txt/Mishnah/Seder Kodashim/Mishnah Arakhin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.txt

Mishnah Arakhin
משנה ערכין
Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739

משנה ערכין



Chapter 1

הכל מעריכין. ונערכין. נודרים ונידרים. כהנים ולוים וישראלים. נשים ועבדים. טומטום ואנדרוגינוס נודרים ונידרים ומעריכין אבל לא נערכין. שאינו נערך אלא זכר ודאי ונקבה ודאית. חרש שוטה וקטן נידרין ונערכין אבל לא נודרין ולא מעריכין. מפני שאין בהם דעת. פחות מבן חדש נידר. אבל לא נערך: 
הנכרי. רבי מאיר אומר נערך אבל לא מעריך. רבי יהודה אומר מעריך אבל לא נערך. זה וזה מודים שנודרין ונידרין. 
הגוסס והיוצא ליהרג. לא נידר ולא נערך. רבי חנינא בן עקביא אומר. נערך. מפני שדמיו קצובין. אבל אינו נידר. מפני שאין דמיו קצובין. רבי יוסי אומר נודר ומעריך ומקדיש. ואם הזיק חייב בתשלומין: 
האשה שהיא יוצאה ליהרג. אין ממתינין לה עד שתלד. ישבה על המשבר. ממתינין לה עד שתלד. האשה שנהרגה נהנין בשערה. בהמה שנהרגה אסורה בהנייה: 

Chapter 2

אין בערכין פחות מסלע. ולא יתר על חמשים סלע. כיצד נתן סלע והעשיר אינו נותן כלום. פחות מסלע והעשיר נותן חמשים סלע. היה בידיו חמש סלעים. רבי מאיר אומר אינו נותן אלא אחת. וחכמים אומרים נותן את כולם. אין בערכין פחות מסלע. ולא יתר על חמשים סלע. אין פתח בטועה פחות משבעה. ולא יתר על שבעה עשר אין בנגעים פחות משבוע אחד. ולא יתר על שלשה שבועות: 

אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברים בשנה ולא נראה יתר על שמנה. שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים ולא יתר על שלשה. לחם הפנים נאכל אין פחות מתשעה. ולא יתר על אחד עשר. קטן נמול אין פחות משמונה ולא יתר על שנים עשר: 

אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעה במקדש. ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה. אין פוחתין משני נבלין ולא מוסיפין על ששה. אין פוחתין משני חלילין. ולא מוסיפין על שנים עשר. ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח. בשחיטת פסח ראשון. ובשחיטת פסח שני. וביום טוב ראשון של פסח. וביום טוב של עצרת. ובשמנה ימי החג. ולא היה מכה באבוב של נחשת. אלא באבוב של קנה. מפני שקולו ערב. ולא היה מחליק אלא באבוב יחידי. מפני שהוא מחליק יפה: 

ועבדי הכהנים היו דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר משפחות בית הפגרים. ובית צפריה. ומאמאום היו משיאין לכהונה. רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר לוים היו: 

אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים. כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה. ומוסיפין עד לעולם. אין פוחתין משתי חצוצרות. ומוסיפין עד לעולם. אין פוחתין מתשעה כנורות. ומוסיפין עד לעולם. והצלצל לבד: 

אין פוחתין משנים עשר לוים עומדים על הדוכן. ומוסיפין עד לעולם. אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים עומדים בשיר. ולא היו אומרים בנבל וכנור אלא בפה. כדי ליתן תבל בנעימה. רבי אליעזר בן יעקב אומר. אין עולין למנין. ואין עומדים על הדוכן אלא בארץ היו עומדין. וראשיהן מבין רגלי הלוים וצוערי הלוים היו נקראין: 


Chapter 3

יש בערכין להקל ולהחמיר. בשדה אחוזה להקל ולהחמיר. בשור המועד שהמית את העבד להקל ולהחמיר. באונס ומפתה ומוציא שם רע להקל ולהחמיר. יש בערכין להקל ולהחמיר כיצד. אחד שהעריך את הנאה שבישראל. ואת הכעור שבישראל. נותן חמשים סלע. ואם אמר הרי דמיו עלי. נותן את שוויו: 
בשדה אחוזה להקל ולהחמיר כיצד. אחד המקדיש. בחולת המחוז. ואחד המקדיש בפרדסות סבסטי. נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף. ובשדה מקנה נותן את שוויו. רבי אליעזר אומר אחד שדה אחוזה. ואחד שדה מקנה. מה בין שדה אחוזה לשדה מקנה אלא שבשדה אחוזה נותן חומש. ובשדה מקנה אינו נותן חומש: 
בשור המועד שהמית את העבד להקל ולהחמיר. כיצד. אחד שהמית את הנאה שבעבדים. ואת הכעור שבעבדים. נותן שלשים סלע. המית בן חורין נותן את שוויו. חבל בזה ובזה משלם נזק שלם: 
באונס ובמפתה להקל ולהחמיר. כיצד. אחד שאנס ופתה את הגדולה שבכהונה ואת הקטנה שבישראל. נותן חמשים סלע. והבשת. והפגם הכל לפי המבייש והמתבייש: 
במוציא שם רע להקל ולהחמיר. כיצד. אחד שהוציא שם רע. על גדולה שבכהונה ועל קטנה שבישראל. נותן מאה סלע. נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה. שכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע. שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי: 

Chapter 4

השג יד בנודר והשנים בנידר והערכים בנערך. והערך בזמן הערך. השג יד בנודר כיצד. עני שהעריך את העשיר. נותן ערך עני. ועשיר שהעריך את העני. נותן ערך עשיר: 
אבל בקרבנות אינו כן. הרי שאמר קרבנו של מצורע זה עלי. אם היה מצורע עני מביא קרבן עני. עשיר מביא קרבן עשיר. רבי אומר אומר אני. אף בערכין כן. וכי מפני מה עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני. שאין העשיר חייב כלום. אבל העשיר שאמר ערכי עלי. ושמע העני ואמר מה שאמר זה עלי. נותן ערך עשיר. היה עני והעשיר. או עשיר והעני. נותן ערך עשיר. רבי יהודה אומר. אפילו עני והעשיר וחזר והעני. נותן ערך עשיר: 
אבל בקרבנות אינו כן. אפילו אביו מת והניח לו רבוא. ספינתו בים ובאו בריבואות. אין להקדש בהן כלום. 
שנים בנידר. כיצד. ילד שהעריך את הזקן. נותן ערך זקן. וזקן שהעריך את הילד. נותן ערך ילד. וערכים בנערך. כיצד. איש שהעריך את האשה נותן ערך אשה. ואשה שהעריכה את האיש נותנת ערך איש. והערך בזמן הערך. כיצד. העריכו פחות מבן חמש ונעשה יותר על בן חמש. פחות מבן עשרים ונעשה יותר על בן עשרים. נותן כזמן הערך. יום שלשים כלמטה ממנו. שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה. שנאמר (ויקרא כז, ז) ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר הרי אנו למדים בכולם משנת ששים. מה שנת ששים כלמטה ממנה. אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה. הן אם עשה שנת ששים כלמטה ממנה להחמיר נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה להקל. תלמוד לומר שנה שנה לגזרה שוה מה שנה האמורה בשנת ששים. כלמטה ממנה. אף שנה האמורה בשנת חמש ושנת עשרים. כלמטה ממנה. בין להקל בין להחמיר. רבי אלעזר אומר. עד שיהיו יתרות על השנים. חדש ויום אחד: 

Chapter 5

האומר משקלי עלי. נותן משקלו. אם כסף כסף. אם זהב זהב. מעשה באמה של ירמטיה. שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלוה. ונתנה משקלה זהב. משקל ידי עלי רבי יהודה אומר ממלא חבית מים. ומכניסה עד מרפקו. ושוקל בשר חמור וגידין ועצמות. ונותן לתוכה עד שתתמלא. אמר ר' יוסי וכי היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר. ועצמות כנגד עצמות. אלא שמין את היד כמה היא ראויה לשקול. 
דמי ידי עלי. שמין אותו כמה הוא שוה ביד. וכמה הוא שוה בלא יד. זה חומר בנדרים מבערכין. וחומר בערכין מבנדרים. כיצד. האומר ערכי עלי ומת. יתנו היורשין. דמי עלי ומת. לא יתנו היורשים. שאין דמים למתים. ערך ידי וערך רגלי עלי לא אמר כלום. ערך ראשי וערך כבדי עלי נותן ערך כולו. זה הכלל. דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו: 
חצי ערכי עלי נותן חצי ערכו. ערך חציי עלי נותן ערך כולו. חצי דמי עלי נותן חצי דמיו. דמי חציי עלי נותן דמי כולו. זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו: 
האומר ערכו של פלוני עלי. מת הנודר והנידר. יתנו היורשין. דמיו של פלוני עלי. מת הנודר יתנו היורשין. מת הנידר לא יתנו היורשין שאין דמים למתים: 
שור זה עולה. בית זה קרבן. מת השור. ונפל הבית. אינו חייב לשלם. דמי שור זה עלי עולה. או דמי בית זה עלי קרבן. מת השור. ונפל הבית. חייב לשלם: 
חייבי ערכים ממשכנין אותן. חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן. אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה. שנאמר (ויקרא א, ג) לרצונו. כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. וכן אתה אומר בגטי נשים. כופין אותו עד שיאמר רוצה אני: 

Chapter 6

שום היתומים שלשים יום. ושום ההקדש ששים יום. ומכריזין בבקר ובערב. המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה. רבי אליעזר אומר כשיגרשנה ידיר הנאה. רבי יהושע אומר אינו צריך. כיוצא בו אמר רבן שמעון בן גמליאל אף הערב לאשה בכתובתה. והיה בעלה מגרשה ידיר הנאה. שמא יעשה קנוניא על נכסיו של זה. ויחזיר את אשתו: 

המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב. אין האשה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש. ולא בעל חוב את חובו. אלא הפודה פודה על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו. הקדיש תשעים מנה. והיה חובו מאה מנה. מוסיף עוד דינר. ופודה בו את הנכסים הללו. על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו: 

אף על פי שאמרו חייבי ערכין ממשכנין אותן. נותנין לו מזון שלשים יום. וכסות שנים עשר חדש. ומטה מוצעת וסנדלין ותפילין לו אבל לא לאשתו ולא לבניו. אם היה אומן נותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין. חרש נותנין שני מעצדין ושתי מגרות. רבי אליעזר אומר אם היה אכר נותנין לו את צמדו. חמר נותנין לו את חמורו: 

היה מין אחד מרובה. ומין אחד מועט. אין אומרים לו למכור מן המרובה. וליקח לו מן המועט. אלא נותנין לו שני מינין מן המרובה. וכל שיש לו מן המועט. המקדיש את נכסיו. מעלין לו את תפיליו: 

אחד המקדיש את נכסיו ואחד המעריך את עצמו אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו. ולא בצבע שצבען לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן. אף על פי שאמרו עבדים נמכרים בכסותן לשבח. שאם תלקח לו כסות בשלשים דינר. משביח הוא מנה. וכן פרה אם ממתינים אותה לאטליס. משבחת היא. וכן מרגלית. אם מעלין אותה לכרך. משבחת היא. אין להקדש אלא מקומו ושעתו: 


Chapter 7

אין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים. ולא גואלין לאחר היובל פחות משנה. אין מחשבין חדשים להקדש. אבל ההקדש מחשב חדשים. המקדיש את שדהו בשעת היובל. נותן בזרע חומר שעורים. חמשים שקל כסף. היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים. או סלעים גבוהים עשרה טפחים. אין נמדדים עמה. פחות מכאן נמדדים עמה. הקדישה שתים או שלש שנים לפני היובל. נותן סלע ופונדיון לשנה. אם אמר הריני נותן דבר שנה בשנה. אין שומעין לו. אלא נותן את כולו כאחד:  
אחד הבעלים ואחד כל האדם. מה בין הבעלים לבין כל האדם. אלא שהבעלים נותנים חומש. וכל אדם אינו נותן חומש:  
הקדישה וגאלה אינה יוצאה מידו ביובל. גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל. גאלה אחר או אחד מן הקרובים. וגאלה מידו. אינה יוצאה מידו ביובל. גאלה אחד מן הכהנים. והרי היא תחת ידו. לא יאמר הואיל והיא יוצאה לכהנים ביובל. והרי היא תחת ידי. הרי היא שלי. אלא יוצאה לכל אחיו הכהנים:  
הגיע היובל ולא נגאלה. הכהנים נכנסים לתוכה ונותנים את דמיה דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר נכנסין. אבל לא נותנין. רבי אליעזר אומר לא נכנסין ולא נותנין אלא נקראת שדה רטושים עד היובל השני. הגיע היובל השני ולא נגאלה. נקראת רטושי רטושין עד היובל השלישי. לעולם אין הכהנים נכנסים לתוכה. עד שיגאלנה אחר:  
הלוקח שדה מאביו. מת אביו ואחר כך הקדישה הרי היא כשדה אחוזה. הקדישה ואחר כך מת אביו. הרי היא כשדה מקנה. דברי רבי מאיר. ורבי יהודה ורבי שמעון אומרים. כשדה אחוזה שנאמר (ויקרא כז, כב) ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו. שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה. יוצאת זו שהיא ראויה להיות שדה אחיזה. שדה מקנה אינה יוצאה לכהנים ביובל. שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. כהנים ולוים מקדישים לעולם וגואלין לעולם. בין לפני היובל. בין לאחר היובל:  

Chapter 8

המקדיש את שדהו בשעה שאינה יובל. אומרים לו פתח אתה ראשון. שהבעלים נותנים חומש. וכל אדם אינו נותן חומש. מעשה באחד שהקדיש את שדהו מפני רעתה. אמרו לו פתח אתה ראשון. אמר הרי היא שלי באיסר. אמר רבי יוסי לא אמר זה אלא בכביצה. שההקדש נפדה בכסף ובשוה כסף. אמר לו הגיעתך. נמצא מפסיד איסר ושדהו לפניו: 
אמר אחד הרי היא שלי בעשר סלעים. ואחד אומר בעשרים. ואחד אומר בשלשים. ואחד אומר בארבעים. ואחד אומר בחמשים. חזר בו של חמשים. ממשכנין מנכסיו עד עשר. חזר בו של ארבעים ממשכנין מנכסיו עד עשר. חזר בו של שלשים ממשכנין מנכסיו עד עשר. חזר בו של עשרים ממשכנים מנכסיו עד עשר. חזר בו של עשר. מוכרים אותה בשויה ונפרעים משל עשר את המותר. הבעלים אומרים בעשרים. וכל אדם אומרים בעשרים הבעלים קודמים. מפני שהם מוסיפין חומש: 
אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחת. הבעלים נותנים עשרים ושש. בעשרים ושתים. הבעלים נותנים עשרים ושבע. בעשרים ושלש. הבעלים נותנים עשרים ושמונה. בעשרים וארבע הבעלים נותנים תשעה ועשרים בחמשה ועשרים. הבעלים נותנים שלשים. שאין מוסיפין חומש על עלויו של זה. אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ושש. אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד ודינר. הבעלים קודמים. ואם לאו אומרים הגיעתך: 
מחרים אדם מצאנו ומבקרו מעבדיו ומשפחותיו הכנענים. ומשדה אחוזתו. ואם החרים את כולן. אינן מוחרמין. דברי רבי אלעזר. אמר רבי אלעזר בן עזריה. מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו. על אחת כמה וכמה שיהא אדם חייב להיות חס על נכסיו: 
המחרים בנו ובתו. עבדו ושפחתו העברים. ושדה מקנתו. אינן מוחרמים. שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו. כהנים ולוים אינן מחרימין דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר הכהנים אינן מחרימין שהחרמים שלהם. הלוים מחרימים שאין החרמים שלהן. רבי אומר נראים דברי רבי יהודה בקרקעות. שנאמר (ויקרא כה, לד) כי אחוזת עולם היא להם. ודברי רבי שמעון במטלטלים שאין החרמים שלהם: 
חרמי כהנים אין להם פדיון. אלא ניתנים לכהנים. רבי יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית. שנאמר (ויקרא כז, כח) כל חרם קדש קדשים הוא לה'. וחכמים אומרים סתם חרמים לכהנים. שנאמר (ויקרא כז, כא) כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו. אם כן למה נאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה'. שהוא חל על קדשי קדשים. ועל קדשים קלים: 
מחרים אדם את קדשיו. בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים. אם נדר נותן את הדמים. אם נדבה נותן את טובתו. שור זה עולה אומדים כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה שאינו רשאי. הבכור בין תמים בין בעל מום. מחרימין אותו. כיצד פודין אותו. הפודין אומדים כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה. ליתנו לבן בתו. או לבן אחותו. רבי ישמעאל אומר כתוב אחד אומר תקדיש. וכתוב אחד אומר אל תקדיש אי אפשר לומר תקדיש שכבר נאמר אל תקדיש. ואי אפשר לומר אל תקדיש שכבר נאמר תקדיש. אמור מעתה מקדישו אתה הקדש עילוי. ואין אתה מקדישו הקדש מזבח: 

Chapter 9

המוכר את שדהו בשעת היובל. אינו מותר לגאול פחות משתי שנים. שנאמר (ויקרא כה, טו) במספר שני תבואות ימכר לך היתה שנת שדפון וירקון או שביעית. אינה עולה לו מן המנין. נרה או הובירה. עולה לו מן המנין. רבי אלעזר אומר מכרה לו לפני ראש השנה והיא מלאה פירות הרי זה אוכל ממנה שלש תבואות לשתי שנים: 
מכרה לראשון במנה. ומכר הראשון לשני במאתים. אינו מחשב אלא עם הראשון. שנאמר (ויקרא כה, כז) לאיש אשר מכר לו. מכרה לראשון במאתים. ומכר הראשון לשני במנה. אינו מחשב אלא עם האחרון. שנאמר (שם) לאיש. לאיש אשר בתוכה. לא ימכור ברחוק. ויגאול בקרוב. ברע ויגאול ביפה. לא ילוה ויגאל. ולא יגאל לחצאים. ובהקדש מותר בכולן. זה חומר בהדיוט מבהקדש: 
המוכר בית בבתי ערי חומה. הרי זה גואל מיד. וגואל כל שנים עשר חדש. הרי זה כמין ריבית ואינה ריבית. מת המוכר יגאל בנו. מת הלוקח יגאל מיד בנו. אינו מונה לו שנה אלא משעה שמכר לו. שנאמר (ויקרא, כה, ל) עד מלאת לו שנה תמימה. וכשהוא אומר תמימה להביא חדש העיבור. רבי אומר יתן לו שנה ועיבורה: 
הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאל. היה חלוט לו. אחד הלוקח ואחד שניתן לו מתנה. שנאמר לצמיתות. בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חדש. שיהא חלוט לו. התקין הלל הזקן. שיהא חולש את מעותיו בלשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס. אימתי שירצה הלה יבוא ויטול את מעותיו: 
כל שהוא לפנים מן החומה הרי הוא כבתי ערי חומה חוץ מן השדות. רבי מאיר אומר אף השדות. בית הבנוי בחומה. רבי יהודה אומר אינו כבתי ערי חומה. רבי שמעון אומר כותל החיצון היא חומתו: 
עיר שגגותיה חומתה. ושאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. אינה כבתי ערי חומה. ואלו הן בתי ערי חומה. שלש חצרות של שני שני בתים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון. כגון קצרה הישנה של ציפורים וחקרה של גוש חלב. ויודפת הישנה וגמלא וגדוד וחדיד ואונו וירושלים וכן כיוצא בהן: 
בתי החצרים נותנים להם כח היפה שבבתי ערי חומה. וכח היפה שבשדות. נגאלין מיד. ונגאלין כל שנים עשר חדש כבתים. ויוצאים ביובל. ובגרעון כסף כשדות. ואלו הן בתי חצרים שתי חצרות של שני שני בתים. אף על פי שמוקפין חומה מימות יהושע בן נון. הרי אלו כבתי חצרים: 
ישראל שירש אבי אמו לוי. אינו גואל כסדר הזה. וכן לוי שירש את אבי אמו ישראל. אינו גואל כסדר הזה. שנאמר (ויקרא כה, לג) כי בתי ערי הלוים עד שיהא לוי ובערי הלוים, דברי רבי. וחכמים אומרים אין הדברים אמורים אלא בערי הלוים. אין עושים שדה מגרש ולא מגרש שדה. ולא מגרש עיר ולא עיר מגרש. אמר רבי אליעזר במה דברים אמורים בערי הלוים. אבל בערי ישראל. עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה. מגרש עיר ולא עיר מגרש. כדי שלא יחריבו את ערי ישראל. הכהנים והלוים מוכרים לעולם. וגואלים לעולם. שנאמר (ויקרא כה, לב) גאולת עולם תהיה ללוים: