json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nezikin/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bava Metzia/Hebrew/On Your Way.json

{
    "language": "he",
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bava Metzia",
    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
    "versionTitle": "On Your Way",
    "status": "locked",
    "priority": 1.0,
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא מציעא",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Nezikin"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "ויש לכל אחד לגלגל על חבירו שכל מה שנטל כדין נטל. הר\"מ. ונ\"ל דטעמו שעל מה שבידו ממש לא שייכא תקנה זו דאל\"כ בכופר הכל נמי הו\"ל לתקנה:",
                "בגמרא במקח וממכר. פירש\"י דאיכא למימר שניחב קנאוה ולשניחב נתרצה המוכר. אבל זה אומר אני ארגתיה וזה אומר אני כו' לא יחלוקו דודאי חד מנייהו רמאי הוא ותהא מונחת עד שיבא אליהו. ודעת התוספ' דגם בבה\"ג נמי יחלוקו ולא אמרו יהא מונח אלא בשנים שהפקידו כיון שידוע לנפקד שהוא ודאי של אחד מהן:",
                "דאי מחד אינו נאמן לומר שמכר לאחר. ויש שיטות רבות בזה:",
                "שאינו נוגע בעדות כלל. דאע\"ג דקיבל דמים אינו עומד אלא במי שפרע. ואינו דומה לעד הצריך שבועה דאינו עד. דהתם רחמנא אמר על פי שנים יקום דבר. דמשמע הנאמנים בדבורם בלבד ולא שצריך שבועה להאמין דבריו. ומי שפרע ליכא אלא אנן לייטינן. ועתוי\"ט:",
                "וכן פוטר משבועה לאותו המסייעו. הה\"מ:",
                "מאחר שזה תפוס ועומד וזה תפוס ועומד. גמרא. דהיכא דליכא חזקה לשום אחד ותקופים בו יש להחזיק שניהם בשוה:",
                "מסקינן דאע\"ג דחשוד אממונא, לא חשוד אשבועתא. וה\"ט משום דשבועה חמורה שהעולם נזדעזע על לא תשא. תוספ':",
                "שאם יודע שחבירו קנאה ליה לא הוי תפיס ומדתפס בה סבר שלו הוא ונתרצה המוכר, דהא נקט זוזי מתרווייהו אימא לא כו' דמשום שבועה לא יפרוש שהרי סבור הוא לומר אמת קמ\"ל דאפ\"ה ישבע. תוספ':",
                "חבירי ילך וימצא אחרת. רש\"י:",
                "וזה כו'. אפילו לבן ננס דמ\"ה פ\"ז דשבועות דאמר כיצד אלו ואלו באין לידי שבועת שוא, התם ודאי איכא שבועת שוא. (דחד ודאי משחבע לשקרא) הכא איכא למימר דליכא שבועת שוא דתרווייהו בהדי הדדי אגבוה. גמרא. (ולענין מו\"מ נמי שמא לשניחב נתרצה. רש\"י):",
                "לרבנן דבן ננס איצטריך דלא חיישינן לשבועת שוא. תוספ':",
                "וכלומר דלשון השבועה אינה אלא שאין לו בה פחות מחציה וכלישנא דמתני' ועתוי\"ט:",
                "ויחלוקו. היינו לדמי אי הוה פסידא בחלוקת הטלית עצמה. גמרא:",
                "זה כו'. הא תו למה לי סד\"א האי דקאמר חציה שלי להוי כמשיב אבידה וליפטר קמ\"ל דהאי אערומי קא מערים סבר אי אמינא כולה שלי בעינא אשתבועי. אימא הכי דאהוי כמשיב אבידה ואיפטר. גמרא:",
                "מג'. וא\"ת על החצי שמודה חבירו למה צריך לישבע. וי\"ל שאלו לא היה נשבע אלא על הרביע בלבד. שמא היה מתכוין לאותו חלק שמודה לו חבירו כו'. נ\"י:"
            ],
            [
                "דלגופיה לא איצטריך אלא לאשמועינן דרוכב קני אפי' שלא מנהיג כו'. רש\"י:",
                "תימה אמאי כיון שהקנין דרכיבה לחוד הוי קנין למה יגרע כנגד אחר כיון דקנין הוא לקני. ובגמרא לא אמרו בו' אלא לשמואל דס\"ל רוכב לחודא לא קני מוקי לסיפא דקנו שניהם כשרובב ומנהיג ברגליו (ומתניתין אשמעינן דשנים רוכבים קנו שניהם ול\"א קמא עיקר א\"נ רוכב ומנהיג כאחד קנו שניהם. הרא\"ש) אבל אי הוה סבור דרוכב לחודא קני לא איצטריך לאוקי מתניתין שמנהיג ברגליו ג\"כ. תוי\"ט:",
                "ותימה דאפ\"ה מאי רבותא היא. ובגמרא אי במקח וממכר צריכא למימר. אלא לאו במציאה. ש\"מ דהמגביה מציאה לחבירו אע\"פ שלא עשאו שליח לכך. קנה חבירו. דאס\"ד לא קנה חבירו תיעשה זו כמי שמונחת ע\"ג קרקע ולא יקנה לא זה ולא זה. וכל הרוצה יחטפנה מידם. רש\"י:"
            ],
            [
                "רוכב. אורחא דמלתא נקט דאי מהלך וראה יטלנו בעצמו:",
                "נטלה כו'. מסקינן בגמרא דאפילו כי לא בעי למזכי לנפשיה מצי זכי לחבריה במגו דאי בעי זכי לנפשיה כו'. ואלו מתניתין דתנן ואמר אני זכיתי בה זכה משום דאמר ליה תחלה. פירש\"י הרי אני זכיתי בה דקאמר תחלה קאמר ליה. מתחלה הגבהתיה לצרכי ולא לצרכך ולעולם המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ע\"כ. וריהטא דשמעתתא דאי מתחלה היתה דעתו לצורך חבירו תו לא מצי מיהדר. אבל הטור לא ס\"ל. והסמ\"ע הסכים לדבריו. ועתוי\"ט:",
                "תחלה. משום רישא דמיירי דוקא שאמר תחלה הלכך דייק בסיפא למתני תחלה כלומר ואם משנתנה לו טען אותה טענה דרישא. אבל משום סיפא לא איצטריך למידק שיטעון תחלה דאפילו אם לא טען תחלה מסתמא תחלה קאמר. דמי מצי למימר אני זוכה בה עכשיו והלא אינו בידו. רש\"י. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "כאן חזר מפירוש השני שכתב במ\"ג פ\"ד דפאה דטעמא משום דנפל עליה כו' וטעמא שאין ד\"א כו' כתב רש\"י שהרי אין לאדם שם ד\"א מיוחדות שהרבה חברים יש לו בתוכה עומדים אצלו.:",
                "ר\"ל לאפוקי שביל הרבים וכגונא דרפ\"ב דפאה שביל הרבים ושביל היחיד. דאלו דיחיד ממש אין סברא שיקנו לו ר' אמות בשדה אחר. וע\"ע פ\"ק דקידושין מ\"ד. ועתוי\"ט:",
                "אחר צבי. פירושא דרישא. וז\"ל הר\"מ, מי שראה אחרים רצים אחר המציאה והרי הוא צבי שבור כו':",
                "שדי. ואע\"ג דבד\"א דתקנו רבנן דקונות לו אע\"ג דלא אמר כלום, משום דאלימא קנייה דבד' אמות טפי מפני שהוא יכול לנטות עצמו וליטלה. הה\"מ. והב\"י כתב דד' אמות שאני דכיון דמשום דלא אתי לאנצויי תקנו רבנן דליקני. לא ראו לחלק בין אמר ללא אמר. דא\"כ אכתי אתי לאנצויי. והתוספ' והרא\"ש כתבו דה\"נ אמר לאו דוקא. ועתוי\"ט:",
                "זכתה לו. מסקינן בגמרא דחצר משום שליחות הוא. והא דבריש פרק ח' דגיטין פירש הר\"ב מונתן בידה. משום קטן וקטנה איצטריך קרא לרבינהו בתורת יד משום דליתנהו בתורת שליחות, ומש\"ה נמי בעי שתהא עומדת בצדה אפילו בחצר המשתמרת משום דבעיא דומיא דידה:",
                "גמרא. והיינו פירושא דמשתמר בתוך שדהו שכתב דלא בעינן הכא תרתי. שיהא משתמר ושיעמוד בתוך שדהו. אלא חדא סגי. וה\"ט דמצריך נמי שיכול לרוץ אחריהן ולהגיען כו' דאל\"ה כי עומד בצד שדהו מאי הוי הא אכתי אינה משתמרת למציאתו זו. תוי\"ט. וע\"ע:",
                "ואם אינו יכול להגיען הרי אלו כצבי שהוא רץ כדרכו. הר\"מ:",
                "גוזלות. ולא תני גוזל כדתני צבי. וכן פורחין הול\"ל ולא מפריחין. נ\"ל משום דדברו בהוה שדרך הגוזלות לפרוח הרבה ביחד. ומדרכן שכל אחת רצונה לקדום לחברתה. תוי\"ט. סוד ה' ליראיו והכי איתא בילקוט שיר השירים בפסוק עיניך יונים, מה יונה זה גוררת אחרים עמה אף כנסת ישראל גוררין, את הגרים. ת\"ח:"
            ],
            [
                "לפי שדרכו לזונו תמיד אם לא יפרנסנו אביו לא יפרנסנו אחר. אבל אדם אחר מעלמא וסמוך על שולחן חבירו חנם. כגון יתום וכיוצא בו. אין סברא שתהא מציאתו לחבירו. וכ\"ש עבדו ושפחתו העברים שבשכר טרחם הם אוכלים תוספ':",
                "רש\"י. ולפ\"ז אפילו אינה סמוכה על שלחנו. וזה סותר למ\"ש בריש פ\"ד דכתובות דטעמא משום איבה שלא ימסור אותה למנוול ומוכה שחין. ולפ\"ז בבוגרת דוקא סמוכה על שלחנו. ועתוי\"ט:",
                "אע\"פ כו'. תימה מאי אע\"פ אדרבה, כ\"ש דמציאתה שלה. ובגמרא גרושה פשיטא, הב\"ע במגורשת ואינה מגורשת, כגון זרק לה גיטה ספק קרוב לו ספק קרוב לה. והשתא אתי שפיר דה\"ק אע\"פ כו', כלומר דאכתי יש עליו חוב תנאי הכתובה דהיינו מזונות וה\"א דכיון דזנה מציאתה שלו, קמ\"ל:"
            ],
            [
                "שטרי. כל לשון שטר בדברי רז\"ל הוא כתב שכתוב בו הממשלה שנתן אדם לזולתו עליו. והוא לשון אם תשים משטרו בארץ:",
                "א\"ה כל שטר דאתי לקמן ניחוש להו הכי. כל שטרי לא ריעי הני ריעי. גמרא. פירש\"י דהואיל דנפל אתרע, די\"ל אם היה כשר היה נזהר בו:",
                "היינו שפירש בשטר שאינו רוצה לקבל עליו אחריות. דקיי\"ל אחריות ט\"ס הוא אף בשטרי מכר:",
                "דלא שדי איניש זוזי בכדי. רש\"י. וכלומר אע\"פ שלא הזכירוהו מלוה ולוה כלל. יש להם לעדים לכתבו בשטר ולפיכך אם לא כתבוהו אין לתלות הדבר אלא בטעותו של סופר. נ\"י:"
            ],
            [
                "ונמלך כו'. הא אמר תנו נותנים. אבל בגיטי נשים צריך שיהיה על דרך שנתבאר במ\"ג פ\"ג דגטין. ולהא לא חיישינן שמא כתב בניסן ולא יהיב עד תשרי ואתיא למטרף פירי דזבין בעל בין ניסן לתשרי. דכי אתי למטרף א\"ל אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך כיון דעתה שבא לגרשה רואין שהזמן מוקדם ויש קול שלא נמסר ביום שנכתב. ויזכרו לקוחות. וכן בשחרורי עבדים. ודייתיקי דיכול לחזור בו. ומתנה מיירי שכתוב בה מהיום אם לא אחזור בי כל ימי חיי דהשתא מצי למהדר ביה. ושובר קיי\"ל המוכר שט\"ח כו' ומחלו מחול וכי אמר תנו אין לך מחילה גדולה מזו. גמרא:"
            ],
            [
                "דליכא למיחש לשמא נמלך דהא ב\"ד לא כתבום אלא בדבר מקוים. ולפרעון לא שייך בתו. רש\"י. ועתוי\"ט:",
                "אגרות כו'. מדלא קאמר שטרי כו' נ\"ל דקרי ליה אגרת מה שב\"ד שבמקום זה שולחין אגרותיו לב\"ד אחר לשום ולמזון פלוני. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "וז\"ל הר\"מ, שכתבו להם הדיינין הורדה בקרקע שימכרו אותה למזונות.:",
                "וכל כו'. מפרש בגמרא כגון שטרי חלטאתה שמחליטין נכסי לוה למלוה כשאין הלוה בפנינו. דאי הוה בפנינו היינו אגרת שום דרישא. סמ\"ע:",
                "כלומר שכורך שטר וקופלו בעצמו. ואח\"כ כורכו בתוך שטר אחר. ובן השנים בשלישי:",
                "כלומר שהשכיב ג' שטרות זה על זה וכרכן ביחד ולפיכך כשכרכן באופן זה אי אפשר שישמט אחד מחבירו לכך קורא אותה אגודה. ועתוי\"ט:",
                "רש\"י. ולדבריהם אין דרך להניח שטרות בחפיסה וכו' ולפיכך הוי כלי סימן. ולא דמי למ\"ב פ\"ב דפירשו דכלי יש בו סימן. אבל לדברי התוספת דדרך להניח שטרות בחפיסה מיירי הכא שנותן בכלי סימן. ונ\"י כתב: אבל בסימן דגופן דשטרות לא מהדרינן לחד מנייהו שכ\"א מהן בקי בהם:",
                "צ\"ע, דאי הכי שלשה למה לי. והנ\"י כתב, סימן הכרך עם סימן המנין כו' וכ\"פ הר\"ב עצמו פ\"ב מ\"ב כו'. ובצבור פירות (שם) כתב מנין הוה סימן, וא\"כ כריכה למ\"ל. והרא\"ש כתב דהיינו כדי שיוכל ליתן סימן במנין ולא מתיאש לומר שמא לא נפיל אהדדי. ועתוי\"ט:",
                "וכמה אגודה. מפרש למאי דמסיים ביה וה\"ה לתכריך, וכמ\"ש הר\"ב:",
                "ויתן למי שנותן בהם סימן. הר\"מ:",
                "למלוה. דלוה לא מקיים שטריה הלכך ליכא למיחש דלמא לקיומינהו אזיל. גמרא:",
                "כלומר אלא למי שנותן בהם סימן:",
                "כל דבר המבטל דבר קרי סמפון שלו. כדאמר בכתובות דף נ\"ז גבי קדושי אשה שהמום קרוי סמפון מפני שמבטל המקח. רש\"י. וכתבו התוספ' דביד המלוה קרוי סמפון וביד הלוה שובר:"
            ]
        ],
        [
            [
                "הר\"מ ופירשו דטעמו דאגב יקרייהו וחשיבותייהו ממשמש בהו בכל שעה. וידע שנפלו ממנו וכיון שלא בא ונטלן ודאי נתייאש, לפי שאין בו סימן והרי הן הפקר. ובמעות מפוזרות מפרש בגמרא דאדם ממשמש בכיסו בכל שעה. וכן בכולן. וכיון שאין בהן סימן מתייאש מיד שגם במקומן אין סימן שלכל אלו אין דרך להניחן על גבי קרקע. ודרך נפילה באו שם ואין ידוע מקומן:",
                "כמו מאלמים אלומים. מתרגם בירושלמי מכרכין כריכין. רש\"י. ודוקא קטנים דאלו גדולים הוי מקום סימן:",
                "ולפיכך מקום נמי לא הוי סימן דמתגלגל ברגלי אדם ובהמה ואינם נמצאות במקום שנפלו תחלה. ועתוי\"ט:",
                "בשר. מוקי בגמרא כשנהגו הטבחים לעשות החתיכות שוים במשקל:",
                "ממדינתן. כמות שהן גזוזות כשאר כל גיזות המדינה לאפוקי הבאות מבית האומן כו'. רש\"י:",
                "חרס. כגון שאין דרך ליתנם בתוכו אלא מאליו נפל לתוכן קסבר ר\"י דהוי סימן לפי שלפעמים יתן אלו לבו לזכור שהוא בתוכו ואומר אותו לסימן. טור:",
                "ולשון אנפוריא נוטריקון אין פה ראיה רש\"י. ולשון טביעת עין מורגל בגמרא. ונ\"ל שהוא לשון מקרא. הטבעו בבוץ והמכוון שע\"י ששבעתן העין הוי כאלו טבע ונשקע בכלי עד שמכירו היטב היטב:",
                "והקשה הכ\"מ מ\"ש ממצאן מטבעות דבעינן שלשה כדתנן לקמן. ותירץ הרמ\"א דדוקא מטבעות שדרכן של בני אדם לשאת אצלן מעות ודרכן לאבדן דרך נפילה לכך בעי כמגדל אבל מחטין וכיוצא בהן שאין דרכן לשאתן אלא הצריך להן, והוא יודע ומדקדק במנין ועל כן הוי סימן:",
                "מקום שהולכין שם רבים תדיר והוא דרך המלך.:",
                "שוק גדול של מקח וממכר:"
            ],
            [
                "דכל מה שהמוצא יכול לקרב הדבר מקרב. ומש\"ה מכריז טיבעי כדי שיבין האובד שרבים היו. נ\"י:",
                "וכ\"כ הנ\"י כך כו' ומונחים כו'. וקשיא דהא מנין לחוד הוי סימן כמ\"ש הר\"ב בצבורי פירות. והרא\"ש כתב גם בכאן דלא בעינן לסימן אלא שיאמר המנין והא דבעינן כמגדל משום דאל\"ה אז תלינן דבדרך נפילה נפל ומתיאש האובד, כי לא יכול ליתן סימן במנין כו' וצ\"ל דתרי אתרמי ונפלי, דאל\"כ תרי נמי יתן סימן מקום. ועתוי\"ט:",
                "ברה\"י. כגון בשדה זרועה שאין רוב בני אדם דורכין בה. ויש מעוט שהולכין בה. רש\"י:",
                "חייב כו'. לכאורה קשה הא תני ליה רישא. אבל בגמרא כדי יין ושמן רגילות הוא דכולן שוין. וכן הם מלאים, דאז אין סימן לומר כמה יין יש בו. והא דחייב להכריז מיירי שרשומין הם ויש לכל בעה\"ב רושם בפ\"ע וקודם שנפתחו האוצרות למכור הוא דתנן חייב להכריז. דלאחר שנפתחו כו' בעה\"ב אחד מוכר להרבה חנוונים וכולם רשומים בענין אחד לא הוי רושם סימן:"
            ],
            [
                "הגפה. מקום המשתמר קצת. אבל מקום שאין משתמר כלל ודאי אבידה היא ונתייאשו הבעלים כיון שאין בו סימן. ובמקום המשתמר אפילו יש בו סימן לא יגע בו. כדמוכח מצא כלי באשפה כו' דמיירי שיש בו סימן, מדקאמר ואם מגולה נוטל ומכריז. תוספ':",
                "ומקום לא הוו סימן דמיירי במדדין ואיכא נמי למימר מעלמא אתו, והו\"ל ספק הינוח. גמרא. וכתב הסמ\"ע דמיירי שאין שובך סמוך לה בתוך נ' אמה דלא תקשה ממ\"ו פ\"ב דב\"ב:",
                "לישנא דגמרא. ותנא בא\"י קאי מש\"ה נקיט אמוריים וה\"ה של שאר נכרים במדינה ומדינה כו'. וכתבו התוספ' וא\"ת וליקני לו חצרו כו'. וי\"ל דאין חצר קונה בדבר שיכול להיות שלא ימצאנו לעולם. ועיין לקמן בסמוך ובמשנה דלקמן. ועיין תוי\"ט:",
                "חדש. היינו בכותל שידוע שאבותיו של זה שהוא עתה שלו בנאוהו ולא יצא מרשותם מעולם. אלא שהוא ואבותיו דרו בו מעולם. הרא\"ש:",
                "בעה\"ב. לאו משום דתקנה לו חצירו הוא דא\"כ אפילו מחציו ולחוץ. אלא כמ\"ש הר\"מ שאין הדברים אמורים אלא כשטוען בעה\"ב שהממון שלו. או שהיה יורש, שאנן טוענין לו שמא של אביו הן אבל אם הודה שהן מציאה הרי הן של מוצא. ע\"כ. לפי שבא בחצירו קודם יאוש וקיי\"ל יאוש שלא מדעת לא קנה. ועתוי\"ט:",
                "בתוך וכו'. מיירי שמצא בזה הענין שנראה שהוא אבדה. תוספ':",
                "שלו. בגמרא ואמאי ליזל בתר בתרא, מי לא תנן בשקלים פ\"ז מ\"ב דהעשוי להתכבד אזלינן בתר בתרא. ומסיק דבתרא נכרי הוא. א\"נ כו':"
            ],
            [
                "לפני כו'. ולא קתני מצא בשלחן כדקתני מצא בחנות. לומר אפילו מונחים על גבי שולחן. גמרא. וטעמא שדרך הבאים להחליף ליתן מעות על השולחן. משא\"כ בחנות שאין דרך הבאים לקנות ליתן חפציהם על התיבה. טור:",
                "ותגר עצמו נמי אלא דלא פסיקא ליה דאם מצא קודם ששהה כדי לערב עם פירות אחרות חייב להחזיר. דלא מייאש. תוספ':",
                "ודשן בעצמו. וא\"נ ע\"י עבדו ושפחתו הכנענים דמה שקנה עבד קנה רבו. אבל דשן ע\"י אחרים דלמא מנייהו נפל. גמרא:"
            ],
            [
                "דכיון דיש לו סימנים מסתמא לא מייאש עד דאמר כו'. הר\"מ:"
            ],
            [
                "שלשה. בגמרא רמינן אמשנה ג' פרק קמא דתענית, דתנן ט\"ו יום לנהר פרת. ומשנינן לא הטריחו רבנן באבידה יותר מדאי שיהא שוהה יותר מז' ימים:"
            ],
            [
                "פירוש, בני אתונות:",
                "ר\"ל במה שכתב בשומא, שצריך בית דין. כדעת הרמ\"ה:",
                "ואפילו באונסין. דכשואל הוי כשמשתמש בהו. והא דתנן אבדו, שטבעה ספינתו בים. גמרא:",
                "הואיל וטרח בהו. גמרא:"
            ],
            [
                "וה\"מ בספרי תנ\"ך. שמי שלמד בהן כבר די לו בקריאה בעלמא, ומי שלומד בהן תחלה צריך לטרוח יותר ועל ידי טרחו הם מתקלקלים. אבל עכשיו שנוהגים לכתוב הגמרא ומי שלמד פרקו מאה פעמים צריך עיון גדול כבתחלה ואדרבא בל מי שהוא יותר בקי צריך עיון יותר גדול בהלכות הצריכות לשמועות שלו. והרי הוא כלומד בתחלה. נ\"י בשם הרמב\"ן:",
                "לשלושים יום. אבל טפי לא שמתקלקלים. טור:",
                "שאדם חשוב הוא. ואין דרכו ליטול קופה שלו להכניסה מן החוץ לבית שמור. רש\"י:"
            ],
            [
                "רועים כו'. הא רצה בדרך לא פסיקא לה. דאי פניה כלפי העיר אין זו אבידה, ואי פניה כלפי השדה הרי זה אבידה. ולפיכך מפליג בסיפא ברצה בין הכרמים במלתא דפסיקא. גמרא:",
                "אבל רועה, לא. אא\"כ הכרמים של ישראל שחייב להשיבה מפני אבידת הכרם. גמרא:",
                "וחמשה פעמים. ולאו דוקא. ובגמרא אפילו מאה פעמים:",
                "והר\"מ כתב השב מקור. וידוע בי המקור נופל על המעט ועל הרוב כו' ולפיכך מורה השב שחייב להחזיר פעמים רבות. כמו כן הקם כו' עזב כו':",
                "כגון שהיה עוסק במלאכה שהיה נוטל עליה דינרים ולהניח ולישב בטל היה נוטל דינר. ולהניחה ולהתעסק בהשבתה היה נוטל ב' דינרים נותנים לו ב' דינרים. אע\"פ שמגיע לו דינר בשכר השבה. כיון דלא חייבתו התורה להניח שלו ולהתעסק בהשבה. יכול ליטול שכר ההשבה. טור:"
            ],
            [
                "וגם אינה מתעה הבהמה להרגילה לברוח. בגמרא. ופירש הטור כגון שאין לו פתחים בכל ד' רוחותיו:",
                "חייב. כגון שניכר בה שהיא הולכת תועה. דהא אמרינן לעיל דדוקא רצה בדרך ואפה לגבי דברא חייב להחזיר. הא לאו הכי לא. ועתוי\"ט:",
                "והר\"מ כתב או נזיר דאיכא ג\"כ עשה ול\"ת. שנאמר בנזיר קדוש יהיה ונאמר על נפש מת לא יבא:",
                "ואע\"ג דלא תעשה נמי איכא. לא תוכל להתעלם, אין ל\"ת מועיל לדחות ל\"ת, אלא עשה הוא דקא דחי ליה. רש\"י. וכ\"כ הרי\"ף:",
                "אל כו'. אלא עסוק בדבורי להביא לי גוזלות וכיוצא בזה. הה\"מ:",
                "מאני ה' דסיפא דקרא יליף אע\"פ שאמרתי לך ירא את אביך אני ה' אדון לשניכם כו'. נ\"י. ועתוי\"ט:",
                "חייב. לפרוק בעצמו, ולא יטריח לבעל המשא שיפרוק עמו. הר\"מ:",
                "אלא אם כן הוא עסוק במלאכה. ודינו כמו בהשבת אבידה דלעיל. הרא\"ש:",
                "רש\"א. פליגי בדרשא דקרא בגמרא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "אם מקרא מקרא ואם משנה משנה ואם גמרא גמרא. רש\"י. ומובהק, לשון תרגום. מנוגה נגדו [ש\"ב כב] מזיו יקריה מבהיקין שמי שמיא כו'. ונ\"ל שמלת מובהק מוסב על התלמוד או על הסימן שהוא בהיר ונוגה לו. ועתוי\"ט:",
                "משאוי. ולענין אם אביו חכם או שקול כרבו מחלוקת הפוסקים [בטוש\"ע יו\"ד סימן רמ\"ב] ולשון הר\"ב סוף מסכת כריתות מוכח דהאב קודם ואע\"פ שאינו שקול כו' ולשון הר\"מ שם בהדיא כן הוא. ועתוי\"ט:",
                "חכם כו'. ה\"ג וכתב ב\"י דטעמא משום דפדיון שהם סכנת נפשות כיון שאביו ת\"ח אע\"פ שאינו שקול כרבו חייב להציל נפשו מני שחת קודם כל אדם אבל אבדתו שאינו אלא הפסד ממון. אם אינו שקול כרבו, רבו קודם:"
            ]
        ],
        [
            [
                "כלים. אמרינן בגמרא דאיצטריך למתני בהמה לאשמעינן דכשרוצה לשלם ואינו רוצה לישבע שמקנה לו כפל זה אף על פי שהוא מרובה דהא כשטבח ומכר הגנב משלם ד' וה'. ואצטריך למתני כלים לאשמעינן דאע\"ג דאין טורח בשמירתן כמו דאיכא בבהמה. אפ\"ה מקני ליה כפילה כשרוצה לשלם:",
                "שאבדו. נקט אבדו אע\"פ שאין כפל אלא בדבר הנגנב. משום יוקרא שאם נתיקר אחר אבידה וזה רצה לשלם ולא לשבע. אם נמצא אח\"כ ונתיקר הכל של נפקד. כיון דלא אטרחיה לשלם בבי דינא. נ\"י:",
                "למי כו'. דקים להו לרבנן דניחא להו, לבעלים שיהא בטוח בקרן על מנת שיהא ספק כפל העתיד לבוא של שומר. והרי הוא כמסורה לו ע\"מ כן. שאם תגנב וישלם לו קרן. שתהא פרה קנויה לו משעה שמסרה. גמ':",
                "נשבע כו'. לכאורה קשה הך סיפא למ\"ל, פשיטא. מיהו בב\"ק [דף ק\"ח] דייק רבא מינה דאפילו נשבע אם שלם אח\"כ הכפל לשומר. ואביי פליג בזה. והלכה כרבא. נ\"י:"
            ],
            [
                "והשאילה. לעשות בה ימי שכירתו. רש\"י:",
                "ישלם לשוכר. ובגמרא ונימא משכיר לשוכר. דל אנת ודל שבועתא. ואנא משתעינא דינא בהדי שואל. ומשני מי סברת שוכר בשבועה הוא דקני משעת מיתה הוא דקני ושבועה להפיס דעתו של בעה\"ב. ופירש\"י דמה שהוא נשבע למשכיר. להפיס דעתו שלא יאמר פשעת בה. ומ\"ש הר\"ב בשבועה כו', הועתק מנוסחא מוטעת, ברש\"י. ועתוי\"ט:",
                "כיצד כו'. טעמא דר\"י משום דחשוב שוכר כאלו השאילו בשליחות המשכיר. הלכך דין המשכיר עם השואל. הרא\"ש:"
            ],
            [
                "שכלל גדול הוא לכל הנוטלים שלא כדין שאין נוטלין אלא בשבועה כדאיתא בשבועות דף מ\"ח. נ\"י:",
                "משום דמתניתין תנן אביו נקט נמי בתבעו אבי כו'. אבל ה\"ה אי תבעו כל אחד ואומר אני הפקדתי. וכ\"מ בהר\"ב במתניתין דלקמן. ולא דמי למקח דפט\"ו דיבמות אות כ\"א, דהתם עומד להתפרע מיד ולא הו\"ל למידק. נ\"י:",
                "אביו כו'. אבל אחד מכם הפקיד כו' פטור. דהמפקיד עצמו הו\"ל למידק. הרא\"ש:"
            ],
            [
                "ומש\"ה לא דמי למ\"ש הר\"ב במ\"ז פ\"י דב\"ק. דבטוענו שמא הלויתיך חייב לצאת ידי שמים. נ\"י:",
                "והשאר כו'. ואין להקשות כיון שכל אחד תובע מאתים והוא מודה ודאי מנה. ה\"ל כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דאמרינן משום דאינו יכול לישבע משלם. דהתם רמא רחמנא שבועה עליה שלא יעכב ממון חבירו ברשותו. אבל הכא הרי מודה השלש מאות שתובעים בין שניהם. ואין הכפירה וההודאה אלא בין המפקידין. נ\"י:"
            ],
            [],
            [
                "גמרא ואמרינן דגוזמא הוא דהא ביותר מכדי חסרונן מוכרן כדמסיק הר\"ב. ועתוי\"ט:",
                "והוא שיעור שמחסרין לשנה ונחסרו בפחות משנה. וה\"ט דפליג רשב\"ג. נ\"י:"
            ],
            [
                "וכי כו'. וטעמייהו דרבנן דהני עכברי רשיעי ננהו. כד חמיין עיבור לא מסתייהו דאכלי אלא קריין לחבריהון דאכלו עמהון. ירושלמי:",
                "כלומר מדה מרובה היינו מעשרה כורין:"
            ],
            [
                "וחדא מתרתי דלעיל נקט. דהא בעינן נמי שהיה מסתפק מהן ואינו יודע כמה כדלעיל. דאל\"ה היה מחסר לפי הערך:",
                "לוג כו'. פירושא דג' לוגין הוא:"
            ],
            [
                "כגון לעלות עליה כדרך סולם ליטול גוזלות מקן גבוה ואפ\"ה הוי גזילה למיקם ברשותיה עד דעביד השבה. דקסבר שואל שלא מדעת גזלן הוא. ולהשתמש היינו ונשתמש. גמרא:",
                "לאו היינו דמ\"ח פ\"י דב\"ק, דהתם בבעלי חיים כו' וצריכה שמירה יותר. והכא ברועה ששומר ברשותו וגנב מרשות עצמו הוא. וס\"ל לר\"י דלא בעינן דעת בעלים דעדיין שומר הוא עליו. וסגי בדעתיה. גמרא.",
                "דכיון שנשתמש בה לצרכו כלתה לו שמירתו. שלא היו רוצין הבעלים שיהיה עוד שומר עליהן ולא הויא חזרה כלל. רש\"י:"
            ],
            [
                "ותמיהני דהא תנן ונעל בפניהם שלא כראוי חייב, משמע הא כראוי פטור. והנ\"י כתב דהא דאמרינן דדוקא בקרקע. דוקא להני דרי ובהנהו אתרי דשכיחי גנבי. ובן משמע בגמרא. וכן הוא בהדיא בירושלמי נעל כראוי כו' פטור:",
                "אחר שישבע הנפקד שבועת התורה שנתן אותו הדבר להם. הר\"מ:",
                "ונעל. לא קאי אמסרן כו' אלא בהניחן בביתו ובתיבתו איירי:"
            ],
            [
                "דהמפקיד אצלו יודע שהוא צריך מיד למעות. ולפיכך כשהפקידן צרורין נמי ישתמש בהן דדרך כל אדם לצור מעותיו. אבל חתומים גלי דעתיה שאינו חפץ שישתמש בהם. רש\"י:",
                "ואע\"ג דבפרק דלעיל מ\"ז פרשינן דבדמי אבידה הוי שואל עליהו אפילו קודם שנשתמש, הנאת שמוש דהכא גריעא מדהתם. לפי שירא לשלוח בהן יד לקנות בהן סחורה שמא יבא המפקיד לתבוע פקדונו אבל דמי אבידה יודע שישהה אצלו ימים רבים. הר\"א. הר\"ש:",
                "לפיכך כו'. והוא שיטמין בקרקע. הר\"מ:"
            ],
            [
                "השולח כו'. שחייבו הכתוב אפילו נאנסו. דכתיב או מת או נשבר או נשבה שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח. דמשמע הא שלח נתחייב שוב במיתתה ושבירתה. רש\"י:",
                "גמרא. ופרש\"י, כשעת הגזילה:",
                "רע\"א כו'. פירשו התוס' דפלוגתייהו, דב\"ש סברי שינוי אינו קונה וב\"ה סברי דקונה והיינו בחסר ויתר. אבל ביוקרא וזולא מודו ב\"ה לב\"ש דאם הוקרה משלם כשעת הוצאה מן העולם ובהוזלה משלם כשעת הגזילה. ור\"ע פליג אזול ויוקר דמשלם כשעת התביעה בין בזול בין ביוקר. ועתוי\"ט:",
                "קרא אפקיה מכללא דאין שליח לדבר עבירה כמו דאפיק מעילה וכן טביחה. הכי איתא בהדיא בגמרא. ועתוי\"ט:",
                "גמרא. ומיהו ע\"מ ליטול בעינן. דשליחות יד אע\"פ שא\"צ חסרון. על מנת לחסרו בעינן. ולא דמי למשנה ט' דלא בעינן ע\"מ לחסרו אלא בתשמיש בעלמא מחייבינן ליה. דהתם משום שואל שלא מדעת מחייבינן ליה. ולכך כתב הטור דלא מחייב אלא משעת תשמיש ולא משעת הגבהה שהרי אינו שולח בו יד כיון שאינו רוצה לחסרו:",
                "שכן דרך היין להחמיץ בכלי חסר. רש\"י:"
            ]
        ],
        [
            [
                "כלומר שיתחייב לו בדינרי כסף שהתנה עמו. ולא בתורת חליפין דהיינו שכשמשך זה נקנים לו דינרי כסף וברשותו הם. שאין קונין בפירות, ואין המטבע נקנה בחליפין. אלא בתורת דמים איירינן, כלומר לחייבו בדינרי כסף. ותני הזהב מחייב. גמרא:",
                "כמו שאמר לו. אי א\"ל מארנקי חדשה יהיבנא לך לא מצי יהיב ליה מארנקי ישנה אע\"ג דעדיפי מינייהו וכו'. גמרא:",
                "הנחושת כו'. אע\"ג דכ\"ש הוא מרישא. איצטריך סד\"א הני פריטי באתרא דסגיא אנהו חריפי טפי מכספא אימא טבעא הוי קמ\"ל כיון דאיכא דוכתא דלא סגייא בה פירי הוו. גמרא:",
                "כתבו התוספ', תימה דכ\"ש היא מרישא. לכך נראה דמעות הרעות היינו שיוצאות קצת:",
                "איצטריך אע\"ג דאינו חסר כי אם מעט ובדבר מועט יטביעו הרבה מהם. תוספ':",
                "מטלטלין כו'. אשמעינן דקונין אפילו מטבע כמו מעות רעות ואסימון. דמקרי פירא לגבי כספא. והם אינן קונין מטלטלין דמקרי טבעא לגבי מטלטלין. תוספ':",
                "דאינו מוסיף אדלעיל דלאו במטלטלין בלבד הוא אלא במטלטלין ומטבע ביחד. וכ\"נ גירסת רש\"י דכתב והאי כל כו' ולא כתבו והאי זה הכלל. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "כיצד. הוא פירושא דזהב ונחשת קונים לכסף. וכסף אינו קונה אותם. ומפרש משום שאלו פירות לגבי כסף. ובפירות עושין המשיכה. נ\"י:",
                "וגמר הדיוט מהקדש. רש\"י. והנ\"י כתב דלא גמר כו' והכא לאו מקרא יליף אלא מסברא בעלמא. דבדין הוא שיהו קונות. כיון שרוב הקנינים נעשים בכסף. ועתוי\"ט:",
                "כלומר באונס דליכא לאשתלומי מבעל הדליקה. גמרא:",
                "אבל במעות לא יוכל לומר נשרפו דלכל הפחות יהיה עליהן כשומר חנם ואין להם שמירה אלא בקרקע א\"נ דאין טורח בהצלתן. תוספ':",
                "ומש\"ה הפקיעו חכמים קנין דאורייתא כדקתני רישא משך ולא נתן מעות קנה. ולא הצריכו מעות ומשיכה. דאי משיכה לבדו לא תקנה יאמר לוקח למוכר נשרפו חטיך בעליה. תוספ':",
                "וטעמא דלוקח יכול ג\"כ לחזור בו. דכ\"ש כי מוקמת לחזרה נמי ברשות לוקח מסר נפשיה המוכר וטרח ומציל. שאם יראה הלוקח דליקה באה יאמר חוזרני בי. רש\"י. והר\"ב תחלת התקנה נקט. ועתוי\"ט:",
                "שפרע. לפי שהש\"י אינו מקבל הפרעון שאם חטאו לפניו מה פעלו לו לפיכך לא אמרו מי שנפרע כו' אלא שפרע. כלומר שפרע מהם חובו ולא לו:",
                "וקשה מאי תיבת כל ונ\"ל דה\"ק כל נושא שיזדמן מן הראוי הוא מי שהכסף בידו כו' הלכך מוכר שהכסף בידו מצי הדר ביה. ב\"י:",
                "כל דבריו דברי תימה הם. ריש דבריו שכתב דזמנין בו' ומשמעות לישנא דר\"ש דלעולם כל שהכסף כו'. ועוד קשה ולמה יוכל המוכר לחזור בו כיון דבטל טעמא דגזירה. וגם במ\"ש ואין הלכה כו' אלא כו' יכול לחזור בין לוקח בין מוכר, קשה, אמאי, כיון דליכא טעמא דגזירה. ואפשר דת\"ק לא ס\"ל כוותיה דזמנין כו' אלא שניהם יכולין לחזור כו', ובגמרא מוכח דהכא לאו בעלייתו שכורה כו' אלא דר\"ש ס\"ל דהתקנה לא היתה אלא על המוכר אבל הלוקח א\"י לחזור בו (דהיינו בתקנה זו) אבל בעלייה מושכרת כולי עלמא ס\"ל דשניהם אינם יכולים לחזור בהם. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ד' כו'. הוי מצי למתני כסף משש כסף לדינר. וי\"ל משום מתניתין ז' דפוחת והולך ע\"ש. ועתוי\"ט:",
                "כלומר שהוא שוה סלע. וליכא לפרושי דזבניה בעשרים דלפ\"ז נתאנה המוכר ובסיפא תנן עד מתי מותר להחזיר ומפרשים לה בלוקח דמוכר לעולם חוזר אלא דזבני' בכ\"ח. דבכלל שתות למקח בין שנתאנה מוכר דזבין שוה כ\"ד בכ' ובין דנתאנה לוקח דזבין שוה כ\"ד בכ\"ח הכי מסקינן בגמרא אליבא דרב דסבר שתות מקח דוקא. אבל שמואל סבר שתות מעות נמי שנינו. ולפי דלישנא דייק טפי אליבא דרב, פירש רש\"י והר\"ב אליביה אע\"ג דהלכה כשמואל בדיני:",
                "שתות. דאלו פחות משתות הוי מחילה. לפי שכן הוא דרך מקח וממכר שאין הלוקח והמוכר יכולים לכוין דמי המקח בצמצום. ודרך העולם למחול טעות עד שתות. טור:"
            ],
            [
                "מפרש בגמרא דהיינו תגר ספסר (שהוא קונה ומוכר מיד תמיד) דמידע זבינתיה כמה שוה (שהרי לא שהה בין קנייתו למכירתו. רש\"י). ואחולי אחיל כו':",
                "וה\"ה למוכר ושיורי שייריה. גמרא:"
            ],
            [
                "הסלע. דלא דמי לטלית דכיון דלא סגי לא מחל. גמרא:",
                "ב' כו'. והא דלא אמר מעה לדינר משום דר\"י נקט פונדיון קאמר איהו ב' פונדיון:"
            ],
            [
                "עד כו' דלא דמי לטלית דכל אינש קים ליה בגויה. גמרא:"
            ],
            [
                "אבל בגמרא פריך הא נמי תנינא כו'. ומשני ה' פרוטות איצטריך ליה ור\"ל דמציאה. דאינך כולהו תנינא. ועתוי\"ט:",
                "כלומר יודה לו כל השאר:"
            ],
            [
                "ה' כו'. כולהו מתניין בדוכתייהו אלא לאשמעינן דתו לא:",
                "של דמאי. בגמרא אמרינן טעמא דמתניתין ר\"מ היא דאמר עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה אבל הר\"מ והר\"ב דלא כתבו שאין הלכה (דהא בריש פ\"ב דערלה השמיט הר\"מ ותרומת מעשר של דמאי) נראה דס\"ל דכ\"ע היא. וטעמא כדפירש בירושלמי משום גזירה שלא ינהגו בה בקדושה. ועתוי\"ט:",
                "לא ידעתי אמאי הוצרכו לפרש שחייב קרבן. ועתוי\"ט:",
                "והגוזל כו'. וכן כופר בפקדון כדתנינן להו במ\"ז פ\"ט דב\"ק. והואיל ובחד קרא כתיבי בהדי הדדי לא הוצרך לשנותן כלל. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "והשטרות. המוכר שטרות לגבות חוב שבתוכן. רש\"י:",
                "והקרקעות. במשיג גבול. א\"נ שגנב גפנים טעונות. תוס':",
                "ובריש מרובה ממעט מוגונב מבית האיש. וי\"ל כו'. א\"נ התם בגנב עצמו והכא איצטריך לטוען טענת גנב. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "אינו נשבע. ה\"ה נמי שאינו משלם כו' אם פשע בה. אלא משום דבכתוב לא נאמרו תשלומין כלל בש\"ח מש\"ה לא הזכירו במשנה אלא אינו נשבע. פוסקים:",
                "אונאה. וכן חולק בתשלומי ד' וה' במ\"ד פ\"ז דב\"ק. וממילא דחולק נמי בכפל דאי ליכא כפילא ליכא ד' וה':"
            ],
            [
                "שיכול הוא לומר לא עשיתי כי אם לטובה שהייתי חפץ לקנות מקח זה. ואין דייני ב\"א יכולין לדון עליו. לפיכך נאמר ויראת מאלהיך. הוי ירא מן היודע מחשבות אם לטובה אם לאונאה:",
                "מעשה אבותיך. היינו זו אף זו דאפילו מעשה אבותיו אין לו להזכיר. תוספ':"
            ],
            [
                "שמתקיים יותר. הרא\"ש. ובגמרא דבין הגתות שנו. ופרש\"י שתוססין זה עם זה ונעשין טעם אחד. אבל לאחר הגתות שכבר כל אחד קלט ריחו וטעמו, אין משביחו אלא פוגמו. ומ\"מ אמרינן בגמרא דמקום שהכל טועמים קודם שיקנו שרי, שהרי יטעמנו תחלה:",
                "לפי ששמרי חבית זה מקלקלין חבית אחר. טור:",
                "שאז קולטות המים טעם היין אבל שלא בין הגתות הוא נחשב באלו הוא מזוג:"
            ],
            [
                "מתירין. דא\"ל אנא מפליגנא אמגוזי. ואת פליג שיסקי. גמרא:",
                "כגונב. אפשר דלהכי לא קרי ליה גונב העין ממש לומר שאע\"פ שמודיעו שלא בירר אלא מע\"פ מגורה דאפ\"ה אסור לפי שאפשר שע\"י שרואה בשעת המכירה ע\"פ המגורה שכולן יפות ואין בהן פסולת מתוך כך לא יעלה על לבו תמיד שיש פסולת בו ולפיכך לא קוראו אלא כגונב כו':"
            ]
        ],
        [
            [
                "דכתיב את כספך לא תתן לו בנשך. ובמרבית לא תתן אכלך. ולא כתיב את כספך לא תתן לו בנשך ואכלך במרבית. קרי ביה הכי את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית ובנשך ובמרבית לא תתן אכלך ולמה חלקן הכתוב לעבור עליה בב' לאוין. גמרא:",
                "רש\"י. נראה לי דלא טעמא דקרא קאמרי ולא קאי אפירות אלא אהלואת כסף וכלומר דמרבית דקרא קאי נמי עליה וכן בגמרא מי איכא נשך בלא תרבית. ועתוי\"ט:",
                "וחלקן בשמות דלרבית דאורייתא קורא נשך דכתיב ברישא ולרבית דרבנן קורא תרכית שכתוב אחר כך.:",
                "רש\"י. ולא קאי אסור אלא איין. ונקט רישא לרבותא דסיפא דיין אסור, אע\"ג שבא מכח פסק הראשון של חטין שהיה דרך מקח וממכר ולא דרך הלואה. והתוספ' הקשו עליו ופירשו דלקח חטים דתנן נמי בהעמדת מלוה שהיתה לו עליו כבר ואסור קאי גם אחטין:",
                "ואע\"ג דלא משך לא הו\"ל רבית הואיל ואם בא לחזור קאי עלייהו במי שפרע. רש\"י. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ואע\"פ דקיי\"ל בקדושין פ\"ג מ\"ו דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף היינו לומר שבכל יום ויום מרויח כנגד יום. נ\"י:",
                "שדהו ולא תני חצירו כמו ברישא. דמלתא אגב אורחיה קמ\"ל שאם הגיע לידי כך למכור קרקעתיו שימכור שדהו ולא חצרו. כדמוכח קראי בסוף פרשת בהר ומכר מאחוזתו וגו'. והדר כי ימכור בית מושב:"
            ],
            [
                "ורישא וסיפא שוין אלא רישא מיירי בזביני הוה רבותא למנקט בגוונא דאיסורא וסיפא דבהלואה הוה רבותא למנקט בגוונא דהתירא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "מעות כו'. וצריכא דאי תנא חנוני חנוני הוא דסגי ליה כפועל בטל משום דלא נפיש טרחיה אבל מעות ליקח בהן פירות דנפיש טרחיה אימא לא. ואי תנא מעות כו' ה\"א התם הוא דבעי כפועל בטל משום דנפיש טרחי' אבל חנוני דלא נפיש טרחיה אימא סגי להו במשהו בעלמא דאפילו לא טיבל עמו אלא בציר ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת זהו שכרו, צריכא. גמרא:",
                "רש\"י. והקשו בתוספ' דהא אמרן דלהכי אצטריך למתני מעות משום דנפיש טרחיה. אימא לא סגי ליה כפועל בטל. והלא למה שהיא כבדה נוטל יותר אמאי ס\"ד דלא תסגי כפועל בטל. ופירשו כפועל בטל היינו כיושב ובטל לגמרי. ופירוש דבריהם דאומדין כמה רוצה ליטול פועל אחד כדי לבטל ממלאכתו לגמרי דהשתא בין שנותנים לו מלאכה קלה או כבדה שעורו שוה. ב\"י ועתוי\"ט:",
                "תרנגולין. איצטריך לאשמעינן דיהיב ליה מזונות דאפרוחים אע\"פ שהוא דבר מועט ולא תימא דלא קפדי ביה אינשי. והיינו טעמא שהקדימו רש\"י והר\"ב לפרש מזונו שלא במקומו:",
                "ואין כו'. משום סיפא דאבל מקבלין כו' תני ליה:",
                "שכר עמלו. הכא לא שייך למתני כפועל בטל דאין מתבטל להאכילם ולהשקותם אלא רגע אחד ביום. אבל חנוני כל עסקו בכך. דתניא בתוספתא המושיב חנוני אם הוא אומן לא יעסוק באומנתו:",
                "וקמ\"ל דבסתמא אין מקבל עליו שום אחריות. ולא הוי עיסקא כיון דבתחלה כשקבל עגלים לא שמו אותם אלא לאחר שגדל ובאין לחלוק השבח אז שמין אותה כמה השביחו. ולהכי תני ברישא שמין ובסיפא מקבלין וכששמין בשעת קבלה בסתם מקבל עליו חצי האחריות כמו בשאר עיסקא. תוספ'. וכן הדין בביצים ובכל דבר שלא קבל עליו אחריותו. נ\"י:",
                "שאז הוא עומד בעיקר טעם בשרו.:",
                "טוענת. וכן מצינו בכמה מקומות במשנה ששונה חמור והכונה לנקבה כו'. וכן בכתוב. וכתב הרד\"ק דחמור כולל זכר ונקבה:"
            ],
            [
                "דאיכא גללים. ואידך גללים אפקורי מפקיר להו. גמרא:"
            ],
            [
                "ונ\"י פירש דהכא אתא לאשמועינן דאין מקבלין כלל. ואפילו יהיב ליה אגרא הואיל דכולה מלוה:"
            ],
            [
                "ופרכינן בגמרא דהא אין שליחות לנכרי. מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית. ולכל התורה כולה ילפינן לה. ומסקינן כגון שנטל הנכרי ביד וקבלן מן הראשון. וקמ\"ל דלא תימא נכרי גופיה כי עביד. אדעתא דישראל קא גמיר ויהיב. ועתוי\"ט:",
                "אבל כו'. כגון נכרי שלוה מישראל ברבית ובקש להחזירו לו. מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר: ואם העמידו אצל ישראל אסור. גמרא. ולרש\"י ולר\"ח טעמא דאסור משום דיש שליחות לנכרי לחומרא מדרבנן. ור\"ת מוקי הכא ג\"כ בנטל ונתן ביד:",
                "אין כו'. אין נותנין מעות לישראל חבירו ע\"מ ליתן לו בהם פירות לסך כך לזמן פלוני. דכיון שלא יצא השער בבמה נמכרים. שמא יתיקרו כשיצא שער שלהם. נמצא שהיה משתכר זה בהמתנת מעותיו. שיתן לו פירות כפי מה שפסקו בזול. נ\"י:",
                "ואע\"פ כו'. בגמרא דא\"ל שקל לטיבותך ושדיא אחיזרא. מאי אהנית לי. אי הוה לי זוזי בידי הוי מזבנינא בהיני ושילי. והתוספ' כתבו אע\"ג דלא משך אין זה רבית. כיון שאם היה בא מוכר לחזור הוה קאי במי שפרע. ולכן חשיבי כנתייקרו ברשות לוקח ע\"ב. נראה שדעתם שאין להוציא מידי איסור רבית אא\"כ שנוכל לומר שהיו קנוים לזה שנתן המעות וברשותיה אייקר. וזה כדעת רש\"י שכתב בריש פרקין. ועתוי\"ט:",
                "רש\"י. וכלומר הואיל ולענין מי שפרע מיהא קנה:"
            ],
            [
                "ופוסק וכו'. ארישא קאי, יצא השער פוסקין. ואע\"פ שיש נוסחא דלא גרסינן לאותה בבא כמ\"ש תוספ'. מ\"מ מדיוקא שמעינן לה ועלה קאי ופוסק עמו:",
                "ואע\"פ שאין לו. וגם מתחלה בשנתן לו המעות לא התנה. לא תוה כרישא גבי יין אין לו. דהתם זקפו עליו בהלואה אבל הכא בתורת מקח נותן לו וכ\"ב התוספות:"
            ],
            [
                "ביוקר כו'. שאם היה הסאה בב' סלעים, והוזלו. שסאה עומדת בסלע היה נוטל רק סאה, אע\"פ שבשעה שנתן היה נותן לו מה ששוה ב' סלעים. ואם כשנתן היה סאה בסלע ואח\"כ עמד סאה בב' לא היה נוטל אלא חצי סאה שבשעה שנתן לו לא היה נותן אלא מה ששוה סלע אחד:",
                "בבא הראשונה נקט אבל בזול ותוקרו הוא רבותא טפי דהשתא מקבל חטין מועטין ממה שנתן וכן הוא בנ\"י.:",
                "לגורן. דחיישינן שמא תתייקר אע\"פ שאז אין רגיל להתיקר. תוספ':",
                "דסאה בסאה דרבנן הוא ולא נשך דאורייתא. רש\"י:"
            ],
            [
                "ונמצאת אותה שלוה נזקקת על פירות שבשוק (כלומר על פירות אחרים) וזו פנויה ללות עליה. וכשלוה כל אחת ואחת לוה בהיתר דהא אלו לוה סאה ואכלה. ואכל גם הראשונה הואיל כשלוה בהיתר לוה. ישלם חטין. ה\"נ כשלוה בהיתר לוה כל סאה וסאה שהרי זו עומדת. רש\"י. ועתוי\"ט:",
                "וכן כו'. משום דשמעינהו לרבנן בסאה וסאה ביש לו, וככר בככר אפילו שאין לו. וטעמייהו דשאלת ככר שהוא דבר מועט לא בעינן שער בשוק שאע\"פ שאין לזה יש לזה. אי נמי משום דלא קפדי שכנים בהא מלתא. ואתא למיפלג עלייהו בתרתי. ב\"י. ועתוי\"ט:",
                "בשכר שממתין לו על שכר פעולתו עד אותו זמן הוא מקבל עליו מלאכה שהוא קשה מזו. רש\"י:",
                "וז\"ל רש\"י גריד לשון יובש שהארץ יבשה ואין גשמים יורדין.:",
                "וז\"ל הר\"מ הקרקע בימות החמה קל לחפור ולתקן למעוט הטנוף ואורך היום:"
            ],
            [
                "יש כו'. לשון הר\"מ מה שאמר ר\"ג ור\"ש הכל הלכה. אבל צריך שתדע שהדברים האלה וכיוצא בהם הם הדברים שראוים להתרחק מהם בלבד. וכלומר שאין בהם איסור דאורייתא. אבל הם רבית דרבנן:",
                "לא יאמר כו'. נראה בעיני שהם דברי הלוה למלוה שמודיעו שבא איש פלוני כו'. כל לא יאמר דמתניתין בלוה הם אמורים. ומיירי שמבשרו בכך וטעמא כדתניא רשב\"י אומר מנין לנושה בחבירו ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום. ת\"ל. כל דבר אשר ישך. אפילו דבור אסור. ונוסחא אחרת דע אם כו'. ופירושו שהם דברי המלוה ללוה. ועתוי\"ט:",
                "הסופר. משום לא תשימון. הר\"מ. ונ\"ל דה\"ה בלפני עור כשלא הלוהו בלא שטר:",
                "לא תתן. את כספך לא תתן לו כנשך:",
                "בכל הני דחשיב במתניתין דהוא נותן בנשך בשעת הלואה, והוא לוקח בשעת פרעון. והוי לו כנושה כשתובעו ודוחקו (ר\"ל שכן רגילות כשתובעו דוחקו) והוא שם עליו בנשך בשעת פיסוק התנאי ונותן מכשול לפני הלוה להעכירו על לא תשיך לאחיך שהיא אזהרה ללוה. רש\"י. ועתוי\"ט: [מ] לא תשיך לאחיך: [מא] זמנין דעברי נמי אלפני עור לא תתן מכשול, כגון שלא היה מלוה בלא ערב ועדים. אבל לא תשימון פסיקא ליה כו'. תו':"
            ]
        ],
        [
            [
                "האומנין. משמע ליה בין בשכיר יום בין בקבלנות. אבל בפרקין דבתר הכי נקט פועלים משום דפועלים לא משמע אלא שכירי יום, דבהכי מיירי כדאמר התם, בזמן שאמר להשכים ולהעריב. תוספ':",
                "ומתניתין אורחא דמלתא נקט שכן דרך העולם שולח אחד מן האומנין וה\"ה לאחר.:",
                "והאי תנא חזרו נמי הטעו קרי ליה. גמרא:",
                "בשני רישי\"ן. ולספרים דגרסי קדר י\"ל דלהכי נקט קדר לפי שקדרין רגילים להיות להם קרונות. תוספ':",
                "פרייפרין. דבר האבד חשיב ליה שעתה זמנו הוא לעשות. תוספ':",
                "נראה דלא גרס ליה במשנה. ולשון רש\"י, חלילין לכלה לשמח חתן וכלה, או למת לקונן:",
                "כלומר עכשיו אינו מוצא פועלים, אבל ודאי כששכר אלו היה מוצא. דאלת\"ה מה הפסידו עליו. רשב\"א:",
                "וחזרו כו'. בכאן לא פירש הר\"ב לאחר שעשו מקצת כדפירש לקמן. דהכא אפילו קודם שהתחילו מיירי דומיא דרישא דאוקמינן בגמרא בהדיא בשלא הלכו. הר\"א:",
                "עד כדי הכפל משכר הראשונים דבהכי סמכי דעתייהו. ופירש הסמ\"ע ז\"ל כי היכי דמצינו, בערבוני יקון דמהדר ליה אם אחזור, בו אכפול ערבתך:"
            ],
            [
                "דאלו פועל דהיינו שכיר יום. יכול לחזור בו אפילו בחצי היום דאמר רחמנא עבדי הם ולא עבדים לעבדים, והאי טעמא לא שייך אלא בשכירות. אבל בקבלנות אין זה עבד אלא לעצמו. אבל בדבר האבוד אפילו פועל יש לו דין השנוי במתניתין דלעיל. גמרא:",
                "רש\"י. ולא רצה לפרש כשהוקרו פועלים ויתן להם סלע וחצי על חצי שעשו כמו ששוה עכשיו. שאין זה סברא כי למה יתן להם בעה\"ב יותר ממה שהתנה עמהם כיון שאין מפסידים בחזרת בעה\"ב ואדרבה יותר מרויחים שעתה ימצאו שיתנו להם סלע וחצי לקצור חצי קמה והוא לא היה נותן להם כי אם סלע. תוספ':",
                "דסתם לן תנא כר\"י דפרק ט' דבבא קמא משנה ד'. גמרא:"
            ],
            [
                "וזו כו'. וה\"ה אפילו זו שהלך בה קצרה יותר אלא שלא חש להאריך. תוספ':",
                "וכ\"כ רש\"י. ודוחק לומר כן שדרך הבהמות ללמדם ללכת בהר ובבקעה. והתוספ' פירשו שידוע שאותו היום היה אויר משונה בהרים יותר מבבקעה, או איפכא, משלג ומטר, והוי תחילתו וסופו בפשיעה. ועתוי\"ט:",
                "גירסתו והבדיקה בדל\"ת. אבל בגמרא ברי\"ש ואמרו בפירושו נהוריתא, על דרך סגי נהור:",
                "אנגריא. שכשפוגעים בדרך לוקחים ואין מחפשים בבתים ולפיכך אומר לו הרי כו' דמזלך גרם שאלו היתה בבית לא היתה ניטלת. ולפיכך אפילו אינה חחרת. דלא דמי למתה דהכא מוכח דמזלא דידיה גרם. תוספ':",
                "לא קאי אאנגריא. המגיד:",
                "רש\"י. ולשונו מגומגם. דהכא איירי בחמור סתם, ולהכי כתב בריש דבריו שצריך להוסיף מעות כו', וכן מדתני במתניתין חייב להעמיד לו חמור אחר. הרא\"ש. וטעמא דבמשיכת החמור משתעבדין נכסי המשכיר להעמיד לו חמור אחר:",
                "פטור. ולא הוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס דחייב. דלא חייבוהו אלא כשבא האונס מחמת הפשיעה. והכא אילו לא פשע והוליכה בהר כ\"ש שהוחלקה. תוספ':",
                "המעלה. הוחמה בעלותה מרגלי ההר לראשו. רש\"י. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                ". וזה אוחז הדרבן לכוין פרה לתלמיה וזה הולך אחר המחרישה ומכביד היתד בקרקע שבו הברזל והוא קנקן דמתניתין:",
                "פטור. ר\"ל שלא ישלם השוכר לבעל הפרה אלא האומן שחרש והיה תופס המחרישה ושברה. הוא ישלם לבעל הפרה. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
            ],
            [],
            [
                "כלומר דהכי משמע כשאומר טול את שלך והבא מעות. ולא אמר הבא מעות וטול שלך. דהוי משמע שעדיין תופסו כו'. אבל כשאומר גמרתיו פשיטא דש\"ח הוא כיון דידעו הבעלים שכלתה מלאכתו הוי כשואל שכלתה ימי שאלתו שפטור מאונסים וכמ\"ש הר\"ב פ\"ח מ\"ג. גמרא:",
                "ופירש\"י בעליו של חפץ זה שנגנב במלאכתו של שומר היה שאף הוא משמר היה לו. וכתיב אם בעליו עמו לא ישלם ודרשינן עמו במלאכתו. ואע\"ג דבשואל כתיב. לקמן (דף צ\"ה) דרשינן ליה אכולהו שומרין:",
                "הנח כו'. מיירי דמונח במקום שקונה. נ\"י:"
            ],
            [
                "בההיא הנאה דלא בעי למיתב ליה רפתא לעניא בשעה שמלוה עליו, דהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ובההיא הנאה נעשה שומר שכר כל זמן שהמשכון אצלו. גמרא. ועתוי\"ט:",
                "רש\"י. וכלומר אבל הוא לא ישתמש בהן וינכה לו שכרו בחובו. וטעמא, כתב הטור משום חשדא, ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "כלומר רבי אליעזר, דתמה. משום דקס\"ד כו':",
                "דסתם מתניתין ר\"מ הוא.:",
                "לטעמיה דס\"ל נתקל פושע הוא כו' ולפיכך משביעין דשלא בכוונה שברתיה. אבל לר' יהודה דהתם והלכתא כותיה דס\"ל נתקל לאו פושע הוא, משביעין ליה שלא בפשיעה נשברה, בין שומר חנם בין שומר שכר. הרי\"ף והרא\"ש. ונראה מלשונם דלאו פושע הוא אפילו שלא במקום מדרון. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "להשכים כו'. בששכרן סתמא ואמר להם אחר שהשכירן כבר. להשכים כו'. אבל אם התנה מעיקרא הכל לפי תנאו. תוספ':",
                "כלומר שזו המלאכה היא עבידתא שפירתא. ואדעתא דהכי טפאת לן:",
                "ואם אין האוכל מזומן נמתין בביתו ולא נצא השדה למלאכתינו. תוספ':",
                "דכתיב ויקח בן בקר רך וטוב. בן בקר אחד, רך שנים, וטוב שלשה. גמ'. ונקט נמי יצחק ויעקב משום כי ביצחק יקרא לך זרע. ועתוי\"ט:",
                "כמנהג כו'. הכל לאתויי השוכר את הפועל וא\"ל כאחד וכשנים מבני העיר. משמנין ביניהן. פירש\"י שנותנין להם כמו שנותנין לבינוני. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "מן התורה. משום דאיירי מעיקרא בפועלים שאוכלים ע\"י שפסקו להם מזונות או ע\"י מנהג המדינה, להכי נקט ואלו אוכלין מן התורה בלא פסק ובלא מנהג. תוספ':",
                "כלומר שנגמר מלאכת בשולן שאינן צריכין עוד לקרקע.:",
                "ובפועל הכתוב מדבר נאמר כאן ביאה ונאמר להלן לא תבא עליו השמש. גמרא:",
                "כלומר ואין שעת גמר מלאכתן למעשר פוטרתן.:",
                "דהא שור לאו דוקא דכל מילי איתנהו בחסימה כדילפינן בסוף פ\"ה דב\"ק. גמרא:",
                "אוכל במחובר. אף נחסם אוכל במחובר. גמרא:",
                "דעיקר פעולה משום תקון גדולים הם. ועתוי\"ט:",
                "שאין אוכלין. אפילו מהלכות מדינה. גמרא:"
            ],
            [
                "בכתפו. דאינו מזיז ידיו ורגליו. רש\"י:",
                "אוכל. מ\"ט כי תבא בכרם רעך בכל מה דעביד. גמרא. ונ\"ל דמפיק ליה מדלא כתיב כי תבא לבצור בכרם רעך:"
            ],
            [
                "בתאנים כו'. שנאמר בכרם ואכלת ענבים, ענבים ולא תאנים. ספרי (וירושלמי). ועתוי\"ט:",
                "לא כו'. ואפילו שכרו לעשות בשניהן. טור:",
                "לא אמרו. שיאכל אלא בשעה שהוא עוסק במלאכה. ולא שישב לו ויאכל לומר הרי מנעתי את עצמי עד כאן ולא נטלתי לאכול ועכשיו אשב לי ואוכל:",
                "דבגמרא מקשו בה. כשהיא פורקת מהיכא אכלה (כל משאה פורקין בבת אחת והולכין) אימא עד שתהא פורקת. ופירשו התוספ' דסד\"א שאינה אוכלת אלא כשהיא רואה בפניה כו' קמ\"ל. ולא קאי אמפני השבת אבידה, דמן הדין אוכלת. אלא מלתא באפי נפשה הוא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "מתירין. והא דכתיב כנפשך שבעך מפרש בגמרא דדרשינן ליה מה נפשך אם חסמת פטור. אף פועל אם חסמת פטור כו'. ובספרי, וחכ\"א שבעך, מלמד שאוכל יתר על שכרו. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "קוצץ כו' עד אשתו. ומדעתן. טור. ומשום הכי לכולי עלמא גדולים ממש. ולא פליגי אמוראי כמו במ\"ה דפ\"ק:",
                "עבדו כו'. כנענים. המגיד:",
                "שאין כו'. שהפועל משל שמים הוא אוכל (ולית להו למרייהו. זכייה באכילתו עד שיתנהו לתוך פיו. רש\"י). גמרא:"
            ],
            [
                "לא כו'. דלא אמרינן שהיו סבורים שיפדה אותם כדי שיאכלו. אלא מדלא אתנו, אדעתא דהכי נחתי כאלו קצץ כן עמהם. נ\"י:",
                "אם לא כו'. לא ששכרן סתם לעשות לו מלאכה דבכהאי גוונא אמאי פודה ומאכילן, אלא כגון ששכרן לבצור כרם ולא הודיען שהוא נטע רבעי כו' והוי כמקח טעות. המגיד:",
                "נתפרסו כו'. רישא במחובר וסיפא בתלוש:",
                "אם לא כו'. כגון שאמר להם תחלה לדרוס בעיגולין, סבורין שזו היא תחלת דריסתן ועדיין לא נגמרה מלאכתן כו'. הה\"מ:"
            ],
            [
                "ד' שומרין. ודיניהן שלשה. גמרא. דשוכר כנושא שכר:",
                "נשבע. פשיעה לא חשיב, דבהא כולהו חייבים. תוספ':",
                "הכל. מה שהוזכר בפרשה. אבל מתה מחמת מלאכה לא. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "ואע\"ג דהשתא מחייב בכפילא משטען טענת גנב ובאו עדים שהוא גנבו כדתנן פ\"ט דב\"ק. ופרשה שניה דמחייב בגניבה לא אתי לידי כפילא שכשטען שנגנב מחייב בקרן. אפ\"ה קרנא בלא כפילא עדיפא. דהא שואל חמור ואינו משלם אלא קרן. גמרא:",
                "לאפוקי שואל דמשכחת לה דכל הנאה שלו. בקיימא באגם דלא בעי מזוני. ובנטר מתא דלא בעי נטירותא. א\"נ בשאילת כלים. גמרא:"
            ],
            [
                "ובגמרא, אמאי, ליקום גברא כלפי גברא. ומוקי לה בלסטים מזוין. ואפילו רועה מזוין פטור, דהאי מסר נפשיה שע\"מ כן בא, להרוג או ליהרג או ליקח ממון, אבל הרועה אין לו למסור נפשו על כך:"
            ],
            [
                "אינו כו'. תימה דפשיטא דפשיעה גמורה היא. וי\"ל דקמ\"ל דאפילו יש לתלות ולומר שמתה גם בשביל דבר אחר. אפ\"ה חייב דלא הו\"ל לסגפה. והרא\"ש כתב ואפילו לא מתה מיד דתלינן שמשסגפה התחילה להתקלקל. וכן כתב המגיד. וכתב עוד, דהאי אינו אונס לאו דוקא אונס לא הוי ופשיעה נמי לא הוי. [אלא דפשיעה הוי ושומר חנם נמי חייב]. ועתוי\"ט:",
                "פירש\"י שתקפתו על כרחו ועלתה. ולא יכול להחזיק בה שחזקה היתה ממנו. וכ\"ש דנפילה היתה שתוקפתו כו'. ועתוי\"ט:",
                "העלה. או שעלתה מאליה והוא יכול למונעה ולא מנעה. הר\"מ:",
                "ונפלה. אע\"פ שתקפתו ונפלה. הר\"מ:",
                "דכולה מתניתין ר\"מ היא, כדאיתא בגמרא.:",
                "דבדרך שתיקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרין. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ולא מצי לפרושי דמתניתין בדבר שאינו של ממון. משום דכל תנאי שיש בו מעשה וכו' שמעינן בעלמא דר\"מ אמרה. גמרא. ואפ\"ה הר\"מ מפרש באינו של ממון:",
                "ובין עשה מעשה שנתן לה קודם התנאי או לא נתן לה עד אחר התנאי, כל שהקדים אמירת המעשה הרי זה וכו' קודם התנאי, התנאי בטל. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "עמה. מדקתני סיפא ואח\"כ, ש\"מ עמה עמה ממש. גמרא. וכתב: נ\"י לאשמעינן דאם א\"ל הרי פרתי ואני נשאלים לך. אע\"פ ששניהם נשאלים בבת אחת ואפילו הוציא בלשונו הפרה תחלה פטור. כאלו היו נשאלים תחלה הבעלים ואח\"כ הפרה. ועתוי\"ט:",
                "ובגמרא, איפוך אנא, מסתברא שאלה עדיפא, שכן חייב במזונותיה על ידי השאלה ולפיכך אותה שעה פוטרתו. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "חצי יום כו'. זו אף זו קתני. לא מבעיא שאלה חצי היום כו' דספק גמור דאיכא למטעי שהכל ביום אחד וחשיב דררא דממונא (שבלא טענותיהם יש ספק לב\"ד. תוס') ולהכי קתני בסיפא זה אומר איני יודע כו' יחלוקו. אלא אפילו שאלה היום ושכרה למחר אית לן למימר יחלוקו. ולא מבעיא בפרה אחת דספיקא רבה היא אלא אפילו בשתי פרות יחלוקו. תוספ'. וכלומר דאף בזו איכא ספק לב\"ד:",
                "אם הלויתני. והכא נמי הוה כאינו יודע אם נתחייבתי לך דלא נשתעבדו נכסי השואל לאונסים עד שעת האונס. ועתוי\"ט:",
                "ולא מדין המשנה.:",
                "וע\"י גלגול ליכא לאוקמיה כדמוקי לבבא דזה אומר שאולה כו' ישבע כו' די\"ל דהא גלגול שבועה מסוטה ילפינן, ולפיכך אין מגלגלין אלא על ידי טענת ברי שלא זינתה, שאם היתה מסופקת לא היתה שותה. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "אבל שאל אחת ושכר אחת מוקמינן בג' פרות ומתו ב'. בחדא מודה ששאולה היתה וחייב בדמיה. והיא מחייבתו שבועה של השניה:",
                "דאי חדא קיימא הו\"ל הילך.:",
                "דרשינן לה בפרק ז' דשבועות מ\"ו מקרא.:",
                "השוכר. משום דאמר שכורה מתה ובעי למפטר מדין שאלה, קרי ליה שוכר. אע\"ג דמתניתין מתחלת השואל כו':",
                "פטור. אפילו משבועה, מדלא קתני ישבע כמו בסיפא. וטעמא דמלתא משום דמשאיל טוען שמא. ולא דמי לשבועת השומרים והשותפים שתקנו עליהם שבועה אע\"ג דטענו שמא. משום דמורי אנפשייהו התירא מש\"ה רמו רבנן שבועה עלייהו. אבל בהא מלתא לא שייבא בה הוראה דמידע ידע אי שאולה אי שכורה. נ\"י. וא\"ת וישבע ע\"י גלגול. וי\"ל שאין מגלגלין שבועה בטענת שמא של התובע אלא במקום שיש רגלים לדבר. ועתוי\"ט:",
                "פירש\"י ונ\"י, דלמאי דמוקמינן למתניתין בשיש עסק שבועה כו' הכא נמי מוקמינן לה כגון שטענו ב' פרות שאולות והודה באחת שמתה בפשיעה, וכפר אחת, דהשתא ישבע שפיר משום מודה מקצת. ונ\"ל דמשום דפירוש דע\"י גלגול הוא קרוב למשמעות המשנה, להכי מפרש הר\"מ והר\"ב ע\"י גלגול. ועתוי\"ט:",
                "והא דסתם לן תנא כסומכוס משום דבעי למתני כולתו דינא. חייב ופטור, וישבע ויחלוקו, ולא משכחת ליה חלוקה אלא אליבא דסומכוס. נ\"י:",
                "נראה שדעתו כדעת הר\"מ בפירושו שכתב ישבע היסת (דאי ר\"ל ע\"י גלגול הו\"ל לפרש אלא ודאי דאין כאן גלגול מטעם שכתבתי לעיל). תו\"ע, דבפרק י' משנה ז' כתכו דבאיני יודע אם הלויתני פטור אף לצאת ידי שמים, וה\"נ דכוותיה וכמ\"ש לעיל. והר\"ם בחבורו נראה שחזר בו. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "נראה דלהכי בעי עדים בשיש הכחשה. אבל כשהלה מודה שעשאו שליח סגי ושלוחו הוא. דלא איברי סהדי אלא לשקרי. ועתוי\"ט:",
                "זכה כו'. הכא נמי בשזה אומר דמי עבר גדול כו' כדפירש הר\"ב לקמן, והוה כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא ומתוך שאינו יכול לישבע משלם. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "נתתי לך דמים לקנות עבד גדול. רש\"י. והקשו בתוספ' דא\"כ הוה ליה למנקט שליח ומשלח. אלא י\"ל דמיירי כגון שא\"ל המוכר בפני עדים (דאי בלא עדים ליכא דררא דממונא ואין לומר יחלוקו) עבד גדול אמכור לך בכ\"ה דינרין ועכד קטן בכ' דינרין. ולא ידעינן מה קיבל מלוקח. ועתוי\"ט:",
                "ובגמרא פריך תו דהא הילך הוא וליכא מודה במקצת:"
            ],
            [
                "רביעית. וכ\"ש יותר:",
                "יחלוקו. הלכה היא. לפי שההנאה משניהם ביחד. הר\"מ:",
                "דאע\"פ דהגושין מצילין אותן מן הערלה מ\"מ אינן יכולין לגדל פירות מחמתן. המגיד:",
                "ובגמרא, ולימא ליה אי את נטעת בתוך ג' לא הוה אכלת השתא קא אכלת פלגא בהדאי משום דא\"ל אי אנא נטעי הוה קטיני. וזרענ' תחותייהו סילקא וירקא:",
                "בגמרא תנא, אמר הלה זיתי אני נוטל אין שומעין לו מ\"ט משום ישוב א\"י וישלם בעל הקרקע דמי הזיתים דמי נטיעות ולא דמי עצים. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "יחלוקו. אפילו בפחות מרביעית לסאה יחלוקו. ומיירי כגון שרוצה בעל השדה לקיימן שאם שאלו ולא היה רוצה. היה אומר לו עקור אילנך בין בתוך ג' בין לאחר ג'. כי במה זכה בעל האילן לקיימו בשדה חבירו. נ\"י:"
            ],
            [
                "לכך וכך סך לחודש או לשנה שלא קבע לו זמן קבוע. נ\"י:",
                "שנים עשר חודש. שחנוני מקיף הקפות למכירין ושוהין מלשלם לו ימים רבים. וכשמביאין, לו מעותיו באין על פתח החנות שהקיפו שם. ואם הלך למקום אחר אינן יודעין אנה ימצאוהו. רש\"י. וכתב ב\"י, דהכי נמי השוכר גם כן צריך להודיע. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "אומן. והם עיקר גדול בישיבת הבתים והחצרות. הר\"מ:",
                "וסתם גללים אפקורי אפקרינהו בעלים וקניא ליה חצירו. ואפילו קדם השוכר והגביהן לא זכה בהן ובלא השכיר החצר. רש\"י. והר\"מ כתב אפילו השכיר החצר גם כן. ועתוי\"ט:",
                "התנור כו'. מיירי בתנור וכירה העומדים בחצר ושכורים לו לבשל בהם. ואשמעינן כיון ששכורים לו אפילו אם באו אחרים לבשל ולאפות בהם האפר של השוכר. טור. אבל להר\"מ נראה לי דאפר וזבל דין אחד להם דשל אחרים דמשכיר הם והא דקתני תנור משום דסתם תנור אין רגילות לבשל בו אלא השוכר בלבד. ודלא כמ\"ש הרמ\"א והסמ\"ע סימן שי\"ג לדעתו. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "לחדשים. הך בבא פשיטא. אלא דמתניתין דיני דיני קתני. ב\"י. ועתוי\"ט:",
                "הקשו התוספ' דהא [בפסחים דף ס'] ס\"ל ר' יוסי אף בגמר דבריו אדם נתפס. ועוד דבפ\"ה דתמורה ס\"ל ר\"י תפוס לשון שניהם. ותירצו, דהכא מספקא ליה שאי אפשר לומר דעת שניהם שהרי סותרים זה את זה. אבל בתמורה דאינם סותרים ס\"ל תפוס לשון שניהם. ובפסחים ובנזיר פרק ב' דמפרש דבריו, קאמר דבגמר דבריו נתפס:",
                "לא איירי אלא בלשונות הסמוכים זה לזה (דחיישינן דלמא חזר וניחם ורוצה בלשון הראשון). אבל אינם סמוכים זה לזה, כולי עלמא אחרון עיקר. נ\"י בשם הריטב\"א:"
            ],
            [
                "להעמיד כו'. לימי שכירתו. רש\"י. וטעמא דנכסיו נשתעבדו לו בחזקה שהחזיק זה בבית דומיא דחמור. במשנה ג' פרק ו'. טור:",
                "דאי דאמר ליה בהדיא בית שמדת ארכו כך וכך, מאי למימרא. אבל כשאמר בית כזה קמ\"ל שאינו יכול לומר לא היה ענין דברי אלא שיהיה קרוב לנהר ולשוק או למרחץ כזה. אלא חייב להעמיד לו כמדתו וכצורתו. דאיכא דקפיד בקטן. ואיכא דקפיד בגדול:",
                "ולא דמי לחמור זה ומת שאם יש בדמיו ליקח יקח. משום דבחמור כשמת, לזבוני קאי וליקח אחר, מה שאין כן בבית כשנפל שאין דרך למוכרו. תוספ' (דף ע\"ט ד\"ה ואם) ונ\"י ועתוי\"ט:",
                "עיין פרק י\"ב דכתובות משנה ג' בהר\"ב דהה\"נ הכא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "לקצור כו'. דלשניהם יש קפידא. דאם המקבל רוצה לעקור במקום שנהגו לקצור, יכול בעל הקרקע לומר בעינא דתתזבל ארעאי מהקש שישאר בו אחר הקציר ואם בעל קרקע רוצה לעקור יאמר המקבל לא מצינא דאטרח שהקצירה נוחה. וכשהמנהג לעקור והמקבל רוצה לקצור, יאמר בעל הקרקע בעינא דתינקר ארעאי. ואם הבעל הקרקע רוצה לקצרו, יאמר המקבל בעינא לקושש הקש לבהמותי. גמרא. ועתוי\"ט:",
                "יחרוש. פשיטא, לא צריכא באתרא דלא מנכשי ואזיל איהו ונכיש. מהו דתימא מצי א\"ל האי דנכישנא אדעתא דלא כרבינא לה, קמ\"ל דאבעי ליה לפרושי ליה. גמרא:",
                "הכל כו'. לאתויי הא דת\"ר מקום שנהגו להשכיר אילנות ע\"ג קרקע, שיטול האריס חלקו בפירות האילן. אע\"פ שאינו טורח בהן שאינן צריכין לעבודה. משכירין. כלומר מסתמא הם מושכרין. וקמ\"ל דאע\"ג דכ\"ע נותנים קרקע לאריס ע\"מ שיקחו הן שליש ואריס ב' חלקים. ואזיל איהו ויהיב בריבעא מהו דתימא דאמר ליה האי דבצרא לך אדעתא דלא יהיבנא לך באילנות. קמ\"ל דאבעי ליה לפרושי ליה. גמרא:",
                "כשם כו'. ליתא אלא בקבלנות. דאי בחכירות. לא שייכא חלוקה. רש\"י:",
                "בתבן ובקש. אותו שנקצץ עם השבולת קרוי תבן. והנשאר בארץ קרוי קש [ועיין סוף פרק י\"ז דכלים]. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "כלומר שנמשך בה מן הנהר הגדול. דאלו יבש הנהר הגדול הוי מכת מדינה דמנכין מחכורו כדתנן במ\"ו. גמרא:",
                "רש\"י. ומשום דמתניתין חכורו תנן, נקטי להו נמי בקבלה בחכירות. אבל בהדיא איתא בגמרא דמתניתין בין בחכירות בין בקבלנות. ועתוי\"ט:",
                "רש\"י. ולישנא דגמרא הכי היא מדקאמר זה, מכלל דקאי בגויה עסקינן. בית השלחין למה ליה למימר, דקאמר ליה בית השלחין כדקיימא השתא. משמע דלישנא יתירא דבית השלחין דייק. וברי\"ף ובר\"מ דמזה דייק:"
            ],
            [
                "אבל בחכירות לא שייך. דמאי שמין איכא. חכירתו יתן. רש\"י:",
                "שכך כו'. דאל\"כ פטור. וכלומר שכך רגילים לכתוב ולפיכך אע\"פ שלא כתב כמו שכתב דמי. דאי דוקא שכתב פשיטא שיש לו לקיים כמו שהתנה דהא לא גזים. אלא אשלם במטבא התנה. תוספ':"
            ],
            [
                "ולא כו'. ופירוש במקום שאין שם מנהג ידוע שלא לנכש. אבל אם נהגו שלא לנכש הכל הולך אחר המנהג:",
                "נותן כו'. והא ליתא אלא בחכירותא דאי בקבלנות פשיטא מי מצי א\"ל מאי אכפת לך. רש\"י:",
                "ומעלה כו'. כלומר אפי' אמר לו באחרונה אני חורש אותה. מצי א\"ל שמעלה לפני עשבין ע\"י הזרע שנופל מהן לארץ ויצמחו לשנה הבאה. ולזו לא תועיל חרישה. גמרא:"
            ],
            [
                "דאי בחכירותא מה לו לבעל השדה אם יחדל לו. סוף סוף חכורו הוא נותן לו. רש\"י:",
                "חייב כו'. מפרש בברייתא שכך כותב לו, אנא איקום ואבור ואזרע ובו' ואיקום כריא קדמך. ונ\"ל דלהכי לא תני ליה תנא דידן לאשמעינן דאפילו לא כתב, וכמ\"ש לעיל (אות י'):",
                "ונפילה פירש\"י זרע שמפזרין במפולת יד:"
            ],
            [
                "ואי בקבלנות מאי מנכה איכא מה שימצאו יחלוקו. רש\"י:",
                "נשדפה. לשון שדפון:",
                "מנכה. הכל לפי ההפסד שארעו. הר\"מ. ור\"ל דאזלינן בתר שדה שלו בין להקל בין להחמיר אם אין לקוי השדות כולן שוות. סמ\"ע:"
            ],
            [
                "בעשרה כו'. דאי בקבלנות פשיטא. דבל אחד זוכה ומתחייב בחלקו. רש\"י:"
            ],
            [
                "דאי בקבלנות הא אמרינן תכחוש ארעא ולא תכחוש מרה. והרי הוא נהנה בשינוי של זה. רש\"י. מפני שהשבח יהיה מעתה בכיסו והוא טוב לו משישאר אותו שבח עצמו בקרקע. נ\"י. והמגיד בשם הרמב\"ן כתב דאדרבה בקבלנות לא ישנה שיכול לומר בזו אני רוצה. ועתוי\"ט:",
                "ה\"נ פסק עמו חטין שמא הוא זרעה חטין בשנה שעברה. ואם תרענה זה שעורין. נמצא זה מקלקלה רש\"י:",
                "לא כו'. פירש\"י שהקטנית מכחשת הקרקע יותר מן התבואה. עתוי\"ט:"
            ],
            [
                "והא לא מתוקמא אלא בחכירות. דאי בקבלנות, מאי דבעי לזרע שהרי הבעלים חולקים בו. רש\"י. כלומר ולכחוש ארעא ולא לכחוש מרא. נ\"י. הרמב\"ן חולק כדלעיל (אות כא). ועתוי\"ט:",
                "רש\"י. וזה לשון הטור, קוצץ קורת שקמה בין אם ירד לתוכה בסוף שבע משנקצצה בין אם ירד לתוכה בשנה שלישית או רביעית, קוצצה כשישלימו לה שבע. שהרי יגדל לכשיצא עד שיחזרו לכמו שהיתה כשירד לתוכה:"
            ],
            [
                "מן המנין. כלומר חייב ליתן לו הז' מאות. ואע\"פ שאין שנה שביעית שוה לשאר שנים לפירות. מכל מקום שבוע קאמר. ולא תלה השכר לפי השנים כמו בסיפא. נ\"י:"
            ],
            [
                "לשון רש\"י העתיק דקאי אברייתא דסיימא בשכיר לילה שגובה כל היום שנאמר ביומו תתן שכרו. כלומר וסיפא לא תבא וגו'. ופתח רש\"י בלא תבא דסיים:",
                "דשאני של יום משל לילה. משום דאין לילה הולך אחר היום. והיום הולך אחר הלילה כששכירתו נמשך בלילה. ולא דמי לשכיר יום דאתמול שאינו גובה אלא כל הלילה. והך סיפא אתאן לר\"ש וס\"ל ה\"נ בשכיר שעות דרישא. ורישא אתאן כר\"י ולצדדין קתני (וכמו שפירש הר\"ב) וס\"ל נמי הכי בסיפא. וצ\"ע על הר\"ב והר\"מ דהוה להו לפרש כל זה, ודהסיפא אינה הלכה ועוד דלא תקשי רישא לסיפא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ביומו. כלומר משום כולה קרא דביומו, דאית ביה עשה דתתן, ולא תעשה דלא תבא וגו':",
                "ונראה לי שהוא מלשון ומחה על כתף ים כנרת דפרשת מסעי שענינו הגיע.:",
                "גמרא ולאו דוקא פועליו, דאפילו אין לו אלא פועל זה, דינא הכי, אלא טריד בעסקיו קאמרינן. נ\"י:",
                "פירוש אי מודה מקצת הוא דחייב שבועה מדאורייתא. ואפילו היכא דכופר הכל טפי הוה ליה לחיובי לבעל הבית שעליו לשלם. שהרי אם מודה מקצת הוא נשבע. ולפי שהיתה ראויה להיות על בעל הבית. קאמר דשקלוה. תוספ':",
                "עדים כו'. בגמרא. והא קא תבע ליה קמן. ומסיק דיש עדים שתבעו כל זמנו ופירש הרא\"ש כגון שכיר יום בסוף הלילה ושכיר לילה בסוף היום. ופריך ולעולם כו' וכי שכיר משהה שכרו כ\"כ זמן ארוך. ומסיק אינו נשבע ונוטל אלא למחר בלבד כנגד אותו יום של תביעה, אבל מכאן ואילך המוציא מחבירו עליו הראיה:"
            ],
            [
                "ואומר ר\"י, דמדרבנן היא. כדאמרינן בגמרא. תוספ' ונ\"י. והסמ\"ע כתב דהר\"מ והטור סבירא להו דמן התורה עובר אפילו בחוץ. עתוי\"ט:",
                "דתניא ממשמע שנאמר בתוץ תעמוד וגו' איני יודע שהאיש אשר אתה נושה בו יוצא. אלא מה ת\"ל והאיש לרבות שליח ב\"ד:",
                "ותימה ואם לא ימצא בידו האיך יכפוהו לפרוע מלוותו. ור\"ת מפרש דלא מיירי במשכנו לפרעון אלא שרוצה להיות בטוח במעותיו (ר\"ל כמ\"ש אות מ' ודו\"ק. ב\"ד). אבל כשרוצה ליפרע ממנו שליח ב\"ד נכנס לביתו. הרא\"ש:",
                "ומניח אחד. כלומר אחר שנטל שניהם למשכון מניח את שהוא צריך לו. והדר מפרש ואיזהו מניח. ונקט ליה בלשון חזרה. והר\"ב העתיק ומחזיר וניחא טפי:",
                "המחרישה. הקשו המפרשים והלא כלי שעושין בו אוכל נפש הוא ואין ממשכנין אותה. ותירצו, במשכנו בלילה שאינו זמן מלאכת החרישה. ולא אסרה תורה אלא שלא למשכנו בשעה שהוא ראוי לעשות מלאכה. ונ\"י תירץ, דמיירי באם עבר וחבל. ועתוי\"ט:",
                "אינו כו'. אלא ימכרנו ויגבה חובו. רש\"י. אבל בחייו לעולם הם בתורת חזרה כו' וממשכנין מעיקרא שלא תהא שביעית משמטתו ולא יעשה מטלטלין אצל בניו. גמרא. ובפעם אחת די. וחחרין וממשכנין כדי שלא יוכל לכפור. ועוד, כדי שיתבייש וימהר לפרוע. תוספ':",
                "דהא ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו הוא דכתיב.:",
                "ולא כו'. אפילו לאדם אחר הוא אסור למשכן מביתו. אלא לעבור עליה בשני לאוין. ודעת הר\"מ דבאלמנה אפילו בחוץ ובב\"ד אסור. ועתוי\"ט:",
                "החובל כו'. דעת הר\"מ שאפילו בשעת הלואה אסור (וכן דעתו באלמנה) ואינו מחוור. נ\"י:",
                "רחים. פירוש של יד שהוא מטלטלין ושייך ביה משכון. אבל בתי רחים של מים. הרי הם כקרקע. ולא שייך ביה משכון אלא גוביינא כשאר קרקעות דלא שייך ביה משכון אלא במטלטלים. שאין ממשכנין ליקח קרקע למשכון. טור:",
                "משום ב'. פירוש אפילו בהתראה אחת אם חבל בפעם אחת רחים ורכב לוקה שתים. דאי בשתי התראות אפילו רחים ורחים חייב [שתים]. עתוי\"ט:",
                "שנאמר כו'. כלומר וכיון דקרא פירש תרווייהו וכל אחד שם בפני עצמו הוא התראותיהן חלוקות ולא הוי לאו שבכללות:",
                "ולא כו' אמרו. כלומר מה שאמרו חכמים דחייב משום שני כלים ואע\"פ שהם למלאכה אחד לא כו'. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ואותם שפינו אזלו לעלמא דלא מצינו לשיילינהו. גמרא. ואפילו הן ברשות אחד מהם לא הוה אידך המוציא מחבירו עליו הראיה. דלא חשבינן ליה מוחזק. דשותפין לא קפדי אהדדי למקני רשותא דידיה, הלכך ברשותא דהאי נמי יתבי דהא לא קפיד עליה מלאושליה דוכתא. בגמרא:",
                "ובעפר. שכן היה דרך בניניהם לחבר האבנים בעפר כענין שנאמר ועפר אחר יקח וטח את הבית:",
                "להשתבר. אם יש אבנים שבורות. שאבניהם של לבנים היו. רש\"י:",
                "לדעת הסוברים דהיכא דלא הוה ליה למידע אין אומרים מתוך שאינו יכול לישבע משלם. פי' התו' דהכא רגילות הוא שכל אחד מכיר מקצת אבניו. ועתוי\"ט:",
                "ועולות כו'. לפי חשבון שלימים דהלה נוטל שלימים כנגדן, דמדהני ידע, טפי לא ידע, תו לית ליה. ומהני ליה להא שנוטל אלו שמכירן, כגון שהם גדולות וטובות יותר משאר הלבנים. גמרא:"
            ],
            [
                "מוקי לה הכי דבאחין שחלקו אין על התחתון לבנות תקרה. תוספות. ועתוי\"ט:",
                "נפחתה כו'. תקרת הבית שבני עליה דורסים עליה. שבאתה התקלה מחמת תקרת הבית. חה שעבד לו חבית כשאמר ליה שע\"ג בית זה. שכל זמן שנתקלקלה עליתו מחמת בית. או יתקן או ידור עמו בבית. אבל אם נפלו כותלי העליה אינו חייב לתקן. ולא ידור עמו בבית. שאין זה הקלקול מחמת הבית. מגיד:",
                "דאי לאו דשעבדו למה ליה למימר שעל גבי בית זה, והא קא חזי ליה לעליה, דעליה זו קאמר ליה. רש\"י:"
            ],
            [
                "אמר כו'. וא\"ת למה הוא צריך לבנות הבית, יכפוהו לבעה\"ב לבנות כו'. תירץ בירושלמי, בשאינו. כלומר כשהלך למדינת הים דבכה\"ג אי אפשר לכפותו, שאין ב\"ד יורדין לנכסיו שלא בפניו. ודעת הרשב\"א דאין כופין אפילו בישנו. לפי שלא נשתעבדו נכסי בעה\"ב לכשנכוף אותו לבנותו. ועתוי\"ט:",
                "ולא דמי למה שכתבתי (אות ו') דודאי כשנפלו לגמרי מוטל על התחתון דאין בית בלא תקרה. אבל התם מסתמא אדעתא דהכי נכנסו תחלה שכל אחד יתקן הצריך לו והרי בעה\"ב א\"צ להתקרה כיון שיש גג על גבו. סמ\"ע. ועתוי\"ט:",
                "וקשה דהא נהנה הוא שא\"צ לעלות. ונראה דגרס ומקרה את העליה ויושב בתוכה. פירוש בעליה ולא יניח לבעה\"ב לכנוס בתוכו עד שיתן לו יציאותיו. תוספ':",
                "וא\"ת אמאי אינו חסר, והלא משחיר לו כותליו בעשן כשדר שם. לפיכך כתב הרשב\"א ז\"ל דמהא שמעינן דכל שזה אינו נהנה אע\"ג דאידך חסר פטור. שאינו אלא כמונעו ליכנס לביתו שהוא פטור. ועוד ראיה ממשנה ג' פ\"ט דדוקא משום דכך כותב לו. ע\"ש:"
            ],
            [
                "וכ\"ב רש\"י בשותפין. וכתב הרא\"ש דהכא על התחתון לתקן התקרה לפי שהוא צריך לה. כדי שלא יתקלקל בית הבד שלו. משא\"ב בבית של שותפין שא\"צ לתקרה. כי די לו בגג. ועתוי\"ט:",
                "וזורע כו'. ומשמע דלגמרי יורד וזורע למטה כשיעור כל גגתו (דאין זורעין לחצאין) ואע\"פ שכל שאר בית הבד מחופה בקירוי. אפשר לזרוע זרעים שאינן צריכים לגשמים כעין חזרת. ב\"י:",
                "ועל שם שהיא כפופה בעגול נקראת כיפין. לשון הלכוף כאגמון:",
                "וא\"כ מיירי דוקא שבנאו כראוי אבל שלא כראוי חייב כו' וכי תנן פטור אפילו אנזקין דלאחר נפילה בשלא היה לו שהות לסלקם א\"נ בהפקיר נזקיו דהואיל דלאחר נפילת אונס הוא פטור וכן חייב דסיפא נמי בכל ענין הוא. נ\"י. וכתבו התוספ' דשעת נפילה דומה לאש. והרא\"ש כתב דגם שעת נפילה דומה לבור:"
            ],
            [
                "אין כו'. אע\"ג דמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס פטור כדלעיל הכא אשתמוטי קא משתמיט ואינו מפקירו כדלקמן. תוספ':",
                "הילך כו'. מכלל דפנינהו. הא לא פנינהו לא אמרינן קנתה לו חצירו כדאמר במ\"ד פ\"ק, דלא מכוין לאקנוי ליה אלא אשתמוטי דקא משתמיט ליה. גמרא:",
                "בתבן כו'. אבל מידי דאכילה כגון חטין ושעורין שומעין לו. מרדכי:",
                "שכרך כו'. ולא תנן הכא ויציאותך דהכי מיד שקבל עליו קנתה לו רשותו כמ\"ש הטור סימן של\"ו. וכתב הסמ\"ע כו'. ולי נראה דהיינו טעמא משום דאיכא בל תלין, וא\"א דלא גמר ומקני, קרוב הוא לעבור עליו. ועתוי\"ט:",
                "שורין יש מקומות ששורין אותו ימים רבים צבור במקום אחר. רש\"י:",
                "לובנים כו'. לפי שמשהה אותן ליבשן כו'. רש\"י:"
            ],
            [
                "וכן פירש רש\"י. וטעמא, דעד כאן לא פליגי אלא בנופו, אבל בעיקרו כולי עלמא לא פליגי דעליון הוי, כדאיתא בגמרא. ומכל מקום נראה לי שהלשון צריך להיות הוא מונח:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}