילו מבהמה שנשחטה ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפני הדורסן</b><br> ר\"ל לפני מקום שדורסין עליו בני אדם הבאין ויוצאין, נותנין העור שם כדי שלא יסריח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יגביהנו</b><br> לטלטלו לתלותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מתירין</b><br> דאי לא שרית ליה לא שחיט ונמנע משמחת יו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרשות הרבים</b><br> מדאין באלו צורך אוכל נפש. וכ\"ש מידי אחרינא שאין בהן סרך עונג או מצוה ואין בהן צורך אוכל נפש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מתירין</b><br> דמתוך שהותר הוצאה לצורך אוכל נפש, הותר לכל מילי. ודוקא שיש צורך היום קצת [תקי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה ומתנות</b><br> זרוע לחיים וקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו להם בית שמאי גזרה שוה</b><br> לאו דוקא, דהרי רק מד\"ס אסור להוליכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאינו זכאי בהרמתה</b><br> שחיוב תרומה בא כשממרח הכרי והרי אין ממרחין הכרי ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן</b><br> שמותר להפרישן ביו\"ט. ובש\"ס אמרינן דמשנתינו אינה כתקנה, אלא דבחלה ומתנות לכ\"ע מוליכין, ורק בתרומה פליגי, ובית הלל מדמו תרומה לחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים תבלין</b><br> [געווירצע]. וה\"ה כל דבר שמפיג טעם כשידכנו מעיו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדוכין במדוך של עץ</b><br> שטעססעל של עץ. אבל המדוכה [מערזער], מותר להיות כדרכו, דדי בשינוי זוטא דמדוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמלח בפך</b><br> טעפפכען תחת [המערזער]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעץ הפרור</b><br> [קאכלעפפעל] תחת שטעססעל, דצריך לשנות בשתיהן [ולרש\"י ור\"ב דגרסי או, צ\"ל דס\"ל לב\"ש דלמלח דאינו מפיג טעמו, גם זה שינוי רבה, דלא סגי במדוך עץ, רק או פך במקום מדוכה או עץ פרור במקום מדוך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן</b><br> מיהו נוהגין לשנות קצת בדיכת תבלין להכירא שלא ידוך טפי מהצריך ליו\"ט. אבל ברחיים אסור אפילו ע\"י שינוי, מדהוה כעובדין דחול [תק\"ד]. וה\"ה לטחון [קאפפע] ברחיים אסור ובמדוכה ע\"י שינוי שרי [משבצות שם]. ודבר שרגילין לדוך הרבה ביחד, כחרדל [ומעערעטטיך] ז אף דמפיג טעם, אף ע\"י שינוי אסור [מגא שם ז']. מיהו סחיטה, אף דמפיג טעם כשיסחטנו מעיו\"ט אפ\"ה אסור ביו\"ט [ט\"ז ומשבצות שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמלח במדוך של עץ</b><br> או שיטה המכתשת. וה\"ה גבינה [ברייבאייזען] שרי ע\"י שינוי. אבל מצה מותר לטחון בלי שינוי, דאין טחינה אחר טחינה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל</b><br> מלקט האוכל מתוך הפסולת ואוכלו מיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים בורר כדרכו</b><br> דבדאין טורח בברירת הפסולת מהאוכל, בורר פסולת. וביש טורח בזה בורר איפכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בקנון</b><br> [קארב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובתמחוי</b><br> קערה גדולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא בטבלא</b><br> על השולחן מדמחזי שבורר הרבה לצורך מחר. ולרשב\"א בנפה וכברה דבשבת חייב עלה חטאת, להכי בי\"ט כיון דאפשר למעבדה מאתמול אסור מדרבנן, אפילו לאכלה לאלתר. אבל בקנון ותמחוי, דכיון דלאו אורחיה בהכי, להכי בשבת פטור אבל אסור להכי בי\"ט מותר לכתחילה אף שהיה יכול למעבד כן מאתמול [עי' בא\"ח שי\"ט, ותק\"י ס\"ב] וקיי\"ל דבקנון ותמחוי שרי בצריך לה בו ביום [רמג\"א תק\"י ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בנפה</b><br> [פיינעס זיעב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בכברה</b><br> [גראבעס זיעב]. דבאלו מחזי כעושה לצורך מחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן גמליאל אומר אף מדיח</b><br> שנותן מים על הקטניות, כדי שיצוף הפסולת ויסירנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושולה</b><br> ר\"ל ומסירו בידו, וקיי\"ל כר\"ג [תק\"י], ודלא כר\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין משלחין ביום טוב</b><br> מתנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא מנות</b><br> ר\"ל דבר מוכן לאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא תבואה</b><br> דמחוסר טחינה. ואע\"ג דחזו לבשלן כך, רוב תבואה לאו לתבשיל קיימי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי שמעון מתיר בתבואה</b><br> מלת בתבואה מיותר. רק קמ\"ל דלאו כל מיני תבואה מתיר, רק באותן שמזכיר בגמרא, חיטין שעורים עדשים מדחזו לתבשיל. וקיי\"ל כת\"ק. וכששולח מתנות לא ישלח ע\"י ג' שלוחים ביחד דמחזי כמוליכן למכור בשוק [תקט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שאינן תפורין</b><br> דעכ\"פ רזו לישב עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואף על פי שיש כהן כלאים</b><br> אפ\"ה אפשר שיהיה מותר לשלוח, כגון בקשין, דאז מותרין לישיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא סנדל המסומר</b><br> עי' שבת [פ\"ו סי' י\"ז] דלא חזו ללבשן ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שצריך אומן</b><br> להשחירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל כל שנאותין בו</b><br> בחול, ביו\"ט משלחין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום טוב משלחין אותו</b><br> לאתויי תפילין. משא\"כ תבואה לא חזי בחול בלי טחינה [שם]. מיהו סנדל מסומר אף דחזי למחר, אסרוהו, להיכירא שאסור ללובשו אף ביו\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לא יבשל אדם בתחלה מיום טוב לשבת</b><br> בקדירה בפ\"ע"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הותיר הותיר לשבת</b><br> ואפילו לכתחילה מערים להרבות בקדירה אחת, ואפילו לצורך חול:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועושה</b><br> ר\"ל מן הראוי הוא שיעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסומך עליו לשבת</b><br> הוא הנקרא עירוב תבשילין [נ\"ל שנקרא כך מדמערב בישולו לצורך שבת בבישולו לצורך יו\"ט, דבעי\"ט התחיל לעשות תבשיל לצורך שבת, ואח\"כ ביו\"ט בישל לצורך יו\"ט, ואח\"כ חוזר ומבשל לצורך שבת וגומר, וערמב\"ם פ\"ו מיו\"ט ה\"ב וראב\"ד שם]. דאע\"ג דע\"י הואיל אי מקלעי אורחים מותר לבשל מיו\"ט לשבת, אפ\"ה אסרו חכמים, שמא יבשל נמי לחול. אבל כשיעשה עירוב יזכור. אי נמי הצריכו עירוב, שכשיכינו מעיו\"ט יזכור לברור מנה יפה לשבת, ולא יאכל הכל ביו\"ט. ומותר לעשות עירוב תבשילין אפילו בספק חשיכה ואפילו אחר ברכו, כל שלא התפללו הקהל תפלת יו\"ט. מיהו בשכח, יערוב גם ביו\"ט ראשון עצמו בתנאי [חוץ מיו\"ט ר\"ה], [דאף דאנן בקיאינן בקביעה דירחא כביצה [ד\"ד ב'] אפ\"ה שייך לומר כך דר\"ל אם לא תגזר מלכות גזירה באחרית הימים וא\"כ חששתינו לחנם והיום רק קודש, וכו'. וראיתי למרדכי שכתב בשם רבינו משה מטעם זה אין לעשות כן בזה\"ז] ויאמר כך, אם היום קודש א\"צ כלום, ואם היום חול ברוך אתה ה' וכו' בהדין עירובא וכו'. וראוי לכל גדול העיר שיזכה בעירובו לכל בני עירו, כדי שכשישכח א' מלערוב יסמוך על שלו. מיהו יזכה להם חלק בהעירוב, ע\"י שיתן העירוב לאחר ויצוה לו להגביה טפח את העירוב לצרכן. [ועי' עירובין פ\"ז מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים תבשיל אחד</b><br> וקיי\"ל דלכתחילה צריך פת כביצה וגם תבשיל כזית, ובדיעבד סגי בתבשיל או צלי כזית, והוא שראוי ללפתו עם פת. אבל פת לחוד לא מהני [פרי מגדים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שאבד</b><br> קודם שבישל לשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם שייר ממנו כל שהוא סומך עליו לשבת</b><br> ודוקא שנשאר כזית:"
+            ],
+            [
+                "<b>חל</b><br> יו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים מטבילין את הכל מלפני השבת</b><br> כל הצריך לטבול. דחייב לטהר הכל קודם הרגל [ר\"ה ט\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים כלים מלפני השבת</b><br> דבטובלן בשבת מחזי כמתקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואדם בשבת</b><br> דנראה כרוחץ לתענוג ולא כמתקן מנא. מיהו בשכח לטבול כלי חדש מעיו\"ט. אף דטבילתו רק מד\"ס [כרמב\"ם פרק י\"ז ממ\"א וט\"ז א\"ח שכ\"ג סק\"ה] אפ\"ה לא יטבילנו רק יתננו במתנה לעכו\"ם ויחזור וישאלנו ממנו. או ימלאנו מים מהמקוה, ויטבילנו כלאחר יד, ואז לא יברך על הטבילה [שכ\"ג ותק\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן</b><br> ר\"ל מים יפין שנטמאו, והמים שבמקוה אינם יפים לשתייה כאלו שנטמאו, נותן הטמאים בכלי אבן, שאינו מקבל טומאה מהמים, ושוקע הכלי עם המים, בתוך המקוה, עד שישיקו מים למים, וע\"י זה נטהרו המים היפין שבכלי מטעם זריעה. והא דלא מחשב כמתקן המים, כטבילת כלי לעיל דמחשב מתקן כלי. היינו טעמא, דמדמשיק מים, על כרחך שאין לו מים לשתייה, ונזהר שלא לטמאן, ומדלא נזהר, הו\"ל מלתא דלא שכיח, ול\"ג בה רבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל ל�� מטבילין</b><br> ר\"ל אבל לא ישיק המים בכלי עץ שמתטמא מהמים מד\"ס ויצטרך לטבול הכלי עם המים והרי הו\"ל מתקן להכלי. ואפי' בהערמה אסורה. ואע\"ג דמצינו בכמה דוכתי שהתירו הערמה הכא שאני דמדטובל ומשקיע הכלי תחת המים מוכח שכוונתו רק להטביל הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטבילין מגב לגב</b><br> שכשטבל כליו להשתמשן על גב זיתיו, ונמלך לשמשן על גב ענביו, או שטבל לתרומה ונמלך שיהיו לקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומחבורה לחבורה</b><br> בהטבילן לאכול פסחו בחבורה זו ונמלך לאכול פסח בחבורה אחרת, וכגון שחבורה השניי' מקפדת יותר אטהרה מחבורה ראשונה [עי' ספ\"ב דחגיגה. ונראה לי דכולהו לא זו אף זו, לא מבעיי' מגב לגב, דודאי טבילה שא\"צ היא, רק מדדמי להיסח הדעת, כנתחלפו לו בגדי שבת בבגדי חול [כחגיגה ד\"כ ע\"ב], אלא אפי' תרומה דודאי אינה טהורה כקודש, דהרי אין בה רביעי לטומאה [כפסחים ל\"ח ב']. ולא מבעיי' תרומה וקודש, דלא תקנו בה רבנן טבילה בחד גברא, אלא אפי' חבורות דסוף פ\"ב דחגיגה, דמד\"ס צריך טבילה, אפ\"ה מותר לטבול ביו\"ט]. דבכל אלו מחמרין לחזור ולטבול, וכיון שרק חומרא בעלמא היא, לא מחזי כמתקן ומותר להטבילן ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים מביאין שלמים</b><br> שלמי חגיגה שחייב כל אחד להביא ביו\"ט. ופלוגתיי' מוזכר כבר [חגיגה פ\"ב מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין סומכין עליהן</b><br> דהסומך צריך להניח ידיו בכל כחו על ראש הקרבן והרי אסור להשתמש בבע\"ח מד\"ס. ולהכי סומך עליו מעיו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא עולות</b><br> אפי' עולת ראיי' שזמנה ביו\"ט, עכ\"פ כתיב לכם ולא לגבוה. חוץ מעולת צבור שזמנן קבוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסומכין עליהם</b><br> ביו\"ט, דס\"ל תיכף לסמיכה שחיטה. ומלת לכם דרשו לכם ולא לכלבים. מיהו נדרים ונדבות, לכ\"ע אסור להקריבן ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו</b><br> נ\"ל דלרבותא דב\"ה נקט רגליו, דמכ\"ש פניו וידיו, דאיכא תרתי קשוט ובריאות [כשבת ד\"נ ע\"ב וק\"ח], והו\"ל צורך הגוף טפי. ומצוה טפי, מכ\"ש דשרי ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן ראויין לשתיה</b><br> ושותה מהן דסבירא לי' דלא שרי ביו\"ט רק אוכל נפש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מתירין</b><br> דמתוך שהותר הבערה לצורך הותר נמי שלא לצורך. אבל כל גופו אסור, שאינו ראוי רק למפונקים, והרי כתיב אשר יאכל לכל נפש, דצריך שיהיו שוה לכל נפש. ואפילו הוחמו מערב יום טוב אסור אטו הוחמו ביום טוב [תקי\"א]. ולענין טבילת הנשים במקוה חמה ביו\"ט, עי' שבת פ\"ג סי' ל\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה</b><br> דמתוך שהותר וכו' כב\"ה לעיל. מיהו כשאין הקור גדול, אז רק ע\"י עכום שרי להסיק [מג\"א שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת</b><br> אם לא לקח חמין טמונים מעיו\"ט לעירוב תבשילין. דס\"ל כל מלאכה שרוצה לעשות מיו\"ט לשבת, צריך שיעשה קצת ממנה מעיו\"ט לעירוב תבשילין. ולא קיימא לן כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין זוקפין את המנורה ביום טוב</b><br> מנורה של חוליות שנתפרקו זה מזה, אין מחזירין אותן. וקיי\"ל דאין בנין וסתירה בכלים, ובלבד שלא יתקע בחוזק [שי\"ד ותקי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין אופין פתין גריצין</b><br> פת עבה, מדצריך לישה מרובה ויטריח ביו\"ט יותר מדאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא רקיקין</b><br> עוגות דקות. כל פעם כפי צרכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחורי</b><br> חררות גדולות מאד, אפ\"ה לא חיישינן שיאפה יותר מצרכו. והכי קיי\"ל [תק\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכבדין בין המטות</b><br> [זאפאס]. שהיה דרכן להסב עליהן בשעת אכילה. וקמ\"ל דמקום מועט כזה אפילו אינו מרוצף לא חיישינן לאשויי גומות. ונוהגין לאסור אפילו במרוצף, רק לכבד בדבר רך [כבירסטע] או כנף אווז שרי [של\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומניחין את המוגמר ביום טוב</b><br> להניח בשמים על גחלים. וקיי\"ל דאסור, דריח אינו נצרך רק למפונקים כלעיל סי' כ\"ב. ומכ\"ש דאסור להניחן בבגד כדי שיריח הבגד, או לשפוך מים מריחין על בגד שמריח כבר, דאפילו להוסיף ריח בכלי אסור [תקי\"א]. [ונ\"ל דמלת \"ביו\"ט\" קאי גם ארישא, דרק ביו\"ט ולא בשבת שרי לר\"ג, ולא אמרינן מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת [כיבמות קי\"ט א']. דהרי החמירו בשבות שבת משבות יו\"ט [כביצה כ\"א ב'], והרי גם הכא אם יעשה גומא רק שבות הוא דהרי א\"צ לגומא, ופסיק רישא לא הוה. רק משום דסיפא איירי בפסח, נקט בסוף ב' בבי קמאי ביו\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועושין גדי מקולס</b><br> הוא כובע מלחמה. ור\"ל צלוי שלם ובני מעיו תלויין בשפוד כרוכים ממעל לראשו כמו [העלם] שלובשין במלחמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלילי פסחים</b><br> זכר לפסח. ואף אי נימא דרבן גמליאל הוא ר\"ג הזקן נכדו של הלל, שהיה חי בזמן שביהמק\"ק, אפ\"ה היה שייך דין זה שיאמר לבני ח\"ל. ולפעד\"נ מדהוזכר עם ראב\"ע והרי הוא נמנה עמו בנשיאות, וזה היה בן רשב\"ג שנהרג בזמן החורבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אוסרין</b><br> דמחזי כאוכל פסח בחוץ. והכי קיי\"ל [ת?ט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה</b><br> לר\"ה, ואפילו בשבת. וקיי\"ל דבין לשמירה או לנוי אסור [ש\"ה]. וי\"א דביו\"ט נמי מצווה על שביתת בהמתו, וי\"ח [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקרדין</b><br> כמו מגרדין, [שטריגלין] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>את הבהמה ביום טוב</b><br> במגרדה ששניה דקות, אע\"ג שעושין חבורה, לא ניחא ליה ושרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהם</b><br> וקיי\"ל דאסור, דמחזי כעובדין דחול ודוקא ברחיים, אבל במדוכה וע\"י שנוי שרי כשאר תבלין [תק\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מקרצפין</b><br> במסרק של עץ ששניו גסות ואינו חובל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף לא מקרצפין</b><br> הא דנקטו רבנן אין מקרדין, ולא הול\"ל רק אף אין מקרצפין. נ\"ל דאתו לאשמעינן טעם האיסור, דגזרינן קרצוף אטו קירוד. אמנם סרוק שבזמנינו דמשיר השער המסובך והמטונף, הו\"ל פ\"ר דניחא ליה ואסור [תקכ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרחים של פלפלין טמאה משום שלשה כלים</b><br> נקט לה הכא איידי דאיירי לעיל ברחיים של פלפלין. וקמ\"ל דכשניטל אחד מהן, מק\"ט עדיין, מדאינו שבור הכלי עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>משום כלי קבול</b><br> הוא הארגז התחתון שעשוי לקבל התבלין הטחונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשום כלי מתכות</b><br> הוא העליון שנותנין לתוכו התבלין לטחון ומנוקב בתחתיתו. ואע\"ג דמסתמא יש לו גם בית קבול, קמ\"ל דטמא גם משום כ\"מ ונעשה אבי אבות כשנטמא ממת. מיהו י\"ל דאילו היתה של עץ הרי מדמנוקבת בשוליה הוה דינה כפשוטי כלי עץ שאמקט\"ו [ועיין פ\"ב דכלים]. וכן משמע מרש\"י. ואי\"ל עכ\"פ האיך יטמא העליון משום כ\"מ, הרי הו\"ל ככ\"מ המשמש את העץ שאין דינו ככ\"מ [ככלים פי\"א מ\"ב]. י\"ל הכא שאני שהמתכות גם הוא עושה פעולה שלימה בפ\"ע, ולא מחשב כהטפל לכלי עץ שמחובר בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשום כלי כברה</b><br> הוא האמצעי שמתכבר בו הנטחן:"
+            ],
+            [
+                "<b>עגלה של קטן</b><br> [שטענדער] עם אופנים, כמו שעושין גם בזמנינו לקטן שיתלמד ליליך, שכשהקטן נשען בו, העגלה מתגלגלת והולכת מעצמה לפניו. ונקט לה הכא דרך אגב להשמיעינו דלר' יודא מתר לגררה בשבת ויו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה מדרס</b><br> אם הקטן זב נעשית מדרס, מדנשען עליו, ומיוחדת להשענתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונטלת בשבת</b><br> דתורת כלי עליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה נגררת</b><br> ביו\"ט וכ\"ש בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא על גבי כלים</b><br> על גבי בגדים. דאל\"כ אסור דעושה חריץ, דס\"ל דבר שאינו מתכוון אסור. והרי החופר בבית הו\"ל תולדה דבונה ובשדה תולדה דחורש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהיא כובשת</b><br> שמפני שמתגלגלים האופנים, להכי אינם חופרים רק מעיק ומנמיך וכובש הקרקע, ואינו מזיז עפר ממקומה. וקיימא לן דדבר שאין מתכוון וליכא פסיק רישא, שרי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין צדין דגים</b><br> כל מלאכה שלצורך אוכל נפש מותרים ביו\"ט מדאורייתא. רק קצירה טחינה צידה ודוגמתן, שרגילין לעשותן לימים רבים, אסור מד\"ס [רמב\"ם פ\"א מיו\"ט], ולרש\"י ותוספות הנך אסורים מדאורייתא [תצ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הביברין</b><br> [פישטייכע]. ואפילו בביבר שאינו גדול שאינו מחוסר צידה, אם המים עכורים שנשמטין בו הדגים אילך ואילך, אסורים מטעם מוקצה. מיהו במים צלולים מותרים בביבר קטן [תצ\"ז מג\"א סק\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין נותנין לפניהם מזונות</b><br> שמא יבוא לאכלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל צדין חיה ועוף</b><br> שהוכנו מאתמול לשחטן היום:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הביברין</b><br> [טהיערגארטען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל כל המחוסר צידה</b><br> שצריך לצודו במצודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינו מחוסר צידה</b><br> דמטי לה בחד שחיא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר</b><br> להאכילן ולצודן ולאוכלן. וקיימא לן כרשב\"ג [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן יודע שניצודו מערב יום טוב</b><br> דספק הכנה ר\"ל ספק אם הוכן מאתמול. אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמר מותרין הן</b><br> דס\"ל ספק הכנה מותר. וקיי\"ל דספק הכנה אסור [תצ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שאין רצוני לקבל הימנו</b><br> שאני שונאו. ועי' בקופת הרוכלין בכללי הכנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי</b><br> אחר שתצא נפשה. וא\"צ לשער בכדי שיפשטוה ויבדקנה תחלה. מיהו מסוכנת דיש חשש הפסד שמא תמות, מותר לשחטה אפילו באמת אינו אוכל ממנה. אבל בריאה אסור לשחוט אא\"כ באמת יאכל ממנה כזית [תצ\"ח. ונ\"ל דנקט צלי, משום דמתבשל מהר, גם שא\"צ מליחה, וא\"צ הדחה אח\"כ [כי\"ד ע\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר אפילו כזית חי מבית טביחתה</b><br> דשם אין צריך הפשט. וקיימא לן כר\"ע בזה אפילו מחביריו [ט\"ז שם] וגם רמג\"א [שם סקי\"ג] כתב דמודים חכמים לר\"ע בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחטה בשדה</b><br> מיירי בבריאה או מסוכנת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יביאנה במוט</b><br> [שטאנגע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמוטה</b><br> [טראגע]. דאוושא מלתא, ומזלזל יו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מביא בידו אברים אברים</b><br> אע\"ג דעי\"ז מפיש בהלוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכור</b><br> בעל מום, שלא הראהו לחכם מעיו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפל לבור</b><br> ביו\"ט, וירא שימות שם, והרי כשאינו ראוי לו אסור לטלטלו להעלותו. [ונ\"ל דמהאי טעמא נקט רש\"י נמי בכור בזה\"ז דאלו בזמן הבית, גם כשלא יומם הרי חזי ליה כשיקריבנו ויאכלנו, ואף דעכ\"פ דיו\"ט היום ואסור לשחטו ביו\"ט, עכ\"פ אינו כאן דין ומותר לראות מומו, דהרי גם קודם שיומם חזי ליה כשיקריבנו. ולפ\"ז שפיר נקטה מתניתין בכיר ולא שאר קדשים קלים מדא ירי בזה\"ז והרי הנך אינן מצויין בזה\"ז. ואי\"ל בל\"ז ג\"כ אי אפשר למנקט שאר קדשים קלים, דהרי גם כשיוממו לא חזו לו היום מדצריכים פדיון, ואין פודים קדשים ביו\"ט. ליתא דהרי ממתניתין דלקמן מוכח דאף דאין פודין לכתחילה, עכ\"פ כיון שעבר ופדאו פדוי, מוכן הוא כטבל, ומותר לטלטלו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר ירד מומחה ויראה</b><br> ירד הבקי במום ששוחטין עליו, ויראה את המום שבו מאתמול:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בו מום</b><br> קבוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>יעלה וישחוט</b><br> דמוקצה ליכא, דמדאתמול דעתיה עלוייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו</b><br> שאינו קבוע, אף שהיום נולד בו מום קבוע, אעפ\"כ אפילו עבר והעלהו, לא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אין זה מן המוכן</b><br> אף דר\"ש לית ליה מוקצה, במוקצה מחמת איסור מודה. דס\"ל אין רואין מומין ביו\"ט. ותולה נמי בדעת אחרים דמאן יימר דמזדקק ליה חכם. [רש\"י כתב דלהכי אין רואין מומין ביו\"ט, דהו\"ל כדן דין. ונ\"ל דמה\"ט לא דמי לשאר הוראת או\"ה דמותר ביו\"ט, דהתם מתחלה מותר היה, משא\"כ הכא מתחלה אסור היה, עוד נ\"ל דמש\"ה הוה הכא כדן דין, משום דמעיקרא הוה ממון גבוה, דחזי למזבח, והשתא ממון כהן, והו\"ל שפיר כדיני ממונות ועי' א\"ח כט\"ז תצ\"ח סק\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יזיזנה ממקומה</b><br> בבהמת קדשים מיירי ומה\"ט קתני סתמא שמתה, דמשמע אפילו היתה מסוכנת מעיו\"ט, ואי בחולין כה\"ג שרי' לטלטלה, דמוקצה ליכא דהרי מעיו\"ט דעתיה עלויה לכלבים [כא\"ח תקי\"ח]. אבל הכא דבקדשים, אפילו במסוכנת בעיו\"ט אסור לטלטלה. דאע\"ג דלכשיפדנה בחייה חזיא לכלבים, עכ\"פ בעי העמדה והערכה, וכשמתה אי אפשר. להכי צריכה קבורה ולא חזיא למידי. ואפילו בקדשי בדק הבית דלר\"ש לא בעי העמדה והערכה [כשבועות י\"א ב' ותמורה ל\"ב ב']. עכ\"פ לדידיה אין פודין שום קדשים להאכילן לכלבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל החלה שנטמאה</b><br> דג\"כ לא חזיא, דלאכילה אסורה לעולם, ולהסיקה כהן תחת תבשילו היום אסור דאין מבערין קדשים טמאים ביום טוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביום טוב</b><br> נמנין הוא [אנשטעהן], שכבר יודעים שער בהמה זו, שהיא נמכרת בעד ד' או ה' סלעים, לא יאספו למנות עליהן חבירים ביו\"ט, לומר ביום טוב, אני אקח ממנה בעד סלע ואתה בעד שתים. דכל פיסוק דמים אסור משום מקח וממכר. וה\"ה בלא נמנין, כגון לומר תן לי בסלע בשר, אסור, דכל פיסוק דמים במין שאין דמיו ידועים, אי במין שדמיו ידועים אבל מצרף, שאומר, כבר אני חייב לך פרוטה, תן עוד בעד פרוטה ואהיה חייב לך ב' פרוטות, אסור [כרא\"ש הכא וא\"ח שכ\"ג]. והרי הכא אין דמיו ידועין דמי יודע כמה ליטרות יגיע על חלקו, והרי זה לא אפשר רק ע\"י משקל, והרי אסור לשקול. רק קמ\"ל נמנין, דאף דפיסוק דמים אסור רק משום מקח וממכר. ומקח וממכר אסור משום שמא יכתוב [כרמב\"ם פכ\"ג משבת] א\"כ סד\"א דהכא בבני חבורה דרבים נינהו לא גזרינן, דמדכרי אהדדי, דהרי מה\"ט משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ולא חיישינן שיחתו [כשבת ד\"כ ע\"א]. וה\"נ מדכרי אהדדי שלא יכתבו, קא משמע לן דאפ\"ה אסור הכא. משום דהני מילי בגזירה דרבנן, אבל מקח וממכר דאתיה מקרא, דכתיב ודבר דבר [כרש\"י שבת קי\"ג ב']. ואתי נמי מקרא דנחמיה [י\"ג, כרש\"י ביצה כ\"ז ב'. ושם דל\"ז א', כ' רש\"י ב' המקראות יחד]. להכי דברי קבלה כדאורייתא דמי, ואפילו בבני חבורה גזרינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוחטין ומחלקין ביניהן</b><br> ביום טוב בלי גורל [ת\"ק]. וקמ\"ל דהיכא דכבר נמנו עליה מעיו\"ט שיקח זה בסלע וזה בב', אז אפילו מזכירין בשעת החלוקה ביו\"ט פיסוק דמים כגון לומר קח בסלע כמו שאמרת אתמול, אפ\"ה שרי, דכל פיסוק דמים שאינו לצורך שרי, דהו\"ל לחשבון של מה בכך [שבת ק\"נ ע\"א]. [ונ\"ל דאהא קאמר בש\"ס היכא עביד, ר\"ל היכא שלא נמנו עליהן מעיו\"ט היכא עביד. ומשני, מעמיד בהמה אחרת אצל זו, ואומר זו כזו, ולמחר ישומו האחרת. וכבר כתבנו דנראה דלרש\"י לא היה גרסת המשנה, אבל נמנין וכו', ואפשר עוד דלרש\"י האי ושוחטין ומחלקין ר\"ל או שוחטין ומחלקין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או כנגד הקופיץ</b><br> [פליישהאקקע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר</b><br> דהו\"ל עובדין דחול ונקט \"כל עיקר\" דקא משמע לן דאפילו בהונח המשקול כנגדו, כדי שיתנשא הכף האחר שבו המאכל שבכף מאזנים כדי לשמרו מעכברים אינו רשאי להשגיח אגב שם כמה הוא שוקל גזירה שמא ישקול לכתחילה. וכל שכן בשוקל לידע כמה יבשל בביתו, ואפילו בפוחת או מוסיף מעט מהמשקל שצריך, דבכהאי גוונא במדידה שרי [כא\"ח שכ\"ג], התם נראה כשופך, אבל הכא אסור [מג\"א ת\"ק סקי\"ג]. [ונ\"ל דנקט לה הכא, ע\"פ מ\"ש רט\"ז [ת\"ק סק\"א] דלרשב\"א בשם הירושלמי מותר לשקול בביתו לצורך עצמו. לפ\"ז י\"ל דקאי הכא אהא דקאמר לעיל אבל שוחטין ומחלקין ביניהם. להכי קאמר הכא דחלוקה זו, לר\"י אפילו ע\"י משקל שרי, אף שהן בני חבורה, ודרכן להקפיד לשקול מכוון, לבלי להפחית או להותיר, עכ\"פ לצורך עצמו הוא, דכל א' רוצה ליטל חלק הראוי לו בה. אבל ישנה קצת לישקל נגד הכלי או קופץ. ולרבנן אין בני חבורה משגיחין בכף מאזנים כל עיקר, דדוקא בשוקל בביתו לצורך עצמו, וכולה שלו שרי לשקול, ולא בני חבורה המקפידין זע\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין משחיזין</b><br> לחדדה במשחזת המיוחדת לכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל משיאה</b><br> נ\"ל דלהכי ברישא נקט לשון השחזה ובסיפא נקט לשון משיאין, דהשאה לשון הדלקה הוא כמו אין משיאין משואות [ר\"ה פ\"ב מ\"ב]. ומשום דחלק החותך שבסכין נקרא להב, כמ\"ש ויבוא הנצב אחר הלהב [שופטים ג] אב\"י ע\"ש נצוצות היוצאות מברק הסכין מלוטש]. להכי נקרא נמי חידוד הסכין בלשון הדלקה. אם כן ברישא דאפילו להעביר שמנוניתא אסור [כרמג\"א ק\"ט סק\"ו], נקט סתם לשון משחיזין. משא\"כ בסיפא ע\"ג חברתה דאפילו לחדוד שרי, נקט שפיר לשון השאה, דהיינו חדוד, וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>על גבי חברתה</b><br> וה\"ה על גבי עץ, חרס, ואבן, כשאין מיוחדין להשחזה. מיהו אין להורות כן לרבים. גם לא יעשה כן בפני רבים, אם לא יכול להשמט דלהעביר שמנוניתא מכוון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל שוחט ו��חלקים ביניהם</b><br> נ\"ל דלא בקונה מטבח מיירי, דא\"כ משנה שא\"צ היא, דכבר שמעינן לה מלעיל [מ\"ו] דפיסוק דמים אסור, רק הא נמי אמשנה ו' קאי, שכבר פסקו הדמים מעיו\"ט ומחלקין ביו\"ט, והרי קיי\"ל דטבח אומן אסור לשקול בשר ביד, לשער כמה הוא, ורק הדיוט שרי בכה\"ג [כסי' ת\"ק ס\"ב]. להכי קאמר הכא, דכשפסקו דמים מעיו\"ט ומחלקין ביו\"ט, לא יאמר לטבח שקול לי חלקי מהבשר, שיש לנו בשותפות, היינו באופן שמותר לשקול, כגון ששוקל ומשער ביד, אפ\"ה בטבח אסור, רק הוא שוחט, והן עצמן מחלקין ביניהן [ואהא קאמר הש\"ס היכא עביד. ר\"ל באיזה אופן מותר הטבח לשקול ביד. ומשני רבעה ופלגא רבעה, אבל שישקול כמה בשר בדינר וכמה בשתים, אסור, אף דהזכרת דמים שרי אף ביום טוב. כיון שכבר פסקו דמים מעיו\"ט, עכ\"פ שישקול וישער כמה בשר יגיע לו בדינר, אסור ביום טוב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא לי כלי זה</b><br> אפילו מיוחד למדה. ואם היא של מוכר, צריך שיקחנה הלוקח עמו לביתו. מיהו במחסר או מעדיף קצת על המדה בלא\"ה שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא במדה</b><br> שלא יזכיר שם מדה, וכן אסור להזכיר דמים ודוקא בדבר שאין דמיו ידועים. וכן במדה, דוקא מין שאין רגילין למדוד. אבל מין שדמיו ידועין, וכן במדה אם הוא מין שרגילין למודדו, מותר לומר תן לי בכך וכך דמים, או תן לי מדה זו או זו, דאינו רק מודיעו כמה צריך. ורק במצרף אס?יר, לומר כך וכך כבר לקחתי ממך, ועתה אקח כך וכך, הרי שניהן יחד כך וכך, זה אסור אפילו אינו מצרף דמים ומדה בדבריו, רק מנין הפירות [שכ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ימלאנו</b><br> אף שלא יחדו למדה. וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבא שאול אומר אף במועד</b><br> בחוה\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני ברורי המדות</b><br> ר\"ל מפני שבחוה\"מ אין בו מלאכה, להכי הרבה באים ללמוד ממנו, ואין לו פנאי לברר המדה יפה, ע\"י שימתין עד שישקוט הרתיחות [שוים] שבמדה שמתהווה על ידי שממהר למזוג שלא יתבטל מתורה וכשימתין יתברר כמה מדד. לכן מילא המדות בלילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אף בחיל</b><br> אף שבחול אינו ממהר למזוג, ועי\"ז לא יעלה רתיחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני מצוי המדות</b><br> שלא יצטרך להמתין עד שיתמצה מה שדבוק במדה מאותו דבר שנמדד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו</b><br> שמאמינו בלי פיסוק דמים, מדרגיל אצלו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המביא כדי יין ממקום למקום</b><br> בתוך התחום:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יביאם בסל ובקופה</b><br> [פאס], לתת הרבה כלים לתוכה, דדרך חול הוא. מיהו מבית לבית בחצר א', ומכ\"ש מזוית לזוית, שרי דעדיף הכי טפי, כדי למעט בהילוך [תק\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מביא הוא</b><br> הרבה כלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לפניו</b><br> בידו, דאז מוכח דלצורך יו\"ט הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מביאה הוא בידו</b><br> נ\"ל דלעיל נקט \"לפניו\" מדמיירי שהם כלים רבים, צריך לכפוף ידיו לפניו. משא\"כ הכא הרי מיירי בקופה יחידית שיוכל לנשאה בידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומתחילין</b><br> ליקח ממנה ביו\"ט תחלה, לצורך הסקה. אף שלא זימנו מערב יום טוב להסקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בערמת התבן</b><br> מיירי בתבן דאית ביה קוצים, דלא חזי לגבלו בטיט שבבניין, להכי סתמו לבהמה קאי, וכשאצרו בערימה הוקצה רק מבהמה, ולהכי כשנסרח אח\"כ באוצר דלא חזי תו לבהמה, מותר להסיקו תחלה ביו\"ט, דמהסקה לא היה מוקצה לעולם. מיהו עצים שזימן לחורף הרי אקציה מהסקה דהשתא, ואסור ביו\"ט [תקי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא בעצים שבמוקצה</b><br> רחבה שאחורי הבתים, דעצים דשם מוקצין לבניין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נוטלין עצים מן הסוכה</b><br> אפילו ביו\"ט דלאו חג הסוכות, דעכ\"פ סתר אהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא מן הסמוך לה</b><br> שהעמיד עצים סמוך לדופן כדי לעבותו אחר שנגמר. אבל בסמכן לעבותו בתחלת עשייתה, אסור לטלן. מיהו חבילות, אפילו זרקן ע\"ג סכך שריין. אבל עצים יחידים שזרקן ע\"ג סכך, אפילו אחר שנגמר, בטלים לסכך ואסור לטלן [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין עצים</b><br> תלושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן המכונס</b><br> שאספן שם בחול. וקיי\"ל דאסורים בכה\"ג, אטו מפוזרים דאסור לקוששן אפילו בר\"ה משום מעמר [תק\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הקרפף</b><br> [געהעג]. והוא מקום חוץ לעיר, שיש גדר סביבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו מן המפוזר</b><br> דבישנו בקרפף הו\"ל כהזמנה. ואילה\"ק מ\"ש מלקמן משנה ו' דאינו רשאי לגבב. י\"ל התם לא הוכן להדלקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שסמוך לעיר</b><br> תוך ע' אמה וד' טפחים, ויש לדלת של הקרפף מסגר, שמשתמר ודמי לחצר, ודעתיה עלויה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת</b><br> מסגר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפילו בתוך תחום שבת</b><br> אע\"ג דרחוק קצת מהעיר. אבל בסמוך תוך ע' אמה וד' טפחים, לא בעי סגור. וי\"א דהלכה כת\"ק, וי\"א כר' יוסי [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מן הקורות</b><br> שמוקצות לבניין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב</b><br> אפילו היה רעוע מעיו\"ט עכ\"פ נולד הוא [תק\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מבקעין</b><br> מקורה שנשברה מעיו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא בקרדום</b><br> [אקסט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא במגרה</b><br> [זעגע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא במגל</b><br> [זענזע]. משום דמוקצין למלאכתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא בקופיץ</b><br> [פליישהאקקע], שצדו א' רחב, וצדו ב' מחודד, ולא שרי רק בצד המחודד כדי לשנות מאופן בקוע בחול. ואף דבקיעת עצים הו\"ל מכשירין שאפשר לעשותן מעיו\"ט דאסור. עכ\"פ בקיעת עצים אינה מלאכה רק אסור מדהו\"ל עובדין דחול, ולצורך יו\"ט שרי ע\"י שנוי. ואנן נוהגין לאסור בקיעת עצים אפילו בחוה\"מ. ורק לבקוע בסכין שרי אפילו ביו\"ט [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שהוא מלא פירות</b><br> מוכנים לאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>סתום</b><br> י\"א דמיירי אפילו בכותל בריא. וי\"א דוקא ברעוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפחת</b><br> שנפל הכותל ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטל ממקום הפחת</b><br> מכאן מוכח דבהוציא עכו\"ם ביו\"ט לפתות החפורים בארץ בחורף, שריין ביו\"ט. מיהו בעשה לצורך ישראל, אסורים [תקי\"ח] ועיין פ\"ג סי' י\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיר אומר אף פוחת לכתחילה ונוטל</b><br> ודוקא בהיה הכותל מאבנים סדורות זע\"ז בלי טיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פותחין</b><br> [אויסהעהלען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>את הנר</b><br> שיקח חתיכת טיט, ויעשה בו גומא להדליק בו [תקי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין עושין פחמין</b><br> [קאהלען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום טוב</b><br> דהו\"ל כלי לצורפי זהב. ולר\"ן אסור משום מכבה [תק\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין חותכין את הפתילה לשנים</b><br> דמתקן מנא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר חותכה באור לשתי נרות</b><br> בצריך לב' נרות, נותן הפתילה בב' מנורות, ומדליק הפתילה באמצע, דלא מוכח דמכוין לתקן מנא, רק להדלקה [תקי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין חותכין הנייר לצלות בו מליח</b><br> כדי להניחן תחת דג מליח הנצלה ע\"ג אסכלא, שלא ישרף. ואסור משום מתקן מנא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין גורפין תנור וכירים</b><br> אם נפל לשם מטיח הטיט, ואפשר לצלות בלי גריפה, הו\"ל טלטול מוקצה בחנם. [ולרש\"י הטעם משום מתקן מנא. והו\"ל מתניתין דלא כהלכתא, דקיי\"ל כר\"י דמכשירי אוכל נפש מותר לתקנן [עי' פ\"ג סי' ל\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מכבשין</b><br> ר\"ל שכובש ומרדד ודוחק האפר שלא יגע בפת שדיבק בדופן התנור. דאף דבזה מטלטל מוקצה, עכ\"פ כיון דאם לא יעשה כן יתקלקל הפת שרי. או נ\"ל דלהכי שרי מדהו\"ל טלטול כלאחר יד [אמנם ב\"י תק\"ז פירש דמיירי שמטלטל האש עם האפר שבו, דאז אינן מוקצה. וע\"ש במג\"א סק\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מקיפין</b><br> אין מקרבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי חביות</b><br> חביות של חרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>לשפות עליהן את הקדרה</b><br> ר\"ל להושיב קדירה עליהן ממעל לאש שבין החביות. ואסור מדדמי לבניין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין סומכין את הקדרה בבקעת</b><br> [שפאן]. דעצים מוקצין מלהטלטל רק להסקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בדלת</b><br> וכן הדין בדלת שאין סומכין אותה בבקעת [תק\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב</b><br> דמחזי כמנהיגה למכרה [תקכ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם</b><br> [שפענכען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלפניו</b><br> מהמונחים לפניו, ואפילו מונחים בחצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לחצוץ בו שניו</b><br> דעצים מוכנים נמי להא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגבב מן החצר</b><br> מלקט ג\"כ מהמונחים כאן וכאן בחצר. דמדלקט סמוך לקדירתו, קדירתו מוכחת עליו, שאינו מעמר לצורך מחר. משא\"כ לעיל במשנה ב' דמונחים בשדה שייך חשש מעמר לפיכך רק מכונס שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק</b><br> אבל בחצר לא. אבל לחצוץ שניו בכל מקום אסור דלא נתנו עצים רק להסקה אבל לגבב ולהניח, לכ\"ע אסור [תק\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מן העצים</b><br> כשיחכך ב' עצים זע\"ז, יצא אש מביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מן העפר</b><br> צפיעי בקר מתלהבים תחת העפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מן המים</b><br> שמעמיד זכוכית מים בשמש, והנעורת נדלק בו. וטעם כולהו מדהו\"ל מוליד. מיהו בעבר ועשה שרי [תק\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מלבנין</b><br> [גליהען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>את הרעפים</b><br> [דאכציעגעל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לצלות בהן</b><br> אפילו רעפים ישנים [ודלא כר\"ב]. מדמתחזקין ע\"י הלבון [תק\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד אמר רבי אליעזר</b><br> אמשנה ו' קא דהתם נמי תנא ר\"א קולא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית</b><br> פירות שמונחין ליבש והוקצו ונאסרו מלאכלן בשבת כיון דדחן בידים שהניחן להתיבש, להכי צריך לעמוד ולהזמינן מע\"ש אפילו לר\"ש ד��ית ליה מוקצה. ולהכי נקט בשביעית, משום דפירות שביעית פטורים ממעשר, ולהכי סגי בשיזמינם מע\"ש בפיו. אבל בשאר שנים, כיון שסתם פירות מוקצין לא נתעשרו עדיין, א\"כ מה מהני הזמנה מע\"ש, הרי טבל הן ואסורין לאכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומר מכאן אני אוכל למחר</b><br> וא\"צ לברר מה יקח למחר. ואע\"ג דבפ\"א מ\"ג צריך לברר היום מה שיקח למחר. מוקצה דבע\"ח חמיר טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויאמר מכאן ועד כאן</b><br> דאין ברירה והלכה כחכמים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משילין</b><br> ר\"ל משליכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>פירות דרך ארובה</b><br> כל חלון הוא בכותל, משא\"כ ארובה הוא בתקרה. וקאמר הכא, דאם פירותיו על הגג, ומתירא שיופסדו בגשמים, מותר בטרחת השלכתן דרך הנקב שבתקרת הבית. אבל להגביהן ולהשליכן דרך חלון שבדופן, אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומכסים פירות</b><br> אפילו מוקצין [וי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכלים</b><br> ר\"ל בכל עת אפילו בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני הדלף</b><br> טפות מועטות שנוטפין מהגג. וכ\"ש מפני גשמים עצמן דמרובין, דשרי [כך נ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן כדי יין וכדי שמן</b><br> מכסין אותן מפני הדלף. וכולהו לא זו אף זו קתני דלא זו פירות שכשיתלחלחו יתרקבו אלא אפילו יין שאינו נפסד כ\"כ ע\"י שירדו לתוכו איזה טפות מטר. ולא זו יין שעכ\"פ כשיתערב בו מים יתחלש, אלא אפילו בשמן שא\"א שיתערב עם מים, ואפשר ע\"י סינון להפרידם אפ\"ה שרי לכסותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשבת</b><br> לקבל הנוטפין, ובנתמלא שופך ושונה. ודוקא בדלף הראוי לרחיצה [של\"ח], ומלת בשבת אכולהו קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שחייבין עליו</b><br> ר\"ל שאסרוהו חכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>משום רשות</b><br> ר\"ל אפילו אם יש בו קצת מצוה, ואפ\"ה אסרוהו חכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>משום מצוה</b><br> ר\"ל או שיש בו מצוה ממש ואסרוהו חכמים בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייבין עליו ביום טוב</b><br> נ\"ל דר\"ל כמו בשבת, אם עשאן חייב מכת מרדות מדרבנן, כ\"כ ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא עולין באילן</b><br> בין לח או יבש. וכמו כן אסור להניח או ליטל שום חפץ שם, דגזרו שמא יתלש ענף משם. מיהו מותר ליגע באילן אם לא ינידנו. וכמו כן מותר לילך או לישב על גבי עשבים. ועכ\"פ אסור למשמש בהן בידיו [רט\"ז סי' של\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא רוכבין על גבי בהמה</b><br> שמא יחתוך זמורה להנהיגה [ועיין שבת פכ\"ד סי' ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא שטין על פני המים</b><br> שמא יעשה בשבת חבית שלמדין לשוט עליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מטפחין</b><br> כף אל כף [קלאטשען] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מספקין</b><br> להכות כף היד על ירך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מרקדין</b><br> [טאנצען]. וכולהו אסירי שמא יתקן כלי שיר. מיהו בעושה לכבוד התורה, הכל מותר. [ונ\"ל דבכה\"ג ליכא למיחש לשמא יתקן כלי שיר. דדמי להך דאמרינן [פסחים די\"א א'] איהו גופיה מחזיר עליו לשרפו, מיכל אכיל מניה. ה\"נ כבוד התורה ואימתה תזכירהו [ועפ\"מ של\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא דנין</b><br> דנקרא רשות ולא מצוה, דמיירי דיש גדול ממנו בעיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מקדשין</b><br> לארס אשה, והוא רשות, דמיירי דאית ליה אשה ובנים. וי\"א דבאין לו אשה ובנים שרי [של\"ט]. ואלו ב' אסורים גזירה שמא יכתוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מיבמין</b><br> ונקרא רשות דמיירי שיש אח גדול ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מקדישין</b><br> אסור משום מקח וממכר, דאסור מדברי קבלה [נחמיה י\"ג. כך כתב רש\"י ביצה דכ\"ז ב']. ושם [דל\"ז א'] כ' משום דבר דבר. ועי' שבת [קי\"ג ב'] ברש\"י ותוס' שם. ועמ\"ש לעיל פ\"ג סי' כ\"ז]. ודוקא כלי ידוע אסור להקדיש, אבל לנדור מעות שרי. וי\"א דוקא למקדש אסור לנדור, מדמוציא לגמרי מרשותו דמי למו\"מ. אבל הקדשות דידן חולין נינהו, ולא נפיק לגמרי מרשותו, ושרי [מג\"א ש\"ו סקי\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מעריכין</b><br> לומר ערכי עלי, או שאומר ערך פלוני עלי, נותן לפי ערך השנים [עי' ויקרא כ\"ז], דאם הנערך זכר, מבן חודש עד ה' שנים, נותן ה' שקלים. ומבן ה' עד כ', נותן כ' שקלים. ומכ' עד ס' נותן נ' שקלים. ומס' ולמעלה נותן ט\"ו שקלים [וסי' הכן יה]. ואם הנערך נקיבה, עד ה' שנים, ג' שקלים. ומן ה' עד כ' י' שקלים, ומכ' עד ס' ל' שקלים. ומס' ולמעלה נותן י' שקלים [וסי' בת ג'י'ל'י'. ונ\"ל דבנקבה הים ראוי שיהיה ערכה חצי זכר, מדאינה חשובה רק כפלג גופא. רק שאין נותנין חצי ולא חצי עשירית. להכי תחת ב' ומחצה תתן ג'. ותחת ב' עשירית וחצי עשירית, תתן ל'. וכ\"כ תחת ז' ומחצה תתן עשירית שלם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מחרימין</b><br> סתם חרמין הוא הקדש לבדק הבית. וכולהו אסירי מדדמי למו\"מ. ומה\"ט נמי אין פודין הבן וכו'. וכולן שעשאן בשוגג או במזיד, מהני [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מגביהין תרומה ומעשר</b><br> דדמי למתקן. אבל להפריש חלה מעיסה הנלושה היום, שרי [תק\"ו]."
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין יום טוב לשבת</b><br> ר\"ל אין דבר שמותר לכתחילה ביו\"ט, ואסור בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אוכל נפש בלבד</b><br> זהו לב\"ש. אבל לב\"ה כל שיש בו צורך יו\"ט קצת, אפילו אינו צורך אוכל נפש שרי ביו\"ט, דמתוך שהותר לצורך מותר נמי שלא לצורך אוכל נפש [תוס' ביצה די\"ב א' ועי' פ\"א סי' ל']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרגלי הבעלים</b><br> שאין מוליכין אותן רק למקום שבעלים שלהן רשאין לילך לשם [שצ\"ז]. וה\"ה לגבי שבת, אלא דלהכי נקט לה הכא גבי יו\"ט לאשמעינן פלוגתא דר\"י ורבנן גבי עיסה [במשנה ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוסר בהמתו לבנו</b><br> דבמפקיד לבנו אין דרכו למסור ברשותו לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לרועה</b><br> מיירי שיש ב' רועים בעיר ומסרה מעיו\"ט לשניהן ולא בירר עד יו\"ט מי ירענה, להכי לא הו\"ל כמסרה לו מעיו\"ט [רי\"ף]. אבל ברועה א' שפסק עמו מעיו\"ט שירעה בהמתו, אפילו לא מסרה לו רק ביו\"ט, ואפילו הוא עכו\"ם, הוא כרגלי הרועה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כרגליו</b><br> אע\"ג שאינו לובש משלו, רק מתפוסת הבית ולכשירצו אחיו יכולים למחות בו ביו\"ט [כח\"מ רפ\"ו ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כמקום שהולכין</b><br> ר\"ל למקום שיכולין כולם לילך לשם. ובעירב א' לצפון וא' לדרום לא יזיזנה ממקומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרגלי השואל</b><br> אף שלא קבלה עד יו\"ט ואף אחר שהחזירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום טוב כרגלי המשאיל</b><br> אף שרגיל להשאילה לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה ששאלה מחברתה</b><br> ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו</b><br> העיסה והתבשיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרגלי שתיהן</b><br> כלעיל סי' ל\"א. ולא אמרינן דמים ומלח בטלין בעיסה. דמשום שמהן נעשית העיסה, הו\"ל יחד כמין במינו דלא בטל בדשיל\"מ [תוס']. או י\"ל דוקא דבר שאינו מותר רק אחר זמן, בטל באינו מינו. אבל מים ומלח הכא, שגם עכשיו יש לו היתר במקום שרגלי שתיהן מותרים, אפילו באינו מינו לא בטל [ר\"ן נדרים נ\"ב א']. ונקט הך דינא בנשים משום דאורחא דמלתא נקט דאשה רגילה בעשיית עיסה [כב\"ק פ\"ב א'] מיהו אפילו ביש לה בעל מיירי אפ\"ה הוה כרגליה ולא כרגלי בעל האשה, דלא גרע אשה מרועה במשנה ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאין בהן ממש</b><br> שאין ניכרות בעיסה או בתבשיל עבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלהבת</b><br> אם הדליק בשלהבת של חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל מקום</b><br> מותר לטלטלה בנר שלו אף שלא כרגלי בעליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלהבת לא נהנין</b><br> לכתחילה מדרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מועלין</b><br> ר\"ל אין חייב קרבן מעילה כשנהנה ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוציא גחלת לרשות הרבים</b><br> בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלהבת</b><br> שדחפה בידו לר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרגלי היחיד</b><br> מימיו כרגלי בעל הבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרגלי אנשי אותה העיר</b><br> אלפים לכל רוח חוץ לע' אמה וד' טפחים, ולב\"י המים כרגלי הממלא ובמילאן עכו\"ם דינו כסי?' ל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל עולי בבל</b><br> שעשו בני הגולה כשעלו לצורך עוברי דרכים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרגלי הממלא</b><br> דבירא דהפקירא הוא, וקנה אותן הממלא כשהגביהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יביאו לו</b><br> מדלא עירב הוא. ודוקא בייחד להפירות מקום. אבל בהפקידן בידם, דינן כרועה סי' כ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>פירותיו כמוהו</b><br> ע\"י עצמו או ע\"י אחר שעירב למקומו. אע\"ג שאותו שהפקיד אצלו לא עירב למקומו הרי יחד לו מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שזמן אצלו אורחים</b><br> ביום טוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יוליכו בידם מנות</b><br> למקום שאין בעל הסעודה יכול לילך לשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן זיכה להם מנותיהם מערב יום טוב</b><br> ע\"י אחר, שהגביהן אותו אחר מעיו\"ט שיהיו המנות מעכשיו שלהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין משקין ושוחטין את המדבריות</b><br> להשקות בהמות מדבריות, ודאי שרי, דהרי מזונתן עליך, כלעיל רפ\"ג. רק הכא לאו בהיתר השקאה מיירי רק איידי דנקט שחיטה נקט משקין, דאורחא להשקות בהמות קודם שחיטה, כדי שיהיו נוחין להפשיט עורן, גם שעי\"ז נמוכים סרכות דקות שבריאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן בייתות הלנות בעיר</b><br> שבאות ממקום המרעה, ולנות תוך התחום של העיר, ונמצא שהם בכל יום מוכנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדבריות הלנות באפר</b><br> באחו. ר\"ל שבכל לילה לנות חוץ לתחום, ונמצא שהן מוקצין, דהכא דדחינהו בידים גם ר\"ש מודה. ודוקא בבהמת ישראל. אבל בהמת עכו\"ם אם לא הובאו מחוץ לתחום לצורך ישראל מותרין [תצ\"ח, ועי' לעיל פ\"ג סי' י\"א]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין ביצה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Chagigah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,552 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Chagigah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין חגיגה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הכל חייבין בראיה</b><br> ר\"ל שחייבים להתראות בעזרה בכל ג' רגלים. והכל לאתויי עבד שחציו בן חורין, דלרמב\"ם. חייב רק למשנה ראשונה [פ\"ד דגיטין], ולרש\"י חייב רק למשנה אחרונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מחרש</b><br> ואף באזנו א' ואף שמדבר. וה\"ה אילם פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוטה</b><br> ערפ\"ק דתרומות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקטן</b><br> מפורש לקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטומטום</b><br> שעור בשרו מכסה ערותו, ולא נודע אם זכר או נקבה הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואנדרוגינוס</b><br> שיש לו זכרות ונקבות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועבדים שאינם משוחררים</b><br> [נ\"ל דלהכי נקט נשים ועבדים לשון רבים, וכולהו לשון יחיד. משום דנשים ועבדים מצויין, ובעלי מומין אינן מצויין. וקטן וזקן נמי נקט להו לשון יחיד, משום דלאו כל הילדים והזקנים פטורים, רק כשאינו יכול לעלות, וכדמסיק, א\"כ הן המועט במינן. והא דאפסקינהו בנשים ועבדים בין הבעלי מומין. נ\"ל דכולהו לא זו אף זו קתני, דלא מבעייא חרש שוטה וקטן דלאו בני דעה ומצוה נינהו, אלא אפילו טומטום ואנדרוגינוס דבני דעה ומצוה נינהו, אפ\"ה פטירי. ולא מבעייא טומטום ואדרוגינוס דיש ספק בגופן אם חייבין, ואין מי שיתחייבו אגביה בראייה, אבל נשים ועבדים אף דגריעי מצ\"ע מטומטום ואנדרוגינוס דאינהו ספק אם חייבים בעשה שהזג\"ר, ונשים ועבדים וודאי פטירי מעשה שהזג\"ר, עכ\"פ סד\"א מדיש להן בעל ואדון יתחייבו אגביה בראייה, קמ\"ל דאפ\"ה פטירי. והדר נקט חיגר וסומא ואינך, אף שחייבים בכל המצות, אפ\"ה פטירי מראייה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסומא</b><br> אפילו בעינו אחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומי שאינו יכול לעלות ברגליו</b><br> מירושלים להר הבית, שהוא חלש. וה\"ה בחלש מלעלות מעירו לירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו</b><br> אביו דנקט לאו דוקא, אלא ר\"ל שהילד חלש כל כך עד שכשישאנו אביו או אחר על כתפו מירושלים להר הבית לא יתרצה הילד, או יזיק לו האויר במקצת אז דוקא פטור מראייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולעלות מירושלם להר הבית</b><br> ולא נקט לעזרה. דקמ\"ל אף שרק עליית ההר קשה עליו ולא ריחוק המקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר שלש רגלים</b><br> ומדלא קאמר פעמים, משמע הליכת רגל לעזרה מירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים הראייה שתי כסף</b><br> דכל זכר בישראל חייב להביא כשעולה לרגל ב' בהמות, א' לעולת ראייה וא' לשלמי חגיגה, ומצוה להקריבן ביום ראשון. ומלבד זה חייב לאכול בשר שלמים בכל יום, וזה נקרא שלמי שמחה [רמב\"ם חגיגה פ\"א ועתוס' ר\"ה ד\"ה א']. וקאמר הכא דעולת ראייה צריך שיהיה שוה ב' מעה כסף:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחגיגה</b><br> ר\"ל הבהמה שמקריב לשלמי חגיגה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעה כסף</b><br> מיהו מדאורייתא אין להם שיעור:"
+            ],
+            [
+                "<b>עולות במועד באות מן החולין</b><br> חסורי מחסרא וה\"ק, עולות, יש מהן שרק בחוה\"מ באות, שיכול להקריבם אז, אבל ביו\"ט לא יקריבם, והן אותן שנדר כל השנה. אבל עולת ראייה בא אפילו ביו\"ט, ואף שיכול להקריבו כל ז', עכ\"פ עיקר מצוותו ביום ראשון של חג. ושניהן מביא רק מן החולין. או נ\"ל דה\"ק עולות אפילו אותן שרק במועד באות דהיינו נדרים ונדבות, דאינן חובה כל כך אפ\"י באות רק מחולין, מכ\"ש עולת ראייה שהן חוב וכל שבחובה בא רק מחולין [כסוף פ\"ז דמנחות] ולאאמ\"ו רבינו הגאון זצוק\"ל הך במועד דנקט מתניתין, קאי לכאן ולכאן ור\"ל עולות שבמועד, ואותן שבמועד באות וכו'. ונלפע\"ד ראיה לד\"ק כדאשכחן דכוותיה [נדה דל\"ו ב'] המקשה נדה, דר\"ל נדה נדה, ע\"ש. וכן [טהרות פ\"ט מ\"ג] משקין טמאין, דר\"ל טמאין טמאין ובתוי\"ט שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשלמים מן המעשר</b><br> ר\"ל שלמי שמחה יוכל להביא מדמי מעשר שני, דשלמי שמחה אינן חובה כשיש לו בשר משאר קרבנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>יום טוב הראשון של פסח</b><br> ר\"ל שלמי חגיגה שמביא אז. וה\"ה שלמי חגיגה דשאר יו\"ט, רק דיוקאי קמ\"ל, דדוקא שלמי חגיגה אז הא שלמים שמביא בערב פסח כדי לאכול אחריו הפסח על השובע. כ\"ע מודו דבאה אף ממעשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים מן המעשר</b><br> לא שיביא הכל ממעשר, דהרי דבר שבחובה בא רק מחולין. אלא אם יש לו בני בית מרובים, ואין די לאכילתן שלמים של ב' מעה כסף, יוסיף עליהן ממעות מעשר. ומביא פר גדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל יוצאין ידי חובתן</b><br> ידי חובת שלמי שמחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונדבות</b><br> בשלמים שנדר כל השנה, בלשון הרי זו או הרי עלי, שכולן מביאן כשעולה לרגל ומקריבין האימורין והבשר נאכל לבעלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובבכור</b><br> [להכי נקט חטאות ואשמות לשון רבים ובכור לשון יחיד. דחטאות ואשמות מביאין בעליהן לעזרה, והכהן מקבל חלקים רבים מכמה חטאות ואשמות. משא\"כ בכור וחזה ושוק, הבעלים נותנן לכהן אחד. ואינו מצוי שיתנו הרבה לכהן א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחזה ושוק</b><br> שקבלו מהשלמים שהקריבו ישראל בחג. וטעם כולהו, דשלמי שמחה ילפינן מדכתיב ושמחת, ואין שמחה רק בבשר קרבנות, ומדאכל הני סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא במנחות</b><br> דאין באכילתן שמחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שיש לו אוכלים מרובים</b><br> בני בית מרובין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונכסים מועטים</b><br> שאינו עשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביא שלמים מרובים</b><br> שלמי חגיגה מרובים. ואף שנכסיו מועטין יוסיף עליהן ממעות מעשר כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועולות</b><br> עולות ראייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>על זה נאמר</b><br> במשנה ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג</b><br> שלא הביא אז עולתו ושלמיו של יו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויום טוב האחרון של חג</b><br> אפי' ביום אחרון של סוכות שהוא שמיני עצרת, דאף שהוא רגל לבדו, אפ\"ה תשלומין דראשון הוא. וכן עצרת אף דרק יום א' הוא. אפ\"ה יכול להקריבן כל ז'. מיהו חיגר בראשון אף שנתרפא אח\"כ, עכ\"פ מדלא חזי בראשון פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>עבר הרגל ולא חג</b><br> שלא הביא קרבנותיו של יו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות</b><br> דזהו חסרון, שחיסר עשה דהבאת קרבנותיו [ועי' מש\"כ בס\"ד סוכה פ\"ב סי' ל\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוליד ממנה ממזר</b><br> שעדות חטאו לפניו תדיר, לפיכך אין עונו נמחק כל כך מהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יכול הוא להחזירו ויתקן</b><br> נ\"ל דר\"ל אף למה שגנב וגזל נמי לפניו תדיר, עכ\"פ משמחזירו לבעלים נתקן. ומכ\"ש ע\"ז ורוצח, דכששב אין חטאו לפניו. וכן כל שאר חטאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא למי שהיה מתוקן בתחלה</b><br> בתיקון שלימות, משא\"כ הנך דלעיל לא היו תחלה רק בלתי חסרון ולא נקראו מתוקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתר נדדים פורחין באויר</b><br> דאע\"ג דהמקיימו כבונה במה [כנדרים דכ\"ד א'], אפ\"ה מסתבר שלא תועיל התרה, והדבר תלוי לכאן ולכאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין להם על מה שיסמכו</b><br> דנרמז רק קצת בקרא, דכתיב לא יחל דברו, ודרשינן דאבל אחרים מוחלין לו, ואינו מפורש במקרא. וקרא הנ\"ל אסמכתא בעלמא היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הדינין</b><br> דיני ממונות, אפי' אותן שאינן מפורשין יפה, כגון נפש תחת נפש דכתיב גבי נגיפת אשה הרה, דדרשינן דהיינו ממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעבודות</b><br> של הקרבנות, אפי' הולכת הדם שאינה מפורשת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהרות</b><br> אע\"ג דכולהו טהרות כתיבי בפירוש. הכא קמ\"ל אפי' לשיעור מקוה דלא כתוב בפירוש. אבל ליכא לא קמא בטבילת נדה לבעלה, דהא ג\"כ כתיבא, וספרה ז' ימים ואחר תטהר, ר\"ל תטבול [תוס']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטומאות</b><br> אפי' שיעור שרץ שיטמא בכעדשה דלא כתיב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועריות</b><br> אפי' בתו מאנוסתו דלא כתיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש להן על מי שיסמכו</b><br> דאע\"ג דכולהו אין מפורשין, נלמדו בלימוד חזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>הן הן גופי תורה</b><br> ר\"ל בין המפורשין או הנרמזין כולן גופי תורה ונקט לכולהו הכא אגב חגיגה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין דורשין בעריות</b><br> ר\"ל בעריות שאינן מפורשין בתורה, כבתו מאנוסתו שנזכר בפרקן דלעיל, ואם חמיו ואם חמותו [כסנהדרין ע\"ה]. ונקט הך מתני' הכא, אגב דמתני' דלעיל. ונחטפה משנה זו בחזקת היד מפרקן דלעיל. אע\"ג דשייכי טפי להתם. מדלא רצה תנא לסיים הפרק עם ראוי לו שלא בא לעולם. וכמו כן בסוף פרקן, גזייה תנא 'ממשנה ה' ואילך מפרק ג' וחברן לפרקן, אע\"ג דשייכי טפי לפרק ג' דמיירי כולה מטהרות ומתרומה וקודש. מדלא רצה תנא לסיים פרקן במשנה ד' במילי דצדוקין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשלשה</b><br> ר\"ל לשלשה וכ\"ש ליותר מג' דלא. וטעמא משום דעריות נפש האדם מחמדתן, ולהכי חיישינן שכשישא ויתן הרב עם א' מהן, ביני ביני יקילו ב' האחרים לפלפל ביניהן. ולא ישמעו יפה מה שאמר הרב שאסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא במעשה בראשית</b><br> הוא סודות הקבלה, איך בתחלת הבריאה השתלשלו העולמות זאח\"ז, עד שנברא עולם הגשמי הזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשנים</b><br> אפי' רק לשנים לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא במרכבה</b><br> הוא סוד יותר נעלם ונשגב שנקרא \"קבלה אלהית\". דהיינו להתבונן בספירות, שהן הכלים והכחות שבהן פועל הקב\"ה בעולמו, ולכן הן כביכול מרכבה לאין סוף ב\"ה. וע\"י התבוננת זה מציץ האדם מרחוק בעצם אלהות ומכיר מי הוא אביו שבשמים. וי\"א דר\"ל הלימוד להרכיב שמות הקדושים, להוציא בכחם פעולות חדשות בעולם, והוא הנקרא \"קבלה מעשית\":"
+            ],
+            [
+                "<b>ביחיד</b><br> ליחיד, ו��עם הדבר לעוצם קדושת הלימודים הללו, וכבוד אלהים הסתר דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן היה</b><br> התלמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>חכם</b><br> להבין מיד הרמז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומבין מדעתו</b><br> שכשימסרו לו ראשי פרקים. יתבונן מעצמו השאר. כי כל הדברים יגעים לדבר בעולם הגשמי מעולם הרוחני. שאי אפשר לתארו יפה בדברים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה למעלה</b><br> מחלל העולם שיש לו סוף על כרחך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה לפנים</b><br> קודם התהוות הזמן, שעל כרחך היה לו התחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה לאחור</b><br> שעל כרחך יהיה לו סוף, ככל נברא. ולהכי ראוי לו שלא נולד, מדאין האדם יוכל להשיג דברים אלו, ויבוא לידי טעות מינות. ונקטינהו הכא, דלמעלה ולמטה, דמו למעשה מרכבה. ולפנים ולאחור דמו למעב\"ר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שלא חס על כבוד קונו</b><br> דהיינו שחוטא בסתר, ומתבושש מאדם יותר מלפני הקב\"ה. וכ\"כ כשחושב בסתר תוהה בעניינים נעלמים הנ\"ל, ולא חש על כבוד ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>יוסי בן יועזר</b><br> הוא הנזכר בסוף פרקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר שלא לסמוך</b><br> השתא חוזר תנא לדיני קרבנות יו\"ט. וקאמר שאין סומכין עליהן ביו\"ט, דמדצריך לסמוך בכל כחו בב' ידיו, א\"כ משתמש בבע\"ח ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלל ומנחם לא נחלקו</b><br> וס\"ל לסמוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא מנחם</b><br> לעבודת המלך הורדס. שכשראה מנחם את הורדס כשעדיין היה ילד, ניבא עליו שימלך. וכשמלך לבסוף קראו לחצר המלך לעבודתו [יאזעפוס פלאביוס ספר ט\"ו ספ\"י] וי\"א שיצא לתרבות רעה, והתחבר עם כת הבייתוסים שמכחישין בתשבע\"פ, וחיו חיי התבודדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכנס שמאי</b><br> להיות אב\"ד תחת מנחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הראשונים</b><br> שנזכרו ראשון בכל זוגות הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושניים להם אב בית דין</b><br> ושמאי שנזכר ראשון אף שהיה אב\"ד היינו מדאמר שלא לסמוך ככל הנשיאים שבג' זוגות הראשונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים מביאין שלמים</b><br> שלמי חגיגה ביו\"ט, מדיש בהן צורך אכילת הדיוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין סומכין עליהם</b><br> מדמשתמש בבע\"ח. ואי\"ל לדחי עשה לל\"ת י\"ל הרי אפשר לקיים שניהן לסמוך מעיו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא עולות</b><br> אפי' עולת ראיי' לא יביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועולות</b><br> עולת ראיי':"
+            ],
+            [
+                "<b>וסומכין עליהם</b><br> דס\"ל תיכף לסמיכה שחיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים יום טבוח</b><br> שחיטת עולת ראיי':"
+            ],
+            [
+                "<b>אחר השבת</b><br> דעצרת יש לו תשלומין כל ז', ככל רגל שהוא ז' ימים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים אין יום טבוח</b><br> ר\"ל א\"צ להקריבו אח\"כ, דמותר להקריבו ביו\"ט. ולטעמייהו במ\"ג אזלו. רק קמ\"ל סיפא רבותא לב\"ש, אף דמפסיק יום א' אחר יו\"ט ומשתה ביותר, אפ\"ה לא יקריבנו ביו\"ט. ולא חיישי' שמא יפשע ולא יקריבנו כלל. ורישא קמ\"ל רבותא לב\"ה, אף דלא משתהה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים שאם חל להיות בשבת שיום טבוח אחר השבת</b><br> דאפי' לב\"ה אין מקריב ראיי' וחגיגה בשבת. דלא דמי לפסח, דהתם זמנו קבוע, שא\"א להקריבו למחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין כהן גדול מתלבש בכליו</b><br> ח' בגדים שלובש לעבוד בהן. שלא היה רגיל לעבוד רק בשבת ויו\"ט ויום כנופיא, אינו לובשן באותו יום טבוח לעבוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומותרין</b><br> בכל השני' ביום טבוח זה [כך כתב התוי\"ט ור\"ל דגזרינן כל השנים אטו בשחל ביום א'. ול\"מ הי' נ\"ל דה\"ק תנא דאע\"ג דבכל א\"ח אסור בהספד ותענית, אפ\"ה כשחל אס\"ח ביום א' מותר בהספד ותענית כדי שלא לחזק ידי צדוקים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהספד ובתענית שלא לקיים דברי האומרין</b><br> בכללן צדוקים וקראיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>עצרת אחר השבת</b><br> דדרשי וספרתם לכם ממחרת השבת. היינו שבת ממש, ואנו קבלנו שהפסוק קרא ליו\"ט ראשון של פסח שבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטלין לידים לחולין ולמעשר</b><br> מעשר שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולתרומה</b><br> והא דתנן רפ\"ב דבכורים דנט\"י רק לתרומה. זה באכילת פירות, אבל באוכל לחם אפי' של חולין צריך נט\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולקודש מטבילין</b><br> דכשרוצה לאכול קודש, צריך להטביל ידיו במ' סאה מחוברין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולחטאת</b><br> ברוצה ליגע במי פרה אדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נטמאו ידיו</b><br> ר\"ל אפי' נגע ביד א' בספר, או באוכלין ובמשקין טמאין, דאז לשאר מילי נטמאו רק ידיו ולא הגוף [ועי' פ\"ג סי' כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא גופו</b><br> וצריך לטבול כל גופו. והנך כולן מעלות דרבנן נינהו. ונקט להו הכא איידי המעלות של רגל שיזכיר [בפ\"ג מ\"ו וז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטובל לחולין</b><br> לאכול חולין בטהרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוחזק לחולין</b><br> ר\"ל אע\"ג שהתכוון לטבול לאכילת טהרה בוודאי, אף דלחולין לא בעי כוונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור למעשר</b><br> אסור לאכול מעשר שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור לתרומה</b><br> ר\"ל לאכול תרומה, אבל אינו פוסל תרומה במגע [דאלת\"ה ק' מה מהני נטילה קודם מזיגת הכוס כרפ\"ח דברכות, הרי אפי' כשיטול תחלה לחולין. ידיו יכולין לפסול תרומה, וא\"כ יטמאו למשקין חולין להיות תחלה, דכך הדין דכל הפוסל תרומה מטמא למשקין להיות תחלה. כך כ' בבאר אברהם. ולפע\"ד יש לדחות, דהתם מדנטל ידיו למשקין הו\"ל כנטל ידיו לתרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור לחטאת</b><br> ליגע במי פרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טבל ולא הוחזק</b><br> שלא התכוון לטבילה וודאית, רק לרחיצה, ושאם יצטרך יהיה לטבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כאילו לא טבל</b><br> ולא מהני, רק לחולין דלא בעי כוונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בגדי עם הארץ מדרס</b><br> דינן כמדרס הזבה, שמטמאין אדם וכלים, דשמא ישבה עליהן אשתו נדה. אבל כשלובש בגדים שנותן לו החבר, אין עושה מדרס. אף שתחלה היה לבוש בגדיו. והרי מדרס ממש אף כשפירש הזב ממנו מטמא אדם וכלים והרי לעניין מעיינותיו הוא כזב. אפ\"ה בגדיו רק מדרס דרבנן הוא, מספיקא, ולא גזרו חכמים גזירה שאין הצבור יכולין לעמוד בו [תוס' חולין דל\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפרושין</b><br> הן החברים שפורשין מע\"ה כדי לאכול חולין בטהרת חולון:"
+            ],
+            [
+                "<b>בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה</b><br> חסר כאן בבא א'. בגדי פרושים מדרס לאוכלי מעשר שני. ושל אוכלי מעשר שני מדרס לאוכלי תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש</b><br> לאוכלי קודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בגדי קודש מדרס לחטאת</b><br> למתעסקים במי פרה ובאפ��ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיתה מטפחתו</b><br> טוך שלו שמתקנח בו ידיו בסעודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדרס לקודש</b><br> קמ\"ל דטעם המעלות לאו משום שיש בכל מעלה תחתונה הדיוטים שמזלזלים בה ויקילו גם במעלה שלמעלה מזו, להכי נקט הנך דאפילו חסידים היו מטפחתם מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוחנן בן גודגדא היה אוכל</b><br> חולין שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיתה מטפחתו מדרס לחטאת</b><br> אבל לא לקודש עצמו, מדנשמר מכל טומאה שמטמא את הקודש, להכי כקודש דמי. מיהו קיי\"ל דלאו כקודש דמי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חומר בקודש מבתרומה</b><br> בי\"א דברים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמטבילין כלים בתוך כלים לתרומה</b><br> דכשהכלי הפנימי אינו כבד [ודלא כר\"ב], אינו חוצץ [כי\"ד פי' ר\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא לקדש</b><br> אפילו אין הפנימי כבד, עכ\"פ חיישי' שמא לא יהי' בפה החיצון כשפופרת הנוד, דהיינו כשיעור ב' אצבעות חוזרות, נמצא שלא יהיו המים שבכלי חיצון כמעורבין במי מקוה, והו\"ל כטובל הפנימי במים שבכלי ולא במקוה. מיהו אם החיצון ג\"כ צריך טבילה, אפי' אין בפיו כשפופרת הנוד, מגו דמהני מים שבתוכו לטבילת החיצון מהני נמי לטבילת הפנימיית אף לקודש [רמב\"ם פי\"ב מאה\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הצביטה</b><br> [האנדגריף] שיש בו בית קבול [לשון ויצבט לה קלי שהוא לשון השטה. וי\"ג הצביע, והוא לשון אצבע [רק שנשמט האל\"ף] מדאוחז שם באצבע לטלטלו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתרומה</b><br> דבתרומה אם נטמא א' מאלו השלש מטומאה דרבנן, כגון ממשקין טמאין, דאע\"ג דמדאורייתא אין כלי מק\"ט רק מאב הטומאה, עכ\"פ בנגע כלי במשקין טמאין, גזרו חכמים שיטמא הכלי, משום גזירה שמא יגעו בהכלי משקין של זב וזבה, כרוקו או מימי רגליו שהן אב הטומאה דאו'. להכי בשאר משקין טמאין שטומאת הכלי רק מד\"ס, בנטמא א' מאלו *) הג' לא נטמא חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא בקודש</b><br> דבנטמא א' מאלו הג', אפילו בטומאה דרבנן, נטמא כל הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנושא את המדרס</b><br> הוא כלי או מלבוש שישב עליו הזב [עי' בהקדמתי לטהרות סי' כ\"ג]"
+            ],
+            [
+                "<b>נושא את התרומה</b><br> ר\"ל מותר לישא באותה שעה תרומה, כשאינו נוגע בה נגיעה שיטמא התרומה. כגון שהתרומה בכלי חרס, שאינו מטמא מגבה, והנושאה נוגע בהכלי רק מגבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא את הקדש</b><br> משום מעשה שהיה, שנשא אחד כלי חרס עם יין נסכים ונשתלשל לתוכה רצועה ממנעל מדרס שלבש, ונטמא עי\"ז הקודש. וגזרו בקודש דוקא מדראו שהקילו בטהרת קודש, שלא נזהרו בה כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדרס לקדש</b><br> ולא נקט נמי נט\"י וטבילה כפ\"ב מ\"ה ו'. דלא נקט הכא רק הנך דיש חשש טומאה. משא\"כ נט\"י וטבילה מעלה בעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדת התרומה</b><br> נ\"ל דנקט הך לישנא [עי' תוס' שאחמ\"כ תרצו בדוחק]. לומר דיש מרחק הרבה ביניהן, דכל הנך מעלות דנקט מעתה מקלינן בכל א' ב' קולות בתרומה נגד קודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטביל</b><br> דכשרוצה להטביל בגד לקודש, אם קשור הוא מתירו מקודם אף שצריך לחזור ולקשרו, ואם לח הוא מנגבו תחילה קודם שיטבלו דלא להוי כחציצה, אף שאין זה סברא שלחותו יהא כחציצה במי המקוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך מטביל</b><br> והיינו ב' קולות דלא די שא\"צ לנגבו או להתיר קשורו, אלא אפילו ללחלחו או לקשרו לכתחילה קודם טבילה שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלים הנגמרין בטהרה</b><br> שמשנגמר וראויין לקבלת טומאה, נזהר היה בהן שלא יתטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריכין טבילה לקדש</b><br> דשמא נתז עליהן רוק ע\"ה כשעדיין לא נגמרו דאז לא נזהר בהן, וכשנגמר הכלי עדיין היה הרוק לח וטימא להכלי להכי צריך טבילה. אבל א\"צ הערב שמש, דכל טומאה דרבנן א\"צ הערב שמש [כרש\"י ביצה די\"ח א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא לתרומה</b><br> והא נמי ב' קולות, דלא די דלא חיישינן לרוק של החבר שעשה הכלי, שגם כן היה ראוי שיתטמא הכלי מרוק החבר שנטמא על הכלי מסתם ידים שלו שמשמשו בהכלי שהן שניות לטומאה לתרומה. אלא אפילו לרוק של הע\"ה שרוקו בעצמו טמא, אפ\"ה לא חיישינן ליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש</b><br> דכשהיו חתיכות רבות בכלי, אף שאין להכלי תוך אם נגע טומאה בא' מהן, נטמאו כולן [רמב\"ם פי\"ב מאה\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא לתרומה</b><br> דבתרומה מקלינן ב' קולות לא די דבשאין להכלי תוך, אלא אפילו ש להכלי תוך, השאר שלא נגע בהן הטומאה טהורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשלישי בתרומה</b><br> עי' בהקדמתי לטהרות סי' ה'. וה\"נ דומה כאילו יש ב' קולות בתרומה, שהרביעי טיהרו לגמרי, וגם השלישי אמרו שאינו רק פסול ואינו מטמא אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובתרומה אם נטמאת אחת מידיו</b><br> בטומאה דרבנן, כגון שנגעה היד באוכלין או במשקין טמאין, או בספר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חברתה טהורה</b><br> דהרי מדאורייתא אדם וכלים אין מקבלין טומאה רק מאב הטומאה, להכי בהנך גוונא דטומאתן רק מדרבנן נטמא רק היד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקדש מטביל שתיהן</b><br> שמא נגעה בחבירתה [תוס' דכ\"ד א' ד\"ה בחיבורין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיד מטמא את חברתה בקדש</b><br> דכשהיד הטמאה לחה, אז אפילו לא נגעה ביד השנייה נטמא גם היא, וכשהיד הטמאה נגובה עכ\"פ בנגע בה בחברתה, ואפילו נגע בידו הטמאה ביד של אחר, נטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא בתרומה</b><br> הרי שוב ב' קולות בתרומה, דלא די בשלא נגעה יד הטהורה בהטמאה מטהרינן. אלא אפילו בנגעה בה טהורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין אוכלים נגובין</b><br> שאין עליהן משקה, ולא הוכשרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בידים מסואבות</b><br> טמאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתרומה</b><br> דהרי א\"א שיטמא התרומה מדלא הוכשרו האוכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא בקדש</b><br> דכשאכל הקודש הנגוב בידים מסואבות. ודאי נטמא הקודש, דאע\"ג דלא הוכשר, קודש א\"צ הכשר מים, דחיבת הקודש מכשירתו. אלא אפילו אכל הקודש במזלג או מלקחיים [דכוש דנקט הש\"ס לאו דוקא, דאפילו לקח בכלי אחר, אין כלי מק\"ט רק מאב הטומאה], או שתחב לו אחר לתוך פיו, אסור, דחיישינן שמא שבשעה שיהיה הקודש בפיו, יקח בידיו המסואבות פירות חולין לחים, ויאכלן עם הקודש, והרי המשקה שעל פרי החולין נטמא מידיו, ויטמא את הקודש בפיו. והרי זה שוב ב' קולות בתרומה דלא די במזלג מותר לאכלה, אלא גם בידיו מסואבות להדיא שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>האונן</b><br> יום שמת לו א' מז' קרובין, אב ואם, אח ואחות, בן ובת, ואשתו, ורק באותו יום, וקודם קבורה [ש\"ך י\"ד קמ\"א סק\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומחוסר כפורים</b><br> זב וזבה יולדת ומצורע שטבלו והעריב שמשן ולא הביאו קרבנותיהן עדיין ביום המחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה</b><br> דבתרומה מקלינן ב' קולות, דלא די כשעבר אנינותו, וכבר הביא כפרתו, דאז רמי אנפשיה למדכר אם הסיח דעתו מטהרת גופו, אלא אפילו בשעה שעדיין אונן, ולא הביא עדיין כפרתו, תיכף כשהעריב שמשו אוכל בתרומה. אבל בקדשים אף שעבר יום אנינותו, וכבר הביא כפרתו אסורין לאכול עד שיטבל. אף שלא הסיח דעתו מטהרת גופו, [דבכה\"ג גם בתרומה צריך טבילה והערב שמש כזבחים צ\"ט א'] על כל פנים מדהסיח דעתו מלאכיל קודש חיישינן שמא הסיח דעתו גם מטהרת גופו. וי\"א דאפילו לנגיעת קדשים צריך טבילה [ועי' רמב\"ם פ\"ג מכלי מקדש, וכהקדמתי לטהרות אות נה, ועי' זבחים דצ\"ט ב' דלאכילה עבד רבנן מעלה ולא לנגיעה]. מיהו אונן נוגע בקדשים, אבל לאכול קודש אסור עד שיטבול:"
+            ],
+            [
+                "<b>שביהודה נאמנים על טהרת יין ושמן כל ימות השנה</b><br> אף שא\"צ הכשר. אפ\"ה באמר הע\"ה שעשאן בטהרה והתכוון שיהיו למנחות ונסכים, נאמן, דבקודש נזהרין מאד. מיהו דוקא ביהודה. אבל מגליל אי אפשר להביא נסכים משום דנטמאו מארץ העממין שמפסיק בין גליל לירושלים. ואפילו בשידה תיבה ומגדל, שמתזיקין מ' סאה, שאינן מקבלין טומאה, אי אפשר להביאן, דהרי קיי\"ל אהל זרוק לא שמיה אהל [כרמב\"ם פי\"א ממת]. וגם בכ\"ח מוקף צמיד פתיל אי אפשר להביאן דרך הגליל, דבקודש אין מציל צמיד פתיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשעת הגיתות</b><br> בעת שדורכין היין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבדים</b><br> דהיינו בזמן שעוצרין השמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על התרומה</b><br> דאז הכל מטהרין כליהן. ובשאר השנה לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יקבלנה ממנו</b><br> ר\"ל הכהן החבר לא יקבלנה מהע\"ה, דשמא נטמא אח\"כ, דבתרומה לא זהירי כל כך. [ונ\"ל דלהכי נקט \"והביאו\", לשון רבים, דקמ\"ל דאפילו היו המביאין רבים, ומעידין עליה שטהורה היא, אפ\"ה אין נאמנין דכל החשוד וכו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מניחה לגת הבאה</b><br> ר\"ל הע\"ה שיודע שנזהר בה רק שלא יאמינוהו, יניחנה עד הגת הבאה. שאז יהיה נאמן עליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אמר לו</b><br> הע\"ה להכהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפרשתי לתוכה רביעית קדש</b><br> ר\"ל הקדשתי להפריש מיין שלתוכם, רביעית אחת לנסכים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאמן</b><br> דהרי לקודש נאמן, וגנאי יהיה לקודש שיהיה התרומה שבצדה טמא והיא תקרב:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי יין וכדי שמן המדומעות</b><br> ע\"ה שהביא לנו כדים מלאים שמן ויין ששמרן להפריש מהן נסכים, והרי צריך להפריש מכל כד תחילה תרומות ומעשרות, נמצא שהכדים מדומעות מתרומה ונסכים וחולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקודם לגיתות שבעים יום</b><br> דאז כבר מתחילין לטהר כליהן, ומדנאמן על הקודש, נאמן גם על התרומה ועל גוף הכדים, משום גנאי הקודש, וכלעיל סי' מ' [והקשו רבעתוס' מה איריא בשעת הגתות בכל השנה נמי וכדאמר לעיל בהפריש לתיכה רביעית קודש נאמן אף על התרומה בכל השנה. ותירץ דהתם בהקדיש הרביעית לחלוטין, אבל הכא לא התכוון רק לכשיצטרך יקח ממנו לנסכים. ונ\"ל דלפ\"ז הא דאוקמא בקודש רק לרבותא נקטי' דאף דהקדש מעורב בהכד, אפ\"ה א\"נ רק בזמן גתות, דלא דמי לרישא, דהכא לא הקדיש לחלוטין. ותו נ\"ל דהא דמסיים וקודם לגתות ע' יום, רק אכדין קאי, משום דרק בכלים שייך האי טעמא שכבר טהרוהו, אבל ביין ושמן גופיה, הרי קודם זמן הגתות אין כאן שמן ויין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן המודיעית</b><br> הוא כרך רחוק מירושלים ט\"ו מיל, ומאותו מחוז רגילין להביא קדירות לירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפנים</b><br> ר\"ל מכל המקומות שבין מודיעית לירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאמנין על כלי חרס</b><br> ר\"ל כלי חרס שצריכין להשתמש בהן קודש, נאמן הע\"ה לומר שעשאן בטהרה כראוי לקודש. מדאינן מטמאין מגבן, וגם לא מהני בהו טבילה. ודוקא בכלי חרס דקין כקדירות וכוסות, מדא\"א בלעדן, דהרי בירושלים אין עושין כבשונות מפני העשן, לכן כאמן הע\"ה על טהרת הכלים בכל זמן לקודש. אבל לתרומה אין נאמנים על הכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן המודיעית ולחוץ אין נאמנין</b><br> ובמודיעית עצמו יש חלוק, דכשהקדר והחבר שניהן בדרך כניסתן לירושלים או שהקדר בדרך כניסה לירושלים והחבר בדרך יציאה, ופגשו יחד במודיעית, אז דין העיר כלחוץ, משום דיכול החבר לכנס עם הקדר לצד שבין מודיעית לירושלים, ויקח ממנו שם כלים. וה\"ה כששניהן בדרך יציאתן והם במודיעית. דינה כלחוץ, מדלא לקח ממנו כשהיה לפנים. אבל כשהחבר נכנס וקדר יוצא, ופגשו יחד במודיעית והקדר מפני משאו לא ירצה לחזור לאחוריו, אז דין העיר כלפנים ממודיעית, ויקח והן טהורין לקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכנס</b><br> לירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפנים מן המודיעית</b><br> ר\"ל מלפנים ממודיעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא הקדר</b><br> ר\"ל דוקא אותו קדר שהכניסן נאמן. אבל במסרן הקדר לע\"ה אחר שם למכרן אין הב' נאמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן הקדירות</b><br> במסר לו ג\"כ קדר אחר שם קדירות, אף דנאמן על שלו, אינו נאמן על של חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן הלוקחים</b><br> אותן שראוהו מכניס יקחו, ולא אחרים. ואפשר דר\"ל דאפילו אותן שראהו מכניס מותרים ליקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגבאין</b><br> גובי מס המלך, והן ע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנכנסו לתוך הבית</b><br> ליקח משכנות על המס, ומיירי שלא היה עמהן עכו\"ם, להשגיח עליהן שיחפשו היטב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן הגנבים שהחזירו את הכלים</b><br> שגנבו כלי חרס, ועשו תשובה והחזירום וה\"ה שאר ע\"ה שנכנס שלא ברשות דבעית שמא יבוא בעה\"ב [טהרות פ\"ו] רק נקט הנהו לרבותא אף דלא בעית, בשעה שנכנסו מלמשמש הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאמנין לומר לא נגענו</b><br> ר\"ל לא נגענו לתוכו, והרי כלי חרס אינו מתטמא מגבו. ונאמנים בכה\"ג אך לתרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובירושלם נאמנין</b><br> הע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הקדש</b><br> אפי' על כלי חרס גדולי', נאמנים לומר שהן טהורים לקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשעת הרגל</b><br> דאז הכל מתטהרין שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפותח את חביתו</b><br> חבר שפתח חביתו למכור יין בירושלי' ברגל וע\"י זה משמשו בו הע\"ה ברגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמתחיל בעיסתו על גב הרגל</b><br> שהתחיל למכור קצת מעיסתו ברגל, שממשמשו בו ידי הע\"ה אז:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר יגמור</b><br> ר\"ל מותר למכור כל השאר אחר הרגל בחזקת טהרה. דאם לא כן לא יתחיל למכור, ולא יהי' מזון מצוי לעולי רגלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים לא יגמור</b><br> דנטמא למפרע ממשמוש הע\"ה ברגל, ורק ברגל טהור היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משעבר הרגל היו מעבירין על טהרת עזרה</b><br> ר\"ל מעבירין כלי המקדש ממקומן כדי לטהרן בטבילה, מדנגעו בהן הע\"ה ברגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא היו מעבירין מפני כבוד השבת</b><br> מדטרודים הכהנים בבתיהן לצרכי שבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף לא ביום חמישי שאין הכהנים פנויין</b><br> מדצריכים עוד קודם שבת להוציא הדשן מהתפוח שבאמצע המזבח, שנתרבה שם דשן ברגל מקרבנות של כל ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומרין להם</b><br> לכהנים הע\"ה שנכנסו להיכל להשתחות שם ברגל. מיהו ישראל אסור לכנס אפי' לעזרת כהנים, רק לסמיכה וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזהרו שלא תגעו בשלהן</b><br> דא\"א לסלקו ולטבלו, מדכתיב לחם הפנים לפני תמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמנורה ותטמאוהו</b><br> ל\"ג מנורה, כמבואר בש\"ס, דהרי רשאי לסלקה לטבלה, דתמיד דכתיב במנורה, היינו שידלק כל הלילה. [ולרמב\"ם פ\"ג מתמיד שמדליק המנורה גם ביום עכ\"פ א\"צ להדליקן תמיד ביום. ואע\"ג שנר המערבי לכ\"ע דולק כל היום מעשה גם הי' משום שהיה בו מדת שמן רק כבחבריו [כספ\"ג דתמיד]. ולפי שלא הי' מצוה, רק שאסור לכבותו, כדי לפרסם הנס, לפיכך הי' יכול לטול הנר מהמנורה ולהושיבו במקום אחר עד שיטביל המנורה. ואף למ\"ד דנרות קבועין במנורה [כמנחות דפ\"ח ב'] והכי קיי\"ל עכ\"פ כשנטמא המנורה, מסתמא לא דלק בנס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכלים שהיו במקדש</b><br> אפי' שולחן, מדאפשר שיטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכלים שהיו במקדש</b><br> כשודאי נטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהן כקרקע</b><br> מזבח נחושת נקרא בתור' מזבח אדמה, וכלי אדמה אינו מק\"ט. ומזבח הזהב איתקש למזבח נחושת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים מפני שהן מצופין</b><br> ר\"ל וחכמים מטמאין, משום דצפויין שהוא מתכות הוא העיקר, ולהכי לא מקרי מזבח הזהב כלי עץ העשוי לנחת שאינו מק\"ט. וי\"א דחכמים ס\"ל ג\"כ דטהורין, וה\"ק דמשום דהן מצופין טהורים, דכל כלי מצופה טהור [כפכ\"ב דכלים]. והא דקאמר התם כלי מצופה בשיש טהור לאו דוקא, אלא אורחא דמלתא נקט, וה\"ה בחיפן בשאר דברים טהורים [ועי' בש\"ס] ואע\"ג דשולחן נמי מצופה, ואפ\"ה מקבל טומאה ה\"ט מדקריי' רחמנא עץ. אבל שאר כלים בטל הכלי לגבי צפוי וטהור:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Chagigah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,548 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Chagigah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Chagigah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הכל חייבין בראיה</b><br> ר\"ל שחייבים להתראות בעזרה בכל ג' רגלים. והכל לאתויי עבד שחציו בן חורין, דלרמב\"ם. חייב רק למשנה ראשונה [פ\"ד דגיטין], ולרש\"י חייב רק למשנה אחרונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מחרש</b><br> ואף באזנו א' ואף שמדבר. וה\"ה אילם פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוטה</b><br> ערפ\"ק דתרומות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקטן</b><br> מפורש לקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטומטום</b><br> שעור בשרו מכסה ערותו, ולא נודע אם זכר או נקבה הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואנדרוגינוס</b><br> שיש לו זכרות ונקבות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועבדים שאינם משוחררים</b><br> [נ\"ל דלהכי נקט נשים ועבדים לשון רבים, וכולהו לשון יחיד. משום דנשים ועבדים מצויין, ובעלי מומין אינן מצויין. וקטן וזקן נמי נקט להו לשון יחיד, משום דלאו כל הילדים והזקנים פטורים, רק כשאינו יכול לעלות, וכדמסיק, א\"כ הן המועט במינן. והא דאפסקינהו בנשים ועבדים בין הבעלי מומין. נ\"ל דכולהו לא זו אף זו קתני, דלא מבעייא חרש שוטה וקטן דלאו בני דעה ומצוה נינהו, אלא אפילו טומטום ואנדרוגינוס דבני דעה ומצוה נינהו, אפ\"ה פטירי. ולא מבעייא טומטום ואדרוגינוס דיש ספק בגופן אם חייבין, ואין מי שיתחייבו אגביה בראייה, אבל נשים ועבדים אף דגריעי מצ\"ע מטומטום ואנדרוגינוס דאינהו ספק אם חייבים בעשה שהזג\"ר, ונשים ועבדים וודאי פטירי מעשה שהזג\"ר, עכ\"פ סד\"א מדיש להן בעל ואדון יתחייבו אגביה בראייה, קמ\"ל דאפ\"ה פטירי. והדר נקט חיגר וסומא ואינך, אף שחייבים בכל המצות, אפ\"ה פטירי מראייה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסומא</b><br> אפילו בעינו אחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומי שאינו יכול לעלות ברגליו</b><br> מירושלים להר הבית, שהוא חלש. וה\"ה בחלש מלעלות מעירו לירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו</b><br> אביו דנקט לאו דוקא, אלא ר\"ל שהילד חלש כל כך עד שכשישאנו אביו או אחר על כתפו מירושלים להר הבית לא יתרצה הילד, או יזיק לו האויר במקצת אז דוקא פטור מראייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולעלות מירושלם להר הבית</b><br> ולא נקט לעזרה. דקמ\"ל אף שרק עליית ההר קשה עליו ולא ריחוק המקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר שלש רגלים</b><br> ומדלא קאמר פעמים, משמע הליכת רגל לעזרה מירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים הראייה שתי כסף</b><br> דכל זכר בישראל חייב להביא כשעולה לרגל ב' בהמות, א' לעולת ראייה וא' לשלמי חגיגה, ומצוה להקריבן ביום ראשון. ומלבד זה חייב לאכול בשר שלמים בכל יום, וזה נקרא שלמי שמחה [רמב\"ם חגיגה פ\"א ועתוס' ר\"ה ד\"ה א']. וקאמר הכא דעולת ראייה צריך שיהיה שוה ב' מעה כסף:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחגיגה</b><br> ר\"ל הבהמה שמקריב לשלמי חגיגה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעה כסף</b><br> מיהו מדאורייתא אין להם שיעור:"
+            ],
+            [
+                "<b>עולות במועד באות מן החולין</b><br> חסורי מחסרא וה\"ק, עולות, יש מהן שרק בחוה\"מ באות, שיכול להקריבם אז, אבל ביו\"ט לא יקריבם, והן אותן שנדר כל השנה. אבל עולת ראייה בא אפילו ביו\"ט, ואף שיכול להקריבו כל ז', עכ\"פ עיקר מצוותו ביום ראשון של חג. ושניהן מביא רק מן החולין. או נ\"ל דה\"ק עולות אפילו אותן שרק במועד באות דהיינו נדרים ונדבות, דאינן חובה כל כך אפ\"י באות רק מחולין, מכ\"ש עולת ראייה שהן חוב וכל שבחובה בא רק מחולין [כסוף פ\"ז דמנחות] ולאאמ\"ו רבינו הגאון זצוק\"ל הך במועד דנקט מתניתין, קאי לכאן ולכאן ור\"ל עולות שבמועד, ואותן שבמועד באות וכו'. ונלפע\"ד ראיה לד\"ק כדאשכחן דכוותיה [נדה דל\"ו ב'] המקשה נדה, דר\"ל נדה נדה, ע\"ש. וכן [טהרות פ\"ט מ\"ג] משקין טמאין, דר\"ל טמאין טמאין ובתוי\"ט שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשלמים מן המעשר</b><br> ר\"ל שלמי שמחה יוכל להביא מדמי מעשר שני, דשלמי שמחה אינן חובה כשיש לו בשר משאר קרבנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>יום טוב הראשון של פסח</b><br> ר\"ל שלמי חגיגה שמביא אז. וה\"ה שלמי חגיגה דשאר יו\"ט, רק דיוקאי קמ\"ל, דדוקא שלמי חגיגה אז הא שלמים שמביא בערב פסח כדי לאכול אחריו הפסח על השובע. כ\"ע מודו דבאה אף ממעשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים מן המעשר</b><br> לא שיביא הכל ממעשר, דהרי דבר שבחובה בא רק מחולין. אלא אם יש לו בני בית מרובים, ואין די לאכילתן שלמים של ב' מעה כסף, יוסיף עליהן ממעות מעשר. ומביא פר גדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל יוצאין ידי חובתן</b><br> ידי חובת שלמי שמחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונדבות</b><br> בשלמים שנדר כל השנה, בלשון הרי זו או הרי עלי, שכולן מביאן כשעולה לרגל ומקריבין האימורין והבשר נאכל לבעלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובבכור</b><br> [להכי נקט חטאות ואשמות לשון רבים ובכור לשון יחיד. דחטאות ואשמות מביאין בעליהן לעזרה, והכהן מקבל חלקים רבים מכמה חטאות ואשמות. משא\"כ בכור וחזה ושוק, הבעלים נותנן לכהן אחד. ואינו מצוי שיתנו הרבה לכהן א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחזה ושוק</b><br> שקבלו מהשלמים שהקריבו ישראל בחג. וטעם כולהו, דשלמי שמחה ילפינן מדכתיב ושמחת, ואין שמחה רק בבשר קרבנות, ומדאכל הני סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא במנחות</b><br> דאין באכילתן שמחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שיש לו אוכלים מרובים</b><br> בני בית מרובין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונכסים מועטים</b><br> שאינו עשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביא שלמים מרובים</b><br> שלמי חגיגה מרובים. ואף שנכסיו מועטין יוסיף עליהן ממעות מעשר כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועולות</b><br> עולות ראייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>על זה נאמר</b><br> במשנה ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג</b><br> שלא הביא אז עולתו ושלמיו של יו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויום טוב האחרון של חג</b><br> אפי' ביום אחרון של סוכות שהוא שמיני עצרת, דאף שהוא רגל לבדו, אפ\"ה תשלומין דראשון הוא. וכן עצרת אף דרק יום א' הוא. אפ\"ה יכול להקריבן כל ז'. מיהו חיגר בראשון אף שנתרפא אח\"כ, עכ\"פ מדלא חזי בראשון פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>עבר הרגל ולא חג</b><br> שלא הביא קרבנותיו של יו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות</b><br> דזהו חסרון, שחיסר עשה דהבאת קרבנותיו [ועי' מש\"כ בס\"ד סוכה פ\"ב סי' ל\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוליד ממנה ממזר</b><br> שעדות חטאו לפניו תדיר, לפיכך אין עונו נמחק כל כך מהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יכול הוא להחזירו ויתקן</b><br> נ\"ל דר\"ל אף למה שגנב וגזל נמי לפניו תדיר, עכ\"פ משמחזירו לבעלים נתקן. ומכ\"ש ע\"ז ורוצח, דכששב אין חטאו לפנ��ו. וכן כל שאר חטאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא למי שהיה מתוקן בתחלה</b><br> בתיקון שלימות, משא\"כ הנך דלעיל לא היו תחלה רק בלתי חסרון ולא נקראו מתוקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתר נדדים פורחין באויר</b><br> דאע\"ג דהמקיימו כבונה במה [כנדרים דכ\"ד א'], אפ\"ה מסתבר שלא תועיל התרה, והדבר תלוי לכאן ולכאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין להם על מה שיסמכו</b><br> דנרמז רק קצת בקרא, דכתיב לא יחל דברו, ודרשינן דאבל אחרים מוחלין לו, ואינו מפורש במקרא. וקרא הנ\"ל אסמכתא בעלמא היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הדינין</b><br> דיני ממונות, אפי' אותן שאינן מפורשין יפה, כגון נפש תחת נפש דכתיב גבי נגיפת אשה הרה, דדרשינן דהיינו ממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעבודות</b><br> של הקרבנות, אפי' הולכת הדם שאינה מפורשת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהרות</b><br> אע\"ג דכולהו טהרות כתיבי בפירוש. הכא קמ\"ל אפי' לשיעור מקוה דלא כתוב בפירוש. אבל ליכא לא קמא בטבילת נדה לבעלה, דהא ג\"כ כתיבא, וספרה ז' ימים ואחר תטהר, ר\"ל תטבול [תוס']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטומאות</b><br> אפי' שיעור שרץ שיטמא בכעדשה דלא כתיב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועריות</b><br> אפי' בתו מאנוסתו דלא כתיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש להן על מי שיסמכו</b><br> דאע\"ג דכולהו אין מפורשין, נלמדו בלימוד חזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>הן הן גופי תורה</b><br> ר\"ל בין המפורשין או הנרמזין כולן גופי תורה ונקט לכולהו הכא אגב חגיגה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין דורשין בעריות</b><br> ר\"ל בעריות שאינן מפורשין בתורה, כבתו מאנוסתו שנזכר בפרקן דלעיל, ואם חמיו ואם חמותו [כסנהדרין ע\"ה]. ונקט הך מתני' הכא, אגב דמתני' דלעיל. ונחטפה משנה זו בחזקת היד מפרקן דלעיל. אע\"ג דשייכי טפי להתם. מדלא רצה תנא לסיים הפרק עם ראוי לו שלא בא לעולם. וכמו כן בסוף פרקן, גזייה תנא 'ממשנה ה' ואילך מפרק ג' וחברן לפרקן, אע\"ג דשייכי טפי לפרק ג' דמיירי כולה מטהרות ומתרומה וקודש. מדלא רצה תנא לסיים פרקן במשנה ד' במילי דצדוקין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשלשה</b><br> ר\"ל לשלשה וכ\"ש ליותר מג' דלא. וטעמא משום דעריות נפש האדם מחמדתן, ולהכי חיישינן שכשישא ויתן הרב עם א' מהן, ביני ביני יקילו ב' האחרים לפלפל ביניהן. ולא ישמעו יפה מה שאמר הרב שאסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא במעשה בראשית</b><br> הוא סודות הקבלה, איך בתחלת הבריאה השתלשלו העולמות זאח\"ז, עד שנברא עולם הגשמי הזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשנים</b><br> אפי' רק לשנים לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא במרכבה</b><br> הוא סוד יותר נעלם ונשגב שנקרא \"קבלה אלהית\". דהיינו להתבונן בספירות, שהן הכלים והכחות שבהן פועל הקב\"ה בעולמו, ולכן הן כביכול מרכבה לאין סוף ב\"ה. וע\"י התבוננת זה מציץ האדם מרחוק בעצם אלהות ומכיר מי הוא אביו שבשמים. וי\"א דר\"ל הלימוד להרכיב שמות הקדושים, להוציא בכחם פעולות חדשות בעולם, והוא הנקרא \"קבלה מעשית\":"
+            ],
+            [
+                "<b>ביחיד</b><br> ליחיד, וטעם הדבר לעוצם קדושת הלימודים הללו, וכבוד אלהים הסתר דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן היה</b><br> התלמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>חכם</b><br> להבין מיד הרמז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומבין מדעתו</b><br> שכשימסרו לו ראשי פרקים. יתבונן מעצמו השאר. כי כל הדברים יגעים לדבר בעולם הגשמי מעולם הרוחני. שאי אפשר לתארו יפה בדברים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה למעלה</b><br> מחלל העולם שיש לו סוף על כרחך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה לפנים</b><br> קודם התהוות הזמן, שעל כרחך היה לו התחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה לאחור</b><br> שעל כרחך יהיה לו סוף, ככל נברא. ולהכי ראוי לו שלא נולד, מדאין האדם יוכל להשיג דברים אלו, ויבוא לידי טעות מינות. ונקטינהו הכא, דלמעלה ולמטה, דמו למעשה מרכבה. ולפנים ולאחור דמו למעב\"ר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שלא חס על כבוד קונו</b><br> דהיינו שחוטא בסתר, ומתבושש מאדם יותר מלפני הקב\"ה. וכ\"כ כשחושב בסתר תוהה בעניינים נעלמים הנ\"ל, ולא חש על כבוד ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>יוסי בן יועזר</b><br> הוא הנזכר בסוף פרקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר שלא לסמוך</b><br> השתא חוזר תנא לדיני קרבנות יו\"ט. וקאמר שאין סומכין עליהן ביו\"ט, דמדצריך לסמוך בכל כחו בב' ידיו, א\"כ משתמש בבע\"ח ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלל ומנחם לא נחלקו</b><br> וס\"ל לסמוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא מנחם</b><br> לעבודת המלך הורדס. שכשראה מנחם את הורדס כשעדיין היה ילד, ניבא עליו שימלך. וכשמלך לבסוף קראו לחצר המלך לעבודתו [יאזעפוס פלאביוס ספר ט\"ו ספ\"י] וי\"א שיצא לתרבות רעה, והתחבר עם כת הבייתוסים שמכחישין בתשבע\"פ, וחיו חיי התבודדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכנס שמאי</b><br> להיות אב\"ד תחת מנחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הראשונים</b><br> שנזכרו ראשון בכל זוגות הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושניים להם אב בית דין</b><br> ושמאי שנזכר ראשון אף שהיה אב\"ד היינו מדאמר שלא לסמוך ככל הנשיאים שבג' זוגות הראשונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים מביאין שלמים</b><br> שלמי חגיגה ביו\"ט, מדיש בהן צורך אכילת הדיוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין סומכין עליהם</b><br> מדמשתמש בבע\"ח. ואי\"ל לדחי עשה לל\"ת י\"ל הרי אפשר לקיים שניהן לסמוך מעיו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא עולות</b><br> אפי' עולת ראיי' לא יביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועולות</b><br> עולת ראיי':"
+            ],
+            [
+                "<b>וסומכין עליהם</b><br> דס\"ל תיכף לסמיכה שחיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים יום טבוח</b><br> שחיטת עולת ראיי':"
+            ],
+            [
+                "<b>אחר השבת</b><br> דעצרת יש לו תשלומין כל ז', ככל רגל שהוא ז' ימים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים אין יום טבוח</b><br> ר\"ל א\"צ להקריבו אח\"כ, דמותר להקריבו ביו\"ט. ולטעמייהו במ\"ג אזלו. רק קמ\"ל סיפא רבותא לב\"ש, אף דמפסיק יום א' אחר יו\"ט ומשתה ביותר, אפ\"ה לא יקריבנו ביו\"ט. ולא חיישי' שמא יפשע ולא יקריבנו כלל. ורישא קמ\"ל רבותא לב\"ה, אף דלא משתהה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים שאם חל להיות בשבת שיום טבוח אחר השבת</b><br> דאפי' לב\"ה אין מקריב ראיי' וחגיגה בשבת. דלא דמי לפסח, דהתם זמנו קבוע, שא\"א להקריבו למחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין כהן גדול מתלבש בכליו</b><br> ח' בגדים שלובש לעבוד בהן. שלא היה רגיל לעבוד רק בשבת ויו\"ט ויום כנופיא, אינו לובשן באותו יום טבוח לעבוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומותרין</b><br> בכל השני' ביום טבוח זה [כך כתב התוי\"ט ור\"ל דגזרינן כל השנים אטו בשחל ביום א'. ול\"מ הי' נ\"ל דה\"ק תנא דאע\"ג דבכל א\"ח אסור בהספד ותענית, אפ\"ה כשחל אס\"ח ביום א' מותר בהספד ותענית כדי שלא לחזק ידי צדוקים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהספד ובתענית שלא לקיים דברי האומרין</b><br> בכללן צדוקים וקראיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>עצרת אחר השבת</b><br> דדרשי וספרתם לכם ממחרת השבת. היינו שבת ממש, ואנו קבלנו שהפסוק קרא ליו\"ט ראשון של פסח שבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטלין לידים לחולין ולמעשר</b><br> מעשר שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולתרומה</b><br> והא דתנן רפ\"ב דבכורים דנט\"י רק לתרומה. זה באכילת פירות, אבל באוכל לחם אפי' של חולין צריך נט\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולקודש מטבילין</b><br> דכשרוצה לאכול קודש, צריך להטביל ידיו במ' סאה מחוברין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולחטאת</b><br> ברוצה ליגע במי פרה אדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נטמאו ידיו</b><br> ר\"ל אפי' נגע ביד א' בספר, או באוכלין ובמשקין טמאין, דאז לשאר מילי נטמאו רק ידיו ולא הגוף [ועי' פ\"ג סי' כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא גופו</b><br> וצריך לטבול כל גופו. והנך כולן מעלות דרבנן נינהו. ונקט להו הכא איידי המעלות של רגל שיזכיר [בפ\"ג מ\"ו וז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטובל לחולין</b><br> לאכול חולין בטהרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוחזק לחולין</b><br> ר\"ל אע\"ג שהתכוון לטבול לאכילת טהרה בוודאי, אף דלחולין לא בעי כוונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור למעשר</b><br> אסור לאכול מעשר שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור לתרומה</b><br> ר\"ל לאכול תרומה, אבל אינו פוסל תרומה במגע [דאלת\"ה ק' מה מהני נטילה קודם מזיגת הכוס כרפ\"ח דברכות, הרי אפי' כשיטול תחלה לחולין. ידיו יכולין לפסול תרומה, וא\"כ יטמאו למשקין חולין להיות תחלה, דכך הדין דכל הפוסל תרומה מטמא למשקין להיות תחלה. כך כ' בבאר אברהם. ולפע\"ד יש לדחות, דהתם מדנטל ידיו למשקין הו\"ל כנטל ידיו לתרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור לחטאת</b><br> ליגע במי פרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טבל ולא הוחזק</b><br> שלא התכוון לטבילה וודאית, רק לרחיצה, ושאם יצטרך יהיה לטבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כאילו לא טבל</b><br> ולא מהני, רק לחולין דלא בעי כוונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בגדי עם הארץ מדרס</b><br> דינן כמדרס הזבה, שמטמאין אדם וכלים, דשמא ישבה עליהן אשתו נדה. אבל כשלובש בגדים שנותן לו החבר, אין עושה מדרס. אף שתחלה היה לבוש בגדיו. והרי מדרס ממש אף כשפירש הזב ממנו מטמא אדם וכלים והרי לעניין מעיינותיו הוא כזב. אפ\"ה בגדיו רק מדרס דרבנן הוא, מספיקא, ולא גזרו חכמים גזירה שאין הצבור יכולין לעמוד בו [תוס' חולין דל\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפרושין</b><br> הן החברים שפורשין מע\"ה כדי לאכול חולין בטהרת חולון:"
+            ],
+            [
+                "<b>בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה</b><br> חסר כאן בבא א'. בגדי פרושים מדרס לאוכלי מעשר שני. ושל אוכלי מעשר שני מדרס לאוכלי תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש</b><br> לאוכלי קודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בגדי קודש מדרס לחטאת</b><br> למתעסקים במי פרה ובאפרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיתה מטפחתו</b><br> טוך שלו שמתקנח בו ידיו בסעודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדרס לקודש</b><br> קמ\"ל דטעם המעלות לאו משום שיש בכל מעלה תחתונה הדיוטים שמזלזלים בה ויקילו גם במעלה שלמעלה מזו, להכי נקט הנך דאפילו חסידים היו מטפחתם מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוחנן בן גודגדא היה אוכל</b><br> חולין שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיתה מטפחתו מדרס לחטאת</b><br> אבל לא לקודש עצמו, מדנשמר מכל טומאה שמטמא את הקודש, להכי כקודש דמי. מיהו קיי\"ל דלאו כקודש דמי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חומר בקודש מבתרומה</b><br> בי\"א דברים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמטבילין כלים בתוך כלים לתרומה</b><br> דכשהכלי הפנימי אינו כבד [ודלא כר\"ב], אינו חוצץ [כי\"ד פי' ר\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא לקדש</b><br> אפילו אין הפנימי כבד, עכ\"פ חיישי' שמא לא יהי' בפה החיצון כשפופרת הנוד, דהיינו כשיעור ב' אצבעות חוזרות, נמצא שלא יהיו המים שבכלי חיצון כמעורבין במי מקוה, והו\"ל כטובל הפנימי במים שבכלי ולא במקוה. מיהו אם החיצון ג\"כ צריך טבילה, אפי' אין בפיו כשפופרת הנוד, מגו דמהני מים שבתוכו לטבילת החיצון מהני נמי לטבילת הפנימיית אף לקודש [רמב\"ם פי\"ב מאה\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הצביטה</b><br> [האנדגריף] שיש בו בית קבול [לשון ויצבט לה קלי שהוא לשון השטה. וי\"ג הצביע, והוא לשון אצבע [רק שנשמט האל\"ף] מדאוחז שם באצבע לטלטלו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתרומה</b><br> דבתרומה אם נטמא א' מאלו השלש מטומאה דרבנן, כגון ממשקין טמאין, דאע\"ג דמדאורייתא אין כלי מק\"ט רק מאב הטומאה, עכ\"פ בנגע כלי במשקין טמאין, גזרו חכמים שיטמא הכלי, משום גזירה שמא יגעו בהכלי משקין של זב וזבה, כרוקו או מימי רגליו שהן אב הטומאה דאו'. להכי בשאר משקין טמאין שטומאת הכלי רק מד\"ס, בנטמא א' מאלו *) הג' לא נטמא חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא בקודש</b><br> דבנטמא א' מאלו הג', אפילו בטומאה דרבנן, נטמא כל הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנושא את המדרס</b><br> הוא כלי או מלבוש שישב עליו הזב [עי' בהקדמתי לטהרות סי' כ\"ג]"
+            ],
+            [
+                "<b>נושא את התרומה</b><br> ר\"ל מותר לישא באותה שעה תרומה, כשאינו נוגע בה נגיעה שיטמא התרומה. כגון שהתרומה בכלי חרס, שאינו מטמא מגבה, והנושאה נוגע בהכלי רק מגבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא את הקדש</b><br> משום מעשה שהיה, שנשא אחד כלי חרס עם יין נסכים ונשתלשל לתוכה רצועה ממנעל מדרס שלבש, ונטמא עי\"ז הקודש. וגזרו בקודש דוקא מדראו שהקילו בטהרת קודש, שלא נזהרו בה כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדרס לקדש</b><br> ולא נקט נמי נט\"י וטבילה כפ\"ב מ\"ה ו'. דלא נקט הכא רק הנך דיש חשש טומאה. משא\"כ נט\"י וטבילה מעלה בעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדת התרומה</b><br> נ\"ל דנקט הך לישנא [עי' תוס' שאחמ\"כ תרצו בדוחק]. לומר דיש מרחק הרבה ביניהן, דכל הנך מעלות דנקט מעתה מקלינן בכל א' ב' קולות בתרומה נגד קודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטביל</b><br> דכשרוצה להטביל בגד לקודש, אם קשור הוא מתירו מקודם אף שצריך לחזור ולקשרו, ואם לח הוא מנגבו תחילה קודם שיטבלו דלא להוי כחציצה, אף שאין זה סברא שלחותו יהא כחציצה במי המקוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך מטביל</b><br> והיינו ב' קולות דלא די שא\"צ לנגבו או להתיר קשורו, אלא אפילו ללחלחו או לקשרו לכתחילה קודם טבילה שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלים הנגמרין בטהרה</b><br> שמשנגמר וראויין לקבלת טומאה, נזהר היה בהן שלא יתטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריכין טבילה לקדש</b><br> דשמא נתז עליהן רוק ע\"ה כשעדיין לא נגמרו דאז לא נזהר בהן, וכשנגמר הכלי עדיין היה הרוק לח וטימא להכלי להכי צריך טבילה. אבל א\"צ הערב שמש, דכל טומאה דרבנן א\"צ הערב שמש [כרש\"י ביצה די\"ח א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא לתרומה</b><br> והא נמי ב' קולות, דלא די דלא חיישינן לרוק של החבר שעשה הכלי, שגם כן היה ראוי שיתטמא הכלי מרוק החבר שנטמא על הכלי מסתם ידים שלו שמשמשו בהכלי שהן שניות לטומאה לתרומה. אלא אפילו לרוק של הע\"ה שרוקו בעצמו טמא, אפ\"ה לא חיישינן ליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש</b><br> דכשהיו חתיכות רבות בכלי, אף שאין להכלי תוך אם נגע טומאה בא' מהן, נטמאו כולן [רמב\"ם פי\"ב מאה\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא לתרומה</b><br> דבתרומה מקלינן ב' קולות לא די דבשאין להכלי תוך, אלא אפילו ש להכלי תוך, השאר שלא נגע בהן הטומאה טהורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשלישי בתרומה</b><br> עי' בהקדמתי לטהרות סי' ה'. וה\"נ דומה כאילו יש ב' קולות בתרומה, שהרביעי טיהרו לגמרי, וגם השלישי אמרו שאינו רק פסול ואינו מטמא אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובתרומה אם נטמאת אחת מידיו</b><br> בטומאה דרבנן, כגון שנגעה היד באוכלין או במשקין טמאין, או בספר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חברתה טהורה</b><br> דהרי מדאורייתא אדם וכלים אין מקבלין טומאה רק מאב הטומאה, להכי בהנך גוונא דטומאתן רק מדרבנן נטמא רק היד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקדש מטביל שתיהן</b><br> שמא נגעה בחבירתה [תוס' דכ\"ד א' ד\"ה בחיבורין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיד מטמא את חברתה בקדש</b><br> דכשהיד הטמאה לחה, אז אפילו לא נגעה ביד השנייה נטמא גם היא, וכשהיד הטמאה נגובה עכ\"פ בנגע בה בחברתה, ואפילו נגע בידו הטמאה ביד של אחר, נטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא בתרומה</b><br> הרי שוב ב' קולות בתרומה, דלא די בשלא נגעה יד הטהורה בהטמאה מטהרינן. אלא אפילו בנגעה בה טהורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין אוכלים נגובין</b><br> שאין עליהן משקה, ולא הוכשרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בידים מסואבות</b><br> טמאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתרומה</b><br> דהרי א\"א שיטמא התרומה מדלא הוכשרו האוכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא בקדש</b><br> דכשאכל הקודש הנגוב בידים מסואבות. ודאי נטמא הקודש, דאע\"ג דלא הוכשר, קודש א\"צ הכשר מים, דחיבת הקודש מכשירתו. אלא אפילו אכל הקודש במזלג או מלקחיים [דכוש דנקט הש\"ס לאו דוקא, דאפילו לקח בכלי אחר, אין כלי מק\"ט רק מאב הטומאה], או שתחב לו אחר לתוך פיו, אסור, דחיישינן שמא שבשעה שיהיה הקודש בפיו, יקח בידיו המסואבות פירות חולין לחים, ויאכלן עם הקודש, והרי המשקה שעל פרי החולין נטמא מידיו, ויטמא את הקודש בפיו. והרי זה שוב ב' קולות בתרומה דלא די במזלג מותר לאכלה, אלא גם בידיו מסואבות להדיא שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>האונן</b><br> יום שמת לו א' מז' קרובין, אב ואם, אח ואחות, בן ובת, ואשתו, ורק באותו יום, וקודם קבורה [ש\"ך י\"ד קמ\"א סק\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומחוסר כפורים</b><br> זב וזבה יולדת ומצורע שטבלו והעריב שמשן ולא הביאו קרבנותיהן עדיין ביום המחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה</b><br> דבתרומה מקלינן ב' קולות, דלא די כשעבר אנינותו, וכבר הביא כפרתו, דאז רמי אנפשיה למדכר אם הסיח דעתו מטהרת גופו, אלא אפילו בשעה שעדיין אונן, ולא הביא עדיין כפרתו, תיכף כשהעריב שמשו אוכל בתרומה. אבל בקדשים אף שעבר יום אנינותו, וכבר הביא כ��רתו אסורין לאכול עד שיטבל. אף שלא הסיח דעתו מטהרת גופו, [דבכה\"ג גם בתרומה צריך טבילה והערב שמש כזבחים צ\"ט א'] על כל פנים מדהסיח דעתו מלאכיל קודש חיישינן שמא הסיח דעתו גם מטהרת גופו. וי\"א דאפילו לנגיעת קדשים צריך טבילה [ועי' רמב\"ם פ\"ג מכלי מקדש, וכהקדמתי לטהרות אות נה, ועי' זבחים דצ\"ט ב' דלאכילה עבד רבנן מעלה ולא לנגיעה]. מיהו אונן נוגע בקדשים, אבל לאכול קודש אסור עד שיטבול:"
+            ],
+            [
+                "<b>שביהודה נאמנים על טהרת יין ושמן כל ימות השנה</b><br> אף שא\"צ הכשר. אפ\"ה באמר הע\"ה שעשאן בטהרה והתכוון שיהיו למנחות ונסכים, נאמן, דבקודש נזהרין מאד. מיהו דוקא ביהודה. אבל מגליל אי אפשר להביא נסכים משום דנטמאו מארץ העממין שמפסיק בין גליל לירושלים. ואפילו בשידה תיבה ומגדל, שמתזיקין מ' סאה, שאינן מקבלין טומאה, אי אפשר להביאן, דהרי קיי\"ל אהל זרוק לא שמיה אהל [כרמב\"ם פי\"א ממת]. וגם בכ\"ח מוקף צמיד פתיל אי אפשר להביאן דרך הגליל, דבקודש אין מציל צמיד פתיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשעת הגיתות</b><br> בעת שדורכין היין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבדים</b><br> דהיינו בזמן שעוצרין השמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על התרומה</b><br> דאז הכל מטהרין כליהן. ובשאר השנה לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יקבלנה ממנו</b><br> ר\"ל הכהן החבר לא יקבלנה מהע\"ה, דשמא נטמא אח\"כ, דבתרומה לא זהירי כל כך. [ונ\"ל דלהכי נקט \"והביאו\", לשון רבים, דקמ\"ל דאפילו היו המביאין רבים, ומעידין עליה שטהורה היא, אפ\"ה אין נאמנין דכל החשוד וכו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מניחה לגת הבאה</b><br> ר\"ל הע\"ה שיודע שנזהר בה רק שלא יאמינוהו, יניחנה עד הגת הבאה. שאז יהיה נאמן עליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אמר לו</b><br> הע\"ה להכהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפרשתי לתוכה רביעית קדש</b><br> ר\"ל הקדשתי להפריש מיין שלתוכם, רביעית אחת לנסכים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאמן</b><br> דהרי לקודש נאמן, וגנאי יהיה לקודש שיהיה התרומה שבצדה טמא והיא תקרב:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי יין וכדי שמן המדומעות</b><br> ע\"ה שהביא לנו כדים מלאים שמן ויין ששמרן להפריש מהן נסכים, והרי צריך להפריש מכל כד תחילה תרומות ומעשרות, נמצא שהכדים מדומעות מתרומה ונסכים וחולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקודם לגיתות שבעים יום</b><br> דאז כבר מתחילין לטהר כליהן, ומדנאמן על הקודש, נאמן גם על התרומה ועל גוף הכדים, משום גנאי הקודש, וכלעיל סי' מ' [והקשו רבעתוס' מה איריא בשעת הגתות בכל השנה נמי וכדאמר לעיל בהפריש לתיכה רביעית קודש נאמן אף על התרומה בכל השנה. ותירץ דהתם בהקדיש הרביעית לחלוטין, אבל הכא לא התכוון רק לכשיצטרך יקח ממנו לנסכים. ונ\"ל דלפ\"ז הא דאוקמא בקודש רק לרבותא נקטי' דאף דהקדש מעורב בהכד, אפ\"ה א\"נ רק בזמן גתות, דלא דמי לרישא, דהכא לא הקדיש לחלוטין. ותו נ\"ל דהא דמסיים וקודם לגתות ע' יום, רק אכדין קאי, משום דרק בכלים שייך האי טעמא שכבר טהרוהו, אבל ביין ושמן גופיה, הרי קודם זמן הגתות אין כאן שמן ויין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן המודיעית</b><br> הוא כרך רחוק מירושלים ט\"ו מיל, ומאותו מחוז רגילין להביא קדירות לירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפנים</b><br> ר\"ל מכל המקומות שבין מודיעית לירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאמנין על כלי חרס</b><br> ר\"ל כלי חרס שצריכין להשתמש בהן קודש, נאמן הע\"ה ��ומר שעשאן בטהרה כראוי לקודש. מדאינן מטמאין מגבן, וגם לא מהני בהו טבילה. ודוקא בכלי חרס דקין כקדירות וכוסות, מדא\"א בלעדן, דהרי בירושלים אין עושין כבשונות מפני העשן, לכן כאמן הע\"ה על טהרת הכלים בכל זמן לקודש. אבל לתרומה אין נאמנים על הכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן המודיעית ולחוץ אין נאמנין</b><br> ובמודיעית עצמו יש חלוק, דכשהקדר והחבר שניהן בדרך כניסתן לירושלים או שהקדר בדרך כניסה לירושלים והחבר בדרך יציאה, ופגשו יחד במודיעית, אז דין העיר כלחוץ, משום דיכול החבר לכנס עם הקדר לצד שבין מודיעית לירושלים, ויקח ממנו שם כלים. וה\"ה כששניהן בדרך יציאתן והם במודיעית. דינה כלחוץ, מדלא לקח ממנו כשהיה לפנים. אבל כשהחבר נכנס וקדר יוצא, ופגשו יחד במודיעית והקדר מפני משאו לא ירצה לחזור לאחוריו, אז דין העיר כלפנים ממודיעית, ויקח והן טהורין לקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכנס</b><br> לירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפנים מן המודיעית</b><br> ר\"ל מלפנים ממודיעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא הקדר</b><br> ר\"ל דוקא אותו קדר שהכניסן נאמן. אבל במסרן הקדר לע\"ה אחר שם למכרן אין הב' נאמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן הקדירות</b><br> במסר לו ג\"כ קדר אחר שם קדירות, אף דנאמן על שלו, אינו נאמן על של חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן הלוקחים</b><br> אותן שראוהו מכניס יקחו, ולא אחרים. ואפשר דר\"ל דאפילו אותן שראהו מכניס מותרים ליקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגבאין</b><br> גובי מס המלך, והן ע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנכנסו לתוך הבית</b><br> ליקח משכנות על המס, ומיירי שלא היה עמהן עכו\"ם, להשגיח עליהן שיחפשו היטב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן הגנבים שהחזירו את הכלים</b><br> שגנבו כלי חרס, ועשו תשובה והחזירום וה\"ה שאר ע\"ה שנכנס שלא ברשות דבעית שמא יבוא בעה\"ב [טהרות פ\"ו] רק נקט הנהו לרבותא אף דלא בעית, בשעה שנכנסו מלמשמש הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאמנין לומר לא נגענו</b><br> ר\"ל לא נגענו לתוכו, והרי כלי חרס אינו מתטמא מגבו. ונאמנים בכה\"ג אך לתרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובירושלם נאמנין</b><br> הע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הקדש</b><br> אפי' על כלי חרס גדולי', נאמנים לומר שהן טהורים לקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשעת הרגל</b><br> דאז הכל מתטהרין שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפותח את חביתו</b><br> חבר שפתח חביתו למכור יין בירושלי' ברגל וע\"י זה משמשו בו הע\"ה ברגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמתחיל בעיסתו על גב הרגל</b><br> שהתחיל למכור קצת מעיסתו ברגל, שממשמשו בו ידי הע\"ה אז:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר יגמור</b><br> ר\"ל מותר למכור כל השאר אחר הרגל בחזקת טהרה. דאם לא כן לא יתחיל למכור, ולא יהי' מזון מצוי לעולי רגלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים לא יגמור</b><br> דנטמא למפרע ממשמוש הע\"ה ברגל, ורק ברגל טהור היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משעבר הרגל היו מעבירין על טהרת עזרה</b><br> ר\"ל מעבירין כלי המקדש ממקומן כדי לטהרן בטבילה, מדנגעו בהן הע\"ה ברגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא היו מעבירין מפני כבוד השבת</b><br> מדטרודים הכהנים בבתיהן לצרכי שבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף לא ביום חמישי שאין הכהנים פנויין</b><br> מדצריכים עוד קודם שבת להוציא הדשן מהתפוח שבאמצע המזבח, שנתרבה שם דשן ברגל מקרבנות של כל ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומרין להם</b><br> לכהנים הע\"ה שנכנסו להיכל להשתחות שם ברגל. מיהו ישראל אסור לכנס אפי' לעזרת כהנים, רק לסמיכה וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזהרו שלא תגעו בשלהן</b><br> דא\"א לסלקו ולטבלו, מדכתיב לחם הפנים לפני תמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמנורה ותטמאוהו</b><br> ל\"ג מנורה, כמבואר בש\"ס, דהרי רשאי לסלקה לטבלה, דתמיד דכתיב במנורה, היינו שידלק כל הלילה. [ולרמב\"ם פ\"ג מתמיד שמדליק המנורה גם ביום עכ\"פ א\"צ להדליקן תמיד ביום. ואע\"ג שנר המערבי לכ\"ע דולק כל היום מעשה גם הי' משום שהיה בו מדת שמן רק כבחבריו [כספ\"ג דתמיד]. ולפי שלא הי' מצוה, רק שאסור לכבותו, כדי לפרסם הנס, לפיכך הי' יכול לטול הנר מהמנורה ולהושיבו במקום אחר עד שיטביל המנורה. ואף למ\"ד דנרות קבועין במנורה [כמנחות דפ\"ח ב'] והכי קיי\"ל עכ\"פ כשנטמא המנורה, מסתמא לא דלק בנס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכלים שהיו במקדש</b><br> אפי' שולחן, מדאפשר שיטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכלים שהיו במקדש</b><br> כשודאי נטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהן כקרקע</b><br> מזבח נחושת נקרא בתור' מזבח אדמה, וכלי אדמה אינו מק\"ט. ומזבח הזהב איתקש למזבח נחושת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים מפני שהן מצופין</b><br> ר\"ל וחכמים מטמאין, משום דצפויין שהוא מתכות הוא העיקר, ולהכי לא מקרי מזבח הזהב כלי עץ העשוי לנחת שאינו מק\"ט. וי\"א דחכמים ס\"ל ג\"כ דטהורין, וה\"ק דמשום דהן מצופין טהורים, דכל כלי מצופה טהור [כפכ\"ב דכלים]. והא דקאמר התם כלי מצופה בשיש טהור לאו דוקא, אלא אורחא דמלתא נקט, וה\"ה בחיפן בשאר דברים טהורים [ועי' בש\"ס] ואע\"ג דשולחן נמי מצופה, ואפ\"ה מקבל טומאה ה\"ט מדקריי' רחמנא עץ. אבל שאר כלים בטל הכלי לגבי צפוי וטהור:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין חגיגה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Megillah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,758 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Megillah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין מגילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מגילה נקראת באחד עשר</b><br> באדר. וכן כולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחמשה עשר</b><br> פעם בזה פעם בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא פחות</b><br> מי\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יותר</b><br> מט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון</b><br> ואפי' בח\"ל, ואפי' עכשיו חרבה חומתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קורין בחמשה עשר</b><br> תקנו כך, מדרצי לעשות זכר לנס שנעשה בשושן, שאף לאחר ההריגה שעשו ב' ימים באויביהם, היה להם מנוחה מהם ביום ט\"ו ולא נקמו מהן האויבים. ומדהיתה שושן מוקפת מימי אחשורוש, לכן רצו לתקן שכל עיר שמוקפת אז כשושן יקראו בט\"ו. וכשראו שע\"י תקנה זו לא לכבוד יהיה לא\"י, שהיו אז כל עריה שוממים וחרבים, וכדאמרינן ביומא [דנ\"ד ב'] נ\"ב שנה לא עבר אדם ביהודה וז' שנים נתקיים בא\"י גפרית ומלח שריפה כל ארצה, לכן תקנו שכל המוקפים מעת ישיבת א\"י יקראו בט\"ו, לומר שהן בחורבנן חשובין כשושן ושאר עיירות בתפארתן [כך כ' הר\"ן, ומה שהקשה רב\"י על זה מדאמרינן בש\"ס שושן דעבדא כמאן. ומאי קו' הרי רק משום שושן תקנו לכל המוקפים נ\"ל דה\"ק היכא תקנו רבנן תקנתא דסתרה היא גופה אהדדי]. ומדהיה יהושע הראשון שלחם בעמלק, שהמן היה מזרעו, לכן קבעו זמן המוקפין על שמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שהכפרים מקדימין</b><br> לפעמים, וכדמפרש ואזיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ליום הכניסה</b><br> מפני שבני הכפרים אינן בקיאין בקריאה, וקורא להן א' מבני העיר כשמתכנסין לעיר בב' וה' למשפט לפני הב\"ד שיושבין שם אז. ולכן לא הצריכום לחזור ולבוא לקרות בי\"ד, מדאין פנויין אז, דמספקין צרכי מאכל לבני העיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חל להיות יום ארבעה עשר בשני</b><br> בב' בשבת [ונ\"ל דלהכי מתחיל תנא מב' בשבת ולא מא' בשבת, משום דבכה\"ג לא יאוחר ולא יוקדם סדר הקריאה גם לכפרים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חל להיות בשלישי או ברביעי כפרים מקדימין ליום הכניסה</b><br> שהוא י\"ג באדר בחל י\"ד בג', וי\"ב בחל בד':"
+            ],
+            [
+                "<b>כפרים מקדימין ליום הכניסה</b><br> שהוא י\"ג באדר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חל להיות בשבת</b><br> כשהיו מקדשין על פי ראייה, אפשר בהכי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפרים ועיירות גדולות מקדימין וקורין ליום הכניסה</b><br> שהוא י\"ב באדר. אבל בשבת לא יקרא, שמא יוליך המגילה ד' אמות בר\"ה כשילך ללמוד לקרותה. ואף דקורין בס\"ת בשבת, התם מדמצוי כל שבוע, לא יטעה להוציאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חל להיות אחר השבת כפרים מקדימין ליום הכניסה</b><br> שהוא י\"א באדר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומוקפות חומה למחר</b><br> וקיי\"ל דהשתא דישראל נטושין בח\"ל, אין להקל לכפרים, כדי שלא יקילו בחמץ בפסח, לכן כולן קורין בי\"ד, חוץ ממוקפין. ובמסופק אם מוקף העיר חומה בימי יב\"נ, קורין בי\"ד ובט\"ו, אבל לא יברכו רק בי\"ד, כרוב העולם. מיהו במדינות אלו שרחוקים מצפון א\"י, אין להסתפק, דבימי יב\"נ לא היה מדינה זו מיושבת עדיין. אמנם היוצא לים או בשיירא, ואין עמו מגילה שם, קורא בלי ברכה מי\"א באדר. וי\"א אפי' מתחלת החודש. וכל הקורא שלא בזמנה, צריך לקרותה בי' [תרפ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא עיר גדולה</b><br> שמחוייבת לקרות בי\"ד, דלא ככפרים אע\"ג שמספקת מים ומזון לעיר שגדולה ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שיש בה עשרה בטלנים</b><br> ששוכרין אותן הצבור שיתבטלו ממלאכתן לכנוס לביה\"כ בשעת התפלה. מיהו מוקפין אפי' בלא\"ה דינן כמוקף:"
+            ],
+            [
+                "<b>באלו</b><br> בימים שנקראת בהן המגילה, כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל זמן עצי כהנים</b><br> שהיו משפחות בישראל שקבועין להם ימים בשנה להביא בהם עצים למערכה, ועושין אותו יום י\"ט [ועי' תענית פ\"ד סי' כ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותשעה באב</b><br> ה\"ה שאר תענית [ונ\"ל דלהכי נקט רק ת\"ב, מדאמרי' [ר\"ה י\"ח ב'] דבזמן שאין מקדש ואין שמד בשום מקום אז רק בת\"ב חייבין להתענות הואיל ונכפלו בו צרות, אבל בשאר תעניתים רצו מתענין רצו אין מתענין. ובעת שנשנת המשנה בימי רבי הכי הוה, דאנטונינוס קיסר היה אוהב ישראל [כע\"ז ד\"י ע\"א]. מיהו הטור א\"ח [תק\"נ] כתב, דהשתא קבלום ישראל עליהן חובה לכולהו עד שיבנה המקדש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חגיגה</b><br> ר\"ל שחיטת שלמי חגיגה, של י\"ט שחל בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקהל</b><br> ביום א' דחוהמ\"ס שלאחר השמיטה, המלך היה קורא על בימה בביהמ\"ק כל משנה תורה [כפ\"ז דסוטה]. וכשחל בשבת, אי אפשר, מפני בנין הבימה ההיא, שאי אפשר לעשותה אתמול, כדי שלא יהא דוחק בעזרת נשים שנבנת שם הבימה. ועוד מפני התקיעות שתקעו קודם התחלת הקריאה [ירושלמי שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין</b><br> בקריאת המגילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותרין בהספד ובתעניות</b><br> ביום שהקדימו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומתנות לאביונים</b><br> מותרים לחלק אז אף שאינו בזמנו. ר\"ל אעפ\"כ אם נתנו אז מתנות לאביונים נפטרו מלתת בפורים. אבל שלוח מנות אינו רק בפורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יהודה אימתי</b><br> בני כפרים מקדימין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאדר השני</b><br> ה\"ק אין בין י\"ד וט\"ו שבזה לי\"ד וט\"ו שבזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים</b><br> וה\"ה שלוח מנות אלא רבותא קמ\"ל אף דמפסיד עי\"ז, וכ\"ש שלוח מנות דאפשר להחליף עם חבירו. הא להספד ותענית שוין באיסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אוכל נפש בלבד</b><br> זהו לב\"ש. אבל קיי\"ל כב\"ה. דמתוך שהותר לצורך וכו' [עי' ביצה פ\"כ סי' כ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין שבת ליום הכפורים</b><br> בדבר ששניהן שויין בו באיסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שזה זדונו בידי אדם</b><br> בשבת. בעשה מלאכה במזיד חייב סקילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה</b><br> ביו\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>זדונו בכרת</b><br> מיהו בהתרו בו למלקות והלקוהו. פטור מכרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש</b><br> שלמודר הנאה אסורים, ולמודר מאכל מותרים. מיהו באומר הנאה המביאה לידי מאכלך, אסור עלי, והוא במקום שמשכירין אותן, אסור בשניהן, מדראויין לבוא לידי מאכל [י\"ד רכ\"א א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין נדרים</b><br> שאמר הרי עלי בהמה זו לקרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לנדבות</b><br> שאמר הרי בהמה זו קרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שהנדרים חייב באחריותן</b><br> בנאבדו או מתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב באחריותן</b><br> הא לעבור בבל תאחר זה וזה שוין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרואה שלש</b><br> דבזב בראיות תלוי, דאפילו בראה ב' או ג' פעמים זוב ביום א', דינו כראה כל אחת ביום א' לבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא קרבן</b><br> דרואה ב' פטור מקרבן, ורואה ג' חייב. הא למשכב ומושב שעושה, שיהיו אב הטומאה אף שלא נגע בהן הזב, וכ\"כ לעניין שיצטרכו ז' נקיים לטהרתן, שניהן שוין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין מצורע מוסגר</b><br> כשטעון הסגר:"
+            ],
+            [
+                "<b>למצורע מוחלט</b><br> כשטימאו הכהן כבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא פריעה ופרימה</b><br> רישא דקרא נקט, דבמוחלט כתיב בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא. ומכולן פטור מוסגר. ואע\"ג דכל הטמאין צריכים לפרסם טומאתן [כמ\"ק ד\"ה א']. מצורע מוסגר שמובדל מבני אדם א\"צ. מיהו לשלחו חוץ למחנה, ושם בדד ישב, ובבואו לבית טימא כל אשר בבית. להנך שניהן שוין. [והא דנקט להו תנא שלא כסדר שנזכרו בקרא, פרימה קודם לפריעה. נ\"ל משוה דכל מקום שנזכר בתורה פריעה ופרימה יחד בהן, נזכר פרימה קודם לפריעה, וכשהוא בלאו, נזכר פריעה קודם לפרימה [כויקרא י' פ\"ו, ושם כ\"א פ\"י]. ולפע\"ד טעם הדבר, מדנזכרים תמיד בדרך לא זו אף זו, ולהכי כשנזכר בהן, קאמר לא זו בבגדיו כ\"א גם בגופו צריך להראות צער ואבילות. וכשמדבר בלאו קאמר איפכא לא זו בגופו כ\"א גם בבגדיו אסור להראות אבילות וצער. ולהכי תנא דלן דלא אתא לאשמעינן דמוחלט צריך פרופ\"ר, דכתוב הדר הוא. אלא סד\"א דגם מוסגר צריך פרופ\"ר כדקאמר בש\"ס, להכי נמי הקדים פריעה לפרימה דלא זו פריעה אלא גם פרימה א\"צ ומה\"ט מזכיר במשנה תגלחת קודם צפרים דתגלחת הוא דבר שבגופו והו\"ל נמי לא זו אף זו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא תגלחת וצפרים</b><br> וה\"ה דאשם ולוג שמן אינו במוסגר שנתרפא, רק דבקרבנות לא קמיירי. אבל להטביל במקוה ושא\"צ מים חיים שניהן שוין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין ספרים</b><br> תנ\"ך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שהספרים נכתבין בכל לשון</b><br> אפילו בכתב או לשון אומה אחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית</b><br> כתב ולשון הקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית</b><br> מדהוא לשון יפה. הא לתפרן בגידין ושיטמאו הידים [עי' פ\"א דשבת גזירה ו'] שניהן שוין. מיהו האידנא נשתבש לשון יווני הישן בדיאלעקטא שונים, ולהכי אין ס\"ת נכתבת רק בכתב ולשון אשורית [רמב\"ם פא מתפילין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>למרובה בגדים</b><br> דמיאשיהו המלך ואילך, נגנז שמן המשחה, שנעשה רק ע\"י משרע\"ה, ושוב לא נמשח שום כה\"ג, רק מתלבש בח' בגדים ועובד [כשלהי יומא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא פר הבא על כל המצות</b><br> דרק כה\"ג המשוח, אם הורה היתר באיסור כרת, ועשה כהוראתו מביא פר. משא\"כ מרובה בגדים מביא רק כשבה לחטאת כשאר הדיוט. הא לשאר דברים שוין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין כהן משמש לכהן שעבר</b><br> ר\"ל כהן הגדול שנטמא סמוך ליו\"כ והקימו אחר לשמש תחתיו ביו\"כ, כשחוזר ראשון לעבודתו, הראשון שחזר לעבודתו נקרא משמש, והשני עבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא פר יום הכפורים</b><br> שהכה\"ג מקריבו ביו\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשירית האיפה</b><br> י\"ב חלות שמקריבין בכל יום משל כה\"ג המשמש, מחציתן בבוקר ומחציתן בערב. הא לשאר דיני כה\"ג שניהן שוין. ואפילו כה\"ג שנפסל ע\"י מום קבוע, כל דיני כה\"ג עליו [כהוריות ד\"י ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין במה גדולה</b><br> במת צבור שהיה בנוב וגבעון קודם שנבנה המקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>לבמה קטנה</b><br> במת יחיד בזמן היתר במות, דהיינו קודם בניין הבית בשילה, ואחר שנחרב שילה בימי עלי קודם שנבנה המקדש בירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא פסחים</b><br> וה\"ה כל קרבן שתלוי בזמן, קרבין רק בבמת צבור. ושאר חובות בין של צבור בין של יחיד לא הקריבו כלל קודם בניין המקדש [זבחים י\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרב בבמה</b><br> במת יחיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין שילה</b><br> בעוד המשכן והמזבח בנוי שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לירושלם</b><br> ולאחר שנבנה שם ביהמ\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל הרואה</b><br> בכל מקום שיכול לראות משם את שילה, משא\"כ בגלגל נוב וגבעון הרי הותרו הבמות, והיו קדשים קלים נאכלין בכל ערי ישראל כריש [פרק י\"ד דזבחים], ומעשר שני בגלגל עדין לא היו חייבים מדלא היה המשכן בגלגל רק י\"ד שנה, ולא חלקו עוד א\"י, והרי לא נתחייבו במעשרות עד אחר ירושה וישיבה [כרש\"י זבחים קי\"ב ב']. ובנוב וגבעון פליג התם בגמרא [קי\"ט א'] י\"א דלא היה נאכל כלל, רק נפדה, ושמרו המעות עד שנבנה המקדש בירושלים, וי\"א שמעשר שני היה נאכל בכל ערי ישראל בזמן נוב וגבעון [ועי' תוס' שם ד\"ה באו]. אבל אילה\"ק מה דהוה הוה. י\"ל דין דירושלים קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים</b><br> ר\"ל חומות העזרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדושת שילה יש אחריה היתר</b><br> דכשחרבה הותרו הבמות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקורא את המגילה למפרע</b><br> שקרא תחילה מה שכתוב בסוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>קראה תרגום</b><br> ואינו מבין התרגום, או בכל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יצא</b><br> הא דלא כלל תנא למפרע עם הנך בחד בבא. ה\"ט, משום דברישא טעמא לחוד, מהיקישה דזכירה לעשייה, דשניהן למפרע לא. ועל פה ואינך טעמא לחוד מדכתיב ככתבם וכדקאמר בש\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל קורין אותה ללועזות בלעז</b><br> אם מבין הלשון ההוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלועז ששמע אשורית</b><br> שכתובה בכתב ולשון הקודש [תר\"ץ]."
+            ],
+            [
+                "<b>קראה סירוגין</b><br> דהיינו ששהה באמצע קריאה אפילו כדי לגמור כולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומתנמנם</b><br> ר\"ל או שקראה [שלוממערנד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא</b><br> וה\"ה בסח באמצע הקריאה. מיהו גוערין במסיח. אבל שומע שסח, ותוך כך לא שמע, לא יצא [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה כותבה</b><br> וקורא כל פסוק במגילה כשירה קודם שיכתבנו. אף שמפסיק בכתיבה, יצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>דורשה ומגיהה</b><br> ר\"ל או שקורא כל פסוק ודורש בו. אף שמפסיק בדיבור. או שקורא הפסוק ומגיהו, שמפסיק במלות מגומגמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם ביון לבו</b><br> לצאת בקריאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה כתובה בסם</b><br> מין אדמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובסיקרא</b><br> [ראטהשטיין]. וי\"א [מענניא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקומוס</b><br> [גוממי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקנקנתום</b><br> [פיטריאל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הנייר</b><br> שנעשה מעשבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הדפתרא</b><br> עור שלא נעבד כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שתהא כתובה אשורית על הספר</b><br> [פערגאמענט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובדיו</b><br> [דינטע] שחורה שמתקיים שחרותו על הקלף, והכי קיי\"ל [י\"ד רי\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן עיר</b><br> שזמן קריאתו בי\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהלך</b><br> קודם בליל י\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>לכרך</b><br> שזמן הקריאה שם בט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם עתיד לחזור למקומו</b><br> ר\"ל אם כשיצא היה דעתו לחזור למקומו ביום קריאת המקום שהלך לשם, ואח\"כ נתעכב שם ולא חזר אז:"
+            ],
+            [
+                "<b>קורא כמקומו</b><br> כחובת מקומו, אף שקורא אותה שלא במקומו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו קורא עמהן</b><br> ויש לדקדק מה שייכות יש למשנה זאת עם מה שלפניה ומה שלאחריה וטפי הו\"ל למנקטא לעיל פ\"א ואחר מ\"ב. וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר מאחר הדברים האלה</b><br> וקיי\"ל כר\"מ [תר\"ץ]. ובנשתתק הש\"ץ באמצע הקריאה, הב' חוזר לראש, וא\"כ ברכה ראשונה [רמג\"א תרצ\"ב]. ולשבו\"י [תשו' מ\"ב], וכ\"כ לאליהו רבה, א\"צ לחזור לראש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל כשרין לקרות את המגילה</b><br> לאתויי נשים. וקיי\"ל דאשה אפילו לעצמה לא תקרא, רק תשמע מאיש [תרפ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מכשיר בקטן</b><br> ס\"ל דבהגיע לחנוך חייב מדרבנן, ופוטר לגדול שג\"כ חייב במגילה רק מדרבנן. ורבנן ס\"ל עכ\"פ קטן במגילה הו\"ל תרי דרבנן, ואינו פוטר לגדול דחייב בחד דרבנן. ולרמב\"ן טעמיה דת\"ק דקטן לאו בר חיובא כלל, ואין המצוה רק על אביו לחנכו. וקיי\"ל דאינו פוטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא טובלין</b><br> כל הטמאים הצריכים ספירת ז\"י קודם טבילה, כטמא מת, מצורע, זב וזבה [שבת קכ\"א א'] וכ\"כ טבילת גרים ועבדים [י\"ד רס\"ח ע\"ש ולכן לא הבנתי מה נתקשה רתוי\"ט למה נקט תנא טבילה קודם הזייה. ולמה לא רצה לתרץ מדיש חייבי טבילות שביום שא\"צ הזייה, כזיבה וצרעת]. מיהו כל טמא שטובל אחר יום ז', טובל אפי' בלילה. וכ\"כ כל טמא שא\"צ ספירת ז' כבעל קרי ונוגע בשרץ ונבילה וכדומה, טובל מתי שירצה [עי' ראב\"ד פ\"א ממקואות]. וכ\"כ נדה ויולדת שטבילתן בלילה דוקא, היינו שלא תטבול קודם שעברו לה ז\"י שלמין. אבל מותרת לטביל אח\"כ אפי' ביום. וי\"א דהאי אין טובלין דנקט תנא אטבילות האזוב במי הזאה קאי, להזותו על הטמא. וכ\"ש טבילת הגוף כנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מזין</b><br> מי פרה על הנטמא במת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן שומרת יום כנגד יום</b><br> דכשרואה דם בי\"א יום שבין נדה לנדה, שומרת יום בטהרה. נגד ראיית יום א' או ב' שראתה דם, ועי' בהקדמתי לטהרות סי' ע':"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר</b><br> דאז כבר מחשב יום, רק לכתחילה אסור מדאין הכל בקיאין בו עד שתנץ החמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל היום כשר לקריאת המגילה</b><br> שחייב לקרותה ביום ובלילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמוספין</b><br> הקרבת קרבן מוסף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולוידוי הפרים</b><br> פר העלם דבר של צבור כששגגו הסנהדרין והתירו איסור כרת שמביאין הצבור פר, וכ\"כ פר כהן המשיח כששגג כנ\"ל [עי' ע\"א סי' נ'] שמביא פר, שניהן צריכין סמיכה בב' ידים על ראש הקרבן קודם שחיטה, ומתוודין עליהן החטא שחטאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולוידוי המעשר</b><br> בערתי הקודש מהבית [עי' מעשר שני פ\"ה מ\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולוידוי יום הכפורים</b><br> שסומך כה\"ג ידיו על פרו ומתודה עליו חטאותיו. וכ\"כ סומך ידיו על שעיר המשתלח ומתוודה חטאות הצבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>לסמיכה</b><br> שכל קרבנות היחיד שיקריב חובה או נדבה, סומך ידיו על ראשו קודם שחיטה [חוץ מבכור מעשר ופסח כמנחות ד\"צ ב']. והלכה למשה מסיני דאין סמיכה בקרבנות צבור רק בשעיר המשתלח ופר העלם דבר של צבור, שבאלו הב' ג' מהסנהדרין סומכין עליו זא\"ז [שם]. וכל הסומכין מתוודין, על חטאת ואשם החטא שחטאו, ועל עולה עון עשה ול\"ת שניתק לעשה [כיומא דל\"ו א'], ועל תודה ושלמים אומר דברי שבח להקב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לשחיטה</b><br> של הקרבנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתנופה</b><br> שמניף העומר. וכמו כן חזה של שלמים קודם שנותנה לכהן, צריכה תנופה, דהיינו מוליך ומביא, מעלה ומוריד:"
+            ],
+            [
+                "<b>להגשה</b><br> מגיש המנחה לקרן מערבית דרומית של מזבח, ואח\"כ קומץ [ומ\"ש התוי\"ט דהגשה כשירה בזר כעין שחיטת קרבן, תמוה מאוד שהוא אחמ\"כ נגד גמ' ערוכה [סוטה די\"ד ב'] דאמרינן וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן, בהגשה הכ' מדבר וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לקמיצה</b><br> קמיצת המנחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולהקטרה</b><br> הקטרת הקומץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולקבלה</b><br> קבלת דם הקרבן במזרק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולהזייה</b><br> הזיית דם הקרבנות על מזבח החיצון. או בפנים לקרבנות שצריכים כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולטהרת המצורע</b><br> בב' צפרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולהקטר חלבים ואיברים</b><br> של קרבנות היום:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר כל היום</b><br> לאתויי סידור לחם הפנים וב' בזיכין שמניחין עליהן. אבל תמיד ופסח, כבר פירש בה הכתוב שעה מיוחדת, ומה\"ט לא קשה נמי אהך כללא מק\"ש של שחרית דאינה כשרה כל היום. י\"ל דלא תני רק הנך שלא קבע להן תורה זמן, אבל ק\"ש כתיב בקומך דהיינו בשעה שבני אדם קמים. [ולא נקט לאתויי' הנך דמשנה ד'. דלא רצה תנא למנקט רק הנך דכשעבר יומם בטלו או אותן דאין זמנן קבוע כלל היום. משא\"כ מלין וטובלין ומזין זמנן קבוע, וגם אח\"כ כשרין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר כל הלילה</b><br> לאתויי אכילת פסח. ורק מדרבנן אסור מחצות [כריש ברכות] [ולא נקט לאתויי טבילת נדה ויולדת מטעמא דאמרן בסי' מ\"ח. משא\"כ טבילת נדה ויולדת גם אח\"כ כשירה. ושאלני מהו' משה טארן נ\"י דלמה לא נקט ק\"ש. ונ\"ל משום דקיי\"ל [א\"ח רל\"ה] דאפילו קרא אחר עלות השחר קודם נץ החמה יצא. והא דלא תנא מגילה דאחר עלוה\"ש לא יצא [כרמג\"א רתרפ\"ז]. היינו מדעוקר מצותו ביום. והא דלא תני תפלת ערבית. י\"ל דמדקיי\"ל [א\"ח רל\"ז] שהיא רשות]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת</b><br> דעי\"ז מעלין בקדושת הדמים, וכן כולן. מיהו קיי\"ל דרחוב אין בה שום קדושה, אע\"ג שמתפללין בה בתעניות [כפ\"ב דתענית], אקראי בעלמא הוא [קנ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הכנסת לוקחין תיבה</b><br> ר\"ל ארון הקודש [או שולחן שקורין עליו]. מיהו ארון הבנוי בכותל כעין שלנו, י\"א דאין לו רק קדושת ביה\"כ [קנ\"ד ס\"א]. וכ\"כ כל כלי ביה\"כ, וספסלין ��פרוכת, רק קדושת ביה\"כ יש להן [קנ\"ג מג\"א ט\"ו, וקנ\"ד ו']. ודוקא ביה\"כ של כפרים נמכר. אבל של כרכים, כיון שנבנה לצורך רבים דאתו לשם מעלמא, אסור למכרה כלל. ואפילו של כפרים, אם לא יבנו אחרת תחתיה, אסור למכרה [קנ\"ג ס\"ז]. ונקרא כפר, כל מקום שאין מתקבצין שם רבים להשהות שם זמן מה, כביריד [מעססע בל\"א] וכדומה [מג\"א שם סקי\"ג]. מיהו האידנא, אפילו של כרכים נמכר בז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, ודוקא כשבנוה משלהן [שם סקל\"ז]. וכל שז' טוביה מוכרין בפרסום והקהל שותקין, הו\"ל כאילו עמדו שם [שם ס\"ז]. ובסתרו ישנה לבנות חדשה, מותר למכור אבנים ועצים של הישנה שנסתרה אפילו לדבר חול, אבל רק בז' טוביה ובמעמד הצבור [שם סקכ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>תיבה לוקחין מטפחות</b><br> [מענטעלכען] של ס\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטפחות לוקחין ספרים</b><br> ר\"ל כל שכתוב כל חומש לבדו. וכ\"כ ס\"ת שיש בו טעות [י\"ד רפ\"ב י\"ח, וכ\"כ הרמב\"ם פ\"י מס\"ת, וצ\"ע אם לכל מילי דינה רק כחומשין] וכן נביאים וכתובים. אמנם ספרים הנדפסים, י\"א דקדושתן כבכתב [רט\"ז י\"ד רע\"א סק\"ח, ורפ\"ב סק\"י. ומג\"א א\"ח ל\"ב נ\"ז, וקנ\"ד י\"ד, ורפ\"ד, ושל\"ד ט\"ז וי\"ז. ותשובה מ\"ב סצ\"ט, ותשובה מנחם עזריה צ\"ג]. וי\"א דבשעת הדחק מותר לשמש מטתו בחדר שמונחים שם ספרים הנדפסים [תשובה חו\"י ק\"ו וקפ\"ד] ובאפשר יכסם במטפחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הכנסת לא יקחו את הרחוב</b><br> ובז' טוביה במעמד הצבור, הכל שרי [קנ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן במותריהן</b><br> בגבו מעות לצורך קדושה א', וקנו והותירו, אסור לשנות הנותר לדבר אחר. דאע\"ג דהזמנה לאו מלתא. היינו לעניין שיהיה קדושה במעות עצמן, אבל מצד נדרו, חייב שיהיו לדבר שהקדישן [ט\"ז שם ס\"ק ב']. עוי\"ל דעכ\"פ אסור לשנותן בלי דעת בני העיר [מג\"א סק\"ה]. מיהו במכר קדושה אחת יש אוסרין לקנות בדמיה קדושה אחרת השוה לה אף שהתנו שכשירצו יחזרוה ויש מתירן [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אם כן אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה</b><br> דהוה נמי הורדה מקדושה דברוב עם הדרת מלך, ולר\"י דוקא מהקדש להדיוט שייך הורדה, וכ\"כ מקדושה לקדושה אחרת, כביהכ\"נ וס\"ת, אבל במין הקדושה בעצמה, אף דאיכא דעדיף מנה ליכא הורדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאם ירצו יחזירוהו</b><br> ואפילו משל רבים לשל רבים צריך תנאי, דמכירה בלי תנאי דרך בזיון הוא. אבל אי\"ל עכ\"פ כשיחזירה הלוקח, הרי דר בה הלוקח בריבית. י\"ל שיהיה התנאי שכשיחזירה ישיב ג\"כ דמי השכירות בשביל שדר שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולבית המים</b><br> למי רגלים ובית הכסא. והכי קיי\"ל. מיהו בנמכר בז' טוביה ובצבור, גם זה שרי [קנ\"ג ס\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד אמר רבי יהודה בית הכנסת שחרב</b><br> אע\"ג שחרב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מספידין בתוכו</b><br> וכשההספד לא' מגדולי העיר או קרוביו, אפילו בישובו מותר [קנ\"א ס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מפשילין</b><br> מותחין וגודלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוכו חבלים</b><br> וה\"ה שאר תשמיש חול אסור שם, רק אורחא דמלתא נקט מדצריך להפשלת חבלים רחבת ידים, מפשילין בביה\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין פורשין לתוכו מצודות</b><br> דמדאין העופות שם מושבתין, יקננו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין עושין אותו קפנדריא</b><br> [דורכגאנג] בלשון יון:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלו בו עשבים לא יתלוש</b><br> לאכלן ולהאכילן לבהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני עגמת נפש</b><br> נ\"ל דמהש\"ס נראה דחדא קאמר, וה\"ק, לא יתלוש מפני עגמת נפש, דאז תולש ומסירן ממקומן, דעי\"ז לא יהיה עגמת נפש כל כך, אלא תולש ומניחן במקומן, דאז יהיה ניכר טפי העגמת נפש בהנחה. דאילו כשלא יתלשם, יחשבו שמניח העשבים עד שהבהמה תצטרך להן, אבל כשתולשין ומניחן במקומן, יזכרו עי\"ז כי המקום קדוש והעשבים אסורים ויתעוררו לבנותה. מיהו בבנאוה במקום אחר א\"צ לתלוש רק עושין גדר סביב המקום, כדי שישאר בנקיות [קל\"א רט\"ז סק\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראש חדש אדר</b><br> הסמוך לניסן:"
+            ],
+            [
+                "<b>קורין</b><br> למפטיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפרשת שקלים</b><br> בכי תשא. משום דבא' באדר משמיעין על השקלים [כריש שקלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חל להיות בתוך השבת</b><br> ר\"ל תוך שאר ימי השבוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקדימין לשעבר</b><br> ר\"ל אז קורין כן בשבת שלפני ר\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפסיקין לשבת אחרת</b><br> ר\"ל מפסיקין מלהפטיר בד' פרשיות, בשבת שאחר ר\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשניה</b><br> ר\"ל שנייה לההפסקה או שנייה לפרשת שקלים עצמה, כשחל ר\"ח אדר בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>זכור</b><br> ר\"ל בשבת שקודם פורים, קורין למפטיר זכור את אשר עשה לך עמלק. וזה כדי להזכיר ענין עמלק קודם למעשה המן שהיה ג\"כ עמלקי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשלישית פרה אדומה</b><br> ר\"ל בשבת שאחר פורים קורין פרשת פרה. וזה כדי להזהיר לישראל להטהר לעשות הפסח בזמנו. וי\"א דזכור ופרה דאורייתא [תרפ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברביעית החדש הזה לכם</b><br> מדהוא סמוך לניסן. כדי להזהיר על הפסח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחמישית חוזרין לכסדרן</b><br> ר\"ל חוזרין לקרוא למפטיר כסדר הפרשיות המורגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לכל מפסיקין</b><br> ר\"ל כל המועדות כשחלין בשבת מפסיקין בסדר הקבוע בהפטורת, וקורין מעניינו של יום. ובחלין תוך השבוע בב' וה', מפסיקין בסדר קריאת הפרשיות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובפורים</b><br> כשחל בשבת לבני כרכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתעניות ובמעמדות</b><br> כשחלין תוך השבוע בב' וה', מפסיקין מלקרות פרשת השבוע וקורין מעניינו של יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>וביום הכפורים</b><br> כשחל בשבת מפסיקין מלקרות פרשת השבוע וההפטורה שלה וקורין מעניינו של יום. אף שדומה לשאר שבת בעניין מלאכה. ומכ\"ש בשאר יו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפסח</b><br> בא' בפסח:"
+            ],
+            [
+                "<b>קורין בפרשת מועדות של תורת כהנים</b><br> וקיי\"ל לקרות בימי פסח, *משך *תורא, *קדש *בכספא, *פסל *במדברא, *שלח *בוכרא. והוא סי'. דהיינו ביום א' דפסח קורין *משכו וקחו לכם. בב' *שור או כשב או עז כי יולד. בג' *קדש לי כל בכור. בד' אם *כסף תלוה. בה' *פסל לך. בו' וידבר ה' אל משה *במדבר וגו' ויעשו בני ישראל את הפסח. בז' ויהי *בשלח. בח' *כל הבכור. וטעם קריאה כזו, הוא, משום דבראשון, הוא יום אכילת הפסח ולא תותירו ממנו לבוקר, לכן ראוי לקרות פרשתו בתורה. וביום ב' שהוא זמן ספירת העומר, קורין פרשת שור או כשב, דכתיב בה וספרתם לכם. ובימי ג' ד' ה' ו' קורין מענייני פסח, כפי סדר כתיבתן בתורה. ובז' שעברו בו בים, קורין ויהי בשלח. ובח' קורין כבכל אחרון של יו\"ט כל הבכור, מדכתיב בה ולא יראה את פני ה' ריקם, דאז ראוי להזכיר להעם להביא עולות ראייה ושלמי חגיגה, דאח\"כ אי אפשר להביאן. והאידנא נמי עושין זכר למקדש. מיהו כשחל יום ג' דפסח בשבת, מקדימין לקרות פסל ביום ג', מדנזכר בו שבת רק מתחילין מן ראה אתה אומר אלי, שלא לצמצם בפסוקים בקריאת שבת. ובימי ד' ה' ו' קורין, קדש, בכספא, במדברא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעצרת שבעה שבועות</b><br> ולדידן קורין זה למפטיר. ובס\"ת קמא ביום ראשון בחודש השלישי משום שאז היה מתן תורה. וביום ב' קורין כל הבכור מטעם הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחדש השביעי באחד לחדש</b><br> ר\"ל כל פרשת שור או כשב, שנזכר שם גם בחדש השביעי. דאי\"ל דכוונת המשנה רק לפרשת בחדש השביעי דהרי אין בו בכדי קריאת חמש קרואים, ואין לדחוק דס\"ל הכא דולג או פוסק. ולדידן קורין זה למפטיר. ובס\"ת קמא ביום א' וה' פקד את שרה, דבר\"ה נפקדה. וביום ב' קורין בעקידה, כדי שיזכר לנו הקב\"ה עקידתו. ולכן קורין ב' פרשיות אלו כסדרן בתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום הכפורים אחרי מות</b><br> זהו בשחרית, משום שבפרשה זו נזכר עבודת היום, ונשלמה פרים שפתינו. ובמנחה קורין בפרשת עריות מפני שכל העם מקובצים אז והנשים מקושטות, שלא יסתכל בהם ויבוא לידי חטא [כיומא די\"ט ב', כך נ\"ל]. ועוד שאין לך חטא שקשה לפרוש ממנו כעריות שיצרו תקפו מלשוב, להכי יזכירו להנכשל חומר ענשם שישוב. ומפטירין ביונה, לומר שאל יתיאש החוטא, שהרי בני נינוה נתקבלו אף לאחר גזר דין:"
+            ],
+            [
+                "<b>קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים</b><br> שור או כשב. וכמו כן ביום השני:"
+            ],
+            [
+                "<b>בקרבנות החג</b><br> ביום א' דחהמ\"ס כהן קורא ביום השני, ולוי ביום השלישי, וישראל ביום הרביעי, והד' ביום השני וביום השלישי. וכן בכל יום כהן ולוי בספיקא דיומא, וישראל ביום שלאחריו, והרביעי חוזר וקורא כל הספיקא של יום ההוא. ובה' דחה\"מ, שהוא הושענא רבה, כהן קורא ביום ה', ולוי ביום ו', וישראל ביום ז', והד' ביום ו' וביום ז' [תרס\"ג]. וביום ח' דסוכות שהוא שמיני עצרת, קורין האשכנזים עשר תעשר, מדאז זמן המעשרות. ובשמחת תורה קורין וזאת הברכה, כדי לסיים המועדות עם ברכת משרע\"ה לישראל [ר\"ן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחנוכה בנשיאים</b><br> ביום א' כהן קורא ויהי ביום כלות משה עד סוף הפרשה, ולוי וישראל ביום הראשון. ביום ב' כהן ולוי ביום השני, וישראל ביום המחרת. וכן בכל יום. בח' כהן ולוי ביום השמיני, וישראל כל השאר, עד כן עשה את המנורה [תרפ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במעשה בראשית</b><br> עי' [תענית פ\"ד מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברכות וקללות</b><br> אם בחוקותי עד אחר התוכחה. ואנו נוהגין לקרות ויחל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מפסיקין בקללות</b><br> ר\"ל לא יקראוהו לב' אנשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן</b><br> בסדר של שבת הבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין עולין להם מן החשבון</b><br> דבשבת חוזר וקורא מה שקרא בב' וה':"
+            ],
+            [
+                "<b>מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו</b><br> ר\"ל מענין זמנו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקורא את המגילה</b><br> אחר ששנה מה קורין בכל חג, שונה כאן היאך קוראין: והתחיל במגילה, דמכילתן היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויושב</b><br> ר\"ל רצה עומד רצה יושב, מיהו ש\"ץ קורא דוקא בעמידה, מפני כבוד הצבור [תר\"ץ]. והקורא בתורה בצבור, אפילו לסמוך עצמו אסור. וי\"א דבתורה בצבור אפילו בדיעבד לא יצא בקרא מיושב [קמ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קראוה שנים</b><br> ביחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצאו</b><br> הקוראים והשומעין. דאע\"ג דתרי קלי לא משתמעי, מגילה דחביבה יהבי דעתייהו [תר\"ץ]. וה\"ט נמי דברכת כהנים שאומרים אותה כמה כהנים יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לברך יברך</b><br> לאחריה. אבל לפניה מצוה לברך. ונוהגין לברך שלשה ברכות לפניה וא' לאחריה, בין ביום בין בלילה [תרצ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוחתין ואין מוסיפין עליהן</b><br> בב' וה' מפני בטול מלאכה לעם, ובשבת במנחה מפני הדרשה שדורשים אז [כסי' ר\"ץ, ועסי' תקכ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולאחריה</b><br> ר\"ל הכהן מברך לפניה, והאחרון מברך ברכה שלאחריה, וכל שאר הקורין לא יברכו כלל. דכולהו חדא מצוה נינהו. והאידנא כל א' מברך לפניה ולאחריה, מגזרת הנכנסין והיוצאין באמצע קריאה, שלא יטעו לומר שאין מברכין על הס\"ת רק בברכה א' לפניה או לאחריה [קל\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קורין ארבעה</b><br> כדי שיהיה לסימן דבחוה\"מ מותר רק מלאכת דבר האבוד. וכמו כן בר\"ח נשים נזהרות ממלאכה [תי\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולאחריה</b><br> אף שהוסיפו א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום טוב חמשה</b><br> לסימן דמותר רק צורך אוכל נפש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום הכפורים ששה</b><br> לסימן דאסור בו כל מלאכה בכרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשבת שבעה</b><br> לסימן ששבת חמור יותר מיו\"כ, שחייב בו על כל מלאכה סקילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מברך לפניה ולאחריה</b><br> אף שהוסיפו הרבה לקרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פורסין את שמע</b><br> כך נקרא מה שנהגו אז, דאחר גמר התפלה, עומד אחד, אפילו מאותן שכבר התפללו [ותוס' מסתפקין בזה], ואומר קדיש וברכו, וברכה ראשונה דהיינו יוצר אור עד יוצר המאורות מדאומר בה קדושה, ואח\"כ אומר אבות וגבורות וקדושה [וי\"א שגומר כל השמונה עשרה]. ועושין כל זה כדי להוציא מי שלא שמע קדיש וברכו וקדושה בצבור. ונקרא פורס, לשון פרוסה. שאינו אומר רק קצת מהמחוייב, דהיינו רק ברכה א' מב' ברכות שלפני הק\"ש. וזה, משום שאמר ברכו [להוציא השומע], צריך שיאמר עכ\"פ ברכה א'. ואנן קיי\"ל דסגי שיענו הקהל על ברכו, ברוך ה' המבורך לעולם ועד, וא\"צ שיאמר ברכה ראשונה. מיהו לפי מנהגינו. עדיף טפי שיפרסו על שמע קודם תפלת ש\"ץ בקול, דלהוי נמי הש\"ע של הש\"ץ על אמירת ברכו של הפורס [ס\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין עוברין לפני התיבה</b><br> נ\"ל דלהכי נקט לה בתר פורס שמע, דקמ\"ל דאפילו הפורס שמע אין עובר לפני התיבה לומר השמונה עשרה, בפחות מיו\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין נושאין את כפיהם</b><br> בברכת כהנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין קורין בתורה</b><br> בצבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מפטירין בנביא</b><br> טעם כולהו, משום דמילי דקדושה נינהו, וכל קדושה צריך י':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין עושין מעמד ומושב</b><br> כך נהגו, כשהוציאו המת ישבו ז' פעמים בביה\"ק, ואמרו כל פעם קנות והספד, כנגד ז' הבלים שבקהלת. ובכל פעם שעמדו, אמר א' \"עמדו יקרים עמדו\". וקודם שישבו, אמר \"שבו יקרים שבו\". ולהכי נקרא מעמד ומושב, ועכשיו נהגו רק להעמיד המטה ג\"פ, ביום של תחנון, כדי להבריח המזיקין [י\"ד שנ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין אומרים ברכת אבלים</b><br> דכשחזרו מהלוויה, עמדו כולם יחד ברחוב, ועמד א' ואמר ברכה להאבלים [ככתובות ד\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותנחומי אבלים</b><br> דאחר הברכה הנ\"ל, כל העם עומדין שורות אחורי שורות, כל משפחה לבד, ואין שורה פחותה מיו\"ד, והאבל עובר לפניהן, או הן עוברין בצד שמאל של האבל. וכל א' א\"ל תתנחם מהקב\"ה [כסנהדרין י\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וברכת חתנים</b><br> ז' ברכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מזמנין בשם</b><br> לומר נברך אלהינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחות מעשרה</b><br> וכולהו משום כבוד הצבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקרקעות</b><br> שהקדיש, כשרוצה לפדותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תשעה וכהן</b><br> ר\"ל צריך שישומו י', ואחד מהן יהיה כהן. וזה מגזירת הכתוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואדם</b><br> ר\"ל אדם שהקדישו שוויו בזמן המקדש, דאז נישום כעבד כמה שוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בהן</b><br> ר\"ל צריך נמי שישומוהו ט' וכהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקורא בתורה</b><br> בצבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יפחות משלשה פסוקים</b><br> כנגד תנ\"ך לרמז שכולם כלולים בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד</b><br> דכשחזרו מבבל נשתכח מהם לשון הקודש, ותיקן עזרא שיתרגמו לעם כל פסוק בלשון ארמי שהורגלו לו בבבל. והאידנא לא נהגו כך מדאין מבינין אותו הלשון, ואין מתרגמין ג\"כ בלשון שמבינים, מדאין יכולה להתפרש יפה בלשון אחר בקיצור הראוי, רק בארמית שנתקן מעזרא ברוח הקודש [טא\"ח קמ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובנביא שלשה</b><br> ר\"ל אפילו רוצה להתרגם ג' פסוקים יחד רשאי. דבנביא לא חיישינן שידלג, מדאין שם הוראה כבתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדלגין בנביא</b><br> לקפוץ בקריאתה מעניין לעניין אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואיך מדלגין בתורה</b><br> שמא יתבלבל ע\"י הדלוג. מיהו בעניין אחד, מותר לדלג:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד כדי שלא יפסוק המתורגמן</b><br> ר\"ל בין המדלג בתורה בעניין אחד, או בנביאים בב' עניינים, אינו רשאי לשהות בינתיים רק בכדי שישלים המתורגמן תרגומו, דגנאי לצבור שימתינו בשתיקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפטיר בנביא הוא פורס על שמע</b><br> משום דמפטיר אינו חשיבות, עשו לו כבוד זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא עובר לפני התיבה</b><br> ר\"ל שאומר ג\"כ השמונה עשרה אחר פריסת שמע [ובמסכת סופרים פי\"ד הלכה ח' יש עוד עי' על זה, שאותו שמפטיר אומר ג\"כ שמע של ס\"ת, שמוציא הס\"ת ואומר שמע ישראל וגו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא נושא את בפיו</b><br> אם הוא כהן. דא' מהכהנים מתחיל, ואחריו מתחילין כולן, וכן כשמסיים הוא, מסיימין כולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה קטן</b><br> אותו שמפטיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אביו או רבו עוברין על ידו</b><br> ר\"ל בשבילו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קטן קורא בתורה ומתרגם</b><br> וקיי\"ל דאין הקטן רשאי להיות קורא בצבור עד שיביא ב' שערות. אבל שיהיה בכלל הקרואים, י\"א דוקא אחר שלישי רשאי ואנן נוהגין דרק להיות מפטיר מותר [מג\"א רפ\"ב סק\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו עובר לפני התיבה</b><br> דמדאינו בר חיוב, אינו מוציא לאחרים עד שיהיה בן י\"ג שנה ויום א'. ובתפלת ערבית תלוי במנהגא [שם סנ\"ג סקי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו נושא את כפיו</b><br> יחידי. דגנאי הוא לצבור שיהיו כפופין לברכת קטן. וקיי\"ל דאפילו בן י\"ג שנה, כשלא הביא ב' שערות אינו נושא כפיו רק עם כהנים אחרים [קכ\"ח סק\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פוחח</b><br> שבגדיו קרועין מאד ונראה בשרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו נושא את כפיו</b><br> מפני כבוד הצבור [נ\"ג]. ונ\"ל דכל כבוד הצבור, אין ר\"ל כבוד של הצבור שראוי להם, אלא ר\"ל הכבוד שחייבין הצבור לכבד את ה', שראוי להיות כראוי. ונ\"מ שאינן יכולים למחול, ואפ\"ה פורס את שמע מדאינו רק בשביל יחיד שהתאחר לבוא לביהכ\"נ. ומתרגם מדאינו צריך רק לע\"ה, שאינן נקראין צבור. [ועי' א\"ח נ\"ג רט\"ז סק\"ב ורמג\"א סק\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>סומא פורס את שמע</b><br> אף שבכללה אומר יוצר המאורות והרי לא נהנה מהן. עכ\"פ נהנה מהן ע\"י שיראוהו אחרים על ידן בדרכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו פורס על שמע</b><br> וקיי\"ל כת\"ק ס\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן שיש בידיו מומין</b><br> וה\"ה בפניו ורגליו אף שמכוסים במקום שאין מנהג לכסותן. רק נקט ידיו לרבותא, דסד\"א כשיסתכלו בידים שנושאין לא יסיחו דעתם, קמ\"ל. או נ\"ל דלרבותא דהיתירא נקט ידיו. דמדנקט בסיפא טעמא שלא יסתכלו בו, משמע דברגיל בעיר, דליכא חשש שיסתכלו בו, מותר [כסי' קכ\"ח], להכי קמ\"ל אפילו ידיו, שמגולה מומו להדיא, שרי ברגיל בעירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ישא את כפיו</b><br> שלא יסתכלו לראות החידוש ויסיחו דעתם. מיהו בדש בעירו, או במנהג המקום שישלשלו הכהנים הטלית על ידיהם, שרי [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופואה</b><br> מיני צבעונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהעם מסתכלין בו</b><br> והכי קיי\"ל. מיהו אם רוב העיר מלאכתן בכך, או שדש בעירו, שרי [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין אף בלבנים לא יעבור</b><br> באותה תפלה, דקנסוהו מדחפץ באותה תפלה במנהגי עע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה תפלתו</b><br> תפילין שבראשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עגולה</b><br> כאגוז או כביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>סכנה</b><br> דאף בכביצה איכא סכנתא עכ\"פ כשהביצה זקופה, שכשיכנס בפתח, אפשר שיכה ראשו באסקופה בלי דעת, וירצץ התפילין את מוחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין בה מצוה</b><br> שתגן עליו בשעת הסכנה, דהרי דוקא תפילין מרובעת הלממ\"ס [ל\"ב סל\"ט]. מיהו מין לא הוה כבסיפא, מדאין קראים מקפידין שיהיו דוקא עגולות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו דרך המינות</b><br> ר\"ל כמנהג הקראים. דבאמת מצות תפילין של הראש על השער במקום שמוחו של תינוק רופס, והנחת של יד על הקיבורת נגד הלב [כ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ציפן זהב</b><br> ר\"ל ציפה הבתים בזהב, דפסול מדרבנן מדאין הבית רואה האויר [כא\"ח ל\"ב מ\"ח]. ולרש\"י ולר\"ב ור\"ן מיירי שחיפה הפרשיות בזהב. ותמהני א\"כ מין גמור הוא, דהרי עוקר המצוה לגמרי, דהרי בתים מעור הלממ\"ס [כשבת כ\"ח ב'] ועי' ב\"י בטור ל\"ב. ותו למה נקט זהב, מ\"ש זהב משאר. אע\"כ דטעם הפסול משום שאין הבית רואה את האויר, וקמ\"ל שפיר זהב, אע\"ג דבסוכה ולולב אמרינן כל לנאותו אינו חוצץ [כסוכה דל\"ז א']. התם במלתא דתליא בנגיעת גוף בגוף אחר. אבל הכא צריך להיות גלוי נגד האויר, והא מכוסה הוא. וכ\"ש בחיפה הבית בשאר מינים או [לאקק] עב כשיש בו ממש על הבית פוסל, כך נ\"ל [וענב\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתנה על בית אונקלי</b><br> ר\"ל או שלבש התפילין על [ערמעל] של בגדו. וכוונתו כדי שיראה לכל אות שעל ידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו דרך החיצונים</b><br> קרוב למינות ��מדקדק במצות בהפך ממה שקבלנו, דלדידן בית של ראש מצוה לגלות והוא מצפן בקשוטי זהב. ושל יד רשאי לכסות [כ\"ז], והוא דרש והיה לאות ומגלן, אבל מין לא הוה, די\"א דאינו חוצץ [מג\"א כ\"ז ה' ו' ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר יברכוך טובים</b><br> צדיקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו דרך המינות</b><br> דדבריו משמע נמי אלהים טובים, כאילו ח\"ו יש ב' רשויות [תוס'] [ורש\"י פי' דהוה דרך מינות מדאינו כולל רשעים בשבחו של מקום. ר\"ל לפענ\"ד שכופר שיש כח ביד הקב\"ה להביא צרות על הרשע שיהיה מוכרח גם הוא לברכו. אבל תמהני הרי כתוב וחסידיך יברכוך, יראי ד' ברכו את ד', וכדומה הרבה. וצ\"ע]. מיהו אע\"ג שהוא דרך המינות אין משתקין אותו כלקמן, מדאפשר לפרש כוונתו, שרק הצדיקים יודו בלב שלם על הטוב שייטיב להם בעה\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>על קן צפור יגיעו רחמיך</b><br> שאמרת שלח תשלח, כן תרחם עלינו. והרי דובר שקרים, דאף דרחמיו על כל מעשיו, עכ\"פ אין זה טעם המצוה, רק גזירה היא מלפניו, וטעם המצות נשגב משכל אנושי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל טוב יזכר שמך</b><br> גם זה שקר, דצריך לברך בשמחה גם על הרעות, שבלתי ספק יתגלגל ממנה טוב נעלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מודים</b><br> מחזי כמודה לב' רשויות:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכנה בעריות</b><br> שמפרש הפסוק לא תגלה ערות אביך, דר\"ל לא תגלה קלון אביך. וכן כולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>משתקין אותו</b><br> שמגלה פנים בתורה שלא כהלכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא</b><br> שאומר שפי' הכתוב הוא שלא יבעל ארמית שתוליד בן למולך, דמפרש מלת להעביר לשון עיבור של אשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משתקין אותו בנזיפה</b><br> דבפירושו זה מיקל בשאר עממין שאינן ארמיים העובדין למולך. מיהו אם יתרגם שלא יבעל בת כל עכו\"ם. באמת שרי [וכן תרגום באמת יונתן בן עוזיאל סוף אחרי. ומוכרח לפע\"ד כדבריו, דאם פי' הקרא כפשוטו לבד, שלא יעביר בנו למולך, מה לקרא זה בין העריות. ולערוך ערך ארם, זה פי' הברייתא בש\"ס, תנא בישראל הבא על הכותית הכתוב מדבר. דר\"ל בניחותא, דבהכי ג\"כ איירי הקרא, אף דוודאי פשטותיה במעביר בנו למולך מיירי, מדמחייבו כרת. מיהו במודים מודים לא ישתקוהו בנזיפה, דהכא חששו דלא ליתי כ\"ע למגרר אבתריה לעקור הכתוב ממשמעותיה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה ראובן</b><br> וישכב את בלהה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נקרא ולא מיתרגם</b><br> דחיישינן לכבודו וכבוד יעקב אבינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה תמר</b><br> עם יהודה [ונ\"ל דנקט תמר. שהיא גרמה, משא\"כ בלהה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נקרא ומיתרגם</b><br> דשבח יהודה הוא שהודה, ובפרט שלא היה חטא כל כך כבבלהה, שהיתה אשת אביו שחייב לכבדו עכ\"פ, ועדיין היה אביו קיים [ואע\"ג דכל האומר ראובן חטא טועה [כשבת נ\"ה ב']. י\"ל דעכ\"פ השומע יטעה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה עגל הראשון</b><br> קום עשה לנו אלהים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נקרא ומיתרגם</b><br> דניחא לישראל שיתביישו ויתכפרו, או נ\"ל ע\"פ מ\"ד [ע\"ז ד\"ה א'] דלא אירע העגל רק כדי להודיע שאפילו לחטא קשה כעגל יש כפרה כשישוב. א\"כ זהו פירש מ\"ש הכא בגמרא, כ\"ש דניחא להו, דאע\"ג שחטאם כבד הו\"ל כפרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשני</b><br> ר\"ל מה שסיפר אהרן למשה היאך נעשה העגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נקרא ולא מיתרגם</b><br> מדכתיב ויצא העגל הזה ויטעה השומע שיצא מעצמו [ולתוס' מעשה עגל השני, היינו גם הפסוק וירא משה וגו', כי פרעו אהרן וגו', ולא מתרגם משום כבוד אהרן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברכת כהנים</b><br> מדכתיב בה ישא, והרי כתיב כי לא ישא פנים. ואע\"ג דהתם אפני אדם קאי [כתוס' בר\"ה י\"ז ב']. עכ\"פ השומע יטעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה דוד ואמנון</b><br> ר\"ל היכא דכתיב בן דוד. ומשום יקרא דדוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נקראין ולא מיתרגמין</b><br> במשנה שבש\"ס וברי\"ף ורא\"ש ורמב\"ם [פי\"ב מתפלה] הכי גרסינן, נקראין ולא מתרגמין. וכן מוכח. דלפי גרסתינו ק' וכי ס\"ד בלא יקראו כלל פרשה א' שבתורה. מיהו בירושלמי קאמר להדיא בברכת כהנים לא נקרא, דקאמר מ\"ט. לברכה ניתנה ולא לקריאה. ואפשר דרק לקוראן לבד אסר הירושלמי, אבל רשאי לצרפן לפסוקים שלמעלה ושלמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מפטירין במרכבה</b><br> שלא יעיינו בה העם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי יהודה מתיר</b><br> והכי קיי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מפטירין בהודע את ירושלים</b><br> הוא פרשה שביחזקאל, דכתיב בה אביך אמורי ואמך החיתית, דמשמע שעיקרן ושרשן רע, וזה בזוי טפי לישראל, ואין ראוי לפרסמו דחיישינן לכבוד ישראל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Megillah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,754 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Megillah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Megillah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מגילה נקראת באחד עשר</b><br> באדר. וכן כולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחמשה עשר</b><br> פעם בזה פעם בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא פחות</b><br> מי\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יותר</b><br> מט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון</b><br> ואפי' בח\"ל, ואפי' עכשיו חרבה חומתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קורין בחמשה עשר</b><br> תקנו כך, מדרצי לעשות זכר לנס שנעשה בשושן, שאף לאחר ההריגה שעשו ב' ימים באויביהם, היה להם מנוחה מהם ביום ט\"ו ולא נקמו מהן האויבים. ומדהיתה שושן מוקפת מימי אחשורוש, לכן רצו לתקן שכל עיר שמוקפת אז כשושן יקראו בט\"ו. וכשראו שע\"י תקנה זו לא לכבוד יהיה לא\"י, שהיו אז כל עריה שוממים וחרבים, וכדאמרינן ביומא [דנ\"ד ב'] נ\"ב שנה לא עבר אדם ביהודה וז' שנים נתקיים בא\"י גפרית ומלח שריפה כל ארצה, לכן תקנו שכל המוקפים מעת ישיבת א\"י יקראו בט\"ו, לומר שהן בחורבנן חשובין כשושן ושאר עיירות בתפארתן [כך כ' הר\"ן, ומה שהקשה רב\"י על זה מדאמרינן בש\"ס שושן דעבדא כמאן. ומאי קו' הרי רק משום שושן תקנו לכל המוקפים נ\"ל דה\"ק היכא תקנו רבנן תקנתא דסתרה היא גופה אהדדי]. ומדהיה יהושע הראשון שלחם בעמלק, שהמן היה מזרעו, לכן קבעו זמן המוקפין על שמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שהכפרים מקדימין</b><br> לפעמים, וכדמפרש ואזיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ליום הכניסה</b><br> מפני שבני הכפרים אינן בקיאין בקריאה, וקורא להן א' מבני העיר כשמתכנסין לעיר בב' וה' למשפט לפני הב\"ד שיושבין שם אז. ולכן לא הצריכום לחזור ולבוא לקרות בי\"ד, מדאין פנויין אז, דמספקין צרכי מאכל לבני העיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חל להיות יום ארבעה עשר בשני</b><br> בב' בשבת [ונ\"ל דלהכי מתחיל תנא מב' בשבת ולא מא' בשבת, משום דבכה\"ג לא יאוחר ולא יוקדם סדר הקריאה גם לכפרים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חל להיות בשלישי או ברביעי כפרים מקדימין ליום הכניסה</b><br> שהוא י\"ג באדר בחל י\"ד בג', וי\"ב בחל בד':"
+            ],
+            [
+                "<b>כפרים מקדימין ליום הכניסה</b><br> שהוא י\"ג באדר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חל להיות בשבת</b><br> כשהיו מקדשין על פי ראייה, אפשר בהכי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפרים ועיירות גדולות מקדימין וקורין ליום הכניסה</b><br> שהוא י\"ב באדר. אבל בשבת לא יקרא, שמא יוליך המגילה ד' אמות בר\"ה כשילך ללמוד לקרותה. ואף דקורין בס\"ת בשבת, התם מדמצוי כל שבוע, לא יטעה להוציאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חל להיות אחר השבת כפרים מקדימין ליום הכניסה</b><br> שהוא י\"א באדר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומוקפות חומה למחר</b><br> וקיי\"ל דהשתא דישראל נטושין בח\"ל, אין להקל לכפרים, כדי שלא יקילו בחמץ בפסח, לכן כולן קורין בי\"ד, חוץ ממוקפין. ובמסופק אם מוקף העיר חומה בימי יב\"נ, קורין בי\"ד ובט\"ו, אבל לא יברכו רק בי\"ד, כרוב העולם. מיהו במדינות אלו שרחוקים מצפון א\"י, אין להסתפק, דבימי יב\"נ לא היה מדינה זו מיושבת עדיין. אמנם היוצא לים או בשיירא, ואין עמו מגילה שם, קורא בלי ברכה מי\"א באדר. וי\"א אפי' מתחלת החודש. וכל הקורא שלא בזמנה, צריך לקרותה בי' [תרפ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא עיר גדולה</b><br> שמחוייבת לקרות בי\"ד, דלא ככפרים ��ע\"ג שמספקת מים ומזון לעיר שגדולה ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שיש בה עשרה בטלנים</b><br> ששוכרין אותן הצבור שיתבטלו ממלאכתן לכנוס לביה\"כ בשעת התפלה. מיהו מוקפין אפי' בלא\"ה דינן כמוקף:"
+            ],
+            [
+                "<b>באלו</b><br> בימים שנקראת בהן המגילה, כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל זמן עצי כהנים</b><br> שהיו משפחות בישראל שקבועין להם ימים בשנה להביא בהם עצים למערכה, ועושין אותו יום י\"ט [ועי' תענית פ\"ד סי' כ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותשעה באב</b><br> ה\"ה שאר תענית [ונ\"ל דלהכי נקט רק ת\"ב, מדאמרי' [ר\"ה י\"ח ב'] דבזמן שאין מקדש ואין שמד בשום מקום אז רק בת\"ב חייבין להתענות הואיל ונכפלו בו צרות, אבל בשאר תעניתים רצו מתענין רצו אין מתענין. ובעת שנשנת המשנה בימי רבי הכי הוה, דאנטונינוס קיסר היה אוהב ישראל [כע\"ז ד\"י ע\"א]. מיהו הטור א\"ח [תק\"נ] כתב, דהשתא קבלום ישראל עליהן חובה לכולהו עד שיבנה המקדש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חגיגה</b><br> ר\"ל שחיטת שלמי חגיגה, של י\"ט שחל בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקהל</b><br> ביום א' דחוהמ\"ס שלאחר השמיטה, המלך היה קורא על בימה בביהמ\"ק כל משנה תורה [כפ\"ז דסוטה]. וכשחל בשבת, אי אפשר, מפני בנין הבימה ההיא, שאי אפשר לעשותה אתמול, כדי שלא יהא דוחק בעזרת נשים שנבנת שם הבימה. ועוד מפני התקיעות שתקעו קודם התחלת הקריאה [ירושלמי שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין</b><br> בקריאת המגילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותרין בהספד ובתעניות</b><br> ביום שהקדימו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומתנות לאביונים</b><br> מותרים לחלק אז אף שאינו בזמנו. ר\"ל אעפ\"כ אם נתנו אז מתנות לאביונים נפטרו מלתת בפורים. אבל שלוח מנות אינו רק בפורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יהודה אימתי</b><br> בני כפרים מקדימין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאדר השני</b><br> ה\"ק אין בין י\"ד וט\"ו שבזה לי\"ד וט\"ו שבזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים</b><br> וה\"ה שלוח מנות אלא רבותא קמ\"ל אף דמפסיד עי\"ז, וכ\"ש שלוח מנות דאפשר להחליף עם חבירו. הא להספד ותענית שוין באיסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אוכל נפש בלבד</b><br> זהו לב\"ש. אבל קיי\"ל כב\"ה. דמתוך שהותר לצורך וכו' [עי' ביצה פ\"כ סי' כ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין שבת ליום הכפורים</b><br> בדבר ששניהן שויין בו באיסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שזה זדונו בידי אדם</b><br> בשבת. בעשה מלאכה במזיד חייב סקילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה</b><br> ביו\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>זדונו בכרת</b><br> מיהו בהתרו בו למלקות והלקוהו. פטור מכרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש</b><br> שלמודר הנאה אסורים, ולמודר מאכל מותרים. מיהו באומר הנאה המביאה לידי מאכלך, אסור עלי, והוא במקום שמשכירין אותן, אסור בשניהן, מדראויין לבוא לידי מאכל [י\"ד רכ\"א א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין נדרים</b><br> שאמר הרי עלי בהמה זו לקרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לנדבות</b><br> שאמר הרי בהמה זו קרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שהנדרים חייב באחריותן</b><br> בנאבדו או מתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב באחריותן</b><br> הא לעבור בבל תאחר זה וזה שוין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרואה שלש</b><br> דבזב בראיות תלוי, דאפי��ו בראה ב' או ג' פעמים זוב ביום א', דינו כראה כל אחת ביום א' לבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא קרבן</b><br> דרואה ב' פטור מקרבן, ורואה ג' חייב. הא למשכב ומושב שעושה, שיהיו אב הטומאה אף שלא נגע בהן הזב, וכ\"כ לעניין שיצטרכו ז' נקיים לטהרתן, שניהן שוין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין מצורע מוסגר</b><br> כשטעון הסגר:"
+            ],
+            [
+                "<b>למצורע מוחלט</b><br> כשטימאו הכהן כבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא פריעה ופרימה</b><br> רישא דקרא נקט, דבמוחלט כתיב בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא. ומכולן פטור מוסגר. ואע\"ג דכל הטמאין צריכים לפרסם טומאתן [כמ\"ק ד\"ה א']. מצורע מוסגר שמובדל מבני אדם א\"צ. מיהו לשלחו חוץ למחנה, ושם בדד ישב, ובבואו לבית טימא כל אשר בבית. להנך שניהן שוין. [והא דנקט להו תנא שלא כסדר שנזכרו בקרא, פרימה קודם לפריעה. נ\"ל משוה דכל מקום שנזכר בתורה פריעה ופרימה יחד בהן, נזכר פרימה קודם לפריעה, וכשהוא בלאו, נזכר פריעה קודם לפרימה [כויקרא י' פ\"ו, ושם כ\"א פ\"י]. ולפע\"ד טעם הדבר, מדנזכרים תמיד בדרך לא זו אף זו, ולהכי כשנזכר בהן, קאמר לא זו בבגדיו כ\"א גם בגופו צריך להראות צער ואבילות. וכשמדבר בלאו קאמר איפכא לא זו בגופו כ\"א גם בבגדיו אסור להראות אבילות וצער. ולהכי תנא דלן דלא אתא לאשמעינן דמוחלט צריך פרופ\"ר, דכתוב הדר הוא. אלא סד\"א דגם מוסגר צריך פרופ\"ר כדקאמר בש\"ס, להכי נמי הקדים פריעה לפרימה דלא זו פריעה אלא גם פרימה א\"צ ומה\"ט מזכיר במשנה תגלחת קודם צפרים דתגלחת הוא דבר שבגופו והו\"ל נמי לא זו אף זו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא תגלחת וצפרים</b><br> וה\"ה דאשם ולוג שמן אינו במוסגר שנתרפא, רק דבקרבנות לא קמיירי. אבל להטביל במקוה ושא\"צ מים חיים שניהן שוין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין ספרים</b><br> תנ\"ך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שהספרים נכתבין בכל לשון</b><br> אפילו בכתב או לשון אומה אחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית</b><br> כתב ולשון הקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית</b><br> מדהוא לשון יפה. הא לתפרן בגידין ושיטמאו הידים [עי' פ\"א דשבת גזירה ו'] שניהן שוין. מיהו האידנא נשתבש לשון יווני הישן בדיאלעקטא שונים, ולהכי אין ס\"ת נכתבת רק בכתב ולשון אשורית [רמב\"ם פא מתפילין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>למרובה בגדים</b><br> דמיאשיהו המלך ואילך, נגנז שמן המשחה, שנעשה רק ע\"י משרע\"ה, ושוב לא נמשח שום כה\"ג, רק מתלבש בח' בגדים ועובד [כשלהי יומא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא פר הבא על כל המצות</b><br> דרק כה\"ג המשוח, אם הורה היתר באיסור כרת, ועשה כהוראתו מביא פר. משא\"כ מרובה בגדים מביא רק כשבה לחטאת כשאר הדיוט. הא לשאר דברים שוין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין כהן משמש לכהן שעבר</b><br> ר\"ל כהן הגדול שנטמא סמוך ליו\"כ והקימו אחר לשמש תחתיו ביו\"כ, כשחוזר ראשון לעבודתו, הראשון שחזר לעבודתו נקרא משמש, והשני עבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא פר יום הכפורים</b><br> שהכה\"ג מקריבו ביו\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשירית האיפה</b><br> י\"ב חלות שמקריבין בכל יום משל כה\"ג המשמש, מחציתן בבוקר ומחציתן בערב. הא לשאר דיני כה\"ג שניהן שוין. ואפילו כה\"ג שנפסל ע\"י מום קבוע, כל דיני כה\"ג עליו [כהוריות ד\"י ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין במה גדולה</b><br> במת צבור שהיה בנוב וגבעון קודם שנבנה המקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>לבמה קטנה</b><br> במת יחיד בזמן היתר במות, דהיינו קודם בניין הבית בשילה, ואחר שנחרב שילה בימי עלי קודם שנבנה המקדש בירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא פסחים</b><br> וה\"ה כל קרבן שתלוי בזמן, קרבין רק בבמת צבור. ושאר חובות בין של צבור בין של יחיד לא הקריבו כלל קודם בניין המקדש [זבחים י\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרב בבמה</b><br> במת יחיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין שילה</b><br> בעוד המשכן והמזבח בנוי שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לירושלם</b><br> ולאחר שנבנה שם ביהמ\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל הרואה</b><br> בכל מקום שיכול לראות משם את שילה, משא\"כ בגלגל נוב וגבעון הרי הותרו הבמות, והיו קדשים קלים נאכלין בכל ערי ישראל כריש [פרק י\"ד דזבחים], ומעשר שני בגלגל עדין לא היו חייבים מדלא היה המשכן בגלגל רק י\"ד שנה, ולא חלקו עוד א\"י, והרי לא נתחייבו במעשרות עד אחר ירושה וישיבה [כרש\"י זבחים קי\"ב ב']. ובנוב וגבעון פליג התם בגמרא [קי\"ט א'] י\"א דלא היה נאכל כלל, רק נפדה, ושמרו המעות עד שנבנה המקדש בירושלים, וי\"א שמעשר שני היה נאכל בכל ערי ישראל בזמן נוב וגבעון [ועי' תוס' שם ד\"ה באו]. אבל אילה\"ק מה דהוה הוה. י\"ל דין דירושלים קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים</b><br> ר\"ל חומות העזרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדושת שילה יש אחריה היתר</b><br> דכשחרבה הותרו הבמות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקורא את המגילה למפרע</b><br> שקרא תחילה מה שכתוב בסוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>קראה תרגום</b><br> ואינו מבין התרגום, או בכל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יצא</b><br> הא דלא כלל תנא למפרע עם הנך בחד בבא. ה\"ט, משום דברישא טעמא לחוד, מהיקישה דזכירה לעשייה, דשניהן למפרע לא. ועל פה ואינך טעמא לחוד מדכתיב ככתבם וכדקאמר בש\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל קורין אותה ללועזות בלעז</b><br> אם מבין הלשון ההוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלועז ששמע אשורית</b><br> שכתובה בכתב ולשון הקודש [תר\"ץ]."
+            ],
+            [
+                "<b>קראה סירוגין</b><br> דהיינו ששהה באמצע קריאה אפילו כדי לגמור כולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומתנמנם</b><br> ר\"ל או שקראה [שלוממערנד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא</b><br> וה\"ה בסח באמצע הקריאה. מיהו גוערין במסיח. אבל שומע שסח, ותוך כך לא שמע, לא יצא [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה כותבה</b><br> וקורא כל פסוק במגילה כשירה קודם שיכתבנו. אף שמפסיק בכתיבה, יצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>דורשה ומגיהה</b><br> ר\"ל או שקורא כל פסוק ודורש בו. אף שמפסיק בדיבור. או שקורא הפסוק ומגיהו, שמפסיק במלות מגומגמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם ביון לבו</b><br> לצאת בקריאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה כתובה בסם</b><br> מין אדמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובסיקרא</b><br> [ראטהשטיין]. וי\"א [מענניא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקומוס</b><br> [גוממי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקנקנתום</b><br> [פיטריאל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הנייר</b><br> שנעשה מעשבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הדפתרא</b><br> עור שלא נעבד כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שתהא כתובה אשורית על הספר</b><br> [פערגאמענט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובדיו</b><br> [דינטע] שחורה שמתקיים שחרותו על הקלף, והכי קיי\"ל [י\"ד רי\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן עיר</b><br> שזמן קריאתו בי\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהלך</b><br> קודם בליל י\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>לכרך</b><br> שזמן הקריאה שם בט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם עתיד לחזור למקומו</b><br> ר\"ל אם כשיצא היה דעתו לחזור למקומו ביום קריאת המקום שהלך לשם, ואח\"כ נתעכב שם ולא חזר אז:"
+            ],
+            [
+                "<b>קורא כמקומו</b><br> כחובת מקומו, אף שקורא אותה שלא במקומו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו קורא עמהן</b><br> ויש לדקדק מה שייכות יש למשנה זאת עם מה שלפניה ומה שלאחריה וטפי הו\"ל למנקטא לעיל פ\"א ואחר מ\"ב. וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר מאחר הדברים האלה</b><br> וקיי\"ל כר\"מ [תר\"ץ]. ובנשתתק הש\"ץ באמצע הקריאה, הב' חוזר לראש, וא\"כ ברכה ראשונה [רמג\"א תרצ\"ב]. ולשבו\"י [תשו' מ\"ב], וכ\"כ לאליהו רבה, א\"צ לחזור לראש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל כשרין לקרות את המגילה</b><br> לאתויי נשים. וקיי\"ל דאשה אפילו לעצמה לא תקרא, רק תשמע מאיש [תרפ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מכשיר בקטן</b><br> ס\"ל דבהגיע לחנוך חייב מדרבנן, ופוטר לגדול שג\"כ חייב במגילה רק מדרבנן. ורבנן ס\"ל עכ\"פ קטן במגילה הו\"ל תרי דרבנן, ואינו פוטר לגדול דחייב בחד דרבנן. ולרמב\"ן טעמיה דת\"ק דקטן לאו בר חיובא כלל, ואין המצוה רק על אביו לחנכו. וקיי\"ל דאינו פוטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא טובלין</b><br> כל הטמאים הצריכים ספירת ז\"י קודם טבילה, כטמא מת, מצורע, זב וזבה [שבת קכ\"א א'] וכ\"כ טבילת גרים ועבדים [י\"ד רס\"ח ע\"ש ולכן לא הבנתי מה נתקשה רתוי\"ט למה נקט תנא טבילה קודם הזייה. ולמה לא רצה לתרץ מדיש חייבי טבילות שביום שא\"צ הזייה, כזיבה וצרעת]. מיהו כל טמא שטובל אחר יום ז', טובל אפי' בלילה. וכ\"כ כל טמא שא\"צ ספירת ז' כבעל קרי ונוגע בשרץ ונבילה וכדומה, טובל מתי שירצה [עי' ראב\"ד פ\"א ממקואות]. וכ\"כ נדה ויולדת שטבילתן בלילה דוקא, היינו שלא תטבול קודם שעברו לה ז\"י שלמין. אבל מותרת לטביל אח\"כ אפי' ביום. וי\"א דהאי אין טובלין דנקט תנא אטבילות האזוב במי הזאה קאי, להזותו על הטמא. וכ\"ש טבילת הגוף כנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מזין</b><br> מי פרה על הנטמא במת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן שומרת יום כנגד יום</b><br> דכשרואה דם בי\"א יום שבין נדה לנדה, שומרת יום בטהרה. נגד ראיית יום א' או ב' שראתה דם, ועי' בהקדמתי לטהרות סי' ע':"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר</b><br> דאז כבר מחשב יום, רק לכתחילה אסור מדאין הכל בקיאין בו עד שתנץ החמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל היום כשר לקריאת המגילה</b><br> שחייב לקרותה ביום ובלילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמוספין</b><br> הקרבת קרבן מוסף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולוידוי הפרים</b><br> פר העלם דבר של צבור כששגגו הסנהדרין והתירו איסור כרת שמביאין הצבור פר, וכ\"כ פר כהן המשיח כששגג כנ\"ל [עי' ע\"א סי' נ'] שמביא פר, שניהן צריכין סמיכה בב' ידים על ראש הקרבן קודם שחיטה, ומתוודין עליהן החטא שחטאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולוידוי המעשר</b><br> בערתי הקודש מהבית [עי' מעשר שני פ\"ה מ\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולוידוי יום הכפורים</b><br> שסומך כה\"ג ידיו על פרו ומתודה עליו חטאותיו. וכ\"כ סומך ידיו על שעיר המשתלח ומתוו��ה חטאות הצבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>לסמיכה</b><br> שכל קרבנות היחיד שיקריב חובה או נדבה, סומך ידיו על ראשו קודם שחיטה [חוץ מבכור מעשר ופסח כמנחות ד\"צ ב']. והלכה למשה מסיני דאין סמיכה בקרבנות צבור רק בשעיר המשתלח ופר העלם דבר של צבור, שבאלו הב' ג' מהסנהדרין סומכין עליו זא\"ז [שם]. וכל הסומכין מתוודין, על חטאת ואשם החטא שחטאו, ועל עולה עון עשה ול\"ת שניתק לעשה [כיומא דל\"ו א'], ועל תודה ושלמים אומר דברי שבח להקב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לשחיטה</b><br> של הקרבנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתנופה</b><br> שמניף העומר. וכמו כן חזה של שלמים קודם שנותנה לכהן, צריכה תנופה, דהיינו מוליך ומביא, מעלה ומוריד:"
+            ],
+            [
+                "<b>להגשה</b><br> מגיש המנחה לקרן מערבית דרומית של מזבח, ואח\"כ קומץ [ומ\"ש התוי\"ט דהגשה כשירה בזר כעין שחיטת קרבן, תמוה מאוד שהוא אחמ\"כ נגד גמ' ערוכה [סוטה די\"ד ב'] דאמרינן וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן, בהגשה הכ' מדבר וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לקמיצה</b><br> קמיצת המנחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולהקטרה</b><br> הקטרת הקומץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולקבלה</b><br> קבלת דם הקרבן במזרק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולהזייה</b><br> הזיית דם הקרבנות על מזבח החיצון. או בפנים לקרבנות שצריכים כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולטהרת המצורע</b><br> בב' צפרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולהקטר חלבים ואיברים</b><br> של קרבנות היום:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר כל היום</b><br> לאתויי סידור לחם הפנים וב' בזיכין שמניחין עליהן. אבל תמיד ופסח, כבר פירש בה הכתוב שעה מיוחדת, ומה\"ט לא קשה נמי אהך כללא מק\"ש של שחרית דאינה כשרה כל היום. י\"ל דלא תני רק הנך שלא קבע להן תורה זמן, אבל ק\"ש כתיב בקומך דהיינו בשעה שבני אדם קמים. [ולא נקט לאתויי' הנך דמשנה ד'. דלא רצה תנא למנקט רק הנך דכשעבר יומם בטלו או אותן דאין זמנן קבוע כלל היום. משא\"כ מלין וטובלין ומזין זמנן קבוע, וגם אח\"כ כשרין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר כל הלילה</b><br> לאתויי אכילת פסח. ורק מדרבנן אסור מחצות [כריש ברכות] [ולא נקט לאתויי טבילת נדה ויולדת מטעמא דאמרן בסי' מ\"ח. משא\"כ טבילת נדה ויולדת גם אח\"כ כשירה. ושאלני מהו' משה טארן נ\"י דלמה לא נקט ק\"ש. ונ\"ל משום דקיי\"ל [א\"ח רל\"ה] דאפילו קרא אחר עלות השחר קודם נץ החמה יצא. והא דלא תנא מגילה דאחר עלוה\"ש לא יצא [כרמג\"א רתרפ\"ז]. היינו מדעוקר מצותו ביום. והא דלא תני תפלת ערבית. י\"ל דמדקיי\"ל [א\"ח רל\"ז] שהיא רשות]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת</b><br> דעי\"ז מעלין בקדושת הדמים, וכן כולן. מיהו קיי\"ל דרחוב אין בה שום קדושה, אע\"ג שמתפללין בה בתעניות [כפ\"ב דתענית], אקראי בעלמא הוא [קנ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הכנסת לוקחין תיבה</b><br> ר\"ל ארון הקודש [או שולחן שקורין עליו]. מיהו ארון הבנוי בכותל כעין שלנו, י\"א דאין לו רק קדושת ביה\"כ [קנ\"ד ס\"א]. וכ\"כ כל כלי ביה\"כ, וספסלין ופרוכת, רק קדושת ביה\"כ יש להן [קנ\"ג מג\"א ט\"ו, וקנ\"ד ו']. ודוקא ביה\"כ של כפרים נמכר. אבל של כרכים, כיון שנבנה לצורך רבים דאתו לשם מעלמא, אסור למכרה כלל. ואפילו של כפרים, אם לא יבנו אחרת תחתיה, אסור למכרה [קנ\"ג ס\"ז]. ונקרא כפר, כל מקום שאין מתקבצין שם רבים להשהות שם זמן מה, כביריד [מעססע בל\"א] וכדומה [מג\"א ��ם סקי\"ג]. מיהו האידנא, אפילו של כרכים נמכר בז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, ודוקא כשבנוה משלהן [שם סקל\"ז]. וכל שז' טוביה מוכרין בפרסום והקהל שותקין, הו\"ל כאילו עמדו שם [שם ס\"ז]. ובסתרו ישנה לבנות חדשה, מותר למכור אבנים ועצים של הישנה שנסתרה אפילו לדבר חול, אבל רק בז' טוביה ובמעמד הצבור [שם סקכ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>תיבה לוקחין מטפחות</b><br> [מענטעלכען] של ס\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטפחות לוקחין ספרים</b><br> ר\"ל כל שכתוב כל חומש לבדו. וכ\"כ ס\"ת שיש בו טעות [י\"ד רפ\"ב י\"ח, וכ\"כ הרמב\"ם פ\"י מס\"ת, וצ\"ע אם לכל מילי דינה רק כחומשין] וכן נביאים וכתובים. אמנם ספרים הנדפסים, י\"א דקדושתן כבכתב [רט\"ז י\"ד רע\"א סק\"ח, ורפ\"ב סק\"י. ומג\"א א\"ח ל\"ב נ\"ז, וקנ\"ד י\"ד, ורפ\"ד, ושל\"ד ט\"ז וי\"ז. ותשובה מ\"ב סצ\"ט, ותשובה מנחם עזריה צ\"ג]. וי\"א דבשעת הדחק מותר לשמש מטתו בחדר שמונחים שם ספרים הנדפסים [תשובה חו\"י ק\"ו וקפ\"ד] ובאפשר יכסם במטפחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הכנסת לא יקחו את הרחוב</b><br> ובז' טוביה במעמד הצבור, הכל שרי [קנ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן במותריהן</b><br> בגבו מעות לצורך קדושה א', וקנו והותירו, אסור לשנות הנותר לדבר אחר. דאע\"ג דהזמנה לאו מלתא. היינו לעניין שיהיה קדושה במעות עצמן, אבל מצד נדרו, חייב שיהיו לדבר שהקדישן [ט\"ז שם ס\"ק ב']. עוי\"ל דעכ\"פ אסור לשנותן בלי דעת בני העיר [מג\"א סק\"ה]. מיהו במכר קדושה אחת יש אוסרין לקנות בדמיה קדושה אחרת השוה לה אף שהתנו שכשירצו יחזרוה ויש מתירן [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אם כן אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה</b><br> דהוה נמי הורדה מקדושה דברוב עם הדרת מלך, ולר\"י דוקא מהקדש להדיוט שייך הורדה, וכ\"כ מקדושה לקדושה אחרת, כביהכ\"נ וס\"ת, אבל במין הקדושה בעצמה, אף דאיכא דעדיף מנה ליכא הורדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאם ירצו יחזירוהו</b><br> ואפילו משל רבים לשל רבים צריך תנאי, דמכירה בלי תנאי דרך בזיון הוא. אבל אי\"ל עכ\"פ כשיחזירה הלוקח, הרי דר בה הלוקח בריבית. י\"ל שיהיה התנאי שכשיחזירה ישיב ג\"כ דמי השכירות בשביל שדר שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולבית המים</b><br> למי רגלים ובית הכסא. והכי קיי\"ל. מיהו בנמכר בז' טוביה ובצבור, גם זה שרי [קנ\"ג ס\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד אמר רבי יהודה בית הכנסת שחרב</b><br> אע\"ג שחרב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מספידין בתוכו</b><br> וכשההספד לא' מגדולי העיר או קרוביו, אפילו בישובו מותר [קנ\"א ס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מפשילין</b><br> מותחין וגודלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוכו חבלים</b><br> וה\"ה שאר תשמיש חול אסור שם, רק אורחא דמלתא נקט מדצריך להפשלת חבלים רחבת ידים, מפשילין בביה\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין פורשין לתוכו מצודות</b><br> דמדאין העופות שם מושבתין, יקננו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין עושין אותו קפנדריא</b><br> [דורכגאנג] בלשון יון:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלו בו עשבים לא יתלוש</b><br> לאכלן ולהאכילן לבהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני עגמת נפש</b><br> נ\"ל דמהש\"ס נראה דחדא קאמר, וה\"ק, לא יתלוש מפני עגמת נפש, דאז תולש ומסירן ממקומן, דעי\"ז לא יהיה עגמת נפש כל כך, אלא תולש ומניחן במקומן, דאז יהיה ניכר טפי העגמת נפש בהנחה. דאילו כשלא יתלשם, יחשבו שמניח העשבים עד שהבהמה תצטרך להן, אבל כשתולשין ומניחן במקומן, יזכרו עי\"ז כי המקום קדוש והעשבים אסורים ויתעוררו לבנותה. מיהו בבנאוה במקום אחר א\"צ לתלוש רק עושין גדר סביב המקום, כדי שישאר בנקיות [קל\"א רט\"ז סק\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראש חדש אדר</b><br> הסמוך לניסן:"
+            ],
+            [
+                "<b>קורין</b><br> למפטיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפרשת שקלים</b><br> בכי תשא. משום דבא' באדר משמיעין על השקלים [כריש שקלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חל להיות בתוך השבת</b><br> ר\"ל תוך שאר ימי השבוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקדימין לשעבר</b><br> ר\"ל אז קורין כן בשבת שלפני ר\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפסיקין לשבת אחרת</b><br> ר\"ל מפסיקין מלהפטיר בד' פרשיות, בשבת שאחר ר\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשניה</b><br> ר\"ל שנייה לההפסקה או שנייה לפרשת שקלים עצמה, כשחל ר\"ח אדר בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>זכור</b><br> ר\"ל בשבת שקודם פורים, קורין למפטיר זכור את אשר עשה לך עמלק. וזה כדי להזכיר ענין עמלק קודם למעשה המן שהיה ג\"כ עמלקי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשלישית פרה אדומה</b><br> ר\"ל בשבת שאחר פורים קורין פרשת פרה. וזה כדי להזהיר לישראל להטהר לעשות הפסח בזמנו. וי\"א דזכור ופרה דאורייתא [תרפ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברביעית החדש הזה לכם</b><br> מדהוא סמוך לניסן. כדי להזהיר על הפסח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחמישית חוזרין לכסדרן</b><br> ר\"ל חוזרין לקרוא למפטיר כסדר הפרשיות המורגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לכל מפסיקין</b><br> ר\"ל כל המועדות כשחלין בשבת מפסיקין בסדר הקבוע בהפטורת, וקורין מעניינו של יום. ובחלין תוך השבוע בב' וה', מפסיקין בסדר קריאת הפרשיות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובפורים</b><br> כשחל בשבת לבני כרכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתעניות ובמעמדות</b><br> כשחלין תוך השבוע בב' וה', מפסיקין מלקרות פרשת השבוע וקורין מעניינו של יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>וביום הכפורים</b><br> כשחל בשבת מפסיקין מלקרות פרשת השבוע וההפטורה שלה וקורין מעניינו של יום. אף שדומה לשאר שבת בעניין מלאכה. ומכ\"ש בשאר יו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפסח</b><br> בא' בפסח:"
+            ],
+            [
+                "<b>קורין בפרשת מועדות של תורת כהנים</b><br> וקיי\"ל לקרות בימי פסח, *משך *תורא, *קדש *בכספא, *פסל *במדברא, *שלח *בוכרא. והוא סי'. דהיינו ביום א' דפסח קורין *משכו וקחו לכם. בב' *שור או כשב או עז כי יולד. בג' *קדש לי כל בכור. בד' אם *כסף תלוה. בה' *פסל לך. בו' וידבר ה' אל משה *במדבר וגו' ויעשו בני ישראל את הפסח. בז' ויהי *בשלח. בח' *כל הבכור. וטעם קריאה כזו, הוא, משום דבראשון, הוא יום אכילת הפסח ולא תותירו ממנו לבוקר, לכן ראוי לקרות פרשתו בתורה. וביום ב' שהוא זמן ספירת העומר, קורין פרשת שור או כשב, דכתיב בה וספרתם לכם. ובימי ג' ד' ה' ו' קורין מענייני פסח, כפי סדר כתיבתן בתורה. ובז' שעברו בו בים, קורין ויהי בשלח. ובח' קורין כבכל אחרון של יו\"ט כל הבכור, מדכתיב בה ולא יראה את פני ה' ריקם, דאז ראוי להזכיר להעם להביא עולות ראייה ושלמי חגיגה, דאח\"כ אי אפשר להביאן. והאידנא נמי עושין זכר למקדש. מיהו כשחל יום ג' דפסח בשבת, מקדימין לקרות פסל ביום ג', מדנזכר בו שבת רק מתחילין מן ראה אתה אומר אלי, שלא לצמצם בפסוקים בקריאת שבת. ובימי ד' ה' ו' קורין, קדש, בכספא, במדברא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעצרת שבעה שבועות</b><br> ולדידן קורין זה למפטיר. ובס\"ת ק��א ביום ראשון בחודש השלישי משום שאז היה מתן תורה. וביום ב' קורין כל הבכור מטעם הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחדש השביעי באחד לחדש</b><br> ר\"ל כל פרשת שור או כשב, שנזכר שם גם בחדש השביעי. דאי\"ל דכוונת המשנה רק לפרשת בחדש השביעי דהרי אין בו בכדי קריאת חמש קרואים, ואין לדחוק דס\"ל הכא דולג או פוסק. ולדידן קורין זה למפטיר. ובס\"ת קמא ביום א' וה' פקד את שרה, דבר\"ה נפקדה. וביום ב' קורין בעקידה, כדי שיזכר לנו הקב\"ה עקידתו. ולכן קורין ב' פרשיות אלו כסדרן בתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום הכפורים אחרי מות</b><br> זהו בשחרית, משום שבפרשה זו נזכר עבודת היום, ונשלמה פרים שפתינו. ובמנחה קורין בפרשת עריות מפני שכל העם מקובצים אז והנשים מקושטות, שלא יסתכל בהם ויבוא לידי חטא [כיומא די\"ט ב', כך נ\"ל]. ועוד שאין לך חטא שקשה לפרוש ממנו כעריות שיצרו תקפו מלשוב, להכי יזכירו להנכשל חומר ענשם שישוב. ומפטירין ביונה, לומר שאל יתיאש החוטא, שהרי בני נינוה נתקבלו אף לאחר גזר דין:"
+            ],
+            [
+                "<b>קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים</b><br> שור או כשב. וכמו כן ביום השני:"
+            ],
+            [
+                "<b>בקרבנות החג</b><br> ביום א' דחהמ\"ס כהן קורא ביום השני, ולוי ביום השלישי, וישראל ביום הרביעי, והד' ביום השני וביום השלישי. וכן בכל יום כהן ולוי בספיקא דיומא, וישראל ביום שלאחריו, והרביעי חוזר וקורא כל הספיקא של יום ההוא. ובה' דחה\"מ, שהוא הושענא רבה, כהן קורא ביום ה', ולוי ביום ו', וישראל ביום ז', והד' ביום ו' וביום ז' [תרס\"ג]. וביום ח' דסוכות שהוא שמיני עצרת, קורין האשכנזים עשר תעשר, מדאז זמן המעשרות. ובשמחת תורה קורין וזאת הברכה, כדי לסיים המועדות עם ברכת משרע\"ה לישראל [ר\"ן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחנוכה בנשיאים</b><br> ביום א' כהן קורא ויהי ביום כלות משה עד סוף הפרשה, ולוי וישראל ביום הראשון. ביום ב' כהן ולוי ביום השני, וישראל ביום המחרת. וכן בכל יום. בח' כהן ולוי ביום השמיני, וישראל כל השאר, עד כן עשה את המנורה [תרפ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במעשה בראשית</b><br> עי' [תענית פ\"ד מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברכות וקללות</b><br> אם בחוקותי עד אחר התוכחה. ואנו נוהגין לקרות ויחל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מפסיקין בקללות</b><br> ר\"ל לא יקראוהו לב' אנשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן</b><br> בסדר של שבת הבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין עולין להם מן החשבון</b><br> דבשבת חוזר וקורא מה שקרא בב' וה':"
+            ],
+            [
+                "<b>מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו</b><br> ר\"ל מענין זמנו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקורא את המגילה</b><br> אחר ששנה מה קורין בכל חג, שונה כאן היאך קוראין: והתחיל במגילה, דמכילתן היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויושב</b><br> ר\"ל רצה עומד רצה יושב, מיהו ש\"ץ קורא דוקא בעמידה, מפני כבוד הצבור [תר\"ץ]. והקורא בתורה בצבור, אפילו לסמוך עצמו אסור. וי\"א דבתורה בצבור אפילו בדיעבד לא יצא בקרא מיושב [קמ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קראוה שנים</b><br> ביחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצאו</b><br> הקוראים והשומעין. דאע\"ג דתרי קלי לא משתמעי, מגילה דחביבה יהבי דעתייהו [תר\"ץ]. וה\"ט נמי דברכת כהנים שאומרים אותה כמה כהנים יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לברך יברך</b><br> לאחריה. אבל לפניה מצוה לברך. ונוהגין לברך שלשה ברכות לפניה וא' לאחריה, בין ביום בין בלילה [תרצ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוחתין ואין מוסיפין עליהן</b><br> בב' וה' מפני בטול מלאכה לעם, ובשבת במנחה מפני הדרשה שדורשים אז [כסי' ר\"ץ, ועסי' תקכ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולאחריה</b><br> ר\"ל הכהן מברך לפניה, והאחרון מברך ברכה שלאחריה, וכל שאר הקורין לא יברכו כלל. דכולהו חדא מצוה נינהו. והאידנא כל א' מברך לפניה ולאחריה, מגזרת הנכנסין והיוצאין באמצע קריאה, שלא יטעו לומר שאין מברכין על הס\"ת רק בברכה א' לפניה או לאחריה [קל\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קורין ארבעה</b><br> כדי שיהיה לסימן דבחוה\"מ מותר רק מלאכת דבר האבוד. וכמו כן בר\"ח נשים נזהרות ממלאכה [תי\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולאחריה</b><br> אף שהוסיפו א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום טוב חמשה</b><br> לסימן דמותר רק צורך אוכל נפש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום הכפורים ששה</b><br> לסימן דאסור בו כל מלאכה בכרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשבת שבעה</b><br> לסימן ששבת חמור יותר מיו\"כ, שחייב בו על כל מלאכה סקילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מברך לפניה ולאחריה</b><br> אף שהוסיפו הרבה לקרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פורסין את שמע</b><br> כך נקרא מה שנהגו אז, דאחר גמר התפלה, עומד אחד, אפילו מאותן שכבר התפללו [ותוס' מסתפקין בזה], ואומר קדיש וברכו, וברכה ראשונה דהיינו יוצר אור עד יוצר המאורות מדאומר בה קדושה, ואח\"כ אומר אבות וגבורות וקדושה [וי\"א שגומר כל השמונה עשרה]. ועושין כל זה כדי להוציא מי שלא שמע קדיש וברכו וקדושה בצבור. ונקרא פורס, לשון פרוסה. שאינו אומר רק קצת מהמחוייב, דהיינו רק ברכה א' מב' ברכות שלפני הק\"ש. וזה, משום שאמר ברכו [להוציא השומע], צריך שיאמר עכ\"פ ברכה א'. ואנן קיי\"ל דסגי שיענו הקהל על ברכו, ברוך ה' המבורך לעולם ועד, וא\"צ שיאמר ברכה ראשונה. מיהו לפי מנהגינו. עדיף טפי שיפרסו על שמע קודם תפלת ש\"ץ בקול, דלהוי נמי הש\"ע של הש\"ץ על אמירת ברכו של הפורס [ס\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין עוברין לפני התיבה</b><br> נ\"ל דלהכי נקט לה בתר פורס שמע, דקמ\"ל דאפילו הפורס שמע אין עובר לפני התיבה לומר השמונה עשרה, בפחות מיו\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין נושאין את כפיהם</b><br> בברכת כהנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין קורין בתורה</b><br> בצבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מפטירין בנביא</b><br> טעם כולהו, משום דמילי דקדושה נינהו, וכל קדושה צריך י':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין עושין מעמד ומושב</b><br> כך נהגו, כשהוציאו המת ישבו ז' פעמים בביה\"ק, ואמרו כל פעם קנות והספד, כנגד ז' הבלים שבקהלת. ובכל פעם שעמדו, אמר א' \"עמדו יקרים עמדו\". וקודם שישבו, אמר \"שבו יקרים שבו\". ולהכי נקרא מעמד ומושב, ועכשיו נהגו רק להעמיד המטה ג\"פ, ביום של תחנון, כדי להבריח המזיקין [י\"ד שנ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין אומרים ברכת אבלים</b><br> דכשחזרו מהלוויה, עמדו כולם יחד ברחוב, ועמד א' ואמר ברכה להאבלים [ככתובות ד\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותנחומי אבלים</b><br> דאחר הברכה הנ\"ל, כל העם עומדין שורות אחורי שורות, כל משפחה לבד, ואין שורה פחותה מיו\"ד, והאבל עובר לפניהן, או הן עוברין בצד שמאל של האבל. וכל א' א\"ל תתנחם מהקב\"ה [כסנהדרין י\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וברכת חתנים</b><br> ז' ברכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מזמנין בשם</b><br> לומר נברך אלהינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחות מעשרה</b><br> וכולהו משום כבוד הצבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקרקעות</b><br> שהקדיש, כשרוצה לפדותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תשעה וכהן</b><br> ר\"ל צריך שישומו י', ואחד מהן יהיה כהן. וזה מגזירת הכתוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואדם</b><br> ר\"ל אדם שהקדישו שוויו בזמן המקדש, דאז נישום כעבד כמה שוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בהן</b><br> ר\"ל צריך נמי שישומוהו ט' וכהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקורא בתורה</b><br> בצבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יפחות משלשה פסוקים</b><br> כנגד תנ\"ך לרמז שכולם כלולים בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד</b><br> דכשחזרו מבבל נשתכח מהם לשון הקודש, ותיקן עזרא שיתרגמו לעם כל פסוק בלשון ארמי שהורגלו לו בבבל. והאידנא לא נהגו כך מדאין מבינין אותו הלשון, ואין מתרגמין ג\"כ בלשון שמבינים, מדאין יכולה להתפרש יפה בלשון אחר בקיצור הראוי, רק בארמית שנתקן מעזרא ברוח הקודש [טא\"ח קמ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובנביא שלשה</b><br> ר\"ל אפילו רוצה להתרגם ג' פסוקים יחד רשאי. דבנביא לא חיישינן שידלג, מדאין שם הוראה כבתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדלגין בנביא</b><br> לקפוץ בקריאתה מעניין לעניין אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואיך מדלגין בתורה</b><br> שמא יתבלבל ע\"י הדלוג. מיהו בעניין אחד, מותר לדלג:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד כדי שלא יפסוק המתורגמן</b><br> ר\"ל בין המדלג בתורה בעניין אחד, או בנביאים בב' עניינים, אינו רשאי לשהות בינתיים רק בכדי שישלים המתורגמן תרגומו, דגנאי לצבור שימתינו בשתיקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפטיר בנביא הוא פורס על שמע</b><br> משום דמפטיר אינו חשיבות, עשו לו כבוד זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא עובר לפני התיבה</b><br> ר\"ל שאומר ג\"כ השמונה עשרה אחר פריסת שמע [ובמסכת סופרים פי\"ד הלכה ח' יש עוד עי' על זה, שאותו שמפטיר אומר ג\"כ שמע של ס\"ת, שמוציא הס\"ת ואומר שמע ישראל וגו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא נושא את בפיו</b><br> אם הוא כהן. דא' מהכהנים מתחיל, ואחריו מתחילין כולן, וכן כשמסיים הוא, מסיימין כולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה קטן</b><br> אותו שמפטיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אביו או רבו עוברין על ידו</b><br> ר\"ל בשבילו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קטן קורא בתורה ומתרגם</b><br> וקיי\"ל דאין הקטן רשאי להיות קורא בצבור עד שיביא ב' שערות. אבל שיהיה בכלל הקרואים, י\"א דוקא אחר שלישי רשאי ואנן נוהגין דרק להיות מפטיר מותר [מג\"א רפ\"ב סק\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו עובר לפני התיבה</b><br> דמדאינו בר חיוב, אינו מוציא לאחרים עד שיהיה בן י\"ג שנה ויום א'. ובתפלת ערבית תלוי במנהגא [שם סנ\"ג סקי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו נושא את כפיו</b><br> יחידי. דגנאי הוא לצבור שיהיו כפופין לברכת קטן. וקיי\"ל דאפילו בן י\"ג שנה, כשלא הביא ב' שערות אינו נושא כפיו רק עם כהנים אחרים [קכ\"ח סק\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פוחח</b><br> שבגדיו קרועין מאד ונראה בשרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו נושא את כפיו</b><br> מפני כבוד הצבור [נ\"ג]. ונ\"ל דכל כבוד הצבור, אין ר\"ל כבוד של הצבור שראוי להם, אלא ר\"ל הכבוד שחייבין הצבור לכבד את ה', שראוי להיות כראוי. ונ\"מ שאינן יכולים למחו��, ואפ\"ה פורס את שמע מדאינו רק בשביל יחיד שהתאחר לבוא לביהכ\"נ. ומתרגם מדאינו צריך רק לע\"ה, שאינן נקראין צבור. [ועי' א\"ח נ\"ג רט\"ז סק\"ב ורמג\"א סק\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>סומא פורס את שמע</b><br> אף שבכללה אומר יוצר המאורות והרי לא נהנה מהן. עכ\"פ נהנה מהן ע\"י שיראוהו אחרים על ידן בדרכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו פורס על שמע</b><br> וקיי\"ל כת\"ק ס\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן שיש בידיו מומין</b><br> וה\"ה בפניו ורגליו אף שמכוסים במקום שאין מנהג לכסותן. רק נקט ידיו לרבותא, דסד\"א כשיסתכלו בידים שנושאין לא יסיחו דעתם, קמ\"ל. או נ\"ל דלרבותא דהיתירא נקט ידיו. דמדנקט בסיפא טעמא שלא יסתכלו בו, משמע דברגיל בעיר, דליכא חשש שיסתכלו בו, מותר [כסי' קכ\"ח], להכי קמ\"ל אפילו ידיו, שמגולה מומו להדיא, שרי ברגיל בעירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ישא את כפיו</b><br> שלא יסתכלו לראות החידוש ויסיחו דעתם. מיהו בדש בעירו, או במנהג המקום שישלשלו הכהנים הטלית על ידיהם, שרי [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופואה</b><br> מיני צבעונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהעם מסתכלין בו</b><br> והכי קיי\"ל. מיהו אם רוב העיר מלאכתן בכך, או שדש בעירו, שרי [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין אף בלבנים לא יעבור</b><br> באותה תפלה, דקנסוהו מדחפץ באותה תפלה במנהגי עע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה תפלתו</b><br> תפילין שבראשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עגולה</b><br> כאגוז או כביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>סכנה</b><br> דאף בכביצה איכא סכנתא עכ\"פ כשהביצה זקופה, שכשיכנס בפתח, אפשר שיכה ראשו באסקופה בלי דעת, וירצץ התפילין את מוחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין בה מצוה</b><br> שתגן עליו בשעת הסכנה, דהרי דוקא תפילין מרובעת הלממ\"ס [ל\"ב סל\"ט]. מיהו מין לא הוה כבסיפא, מדאין קראים מקפידין שיהיו דוקא עגולות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו דרך המינות</b><br> ר\"ל כמנהג הקראים. דבאמת מצות תפילין של הראש על השער במקום שמוחו של תינוק רופס, והנחת של יד על הקיבורת נגד הלב [כ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ציפן זהב</b><br> ר\"ל ציפה הבתים בזהב, דפסול מדרבנן מדאין הבית רואה האויר [כא\"ח ל\"ב מ\"ח]. ולרש\"י ולר\"ב ור\"ן מיירי שחיפה הפרשיות בזהב. ותמהני א\"כ מין גמור הוא, דהרי עוקר המצוה לגמרי, דהרי בתים מעור הלממ\"ס [כשבת כ\"ח ב'] ועי' ב\"י בטור ל\"ב. ותו למה נקט זהב, מ\"ש זהב משאר. אע\"כ דטעם הפסול משום שאין הבית רואה את האויר, וקמ\"ל שפיר זהב, אע\"ג דבסוכה ולולב אמרינן כל לנאותו אינו חוצץ [כסוכה דל\"ז א']. התם במלתא דתליא בנגיעת גוף בגוף אחר. אבל הכא צריך להיות גלוי נגד האויר, והא מכוסה הוא. וכ\"ש בחיפה הבית בשאר מינים או [לאקק] עב כשיש בו ממש על הבית פוסל, כך נ\"ל [וענב\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתנה על בית אונקלי</b><br> ר\"ל או שלבש התפילין על [ערמעל] של בגדו. וכוונתו כדי שיראה לכל אות שעל ידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו דרך החיצונים</b><br> קרוב למינות שמדקדק במצות בהפך ממה שקבלנו, דלדידן בית של ראש מצוה לגלות והוא מצפן בקשוטי זהב. ושל יד רשאי לכסות [כ\"ז], והוא דרש והיה לאות ומגלן, אבל מין לא הוה, די\"א דאינו חוצץ [מג\"א כ\"ז ה' ו' ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר יברכוך טובים</b><br> צדיקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו דרך המינות</b><br> דדבריו משמע נמי אלהים טובים, כאילו ח\"ו יש ב' רשויות [תוס'] [ורש\"י פי' דהוה דרך מינות מדאינו כולל רשעים בשבחו של מקום. ר\"ל לפענ\"ד שכופר שיש כח ביד הקב\"ה להביא צרות על הרשע שיהיה מוכרח גם הוא לברכו. אבל תמהני הרי כתוב וחסידיך יברכוך, יראי ד' ברכו את ד', וכדומה הרבה. וצ\"ע]. מיהו אע\"ג שהוא דרך המינות אין משתקין אותו כלקמן, מדאפשר לפרש כוונתו, שרק הצדיקים יודו בלב שלם על הטוב שייטיב להם בעה\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>על קן צפור יגיעו רחמיך</b><br> שאמרת שלח תשלח, כן תרחם עלינו. והרי דובר שקרים, דאף דרחמיו על כל מעשיו, עכ\"פ אין זה טעם המצוה, רק גזירה היא מלפניו, וטעם המצות נשגב משכל אנושי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל טוב יזכר שמך</b><br> גם זה שקר, דצריך לברך בשמחה גם על הרעות, שבלתי ספק יתגלגל ממנה טוב נעלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מודים</b><br> מחזי כמודה לב' רשויות:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכנה בעריות</b><br> שמפרש הפסוק לא תגלה ערות אביך, דר\"ל לא תגלה קלון אביך. וכן כולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>משתקין אותו</b><br> שמגלה פנים בתורה שלא כהלכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא</b><br> שאומר שפי' הכתוב הוא שלא יבעל ארמית שתוליד בן למולך, דמפרש מלת להעביר לשון עיבור של אשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משתקין אותו בנזיפה</b><br> דבפירושו זה מיקל בשאר עממין שאינן ארמיים העובדין למולך. מיהו אם יתרגם שלא יבעל בת כל עכו\"ם. באמת שרי [וכן תרגום באמת יונתן בן עוזיאל סוף אחרי. ומוכרח לפע\"ד כדבריו, דאם פי' הקרא כפשוטו לבד, שלא יעביר בנו למולך, מה לקרא זה בין העריות. ולערוך ערך ארם, זה פי' הברייתא בש\"ס, תנא בישראל הבא על הכותית הכתוב מדבר. דר\"ל בניחותא, דבהכי ג\"כ איירי הקרא, אף דוודאי פשטותיה במעביר בנו למולך מיירי, מדמחייבו כרת. מיהו במודים מודים לא ישתקוהו בנזיפה, דהכא חששו דלא ליתי כ\"ע למגרר אבתריה לעקור הכתוב ממשמעותיה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה ראובן</b><br> וישכב את בלהה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נקרא ולא מיתרגם</b><br> דחיישינן לכבודו וכבוד יעקב אבינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה תמר</b><br> עם יהודה [ונ\"ל דנקט תמר. שהיא גרמה, משא\"כ בלהה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נקרא ומיתרגם</b><br> דשבח יהודה הוא שהודה, ובפרט שלא היה חטא כל כך כבבלהה, שהיתה אשת אביו שחייב לכבדו עכ\"פ, ועדיין היה אביו קיים [ואע\"ג דכל האומר ראובן חטא טועה [כשבת נ\"ה ב']. י\"ל דעכ\"פ השומע יטעה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה עגל הראשון</b><br> קום עשה לנו אלהים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נקרא ומיתרגם</b><br> דניחא לישראל שיתביישו ויתכפרו, או נ\"ל ע\"פ מ\"ד [ע\"ז ד\"ה א'] דלא אירע העגל רק כדי להודיע שאפילו לחטא קשה כעגל יש כפרה כשישוב. א\"כ זהו פירש מ\"ש הכא בגמרא, כ\"ש דניחא להו, דאע\"ג שחטאם כבד הו\"ל כפרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשני</b><br> ר\"ל מה שסיפר אהרן למשה היאך נעשה העגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נקרא ולא מיתרגם</b><br> מדכתיב ויצא העגל הזה ויטעה השומע שיצא מעצמו [ולתוס' מעשה עגל השני, היינו גם הפסוק וירא משה וגו', כי פרעו אהרן וגו', ולא מתרגם משום כבוד אהרן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברכת כהנים</b><br> מדכתיב בה ישא, והרי כתיב כי לא ישא פנים. ואע\"ג דהתם אפני אדם קאי [כתוס' בר\"ה י\"ז ב']. עכ\"פ השומע יטעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה דוד ואמנון</b><br> ר\"ל היכא דכתיב בן דוד. ומשום יקרא דדוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נקראין ולא מיתרגמין</b><br> במשנה שבש\"ס וברי\"ף ורא\"ש ורמב\"ם [פי\"ב מתפלה] הכי גרסינן, נקראין ולא מתרגמין. וכן מוכח. דלפי גרסתינו ק' וכי ס\"ד בלא יקראו כלל פרשה א' שבתורה. מיהו בירושלמי קאמר להדיא בברכת כהנים לא נקרא, דקאמר מ\"ט. לברכה ניתנה ולא לקריאה. ואפשר דרק לקוראן לבד אסר הירושלמי, אבל רשאי לצרפן לפסוקים שלמעלה ושלמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מפטירין במרכבה</b><br> שלא יעיינו בה העם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי יהודה מתיר</b><br> והכי קיי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מפטירין בהודע את ירושלים</b><br> הוא פרשה שביחזקאל, דכתיב בה אביך אמורי ואמך החיתית, דמשמע שעיקרן ושרשן רע, וזה בזוי טפי לישראל, ואין ראוי לפרסמו דחיישינן לכבוד ישראל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין מגילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Moed Katan/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,592 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Moed Katan",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>משקין בית השלחין</b><br> שדה שצמאה למים שאינה מסתפקת בגשמים, שאם לא ישקנה תתקלקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במועד</b><br> בחוה\"מ. דמלאכת דבר האבוד שרי אבל שדה הבעל, דהיינו שמסתפקת בגשמים אסור להשקותה [תקל\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשביעית</b><br> אף שאסור בעבודת קרקע עכ\"פ השקאה רק מדרבנן אסור ומשום הפסד התירו [וי\"א דבשביעית אפילו בית הבעל שרי]"
+            ],
+            [
+                "<b>בין ממעיין שיצא בתחלה</b><br> ר\"ל אפילו ממעין שהתחיל עתה לצאת, לא חיישינן שיצטרך לתקן גדותיו, והרי טרחה אסור בחוה\"מ אפילו בדבר האבוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין ממעיין שלא יצא בתחלה</b><br> אלא שיצא כבר והוא ישן ומתוקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אין משקין</b><br> בחוה\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ממי הגשמים</b><br> שנקוו ואפילו ממשיכן ברגל דליכא טרחה, אסור, דגזרינן אטו קילון עמוק שיש בו טרחה. אבל בשביעית אפילו טרחה שרי, מדקיל לעניין כל מלאכה שאינו עבודת קרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ממי הקילון</b><br> מים שבבור עמוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין עושין עוגיות לגפנים</b><br> גומות סביב לגפן, כדי שיתכנסו שם הגשמים. ואסור בחוה\"מ משום טרחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין עושין את האמה</b><br> שיתפור [גראבען] להמשיך המים להשדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתחלה</b><br> ר\"ל כשלא היתה עדיין, אסור לעשותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במועד</b><br> משום טרחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשביעית</b><br> דנראה כעודר שדה לזריעה, דאסור בשביעית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומתקנין את המקולקלות</b><br> כשנתקלקל האמה ע\"י רפש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במועד</b><br> מדליכא טרחא כל כך לנקותה וכ\"ש בשביעית דשרי, דהרי אין כאן עבודת קרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים</b><br> צינורות של מים שבר\"ה שנתקלקלו אף שאין רבים צריכים להם בחוה\"מ מותר לתקנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחוטטין אותן</b><br> לנקותן אף שאין קלקולן מעכב מרוצת המים [כך נ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועושין כל צורכי הרבים</b><br> היינו שהוא צורך לגוף האדם, ואינו מעשה אומן. מיהו לבנות ביה\"כ שרי, מדהוא דבר האבד [מג\"א תקמ ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומציינין את הקברות</b><br> ששפכו סיד נמוח. סמוך לקברים סביב לסימן שיתרחקו הטהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויוצאין אף על הכלאים</b><br> ששלחו ב\"ד שלוחין לעקר הכלאים מהשדות. ומשלחים אותן בחוה\"מ של פסח דאז נשכרים בזול, מדבלא זה בטלין. ואף דבט\"ו באדר. יוצאין על הכלאים ומתקנין הדרכים [כפ\"א דשקלים]. כאן בבכיר כאן באפל. ותקון דרכים נמי. מדנתקלקלו ע\"י עולי רגלים הרבים, צריכים לחזור ולתקנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר בן יעקב אומר מושכים את המים מאילן לאילן</b><br> מים שה��כנסו תחת אילן זה, ימשכוהו לאילן אחר, דליכא טרחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלבד שלא ישקה את כל השדה</b><br> אם לא בשדה לחה ונתיבשה [תקל\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זרעים שלא שתו לפני המועד</b><br> ר\"ל אפילו זרעים שבבית השלחין, עכ\"פ כשלא הורגלו לפני המועד להשקותן, דאז לא פסדי כשלא ישקום במועד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מתירין בזה ובזה</b><br> להשקות כל השדה וכריש פרקן. ובזרעים אפילו לא שתו ואפילו שדה הבעל, דהרווחה יתירה שרי. והלכה כראב\"י [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>צדין את האישות</b><br> [מוילוואורף]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת העכברים</b><br> דשניהן מפסידים השדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשדה הלבן</b><br> שדה תבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא כדרכו</b><br> שמשנה באופן צידתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים משדה האילן</b><br> דהפסדו מרובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשדה הלבן</b><br> דהפסדו מועט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקרין את הפירצה</b><br> ר\"ל כשנפרץ כותל גינתו מותר לסדר שם אבנים זע\"ז בלי טיט כעין קיר סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>במועד</b><br> אבל כותל חצרו בונה כדרכו מפני הגנבים. וה\"ה בנוטה כותלו לפול סותר ובונה כדרכו, מפני הסכנה [תק\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר רואין את הנגעים בתחלה</b><br> ר\"ל אפילו בתחלה, שעדיין אין שום טומאה עליו אפ\"ה מותר לראות הנגע, דאפשר שישמח כשיאמר לו שא\"צ הסגר [כך. נ\"ל. מיהו בש\"ס משמע דל\"ג בתחלה, וכן משמע מרש\"י ור\"ב. ובירושלמי גרס לה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>להקל</b><br> דאם רואה הכהן שהוא טהור יטהרנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא להחמיר</b><br> דאם רואה הכהן שהוא טמא, ישתוק שלא יצטער לצאת חוץ למחנה ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים לא להקל ולא להחמיר</b><br> דאסור לכהן לשתוק. להכי מוטב שלא יראנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד אמר רבי מאיר</b><br> קולא אחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלקט אדם עצמות אביו ואמו</b><br> דכך היה דרכם מתחלה קברו במקום לח ועמוק ' כדי שיתעכל הבשר מהר. ואחר שנתעכל, מלקטין העצמות ומקברן במקום נכבד בארון [כשמחות פי\"ב]. וקאמר הכא דמותר במועד [ואף דאסור לפתוח הקבר לבלי לנוולו [כב\"ב קנ\"ה א']. הכא דנתנוהו שם על מנת לפנותו משם שאני. וגם משום יראת הדין ליכא [כי\"ד שס\"ג]. דלאחר י\"ב חודש לינא חשש דין. ושמואל שנתירא מהדין [כחגיגה ד\"ד ב']. תוך יב\"ח הוה [כשבת ק\"ב ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני ששמחה היא לו</b><br> ר\"ל מדשמחת הרגל עליו אינו מצטער כל כך כשילקטם, וגם אינו חייב להתאבל, אז מה\"ט [ודלא כר\"ב דפי' כס\"ד דש\"ס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יעורר אדם על מתו</b><br> ר\"ל לא יעורר ספדן את אדם על מתו, בשישורר הספדן קנות המשברין הלב, כדי שיתעורר זה להזכיר א\"ע ממתו ויבכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יספידנו</b><br> שהספדן, מספר בשבח המת [ונ\"ל דתרווייהו רבותא קמ\"ל, מעורר אף שאינו זוכר דבר מהמת, וספדן אף שאינו מקונן רק מספר בשבח המת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קודם לרגל שלשים יום</b><br> אפילו בזה\"ז דליכא חשש שיתן להספדן מעות שכינס לעלות לרגל, ויתעכב מלעלות [וכמעשה דמייתי הש\"ס], אפ\"ה איכא למיחש שיתן לו המעות שכינס ליו\"ט, [ועי' ש\"ס ד\"ח ב' תוס' ד\"ה דקא. וזה נלפע\"ד פי' עלת \"תמיד\" שכתב הר\"ב]. מיהו קיי\"ל דאפילו בחנם אסור לספדו, שלא יצטער ביו\"ט עי\"ז. מיהו במת תוך ל\"י לרגל. או שמע אז שמועה קרובה, מותר לספדו אז [א\"ח תקמ\"ז, וי\"ד שמ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חופרין כוכין</b><br> הוא כמין ארגז [שובבע] בל\"א שבכותל מערה. לקבור בו המת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקברות</b><br> בבניין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במועד</b><br> ודוקא שלא לצורך המועד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מחנכים את הכוכין במועד</b><br> שמקצר או מאריך הכוך העשוי כבר, דזה אינו טרחה כל כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועושין נברכת</b><br> לראב\"ד ר\"ל קבר, כמו שעושין בזמנינו, שאין בו טרחה כל כך ככוכין. ולרש\"י ר\"ל גומא שעושין בחצר שיזלו לתוכן השופכין. ולתוס' ר\"ל נברכת כובסין, שעושה לצורך המועד [כפ\"ג מ\"ב], ואיידי דמיירי לעיל בחפירה, נקט לה הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וארון</b><br> נ\"ל דועושין דרישא קאי נמי אהא, דעושין ארון עם ואצל המת בחצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>עם המת בחצר</b><br> ר\"ל דוקא בהחצר שהמת שם מותר לעשותו, דאז ליכא חשש מראית עין, לחשדו שעושה מלאכה אחרת. מיהו לאדם מפורסם, שרי בכל מקום. ובזמנינו הכל מחשב מפורסם [תקמ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן יש עמו נסרים</b><br> דלעשות נסרים יש טרחה יתירה. ואף דאפילו יו\"ט שני כחול שווייוהו לגבי מת [כביצה ד\"ו א']. עכ\"פ קול הנסירה הו\"ל פרסום גדול. ותו דנסרים מנוסרין שכיחי טובא וא\"צ לחלל יו\"ט עבורן. מיהו קיי\"ל דבא\"א בצנעא שרי בפרהסיא [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נושאין נשים במועד</b><br> דאין מערבין שמחה אחרת בשמחת הרגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא אלמנות</b><br> אף דבאלמנה ליכא שמחה כ\"כ ולא ז' ימי משתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מיבמין</b><br> אף שבאה נשואיה ע\"י אבלו שעל מיתת אחיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מחזיר הוא את גרושתו</b><br> שאינו שמח עמה כל כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועושה אשה תכשיטיה</b><br> שתתבשם או שתתן כחול על עפעפיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר לא תסוד</b><br> לא תמשח בשרה בסיד נמוח להשיר השערות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שניוול הוא לה</b><br> אף שמתקשטת אח\"ז, מצטערת עכשיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ההדיוט</b><br> שאינו מהיר בחייטות:"
+            ],
+            [
+                "<b>תופר כדרכו</b><br> מה שצריך למועד:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאומן</b><br> שיודע להוציא מלא מחט כאחת, ולכוון אימרא [זוים] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכליב</b><br> עושה תפירה עקומה כשיני הכלב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומסרגין</b><br> [פלעכטען] בחבלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>את המטות</b><br> שולי המטה שצריך למועד:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אף ממתחין</b><br> נ\"ל דר\"ל לא מבעיי לסרג, דהיינו שתי וערב, דשרי, מדלא סגי בלא\"ה. והרי צריך לו במועד. אלא אפילו למתוח החבלים שנתרפו, דאפשר לממלויי במאני, אפ\"ה מותר. והכי קיי\"ל [קמ\"א]. ובש\"ס ל\"ג אף:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעמידין תנור וכירים</b><br> להחם או לבשל בו ביו\"ט [תק\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורחים</b><br> רחים של יד לטחון ליו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אין מכבשין את הרחים בתחלה</b><br> לעשות חדודין על פני אבן רחיים חדש, כדי לטחון בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עושין מעקה</b><br> [גאללענדער]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לגג ולמ��פסת</b><br> [אלטאן] והוא כעין תקרה שבולטת מאמצעית הכותל לרווח החצר, ונכנסין לו מחדרי העלייה. ומותר לעשות לו מעקה סביב בחה\"מ מחשש סכנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שפין את הסדקין</b><br> סותמין בטיט הסדקין שבתקרה שלא ירד הדלף לבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעגילין אותן במעגילה</b><br> שמגלגל בעץ עגול על טיט הטוח על התקרה, להחליקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביד וברגל</b><br> ר\"ל מחליק הטיט שבתקרה ביד או ברגל, אפילו מדקדק להחליקו יפה כעין מעגילה שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא במחלצים</b><br> [קעללע], והוא כלי אומנות של בוני חומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הציר</b><br> [אנגעל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצינור</b><br> חור שבאסקופה שציר הדלת סובב בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמנעול</b><br> [שלאסס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמפתח</b><br> [שליססעל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד</b><br> דאם ממתין מלתקנם עד חוה\"מ, מדפנוי אז ממלאכה, אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל כבשין</b><br> כדגים, פירות וירקות, שכובשן במים וחומץ כדי שיהיו ראויין לאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן</b><br> דראויין לאכול במועד. וכלל מלאכת חוה\"מ עי' בקופת הרוכלין צד ט\"ו ע\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שהפך את זיתיו</b><br> דדרך עוצרי זיתים שמניחין אותן בכלי הנקרא מעטן, עד שיזועו ויתרככו, ומגיסן ומהפכן היטב עד שיתרככו כולן, ואח\"כ טוחנן ומעצרן בבד. ומשהניחן במעטן והפכן ואינו דורכן מהר, מתעפשים ונפסדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואירעו אבל</b><br> לזה שהיפך זיתיו, ולא יכול לדרכם קודם יו\"ט, מדאירעו אבל שאסור במלאכה. ואח\"כ בא חוה\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>או אונס</b><br> ר\"ל או שנאנס באופן אחר מלדרכן קודם יו\"ט. כגון ששכח או שהיה סבור שלא יפסדו אם ישהה אותם עד אחר הרגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהטעוהו פועלים</b><br> שלא באו למלאכתו קודם יו\"ט, והגיע חוה\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>טוען קורה ראשונה</b><br> על הזיתים בכלי שהם שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומניחה לאחר המועד</b><br> דאז תו לא פסדי, אבל בימי אבלו גם זה אסור ע\"י עצמו, דרק ע\"י אחרים שרי דבר האבד [י\"ד ש\"פ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זולף</b><br> שופך הזיתים בחוה\"מ על הבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגומר</b><br> שסוחטן שם לגמרי כדרכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגף</b><br> שסותם אח\"כ החביות במגופות:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדרכו</b><br> וקיי\"ל כר' יוסי [א\"ח תקל\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן מי שהיה יינו בתוך הבור</b><br> שזב לתוכו היין מהגת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגומר</b><br> שופך היין לחביות עד גמירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דברי רבי יוסי</b><br> קמ\"ל רישא בשמן אף דהפסדו מרובה, לרבותא דת\"ק דאסור כדרכו. וקמ\"ל סיפא ביין, אף דהפסדו מועט משמן, אפ\"ה שרי ר' יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר עושה לו לימודים</b><br> ר\"ל מכסהו בנסרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני הגנבים</b><br> ובאפשר יעשה בצנעא [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושולה פשתנו מן המשרה</b><br> מוציאו מהמשרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשביל שלא תאבד</b><br> דדרך לשום הגבעולי פשתן במשרה, כדי שיתרככו, ואח\"כ מיבשן בתנור, וסורקן. וכשישההו במשרה ביותר מהראוי, נרקבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד</b><br> שלא ישהה במזיד מלהוציאם עד המועד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולן אם כיונו מלאכתן במועד יאבדו</b><br> ב\"ד מפקירין הדבר שעשה. ובעשה מלאכת אחרים משמתין ומלקין אותו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא לצורך המועד</b><br> וקמ\"להנהו, אף דמפרסם זביניהו, אפ\"ה לצורך המועד שרי ללוקחן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מפנין</b><br> כלים וכדומה. ומכ\"ש ליסע מדירה לדירה. ואפילו מדירה כעורה לנאה אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מבית לבית</b><br> דרך ר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מפנה הוא לחצרו</b><br> ר\"ל מותר ליסע מבית לבית בחצר אחת. וי\"א דבנוסע מבית של אחר לבית ששייך לעצמו, אפילו דרך ר\"ה שרי. וכ\"כ בנוסע מבין עכו\"ם לשכונת ישראל שרי. ויש להקל בזה\"ז דאין לנו ר\"ה גמור [מג\"א תקל\"ה סק\"א ושם ס\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מביאין כלים מבית האומן</b><br> אפילו לצורך המועד. שמא יחשדוהו שנתנן לתקנן במועד, ולהכי אפילו להכניסן בצנעא אסור, ורק במקום פסידא שרי [מג\"א תקל\"ד סק\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם חושש להם</b><br> שמא יגנבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפנן לחצר אחרת</b><br> ובאי אפשר יביאם בצנעא לביתו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחפין את הקציעות בקש</b><br> מכסין תאנים יבשים בקש, כדי שלא יתלכלכו במטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף מעבין</b><br> מותר לכסן בקש הרבה אף דמחזי כטומן התאנים תחת הקש לאוצר. והכי קיי\"ל [תקל\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוכרים בצינעה לצורך המועד</b><br> להכי נקט הכא מוכרי וכו', לאשמעינן דוקא באומנתן בכך שהן מוכרי כסות וכו' כל השנה, אבל בעה\"ב כשמוכר לצורך יו\"ט, אפילו בפרהסיא שרי [כמג\"א תקל\"ט ס\"ק י\"א]. משא\"כ לעיל מ\"ד, נקט אין לוקחין דהנהו דהתם אפילו אין המוכר אומנתו למכור, אסור. או דהתם רבותא קמ\"ל דאפילו ליקח בלי איסור מכירה, כגון מעכו\"ם אסור, אע\"ג דזבנת קנית [כב\"מ נ\"א ע\"א], עבורה רווחה אינו פסידא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הציידין</b><br> אפילו של דגים דמנכר שצדין ליו\"ט אסור בפרהסיא [מג\"א תקל\"ג שק\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והדשושות</b><br> שכותשין חיטין לדייסא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והגרוסות</b><br> שכותשין גריסין לדייסא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עושין בצנעה לצורך המועד</b><br> והכי קיי\"ל ודוקא אומן שעושה הרבה ביחד, ולהכי נראה כעושה לחול. אבל באינו אומן שרי אפילו בפרהסיא [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר הם החמירו על עצמן</b><br> ר\"ל האומנין נוהגין להחמיר בזה אפילו בצנעא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואלו מגלחין במועד</b><br> בצנעא. ומדינא גילוח וכבוס הוה ככל צורך חצוני של גוף, דמותר בחוה\"מ לצורך המועד [ועי' בקופת הרוכלין בדיני חוה\"מ אות ה']. ואפ\"ה אסרוהו חכמים כדי שלא ישהנו למועד ויכנס למועד מנוול' ואפי' אם גילח קודם המועד, אסור מדאינו מפורסם שגילח יחשדוהו [תקל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבא ממדינת הים</b><br> ולא שב עד חוה\"מ, או ששב בעיו\"ט ולא היה לו שעות בעיו\"ט להתגלח [מג\"א תקל\"א]. מיהו בהלך לטיול וחזר בחוה\"מ, אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומבית השביה</b><br> באין שעות כלעיל. אף שהיה אפשר לו לגלח שם אפ\"ה מדהיה שרוי בצער לא גילח ולא כיבס:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמנודה</b><br> דהיה אסור בגילוח וכיבוס:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהתירו לו חכמים</b><br> ר\"ל שהתירו נדויו בחוה\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן מי שנשאל לחכם</b><br> על נדרו שנדר מלגלח ומלכבס, אפי' היה אפשר לו להתיר מעיו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>והותר</b><br> בחוה\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנזיר</b><br> שהשלים נזירתו בחוה\"מ, שדינו שמגלח ומשליך שערו תחת דוד השלמים שמבשל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמצורע</b><br> דכשנתרפא ועשה ב' הצפרים, מתגלח וסופרז' ימים וחוזר ומתגלח. ב' הגלוחים אלו מותרים בחוה\"מ אפילו היה לו פנאי [רמב\"ם פ\"ז מיו\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העולה מטומאתו לטהרתו</b><br> שרגילין לגלח ולכבם בגדיהן. ודוקא הנהו. אבל בשאר אונס בעיו\"ט, שאינו מפורסם אנסו, כגון שכבר גילח בעיו\"ט, וחזר וגידל, או אפילו היה חולה בעיו\"ט שהגלוח קשה לו, או שהיה שאר אונס, אסור לגלח בחוה\"מ. מיהו גלוח שפה מותר אפילו אינה מעכבת אכילה. וכ\"ש דמותר לחוף ולסרוק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו מכבסין במועד</b><br> דכיבוס אסור בחוה\"מ כסי' א':"
+            ],
+            [
+                "<b>מטפחות הידים</b><br> [האנדטוך], שמתלכלך תמיד אף שכבסו מקודם וסמוך ליו\"ט. וכ\"כ [ווינדעלן] של ילד [תקל\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטפחות הספרים</b><br> הוא מטלית שמניח המתגלח על ברכיו, לקבל שער הנושר. והמטלית זה נמי מתלכלך תמיד, והוא צריך לו במועד, דמיירי באותן שמותרין להסתפר, להכי מותר לכבסו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטפחות הספג</b><br> שמלה שמתנגב בו במרחץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל העולין מטומאה לטהרה</b><br> שצריכים, להחליף בגדיהן שנטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מותרין</b><br> לכבס אפילו בפרהסיא מדאין מתכבס יפה בצנעא. וי\"א דאסור בפרהסיא, [מג\"א שם]. מיהו בליכא היתירים דלעיל, אפילו כלי פשתן נהגו שלא לכבסן [שם]. והא דלא כלל תנא למתני בחד בבא ואלו מגלחין ומכבסין במועד. נ\"ל דה\"ט מדבעי למכלל בבבא דמכבסין מטפחת ידים וספרים. ותו משום דגם נזיר לא שייך בבבא דמכבסין רק בבבא דמגלחין. ואילה\"ק תו עכ\"פ למה לא תנא בבבא דכבוס גם מצורע, דהרי מצורע אסור בתכבוסת [וכמ\"ק דט\"ו א'] י\"ל דכבר נכלל בכלל כל העולין מטומאה לטהרה, אף דאין טעמן שוה, דמצורע אסור בתכבוסת, וטמאין לא הועיל להן תכבוסת, דעכ\"פ נשארין בגדיהן טמאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל אדם אסורין</b><br> חוץ מג' מיני מטפחות הנ\"ל מותרין בכבוס לכל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו כותבין במועד</b><br> מדהו\"ל דבר האבוד. וה\"ה שאר דברים שאם לא יכתבם מיד אפשר שיפסד:"
+            ],
+            [
+                "<b>קידושי נשים</b><br> דאשה מתקדשת בשטר. וה\"ה שטרי פסיקתא, דהיינו תנאים מותר לכתבן, דשמא יתחרט אח\"כ [תקמ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גיטין</b><br> שיוצא לשיירא, ואם לא יכתוב הגט, שמא לא יחזור ותתעגן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוברין</b><br> שממאן לפרוע בלי שובר, ושמא לא יהיה ללוה לפרוע אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>דייתיקי</b><br> מתנת שכ\"מ ושמא ימות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתנה</b><br> מתנת בריא דשמא יתחרט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופרוזבולין</b><br> שכשחושש שתשמט חובו בשביעית כותב לב\"ד בזה הלשון, מוסרני לכם חובותי שיהיו ברשותכם. ואז הוה כגבוי ואינן נשמטין בשביעית [עי' שביעית פ\"י מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אגרות שום</b><br> ששמו ב\"ד נכסי לוה ונתנום למלוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואגרות מזון</b><br> שקבל לזון בת אשתו שמבעלה הראשון, ואף דדמי קצת לשט\"ח שאין כותבין כמשנה ד', הכי שאני, דצריך לשלם מיד, ושמא ילכו העדים, ויכחיש הקניין ולא יהיה לה לאכול, משא\"כ בשט\"ח הרי מיירי במאמינו. או מיירי שמכרו הב\"ד קרקע של יתומים למזון אלמנה ובנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטרי חליצה</b><br> שטר שחלצה בפני ב\"ד [ונוסחתו כתוב ברי\"ף יבמות ד\"מ ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיאונים</b><br> דיתומה קטנה שהשיאוה אמה או אחיה, יכולה למאן בנשואין הללו קודם שתביא ב' שערות, ויוצאת בלי גט. וזו לאחר הרגל תגדיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושטרי בירורין</b><br> שביררו להן דיינין זה א' וזה א', וכותבין וחותמין שלא יחזרו מברירתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגזירות בית דין</b><br> פסק דין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואגרות של רשות</b><br> צווי השלטון. וי\"א אגרות שלום. ונהגו לאסרו. וכל הנך שמותרים ה\"ט, דמדמזדמנין תדיר מקרי צרכי רבים, ולפ\"ז מדאינן לצורך יו\"ט לא שרי רק במעשה הדיוט. וי\"א דשרי מדהוה חשש דבר האבד, דאף דלמיתה לא חיישינן שמא אחר יו\"ט לא יתרצו להזדקק לו הנותן או הב\"ד או העדים. וא\"כ גם מעשה אומן שרי בכה\"ג [תקמ\"ה מג\"א סקי\"ז]. מיהו בכתב משיטא שלנו נהגו היתר בכל הכתבים, ומשנין לעקם שורה ראשונה [שם מג\"א ס\"ק א']. אמנם לתקן ס\"ת לצורך המועד שרי, דלרבים שרי אפילו מעשה אומן [שם]. וכל שמותר לכתוב, מותר נמי לתקן הדיו והקולמס [מג\"א. שם סקכ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אינו מאמינו</b><br> והלוה צריך למעות אפילו רק להרווחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שאין לו</b><br> לסופר:"
+            ],
+            [
+                "<b>תפילין ומזוזות במועד</b><br> מיהו בנצרכים למועד, או בכותבן לעצמו אף שא\"צ להם במועד, או שאין לו מה יאכל, מותר לכתוב. אבל בכיוון מלאכתו במועד אפילו כה\"ג אסור [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העזרה</b><br> ס\"ת שקרא בו הכה\"ג ביו\"כ, דעכ\"פ מדא\"צ לו במועד אסור. וי\"ג ספר עזרא, ור\"ל אותה ס\"ת שעזרא כתבו, וממנו מגיהין כל ס\"ת. ואע\"ג דהמשהה ספר שאינו מוגה עובר בלאו דקבלה דאל תשכון באהלך עולה, אפ\"ה יש כח ביד חכמים לעקור אפילו מצוה דאורייתא בשב וא\"ת, מכ\"ש מצוה שבקבלה [כיבמות ד\"צ ב' ועי' כתובות די\"ט ב']. [אב\"י עי' מש\"כ על דברי רבינו אלו בקונטרס מסגרת הזהב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו</b><br> אפילו א\"צ להן במועד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטווה על יריכו תכלת לציציתו</b><br> ולא על פלך בגלגל דאוושא טובא. והכי קיי\"ל [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בטלה הימנו גזרת שבעה</b><br> וקיי\"ל דבשעה א' קודם הרגל בכדי שיחלץ מנעליו, סגי, ונתבטל ממנו גזירת שבעה. והשעה ההיא נחשבת כז' ימים במספר ימי השלשים. ובקבר מתו שעה א' קודם סוכות השעה וז' ימי סוכות נחשבים לי\"ד ימים. ושמיני עצרת נמי נחשב לז\"י, הרי כ\"א ימים ויום שמחת תורה. הרי כ\"ב יום ז לכן א\"צ להשלים אחר יו\"ט למניין ל' רק עוד ח' ימים [י\"ד שצ\"ט סי\"א]. ובקבר א' מקרוביו בימי הסוכות חשבינן יום שמיני עצרת רק כיום אחד למניין ל', אבל חייב אחר יו\"ט בשבעה, ויום שמחת תורה נמנה ג\"כ ליום הראשון של מניין השבעה מדהוא יו\"ט של גליות [ש\"ך שם ס\"ב וסק\"ו]. וכל זה בשאר קרובים, אבל באביו ואמו רק גזירת ז' מתבטלת ע\"י שעה א' שקודם הרגל, אבל לא גזירת ל':"
+            ],
+            [
+                "<b>בטלה הימנו גזרת שלשים</b><br> [אב\"י דהיינו איסור גיהוץ ותספורת, ועי' הג\"ב לענין רחיצה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאמרו שבת עולה</b><br> למניין ז', מדנוהג בה דברים שבצנעא, כל שאינו מתפרסם על ידיהן שהוא אבל, כתשמיש, רחיצה, ות\"ת [ת']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה מפסקת</b><br> שאינו מפסיק האבילות לגמרי, מדאין בו שמחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רגלים מפסיקין</b><br> שאם נהג קצת אבילות מקודם, ואפילו רק חליצת מנעלים, נתבטלו השבעה. ואפילו שמע בשבת ערב הרגל שמועה קרובה [ושמועה קרובה היינו תוך ל' מיום הקבורה, ואפילו ביום ל' עצמו [נקה\"כ ת\"ב], בטלו הז', מדנהג בו דברים שבצנעה. וה\"ה כשחל ז' שלו בעיו\"ט נתבטל גזירת ל', ומסתפר ורוחץ ומכבס סמוך לערב. ובערב פסח דאסור לגלח אחר חצות, יגלח קודם חצות ובחל ז' בשבת ערב יו\"ט, מותר לגלח בחוה\"מ או אחר יו\"ט. אבל בחל ז' שלו בעיו\"ט, שהיו יכול לגלח קודם יו\"ט, אם לא גילח אז אסור לגלח בחוה\"מ. וה\"ה בחל ח' שלו בשבת עיו\"ט יגלח בע\"ש או לאחר יו\"ט, אבל בחוה\"מ אסור [שצ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן עולין</b><br> דבקברו ברגל, או שמע שמועה קרובה ברגל, או שלא היה שהות לחלוץ מנעליו קודם הרגל, אז אין הרגל עולה למניין ז' אבל נחשבים למניין ל'. אבל יו\"ט אחרון עולה למניין ז' [שם]. מיהו בשמע שמועה קרובה בשבת או ביו\"ט, ולערב נעשת רחוקה, נתבטל האבילות [ת\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר משחרב בית המקדש</b><br> דבזמן המקדש היה יכול להביא קרבן ראייה וחגיגה עד ז' ימים אחר עצרת, להכי אז דינו כרגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עצרת כשבת</b><br> וכ\"ש ר\"ה ויו\"כ שאין מפסיקין האבילות ולא יבטלוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן גמליאל אומר ראש השנה ויום הכפורים כרגלים</b><br> וכ\"ש עצרת בזה\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראש השנה ויום הכפודים כשבת</b><br> וקיי\"ל דכולן כרגלים ומבטלין הז', כשחלץ מנעליו מקודם ומבטלין הל' כשכלו ז' שלו מקודם [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין קורעין</b><br> במועד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא חולצין</b><br> שנהגו להוציא זרוע ימין דרך הקריעה כשהולך ללוות המת [כך כ' הרי\"ף [מ\"ק רצ\"ב א'] ולרש\"י ספ\"ק דב\"ק, ר\"ל שקורע עד שנראה הכתף דרך הקרע. ולפרישה מוציא זרועו ערום דרך בית הצואר, והט\"ז הקשה עליו. ואחמ\"כ רבינו אשתמיטתי' שכדבריו ממש כ' הר\"ן הכא]. ועכשיו לא נהגו כך [ש\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מברין</b><br> האבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו [ולרמב\"ם ותוס' כל יום ראשון אסור לאכול משלו]. מיהו ברצה להתענות כל ום ראשון או בלא שלחו לו שכניו, מותר לאכול משלו [רט\"ז שע\"ח]. והיו נוהגין שקרוביו ואוהביו של האבל אוכלים ביחד עם האבל סעודת ההבראה. וקאמר הכא דבמועד אין אוהביו אוכלים עמו הסעודת הבראה [ר\"ן וי\"ד ת\"א]. מיהו בשבת ויו\"ט אין מברין כלל [שע\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא קרוביו של מת</b><br> דהיינו אביו ואמו, אחיו ואחותו ואפי' רק מאמו, ואפי' נשואה, בנו ובתו, ואשתו, שחייב להתאבל עליהן [שע\"ד] להן לבדו מברין ולא לשאר קרוביו שהיו נוהגין להברות גם להן. וקיי\"ל דבין ביום השמועה או הקבורה אין קורע בחוה\"מ, רק על או\"א. ועל השאר קורע לאחר יו\"ט. מיהו בשמע שמועה קרובה במועד ואחר הרגל תהיה רחוקה, קורע בחוה\"מ על כולן. אבל בשמע שמועה רחוקה בחוה\"מ, פטור מלקרוע עליה בשאר קרובים ובאו\"א לא יקרע עד אחר המועד [רט\"ז ש\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מברין</b><br> לקרובים הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא על מטה זקופה</b><br> ולא על כפוייה כמו שנהגו בחול. ועכשיו לא נהגו בכפיית המטה [שפ\"ז] אבל עכ\"פ חייבים גם השתא לאכול ולישן ע\"ג קרקע [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוליכין לבית האבל</b><br> להוליך המאכלים ששולח להברות האבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא בטבלא</b><br> על לוח מהודר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא באסקוטלא</b><br> בקערת כסף או זהב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בקנון</b><br> כלי מהודר כעין מרזב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא בסלים</b><br> של נצרים. כדי שלא לבייש העניים. ונ\"ל דקמ\"ל דאפי' במועד דדרך העשירים להשתמש בכלים יפים, אפ\"ה חיישינן לכבוד העניים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין אומרים ברכת אבלים</b><br> עי' מגילה פ\"ד סי' כ' פירושו:",
+                "ונוהגין דבכל יום שאין בו תחנון, או בע\"ש ועיו\"ט אחר חצות, או בנקבר בלילה, א\"א צדוק הדין ולא הקדיש שבבית הקברות, וגם אין מעמדין המטה ז' פעמים, כנהוג [ת\"א ושנ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומנחמין</b><br> ר\"ל לנחמו. ועי' מגילה פ\"ד סי' כ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוטרין את הרבים</b><br> שמיד אחר שנחמוהו בשורה ילכו לבתיהן, ולא ילוו להאבל לביתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מניחין את המטה ברחוב</b><br> במועד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא להרגיל את ההספד</b><br> ר\"ל שעי\"ז יהיה רגלים לדבר להספיד והרי חוה\"מ אסור בהספד ותענית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא של נשים לעולם</b><br> אפילו בחול:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני הכבוד</b><br> דלפעמים שופעת זיבה גם לאחר מיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשים במועד מענות</b><br> לשורר קינות אחר המטה. ומפרש לקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא מטפחות</b><br> שמכות כף אל כף בצער. מיהו על ת\"ח אפילו קינה שרי, דאין מועד בפני ת\"ח, ודוקא אצל המטה [ת\"א]. ואין בזה\"ז ת\"ח לעניין זה [מג\"א ססי' תקמ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזה ובזה אבל לא מקוננות</b><br> משום דקינה מעורר יותר לבכות [ואף דקול באשה ערוה [כברכות כ\"ד א'], ואפילו בשעת הספד [כסוכה נ\"ב א']. תירץ אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל, דבשעה שהמת מוטל לפניו אין חוששין להרהור תדע דביצרו מתגבר יזכור יום המיתה [כפ\"ק דברכות] עכלה\"ט. ואני בנו ותלמידו לא הבנתי דברי קדשו, דהרי אפילו לזנות חיישינן אז [כקדושין ד\"פ ע\"ב]. ואפשר דהתם ר\"ל שיזנו אחר שקברו המת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמדנה בנותיבם נהי ואשה רעותה קינה</b><br> ר\"ל אשה תלמד רעותה הקינה, דכשתתחיל היא, תדע חבירתה מה תענה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לעתיד לבא</b><br> לאחר תחיות המתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וגו'</b><br> ויהיו כולן עונין שירה חדשה לה'. והביא זה, כדי לסיים בדבר טוב:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Moed Katan/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,588 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Moed Katan",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Moed_Katan",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>משקין בית השלחין</b><br> שדה שצמאה למים שאינה מסתפקת בגשמים, שאם לא ישקנה תתקלקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במועד</b><br> בחוה\"מ. דמלאכת דבר האבוד שרי אבל שדה הבעל, דהיינו שמסתפקת בגשמים אסור להשקותה [תקל\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשביעית</b><br> אף שאסור בעבודת קרקע עכ\"פ השקאה רק מדרבנן אסור ומשום הפסד התירו [וי\"א דבשביעית אפילו בית הבעל שרי]"
+            ],
+            [
+                "<b>בין ממעיין שיצא בתחלה</b><br> ר\"ל אפילו ממעין שהתחיל עתה לצאת, לא חיישינן שיצטרך לתקן גדותיו, והרי טרחה אסור בחוה\"מ אפילו בדבר האבוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין ממעיין שלא יצא בתחלה</b><br> אלא שיצא כבר והוא ישן ומתוקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אין משקין</b><br> בחוה\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ממי הגשמים</b><br> שנקוו ואפילו ממשיכן ברגל דליכא טרחה, אסור, דגזרינן אטו קילון עמוק שיש בו טרחה. אבל בשביעית אפילו טרחה שרי, מדקיל לעניין כל מלאכה שאינו עבודת קרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ממי הקילון</b><br> מים שבבור עמוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין עושין עוגיות לגפנים</b><br> גומות סביב לגפן, כדי שיתכנסו שם הגשמים. ואסור בחוה\"מ משום טרחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין עושין את האמה</b><br> שיתפור [גראבען] להמשיך המים להשדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתחלה</b><br> ר\"ל כשלא היתה עדיין, אסור לעשותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במועד</b><br> משום טרחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשביעית</b><br> דנראה כעודר שדה לזריעה, דאסור בשביעית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומתקנין את המקולקלות</b><br> כשנתקלקל האמה ע\"י רפש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במועד</b><br> מדליכא טרחא כל כך לנקותה וכ\"ש בשביעית דשרי, דהרי אין כאן עבודת קרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים</b><br> צינורות של מים שבר\"ה שנתקלקלו אף שאין רבים צריכים להם בחוה\"מ מותר לתקנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחוטטין אותן</b><br> לנקותן אף שאין קלקולן מעכב מרוצת המים [כך נ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועושין כל צורכי הרבים</b><br> היינו שהוא צורך לגוף האדם, ואינו מעשה אומן. מיהו לבנות ביה\"כ שרי, מדהוא דבר האבד [מג\"א תקמ ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומציינין את הקברות</b><br> ששפכו סיד נמוח. סמוך לקברים סביב לסימן שיתרחקו הטהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויוצאין אף על הכלאים</b><br> ששלחו ב\"ד שלוחין לעקר הכלאים מהשדות. ומשלחים אותן בחוה\"מ של פסח דאז נשכרים בזול, מדבלא זה בטלין. ואף דבט\"ו באדר. יוצאין על הכלאים ומתקנין הדרכים [כפ\"א דשקלים]. כאן בבכיר כאן באפל. ותקון דרכים נמי. מדנתקלקלו ע\"י עולי רגלים הרבים, צריכים לחזור ולתקנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר בן יעקב אומר מושכים את המים מאילן לאילן</b><br> מים שהתכנסו תחת אילן זה, ימשכוהו לאילן אחר, דליכא טרחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלבד שלא ישקה את כל השדה</b><br> אם לא בשדה לחה ונתיבשה [תקל\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זרעים שלא שתו לפני המועד</b><br> ר\"ל אפילו זרעים שבבית השלחין, עכ\"פ כשלא הורגלו לפני המועד להשקותן, דאז לא פסדי כשלא ישקום במועד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מתירין בזה ובזה</b><br> להשקות כל השדה וכריש פרקן. ובזרעים אפילו לא שתו ואפילו שדה הבעל, דהרווחה יתירה שרי. והלכה כראב\"י [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>צדין את האישות</b><br> [מוילוואורף]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת העכברים</b><br> דשניהן מפסידים השדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשדה הלבן</b><br> שדה תבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא כדרכו</b><br> שמשנה באופן צידתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים משדה האילן</b><br> דהפסדו מרובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשדה הלבן</b><br> דהפסדו מועט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקרין את הפירצה</b><br> ר\"ל כשנפרץ כותל גינתו מותר לסדר שם אבנים זע\"ז בלי טיט כעין קיר סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>במועד</b><br> אבל כותל חצרו בונה כדרכו מפני הגנבים. וה\"ה בנוטה כותלו לפול סותר ובונה כדרכו, מפני הסכנה [תק\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר רואין את הנגעים בתחלה</b><br> ר\"ל אפילו בתחלה, שעדיין אין שום טומאה עליו אפ\"ה מותר לראות הנגע, דאפשר שישמח כשיאמר לו שא\"צ הסגר [כך. נ\"ל. מיהו בש\"ס משמע דל\"ג בתחלה, וכן משמע מרש\"י ור\"ב. ובירושלמי גרס לה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>להקל</b><br> דאם רואה הכהן שהוא טהור יטהרנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא להחמיר</b><br> דאם רואה הכהן שהוא טמא, ישתוק שלא יצטער לצאת חוץ למחנה ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים לא להקל ולא להחמיר</b><br> דאסור לכהן לשתוק. להכי מוטב שלא יראנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד אמר רבי מאיר</b><br> קולא אחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלקט אדם עצמות אביו ואמו</b><br> דכך היה דרכם מתחלה קברו במקום לח ועמוק ' כדי שיתעכל הבשר מהר. ואחר שנתעכל, מלקטין העצמות ומקברן במקום נכבד בארון [כשמחות פי\"ב]. וקאמר הכא דמותר במועד [ואף דאסור לפתוח הקבר לבלי לנוולו [כב\"ב קנ\"ה א']. הכא דנתנוהו שם על מנת לפנותו משם שאני. וגם משום יראת הדין ליכא [כי\"ד שס\"ג]. דלאחר י\"ב חודש לינא חשש דין. ושמואל שנתירא מהדין [כחגיגה ד\"ד ב']. תוך יב\"ח הוה [כשבת ק\"ב ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני ששמחה היא לו</b><br> ר\"ל מדשמחת הרגל עליו אינו מצטער כל כך כשילקטם, וגם אינו חייב להתאבל, אז מה\"ט [ודלא כר\"ב דפי' כס\"ד דש\"ס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יעורר אדם על מתו</b><br> ר\"ל לא יעורר ספדן את אדם על מתו, בשישורר הספדן קנות המשברין הלב, כדי שיתעורר זה להזכיר א\"ע ממתו ויבכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יספידנו</b><br> שהספדן, מספר בשבח המת [ונ\"ל דתרווייהו רבותא קמ\"ל, מעורר אף שאינו זוכר דבר מהמת, וספדן אף שאינו מקונן רק מספר בשבח המת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קודם לרגל שלשים יום</b><br> אפילו בזה\"ז דליכא חשש שיתן להספדן מעות שכינס לעלות לרגל, ויתעכב מלעלות [וכמעשה דמייתי הש\"ס], אפ\"ה איכא למיחש שיתן לו המעות שכינס ליו\"ט, [ועי' ש\"ס ד\"ח ב' תוס' ד\"ה דקא. וזה נלפע\"ד פי' עלת \"תמיד\" שכתב הר\"ב]. מיהו קיי\"ל דאפילו בחנם אסור לספדו, שלא יצטער ביו\"ט עי\"ז. מיהו במת תוך ל\"י לרגל. או שמע אז שמועה קרובה, מותר לספדו אז [א\"ח תקמ\"ז, וי\"ד שמ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חופרין כוכין</b><br> הוא כמין ארגז [שובבע] בל\"א שבכותל מערה. לקבור בו המת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקברות</b><br> בבניין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במוע��</b><br> ודוקא שלא לצורך המועד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מחנכים את הכוכין במועד</b><br> שמקצר או מאריך הכוך העשוי כבר, דזה אינו טרחה כל כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועושין נברכת</b><br> לראב\"ד ר\"ל קבר, כמו שעושין בזמנינו, שאין בו טרחה כל כך ככוכין. ולרש\"י ר\"ל גומא שעושין בחצר שיזלו לתוכן השופכין. ולתוס' ר\"ל נברכת כובסין, שעושה לצורך המועד [כפ\"ג מ\"ב], ואיידי דמיירי לעיל בחפירה, נקט לה הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וארון</b><br> נ\"ל דועושין דרישא קאי נמי אהא, דעושין ארון עם ואצל המת בחצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>עם המת בחצר</b><br> ר\"ל דוקא בהחצר שהמת שם מותר לעשותו, דאז ליכא חשש מראית עין, לחשדו שעושה מלאכה אחרת. מיהו לאדם מפורסם, שרי בכל מקום. ובזמנינו הכל מחשב מפורסם [תקמ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן יש עמו נסרים</b><br> דלעשות נסרים יש טרחה יתירה. ואף דאפילו יו\"ט שני כחול שווייוהו לגבי מת [כביצה ד\"ו א']. עכ\"פ קול הנסירה הו\"ל פרסום גדול. ותו דנסרים מנוסרין שכיחי טובא וא\"צ לחלל יו\"ט עבורן. מיהו קיי\"ל דבא\"א בצנעא שרי בפרהסיא [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נושאין נשים במועד</b><br> דאין מערבין שמחה אחרת בשמחת הרגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא אלמנות</b><br> אף דבאלמנה ליכא שמחה כ\"כ ולא ז' ימי משתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מיבמין</b><br> אף שבאה נשואיה ע\"י אבלו שעל מיתת אחיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מחזיר הוא את גרושתו</b><br> שאינו שמח עמה כל כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועושה אשה תכשיטיה</b><br> שתתבשם או שתתן כחול על עפעפיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר לא תסוד</b><br> לא תמשח בשרה בסיד נמוח להשיר השערות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שניוול הוא לה</b><br> אף שמתקשטת אח\"ז, מצטערת עכשיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ההדיוט</b><br> שאינו מהיר בחייטות:"
+            ],
+            [
+                "<b>תופר כדרכו</b><br> מה שצריך למועד:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאומן</b><br> שיודע להוציא מלא מחט כאחת, ולכוון אימרא [זוים] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכליב</b><br> עושה תפירה עקומה כשיני הכלב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומסרגין</b><br> [פלעכטען] בחבלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>את המטות</b><br> שולי המטה שצריך למועד:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אף ממתחין</b><br> נ\"ל דר\"ל לא מבעיי לסרג, דהיינו שתי וערב, דשרי, מדלא סגי בלא\"ה. והרי צריך לו במועד. אלא אפילו למתוח החבלים שנתרפו, דאפשר לממלויי במאני, אפ\"ה מותר. והכי קיי\"ל [קמ\"א]. ובש\"ס ל\"ג אף:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעמידין תנור וכירים</b><br> להחם או לבשל בו ביו\"ט [תק\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורחים</b><br> רחים של יד לטחון ליו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אין מכבשין את הרחים בתחלה</b><br> לעשות חדודין על פני אבן רחיים חדש, כדי לטחון בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עושין מעקה</b><br> [גאללענדער]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לגג ולמרפסת</b><br> [אלטאן] והוא כעין תקרה שבולטת מאמצעית הכותל לרווח החצר, ונכנסין לו מחדרי העלייה. ומותר לעשות לו מעקה סביב בחה\"מ מחשש סכנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שפין את הסדקין</b><br> סותמין בטיט הסדקין שבתקרה שלא ירד הדלף לבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעגילין אותן במעגילה</b><br> שמגלגל בעץ עגול ��ל טיט הטוח על התקרה, להחליקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביד וברגל</b><br> ר\"ל מחליק הטיט שבתקרה ביד או ברגל, אפילו מדקדק להחליקו יפה כעין מעגילה שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא במחלצים</b><br> [קעללע], והוא כלי אומנות של בוני חומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הציר</b><br> [אנגעל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצינור</b><br> חור שבאסקופה שציר הדלת סובב בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמנעול</b><br> [שלאסס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמפתח</b><br> [שליססעל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד</b><br> דאם ממתין מלתקנם עד חוה\"מ, מדפנוי אז ממלאכה, אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל כבשין</b><br> כדגים, פירות וירקות, שכובשן במים וחומץ כדי שיהיו ראויין לאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן</b><br> דראויין לאכול במועד. וכלל מלאכת חוה\"מ עי' בקופת הרוכלין צד ט\"ו ע\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שהפך את זיתיו</b><br> דדרך עוצרי זיתים שמניחין אותן בכלי הנקרא מעטן, עד שיזועו ויתרככו, ומגיסן ומהפכן היטב עד שיתרככו כולן, ואח\"כ טוחנן ומעצרן בבד. ומשהניחן במעטן והפכן ואינו דורכן מהר, מתעפשים ונפסדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואירעו אבל</b><br> לזה שהיפך זיתיו, ולא יכול לדרכם קודם יו\"ט, מדאירעו אבל שאסור במלאכה. ואח\"כ בא חוה\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>או אונס</b><br> ר\"ל או שנאנס באופן אחר מלדרכן קודם יו\"ט. כגון ששכח או שהיה סבור שלא יפסדו אם ישהה אותם עד אחר הרגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהטעוהו פועלים</b><br> שלא באו למלאכתו קודם יו\"ט, והגיע חוה\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>טוען קורה ראשונה</b><br> על הזיתים בכלי שהם שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומניחה לאחר המועד</b><br> דאז תו לא פסדי, אבל בימי אבלו גם זה אסור ע\"י עצמו, דרק ע\"י אחרים שרי דבר האבד [י\"ד ש\"פ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זולף</b><br> שופך הזיתים בחוה\"מ על הבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגומר</b><br> שסוחטן שם לגמרי כדרכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגף</b><br> שסותם אח\"כ החביות במגופות:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדרכו</b><br> וקיי\"ל כר' יוסי [א\"ח תקל\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן מי שהיה יינו בתוך הבור</b><br> שזב לתוכו היין מהגת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגומר</b><br> שופך היין לחביות עד גמירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דברי רבי יוסי</b><br> קמ\"ל רישא בשמן אף דהפסדו מרובה, לרבותא דת\"ק דאסור כדרכו. וקמ\"ל סיפא ביין, אף דהפסדו מועט משמן, אפ\"ה שרי ר' יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר עושה לו לימודים</b><br> ר\"ל מכסהו בנסרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני הגנבים</b><br> ובאפשר יעשה בצנעא [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושולה פשתנו מן המשרה</b><br> מוציאו מהמשרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשביל שלא תאבד</b><br> דדרך לשום הגבעולי פשתן במשרה, כדי שיתרככו, ואח\"כ מיבשן בתנור, וסורקן. וכשישההו במשרה ביותר מהראוי, נרקבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד</b><br> שלא ישהה במזיד מלהוציאם עד המועד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולן אם כיונו מלאכתן במועד יאבדו</b><br> ב\"ד מפקירין הדבר שעשה. ובעשה מלאכת אחרים משמתין ומלקין אותו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא לצורך המועד</b><br> וקמ\"להנהו, אף דמפרסם זביניהו, אפ\"ה לצורך המועד שרי ללוקחן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מפנין</b><br> כלים וכדומה. ומכ\"ש ליסע מדירה לדירה. ואפילו מדירה כעורה לנאה אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מבית לבית</b><br> דרך ר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מפנה הוא לחצרו</b><br> ר\"ל מותר ליסע מבית לבית בחצר אחת. וי\"א דבנוסע מבית של אחר לבית ששייך לעצמו, אפילו דרך ר\"ה שרי. וכ\"כ בנוסע מבין עכו\"ם לשכונת ישראל שרי. ויש להקל בזה\"ז דאין לנו ר\"ה גמור [מג\"א תקל\"ה סק\"א ושם ס\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מביאין כלים מבית האומן</b><br> אפילו לצורך המועד. שמא יחשדוהו שנתנן לתקנן במועד, ולהכי אפילו להכניסן בצנעא אסור, ורק במקום פסידא שרי [מג\"א תקל\"ד סק\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם חושש להם</b><br> שמא יגנבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפנן לחצר אחרת</b><br> ובאי אפשר יביאם בצנעא לביתו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחפין את הקציעות בקש</b><br> מכסין תאנים יבשים בקש, כדי שלא יתלכלכו במטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף מעבין</b><br> מותר לכסן בקש הרבה אף דמחזי כטומן התאנים תחת הקש לאוצר. והכי קיי\"ל [תקל\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוכרים בצינעה לצורך המועד</b><br> להכי נקט הכא מוכרי וכו', לאשמעינן דוקא באומנתן בכך שהן מוכרי כסות וכו' כל השנה, אבל בעה\"ב כשמוכר לצורך יו\"ט, אפילו בפרהסיא שרי [כמג\"א תקל\"ט ס\"ק י\"א]. משא\"כ לעיל מ\"ד, נקט אין לוקחין דהנהו דהתם אפילו אין המוכר אומנתו למכור, אסור. או דהתם רבותא קמ\"ל דאפילו ליקח בלי איסור מכירה, כגון מעכו\"ם אסור, אע\"ג דזבנת קנית [כב\"מ נ\"א ע\"א], עבורה רווחה אינו פסידא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הציידין</b><br> אפילו של דגים דמנכר שצדין ליו\"ט אסור בפרהסיא [מג\"א תקל\"ג שק\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והדשושות</b><br> שכותשין חיטין לדייסא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והגרוסות</b><br> שכותשין גריסין לדייסא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עושין בצנעה לצורך המועד</b><br> והכי קיי\"ל ודוקא אומן שעושה הרבה ביחד, ולהכי נראה כעושה לחול. אבל באינו אומן שרי אפילו בפרהסיא [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר הם החמירו על עצמן</b><br> ר\"ל האומנין נוהגין להחמיר בזה אפילו בצנעא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואלו מגלחין במועד</b><br> בצנעא. ומדינא גילוח וכבוס הוה ככל צורך חצוני של גוף, דמותר בחוה\"מ לצורך המועד [ועי' בקופת הרוכלין בדיני חוה\"מ אות ה']. ואפ\"ה אסרוהו חכמים כדי שלא ישהנו למועד ויכנס למועד מנוול' ואפי' אם גילח קודם המועד, אסור מדאינו מפורסם שגילח יחשדוהו [תקל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבא ממדינת הים</b><br> ולא שב עד חוה\"מ, או ששב בעיו\"ט ולא היה לו שעות בעיו\"ט להתגלח [מג\"א תקל\"א]. מיהו בהלך לטיול וחזר בחוה\"מ, אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומבית השביה</b><br> באין שעות כלעיל. אף שהיה אפשר לו לגלח שם אפ\"ה מדהיה שרוי בצער לא גילח ולא כיבס:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמנודה</b><br> דהיה אסור בגילוח וכיבוס:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהתירו לו חכמים</b><br> ר\"ל שהתירו נדויו בחוה\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן מי שנשאל לחכם</b><br> על נדרו שנדר מלגלח ומלכבס, אפי' היה אפשר לו להתיר מעיו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>והותר</b><br> בחוה\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנזיר</b><br> שהשלים נזירתו בחוה\"מ, שדינו שמגלח ומשליך שערו תחת דוד השלמים שמבשל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמצורע</b><br> דכשנתרפא ועשה ב' הצפרים, מתגלח וסופרז' ימים וחוזר ומתגלח. ב' הגלוחים אלו מותרים בחוה\"מ אפילו היה לו פנאי [רמב\"ם פ\"ז מיו\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העולה מטומאתו לטהרתו</b><br> שרגילין לגלח ולכבם בגדיהן. ודוקא הנהו. אבל בשאר אונס בעיו\"ט, שאינו מפורסם אנסו, כגון שכבר גילח בעיו\"ט, וחזר וגידל, או אפילו היה חולה בעיו\"ט שהגלוח קשה לו, או שהיה שאר אונס, אסור לגלח בחוה\"מ. מיהו גלוח שפה מותר אפילו אינה מעכבת אכילה. וכ\"ש דמותר לחוף ולסרוק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו מכבסין במועד</b><br> דכיבוס אסור בחוה\"מ כסי' א':"
+            ],
+            [
+                "<b>מטפחות הידים</b><br> [האנדטוך], שמתלכלך תמיד אף שכבסו מקודם וסמוך ליו\"ט. וכ\"כ [ווינדעלן] של ילד [תקל\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטפחות הספרים</b><br> הוא מטלית שמניח המתגלח על ברכיו, לקבל שער הנושר. והמטלית זה נמי מתלכלך תמיד, והוא צריך לו במועד, דמיירי באותן שמותרין להסתפר, להכי מותר לכבסו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטפחות הספג</b><br> שמלה שמתנגב בו במרחץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל העולין מטומאה לטהרה</b><br> שצריכים, להחליף בגדיהן שנטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מותרין</b><br> לכבס אפילו בפרהסיא מדאין מתכבס יפה בצנעא. וי\"א דאסור בפרהסיא, [מג\"א שם]. מיהו בליכא היתירים דלעיל, אפילו כלי פשתן נהגו שלא לכבסן [שם]. והא דלא כלל תנא למתני בחד בבא ואלו מגלחין ומכבסין במועד. נ\"ל דה\"ט מדבעי למכלל בבבא דמכבסין מטפחת ידים וספרים. ותו משום דגם נזיר לא שייך בבבא דמכבסין רק בבבא דמגלחין. ואילה\"ק תו עכ\"פ למה לא תנא בבבא דכבוס גם מצורע, דהרי מצורע אסור בתכבוסת [וכמ\"ק דט\"ו א'] י\"ל דכבר נכלל בכלל כל העולין מטומאה לטהרה, אף דאין טעמן שוה, דמצורע אסור בתכבוסת, וטמאין לא הועיל להן תכבוסת, דעכ\"פ נשארין בגדיהן טמאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל אדם אסורין</b><br> חוץ מג' מיני מטפחות הנ\"ל מותרין בכבוס לכל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו כותבין במועד</b><br> מדהו\"ל דבר האבוד. וה\"ה שאר דברים שאם לא יכתבם מיד אפשר שיפסד:"
+            ],
+            [
+                "<b>קידושי נשים</b><br> דאשה מתקדשת בשטר. וה\"ה שטרי פסיקתא, דהיינו תנאים מותר לכתבן, דשמא יתחרט אח\"כ [תקמ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גיטין</b><br> שיוצא לשיירא, ואם לא יכתוב הגט, שמא לא יחזור ותתעגן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוברין</b><br> שממאן לפרוע בלי שובר, ושמא לא יהיה ללוה לפרוע אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>דייתיקי</b><br> מתנת שכ\"מ ושמא ימות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתנה</b><br> מתנת בריא דשמא יתחרט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופרוזבולין</b><br> שכשחושש שתשמט חובו בשביעית כותב לב\"ד בזה הלשון, מוסרני לכם חובותי שיהיו ברשותכם. ואז הוה כגבוי ואינן נשמטין בשביעית [עי' שביעית פ\"י מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אגרות שום</b><br> ששמו ב\"ד נכסי לוה ונתנום למלוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואגרות מזון</b><br> שקבל לזון בת אשתו שמבעלה הראשון, ואף דדמי קצת לשט\"ח שאין כותבין כמשנה ד', הכי שאני, דצריך לשלם מיד, ושמא ילכו העדים, ויכחיש הקניין ולא יהיה לה לאכול, משא\"כ בשט\"ח הרי מיירי במאמינו. או מיירי שמכרו הב\"ד קרקע של יתומים למזון אלמנה ובנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטרי חליצה</b><br> שטר שחלצה בפני ב\"ד [ונוסחתו כתוב ברי\"ף יבמות ד\"מ ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיאונים</b><br> דיתומה קטנה שהשיאוה אמה או אחיה, יכולה למאן בנשואין הללו קודם שתביא ב' שערות, ויוצאת בלי גט. וזו לאחר הרגל תגדיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושטרי בירורין</b><br> שביררו להן דיינין זה א' וזה א', וכותבין וחותמין שלא יחזרו מברירתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגזירות בית דין</b><br> פסק דין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואגרות של רשות</b><br> צווי השלטון. וי\"א אגרות שלום. ונהגו לאסרו. וכל הנך שמותרים ה\"ט, דמדמזדמנין תדיר מקרי צרכי רבים, ולפ\"ז מדאינן לצורך יו\"ט לא שרי רק במעשה הדיוט. וי\"א דשרי מדהוה חשש דבר האבד, דאף דלמיתה לא חיישינן שמא אחר יו\"ט לא יתרצו להזדקק לו הנותן או הב\"ד או העדים. וא\"כ גם מעשה אומן שרי בכה\"ג [תקמ\"ה מג\"א סקי\"ז]. מיהו בכתב משיטא שלנו נהגו היתר בכל הכתבים, ומשנין לעקם שורה ראשונה [שם מג\"א ס\"ק א']. אמנם לתקן ס\"ת לצורך המועד שרי, דלרבים שרי אפילו מעשה אומן [שם]. וכל שמותר לכתוב, מותר נמי לתקן הדיו והקולמס [מג\"א. שם סקכ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אינו מאמינו</b><br> והלוה צריך למעות אפילו רק להרווחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שאין לו</b><br> לסופר:"
+            ],
+            [
+                "<b>תפילין ומזוזות במועד</b><br> מיהו בנצרכים למועד, או בכותבן לעצמו אף שא\"צ להם במועד, או שאין לו מה יאכל, מותר לכתוב. אבל בכיוון מלאכתו במועד אפילו כה\"ג אסור [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העזרה</b><br> ס\"ת שקרא בו הכה\"ג ביו\"כ, דעכ\"פ מדא\"צ לו במועד אסור. וי\"ג ספר עזרא, ור\"ל אותה ס\"ת שעזרא כתבו, וממנו מגיהין כל ס\"ת. ואע\"ג דהמשהה ספר שאינו מוגה עובר בלאו דקבלה דאל תשכון באהלך עולה, אפ\"ה יש כח ביד חכמים לעקור אפילו מצוה דאורייתא בשב וא\"ת, מכ\"ש מצוה שבקבלה [כיבמות ד\"צ ב' ועי' כתובות די\"ט ב']. [אב\"י עי' מש\"כ על דברי רבינו אלו בקונטרס מסגרת הזהב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו</b><br> אפילו א\"צ להן במועד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטווה על יריכו תכלת לציציתו</b><br> ולא על פלך בגלגל דאוושא טובא. והכי קיי\"ל [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בטלה הימנו גזרת שבעה</b><br> וקיי\"ל דבשעה א' קודם הרגל בכדי שיחלץ מנעליו, סגי, ונתבטל ממנו גזירת שבעה. והשעה ההיא נחשבת כז' ימים במספר ימי השלשים. ובקבר מתו שעה א' קודם סוכות השעה וז' ימי סוכות נחשבים לי\"ד ימים. ושמיני עצרת נמי נחשב לז\"י, הרי כ\"א ימים ויום שמחת תורה. הרי כ\"ב יום ז לכן א\"צ להשלים אחר יו\"ט למניין ל' רק עוד ח' ימים [י\"ד שצ\"ט סי\"א]. ובקבר א' מקרוביו בימי הסוכות חשבינן יום שמיני עצרת רק כיום אחד למניין ל', אבל חייב אחר יו\"ט בשבעה, ויום שמחת תורה נמנה ג\"כ ליום הראשון של מניין השבעה מדהוא יו\"ט של גליות [ש\"ך שם ס\"ב וסק\"ו]. וכל זה בשאר קרובים, אבל באביו ואמו רק גזירת ז' מתבטלת ע\"י שעה א' שקודם הרגל, אבל לא גזירת ל':"
+            ],
+            [
+                "<b>בטלה הימנו גזרת שלשים</b><br> [אב\"י דהיינו איסור גיהוץ ותספורת, ועי' הג\"ב לענין רחיצה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאמרו שבת עולה</b><br> למניין ז', מדנוהג בה דברים שבצנעא, כל שאינו מתפרסם על ידיהן שהוא אבל, כתשמיש, רחיצה, ות\"ת [ת']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה מפסקת</b><br> שאינו מפסיק האבילות לגמרי, מדאין בו שמחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רגלים מפסיקין</b><br> שאם נהג קצת אבילות מקודם, ואפילו רק חליצת מנעלים, נתבטלו השבעה. ואפילו שמע בשבת ערב הרגל שמועה קרובה [ושמועה קרובה היינו תוך ל' מיום הקבורה, ואפילו ביום ל' עצמו [נקה\"כ ת\"ב], בטלו הז', מדנהג בו דברים שבצנעה. וה\"ה כשחל ז' שלו בעיו\"ט נתבטל גזירת ל', ומסתפר ורוחץ ומכבס סמוך לערב. ובערב פסח דאסור לגלח אחר חצות, יגלח קודם חצות ובחל ז' בשבת ערב יו\"ט, מותר לגלח בחוה\"מ או אחר יו\"ט. אבל בחל ז' שלו בעיו\"ט, שהיו יכול לגלח קודם יו\"ט, אם לא גילח אז אסור לגלח בחוה\"מ. וה\"ה בחל ח' שלו בשבת עיו\"ט יגלח בע\"ש או לאחר יו\"ט, אבל בחוה\"מ אסור [שצ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן עולין</b><br> דבקברו ברגל, או שמע שמועה קרובה ברגל, או שלא היה שהות לחלוץ מנעליו קודם הרגל, אז אין הרגל עולה למניין ז' אבל נחשבים למניין ל'. אבל יו\"ט אחרון עולה למניין ז' [שם]. מיהו בשמע שמועה קרובה בשבת או ביו\"ט, ולערב נעשת רחוקה, נתבטל האבילות [ת\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר משחרב בית המקדש</b><br> דבזמן המקדש היה יכול להביא קרבן ראייה וחגיגה עד ז' ימים אחר עצרת, להכי אז דינו כרגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עצרת כשבת</b><br> וכ\"ש ר\"ה ויו\"כ שאין מפסיקין האבילות ולא יבטלוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן גמליאל אומר ראש השנה ויום הכפורים כרגלים</b><br> וכ\"ש עצרת בזה\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראש השנה ויום הכפודים כשבת</b><br> וקיי\"ל דכולן כרגלים ומבטלין הז', כשחלץ מנעליו מקודם ומבטלין הל' כשכלו ז' שלו מקודם [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין קורעין</b><br> במועד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא חולצין</b><br> שנהגו להוציא זרוע ימין דרך הקריעה כשהולך ללוות המת [כך כ' הרי\"ף [מ\"ק רצ\"ב א'] ולרש\"י ספ\"ק דב\"ק, ר\"ל שקורע עד שנראה הכתף דרך הקרע. ולפרישה מוציא זרועו ערום דרך בית הצואר, והט\"ז הקשה עליו. ואחמ\"כ רבינו אשתמיטתי' שכדבריו ממש כ' הר\"ן הכא]. ועכשיו לא נהגו כך [ש\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מברין</b><br> האבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו [ולרמב\"ם ותוס' כל יום ראשון אסור לאכול משלו]. מיהו ברצה להתענות כל ום ראשון או בלא שלחו לו שכניו, מותר לאכול משלו [רט\"ז שע\"ח]. והיו נוהגין שקרוביו ואוהביו של האבל אוכלים ביחד עם האבל סעודת ההבראה. וקאמר הכא דבמועד אין אוהביו אוכלים עמו הסעודת הבראה [ר\"ן וי\"ד ת\"א]. מיהו בשבת ויו\"ט אין מברין כלל [שע\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא קרוביו של מת</b><br> דהיינו אביו ואמו, אחיו ואחותו ואפי' רק מאמו, ואפי' נשואה, בנו ובתו, ואשתו, שחייב להתאבל עליהן [שע\"ד] להן לבדו מברין ולא לשאר קרוביו שהיו נוהגין להברות גם להן. וקיי\"ל דבין ביום השמועה או הקבורה אין קורע בחוה\"מ, רק על או\"א. ועל השאר קורע לאחר יו\"ט. מיהו בשמע שמועה קרובה במועד ואחר הרגל תהיה רחוקה, קורע בחוה\"מ על כולן. אבל בשמע שמועה רחוקה בחוה\"מ, פטור מלקרוע עליה בשאר קרובים ובאו\"א לא יקרע עד אחר המועד [רט\"ז ש\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מברין</b><br> לקרובים הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא על מטה זקופה</b><br> ולא על כפוייה כמו שנהגו בחול. ועכשיו לא נהגו בכפיית המטה [שפ\"ז] אבל עכ\"פ חייבים גם השתא לאכול ולישן ע\"ג קרקע [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוליכין לבית האבל</b><br> להוליך המאכלים ששולח להברות האבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא בטבלא</b><br> על לוח מהודר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא באסקוטלא</b><br> בקערת כסף או זהב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בקנון</b><br> כלי מהודר כעין מרזב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא בסלים</b><br> של נצרים. כדי שלא לבייש העניים. ונ\"ל דקמ\"ל דאפי' במועד דדרך העשירים להשתמש בכלים יפים, אפ\"ה חיישינן לכבוד העניים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין אומרים ברכת אבלים</b><br> עי' מגילה פ\"ד סי' כ' פירושו:",
+                "ונוהגין דבכל יום שאין בו תחנון, או בע\"ש ועיו\"ט אחר חצות, או בנקבר בלילה, א\"א צדוק הדין ולא הקדיש שבבית הקברות, וגם אין מעמדין המטה ז' פעמים, כנהוג [ת\"א ושנ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומנחמין</b><br> ר\"ל לנחמו. ועי' מגילה פ\"ד סי' כ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוטרין את הרבים</b><br> שמיד אחר שנחמוהו בשורה ילכו לבתיהן, ולא ילוו להאבל לביתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מניחין את המטה ברחוב</b><br> במועד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא להרגיל את ההספד</b><br> ר\"ל שעי\"ז יהיה רגלים לדבר להספיד והרי חוה\"מ אסור בהספד ותענית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא של נשים לעולם</b><br> אפילו בחול:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני הכבוד</b><br> דלפעמים שופעת זיבה גם לאחר מיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשים במועד מענות</b><br> לשורר קינות אחר המטה. ומפרש לקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא מטפחות</b><br> שמכות כף אל כף בצער. מיהו על ת\"ח אפילו קינה שרי, דאין מועד בפני ת\"ח, ודוקא אצל המטה [ת\"א]. ואין בזה\"ז ת\"ח לעניין זה [מג\"א ססי' תקמ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזה ובזה אבל לא מקוננות</b><br> משום דקינה מעורר יותר לבכות [ואף דקול באשה ערוה [כברכות כ\"ד א'], ואפילו בשעת הספד [כסוכה נ\"ב א']. תירץ אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל, דבשעה שהמת מוטל לפניו אין חוששין להרהור תדע דביצרו מתגבר יזכור יום המיתה [כפ\"ק דברכות] עכלה\"ט. ואני בנו ותלמידו לא הבנתי דברי קדשו, דהרי אפילו לזנות חיישינן אז [כקדושין ד\"פ ע\"ב]. ואפשר דהתם ר\"ל שיזנו אחר שקברו המת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמדנה בנותיבם נהי ואשה רעותה קינה</b><br> ר\"ל אשה תלמד רעותה הקינה, דכשתתחיל היא, תדע חבירתה מה תענה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לעתיד לבא</b><br> לאחר תחיות המתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וגו'</b><br> ויהיו כולן עונין שירה חדשה לה'. והביא זה, כדי לסיים בדבר טוב:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Pesachim/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,84 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Yachin on Mishnah Pesachim",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "יכין פסחים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "AND HE HID THE BOOK OF REMEDIES.  For they had a Book of Remedies, in which were written charms with images and good-luck talismans.  And so that they would not go astray through them to idolatry, he hid it so that it would not be available to the masses, but he did not burn it, so as to use it in a situation of danger."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Pesachim/English/merged.json

@@ -0,0 +1,85 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Pesachim",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Pesachim",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "AND HE HID THE BOOK OF REMEDIES.  For they had a Book of Remedies, in which were written charms with images and good-luck talismans.  And so that they would not go astray through them to idolatry, he hid it so that it would not be available to the masses, but he did not burn it, so as to use it in a situation of danger."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין פסחים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,666 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Rosh Hashanah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין ראש השנה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>באחד בניסן ראש השנה למלכים</b><br> דרגילין היו לכתוב זמן השטרות אחר השנים משהומלך המלך. וקאמר הכא דכל מלך ישראל אפילו הומלך באדר, משהגיע ניסן מונין לו שנה ב', ובניסן הב' כותבין שנת ג' למולכו. ואם כתב שטר בניסן השני שלו, וכתב בשטר בשנת ב' למולכו, הו\"ל שטר מוקדם, ופסול מלגבות בו אפילו מלקוחות שלקחו מהלואה ואילך. דקנסוהו, מדאפשר לטרוף בו מלקוחות שקדמו לההלואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולרגלים</b><br> ר\"ל רגל שבניסן הוא ר\"ה לרגלים, דאם נדר דבר לביהמ\"ק, אפילו נדר לבדק הבית, אם לא קיים נדרו עד שעברו ג' רגלים כסדרן, דהיינו פסח שבועות סוכות, עבר בבל תאחר. אבל בנדר לצדקה, מחייב עלה לאלתר אם לא יתנן מיד. אם לא שהתנה בנדרו ליתנה על יד על יד [י\"ד רנ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראש השנה למעשר בהמה</b><br> ר\"ל שאין מעשרין מהנולדים קודם לכן על הנולדים אח\"כ. ולפיכך הוקבע זמן זה, דהוקש מעשר בהמה למעשר דגן בחד קרא. להכי שווין בזה, דמה מעשר דגן סמוך לגמרו עשורו, שבימות החמה הדגן מתייבש בשדה, ור\"ה שלו בתשרי, דהיינו אחר שנגמר, ה\"נ מעשר בהמה שרגילין לילד עד אב, ר\"ה שלהן אלול:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי</b><br> דס\"ל דון מנה ומנה, מה דגן תשרי, אף בהמות תשרי. ואפ\"ה לדידהו יש ד' ר\"ה, משום דחשבי ט\"ו בניסן ר\"ה לבל תאחר, לר\"ה לבד במניין ד' ר\"ה. ות\"ק ס\"ל דלא בעינן ג' רגלים כסדרן, ולא הו\"ל ט\"ו בניסן ר\"ה לבל תאחר, ונקט תחתיו א' באלול. והיינו דקאמר ד' ר\"ה לד\"ה, לת\"ק ארבעה דדל רגלים, לר\"א ור\"ש ארבעה, דל מעשר בהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>באחד בתשרי ראש השנה לשנים</b><br> למלכי אומות מונין שנה שלהן מתשרי, כמו למלכי ישראל מניסן כלעיל סי' א'. ונ\"מ לשטרות כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולשמיטין</b><br> דאסור לחרוש, ולזרוע בא\"י בשמיטה וביובל מדאורייתא. מיהו בזמן הבית אסור ל' יום קודם ר\"ה מהלממ\"ס. וכמו כן כל עבד ישראל, שכשמכרוהו ב\"ד נמכר לשש שנים, וכשמוכר את עצמו נמכר לכמה שנים שירצה. ואם בתוך זמן מכירתם פגע בהן היובל, יוצאים לחירות. וכמו כן נרצע יוצא לחירות ביובל וכולן כשהגיע א' בתשרי, הו\"ל ר\"ה שלהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לנטיעה</b><br> אילן שנטעו מ\"ד יום קודם ר\"ה חוץ מיום הנטיעה [דהיינו י\"ד בכדי שיקלוט האילן וישתרש בקרקע, ואח\"כ עוד ל' יום להחשב שנה], אז כשהגיע ר\"ה שבתשרי, עלתה לו שנה בשנות הערלה. מיהו אעפ\"כ כשיגיע ר\"ה השלישי, עדיין פירותיו ערלה, עד ט\"ו בשבט, דאע\"ג דא' בתשרי ר\"ה לנטיעה, היינו לתחלת נטיעתו, וכדאמרן. אבל השתא אילן הוה ור\"ה שלו ט\"ו בשבט, וכלקמן סי' ט'. ואחר ט\"ו בשבט דין רבעי עליהן [י\"ד רצ\"ד ס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולירקות</b><br> שאין לעשר מהירק שנלקט מקודם, על הנלקט אח\"כ. אף שמעשר ירק רק מדרבנן. ומכ\"ש דאין לעשר מחדש על ישן במעשר דגן שהוא מדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>באחד בשבט ראש השנה לאילן</b><br> שאין לעשר מהנחנט מהקודם על הנחנט אח\"כ. דבין בתרומה או מעשר ראשון או מעשר שני. או מעשר עני שנתנת בשנת ג' ו' בשמיטה תחת מעשר שני, וערלה ורבעי, בכולהו ר\"ה שלהן כדאמרן, בין בתבואה וירק או באילן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפסח על התבואה</b><br> דאז זמן גדילתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון</b><br> ר\"ל כצאן שנמנין ע\"י שמניחין אותן לצאת דרך פתח קטן וצר, שאין אחד נשמט מלמנותו, כך כל אדם בין צדיק או רשע, מוצלח או אינו מוצלח, כולם נדונין אז מכל מקריות [או נ\"ל דכמו שהצאן ההם אינן יכולין לצאת מהדיר ההוא לרווחה רק ברצון הרועה ע\"י הפתח הצר ההוא, כך כל אדם אין יכול לצאת אז זכאי בדינו רק בדוחק וע\"י חסדו יתברך רועה אבן ישראל. ואע\"ג דאמרינן לעיל בפסח על התבואה וכו', והרי הנך נמי מקריות האדם נינהו. תירץ הר\"ן התם בכללות, וכדתנא העולם נידון. משא\"כ הכא נידון כל יחיד ויחיד לבד. ואפשר משו\"ה נקט תנא הכא עוברין כבני מרון, דהיינו א' א' לבד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם</b><br> אקרא דלעיל קאי, דכתיב המשגיח על כל יושבי ארץ, והיוצר אע\"ג שמשגיח על כולם ועל לבם יחד בהשקפה א', אפ\"ה מבין אל כל מעשה ומעשה שלהן [ולפירוש ב' הנ\"ל, נ\"ל דה\"ק היוצר רואה יחד לבם, ר\"ל כתפלת רבי אלכסנדרי [ברכות י\"ז א'] שמשגיח שרצונם לעשות רצונו ולהתיחד עמו, ולכן חס עליהם, ואעפ\"י שמבין אל כל מעשיהם, ששאור שבעיסה תקפם לעשות נגד רצונו יתברך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחג</b><br> בסוכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נידונין על המים</b><br> אם יהיו גשמי שנה כראוי או לא [ואע\"ג דבפסח נדונין על התבואה, היינו במקריות חוציות כשדפון וירקון. או נ\"ל דהכא על המים לשתייה קאמר [כתענית די\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ששה חדשים השלוחין יוצאין</b><br> להודיע בכל מקום אם עשו ב\"ד החודש שעבר כ\"ט יום או ל' יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני הפסח</b><br> ולא על סיון מפני עצרת. דממילא נודע ע\"י ספירת העומר מ\"ט יום, שביום נ' יהיה עצרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>על אב מפני התענית</b><br> ט' באב. ולא נפקו אי\"ז בתמוז. דרק לאבילות חורבן ביהמ\"ק חששו שלא יטעו בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>על אלול מפני ראש השנה</b><br> ועושין ר\"ה ביום שלשים באלול וביום ל\"א, מספק שמא אלול מעובר או לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>על תשרי מפני תקנת המועדות</b><br> יו\"כ וסוכות ושמיני עצרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני פסח קטן</b><br> פסח שני שעשו כל טמא לנפש או מי שהיה בדרך רחוקה בפסח ראשון. מיהו גם אז יוצאין רק על ו' חדשים, דדל אב שא\"צ אז, דבזמן שיש שלום אין צום [כש\"ס הכא]. והרי לטור [א\"ח תק\"נ] שלום היינו שביהמ\"ק קיים [אב\"י כך כתבו תוס' בפירוש בתענית די\"ב א' דכשביהמ\"ק לא התענו בט' באב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על שני חדשים מחללין את השבת</b><br> שהולכין אפי' חוץ לתחום להעיד בב\"ד שראו הלבנה החדשה. ומדאו' מחללין על כולן, רק מדרבנן אסרו באחרים מדאין תקון המועדות תלוי רק בב' אלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבהן</b><br> נ\"ל דאינו נתינת טעם, רק ר\"ל כמו \"אשר בהן\", ור\"ל בהן עצמן [כשאינן בשבת] דהיינו לאחר שקדשום ב\"ד שלוחים יוצאין, דמקודם לא, שמא יחזרו בהם ב\"ד ויתקלקלו המועדות בערים. אבל בד' חדשים האחרים, שבהן נמי שלוחין יוצאין כלעיל [מ\"ג], ע��\"פ כשידעו מערב שיקדשום למחר. יוצאין מיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>השלוחין יוצאין</b><br> להודיע קביעתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לסוריא</b><br> היא [זיריען]. ונקט סוריא, משום שדרך שם הולכים לבבל ששם רוב ישראל. מיהו השלוחין אסורין לחלל שבת בהליכתן. והא דנקט סוריא הכא, ולא לעיל [במ\"ג]. ה\"ט, משום דב' חדשים אלו זמן הליכתן כמעט שוה, שאפשר שיגיעו עד סוריא או יותר, תוך י\"ד יום שעד פסח וסוכות. משא\"כ ד' חדשים אחרים [מ\"ג], לא שוה זמן הליכתן. דבאלול יכולין לילך טובא, ובאדר פחות מזה, ובאב יותר פחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובהן</b><br> ר\"ל ע\"י השלוחין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתקנין את המועדות</b><br> שעל ידי השלוחין ידעו לתקן בבירור את המועדות. משא\"כ ע\"י שלוחי אלול ואדר, עדיין ספק שמא יעברו ב\"ד אלול ואדר כסי' י\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני תקנת הקרבן</b><br> כדי שיקרבו קרבן ר\"ח בזמנו. ואע\"ג דאינו רק עשה, אפ\"ה דוחה לא תעשה דשבת דאית בה כרת, מדכתיב במועדו, והו\"ל כמכשירין שא\"א לעשותן מע\"ש דדוחין שבת [כפסחים ס\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שנראה בעליל</b><br> ר\"ל בין שנראה הלבנה החדשה גלויי' ע\"י שהיו השמים זכים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שלא נראה בעליל</b><br> שהיו השמים מעונן, שאז לא נראה הירח לעין חלש. או שבזמן חדושה נראית במערב מיד אחר שקיעת החמה [כלקמן פ\"ב סי' כ\"ג] ואז זהירות החמה לפעמים מכהה אותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מחללין עליו את השבת</b><br> דוודאי ראוה בירושלים. כיון שאין רחוק רק מהלך לילה ויום, מסתמא כמו שהשמים זכים כאן כך הם שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה שעברו יותר מארבעים זוג</b><br> ר\"ל מ' זוגי עדים שראו הלבנה, שרצו לילך לירושלים להעיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועכבן רבי עקיבא בלוד</b><br> לוד היתה כמהלך יום מירושלים [כמעשרות פ\"ה מ\"ב] ועשה כן שלא יחללו שבת שלא לצורך, מדדי בזוג אחד. ואף דלקמן [במ\"ז] אמרינן באב ובנו חיישינן שיפסל אחד הכא דכבר עברו מ' כתות, רחוק שיפסלו כולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצאת מכשילן לעתיד לבא</b><br> שלעתיד לא יבואו שיחשבו מסתמא כבר הלכו אחרים להעיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופסלו את עבדו</b><br> דס\"ל דבעינן מיוחסים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן הפסולין</b><br> מדרבנן. דמדאו' דוקא עבירה דמלקות או מיתה, או גנב או גזלן פסולין לעדות [וחשוד נמי לשבועה]. ובעבר עבירה שאין בה מלקות, או שעבר עבירה דרבנן פסול רק מדרבנן, וי\"א דבעבירה דרבנן לא מפסל רק בחטא הנאת ממון [חו\"מ ל\"ד ב' ג'] [ועי' פירושינו סנהדרין פ\"ב סי' כ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשחק בקוביא</b><br> [קובאס] בל\"י [ווירפעל]. וה\"ה שאר מיני שחוק ודוקא שזה אומנתו [שם סט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומלוי ברבית</b><br> אפי' רבית דרבנן במשמע. וא' מלוה או לוה במשמע. וי\"א דברבית דרבנן אין הלוה נפסל [שם ס\"ו] [ונ\"ל דמש\"ה נקטי' לרבית בין קוביא ליונים לגלויי דכולהו באיסור דרבנן מיירי. עתוס' שנדחקו בזה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפריחי יונים</b><br> משחק במעות, אם תקדים יוני ליונתך. וכל א' מנקש בכח בדפי עץ, ועי\"ז היונים מזדרזין לעוף מהר. והנהו אף דלאו אסמכתא נינהו דהרי תולה במקרה בקוביא ויונים, ולא סמך אמידי, אפ\"ה מדאין לו פרנסה רק מזה, אינן עוסקים בישובו של עולם וכגזלן דמי [סנהדרין דכ\"ד ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסוחרי שביעית</b><br> מסתחר בפירות שביעית. ומיירי בזה\"ז דאינו אסור מדאו' [ונ\"ל תו דכולהו לא זו אף זו קתני, לא מבעייא קוביא דמחשב כגזל, דהרי הוטעה חבירו דהרי סבר שהוא ירוויח, אלא אפי' ברבית שזה נותן לו הרבית ברצון, אפ\"ה הו\"ל כגזלן. ולא מבעייא ברבית שזה נותן לו מעות שאינו שלו, אלא אפילו במפריחי יונים שאפשר שיפסיד אם תקדים יונת האחר, והרי זה עדיף גם מקוביא דהתם אפשר דסמך על כח גופו כשמשליך הקוביאות אע\"ג דלאו אסמכתא היא וכדלעיל, עכ\"פ, ס\"ד דקצת סמיך על זה, אבל ביונים רק במקרה תלי, שתזדרז יונה זו או זו, עכ\"פ פסול כגזלן. ולא מבעייא כולהו שלוקחין מעות חבירו ולא נתן לו כלום, אלא אפילו סוחרי שביעית, שנותן גם הוא לחבירו פירות, סד\"א דלא מחשב כגזלן, קמ\"ל דאפ\"ה פסול]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועבדים</b><br> מדאורייתא פסול כאשה. ואפ\"ה קמ\"ל, דסד\"א מדלא מחמת עבירה פסול והוא איש, יהיה כשר לעדות החודש כמו קרוב לר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף הן אינן כשירים לה</b><br> לעשות מעשה על פיהן ודו\"ק. אבל עדות עגונה וסוטה, האשה כשרה להעיד וכ\"כ הפסולים לעדות מדרבנן כשרים להעיד. משא\"כ שאר הפסולין לעדות מדאורייתא מחמת עבירה, פסולין להכל, חוץ במסיח לפי תומו דאפילו עכו\"ם נאמן מסלפ\"ת במלתא דרבנן כשלא אתחזיק אסורא [ש\"ך י\"ד ססקל\"ז, ועי' בקופת הרוכלין בכללי הכנה סי' ג'], ובעדות אשה אף שהוא דאורייתא ואתחזיק אסורא אפ\"ה כשירים במסלפ\"ת, משום דבל\"ז דייקא ומנסבא [אה\"ע י\"ז ס\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שראה את החדש</b><br> הלבנה החדשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוליכין אותו על החמור</b><br> אפילו בשבת משמע, אבל ביכול לילך הלוך עדיף:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו במטה</b><br> אף דמדהעד חולה, הו\"ל כאילו הוא כפות במטה, דחייבינן נושאיו [כשבת פ\"י מ\"ה] אפ\"ה שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם צודה להם</b><br> מצדוקים שארבו לעכב העדות, כדי להטעות החכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעל מהלך לילה ויום</b><br> אבל ביותר לא, דאין חודש פחות מכ\"ט יום ולא יותר על ל' יום. ואם ראו העדים הלבנה החדשה סוף יום כ\"ט א\"כ כשיגיע סוף יום ל' כבר קדשו ב\"ד החודש. [ואע\"ג דבבאו עדים עד סוף החודש ב\"ד חוזרים בהן [כרמב\"ם פ\"ג מקה\"ת י\"ח וי\"ט]. עכ\"פ כיון דבדיעבד מהני אפילו הזידו ב\"ד לעבר החודש בטעות [כר\"ה כ\"ה א']. להכי אין מחללין רק כדי לקדשו בזמנו דמצוה לקדש ע\"פ ראייה [כר\"ה כ' ע\"א]. ועי' לח\"מ רפ\"י מקה\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלה מועדי ה' אשד תקראו אותם במועדם</b><br> אפילו בשבת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אם אינן מכירין אותו</b><br> שאין הב\"ד המקדשים מכירין את העד:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלחין</b><br> ב\"ד שבעירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחר</b><br> זוג אחר של עדים, שניכרין לב\"ד המקדשין:"
+            ],
+            [
+                "<b>עמו להעידו</b><br> שהוא כשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>משקלקלו המינין</b><br> הצדוקים ששכרו עדי שקר [כפ\"א סי' מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשונה היו משיאין משואות</b><br> מדליקין [פאקקעלשטאנגען] במקום שקדשו החודש, כדי להודיע לערים סביב זמן הקביעות, והם חזרו והדליקו בכל עיר, עד שיראה בגבול לערי הגולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משקלקלו הכותים</b><br> שהדליקו גם הם משואות שלא בעונתה, כדי לבלבל ענייני החכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין כלונסאות</b><br> [שטאנגען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של ארז</b><br> שקשה עצו מלהתלהב מהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכורך</b><br> כולן בראש הכלונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשיחה</b><br> [שנורע] למטה ורחוק ממקום הדלקה בכלונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעלה ומוריד</b><br> שלא יחשוב הרואה מרחוק שהוא [וועטטער לייכטע] והוא אור שמתהווה באויר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מהר המשחה</b><br> הוא הר הזיתים שסמוך לירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לסרטבא</b><br> כולן שמות מקומות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומבית בלתין לא זזו משם</b><br> נ\"ל דאין להקשות ל\"ל שלא היו רשאין לזוז משם עד וכו' דל\"ל כולה האי. י\"ל דמשום דרק עד הגולה היו הרים כדי להשיא ע\"ג משם למרחוק משא\"כ בגולה שהיה ארץ מישור, ולא היו יכולים להשיא משואות, לכן היה ממתין עד שכל א' עולה לגג במדורה וכו' וידע עי\"ז דאפרסמא מלתא, ויתפרסם מהם גם למרחוק שלא ראו המשואות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש</b><br> שכל א' מעלה אבוקה לראש גגו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשונה לא היו זזין משם כל היום</b><br> מדיצאו חוץ לתחום בשבת, שאין לו רק ד' אמות, וכל החצר כד' אמות [כא\"ח ת\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אף החכמה</b><br> [העבאממע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הגייס</b><br> חיל שונאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הנהר</b><br> שעלה והציף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן המפולת</b><br> אב\"י [ערדבעבען] בל\"א [כתענית פ\"ג מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש להם אלפים אמה לכל רוח</b><br> חוץ לעיר [שם בא\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לאחר החמה</b><br> דהלבנה בעת חידושה, תמיד היא בקרן מערבית דרומית בעולם, ובצד מזרח מהחמה. דהיינו לאחר שקיעת החמה מיד היא עולה אחריה. ולהכי שואלין לעדים אם ב' קרנות הלבנה היה נוטין אז \"לפני החמה\", ר\"ל נגד המקום שפני החמה נועדים לילך שם, דהיינו שהיו קרניה לצד מערב החמה, כזה או \"לאחורי החמה\" ר\"ל שקרניה של הלבנה נוטין להצד שכבר הלכה בו החמה, דהיינו למזרח העולם, כזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לדרומה</b><br> ר\"ל האם עמדה לצפוני' מזרחי' מהחמ', או לדרומית מזרחית מהחמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמה היה גבוה</b><br> משפולי הרקיע, לפי שיעור ראות עיניכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולאין היה נוטה</b><br> לאין היו פניה נועדים להלוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמה היה רחב</b><br> קו המאיר שבה. והב\"ד ידעו כל אלה ע\"פ חשבונם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא אמר כלום</b><br> דהלבנה גוף חשוך, ורק הצד שכנגד החמה מקבל מאור קרני החמה. וא\"כ א\"א שיהיו פגימות הלבנה, דהיינו צד החשוך שבה, פונה נגד החמה. וה\"ה כשאומר שעמדה לצפון החמה, ולפי חשבון הב\"ד ראוי שתהיה בדרומה. וכן כולם. רק מלתא פסיקא נקט, דלפני החמה א\"א כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שנראה בזמנו</b><br> בליל שקודם יום ל':"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שלא נראה בזמנו</b><br> שאז ר\"ח ביום ל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקדשין אותו</b><br> ר\"ל יאמר ראש ב\"ד מקודש החודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכבר קדשוהו שמים</b><br> ר\"ל בשלומא ביום שלשים, ברצון הב\"ד תולה אם ירצו לקדש החודש מאותו יום ואילך או לא. אבל ביום ל\"א לענין מה יקדשוהו, בין שירצו או לא ירצו, מדלא קדשוהו עד אז על כרחך שיהיה ל\"א ר\"ח ושכך רצון הקב\"ה שנקרא שמים [כתענית י\"ח א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>דמות צורות לבנות</b><br> כצורות דלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכותל בעלייתו</b><br> ר\"ל בהעלייה שהיו רגילים לקבל שם העדות [כסנהדרין די\"א א'], שם היה מצוייר כלעיל על השולחן לפני הב\"ד. וגם על הכותל כדי שיבינו היטב ההדיוט, שיתדמה העד כאילו רואה הלבנה בכותל השמים, ולפי עדותו ידונו ב\"ד בהצורות שלפניהן על השולחן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבהן מראה את ההדיוטות</b><br> אנשים פשוטים שלא יבינו השאלות הנ\"ל שבמשנה ו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמרו ראינוהו</b><br> ללבנה ביום כ\"ט לחודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יוחנן בן נורי עדי שקר הם</b><br> דזה אי אפשר, דללבנה אין אור עצמי כלעיל סי' כח, וגלגל הקפתה נמוך הרבה מגלגל הקפת החמה. ולכן סמוך למולד לפניו ולאחריו, כל עוד שמתקרבת הלבנה במהלכה נוכח השמש, כל עוד יותר אין קרני השמש יכולים להגיע לתחתית הירח, והרי רק תחתית כדור הלבנה נראה ליושבי הארץ. עד שבשעת המולד שעומדת ממש בין השמש לארץ, אין תחתית הירח מאיר כלל [מלת \"ממש\" שכתבני, הוא ל\"ד ודו\"ק] ולהכי כ\"ד שעי מכסי סיהרא, והוא זמן קריבתה לשמש לפני המולד ולאחריו. וא\"כ איך אפשר שתראה ביום כ\"ט בשחרית ובערבית. מלבד שלפי חשבונם לא היה אפשר שתראה אז:"
+            ],
+            [
+                "<b>קיבלן רבן גמליאל</b><br> דר' יוחנן לא היה בקי בהחשבון כמוהו שהיה סוד העיבור מסור לו מאבותיו הנשיאים וידע בחשבונו שאפשר שתראה באותו לילה, ולהכי יתכן שמה שראו בשחרית, ענן בהיר כדמות ירח ראו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובליל עבורו</b><br> ליל שקודם ל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נראה</b><br> לב\"ד ולעם אף שהשמים היו זכים [והוא מאמר התנא, לא שהעדים אמרו כן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקבלן רבן גמליאל</b><br> אף דעל כרחך נראה אחר המולד, עכ\"פ מדידע ע\"פ חשבונו שנולדה בליל ל', להכי תלה שמא ענן דק כסה אותו בליל ל\"א, אף כי בהיר היה בשחקים. מיהו הא דקאמר וקבלן ר\"ג אין ר\"ל שאחר שלא נראה בליל עבורו. אח\"כ קידש ר\"ג את החודש, ליתא דא\"כ אפילו היה מקבל העדות ביום ל', כיון שלא הספיק לומר מקודש עד ליל עבורו הרי החודש מעובר [כלקמן רפ\"ג]. אלא מיירי שר\"ג קידש החודש ביום ל' תיכף כשבאו העדים, והא דקאמר וקבלן ר\"ג, ר\"ל אע\"ג שבליל עבורו לא נראה אפ\"ה החזיק ר\"ג לקבלתו מהעדים דמקודם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו ר' יהושע רואה אני את דבריך</b><br> דהרי הוא כאילו לא באו עדים כלל, ויהיה החודש מעובר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן גמליאל גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך</b><br> ולא גזר שיבוא אצלו ויתענה ביו\"כ של ר\"ג. דידע שלא יפרוש מהצבור. רק חשש שיחוג ב' ימים ליו\"כ. ולא גזר על ר' דוסא. נ\"ל אי משום דר' יהושע אב\"ד הוה [כב\"ק דע\"ד ב'] וחשש שיגררו אבתריה. או משום דר' דוסא זקן גדול היה ולא רצה להטריחו [כיבמות דט\"ז א']. או משום דבאמת קבל דבריו כלקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר</b><br> ר\"ע הלך ומצא לר\"י מיצר על שגזר הנשיא שיחלל יו\"כ שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו</b><br> ר\"ע לר\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אתם</b><br> מדכתיב אתם חסר וי\"ו, הוה כאילו כתוב אתם, דבקריאת ב\"ד תלוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בא לו</b><br> ר\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>אצל רבי דוסא בן הרכינס</b><br> שהסכ��ם לקביעות ר\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו</b><br> ר\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא כבית דינו של משה</b><br> ר\"ל דאילו נתפרש שמותם היה ניכר מי מהם החשוב יותר, ע\"י שנזכר שמו מקודם, והיו הדור האחרון אומר פלוני שבדורנו חשוב כמו הנזכר מקודם בהזקנים, ופלוני זה הוא במדריגה תחתיו, כמו אותו פלוני שנזכר אחר הראשון. לכן לא נזכר שמותם של זקנים. לומר דמדזכו כולם להיות דיינים, אפילו הוא אחרון במדריגה, אפ\"ה הוא חשוב כראשון שבראשונים, מדהוא דיין, דהרי נכללו כולם יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותלמידי שקבלת דברי</b><br> פייסו בזה, שלא מפני שמתדמה עצמו חכם יותר ממנו גזר עליו כן, רק שלא תחלק התורה לב' תורות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ראוהו בית דין וכל ישראל</b><br>אמר המפרש, הרבה נצטערתי להבין למה סכינא חריפא פסקה למשנה זאת מב' פרקים הקודמין שמדברים כולם מקידוש החודש כמשנה זו, ומה שייכות למשנה זו לחברה עם ב' פרקים הבאים שמדברים כולן מדיני שופר. וכפי הנראה לפע\"ד ח\"ט, ע\"פ מ\"ש רש\"י [ר\"ה ד\"ל ע\"ב], דבזמן קידוש החודש כל משחשיכה כ\"ט אלול נהגו בו קודש וכן למחר כל היום, דשמא יבואו עדים עדיין. א\"כ עשו קידוש והתפללו תפלת ר\"ה ותקעו בשופר. ולהכי סמך תנא משנה זו אצל פרקים הבאים דמיירי בר\"ה. דסד\"א דאילו ראוה ב\"ד וכו' בר\"ה. כיון שכבר נהגו בו קדושת ר\"ה, אפרסמי לה מלתא טפי, ולא לעברוה. קמ\"ל] ;",
+                "שראו כולם הלבנה. ואפילו ראוה ביום ל', שאז ראייתם מדהוא ביום הוא כעדות, כדקאמר בש\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>נחקרו העדים</b><br> ר\"ל או שנחקרו העדים ביום ל'"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שחשיכה</b><br> ליל ל\"א. וארישא נמי קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה מעובר</b><br> ויהיה יום ל\"א ר\"ח. וקמ\"ל רישא דאע\"ג דאפרסם לכל ישראל שנולד ביום ל', אפ\"ה מדלא הספיקו לקדשו מעברינן ליה. וקמ\"ל סיפא, דסד\"א דחקירת עדים כתחלת דין, ומקודש מקודש כגמר דין, והרי דין שהתחילו ביום גומרים בלילה, ונקדשיה בליל ל\"א, קמ\"ל דקדוש צריך דוקא ביום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראוהו בית דין בלבד</b><br> ואין עדים אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>יעמדו שנים ויעידו</b><br> מהב\"ד שראוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפניהם</b><br> בפני הדיינים השאר שראוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויאמרו מקודש מקודש</b><br> ומיירי שראוה ב\"ד בלילה, שא\"א לקדשה אז, ולהכי צריכין להעיד ביום. אבל בראוה ביום, א\"צ להעיד, דראייה עדיף ומקדשין ע\"פ ראייתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויושיבו מחבריהם אצל היחיד</b><br> דצריך ב\"ד של ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>כל השופרות כשרין חוץ משל פרה</b><br> וכ\"ש של שור, דדמי טפי לעגל, שהיה כתבנית שור אוכל עשב, ואין קטיגור נעשה סניגור [כך נ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא קרן</b><br> ולא נקרא בכתוב בלשון שופר, ובר\"ה שופר בעינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר במשוך בקרן היובל</b><br> ולרבנן עכ\"פ מקרו נמי שופר. משא\"כ של פרה לא נקרא שופר בשום מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>של יעל פשוט</b><br> של [שטיינבאק] משום שקרניו פשוטין. דכיון דלתפלה ולזכרון אתא, כמה דפשיט אינש דעתיה להיות מרוצה בכל גזירות ה', טפי עדיף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופיו מצופה זהב</b><br> שלא במקום הנחת פה, דאל\"כ פסול [תקפ\"ו. אב\"י ומה\"ט ל\"ק הרי גם נשופר אין קטיגור נעשה סניגור [כלעיל כ\"ו א']. היינו בשל פרה, דהקול שהוא הסניגור נתהווה ע\"י הקטיגור. משא\"כ הכא אדרבה צריך שיהיה שלא במקום הנחת פה והעברת הקול]. מיהו דוקא בביהמ\"ק היה פיו מצופה זהב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושתי חצוצרות מן הצדדין</b><br> ב' אנשים בחצוצרות של כסף כאותן של משה. משא\"כ חצוצרות של לויה לשיר הנסכים, של קרן היו [כתוס' מנחות דכ\"ח א', וקנים פ\"ג מ\"ו. אב\"י אמנם כל חצוצרה פשוטה כרש\"י סוכה ל\"ב א' ושבת ל\"ו א'] וגם הא רק במקדש מיירי דכתיב ביה בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>שופר מאריך וחצוצרות מקצרות</b><br> בקולן, כדי שישמע לבסוף רק קול שופר. ואע\"ג דבתחלה כשהתחילו לתקוע יחד תרי קלא לא משתמעי. הכא דחביבא יהבו דעתייהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמצות היום בשופר</b><br> להכי דרך ארץ שהחשוב באמצע. ולהכי מאריך נמי בקולו, להודיע שהוא העיקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתעניות</b><br> בגזרו תענית על צרת הצבור, תוקעים בתפלת י\"ח [כתענית פ\"ב מ\"ה] בשל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בשל זכרים כפופין</b><br> ר\"ל בשל כבש זכר [וה\"ה בשל נקבה], שסתמן כפופים. דבתענית כמה דכייף אינש דעתיה ומכניע נפשיה, טפי מעלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופיהן מצופה כסף</b><br> דכל שהוא לאסוף העם, מצינו של כסף, דכתיב עשה לך חצוצרות כסף, ורק בר\"ה משום כבוד יו\"ט עשו זהב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוה היובל</b><br> יו\"כ של יובל, גם בו תוקעים מדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתקיעה</b><br> שיתקעו בהן בשל יעל פשוט כמניין תקיעות דר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולברכות</b><br> בתפלת י\"ח יאמרו בשניהן מלכיות זכרונות שופרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וביובלות בשל יעלים</b><br> וקיי\"ל דבר\"ה קרן פרה פסול. וכ\"כ קרני רוב החיות פסולין, מדאינן חלולים דשופר כתיב לשון שפופרת, להכי פסולים אפילו בדיעבד. ובשאר מינין אפילו פשוטין כשרים בדיעבד, ורק לכתחילה מצוה בכפופין. אבל מצוה מהמובחר בשל איל כפוף [תקפ\"ו]. וכן הדין בתעניות. ולרשב\"א בתעניות יוצא נמי בחצוצרות מתכות [תקע\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שופר שנסדק</b><br> לרש\"י ר\"ל שנסדק לב' חתיכות לאורך [ערא\"ש]. ולתו' ר\"ל שהיה בו סדק לארכו ע\"פ כולו. ולרבינו יהונתן ר\"ל אפילו בסדק קטן לארכו פסול, דע\"י התקיעה יתבקע טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודבקו</b><br> אפילו דבקו פסול. וקיי\"ל דבנסדק כולו לארכו אפילו רק מצד א', פסול אפילו דבקו באור. ובלא נסדק כולו, י\"א דבנסדק רק קצת לארכו, פסול, משום דע\"י התקיעה הסדק מוסיף והולך, והו\"ל כאילו כבר נסדק כולו [כטריפות סרכא שבריאה]. אמנם כשהדקו בחוט או [בדראט] בחוזק, שלא יוסיף להתבקע, כשר. וי\"א דבנסדק לארכו' דוקא בנסדק רובו פסול. אמנם בנסדק לארכו בין קצת בין רובו, מועיל בשסתמו באור, אבל לא עם גוף אחר, דהו\"ל כסתמו עם אינו מינו, וי\"א דאפילו סתימה בדבק מהני, ולא הוה כסתמו עם אינו מינו, מדאין הסתימה ניכרת בין הדבקים. מיהו בנשתנה קול השופר ע\"י שקשרו בחוט או ע\"י שדבקו בדבק, צריך שישתייר ממקום הסדק עד הנחת הפה כרוחב ד' גודלין. אבל בנסדק לרחבו, דוקא בנסדק רוב היקיפו פסול. ואפילו הכי, אם נשתייר מהסדק עד הנחת פה כרוחב ד' גודלין, כשר ואפילו מעכב התקיעה. וי\"א דאפילו נשתייר מהסדק לצד החוץ כשיעור הנ\"ל, כשר. ובכל זה בשעת הדחק סומכין אמקילין [תקפ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> אע\"ג דכבר אשמעינן דאפילו נסדק פסול, קמ\"ל הכא דאפילו השברים הן כטבעות שלימין בכל הקיפן, ואפילו נשתייר באורך החתיכה שכנגד פיו, כרוחב ד' גודלין, פסול דשופר אחד אמר רחמנא ולא הרבה שופרות [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו כשר</b><br> ודוקא בסתמו במינו, ונשתייר רובו שלם, ולא נשתנה קולו עי\"ז ממה שהיה קודם שניקב. ובשעת הדחק בניקב ונשתייר רובו שלם, אם סתמו במינו, אפילו נשתנה קולו ע\"י הסתימה כשר. ובסתמו שלא במינו דוקא בלא נשתנה קולו מקודם שניקב, כשר. מיהו בלא סתמו כלל, אפילו לא נשתייר ד' גודלין עד הפה, וגם נשתנה קולו מבתחילה כשר בשעת הדחק. וקיל ניקב מסדק, דבנקב עגול לא יתבקע טפי ע\"י התקיעה. וי\"א דאין לתקוע בשופר נקוב אפילו נשתייר כשיעור, דקולו פגום [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>התוקע לתוך הבור</b><br> לרמב\"ם ר\"ל שעמד בבור ודות ותקע. וכ\"ש בתקע במרתף ומערה שמקורין תחת הקרקע, ושייך בהן טפי קול הברה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לתוך הדות</b><br> [ציסטערנע] [וכפי הנראה יש ממנו ב' מינים. יש שהוא מקום מוקף מחיצות על הארץ [כפירש רש\"י ורמב\"ם ור\"ב הכא]. אמנם מב\"ב [דס\"ד א'] משמע דיש מין דות אחר, דמקשי היינו בור היינו דות, ומשני שניהן בקרקע, אלא שהבור בחפירה ודות בבניין. ופירש רשב\"ם שם, דבור חפור בקרקע קשה שמחזיק מים בלא בניין, ודות חפור בקרקע תחוח ובונין כותל אבנים בקרקע סביב. מיהו כמדומה לכל הדיעות דות כבור שאינן מקורין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לתוך הפיטס</b><br> פיטוס בסמך גרסינן, ור\"ל חבית גדולה [ודוגמתו הללו בעלי פטסין [ר\"פ ב' דביצה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יצא</b><br> וה\"ה התוקע בבית, ושמע אחד מרחוק רק קול הברה [עכא בל\"א], לא יצא [עי' רט\"ז תקפ\"ז]. אבל בחבית אפילו העומד בתוכו ותוקע לא יצא [ר\"ן. ונ\"ל דנקט תנא בור אע\"ג שקרקע עולם דפנותיו, אפשר שישמע קול הברה אף באינו מקורה. ופיטוס אף שיש לו דפנות ומטולטל, אפשר שישמע קול שופר. ודות שיש לו דפנות על הקרקע ואינו מטולטל, שייך רבותא לכאן ולכאן. ולרשב\"ם הנ\"ל דדות הוא ג\"כ בעומק הקרקע. נ\"ל דנקט בור אף שכותליו הן מגוף הקרקע. ופיטוס אף שכותליו מעץ או חרס. ודות אף שכותליו מעץ או אבנים מסובבים מקרקע עולם, למימרא דבכל אופנים שייך הברה או קול שופר. ומה\"ט לפע\"ד לא נקט הש\"ע דות, מדכבר שמעינן לה מבור ופיטוס ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן</b><br> נ\"ל דנקט וכן. משום דבבבא דרישא וסיפא שמע. ואעפ\"כ לא היה שמיעה כראוי לצאת בה, ברישא מכח הקול בעצמו שהיה רק הברה וסיפא מכח השומע שלא התכוון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם כיון לבו</b><br> לצאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא</b><br> אם נתכוון גם התוקע להוציא כל שומעו [תקפ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל</b><br> נקט לה הכא. לאשמעינן פירושא דהך קרא, דהוה נמי משום כוונת הלב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו היו נופלין</b><br> להכי הרים משה ידיו כדי שיראוהו מתפלל, וישעבדו גם הם לבן לשמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו היו נימוקים</b><br> קמ\"ל בין כשמתפלל שיצליח, כבמלחמת עמלק, או אפילו כשמתפלל רק להנצל מצרה כבנחשים השרפים, אין התפלה נשמעת כי אם כשמתכוון שיחזקהו ה' לעבודתו ית':"
+            ],
+            [
+                "<b>חרש</b><br> אפילו מדבר ואינו שומע כלל. אבל אלם השומע, כשר. ויברך אחר [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוטה</b><br> עיין תרומות פ\"א סי' ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>וקטן</b><br> ע\"ש סי' ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוציאין את הרבים ידי חובתן</b><br> נ\"ל דנקט רבים, לאשמעינן דאפילו אותן שאינן בני חיוב גמור. כנשים וקטנים בני חנוך. אפ\"ה אינו מוציאן. מיהו נשים אע\"ג דפטורי משופר, דזמן גרמא הוא, אפ\"ה כבר קבלו עלייהו חובה. אמנם כשיתקע להם אדם שיצא כבר. יברכו הן לעצמן. משא\"כ כשתוקע לזכר, יוכל התוקע לברך אף שיצא כבר. וטוב יותר דבכל גוונא יברך השומע ב' הברכות [תקפ\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל</b><br> לאתויי ברכת הנהנין דכשכבר יצא אינו מוציא. וג' מדריגות יש (א) ברכת מצות, או אפילו ברכת הנהנין של מצות, כברכת בפה\"ג דקידוש, והמוציא של מצה, וכדומה, אף שיצא מוציא. משום שיש בהן חיוב' וכל ישראל ערבין זה לזה. (ב) וברכת הנהנין של פת ויין או שאר משקין שרגילין לקבוע עליהן, וגם ישבו יחד וקבעו עליהן, אז עכ\"פ כשלא יצא מוציא, וכשיצא אינו מוציא. וה\"ה ברכת הפת בשבת, כשיצא אינו מוציא, דהרי במצטער באכילה פטור מלאכל בשבת, להכי הו\"ל כשאר ברכת הנהנין [קס\"ז ותקפ\"ה]. (ג) אבל ברכת פירות ושאר מילי, ושלא בתוך הסעודה דלא קבע עלייהו. אפילו לא יצא אינו מוציא [רי\"ג], וסימנך מקף :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במקדש היו תוקעים</b><br> ר\"ל במקום המקדש, דהיינו בכל ירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא במדינה</b><br> בשאר עיירות ישראל, אפילו נודע להן שכבר קדשו ב\"ד החודש, אסורים לתקוע, שמא יעבירנו ד\"א בר\"ה. ואפילו בירושלים אינו מותר לתקוע רק בזמן שהסנהדרין יושבין, דהיינו עד חצות, אז תוקעין אפילו שלא בפני ב\"ד [דאף דבשבת וי\"ט לא ישבו לדון בלשכת הגזית. ישבו עכ\"פ להוראה בחיל, והוא רחוב שבהר הבית [כרמב\"ם פ\"ג מסנהדרין]. וה\"ט דאז תוקעין, דמדאיכא תרתי שיש מקדש בעיר, וגם סנהדרין יושבין שם, אימת מקדש עליהן, ואימת ב\"ד עליהן, ולא ישכחו להוציא לר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין</b><br> ב\"ד של ג' שנסמכו בא\"י. ודוקא בפני ב\"ד, כדי שיהיו נזהרים מלהוציא לר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא התקין רבן יוחנן בן זכאי אלא ביבנה בלבד</b><br> דדוקא אימת סנהדרין גדולה מהני, אשר ישבו ביבנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד כל מקום שיש בו בית דין</b><br> ב\"ד של כ\"ג שנסמכו בא\"י. ודוקא שהב\"ד קבוע שם כסנהדרין ביבנה. אבל לת\"ק אפילו ב\"ד שאין קבוע סגי. ואנן קיי\"ל דבכל גוונא אסור [תקפ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד זאת</b><br> משום דלעיל קאמר דבירושלים תקעו בכל העיר בזמן ב\"ד כסי' א', וביבנה לאחר תקנה לא תקעו רק בפני ב\"ד כסי' ג'. להכי קאמר הכא ועוד זאת וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה ירושלם</b><br> בעודה בבנינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יתירה על יבנה</b><br> לאחר תקנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכל עיר שהיא רואה</b><br> את ירושלים. פרט ליושבת בעמק סמוך להעיר, ששומעת קול תקיעות העיר אבל אינה רואה את העיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושומעת</b><br> שגם שומעת הברת קול תקיעת ירושלים. פרט ליושבת בהר רחוק מהעיר, שיכולה לראות אבל לא לשמוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקרובה</b><br> פרט חוץ לתחום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויכולה לבא</b><br> פרט למפסיק לה נהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוקעין</b><br> בזמן שב\"ד יושבין. וטעם ההיתר, מדאיכא תרתי, ב\"ד ומקדש, כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וביבנה לא היו תוקעין אלא בב��ת דין בלבד</b><br> ר\"ל לפני ב\"ד, כדי שיזהירוהו שלא יוציאו לר\"ה, ולא במקום שרואה או שומעת וכו' ואפילו יש שם ג\"כ ב\"ד סמוכין, ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמדינה יום אחד</b><br> שכך היא המצוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיהא לולב ניטל במדינה שבעה</b><br> חוץ משבת. ואף דשופר עכ\"פ דחי שבת בב\"ד. לולב שאני דניטל מכל יחיד וחיישינן טפי שיעבירנו. א\"נ שופר שאני, דמדאינו רק יום א', חיישינן טפי שישתכח המצוה. א\"נ שופר דלזכרון לטובה אתי, הקילו בו. [מיהו קודם החורבן החמירו בשופר טפי מבלולב שהרי שופר רק (בכ\"ד) [במקדש] הותר, ולולב ביום ראשון בכ\"מ מוליכין בע\"ש לולביהן לביהכ\"נ [כסוכה מ\"ד א']. ואי\"ל משום דבר\"ה עדיין לא ידעו הקביעות בשאר מקום [כתוס' הכא], דעכ\"פ ק' באותו עיר שיש הב\"ד ויודעין הקביעות, למה [בירושלים] הותר רק לתקוע (לפני) [בזמן] הב\"ד כלעיל סי' (ג') [ב']. י\"ל דעכ\"פ מדלא היה מפורסם כל כך הקביעות, להכי אפילו (במקום ב\"ד) [בירושלים] היה צריך (לפני) [בזמן] ב\"ד דוקא. משא\"כ לולב, כבר אפרסמא לה מלתא לרוב ישראל, כשבאו השלוחים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושיהא יום הנף</b><br> יום שמניפין העומר בט\"ז בניסן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולו אסור</b><br> לאכל חדש. ועי' פ\"ג דסוכה סי' ע' וע\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום</b><br> בר\"ה. דכך היו נוהגין בכל שנה, כשחשכה ליל שאחר כ\"ט אלול, עשו יו\"ט, דשמא יבואו עדים למחר. וכשלא באו באותו יום עשו גם יום ב' יו\"ט, והיה אלול מעובר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתקלקלו הלוים בשיר</b><br> שלא אמרו שיר כלל אצל נסכי תמיד של בין הערבים. משום דברוב השנים בשחרית לא באו עדיין, להכי תמיד שרו שיר של חול, אבל במנחה ברוב השנים כבר באו העדים, ואמרו המשוררים שיר של יו\"ט. אבל באותה שנה שלא באו קודם מנחה, להכי לא ידעו איזה שיר יאמרו. ואחר נסוך הנסכים באו העדים [אמנם לא נתקלקלו שלא הקריבו מוספי ר\"ה. דאלו עדיין היו יכולין להקריבן אחר תמיד של בין הערבים, דמוסף עשה דרבים דחי לעשה דהשלמה שלא עבר בה רק המקריב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה</b><br> זמן הקרבת תמיד שבין הערבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נוהגין אותו היום קדש</b><br> דאע\"ג שמחר יהיה ר\"ה האמיתי, אפ\"ה גמרו אותו היום בקדושה, שלא יזלזלו בו בשנה האחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>משחרב בית המקדש התקין</b><br> דהשתא ליכא חשש קלקול בשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא יהוא העדים הולכין אלא למקום הוועד</b><br> למקום הסנהדרין, ויקבלו הן עדות החודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>סדר ברכות</b><br> של ר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר אבות</b><br> מגן אברהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגבורות</b><br> אתה גבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקדושת השם</b><br> קדוש קדוש קדוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולל מלכיות עמהן</b><br> משום דקדושה ומלכיות שניהן מענין אחד משבח המקום לכן כוללן יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו תוקע</b><br> כדי שלא להפסיק בין התקיעות עם קדושת היום:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדושת היום</b><br> אתה בחרתנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומר עבודה</b><br> רצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והודאה</b><br> מודים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וברכת כהנים</b><br> שים שלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>למה הוא מזכיר</b><br> למה מזכיר כבשאר, י' פסוקי מלכיות, תסגי לכתחילה בט', דמדאשתני מלכיות מזכרונות ושופרות לענין תקיעה, ישתנה נמי בהא. ונ\"ל דר' יוחנן בן נורי לשטתיה דס\"ל במ\"ו דסגי בג' ג' מכולן, והלכה כר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשרה שופרות</b><br> דהיינו שיאמר בכל אחת, ג' פסוקים מתורה, וג' מכתובים, וג' מנביאים, וא' מתורה. כנגד י' הללויה דהללו אל בקדשו. או כנגד י' הדברות שנתנו בשופר. או כנגד י' מאמרות שנברא בהן העולם בניסן, ועלו במחשבה להברא בר\"ה. והכי קיי\"ל. מיהו רשאי להוסיף עליהן, או שלא יאמר שום פסוק, רק זכרינו בזכרון טוב לפניך כמו בדברי קדשיך כתוב לאמור ופקדינו בפקידת ישועה וכו' [כך נ\"ל כוונת הש\"ס. אב\"י ובפ\"מ כ', דר\"ל שאומר אצל המלכיות, ולעולמי עד תמלוך בכבוד ככתוב בתורתיך. וגבי זכרונות וצאצאיו כחול הים ככתוב בתורתיך. וגכי שופרות ובקול שופר עליהם הופעת ככתוב בתורתיך], מיהו האידנא קבלו עלייהו חובה לומר כולם [תקצ\"א מג\"א ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש שלש מכולן</b><br> א' תורה, וא' כתובים, וא' נביאים, כנגד תנ\"ך, בכל אחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מזכירין זכרון מלכות ושופר</b><br> נקט זכרונות תחלה, דקמ\"ל דרשאי להקדימו:"
+            ],
+            [
+                "<b>של פורענות</b><br> פסוקים שנזכר בהן פורעניות:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא</b><br> בגמרא גרס בנביא יצא. דמצוה להשלים בתורה, ואם השלים בנביא יצא ואפשר י\"ל דה\"ק אם השלים בתורה יצא גם ידי מצוה מהמובחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>השני</b><br> הש\"ץ המתפלל מוסף, דגם הם נהגו בכל יו\"ט שאחד מתפלל שחרית ואחר מוסף, וכן משמע בתענית [פ\"א מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתקיע</b><br> ר\"ל תוקעין בתפלתו. ולא קאמר \"תוקע\". דאין ש\"צ תוקע רק במובטח שלא יטעה בתפלתו [תקפ\"ה]. ונ\"ל דלא קאמר נמי \"בשנייה תוקעין\". דקמ\"ל דרק בתפלת ש\"ץ תוקע ולא בתפלת לחש [ודלא כיש נוהגין שהביא המג\"א תקצ\"ב]. ובאמת בתחלה תקנו הט' ברכות והתקיעות שעל הסדר בתפלת שחרית, וחשבו העכו\"ם שישראל תוקעין להתכנס למלחמה, ועמדו והרגום. אמנם כשארבו להם כל הו' שעות ראשונות וראום מתפללין וקורין בתורה, אמרו בנמוסייהו עוסקים., והניחום לתקוע [ומכאן נראה שגם הם היו רגילין להרבות בפיוטים בר\"ה, כדי שימשוך יציאתם עד אחר חצות כמונו [כרמג\"א תקפ\"ד סק\"ד] ושכן ראוי לעשות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשעת ההלל</b><br> בשאר יו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראשון מקרא את ההלל</b><br> המתפלל שחרית, קורא הלל, דזריזין מקדימין למצות. ולא תני \"קורא\". משום דמנהגם היה שהש\"ץ מקרא לצבור [כפ\"ג דסוכה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום</b><br> לילך להביאו, או לילך לשמוע תקיעות. וה\"ה לולב, רק רבותא קמ\"ל כסי' ט\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מפקחין עליו את הגל</b><br> בנפל עליו גל אבנים לא יסירן, אף דטלטול דרבנן הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא שטין על פני המים</b><br> עיין פירוש אלו פ\"ה דביצה סי' י\"ב וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין חותכין אותו</b><br> ממחובר, או שחתך בו לתקנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין בדבר שהוא משום שבות</b><br> כגון סכין דלאו אורחא בכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובין בדבר שהוא משום לא תעשה</b><br> כגון במגירה ושאר כלי מלאכה. וטעמא דאסור, משום דאין עשה של שופר דוחה עשה ול\"ת דיו\"ט אפילו באיסור דרבנן, דכל תקון חכמים כעין דאורייתא תקון. ועשו חכמים חזוק לדבריהם כשל תורה [כתובות פ\"ד א']. מיהו ע\"י עכו\"ם מותר לעשות שבות, דהו\"ל שבות דשבות לצורך מצוה דלא גזרו [תקפ\"ו]. אמנם כל שבא מחוץ לתחום, אסור לישראל להוציאו חוץ לחוט העירוב [מג\"א שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יתן</b><br> ולא הו\"ל כמתקן מנא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מעכבין את התנוקות מלתקוע</b><br> אם תקע מעצמו, ואפילו בר\"ה בשבת, ואפילו הגיע לחנוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו</b><br> לומר לו שיתקע. ודוקא שלא הגיע לחנוך [טור תקפ\"ח. ולרש\"י איפכא בהגיע לחנוך מתעסקין עמו ובלא הגיע לחנוך דוקא בתוקע מעצמו]. מיהו אין לחוש שיוציאו המתעסק לר\"ה. דהכא המתעסק לא טריד כל כך כמקיים המצוה בעצמה [לעיל ר\"פ]. וקיי\"ל דביו\"ט אפילו בהגיע לחנוך מותר להתעסק בו. ולהט\"ז אפילו גדול מותר לתקוע לאחר שיצא כבר [תקצ\"ו]. רק יתקע תשר\"ת שלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמתעסק</b><br> שאינו מתכוון לצאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשומע מן המתעסק לא יצא</b><br> אע\"ג דהשומע התכוון לצאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש</b><br> ג' בבות, בבא א' למלכיות, ובבא א' לזכרונות, ובבא א' לשופרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>של שלש שלש</b><br> ר\"ל כל בבא הוא תקיעה תרועה תקיעה. דבתורה לא נזכרו רק ג' תרועות, וקיי\"ל דכל תרועה, תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעור תקיעה כשלש תרועות</b><br> ר\"ל שיעור ג' תקיעות ראשונות כג' תרועות. וממילא ידעינן דג' תקיעות אחרונות כראשונות, דהמשך כל תקיעה כתרועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשלש יבבות</b><br> בהא מספקינן, אי תרועה אחת הו\"ל ג' קולות, וכל אחת בהמשך מעט, כשברים שלנו. או אם הוא ט' קולות קצרים כתרועה שלנו. או שהיא שניהן יחד. להכי קיי\"ל לתקוע ג' פעמים תשר\"ת, וג\"פ תש\"ת, ג\"פ תר\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>תקע בראשונה</b><br> ר\"ל תקיעה ראשונה תקע כדרכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשך בשניה כשתים</b><br> ר\"ל תקיעה שלאחר התרועה משכה כשיעור ב' תקיעות לפי שיעור התקיעה שתקע בראשונה, ונתכוון כדי לצאת בזה נמי יד\"ח תקיעה ראשונה של בבא ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בידו אלא אחת</b><br> ר\"ל דיצא רק ידי הפשוטה אחרונה של בבא א', ולא יד\"ח פשוטה קמא של בבא ב'. והא דנקט \"תקע בראשונה\" רבותא קמ\"ל, דאע\"ג דע\"י המשך ראשונה ניכר שהמשיך בשניה כב', אפ\"ה לא מהני:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שברך</b><br> התפלל מוסף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך נתמנה לו</b><br> נזדמן לו. כמו וימן ה' דג:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש פעמים</b><br> אף שלא תקען על סדר הברכות, יצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם ששליח צבור חייב</b><br> להתפלל שמנה עשרה כל השנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כך כל יחיד ויחיד חייב</b><br> ותפלת הש\"ץ בקול, הוא רק להוציא האינו בקי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן</b><br> וצבור מתפללין בלחש תחילה, כדי שביני ביני יסדר הש\"ץ תפלתו: וקיי\"ל כת\"ק [קכ\"ד]. ואף דבברכת מצות אף שיצא כבר מוציא אחרים יד\"ח [כספ\"ג]. הכא בתפלה שאני, דמסתבר שיתפלל כל א' על עצמו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,662 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Rosh Hashanah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Rosh_Hashanah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>באחד בניסן ראש השנה למלכים</b><br> דרגילין היו לכתוב זמן השטרות אחר השנים משהומלך המלך. וקאמר הכא דכל מלך ישראל אפילו הומלך באדר, משהגיע ניסן מונין לו שנה ב', ובניסן הב' כותבין שנת ג' למולכו. ואם כתב שטר בניסן השני שלו, וכתב בשטר בשנת ב' למולכו, הו\"ל שטר מוקדם, ופסול מלגבות בו אפילו מלקוחות שלקחו מהלואה ואילך. דקנסוהו, מדאפשר לטרוף בו מלקוחות שקדמו לההלואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולרגלים</b><br> ר\"ל רגל שבניסן הוא ר\"ה לרגלים, דאם נדר דבר לביהמ\"ק, אפילו נדר לבדק הבית, אם לא קיים נדרו עד שעברו ג' רגלים כסדרן, דהיינו פסח שבועות סוכות, עבר בבל תאחר. אבל בנדר לצדקה, מחייב עלה לאלתר אם לא יתנן מיד. אם לא שהתנה בנדרו ליתנה על יד על יד [י\"ד רנ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראש השנה למעשר בהמה</b><br> ר\"ל שאין מעשרין מהנולדים קודם לכן על הנולדים אח\"כ. ולפיכך הוקבע זמן זה, דהוקש מעשר בהמה למעשר דגן בחד קרא. להכי שווין בזה, דמה מעשר דגן סמוך לגמרו עשורו, שבימות החמה הדגן מתייבש בשדה, ור\"ה שלו בתשרי, דהיינו אחר שנגמר, ה\"נ מעשר בהמה שרגילין לילד עד אב, ר\"ה שלהן אלול:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי</b><br> דס\"ל דון מנה ומנה, מה דגן תשרי, אף בהמות תשרי. ואפ\"ה לדידהו יש ד' ר\"ה, משום דחשבי ט\"ו בניסן ר\"ה לבל תאחר, לר\"ה לבד במניין ד' ר\"ה. ות\"ק ס\"ל דלא בעינן ג' רגלים כסדרן, ולא הו\"ל ט\"ו בניסן ר\"ה לבל תאחר, ונקט תחתיו א' באלול. והיינו דקאמר ד' ר\"ה לד\"ה, לת\"ק ארבעה דדל רגלים, לר\"א ור\"ש ארבעה, דל מעשר בהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>באחד בתשרי ראש השנה לשנים</b><br> למלכי אומות מונין שנה שלהן מתשרי, כמו למלכי ישראל מניסן כלעיל סי' א'. ונ\"מ לשטרות כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולשמיטין</b><br> דאסור לחרוש, ולזרוע בא\"י בשמיטה וביובל מדאורייתא. מיהו בזמן הבית אסור ל' יום קודם ר\"ה מהלממ\"ס. וכמו כן כל עבד ישראל, שכשמכרוהו ב\"ד נמכר לשש שנים, וכשמוכר את עצמו נמכר לכמה שנים שירצה. ואם בתוך זמן מכירתם פגע בהן היובל, יוצאים לחירות. וכמו כן נרצע יוצא לחירות ביובל וכולן כשהגיע א' בתשרי, הו\"ל ר\"ה שלהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לנטיעה</b><br> אילן שנטעו מ\"ד יום קודם ר\"ה חוץ מיום הנטיעה [דהיינו י\"ד בכדי שיקלוט האילן וישתרש בקרקע, ואח\"כ עוד ל' יום להחשב שנה], אז כשהגיע ר\"ה שבתשרי, עלתה לו שנה בשנות הערלה. מיהו אעפ\"כ כשיגיע ר\"ה השלישי, עדיין פירותיו ערלה, עד ט\"ו בשבט, דאע\"ג דא' בתשרי ר\"ה לנטיעה, היינו לתחלת נטיעתו, וכדאמרן. אבל השתא אילן הוה ור\"ה שלו ט\"ו בשבט, וכלקמן סי' ט'. ואחר ט\"ו בשבט דין רבעי עליהן [י\"ד רצ\"ד ס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולירקות</b><br> שאין לעשר מהירק שנלקט מקודם, על הנלקט אח\"כ. אף שמעשר ירק רק מדרבנן. ומכ\"ש דאין לעשר מחדש על ישן במעשר דגן שהוא מדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>באחד בשבט ראש השנה לאילן</b><br> שאין לעשר מהנחנט מהקודם על הנחנט אח\"כ. דבין בתרומה או מעשר ראשון או מעשר שני. או מעשר עני שנתנת בשנת ג' ו' בשמיטה תחת מעשר שני, וערלה ורבעי, בכולהו ר\"ה שלהן כדאמרן, בין בתבואה וירק או באילן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפסח על התבואה</b><br> דאז זמן גדילתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון</b><br> ר\"ל כצאן שנמנין ע\"י שמניחין אותן לצאת דרך פתח קטן וצר, שאין אחד נשמט מלמנותו, כך כל אדם בין צדיק או רשע, מוצלח או אינו מוצלח, כולם נדונין אז מכל מקריות [או נ\"ל דכמו שהצאן ההם אינן יכולין לצאת מהדיר ההוא לרווחה רק ברצון הרועה ע\"י הפתח הצר ההוא, כך כל אדם אין יכול לצאת אז זכאי בדינו רק בדוחק וע\"י חסדו יתברך רועה אבן ישראל. ואע\"ג דאמרינן לעיל בפסח על התבואה וכו', והרי הנך נמי מקריות האדם נינהו. תירץ הר\"ן התם בכללות, וכדתנא העולם נידון. משא\"כ הכא נידון כל יחיד ויחיד לבד. ואפשר משו\"ה נקט תנא הכא עוברין כבני מרון, דהיינו א' א' לבד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם</b><br> אקרא דלעיל קאי, דכתיב המשגיח על כל יושבי ארץ, והיוצר אע\"ג שמשגיח על כולם ועל לבם יחד בהשקפה א', אפ\"ה מבין אל כל מעשה ומעשה שלהן [ולפירוש ב' הנ\"ל, נ\"ל דה\"ק היוצר רואה יחד לבם, ר\"ל כתפלת רבי אלכסנדרי [ברכות י\"ז א'] שמשגיח שרצונם לעשות רצונו ולהתיחד עמו, ולכן חס עליהם, ואעפ\"י שמבין אל כל מעשיהם, ששאור שבעיסה תקפם לעשות נגד רצונו יתברך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחג</b><br> בסוכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נידונין על המים</b><br> אם יהיו גשמי שנה כראוי או לא [ואע\"ג דבפסח נדונין על התבואה, היינו במקריות חוציות כשדפון וירקון. או נ\"ל דהכא על המים לשתייה קאמר [כתענית די\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ששה חדשים השלוחין יוצאין</b><br> להודיע בכל מקום אם עשו ב\"ד החודש שעבר כ\"ט יום או ל' יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני הפסח</b><br> ולא על סיון מפני עצרת. דממילא נודע ע\"י ספירת העומר מ\"ט יום, שביום נ' יהיה עצרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>על אב מפני התענית</b><br> ט' באב. ולא נפקו אי\"ז בתמוז. דרק לאבילות חורבן ביהמ\"ק חששו שלא יטעו בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>על אלול מפני ראש השנה</b><br> ועושין ר\"ה ביום שלשים באלול וביום ל\"א, מספק שמא אלול מעובר או לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>על תשרי מפני תקנת המועדות</b><br> יו\"כ וסוכות ושמיני עצרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני פסח קטן</b><br> פסח שני שעשו כל טמא לנפש או מי שהיה בדרך רחוקה בפסח ראשון. מיהו גם אז יוצאין רק על ו' חדשים, דדל אב שא\"צ אז, דבזמן שיש שלום אין צום [כש\"ס הכא]. והרי לטור [א\"ח תק\"נ] שלום היינו שביהמ\"ק קיים [אב\"י כך כתבו תוס' בפירוש בתענית די\"ב א' דכשביהמ\"ק לא התענו בט' באב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על שני חדשים מחללין את השבת</b><br> שהולכין אפי' חוץ לתחום להעיד בב\"ד שראו הלבנה החדשה. ומדאו' מחללין על כולן, רק מדרבנן אסרו באחרים מדאין תקון המועדות תלוי רק בב' אלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבהן</b><br> נ\"ל דאינו נתינת טעם, רק ר\"ל כמו \"אשר בהן\", ור\"ל בהן עצמן [כשאינן בשבת] דהיינו לאחר שקדשום ב\"ד שלוחים יוצאין, דמקודם לא, שמא יחזרו בהם ב\"ד ויתקלקלו המועדות בערים. אבל בד' חדשים האחרים, שבהן נמי שלוחין יוצאין כלעיל [מ\"ג], עכ\"פ כשידעו מערב שיקדשום למחר. יוצאין מיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>השלוחין יוצאין</b><br> להודיע קביעתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לסוריא</b><br> היא [זיריען]. ונקט סוריא, משום שדרך שם הולכים לבבל ששם רוב ישראל. מיהו השלוחין אסורין לחלל שבת בהליכתן. והא דנקט סוריא הכא, ולא לעיל [במ\"ג]. ה\"ט, משום דב' חדשים אלו זמן הליכתן כמעט שוה, שאפשר שיגיעו עד סוריא או יותר, תוך י\"ד יום שעד פסח וסוכות. משא\"כ ד' חדשים אחרים [מ\"ג], לא שוה זמן הליכתן. דבאלול יכולין לילך טובא, ובאדר פחות מזה, ובאב יותר פחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובהן</b><br> ר\"ל ע\"י השלוחין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתקנין את המועדות</b><br> שעל ידי השלוחין ידעו לתקן בבירור את המועדות. משא\"כ ע\"י שלוחי אלול ואדר, עדיין ספק שמא יעברו ב\"ד אלול ואדר כסי' י\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני תקנת הקרבן</b><br> כדי שיקרבו קרבן ר\"ח בזמנו. ואע\"ג דאינו רק עשה, אפ\"ה דוחה לא תעשה דשבת דאית בה כרת, מדכתיב במועדו, והו\"ל כמכשירין שא\"א לעשותן מע\"ש דדוחין שבת [כפסחים ס\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שנראה בעליל</b><br> ר\"ל בין שנראה הלבנה החדשה גלויי' ע\"י שהיו השמים זכים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שלא נראה בעליל</b><br> שהיו השמים מעונן, שאז לא נראה הירח לעין חלש. או שבזמן חדושה נראית במערב מיד אחר שקיעת החמה [כלקמן פ\"ב סי' כ\"ג] ואז זהירות החמה לפעמים מכהה אותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מחללין עליו את השבת</b><br> דוודאי ראוה בירושלים. כיון שאין רחוק רק מהלך לילה ויום, מסתמא כמו שהשמים זכים כאן כך הם שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה שעברו יותר מארבעים זוג</b><br> ר\"ל מ' זוגי עדים שראו הלבנה, שרצו לילך לירושלים להעיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועכבן רבי עקיבא בלוד</b><br> לוד היתה כמהלך יום מירושלים [כמעשרות פ\"ה מ\"ב] ועשה כן שלא יחללו שבת שלא לצורך, מדדי בזוג אחד. ואף דלקמן [במ\"ז] אמרינן באב ובנו חיישינן שיפסל אחד הכא דכבר עברו מ' כתות, רחוק שיפסלו כולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצאת מכשילן לעתיד לבא</b><br> שלעתיד לא יבואו שיחשבו מסתמא כבר הלכו אחרים להעיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופסלו את עבדו</b><br> דס\"ל דבעינן מיוחסים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן הפסולין</b><br> מדרבנן. דמדאו' דוקא עבירה דמלקות או מיתה, או גנב או גזלן פסולין לעדות [וחשוד נמי לשבועה]. ובעבר עבירה שאין בה מלקות, או שעבר עבירה דרבנן פסול רק מדרבנן, וי\"א דבעבירה דרבנן לא מפסל רק בחטא הנאת ממון [חו\"מ ל\"ד ב' ג'] [ועי' פירושינו סנהדרין פ\"ב סי' כ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשחק בקוביא</b><br> [קובאס] בל\"י [ווירפעל]. וה\"ה שאר מיני שחוק ודוקא שזה אומנתו [שם סט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומלוי ברבית</b><br> אפי' רבית דרבנן במשמע. וא' מלוה או לוה במשמע. וי\"א דברבית דרבנן אין הלוה נפסל [שם ס\"ו] [ונ\"ל דמש\"ה נקטי' לרבית בין קוביא ליונים לגלויי דכולהו באיסור דרבנן מיירי. עתוס' שנדחקו בזה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפריחי יונים</b><br> משחק במעות, אם תקדים יוני ליונתך. וכל א' מנקש בכח בדפי עץ, ועי\"ז היונים מזדרזין לעוף מהר. והנהו אף דלאו אסמכתא נינהו דהרי תולה במקרה בקוביא ויונים, ולא סמך אמידי, אפ\"ה מדאין לו פרנסה רק מזה, אינן עוסקים בישובו של עולם וכגזלן דמי [סנהדרין דכ\"ד ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסוחרי שביעית</b><br> מסתחר בפירות שביעית. ומיירי בזה\"ז דאינו אסור מדאו' [ונ\"ל תו דכולהו לא זו אף זו קתני, לא מבעייא קוביא דמחשב כגזל, דהרי הוטעה חבירו דהרי סבר שהוא ירוויח, אלא אפי' ברבית שזה נותן לו הרבית ברצון, אפ\"ה הו\"ל כגזלן. ולא מבעייא ברבית שזה נותן לו מעות שאינו שלו, אלא אפילו במפריחי יונים שאפשר שיפסיד אם תקדים יונת האחר, והרי זה עדיף גם מקוביא דהתם אפשר דסמך על כח גופו כשמשליך הקוביאות אע\"ג דלאו אסמכתא היא וכדלעיל, עכ\"פ, ס\"ד דקצת סמיך על זה, אבל ביונים רק במקרה תלי, שתזדרז יונה זו או זו, עכ\"פ פסול כגזלן. ולא מבעייא כולהו שלוקחין מעות חבירו ולא נתן לו כלום, אלא אפילו סוחרי שביעית, שנותן גם הוא לחבירו פירות, סד\"א דלא מחשב כגזלן, קמ\"ל דאפ\"ה פסול]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועבדים</b><br> מדאורייתא פסול כאשה. ואפ\"ה קמ\"ל, דסד\"א מדלא מחמת עבירה פסול והוא איש, יהיה כשר לעדות החודש כמו קרוב לר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף הן אינן כשירים לה</b><br> לעשות מעשה על פיהן ודו\"ק. אבל עדות עגונה וסוטה, האשה כשרה להעיד וכ\"כ הפסולים לעדות מדרבנן כשרים להעיד. משא\"כ שאר הפסולין לעדות מדאורייתא מחמת עבירה, פסולין להכל, חוץ במסיח לפי תומו דאפילו עכו\"ם נאמן מסלפ\"ת במלתא דרבנן כשלא אתחזיק אסורא [ש\"ך י\"ד ססקל\"ז, ועי' בקופת הרוכלין בכללי הכנה סי' ג'], ובעדות אשה אף שהוא דאורייתא ואתחזיק אסורא אפ\"ה כשירים במסלפ\"ת, משום דבל\"ז דייקא ומנסבא [אה\"ע י\"ז ס\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שראה את החדש</b><br> הלבנה החדשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוליכין אותו על החמור</b><br> אפילו בשבת משמע, אבל ביכול לילך הלוך עדיף:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו במטה</b><br> אף דמדהעד חולה, הו\"ל כאילו הוא כפות במטה, דחייבינן נושאיו [כשבת פ\"י מ\"ה] אפ\"ה שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם צודה להם</b><br> מצדוקים שארבו לעכב העדות, כדי להטעות החכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעל מהלך לילה ויום</b><br> אבל ביותר לא, דאין חודש פחות מכ\"ט יום ולא יותר על ל' יום. ואם ראו העדים הלבנה החדשה סוף יום כ\"ט א\"כ כשיגיע סוף יום ל' כבר קדשו ב\"ד החודש. [ואע\"ג דבבאו עדים עד סוף החודש ב\"ד חוזרים בהן [כרמב\"ם פ\"ג מקה\"ת י\"ח וי\"ט]. עכ\"פ כיון דבדיעבד מהני אפילו הזידו ב\"ד לעבר החודש בטעות [כר\"ה כ\"ה א']. להכי אין מחללין רק כדי לקדשו בזמנו דמצוה לקדש ע\"פ ראייה [כר\"ה כ' ע\"א]. ועי' לח\"מ רפ\"י מקה\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלה מועדי ה' אשד תקראו אותם במועדם</b><br> אפילו בשבת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אם אינן מכירין אותו</b><br> שאין הב\"ד המקדשים מכירין את העד:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלחין</b><br> ב\"ד שבעירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחר</b><br> זוג אחר של עדים, שניכרין לב\"ד המקדשין:"
+            ],
+            [
+                "<b>עמו להעידו</b><br> שהוא כשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>משקלקלו המינין</b><br> הצדוקים ששכרו עדי שקר [כפ\"א סי' מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשונה היו משיאין משואות</b><br> מדליקין [פאקקעלשטאנגען] במקום שקדשו החודש, כדי להודיע לערים סביב זמן הקביעות, והם חזרו והדליקו בכל עיר, עד שיראה בגבול לערי הגולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משקלקלו הכותים</b><br> שהדליקו גם הם משואות שלא בעונתה, כדי לבלבל ענייני החכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין כלונסאות</b><br> [שטאנגען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של ארז</b><br> שקשה עצו מלהתלהב מהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכורך</b><br> כולן בראש הכלונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשיחה</b><br> [שנורע] למטה ורחוק ממקום הדלקה בכלונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעלה ומוריד</b><br> שלא יחשוב הרואה מרחוק שהוא [וועטטער לייכטע] והוא אור שמתהווה באויר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מהר המשחה</b><br> הוא הר הזיתים שסמוך לירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לסרטבא</b><br> כולן שמות מקומות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומבית בלתין לא זזו משם</b><br> נ\"ל דאין להקשות ל\"ל שלא היו רשאין לזוז משם עד וכו' דל\"ל כולה האי. י\"ל דמשום דרק עד הגולה היו הרים כדי להשיא ע\"ג משם למרחוק משא\"כ בגולה שהיה ארץ מישור, ולא היו יכולים להשיא משואות, לכן היה ממתין עד שכל א' עולה לגג במדורה וכו' וידע עי\"ז דאפרסמא מלתא, ויתפרסם מהם גם למרחוק שלא ראו המשואות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש</b><br> שכל א' מעלה אבוקה לראש גגו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשונה לא היו זזין משם כל היום</b><br> מדיצאו חוץ לתחום בשבת, שאין לו רק ד' אמות, וכל החצר כד' אמות [כא\"ח ת\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אף החכמה</b><br> [העבאממע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הגייס</b><br> חיל שונאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הנהר</b><br> שעלה והציף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן המפולת</b><br> אב\"י [ערדבעבען] בל\"א [כתענית פ\"ג מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש להם אלפים אמה לכל רוח</b><br> חוץ לעיר [שם בא\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לאחר החמה</b><br> דהלבנה בעת חידושה, תמיד היא בקרן מערבית דרומית בעולם, ובצד מזרח מהחמה. דהיינו לאחר שקיעת החמה מיד היא עולה אחריה. ולהכי שואלין לעדים אם ב' קרנות הלבנה היה נוטין אז \"לפני החמה\", ר\"ל נגד המקום שפני החמה נועדים לילך שם, דהיינו שהיו קרניה לצד מערב החמה, כזה או \"לאחורי החמה\" ר\"ל שקרניה של הלבנה נוטין להצד שכבר הלכה בו החמה, דהיינו למזרח העולם, כזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לדרומה</b><br> ר\"ל האם עמדה לצפוני' מזרחי' מהחמ', או לדרומית מזרחית מהחמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמה היה גבוה</b><br> משפולי הרקיע, לפי שיעור ראות עיניכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולאין היה נוטה</b><br> לאין היו פניה נועדים להלוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמה היה רחב</b><br> קו המאיר שבה. והב\"ד ידעו כל אלה ע\"פ חשבונם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא אמר כלום</b><br> דהלבנה גוף חשוך, ורק הצד שכנגד החמה מקבל מאור קרני החמה. וא\"כ א\"א שיהיו פגימות הלבנה, דהיינו צד החשוך שבה, פונה נגד החמה. וה\"ה כשאומר שעמדה לצפון החמה, ולפי חשבון הב\"ד ראוי שתהיה בדרומה. וכן כולם. רק מלתא פסיקא נקט, דלפני החמה א\"א כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שנראה בזמנו</b><br> בליל שקודם יום ל':"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שלא נראה בזמנו</b><br> שאז ר\"ח ביום ל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקדשין אותו</b><br> ר\"ל יאמר ראש ב\"ד מקודש החודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכבר קדשוהו שמים</b><br> ר\"ל בשלומא ביום שלשים, ברצון הב\"ד תולה אם ירצו לקדש החודש מאותו יום ואילך או לא. אבל ביום ל\"א לענין מה יקדשוהו, בין שירצו או לא ירצו, מדלא קדשוהו עד אז על כרחך שיהיה ל\"א ר\"ח ושכך רצון הקב\"ה שנקרא שמים [כתענית י\"ח א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>דמות צורות לבנות</b><br> כצורות דלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכותל בעלייתו</b><br> ר\"ל בהעלייה שהיו רגילים לקבל שם העדות [כסנהדרין די\"א א'], שם היה מצוייר כלעיל על השולחן לפני הב\"ד. וגם על הכותל כדי שיבינו היטב ההדיוט, שיתדמה העד כאילו רואה הלבנה בכותל השמים, ולפ�� עדותו ידונו ב\"ד בהצורות שלפניהן על השולחן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבהן מראה את ההדיוטות</b><br> אנשים פשוטים שלא יבינו השאלות הנ\"ל שבמשנה ו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמרו ראינוהו</b><br> ללבנה ביום כ\"ט לחודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יוחנן בן נורי עדי שקר הם</b><br> דזה אי אפשר, דללבנה אין אור עצמי כלעיל סי' כח, וגלגל הקפתה נמוך הרבה מגלגל הקפת החמה. ולכן סמוך למולד לפניו ולאחריו, כל עוד שמתקרבת הלבנה במהלכה נוכח השמש, כל עוד יותר אין קרני השמש יכולים להגיע לתחתית הירח, והרי רק תחתית כדור הלבנה נראה ליושבי הארץ. עד שבשעת המולד שעומדת ממש בין השמש לארץ, אין תחתית הירח מאיר כלל [מלת \"ממש\" שכתבני, הוא ל\"ד ודו\"ק] ולהכי כ\"ד שעי מכסי סיהרא, והוא זמן קריבתה לשמש לפני המולד ולאחריו. וא\"כ איך אפשר שתראה ביום כ\"ט בשחרית ובערבית. מלבד שלפי חשבונם לא היה אפשר שתראה אז:"
+            ],
+            [
+                "<b>קיבלן רבן גמליאל</b><br> דר' יוחנן לא היה בקי בהחשבון כמוהו שהיה סוד העיבור מסור לו מאבותיו הנשיאים וידע בחשבונו שאפשר שתראה באותו לילה, ולהכי יתכן שמה שראו בשחרית, ענן בהיר כדמות ירח ראו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובליל עבורו</b><br> ליל שקודם ל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נראה</b><br> לב\"ד ולעם אף שהשמים היו זכים [והוא מאמר התנא, לא שהעדים אמרו כן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקבלן רבן גמליאל</b><br> אף דעל כרחך נראה אחר המולד, עכ\"פ מדידע ע\"פ חשבונו שנולדה בליל ל', להכי תלה שמא ענן דק כסה אותו בליל ל\"א, אף כי בהיר היה בשחקים. מיהו הא דקאמר וקבלן ר\"ג אין ר\"ל שאחר שלא נראה בליל עבורו. אח\"כ קידש ר\"ג את החודש, ליתא דא\"כ אפילו היה מקבל העדות ביום ל', כיון שלא הספיק לומר מקודש עד ליל עבורו הרי החודש מעובר [כלקמן רפ\"ג]. אלא מיירי שר\"ג קידש החודש ביום ל' תיכף כשבאו העדים, והא דקאמר וקבלן ר\"ג, ר\"ל אע\"ג שבליל עבורו לא נראה אפ\"ה החזיק ר\"ג לקבלתו מהעדים דמקודם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו ר' יהושע רואה אני את דבריך</b><br> דהרי הוא כאילו לא באו עדים כלל, ויהיה החודש מעובר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן גמליאל גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך</b><br> ולא גזר שיבוא אצלו ויתענה ביו\"כ של ר\"ג. דידע שלא יפרוש מהצבור. רק חשש שיחוג ב' ימים ליו\"כ. ולא גזר על ר' דוסא. נ\"ל אי משום דר' יהושע אב\"ד הוה [כב\"ק דע\"ד ב'] וחשש שיגררו אבתריה. או משום דר' דוסא זקן גדול היה ולא רצה להטריחו [כיבמות דט\"ז א']. או משום דבאמת קבל דבריו כלקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר</b><br> ר\"ע הלך ומצא לר\"י מיצר על שגזר הנשיא שיחלל יו\"כ שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו</b><br> ר\"ע לר\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אתם</b><br> מדכתיב אתם חסר וי\"ו, הוה כאילו כתוב אתם, דבקריאת ב\"ד תלוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בא לו</b><br> ר\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>אצל רבי דוסא בן הרכינס</b><br> שהסכים לקביעות ר\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו</b><br> ר\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא כבית דינו של משה</b><br> ר\"ל דאילו נתפרש שמותם היה ניכר מי מהם החשוב יותר, ע\"י שנזכר שמו מקודם, והיו הדור האחרון אומר פלוני שבדורנו חשוב כמו הנזכר מקודם בהזקנים, ופלוני זה הוא במדריגה תחתיו, כמו אותו פלו��י שנזכר אחר הראשון. לכן לא נזכר שמותם של זקנים. לומר דמדזכו כולם להיות דיינים, אפילו הוא אחרון במדריגה, אפ\"ה הוא חשוב כראשון שבראשונים, מדהוא דיין, דהרי נכללו כולם יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותלמידי שקבלת דברי</b><br> פייסו בזה, שלא מפני שמתדמה עצמו חכם יותר ממנו גזר עליו כן, רק שלא תחלק התורה לב' תורות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ראוהו בית דין וכל ישראל</b><br>אמר המפרש, הרבה נצטערתי להבין למה סכינא חריפא פסקה למשנה זאת מב' פרקים הקודמין שמדברים כולם מקידוש החודש כמשנה זו, ומה שייכות למשנה זו לחברה עם ב' פרקים הבאים שמדברים כולן מדיני שופר. וכפי הנראה לפע\"ד ח\"ט, ע\"פ מ\"ש רש\"י [ר\"ה ד\"ל ע\"ב], דבזמן קידוש החודש כל משחשיכה כ\"ט אלול נהגו בו קודש וכן למחר כל היום, דשמא יבואו עדים עדיין. א\"כ עשו קידוש והתפללו תפלת ר\"ה ותקעו בשופר. ולהכי סמך תנא משנה זו אצל פרקים הבאים דמיירי בר\"ה. דסד\"א דאילו ראוה ב\"ד וכו' בר\"ה. כיון שכבר נהגו בו קדושת ר\"ה, אפרסמי לה מלתא טפי, ולא לעברוה. קמ\"ל] ;",
+                "שראו כולם הלבנה. ואפילו ראוה ביום ל', שאז ראייתם מדהוא ביום הוא כעדות, כדקאמר בש\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>נחקרו העדים</b><br> ר\"ל או שנחקרו העדים ביום ל'"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שחשיכה</b><br> ליל ל\"א. וארישא נמי קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה מעובר</b><br> ויהיה יום ל\"א ר\"ח. וקמ\"ל רישא דאע\"ג דאפרסם לכל ישראל שנולד ביום ל', אפ\"ה מדלא הספיקו לקדשו מעברינן ליה. וקמ\"ל סיפא, דסד\"א דחקירת עדים כתחלת דין, ומקודש מקודש כגמר דין, והרי דין שהתחילו ביום גומרים בלילה, ונקדשיה בליל ל\"א, קמ\"ל דקדוש צריך דוקא ביום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראוהו בית דין בלבד</b><br> ואין עדים אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>יעמדו שנים ויעידו</b><br> מהב\"ד שראוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפניהם</b><br> בפני הדיינים השאר שראוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויאמרו מקודש מקודש</b><br> ומיירי שראוה ב\"ד בלילה, שא\"א לקדשה אז, ולהכי צריכין להעיד ביום. אבל בראוה ביום, א\"צ להעיד, דראייה עדיף ומקדשין ע\"פ ראייתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויושיבו מחבריהם אצל היחיד</b><br> דצריך ב\"ד של ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>כל השופרות כשרין חוץ משל פרה</b><br> וכ\"ש של שור, דדמי טפי לעגל, שהיה כתבנית שור אוכל עשב, ואין קטיגור נעשה סניגור [כך נ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא קרן</b><br> ולא נקרא בכתוב בלשון שופר, ובר\"ה שופר בעינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר במשוך בקרן היובל</b><br> ולרבנן עכ\"פ מקרו נמי שופר. משא\"כ של פרה לא נקרא שופר בשום מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>של יעל פשוט</b><br> של [שטיינבאק] משום שקרניו פשוטין. דכיון דלתפלה ולזכרון אתא, כמה דפשיט אינש דעתיה להיות מרוצה בכל גזירות ה', טפי עדיף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופיו מצופה זהב</b><br> שלא במקום הנחת פה, דאל\"כ פסול [תקפ\"ו. אב\"י ומה\"ט ל\"ק הרי גם נשופר אין קטיגור נעשה סניגור [כלעיל כ\"ו א']. היינו בשל פרה, דהקול שהוא הסניגור נתהווה ע\"י הקטיגור. משא\"כ הכא אדרבה צריך שיהיה שלא במקום הנחת פה והעברת הקול]. מיהו דוקא בביהמ\"ק היה פיו מצופה זהב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושתי חצוצרות מן הצדדין</b><br> ב' אנשים בחצוצרות של כסף כאותן של משה. משא\"כ חצוצרות של לויה לשיר הנסכים, של קרן היו [כתוס' מנחות דכ\"ח א', וקנים פ\"ג מ\"ו. אב\"י אמנם כל חצוצרה פשוטה כרש\"י סוכה ל\"ב א' ושבת ל\"ו א'] וגם הא רק במקדש מיירי דכתיב ביה בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>שופר מאריך וחצוצרות מקצרות</b><br> בקולן, כדי שישמע לבסוף רק קול שופר. ואע\"ג דבתחלה כשהתחילו לתקוע יחד תרי קלא לא משתמעי. הכא דחביבא יהבו דעתייהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמצות היום בשופר</b><br> להכי דרך ארץ שהחשוב באמצע. ולהכי מאריך נמי בקולו, להודיע שהוא העיקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתעניות</b><br> בגזרו תענית על צרת הצבור, תוקעים בתפלת י\"ח [כתענית פ\"ב מ\"ה] בשל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בשל זכרים כפופין</b><br> ר\"ל בשל כבש זכר [וה\"ה בשל נקבה], שסתמן כפופים. דבתענית כמה דכייף אינש דעתיה ומכניע נפשיה, טפי מעלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופיהן מצופה כסף</b><br> דכל שהוא לאסוף העם, מצינו של כסף, דכתיב עשה לך חצוצרות כסף, ורק בר\"ה משום כבוד יו\"ט עשו זהב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוה היובל</b><br> יו\"כ של יובל, גם בו תוקעים מדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתקיעה</b><br> שיתקעו בהן בשל יעל פשוט כמניין תקיעות דר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולברכות</b><br> בתפלת י\"ח יאמרו בשניהן מלכיות זכרונות שופרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וביובלות בשל יעלים</b><br> וקיי\"ל דבר\"ה קרן פרה פסול. וכ\"כ קרני רוב החיות פסולין, מדאינן חלולים דשופר כתיב לשון שפופרת, להכי פסולים אפילו בדיעבד. ובשאר מינין אפילו פשוטין כשרים בדיעבד, ורק לכתחילה מצוה בכפופין. אבל מצוה מהמובחר בשל איל כפוף [תקפ\"ו]. וכן הדין בתעניות. ולרשב\"א בתעניות יוצא נמי בחצוצרות מתכות [תקע\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שופר שנסדק</b><br> לרש\"י ר\"ל שנסדק לב' חתיכות לאורך [ערא\"ש]. ולתו' ר\"ל שהיה בו סדק לארכו ע\"פ כולו. ולרבינו יהונתן ר\"ל אפילו בסדק קטן לארכו פסול, דע\"י התקיעה יתבקע טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודבקו</b><br> אפילו דבקו פסול. וקיי\"ל דבנסדק כולו לארכו אפילו רק מצד א', פסול אפילו דבקו באור. ובלא נסדק כולו, י\"א דבנסדק רק קצת לארכו, פסול, משום דע\"י התקיעה הסדק מוסיף והולך, והו\"ל כאילו כבר נסדק כולו [כטריפות סרכא שבריאה]. אמנם כשהדקו בחוט או [בדראט] בחוזק, שלא יוסיף להתבקע, כשר. וי\"א דבנסדק לארכו' דוקא בנסדק רובו פסול. אמנם בנסדק לארכו בין קצת בין רובו, מועיל בשסתמו באור, אבל לא עם גוף אחר, דהו\"ל כסתמו עם אינו מינו, וי\"א דאפילו סתימה בדבק מהני, ולא הוה כסתמו עם אינו מינו, מדאין הסתימה ניכרת בין הדבקים. מיהו בנשתנה קול השופר ע\"י שקשרו בחוט או ע\"י שדבקו בדבק, צריך שישתייר ממקום הסדק עד הנחת הפה כרוחב ד' גודלין. אבל בנסדק לרחבו, דוקא בנסדק רוב היקיפו פסול. ואפילו הכי, אם נשתייר מהסדק עד הנחת פה כרוחב ד' גודלין, כשר ואפילו מעכב התקיעה. וי\"א דאפילו נשתייר מהסדק לצד החוץ כשיעור הנ\"ל, כשר. ובכל זה בשעת הדחק סומכין אמקילין [תקפ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> אע\"ג דכבר אשמעינן דאפילו נסדק פסול, קמ\"ל הכא דאפילו השברים הן כטבעות שלימין בכל הקיפן, ואפילו נשתייר באורך החתיכה שכנגד פיו, כרוחב ד' גודלין, פסול דשופר אחד אמר רחמנא ולא הרבה שופרות [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו כשר</b><br> ודוקא בסתמו במינו, ונשתייר רובו שלם, ולא נשתנה קולו עי\"ז ממה שהיה קודם שניקב. ובשעת הדחק בניקב ונשתייר רובו שלם, אם סתמו במינו, אפילו נשתנה קולו ע\"י הסתימה כשר. ובסתמו שלא במינו דוקא בלא נשתנה קולו מקודם שניקב, כשר. מיהו בלא סתמו כלל, אפילו לא נשתייר ד' גודלין עד הפה, וגם נשתנה קולו מבתחילה כשר בשעת הדחק. וקיל ניקב מסדק, דבנקב עגול לא יתבקע טפי ע\"י התקיעה. וי\"א דאין לתקוע בשופר נקוב אפילו נשתייר כשיעור, דקולו פגום [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>התוקע לתוך הבור</b><br> לרמב\"ם ר\"ל שעמד בבור ודות ותקע. וכ\"ש בתקע במרתף ומערה שמקורין תחת הקרקע, ושייך בהן טפי קול הברה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לתוך הדות</b><br> [ציסטערנע] [וכפי הנראה יש ממנו ב' מינים. יש שהוא מקום מוקף מחיצות על הארץ [כפירש רש\"י ורמב\"ם ור\"ב הכא]. אמנם מב\"ב [דס\"ד א'] משמע דיש מין דות אחר, דמקשי היינו בור היינו דות, ומשני שניהן בקרקע, אלא שהבור בחפירה ודות בבניין. ופירש רשב\"ם שם, דבור חפור בקרקע קשה שמחזיק מים בלא בניין, ודות חפור בקרקע תחוח ובונין כותל אבנים בקרקע סביב. מיהו כמדומה לכל הדיעות דות כבור שאינן מקורין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לתוך הפיטס</b><br> פיטוס בסמך גרסינן, ור\"ל חבית גדולה [ודוגמתו הללו בעלי פטסין [ר\"פ ב' דביצה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יצא</b><br> וה\"ה התוקע בבית, ושמע אחד מרחוק רק קול הברה [עכא בל\"א], לא יצא [עי' רט\"ז תקפ\"ז]. אבל בחבית אפילו העומד בתוכו ותוקע לא יצא [ר\"ן. ונ\"ל דנקט תנא בור אע\"ג שקרקע עולם דפנותיו, אפשר שישמע קול הברה אף באינו מקורה. ופיטוס אף שיש לו דפנות ומטולטל, אפשר שישמע קול שופר. ודות שיש לו דפנות על הקרקע ואינו מטולטל, שייך רבותא לכאן ולכאן. ולרשב\"ם הנ\"ל דדות הוא ג\"כ בעומק הקרקע. נ\"ל דנקט בור אף שכותליו הן מגוף הקרקע. ופיטוס אף שכותליו מעץ או חרס. ודות אף שכותליו מעץ או אבנים מסובבים מקרקע עולם, למימרא דבכל אופנים שייך הברה או קול שופר. ומה\"ט לפע\"ד לא נקט הש\"ע דות, מדכבר שמעינן לה מבור ופיטוס ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן</b><br> נ\"ל דנקט וכן. משום דבבבא דרישא וסיפא שמע. ואעפ\"כ לא היה שמיעה כראוי לצאת בה, ברישא מכח הקול בעצמו שהיה רק הברה וסיפא מכח השומע שלא התכוון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם כיון לבו</b><br> לצאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא</b><br> אם נתכוון גם התוקע להוציא כל שומעו [תקפ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל</b><br> נקט לה הכא. לאשמעינן פירושא דהך קרא, דהוה נמי משום כוונת הלב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו היו נופלין</b><br> להכי הרים משה ידיו כדי שיראוהו מתפלל, וישעבדו גם הם לבן לשמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו היו נימוקים</b><br> קמ\"ל בין כשמתפלל שיצליח, כבמלחמת עמלק, או אפילו כשמתפלל רק להנצל מצרה כבנחשים השרפים, אין התפלה נשמעת כי אם כשמתכוון שיחזקהו ה' לעבודתו ית':"
+            ],
+            [
+                "<b>חרש</b><br> אפילו מדבר ואינו שומע כלל. אבל אלם השומע, כשר. ויברך אחר [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוטה</b><br> עיין תרומות פ\"א סי' ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>וקטן</b><br> ע\"ש סי' ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוציאין את הרבים ידי חובתן</b><br> נ\"ל דנקט רבים, לאשמעינן דאפילו אותן שאינן בני חיוב גמור. כנשים וקטנים בני חנוך. אפ\"ה אינו מוציאן. מיהו נשים אע\"ג דפטורי משופר, דזמן גרמא הוא, אפ\"ה כבר קבלו עלייהו חובה. אמנם כשיתקע להם אדם שיצא כבר. יברכו הן לעצמן. משא\"כ כשתוקע לזכר, יוכל התוקע לברך אף שיצא כבר. וטוב יותר דבכל גוונא יברך השומע ב' הברכות [תקפ\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל</b><br> לאתויי ברכת הנהנין דכשכבר יצא אינו מוציא. וג' מדריגות יש (א) ברכת מצות, או אפילו ברכת הנהנין של מצות, כברכת בפה\"ג דקידוש, והמוציא של מצה, וכדומה, אף שיצא מוציא. משום שיש בהן חיוב' וכל ישראל ערבין זה לזה. (ב) וברכת הנהנין של פת ויין או שאר משקין שרגילין לקבוע עליהן, וגם ישבו יחד וקבעו עליהן, אז עכ\"פ כשלא יצא מוציא, וכשיצא אינו מוציא. וה\"ה ברכת הפת בשבת, כשיצא אינו מוציא, דהרי במצטער באכילה פטור מלאכל בשבת, להכי הו\"ל כשאר ברכת הנהנין [קס\"ז ותקפ\"ה]. (ג) אבל ברכת פירות ושאר מילי, ושלא בתוך הסעודה דלא קבע עלייהו. אפילו לא יצא אינו מוציא [רי\"ג], וסימנך מקף :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במקדש היו תוקעים</b><br> ר\"ל במקום המקדש, דהיינו בכל ירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא במדינה</b><br> בשאר עיירות ישראל, אפילו נודע להן שכבר קדשו ב\"ד החודש, אסורים לתקוע, שמא יעבירנו ד\"א בר\"ה. ואפילו בירושלים אינו מותר לתקוע רק בזמן שהסנהדרין יושבין, דהיינו עד חצות, אז תוקעין אפילו שלא בפני ב\"ד [דאף דבשבת וי\"ט לא ישבו לדון בלשכת הגזית. ישבו עכ\"פ להוראה בחיל, והוא רחוב שבהר הבית [כרמב\"ם פ\"ג מסנהדרין]. וה\"ט דאז תוקעין, דמדאיכא תרתי שיש מקדש בעיר, וגם סנהדרין יושבין שם, אימת מקדש עליהן, ואימת ב\"ד עליהן, ולא ישכחו להוציא לר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין</b><br> ב\"ד של ג' שנסמכו בא\"י. ודוקא בפני ב\"ד, כדי שיהיו נזהרים מלהוציא לר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא התקין רבן יוחנן בן זכאי אלא ביבנה בלבד</b><br> דדוקא אימת סנהדרין גדולה מהני, אשר ישבו ביבנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד כל מקום שיש בו בית דין</b><br> ב\"ד של כ\"ג שנסמכו בא\"י. ודוקא שהב\"ד קבוע שם כסנהדרין ביבנה. אבל לת\"ק אפילו ב\"ד שאין קבוע סגי. ואנן קיי\"ל דבכל גוונא אסור [תקפ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד זאת</b><br> משום דלעיל קאמר דבירושלים תקעו בכל העיר בזמן ב\"ד כסי' א', וביבנה לאחר תקנה לא תקעו רק בפני ב\"ד כסי' ג'. להכי קאמר הכא ועוד זאת וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה ירושלם</b><br> בעודה בבנינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יתירה על יבנה</b><br> לאחר תקנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכל עיר שהיא רואה</b><br> את ירושלים. פרט ליושבת בעמק סמוך להעיר, ששומעת קול תקיעות העיר אבל אינה רואה את העיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושומעת</b><br> שגם שומעת הברת קול תקיעת ירושלים. פרט ליושבת בהר רחוק מהעיר, שיכולה לראות אבל לא לשמוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקרובה</b><br> פרט חוץ לתחום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויכולה לבא</b><br> פרט למפסיק לה נהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוקעין</b><br> בזמן שב\"ד יושבין. וטעם ההיתר, מדאיכא תרתי, ב\"ד ומקדש, כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד</b><br> ר\"ל לפני ב\"ד, כדי שיזהירוהו שלא יוציאו לר\"ה, ולא במקום שרואה או שומעת וכו' ואפילו יש שם ג\"כ ב\"ד סמוכין, ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמדינה יום אחד</b><br> שכך היא המצוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיהא לולב ניטל במדינה שבעה</b><br> חוץ משבת. ואף דשופר עכ\"פ דחי שבת בב\"ד. לולב שאנ�� דניטל מכל יחיד וחיישינן טפי שיעבירנו. א\"נ שופר שאני, דמדאינו רק יום א', חיישינן טפי שישתכח המצוה. א\"נ שופר דלזכרון לטובה אתי, הקילו בו. [מיהו קודם החורבן החמירו בשופר טפי מבלולב שהרי שופר רק (בכ\"ד) [במקדש] הותר, ולולב ביום ראשון בכ\"מ מוליכין בע\"ש לולביהן לביהכ\"נ [כסוכה מ\"ד א']. ואי\"ל משום דבר\"ה עדיין לא ידעו הקביעות בשאר מקום [כתוס' הכא], דעכ\"פ ק' באותו עיר שיש הב\"ד ויודעין הקביעות, למה [בירושלים] הותר רק לתקוע (לפני) [בזמן] הב\"ד כלעיל סי' (ג') [ב']. י\"ל דעכ\"פ מדלא היה מפורסם כל כך הקביעות, להכי אפילו (במקום ב\"ד) [בירושלים] היה צריך (לפני) [בזמן] ב\"ד דוקא. משא\"כ לולב, כבר אפרסמא לה מלתא לרוב ישראל, כשבאו השלוחים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושיהא יום הנף</b><br> יום שמניפין העומר בט\"ז בניסן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולו אסור</b><br> לאכל חדש. ועי' פ\"ג דסוכה סי' ע' וע\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום</b><br> בר\"ה. דכך היו נוהגין בכל שנה, כשחשכה ליל שאחר כ\"ט אלול, עשו יו\"ט, דשמא יבואו עדים למחר. וכשלא באו באותו יום עשו גם יום ב' יו\"ט, והיה אלול מעובר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתקלקלו הלוים בשיר</b><br> שלא אמרו שיר כלל אצל נסכי תמיד של בין הערבים. משום דברוב השנים בשחרית לא באו עדיין, להכי תמיד שרו שיר של חול, אבל במנחה ברוב השנים כבר באו העדים, ואמרו המשוררים שיר של יו\"ט. אבל באותה שנה שלא באו קודם מנחה, להכי לא ידעו איזה שיר יאמרו. ואחר נסוך הנסכים באו העדים [אמנם לא נתקלקלו שלא הקריבו מוספי ר\"ה. דאלו עדיין היו יכולין להקריבן אחר תמיד של בין הערבים, דמוסף עשה דרבים דחי לעשה דהשלמה שלא עבר בה רק המקריב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה</b><br> זמן הקרבת תמיד שבין הערבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נוהגין אותו היום קדש</b><br> דאע\"ג שמחר יהיה ר\"ה האמיתי, אפ\"ה גמרו אותו היום בקדושה, שלא יזלזלו בו בשנה האחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>משחרב בית המקדש התקין</b><br> דהשתא ליכא חשש קלקול בשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא יהוא העדים הולכין אלא למקום הוועד</b><br> למקום הסנהדרין, ויקבלו הן עדות החודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>סדר ברכות</b><br> של ר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר אבות</b><br> מגן אברהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגבורות</b><br> אתה גבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקדושת השם</b><br> קדוש קדוש קדוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולל מלכיות עמהן</b><br> משום דקדושה ומלכיות שניהן מענין אחד משבח המקום לכן כוללן יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו תוקע</b><br> כדי שלא להפסיק בין התקיעות עם קדושת היום:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדושת היום</b><br> אתה בחרתנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומר עבודה</b><br> רצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והודאה</b><br> מודים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וברכת כהנים</b><br> שים שלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>למה הוא מזכיר</b><br> למה מזכיר כבשאר, י' פסוקי מלכיות, תסגי לכתחילה בט', דמדאשתני מלכיות מזכרונות ושופרות לענין תקיעה, ישתנה נמי בהא. ונ\"ל דר' יוחנן בן נורי לשטתיה דס\"ל במ\"ו דסגי בג' ג' מכולן, והלכה כר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשרה שופרות</b><br> דהיינו שיאמר בכל אחת, ג' פסוקים מתורה, וג' מכתובים, וג' מנביאים, וא' מתורה. כנגד י' הללויה דהללו אל בקדשו. או כנגד י' הדברות שנתנו בשופר. או כנגד י' מאמרות שנברא בהן העולם בניסן, ועלו במחשבה להברא בר\"ה. והכי קיי\"ל. מיהו רשאי להוסיף עליהן, או שלא יאמר שום פסוק, רק זכרינו בזכרון טוב לפניך כמו בדברי קדשיך כתוב לאמור ופקדינו בפקידת ישועה וכו' [כך נ\"ל כוונת הש\"ס. אב\"י ובפ\"מ כ', דר\"ל שאומר אצל המלכיות, ולעולמי עד תמלוך בכבוד ככתוב בתורתיך. וגבי זכרונות וצאצאיו כחול הים ככתוב בתורתיך. וגכי שופרות ובקול שופר עליהם הופעת ככתוב בתורתיך], מיהו האידנא קבלו עלייהו חובה לומר כולם [תקצ\"א מג\"א ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש שלש מכולן</b><br> א' תורה, וא' כתובים, וא' נביאים, כנגד תנ\"ך, בכל אחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מזכירין זכרון מלכות ושופר</b><br> נקט זכרונות תחלה, דקמ\"ל דרשאי להקדימו:"
+            ],
+            [
+                "<b>של פורענות</b><br> פסוקים שנזכר בהן פורעניות:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא</b><br> בגמרא גרס בנביא יצא. דמצוה להשלים בתורה, ואם השלים בנביא יצא ואפשר י\"ל דה\"ק אם השלים בתורה יצא גם ידי מצוה מהמובחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>השני</b><br> הש\"ץ המתפלל מוסף, דגם הם נהגו בכל יו\"ט שאחד מתפלל שחרית ואחר מוסף, וכן משמע בתענית [פ\"א מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתקיע</b><br> ר\"ל תוקעין בתפלתו. ולא קאמר \"תוקע\". דאין ש\"צ תוקע רק במובטח שלא יטעה בתפלתו [תקפ\"ה]. ונ\"ל דלא קאמר נמי \"בשנייה תוקעין\". דקמ\"ל דרק בתפלת ש\"ץ תוקע ולא בתפלת לחש [ודלא כיש נוהגין שהביא המג\"א תקצ\"ב]. ובאמת בתחלה תקנו הט' ברכות והתקיעות שעל הסדר בתפלת שחרית, וחשבו העכו\"ם שישראל תוקעין להתכנס למלחמה, ועמדו והרגום. אמנם כשארבו להם כל הו' שעות ראשונות וראום מתפללין וקורין בתורה, אמרו בנמוסייהו עוסקים., והניחום לתקוע [ומכאן נראה שגם הם היו רגילין להרבות בפיוטים בר\"ה, כדי שימשוך יציאתם עד אחר חצות כמונו [כרמג\"א תקפ\"ד סק\"ד] ושכן ראוי לעשות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשעת ההלל</b><br> בשאר יו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראשון מקרא את ההלל</b><br> המתפלל שחרית, קורא הלל, דזריזין מקדימין למצות. ולא תני \"קורא\". משום דמנהגם היה שהש\"ץ מקרא לצבור [כפ\"ג דסוכה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום</b><br> לילך להביאו, או לילך לשמוע תקיעות. וה\"ה לולב, רק רבותא קמ\"ל כסי' ט\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מפקחין עליו את הגל</b><br> בנפל עליו גל אבנים לא יסירן, אף דטלטול דרבנן הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא שטין על פני המים</b><br> עיין פירוש אלו פ\"ה דביצה סי' י\"ב וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין חותכין אותו</b><br> ממחובר, או שחתך בו לתקנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין בדבר שהוא משום שבות</b><br> כגון סכין דלאו אורחא בכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובין בדבר שהוא משום לא תעשה</b><br> כגון במגירה ושאר כלי מלאכה. וטעמא דאסור, משום דאין עשה של שופר דוחה עשה ול\"ת דיו\"ט אפילו באיסור דרבנן, דכל תקון חכמים כעין דאורייתא תקון. ועשו חכמים חזוק לדבריהם כשל תורה [כתובות פ\"ד א']. מיהו ע\"י עכו\"ם מותר לעשות שבות, דהו\"ל שבות דשבות לצורך מצוה דלא גזרו [תקפ\"ו]. אמנם כל שבא מחוץ לתחום, אסור לישראל להוציאו חוץ לחוט העירוב [מג\"א שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יתן</b><br> ולא הו\"ל כמתקן מנא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מעכבין את התנוקות מלתקוע</b><br> אם תקע מעצמו, ואפילו בר\"ה בשבת, ואפילו הגיע לחנוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו</b><br> לומר לו שיתקע. ודוקא שלא הגיע לחנוך [טור תקפ\"ח. ולרש\"י איפכא בהגיע לחנוך מתעסקין עמו ובלא הגיע לחנוך דוקא בתוקע מעצמו]. מיהו אין לחוש שיוציאו המתעסק לר\"ה. דהכא המתעסק לא טריד כל כך כמקיים המצוה בעצמה [לעיל ר\"פ]. וקיי\"ל דביו\"ט אפילו בהגיע לחנוך מותר להתעסק בו. ולהט\"ז אפילו גדול מותר לתקוע לאחר שיצא כבר [תקצ\"ו]. רק יתקע תשר\"ת שלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמתעסק</b><br> שאינו מתכוון לצאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשומע מן המתעסק לא יצא</b><br> אע\"ג דהשומע התכוון לצאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש</b><br> ג' בבות, בבא א' למלכיות, ובבא א' לזכרונות, ובבא א' לשופרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>של שלש שלש</b><br> ר\"ל כל בבא הוא תקיעה תרועה תקיעה. דבתורה לא נזכרו רק ג' תרועות, וקיי\"ל דכל תרועה, תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעור תקיעה כשלש תרועות</b><br> ר\"ל שיעור ג' תקיעות ראשונות כג' תרועות. וממילא ידעינן דג' תקיעות אחרונות כראשונות, דהמשך כל תקיעה כתרועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשלש יבבות</b><br> בהא מספקינן, אי תרועה אחת הו\"ל ג' קולות, וכל אחת בהמשך מעט, כשברים שלנו. או אם הוא ט' קולות קצרים כתרועה שלנו. או שהיא שניהן יחד. להכי קיי\"ל לתקוע ג' פעמים תשר\"ת, וג\"פ תש\"ת, ג\"פ תר\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>תקע בראשונה</b><br> ר\"ל תקיעה ראשונה תקע כדרכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשך בשניה כשתים</b><br> ר\"ל תקיעה שלאחר התרועה משכה כשיעור ב' תקיעות לפי שיעור התקיעה שתקע בראשונה, ונתכוון כדי לצאת בזה נמי יד\"ח תקיעה ראשונה של בבא ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בידו אלא אחת</b><br> ר\"ל דיצא רק ידי הפשוטה אחרונה של בבא א', ולא יד\"ח פשוטה קמא של בבא ב'. והא דנקט \"תקע בראשונה\" רבותא קמ\"ל, דאע\"ג דע\"י המשך ראשונה ניכר שהמשיך בשניה כב', אפ\"ה לא מהני:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שברך</b><br> התפלל מוסף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך נתמנה לו</b><br> נזדמן לו. כמו וימן ה' דג:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש פעמים</b><br> אף שלא תקען על סדר הברכות, יצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם ששליח צבור חייב</b><br> להתפלל שמנה עשרה כל השנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כך כל יחיד ויחיד חייב</b><br> ותפלת הש\"ץ בקול, הוא רק להוציא האינו בקי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן</b><br> וצבור מתפללין בלחש תחילה, כדי שביני ביני יסדר הש\"ץ תפלתו: וקיי\"ל כת\"ק [קכ\"ד]. ואף דבברכת מצות אף שיצא כבר מוציא אחרים יד\"ח [כספ\"ג]. הכא בתפלה שאני, דמסתבר שיתפלל כל א' על עצמו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין ראש השנה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Sukkah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,1011 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Sukkah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Sukkah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>סוכה</b><br> חלל סוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה</b><br> כל אמה בת ו' טפחים [מג\"א תרל\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולה</b><br> דצריך שיהיה שיעור גבהה, באופן שאפשר לבנותה עראי, ובגבוה כ' [אב\"י יותר מכ' כצ\"ל] צריך לבנותה קבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מכשיר</b><br> דס\"ל סוכה צריך דירת קבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינה גבוהה עשרה טפחים</b><br> דהו\"ל דירה סרוחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאין לה שלשה דפנות</b><br> וסגי בב' דפנות, ושלישית רק בפס שרחב קצת יותר מטפח, ויעמיד הפס טפח תוך ג' טפחים לאחד מהדפנות, דעי\"ז מדאמרינן לבוד הו\"ל כאילו גם דופן זה רחב ד\"ט, דהו\"ל רוב שיעור המשך דופן של סוכה, שדיני שיהיה לכל הפחות רחב ז' טפחים. וצריך שיעמיד נמי בסוף המשך הכותל השלישית קנה דק, ויניח קנה אחד על הפס טפח ועל קנה הדק שבסוף הכותל כצורת הפתח, כזה* מיהו בדופן אחת במזרח ודופן אחת במערב וביניהן מפולש, צריך שיהיה דופן השלישית רחבה ממש ד' טפחים ומשהו, שמעמידו בפחות מג' טפחים סמוך לאחד מהב' דפנות, כדי שיהיה ע\"י לבוד נחשב כז' טפחים ביחד, שהוא שיעור סוכה שלם. וי\"א דבכה\"ג א\"צ צורת הפתח. ונהגו לעשות ג' מחינות שלימות [תר\"ל ס\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושחמתה מרובה מצילתה</b><br> ר\"ל שמרובה חמתה מצלתה למטה. דלמעלה אפילו שוים סכך להאוירים שבין הסכך, פסול, דהחמה מתפשט למטה טפי מהצל [תרל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>סוכה ישנה</b><br> ר\"ל שהניח סככה סתם קודם ל' יום שלפני החג [תרל\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מכשירין</b><br> ומכל מקום נכון שיחדש בהסכך טפח על טפח במקום אחד, או כל דהו ע\"פ כל אורכה או רחבה. וה\"ה בעשאה סתם תוך ל' צריך חדוש. [וללבוש בכה\"ג א\"צ חדוש]. מיהו בעשאה בפירוש לשם חג אפילו מתחלת השנה א\"צ חדוש. ובעשאה בפירוש שלא לשם מצוה, רק לצל בעלמא, ג\"כ סגי בחידוש [ועי' משבצות שם סק\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כאלו עשאה בתוך הבית</b><br> ופסול. מיהו אם הסוכה צילתה מרובה מחמתה בלי האילן, והאילן חמתו מרובה מצילתו ועירב הסכך פסול עם הכשר, אף שניכר הפסול במקומו כשר [מג\"א תרכ\"ו סק\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והתחתונה פסולה</b><br> מדכתיב בסוכת לשון יחיד, והרי התחתון יושב תחת ב' סככים. ודוקא שיש ביניהן י' טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>התחתונה כשרה</b><br> אם אין הסכך שעל גבי תחתונה יכולה לקבל כלי בית שבעליונה אפילו על ידי הדחק, גם לת\"ק שתיהן כשרות. ורק פלוגתייהו, ביכול הסכך של תחתונה לקבל הכלי בית שבעליונה ע\"י הדחק, דאז הו\"ל התשמיש של תחתונה רק עראי ור\"י לטעמיה דס\"ל סוכה דירת קבע בעינן והו\"ל העראי כמאן דליתא. והלכה כת\"ק [תרכ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פירס עליה סדין</b><br> [טעפפיך], דמדמקבל טומאה פסול לסכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני החמה</b><br> שלא יצטער בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או תחתיה</b><br> תחת הסכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני הנשר</b><br> שלא ינשרו העלין על שולחנו וכ\"ש בפרסו שלא יתיבש הסכך או לד\"א שאינו לצורך ישיבת הסוכה. אבל בעשה כן לנאותה, כשירה, דכל לנאותה הו\"ל צורך סוכה ובטל לגבה. והוא שיהיה תוך ד' טפחים מהסכך. וי\"א דמפני החמה דמתנית��ן דפסול, היינו בפירסו שלא יתיבש הסכך, ויהיה חמתה מרובה מצילתה. אבל בעשה כן כדי שלא יצטער בחמה, הו\"ל כלנאותה, שיתענג בה, וכשירה. מיהו בגשמים מנטפין מהסכך, יפרוס סדין וישב שם, דהרי לדעה שנייה כשירה מדצורך ישיבה היא, רק ספק ברכות להקל, ולכן לא יברך לישב בסוכה [מג\"א תרכ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שפירס על גבי הקינוף</b><br> הוא מטה עם ד' קונדסין בד' זויותיה, אפילו אינן גבוהין י' טפחים, והמטה עומדת בהסוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה</b><br> הוא מטה שיש בה ב' קונדסין, א' באמצע ראש המטה, וא' באמצע מרגלות המטה. ובפירס סדין עליהן כשר, דמדאין הגג פסול רחב טפח, לא חשיב אהל לבטל אהל דסוכה שעל גבו. ודוקא באין גבוה י' טפחים עד ראש הקונדסין. ויש מכשירין אפילו גבוהין י\"ט [תרכ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הדלה עליה</b><br> ר\"ל הגביה והמשיך שיהיה לסכך על הסוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הקיסוס</b><br> [עפאקרויט], והוא מין עשב שנדלה כגפן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסיכך על גבה</b><br> ר\"ל שהניח סכך כשר ע\"ג הגפן או איפכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולה</b><br> דמחובר פסול לסכך, [ולכאורה היה נ\"ל, מדלא מחלק הש\"ס הכא דאם לנאותה כשירה ופירש כשאין סכך כשר רבה על הפסול וכלעיל סי' ט\"ז, ש\"מ דאע\"ג דשאמט\"ו ותלוש תרווייהו מחד קרא נפקי דכתיב מגרנך, דהיינו פסולת גורן שהוא תלוש ואינו מקבל טומאה, אפ\"ה דוקא בשמקט\"ו, שהוא תלוש, שייך שפיר לומר שכשהוא לנאותה בטלו לגבי קישוט דסוכה ואפשר נמי דאינו מק\"ט אז אף שלא קבעו ביתידות בהסכך מדוודאי בטלו לגבי הסוכה [ועיין כלים פ\"כ מ\"ו] אבל דבר המחובר לא שייך שיבטלו לגבי קישוט הסוכה. ותו הרי אף כשיבטלו הרי נשאר להיות מחובר. אמנם י\"ל דמדנקט תנא הדלה עליה וסיכך ע\"ג ואי נימא דר\"ל שהיה המחובר למטה, והסכך כשר למעלה למה לא נקט תנא רבותא טפי, דהרי אפילו המחובר למעלה פסול, וכלעיל מ\"ב. ותו דבש\"ס מפ' לסיפא דסכך כשר רבה כשירה דמיירי שחבט לסכך הפסול וערבו בסכך הכשר, וק' א\"כ למה לא הזכירה המשנה תנאי זה. אע\"כ דגם רישא בערבו לסכך הפסול מיירי, וה\"ק הדלה עליה, ר\"ל על סוכה המסוככת כהלכתה. וכן משמע לשון עליה, שהסכך כשר למטה והמחובר למעלה, וקאמר אף על גב שחזר וסיכך גם על המחובר עם סכך כשר למעלה, דנמצא דהמחובר כולו טמון חבוט ומעורב בתוך הסכך הכשר אפ\"ה כל שאין סכך הכשר רבה עליו הסוכה פסולה. א\"כ מדאיירי מתניתין בשהמחובר טמון תו לא מצי הש\"ס למנקט דאם לנאותו כשר דבטמון לא שייך לנאותו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה סיכוך הרבה מהן</b><br> יותר מן ענפים המחוברין. וערבן יחד יפה עם התלושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרה</b><br> ודוקא שאחר שקצצו נענע כל ענף וענף שקצץ. דאל\"כ פסול מדהיה פסול בשעת הנחה, וכתיב תעשה ולא מהעשוי כשרותו ממילא ע\"י קציצה. מיהו בסיכך תחת הגג ואח\"כ הסיר הגג, לא מקרי תעשה וגו', מדאין הפסול בסכך עצמו. [ובאויפצוגדאך] יש להחמיר לבלי לסכך עד שיפתחו הדלתות שלמעלה מהסכך דפתיחתן אחר הנחת הסכך לא הוה מעשה כל כך כאילו הסירן לגמרי, דאז היה כשר, אמנם אחר שנסכך בכשרות, יכול לסגור ולפתוח הדלתות כחפצו, מדהיה תחלה בכשרות. ואפילו ביו\"ט שרי [תרכ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהוא מקבל טומאה</b><br> ככלים או בגדים וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין</b><br> או שאין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>גידולו מן הארץ</b><br> כעורות וכדומה אף שאין מקט\"ו כגון שלא נגמר מלאכתן להתשמיש שיחדן לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסככין בו</b><br> קשה למה לא נקט נמי מחובר בזה הכלל. ואת\"ל מדכבר תני ליה, הרי גם מקט\"ו כבר תנא ליה בפירס עליה סדין. ותו למה הפסיק בעירב במחובר בין פירס עליה סדין לזה הכלל, והרי הנך שייכי אהדדי. ונ\"ל דאי הוה תני זה הכלל מיד אחר פירס סדין, סד\"א דבזה הכלל נכלל נמי מחובר וכשר לסכך, דהרי מחובר גדולו מן הארץ ואמקט\"ו, אבל לבתר דכבר תנא פסול של מחובר, שפיר מצי למנקט זה הכלל. אמנם ק' כללא בתרא ל\"ל, והרי מכללא קמא שמעינן לה מדיוקא, ובריא\"ף באמת לא נקט רק כללא בתרא. ונ\"ל דאיצטריך, דאי מרישא סד\"א דתרתי בעי, קמ\"ל סיפא לאשמעינן דבחד לריעותה סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחבילי זרדין</b><br> אגודת קנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מסככין בה</b><br> גזירה שמא יניח שם להתיבש, ושלא לשם סכך, ואח\"כ ימלוך עליה שישארו שם לסכך. והרי כתיב תעשה ולא מהעשוי ממילא. מיהו אין חבילה פחות מכ\"ה קנים. כי כן דרך לאגד ליבשן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולן שהתירן כשרות</b><br> וא\"צ נענוע וכנ\"ל סי' כ\"ד, מדלא הניחן שם ליבש [תרכ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולן כשרות לדפנות</b><br> בין מחובר, בין מק\"ט, ובין חבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי מאיר אוסר</b><br> אם כל נסר רוחב ד' טפחים, ד\"ה פסול, אפי' הפכן על חודן דשם אינן רחבים ד\"ט, אפ\"ה פסולין מגזירת תקרה. ובפחותין מג' טפחים ד\"ה כשרין, כי פליגי ברחבים מג\"ט ועד ד' טפחים. וקיי\"ל כר\"י מיהו לדידן אפי' בפחות מג\"ט איכא גזירת תקרה, מדדרך לסכך בתינו בכמותן. ומה\"ט לא יסכך בקש, שמא יעבה הסכך כתקרה. אמנם כל שאסור מגזירת תקרה, בשעת הדחק שרי [תרכ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרה</b><br> אפי' בהניחו באמצע שיעור הסוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלבד שלאי ישן תחתיו</b><br> נקט שינה, דשינה אפי' ארעי אסור, גזירה שמא יתקע בשינה. מיהו אם הנסר אינו רחב ד\"ט, מותר לישן תחתיו דסכך פסול, באמצע פוסל רק בד\"ט, ומן הצד פוסל רק ברחב ד' אמות, דאל\"כ אמרינן דופן עקומה, מהלכה לממ\"ס. אבל אויר אפי' מהצד פוסל בג' טפחים, ואין ישנים תחתיו, ודוקא שהולך האויר על פני כל הסוכה, או שיש בו כדי ראשו ורובו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תקרה</b><br> [ציממערדעקקע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין עליה מעזיבה</b><br> שלא טחו טיט על עצי התקרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים מפקפק</b><br> ר\"ל סותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונוטל אחת מבינתים</b><br> ר\"ל אפי' סותר ומנענע כולן, אפ\"ה דוקא אם ג\"כ מבין כל נסר לנסר נוטל נסר א' מבינתיים ומניח סכך כשר במקומו כשר, ואי לא, פסול, דמדהיו תקרה, אף שיפקפק יש גזירת תקרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או נוטל אחת מבינתים</b><br> ונותן סכך כשר במקום הנסר שנטל ואז כשר אפילו הנשארים רחבים ד\"ט. וי\"א דוקא בפחותים מד' טפחים [תרל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מפקפק</b><br> לטעמיה במ\"ו אזיל, דס\"ל אין מסככים בנסרים כשהן מג' טפחים עד ד' טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקרה סוכתו בשפודין</b><br> לא מבעייא של מתכות דפסול מדאורייתא, מדאין גדולו מן הארץ, וגם מקבל טומאה. אלא אפילו שפוד של עץ, דהו\"ל פשוטי כלי עץ דאינו מקבל טומאה מדאורייתא, עכ\"פ מדסומך את ידו לפעמים על השפוד בשעה שצולה בו בשר, הו\"ל משמש לאדם ולמשמשיו, דבכה\"ג גם פ��וטי כ\"ע מק\"ט עכ\"פ מדרבנן [ועי' בפתיחה לטהרות אות מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בארוכות המטה</b><br> היינו הקרשים שהן דופני המטה מכאן ומכאן. ומיירי אפילו נשברה שאר המטה, שאז הארוכות אמקט\"ו אפ\"ה עכ\"פ הו\"ל שברי כלים. והניח הארוכות על הסוכה כקורות, כדי להניח הסכך עליהן. וקמ\"ל דלא מבעיי' בשפודין שהן כלים, רק אפי' ארוכות שהן שברי כלים, אפ\"ה פסולין לסכך [תרכ\"ט ודלא כר\"ב וכתוי\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרה</b><br> ודוקא בסכך כשר מרובה על הפסול, ואין בהפסול ד' טפחים במקום א':"
+            ],
+            [
+                "<b>החוטט בגדיש לעשות בו סוכה</b><br> בגדיש מונחים אגודות תבן הרבה זה על זה, והוציא אגודות התחתונות מתחת העליונות, ונעשה עי\"ז חלל כשיעור סוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה סוכה</b><br> דהסכך נעשה ממילא ע\"י החטיטה, והו\"ל תעשה ולא מהעשוי. מיהו בסיכך תחלה על גובה טפח אויר, ואח\"כ חטט והרחיב החלל עד כשיעור סוכה, כשר [תרל\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשלשל</b><br> נ\"ל שהוא מלשון שלשלת עבות [געפלאכטען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דפנות מלמעלה למטה</b><br> שארג הדפנות מן הסכך למעלה כלפי מטה, כדי שיהיה לדפנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם גבוה מן הארץ עשרה טפחים כשרה</b><br> אפילו ראשי הדפנות נמוכין הרבה מהסכך, רק שיהיה ראש הדפנות מכוון כנגד הסכך או תוך ג\"ט מנגד המכוון [תר\"ל ס\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כך מלמעלה למטה עשרה טפחים</b><br> אפילו רחוקות הרבה מהארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים</b><br> ברוחב הסוכה [תרל\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שנפחת</b><br> באמצעית הגג, והפחת רחוק מהדפנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולה</b><br> אבל בפחות מזה, כשר, דחזינן כאילו המעזיבה שייך לדופן שנתעקמה. אמנם כל שיש עקום ד' טפחים אסור לישב תחתיו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן חצר שהיא מוקפת אכסדרה</b><br> דהיינו שיוצא כעין תקרה מאמצעית גובה כתלי הבתים שהן סביב לחצר, וסיכך על האויר שבאמצע התקרה זו, נמצא הסכך רחוק מכותלי הבתים, אם רחוק מהן ד' אמות, פסולה. וקמ\"ל בית שנפחת אף דמחיצות לתוכו עבידין אפ\"ה בשיש ד' אמות לא אמרינן דופן עקומה, וקמ\"ל אכסדרה שבחצר דאף דמחיצות לבית עבידין, ולא שייכין לתקרת האכסדרה, אפ\"ה כשאין רחוקים מסכך ד' אמות, אמרינן דכשר מכח דופן עקומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>סוכה גדולה</b><br> ר\"ל סוכה גדולה שיש בה סכך כשר ז' טפחים על ז' טפחים רצופים באמצע, והקיפוה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולה</b><br> סד\"א דוקא בית שנפחת או אכסדרה, דפסולייהו רק משום תעשה ולא מן העשוי, דהרי הן מקורין מנסרים שהן ממין סכך, להכי אמרינן גבייהו דופן עקומה. קמ\"ל דאף גבי סכך פסול נמי אמרינן בפחות מד' אמות דופן עקומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה סוכתו כמין צריף</b><br> [היטטע] בלי דפנות, והסכך משפע לכל צד עד לארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שסמכה לכותל</b><br> שהסכך משפע והולך מאמצע גובה כותל בית, עד לארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאין לה גג</b><br> דשפוע אהל לא הוה אהל. והכי קיי\"ל. וקמ\"ל צריף לרבותא דרבנן אף שאין שם כותל כלל אפ\"ה מכשרי, וקמ\"ל סמכה לכותל דאף שיש שם כותל אפ\"ה פסל ר\"א. מיהו אם היה בשפולי הסכך דופן גובה טפח, או שהיה בראש השפוע גג שוה טפח בכל המשך אורך הסוכה כשר [תרל\"א ס\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחצלת קנים</b><br> [ראהרמאטטע] גדולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גדולה עשאה לשכיבה</b><br> ר\"ל אם עשאה בפירוש שתהיה לשכיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבלת טומאה ואין מסככין בה</b><br> אבל סתמא לסיכך קיימי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה מקבלת טומאה</b><br> סיפא מיירי בקטנה דסתמא לשכיבה, להכי דוקא בעשאה בפירוש לסיכך, אינה מק\"ט ומסככין בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשאה לשכיבה</b><br> ר\"ל אפילו גדולה מסתמא עשאה לשכיבה, ולהכי מקבלת וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>לסיכוך</b><br> ר\"ל אבל אם פירש שתהיה לסיכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסככין בה ואינה מקבלת טומאה</b><br> דכל שעשאה לסיכך, אפילו ישב עליה הזב אינה מק\"ט, דאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו, שהרי אינו מיוחד לישיבה ואי\"ל הרי מקבל טומאה כשהאהילה על מת, ליתא דכל היוצא מהעץ אינו מקבל טומאת אהלים [כפ\"ב דשבת מ\"ג]. וקיי\"ל כת\"ק. מיהו בהיה לה שפה, אפילו נטלה השפה אז אפילו מחצלת גדולה, פסולה [תרכ\"ט] מדהו\"ל עכ\"פ שברי כלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לא יצא ידי חובתו</b><br> ודוקא שהיה חלל שתחת המטה גבוה י\"ט, דאז אהל מפסיק בינו לסוכה. דלא דמי לדלעיל (פ\"א סי' י\"ז) גבי קינוף דסגי אפילו בגבוה פחות מי\"ט. דהתם עשוי לאהל, לישן תחתיו (ר\"ן):"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא אמרו לנו דבר</b><br> ר\"י לטעמיה דס\"ל סוכה אהל קבע בעינן, ואהל עראי שתחת המטה לא מבטל לאהל קבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה</b><br> דעבד ואשה פטורין ממצות עשה שהזמן גרמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפי דרכינו למדנו</b><br> אף שאמר ר\"ג כן דרך שיחת חולין [שפאס בל\"א]. [אב\"י דאם לא אמרה כדי שנלמד דבר, לא היה שח שיחת חולין דעבר בעשה כיומא י\"ט ב' וסוכה כ\"ח א'. ומה\"ט אמרינן בש\"ס כאן דשיחת חולין של ת\"ח צריך לימוד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסומך סובתו בכרעי המטה</b><br> ר\"ל שתמך הסכך בכרעי המטה, דהיינו שהיה מטה שלימה שדפנותיה סביב גבוהים י\"ט מקרקעית המטה, וסיכך על הדפנות, וכשמטלטל המטה, הסכך מתטלטל עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה</b><br> ר\"ל אם אין הסכך קבוע, בד' קונדסין רק מתטלטל עם המטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולה</b><br> לטעמיה בסי' ב' אזיל. וקיי\"ל כת\"ק. ואע\"ג שהסכך נסמך ממטה שמקט\"ו, אפ\"ה דפנות סוכה כשירין מכל דבר [תר\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>סוכה המדובללת</b><br> ר\"ל שקצת מהקנים של סכך מונחים למעלה וקצתן מונחים למטה, ואין בין מה שלמטה למה שלמעלה ג' טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושצלתה מרובה מחמתה</b><br> אף שהסכך דק ואוירו רב [תרל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרה</b><br> ולכתחילה צריך שיוכל לראות כוכבים בלילה מתוך הסכך. ובדיעבד אפילו לא יראה מתוכו נצוצי יום כשירה, אם יוכל לירד מטר מתוכו [ט\"ז ומג\"א שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בראש הספינה כשרה</b><br> דוקא ביכולה לעמוד ברוח מצוייה דיבשה [תרכ\"ח]. מיהו בשיכולה לעמוד ברוח שאינו מצוייה דיבשה, גם לר\"י כשירה, ולא דמי לסומך סוכתו במטה לעיל דפליג ר\"י. דשאני עגלה וספינה דאורחייהו בטלטול, והיינו קבוע שלהן, משא\"כ התם [ועי' תוס' דכ\"א ב' ד\"ה שאין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועולין לה ביום טוב</b><br> מדנקט סיפא אין עולין נקט הכא עולין. ולפי המשמע מב\"י א\"ח ססי' של\"ט דאסור לכנס לספינה ��שבת כשאינה יושבת בקרקע המים, א\"כ י\"ל דקמ\"ל הכא דלצורך מצוה שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשירה</b><br> ובעשאה באילן צריך שלא יסמוך הסכך על האילן רק על קונדסין, דאם לא כן אסור, שמא יסכך מהאילן עצמו [מג\"א שם סק\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין עולין לה ביום טוב</b><br> דאסור להשתמש ביו\"ט במחובר או בבע\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחת בידי אדם</b><br> שתמך והניח קרקעות הסוכה רובה, על גזע האילן, ועשה ב' דפנות של הסוכה על ראש האילן ודופן השלישי עשה בארץ עד למעלה מי\"ט מקרקעית הסוכה, וגם עליה תמוכה קרקעית הסוכה. או שעשה באופן זה ב' דפנות בארץ ודופן א' למעלה באילן. ומיירי שלא היה להסוכה רק ג' דפנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאילנות דפנות לה</b><br> ותמך הסכך בקונדסין [מג\"א תר\"ל סקי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרה</b><br> ודוקא שרוב הדופן הוא מדבר שאין רוח מצוייה מנידו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטורין מן הסוכה</b><br> ר\"ל א\"צ לטרוח אחריה, אפילו בשעה שאינו עוסק במצוה. אבל בלא טורח, חייבים [תר\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חולין</b><br> אפילו רק מיחש גוף בעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשמשיהן</b><br> וי\"א דהן דוקא בשעה שצריך לשמש להחולה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטורין מן הסוכה</b><br> ובנכבו הנרות בסוכה, פטור מלישב שם, וא\"צ לטרוח אחר אחרת. ובנושב רוח מותר לתלות וילן ביו\"ט בסוכה, כדי להגן מהרוח [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה</b><br> פירות ומשקין אפילו טובא, ופת רק כביצה, ומאכל מה' מיני קמח, בקבע עליו חייב בסוכה [תרל\"ט ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמרו העלום לסוכה</b><br> קמ\"ל דהמדקדק במעשיו, אפילו מים לא ישתה חוץ לסוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכל פחות מכביצה</b><br> ר\"ל מאכל פחות מכביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטלו במפה</b><br> כדי לאכלו בלי נט\"י, דבשעת הדחק שרי בכך. וה\"ה לאכל על ידי כף או מזלג נמי א\"צ נט\"י בשעת הדחק [קס\"ג]. וי\"א דחולין פחות מכביצה א\"צ נטילה או מפה [כסי' קנ\"ח ס\"ג]. רק הכא מיירי שאכל החולין על טהרת תרומה, דאז אפילו פחות מכביצה צריך נטילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואכלו חוץ לסוכה</b><br> קמ\"ל דהמיקל בכך לא הוה קל במצות [ר\"ן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בירך אחריו</b><br> בהמ\"ז מדלא הו\"ל כביצה. ואנן קיימא לן דבהמ\"ז בכזית [קפ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחת בלילה</b><br> ר\"ל בכל יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אין לדבר קצבה</b><br> רק כשיאכל יאכל בסוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד</b><br> ואפילו ירדו אז גשמים צריך לקדש ולאכל שם כזית פת [תרל\"ט]. וליל שני לט\"ז חייב ולמג\"א פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישלים בלילי יום טוב האחרון</b><br> ר\"ל ליל שמיני עצרת יאכל עוד סעודה יתירה כנגד הסעודה שלא אכל בימים הראשונים, ואף שיאכלום חוץ לסוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות</b><br> גם בחגיגה פרק א' משנה ז' קאמר תנא כי האי לישנא: ותמוה אי נאמר אהא לא נאמר אהא, והאיך קאמר בתרווייהו על זה נאמר. ולכאורה הוה נראה דהכא שאינו יכול לתקן כלל הסעודות מצוה שהחסיר, סמיך ארישא דקרא דכתיב מעוות לא יוכל לתקן כלל, אבל התם שהחסיר העולת ראייה ושלמי חגיגה, והרי גם אחר הרגל יכול להקריב העולה והשלמים אלא שלא יהיו של יו\"ט, נמצא שיכול לתקן במקצת, סמיך אסיפא דקרא, וחסרון לא יוכל להמנות. אמנם מדקאמר התם בסיפא ר\"ש אומר איזה מעוות שאינו יכול לתקון וכו' משמע דפליג, ומשמע נמי דת\"ק אמעוות לא יוכל לתקון סמיך. אלא נ\"ל איפכא, דהתם דכבר עבר הרגל לגמרי, קרי ביה מעוות לא יוכל לתקון, דקרבנות הרגל שהיה חייב ולא הקריבם א\"א לתקן מעוות זה כלל. משא\"כ הכא שעדיין עומד ביום השמיני, וקצת מהרגל לפניו שיוכל לאכול בו סעודת היום, דייק מסיפא דקרא דחסרון לא יוכל להמנות, דהסעודות שהיה ראוי לאכול ביו\"ט, אם שיוכל לתקן קצת בשיאכל סעודת היום, עכ\"פ מנין הסעודות אינו יכול להשלים, ואפשר דגם לר\"א קאמר דהוי חסרון בלי להמנות, דאף דבידו להשלים הסעודות, א\"א להשלים מצות סוכה שהחסיר בסעודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מכשירין</b><br> וקיי\"ל בהא כב\"ש אפילו בסוכה גדולה אם ישב כן לא יצא, גזירה שמא ימשך אחר שולחנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא קיימת מצות סוכה מימיך</b><br> דאע\"ג דמדאורייתא יצא, אעפ\"כ לא קיים מצות סוכה כראוי כתקנת חכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>קטן שאינו צריך לאמו</b><br> כל שכשהקיץ אינו צועק בגעגועים יתרים אחר אמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב בסוכה</b><br> ודוקא כשהוא בן ה' או ו', כל חד לפום חורפיה [תר\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסיכך על גבי המטה בשביל קטן</b><br> דס\"ל אפילו אין בו דעת חייב לחנכו, ולא קיי\"ל כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וביתו עראי</b><br> שיעמיד שם כליו הנאים, ויהיה רוב תשמישו שם, וביתו יהיה רק לתשמיש ארעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מאימתי מותר לפנות</b><br> שיצא מהסוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משתסרח המקפה</b><br> ר\"ל משיתקלקל התבשיל מטיפות הגשמים שירדו לתוכו בסוכה, ואפילו אינו אוכל אז, מותר לצאת. והוא הדין בנקרשים האוכלים מחמת קור, או בהכל שם מטושטש ולח מגשמים שירדו כבר, או במצטער שם מזבובים, ריח וקרירות, וכל שמשער שאילו היה בבית היה יוצא, פטור מסוכה [מג\"א שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושפך לו קיתון על פניו</b><br> של עבד וקמ\"ל שיצא בפחי נפש (אב\"י אפשר דקמ\"ל נמי, מדא\"ל אי אפשי וכו' אסור לישב שם (כסי' תרל\"ט ס\"ז):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לולב הגזול</b><br> והרי כתיב ולקחתם לכם, משלכם, ואפילו לאחר יאוש פסול מדרבנן, מדהו\"ל מצוה הבאה בעבירה. ואי\"ל ניתי עשה ונדחה ל\"ת. י\"ל לא דחי, כיון שכבר נעקר הלאו קודם שקיים העשה [כביצה ד\"ח ב'] ותו דעכ\"פ אינו לכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיבש</b><br> שנתלבנו לגמרי רוב עליו. ונוהגין להקל כשלא נפרך בצפורן, ויש להחמיר [תרמ\"ה ורט\"ז שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> דבכל ד' מינין בעינן הדר:"
+            ],
+            [
+                "<b>של אשירה</b><br> אילן הנעבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל עיר הנדחת</b><br> עיר ישראל שהודחו ונתפתו רובם לעבוד ע\"ז, המדיחים בסקילה, והמודחים בסייף, והעיר וכל שללה נשרפים [סנהדרין דק\"י א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> דמדעומדין לשריפה, הו\"ל כאילו אין שיעור הלולב קיים, דכל העומד לשרוף כשרוף דמי. וביו\"ט ראשון בלא\"ה פסולים מדבעינן לכם, והרי אסור בהנאה. ואי\"ל בל\"ז פסול מדהו\"ל מצוה הבאה בעבירה, דהרי אסור להנות ממנו. י\"ל מצות לאו להנות נתנו, וזה נ\"ל כוונת תוס' ד\"ה משום [ד\"ל ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נקטם ראשו</b><br> שנשבר ראש רוב עלין היותר עליונ��ם שכלה בהן הלולב. וי\"א ראש רוב העלין שגבוהין מהשדרה [משבצות תרמ\"ה ו']. ונקטם ויבש פסולים משום הדר, ולפיכך פסולים כל ז'. משא\"כ נסדק ונחלק תיומת, פסול מדכתיב ולקחתם קרי ביה ולקח תם, ולא חסר, לפיכך פסול רק ביוט\"ר. וכן כל הפסול משום לכם, הוא רק ביוט\"ר [מג\"א תרמ\"ה ו']. אמנם בנקטם ראש עלה אמצעי, ואין לו אחר, כשר. אבל ביבש אפילו ביש לאחרים כשר באין לו אחר [אשל שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפרצו עליו</b><br> היינו שרוב עליו תלויין למטה, אפילו אגדן עם השדרה, פסול. אבל שדרה עצמה שנשברה ותלוי, למטה, כשר, כשיאגדנה שם [מג\"א שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפרדו עליו</b><br> ר\"ל כשהעלים עומדין פרודים מהשדרה כענפי אילן. ובנחלק תיומת של רוב עלין, פסול. וי\"א שאפילו לא נחלק רק עלה האמצעי שבראש הלולב, באורך ד' גודלין, פסול והכי קיי\"ל [רמ\"א וט\"ז שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומד יאגדנו מלמעלה</b><br> וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ציני הר הברזל</b><br> ר\"ל לולבים הגדלים בהררי סלע, מדאין כח הגידול רב שם לכן העלין קצרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשירות</b><br> ודוקא במגיע ראש עלה זה לעיקר של עלה שלמעלה ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו</b><br> תני, וכדי לנענע בו. ור\"ל שהלולב הוא כאורך ההדס וערבה שצריך שיהיה ארכן ג' טפחים, שהן י\"ב אצבעות ועוד טפח יותר כדי לנענע בו. ונוהגין שיהא שיעור הדס וערבה י\"ב גודלין, ושדרת הלולב ט\"ז גודלין. ואם ההדס וערבה י' גודלין, ושדרת הלולב י\"ג גודלין ושליש, יצא [תר\"ן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיבש</b><br> שכלה כל ירקות שבו, דאל\"כ אפילו נפרך בצפורן כשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>נקטם ראשו</b><br> ראש העץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהיו ענביו מרובות מעליו</b><br> מיהו כשהענבים ירוקות, כשר [תרמ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מיעטן כשר</b><br> אפילו מיעטן ביו\"ט, ואינו מהבב\"ע, מדהסיר רק המניעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין ממעטין ביום טוב</b><br> דכמתקן כלי הוה. ואי\"ל ליתי עשה ולדחי ל\"ת, י\"ט עשה ול\"ת הוא דשבתון שבות כביצה ד\"ח ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>נקטם ראשה</b><br> אף לדידן פסול [עי' סי' כו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצפצפה</b><br> מין ערבה שעלה שלה עגול:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמושה</b><br> [וועלק]. ואינו מצוי בלולב והדס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושנשרו מקצת עליה</b><br> ובנשרו רוב עלין, פסול. [ואף דנשרו מקצת בלולב והדס נמי כשר. נ\"ל דקמ\"ל נשרו גבי ערבה, דאף דמצוייה א\"צ לחזור אחר אחרת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל בעל</b><br> מלת בעל לישנא דמיתבותא הוא, ר\"ל שגדלה בשדה מיושבת לזרוע שם, דהיינו שדה לחה, אף שלא גדלה אצל הנחל כשר. ואורחא דמלתא נקט תנא, שאין דרך הערבה שתגדל בשדה יבשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרה</b><br> דהא דקאמר רחמנא ערבי נחל, דבר הכתוב בהוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו שנים קטומים</b><br> אהדס קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו שלשתן קטומים</b><br> כשר, דעבותו מכסה קטימתו [משא\"כ בלולב וערבה] והכי קיי\"ל [תרמ\"ו ורט\"ז תרמ\"ו] מיהו בשעת הדחק יוצא אפילו בחד וקטום [מג\"א תרנ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיבש</b><br> היינו כשאין בו ליחה, אבל כמוש כשר [מג\"א תרמ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של ערלה</b><br> ערלה ותרומה ודמאי לא שייכי רק באתרוג:"
+            ],
+            [
+                "<b>של תרומה טמאה פסול</b><br> דבעינן לכם והנך אינן ראויין ומה\"ט לא שייך הכא עשה דוחה ל\"ת [ונ\"ל דאע\"ג דכולהו מנשרפין נינהו, איצטריך כולהו דלא מבעי אשרה דאפרה אסור [כפסחים דכ\"ז ב'], אלא אפילו עיר הנדחת דאפרה מותר דהרי בכלל כל הנשרפין נינהו. ולא מבעי עיר הנדחת דלא בטל, דהרי כתיב לא ידבק בידך מאומה, אלא אפילו ערלה דבטלה בר'. ולא מבעי ערלה דאסור להנות בשעת שריפתם, אלא אפילו תרומה טמאה דכהן מסיקה תחת תבשילו, אפ\"ה כולהו כתותי מכתת שעוריה, וגם מדאין בהן היתר אכילה. ולכאורה היה נראה דלהכי לא נקט הכא טבל ואינך דנקט בפסחים [פ\"ב מ\"ה], משום דכולהו יש בהן היתר אכילה ודין ממון מדאפשר לתקנן. אבל באמת ליתא דא\"כ למה צריך בדמאי לב\"ה טעמא דאי בעי מפקר נכסיה דמי גרע מטבל. אלא י\"ל נקט ערלה ותרומה טמאה, וה\"ה כל אסורי אכילה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של תרומה טהורה לא יטול</b><br> מפני שמכשירה לקבל טומאה ע\"י שמקרב האתרוג ללולב שרטוב במים, דמצוה להעמידו בכל יום במים [מכאן נ\"ל ראיה לרקנ\"ט [א\"ת תרנ\"א י\"א] דצריך לחברן יחד, דאל\"כ יטול ולא יתברן יחד, דלשמא יחברן א\"צ לחוש מדאסור רק מדרבנן. ואת\"ל בל\"ז ימתין עד שיתנגב, זמנין דאין לו פנאי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם נטל כשר</b><br> דהא חזי לכהן לאכלה ויצא הול\"ל רק איידי דנקט רישא פסול נקט הכא כשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מכשירין</b><br> דהא חזי לעניים [וב\"ש אע\"ג דמודו בתרומה פליגי בדמאי, אף דדמאי אפילו לנעשיה חזי, דאי בעי מפקיר נכסיה וחזי ליה, עכ\"פ אינו רק מגו, ובאמת לא יתנו לעניים וגם לא יפקיר נכסיו. משא\"כ תרומה, על כרחו יתנו לכהנים, ומאכל כהנים הוא ודאי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של מעשר שני בירושלם לא יטול</b><br> מפני שמכשירו לקבל טומאה כלעיל ובהוכשר כבר אפ\"ה פסול מדנטמא מידים שניות, רק רבותא נקט שלא הוכשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם נטל כשר</b><br> אבל חוץ לירושלים, פסול, דהא לא חזי ליה התם, ולר\"ן ה\"ה חוץ לירושלים כשר בדיעבד. רק נקט בירושלים לרבותא דאפילו בירושלים לכתחילה לא יטול:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלתה חזזית</b><br> כעין שחין בולט וה\"ה מראה פסול. אבל קליפה דקה ולבנה, כשר [פמ\"ג תרמ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על רובו</b><br> אמרינן בש\"ס דוקא במקום א' כשר במעוטו. אבל בב' וג' מקומות הו\"ל מנומר ופסול [ונ\"ל דנקט ג' לרבותא, דאפילו ג' אי ליכא למיחש לנימור, כגון שהן בצד א' של אתרוג, כשר [כי\"א חרמ\"ח ס\"י ודו\"ק] . או נ\"ל דלהכי נקט ב' וג', דה\"ק ב' באתרוג קטן וג' בגדול. או ב' בכתם גדול וג' בנקודות קטנות, דהכל לפי גודל וקוטן האתרוג והכתם דלתחזי עי\"ז כמנומר. וכן נ\"ל הפירש בחולין [ד\"ג ב'] בשחט ב' וג' פעמים ולא נתעלף, ר\"ל ב' בבהמה גדולה וג' בקטנים. ולפעמים ב' וג' כל חד רבותא [כחולין ד\"ל ע\"א] ע\"ש ודו\"ק, ועיין רמל\"מ [פ\"ח ה' מלולב] שהאריך]. מיהו ממקום שמתחיל החוטם להתקצר ואילך, אפילו נקודה א' פסול [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטלה פטמתו</b><br> הוא העץ הקטן שבראש האתרוג שהשושנתא עליו. ודוקא שניטל ונעקר מתוך האתרוג ונשאר גומא במקומו, אבל בממלא הגומא כשר. וי\"א דגם בממלא הגומא שוה להאתרוג פסול [מג\"א תרמ\"ח סק\"ט]. מיהו בגדל מתחילה בלי שושנתא, כשר. [ותואר אתרוג מהודר יש בו ה' תנאים, (א) לפי נקיותו חשיבותו כפי שהוא נקי יותר, כן הוא ג\"כ מהודר טפי. אולם על חוטמו דהיינו כל מקום המדרון שבראש האתר��ג צריך שיהיה נקי מאד, אפילו מכתם קטן כחודו של מחט, (ב) שיהיו בליטות רבות על גופו, ולא יהא חלק [כציטראנע]. (ג) שיהיה העוקץ שבתחתיתו שבו האתרוג תלוי באילן. משוקע, שיהא האתרוג בתחתיתו בולט סביב סביב להעוקץ הבולט. (ד) שיהא בנוי כמגדל, ולא ככדור או דומה לכדור במקצת. (ה) שיהא שושנתא שלימה בראש האתרוג ומכוון נגד העוקץ שלמטה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נקלף</b><br> שנקלף כל קליפתו הדק, אף שנשאר [געלב] כבתחלה. אבל בנקלף רק קצת כשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>נסדק</b><br> כולו מראשו לסופו ואפילו רק מצד אחד [מג\"א שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניקב וחסר כל שהוא</b><br> לרש\"י מיירי מתניתין בנקב שאינו מפולש, וחדא קתני, ניקב וגם חסר כ\"ש, אף שאין הנקב מפולש פסול. אבל בנקב מפולש פסול אפילו לא חסר כלום. ולרמב\"ם מיירי מתניתין בנקב מפולש, ואו או קתני, או ניקב נקב מפולש אף שלא חסר כלום, או שחסר כל שהוא אף שאין הנקב מפולש. ולענין דינא לא פליגי רש\"י ורמב\"ם ורק בפירושא דמתניתין פליגי. אמנם לראב\"ד מתניתין מיירי בנקב מפולש וחדא קתני, שניקב נקב מפולש וגם חסר כ\"ש, דדוקא בב' לריעותה פסול. אבל בחדא לריעותה שהנקב מפולש ולא חסר כלום, או חסר כ\"ש אבל אינו מפולש, כשר. וקיי\"ל כרש\"י ורמב\"ם, ובשעת הדחק יש להקל כראב\"ד. מיהו י\"א דאפילו ניקב רק עד חדרי זרע נמי נקרא מפולש [עי' ב\"י]. אמנם כ\"ע מודו דאם הנקב רחב כאיסר, כגון שתחב בו יתד עב, אז אפילו אין הנקב מפולש ולא חסר כלום, פסול [שם]. ונקיבת קוץ במחובר אינו כשר רק בנקרם קרום געלב עליו [ט\"ז שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלתה חזזית על מיעוטו</b><br> אע\"ג דמדיוק דרישא שמעינן דאפילו בשוה כשר. קמ\"ל הכא דדוקא חזזית אחת כשר על מעוטו אבל כשהם ב' אפילו במעוטו פסול, מדהו\"ל מנומר כלעיל סי' ל\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל עוקצו</b><br> הוא העץ שבו תלוי באילן, ונשאר קצת מהעץ לכסות הגומא. אבל בנעקר העוקץ מתוכיות של אתרוג, פסול [שם ס\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> אע\"ג דהא נמי מדיוק דרישא שמעינן לה. קמ\"ל הכא, לרש\"י דמתניתין מיירי בנקב שאינו מפולש, א\"כ ה\"ק הכא, דוקא נקב שאינו מפולש כשר באינו חסר, אבל נקב מפולש אפילו אינו חסר פסול. ולראב\"ד דס\"ל דנקב דנקט מתניתין במפולש מיירי, דאפילו נקב מפולש באינו חסר כשר, קמ\"ל סיפא לגלויי ארישא, דלא תימא דרישא או או קתני, להכי קאמר סיפא ניקב נקב מפולש ולא חסר כשר, ש\"מ דרישא ב' לריעותא בעינן. מיהו לרמב\"ם רישא בנקב מפולש מיירי, וסיפא בנקב שאינו מפולש דדוקא באינו חסר כ\"ש כשר, אבל בחסר כ\"ש פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>אתרוג הכושי</b><br> שהאתרוג שחור. וה\"ה כשהוא לבן ביותר. או שיש לו נקודות שחורות או לבנות בב' וג' מקומות, או במקום א' ברובו, וכלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והירוק ככרתי</b><br> גרין כמראה [קרעססע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי יהודה פוסל</b><br> וקיי\"ל כר\"י. מיהו בחוזר למראה אתרוג כשר [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר כביצה</b><br> וקיי\"ל כר\"י. מיהו כשהוא כביצה אפילו לא נגמר פריו, כשר, ובלבד שלא יהא ירוק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו אחד בשתי ידיו</b><br> והכי קיי\"ל [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אוגדין את הלולב</b><br> ר\"ל לאגדו יחד עם ההדס וערבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא במינו</b><br> דס\"ל צריך אגוד מדאורייתא, וכל שיש תוך האגוד מין אחר, איכא בל תוסיף:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו במשיחה</b><br> [שנירכען]. דס\"ל א\"צ אגוד. והכי קיי\"ל. מיהו מצוה לאגדו מפני זה אלי ואנוהו. ונוהגין לקשרו בג' מקומות [תרנ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בגימוניות של זהב</b><br> [גאלדטרעססען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במינו היו אוגדין אותו מלמטה</b><br> וכיון דאגוד זה רק לנוי ולא למצוה ליכא גביה בל תוסיף:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיכן היו מנענעין</b><br> דצריך לנענע בהולכה והבאה, למזרח דרום מערב צפון, ואח\"כ מעלה ומוריד. ולכל צד ג' נענועים בהולכה וג' בהבאה. וקול הנענועים הם כעין תפלה ברעדה שיעצר הקב\"ה טללים ורוחות רעות מכל צד שינענעם לשם בשעושה רצונו ית':"
+            ],
+            [
+                "<b>וסוף</b><br> ר\"ל בהודו ראשון ושבסוף ההלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובאנא השם הושיעה נא</b><br> דאמרינן במדרש, אחר שזכו ישראל בדין, נצטוו לשמוח במצוה זו של לולב. ומשום דהאדם נמשל לעץ השדה, נאוה לעשות אות רננת האדם גם במיני האילן שצוונו הקב\"ה ליטול. ונענוע האילנות הוא רננתם, כדכתיב אז ירננו עצי היער [ר\"ל יתנענעו], כי בא לשפוט הארץ ויצאו תושביה זכאים. ומדכתיב בתריה, הודו לד' וגו', ואמרו הושיענו וגו', לכן אין לנענע רק בהודו והושיעה. והכי קיי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא באנא ה' הושיעה נא</b><br> ולא בהצליחה נא, אבל בהודו נענעו כולהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לכשיכנס לביתו יטול על שלחנו</b><br> ר\"ל אם שכח ליטול קודם אכילתו, צריך אפילו להפסיק אכילתו. ומיירי דליכא שהות אח\"כ, דאל\"כ כיון דתנא בא בדרך, ע\"כ בחה\"מ עסקינן, ואז הו\"ל לולב מדרבנן והרי בדרבנן בדאיכא שהות א\"צ להפסיק [כשבת פ\"א מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "את ההלל, שלא למד לומר מעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עונה אחריהן מה שהן אומרין</b><br> דמדאין חייבים בדבר אין מוציאין אחרים ידי חובתן, לפיכך צ\"ל אחריהם מלה במלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותהי לו מאירה</b><br> מדצריך ללימוד של אלו ואינו הולך לביהכ\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>הללויה</b><br> על כל פסוק שיאמר השליח צבור. והאידנא לא נהגו כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לכפול</b><br> שכל פסוקים שבפרשת הודו, הן כפולים, כגון מן המצר קראתי יה, ענני במרחביה, וכן כולם. משא\"כ מאודך ולמטה. לכן כופלין הפסוקים ההם וקורין אותן ב' פעמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפשוט</b><br> שלא לכפלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>יברך אחריו</b><br> אבל לפניו מצוה לברך בכל מקום:"
+            ],
+            [
+                "שלקח בשביעית לולב מעם הארץ שחשוד לאכול דמי פירות שביעית אחר ביעור, והרי לולב אע\"ג דעץ הוא, נוהג בו ובדמיו קדושת שביעית. דאע\"ג דבשאר עצים אין בהם קדושת שביעית, התם ה\"ט מדלא דמי הנאתן להנאת אכילה שהיא בשעת ביעורו, משא\"כ הנאת עצים, הרי סתמן להסקה עומדין, שהנאתן אינו בא רק אחר שנתבערו. משא\"כ לולב, סתמו עומד לכבד הבית, שהנאתו וביעורו בא בזמן אחד כמו אכילת פירות. ואעפ\"כ זהו בלולב שגדל בשביעית אבל לולב זה שקונה אותו בשביעית אין בו קדושה, מדכבר צמח בששית ונכנס לשביעית, והרי גם פירות כה\"ג אין בהם קדושת שביעית [כר\"ה י\"ג ע\"ב]. מיהו אתרוג, אף שגם הוא נכנס מששית לשביעית, הרי אזלינן גביה בתר לקיטה לענין שביעית. ולפיכך אסור למסור דמיו לעם הארץ, שמא לא יבערן בזמן בעור המבואר במסכת שביעית [פ\"ט מ\"ח]. להכי נותן וכו' [כך מסיק הש\"ס ודברי הר\"ב תמוה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במתנה</b><br> ואם אינו רוצה. נותן לו בעד הלולב דמים יתירים כשיעור דמי האתרוג, ומתנה עמו שיתן לו האתרוג במתנה [ונ\"ל דדוקא בהבלעה מותר כה\"ג, דהרי בשכר שבת נמי דחמיר מותר בהבלעה כנדרים [דל\"ז א'], אבל שלא בהבלעה אסור, וכן מוכח מרמג\"א קנ\"ג סקכ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה לולב ניטל במקדש שבעה</b><br> כדכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמדינה</b><br> ר\"ל אפילו בירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף</b><br> יום שמניפין העומר במקדש, שהוא בט\"ז בניסן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולו אסור</b><br> דבזמן המקדש, הקרובים שיודעים מתי הקריבו העומר, מותרים בתבואה חדשה אחר שהקריבו העומר, והרחוקים מותרים לאחר חצות, דאז ודאי כבר הקריבו העומר. וכשחרב המקדש, מותר מדאורייתא לאכול תבואה חדשה בכל מקום משהאיר המזרח ביום ט\"ז בניסן. וגזר רבן יוחנן שמא יבנה המקדש בליל ט\"ז, ולא יספיקו להקריבו קודם חצות, ויטעו לאכלו כבכל השנים כשהאיר המזרח. לכן אסרו מלאכול עד אחר כל יום ט\"ז. והכי קיי\"ל [ועי' י\"ד רצ\"ג ס\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת</b><br> מערב שבת. דדוקא נטילתו דוחה ביום ראשון את השבת, אפילו בגבולין בזמן שבית המקדש קיים, אבל לא הוצאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו</b><br> בבית הכנסת שעמה מועטים היה אפשר בכך. משא\"כ בהר הבית [פ\"ד מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאמרו חכמים</b><br> גם בדאורייתא שייך כהך לישנא [כזבחים ע\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלולבו של חבירו</b><br> מיהו בנתנו לו במתנה ע\"מ להחזיר, מהני [תרנ\"ח]. ובשאר ימים דיוצא בשאול, יכול ליטל לולב של חבירו בלי דעתו, דניחא ליה לאינש שיעשו מצוה בממונו [תרמ\"ט ס\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוציאו ברשות</b><br> דע\"י טרדת מצוה, שכח שהיום שבת. ודוקא בלא יצא עדיין ידי חובתו קודם שהוציאו, כגון דאפקיה בכלי, או שהפכו. דאם יצא כבר, הרי תו לא טריד במצוה, וחייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבלת אשה</b><br> את הלולב בשבת, אע\"ג דלא חזי לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומחזירתו למים בשבת</b><br> שלא יכמוש. והיינו לאחר שתקנו שיטול כל א' לולב בביתו [כפ\"ד מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר בשבת מחזירין</b><br> ולא יוסיף מים, אף דטרחא מועטת היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום טוב מוסיפין</b><br> ולא יחליפם דטרחא מרובה הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמועד</b><br> ר\"ל בחוה\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחליפין</b><br> דמצוה להחליפן שישאר רטוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב בלולב</b><br> מטעם חנוך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לולב</b><br> לנטילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וערבה</b><br> להקיף בו המזבח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ששה ושבעה</b><br> ר\"ל פעמים הוא ו' ימים, ולפעמים ז' ימים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ההלל</b><br> החיוב לגמור ההלל בסוכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשמחה</b><br> לאכול שלמים בסוכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>סוכה</b><br> החיוב לישב בסוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וניסוך המים</b><br> שחייבין לנסך מים ע\"ג המזבח כל ימי הסוכות אחר תמיד השחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחליל</b><br> החיוב לנגן [בפלעטהע] ובשאר כלי שיר בעזרה, כל לילי חוה\"מ של סוכות אחר הקרבת תמיד הערביים עד אחר קריאת הגבר, דאז הולכין בשיר עד לחוץ לעיר לשאוב מים לנסך ע\"ג המזבח:"
+            ],
+            [
+                "<b>וששה</b><br> פעמים כך ופעמים כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>לולב שבעה</b><br> דיום א' לבד דחי שבת בכ\"מ בזמן שבית המקדש קיים. משום דאז חייב מדאורייתא אפילו בגבולין, אבל בשאר ימים דליתא מדאורייתא בגבולין, גזרינן אף במקדש שמא ישכח ויעבירנו ד' אמות בר\"ה. ואע\"ג דאין שבות במקדש. היינו במה דשייך למקדש דבלא שייך למקדש יש שגזרו [כעירובין ק\"ב ובפירושנו פסחים פ\"ה סי' נ\"ה] ויש שלא גזרו [כר\"ה פ\"ד סי' א'] [והא דנקט שמא יעבירנו וכו', ולא שמא יוציאנו מרה\"י לר\"ה. ה\"ט משום דבין רה\"י לר\"ה יש היכירא ולא חיישינן שיוציא מזל\"ז [אב\"י כך כ' תוס'. אבל רש\"י תי' דלא נקט כן משום דכשהגביה ע\"מ לטלו ונמלך והוציאו פטור. ותמהו רבעתו\"ס דה\"נ בהעברה בנמלך להעביר אחר שעשה העקירה פטור. ונ\"ל להצדיק דברי רבינו רש\"י, ע\"פ מ\"ד [שבת צ\"ו ב'] דמעביר ד\"א בר\"ה הילכתא גמירי לה, ולא ממשכן ילפינן לה. ע\"כ, והרי טעם דכשנטלו ע\"מ שלא להוציא והוציא פטור, היינו משום דילפינן ממשכן, דמלאכת מחשבת בעינן [כרש\"י שבת ד\"ה ב' ד\"ה אינו]. והא תינח הוצאה דילפינן ממשכן אבל העברה דלא ילפינן ממשכן, אפילו נמלך חייב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל הימים ששה</b><br> והאידנא גם יום א' בשבת לא דחי, ואפילו בא\"י כדי שיהיו הכל שוין בקיום המצוה, משא\"כ בלא תעשה מלאכה לא חששו כך, וצריך טעם לדבר, דהכא דאיכא מצוה איכא למיחש טפי שיטעו הרחוקים מירושלים לטלו גם הם. ואע\"ג שבזמן המקדש לא חששו בזה אפילו בלולב, התם היו תולין הכל במקדש. אבל השתא גזרו בכל מקום דחיישינן שמא יבוא זמן שישתכח חשבון קביעותא דירחא ושמא יעבירנו אז ד' אמות בר\"ה לילך אצל בקי ללמוד ויחלל שבת בחנם [אבל בזמן המקדש, לא גזרו שמא יעבירנו אחר שיצא בו, דלמה יוציאנו אז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ערבה שבעה</b><br> דראוי לעשות לערבה היכר שהיא דאורייתא, מדלא כתיבה בהדיא, ולא תקנו שידחה ביום ראשון, דבהכי לא מנכר, דיסברו משום לולב הוא דנדחה דבערבה ולולב הקיפו המזבח, ומדאפקוה מראשון אוקמוה אאחרון, שאז מסויים הדבר טפי. מיהו נטילת הערבה חוץ לביהמ\"ק, כבזמן הזה, בהושענא רבה רק מנהג נביאים הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוליכין את לולביהן להר הבית</b><br> מע\"ש. ונ\"ל דהאתרוג מכורך בענפי הערבות והדס היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחזנין</b><br> השמשים שמשמשים שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסודרין אותן על גב איצטבא</b><br> הר הבית שחוץ לעזרה, היה מוקף כסאות בנויות בהר, ומסוככות למעלה מפני הגשמים [ועי' פסחים פ\"א סי' כ\"ב] ומניחין הלולבות על גב הכסאות ולא על גגן, שלא יתיבשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזקנים</b><br> שחלשין מלחטוף למחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מניחין את שלהן בלשכה</b><br> בחדר המיוחד לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומלמדים אותם</b><br> בית דין מלמדין להעם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא לו במתנה</b><br> דאינו יוצא ביו\"ט ראשון בלולב שאינו שלו. ולעיל [פ\"ג משנה י\"ג] בבית הכנסת, לא הוצרכו לכך שלא היה עם רב. וכמו כן במשנה ה' במורביות לא הוצרכו לכך, משום דרק ע\"י שלוחי ב\"ד הובא, והעם לוקחים משם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחזנין זורקין אותם לפניהם</b><br> בהר הבית שהיה חוץ לעזרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומלקטין משם מרביות של ערבה</b><br> ענפים חדשים חותכין בכל יום גבוהים י\"א אמה. ומקיפין בהן הכהנים את המזבח ואח\"כ באין וכו'. [אב\"י וזהו למאן דאמר שבערבה היו מקיפין, ומנהגינו עתה שמקיפים כל ששה ימים בלולב הוא כמ\"ד בלולב מקיפין וביום ז' מקיפין גם בערבה לעשות ככ\"ע, וכ\"כ רב\"י בטא\"ח סי' תרס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח</b><br> שמעמידין אותן על היסוד של מזבח סביב למזבח וכל א' מהעם לוקח משם בד א' או יותר וחובטן בקרקע איזה פעמים. [אב\"י ר\"ל ביום ז' עשו כן ועי' הילכתא גבירתא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על גבי המזבח</b><br> דהיינו אמה גבוה למעלה מהקרנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותקעו</b><br> אות לשמחה [כך כתב תוספות]: [ונראה לי שהיו התקיעות הללו גם כן לסימן, שאחר שזקפו הענפים על המזבח, נסכו המים על המזבח. והיינו דקאמר לקמן במתני', ג' לשער העליון וג' לתחתון וג' למלוי המים וג' ע\"ג המזבח, דכולהו תקיעות בשביל המים היו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אני והו הושיעה נא</b><br> ר\"ל אותו שכביכול אני והוא במקרה אחד, הושיעה נא. ור\"ל על דרך מה שנאמר [ישעיה מ\"ח פ\"י] למעני למעני אעשה כי איך יחל, וכן נאמר, עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו [להכי מקדים נמי מלת \"אני\" למלת \"והוא\", כביכול כאומר מקרותי ירגיש גם הוא]. [אב\"י ועי' רש\"י ורע\"ב שאני והו הם ב' שמות משם ע\"ב ושפיר הקדים אני להו]. או נ\"ל שמבקש, שגם כנסת ישראל גם הקב\"ה יושיעו נא להכנסיה. והוא ע\"ד מ\"ד בפסיקתא. בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כביכול מחזיקין כח גבורה של מעלה. שנאמר באלהים נעשה חיל, ובזמן שאין עושין רצון הקב\"ה, כביכול מתישין כח של מעלה, שנאמר צור ילדך תשי. [ולהכי מקדים נמי מלת \"אני\" למלת \"והוא\", דכל מילי צריך תחלה אתערותא מלתתא, כמ\"ש בזה\"ק. [אב\"י עי' בזהר בראשית ע\"פ ואיד יעלה מן הארץ], ואחר כך הבא לטהר מסייעים לו, וכל זה לפי מ\"ש בירושלמי הכא, כיני מתניתין אני והוא. באלף. ואשתמיטתיה ירושלמי זה להחכם ר\"ו [היידענהיים] ז\"ל, ולהגאון מהר\"פ זצוק\"ל שהודה לו, כמובא במחזור [רעדעלהיים] שהדפיס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואותו היום</b><br> בשביעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת פטירתן</b><br> [אב\"י דהיינו ביום ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>יופי לך מזבח</b><br> יופי זה עשינו לכבודך מזבח, מדאתה מכפר עלינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ליה ולך מזבח</b><br> ר\"ל אנחנו מודים ליה אלהינו, ולך אנו משבחים. שכל כך אתה חביב לפניו לכפר עלינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כך מעשהו בשבת</b><br> כשחל יום ז' של סוכות בשבת. ואע\"ג דגם ביו\"ט לא היו חותכין אותן ממחובר, מדלא עדיף משופר [כר\"ה פ\"ד מ\"ח], והיו צריכין ללקטם מעיו\"ט ולהניחם בגיגיות וא\"כ למה נקט שבת דוקא. י\"ל תנא רק היתירה קמ\"ל דביום ז' שרי לטלטלם בשבת כמו ביו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שהיו מלקטין אותן</b><br> הענפים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומניחים אותן בגיגיות של זהב</b><br> [פעססער] של זהב מליאות מים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שלא יכמשו</b><br> העלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוחנן בן ברוקה אומר חריות</b><br> ענפים:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו מביאין</b><br> מדנקט פלוגתא דר' יוחנן הכא, ולא לעיל בריש משנה ה', דהרי התם קאמר דלקחו ערבה, הו\"ל לתנא התם למנקט דלר\"י לקחו חריות. נ\"ל דר' י��חנן לא פליג רק כשחל בשבת אז היו מביאין חריות שאינן נכמשין כל כך מהר, שכך תקנו הנביאים לשבת [ועי' תוס']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואוכלין אתרוגיהן</b><br> ר\"ל משנפטר העם ויוצאין מביהמ\"ק בז', חוטפין הגדולים הלולבות מיד הקטנים, ואוכלין האתרוגים, ואין בזה גזל, דאף דהאתרוגים של הקטנים שייכין לאבותיהן, כך נהגו לשמחה. וי\"א דשומטין ר\"ל זורקין, שמיד אחר שנפטרו, הקטנים זורקין הלולבות ואוכלין האתרוגים. אבל אתרוגים של הגדולים הרי אתקצאי למצוה ליום ז', ואסירי כל יום ז'. ולדידן גם בח' אסור משום ספיקא דיומא [תרס\"ה]. [ואילה\"ק למה האתרוגים של הקטנים לא אתקצאי, הרי עכ\"פ מצוה דרבנן איכא גם באתרוג שלהן, דהרי קטן היודע לנענע חייב בלולב [כספ\"ג דסוכה]. וא\"כ מ\"ש ממותר מנר חנוכה דנמי מדרבנן, ואסור משום מוקצה [כרא\"ש פ\"ב דשבת אות ט']. ואף דהתם דוקא בנותר מתוך שיעור הדלקתו, ולא נעשה בו עדיין המצוה שאתקצי לה, משא\"כ הכא כבר נטלו בו. עכ\"פ ה\"נ אתקצי לכולא יומא. ונ\"ל דהכא בתינוק אף שהגיע לעונת נדרים אינו יכול להקצות הלולב, מדאינו שלו רק של אביו, ואביו מדיודע דעושין כן לשמחה, כהתנה בפירוש דמי [ועי' ברט\"ז ססי' תרל\"ח, ומ\"ש בקופת הרוכלין בדיני מוקצה סי' ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>גמר מלאכול</b><br> ביום ז':"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יתיר סוכתו</b><br> לסתרה מיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן המנחה ולמעלה</b><br> שהשתמש בהן בסוכה, יורידם להבית. ונקט לשון מוריד, דסוכותיהן עשו בגגות [כע\"ז ד\"ג א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני כבוד יום טוב האחרון של חג</b><br> שיראה כמכין כלים נאים ליו\"ט. ולדידן דצריך לישב בה בלילה וביום ח', רק שאינו מברך, מוריד הכלים בח' אחר אכילתו [תרס\"ו. וצ\"ע לענ\"ד דהרי מכין מיו\"ט לחבירו אסור אפילו באינו מלאכה כרמג\"א רס\"י תק\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניסוך המים</b><br> דניסוך המים הלממ\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>צלוחית</b><br> [קריגכען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה ממלא מן השילוח</b><br> שם מעין סמוך לירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגיעו לשער המים</b><br> שם שער שבעזרה שבו מכניסין המים כששבו מהמעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלה בכבש</b><br> הנושא הצלוחית עלה בכבש שבדרום המזבח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופנה לשמאלו</b><br> דסמוך לקרן דרומית מערבית היו הספלין שבהן מנסכין. וכשעלה בדרום, היה הקרן הזה בשמאל העולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני ספלים</b><br> [בעקקען] מחוברין בסיד במזבח, א' ליין וא' למים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני היין</b><br> ופעמים שטועה לשפוך היין להמערבי, להכי שניהן דומין לכסף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין</b><br> נקב א' בכל חוטם שבכל ספל. והכהן מערה בזמן אחד המים והיין, כל אחד לספלו. ומשם יורדין דרך החוטם לגג המזבח, ומשם דרך נקב שבגג יורדין לשיתין. והוא חלול עמוק מאוד שתחת המזבח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד דק</b><br> נקב המעובה היה ליין, שעב מן המים. שהמים ממהרין לצאת, יותר מהיין העב בטבעו יותר מהמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מערבי</b><br> הספל המערבי:"
+            ],
+            [
+                "<b>עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך שלמים</b><br> ר\"ל אם טעה והחליף וניסך המים לספל היין, והיין לספל המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר בלוג היה מנסך כל שמונה</b><br> בתרתי פליג את\"ק, דק��מר ג' לוגין ורק ז' ימים. ונ\"ל מדלא מייתי דברי ר\"י לעיל גבי מחזקת נ\"ל ואפסיק בינייהו טובא, וגם עם פלוגתא אחריתה דר\"י בספלים, ש\"מ דמודה ר\"י בשאיבה ששאבו בכלי של ג' לוגין, אי משום דמנכרי מצוותה טפי כשישאוה בפרסום משלוח לעזרה. אי כדי שלא יטעו ליקח הלוג המקודש לניסוך ויוציאוהו לשאיבה ויפסלו המים ביוצא. וגם בל\"ז אין מוציאין כלי שרת מהעזרה [כמנחות] ומה\"ט נמי בסיפא לקחו חבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמנסך אומרים לו הגבה ידך</b><br> שיראו הכל כשתנסך, ולא יחשדוך כצדוקי שאינו מודה בנסוך המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שפעם אחת ניסך אחד על גבי רגליו</b><br> משום שצדוקי היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורגמוהו כל העם באתרוגיהן</b><br> דנסוך המים רק בשחר היה, בשעת נטילת אתרוג ולולב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאינה מקודשת</b><br> שלא נתקדשה לעבודת המזבח. דבנתקדשה, היו המים נפסלים בלינה. דבשבת לא הלכו בשחר חוץ לעיר לשאוב המים, דאסור לנשאן מר\"ה לרה\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה ממלא מן הכיור</b><br> שמחוברין מימיו בקרקע, ולהכי אין נפסלין בלינה. מיהו באפשר שאבו ממעין השילוח, דשם היו המים יפין ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולים לגבי מזבח</b><br> מדלא חזי להדיוט, מחשש שתיית נחש, והקריבהו נא לפחתך [כך כ' בש\"ס הכא. ואילה\"ק למה לא הביא הש\"ס המקרא שכ' בתורה ממבחר נדריך [כיומא דל\"ד ב']. נ\"ל דדוקא כשאין מום בדבר רק שאפשר שיביא מובתר יותר, ילפינן ממובחר נדריך. אבל כשיש חסרון ומום בהדבר, שייך טפי קרא דהקריבהו, ולהכי הכא [בד\"נ ע\"א] ובחולין [ד\"צ ע\"ב] מביא הש\"ס קרא דהקריבהו, מדיש חסרון בגוף הדבר. ובזה תמוהים לפע\"ד דברי רש\"י [מנחות דס\"ד א'] ד\"ה אפילו נמצאת, שכ' דשחיטת קרבן כחוש יליף מהקריבהו. ודו\"ק]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>החליל</b><br> [הפלעטהע] שנגנו בה כלעיל פ\"ד סי' ח'. ואף דכלי זמר הרבה היו שם, עכ\"פ קול החליל נשמע ביותר, ובו מתחילין ומסיימין, לפיכך נקרא כל הזמר על שמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>זהו החליל של בית השואבה</b><br> כך נקרא שם המקום שבעזרת נשים שמתקנין אותו בכמה מיני תקונין [כמ\"ב] לשמחת שאיבת מי נסוך שבחג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את יום טוב</b><br> אע\"ג דכלי שיר בשבת ויו\"ט אסור רק משום שבות, ואין שבות במקדש. היינו לצורך עבודה, אבל הכא רק שמחה יתירה הוא ולא עבודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במוצאי יום טוב הראשון של חג</b><br> וה\"ה כל ימי חוה\"מ אחר הקרבת תמיד בין הערבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ירדו לעזרת נשים</b><br> הכהנים והלויים שבעזרה, יורדים מעזרת ישראל לעזרת נשים שבשפולי ההר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומתקנין שם תקון גדול</b><br> [גראסע ארדנונג]. שהניחו קרשים עם מעקה סביב על הזיזין שיוצאין מהחומות סביב, ושם עמדו עליהן הנשים, לראות שמחת בית השואבה שהיה למטה בעזרת נשים, ולא יתערבו הנשים עם האנשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וארבעה ספלים של זהב בראשיהן</b><br> בראש כל מנורה היה ד' [בעקקען]. ותוך הספלים הניחו הפתילה העבה ביותר והבעירוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וארבע סולמות לכל אחד ואחד</b><br> סולם לכל ספל. ונ\"ל דלא שהיו המנורות של זהב כל כך גבוהות ועבות עד שהיה צריכים לעלות בסולמות לראשיהן, ובש\"ס אמרינן שהיה גובה של כל מנורה נ' אמה, וזהו גוזמא גדולה שיהיו מנורות רבות גבוהות ועבות כל כך כליל זהב, אלא שהיו המנורות עומדות על בימות גבוהות כל כך, או סביב שפת הגזוזטרא שעשו, וכל זה כדי להפיץ אורה בכל עיר הקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וארבעה ילדים מפרחי כהונה</b><br> מבחורי כהונה. על כל סולם יושב כהן א' רך בשנים שקל לעלות. ונ\"ל דאע\"ג דכבר קאמר שהיו ילדים, נקט נמי פרחי כהונה לומר שבחרו אותן יפים כפרחים וקלין במעשיהן כעוף פורח, והכל רק להדור השמחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובידיהם כדים של שמן של מאה ועשרים לוג</b><br> דהיינו ל' לוג לכל א':"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן מטילין לכל ספל וספל</b><br> כל שעה שיצטרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומהמייניהן</b><br> ר\"ל ממכנסים ואבנטים שנתבלו, מהן עשו הפתילות העבות הנ\"ל. ונ\"ל דאורחא דמלתא נקט, דהנך דרכן לבלות, ביותר מכתונת ומצנפת, מפני החיכוך והשפשוף בהן. או נ\"ל משום דשאר בגדי כהונה שבלו נצרכים למנורה [כשבת כ\"ב א'], משא\"כ מכנסיים אינן דרך כבוד למנורה, ואבנט נמי מדיש בו צמר מעורב בפשתן, לא חזי רק לשואבה, שהיו הפתילות שם עבות מאוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מהן היו מפקיעין</b><br> עשו מהן [שארפיע לדאכטע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאינה מאירה מאור בית השואבה</b><br> שהמנורות עומדות על כן גבוה נ' אמה, וזה על ראש ההר, וכותל מזרחי היה נמוך, לכן האירה כל העיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חסידים ואנשי מעשה</b><br> נ\"ל דר\"ל גדולי הדור, שמעשה הצבור בידן, כסנהדרין וראשי הישיבות, ושאר חכמי ישראל. ולא היו מניחין לכל עם הארץ לרקד ולשורר, כדי שלא יבואו מתוך שמחה יתירה לידי קלות ראש, רק כולם באו לראות ולשמוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו מרקדים לפניהם</b><br> לפני כל העם שעמדו סביב אצל החומות. א\"נ נ\"ל טפי דלפניהן על המנורות קאי, ועשו כן כדי שיראום הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלוים בכנורות</b><br> [הארפען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובנבלים</b><br> [לויטע], והוא כלי זמר עם מיתרים כעין [פיאלינע] שלנו. וזה נבל עשור, שהיה לו י' מיתרים, או פחות או יותר. ונקרא נבל מדהיה נגוניו מתוקין ביותר עד שמנבל כל כלי שיר שבעולם [עי' יוזעפוס פלאביוס ספר ז' פ\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמצלתים</b><br> [קאסטאגנעטטען], והן ב' קערות של מתכות שמקישין זה בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחצוצרות</b><br> [טראמפעטען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכלי שיר בלא מספר</b><br> באין מספר קבוע ועי' עירוכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעזרת נשים</b><br> ר\"ל בשער נקנור שהוא בין עזרת ישראל לעזרת נשים, נמצא שעמדו למעלה ממקום הריקודים והשמחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותקעו</b><br> ב' כהנים הנ\"ל תקעו לסימן שיצאו העם לשאוב מים לנסך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגיעו</b><br> ב' הכהנים בראש, וכל העם אחריהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעזרה</b><br> לרצפת עזרת נשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפכו</b><br> הפכו כולן א\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>פניהן למערב</b><br> נגד המקדש וההיכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמרו אבותינו שהיו במקום הזה</b><br> בבית ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמה משתחוים קדמה לשמש</b><br> כמוזכר ביחזקאל [ח' פט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וליה עינינו</b><br> ה\"ק ליה אנחנו משתחוים על שעבר, וליה עינינו מיחלות להבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש</b><br> ג' קולות תר\"ת חשיב ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מוסיפין על ארבעים ושמנה</b><br> לאו דוקא, דבע\"פ בשבת היו נ\"ז תקיעות, כ\"א שבכל יום, וט' למוסף, וט' לכל כת מג' כתות שהפסח נשחט בהן. רק דלא חשיב הך, מדלא שכיח. [ומה\"ט לא חשיב נמי התקיעות שתקעו במקדש ביום א' דחוה\"מ סוכות בסוף השמיטה קודם שקרא המלך התורה בהקהל [כתוס' סוטה פ\"ז] דהוא ג\"כ לא שכיח. א\"נ משום דאין להם שיעור וכדקאמר התם כל כהן שלא הריע אז כמדומה שאינו כהן. א\"נ משום דכשר היה אף בבעל מום, וכדקאמר התם שראו חיגר תוקע במקדש, משא\"כ הכא נ\"ל דאף התקיעות שתקעו להבדיל בין קודש לחול בע\"ש, נ\"ל שהיו בכהן שאינו בעל מום, כדי להודיע שגם הכהנים תמימין לא הותרו רק במלאכת גביה ולא במלאכת הדיוט. מיהו לרמב\"ם [פ\"ג מחגיגה] בל\"ז לא ק' מידי, שכתב שתקיעות ההם בחוצות ירושלים היו כדי להקהיל הקהל, וע\"כ דס\"ל מש\"כ בתוספת שתקעו במקדש, ירושלים אקרי מקדש, וכן פירש נמי [רפ\"ד דר\"ה] במקדש היו תוקעין, דהיינו בירושלים. ועוד נ\"ל דמה דקאמר התם בתוספת שתקעו אז בחצוצרות זהב, היינו שנשכרו בדינר זהב, וכדקאמר התם. דאין לומר דהן עצמן של זהב, דהרי כל דלכנופיא צריך של כסף [כר\"ה כ\"ז א']] ודר\"ה לא חשיב [ר\"ה פ\"ג מ\"ג] מדהן דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש לפתיחת שערים</b><br> של עזרה בבוקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותשע לתמיד של שחר</b><br> דבשעת נסכי התמיד אמרו הלויים שיר, ומחלקין השיר לג' פרקים, ובתחלת כל פרק תקעו תר\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמוספין היו מוסיפין עוד תשע</b><br> ר\"ל לכל קרבנות מוספים שבכל יום, תקעו רק ג\"פ תר\"ת בשעת נסוכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש להבטיל העם ממלאכה</b><br> אף דבכל עיר תוקעין בע\"ש במקום היותר גבוה בעיר [כשבת ל\"ה ב' וקנ\"ד ב'], א\"כ לא שייך לתקיעות המקדש. נ\"ל דקמ\"ל הכא דבמקדש נמי תקעו להיכירא דרק לעבודה דוחה שבת. וסדר התקיעות כך היו, במנחה תקעו תקיעה ראשונה, כדי לבטל מלאכה שבשדה. ושוהה מעט וחוזר ומריע להפסיק המשא ומתן. ושוהה עד קרוב לשקיעות החמה וחוזר ותוקע לבטל כל מלאכה אפילו שלצורך שבת, וסי' להדליק הנרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלש להבדיל בין קודש לחול</b><br> דאחר ששהה מעט חוזר ותוקע תר\"ת לסי' שקידש היום ואסור אח\"כ כל מלאכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש לפתיחת שערים שלש לשער העליון ושלש</b><br> הך תנא ס\"ל שלא תקעו למעלה העשירית ואע\"ג דגם לאחר מעלה עשירית קאמר תוקעין והולכין היינו רק תקיעה בלי תרועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לשער התחתון</b><br> היינו לשער העזרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלש למלוי המים</b><br> ר\"ל כשחזרו עם המים והגיעו עמם לשער המים כלעיל [פ\"ד סי' מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלש על גבי מזבח</b><br> קודם שינסכום [ועי' פ\"ד סי' כ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יום טוב הראשון של חג</b><br> כ\"ד משמרות כהונה היו, ובכל שבוע עובד משמר אחר. רק ברגל כולן שוין בהקרבת המוספין ובהקרבות ראייה וחגיגה ושמחה. ולהכי קאמר תנא הך מתניתין, האיך חלקו בחג הסוכות כל המשמרות קרבנות המוספין ביניהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושעיר אחד</b><br> הפרים והאילים היו עולות, והשעיר חטאת, והם יחד ט\"ז קרבנות לט\"ז משמורות, נשארו עוד י\"ד כבשים לעולות לח' משמורות. אמנם בכל הימים שלאחריו, כל יום מתמעט א' מהפרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים</b><br> של מוסף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ששה</b><br> משמרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקריבין שנים שנים</b><br> ב' כבשים לכל משמר, הרי י\"ב כבשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשאר</b><br> ב' משמרות הנשארים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשני</b><br> שנתמעט א' מהפרים ונשתיירו ט' משמרות לי\"ד כבשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשאר</b><br> ד' משמרות הנשארים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשלישי</b><br> שנתמעט שוב אחד מהפרים, נשארו י' משמרות לי\"ד כבשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשאר</b><br> ו' משמרות הנשארים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשביעי כולן שוין</b><br> ר\"ל כל משמר מקריב רק קרבן א'. דביום ז' מקריבין ז' פרים, וב' אילים', ושעיר א' וי\"ד כבשים, הרי כ\"ד בהמות לכ\"ד משמורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשמיני</b><br> משום דביום ח' לא היה רק פר א' ואיל א' וז' כבשים, דהו\"ל רק ט' קרבנות ואין בהם כדי לחלקן לכ\"ד משמורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזרו לפייס כברגלים</b><br> ר\"ל כמו בשאר רגלים, שמפייסין ביניהן מי יקרב זה או זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו מי שהקריב פרים היום</b><br> ביום אחד מימי החג:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא חוזרין חלילה</b><br> סביב [ונ\"ל שהוא מלשון, מיחל ושותה מיד [דמאי פ\"ז מ\"ד], דהיינו מחליף, ור\"ל הכא, שהקרבת הפרים חוזר בחילוף, היום לזה ומחר לאחר. וכ\"כ אמרינן [זבחים ד\"כ] א\"ר חזרנו חלילה, ר\"ל לומר פעם כך ופעם בענין אחר. או נ\"ל שהוא לשון חוללים במחול שסובבים תמיד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשלשה פרקים בשנה</b><br> ר\"ל בג' רגלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו כל משמרות שוות באמורי הרגלים</b><br> ר\"ל בקרבנות האמורין שיקריבום ברגלים, חולקין כולן בשוה באכילה והקרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחלוק לחם הפנים</b><br> היינו כשחל שבת בא' מימי הרגל. אבל סילוקן של לחה\"פ וסידורן והקטרת הבזיכין, היה הכל למשמר הקבוע, שיצא היום בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעצרת</b><br> ר\"ל כשחל עצרת בשבת. דבעצרת הביאו ב' לחמי חמץ עם ב' הכבשים שהקריבו בעצרת. והרי לחם הפנים של שבת היה של מצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומרים לו</b><br> לכל כהן שנוטל חלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>הילך מצה</b><br> מלחה\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>הילך חמץ</b><br> מב' הלחם, דאין חולקין קרבן נגד קרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>משמר שזמנו קבוע</b><br> בשבוע שברגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר קרבנות צבור</b><br> מוספין של שבת, ופר העלם דבר של צבור [שהקריבוהו כשהורו סנהדרין גדולה לרוב הקהל והתירו להן איסור כרת, וכשנודע להם שטעו. מביא כל שבט ושבט פר]. ושעיר ע\"ז [דהיינו כשהורו סנהדרי גדולה שמותר לעשות דבר זה לפני ע\"ז, וכשנודע להם שטעו, מביא כל שבט ושבט פר ושעיר. וזה דוקא כשעשו רוב הצבור על פיהן] [רמב\"ם פי\"ב וי\"ג משגגות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקריב את הכל</b><br> לאתויי קיץ המזבח, והם העולות שמקריבין משל צבור כשהמזבח פנוי [עי' שקלים פ\"ד פי' כ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה</b><br> שחל שבת באסרו חג:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין לאחריה</b><br> שחל שבת בעיו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחלוק לחם הפנים</b><br> דמדא\"א להן לאחר או להקדים ביאתן או הליכתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>חל להיות יום אחד להפסיק בינתיים</b><br> בין יו\"ט לשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>משמר שזמנו קבוע היה נוטל עשר חלות והמתעכב נוטל שתים ��בשאר ימות השנה הנכנס נוטל שש והיוצא נוטל שש רבי יהודה אומר הנכנס נוטל שבע</b><br> שנוטל ב' חלות יתירות, בשכר הגפת דלתות בית המקדש שפתחום משמר היוצא בשחר, ויסגירום משמר הנכנס. ואי\"ל יחלקו תמיד בשוה ולא יפסידו מידי י\"ל ניחא לי' לאינש ליקח מיד ולא להמתין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנכנסין חולקין</b><br> חולקים לחם הפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בצפון</b><br> מקום שחיטת הקדשי קדשים. כדי להורות שנכנסין לעבודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בילגה</b><br> שם משמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטבעתה קבועה</b><br> כל משמר היה לו טבעת מיוחד קבוע ברצפת העזרה, וע\"י ציר נפתחה מצד א', ומכניס בה צואר הבהמה כששוחטה, שלא תזוז הבהמה את עצמה בשעת שחיטה. אמנם טבעת בלגה היה סגור וקבוע מב' הצדדים, כדי שתתבזה להשתמש בשל אחרים [ולא עקרו טבעתה לגמרי. כדי שלא תתבייש ביותר לכל הרואה טבעת חסירה בכ\"ד טבעות שהיו מונחים בריבוע ו' על ד' [מדות פ\"ג מ\"ה] גם שלא יתגנה סדר הנחתם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחלונה סתומה</b><br> דלכל משמר היה מיוחד ארגז [שראנק] בכות לסכיניהן. ושל בלגה סתום. וכל זה עשו לה לקנס, דבת אחת ממשפחתה המירה ונשאת לשר יווני, וכשמשלו היוונים בימי חשמונאי טפחה בסנדלה ע\"ג המזבח, וחרפה את המזבח ואמרה, זאב זאב עד מתי תכלה ממון ישראל, והרי לא תושיען. וכשגברו ישראל קנסו לכל משפחת בית אביה שנתגדלה בתוכן מרשעת כזאת, דאוי לרשע אוי לשכנו, טוב לצדיק, טוב לשכנו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין סוכה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Taanit/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,77 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Yachin on Mishnah Taanit",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "יכין תענית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "\"The continual offering ceased.\" When they laid siege to Jerusalem and it was destroyed, because on that day there were no more lambs for the daily offering. It appears to me that the this passage is referring to the days of Hyrkanus and Aristobulous (the last of the Hasmonean kings), when they laid siege to one another (during their civil war.) So it also seems from Baba Kama 82b. However, if the passage refers to the time of the destruction of the Temple then it means the destruction of the 1st Temple when Nebuchadnezzar king of Babylon laid siege to Jerusalem for three years. It could not be referring to the Second Temple because then the siege only lasted from Nisan to Av, and if so when they broke into the city it is obvious that everything ceased, the continual offering included."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "\"The Torah.\" It appears to me that this is referring to the scroll of the Torah written by Ezra the Scribe which was kept in the Temple courts and from which all other scrolls were checked and corrected, as it says in tractate Soferim (see mishna Moed Katan 3:4). Or it appears that this means they burned every Torah scroll they could find and the reason that the mishna says 'the Torah' in the singular is that the intent of that wicked one was to completely erase the Torah from among Israel."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Taanit/English/merged.json

@@ -0,0 +1,78 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Taanit",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Taanit",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "\"The continual offering ceased.\" When they laid siege to Jerusalem and it was destroyed, because on that day there were no more lambs for the daily offering. It appears to me that the this passage is referring to the days of Hyrkanus and Aristobulous (the last of the Hasmonean kings), when they laid siege to one another (during their civil war.) So it also seems from Baba Kama 82b. However, if the passage refers to the time of the destruction of the Temple then it means the destruction of the 1st Temple when Nebuchadnezzar king of Babylon laid siege to Jerusalem for three years. It could not be referring to the Second Temple because then the siege only lasted from Nisan to Av, and if so when they broke into the city it is obvious that everything ceased, the continual offering included."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "\"The Torah.\" It appears to me that this is referring to the scroll of the Torah written by Ezra the Scribe which was kept in the Temple courts and from which all other scrolls were checked and corrected, as it says in tractate Soferim (see mishna Moed Katan 3:4). Or it appears that this means they burned every Torah scroll they could find and the reason that the mishna says 'the Torah' in the singular is that the intent of that wicked one was to completely erase the Torah from among Israel."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין תענית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Taanit/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,734 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Taanit",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין תענית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מאימתי מזכירין גבורת גשמים</b><br> לומר משיב הרוח באתה גבור. ונקרא גבורות. משום דהגשם, א' מגבורות הקב\"ה הוא. ולא קאמר זוכרין. דקמ\"ל דאין להזכיר משיב הרוח עד שהכריז השמש והזכיר את הצבור לאמרו כמ\"ש בירושלמי [וכ\"כ אין פוסקין מלומר משיב הרוח בפסח, עד המנחה, שאז כבר שמעו שפסק הש\"ץ מלאמרו במוסף [קי\"ד]. או נ\"ל, דזוכרין הוה משמע בלב [כמגילה י\"ח א']. ואילה\"ק מפסחים [ק\"ו א'] דאמרינן זכריהו על היין. נ\"ל דהתם שאני, מדכתיב לקדשו, היינו בקידש באמירה, וכן אמרינן במכילתא, לקדשו בברכה. ובני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א עוררני לזה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג</b><br> בשחרית יום א' של סוכות. דבחג נדונין על הגשמים, ובשחרית נוטלין הלולב לרצות על הגשמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג</b><br> ר\"ל במעריב שקודם שמיני עצרת [תוס' דב\"ב ד\"ה משעת. ומסתמא ר' יהושע דמשנה כרבי יהושע דברייתא ס\"ל. אבל אי\"ל דפליג, ור' יהושע דמתניתין אשחרית דשביעי קאמר וכדמשמע לכאורה מלקמן [ד\"ג א'] דקאמר הי ר' יהושע וכו'. ליתא, דהרי גשמים בחג סימן קללה עדיין בז'. ואי\"ל דבשחרית של ח' קאמר. זה אינו אחרון של חג. ותו דהרי אסור להזכיר עד שיכריז ש\"ץ כמ\"ש בירושלמי, ואיך יפסיק בשחרית בין גאולה לתפלה. ואת\"ל הרי ר\"א דקאמר ביום א' דסוכות מזכיר, ומלולב גמר לה, א\"כ ודאי או דפליג אהך דירושלמי דאסור להזכיר קודם הזכרות הש\"ץ, או דס\"ל דלצורך רבים מותר להפסיק בין גאולה לתפלה. וא\"כ ר' יהושע נמי אפשר דפליג אירושלמי כר\"א. ליתא, דר\"א אפשר דס\"ל דבמוסף של יום א' מתחיל להזכיר, אבל רבי יהושע אי ס\"ל דבמוסף של שמיני עצרת מתחיל להזכיר א\"כ היינו כר' יודא, ובש\"ס קאמרינן דר' יודא פליג אר' יהושע דמתניתין. ותו הרי ע\"כ צ\"ל דלר' יהושע במעריב של ש\"ע מתחיל להזכיר, דהרי כל עיקרו טעמו של רבי יהושע שסתר דברי ר\"א, הוא משום דגשמים בחג סימן קללה, והרי גם במעריב של ש\"ע תו אינן קללה. אע\"כ כדאמרן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג</b><br> כסוכה ספ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו</b><br> ר\"ל לא אמרתי שיתפלל על הגשמים בחג לומר ותן טל ומטר רק אמרתי שיזכיר אז שיש כח ביד ה' להוריד גשמים, משום דאז זמן גשמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם כן לעולם יהא מזכיר</b><br> אפילו בקיץ. אפשר שיוריד גשמים בגבורתו ית' מדמזכירין מדת יום בלילה מה\"ט [כברכות י\"א ב'], אלא דהכא שאני דהוא סימן קללה בקיץ. ור\"א ס\"ל דבאמת בכל השנה אם רוצה להזכיר מזכיר רק קודם שישאל הגשמים חובה לו לרצות על הגשמים כמו שמרצה בזמן ההוא בלולב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין שואלין את הגשמים</b><br> לומר ותן טל ומטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא סמוך לגשמים</b><br> ר\"ל אף דפליגי רבי אליעזר ור\"י בהזכרת משיב הרוח, עכ\"פ בשאלה מודו דאינה רק בזמן רביעה המפורש לקמן [במ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האחרון</b><br> המתפלל מוסף:"
+            ],
+            [
+                "<b>הראשון</b><br> המתפלל שחרית:"
+            ],
+            [
+                "<b>האחרון אינו מזכיר</b><br> והכי קיי\"ל [א\"ח קי\"ד]. מיהו בתפלת לחש יאמרו הצבור משיב הרוח במוסף שמיני עצרת ובמוסף פסח:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד אימתי שואלין את הגשמים רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח</b><br> כמו שמתחיל משה\"ר באחרון דסוכות, כך יסיים באחרון דפסח. ואע\"ג דלעיל לא קאמר ר' יודא הכי. תרי תנאי אליבא דר\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון</b><br> דר\"ל בניסן, אלמא דבכל חדש ניסן עדיין הגשמים סימן ברכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים</b><br> לומר ותן טל ומטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן גמליאל אומר בשבעה בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת</b><br> ר\"ל משום שהעולי רגלים חייבים להשהות בירושלים כל ימי החג [כסוכה מ\"ז א' ותוס' שם ד\"ה לינה. ובר\"ה ד\"ה א', ואשתמיטתה לרתוי\"ט ד\"ה כדי]. להכי לא רצו להתפלל על הגשמים שיעכבום בשובם, לביתם, ואיחרו מלשאל גשמים, עד כדי שיגיע היותר חלש מהם, למקום היותר רחוק מירושלים דהיינו פרת שהוא בצפון א\"י, ואותו הגבול היה היותר מרוחק משאר הגבולים מירושלים, דהרחוק ביותר פטור מלעלות לרגל [כפסחים ד\"ע ע\"ב]. והכי קיי\"ל גם השתא. מיהו אנן בח\"ל מתחילין לשאל בערבית של יום ס' אחר התקופה. ויום התקופה הוא בכלל הס' [קי\"ז]. ואם צריכים לגשמים לא יתפללו על הגשם בשמינה עשרה, רק כל יחיד יבקש על זה בשומע תפלה [ט\"ז שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>התחילו היחידים</b><br> ר\"ל ת\"ח גדולים חייבים. אבל תלמידים רשאים להתענות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתענין שלש תעניות</b><br> ב' ה' ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין ושותין משחשיכה</b><br> קודם התענית:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית דין גוזרין שלש תעניות על הצבור</b><br> ב' ה' ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין ושותין משחשיכה</b><br> ליל שלפני התענית עד עלות השחר, כל שלא יישן שינת קבע. וכן בכל תענית. ובהתנה מותר אפילו יישן. וי\"א דבשתייה א\"צ תנאי. וראוי להחמיר, אם לא שרגיל לשתות אחר השינה [תקס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין ושותין מבעוד יום</b><br> ר\"ל מפסיקין מלאכול מבעו\"י קודם ליל שלפני התענית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואסורין</b><br> ביום התענית:"
+            ],
+            [
+                "<b>וברחיצה</b><br> בחמין וכל הגוף. אבל מקצת הגוף בחמין, או כל הגוף בצונן, מותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונועלין את המרחצאות</b><br> החמין [תקע\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית דין גוזרין עליהם עוד שבע</b><br> ב' ה' ב', ה' ב' ה', ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן שלש עשרה תעניות על הצבור</b><br> ואין גוזרין יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו יתרות על הראשונות</b><br> בדברים שהן עשה ובפרסום מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבאלו מתריעין</b><br> בשופרות בתפלה [וכפ\"ב]. ונקט מתריעין משום דהתרועה הוא עיקר מה שציותה תורה הרעותם בחצוצרת ונזכרתם, והתקיעה טפל לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשני</b><br> ר\"ל כל תענית מהן שהיה ביום ב' בשבוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטין עם חשיכה</b><br> ר\"ל פותחין קצת דלת החנות לפנות ערב, מדצריכים לקנ��ת לאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחמישי מותרין</b><br> לפתוח החנות לגמרי כל היום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ממעטין במשא ומתן</b><br> מלקנות צרכי חופה דוקא [תקנ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בבנין</b><br> בית חתונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובנטיעה</b><br> אילן לטייל תחתיו. ול\"נ דהיינו אילן שהיו רגילין לנטעו ביום שיולד ילד [כגיטין נ\"ז א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>באירוסין</b><br> שלא יארסו כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובנשואין</b><br> ובלא קיים פריה ורביה שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כבני אדם הנזופין למקום</b><br> ר\"ל כאילו נגערו מהקב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיצא ניסן</b><br> של תקופה. דהיינו ל' יום אחר תקופת ניסן. ולדידן שזמן גשמים שלנו בקיץ, כשהגיע זמן הגשמים ולא ירדו, מתענין היחידים כלעיל, ושוהין ו' ימים, ואח\"כ ב\"ד גוזרין הי\"ג תענית כלעיל. רק שבתענית ח\"ל א\"צ להפסיק מבעו\"י [תקע\"ה]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סדר תעניות כיצד</b><br> בז' אחרונות מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוציאין את התיבה</b><br> הארון עם הס\"ת. לומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעוונינו. ר\"ל שע\"י עוונינו יתהווה רעבון, ונצטרך להתבטל מעסק התורה עי\"ז. [אב\"י ל\"מ ר\"ל כפשוטו, דבמה שחטאנו בזינו התורה לבלי להשגיח במצותיה, וזהו שכ' רש\"י [דט\"ז א'] בד\"ה בעוונינו וודוי הוא. וזה כדברינו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרחובה של עיר</b><br> שיתבזו בפרהסיא. ואם אי אפשר, עכ\"פ יתפללו בבית אחר, כעין גלות [רמג\"א רתקע\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונותנין אפר מקלה</b><br> אפר ממש לזכר אפרו של יצחק:"
+            ],
+            [
+                "<b>על גבי התיבה</b><br> כלומר עמו אנכי בצרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל אחד ואחד נותן בראשו</b><br> הא נשיא ואב\"ד מניחין להם אחרים, כדי שיתביישו ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזקן שבהן</b><br> ואם אפשר בזקן וחכם עדיף טפי, ואם לאו סגי בחכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר לפניהן דברי כבושין</b><br> תוכחה. וכך מתחיל לפני דרשתו, אחינו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וירא אלהים את שקם ואת תעניתם</b><br> משום שכולן לבשו שקין ומתענין, כדקאמר בש\"ס, הודיען לפני כל שזה רק הסבה להכניע נפשם שישובו, ולא שזה יועיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקבלה</b><br> במה שקבלתם בצווי מנביאיכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקרעו לבככם ואל בגדיכם</b><br> ומאריך בדרוש כפי כחו, ואח\"כ מתפללין [מכאן ראיה שיש לדרוש ביו\"כ קודם תפלת מעריב של כל נדרי. ולא כיש מקומות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עמדו בתפלה</b><br> תפלת שחרית. וה\"ה במנחה ונעילה שעושין ככל הסדר הזה [טור תקע\"ה ותקע\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורגיל</b><br> שמורגל בתנ\"ך, כדי שיבין מה שיאמר. גם ר\"ל שמורגל להתפלל בצבור, כדי שלא יטעה, ויצטערו הצבור שיחשבו שהוא סימן רעה להם [כברכות דל\"ד ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש לו בנים</b><br> שיהיה טפלא תלוי ביה, כדי שיתכוון טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וביתו ריקם</b><br> שהוא עני. גם ר\"ל שבני ביתו ריקנין מעבירה. ויש בכלל זה שלא יצא עליו שם רע בילדותו אף שעתה מתנהג כשורה. גם שיהיה לו עבודת שדה, ושיהיה עניו, ושיהיה קולו נעים להמשיך הלב, ושיהיה מרוצה לעם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומר לפניהם</b><br> כשיגיע לתפלת י\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש</b><br> בין גואל לרופא, מוסיף ו' ברכות [כמבואר במ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו הן</b><br> הו' ברכות שמוסיף הש\"ץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>זכרונות ושופרות</b><br> אתה זוכר וכו'. אתה נגלית וכו'. שתיהן כמו בר\"ה. הרי ב' ברכות שמוסיף:"
+            ],
+            [
+                "<b>אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני</b><br> כל מזמור ק\"כ, וחותם כלקמן במשנה ד', הרי ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>אשא עיני אל ההרים וגו'</b><br> כל מזמור קכ\"א, וחותם, הרי ד':"
+            ],
+            [
+                "<b>ממעמקים קראתיך ה'</b><br> כל מזמור ק\"ל וחותם, הרי ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>תפלה לעני כי יעטוף</b><br> כל מזמור ק\"ב, וחותם, הרי ו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות</b><br> מלת צריך משמע לפעמים לכתחילה כדאמרינן [גיטין ט\"ו א'] סד\"א צריך לכתחילה קמ\"ל. ולפעמים משמע לשון חיוב אפילו בדיעבד, כדאמרינן [ברכות ט\"ו ב'] סד\"א צריך ואין לה תקנה קמ\"ל. וה\"נ הכא ר\"ל אין חיובו לומר כך, אלא חייב לומר רעב כי וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>דבר כי יהיה בארץ</b><br> מלכים א' ח' מפסוק ל\"ה עד פמ\"א. זה אומר תחת זכרונות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות</b><br> ירמיה י\"ד עד פסוק י'. זה אומר תחת שופרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומר חותמיהן</b><br> נ\"ל שדברי ר\"י הוא, וה\"ק אבל אומר חותמיהן של זכרונות ושופרות. שבפרשה שבמלכים חותם בברכת זכרונות, ובפרשה שבירמיה חותם בברכת שופרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הראשונה הוא אומר</b><br> היינו ברכת ראה נא בעניינו שמאריך בה, שכשמגיע ללמען שמך, אומר ענינו ה' ענינו וכו' עד צרה וצוקה, וקיים לנו ה' אלהינו את הברית ואת החסד וכו' [כמו בזכרוניות של ר\"ה], עד מעמך ומעירך ומנחלתך, ואח\"כ אומר, מי שענה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ברוך אתה ה' גואל ישראל</b><br> ועונין אמן, ותוקעין תקיעה תרועה תקיעה, ואומרים ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' וגו', היום יבואונו וכו' אם כבנים וכו' [כמ\"ש בטור תקע\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על השניה הוא אומר</b><br> ר\"ל בברכה ב' מראה נא, שהוא זכרונות אומר אתה זוכר וכו' כמו בר\"ה, עד להיות להם לאלהים אני ה', ואומר מי שענה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שענה את אבותינו על ים סוף</b><br> בזה חותם את הזכרונות, משום דישראל היו כנשכחים במצרים רד\"ו שנים, ונתיאשו כבר מהגאולה, והקב\"ה התחיל עמהן באמרו זכרתי את העשוי לכם, וקיים דבריו בגאולתם, בקריעת ים סוף שהיה גמר הגאולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות</b><br> ועונין אמן, ותוקעין תרועה תקיעה תרועה, ויעבור וכו', כסי' כ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>על השלישית הוא אומר</b><br> דבשלישית מתחיל בשופרות של ר\"ה, אתה נגלית וכו' עד והלך בסערת תימן. ואומר, ונאמר ויריעו העם ויתקעו בשופר וגו' ותפול החומה וגו', ונאמר וכי תבואו מלחמה על הצר וגו' ונזכרתם וגו', וזכור לנו ה' אלהינו זכותו של יהושע היום ורחם עלינו למען שמך, מי שענה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שענה את יהושע בגלגל</b><br> להכי מסיים בזה את השופרות, משום דיהושע נענה ביריחו בשופרות והמשכן היה אז בגלגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברוך אתה ה' שומע תרועה</b><br> ואחר הברכה תוקע תקיעה תרועה תקיעה, ואומר ויעבור וכו', כסי' כ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הרביע��ת הוא אומר</b><br> דמתחיל מזמור ק\"כ [כלעיל מ\"ג], ומסיים אנא ה' אלהינו זכור לנו זכותו של שמואל חוזך ורחם עלינו וכו', מי שענה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שענה את שמואל במצפה</b><br> דכתיב שם ויזעק שמואל אל ה'. וחותם בזה, משום שהוא מעין אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני שהתחיל בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברוך אתה ה' שומע צעקה</b><br> ותוקע תרועה תקיעה תרועה וכו' כלעיל סי' כ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>על החמישית הוא אומר</b><br> דמתחיל מזמור קכ\"א [כלעיל מ\"ג], ומסיים, אנא ה\"א זכור לנו זכותו של אליהו חוזך ורחם וכו' מי שענה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שענה את אליהו בהר הכרמל</b><br> הוא מעין אשא עיני אל ההרים שהתחיל בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברוך אתה ה' שומע תפלה</b><br> ואח\"כ תוקעין תקיעה תרועה תקיעה, ויעבור וכו' כסי' כ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הששית הוא אומר</b><br> מתחול מזמור ק\"ל [כמ\"ג], ומסיים אנא ה\"א זכור לנו זכותו של יונה נביאך ורחם וכו' מי שענה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שענה את יונה ממעי הדגה</b><br> הוא מעין ממעמקים קראתיך שהתחיל בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברוך אתה ה' העונה בעת צרה</b><br> ואחר הברכה תוקעין, תרועה תקיעה תרועה, ויעבור וכו' כסי' כ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>על השביעית הוא אומר</b><br> מתחיל מזמור ק\"ב [כמ\"ג], ואמר אנא ה\"א וכו' וזכור לנו זכותם של דוד ושלמה בנו עבדיך ורחם וכו' מי שענה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלם</b><br> לדוד, כשהיה ג' שנים רעב בימיו. ולשלמה, כשאמר כשחינך המקדש, רעב כי יהיה בארץ [כמלכים א' ח']. ואלה הם מעין הפתיחה שהתחיל תפלה לעני כי יעטוף שיחלוש ברעב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברוך אתה ה' המרחם על הארץ</b><br> ועונין אמן ותוקעין תר\"ת וכו' כסי' כ\"ט. ואח\"כ אמר רפאינו ה' וכו' וגומר תפלת י\"ח. ולרמב\"ם אחר גמר התפלה תוקעין בחצוצרות. ואע\"ג דיונה בתר דוד ושלמה הוה, הקדימוהו כדי לסיים כל הברכות עם מרחם על הארץ בה\"א הידיעה דהיינו א\"י, ובהא שייכי דוד ושלמה טפי, דבימיהם היה הצלחת ארץ ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה בימי ר' חלפתא</b><br> בצפורי היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ור' חנניה בן תרדיון</b><br> בסיכני היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגמר את הברכה כולה</b><br> של ראה נא, אחר שאמר עננו בתוכה, כסי' כ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ענו אחריו אמן</b><br> רק בשכמל\"ו. ואח\"כ אמר השמש, תקעו הכהנים וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>תקעו הכהנים תקעו</b><br> ואין תוקעין עדיין, רק אומר הש\"ץ מי שענה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה</b><br> ותוקעין תר\"ת, ואח\"כ אומר הש\"ץ זכרונות וגמר הברכה, כלעיל, רק שלא ענו אמן רק בשכמל\"ו. ואמר השמש הריעו וכו' ואח\"כ אמר שופרות וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הריעו בני אהרן הריעו</b><br> ולא תקעו עדיין רק אומר הש\"ץ מי שענה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה</b><br> ואז תוקעים תרועה תקיעה תרועה. [דאע\"ג דכל תרועה צריכה תקיעה לפניה ולאחריה [כר\"ה ל\"ד א']. הרי היה תקיעה לפניה בברכה שלפניה, דהברכה אפילו בר\"ה אינו הפסק, דהרי שמע ט' תקיעות ביום יצא, רק שלא יפסיק קול אחר בנתיים [ר\"ה שם]. ואע\"ג דבכה\"ג בר\"ה אינן מצטרפות, דמשך בשנייה כשתים אין בידו אלא א' [כר\"ה ל\"ד א']. היינו רק בר\"ה דחייבה רחמנא בג' תרועות [כר\"ה ל\"ד א']. אבל בתעניות דרק תרועה א' חייבה רחמנא להכי לא דייקינן כולי האי]. וכן בכל ברכה וברכה ענו הצבור בשכמל\"ו. וקודם התקיעות אמר הש\"ץ מי שענה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובהר הבית</b><br> כנגד שער מזרח, וכפי הנראה שם היתה להם הבית הכנסת שנזכרה ביומא רפ\"ז. לפי שבמקדש לעולם לא ענו אמן רק בשכמל\"ו, דשם כל המברך ברכה מזכיר את שם המפורש. ומה\"ט גופיה אמרו מי שענה קודם התקיעות, משום דבשכמל\"ו הוא שבח בפני עצמו, והיו שייכים התקיעות לבשכמל\"ו, ולא למי שענה, להכי אמרו מי שענה מיד קודם התקיעות, כדי להסמיך התקיעות למי שענה שהוא עיקר תפלת התענית. מיהו אינהו ס\"ל דאף בגבולין שעונין בכל יום רק אמן, אפ\"ה מדמקריבין ביום זה חלבם ודמן דוגמת הקרבן בביהמ\"ק, ראוי לעשות זכר למקדש. גם הצריכו לומר תקעו הכהנים אף דבח\"ל אפילו זר תוקע. ולא הודו להם חכמים [כך נ\"ל פי' כל משנה זו, שלא נתפרשה לנו במפולש כראוי לפי עניותינו, מרבותינו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ג' תעניות הראשונות</b><br> שגזרו ב\"ד [כפ\"א מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אנשי משמר</b><br> דהכהנים כולם היו נחלקים לכ\"ד משמרות, כל משמר עובד בשבוע שלו, וכל משמר שוב מתחלק לו' בתי אבות לו' ימי השבוע, שבכל יום עובד בית אב אחר, ובשבת עובדים כל הבתי אבות של המשמר יחד [כמנחות ק\"ז ב'. ואשתמיטתיה להר\"ב במח\"כ בפ\"א דתמיד, שכ' שהיו שבעה בתי אבות, ועמ\"ש שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא היו מתענין כלל</b><br> שמא יחלשו בעבודתן. וגם המשמר מה\"ט לא קבלו עליהן להשלים התענית, דשמא יצטרכו לסייע להבית אב, כשיתרבה עבודת היום:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש שניות</b><br> שחמורים קצת יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אנשי משמר מתענין ומשלימין</b><br> דרק אנשי מעמד בל\"ז היו מתענין בשבוע שלהן [כפ\"ד מ\"ב]. ולא אנשי משמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אנשי משמר</b><br> איידי דאיירי במשמרות נקט נמי הא, ולא איירי בתענית:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותרים לשתות יין בלילות</b><br> דבלילה א\"א שיצטרכו לסיועתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואנשי בית אב לא ביום ולא בלילה</b><br> משום שהם גם בלילה הקריבו אברי קרבנות היום שעבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אנשי משמד ואנשי מעמד</b><br> שגם ישראל נחלקו לכ\"ד מעמדות, מעמד לכל שבוע, ולהן ראש, שנקרא ראש המעמד. וקצת מכל מעמד דרים בירושלים, כדי שיהיו אלו הדרים מהן בירושלים שלוחי כל ישראל, לעמוד אצל הקרבת התמידין [ועי' לקמן פ\"ד מ\"ב וגו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורין מלספר ומלכבס</b><br> אותן שעומדין אצל הקרבן, אסורים לספר ולכבס בשבוע של משמרתם, כדי שיסתפרו ויכבסו בגדיהם מקודם ויכנסו נאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחמישי</b><br> שבשבוע שלהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותרין מפני כבוד השבת</b><br> ושמא לא יהיה להן פנאי בע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכתוב במגילת תענית</b><br> ספר הוא שנקרא כך מדנזכר שם כל היו\"ט שתקנו בבית שני שלא יתענו בהם, עבור הניסים שנעשה להן אז. ובקצת מהיו\"ט שם, כתוב דלא למספד, ובקצת דלא להתענאה, ומפרש הכא איזה חילוק יש בין שכתיב כך או כך. וקיי\"ל דבזה\"ז בטלה מגלת תענות חוץ מחנוכה ופורים [תקע\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפניו</b><br> ביום שלפניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא להפקיע השערים</b><br> שע\"י שיקנו הכל סעודות גדולות לתע��ית ולשבת, יתפקע ויתבטל שער של המאכלים שהיה עד השתא, מדיתמעטו המאכלים אצל החנוונים בעיר. [ול\"מ נ\"ל דלהפקיע, הוא מלשון ממונה על הפקיע [שקלים פ\"ה], וה\"נ ר\"ל להכות שער של המאכלים, וכן אומרים בל\"א [אויפשלאגען]. ותמהני ארמב\"ם שכ' שסבת הפקעת השער, יהיה ע\"י שיסברו החנוונים דלהכי גזרו ב\"ד תענית סמוך לשבת מדיש צורך גדול למטר. וק\"ל א\"כ כשגוזרין תענית על שאר צרה, למה אין גוזרין תחלה בה'. ודוחק לומר שיטעו החנוונים שמתענים מפני צורך הגשמים]. ולדידן אין לחוש לכך [מג\"א תקע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם התחילו</b><br> אם התחילו להתענות יום א' או יומים מקודם ופגע א' מאלו תוך הימים שגזרו להתענות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מפסיקין דברי רבן גמליאל</b><br> והכי קיי\"ל. ואנן נוהגין להתענות יום אחר תחתיו [תקע\"ב]. ויחיד שנדר להתענות בה\"ב כל השנה, יפגע ר\"ח, א\"צ התרה אבל בנדר על מניין ימים, ופגע ר\"ח, יתיר נדרו. ובא\"א להתיר, יתענה, ויתיב תענית לתעניתו [תק\"ע]. אבל באירע ברית מילה בעשי\"ת או בב' ה' וב' שמתענין אחר יו\"ט, אף שענה אמן אחר הש\"ץ, א\"צ התרה, דמדנהגו בכה\"ג שלא להתענות, הו\"ל כהתנה בפירוש. אמנם בקבל בפירוש במנחה להתענות מחר, צריך התרה. וכן הדין ביא\"צ כה\"ג [תקס\"ח]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סדר תעניות אלו האמור</b><br> בפרק א' מ\"ה ו' ז':"
+            ],
+            [
+                "<b>ברביעה ראשונה</b><br> ר\"ל זה דוקא שלא ירדו גשמים עד י\"ז בחשון [כפ\"א מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל צמחים ששנו</b><br> שצמחו ונשתנו והתחילו להתקלקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתריעין עליהם מיד</b><br> בתענית הראשון, דבעצירת גשמים אין הזמן בהול, דשמא ירדו עוד. משא\"כ אם יפסדו הצמחים א\"א שיתוקנו אח\"כ וכן בפסקו גשמים מ' יום כבר השריש הזרע ויתקלקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהם מיד מפני שהיא מכת בצורת</b><br> ר\"ל במניעת גשם ראשון, אין רק חשש בצורת, אבל הכא יהיה על ידי זה ודאי בצורת, דמקצתן רעבים [כפ\"ה דאבות]. והיינו אותן ששדותיהן קרקע יבשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא ירדו לאילן</b><br> שירדו בנחת דאז מועיל לעשבים ולא לאילנות, שמלבלבין כבר השתא ויתיבשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאילן ולא לצמחים</b><br> שירדו בכח דאז אינו מועיל לצמחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא לבורות לשיחין ולמערות</b><br> לשתות בהן ולכבס בהן. וכגון שירדו בנחת ובכח, ולא הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אותה העיר מתענה ומתרעת</b><br> סתם מתריעין בכל מכילתן, ר\"ל מתענים ותוקעין בשופרות בתפלה מיד, כלעיל. רק הכא מפרש כן, מדפליג ר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל סביבותיה מתענות</b><br> שהעיר שנעצרו סביבה גשמים, תקנה מאחרות ויהיה רעב עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות</b><br> והלכה כת\"ק [תקע\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן עיר שיש בה דבר</b><br> אפילו רק בחזירים. משום דמעיהם כאדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>או מפולת</b><br> שע\"י הרעדת ארץ נופלים הכתלים הבריאים [ערדבעבען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עיר המוציאה חמש מאות רגלי</b><br> חוץ מזקנים, קטנים, נשים [וסי' זקן] ואף דרק בילדותה שכיח מיתה גבה מדמסתכנת בעיבור ולידה ובשפע דמה, [כתוס' כתובות דפ\"ג ב'], אפ\"ה גם אח\"כ, אף קודם שהוזקנה, כבר הוחלשה מימי נעוריה, ושכיחה מיתה גבה טפי מבאחר. וכן מוכח מש\"ס התם ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים</b><br> מת א' בכל יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחות מכאן</b><br> ר\"ל פחות מג' מתים, שיצאו רק ב' בג' ימים, או אפילו פחות מהימים שיצאו ג' בב' ימים, דזהו רק מקרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין זה דבר</b><br> ובחולאים א\"צ שיחלו כשיעור דמתניתין. ובדבר קיי\"ל דאין מתענין כלל. משום שנשתנית הטבע והתענית מזיק בשעת הדבר [שם] [ועי' לקמן סי' לו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על אלו מתריעין</b><br> בשופר ותענית:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל מקום</b><br> אפילו במקום הרחוק מאד מהצער, ורק באותה מלכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>על השדפון</b><br> כשמצוי סער המריק הזרע מהשבולת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הירקון</b><br> שהשבולות מלבינן ע\"י חמימותה [ומ\"ש הר\"ב דמיירי באדם, דוחין אחמ\"כ, דאיך מפסיק תנא בירקון בין שדפון לארבה דשניהן בתבואה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הארבה ועל החסיל</b><br> מיני [היישרעקקען] הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל החיה רעה</b><br> שנראית ביום בעיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל החרב</b><br> חיל העובר, אפילו של שלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתריעין עליה מפני שהיא מכה מהלכת</b><br> צרה שהיא אחת מאלה מתפשטת מהר לכל מקום, וגם מתגדלת בסופו יותר מבתחלתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה שירדו זקנים</b><br> מהסנהדרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מירושלם לעריהם וגזרו תענית</b><br> ר\"ל כדי לגזור תענית:"
+            ],
+            [
+                "<b>על שנראה כמלא פי תנור שדפון</b><br> שנשדפה תבואה כשיעור לעשות פת גדול כמו מלא פי תנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>באשקלון</b><br> עיר בארץ פלשתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא על שנראה</b><br> וטעם כולהו. דחיישינן שתתפשט טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>על אלו מתריעין בשבת</b><br> בתחינות אפילו בשבת. אבל אין תוקעין גם אין מתענין עליהן אפילו בחול. וה\"ה דשרי לומר י\"ג מדות בשבת עבור חולה [מג\"א קי\"ז], וכ\"כ שרי לברך חולה מסוכן או מקשה לילד בשבת [מג\"א רפ\"ח. ורט\"ז חולק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הספינה המטרפת בים</b><br> שהסער טורפה אילך ואילך וקרובה להשתבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר לעזרה</b><br> צועקין שיבואו בני אדם לעזרם. [ונ\"ל דקמ\"ל דשרי אפילו לצאת חוץ לתחום לכנס בני אדם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לצעקה</b><br> שאין אומרים תחינות בשבת, שאין תפלתינו בטוחה כל כך שתועיל. וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר אף על הדבר</b><br> מתריעין בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הודו לו חכמים</b><br> דס\"ל דאין מתריעין על הדבר כלל. ונ\"ל דטעמיה משום בעיתותא דע\"י חרדת ההתרעה אפשר שיתרבה הדבר ח\"ו, והרי מה\"ט י\"א שאין מתאבלין בשעת הדבר [כי\"ד ססי' שע\"ד]. ופליגי חכמים את\"ק ואר\"ע לעיל משנה ד':"
+            ],
+            [
+                "<b>על כל צרה שלא תבא על הצבור</b><br> בין צרת הגוף, כחולי וכדומה, או צרת הממון, כגזירת מסים וכדומה, או צרת הנשמה שגזרו ח\"ו לבטל שום מצוה [תקע\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתריעין עליהן</b><br> בתענית ותפלה ושופרות [כרפ\"ב לעיל. ומג\"א תמה למה לא נהגו כך האידנא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מרוב גשמים</b><br> שאין מתפללין על רוב טובה. ודוקא אם הם רק טורח לאדם. אבל במזיק לתבואה מתפללין על כך, יחיד וש\"ץ בשומע תפלה [כמבואר בתקע\"ז]. אבל בעצירת גשמים, רק יחיד מתפלל בשומע תפלה, וש\"ץ כלל כלל לא [רט\"ז קי\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים</b><br> שהיו של טיט ומטולטלין, ועמדו להתיבש. ואמר כך משום שקודם פסח היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשביל שלא ימוקו</b><br> במי הגשמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>התפלל ולא ירדו גשמים</b><br> נענש על שהבטיח מתחלה שתועיל תפלתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה עשה עג עוגה</b><br> עשה גומא עגולה סביבו [ודלא כר\"ב. ועי' מ\"ק ד\"ד]. ועשה כן להראות צערו שהוא כיושב בבית אסורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאני כבן בית לפניך</b><br> התנצל בכך על שהבטיחם שתועיל תפלתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>התחילו לירד בזעף אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון כרכה ונדבה</b><br> בעין יפה. וכל זה היה מדרצה הקב\"ה להגדיל כבודו שרצון יראיו יעשה וגם מדלא היה דורו דומה יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להן צאו וראו אם נמחת אבן הטועים</b><br> אבן גבוה מאוד שבירושלים שמכריזין עליה אבידות. ור\"ל כמו שהאבן אינו נמוח, כמו כן אי אפשר להתפלל על רוב טובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלח לו שמעון בן שטח</b><br> שהיה אב ב\"ד [כחגיגה פ\"ב מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי</b><br> שאילו נשבע אדם כאליהו שלא ירדו גשמים, ואתה נשבעת שירדו, נמצא ממ\"נ שם שמים מתחלל ח\"ו. דאילו אליהו לכבוד שמים עשה מה שעשה, משא\"כ אתה משום צורך בשר ודם עשית:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאתה מתחטא</b><br> כך נקרא ילד בלשון ארמי, מחטיי. ור\"ל אתה עושה א\"ע כתינוק רך ששאל מאביו אף שלא כהוגן:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו מתענין</b><br> ר\"ל שכבר קבלו עליהן מבערב להתענות:"
+            ],
+            [
+                "<b>קודם הנץ החמה לא ישלימו</b><br> ודוקא בצבור דאיכא למימר לב ב\"ד מתנה שכשירדו גשמים לא יתענו. אבל יחיד שמתענה על צרה ועברה, על החולה ונתרפא, מתענה ומשלים [כתענית ד\"י ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחר הנץ החמה ישלימו</b><br> מדלא ניתן להם בפנים יפות, רק עד שהצטערו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול</b><br> כ\"ו כל\"ח. והכי קיי\"ל. ומתחילין שיר המעלות הנה ברכו וגו', ואומר מעלה נשיאים וגו', ואח\"כ הלל הגדול. ומסיימים אח\"כ מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה וכו'. והא דאכלו ושתו תחלה. ה\"ט משום דאין אומרים הלל הגדול דרך שיר והודיה, רק בנפש שבעה [תקע\"ה י\"א ותקפ\"ד א']. [ועי' תוס' כאן שכ' דכשאומרין אותו בשעת תפלה, לא יאמרוהו רק בכרס מלאה. ונ\"ל דכוונתם, כשהתפללו על דבר מה ונענו]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כהנים נושאין את כפיהן</b><br> ר\"ל בג' זמנים בשנה נושאין כפיהם בג' תפלות. בשחרית, מנחה, נעילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבע פעמים ביום</b><br> ר\"ל יש יום בג' פרקים הנ\"ל שנושאין כפיהם בו ד' פעמים, דהיינו בשחרית וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בשחרית במוסף ובמנחה ובנעילת שערים</b><br> ואלו הן השלשה פרקים, בתעניות וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתעניות</b><br> דהיינו כשגזרו תענית על הצבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמעמדות</b><br> דג\"כ התענו כמ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וביום הכפורים</b><br> דביו\"כ מדהתפללו בו מוסף, נשאו כפיהם ד\"פ. וקיי\"ל דאין נ\"כ במנחה אפילו בתעניות, אטו שאר יומי דשכיח אז שכרות ואנו אין נוהגין לשאת כפים רק במוסף ביו\"ט [קכ\"ח קכ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן מעמדות</b><br> ר\"ל מ\"ט תקנו מעמדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו</b><br> והרי כל ישראל בעלים לקרבן התמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>התקינו נביאים הראשונים</b><br> דוד ושמואל [ועי' פ\"ב סי' נ\"ח. וסי' ס\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהנים ולוים עולים לירושלם</b><br> כהנים לעבודה. ולוים לשיר בביהמ\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן</b><br> לעיר שדר בה ראש המעמד. ומתענין [כמ\"ג], בין אותן שבירושלים או שבשאר העיירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקוראין</b><br> בס\"ת, אחר כל תפלה ותפלה שביום:"
+            ],
+            [
+                "<b>במעשה בראשית</b><br> לרמז שהעולם מתקיים רק בשביל עבודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואנשי המעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע</b><br> כל יום עד הערב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ליגיעה ותענית וימותו</b><br> לאו דוקא. רק ר\"ל שיתחלשו מהתענית יותר מדאי, דכל שנוי ווסת מזיק לגוף [ב\"ב קמ\"ו א']. ולהכי במקום צער גדול, לא גזרו בה רבנן [ככתובות ד\"ס ע\"א]. ומצינו לשון מיתה דמשמע חולשא, כמו משמש מת בעריות [סנהדרין דנ\"ה] עד שימות הגיד [שבועות די\"ח], מה לי קטלה פלגא [ב\"מ צ\"ה א'], הן יקטלני לו איחל [איוב י\"ג ט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום הראשון</b><br> קראו בני המעמד בבהכ\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקטנה ביחיד</b><br> דבבראשית יש ה' פסוקים, הכהן קורא ג' פסוקים, והלוי מדלג פסוק א' לאחריו ועוד ב' פסוקים האחרים. והישראל קורא ויהי רקיע, שהוא ג' פסוקים. וביום ב', כהן קורא ויהי רקיע, ולוי וישראל פרשת יקוו המים. וכן כולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשחרית במוסף</b><br> ר\"ל בשחרית ובמוסף קורין בס\"ת כלעיל. אבל במנחה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כקורין את שמע</b><br> ואע\"ג דדברים שבכתב אין רשאין לאומרן בע\"פ [כתמורה י\"ד ב'] היינו להוציא אחרים יד\"ח. והכא כל א' קורא [ש\"ס הכא כ\"ח א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני כבוד השבת</b><br> שיהיו מופנים לעשות צורכי שבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל יום שיש בו הלל</b><br> שגומרין בו ההלל ואין בו מוסף, כחנוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בו מעמד בשחרית</b><br> ר\"ל אין אומרין אז בני המעמד תחינות ואין קורין במעשה בראשית. ודוקא בירושלים, מדטרודים בלא זה לסייע לכהנים לחטוב עצים ולשאוב מים לצורך הקרבנות אבל מכל מקום לא היו מתענין בשום מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרבן מוסף</b><br> ר\"ל וביום שמקריבין בו מוסף, כגון ראש חודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בו בנעילה</b><br> ר\"ל אפילו בנעילה שהקריבו כבר כל קרבנות היום. ומכ\"ש בשאר תפלת היום. דטרידי אז טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרבן עצים</b><br> יו\"ט היה למשפחות בישראל בימים ידועים. שכשעלו מהגולה, לא היה עצים למערכה, ונדבו הם עצים באותן הימים, ותקנו להם שבכל שנה כשיגיע יום ההוא, יביאו המשפחה ההיא עצים למזבח, ויקרבו עולה ויעשו יו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרבן מוסף אין בו במנחה</b><br> וכ\"ש במוסף עצמו, אבל יש בשחרית ובנעילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרבן עצים אין בו בנעילה</b><br> וכ\"ש במנחה דלא, שהקרבת קרבן עצים היה סמוך למנחה קודם תמיד שבין הערביים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר רבי עקיבא להיות שונה כבן עזאי</b><br> דמוסף דאורייתא א\"צ חזוק, ודי שידחה מעמד דמנחה. משא\"כ חג דקרבן עצים, רק מד\"ס וצריך חזוק לדחות המעמדות במנחה ונעילה. ואע\"ג דבל\"ז אין קורין בתורה בנעילה כדמשמע לעיל משנה ג' דלא חשיב נעילה, עכ\"פ התפללו והרבו בקשות, ובחג של קרבן עצים לא התפללו נעילה כלל. מיהו בשחרית ודאי היה אז מעמד וכדמוכח מאחד בטבת בסיפא [ועי' ברמב\"ם פ\"ו מכמק\"ד ה\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>באחד בניסן בני ארח בן יהודה</b><br> משפחה מיוחדת משבט יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעשרים בתמוז בני דוד בן יהודה</b><br> ממשפחת דהמע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשבעה בו בני יונדב בן רכב</b><br> משפחת יתרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעשרה בו בני סנאה בן בנימין</b><br> משבט בנימין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל מי שטעה בשבטו</b><br> מדבל\"ז היה אז יו\"ט, כשלהי מכילתן. ונ\"ל דאותן שכשעלו מהגולה לא נתברר לאיזה שבט שייכים, התחברו אז כשעלו עם בני זתוא להתנדב עמם, ושוב תמיד נחשבו על משפחה זאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובני גונבי עלי בני קוצעי קציעות</b><br> בבית שני גזרו האויבים שהיו מושלים על ישראל סביב ירושלים שלא להעלות בכורים להמקדש, והמשפחות הכשירות הללו הביאו הבכורים וחיפום בקציעות, שהן תאנים יבשים. וכדי להטעות השומרים ביותר, לקחו גם עלי [שטעססעל בל\"א] על כתפיהם, ואמרו להשומרים שהם מוליכין הקציעות לכתשם במכתשת שיש בירושלים. וכששוב גברו ישראל קבעו למשפחות ההם יו\"ט ביום המאורע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה</b><br> משפחת יואב:"
+            ],
+            [
+                "<b>באחד בטבת לא היה בו מעמד</b><br> בירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיה בו הלל</b><br> שלם, מדהיה חנוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקרבן מוסף</b><br> עבור ר\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות</b><br> כשעשו העגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובטל התמיד</b><br> כשצרו, עלי ירושלים כשנחרבה, באותו יום לא נמצאו עוד כבשים להקריב ול\"נ שר\"ל בימי הורקנוס וארסתבולוס כשצרו זע\"ז וכן משמע נמי מב\"ק [דפ\"ב ב'], מיהו אי קאי אזמן חורבן, היינו זמן חורבן ראשון שצר נבוכדנצר על ירושלים ג' שנים. אבל בית שני לא משכו ימי המצור רק מניסן עד אב וא\"כ כשהובקעה העיר פשיטא שפסק הכל והתמיד עמם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והובקעה העיר</b><br> נכבשה בחורבן א' וב' ביום א'. [ואע\"ג דכ' בחורבן ראשון, בט' בחודש הובקעה העיר. ע\"י הצרות טעו בחשבון ולא רצה המקרא לשנות ממה שחשבו הם [ירושלמי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושרף אפוסטמוס</b><br> שר יווני:"
+            ],
+            [
+                "<b>את התורה</b><br> נ\"ל דר\"ל אותה תורה שכתב עזרא, שהיה בעזרה, כדאמרינן במסכת סופרים שממנה הגיהו שאר ספרים [ועי' מ\"ק פ\"ג מ\"ד]. או נ\"ל דר\"ל ששרף כל תורה שמצא. ואפ\"ה קאמר התורה לשון יחיד, שכוונת אותו רשע הי' לבטל תורה בכללה מישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעמיד צלם בהיכל</b><br> י\"א ע\"י הרשע הנ\"ל, וי\"א ע\"י מנשה ולפ\"ז צריך לגרוס והועמד צלם וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ</b><br> בגזירת מרגלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחרב הבית בראשונה</b><br> דבז' באב נכנסו אויבים להיכל כשכבשוהו אחר ג' שבועות משכבשו ירושלים בי\"ז בתמוז, ואכלו וקלקלו בו ז' וח'. ובט' סמוך לערב הציתוהו והיה דולק והולך עד י' סמוך לערב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונלכדה ביתר</b><br> נ\"ב שנה [וי\"א ע\"ג שנה] אחר החורבן נתכנסו חיל גדול מישראל בביתר, ומלך גדול מישראל מלך עליהן, ושמו בן כוכבא, וטעו בו הרבה מחכמי ישראל, וגם ר\"ע נושא כליו היה [כרמב\"ם פי\"א ממלכים ה\"ג], ואמר עליו שהוא משיח. והצליח במלחמות גדולות נגד הרומיים ג' שנים ומחצה. עד שלבסוף ע\"י חטא הדור, וגם חטאו שהרג לר\"א המודעי דודו [כירושלמי בפרקן], כבשוהו הרומיים ע\"י האדרינוס קיסר שחיק טמיא [כירוש' הנ\"ל. ובסנהדרין דצ\"ג ב' לכאורה משמע שהסנהדרין הרגוהו], ונהרגו עמו במלחמה תק\"פ אלפים מישראל [כמסופר בוועלטגעשיכטע מבעקקער], מלבד מיליאן ומאה אלף שנהרגו בזמן חורבן הבית [כיוזעפוס פלאביוס פרק צ\"ה], והרשע הנ\"ל עשה א\"י למדבר שממה, מלבד ירושלים שבנה אותה קרוב למקומה הראשון וקרא שמה עלי קאפיטאליום, עלי ע\"ש משפחתו, וקאפיטאליום ע\"ש בית ע\"ז יופיטור שבנה שם לשמי. וגזר משפט מות על כל איש ישראל שיבוא תוך העיר. עד שלבסוף הימים חזר ונתבטל שם הטומאה שכינה לה הרשע הנ\"ל, וחזרה לשמה הראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונחרשה העיר</b><br> שאחר חורבן בית ראשון היתה א\"י מדבר שממה נ\"ב שנים [כיומא נ\"ד א'], וירושלים עצמה נעשית שוה לאדמה כשדה חרושה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משנכנס אב ממעטין בשמחה</b><br> דאז מימי המרגלים נועד החודש הזה לצרת ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבת</b><br> ר\"ל שבוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור מלספר ומלבכס</b><br> כל השבוע עד אחר התענית. ואפילו לכבס ולהניח אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת</b><br> כשקידשו על פי הראייה, והיה אפשר לט\"ב לחול בע\"ש, מותרים לספר בה' בשבת. ונוהגין השתא להחמיר בכיבוס מתחלת החודש. ומי\"ז בתמוז בתספורת [תקנ\"א]. מיהו מותר ללבוש הכבוסים כבר, לכבוד שבת [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ערב תשעה באב</b><br> לאחר חצות, ובסעודה המפסקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יאכל אדם שני תבשילין</b><br> ואפי' מדבר הנאכל חי [ודלא כר\"ב], ואפי' היה צלי [תקנ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה</b><br> ימעט בבשר ויין ממה שרגיל. ואנו נוהגין איסור מר\"ח עד י' מנחם אחר חצות [תקנ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מחייב בכפיית המטה</b><br> שיהפוך המטה כדי שישכב על קרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הודו לו חכמים</b><br> מיהו ראוי למעט הכרים תחתיו [תקנ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כחמשה עשר באב</b><br> שכלו בו מתי מדבר בסוף מ' שנה. ובו ביטל הושע בן אלה מלך ישראל את השומרים שהושיבו מימי ירבעם, שלא יעלו ישראל לרגל לירושלים. ובו הורשו לקבור הרוגי ביתר, שהיו מונחים כמה שנים בבזיון. ובו פסקו מלכרות עצים למערכה במזבח, משום שאח\"כ הותש כח החמה ומשום דאז זכו לגמור מלאכת ד'. עשאוהו יו\"ט, כמו שעשו חג לגמר בנין הביהמ\"ק ולגמרה של תורה שהחיינו והגיענו, לזמן ההוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכיום הכפורים</b><br> מדהוא יום כפרה לעולם. ובו ניתנו לוחות האחרונות, ומחל הקב\"ה חטא העגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן</b><br> של משי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאולין</b><br> דאפי' העשירות שואלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכלים טעונין טבילה</b><br> קודם שילבשום. ג\"כ כדי שלא לבייש החשודים על הטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן הוא אומר</b><br> נ\"ל דלהכי מייתי הך קרא, דר\"ל אע\"ג דביו\"כ לא שייך שישוררו בחור שא נא וכו', דוכי ס\"ד שישראל קדושים יתעסקו ביו\"כ הקדוש והנורא בשדוכים. ע\"ז משיב וכן הוא אומר וכו', דביו\"כ התכוונו להקב\"ה שנקרא בחור בשיר השירים כולו, דנאמר בחור כארזים [שיר ה' פט\"ו], שא נא עיניך מה אתה בורר לך, ר\"ל איה אומה קדושה בעולם כאומה זו. אל תתן עיניך בנוי, דאע\"ג שחטאו לפניך תתן עיניך במשפחה, בניך בני בחוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב. שקר החן של שאר האומות, הבל יופי שלהם, דאפי' כשעושין מצוות, כוונתם רק להחניף לך, כמ\"ש חסיד שלהן, ומקרבין נחוחין לאלדה דשמיא, אבל ומצלין לחיי מלכא ובנוהי [כר\"ה ד\"ד א']. וכן חסד לאומים חטאתם [כב\"ב ד\"י ע\"ב]. אבל אשתך החלשה הקטנה, שהיא יראת ה', היא תתהלל, שעומדות היום לפניך ככלה מקושטה, ואומרת כאביה, הא קריבת נפשי קדמך [כשבת פ\"ט ב'], היא היא תתהלל, שגם כתמי חטאותיה הם היום לה לעדי ולתפארת, בעבור כי נתהפכו לזכיות: [ונ\"ל דמה\"ט נמי מנהג ישראל לשיר את האשמנו ביו\"כ והרי קינה מבע\"ל. אמנם הוא לרמז שכולם נתהפכו לזכיות, וראוי לשורר עליהם כעל זכיות] זאת אומרת שחורה אני ואעפ\"כ נאוה, ואהלי קדר השחורים, בעיניך כיריעות שלמה המרוקמים זהב מופז:"
+            ],
+            [
+                "<b>צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה</b><br> זה הקב\"ה שהשלום שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעטרה שעטרה לו אמו</b><br> כנסת ישראל שהקב\"ה קוראה אמו, משום שכח ישראל נמשל ככח אם שמבטלת גזירת בנה, אף שחלשה היא. כך אומר הקב\"ה מי מושל בי, צדיק, שאני גוזר גזירה וצדיק מבטלה [מ\"ק דט\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום חתונתו זו מתן תורה</b><br> שביו\"כ נתנו לוחות האחרונות הכוללים כל התורה. ותו דכשנסלח אז חטאתם הו\"ל כאילו התחתנו עם הקדוש ברוך הוא כ\"י מחדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה בנין בית המקדש</b><br> שנתחנך ביום כפורים בימי שלמה [כמועד קטן דף ט' א'. ואשתמיטתיה סוגיא ערוכה זו לרבינו מהרש\"א ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיבנה במהרה בימינו אמן</b><br> מדהזכיר התנא המקדש, התפלל שיבנה במהרה בימינו אמן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Taanit/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,730 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Taanit",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Taanit",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מאימתי מזכירין גבורת גשמים</b><br> לומר משיב הרוח באתה גבור. ונקרא גבורות. משום דהגשם, א' מגבורות הקב\"ה הוא. ולא קאמר זוכרין. דקמ\"ל דאין להזכיר משיב הרוח עד שהכריז השמש והזכיר את הצבור לאמרו כמ\"ש בירושלמי [וכ\"כ אין פוסקין מלומר משיב הרוח בפסח, עד המנחה, שאז כבר שמעו שפסק הש\"ץ מלאמרו במוסף [קי\"ד]. או נ\"ל, דזוכרין הוה משמע בלב [כמגילה י\"ח א']. ואילה\"ק מפסחים [ק\"ו א'] דאמרינן זכריהו על היין. נ\"ל דהתם שאני, מדכתיב לקדשו, היינו בקידש באמירה, וכן אמרינן במכילתא, לקדשו בברכה. ובני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א עוררני לזה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג</b><br> בשחרית יום א' של סוכות. דבחג נדונין על הגשמים, ובשחרית נוטלין הלולב לרצות על הגשמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג</b><br> ר\"ל במעריב שקודם שמיני עצרת [תוס' דב\"ב ד\"ה משעת. ומסתמא ר' יהושע דמשנה כרבי יהושע דברייתא ס\"ל. אבל אי\"ל דפליג, ור' יהושע דמתניתין אשחרית דשביעי קאמר וכדמשמע לכאורה מלקמן [ד\"ג א'] דקאמר הי ר' יהושע וכו'. ליתא, דהרי גשמים בחג סימן קללה עדיין בז'. ואי\"ל דבשחרית של ח' קאמר. זה אינו אחרון של חג. ותו דהרי אסור להזכיר עד שיכריז ש\"ץ כמ\"ש בירושלמי, ואיך יפסיק בשחרית בין גאולה לתפלה. ואת\"ל הרי ר\"א דקאמר ביום א' דסוכות מזכיר, ומלולב גמר לה, א\"כ ודאי או דפליג אהך דירושלמי דאסור להזכיר קודם הזכרות הש\"ץ, או דס\"ל דלצורך רבים מותר להפסיק בין גאולה לתפלה. וא\"כ ר' יהושע נמי אפשר דפליג אירושלמי כר\"א. ליתא, דר\"א אפשר דס\"ל דבמוסף של יום א' מתחיל להזכיר, אבל רבי יהושע אי ס\"ל דבמוסף של שמיני עצרת מתחיל להזכיר א\"כ היינו כר' יודא, ובש\"ס קאמרינן דר' יודא פליג אר' יהושע דמתניתין. ותו הרי ע\"כ צ\"ל דלר' יהושע במעריב של ש\"ע מתחיל להזכיר, דהרי כל עיקרו טעמו של רבי יהושע שסתר דברי ר\"א, הוא משום דגשמים בחג סימן קללה, והרי גם במעריב של ש\"ע תו אינן קללה. אע\"כ כדאמרן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג</b><br> כסוכה ספ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו</b><br> ר\"ל לא אמרתי שיתפלל על הגשמים בחג לומר ותן טל ומטר רק אמרתי שיזכיר אז שיש כח ביד ה' להוריד גשמים, משום דאז זמן גשמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם כן לעולם יהא מזכיר</b><br> אפילו בקיץ. אפשר שיוריד גשמים בגבורתו ית' מדמזכירין מדת יום בלילה מה\"ט [כברכות י\"א ב'], אלא דהכא שאני דהוא סימן קללה בקיץ. ור\"א ס\"ל דבאמת בכל השנה אם רוצה להזכיר מזכיר רק קודם שישאל הגשמים חובה לו לרצות על הגשמים כמו שמרצה בזמן ההוא בלולב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין שואלין את הגשמים</b><br> לומר ותן טל ומטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא סמוך לגשמים</b><br> ר\"ל אף דפליגי רבי אליעזר ור\"י בהזכרת משיב הרוח, עכ\"פ בשאלה מודו דאינה רק בזמן רביעה המפורש לקמן [במ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האחרון</b><br> המתפלל מוסף:"
+            ],
+            [
+                "<b>הראשון</b><br> המתפלל שחרית:"
+            ],
+            [
+                "<b>האחרון אינו מזכיר</b><br> והכי קיי\"ל [א\"ח קי\"ד]. מיהו בתפלת לחש יאמרו הצבור משיב הרוח במוסף שמיני עצרת ובמוסף פסח:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד אימתי שואלין את הגשמים רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח</b><br> כמו שמתחיל משה\"ר באחרון דסוכות, כך יסיים באחרון דפסח. ואע\"ג דלעיל לא קאמר ר' יודא הכי. תרי תנאי אליבא דר\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון</b><br> דר\"ל בניסן, אלמא דבכל חדש ניסן עדיין הגשמים סימן ברכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים</b><br> לומר ותן טל ומטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן גמליאל אומר בשבעה בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת</b><br> ר\"ל משום שהעולי רגלים חייבים להשהות בירושלים כל ימי החג [כסוכה מ\"ז א' ותוס' שם ד\"ה לינה. ובר\"ה ד\"ה א', ואשתמיטתה לרתוי\"ט ד\"ה כדי]. להכי לא רצו להתפלל על הגשמים שיעכבום בשובם, לביתם, ואיחרו מלשאל גשמים, עד כדי שיגיע היותר חלש מהם, למקום היותר רחוק מירושלים דהיינו פרת שהוא בצפון א\"י, ואותו הגבול היה היותר מרוחק משאר הגבולים מירושלים, דהרחוק ביותר פטור מלעלות לרגל [כפסחים ד\"ע ע\"ב]. והכי קיי\"ל גם השתא. מיהו אנן בח\"ל מתחילין לשאל בערבית של יום ס' אחר התקופה. ויום התקופה הוא בכלל הס' [קי\"ז]. ואם צריכים לגשמים לא יתפללו על הגשם בשמינה עשרה, רק כל יחיד יבקש על זה בשומע תפלה [ט\"ז שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>התחילו היחידים</b><br> ר\"ל ת\"ח גדולים חייבים. אבל תלמידים רשאים להתענות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתענין שלש תעניות</b><br> ב' ה' ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין ושותין משחשיכה</b><br> קודם התענית:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית דין גוזרין שלש תעניות על הצבור</b><br> ב' ה' ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין ושותין משחשיכה</b><br> ליל שלפני התענית עד עלות השחר, כל שלא יישן שינת קבע. וכן בכל תענית. ובהתנה מותר אפילו יישן. וי\"א דבשתייה א\"צ תנאי. וראוי להחמיר, אם לא שרגיל לשתות אחר השינה [תקס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין ושותין מבעוד יום</b><br> ר\"ל מפסיקין מלאכול מבעו\"י קודם ליל שלפני התענית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואסורין</b><br> ביום התענית:"
+            ],
+            [
+                "<b>וברחיצה</b><br> בחמין וכל הגוף. אבל מקצת הגוף בחמין, או כל הגוף בצונן, מותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונועלין את המרחצאות</b><br> החמין [תקע\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית דין גוזרין עליהם עוד שבע</b><br> ב' ה' ב', ה' ב' ה', ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן שלש עשרה תעניות על הצבור</b><br> ואין גוזרין יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו יתרות על הראשונות</b><br> בדברים שהן עשה ובפרסום מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבאלו מתריעין</b><br> בשופרות בתפלה [וכפ\"ב]. ונקט מתריעין משום דהתרועה הוא עיקר מה שציותה תורה הרעותם בחצוצרת ונזכרתם, והתקיעה טפל לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשני</b><br> ר\"ל כל תענית מהן שהיה ביום ב' בשבוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטין עם חשיכה</b><br> ר\"ל פותחין קצת דלת החנות לפנות ערב, מדצריכים לקנות לאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחמישי מותרין</b><br> לפתוח החנות לגמרי כל היום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ממעטין במשא ומתן</b><br> מלקנות צרכי חופה דוקא [תקנ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בבנין</b><br> בית חתונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובנטיעה</b><br> אילן לטייל תחתיו. ול\"נ דהיינו אילן שה��ו רגילין לנטעו ביום שיולד ילד [כגיטין נ\"ז א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>באירוסין</b><br> שלא יארסו כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובנשואין</b><br> ובלא קיים פריה ורביה שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כבני אדם הנזופין למקום</b><br> ר\"ל כאילו נגערו מהקב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיצא ניסן</b><br> של תקופה. דהיינו ל' יום אחר תקופת ניסן. ולדידן שזמן גשמים שלנו בקיץ, כשהגיע זמן הגשמים ולא ירדו, מתענין היחידים כלעיל, ושוהין ו' ימים, ואח\"כ ב\"ד גוזרין הי\"ג תענית כלעיל. רק שבתענית ח\"ל א\"צ להפסיק מבעו\"י [תקע\"ה]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סדר תעניות כיצד</b><br> בז' אחרונות מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוציאין את התיבה</b><br> הארון עם הס\"ת. לומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעוונינו. ר\"ל שע\"י עוונינו יתהווה רעבון, ונצטרך להתבטל מעסק התורה עי\"ז. [אב\"י ל\"מ ר\"ל כפשוטו, דבמה שחטאנו בזינו התורה לבלי להשגיח במצותיה, וזהו שכ' רש\"י [דט\"ז א'] בד\"ה בעוונינו וודוי הוא. וזה כדברינו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרחובה של עיר</b><br> שיתבזו בפרהסיא. ואם אי אפשר, עכ\"פ יתפללו בבית אחר, כעין גלות [רמג\"א רתקע\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונותנין אפר מקלה</b><br> אפר ממש לזכר אפרו של יצחק:"
+            ],
+            [
+                "<b>על גבי התיבה</b><br> כלומר עמו אנכי בצרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל אחד ואחד נותן בראשו</b><br> הא נשיא ואב\"ד מניחין להם אחרים, כדי שיתביישו ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזקן שבהן</b><br> ואם אפשר בזקן וחכם עדיף טפי, ואם לאו סגי בחכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר לפניהן דברי כבושין</b><br> תוכחה. וכך מתחיל לפני דרשתו, אחינו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וירא אלהים את שקם ואת תעניתם</b><br> משום שכולן לבשו שקין ומתענין, כדקאמר בש\"ס, הודיען לפני כל שזה רק הסבה להכניע נפשם שישובו, ולא שזה יועיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקבלה</b><br> במה שקבלתם בצווי מנביאיכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקרעו לבככם ואל בגדיכם</b><br> ומאריך בדרוש כפי כחו, ואח\"כ מתפללין [מכאן ראיה שיש לדרוש ביו\"כ קודם תפלת מעריב של כל נדרי. ולא כיש מקומות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עמדו בתפלה</b><br> תפלת שחרית. וה\"ה במנחה ונעילה שעושין ככל הסדר הזה [טור תקע\"ה ותקע\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורגיל</b><br> שמורגל בתנ\"ך, כדי שיבין מה שיאמר. גם ר\"ל שמורגל להתפלל בצבור, כדי שלא יטעה, ויצטערו הצבור שיחשבו שהוא סימן רעה להם [כברכות דל\"ד ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש לו בנים</b><br> שיהיה טפלא תלוי ביה, כדי שיתכוון טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וביתו ריקם</b><br> שהוא עני. גם ר\"ל שבני ביתו ריקנין מעבירה. ויש בכלל זה שלא יצא עליו שם רע בילדותו אף שעתה מתנהג כשורה. גם שיהיה לו עבודת שדה, ושיהיה עניו, ושיהיה קולו נעים להמשיך הלב, ושיהיה מרוצה לעם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומר לפניהם</b><br> כשיגיע לתפלת י\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש</b><br> בין גואל לרופא, מוסיף ו' ברכות [כמבואר במ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו הן</b><br> הו' ברכות שמוסיף הש\"ץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>זכרונות ושופרות</b><br> אתה זוכר וכו'. אתה נגלית וכו'. שתיהן כמו בר\"ה. הרי ב' ברכות שמוסיף:"
+            ],
+            [
+                "<b>אל ה' בצרתה לי ק��אתי ויענני</b><br> כל מזמור ק\"כ, וחותם כלקמן במשנה ד', הרי ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>אשא עיני אל ההרים וגו'</b><br> כל מזמור קכ\"א, וחותם, הרי ד':"
+            ],
+            [
+                "<b>ממעמקים קראתיך ה'</b><br> כל מזמור ק\"ל וחותם, הרי ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>תפלה לעני כי יעטוף</b><br> כל מזמור ק\"ב, וחותם, הרי ו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות</b><br> מלת צריך משמע לפעמים לכתחילה כדאמרינן [גיטין ט\"ו א'] סד\"א צריך לכתחילה קמ\"ל. ולפעמים משמע לשון חיוב אפילו בדיעבד, כדאמרינן [ברכות ט\"ו ב'] סד\"א צריך ואין לה תקנה קמ\"ל. וה\"נ הכא ר\"ל אין חיובו לומר כך, אלא חייב לומר רעב כי וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>דבר כי יהיה בארץ</b><br> מלכים א' ח' מפסוק ל\"ה עד פמ\"א. זה אומר תחת זכרונות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות</b><br> ירמיה י\"ד עד פסוק י'. זה אומר תחת שופרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומר חותמיהן</b><br> נ\"ל שדברי ר\"י הוא, וה\"ק אבל אומר חותמיהן של זכרונות ושופרות. שבפרשה שבמלכים חותם בברכת זכרונות, ובפרשה שבירמיה חותם בברכת שופרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הראשונה הוא אומר</b><br> היינו ברכת ראה נא בעניינו שמאריך בה, שכשמגיע ללמען שמך, אומר ענינו ה' ענינו וכו' עד צרה וצוקה, וקיים לנו ה' אלהינו את הברית ואת החסד וכו' [כמו בזכרוניות של ר\"ה], עד מעמך ומעירך ומנחלתך, ואח\"כ אומר, מי שענה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ברוך אתה ה' גואל ישראל</b><br> ועונין אמן, ותוקעין תקיעה תרועה תקיעה, ואומרים ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' וגו', היום יבואונו וכו' אם כבנים וכו' [כמ\"ש בטור תקע\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על השניה הוא אומר</b><br> ר\"ל בברכה ב' מראה נא, שהוא זכרונות אומר אתה זוכר וכו' כמו בר\"ה, עד להיות להם לאלהים אני ה', ואומר מי שענה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שענה את אבותינו על ים סוף</b><br> בזה חותם את הזכרונות, משום דישראל היו כנשכחים במצרים רד\"ו שנים, ונתיאשו כבר מהגאולה, והקב\"ה התחיל עמהן באמרו זכרתי את העשוי לכם, וקיים דבריו בגאולתם, בקריעת ים סוף שהיה גמר הגאולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות</b><br> ועונין אמן, ותוקעין תרועה תקיעה תרועה, ויעבור וכו', כסי' כ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>על השלישית הוא אומר</b><br> דבשלישית מתחיל בשופרות של ר\"ה, אתה נגלית וכו' עד והלך בסערת תימן. ואומר, ונאמר ויריעו העם ויתקעו בשופר וגו' ותפול החומה וגו', ונאמר וכי תבואו מלחמה על הצר וגו' ונזכרתם וגו', וזכור לנו ה' אלהינו זכותו של יהושע היום ורחם עלינו למען שמך, מי שענה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שענה את יהושע בגלגל</b><br> להכי מסיים בזה את השופרות, משום דיהושע נענה ביריחו בשופרות והמשכן היה אז בגלגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברוך אתה ה' שומע תרועה</b><br> ואחר הברכה תוקע תקיעה תרועה תקיעה, ואומר ויעבור וכו', כסי' כ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הרביעית הוא אומר</b><br> דמתחיל מזמור ק\"כ [כלעיל מ\"ג], ומסיים אנא ה' אלהינו זכור לנו זכותו של שמואל חוזך ורחם עלינו וכו', מי שענה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שענה את שמואל במצפה</b><br> דכתיב שם ויזעק שמואל אל ה'. וחותם בזה, משום שהוא מעין אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני שהתחיל בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברוך אתה ה' שומע צעקה</b><br> ותוקע תרועה תקיעה תרועה וכו' כלעיל סי' כ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>על החמישית הוא אומר</b><br> דמתחיל מזמור קכ\"א [כלעיל מ\"ג], ומסיים, אנא ה\"א זכור לנו זכותו של אליהו חוזך ורחם וכו' מי שענה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שענה את אליהו בהר הכרמל</b><br> הוא מעין אשא עיני אל ההרים שהתחיל בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברוך אתה ה' שומע תפלה</b><br> ואח\"כ תוקעין תקיעה תרועה תקיעה, ויעבור וכו' כסי' כ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הששית הוא אומר</b><br> מתחול מזמור ק\"ל [כמ\"ג], ומסיים אנא ה\"א זכור לנו זכותו של יונה נביאך ורחם וכו' מי שענה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שענה את יונה ממעי הדגה</b><br> הוא מעין ממעמקים קראתיך שהתחיל בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברוך אתה ה' העונה בעת צרה</b><br> ואחר הברכה תוקעין, תרועה תקיעה תרועה, ויעבור וכו' כסי' כ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>על השביעית הוא אומר</b><br> מתחיל מזמור ק\"ב [כמ\"ג], ואמר אנא ה\"א וכו' וזכור לנו זכותם של דוד ושלמה בנו עבדיך ורחם וכו' מי שענה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלם</b><br> לדוד, כשהיה ג' שנים רעב בימיו. ולשלמה, כשאמר כשחינך המקדש, רעב כי יהיה בארץ [כמלכים א' ח']. ואלה הם מעין הפתיחה שהתחיל תפלה לעני כי יעטוף שיחלוש ברעב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברוך אתה ה' המרחם על הארץ</b><br> ועונין אמן ותוקעין תר\"ת וכו' כסי' כ\"ט. ואח\"כ אמר רפאינו ה' וכו' וגומר תפלת י\"ח. ולרמב\"ם אחר גמר התפלה תוקעין בחצוצרות. ואע\"ג דיונה בתר דוד ושלמה הוה, הקדימוהו כדי לסיים כל הברכות עם מרחם על הארץ בה\"א הידיעה דהיינו א\"י, ובהא שייכי דוד ושלמה טפי, דבימיהם היה הצלחת ארץ ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה בימי ר' חלפתא</b><br> בצפורי היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ור' חנניה בן תרדיון</b><br> בסיכני היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגמר את הברכה כולה</b><br> של ראה נא, אחר שאמר עננו בתוכה, כסי' כ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ענו אחריו אמן</b><br> רק בשכמל\"ו. ואח\"כ אמר השמש, תקעו הכהנים וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>תקעו הכהנים תקעו</b><br> ואין תוקעין עדיין, רק אומר הש\"ץ מי שענה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה</b><br> ותוקעין תר\"ת, ואח\"כ אומר הש\"ץ זכרונות וגמר הברכה, כלעיל, רק שלא ענו אמן רק בשכמל\"ו. ואמר השמש הריעו וכו' ואח\"כ אמר שופרות וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הריעו בני אהרן הריעו</b><br> ולא תקעו עדיין רק אומר הש\"ץ מי שענה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה</b><br> ואז תוקעים תרועה תקיעה תרועה. [דאע\"ג דכל תרועה צריכה תקיעה לפניה ולאחריה [כר\"ה ל\"ד א']. הרי היה תקיעה לפניה בברכה שלפניה, דהברכה אפילו בר\"ה אינו הפסק, דהרי שמע ט' תקיעות ביום יצא, רק שלא יפסיק קול אחר בנתיים [ר\"ה שם]. ואע\"ג דבכה\"ג בר\"ה אינן מצטרפות, דמשך בשנייה כשתים אין בידו אלא א' [כר\"ה ל\"ד א']. היינו רק בר\"ה דחייבה רחמנא בג' תרועות [כר\"ה ל\"ד א']. אבל בתעניות דרק תרועה א' חייבה רחמנא להכי לא דייקינן כולי האי]. וכן בכל ברכה וברכה ענו הצבור בשכמל\"ו. וקודם התקיעות אמר הש\"ץ מי שענה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובהר הבית</b><br> כנגד שער מזרח, וכפי הנראה שם היתה להם הבית הכנסת שנזכרה ביומא רפ\"ז. לפי שבמקדש לעולם לא ענו אמן רק בשכמל\"ו, דשם כל המברך ברכה מזכיר את שם המפורש. ומה\"ט גופיה אמרו מי שענה קודם התקיעות, משום דבשכמל\"ו הוא שבח בפני עצמו, והיו שייכים התקיעות לבשכמל\"ו, ולא למי שענה, להכי אמרו מי שענה מיד קודם התקיעות, כדי להסמיך התקיעות למי שענה שהוא עיקר תפלת התענית. מיהו אינהו ס\"ל דאף בגבולין שעונין בכל יום רק אמן, אפ\"ה מדמקריבין ביום זה חלבם ודמן דוגמת הקרבן בביהמ\"ק, ראוי לעשות זכר למקדש. גם הצריכו לומר תקעו הכהנים אף דבח\"ל אפילו זר תוקע. ולא הודו להם חכמים [כך נ\"ל פי' כל משנה זו, שלא נתפרשה לנו במפולש כראוי לפי עניותינו, מרבותינו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ג' תעניות הראשונות</b><br> שגזרו ב\"ד [כפ\"א מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אנשי משמר</b><br> דהכהנים כולם היו נחלקים לכ\"ד משמרות, כל משמר עובד בשבוע שלו, וכל משמר שוב מתחלק לו' בתי אבות לו' ימי השבוע, שבכל יום עובד בית אב אחר, ובשבת עובדים כל הבתי אבות של המשמר יחד [כמנחות ק\"ז ב'. ואשתמיטתיה להר\"ב במח\"כ בפ\"א דתמיד, שכ' שהיו שבעה בתי אבות, ועמ\"ש שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא היו מתענין כלל</b><br> שמא יחלשו בעבודתן. וגם המשמר מה\"ט לא קבלו עליהן להשלים התענית, דשמא יצטרכו לסייע להבית אב, כשיתרבה עבודת היום:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש שניות</b><br> שחמורים קצת יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אנשי משמר מתענין ומשלימין</b><br> דרק אנשי מעמד בל\"ז היו מתענין בשבוע שלהן [כפ\"ד מ\"ב]. ולא אנשי משמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אנשי משמר</b><br> איידי דאיירי במשמרות נקט נמי הא, ולא איירי בתענית:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותרים לשתות יין בלילות</b><br> דבלילה א\"א שיצטרכו לסיועתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואנשי בית אב לא ביום ולא בלילה</b><br> משום שהם גם בלילה הקריבו אברי קרבנות היום שעבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אנשי משמד ואנשי מעמד</b><br> שגם ישראל נחלקו לכ\"ד מעמדות, מעמד לכל שבוע, ולהן ראש, שנקרא ראש המעמד. וקצת מכל מעמד דרים בירושלים, כדי שיהיו אלו הדרים מהן בירושלים שלוחי כל ישראל, לעמוד אצל הקרבת התמידין [ועי' לקמן פ\"ד מ\"ב וגו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורין מלספר ומלכבס</b><br> אותן שעומדין אצל הקרבן, אסורים לספר ולכבס בשבוע של משמרתם, כדי שיסתפרו ויכבסו בגדיהם מקודם ויכנסו נאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחמישי</b><br> שבשבוע שלהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותרין מפני כבוד השבת</b><br> ושמא לא יהיה להן פנאי בע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכתוב במגילת תענית</b><br> ספר הוא שנקרא כך מדנזכר שם כל היו\"ט שתקנו בבית שני שלא יתענו בהם, עבור הניסים שנעשה להן אז. ובקצת מהיו\"ט שם, כתוב דלא למספד, ובקצת דלא להתענאה, ומפרש הכא איזה חילוק יש בין שכתיב כך או כך. וקיי\"ל דבזה\"ז בטלה מגלת תענות חוץ מחנוכה ופורים [תקע\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפניו</b><br> ביום שלפניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא להפקיע השערים</b><br> שע\"י שיקנו הכל סעודות גדולות לתענית ולשבת, יתפקע ויתבטל שער של המאכלים שהיה עד השתא, מדיתמעטו המאכלים אצל החנוונים בעיר. [ול\"מ נ\"ל דלהפקיע, הוא מלשון ממונה על הפקיע [שקלים פ\"ה], וה\"נ ר\"ל להכות שער של המאכלים, וכן אומרים בל\"א [אויפשלאגען]. ותמהני ארמב\"ם שכ' שסבת הפקעת השער, יהיה ע\"י שיסברו החנוונים דלהכי גזרו ב\"ד תענית סמוך לשבת מדיש צורך גדול למטר. וק\"ל א\"כ כשגוזרין תענית על שאר צרה, למה אין גוזרין תחלה בה'. ודוחק לומר שיטעו החנוונים שמתענים מפני צורך הגשמים]. ולדידן אין לחוש לכך [מג\"א תקע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם התחילו</b><br> אם התחילו להתענות יום א' או יומים מקודם ופגע א' מאלו תוך הימים שגזרו להתענות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מפסיקין דברי רבן גמליאל</b><br> והכי קיי\"ל. ואנן נוהגין להתענות יום אחר תחתיו [תקע\"ב]. ויחיד שנדר להתענות בה\"ב כל השנה, יפגע ר\"ח, א\"צ התרה אבל בנדר על מניין ימים, ופגע ר\"ח, יתיר נדרו. ובא\"א להתיר, יתענה, ויתיב תענית לתעניתו [תק\"ע]. אבל באירע ברית מילה בעשי\"ת או בב' ה' וב' שמתענין אחר יו\"ט, אף שענה אמן אחר הש\"ץ, א\"צ התרה, דמדנהגו בכה\"ג שלא להתענות, הו\"ל כהתנה בפירוש. אמנם בקבל בפירוש במנחה להתענות מחר, צריך התרה. וכן הדין ביא\"צ כה\"ג [תקס\"ח]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סדר תעניות אלו האמור</b><br> בפרק א' מ\"ה ו' ז':"
+            ],
+            [
+                "<b>ברביעה ראשונה</b><br> ר\"ל זה דוקא שלא ירדו גשמים עד י\"ז בחשון [כפ\"א מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל צמחים ששנו</b><br> שצמחו ונשתנו והתחילו להתקלקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתריעין עליהם מיד</b><br> בתענית הראשון, דבעצירת גשמים אין הזמן בהול, דשמא ירדו עוד. משא\"כ אם יפסדו הצמחים א\"א שיתוקנו אח\"כ וכן בפסקו גשמים מ' יום כבר השריש הזרע ויתקלקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהם מיד מפני שהיא מכת בצורת</b><br> ר\"ל במניעת גשם ראשון, אין רק חשש בצורת, אבל הכא יהיה על ידי זה ודאי בצורת, דמקצתן רעבים [כפ\"ה דאבות]. והיינו אותן ששדותיהן קרקע יבשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא ירדו לאילן</b><br> שירדו בנחת דאז מועיל לעשבים ולא לאילנות, שמלבלבין כבר השתא ויתיבשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאילן ולא לצמחים</b><br> שירדו בכח דאז אינו מועיל לצמחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא לבורות לשיחין ולמערות</b><br> לשתות בהן ולכבס בהן. וכגון שירדו בנחת ובכח, ולא הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אותה העיר מתענה ומתרעת</b><br> סתם מתריעין בכל מכילתן, ר\"ל מתענים ותוקעין בשופרות בתפלה מיד, כלעיל. רק הכא מפרש כן, מדפליג ר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל סביבותיה מתענות</b><br> שהעיר שנעצרו סביבה גשמים, תקנה מאחרות ויהיה רעב עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות</b><br> והלכה כת\"ק [תקע\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן עיר שיש בה דבר</b><br> אפילו רק בחזירים. משום דמעיהם כאדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>או מפולת</b><br> שע\"י הרעדת ארץ נופלים הכתלים הבריאים [ערדבעבען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עיר המוציאה חמש מאות רגלי</b><br> חוץ מזקנים, קטנים, נשים [וסי' זקן] ואף דרק בילדותה שכיח מיתה גבה מדמסתכנת בעיבור ולידה ובשפע דמה, [כתוס' כתובות דפ\"ג ב'], אפ\"ה גם אח\"כ, אף קודם שהוזקנה, כבר הוחלשה מימי נעוריה, ושכיחה מיתה גבה טפי מבאחר. וכן מוכח מש\"ס התם ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים</b><br> מת א' בכל יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחות מכאן</b><br> ר\"ל פחות מג' מתים, שיצאו רק ב' בג' ימים, או אפילו פחות מהימים שיצאו ג' בב' ימים, דזהו רק מקרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין זה דבר</b><br> ובחולאים א\"צ שיחלו כשיעור דמתניתין. ובדבר קיי\"ל דאין מתענין כלל. משום שנשתנית הטבע והתענית מזיק בשעת הדבר [שם] [ועי' לקמן סי' לו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על אלו מתריעין</b><br> בשופר ותענית:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל מקום</b><br> אפילו במקום הרחוק מאד מהצער, ורק באותה מלכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>על השדפון</b><br> כשמצוי סער המריק הזרע מהשבולת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הירקון</b><br> שהשבולות מלבינן ע\"י חמימותה [ומ\"ש הר\"ב דמיירי באדם, דוחין אחמ\"כ, דאיך מפסיק תנא בירקון בין שדפון לארבה דשניהן בתבואה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הארבה ועל החסיל</b><br> מיני [היישרעקקען] הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל החיה רעה</b><br> שנראית ביום בעיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל החרב</b><br> חיל העובר, אפילו של שלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתריעין עליה מפני שהיא מכה מהלכת</b><br> צרה שהיא אחת מאלה מתפשטת מהר לכל מקום, וגם מתגדלת בסופו יותר מבתחלתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה שירדו זקנים</b><br> מהסנהדרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מירושלם לעריהם וגזרו תענית</b><br> ר\"ל כדי לגזור תענית:"
+            ],
+            [
+                "<b>על שנראה כמלא פי תנור שדפון</b><br> שנשדפה תבואה כשיעור לעשות פת גדול כמו מלא פי תנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>באשקלון</b><br> עיר בארץ פלשתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא על שנראה</b><br> וטעם כולהו. דחיישינן שתתפשט טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>על אלו מתריעין בשבת</b><br> בתחינות אפילו בשבת. אבל אין תוקעין גם אין מתענין עליהן אפילו בחול. וה\"ה דשרי לומר י\"ג מדות בשבת עבור חולה [מג\"א קי\"ז], וכ\"כ שרי לברך חולה מסוכן או מקשה לילד בשבת [מג\"א רפ\"ח. ורט\"ז חולק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הספינה המטרפת בים</b><br> שהסער טורפה אילך ואילך וקרובה להשתבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר לעזרה</b><br> צועקין שיבואו בני אדם לעזרם. [ונ\"ל דקמ\"ל דשרי אפילו לצאת חוץ לתחום לכנס בני אדם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לצעקה</b><br> שאין אומרים תחינות בשבת, שאין תפלתינו בטוחה כל כך שתועיל. וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר אף על הדבר</b><br> מתריעין בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הודו לו חכמים</b><br> דס\"ל דאין מתריעין על הדבר כלל. ונ\"ל דטעמיה משום בעיתותא דע\"י חרדת ההתרעה אפשר שיתרבה הדבר ח\"ו, והרי מה\"ט י\"א שאין מתאבלין בשעת הדבר [כי\"ד ססי' שע\"ד]. ופליגי חכמים את\"ק ואר\"ע לעיל משנה ד':"
+            ],
+            [
+                "<b>על כל צרה שלא תבא על הצבור</b><br> בין צרת הגוף, כחולי וכדומה, או צרת הממון, כגזירת מסים וכדומה, או צרת הנשמה שגזרו ח\"ו לבטל שום מצוה [תקע\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתריעין עליהן</b><br> בתענית ותפלה ושופרות [כרפ\"ב לעיל. ומג\"א תמה למה לא נהגו כך האידנא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מרוב גשמים</b><br> שאין מתפללין על רוב טובה. ודוקא אם הם רק טורח לאדם. אבל במזיק לתבואה מתפללין על כך, יחיד וש\"ץ בשומע תפלה [כמבואר בתקע\"ז]. אבל בעצירת גשמים, רק יחיד מתפלל בשומע תפלה, וש\"ץ כלל כלל לא [רט\"ז קי\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים</b><br> שהיו של טיט ומטולטלין, ועמדו להתיבש. ואמר כך משום שקודם פסח היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשביל שלא ימוקו</b><br> במי הגשמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>התפלל ולא ירדו גשמים</b><br> נענש על שהבטיח מתחלה שתועיל תפלתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה עשה עג עוגה</b><br> עשה גומא עגולה סביבו [ודלא כר\"ב. ועי' מ\"ק ד\"ד]. ועשה כן להראות צערו שהוא כיושב בבית אסורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאני כבן בית לפניך</b><br> התנצל בכך על שהבטיחם שתועיל תפלתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>התחילו לירד בזעף אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון כרכה ונדבה</b><br> בעין יפה. וכל זה היה מדרצה הקב\"ה להגדיל כבודו שרצון יראיו יעשה וגם מדלא היה דורו דומה יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להן צאו וראו אם נמחת אבן הטועים</b><br> אבן גבוה מאוד שבירושלים שמכריזין עליה אבידות. ור\"ל כמו שהאבן אינו נמוח, כמו כן אי אפשר להתפלל על רוב טובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלח לו שמעון בן שטח</b><br> שהיה אב ב\"ד [כחגיגה פ\"ב מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי</b><br> שאילו נשבע אדם כאליהו שלא ירדו גשמים, ואתה נשבעת שירדו, נמצא ממ\"נ שם שמים מתחלל ח\"ו. דאילו אליהו לכבוד שמים עשה מה שעשה, משא\"כ אתה משום צורך בשר ודם עשית:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאתה מתחטא</b><br> כך נקרא ילד בלשון ארמי, מחטיי. ור\"ל אתה עושה א\"ע כתינוק רך ששאל מאביו אף שלא כהוגן:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו מתענין</b><br> ר\"ל שכבר קבלו עליהן מבערב להתענות:"
+            ],
+            [
+                "<b>קודם הנץ החמה לא ישלימו</b><br> ודוקא בצבור דאיכא למימר לב ב\"ד מתנה שכשירדו גשמים לא יתענו. אבל יחיד שמתענה על צרה ועברה, על החולה ונתרפא, מתענה ומשלים [כתענית ד\"י ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחר הנץ החמה ישלימו</b><br> מדלא ניתן להם בפנים יפות, רק עד שהצטערו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול</b><br> כ\"ו כל\"ח. והכי קיי\"ל. ומתחילין שיר המעלות הנה ברכו וגו', ואומר מעלה נשיאים וגו', ואח\"כ הלל הגדול. ומסיימים אח\"כ מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה וכו'. והא דאכלו ושתו תחלה. ה\"ט משום דאין אומרים הלל הגדול דרך שיר והודיה, רק בנפש שבעה [תקע\"ה י\"א ותקפ\"ד א']. [ועי' תוס' כאן שכ' דכשאומרין אותו בשעת תפלה, לא יאמרוהו רק בכרס מלאה. ונ\"ל דכוונתם, כשהתפללו על דבר מה ונענו]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כהנים נושאין את כפיהן</b><br> ר\"ל בג' זמנים בשנה נושאין כפיהם בג' תפלות. בשחרית, מנחה, נעילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבע פעמים ביום</b><br> ר\"ל יש יום בג' פרקים הנ\"ל שנושאין כפיהם בו ד' פעמים, דהיינו בשחרית וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בשחרית במוסף ובמנחה ובנעילת שערים</b><br> ואלו הן השלשה פרקים, בתעניות וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתעניות</b><br> דהיינו כשגזרו תענית על הצבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמעמדות</b><br> דג\"כ התענו כמ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וביום הכפורים</b><br> דביו\"כ מדהתפללו בו מוסף, נשאו כפיהם ד\"פ. וקיי\"ל דאין נ\"כ במנחה אפילו בתעניות, אטו שאר יומי דשכיח אז שכרות ואנו אין נוהגין לשאת כפים רק במוסף ביו\"ט [קכ\"ח קכ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן מעמדות</b><br> ר\"ל מ\"ט תקנו מעמדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו</b><br> והרי כל ישראל בעלים לקרבן התמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>התקינו נביאים הראשונים</b><br> דוד ושמואל [ועי' פ\"ב סי' נ\"ח. וסי' ס\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהנים ולוים עולים לירושלם</b><br> כהנים לעבודה. ולוים לשיר בביהמ\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן</b><br> לעיר שדר בה ראש המעמד. ומתענין [כמ\"ג], בין אותן שבירושלים או שבשאר העיירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקוראין</b><br> בס\"ת, אחר כל תפלה ותפלה שביום:"
+            ],
+            [
+                "<b>במעשה בראשית</b><br> לרמז שהעולם מתקיים רק בשביל עבודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואנשי המעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע</b><br> כל יום עד הערב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ליגיעה ותענית וימותו</b><br> לאו דוקא. רק ר\"ל שיתחלשו מהתענית יותר מדאי, דכל שנוי ווסת מזיק לגוף [ב\"ב קמ\"ו א']. ולהכי במקום צער גדול, לא גזרו בה רבנן [ככתובות ד\"ס ע\"א]. ומצינו לשון מיתה דמשמע חולשא, כמו משמש מת בעריות [סנהדרין דנ\"ה] עד שימות הגיד [שבועות די\"ח], מה לי קטלה פלגא [ב\"מ צ\"ה א'], הן יקטלני לו איחל [איוב י\"ג ט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום הראשון</b><br> קראו בני המעמד בבהכ\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקטנה ביחיד</b><br> דבבראשית יש ה' פסוקים, הכהן קורא ג' פסוקים, והלוי מדלג פסוק א' לאחריו ועוד ב' פסוקים האחרים. והישראל קורא ויהי רקיע, שהוא ג' פסוקים. וביום ב', כהן קורא ויהי רקיע, ולוי וישראל פרשת יקוו המים. וכן כולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשחרית במוסף</b><br> ר\"ל בשחרית ובמוסף קורין בס\"ת כלעיל. אבל במנחה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כקורין את שמע</b><br> ואע\"ג דדברים שבכתב אין רשאין לאומרן בע\"פ [כתמורה י\"ד ב'] היינו להוציא אחרים יד\"ח. והכא כל א' קורא [ש\"ס הכא כ\"ח א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני כבוד השבת</b><br> שיהיו מופנים לעשות צורכי שבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל יום שיש בו הלל</b><br> שגומרין בו ההלל ואין בו מוסף, כחנוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בו מעמד בשחרית</b><br> ר\"ל אין אומרין אז בני המעמד תחינות ואין קורין במעשה בראשית. ודוקא בירושלים, מדטרודים בלא זה לסייע לכהנים לחטוב עצים ולשאוב מים לצורך הקרבנות אבל מכל מקום לא היו מתענין בשום מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרבן מוסף</b><br> ר\"ל וביום שמקריבין בו מוסף, כגון ראש חודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בו בנעילה</b><br> ר\"ל אפילו בנעילה שהקריבו כבר כל קרבנות היום. ומכ\"ש בשאר תפלת היום. דטרידי אז טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרבן עצים</b><br> יו\"ט היה למשפחות בישראל בימים ידועים. שכשעלו מהגולה, לא היה עצים למערכה, ונדבו הם עצים באותן הימים, ותקנו להם שבכל שנה כשיגיע יום ההוא, יביאו המשפחה ההיא עצים למזבח, ויקרבו עולה ויעשו יו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרבן מוסף אין בו במנחה</b><br> וכ\"ש במוסף עצמו, אבל יש בשחרית ובנעילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרבן עצים אין בו בנעילה</b><br> וכ\"ש במנחה דלא, שהקרבת קרבן עצים היה סמוך למנחה קודם תמיד שבין הערביים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר רבי עקיבא להיות שונה כבן עזאי</b><br> דמוסף דאורייתא א\"צ חזוק, ודי שידחה מעמד דמנחה. משא\"כ חג דקרבן עצים, רק מד\"ס וצריך חזוק לדחות המעמדות במנחה ונעילה. ואע\"ג דבל\"ז אין קורין בתורה בנעילה כדמשמע לעיל משנה ג' דלא חשיב נעילה, עכ\"פ התפללו והרבו בקשות, ובחג של קרבן עצים לא התפללו נעילה כלל. מיהו בשחרית ודאי היה אז מעמד וכדמוכח מאחד בטבת בסיפא [ועי' ברמב\"ם פ\"ו מכמק\"ד ה\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>באחד בניסן בני ארח בן יהודה</b><br> משפחה מיוחדת משבט יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעשרים בתמוז בני דוד בן יהודה</b><br> ממשפחת דהמע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשבעה בו בני יונדב בן רכב</b><br> משפחת יתרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעשרה בו בני סנאה בן בנימין</b><br> משבט בנימין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל מי שטעה בשבטו</b><br> מדבל\"ז היה אז יו\"ט, כשלהי מכילתן. ונ\"ל דאותן שכשעלו מהגולה לא נתברר לאיזה שבט שייכים, התחברו אז כשעלו עם בני זתוא להתנדב עמם, ושוב תמיד נחשבו על משפחה זאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובני גונבי עלי בני קוצעי קציעות</b><br> בבית שני גזרו האויבים שהיו מושלים על ישראל סביב ירושלים שלא להעלות בכורים להמקדש, והמשפחות הכשירות הללו הביאו הבכורים וחיפום בקציעות, שהן תאנים יבשים. וכדי להטעות השומרים ביותר, לקחו גם עלי [שטעססעל בל\"א] על כתפיהם, ואמרו להשומרים שהם מוליכין הקציעות לכתשם במכתשת שיש בירושלים. וכששוב גברו ישראל קבעו למשפחות ההם יו\"ט ביום המאורע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה</b><br> משפחת יואב:"
+            ],
+            [
+                "<b>באחד בטבת לא היה בו מעמד</b><br> בירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיה בו הלל</b><br> שלם, מדהיה חנוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקרבן מוסף</b><br> עבור ר\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות</b><br> כשעשו העגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובטל התמיד</b><br> כשצרו, עלי ירושלים כשנחרבה, באותו יום לא נמצאו עוד כבשים להקריב ול\"נ שר\"ל בימי הורקנוס וארסתבולוס כשצרו זע\"ז וכן משמע נמי מב\"ק [דפ\"ב ב'], מיהו אי קאי אזמן חורבן, היינו זמן חורבן ראשון שצר נבוכדנצר על ירושלים ג' שנים. אבל בית שני לא משכו ימי המצור רק מניסן עד אב וא\"כ כשהובקעה העיר פשיטא שפסק הכל והתמיד עמם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והובקעה העיר</b><br> נכבשה בחורבן א' וב' ביום א'. [ואע\"ג דכ' בחורבן ראשון, בט' בחודש הובקעה העיר. ע\"י הצרות טעו בחשבון ולא רצה המקרא לשנות ממה שחשבו הם [ירושלמי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושרף אפוסטמוס</b><br> שר יווני:"
+            ],
+            [
+                "<b>את התורה</b><br> נ\"ל דר\"ל אותה תורה שכתב עזרא, שהיה בעזרה, כדאמרינן במסכת סופרים שממנה הגיהו שאר ספרים [ועי' מ\"ק פ\"ג מ\"ד]. או נ\"ל דר\"ל ששרף כל תורה שמצא. ואפ\"ה קאמר התורה לשון יחיד, שכוונת אותו רשע הי' לבטל תורה בכללה מישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעמיד צלם בהיכל</b><br> י\"א ע\"י הרשע הנ\"ל, וי\"א ע\"י מנשה ולפ\"ז צריך לגרוס והועמד צלם וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ</b><br> בגזירת מרגלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחרב הבית בראשונה</b><br> דבז' באב נכנסו אויבים להיכל כשכבשוהו אחר ג' שבועות משכבשו ירושלים בי\"ז בתמוז, ואכלו וקלקלו בו ז' וח'. ובט' סמוך לערב הציתוהו והיה דולק והולך עד י' סמוך לערב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונלכדה ביתר</b><br> נ\"ב שנה [וי\"א ע\"ג שנה] אחר החורבן נתכנסו חיל גדול מישראל בביתר, ומלך גדול מישראל מלך עליהן, ושמו בן כוכבא, וטעו בו הרבה מחכמי ישראל, וגם ר\"ע נושא כליו היה [כרמב\"ם פי\"א ממלכים ה\"ג], ואמר עליו שהוא משיח. והצליח במלחמות גדולות נגד הרומיים ג' שנים ומחצה. עד שלבסוף ע\"י חטא הדור, וגם חטאו שהרג לר\"א המודעי דודו [כירושלמי בפרקן], כבשוהו הרומיים ע\"י האדרינוס קיסר שחיק טמיא [כירוש' הנ\"ל. ובסנהדרין דצ\"ג ב' לכאורה משמע שהסנהדרין הרגוהו], ונהרגו עמו במלחמה תק\"פ אלפים מישראל [כמסופר בוועלטגעשיכטע מבעקקער], מלבד מיליאן ומאה אלף שנהרגו בזמן חורבן הבית [כיוזעפוס פלאביוס פרק צ\"ה], והרשע הנ\"ל עשה א\"י למדבר שממה, מלבד ירושלים שבנה אותה קרוב למקומה הראשון וקרא שמה עלי קאפיטאליום, עלי ע\"ש משפחתו, וקאפיטאליום ע\"ש בית ע\"ז יופיטור שבנה שם לשמי. וגזר משפט מות על כל איש ישראל שיבוא תוך העיר. עד שלבסוף הימים חזר ונתבטל שם הטומאה שכינה לה הרשע הנ\"ל, וחזרה לשמה הראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונחרשה העיר</b><br> שאחר חורבן בית ראשון היתה א\"י מדבר שממה נ\"ב שנים [כיומא נ\"ד א'], וירושלים עצמה נעשית שוה לאדמה כשדה חרושה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משנכנס אב ממעטין בשמחה</b><br> דאז מימי המרגלים נועד החודש הזה לצרת ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבת</b><br> ר\"ל שבוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור מלספר ומלבכס</b><br> כל השבוע עד אחר התענית. ואפילו לכבס ולהניח אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת</b><br> כשקידשו על פי הראייה, והיה אפשר לט\"ב לחול בע\"ש, מותרים לספר בה' בשבת. ונוהגין השתא להחמיר בכיבוס מתחלת החודש. ומי\"ז בתמוז בתספורת [תקנ\"א]. מיהו מותר ללבוש הכבוסים כבר, לכבוד שבת [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ערב תשעה באב</b><br> לאחר חצות, ובסעודה המפסקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יאכל אדם שני תבשילין</b><br> ואפי' מדבר הנאכל חי [ודלא כר\"ב], ואפי' היה צלי [תקנ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה</b><br> ימעט בבשר ויין ממה שרגיל. ואנו נוהגין איסור מר\"ח עד י' מנחם אחר חצות [תקנ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מחייב בכפיית המטה</b><br> שיהפוך המטה כדי שישכב על קרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הודו לו חכמים</b><br> מיהו ראוי למעט הכרים תחתיו [תקנ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כחמשה עשר באב</b><br> שכלו בו מתי מדבר בסוף מ' שנה. ובו ביטל הושע בן אלה מלך ישראל את השומרים שהושיבו מימי ירבעם, שלא יעלו ישראל לרגל לירושלים. ובו הורשו לקבור הרוגי ביתר, שהיו מונחים כמה שנים בבזיון. ובו פסקו מלכרות עצים למערכה במזבח, משום שאח\"כ הותש כח החמה ומשום דאז זכו לגמור מלאכת ד'. עשאוהו יו\"ט, כמו שעשו חג לגמר בנין הביהמ\"ק ולגמרה של תורה שהחיינו והגיענו, לזמן ההוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכיום הכפורים</b><br> מדהוא יום כפרה לעולם. ובו ניתנו לוחות האחרונות, ומחל הקב\"ה חטא העגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן</b><br> של משי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאולין</b><br> דאפי' העשירות שואלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכלים טעונין טבילה</b><br> קודם שילבשום. ג\"כ כדי שלא לבייש החשודים על הטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן הוא אומר</b><br> נ\"ל דלהכי מייתי הך קרא, דר\"ל אע\"ג דביו\"כ לא שייך שישוררו בחור שא נא וכו', דוכי ס\"ד שישראל קדושים יתעסקו ביו\"כ הקדוש והנורא בשדוכים. ע\"ז משיב וכן הוא אומר וכו', דביו\"כ התכוונו להקב\"ה שנקרא בחור בשיר השירים כולו, דנאמר בחור כארזים [שיר ה' פט\"ו], שא נא עיניך מה אתה בורר לך, ר\"ל איה אומה קדושה בעולם כאומה זו. אל תתן עיניך בנוי, דאע\"ג שחטאו לפניך תתן עיניך במשפחה, בניך בני בחוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב. שקר החן של שאר האומות, הבל יופי שלהם, דאפי' כשעושין מצוות, כוונתם רק להחניף לך, כמ\"ש חסיד שלהן, ומקרבין נחוחין לאלדה דשמיא, אבל ומצלין לחיי מלכא ובנוהי [כר\"ה ד\"ד א']. וכן חסד לאומים חטאתם [כב\"ב ד\"י ע\"ב]. אבל אשתך החלשה הקטנה, שהיא יראת ה', היא תתהלל, שעומדות היום לפניך ככלה מקושטה, ואומרת כאביה, הא קריבת נפשי קדמך [כשבת פ\"ט ב'], היא היא תתהלל, שגם כתמי חטאותיה הם היום לה לעדי ולתפארת, בעבור כי נתהפכו לזכיות: [ונ\"ל דמה\"ט נמי מנהג ישראל לשיר את האשמנו ביו\"כ והרי קינה מבע\"ל. אמנם הוא לרמז שכולם נתהפכו לזכיות, וראוי לשורר עליהם כעל זכיות] זאת אומרת שחורה אני ואעפ\"כ נאוה, ואהלי קדר השחורים, בעיניך כיריעות שלמה המרוקמים זהב מופז:"
+            ],
+            [
+                "<b>צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה</b><br> זה הקב\"ה שהשלום שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעטרה שעטרה לו אמו</b><br> כנסת ישראל שהקב\"ה קוראה אמו, משום שכח ישראל נמשל ככח אם שמבטלת גזירת בנה, אף שחלשה היא. כך אומר הקב\"ה מי מושל בי, צדיק, שאני גוזר גזירה וצדיק מבטלה [מ\"ק דט\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום חתונתו זו מתן תורה</b><br> שביו\"כ נתנו לוחות האחרונות הכוללים כל התורה. ותו דכשנסלח אז חטאתם הו\"ל כאילו התחתנו עם הקדוש ברוך הוא כ\"י מחדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה בנין בית המקדש</b><br> שנתחנך ביום כפורים בימי שלמה [כמועד קטן דף ט' א'. ואשתמיטתיה סוגיא ערוכה זו לרבינו מהרש\"א ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיבנה במהרה בימינו אמן</b><br> מדהזכיר התנא המקדש, התפלל שיבנה במהרה בימינו אמן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין תענית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,518 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Tevul Yom",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין טבול יום",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>המכנס חלות</b><br> כהן המכנס חלות מהרבה בתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מנת להפריש</b><br> שדעתו להפרידן זמ\"ז בביתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונשכו</b><br> נדבקו כל כך. עד שכשיפרידם ישאר קצת מזו בזו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים חבור בטבול יום</b><br> בנגע טבול יום באחד. נפסלו כולן. דחלה דינה כתרומה. שנפסלת מטבול יום. דהוא שני שעושה שלישי בתרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים אינו חבור</b><br> מדדעתו להפרידן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקרצות</b><br> חתיכות בצק. ובתרומה קמיירי. וכן כל הנך דמייתי בפרקין. כולה בתרומה מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נושכות זו בזו</b><br> או או:"
+            ],
+            [
+                "<b>האופה חמיטה</b><br> עוגה קטנה של תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שלא קרמו בתנור</b><br> עד שלא נאפה קרום סביב לחמיטת התחתון אפה זו עליה. דמדאין אש שולט ביניהן. אינו נאפה יפה ועתיד להפרידן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקולית</b><br> קצף בל\"א שוים:"
+            ],
+            [
+                "<b>של מים המחולחלת</b><br> שהקצף גבוה וחלול. ואע\"ג דבמים לא שייך תרומה ואי משום דנעשו על טהרת תרומה. הרי טבול יום אינו פוסל חולין שעל טהרות תרומה כתוספתא פ\"ח. נ\"ל כיון דלתרומה ממש בעי לה דינן כתרומה. כנדה פ\"י מ\"ו [והר\"ש גריס קולית שלמים. והקשה הרא\"ש על זה מחולין קכ\"ה ע\"ב. דבאמת מוח שבו אינו חבור ועיין שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורתיחת גריסין של פול ראשונה</b><br> שאז עדיין המים שברתיחות. צלולים הן. משא\"כ ברתיחה שנייה. כבר נמוחו הגריסין. והמרק עב וחשיב חבור לגריסין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר אף של אורז</b><br> בכולהו פליגי ב\"ש וב\"ה וכדמסיק. ותמהו רבותינו. למה לא כייל הכל. בפלוגתא דגבי חלות ברישא. ורב\"א רצה לתרץ דפלוגתא דסיפא איירי אפילו אין דעתו להפרידם. וק\"ל א\"כ מ\"ט דב\"ה. ולפעד\"נ למאי דאמרינן [נדה דמ\"ז] דאף דתרומה בזה\"ז דאורייתא. חלה בזה\"ז דרבנן. דבביאת כולכם תלוי. משום הכי פלגינהו לרישא מסיפא. דרישא איירי בדרבנן וסיפא בדאורייתא. ורישא קמ\"ל רבותא אליבא דב\"ש. וסיפא דמיירי בתרומה קמ\"ל רבותא אליבייהו דב\"ה. דאף דכייל נמי בסיפא כמה דברים שתרומתן מד\"ס. עכ\"פ שם תרומה. דררא דאורייתא נינהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים בשאר כל הטומאות</b><br> שנגעו בהנך דלעיל. דהוה חבור. דרק טבו\"י קליש טומאה דידי' מדטבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין קלות בין חמורות</b><br> קלות ר\"ל ולד הטומאה. וחמורות אה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>משקדמו בתנור</b><br> דמדנקרם כבר כח האש שולט ביניהן שתאפה יפה. וא\"צ להפרידן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקולית של מים שאינה מחולחלת</b><br> שאין הקצף גבוה. רק נמוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורתיחת יין ישן ושל שמן לעולם</b><br> אפילו חדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף של טופח</b><br> מין קטנית:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים</b><br> ר\"ל הו\"ל חבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסמר שאחר הככר</b><br> ר\"ל בצק הבולט מהככר לסימן. ולרמב\"ם הוא הבקוע שבלחם מאפי':"
+            ],
+            [
+                "<b>וגרגר מלח קטן</b><br> הדבוק בככר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחרחור</b><br> מקום השרוף בלחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחות מכאצבע</b><br> מעובי אצבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר כל שהוא נאכל עליו</b><br> י\"ג עליו ור\"ל עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הצרור שבככר</b><br> אבן שבו. לסימן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגרגר מלח גדול והתורמוס</b><br> מין באהנע שמדבקין בככר לסי':"
+            ],
+            [
+                "<b>והחרחור יתר מכאצבע</b><br> והוא הדין בעובי אצבע. דא\"א לצמצם דאף למאי דקיי\"ל בידי אדם אפשר לצמצם עכ\"פ לחם ספוגיי הו\"ל ככלי חרס דאית ביה גומות וא\"א לצמצם [כבכורות די\"ז ע\"ב] כך נ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר כל שאינו נאכל עמו טהורים באב הטומאה</b><br> אינן חבור אפילו הן פחות מאצבע. ודלא כת\"ק דמחלק בכהאי גוונא"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שאינן קלופים</b><br> דמדלא חזי קליפתן לאדם. אינו חבור. ואף דמכל זרע זרוע דרשינן. כמו שמוציא לזריעה בקליפתו. הכא קליפה חיצונה לא חזי כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאלום</b><br> מיני זרעים הן. ואשאינן קלופים קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף אפונים שחורים</b><br> באהנען שחורים ג\"כ לא חזי בקליפתן דנראו כזבובים בקערה [כשבת דע\"ו ע\"ב] נ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים באב הטומאה</b><br> ר\"ל אינן חבור. וכתוספתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקצח</b><br> קיממעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשמשום</b><br> ליינזאאמען:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפלפל</b><br> פפעפפער אלו התבלין אם שם אותן בקדרה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משקה טבול יום</b><br> ר\"ל רוקו. מי רגליו. דמעתו. דם פצעו. וחלב אשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמשקין שהוא נוגע בהן</b><br> כמשקין של תרומה שנגע. שנעשו שלישי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ואלו</b><br> שמגופו ושנגע בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן מטמאין</b><br> דאינן מטמאין רק פוסלין לקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל הטמאין בין קלין</b><br> שרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין חמורין</b><br> זב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא אב הטומאה</b><br> ר\"ל חוץ ממעיינות הזב. אבל במת לא גזרו רק על דמו ולא על שאר מעיינותיו מדבדילי מיניה [כחולין דפ\"ח]. (עיין פתיחה סי' כ\"ו):"
+            ],
+            [
+                "<b>ונגע בה טבול יום</b><br> במשקין שבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשקין פסולין</b><br> דטבו\"י שני. ומשקה שלישי. דכל הפוסל תרומה עושה למשקין תחלה חוץ מטבול יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקדרה טהורה</b><br> דמשקין שנגע טבול יום אפי' לאוכלי תרומה אמ\"ט. וכ\"ש כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא</b><br> דמשקה שנטמא מידים מטמא לכלי. ולרמב\"ם דס\"ל דמשקה שמידים נמי אמ\"ט כלי. קאי מלת הכל אחולין ותרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שספק ט\"י פוסל את התרומה</b><br> בס' נגע בתרומה או לא. כפ\"ב דידים מ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקפה</b><br> תבשיל עב כדייסא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשום והשמן של חולין</b><br> נתונים בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסל את כולם</b><br> אפילו לא נגע רק במקצת השום והשמן שבה. אפ\"ה נפסל הכל. דשום ושמן בטל לגבי מקפה. והוה כאילו כולו תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא פסל אלא מקום מגעו</b><br> דאין העיקר נגרר אחר הטפל. שתהיה המקפה כשום ושמן. ולהכי לא פסל אלא מקום מגע. דמקפה חולין מפסקת. ואף דמקפה ע\"כ נעשה על טהרת תרומה. טבול יום אמ\"ט לחולין על טהרת תרומה. כתוספתא רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה השום מרובה</b><br> יותר ממקפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולכין אחר הרוב</b><br> בין ברישא בין בסיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יהודה אימתי</b><br> אזלינן בתר רוב דשום:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהן גוש בקערה</b><br> שמונח בתבשיל שלם. שלא נידך עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אם היה מפוזר במדוכה</b><br> ר\"ל שנידך השום במדוכה. עם המרק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל אע\"ג דהשום רובא לא פסל אלא מקום מגע בלבד. דלא הוי חבור. אע\"ג שעדיין יש שם גוש. עכ\"פ הוא רוצה בפזורו. וכפי' ר\"ב ספ\"ט דטהרות דמשתקע יתד לפזר. כמפוזר דמי. כ\"כ א\"מ הגאון זצוק\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל הנדוכין שדכן במשקין</b><br> נמי כך דינן דבנגע טבו\"י בשעה שנדוך. לא פסל רק מקום מגעו. ובגוש וקערה ורובא נפסל הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודכן שלא במשקין והן גוש בקערה</b><br> ר\"ל אע\"ג שהן גוש בקערה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הדי אלו כעגול של דבלה</b><br> דאינו חבור ולא פסל רק מקום מגעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקפה והחמיטה</b><br> מיקראנע שתוך המקפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם חיבץ</b><br> שטרפן יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר הקדש שקרם עליו הקיפה</b><br> המרק נקרש סביבו [עיין טהרות פ\"א מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חתיכות מותרות</b><br> דאינן חבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"י בן נורי אומר שניהם חבור זה לזה</b><br> אפילו נגע בקיפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בקטניות שקרמו ע\"ג פרוסות</b><br> של לחם. נמי דינן כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה קדרה בקטניות</b><br> ר\"ל קטניות שנתמעכו ע\"י בשול:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו ימנו</b><br> דאותו שנוגע בשרץ הו\"ל ראשון. והסמוך לו ב' וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית</b><br> של יין תרומה פתוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ששקעה לתוך בור של יין</b><br> של חולין. וצף יין החולין ע\"פ החבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן השפה ולפנים</b><br> שהושיט הטבול יום ידו לחלל החבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור</b><br> ונפסל היין שבחבית. אף דמתחלה לא היתה החבית מלאה לגמרי. והושיט עתה ידו רק כגד היין שנתמלא לחבית בבור. אפ\"ה כולהו חבור. וק\"ל אף דיין שבחבית לא מחשב דמוע. דחולין שנתערב בחבית מעט הוא. עכ\"פ מדצף היין שבבור ע\"פ החבית. הרי נתערב הכל ודמוע אמק\"ט מטבו\"י כלקמן פ\"ג מ\"ד. ונ\"ל דאע\"ג דצף למעלה. כיון דדופני החבית מפסיק לא מחשב דמוע [וכמכות ד\"ד ע\"א]. מיהו יותר מסתבר כרב\"א דבחבית ריקן שנפל לבור מיירי ונתמלא מתרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חבור</b><br> והיין שבחבית טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"י בן נורי אומר אפילו על גבה רום קומה</b><br> מיין שבבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונגע בו טבול יום</b><br> כנגד הנקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> תמה רתוי\"ט דהול\"ל פסולה. ולפעד\"נ דר\"ל כולה חבור כפ\"א מ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר מפיה ומשוליה טמאה</b><br> משום דבנגע בנקב שנגד פיה. הכל בסיס למה שלמעלה. וכ\"כ בנגע נגד נקב שבשוליה הכל נמשך דרך שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הצדדין מכאן ומכאן טהורה</b><br> לא פסל רק מקום מגעו. והוא בטל בק\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונגע טבול יום בקלוח</b><br> ובטבו\"י ניצק אינו חבור אף למה שלמטה. ולא נפסל רק מה שבקלוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>יעלה באחת ומאה</b><br> ודוקא במגע טבו\"י דקליש טומאתו. ניצק אינו חבור אף למה שלמטה. אבל שאר משקין טמאין שנגעו בטהורים. דוקא למעלה אין נצוק חבור. אבל למטה. אם הטהורים בני קבול טומאה נינהו לא נתבטלו וכפ\"ד דמכשירין. ונטמא הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעבוע שבחבית</b><br> חבית חרס שכשנשרף בכבשן העלה בעבוע חלול באמצע דפנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין מבפנים בין מבחוץ</b><br> ר\"ל שנתנקב דופן הבעבוע שלצד פנים ודופנו שלצד חוץ. והמשקה שמילא את הבעבוע מבצבץ ויוצא דרך נקב החיצון. ומיירי שאין בנקב כשיעור לטהר החבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובין מלמעלן בין מלמטן זה כנגד זה טמא באב הטומאה</b><br> בנגע נגד נקב חיצון. נטמא כל המשקין שבחבית. ולרבותא דסיפא נקט אב. וה\"ה טבו\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמא באהל המת</b><br> אם מונחת שם. אף דמוקף צמ\"פ למעלה. אינו מציל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפנימי</b><br> אם נקב פנימי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמא באוהל המת</b><br> דטומאה נכנסת דרך הנקבים משא\"כ בנגע אב הטומאה בנקב החיצון. כיון דנקב פנימי. למעלה. מלמטה לצד מעלה בכל טומאה לא אמרינן נצוק חבור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל ידות האוכלים</b><br> עוקץ הפרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור בטבול יום</b><br> דבנגע בא' נטמא חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכל שנפרס</b><br> לשון פרוסה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעורה</b><br> מחובר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיד אומר אם אוחז בגדול</b><br> בחלק הפרוסה הגדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקטן עולה עמו</b><br> ואינו נפסק מכל וכל ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא כמוהו</b><br> והו\"ל חבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא כמוהו ר' נחמיה אומר בטהור</b><br> באותו שלא נגע הטבו\"י משערים אם אוחז בו. אם הטמא עולה עמו בין שהוא גדול או קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל האוכלים</b><br> כירקות:"
+            ],
+            [
+                "<b>את שדרכו ליאחז בעלה</b><br> כשמטלטלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוחז אותו בעלה</b><br> וכשלא נפסק הוה חבור לקלח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ירק של תרומה וביצה טרופה</b><br> שנטרף החלבון והחלמון בכף. דאל\"כ אינו חבור. דנשמטת מעל הירק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונגע טבול יום בביצה</b><br> דאמק\"ט מטבו\"י שהיא חולין. ונ\"ל דל\"ק מפ\"א סי' י\"א דהתם מערבו בתרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא פסל אלא הקלח שכנגדו</b><br> שנגע בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר כל הסדר העליון</b><br> הקלחים העליונים שהביצה מחברן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה כמין כובע</b><br> שנתנפחה הביצה ע\"י בישול על הקלחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה חבור</b><br> נ\"ל דסתמא כב\"ה רפ\"א בקולית המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שקרם על דפנות של לפס</b><br> אלפס שיש בו תבשיל תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן השפה</b><br> של אלפס:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור</b><br> ונטמא התבשיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר חוט וכל שנקלף עמו</b><br> שכשיקלף החוט רק מה שיעלה עמו מתבשיל הוה חבור. וטפי לא. אפילו אם החוט לפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בקטניות שקרמו על שפתה של קדרה</b><br> דינו כביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עסה שנדמעה</b><br> נתערב תרומה בחולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה נפסלת בטבול יום</b><br> דדמוע מדרבנן דמדאורייתא חד בתרי בטל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונילושה במי פירות</b><br> שאינן מז' משקין המכשירין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא פסל אלא מקום מגעו</b><br> דמדאינו מכשיר אינו חבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא פסל אלא מקום מגעו</b><br> דמי פירות אף המכשירין אינן חבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור שנגס</b><br> שלעס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפל</b><br> המאכל עם לחלוחית הרוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל ככר של תרומה טהור</b><br> לא הוכשר הככר מדלא ניחא ליה שיפול על בגדיו. ותמיהני אם כן למה נקט תרומה. ותו בגדים ל\"ל. גם בלא ירא שיטניף בגדיו. אינו רוצה לפלוט משקה שבפיו. והו\"ל שלא לרצון דאינו מכשיר. והר\"ש מוקי למתני' לענין טומאה. ומיירי הכא בידים מסואבות. ונטמא הרוק מחמת ידיו. ולפי דבריו יש ליישב קצת. לפי מאי דס\"ל סוף זבים דמשקין שמחמת ידים מטמאין לכלים א\"כ י\"ל דבגדים וככר דנקט. או או קתני. אמנם עכ\"פ ק' דידים לא נזכרו במשנה כלל. ותו דבסיפא מוכח דמתני' לענין הכשר מיירי. מדמסיים מכשירין לרצונו וכו'. ול\"מ מרבותי נ\"ל ממ\"ד בפ\"ח דכלים מ\"י דרוק במחובר אמק\"ט ואינו מכשיר. רק כשנתלש בפיו ע\"ג מטבע וכמקואות פ\"ח מ\"ה. והכא דלא נתלש לרצונו. אף שנפל אח\"כ אבגדו והרי בגד אוכלי חולין בטהרה. מדרס לתרומה. כפ\"ב דחגיגה מ\"ו. אעפ\"כ לא נטמא הככר מהרוק שנגע בבגד. מדלא הוכשר הככר מרוק הזה שנתלש שלא לרצון. ולא הוה כמשקין טמאין דמכשירין ומטמאין כאחת לרצון ושלא לרצון. כריש מכשירין. דעכ\"פ כיון דטומאת הבגד לתרומה אינו רק מעלה בעלמא. לא גזרי בה רבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה אוכל זיתים פצועים ותמרים רטובות</b><br> דהיינו כל שהוא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהוא רוצה למוץ את גרעינתו</b><br> דעי\"ז מחשבו כתלוש כפ\"ח דכלים מ\"י בפונדין. להכי מכשירו ומק\"ט מבגדיו כך נ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כאלו</b><br> דינן שוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אין טבול יום טמא</b><br> וליכא למימר גביה שיטמא אף שלא לרצון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>או ידים מסואבות</b><br> דשניהן שניות הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא</b><br> המאכל מעשר שנגע בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשלישי טהור לחולין</b><br> ומעשר אף בטבול לתרומת מעשר דינו כחולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לשה</b><br> מותרת ללוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקוצה לה חלה</b><br> אבל אינה קוראה שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בנחותא</b><br> כלים שאין להן בית קבול ואמק\"ט. וה\"ט כדי שעי\"ז תזכר שלא תגע בחלה אחר קריאת שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקפת</b><br> מקרב החלה שבכלי להעיסה. כדי לתרום ממוקף:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהיא שלישי</b><br> העיסה שנגעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבה שהיה טבולת יום</b><br> ואע\"ג דכבר שמעינן במ\"ב דטבו\"י מותר להפריש חלה. סד\"א דוקא בטומאת גופה תזכר שלא תגע אחר קריאת שם. ולא בטומאת כלי. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לגין</b><br> כד עץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומלאהו מן החבית מעשר טבל</b><br> חבית שיש בו מעשר הטבול לתרומת מעשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אמר הרי זו תרומת מעשר משתחשך</b><br> ר\"ל לאחר שיהיה ללגין הערב שמש. דאי מקודם. הרי תפסל התרומה מהלגין טבו\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אמר</b><br> מבעוד יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא אמר כלום</b><br> דאע\"ג דמערבין בתרומה. כפ\"ג דעירובין מ\"א. עכ\"פ הערוב צריך שיקנה מבעוד יום. ואז עדיין טבל הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברה החבית הלגין בטבלו</b><br> דבעת שיחול שם תרומה אין החבית בעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחללין</b><br> מעשר שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>על פירות ע\"ה</b><br> פי' א\"מ הגאון זצוק\"ל דר\"ל בראשונה התירו לקנות בדמי מע\"ש פירות מע\"ה בירושלים דגם לשון חילול שייך במכר. כפ\"א דמע\"ש. ואין חוששין שמא הוכשרו ונטמאו. מדאיכא ס\"ס כהר\"ב פ\"ב דדמאי מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזרו לומר אף על מעותיו</b><br> ושוב הקילו גם לחלל חוץ לירושלים פירות חבר על מעות ע\"ה. שנתן הע\"ה לחבר בעד מה שנתחייב לו. ואין חוששין שמא המעות עצמן דמי מעשר שני הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשונה היו אומרים היוצא בקולר</b><br> שהושם בסד רגלו ויוצא ליהרג:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו יכתבו ויתנו</b><br> דאגב מורא שכח לומר תנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף המפרש</b><br> לים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיוצא בשיירא</b><br> אפילו יוצא בחברותא למדבר דליכא מורא כל כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש שזורי אומר אף המסוכן</b><br> בחולי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכדומן</b><br> מוט ובו ווין הרבה. להעלות על ידו כלי מבור. ונקט לה הכא. משום דר' יהושע פליג עלה. כדפליג אמשנה ב' באשה טבול יום וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>האשקלונים</b><br> שנעשין באשקלון:"
+            ],
+            [
+                "<b>המעבר</b><br> מזלג להעביר הקשין ממקום למקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמזרה</b><br> כלי לזרות תבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמגוב</b><br> הוא ג\"כ כמזלג לנקות התבואה אחר שזרה אותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טמאין</b><br> ר\"ל דינן עתה ככלי מתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לי מה להשיב</b><br> דמסתבר דפשוטי כלי עץ נינהו. ומשום שן א' ממתכות. לא יהא דינן ככלי מתכת:"
+            ],
+            [
+                "<b>התורם את הבור</b><br> של יין. והשתא הדר למילתא דדמי למשנה ה' דאמדינן דעתי':"
+            ],
+            [
+                "<b>שלום מן השבר ומן השפיכה</b><br> דאמרינן מסתמא כך כוונתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא מן הטומאה</b><br> להכי אף בנטמא. תרומתו תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברה</b><br> ונשפך הכן לבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה מדמעת</b><br> דלא חל עליה שם תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד היכן תשבר</b><br> כל זמן שלא נתרחקה מהבור כ\"כ שאם תתגלגל תשוב לבור. לא עלתה קרינן בי' משא\"כ בנשברה רחוק מהבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר אף מי שהיה בו דעת להתנות</b><br> שהוא חכם ויודע שראוי להתנות כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא התנה</b><br> ששכח:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא תנאי בית דין</b><br> על כל היודע שראוי להתנות. שיהיה כאלו התנה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,514 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Tevul Yom",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Tevul_Yom",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>המכנס חלות</b><br> כהן המכנס חלות מהרבה בתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מנת להפריש</b><br> שדעתו להפרידן זמ\"ז בביתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונשכו</b><br> נדבקו כל כך. עד שכשיפרידם ישאר קצת מזו בזו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים חבור בטבול יום</b><br> בנגע טבול יום באחד. נפסלו כולן. דחלה דינה כתרומה. שנפסלת מטבול יום. דהוא שני שעושה שלישי בתרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים אינו חבור</b><br> מדדעתו להפרידן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקרצות</b><br> חתיכות בצק. ובתרומה קמיירי. וכן כל הנך דמייתי בפרקין. כולה בתרומה מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נושכות זו בזו</b><br> או או:"
+            ],
+            [
+                "<b>האופה חמיטה</b><br> עוגה קטנה של תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שלא קרמו בתנור</b><br> עד שלא נאפה קרום סביב לחמיטת התחתון אפה זו עליה. דמדאין אש שולט ביניהן. אינו נאפה יפה ועתיד להפרידן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקולית</b><br> קצף בל\"א שוים:"
+            ],
+            [
+                "<b>של מים המחולחלת</b><br> שהקצף גבוה וחלול. ואע\"ג דבמים לא שייך תרומה ואי משום דנעשו על טהרת תרומה. הרי טבול יום אינו פוסל חולין שעל טהרות תרומה כתוספתא פ\"ח. נ\"ל כיון דלתרומה ממש בעי לה דינן כתרומה. כנדה פ\"י מ\"ו [והר\"ש גריס קולית שלמים. והקשה הרא\"ש על זה מחולין קכ\"ה ע\"ב. דבאמת מוח שבו אינו חבור ועיין שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורתיחת גריסין של פול ראשונה</b><br> שאז עדיין המים שברתיחות. צלולים הן. משא\"כ ברתיחה שנייה. כבר נמוחו הגריסין. והמרק עב וחשיב חבור לגריסין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר אף של אורז</b><br> בכולהו פליגי ב\"ש וב\"ה וכדמסיק. ותמהו רבותינו. למה לא כייל הכל. בפלוגתא דגבי חלות ברישא. ורב\"א רצה לתרץ דפלוגתא דסיפא איירי אפילו אין דעתו להפרידם. וק\"ל א\"כ מ\"ט דב\"ה. ולפעד\"נ למאי דאמרינן [נדה דמ\"ז] דאף דתרומה בזה\"ז דאורייתא. חלה בזה\"ז דרבנן. דבביאת כולכם תלוי. משום הכי פלגינהו לרישא מסיפא. דרישא איירי בדרבנן וסיפא בדאורייתא. ורישא קמ\"ל רבותא אליבא דב\"ש. וסיפא דמיירי בתרומה קמ\"ל רבותא אליבייהו דב\"ה. דאף דכייל נמי בסיפא כמה דברים שתרומתן מד\"ס. עכ\"פ שם תרומה. דררא דאורייתא נינהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים בשאר כל הטומאות</b><br> שנגעו בהנך דלעיל. דהוה חבור. דרק טבו\"י קליש טומאה דידי' מדטבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין קלות בין חמורות</b><br> קלות ר\"ל ולד הטומאה. וחמורות אה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>משקדמו בתנור</b><br> דמדנקרם כבר כח האש שולט ביניהן שתאפה יפה. וא\"צ להפרידן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקולית של מים שאינה מחולחלת</b><br> שאין הקצף גבוה. רק נמוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורתיחת יין ישן ושל שמן לעולם</b><br> אפילו חדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף של טופח</b><br> מין קטנית:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים</b><br> ר\"ל הו\"ל חבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסמר שאחר הככר</b><br> ר\"ל בצק הבולט מהככר לסימן. ולרמב\"ם הוא הבקוע שבלחם מאפי':"
+            ],
+            [
+                "<b>וגרגר מלח קטן</b><br> הדבוק בככר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחרחור</b><br> מקום השרוף בלחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחות מכאצבע</b><br> מעובי אצבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר כל שהוא נאכל עליו</b><br> י\"ג עליו ור\"ל עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הצרור שבככר</b><br> אבן שבו. לסימן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגרגר מלח גדול והתורמוס</b><br> מין באהנע שמדבקין בככר לסי':"
+            ],
+            [
+                "<b>והחרחור יתר מכאצבע</b><br> והוא הדין בעובי אצבע. דא\"א לצמצם דאף למאי דקיי\"ל בידי אדם אפשר לצמצם עכ\"פ לחם ספוגיי הו\"ל ככלי חרס דאית ביה גומות וא\"א לצמצם [כבכורות די\"ז ע\"ב] כך נ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר כל שאינו נאכל עמו טהורים באב הטומאה</b><br> אינן חבור אפילו הן פחות מאצבע. ודלא כת\"ק דמחלק בכהאי גוונא"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שאינן קלופים</b><br> דמדלא חזי קליפתן לאדם. אינו חבור. ואף דמכל זרע זרוע דרשינן. כמו שמוציא לזריעה בקליפתו. הכא קליפה חיצונה לא חזי כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאלום</b><br> מיני זרעים הן. ואשאינן קלופים קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף אפונים שחורים</b><br> באהנען שחורים ג\"כ לא חזי בקליפתן דנראו כזבובים בקערה [כשבת דע\"ו ע\"ב] נ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים באב הטומאה</b><br> ר\"ל אינן חבור. וכתוספתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקצח</b><br> קיממעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשמשום</b><br> ליינזאאמען:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפלפל</b><br> פפעפפער אלו התבלין אם שם אותן בקדרה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משקה טבול יום</b><br> ר\"ל רוקו. מי רגליו. דמעתו. דם פצעו. וחלב אשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמשקין שהוא נוגע בהן</b><br> כמשקין של תרומה שנגע. שנעשו שלישי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ואלו</b><br> שמגופו ושנגע בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן מטמאין</b><br> דאינן מטמאין רק פוסלין לקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל הטמאין בין קלין</b><br> שרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין חמורין</b><br> זב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא אב הטומאה</b><br> ר\"ל חוץ ממעיינות הזב. אבל במת לא גזרו רק על דמו ולא על שאר מעיינותיו מדבדילי מיניה [כחולין דפ\"ח]. (עיין פתיחה סי' כ\"ו):"
+            ],
+            [
+                "<b>ונגע בה טבול יום</b><br> במשקין שבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשקין פסולין</b><br> דטבו\"י שני. ומשקה שלישי. דכל הפוסל תרומה עושה למשקין תחלה חוץ מטבול יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקדרה טהורה</b><br> דמשקין שנגע טבול יום אפי' לאוכלי תרומה אמ\"ט. וכ\"ש כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא</b><br> דמשקה שנטמא מידים מטמא לכלי. ולרמב\"ם דס\"ל דמשקה שמידים נמי אמ\"ט כלי. קאי מלת הכל אחולין ותרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שספק ט\"י פוסל את התרומה</b><br> בס' נגע בתרומה או לא. כפ\"ב דידים מ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקפה</b><br> תבשיל עב כדייסא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשום והשמן של חולין</b><br> נתונים בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסל את כולם</b><br> אפילו לא נגע רק במקצת השום והשמן שבה. אפ\"ה נפסל הכל. דשום ושמן בטל לגבי מקפה. והוה כאילו כולו תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא פסל אלא מקום מגעו</b><br> דאין העיקר נגרר אחר הטפל. שתהיה המקפה כשום ושמן. ולהכי לא פסל אלא מקום מגע. דמקפה חולין מפסקת. ואף דמקפה ע\"כ נעשה על טהרת תרומה. טבול יום אמ\"ט לחולין על טהרת תרומה. כתוספתא רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה השום מרובה</b><br> יותר ממקפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולכין אחר הרוב</b><br> בין ברישא בין בסיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יהודה אימתי</b><br> אזלינן בתר רוב דשום:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהן גוש בקערה</b><br> שמונח בתבשיל שלם. שלא נידך עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אם היה מפוזר במדוכה</b><br> ר\"ל שנידך השום במדוכה. עם המרק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל אע\"ג דהשום רובא לא פסל אלא מקום מגע בלבד. דלא הוי חבור. אע\"ג שעדיין יש שם גוש. עכ\"פ הוא רוצה בפזורו. וכפי' ר\"ב ספ\"ט דטהרות דמשתקע יתד לפזר. כמפוזר דמי. כ\"כ א\"מ הגאון זצוק\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל הנדוכין שדכן במשקין</b><br> נמי כך דינן דבנגע טבו\"י בשעה שנדוך. לא פסל רק מקום מגעו. ובגוש וקערה ורובא נפסל הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודכן שלא במשקין והן גוש בקערה</b><br> ר\"ל אע\"ג שהן גוש בקערה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הדי אלו כעגול של דבלה</b><br> דאינו חבור ולא פסל רק מקום מגעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקפה והחמיטה</b><br> מיקראנע שתוך המקפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם חיבץ</b><br> שטרפן יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר הקדש שקרם עליו הקיפה</b><br> המרק נקרש סביבו [עיין טהרות פ\"א מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חתיכות מותרות</b><br> דאינן חבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"י בן נורי אומר שניהם חבור זה לזה</b><br> אפילו נגע בקיפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בקטניות שקרמו ע\"ג פרוסות</b><br> של לחם. נמי דינן כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה קדרה בקטניות</b><br> ר\"ל קטניות שנתמעכו ע\"י בשול:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו ימנו</b><br> דאותו שנוגע בשרץ הו\"ל ראשון. והסמוך לו ב' וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית</b><br> של יין תרומה פתוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ששקעה לתוך בור של יין</b><br> של חולין. וצף יין החולין ע\"פ החבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן השפה ולפנים</b><br> שהושיט הטבול יום ידו לחלל החבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור</b><br> ונפסל היין שבחבית. אף דמתחלה לא היתה החבית מלאה לגמרי. והושיט עתה ידו רק כגד היין שנתמלא לחבית בבור. אפ\"ה כולהו חבור. וק\"ל אף דיין שבחבית לא מחשב דמוע. דחולין שנתערב בחבית מעט הוא. עכ\"פ מדצף היין שבבור ע\"פ החבית. הרי נתערב הכל ודמוע אמק\"ט מטבו\"י כלקמן פ\"ג מ\"ד. ונ\"ל דאע\"ג דצף למעלה. כיון דדופני החבית מפסיק לא מחשב דמוע [וכמכות ד\"ד ע\"א]. מיהו יותר מסתבר כרב\"א דבחבית ריקן שנפל לבור מיירי ונתמלא מתרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חבור</b><br> והיין שבחבית טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"י בן נורי אומר אפילו על גבה רום קומה</b><br> מיין שבבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונגע בו טבול יום</b><br> כנגד הנקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> תמה רתוי\"ט דהול\"ל פסולה. ולפעד\"נ דר\"ל כולה חבור כפ\"א מ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר מפיה ומשוליה טמאה</b><br> משום דבנגע בנקב שנגד פיה. הכל בסיס למה שלמעלה. וכ\"כ בנגע נגד נקב שבשוליה הכל נמשך דרך שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הצדדין מכאן ומכאן טהורה</b><br> לא פסל רק מקום מגעו. והוא בטל בק\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונגע טבול יום בקלוח</b><br> ובטבו\"י ניצק אינו חבור אף למה שלמטה. ולא נפסל רק מה שבקלוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>יעלה באחת ומאה</b><br> ודוקא במגע טבו\"י דקליש טומאתו. ניצק אינו חבור אף למה שלמטה. אבל שאר משקין טמאין שנגעו בטהורים. דוקא למעלה אין נצוק חבור. אבל למטה. אם הטהורים בני קבול טומאה נינהו לא נתבטלו וכפ\"ד דמכשירין. ונטמא הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעבוע שבחבית</b><br> חבית חרס שכשנשרף בכבשן העלה בעבוע חלול באמצע דפנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין מבפנים בין מבחוץ</b><br> ר\"ל שנתנקב דופן הבעבוע שלצד פנים ודופנו שלצד חוץ. והמשקה שמילא את הבעבוע מבצבץ ויוצא דרך נקב החיצון. ומיירי שאין בנקב כשיעור לטהר החבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובין מלמעלן בין מלמטן זה כנגד זה טמא באב הטומאה</b><br> בנגע נגד נקב חיצון. נטמא כל המשקין שבחבית. ולרבותא דסיפא נקט אב. וה\"ה טבו\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמא באהל המת</b><br> אם מונחת שם. אף דמוקף צמ\"פ למעלה. אינו מציל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפנימי</b><br> אם נקב פנימי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמא באוהל המת</b><br> דטומאה נכנסת דרך הנקבים משא\"כ בנגע אב הטומאה בנקב החיצון. כיון דנקב פנימי. למעלה. מלמטה לצד מעלה בכל טומאה לא אמרינן נצוק חבור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל ידות האוכלים</b><br> עוקץ הפרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור בטבול יום</b><br> דבנגע בא' נטמא חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכל שנפרס</b><br> לשון פרוסה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעורה</b><br> מחובר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיד אומר אם אוחז בגדול</b><br> בחלק הפרוסה הגדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקטן עולה עמו</b><br> ואינו נפסק מכל וכל ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא כמוהו</b><br> והו\"ל חבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא כמוהו ר' נחמיה אומר בטהור</b><br> באותו שלא נגע הטבו\"י משערים אם אוחז בו. אם הטמא עולה עמו בין שהוא גדול או קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל האוכלים</b><br> כירקות:"
+            ],
+            [
+                "<b>את שדרכו ליאחז בעלה</b><br> כשמטלטלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוחז אותו בעלה</b><br> וכשלא נפסק הוה חבור לקלח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ירק של תרומה וביצה טרופה</b><br> שנטרף החלבון והחלמון בכף. דאל\"כ אינו חבור. דנשמטת מעל הירק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונגע טבול יום בביצה</b><br> דאמק\"ט מטבו\"י שהיא חולין. ונ\"ל דל\"ק מפ\"א סי' י\"א דהתם מערבו בתרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא פסל אלא הקלח שכנגדו</b><br> שנגע בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר כל הסדר העליון</b><br> הקלחים העליונים שהביצה מחברן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה כמין כובע</b><br> שנתנפחה הביצה ע\"י בישול על הקלחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה חבור</b><br> נ\"ל דסתמא כב\"ה רפ\"א בקולית המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שקרם על דפנות של לפס</b><br> אלפס שיש בו תבשיל תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן השפה</b><br> של אלפס:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור</b><br> ונטמא התבשיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר חוט וכל שנקלף עמו</b><br> שכשיקלף החוט רק מה שיעלה עמו מתבשיל הוה חבור. וטפי לא. אפילו אם החוט לפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בק��ניות שקרמו על שפתה של קדרה</b><br> דינו כביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עסה שנדמעה</b><br> נתערב תרומה בחולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה נפסלת בטבול יום</b><br> דדמוע מדרבנן דמדאורייתא חד בתרי בטל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונילושה במי פירות</b><br> שאינן מז' משקין המכשירין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא פסל אלא מקום מגעו</b><br> דמדאינו מכשיר אינו חבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא פסל אלא מקום מגעו</b><br> דמי פירות אף המכשירין אינן חבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור שנגס</b><br> שלעס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפל</b><br> המאכל עם לחלוחית הרוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל ככר של תרומה טהור</b><br> לא הוכשר הככר מדלא ניחא ליה שיפול על בגדיו. ותמיהני אם כן למה נקט תרומה. ותו בגדים ל\"ל. גם בלא ירא שיטניף בגדיו. אינו רוצה לפלוט משקה שבפיו. והו\"ל שלא לרצון דאינו מכשיר. והר\"ש מוקי למתני' לענין טומאה. ומיירי הכא בידים מסואבות. ונטמא הרוק מחמת ידיו. ולפי דבריו יש ליישב קצת. לפי מאי דס\"ל סוף זבים דמשקין שמחמת ידים מטמאין לכלים א\"כ י\"ל דבגדים וככר דנקט. או או קתני. אמנם עכ\"פ ק' דידים לא נזכרו במשנה כלל. ותו דבסיפא מוכח דמתני' לענין הכשר מיירי. מדמסיים מכשירין לרצונו וכו'. ול\"מ מרבותי נ\"ל ממ\"ד בפ\"ח דכלים מ\"י דרוק במחובר אמק\"ט ואינו מכשיר. רק כשנתלש בפיו ע\"ג מטבע וכמקואות פ\"ח מ\"ה. והכא דלא נתלש לרצונו. אף שנפל אח\"כ אבגדו והרי בגד אוכלי חולין בטהרה. מדרס לתרומה. כפ\"ב דחגיגה מ\"ו. אעפ\"כ לא נטמא הככר מהרוק שנגע בבגד. מדלא הוכשר הככר מרוק הזה שנתלש שלא לרצון. ולא הוה כמשקין טמאין דמכשירין ומטמאין כאחת לרצון ושלא לרצון. כריש מכשירין. דעכ\"פ כיון דטומאת הבגד לתרומה אינו רק מעלה בעלמא. לא גזרי בה רבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה אוכל זיתים פצועים ותמרים רטובות</b><br> דהיינו כל שהוא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהוא רוצה למוץ את גרעינתו</b><br> דעי\"ז מחשבו כתלוש כפ\"ח דכלים מ\"י בפונדין. להכי מכשירו ומק\"ט מבגדיו כך נ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כאלו</b><br> דינן שוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אין טבול יום טמא</b><br> וליכא למימר גביה שיטמא אף שלא לרצון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>או ידים מסואבות</b><br> דשניהן שניות הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא</b><br> המאכל מעשר שנגע בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשלישי טהור לחולין</b><br> ומעשר אף בטבול לתרומת מעשר דינו כחולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לשה</b><br> מותרת ללוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקוצה לה חלה</b><br> אבל אינה קוראה שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בנחותא</b><br> כלים שאין להן בית קבול ואמק\"ט. וה\"ט כדי שעי\"ז תזכר שלא תגע בחלה אחר קריאת שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקפת</b><br> מקרב החלה שבכלי להעיסה. כדי לתרום ממוקף:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהיא שלישי</b><br> העיסה שנגעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבה שהיה טבולת יום</b><br> ואע\"ג דכבר שמעינן במ\"ב דטבו\"י מותר להפריש חלה. סד\"א דוקא בטומאת גופה תזכר שלא תגע אחר קריאת שם. ולא בטומאת כלי. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לגין</b><br> כד עץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומלאהו מן החבית מעשר טבל</b><br> חבית שיש בו מעשר הטבול לתרומת מעשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אמר הרי זו תרומת מעשר משתחשך</b><br> ר\"ל לאחר שיהיה ללגין הערב שמש. דאי מקודם. הרי תפסל התרומה מהלגין טבו\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אמר</b><br> מבעוד יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא אמר כלום</b><br> דאע\"ג דמערבין בתרומה. כפ\"ג דעירובין מ\"א. עכ\"פ הערוב צריך שיקנה מבעוד יום. ואז עדיין טבל הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברה החבית הלגין בטבלו</b><br> דבעת שיחול שם תרומה אין החבית בעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחללין</b><br> מעשר שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>על פירות ע\"ה</b><br> פי' א\"מ הגאון זצוק\"ל דר\"ל בראשונה התירו לקנות בדמי מע\"ש פירות מע\"ה בירושלים דגם לשון חילול שייך במכר. כפ\"א דמע\"ש. ואין חוששין שמא הוכשרו ונטמאו. מדאיכא ס\"ס כהר\"ב פ\"ב דדמאי מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזרו לומר אף על מעותיו</b><br> ושוב הקילו גם לחלל חוץ לירושלים פירות חבר על מעות ע\"ה. שנתן הע\"ה לחבר בעד מה שנתחייב לו. ואין חוששין שמא המעות עצמן דמי מעשר שני הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשונה היו אומרים היוצא בקולר</b><br> שהושם בסד רגלו ויוצא ליהרג:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו יכתבו ויתנו</b><br> דאגב מורא שכח לומר תנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף המפרש</b><br> לים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיוצא בשיירא</b><br> אפילו יוצא בחברותא למדבר דליכא מורא כל כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש שזורי אומר אף המסוכן</b><br> בחולי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכדומן</b><br> מוט ובו ווין הרבה. להעלות על ידו כלי מבור. ונקט לה הכא. משום דר' יהושע פליג עלה. כדפליג אמשנה ב' באשה טבול יום וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>האשקלונים</b><br> שנעשין באשקלון:"
+            ],
+            [
+                "<b>המעבר</b><br> מזלג להעביר הקשין ממקום למקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמזרה</b><br> כלי לזרות תבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמגוב</b><br> הוא ג\"כ כמזלג לנקות התבואה אחר שזרה אותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טמאין</b><br> ר\"ל דינן עתה ככלי מתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לי מה להשיב</b><br> דמסתבר דפשוטי כלי עץ נינהו. ומשום שן א' ממתכות. לא יהא דינן ככלי מתכת:"
+            ],
+            [
+                "<b>התורם את הבור</b><br> של יין. והשתא הדר למילתא דדמי למשנה ה' דאמדינן דעתי':"
+            ],
+            [
+                "<b>שלום מן השבר ומן השפיכה</b><br> דאמרינן מסתמא כך כוונתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא מן הטומאה</b><br> להכי אף בנטמא. תרומתו תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברה</b><br> ונשפך הכן לבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה מדמעת</b><br> דלא חל עליה שם תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד היכן תשבר</b><br> כל זמן שלא נתרחקה מהבור כ\"כ שאם תתגלגל תשוב לבור. לא עלתה קרינן בי' משא\"כ בנשברה רחוק מהבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר אף מי שהיה בו דעת להתנות</b><br> שהוא חכם ויודע שראוי להתנות כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא התנה</b><br> ששכח:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא תנאי בית דין</b><br> על כל היודע שראוי להתנות. שיהיה כאלו התנה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין טבול יום",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Zavim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,777 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Zavim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Zavim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הרואה ראיה אחת של זוב</b><br> זוב בא מאבר מת. והוא כלובן ביצה שאינו קשור או כמימי שעורים. וש\"ז כלובן ביצה קשור:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א כשומרת יום כנגד יום</b><br> מפרשי' בש\"ס (נדה ע\"ב) כבועל שומרת יום דמשכב ומושב שלו תלויין וכ\"כ הנושא טפת הזוב בעצמה. טומאתו תלויה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וב\"ה אומרים כבעל קרי</b><br> ומשכב ומושב שלו טהורים. גם הטפה אמ\"ט במשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראה אחת</b><br> דדין זב תלויה בראיות דבראה ב' ראיות ביום א' או בב' ימים רצופים צריך ז\"נ. ובג' ראיות ביום א' או בג\"י רצופים. צריך ז\"נ וקרבן. משא\"כ זבה תלויה בימים דבראתה ראיות הרבה ביום א' או בב' ימים א\"ל רק יום א' בטהרה. ובג' ראיות בג\"י רצופים חייבת ז\"נ וקרבן. ופליגי הכא בזב שהפסיק יום א' בין ראיה א' לב' אחרונות:"
+            ],
+            [
+                "<b>או א' מרובה כשתים</b><br> שראה ראייה א' כדי הלוך נ' אמה. והוא שיעור טבילה וספוג:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים זב גמור</b><br> וחייב גם בקרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופטור מן הקרבן</b><br> דביטל יום הטהור את ראייה ראשונה והוה ליה כבעל שתי ראיות אחרונות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים זב גמור</b><br> מדנזקק לז\"נ מב' ראיות ראשונות ולא הועיל כלום לטהרתו נתבטל יום המפסיק. והו\"ל כראה ג' רצופים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרואה קרי ביום השלישי לספירת זובו</b><br> שראה ב' ראיות ובג' של ז\"נ ראה קרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים סותר שני ימים שלפניו</b><br> ר\"ל ב' ימים נקיים שספר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים לא סתר אלא יומו</b><br> וסופר עוד ה' נקיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי ישמעאל אומר הרואה</b><br> קרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשני</b><br> של ז\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>סותר את שלפניו</b><br> אף לב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר אחד הרואה בשני ואחד הרואה בשלישי</b><br> פליגי ב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא סתר אלא יומו</b><br> מדספר כ\"כ נקיים כמניין הימים שעשאוהו זב גמור. בד\"א ברואה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה זב גמור</b><br> גם לקרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראה אחת והפסיק כדי טבילה וסיפוג</b><br> להסתפג אחר טבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא כמן גד יון</b><br> גד הוא ע\"ז של יונים שהעמידו סמוך לשלוח. ואף שהיא ע\"ז מותר להזכירה מדהוזכרה בתורה [כסנהדרין דף ס\"ג ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לשילוח</b><br> נהר קרוב לירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשני ספוגין</b><br> והוא כדי הלוך ק' אמה מתחלת ראייה לסופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא א\"כ יש בה כדי שלש</b><br> דבי' גלי קרא דלהוי כג' ראיות. וחכ\"א גלי קרא בא' כגל שנחלקת. וה\"ה בב':"
+            ],
+            [
+                "<b>אם ידוע שמקצת הראיה</b><br> של בה\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מהיום</b><br> ר\"ל מיום שעבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקצתה למחר</b><br> ר\"ל מתחלת הלילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודאי לקרבן ולטומאה</b><br> אף שאין כדי נ' אמה ביניהן. דימים מחלקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודאי לטומאה</b><br> דממ\"נ ראה ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>��ספק לקרבן</b><br> ומביא קרבן ואינו נאכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראה שני ימים בין השמשות</b><br> ראייה א' תחלת בה\"ש אתמול. וראייה ב' סוף בה\"ש היום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק לטומאה</b><br> דשמא הפסיק יום א' בין ב' הראיות. וטהור הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולקרבן</b><br> דשמא היה ראייה א' חציו ביום וחציו בלילה. וחייב נמי קרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק לטומאה</b><br> דשמא לא היה רק ראייה א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכל מיטמאין בזיבה</b><br> לאתויי בן יום א':"
+            ],
+            [
+                "<b>סריס אדם</b><br> שנסתרס מאדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>סריס חמה</b><br> שנולד סריס. וסימניו כתבתי לעיל ספ\"ה דנדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלובן</b><br> ר\"ל בזוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטומאתן בספק</b><br> ואין שורפין ע\"י תרומה. מיהו בראה אודם ולובן כא'. שורפין על מגעו תרומה ממ\"נ. ואפ\"ה אין חייבים על ביאת מקדש. דמזכר ועד נקבה תשלחו. וודאים משמע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשבעה דרכים בודקין את הזב</b><br> דבראה באונס דינו כקרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שלא נזקק לזיבה</b><br> ר\"ל בעוד שלא היה צריך ז\"נ. דבראייה ב' בודקין ולא ראייה ג'. מיהו ראייה א' אפילו באונס. טמא טומאת ערב כקרי. ומצטרפת לראייה ב' שלא היתה באונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>במאכל</b><br> באכל הרבה או אכל דברים המביאין לזיבה כחלב ביצה וכדומה. ואפילו מעט:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשתה</b><br> ברבוי שתייה או יין ישן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמשא</b><br> כבדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמראה</b><br> שראה אשה אף שלא הרהר. וי\"א שנפחד מדבר שראה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרהר עד שלא ראה</b><br> אשה. דבחדא סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושתה כל משקה</b><br> אפילו אינו מדברים המחממין. אפ\"ה אינו זב לדברי ר\"ע. רק כשלא אכל ועמל כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אין כאן זבין מעתה</b><br> דמלתא דלא שכיח הוא בכה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אחריות זבים עליכם</b><br> ומי יכריחנו שיהיו זבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>משנזקק לזיבה</b><br> ר\"ל משראה ראייה ב' שלא באונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בודקין אותו</b><br> דראייה ג' אפילו באונס מחייב קרבן. וכ\"כ ראייה שתוך ז\"נ. אפילו באונס סותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושכבת זרעו</b><br> חדא קתני ספיקו שע\"י ש\"ז. דראייה ב' שראה אחר שראה ש\"ז. אמ\"ט בזוב. דתלינן שע\"י הש\"ז בא הזוב. ובראייה ג' גם בכה\"ג מטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרגלים לדבר</b><br> דאינו מחמת ש\"ז. מדראה כבר ב\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בודקין אותו</b><br> דכשהיא באונס אמ\"צ לג' לקרבן. אבל מצטרף לב'. למשכב ומושב שאח\"כ. ושתטמא הטיפה במשא. וצריך ז\"נ ומים חיים. כשיהיה השנייה שלא באונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשניה בודקין אותו</b><br> לכל הדברים הנ\"ל ולקרבן כשיראה ראייה ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>מעת לעת</b><br> בראייה ב' מיירי. וכ\"כ במראה והרהור תולין בהן מע\"לע ולאינך שבמ\"ב תולין בהן כל זמן שמצטער:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר יומו</b><br> ולא מעל\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>עכו\"ם שראה קרי ונתגייר</b><br> וראה זיבה תוך מעל\"ע מקרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיד הוא מיטמא בזיבה</b><br> ואין תולין אותה בקרי. ואף שכבר ראה זוב בגיותו. והו\"ל זו ראייה ב'. אפ\"ה מדנתגייר. ראייתו שמקודם כליתא. והו\"ל השתא כראייה א'. דמטמא באונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרואה דם</b><br> דמטמא למפרע כפ\"ח דנדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמקשה</b><br> וכ\"כ המקשה. ור\"ל דדם קישוי לידה שבי\"א ימי זיבה. אמ\"ט בזוב. מיהו בנחה מחבליה בין קשוי ללידה. מטמא בזוב. שיעור הלמפרע ושיעור הנייחות מעת וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והמכה את עבדו</b><br> שאמרה תורה יום וכו' ור\"ל יום שהוא כיומים. ולכן שיעורו מעל\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא כברייתו</b><br> ר\"ל עד אז הו\"ל כבשר מת בעין ומטמא. ואח\"כ הו\"ל כמעוכל. וי\"ג והוא כברויתו. ר\"ל דוקא בבלעו שלם. אבל בלעסו. אף תוך זמן זה הוה ליה כמעוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזב</b><br> ה\"ה זבה נדה יולדת מצורע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא את המשכב</b><br> ה\"ה מושב:"
+            ],
+            [
+                "<b>לטמא בגדים</b><br> אדם שנטמא במשכב כזה. מטמא בגדים וכלים שנגע קודם שפירש מטומאה. חוץ מאדם וכ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתלה</b><br> זב בכף מאזנים ומושבות בכף שנייה. כרע מושב ונתלה הזב. נעשה המושב מדרס. והו\"ל אה\"ט. אבל בכרע זב הו\"ל רק משא זב שאינו רק ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמשכב</b><br> שנטמא ע\"י ה' דרכי' הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתלה</b><br> ר\"ל שכרע הכף שבו הטהור. ונתלה משכב שבכף ב'. נטמא. אבל הסיט משכב לאדם טהור. כך היה נ\"ל [משבת דפ\"ג ב' ותוספ' פ\"ה דזבים]. דכל טומאות המסיטות לטהרה טהור. ובתוספתא קאמר אין לך דבר שאין בו רוח חיים שמטמא בהיסט. ש\"מ כדברינו. וכ\"כ רב\"א. ומה אעשה שהרמב\"ם פ\"ז ממשכב ה\"ב והר\"ש והר\"ב כאן לא כתבו כן. ע\"כ ס\"ל לפמ\"ש הש\"ס שבת הנ\"ל. זב כלל נמי משכב ומושב. כך נ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במגע</b><br> ר\"ל או נגע או נשא למשכב המושב הנ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הזב והטהור שישבו בספינה</b><br> קטנה. שנסטית בדריכה מועטת. וכ\"כ אסדה ובהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או באסדא</b><br> עצים מהודקים יחד לשוט בנהר. פלעססע בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שרכבו על גבי בהמה</b><br> סתמא נכפפת תחת הרוכב:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טמאים מדרס</b><br> הטהור ובגדיו נעשו מדרס דשמא כרע הטהור ונתלה הזב. ונעשה האדם אה\"ט קודם שפירש ממטמאו. ואחר שפירש הו\"ל ראשון לטומאה. אמנם בגדיו של טהור נעשו עי\"ז משכב ממש. דהו\"ל אה\"ט. עיין פתיחה סי' כ\"ג. [ואילה\"ק האיך הבגדים של הטהור טמאין מדרס הרי אין מיוחדין למשכב רק ללבישה. וא\"ל לזב שיושב עליהן. עמוד ונמ\"ל. וכ\"כ קשה אוטומאה שגזרו אבגדי ע\"ה מחשש שמא ישבה עליהן אשתו נדה. הרי מדמיוחדין ללבישה. אם תשב עליהן יאמרו עמונמ\"ל. תי' א\"מ הגאון זצוק\"ל דרק בכלים קשים מחלקינן בין מיוחדין לשכיבה או לא. משא\"כ בבגדים רכים. דהרי שוכב בהן בעודן עליו. וכן מצאתי כמזרחי ויקרא ט\"ו פ\"ד בשם ת\"כ ורמב\"ם ספ\"ז ממשכב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הגשיש של מטה</b><br> עצים שמהדקים חלקי מטה זב\"ז. וי\"א מושב לכרעי מטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל האכלונס</b><br> שטאנגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהן מחגירין</b><br> כחיגר. שכשיושבין עליהן נוטין לכאן ולכאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלו באילן שכחו רע</b><br> והיינו כל שאין בעובי עיקרו בכדי לחוק רובע קב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסוכה</b><br> ענף:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכחה רע</b><br> שדקה כ\"כ שכשאחזה נכפפת. אף שהיא מחוברת לאילן שכחו יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסולם מצרי</b><br> קטן הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שאינו קבוע במסמר</b><br> לכותל:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הכבש</b><br> גשר או. טרעפפע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שאין עשוין בטיט</b><br> דכולן נכפפים תחתיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגיפין או פותחין</b><br> זב וטהור שסגרו או פתחו יחד הדלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה פותח</b><br> דזה מושך הילך וזה הילך:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיהא הטהור מעלה את הטמא</b><br> שכובד הזב על הטהור. משא\"כ איפכא אינו רק ראשון. וחכמים ס\"ל גזרינן הא אטו הא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפשילין בחבלין</b><br> זב וטהור שגדלו יחד חבל. ואפילו היו שניהן מצד א':"
+            ],
+            [
+                "<b>בין ביושבין</b><br> ר\"ל בין מעומד או מיושב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שמשאם כבד</b><br> דעי\"ז נשען הזב על הטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולן טהורין לבני הכנסת</b><br> ר\"ל לאוכלי חולין בטהרה דהו\"ל ספק היסט גם אינו היסט גמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמאין לתרומה</b><br> מד\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר בל שאינה יכולה להמיט באדם</b><br> להתנדנד כשעולה בה האדם."
+            ],
+            [
+                "<b>ובסולם צורי</b><br> גדול הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' מצד אחד</b><br> אפילו עלו מצד אחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהור מכה את הטמא</b><br> ר\"ל הזב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> בגדיו טהורים ממדרס אבל הן ראשון כמשא הזב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאם ימשך הטהור</b><br> הוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הטמא נופל</b><br> דהכי אורחא. ולהכי הוה ליה כזב נשען עליו. ובגדיו טמאים מדרס:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר נדה שישבה עם הטהורה</b><br> וה\"ה זב עם הטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>במטה</b><br> במטה מחגרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפה שבראשה</b><br> ר\"ל אפילו צעיף שבראש הטהורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישבה בספינה</b><br> קטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלים שבראש הנס שבספינה</b><br> אפילו שבראש הנס שהן בגובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבה מלאה בגדים</b><br> ר\"ל נדה וטהורה שנטלו עריבה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שמשאן כבד טמאין</b><br> אף דכבר שמעינן לה לעיל פ\"ג מ\"ב. קמ\"ל הכא דאפילו בנשים שחלשות הן. אפילו הכי צריך משא כבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>זב שהקיש על כצוצרא</b><br> נסר הבולט מעלייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפל ככר של תרומה</b><br> ע\"י כח הקשתו נפל הככר מהכצוצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דמדכח כצוצר יפה. לא נפל מהסיטו רק מהרעדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקיש על המריש</b><br> קורה שראשי קורות הבית מונחים עליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>על</b><br> או או:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלבן</b><br> רבוע של קורות קבועות בארץ או על הגג ול\"נ רבוע של חלון או פתח:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הצנור</b><br> מרזב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אעפ\"י שהוא עשוי בחבלים</b><br> מחובר לכותל בחבל ולא במסמרות. ואין כחו יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>על התנור ועל הים</b><br> תיבה קבוע ברחיים לקבל הקמח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל אצטרובל</b><br> מושב קבוע לרחיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל חמור של רחים של יד</b><br> מושב לרחיים דיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל סאה</b><br> מדה גדולה. מחובר בקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>של רחים של זיתים</b><br> כולן בהקיש זב עליהן ונפל ככר. טהור. דכחן יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר אף על קורת הבלנין</b><br> הוא המושב. שהמחמם המרחץ יושב עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הנגר</b><br> יתד שבאסקופה לסגור הדלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>על המנעול</b><br> מסגר:"
+            ],
+            [
+                "<b>על המשוט</b><br> רודער:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הקלת</b><br> דף של עץ שסביב אבן הרחיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל סוכה</b><br> ענף:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכחה רע</b><br> אף שהוא על אילן וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> דמדאין כחן יפה הקישן חשוב היסט:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי נחמיה ור\"ש מטהרין באלו</b><br> אמרינן בש\"ס [עירובין לה\"א] בהתנדנדו בכח ראשון של זב. כעל\"פ דטמאים. ובהתנדנדו ע\"י כח כחו. דכעל\"פ דטהורים. כי פליגי בהרעדה בלי נדנוד. שנעשה ע\"י כח ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>או על ה' פונדיות</b><br> כיסין ארוכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לארכן</b><br> ר\"ל ששכב ארכו לארכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> דעל כל א' נשען רובו. פעם על זה פעם על זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרחבן</b><br> ר\"ל ששכב ארכו לרחבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> דאמ\"ט להיות משכו\"מ רק ע\"י רובו. ואל\"כ אינו רק ראשון. מדעכ\"פ נגעו בזב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישן</b><br> לרחבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק שנתהפך עליהן</b><br> לארכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> ול\"א כל הטומאות כשעת מציאתן כטהרות פ\"ה מ\"ז. י\"ל דמיירי שיש קצת הוכחה שכך הוא ?שהתהלך:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה מוטל על ו' כסיות</b><br> לשון רבים של כסא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טמא</b><br> מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא זה שתחת הגוף</b><br> שרובו נשען עליו. והשאר מגע זב:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א אם רחוקין זה מזה טהורין</b><br> ממדרס. אבל בקרובים פעמים נסמך על רגל א' וברחוקים דנסמך על שניהן יחד אזלי לטעמייהו פ\"י דשבת מ\"ה בלא יכול אחד להוציאו והוציאו שניהן. דלר\"ש פטורים ולחכמים חייב. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשר טליות</b><br> לשון רבים של טלית:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> ממדרס. דאינן רק עליונו של זב דאינו רק ראשון כפתיחה סי' כ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> מדרס. דהו\"ל תחתון של זב כפתיחה סי' כ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' שמעון אומר ביחידי</b><br> בהיה בכף שנייה שכרעה רק כלי אחד הראוי למשכב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמרובין</b><br> יש משכבות רבות בכף שנייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין אחד נושא את רובו</b><br> של זב. ואזלי לטעמייהו במ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואוכלין ומשקין בכף שניה טמאין</b><br> כולן נעשין ראשון בין כרע הוא או הן כפתיחה סי' כ\"ב כ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמת</b><br> ה\"ה נבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טהור</b><br> בין משכב ומושב בין אוכלין ומשקין בכף ב'. בין כרע הוא או הן. טהורים דכל הטומאות המסיטות או נסוטות. או נושאות. או נשואות. ע\"י כל דבר שאינו אדם. אינן מיטמאין בלא נגעו. חוץ מבזב. דבהסיט הוא למשכבות. הו\"ל עליונו של זב. ובהסיטוהו. הו\"ל כתחתון של זב. אבל שאר דברים דלא חזו למשכב. בין הסיטן או הסיטוהו נעשו ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן האדם</b><br> דבהסיט הוא לנבילה או מת הו\"ל כנושא אותן. ובהסיטוהו הו\"ל כאילו נשאוהו דטהור בלא נגען:"
+            ],
+            [
+                "<b>חומר במת מבזב</b><br> רב\"א ל\"ג לד' מלות אלו. ולפע\"ד זה דרישא קאי נמי אחומר במת מבזב. מעיקרא כייל להו. והדר מפרש לב' החומרות. שהזב עושה וכו' וחומר במת וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>שהזב עושה משכב ומושב מתחתיו</b><br> אף שלא ננע:"
+            ],
+            [
+                "<b>לטמא אדם ולטמא בגדים</b><br> שהנטמא במשכו\"מ מטמא בגדים או כלים שנגע בהן קודם שפירש מהטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל גביו</b><br> של זב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדף</b><br> ר\"ל אינו רק מד\"ס דעליונו של זב אינו רק ראשון. לטמא רק אוכומ\"ש ולא אדם וכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה שאין המת מטמא</b><br> דאע\"ג דטומאת מת בוקעת למעלה ולמטה. וכלים שהאהילו על המת. או שהמת האהיל עליהן נעשין אבי אבות כפתיחה סי' ח'. עכ\"פ בהיתה תקרת האהל מפסקת בין מת לכלים. בין שהיו הכלים למעלה או למטה. אף שהיתה התקרה דקה. ומה שלמטה נכפף ע\"י הדבר שממעל לתקרה. אפ\"ה הכלים טהורים משא\"כ בזב בכה\"ג דין עליון ותחתון של זב יש להן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה שאין הזב מטמא</b><br> הא דלא חשיב נמי דכלי הנטמא במת נעשה אבי אבות. דעכ\"פ אין חומר באבי אבות מבאב. בגוף הטומאה בעצמה. כך נ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה יושב</b><br> הזב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש</b><br> וכיון דכל א' אינו יכול. הו\"ל כעשה כ\"א כולו כפ\"י דשבת. ור\"ש דמטהר לטעמי' שם וכנ\"ל סי' מ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה רוכב על גבי בהמה</b><br> דוקא בעומדת אבל במהלכת כולן טמאות. דמדנעקר כל שעה רגל א' ונסמכת על ג'. ואינה יכולה לעמוד על ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהיא יכולה לעמוד על שלשה</b><br> והו\"ל כל אחד כמסייע שאין בו ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר הסוס מטמא ברגליו</b><br> ובעומדת טלית שתחת ידיו טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחמור בידיו</b><br> מש\"ה תחת רגליו טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישב על קורת בית הבד</b><br> שמונח על העקל. ועקל הוא סל שמניחים בו הזיתים שנעצרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> דוקא במשתמשים הכלים ישיבה עם מלאכתן. דאל\"כ אמ\"ט מדרס כפ\"כ דכלים. כך נל\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>על המכבש</b><br> פרעססע לבגדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> מדאינו מכביד על הבגדים. ומיירי בישב שלא כנגד הבגדים. דאל\"כ אפילו אינו מכביד עליהן. טמאים מדרס. דהו\"ל כרצוצים מחמת אבן מסמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' נחמיה מטמא</b><br> דס\"ל דמכביד קצת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכלי שטף</b><br> ר\"ל כלי עץ או מתכת. ונקרא כלי שטף מדיש להן טהרה במקוה כדכתיב גבייהו. ושטף במים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במגע</b><br> ר\"ל בנגע בהן בשעה שנטמא בזב. וכתב הר\"ש אפילו כלי שנגע בזב קודם שפירש מטומאה עושה לאוכלים ומשקים תחלה. [ואייתי ראיה מתוספתא. והא דתנו כלל אר\"י כל המטמא כגדים בשעת מגע. מטמא אוכלין להיוח תחלה. והרי כלי�� שנגעו. אמ\"ט לבגדים אפילו קודם שפירש. תירץ הר\"ש דהאי כללא לאו דוקא. ורק סיפא אתא לאשמעינן. לאחר פרישתו ממטמאיו וכו'. והא דקאמר במ\"י כל הניגע באה\"ט מטמא א' ופוסל א'. כתב הר\"ש דהתם מדאורייתא עכ\"ל. וכתב עלה רמל\"מ פ\"ו ממשכב ה\"ו וז\"ל. ונ\"ל דטומאה זו דחבורין. אמ\"ט לא לגדול ממנו ולא לשוה לו. ולפ\"ז אדם קודם שפירש מזב אמ\"ט אדם. אבל מטמא כלי. כלי קודם שפירש מזב אמ\"ט כלי. אבל מטמא אוכלים. ולפ\"ז אוכלין שנגעו בזב. אף קודם שפירש. אוכלין שנגעו כהן אינו רק שני לטומאה עכ\"ל. ותמהני עליונו של זב יוכיח דהוי נמי ממש כה\"ג. דאדם שהוא עליונו של זב מטמא בגדים קודם שפירש ולא לאדם אחר. וכלי שהוא עליונו של זב מטמא רק לאוכלים. ואפ\"ה אוכלין שהן עליונו. עושין קודם שפרשו מטומאה. לאוכלין תחלה כלקמן מ\"ב. אלא נ\"ל דאפילו אוכלין קודם שפרשו מזב עושין לאוכלין תחלה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא במשא</b><br> ר\"ל בנשא אותן קודם שפירש מטומאה ולא נגע בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המטמא בגדים בשעת מגעו</b><br> נ\"ל דבמגע דנקט לאו דוקא. אלא ר\"ל כל אדם שמטמא בגדים או כלים שנגע. בשעה שנטמא באב הטומאה שמטמא במגע ובמשא. מטמא אוכלים וכו'. ונקט \"במגע\" לאפוקי נמי נבלה ומרכב כלקמן מ\"י. דרק הנושאן מטמא בגדים קודם שפירשו מטומאה. אבל לא הנוגען כפתיחה סי' ל\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא אוכלים ומשקין להיות תחלה</b><br> קודם שפירש מטומאה. דאח\"כ אוכלין ומשקין שנגעו בו אינן אלא שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>והידים</b><br> בנגע בידים של אדם אחר"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחר</b><br> אבל לאחר וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא משקין להיות תחלה</b><br> מדמשקין עלולין לק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאוכלין והידים להיות שניות ואינו מטמא בגדים</b><br> דלאחר שפירש מטומאה אינו רק ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד כלל אחר אמרו כל הנישא על גב הזב</b><br> אפילו אינו ראוי ורגיל להיות ע\"ג זב. ואפילו דברים רבים חוצצים בינו לזב. ואפילו לא הניע הזב להטהרה. כגון שיש אבן מסמא ביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל דלאחר שפירש מטומאה אינו אלא ראשון. וקודם שפירש מטומאה. יש חלוק בין אדם לשאר דברים. דאדם קודם שפירש מטמא בגדים. משא\"כ שאר דברים אמ\"ט בגדים כפתיחה סי' כ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שהזב נישא עליו</b><br> ולא נגע בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן הראוי למשכב ולמושב</b><br> ה\"ה הראוי למרכב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאדם</b><br> דמשכב ומושב אפילו לאחר שפירש הרי הוא אה\"ט ואדם קודם שפירש הרי הוא אב. ולאחר שפירש אינו אלא ראשון. וה\"ה בהיסט. דכל שהזב הסיטו. דינו כנושא זב עליו. ונקט רק נושא ונישא מדבעי למתני סיפא נושא ונישא ע\"ג משכב. ובמשכב לא שייך היסט. כמ\"ש בפתיחה סימן כ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אצבעו</b><br> דאין צריך רובו של זב. רק במשכב צריך שינשא עליו רובו של זב. כפתיחה סי' כ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>של זב תחת הנדבך</b><br> שורת אבנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהור מלמעלן</b><br> ר\"ל אם ישב אדם טהור למעלה מנדבך. אף שלפי עובי הנדבך אין הטהור מכביד על הזב [והר\"ב כ' ומכביד על האצבע. ותמוה] אפ\"ה הו\"ל כנישא ע\"ג זב. שהוא אב הטומאה קודם שפירש מטומאה ולאחר שפירש אינו רק ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא שנים ופוסל אחד</b><br> ר\"ל מדדינו כאה\"ט. עושה ראשון ושני בחולין. ופוסל גם שלושי בתרומה. אבל אמ\"ט אדם וכ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>פירש</b><br> שהסיר תחתון אצבעו. או שירד עליון מהנדבך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא א'</b><br> הטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל א'</b><br> דאז אינו רק ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטהור</b><br> אפילו רק אצבע של הטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכלין והמשקין המשכב והמושב והמדף</b><br> כל כלי שאינו ראוי למשכב ומושב קרוי מדף:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלמעלן</b><br> על נדבך ואצבע הזב למטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין שנים ופוסלין א'</b><br> ר\"ל מדדינו כאה\"ט. עושה ראשון ושני בחולין. ופוסל גם שלישי בתרומה. אבל קילי מאדם. שאינן מטמאים לשום כלי שנגעו. אפילו קודם שפירשו מטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמשכב והמושב מלמטן</b><br> ר\"ל ואם היה משכב ומושב למטה מנדבך ורוב הזב ע\"ג נדבך:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכלין והמשקין והמדף מלמטן טהורין</b><br> בלא נגעו. וסגי בהפסק נייר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאמרו</b><br> רב\"א מחק ב' מלות אלו \"מפני שאמרו\" ולפעד\"נ לקיים גי' הספר. וה\"ק. מפני מה חילק לעיל. רק בזב בין נושא לנישא. ולא אמרו סתם כל הנישא ע\"ג א' מאבות הטומאה טמא. ע\"ז משיב מפני שאמרו במשכב [וה\"ה מושב ומרכב דדמו ליה] ובנבילה [וה\"ה שאר אה\"ט דדמי ליה שמטמאין במשא. רק חדא מינייהו נקט] ובמת. בכל א' מאלו אמרו כל הנושא ונישא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנושא ונישא</b><br> או:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ואפילו הי' הנושא או נישא ע\"ג משכב דבר הראוי להיות משכב. ואפילו הסיטו זל\"ז. אם לא נגעו זה בזה טהורים. [והר\"ב כתב אם היה הנושא או הנישא אוכלין ומשקין ומדף. משמע אבל בראוי' למשכב נטמא. ותמוה דהרי אין משכב עושה משכב כפ\"א דכלים מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן האדם</b><br> דאדם שנשא את המשכב אף שלא הסיטו ואפילו תחת אבן מסמא. או הסיטו אף שלא נשאו. או נישא על גב משכב אף שלא הוסט. הכל טמא. אבל בהסיטתו המשכב לחוד. טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אפילו היה אדם נושא או נישא ע\"ג הטומאה. אם לא הסיטה. כגון שהניחה אחר עליו. והנושא לא התנועע. טהור. ושאר דברים אפילו גם הסיטו או הוסטו מהנבלה, טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן המסיט</b><br> ודוקא אדם המסיט לנבלה טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר אומר אף הנושא</b><br> בחולין [קכ\"ד ב'] מגיה הש\"ס לימתני'. דה\"ק ר\"א הוא שנושא. ור\"ל דמסיט לנבלה אינו טמא רק כשג\"כ נשאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן המאהיל</b><br> ואי\"ל אף דמשום משא טהור. עכ\"פ הרי מאהיל. וי\"ל כגון שהיתה תקרה מפסקת כפ\"ד סי' נ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואדם בזמן שהוא מסיט</b><br> ר\"ל דוקא בהסיט האדם למת או לנבלה נטמא אף שלא נגע ולא נשא. משא\"כ בהסיטוהו אם לא נגע בהן טהור. כפ\"ד מ\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקצת טמא על הטהור</b><br> בזב קמיירי אפילו היה מקצתו על אדם טהור או איפכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבורי טמא</b><br> ר\"ל שערו צפרניו ושניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקצת טהור על הטמא טהור</b><br> דבעי שינשא רובו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטמא על מקצת המשכב</b><br> רוב הטמא על מיעוט המשכב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטהור על מקצת המשכב</b><br> ר\"ל או רוב הטהור על מקצת המשכב הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקצת טמא על המשכב</b><br> אפילו על כל המשכב. או מקצת טהור על כל המשכב הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויוצאת ממנו במיעוטו</b><br> של משכב. דמקצת משכב הטהור נכנס לו טומאה מזב שע\"ג. ואם הוא טמא. מוציא טומאה לטהור שע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן</b><br> אדלעיל קאי דקתני כל הנושא ונישא ע\"ג משכב טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנייר</b><br> אע\"ג שדק מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן באבן המנוגעת</b><br> שהיה למעלה או למטה מהככר ונייר מפסיק. וקמ\"ל דאינו מטמא בשהאהיל על טהרה או בשהאהילה הטהרה עליו. רק בשהיו שניהן תחת אהל א'. דזה טומאת ביאה האמור במצורע. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' שמעון מטמא בזו</b><br> בין שהאהיל האבן או האהיל עליו. דס\"ל דמטמא באהל כמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובזבה</b><br> או או:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשכב</b><br> של אלו החמשה המנויין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא שנים ופוסל אחד</b><br> דכל הנהו נגיעתן חמור כאלו נשאן. לטמא בגדים וכלים שנגע קודם שפירש מטומאה. להכי גם למנין ראשון ושני הו\"ל אב הטומאה קודם שפירש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל א'</b><br> דכשפירש הנוגע מן הטומאה. אין דינו רק כראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד המסיט</b><br> דלהכי לא נקט נמי ניסט. ור\"ל שהסיט הטומאה לטהרה היינו משום דטומאה שהסיט לטהרה טהור. דאף למאי שהוכחתי לעיל כר\"ש. [עיין סי' ב'] דגם כלי ואוכל שנטמא בזב. קודם שפירש מטומאה עושה לנוגע בו ראשון. עכ\"פ הכא רק באדם הנוגע בזב וזבה וכו' קמיירי. דאי במה שאין בו רוח חיים. לא שייך מסיט במשכב מושב ומצורע. דהרי כל שאין בו רוח חיים שהסיט להטמא. טהור. חוץ מבזב. כתוספתא פ\"ה. וכ\"כ נושא ונישא אף דשייך במצורע דעליונו של מצורע טמא אפילו תחת אבן מסמא [מדהוקש לזב כנדה דל\"ה ע\"א ורש\"ו שם ד\"ה לאחרי'. וכן מוכח נמי לפע\"ד מדלא מני ליה לעיל מ\"ג. כל הנושא ונישא ע\"ג מצורע טהור. ש\"מ דבאמת במצורע טמא]. עכ\"פ גבי משכב ומושב לא שייך. דהרי כל הנושא ונישא ע\"ג משכב ומושב טהור. אלא ע\"כ מתני' באדם שנטמא בזב וזבה כו' קמיירי. ולהכי לא נקט נמי ניסט ור\"ל דניסט הטהור מהטומאה. דלא שייך במשכב ומושב ומצורע. דהרי כל הטומאות המסיטות לטהור. טהור. חוץ מבזב [כשבת דפ\"ג ע\"ב. פסחים דס\"ז ע\"ב ]. ונושא ונישא דקאמר הכא. ר\"ל אפילו בלי היסט. ור\"ל אפילו אבן מסמא מפסיק. דבכה\"ג כולהו ז' מטמאי לאדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע</b><br> ר\"ל אדם הנוגע דבדבר אחר לא שייך מסיט דסיפא. וכמש\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד המסיט</b><br> ולא נקט נמי נושא. משום דנושא ונישא דלעיל מיירי אפילו תחת אבן מסמא. ומעיינות אמ\"ט תחת אבן מסמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר אומר אף הנושא</b><br> דס\"ל דמטמא תחת אבן מסמא. ודוקא כשנשא למעיינות ולא כשנישא עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנושא</b><br> ר\"ל אדם הנושא. והיינו נמי אפילו תחת אבן מסמא. דכל נושא ונישא בש\"ס. שנזכר אצלו מסיט. ר\"ל הנושא בלי היסט. והיינו תחת מסמא. ובכל מקום שנזכר משא לחודא. כגון נבלה מטמא במשא. ר\"ל בהסיטה ועיין פתיחה סי' ו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הנושא את הנבלה</b><br> ר\"לאדם שהסיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת מי חטאת שיש בהם כדי הזיה</b><br> ושיעורו כדי להטביל ראשי גבעולין ואף דמו חטאת במגע נמי מטמא בגדים. מדא\"א שיגע בהן ולא יסיטן. עכ\"פ מדאפשר בקרושין כגליד. לא פסיקי ליה. ובכולה מתני' לא נקט נוגע. דהנוגע במרכב ונבלה. אמ\"ט בגדים. ולהכי הנוגע בהן. אפילו קודם שפי' אינו אלא ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא בבית הבליעה</b><br> ר\"ל כל זמן שהוא בבית הבליעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכניס ראשו לאויר התנור</b><br> אפילו בעודה בבית הבליעה:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> דאף דכ\"ח נטמא מאוירו. נבלת עוף טהור אמ\"ט רק לאדם בבית הבליעה. והבולע גופיה אף דמטמא בגדים אמ\"ט לאדם וכ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא א' ופוסל א'</b><br> דבמעיו הו\"ל כראשון לטומאה דאורייתא [כשבועות ד\"ז ע\"ב] ולא כשאר טומאת אוכלין דפסול גוי' רק מד\"ס היא. כ\"כ ע\"ר הגזצוק\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דאמ\"ט במגע אפילו מד\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמצורע בימי ספרו</b><br> בז\"י שבין גלוח א' לב':"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמי חטאת שאין בהם כדי הזיה</b><br> דאם יש בהן כדי הזייה. אפשר שיטמאו בגדים במגע. כשאינן קרושין. דא\"א שלא יסיטם. והמסיט מי חטאת כדי הזיה. מטמא בגדים. ולהכי לא פסיקא ליה למתני'. ומה\"ט נמי לא נקט מי חטאת במ\"ו ביש כדי הזיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל א'</b><br> דכל הנהו במשא בלבד מטמאי בגדים. משא\"כ הנוגע. אפילו קודם שפירש מהטומאה אינו אלא ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנוגע באחד מכל אבות הטומאות שבתורה</b><br> שלא נזכרו בכל המשניות לעיל. דבתחלה מנה התנא אותן שמטמאים ב' ופוסלין א'. והדר חשיב אותן שמטמאין א' ופוסלים א'. ועוד יש כמה אבות שלא הזכירן התנא. ועל אלו קאמר זה הכלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן האדם</b><br> ר\"ל חוץ מאדם שמת. דהנוגע בו אפילו לאחר שפירש מהטומאה. מטמא בגדים. ולהכי מטמא ב' ופוסל א':"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא א' ופוסל א '</b><br> וכ\"כ שרץ באויר כ\"ח. גם בחבורין אין הכ\"ח רק ראשון [דהו\"ל כנוגע בשרץ] כפ\"ח דכלים מ\"ד. משא\"כ מת בכ\"ח אפילו מגבו. בחבורין הו\"ל הכ\"ח כאב הטומאה. כהר\"ב אהלות פ\"ט מט\"ז. ולאחר שפירש מטומאה. כ\"ח א\"א שיהיה רק ראשון. מדאין לו טהרה במקוה. מיהו מפץ אף דאין לו טהרה במקוה. אפשר שיהיה אה\"ט ע\"י מדרס כר\"ב ספכ\"ד דכלים. כ\"כ ע\"ר זצוק\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעל קרי כמגע שרץ</b><br> ואינו רק ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובועל נדה כטמא מת</b><br> סד\"א להוי כנדה משתלח חוץ לב' מחנות. קמ\"ל דדינו כטמא מת. וסגי רק ממחנה שכינה. גם טמא טומאת ז' כמוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לטמא אוכלין ומשקין</b><br> כעליונו של זב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו פוסלים את התרומה</b><br> מד\"ס. מי\"ח דבר שנשנו בפ\"ק דשבת מוץ מטבו\"י שהוא דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשותה משקין טמאין</b><br> בג' אלו נעשה הגוף שני לטומאה. דגזרו דילמא בעודן בפיו יאכל תרומה ויפסלה. אבל עכשיו. שני פוסל לתרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבא ראשו ורובו במים שאובין</b><br> ביום הטבילה. עיין פתיחה סי' נ\"ו. וגזרו עליהן מדרגילין לנקות א\"ע בשאובים אחר שטבלו בסרוחין. שלא יסברו דשאובין מטהרו ולא המקואות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגים מים שאובין</b><br> דוקא דרך נפילה. ועיין רמל\"מ פי\"ג מפרה הלכה י\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>והספר</b><br> ספר שנגע בתרומה פסלתו. גזרו כן שלא יניחום יחדיו. ויפסדוהו עכברים לספר. וספר ר\"ל כ\"ד כתבי קודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאוכלים</b><br> האי \"שנטמאו במשקין\" דסיפא. גם אהא קאי. ור\"ל אוכלים שנגעו במשקין שנגעו בשני. גזרו שיהיו המשקין ראשון. ויעשו לאוכלין שנגעו בהן שני כאלו נגעו המשקין בשרץ ונעשו האוכלין שנגעו בהן שני. שפוסלין לתרומה. וגזרו במשקין טפי מבאוכלין מדעלולים לק\"ט בלי הכשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכלים שנטמאו במשקים</b><br> אף דאדם וכלים אמק\"ט רק מאה\"ט. גזרו בהו משום מעיינות זב וזבה דהו\"ל אה\"ט. ומטמא כלים מדאורייתא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין זבים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}