38f25c3c17defea6f20ff0347ee3769ad4c062a2460def649bb8982358317ee2

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Derekh Chayim/English/Nataf translation.json

@@ -0,0 +1,118 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Derekh Chayim",
+    "versionSource": "Nataf translation",
+    "versionTitle": "Nataf translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "דרך חיים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "Kol Yisrael; The Opening Mishna": [],
+        "": [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<i>Rabbi Elazar HaKappar says, \"Envy, lust and honor remove a person from the world.\"</i>",
+                    "<b>Envy, lust and honor, etc.:</b> It may be asked, what is the reason these three things remove a person from the world? And that is [the case] even though it certainly should not be asked [from] this mishnah about the statement of Rabbi Yehoshua, who said (Avot 2:11), \"The evil eye, the evil inclination, and hatred of the creations remove a person from the world.\" And likewise [about] that it said above (Avot 3:10), \"Rabbi Dosa ben Hyrkanos said, '[Late] morning sleep, midday wine, etc. remove a person from the world.'\" As it is possible to say that all of these remove a person from the world. So it is not a difficulty at all. And no number was taught [to say, \"Three things.\"] For a number certainly comes to exclude [other things]; but no number was taught here. But it is [still] difficult - what is the reason that these three things remove a person from the world?",
+                    "<b>You should know</b> that man, who is an animal, has a spirit. And this spirit has different faculties, such that it performs different actions with these different faculties - as we explained above (Derekh Chayim 2:9) several times. And the Rambam, may his memory be blessed, wrote in [his] introduction to this tractate (Eight Chapters 1:1), \"That the head of the physicians placed into the beginning of his book that there are three spirits [in man]: The vegetative, the vital and the spiritual\" - as it is explained above in the chapter [entitled] Rebbe Omer. And he, may His memory be blessed, wrote that the thing is not so, that there be three spirits to a person. Rather the spirit is one, but it has different faculties and does different actions through these different faculties. Then the spirit is one and the faculties are several.",
+                    "And he explained the content of these three [main] faculties: The vegetative faculty is what absorbs the nutrition with which a person is nurtured, repels the natural excesses and expands the body in height and in width according to what it is. And it is from this faculty that there is the lust for promiscuity, which is from the excesses of nature that ripen this faculty. And every faculty of lust is from this faculty that is called the vegetative faculty. And the seat of this faculty is in the liver. The second faculty is the vital faculty, from which there is liveliness. And it is from this faculty that a person moves from place to place. And it is from it that vengeance, spite, envy and hatred are generated. And the seat of this faculty is in the heart, since this faculty is there. And the third is the spiritual faculty - many faculties come from this faculty, like the faculties of the five senses, the faculty of thought, of memory and of intellect. And the seat of this faculty is the brain. At the end of the day, the spirit has different faculties. ",
+                    "And our Rabbis, may their memory be blessed, divided these faculties as we have explained to you very many times. As the first section are the physical faculties, the second section are the faculties of the spirit and the third section are the intellectual faculties - as we explained above regarding (Avot 4:13), \"There are three crowns,\" see there (Derekh Chayim 4:13). And in several places, our Sages, may their memory be blessed, call them (see, for example, Bereishit Rabbah 14:9), the breath (<i>ruach</i>), the spirit (<i>nefesh</i>) and the soul (<i>neshamah</i>). And so is it appropriate to call them.",
+                    "And it is according to the division of these three faculties that they said, \"Envy, lust and honor remove a person from the world.\" As since the spirit has these three faculties that we explained above - if he overstepped the [proper] measure in any of these faculties, behold he has removed [himself] from the world. For a man is in the world through these three faculties. Since man is in the world through his faculty of the spirit, if he oversteps the measure with this faculty, he inclines towards absence. For the spirit of a man has a measure in everything. So if he oversteps the limit with excess, behold he inclines towards absence. For any excess is absence and lack.   ",
+                    "Hence he said, envy - which comes from the faculty of the spirit, as we have already said that envy is from this faculty. And this envy is an excessive action of the spirit - for why should a person be envious of a thing that is not his? Hence envy is an excessive action, and it brings absence to a person from the angle of his spiritual faculty.",
+                    "And likewise lust, which is from the angle of the vegetative faculty - such that he lusts for something that is not needed by a person. Behold this thing is an excess of this vegetative faculty. And with this, he oversteps the limit appropriate for him; hence absence comes to  him. For when any faculty of these faculties oversteps the measure and the limit, with what is not needed and inappropriate for him, he brings himself absence and death.  ",
+                    "And honor is from the intellectual faculty, since this intellectual faculty demands respect. As it is the level of this faculty that demands respect, since honor is certainly appropriate for it. And it is as it is written (Proverbs 3:35), \"The wise shall inherit honor\" - behold, honor is appropriate for the intellect. For the intellect is something metaphysical, and not something physical; and that is why honor is appropriate for the intellectual. And it is written (Isaiah 24:23), \"and across form His elders is honor,\" such that you see that honor is for the elders, since the intellect is also with them. And it is also written (Leviticus 19:32), \"In the presence of the elderly you shall rise and you shall respect an elder\" - and an elder is only this one who has acquired wisdom (Kiddushin 32b). So all of this shows that honor is appropriate for the intellectual faculty. But when he oversteps the measure by pursuing more honor than is appropriate, lack and absence comes to him from the angle of this faculty.",
+                    "The principle of the matter is that through these three things, the spirit of a person oversteps its limit that are appropriate for the spirit. Hence he used the expression, \"removes him from the world\" - meaning to say, it is because he oversteps the limit which is appropriate for the spirit in these three things; that is why a person [experiences] removal from the world through them. And it is already clear.",
+                    "<b>And in order</b> that you will understand words of wisdom well, and that you will understand how these three things remove a person from the world - see that these three things are apt for this and that they removed man from the world - that is the first man (Adam). So you will find that the tree from which the first man ate, which brought him death, had these three things in it. This means to say that he overstepped the limit of the measure with these three faculties; such that when a person oversteps the limit with them, he brings death to himself. And that is what Scripture said (Genesis 3:6) - \"The woman saw that the tree was good for food, and that it was tempting to the eyes, and that the tree was desirable to contemplate.\" Behold, Scripture mentioned these three faculties very much in order: \"That the tree was good for food,\" corresponds to lust, for the desire that is with a person is from lust - as was explained above - which is from the vegetative faculty that lusts for eating. \"And that it was tempting to the eyes,\" is corresponding to the faculty of the spirit, which is the vital faculty. As this is the opinion of our Rabbis, may their memory be blessed. And it is as we explained above (Derekh Chayim 2:11), regarding, \"the evil eye removes a person from the world\" (Avot 2:11). There we explained that the faculty of sight is dependent upon the faculty of the spirit; and like they said (Avodah Zarah 28b), \"the tendons of the eye are dependent upon the heart.\" And \"and the tree was desirable to contemplate,\" corresponds to the intellectual faculty. So behold that these three things were with the tree of knowledge, and the man was drawn towards the tree of knowledge because of this. And if it were not so, but there had rather only been one or two [of these] things in the tree of knowledge, man would not have been drawn to it in all of his parts. As the part that has no connection to the tree of knowledge would have prevented [it]. But now all of the three faculties of man were drawn towards the tree of knowledge, such that these three things were removing the man from the world. ",
+                    "And this is what they are arguing in the chapter [entitled] Ben Sorer OuMoreh (Sanhedrin 70a), \"Rabbi Meir says, 'The tree from which the first man ate was a grapevine, as nothing brings wailing to the world like wine.' Rabbi Yehudah says, 'It was wheat, as an infant does not know to call his father or mother until he tastes the taste of grain.' Rabbi Nechemiah says, 'It was a fig tree; with the thing with which they sinned, they were rehabilitated.'\" Behold, they are arguing which thing is the main thing that brought death to Adam.",
+                    "As according to the opinion of Rabbi Meir, the main thing is the faculty of the spirit, from which is the faculty of seeing and the desire of sight. So man was drawn by this the most and death came through it. Hence he said it was a grapevine. For it is stated about wine, which is from the grapevine (Proverbs 23:31), \"Do not ogle that red wine, as it lends its color to the cup.\" Hence Rabbi (Yehudah) reasons regarding wine, that it is suitable to pour libations and to recite <i>kiddush</i> upon it so long as it has the taste and appearance of wine - as it is found in Tractate Bava Batra (97b) [in] the chapter [entitled] HaMokher Peirot - and he brings a proof from that which it is written, \"Do not ogle that red wine.\" And certainly wine is also good for consumption and to contemplate. For behold, this is what our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 76b), \"Wine and good scents make wise.\" But the main thing that draws man to wine through his faculty of the spirit is that it is desirable to see. So [Rabbi Meir] reasons that the main [reason] for the death of man was from this faculty -  meaning the faculty of the spirit - because it is the main part of man. And even though the other two things - meaning that they were good to contemplate and good to eat - were also [significant]; nevertheless this thing, that is desirable to see, is the main thing and it was the cause of death. ",
+                    "And Rabbi Yehudah reasons [that] it is the intellectual faculty that he was drawn to the most, according to that which is appropriate for a person. And [the following] should not be difficult to you at all: And is it not appropriate for him to be drawn after the intellectual? And he would [only] bring a blessing upon himself! For the excess of intellect that the first man had was a lack to him. For when a person is innocent (<i>tamim</i>), he is drawn after God, may He be blessed, like that which it is the way of the innocent to be drawn after God, may He be blessed; and as it is written (Deuteronomy 18:13), \"Wholehearted (<i>tamim</i>) shall you be with the Lord, your God.\" And they, may their memory be blessed, expounded (Sifrei Devarim on 18:13), \"When you are innocent, He is God, may He be blessed, with you.\" And when he is with God, may He be blessed, he lives forever, as we have explained many times. As it is written (Deuteronomy 4:4), \"But you who cling to the Lord, your God are all alive today\" - that by clinging to Him who lives and exists, man also lives and exists forever. And the innocent is one who does not have an excess of wisdom. As this is the measure of the innocent - that he does not exceedingly machinate with cunning and plotting. Rather he believes and is innocent. Hence when machination and contemplation came to him - which is from the angle of man himself when it it is more than what is enough - he separated from innocence with this and death came to him.",
+                    "And more than this, it is because knowledge of good and evil is excess knowledge. And it is as it is written (Genesis  3:5), \"and you shall be like God, knowing good and evil.\" And this thing is because man - before he sinned - was clinging to Him, may He be blessed. And his Cause was God, may He be blessed, who is the complete good. That is why he only knew the good exclusively - since He, may He be blessed, is only good. But He, may He be blessed, who does not have a cause, knows good and evil. Hence before he sinned, he was not separated from his Cause, may He be blessed and he only knew good exclusively. But the snake told her that when she would eat from the tree of knowledge, they would acquire excess knowledge, to know good and evil. But this thing is excess knowledge and this thing itself is death. For before the sin, man clung to Him, may He be blessed, completely. And that is why he did not know good and evil, but rather only good. But after he sinned, he knew good and evil [and] he was no longer clinging to Him, may He be blessed, completely. So death came to him, as we said above. And earlier (Derekh Chayim 3:15), we explained that the knowledge of evil is not [having] only knowledge of his Cause. Hence this thing separated him from God, may He be blessed, until man was by himself; and this cause him death. However God, may He be blessed, knows good and evil because He has no cause. So that is why he knows good and evil. And understand this explantion because it is choice. Even though we already explained  this above in a somewhat different way, it is all one way of truth. There is no doubt about this.",
+                    "And that is why Rabbi Yehudah reasons (Sanhedrin 70b) that it was wheat and that is what caused death to man. And that is corresponding to, \"and that the tree was desirable to contemplate,\" about which the verse spoke. Even though all three were in the tree of knowledge, he is however explaining that the main part was the wheat in that it is good to contemplate. And though there are the other two things with it, the main thing that brought death to man is nevertheless the intellectual faculty when it went beyond what is appropriate. As due to the level of this faculty - being the intellectual faculty - sin with it, causes sin much more. Hence he reasoned that it was specifically wheat, and as above. For the eating of wheat gives wisdom; \"as an infant does not know to call his father, etc.\" And it is as it is found in Horayot (13b): \"Five things are good for study - one who eats wheat bread, all the more so, wheat itself.\" ",
+                    "But according to the opinion of Rabbi Nechemiah, who said it was a fig tree - this thing is corresponding to the faculty of lust. As there is more lust to eat the fig than any other fruit, and that is why this fruit is eaten for dessert. But it is well known that figs are good for eating. And Rabbi Nechemiah reasons that death came to [Adam] when he was drawn after the faculty from which there is lust; and about which it said, \"that the tree was good for food.\" And death came because of this. And even though also according to Rabbi Nechemiah, all three of these things were in (the fig tree) [the tree of knowledge]  - as it was also desirable to see and good to contemplate - nevertheless, the main thing that brought death was that he was drawn after the vegetative faculty from which there is lust. And that is why he said it was a fig tree. ",
+                    "And Rabbi Nechemiah holds just the opposite [of Rabbi Yehudah], that the main thing that brought death to [Adam] was the vegetative faculty. As because of the lowliness of this faculty - since it is only the vegetative faculty - when he sinned, it is appropriate that its lowliness bring death and absence. For it itself is a lowly faculty; so that through sin with it, one becomes completely corrupted. So there is lack and absence here. And this is the opposite of the opinion of Rabbi Yehudah, who holds that one who sins with something more important causes death more. And that is why he reasons it was wheat. But Rabbi Meir would reason that it is inappropriate to say that the sin was in the intellectual faculty. For sin with the intellectual faculty is not considered lowliness and lacking, since it itself is something with stature, so [that] lowliness does not damage it so much. For its own stature is determinative. And likewise is it inappropriate that the sin be in the vegetative faculty: Even though this sin is considered complete lack when he sins with the vegetative faculty due to its lowliness, nevertheless the sin with this faculty is not considered so much of a lack. As its faculty is not so great and strong, that it should bring death. And that is why it can be said that the sin is in the faculty of the spirit. For this faculty is not so important and not so great [like the intellectual faculty]. Hence it is what brings death. As you cannot say that it is not appropriate that it bring death, since it is not important. For this faculty is certainly important. And you also cannot say that sin with this is not considered such lowliness and absence, due to the stature of this faculty. For it is also not considered so [great]. Hence it is appropriate that death be with it, when he sins with it. There are also further words of substance about these three opinions, but we should not elaborate here. So these three opinions of the Sages have been explained to you in a magnificent fashion.",
+                    "And in Bereishit Rabbah (15:7), it brings these three opinions, but it also adds, \"Rabbi Abba from Akko says, 'It was an <i>etrog</i> (citron).'\" You should know that the opinion of Rabbi Abba from Akko is a magnificent thing. For Rabbi Abba holds that it was not that the sin was from the angle of the parts of the faculties of the whole spirit, but rather from the angle of the whole spirit, as was explained above (Paragraph 3). And he reasons that the sin was not from the angle of the parts of the spirit, but rather from the angle of the spirit - which is one [and] includes all of the three parts. And that is why she said it was an <i>etrog</i>. For an <i>etrog</i> is called that, from the [Aramaic term for] desire, which is the expression, <i>regig</i>, or desire. And desire includes all three of them as one, without any distinction among them. For the desire is for all three of them together. But behold the opinion of Rabbi Abba is a deep thing - that which he said it is an <i>etrog</i>. As that is a fourth opinion. For [as opposed to] the opinion of the previous Tannaim, that the sin was only in the distinct faculties, the opinion of Rabbi Abba was that the sin was not from the angle of the parts, but rather from the angle of the spirit as a whole. And how very much must you understand these things, for they are very deep wisdom. For when Scripture said (Genesis 3:6), \"that the tree was good for food, and that it was tempting to the eyes, and that the tree was appealing to contemplate,\" all three of them were equally hinted. So to each of the Tannaim, one faculty was the main thing, as was explained. But Rabbi Abba reasoned that the sin was from the angle of the spirit as a whole, not from the angle of the distinct faculties. Rather it was from the angle of the spirit, which includes all three of the faculties - when the spirit oversteps the measure and the limit, it brings him death. And since the spirit is completely one, it is impossible to say anything but that it overstepped the limit with desire. For desire is one and it includes the three things, just like the spirit is one [and] includes the three distinct faculties, as was explained above. For envy also comes because of desire, since one who desires something is envious about it. And lust is from desire; and likewise honor - man desires honor.",
+                    "And you should know that there are the three things in the <i>etrog</i>: As it is certainly good for food. And it is tempting to the eyes; for behold it is a lovely fruit (<i>pri hadar</i>). And it is desirable to contemplate because of the scent in it, as they said (Yoma 76b), \"Wine and good scents make wise\" - from the scent in it. And understand these deep words - the opinion of each one of these Tannaim who were mentioned in the Talmud and the opinion of the fourth who was mentioned in the Midrash. For the opinion of each one is magnificent with secrets of wisdom.",
+                    "<b>And in order that</b> you will know to understand words of wisdom further - behold two sons were born to the first man (Adam), the first was Kayin, and the second was Hevel. And it was appropriate for Adam who was the first to bring out his faculties, according to the faculties that are in man. For the branches go out according to the trunk. Hence he had two sons, the first was Kayin and the second was Hevel, corresponding to these two faculties - which were the faculty of lust and the faculty of envy. And you should know that only Kayin had envy. For behold he was envious of Hevel when God, may He be blessed, turned to his offering; \"But to Kayin and his offering He did not turn\" (Genesis 4:5)......"
+                ],
+                [
+                    "<i>He would say, \"Those who are born will die, and those who are dead will be revived, and the living will be judged. [It is necessary] to know, to make known, and to become conscious that He is God, He is the Maker, He is the Creator, He is the Understander, He is the Judge, He is the Witness, He is the Litigant, and He is destined to judge. Blessed be He, who has before Him no wrong, no forgetfulness, no respect of persons, no taking of bribes, for all is His. And know that everything is according to the reckoning. And do not let your [evil] impulse assure you that the netherworld is a place of refuge for you; because against your will you were created, and against your will you were born, and against your will you live, and against your will you die, and against your will you are destined to give account and reckoning before the King of kings, the Holy One, blessed be He.\"</i>",
+                    "<b>He would say, \"Those that are born, etc.\":</b> It may asked about this statement - that he said, \"Those who are born will die\" - why did he make it depend on, \"those who are born,\" and not say, \"People will die\"; or \"Those that are living will die?\" Moreover, what is he coming to make us understand? As who does not know that those that are born will die? Also [about] that which he said, \"and those who are dead will be revived, and the living will be judged\" - as he should have first said, \"The living will be judged,\" and then, \"those who are born will die, and those who are dead will be revived.\" And also [about] that which he said, \"and the living will be judged\" - from this it can be known that \"He is the Maker, He is the Creator\"; and how one can know it from this. And also [about] that which he said, \"who has before Him [...] no taking of bribes\" - how is the taking of bribes relevant to God, may He be blessed. For what should he take from man?",
+                    "<b>Know that</b> after Rabbi Elazar HaKappar said that three things remove a person from the world, not according to the way of the world - when he oversteps what is appropriate, as was explained - he continued to further explain death that comes according to the order of the world: Why does a person leave the world; given that not all who die, die because of envy or because of lust or because of honor. So he came to teach that there is death without sin - as we establish it in Tractate Shabbat (55b), \"There is death without sin and there are afflictions without iniquity.\" So why do they die? That is why he said, \"Those that are born will die,\" and he did not say, \"Those that are created will die.\" Meaning to say, from the angle that he was born, death is appropriate for him. And that is because one born is born after he was not in the world; and just like he was born after he was not, so too does he leave this world. Hence he said, \"Those who are born will die,\" and he did not say, \"Those who are created will die\" - even though he is also created. Rather [he said], \"Those who are born,\" as there is no proof from one created. For even though he is created, behold his creation is from God, may He be blessed, who is eternal - as we explained. So it is possible that He would preserve him [forever]. But those who are born are from a father and mother. For behold they have a portion from the father and mother, such that they are a cause of the person born. So it is impossible to say that he be preserved forever, since he was born from a father and a mother. Hence regarding the revival of the dead, it is possible that a man live and and not die - for there is no mother and father then that will be a cause of the person. Only God, may He be blessed, will be the Cause. Therefore he specifically said, \"Those who are born will die.\" There is also a deep and clear explanation about this from that which they said in the Midrash (Yalkut Shimoni on Torah 18) on, \"These are the generation of the heavens and the earth\" (Genesis 2:4) - everything that has generations  withers and ides, and everything that does not have generations does not wither and does not die. But here is not the place to elaborate. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<i>Seven kinds of punishment come to the world for seven categories of sin: [When] some of [the people] give tithes, and others do not give tithes, a famine from drought comes; and some go hungry, and others have plenty. [When] they all decide not to give tithes, a famine from tumult and drought comes. [And when they decide, in addition,] not to set apart the dough (<i>challah</i>) [offering], a famine of annihilation comes. Pestilence comes to the world for the death penalties set forth in the Torah that are not given over to the court [to carry out]; and for [violation of the laws governing] the produce of the Sabbatical year. [The] sword comes to the world for the delay of justice, and for the perversion of justice, and because of those who interpret the Torah counter to the accepted law.</i>",
+                    "<b>Seven kinds of punishment, etc.:</b> We have already mentioned (see Derech Chaim 5:16 and note 1076 in the Hebrew annotations to this mishnah) that which exists in the world with the number seven, [and] that is lower than the level of ten. And it said, \"Seven kinds of punishment come to the world,\" because order is by way of seven things, as we have said (Derech Chaim 5:7:4). And therefore, adjacent to it is, \"Seven kinds of punishment.\" As this thing is the opposite of the first - since, \"Seven kinds of punishment come to the world for seven categories of sin.\" And the understanding of this is also as we have said. For God, may He be blessed, constrained the world through the commandments, such that the world not veer from order but rather stay in its condition, as is appropriate. And we have already explained in the book, Gevurot HaShem (Chapter 66) that this is the reason for the seven laws that God, may He be blessed, gave to Adam. And that is explained in its place, see there. And that is why it had appear adjacent, after it, \"Seven kinds of punishment come to the world for seven categories of sin.\" For through these seven sins, the world completely veers from order. And each and every one of these seven sins is one veering. And these things - how these seven sins make the world veer from the appropriate order - are known to the enlightened. And because of that, it said that seven punishments come to the world on account of this. For when the world is ordered in its order, there is no punishment here - as God, may He be blessed, ordered the world to the point that there would be no lack in it all. And punishments are the veering from the order because of sin. As it makes the world veer from order. And therefore punishments come to the world. As punishment are the veering from the order. And that is why it said, \"Seven kinds of punishments, etc.\"",
+                    "<b>And the understanding of this thing</b> that it said that famine comes to the world because of the tithe and the dough (<i>challah</i>) [offering]: It can be explained that God, may He be blessed, commanded to give the tithe to the Levites (Numbers 18:21), and to give the dough [offering] to the priests (Bava Kamma 110b); and God, may He be blessed, did not give them a portion and an inheritance (of land) amongst Israel (Deuteronomy 10:9, 18:1). And therefore they said here that when they do not give the tithe and the dough to the one it is appropriate to give them to - the Holy One, blessed be He, also deprives them of their livelihood, and brings famine to the world. And [regarding] that which famine comes more for the dough [offering] than for the tithe - it is because dough is specifically with bread. For bread is the sustenance of man, as it is written (Deuteronomy 8:3), \"that man does not live on bread alone.\" And it is not like the tithe: For even though the tithe comes from olives and grain - and grain is also the sustenance of man, when bread is made from it - nevertheless, it is not the sustenance of man until it is made into bread. And in the chapter [entitled] HaSokher et HaPoalim (Bereshit Rabbah 48:11): \"We have found in the Torah, in the Prophets and in the Writings that bread satiates the heart of man - in the Torah, since it is written (Genesis 18:5), 'And I will get a piece of bread and you will satiate your heart'; from the Prophets (Judges 19:5), 'Satiate your heart with a piece of bread'; and from the Writings (Psalms 104:15), 'and bread that sustains man’s heart.'\" And the sustenance of a man is certainly in the heart; and hence the dough is greater than the tithe. But nevertheless when they do not bring the tithe, the Holy One, blessed be He, [also] brings famine to the world - for even though fruits do not give sustenance like bread, as it is written, \"that man does not live on bread alone,\" regardless it temporarily satisfies the hunger of a man. And therefore, if he does not tithe, there is drought and famine in the world - since it is possible to satisfy a man who he is to give to with them. But if there is no dough - given that the dough is the sustenance of man - they said that the Holy One, blessed be He, brings a famine of annihilation, which is a complete annihilation of sustenance (life).",
+                    "And because of this they did not mention the priestly tithe at all - because there is no requisite amount at all for the priestly tithe. So one [grain of] wheat exempts the threshing floor (Chullin 137b). And hence one [grain of] wheat given to a priest is not something with which he can satisfy himself. However the tithe certainly has a requisite amount. And the dough - even though the dough also does not have a requisite amount, nevertheless since it is the sustenance of man, even the smallest amount is also worth something to him - as it is his sustenance. And also, with the dough, it is written (Numbers 15:21), \"and you shall give\" - meaning to say that the dough be something important enough that it can be called giving, as is explained by Rashi, may his memory be blessed, in Parashat Shelach Lecha (Rashi on Numbers 15:21). And hence it is [actually] the sustenance of man. But not the priestly tithe and not the first fruits; only the tithe and the dough. ",
+                    "<b>And in the Midrash (Bereshit Rabbah 1:4):</b> \"The world was created in the merit of three things: In the merit of the dough [offering]; in the merit of the tithes; and in the merit of the first fruits. As it is written (Genesis 1:1), 'In the beginning God created.' And 'beginning' is nothing but the dough, as it written (Numbers 15:20), 'The beginning of your doughs.' And 'beginning' is nothing but the tithe, as it is written (Deuteronomy 18:4), 'The beginning of your grains.' And 'beginning' is nothing but the first fruits, as it is written (Deuteronomy 26:2), 'From the beginning of the fruits of the land.'\" And we can wonder [about] that which they mentioned these three things and did not also mention the priestly tithe; as it is [also] called, \"beginning,\" in several places! And another difficulty - why was the world created in the merit of these three things? And the understanding of this is that God, may He be blessed, created the world, and benefited the creatures with what they needed. And if it were not that there would also be people in the world that would benefit from their goods to others, it would not have been appropriate for Him to create the world and to benefit them with what they need. For this trait is connected to the trait of kindness, such that it is only appropriate to do kindness one who is kind. As so did the Sages, may their memory be blessed, say (Ketuvot 72a), \"he who buries [someone, others] will bury him; he who carries [someone, others] will carry him.\" The understanding [of it] is that all of the acts of kindness that a person does, it is appropriate that it also be done to him. And this thing will be explained in its place (Netivot Olam, Netiv Gemillat Chassadim 3) - how it is appropriate that it be done to someone who does acts of kindness  according to the kindness that he does. And therefore if there were not to be people who do acts of kindness in the world and benefit [others] from their goods, it would not have been appropriate for God, may He be blessed, to create the world and benefit the world with what it needs. And this thing is explained above (Derech Chaim 1:18) in the chapter [entitled] Moshe Kibel Torah, on, \"The world stands on three things, etc.\"",
+                    "And [the first] is because God, may He be blessed, benefits the world with something that is the main sustenance of man, like bread - which is the sustenance of man. And the second is [because] He benefits the world with something that if it was not in the world would have been lacking - even though it is possible for man to live without it, man would have nevertheless been lacking. And the third is [because] God, may He be blessed, benefits the world with things that - even though if they were not in the world, the world would not have been lacking, it is just that God, may He be blessed, is the Good (Menachot 53b) and benefits man with total goodness. And these are three levels: The first is what is necessary and that is the sustenance of man; the second is such that it be without lack; and the third is that it be with goodness and pleasure. And corresponding to this are three things - the dough, the tithe and the first fruits. The dough is the sustenance of man. So if he gives the dough, God, may He be blessed, gives and benefits the world with necessary things. And if he gives the tithe - given that the sustenance of man is not dependent on the fruits and it is also impossible that he be supported all of his days with fruits, but they are rather a completion of the world, for if there were not to be fruits and wine, there is is no doubt that it would be a lack - so when people give this, it is appropriate that God, may He be blessed, also benefit the world with things that fill the lack. However the first fruits - given that there is no requisite amount to the first fruits (Bikkurim 2:3), but it is rather the way of people to most desire a fruit when the fruit first comes out, such that a person enjoys it, yet it is only due to pleasure and goodness and it does not fill a lack - and hence when a person benefits another with something that is only pleasure and special goodness, it is appropriate that God, may He be blessed, also benefit the world with His goods, even though if this were not in the world, it would not be lacking at all. Rather, they are only for extra goodness.",
+                    "And it is corresponding to this that they ordained the blessing, \"who creates many souls and their lacks - for all which He created to give life with them, to the soul of all the living\" (Berakhot 37a). And the Baal HaTurim (Tur, Orach Chaim 207) explained, \"for all which You created to give life with them, to the soul of all the living\" - that even if they were not created, man would not be lacking. For encompassed by that which it said, \"who creates many souls,\" are the things that are necessary for man, like bread. For if there were not the things that are necessary for man - which are the sustenance of man - there would be nothing in creation. For behold there would not be sustenance here. And with, \"and their lacks,\" it means to say that if it was not in the world, it would have been a lack. \"For all which You created, etc.,\" are things that are not a lack at all, but for extra good. But according to what appears [correct], the understanding of the exact [wording] of, \"who creates many souls and their lacks,\" means to say that He created for Adam, things that - even though they do not give livelihood and sustenance to man, they are nevertheless necessary to fill the lacks of man. For water, (which) man drinks for his thirst, but it does not give livelihood to man, and it does not sustain a man. Rather it is only that he would die of thirst if he did not drink. And even if he would not die, it would have been a lack to man. And hence, they ordained [for it], \"who creates many souls and their lacks.\" And they likewise ordained it upon all the fruits (Tur/Shulchan Arukh, Orach Chaim 207) that do not give sustenance and livelihood to man at all, but rather fill a lack. And afterwards, it said, \"for (<i>al</i>, which can also be understood to mean, beyond) all which You created to give life with them to the soul of all the living\" - these are things that give sustenance and livelihood to man. And that is the language, \"beyond all which You created, etc.\" For the sustenance of man is certainly first.",
+                    "And nevertheless, these three things are because man benefits all the categories of good to those besides him. And because of this, they did not mention the priestly tithe - because the priestly tithe, which is the smallest amount, is not so much a need of man. But first fruits is [different]: Because it is only on account of the pleasure of a new fruit, it is even with the smallest amount - and it is applicable to make a blessing upon it - as we have explained above. And therefore on account of the tithe - when they do not give the tithe, famine comes to the world.",
+                    "And you should also know that that which it said, \"and not to set apart the dough,\" and did not say, \"if they do not set apart the dough\" - is because it is in addition to the first. As before this, it said that they do not take tithes; and about this it says, that they don't set apart the dough - meaning to say, that they also do not take the dough, to the point that they do not give anything. But one cannot say that at first they do not give the dough; and afterwards they add on not to give the tithes - as this thing is not aplicable. For dough is a small thing. So how should they give the tithe, which is one out of ten, and not give the dough, which is one out of twenty-four for a homeowner and one out of forty-eight for a baker. And therefore, it said, \"[When] others do not give tithes, a famine from drought comes; and some go hungry, and others have plenty.\" And even with those that are hungry, it is not a famine of tumult. But [when] they all do not give tithes, a famine from tumult comes to the world. And the understanding of, \"famine of tumult,\" is that they yell out and run around frantically after [their] livelihood, to the extent that there is a tumult among them. And that is what is called a \"famine of tumult.\" And if they add on, not to set aside the dough - and, all the more so, that they do not give the tithes - then a famine of annihilation comes to the world. So behold, you have three things: When you find a lack among some people; when you find a lack among all people - [both of] which are only a lack; and when you find absence, which is total absence. And therefore it said that if, \"some of [the people] give tithes, and others do not give tithes,\" the lack is in some - meaning, \"some go hungry, and others have plenty.\" But if they all do not give tithes, the lack will be in all of them, such that they will all be hungry. But if they add on to this, not to set aside the dough, then there will be a famine of annihilation in the world.",
+                    "<b>But there is nevertheless a difficulty:</b> Why did it not mention gifts to the poor, since it is a greater theft from the poor than the tithes and the dough? Yet later (Avot 5:9) with, \"At four times pestilence increases,\" it mentioned the theft of the gifts from the poor and also the seventh year. And hence we should know that that which it it said here that famine comes because of the tithes and the dough is on account of when famine is in the world, it is a result of blessing being withdrawn from the world. As when there is no blessing from God, may He be blessed, then famine comes. And these two things - meaning tithes and the dough - bring blessing to the world: The tithes, as they said in the first chapter of Taanit (9a), \"'You shall surely tithe (<i>Asser titasser</i>)' - tithe, so that you will become wealthy (<i>asser beshvial she'titasher</i>).\" And this has already been explained earlier (Derech Chaim 3:13), with, \"Tithes are a fence for wealth.\" And there the reason was explained: That when God, may He be blessed, commanded that one give one out of ten, it is as if He said to give one from his wealth that God, may He be blessed, gave to him, [back] to God, may He be blessed. And hence it is specifically one out of ten. For up until ten, they are individual units; and there is no wealth in individual units. Rather wealth is with ten, since it is not an individual number. And we have already explained that the individual units go up to ten, not including ten. And that is why ten (<i>esser</i>) is called by an expression of wealth (<i>osher</i>) - meaning to say, it is something of wealth. And since he gives of his wealth to God, may He be blessed, it is appropriate [that he have] wealth. And that is [the understanding of], \"tithe, so that you will become wealthy\" - it means to say that you become completely wealthy. And it is explained more earlier; and it is understood and true - so understand it. ",
+                    "And concerning the dough, we also say in the chapter [entitled] BeMeh Madlikin (Shabbat 32b): [That if they do not give the dough,] there is no blessing in what is gathered, a curse spreads to the prices, and they plant but others eat - as it is stated, \"I also will do this unto you; I will appoint panic (<i>behalah</i>) over you, etc.; and you shall sow your seed in vain, for your enemies shall eat it” (Leviticus 26:16). Do not read it <i>behalah</i>; rather, read it as <i>bechallah</i>. But if they give [it], they are blessed, as it is stated, \"And the first of your dough you shall give unto the priest to cause a blessing to rest on your home\" (Ezekiel 44:30). To here [is the Gemara]. Then you should note that blessing is because of the dough, and famine is because of the avoidance of the dough. And you should contemplate the reason that one who separates the dough is blessed. It is because the dough is a commandment that is for the home - meaning the livelihood of the home. And the priestly tithe is not like this, as the priestly tithe is not relevant to the livelihood of the home, as is the dough. And therefore the home of a man is blessed, since blessing is applicable to a home. As it is a home that is blessed - as they said in every place (Ketuvot 103a; Bava Batra 144b). And that is why it brought a proof from the verse in which it is written, \"to cause a blessing to rest on your home\" - meaning to say, the <i>challah</i> is from the dough that is relevant to the home and the home is blessed because of it. And hence these two (which) are the ones that are included in blessing. And the opposite of this is also [the case] - as one who does not give them is distanced from blessing. And you should understand these things, for they are great things concerning tithes and the dough.",
+                    "<b>And some ask about these words [of this mishnah]:</b> [Regarding] that which it said, \"Seven kinds of punishment come to the world\" - is not famine from drought and famine from tumult [only] one? And also [regarding] that which it said, \"for seven categories of sin\" -behold, \"some of [the people] give tithes, and others do not give tithes,\" and \"they all decide not to give tithes\" is all one sin! And also, behold there are many more than seven sins! As note that there is the tithe, the dough, the death penalties that are not given over to the court [to carry out], the produce of the Sabbatical year and the delay of justice. And afterwards, there is idolatry, sexual immorality, the spilling of blood and the resting of the land. But these things are not difficult: For that which it said, \"for seven categories of sin\" - the understanding of sin [here] is that Israel deviates from the right and appropriate way. And when some of them deviate from something, that, by itself, is called deviating; and when they all deviate, that [too] is called deviating from the path, by itself. And hence, even though they are both the same sin, each one, by itself, is called deviating from the path. So too for the exact same reason is sexual immorality, idolatry, the spilling of blood and the resting of the land considered one sin. For even if they are different things, the teacher [of the mishnah] considered them one sin - since they all completely bring the same punishment of the repayments. And they certainly share the same sin - as idolatry is called impurity, as it is written (Leviticus 18:30), \"and you shall not become impurified by them\"; and likewise with the spilling of blood, as it is written (Numbers 35:34), \"And you shall not impurify the land\"; [and] idolatry is called impurity, as it is written (Leviticus 20:3), \"in order to defile My sanctuary\" - as it is found in Shevuot (7b). And if so, these three are one sin, the sin of impurity. And likewise is the resting of the land called the same sin as these three, as will be explained. And therefore it was well said - \"Seven kinds of punishment come to the world for seven categories of sin.\" As it called the death penalties that are not given over to the court and the produce of the Sabbatical year, one sin, since they are one matter. As it is because of that thing which they share that the punishment comes. And therefore it is one sin. And hence false oaths and the desecration of God's name are [also] considered one sin, since the punishment comes for the sin that they have in common. And there is no difficulty [here] at all. And accordingly are a famine from drought, a famine from tumult and a famine of annihilation, called three [different] punishments. And since each and every one has a separate name, why would this not be three different punishments?",
+                    "<b>Pestilence comes to the world, etc.: </b> It may be asked, what is the relation of pestilence to the produce of the Sabbatical year? Even if we say that pestilence is connected to [obstruction of] the death penalties set forth in the Torah - for when we do not give over those who are fit to die to the hands [of the court], pestilence comes to the world and they will die on their own - still, what is the relations of the produce of the Sabbatical year to pestilence? You should know that you find [something] with the produce of the Sabbatical year that you do not find with other things. For even if you find that you have to destroy <i>orlah</i> (fruit of the first three years) and  mixed vineyards from the world - that is the case, because it is forbidden to derive benefit from them. However it is not forbidden to derive benefit from produce of the seventh year - as behold, it is permitted to eat them. Yet He commanded about them to destroy them from the world when it is the time of [their] destruction. And this destruction in which he destroys them from the world is such that he renders them ownerless in a place that people and animals trample [them] with their feet, until they are destroyed from the world. Moreover, it is because the Torah specifically commanded about the destruction of the produce, and that is the actual commandment - to destroy them from the world. And you will not find that the Torah fixed a commandment about this in any [other] place. And hence pestilence comes for the produce of the seventh year, about which He commanded in the Torah, to destroy them from the world. For [pestilence] comes to destroy the creatures from the world; just like He commanded to destroy the produce from the world and be ownerless to all - whether to men or to animals. And when man does not do this, man becomes completely ownerless towards the angel of destruction, such that he not distinguish between the good and the bad. And this thing is understood."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "דרך חיים",
+        "enTitle": "Derekh Chayim",
+        "key": "Derekh Chayim",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "משנת 'כל ישראל'",
+                "enTitle": "Kol Yisrael; The Opening Mishna"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Derekh Chayim/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,156 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Derekh Chayim",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "דרך חיים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "Kol Yisrael; The Opening Mishna": [],
+        "": [
+            [],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "Rebbi Elazar says: \"One should be diligent in learning Torah such that he can answer a heretic.\" Rebbi Elazar is giving Mussar on the Torah , which is the purpose of man, and man vis-a-vis himself was not created except to toil in Torah.  And this is like was written (Job: 5,7) that \"Man was born to toil\", as we explained above at length (Mishna 8), that the creation of man rests on toiling in Torah.  Therefore it says \"be diligent in learning Torah\" because if you are not diligent in learning Torah, then it will not be considered that you are toiling in Torah, but rather only that you are learning Torah \"for leisure time\".",
+                    "And it says after this that your Torah should be such that you can answer a heretic.  Which is to say that just like there is a Mitzvah for a person to learn Torah and to acquire the Torah, which is the Torah of Truth (Malachi: 1, 6), so to it is fitting that a person nullifies 'false belief systems' from the world such that Truth increased in the world.  For if Falsity is left to be in the world, the end is that Falsity, God Forbid, will cause Truth to be lost and nullify it such that Falsity dominates the world, and therefore, take much care that you do not give any foothold for Falsity, rather that you know what to answer to a heretic.",
+                    "And it says after this and 'in front of who you toil in Torah' corresponding to the massive exertion that  is thrown upon him.  As it says 'be diligent in learning Torah', that he should strive to know how to answer a heretic, and un this point we say 'know in front of who you stand and trustworthy is your boss to pay the reward of your work'.  If you toil in Torah extensively, the reward given to you will be plentiful.    And if this matter is not recognized by a person, it's possible that he will end up in laziness. Now consider if a person is already careful that (Pirke Avos: 1,3) 'one should not work for the sake of receiving reward', which we said means that this kind of person's service is based on serving Hashem on the condition that we receives a reward [which is suboptimal].  But this idea here is speaking to awakening a person, because a person has a body and the nature of physicality doesn't really listen to the service of God, and needs an awakening!  Much like a young child needs an awakening in his learning, so we give him a treat so that he will learn, so too does a man need to be awakened.  And if he awakens himself through thinking about the massive reward that there is to a person, this person would not be called somebody who 'serves for the sake of receiving a reward' since he is doing so only for the self-awakening such that he shouldn't be blocked from his service (of God).  Therefore this (piece of Mussar) counteracts to the Evil Inclination that desires to lessen a person that he shouldn't toil in Torah, and to prevent against laziness tin this toiling.  And even though a person might act from a place of love and not 'on the condition of receiving a reward', a person has to be careful that perhaps he will end up in laziness because he doesn't not believe (deeply) in his soul. [Which is to say that a person will want to act without incentivizing himself, but rather from a place of pure love, and in trying to act from a higher level than he is on, fall short and end up lazy].  And for this reason, it says 'know in front of who you toil and trustworthy...' and through this laziness should not reach his toiling.  But certainly the purpose of his learning cannot be the reward, but this idea can strengthen him so that he shouldn't end up in the hands of laziness - about which one should one.  And it should be clear to you that in all five of these Sages, each one says three things which are related one to the next.   ",
+                    "But you must know further, in what there is to learn by each individual (of the five students) saying specifically three things.  We can infer from the Tannaic author of the Mishna using the phrase (Mishna 10) 'And they (the five students) said three things', that these Sages were complete people, and therefore intended to complete man, each Sage through the three pieces of Mussar.  Because man is made up of different parts which are ever-changing, there isn't to man one fixed part, but there are different parts.  And therefore, these words of Mussar that come to complete man, need to be more than just one piece of Mussar.  Because an idea which gives Mussar to (addresses) a singular topic [i.e. the body], doesn't give Mussar to (address) the second topic [i.e. the soul]; and that which gives Mussar to (addresses) the second [i.e. the soul], doesn't give Mussar (address) the first[i.e. the body].  And further consider there are how many needs to a person, and they all require words of Mussar -- and somehow they (our mishnayot here) include and head these with only three aspects.  There is to man three aspects: the first aspect is in respect to the capacities of his soul; the second aspect is in respect to the capacities of his body; the third aspect is in respect to man as a whole entity, because these [the capacities of the soul and body] are only disparate pieces, and therefore this third aspect of a person as a whole person includes the body and the soul which comprise a person.  The general rule: in such that a person needs Mussar for the capacities of his body, and needs Mussar for the capacities of his soul, and for his being as an entire entity which includes his different parts.  And therefore, these Sages came in their words of Mussar to complete man in everything, because each and every (of these three parts of a person), needs customized Mussar.  And each and every one of these [5] Sages adds on to the one before him to fix up a person on the totality of these three paths, until the final one will fix up the person totally, in such that a person is fitting on the parts of a person which we mentioned.  Even if he won't be as close as the one before him, as we will explain.  And you must understand this very, very much, that these three things which each Sage mentions is a fixing of Man, which includes that from the right, and the left, and the middle.  And upon this,  everything is founded, and understand this.",
+                    "And you must know, that which is said by Rebbi Eleazar 'Let the honor of your friend as dear to your as your own' is a hugely important issue foundation for bringing a person to Olam Haba.  In Perek Tefillot Hashachar (Berachos: 28, Amud B) 'When Rebbi Eleazar got sick, his students entered by his side and said to him 'Rebbi, teach us the ways of life so we will merit the world to come'.  He said to them 'Be careful in the honor of your friends....'.  Behold that Rebbi Eleazar says over here 'Let the honor of your friend be as dear to you as your own'. it means to say that this concept will bring a person to life in Olan Haba.  And lest you ask a Kasha (challenging question): why does this concept bring a person to the world to come? Because this concept, you must understand was spoken about by the Chachamim (Bava Metzia: Daf 59, Amud A) 'Anybody who embarrasses the face of his friend, there is no portion to him in Olam Haba'.  And from this understand that the opposite would be being careful with the honor of your friend, this is the path to life in Olam Haba, like we will explain later on more clearly.",
+                    "Because when one sensitizes oneself that the honor within a person, who is made in the Image of God (B'tzelem Elokim), because Man was created in the Image of God (Genesis: Chapter 1, Verse 27), because of this man is fitting to Olam Haba. Because man is not fitting to Olam Haba, except due to the Image of God which bestowed to man from upon High, like it says in the verse (Genesis: Chapter 1, Verse 26): \"Let us make man in our image, in our likeness\".  And because of this, man is fitting for life in Olam Haba.  And therefore it says that one should be careful in the honor if your friends, and this is regarding the aspect man was made in the Image of God,  and one should not - God forbid - embarrass this image, for within it depends Olam Haba.  And similarly it says in the Sifri 'Do not ascend in steps upon the alter' (Exodus: Chapter 20, Verse 26). Rebbi Yishmael says behold from these words we can make a logical deduction: in such that stones which have within them no knowledge, not for evil, not for good, the Omnipresent says do not accustom yourself to treat them with disrespect, your friends who is in the Image of He who spoke and the world was created, certainly you should not accustom yourself to treat him disrespectfully!  [end quote].'  Behold the warning of a one's friend is because he is created in the Image of God, because this is the greatest attribute a person can have, and because of this, the level of man he merits the loftiest heights: to life in Olam Haba.  And therefore it says (Gemara-Berachos just quoted) that this is the 'way sof life to Olam Haba', to bring a person from Olam HaZeh, which is a world of physicality, to the Olam Hanivdal (The World of Distinction) which is Olam Haba.  And says Rebbi Eleazar also here (in our Mishna) 'Let the honor of your friend be as dear to you as your own' to teach a person the ways of life, that in it he will arrive in Olam Haba.",
+                    "And it says after this 'Do not be comfortable to anger'.  Because since this (first clause about honor) is the path to the ways of life which channel a persons strength to reaching the world to come, (now) we examine man that he should be guarded from the path that will make him lose his Olam Haba.  And this (is why we now say) 'Do not be comfortable to anger', because anger is that which brings a person to the hands of personal deficiency (usually translated as Sin, but actually means a personal lack), until it causes a person to lose his world to come as we will explain.  Because a possessor of anger is a the possessor of a personal deficiency, and therefore the anger will precipitate the bringing of a person into the hands of deficiency and he will have been lost from Olam Haba.  For this reason, (the Mishna) begins with 'Let the honor of your friend be as dear to you as your own' because this is the path to bring a person to Olam Haba - as was stated (explicitly) by Rebbi Eleazar in Berachos, and (only) after this do we warn a person against the thing which will cause our Olam Haba to be lost,",
+                    "so (then the Mishna) says 'Do not be comfortable to anger'.  And the intention is to say that if you are lacking, and \"there is not Tzadik in the land who does (only) good and doesn't sin (isn't lacking)\" (Koheles: 6,20), then 'one should be careful to do every single day Teshuva' (Shabbat: 153, Aleph).  And because of this there will be to his life in Olam Haba in Completion.",
+                    "And in such that Rebbi Eleazar didn't mention (in the Aggadah from the Gemara we mentioned before) in the Chapter Tefillot Hashachar (Berachos 28, B) these three things (from our Mishna) but only one of them, which is 'be careful with the honor of your friends'.  It is because they (his students) only asked him about 'the ways to life', and this (be careful in the honor of your friends) are 'ways to life' which bring a person to Olam Haba.  And here (in our Mishna) (Rebbi Eleazar) elucidates in order to complete every person according to three aspects: that there should be to him an Olam Haba, and that he should come to lose his Olam Haba [which contains within it two components - the two latter clauses of the Mishna], and this explanation is clear.",
+                    "And we already said that these three aspects complete a person from all angles.  In such that it says 'let the honor of your friend be as dear to you as your own', it is Mussar relevant to a person in the aspect of a person as a whole entity, that there is to honor the Image of man in such that he is Man.  As if when it says that you must honor your friend it is saying that your friend is was created in the Image of God.  And if a person is unable to perform this matter (honor his friend), but instead is simply not critical of his friend because he (his friend) was made in the Image of God, it teaches on the lowliness and lack within that (original) person.  Because if a person was the possessor of elevation (in character) like is fitting for a person who is made in this Image, he would be honoring his friend [in an active way, not merely passively NOT being critical] in such that he was made in the Image of God.  And therefore we have this enactment, to fix up a person from the respect of the totality of being a human being.  So we say afterwards 'Do not be comfortable to anger', which corresponds to the distinguished [as opposed to connected - see 5 components of soul above in Mishna 9] capacity of the soul, for anger is aligned with the soul, an according to this it says that one should not be a possessor of anger, because if one does this he will have a lack in his soul (M'Ayin on the Lashon here - See R' Hartmann). Further it's said corresponding to the body 'Return one day before your death', because due to the fact that a person is the possessor of a body the idea of Teshuva [repentance, or return] is relevant to him, because if man was not the possessor of a body, the concept of Teshuva wouldn't be found by him, accordingly say the Chachamim (Pirke Avos: 4, 18) 'Beautiful is one moment of Teshuva and Good Deeds in Olam Hazeh' as we will explain with the Help of God, take a look there.  And corresponding to this it says 'return one day before your death'.  And understand these things which are hinted at here, for they are matters of Chochmah and Emes [wisdom and truth], with no doubt, not through the power of reason or estimation, but only Truth.  It's merely not possible to explain these matters according to what they seem, but only to deeply comprehend the wisdom, the continual wisdom and knowledge [Daat], and behold Rebbi Eleazar joined these three things together because they complete a person as we said.",
+                    "And so too, Rebbi Yehoshua says also his words of Mussar to complete a person.  As we already said, due to man containing within him three aspects: the first - his body, the second - his soul; these are the pieces.  And the third is Man as a total entity, which subsumes the two (pieces), as we explained.  And therefore, an Evil Eye removes a person from the world, due to the entanglement with the capacity of the soul which is Evil, there is no doubt that a person will be brought to a loss through this Evil, because it (Evil Eye) is a lack that entangled in his Soul, which is the an Evil Eye.  Therefore, an Evil Eye removes a person from the world.  Stated after this is the Evil Inclination, which is an evil lack entangled within the capacity of the Body, because the Evil Inclination is enmeshed in the Body.  And the proof to this is that even an animal is there is an Inclination, as it says in the first chapter of Bava Kama: that an animal also has an Evil Inclination.  But an Evil Eye an animal does not have, because an animal doesn't have a distinguished capacity of the soul - this is only found in Man - because the Soul of an animal is only considered like it's Body.  And the source of the Evil Inclination is in Arayos (Improper Sexual Relations), which is relevant to the Body, and this matter is obvious.  And in such that the Evil Inclination, which is Evil, entangles within the body of a person, and takes a person out of the world, after Emptiness, which is Evil, enmeshes within this part (the body).  And so too with Baseless Hatred (Sinas Chinam), because creations are (refer to) Man, and if you hate Man in as much as he is a person, there is a lowliness and lack  in the person (the hater) in respect to his entity as a person.  Because if he were a complete person, he would not hate creations - which are Man - rather there exists within him lowliness in the respect to himself as a person.  And therefore, this concept will remove a person from of the world.",
+                    "In such that a person should not depart from this until he stands on the source, so it says 'Evil Eye, Evil Inclination, and Hatred of Creations, remove a person from the world, there is to understand that death is brought about to a person because he deviates from the center upon which man was created, and he leans towards one of the edges, in this a person reaches Death.  And this matter is clear, because all Death is an End, but balance and centeredness are Life, like we we explained at length in the introduction (to Pirke Avos), have a look there.  ",
+                    "And understand that this world which was created by the Blessed One, was created in balance and does not leave the center as we explained that there is Kiyum (Existence), because the Center has Existence exceedingly.  This is taught in what that creation was in six days (Exodus: 20, 11).  Because the letter Vav teaches about balance, and this can be understood by the form (of the letter) which stands like a straight stick in balance, only a little of it curves at the top, even so one cannot find this in any of the other letters.  And also in it's pronunciation, it's pronounced Vav -  balanced in its pronunciation [The pronunciation of the letter Vav is palindromic, which is to say that it's the same sound, a V, pronounced twice, with a small vowel in the middle.].  And also in it's numerical status [The Gematria of Vav is 6] which is balanced exceedingly, as it is written in Rabbi Avraham Ibn Ezra, may he remembered for blessing, in Parshas Shemos on the letter Vav, that the number is balanced [equal] in all of the single digit numbers, and you will not find a single digit number which has balance like the number six, for the three factors which six is divisible are six (when added together), because divided by two one gets three, and divided by three one gets two, and divided by six the factor is one, and all of them added together is six. [Aside from the 6 itself, the factors of 6 are: 3, 2, and 1. When these factors are added, one gets 3+2+1 which equals 6].  Behold when when it's pieces are joined they are equal to the whole.  And this is not found in any other single digit number: because four split into two is two, and in fourths is one, and they are three together.  And the number eight split into two is four, and fourths is two, and eighths is one, behold that's seven.  And it's not found any single digit number which is balanced like the number six.  And because the world was created in balance, it was created in six days, in which the number teaches to the balance found in this world.",
+                    "And there is not creation found amongst the creation which is more balanced than Man, and therefore man was created on the sixth (day) (Genesis: 1, 27), which teaches to the balance which exists within man.  And this balance, which is that Man is made up of Body and Soul, needs to stand in balance, that one should not lean towards the edge in which Man is totally Body, nor should he lean towards the powers of the Soul such that he is entirely Soul, but rather he must stand in this balance.  Therefore it is not fitting that man should be in opposition to himself [referring back to Hatred of Creations, or Sinas HaBriyos], in which he leans towards Emptiness entirely.",
+                    "And this that it says 'Evil Eye, Evil Inclination, and Hatred of Creations remove a man from the world'.  When a person possess an Evil Eye, the power of his Soul is overactive, until he burns everything with his gaze, and this is an powering of the Soul more than is fitting, and through this he leaves [center] to one edge.  Because a person was only created to balance his Body and his Soul, and in such that he leans towards an edge he entangles in Emptiness, as we explained.  Therefore, it (this lack of center) removes a person from the world.  And so too if a person leans to the power of his Body, the physical Evil Inclination, he entangles in the body as if he is all body.  And this is a leaving towards the edge, and the edge is connected there to Emptiness, which is intself an edge, and this matter will remove him from the world.  Because it's fitting that man should stand without leaning towards an edge. And understand what is said in that 'remove him from the world', because this world is a world of balance, for Hashem created it in balance.  And leaning from balance towards a side entirely, that is removal from the world, and connection to total Emptiness.  And these two things are to a person from the aspect of leaving [the center] towards one side, that through this a person enmeshes in Emptiness, and is removed from the world.",
+                    "Really, the third thing, which is Hatred of Creations, because Hatred of Creations removes a person from the world, because he contradicts his own essence, that behold by Creations we mean Man himself, which Hashem created in the world.  And in such that there is Hatred of Creations, a person is in opposition to Man in his essence through his Hatred of Creations [in general], and through this leans towards total Emptiness, because Hatred of Creations is a hatred of them until man will not exist, this is total Emptiness [That which a person hates, he wants to destroy, so the end of Hatred of Creations is the destruction of Man, which is the epitome of creation].  And how is it possible that he should exist in the world, in such that he opposes his very self, and he leans towards Emptiness, in such that he Hates Creations, behold he is opposing his very self, because Creations are really Man [Man is the epitome of Creation, so in hating Creation, one essentially hates Man].  And so too if Creations hate the person (the subject), for when it says 'Hatred of Creations' understand there are two faces\" they are if he (the subject) hates the creations, or if he causes that other creations hate him.  And this is because there is within a person opposition and objections to himself, and in this he leans towards total Emptiness.  Because opposite of Man, which is Reality, is the Emptiness within him.  ",
+                    "And by now it should be clear to you that which is said here 'Evil Eye, Evil Inclination, and Hatred of Creations removes a person from the world' because when a person leaves the world it's through his leaving towards an edge, for through this a person enmeshes with Emptiness, and this is a departure from the world.   And so too when a person opposes his very self, he leans towards Emptiness.  Now understand how Evil Eye is a departure from the left side, and Evil Inclination is a departure from the right side, and Hatred of Creations is a departure from a human being in it's essence, which is the middle, as we explained.  And understand this that these matters are deep in their wisdom.  Now behold look with your eyes, that Revvi Yhoshua gave Mussar to all of the parts of Man: That behold it begins in the Soul and its capacities, for from it is Evil Eye.  Afterwards Mussar is given to the Body, for within it is the Evil Inclination, as we explained above.  After this Mussar is given to a person in respect to him as a whole entity, that he shouldn't Hate the Creations, and shouldn't be hated (by others) either.  For if one hate creations, or is hated by creations, one is not considered a Person.  For if one was indeed a Person, one wouldn't be opposed to one's own self, and this is sliding towards Emptiness.  On this point Mussar was given to Man in all these aspects of his makeup, as we mentioned.  Now clarify for yourself these great matters, true matters, in which there is no doubt in any of what we said.  And we explained this matter with differing aspects from one to the next, so that one could stand on what is correct.  For even with these differing aspects, everything (said above) comes from one true source, without doubt at all to anybody who understands.  ",
+                    "And so too are the words of Rebbi Yosi, who says 'Let the money of your friend be as dear to your as your own...', it comes to give Mussar in which 'Let the money of your friend be as dear to you as your own', for this is due to the virtue of man, that even his (his friend's) money should be considered important in his eyes, all the more so the person himself should be considered important in his eyes, as was explained above in the statement of Rebbi Eleazar.  Corresponding to this it's said 'Let the money of your friend be as dear to your as your own'. And to the point of completing a person from the aspect of a person being the possessor of a body, who is not prepared for the Torah, he says that one should prepare and rectify himself for the Torah, because the Torah isn't an inheritance for a person, because as we said he's the possessor of a body, as we explained, and therefore he needs to prepare himself with all of his capacities to learn Torah.  And in that it says 'All your deeds should be for the Sake of Heaven', this is Mussar to the Soul, for in it (the Soul) is dependent all of the creations and actions of a person, for the Soul is the Creator, and therefore the creations come from the Soul.  Therefore it says corresponding to this (fixing the Soul) 'And all of your deeds should be for the Sake of Heaven.",
+                    "And Rebbi Yosi comes to give Mussar to a person in consideration of all his parts, and this matter is clear.  It's only that the words of Rebbi Yosi are further from what Rebbi Eleazar said, for Rebbe Eleazar said 'Let the honor of your friends be more dear to you than your own' and Rebbe Yose added 'Let the money of your friend etc..'  And so too with what Rebbi Yehoshua gave in his Mussar to the Body to distance oneself from the Evil Inclination, which is within the body, Rebbi Yosi comes to add on further that one should be worked upon for the words of Torah, that behold one shouldn't go after the interests of the body, and (in doing so) turn towards meaninglessness, which is what is said in 'Fix yourself to learn Torah for it will not be an inheritance to you'.  For man in such that he is Man it the owner of a body, and Torah is not his, which wouldn't be the case if he didn't have a body, for then Torah would be by him from his essence [I believe what the Maharal is alluding to is that Torah is a totally Spiritual/Intellectual \"Sichli\" entity.  Therefore, if Man, which is half Body (guf) and have Spirit/Intellect (Sechel) were to not have his bodily component, he would therefore be entirely Spiritual/Intellectual and in some way inherently an inheritor of the Torah].  And so too does he add further to fix the Soul, that one should create all of his actions for the Sake of Heaven, and not create but one thing that is not for the Sake of Heaven.  ",
+                    "So comes Rebbi Shimon and adds further to fix a person in his entirety, and this is what is said 'Be careful in (the saying of) Kriyas Shema etc..', the warning from the outset in Kriyas Shema and in Prayer, is from the aspect of Man as a whole entity in such that he is a Man who is fitting to accept upon him the Yoke of the Kingship of Heaven and serve the Exalted One because on this account was man created.  For behold man was not created except for serving the Blessed One as it says (Koheles: 12, 13) \"To your God you shall have awe, and his Mitzvot guard, for this is the totality of Man\".  And they (the Sages) say, may they be remembered for blessing, (Berachos: Daf 6, Amud B) The totality of man was created for this.",
+                    "And due to the fact that man from the aspect of his body is not with the Blessed One, therefore when he enters in front of the Blessed One in prayer, he needs to remove the bodily (material) things completely, and be as if his makeup was an entirely spiritual person.  And therefore corresponding to this, it says 'And do not make you prayer fixed', for your prayer to be like a burden upon a person from the aspect of the body.  And therefore it's written in the Tur: Orach Chaim (Siman 98) [A Halachic Exposition] 'When the Chasidim and the Men of Action would meditate for prayer, until they would arrive to the stripping of all physicality and a strengthening of Spiritual/Intellectual Spirit, until they would arrive close to the loftiness of prophecy.'  This matter is obvious, for he who makes his prayers a supplication, until he enmeshes within the Blessed One, for through this he removes the physicality that causes separation between the Blessed One and between Man.  And therefore it says, from the aspect of a person being the possessor of a physical body, that there is take care that one does not make his prayer fixed.",
+                    "And it says after that, 'Do not make yourself an Evil Person vis-a-vis yourself', and this corresponds to the Soul, for Evilness is in the Soul.  And so does scripture states all over the place (Proverbs: 21, 10) \"The Soul of an Evil Person desires Evil\", as we explained above.   And Evilness is only in the Soul, to the great capacity of Evil and the powerful reach it has, for it works via the capacities of the Soul, and not through the capacities of the Body whatsoever, and this has been explained above within \"Evil Eye\".  And therefore, Rebbi Shimon sought also to complete a person through the aspects that are fitting to a person, to give Mussar to all of his parts, and this is clear.  And we already explained above what was said in 'Do not make yourself an Evil Person vis-a-vis yourself', which wishes to say that even though the essence of Evil is towards other people, one should not be Evil vis-a-vis oneself in any lack, even if it's not towards another person.  And one could say that this is also the explanation of 'Do not make yourself an Evil Person vis-a-vis yourself', behold that one shouldn't be Evil even within oneself, to afflict ones own body until one does Evil unto oneself.  For just as a person is called a Chassid who gives to his own Soul Goodness, as it says (Proverbs, 11, 17) \"Gives to his Soul a Man of Chesed (Lovingkindness)' so too is an Evil Person someone who does Evil to Oneself.  And even regarding fasting we say (Ta'anit: Daf 11, Amud B) 'One who is found causing pain to his own Soul is called Lacking [also could be translated as a sinner.  Either way, the word here is being linked to Evil].'  And behold (our Mishna) doesn't say 'Do not do Evil to yourself' because Evilness is that which is seen by another like we explained, and therefore it (our Mishna) says 'Do not make yourself an Evil Person vis-a-vis yourself', which is to say that you are an Evil Person against yourself.",
+                    "And so too with what Rebbi Eleazar said 'Be diligent to learn Torah etc...', it gives Mussar considering all aspects contained within a person.  In such that it says 'Be diligent to learn Torah', this corresponds to a person in his totality, for a person in respect to himself was create to toil in Torah, as we explained above.  And therefore corresponding to this [Nothing less than the reason itself that Man was created, and therefore Man as a whole entity] does it say 'Be diligent to learn Torah'.",
+                    "And it says 'Know what to respond to a Heretic', this matter is the thoughts of heresy that arise in the thoughts of a person's Soul.  As it is written (Numbers: 15, 39) \"Do not stray after your heart and after your eyes\" and it says in the Chapter: Haya Kore (Berachos: Daf 12, Amud B): ' \"After your heart\" - this is heresy, and so too it says (Psalms: 14, 1) \"The benighted man says in his heart, 'There is no God'\".  \"And after your eyes\" - this is thoughts of transgression, as it says (Judges: 14,3) \"And Samson said to his father, ‘That one take for me, for she is upright in my eyes’”.  \"For you will stray after\" - this is thoughts of Idol Worship, as it says (Judges, 8, 33) \"And they (the Jews) strayed after the Baalim [a form of foreign idol]\".'  And corresponding to this it says 'Know what to respond to a Heretic', for if you learn what to respond to a Heretic, all the more so there won't be any Evil thoughts that arise in his heart.  And due to the fact that it is the Soul which causes these thoughts of heresy, it says that one should be diligent to nullify this from the outset, and behold this is the rectification for the Soul more than all the earlier ones [More so than the previous four remedies of the Soul].",
+                    "And corresponding to the aspect of the Body, which is the obstacle to this toiling, it says 'Know in front of whom you stand' that he gives  tremendous reward according to this toiling, and this will awaken a person lest he be prevented from the aspect of physicality.   And this matter was explained above, that all of this which is said about thinking of the reward counteracts the Evil Inclination which is in the body, which incites a person so that he should toil in Torah.  And corresponding to it (the Evil Inclination), one should contemplate the reward that will be to him for his toiling in Torah, and this will subdue his Inclination to toil for Torah.  And it doesn't mean that one should learn because of the reward which will come to him, rather this matter is a thing to use against the Evil Inclination, as we said above in detail, and this (to toil without a thought of reward) is a subsequent level.",
+                    "And each one (Sage) added to fix up a person in all of his parts, until these things Mussar a person entirely in these three parts which we said, and understand these matters for they are very clear.  And it should be clear to you the words of these Sages, that each one says three statements of Mussar, to straighten out a person on each of his parts, to the extent that in the three statements of Mussar given by each one includes so very much, as we explained.  And yet there is even further depth in their words on these three matters (Soul, Body, and Self) which the Mussar was given to a person to complete him as a person, as we hinted at above."
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    "<i>With ten utterances the world was created. And what is learned - couldn't it have been created by one utterance? Rather, [it was done this way] in order to punish the wicked who destroy the world that was created with ten utterances and to give reward to the righteous who sustain the world that was created with ten utterances.</i>",
+                    "<b>With ten utterances, etc.:</b> In the chapter [entitled] HaKoreh (Megillah 21b), it asks, \"These are nine, etc.?\" And it answers, \"'In the beginning' (Genesis 1:1) is also an utterance, as it is stated (Psalms 33:6), 'By the word of the Lord the heavens were made.'\" And we can ask - since, \"In the beginning,\" is also an utterance, why was it not written, \"And God said, 'Let there be the heavens and the earth?'\" And it appears it is because it is forbidden to tell what happened before the world was created (Chagigah 11b); and this utterance was before the world was created. So that is why it is written, \"In the beginning (<i>Bereshit</i>), God created,\" beginning with creation [as the first word of the Torah]. ",
+                    "And we can also answer that even though, \"In the beginning,\" is also an utterance, the utterance of \"In the beginning\" is dissimilar to the other utterances. For the expression, \"utterance (<i>amirah</i>),\" appears about speech that is specific - when one is speaking about [a specific] thing. But when He created the heavens and the earth, all of the world was included in it. And that is not a specific thing, since everything was created on the first day (the opinion of the Rabbis in Chagigah 12a and Rabbi Nechemiah in Bereshit Rabbah 23:4). And so, utterance is not applicable - as its explanation is that the heavens and the earth were created with this [particular] statement and will that He expressed. As, in every place, utterance only appears about a specific thing. And it would imply that there is another utterance in the matter of creation, as there is in the other [cases of], \"And He said\" - meaning to say, with this utterance he created this thing; and with another utterance, He created another thing. But when He created the heavens and the earth - which is the totality of the world - there was no other utterance. And so the expression, \"and He said,\" is not applicable. For the heavens and the earth are everything, since [the participles in the phrase], \"<i>et</i> the heavens and <i>et</i> the earth,\" are to include their multitudes.",
+                    "And the proof of this explanation is that it is written (Psalms 33:6), \"By the word (<i>devar</i>) of the Lord the heavens were made.\" And it is known that the expression, speech (<i>dibbur</i>), is not the same as the expression, utterance (<i>amirah</i>). For utterance appears about a specific matter. Therefore, it is written in every place, \"And the Lord spoke, saying (<i>laemor</i>).\" As speech appears about just making sounds - as with [the term], \"a living speaking being\" - but it does not appear about specific content. But the \"saying\" that comes after it is coming about speech of specific content. And that is why it is written, \"By the word (<i>devar</i>) of the Lord the heavens were made\" - meaning to say that heavens were made from the speech that the Holy One, blessed be He, emitted from His mouth. But the understanding of utterance is that he said [a specific] thing; and that indicates that there is something else [besides it]. But [here] the matter is not like this - since everything was created on the first day, there [can be] no other utterance. ",
+                    "And it is not written, \"And God spoke, 'Let there be the heavens and the earth'\" - for the expression, speech, only comes about speech, which is only emitting sounds. And the heavens and the earth were not created with this. Rather they were only created with [the words that were] heard from the speech - that they would be created - and that is utterance. But his is not what is indicated by the by the expression, speech...."
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [
+                    "<i>Rabbi Yehoshua ben Levi said, \"Each and every day a heavenly echo goes out from Mount Chorev, and announces and says, 'Woe to the creatures for disparaging the Torah'; for anyone who does not occupy himself with the Torah is called, 'rebuked,' as it is said (Proverbs 11:22), 'A ring of gold in a swine's snout is a beautiful woman who turns from good taste,' and it says (Exodus 32:16), 'And the tablets were the work of God, and the script was the script of God, graven upon the tablets,' do not read 'graven (charut),' but rather 'freedom (cherut),' for there is no free man besides one who occupies himself with Torah; and anyone who occupies himself with Torah is elevated, as it is stated (Numbers 21:19), 'and from Mattanah (a place name that means 'gift,' and so can refer to the gifting of the Torah), Nachaliel; and from Nachaliel, Bamot (a place name that means 'high places').'\"</i>",
+                    "<b>\"A heavenly echo goes out from Mount Chorev\":</b> And it may be asked, \"Why does the heavenly echo go out from Mount Chorev - and is it not that no person hears this sound? And also from where does he [know] this, that the echo goes out? And to say that he heard this heavenly echo. is forced . And another difficulty: Why did he say, \"from Mount Chorev\"; and he did not say, \"from Mount Sinai?\" Moreover, what is the proof that he brought about this thing from, \"a beautiful woman who turns from good taste\" (Proverbs 11:22), that anyone who does not occupy himself with the Torah is called, \"rebuked\"; and all the more so, the proofs that he brought afterwards - \"and it says (Exodus 32:16), 'and the script was the script of God, graven upon the tablets'\" - what is the content of these proofs? As they are not connected to here. ",
+                    "<b>And you should know that Rabbi Yehoshua ben Levi</b> came to make known [the reason for] which Mount Sinai is called Mount Chorev (Desolation) (Exodus 33:6). As since the Torah - which is the construction of the world - was given on Mount Sinai, it should not have been called, \"Mount Desolation,\" but rather, \"Mount Construction.\" But it is called, \"Mount Desolation,\" because, that which the Torah was given on this mountain is what brings destruction (<i>churban</i>) to people that distance the Torah. And therefore, from this angle  it is appropriate to call its name, \"Mount Desolation.\" And even though one who brings himself close to the Torah acquires perfection and construction, the mountain is nevertheless called more according to the destruction than it is called according to the one who occupies himself with Torah for its sake, who has all of the virtues that are explained above (Avot 6:2) - since [the first] thing is felt more in the world. For one who [knows] two people, one is his enemy and one is his friend - he gets angry at his enemy and, just the contrary, he finds fulfillment from this friend: Yet the impression of the hatred with which he hates his enemy is more pronounced than the love and satisfaction that he has with his friend. For hatred makes an impact and an impression. But love is not like this, such that no impression is made from it. Therefore the name of the mountain is called, \"Desolation,\" according to the destruction that comes to, and is found with, others. So it is more appropriate that it be called, \"Mount Desolation,\" than that it be called with the name, \"Construction.\" And that which he said, \"a heavenly echo goes out from Mount Chorev,\" in this place - is because he came to say, \"Woe to the creatures for disparaging the Torah, etc.\" So it is relevant to say that this thing is decreed from, \"Mount Desolation\" - as it is the mountain from which destruction goes out to the world to those that distance themselves from the Torah. ",
+                    "But in the chapter [entitled] Haya Koreh (Berakhot 17b), it also says, \"A heavenly echo goes out from Mount Chorev and says, 'The whole world is nourished because of Channina, my son, etc.'\" - and there, no destruction is mentioned. So it is shown that it is because every heavenly echo is with the trait of [strict] justice (<i>middat hadin</i>). As behold, all expressions of speaking (<i>dibbur</i>) are a harsh language, such as, \"The man, the master of the land, spoke to us harshly\" (Genesis 42:30). And that is why he said, \"a heavenly echo goes out from Mount Chorev.\" For this name - that which Mount Sinai was called, \"Mount Desolation\" - indicates the trait of justice. This is as it is found in the chapter [entitled] Rabbi Akiva (Shabbat 89b), \"Mount Desolation - as destruction came from it to the nations of the world.\" Note that the name, \"Desolation,\" is given to Mount Sinai, because destruction and devastation come to the nations of the world from it. And because it is called, \"Mount Desolation,\" on account of the trait of justice which comes from it, he said, \"Desolation\" - which indicates the trait of justice - regarding the heavenly echo. As it is not applicable to explain there like here (in the previous paragraph). So this is certainly the main explanation. ",
+                    "And even though this heavenly echo is not heard, it is nevertheless sensed, and it makes an impression on the world to those that do not occupy themselves with the Torah. And 'even though he did not hear it, his constellation heard it.' So his constellation impels him to the Torah. And hence he said, \"A heavenly echo goes out from Mount Chorev.\" For once the Torah was given on Mount Sinai, 'it was a drug of life for those who are right-handed with it and a drug of death for those who are left-handed with it.' And it is as we say in Tractate Shabbat (88b) in the chapter [entitled] Rebbe Akiva: Rav Chanina said to Rav Pappa, \"[Regarding] that which is written (Proverbs 8:6), 'Listen, for I will speak royal ones.' Why are words of Torah likened to a royal one? Just as this royal one is able to kill and to grant life; so too, words of Torah are able to kill and to grant life.\" This is as Rava said, \"It is a drug of life for those who are right-handed with it and a drug of death for those who are left-handed with it.\" To here [is the Gemara]. Its explanation is that the Torah has this thing: That just like the royal one - the one who draws close to him and does his will, the royal one will raise him and exalt him; and the opposite - in accordance with the greatness of the royal one - if a person transgresses his will, the royal one denigrates him and brings him down. So too, the words of Torah - in accordance with their stature and their level - if one does not act with them according to that which is appropriate, there is punishment and lowliness upon him. And because Mount Sinai was apt that the words of Torah would descend from it to the world, and apt that this decree should go out to the world - that is the heavenly echo that says, \"Woe to the creatures for disparaging the Torah.\" For 'it is a drug of death for those who are left-handed with it.' And that is what they also said there (Shabbat 89b) - \"It is called, 'Mount Desolation,' as destruction came from it to the nations of the world.\" And that is because the nations are distanced from the Torah; and that is the trait of the Torah for those who are left-handed with it - it is a drug of death. And this is the heavenly echo that goes out from Mount Chorev and says that anyone who does not occupy himself with Torah is called, \"rebuked.\" The explanation is that he is distanced from God, may He be blessed - just like any rebuke is a distancing. So too, one who does not occupy himself with Torah is rebuked for the Omnipresent. ",
+                    "<b>And he brought the proof,</b> \"A ring of gold in a swine's snout is a beautiful woman who turns from good taste\" (Proverbs 11:22). And he meant to say that if a gold ring - which is a very praiseworthy thing - is in a swine's snout, it is disgraceful from the angle of the carrier, which is the swine. And so too is, \"a beautiful woman who turns from good taste\": That is to say that this beauty, along with its significance, is disgraceful and disgusting with one who turns from good taste. Even though good taste is not visible to a person and the woman is the most beautiful, nevertheless this beauty is disgusting. And the \"beautiful woman,\" that he mentioned is meaning to say, a spiritual person. As he is called a beautiful woman, who has beauty, which is radiance. And that is similar to wisdom in every place - as wisdom is light and radiance; as it is stated (Ecclesiastes 8:1), \"a man’s wisdom lights up his face.\" And it is as it is found in Tractate Bava Batra (4a) with Herod, \"He extinguished the light of the world (by killing Torah scholars), let him occupy himself with the light of the world.\" And he called the physicality of a person, \"who turns from good taste\" - because putridity is lowliness, like feces and that which is similar to it. And the physicality of a person has lowliness.",
+                    "The general principle of the thing is that when \"a ring of gold,\" which is clean and pure, is placed \"in a swine's snout,\" given that the swine's snout burrows in the garbage, it is disgusting and loathsome. And through this, the pure ring is disgraced. And so too is \"a beautiful woman who turns from good taste.\" And he wanted to say [that] so too is a person with intellect who does not occupy himself with Torah: For the intellect is found in the physical body - that has lowliness - of a person, and occupies itself with lowly physical thing, so the pure intellect disgraces itself through this. However if he occupies himself with Torah, his intellect is separated from the physical and it does not have the lowliness of the physical. And we have already said that a [spiritual] person is called, \"a beautiful woman,\" on account of the radiance of the intellect. But it \"turns from good taste\" - meaning that the intellect is found in the body that has the lowliness of the physical. And just like the ring: If it is in the corrupted swine's snout, it is not worth anything; so too exactly is the intellect in a corrupted man. And it is completely wasted when it does not occupy itself with Torah, but rather goes after material things. In this, it is similar to a swine that has a gold ring in its snout and burrows in the garbage. So too is the wisdom inside a wise person when he occupies himself with lowly physical things. But when he occupies himself with Torah - behold it is considered as if he does not have the lowliness of the physical.",
+                    "And understand this metaphor that compares a person when he is lacking Torah to a swine: For the swine pursues most the matter of its body and its desires, and there is nothing like it. For other [animals] are not so disgusting. As other animals seek some honor naturally, as they said (Yalkut Shimoni on the Torah 243), \"There are four proud ones - the ox among beasts, the lion among animals, etc.\" And likewise is boldness mentioned about some animals. But the swine only [exists] to seek its material food by way of that which is disgusting and by way of filth. So too is a man who leaves the spiritual Torah, and only goes after his material desire - he is similar to a swine. And that is why above (Avot 3:3), it compared a table upon which there are no words of Torah, to their eating vomit and feces. And that is what he said: That anyone who does not occupy himself with Torah is called, \"rebuked\" - meaning that he is distanced. For behold, because of the lowliness of the physical, he is distanced. And this thing is understood. ",
+                    "<b>And that which he said, \"for anyone who does not occupy himself with the Torah,</b> which implies that it is a proof to what is before, \"Woe to the creatures for disparaging the Torah,\" is not referring to what he said, \"for disparaging the Torah.\" Rather it is referring to the word, \"Woe.\" For he said that \"anyone who does not occupy himself with the Torah is called, 'rebuked.'\" And hence, woe to them. And that which he said, \"disparaging the Torah,\" is meaning to say it is specifically when the Torah is disparaged - which is when it is possible for him to occupy himself with Torah and he does not occupy himself [with it]. But not without this. For there is no disparagement here, since it is impossible for him to occupy himself with Torah. ",
+                    "<b>\"And it says (Exodus 32:16), 'and the script, etc.\":</b> And he brought a proof that one who does not occupy himself with Torah is called, \"rebuked.\" As we already said that the Torah is a drug of life for those who are right-handed with it, a drug of death for those who are left-handed with it (Shabbat 88b). And because you find that those who are right-handed with it are free men - from that, you know that when [people] distance themselves from the Torah, they are lowly, denigrated and inferior. And that is why he brings a proof - that it is stated (Exodus 32:16), \"'and the script was the script of God, graven upon the tablets,' do not read, 'graven (<i>harut</i>),' but rather 'freedom (<i>herut</i>).'\" But nevertheless, according to the discussion, it should more be understood that he does not bring a proof about his being distanced from God, may He be blessed, but rather even more then this - that he is not called a free man, but is rather called, subjugated. \"For there is no free man except one who occupies himself with Torah.\" And there is no doubt that someone who is not a free man is more denigrated. For one rebuked is only distanced from God, may He be blessed. But he said that it is more than this - that he is not called a free man at all. And this explantion is correct. And Rabbi Yitzchak Abarbanel wrote (here) that he found like this in the baraita (Kallah 8) - that it means to say that it is not that he is rebuked, but that one who does not occupy himself with Torah is also called, subjugated.",
+                    "<b>And that which he said, \"do not read, 'graven (<i>charut</i>)'\":</b> According to what is apparent, this is a very distant teaching. For what is the relation of this to that which the verse (Exodus 32:16) said, \"and the script was the script of God, graven upon the tablets\" - that it should hint in this place, that the one who occupies himself with Torah is a free man. But this thing is like the other words of the Sages that appear very distant to someone who is lacking knowledge; and they hinted to something very magnificent here. And that is that the intellect is the design of reality; and likewise is the whole Torah, the design of reality. And likewise the script, which is the form and design of the writing. And any etching of writing is designated by the expression, \"engraved (<i>charut</i>)\" - because script has a form. And that is the concept of script - even though it has a material form, it nevertheless has the name, form, upon it. And it is appropriate to call anything that is form, with an expression of freedom (<i>cherut</i>). And we have explained this thing many times - that subjugation is from the the angle of the physical. As from the angle of form, there is  no subjugation. And they, may their memory be blessed, hinted to this regarding a Canaanite slave (Yevamot 62a) - \"'Remain here with the donkey' (Genesis 22:5) - a nation comparable to a donkey (<i>chamur</i>).\" As, from the side of the subjugation that it has, it is similar to the physical (<i>chomer</i>). For that which is subjugated is acted upon by another. And this is the content of the physical, that it is acted upon. But with a form - since there is no acting upon a form at all - it is not applicable to say, subjugation, about a form, but rather only freedom. And this thing is understood. ",
+                    "And since the words of Torah are detached, completely removed from the physical - for that reason, the verse hints to the form of the letters on the tablets, which indicates the spiritual form of the Torah, which is completely detached. And it is intellect without any combination of the physical, by way of the expression, <i>charut</i> - and not the expression, <i>chakikah</i> (etched) - to tell you that the Torah is complete freedom and completely free. As form is freedom - as will be explained - and all the more so, Torah, which is a completely detached spiritual form. Hence the script of the tablets were seen from both of their sides (Exodus 32:15); such that this etching be a complete etching. And that is complete form, not like other etchings that are on a tablet - even though they are etched, they are not etched from one side to the other. As behold, the carrier that the form is upon remains, so that it is similar to a form that is upon the physical. But the form of the script of the tablets is such that the from indicates the spiritual form of the Torah. And it is complete design without a carrier at all. And so the script of the tablets is etched from both sides, to the point that the form of the letters was a complete form. And this thing is certainly complete freedom, since here there is completely nothing physical, in which there is subjugation. And that is why with this - about which it is written that the script was from both of their sides - it is written for you (Exodus 32:16), \"engraved (<i>charut</i>) upon the tablets,\" which is an expression of freedom (<i>cherut</i>). For that which it was from both of its sides - this thing is complete form without the physical. So this indicates the complete freedom that there is in the Torah, in that the wisdom of the Torah is a detached completely spiritual form. And from here you know that they said truthfully and faithfully, \"Do not read 'graven (<i>charut</i>),' but rather 'freedom (<i>cherut</i>).'\"",
+                    "And the matter of this freedom that there is in Torah - even though we have found many Torah masters that have not been free men - nevertheless this statement here is only that he is a free man in truth, according to the order of reality. But sometimes sin causes [things] from another side. In any case, according to the intellect, \"there is no free man besides one who occupies himself with Torah.\"",
+                    "<b>And he said, \"for there is no free man besides one who occupies himself with Torah\":</b> For even a king - who is a free man - is not called a free man, in comparison to one who occupies himself with Torah. And this is as they said (Avot 6:5), \"And do not desire their tables [of kings] since your table is greater than their tables and your crown is greater than their crowns.\" For the king - even though he is a king - is afraid lest the people of his kingdom will rebel. And because of this, he is not a completely free man. As one is not called a free man except when there is no angle of a possibility of subjugation. And that is only found in Torah - that he is a completely free man, as we explained. For the intellect is free - subjugation is not applicable to it. ",
+                    "<b>And he said, \"anyone who  occupies himself with Torah learning is elevated\":</b> This means to say that it is not only that he is a free man, but he is also elevated - and that is that he is elevated from this lowly world. And that is why he said that \"anyone who occupies himself with Torah is elevated, as it is stated (Numbers 21:19), 'and from Nachaliel, Bamot.'\" And this verse is expounded about Torah in Tractate Eruvin (54a) in the chapter [entitled] Keitsad Mearavin. But here is not the place to elaborate; as this will be explained, with God's help, in Netivot Shalom (Netiv HaTorah 2) - and we should not elaborate in this place."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "",
+                    "\"Torah is greater than, etc.\" The meaning is: According to the levels of the thing, and its elevations, and the level needed to acquire its level, and therefore [the Mishna] says Torah is greater, as Torah is acquired in forty-eight levels, and the priesthood is acquired in twenty-four levels, and the kingship is acquired in thirty levels. And Rash\"i za\"l explains: Those [the levels of kingship] are written in the portion of Samuel (Samuel 1:8), when Israel demanded a king, and they were told 'be aware, that such and such are the rules of a king', and if you check there, there are thirty things, the same which are recited in [Mishna] Sanhedrin: [things for which] the king does not judge and he is not judged. And the twenty-four gifts of the priesthood include ten in the Temple, four in Jerusalem, and ten outside of Jerusalem, and that's it. And in a Baraita, it explains that the thirty levels by which kingship is acquired are: silver, gold, wives, and concubines, and houses, fields, and vineyards, gardens, orchards, the proprietary royal house, provinces, ministers (m) and ministers (f), field and fields, horses, chariot, sword, dresses, weaponry, soldiers, perfumes, scouts, parables, justice, lovingkindness, and charity. And this explanation seems [more likely], because these are all such that if one has them, then one is a king, because these things are his kingship, and it is not so for those things that are recited in the Mishna, which are not all important to the king. Because the things for which he does not judge and he is not judged, is not important for the king: and thus is 'he shall not have an abundance of wives and silver and gold, he shall not have an abundance, he shall not have an abundance of horses', and thus 'he shall write two Torah scrolls'; all of these it is not fitting to call levels, as we said here, but are called commandments to the king, and it doesn't make sense to think of commandments that the king is required. But the levels are that he has things that are fitting for a king. Meanwhile, the twenty-four levels of priesthood are surely those twenty-four things; they are all the level and importance for priesthood, and that's why they are referenced. And because of this, the Mishna says in its language, that kingship [is acquired] in thirty levels, and priesthood in twenty-four levels, because all fo them are levels of importance and authority, but with Torah, [the notion of] 'importance' is not relevant, rather they are forty-eight 'things', and it didn't use the word 'levels', because the Torah does not relate to importance, as explicated above. And the Mishna does not present the twenty-four levels of priesthood, nor levels of the king, because the whole chapter doesn't treat on anything but the Torah,  and its purpose is not to tell how the priesthood is acquired in twenty-four levels, or the kingship in thirty, it only [brings these at all] to say that the Torah is greater than those two.",
+                    "And it seems right to say that there is a hint for these levels: The altar had on it a molding, which is a symbol of the crown of priesthood, and the altar was one cubit by one cubit, so if you wrap a string around the altar which was one cubit by one cubit, such that the string wraps around the alter, the string will go around twenty-four handsbreadths, corresponding to the levels of priesthood---as a cubit is six handsbreadths. And the table, on which is a molding, symbol of the crown of kingship, was one and a half cubits tall and one cubit wide; if you wrap a string around the table, which is to say its height and it's width, then the string will be thirty handsbreadths, corresponding to the levels of kingship, which are thirty. And the ark was two and a half cubits long and one and a half cubits wide and one cubit tall, if you wind a string around the ark, the string will be forty-eight handsbreadths, because two and a half cubits from the two sides are thirty handsbreadths, and the width on each side is nine handsbreadths: thus, forty-eight handsbreadths. And why didn't we also wrap the table from above, which would make it thirty-six handbreadths? Because certainly one has to wrap it in the shortest direction, and if you wrap the table in the short direction, it is the height and the width, and the shortet possible length for the table will be thirty handsbreadths, and also for the altar, one has to wrap the shortest, but for the ark, the string goes around the length and the width, which is the shorter distance, because if you wrap vertically, you also have to wrap the cover, and on it are the two cherubim, and that is a lot more, and for that reason the string circles the length and the width, which is the shorter for the ark, and the string circles the height and the width, which is the shorter for the table, and the string circles the length and the width, which is the shorter for the altar; thus we have differentiated all three levels in the vessels which had on them the symbols of the crowns.",
+                    "In case it troubles you that the thirty things by which kingship is acquired are not godly things (the things which the text hings to with the table), and because of that we will be forced to interpret the thirty levels, which were not found in the Baraita in a different way, such that all the thirty levels will also be commandments, as it is with the priesthood and with the Torah. But this is no trouble, because these thirty things are a lesson about the greatness and importance of kingship, that the king has thirty levels, and the level is not in those things themselves, rather they just teach that the king is on an elevated and important level. Therefore, he has thirty important things, and the kingship is more important than the priesthood, and the Torah is more important than the kingship. And that's why it says in the chapter 'anointed priest' (Talmud Bavli Horayot 13a): 'the scholar has precedence over the king....the king has precedence over the high priest' as we have there, and therefore it says that Torah is greater than the priesthood and than the kingship, that priesthood is acquired in twenty-four levels and the kingship in thirty levels and the Torah in forty-eight things, which is to say in this you will see that the Torah has more rank than kingship and priesthood, as the level of the priesthood is twenty-four, and the kingship, thirty, and the Torah, forty-eight, because the more important as more levels.",
+                    "And you can also understand that the Torah is acquired in forty-eight things, corresponding to this, it is said in Masechet Sofrim [Scribes] (see Chapter 1 [this is an inaccurate reference, it should be Sofrim 2:6, and it is also to a non-standard version of Mas. Sofrim]), that one shouldn't make a column of the Torah fewer than forty-eight lines, because the Torah is wisdom that is in the mind of man and understands these things.",
+                    "And the level of kingship of thirty levels correspond to three negative commandments: he shouldn't have too many wives; he shouldn't have too many horses; he shouldn't have too much gold and silver, and corresponding to each and every commandment are ten levels. And you should also know that the levels of the king are thirty as you see that the letter lamed ל [corresponding numerologically to thirty] is taller than all the other letters in the alphabet, thus thirty is appropriate for kingship's largeness and elevation, and the reason is because until ten is considered low, twenty is considered medium, and thirty is considered the highest, and thus the letter whose number is thirty is elevated over all.",
+                    "And maybe you will say if so, the rest of the letters with even higher numbers should be even taller, but it is not so, because it is thirty/lamed, because for this matter the goal is to rise as is proper, and this matter is called proper elevation, but more than ths would be a lessening, just as the sages interpreted in Bavli Masechet Megillah (29a), Why do you look askance, tall mountains, as it was said about Tabor and Carmel, which are considered flawed with respect to Sinai, and that was because Sinai didn't stand out from the standard, stayed with what was proper, but Tabor and Carmel were greater than what was proper, and this is called a flaw, because any addition is like a dumb load, and therefore the essential height is the lamed in particular, not the rest of the letters. And therefore kingship is acquired in thirty levels in particular, because at the hands of thirty, the king is raised.",
+                    "And you see the letter lamed in the middle of the word king (מלך, mem-lamed-kaf sofit), because the king rises from his siblings of Israel, and it hints at the king who shouldn't be separated from his siblings of Israel, as it says (Deuteronomy 13 [this is not an accurate quote, the closest I could find is Deuteronomy 17:20]) so that his heart shall not be raised from his siblings, and he shall not be separated from them, and therefore the letters mem מ and kaf sofit ך, which are siblings of lamed [they appear before and after the lamed in the order of the alphabet], are stuck to the king, that he shouldn't be separated from them, rather connected to them, with the lamed in the middle. And also, that the king, for this is the way of kingly honor, that he is in the middle, with the nation surrounding him, and that is proper. And also, as it is explicated elsewhere, that everything that raises up is in the middle, and a symbol of this, the land of Israel is higher than all the lands, and it is in the middle of the world, and accordingly, the letter lamed is also in the middle of the alphabet [twelfth out of 22 letters]. And from this you can also understand that the king is suited to thirty levels, in particular because the king is separated in level from all, and there are two enlarged levels: one is the high priest, and the second is the prophet, and the king is greater than both of them, and that's why it says that a king comes before the high priest and the high priest comes before the prophet, as it says in Horayot (13a), and the priest on the right and the prophet on the left and the king in the middle, rising above both of them. And you should really understand this matter, because according to the wisdom, the king rises to the third level, and according to that the three commandments for the king, as was explicated, and corresponding to this the kingship is acquired in thirty levels, because the third level includes thirty: understand this.",
+                    "The first, \"in study\", which means one should learn from one's teacher, and not trust in one's own wisdom;",
+                    "the second, \"with the hearing of the ear\", that one should incline one's ear to hear, because sometimes if one doesn't hear one statement or one word, it ruins the whole idea, and therefore, this includes the hearing of the ear.",
+                    "The third, \"in preparation of lips\", that if one brings out in a more prepared language [=lip], it is more effective for understanding the matter well, and not like when one learns it internally; and as such so that it will not be forgotten quickly, like [it says in Bavli Eruvin 54a:1] 'prepared in all, and preserved', that if it is prepared on ones lips, it is preserved in the 248 organs.",
+                    "The fourth, with understanding of the heart, that one should give one's intelligence and one's heart to the matter being learned, and understand well in one's heart.",
+                    "The fifth, in awe, that one must sit in awe before one's teacher, as they said (in Bavli Shabbat 30b.6): every student who sits before their teacher, and their lips do not drip bitterness, will not see a good sign in their recitation, as it says [in Song of Songs 5:13] His lips are [lilies dripping] flowing myrrh\" don't read flowing myrrh (mor over, מור עובר) rather flowing bitterness (mar over, מר עובר) [and don't read lilies, rather reciters], and the reason is that one needs to be prepared to receive, and this ideas is that if one has awe for one's teacher, then one can be judged as receiving from one's teacher, because if one has awe for one's teacher, one is thought of as a receiving student, and if the student does not sit in awe, one cannot be judged a student who receives, and then one doesn't see a good sign in one's recitation, as one isn't ready to receive, and accordingly, it says in awe.",
+                    "The sixth, in fear, the difference between awe and fear is that awe comes when one sees the greatness of one's teacher, and from this one has awe; fear comes when one views one's own smallness and lowliness, one fears before the great, and one who is small fears even someone who isn't very great. Accordingly, a student should sit in awe and in fear, that one should recognize the value of the loftiness and greatness of one's teacher, and also one should recognize the smallness of one's own value,",
+                    "and moreover one can interpret awe and fear, that one should have awe and fear of the Holy One, Blessed Be, that one should recognize the value of the loftiness  of the Holy One, Blessed Be, and the greatness of the Blessed One, and also know one's own lowly value, and that is in awe and fear. And it is said of the angels [as referenced in the morning prayers before shma] : they do in awe and in fear the will of their master, and thus the explanation here of in awe and in fear, because one must be ready to receive, and that's when one is thought of as capable, but one who is important and of high standing in one's own eyes, that is not a preparation to receive anything.",
+                    "The seventh, with humility, and this matter we already discussed several times, because humility is the first reason for the Torah, like with Moses, that all the levels that he had were not the reason for his Torah except for humility. And they said in the Chapter of \"The Man Sanctifies\" (Bavli Kiddushin 49b.8), a sign for arrogance is poverty, and there they explain poverty as being of Torah, and from this we learn the opposite, that a sign for humility is Torah. And in Mas. Taanit (Bavli Taanit 7a.15 [there is an error in the Hebrew citation]), R Hanina bar Idi said: why are words of Torah compared to water? What is water? One places it in a high place, and it flows to a low place, so too, words of Torah are not found except in whoever has a lowly temperament, and we will explicate this matter, God willing, in the second part.",
+                    "The eighth, with joy, because joy is a great attribute, because when a person is happy, one is whole, and thus attains Torah, which is the wholeness of humanity, and when a person is in distress, then one is lacking, and doesn't attain Torah, which is the wholeness of humanity; the general rule is that Torah, which is divine wholeness, is not proper for someone except at the hands of joy, which is the soul's wholeness, and when a person's soul is happy, then it is proper for one's soul to receive the wholeness of the Torah.",
+                    "And without this, because for the depth of the Torah, one's mind needs to be clear, and that's what they said in the chapter of the Splendor (Bavli Eruvin 65a.11, [a slightly different version than the one we have]): R Nahman bar Yitzhak said, legal discussion needs clarity like a day with a north wind, the meaning is that one's mind must be clear like a day that a north wind blows, which is a very clear day, and this matter doesn't require evidence, because when a person is of clear mind, one's heart is more open, and in the chapter of Taking Out (Bavli Shabbat 77b.8), Rav Ada found R Yehuda standing in the door of his father-in-law's house, and he saw that he was in a cheerful mood, and if he asked him any question in the world he would answer him, etc. There you have it, because being in a cheerful mood is a great reason for learning Torah. But what it says in joy seems to be the first explanation, that one needs to be happy because it is not proper to attain the level of Torah, which is the wholeness of a person's soul, except at the hands of joy, which is wholeness of the soul. And the fact that a person needs a clear mind, that is what is said later, בישוב, settled, which is to say settlement of mind, which is clarity.",
+                    "The ninth, with the service of sages: that one should serve sages, and then one is prepared to receive Torah, and in the first chapter of Brachot (Bavli Brachot 7b.26), \"R Yohanan said in the name of Rashb\"i, its service is greater than its learning..., as it says (2 Kings 3:11): 'Here is Elisha ben Shafat, who poured  water on the hands of Eliyahu' it didn't say learned, it only said poured.\" And the interpretation is because one who serves 'a student of sages', the student connects with the teacher [who is the 'student of sages'], by dint of their service of the Torah, and and by this means the student receives from the teacher, because without a doubt, when a wick gets close to a candle, the candle will ignite the wick, and thus when the student draws close to the teacher, by dint of their service, the Torah will influence them. And it is not like that when the student learns from the teacher without drawing close to the teacher, that they will learn from them as when they serve the 'student of sages', which is itself drawing close to the 'student of sages', and thus receives from them, because coming to learn from the teacher isn't connection to them, only serving them is connection to them, and this matter will be further elucidated in Netivot Olam.",
+                    "The tenth, in clinging to colleagues, because a person when they are alone, does not receive Torah, And in the first chapter of Taanit (Bavli Taanit 7a:10-11), R Yosi bar Hanina said: what does it mean (Jeremiah 50:36) \"a sword upon the boasters [badim]; they shall be made fools\"? A sword upon the haters of the scholars [a euphemism for the scholars themselves], who busy themselves with Torah alone [bad bevad], and not only that, but they become stupid, as it says \"they are made fools\", ... and it says there (Numbers 12:11) \"that we were made fools and that we sinned.\" And also this matter we discussed above when we talked about two who sit and busy themselves with Torah, because the essence of Torah is at the hands of specifically two. Because a person, of that which they are themselves a master of the material, it is proper to bring out the intelligence to another, and then it is a distinguished/spiritual intelligence, which does not stand in the body of the person; but when one busies oneself all alone, and one doesn't bring out the intelligence to another, to be an intelligence distinguished from the body, one doesn't become wise at all. And not only that, but one becomes stupid, and this is because when one isn't busying oneself with Torah, then one stands according to what is right for someone who is a master of material, to acquire and to know that which relates to the one who is master of the material, what one acquires in matters of the physical world; but when one busies oneself with Torah, and wants to grow wise in Torah, which is totally distinguished intelligence, (as we discussed above in the matter of two who sit and busy themselves with Torah), of course the distinguished intelligence is with two specifically, and therefore if one busies oneself with Torah alone, one grow stupid, because this is not intelligence at all suitable for Torah, which is distinguished intelligence---it's only stupidity, and we will discuss this matter further, God willing.",
+                    "The eleventh, by debate of students, and this is because colleagues imitate one another, and thus they imitate their teacher; in the first chapter of Taanit (Bavli Taanit 7a:12), \"Rav Nahman bar Yitzhak said: why are words of Torah compared to wood, as it says, (Proverbs 3:18) 'it is a tree of life to those who hold it'? As a small piece of wood ignites a big one, so small words of Torah sharpen big ones; and this is also as Rabbi Hanina said, I learned a lot of Torah from my teachers; from my colleagues I learned more; from my students I learned more than all of them.\" And the reason is very clear, because it is similar to a tree that doesn't get lit, and thus is a great scholar, as their accomplishment is very great, so they don't begin to ask and to debate in wisdom according to the greatness of their accomplishment, and the simplicity of their intelligence there is no debate, which is questioning, and one needs for every debate a question to exclude---the great ones don't have the question, and because of this it says that the little ones sharpen the great ones, because they ask more, and then the scholar has to answer, and this is likened to the small piece of wood which ignites the big one, as the fire catches more with the small, and thus the lesser one is the beginning of the questioning and the debate, and that's why it says in the debate of students, because the essence of debate comes from students. And for that reason it says I learned a lot of Torah from my teachers, because they handed the wisdom on to me, and from my colleagues more, because they ask each other and stand on the essence of wisdom, and from my students more than all of them, because they debate and sharpen more with questioning, and this matter is clear.",
+                    "The twelfth: settled, which means that one's mind should be settled, because if one's mind is not settled, one cannot learn.",
+                    "The thirteenth: by reading (from the Scripture).",
+                    "The fourteenth: by recitation.",
+                    "The fifteenth: with the ways of the land, those are the good principles, as the sages said, (Mishna Avot 3:17.1) if there aren't the ways of the land, there isn't Torah, as above (Derekh Hayim 3:17.1).",
+                    "The sixteenth: with patience [lit. distance from anger], that if one gets angry, one's wisdome abandons one, as it says in Pesahim in the chapter 'These are the things' (Bavli Pesahim 66b:7), \"R Shimon ben Lakish said, every one who is angry, if they are wise, their wisdom abandons them,\" and this matter is exlicated in the Netivot Olam.",
+                    "The seventeenth, with a good heart, as Torah is called 'good' and because Torah is called 'good', Torah will not be found except in one who is good, which is to say one who has a good heart, and when one has a good heart, then one receives the Torah, which is good, because how will the Torah, which is good, stand in one who has a bad heart.",
+                    "The eighteenth, with faith in the sages, because when one believes in the statements of the sages, then one cleaves to the sages as one believes in them, and it is fitting for one to acquire the wisdom of the sages, and to be included among the sages, but if one doesn't believe in the statements of the sages, how will one get wise? And that is what they said in the chapter \"what to light\" (Bavli Shabbat 23b), that those who revere their teachers will be themselves a 'student of sages', and this will be explicated in Netivot Olam, God willing.",
+                    "The nineteenth: acceptance of afflictions, because when one accepts afflictions, one is suited for Torah, and that is what they said in the first chapter of Brachot (Bavli Brachot 5a:20-21): Three good gifts were given to Israel, and all of them were not given except at the hands of afflictions... Torah... as it is written (Psalms 94:12) 'happy is the one whom God afflicts, and from your Torah teach' &amp;c. and as we discussed in the introduction and in the Netivot Olam (Netiv Hayisurin 2:1). Because Torah is particular to the intellect, and wisdom is not a bodily feature, and therefore one can only reach the non-bodily heights by reducing the bodily, and afflictions reduce the bodily until one is able to reach the intellectual level, and that is why it says here acceptance of affliction, that one accepts on oneself the reduction of the material body, and to banish thus its inferiority. Because afflictions banish the body, like they said there (Bavli Brachot 5a:19) Reish Lakish said, it says a covenant of salt of the world and it says a covenant of afflictions, these are the words of covenant, what is covenant that is said of salt: sweetens (mtk root) the meat/flesh, so too covenant that is said of afflictions scours (mrk root) the inferiority of one's body and one's flesh/meat until one is suited for the intellectual quality.",
+                    "The twentieth, with reduction of sleep, because if there is sleep there is no learning, as is written (Joshua 1:8) 'meditate on it day and night', because Torah, that is the way to busy yourself with it, day and night. And know that sleep is a most bodily matter, and as we explicated above (Derech Chaim 3:10) with regard to morning sleep, see there how sleep is a bodily matter, and when a person is very drawn after the body, they distance themselves from the intellectual, and the meaning of this is clear.",
+                    "The twenty-first: with reduction of business, which is to say, that one should not be a person of trading merchandise, that they said in the 'how to extend' chapter (Bavli Eruvin 55a): '[The Torah] is not across the ocean' (Deuteronomy 30:13) Rava [this is a different version than the common one today, in which this statement is cited to R Yohanan] said you will not find the torah among traders and merchants, and we already  discussed this both in Netivat Olam and above we discussed it at length (Derech Chaim 2:5:4), in reference to 'not all who engage in business become wise', and there is not room here to expand.",
+                    "The twenty-second, with reduction of conversation, this has been discussed above (Derech Chaim 2:17), because 'one who multiplies words multiplies nonsense', and we expanded in the place where it says: I did not find good for the body except with silence, because silence is an indication of wisdom, and one who multiplies conversation, that is not an indication of wisdom, because conversation cancels the activity of the intellect, and because of that, this matter, which is the reduction of conversation, is a significant basis for wisdom.",
+                    "The twenty-third: with reduction of enjoyment, this is because one who chases after bodily enjoyment is a person of the body and materiality, and is not suited for acquiring wisdom, which is the opposite of the body, as we discussed above in discussing 'this is the the way of the Torah...' (Derech Chaim 6:4:1). And one might challenge the implication of the particular phrasing 'reduction of enjoyment': enjoyment is allowed at all? and we said above 'this is the way of Torah: eat bread with salt, etc. And this is not a challenge at all, as we already discussed, the meaning is not that one has to impoverish one's life, ... In any case, one shouldn't have too much enjoyment, because one incites in this the bodily appetites, and this is the opposite of Torah.",
+                    "The twenty-fourth: with reduction of laughter. And one might ask, isn't one not allowed to fill one's mouth with laughter in this world, as it says in the chapter 'one doesn't stand' (Bavli Brachot 31a:4) R Yochanan said in the name of R Shimon b Yochai, it is forbidden to fill with laughter one's mouth in this world, as it says (Psalms 126:2) 'then will our mouths be filled with laughter', and this is not a challenge, because there it is talking about filling the mouth with laughter, which is too much laughter, but laughter in general, it doesn't say, and for matters of Torah, one should reduce laughter completely. And even if it were not so, it still wouldn't be a challenge, as even if it were completely forbidden, even so, we would learn from this that if one multiplies laughter, one doesn't merit Torah, and the reason is because laughter which is exaggerated is the opposite of thought, which is intellect, therefore laughter cancels intellect. And this matter you can understand because laughter renews only from joking and clowning, and there is no doubt that joking is the opposite of intellect.",
+                    "The twenty-fifth: with less worldly occupations. In other words, even though all Torah that does not have a worldly occupation, its end is to be nullified, nevertheless don't make your work central (to your life) as it says in Brachos (35b), Rabbah bar bar Chana said R' Yochanan said because of Rebbi Yehuda bar Illai, the earlier generations made their Torah fixed and their worldly occupation temporary, and both existed in their hands. (In Contrast) The later generations made their work fixed and their Torah temporary, and both didn't exist in their hands. And even though it was already taught in the mishna to limit your involvement with sales, this is not a difficulty, as one may have thought that derech eretz is different as we had an earlier mishna say without derech eretz there is no Torah . "
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "דרך חיים",
+        "enTitle": "Derekh Chayim",
+        "key": "Derekh Chayim",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "משנת 'כל ישראל'",
+                "enTitle": "Kol Yisrael; The Opening Mishna"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Hon Ashir/Seder Zeraim/Hon Ashir on Mishnah Challah/Hebrew/Hon Ashir, Amsterdam, 1731.json

@@ -0,0 +1,146 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Hon Ashir on Mishnah Challah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI",
+    "versionTitle": "Hon Ashir, Amsterdam, 1731",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "הון עשיר, אמשטרדם תצ\"א",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "הון עשיר על משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Hon Ashir",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "חלה\n<br> חלה יש בה ד' פרקים, כי בד' פרקים העולם נדון כדתנן (ר\"ה פ\"א מ\"ב), וכל אלו הארבעה דינים תלויים בחלה, כדתנן (אבות פ\"ה מ\"ח) ועל שלא ליטול את החלה רעב של כליה בא. ועוד שרש החלה תלויה בשם מה' כידוע, ושרשו הם ד' אותיות. ועוד היא עצמה רומזת לרגל הרביעי כנסת ישראל, הכוללת כל שאר השלשה פרקים:\n<br>\n<br><br><b>חמשה דברים</b>. מדלא קתני אלו מינים חייבים וכו' אלא חמשה דברים, רמז לנו דמחמשה דברים ממש נפקא לן דחמשת מינים אלו נקראים לחם, כדאיתא בירושלמי <small>(ה\"א)</small>:\n",
+                "<b>החיטים והשעורים</b>. אע\"ג דהחיטים אינם מצטרפות אלא עם הכוסמין, והשעורים מצטרפות עם הכל חוץ מן החיטים, דנמצא היות הכוסמין מין חטים ומין שעורים כמ\"ש, מ\"מ לא נתן הכוסמין בין החיטים והשעורים אלא סדרם כמו שהם מפורשים במקרא דירושלמי הנ\"ל, ואותם שאינם מפורשים שנאם בסוף אף הם כסדר הכתוב. ועוד י\"ל דסמך השעורים לחיטים, משום דבשניהם נשתבחה ארץ ישראל:\n",
+                "<b>הרי אלו חייבין בחלה</b>. חזר לשנותו לסמוך לו מיד ומצטרפין זה עם זה, לגלות דלענין חלה קאי:\n",
+                "<b>ואסורים בחדש</b>. שנקצר ממקום שאין ראוי להביא ממנו עומר, או אם עבר וקצר במקום הראוי. ולא מבעיא אכילה אלא אפילו קצירה אסורה, ולא זו אף זו קתני. משום הכי שנה איסור הקצירה אחר איסור האכילה:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנודר מן הפת ומן התבואה</b>. הקדים הפת לתבואה הקודמת לו, משום דלא זו אף זו קתני, משום דתירוש נמי נקרא תבואה דכתיב <small>(דברים כב, ט)</small> ותבואת הכרם, וכ\"כ רש\"י בר\"ה דף י\"ב <small>(ע\"ב ד\"ה התבואה)</small>, ואפילו הכי הנודר ממנה אינו אסור אלא בהן:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומותר העומר</b>. אתיא דלא כמאן, כמ\"ש התי\"ט. והתבואה שלא הביאה שליש. פליגי עלה בפירוש, משום הכי שנאם בסוף אעפ\"י שהם קודמים לכלם:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ופחות מחמשת רביעים</b>. מ\"ש התי\"ט בשם הר\"ש, אבל מצומצמים חייב. ירושלמי מפורש הוא <small>(ה\"ג ז:)</small> ובבבלי דערובין <small>(פג:)</small> נמי מפורש בבירור דהכי הוא. ולכן אני מתמיה איך נסתפקו התוספות <small>(שם ד\"ה שבעת רבעים וכו')</small> בדין זה מטעם ועוד הנזכר בשבת <small>(עו:)</small> ובפסחים <small>(מח:)</small> אגב ריהטא, דאותו ועוד אינו מעלה ולא מוריד להבנת הסוגיא, ורש\"י נמי לא גריס ליה כמ\"ש התוספות בפסחים <small>(שם ד\"ה חמשת וכו')</small>, ולעולם קי\"לן דילמוד סתום מן המפורש. אבל מ\"מ קשה דהואיל ופחות מחמשת רביעים ארישא דחייבין במעשרות קאי כמו שפירש הרמב\"ם ז\"ל, אם כן אפוא איירינן שעודם בשיעור זה עדיין לא נתרמו, וא\"כ הוא, ליתני לרבותא חמש רביעים שהם חייבים במעשרות, ופטורים מן החלה, על כי בהפרשת התרומה מהם הפטורה מן החלה נותרו פחות מחמשת רביעים. וי\"ל דחדוש גדול אשמועינן בהא, והוא דאיתא בירושלמי <small>(ה\"ג ז.)</small> דהעושה עסה מן הטבל, החלה חייבת בתרומה, והתרומה חייבת בחלה, ופסקו הרמב\"ם בפ\"ו מה' בכורים <small>(ה\"ז)</small>. ולכן אם יהיה העסה הזאת בזמן שנתחייבה בחלה, והוא כשנתגלגלה, דבענין זה איירינן, דבלאו הכי אפילו ק' רביעים פטורים אם יאכלם קלויים, עדיין חייבת בתרומה דהיינו טבל, לא יתפטר אא\"כ היא פחותה משיעור חלה, שאם היא חמשת רביעים אעפ\"י שאם היה מפריש התרומה היא נותרת פחות משיעור הואיל וחל עליה חייוב החלה קודם שהפרישה הרי היא מצטרפת להשלים השיעור, כי אף היא נתחייבה בחלה ויהיה העיסה הזאת חייבת במעשרות ובחלה, כמ\"ש לעיל בשם הירושלמי:\n",
+                "<b>חמשת רביעים</b>. מלשון שלשת ימים:\n",
+                "<b>בתבואה</b>. עיין מ\"ש הר\"ש:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקונובקאות</b>. נלע\"ד שעושי' אותם לחם ואופי' אות' בתנור על דעת כן להחזירם לסלתם לעשות מהם תבשיל לתינוקות. ואעפ\"י שלתבשיל נעשו, הואיל ונאפת בתחילה כשאר הלחם הרי הם חייבות. ולשון הר\"ב סתום הוא, ולשון הירושלמי <small>(ה\"ד ח.)</small> כך הוא, וכן הקנובקאות חייבות, ר' יהושע בן לוי תאמר הואיל והוא עתיד להחזירה לסלתה תהא פטורה מן החלה, ע\"כ. ונלע\"ד דה\"פ דקשה ליה לריב\"ל למאי אצטריך למתני, כי פשיטא הוא שהם חייבות, שהרי אופין אותם כשאר לחם החייב בחלה, ומשום הכי קאמר תאמר וכו' משום הכי אצטריך. ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דגרסינן שלא תאמר, כדגרסינן במימרא הסמוכה לה, אמר רבי בא בר זבדא עיסת מברין חייבת בחלה שלא תאמר הואיל והוא עתיד להחזירה לסולתה תהא פטורה מן החלה, ע\"כ:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>חלות תודה ורקיקי נזיר</b>. התי\"ט תמה על לשון זה, ותירץ הכא בדוחק, ובפסחים <small>(פ\"ב מ\"ה)</small> לא מצא מען. ואני אף שם תרצתי תירוץ דחוק, אבל לא נחה דעתי בתרוצים אלו לישב לשון המשנה הבלתי צריכה להאריך. דקשה עוד מה מצא התנא ארקיקי נזיר יותר מרקיקי תודה, או מה מצא בחלות תודה יותר מחלות נזיר, והיה לו להזכיר סתם לחמי תודה עשאן וכו' או לחמי נזיר עשאן וכו', ולמה לו להזכיר את שניהם ולפרט חלות ורקיקין. לכן נלע\"ד דהוצרך לשנות בדבורו על כי יש נפקותא בדבריו, דאי תנן תודה ולא תנן נזיר, הוה אמינא דלתודה עשאן לעצמו פטור על כי אינם צריכים כי אם לבהמה אחת, ואף אם אירע איזה קלקול בה בקל ימצא אחרת, ולכן לא עלה בדעתו לאכלם בתורת חולין, אבל עשאן לנזירותו הוה אמינא יתחייבו, על כי צריכים שלשה בהמות ואם יארע קלקול בהם צריך טורח להעמיד עוד שלשה בהמות אחרים, ועוד דאפשר שביני ביני יטמא ויסתור נזירותו, ושודאי דעתו מתחילה לאכול אותם אם לא יעלה בידו להקריבם מיד, כי ברוב הזמן הם מתקשים, ועליהם נאמר <small>(מלאכי א, ח)</small> הקריבהו נא לפחתך, קמ\"לן. ואי תנן נזיר ולא תנן תודה, הוה אמינא דווקא נזיר עשאן לעצמו פטור, על כי יש לו היכר בעת שמגלגלים דלהקדיש עביד להו, שהרי הוא קדוש, גדל פרע שער ראשו, אבל לתודה שאין לו שום היכר ועדיין הם חולין, הוה אמינא דאין גלגול זה פוטרם קמל\"ן, הא קמן דתרויהו אצטריכו. ואי תנן חלות ורקיקין דתודה ונזיר, הוה אמינא דדוקא החלות השוים בשניהם דהיינו החלות והרקיקין הנאפות בתנור, מיחייבו כי עשאן למכור בשוק, כי לחם גמור הם, אבל החלות הנמצאות בתודה ולא בנזיר, והם המורבכות, אשר מעשיהם כך הם, חולטם ברותחין, ואופה אותם מעט, ואח\"כ קולט אותם בשמן על האלפס וכיוצא בו, כדרך שקולין הסופגנין ומרבים בשמנם, וזהו הריבוך האמור בכל מקום, הוה אמינא דלא מחייבו בחלה על כי רוב אפייתם הוא ע\"י משקה, קמל\"ן דאף החלות הנמצאות בתודה לבד שהם אלו, מחייבו מחמת אותה אפייה מועטת שאופין אותה בין חליטה לרביכה. ואי תנן חלות תודה וחלות נזיר, הוה אמינא דווקא חלות אם עשאן לעצמו פטור, כי יש היכר בעודם עיסה שלהקדיש הם עשויים, על ידי לתיתה בשמן קודם העיסה בלי מים, ואח\"כ לשין אותה במים, וכן במורבכות יש שינוים גדולים, כי בתחילה חולטים אותה, ואח\"כ בעת שרוצים לאפות אותה אינם מניחי' אותה בתנור עד שתאפה כתקונה, כי לוקחים אותה אחר שנאפת מעט ומרביכים אותם, אבל ברקיקין שאין בהם שום שינוי, כי לשים אותם בתחילה במים כשאר כל העיסות, ואינם מושחים אותם בשמן כי אם אחר שנאפו כתקונם, הוה אמינא דאין גלגול שלהם על דעת להקדישן פוטרתן, קמל\"ן. ולשנות, חלות ורקיקין דתודה, וחלות ורקיקין דנזיר, הוא אריכות ללא צורך כי כבר הם לומדים זה מזה. וגם לשנות להפך רקיקי תודה וחלות נזיר, איננו יכול על כי הוצרך לאשמועינן דין המורבכת שבתודה, והיא לא נקראת רקיק אלא חלה.\n<br><b>ועל</b> הנזכר בפסחים <small>(שם)</small> הואיל ואתא לידן, נאמר דאף בה צריך למימר תודה ונזיר, דאי תנא תודה ולא תנא נזיר, הוה אמינא דבתודה דווקא עשאן לעצמו אינו יוצא בהן, כי לא סלקא דעתיה לשמרם לשם מצת מצוה על כי בקל מוצא בהמה אחת אף אם יארע קלקול בבהמה שהפריש ומקריבה לתודתו כמו שחשב עליהם בעת גלגול, אבל בנזיר דאינו כן כמ\"ש לעיל, הוה אמינא דאף לעצמו יוצא בהן, כי ודאי כיון בה מתחילה אף לשם מצת מצוה, קמל\"ן. ואי תנא נזיר הוה אמינא להפך כמ\"ש לעיל על פי דרך זה, וגם שם צריך לאשמועינן דין המורבכת שבתודה, שאעפ\"י שרוב אפייתה היא בשמן לא נקראת מצה עשירה, על כי יש בה גם מים, וש\"מ דמי פירות עם מים מחמיצים, וגם שנאפת קצת בתנור כדרך הלחם, ושיוצא בה י\"ח כי עשאה למכור בשוק, ומטעם זה לא קתני חלות ורקיקין דתודה ונזיר כמ\"ש לעיל. ועוד לא רצה התנא לשנות לשונו דהתם מדהכא, לרמוז דילפו מאהדדי כדתנן בריש מכלתין, ובטעם זה הכולל יתורץ למה לא קתני התם חלות תודה וחלות נזיר, אלא הזכיר רקיקין, דטעם זה דהכי לא שייך התם כלל, ועיין מ\"ש במשנה (ו') [ה'] פ\"ב דפסחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאור לחלק</b>. שאור, לרבותא קתני ליה, דאפילו שאור ממליך ועושה אותו פת\n",
+                "<b>חייב בחלה</b>. לשון הר\"ב שדעתו וכו' ויאפה אותה כלה כאחת, עכ\"ל. ואין לשון זה מדוקדק, כי אף אם יאפה אותה בזה אחר זה, מכיון שגמר בדעתו לאפותה נתחייבה כלה בחלה. ואפשר דקמל\"ן דצריך שיגמור אדם אחר שאינו נחתום שעשה עיסה לחלקה בצק, בדעתו, לאפות שיעור שלם בבת אחת, דמהאי טעמא נתחייב הנחתום, על כי מתחילה היה דעתו לכך, אבל אם זה אדם האחר שעשה עסה לחלק בצק אשר היא פטורה, חשב לאפות קצת ממנה, ובאותו המקצת אין בו שיעור, ועדיין היה דעתו לחלק השאר, ואח\"כ חשב לאפות עוד מעט ממנה, שאינם מצטרפים זה עם זה להשלים השיעור אלא אם כן חשב לאפות שיעור שלם בבת אחת, זה יש לדקדק מדברי הר\"ב. ולכאורה הדין דין אמת, שהרי תנן <small>(מ\"ה)</small> עסה שתחלתה וסופה סופגנין פטורה, וכשתחלתה סופגנין וסופה עיסה חייבת. והכא נמי תחילתה היתה כסופגנין הפטור, כי נעשת לחלק, ובסוף כאשר הוא אופה כשיעור הרי הוא כסופה עיסה החייבת.\n<br><b>אבל</b> כשנדקדק היטב אין הדין כן, שהרי בתר גלגול אזלינן, וכשהיתה פטורה בשעת גלגול לא תתחייב עוד, כגלגול הקדש שהפודה אותה עסה שנתגלגלה ביד הקדש אופה אותה כשאר לחם חול ופטור מן החלה, והא דתנן בתחילתה סופגנין וסופה עיסה דחייבת, ר\"ל שכך היתה כוונתו מתחילה, שבעת שהיה מגלגלה גלגול רך היה כונתו לא��ותה בתנור ומשום הכי חייבת, אבל אם בעת שהיה מגלגלה היתה כוונתו אף לאפותה סופגנין, אף כי אחר הגלגול נמלך ורוצה לעשותה עסה הרי היא פטורה, שכבר נפטרה בשעת הגלגול ותו לא אתי לידי חייוב, ומשום הכי האיש הזה שאינו נחתום, שעשה עסה לחלק שמטעם זה נפטרה עסתו על כי אמרינן דהואיל ואינו נחתום ודאי לא היתה כוונתו בעת הגלגול ליחדה כלה לעצמו, אם נמלך אח\"כ מחמת איזה סיבה לאפותה אפילו כלה ולא לחלקה עוד בעודה עסה, הרי היא פטורה כבתחילה. וכן יהיה הדין בחלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן לעצמו, אם אירע לו אונס ולא הקדישן, שיכול לאכלן מבלי שיפריש מהם חלה, וכן יהיה הדין בכל כיוצא בזה, ומזה נלמוד כשהענין להפך. וכן יהיה הדין במי שלש פחות מכשיעור ולא היה בדעתו ללוש יותר ואח\"כ לש עיסה אחרת פחותה מכשיעור, שאינם מצטרפין ע\"י נשיכה או צרוף סל להתחייב, כי מכיון שנתגלגלה הראשונה קודם שעלה בדעתו לצרף לה עסה אחרת כבר נפטרה ותו לא אתיא לידי חיוב. ומדקדוק לישנא דמתניתין ד' פ\"ב יש להוכיח כן כמו שאכתוב במקומו בע\"ה, וידעתי כי דברים אלו הם תלויים במחלוקת, אבל אני הצעיר הנלע\"ד על פי דקדוקי לשון המשנה לשון הזהב כתבתי להלכה ולא למעשה, כי צ\"ע גדול קודם שנקל בדברי תורה, כי מצינו לרז\"ל דלכמה דברים חששו ואסרום אף על פי שעל קו הדין מותרים הם. וכלל זה יהיה בידך על כל הדינים אשר יצאו מחבורי זה להקל, אבל להחמיר לא יקל בהם עד אשר ימצא שרש הענין, כי כמה הלכות הם משוקעות בלשון המשנה הבלתי נראות לעין, כמו שכתבתי במקום אחר <small>(פאה פ\"ו מ\"א)</small> בשם ר' יוחנן דירושלמי וגם בשם המדרש:",
+                "<b>נשים</b>. הזכיר התנא בדיני מכלתין אשה כמה פעמים, על כי היא אחת מהמצות המוטלת עליה יותר מן האיש:\n",
+                "<b>שנתנו לנחתום</b>. רבותא אשמועינן, דאע\"ג דהנחתום העושה שאור משלו לחלק נתחייב בחלה, מ\"מ כשעושה אותו משל אחרים לאחרים כדי לחלקו בעודו עסה פטור, ולא חיישינן דילמא אתי לאחלופי בשלו:\n",
+                "<b>לעשות להם שאור</b>. דהיינו לחלקו בצק, אבל אם נתנו לו קמח שיעשה להם לחם לחלקו לחם, הרי זו עסת השותפין, ונתחייבה אעפ\"י שאין בשל אחד מהם כשיעור, ולא דמי לשני נשים שעשו שני קבים דריש פ\"ג, דהתם כל אחת עשתה עסתה לעצמה:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עסת הכלבים</b>. בהזכירו כלבים, רמז רמז לנו, דהכלב אנו מצוין להחיותו, ובזה יש רבותא דאפילו לכלבים דאנו מצווים להחיות' לא מקרי פת להתחייב בחלה, אלא אם כן כיון בה אף לרועים, וזה ניכר במה שעשה אותה ראויה להם, וכ\"ש אם עשאו לשאר בהמות וחיות דפטור, וכן פסק הרמב\"ם בפ\"ו מה' בכורים <small>(ה\"ח)</small>. ועוד כלבים אצל הרועים שכיחי, לשמור צאנם כדכתיב <small>(איוב ל, א)</small> אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני:\n",
+                "<b>בזמן שהרועים וכו'</b>. עיין פי' הרמב\"ם, כי פי' הרב אינו מדוקדק:\n",
+                "<b>אינה חייבת בחלה</b>. לשנות כלהו בבי בחד לישנא, לא קתני פטורה מן החלה:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>החלה</b>. היא עיקר מכלתין, לפיכך הקדימה לתרומה:\n",
+                "<b>אלא מן המוקף</b>. כתב הר\"ב דגרסינן ואין נטלין אלא מן המוקף, עכ\"ל. וחפשתי בכמה נוסחא' ולא ראיתי גירסא זו, אלא בכלהו גרסינן ואין נטלין מן הטהור על הטמא אלא מן המוקף. וטעמא רבה איכא למגרס הכי, דרמז בזה דאין נטלין מן הטהור על הטמא, הוא כדי שלא לתרום שלא מן המוקף כמ\"ש הר\"ב:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יצאו מכאן לשם</b>. רבי בא\"י הוה יתיב, משום הכי קאמר מכאן לשם:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עסה שנלושה וכו'</b>. לשון הר\"ב הלכך אין ללוש וכו' בלא תערובת מים, ע\"כ. לאו דווקא מים, דה\"ה לאחד משבעה משקין:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>וקוצה</b>. חותכת, לשון וקצותה את כפה <small>(דברים כה, יב)</small>. ורמז רמז לנו, כי על חטאה, נבדקת היא על מצוה זו יותר מן האיש:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה עיסתו</b>. אשר היה בקמח כשיעור קבים. כי לא רצה לעשות עסה גדולה, ונגעו זה בזה. אעפ\"כ פטורים מן החלה עד שישוכו. אע\"ג דכשעשה הקב הראשון כבר היה בדעתו להשלים, דאם לא היה בדעתו כבר הוכחנו בפרקין דלעיל <small>(מ\"ז)</small> דאפילו נשוך אינו כלום, וליכא למימר דאדרבא מתניתין אשמועינן דהעושה עסה פחות מכשיעור ואח\"כ עושה אחרת כמוה, דע\"י נשוך מצטרפין ומחייבו בחלה, אע\"ג דכשגלגל הראשונה לא היה בדעתו לצרוף השניה, דא\"כ הכי הל\"ל העושה עסתו קבין אם נשכו חייבין בחלה, אבל באמרו פטורין עד שישוכו, ש\"מ דלאשמועינן פיטורא דידוהו נחית התנא, ולא לאשמועינן חיובא דידוהו:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>וקפשה</b>. פי' הערוך חטפה:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה רביעים</b>. הם חמשה לוגים צפוריים, וסימני' חל\"ה נוטריקון ח\"משה ל\"וגין ה\"ם:\n",
+                "<b>קמח</b>. הא קמל\"ן דשיעורא בקמח בעינן. והם ושאורן וכו' דין אחר הוא:\n",
+                "<b>ושאורן</b>. דווקא הצריך להם, מצטרף, אעפ\"י שהמשקין שבהם עשוי משלימין לשיעור, מפני חשיבותו שמחמץ. אבל היותר מכדי צרכן, צריך לנכות ממנו נפח המשקה, משום הכי קתני שאורן. ואי דינא לאו הכי, צ\"ל דקתני שאורן דומיא דסובן ומורסין, דהתם דווקא הוא, שהרי אפילו סובן ומורסין כשניטל מתוכן אינו מצטרף אח\"כ עמהם אם מחזירו למקומו, כ\"ש שלא יצטרף עם הקמח הסובין ומורסן שאינו שלה:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שוגגת או אנוסה</b>. קצת קשה דהוי זו ואצ\"ל זו, דאנוס רחמנא פטריה משא\"כ שוגג:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שתגלגל החיטים ותטמטם השעורים</b>. כתב התי\"ט בשם הרמב\"ם דכוסמין כחיטים, ושבולת שועל ושיפון כשעורים, ע\"כ. ונראה דהכי מסתבר, מדתנן בפ\"ד <small>(מ\"ב)</small> דאין החיטים מצטרפות אלא עם הכוסמין, והשעורין מצטרפות עם הכל חוץ מן החיטים. ומה\"ט נמי נראה דלא חש התנא להזכירם הכא:\n",
+                "<b>מגבהת</b>. הכא לא קתני קוצה, כי בנתינת מים לבד אין העיסה צריכה חתוך:\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיוצא בו המקדיש וכו'</b>. עיין מ\"ש במשנה זו בפ\"ד דפאה משנה ח' כי שם הארכתי:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה עסה עם הנכרי וכו'</b>. ירושלמי <small>(ה\"ד יז:)</small> אמר ר' בון בר חייה, שני גוים שעשו שני קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו חייבין, שלא היתה להם שעת חובה ונפטרו. שני ישראלים שעשו שני קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו פטורין, שכבר היה להן שעת חובה ונפטרו. ישראל וגוי שעשו שני קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו, ניחא חלקו של ישראל חייב, חלקו של גוי מהו, כלום חלקו של ישראל חייב אלא מחמת חלקו של גוי, חלקו של ישראל חייב חלקו של גוי פטור, ע\"כ. והנה בפי' הירושלמי הזה נתחבטו בו הרמב\"ם בחבורו והראב\"ד והכ\"מ בפ\"ז מ\"ה בכורים <small>(ה\"י)</small>, וע\"ש ודוק יפה ותמצא כי לכולהו אית להו פירכא, או ממשנה אחרת והיא המשנה <small>(לעיל פ\"ב מ\"ד)</small> דהעושה עיסתו קבין, או מלשון הירושלמי עצמו, כי רוצים לדחוק אותו בשני עניינים ועינינו רואות דכו��הו בבי בחדא מחתא מחתינהו, והטעמים אשר הטעימו לבבא אחת סותרת לחברתה, אבל כ\"ע מודו דזו היא גירסת הירושלמי האמיתית, אף כי בירושלמי שלפני איננה כן, ולכן על פיה אברר הכא היפה שבפרושים ההם ואוסיף בהם מה שנלע\"ד אשר על ידו יובן פי' הירושלמי בענין שלא יהיה סותר המשנה דהעושה עיסתו.\n<br><b>ואומר</b> מתחילה דכולהו בבי בעשו על דעת לחלקה איירינן, ועוד אומר דכל זמן שהשיעור בעת הגלגול הוא ביד אדם החייב ונפטרה מחמת דבר אחר, מקרי שבשעת חובתה היתה פטורה, אבל כשנפטרה מחמת האדם עצמו מלבד מחמת דבר אחר, אז לא אמרינן שבשעת חובתה היתה פטורה, אלא אמרינן עדיין לא נתחייבה מחמת אותם הסיבות, ואם יהיה באפשר להסיר אותם הסיבות תתחייב מאז והלאה, ולכן בהיות העסה הזאת נעשת משני הכותים על דעת לחלק וחלקוה, ואח\"כ נתגיירו והשלים כל אחד חלקו, נתחייבה, מפני שבשעת אשר נעשת מהכותי היתה חסרה שני התנאים, שלא היה בה כשיעור על כי נעשת לחלק, והתנאי העיקרי שהיתה ביד אדם הפטור, ומשום הכי ליכא למימר בה שהיתה לה שעת חובה ונפטרה, אלא אמרינן עדיין לא נתחייבה וכשיושלם חיובה אחר שנתגייר שהוסרו הסיבות הראשונות תתחייב, אבל בהיות העסה הזאת בשותפות שני ישראלים, ע\"י גלגולה הגיע שעת חובתה, על כי היא בידי ישראל החייב, ונפטרה מהטעם דנעשת לחלק, ולכן אע\"ג שכל אחד ישלים חלקו אח\"כ לשיעור, תהיה העיסה הזאת פטורה, כי בשעת חובתה היתה פטורה, ולא דמי לעושה עסתו קבין, דהתם מתחילה היה דעתו להשלים שיעורו כמ\"ש, ולזה דומה התם לאדם שהתחיל ללוש שכל עוד שלא גלגל כשעור לא נתחייב בחלה, וכשישלים השיעור הרי הוא חייב, אבל הכא אף אם השני ישראלים האלה היה דעתם מתחילה לכך להשלים כל אחד חלקו אחר שיחלקוה ביניהם בעודה בצק פטורים, מפני שכל אחד מאלו החלקים הראשונים הגיע זמן חיובם, כי היו יחדיו כשיעור תחת יד ישראל החייב, ונפטרו על כי נעשו לחלק, ולכן תו לא מחייבי, מה שאין כן בעושה עסתו קבים, שלא הגיע הקב הראשון לעולם לידי חייוב כי לא היה בו שיעור, אבל בהיות השותפות הזה בענין זה מישראל וגוי, אז ישראל המשלימו חייב מחמת חלק הנכרי, שבהיותה עם חלקו אינו משלימו שיקרא לאותה עסה שעת חיובא מחמת היותה שיעור שלם כאחד, כי אותו חלק פטור היה מחמת בעליו הפטורים, ועל פי הכלל שכללנו לעיל לא נוכל לומר עליו נתחייב ונפטר, אלא עדיין לא הגיע זמן חיובו, ולכן אף בחלק הישראל אנו אומרים כן על כי עדיין לא השלים שיעורו אשר חשב להשלים אחר החלוק, ומשום הכי כשישלימנו יהיה חייב, ומה\"ט נמי אף אותו של כותי יהיה חייב כשישלימנו אחר שנתגייר, וסוף דברי הירושלמי דקאמר של ישראל חייב של גוי פטור, בתמיה הם שנויים, וכן פירשם הראב\"ד, ודוק בענין זה בשרשו אשר כמה ענפים מתפשטים ממנו, וכמה משניות דמכלתין מובנים בזה, ולענין מתניתין נפקא מינה דהאי העושה עסה עם הנכרי אם אין בשל ישראל כשיעור פטורה, הוא בזמן שיאפנה בשותפות, שאם יחלקנה בעודה עסה אפשר שתתחייב חלקו אם ישלימנו לשיעור, ושהיה דעתו לכך בתחילה. ועיין עוד במשנה דלקמן ותראה דקדוק נכון על דרך זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נעשת פי' התי\"ט בשם הרמב\"ם, נתגלגל</b>. וקשה דמי שני ליה לתנא לשנות גלגול בפירוש, כמו בשאר המשניות דפרקין. לכן נלע\"ד דהא קמל\"ן דאף אם נתגלגל, אם לא נעשה כל השיעור בהיותו גוי, אפשר שיתחייב כשיתגייר, כההיא דשני כותים דירושלמי <small>(שם)</small> כשישלימנו אחר שיתגייר:\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיוצא בו זתי מסיק וכו' ענבי בציר וכו'</b>. הקדים זתים לענבים, מהטעם שכתבתי בפ\"א דתרומות משנה ד':\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו פטורה</b>. העיסה, כמו שהיתה מתחילה, דהשאור שבה כיון שהוא חריף דמחמץ ואינו נותן בה טעם, צריך לומר שהוא דבר מועט מאד לגבי אותה עסה, משא\"כ לעיל <small>(מ\"ז)</small> בעושה עסה מן החיטין ומן האורז דתני אינה חייבת, דיש סברה לחייבה יותר מכאן, דאעפ\"י שאין בה טעם דגן, כיון שאין קמח החיטין דבר חריף יכול להיות שהיה מעורב בה הרבה ממנה:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ונגעו</b>. הא דלא תני ונשכו, י\"ל דרצה לרמוז לנו הטעם דאינם מצטרפים, והוא מפני שלעולם לא יהיה בהם כי אם נגיעה, אף כי נראה להם שמנשכים אותם, על כי מקפידות זו על זו. וצ\"ל דאיירי שמתחילה עשאום על דעת כן לצרף שני העיסות אחר הלישה, ואפילו הכי אין צירופם מועיל, מהטעם שלא יצרפו העיסות כתקונם, דאם לא היה דעתם מתחילה לכך, אפילו אשה אחת ומין במינו פטירא כמ\"ש לעיל:\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שני קבין וכו'</b>. שעשה מתחילה הראשון על דעת לעשות השני, וכן עשה, ואח\"כ קודם שצרפם נטל חלה מכל אחד לבדו, ואח\"כ צרפם:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטל אדם כדי חלה וכו'</b>. הנכון בעיני בדקדוק לשון המשנה הזו, הוא פי' הר\"ש דפירש האי נוטל וכו' ענין בפני עצמו, וכן חלת דמאי פירשו בדרך אחר, ע\"ש. כי לפירושים אחרים יש הרבה להקשות ודוק:\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו</b>. בויו מוסיף על הראשונים, וה\"ט דלא הוצרך לזכור פעם אחרת החלה דלעיל:\n",
+                "<b>הבכורים</b>. אע\"ג דבפ' קרח <small>(במדבר יח)</small> שנשנו עם החרמים והבכורות ואחריני, קדמו לכולהו. התנא שנאם בסוף, דפליגי בהו:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הביא חלות</b>. צ\"ל דלא היו שלו, מדלא קתני ביה דומיא דאחריני, חלותיו:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקונה בסוריא כקונה בפרוור שבירושלם</b>. פי' הר\"ב במגרשי ירושלם וכפרים שסביבותיה, ע\"כ. ונראה דרמז לנו התנא באריכות לשון זה, מאי דאמור רבנן <small>(ספרי דברים א, שהש\"ר פ\"ז ה פיסקא ג)</small> בפסוק <small>(זכריה ט, א)</small> ודמשק מנוחתו. שעתידה ירושלם שתגיע עד דמשק. דע\"י זה יהיה סוריא סמוכה לירושלם ככפרים שסביבותיה:\n<br><b>חלה</b> מתחיל בחית ומסיים במם, כי אין שיעור חלה פחותה ממ\"ח, וסימניך הח\"לה בגי' מ\"ח, ואל תתמה על תוספת הא הידיעה הראשונה, כי מורה על חומש ביצה היתר ממ\"ג בצים שהם בגי' חל\"ה, שזה הוא שיעור חלה:<br><b>סליק</b> מסכת החלה. מהעסה הבלולה:<br><b>הנה</b> טוב מאד נותן האל חי בעין חמלה.<br><b>על</b> האיש אשר יתן לכהן רקיק חלה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Hon Ashir/Seder Zeraim/Hon Ashir on Mishnah Challah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,143 @@
+{
+    "title": "Hon Ashir on Mishnah Challah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Hon_Ashir_on_Mishnah_Challah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "חלה\n<br> חלה יש בה ד' פרקים, כי בד' פרקים העולם נדון כדתנן (ר\"ה פ\"א מ\"ב), וכל אלו הארבעה דינים תלויים בחלה, כדתנן (אבות פ\"ה מ\"ח) ועל שלא ליטול את החלה רעב של כליה בא. ועוד שרש החלה תלויה בשם מה' כידוע, ושרשו הם ד' אותיות. ועוד היא עצמה רומזת לרגל הרביעי כנסת ישראל, הכוללת כל שאר השלשה פרקים:\n<br>\n<br><br><b>חמשה דברים</b>. מדלא קתני אלו מינים חייבים וכו' אלא חמשה דברים, רמז לנו דמחמשה דברים ממש נפקא לן דחמשת מינים אלו נקראים לחם, כדאיתא בירושלמי <small>(ה\"א)</small>:\n",
+                "<b>החיטים והשעורים</b>. אע\"ג דהחיטים אינם מצטרפות אלא עם הכוסמין, והשעורים מצטרפות עם הכל חוץ מן החיטים, דנמצא היות הכוסמין מין חטים ומין שעורים כמ\"ש, מ\"מ לא נתן הכוסמין בין החיטים והשעורים אלא סדרם כמו שהם מפורשים במקרא דירושלמי הנ\"ל, ואותם שאינם מפורשים שנאם בסוף אף הם כסדר הכתוב. ועוד י\"ל דסמך השעורים לחיטים, משום דבשניהם נשתבחה ארץ ישראל:\n",
+                "<b>הרי אלו חייבין בחלה</b>. חזר לשנותו לסמוך לו מיד ומצטרפין זה עם זה, לגלות דלענין חלה קאי:\n",
+                "<b>ואסורים בחדש</b>. שנקצר ממקום שאין ראוי להביא ממנו עומר, או אם עבר וקצר במקום הראוי. ולא מבעיא אכילה אלא אפילו קצירה אסורה, ולא זו אף זו קתני. משום הכי שנה איסור הקצירה אחר איסור האכילה:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנודר מן הפת ומן התבואה</b>. הקדים הפת לתבואה הקודמת לו, משום דלא זו אף זו קתני, משום דתירוש נמי נקרא תבואה דכתיב <small>(דברים כב, ט)</small> ותבואת הכרם, וכ\"כ רש\"י בר\"ה דף י\"ב <small>(ע\"ב ד\"ה התבואה)</small>, ואפילו הכי הנודר ממנה אינו אסור אלא בהן:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומותר העומר</b>. אתיא דלא כמאן, כמ\"ש התי\"ט. והתבואה שלא הביאה שליש. פליגי עלה בפירוש, משום הכי שנאם בסוף אעפ\"י שהם קודמים לכלם:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ופחות מחמשת רביעים</b>. מ\"ש התי\"ט בשם הר\"ש, אבל מצומצמים חייב. ירושלמי מפורש הוא <small>(ה\"ג ז:)</small> ובבבלי דערובין <small>(פג:)</small> נמי מפורש בבירור דהכי הוא. ולכן אני מתמיה איך נסתפקו התוספות <small>(שם ד\"ה שבעת רבעים וכו')</small> בדין זה מטעם ועוד הנזכר בשבת <small>(עו:)</small> ובפסחים <small>(מח:)</small> אגב ריהטא, דאותו ועוד אינו מעלה ולא מוריד להבנת הסוגיא, ורש\"י נמי לא גריס ליה כמ\"ש התוספות בפסחים <small>(שם ד\"ה חמשת וכו')</small>, ולעולם קי\"לן דילמוד סתום מן המפורש. אבל מ\"מ קשה דהואיל ופחות מחמשת רביעים ארישא דחייבין במעשרות קאי כמו שפירש הרמב\"ם ז\"ל, אם כן אפוא איירינן שעודם בשיעור זה עדיין לא נתרמו, וא\"כ הוא, ליתני לרבותא חמש רביעים שהם חייבים במעשרות, ופטורים מן החלה, על כי בהפרשת התרומה מהם הפטורה מן החלה נותרו פחות מחמשת רביעים. וי\"ל דחדוש גדול אשמועינן בהא, והוא דאיתא בירושלמי <small>(ה\"ג ז.)</small> דהעושה עסה מן הטבל, החלה חייבת בתרומה, והתרומה חייבת בחלה, ופסקו הרמב\"ם בפ\"ו מה' בכורים <small>(ה\"ז)</small>. ולכן אם יהיה העסה הזאת בזמן שנתחייבה בחלה, והוא כשנתגלגלה, דבענין זה איירינן, דבלאו הכי אפילו ק' רביעים פטורים אם יאכלם קלויים, עדיין חייבת בתרומה דהיינו טבל, לא יתפטר אא\"כ היא פחותה משיעור חלה, שאם היא חמשת רביעים אעפ\"י שאם היה מפריש התרומה היא נותרת פחות משיעור הואיל וחל עליה ח��יוב החלה קודם שהפרישה הרי היא מצטרפת להשלים השיעור, כי אף היא נתחייבה בחלה ויהיה העיסה הזאת חייבת במעשרות ובחלה, כמ\"ש לעיל בשם הירושלמי:\n",
+                "<b>חמשת רביעים</b>. מלשון שלשת ימים:\n",
+                "<b>בתבואה</b>. עיין מ\"ש הר\"ש:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקונובקאות</b>. נלע\"ד שעושי' אותם לחם ואופי' אות' בתנור על דעת כן להחזירם לסלתם לעשות מהם תבשיל לתינוקות. ואעפ\"י שלתבשיל נעשו, הואיל ונאפת בתחילה כשאר הלחם הרי הם חייבות. ולשון הר\"ב סתום הוא, ולשון הירושלמי <small>(ה\"ד ח.)</small> כך הוא, וכן הקנובקאות חייבות, ר' יהושע בן לוי תאמר הואיל והוא עתיד להחזירה לסלתה תהא פטורה מן החלה, ע\"כ. ונלע\"ד דה\"פ דקשה ליה לריב\"ל למאי אצטריך למתני, כי פשיטא הוא שהם חייבות, שהרי אופין אותם כשאר לחם החייב בחלה, ומשום הכי קאמר תאמר וכו' משום הכי אצטריך. ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דגרסינן שלא תאמר, כדגרסינן במימרא הסמוכה לה, אמר רבי בא בר זבדא עיסת מברין חייבת בחלה שלא תאמר הואיל והוא עתיד להחזירה לסולתה תהא פטורה מן החלה, ע\"כ:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>חלות תודה ורקיקי נזיר</b>. התי\"ט תמה על לשון זה, ותירץ הכא בדוחק, ובפסחים <small>(פ\"ב מ\"ה)</small> לא מצא מען. ואני אף שם תרצתי תירוץ דחוק, אבל לא נחה דעתי בתרוצים אלו לישב לשון המשנה הבלתי צריכה להאריך. דקשה עוד מה מצא התנא ארקיקי נזיר יותר מרקיקי תודה, או מה מצא בחלות תודה יותר מחלות נזיר, והיה לו להזכיר סתם לחמי תודה עשאן וכו' או לחמי נזיר עשאן וכו', ולמה לו להזכיר את שניהם ולפרט חלות ורקיקין. לכן נלע\"ד דהוצרך לשנות בדבורו על כי יש נפקותא בדבריו, דאי תנן תודה ולא תנן נזיר, הוה אמינא דלתודה עשאן לעצמו פטור על כי אינם צריכים כי אם לבהמה אחת, ואף אם אירע איזה קלקול בה בקל ימצא אחרת, ולכן לא עלה בדעתו לאכלם בתורת חולין, אבל עשאן לנזירותו הוה אמינא יתחייבו, על כי צריכים שלשה בהמות ואם יארע קלקול בהם צריך טורח להעמיד עוד שלשה בהמות אחרים, ועוד דאפשר שביני ביני יטמא ויסתור נזירותו, ושודאי דעתו מתחילה לאכול אותם אם לא יעלה בידו להקריבם מיד, כי ברוב הזמן הם מתקשים, ועליהם נאמר <small>(מלאכי א, ח)</small> הקריבהו נא לפחתך, קמ\"לן. ואי תנן נזיר ולא תנן תודה, הוה אמינא דווקא נזיר עשאן לעצמו פטור, על כי יש לו היכר בעת שמגלגלים דלהקדיש עביד להו, שהרי הוא קדוש, גדל פרע שער ראשו, אבל לתודה שאין לו שום היכר ועדיין הם חולין, הוה אמינא דאין גלגול זה פוטרם קמל\"ן, הא קמן דתרויהו אצטריכו. ואי תנן חלות ורקיקין דתודה ונזיר, הוה אמינא דדוקא החלות השוים בשניהם דהיינו החלות והרקיקין הנאפות בתנור, מיחייבו כי עשאן למכור בשוק, כי לחם גמור הם, אבל החלות הנמצאות בתודה ולא בנזיר, והם המורבכות, אשר מעשיהם כך הם, חולטם ברותחין, ואופה אותם מעט, ואח\"כ קולט אותם בשמן על האלפס וכיוצא בו, כדרך שקולין הסופגנין ומרבים בשמנם, וזהו הריבוך האמור בכל מקום, הוה אמינא דלא מחייבו בחלה על כי רוב אפייתם הוא ע\"י משקה, קמל\"ן דאף החלות הנמצאות בתודה לבד שהם אלו, מחייבו מחמת אותה אפייה מועטת שאופין אותה בין חליטה לרביכה. ואי תנן חלות תודה וחלות נזיר, הוה אמינא דווקא חלות אם עשאן לעצמו פטור, כי יש היכר בעודם עיסה שלהקדיש הם עשויים, על ידי לתיתה בשמן קודם העיסה בלי מים, ואח\"כ לשין אותה במים, וכן במורבכות יש שינוים גדולים, כי בתחילה חולטים אותה, ואח\"כ בעת שרוצים לאפות אותה אינם מניחי' אותה בתנור עד שתאפה כתקונה, כי לוקחים אותה אחר שנאפת מעט ומרביכים אותם, אבל ברקיקין שאין בהם שום שינוי, כי לשים אותם בתחילה במים כשאר כל העיסות, ואינם מושחים אותם בשמן כי אם אחר שנאפו כתקונם, הוה אמינא דאין גלגול שלהם על דעת להקדישן פוטרתן, קמל\"ן. ולשנות, חלות ורקיקין דתודה, וחלות ורקיקין דנזיר, הוא אריכות ללא צורך כי כבר הם לומדים זה מזה. וגם לשנות להפך רקיקי תודה וחלות נזיר, איננו יכול על כי הוצרך לאשמועינן דין המורבכת שבתודה, והיא לא נקראת רקיק אלא חלה.\n<br><b>ועל</b> הנזכר בפסחים <small>(שם)</small> הואיל ואתא לידן, נאמר דאף בה צריך למימר תודה ונזיר, דאי תנא תודה ולא תנא נזיר, הוה אמינא דבתודה דווקא עשאן לעצמו אינו יוצא בהן, כי לא סלקא דעתיה לשמרם לשם מצת מצוה על כי בקל מוצא בהמה אחת אף אם יארע קלקול בבהמה שהפריש ומקריבה לתודתו כמו שחשב עליהם בעת גלגול, אבל בנזיר דאינו כן כמ\"ש לעיל, הוה אמינא דאף לעצמו יוצא בהן, כי ודאי כיון בה מתחילה אף לשם מצת מצוה, קמל\"ן. ואי תנא נזיר הוה אמינא להפך כמ\"ש לעיל על פי דרך זה, וגם שם צריך לאשמועינן דין המורבכת שבתודה, שאעפ\"י שרוב אפייתה היא בשמן לא נקראת מצה עשירה, על כי יש בה גם מים, וש\"מ דמי פירות עם מים מחמיצים, וגם שנאפת קצת בתנור כדרך הלחם, ושיוצא בה י\"ח כי עשאה למכור בשוק, ומטעם זה לא קתני חלות ורקיקין דתודה ונזיר כמ\"ש לעיל. ועוד לא רצה התנא לשנות לשונו דהתם מדהכא, לרמוז דילפו מאהדדי כדתנן בריש מכלתין, ובטעם זה הכולל יתורץ למה לא קתני התם חלות תודה וחלות נזיר, אלא הזכיר רקיקין, דטעם זה דהכי לא שייך התם כלל, ועיין מ\"ש במשנה (ו') [ה'] פ\"ב דפסחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאור לחלק</b>. שאור, לרבותא קתני ליה, דאפילו שאור ממליך ועושה אותו פת\n",
+                "<b>חייב בחלה</b>. לשון הר\"ב שדעתו וכו' ויאפה אותה כלה כאחת, עכ\"ל. ואין לשון זה מדוקדק, כי אף אם יאפה אותה בזה אחר זה, מכיון שגמר בדעתו לאפותה נתחייבה כלה בחלה. ואפשר דקמל\"ן דצריך שיגמור אדם אחר שאינו נחתום שעשה עיסה לחלקה בצק, בדעתו, לאפות שיעור שלם בבת אחת, דמהאי טעמא נתחייב הנחתום, על כי מתחילה היה דעתו לכך, אבל אם זה אדם האחר שעשה עסה לחלק בצק אשר היא פטורה, חשב לאפות קצת ממנה, ובאותו המקצת אין בו שיעור, ועדיין היה דעתו לחלק השאר, ואח\"כ חשב לאפות עוד מעט ממנה, שאינם מצטרפים זה עם זה להשלים השיעור אלא אם כן חשב לאפות שיעור שלם בבת אחת, זה יש לדקדק מדברי הר\"ב. ולכאורה הדין דין אמת, שהרי תנן <small>(מ\"ה)</small> עסה שתחלתה וסופה סופגנין פטורה, וכשתחלתה סופגנין וסופה עיסה חייבת. והכא נמי תחילתה היתה כסופגנין הפטור, כי נעשת לחלק, ובסוף כאשר הוא אופה כשיעור הרי הוא כסופה עיסה החייבת.\n<br><b>אבל</b> כשנדקדק היטב אין הדין כן, שהרי בתר גלגול אזלינן, וכשהיתה פטורה בשעת גלגול לא תתחייב עוד, כגלגול הקדש שהפודה אותה עסה שנתגלגלה ביד הקדש אופה אותה כשאר לחם חול ופטור מן החלה, והא דתנן בתחילתה סופגנין וסופה עיסה דחייבת, ר\"ל שכך היתה כוונתו מתחילה, שבעת שהיה מגלגלה גלגול רך היה כונתו לאפותה בתנור ומשום הכי חייבת, אבל אם בעת שהיה מגלגלה היתה כוונתו אף לאפותה סופגנין, אף כי אחר הגלגול נמלך ורוצה לעשותה עסה הרי היא פטורה, שכבר נפטרה בשעת הגלגול ותו לא אתי לידי חייוב, ומשום הכי האיש הזה שאינו נחתום, שעשה עסה לחלק שמטעם זה נפטרה עסתו על כי אמרינן דהואיל ואינו נחתום ודאי לא היתה כוונתו בעת הגלגול ליחדה כלה לעצמו, אם נמלך אח\"כ מחמת איזה סיבה לאפותה אפילו כלה ולא לחלקה עוד בעודה עסה, הרי היא פטורה כבתחילה. וכן יהיה הדין בחלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן לעצמו, אם אירע לו אונס ולא הקדישן, שיכול לאכלן מבלי שיפריש מהם חלה, וכן יהיה הדין בכל כיוצא בזה, ומזה נלמוד כשהענין להפך. וכן יהיה הדין במי שלש פחות מכשיעור ולא היה בדעתו ללוש יותר ואח\"כ לש עיסה אחרת פחותה מכשיעור, שאינם מצטרפין ע\"י נשיכה או צרוף סל להתחייב, כי מכיון שנתגלגלה הראשונה קודם שעלה בדעתו לצרף לה עסה אחרת כבר נפטרה ותו לא אתיא לידי חיוב. ומדקדוק לישנא דמתניתין ד' פ\"ב יש להוכיח כן כמו שאכתוב במקומו בע\"ה, וידעתי כי דברים אלו הם תלויים במחלוקת, אבל אני הצעיר הנלע\"ד על פי דקדוקי לשון המשנה לשון הזהב כתבתי להלכה ולא למעשה, כי צ\"ע גדול קודם שנקל בדברי תורה, כי מצינו לרז\"ל דלכמה דברים חששו ואסרום אף על פי שעל קו הדין מותרים הם. וכלל זה יהיה בידך על כל הדינים אשר יצאו מחבורי זה להקל, אבל להחמיר לא יקל בהם עד אשר ימצא שרש הענין, כי כמה הלכות הם משוקעות בלשון המשנה הבלתי נראות לעין, כמו שכתבתי במקום אחר <small>(פאה פ\"ו מ\"א)</small> בשם ר' יוחנן דירושלמי וגם בשם המדרש:",
+                "<b>נשים</b>. הזכיר התנא בדיני מכלתין אשה כמה פעמים, על כי היא אחת מהמצות המוטלת עליה יותר מן האיש:\n",
+                "<b>שנתנו לנחתום</b>. רבותא אשמועינן, דאע\"ג דהנחתום העושה שאור משלו לחלק נתחייב בחלה, מ\"מ כשעושה אותו משל אחרים לאחרים כדי לחלקו בעודו עסה פטור, ולא חיישינן דילמא אתי לאחלופי בשלו:\n",
+                "<b>לעשות להם שאור</b>. דהיינו לחלקו בצק, אבל אם נתנו לו קמח שיעשה להם לחם לחלקו לחם, הרי זו עסת השותפין, ונתחייבה אעפ\"י שאין בשל אחד מהם כשיעור, ולא דמי לשני נשים שעשו שני קבים דריש פ\"ג, דהתם כל אחת עשתה עסתה לעצמה:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עסת הכלבים</b>. בהזכירו כלבים, רמז רמז לנו, דהכלב אנו מצוין להחיותו, ובזה יש רבותא דאפילו לכלבים דאנו מצווים להחיות' לא מקרי פת להתחייב בחלה, אלא אם כן כיון בה אף לרועים, וזה ניכר במה שעשה אותה ראויה להם, וכ\"ש אם עשאו לשאר בהמות וחיות דפטור, וכן פסק הרמב\"ם בפ\"ו מה' בכורים <small>(ה\"ח)</small>. ועוד כלבים אצל הרועים שכיחי, לשמור צאנם כדכתיב <small>(איוב ל, א)</small> אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני:\n",
+                "<b>בזמן שהרועים וכו'</b>. עיין פי' הרמב\"ם, כי פי' הרב אינו מדוקדק:\n",
+                "<b>אינה חייבת בחלה</b>. לשנות כלהו בבי בחד לישנא, לא קתני פטורה מן החלה:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>החלה</b>. היא עיקר מכלתין, לפיכך הקדימה לתרומה:\n",
+                "<b>אלא מן המוקף</b>. כתב הר\"ב דגרסינן ואין נטלין אלא מן המוקף, עכ\"ל. וחפשתי בכמה נוסחא' ולא ראיתי גירסא זו, אלא בכלהו גרסינן ואין נטלין מן הטהור על הטמא אלא מן המוקף. וטעמא רבה איכא למגרס הכי, דרמז בזה דאין נטלין מן הטהור על הטמא, הוא כדי שלא לתרום שלא מן המוקף כמ\"ש הר\"ב:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יצאו מכאן לשם</b>. רבי בא\"י הוה יתיב, משום הכי קאמר מכאן לשם:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עסה שנלושה וכו'</b>. לשון הר\"ב הלכך אין ללוש וכו' בלא תערובת מים, ע\"כ. לאו דווקא מים, דה\"ה לאחד משבעה משקין:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>וקוצה</b>. חותכת, לשון וקצותה את כפה <small>(דברים כה, יב)</small>. ורמז רמז לנו, כי על חטאה, נבדקת היא על מצוה זו יותר מן האיש:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה עיסתו</b>. אשר היה בקמח כשיעור קבים. כי לא רצה לעשות עסה גדולה, ונגעו זה בזה. אעפ\"כ פטורים מן החלה עד שישוכו. אע\"ג דכשעשה הקב הראשון כבר היה בדעתו להשלים, דאם לא היה בדעתו כבר הוכחנו בפרקין דלעיל <small>(מ\"ז)</small> דאפילו נשוך אינו כלום, וליכא למימר דאדרבא מתניתין אשמועינן דהעושה עסה פחות מכשיעור ואח\"כ עושה אחרת כמוה, דע\"י נשוך מצטרפין ומחייבו בחלה, אע\"ג דכשגלגל הראשונה לא היה בדעתו לצרוף השניה, דא\"כ הכי הל\"ל העושה עסתו קבין אם נשכו חייבין בחלה, אבל באמרו פטורין עד שישוכו, ש\"מ דלאשמועינן פיטורא דידוהו נחית התנא, ולא לאשמועינן חיובא דידוהו:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>וקפשה</b>. פי' הערוך חטפה:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה רביעים</b>. הם חמשה לוגים צפוריים, וסימני' חל\"ה נוטריקון ח\"משה ל\"וגין ה\"ם:\n",
+                "<b>קמח</b>. הא קמל\"ן דשיעורא בקמח בעינן. והם ושאורן וכו' דין אחר הוא:\n",
+                "<b>ושאורן</b>. דווקא הצריך להם, מצטרף, אעפ\"י שהמשקין שבהם עשוי משלימין לשיעור, מפני חשיבותו שמחמץ. אבל היותר מכדי צרכן, צריך לנכות ממנו נפח המשקה, משום הכי קתני שאורן. ואי דינא לאו הכי, צ\"ל דקתני שאורן דומיא דסובן ומורסין, דהתם דווקא הוא, שהרי אפילו סובן ומורסין כשניטל מתוכן אינו מצטרף אח\"כ עמהם אם מחזירו למקומו, כ\"ש שלא יצטרף עם הקמח הסובין ומורסן שאינו שלה:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שוגגת או אנוסה</b>. קצת קשה דהוי זו ואצ\"ל זו, דאנוס רחמנא פטריה משא\"כ שוגג:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שתגלגל החיטים ותטמטם השעורים</b>. כתב התי\"ט בשם הרמב\"ם דכוסמין כחיטים, ושבולת שועל ושיפון כשעורים, ע\"כ. ונראה דהכי מסתבר, מדתנן בפ\"ד <small>(מ\"ב)</small> דאין החיטים מצטרפות אלא עם הכוסמין, והשעורין מצטרפות עם הכל חוץ מן החיטים. ומה\"ט נמי נראה דלא חש התנא להזכירם הכא:\n",
+                "<b>מגבהת</b>. הכא לא קתני קוצה, כי בנתינת מים לבד אין העיסה צריכה חתוך:\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיוצא בו המקדיש וכו'</b>. עיין מ\"ש במשנה זו בפ\"ד דפאה משנה ח' כי שם הארכתי:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה עסה עם הנכרי וכו'</b>. ירושלמי <small>(ה\"ד יז:)</small> אמר ר' בון בר חייה, שני גוים שעשו שני קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו חייבין, שלא היתה להם שעת חובה ונפטרו. שני ישראלים שעשו שני קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו פטורין, שכבר היה להן שעת חובה ונפטרו. ישראל וגוי שעשו שני קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו, ניחא חלקו של ישראל חייב, חלקו של גוי מהו, כלום חלקו של ישראל חייב אלא מחמת חלקו של גוי, חלקו של ישראל חייב חלקו של גוי פטור, ע\"כ. והנה בפי' הירושלמי הזה נתחבטו בו הרמב\"ם בחבורו והראב\"ד והכ\"מ בפ\"ז מ\"ה בכורים <small>(ה\"י)</small>, וע\"ש ודוק יפה ותמצא כי לכולהו אית להו פירכא, או ממשנה אחרת והיא המשנה <small>(לעיל פ\"ב מ\"ד)</small> דהעושה עיסתו קבין, או מלשון הירושלמי עצמו, כי רוצים לדחוק אותו בשני עניינים ועינינו רואות דכולהו בבי בחדא מחתא מחתינהו, והטעמים אשר הטעימו לבבא אחת סותרת לחברתה, אבל כ\"ע מודו דזו היא גירסת הירושלמי האמיתית, אף כי בירושלמי שלפני איננה כן, ולכן על פיה אברר הכא היפה שבפרושים ההם ואוסיף בהם מה שנלע\"ד אשר על ידו יובן פי' הירושלמי בענין שלא יהיה סותר המשנה דהעושה עיסתו.\n<br><b>ואומר</b> מתחילה דכולהו בבי בעשו על דעת לחלקה איירינן, ועוד אומר דכל זמן שהשיעור בעת הגלגול הוא ביד אדם החייב ונפטרה מחמת דבר אחר, מקרי שבשעת חובתה היתה פטורה, אבל כשנפטרה מחמת האדם עצמו מלבד מחמת דבר אחר, אז לא אמרינן שבשעת חובתה היתה פטורה, אלא אמרינן עדיין לא נתחייבה מחמת אותם הסיבות, ואם יהיה באפשר להסיר אותם הסיבות תתחייב מאז והלאה, ולכן בהיות העסה הזאת נעשת משני הכותים על דעת לחלק וחלקוה, ואח\"כ נתגיירו והשלים כל אחד חלקו, נתחייבה, מפני שבשעת אשר נעשת מהכותי היתה חסרה שני התנאים, שלא היה בה כשיעור על כי נעשת לחלק, והתנאי העיקרי שהיתה ביד אדם הפטור, ומשום הכי ליכא למימר בה שהיתה לה שעת חובה ונפטרה, אלא אמרינן עדיין לא נתחייבה וכשיושלם חיובה אחר שנתגייר שהוסרו הסיבות הראשונות תתחייב, אבל בהיות העסה הזאת בשותפות שני ישראלים, ע\"י גלגולה הגיע שעת חובתה, על כי היא בידי ישראל החייב, ונפטרה מהטעם דנעשת לחלק, ולכן אע\"ג שכל אחד ישלים חלקו אח\"כ לשיעור, תהיה העיסה הזאת פטורה, כי בשעת חובתה היתה פטורה, ולא דמי לעושה עסתו קבין, דהתם מתחילה היה דעתו להשלים שיעורו כמ\"ש, ולזה דומה התם לאדם שהתחיל ללוש שכל עוד שלא גלגל כשעור לא נתחייב בחלה, וכשישלים השיעור הרי הוא חייב, אבל הכא אף אם השני ישראלים האלה היה דעתם מתחילה לכך להשלים כל אחד חלקו אחר שיחלקוה ביניהם בעודה בצק פטורים, מפני שכל אחד מאלו החלקים הראשונים הגיע זמן חיובם, כי היו יחדיו כשיעור תחת יד ישראל החייב, ונפטרו על כי נעשו לחלק, ולכן תו לא מחייבי, מה שאין כן בעושה עסתו קבים, שלא הגיע הקב הראשון לעולם לידי חייוב כי לא היה בו שיעור, אבל בהיות השותפות הזה בענין זה מישראל וגוי, אז ישראל המשלימו חייב מחמת חלק הנכרי, שבהיותה עם חלקו אינו משלימו שיקרא לאותה עסה שעת חיובא מחמת היותה שיעור שלם כאחד, כי אותו חלק פטור היה מחמת בעליו הפטורים, ועל פי הכלל שכללנו לעיל לא נוכל לומר עליו נתחייב ונפטר, אלא עדיין לא הגיע זמן חיובו, ולכן אף בחלק הישראל אנו אומרים כן על כי עדיין לא השלים שיעורו אשר חשב להשלים אחר החלוק, ומשום הכי כשישלימנו יהיה חייב, ומה\"ט נמי אף אותו של כותי יהיה חייב כשישלימנו אחר שנתגייר, וסוף דברי הירושלמי דקאמר של ישראל חייב של גוי פטור, בתמיה הם שנויים, וכן פירשם הראב\"ד, ודוק בענין זה בשרשו אשר כמה ענפים מתפשטים ממנו, וכמה משניות דמכלתין מובנים בזה, ולענין מתניתין נפקא מינה דהאי העושה עסה עם הנכרי אם אין בשל ישראל כשיעור פטורה, הוא בזמן שיאפנה בשותפות, שאם יחלקנה בעודה עסה אפשר שתתחייב חלקו אם ישלימנו לשיעור, ושהיה דעתו לכך בתחילה. ועיין עוד במשנה דלקמן ותראה דקדוק נכון על דרך זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נעשת פי' התי\"ט בשם הרמב\"ם, נתגלגל</b>. וקשה דמי שני ליה לתנא לשנות גלגול בפירוש, כמו בשאר המשניות דפרקין. לכן נלע\"ד דהא קמל\"ן דאף אם נתגלגל, אם לא נעשה כל השיעור בהיותו גוי, אפשר שיתחייב כשיתגייר, כההיא דשני כותים דירושלמי <small>(שם)</small> כשישלימנו אחר שיתגייר:\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיוצא בו זתי מסיק וכו' ענבי בציר וכו'</b>. הקדים זתים לענבים, מהטעם שכתבתי בפ\"א דתרומות משנה ד':\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו פטורה</b>. העיסה, כמו שהיתה מתחילה, דהשאור שבה כיון שהוא חריף דמחמץ ואינו נותן בה טעם, צריך לומר שהוא דבר מועט מאד לגבי אותה עס��, משא\"כ לעיל <small>(מ\"ז)</small> בעושה עסה מן החיטין ומן האורז דתני אינה חייבת, דיש סברה לחייבה יותר מכאן, דאעפ\"י שאין בה טעם דגן, כיון שאין קמח החיטין דבר חריף יכול להיות שהיה מעורב בה הרבה ממנה:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ונגעו</b>. הא דלא תני ונשכו, י\"ל דרצה לרמוז לנו הטעם דאינם מצטרפים, והוא מפני שלעולם לא יהיה בהם כי אם נגיעה, אף כי נראה להם שמנשכים אותם, על כי מקפידות זו על זו. וצ\"ל דאיירי שמתחילה עשאום על דעת כן לצרף שני העיסות אחר הלישה, ואפילו הכי אין צירופם מועיל, מהטעם שלא יצרפו העיסות כתקונם, דאם לא היה דעתם מתחילה לכך, אפילו אשה אחת ומין במינו פטירא כמ\"ש לעיל:\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שני קבין וכו'</b>. שעשה מתחילה הראשון על דעת לעשות השני, וכן עשה, ואח\"כ קודם שצרפם נטל חלה מכל אחד לבדו, ואח\"כ צרפם:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטל אדם כדי חלה וכו'</b>. הנכון בעיני בדקדוק לשון המשנה הזו, הוא פי' הר\"ש דפירש האי נוטל וכו' ענין בפני עצמו, וכן חלת דמאי פירשו בדרך אחר, ע\"ש. כי לפירושים אחרים יש הרבה להקשות ודוק:\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו</b>. בויו מוסיף על הראשונים, וה\"ט דלא הוצרך לזכור פעם אחרת החלה דלעיל:\n",
+                "<b>הבכורים</b>. אע\"ג דבפ' קרח <small>(במדבר יח)</small> שנשנו עם החרמים והבכורות ואחריני, קדמו לכולהו. התנא שנאם בסוף, דפליגי בהו:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הביא חלות</b>. צ\"ל דלא היו שלו, מדלא קתני ביה דומיא דאחריני, חלותיו:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקונה בסוריא כקונה בפרוור שבירושלם</b>. פי' הר\"ב במגרשי ירושלם וכפרים שסביבותיה, ע\"כ. ונראה דרמז לנו התנא באריכות לשון זה, מאי דאמור רבנן <small>(ספרי דברים א, שהש\"ר פ\"ז ה פיסקא ג)</small> בפסוק <small>(זכריה ט, א)</small> ודמשק מנוחתו. שעתידה ירושלם שתגיע עד דמשק. דע\"י זה יהיה סוריא סמוכה לירושלם ככפרים שסביבותיה:\n<br><b>חלה</b> מתחיל בחית ומסיים במם, כי אין שיעור חלה פחותה ממ\"ח, וסימניך הח\"לה בגי' מ\"ח, ואל תתמה על תוספת הא הידיעה הראשונה, כי מורה על חומש ביצה היתר ממ\"ג בצים שהם בגי' חל\"ה, שזה הוא שיעור חלה:<br><b>סליק</b> מסכת החלה. מהעסה הבלולה:<br><b>הנה</b> טוב מאד נותן האל חי בעין חמלה.<br><b>על</b> האיש אשר יתן לכהן רקיק חלה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Hon Ashir, Amsterdam, 1731",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "הון עשיר על משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Hon Ashir",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nezikin/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Avodah Zarah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,188 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Avodah Zarah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה עבודה זרה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "של גוים . עובדי עבודה זרה . ועיין בפירוש הר\"ב משנה ב' : \nשלשה ימים . דלהכין צרכי הקרבה ( עיין פרק ה' דתולין משנה ג' ) צריך שלשה ימים . הלבך אסור לשאת ולתת כו' , משום דשם עבודה זרה שגור בפיו ואזיל ומודה . גמרא . ועתוי\"ט : \nועבר ישראל משום לא ישמע על פיך . רש\"י . כלומר לא ישמע בגרם שלך . הר\"נ : \nולשאול . שהנכרי ישמח כשישראל צריך לו . ובגמרא עביר צריכותא : \nלהלוותן . פירש ר\"ת דוקא בחנם , אבל ברבית שרי . משום דמצטער טובא , כדאמרינן בקידושין דף כ' , ליזבין איניש ברתיה ולא לוזיף בריבית :"
+            ],
+            [
+                "וחכמים אומרים כו' . חכמים היינו תנא קמא . הן בלא אידיהן איכא בינייהו תנא קמא סבר הן בלא אידיהן . ורבנן בתראי סברי הן ואידיהן . ואי בעית אימא כו' . גמרא : \nלשון הרמב\"ם במשנה ד' , אבל אנתנו אנוסים , ונתקיים בנו מה שנאמר ( דברים ד׳:כ״ח ) ועבדתם שם אלהים אחרים עץ ואבן . ע\"כ : \nדכל הני דאיתסור בזו המסכת מיירי בעובד אלילים וע\"ז ממש . ואלו הגוים לא עובדי ע\"ז ממש הם כלומר שאינם יודעים בטיב ע\"ז כל כך , וכדאמרינן בפ\"ק דחולין דף י\"ג ע\"ב , גוים שבחוץ לארץ לאו עובדי ע\"ז הם . אלא מנהג אבותיהם בידיהם . ב\"י סוף סימן קמ\"ח :"
+            ],
+            [
+                "גמרא . ונראה דמשום שאלו הח' ימים שאחר התקופה עשה אותן ימים טובים קודם שעשה לאותן שקודם התקופה , שלא עשאן אלא לשנה חבאה , לפיכך הקדימן לשנות , קלנדא קודם סטרונרא . ובירושלמי כיון דחזא איממא אמר קלנדא . קלן דיא\"ו . ונראה ל . כי קלן הוא לשון שררה וגדולה . כמ\"ש הר\"ב פ\"ד דסוכה מ\"ה , קלניא חפשי ממס , ואין לך חפשי כמלך מלכי המלכים הקב\"ה . והוא דיא\"ו , שבלשון יון קורין אלוה דיא\"ו . ועתוי\"ט : \nבלשון יון הוא קרט , לשון תפיסה . תוס' . ועתוי\"ט : \nבגמרא גניסי מלכות . פירוש , תכסיסי מלכות . ערוך : \nובלוריתו . פירוש צצית של שער . ערוך :"
+            ],
+            [
+                "לשם . לאותה העיר ביום ע\"ז שלהם לספר עם אחד מבני העיר . רש\"י : \nאסורות . משום דנהנה משל ע\"ז אסור , כדכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם , כ\"ש למהנה לע\"ז דאסור . הר\"ן : \nואי משום דנושא ונותן ביום אידם , הני מילי לזבוני להו , דלמא מזבן ליה בהמה ואזיל ומקריב לה לעבודה זרה . א\"נ דרך לוקח להיות שמח ואזיל ומודה . אבל למזבן מניה דבר המתקיים שרי , דסתם מוכר עצב הוא . רש\"י . ואע\"פ שהר\"ב פירש בריש פרקין למכור ולקנות , ל\"ק כדפירש הרא\"ש דלרש\"י יש במכירה צד איסור וצד היתר וכן בלקיחה . כלומר צד איסור דמכירה דבר המתקיים , וצד היתר שאינו מתקיים . ודלקיחה הוא בהיפך :"
+            ],
+            [
+                "האסורים למכור . לגוים לעולם . הר\"מ . וטעמא , דכיון דלהקרבה צריך להם קא עבר על לפני עור לא תתן מכשול , דבן נח מוזהר על ע\"ז . נ\"ל כותב . וחב\"י כ' דאפשר שכתב לעולם , שאפילו שלא ביום חגם אסור . א\"נ לומר שלענין זה אין חילוק . כו' . ועתוי\"ט : \nקשור . רש\"י : \nרש\"י ותוס' . עוד פירשו , שהוא מין עשב שבו תיהם יהושע את הארץ :"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אין בונין וכו' . וכדי שלא יתפס ישראל שם אסור לבנות עמהם . רש\"י : \nוהוא בימה של אבן אחת ומקריב עליה זבחים , דהוי תשמיש דתשמיש לע\"ז . רש\"י . וכן פירש הר\"מ . והתוס' הקשו על זה ממשנה ז' פרק ג' ועוד כו' . ובפירוש רשב\"ם כתב דימוסיאות . והוא גירסת הר\"ב . ופירש בו ג\"כ כהר\"ב . ועוד פירשו לשון מרחצאות : \nואע\"ג דלא מיתסר מרחץ משום ע\"ז שמעמידין בה כדתנן , פ\"ג מ\"ד , מ\"מ אסור לישראל לסייע להעמיד הע\"ז שם . ב\"י :"
+            ],
+            [
+                "במחובר . היינו לר\"מ כדאית ליה , ולר\"י כדאית ליה דוקא בא\"י . דאי בחוצה לארץ הא אמר ר' יוסי דמוכרין אפילו שדות , ולא אסור טפי במחובר לקרקע מקרקע עצמו . הר\"נ . ועתוי\"ט : \nשאם לא יהיה להם קרקע , ישיבתן ישיבת עראי היא . הר\"מ . ולאו דוקא בשבעעה עממין . ואפילו לדעת התוס' שכתבו בפ\"ק דשבת כו' . ועתוי\"ט : \nמשקיצץ . אע\"ג דהו\"ל מחובר מעיקרו . הר\"ן . אבל הרא\"ש מסיק דר\"י מפרש מלתא דת\"ק דלא משמע ליה דקאמר ת\"ק משקצץ , דמה חדוש הוא זה , וכי בשביל שהיה מחובר לקרקע לא ימכרנו לאחר שקצץ . ועתוי\"ט : \nגמרא , אי הכי בתים נמי איכא תרתי , חניית קרקע וקא מפקע לה ממזוזה . ומשני , מזוזה חובת הדר היא . ודמעשרות , היינו שאם יזרענה ישראל . ועתוי\"ט : \nתימה , דמאי הוי , הא הוי גזרה לגזרה . ומש\"ה מסיק בגמרא דס\"ל שמיה כבוש , אלא דלא אחמור רבנן למגזר שכירות בתים אטו מכירה . אכל שדות דאית בהו תרתי כו' . ור\"י סבר לאו שמיה כבוש והיבא דליכא תרתי לא גזור כלל . ועתוי\"ט : \nולדלמא אזיל עכומ\"ז דזבין מישראל ומזבין לתרי תרתי פלגי ומעכב השלישית לעצמו , לכולי האי לא חיישינן . גמרא :"
+            ],
+            [
+                "כלומר , ומתניתין דתנן במקום שאמרו , ר\"מ היא . ועתוי\"ט : \nלהשכיר . בירושלמי , הא במקום שנהגו למכור מוכר הוא לו , ואפילו לבית דירה , ומשכיר הוא לו ואפילו לבית דירה . והיינו טעמא , משום דהאי לא חביא תועבה , להא מלתא אסמכתא בעלמא הוא , דעיקר קרא בישראל המכניס ע\"ז לביתו תוא . הלכך בא\"י שאנו מצווין לשרש אחר ע\"ז אסרו חכמים שלא להשכיר לבית דירה , וכן בסוריא מפני סמיכותה לא\"י . אבל בחו\"ל שאין אנו מצווין לשרש אחריה , משכירין אפילו לבית דירה כו' . ולישנא דסיפא דמתניתין נמי הכי דייקא כו' . הר\"נ : \nכלומר , לאפוקי להכניס בו יין נסך , שאינו רשאי להכשירו לכך ואם עשה כן שכרו אסור . הר\"א : \nלשון הר\"מ , ויכנסו בו נכרים ויאמרו רחצנו כו' , ובזה יש חילול השם למי שישמע זה ואינו יודע שהוא שכור :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הרביעה . ובני נח נאסרו בה , דכתיב והיו לבשר אחד , יצאו בהמה וחיה ועוף . ויש כאן לפני עור לא תתן מכשול . רש\"י . והא דלמכור להם תליא במנהגא , היינו משום דעל בהמתו חס עלה שלא תעקר . גמרא : \nהעריות . גמרא . ותיפוק ליה משום שפיכות דמים . ומשני , אשה כלי זיינה עליה . ופירשו התוס' לפי שהיא אומללה ושפלה ואינה בת מריבה כאיש , [ מרחמין עליה ואין הורגין אותה ] \nואפילו הכי לא שריא אלא ברשות ישראל דוקא . ועיין לקמן באות ו' : \nבנה של נכרית . מפני שמגדלת בן לעבודה זרה . ברייתא : \nאבל נכרית מניקה כו' . ירושלמי , שנאמר והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך . הרא\"ש : \nברשותה . דישראלית . אבל לא תמסרנו להוליבו בביתה . שלא תהתגו . רש\"י . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "סבר , שיולי משאיל ליה ( לנסותו אם אומר לו אמת ) , וכי היכי דמשאיל ליה משאיל לאיניש אחרינא , ואתא ההוא גברא לארועי נפשיה . גמרא : \nבכל מקום . אפילו בשבילי רה\"ר שעוברין שם תדיר . שמא יחתוך צוארו בתער . רש\"י : \nבינו לבינו . פירוש במקום שאין רגילים בני אדם כל כך . [ אבל ביחוד ממש לא אצטריך , דתיפוק ליה משום שפיכות דמים . וכן יש לפרש לעיל גבי מניקה . תוס' ] : \nפירוש , לראות אם מספר יפה באומנות , וסבר הנכרי כיון דקפיד אהכי וכו' . רש\"י :"
+            ],
+            [
+                "היין כו' . כלומר , אע\"פ שלא ידענו בו שנתנסך . ובגמרא מייתי ליה מקרא דיין שנתנסך אסור בהנאה . וגזרו חכמים על סהם יינם שיהיה גם כן אסור בהנאה . ועתוי\"ט : \nשהיה כו' . ופשיטא דמשום דאחמיץ לא פקע מניה איסורא . והיינו דכתב הר\"ב לאפוקי כו' : \nוכן לשון רש\"י . וא\"כ אף בשתיה היה לנו להתירו . , אלא נ\"ל שרש\"י לא רצה לכתוב היתר בשתיה מטעם שכתבו התוספ' כי אין אנו בקיאים בטוב חומץ אם הוא חומץ או יין : \nובעבודה זו מקריבין אף העור , ולפיכך כל עור שיש בה סימן כזה אסור . וז\"ל הר\"מ , בהמה שהקריבה כולה לעבודדה זרה אסורה בהנאה , אפילו פירשה ועצמותיה וקרניה וטלפיה ועורה הכל אסור בהנאה : \nהנכנס כו' . שהנכרי רוצה להכניסו , מותר בהנאה אם נזהר ישראל ליטלו עם כניסתו קודם שיקריבו אותו . רש\"י : \nמפני כו' . מיהדר ותני מפני כו' , לומר שאסור ומטמא . ור\"ת פירש דהכא בחתיכה שאינו זבוח לפני עבודה זרה , אלא שמביאים דורון , ולהכי תני כזבחי . ובירושלמי גרס זבחי"
+            ],
+            [
+                "היינו שלשה ימים . ומשום הכי מערן שלשה ימים , דכבולעו כך פולטו . ( מרדכי ) . ובפחות מכן משכשך . טור :"
+            ],
+            [
+                "חמורה . שהעולה אסורה בהנאה ומועלין בה . רש\"י : \nיפה . שאינו קץ ומואס בה . שורפה , גומעה . ולא הודו לאומרים כן להתירה לכתחילה . אבל אמרו לא נהנין ולא מועלין כו' . והכי משמע , לא נהנים מדרבנן , ואם נהנה אין בה מעילה ( כלומר מדאורייתא . ) אלמא מדלית בה מעילה שמע מינה האי חלב הכנוס בקיבת העולה , כפירשא בעלמא הוא . רש\"י . ובעולה גזרו , משום דבעולה יש מעילה מן התורה . משא\"כ בנבלה דלית בה אלא איסור אכילה , הלכך לא שייך לאסור בה דלאו מידי דמיכל הוא : \nשמעמידין בו' לא היה מכוין כי אם לדחותו . דהא אפילו לר\"מ דחייש למיעוטא , לא אסר אלא גבינות בית אונייקי , אבל שאר מקומות חשיב מיעוטא דמיעוטא . תוס' : \nגמרא , ומסיים במדרש שיר השירים [ רבה ] . ור' ישמעאל היה קטן כו' . וכתיב כבשים ללבושך , כבשים כתיב , בשעה שהתלמידים קטנים תהא מכבש לפניהם דברי תורה . הגדילו ונעשו ת\"ח תהא מגלה להם סתרי תורה : \nועור לאו פירשא הוא ואסור . רש\"י . ושחיטה , לרבותא נקט : \nהשיאו . לשון משיא עצה . ואית דגרסי השיאו . ונפרש הטעהו לשון השיאני : \nדודיך , לשון זכר . דודייך , לשון נקבה . והכי קאמרה כנסת ישראל , ישקני הקב\"ה מנשיקות פיהו כי כך אמר לי טובים דודייך מיין . רש\"י . ועתוי\"ט : \nדודייך . משום דבהכי מתיישב רישיה דקרא לנסתר , ישקני , וכן פיהו . וסיפא דודיך לנוכח . אלא דה\"ק ישקני כו' כי כך אמר ליה כי טובים כו' . שמעתי מפי ר' מאיר באך ז\"ל : \nוהיינו דשייליה להאי קרא , כלומר , כנ\"י אומרים טובים תקנות כו' ואע\"פ שאין אנו יודעים הטעמים , כי טעמם ונימוקם עמהם . ועתוי\"ט : \nחבירו כו' . שהוא לשון זכר , וכנסת ישראל היא דקאמרה לפני שכינה לריח שמניך טובים וגו' . עלמות אחבוך , לא שייך למימר לנקבה . רש\"י :"
+            ],
+            [
+                "חלב כו' . ואע\"ג דטהור חיור , וטמא ירוק , חיישינן שמא נתערב . ואפילו להעמיד בו גבינה אסור , דשמא הטמא שאינו מעמיד ��שאר בגומות עם הנסיובי . גמרא . אבל לעיל בגבינות הנכרים ליכא למיסר מהאי טעמא , דכיון שהנכרי עושה לצרכו ליכא למיחש דלמא עירב בו דבר טמא . תוס' : \nוכבשין . לכבוש דגים וירק , וראש ורגלים של בהמה . רש\"י : \nשדרכן כו' . אבל בידוע , אסור בהנאה . ופירש הטור , שדרכן , היינו שלפעמים היו נותנין בהן יין . ושידוע , היינו שכולן נותנין לתוכן יין אע\"פ שאינו יודע שנתנו לתוך אלו . ע\"כ . ומאי שנא ממורייס ( דמשנה ד' ) דשרי בהנאה ( ורובא דעלמא שדו ביה חמרא ) . התם לעבורי זוהמא ( והוי כמאן דאזיל לאבוד ) , הכא למתוקי טעמא . גמרא : \nוחומץ . אדלעיל קאי שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ . ואין לפרש דחומץ היינו שלא היה מתחלתו יין וכשקנה חומץ מישראל , דהא מבואר לעיל דאף בשתיה שרי מן הדין . ועתוי\"ט : \nדאי לאו הכי הא אמר מר נותן טעם לפגם מותר . גמרא : \nהרי כו' . למעוטי בידוע דכבשן ביין . גמרא :"
+            ],
+            [
+                "והוא שיודע שחלב טמא אסור לישראל : \nוהדבש . למאי ניחוש ליה , אי משום עירובי , מסרא סרי . אי משום בשולי נכרים , הא נאכל כמות שהוא חי . אי משום גיעולי נכרים , נותן טעם לפגם הוא ומותר . גמרא : \nמסיים הר\"מ , וגם אותן החלות לא תכשיר , ואף על פי שהדבש מכשיר מכלל הז' משקין , לפי שהוא באותה שעה כעין אוכל לא משקה , עד שמתיכין אותו ומוציאין דבשו . ועתוי\"ט : \nשאין דרכן כו' . ולא גזרינן אטו דרכן . הר\"ן : \nועלה כו' . מפרש בגמרא , דלא נצרכה אלא לקורטין שבה . כלומר הנדבקות בעלין . וקמשמע לן דלא חיישנין שמא ערבו בהן מאותן קורטין שתתכו מן העלין בסכינא דנכרי ונותנין בעלין , משום דאי איתא דהכי הוה משרק שרקי , כלומר נופלין היו מן העלין . הר\"ן : \nונרפו מחמת שמנן . רש\"י . ובגמרא , פשיטא , לא נצרכה אף על גב דרפו טובא . מהו דתימא חמרא רמא בהו , קמשמע לן הני מחמת משחא הוא דרפו : \nדמקלקל להו . הר\"ן : \nדתרומה אין דמיה יקרים שאינה ראויה אלא לכהנים . רש\"י :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כדמפרשינן בגמרא . מקל שרודה את עצמו ( לשון גנאי ) תחת כל העולם כולו כמקל . צפור . שתופס את עצמו כו' כצפור . כדור , שתופס את עצמו כו' ככדור . פירשו התוס' , שהעולם עגול . כדאיתא בירושלמי שאלכסנדר מוקדון כו' : \nסייף , מעיקרא סבור לסטים בעלמא , ולבסוף סבור שתורג א\"ע תחת כו' . טבעת , מעיקרא סבור אישתיימא ( שליח הנושא חותם המשלחו ) בעלמא , ולבסוף סבור שחותם את עצמו כו' למיתה . גמרא :"
+            ],
+            [
+                "וכן צורת [ איזה ] אבר שיעשה . וממעשהו יתבאר אם מתחלת עשייתו נעשה נפרד , או אם נשבר מצורה שלימה . הר\"מ :"
+            ],
+            [
+                "חמה כו' . דהני ג' דחשיבי ציירי להו ופלחי להו . למידי אחרינא , לנוי בעלמא עבדי להו . גמרא : \nהוא שגלגל הלבנה נוטה מגלגל חמה , וכשתעריך אופן הלבנה ואופן החמה כו' הנה יהי' זה בדמות תלי שהוא תנין : \nלים . היינו ים המלח דנקט ת\"ק , ומשום הכי לא בעי שחיקה : \nזבל . וקא סברי זה וזה גורם אסור . ור\"י סבר זה חה גורם מותר . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "וכשיצא . בירושלמי גרס כשיצא . וכן נראה . לפי שבגמרא אמרו לא השיבו כלל במרחץ , לפי שאסור להרהר בדברי תורה במרחץ , אלא כשיצא השיבו שאין משיבין כו' , כלומר שלא הייתי יכול להשיבך במרחץ לפי שאסור להרהר בר\"ת . ואי גרסינן כשיצא יש לפרש דהכי קאמר , א\"ל אין משיבין במרחץ כשיצא . ועוד יש לומר בבית האמצעי היה דמותר לומר אסור ומותר בלא טעם הדבר . תוס' ועתוי\"ט : \nבגבולי . דאל\"ה שלא בטובת רבן גמליאל כבטובת אחרים דמי , שהיה אדם חשוב וטובה היא להם כשהוא נהנה מהן , ותנן בפ\"ד מ\"ג ע\"ז שהיה לה גינה ומרחץ כו' אין נהנין מהן בטובה . גמרא :"
+            ],
+            [
+                "שעליהן כו' . ואע\"ג דאינהו לאו עבודת כוכבים מקרי ולא מתסרי . גזירת הכתוב הוא שהרים וגבעות שהן קרקע עולם אין בהן כח לאוסרן . אבל אליל מיהא הוי , ותלוש שעליהם בתלוש של שאר אלילים , שנאמר לא תחמוד כסף וזחב עליהם , על כל שהן נעבדין משמע . רש\"י : \nרש\"י . ולהכי בעי לר\"י , משום דאי לאו דאיכא טעמא באשרה . הוה אמינא גלי קרא דאילנות אסירי וה\"ה הרים וגבעות , והוה אמינא דלא דרשינן ההרים כו' . תוס' : \nאבל בציפוי הר אף ר\"י מודה דאסור . גמרא : \nכל מקום כו' . בירושלמי פריך מבית חבחירה . ומסיק , על פי נביא נבנה שם . תוספ' : \nורבנן האי ואשריהם כו' מבעיא ליה לאילן שנטעו מתחלה לכך . בגמרא . וע\"ע :"
+            ],
+            [
+                "ובירושלמי מפרש , כשקדם הכותל לאליל , ולפיכך כשסמך ישראל בהיתר סמך . הר\"נ : \nדלא בעי צינעותא , דאלו לגדולים צניעותא בעי . גמרא . ומה שכתב ועושה כו' , או או קאמר . וכן הוא בגמרא : \nואע\"ג דבדרבנן קיי\"ל דיש ברירה , י\"ל דמשום תומרת אליל אמרו דאין ברירה : \nדאתקש נמי למת , שנאמר וישלך את עפרו אל קבר בני העם . גמרא : \nשקץ . לשון שרץ . רש\"י : \nכנדה . ואתקיש לשרץ למשמשיה . ות\"ק סבר דאתקיש לנדה שאינה מטמאה לאברים אם נחתך אבר ממנה , כנדה שאינה מטמאה לאברים . גמרא : \nשנאמר כו' . באליל משתעי . רש\"י :"
+            ],
+            [
+                "רש\"י . ומשום הכי אסור מיד , דאי לאו הכי הוי משמשי אליל דלא נאסר עד שיעבד . הר\"נ : \nולשון ארמית בבית ארזים , בבית דמטללא בכיורא דארזיא . ואחרים כן : \nואת חבית עצמו לא נתכוין לעבוד , והוציאה ישראל , הרי בית זה מותר . רש\"י . ועתוי\"ט : \nומסיים רש\"י , ועובדין את חבימוס עצמו כאליל , ה\"ז אסורה ואפילו לא העמיד עליה . ועתוי\"ט : \nוכן פירש רש\"י כאן ולעיל בבית . ומסיים ואפילו שלא בטלו העובד כוכבים או שהיא של ישראל מומר כו' , הכא בטיל שאין נאסר אלא חידוש . והאי חידוש אסור בהנאה לעולם . ובגמרא מוקי לה כגון שלא נעבד חבית מעולם . דאל\"ה בעי נכרי לבטלה . ואם השתחוה לה ישראל , אסורה עולמית . ועתוי\"ט : \nואי לא גדעו ופסלו , לא . דכרבנן דס\"ל במשנה ה' דאילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר . ומיהו מסקינן בגמרא דבתוספות מודו רבנן . ודתנן גדעו ופסלו , לאשמעינן דאע\"ג דעשה מעשה בגוף האילן , אפ\"ה אין העיקר נאסר : \nובטלה . ואע\"ג דכי לא בטלה נמי , לא תוי משמשיה , דהא אליבא דרבנן קא מוקמי לה , דנטעו ולבסוף עבדו מותר כו' , מ\"מ כל זמן שלא בטלה איסורא דרבנן איכא , שבשעה שאליל נראית תחתיה נראה כאלו נטועדז מתחלה לכך . תוס' . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "בצלה . משום דקא מתהני מאליל . ודוקא לישב דחיישינן שמא ישהה בישיבתו ואתי לכווני . דאי לאו הכי קיי\"ל אפשר ולא מכוין שרי . אבל העברה בעלמא שרי . ותחתיה דאסור משום טומאת אליל . הר\"נ : \nוכל זמן שלא עברה מידת אורך הצל את מידת גובה קומת האילן הצל עב וחשוך . מכאן ואילך הצל דק וקלוש . רש\"י : \nטמא . מ\"ט , א\"א דליכא תקרובת אליל ( ונמצא האילן מאהיל על התקרובת ועליו ) . מני , ריב\"ב הוא , דאמר מנין לתקרוכת אליל שמטמא באוהל , שנאמר ויצמדו וגו' ויאכלו זבחי מתים , מה מת מטמא באהל אף תקרובת אליל וכו' . גמרא . ודוקא תקרובת , אבל באליל עצמה ליכא טומאת אוהל . ועתוי\"ט : \nועבר . בדאיכא דרכא אחריני ( הקצר כזה . תוס' ) משום הכי דיעבד אין , לכתחילה לא . אבל בדליכא דרכא אחריני עובר אף לכתחלה . גמרא : \nוקרא דמייתינן , אסמכתא היא . רש\"י : \nאבל כו' . ולא קתני ואם זרע אסור כמו דאם עבר טמא , דלא אסרו ההנאה בדיעבד . הרא\"ש : \nולא קיי\"ל כמתניתין דאבל לא בימות החמה . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "דאפילו למאן דאמר זה וזה גורם מותר , לא שרינן לכתחלה . הלכך ישן כיון דסגי ליה בצינון ולא מפסיד מידי אלא איסור הנאה לחודיה , לכך צריך צינון . אבל חדש אם נאמר יותץ יפסיד התנור , הלכך כדיעבד חשיב ליה . תוס' : \nדוקא באסורי הנאה דשבח עצים היינו שבח הנאה . ועתוי\"ט : \nכולן כו' . יש מפרשים , משום דדבר שבמנין הוא , כגון ככרות בעל חבית דחשיבי ולא בטלי . אבל ככרות שאינן חשובות בטלי ברובא . ואחרים פירשו , דכיון דאיסורי אליל נינהו אסורים בהנאה אע\"פ שאין דבר שבמנין . הר\"נ : \nוהקשה הר\"נ , דהוה ליה למימר יוליך דמי אחת מהן לים המלח , ומאי יוליך הנאה . אלא ודאי משמע דאהנאת עצים קאי כדברי רש\"י ז\"ל . והרי אין המדומע והמחומץ פוסל אלא לפי חשבון . אבל בלא תערובת לא הקילו לתתיר בתולכת הנאה כו' . ובל זה דוקא ע\"י מכירה . כן נראה לי לדעת הר\"ב . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "ונראה , שכולל כל חבטולין וקוראן בכלל שפייה , ואתא לאשמעינן החילוק שבין לצורכה ושלא לצורכה . ועתוי\"ט :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "היינו בכגון אמה או חצי אמה . תוס' : \nאמלתא דרבי ישמעאל מהדר , דאמר שתים . אבל לרבנן ה\"ה אחת נמי אסורה . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "הכי ילפינן ליה בגמרא מקרא : \nפרכילי בו' . והני מדין תקרובת מתסרי . דבגמרא מוקמינן שבצרן מתחלה לכך והוי כעין פנים כו' , וחיישינן דלמא עביד בהו תקרובת כעין פנים שנסך היין והקטיר קצת מהשמן והסולת ואלו שנמצאו שירים הן . הר\"ן :"
+            ],
+            [
+                "נהנין מהן . דאין הקדש לאליל עד שיקריב בתקרובת . רש\"י : \nאיכא דמתני לה בגמרא ארישא , ואיכא דמתני לה אסיפא . ועתוי\"ט : \nוהתוס' הקשו ע\"ז , דא\"כ בשכר ושלא בשכר מבעי ליה . ועוד בסיפא [ עמ\"ש בסמוך ] אמאי שרי , הא מרויח לאליל . ומפרש שלא יחזיק טובה לאליל . אבל בשכר , שרי . ולא דמי למשנה ד' פרק קמא בחנויות מעוטרות , דהתם מיירי שהמכס הוא לצורך האליל . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "ונראה לי דסבירא ליה אלהיהם למה לי , דאי לכדלעיל משפסלו כו' לחוד אתי , הוה לי למיכתב פסיליהם , אלהיהם ל\"ל , אלא אשמעינן כשהן נוהגין בו' . ועתוי\"ט : \nובגמרא , דרבי בילדותו שנה ושל ישראל , ובלומר דשותפות , וסבר , ישראל אדעתא דעכו\"ם פלח , כיון דנכרי מבטל דנפשיה , דישראל נמי מבטל . ובזקנותו שנה ושל חבירו , סבר , ישראל אדעתא דנפשיה פלח , כי מבטל נכרי דנפשיה , דישראל לא בטל :"
+            ],
+            [
+                "דאמר קרא והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה וכתיב בתריה , ואל ארץ יביט דאע\"ג דקלל במלכו ובאלהיו ופנה לבו למעלה . לשמים , אל ארץ יביט , חחר ועובד עבודה זרה שלו . גמרא . ולא דמי להא דמ\"ד פרק דלעיל דעומדת על חביב כו' , דהתם כל שעתא ושעתא בזלזולא קיימא . גמרא : \nהר\"מ . וממילא דלנכרי אף לצורף הוא דפליגי . וכן איתא בגמרא ועיין תוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "דלאלתר מייאשי מנייהו והו\"ל עבודה זרה שהניחוה עובדיה . הר\"ן . והתוס' כתבו , והכומרים שעבדום לא עשאום ע\"ז אלא לצורך המלכים וכשרואין שאין המלכים חוששים להם גם הם מבטלים אותה . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "יאבד כו' . וא\"ת , ישיבום , יאבד השוטים , לא קשיא , שהרי מצינו שאובדים במלואת ספקם וסאתם , כענין יושבי ארץ כנען כו' , כמו כן אלו השוטים כשתתמלא סאתם יאבדו . וקוד' לכן לא . שאם יאבדו קודם לכן הרי זהו בכלל יאבד עולמו , לפי שהעולם נברא שתהא הרשות נתונה בידי אדם להימין או להשמאיל . ולפיכך אינם נאבדים קורם שנתמלא סאתם . נ\"ל . ובספר דרך חיים על משנה הכל צפוי כו' . פירש שאם יאבד העובדים לא היה האדם בעל בחירה שהרי ירא מן האיבוד לגמרי :"
+            ],
+            [
+                "אע\"פ כו' . דלא תימא דלא שרינן ליקח גת בעוטה אע\"פ שסתם יינם אסור כדלקמן אלא היכא דידעינן דלא נגע , אבל כי נגע אוסר , קמ\"ל דהכא שרי , משום דאכתי לאו יין הוא . ועתוי\"ט : \nשהגת עשויה כמדרון , ומשעדז שהוא נמשך מצד העליון לצד התחתון קרוי יין . רש\"י . ועתוי\"ט : \nלבור . בור היו עושין לפני הגת . והכלי נתון שם לקבל היין . ויש שטחין חבור בסיד והיין משתמר בתוכה ואינו מאבד טפה והוא נ : ור סיד . רש\"י : \nוהשאר מותר . ואפילו יגע בו נכרי . דומיא דרישא דנתינה לתפוח מיירי בנגיעה , אף מותר דסיפא מיירי בנגיעה . תוס' : \nמותר . אף בשתיה . דומיא דרישא דלוקחין משמע דמותר אף בשתיה . תוס' :"
+            ],
+            [
+                "ואין לפרש בתחלת דריכה ומטעם שנטמאו הכל בגת טמאה , דא\"כ ישראל דסיפא אמאי לא דורכין עמו כיון שכבר נטמאו בגת . תוס' : \nומשום מסייע ידי עוברי עבירה ליכא . שהעובד כוכבים לא נצטוה על כך . רש\"י : \nתימה תיפוק ליה אי משום טומאת הגת לחוד , ושתיהן למה ; והר\"ב הרביב ב' פירושים יחד , שזה שאמר לפי שנותנם בגת טמאה , הוא פירש\"י לפי שע\"י משקין היוצאין בשעת דריכה בגת הוכשרו ונטמאו בגת הטמאה . וקודם דריכה אף במגע לא נטמאו , כיון שלא הוכשרו ודאי , דהא דחבוצר לגת הוכשר [ בפ\"ק דשבת ] היינו היכא דהוכשר ודאי אבל לא בסתמא . ומ\"ש הר\"ב והעובד כוכבים מטמא במגעו הוא פירוש הר\"מ דס\"ל דסתמא הוכשרו בבצירה . ואין שני הפירושים עולים כאחד : \nמשום מגע עובד כוכבים לעשותו יין נסך אתמר . בגמרא : \nלא דורכין . שדריכתן בעבירה בגת טמאה , ודריכתן היא עיקר טומאתן , כשנעשין משקה הן טמאים ע\"י הגת , . רש\"י . ואשמעינן דאפילו בסוף דריכה שכבר נטמאו אסור לסייע ידי עוברי עבירה , ומשום דדריכה חד מעשה הוא . תוס' . ולהר\"מ , בצירה בכלל מלאכת הדריכה היא . ועתוי\"ט : \nלא כו' . שכל מעשה עריכה זו בעבירה . רש\"י :"
+            ],
+            [
+                "שעשה לו ישראל יין זה אפותיקי לגבות הימנו . רש\"י : \nאסור . שמא נגע בו . לשון הר\"מ , כל יין שיגע בו העכו\"ם ה\"ז אסור , שמא נסך אותו שמחשבת העכו\"ם לאליל . הא למדת שיין של ישראל שנגע בו העובד כוכבים דינו כסתם יינו שהוא אסור בהנייה : \nמותר . דנתפס כגנב אפילו על הכניסה ומש\"ה לא חיישינן שמא נגע דמרתת . הר\"נ : \nומסתמא נסכיה בעלייתו ואסור בהנאה . רש\"י :"
+            ],
+            [
+                "והתוס' הקשו על כל זה כו' . לכן נראה לר\"ת להעמיד משנתינו ביש מפתח וחותם , ובדלא כתנ : לו הנכרי התקבלתי , והלכך בעיר שישראל ועובדי כוכבים דרים בה ופתח פתוח לרה\"ר אע\"פ שהוא יינו של עובדי כוכבים , מותר , כיון דמפתח וחותם בידו . שהעובד כוכבים ירא פן יראוהו ישראל טורח ומזייף [ ויגיד לישראל שטיהרו ] ויפסיד למכור יינו כו' . וסיפא דקתני והלה כותב כו' הוי יינו של ישראל והלכך במפתח וחותם שרי . אבל בלא מפתח וחותם אין להתיר כיון שברשות העובדי כוכבים דבקל ינסכנו . ועתוי\"ט : \nשיש בה כו' . דחושש הוא אף בלילות , שאם לא יראנ�� זה יראנו זה , דאפילו בלילות אין רגל כל העולם כלה מרה\"ר . רשב\"א : \nשומר . תימה , דהיינו רישא ישראל והעובדי כוכבים דרין בה כו' . וי\"ל דאשמעינן דאפי' בישראל חד סגי . תוס' : \nדחיישינן לגומלין גמרא . ופירש\"י אע\"ג דהאי עובד כוכבים שחבית שלו ייחד לו קרן זוית לישראל ולא נגע דנתפס עליו כגנב , חיישינן דלמא שביק ליה לעובד כוכבים חברו בעל היין דלא מרתת לנסוכי , כי היכא דהדר ישראל וזבין מהאי עובד כוכבים זימנא אחרינא ומפקיד ליה גבי ההוא דלשביק ליה לנסוכיה :"
+            ],
+            [
+                "ויאמר ויהי מה אם ידעו בו לא יקחו ממנו . הר\"מ :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "השוכר כו' . עובד כוכבים ששכר את ישראל . רש\"י : \nומשום חומרא דיין נסך קנסו . אע\"ג דבשביעית לא קנסו פועל דלא נפיש אגריה : \nובחביות שאינן של יין נסך אלא כגון של שכר , ואע\"פ שא\"ל העבר לי חבית של יין נסך [ פירוש , אע\"פ שבשעה ששכרו הודיעו שבכלל המלאכה איכא חבית של יי\"נ ] שכרו מותר . ופירש\"י , שדי פרוטה לנהרא . א\"נ לא שקיל מיד עובד כוכבים . ואינר משתרי דהא לא שייך שכר ההוא חבית בהדי אינך , דכל חדא קנין אגרא באפי נפשה : \nדכל כמה דלא אעברינתו לכולתו לא יהיב ליה מידי , הלכך אגרא שייך ביה . רש\"י . דכוליה אגרא אכל חדא וחדא יהיב . הרמב\"ן . ואפילו לא הודיעו בשעת השכירות אלא נמצא אח\"כ . ועתוי\"ט : \nדכיון דאי לא מותיב ליה לא מצי א\"ל נכי ליה אגרא דלגינא הרי זה כאלו לא שכרה לכך . גמרא :"
+            ],
+            [
+                "מותרות . בירושלמי מפרש דמיירי בענבים המחוברים לאשכול . אבל אם ניטל העוקץ הוו כמבוקעות מפני נקב הנשאר בזנבו . תוספ' : \nנפל ע\"ג וכו' . לא גרסינן בספרים אחרים . דאי גרסינן הוה לן למימר חסורי מחסרא והכי קתני , אבל בתאנים יבשים נותן טעם לפגם הוא : \nמותר . בגמרא ילפינן ליה מקרא : \nפירוש במשקה הנעשה מדבש . [ דאלו הדבש עצמו משובח בבשר ] : \nתימה לי דמה ענין זה למשביח ולבסוף פוגם דלא אמרן אלא על הדבר שבשעת תערובתו משביח ולבסוף פוגם . ולכך יש לאסור המאכל ההוא מפני שבתחלת תערובתו היה משובח כו' , אבל בכלי שאינו בן יומו כבר נפגם הטעם ונמצא שזה התערובת פוגם מתחלה ועו . סוף הוא כו' . ובגמרא דמשום גזרה אטו בן יומו אסור , אבל משום עצמו נותן טעם לפגם ממש הוא :"
+            ],
+            [
+                "מעביר כו' . מיירי בחבית סתומה בפקק של עץ וכיוצא בו . אע\"ג דהעובד כוכבים יכול לסלקו וליגע בלא זיוף כלל , כיון דבחזקת משתמר מותר . אבל בפתוחים לגמרי לא , דכיון שהם על כתפו ויכול ליגע בהן בהדיא , חיישינן דלמא נגע ולא מרתת כלל , דמשתמט למימר להחזיק בחבית נתכוונתי שלא יפול . ואע\"ג דסתמא קתני , ומשמע דאיירי בפתוחות דומיא דאחריני , סתמא דמעביר חבית ממקום למקום היינו סתום קצת שלא יצא היין בטלטול החבית ואפ\"ה פקק של עץ פתוחות מקרו . הרא\"ש : \nאבל התוס' דקדקו דדוקא בבא דרך עקלתון שיכול לבוא עליו פתאום שלא יראנו . ועתוי\"ט : \nוזה לשון הרא\"ש , והודיעו שהוא מפליג , פירוש , שא\"ל שדעתו להפליג בסתם , או שאומר לו המקום , ויש באותה הפלגה כדי שישתום ויסתום ויגוב . אבל אם אין באותה הפלגה כדי שישתום כו' , אפילו שהה זמן מרובה מותר , דבכל ענין מרתת עובד בוכבים דלמא אתי השתא וחזי ליה : \nואי אפשר לנוטלה שלא תשבר כולה . רש\"י : \nורבן שמעון בן גמליאל ס\"ל נהי דלמעלה לא ידיע , לפי שלמעלה מירחו העובד כוכבים והשוה סתומו , למטה מיהא ידיע , דלמטה לא יוכל העובד כוכבים למרחו , וכשיפתח ישראל את המגופה יראה מתחתיה אותה סתימה . ורבנן , כיון דלמעלה לא ידיע , לא מסיק אדעתיה דאפיך וחזי ליה . א\"נ , זמנין דחלים . [ מתמלא הנקב מלמטה כלמעלה . רש\"י ] :"
+            ],
+            [
+                "יוצא וכו' . כל היום כולו . הר\"מ :"
+            ],
+            [
+                "ולגינין כו' . והם פתוחות דומיא דשעל השולחן . הרא\"ש . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "סתומות כו' . כיון שהם סתומות הרי זה ראיה שלא פתחום , שאילו פתחום לא חזרו לסותמם , שאין אימת אדם עליהם . ומיהו דוקא סתומות במגופה של טיט . אבל בפקק של עץ כפתוחות דמי , וכי מהדר לפקק , לאו משום אימתו אלא אורחא דמלתא . הר\"נ : \nמותרות . ומיהו דוקא בפתוחות מתחלתן אבל סתומות שנפתחו חיישינן להו . הר\"ן :"
+            ],
+            [
+                "אסור . פירוש , שקבלוה בשכר . אבל בהכנסה לבד לא נאסר , שאין חצירו של אדם קונה לו בעל כרחו . ב\"י : \nומכי מדד מסתמא מושך . ועיין בסמוך : \nובירושלמי גרסי עקבת בקו\"ף , ומפרש כמה דתימא עקובה מדם . פירוש לכלוך יין . הר\"נ : \nדמתסרא משום נצוק שחבר יין שבמשפך ויין שבקרקעית של צלוחית . גמרא . וכתב הר\"ן , והאי אסור , בהנאה קאמר , ומש\"ה דוקא כי אית ביה עכבת יין , הא לאו הכי לא עד . יף מנודות העובדי כוכבים דפרק ב' משנה ד' ולפ\"ז אנן דקיי\"ל בתערובות כרבן שמעון בן גמליאל [ דמ\"י ] לא קיי\"ל כי הך מתניתין . ולהכי מפרש הר\"ב לעיל דוקא בכליו של ישראל דאי בכליו של עובד כוכבים היה אסור אף בפסק קודם שמדד , לתנא דמתניתין . ועתוי\"ט : \nוכיון שהכלי בידו ולא על גבי הקרקע , מסתמא מנדנדו ונאסר . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "יין נסך . כל היכא דתני יין נסך , אף סתם יינם במשמע , אא\"כ פירש . הר\"נ . ועתוי\"ט : \nשמפני שאין דרך לערות בכלי כזה , אין אנו רואין כנפול ומעורב אלא מה שירד כבר . משא\"כ בשאר כלים שדרך הוא לערות מהן , כיון שסוף היין לירד על ידו אי אפשר לומר בו ראשון ראשון בטל , שכל העומד לפול ולהתערב חשבינן ליה כמעורב כבר . הר\"נ . ותנאים אלו שכתב הר\"ב , הוא הדין לשאינו מינו שהוא בנותן טעם שהדין כך . ועתוי\"ט : \nלא בא למעט כל שנתבאר עד עתה , אלא להורות הלכה בכל האיסורין הוא דאתא : \nדזה הכלל לאתויי טבל . גמרא : \nוה\"ה מים במים . תוספ' : \nבנותן טעם . יש מפרשים דהיינו בששים כמו בשאר אסורין . והר\"א כתב כיון שנתערב במים עד שיש בו יותר מכדי מזיגה פוגמו ומותר אפילו בשתיה , הלבך אם יש במים ששה חלקים מן היין מותר אפילו בשתיה . וכן פסק . הטור . ועתוי\"ט : \nושביעית דאוסר במשהו , אינו אוסר באכילה , אלא שחייב לאכלו בקדושת שביעית . וחמץ יצא מן הכלל , לפי שהוא לזמן קצוב ובהעבר הזמן סר איסורו . הר\"מ :"
+            ],
+            [
+                "בכל שהן . האי בכל שהן אין פירושו שאפילו במשהו מאיסורין הללו יאסור תערובתו בהנאה , דהא דוקא דבר שבמנין קא חשיב , הלכך ודאי האי כל שהן הכי קאמר , שכל אחד מאיסורים הללו אם הוא דבר שבמנין אוסר תערובתו אפילו ריבה עליו אלף כיוצא בו . הר\"נ : \nוהכא כשאיסור והיתר כל אחד בעין . ולא דמי לתערובת דלעיל ומתניתין דלקמן . ועתוי\"ט : \nוה\"ה לשאר האוסרין בכל שהן , שימכרו חוץ מדמי איסור . הר\"מ . והר\"א : \nדהשתא הוי דבר הנמכר במנין , כמה גיזות בסלע , ועושין מהן שקין . רש\"י : \nוא\"כ משנה ה' פ\"ז דחולין דאוסרת גיד הנשה משום דבריה היא , וחתיכת נבילה דראויה להתכבד היא , פליגי אמתניתין וכן מתניתין דריש פרק ח' דזבחים . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "שנפל . כשנפל בחבית גדולה ונשתברה ונפל כולו כאחד לגו התירא , ולא אמרינן קמא קמא בטל ליה ברוב . רש\"י : \nוקמ\"ל דאפילו נתערב היין ממש . אבל כי נתערב חבית בחביות אפילו יין נסך גמור נמי שרי בהולכת הנאה לים המלח . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "יקלוף . ואח\"כ ינגבו . הר\"ן . והרא\"ש : \nכלומר , שאע\"פ שהזפת נקלף , לא הוסר בזה טעם היין , לפי שהחרס עצמו מלבד הזפת בלע כשנתן היין בזפת לזפתה כו' . ולשון הר\"ן , משום דחרס בלע טובא : \nאסורה . ואינה ניתרת בניגוב אלא בעירוי . דניגוב אינו מפליט בכלי חרס . וכיון דצריך עירוי , אין צריך קליפה , דעירוי מפליט אף בלא קליפה כל זמן שלא דרך בה , דלא גרע מקנקנים שמכניסין לקיום . הרא\"ש :"
+            ],
+            [
+                "ואפילו חדשים דהא ישנים וליבנן כחדשים דמו ואפ\"ה בעו טבילה : \nדבתר סופו אזלינן שחפהו מתכות . גמרא : \nהואיל וכי נשברו יש להן תקנה [ ע\"י התכה ] ככלי מתכות דמי . גמרא : \nילפינן ליה בגמרא מקרא . והתימא על הר\"ב שלא הצריך להסיר החלודה כמו שהצריך בהגעלה . וכמ\"ש הפוסקים . ובליבון שלא הצריך כן , הוא כדעת הטור שהאש יעביר הכל : \nשזה שנאמר בל אשר יבא באש תעבירו באש . פירוש כדרך תשמישו כן הגעלתו . רש\"י : \nויש לדקדק מה ראה במתניתין ששנה בשפוד ואסכלה הכשרו לרותח , ובסכין הכשרו של צונן . וי\"ל שלא היה צריך כלל לשנותו , לפי שהוא כבר בכלל מה ששנה להגעיל יגעיל , ללבן כו' , אבל שהוצרך לשנותו בשפוד ואסכלה , שמפני ששנינו בהן לענין קדשים דבהגעלה סגי להו כדאיתא בזבחים [ פי\"א מי\"א ] משום דכי בלע דהתירא בלע , קמ\"ל דחבא מלבנן כו' . ובסכין הודיענו דאגב דוחקא דסכינא לא סגי ליה בהדחה אפילו לצונן וצריך שיפה כו' . הר\"נ . ועתוי\"ט : דנותן טעם לפגם מותר . והתורה לא אסרה אלא קדירה בת יומא . גמרא :"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nezikin/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Avodah Zarah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,184 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Avodah Zarah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Avodah_Zarah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "של גוים . עובדי עבודה זרה . ועיין בפירוש הר\"ב משנה ב' : \nשלשה ימים . דלהכין צרכי הקרבה ( עיין פרק ה' דתולין משנה ג' ) צריך שלשה ימים . הלבך אסור לשאת ולתת כו' , משום דשם עבודה זרה שגור בפיו ואזיל ומודה . גמרא . ועתוי\"ט : \nועבר ישראל משום לא ישמע על פיך . רש\"י . כלומר לא ישמע בגרם שלך . הר\"נ : \nולשאול . שהנכרי ישמח כשישראל צריך לו . ובגמרא עביר צריכותא : \nלהלוותן . פירש ר\"ת דוקא בחנם , אבל ברבית שרי . משום דמצטער טובא , כדאמרינן בקידושין דף כ' , ליזבין איניש ברתיה ולא לוזיף בריבית :"
+            ],
+            [
+                "וחכמים אומרים כו' . חכמים היינו תנא קמא . הן בלא אידיהן איכא בינייהו תנא קמא סבר הן בלא אידיהן . ורבנן בתראי סברי הן ואידיהן . ואי בעית אימא כו' . גמרא : \nלשון הרמב\"ם במשנה ד' , אבל אנתנו אנוסים , ונתקיים בנו מה שנאמר ( דברים ד׳:כ״ח ) ועבדתם שם אלהים אחרים עץ ואבן . ע\"כ : \nדכל הני דאיתסור בזו המסכת מיירי בעובד אלילים וע\"ז ממש . ואלו הגוים לא עובדי ע\"ז ממש הם כלומר שאינם יודעים בטיב ע\"ז כל כך , וכדאמרינן בפ\"ק דחולין דף י\"ג ע\"ב , גוים שבחוץ לארץ לאו עובדי ע\"ז הם . אלא מנהג אבותיהם בידיהם . ב\"י סוף סימן קמ\"ח :"
+            ],
+            [
+                "גמרא . ונראה דמשום שאלו הח' ימים שאחר התקופה עשה אותן ימים טובים קודם שעשה לאותן שקודם התקופה , שלא עשאן אלא לשנה חבאה , לפיכך הקדימן לשנות , קלנדא קודם סטרונרא . ובירושלמי כיון דחזא איממא אמר קלנדא . קלן דיא\"ו . ונראה ל . כי קלן הוא לשון שררה וגדולה . כמ\"ש הר\"ב פ\"ד דסוכה מ\"ה , קלניא חפשי ממס , ואין לך חפשי כמלך מלכי המלכים הקב\"ה . והוא דיא\"ו , שבלשון יון קורין אלוה דיא\"ו . ועתוי\"ט : \nבלשון יון הוא קרט , לשון תפיסה . תוס' . ועתוי\"ט : \nבגמרא גניסי מלכות . פירוש , תכסיסי מלכות . ערוך : \nובלוריתו . פירוש צצית של שער . ערוך :"
+            ],
+            [
+                "לשם . לאותה העיר ביום ע\"ז שלהם לספר עם אחד מבני העיר . רש\"י : \nאסורות . משום דנהנה משל ע\"ז אסור , כדכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם , כ\"ש למהנה לע\"ז דאסור . הר\"ן : \nואי משום דנושא ונותן ביום אידם , הני מילי לזבוני להו , דלמא מזבן ליה בהמה ואזיל ומקריב לה לעבודה זרה . א\"נ דרך לוקח להיות שמח ואזיל ומודה . אבל למזבן מניה דבר המתקיים שרי , דסתם מוכר עצב הוא . רש\"י . ואע\"פ שהר\"ב פירש בריש פרקין למכור ולקנות , ל\"ק כדפירש הרא\"ש דלרש\"י יש במכירה צד איסור וצד היתר וכן בלקיחה . כלומר צד איסור דמכירה דבר המתקיים , וצד היתר שאינו מתקיים . ודלקיחה הוא בהיפך :"
+            ],
+            [
+                "האסורים למכור . לגוים לעולם . הר\"מ . וטעמא , דכיון דלהקרבה צריך להם קא עבר על לפני עור לא תתן מכשול , דבן נח מוזהר על ע\"ז . נ\"ל כותב . וחב\"י כ' דאפשר שכתב לעולם , שאפילו שלא ביום חגם אסור . א\"נ לומר שלענין זה אין חילוק . כו' . ועתוי\"ט : \nקשור . רש\"י : \nרש\"י ותוס' . עוד פירשו , שהוא מין עשב שבו תיהם יהושע את הארץ :"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אין בונין וכו' . וכדי שלא יתפס ישראל שם אסור לבנות עמהם . רש\"י : \nוהוא בימה של אבן אחת ומקריב עליה זבחים , דהוי תשמיש דתשמיש לע\"ז . רש\"י . וכן פירש הר\"מ . והתוס' הקשו על זה ממשנה ז' פרק ג' ועוד כו' . ובפירוש רשב\"ם כתב דימוסיאות . והוא גיר��ת הר\"ב . ופירש בו ג\"כ כהר\"ב . ועוד פירשו לשון מרחצאות : \nואע\"ג דלא מיתסר מרחץ משום ע\"ז שמעמידין בה כדתנן , פ\"ג מ\"ד , מ\"מ אסור לישראל לסייע להעמיד הע\"ז שם . ב\"י :"
+            ],
+            [
+                "במחובר . היינו לר\"מ כדאית ליה , ולר\"י כדאית ליה דוקא בא\"י . דאי בחוצה לארץ הא אמר ר' יוסי דמוכרין אפילו שדות , ולא אסור טפי במחובר לקרקע מקרקע עצמו . הר\"נ . ועתוי\"ט : \nשאם לא יהיה להם קרקע , ישיבתן ישיבת עראי היא . הר\"מ . ולאו דוקא בשבעעה עממין . ואפילו לדעת התוס' שכתבו בפ\"ק דשבת כו' . ועתוי\"ט : \nמשקיצץ . אע\"ג דהו\"ל מחובר מעיקרו . הר\"ן . אבל הרא\"ש מסיק דר\"י מפרש מלתא דת\"ק דלא משמע ליה דקאמר ת\"ק משקצץ , דמה חדוש הוא זה , וכי בשביל שהיה מחובר לקרקע לא ימכרנו לאחר שקצץ . ועתוי\"ט : \nגמרא , אי הכי בתים נמי איכא תרתי , חניית קרקע וקא מפקע לה ממזוזה . ומשני , מזוזה חובת הדר היא . ודמעשרות , היינו שאם יזרענה ישראל . ועתוי\"ט : \nתימה , דמאי הוי , הא הוי גזרה לגזרה . ומש\"ה מסיק בגמרא דס\"ל שמיה כבוש , אלא דלא אחמור רבנן למגזר שכירות בתים אטו מכירה . אכל שדות דאית בהו תרתי כו' . ור\"י סבר לאו שמיה כבוש והיבא דליכא תרתי לא גזור כלל . ועתוי\"ט : \nולדלמא אזיל עכומ\"ז דזבין מישראל ומזבין לתרי תרתי פלגי ומעכב השלישית לעצמו , לכולי האי לא חיישינן . גמרא :"
+            ],
+            [
+                "כלומר , ומתניתין דתנן במקום שאמרו , ר\"מ היא . ועתוי\"ט : \nלהשכיר . בירושלמי , הא במקום שנהגו למכור מוכר הוא לו , ואפילו לבית דירה , ומשכיר הוא לו ואפילו לבית דירה . והיינו טעמא , משום דהאי לא חביא תועבה , להא מלתא אסמכתא בעלמא הוא , דעיקר קרא בישראל המכניס ע\"ז לביתו תוא . הלכך בא\"י שאנו מצווין לשרש אחר ע\"ז אסרו חכמים שלא להשכיר לבית דירה , וכן בסוריא מפני סמיכותה לא\"י . אבל בחו\"ל שאין אנו מצווין לשרש אחריה , משכירין אפילו לבית דירה כו' . ולישנא דסיפא דמתניתין נמי הכי דייקא כו' . הר\"נ : \nכלומר , לאפוקי להכניס בו יין נסך , שאינו רשאי להכשירו לכך ואם עשה כן שכרו אסור . הר\"א : \nלשון הר\"מ , ויכנסו בו נכרים ויאמרו רחצנו כו' , ובזה יש חילול השם למי שישמע זה ואינו יודע שהוא שכור :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הרביעה . ובני נח נאסרו בה , דכתיב והיו לבשר אחד , יצאו בהמה וחיה ועוף . ויש כאן לפני עור לא תתן מכשול . רש\"י . והא דלמכור להם תליא במנהגא , היינו משום דעל בהמתו חס עלה שלא תעקר . גמרא : \nהעריות . גמרא . ותיפוק ליה משום שפיכות דמים . ומשני , אשה כלי זיינה עליה . ופירשו התוס' לפי שהיא אומללה ושפלה ואינה בת מריבה כאיש , [ מרחמין עליה ואין הורגין אותה ] \nואפילו הכי לא שריא אלא ברשות ישראל דוקא . ועיין לקמן באות ו' : \nבנה של נכרית . מפני שמגדלת בן לעבודה זרה . ברייתא : \nאבל נכרית מניקה כו' . ירושלמי , שנאמר והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך . הרא\"ש : \nברשותה . דישראלית . אבל לא תמסרנו להוליבו בביתה . שלא תהתגו . רש\"י . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "סבר , שיולי משאיל ליה ( לנסותו אם אומר לו אמת ) , וכי היכי דמשאיל ליה משאיל לאיניש אחרינא , ואתא ההוא גברא לארועי נפשיה . גמרא : \nבכל מקום . אפילו בשבילי רה\"ר שעוברין שם תדיר . שמא יחתוך צוארו בתער . רש\"י : \nבינו לבינו . פירוש במקום שאין רגילים בני אדם כל כך . [ אבל ביחוד ממש לא אצטריך , דתיפוק ליה משום שפיכות דמים . וכן יש לפרש לעיל גבי מניקה . תוס' ] : \nפירוש , לראות אם מספר יפה באומנות , וסבר הנכרי כיון דקפיד אהכי וכו' . רש\"י :"
+            ],
+            [
+                "היין כו' . כלומר , אע\"פ שלא ידענו בו שנתנסך . ובגמרא מייתי ליה מקרא דיין שנתנסך אסור בהנאה . וגזרו חכמים על סהם יינם שיהיה גם כן אסור בהנאה . ועתוי\"ט : \nשהיה כו' . ופשיטא דמשום דאחמיץ לא פקע מניה איסורא . והיינו דכתב הר\"ב לאפוקי כו' : \nוכן לשון רש\"י . וא\"כ אף בשתיה היה לנו להתירו . , אלא נ\"ל שרש\"י לא רצה לכתוב היתר בשתיה מטעם שכתבו התוספ' כי אין אנו בקיאים בטוב חומץ אם הוא חומץ או יין : \nובעבודה זו מקריבין אף העור , ולפיכך כל עור שיש בה סימן כזה אסור . וז\"ל הר\"מ , בהמה שהקריבה כולה לעבודדה זרה אסורה בהנאה , אפילו פירשה ועצמותיה וקרניה וטלפיה ועורה הכל אסור בהנאה : \nהנכנס כו' . שהנכרי רוצה להכניסו , מותר בהנאה אם נזהר ישראל ליטלו עם כניסתו קודם שיקריבו אותו . רש\"י : \nמפני כו' . מיהדר ותני מפני כו' , לומר שאסור ומטמא . ור\"ת פירש דהכא בחתיכה שאינו זבוח לפני עבודה זרה , אלא שמביאים דורון , ולהכי תני כזבחי . ובירושלמי גרס זבחי"
+            ],
+            [
+                "היינו שלשה ימים . ומשום הכי מערן שלשה ימים , דכבולעו כך פולטו . ( מרדכי ) . ובפחות מכן משכשך . טור :"
+            ],
+            [
+                "חמורה . שהעולה אסורה בהנאה ומועלין בה . רש\"י : \nיפה . שאינו קץ ומואס בה . שורפה , גומעה . ולא הודו לאומרים כן להתירה לכתחילה . אבל אמרו לא נהנין ולא מועלין כו' . והכי משמע , לא נהנים מדרבנן , ואם נהנה אין בה מעילה ( כלומר מדאורייתא . ) אלמא מדלית בה מעילה שמע מינה האי חלב הכנוס בקיבת העולה , כפירשא בעלמא הוא . רש\"י . ובעולה גזרו , משום דבעולה יש מעילה מן התורה . משא\"כ בנבלה דלית בה אלא איסור אכילה , הלכך לא שייך לאסור בה דלאו מידי דמיכל הוא : \nשמעמידין בו' לא היה מכוין כי אם לדחותו . דהא אפילו לר\"מ דחייש למיעוטא , לא אסר אלא גבינות בית אונייקי , אבל שאר מקומות חשיב מיעוטא דמיעוטא . תוס' : \nגמרא , ומסיים במדרש שיר השירים [ רבה ] . ור' ישמעאל היה קטן כו' . וכתיב כבשים ללבושך , כבשים כתיב , בשעה שהתלמידים קטנים תהא מכבש לפניהם דברי תורה . הגדילו ונעשו ת\"ח תהא מגלה להם סתרי תורה : \nועור לאו פירשא הוא ואסור . רש\"י . ושחיטה , לרבותא נקט : \nהשיאו . לשון משיא עצה . ואית דגרסי השיאו . ונפרש הטעהו לשון השיאני : \nדודיך , לשון זכר . דודייך , לשון נקבה . והכי קאמרה כנסת ישראל , ישקני הקב\"ה מנשיקות פיהו כי כך אמר לי טובים דודייך מיין . רש\"י . ועתוי\"ט : \nדודייך . משום דבהכי מתיישב רישיה דקרא לנסתר , ישקני , וכן פיהו . וסיפא דודיך לנוכח . אלא דה\"ק ישקני כו' כי כך אמר ליה כי טובים כו' . שמעתי מפי ר' מאיר באך ז\"ל : \nוהיינו דשייליה להאי קרא , כלומר , כנ\"י אומרים טובים תקנות כו' ואע\"פ שאין אנו יודעים הטעמים , כי טעמם ונימוקם עמהם . ועתוי\"ט : \nחבירו כו' . שהוא לשון זכר , וכנסת ישראל היא דקאמרה לפני שכינה לריח שמניך טובים וגו' . עלמות אחבוך , לא שייך למימר לנקבה . רש\"י :"
+            ],
+            [
+                "חלב כו' . ואע\"ג דטהור חיור , וטמא ירוק , חיישינן שמא נתערב . ואפילו להעמיד בו גבינה אסור , דשמא הטמא שאינו מעמיד ישאר בגומות עם הנסיובי . גמרא . אבל לעיל בגבינות הנכרים ליכא למיסר מהאי טעמא , דכיון שהנכרי עושה לצרכו ליכא למיחש דלמא עירב בו דבר טמא . תוס' : \nוכבשין . לכבוש דגים וירק , וראש ורגלים של בהמה . רש\"י : \nשדרכן כו' . אבל בידוע , אסור בהנאה . ופירש הטור , שדרכן , היינו שלפעמים היו נותנין בהן יין . ושידוע , היינו שכולן נותנין לתוכן יין אע\"פ שאינו יודע שנתנו לתוך אלו . ע\"כ . ומאי שנא ממורייס ( דמשנה ד' ) דשרי בהנאה ( ורובא דעלמא שדו ביה חמרא ) . התם לעבורי זוהמא ( והוי כמאן דאזיל לאבוד ) , הכא למתוקי טעמא . גמרא : \nוחומץ . אדלעיל קאי שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ . ואין לפרש דחומץ היינו שלא היה מתחלתו יין וכשקנה חומץ מישראל , דהא מבואר לעיל דאף בשתיה שרי מן הדין . ועתוי\"ט : \nדאי לאו הכי הא אמר מר נותן טעם לפגם מותר . גמרא : \nהרי כו' . למעוטי בידוע דכבשן ביין . גמרא :"
+            ],
+            [
+                "והוא שיודע שחלב טמא אסור לישראל : \nוהדבש . למאי ניחוש ליה , אי משום עירובי , מסרא סרי . אי משום בשולי נכרים , הא נאכל כמות שהוא חי . אי משום גיעולי נכרים , נותן טעם לפגם הוא ומותר . גמרא : \nמסיים הר\"מ , וגם אותן החלות לא תכשיר , ואף על פי שהדבש מכשיר מכלל הז' משקין , לפי שהוא באותה שעה כעין אוכל לא משקה , עד שמתיכין אותו ומוציאין דבשו . ועתוי\"ט : \nשאין דרכן כו' . ולא גזרינן אטו דרכן . הר\"ן : \nועלה כו' . מפרש בגמרא , דלא נצרכה אלא לקורטין שבה . כלומר הנדבקות בעלין . וקמשמע לן דלא חיישנין שמא ערבו בהן מאותן קורטין שתתכו מן העלין בסכינא דנכרי ונותנין בעלין , משום דאי איתא דהכי הוה משרק שרקי , כלומר נופלין היו מן העלין . הר\"ן : \nונרפו מחמת שמנן . רש\"י . ובגמרא , פשיטא , לא נצרכה אף על גב דרפו טובא . מהו דתימא חמרא רמא בהו , קמשמע לן הני מחמת משחא הוא דרפו : \nדמקלקל להו . הר\"ן : \nדתרומה אין דמיה יקרים שאינה ראויה אלא לכהנים . רש\"י :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כדמפרשינן בגמרא . מקל שרודה את עצמו ( לשון גנאי ) תחת כל העולם כולו כמקל . צפור . שתופס את עצמו כו' כצפור . כדור , שתופס את עצמו כו' ככדור . פירשו התוס' , שהעולם עגול . כדאיתא בירושלמי שאלכסנדר מוקדון כו' : \nסייף , מעיקרא סבור לסטים בעלמא , ולבסוף סבור שתורג א\"ע תחת כו' . טבעת , מעיקרא סבור אישתיימא ( שליח הנושא חותם המשלחו ) בעלמא , ולבסוף סבור שחותם את עצמו כו' למיתה . גמרא :"
+            ],
+            [
+                "וכן צורת [ איזה ] אבר שיעשה . וממעשהו יתבאר אם מתחלת עשייתו נעשה נפרד , או אם נשבר מצורה שלימה . הר\"מ :"
+            ],
+            [
+                "חמה כו' . דהני ג' דחשיבי ציירי להו ופלחי להו . למידי אחרינא , לנוי בעלמא עבדי להו . גמרא : \nהוא שגלגל הלבנה נוטה מגלגל חמה , וכשתעריך אופן הלבנה ואופן החמה כו' הנה יהי' זה בדמות תלי שהוא תנין : \nלים . היינו ים המלח דנקט ת\"ק , ומשום הכי לא בעי שחיקה : \nזבל . וקא סברי זה וזה גורם אסור . ור\"י סבר זה חה גורם מותר . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "וכשיצא . בירושלמי גרס כשיצא . וכן נראה . לפי שבגמרא אמרו לא השיבו כלל במרחץ , לפי שאסור להרהר בדברי תורה במרחץ , אלא כשיצא השיבו שאין משיבין כו' , כלומר שלא הייתי יכול להשיבך במרחץ לפי שאסור להרהר בר\"ת . ואי גרסינן כשיצא יש לפרש דהכי קאמר , א\"ל אין משיבין במרחץ כשיצא . ועוד יש לומר בבית האמצעי היה דמותר לומר אסור ומותר בלא טעם הדבר . תוס' ועתוי\"ט : \nבגבולי . דאל\"ה שלא בטובת רבן גמליאל כבטובת אחרים דמי , שהיה אדם חשוב וטובה היא להם כשהוא נהנה מהן , ותנן בפ\"ד מ\"ג ע\"ז שהיה לה גינה ומרחץ כו' אין נהנין מהן בטובה . גמרא :"
+            ],
+            [
+                "שעליהן כו' . ואע\"ג דאינהו לאו עבודת כוכבים מקרי ולא מתסרי . גזירת הכתוב הוא שהרים וגבעות שהן קרקע עולם אין בהן כח לאוסרן . אבל אליל מיהא הוי , ותלוש שעליהם בתלוש של שאר אלילים , שנאמר לא תחמוד כסף וזחב עליהם , על כל שהן נעבדין משמע . רש\"י : \nרש\"י . ולהכי בעי לר\"י , משום דאי לאו דאיכא טעמא באשרה . הוה אמינא גלי קרא דאילנות אסירי וה\"ה הרים וגבעות , והוה אמינא דלא דרשינן ההרים כו' . תוס' : \nאבל בציפוי הר אף ר\"י מודה דאסור . גמרא : \nכל מקום כו' . בירושלמי פריך מבית חבחירה . ומסיק , על פי נביא נבנה שם . תוספ' : \nורבנן האי ואשריהם כו' מבעיא ליה לאילן שנטעו מתחלה לכך . בגמרא . וע\"ע :"
+            ],
+            [
+                "ובירושלמי מפרש , כשקדם הכותל לאליל , ולפיכך כשסמך ישראל בהיתר סמך . הר\"נ : \nדלא בעי צינעותא , דאלו לגדולים צניעותא בעי . גמרא . ומה שכתב ועושה כו' , או או קאמר . וכן הוא בגמרא : \nואע\"ג דבדרבנן קיי\"ל דיש ברירה , י\"ל דמשום תומרת אליל אמרו דאין ברירה : \nדאתקש נמי למת , שנאמר וישלך את עפרו אל קבר בני העם . גמרא : \nשקץ . לשון שרץ . רש\"י : \nכנדה . ואתקיש לשרץ למשמשיה . ות\"ק סבר דאתקיש לנדה שאינה מטמאה לאברים אם נחתך אבר ממנה , כנדה שאינה מטמאה לאברים . גמרא : \nשנאמר כו' . באליל משתעי . רש\"י :"
+            ],
+            [
+                "רש\"י . ומשום הכי אסור מיד , דאי לאו הכי הוי משמשי אליל דלא נאסר עד שיעבד . הר\"נ : \nולשון ארמית בבית ארזים , בבית דמטללא בכיורא דארזיא . ואחרים כן : \nואת חבית עצמו לא נתכוין לעבוד , והוציאה ישראל , הרי בית זה מותר . רש\"י . ועתוי\"ט : \nומסיים רש\"י , ועובדין את חבימוס עצמו כאליל , ה\"ז אסורה ואפילו לא העמיד עליה . ועתוי\"ט : \nוכן פירש רש\"י כאן ולעיל בבית . ומסיים ואפילו שלא בטלו העובד כוכבים או שהיא של ישראל מומר כו' , הכא בטיל שאין נאסר אלא חידוש . והאי חידוש אסור בהנאה לעולם . ובגמרא מוקי לה כגון שלא נעבד חבית מעולם . דאל\"ה בעי נכרי לבטלה . ואם השתחוה לה ישראל , אסורה עולמית . ועתוי\"ט : \nואי לא גדעו ופסלו , לא . דכרבנן דס\"ל במשנה ה' דאילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר . ומיהו מסקינן בגמרא דבתוספות מודו רבנן . ודתנן גדעו ופסלו , לאשמעינן דאע\"ג דעשה מעשה בגוף האילן , אפ\"ה אין העיקר נאסר : \nובטלה . ואע\"ג דכי לא בטלה נמי , לא תוי משמשיה , דהא אליבא דרבנן קא מוקמי לה , דנטעו ולבסוף עבדו מותר כו' , מ\"מ כל זמן שלא בטלה איסורא דרבנן איכא , שבשעה שאליל נראית תחתיה נראה כאלו נטועדז מתחלה לכך . תוס' . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "בצלה . משום דקא מתהני מאליל . ודוקא לישב דחיישינן שמא ישהה בישיבתו ואתי לכווני . דאי לאו הכי קיי\"ל אפשר ולא מכוין שרי . אבל העברה בעלמא שרי . ותחתיה דאסור משום טומאת אליל . הר\"נ : \nוכל זמן שלא עברה מידת אורך הצל את מידת גובה קומת האילן הצל עב וחשוך . מכאן ואילך הצל דק וקלוש . רש\"י : \nטמא . מ\"ט , א\"א דליכא תקרובת אליל ( ונמצא האילן מאהיל על התקרובת ועליו ) . מני , ריב\"ב הוא , דאמר מנין לתקרוכת אליל שמטמא באוהל , שנאמר ויצמדו וגו' ויאכלו זבחי מתים , מה מת מטמא באהל אף תקרובת אליל וכו' . גמרא . ודוקא תקרובת , אבל באליל עצמה ליכא טומאת אוהל . ועתוי\"ט : \nועבר . בדאיכא דרכא אחריני ( הקצר כזה . תוס' ) משום הכי דיעבד אין , לכתחילה לא . אבל בדליכא דרכא אחריני עובר אף לכתחלה . גמרא : \nוקרא דמייתינן , אסמכתא היא . רש\"י : \nאבל כו' . ולא קתני ואם זרע אסור כמו דאם עבר טמא , דלא אסרו ההנאה בדיעבד . הרא\"ש : \nולא קיי\"ל כמתניתין דאבל לא בימות החמה . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "דאפילו למאן דאמר זה וז�� גורם מותר , לא שרינן לכתחלה . הלכך ישן כיון דסגי ליה בצינון ולא מפסיד מידי אלא איסור הנאה לחודיה , לכך צריך צינון . אבל חדש אם נאמר יותץ יפסיד התנור , הלכך כדיעבד חשיב ליה . תוס' : \nדוקא באסורי הנאה דשבח עצים היינו שבח הנאה . ועתוי\"ט : \nכולן כו' . יש מפרשים , משום דדבר שבמנין הוא , כגון ככרות בעל חבית דחשיבי ולא בטלי . אבל ככרות שאינן חשובות בטלי ברובא . ואחרים פירשו , דכיון דאיסורי אליל נינהו אסורים בהנאה אע\"פ שאין דבר שבמנין . הר\"נ : \nוהקשה הר\"נ , דהוה ליה למימר יוליך דמי אחת מהן לים המלח , ומאי יוליך הנאה . אלא ודאי משמע דאהנאת עצים קאי כדברי רש\"י ז\"ל . והרי אין המדומע והמחומץ פוסל אלא לפי חשבון . אבל בלא תערובת לא הקילו לתתיר בתולכת הנאה כו' . ובל זה דוקא ע\"י מכירה . כן נראה לי לדעת הר\"ב . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "ונראה , שכולל כל חבטולין וקוראן בכלל שפייה , ואתא לאשמעינן החילוק שבין לצורכה ושלא לצורכה . ועתוי\"ט :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "היינו בכגון אמה או חצי אמה . תוס' : \nאמלתא דרבי ישמעאל מהדר , דאמר שתים . אבל לרבנן ה\"ה אחת נמי אסורה . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "הכי ילפינן ליה בגמרא מקרא : \nפרכילי בו' . והני מדין תקרובת מתסרי . דבגמרא מוקמינן שבצרן מתחלה לכך והוי כעין פנים כו' , וחיישינן דלמא עביד בהו תקרובת כעין פנים שנסך היין והקטיר קצת מהשמן והסולת ואלו שנמצאו שירים הן . הר\"ן :"
+            ],
+            [
+                "נהנין מהן . דאין הקדש לאליל עד שיקריב בתקרובת . רש\"י : \nאיכא דמתני לה בגמרא ארישא , ואיכא דמתני לה אסיפא . ועתוי\"ט : \nוהתוס' הקשו ע\"ז , דא\"כ בשכר ושלא בשכר מבעי ליה . ועוד בסיפא [ עמ\"ש בסמוך ] אמאי שרי , הא מרויח לאליל . ומפרש שלא יחזיק טובה לאליל . אבל בשכר , שרי . ולא דמי למשנה ד' פרק קמא בחנויות מעוטרות , דהתם מיירי שהמכס הוא לצורך האליל . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "ונראה לי דסבירא ליה אלהיהם למה לי , דאי לכדלעיל משפסלו כו' לחוד אתי , הוה לי למיכתב פסיליהם , אלהיהם ל\"ל , אלא אשמעינן כשהן נוהגין בו' . ועתוי\"ט : \nובגמרא , דרבי בילדותו שנה ושל ישראל , ובלומר דשותפות , וסבר , ישראל אדעתא דעכו\"ם פלח , כיון דנכרי מבטל דנפשיה , דישראל נמי מבטל . ובזקנותו שנה ושל חבירו , סבר , ישראל אדעתא דנפשיה פלח , כי מבטל נכרי דנפשיה , דישראל לא בטל :"
+            ],
+            [
+                "דאמר קרא והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה וכתיב בתריה , ואל ארץ יביט דאע\"ג דקלל במלכו ובאלהיו ופנה לבו למעלה . לשמים , אל ארץ יביט , חחר ועובד עבודה זרה שלו . גמרא . ולא דמי להא דמ\"ד פרק דלעיל דעומדת על חביב כו' , דהתם כל שעתא ושעתא בזלזולא קיימא . גמרא : \nהר\"מ . וממילא דלנכרי אף לצורף הוא דפליגי . וכן איתא בגמרא ועיין תוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "דלאלתר מייאשי מנייהו והו\"ל עבודה זרה שהניחוה עובדיה . הר\"ן . והתוס' כתבו , והכומרים שעבדום לא עשאום ע\"ז אלא לצורך המלכים וכשרואין שאין המלכים חוששים להם גם הם מבטלים אותה . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "יאבד כו' . וא\"ת , ישיבום , יאבד השוטים , לא קשיא , שהרי מצינו שאובדים במלואת ספקם וסאתם , כענין יושבי ארץ כנען כו' , כמו כן אלו השוטים כשתתמלא סאתם יאבדו . וקוד' לכן לא . שאם יאבדו קודם לכן הרי זהו בכלל יאבד עולמו , לפי שהעולם נברא שתהא הרשות נתונה בידי אדם להימין או להשמאיל . ולפיכך אינם נאבדים קורם שנתמלא סאתם . נ\"ל . ובספר דרך חיים על משנה הכל צפוי כו' . פירש שאם יאבד העובדים לא היה האדם בעל בחירה שהרי ירא מן האיבוד לגמרי :"
+            ],
+            [
+                "אע\"פ כו' . דלא תימא דלא שרינן ליקח גת בעוטה אע\"פ שסתם יינם אסור כדלקמן אלא היכא דידעינן דלא נגע , אבל כי נגע אוסר , קמ\"ל דהכא שרי , משום דאכתי לאו יין הוא . ועתוי\"ט : \nשהגת עשויה כמדרון , ומשעדז שהוא נמשך מצד העליון לצד התחתון קרוי יין . רש\"י . ועתוי\"ט : \nלבור . בור היו עושין לפני הגת . והכלי נתון שם לקבל היין . ויש שטחין חבור בסיד והיין משתמר בתוכה ואינו מאבד טפה והוא נ : ור סיד . רש\"י : \nוהשאר מותר . ואפילו יגע בו נכרי . דומיא דרישא דנתינה לתפוח מיירי בנגיעה , אף מותר דסיפא מיירי בנגיעה . תוס' : \nמותר . אף בשתיה . דומיא דרישא דלוקחין משמע דמותר אף בשתיה . תוס' :"
+            ],
+            [
+                "ואין לפרש בתחלת דריכה ומטעם שנטמאו הכל בגת טמאה , דא\"כ ישראל דסיפא אמאי לא דורכין עמו כיון שכבר נטמאו בגת . תוס' : \nומשום מסייע ידי עוברי עבירה ליכא . שהעובד כוכבים לא נצטוה על כך . רש\"י : \nתימה תיפוק ליה אי משום טומאת הגת לחוד , ושתיהן למה ; והר\"ב הרביב ב' פירושים יחד , שזה שאמר לפי שנותנם בגת טמאה , הוא פירש\"י לפי שע\"י משקין היוצאין בשעת דריכה בגת הוכשרו ונטמאו בגת הטמאה . וקודם דריכה אף במגע לא נטמאו , כיון שלא הוכשרו ודאי , דהא דחבוצר לגת הוכשר [ בפ\"ק דשבת ] היינו היכא דהוכשר ודאי אבל לא בסתמא . ומ\"ש הר\"ב והעובד כוכבים מטמא במגעו הוא פירוש הר\"מ דס\"ל דסתמא הוכשרו בבצירה . ואין שני הפירושים עולים כאחד : \nמשום מגע עובד כוכבים לעשותו יין נסך אתמר . בגמרא : \nלא דורכין . שדריכתן בעבירה בגת טמאה , ודריכתן היא עיקר טומאתן , כשנעשין משקה הן טמאים ע\"י הגת , . רש\"י . ואשמעינן דאפילו בסוף דריכה שכבר נטמאו אסור לסייע ידי עוברי עבירה , ומשום דדריכה חד מעשה הוא . תוס' . ולהר\"מ , בצירה בכלל מלאכת הדריכה היא . ועתוי\"ט : \nלא כו' . שכל מעשה עריכה זו בעבירה . רש\"י :"
+            ],
+            [
+                "שעשה לו ישראל יין זה אפותיקי לגבות הימנו . רש\"י : \nאסור . שמא נגע בו . לשון הר\"מ , כל יין שיגע בו העכו\"ם ה\"ז אסור , שמא נסך אותו שמחשבת העכו\"ם לאליל . הא למדת שיין של ישראל שנגע בו העובד כוכבים דינו כסתם יינו שהוא אסור בהנייה : \nמותר . דנתפס כגנב אפילו על הכניסה ומש\"ה לא חיישינן שמא נגע דמרתת . הר\"נ : \nומסתמא נסכיה בעלייתו ואסור בהנאה . רש\"י :"
+            ],
+            [
+                "והתוס' הקשו על כל זה כו' . לכן נראה לר\"ת להעמיד משנתינו ביש מפתח וחותם , ובדלא כתנ : לו הנכרי התקבלתי , והלכך בעיר שישראל ועובדי כוכבים דרים בה ופתח פתוח לרה\"ר אע\"פ שהוא יינו של עובדי כוכבים , מותר , כיון דמפתח וחותם בידו . שהעובד כוכבים ירא פן יראוהו ישראל טורח ומזייף [ ויגיד לישראל שטיהרו ] ויפסיד למכור יינו כו' . וסיפא דקתני והלה כותב כו' הוי יינו של ישראל והלכך במפתח וחותם שרי . אבל בלא מפתח וחותם אין להתיר כיון שברשות העובדי כוכבים דבקל ינסכנו . ועתוי\"ט : \nשיש בה כו' . דחושש הוא אף בלילות , שאם לא יראנו זה יראנו זה , דאפילו בלילות אין רגל כל העולם כלה מרה\"ר . רשב\"א : \nשומר . תימה , דהיינו רישא ישראל והעובדי כוכבים דרין בה כו' . וי\"ל דאשמעינן דאפי' בישראל חד סגי . תוס' : \nדחיישינן לגומלין גמרא . ופירש\"י אע\"ג דהאי עובד כוכבים שחבית שלו ייחד לו קרן זוית לישראל ולא נגע דנתפס ע��יו כגנב , חיישינן דלמא שביק ליה לעובד כוכבים חברו בעל היין דלא מרתת לנסוכי , כי היכא דהדר ישראל וזבין מהאי עובד כוכבים זימנא אחרינא ומפקיד ליה גבי ההוא דלשביק ליה לנסוכיה :"
+            ],
+            [
+                "ויאמר ויהי מה אם ידעו בו לא יקחו ממנו . הר\"מ :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "השוכר כו' . עובד כוכבים ששכר את ישראל . רש\"י : \nומשום חומרא דיין נסך קנסו . אע\"ג דבשביעית לא קנסו פועל דלא נפיש אגריה : \nובחביות שאינן של יין נסך אלא כגון של שכר , ואע\"פ שא\"ל העבר לי חבית של יין נסך [ פירוש , אע\"פ שבשעה ששכרו הודיעו שבכלל המלאכה איכא חבית של יי\"נ ] שכרו מותר . ופירש\"י , שדי פרוטה לנהרא . א\"נ לא שקיל מיד עובד כוכבים . ואינר משתרי דהא לא שייך שכר ההוא חבית בהדי אינך , דכל חדא קנין אגרא באפי נפשה : \nדכל כמה דלא אעברינתו לכולתו לא יהיב ליה מידי , הלכך אגרא שייך ביה . רש\"י . דכוליה אגרא אכל חדא וחדא יהיב . הרמב\"ן . ואפילו לא הודיעו בשעת השכירות אלא נמצא אח\"כ . ועתוי\"ט : \nדכיון דאי לא מותיב ליה לא מצי א\"ל נכי ליה אגרא דלגינא הרי זה כאלו לא שכרה לכך . גמרא :"
+            ],
+            [
+                "מותרות . בירושלמי מפרש דמיירי בענבים המחוברים לאשכול . אבל אם ניטל העוקץ הוו כמבוקעות מפני נקב הנשאר בזנבו . תוספ' : \nנפל ע\"ג וכו' . לא גרסינן בספרים אחרים . דאי גרסינן הוה לן למימר חסורי מחסרא והכי קתני , אבל בתאנים יבשים נותן טעם לפגם הוא : \nמותר . בגמרא ילפינן ליה מקרא : \nפירוש במשקה הנעשה מדבש . [ דאלו הדבש עצמו משובח בבשר ] : \nתימה לי דמה ענין זה למשביח ולבסוף פוגם דלא אמרן אלא על הדבר שבשעת תערובתו משביח ולבסוף פוגם . ולכך יש לאסור המאכל ההוא מפני שבתחלת תערובתו היה משובח כו' , אבל בכלי שאינו בן יומו כבר נפגם הטעם ונמצא שזה התערובת פוגם מתחלה ועו . סוף הוא כו' . ובגמרא דמשום גזרה אטו בן יומו אסור , אבל משום עצמו נותן טעם לפגם ממש הוא :"
+            ],
+            [
+                "מעביר כו' . מיירי בחבית סתומה בפקק של עץ וכיוצא בו . אע\"ג דהעובד כוכבים יכול לסלקו וליגע בלא זיוף כלל , כיון דבחזקת משתמר מותר . אבל בפתוחים לגמרי לא , דכיון שהם על כתפו ויכול ליגע בהן בהדיא , חיישינן דלמא נגע ולא מרתת כלל , דמשתמט למימר להחזיק בחבית נתכוונתי שלא יפול . ואע\"ג דסתמא קתני , ומשמע דאיירי בפתוחות דומיא דאחריני , סתמא דמעביר חבית ממקום למקום היינו סתום קצת שלא יצא היין בטלטול החבית ואפ\"ה פקק של עץ פתוחות מקרו . הרא\"ש : \nאבל התוס' דקדקו דדוקא בבא דרך עקלתון שיכול לבוא עליו פתאום שלא יראנו . ועתוי\"ט : \nוזה לשון הרא\"ש , והודיעו שהוא מפליג , פירוש , שא\"ל שדעתו להפליג בסתם , או שאומר לו המקום , ויש באותה הפלגה כדי שישתום ויסתום ויגוב . אבל אם אין באותה הפלגה כדי שישתום כו' , אפילו שהה זמן מרובה מותר , דבכל ענין מרתת עובד בוכבים דלמא אתי השתא וחזי ליה : \nואי אפשר לנוטלה שלא תשבר כולה . רש\"י : \nורבן שמעון בן גמליאל ס\"ל נהי דלמעלה לא ידיע , לפי שלמעלה מירחו העובד כוכבים והשוה סתומו , למטה מיהא ידיע , דלמטה לא יוכל העובד כוכבים למרחו , וכשיפתח ישראל את המגופה יראה מתחתיה אותה סתימה . ורבנן , כיון דלמעלה לא ידיע , לא מסיק אדעתיה דאפיך וחזי ליה . א\"נ , זמנין דחלים . [ מתמלא הנקב מלמטה כלמעלה . רש\"י ] :"
+            ],
+            [
+                "יוצא וכו' . כל היום כולו . הר\"מ :"
+            ],
+            [
+                "ולגינין כו' . והם פתוחות דומיא דשעל השולחן . הרא\"ש . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "סתומות כו' . כיון שהם סתומות הרי זה ראיה שלא פתחום , שאילו פתחום לא חזרו לסותמם , שאין אימת אדם עליהם . ומיהו דוקא סתומות במגופה של טיט . אבל בפקק של עץ כפתוחות דמי , וכי מהדר לפקק , לאו משום אימתו אלא אורחא דמלתא . הר\"נ : \nמותרות . ומיהו דוקא בפתוחות מתחלתן אבל סתומות שנפתחו חיישינן להו . הר\"ן :"
+            ],
+            [
+                "אסור . פירוש , שקבלוה בשכר . אבל בהכנסה לבד לא נאסר , שאין חצירו של אדם קונה לו בעל כרחו . ב\"י : \nומכי מדד מסתמא מושך . ועיין בסמוך : \nובירושלמי גרסי עקבת בקו\"ף , ומפרש כמה דתימא עקובה מדם . פירוש לכלוך יין . הר\"נ : \nדמתסרא משום נצוק שחבר יין שבמשפך ויין שבקרקעית של צלוחית . גמרא . וכתב הר\"ן , והאי אסור , בהנאה קאמר , ומש\"ה דוקא כי אית ביה עכבת יין , הא לאו הכי לא עד . יף מנודות העובדי כוכבים דפרק ב' משנה ד' ולפ\"ז אנן דקיי\"ל בתערובות כרבן שמעון בן גמליאל [ דמ\"י ] לא קיי\"ל כי הך מתניתין . ולהכי מפרש הר\"ב לעיל דוקא בכליו של ישראל דאי בכליו של עובד כוכבים היה אסור אף בפסק קודם שמדד , לתנא דמתניתין . ועתוי\"ט : \nוכיון שהכלי בידו ולא על גבי הקרקע , מסתמא מנדנדו ונאסר . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "יין נסך . כל היכא דתני יין נסך , אף סתם יינם במשמע , אא\"כ פירש . הר\"נ . ועתוי\"ט : \nשמפני שאין דרך לערות בכלי כזה , אין אנו רואין כנפול ומעורב אלא מה שירד כבר . משא\"כ בשאר כלים שדרך הוא לערות מהן , כיון שסוף היין לירד על ידו אי אפשר לומר בו ראשון ראשון בטל , שכל העומד לפול ולהתערב חשבינן ליה כמעורב כבר . הר\"נ . ותנאים אלו שכתב הר\"ב , הוא הדין לשאינו מינו שהוא בנותן טעם שהדין כך . ועתוי\"ט : \nלא בא למעט כל שנתבאר עד עתה , אלא להורות הלכה בכל האיסורין הוא דאתא : \nדזה הכלל לאתויי טבל . גמרא : \nוה\"ה מים במים . תוספ' : \nבנותן טעם . יש מפרשים דהיינו בששים כמו בשאר אסורין . והר\"א כתב כיון שנתערב במים עד שיש בו יותר מכדי מזיגה פוגמו ומותר אפילו בשתיה , הלבך אם יש במים ששה חלקים מן היין מותר אפילו בשתיה . וכן פסק . הטור . ועתוי\"ט : \nושביעית דאוסר במשהו , אינו אוסר באכילה , אלא שחייב לאכלו בקדושת שביעית . וחמץ יצא מן הכלל , לפי שהוא לזמן קצוב ובהעבר הזמן סר איסורו . הר\"מ :"
+            ],
+            [
+                "בכל שהן . האי בכל שהן אין פירושו שאפילו במשהו מאיסורין הללו יאסור תערובתו בהנאה , דהא דוקא דבר שבמנין קא חשיב , הלכך ודאי האי כל שהן הכי קאמר , שכל אחד מאיסורים הללו אם הוא דבר שבמנין אוסר תערובתו אפילו ריבה עליו אלף כיוצא בו . הר\"נ : \nוהכא כשאיסור והיתר כל אחד בעין . ולא דמי לתערובת דלעיל ומתניתין דלקמן . ועתוי\"ט : \nוה\"ה לשאר האוסרין בכל שהן , שימכרו חוץ מדמי איסור . הר\"מ . והר\"א : \nדהשתא הוי דבר הנמכר במנין , כמה גיזות בסלע , ועושין מהן שקין . רש\"י : \nוא\"כ משנה ה' פ\"ז דחולין דאוסרת גיד הנשה משום דבריה היא , וחתיכת נבילה דראויה להתכבד היא , פליגי אמתניתין וכן מתניתין דריש פרק ח' דזבחים . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "שנפל . כשנפל בחבית גדולה ונשתברה ונפל כולו כאחד לגו התירא , ולא אמרינן קמא קמא בטל ליה ברוב . רש\"י : \nוקמ\"ל דאפילו נתערב היין ממש . אבל כי נתערב חבית בחביות אפילו יין נסך גמור נמי שרי בהולכת הנאה לים המלח . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "יקלוף . ואח\"כ ינגבו . הר\"ן . והרא\"ש : \nכלומר , שאע\"פ שהזפת נקלף , לא הוסר בזה טעם היין , לפי שהחרס עצמו מלבד הזפת בלע כשנתן היין בזפת לזפתה כו' . ולשון הר\"ן , משום דחרס בלע טובא : \nאסורה . ואינה ניתרת בניגוב אלא בעירוי . דניגוב אינו מפליט בכלי חרס . וכיון דצריך עירוי , אין צריך קליפה , דעירוי מפליט אף בלא קליפה כל זמן שלא דרך בה , דלא גרע מקנקנים שמכניסין לקיום . הרא\"ש :"
+            ],
+            [
+                "ואפילו חדשים דהא ישנים וליבנן כחדשים דמו ואפ\"ה בעו טבילה : \nדבתר סופו אזלינן שחפהו מתכות . גמרא : \nהואיל וכי נשברו יש להן תקנה [ ע\"י התכה ] ככלי מתכות דמי . גמרא : \nילפינן ליה בגמרא מקרא . והתימא על הר\"ב שלא הצריך להסיר החלודה כמו שהצריך בהגעלה . וכמ\"ש הפוסקים . ובליבון שלא הצריך כן , הוא כדעת הטור שהאש יעביר הכל : \nשזה שנאמר בל אשר יבא באש תעבירו באש . פירוש כדרך תשמישו כן הגעלתו . רש\"י : \nויש לדקדק מה ראה במתניתין ששנה בשפוד ואסכלה הכשרו לרותח , ובסכין הכשרו של צונן . וי\"ל שלא היה צריך כלל לשנותו , לפי שהוא כבר בכלל מה ששנה להגעיל יגעיל , ללבן כו' , אבל שהוצרך לשנותו בשפוד ואסכלה , שמפני ששנינו בהן לענין קדשים דבהגעלה סגי להו כדאיתא בזבחים [ פי\"א מי\"א ] משום דכי בלע דהתירא בלע , קמ\"ל דחבא מלבנן כו' . ובסכין הודיענו דאגב דוחקא דסכינא לא סגי ליה בהדחה אפילו לצונן וצריך שיפה כו' . הר\"נ . ועתוי\"ט : דנותן טעם לפגם מותר . והתורה לא אסרה אלא קדירה בת יומא . גמרא :"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה עבודה זרה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nezikin/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bava Kamma/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,560 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bava Kamma",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא קמא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ארבעה. מנינא למעוטי דר' אושעיא ודר' חייא (דמנו נמי לנזקי גופו). דתנא דידן בנזקי ממונו קמיירי בנזקי גופו לא קמיירי. גמרא:",
+                "להנך דכתיבי בקרא בהדיא. רש\"י:",
+                "נזיקין. שעושין נזק. ונזקין שם ההיזק. הר\"ן. ועתוי\"ט:",
+                "כיחו רוק הפה. ניעו לחות החוטם. רש\"י וע\"ע. תולדה דבור לקמן מ\"ג, ופ\"י דב\"מ מ\"ד:",
+                "והא דלא נקט שן. דה\"א אפילו היכא דאין הנאה להיזקה ולפיכך נקט לישנא דמבעה דמשמע לישנא דגלויי כו' דהיינו להנאתה. שפעמים נגלין פעמים נכסין דהיינו בשעת אכילה. נ\"י:",
+                "וההבער. יש להקשות אמאי לא תני אש. וי\"ל דאש יש. להבין מסתמא שהוא בענין שדולק האש בשל חבירו וקרא קאמר כי תצא אש אפילו מעצמה לכך קאמר ההבער והוא לישנא דקרא לא תבערו וכו', ומיירי מסתמא דבשלו הוא מדליק ה\"נ דכוותיה. ועתוי\"ט:",
+                "לא הרי כו'. פירוש אין קולתו של שור כקולתו של מבעה. דה\"א רגל כו', כמ\"ש הר\"ב. ולפיכך אי כתב רחמנא שור לא אתי מבעה מניה שהיא קיל מניה. והא דלא שנאה משנתינו הק\"ו כמו שאמר לא זה וזה כו', משום דחד מחד קל למצוא חומר באחד מבחבירו. תוספ' וע\"ע:",
+                "האש. והא דלא הדר ותני לא הרי האש כהרי שניהם כדקא הדר ברישא, משום דטרחא ליה מלתא. נ\"י. ס\"ל דיש באש מה שאין בשניהם לפי שכח אחר מעורב בו ואין הולך. לדעתו כמו שורו. ועתוי\"ט:",
+                "אבל מבור לחוד לא נפיק דאיכא למפרך מה לבור שתחלת עשייתו לנזק כו' והתנא האריך, להגדיל תורה ויאדיר. תוספ':",
+                "דכתיב ובער בשדה אחר. רש\"י:",
+                "כדי נסיב לה, דהא בור איצטריכא ליה למכתב, דלא אתי מכולהו, כדתנן במתניתין:",
+                "ולר\"י דמ\"ה פ\"ו דמחייב טמון, י\"ל כמו שכתבו התוספות דהמ\"ל דכולהו אצטריך למכתב, דאי הוה נפקי מבור הוה פטרי בהו כלים. ולר\"י אה\"נ דאצטריך מש\"ה:",
+                "אע\"ג דלא דמי לחד מהני אבות אי יכולין לאתויי מתרתי או מתלת או מטפי בהצד השוה לחיובא מחייבינן ליה. הר\"ן:",
+                "ושמירתן כו'. שנתחייבת בשמירתן מחמת שהם ממונך. או שנמסרו לך לשמרן. או שעשית בהם מעשה שתתחייב בשמירתן כו'. לאפוקי היכא דמסרינהו לאחרים לנטרינהו כדחזי ופשע בהן השומר דהשני חייב והראשון פטור. ולאפוקי נמי היבא דנטרינהו כאורחייהו ואזיק דפטור. נ\"י:",
+                "חב. האי תנא ירושלמי הוא דתני לישנא קלילא, ולא תני חייב. גמרא:",
+                "תשלומי. להכי נקט לשון השלמה, דפחת נבלה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין, דניזק הוי. והמותר משלם לו מזיק. בגמרא דף י. וה\"ה דשבחה דבין מיתה להעמדה בדין, דניזק הוי. נ\"י. ועתוי\"ט:",
+                "דהא מיטב שדהו דהאיך דקא משלם משמע. גמרא:",
+                "וילפינן מבור דכתיב ביה ישיב לרבות שוה כסף. נ\"י:"
+            ],
+            [
+                "אבל אם ניזק פליגי תנאי. ומ\"מ פסקו כמ\"ד אף לנזקין האחרון חייב. והטעם מפני שהאחרון העתיקו ממדת נזקין למדת מיתה ומפני כך חייב בכל. הה\"מ:",
+                "מעילה. מעילה הוא דלית בהו הא מקדש קדשי חייב בנזקין כגון. קדשים קלים שאין בהם מעילה מחיים. אלא אימורים לאחר זריקת דם. מני ר\"י הגלילי היא דאמר ממון בעלים הוא כו':",
+                "בגמרא פריך מאן תבע ליה. אלא דנגרן תורא דהפקר לתורא דידן וקדם חכה בו אחר. א\"נ נגרן ואח\"כ הקדיש ואח\"כ הפקיר שנאמר והועד בבעליו והמית איש וגו' השור יסקל וגם בעליו יומת. ומשמע שיהא לו בעל בשעת מיתה והעמדה בדין וגמר דין. והאי קרא אע\"ג דבשור שהמית אדם כתיב אם אינו ענין למיתה דז' שור כתיבי תנהו ענין לנזיקין. ועתוי\"ט:",
+                "לאו דווקא לחבירו, דה\"ה לשור נמי דינא הכי ואשגרת לישנא דגמרא נקט. ועתוי\"ט:",
+                "דבעינן ובער בשדה אחר. ומש\"ה אם היתה מיוחדת לפירות וכו' והזיק בשן ורגל חייב. דשדה אחר קרינן ביה. רש\"י:",
+                "וכשהזיק כו'. לאתויי קרן דכתיב כי יגח ואין נגיחה אלא בקרן כו'. גמרא. וכשהזיק כו' דרישא, לא דרשינן ליה, דלאו יתירא הוא. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "שכל ממונו של המזיק במקום שמונח שם דומה לבור והוי תולדתו:",
+                "ואפילו היה נראה שהנזקין שוין, לא אמרינן יצא זה בזה בלא שומא. לפי שמתוך השומא יעלה בדקדוק כו'. נ\"י:",
+                "דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי. ועתוי\"ט לדין דהאידנא כמ\"ש במ\"ג פרק ט' דכתובות:",
+                "דנין דיני קנסות. רש\"י. ואע\"ג דמתניתין לא איירי בקנסות דהא שור לרגלו ומבעה לשינו מפרשינן ליה, מכל מקוום מרמז לנו התנא במתניתין אפילו במילי דלא איירי ברישא. תוספ':",
+                "בגמרא עביד צריכותא לאשמעינן תרוייהו. ואם תאמר מאי שנא הכא דאשמעינן דפסולים הא פסולים לכל עדות. כתב הר\"מ דסלקא דעתך אמינא דנקל בנזיקין לרוב מאורעיהם, ולימעוט הזדמנות עליהם עדות כשרים, לפי שההכאות על הרוב במעמד עמי הארץ העבדים העכומ\"ז הם. ועתוי\"ט:",
+                "והנשים דהשוה אשה לאיש. תוספ':",
+                "ואע\"ג דתנן לה חדא זימנא בתשלומי נזק. מפרש בגמרא חדא בתם וחדא במועד, וצריכא כו':"
+            ],
+            [
+                "אינה כו' משום דתני שן ורגל דמועדין מתחלתן נקט אינה מועדת ולא תני הבהמה תמה:",
+                "לישוך. נשיכה כיון דאין הנאה להזיקה כשן הוי תולדה דקרן. רביצה ובעיטה כיון דאין הזיקו מצוי כרגל הוו תולדה דקרן. גמרא:",
+                "דעל ידי העדאה דעדים אתי בהו חיוב נזק שלם. הלכך חדא מלתא היא. רש\"י:",
+                "כלומר הך בבא דמתניתין. אבל רישא על כרחך רבנן היא. דהשן מועדת כו' ע\"כ בחצר הנתק, דבעינן ובער בשדה אחר, ותנן הבהמה אינה מועדת כו' אלמא קרן בחצר הניזק חצי נזק משלם. וה\"ק בגמרא רישא רבנן וסיפא ר\"ט. ועתוי\"ט:",
+                "והאדם. הרי חמשה. ובבעלי חיים קמיירי להכי לא חשיב בור ואש. רש\"י:",
+                "הזאב. חסורי מיחסרא והכי קתני, ויש מועדים אחרים כיוצא באלו הזאב כו'. גמרא:",
+                "מועדין. אפילו בנשיכה ובכל נזקין. רש\"י:",
+                "תרבות. שגידלן אדם בביתו. רש\"י:",
+                "מה כו' אלא. אין לפרש כפשוטו דהא איכא עוד דשייר על פי עצמו דקנסא הוא ומודה בקנס פטור. וחצי כופר דתם פטור אלא הוא כמו אין בין. ועתוי\"ט:",
+                "דמאי עלייה מעולה שבנכסיו כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואע\"ג דאמרן לה בפרק דלעיל, איידי דבעי למתני תולדה דהיינו הבהמה מועדת תנא אב בששברה ברגליה ממש. נ\"י:",
+                "מבעטת. אגב דשוה לצרורות נקט לה הכא. תוספ':",
+                "ותו נפקא מינה דהוה תולדה דרגל. היינו לשלם מן העליה, כיון דמועד מתחלתו אלא דהלכה אפקיה לחצי נזק. ועתוי\"ט:",
+                "דרסה כו'. ואע\"ג דכבר שמענו מ\"מ איצטריך לאשמעינן דסד\"א משונה הוא בהך דריסה הואיל ודרסה בחוזק כל כך שניתז השבר על כלי אחר ושברו, מסתמא להזיק נתכוונה, קמ\"ל דלא. א\"נ קמ\"ל דמשכחת ליה נזק וחצי נזק בחד מעשה בהדדי כהאי גוונא. נ\"י:",
+                "להלך. תנא רגל וה\"ה שן. נ\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הבהמה. היינו שן היינו בהמה אלא דקתני שן דחיה קתני שן דבהמה לאשמעינן דאע\"ג דבעירה כתיב חיה בכלל בהמה כו' ודאתיא מדרשא חביבא ליה ונקטיה ברישא. גמרא:",
+                "כלומר דאל\"ה כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור. גמרא:",
+                "כפי שהיה צריך ליקח שעורים למאכלה רש\"י. והר\"מ כתב כגון חמור שאכל י' ליטראות תמרים ישלם דמי י' ליטראות משעורים:"
+            ],
+            [
+                "שקפצו. ולא שנפלו, כגון היכא דמקרבו כלים לכותל ואי הוו קפצי לברא ממנא הוי קפצי, וכי נפלו אונס הוא ופטורים, דהא לאו פשיעה היא אפילו לענין קפיצה, דהא כי קפצי לברא הוו קפצי. אבל אי הוו בענין שכשיקפצו הוו תברי כי נפלו נמי חייבים. ואע\"ג דבנפילה אניסי הוא, הוה תחלתו בפשיעה לגבי קפיצה וסופו באונס, וחייב. ומתניתין דמרחקו הכלים, ומש\"ה חייב על הקפיצה. ועל הנפילה נמי היה חייב, אבל מש\"ה לא קתני נפלה, לומר דלפעמים פטור בנפילה והיינו היכא דמקרבי, ואז פטור אף על הקפיצה. נ\"י:",
+                "ופעמים שהגחלים נדבקים בה. הר\"מ:",
+                "דבגדיש של בעל החררה דהשתא הוי ברשות הניזק דבעינן ובער בשדה אחר. בגמרא:",
+                "דבאדיי אדויי היא מתניתין ועל כולה גדיש חצי נזק. ואיכא נמי אוקמתא בגמרא באנח אנוחי, ועל מקום החררה נזק שלם. ובהכי מתפרשא מתניתין טפי שפיר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "תם. פשיטא דכל שלא הועד תם הוא. אלא הכי קבעי איזה שיקרא תם אחרי העדאה. נ\"י:",
+                "ואינו נוגח. די אפילו בפעם אחת, דמסתמא חזר לתמותו, כו' ומ\"מ חזרה של ג' ימים פשיטא דסגי. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל מנגף ואילך. דאלו נגח קרן גופיה:",
+                "נ\"ש. דאמר קרא ישלם, תשלומין מעליא, ולא תילף בק\"ו מקרן שלא לחייב אלא חצי נזק. כדאיתא בגמרא:",
+                "קרן מרגל. כלומר קרן ברשות הניזק מרגל ברשות הניזק. ומה אם במקום שהיקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים החמיר בקרן, נמצא שרגל קלה וקרן חמור. מקום שהחמיר על השן ורגל הקלים לשלם נזק שלם ברשות הניזק, אינו דין שנחמיר בקרן שהוא חמור. נמצא דאתינן למילף קרן חמורה מרגל הקלה ולא קרן מקרן. נ\"י:",
+                "יותר מעט משבעה וכיון דאפקתיה משבעה דהיינו הסגר אוקמה אשני הסגרות. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ישן. משום שוגג איצטריך. דלא תימא דלא מחייב שוגג אלא כשהוא ער, אבל ישן אנוס הוא, קמ\"ל. נ\"י:",
+                "הוא מהירושלמי. וטעמא דשני הבא אצלו הוא פושע. נ\"י:",
+                "בגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "מדקתני סימא דומיא דשבר הכלים, מה התם נזק אין, ד' דברים לא, אף סימא כו'. גמרא. ולשון אפילו שכתב הר\"ב, אינו מדויק. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "משום דאדם בעל מחשבות הוא ואגב טרדא דלביה לאו אורחא לעיוני ומיזל. נ\"י ועתוי\"ט:",
+                "החבית. פתח בכד וסיים בחבית לומר לך היינו כד היינו חבית. למאי נ\"מ למקח וממכר. עיין בגמרא:",
+                "נשברה. שלא הניח אלא נתקל ונשברה. והיינו דהר\"ב קרי ליה נתקל למזיק בכדו שנשבר:",
+                "כלומר ובלאחר נפילה פליגי. דהא בדר\"י מפרש במתכוין, אם נתכוין לזכות בחרסיה, היינו אחר הנפילה, דאי בשעת נפילה לא שייך לומר נתכוין לזכות בחרסיה אלא מתכוין לשוברה כפירש\"י. וקשה דא\"כ תרתי למ\"ל, מים וחרסים. ובגמרא חדא לשעת נפילה (דביה נמי פליגי), וחדא לאחר נפילה, ועתוי\"ט:",
+                "דמתכוין להשליכה ממש ליכא למימר, דא\"כ הוה משמע דבכגון האי הוא דמחייב ר\"י, אבל אם לא כיון להשליכה אע\"ג דהוי פושע לגבי נפילה פטור. וליתא, דע\"כ לא פטרי רבנן דר\"מ אלא במפקיר נזקיו דנתקל:",
+                "הו\"ל כהפקר דאתי ממילא. הרי\"ף:"
+            ],
+            [
+                "השופך כו'. ואפילו אפקרינהו דהכא שופך ומצניע שלא באונס. וקיי\"ל לעיל דמפקיר נזקיו שלא באונס לכולי עלמא חייב. נ\"י:",
+                "בנזקו. פירוש, דעצמו ולא כליו:",
+                "בקוצים. שעשה גדר קוצים דסתם גדר של אבנים הוא. דכתיב וגדר אבניו נהרסה. רש\"י:",
+                "שנסמך אדם שם יותר מן הראוי. נ\"י:",
+                "שנפל כיון דאניס צריך לן לאוקמי הך סיפא בדלא אפקרינהו ואתזק לאחר נפילה דהו\"ל לסלק ולא סילק, דבהכי מודה ר\"י, כדתנן אם נתכוין כו' נ\"י:"
+            ],
+            [
+                "זכה. ואע\"ג דכהפקר הם חייב בנזקו דמפקיר נזקיו שלא באונס חייב:",
+                "וקשה דרשב\"ג אדרשב\"ג דמ\"ה פ\"י דב\"מ. ושמא אין הענינים שוים. תוספ' ועיין תוי\"ט:",
+                "ההופך. מדלא קתני המגביה ש\"מ בלמטה מג' ובמתכוין לזכות בו, דחייב משום ממונו. אבל אם הגביה ג' דאסתלקא מעשה ראשון אע\"פ שלא נתכוין לזכות בו חייב. דהא קיי\"ל מפקיר נזקיו שלא באונס חייב. בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "חייב. ואילו כל הקודם בהן זכה לא קתני. דגלל דבר שאין בו שבח ברה\"ר הוא, לא קנסו. גמרא. דמאן דמפיק להו לנקות חצירו הוא דמפיק, ולא עביד לשהויי התם. ר\"נ:",
+                "ואע\"פ שלא הזהיר לזה שנתקל בו מפני שהוא טרוד בנפשו. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "וזה כו'. ופגע זה בזה. רש\"י:",
+                "עמד. כגון שלא הוה ליה לעמוד, והיינו שלא עמד אלא לנוח. אבל עמד לתקן הקורה דאורחיה הוא, פטור. דהא במשנה ד' לעיל לא מחייבינן ליה לנתקל אלא כשהיה יכול לעמוד, ש\"מ דכל כי אורחיה לא הוי פושע. גמרא:",
+                "חייב. ולא אתולדה דבור מחייבינן ליה, דא\"כ לא חייב אחבית, דבור פטור בכלים. אלא כיון שאינו מוטל לארץ דלא שליט בגופיה, אלא קאי אנפשיה, כמאן דאזקיה בידים דמי. נ\"י:",
+                "בנרו בו'. י\"ל דקמ\"ל דאף דפשתן בהריחו האש נשרף וברי הזיקא הוה ליה לבעל הנר ליזהר ביותר ולעולם ניחייביה קמ\"ל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אבל בגמרא קאמר נמי בין השמשות:",
+                "ובסתמא לצרכי שבת דיינינן ליה דזיל בתר רובא ואפילו לא נקיט מידי בידים. דהא בעי למימר עשרתם וערבתם כו' או למשוח פניו ידיו ורגליו, או לשנויי כסותיה. אבל אי בריר דלא רהיט אלא לשאר צרכיו דלא שייכי בהו צרכי שבת, כבחול דמי. נ\"י. ובר\"מ משמע, דאפילו רץ לשאר צרכיו ברשות הוא כדי שלא תכנס שבת והוא אינו פנוי. ועיין שו\"ע פימן שע\"ח. ועתוי\"ט:",
+                "פטורין. שכל אחד גרם לעצמו חבלה זו. ולא הזיקו ממש במתכוין אלא כלומר הוזקו זה בזה. תוספ'. וכתב הנ\"י דבע\"ש, שמה שהוא בחול משונה כע\"ש הוא ברשות. ל\"ש מהלכים זה לקראת זה או זה אחר זה פטורים. אבל שניהם רצים דפטורים בחול. משום דכי הדדי נינהו איכא לאפלוגי כדפלגינן לעיל. בין מהלכין זה לקראת זה או זה אחר זה. או מיהר האחרון או עמד הראשון:"
+            ],
+            [
+                "והזיק. שנתזה חתיכה ��ן העץ המתבקע או נשל הברזל מן העץ. נ\"י:",
+                "אחר. בגמרא מצרכינן להו. דאי אשמעינן מבקע ברה\"י והזיק ברה\"ר, ה\"א משום דהו\"ל לאסוקי אדעתיה דאי מטיא בקעת התם היה מזיק כיון שרבים מצויין שם. אבל כשמבקע ברה\"ר והזיק ברה\"י שאין רבים שם אימא לא מחייב. ואי אשמעינן מבקע ברה\"ר משום דלא ברשות קא עביד דמאן יהיב ליה רשותא אבל מבקע ברה\"י דברשות קא עביד אימא לא מחייב. ואי אשמעינן הני תרתי הא משום דשכיחי כו' והא כו' אבל כשמבקע והזיק הכל ברה\"י אימא לא, צריכא. וכתב הנ\"י דלא זא\"ז קתני:",
+                "חייב. נזק שלם. דכחו הוא וכגופו דמי וקיי\"ל אדם מועד לעולם נ\"י:"
+            ],
+            [
+                "ח\"נ. ומגופו. דאם האחד אינו שוה כל כך. אינו מנכה לו אלא מה שיוכל לגכות מגופו נ\"י:",
+                "לומר לך שהתם משלם נ\"ש בנגיחה זו. כגון אם חבל מועד בתם נ' ותם במועד מ'. הדין נותן שישלם המועד בתם ל', קמ\"ל שאין משלם אלא י' דהיינו יותר על מה שהזיקו תם. וסברתו משום שהתחילו כאחת אין כאן חבלה אלא במותר. הרא\"ש ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "השור. קמ\"ל דהוחלט השור כר\"ע. ודלא כר' ישמעאל דאמר יושם השור דמזיק בעל חוב דניזק הוא ויתן לו המזיק דמי השור. גמרא:",
+                "ולא קיימת כו'. ור\"מ מקיימו פחת שפחתה מיתה מחצין בחי, שאם פחתה משעת מיתה ועד שעת העמדה בדין, פחת דניזק. ור\"י אי למחצין בחי לחוד קאתי א\"כ נכתוב ואת, מאי וגם, ש\"מ תרתי, דשתפיה רחמנא בשבחא. ומיהו אם עלה השבח יותר מהזיקו לא פליג בשבחא דבעלים משלמין ואין בעלים נוטלין. גמרא ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "פטור. ה\"ה לשאר ד' דברים לבד מנזק, דאדם חייב ושור פטור. וכ\"ש בשת דבעי כונה טפי אלא דנקט בשת לאשמעינן הוא דומיא דשורו מה שורו מתכוין להזיק ואין מתכוין לבייש. אף הוא אע\"ג שאין מתכוין חייב. נ\"י:",
+                "באביו ואמו. דמריה. נ\"י:",
+                "שורו כו' בשבת. שור אפילו בחול חייב. ומיהו חצי נזק דמשונה הוא. אלא נקט שור בשבת לאשמועינן דמיירי באדם דומיא דשור דעביד בשוגג ואפ\"ה פטור מתשלומין. נ\"י:",
+                "ולא דמי לחררה דפ\"ב מ\"ג דצרורות קרי ליה. ונפקא מינא לשלם מן העליה דחררה אורחא שנדבקין בה גחלים:"
+            ],
+            [
+                "פירוש לא כן היה. ומצינו לישנא דלא כי בטענת שמא הלכך מצית למימר דניזק טוען ברי ומזיק טוען שמא ואפ\"ה תנן המוציא מחבירו עליו הראיה. וא\"כ שמעינן מהא מתניתין תרתי, חדא דאפילו היכא דיש רגלים לדבר דהאי תורא אזקיה מדחזינהו דקא רדיף בתריה. לא אמרינן איהו אזקיה אפילו בברי ושמא. ואידך דגרמא בנזקין פטור. דהא הכא דמודה נתבע דבסלע לקה מחמת היאך דהוה קא רדיף בתריה, ואשתכח דאיהו גרם ליה למלקא בסלע ואפ\"ה פטור. הרמ\"ה ונ\"י:",
+                "ודוקא כי איכא סהדי דחד מנייהו אזיק הוא דאמרינן שניהם חייבים. אבל היכא דליכא סהדי בהכי אע\"ג דמודה מרייהו דחד מנייהו אזיק פטור. דהא אפילו יודה דהאי תורא הוא דאזיק נמי לא מחייב דקיי\"ל פלגא נזקא קנסא ומודה בקנם פטור. נ\"י:",
+                "ולא אמרינן כיון דיוחלט השור כמ\"ש במשנה ט', משעת נגיחה קם ליה ברשות הניזק. וממ\"נ אית ליה חלק באחד מהם להוי כשני שוורים של שני שותפים שאם נאבד האחד נאבד לשניהם, קט\"ל דשאני הכא שלא נתברר באיזה מהן הוה ליה חלק מצי למימר אייתי ראיה דהאי הוא דאזקך. הרא\"ש:",
+                "רש\"י. ותמיהני דהא קיי\"ל יוחלט השור. וא\"כ לא יוכל לסלקו בזוזי. ולשון נ\"י, והקטן תקח. תוי\"ט. ולי נראה לישב דברי ��ש\"י ז\"ל. ע\"פ מ\"ש לעיל באות ל\"ה בשם הנ\"י דדוקא כי איכא סהדי דחד מנייהו אזיק כו' א\"כ כל הצדדים הנאמרים היינו לחייבו בתשלומין דהרי עכ\"פ אחד מממונו הזיק אבל לענין להחליט השור כיון דאין העדים יודעים איזה מהן הזיק אמרינן לענין החלטת הקטן דלמא הגדול הזיק. ולעולם אינו משלם לו רק דמי הקטן. ולשון הנ\"י והקטן תקח, אינו לענין החלטת השור שיטלנו בלא חפץ הבעלים אי רוצה לסלקו בדמים אלא שפי' טענת המזיק היא. ואף אי נימא לפרש לשון לא כי שהמזיק אומר ברי שהקטן הזיק, עם כל זה לענין ההוא חיובו דהחלטת השור הוי מודה בקנס דהא מצד העראת העדים אי אפשר להחליט שום אחד מהן עוד זאת דהוי טענו חטין והודה לו בשעורים דהרי הניזק אומר שהגדול נחלט לו ואין לו בגוף הקטן בלום. ודוקא לחייב ממון אמרינן דעכ\"פ דמי הקטן יקח. ואכ\"מ להאריך:",
+                "מועד. אשמעינן דאפילו לר\"א דאמר בב\"ב דף צ\"ג גמל האוחר בין הגמלים בידוע שזה הרגו מודה הכא דלא תלינן במועד, כיון דשניהם רצין. תוספ':",
+                "ובאחד תם אי נמי בששניהם תמים בלאו האי טעמא פטור, דהא מודה בקנס פטור:",
+                "ואע\"פ שמודה בקנס פטור. פלגא נזקא שאני משאר קנסות, שאם תפס אין מוציאין מידו. הרא\"ש:",
+                "היינו אי תפס בסהדי. אבל בלא סהדי דאית ליה מגו דלא היו דברים מעולם אפילו שיעור תביעתו, כשתובע ברי, לא מפקינן מיניה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "והיכא דמי כגון שראה שור ונגח. וראה שור ולא נגח. וראה שור ונגח. וראה ב\"פ ולא נגח. דאפילו מועד לסירוגין לא הוי. רש\"י. ומצי לפרושי נמי כגון דלא אייעד בב\"ד וכדתנן במ\"ד. אלא משום דמסתמא מיעדין בב\"ד להכי לא פירש כן:",
+                "כלומר וכרבי ישמעאל ס\"ל דיושם השור ולא הוי אלא בעל חוב דידיה, ולפיכך כשתפס בחובו נעשה שומר שכר:",
+                "כלומר וכר\"ע ס\"ל דאמר יוחלט השור לחצי נזקו. ונמצא שאם כחש או שבח הוא ברשות שניהם לא נעשה שומר אלא מחלקו, דעל כל אחד מוטל לשמור חלקו. אבל לר\"י שאין לו חלק מבורר בגוף השור לשעבודא בעלמא הוא דתפיס ליה, והוי כמו ראובן שחייב לשמעון מנה ותפס שמעון משל ראובן חפץ ששוה מאתים כדי לפרוע ממנו שחייב בשמירת כל החפץ. אבל לר\"ע הוי כמו חפץ של שניהם שלפעמים זה שומרו ולפעמים זה ולעולם אחריותו על שניהם. הרא\"ש:",
+                "האחרון כו'. ואע\"ג דקיי\"ל דשותפין חולקין כפי מספר השותפין לא לפי המעות כמ\"ש במשנה ד' פ\"י דכתובות. היינו טעמא לפי שלא נשתתפו לדעת והוי להו כלוקח זה בשלו וזה בשלו. דקיי\"ל דחולקין לפי המעות. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "ואינו. מסקינן בגמרא דלא תנינן בוי\"ו אלא אינו מועד. ודינא קאמר דאייעד לחד מינא אע\"ג דלא מתרמי ליה מינא אחרינא למחזי אי נגדן ליה אי לא. מסתמא אינו מועד. אלא לאותו מין שהועד. לו. נ\"י:",
+                "נ\"ל דבעי לפרש קטנים דבהמה מה היא. דלא תימא דקה וגסה, אלא תרוייהו בחד מינא. וה\"ה באדם. ועתוי\"ט:",
+                "לגדולים. מסתמא אפילו לגדולים דההוא מינא ולא אמרינן הואיל ופרץ בההוא מינא. ל\"ש גדולים דידיה ול\"ש קטנים דידיה. גמרא:",
+                "לשבתות. בעו מיניה כיון דמהניא חזרה דג' ימים, למסתר העדאה גמורה לדידך (בפ\"ב מ\"ד). הרי כו' ואינו מועד לימות החול שבינתיים מהו. מי אמרינן כיון דחזא בימות החול שבינתיים ולא נגרן סתר להו לשבתות כו' כ\"ש דמהניא למסתר מקצת ימי העדאה. נ\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ולפירוש הב' צ\"ל שהעבירו לפניו בני אדם:"
+            ],
+            [
+                "שנאמר כו' ואע\"ג דלגבי תם כתיב. בההיא אנפא דחייב בתם חייב במועד כדאיתא בגמרא. הילכך כיון דמיעט קרא רעהו, כל היכא דלא שוו ניזק ומזיק להדדי ודאי לאו רעהו קרינא בהו ומפטרו, נ\"י:",
+                "פטור. בגמרא פריך הא תנינא ליה חדא זימנא (ספ\"ק מ\"ב) ומשני תני והדר מפרש. וארישא לא פריך, דהך דהכא לגופא, ולעיל לפרושי באיזה הקדש:",
+                "משום סיפא איצטריך דרישא מרעהו נפיק רש\"ל. ובגמרא מפרש מאי ואומר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "חרש. בחרש שאינו שומע ואינו מדבר עסקינן דהוי חרש מעיקרו. אבל פקח ונתחרש, בר דעת הוא וחייב בכל דינין שבתורה. נ\"י:",
+                "וממילא דה\"ה בחרש ושוטה. והתוספ' תמהו דלא דמי להתם דמיירי בהזיק בחיי האב משום דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב\"ח. ומסקי, דהטעם כיון דחס רחמנא על התם שלא ישלם נזק שלם הלכך לגבי יתמי חסו עלייהו:",
+                "אפוטרופוס. ואע\"ג דלגבי היזק דגופייהו קא פסיק תנא במ\"ד פ\"ח פגיעתן רעה, שאני התם דלא אפשר לאפוטרופוס למיקם בנטירותייהו ואי מוקמא למיגבא מממונייהו מכלינן להו לממונייהו. אבל גבי שוורין אפשר. נ\"י:",
+                "כלומר אחר ההעדאה:",
+                "ואע\"ג דאין נזקקין לנכסי יתומים אלא לג' דברים (בריש פ\"ו דערכין). הכא שאני, דאי אמרת מעליית אפוטרופוס ממנעי ולא עבדי. גטרא. ואפילו לאבא שאול דמ\"ד פ\"ה דגטין כו', דהכא אינו נחשב לנאמן בשביל זה אלא הוא כשומר בעלמא שלא יזיק לעולם. תוספ' בשם הירושלמי:",
+                "דיכולין יתומים למימר אי הוו מיעדי ליה באנפי דילן הוה עבדינן ליה שמירה מעולה ולא הוי נגרן. ולפיכך דיינינן ליה כתם עד שיעיד בפני בעלים. ולית הלכתא כר\"מ לגבי רבי יוסי. נ\"י:"
+            ],
+            [
+                "כופר. דכופר במועד כתיב. ומשלם ליורשים כו'. נ\"י. והיינו דמי ניזק. ועתוי\"ט:",
+                "ובמועד לעכומ\"ז הוי מועד לישראל. דלא כגירסת גמרא דידן. נ\"י:",
+                "וכלומר שתי פעמים. וכן הוא בגמרא:",
+                "מיתה. דבתם נמי כתיב סקל יסקל. רש\"י:",
+                "בגמרא יליף להו. ודוקא בבן קיימא ודאי. אבל בן ח', ואפי' בן ט' פחות משלשים פטור. דמספיקא לא מפקינן ממונא. נ\"י. ועתוי\"ט:",
+                "עבד כו'. בעבד כנעני המוטבל לשם עבדות קאי. דכיון דשייך במצות חייביה רחמנא לתורא קטלא עלויה. דהא מריה דתורא הוה מחייב נמי עלויה קטלא דכיון דלאו עבדו הוא אינו בדין יום או יומים אבל אעבד עכ\"ומז וה\"ה שפחה לא מחייב תורא קטלא עלויהו. דאפילו נתכוין להם והרג את ישראל פטור. ולענין חיובא דבעלים הו\"ל כמאן דקטליה לתוריה או לחמריה. דאי תם הוא משלם חצי נזק מגופו, מועד משלם נזק שלם מן העליה. נ\"י:"
+            ],
+            [
+                "וערק לאגמא כדלעיל. ונתחכך כו', כלומר עכשיו בנפילה אחרונה. והוא משונה קצת שהרג בנפילת הכותל, ולכך לא נחשב מועד אלא מחמת הראשונות. רש\"י:",
+                "וה\"ה לכולהו הנך דאי אייעד למיקטל בכוונה אע\"ג דהשתא קטיל שלא בכוונה ופטור ממיתה, חייב בכופר. נ\"י:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דהשוה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, לא אתיא אלא היכא דהפרשה נאמרה בלשון זכר, והשוה הכתוב דלא תימא לשון זכר דוקא. אבל היכא דכתיב איש אצטריך רבוייא. והכא אע\"ג דלא כתיב איש אלא לשון זכר הוה ילפינן מנזקין דכתיב בהו איש. תוספ'. ושור היתומים, דלא תימא כיון דלאו בני דיעה נינהו לא מחייבי. והאפטרופוס, דלא תימא כיון דאיכא שמירה כל דהו ולא נפיש הזיקא, אימא חס רחמנא עלייהו. והמ��בר, אע\"ג דלית ליה בעלים. והקדש, אע\"ג דאיכא פסידא להקדש. נ\"י. ושור הגר, דלא תימא דהפקר והקדש דוקא נגדן ולבסוף הקדיש והפקיר אבל איפכא דלא הו\"ל בעלים משעת נגיחה לא. להכי איצטריך. נ\"ל:",
+                "מדקתני תרתי מדבר וגר דהו\"ל נמי שור הפקר. היינו רישא כו', אלא לאו הא קמ\"ל דאפילו נגח ולבסוף הפקיר. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "יוצא כו'. כלומר שנגמר דינו לסקילה ואפילו לא יצא. נ\"י:",
+                "ומאת בשרו דייק בגמרא אע\"ג דעבדיה כעין בשר:"
+            ],
+            [
+                "מסרו. עד שלא נגרן. ולאו ארישא קאי, אלא מלתא אחריתא היא. רש\"י:",
+                "נכנסו. כו'. בדלא עבדי שמירה כלל קא מיירי. ומשום הכי פסיק ותני נכנסו כו'. דאי אפשר לומר דמחייבי בשמירת נזקיו כבעלים. שהרי תם לכולי עלמא לא סגי ליה בשמירה פחותה, ושומר חנם לא אשתעבד לבעלים אלא לשמירה פחותה ואז כלתה שמירתו. אם כן בעל השור שמסרו למי שאינו מחויב לשומרו שמירה מעולה איהו דפשע ומשלם. אלא מאי נכנסו תחת הבעלים דאי פשעו ביה ויצא והזיק מחייבי בנזקיו כבעלים. נ\"י:",
+                "גמרא. וסברא הוא דאטו בשביל שנעשה מועד גרע ויפטור אפילו מחצי נזק בשמירה פחותה. והואיל וצריכין אנו לומר צד תמות כו' לחומרא, ה\"ה לקולא, דאינו משתלם אלא מגופו ואין מעמידין אפוטרופוס. ומיהו לפטור בהודאתו לא אמרינן צד תמות כו' דכיון דאייעד לאו קנסא הוא. תוספ':",
+                "סכין. כדתניא, ר' נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו, שנאמר ולא תשים דמים בביתך. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וא\"ת והא מחויב שבועה ואינו יכול לישבע הוא. שזה מודה במקצת. בנזק הפרה, ובנזק הולד אומר א\"י, ומתוך שאינו יכול לישבע משלם. ומסקי דלא אמרינן הכי אלא היכא דתו\"ל למידע, אבל הכא לא ה\"ל לידע אם משנגחה ילדה אם קודם. ודמי ליורשין שאין להם לדעת במילי דאבוהון. וקיי\"ל דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם דכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם, ולא בין היורשין. תוספ':",
+                "ולדה. הכא דולד חי הוא קרי ליה ולד:",
+                "ופשיטא דה\"ה נמי אם אין בפרה שיעור חצי נזק דמשלם המותר מהולד אי ודאי דנגרן קודם שילדה. והשתא אותו מותר משלם המחצה מהולד שהוא רביע אלא דלא שכיח שלא יהא שיעור ח\"נ בפרה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ברשות כו' דכל ברשות שמירת קדרות קבל עליו בעל החצר. ואפילו נשברו ברוח. אבל בעל קדרות לא קבל עליו מידי. והלכך לא מחייב בעל הקדרות אלא כשהכניס שלא ברשות. גמרא:",
+                "פירותיו. לא זו אף זו קתני. דאי קתני קדרות הוא אמינא ברשות חייב, לפי שנוחות לישבר ומסתמא קבל עליה נטירותא. אבל פירות לא. ואי תני פירות שנוחות להתקלקל, אבל בהמה לא. תוספ':",
+                "והיינו טעמא כיון דבמתכוין מביא עליו דבר שמזיקו אינו ראוי זה להתחייב בכך. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "או כו'. תימה, תרתי למ\"ל, וכבר שמעינן לה בסוף פ\"ק ובריש פ\"ב:",
+                "ומשכחת לה דאייעד. כגון שהרג ג' נכרים כו'. א\"נ ג' ישראלים טרפה. אבל קטל וערק לאגמא לא משכחת לה, דהא לא עלה מן הבור מאליו. ועתוי\"ט:",
+                "וסובר רבי שהרי הוא כאלו הם מתנים בפירוש שיפטר כל אחד בנגיחת שורו ובשאר נזקיו. המגיד:"
+            ],
+            [
+                "הכי יליף ליה בגמרא מקרא. ועתוי\"ט:",
+                "שמין כו'. ויש בכלל שומא זו דמי ולדות ומה שהאשה נראית משובחת ובעלת איברים מפני העובר ודמיה יקרין. וה\"ק כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות כו'. גמרא:",
+                "משילדה. פירוש בלא מכה, שילדה מאליה. שאלו פחת המכה, זהו נזק שהוא לאשה. ולא דמי לנזק דתנן ריש פ\"ו דכתובות לריב\"ב דיש ג\"כ לבעל חלק בגווה. (ורש\"י כתב דה\"ה בנזק דהכא) דהתם מיירי בנזק דקטיעת אבר שמחסרה ממלאכתו, משא\"כ כאן שמיירי בכחישת גופה דאין לו חסרון ממלאכתו. כי אם שבת בעודה בחליותה ואותו משלם לבעל. סמ\"ע:",
+                "ומיירי רשב\"ג במבכרת שהיא מסוכנת. אבל שאינה מבכרת מודה לת\"ק דמשבחת קודם שילדה. ושמין השבח, אלא שחולקין אותו בין הבעל והאשה. בגמרא:",
+                "לבעל. שהתורה זכתה לו דכתיב בעל האשה. רש\"י. ואין זה מדברי רשב\"ג אלא סתם מתניתין היא. ולפי מ\"ש לעיל דשבח נמי לבעל לדעת הת\"ק. מפיק ליה בגמרא ממשמע, שנאמר ויצאו ילדיה איני יודע שהיתה הרה, מה ת\"ל הרה, לומר לך שבח הריון לבעל. ורשב\"ג סובר דשבח ולדות דהיינו דמי נפחא מחמת שניהם בא ולפיכך חולקין. והרה דריש, שאינו חייב עד שיכנה כנגד בית הריון, היכא דסליק ביה חמימות לולד, לאפוקי יד ורגל דלא:",
+                "שאין ר\"ל כשנתגיירה והיא מעוברת כי זה מבואר הוא. הר\"מ:",
+                "ונשתחררה. ולא נקט היתה משוחררת, משום דע\"כ כשאין לה בנים הימנו קאמר, והיינו דקאמר כו' ונשתחררה דמשמע עתה מקרוב דעדיין לא היו להם בנים. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "לרה\"ר. וכ\"ש אם חפר ברה\"ר ופתחו לרה\"ר. ולא תימא דוקא חופר ברשותו דהו\"ל בור דאית ליה בעלים אבל חפר ברה\"ר פטור. דהא תנא סיפא החופר בור ברה\"ר ונפל כו'. רש\"י. וכתבו התוספ' כללא כו' בור בתר פתחא אזלינן דנחשב הבור כאלו הוא במקום שהפתח שם:",
+                "לרה\"י. והפקיר רשותו דלא מצי למימר מאי בעית ברשותי. ונפל דרך פיו לתוכו. רש\"י. וה\"ה אם מתחלה סמכיה לרה\"ר ולא הוצרך לפרש בהפקיר רשותו אלא משום דמשמע ליה לישנא דפתחו לרה\"י באמצע רה\"י. כדמוכח בגמרא. תוספ':",
+                "ופתחו כו' הוה מצי למימר התופר ברה\"י ותו לא, אלא אגב אחריני נקט הכי. ועתוי\"ט:",
+                "ברה\"ר. דאמר קרא כי יפתח וכי יכרה, אם על פתיחה חייב על כריה לא כ\"ש, אלא שעל עסקי פתיחה וכרייה בא לו, שאין לו חלק בו אלא שכרהו או שפתחו, דהיינו ברה\"ר שאין הקרקע שלו. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "ולא זו אף זו קתני. לא זו בור שהוא עגול דאית ביה הבלא, אלא אף שיח דארוך נמי אית ביה הבלא. וכן אף מערה אע\"פ שהיא מרובעת. ואף חריצין שאינן מקורין. ואף נעיצין דרויח מעילאי טפי מתתאי אימא בעשרה לית ביה הבלא, קמ\"ל. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר מקרקעית הבור עד שפתו. ועתוי\"ט:",
+                "חייב. ואפילו בחפירה כל שהוא. שהנזק בכל שהוא, דבר מצוי וידוע. ואין המיתה בכ\"ש מצויה, והרי הוא כמו אנוס. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שותפין. שהפקירו רשותן ולא הפקירו בורן. גמ'. ואם הפקירוהו. ג\"כ אין כאן חיוב כיון שברשות חפרו ועכשיו אין לה בעלים. פוסקים:",
+                "אבל הניחו משתמש, לא. דכל אחד בשלו הוא משתמש כו' ולא הוי שואל על חלקו של ראשון שיהא כולו מוטל עליו לשומרו. הלכך אם הזיק, שניהם חייבין. אבל מסר לו את הכיסוי נעשה זה שומר שקבל עליו לכסות. רש\"י:",
+                "ומצאו כו' חייב. עד שידע הראשון וישכור פועלים ויכסנו. כל שימות בה אחר זמן זה, שניהם חייבים:",
+                "וקמ\"ל שאע\"פ שלא כסהו כראוי לגמלים אלא כראוי לשוורים, ושכיחי גמלים, והתליע מתוכו, דלא אמרינן מגו דהוי פושע לגמלים הוי פושע להתלעה, דכיון שלא בא האונס מחמת הפשיעה לא אמרינ�� תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב. הר\"מ ועתוי\"ט:",
+                "לא כו'. מסיק בגמרא, שאינו כראוי לגמלים אע\"ג דראוי הוא לשוורים ושכיחי גמלים, ואתו גמלים וארעוהו, ואתו שוורים ונפלו ביה. ופשיטא דחייב. אלא איידי דנסיב רישא כסהו כראוי, נסיב סיפא נמי לא כסהו כראוי:",
+                "לשון רש\"י, בור כרויה ונכנס כורה לתוכו להעמיק:",
+                "כל היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי. גמרא:",
+                "גמרא. מדלא כתיב ונפל שמה הנופל אלמלא למעוטי אתי. והא דפטור על האדם, היינו ממיתה, דקרא במיתה משתעי, דכתיב והמת יהיה לו. אבל בנזקי אדם חייב בעל הבור כדחזינן בפ\"ג דמחייב בנזקי אדם בתקלה שהוא תולדה דבור. אבל בכלים פטור מכל, דלא שייך בהו נזק, דשבירתן זו היא מיתתן:",
+                "והתנו בברייתא, ומהלך ביום:",
+                "בן כו. כלומר אע\"ג דקטנים הם וליכא למימר איבעי להו לעיוני ומיזל, אפ\"ה פטור מגזרת הכתוב שור ולא אדם כו'. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עתוי\"ט שהאריך בילפותייהו דכולהו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ונעל. פירש הר\"ב לקמן, שהיא בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה. וטעמא מפרש בגמרא דהתורה מיעטה בשמירת שן ורגל דכתיב בהו ושלח וביער. עד דעביד כעין ושילח, עד דעביד כעין וביער, שיאכילנה בידים, כלומר בפשיעה:",
+                "בלילה. הא ביום חייב דקלא אית לה למלתא ומסתמא ידע שנפרצה. אי נמי בלילה אפילו נודע לו ויצאה הבהמה אין לו לטרוח יותר מדאי לחזור אחריה באפילה. תוס':",
+                "לסטים. ואצטריך לאשמועינן דאפילו לסטים פטורים כשלא הוציאוה. תוספ':",
+                "חייבים. ואע\"ג דמשיכה לא קניא אלא במצות המוכר ומאן אמר ליה למשוך כו'. ונראה לי דסבירא ליה דקנס הוא שקנסו חכמים לגזלן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דמדקתני לרועה ולא קתני לאחר, שמע מיניה מאי לרועה, לרועה שתחתיו, כדאיתא בגמרא:",
+                "לגינה. באונס מגג בעליה הסמוך לגינת חברו, או שהיתה רשות הרבים גבוה מן הגינה ונפלה. רש\"י:",
+                "וכך פסקו הרי\"ף והר\"מ. אלא דלפי זה סיפא דתנן ירדה כו', הו\"ל למיתני דאפילו הפילוה חברותיה משלמת, וסייעתא להרא\"ש וסיעתו דדחפוה כו' פטור:",
+                "בגמרא דמדנקט בשדה אחר ולא נקט בשדה חבירו, אשמועינן ע\"ג שדה אחרת. ומדנקט לקרא גבי ובער ולא נקט גבי תשלומין ולימא הכי מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם בשדה אחר דשמין ע\"ג שדה אחרת דרשינן נמי דוקא בשדה אחר ולא ברה\"ר:",
+                "ולהכי אין שמין ע\"ג שדה שלימה, דא\"כ יפסיד הניזק דלא יזלזל בה בשביל הפסד ערוגה אחת כי אם דבר מועט. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "גמורים דכיון דלא צריכי לשדה, לא עליהם אמרה תורה ובער בשדה אחר אגב שדה אחר:"
+            ],
+            [
+                "הוזקה. וה\"מ שהוחלקה, כדפירש הר\"ב במ\"ב פרק דלעיל:",
+                "ואפילו רבי דמ\"ג פרק דלעיל מודה בהא:"
+            ],
+            [
+                "אדם. לפי שאינן בני שלוחים. תוספ':",
+                "חייב. ואע\"ג דילפינן דשלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה. אמרינן בגמרא דשאני הכא דאין שליח לדבר עבירה דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. אבל בחש\"ו כיון דלאו בני חיובא נינהו לא שייך בהו דברי הרב כו'. אלא טעמא כמ\"ש בסמוך:",
+                "העצים כו'. דאי לאו אחרון, קמא לא עביד מידי. רש\"י:",
+                "הרוח. ופירוש בירושלמי דוקא ברוח שאינה מצויה והיא שאין העולם מתנהג בה תמיד אלא לפעמים. אע\"פ שהוא בא בעתים הרבה. ואצ\"ל רוח סערה שאינה נו��בת אלא לעתים רחוקים. המגיד:",
+                "עצים כו'. מדכתיב הקמה אייתר שדה לגופו של קרקע דהיינו ליחכה נירו וסכסכה אבניו. גמרא:",
+                "גבוה ד\"א. מעצי הדליקה. גמרא:",
+                "או נהר. י\"א דבעינן רחב שמונה אמות ויש בו מים. וי\"א אם הוא רחב ח' אפילו אין בו מים ואם יש בו מים אפילו כל שהוא:",
+                "בתוך שלו. אע\"ג דעד השתא נמי בתוך שלו איירינן (דבשל חברו אפילו עברה גדר חייב ואין לו שיעור) מ\"מ הואיל וטעם הפטור דהכא משום דבתוך שלו הוא נקט מלתא בטעמא. ועתוי\"ט:",
+                "בית כור. אם יש לו חצי בית כור לכל רוח פטור. רש\"י:",
+                "שש עשרה אמה. לא באמצע ט\"ז קאמר דהא מוקמינן לרישא דתנן דרך הרבים כותיה והתם אמצע מאן דכר שמיה. ומדר\"א נשמע נמי לר\"ע דבתריה:"
+            ],
+            [
+                "טעמייהו יש לפרש דר\"י לא פטר בטמון כלל. ורבנן במדליק בתוך שלו פטרי כדמשמע קרא כי תצא אש ומשמע דאיירי במדליק בתוך שלו. אבל במדליק בתוך של חבירו מחייבי בדבר שדרכו להטמין דלא אשכחן דפטר ביה קרא טמון ובדבר שאין דרכו להטמין פטרי מסברא דלא אבעי ליה לאסוקי אדעתיה שיניח אדם ארנקי בגדיש. תוספ':",
+                "חטין כו'. אם חטין חטין. אם שעורים שעורים. רש\"י. דלא שייך למימר בהו טמון, שהרי יודע שיש שם חטים או שעורים. נ\"י:",
+                "גדי כו'. שכן דרך בני אדם לעשות בגדיש. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "דכתיב נקם ינקם. רש\"י:",
+                "הבירה מגדל גדול. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "חייב. כמו שזרק אבן או חץ. הר\"מ:",
+                "חייב. מפני שהרבה במשאוי. הר\"מ. ובהדליק כל הבירה בבת אחת. דאי לאו הכי חייב על מקום שהדליק נזק שלם, ועל השאר ח\"נ. טור:",
+                "פטור. ולא דמי לברשות דמשנה ב' וג' דפ\"ג. גמרא. ות\"ק מחייב אף בנר חנוכה שהיה לו לישב ולשמור. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מסקינן בגמרא דכל, ריבויא הוא. ודלא כמ\"ש הר\"ב במ\"ט פ\"ד דב\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "בשור ושה. בגמרא פריך ונילף שור שור משבת מה להלן חיה ועוף כיוצא בהן אף כו' ומסיק דנכתוב רחמנא כי יגנוב איש שור וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחת השה. שור דסיפא ושה דרישא למ\"ל. ש\"מ שור ושה אין מידי אחרינא לא:"
+            ],
+            [
+                "ב' אחרים. עמ\"ש במ\"ב פ\"ו דגטין, דלא הוי חצי דבר. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר משום דהך סיפא, הוא דתני להך רישא. דרישא לאו חידוש הוא שהרי כבר נתחייב קודם שמת אביו וקודם שהקדיש כו'. הרא\"ש:",
+                "חולין כו'. ואע\"ג דנאסרו בהנאה כדתנן במ\"ט פרק ב' דקדושין. ומכי שחט בה פורתא אסרה. אידך לאו דמריה טבח וההוא פורתא לא מחייבינן דוטבחו כלה בעינן כמו שכתב הר\"ב במשנה ד'. ומסיק כגון ששחט מקצת סימנין בחוץ. וגמרן בפנים. גמרא:",
+                "דגמר מטבוח טבח והכן. בר מלגבי לאו דשחוטי חוץ דבהכי חייביה רחמנא. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "הכל. ה\"נ כשהוזמו תחלה על הטביחה. רש\"י:",
+                "כלומר אהכחשה לא מחייבי. ואע\"ג דבלא\"ה ליכא חיובא דדלמא בעלים מכרוהו לו. מ\"מ נפקא מינה היכא שהעידו עדים שלא נמכרה לו כגון שלא זזה ידם מידי הבעל מעת שבאת בהמה זו לידו:"
+            ],
+            [
+                "דכגון שיש יורשים אחרים עמו:",
+                "והקדיש. ולאחר יאוש איירי דחלה הקדש ע\"י יאוש ושינוי רשות ולא דמריה קא טבח. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "וס\"ל כל העומד לזרוק כזרוק דמי, והלכך הוי שחיטה ראויה. אבל אי לא נשפך אלא נזרק הא חזרה קרן לבעלים. גמרא:",
+                "ובבעלי מומין מעיקרא עסקינן דאי כשקדם הקדישן למומן תו לא חזי לפדיון דס\"ל לר\"ש בפ\"ז דתמורה מ\"ג קדשי מזבח בכלל העמדה והערכה, ומשנשחטה אינה יכולה לעמוד. אבל בבעלי מומין מעיקרא מודה. רש\"י:",
+                "וכן נמי אם שחטן בע\"מ בפנים:"
+            ],
+            [
+                "שותפות. קודם שגנבו לא קרינן ביה ומכרו כולו באיסור. רש\"י. ואע\"ג דכבר שמענו זה לעיל במת אביו קודם שמכרו. התם ה\"א משום דיש לו שותפות בכל אבר ואבר. אבל הכא שמעינן אפילו אין לו שותפות אלא באבר אחד. הרמ\"ה ז\"ל:",
+                "חוץ כו'. דכשהוציאו נעשה עליו גנב ואפילו הוציאו לרה\"ר. ואע\"ג דאין משיכה קונה ברה\"ר. ה\"מ לענין קניה אבל להתחייב באונסין כיון שהוציאו מרשות בעלים חייב. נ\"י. והתוספ' כתבו דהכא בהוציאו לסמטא דוקא:",
+                "או כו'. נקט כלהו גווני אע\"ג דלא צריכי:",
+                "פטור. בשלא הגביהו עסקינן דבהגביה הוה קני [כדלקמן] וחייב. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. ומשמע דאלו בקרן נתחייב. ולא ידעתי למה:",
+                "חייב אגנב קאי דמתחייב גנב בקנין שלוחיו. רש\"י. וא\"ת אמאי חייב במשיכה והא אין שליח לדבר עבירה. וי\"ל דהני לא ידעי דאתי לידיה באיסורא. אלא סבורין שהיו שלו ולא שייך לומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. תוספ'. ודחו פירוש זה. והר\"מ מפרש למשנתנו כשידע השומר או הבע\"ח שהוא גנבו ואע\"פ שגונב אחר הגנב פטור מכפל כו', כיון שהגנב לא קנהו עדיין הרי אלו כגונבין מרשות הבעלים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "נראה דאפילו בבית קאמר דאסור. והיינו דקפיד אישוב והפסדת זרעים, כלומר אפילו של עצמו:",
+                "בירושלים. אפילו ישראל מפני הקדשים שישראל אוכלים שם בשר שלמים ותודה ומעשר בהמה. רש\"י:",
+                "וא\"ת תיפוק ליה דאסור לעשות סחורה בכל דברים טמאים, כדתנן במסכת שביעית פ\"ז מ\"ג. תירץ ר\"ת ז\"ל, דהיינו דוקא בדברים העומדים לאכילה, אבל אם מגדלן למשוח עורות בשומנן או למכרן לישראל שימשח בהם שרי. וכל חלב מותר למכור היכא דלא קאי לאכילה. ובירושלמי נמי מפרש דסוסים וחמורים שרי לעשות בהן סחורה משום דסתמן למלאכה:",
+                "הכלב בטוש\"ע חו\"מ העתיקו, כלב רע. וכן הוא בגמרא בדרבי נתן כו'. ולישנא דמתניתין הכלב בה\"א הידיעה דייקא נמי הכי. וכן הוא עוד בגמרא בהדיא מגדלין כלבים כופרים:",
+                "קשור. דכיון דקשור אין מתיראין ממנו:",
+                "כך תרגם יונתן נמלטה מפח. נ\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "עבד כו' דהא מה שהוא חשוב יותר ונתננזה מחמת חשיבותו זה בכלל בשת. סמ\"ע:",
+                "כמה כו'. פירוש עבד הנמכר בשוק כמה היה יפה עם האבר, וכמה הוא יפה עבד הנמכר בלא אותו אבר. ושומא זו להקל, דלמדין מובער בשדה אחר דאמרה תורה לשום ערוגה אגב שדה, במ\"ב פ\"ו. הרא\"ש:",
+                "במסמר. כאב המכה. רש\"י. ונ\"ל שר\"ל שאינו חוזר על כואו אלא שתחב לו מסמר שאינו חם. ותרי גווני נקט. ועד. יין קשה תרתי למ\"ל:",
+                "ואפילו כו'. דכויה, בין אית בה חבורה בין אין בה חבורה משמע. וכ\"ת חבורה למ\"ל, לדמי יתירי. גמרא. ופירשו התוספ' שמשלם יותר לפי מה שמתגנה מחמת הרושם. ואני תמה על זה דזה בכלל בושת הוא. והנ\"י כתב בשם הרמ\"ה דלדמי יתירי ה\"פ, שאם חבל זה בזה ושל זה. מרובה משל זה, דשמין, ולא אמרינן יצא זה בזה, והכי משמע קרא, חבורה תחת חבורה, ולא כויה תחת חבורה, ואע\"ג דתרויהו מקרי כויה כו', וה\"ה לב' חבורות ששמין ומשלם המותר. ועתוי\"ט:",
+                "ליטול. אין שמין כמה אדם רוצה ליטול ולהצטער, דכל אשר לאדם יתן בעד נפשו, ואין ערך לשומא זו. אלא שמין מי שנתחייב למלכות לכוות בשפוד על צפורנו כמה היה נותן שלא יעשה לו צער זה. ושומא זו קלה להוציא ממון להנצל מצער מליקח ממון ולקבל צער. והיינו כשומא שכתב הר\"ב בצער דבמקום נזק כו'. ובגמרא פריך האי ליטול, ליתן מיבעי ליה. ומשנינן ליטול זה מזה מה שנתן זה:",
+                "דמיירי בסתם בני אדם שאינם בני אומנות אבל אם הוא בן אומנות ויכול לעסוק במלאכתו אחר חליו משערין כפי המלאכה שיכול לעשות אחר שיתרפא. ועתוי\"ט:",
+                "מסיים בגמרא שאינן חוזרין. כלומר והוי כעין מיתה שאותו אבר מת:",
+                "היינו אם עלו בו צמחים מחמת מכה דתנן במתניתין. וילפינן לה מכפל לשון, ורפא ירפא:",
+                "היינו נמי שלא מחמת מכה דתנן. וה\"א דעבר על דברי רופא לאו שלא מחמת מכה הוא, דהא מ\"מ ע\"י המכה בא לו זה, שאלו לא הוכה לא היה צריך להזהר בדברי הרופא, קמ\"ל דלא. ויליף ליה מדכתיב רק:",
+                "ובספרי יליף ג\"ש דתחוס תחוס. ופירש\"י נאמר כאן לא תחוס. ונאמר בעדים זוממין לא תחוס, מה להלן ממון אף באן ממון. ועתוי\"ט:",
+                "בגמרא, לא אמרו אלא הודאות והלואות. ופירש\"י, הודאות, הבא לדון בעדי הודאה שאומרים בפנינו הודה לו. והלואות. שבא לדון בעדי הלואה שאומרים בפנינו הלוה לו. ע\"כ. וכפירות, היינו מודה במקצת וכופר הכל. והקנאות. היינו שהקנה לו במתנה. ועתוי\"ט:",
+                "דאי בקרן קיי\"ל פלגא נזקא קנסא ואין גובין קנסא בחו\"ל. וכיון דמנגיחות דתמות לא מייתינן ליה לבי דינא, היכי מייעד. ליה. מאי אמרת דאייעוד התם ואייתיה להכא, דבר שאינו מצוי הוא, כדאיתא בגמרא:",
+                "הערום. אם רקק בו או סטרו. דכך מתבייש ברקיקה וסטירה כשהוא ערום כמו כשהוא לבוש. תוספ', ועתוי\"ט:",
+                "הישן. ובשהקיץ והרגיש בזה שביישו כו'. אבל אי לא הרגיש אחר שהקיץ, שנסתלקה הבושה קודם שהקיץ, הוא בכלל בעיא דבגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "ושלחה כו'. מושלחה ידה דייק. והר\"מ לא העתיק והחזיקה במבושיו. ותנא שנאו לומר דקרא בבושת איירי:"
+            ],
+            [
+                "וקשיא לי, דהא מהך קרא שהוא בפרשת אמור לא ילפינן מיניה לשום אחד מד' דברים, כדפירש הר\"ב בריש פרקין. ונ\"ל מדכתיב בהך קרא דהכא עין תחת עין שן כו' וה\"נ כתיב בפ' משפטים ושם נאמר פצע כו' דמניה ילפינן לצער, הלכך שפיר דייקינן נמי לכל הד' דברים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אביו כו'. אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה. סנהדרין דף פ\"ה. רש\"י:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ולא סגי בדרשא דולא תקחו כופר דנסבי בריש פרקן, דאימא הני מילי היכא דלא אתרו ביה, אבל היכא דאתרו ביה מלקי לקי. אבל תימה, דנסבי תרי קראי דלא כתיבי בהדדי כו'. ובכתובות דף ל\"ב מכדי כתיב כאשר עשה כן יעשה לו, כן ינתן בו למה לי, דבר שיש בו נתינה, ומאי ניהו ממון. וזו הדרשא תוי להו לכתוב. ועתוי\"ט:",
+                "ומהאי קרא נפיק לן בושת, כמ\"ש במ\"א:",
+                "פירש\"י עם הקהל, שאין בא בקהל כו'. והתוספ' פירשו שאין לו אחוה, שאין יוצאי חלציו קרוים אחים משא\"כ בגר. ובגמרא ורבנן אחיו הוא במצות. כלומר בכל המצות שאשה חייבת בה:"
+            ],
+            [
+                "כלומר משא\"כ חש\"ו דמתחלה לא היו חייבים לפי שאינן בני עונשין בשעת הזיקן הלכך אפילו לאחר זמן פטורין. הרא\"ש:",
+                "ולא אמרינן דתמכור בטובת הנאה כלומר שאם ימות הבעל בחייה שיהיו לקונה אותם. משום דכל לגבי בעלה ודאי מחלה. וקיי\"ל המוכר שט\"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול. ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר משא\"כ בחובל בבהמה וחיה דריש פרק י\"ד דשבת שאינו חייב אלא בצריך לדם:"
+            ],
+            [
+                "התוקע כו'. כל אלו ההכאות השנויים במשנתינו יש בהם ביזוי וצער מעט ואין בהם נזק. ופסקו חכמים דמים קצובים. ואותו הממון קצוב הוא, דמי הצער והבושת והריפוי והשבת, בין צריך לרפואה ושבת בין לא צריך, כזה הוא משלם. הר\"מ. והטור בשם הרי\"ף כתב דריפוי ושבת אינם בכלל זה, והכל לפי הענין:",
+                "סלע. סלע מדינה תנן. גמרא:",
+                "מנה. צורי קאמר. ותימה שחלוקין כ\"כ זה מזה דמדינה אחד ממאתים בשל צורי. ונראה, דזה דבר בענ. וזה בעשיר, ומ\"מ פליגי קצת. ועתוי\"ט:",
+                "לאחר ידו. שהכהו באחר ידו, והוא קלון יותר. הר\"מ:",
+                "בו. דאלו בבגדו, לא. מאי אמרת נהוי כי ביישו בדברים, זאת אומרת ביישו כדברים פטור. גמרא. וטעמא נ\"ל. משום דכתיב והחזיקה במבושיו דמשמע דלא חייבה תורה אלא על בושת גופו כו'. הרא\"ש:",
+                "כאלו כו'. כי יש עשירים שאינן מתביישים יותר מבני חורין שירדו. וכן עניים. ואין יכולין לדקדק עליהם כל כך איזה מהן מתבייש כאלו ירד ואיזה מתבייש יותר או פחות. וכיוצא בזה בהעביר טליתו ופרע. דאין מדקדק בדבר אם היו שם ב\"א חשובים או לא. אלא שוים לשומא אחת. תוספ':",
+                "וכ\"ה חבלה דבגופו דאין לך חבלה דבגופו שלא יחסר לו ממון ריפוי ושבת. ועתוי\"ט:",
+                "מטפחת כו'. כלומר היתה מאספת השמן בטפח שלה והניחה ידה על ראשה לסוך:",
+                "כלומר שאע\"פ שזה השמן אם ילך לאיבוד אינו שוה אלא איסר, והיתה יכולה לקנות בכאיסר ותסוך בה בצנעא. ועתוי\"ט:",
+                "אע\"פ כו'. כדתניא וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, וכי באיזה נפש חטא זה, אלא שציער עצמו מן היין. וכו' ואפילו בנזיר טהור, מידי דהוה אתענית חלום בשבת דצריך למיתב תענית לתעניתו. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "פטור. אע\"פ שאין בו צד חיוב שאין חס על גופו. אחרים שחבלו בו חייבין, תוספ':",
+                "שאינו רשאי. דעבר על בל תשחית. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "חייבים. בדלא אתרו ביה שאינו לוקה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "אע\"פ כו'. סתמא היא, ולא ר\"ע קאמר לה. רש\"י:",
+                "אין כו'. צער שדואג על בשתו. רש\"י:",
+                "השב וגו' ויתפלל בעדך. וממילא שיפייסנו כדי שיתפלל. כי מי פתי יסור הנה לבקש מאדם שיתפלל עליו שלא ימות על חטאו אשר חטא נגד זה האדם עצמו ולא יפייסנו תחלה. ועתוי\"ט:",
+                "ולפיכך סמא את עיני לאו דוקא, אלא אפילו הכאה ופציעה בלא חסרון ראשי אברים נמי. וכן בסיפא לא נקט אלא נזקי ממונו דבהכי פטור, ונקט סמא ללמדנו דאם אמר בפירוש על מנת לפטור דפטור אפילו בהני. ועתוי\"ט:",
+                "פטור. מתניתין דאתי לידיה בתורת שמירה. והדר א\"ל שבר כו'. ומש\"ה אי לאו דא\"ל ע\"מ לפטור הוה חייב, דשבר ע\"מ לשלם קאמר, דמתחייב כבר בשמירה. אבל אי לא אתי לידיה מעולם בתורת שמירה, אלא עכשיו א\"ל שבר, פטור, אפילו כי לא אמר על מנת לפטור. בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "חייב. אפילו אמר ליה ע\"מ שאני אשלם, חייב. דאין שליח לדבר עבירה. ודומיא דרישא נקט. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "עצים כו'. מסקינן בגמרא דדוקא כשנוי דלא הדר לברייתו כבתחלה. וכגון שגזל עצים שאינם משופין ועשאן כלים בוכאני. דהיינו שיפן דלא הדר לברייתו ונשתנה שמו שנקרא בוכאני. והיינו דתנן ועשאן כלים:",
+                "צמר כו' ה\"נ שגזל צמר שאינו טווי ועשה מהן לבדים, שאינו חוזר לברייתו להיות כל נימא ונימא בפ\"ע. ונשתנה שמו שנקרא לבד. והיינו דתנן ועשאן בגדים:",
+                "כדיליף ליה בגמרא דף ס\"ז מקרא. רש\"י:",
+                "ר\"ל דדוקא הולד והגיזה קונה בשינוי ומשלם מה שהיה דמיחב, והעודף ששוה עכשיו יותר הוא שלו. אבל פרה עצמה חוזרת בעינה. דלידה וגיזה לאו שינוי הוא בגוף הפרה כו'. נ\"י. אבל להרא\"ש, דמי פרה ממש, דהוי שינוי אף לפרה עצמה וקנאה בו:",
+                "העומדת כו'. כלומר לאפוקי שישומו כאלו ילדה, דהא ע\"י הלידה קנאה. וז\"ל התוספ', וכל שבח שמשעת גזלה עד שתלד לגזלן. ע\"כ. וטעמא, דלעולם משלם כשעת הגזילה, כדכייל בסיפא, וקאי אכולהו בבי דמתניתין. ולא אזלינן בתר שעת קנייה אלא משקנאה חזרה השומא לשעת הגזילה. ועתוי\"ט:",
+                "וילדה. ה\"ה אפילו לא ילדה, ואיידי דנסיב רישא וילדה, נסיב נמי סיפא וילדה. גמרא. ואע\"ג דברישא נמי משלם כשעת הגזילה, סיפא הא קמ\"ל דעבור וטעינה הוי שינוי כמו לידה. ונ\"ל דה\"נ דינא דמחזיר הפרה לפירוש הנ\"י וכדלעיל. דמאי שנא שינוי המילוי או שינוי הרקות. וקשיא לי, דלתני נמי ברישא משלם כשעת הגזלה. תו\"ע. ועתוי\"ט:",
+                "ולא אמרינן דעכ\"פ ישלם ד' וה' כשעת הגזילה לפי דשלו הוא טובח כו'. וממילא דמכ\"ש שאינו משלם הכפל אלא כשעת הגזילה:"
+            ],
+            [
+                "משום דבגמרא מהפכינן לה כו' ותני וחכ\"א בעבדים כו':",
+                "ביון דאורחייהו בהכי, כהיזק שאינו ניכר חשבינן ליה, ואומר לו הרי כו', והוי כחמץ בפסח. אבל מתניתין בשהרקיבו כולן שהוא היזק ניכר כיין והחמיץ מיירי. נ\"י:",
+                "שיכול לומר לו לך והוציאו שם. רש\"י:",
+                "תרומה כו'. הטעם דאלו אף שנפסלו אצל הגזלן לגמרי. מ\"מ תבואת תרומה ולחם חמץ לא נשתנה משאר תבואות ולחמין, והרי הן כמו שהיו בשעת גזילה וכמו שהן עכשיו שאר תבואות ולחמין, מש\"ה מצי א\"ל הרי כו'. משא\"כ בפסלתו מלכות, כיון דצורת מטבע זו אינה יוצאה כלל בכל מדינות המלך ונטבעה צורה אחרת במקומה הרי ניכר הפסידה. סמ\"ע:",
+                "ונעבדה כו'. בעד אחד שלא נסקלה. אבל פסולה לקרבן. וטעמא דא\"ל הרי כו', דכל בהמות לאו למזבח קיימי. רש\"י:",
+                "ליסקל. ס\"ל להאי תנא דגומרין דינו של שור שלא בפניו וא\"צ להביאו לב\"ד, דא\"ל מאי עבדי ליה, גמרא:"
+            ],
+            [
+                "דאין אומן קונה בשבח כלי. גמרא ולא דמי לגזלן שמשלם כשעת הגזילה דהכא לא כיון מעולם לגזול ולא זכה בה. ועמ\"ש לקמן בדר\"מ ור\"י:",
+                "חייב. שזה כזורק חץ והזיק בו הוא. הר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "דמי כו'. ובהקדיחה בשעת נפילה שלא היה בו שבח מעולם אבל אם הקדיחה לאחר שקלט ונעשה שבח בצמר, חייב ליתן לו גם דמי שבחו. כמו נתן לאומן לתקן במתניתין דלעיל. גמרא. ולא ידעתי למה לא העתיקום הפוסקים:",
+                "היציאה. פירש הר\"מ מה שהוציא מדמיו. ורש\"י הוסיף שכר טרחו כשאר שכיר יום:",
+                "רש\"י. ולקמן בדר\"י בהוצאה יתירה על שבח, פירשו שאם השכר פחות מן השבח שנותן לו את השכר ומסתבר ודאי דה\"נ אם השכר פחות מן היציאות דנותן לו:",
+                "ומשמע דכי יהיב ליה אגרא מחייב למיתב הצמר ולא אמרינן דקני ליה לגמרי שהרי לא נתכוין הצובע לזכות בו כלל. משא\"כ בגזלן:",
+                "רש\"י. ומשמע דוקא לדשינה קנסינן. והלכך אם בעל הצמר אינו חפץ בצמר אלא שיתן לו דמי צמרו הרשות בידו. ועתוי\"ט:",
+                "את היציאה. לפי שאין מתכוין לקנו��ו. הלכך לא דמי לגזלן דכולא שבחא דידיה היא כדתנן ריש פרקין. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "שוה פרוטה. לאשמה בה. פרט לפתות מש\"פ. ספרא:",
+                "ונשבע לו. לדברי הר\"ב בפירוש מ\"ז פ\"ד דבבא מציעא דעל כפירת פרוטה נשבעין אתי שפיר. אבל לפי דבריו בריש פ\"ו דשבועות אין נשבעין על כפירה פחותה משתי כסף. פירשו התוס' דע\"י ב\"ד אין נשבעין, והכא בנשבע ע\"י עצמו:",
+                "ומסיים נ\"י, דכתיב ביום אשמתו, דמשמע שנשבע לשקר ומביא אשמו. והר\"מ נתן טעם לדבר מפני שכבר נתיאשו מאחר שנשבע ואין באין עוד לתבעו. ולדבריו באינו נשבע אפילו, להודיעו א\"צ. אבל הטור שכתב שצריך להודיעו לומר לו כך וכך גזלתיך בוא וקח ממני:",
+                "להוליכו שאם יאנסוהו חייב להחזיר ולא הוי השבה כו'. רש\"י:",
+                "לשלוחו. עיין פרק ח' דב\"מ מ\"ג בהר\"ב, דפלוגתא דשליח בעדים שייכא נמי הכא. וכ\"ה בהדיא בגמרא:",
+                "רש\"י. וכתבו התוס' מתוך פירושו משמע דנותנו לשליח ב\"ד והוא שומרו בידו עד שיבא הנגזל. ואין נראה כו'. ומסקי דנראה דמתניתין איירי לענין אחריות הדרך דמפטר כשיתן לשליח ב\"ד ויש לו כפרה מיד וא\"צ לו להמתין עד שיגיע ליד הנגזל כיון שקיבלו שליח ב\"ד. וכן פירש הר\"מ:",
+                "ליורשיו. נראה דאתי לאשומעינן דאפילו ליורשים יוליך למדי. א\"נ לענין קרן וחומש ואשם. ולא דמי ליורשי גזלן דאין משלמין חומש. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "לילך כו'. אבל לכשיבוא מחויב לתת לו מדברי תורה:"
+            ],
+            [
+                "נתן כו'. הוא הדין אם לא נתן לו את הקרן ונשבע אתרווייהו אקרן ואחומש היה מוסיף חומש אלא אורחא דמלתא נקט דאקרן אין נשבעין ב' פעמים. והוא הדין אם נשבע על חומש דיוליכנו אחריו למדי כיון שנשבע עליו נעש' כגזלן. תוספ':",
+                "הרי זה כו'. וכן לענין דיני נשבע והודה ותנא דידן נקט בגזל. משום דפרקין בדיני גזל איירי:"
+            ],
+            [
+                "שגנבו. לעיל נקט שאכלו, לרבותא אעפ\"י שאבדו מן העולם פטור מן הכפל בטענת אבד. והכא נקט שגנבו לרבותא דאף על פי שהוא בעין חייב כפל כיון שטוען טענת גנב. תוספ':",
+                "כפל. אבל תשלומי ד' וה' לא קתני דלתני טבח ומכר כו'. משום דבקרא לא כתיב ד' וה' אלא בגנב עצמו. תוספות:"
+            ],
+            [
+                "ונשבע. ממש דאי לא נשבע לו לא היה צריך להוציא חלק הנוגע לירושתו מהגזילה. ואפשר דה\"ה לא נשבע. ונשבע דקתני משום סיפא דלוה ובע\"ח באין ונפרעין, לאשמעינן דאע\"ג דנשבע שרי בהכי. ב\"י. והסמ\"ע כתב דהדרכי משה הכריע דנשבע דוקא:",
+                "לבניו כו'. פירשו התוספ', דלבניו של גזלן או לאחיו של גזלן, כלומר בתחלה לבניו אם יש לו דהם קודמים לכל אדם בחלק המגיעו ונחשוב אותו כאלו מת הוא, והרי בניו יורשים חלקו עם אחיו, והם אין באין מכחו אלא מכח אבוה דאבא כדאמר בב\"ב דף קנ\"ט תחת אבותיך יהיו בניך. הלכך אף על פי שאין לאביהן חלק בהם כלום שהרי יש לו להחזיר הגזילה אפ\"ה הם קודמין בחלקו מההוא טעמא דב\"ב. או לאחיו כשאין לו בנים. וכ\"פ הר\"מ, אלא דס\"ל דמתניתין לאו דוקא נקט בניו ברישא דודאי כל ימי חייו אין חלק לבניו בירושת אביו. ורש\"י מפרש לבניו של אביו או לאחיו של אביו. ולשון הר\"ב א\"א לפרש כשום אחד מהפירושים. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"מ. וטעמא דאי קנאה בשינוי אין עליו אלא לשלם דמי הגזילה ולא הוי בכלל והשיב את הגזילה דהא קרא קאמר אשר גזל, אם כעין שגזל. יחזיר, כמו שכתבתי בריש פרקין. ש\"מ דקרא לא איירי אלא אם הוא כעין שגזל של�� נשתנה. נ\"ל:",
+                "עירוב פירושים אני רואה בדברי הר\"ב. דזה יצא לו מהר\"מ והוא מפרש שאין לו אחים. והר\"ב כבר פי' אין לו נכסים, כשיטת שאר המפרשים, ולדידהו י\"ל דנקט בניו כו' דשכיחי, וה\"ה אם אין לו דהירושה ממשמשת ועולה עד יעקב אבינו, ואליהם הוא נותן. וז\"ל הר\"מ, ואם לא היה אצלו אח מאביו ולא בנים (והוא פירוש דואם אין לו) או לא החזיר הוא את הגזילה לבניו (והוא פירוש דואם אינו רוצה) יתן אותו בחובו וכו'. ועתוי\"ט:",
+                "ונפרעים. דמה שמחזיר להם לא חשיב כאלו נתן להם במתנה ושלא יוכלו בעלי חוב לטרוף דאין אחריות על המטלטלים. דאינו נותן להם לשם מתנה אלא בסתמא בשתיקה מחזיר להם ואין דעתו אלא לקיים מצות השבה בעלמא. הלכך לא הויא מתנה ויכול בעל חוב לטרוף מהם. והוא ודאי אינו יכול לחזור וליקח מהן, דאז לא היה מתקיים השבה כלל אם היה יכול ליקח בעצמו מה שנתן. אבל מה שבע\"ח נוטל מתקיים שפיר מצות השבה, כיון שבעצמו אינו נוטל. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "קונם. מבואר בריש נדרים שהאומר קונם תופס החפץ בקרבן. שקונם כינוי לקרבן הוא ויהיה פירוש הלשון, קונם יהיה אם אתה נהנה כו'. ועתוי\"ט:",
+                "יירשנו. שזה כאומר נכסי עליך אסורים (נדרים פ\"ה מ\"ג) הר\"ם:",
+                "לא כו'. שזה כמו שא\"ל נכסים אלו אסורים עליך. שם. וכתב הר\"נ לאו למימרא דכיון דנכסים אסורים לו בהנאה לא יזכה בהן דהא קתני סיפא ויתן לבניו ולאחיו ואם אין לו לוה ובע\"ח כו' ואם לא זכה בגוף הנכסים היאך נותנם לבניו או לאחיו, והאיך בע\"ח באים ונפרעים, אלא ודאי נכסים דידיה נינהו אלא שאינו רשאי ליהנות מהם ע\"כ. ומש\"ה ניחא לשון ויחזיר. אבל הר\"ן העתיק ויתן. וכן הוא בירושלמי:",
+                "ויחזיר. לאו למימרא שיתנו להם ממש אלא שמראה להם מקום ואומר להם נכסי אלו אסר עלי אבא ואיני יודע מה אעשה בהם טלו לעצמכם ועשו מהם מה שתרצו. וכהאי גוונא לאו מתנה הוא אלא גוונא דהפקר. אבל הב\"י כתב שאפילו ליתנם ממש מותר כיון שמודיעם שמפני שאסורים עליו נותנם להם אין כאן טובת הנאה. ועתוי\"ט:",
+                "לאו דוקא. ועיין פרק ד' דנדרים משנה ז'. ולא תני הכי נמי אינו רוצה, משום דודאי אינו רוצה. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ונפרעים. אחר מיתה ואפילו בחייו הוה שרי בכהאי גוונא כדתנן (שם) המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל ילך אצל חנוני כו'. אלא לפי שזה אין רוצה שיהנה ממנו כלל בחייו ואינו יכול לעשות תקנה אלא מדעתו. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "לכהן. ת\"ר אשם זה קרן. המושב זה חומש. כשהוא אומר מלבד איל הכפורים, הוי אומר אשם זה קרן. ולמה קורהו אשם, שאם החזירו בלילה דלא יצא, החזירו לחצאין לא יצא, ואין חולקים גזל הגר כנגד גזל הגר כדין אשם. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "משמע דר\"ל טעטא שזכו במה שבידם כדין נכסי הגר כו' שכל הקודם בהן זכה. ותמיהני, דאי הכי קרא למאי איצטריך כו'. ובגמרא אמר אביי שמע מינה כסף מכפר מחצה, דאי לא מכפר ה\"א מהדר ליורשין, מאי טעמא, אדעתא דהכי (דלא תהוו ליה כפרה) לא יהיב ליה כו'. הא קמן דהטעם משום דמכפר מחצה. ולהך סברא בעינן קרא דלא הוה ידעינן דכפר מחצה. אלא ה\"א דאין כפרה עד שיביא קרבן:",
+                "יצא. ילפינן ליה בגמרא מקרא:",
+                "אין כו'. בגמרא יליף ליה:",
+                "אינו מדוקדק, דמשמע דאי לא נתן לבסוף עכב, וכבר פירש דהעכבה היינו על ההקרבה. וכיון שכבר קרבה אין עוד עכבה כו'. ואולי ר\"ל דלא תימא דבדיעבד סגי ליה ויפטור מן החומש, לה\"ק ולבסוף ��תן, כלומר שלבסוף יתן ולא יפטור בכך. וקרי ביה נותן. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ויאוש כדי לא קני. רש\"י. והא דדייק הר\"ב לכתוב והיא בעינה, משום וחייבים להחזיר דנקט, כלומר דחייבים להחזיר הגזילה עצמה. אבל כשאינה בעינה אלא נשתנית בשנוי דאמרן בריש פרקין דלעיל, אין חייבים אלא דמי הגזילה. והרי דין הבנים כדין אביהם:",
+                "ואע\"ג דתביעה בע\"פ היא:",
+                "בגדולים איירי דקטנים פגיעתן רעה:",
+                "כפל לשון הוא דהא בהכי איירינן:",
+                "דאלו סלעים בסלע דלא מתהני בחלוף ליכא אסורא. והא דפירש דאם חייב אדם פרוטות כו' דשרי משום שהוא כמציל מידו, היינו לומר היכא דמתכוין לתת סלע כדי לקבל פרוטות דמתהני. ש\"ג:",
+                "אין כו'. לשון הרא\"ש, כתבו התוספ' דאתי כרבנן דר\"ש מ\"ח פרק כ\"ו דכלים דאמרי סתם גזילה לאו יאוש בעלים היא. ולי נראה דכל מה שהמוכס והגב: אי נוטל הוי יאוש בעלים ואפילו אין לו קצבה. ואפ\"ה דבר מגונה הוא שיקבל אדם ממון ממקום המיוחד לגזל. עתוי\"ט:",
+                "אע\"פ שהוא עומד מחמת המלך הרי הוא כמוכס שאין לו קצבה שסתמא יותר מן הדין הוא נוטל. המגיד:"
+            ],
+            [
+                "דשינוי רשות היינו רשות עצמו. דהאיך דמקבל מהם ומהני שינוי רשותו כיון שבא לידו אחר שנתיאשו הבעלים כבר. תוספ':",
+                "נחיל כו'. הא קמ\"ל דאע\"ג דדבורים (שאינן ברשותו של אדם כמו תרנגולים ואווזים. הר\"מ) וקנין דידהו אינו אלא מדרבנן אפילו הכי אם נתיאשו אין, אי לא לא. גמרא:",
+                "מכאן כו'. כגון שהיו בעלים מרדפים אחריהם ואשה וקטן מסיחים לפי תומם ואומרים מכאן יצא נחיל זה, הואיל וקנין דבורים מדבריהם האמינום בו. גמרא:",
+                "אף כו'. תניא ר\"י כו' תנאי ב\"ד הוא שיהא יורד כו' וקוצץ כו', שע\"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ:"
+            ],
+            [
+                "דאי לאחר יאוש הרי קננהו ביאוש ושינוי רשות, כמ\"ש הר\"ב לעיל. ואע\"ג דלפני יאוש הוא. (ובריש פרקין פירש הר\"ב לפני יאוש חייבים לשלם) נוטל הדמים מפני תקנת השוק. פירש\"י על שקנאו לוקח בשוק בפרהסיא ולא הבין בו שגננ:. עשו לו תקנה שישלם לו בעה\"ב מעותיו. ואפילו למ\"ד סתם גניבה יאוש בעלים. מיירי בבעלים מרדפים את הגניבה. ובספרים ליכא יאוש כלל שיודע שיבואו ליד ישראל. תוספ'. ונ\"ל דלהכי תני ספרים, לגלויי דכליו לפני יאוש איירי, והוו דומיא דספריו. ואי לא תני כליו, ה\"א דספריו היינו ספרי תורה דאסור למכרם. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וטעמא דהא מאבד את שלו להציל את של חבירו, ובכי הא לא מחייב להשיב אבירה, דאבדתו ואבדת חבירו שלו קודמת, כדתנן סוף פ\"ב דב\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "שכרו. גמרא, כשעקל בית הבד כרוך עליה. פירש\"י חבית של דבש קשורה בעקל ולא ישפך הכל אלא מנטף מעט מעט וליכא הפקר ע\"כ. ולא יכול לומר מהפקרא קא זכינא בהנך דמשנה ב':",
+                "חייב. מלשון הר\"ב מ\"ט פ\"ב דב\"מ משמע שצריך שיאמר לו שיציל. ודוקא במקום שיש לו הפסד כי מתניתין. אבל כשאין לו הפסד איתא בגמרא דף קי\"ז דאפילו א\"ל בעל האבידה תציל ואתן לך כך וכך, אין לו אלא שכרו, דיכול לומר משטה אני בך:",
+                "מאתים. אורחא דמילתא נקט דאי שניהם שוים למה יניח שלו ויציל של חבירו. וכ\"כ סמ\"ע:",
+                "א\"ל. ה\"ה בפני בית דין. כדתנן במ\"ט פ\"ב דב\"מ. אלא משום דרישא מיירי ודאי כשיש שם הוא, מחית לסיפא בחד מחתא:"
+            ],
+            [
+                "מחמת כו'. דייקינן בגמרא מדלא קתני ואם לאו כו'. משום דהא מרישא שמעינן לה. והאי אם מחמת הגזלן מלתא אחריתא אשמעינן היכא דאנסוהו להראות כל מה שיש לו והראה שדה זו שגזל בכלל שדותיו. כיון דלא אנסוהו להראות אלא על שלו לא הוה ליה להראות אותה שדה שגזל שאינה שלו:",
+                "שטפה כו'. שהיתה על שפת הנהר והגביה שפתו. והמים שוחקין וכורין תחת השפה ומתפשט בתוך השדה. רש\"י:",
+                "הרי כו'. בגמרא יליף מכלל ופרט וכלל מה הפרט כו' יצאו קרקעות ועבדים ושטרות:"
+            ],
+            [
+                "לא כו'. אין זה יכול לכופו לקבל חובו או פקדונו במדבר דלאו מקום שימור הוא. רש\"י. כלומר אבל אם החזיר וקבלו פטור:"
+            ],
+            [
+                "נ\"ל דלאו למימרא שצריך שיטעון אותו דמה לי ליה ולטענתו דכיון דהלה מסופק בפרעון אינו יוצא ידי שמים עד. שיצא ידי ספקו והלכך אפילו אינו טוענו כלום. וכן בגמ' אמרו דלא תבעו ליה ולא אמרו דטען שמא כו' אלא שאם אומר ברי לי שלא הלויתיך היה זה פטור אף לצאת ידי שמים, מידי דהוה טענו חטין והודה לו בשעורין דפטור אף שעוריו. (ומובן ממילא דאף כשהנתבע יודע בברי שחייב פטור כמו בטענו חטין כו')",
+                "פטור כו'. על פי ב\"ד אבל לצאת י\"ש חייב כיון דמסתפק ויש כאן תובע בברי:"
+            ],
+            [
+                "נגנב. נראה לי דמשום סיפא דפטור תנא נגנב דלא תימא דוקא מת מעצמו פטרינן ליה:",
+                "והלכך אפילו מת חייב כדתנן במתניתין. ומה שכתב הר\"ב שבגרמתו נאבדה ה\"ה במת. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עצים. מיירי בשומרי פירות מחוברין באילנות:",
+                "וקאי על נשים. וז\"ל הה\"מ, העגלים שם בזול והאשה מגדלתן ומוכרתן:",
+                "אסור. מפני שהן בחזקת גניבה. הר\"מ:",
+                "מ\"מ. מבל אדם ואם אמר הטמן אסור. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שהסורק מוציא ע\"י הקוצים. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "יתר כו'. כולן לבעה\"ב וטעמא דבקפידא תליא מלתא. וכי הוי מידי דלא חזי ליה לא קפיד אבל במידי דחזי ליה קפיד. ויתר מכאן חזי ליה וקפיד אכולה דהא הכל חזי ליה כדאשכחן בדין האונאה. טור:",
+                "בגמרא מסקינן כמלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט דהיינו אורך מלא ב' מחטין:",
+                "אורחא דמלתא נקט כו'. והוא הדין נמי איפכא שקבלן עשה אצל בעל הבית ושכיר יום בביתו דהוי דינא איפכא. דכולה מלתא תליא במקום המלאכה אם הוא אצל בעל הבית קפיד בעל הבית על הכל. לפי שכיון שהיציאות הם אצלו קפיד עליהם. מה שאין כן כשאינם אצלו לא קפיד עלייהו דלא טרח בהו לאייתוניה גביה. וזה שדקדק הר\"ב לכתוב כשכיר יום בכ\"ף הדמיון:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nezikin/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bava Kamma/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,556 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bava Kamma",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Bava_Kamma",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ארבעה. מנינא למעוטי דר' אושעיא ודר' חייא (דמנו נמי לנזקי גופו). דתנא דידן בנזקי ממונו קמיירי בנזקי גופו לא קמיירי. גמרא:",
+                "להנך דכתיבי בקרא בהדיא. רש\"י:",
+                "נזיקין. שעושין נזק. ונזקין שם ההיזק. הר\"ן. ועתוי\"ט:",
+                "כיחו רוק הפה. ניעו לחות החוטם. רש\"י וע\"ע. תולדה דבור לקמן מ\"ג, ופ\"י דב\"מ מ\"ד:",
+                "והא דלא נקט שן. דה\"א אפילו היכא דאין הנאה להיזקה ולפיכך נקט לישנא דמבעה דמשמע לישנא דגלויי כו' דהיינו להנאתה. שפעמים נגלין פעמים נכסין דהיינו בשעת אכילה. נ\"י:",
+                "וההבער. יש להקשות אמאי לא תני אש. וי\"ל דאש יש. להבין מסתמא שהוא בענין שדולק האש בשל חבירו וקרא קאמר כי תצא אש אפילו מעצמה לכך קאמר ההבער והוא לישנא דקרא לא תבערו וכו', ומיירי מסתמא דבשלו הוא מדליק ה\"נ דכוותיה. ועתוי\"ט:",
+                "לא הרי כו'. פירוש אין קולתו של שור כקולתו של מבעה. דה\"א רגל כו', כמ\"ש הר\"ב. ולפיכך אי כתב רחמנא שור לא אתי מבעה מניה שהיא קיל מניה. והא דלא שנאה משנתינו הק\"ו כמו שאמר לא זה וזה כו', משום דחד מחד קל למצוא חומר באחד מבחבירו. תוספ' וע\"ע:",
+                "האש. והא דלא הדר ותני לא הרי האש כהרי שניהם כדקא הדר ברישא, משום דטרחא ליה מלתא. נ\"י. ס\"ל דיש באש מה שאין בשניהם לפי שכח אחר מעורב בו ואין הולך. לדעתו כמו שורו. ועתוי\"ט:",
+                "אבל מבור לחוד לא נפיק דאיכא למפרך מה לבור שתחלת עשייתו לנזק כו' והתנא האריך, להגדיל תורה ויאדיר. תוספ':",
+                "דכתיב ובער בשדה אחר. רש\"י:",
+                "כדי נסיב לה, דהא בור איצטריכא ליה למכתב, דלא אתי מכולהו, כדתנן במתניתין:",
+                "ולר\"י דמ\"ה פ\"ו דמחייב טמון, י\"ל כמו שכתבו התוספות דהמ\"ל דכולהו אצטריך למכתב, דאי הוה נפקי מבור הוה פטרי בהו כלים. ולר\"י אה\"נ דאצטריך מש\"ה:",
+                "אע\"ג דלא דמי לחד מהני אבות אי יכולין לאתויי מתרתי או מתלת או מטפי בהצד השוה לחיובא מחייבינן ליה. הר\"ן:",
+                "ושמירתן כו'. שנתחייבת בשמירתן מחמת שהם ממונך. או שנמסרו לך לשמרן. או שעשית בהם מעשה שתתחייב בשמירתן כו'. לאפוקי היכא דמסרינהו לאחרים לנטרינהו כדחזי ופשע בהן השומר דהשני חייב והראשון פטור. ולאפוקי נמי היבא דנטרינהו כאורחייהו ואזיק דפטור. נ\"י:",
+                "חב. האי תנא ירושלמי הוא דתני לישנא קלילא, ולא תני חייב. גמרא:",
+                "תשלומי. להכי נקט לשון השלמה, דפחת נבלה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין, דניזק הוי. והמותר משלם לו מזיק. בגמרא דף י. וה\"ה דשבחה דבין מיתה להעמדה בדין, דניזק הוי. נ\"י. ועתוי\"ט:",
+                "דהא מיטב שדהו דהאיך דקא משלם משמע. גמרא:",
+                "וילפינן מבור דכתיב ביה ישיב לרבות שוה כסף. נ\"י:"
+            ],
+            [
+                "אבל אם ניזק פליגי תנאי. ומ\"מ פסקו כמ\"ד אף לנזקין האחרון חייב. והטעם מפני שהאחרון העתיקו ממדת נזקין למדת מיתה ומפני כך חייב בכל. הה\"מ:",
+                "מעילה. מעילה הוא דלית בהו הא מקדש קדשי חייב בנזקין כגון. קדשים קלים שאין בהם מעילה מחיים. אלא אימורים לאחר זריקת דם. מני ר\"י הגלילי היא דאמר ממון בעלים הוא כו':",
+                "בגמרא פריך מאן תבע ליה. אלא דנגרן תורא דהפקר לתורא דידן וקדם חכה בו אחר. א\"נ נגרן ואח\"כ הקדיש ואח\"כ הפקיר שנאמר והועד ��בעליו והמית איש וגו' השור יסקל וגם בעליו יומת. ומשמע שיהא לו בעל בשעת מיתה והעמדה בדין וגמר דין. והאי קרא אע\"ג דבשור שהמית אדם כתיב אם אינו ענין למיתה דז' שור כתיבי תנהו ענין לנזיקין. ועתוי\"ט:",
+                "לאו דווקא לחבירו, דה\"ה לשור נמי דינא הכי ואשגרת לישנא דגמרא נקט. ועתוי\"ט:",
+                "דבעינן ובער בשדה אחר. ומש\"ה אם היתה מיוחדת לפירות וכו' והזיק בשן ורגל חייב. דשדה אחר קרינן ביה. רש\"י:",
+                "וכשהזיק כו'. לאתויי קרן דכתיב כי יגח ואין נגיחה אלא בקרן כו'. גמרא. וכשהזיק כו' דרישא, לא דרשינן ליה, דלאו יתירא הוא. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "שכל ממונו של המזיק במקום שמונח שם דומה לבור והוי תולדתו:",
+                "ואפילו היה נראה שהנזקין שוין, לא אמרינן יצא זה בזה בלא שומא. לפי שמתוך השומא יעלה בדקדוק כו'. נ\"י:",
+                "דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי. ועתוי\"ט לדין דהאידנא כמ\"ש במ\"ג פרק ט' דכתובות:",
+                "דנין דיני קנסות. רש\"י. ואע\"ג דמתניתין לא איירי בקנסות דהא שור לרגלו ומבעה לשינו מפרשינן ליה, מכל מקוום מרמז לנו התנא במתניתין אפילו במילי דלא איירי ברישא. תוספ':",
+                "בגמרא עביד צריכותא לאשמעינן תרוייהו. ואם תאמר מאי שנא הכא דאשמעינן דפסולים הא פסולים לכל עדות. כתב הר\"מ דסלקא דעתך אמינא דנקל בנזיקין לרוב מאורעיהם, ולימעוט הזדמנות עליהם עדות כשרים, לפי שההכאות על הרוב במעמד עמי הארץ העבדים העכומ\"ז הם. ועתוי\"ט:",
+                "והנשים דהשוה אשה לאיש. תוספ':",
+                "ואע\"ג דתנן לה חדא זימנא בתשלומי נזק. מפרש בגמרא חדא בתם וחדא במועד, וצריכא כו':"
+            ],
+            [
+                "אינה כו' משום דתני שן ורגל דמועדין מתחלתן נקט אינה מועדת ולא תני הבהמה תמה:",
+                "לישוך. נשיכה כיון דאין הנאה להזיקה כשן הוי תולדה דקרן. רביצה ובעיטה כיון דאין הזיקו מצוי כרגל הוו תולדה דקרן. גמרא:",
+                "דעל ידי העדאה דעדים אתי בהו חיוב נזק שלם. הלכך חדא מלתא היא. רש\"י:",
+                "כלומר הך בבא דמתניתין. אבל רישא על כרחך רבנן היא. דהשן מועדת כו' ע\"כ בחצר הנתק, דבעינן ובער בשדה אחר, ותנן הבהמה אינה מועדת כו' אלמא קרן בחצר הניזק חצי נזק משלם. וה\"ק בגמרא רישא רבנן וסיפא ר\"ט. ועתוי\"ט:",
+                "והאדם. הרי חמשה. ובבעלי חיים קמיירי להכי לא חשיב בור ואש. רש\"י:",
+                "הזאב. חסורי מיחסרא והכי קתני, ויש מועדים אחרים כיוצא באלו הזאב כו'. גמרא:",
+                "מועדין. אפילו בנשיכה ובכל נזקין. רש\"י:",
+                "תרבות. שגידלן אדם בביתו. רש\"י:",
+                "מה כו' אלא. אין לפרש כפשוטו דהא איכא עוד דשייר על פי עצמו דקנסא הוא ומודה בקנס פטור. וחצי כופר דתם פטור אלא הוא כמו אין בין. ועתוי\"ט:",
+                "דמאי עלייה מעולה שבנכסיו כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואע\"ג דאמרן לה בפרק דלעיל, איידי דבעי למתני תולדה דהיינו הבהמה מועדת תנא אב בששברה ברגליה ממש. נ\"י:",
+                "מבעטת. אגב דשוה לצרורות נקט לה הכא. תוספ':",
+                "ותו נפקא מינה דהוה תולדה דרגל. היינו לשלם מן העליה, כיון דמועד מתחלתו אלא דהלכה אפקיה לחצי נזק. ועתוי\"ט:",
+                "דרסה כו'. ואע\"ג דכבר שמענו מ\"מ איצטריך לאשמעינן דסד\"א משונה הוא בהך דריסה הואיל ודרסה בחוזק כל כך שניתז השבר על כלי אחר ושברו, מסתמא להזיק נתכוונה, קמ\"ל דלא. א\"נ קמ\"ל דמשכחת ליה נזק וחצי נזק בחד מעשה בהדדי כהאי גוונא. נ\"י:",
+                "להלך. תנא רגל וה\"ה שן. נ\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הבהמה. היינו שן היינו בהמה אלא דקתני שן דחיה קתני שן דבהמה לאשמעינן דאע\"ג דבעירה כתיב חיה בכלל בהמה כו' ודאתיא מדרשא חביבא ליה ונקטיה ברישא. גמרא:",
+                "כלומר דאל\"ה כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור. גמרא:",
+                "כפי שהיה צריך ליקח שעורים למאכלה רש\"י. והר\"מ כתב כגון חמור שאכל י' ליטראות תמרים ישלם דמי י' ליטראות משעורים:"
+            ],
+            [
+                "שקפצו. ולא שנפלו, כגון היכא דמקרבו כלים לכותל ואי הוו קפצי לברא ממנא הוי קפצי, וכי נפלו אונס הוא ופטורים, דהא לאו פשיעה היא אפילו לענין קפיצה, דהא כי קפצי לברא הוו קפצי. אבל אי הוו בענין שכשיקפצו הוו תברי כי נפלו נמי חייבים. ואע\"ג דבנפילה אניסי הוא, הוה תחלתו בפשיעה לגבי קפיצה וסופו באונס, וחייב. ומתניתין דמרחקו הכלים, ומש\"ה חייב על הקפיצה. ועל הנפילה נמי היה חייב, אבל מש\"ה לא קתני נפלה, לומר דלפעמים פטור בנפילה והיינו היכא דמקרבי, ואז פטור אף על הקפיצה. נ\"י:",
+                "ופעמים שהגחלים נדבקים בה. הר\"מ:",
+                "דבגדיש של בעל החררה דהשתא הוי ברשות הניזק דבעינן ובער בשדה אחר. בגמרא:",
+                "דבאדיי אדויי היא מתניתין ועל כולה גדיש חצי נזק. ואיכא נמי אוקמתא בגמרא באנח אנוחי, ועל מקום החררה נזק שלם. ובהכי מתפרשא מתניתין טפי שפיר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "תם. פשיטא דכל שלא הועד תם הוא. אלא הכי קבעי איזה שיקרא תם אחרי העדאה. נ\"י:",
+                "ואינו נוגח. די אפילו בפעם אחת, דמסתמא חזר לתמותו, כו' ומ\"מ חזרה של ג' ימים פשיטא דסגי. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל מנגף ואילך. דאלו נגח קרן גופיה:",
+                "נ\"ש. דאמר קרא ישלם, תשלומין מעליא, ולא תילף בק\"ו מקרן שלא לחייב אלא חצי נזק. כדאיתא בגמרא:",
+                "קרן מרגל. כלומר קרן ברשות הניזק מרגל ברשות הניזק. ומה אם במקום שהיקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים החמיר בקרן, נמצא שרגל קלה וקרן חמור. מקום שהחמיר על השן ורגל הקלים לשלם נזק שלם ברשות הניזק, אינו דין שנחמיר בקרן שהוא חמור. נמצא דאתינן למילף קרן חמורה מרגל הקלה ולא קרן מקרן. נ\"י:",
+                "יותר מעט משבעה וכיון דאפקתיה משבעה דהיינו הסגר אוקמה אשני הסגרות. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ישן. משום שוגג איצטריך. דלא תימא דלא מחייב שוגג אלא כשהוא ער, אבל ישן אנוס הוא, קמ\"ל. נ\"י:",
+                "הוא מהירושלמי. וטעמא דשני הבא אצלו הוא פושע. נ\"י:",
+                "בגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "מדקתני סימא דומיא דשבר הכלים, מה התם נזק אין, ד' דברים לא, אף סימא כו'. גמרא. ולשון אפילו שכתב הר\"ב, אינו מדויק. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "משום דאדם בעל מחשבות הוא ואגב טרדא דלביה לאו אורחא לעיוני ומיזל. נ\"י ועתוי\"ט:",
+                "החבית. פתח בכד וסיים בחבית לומר לך היינו כד היינו חבית. למאי נ\"מ למקח וממכר. עיין בגמרא:",
+                "נשברה. שלא הניח אלא נתקל ונשברה. והיינו דהר\"ב קרי ליה נתקל למזיק בכדו שנשבר:",
+                "כלומר ובלאחר נפילה פליגי. דהא בדר\"י מפרש במתכוין, אם נתכוין לזכות בחרסיה, היינו אחר הנפילה, דאי בשעת נפילה לא שייך לומר נתכוין לזכות בחרסיה אלא מתכוין לשוברה כפירש\"י. וקשה דא\"כ תרתי למ\"ל, מים וחרסים. ובגמרא חדא לשעת נפילה (דביה נמי פליגי), וחדא לאחר נפילה, ועתוי\"ט:",
+                "דמתכוין להשליכה ממש ל��כא למימר, דא\"כ הוה משמע דבכגון האי הוא דמחייב ר\"י, אבל אם לא כיון להשליכה אע\"ג דהוי פושע לגבי נפילה פטור. וליתא, דע\"כ לא פטרי רבנן דר\"מ אלא במפקיר נזקיו דנתקל:",
+                "הו\"ל כהפקר דאתי ממילא. הרי\"ף:"
+            ],
+            [
+                "השופך כו'. ואפילו אפקרינהו דהכא שופך ומצניע שלא באונס. וקיי\"ל לעיל דמפקיר נזקיו שלא באונס לכולי עלמא חייב. נ\"י:",
+                "בנזקו. פירוש, דעצמו ולא כליו:",
+                "בקוצים. שעשה גדר קוצים דסתם גדר של אבנים הוא. דכתיב וגדר אבניו נהרסה. רש\"י:",
+                "שנסמך אדם שם יותר מן הראוי. נ\"י:",
+                "שנפל כיון דאניס צריך לן לאוקמי הך סיפא בדלא אפקרינהו ואתזק לאחר נפילה דהו\"ל לסלק ולא סילק, דבהכי מודה ר\"י, כדתנן אם נתכוין כו' נ\"י:"
+            ],
+            [
+                "זכה. ואע\"ג דכהפקר הם חייב בנזקו דמפקיר נזקיו שלא באונס חייב:",
+                "וקשה דרשב\"ג אדרשב\"ג דמ\"ה פ\"י דב\"מ. ושמא אין הענינים שוים. תוספ' ועיין תוי\"ט:",
+                "ההופך. מדלא קתני המגביה ש\"מ בלמטה מג' ובמתכוין לזכות בו, דחייב משום ממונו. אבל אם הגביה ג' דאסתלקא מעשה ראשון אע\"פ שלא נתכוין לזכות בו חייב. דהא קיי\"ל מפקיר נזקיו שלא באונס חייב. בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "חייב. ואילו כל הקודם בהן זכה לא קתני. דגלל דבר שאין בו שבח ברה\"ר הוא, לא קנסו. גמרא. דמאן דמפיק להו לנקות חצירו הוא דמפיק, ולא עביד לשהויי התם. ר\"נ:",
+                "ואע\"פ שלא הזהיר לזה שנתקל בו מפני שהוא טרוד בנפשו. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "וזה כו'. ופגע זה בזה. רש\"י:",
+                "עמד. כגון שלא הוה ליה לעמוד, והיינו שלא עמד אלא לנוח. אבל עמד לתקן הקורה דאורחיה הוא, פטור. דהא במשנה ד' לעיל לא מחייבינן ליה לנתקל אלא כשהיה יכול לעמוד, ש\"מ דכל כי אורחיה לא הוי פושע. גמרא:",
+                "חייב. ולא אתולדה דבור מחייבינן ליה, דא\"כ לא חייב אחבית, דבור פטור בכלים. אלא כיון שאינו מוטל לארץ דלא שליט בגופיה, אלא קאי אנפשיה, כמאן דאזקיה בידים דמי. נ\"י:",
+                "בנרו בו'. י\"ל דקמ\"ל דאף דפשתן בהריחו האש נשרף וברי הזיקא הוה ליה לבעל הנר ליזהר ביותר ולעולם ניחייביה קמ\"ל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אבל בגמרא קאמר נמי בין השמשות:",
+                "ובסתמא לצרכי שבת דיינינן ליה דזיל בתר רובא ואפילו לא נקיט מידי בידים. דהא בעי למימר עשרתם וערבתם כו' או למשוח פניו ידיו ורגליו, או לשנויי כסותיה. אבל אי בריר דלא רהיט אלא לשאר צרכיו דלא שייכי בהו צרכי שבת, כבחול דמי. נ\"י. ובר\"מ משמע, דאפילו רץ לשאר צרכיו ברשות הוא כדי שלא תכנס שבת והוא אינו פנוי. ועיין שו\"ע פימן שע\"ח. ועתוי\"ט:",
+                "פטורין. שכל אחד גרם לעצמו חבלה זו. ולא הזיקו ממש במתכוין אלא כלומר הוזקו זה בזה. תוספ'. וכתב הנ\"י דבע\"ש, שמה שהוא בחול משונה כע\"ש הוא ברשות. ל\"ש מהלכים זה לקראת זה או זה אחר זה פטורים. אבל שניהם רצים דפטורים בחול. משום דכי הדדי נינהו איכא לאפלוגי כדפלגינן לעיל. בין מהלכין זה לקראת זה או זה אחר זה. או מיהר האחרון או עמד הראשון:"
+            ],
+            [
+                "והזיק. שנתזה חתיכה מן העץ המתבקע או נשל הברזל מן העץ. נ\"י:",
+                "אחר. בגמרא מצרכינן להו. דאי אשמעינן מבקע ברה\"י והזיק ברה\"ר, ה\"א משום דהו\"ל לאסוקי אדעתיה דאי מטיא בקעת התם היה מזיק כיון שרבים מצויין שם. אבל כשמבקע ברה\"ר והזיק ברה\"י שאין רבים שם אימא לא מחייב. ואי אשמעינן מבקע ברה\"ר משום דלא ברשות קא עביד דמאן יהיב ליה רשותא אבל מבקע ברה\"י דברשות קא עביד אימא לא מחייב. ואי אשמעינן הני תרתי הא משום דשכיחי כו' והא כו' אבל כשמבקע והזיק הכל ברה\"י אימא לא, צריכא. וכתב הנ\"י דלא זא\"ז קתני:",
+                "חייב. נזק שלם. דכחו הוא וכגופו דמי וקיי\"ל אדם מועד לעולם נ\"י:"
+            ],
+            [
+                "ח\"נ. ומגופו. דאם האחד אינו שוה כל כך. אינו מנכה לו אלא מה שיוכל לגכות מגופו נ\"י:",
+                "לומר לך שהתם משלם נ\"ש בנגיחה זו. כגון אם חבל מועד בתם נ' ותם במועד מ'. הדין נותן שישלם המועד בתם ל', קמ\"ל שאין משלם אלא י' דהיינו יותר על מה שהזיקו תם. וסברתו משום שהתחילו כאחת אין כאן חבלה אלא במותר. הרא\"ש ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "השור. קמ\"ל דהוחלט השור כר\"ע. ודלא כר' ישמעאל דאמר יושם השור דמזיק בעל חוב דניזק הוא ויתן לו המזיק דמי השור. גמרא:",
+                "ולא קיימת כו'. ור\"מ מקיימו פחת שפחתה מיתה מחצין בחי, שאם פחתה משעת מיתה ועד שעת העמדה בדין, פחת דניזק. ור\"י אי למחצין בחי לחוד קאתי א\"כ נכתוב ואת, מאי וגם, ש\"מ תרתי, דשתפיה רחמנא בשבחא. ומיהו אם עלה השבח יותר מהזיקו לא פליג בשבחא דבעלים משלמין ואין בעלים נוטלין. גמרא ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "פטור. ה\"ה לשאר ד' דברים לבד מנזק, דאדם חייב ושור פטור. וכ\"ש בשת דבעי כונה טפי אלא דנקט בשת לאשמעינן הוא דומיא דשורו מה שורו מתכוין להזיק ואין מתכוין לבייש. אף הוא אע\"ג שאין מתכוין חייב. נ\"י:",
+                "באביו ואמו. דמריה. נ\"י:",
+                "שורו כו' בשבת. שור אפילו בחול חייב. ומיהו חצי נזק דמשונה הוא. אלא נקט שור בשבת לאשמועינן דמיירי באדם דומיא דשור דעביד בשוגג ואפ\"ה פטור מתשלומין. נ\"י:",
+                "ולא דמי לחררה דפ\"ב מ\"ג דצרורות קרי ליה. ונפקא מינא לשלם מן העליה דחררה אורחא שנדבקין בה גחלים:"
+            ],
+            [
+                "פירוש לא כן היה. ומצינו לישנא דלא כי בטענת שמא הלכך מצית למימר דניזק טוען ברי ומזיק טוען שמא ואפ\"ה תנן המוציא מחבירו עליו הראיה. וא\"כ שמעינן מהא מתניתין תרתי, חדא דאפילו היכא דיש רגלים לדבר דהאי תורא אזקיה מדחזינהו דקא רדיף בתריה. לא אמרינן איהו אזקיה אפילו בברי ושמא. ואידך דגרמא בנזקין פטור. דהא הכא דמודה נתבע דבסלע לקה מחמת היאך דהוה קא רדיף בתריה, ואשתכח דאיהו גרם ליה למלקא בסלע ואפ\"ה פטור. הרמ\"ה ונ\"י:",
+                "ודוקא כי איכא סהדי דחד מנייהו אזיק הוא דאמרינן שניהם חייבים. אבל היכא דליכא סהדי בהכי אע\"ג דמודה מרייהו דחד מנייהו אזיק פטור. דהא אפילו יודה דהאי תורא הוא דאזיק נמי לא מחייב דקיי\"ל פלגא נזקא קנסא ומודה בקנם פטור. נ\"י:",
+                "ולא אמרינן כיון דיוחלט השור כמ\"ש במשנה ט', משעת נגיחה קם ליה ברשות הניזק. וממ\"נ אית ליה חלק באחד מהם להוי כשני שוורים של שני שותפים שאם נאבד האחד נאבד לשניהם, קט\"ל דשאני הכא שלא נתברר באיזה מהן הוה ליה חלק מצי למימר אייתי ראיה דהאי הוא דאזקך. הרא\"ש:",
+                "רש\"י. ותמיהני דהא קיי\"ל יוחלט השור. וא\"כ לא יוכל לסלקו בזוזי. ולשון נ\"י, והקטן תקח. תוי\"ט. ולי נראה לישב דברי רש\"י ז\"ל. ע\"פ מ\"ש לעיל באות ל\"ה בשם הנ\"י דדוקא כי איכא סהדי דחד מנייהו אזיק כו' א\"כ כל הצדדים הנאמרים היינו לחייבו בתשלומין דהרי עכ\"פ אחד מממונו הזיק אבל לענין להחליט השור כיון דאין העדים יודעים איזה מהן הזיק אמרינן לענין החלטת הקטן דלמא הגדול הזיק. ולעולם אינו משלם ��ו רק דמי הקטן. ולשון הנ\"י והקטן תקח, אינו לענין החלטת השור שיטלנו בלא חפץ הבעלים אי רוצה לסלקו בדמים אלא שפי' טענת המזיק היא. ואף אי נימא לפרש לשון לא כי שהמזיק אומר ברי שהקטן הזיק, עם כל זה לענין ההוא חיובו דהחלטת השור הוי מודה בקנס דהא מצד העראת העדים אי אפשר להחליט שום אחד מהן עוד זאת דהוי טענו חטין והודה לו בשעורים דהרי הניזק אומר שהגדול נחלט לו ואין לו בגוף הקטן בלום. ודוקא לחייב ממון אמרינן דעכ\"פ דמי הקטן יקח. ואכ\"מ להאריך:",
+                "מועד. אשמעינן דאפילו לר\"א דאמר בב\"ב דף צ\"ג גמל האוחר בין הגמלים בידוע שזה הרגו מודה הכא דלא תלינן במועד, כיון דשניהם רצין. תוספ':",
+                "ובאחד תם אי נמי בששניהם תמים בלאו האי טעמא פטור, דהא מודה בקנס פטור:",
+                "ואע\"פ שמודה בקנס פטור. פלגא נזקא שאני משאר קנסות, שאם תפס אין מוציאין מידו. הרא\"ש:",
+                "היינו אי תפס בסהדי. אבל בלא סהדי דאית ליה מגו דלא היו דברים מעולם אפילו שיעור תביעתו, כשתובע ברי, לא מפקינן מיניה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "והיכא דמי כגון שראה שור ונגח. וראה שור ולא נגח. וראה שור ונגח. וראה ב\"פ ולא נגח. דאפילו מועד לסירוגין לא הוי. רש\"י. ומצי לפרושי נמי כגון דלא אייעד בב\"ד וכדתנן במ\"ד. אלא משום דמסתמא מיעדין בב\"ד להכי לא פירש כן:",
+                "כלומר וכרבי ישמעאל ס\"ל דיושם השור ולא הוי אלא בעל חוב דידיה, ולפיכך כשתפס בחובו נעשה שומר שכר:",
+                "כלומר וכר\"ע ס\"ל דאמר יוחלט השור לחצי נזקו. ונמצא שאם כחש או שבח הוא ברשות שניהם לא נעשה שומר אלא מחלקו, דעל כל אחד מוטל לשמור חלקו. אבל לר\"י שאין לו חלק מבורר בגוף השור לשעבודא בעלמא הוא דתפיס ליה, והוי כמו ראובן שחייב לשמעון מנה ותפס שמעון משל ראובן חפץ ששוה מאתים כדי לפרוע ממנו שחייב בשמירת כל החפץ. אבל לר\"ע הוי כמו חפץ של שניהם שלפעמים זה שומרו ולפעמים זה ולעולם אחריותו על שניהם. הרא\"ש:",
+                "האחרון כו'. ואע\"ג דקיי\"ל דשותפין חולקין כפי מספר השותפין לא לפי המעות כמ\"ש במשנה ד' פ\"י דכתובות. היינו טעמא לפי שלא נשתתפו לדעת והוי להו כלוקח זה בשלו וזה בשלו. דקיי\"ל דחולקין לפי המעות. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "ואינו. מסקינן בגמרא דלא תנינן בוי\"ו אלא אינו מועד. ודינא קאמר דאייעד לחד מינא אע\"ג דלא מתרמי ליה מינא אחרינא למחזי אי נגדן ליה אי לא. מסתמא אינו מועד. אלא לאותו מין שהועד. לו. נ\"י:",
+                "נ\"ל דבעי לפרש קטנים דבהמה מה היא. דלא תימא דקה וגסה, אלא תרוייהו בחד מינא. וה\"ה באדם. ועתוי\"ט:",
+                "לגדולים. מסתמא אפילו לגדולים דההוא מינא ולא אמרינן הואיל ופרץ בההוא מינא. ל\"ש גדולים דידיה ול\"ש קטנים דידיה. גמרא:",
+                "לשבתות. בעו מיניה כיון דמהניא חזרה דג' ימים, למסתר העדאה גמורה לדידך (בפ\"ב מ\"ד). הרי כו' ואינו מועד לימות החול שבינתיים מהו. מי אמרינן כיון דחזא בימות החול שבינתיים ולא נגרן סתר להו לשבתות כו' כ\"ש דמהניא למסתר מקצת ימי העדאה. נ\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ולפירוש הב' צ\"ל שהעבירו לפניו בני אדם:"
+            ],
+            [
+                "שנאמר כו' ואע\"ג דלגבי תם כתיב. בההיא אנפא דחייב בתם חייב במועד כדאיתא בגמרא. הילכך כיון דמיעט קרא רעהו, כל היכא דלא שוו ניזק ומזיק להדדי ודאי לאו רעהו קרינא בהו ומפטרו, נ\"י:",
+                "פטור. בגמרא פריך הא תנינא ליה חדא זימנא (ספ\"ק מ\"ב) ומשני תני והדר מפרש. וארישא לא פריך, דהך דהכא לגופא, ולעיל לפרושי באיזה הקדש:",
+                "משום סיפא איצטריך דרישא מרעהו נפיק רש\"ל. ובגמרא מפרש מאי ואומר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "חרש. בחרש שאינו שומע ואינו מדבר עסקינן דהוי חרש מעיקרו. אבל פקח ונתחרש, בר דעת הוא וחייב בכל דינין שבתורה. נ\"י:",
+                "וממילא דה\"ה בחרש ושוטה. והתוספ' תמהו דלא דמי להתם דמיירי בהזיק בחיי האב משום דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב\"ח. ומסקי, דהטעם כיון דחס רחמנא על התם שלא ישלם נזק שלם הלכך לגבי יתמי חסו עלייהו:",
+                "אפוטרופוס. ואע\"ג דלגבי היזק דגופייהו קא פסיק תנא במ\"ד פ\"ח פגיעתן רעה, שאני התם דלא אפשר לאפוטרופוס למיקם בנטירותייהו ואי מוקמא למיגבא מממונייהו מכלינן להו לממונייהו. אבל גבי שוורין אפשר. נ\"י:",
+                "כלומר אחר ההעדאה:",
+                "ואע\"ג דאין נזקקין לנכסי יתומים אלא לג' דברים (בריש פ\"ו דערכין). הכא שאני, דאי אמרת מעליית אפוטרופוס ממנעי ולא עבדי. גטרא. ואפילו לאבא שאול דמ\"ד פ\"ה דגטין כו', דהכא אינו נחשב לנאמן בשביל זה אלא הוא כשומר בעלמא שלא יזיק לעולם. תוספ' בשם הירושלמי:",
+                "דיכולין יתומים למימר אי הוו מיעדי ליה באנפי דילן הוה עבדינן ליה שמירה מעולה ולא הוי נגרן. ולפיכך דיינינן ליה כתם עד שיעיד בפני בעלים. ולית הלכתא כר\"מ לגבי רבי יוסי. נ\"י:"
+            ],
+            [
+                "כופר. דכופר במועד כתיב. ומשלם ליורשים כו'. נ\"י. והיינו דמי ניזק. ועתוי\"ט:",
+                "ובמועד לעכומ\"ז הוי מועד לישראל. דלא כגירסת גמרא דידן. נ\"י:",
+                "וכלומר שתי פעמים. וכן הוא בגמרא:",
+                "מיתה. דבתם נמי כתיב סקל יסקל. רש\"י:",
+                "בגמרא יליף להו. ודוקא בבן קיימא ודאי. אבל בן ח', ואפי' בן ט' פחות משלשים פטור. דמספיקא לא מפקינן ממונא. נ\"י. ועתוי\"ט:",
+                "עבד כו'. בעבד כנעני המוטבל לשם עבדות קאי. דכיון דשייך במצות חייביה רחמנא לתורא קטלא עלויה. דהא מריה דתורא הוה מחייב נמי עלויה קטלא דכיון דלאו עבדו הוא אינו בדין יום או יומים אבל אעבד עכ\"ומז וה\"ה שפחה לא מחייב תורא קטלא עלויהו. דאפילו נתכוין להם והרג את ישראל פטור. ולענין חיובא דבעלים הו\"ל כמאן דקטליה לתוריה או לחמריה. דאי תם הוא משלם חצי נזק מגופו, מועד משלם נזק שלם מן העליה. נ\"י:"
+            ],
+            [
+                "וערק לאגמא כדלעיל. ונתחכך כו', כלומר עכשיו בנפילה אחרונה. והוא משונה קצת שהרג בנפילת הכותל, ולכך לא נחשב מועד אלא מחמת הראשונות. רש\"י:",
+                "וה\"ה לכולהו הנך דאי אייעד למיקטל בכוונה אע\"ג דהשתא קטיל שלא בכוונה ופטור ממיתה, חייב בכופר. נ\"י:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דהשוה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, לא אתיא אלא היכא דהפרשה נאמרה בלשון זכר, והשוה הכתוב דלא תימא לשון זכר דוקא. אבל היכא דכתיב איש אצטריך רבוייא. והכא אע\"ג דלא כתיב איש אלא לשון זכר הוה ילפינן מנזקין דכתיב בהו איש. תוספ'. ושור היתומים, דלא תימא כיון דלאו בני דיעה נינהו לא מחייבי. והאפטרופוס, דלא תימא כיון דאיכא שמירה כל דהו ולא נפיש הזיקא, אימא חס רחמנא עלייהו. והמדבר, אע\"ג דלית ליה בעלים. והקדש, אע\"ג דאיכא פסידא להקדש. נ\"י. ושור הגר, דלא תימא דהפקר והקדש דוקא נגדן ולבסוף הקדיש והפקיר אבל איפכא דלא הו\"ל בעלים משעת נגיחה לא. להכי איצטריך. נ\"ל:",
+                "מדקתני תרתי מדבר וגר דהו\"ל נמי שור הפקר. היינו רישא כו', אלא לאו הא קמ\"ל דאפילו נגח ולבסוף הפקיר. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "יוצא כו'. כלומר שנגמר דינו לסקילה ואפילו לא יצא. נ\"י:",
+                "ומאת בשרו דייק בגמרא אע\"ג דעבדיה כעין בשר:"
+            ],
+            [
+                "מסרו. עד שלא נגרן. ולאו ארישא קאי, אלא מלתא אחריתא היא. רש\"י:",
+                "נכנסו. כו'. בדלא עבדי שמירה כלל קא מיירי. ומשום הכי פסיק ותני נכנסו כו'. דאי אפשר לומר דמחייבי בשמירת נזקיו כבעלים. שהרי תם לכולי עלמא לא סגי ליה בשמירה פחותה, ושומר חנם לא אשתעבד לבעלים אלא לשמירה פחותה ואז כלתה שמירתו. אם כן בעל השור שמסרו למי שאינו מחויב לשומרו שמירה מעולה איהו דפשע ומשלם. אלא מאי נכנסו תחת הבעלים דאי פשעו ביה ויצא והזיק מחייבי בנזקיו כבעלים. נ\"י:",
+                "גמרא. וסברא הוא דאטו בשביל שנעשה מועד גרע ויפטור אפילו מחצי נזק בשמירה פחותה. והואיל וצריכין אנו לומר צד תמות כו' לחומרא, ה\"ה לקולא, דאינו משתלם אלא מגופו ואין מעמידין אפוטרופוס. ומיהו לפטור בהודאתו לא אמרינן צד תמות כו' דכיון דאייעד לאו קנסא הוא. תוספ':",
+                "סכין. כדתניא, ר' נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו, שנאמר ולא תשים דמים בביתך. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וא\"ת והא מחויב שבועה ואינו יכול לישבע הוא. שזה מודה במקצת. בנזק הפרה, ובנזק הולד אומר א\"י, ומתוך שאינו יכול לישבע משלם. ומסקי דלא אמרינן הכי אלא היכא דתו\"ל למידע, אבל הכא לא ה\"ל לידע אם משנגחה ילדה אם קודם. ודמי ליורשין שאין להם לדעת במילי דאבוהון. וקיי\"ל דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם דכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם, ולא בין היורשין. תוספ':",
+                "ולדה. הכא דולד חי הוא קרי ליה ולד:",
+                "ופשיטא דה\"ה נמי אם אין בפרה שיעור חצי נזק דמשלם המותר מהולד אי ודאי דנגרן קודם שילדה. והשתא אותו מותר משלם המחצה מהולד שהוא רביע אלא דלא שכיח שלא יהא שיעור ח\"נ בפרה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ברשות כו' דכל ברשות שמירת קדרות קבל עליו בעל החצר. ואפילו נשברו ברוח. אבל בעל קדרות לא קבל עליו מידי. והלכך לא מחייב בעל הקדרות אלא כשהכניס שלא ברשות. גמרא:",
+                "פירותיו. לא זו אף זו קתני. דאי קתני קדרות הוא אמינא ברשות חייב, לפי שנוחות לישבר ומסתמא קבל עליה נטירותא. אבל פירות לא. ואי תני פירות שנוחות להתקלקל, אבל בהמה לא. תוספ':",
+                "והיינו טעמא כיון דבמתכוין מביא עליו דבר שמזיקו אינו ראוי זה להתחייב בכך. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "או כו'. תימה, תרתי למ\"ל, וכבר שמעינן לה בסוף פ\"ק ובריש פ\"ב:",
+                "ומשכחת לה דאייעד. כגון שהרג ג' נכרים כו'. א\"נ ג' ישראלים טרפה. אבל קטל וערק לאגמא לא משכחת לה, דהא לא עלה מן הבור מאליו. ועתוי\"ט:",
+                "וסובר רבי שהרי הוא כאלו הם מתנים בפירוש שיפטר כל אחד בנגיחת שורו ובשאר נזקיו. המגיד:"
+            ],
+            [
+                "הכי יליף ליה בגמרא מקרא. ועתוי\"ט:",
+                "שמין כו'. ויש בכלל שומא זו דמי ולדות ומה שהאשה נראית משובחת ובעלת איברים מפני העובר ודמיה יקרין. וה\"ק כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות כו'. גמרא:",
+                "משילדה. פירוש בלא מכה, שילדה מאליה. שאלו פחת המכה, זהו נזק שהוא לאשה. ולא דמי לנזק דתנן ריש פ\"ו דכתובות לריב\"ב דיש ג\"כ לבעל חלק בגווה. (ורש\"י כתב דה\"ה בנזק דהכא) דהתם מיירי בנזק דקטיעת אבר שמחסרה ממלאכתו, משא\"כ כאן שמיי��י בכחישת גופה דאין לו חסרון ממלאכתו. כי אם שבת בעודה בחליותה ואותו משלם לבעל. סמ\"ע:",
+                "ומיירי רשב\"ג במבכרת שהיא מסוכנת. אבל שאינה מבכרת מודה לת\"ק דמשבחת קודם שילדה. ושמין השבח, אלא שחולקין אותו בין הבעל והאשה. בגמרא:",
+                "לבעל. שהתורה זכתה לו דכתיב בעל האשה. רש\"י. ואין זה מדברי רשב\"ג אלא סתם מתניתין היא. ולפי מ\"ש לעיל דשבח נמי לבעל לדעת הת\"ק. מפיק ליה בגמרא ממשמע, שנאמר ויצאו ילדיה איני יודע שהיתה הרה, מה ת\"ל הרה, לומר לך שבח הריון לבעל. ורשב\"ג סובר דשבח ולדות דהיינו דמי נפחא מחמת שניהם בא ולפיכך חולקין. והרה דריש, שאינו חייב עד שיכנה כנגד בית הריון, היכא דסליק ביה חמימות לולד, לאפוקי יד ורגל דלא:",
+                "שאין ר\"ל כשנתגיירה והיא מעוברת כי זה מבואר הוא. הר\"מ:",
+                "ונשתחררה. ולא נקט היתה משוחררת, משום דע\"כ כשאין לה בנים הימנו קאמר, והיינו דקאמר כו' ונשתחררה דמשמע עתה מקרוב דעדיין לא היו להם בנים. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "לרה\"ר. וכ\"ש אם חפר ברה\"ר ופתחו לרה\"ר. ולא תימא דוקא חופר ברשותו דהו\"ל בור דאית ליה בעלים אבל חפר ברה\"ר פטור. דהא תנא סיפא החופר בור ברה\"ר ונפל כו'. רש\"י. וכתבו התוספ' כללא כו' בור בתר פתחא אזלינן דנחשב הבור כאלו הוא במקום שהפתח שם:",
+                "לרה\"י. והפקיר רשותו דלא מצי למימר מאי בעית ברשותי. ונפל דרך פיו לתוכו. רש\"י. וה\"ה אם מתחלה סמכיה לרה\"ר ולא הוצרך לפרש בהפקיר רשותו אלא משום דמשמע ליה לישנא דפתחו לרה\"י באמצע רה\"י. כדמוכח בגמרא. תוספ':",
+                "ופתחו כו' הוה מצי למימר התופר ברה\"י ותו לא, אלא אגב אחריני נקט הכי. ועתוי\"ט:",
+                "ברה\"ר. דאמר קרא כי יפתח וכי יכרה, אם על פתיחה חייב על כריה לא כ\"ש, אלא שעל עסקי פתיחה וכרייה בא לו, שאין לו חלק בו אלא שכרהו או שפתחו, דהיינו ברה\"ר שאין הקרקע שלו. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "ולא זו אף זו קתני. לא זו בור שהוא עגול דאית ביה הבלא, אלא אף שיח דארוך נמי אית ביה הבלא. וכן אף מערה אע\"פ שהיא מרובעת. ואף חריצין שאינן מקורין. ואף נעיצין דרויח מעילאי טפי מתתאי אימא בעשרה לית ביה הבלא, קמ\"ל. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר מקרקעית הבור עד שפתו. ועתוי\"ט:",
+                "חייב. ואפילו בחפירה כל שהוא. שהנזק בכל שהוא, דבר מצוי וידוע. ואין המיתה בכ\"ש מצויה, והרי הוא כמו אנוס. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שותפין. שהפקירו רשותן ולא הפקירו בורן. גמ'. ואם הפקירוהו. ג\"כ אין כאן חיוב כיון שברשות חפרו ועכשיו אין לה בעלים. פוסקים:",
+                "אבל הניחו משתמש, לא. דכל אחד בשלו הוא משתמש כו' ולא הוי שואל על חלקו של ראשון שיהא כולו מוטל עליו לשומרו. הלכך אם הזיק, שניהם חייבין. אבל מסר לו את הכיסוי נעשה זה שומר שקבל עליו לכסות. רש\"י:",
+                "ומצאו כו' חייב. עד שידע הראשון וישכור פועלים ויכסנו. כל שימות בה אחר זמן זה, שניהם חייבים:",
+                "וקמ\"ל שאע\"פ שלא כסהו כראוי לגמלים אלא כראוי לשוורים, ושכיחי גמלים, והתליע מתוכו, דלא אמרינן מגו דהוי פושע לגמלים הוי פושע להתלעה, דכיון שלא בא האונס מחמת הפשיעה לא אמרינן תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב. הר\"מ ועתוי\"ט:",
+                "לא כו'. מסיק בגמרא, שאינו כראוי לגמלים אע\"ג דראוי הוא לשוורים ושכיחי גמלים, ואתו גמלים וארעוהו, ואתו שוורים ונפלו ביה. ופשיטא דחייב. אלא איידי דנסיב רישא כסהו כראוי, נסיב סיפא נמי לא כסהו כראוי:",
+                "לשון רש\"י, בור כרויה ונכנס כורה לתוכו להעמיק:",
+                "כל היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי. גמרא:",
+                "גמרא. מדלא כתיב ונפל שמה הנופל אלמלא למעוטי אתי. והא דפטור על האדם, היינו ממיתה, דקרא במיתה משתעי, דכתיב והמת יהיה לו. אבל בנזקי אדם חייב בעל הבור כדחזינן בפ\"ג דמחייב בנזקי אדם בתקלה שהוא תולדה דבור. אבל בכלים פטור מכל, דלא שייך בהו נזק, דשבירתן זו היא מיתתן:",
+                "והתנו בברייתא, ומהלך ביום:",
+                "בן כו. כלומר אע\"ג דקטנים הם וליכא למימר איבעי להו לעיוני ומיזל, אפ\"ה פטור מגזרת הכתוב שור ולא אדם כו'. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עתוי\"ט שהאריך בילפותייהו דכולהו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ונעל. פירש הר\"ב לקמן, שהיא בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה. וטעמא מפרש בגמרא דהתורה מיעטה בשמירת שן ורגל דכתיב בהו ושלח וביער. עד דעביד כעין ושילח, עד דעביד כעין וביער, שיאכילנה בידים, כלומר בפשיעה:",
+                "בלילה. הא ביום חייב דקלא אית לה למלתא ומסתמא ידע שנפרצה. אי נמי בלילה אפילו נודע לו ויצאה הבהמה אין לו לטרוח יותר מדאי לחזור אחריה באפילה. תוס':",
+                "לסטים. ואצטריך לאשמועינן דאפילו לסטים פטורים כשלא הוציאוה. תוספ':",
+                "חייבים. ואע\"ג דמשיכה לא קניא אלא במצות המוכר ומאן אמר ליה למשוך כו'. ונראה לי דסבירא ליה דקנס הוא שקנסו חכמים לגזלן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דמדקתני לרועה ולא קתני לאחר, שמע מיניה מאי לרועה, לרועה שתחתיו, כדאיתא בגמרא:",
+                "לגינה. באונס מגג בעליה הסמוך לגינת חברו, או שהיתה רשות הרבים גבוה מן הגינה ונפלה. רש\"י:",
+                "וכך פסקו הרי\"ף והר\"מ. אלא דלפי זה סיפא דתנן ירדה כו', הו\"ל למיתני דאפילו הפילוה חברותיה משלמת, וסייעתא להרא\"ש וסיעתו דדחפוה כו' פטור:",
+                "בגמרא דמדנקט בשדה אחר ולא נקט בשדה חבירו, אשמועינן ע\"ג שדה אחרת. ומדנקט לקרא גבי ובער ולא נקט גבי תשלומין ולימא הכי מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם בשדה אחר דשמין ע\"ג שדה אחרת דרשינן נמי דוקא בשדה אחר ולא ברה\"ר:",
+                "ולהכי אין שמין ע\"ג שדה שלימה, דא\"כ יפסיד הניזק דלא יזלזל בה בשביל הפסד ערוגה אחת כי אם דבר מועט. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "גמורים דכיון דלא צריכי לשדה, לא עליהם אמרה תורה ובער בשדה אחר אגב שדה אחר:"
+            ],
+            [
+                "הוזקה. וה\"מ שהוחלקה, כדפירש הר\"ב במ\"ב פרק דלעיל:",
+                "ואפילו רבי דמ\"ג פרק דלעיל מודה בהא:"
+            ],
+            [
+                "אדם. לפי שאינן בני שלוחים. תוספ':",
+                "חייב. ואע\"ג דילפינן דשלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה. אמרינן בגמרא דשאני הכא דאין שליח לדבר עבירה דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. אבל בחש\"ו כיון דלאו בני חיובא נינהו לא שייך בהו דברי הרב כו'. אלא טעמא כמ\"ש בסמוך:",
+                "העצים כו'. דאי לאו אחרון, קמא לא עביד מידי. רש\"י:",
+                "הרוח. ופירוש בירושלמי דוקא ברוח שאינה מצויה והיא שאין העולם מתנהג בה תמיד אלא לפעמים. אע\"פ שהוא בא בעתים הרבה. ואצ\"ל רוח סערה שאינה נושבת אלא לעתים רחוקים. המגיד:",
+                "עצים כו'. מדכתיב הקמה אייתר שדה לגופו של קרקע דהיינו ליחכה נירו וסכסכה אבניו. גמרא:",
+                "גבוה ד\"א. מעצי הדליקה. גמרא:",
+                "או נהר. י\"א דבעינן רחב שמונה אמות ויש בו מים. וי\"א אם הוא רחב ח' אפילו אין בו מים ואם יש בו מים אפילו כל שהוא:",
+                "בתוך שלו. אע\"ג דעד השתא נמי בתוך שלו איירינן (דבשל חברו אפילו עברה גדר חייב ואין לו שיעור) מ\"מ הואיל וטעם הפטור דהכא משום דבתוך שלו הוא נקט מלתא בטעמא. ועתוי\"ט:",
+                "בית כור. אם יש לו חצי בית כור לכל רוח פטור. רש\"י:",
+                "שש עשרה אמה. לא באמצע ט\"ז קאמר דהא מוקמינן לרישא דתנן דרך הרבים כותיה והתם אמצע מאן דכר שמיה. ומדר\"א נשמע נמי לר\"ע דבתריה:"
+            ],
+            [
+                "טעמייהו יש לפרש דר\"י לא פטר בטמון כלל. ורבנן במדליק בתוך שלו פטרי כדמשמע קרא כי תצא אש ומשמע דאיירי במדליק בתוך שלו. אבל במדליק בתוך של חבירו מחייבי בדבר שדרכו להטמין דלא אשכחן דפטר ביה קרא טמון ובדבר שאין דרכו להטמין פטרי מסברא דלא אבעי ליה לאסוקי אדעתיה שיניח אדם ארנקי בגדיש. תוספ':",
+                "חטין כו'. אם חטין חטין. אם שעורים שעורים. רש\"י. דלא שייך למימר בהו טמון, שהרי יודע שיש שם חטים או שעורים. נ\"י:",
+                "גדי כו'. שכן דרך בני אדם לעשות בגדיש. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "דכתיב נקם ינקם. רש\"י:",
+                "הבירה מגדל גדול. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "חייב. כמו שזרק אבן או חץ. הר\"מ:",
+                "חייב. מפני שהרבה במשאוי. הר\"מ. ובהדליק כל הבירה בבת אחת. דאי לאו הכי חייב על מקום שהדליק נזק שלם, ועל השאר ח\"נ. טור:",
+                "פטור. ולא דמי לברשות דמשנה ב' וג' דפ\"ג. גמרא. ות\"ק מחייב אף בנר חנוכה שהיה לו לישב ולשמור. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מסקינן בגמרא דכל, ריבויא הוא. ודלא כמ\"ש הר\"ב במ\"ט פ\"ד דב\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "בשור ושה. בגמרא פריך ונילף שור שור משבת מה להלן חיה ועוף כיוצא בהן אף כו' ומסיק דנכתוב רחמנא כי יגנוב איש שור וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחת השה. שור דסיפא ושה דרישא למ\"ל. ש\"מ שור ושה אין מידי אחרינא לא:"
+            ],
+            [
+                "ב' אחרים. עמ\"ש במ\"ב פ\"ו דגטין, דלא הוי חצי דבר. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר משום דהך סיפא, הוא דתני להך רישא. דרישא לאו חידוש הוא שהרי כבר נתחייב קודם שמת אביו וקודם שהקדיש כו'. הרא\"ש:",
+                "חולין כו'. ואע\"ג דנאסרו בהנאה כדתנן במ\"ט פרק ב' דקדושין. ומכי שחט בה פורתא אסרה. אידך לאו דמריה טבח וההוא פורתא לא מחייבינן דוטבחו כלה בעינן כמו שכתב הר\"ב במשנה ד'. ומסיק כגון ששחט מקצת סימנין בחוץ. וגמרן בפנים. גמרא:",
+                "דגמר מטבוח טבח והכן. בר מלגבי לאו דשחוטי חוץ דבהכי חייביה רחמנא. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "הכל. ה\"נ כשהוזמו תחלה על הטביחה. רש\"י:",
+                "כלומר אהכחשה לא מחייבי. ואע\"ג דבלא\"ה ליכא חיובא דדלמא בעלים מכרוהו לו. מ\"מ נפקא מינה היכא שהעידו עדים שלא נמכרה לו כגון שלא זזה ידם מידי הבעל מעת שבאת בהמה זו לידו:"
+            ],
+            [
+                "דכגון שיש יורשים אחרים עמו:",
+                "והקדיש. ולאחר יאוש איירי דחלה הקדש ע\"י יאוש ושינוי רשות ולא דמריה קא טבח. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "וס\"ל כל העומד לזרוק כזרוק דמי, והלכך הוי שחיטה ראויה. אבל אי לא נשפך אלא נזרק הא חזרה קרן לבעלים. גמרא:",
+                "ובבעלי מומין מעיקרא עסקינן דאי כשקדם הקדישן למומן תו לא חזי לפדיון דס\"ל לר\"ש בפ\"ז דתמורה מ\"ג קדשי מזבח בכלל העמדה והערכה, ומשנשחטה אינה יכולה לעמוד. אבל בבעלי מומין מעיקרא מודה. רש\"י:",
+                "וכן נמי אם שחטן בע\"מ בפנים:"
+            ],
+            [
+                "שותפות. קו��ם שגנבו לא קרינן ביה ומכרו כולו באיסור. רש\"י. ואע\"ג דכבר שמענו זה לעיל במת אביו קודם שמכרו. התם ה\"א משום דיש לו שותפות בכל אבר ואבר. אבל הכא שמעינן אפילו אין לו שותפות אלא באבר אחד. הרמ\"ה ז\"ל:",
+                "חוץ כו'. דכשהוציאו נעשה עליו גנב ואפילו הוציאו לרה\"ר. ואע\"ג דאין משיכה קונה ברה\"ר. ה\"מ לענין קניה אבל להתחייב באונסין כיון שהוציאו מרשות בעלים חייב. נ\"י. והתוספ' כתבו דהכא בהוציאו לסמטא דוקא:",
+                "או כו'. נקט כלהו גווני אע\"ג דלא צריכי:",
+                "פטור. בשלא הגביהו עסקינן דבהגביה הוה קני [כדלקמן] וחייב. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. ומשמע דאלו בקרן נתחייב. ולא ידעתי למה:",
+                "חייב אגנב קאי דמתחייב גנב בקנין שלוחיו. רש\"י. וא\"ת אמאי חייב במשיכה והא אין שליח לדבר עבירה. וי\"ל דהני לא ידעי דאתי לידיה באיסורא. אלא סבורין שהיו שלו ולא שייך לומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. תוספ'. ודחו פירוש זה. והר\"מ מפרש למשנתנו כשידע השומר או הבע\"ח שהוא גנבו ואע\"פ שגונב אחר הגנב פטור מכפל כו', כיון שהגנב לא קנהו עדיין הרי אלו כגונבין מרשות הבעלים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "נראה דאפילו בבית קאמר דאסור. והיינו דקפיד אישוב והפסדת זרעים, כלומר אפילו של עצמו:",
+                "בירושלים. אפילו ישראל מפני הקדשים שישראל אוכלים שם בשר שלמים ותודה ומעשר בהמה. רש\"י:",
+                "וא\"ת תיפוק ליה דאסור לעשות סחורה בכל דברים טמאים, כדתנן במסכת שביעית פ\"ז מ\"ג. תירץ ר\"ת ז\"ל, דהיינו דוקא בדברים העומדים לאכילה, אבל אם מגדלן למשוח עורות בשומנן או למכרן לישראל שימשח בהם שרי. וכל חלב מותר למכור היכא דלא קאי לאכילה. ובירושלמי נמי מפרש דסוסים וחמורים שרי לעשות בהן סחורה משום דסתמן למלאכה:",
+                "הכלב בטוש\"ע חו\"מ העתיקו, כלב רע. וכן הוא בגמרא בדרבי נתן כו'. ולישנא דמתניתין הכלב בה\"א הידיעה דייקא נמי הכי. וכן הוא עוד בגמרא בהדיא מגדלין כלבים כופרים:",
+                "קשור. דכיון דקשור אין מתיראין ממנו:",
+                "כך תרגם יונתן נמלטה מפח. נ\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "עבד כו' דהא מה שהוא חשוב יותר ונתננזה מחמת חשיבותו זה בכלל בשת. סמ\"ע:",
+                "כמה כו'. פירוש עבד הנמכר בשוק כמה היה יפה עם האבר, וכמה הוא יפה עבד הנמכר בלא אותו אבר. ושומא זו להקל, דלמדין מובער בשדה אחר דאמרה תורה לשום ערוגה אגב שדה, במ\"ב פ\"ו. הרא\"ש:",
+                "במסמר. כאב המכה. רש\"י. ונ\"ל שר\"ל שאינו חוזר על כואו אלא שתחב לו מסמר שאינו חם. ותרי גווני נקט. ועד. יין קשה תרתי למ\"ל:",
+                "ואפילו כו'. דכויה, בין אית בה חבורה בין אין בה חבורה משמע. וכ\"ת חבורה למ\"ל, לדמי יתירי. גמרא. ופירשו התוספ' שמשלם יותר לפי מה שמתגנה מחמת הרושם. ואני תמה על זה דזה בכלל בושת הוא. והנ\"י כתב בשם הרמ\"ה דלדמי יתירי ה\"פ, שאם חבל זה בזה ושל זה. מרובה משל זה, דשמין, ולא אמרינן יצא זה בזה, והכי משמע קרא, חבורה תחת חבורה, ולא כויה תחת חבורה, ואע\"ג דתרויהו מקרי כויה כו', וה\"ה לב' חבורות ששמין ומשלם המותר. ועתוי\"ט:",
+                "ליטול. אין שמין כמה אדם רוצה ליטול ולהצטער, דכל אשר לאדם יתן בעד נפשו, ואין ערך לשומא זו. אלא שמין מי שנתחייב למלכות לכוות בשפוד על צפורנו כמה היה נותן שלא יעשה לו צער זה. ושומא זו קלה להוציא ממון להנצל מצער מליקח ממון ולקבל צער. והיינו כשומא שכתב הר\"ב בצער דבמקום נזק כו'. ו��גמרא פריך האי ליטול, ליתן מיבעי ליה. ומשנינן ליטול זה מזה מה שנתן זה:",
+                "דמיירי בסתם בני אדם שאינם בני אומנות אבל אם הוא בן אומנות ויכול לעסוק במלאכתו אחר חליו משערין כפי המלאכה שיכול לעשות אחר שיתרפא. ועתוי\"ט:",
+                "מסיים בגמרא שאינן חוזרין. כלומר והוי כעין מיתה שאותו אבר מת:",
+                "היינו אם עלו בו צמחים מחמת מכה דתנן במתניתין. וילפינן לה מכפל לשון, ורפא ירפא:",
+                "היינו נמי שלא מחמת מכה דתנן. וה\"א דעבר על דברי רופא לאו שלא מחמת מכה הוא, דהא מ\"מ ע\"י המכה בא לו זה, שאלו לא הוכה לא היה צריך להזהר בדברי הרופא, קמ\"ל דלא. ויליף ליה מדכתיב רק:",
+                "ובספרי יליף ג\"ש דתחוס תחוס. ופירש\"י נאמר כאן לא תחוס. ונאמר בעדים זוממין לא תחוס, מה להלן ממון אף באן ממון. ועתוי\"ט:",
+                "בגמרא, לא אמרו אלא הודאות והלואות. ופירש\"י, הודאות, הבא לדון בעדי הודאה שאומרים בפנינו הודה לו. והלואות. שבא לדון בעדי הלואה שאומרים בפנינו הלוה לו. ע\"כ. וכפירות, היינו מודה במקצת וכופר הכל. והקנאות. היינו שהקנה לו במתנה. ועתוי\"ט:",
+                "דאי בקרן קיי\"ל פלגא נזקא קנסא ואין גובין קנסא בחו\"ל. וכיון דמנגיחות דתמות לא מייתינן ליה לבי דינא, היכי מייעד. ליה. מאי אמרת דאייעוד התם ואייתיה להכא, דבר שאינו מצוי הוא, כדאיתא בגמרא:",
+                "הערום. אם רקק בו או סטרו. דכך מתבייש ברקיקה וסטירה כשהוא ערום כמו כשהוא לבוש. תוספ', ועתוי\"ט:",
+                "הישן. ובשהקיץ והרגיש בזה שביישו כו'. אבל אי לא הרגיש אחר שהקיץ, שנסתלקה הבושה קודם שהקיץ, הוא בכלל בעיא דבגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "ושלחה כו'. מושלחה ידה דייק. והר\"מ לא העתיק והחזיקה במבושיו. ותנא שנאו לומר דקרא בבושת איירי:"
+            ],
+            [
+                "וקשיא לי, דהא מהך קרא שהוא בפרשת אמור לא ילפינן מיניה לשום אחד מד' דברים, כדפירש הר\"ב בריש פרקין. ונ\"ל מדכתיב בהך קרא דהכא עין תחת עין שן כו' וה\"נ כתיב בפ' משפטים ושם נאמר פצע כו' דמניה ילפינן לצער, הלכך שפיר דייקינן נמי לכל הד' דברים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אביו כו'. אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה. סנהדרין דף פ\"ה. רש\"י:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ולא סגי בדרשא דולא תקחו כופר דנסבי בריש פרקן, דאימא הני מילי היכא דלא אתרו ביה, אבל היכא דאתרו ביה מלקי לקי. אבל תימה, דנסבי תרי קראי דלא כתיבי בהדדי כו'. ובכתובות דף ל\"ב מכדי כתיב כאשר עשה כן יעשה לו, כן ינתן בו למה לי, דבר שיש בו נתינה, ומאי ניהו ממון. וזו הדרשא תוי להו לכתוב. ועתוי\"ט:",
+                "ומהאי קרא נפיק לן בושת, כמ\"ש במ\"א:",
+                "פירש\"י עם הקהל, שאין בא בקהל כו'. והתוספ' פירשו שאין לו אחוה, שאין יוצאי חלציו קרוים אחים משא\"כ בגר. ובגמרא ורבנן אחיו הוא במצות. כלומר בכל המצות שאשה חייבת בה:"
+            ],
+            [
+                "כלומר משא\"כ חש\"ו דמתחלה לא היו חייבים לפי שאינן בני עונשין בשעת הזיקן הלכך אפילו לאחר זמן פטורין. הרא\"ש:",
+                "ולא אמרינן דתמכור בטובת הנאה כלומר שאם ימות הבעל בחייה שיהיו לקונה אותם. משום דכל לגבי בעלה ודאי מחלה. וקיי\"ל המוכר שט\"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול. ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר משא\"כ בחובל בבהמה וחיה דריש פרק י\"ד דשבת שאינו חייב אלא בצריך לדם:"
+            ],
+            [
+                "התוקע כו'. כל אלו ההכאות השנויים במשנתינו יש בהם ביזוי וצ��ר מעט ואין בהם נזק. ופסקו חכמים דמים קצובים. ואותו הממון קצוב הוא, דמי הצער והבושת והריפוי והשבת, בין צריך לרפואה ושבת בין לא צריך, כזה הוא משלם. הר\"מ. והטור בשם הרי\"ף כתב דריפוי ושבת אינם בכלל זה, והכל לפי הענין:",
+                "סלע. סלע מדינה תנן. גמרא:",
+                "מנה. צורי קאמר. ותימה שחלוקין כ\"כ זה מזה דמדינה אחד ממאתים בשל צורי. ונראה, דזה דבר בענ. וזה בעשיר, ומ\"מ פליגי קצת. ועתוי\"ט:",
+                "לאחר ידו. שהכהו באחר ידו, והוא קלון יותר. הר\"מ:",
+                "בו. דאלו בבגדו, לא. מאי אמרת נהוי כי ביישו בדברים, זאת אומרת ביישו כדברים פטור. גמרא. וטעמא נ\"ל. משום דכתיב והחזיקה במבושיו דמשמע דלא חייבה תורה אלא על בושת גופו כו'. הרא\"ש:",
+                "כאלו כו'. כי יש עשירים שאינן מתביישים יותר מבני חורין שירדו. וכן עניים. ואין יכולין לדקדק עליהם כל כך איזה מהן מתבייש כאלו ירד ואיזה מתבייש יותר או פחות. וכיוצא בזה בהעביר טליתו ופרע. דאין מדקדק בדבר אם היו שם ב\"א חשובים או לא. אלא שוים לשומא אחת. תוספ':",
+                "וכ\"ה חבלה דבגופו דאין לך חבלה דבגופו שלא יחסר לו ממון ריפוי ושבת. ועתוי\"ט:",
+                "מטפחת כו'. כלומר היתה מאספת השמן בטפח שלה והניחה ידה על ראשה לסוך:",
+                "כלומר שאע\"פ שזה השמן אם ילך לאיבוד אינו שוה אלא איסר, והיתה יכולה לקנות בכאיסר ותסוך בה בצנעא. ועתוי\"ט:",
+                "אע\"פ כו'. כדתניא וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, וכי באיזה נפש חטא זה, אלא שציער עצמו מן היין. וכו' ואפילו בנזיר טהור, מידי דהוה אתענית חלום בשבת דצריך למיתב תענית לתעניתו. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "פטור. אע\"פ שאין בו צד חיוב שאין חס על גופו. אחרים שחבלו בו חייבין, תוספ':",
+                "שאינו רשאי. דעבר על בל תשחית. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "חייבים. בדלא אתרו ביה שאינו לוקה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "אע\"פ כו'. סתמא היא, ולא ר\"ע קאמר לה. רש\"י:",
+                "אין כו'. צער שדואג על בשתו. רש\"י:",
+                "השב וגו' ויתפלל בעדך. וממילא שיפייסנו כדי שיתפלל. כי מי פתי יסור הנה לבקש מאדם שיתפלל עליו שלא ימות על חטאו אשר חטא נגד זה האדם עצמו ולא יפייסנו תחלה. ועתוי\"ט:",
+                "ולפיכך סמא את עיני לאו דוקא, אלא אפילו הכאה ופציעה בלא חסרון ראשי אברים נמי. וכן בסיפא לא נקט אלא נזקי ממונו דבהכי פטור, ונקט סמא ללמדנו דאם אמר בפירוש על מנת לפטור דפטור אפילו בהני. ועתוי\"ט:",
+                "פטור. מתניתין דאתי לידיה בתורת שמירה. והדר א\"ל שבר כו'. ומש\"ה אי לאו דא\"ל ע\"מ לפטור הוה חייב, דשבר ע\"מ לשלם קאמר, דמתחייב כבר בשמירה. אבל אי לא אתי לידיה מעולם בתורת שמירה, אלא עכשיו א\"ל שבר, פטור, אפילו כי לא אמר על מנת לפטור. בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "חייב. אפילו אמר ליה ע\"מ שאני אשלם, חייב. דאין שליח לדבר עבירה. ודומיא דרישא נקט. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "עצים כו'. מסקינן בגמרא דדוקא כשנוי דלא הדר לברייתו כבתחלה. וכגון שגזל עצים שאינם משופין ועשאן כלים בוכאני. דהיינו שיפן דלא הדר לברייתו ונשתנה שמו שנקרא בוכאני. והיינו דתנן ועשאן כלים:",
+                "צמר כו' ה\"נ שגזל צמר שאינו טווי ועשה מהן לבדים, שאינו חוזר לברייתו להיות כל נימא ונימא בפ\"ע. ונשתנה שמו שנקרא לבד. והיינו דתנן ועשאן בגדים:",
+                "כדיליף ליה בגמרא דף ס\"ז מקרא. רש\"י:",
+                "ר\"ל דדוקא הולד והגיזה קונה בשינוי ומשלם מה שהיה דמי��ב, והעודף ששוה עכשיו יותר הוא שלו. אבל פרה עצמה חוזרת בעינה. דלידה וגיזה לאו שינוי הוא בגוף הפרה כו'. נ\"י. אבל להרא\"ש, דמי פרה ממש, דהוי שינוי אף לפרה עצמה וקנאה בו:",
+                "העומדת כו'. כלומר לאפוקי שישומו כאלו ילדה, דהא ע\"י הלידה קנאה. וז\"ל התוספ', וכל שבח שמשעת גזלה עד שתלד לגזלן. ע\"כ. וטעמא, דלעולם משלם כשעת הגזילה, כדכייל בסיפא, וקאי אכולהו בבי דמתניתין. ולא אזלינן בתר שעת קנייה אלא משקנאה חזרה השומא לשעת הגזילה. ועתוי\"ט:",
+                "וילדה. ה\"ה אפילו לא ילדה, ואיידי דנסיב רישא וילדה, נסיב נמי סיפא וילדה. גמרא. ואע\"ג דברישא נמי משלם כשעת הגזילה, סיפא הא קמ\"ל דעבור וטעינה הוי שינוי כמו לידה. ונ\"ל דה\"נ דינא דמחזיר הפרה לפירוש הנ\"י וכדלעיל. דמאי שנא שינוי המילוי או שינוי הרקות. וקשיא לי, דלתני נמי ברישא משלם כשעת הגזלה. תו\"ע. ועתוי\"ט:",
+                "ולא אמרינן דעכ\"פ ישלם ד' וה' כשעת הגזילה לפי דשלו הוא טובח כו'. וממילא דמכ\"ש שאינו משלם הכפל אלא כשעת הגזילה:"
+            ],
+            [
+                "משום דבגמרא מהפכינן לה כו' ותני וחכ\"א בעבדים כו':",
+                "ביון דאורחייהו בהכי, כהיזק שאינו ניכר חשבינן ליה, ואומר לו הרי כו', והוי כחמץ בפסח. אבל מתניתין בשהרקיבו כולן שהוא היזק ניכר כיין והחמיץ מיירי. נ\"י:",
+                "שיכול לומר לו לך והוציאו שם. רש\"י:",
+                "תרומה כו'. הטעם דאלו אף שנפסלו אצל הגזלן לגמרי. מ\"מ תבואת תרומה ולחם חמץ לא נשתנה משאר תבואות ולחמין, והרי הן כמו שהיו בשעת גזילה וכמו שהן עכשיו שאר תבואות ולחמין, מש\"ה מצי א\"ל הרי כו'. משא\"כ בפסלתו מלכות, כיון דצורת מטבע זו אינה יוצאה כלל בכל מדינות המלך ונטבעה צורה אחרת במקומה הרי ניכר הפסידה. סמ\"ע:",
+                "ונעבדה כו'. בעד אחד שלא נסקלה. אבל פסולה לקרבן. וטעמא דא\"ל הרי כו', דכל בהמות לאו למזבח קיימי. רש\"י:",
+                "ליסקל. ס\"ל להאי תנא דגומרין דינו של שור שלא בפניו וא\"צ להביאו לב\"ד, דא\"ל מאי עבדי ליה, גמרא:"
+            ],
+            [
+                "דאין אומן קונה בשבח כלי. גמרא ולא דמי לגזלן שמשלם כשעת הגזילה דהכא לא כיון מעולם לגזול ולא זכה בה. ועמ\"ש לקמן בדר\"מ ור\"י:",
+                "חייב. שזה כזורק חץ והזיק בו הוא. הר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "דמי כו'. ובהקדיחה בשעת נפילה שלא היה בו שבח מעולם אבל אם הקדיחה לאחר שקלט ונעשה שבח בצמר, חייב ליתן לו גם דמי שבחו. כמו נתן לאומן לתקן במתניתין דלעיל. גמרא. ולא ידעתי למה לא העתיקום הפוסקים:",
+                "היציאה. פירש הר\"מ מה שהוציא מדמיו. ורש\"י הוסיף שכר טרחו כשאר שכיר יום:",
+                "רש\"י. ולקמן בדר\"י בהוצאה יתירה על שבח, פירשו שאם השכר פחות מן השבח שנותן לו את השכר ומסתבר ודאי דה\"נ אם השכר פחות מן היציאות דנותן לו:",
+                "ומשמע דכי יהיב ליה אגרא מחייב למיתב הצמר ולא אמרינן דקני ליה לגמרי שהרי לא נתכוין הצובע לזכות בו כלל. משא\"כ בגזלן:",
+                "רש\"י. ומשמע דוקא לדשינה קנסינן. והלכך אם בעל הצמר אינו חפץ בצמר אלא שיתן לו דמי צמרו הרשות בידו. ועתוי\"ט:",
+                "את היציאה. לפי שאין מתכוין לקנותו. הלכך לא דמי לגזלן דכולא שבחא דידיה היא כדתנן ריש פרקין. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "שוה פרוטה. לאשמה בה. פרט לפתות מש\"פ. ספרא:",
+                "ונשבע לו. לדברי הר\"ב בפירוש מ\"ז פ\"ד דבבא מציעא דעל כפירת פרוטה נשבעין אתי שפיר. אבל לפי דבריו בריש פ\"ו דשבועות אין נשבעין על כפירה פחותה משתי כסף. פירשו התוס' דע\"י ב\"ד אין נשבעין, והכא בנשבע ע\"י עצמו:",
+                "ומסיים נ\"י, דכתיב ביום אשמתו, דמשמע שנשבע לשקר ומביא אשמו. והר\"מ נתן טעם לדבר מפני שכבר נתיאשו מאחר שנשבע ואין באין עוד לתבעו. ולדבריו באינו נשבע אפילו, להודיעו א\"צ. אבל הטור שכתב שצריך להודיעו לומר לו כך וכך גזלתיך בוא וקח ממני:",
+                "להוליכו שאם יאנסוהו חייב להחזיר ולא הוי השבה כו'. רש\"י:",
+                "לשלוחו. עיין פרק ח' דב\"מ מ\"ג בהר\"ב, דפלוגתא דשליח בעדים שייכא נמי הכא. וכ\"ה בהדיא בגמרא:",
+                "רש\"י. וכתבו התוס' מתוך פירושו משמע דנותנו לשליח ב\"ד והוא שומרו בידו עד שיבא הנגזל. ואין נראה כו'. ומסקי דנראה דמתניתין איירי לענין אחריות הדרך דמפטר כשיתן לשליח ב\"ד ויש לו כפרה מיד וא\"צ לו להמתין עד שיגיע ליד הנגזל כיון שקיבלו שליח ב\"ד. וכן פירש הר\"מ:",
+                "ליורשיו. נראה דאתי לאשומעינן דאפילו ליורשים יוליך למדי. א\"נ לענין קרן וחומש ואשם. ולא דמי ליורשי גזלן דאין משלמין חומש. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "לילך כו'. אבל לכשיבוא מחויב לתת לו מדברי תורה:"
+            ],
+            [
+                "נתן כו'. הוא הדין אם לא נתן לו את הקרן ונשבע אתרווייהו אקרן ואחומש היה מוסיף חומש אלא אורחא דמלתא נקט דאקרן אין נשבעין ב' פעמים. והוא הדין אם נשבע על חומש דיוליכנו אחריו למדי כיון שנשבע עליו נעש' כגזלן. תוספ':",
+                "הרי זה כו'. וכן לענין דיני נשבע והודה ותנא דידן נקט בגזל. משום דפרקין בדיני גזל איירי:"
+            ],
+            [
+                "שגנבו. לעיל נקט שאכלו, לרבותא אעפ\"י שאבדו מן העולם פטור מן הכפל בטענת אבד. והכא נקט שגנבו לרבותא דאף על פי שהוא בעין חייב כפל כיון שטוען טענת גנב. תוספ':",
+                "כפל. אבל תשלומי ד' וה' לא קתני דלתני טבח ומכר כו'. משום דבקרא לא כתיב ד' וה' אלא בגנב עצמו. תוספות:"
+            ],
+            [
+                "ונשבע. ממש דאי לא נשבע לו לא היה צריך להוציא חלק הנוגע לירושתו מהגזילה. ואפשר דה\"ה לא נשבע. ונשבע דקתני משום סיפא דלוה ובע\"ח באין ונפרעין, לאשמעינן דאע\"ג דנשבע שרי בהכי. ב\"י. והסמ\"ע כתב דהדרכי משה הכריע דנשבע דוקא:",
+                "לבניו כו'. פירשו התוספ', דלבניו של גזלן או לאחיו של גזלן, כלומר בתחלה לבניו אם יש לו דהם קודמים לכל אדם בחלק המגיעו ונחשוב אותו כאלו מת הוא, והרי בניו יורשים חלקו עם אחיו, והם אין באין מכחו אלא מכח אבוה דאבא כדאמר בב\"ב דף קנ\"ט תחת אבותיך יהיו בניך. הלכך אף על פי שאין לאביהן חלק בהם כלום שהרי יש לו להחזיר הגזילה אפ\"ה הם קודמין בחלקו מההוא טעמא דב\"ב. או לאחיו כשאין לו בנים. וכ\"פ הר\"מ, אלא דס\"ל דמתניתין לאו דוקא נקט בניו ברישא דודאי כל ימי חייו אין חלק לבניו בירושת אביו. ורש\"י מפרש לבניו של אביו או לאחיו של אביו. ולשון הר\"ב א\"א לפרש כשום אחד מהפירושים. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"מ. וטעמא דאי קנאה בשינוי אין עליו אלא לשלם דמי הגזילה ולא הוי בכלל והשיב את הגזילה דהא קרא קאמר אשר גזל, אם כעין שגזל. יחזיר, כמו שכתבתי בריש פרקין. ש\"מ דקרא לא איירי אלא אם הוא כעין שגזל שלא נשתנה. נ\"ל:",
+                "עירוב פירושים אני רואה בדברי הר\"ב. דזה יצא לו מהר\"מ והוא מפרש שאין לו אחים. והר\"ב כבר פי' אין לו נכסים, כשיטת שאר המפרשים, ולדידהו י\"ל דנקט בניו כו' דשכיחי, וה\"ה אם אין לו דהירושה ממשמשת ועולה עד יעקב אבינו, ואליהם הוא נותן. וז\"ל הר\"מ, ואם לא היה א��לו אח מאביו ולא בנים (והוא פירוש דואם אין לו) או לא החזיר הוא את הגזילה לבניו (והוא פירוש דואם אינו רוצה) יתן אותו בחובו וכו'. ועתוי\"ט:",
+                "ונפרעים. דמה שמחזיר להם לא חשיב כאלו נתן להם במתנה ושלא יוכלו בעלי חוב לטרוף דאין אחריות על המטלטלים. דאינו נותן להם לשם מתנה אלא בסתמא בשתיקה מחזיר להם ואין דעתו אלא לקיים מצות השבה בעלמא. הלכך לא הויא מתנה ויכול בעל חוב לטרוף מהם. והוא ודאי אינו יכול לחזור וליקח מהן, דאז לא היה מתקיים השבה כלל אם היה יכול ליקח בעצמו מה שנתן. אבל מה שבע\"ח נוטל מתקיים שפיר מצות השבה, כיון שבעצמו אינו נוטל. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "קונם. מבואר בריש נדרים שהאומר קונם תופס החפץ בקרבן. שקונם כינוי לקרבן הוא ויהיה פירוש הלשון, קונם יהיה אם אתה נהנה כו'. ועתוי\"ט:",
+                "יירשנו. שזה כאומר נכסי עליך אסורים (נדרים פ\"ה מ\"ג) הר\"ם:",
+                "לא כו'. שזה כמו שא\"ל נכסים אלו אסורים עליך. שם. וכתב הר\"נ לאו למימרא דכיון דנכסים אסורים לו בהנאה לא יזכה בהן דהא קתני סיפא ויתן לבניו ולאחיו ואם אין לו לוה ובע\"ח כו' ואם לא זכה בגוף הנכסים היאך נותנם לבניו או לאחיו, והאיך בע\"ח באים ונפרעים, אלא ודאי נכסים דידיה נינהו אלא שאינו רשאי ליהנות מהם ע\"כ. ומש\"ה ניחא לשון ויחזיר. אבל הר\"ן העתיק ויתן. וכן הוא בירושלמי:",
+                "ויחזיר. לאו למימרא שיתנו להם ממש אלא שמראה להם מקום ואומר להם נכסי אלו אסר עלי אבא ואיני יודע מה אעשה בהם טלו לעצמכם ועשו מהם מה שתרצו. וכהאי גוונא לאו מתנה הוא אלא גוונא דהפקר. אבל הב\"י כתב שאפילו ליתנם ממש מותר כיון שמודיעם שמפני שאסורים עליו נותנם להם אין כאן טובת הנאה. ועתוי\"ט:",
+                "לאו דוקא. ועיין פרק ד' דנדרים משנה ז'. ולא תני הכי נמי אינו רוצה, משום דודאי אינו רוצה. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ונפרעים. אחר מיתה ואפילו בחייו הוה שרי בכהאי גוונא כדתנן (שם) המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל ילך אצל חנוני כו'. אלא לפי שזה אין רוצה שיהנה ממנו כלל בחייו ואינו יכול לעשות תקנה אלא מדעתו. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "לכהן. ת\"ר אשם זה קרן. המושב זה חומש. כשהוא אומר מלבד איל הכפורים, הוי אומר אשם זה קרן. ולמה קורהו אשם, שאם החזירו בלילה דלא יצא, החזירו לחצאין לא יצא, ואין חולקים גזל הגר כנגד גזל הגר כדין אשם. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "משמע דר\"ל טעטא שזכו במה שבידם כדין נכסי הגר כו' שכל הקודם בהן זכה. ותמיהני, דאי הכי קרא למאי איצטריך כו'. ובגמרא אמר אביי שמע מינה כסף מכפר מחצה, דאי לא מכפר ה\"א מהדר ליורשין, מאי טעמא, אדעתא דהכי (דלא תהוו ליה כפרה) לא יהיב ליה כו'. הא קמן דהטעם משום דמכפר מחצה. ולהך סברא בעינן קרא דלא הוה ידעינן דכפר מחצה. אלא ה\"א דאין כפרה עד שיביא קרבן:",
+                "יצא. ילפינן ליה בגמרא מקרא:",
+                "אין כו'. בגמרא יליף ליה:",
+                "אינו מדוקדק, דמשמע דאי לא נתן לבסוף עכב, וכבר פירש דהעכבה היינו על ההקרבה. וכיון שכבר קרבה אין עוד עכבה כו'. ואולי ר\"ל דלא תימא דבדיעבד סגי ליה ויפטור מן החומש, לה\"ק ולבסוף נתן, כלומר שלבסוף יתן ולא יפטור בכך. וקרי ביה נותן. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ויאוש כדי לא קני. רש\"י. והא דדייק הר\"ב לכתוב והיא בעינה, משום וחייבים להחזיר דנקט, כלומר דחייבים להחזיר הגזילה עצמה. אבל כשאינה בעינה אלא נשתנית בשנוי דאמרן בריש פרקין דלעיל, אין חייבים אלא דמי הגזילה. והרי דין הבנים כדין אביהם:",
+                "ואע\"ג דתביעה בע\"פ היא:",
+                "בגדולים איירי דקטנים פגיעתן רעה:",
+                "כפל לשון הוא דהא בהכי איירינן:",
+                "דאלו סלעים בסלע דלא מתהני בחלוף ליכא אסורא. והא דפירש דאם חייב אדם פרוטות כו' דשרי משום שהוא כמציל מידו, היינו לומר היכא דמתכוין לתת סלע כדי לקבל פרוטות דמתהני. ש\"ג:",
+                "אין כו'. לשון הרא\"ש, כתבו התוספ' דאתי כרבנן דר\"ש מ\"ח פרק כ\"ו דכלים דאמרי סתם גזילה לאו יאוש בעלים היא. ולי נראה דכל מה שהמוכס והגב: אי נוטל הוי יאוש בעלים ואפילו אין לו קצבה. ואפ\"ה דבר מגונה הוא שיקבל אדם ממון ממקום המיוחד לגזל. עתוי\"ט:",
+                "אע\"פ שהוא עומד מחמת המלך הרי הוא כמוכס שאין לו קצבה שסתמא יותר מן הדין הוא נוטל. המגיד:"
+            ],
+            [
+                "דשינוי רשות היינו רשות עצמו. דהאיך דמקבל מהם ומהני שינוי רשותו כיון שבא לידו אחר שנתיאשו הבעלים כבר. תוספ':",
+                "נחיל כו'. הא קמ\"ל דאע\"ג דדבורים (שאינן ברשותו של אדם כמו תרנגולים ואווזים. הר\"מ) וקנין דידהו אינו אלא מדרבנן אפילו הכי אם נתיאשו אין, אי לא לא. גמרא:",
+                "מכאן כו'. כגון שהיו בעלים מרדפים אחריהם ואשה וקטן מסיחים לפי תומם ואומרים מכאן יצא נחיל זה, הואיל וקנין דבורים מדבריהם האמינום בו. גמרא:",
+                "אף כו'. תניא ר\"י כו' תנאי ב\"ד הוא שיהא יורד כו' וקוצץ כו', שע\"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ:"
+            ],
+            [
+                "דאי לאחר יאוש הרי קננהו ביאוש ושינוי רשות, כמ\"ש הר\"ב לעיל. ואע\"ג דלפני יאוש הוא. (ובריש פרקין פירש הר\"ב לפני יאוש חייבים לשלם) נוטל הדמים מפני תקנת השוק. פירש\"י על שקנאו לוקח בשוק בפרהסיא ולא הבין בו שגננ:. עשו לו תקנה שישלם לו בעה\"ב מעותיו. ואפילו למ\"ד סתם גניבה יאוש בעלים. מיירי בבעלים מרדפים את הגניבה. ובספרים ליכא יאוש כלל שיודע שיבואו ליד ישראל. תוספ'. ונ\"ל דלהכי תני ספרים, לגלויי דכליו לפני יאוש איירי, והוו דומיא דספריו. ואי לא תני כליו, ה\"א דספריו היינו ספרי תורה דאסור למכרם. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וטעמא דהא מאבד את שלו להציל את של חבירו, ובכי הא לא מחייב להשיב אבירה, דאבדתו ואבדת חבירו שלו קודמת, כדתנן סוף פ\"ב דב\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "שכרו. גמרא, כשעקל בית הבד כרוך עליה. פירש\"י חבית של דבש קשורה בעקל ולא ישפך הכל אלא מנטף מעט מעט וליכא הפקר ע\"כ. ולא יכול לומר מהפקרא קא זכינא בהנך דמשנה ב':",
+                "חייב. מלשון הר\"ב מ\"ט פ\"ב דב\"מ משמע שצריך שיאמר לו שיציל. ודוקא במקום שיש לו הפסד כי מתניתין. אבל כשאין לו הפסד איתא בגמרא דף קי\"ז דאפילו א\"ל בעל האבידה תציל ואתן לך כך וכך, אין לו אלא שכרו, דיכול לומר משטה אני בך:",
+                "מאתים. אורחא דמילתא נקט דאי שניהם שוים למה יניח שלו ויציל של חבירו. וכ\"כ סמ\"ע:",
+                "א\"ל. ה\"ה בפני בית דין. כדתנן במ\"ט פ\"ב דב\"מ. אלא משום דרישא מיירי ודאי כשיש שם הוא, מחית לסיפא בחד מחתא:"
+            ],
+            [
+                "מחמת כו'. דייקינן בגמרא מדלא קתני ואם לאו כו'. משום דהא מרישא שמעינן לה. והאי אם מחמת הגזלן מלתא אחריתא אשמעינן היכא דאנסוהו להראות כל מה שיש לו והראה שדה זו שגזל בכלל שדותיו. כיון דלא אנסוהו להראות אלא על שלו לא הוה ליה להראות אותה שדה שגזל שאינה שלו:",
+                "שטפה כו'. שהיתה על שפת הנהר והגביה שפתו. והמים שוחקין וכורין תחת השפה ומתפשט בתוך השדה. רש\"י:",
+                "הרי כו'. בגמרא יליף מכלל ופרט וכלל מה הפרט כו' יצאו קרקעות ועבדים ושטרות:"
+            ],
+            [
+                "לא כו'. אין זה יכול לכופו לקבל חובו או פקדונו במדבר דלאו מקום שימור הוא. רש\"י. כלומר אבל אם החזיר וקבלו פטור:"
+            ],
+            [
+                "נ\"ל דלאו למימרא שצריך שיטעון אותו דמה לי ליה ולטענתו דכיון דהלה מסופק בפרעון אינו יוצא ידי שמים עד. שיצא ידי ספקו והלכך אפילו אינו טוענו כלום. וכן בגמ' אמרו דלא תבעו ליה ולא אמרו דטען שמא כו' אלא שאם אומר ברי לי שלא הלויתיך היה זה פטור אף לצאת ידי שמים, מידי דהוה טענו חטין והודה לו בשעורין דפטור אף שעוריו. (ומובן ממילא דאף כשהנתבע יודע בברי שחייב פטור כמו בטענו חטין כו')",
+                "פטור כו'. על פי ב\"ד אבל לצאת י\"ש חייב כיון דמסתפק ויש כאן תובע בברי:"
+            ],
+            [
+                "נגנב. נראה לי דמשום סיפא דפטור תנא נגנב דלא תימא דוקא מת מעצמו פטרינן ליה:",
+                "והלכך אפילו מת חייב כדתנן במתניתין. ומה שכתב הר\"ב שבגרמתו נאבדה ה\"ה במת. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עצים. מיירי בשומרי פירות מחוברין באילנות:",
+                "וקאי על נשים. וז\"ל הה\"מ, העגלים שם בזול והאשה מגדלתן ומוכרתן:",
+                "אסור. מפני שהן בחזקת גניבה. הר\"מ:",
+                "מ\"מ. מבל אדם ואם אמר הטמן אסור. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שהסורק מוציא ע\"י הקוצים. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "יתר כו'. כולן לבעה\"ב וטעמא דבקפידא תליא מלתא. וכי הוי מידי דלא חזי ליה לא קפיד אבל במידי דחזי ליה קפיד. ויתר מכאן חזי ליה וקפיד אכולה דהא הכל חזי ליה כדאשכחן בדין האונאה. טור:",
+                "בגמרא מסקינן כמלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט דהיינו אורך מלא ב' מחטין:",
+                "אורחא דמלתא נקט כו'. והוא הדין נמי איפכא שקבלן עשה אצל בעל הבית ושכיר יום בביתו דהוי דינא איפכא. דכולה מלתא תליא במקום המלאכה אם הוא אצל בעל הבית קפיד בעל הבית על הכל. לפי שכיון שהיציאות הם אצלו קפיד עליהם. מה שאין כן כשאינם אצלו לא קפיד עלייהו דלא טרח בהו לאייתוניה גביה. וזה שדקדק הר\"ב לכתוב כשכיר יום בכ\"ף הדמיון:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא קמא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nezikin/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Eduyot/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,286 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Eduyot",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה עדיות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "שמאי כו'. בירושלמי מפרש טעמא, משום דאיפה שמונה עשר קבין, ועשירית מלבר היינו שני קבין, וכאותו שיעור צריך להפריש חלה להלל. ושמאי סבר דצריך שתי חלות לעומר, שהיו עושין ממנו שתי אכילות, אחת בבוקר ואחת בערב, וכשיעור אכילה אחת חשיב שמאי עיסת מדבר. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "רבו. והטעם לדברי רבו שרצה לגלות כי מפני שההין היא המדה הגדולה של מדת תורה בלח, כדכתיב ושמן זית הין, הלכך היא חשובה לפסול את המקוה. ואע\"פ שנאמרו בתורה מדות קטנות מזאת, כיון דפסול זה מדרבנן הוא, אזלינן בתר המדה הגדולה המפורשת בתורה. הר\"א:",
+                "בלשון רבו. שהרי יש טעם בלשון למה אמר כן, כנזכר לעיל. כ\"ש שלפעמים אפשר שכשישנהו ללשון אחר שאפשר דלא למשמע מיניה באותו הלשון כפי המכוון בלשון שאמר רבו. הר\"א:",
+                "ט' קבין. קסבר, כיון דהם ראוים לטבילת בעל קרי ובהם יש להשיג כדי להשתטף כל גופו, לא פחות מכאן, הלכך הם חשובים לפסול את המקוה בשאובין, דשיעור טבילה פוסל טבילה, בציר מהכי לא. הר\"א:",
+                "ג' לוגים. טעמייהו דרבנן, כיון שהם נתונים לשיעור נסכי קרבנות צבור חשובים הם לפסול. ואע\"פ שנאמרו בתורה לקרבנות צבור מדות גדולות מזו כו', כיון דאשכחן דרביעית ההין דהוא ג' לוגין חשיב לנסכי צבור, לענין זה נמי חשיב כו'. הר\"א. ועתוי\"ט:",
+                "ר\"ל וכל דכוותיה השנויים בברייתא קדושין דף פ\"ב, שאין מעמידין מהם כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לא עמדו כו'. ולא עמדו חכמים על דבריהם. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולגירסא זו פירושו, שאם יראה לב\"ד האחרון הלכה כדברי היחיד, יסמוך עליו, כלומר יקבע הלכה כמותו. כמו שמצאנו באמורא מן האחרונים שהן קובעין והלכה כיחידים הראשונים בכמה מקומות, ואע\"פ שהמרובים חולקים עליהם, ואם לא שמצאו דברי היחיד הראשון לא היו אחרונים יכולין לדחות דברי הראשונים מדעת עצמן לפי שאין ב\"ד יכול לבטל כו', אלא כיון שמצאו דברי היחיד מן הראשונים שהיה חולק עמהם היה להם במה לתלות. ועיין לקמן:",
+                "שאין כו'. פירוש בתקנות גזירות ומנהגות. אבל אם דרשו באחת מן המדות בפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין ועמד אחריהם ב\"ד אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו, הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו, שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם, אינך חייב ללכת אלא אחר שופט שבימיך. הר\"מ. וכתכ הכ\"מ דמחתימת המשנה קיימו וקבלו שלא לחלוק על התנאים. וכן בחתימת הגמרא קבלו עליהם שלא לחלוק על האמוראים:",
+                "כדאשכחן רבה דתוה גדול מרב יהודה. כ\"מ:",
+                "וז\"ל הר\"מ, והאיך יהיו גדולים במנין הואיל וכל ב\"ד וב\"ד של ע\"א הוא, זה מנין חכמי הדור שהסכימו וקבלו הדבר שאמרו ב\"ד הגדול ולא חלקו בו. והר\"א כתב, מנין שנים קאמר:",
+                "היה כו'. להכי אהדריה, דלא תימא דאו או קתני, כדאשכחן כהאי גוונא באבות פ\"ה מ\"ז, קמ\"ל דלא. והא דקתני עד שיהיה כו', נראה לי דאתא ��מימר שידקדק היטב היטב עד שיהיה לו ברור מאוד שבודאי הוא גדול כו', שכן לב האדם אינו רואה חובה לעצמו וכל איש גדול הוא בעיניו, ולפיכך הוצרך להזהיר מאוד. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ותמיהני כו' דהא אפשר שיבוא ב\"ד באחרית הימים ויראה לעשות כדבריו. וניחא לפמ\"ש הר\"מ, בר\"א בדברים שלא אסרו אותן כדי לעשות סייג אלא בשאר דיני תורה, אבל דברים שראו ב\"ד לגזור ולאסרן לעשות סייג, אם פשט איסורן בכל א\"י אין ב\"ד האחר יכול לעקרן ולהתירן אפילו היה גדול מן הראשונים. ואכתי לשון כדי לבטלן שכתב הר\"ב, קשה, מאי כדי, אדרבא אם לא היו נזכרים מכל שכן שהיו בטלין ומבוטלין לא קיימין ולא נזכרים. ולכך אני אומר, שכשגגה יצאה מלפניו, ועירב לשון הר\"א בפירושו שהוא פירש בדרך אחר. והוא, שבאמת נזכרו כדי לבטלן לדורות, שאם יאמר אחד כך מקובלני יאמרו כו', אבל אם לא הזכירו דברי היחיד היה סבור המקובל דדעת רבים היא. כו'. ע\"כ. ור\"י פליג אטעם שאם יראה כו':"
+            ],
+            [
+                "מן העצמים. כלומר, אע\"פ שאינמ מרוב בנין ולא מרוב מנין:",
+                "רש\"י. והא דפירש הר\"ב בנזיר דרוב בנין או רוב מנין מטמא אפילו אין בהם רובע קב. הוא פירוש הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "שחזרו. הטעם שהוצרכו לכתוב דעת איש אחד ואח\"כ חחר מן הדעת ההיא כו', כדי להודיעז. אהבתם האמת והם:: רת הצדק והאמונה, שהרי אלו האנשים הנכבדים החסידים הנדיבים המפולגים בחכמה כשראו דברי התולק עליהם טובים מדבריהם ועיונו נכון, הודו לו וחזרו לדעתו. כ\"ש שאר האנשים בראותו האמת נוטה עם בעל דינו, יהיה כמו כן נוטה לאמת ולא יקשה עורף. וזהו דברי הכתוב צדק צדק תרדוף כו'. וע\"ז אמרו חכמים, הוי מודה על האמת. ר\"ל אע\"פ שתוכל להציל נפשך בטענות תוכחיות כשתדע שהם אמת דברי חברך אשר טענתך עליו גלויה מפני תולשתו או מפני יכלתך להטעות האמת, חזור לדבריו והריב נטוש. הר\"מ. ונראה שדבריו לקוחים ממ\"ד דפרקין. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כלומר אבל של חבר יציל. וכן הוא בהר\"מ. וא\"ת ואכתי לא לתקנו בחבר, מאי אמרת דאי הכי לא ישמע לנו כו' ליתקן דלהזות עליהם החבר, כי היכי דמטביל אותם אע\"פ שהעם הארץ נותן לו בחזקת טהרה. הא מלתא מקשה בגמרא, ומשני, טמא מת בעי הזאה ג' וז', ומנא לז' יומי לא מושלי אינשי, כלומר, וא\"כ לא נוכל לשאול מהם כלי שטף, חה דבר שאי אפשר (ועיין פרק ט' דכלים מ\"ב ומ\"ו, ופ\"ה דאהלות מ\"ג). ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "גיטה. וקשה, האיך למד גט שעקרו לקנות את עצמה, משטרי הלואה שאינן אלא לראיה. הא מיתרצה בדברי התוספ', דמסתמא ג\"ב היה כותב לעצמו שטרי מתנה ומכירה שהיה קונה שדות, דפעמים שלא היו קנויים לו אלא בשטר כגון שדי קנויה לך:",
+                "שוברו. אשיגרת לישנא דמשנה ה' פ\"ב דגיטין נקטיה. נראה לו:",
+                "אפשר דמשום חתימת השובר נקט הכי. וכל שטר קרוי גט. אבל נבי גט אשה ערי מסירה ברתי:",
+                "דאלו רה\"י אע\"ג דסכין אין בו דעת לישאל, וכל כהאי גוונא אף ברה\"י טהור, הכא דאדם עסוק בהן נשאלין עליה. גמרא:",
+                "ואי אפשר שלא יפלו מן המשקה על הבשר כל שהן בשעת הפשט. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "והיינו מדאו' אבל מדרבנן חבת הקדש מכשירו. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "טהור. לפי שהמשקין שבו משקה סרוח ואינו ראוי לכלום ויצא מן כלל משקה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והש\"י קרא לכנסת ישראל כרם, שנאמר כרם היה לידידי. הר\"מ:",
+                "הר\"מ בפירושו. ולדבריהם העריס מבפנים לגדר. והיא שטת הר\"א. אבל בריש פרק ו' דכלאים פירש הר\"ב כשטת הר\"מ בחבורו, שהעריס הוא על הגדר מבחוץ ואם אין בו כמלא בוצר כו' אין זורעים בתוכה מפני שנראה הכל כעריס אחד וירק בתוכה:"
+            ],
+            [
+                "איסור והיתר. אמפיס מורסא וצד נחש קאי. ובלפסין אירוניות לא אמר בהם לא טומאה ולא טהרה. הר\"מ:",
+                "וכן אותם המחבתות (פירוש על לפסין אירוניות) באיזה טומאות מתטמאות ובאיזה אינן מתטמאות. הר\"מ:",
+                "פה. בתוספתא תני הכא, אם לקולפה כדרך שהרופאים עושין דמתקן לה פתח. רש\"י:",
+                "דאשכחן בנין בבעלי חיים, דכתיב ויבן את הצלע. רש\"י:",
+                "שאינו עומד להכניס אויר ולהוציא לחה תמיד, אע\"פ שנעשה פתח גמור שהרי ראוי הוא להכניס ולהוציא אם היה צריך, מ\"מ לא דמי לפתחים שבמשכן שהיו עומדין להכניס ולהוציא. אבל לעשות לה פה, דמיא למשכן. תוספ':",
+                "אירוניות. פירוש עיירות. וז\"ל הר\"מ עירוניות ואירוניות הכל שוה מיוחסות אל עיירות. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, אבל רשאי להניהם להיות המשקין זבים ויוצאים, ובלבד שלא יאכל מהם בשבת. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "דסבר ר\"א מאן דרכה למיפק בעיר של זהב אשה חשובה, ואשה חשובה לא משלפא ומחויא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ומקשה בגמרא אמאי טמא מדרס הא לאו להוליכה עבדינן. ומשני שכן הסייד מטייל בו עד שמגיע לביתו:",
+                "והודו לו. בריש פרק ה' דכלים תנן ושיריו ד', דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים בגדול כו'. ואפילו הכי שפיר קאמרינן הכא דהודו לו, דהיינו כלפי שאמרו ג'. ונראה לי דהיינו דאיצטריך למתני שהיו אומרים שלשה כו', לומר דעל שהיו אומרים ג' הוא דהודו. אבל על אמרו ד' לא הודו, דתנור ז' אפילו בפחות מד' סגי כי תוי רובא. א\"נ יש לפרש, דר\"מ וחכמים דהתם קא פליגי בדר\"ע. והודו לו הכא. דלר\"מ כ\"ע ד' דוקא ס\"ל בין בגדול בין בקטן, ולחכמים כולי עלמא בגדול דוקא בד' אבל בקטן כו':"
+            ],
+            [
+                "ואלה הדברים נוהגים על הרוב. וכן רוב הדברים הטבעים הם על הרוב. הר\"מ. ובתוספתא, חכמים חולקין על ר\"ע שאין האב זוכה לבנו בה' דברים אלא עד הפרק שעדיין לא הגיע לעונת חיוב מצות, אבל משהגיע לפרק, אם הוא צדיק זוכה לעצמו, ואם לאו אין אביו זוכה לו:",
+                "אשרי עינו ראתה. וכוונה למ\"ש הירושלמי, בנוי, דכתיב והדרך על בניהם. בכח, דכתיב גבור בארץ יהיה זרעו. בעושר, דכתיב נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו וגו'. בחכמה, דכתיב ולמדתם אותם את בניכם. בשנים, דכתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם ע\"כ. ומכולהו קראי מוכח שזכות האב הוא שיהיו הבנים מתוארים בכל אלו התוארים:",
+                "לפניו כו'. האי דקאמר לפניו והוא הקץ, מפני שאין דרכו לגלות קץ הדורות לא גלה אותו לאדם אלא לאברהם לבדו בגלות מצרים, אלא לפניו גלוי קץ הדורות. הר\"א:",
+                "לפי שקהת מיורדי מצרים, ומשה מיוצאי מצרים, ובני משה נכנסו לארץ שירד ממנה קהת, והם דור רביעי. לפי שמה שאמר הש\"י ודור רביעי ישובו הנה הוא מתחיל משעה שנסעו מן הארץ. ר\"ל ירידתם למצרים. כמו שנאמר ישובו הנה, כאלו אמר משעה שיצאו מן הארץ הזאת עד ד' דורות ישובו אליה. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "יב\"ח. קראי נינהו. ועוד נוסף עליהם י\"א ימים ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה. הר\"א. וכפירש\"י בנימוקי התומש:",
+                "איוב כו'. מפרש בסדר עולם, דכתיב כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי. מה לילות למינוי אף ירחים למינוי. פירוש, ירחי שוא הם ימות הקיץ שהם ארוכים כדכתיב ירח ימים, ולילות עמל אלו לילות החורף שהם ארוכים, כלומר אריכות הימים והלילות היה לו שוא ועמל שלא מצא בהם מרגוע. מנו לי, כלומר במנינם נמסרו לי שלא חסר מהם אחד. ומה לילות למינוי שלא חסרו אחד כו'. הר\"א:",
+                "המצריים כו'. דכתיב לקושש קש לתבן, אימתי התבן מצויה שם, באייר, והם יצאו בניסן. ס\"ע:",
+                "משפט גוג כו'. כלומר, שלא ינגפו בבת אחת אלא מתחלת מכתן עד סופה יב\"ח, שיהיו נמוקים והולכים עד שיכלו, דכתיב וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף, קיץ וחורף הרי שנה שלימה. ס\"ע:",
+                "והיה כו'. ובמשפט רשעים קמיירי, דכתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים כו', והם אותם שכפרו בעיקר ושיש בידם חלול השם. אבל שאר רשעים דינם יב\"ח. הר\"א:",
+                "והאי דקאמר בשבתו, מפני שיו\"ט של עצרת תלוי ביו\"ט של פסח. משא\"כ בשאר מועדים שאינן תלוימ זה בזה. הר\"א. וכ\"פ הר\"מ. ונראה לי דריב\"ן מודה לת\"ק דיש רשעים שנדונים יב\"ח כדכתיב מדי חודש בחדשו, אלא דקאמר דאיכא נמי דאינן נדונים אלא כמפסח ועד עצרת כו'. ולת\"ק דרשינן שבת בשבתו נמי כמו חודש בחדשו, כשיבא שבת באותו שבת שמת בו. וקמ\"ל דאם מת בסוף החודש דלא תימא כשיבא תחלת אותו חודש יבא להשתתוות ומתקיים בו מדי חודש בחדשו דמקצת החודש ככולו, אלא מדי שבת בשבתו כשיבוא אותו שבת. נראה לי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "והר\"א מפרש כאותו ששנינו פרק ח' דטהרות משנה ח'. ע\"ש. ומיירי ע\"י משקה כדאיתא התם:",
+                "ור' דוסא דריש, וצרת הכסף בידך, לרבות כל דבר הנצרר ביד. גמרא:",
+                "שהפרה אדומה היא נקראת חטאת בהחלט, כדאמר רחמנא חטאת היא. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואע\"ג דמדרבנן מיטמאין אע\"פ שאין להם בית קבול, הכא היכא דלית להו גדנפא עשויין לסיכוך. תוספ':",
+                "ואימא אף מדרס. גמרא:",
+                "גלגילון. נגזר מן הגליונים. ונוסחא אחרינא, פתיגיל. ומורכב מן פתיל גיל. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מטהר. דקא סבר תשמיש קלע לאו תשמיש הוא כדי לעשותו כלי. לפי שאינו עשוי אלא לזרוק בו אבנים ומעשה מקל בעלמא הוא עושה. הר\"א:",
+                "כלומר להוציא:"
+            ],
+            [
+                "דברי ר' דוסא. א\"ר דוסא וכי מה עשה לה הערבי הלז (דערביים שטופי זמה) וכי מפני שמיעך לה בין דדיה פסלה מן הכהונה, כלומר אין נוהגין בהן הפקר לאנסן בבעילה. אלא לשחק עמהן. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "כמו והנה שלשה סלי חורי על ראשי. הר\"מ. ובערוך פירוש, חררות גדולות הראויות למלך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "מותרת. ולא שייך טעמא דהכנה, דדוקא לידת ביצה חשיב הכנה משום דע\"י לידה הוכנה לגדל אפרוח כו', וגם טובה יותר לאכול. אבל ולד הוא טוב לאכילה וראוי לכל דבר אם נשחטה אמו ונמצא במעי אמו כמו אחר הלידה. הרא\"ש:",
+                "וטעמא, דאל\"ה הרי הוא כנפל. וכלו לו חדשיו דדקה, ה' חדשים וגסה, ט'. הר\"מ:",
+                "כיון שלא נתפתחו עיניהם אתרבו מכל השרץ השורץ. כדאיתא בגמרא. אבל תימה, דההיא ראב\"י היא דס\"ל דאף בחול אסור, והכא ביו\"ט איירינן. אלא טעמא כדרב התם דלא דמי לבהמה שנולדה שמוכנת אגב אמו, אבל אפרוח אינו מוכן אגב אמו ומוקצה הוא:"
+            ],
+            [
+                "הבקר. ה\"ג בפאה. והר\"א מסיים פה, וכן בלשון תורה, בקורת תהיה, כלומר מופקרת היא שאינה אשת איש, לא יומתו כי לא חופשה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לגת. והא מלתא נמי חומרא לב\"ה, שהוא מחמיר אצל העניים מפני גזל בעה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "נראה לי תו\"ל מוחל, בחי\"ת. דהכי הוא לשון המשנה במכשירין. ועתוי\"ט:",
+                "טהורה. פעמים אומרים בהחלט שם הטהרה על דבר שאינו מוכשר. הר\"מ:",
+                "טהור. דבטל ע\"ג גופו. משא\"כ במפה דפרק ח' דברכות מ\"ג. הר\"א:",
+                "אבר קטן. והוא האצבע הקטנה מאצבעות היד. הר\"מ. ובריש פרק ח' דשבת מפרשי אצבע קטנה שברגל, ובקטן בן יומו. וכן פירש בפ\"ב דכלים מ\"ב. ועתוי\"ט:",
+                "ונראה, שהאדם מתטמא מהשמן. וצ\"ל דמיירי בטומאת ידים, כלומר שאם נגעו הידים בשמן נטמאו. אבל גוף האדם אי אפשר שיחזור ויתטמא מן השמן שלא היה טמא אלא ממנו נטמא, דהא אין אדם מקבל טומאה אלא מאב ואין לך שמן נעשה אב, כדמוכח בריש כלים. ועתוי\"ט:",
+                "מתחלתו. והא דמפלגינן בין טמא מתחלתו לטהור מתחלתו. מפני שטומאתו חושבתו. א\"נ, גזירה שמא יאמרו ראינו שטן טמא עולה לה טהרה במקוה. הר\"א:"
+            ],
+            [
+                "בפרוטה. וא\"ת כי קבלה קדושין מאחר הוו ב\"ש לחומרא, ואמאי תני לה הכא גבי חומרי ב\"ה. וי\"ל דלא להכי אתשיל בבית המדרש. תוספ':",
+                "מסיים הר\"מ, והוי יודע ענין זה כי הוא נפלא מאוד ונפתחים בו מנעולים הרבה. ע\"כ. ונראה בעיני שנתכוין למ\"ש בחבור שלא אמרו חכמים חזקה כו' אלא באשתו שגרשה בלבד, או במקדש על תנאי וכנסה סתם, שהרי אשתו היא, ובאשתו הוא שחזקתו שאינו מתכוין לשם זנות עד שיפרש שהוא בעילת זנות, או יפרש שעל תנאי הוא בועל. אבל בשאר הנשים הרי כל זונה בחזקת שבעל לשם זנות עד שיפרש כי הוא לשם קדושין. ואצ\"ל בשפחה או נכרית שאינה בת קדושין שאין חוששין להן כלל. ע\"כ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "וא\"ת דהיכא דאפשר לקיים שניהם לא אמרינן דדחי, והכא אפשר לקיים שניהם כשלא ילבש אלא טלית של צמר. תירצו התוספ', שאין זה חשוב אפשר. ול\"נ לישב, דכיון דדרשינן סמוכים למשרי כלאים בציצית, אי אמרת דאין מטילין חוטי תכלת בטלית של פשתן, א\"כ כלאים דשרי רחמנא היכי משכחת לה. כ\"מ:",
+                "ואפילו ממינו נמי פטרי ליה, דלמא אתי למעבד תכלת. תוספ'. והלכך שייך שפיר לשון פטור. ואי קשיא כיון דמדאורייתא חייב היכי מצו רבנן לעקור דבר מן התורה ולמפטריה מציצית משום גזירה ההיא. משנינן, דכל דבר שאמרו לך ב\"ד שב ולא תעשה מצות עשה זו שבתורה וראו טעם לדבריהם אין זה עוקר דבר מן התורה, דממילא מיעקר ולא איהו עקר לה בידים. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ששה כו'. לאו דאיכא הני ותו לא, אלא כשנכנסו לכרם ביבנה והעידו כל אחד על אותו שבידו העיד רבי יהודה על אלו. רש\"י. והר\"א כתב דסתמא דפ\"ד פליג אהד פרקא דיחידאי הוא ומ\"מ הנהו דאשכחי בהו סתמי, הלכתא ננהו:",
+                "באיסור. משום דביצה כגופה דמי. ולפיכך כשנטרפה התרנגולת אף הביצה אסורה. ואפילו שנגמרה לגמרי קודם שנטרפה, דהא אכיוצא בה נמכרת בשוק קאי. והא דתנן מפני שגדלה באיסור, הא מפרקינן לה בגמרא, אימא שנגמרה, דטריפה אינה יולדת. הר\"ן:",
+                "והר\"א גורס כגירסת הספר. וז\"ל, נ\"ל דטעמייהו דב\"ה משום דגזרי שביעית אטו שאר שני שבוע, כדי שלא יהא אדם רגיל ליכנס בשדה חבירו ובגינתו ובפרדסו שלא מדעתו. אבל מן התורה ודאי מותר כו':"
+            ],
+            [
+                "תורמין כו'. אין תורמין. משמע דאם תרמו תרומתן תרומה. ואיירי בנטל רשות מכהן. ובמ\"ד פ\"ק דתרומות, דלכתחלה לכולי עלמא לא, ולב\"ה אף בדיעבד. איירי בלא רשות כהן. ומשום דאיכא פסידא דכהן (כמ\"ש הר\"ב שם מ\"ח). הר\"ש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מטמאין. דלא כסתמא דמ\"ד פי\"ב דפרה. ועיין שם ובמ\"ה:",
+                "והר\"א מפרש בדרך אחר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "שלא כו'. חדא ועוד קאמר. כלומר, אפילו כשאחזור בי שלא משום השררה ולא אהא נעשה רשע לפני המקום כי הוא בוחן לבות, אפ\"ה לא אתמנה לאב\"ד, שלא יהיו אומרים כו'. נראה לי:",
+                "לשונו מגומגם ומהופך. ולשון הר\"א, ועקביא סבר לא גזרינן:",
+                "בכרכמית. כך שמה. או על שם מקומה. רש\"י:",
+                "ר\"ל שלא השקוה מי המרים, אלא מים אחרים היו שהשקוה. וכלומר, שלא כתבו מגילת סוטה ומחקוה, אלא מגילה בעלמא כתבו ומחקו והשקוה. הר\"מ. הר\"א והתוספ':",
+                "דגם לפירוש השני שאמר שעשאו דוגמא ודמיון כו', היה ג\"כ ענינו לומר שלכך עשו דוגמא וסימן לפי שהיתה גיורת והן גרים וכאלו הם לא סברו להרחיקה להסתפחה בדת ישראל. ועתוי\"ט:",
+                "ח\"ו וכו'. וא\"ת, וכי משוא פנים יש בדבר, שאע\"פ שאין גדול ממנו בדורו אם יחטא ואשם ופללו אלהים זה השופט אשר יהיה בימים ההם כו'. וי\"ל, דס\"ל דהא דאמר דוגמא לא נתכוין לזלזל בכבודן כלל. ועוד נראה לי, דלא פליגי בלשון דוגמא, ואף לר\"י היה זלזול בדבר, ואפ\"ה אמר ח\"ו שנתנדה (והיינו שלא אמר ח\"ו שזלזל) מפני שס\"ל דלאדם גדול אין הב\"ד הקטן ממנו יכולין לנדותו. וכן מוכח מלשון רש\"י תענית דף כ\"ג. ופסחים דף נ\"ג. ועתוי\"ט:",
+                "ופירש מלת פקפוק על בוריו, הוא הדבר שאין לו קיום והוא רופף. והביא אותו בכאן על דרך הדמיון באותו שהקל בטהרת הידים שהיא מדרבנן. ונתקיימה בישראל ונתחזקה. הר\"מ:",
+                "בטהרת ידים. ר\"ל שהידים מיטמאות מבלי שאר הגוף, בדבר פלוני ובדבר פלוני. כמו שנתבאר במסכת ידים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "אני כו'. נראה, כי הראשונים נמנו על אלו ד' דברים והיו מחצה על מחצה, הוא שמע מן המחצה האחד והן שמעו מפי המחצה האחר כו'. א\"נ עקביא היה אומר כי אותן ששמע מפיהם היו הרוב, וחביריו אמרו כי האחרים שכנגדם הם היו הרוב. הר\"א:",
+                "והיו דבריו כדברי רבים. שאין מתנאי המקבל אלא שיהיו דבריו מרבים. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "משום קטנה דדוקא יתומה היא כדפירש הר\"ב, וא\"כ הוא הדין דגדולה היא יתומה, אבל נשואי הגדולה נשואין גמורין בין יש לה אב בין שהיא יתומה:",
+                "נראה לי דר\"ל דמ\"ז דהתם, שהיא כגון הך דהכא. וכיוצא בה היא משנה י\"א דהתם. וכדאיתא בגמרא, דלהכי תני קטנות דמשמע תרתי. דאי קטנות דעלמא, ליתני נמי ושמשיאין את הנשים. והעיד על שניהם, דליכא למשמע חדא מאידך. וע\"ש בתוי\"ט:",
+                "ר\"ל דתניא בב\"ב דף צ\"ז, יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר. והעיד על היין בן מ' יום דלכתחלה נמי יביא, אפילו יש הרבה ממין אחר. תוספ':",
+                "ועל אותה העיד ריב\"ב. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כלומר דאלו חסר העצם טהור, כדלקמן:",
+                "לפי שאין הפרש בין חלל חרב או החנוק או הנסקל וזולתם, הכל נקראים מת. אלא לכך נאמר בחלל חרב לומר אבר שהבדילתו כו'. הר\"מ:",
+                "מטהרים. מלטמא באוהל. הר\"א. אבל מהר\"ם משמע, דמטהרים לגמרי. ועתוי\"ט:",
+                "וזהו באבר מן המת. דאילו באבר מן החי אם חסר מהעצם כל שתוא, טהור לגמרי, אע\"פ שכל הבשר קיים מפני שבשר הפורש מן החי טתור. אבל אם חסר מבשרו, אם נשאר מהבשר כדי לעלות ארוכה, מטמא במגע ובמשא ובאוהל. ואם לאו, מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באוהל. כ\"מ. וכיון דבאבר המת איירינן, צ\"ל דביש בבשר כזית, (דאלת\"ה א\"כ אין כאן טומאה כלל בבשר) והכי קאמר דמטמא משום בשר אף באוהל אע\"פ שמשום אבר אינו מטמא אלא במגע ובמשא כל שיש בו כשעורה. ועתוי\"ט:",
+                "טהור. דהא לא מרבינן מקרא אלא עצם אדם מה אדם כו'. כדפירש הר\"ב. וטהור לגמרי קאמר כמ\"ש לעיל. וכן מצינו בבהמה שאבר הפורש ממנה בחייה יש לו טומאת נבילה, ובשר הפורש ממנה בחייה טהור לגמרי:",
+                "בגמרא, הואיל ורוב גבהו בגדול. פירש\"י, דזהו רוב הגובה באדם גדול שאינו ננס באברים, דשני שוקים וירך אחד הוי רוב גובה הגוף בלא הראש, דלגבי (מנין) [צ\"ל בנין] המת לא חשיב ראשו, דבברייתא דאהלות קתני איזהו בנינו השוקים והירכים הגוף והשדרה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "הפורים. כיון דאמר מר שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום, אתי לזלזולי בחמץ. פירש\"י שכבר מן הפורים ואילך התחילו הדרשנים לדרוש ברבים בהלכות הפסח. תוזקקו השומעים לעשות פסח לסוף ל' יום, ואם יעברו ב\"ד את השנה לא יתקבלו דברי שלוחי ב\"ד לשומעין לדחות את הפסח, שכבר שמעו מן הדרשנים. ע\"כ. ואידך, מידע ידיע דשתא מעברתא בחושבנא תליא מלתא, וסבר חושבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד האידנא. גמרא:",
+                "דת\"ר אין מעברין את השנה אא\"כ ירצה הנשיא:",
+                "רשות. לדבר על עסקי צבור. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "חילוף. מפני כי הצבעים חסים על מי הצבע שלא יתפזרו יותר, מה שאין שולקי הזיתים מקפידים על שליקתן שאין למים צורך אלא מעט. וכשבא מנחם כו' שהיה צבע והיה בקי בענין וראה שהצמר והפשתן עולים' למעלה ואין מניחים למים להתפזר, קבלו ממנו עדותו. הר\"א. והר\"ב הצריך שישתמש בו, דאל\"ה גם לשניהם לא היה בו שום טומאה, דלשליקה עצמה א\"צ כ\"כ. והראשונים היו סוברים דבשל צבעים הוא צורך גדול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דמרבינן ליה מקרא וזה כו'. ומדאצטריך התם לקרא, ש\"מ דבשאר דברים אין דמו בבשרו. וקשה א\"כ ברביעית אמאי ליטמא. ובאמת כן הוא בהדיא בגמרא מנחות דף ק\"ג דעדותו של ר' יהושע בן בתירא הוא לטהר לגמרי. ופליג אדר' יוסי בר\"י התם דקאמר דמטמא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית. וקאי אבית הלל דריש פרק ה'. ואשתמיטתיה מהר\"ב גמרא זו. ועתוי\"ט:",
+                "ובמ\"ב פ\"ג דחגיגה תנן לקודש, ולא תנן התם הך דאפר חטאת, ופירש הר\"ב שם דכתיב כף אחת, ולא כתב שהוא אסמכתא אלא משמע דלימוד גמור הוא כו'. ובגמרא פליגי בזה. והאריך ומסיק, וא\"כ יש לתמוה על הר\"ב והר\"מ דפירשו דצירוף קדש מדרבנן ונסבי להו קרא כו'. וראיתי בכ\"מ שכתב דהר\"מ פסק כר\"י דמדרבנן, ומ\"מ קרא דר' חנין כתבו לרמז בעלמא. ועתוי\"ט:",
+                "גמרא ערוך הוא. ומפני כך אני תמה ג\"כ על פירושו של הר\"ב שמפרש מדנפשיה דלא כהגמרא:",
+                "והלבונה והגחלים. אע\"ג דלאו אוכל נינהו, חבת הקודש מכשרתן לטומאה. רש\"י:",
+                "שבמה שהוא חותה הוא מכניס. אבל גחלים של כל יום, תנינן, נתפזר ממנו כקב גחלים היה מכבדן לאמה, כלומר שלא היה חושש להם. הר\"מ. ור\"ל כיון שלא היה חושש להם ש\"מ שמעולם לא עשאום לאותן גחלים שיהי�� קודש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "משכון בלשון ישמעאל, רה\"ן. ערוך. ומצאתי הפרש בין משכון להרה\"ן בהר\"מ, דמשכון אמרו על הממשכן בחובו שכבר חייב לו, והרה\"ן על שלוה עכשיו עליו. ונראה לי דהכא נקט התנא זה הלשון לרבותא דנתמשכנה מדעת:",
+                "ועדיה. בפסולי עדים קא מיירי, כגון עבד ושפחה העידו. הר\"א. כו' דאל\"כ מאי סברי בני משפחתה שרחקוה, הואיל והיו לה עדים שלא נטמאה:",
+                "ואשקלון יד העכו\"ם תקיפה היא, דארץ פלשתים היא. ועוד כבר גלו ישראל. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אלמנת עיסה. דאילו בת עיסה דאין לה חזקח. כשרות החמירו אף בספק ספיקא. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "היכא דלא טוענת ברי. אבל בטוענת ברי, אפילו בחד ספיקא מכשיר ר\"ג בפ\"ק דכתובות:",
+                "והתוספ' פירשו, לטמא ולטהר שייך לענין ממזרות ונתינות, (כדתניא פ\"ד ד. קדושין דף ע\"ב) ממזירי ונתיני עתידין ליטהר. לרחק ולקרב שייך אחללות, כדתנן הכהנים שומעים לכם לרחק ולא לקרב:"
+            ],
+            [
+                "וראשו ארוך. וסברי רבנן דארבה סלעם חרגול חגב: בתיבי, והני אין ראשן ארוך, הלכך כל שיש ראשו ארוך לא. וריב\"י דורש בכלל ופרט וכלל, ומרבה כל בעין הפרט שיש לו ד' סימנים דחשבינן בסוף פרק ג' דחולין. ואיכא מאן דאמר בראשו ארוך לא פליגי דלכולי עלמא שרי, והכא בכנפיו חופין את רובו ע\"י הדחק קמפלגי, מר סבר רובא כל דהוא בענין. ומר סבר רובו דמינכר בעינן. גמרא:",
+                "תרגום טהור דכי. וטהורים דכיין. הר\"מ:",
+                "דדריש כל משקה אשר ישתה בכל בלי יטמא, בהכשר. כדאיתא בפסחים דף ט\"ז. והא דתנן הציץ מרצה על טומאת הדם, ההיא דלא כר' יוסי בן יועזר:",
+                "במ\"ט פ\"ד דטהרות. ואיכא נמי מאן דאמר התם במ\"י דאפילו אחרים מטמאים מדאורייתא. והיינו אוכלים אבל לא כלים. וע\"ש בהר\"ב:",
+                "כלומר דלית לן לאתויי אלא דומיא דסוטה. והואיל ולית לן בסוטה אלא ברה\"י, ממילא ספק טומאה ברה\"ר טהור, דהעמד דבר על חזקתו כו'. תוספ':",
+                "ברבים. דלא לזלזולי ביה טפי:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ע כו'. ואע\"פ שריב\"ב העיד על זה לעיל ריש פרק ו', הא תנן ביבמות דף קי\"ג שאחרים לא היו משיאין אלא הוא, ועכשיו כשהעיד ר\"ע כו' קבלו והשיאו:",
+                "הר\"ם מסיים, ולא חפרו בארץ ג\"כ כדי שיראו אם יש שם קבר, אלא לקטו מה שמצאו בלבד, ולא גזרו טומאה על ירושלים כו'. ובהכי אתי שפיר לישנא דמלקט עצם עצם, דהוי כהנהו דתנינן בסוף פרק ט\"ז דאהלות, לומר שאין לו שכונת קברות וסגי ליה בלקיטת עצם עצם כל הנמצא, ולא מחזיקין ביותר. הר\"א:"
+            ],
+            [
+                "בונים כו'. פירוש כשהיו בונים בימי עזרא. ופליגי אמוראי בשבועות דף ט\"ז. איכא מ\"ד דס\"ל דקדושה ראשונה בטלה ופליג לה אדר\"י, ואם אין בית אין קרבן, לפיכך עשו קלעים. ואיכא מ\"ד דלא פליגי, ומר מה דשמיע ליה אמר, וכן מר, וקלעים לצניעותא בעלמא. ודעת הר\"ב והר\"מ נראה כמאן דאמר דלא פליגי. ועתוי\"ט:",
+                "מבחוץ. שנתנו הקלעים לפנים ממקום החומה ובונים את החומה מבחוץ, שלא יזונו עיניהם מן ההיכל. רש\"י:",
+                "שאין כו'. והא דתנן במ\"ה פ\"ק דמע\"ש, ואם אין מקדש ירקבו, ההוא תנא ס\"ל דלא קדשה לעתיד לבוא לא קדושה ראשונה ולא קדושה שניה. וכן נמי דהא דפ\"ב דשבועות מ\"ב, וכל שלא נעשה בכל אלו, ס\"ל האי תנא דבאחת מכל אלו תנן. ועתוי\"ט:",
+                "עתוי\"ט שהאריך בטעם הדבר בשם הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "הלמ\"מ. לשון הר\"מ, לא נשמע ממשה רבינו ע\"ה זה הלשון, אבל נשמע ממנו זה הענין, לפי שמשה סיפר בביאת המשיח. ולשון התורה, אם יהיה נדחך וגו' ושב וגו' ומל ה' אלהיך וגו', וזולת זה. והגיד להם ג\"כ מפי הגבורה בהקדמותיו וסבותיו, ושיקדים אותו האיש לישר לו הארץ, והוא אליהו. והודיע להם שהאיש ההוא לא יוסיף ולא יגרע בתורה, אבל יסלק ויסיר המכשולים לבד. ואין בזה מחלוקת ולא הכחשה. אבל נפלה המחלוקת בדעות שיסיר. מה הם. הר\"מ:",
+                "הר\"מ. והקשה רש\"ל בתשובה דמה לשון הרע שייך בזה, אדרבה בכבוש עדותן יהיו כל העם שוגגים והם מזידים ח\"ו. וכן קשה ג\"כ במשפחה הכשרה שאותה פרסמו, ולמה לנו עוד אליהו לקרבה. ותירץ כו'. ולי נראה דלא קשיא, דמה שהקשה למה צריכין לאליהו אחר שכבר פרסמו אינה קושיא, דכגון אלו קאמר ולאו בדוקא בדומה ממש שפרסמוה. וגם מה שהקשה דמה לשון הרע שייך נראה לי פשוט דמשום הכי לא פרסמה רבינו הקדוש, לפי שכבר נטמעה בין הכשרות עד שלא נודעה לרבים, שזו אין לגלותה אלא לצנועין. ומזה נראה לי ראיה גמורה לדסברי. כך. ואין הכי נמי דחכמים פרסמוה, אלא שבעו\"ה דברי חכמים אינן נשמעין להמון נגד בעלי זרוע ולכך נטמעו. ולכן לא רצה רבינו הקדוש לפרסמה במשנתינו המסורה לכל. ועתוי\"ט:",
+                "לטמא כו'. הטומאה הוא פסלות גמור. וריחוק וקירוב, הוא הולד פגום שאמרו חכמים. א\"נ, הטומאה פסול כהונה. הר\"א:",
+                "נראה לי דעתו, דהאי דתנן שנאמר וכו' מדברי המחבר המשנה הוא שהביא זה המקרא אחרי דברי כולם, לומר שמחלקותם הוא בזה הפסוק. והיינו הא דפירש הר\"ב שעתיד לומר זה מבני בניו כו', היא סברת תנא קמא ור' יהודה, אלא שזה אומר לרחק ולקרב, וזה אומר לקרב ולא לרחק לפי שסברתו שאין הענין אלא לרחק הכשר בלבד, וזה שבא להסיר. והדר מפרש, ולדברי רבי שמעון אבות אלו החכמים כו'. ולדברי חכמים קרא כפשטיה ולא הוצרך לפרש. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nezikin/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Eduyot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,282 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Eduyot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Eduyot",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "שמאי כו'. בירושלמי מפרש טעמא, משום דאיפה שמונה עשר קבין, ועשירית מלבר היינו שני קבין, וכאותו שיעור צריך להפריש חלה להלל. ושמאי סבר דצריך שתי חלות לעומר, שהיו עושין ממנו שתי אכילות, אחת בבוקר ואחת בערב, וכשיעור אכילה אחת חשיב שמאי עיסת מדבר. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "רבו. והטעם לדברי רבו שרצה לגלות כי מפני שההין היא המדה הגדולה של מדת תורה בלח, כדכתיב ושמן זית הין, הלכך היא חשובה לפסול את המקוה. ואע\"פ שנאמרו בתורה מדות קטנות מזאת, כיון דפסול זה מדרבנן הוא, אזלינן בתר המדה הגדולה המפורשת בתורה. הר\"א:",
+                "בלשון רבו. שהרי יש טעם בלשון למה אמר כן, כנזכר לעיל. כ\"ש שלפעמים אפשר שכשישנהו ללשון אחר שאפשר דלא למשמע מיניה באותו הלשון כפי המכוון בלשון שאמר רבו. הר\"א:",
+                "ט' קבין. קסבר, כיון דהם ראוים לטבילת בעל קרי ובהם יש להשיג כדי להשתטף כל גופו, לא פחות מכאן, הלכך הם חשובים לפסול את המקוה בשאובין, דשיעור טבילה פוסל טבילה, בציר מהכי לא. הר\"א:",
+                "ג' לוגים. טעמייהו דרבנן, כיון שהם נתונים לשיעור נסכי קרבנות צבור חשובים הם לפסול. ואע\"פ שנאמרו בתורה לקרבנות צבור מדות גדולות מזו כו', כיון דאשכחן דרביעית ההין דהוא ג' לוגין חשיב לנסכי צבור, לענין זה נמי חשיב כו'. הר\"א. ועתוי\"ט:",
+                "ר\"ל וכל דכוותיה השנויים בברייתא קדושין דף פ\"ב, שאין מעמידין מהם כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לא עמדו כו'. ולא עמדו חכמים על דבריהם. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולגירסא זו פירושו, שאם יראה לב\"ד האחרון הלכה כדברי היחיד, יסמוך עליו, כלומר יקבע הלכה כמותו. כמו שמצאנו באמורא מן האחרונים שהן קובעין והלכה כיחידים הראשונים בכמה מקומות, ואע\"פ שהמרובים חולקים עליהם, ואם לא שמצאו דברי היחיד הראשון לא היו אחרונים יכולין לדחות דברי הראשונים מדעת עצמן לפי שאין ב\"ד יכול לבטל כו', אלא כיון שמצאו דברי היחיד מן הראשונים שהיה חולק עמהם היה להם במה לתלות. ועיין לקמן:",
+                "שאין כו'. פירוש בתקנות גזירות ומנהגות. אבל אם דרשו באחת מן המדות בפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין ועמד אחריהם ב\"ד אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו, הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו, שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם, אינך חייב ללכת אלא אחר שופט שבימיך. הר\"מ. וכתכ הכ\"מ דמחתימת המשנה קיימו וקבלו שלא לחלוק על התנאים. וכן בחתימת הגמרא קבלו עליהם שלא לחלוק על האמוראים:",
+                "כדאשכחן רבה דתוה גדול מרב יהודה. כ\"מ:",
+                "וז\"ל הר\"מ, והאיך יהיו גדולים במנין הואיל וכל ב\"ד וב\"ד של ע\"א הוא, זה מנין חכמי הדור שהסכימו וקבלו הדבר שאמרו ב\"ד הגדול ולא חלקו בו. והר\"א כתב, מנין שנים קאמר:",
+                "היה כו'. להכי אהדריה, דלא תימא דאו או קתני, כדאשכחן כהאי גוונא באבות פ\"ה מ\"ז, קמ\"ל דלא. והא דקתני עד שיהיה כו', נראה לי דאתא למימר שידקדק היטב היטב עד שיהיה לו ברור מאוד שבודאי הוא גדול כו', שכן לב האדם אינו רואה חובה לעצמו וכל איש גדול הוא בעיניו, ולפיכך הוצרך להזהיר מאוד. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ותמיהני כו' דהא אפשר שיבוא ב\"ד באחרית הימים ויראה לעשות כדבריו. וניחא לפמ\"ש הר\"מ, ב��\"א בדברים שלא אסרו אותן כדי לעשות סייג אלא בשאר דיני תורה, אבל דברים שראו ב\"ד לגזור ולאסרן לעשות סייג, אם פשט איסורן בכל א\"י אין ב\"ד האחר יכול לעקרן ולהתירן אפילו היה גדול מן הראשונים. ואכתי לשון כדי לבטלן שכתב הר\"ב, קשה, מאי כדי, אדרבא אם לא היו נזכרים מכל שכן שהיו בטלין ומבוטלין לא קיימין ולא נזכרים. ולכך אני אומר, שכשגגה יצאה מלפניו, ועירב לשון הר\"א בפירושו שהוא פירש בדרך אחר. והוא, שבאמת נזכרו כדי לבטלן לדורות, שאם יאמר אחד כך מקובלני יאמרו כו', אבל אם לא הזכירו דברי היחיד היה סבור המקובל דדעת רבים היא. כו'. ע\"כ. ור\"י פליג אטעם שאם יראה כו':"
+            ],
+            [
+                "מן העצמים. כלומר, אע\"פ שאינמ מרוב בנין ולא מרוב מנין:",
+                "רש\"י. והא דפירש הר\"ב בנזיר דרוב בנין או רוב מנין מטמא אפילו אין בהם רובע קב. הוא פירוש הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "שחזרו. הטעם שהוצרכו לכתוב דעת איש אחד ואח\"כ חחר מן הדעת ההיא כו', כדי להודיעז. אהבתם האמת והם:: רת הצדק והאמונה, שהרי אלו האנשים הנכבדים החסידים הנדיבים המפולגים בחכמה כשראו דברי התולק עליהם טובים מדבריהם ועיונו נכון, הודו לו וחזרו לדעתו. כ\"ש שאר האנשים בראותו האמת נוטה עם בעל דינו, יהיה כמו כן נוטה לאמת ולא יקשה עורף. וזהו דברי הכתוב צדק צדק תרדוף כו'. וע\"ז אמרו חכמים, הוי מודה על האמת. ר\"ל אע\"פ שתוכל להציל נפשך בטענות תוכחיות כשתדע שהם אמת דברי חברך אשר טענתך עליו גלויה מפני תולשתו או מפני יכלתך להטעות האמת, חזור לדבריו והריב נטוש. הר\"מ. ונראה שדבריו לקוחים ממ\"ד דפרקין. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כלומר אבל של חבר יציל. וכן הוא בהר\"מ. וא\"ת ואכתי לא לתקנו בחבר, מאי אמרת דאי הכי לא ישמע לנו כו' ליתקן דלהזות עליהם החבר, כי היכי דמטביל אותם אע\"פ שהעם הארץ נותן לו בחזקת טהרה. הא מלתא מקשה בגמרא, ומשני, טמא מת בעי הזאה ג' וז', ומנא לז' יומי לא מושלי אינשי, כלומר, וא\"כ לא נוכל לשאול מהם כלי שטף, חה דבר שאי אפשר (ועיין פרק ט' דכלים מ\"ב ומ\"ו, ופ\"ה דאהלות מ\"ג). ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "גיטה. וקשה, האיך למד גט שעקרו לקנות את עצמה, משטרי הלואה שאינן אלא לראיה. הא מיתרצה בדברי התוספ', דמסתמא ג\"ב היה כותב לעצמו שטרי מתנה ומכירה שהיה קונה שדות, דפעמים שלא היו קנויים לו אלא בשטר כגון שדי קנויה לך:",
+                "שוברו. אשיגרת לישנא דמשנה ה' פ\"ב דגיטין נקטיה. נראה לו:",
+                "אפשר דמשום חתימת השובר נקט הכי. וכל שטר קרוי גט. אבל נבי גט אשה ערי מסירה ברתי:",
+                "דאלו רה\"י אע\"ג דסכין אין בו דעת לישאל, וכל כהאי גוונא אף ברה\"י טהור, הכא דאדם עסוק בהן נשאלין עליה. גמרא:",
+                "ואי אפשר שלא יפלו מן המשקה על הבשר כל שהן בשעת הפשט. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "והיינו מדאו' אבל מדרבנן חבת הקדש מכשירו. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "טהור. לפי שהמשקין שבו משקה סרוח ואינו ראוי לכלום ויצא מן כלל משקה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והש\"י קרא לכנסת ישראל כרם, שנאמר כרם היה לידידי. הר\"מ:",
+                "הר\"מ בפירושו. ולדבריהם העריס מבפנים לגדר. והיא שטת הר\"א. אבל בריש פרק ו' דכלאים פירש הר\"ב כשטת הר\"מ בחבורו, שהעריס הוא על הגדר מבחוץ ואם אין בו כמלא בוצר כו' אין זורעים בתוכה מפני שנראה הכל כעריס אחד וירק בתוכה:"
+            ],
+            [
+                "איסור והיתר. אמפיס מורסא וצד נחש קאי. ובלפסין אירוניות לא אמר בהם לא טומאה ולא טהרה. הר\"מ:",
+                "וכן אותם המחבתות (פירוש על לפסין אירוניות) באיזה טומאות מתטמאות ובאיזה אינן מתטמאות. הר\"מ:",
+                "פה. בתוספתא תני הכא, אם לקולפה כדרך שהרופאים עושין דמתקן לה פתח. רש\"י:",
+                "דאשכחן בנין בבעלי חיים, דכתיב ויבן את הצלע. רש\"י:",
+                "שאינו עומד להכניס אויר ולהוציא לחה תמיד, אע\"פ שנעשה פתח גמור שהרי ראוי הוא להכניס ולהוציא אם היה צריך, מ\"מ לא דמי לפתחים שבמשכן שהיו עומדין להכניס ולהוציא. אבל לעשות לה פה, דמיא למשכן. תוספ':",
+                "אירוניות. פירוש עיירות. וז\"ל הר\"מ עירוניות ואירוניות הכל שוה מיוחסות אל עיירות. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, אבל רשאי להניהם להיות המשקין זבים ויוצאים, ובלבד שלא יאכל מהם בשבת. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "דסבר ר\"א מאן דרכה למיפק בעיר של זהב אשה חשובה, ואשה חשובה לא משלפא ומחויא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ומקשה בגמרא אמאי טמא מדרס הא לאו להוליכה עבדינן. ומשני שכן הסייד מטייל בו עד שמגיע לביתו:",
+                "והודו לו. בריש פרק ה' דכלים תנן ושיריו ד', דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים בגדול כו'. ואפילו הכי שפיר קאמרינן הכא דהודו לו, דהיינו כלפי שאמרו ג'. ונראה לי דהיינו דאיצטריך למתני שהיו אומרים שלשה כו', לומר דעל שהיו אומרים ג' הוא דהודו. אבל על אמרו ד' לא הודו, דתנור ז' אפילו בפחות מד' סגי כי תוי רובא. א\"נ יש לפרש, דר\"מ וחכמים דהתם קא פליגי בדר\"ע. והודו לו הכא. דלר\"מ כ\"ע ד' דוקא ס\"ל בין בגדול בין בקטן, ולחכמים כולי עלמא בגדול דוקא בד' אבל בקטן כו':"
+            ],
+            [
+                "ואלה הדברים נוהגים על הרוב. וכן רוב הדברים הטבעים הם על הרוב. הר\"מ. ובתוספתא, חכמים חולקין על ר\"ע שאין האב זוכה לבנו בה' דברים אלא עד הפרק שעדיין לא הגיע לעונת חיוב מצות, אבל משהגיע לפרק, אם הוא צדיק זוכה לעצמו, ואם לאו אין אביו זוכה לו:",
+                "אשרי עינו ראתה. וכוונה למ\"ש הירושלמי, בנוי, דכתיב והדרך על בניהם. בכח, דכתיב גבור בארץ יהיה זרעו. בעושר, דכתיב נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו וגו'. בחכמה, דכתיב ולמדתם אותם את בניכם. בשנים, דכתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם ע\"כ. ומכולהו קראי מוכח שזכות האב הוא שיהיו הבנים מתוארים בכל אלו התוארים:",
+                "לפניו כו'. האי דקאמר לפניו והוא הקץ, מפני שאין דרכו לגלות קץ הדורות לא גלה אותו לאדם אלא לאברהם לבדו בגלות מצרים, אלא לפניו גלוי קץ הדורות. הר\"א:",
+                "לפי שקהת מיורדי מצרים, ומשה מיוצאי מצרים, ובני משה נכנסו לארץ שירד ממנה קהת, והם דור רביעי. לפי שמה שאמר הש\"י ודור רביעי ישובו הנה הוא מתחיל משעה שנסעו מן הארץ. ר\"ל ירידתם למצרים. כמו שנאמר ישובו הנה, כאלו אמר משעה שיצאו מן הארץ הזאת עד ד' דורות ישובו אליה. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "יב\"ח. קראי נינהו. ועוד נוסף עליהם י\"א ימים ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה. הר\"א. וכפירש\"י בנימוקי התומש:",
+                "איוב כו'. מפרש בסדר עולם, דכתיב כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי. מה לילות למינוי אף ירחים למינוי. פירוש, ירחי שוא הם ימות הקיץ שהם ארוכים כדכתיב ירח ימים, ולילות עמל אלו לילות החורף שהם ארוכים, כלומר אריכות הימים והלילות היה לו שוא ועמל שלא מצא בהם מרגוע. מנו לי, כלומר במנינם נמסרו לי שלא חסר מהם אחד. ומה לילות למינוי שלא חסרו אחד כו'. הר\"א:",
+                "המצריים כו'. דכתיב לקושש קש לתבן, אימתי התבן מצויה שם, באייר, והם יצאו בניסן. ס\"ע:",
+                "משפט גוג כו'. כלומר, שלא ינגפו בבת אחת אלא מתחלת מכתן עד סופה יב\"ח, שיהיו נמוקים והולכים עד שיכלו, דכתיב וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף, קיץ וחורף הרי שנה שלימה. ס\"ע:",
+                "והיה כו'. ובמשפט רשעים קמיירי, דכתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים כו', והם אותם שכפרו בעיקר ושיש בידם חלול השם. אבל שאר רשעים דינם יב\"ח. הר\"א:",
+                "והאי דקאמר בשבתו, מפני שיו\"ט של עצרת תלוי ביו\"ט של פסח. משא\"כ בשאר מועדים שאינן תלוימ זה בזה. הר\"א. וכ\"פ הר\"מ. ונראה לי דריב\"ן מודה לת\"ק דיש רשעים שנדונים יב\"ח כדכתיב מדי חודש בחדשו, אלא דקאמר דאיכא נמי דאינן נדונים אלא כמפסח ועד עצרת כו'. ולת\"ק דרשינן שבת בשבתו נמי כמו חודש בחדשו, כשיבא שבת באותו שבת שמת בו. וקמ\"ל דאם מת בסוף החודש דלא תימא כשיבא תחלת אותו חודש יבא להשתתוות ומתקיים בו מדי חודש בחדשו דמקצת החודש ככולו, אלא מדי שבת בשבתו כשיבוא אותו שבת. נראה לי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "והר\"א מפרש כאותו ששנינו פרק ח' דטהרות משנה ח'. ע\"ש. ומיירי ע\"י משקה כדאיתא התם:",
+                "ור' דוסא דריש, וצרת הכסף בידך, לרבות כל דבר הנצרר ביד. גמרא:",
+                "שהפרה אדומה היא נקראת חטאת בהחלט, כדאמר רחמנא חטאת היא. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואע\"ג דמדרבנן מיטמאין אע\"פ שאין להם בית קבול, הכא היכא דלית להו גדנפא עשויין לסיכוך. תוספ':",
+                "ואימא אף מדרס. גמרא:",
+                "גלגילון. נגזר מן הגליונים. ונוסחא אחרינא, פתיגיל. ומורכב מן פתיל גיל. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מטהר. דקא סבר תשמיש קלע לאו תשמיש הוא כדי לעשותו כלי. לפי שאינו עשוי אלא לזרוק בו אבנים ומעשה מקל בעלמא הוא עושה. הר\"א:",
+                "כלומר להוציא:"
+            ],
+            [
+                "דברי ר' דוסא. א\"ר דוסא וכי מה עשה לה הערבי הלז (דערביים שטופי זמה) וכי מפני שמיעך לה בין דדיה פסלה מן הכהונה, כלומר אין נוהגין בהן הפקר לאנסן בבעילה. אלא לשחק עמהן. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "כמו והנה שלשה סלי חורי על ראשי. הר\"מ. ובערוך פירוש, חררות גדולות הראויות למלך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "מותרת. ולא שייך טעמא דהכנה, דדוקא לידת ביצה חשיב הכנה משום דע\"י לידה הוכנה לגדל אפרוח כו', וגם טובה יותר לאכול. אבל ולד הוא טוב לאכילה וראוי לכל דבר אם נשחטה אמו ונמצא במעי אמו כמו אחר הלידה. הרא\"ש:",
+                "וטעמא, דאל\"ה הרי הוא כנפל. וכלו לו חדשיו דדקה, ה' חדשים וגסה, ט'. הר\"מ:",
+                "כיון שלא נתפתחו עיניהם אתרבו מכל השרץ השורץ. כדאיתא בגמרא. אבל תימה, דההיא ראב\"י היא דס\"ל דאף בחול אסור, והכא ביו\"ט איירינן. אלא טעמא כדרב התם דלא דמי לבהמה שנולדה שמוכנת אגב אמו, אבל אפרוח אינו מוכן אגב אמו ומוקצה הוא:"
+            ],
+            [
+                "הבקר. ה\"ג בפאה. והר\"א מסיים פה, וכן בלשון תורה, בקורת תהיה, כלומר מופקרת היא שאינה אשת איש, לא יומתו כי לא חופשה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לגת. והא מלתא נמי חומרא לב\"ה, שהוא מחמיר אצל העניים מפני גזל בעה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "נראה לי תו\"ל מוחל, בחי\"ת. דהכי הוא לשון המשנה במכשירין. ועתוי\"ט:",
+                "טהורה. פעמים אומרים בהחלט שם הטהרה על דבר שאינו מוכשר. הר\"מ:",
+                "טהור. דבטל ע\"ג גופו. משא\"כ במפה דפרק ח' דברכות מ\"ג. הר\"א:",
+                "אבר קטן. והוא האצבע הקטנה מאצבעות היד. הר\"מ. ובריש פרק ח' דשבת מפרשי אצבע קטנה שברגל, ובקטן בן יומו. וכן פירש בפ\"ב דכלים מ\"ב. ועתוי\"ט:",
+                "ונראה, שהאדם מתטמא מהשמן. וצ\"ל דמיירי בטומאת ידים, כלומר שאם נגעו הידים בשמן נטמאו. אבל גוף האדם אי אפשר שיחזור ויתטמא מן השמן שלא היה טמא אלא ממנו נטמא, דהא אין אדם מקבל טומאה אלא מאב ואין לך שמן נעשה אב, כדמוכח בריש כלים. ועתוי\"ט:",
+                "מתחלתו. והא דמפלגינן בין טמא מתחלתו לטהור מתחלתו. מפני שטומאתו חושבתו. א\"נ, גזירה שמא יאמרו ראינו שטן טמא עולה לה טהרה במקוה. הר\"א:"
+            ],
+            [
+                "בפרוטה. וא\"ת כי קבלה קדושין מאחר הוו ב\"ש לחומרא, ואמאי תני לה הכא גבי חומרי ב\"ה. וי\"ל דלא להכי אתשיל בבית המדרש. תוספ':",
+                "מסיים הר\"מ, והוי יודע ענין זה כי הוא נפלא מאוד ונפתחים בו מנעולים הרבה. ע\"כ. ונראה בעיני שנתכוין למ\"ש בחבור שלא אמרו חכמים חזקה כו' אלא באשתו שגרשה בלבד, או במקדש על תנאי וכנסה סתם, שהרי אשתו היא, ובאשתו הוא שחזקתו שאינו מתכוין לשם זנות עד שיפרש שהוא בעילת זנות, או יפרש שעל תנאי הוא בועל. אבל בשאר הנשים הרי כל זונה בחזקת שבעל לשם זנות עד שיפרש כי הוא לשם קדושין. ואצ\"ל בשפחה או נכרית שאינה בת קדושין שאין חוששין להן כלל. ע\"כ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "וא\"ת דהיכא דאפשר לקיים שניהם לא אמרינן דדחי, והכא אפשר לקיים שניהם כשלא ילבש אלא טלית של צמר. תירצו התוספ', שאין זה חשוב אפשר. ול\"נ לישב, דכיון דדרשינן סמוכים למשרי כלאים בציצית, אי אמרת דאין מטילין חוטי תכלת בטלית של פשתן, א\"כ כלאים דשרי רחמנא היכי משכחת לה. כ\"מ:",
+                "ואפילו ממינו נמי פטרי ליה, דלמא אתי למעבד תכלת. תוספ'. והלכך שייך שפיר לשון פטור. ואי קשיא כיון דמדאורייתא חייב היכי מצו רבנן לעקור דבר מן התורה ולמפטריה מציצית משום גזירה ההיא. משנינן, דכל דבר שאמרו לך ב\"ד שב ולא תעשה מצות עשה זו שבתורה וראו טעם לדבריהם אין זה עוקר דבר מן התורה, דממילא מיעקר ולא איהו עקר לה בידים. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ששה כו'. לאו דאיכא הני ותו לא, אלא כשנכנסו לכרם ביבנה והעידו כל אחד על אותו שבידו העיד רבי יהודה על אלו. רש\"י. והר\"א כתב דסתמא דפ\"ד פליג אהד פרקא דיחידאי הוא ומ\"מ הנהו דאשכחי בהו סתמי, הלכתא ננהו:",
+                "באיסור. משום דביצה כגופה דמי. ולפיכך כשנטרפה התרנגולת אף הביצה אסורה. ואפילו שנגמרה לגמרי קודם שנטרפה, דהא אכיוצא בה נמכרת בשוק קאי. והא דתנן מפני שגדלה באיסור, הא מפרקינן לה בגמרא, אימא שנגמרה, דטריפה אינה יולדת. הר\"ן:",
+                "והר\"א גורס כגירסת הספר. וז\"ל, נ\"ל דטעמייהו דב\"ה משום דגזרי שביעית אטו שאר שני שבוע, כדי שלא יהא אדם רגיל ליכנס בשדה חבירו ובגינתו ובפרדסו שלא מדעתו. אבל מן התורה ודאי מותר כו':"
+            ],
+            [
+                "תורמין כו'. אין תורמין. משמע דאם תרמו תרומתן תרומה. ואיירי בנטל רשות מכהן. ובמ\"ד פ\"ק דתרומות, דלכתחלה לכולי עלמא לא, ולב\"ה אף בדיעבד. איירי בלא רשות כהן. ומשום דאיכא פסידא דכהן (כמ\"ש הר\"ב שם מ\"ח). הר\"ש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מטמאין. דלא כסתמא דמ\"ד פי\"ב דפרה. ועיין שם ובמ\"ה:",
+                "והר\"א מפרש בדרך אחר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "שלא כו'. חדא ועוד קאמר. כלומר, אפילו כשאחזור בי שלא משום השררה ולא אהא נעשה רשע לפני המקום כי הוא בוחן לבות, אפ\"ה לא אתמנה לאב\"ד, שלא יהיו אומרים כו'. נראה לי:",
+                "לשונו מגומגם ומהופך. ולשון הר\"א, ועקביא סבר לא גזרינן:",
+                "בכרכמית. כך שמה. או על שם מקומה. רש\"י:",
+                "ר\"ל שלא השקוה מי המרים, אלא מים אחרים היו שהשקוה. וכלומר, שלא כתבו מגילת סוטה ומחקוה, אלא מגילה בעלמא כתבו ומחקו והשקוה. הר\"מ. הר\"א והתוספ':",
+                "דגם לפירוש השני שאמר שעשאו דוגמא ודמיון כו', היה ג\"כ ענינו לומר שלכך עשו דוגמא וסימן לפי שהיתה גיורת והן גרים וכאלו הם לא סברו להרחיקה להסתפחה בדת ישראל. ועתוי\"ט:",
+                "ח\"ו וכו'. וא\"ת, וכי משוא פנים יש בדבר, שאע\"פ שאין גדול ממנו בדורו אם יחטא ואשם ופללו אלהים זה השופט אשר יהיה בימים ההם כו'. וי\"ל, דס\"ל דהא דאמר דוגמא לא נתכוין לזלזל בכבודן כלל. ועוד נראה לי, דלא פליגי בלשון דוגמא, ואף לר\"י היה זלזול בדבר, ואפ\"ה אמר ח\"ו שנתנדה (והיינו שלא אמר ח\"ו שזלזל) מפני שס\"ל דלאדם גדול אין הב\"ד הקטן ממנו יכולין לנדותו. וכן מוכח מלשון רש\"י תענית דף כ\"ג. ופסחים דף נ\"ג. ועתוי\"ט:",
+                "ופירש מלת פקפוק על בוריו, הוא הדבר שאין לו קיום והוא רופף. והביא אותו בכאן על דרך הדמיון באותו שהקל בטהרת הידים שהיא מדרבנן. ונתקיימה בישראל ונתחזקה. הר\"מ:",
+                "בטהרת ידים. ר\"ל שהידים מיטמאות מבלי שאר הגוף, בדבר פלוני ובדבר פלוני. כמו שנתבאר במסכת ידים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "אני כו'. נראה, כי הראשונים נמנו על אלו ד' דברים והיו מחצה על מחצה, הוא שמע מן המחצה האחד והן שמעו מפי המחצה האחר כו'. א\"נ עקביא היה אומר כי אותן ששמע מפיהם היו הרוב, וחביריו אמרו כי האחרים שכנגדם הם היו הרוב. הר\"א:",
+                "והיו דבריו כדברי רבים. שאין מתנאי המקבל אלא שיהיו דבריו מרבים. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "משום קטנה דדוקא יתומה היא כדפירש הר\"ב, וא\"כ הוא הדין דגדולה היא יתומה, אבל נשואי הגדולה נשואין גמורין בין יש לה אב בין שהיא יתומה:",
+                "נראה לי דר\"ל דמ\"ז דהתם, שהיא כגון הך דהכא. וכיוצא בה היא משנה י\"א דהתם. וכדאיתא בגמרא, דלהכי תני קטנות דמשמע תרתי. דאי קטנות דעלמא, ליתני נמי ושמשיאין את הנשים. והעיד על שניהם, דליכא למשמע חדא מאידך. וע\"ש בתוי\"ט:",
+                "ר\"ל דתניא בב\"ב דף צ\"ז, יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר. והעיד על היין בן מ' יום דלכתחלה נמי יביא, אפילו יש הרבה ממין אחר. תוספ':",
+                "ועל אותה העיד ריב\"ב. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כלומר דאלו חסר העצם טהור, כדלקמן:",
+                "לפי שאין הפרש בין חלל חרב או החנוק או הנסקל וזולתם, הכל נקראים מת. אלא לכך נאמר בחלל חרב לומר אבר שהבדילתו כו'. הר\"מ:",
+                "מטהרים. מלטמא באוהל. הר\"א. אבל מהר\"ם משמע, דמטהרים לגמרי. ועתוי\"ט:",
+                "וזהו באבר מן המת. דאילו באבר מן החי אם חסר מהעצם כל שתוא, טהור לגמרי, אע\"פ שכל הבשר קיים מפני שבשר הפורש מן החי טתור. אבל אם חסר מבשרו, אם נשאר מהבשר כדי לעלות ארוכה, מטמא במגע ובמשא ובאוהל. ואם לאו, מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באוהל. כ\"מ. וכיון דבאבר המת איירינן, צ\"ל דביש בבשר כזית, (דאלת\"ה א\"כ אין כאן טומאה כלל בבשר) והכי קאמר דמטמא משום בשר אף באוהל אע\"פ שמשום אבר אינו מטמא אלא במגע ובמשא כל שיש בו כשעורה. ועתוי\"ט:",
+                "טהור. דהא לא מרבינן מקרא אלא עצם אדם מה אדם כו'. כדפירש הר\"ב. וטהור לגמרי קאמר כמ\"ש לעיל. וכן מצינו בבהמה שאבר הפורש ממנה בחייה יש לו טומאת נבילה, ובשר הפורש ממנה בחייה טהור לגמרי:",
+                "בגמרא, הואיל ורוב גבהו בגדול. פירש\"י, דזהו רוב הגובה באדם גדול שאינו ננס באברים, דשני שוקים וירך אחד הוי רוב גובה הגוף בלא הראש, דלגבי (מנין) [צ\"ל בנין] המת לא חשיב ראשו, דבברייתא דאהלות קתני איזהו בנינו השוקים והירכים הגוף והשדרה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "הפורים. כיון דאמר מר שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום, אתי לזלזולי בחמץ. פירש\"י שכבר מן הפורים ואילך התחילו הדרשנים לדרוש ברבים בהלכות הפסח. תוזקקו השומעים לעשות פסח לסוף ל' יום, ואם יעברו ב\"ד את השנה לא יתקבלו דברי שלוחי ב\"ד לשומעין לדחות את הפסח, שכבר שמעו מן הדרשנים. ע\"כ. ואידך, מידע ידיע דשתא מעברתא בחושבנא תליא מלתא, וסבר חושבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד האידנא. גמרא:",
+                "דת\"ר אין מעברין את השנה אא\"כ ירצה הנשיא:",
+                "רשות. לדבר על עסקי צבור. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "חילוף. מפני כי הצבעים חסים על מי הצבע שלא יתפזרו יותר, מה שאין שולקי הזיתים מקפידים על שליקתן שאין למים צורך אלא מעט. וכשבא מנחם כו' שהיה צבע והיה בקי בענין וראה שהצמר והפשתן עולים' למעלה ואין מניחים למים להתפזר, קבלו ממנו עדותו. הר\"א. והר\"ב הצריך שישתמש בו, דאל\"ה גם לשניהם לא היה בו שום טומאה, דלשליקה עצמה א\"צ כ\"כ. והראשונים היו סוברים דבשל צבעים הוא צורך גדול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דמרבינן ליה מקרא וזה כו'. ומדאצטריך התם לקרא, ש\"מ דבשאר דברים אין דמו בבשרו. וקשה א\"כ ברביעית אמאי ליטמא. ובאמת כן הוא בהדיא בגמרא מנחות דף ק\"ג דעדותו של ר' יהושע בן בתירא הוא לטהר לגמרי. ופליג אדר' יוסי בר\"י התם דקאמר דמטמא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית. וקאי אבית הלל דריש פרק ה'. ואשתמיטתיה מהר\"ב גמרא זו. ועתוי\"ט:",
+                "ובמ\"ב פ\"ג דחגיגה תנן לקודש, ולא תנן התם הך דאפר חטאת, ופירש הר\"ב שם דכתיב כף אחת, ולא כתב שהוא אסמכתא אלא משמע דלימוד גמור הוא כו'. ובגמרא פליגי בזה. והאריך ומסיק, וא\"כ יש לתמוה על הר\"ב והר\"מ דפירשו דצירוף קדש מדרבנן ונסבי להו קרא כו'. וראיתי בכ\"מ שכתב דהר\"מ פסק כר\"י דמדרבנן, ומ\"מ קרא דר' חנין כתבו לרמז בעלמא. ועתוי\"ט:",
+                "גמרא ערוך הוא. ומפני כך אני תמה ג\"כ על פירושו של הר\"ב שמפרש מדנפשיה דלא כהגמרא:",
+                "והלבונה והגחלים. אע\"ג דלאו אוכל נינהו, חבת הקודש מכשרתן לטומאה. רש\"י:",
+                "שבמה שהוא חותה הוא מכניס. אבל גחלים של כל יום, תנינן, נתפזר ממנו כקב גחלים היה מכבדן לאמה, כלומר שלא היה חושש להם. הר\"מ. ור\"ל כיון שלא היה חושש להם ש\"מ שמעולם לא עשאום לאותן גחלים שיהיו קודש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "משכון בלשון ישמעאל, רה\"ן. ערוך. ומצאתי הפרש בין משכון להרה\"ן בהר\"מ, דמשכון אמרו על הממשכן בחובו שכבר חייב לו, והרה\"ן על שלוה עכשיו עליו. ונראה לי דהכא נקט התנא זה הלשון לרבותא דנתמשכנה מדעת:",
+                "ועדיה. בפסולי עדים קא מיירי, כגון עבד ושפחה העידו. הר\"א. כו' דאל\"כ מאי סברי בני משפחתה שרחקוה, הואיל והיו לה עדים שלא נטמאה:",
+                "ואשקלון יד העכו\"ם תקיפה היא, דארץ פלשתים היא. ועוד כבר גלו ישראל. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אלמנת עיסה. דאילו בת עיסה דאין לה חזקח. כשרות החמירו אף בספק ספיקא. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "היכא דלא טוענת ברי. אבל בטוענת ברי, אפילו בחד ספיקא מכשיר ר\"ג בפ\"ק דכתובות:",
+                "והתוספ' פירשו, לטמא ולטהר שייך לענין ממזרות ונתינות, (כדתניא פ\"ד ד. קדושין דף ע\"ב) ממזירי ונתיני עתידין ליטהר. לרחק ולקרב שייך אחללות, כדתנן הכהנים שומעים לכם לרחק ולא לקרב:"
+            ],
+            [
+                "וראשו ארוך. וסברי רבנן דארבה סלעם חרגול חגב: בתיבי, והני אין ראשן ארוך, הלכך כל שיש ראשו ארוך לא. וריב\"י דורש בכלל ופרט וכלל, ומרבה כל בעין הפרט שיש לו ד' סימנים דחשבינן בסוף פרק ג' דחולין. ואיכא מאן דאמר בראשו ארוך לא פליגי דלכולי עלמא שרי, והכא בכנפיו חופין את רובו ע\"י הדחק קמפלגי, מר סבר רובא כל דהוא בענין. ומר סבר רובו דמינכר בעינן. גמרא:",
+                "תרגום טהור דכי. וטהורים דכיין. הר\"מ:",
+                "דדריש כל משקה אשר ישתה בכל בלי יטמא, בהכשר. כדאיתא בפסחים דף ט\"ז. והא דתנן הציץ מרצה על טומאת הדם, ההיא דלא כר' יוסי בן יועזר:",
+                "במ\"ט פ\"ד דטהרות. ואיכא נמי מאן דאמר התם במ\"י דאפילו אחרים מטמאים מדאורייתא. והיינו אוכלים אבל לא כלים. וע\"ש בהר\"ב:",
+                "כלומר דלית לן לאתויי אלא דומיא דסוטה. והואיל ולית לן בסוטה אלא ברה\"י, ממילא ספק טומאה ברה\"ר טהור, דהעמד דבר על חזקתו כו'. תוספ':",
+                "ברבים. דלא לזלזולי ביה טפי:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ע כו'. ואע\"פ שריב\"ב העיד על זה לעיל ריש פרק ו', הא תנן ביבמות דף קי\"ג שאחרים לא היו משיאין אלא הוא, ועכשיו כשהעיד ר\"ע כו' קבלו והשיאו:",
+                "הר\"ם מסיים, ולא חפרו בארץ ג\"כ כדי שיראו אם יש שם קבר, אלא לקטו מה שמצאו בלבד, ולא גזרו טומאה על ירושלים כו'. ובהכי אתי שפיר לישנא דמלקט עצם עצם, דהוי כהנהו דתנינן בסוף פרק ט\"ז דאהלות, לומר שאין לו שכונת קברות וסגי ליה בלקיטת עצם עצם כל הנמצא, ולא מחזיקין ביותר. הר\"א:"
+            ],
+            [
+                "בונים כו'. פירוש כשהיו בונים בימי עזרא. ופליגי אמוראי בשבועות דף ט\"ז. איכא מ\"ד דס\"ל דקדושה ראשונה בטלה ופליג לה אדר\"י, ואם אין בית אין קרבן, לפיכך עשו קלעים. ואיכא מ\"ד דלא פליגי, ומר מה דשמיע ליה אמר, וכן מר, וקלעים לצניעותא בעלמא. ודעת הר\"ב והר\"מ נראה כמאן דאמר דלא פליגי. ועתוי\"ט:",
+                "מבחוץ. שנתנו הקלעים לפנים ממקום החומה ובונים את החומה מבחוץ, שלא יזונו עיניהם מן ההיכל. רש\"י:",
+                "שאין כו'. והא דתנן במ\"ה פ\"ק דמע\"ש, ואם אין מקדש ירקבו, ההוא תנא ס\"ל דלא קדשה לעתיד לבוא לא קדושה ראשונה ולא קדושה שניה. וכן נמי דהא דפ\"ב דשבועות מ\"ב, וכל שלא נעשה בכל אלו, ס\"ל האי תנא דבאחת מכל אלו תנן. ועתוי\"ט:",
+                "עתוי\"ט שהאריך בטעם הדבר בשם הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "הלמ\"מ. לשון הר\"מ, לא נשמע ממשה רבינו ע\"ה זה הלשון, אבל נשמע ממנו זה הענין, לפי שמשה סיפר בביאת המשיח. ולשון התורה, אם יהיה נדחך וגו' ושב וגו' ומל ה' אלהיך וגו', וזולת זה. והגיד להם ג\"כ מפי הגבורה בהקדמותיו וסבותיו, ושיקדים אותו האיש לישר לו הארץ, והוא אליהו. והודיע להם שהאיש ההוא לא יוסיף ולא יגרע בתורה, אבל יסלק ויסיר המכשולים לבד. ואין בזה מחלוקת ולא הכחשה. אבל נפלה המחלוקת בדעות שיסיר. מה הם. הר\"מ:",
+                "הר\"מ. והקשה רש\"ל בתשובה דמה לשון הרע שייך בזה, אדרבה בכבוש עדותן יהיו כל העם שוגגים והם מזידים ח\"ו. וכן קשה ג\"כ במשפחה הכשרה שאותה פרסמו, ולמה לנו עוד אליהו לקרבה. ותירץ כו'. ולי נראה דלא קשיא, דמה שהקשה למה צריכין לאליהו אחר שכבר פרסמו אינה קושיא, דכגון אלו קאמר ולאו בדוקא בדומה ממש שפרסמוה. וגם מה שהקשה דמה לשון הרע שייך נראה לי פשוט דמשום הכי לא פרסמה רבינו הקדוש, לפי שכבר נטמעה בין הכשרות עד שלא נודעה לרבים, שזו אין לגלותה אלא לצנועין. ומזה נראה לי ראיה גמורה לדסברי. כך. ואין הכי נמי דחכמים פרסמוה, אלא שבעו\"ה דברי חכמים אינן נשמעין להמון נגד בעלי זרוע ולכך נטמעו. ולכן לא רצה רבינו הקדוש לפרסמה במשנתינו המסורה לכל. ועתוי\"ט:",
+                "לטמא כו'. הטומאה הוא פסלות גמור. וריחוק וקירוב, הוא הולד פגום שאמרו חכמים. א\"נ, הטומאה פסול כהונה. הר\"א:",
+                "נראה לי דעתו, דהאי דתנן שנאמר וכו' מדברי המחבר המשנה הוא שהביא זה המקרא אחרי דברי כולם, לומר שמחלקותם הוא בזה הפסוק. והיינו הא דפירש הר\"ב שעתיד לומר זה מבני בניו כו', היא סברת תנא קמא ור' יהודה, אלא שזה אומר לרחק ולקרב, וזה אומר לקרב ולא לרחק לפי שסברתו שאין הענין אלא לרחק הכשר בלבד, וזה שבא להסיר. והדר מפרש, ולדברי רבי שמעון אבות אלו החכמים כו'. ולדברי חכמים קרא כפשטיה ולא הוצרך לפרש. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה עדיות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nezikin/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Horayot/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,128 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Horayot",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בגמרא ילפינן מקרא דהנך דבחוצה לארץ לא אקרו קהל:",
+                "דכתיב ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר, דהיינו שהורו בית דין לעבור. הקהל ועשו, מעשה תלוי בקהל. ורובו ככולו בכל מקום:",
+                "לאו משום דסבירא ליה כר' מאיר דסוף פרקין, אלא צבור מביאין כר' יהודה דהתם. ומשום דבשביל הוראת הבית דין מביאין, שפיר קאמר בית דין מביאין. וכן פירש הכ\"מ:",
+                "ראוי כו'. וידע שטעו. ומסקינן בגמרא, דאי ראוי להוראה, לא צריכא, דמה לי הוא מה לי אחד מהן. אלא משנה יתירה קא משמע לן דאפילו גמיר ולא סביר, סביר ולא גמיר, שאינו ראוי להוראה, אפילו הכי חייב. ומסיים הר\"מ, אבל אם היה עם הארץ הרי זה פטור, שאין ידיעתו באיסורין ידיעה ודאית:",
+                "בין כו' בין כו'. זו ואין צריך לומר זו קתני. גמ':"
+            ],
+            [
+                "הורו כו'. ועשו רוב צבור על פיהם. רש\"י:",
+                "שהיושב כו'. אמר לו ר' עקיבא לפי שהיושב בביתו. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "מ\"ם דונעלם שדיא אדבר, ומ\"ם נדרשת לפניו ולאחריו, וקרי בה ונעלם מדבר. רש\"י:",
+                "ודרשימן לא תפיקו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הכי איתא בגמרא. ובמסקנא לא קאי. אלא אי איכא כולם [סנהדרין של שבעים ואחד] הויא הוראה [אע\"פ שלא הורו כל אותן שישבו להורות. רש\"י], אי לא לא. והיינו דתנן ואמר להם טועין אתם, דאי לא אמר הכי, כיון דכולם היו, הוי שגגת בית דין:",
+                "שלא כו'. ואפילו היה מנינם שלם, רוצה לומר שבעים ואחד. הר\"מ. וטעמא, מפני שהיה להם ללמוד ולא למדו. והיינו טעמא נמי בטעו בדבר שהצדוקים מודין בו. גמר. א:",
+                "זקן. היינו ששכח כבר צער גידול בנים ואינו רחמני. רש\"י:",
+                "מביאין כו'. ר' מאיר כדאית ליה, ור' יהודה כדאית ליה, ור' שמעון כדאית ליה במתני' כדלקמן. רש\"י:",
+                "ולשון רש\"י, ואם כל עדת ישראל ישגו כתיב, דבעינן שוגגין בבית דין:"
+            ],
+            [
+                "ובגמרא מתקיף, דילמא שאני התם דהוה [נמי] בנימין. אלא, מדכתיב ונתתיך לקהל עמים, ומאן אתייליד ליה, בנימין. וליכא למימר דהכי קאמר דלכי מתיילד בנימין הוי שנים עשר שבטים קהל, דאם כן ביהושפט אע\"ג דהוה תרי אמאי אקרו קהל. ואם תאמר, שלשה עשר שבטים הוה ליה למימר, דהא א. כא מנשה ואפרים. מסקינן בגמרא, דלא נאמר על שם אחיהם יקראו אלא לנחלה ולדגלים ונשיאים:",
+                "ר' שמעון כו' דברי ר' מאיר. בכולה מתניתין פליגי בגמרא בדרשי דקראי. ועתוי\"ט:",
+                "ובעבודה זרה. אע\"ג דר' יהודה לא תני עבודה זרה משום דממילא אתיא, אצטריך ליה לרבי שמעון למתני בהדיא, דלא תימא כיון דמיקל מדר' יהודה הני מילי בשאר מצות, אבל בעבודה זרה דחמירא לחביא פר ושעיר אימא דמודה, הלכך צריכא:",
+                "דברי תימה הן. דמשמע דאי הוו רוב מנין אפילו שאר שבטים מיחייבי, והא ליתא דלא מיחייבי שאר שבטים אלא בהוראת בית דין הגדול. וזה לשון הר\"מ, לדעת ר' יהודה שבט אחד שעשה בהוראת בית דין הגדול, שאר שבמים מביאין על ידו כשהיה רוב הקהל, ולפיכך אומר בכאן ושאר שבטים פטורין, לפי שהיה אותו השבט עושה בהוראת עצמו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כהן משיח. והוא מופלא ראוי להוראה. גמרא:",
+                "פר. ובגמרא, פשיטא. ומשני הכא במאי עסקינן כגון שהורה ושכח מאיזה טעם הורה, ובשעה שעשה אמר הריני עושה על דעת הוראתי, מהו דתימא כיון דאילו מתיידע ליה הדר ביה, כמזיד דמי ולא ליחייב קרבן, קמשמע לן:"
+            ],
+            [
+                "בפני עצמו. בגון דמורו בתרי איסורים, בית דין בחלב, והוא בעבודה זרה, אי נמי איפכא. כדאיתא בגמרא דף ז'. דאי הורה בפני עצמו ולא הורו בית דין כלל, לא אצטריך למתני דחייב לחביא פר, דמקרא מלא הוא, אלא כי אצטריך למתני מון דהורו בשני איסורים. רש\"י:",
+                "ולא נראה לי כן שמהגמרא כו'. אלא נראה לי דלאו לראיה מייתי לה [במתניתין] אלא מלתא באנפי נפשה היא והכי קאמר, ואין. וכמו [בפרק קמא דביצה משנה ב] שאפר כירה. ועתוי\"ט:",
+                "בית דין. רש\"י פירש, ר' מאיר היא דאמר לעיל סוף פרק קמא בית דין מביאין כו'. ולפי מה שכתבתי (אות ג), אין לדקדק במאי דתני בית דין. וככולי עלמא אתיא:"
+            ],
+            [
+                "ולא כתב: אינו חייב פר כמו שכתב בצבור, מטעמא שכתב רש\"י, דמשיח פטור מכלום. ועתוי\"ט:",
+                "כדיליף להו בגמרא מקרא. ועתוי\"ט:",
+                "תרתי ננהו. חבא למקדש, והאוכל קודש:"
+            ],
+            [
+                "אבל כהן משיח, פלוגתא בגמרא דף ח':",
+                "יליף לה בגמרא. ועיין בהר\"ב פרק ה' דכריתות משנה ב':",
+                "רוצה לומר קבועה. אבל עולה ויורד, לא קרינא חטאת סתמא:",
+                "לא תבוא כו'. כשנטמאה בשעת תשמיש. ויליף לה בגמרא מקרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לפי מה שכתבתי לעיל (אות ט), הכא נמי לא היה לו לפרש אלא בבית דין. דבכולן פליגי:",
+                "על שמיעת הקול כו'. ובדין הוא דלא אבעי למתני, דהא תני לעיל, אין חייבין על עשה ולא תעשה שבמקדש, וטעמא משום דהוי בעולה ויורד, והוא הדין על שמיעת קול ועל בטוי שפתים, דבית דין פטור. והא דקתני הכא, משום דבעי אפלוגי ר' יוסי ור' עקיבא. רש\"י:",
+                "ולא בעינן שהורה. שאין שגגתו תלויה בהוראתו, וחייב על שגגת מעשה בלבד. דלא ככהן גדול. וכדאיתא בגמרא בריש פרקין:",
+                "גמרא. והר\"מ הקדים וכתב וכן כהן גדול לדעת ר' יוסי פטור כו' לפי שנאמר כו':",
+                "נשיא, דמלך לעולם עשיר הוא. רש\"י. משיח, דכתיב והכהן הגדול מאחיו, בנוי בכח בחכמה בעושר כו' [בפרק קמא דיומא משנה ג]:",
+                "לא דייק בלישניה, דאכתי לא שמענו דסבירא ליה דפטור כו'. ולשון הר\"מ, ור' עקיבא אומר נשיא חייב כו' אמנם כהן גדול אינו חייב כו' לדעת ר' עקיבא כו':",
+                "לא דן כו'. הכי תנן במשנה ב' פרק ב' דסנהדרין. ואסיפא סמיך דתני סיפא לא מעיד כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ושעירה. או או קתני. כמבואר בקרא בפרשת ויקרא. וכל הנך דמתניתין מבוארים בקראי שם ובפרשת שלח. ועיין מ\"ג בהר\"ב:"
+            ],
+            [
+                "שאין חטאו ושגגתו שוה (כמו חבית דין). אבל נשיא אין שגגתו תלויה בהוראתו:",
+                "חייבין, דכתיב באשמות ואם נפש אחת, ונשיא ומשיח בכלל נפש אחת הם. והא דתנן לעיל מ\"ג אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, וכן המשיח, ואשם ודאי אין שגגתו חטאת, הכי משמע, וכן המשיח דגבי אשם ודאי פר הוא דלא יביא, אבל אשם ודאי יביא כהדיוט. רש\"י:",
+                "כמו שכתוב במשנה ג' דאין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת כו':",
+                "חייבין. דכולן בכלל נפש אחת הן. רש\"י:",
+                "ומה כו'. נראה לי דדברי תנא קמא הם דמהדר על שמיעת הקול ודעמיה. וקאי איחיד, נשיא, ומשיח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הר\"מ. ואני תמה, שזה הכתוב בפרשת כהן משיח כתיב, והכי דריש ליה בגמרא לענין כהן משיח שעבר ואחר כך חטא כו'. ולהכי מסתברא דאין צריך קרא לכשחטא ואח\"כ עבר שיביא כשחטא:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ בפירושו. ותימה, דבמשנה ד' תנן זה וזה שוין בעבודת יוה\"כ, וכל שכן עבודת שאר ימים, וכן הוא בהדיא בגמרא. וכ\"כ הר\"מ והר\"ב בעצמם בפרק קמא דמגילה משנה ט'. וכן כתב הר\"מ בחבורו בסוף הלכות שגגות. וביומא דף י\"ב פסק ר' יוחנן הלכה כר' יוסי, דשני [שמינוהו במקום הראשון ואחר כך עבר פסולו של ראשון ומעבירים השני] אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט, ומיהו מסיק התם דמודה ר' יוסי שאם עבר ועבד עבודתו כשרה:"
+            ],
+            [
+                "חייבין. כהדיוט. ומשנתמנו פטורין. ומשמע דלגמרי פטרינהו. וזה לשון רש\"י, דרבי שמעון חטאת וידיעה בעי. והוא הדין דפליג ר\"ש ברישא כו' דאם נודע לו משעבר דאין מביא שעיר, דחטאת וידיעה בעי כשהוא נשיא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[פירש רש\"י], לקרות בתורה. ולברך ראשון, פירש רש\"י, בזימון:"
+            ],
+            [
+                "להחיות. להצילם אם הם טובעים בנהר וכיוצא בזה. [ב\"י]:",
+                "לכסות. נקט כסות. והוא הדין לאכילה. דחד טעמא הוא. ב\"י:"
+            ],
+            [
+                "כהן קודם כו'. שנאמר [דברי הימים א כג] בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים:",
+                "לממזר. הר\"מ כתב, ישראל לחלל דבת חלל פסולה לכהונה, וחלל לשתוקי, ושתוקי לאסופי, ואסופי לממזר. שהממזר ודאי, והאחרים ספק:",
+                "גמרא, ואפילו ממזרת שילדה מנכרי ועבד שהולד ממזר כו', מכל מקום יש בו מקצת כשרות מהאם, דהא אמרינן שלשה שותפים באדם, הקב\"ה, אביו, ואמו כו':",
+                "רוצה לומר, ממה שכתוב בתורה ארור כנען. הר\"מ:",
+                "וכהן גדול עם הארץ. בזמן בית שני שלא דקדקו לקיים והכהן הגדול מאחיו שיהא גדול בחכמה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nezikin/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Horayot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,124 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Horayot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Horayot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בגמרא ילפינן מקרא דהנך דבחוצה לארץ לא אקרו קהל:",
+                "דכתיב ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר, דהיינו שהורו בית דין לעבור. הקהל ועשו, מעשה תלוי בקהל. ורובו ככולו בכל מקום:",
+                "לאו משום דסבירא ליה כר' מאיר דסוף פרקין, אלא צבור מביאין כר' יהודה דהתם. ומשום דבשביל הוראת הבית דין מביאין, שפיר קאמר בית דין מביאין. וכן פירש הכ\"מ:",
+                "ראוי כו'. וידע שטעו. ומסקינן בגמרא, דאי ראוי להוראה, לא צריכא, דמה לי הוא מה לי אחד מהן. אלא משנה יתירה קא משמע לן דאפילו גמיר ולא סביר, סביר ולא גמיר, שאינו ראוי להוראה, אפילו הכי חייב. ומסיים הר\"מ, אבל אם היה עם הארץ הרי זה פטור, שאין ידיעתו באיסורין ידיעה ודאית:",
+                "בין כו' בין כו'. זו ואין צריך לומר זו קתני. גמ':"
+            ],
+            [
+                "הורו כו'. ועשו רוב צבור על פיהם. רש\"י:",
+                "שהיושב כו'. אמר לו ר' עקיבא לפי שהיושב בביתו. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "מ\"ם דונעלם שדיא אדבר, ומ\"ם נדרשת לפניו ולאחריו, וקרי בה ונעלם מדבר. רש\"י:",
+                "ודרשימן לא תפיקו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הכי איתא בגמרא. ובמסקנא לא קאי. אלא אי איכא כולם [סנהדרין של שבעים ואחד] הויא הוראה [אע\"פ שלא הורו כל אותן שישבו להורות. רש\"י], אי לא לא. והיינו דתנן ואמר להם טועין אתם, דאי לא אמר הכי, כיון דכולם היו, הוי שגגת בית דין:",
+                "שלא כו'. ואפילו היה מנינם שלם, רוצה לומר שבעים ואחד. הר\"מ. וטעמא, מפני שהיה להם ללמוד ולא למדו. והיינו טעמא נמי בטעו בדבר שהצדוקים מודין בו. גמר. א:",
+                "זקן. היינו ששכח כבר צער גידול בנים ואינו רחמני. רש\"י:",
+                "מביאין כו'. ר' מאיר כדאית ליה, ור' יהודה כדאית ליה, ור' שמעון כדאית ליה במתני' כדלקמן. רש\"י:",
+                "ולשון רש\"י, ואם כל עדת ישראל ישגו כתיב, דבעינן שוגגין בבית דין:"
+            ],
+            [
+                "ובגמרא מתקיף, דילמא שאני התם דהוה [נמי] בנימין. אלא, מדכתיב ונתתיך לקהל עמים, ומאן אתייליד ליה, בנימין. וליכא למימר דהכי קאמר דלכי מתיילד בנימין הוי שנים עשר שבטים קהל, דאם כן ביהושפט אע\"ג דהוה תרי אמאי אקרו קהל. ואם תאמר, שלשה עשר שבטים הוה ליה למימר, דהא א. כא מנשה ואפרים. מסקינן בגמרא, דלא נאמר על שם אחיהם יקראו אלא לנחלה ולדגלים ונשיאים:",
+                "ר' שמעון כו' דברי ר' מאיר. בכולה מתניתין פליגי בגמרא בדרשי דקראי. ועתוי\"ט:",
+                "ובעבודה זרה. אע\"ג דר' יהודה לא תני עבודה זרה משום דממילא אתיא, אצטריך ליה לרבי שמעון למתני בהדיא, דלא תימא כיון דמיקל מדר' יהודה הני מילי בשאר מצות, אבל בעבודה זרה דחמירא לחביא פר ושעיר אימא דמודה, הלכך צריכא:",
+                "דברי תימה הן. דמשמע דאי הוו רוב מנין אפילו שאר שבטים מיחייבי, והא ליתא דלא מיחייבי שאר שבטים אלא בהוראת בית דין הגדול. וזה לשון הר\"מ, לדעת ר' יהודה שבט אחד שעשה בהוראת בית דין הגדול, שאר שבמים מביאין על ידו כשהיה רוב הקהל, ולפיכך אומר בכאן ושאר שבטים פטורין, לפי שהיה אותו השבט עושה בהוראת עצמו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כהן משיח. והוא מופלא ראוי להוראה. גמרא:",
+                "פר. ובגמרא, פשיטא. ומשני הכא במאי עסקינן כגון שהורה ושכח מאיזה טעם הורה, ו��שעה שעשה אמר הריני עושה על דעת הוראתי, מהו דתימא כיון דאילו מתיידע ליה הדר ביה, כמזיד דמי ולא ליחייב קרבן, קמשמע לן:"
+            ],
+            [
+                "בפני עצמו. בגון דמורו בתרי איסורים, בית דין בחלב, והוא בעבודה זרה, אי נמי איפכא. כדאיתא בגמרא דף ז'. דאי הורה בפני עצמו ולא הורו בית דין כלל, לא אצטריך למתני דחייב לחביא פר, דמקרא מלא הוא, אלא כי אצטריך למתני מון דהורו בשני איסורים. רש\"י:",
+                "ולא נראה לי כן שמהגמרא כו'. אלא נראה לי דלאו לראיה מייתי לה [במתניתין] אלא מלתא באנפי נפשה היא והכי קאמר, ואין. וכמו [בפרק קמא דביצה משנה ב] שאפר כירה. ועתוי\"ט:",
+                "בית דין. רש\"י פירש, ר' מאיר היא דאמר לעיל סוף פרק קמא בית דין מביאין כו'. ולפי מה שכתבתי (אות ג), אין לדקדק במאי דתני בית דין. וככולי עלמא אתיא:"
+            ],
+            [
+                "ולא כתב: אינו חייב פר כמו שכתב בצבור, מטעמא שכתב רש\"י, דמשיח פטור מכלום. ועתוי\"ט:",
+                "כדיליף להו בגמרא מקרא. ועתוי\"ט:",
+                "תרתי ננהו. חבא למקדש, והאוכל קודש:"
+            ],
+            [
+                "אבל כהן משיח, פלוגתא בגמרא דף ח':",
+                "יליף לה בגמרא. ועיין בהר\"ב פרק ה' דכריתות משנה ב':",
+                "רוצה לומר קבועה. אבל עולה ויורד, לא קרינא חטאת סתמא:",
+                "לא תבוא כו'. כשנטמאה בשעת תשמיש. ויליף לה בגמרא מקרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לפי מה שכתבתי לעיל (אות ט), הכא נמי לא היה לו לפרש אלא בבית דין. דבכולן פליגי:",
+                "על שמיעת הקול כו'. ובדין הוא דלא אבעי למתני, דהא תני לעיל, אין חייבין על עשה ולא תעשה שבמקדש, וטעמא משום דהוי בעולה ויורד, והוא הדין על שמיעת קול ועל בטוי שפתים, דבית דין פטור. והא דקתני הכא, משום דבעי אפלוגי ר' יוסי ור' עקיבא. רש\"י:",
+                "ולא בעינן שהורה. שאין שגגתו תלויה בהוראתו, וחייב על שגגת מעשה בלבד. דלא ככהן גדול. וכדאיתא בגמרא בריש פרקין:",
+                "גמרא. והר\"מ הקדים וכתב וכן כהן גדול לדעת ר' יוסי פטור כו' לפי שנאמר כו':",
+                "נשיא, דמלך לעולם עשיר הוא. רש\"י. משיח, דכתיב והכהן הגדול מאחיו, בנוי בכח בחכמה בעושר כו' [בפרק קמא דיומא משנה ג]:",
+                "לא דייק בלישניה, דאכתי לא שמענו דסבירא ליה דפטור כו'. ולשון הר\"מ, ור' עקיבא אומר נשיא חייב כו' אמנם כהן גדול אינו חייב כו' לדעת ר' עקיבא כו':",
+                "לא דן כו'. הכי תנן במשנה ב' פרק ב' דסנהדרין. ואסיפא סמיך דתני סיפא לא מעיד כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ושעירה. או או קתני. כמבואר בקרא בפרשת ויקרא. וכל הנך דמתניתין מבוארים בקראי שם ובפרשת שלח. ועיין מ\"ג בהר\"ב:"
+            ],
+            [
+                "שאין חטאו ושגגתו שוה (כמו חבית דין). אבל נשיא אין שגגתו תלויה בהוראתו:",
+                "חייבין, דכתיב באשמות ואם נפש אחת, ונשיא ומשיח בכלל נפש אחת הם. והא דתנן לעיל מ\"ג אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, וכן המשיח, ואשם ודאי אין שגגתו חטאת, הכי משמע, וכן המשיח דגבי אשם ודאי פר הוא דלא יביא, אבל אשם ודאי יביא כהדיוט. רש\"י:",
+                "כמו שכתוב במשנה ג' דאין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת כו':",
+                "חייבין. דכולן בכלל נפש אחת הן. רש\"י:",
+                "ומה כו'. נראה לי דדברי תנא קמא הם דמהדר על שמיעת הקול ודעמיה. וקאי איחיד, נשיא, ומשיח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הר\"מ. ואני תמה, שזה הכתוב בפרשת כהן משיח כתיב, והכי דריש ליה בגמרא לענין כהן משיח שעבר ואחר כך חטא כו'. ולהכי מסתברא דאין צריך קרא לכשחטא ואח\"כ עבר שיביא כשחטא:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ בפירושו. ותימה, דבמשנה ד' תנן זה וזה שוין בעבודת יוה\"כ, וכל שכן עבודת שאר ימים, וכן הוא בהדיא בגמרא. וכ\"כ הר\"מ והר\"ב בעצמם בפרק קמא דמגילה משנה ט'. וכן כתב הר\"מ בחבורו בסוף הלכות שגגות. וביומא דף י\"ב פסק ר' יוחנן הלכה כר' יוסי, דשני [שמינוהו במקום הראשון ואחר כך עבר פסולו של ראשון ומעבירים השני] אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט, ומיהו מסיק התם דמודה ר' יוסי שאם עבר ועבד עבודתו כשרה:"
+            ],
+            [
+                "חייבין. כהדיוט. ומשנתמנו פטורין. ומשמע דלגמרי פטרינהו. וזה לשון רש\"י, דרבי שמעון חטאת וידיעה בעי. והוא הדין דפליג ר\"ש ברישא כו' דאם נודע לו משעבר דאין מביא שעיר, דחטאת וידיעה בעי כשהוא נשיא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[פירש רש\"י], לקרות בתורה. ולברך ראשון, פירש רש\"י, בזימון:"
+            ],
+            [
+                "להחיות. להצילם אם הם טובעים בנהר וכיוצא בזה. [ב\"י]:",
+                "לכסות. נקט כסות. והוא הדין לאכילה. דחד טעמא הוא. ב\"י:"
+            ],
+            [
+                "כהן קודם כו'. שנאמר [דברי הימים א כג] בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים:",
+                "לממזר. הר\"מ כתב, ישראל לחלל דבת חלל פסולה לכהונה, וחלל לשתוקי, ושתוקי לאסופי, ואסופי לממזר. שהממזר ודאי, והאחרים ספק:",
+                "גמרא, ואפילו ממזרת שילדה מנכרי ועבד שהולד ממזר כו', מכל מקום יש בו מקצת כשרות מהאם, דהא אמרינן שלשה שותפים באדם, הקב\"ה, אביו, ואמו כו':",
+                "רוצה לומר, ממה שכתוב בתורה ארור כנען. הר\"מ:",
+                "וכהן גדול עם הארץ. בזמן בית שני שלא דקדקו לקיים והכהן הגדול מאחיו שיהא גדול בחכמה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nezikin/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Makkot/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,241 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Makkot",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "דתנא קאי אדתנן בסיומא דסנהדרין דזוממי בת כהן אין עושין בהם דין הזמה שזממו לעשות לה. וקאמר הכא יש עוד עדים זוממים אחרים שאין עושין בהם דין הזמה כל עיקר אלא מלקות ארבעים. כיצד כו'. גמרא:",
+                "כלומר קודם שהולידו אביו שהוא שעת ההריון:",
+                "גרושה. הא דלא נקט ממזר דזה הוה שייך בין בכהנים בין בישראלים, יש ליישב משום דקאי אזוממי בת כהן ולכך נקט מידי דשייך בכהונה. תוספ':",
+                "בן חלוצה. והוא חלל מדרבנן. הר\"ן:",
+                "לגלות. וא\"ת האיך הם יכולים לחייבו גלות בעדותן והא יכול לומר מזיד הייתי כו'. וי\"ל דמיירי כשראו בו רגלים לדבר שנשמט הברזל מקתו. ואיכא למימר דלא נתכוין. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ורש\"י הקשה, דליכא למימר שאותן הדמים יתנו הזוממים שהרי לא זכות ספיקה. באו להפסידיו, אלא זכות ספיקו, שהוא מצפה שאם תמות בחייו יירשנה, ויפה כח זכותו מכח זכותה, שהוא אוכל פירות הקרקע המיוחדת לכתובתה תמיד, ולא היא. ועוד, שהוא מוחזק והיא מחוסרת גוביינא כו'. ואם באו למכור זכותם, שלו נמכר יותר משלה, וזה יהיו הזוממים מחוייבים לשלם. וי\"ל דה\"ק שמין זכות כמה ספיקה כו' ואותו לא ישלם שהרי גם עתה יתן זה ברצון אלא השאר שהיו מפסידים אותו יתנו. אי נמי אה\"נ דשמין זכות ספקו קאמר. ועתוי\"ט:",
+                "בכתובתה. וא\"ת ולחייבו בשאר כסות ועונה, דהא מפסד לאשה. וי\"ל דמיירי שמעשה ידיה שהן בידו שוין כשאר כו'. עוד י\"ל שאומרת גרשתני וא\"כ מחלה אותן לבעלה. תוספות. ובפירוש שאר ועונה, עמ\"ש פ\"ד דכתובות מ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "כלומר בעדים זוממין דבהו קיימינן. ועיין פ\"ח דב\"ק מ\"ג בהר\"ב:",
+                "דבפירוש רבתה תורה עדים זוממין לתשלומין. מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם, יד ביד למה לי, דבר הניתן מיד ליד, ומאי ניהו ממון. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ה\"ק דהואיל ומשכחת ליה שחייבהו הכתוב להלקות משום לא תענה (ואף על גב שאין בו מעשה) כשא\"א לקיים כו'. כיון דגלי לן קרא דוהצדיקו, דשייך ביה מלקות, הלכך לעולם נחייבהו משום לא תענה אפילו כשמתקיים ועשיתם. ועתוי\"ט:",
+                "דהא מקשינן שלשה לשנים. כדתנן במ\"ז. ועוד יש לומר דמשום מלקות איצטריך לאסבורי בשלשה. שיגיע לכל א' וא' י\"ג וא\"א לחצות לשנים:",
+                "שלא קיבל כלום, אלא שמלקים לעד. ים כאשר זממו להלקותו, ואע\"פ שיהיו נלקים בין שלשתן המלקות האחת לא נתקיים כאשר זמם שאין כאן מלקות אחת כלל. משא\"כ בממון שמצטרף ויש כאן קבלת ממון כאשר זמם להוציא ממנו:"
+            ],
+            [
+                "מדלא נאמר עדות שקר. הר\"מ:",
+                "אין כו'. והוא עדות מוכחשת ונדחו דבריהם של אלו ואלו וכאלו אין שם עדות כל עיקר. הר\"מ:",
+                "אתם הייתם. ואין אנו יודעים אם זה הרג את זה ביום זה במקום פלוני כמו שאתם אומרים או לא הרגו, הואיל והעדים שהזימום לא השגיחו על עצמה של עדות כלל אם אמת היה או שקר, הרי אלו זוממין. אבל אם אמרו ביום זה ובמ��ום זה היינו עמכם ועם אלו כל היום ולהר\"מ, תואיל וההכחשה בעדות עצמה, אינם זוממים כו'. הר\"מ. ועתוי\"ט לדעת הטור:",
+                "במקום פלוני. רחוק מאותו מקום שאתם אומרים יותר ממהלך יום. הר\"נ:",
+                "ונהרגין כו'. ר\"ל שיהרגו העדים על פי אלו שהזימו, ואע\"פ שהם תרי ותרי, לפי שהעדות על עצמם של עדים ולא באו להעיד על עצמה של עדות לא לקיימה ולא לבטלה, לפי שהם אומרים אין אנו יודעים אם זה הרג כמו שאתם חושבים או שלא הרגו אין עלינו לדעת עדות. אבל מה שאנו מעידין שאתם הייתם במקום פלוני ביום פלוני, לפיכך שומעין דבריהם ויהרגו העדים. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דאטו כולי עלמא גבייתו הוו קיימי. גמרא. ופריך אפילו כת ראשונה נמי לא בו'. קשיא:",
+                "וכ\"פ הר\"מ. ויש לתמוה, מאי איסטסית היא זו, והא לאו משום המזימין קאתינן עלייהו, אלא משמע איפכא, דהא משום דתו לא מקבלים סהדותא וכו' הוא, ומחזיקין למוזמין ולכל המעידים כמותם שהם שקרנים, ושהמזימים העידו באמת. ונראה דיש לפרש דר\"י לדבריהם דרבנן קא\"ל, לדבריכם דסבריתו דמקבלים סהדותא דכת שניה כו', אפ\"ה לא הוה לכו לדון להריגה לכל המוזמים, אלא הוה לכו לומר איסטסית היא זו. אבל לדידי בלא\"ה אינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד משום דאין מקבלין כו'. והאריך, ומסיק דסברא זו היא בגמרא להס\"ד. ופירוש הראשון הוא להמסקנא אלא דלהסלקא דעתא לא קשיא קושית הגמרא שהבאתי. להבי פירש הר\"מ למתניתין כהסלקא דעתא. ויצא לנו דשני הפורושים שכתב הרב במלת אסטסית וחלוף הגירסאות עולים לשני הפירושים, ואינו נתלה כלל בפירוש הענין. ועיין תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "נפש כו'. בעדים זוממין כתוב ולא תחוס עינך נפש בנפש. רש\"י. ול\"ג במשנה נפש תחת נפש שאותו כתיב בפרשת משפטים בכי ינצו:",
+                "והרי כו'. משמע שהרי אחיו עדיין קיים. רש\"י:",
+                "שקבלו כו'. ובאת להם הזמה מיד קודם גמר דין של נדון. יהרגו. רש\"י:",
+                "שיגמר כו'. דהשתא מיקיימא שפיר נפש תחת נפש, דמשיגמר דינו מיקרי גכרא קטילא, כדאשכחן במ\"ד פ\"ח דסנהדרין:"
+            ],
+            [
+                "מה שלשה כו'. דהא רובא נינהו. נ\"י:",
+                "עדים. לומר אפילו מאה אין להם אלא דין שני עדים. נ\"י. ועתוי\"ט:",
+                "דוקא בשלישי וכן אם הן יותר, אבל לא בשנים הראשונים. ושיעור תוך כדי דיבור, מפורש ריש פ\"ד דנזיר. ועתוי\"ט:",
+                "לא בא כו'. לא הוצרך ללמדנו זאת דממילא ידעינן שב' מזימין את הג', שהרי ב' כשרים לכל עדיות, וממילא ידעינן שאין זוממין עד שיזומו כולן שהרי כולם כאחד נעשו עדים וקרא כתיב והנה עד שקר העד, ולא בא כו'. ועיין תוי\"ט דיעות הפוסקים אי ת\"ק ור\"ע ור\"ש פליגי אהדדי:",
+                "במדה טובה הוא אומר נוצר חסד לאלפים במדת פורעניות הוא אומר על שלשים ועל רבעים. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בטלה. נראה לי שזה מכלל אמרם ז\"ל, הרי זה בא ללמד ונמצא למד. שהרי עד. יין לא שמענו בשנים שעדותן בטלה:",
+                "שהתרו כו'. דברי רבי הן. ור' יוסי פליג וס\"ל אפילו בזמן שלא התרו בהן. גמרא. והקשו בתוספות, א\"כ היאך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנין גט שיש במעמד קרובים. והיה לנו לומר דעדות הכשרים בטל והאי דומיא דדיני נפשות דשרינן א\"א שיש בה מיתת ב\"ד. וגם לרבי קשה שפעמים יתכוין אחד מן הקרובים להעיד כו'. והסמ\"ע סימן ל\"ו מתרץ, שהרי יכול המגרש להזמין עדים כשרים ואז לא יפסול הפוסל בכונתו כמ\"ש הטור, דכיון שהזמין עדיו והוציא את האחרים מכלל העדות, לאו כל כמינייהו לבטל העדות. ועתוי\"ט:",
+                "שראו. עם שלישי מן השוק, בא' כו'. רש\"י:",
+                "ואחד כו'. תימה, אמאי הוצרך לומר ואחד מתרה שאין מן העדים כו'. ונראה למשי\"ח, דנקט לאפוקי מדר\"י דבסיפא כו'. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ולשון מקצתן לא דייק הכי. ולשון התוספת, שמקצתן רואין כו' מצטרפין אף אותם שאין רואין:",
+                "ואם לאו. מיירי כשאין רואין המתרה ואין המתרה רואה אותם, אלא שמעו המתרה שמתרה כן. ובכך סגי, דהא קיימינן לרבנן דפליגי אדר\"י דבסמוך ולא בעי פי שני עדיו מתרין בו כמו ר\"י. תוספ'. וכלומר דאי המתרה רואה אותן או הן רואין אותו מצטרפין. וכ\"כ הר\"מ בחבורו. ועתוי\"ט:",
+                "פטורה. אם הוזמה אחר שנהרג הרוצה. דכיון שנהרג ההורג על פיהן שוב אין נהרגין, דקיי\"ל לא הרגו נהרגין, הרגו אין נהרנין. דכתנ: כאשר זמם לעשות, ולא כאשר עשה. ולענין ממון, אפילו כאשר עשה נמי מחוייבים לשלומי (עיין פרק ג' דבבא בתרא משנה ד'). ודעת הר\"מ דאפילו לענין מלקות נמי אפילו לקה זה שהעידו עליו לוקין אלו. ועתוי\"ט:",
+                "שנאמר כו'. כלומר שיהא הדבר כולו שהוא העדות וההתראה קם ע\"פ שנים העדים. נ\"י:",
+                "שלא כו'. שמא יחליף המתורגמן בלשון העדות. ועוד כשישמעו הם מפי העדים יתכן להם לחקור אותם יותר. נ\"י. ונראה בעיני דאע\"ג דר\"ש הוא דדריש טעמא דקרא, בכאן אנו צריכין לכך, דאי לאו הכי מנא ליה, לר\"י, להוציא ב' דרשות מן הכתוב, אע\"פ דעיקרו להתראה אתא והדבר אחר מסברא הוא אלא דאסמכיה אקרא:"
+            ],
+            [
+                "אותו בית דין. שנתחייב בו. אין סותרין לחזור ולישא וליתן אולי יזכה. רש\"י. ובגמרא, הא לפני בית דין אחר סותרין, הא תני סיפא כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין כו'. אמר אביי לא קשיא כאן בארץ ישראל כאן בחוץ לארץ. דתניא בו' מתו\"ל לארץ סותרין את דינו מפני זכותה של ארץ ישראל. פירש\"י אולי תועיל למצוא לו פתח של זכות:",
+                "ופלוני כו'. דדלמא יש להזימם או להכחישם:",
+                "ובחוץ לארץ. יליף ליה בגמרא מקרא:",
+                "ובלבד שיהיו הסנהדרין בלשכת הגזית כלומר במקדש ממש. הר\"מ. וילפינן ליה בפרק קמא דעבודה זרה ד\"ח, שנאמר, ועשית ע\"פ הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא, מלמד שהמקום גורם. ואע\"ג דבזקן ממרא כתיב, אם אינו ענין לזקן ממרא דהא כבר כתיב וקמת ועלית אל המקום, תנהו ענין לכל דיני נפשות לו. מר שהמקום גורם. נראה לי. וע\"ש ברש\"י ותוספ':",
+                ". לע' כו'. בגמרא אבעיא להו אחת לע' שנה נקראת חובלנית, או אורחא הוא, תיקו:",
+                "שיאמרו בדקנוהו לאחר מיתתו מכל י\"ח טריפות. רש\"י:",
+                "לאו דחיישינן להכי, דהא אזלינן בתר רובא. אלא ה\"ק רוב פעמים לא היה נהרג. שע\"י שהוא מרבה בבדיקות א\"א שלא יכחיש אחד מהם את חבירו. תוספ':",
+                "ואין עדים מסתכלין בכך. רש\"י. ורבנן סגי להו משיראו מנאפים שינהגו ענין ניאוף ששוכבין בקירוב בשר ונוהגין בדרך תשמיש. ועבודה זרה וחלול שבת לא שכיחי כ\"כ כמו ש\"ד וג\"ע. תוספ'. וראיה מפ\"ח דסוטה מ\"ט. משרבו הרחצחנים. משרבו המנאפים. ועתוי\"ט:",
+                "מרבים. קפיד טפי על שפיכות דמים מעל גילוי עריות לפי שהוא רע לשמים ולבריות. והרי חומרא יתירא לרציחה נודעת, שהמית שלא בעדים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ונפלה. ולא תני נפסק החנ: ל. ונראה לי דנפילה פירוש שנשמט מידו. ולכך לא ר\"ל ונפסק דא\"כ לא אתיא כרבי דאמר לקמן נפסק אינו גולה. תוספ':",
+                "יורד. לא זו אף זו קתני. לא זו מעגל דודאי יש לחייבו גלות, דלמא לא נזהר, אלא אף משלשל חבית דשפיר מוזהר שלא ישבר חביתו, אם נפל והרג חייב. ועוד דלא זו אלא אף יורד בסולם דטפ. מוזהר כדי שלא יפול, אם הרג חייב. תוספ':",
+                "והר\"מ הטעים הטעם יפה, שהרי דרך נפילה מצוי ברוב העתים להזיק, ודבר קרוב הוא להיות, שהרי טבע הכבד לירד למטה במהרה, והואיל ולא זרז עצמו ותקן מעשיו יפה בשעת ירידה יגלה. אבל דרך עלייה אין זה הדבר הקרוב להיות ברוב העתים, אלא כמו פלא הוא והוא כמו אנוס:",
+                "כגון הרוצה להרים ידו בכח וגרזן בידו ומשפיל תחלה את גופו ושוחה לפניו כדי להרים בכח, ובהשפלתו הרג. דלא תימא הואיל וצורך עלייה היא פטור מגלות דהא כתיב ויפל. רש\"י. וכשהרג בעלייתו לאחוריו, פטור. והיינו דתנן שלא בדרך ירידתו אינו גולה:",
+                "עיין בתוי\"ט שהאריך בטעם פלוגתתן בקרא ע\"פ הדקדוק:",
+                "מן העץ כו' יצא קיסם וניתז למרחוק והרג. רש\"י:",
+                "כלומר ורבי סבר דהאי לאו כח כחו הוא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר וזרק בה ביום. אבל באשפה שאינה עשויה להפנות בה אף בלילה וזרק בה בלילה ומקרי ויתיב כו', אנוס הוא. דלית ליה לאסוקי אדעתיה דמקרי ויתיב כיון שאינה עשויה ליפנות כלל. תוספ':",
+                "הלז. נמצא בכתוב מי האיש הלזה. ובירושלמי (וכן בבבלי. הרמ\"ז) גרס הלה:",
+                "ולמזיק. איצטריך למתני ולמזיק, דלא תימא שאם יש למזיק גם כן רשות ליכנס דפטור, משום דעל הניזק להרחיק ולשמור את עצמו מן הנזק כשיודע שיש להלה גם כן רשות ליכנס:",
+                "את בנו. להטותו לדרך אחרת. רש\"י:",
+                "ושליח ב\"ד. המלקה ארבעים לחייב מלקות. ולשון הר\"א, שליח ב\"ד שהוא מלקה יותר ממה שאמדוהו. והר\"מ כתב שהכה את הנמנע לבוא לדין והמיתו בשגגה:"
+            ],
+            [
+                "דמוסר נמי כתיב יסר בנך ויניחך. ואומנות הא תנן בסוף קדושין לעולם ילמד את בנו כו':",
+                "שנאמר והיו לכם הערים למקלט, לכם למקלט ולא לגרים. גמרא. והא דנהרג, משום דקיי\"ל דבן נח א\"צ התראה, אלא אזהרתו זו היא מיתתו. ומסיים הר\"מ, אבל ישראל שהרגו גולה ע\"כ. ומתניתין ה\"ק, הכל כו'. כלומר אית בתו תרתי שבין הוא ההורג או הנהרג יש כאן גלות, חוץ מע\"י גר תושב שאע\"פ שאם ישראל הרגו גולה, מ\"מ אם הוא הרג לישראל אינו גולה אלא נהרג. כן נראה לי. וכן משמע בגמרא שההוא על ידי, לאו כגוונא דאינך הוא. ועתוי\"ט:",
+                "אלא כו'. ועל ידו מיהא גולה. דכתיב לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים. גמרא:",
+                "דמשמע כאן לא ראה אבל רואה במקום אחר, פרט לסומא שאינו רואה בשום מקום. רש\"י:",
+                "לאו דבלא ראות רבוייא הוא. אלא הכא מפרשינן בגמרא, בלא ראות למעט, בלא דעת למעט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. ועתוי\"ט:",
+                "כמועד. כמותרה עליו ועובר על התראה, דודאי לדעת הרגו. רש\"י. ובגמרא, והא לא אתרו ביה כו', ומשני ר' יוסי בר יהודה היא דס\"ל התראה לא נתנה אלא להבחין בין שוגג למזיד:",
+                "יכול כו'. כיצד, אמר רבי שמעון יש שונא כו'. נפסק גולה, נשמט אינו גולה. פירש\"י נפסק החבל דומיא דנשמט הברזל מקתו הוא, שנשאר האגד בידו. ונשמט, דומיא דמן העץ המתבקע, שלא נשאר בידו כלום:"
+            ],
+            [
+                "דכתיב ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר, וכתיב כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמונה עיר, הקישן הכתוב זו לזו לקלוט. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "גמרא. לתרוצי דלא תנן אלא שש. ועתוי\"ט:",
+                "לא היו כו'. ומפני. מה הבדילם משה, אמר מצוה שבאה לידי אקיימנה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "בכל מקום שהיו שני דרכים מפוצלים. אחד פונה לעיר מקלט. היה עץ תקוע באותו דרך וכתוב בו מקלט. גמרא. מאי קרא, תכין לך הדרך, עשה הכנה לדרך:",
+                "בגמרא. והיינו דכתב הר\"מ, כשמשיבין אותו מוסרים לו כו' כדתנן לקמן. ולא מפרש לה דכשמקדימין כו' כדלקמן שמוסרים לו, משום דאי בתחלת הניסה האיך יוכלו להחליט ולומר בשגגה, דלמא לא היא:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ולדבריהם לא גרסינן אף. וכן הוא בברייתא. ותו התם, אמרו לו הרבה שליחות עושה. פירש\"י דברים שאינם נעשים ע\"י אדם נעשים ומתקבלים ע\"י הרבה שלוחים:"
+            ],
+            [
+                "ר' יוסי בר יהודה אומר. הכא נראה לי דשנאו בלשון פלוגתא, שרבינו הקדוש מחבר המשניות רומז בזה שהוא עצמו חולק עליו בזה, וכדאיתא בברייתא, רבי אומר מעצמן הן גולין כסבורין הן אחד מזיד ואחד שוגג קולטות, והן אינן יודעין כו' במזיד אינן קולטות:",
+                "בתחלה. תחלת משפטן של רוצחים ועיקרו, זהו, אחד שוגג ואחד מזיד כו'. ויליף טעמא מקרא וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת ונס כו', משמע אם הרגו בכוונה ינוס. וכתיב בתריה ושלחו זקני עירו וגו'. רש\"י:",
+                "הרגוהו. פטרוהו. בברייתא מביא קראי עלייהו:",
+                "וכשנתרפא כהן חוזר לעבודתו, ועבר זה ממשיחתו. רש\"י:",
+                "אלא חד מהנך הוא. גמרא:",
+                "דאי לאו הכי, מאי איכפת בקללתם, והכתיב כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא. גמרא:",
+                "ותימה מאי סברא היא זו לומר כן לקולא כו. ובגמרא אמרינן בטעמא דאינו גולה, דמיתת כהן מכפרה. ופירשו התוספ', שהרי אילו גלה יום אחד ומת כהן גדול הוא חוזר, ואילו לא מת אפילו שהה כמה שנים אינו חוזר. שמע מינה דמיתת כהן מכפרת מגלות. ע\"כ. והוי ק\"ו, ומה מי שגלה כבר יצא עכשיו, מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה:",
+                "של שני. בגמרא יליף ליה מקרא. וטעמא, דהו\"ל לבקש רחמים שיגמור דינו לזכות. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וההורג כו'. ובתרווייהו לא היה שם כהן גדול אחר. הר\"מ:",
+                "לעולם. עד מות כהן גדול. ואם יצא התיר עצמו למיתה, כדתנן בסמוך. הר\"מ:",
+                "קולט. יליף לה בגמרא מקרא:",
+                "מצוה. דכתיב ורצח גואל הדם, ולא כתיב אם רצח. ורע\"א רשות כו', מי כתיב ירצח. גמרא:",
+                "מפרש טעמא בגמרא, שלא יהא סופו חמור מתחלתו, מה תחלתו במזיד נהרג בשוגג גולה, אף סופו במזיד נהרג בשוגג גולה:",
+                "באותה העיר. רוצח שגלה לעיר מקלט וחזר והרג באותה העיר בשוגג. גולה משכונה לשכונה בתוך העיר, כי מן העיר אינו רשאי לצאת מפני רציחה ראשונה. רש\"י. ובגמרא ילפינן ליה מקרא:",
+                "ובן לוי. שהוא מיושבי העיר ולא גלה לשם ורשאי לצאת מן העיר. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ונראה לי דסריך בלישנא דפ\"ו דשביעית:",
+                "דבר. כלומר דבור בעלמא:",
+                "רמ\"א בגמרא פליגי בדרשי דקראי. וכן בפלוגתא דבסמוד:",
+                "לשררה. אם היה נשיא או ראש בית אב, חוזר לגדולתו כשישוב לעירו במיתת כהן גדול. רש\"י:",
+                "דקיימא לן כל שררה שבקרב ישראל הזוכה לה זוכה לעצמו ולזרעו. ועתוי\"ט:",
+                "תימה, דר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה. והר\"מ פסק בשניהם כר' מאיר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "פירוש אם התרו בהן משום מלקות. שאם עשו תשובה, ב\"ד של מעלה מוחלין להם. אבל חייבי מיתות ב\"ד אינן בכלל מלקות ארבעים, שאם עשו תשובה אין ב\"ד של מטה מוחלין להם את המיתה, וכתיב כדי רשעתו, משום רשעה אחת אתה מחייבו וא\"א מחייבו משום שתי רשעיות. אבל חייבי כריתות כיון דאי עביד תשובה מוחלין לו, הלכך לקו. ואע\"ג דהשתא מיהת לא עביד תשובה ואכתי עונש כרת עליו, לא פסיקא מלתא לכרת הואיל והוא תלוי בתשובה. גמרא:",
+                "זו היא שיטת. התוספות שכתב בפ\"ק דשבת (אות כד). והא דלא תני לאו דגיותן מלא תקח, דתנא ושייר. ולשיטת הר\"מ, תני נתינה אגב גררא דממזרת. כ\"כ המגיד. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. ומשמע דבחלוצה לחודא איכא מלקות מדאורייתא. וכבר כתבתי בפ\"ט דיבמות דחלוצה לא מתסרא כלל מדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "הטמא כו'. כולהו לאוי דמתניתין מייתי להו קראי לאזהרתן. ועתוי\"ט:",
+                "והמפטם. מעשה רוקח. תרגום ירושלמי מפטם. איש בריא, גבר פטום. ערוך:",
+                "הכי ילפינן בגמרא מדכתיב ואשר יתן ממנו, מאותו של משה. ועוד תניא התם שמעולם לא נעשה שמן אחר, ולא עוד אלא שכולו קיים לעתיד לבוא, שנאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיבס:",
+                "שקצים. נראה לי דבשקצים נכלל דג טמא וכן שרץ המים והוא הבריות שבמים בצורת דג טהור ולא דג טמא, כגון כלב המים והצפרדעים, ועוף טמא ושרץ העוף, והיינו כגון זבוב או יתוש או דבורה וכיוצא בהן, ושרץ הארץ לא יאכל, והיינו כגון החולד והצב נחשים ועקרבים וחפשים ונדל וכיוצא בהן כו', דבכולן נאמר בהן שקץ, דוק בפסוק. ויתכן שהחכמים כוללים ג\"כ בלשון שקצים בהמה טמאה וחיה אע\"פ שאין כן בלשון תורה, דלשון חכמים לחוד. וגם בלשון חכמים לאו כללא הוא כו':",
+                "ורמשים. והן המינין הנבראים באשפה ובגופי הנבלות כגון רמה ותולעה וביוצא בהן, שאינם נבראים מזכר ונקבה אלא מן הגללים שהסריתו וכיוצא, ובכלל זה המינין הנבראים בעופות ובמאכלם, אם פרשו ויצאו לארץ אע\"פ שחזרו לתוך האוכל, שנאמר בכל השרץ:",
+                "ובתרומת מעשר כתיב בסוף פרשת קרח:",
+                "שאינו חייב מלקות עד. שיאכלנו בירושלים. דאמר רחמנא בבכור שנפל בו מום, בשעריך תאכלנו, ואמרו בכאן לא תוכל לאכול בשעריך, ובא הקבלה ג\"כ כזה התוספתא לא תוכל לאכול בירושלים כבשעריך, כלומר לא תוכל לאכול מעשר בטומאה בירושלים כמו שתאכל בכור בטומאה בשעריך. הר\"מ:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ותימה, דמאי אזהרה שייך במה שהוא עצמו אומר ומתודה שלא עשה כן, ודלמא לא הוזהר עליו בלאו אלא מכלל עשה והוי עשה. ובגמרא, והיכן מוזהר על אכילה, לא תוכל לאכול בשעריך, ולהלן הוא אומר בשעריך תאכלנו הטמא והטהור בבכור בעל מום כו'. וקאמר רחמנא האי טמא דשרי לך גבי בכור הכא לא תיכול:",
+                "והתוספ' הקשו ע\"ז מגיד הנשה. ומסקי, דרכנן לדברי ר\"ש קאמרי, לדידן כל דפריש הכתוב לא תאכל גיד לא תאכל עוף טמא, כאלו פירש בין גדול בין קטן ובלבד שיהיו שלמים, אבל בטבל לא כתב חטה. אלא לדידך דחשבת חטה בריה אלמא לית לך טעמא דמפרש, מ\"מ לא דמי לנמלה דאיכא נשמה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "כדילפינן מדכתיב קרחה יתירה, דהוה מצי למכתב לא יקרחו בראשם. ועתוי\"ט:",
+                "ודתנן במשנה ב' והאוכל חלב, טעמא משום דאוכל חייב כרת ותנינהו לחייבי כריתות מטעם שכתב הר\"ב בריש פרקין:",
+                "אחורי אזנו אין שער כלום, וכך במצחו אין שער כלום, אבל בצדעיו שבאמצע יש שער, ואם הוא משוה ונוטל כל השער שבצדעיו למדת אחורי אזניו ופדחתו זה�� מקיף פאת הראש. לשון ר' יהודה ברבי נתן תלמיד רש\"י ז\"ל:",
+                "אחת. הכא לאו דוקא נקט שריטה אחת, אלא משום דבעי לפלוגי לקמיה בין שריטה אחת לשני שריטות, נקיט ליה נמי הכא. וכמדומה דלא גרסינן ליה. ריב\"ן הנ\"ל:",
+                "דמצי למכתב לנפש לא תשרטו. לישנא אחרינא מרבויא דוי\"ו. ריב\"ן. ומדרבינן מלנפש לחייב על כל נפש ונפש, נראה לי מדלא כתיב למת כדכתיב גבי קרחה, וכתיב לנפש. אף על גב דענינו לנפש המת, אלא משום הכי אפקיה בלשון נפש, לחייבו על כל נפש ונפש אפילו לא שרט על כולן אלא שריטה אחת:",
+                "שתים. דשתי פאות יש לו לראש, שהראש בשתי חתיכות, מקום שער חתיכה אחת, ומקום הפנים והזקן חתיכה אחת ומתחברות זו עם זו בצד האוזן מלפניו מקום שלועזין טנפל\"א (בל\"א שלאף), ושם נקרא פאה, ששם סוף הראש מקום חבור הפרקים. ונמצא שיש לו שתי פאות, צדעה מכאן וצדעה מכאן, וחייב עליהן שתים אפילו נטלן בבת אחת בשתי ידיו. ואע\"ג דחד התראה קא מתרה ליה אל תקיף, דזיל הכא האיכא פאה וזיל הכא פאה איכא. ריב\"ן. ועתוי\"ט:",
+                "כדי להסביר הענין יפה העתיק שתי לשונות, ושניהם לדבר אחד נתכוונו. הלשון הראשון עד הרי חמש, הוא מדברי הר\"ן בשם רש\"י ז\"ל. והלשון דמלחי העליון עד וסוף הזקן, תוא מהר\"מ. וסנטר פירש התשבי בל\"א קי\"ן:",
+                "אבל במספרים מותר, דלית בהו השחתה, שהרי ניבר שם השיער. הר\"נ:",
+                "ובריש פרק י\"ב דשבת פירש דמעצד. הוא קופיץ קטן. חהו לא יתכן לפרש בכאן. ועיין בפי\"ג דכלים מ\"ד כו'. והר\"נ פירש, רהיטני הוא דוגמת המלקט. ועל שם שהוא רץ בגילותו וקל, נקרא כך. כדמתרגם וירץ ורהט:",
+                "חייב. דהני נמי עושין השחתה ודרך לגלח בהן ועביד בתו השחתה וגילוח. ות\"ק ס\"ל אע\"ג דמשחיתים אין דרך לגלח בהן. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "שם כו'. כלומר, על אותה שריטה יכתוב את השם. הר\"ן. וקריאת מלת שם, בקמץ:"
+            ],
+            [
+                "כדאשכחן בהתראת מיתת ב\"ד כו' שצריך שיעבור ויעשה תכף להתראה בתוך כדי דיבור, אבל אחר תוך כדי דיבור צריך התראה אחרת כו'. והתורך הר\"ב לפרש זה בבאן שלא נטעה בלשון המשנה דאחת מיהא מחייב על איזה שתיה שתהיה בכל אותו היום, קמ\"ל דלא מחייב אלא אותה שהיא תוך כדי דיבור. ומתניתין הא קמ\"ל, דאפילו שתה כל היום בלא הפסק אינו חייב אלא אחת. אבל התחלת השתיה בתוך כדי דיבור בעינן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עכ\"א. כשפירש וחזר ונגע או נשא והאהיל. ואיכא מ\"ד אפילו כשפירש אינו חייב אלא בטומאה וביאת אוהל שתם שני שמות. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "בכלאים. אחד מן השוק ולא נזיר. ריב\"ן:",
+                "פירוש הראשון נמי איתא בגמרא עיולי ואפוקי. אלא משום דפירוש הראשון קרוב יותר למשמעות המשנה, כתבו בסתם, והדר קאמר דבגמרא מפרש יותר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "יש כו'. בגמרא פריך טובא דמצי למחשבינהו נמי ואפריך דלא משני מידי תו\"ל דתנא ושייר. וכתב הר\"מ, אין בכל אלו איסור חל על איסור. אבל הם איסורים הרבה נכפלו בזמן אחד, ולפיכך אינו מן הנמנע שיצטרפו אל אלו הלאוין זולתן הרבה באותו הזמן בעצמו:",
+                "ולמדנו על כל הקדשים שהם אסורים בעבודה. הר\"מ. ותימה כו' דתיפוק ליה בשור נמי משום מעילה כגון שהוא קדשי קדשים כו'. ולכך מסקי התוספ' כפירוש הר\"מ. ולא חשיב נמי מעילה, משום דלא לקי ביה עד שיחרוש בשוה פרוטה ולא קחשיב אלא הנך דלקי אחרישה כל שהוא:",
+                "ומוקדשין דמתניתין לאו דוקא דשניהם מוקדשין. ועתו��\"ט:",
+                "וחורש תולדה דזורע, כגון חורש לכסות הזריעה. רש\"י:",
+                "ויו\"ט. ושבת לא תנא, משום דלאו שניתן אזהרת מיתת ב\"ד הוא, דאין לוקין עליו. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ולשון הריב\"ן אף נזיר. נזיר וכהן קאמר, ולא דייק:"
+            ],
+            [
+                "סמוך. הר\"מ יהיב טעמא, שהתורה אמרה יכנו במספר, כלומר שלא יכנו בלא שיעור אלא במנין משוער כפי כח שיובל לסבול, ומה שאמרה ארבעים, תוא שאין מוסיפין על מ' אפילו היה חזק ובריא כשמשון, ולפיבך אין משערין להכות יותר משלשים ותשע. שאם יארע שהוסיף והכה עוד אחת, נמצא שלא הכהו אלא ארבעים הראויות לו, ולא עבר על פן יוסיף:",
+                "כתפיו. דכתיב מה המכות האלה בין ידיך ויאמר אשר הוכתי בית מאהבי. ורבנן ההיא בתנוקת של בית רבן הוא דכתיב. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "י\"ח. כלומר שאמדוהו לקבל חצי ארבעים שהוא עשרים, אין אומרים ילקה כ\"א כדי שיהיו יכולין להשתלש, אלא ילקה י\"ח. הר\"מ:",
+                "גמרא. ופירש הריב\"ן, דחשובין אותן ג', אומד ללאו האחר. אבל אמדוהו מ\"א, שלא הוסיפו אלא שתים, לוקה ומתרפא כו', דמכות שאינן ראוין להשתלש לא מלקין ליה:"
+            ],
+            [
+                "וז\"ל הריב\"ן, נעוץ בקרקע וגבוה כנגד שתי אמות או אמה וחצי, והוא כפוף ומוטה על אותו העמוד כאדם הסומך על בריח דלת ותולה ידיו למטה וכופתין לו ידיו בצדי העמוד:",
+                "מגלה כו'. שאינו מכהו על כסותו, שנאמר והכהו, ולא לכסותו. הר\"מ:",
+                "ואינו במשמע לשון המשנה. וז\"ל הריב\"ן, כפולה אחת לשתים, ועוד רצועה אחרת כפולה לשתים, היינו ב' רצועות שהן ר. ובגמרא יליף ליה. ועתוי\"ט:",
+                "וז\"ל הריב\"ן, כן דרך תפירה של רצועה, תוחב ראש רצועה בנקב כנגד מטה ותוזר ותוחב בנקב אחר דרך מעלה ונראה כמעלה ומוריד:"
+            ],
+            [
+                "ולשון הריב\"ן, מקל שתלויה בה:"
+            ],
+            [
+                "והקורא כו'. הא פשיטא לן דבעי קרייה כדאמרינן בקרת תהיה, בקריאה תהא. ולהכי קתני הכא והקורא. ריב\"ן:",
+                "לשון הברייתא והשלישי אומר הכהו. ומסיים הר\"מ, שכל זמן שמכה, על פיו הוא מכה:",
+                "ותנן במ\"ב פ\"ב, יצא האב כו' ושליח ב\"ד. ריב\"ן:",
+                "דאי לא טעה אלא שהכהו במזיד, אין מזיד גולה. ורצועה אחת דתנן הוא כינוי להלקאה, וכלומר, שהלקהו עוד אחת. ולא שהוסיף רצועה על הד' רצועות:"
+            ],
+            [
+                "דברי כו'. אע\"פ שבמשנה אין מחלוקת, הא אמרינן בגמרא חלוקין עליו חביריו על ר' חנניא בן גמליאל. ועתוי\"ט:",
+                "כמ\"ש פ\"ק מ\"ז דבמדת פורעניות כו' ובמדה טובה כתיב ועושה חסד לאלפים, ומתרגמינן לאלפים דרי, ד' דורות כנגד אלפים דורות היינו א' מת\"ק. מיעוט לאלפים אינו פחות מב' אלפים. וכ\"ש אם כפשוטו דמשמע אלפים עד סוף כל הדורות:",
+                "שכר. שנאמר למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך. הר\"מ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nezikin/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Makkot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,237 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Makkot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Makkot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "דתנא קאי אדתנן בסיומא דסנהדרין דזוממי בת כהן אין עושין בהם דין הזמה שזממו לעשות לה. וקאמר הכא יש עוד עדים זוממים אחרים שאין עושין בהם דין הזמה כל עיקר אלא מלקות ארבעים. כיצד כו'. גמרא:",
+                "כלומר קודם שהולידו אביו שהוא שעת ההריון:",
+                "גרושה. הא דלא נקט ממזר דזה הוה שייך בין בכהנים בין בישראלים, יש ליישב משום דקאי אזוממי בת כהן ולכך נקט מידי דשייך בכהונה. תוספ':",
+                "בן חלוצה. והוא חלל מדרבנן. הר\"ן:",
+                "לגלות. וא\"ת האיך הם יכולים לחייבו גלות בעדותן והא יכול לומר מזיד הייתי כו'. וי\"ל דמיירי כשראו בו רגלים לדבר שנשמט הברזל מקתו. ואיכא למימר דלא נתכוין. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ורש\"י הקשה, דליכא למימר שאותן הדמים יתנו הזוממים שהרי לא זכות ספיקה. באו להפסידיו, אלא זכות ספיקו, שהוא מצפה שאם תמות בחייו יירשנה, ויפה כח זכותו מכח זכותה, שהוא אוכל פירות הקרקע המיוחדת לכתובתה תמיד, ולא היא. ועוד, שהוא מוחזק והיא מחוסרת גוביינא כו'. ואם באו למכור זכותם, שלו נמכר יותר משלה, וזה יהיו הזוממים מחוייבים לשלם. וי\"ל דה\"ק שמין זכות כמה ספיקה כו' ואותו לא ישלם שהרי גם עתה יתן זה ברצון אלא השאר שהיו מפסידים אותו יתנו. אי נמי אה\"נ דשמין זכות ספקו קאמר. ועתוי\"ט:",
+                "בכתובתה. וא\"ת ולחייבו בשאר כסות ועונה, דהא מפסד לאשה. וי\"ל דמיירי שמעשה ידיה שהן בידו שוין כשאר כו'. עוד י\"ל שאומרת גרשתני וא\"כ מחלה אותן לבעלה. תוספות. ובפירוש שאר ועונה, עמ\"ש פ\"ד דכתובות מ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "כלומר בעדים זוממין דבהו קיימינן. ועיין פ\"ח דב\"ק מ\"ג בהר\"ב:",
+                "דבפירוש רבתה תורה עדים זוממין לתשלומין. מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם, יד ביד למה לי, דבר הניתן מיד ליד, ומאי ניהו ממון. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ה\"ק דהואיל ומשכחת ליה שחייבהו הכתוב להלקות משום לא תענה (ואף על גב שאין בו מעשה) כשא\"א לקיים כו'. כיון דגלי לן קרא דוהצדיקו, דשייך ביה מלקות, הלכך לעולם נחייבהו משום לא תענה אפילו כשמתקיים ועשיתם. ועתוי\"ט:",
+                "דהא מקשינן שלשה לשנים. כדתנן במ\"ז. ועוד יש לומר דמשום מלקות איצטריך לאסבורי בשלשה. שיגיע לכל א' וא' י\"ג וא\"א לחצות לשנים:",
+                "שלא קיבל כלום, אלא שמלקים לעד. ים כאשר זממו להלקותו, ואע\"פ שיהיו נלקים בין שלשתן המלקות האחת לא נתקיים כאשר זמם שאין כאן מלקות אחת כלל. משא\"כ בממון שמצטרף ויש כאן קבלת ממון כאשר זמם להוציא ממנו:"
+            ],
+            [
+                "מדלא נאמר עדות שקר. הר\"מ:",
+                "אין כו'. והוא עדות מוכחשת ונדחו דבריהם של אלו ואלו וכאלו אין שם עדות כל עיקר. הר\"מ:",
+                "אתם הייתם. ואין אנו יודעים אם זה הרג את זה ביום זה במקום פלוני כמו שאתם אומרים או לא הרגו, הואיל והעדים שהזימום לא השגיחו על עצמה של עדות כלל אם אמת היה או שקר, הרי אלו זוממין. אבל אם אמרו ביום זה ובמקום זה היינו עמכם ועם אלו כל היום ולהר\"מ, תואיל וההכחשה בעדות עצמה, אינם זוממים כו'. הר\"מ. ועתוי\"ט לדעת הטור:",
+                "במקום פלוני. רחוק מאותו מקום שאתם אומרים יותר ממהלך יום. הר\"נ:",
+                "ונהרגין כו'. ר\"ל שיהרגו העדים על פי אלו שהזימו, ואע\"פ שהם תרי ותרי, לפי שהעד��ת על עצמם של עדים ולא באו להעיד על עצמה של עדות לא לקיימה ולא לבטלה, לפי שהם אומרים אין אנו יודעים אם זה הרג כמו שאתם חושבים או שלא הרגו אין עלינו לדעת עדות. אבל מה שאנו מעידין שאתם הייתם במקום פלוני ביום פלוני, לפיכך שומעין דבריהם ויהרגו העדים. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דאטו כולי עלמא גבייתו הוו קיימי. גמרא. ופריך אפילו כת ראשונה נמי לא בו'. קשיא:",
+                "וכ\"פ הר\"מ. ויש לתמוה, מאי איסטסית היא זו, והא לאו משום המזימין קאתינן עלייהו, אלא משמע איפכא, דהא משום דתו לא מקבלים סהדותא וכו' הוא, ומחזיקין למוזמין ולכל המעידים כמותם שהם שקרנים, ושהמזימים העידו באמת. ונראה דיש לפרש דר\"י לדבריהם דרבנן קא\"ל, לדבריכם דסבריתו דמקבלים סהדותא דכת שניה כו', אפ\"ה לא הוה לכו לדון להריגה לכל המוזמים, אלא הוה לכו לומר איסטסית היא זו. אבל לדידי בלא\"ה אינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד משום דאין מקבלין כו'. והאריך, ומסיק דסברא זו היא בגמרא להס\"ד. ופירוש הראשון הוא להמסקנא אלא דלהסלקא דעתא לא קשיא קושית הגמרא שהבאתי. להבי פירש הר\"מ למתניתין כהסלקא דעתא. ויצא לנו דשני הפורושים שכתב הרב במלת אסטסית וחלוף הגירסאות עולים לשני הפירושים, ואינו נתלה כלל בפירוש הענין. ועיין תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "נפש כו'. בעדים זוממין כתוב ולא תחוס עינך נפש בנפש. רש\"י. ול\"ג במשנה נפש תחת נפש שאותו כתיב בפרשת משפטים בכי ינצו:",
+                "והרי כו'. משמע שהרי אחיו עדיין קיים. רש\"י:",
+                "שקבלו כו'. ובאת להם הזמה מיד קודם גמר דין של נדון. יהרגו. רש\"י:",
+                "שיגמר כו'. דהשתא מיקיימא שפיר נפש תחת נפש, דמשיגמר דינו מיקרי גכרא קטילא, כדאשכחן במ\"ד פ\"ח דסנהדרין:"
+            ],
+            [
+                "מה שלשה כו'. דהא רובא נינהו. נ\"י:",
+                "עדים. לומר אפילו מאה אין להם אלא דין שני עדים. נ\"י. ועתוי\"ט:",
+                "דוקא בשלישי וכן אם הן יותר, אבל לא בשנים הראשונים. ושיעור תוך כדי דיבור, מפורש ריש פ\"ד דנזיר. ועתוי\"ט:",
+                "לא בא כו'. לא הוצרך ללמדנו זאת דממילא ידעינן שב' מזימין את הג', שהרי ב' כשרים לכל עדיות, וממילא ידעינן שאין זוממין עד שיזומו כולן שהרי כולם כאחד נעשו עדים וקרא כתיב והנה עד שקר העד, ולא בא כו'. ועיין תוי\"ט דיעות הפוסקים אי ת\"ק ור\"ע ור\"ש פליגי אהדדי:",
+                "במדה טובה הוא אומר נוצר חסד לאלפים במדת פורעניות הוא אומר על שלשים ועל רבעים. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בטלה. נראה לי שזה מכלל אמרם ז\"ל, הרי זה בא ללמד ונמצא למד. שהרי עד. יין לא שמענו בשנים שעדותן בטלה:",
+                "שהתרו כו'. דברי רבי הן. ור' יוסי פליג וס\"ל אפילו בזמן שלא התרו בהן. גמרא. והקשו בתוספות, א\"כ היאך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנין גט שיש במעמד קרובים. והיה לנו לומר דעדות הכשרים בטל והאי דומיא דדיני נפשות דשרינן א\"א שיש בה מיתת ב\"ד. וגם לרבי קשה שפעמים יתכוין אחד מן הקרובים להעיד כו'. והסמ\"ע סימן ל\"ו מתרץ, שהרי יכול המגרש להזמין עדים כשרים ואז לא יפסול הפוסל בכונתו כמ\"ש הטור, דכיון שהזמין עדיו והוציא את האחרים מכלל העדות, לאו כל כמינייהו לבטל העדות. ועתוי\"ט:",
+                "שראו. עם שלישי מן השוק, בא' כו'. רש\"י:",
+                "ואחד כו'. תימה, אמאי הוצרך לומר ואחד מתרה שאין מן העדים כו'. ונראה למשי\"ח, דנקט לאפוקי מדר\"י דבסיפא כו'. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ולשון מקצתן לא דייק הכי. ולשון התוספת, שמקצתן רואין כו' מצטרפין אף אותם שאין רואין:",
+                "ואם לאו. מיירי כשאין רואין המתרה ואין המתרה רואה אותם, אלא שמעו המתרה שמתרה כן. ובכך סגי, דהא קיימינן לרבנן דפליגי אדר\"י דבסמוך ולא בעי פי שני עדיו מתרין בו כמו ר\"י. תוספ'. וכלומר דאי המתרה רואה אותן או הן רואין אותו מצטרפין. וכ\"כ הר\"מ בחבורו. ועתוי\"ט:",
+                "פטורה. אם הוזמה אחר שנהרג הרוצה. דכיון שנהרג ההורג על פיהן שוב אין נהרגין, דקיי\"ל לא הרגו נהרגין, הרגו אין נהרנין. דכתנ: כאשר זמם לעשות, ולא כאשר עשה. ולענין ממון, אפילו כאשר עשה נמי מחוייבים לשלומי (עיין פרק ג' דבבא בתרא משנה ד'). ודעת הר\"מ דאפילו לענין מלקות נמי אפילו לקה זה שהעידו עליו לוקין אלו. ועתוי\"ט:",
+                "שנאמר כו'. כלומר שיהא הדבר כולו שהוא העדות וההתראה קם ע\"פ שנים העדים. נ\"י:",
+                "שלא כו'. שמא יחליף המתורגמן בלשון העדות. ועוד כשישמעו הם מפי העדים יתכן להם לחקור אותם יותר. נ\"י. ונראה בעיני דאע\"ג דר\"ש הוא דדריש טעמא דקרא, בכאן אנו צריכין לכך, דאי לאו הכי מנא ליה, לר\"י, להוציא ב' דרשות מן הכתוב, אע\"פ דעיקרו להתראה אתא והדבר אחר מסברא הוא אלא דאסמכיה אקרא:"
+            ],
+            [
+                "אותו בית דין. שנתחייב בו. אין סותרין לחזור ולישא וליתן אולי יזכה. רש\"י. ובגמרא, הא לפני בית דין אחר סותרין, הא תני סיפא כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין כו'. אמר אביי לא קשיא כאן בארץ ישראל כאן בחוץ לארץ. דתניא בו' מתו\"ל לארץ סותרין את דינו מפני זכותה של ארץ ישראל. פירש\"י אולי תועיל למצוא לו פתח של זכות:",
+                "ופלוני כו'. דדלמא יש להזימם או להכחישם:",
+                "ובחוץ לארץ. יליף ליה בגמרא מקרא:",
+                "ובלבד שיהיו הסנהדרין בלשכת הגזית כלומר במקדש ממש. הר\"מ. וילפינן ליה בפרק קמא דעבודה זרה ד\"ח, שנאמר, ועשית ע\"פ הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא, מלמד שהמקום גורם. ואע\"ג דבזקן ממרא כתיב, אם אינו ענין לזקן ממרא דהא כבר כתיב וקמת ועלית אל המקום, תנהו ענין לכל דיני נפשות לו. מר שהמקום גורם. נראה לי. וע\"ש ברש\"י ותוספ':",
+                ". לע' כו'. בגמרא אבעיא להו אחת לע' שנה נקראת חובלנית, או אורחא הוא, תיקו:",
+                "שיאמרו בדקנוהו לאחר מיתתו מכל י\"ח טריפות. רש\"י:",
+                "לאו דחיישינן להכי, דהא אזלינן בתר רובא. אלא ה\"ק רוב פעמים לא היה נהרג. שע\"י שהוא מרבה בבדיקות א\"א שלא יכחיש אחד מהם את חבירו. תוספ':",
+                "ואין עדים מסתכלין בכך. רש\"י. ורבנן סגי להו משיראו מנאפים שינהגו ענין ניאוף ששוכבין בקירוב בשר ונוהגין בדרך תשמיש. ועבודה זרה וחלול שבת לא שכיחי כ\"כ כמו ש\"ד וג\"ע. תוספ'. וראיה מפ\"ח דסוטה מ\"ט. משרבו הרחצחנים. משרבו המנאפים. ועתוי\"ט:",
+                "מרבים. קפיד טפי על שפיכות דמים מעל גילוי עריות לפי שהוא רע לשמים ולבריות. והרי חומרא יתירא לרציחה נודעת, שהמית שלא בעדים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ונפלה. ולא תני נפסק החנ: ל. ונראה לי דנפילה פירוש שנשמט מידו. ולכך לא ר\"ל ונפסק דא\"כ לא אתיא כרבי דאמר לקמן נפסק אינו גולה. תוספ':",
+                "יורד. לא זו אף זו קתני. לא זו מעגל דודאי יש לחייבו גלות, דלמא לא נזהר, אלא אף משלשל חבית דשפיר מוזהר שלא ישבר חביתו, אם נפל והרג חייב. ועוד דלא זו אלא אף יורד בסולם דטפ. מוזהר כדי שלא יפול, אם הרג חייב. תוספ':",
+                "והר\"מ הטעים הטעם יפה, שהרי דרך נפילה מצוי ברוב העתים להזיק, ודבר קרוב הוא להיות, שהרי טבע הכבד לירד למטה במהרה, והואיל ולא זרז עצמו ותקן מעשיו יפה בשעת ירידה יגלה. אבל דרך עלייה אין זה הדבר הקרוב להיות ברוב העתים, אלא כמו פלא הוא והוא כמו אנוס:",
+                "כגון הרוצה להרים ידו בכח וגרזן בידו ומשפיל תחלה את גופו ושוחה לפניו כדי להרים בכח, ובהשפלתו הרג. דלא תימא הואיל וצורך עלייה היא פטור מגלות דהא כתיב ויפל. רש\"י. וכשהרג בעלייתו לאחוריו, פטור. והיינו דתנן שלא בדרך ירידתו אינו גולה:",
+                "עיין בתוי\"ט שהאריך בטעם פלוגתתן בקרא ע\"פ הדקדוק:",
+                "מן העץ כו' יצא קיסם וניתז למרחוק והרג. רש\"י:",
+                "כלומר ורבי סבר דהאי לאו כח כחו הוא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר וזרק בה ביום. אבל באשפה שאינה עשויה להפנות בה אף בלילה וזרק בה בלילה ומקרי ויתיב כו', אנוס הוא. דלית ליה לאסוקי אדעתיה דמקרי ויתיב כיון שאינה עשויה ליפנות כלל. תוספ':",
+                "הלז. נמצא בכתוב מי האיש הלזה. ובירושלמי (וכן בבבלי. הרמ\"ז) גרס הלה:",
+                "ולמזיק. איצטריך למתני ולמזיק, דלא תימא שאם יש למזיק גם כן רשות ליכנס דפטור, משום דעל הניזק להרחיק ולשמור את עצמו מן הנזק כשיודע שיש להלה גם כן רשות ליכנס:",
+                "את בנו. להטותו לדרך אחרת. רש\"י:",
+                "ושליח ב\"ד. המלקה ארבעים לחייב מלקות. ולשון הר\"א, שליח ב\"ד שהוא מלקה יותר ממה שאמדוהו. והר\"מ כתב שהכה את הנמנע לבוא לדין והמיתו בשגגה:"
+            ],
+            [
+                "דמוסר נמי כתיב יסר בנך ויניחך. ואומנות הא תנן בסוף קדושין לעולם ילמד את בנו כו':",
+                "שנאמר והיו לכם הערים למקלט, לכם למקלט ולא לגרים. גמרא. והא דנהרג, משום דקיי\"ל דבן נח א\"צ התראה, אלא אזהרתו זו היא מיתתו. ומסיים הר\"מ, אבל ישראל שהרגו גולה ע\"כ. ומתניתין ה\"ק, הכל כו'. כלומר אית בתו תרתי שבין הוא ההורג או הנהרג יש כאן גלות, חוץ מע\"י גר תושב שאע\"פ שאם ישראל הרגו גולה, מ\"מ אם הוא הרג לישראל אינו גולה אלא נהרג. כן נראה לי. וכן משמע בגמרא שההוא על ידי, לאו כגוונא דאינך הוא. ועתוי\"ט:",
+                "אלא כו'. ועל ידו מיהא גולה. דכתיב לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים. גמרא:",
+                "דמשמע כאן לא ראה אבל רואה במקום אחר, פרט לסומא שאינו רואה בשום מקום. רש\"י:",
+                "לאו דבלא ראות רבוייא הוא. אלא הכא מפרשינן בגמרא, בלא ראות למעט, בלא דעת למעט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. ועתוי\"ט:",
+                "כמועד. כמותרה עליו ועובר על התראה, דודאי לדעת הרגו. רש\"י. ובגמרא, והא לא אתרו ביה כו', ומשני ר' יוסי בר יהודה היא דס\"ל התראה לא נתנה אלא להבחין בין שוגג למזיד:",
+                "יכול כו'. כיצד, אמר רבי שמעון יש שונא כו'. נפסק גולה, נשמט אינו גולה. פירש\"י נפסק החבל דומיא דנשמט הברזל מקתו הוא, שנשאר האגד בידו. ונשמט, דומיא דמן העץ המתבקע, שלא נשאר בידו כלום:"
+            ],
+            [
+                "דכתיב ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר, וכתיב כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמונה עיר, הקישן הכתוב זו לזו לקלוט. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "גמרא. לתרוצי דלא תנן אלא שש. ועתוי\"ט:",
+                "לא היו כו'. ומפני. מה הבדילם משה, אמר מצוה שבאה לידי אקיימנה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "בכל מקום שהיו שני דרכים מפוצלים. אחד פונה לעיר מקלט. היה עץ תקוע באותו דרך וכתוב בו מקלט. גמרא. מאי קרא, תכין לך הדרך, עשה הכנה לדרך:",
+                "בגמרא. והיינו דכתב הר\"מ, כשמשיבין אותו מוסרים לו כו' כדתנן לקמן. ולא מפרש לה דכשמקדימין כו' כדלקמן שמוסרים לו, משום דאי בתחלת הניסה האיך יוכלו להחליט ולומר בשגגה, דלמא לא היא:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ולדבריהם לא גרסינן אף. וכן הוא בברייתא. ותו התם, אמרו לו הרבה שליחות עושה. פירש\"י דברים שאינם נעשים ע\"י אדם נעשים ומתקבלים ע\"י הרבה שלוחים:"
+            ],
+            [
+                "ר' יוסי בר יהודה אומר. הכא נראה לי דשנאו בלשון פלוגתא, שרבינו הקדוש מחבר המשניות רומז בזה שהוא עצמו חולק עליו בזה, וכדאיתא בברייתא, רבי אומר מעצמן הן גולין כסבורין הן אחד מזיד ואחד שוגג קולטות, והן אינן יודעין כו' במזיד אינן קולטות:",
+                "בתחלה. תחלת משפטן של רוצחים ועיקרו, זהו, אחד שוגג ואחד מזיד כו'. ויליף טעמא מקרא וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת ונס כו', משמע אם הרגו בכוונה ינוס. וכתיב בתריה ושלחו זקני עירו וגו'. רש\"י:",
+                "הרגוהו. פטרוהו. בברייתא מביא קראי עלייהו:",
+                "וכשנתרפא כהן חוזר לעבודתו, ועבר זה ממשיחתו. רש\"י:",
+                "אלא חד מהנך הוא. גמרא:",
+                "דאי לאו הכי, מאי איכפת בקללתם, והכתיב כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא. גמרא:",
+                "ותימה מאי סברא היא זו לומר כן לקולא כו. ובגמרא אמרינן בטעמא דאינו גולה, דמיתת כהן מכפרה. ופירשו התוספ', שהרי אילו גלה יום אחד ומת כהן גדול הוא חוזר, ואילו לא מת אפילו שהה כמה שנים אינו חוזר. שמע מינה דמיתת כהן מכפרת מגלות. ע\"כ. והוי ק\"ו, ומה מי שגלה כבר יצא עכשיו, מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה:",
+                "של שני. בגמרא יליף ליה מקרא. וטעמא, דהו\"ל לבקש רחמים שיגמור דינו לזכות. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וההורג כו'. ובתרווייהו לא היה שם כהן גדול אחר. הר\"מ:",
+                "לעולם. עד מות כהן גדול. ואם יצא התיר עצמו למיתה, כדתנן בסמוך. הר\"מ:",
+                "קולט. יליף לה בגמרא מקרא:",
+                "מצוה. דכתיב ורצח גואל הדם, ולא כתיב אם רצח. ורע\"א רשות כו', מי כתיב ירצח. גמרא:",
+                "מפרש טעמא בגמרא, שלא יהא סופו חמור מתחלתו, מה תחלתו במזיד נהרג בשוגג גולה, אף סופו במזיד נהרג בשוגג גולה:",
+                "באותה העיר. רוצח שגלה לעיר מקלט וחזר והרג באותה העיר בשוגג. גולה משכונה לשכונה בתוך העיר, כי מן העיר אינו רשאי לצאת מפני רציחה ראשונה. רש\"י. ובגמרא ילפינן ליה מקרא:",
+                "ובן לוי. שהוא מיושבי העיר ולא גלה לשם ורשאי לצאת מן העיר. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ונראה לי דסריך בלישנא דפ\"ו דשביעית:",
+                "דבר. כלומר דבור בעלמא:",
+                "רמ\"א בגמרא פליגי בדרשי דקראי. וכן בפלוגתא דבסמוד:",
+                "לשררה. אם היה נשיא או ראש בית אב, חוזר לגדולתו כשישוב לעירו במיתת כהן גדול. רש\"י:",
+                "דקיימא לן כל שררה שבקרב ישראל הזוכה לה זוכה לעצמו ולזרעו. ועתוי\"ט:",
+                "תימה, דר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה. והר\"מ פסק בשניהם כר' מאיר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "פירוש אם התרו בהן משום מלקות. שאם עשו תשובה, ב\"ד של מעלה מוחלין להם. אבל חייבי מיתות ב\"ד אינן בכלל מלקות ארבעים, שאם עשו תשובה אין ב\"ד של מטה מוחלין להם את המיתה, וכתיב כדי רשעתו, משום רשעה אחת אתה מחייבו וא\"א מחייבו משום שתי רשעיות. אבל חייבי כריתות כיון דאי עביד תשובה מוחלין לו, הלכך לקו. ואע\"ג דהשתא מיהת לא עביד תשובה וא��תי עונש כרת עליו, לא פסיקא מלתא לכרת הואיל והוא תלוי בתשובה. גמרא:",
+                "זו היא שיטת. התוספות שכתב בפ\"ק דשבת (אות כד). והא דלא תני לאו דגיותן מלא תקח, דתנא ושייר. ולשיטת הר\"מ, תני נתינה אגב גררא דממזרת. כ\"כ המגיד. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. ומשמע דבחלוצה לחודא איכא מלקות מדאורייתא. וכבר כתבתי בפ\"ט דיבמות דחלוצה לא מתסרא כלל מדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "הטמא כו'. כולהו לאוי דמתניתין מייתי להו קראי לאזהרתן. ועתוי\"ט:",
+                "והמפטם. מעשה רוקח. תרגום ירושלמי מפטם. איש בריא, גבר פטום. ערוך:",
+                "הכי ילפינן בגמרא מדכתיב ואשר יתן ממנו, מאותו של משה. ועוד תניא התם שמעולם לא נעשה שמן אחר, ולא עוד אלא שכולו קיים לעתיד לבוא, שנאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיבס:",
+                "שקצים. נראה לי דבשקצים נכלל דג טמא וכן שרץ המים והוא הבריות שבמים בצורת דג טהור ולא דג טמא, כגון כלב המים והצפרדעים, ועוף טמא ושרץ העוף, והיינו כגון זבוב או יתוש או דבורה וכיוצא בהן, ושרץ הארץ לא יאכל, והיינו כגון החולד והצב נחשים ועקרבים וחפשים ונדל וכיוצא בהן כו', דבכולן נאמר בהן שקץ, דוק בפסוק. ויתכן שהחכמים כוללים ג\"כ בלשון שקצים בהמה טמאה וחיה אע\"פ שאין כן בלשון תורה, דלשון חכמים לחוד. וגם בלשון חכמים לאו כללא הוא כו':",
+                "ורמשים. והן המינין הנבראים באשפה ובגופי הנבלות כגון רמה ותולעה וביוצא בהן, שאינם נבראים מזכר ונקבה אלא מן הגללים שהסריתו וכיוצא, ובכלל זה המינין הנבראים בעופות ובמאכלם, אם פרשו ויצאו לארץ אע\"פ שחזרו לתוך האוכל, שנאמר בכל השרץ:",
+                "ובתרומת מעשר כתיב בסוף פרשת קרח:",
+                "שאינו חייב מלקות עד. שיאכלנו בירושלים. דאמר רחמנא בבכור שנפל בו מום, בשעריך תאכלנו, ואמרו בכאן לא תוכל לאכול בשעריך, ובא הקבלה ג\"כ כזה התוספתא לא תוכל לאכול בירושלים כבשעריך, כלומר לא תוכל לאכול מעשר בטומאה בירושלים כמו שתאכל בכור בטומאה בשעריך. הר\"מ:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ותימה, דמאי אזהרה שייך במה שהוא עצמו אומר ומתודה שלא עשה כן, ודלמא לא הוזהר עליו בלאו אלא מכלל עשה והוי עשה. ובגמרא, והיכן מוזהר על אכילה, לא תוכל לאכול בשעריך, ולהלן הוא אומר בשעריך תאכלנו הטמא והטהור בבכור בעל מום כו'. וקאמר רחמנא האי טמא דשרי לך גבי בכור הכא לא תיכול:",
+                "והתוספ' הקשו ע\"ז מגיד הנשה. ומסקי, דרכנן לדברי ר\"ש קאמרי, לדידן כל דפריש הכתוב לא תאכל גיד לא תאכל עוף טמא, כאלו פירש בין גדול בין קטן ובלבד שיהיו שלמים, אבל בטבל לא כתב חטה. אלא לדידך דחשבת חטה בריה אלמא לית לך טעמא דמפרש, מ\"מ לא דמי לנמלה דאיכא נשמה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "כדילפינן מדכתיב קרחה יתירה, דהוה מצי למכתב לא יקרחו בראשם. ועתוי\"ט:",
+                "ודתנן במשנה ב' והאוכל חלב, טעמא משום דאוכל חייב כרת ותנינהו לחייבי כריתות מטעם שכתב הר\"ב בריש פרקין:",
+                "אחורי אזנו אין שער כלום, וכך במצחו אין שער כלום, אבל בצדעיו שבאמצע יש שער, ואם הוא משוה ונוטל כל השער שבצדעיו למדת אחורי אזניו ופדחתו זהו מקיף פאת הראש. לשון ר' יהודה ברבי נתן תלמיד רש\"י ז\"ל:",
+                "אחת. הכא לאו דוקא נקט שריטה אחת, אלא משום דבעי לפלוגי לקמיה בין שריטה אחת לשני שריטות, נקיט ליה נמי הכא. וכמדומה דלא גרסינן ליה. ריב\"ן הנ\"ל:",
+                "דמצי למכתב לנפש לא תשרטו. לישנא אחרינא מרבויא דוי\"ו. ריב\"ן. ומדרבינן מלנפש לחייב על כל נפש ונפש, נראה לי מדלא כתיב למת כדכתיב גבי קרחה, וכתיב לנפש. אף על גב דענינו לנפש המת, אלא משום הכי אפקיה בלשון נפש, לחייבו על כל נפש ונפש אפילו לא שרט על כולן אלא שריטה אחת:",
+                "שתים. דשתי פאות יש לו לראש, שהראש בשתי חתיכות, מקום שער חתיכה אחת, ומקום הפנים והזקן חתיכה אחת ומתחברות זו עם זו בצד האוזן מלפניו מקום שלועזין טנפל\"א (בל\"א שלאף), ושם נקרא פאה, ששם סוף הראש מקום חבור הפרקים. ונמצא שיש לו שתי פאות, צדעה מכאן וצדעה מכאן, וחייב עליהן שתים אפילו נטלן בבת אחת בשתי ידיו. ואע\"ג דחד התראה קא מתרה ליה אל תקיף, דזיל הכא האיכא פאה וזיל הכא פאה איכא. ריב\"ן. ועתוי\"ט:",
+                "כדי להסביר הענין יפה העתיק שתי לשונות, ושניהם לדבר אחד נתכוונו. הלשון הראשון עד הרי חמש, הוא מדברי הר\"ן בשם רש\"י ז\"ל. והלשון דמלחי העליון עד וסוף הזקן, תוא מהר\"מ. וסנטר פירש התשבי בל\"א קי\"ן:",
+                "אבל במספרים מותר, דלית בהו השחתה, שהרי ניבר שם השיער. הר\"נ:",
+                "ובריש פרק י\"ב דשבת פירש דמעצד. הוא קופיץ קטן. חהו לא יתכן לפרש בכאן. ועיין בפי\"ג דכלים מ\"ד כו'. והר\"נ פירש, רהיטני הוא דוגמת המלקט. ועל שם שהוא רץ בגילותו וקל, נקרא כך. כדמתרגם וירץ ורהט:",
+                "חייב. דהני נמי עושין השחתה ודרך לגלח בהן ועביד בתו השחתה וגילוח. ות\"ק ס\"ל אע\"ג דמשחיתים אין דרך לגלח בהן. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "שם כו'. כלומר, על אותה שריטה יכתוב את השם. הר\"ן. וקריאת מלת שם, בקמץ:"
+            ],
+            [
+                "כדאשכחן בהתראת מיתת ב\"ד כו' שצריך שיעבור ויעשה תכף להתראה בתוך כדי דיבור, אבל אחר תוך כדי דיבור צריך התראה אחרת כו'. והתורך הר\"ב לפרש זה בבאן שלא נטעה בלשון המשנה דאחת מיהא מחייב על איזה שתיה שתהיה בכל אותו היום, קמ\"ל דלא מחייב אלא אותה שהיא תוך כדי דיבור. ומתניתין הא קמ\"ל, דאפילו שתה כל היום בלא הפסק אינו חייב אלא אחת. אבל התחלת השתיה בתוך כדי דיבור בעינן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עכ\"א. כשפירש וחזר ונגע או נשא והאהיל. ואיכא מ\"ד אפילו כשפירש אינו חייב אלא בטומאה וביאת אוהל שתם שני שמות. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "בכלאים. אחד מן השוק ולא נזיר. ריב\"ן:",
+                "פירוש הראשון נמי איתא בגמרא עיולי ואפוקי. אלא משום דפירוש הראשון קרוב יותר למשמעות המשנה, כתבו בסתם, והדר קאמר דבגמרא מפרש יותר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "יש כו'. בגמרא פריך טובא דמצי למחשבינהו נמי ואפריך דלא משני מידי תו\"ל דתנא ושייר. וכתב הר\"מ, אין בכל אלו איסור חל על איסור. אבל הם איסורים הרבה נכפלו בזמן אחד, ולפיכך אינו מן הנמנע שיצטרפו אל אלו הלאוין זולתן הרבה באותו הזמן בעצמו:",
+                "ולמדנו על כל הקדשים שהם אסורים בעבודה. הר\"מ. ותימה כו' דתיפוק ליה בשור נמי משום מעילה כגון שהוא קדשי קדשים כו'. ולכך מסקי התוספ' כפירוש הר\"מ. ולא חשיב נמי מעילה, משום דלא לקי ביה עד שיחרוש בשוה פרוטה ולא קחשיב אלא הנך דלקי אחרישה כל שהוא:",
+                "ומוקדשין דמתניתין לאו דוקא דשניהם מוקדשין. ועתוי\"ט:",
+                "וחורש תולדה דזורע, כגון חורש לכסות הזריעה. רש\"י:",
+                "ויו\"ט. ושבת לא תנא, משום דלאו שניתן אזהרת מיתת ב\"ד הוא, דאין לוקין עליו. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ולשון הריב\"ן אף נזיר. נזיר וכהן קאמר, ולא דייק:"
+            ],
+            [
+                "סמוך. הר\"מ יהיב טעמא, שהתורה אמרה יכנו במספר, כלומר שלא יכנו בלא שיעור אלא במנין משוער כפי כח שיובל לסבול, ומה שאמרה ארבעים, תוא שאין מוסיפין על מ' אפילו היה חזק ובריא כשמשון, ולפיבך אין משערין להכות יותר משלשים ותשע. שאם יארע שהוסיף והכה עוד אחת, נמצא שלא הכהו אלא ארבעים הראויות לו, ולא עבר על פן יוסיף:",
+                "כתפיו. דכתיב מה המכות האלה בין ידיך ויאמר אשר הוכתי בית מאהבי. ורבנן ההיא בתנוקת של בית רבן הוא דכתיב. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "י\"ח. כלומר שאמדוהו לקבל חצי ארבעים שהוא עשרים, אין אומרים ילקה כ\"א כדי שיהיו יכולין להשתלש, אלא ילקה י\"ח. הר\"מ:",
+                "גמרא. ופירש הריב\"ן, דחשובין אותן ג', אומד ללאו האחר. אבל אמדוהו מ\"א, שלא הוסיפו אלא שתים, לוקה ומתרפא כו', דמכות שאינן ראוין להשתלש לא מלקין ליה:"
+            ],
+            [
+                "וז\"ל הריב\"ן, נעוץ בקרקע וגבוה כנגד שתי אמות או אמה וחצי, והוא כפוף ומוטה על אותו העמוד כאדם הסומך על בריח דלת ותולה ידיו למטה וכופתין לו ידיו בצדי העמוד:",
+                "מגלה כו'. שאינו מכהו על כסותו, שנאמר והכהו, ולא לכסותו. הר\"מ:",
+                "ואינו במשמע לשון המשנה. וז\"ל הריב\"ן, כפולה אחת לשתים, ועוד רצועה אחרת כפולה לשתים, היינו ב' רצועות שהן ר. ובגמרא יליף ליה. ועתוי\"ט:",
+                "וז\"ל הריב\"ן, כן דרך תפירה של רצועה, תוחב ראש רצועה בנקב כנגד מטה ותוזר ותוחב בנקב אחר דרך מעלה ונראה כמעלה ומוריד:"
+            ],
+            [
+                "ולשון הריב\"ן, מקל שתלויה בה:"
+            ],
+            [
+                "והקורא כו'. הא פשיטא לן דבעי קרייה כדאמרינן בקרת תהיה, בקריאה תהא. ולהכי קתני הכא והקורא. ריב\"ן:",
+                "לשון הברייתא והשלישי אומר הכהו. ומסיים הר\"מ, שכל זמן שמכה, על פיו הוא מכה:",
+                "ותנן במ\"ב פ\"ב, יצא האב כו' ושליח ב\"ד. ריב\"ן:",
+                "דאי לא טעה אלא שהכהו במזיד, אין מזיד גולה. ורצועה אחת דתנן הוא כינוי להלקאה, וכלומר, שהלקהו עוד אחת. ולא שהוסיף רצועה על הד' רצועות:"
+            ],
+            [
+                "דברי כו'. אע\"פ שבמשנה אין מחלוקת, הא אמרינן בגמרא חלוקין עליו חביריו על ר' חנניא בן גמליאל. ועתוי\"ט:",
+                "כמ\"ש פ\"ק מ\"ז דבמדת פורעניות כו' ובמדה טובה כתיב ועושה חסד לאלפים, ומתרגמינן לאלפים דרי, ד' דורות כנגד אלפים דורות היינו א' מת\"ק. מיעוט לאלפים אינו פחות מב' אלפים. וכ\"ש אם כפשוטו דמשמע אלפים עד סוף כל הדורות:",
+                "שכר. שנאמר למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך. הר\"מ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nezikin/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sanhedrin/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,48 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sanhedrin",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "1",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "...11 - 'For me, etc' - As if to say, \"I am as important as a whole world\" ..."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nezikin/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sanhedrin/English/merged.json

@@ -0,0 +1,48 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sanhedrin",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Sanhedrin",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "1",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "...11 - 'For me, etc' - As if to say, \"I am as important as a whole world\" ..."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nezikin/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sanhedrin/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,569 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sanhedrin",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "כלומר דאלהים דכתיב גבי שומרים הוי כאלו כתובים ג\"כ בפרשת אם כסף תלוה, דעירוב פרשיות כתוב כאן כדאיתא בגמרא:",
+                "שזה טוענו ששלח יד בפקדונו דהיינו נזילות. אבל לוה ולא שילם לא מקרי גזלן דמלוה להוצאה נתנה. ואלהים משמע לשון שררה ורבנות. תרגום ראה נתתיך אלהים לפרעה. לשון רבנות. רש\"י:",
+                "וחבלות. נראה לר\"ת, דכופר ושלשים דעבד וכ\"ד ראשי אברים דעבד, בכלל חבלות. ועתוי\"ט:",
+                "דשור המועד דאמרן לאו דשן ורגל אלא דקרן דלא מגבין בבבל שאין מומחין. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דא\"צ לעבר החדש אלא כי מקדש יום ל\"א ממילא מיעבר החודש שעבר. דיום שלשים בתריה שדית ליה. רש\"י. אבל בעבור שנה לא סגי בלא אמירה דצריך שיאמרו שתהא השנה מעוברת. תוס' ועתוי\"ט:",
+                "התקופה בין על תקופת תמוז שמתעכבת ונמשכת. שאין תקופת תשרי נופלת עד עבור החג מעברין דנפקא לן מקרא וחג האסיף תקופת השנה. בין על תקופת טבת שנמשך זמנה עד ט\"ז בניסן שהבאת עומר דילה בתוך תקופת טבת מעברין. ועל האביב, אם לא בשלה התבואה מעברין דקרא כתיב בחדש האביב. ועל פירות האילן אם מתאחר בשולם יותר מזמן העצרת מעברין שעצרת זמן הבכורים כו'. רש\"י:",
+                "ולא אתפרש טעמא מאי. ואפשר לי לומר כדי לעורר הברכות להשלים המכוון שמעברין להיות האביב והפירות והאסיף בזמנן ומצינו כיוצא בזה שמעוררין זכות האבות בהזכרת שאלה עד שבחברון:"
+            ],
+            [
+                "ויהיב ליה רשותא [למידן דיני קנסות]. גמרא:",
+                "שאם לא תאמר כן אי אפשר שתמצא ב\"ד הגדול לעולם לפי שיצטרך שיהיה כל אחד מהם סמוך והקב\"ה ייעד. שישובו, כמו שכתוב ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו' כו'. עכ\"ל הר\"מ בפירושו. ובחבורו סיים, והדבר צריך הכרע. ונ\"ל, לפי שאפשר לדתות הראיה שהרי ייעד הש\"י ג\"כ הנה אנכי שולח לבם את אליה הנביא כו', והוא סמוך בלי ספק ויכול לסמוך בצרוף שנים. ועתוי\"ט:",
+                "ועריפת. עריפה לאו דוקא דמדידה הוא דהויא בג'. תוס':",
+                "תימא שזה הכתוב בסמיכת זקנים לפר העלם דבר כתוב אבל בעגלה נפקא לן מדכתיב זקניך. ועתוי\"ט:",
+                "והמיאונין בג'. דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. ומיאונין דרבנן, דמדאורייתא אפילו מיאון לא בעיא, דאין קדושי קטנה כלום אא\"כ קדשה אביה. דכתיב את בתי נתתי לאיש. רש\"י:",
+                "בג'. דממונא הוא:",
+                "סברא הוא מה לי עיולי מה לי אפוקי. אפוקי מ\"ט דלמא טעי, עיולי נמי דלמא טעי. גמרא:",
+                "והוא הדין נמי דפליג אהקדשות, דבהו נמי כהן כתיב:",
+                "ובפ\"ד דמגילה מ\"ג פירש הר\"ב, אם בא לפדותן. וכן פירש רש\"י. והכי מסתברא:"
+            ],
+            [
+                "תהרוגו. בנרבע כתיב. רש\"י. וכלומר דאתקש לאיש:",
+                "דליכא למימר דקרא כפשטיה לחייב מיתה לבעליו, דהא אמר קרא מות יומת המכה רוצח הוא, על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו. גמרא:",
+                "הזאב כו'. שהמיתו אדם ונדו��ין בסקילה כשור. ועתוי\"ט:",
+                "זכה. לשמים. (צדקה עשה. רש\"י) דליכא למימר לעורן, דכיון שהמיתו אדם שוינהו רבנן (דלא הצריכו לדונן בב\"ד) כמאן דנגמר דינייהו ואיסורי הנאה נינהו. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "פירוש, עלייתו הוא דהוה בע\"א, אבל מיתתו בעשרים ושלשה. כשאר דיני נפשות. כדאיתא בגמרא. ופירש\"י דהא לא תני ליה במתניתין. ומשום דגמרו לא היה בע\"א, להכי לא תני המראתו וכן מיתתו ואע\"ג דדוקא בע\"א. ועתוי\"ט:",
+                "שהוא היה דן קודם מינוי הסנהדרין כל מה שהיו הסנהדרין דנין אח\"כ, ולא נתמנו הסנהדרין אלא להקל מעליו. ורש\"י פירש שהיה שופט ודן על פי הדיבור ושקול כו':",
+                "ובסנהדרין כתב הר\"ב כדאשכחן במשה, ואע\"ג דלא כתיב וכן תעשו, משום דהכא מרבינן נמי מלך ונביא כדאיתא פ\"ב דשבועות. ולא תני להו הכא דלא חשיב אלא מילי דסנהדרין. תוס'. וכן צ\"ל במלחמת הרשות דלא תני הכא מלך. ועתוי\"ט:",
+                "ואין כו'. שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך לשבטיך:",
+                "ואפ\"ה אצטריך לעיל למעוטי שבט. כגון אם יש בעיר אחת מב' שבטים. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"מ. וכתב הכ\"מ, דאע\"ג דלא קיי\"ל כר\"ש דדריש טעמא דקרא, ראה רבינו לכתבו שזה טעם מתקרב אל השכל ואין בו נפקותא לדינא:",
+                "ולא ג'. דכתיב עריך, הרי שתים אמור, הא מה אני מקיים אחת, אחת ולא שלש. וכתבו התוס', אית להקשות דלשתוק מאחת ואנא ידענא מעריך ב' ולא ג', דתפסת מועט תפסת:",
+                "אחת כו'. לדעת הר\"ב והר\"מ דמחמירין לעשות בשנים ושלשה מקומות וגם בשנים ושלשה ב\"ד, נ\"ל דתנא אחת לאשמעינן שתים דומיא דאחת, דאע\"ג שהן כאחת שמקורבים ועומדים על הספר שבין גליל ליהודה אחת מזה ואחת מזה, עושין. ודוקא שתים, אבל שלשה בכה\"ג לא, ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכשהוא עמם ליכא למימר שיהא שקול כע\"א. ולדורות לבעי שבעים ושבעים ואחד, דליכא למימר שקול אלא כשהוא לבדו עומד כנגד כולם. עתוי\"ט:",
+                "מיוחסין ומנוקים ממום. רש\"י. ורבנן, מוהקל מעליך ונשאו אתך נפקא להו. גמרא. ואם תאמר מכל מקום תיפוק ליה דאין בית דין שקול, וכן נמי לרבנן למה להו קרא. ובגמרא דף ג' ע\"ב, אימר דשמעת ליה לר\"י (דלא סבירא ליה אין בית דין שקול) בסנהדרי גדולה דכתיבי קראי. (לקמן בשלהי פרקין. רש\"י) כו'. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דצ\"ל דכתיבי בקרא והכי פירושו, דבהדיא כתיבי בקרא שבעים איש, ונחית למנינא, ודריש אתך בדומים לך, ולה\"נ רבנן בעו קרא, דמנינא לאו דוקא. ועתוי\"ט:",
+                "ואין כו'. ר\"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר, מה תלמוד לומר לנטות אחרי רבים להטות, התורה אמרה עשה לך בית דין נוטה גמרא:",
+                "עוד אחד. סוף סוף לרעה ע\"פ ב' לא משכחת ליה, אי אחד עשר מזכים וי\"ב מחייבים אכתי חד הוא, אי י' מזכין וי\"ג מחייבין תלתא הוו. א\"ר אבהו אי אתה מוצא אלא במוסיפין דעושין בית דין שקול לכתחלה. וקמ\"ל דאותו שאומר איני יודע כמאן דליתא, ואי אמר מלתא לא שמעינן ליה. פירש\"י בין לזכות בין לחובה. וכ\"ד הר\"א. אבל הר\"מ לא כתב אלא שאינו חוזר ומלמד חובה כו'. ועוד נפלאתי שבסוף פ\"ה שנינו כשהוסיפו עד שבעים ואחד, ל\"ו מזכין ול\"ה כו', ש\"מ דמצי למיהדר ביה זה שאמר א\"י, ועתוי\"ט:",
+                "דקיי\"ל כל כרך שאין בו י' בטלנים נדון ככפר:",
+                "כלומר שאם האחד מלקה יכול השני להזמין. וה\"ה איפכא:",
+                "דאל\"כ את מי הם דנים:",
+                "שיתייראו העדים להעיד שקר שלא יזומו:",
+                "שמא יתחייב בעל דין ע\"פ עדים וישכור שנים להזימן. ולפיכך צריך שנים אחרים בעיר שיתייראו אלו מהם, אם נבוא להזים הערים יבואו אלו ויזימו אותנו:",
+                "למול תנוקות:",
+                "לכתוב ספרים. כ\"ז מפירש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ודנין כו'. פשיטא (אטו משום חשיבותו מגרע גרע וכיון דדן איהו, נמי דנין אותו משום התקוששו וקושו. תוס') איידי דקא בעי למתני מלך לא דן ולא דנין אותו, תני נמי כהן גדול. ואב\"א הא קמ\"ל דכל שאר דינין חוץ מדיני נפשות דן ודנין אותו כהדיוט בג' כו'. גמרא:",
+                "מעיד. דוקא כשהמלך יושב שם, שאם הכהן גדול יודע עדות לבנו הולך המלך לשם משום יקרא דכהן גדול וקא אתי ומסהיד. אבל בלא\"ה אינו מעיד דזילותא הוא לכהן גדול שיבא ויעיד, דתניא והתעלמת, פעמים שאתה מתעלם, כגון זקן ואינו לפי כבודו. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "משום דק\"ל דא\"ה אפילו לביתו נמי לא. ועתוי\"ט:",
+                "גמרא. ופירוש בינו, ר\"ל בין עצמו שהוא הממונה לבין העם:",
+                "דאלו ביום אחר אין מצוה בכהן גדול דוקא ורשאי כהן הדיוט לעבוד אם אירע פסול בכהן גדול וא\"צ להממונה:",
+                "הספסל. הוא כסא קטן. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כמעשה שהיה בעבדו של ינאי המלך שהרג את הנפש, שלחו לו לבא ולעמוד בפני סנהדרין כדכתיב והועד בבעליו, ועבדו כממונו דמי, וכשבא וישב אמרו לו עמוד, שנאמר ועמדו שני האנשים, ולא רצה כו' ואירע תקלה שמתו הסנהדרין ע\"י שהענישם שמעון בן שטח, על שכבשו פניהם בקרקע מיראתם את ינאי המלך. ועתוי\"ט:",
+                "ואי לא דיינינן להו היכי דנין, הא כתיב התקוששו וקושו. גמרא. וכיון שהזכיר הכתוב בהם דינו לבוקר, כשגזרו לא גזרו אלא על המלכים העומדים מבית ישראל, אבל לא קאי על בית דוד, כדי שלא לחלוק על הכתוב בהם. כ\"מ:",
+                "לא מעיד כו'. מאותה מעשה עצמו שהיה ע\"י קבלת עדות בפני ינאי המלך ולא רצה לעמוד. ועתוי\"ט:",
+                "ולא חולצין כו'. מפני שאסורה לינשא. רש\"י:",
+                "שנאמר שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך. ור' יהודה, מצוה שאני. גמרא:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ולא מצינו אלא כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה. ורש\"י פירש הטעם דאינו מיבם שגנאי לו לקום ע\"ש אחיו:"
+            ],
+            [
+                "לא היה כו'. וצורך שעה היה מפני שלום המלכות כו'. אבל בלא טענה זו אם רצה אין שומעין לו. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ומוציא כו'. משמע דב\"ד של ע\"א לבדם אין להם כח לעשות חיל להוציאם למלחמת הרשות אלא במאמר המלך דאי אמרת שאין למלך בזה שום מעלה א\"כ למאי תנינן הכא גבי מעלותיו של מלך. ועתוי\"ט:",
+                "אין כו'. אלא כפי מה שהוא צריך אינו מעקם הדרכים מפני כרמו של זה או מפני שדה של זה אלא הולך בשוה. ועתוי\"ט:",
+                "פירוש, ואותו המחצה בורר היפה שבשני החציין. ת\"ל הר\"מ, והוא נוטל מחצה בראש. ובגמרא עוד, דאוצרות מלכים כולם למלך. ועתוי\"ט:",
+                "ובלבד כו'. דהא קרא קאמר ולא יסור את לבבו. גמרא:",
+                "אפילו אחת כו'. דמכדי בעלמא דרשינן טעמא דקרא א\"כ לכתוב קרא ולא ירבה לו נשים ולשתוק, ואנא אמינא מה טעם לא ירבה משום דלא יסור. לא יסור למה לי, אלא אפילו אחת ומסירה. גמרא:",
+                "כדי מרכבתו כו' אספניא. בגמרא יליף להו מקראי. ועתוי\"ט:",
+                "וכתב הערוך, שבלשון יון קורין להוצאה אפסניא:",
+                "שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה (וכל התורה במשמע, דאין כותבין התורה פרשיות פרשיות. הר\"מ.) ובמלך כתיב וכתב לו את משנה. ��תים במשמע. גמרא:",
+                "בדין. [אם הוא ראוי כמלכות בית דוד א\"נ מלכי ישראל] קודם התקנה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בשרביטו. ולא בכתרו ולא באחד מכל כלי תשמישו. הר\"מ. ובשרביטו כדכתיב מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "זה בורר לו אחד. והא דכתב הר\"ב בריש פ\"ק, דג' הדיוטות כופין לדון בפניהם, מיירי במסרב ואינו רוצה לדון כלל. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. ופירש הרא\"ש דר\"ל שסובר כך שיהפוך בזכותו יותר מבזכות האחר ומתוך כך צייתי לדינייהו. אבל הדיין עצמו חלילה למצוא סברא לזכותו אם לא שיראה לו דין גמור. אבל אם היה יכול להטעות את חברו שיקבל את סברתו אע\"פ שהוא מסופק בה, הוא בכלל מטה משפט. אבל דעת הר\"ב מתוך שזה בוררו מבין דבריו לאשורו כו' נמצא שלא ישאר שום צד זכות נעלם מעיני הדיינים שניהם, והשלישי שומע משא ומתן של שניהם ומכריע ביניהם ויוצא הדין לאמתו. ע\"כ:",
+                "ובגמרא מסקינן דכולי עלמא דעת הדיינים בעינן שיבררו מי שישב עמהן אדם הגון, וכי פליגי בדעת בעלי דינין, ר\"מ סבר דעת בעלי דינין נמי בעינן כו':",
+                "פוסל דיינו. בגמרא, כל כמיניה דפסיל דייני. אר\"י בערכאות שבסוריא שנו. שהם הדיוטות שאין יודעין ד\"ת אלא שהורגלו לדון. ור\"מ יהיב להו דין יושבי קרנות ויבול לפוסלן. ורבנן סברי כיון שהמחום רבים עליהם לא כל הימנו לפוסלן, ועדיפי מיושבי קרנות. אחרונים:",
+                "זה הוא לשון רש\"י באוקמתא קמייתא. אבל במסקנא כתב לא אדון לפניו:",
+                "ואפילו נשא ונתן ביד. ועתוי\"ט:",
+                "וקיי\"ל כמאן דדאין דיני דגרמי:",
+                "ולא ידע שכבר פשט המעשה בכל העולם כדברי האחד. ועתוי\"ט:",
+                "וחוזר ונוטל כו' במכל שכן מהא דלקמן:",
+                "נפקא מיניה לענין זמן. א\"נ זמנין דליכא לברורי טעותא לא מהמשנה ולא מהסוגיא דעלמא ואפ\"ה אפשר שאינו דין צדק ויכולים הדיינים לפסוק דלא כמו שפסק זה הדיין דאטו כולהו דיני נשנו במשנה וסוגיא דעלמא:",
+                "שזה מתכוין להזיק הוא ביון דלאו דיינא הוא.",
+                "דהכא בבבל שבט, לשון שררה, ויש להם רשות [להפקיר, דהפקר ב\"ד הפקר]. והתם בארץ ישראל מחוקק, שררה מועטת. כדאיתא בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר ודיניו דין. אבל אם טעה, אינו פטור, הואיל ולא נקט רשותא:",
+                "רש\"י. וק\"ק לומר כן דמפני שסבור היה שיש לו ב' כתי עדים ואמר כן ואח\"כ ביקש ולא מצא יפסיד. והר\"מ מפרש דפלוגתייהו כשהביא ב' כתי עדים שאחר שהעידו כת אחת כדבריו הביא עוד אחרת והעידו ג\"כ כמו ראשונים, וטען הלה שד' העדים פסולים הם, רמ\"א שומעים לו, ונאמר לזה שהביאם הבא ראיה שהם כשרים לפי שאתה לא היית מביא עד. ים אחר עדים אלא שאתה יודע שיש בהן מי שאינו כשר ואנחנו לא נדע איזהו הראשונים או האחרונים. וחכ\"א אין חוששים לזה, לפי שלא עשה זה אלא לחזק טענותיו ולהודיע כי זה ידוע לרבים:"
+            ],
+            [
+                "וכ\"ש להעיד. עיין פרק ו דנדה מ\"ד:",
+                "רועי בקר. ה\"ה כל בי תלתא דלא גמירי דינא פסולים. ולרבותא נקט רועי בקר דלא שכיחי בישוב ולא ראו ולא שמעו עסקי דין בין אדם לחבירו, ואפילו לעדות נמי פסלינהו רבנן דקא חזו רבנן דקא מכוני ושרו להו לרעות בשדות אחרים. גמרא:",
+                "וכן דעת נ\"י דלגבי עדות נמי הוי גמר דין כשפסקו ב\"ד הדבר על פיהן. הריב\"ש. וגאונים ס\"ל דלגבי עדות הוי גמר דין כל שנתקבל עדותן בבית דין. ועתוי\"ט:",
+                "וברישא נמי, באת�� לך מחלוקת, אבל במחול לך אפילו ר\"מ מודה. עתוי\"ט:",
+                "לאו דוקא. דא\"כ פשיטא, דהא בלאחר גמר דין איירי ומחילה גמורה היא. אלא מיירי כגון דא\"ל תובע לנתבע הרי עלי לעשות מתביעה זו ככל מה שיאמרו אבא או אביך הן לפטור הן לחיוב. שאין בלשון הזה לשון מחילה. נ\"י:"
+            ],
+            [
+                "הפסולים. פסולי דרבנן קא חשיב. ומשום הכי לא גרסינן ועבדים. דאינהו פסולים מדאורייתא מק\"ו. תוס':",
+                "והא דתנן מלוה ברבית. מלוה הבאה ברבית. גמרא:",
+                "ואע\"ג דערב ועדים עוברים נמי בלא תשימון, לא תשימון לאינשי למלוה ולוה משמע להו. הרא\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "ואע\"ג דהיינו משחק בקוביא, תנא תולה בדעת יונים ותנא תולה בדעת עצמו. וצריכי כו'. בגמרא:",
+                "דלא זכה בעל השובך דממילא קאתו ורבו להתם. רש\"י:",
+                "וכ\"ש לדון:",
+                "ברבית קצוצה. ומתניתין באבק רבית. ועתוי\"ט:",
+                "דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו:",
+                "ומיירי שהחזירו. דאל\"כ פסול מדאורייתא. אלא משום דלא ידעי למאן נהדרי, א\"נ שמא יחזרו לקלקולם תוספ':",
+                "ואפשר ליה לאתזוני בצנעא ומבזי נפשיה בפרהסיא. דאי לא אפשר ליה, חיותה הוא. גמרא:",
+                "אר\"י. אמשחק בקוביא קאי. א\"נ אמפריחי יונים לפירוש הראשון:",
+                "כשרים. ודוקא כשהמעות על הדף. אבל המשחקים באמנה, אפילו הקנו, אסמכתא גמורה היא ואין קנין מועיל בה. תוספ':",
+                "שברי עצים. ונ\"י כתב לפי שהקוביא מרובעת כאבן פספס קרוי כן:"
+            ],
+            [
+                "הקרובים. בגמרא יליף להו מקרא דפסולין בין לזכות בין לחובה בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות:",
+                "אביו. ספרים אחרים לא גרסינן. והטעם שלא מנה אותו במשנה, לפי שהוא מבואר בקרא, ולא למדנו אסור עדות הקרובים אלא ממה שהזהיר הש\"י מלהעיד האב על הבן או הבן על האב, כמ\"ש לא יומתו כו'. הר\"מ:",
+                "בגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "וה\"ה לכלהו בעל כאשתו כו'. אלא נקט גיסו דסמיך:",
+                "דודו וכו'. לאפוקי אחי האם וקרובי האישות. עיין בנ\"י:",
+                "הר\"מ. וכתב רש\"ל שכן נראה לי דלא כפירש\"י כו'. ופשוט הוא, דהא בכלל דודו ובן דודו אף מן האם ואינם ראוים ליורשו. וכי תימא דאדרבא וכל הראוי ליורשו פירוש דודו ובן דודו דדוקא מן האב, א\"כ לא ליתני דודו ובן דודו כלל. ומיהו בעל אחותו ראוי לירש האחות והיא ראויה ליורשו ובעל כאשתו. וכן בעל אחות אביו, וגיסו, נמי האחיות ראויות לירש זו את זו, ובעל כאשתו, ראשון בראשון אפילו בתרי בעל לכולי עלמא:",
+                "כדתנן בריש פ\"ח דב\"ב, אחי האם מנחילין ולא נוחלין:"
+            ],
+            [
+                "האוהב. סיומא דדברי ר\"י הוא כו'. ועתוי\"ט:",
+                "ובגמרא ילפינן נמי שני תלמידי חכמים ששונאין זה את זה, שאין יושבין בדין אחד. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכן לשון רש\"י ונ\"י. ואגב ריהטא כתבו כן. שהו\"ל לכתוב איזבל שיעצה:",
+                "ומאיימין כו'. בפני הכל. ועמ\"ש פ\"ד מ\"ה:",
+                "כל כו'. כדי לחקור העדים לבדן, שחקירה כזו עדיפא. לבוש. ומסתברא דהיינו חוץ מבעלי הדינין, דאדרבה עדיפא שיהיו שם בשעת החקירה. ולנוסחא אחרינא סברא דחקירה נמי עדיפא כשהיא בפני רבים אלא שהעדים לבד מוציאין ואין משיירין אלא אחד משום דר. מזי רמוזי:",
+                "איש. לשון חשיבות כדאשכחן באבות, איש סוכו כו'. נ\"ל:",
+                "מאתים. נקיט שעור המספיק לאדם. שכן שנינו בפאה מי שיש לו מאתים זח לא יטול כו':",
+                "יוסיפו כו' שנים. הר\"מ פ\"ח מהלכות סנהדרין. ר\"ל דה\"פ דמתניתין, הדיינים יוסיפו, כמה שנים. ומסיים הר\"מ, ואם אירע עוד כו' יוסיפו כו' עד שבעים ואחד. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אחר קבלת עדות. דבשעת קבלת עדות ודאי בעלי דין התם קיימי. נ\"י. והר\"ב נקט מלתא דפסיקא דלפעמים אין כאן עדים כלל:",
+                "כדי שיהיו הדיינים אהובים אצל בני אדם. הר\"מ:",
+                "הגדול כו'. לחלוק לו כבוד. שכן מדת חכמים שאינם מדברים בפני מי שהוא גדול ממנו, כדאיתא באבות. ומ\"ש הסמ\"ע סימן י\"ט, לא נראה לי:",
+                "ואומר כו'. י\"ל דאי מלא תלך רכיל הוה אמינא דדוקא כשהולך לרגל ולגרות מדון הוא דאסור, אבל לזכות את עצמו שלא ישנאהו הלה לא אסר קרא, ת\"ש הולך כו' ש\"מ המגלה סוד מקרי הולך רכיל אע\"פ שאינו עושה לגרות מדון ויש ספרים דלא גרסי אלא הולך רכיל. וכן משמע כגמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "סותר. בית דינו סותרין את דינו ומחייבין את שכנגדו. רש\"י:",
+                "ארשב\"ג כו' לאחר שלשים. בגמרא פסקינן בהא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. והר\"ב קאי אבבא אחרונה. עתוי\"ט:",
+                "מוסב על מה שסיים וכשיביא כו':",
+                "כלומר אזור חלול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הר\"מ בפירושו. אבל בחבורו כתב אין עדי ממון צריכין דרישה וחקירה. וכן הוא בגמרא:",
+                "מה בין כו'. אע\"ג דשוין בדרישה וחקירה מדכתיב משפט אחד כו'. לענין מילי דתליא בזכות וחובה אין להשוותם, דלא שייך בדיני ממונות. תוס':",
+                "לזכות. שנאמר אם לא שכב איש אותך כו' הנקי, דתחלת התנאי לזכות. וכן אומרים לכל הנדון אם לא עברת אל תירא. גמרא:",
+                "שנים כו'. כדילפינן במתניתין בסוף פרק קמא לא תהיה אחרי רבים לרעות כו', וליכא לאוקמה בדיני ממונות כדאמר לקמן לא תטה משפט אביונך, אבל אתה מטה משפט שור הנסקל, וכ\"ש שאר דיני ממונות. רש\"י:",
+                "לזכות כו'. בגמרא ילפינן ליה מקרא:",
+                "היושבין לפני הדיינין ולא נתמנו ב\"ד על כך. רש\"י:",
+                "א\"י כו'. סברא היא, דבעינן והצילו. ובגמרא מוקים לה בשעת משא ומתן הוא דלא יחזיר, דמתוך שאתה אומר לו שלא לחזור הוא מחזר אחרי ראיות להעמיד דבריו ושמא ימצא ראיות נכונות. אבל בשעת גמר דין שכבר חזר על כל צדדין ונראה לו שאין דבריו נכונים, חוזר ומלמד חובה. רש\"י:",
+                "פירש\"י, משפט נחלות דהיינו דיני ממונות ביום:",
+                "דכתיב ושפטו, ועיקר משפט היינו גמר דין. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ביום. ותחילת דין בלילה אפילו בדיעבד אינו דין. ועתוי\"ט:",
+                "בלילה. אם רצו. רש\"י:",
+                "ה\"ק, שאם יראוהו בע\"ש לחובה בעו למעבד הלנה ונמצא גמר דינו בשבת. ויצטרכו להשהותו מלהמיתו עד אחר שבת, דבו ביום אי אפשר וכו'. והשהייה מלהמיתו אחר שנגמר דינו הוא עינוי הדין. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "ודאי לגופיה איצטריך אי לחלק אי ללאו, אלא מושבות קשה ליה, דמכדי חובת הגוף הוא כו'. אלא מה להלן מאי מושבות ב\"ד, אף מושבות האמור כאן ב\"ד. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "הטומאות כו'. אם בא אדם לשאול על דבר טהרות, מתחילין מן הגדול, שואלין תחלה לגדול שבדיינין מה הוא אומר בדבר. רש\"י. ויש לתמוה אמאי לא תני נמי האסור והמותר דמסתמא נמי דינא הכי. וכן בברייתא בגמרא ובר\"מ ליתא. אך הר\"ם לענין הולכין אחר הרוב חשיב להו נמי:",
+                "משא\"כ כשאומרים הקטנים תחלה, אינם נוטים מדברי המופלא שאומר לאחריהם אלא שעומדים בדבריהם. וכתבו התוס' דאפשר לפרש דקרא בדיני נפשות הוא דכתיב. ועיין תוספות יו\"ט:",
+                "דכתיב שום תשים עליך מלך מקרב אחיך, כל משימות שאתה משים עליך לא יהו אלא מקרב אחיך. וכיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה. הרי\"ף. וכתבו התוספ', דכ\"ש כשאביו מישראל:",
+                "היינו חוץ מירושלים. כמ\"ש פ\"ד דקדושין משנה ה':",
+                "המשיאין כו'. המיוחסים וראוים להשיא בנותיהם לכהנים. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "סנהדרין. אף של עשרים ושלשה. רש\"י:",
+                "לפי שאם היו יושבין בשורה אין פני הראשונים רואים זה את זה. רש\"י:",
+                "שבית המקדש באמצע של עולם. רש\"י. ושררך הוא הטבור. וכמו שהטבור אינו ממש באמצע כן גם בית המקדש אינו ממש באמצע, אבל על צד הקירוב הוא:",
+                "המזכין כו'. פלוני חייב ומן הטעם הזה, ופלוני זיכה ומן הטעם הזה. רש\"י. וטעמא, כדי שאם יאמרו שנים טעם אחד משני מקראות לא ימנו אלא אחד (כדילפינן ליה מקרא). אי נמי, נפקא מינה למחייבין דאי למחר יחזור מטעמו ויחייבו מטעם אחר לבעי עוד הלנת דין. גמרא:",
+                "הר\"מ. ותמיהני דשפיר קאמר ר\"י. ורש\"י פירש בדת\"ק ששניהם כותבין דברי המזכין וגם דברי המחייבין. ור\"י חייש שמא מרוב הטורח יטעו:"
+            ],
+            [
+                "כלומר לעשות שנים של כ\"ד. ומסיים רש\"י ולא לעשות שורות קטנות, ולא שתים של עשרים ושלשה ואחת של שני תלמידים, הלכך עבדי שלש שורות:",
+                "לפניהם. אף הן כעגולה. אלא שהגדו. לים יושבין על הספסלים והתלמידים על הקרקע. רש\"י:",
+                "וכן אותו שנסמך מן הראשונים לא היה יושב במקומו של ראשון, אלא כולן בסוף השורות, וכל בני השורה נמשכין איש איש למעלה ממקומו וממלאין זה מקומו של זה. מפני שהקטן כו'. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ומאיימין כו'. אחרי שאמרו העדים ראינו זה, או פלוני שעבר עבירה פלונית, אמרו להם מכירים אתם אותו התריתם בו, ואמרו העדים היתה לו התראה ומבירין אנו אותו. הר\"מ. וכן נמי בדיני ממונות כדמוכח לשון המשנה ו' פ\"ג. ועתוי\"ט:",
+                "מאומד. לאו דבדיני ממונות אמדינן, דהא תנא במ\"ו פ\"ג אם אמר הוא כו' לא אמר כלום. אלא אף על גב דפסולי בדיני ממונות אמרינן להו בדיני נפשות. גמרא:",
+                "מפי עד. כלומר שמענו עד מעיד בב\"ד אחר:",
+                "מפי אדם שמענו. כלומר מפי אדם ידוע. משא\"כ משמועה דהיינו שמענו אומרים ולא ידענו מי הוא אומר, שזה אינו מבורר כלל. ובגמרא לא גרסינן שמענו. וי\"ל דמפי עד ומפי אדם פירוש דמשמועה הוא:",
+                "ד\"א כו'. אין זה מן האיום, אלא דמתניתין מפרש לקרא:",
+                "לפיכך כו'. כל זה אומר להם. רש\"י:",
+                "ומפני כו'. הר\"מ לא העתיקו:",
+                "ולהגיד. לדורות הבאים. רש\"י.",
+                "בחותם היינו אותו ברזל שהצורה חקוקה בו. רש\"י:",
+                "אדה\"ר. חותמו של אדם הראשון הוא צורת מין האדם אשר בה האדם אדם, בו ישתתפו כל האדם. ואע\"פ שהכל מקבלים אותה צורה ישתנו אישיהם במאורעית רבים כמו שהוא מצוי ונראה. הר\"מ:",
+                "בשבילי כו'. כלומר חשוב אני כעולם מלא, לא אטרד א\"ע מן העולם בעבירה אחת, וימשך ממנו. רש\"י:",
+                "כלומר אף על פי שאנו יודעין האמת לב אדם נוקף עליו שמא לא כיון אל האמת ויש לו לדאוג על כל האיומים הללו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "היו בודקין. לאו בפעם אחד וזה בפני זה:",
+                "חקירות. נקט חדא מתרתי דקרא. אע\"ג דבריש פרק דלעיל נקט תרתי, הכא סגי ליה בחדא. ונקט חקירה אע\"ג דכתיב אחר דרישה, לפי שהחקירה הוא מורה יותר על העמידה על אמתת הענין מדרישה, כמה דאת אמר ולכל תכלית הוא חוקר:",
+                "בעיר הנדחת:",
+                "דושאלת לא משמע חקירה אלא עד דאיכא היטב בהדיה. אבל ודרשת בלא היטב משמע דרישה מעליא. רש\"י:",
+                "ביחיד העובד עבודה זרה:",
+                "בעדים זוממין. ומסקינן בגמרא דכולהו ילפינן מהדדי ליתן את האמור של זה בזה. ועתוי\"ט:",
+                "אף על פי שאמרו בכך וכך בחודש, אף על פי כן שואלין לתם באיזה יום בשבת היה, לפי שכל השבע הללו באות להביאן לידי הזמה, ואין מעלין על לבן חשבון של חודש אם היו אלו עמהן אותו יום במקום אחר, וכששואלין אותן באיזה יום והם אומרים ביום פלוני, נזכרים עדי הזמה להזימם. רש\"י:",
+                "מקום. שזו היא המועלת להביא את כל החקירות להזמה, דבלאו הכי לא מתזמי. רש\"י:",
+                "ר\"י כו'. בגמרא מוכח דר\"י לא פליג אלא כשמתוך עדותן ניכר שאותו היום שמעידין עליו בכמה בחודש ובאיזה חודש ושנה ושבוע, דאל\"ה אי אתה יכול להזימם. ועיין תוי\"ט:",
+                "העובד כו'. אם מעידין בכך, שואלין את מי עבד. רש\"י. ועיין תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בפני הלל רבו. ורבינו \" הקדוש כתב אותו בשעת חבורו כמו שקבל אותו. הר\"מ:",
+                "דרחמנא אמר ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר העד וגו' ועשיתם לו כאשר זמם לעשות וגו', עו. ות שאתה יכול לקיים בה תורת הזמה הוי עדות, ואי לא לא. רש\"י:",
+                "ואפילו ב'. ובגמרא, מאי אפילו, פשיטא דכיון דאחד אומר איני יודע השני לא מעלה בידיעתו. ומסיק דה\"ק אפילו בחקירות שנים אומרים ידענו ואחד אומר אינו יודע עדותן קיימת. פירוש אם יש שלשה עדים וער שיזומו כולן, יש לפרש דהיינו כשכוונו עדותן. תוס'. ועיין תוי\"ט:",
+                "שמכחישין. בין שהם שנים, או שלשה והשלישי מכחיש. דהכחשה עדיפא מאיני יודע. וכ\"כ הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "אחד אומר כו'. ברביעי בשבת בשנים לחודש, והשני אומר ברביעי בשבת בג' לחודש:",
+                "בעיבורו כו'. וה\"ה דהוה מצי למימר זה ידע בחסרונו דחדש שעבר חסר היה. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "בטלה. דבתרי עיבורי לא טעו אינשי. גמרא. והוה מצי למימר אחד אומר בב' ואחד בד', אלא דמתחיל במאי דסיים:",
+                "קיימת. דאדם טועה ב' שעות חסר משהו, דכי נמי אמרת זה שאמר ב' בתחלת ב' וזה שאמר ג' בסוף ג' כל רגעים שבנתים שאירע המעשה בהן יש לאלו לטעות ולומר כמו שאמרו. עתוי\"ט:",
+                "בטלה. וא\"ת ונשאלם דלמא האי רקאמר ג' סוף ג' (א\"נ) האי דקאמר ה' תחילת ה'. וי\"ל דלבטל עד. ות בדקינן להו משום דכתיב והצילו העדה, ולא לקיים עדותן. תוס'. וע\"ע:",
+                "שבחמש כו'. ואין להקשות דבמשנה ד' פ\"ק דפסחים גזר ר\"י משום יום המעונן דטעי על ז' לומר ה' ופסק הר\"ב כן הלכה. דהתם לחומרא והכא לחומרא דלא גזרינן ולא קטלינן מספיקא:"
+            ],
+            [
+                "ואף על גב דקרא מסיים למות כו', מפרש בגמרא דבעד ליכא למימר הכי משום דמחזי כנוגע בעדותו, פירש\"י שמתחרט בו ודואג שמא יגמור הדין לחובה ויביא זה עדים להזימן. ומיהדר לא מצי הדרי בהו לאחר כדי דיבור, דכיון שהגיד כו':",
+                "גמרא. כדי שלא תהא עלייתו ירידה לו. פירש\"י שאם יורידוהו היום לעין כל בושה הוא לו:",
+                "גמרא. ונראה ודאי דאינו נמנה עמהן. שאם כן יהיה ב\"ד זוגות. אלא זוכה להיות במושב ב\"ד ועל הספסל כמותם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מזדווגים. ביום ראשון לאחר שהעבירוהו [הן] לדי�� ממקום הישיבה, מזדווגים בבתיהן או בשוק ונושאין ונותנין בדבר. רש\"י:",
+                "הלילה. איש איש לעצמו. רש\"י. או עם זוג שלו. הר\"מ:",
+                "המזכה, אתמול. אומר אני הוא המזכה אתמול ועד. יין מזכה אני, על כרחו שאינו יכול לחזור בו. והמחייב אומר אם לא מצא הלילה זכות אני המחייב ומחייב אני במקומי. רש\"י:",
+                "א\"י כו'. בהשכמה שנושאין ונותנין בדבר אבל בשעת גמר דין יכול לחזור:",
+                "טעו כו'. ולא ידוע מי הם שחייבו או זיכו מטעם אחד שאין נחשבין אלא כאחד. הר\"מ:",
+                "והא דמשמע דמתניתין רבותא קמ\"ל בהא כדקתני ואפילו כו' ואחד אומר איני יודע. י\"ל דלפי שאף אם אמר חייב לא מחייבין כיון שאין הרוב היה אלא באחד וא\"כ נחשבהו כאילו היה מן המזכין שמטין לזכות ע\"פ אחד, קמ\"ל דלא:",
+                "דהוו להו ל\"ז מחייבים. רש\"י. ועיין תוי\"ט:",
+                "עד שיראה כו'. לא ראו מאי, פוטרין אותו. ופריך ולפטריה מעיקרא משהוסיפו עד ע\"א ונחלקו, למה מאחרין הדבר לדון אלו כנגד אלו, מי אית לן לאהדורי בתר חובה. ומשני כדי שלא יצאו מב\"ד מעורבבין. גנאי לב\"ד שיצאו במחלוקת ואין יודעין לגמור את הדין. גמרא ורש\"י. ועיין תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "נגמר. לחובה. ואיידי דסקילה רישא דכולהו ד' מיתות היא, מפרש מילי דידה ברישא. רש\"י:",
+                "כמו ששה מילין כמו שהיה בין ב\"ד של מרע\"ה שהיה לפני פתח אוהל מועד ובין מתנה ישראל. הר\"מ. ועיין תוי\"ט:",
+                "רחוק כו'. מתרחק מזה שהסודרין בידו מלא עיניו ובלבד שיוכל לראותו אם יניף בסודרין. רש\"י:",
+                "ומעמידו. עד שיחקרו בית דין אם יהא טעם בדבריו של זה. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ארבע וחמש. הר\"מ כתב אפילו כמה פעמים ובריש פרק י\"ח דשבת כתב גם כן הר\"ב דלאו דוקא:",
+                "ממש. קצת ראיה הדומה לזכות. רש\"י:",
+                "הכי אמר אביי בגמרא. ולישנא דר\"י דריש פרק ה' נסיב. אבל ודאי כשמזכיר ביום פלוני מזכירו בסגנון שיהא ניכר מתוכו בכמה בחדש, באיזה חודש, שנה ושבוע. ואף רבנן מודו דסגי בהכי, דלא שייך טעמא דכדי שתטרוף כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לשון הכתוב כאשר זמם לעשות וה\"פ שעדיו הם שזממו להעיד עליו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מפשיטין. לפי שהוא ממהר למות. הר\"מ:",
+                "מלפניו. פירש\"י ערותו:",
+                "הוא לשון הברייתא ופירש\"י שעליה:",
+                "ואין האשה כו'. טעמא דלא עבדינן לה תרתי להמיתה וליסרה בבזיון כזה, דכתיב ואהבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה יפה ולא תבזהו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ב' קומות. תנא וקומה שלו, הרי כאן שלש. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "דוחפו כו'. בגמרא יליף להו מקרא. ועתוי\"ט:",
+                "על לבו. לשון הר\"מ, דוחפו על מתניו מאחוריו והוא נהפך ונופל על לבו לארץ:",
+                "פירש בערוך, אפוי בקידה:",
+                "ונותנה. נתינה זו לאו דוקא, דסקילה משמע על ידי השלכה. ועתוי\"ט:",
+                "בראשונה. לפי שאותו הדבר אצלם אמת שהשיגוהו בחושיהם, והוא אצלנו ספור דברים שאין אנו יודעים אלא מה ששמענו מהם, ולפיכך צוה השם יתברך שיהיו העדים ממונים על הענין. וזהו ענין נראה. הר\"מ:",
+                "כל הנסקלין. ואין האשה כו'. בגמרא פליגי בדרשא דקראי. ועתוי\"ט:",
+                "שעה הוצרכה לכך. שהיו בנות ישראל פרוצות בכשפים, ועשה סייג לשעה ותלאן לפרסומא למלתא. ודן את כולן ביום אחד מפני קרוביהן שלא יתקשרו להצילן. רש\"י:",
+                "מקבור תקברנו ית��רא נפקא לן. רש\"י:",
+                "כלומר שמחוסר קציצה. ועתוי\"ט",
+                "מתחלל. שמזכירין שזה ברכו. רש\"י. ולפיכך אמרו בגמרא שמשהין אותו עד סמוך לשקיעת החמה וגומרין את דינו וממיתין אותו ואחר כך תולין אותו אחד קושר ואחד מתיר כו':"
+            ],
+            [
+                "כביכול. נאמר בהקב\"ה כאדם שיכול להאמר בו כן. רש\"י. ונמצא כ\"ב משמשים ביחד בתחילת התיבה ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה. תשבי. ועתוי\"ט:",
+                "ומדכתיב קללת, מפיק ליה ר\"מ, וכמאן דאמר קיל לית. ופריך האי כבד עלי כו' מבעי ליה, כלומר ולמאי מכנה ואומר איני קל. ומסיק אלא כמ\"ד קיל לי עלמא. פירש\"י אני מכנה ואיני רוצה להזכיר כבדות בעצמי. גמרא:",
+                "עובר. מרבויא דתקברנו. גמרא:",
+                "בגמרא מוכחי ליה מקרא:"
+            ],
+            [
+                "רש\"י. ור\"ל בזיון העיכול. ועתוי\"ט:",
+                "פירוש הראשון הוא פירש\"י במשנה. ופירוש השני הוא מהר\"מ לפי המסקנא, שהכפרה נגמרת בצערא דחיבוט הקבר פורתא. ובין להס\"ד ובין להמסקנא אבלות הליקוט יש לו. אלא דלהס\"ד עד שעת הליקוט שהוא בתר העיכול אין מתאבלין כדי שתהא בזיונן כפרה (והר\"מ מפרש שאין ראוי להתאבל עליהן כשעדיין לא נתכפרו) ואין כאן דחוי כלל שום אבלות. ולהמסקנא טעם דשתהא בזיונן (או שאין ראוי כו') אין מספיק אלא עד התחלת העיכול דכיון שאז נגמרה כפרתן ראוי להתאבל עליהן, והוצרך לטעם דהואיל ואידחי. ולפ\"ז מ\"ש הר\"ב וכן הר\"מ עד שיתעכל, לאו דוקא הוא אלא כלומר עד שיתחיל להתעכל. ועתוי\"ט:",
+                "אוננין. דאין זה כבוד להרוג ואין כפרתו נמנעת בכך, שאין אנינות אלא בלב. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מ\"ד פ\"ט. והא דלא נקט המשנה דלעיל מההיא דשנים מחייבי מיתות ב\"ד שנתערבו נדונין בקלה. וי\"ל דרבותא דחמירא עד. יפא. ועוד י\"ל דניחא למנקט נפקותא באדם אחד:",
+                "חנק. אף על גב דלא כתיב בהדיא, ד' מיתות גמרא גמירי לה. וכל מיתה האמורה בתורה בסתם אי אתה רשאי להחמיר עליה, אלא להקל עליה. ולר\"ש כו', מה מיתה ביד\"ש אין בה רושם אף כו'. ואימא שריפה, מדבת כהן בשריפה מכלל כו'. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ארכובותיו. לשון וארכבתיה דא לדא נקשן והוא הפרק האמצעי שבין הרגל והירך:",
+                "לשון רש\"י. מפני שהרכה אינה חונקת לפתוח פיו והקשה מחבל את גרונו ומנולתו ולפיכך קשה מבפנים. והר\"מ כתב כדי שלא יצטער בשרו בלבד (מלשון לבדין) הקשה בשעת חנקו:",
+                "זה כו'. היינו שני עדיו. הר\"מ:",
+                "ואף. לישנא בעלמא הוא, כלומר אם יחניקהו אף הוא ימות בידם ואין זו שריפה. רש\"י:",
+                "בצבת. תרגום ומלקחיה, וצבתהא:"
+            ],
+            [
+                "הכי תניא, אמר להן ר' יהודה לרבנן אף אני יודע שמיתה מנוולת היא, אבל מה אעשה שהרי אמרה תורה כו'. ונמצינו למדין דר' יהודה לא יקרא נוול למיתה שאמרו רכנן כו'. ועתוי\"ט:",
+                "נקימה זו איני יודע מה היא, בשהוא אומר והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית הוי אומר נקימה זו סייף:"
+            ],
+            [
+                "ונשארו מקצת שלא נכתב בהן דמיו כו'. והם הבא על הבהמה והאשה המביאה כו'. וילפינן להו בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "הזכור. נקב המשכב מקרי זכור. רש\"י. וכתבו התוס' דהא דלא קתני והביא זכר עליו, אף על גב דכתיב בהדיא מות יומתו שניהם, איכא למימר דלשנא דקרא נקט דכתיב ואת זכר לא תשכב:",
+                "ועל הבהמה. והמביא בהמה עליו נמי חייב. וכתבו התוס' דמשום דלא כתיב בה��יא אלא מדרשא. לא קתני לה:",
+                "הבא כו'. בשוגג. רש\"י:",
+                "ומשום כו'. הא דלא קתני אשת איש, משום דהכא. לאחר מיתה איירי. תוס':",
+                "אלא כו'. בגמרא פליגי בדרשא דקראי. ועיין תוי\"ט:",
+                "ומשום כו'. ור' יהודה פליג נמי בהא, כדאיתא בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "לאחר מיתת כו'. אחיוב דאשת האב קאי, דמרבי ליה קרא. אבל שם אשת איש לאחר מיתה לא קאמר. רש\"י:",
+                "כלומר דקיחה זו לאו קיחת חופה היא, אלא קיחת קדושי כסף. דגמר משדה עפרון:",
+                "הזכור. תימה. למאי נפקא מינה נקט ליה הכא:",
+                "אם אדם כו'. אף על פי שלא נשנה מפורש במשנתינו שהבהמה נהרגת, מכל מקום בכח מה שנשנה שהשוכב עמה בסקילה שלא למדנוהו אלא ממה שהבהמה נסקלת (כדאיתא בגמרא), שייך שפיר למתני הא דאם אדם חטא כו':",
+                "תקלה. מכשול עון. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "שיפרש: שיזכיר את השם. אבל אם לא הוציא שם מפיו אלא שמע שם יוצא מפי אחר וברכו, פטור. רש\"י:",
+                "ובגמרא ילפינן דהאי נוקב לישנא דברוכי הוא. ועיין תוי\"ט:",
+                "כל זה כתוב בפירש\"י. ולשון הר\"מ, שם בן ארבע אותיות. אלף דל\"ת נו\"ן יו\"ד. ויש מי שמפרש שאינו חייב אלא על שם תוי\"ה. ואני אומר שעל שניהם הוא נסקל. ועתוי\"ט:",
+                "אמור כו'. בירושלמי פריך ואמרינן ליה גדוף. ומשני אלא אותו השם שאמרתי לפניכם קלל, ובו קלל, כלומר מזכיר שם בן ארבע אותיות ואומר השם הזה הזכיר המגדף וקלל בו כלומר יכה יוסי את יוסי. ולא ידעתי למה לא כתבו הר\"מ. כ\"מ. ולי נראה דהר\"מ סבירא ליה דגמרא דידן פליג. וקושית הירושלמי לא קשה, דמידי דהוה אמחיקת שם בסוטה, דכך צותה התורה היכי דאי אפשר בלאו הכי. ועתוי\"ט:",
+                "עומדין כו'. וקורעין ולא מאחין. בגמרא ילפינן כל זה מקראי (שופטים ג'. ומלכים ב' יח) והא דלא תנן שהעדים קורעים, לפי שכבר קרעו בשעה ששמעו, ושוב אין חייבים בדילפינן מקרא. גמרא:",
+                "כמוהו. שמע מינה דכשר בדיני ממונות ובדיני נפשות ומעלה הוא דעבוד רבנן. והכא כיון דלא אפשר אוקמוהו רבנן אדאורייתא. דאי סלקא דעתך פסול, הכא משום דאי אפשר קטלינן לגברא, בתמיה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "המנסך. ובכללו נמי זורק. כדכתיב בל אסיך נסכיהם מדם. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "תרגום ויחבק לו, וגפף לו. הר\"מ:",
+                "אם ארחץ. רש\"י:",
+                "נשבע מתרגם מקיים. רש\"י:",
+                "וכן פסק הר\"מ. דאלו במזיד ולחיוב מיתה אי אפשר, דהא מוטעה הוא. כ\"מ. ודעת רש\"י דחייב מיתה במזיד כיון דהתרו בו. ועתוי\"ט:",
+                "למרקוליס. מצדדין שלשה אבנים אחת מכאן ואחת מכאן ואחת מלמעלה על גביהן, וקורין אותו מרקוליס. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "העברה זו אינה שריפה כמו שחשב המון רב למאוד. אבל עיקרו הוא כשהיו מבעירין אש והיו מלהטין אותו לשם אותו הפסל הידוע שהיו עובדין אותו בבך והוא הנקרא מולך, והיה אוחז אחד מבניו ונתן אותו ביד המשמש בעסק אותו הנעבד והיה מעבירו על האש מצד זה לצד זה. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "משמע ליה לתנא נתינה הבאה לכלל העברה. ולא משמע ליה נתינה ע\"מ להעביר לחיוביה על נתינה לחודה רש\"י:",
+                "פיתום. שם המכשף. רש\"י:",
+                "ואין זה דורש אל המתים, לפי שדורש אינו עושה מעשה אלא כדתניא ודורש כו' זה המרעיב עצמו ותולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. פירש\"י שד של בית הקברות יהא אוהבו ומסייעו בכשפיו. והר\"מ כתג: כדי שיודיעתו המת בחלום מה ששאל עליו:",
+                "בוי\"ו. וכן משמע בגמרא דתרתי נינהו:",
+                "לשון רש\"י, מעלה המת מן הארץ ומושיב לו בשחי תחת זרועותיו ומדבר משחיו:",
+                "עיין פרק ח' דכלאים מ\"ה. ובגמרא, ידעוני זה המניח עצם ידוע בפיו והוא מדבר מאליו. (ע\"י כשפים):",
+                "ואזהרה דמכשפים גופייהו מלא ימצא בך. רש\"י ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בדבר כו'. מכלל דאיכא מידי דחלול שבת הוי ואין חייבין לא חטאת ולא כרת, מאי ניהו תחומין ואליבא דר\"ע. הבערה ואליבא דר' יוסי דאמר ללאו יצאה:",
+                "פוטרים. בגמרא יליף ליה מקרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "זו דברי ר\"מ דקטנה אין לה קנס דנערה דוקא ולא קטנה. אבל חכמים שנחלקו עליו חלוקין עליו אף כאן. דלא מיעט הכתוב אלא בוגרת. גמרא:",
+                "בריש פרק ו' דיבמות אתרבי שלא כדרכה לכל עריות. והא דכולם בסקילה לאו כולי עלמא היא, כמ\"ש באות שאח\"ז:",
+                "הראשון כו'. כשבא עליה כדרכה. הר\"מ. וקשה ל מאי קמ\"ל פשיטא בתולה תנן ורש\"י פירש. כגון שבאו עליה שלא כדרכה. הראשון בסקילה דמשכבי אשה כתיב, והשנ בחנק דבעולה היא. והא סתמא רבי היא דאמר שלא כדרכה נפקא ליה מכלל בתולה כו'"
+            ],
+            [
+                "דמיתה כתיבה ביה, וסתם מיתה אינה אלא חנק. גמרא",
+                "דגמרינן הדחה הדחה מנביא, ולא גמרינן הדחה הדחה ממסית, דדנין מסית רבים ממסית רבים, ואין דנין מסית רבים ממסית יחיד. וכ\"ת דנין הדיוט מהדיוט ואין דנין הדיוט מנביא, כיון שהדיח אין לך הדיוט גדול מזה. גמרא:",
+                "כל כו'. כלומר שכל חייבי מיתות צריכין התראה. רש\"י. וחוץ מזו, כלומר חוץ ממיתה זו. והר\"מ העתיק חוץ מזה:",
+                "דמתרגמינן וארב לו וכמן ליה. רש\"י:",
+                "לשנים. יחד הן עצמן נעשו עדים וא\"צ להתרות בו כשאר חייבי מיתות, אלא מביאים אותו לב\"ד כדכתיב לא תחמול ולא תכסה עליו. רש\"י:",
+                "הוא אומר. הניסת צריך להשיבו יש לי חברים כו'. רש\"י:",
+                "עדים. ולא סגי בחד ואותו שאומר לו, כיון שמקילין בהכמנה. מה שאין כן בשאר מיתות בית דין. ומש\"ה נמי ביחיד צריך לומר לו האיך נניח כו':",
+                "דהיינו שאומר אעבוד אני בתחלה ואתה אחרי. כ\"מ. ותמיהני, דבגמרא מוכח דבניסת האומר מיירי, וכלומר שנתרצה לו, חייב אף הניסת ואפילו לא עבד, ולא דמי לניסת מעצמו דצריך שיעבוד. ועתוי\"ט:",
+                "אלך כו'. שמחוסר הליכה. אף על גב דאיכא למימר אדהכי הדר ביה. רש\"י:",
+                "נלך. אע'. פ שכלל עצמו עם אחרים דאיכא למימר הני אחרים לא אזלי ואיהו נמי לא ליזול. רש\"י:",
+                "וטעמא דבסקילה, דגטרינן הדחה הדחה ממסית. ואל תקשה דלגמר מנביא, דהך סיפא רבנן דס\"ל דנביא נמי בסקילה. ורישא (דמדיח עיר ונכיא) בחנק, ר\"ש היא, כדאיתא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "ר' עקיבא אומר. לכאורה נראה דר\"ע לאפלוגי אתא, ואיכא למימר דלתנא קמא אוחז ממעט מסקילה ולא ממלקות, דחייב משום לא תעוננו. ופליג ר\"ע ואמר פטור אף ממלקות אבל בגמרא מוכח דלאו לאפלוגי אתא וגם לת\"ק פטור אבל אסור. ולא קשיא לישנא דר\"ע אומר, דטובא איכא כוותיה. ועתוי\"ט:",
+                "לומר שאותו מעשה שנראה לבני אדם שעושה, לא עשאו באמת אלא שנדמה להם כך, אבל ודאי שעושה מעשה כדי לאחוז העינים. כ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואם תאמר, דלמא שנה שלפני גדלות, כדאשכחן במופלא הסמוך לאיש. ומפרש ר\"ת דהכא דריש, לאיש דמשמע גכור, כדכתיב וחזקת והיית לאיש (מה שאין כן בנדרים דאיש מ��וחק מיפליא). ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אכל וכו'. ירושלמי לא גרס לה. וכן הר\"מ לא העתיקו בחיבורו. ופשוט הוא, דהא אינו בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין. ונשתבשו הספרים ממסכת ברכות. שבת. עירובין. ופסחים:",
+                "אכל כו'. לאתויי דבילה קעילית. כל משקה לאתויי דבש וחלב. דתניא אכל דבילה קעילית. ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב. (משום יין ושכר אל תשת. ובכהן עסקינן). גמרא:",
+                "שאין כו'. דדלמא ממאכל אחרינא נמי קרי ליה זולל. ומיהו שלמה אהא אזהריה דממשיך טפי. זכר לדבר דבבשר מקרי זולל וביין מקרי סובא. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שניהם כו'. שנאמר ותפשו בו אביו ואמו. הר\"מ:",
+                "או בקולינו. רש\"י:",
+                "גמרא. ונ\"ל לפי שכן אתה מוצא בשנים שהשוה אותן הכתוב בדברים והצריכום ג\"כ שיהיו שוים במראה וקומה, והן שני שעירי יום הכיפורים. ועתוי\"ט:",
+                "ח\"ל רש\"י, ואיכא להפוכי לזכותא ולמדרש דבשעת הקול כו':",
+                "דבעינן עדים שהוכיחו ועבר, שאין אביו ואמו נאמנים להרגו דכתיב ע\"פ שנים עדים יומת המת. רש\"י. וכתב עוד מתרין בו לאו התראה גמורה הוא כו' אלא מוכיחין אותו. ועתוי\"ט:",
+                "ומשמע הוא שלקה בפניכם. רש\"י. ולא קשיא דלמא לסומין לחוד אתא, דלעולם לא מפקינן קרא ממשמעותיה דמשמע שמעידין אותו בפני בי\"ד ואומרין שזהו שלקה כו':"
+            ],
+            [
+                "הנאה כו'. שיש להם פנאי לעסוק בתורה ובמצות. רש\"י. כלומר ולא שיהיו שקטים גם מטרדת תורה ומצות:"
+            ],
+            [
+                "דחזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו, ואמר אם יעמוד כו'. ועתוי\"ט:",
+                "יש לו כו'. כחי הוא חשוב, ורציחה הוא אם יהרגנו בעל הבית. רש\"י:",
+                "ואע\"פ שניצול, פטור מן התשלומין. דקיי\"ל חייבי מיתות שוגגין כגון שלא התרו בהן אין משלמין ממון שעם המיתה אע\"פ שאין נהרגין. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בנפשן. דומיא דמתניתין דלעיל דניתן רשות להרוג הבא במחתרת שהוא כדי להציל. שבידוע שלהרגהו בא:",
+                "ונדרש מקרא ומסורת. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "דלא ניתן להציל בנפשו אלא מדבר שהוא ערוה ויש בה קלון ופגם לנרדף. רש\"י. דומיא דנערה המאורסה:",
+                "ואי כתב רחמנא חטא, הוה אמינא אפילו חייבי לאוין, כתב רחמנא מות כו' ולכתוב חטא מות ולא לכתוב נער נערה (שהרי הן בכלל), אין הכי נמי, ונער נערה חד למעוטי עכ\"ומז, וחד למעוטי בהמה. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הרוצח כו'. ילפינן להו בגמרא דבסייף. ועתוי\"ט:",
+                "וכבש כו' חייב. דאמר קרא או באיבה, לרבות את המצמצם, היינו כובש שצמצמו שם שלא יקום. גמרא. ומלת כבש עברית, כמו הגוים אשר כבש:",
+                "אעפ\"י שיודע שסופו להקיא. מיהו לאו מכחו מיית. רש\"י:",
+                "באבן כו'. הכא דפליגי באם יקום והתהלך כו' דכתיב בפרשת משפטים, ובאותה פרשה כתיב באבן או באגרוף. ורישא נסיב אבן או ברזל, כדכתיב בפרשת רוצח בפרשת מסעי:"
+            ],
+            [
+                "נתכוין כו'. היה עומד אדם אצל בהמה ונתכוין להרוג בהמה והרג אדם, פטור, משום דכי אתרו ביה התראת ספק הוא, אף על פי שקבל עליו התראה שאמר יודע אני שהוא בן ברית ועל מנת כן אני עושה שאם אהרגנו אני חייב מיתה, פטור, דשמא לא יהרגנו. רש\"י:",
+                "לנפלים. אנפלים לא מחייב, דכמאן דקטיל דמי. רש\"י:",
+                "דאם לא נתכוין למכות מיתה, התראת ספק היא, דהתרו בו אל תזרוק שמא תלך על לבו. רש\"��:",
+                "והתרו בו עליו, דהתראת ודאי הוא, והרג את זה, חייב, דאיכא התראה על בן ברית והוי מתכוין על בן ברית. ור' שמעון אומר כו', והאי דשביק ר' שמעון לסיפא בהדיא והדר אדיוקא דרישא, דלא תימא דר' שמעון פוטר אכולהו ואפילו נתכוין על מתניו והלכה לו על לבו. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "שלא להטריח בית דין. רש\"י:",
+                "לבת כהן. ור\"ש לטעמיה דס\"ל דארוסה ג\"כ בשריפה, ומדאפקה מארוסה בת ישראל שבסקילה ש\"מ כו'. גמרא:",
+                "למגדף כו'. שפושטין ידן בעיקר. ובת כהן לא יצאת אלא נשואה. ומכלל בת ישראל נשואה שהיא בחנק. רש\"י:",
+                "ר\"ש לטעמיה דס\"ל מדיחי עיר הנדחת בחנק, דדנין הדחה הדחה מנביא, ומצינו לאנשי עיר הנדחת עצמן שהן בסייף, אמרת וכי איזה כח מרובה, כלומר איזה עון חמור, כח המדיח או בח הנדח, הוי אומר כח המדיח, שמע מינה דחנק חמור מסייף. גמר':",
+                "שכן אנשי עיר הנדחת. שפושטים ידם בעיקר נדונין בסייף. וממדיחים אין להשיב, דרבנן סבירא ליה דמדיחי עיר הנדחת בסקילה כו' גמרא. ועיין תוספות יום טוב:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא ילפינן לה:",
+                "ה\"ק, שנמצאת עכשיו שהיתה תחלה כו':",
+                "ואף על גב דבאיסר מוסיף מודה ר\"י כדתנן במשנה ח' פרק ג' דכריתות, הכא בחמותו ונעשית א\"א אף על גב דמוסיף איסורא לעלמא שהיתה מותרת להם קודם שנעשית א\"א ובמגו תאסר נמי עליו בא\"א, תרי קטלי לא מצית קטיל ליה ונדון בחמורה שהיא בחמותו. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "דגברא בר קטלא הוא בידי שמים, וקרובי הוא דלא מקרב קטלי'. וכיון דקא מוותר ליה לנפשיה לעבירות של כרת, מקרבים ליה לקטלה עלויה. ורמיזא בקרא דכתיב תמותת רשע רעה. פרש\"י מי שהוחזק רשע תמיתתו רעתו, אלמא מוחזק רשע בר מיתה הוא. ורמיזה הוא דהוהי. ועיקרא דמלתה דכיפה הלכה למשה מסיני היא:",
+                "גמרא. אבל של שתים ושל שלש כריתות איסורי הוא דקא טעים. כלומר אינו מוותר עצמו לכרת אלא שרוצה לטעום כל האיסורים:",
+                "דכיון דשנה הוחזק דשוב לא יתיסר וכרבי אתיא דקים ליה דבתרי זימני הוי חזקה:",
+                "ואין לו שם מקום להתפשט ולו לישן. הר\"מ. וכיפה מלת ארמית. ונתת אותו אל המהפכת מתרגמינן כפתא:",
+                "ההורג כו'. ואין עושין זה לשאר מחייבי מיתות ב\"ד, אלא אם אינו חייב מיתה פוטרין אותו. שאע\"פ שיש עוונות חמורות משפיכות דמים אין בהן השחתת ישובו של עולם כשפיכות דמי, אפילו ע\"ז ועריות ושבת אינן כשפיכות דמים, שאלו הן בין אדם למקום, אבל ש\"ד מעבירות שבין אדם לחבירו, וכל מי שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור, ואין כל מצות שעשה כל ימיו שקולים כנגד עון זה ולא יצילוהו מן הדין כו'. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כלומר שהקסוה הוא שם מושאל:",
+                "קנאין כו' גונב קסוה, רמיז ליה קרא, ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו. ופירש\"י כבלע לשון גנב שמבליעין ומחביאין. ורמז בעלמא הוא כו'. והמקלל בקוסם, דמחזי כמברך את השם. גמרא. ובועל כו' דהא אשכחן דבר כרת הוא, יכרת ה' לאיש:",
+                "כמו לך פגע בו (מ\"א ב') רש\"י:",
+                "אם הוא כהן. רש\"י:",
+                "לב\"ד. כלומר להלקות בדין, לאו שיש בו חיוב מיתה בידי שמים, אלא מוציאין כו' ואין ממחין עליהם. הר\"מ:",
+                "חוץ כו'. דבהר הבית מותרים טמאי מתים ומת עצמו:",
+                "דבמאתים וחמשים איש (בשרופים דקרח) כתיב. רש\"י. ור\"ע סבר אין דנין יומת מימות כו' גמרא:",
+                "וא\"ת ותיפוק ליה שנכנס למקדש דבכרת. וי\"ל שנטמא בפנים ולא שהה כשיעור אלא בא בקצרה והפך בצנורא. תוספ'. ועתוי\"ט אמאי לא חשיב נמי פרומי בגדים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כל. ועתוי\"ט שהאריך בסידורו של פרק זה לפרק אלו הן הנחנקין:",
+                "ארץ. זו משל, כלומר ארץ החיים, והיא העולם הבא. הר\"מ:",
+                "אין כו'. שכופר במדרשים דדרשינן בגמרא מניין לתחיית המתים מן התורה. ואפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחית המתים מן התורה מה לו ולאמונתו, ובי מהיכן הוא יודע, הלכך כופר גמור הוא. רש\"י:",
+                "ובמשנה כהן גדול פ\"ה דאבות התיר בבית הכסא ובמרחץ:",
+                "המכה. נ\"ל דרבותא הוא אף שיש מכה שאין בה חולי כל הגוף. וכ\"ש כשחולה כל גופו:"
+            ],
+            [
+                "ירבעם כו'. בגמרא יליף להו מקראי:",
+                "בלעם כו'. בגמרא יליף להו מקראי, לבד מאחיתופל דלא אתפרש בגמרא. ונ\"ל מדכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ודרשוהו בגמרא על דואג ואחיתופל, מכלל דשוים הם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בדין. לעוה\"ב שאחר התחייה. וכענין שנאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. ומנא אמינא לה דמתניתין בדין זה מיירי ולא בדין שאחר המות, שכן פירש\"י לקמן אבל עומדין בעדת רשעים, שחיין ונדונין:",
+                "עומדין כו'. משום דלית בהו שום מעוטא ודור הפלגה נמי עומדין בדין ולא הוצרך למיתנייהו. ודנקט לה הכא משום ר' נחמיה:",
+                "אלו ואלו. אנשי דור המבול ואנשי סדום. ובחדא פליג. רש\"י:",
+                "דור המבול. דכתיב כי רבה רעת האדם. חטאים, אנשי סדום דכתיב בהו רעים וחטאים לה' מאד:",
+                "י' השבטים. שהגלה סנחריב שנאמר וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי. מדי. רש\"י:",
+                "אין כו'. לא בבניהם ובני בניהם קאמר אלא אותן שגלו עצמן אין להם חלק, שרשעים גמורים הם. אבל בניהם והדורות הבאים זוכין ומזכין. רש\"י. כדמוכחי קראי בסוף יחזקאל. ועיין תוספות י\"ט:",
+                "וישליכם: משמע שיהו כולם גולין במקום אחד אל ארץ אחרת. והיינו י' השבטים שהגלם סנחריב והושיבם במקום אחד כדאמ' שהוליכם למדינות אפריק\"א. אבל שני השבטים לא גלו במקום אחד אלא נתפזרו בכל ארצות, ועליהם הוא אומר אשרקה להם ואקבצם. רש\"י:",
+                "מאפיל. בבקר, ובצהרים מאיר. א\"נ בערב אפל והולך ולמחרתו מאיר. אף עשרת השבטים עתידין לחזור להיות להם חלק לעוה\"ב. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אין להם כו'. ומ\"ש משאר מחויבי ב\"ד שיש להם חלק כו' כמ\"ש הר\"ב ריש פרקין, וכן משמע בסוף פרק ו' נתאכל הבשר כו' ע\"ש בהר\"ב והתם על כל הרוגי ב\"ד קאי. הא מילתא מתרצה דהא דתנן הכא שאין להם חלק כו', ה\"מ דלא איקטיל, אבל אם דנו אותם והרגום יש להם כו'. ועתוי\"ט:",
+                "אנשים כו'. דתנו רבנן, יצאו אנשים, אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים. גמרא:",
+                "ב' עדים. ילפינן לה בגמרא:",
+                "לאו משום שאין דנין שנים ביום אחד כדתנן בפ\"ו מ\"ד. דהא אמרן התם דבמיתה אחת ובעבירה אחת דנין כו'. אלא משום דנפישי עדים לכל אחד ואחד ואין פנאי לחקור כל אחד ואחד ביום אחד, מרבין להם בתי דינין כדי שיקובל עדותן ביום אחד ויוגמר דין כולם ביום אחד ואי אתה מענה את דינן. רש\"י:",
+                "כדתנן בפ\"ק מ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "גמרא, ורמינהו, וכמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר יב\"ח, אמר רבא לא קשיא, הא למהוי כבני מתא לתת לצרכי העיר, הא למיהוי מיתבי מתא סגי בשלשים יום, קרינן בהו את יושבי העיר ההיא:",
+                "צדיקים כו'. והם שאר יושבי העיר שלא הודחו עם רובה. הר\"מ:",
+                "אובדין. בגמרא, אותה, פרט לנכסי צדיקים שחוצה לה. כל, לרבות שבתוכה. אמר ר' שמעון מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה יאבדו, מי גרם להם שידורו בתוכם, ממונם, לפיכך ממונם אבד. גמרא. ועתוי\"ט ות\"ח:"
+            ],
+            [
+                "עושין כו'. דרחובה דהשתא נמי משמע. גמרא:",
+                "יפדו אם הם בדק הבית:",
+                "מפני שהן נכסי שמים וקדושתן קדושת הגוף. הר\"מ. כלומר ולא דמי להקדשות דתנן בהם יפדו דאותן הן דבדק חבית שאין להם אלא קדושת דמים. ועתוי\"ט, ות\"ח:",
+                "לא דקיי\"ל הכי, אלא אפילו למאן דאמר דממון ישראל הוא קאמר:",
+                "יגנזו. ולא סגי להניחם שירקבו כמו בתרומה, משום דמע\"ש וכן כתבי הקודש הכל מותרין ונהנין בהן, חששו שאם יניחום שיהנו מהם. מה שאין כן תרומה דליתא אלא לכהנים, וכהנים זריזין הן ולא יהנו ממנה:",
+                "שהרשעים. מאן רשעים גנבי. גמרא דף קי\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "המכה כו'. דכתיב ומכה אביו ואמו מות יומת. וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. גמרא. וכן בכולם כתיב מיתה סתם:",
+                "ממרא. כמו ממרים הייתם. רש\"י:",
+                "חבורה. ואימא אע\"ג דלא עביד ביה חבורה כתיב במכה בהמה נפש (דמשמע דם דהוה חבורה. רש\"י) ואם אינו ענין לבהמה דהא אי נמי הכחישה באבנים (דלא עשה חבורה) חייב, תנהו ענין לנפש אדם (דהיינו אביו). גמרא. ותמיהה לי, דלא כתיב נפש בבהמה אלא בהורגה ולא בהזיקה כדמוכחי קראי סוף פרשת אמור. ובמכילתא דרשי הכי, ומה אם מדת נזקין מרובה אינו חייב עד שיעשה בה חבורה (דאי לאו הכי אין כאן נזק) מדת עונשין מעוטה לא יהיה חייב עד שיעשה בה חבורה כו':",
+                "אבל אי לאו הכי הוה אמינא נילף ממקלל בהיקש. עיין תוי\"ט:",
+                "לרשותו. ונסתפקו התוספות אי הכא נמי הגביהו כמו שהוציאו דמי, או דלמא הכא שאני, דהא אשכחן לקמן דמכרו לקרובים פטור, דבעינן שיוציאנו מרשות אחיו, כל שכן דברשות בעלים לא מהני כלל:",
+                "והתעמר כו'. ות\"ק נמי בעי עימור, כדפירש הר\"ב. וכ\"ש מכירה דבה לית פלוגתא. ולא היה צריך להאריך להביא הכתוב כ\"ש ומכרו:",
+                "ואלא למעוטי מאי. וי\"ל דכיון דמ\"ם דמאחיו דרשינן ליה, א\"כ לא סגי דלא לכתוב מ\"ם אחרת לגופיה דקרא דגונב נפש מן, ולהכי כתב מאחיו משום המ\"ם. ור\"י לאו מ\"ם דריש אלא דממילא אמעיטו עבדים, דאינן בכלל אחיו. ועוד נראה לי, דאיצטריך אחיו, כדתניא ר\"ש אומר מאחיו עד שיוציאנו מרשות אחיו לאפוקי מכרו לקרובים דפטור. ולר\"י תרתי במשמע מאחיו. ועיין תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "רש\"י. ונראה שסברתם כדי לקרב הבתי דינין אל המקום היותר מקודש שבאפשר. ולפיכך פירש פתח הר הבית הוא הפתח אל העבר שלפנים ששם מתחלת עזרת נשים. ולא בפתח שאל העבר שבחוץ:",
+                "דרשתי כו'. לשון דרשה, כלומר לרבים בבית המדרש. ולשון לימוד, לתלמידיו שמשמשין לפניו בביתו. ועתוי\"ט:",
+                "אם שמעו כו'. ר\"ל אם הם יודעים אותו הדין ושמעו דין התורה בו יגידו כו'. עד שיגיע הדבר, לבית דין הגדול. ואם בית דין הגדול מקובלים בדבר ההוא יודיעום מה שהם יודעים מן הקבלה. ואם לא שמעו בו, ידונו בו כפי הסברות והיקשות התוריות הידועות אצלם עד שיסכימו כולם או רובם שהדין כך, ויאמרו להם שיתחייבו לעשות כן. הר\"מ. ולומר שהשני בתי דינין אינן רשאים להורות מלבם אלא מה שקבלו ושמעו יאמרו ולא זולת כו'. ואם כן אינו נעשה ממרא אפילו לא ישמע לדבריהם. וקשיא, אם כן מה הועילו במאמרם שע\"פ קבלתם כו'. ונראה לי, שזה הכריחו להר\"מ שבחבורו כתב בענין אחר כו'. וכתב הכ\"מ, נראה שהוא מפרש אם שמעו הזקן [וב\"ד] וקבלו לעשות כדברי אותו ב\"ד אומרים להם סברתם. ע\"כ. ועיין תוי\"ט:",
+                "חייב. ואפילו הוא אומר גם כן מפי הקבלה. והטעם, שהתורה חלקה להם כבוד, כמו שחייבה המקלל אביו ואמו מיתה לכבוד אביו ואמו. הר\"מ:",
+                "מסיים רש\"י למעוטי תלמיד. וכתבו התוספות ואין זה כשאר מופלא דבכל דוכתי. והר\"מ כתב, במופלא, ממי שלא יפלא ממנו אלא הדבר הנפלא הקשה:"
+            ],
+            [
+                "בדברי סופרים. לא שד' בתים הם מד\"ס ושמדברי תורה אפילו חמש דא\"כ היאך תחייבהו התורה מיתה מה שהוראת התורה עצמה היא כך אלא כל שאינו מפורש בתורה אף על פי שהוא דאורייתא דברי סופרים קרינן ליה כלומר שאלולי קבלו סופרים פרושו לא היינו מבינים אותו כך:",
+                "פטור. כשהודה בחיובו בהם, אבל הוא יבטל אותה. כמו שאמר לעבור על דברי תורה עד שיודה שהיא עבירה ולפיכך אינו חייב מיתת בית דין לפי שלא יהרג מי שבטל מצות עשה אבל אם אמר אין תפילין על דרך. כפירה יהרג מצד שהוא מין. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "כ\"ה הגירסא בזבחים דף ל\"ג. ועיין, באור תורה ובמנחת שי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אין ממיתין כו'. אבל דנין אותו בבית דין שבעירו. גמרא ועיין פרק קמא מ\"ה:",
+                "רש\"י. וצריך לפרש אלא מעלין כו'. כשהבית דין חוזר והתוספות הקשו והעלו דדוקא כשנגמר דינו קודם שגלתה דלאחר שגלתה בטלה דיני נפשות. ולי נראה דאלא מעלין אינו חוזר אלא על בית דין שבעירו:",
+                "דתניא, אל המקום, מלמד שהמקום גורם:",
+                "ר' יהודה אומר כו'. בגמרא, אמר לו ר\"י וכי נאמר יראו וייראו. והלא לא נאמר אלא ישמעו וייראו, למה מענין וכו':"
+            ],
+            [
+                "ומיהו להתראתו צריך שיהיו נביאים. ועתוי\"ט:",
+                "והמוותר כו'. המפקירם שלא חשש מה שאמר לו הנביא. רש\"י. ולשון הר\"מ שיקל ויעלים עין מדברי הנביאים ולא יעשה מצוותם על הדיוק והדקדוק:",
+                "ובגמרא לא אמרו בלשון הראשון קרי ביה, אלא דכתיב והיה האיש אשר לא ישמע וקרי ביה לא ישמיע אל דברי. וה\"פ דכתיב והאיש אש לא ישמע, היינו המוותר, שהוא משמעות הכתוב כמי שאינו שומע לדברי ה' שדבר הנביא בשמו. וקרי ביה לא ישמיע היינו כובש כו'. וקרי ביה לא ישמע אל דברי, כלומר פסקינן לקרא בסכינא חריפא ולא מתחיל לקרות והיה האיש, אלא אשר לא ישמע, ובנביא גופיה קאמר. ועיין תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בשם עכומ\"ז. שנאמר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים. גמרא:",
+                "מקדימין. כלומר אין להם לצפות מיתה אחרת, אלא משכימין לאותה שנגמר לה דינו של נידון. רש\"י. והתוספ' פירשו דלהכי קאמר מקדימין, כלומר ודאי אתה צריך להמיתם במיתה שרצו להמיתו, אבל ודאי אם אינך יכול, אפילו הכי נמי נמיתם בכל מיתה שנוכל. ועתוי\"ט:",
+                "ובועלה. נראה דה\"ק חוץ משכשהוזמו לבת כהן עם בועלה שגם בועלה נדון, דמתקיים בהו כאשר זמם לעשות לאחיו. אבל כשלא זממו לאחיו כגון שאין מכירין אותו או לא התרו בו כו' דהשתא אין לנו להקישם לו, דאה\"נ דמקדימין אותם לדין שלה. וזה נראה בלשון רש\"י והר\"מ. אלא שהתוספ' הוכיחו דאף על פי שאין דין בבועל, נדון בחנק. ולדבריהם צ\"ל דתנא מיסרך סריך בלישנא דריש פרקין, ונקט ובועלה אף על גב דלא איצטריך ליה הכא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nezikin/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sanhedrin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,565 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sanhedrin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Sanhedrin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "כלומר דאלהים דכתיב גבי שומרים הוי כאלו כתובים ג\"כ בפרשת אם כסף תלוה, דעירוב פרשיות כתוב כאן כדאיתא בגמרא:",
+                "שזה טוענו ששלח יד בפקדונו דהיינו נזילות. אבל לוה ולא שילם לא מקרי גזלן דמלוה להוצאה נתנה. ואלהים משמע לשון שררה ורבנות. תרגום ראה נתתיך אלהים לפרעה. לשון רבנות. רש\"י:",
+                "וחבלות. נראה לר\"ת, דכופר ושלשים דעבד וכ\"ד ראשי אברים דעבד, בכלל חבלות. ועתוי\"ט:",
+                "דשור המועד דאמרן לאו דשן ורגל אלא דקרן דלא מגבין בבבל שאין מומחין. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דא\"צ לעבר החדש אלא כי מקדש יום ל\"א ממילא מיעבר החודש שעבר. דיום שלשים בתריה שדית ליה. רש\"י. אבל בעבור שנה לא סגי בלא אמירה דצריך שיאמרו שתהא השנה מעוברת. תוס' ועתוי\"ט:",
+                "התקופה בין על תקופת תמוז שמתעכבת ונמשכת. שאין תקופת תשרי נופלת עד עבור החג מעברין דנפקא לן מקרא וחג האסיף תקופת השנה. בין על תקופת טבת שנמשך זמנה עד ט\"ז בניסן שהבאת עומר דילה בתוך תקופת טבת מעברין. ועל האביב, אם לא בשלה התבואה מעברין דקרא כתיב בחדש האביב. ועל פירות האילן אם מתאחר בשולם יותר מזמן העצרת מעברין שעצרת זמן הבכורים כו'. רש\"י:",
+                "ולא אתפרש טעמא מאי. ואפשר לי לומר כדי לעורר הברכות להשלים המכוון שמעברין להיות האביב והפירות והאסיף בזמנן ומצינו כיוצא בזה שמעוררין זכות האבות בהזכרת שאלה עד שבחברון:"
+            ],
+            [
+                "ויהיב ליה רשותא [למידן דיני קנסות]. גמרא:",
+                "שאם לא תאמר כן אי אפשר שתמצא ב\"ד הגדול לעולם לפי שיצטרך שיהיה כל אחד מהם סמוך והקב\"ה ייעד. שישובו, כמו שכתוב ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו' כו'. עכ\"ל הר\"מ בפירושו. ובחבורו סיים, והדבר צריך הכרע. ונ\"ל, לפי שאפשר לדתות הראיה שהרי ייעד הש\"י ג\"כ הנה אנכי שולח לבם את אליה הנביא כו', והוא סמוך בלי ספק ויכול לסמוך בצרוף שנים. ועתוי\"ט:",
+                "ועריפת. עריפה לאו דוקא דמדידה הוא דהויא בג'. תוס':",
+                "תימא שזה הכתוב בסמיכת זקנים לפר העלם דבר כתוב אבל בעגלה נפקא לן מדכתיב זקניך. ועתוי\"ט:",
+                "והמיאונין בג'. דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. ומיאונין דרבנן, דמדאורייתא אפילו מיאון לא בעיא, דאין קדושי קטנה כלום אא\"כ קדשה אביה. דכתיב את בתי נתתי לאיש. רש\"י:",
+                "בג'. דממונא הוא:",
+                "סברא הוא מה לי עיולי מה לי אפוקי. אפוקי מ\"ט דלמא טעי, עיולי נמי דלמא טעי. גמרא:",
+                "והוא הדין נמי דפליג אהקדשות, דבהו נמי כהן כתיב:",
+                "ובפ\"ד דמגילה מ\"ג פירש הר\"ב, אם בא לפדותן. וכן פירש רש\"י. והכי מסתברא:"
+            ],
+            [
+                "תהרוגו. בנרבע כתיב. רש\"י. וכלומר דאתקש לאיש:",
+                "דליכא למימר דקרא כפשטיה לחייב מיתה לבעליו, דהא אמר קרא מות יומת המכה רוצח הוא, על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו. גמרא:",
+                "הזאב כו'. שהמיתו אדם ונדונין בסקילה כשור. ועתוי\"ט:",
+                "זכה. לשמים. (צדקה עשה. רש\"י) דליכא למימר לעורן, דכיון שהמיתו אדם שוינהו רבנן (דלא הצריכו לדונן בב\"ד) כמאן דנגמר דינייהו ואיסורי הנאה נינהו. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "פירוש, עלייתו הוא דהוה בע\"א, אבל מיתתו בעשרים ושלשה. כשאר דינ�� נפשות. כדאיתא בגמרא. ופירש\"י דהא לא תני ליה במתניתין. ומשום דגמרו לא היה בע\"א, להכי לא תני המראתו וכן מיתתו ואע\"ג דדוקא בע\"א. ועתוי\"ט:",
+                "שהוא היה דן קודם מינוי הסנהדרין כל מה שהיו הסנהדרין דנין אח\"כ, ולא נתמנו הסנהדרין אלא להקל מעליו. ורש\"י פירש שהיה שופט ודן על פי הדיבור ושקול כו':",
+                "ובסנהדרין כתב הר\"ב כדאשכחן במשה, ואע\"ג דלא כתיב וכן תעשו, משום דהכא מרבינן נמי מלך ונביא כדאיתא פ\"ב דשבועות. ולא תני להו הכא דלא חשיב אלא מילי דסנהדרין. תוס'. וכן צ\"ל במלחמת הרשות דלא תני הכא מלך. ועתוי\"ט:",
+                "ואין כו'. שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך לשבטיך:",
+                "ואפ\"ה אצטריך לעיל למעוטי שבט. כגון אם יש בעיר אחת מב' שבטים. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"מ. וכתב הכ\"מ, דאע\"ג דלא קיי\"ל כר\"ש דדריש טעמא דקרא, ראה רבינו לכתבו שזה טעם מתקרב אל השכל ואין בו נפקותא לדינא:",
+                "ולא ג'. דכתיב עריך, הרי שתים אמור, הא מה אני מקיים אחת, אחת ולא שלש. וכתבו התוס', אית להקשות דלשתוק מאחת ואנא ידענא מעריך ב' ולא ג', דתפסת מועט תפסת:",
+                "אחת כו'. לדעת הר\"ב והר\"מ דמחמירין לעשות בשנים ושלשה מקומות וגם בשנים ושלשה ב\"ד, נ\"ל דתנא אחת לאשמעינן שתים דומיא דאחת, דאע\"ג שהן כאחת שמקורבים ועומדים על הספר שבין גליל ליהודה אחת מזה ואחת מזה, עושין. ודוקא שתים, אבל שלשה בכה\"ג לא, ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכשהוא עמם ליכא למימר שיהא שקול כע\"א. ולדורות לבעי שבעים ושבעים ואחד, דליכא למימר שקול אלא כשהוא לבדו עומד כנגד כולם. עתוי\"ט:",
+                "מיוחסין ומנוקים ממום. רש\"י. ורבנן, מוהקל מעליך ונשאו אתך נפקא להו. גמרא. ואם תאמר מכל מקום תיפוק ליה דאין בית דין שקול, וכן נמי לרבנן למה להו קרא. ובגמרא דף ג' ע\"ב, אימר דשמעת ליה לר\"י (דלא סבירא ליה אין בית דין שקול) בסנהדרי גדולה דכתיבי קראי. (לקמן בשלהי פרקין. רש\"י) כו'. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דצ\"ל דכתיבי בקרא והכי פירושו, דבהדיא כתיבי בקרא שבעים איש, ונחית למנינא, ודריש אתך בדומים לך, ולה\"נ רבנן בעו קרא, דמנינא לאו דוקא. ועתוי\"ט:",
+                "ואין כו'. ר\"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר, מה תלמוד לומר לנטות אחרי רבים להטות, התורה אמרה עשה לך בית דין נוטה גמרא:",
+                "עוד אחד. סוף סוף לרעה ע\"פ ב' לא משכחת ליה, אי אחד עשר מזכים וי\"ב מחייבים אכתי חד הוא, אי י' מזכין וי\"ג מחייבין תלתא הוו. א\"ר אבהו אי אתה מוצא אלא במוסיפין דעושין בית דין שקול לכתחלה. וקמ\"ל דאותו שאומר איני יודע כמאן דליתא, ואי אמר מלתא לא שמעינן ליה. פירש\"י בין לזכות בין לחובה. וכ\"ד הר\"א. אבל הר\"מ לא כתב אלא שאינו חוזר ומלמד חובה כו'. ועוד נפלאתי שבסוף פ\"ה שנינו כשהוסיפו עד שבעים ואחד, ל\"ו מזכין ול\"ה כו', ש\"מ דמצי למיהדר ביה זה שאמר א\"י, ועתוי\"ט:",
+                "דקיי\"ל כל כרך שאין בו י' בטלנים נדון ככפר:",
+                "כלומר שאם האחד מלקה יכול השני להזמין. וה\"ה איפכא:",
+                "דאל\"כ את מי הם דנים:",
+                "שיתייראו העדים להעיד שקר שלא יזומו:",
+                "שמא יתחייב בעל דין ע\"פ עדים וישכור שנים להזימן. ולפיכך צריך שנים אחרים בעיר שיתייראו אלו מהם, אם נבוא להזים הערים יבואו אלו ויזימו אותנו:",
+                "למול תנוקות:",
+                "לכתוב ספרים. כ\"ז מפירש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ודנין כו'. פשיטא (אטו משום חשיבותו מגרע גרע וכיון ד��ן איהו, נמי דנין אותו משום התקוששו וקושו. תוס') איידי דקא בעי למתני מלך לא דן ולא דנין אותו, תני נמי כהן גדול. ואב\"א הא קמ\"ל דכל שאר דינין חוץ מדיני נפשות דן ודנין אותו כהדיוט בג' כו'. גמרא:",
+                "מעיד. דוקא כשהמלך יושב שם, שאם הכהן גדול יודע עדות לבנו הולך המלך לשם משום יקרא דכהן גדול וקא אתי ומסהיד. אבל בלא\"ה אינו מעיד דזילותא הוא לכהן גדול שיבא ויעיד, דתניא והתעלמת, פעמים שאתה מתעלם, כגון זקן ואינו לפי כבודו. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "משום דק\"ל דא\"ה אפילו לביתו נמי לא. ועתוי\"ט:",
+                "גמרא. ופירוש בינו, ר\"ל בין עצמו שהוא הממונה לבין העם:",
+                "דאלו ביום אחר אין מצוה בכהן גדול דוקא ורשאי כהן הדיוט לעבוד אם אירע פסול בכהן גדול וא\"צ להממונה:",
+                "הספסל. הוא כסא קטן. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כמעשה שהיה בעבדו של ינאי המלך שהרג את הנפש, שלחו לו לבא ולעמוד בפני סנהדרין כדכתיב והועד בבעליו, ועבדו כממונו דמי, וכשבא וישב אמרו לו עמוד, שנאמר ועמדו שני האנשים, ולא רצה כו' ואירע תקלה שמתו הסנהדרין ע\"י שהענישם שמעון בן שטח, על שכבשו פניהם בקרקע מיראתם את ינאי המלך. ועתוי\"ט:",
+                "ואי לא דיינינן להו היכי דנין, הא כתיב התקוששו וקושו. גמרא. וכיון שהזכיר הכתוב בהם דינו לבוקר, כשגזרו לא גזרו אלא על המלכים העומדים מבית ישראל, אבל לא קאי על בית דוד, כדי שלא לחלוק על הכתוב בהם. כ\"מ:",
+                "לא מעיד כו'. מאותה מעשה עצמו שהיה ע\"י קבלת עדות בפני ינאי המלך ולא רצה לעמוד. ועתוי\"ט:",
+                "ולא חולצין כו'. מפני שאסורה לינשא. רש\"י:",
+                "שנאמר שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך. ור' יהודה, מצוה שאני. גמרא:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ולא מצינו אלא כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה. ורש\"י פירש הטעם דאינו מיבם שגנאי לו לקום ע\"ש אחיו:"
+            ],
+            [
+                "לא היה כו'. וצורך שעה היה מפני שלום המלכות כו'. אבל בלא טענה זו אם רצה אין שומעין לו. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ומוציא כו'. משמע דב\"ד של ע\"א לבדם אין להם כח לעשות חיל להוציאם למלחמת הרשות אלא במאמר המלך דאי אמרת שאין למלך בזה שום מעלה א\"כ למאי תנינן הכא גבי מעלותיו של מלך. ועתוי\"ט:",
+                "אין כו'. אלא כפי מה שהוא צריך אינו מעקם הדרכים מפני כרמו של זה או מפני שדה של זה אלא הולך בשוה. ועתוי\"ט:",
+                "פירוש, ואותו המחצה בורר היפה שבשני החציין. ת\"ל הר\"מ, והוא נוטל מחצה בראש. ובגמרא עוד, דאוצרות מלכים כולם למלך. ועתוי\"ט:",
+                "ובלבד כו'. דהא קרא קאמר ולא יסור את לבבו. גמרא:",
+                "אפילו אחת כו'. דמכדי בעלמא דרשינן טעמא דקרא א\"כ לכתוב קרא ולא ירבה לו נשים ולשתוק, ואנא אמינא מה טעם לא ירבה משום דלא יסור. לא יסור למה לי, אלא אפילו אחת ומסירה. גמרא:",
+                "כדי מרכבתו כו' אספניא. בגמרא יליף להו מקראי. ועתוי\"ט:",
+                "וכתב הערוך, שבלשון יון קורין להוצאה אפסניא:",
+                "שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה (וכל התורה במשמע, דאין כותבין התורה פרשיות פרשיות. הר\"מ.) ובמלך כתיב וכתב לו את משנה. שתים במשמע. גמרא:",
+                "בדין. [אם הוא ראוי כמלכות בית דוד א\"נ מלכי ישראל] קודם התקנה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בשרביטו. ולא בכתרו ולא באחד מכל כלי תשמישו. הר\"מ. ובשרביטו כדכתיב מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "זה בורר לו אחד. והא דכתב הר\"ב בריש פ\"ק, דג' הדיוטות כופין לדון בפניהם, מיירי במסרב ואינו רוצה לדון כלל. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. ופירש הרא\"ש דר\"ל שסובר כך שיהפוך בזכותו יותר מבזכות האחר ומתוך כך צייתי לדינייהו. אבל הדיין עצמו חלילה למצוא סברא לזכותו אם לא שיראה לו דין גמור. אבל אם היה יכול להטעות את חברו שיקבל את סברתו אע\"פ שהוא מסופק בה, הוא בכלל מטה משפט. אבל דעת הר\"ב מתוך שזה בוררו מבין דבריו לאשורו כו' נמצא שלא ישאר שום צד זכות נעלם מעיני הדיינים שניהם, והשלישי שומע משא ומתן של שניהם ומכריע ביניהם ויוצא הדין לאמתו. ע\"כ:",
+                "ובגמרא מסקינן דכולי עלמא דעת הדיינים בעינן שיבררו מי שישב עמהן אדם הגון, וכי פליגי בדעת בעלי דינין, ר\"מ סבר דעת בעלי דינין נמי בעינן כו':",
+                "פוסל דיינו. בגמרא, כל כמיניה דפסיל דייני. אר\"י בערכאות שבסוריא שנו. שהם הדיוטות שאין יודעין ד\"ת אלא שהורגלו לדון. ור\"מ יהיב להו דין יושבי קרנות ויבול לפוסלן. ורבנן סברי כיון שהמחום רבים עליהם לא כל הימנו לפוסלן, ועדיפי מיושבי קרנות. אחרונים:",
+                "זה הוא לשון רש\"י באוקמתא קמייתא. אבל במסקנא כתב לא אדון לפניו:",
+                "ואפילו נשא ונתן ביד. ועתוי\"ט:",
+                "וקיי\"ל כמאן דדאין דיני דגרמי:",
+                "ולא ידע שכבר פשט המעשה בכל העולם כדברי האחד. ועתוי\"ט:",
+                "וחוזר ונוטל כו' במכל שכן מהא דלקמן:",
+                "נפקא מיניה לענין זמן. א\"נ זמנין דליכא לברורי טעותא לא מהמשנה ולא מהסוגיא דעלמא ואפ\"ה אפשר שאינו דין צדק ויכולים הדיינים לפסוק דלא כמו שפסק זה הדיין דאטו כולהו דיני נשנו במשנה וסוגיא דעלמא:",
+                "שזה מתכוין להזיק הוא ביון דלאו דיינא הוא.",
+                "דהכא בבבל שבט, לשון שררה, ויש להם רשות [להפקיר, דהפקר ב\"ד הפקר]. והתם בארץ ישראל מחוקק, שררה מועטת. כדאיתא בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר ודיניו דין. אבל אם טעה, אינו פטור, הואיל ולא נקט רשותא:",
+                "רש\"י. וק\"ק לומר כן דמפני שסבור היה שיש לו ב' כתי עדים ואמר כן ואח\"כ ביקש ולא מצא יפסיד. והר\"מ מפרש דפלוגתייהו כשהביא ב' כתי עדים שאחר שהעידו כת אחת כדבריו הביא עוד אחרת והעידו ג\"כ כמו ראשונים, וטען הלה שד' העדים פסולים הם, רמ\"א שומעים לו, ונאמר לזה שהביאם הבא ראיה שהם כשרים לפי שאתה לא היית מביא עד. ים אחר עדים אלא שאתה יודע שיש בהן מי שאינו כשר ואנחנו לא נדע איזהו הראשונים או האחרונים. וחכ\"א אין חוששים לזה, לפי שלא עשה זה אלא לחזק טענותיו ולהודיע כי זה ידוע לרבים:"
+            ],
+            [
+                "וכ\"ש להעיד. עיין פרק ו דנדה מ\"ד:",
+                "רועי בקר. ה\"ה כל בי תלתא דלא גמירי דינא פסולים. ולרבותא נקט רועי בקר דלא שכיחי בישוב ולא ראו ולא שמעו עסקי דין בין אדם לחבירו, ואפילו לעדות נמי פסלינהו רבנן דקא חזו רבנן דקא מכוני ושרו להו לרעות בשדות אחרים. גמרא:",
+                "וכן דעת נ\"י דלגבי עדות נמי הוי גמר דין כשפסקו ב\"ד הדבר על פיהן. הריב\"ש. וגאונים ס\"ל דלגבי עדות הוי גמר דין כל שנתקבל עדותן בבית דין. ועתוי\"ט:",
+                "וברישא נמי, באתן לך מחלוקת, אבל במחול לך אפילו ר\"מ מודה. עתוי\"ט:",
+                "לאו דוקא. דא\"כ פשיטא, דהא בלאחר גמר דין איירי ומחילה גמורה היא. אלא מיירי כגון דא\"ל תובע לנתבע הרי עלי לעשות מתביעה זו ככל מה שיאמרו אבא או אביך הן לפטור הן לחיוב. שאין בלשון הזה לשון מחילה. נ\"י:"
+            ],
+            [
+                "הפסולים. פסולי דרבנן קא חשיב. ומשום הכי לא גרסינן ועבדים. דאינהו פסולים מדאורייתא מק\"ו. תוס':",
+                "והא דתנן מלוה ברבית. מלוה הבאה ברבית. גמרא:",
+                "ואע\"ג דערב ועדים עוברים נמי בלא תשימון, לא תשימון לאינשי למלוה ולוה משמע להו. הרא\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "ואע\"ג דהיינו משחק בקוביא, תנא תולה בדעת יונים ותנא תולה בדעת עצמו. וצריכי כו'. בגמרא:",
+                "דלא זכה בעל השובך דממילא קאתו ורבו להתם. רש\"י:",
+                "וכ\"ש לדון:",
+                "ברבית קצוצה. ומתניתין באבק רבית. ועתוי\"ט:",
+                "דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו:",
+                "ומיירי שהחזירו. דאל\"כ פסול מדאורייתא. אלא משום דלא ידעי למאן נהדרי, א\"נ שמא יחזרו לקלקולם תוספ':",
+                "ואפשר ליה לאתזוני בצנעא ומבזי נפשיה בפרהסיא. דאי לא אפשר ליה, חיותה הוא. גמרא:",
+                "אר\"י. אמשחק בקוביא קאי. א\"נ אמפריחי יונים לפירוש הראשון:",
+                "כשרים. ודוקא כשהמעות על הדף. אבל המשחקים באמנה, אפילו הקנו, אסמכתא גמורה היא ואין קנין מועיל בה. תוספ':",
+                "שברי עצים. ונ\"י כתב לפי שהקוביא מרובעת כאבן פספס קרוי כן:"
+            ],
+            [
+                "הקרובים. בגמרא יליף להו מקרא דפסולין בין לזכות בין לחובה בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות:",
+                "אביו. ספרים אחרים לא גרסינן. והטעם שלא מנה אותו במשנה, לפי שהוא מבואר בקרא, ולא למדנו אסור עדות הקרובים אלא ממה שהזהיר הש\"י מלהעיד האב על הבן או הבן על האב, כמ\"ש לא יומתו כו'. הר\"מ:",
+                "בגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "וה\"ה לכלהו בעל כאשתו כו'. אלא נקט גיסו דסמיך:",
+                "דודו וכו'. לאפוקי אחי האם וקרובי האישות. עיין בנ\"י:",
+                "הר\"מ. וכתב רש\"ל שכן נראה לי דלא כפירש\"י כו'. ופשוט הוא, דהא בכלל דודו ובן דודו אף מן האם ואינם ראוים ליורשו. וכי תימא דאדרבא וכל הראוי ליורשו פירוש דודו ובן דודו דדוקא מן האב, א\"כ לא ליתני דודו ובן דודו כלל. ומיהו בעל אחותו ראוי לירש האחות והיא ראויה ליורשו ובעל כאשתו. וכן בעל אחות אביו, וגיסו, נמי האחיות ראויות לירש זו את זו, ובעל כאשתו, ראשון בראשון אפילו בתרי בעל לכולי עלמא:",
+                "כדתנן בריש פ\"ח דב\"ב, אחי האם מנחילין ולא נוחלין:"
+            ],
+            [
+                "האוהב. סיומא דדברי ר\"י הוא כו'. ועתוי\"ט:",
+                "ובגמרא ילפינן נמי שני תלמידי חכמים ששונאין זה את זה, שאין יושבין בדין אחד. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכן לשון רש\"י ונ\"י. ואגב ריהטא כתבו כן. שהו\"ל לכתוב איזבל שיעצה:",
+                "ומאיימין כו'. בפני הכל. ועמ\"ש פ\"ד מ\"ה:",
+                "כל כו'. כדי לחקור העדים לבדן, שחקירה כזו עדיפא. לבוש. ומסתברא דהיינו חוץ מבעלי הדינין, דאדרבה עדיפא שיהיו שם בשעת החקירה. ולנוסחא אחרינא סברא דחקירה נמי עדיפא כשהיא בפני רבים אלא שהעדים לבד מוציאין ואין משיירין אלא אחד משום דר. מזי רמוזי:",
+                "איש. לשון חשיבות כדאשכחן באבות, איש סוכו כו'. נ\"ל:",
+                "מאתים. נקיט שעור המספיק לאדם. שכן שנינו בפאה מי שיש לו מאתים זח לא יטול כו':",
+                "יוסיפו כו' שנים. הר\"מ פ\"ח מהלכות סנהדרין. ר\"ל דה\"פ דמתניתין, הדיינים יוסיפו, כמה שנים. ומסיים הר\"מ, ואם אירע עוד כו' יוסיפו כו' עד שבעים ואחד. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אחר קבלת עדות. דבשעת קבלת עדות ודאי בעלי דין התם קיימי. נ\"י. והר\"ב נקט מלתא דפסי��א דלפעמים אין כאן עדים כלל:",
+                "כדי שיהיו הדיינים אהובים אצל בני אדם. הר\"מ:",
+                "הגדול כו'. לחלוק לו כבוד. שכן מדת חכמים שאינם מדברים בפני מי שהוא גדול ממנו, כדאיתא באבות. ומ\"ש הסמ\"ע סימן י\"ט, לא נראה לי:",
+                "ואומר כו'. י\"ל דאי מלא תלך רכיל הוה אמינא דדוקא כשהולך לרגל ולגרות מדון הוא דאסור, אבל לזכות את עצמו שלא ישנאהו הלה לא אסר קרא, ת\"ש הולך כו' ש\"מ המגלה סוד מקרי הולך רכיל אע\"פ שאינו עושה לגרות מדון ויש ספרים דלא גרסי אלא הולך רכיל. וכן משמע כגמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "סותר. בית דינו סותרין את דינו ומחייבין את שכנגדו. רש\"י:",
+                "ארשב\"ג כו' לאחר שלשים. בגמרא פסקינן בהא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. והר\"ב קאי אבבא אחרונה. עתוי\"ט:",
+                "מוסב על מה שסיים וכשיביא כו':",
+                "כלומר אזור חלול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הר\"מ בפירושו. אבל בחבורו כתב אין עדי ממון צריכין דרישה וחקירה. וכן הוא בגמרא:",
+                "מה בין כו'. אע\"ג דשוין בדרישה וחקירה מדכתיב משפט אחד כו'. לענין מילי דתליא בזכות וחובה אין להשוותם, דלא שייך בדיני ממונות. תוס':",
+                "לזכות. שנאמר אם לא שכב איש אותך כו' הנקי, דתחלת התנאי לזכות. וכן אומרים לכל הנדון אם לא עברת אל תירא. גמרא:",
+                "שנים כו'. כדילפינן במתניתין בסוף פרק קמא לא תהיה אחרי רבים לרעות כו', וליכא לאוקמה בדיני ממונות כדאמר לקמן לא תטה משפט אביונך, אבל אתה מטה משפט שור הנסקל, וכ\"ש שאר דיני ממונות. רש\"י:",
+                "לזכות כו'. בגמרא ילפינן ליה מקרא:",
+                "היושבין לפני הדיינין ולא נתמנו ב\"ד על כך. רש\"י:",
+                "א\"י כו'. סברא היא, דבעינן והצילו. ובגמרא מוקים לה בשעת משא ומתן הוא דלא יחזיר, דמתוך שאתה אומר לו שלא לחזור הוא מחזר אחרי ראיות להעמיד דבריו ושמא ימצא ראיות נכונות. אבל בשעת גמר דין שכבר חזר על כל צדדין ונראה לו שאין דבריו נכונים, חוזר ומלמד חובה. רש\"י:",
+                "פירש\"י, משפט נחלות דהיינו דיני ממונות ביום:",
+                "דכתיב ושפטו, ועיקר משפט היינו גמר דין. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ביום. ותחילת דין בלילה אפילו בדיעבד אינו דין. ועתוי\"ט:",
+                "בלילה. אם רצו. רש\"י:",
+                "ה\"ק, שאם יראוהו בע\"ש לחובה בעו למעבד הלנה ונמצא גמר דינו בשבת. ויצטרכו להשהותו מלהמיתו עד אחר שבת, דבו ביום אי אפשר וכו'. והשהייה מלהמיתו אחר שנגמר דינו הוא עינוי הדין. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "ודאי לגופיה איצטריך אי לחלק אי ללאו, אלא מושבות קשה ליה, דמכדי חובת הגוף הוא כו'. אלא מה להלן מאי מושבות ב\"ד, אף מושבות האמור כאן ב\"ד. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "הטומאות כו'. אם בא אדם לשאול על דבר טהרות, מתחילין מן הגדול, שואלין תחלה לגדול שבדיינין מה הוא אומר בדבר. רש\"י. ויש לתמוה אמאי לא תני נמי האסור והמותר דמסתמא נמי דינא הכי. וכן בברייתא בגמרא ובר\"מ ליתא. אך הר\"ם לענין הולכין אחר הרוב חשיב להו נמי:",
+                "משא\"כ כשאומרים הקטנים תחלה, אינם נוטים מדברי המופלא שאומר לאחריהם אלא שעומדים בדבריהם. וכתבו התוס' דאפשר לפרש דקרא בדיני נפשות הוא דכתיב. ועיין תוספות יו\"ט:",
+                "דכתיב שום תשים עליך מלך מקרב אחיך, כל משימות שאתה משים עליך לא יהו אלא מקרב אחיך. וכיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה. הרי\"ף. וכתבו התוספ', דכ\"ש כשאביו מישראל:",
+                "היינו חוץ מירושלים. כמ\"ש פ\"ד דקדושין משנה ה':",
+                "המשיאין כו'. המיוחסים וראוים להשיא בנותיהם לכהנים. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "סנהדרין. אף של עשרים ושלשה. רש\"י:",
+                "לפי שאם היו יושבין בשורה אין פני הראשונים רואים זה את זה. רש\"י:",
+                "שבית המקדש באמצע של עולם. רש\"י. ושררך הוא הטבור. וכמו שהטבור אינו ממש באמצע כן גם בית המקדש אינו ממש באמצע, אבל על צד הקירוב הוא:",
+                "המזכין כו'. פלוני חייב ומן הטעם הזה, ופלוני זיכה ומן הטעם הזה. רש\"י. וטעמא, כדי שאם יאמרו שנים טעם אחד משני מקראות לא ימנו אלא אחד (כדילפינן ליה מקרא). אי נמי, נפקא מינה למחייבין דאי למחר יחזור מטעמו ויחייבו מטעם אחר לבעי עוד הלנת דין. גמרא:",
+                "הר\"מ. ותמיהני דשפיר קאמר ר\"י. ורש\"י פירש בדת\"ק ששניהם כותבין דברי המזכין וגם דברי המחייבין. ור\"י חייש שמא מרוב הטורח יטעו:"
+            ],
+            [
+                "כלומר לעשות שנים של כ\"ד. ומסיים רש\"י ולא לעשות שורות קטנות, ולא שתים של עשרים ושלשה ואחת של שני תלמידים, הלכך עבדי שלש שורות:",
+                "לפניהם. אף הן כעגולה. אלא שהגדו. לים יושבין על הספסלים והתלמידים על הקרקע. רש\"י:",
+                "וכן אותו שנסמך מן הראשונים לא היה יושב במקומו של ראשון, אלא כולן בסוף השורות, וכל בני השורה נמשכין איש איש למעלה ממקומו וממלאין זה מקומו של זה. מפני שהקטן כו'. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ומאיימין כו'. אחרי שאמרו העדים ראינו זה, או פלוני שעבר עבירה פלונית, אמרו להם מכירים אתם אותו התריתם בו, ואמרו העדים היתה לו התראה ומבירין אנו אותו. הר\"מ. וכן נמי בדיני ממונות כדמוכח לשון המשנה ו' פ\"ג. ועתוי\"ט:",
+                "מאומד. לאו דבדיני ממונות אמדינן, דהא תנא במ\"ו פ\"ג אם אמר הוא כו' לא אמר כלום. אלא אף על גב דפסולי בדיני ממונות אמרינן להו בדיני נפשות. גמרא:",
+                "מפי עד. כלומר שמענו עד מעיד בב\"ד אחר:",
+                "מפי אדם שמענו. כלומר מפי אדם ידוע. משא\"כ משמועה דהיינו שמענו אומרים ולא ידענו מי הוא אומר, שזה אינו מבורר כלל. ובגמרא לא גרסינן שמענו. וי\"ל דמפי עד ומפי אדם פירוש דמשמועה הוא:",
+                "ד\"א כו'. אין זה מן האיום, אלא דמתניתין מפרש לקרא:",
+                "לפיכך כו'. כל זה אומר להם. רש\"י:",
+                "ומפני כו'. הר\"מ לא העתיקו:",
+                "ולהגיד. לדורות הבאים. רש\"י.",
+                "בחותם היינו אותו ברזל שהצורה חקוקה בו. רש\"י:",
+                "אדה\"ר. חותמו של אדם הראשון הוא צורת מין האדם אשר בה האדם אדם, בו ישתתפו כל האדם. ואע\"פ שהכל מקבלים אותה צורה ישתנו אישיהם במאורעית רבים כמו שהוא מצוי ונראה. הר\"מ:",
+                "בשבילי כו'. כלומר חשוב אני כעולם מלא, לא אטרד א\"ע מן העולם בעבירה אחת, וימשך ממנו. רש\"י:",
+                "כלומר אף על פי שאנו יודעין האמת לב אדם נוקף עליו שמא לא כיון אל האמת ויש לו לדאוג על כל האיומים הללו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "היו בודקין. לאו בפעם אחד וזה בפני זה:",
+                "חקירות. נקט חדא מתרתי דקרא. אע\"ג דבריש פרק דלעיל נקט תרתי, הכא סגי ליה בחדא. ונקט חקירה אע\"ג דכתיב אחר דרישה, לפי שהחקירה הוא מורה יותר על העמידה על אמתת הענין מדרישה, כמה דאת אמר ולכל תכלית הוא חוקר:",
+                "בעיר הנדחת:",
+                "דושאלת לא משמע חקירה אלא עד דאיכא היטב בהדיה. אבל ודרשת בלא היטב משמע דרישה מעליא. רש\"י:",
+                "ביחיד העובד עבודה זר��:",
+                "בעדים זוממין. ומסקינן בגמרא דכולהו ילפינן מהדדי ליתן את האמור של זה בזה. ועתוי\"ט:",
+                "אף על פי שאמרו בכך וכך בחודש, אף על פי כן שואלין לתם באיזה יום בשבת היה, לפי שכל השבע הללו באות להביאן לידי הזמה, ואין מעלין על לבן חשבון של חודש אם היו אלו עמהן אותו יום במקום אחר, וכששואלין אותן באיזה יום והם אומרים ביום פלוני, נזכרים עדי הזמה להזימם. רש\"י:",
+                "מקום. שזו היא המועלת להביא את כל החקירות להזמה, דבלאו הכי לא מתזמי. רש\"י:",
+                "ר\"י כו'. בגמרא מוכח דר\"י לא פליג אלא כשמתוך עדותן ניכר שאותו היום שמעידין עליו בכמה בחודש ובאיזה חודש ושנה ושבוע, דאל\"ה אי אתה יכול להזימם. ועיין תוי\"ט:",
+                "העובד כו'. אם מעידין בכך, שואלין את מי עבד. רש\"י. ועיין תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בפני הלל רבו. ורבינו \" הקדוש כתב אותו בשעת חבורו כמו שקבל אותו. הר\"מ:",
+                "דרחמנא אמר ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר העד וגו' ועשיתם לו כאשר זמם לעשות וגו', עו. ות שאתה יכול לקיים בה תורת הזמה הוי עדות, ואי לא לא. רש\"י:",
+                "ואפילו ב'. ובגמרא, מאי אפילו, פשיטא דכיון דאחד אומר איני יודע השני לא מעלה בידיעתו. ומסיק דה\"ק אפילו בחקירות שנים אומרים ידענו ואחד אומר אינו יודע עדותן קיימת. פירוש אם יש שלשה עדים וער שיזומו כולן, יש לפרש דהיינו כשכוונו עדותן. תוס'. ועיין תוי\"ט:",
+                "שמכחישין. בין שהם שנים, או שלשה והשלישי מכחיש. דהכחשה עדיפא מאיני יודע. וכ\"כ הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "אחד אומר כו'. ברביעי בשבת בשנים לחודש, והשני אומר ברביעי בשבת בג' לחודש:",
+                "בעיבורו כו'. וה\"ה דהוה מצי למימר זה ידע בחסרונו דחדש שעבר חסר היה. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "בטלה. דבתרי עיבורי לא טעו אינשי. גמרא. והוה מצי למימר אחד אומר בב' ואחד בד', אלא דמתחיל במאי דסיים:",
+                "קיימת. דאדם טועה ב' שעות חסר משהו, דכי נמי אמרת זה שאמר ב' בתחלת ב' וזה שאמר ג' בסוף ג' כל רגעים שבנתים שאירע המעשה בהן יש לאלו לטעות ולומר כמו שאמרו. עתוי\"ט:",
+                "בטלה. וא\"ת ונשאלם דלמא האי רקאמר ג' סוף ג' (א\"נ) האי דקאמר ה' תחילת ה'. וי\"ל דלבטל עד. ות בדקינן להו משום דכתיב והצילו העדה, ולא לקיים עדותן. תוס'. וע\"ע:",
+                "שבחמש כו'. ואין להקשות דבמשנה ד' פ\"ק דפסחים גזר ר\"י משום יום המעונן דטעי על ז' לומר ה' ופסק הר\"ב כן הלכה. דהתם לחומרא והכא לחומרא דלא גזרינן ולא קטלינן מספיקא:"
+            ],
+            [
+                "ואף על גב דקרא מסיים למות כו', מפרש בגמרא דבעד ליכא למימר הכי משום דמחזי כנוגע בעדותו, פירש\"י שמתחרט בו ודואג שמא יגמור הדין לחובה ויביא זה עדים להזימן. ומיהדר לא מצי הדרי בהו לאחר כדי דיבור, דכיון שהגיד כו':",
+                "גמרא. כדי שלא תהא עלייתו ירידה לו. פירש\"י שאם יורידוהו היום לעין כל בושה הוא לו:",
+                "גמרא. ונראה ודאי דאינו נמנה עמהן. שאם כן יהיה ב\"ד זוגות. אלא זוכה להיות במושב ב\"ד ועל הספסל כמותם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מזדווגים. ביום ראשון לאחר שהעבירוהו [הן] לדין ממקום הישיבה, מזדווגים בבתיהן או בשוק ונושאין ונותנין בדבר. רש\"י:",
+                "הלילה. איש איש לעצמו. רש\"י. או עם זוג שלו. הר\"מ:",
+                "המזכה, אתמול. אומר אני הוא המזכה אתמול ועד. יין מזכה אני, על כרחו שאינו יכול לחזור בו. והמחייב אומר אם לא מצא הלילה זכות אני המחייב ומחייב אני במקומי. רש\"י:",
+                "א\"י כו'. בהשכמה שנושאין ונותנין בדבר אבל בשעת גמר דין יכול לחזור:",
+                "טעו כו'. ולא ידוע מי הם שחייבו או זיכו מטעם אחד שאין נחשבין אלא כאחד. הר\"מ:",
+                "והא דמשמע דמתניתין רבותא קמ\"ל בהא כדקתני ואפילו כו' ואחד אומר איני יודע. י\"ל דלפי שאף אם אמר חייב לא מחייבין כיון שאין הרוב היה אלא באחד וא\"כ נחשבהו כאילו היה מן המזכין שמטין לזכות ע\"פ אחד, קמ\"ל דלא:",
+                "דהוו להו ל\"ז מחייבים. רש\"י. ועיין תוי\"ט:",
+                "עד שיראה כו'. לא ראו מאי, פוטרין אותו. ופריך ולפטריה מעיקרא משהוסיפו עד ע\"א ונחלקו, למה מאחרין הדבר לדון אלו כנגד אלו, מי אית לן לאהדורי בתר חובה. ומשני כדי שלא יצאו מב\"ד מעורבבין. גנאי לב\"ד שיצאו במחלוקת ואין יודעין לגמור את הדין. גמרא ורש\"י. ועיין תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "נגמר. לחובה. ואיידי דסקילה רישא דכולהו ד' מיתות היא, מפרש מילי דידה ברישא. רש\"י:",
+                "כמו ששה מילין כמו שהיה בין ב\"ד של מרע\"ה שהיה לפני פתח אוהל מועד ובין מתנה ישראל. הר\"מ. ועיין תוי\"ט:",
+                "רחוק כו'. מתרחק מזה שהסודרין בידו מלא עיניו ובלבד שיוכל לראותו אם יניף בסודרין. רש\"י:",
+                "ומעמידו. עד שיחקרו בית דין אם יהא טעם בדבריו של זה. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ארבע וחמש. הר\"מ כתב אפילו כמה פעמים ובריש פרק י\"ח דשבת כתב גם כן הר\"ב דלאו דוקא:",
+                "ממש. קצת ראיה הדומה לזכות. רש\"י:",
+                "הכי אמר אביי בגמרא. ולישנא דר\"י דריש פרק ה' נסיב. אבל ודאי כשמזכיר ביום פלוני מזכירו בסגנון שיהא ניכר מתוכו בכמה בחדש, באיזה חודש, שנה ושבוע. ואף רבנן מודו דסגי בהכי, דלא שייך טעמא דכדי שתטרוף כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לשון הכתוב כאשר זמם לעשות וה\"פ שעדיו הם שזממו להעיד עליו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מפשיטין. לפי שהוא ממהר למות. הר\"מ:",
+                "מלפניו. פירש\"י ערותו:",
+                "הוא לשון הברייתא ופירש\"י שעליה:",
+                "ואין האשה כו'. טעמא דלא עבדינן לה תרתי להמיתה וליסרה בבזיון כזה, דכתיב ואהבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה יפה ולא תבזהו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ב' קומות. תנא וקומה שלו, הרי כאן שלש. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "דוחפו כו'. בגמרא יליף להו מקרא. ועתוי\"ט:",
+                "על לבו. לשון הר\"מ, דוחפו על מתניו מאחוריו והוא נהפך ונופל על לבו לארץ:",
+                "פירש בערוך, אפוי בקידה:",
+                "ונותנה. נתינה זו לאו דוקא, דסקילה משמע על ידי השלכה. ועתוי\"ט:",
+                "בראשונה. לפי שאותו הדבר אצלם אמת שהשיגוהו בחושיהם, והוא אצלנו ספור דברים שאין אנו יודעים אלא מה ששמענו מהם, ולפיכך צוה השם יתברך שיהיו העדים ממונים על הענין. וזהו ענין נראה. הר\"מ:",
+                "כל הנסקלין. ואין האשה כו'. בגמרא פליגי בדרשא דקראי. ועתוי\"ט:",
+                "שעה הוצרכה לכך. שהיו בנות ישראל פרוצות בכשפים, ועשה סייג לשעה ותלאן לפרסומא למלתא. ודן את כולן ביום אחד מפני קרוביהן שלא יתקשרו להצילן. רש\"י:",
+                "מקבור תקברנו יתירא נפקא לן. רש\"י:",
+                "כלומר שמחוסר קציצה. ועתוי\"ט",
+                "מתחלל. שמזכירין שזה ברכו. רש\"י. ולפיכך אמרו בגמרא שמשהין אותו עד סמוך לשקיעת החמה וגומרין את דינו וממיתין אותו ואחר כך תולין אותו אחד קושר ואחד מתיר כו':"
+            ],
+            [
+                "כביכול. נאמר בהקב\"ה כאדם שיכול להאמר בו כן. רש\"י. ונמצא כ\"ב משמשים ביחד בתחילת התיבה ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה. תשבי. ועתוי\"ט:",
+                "ומדכתיב קללת, מפיק ליה ר\"מ, וכמאן דאמר קיל לית. ופריך האי כבד עלי כו' מבעי ליה, כלומר ולמאי מכנה ואומר איני קל. ומסיק אלא כמ\"ד קיל לי עלמא. פירש\"י אני מכנה ואיני רוצה להזכיר כבדות בעצמי. גמרא:",
+                "עובר. מרבויא דתקברנו. גמרא:",
+                "בגמרא מוכחי ליה מקרא:"
+            ],
+            [
+                "רש\"י. ור\"ל בזיון העיכול. ועתוי\"ט:",
+                "פירוש הראשון הוא פירש\"י במשנה. ופירוש השני הוא מהר\"מ לפי המסקנא, שהכפרה נגמרת בצערא דחיבוט הקבר פורתא. ובין להס\"ד ובין להמסקנא אבלות הליקוט יש לו. אלא דלהס\"ד עד שעת הליקוט שהוא בתר העיכול אין מתאבלין כדי שתהא בזיונן כפרה (והר\"מ מפרש שאין ראוי להתאבל עליהן כשעדיין לא נתכפרו) ואין כאן דחוי כלל שום אבלות. ולהמסקנא טעם דשתהא בזיונן (או שאין ראוי כו') אין מספיק אלא עד התחלת העיכול דכיון שאז נגמרה כפרתן ראוי להתאבל עליהן, והוצרך לטעם דהואיל ואידחי. ולפ\"ז מ\"ש הר\"ב וכן הר\"מ עד שיתעכל, לאו דוקא הוא אלא כלומר עד שיתחיל להתעכל. ועתוי\"ט:",
+                "אוננין. דאין זה כבוד להרוג ואין כפרתו נמנעת בכך, שאין אנינות אלא בלב. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מ\"ד פ\"ט. והא דלא נקט המשנה דלעיל מההיא דשנים מחייבי מיתות ב\"ד שנתערבו נדונין בקלה. וי\"ל דרבותא דחמירא עד. יפא. ועוד י\"ל דניחא למנקט נפקותא באדם אחד:",
+                "חנק. אף על גב דלא כתיב בהדיא, ד' מיתות גמרא גמירי לה. וכל מיתה האמורה בתורה בסתם אי אתה רשאי להחמיר עליה, אלא להקל עליה. ולר\"ש כו', מה מיתה ביד\"ש אין בה רושם אף כו'. ואימא שריפה, מדבת כהן בשריפה מכלל כו'. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ארכובותיו. לשון וארכבתיה דא לדא נקשן והוא הפרק האמצעי שבין הרגל והירך:",
+                "לשון רש\"י. מפני שהרכה אינה חונקת לפתוח פיו והקשה מחבל את גרונו ומנולתו ולפיכך קשה מבפנים. והר\"מ כתב כדי שלא יצטער בשרו בלבד (מלשון לבדין) הקשה בשעת חנקו:",
+                "זה כו'. היינו שני עדיו. הר\"מ:",
+                "ואף. לישנא בעלמא הוא, כלומר אם יחניקהו אף הוא ימות בידם ואין זו שריפה. רש\"י:",
+                "בצבת. תרגום ומלקחיה, וצבתהא:"
+            ],
+            [
+                "הכי תניא, אמר להן ר' יהודה לרבנן אף אני יודע שמיתה מנוולת היא, אבל מה אעשה שהרי אמרה תורה כו'. ונמצינו למדין דר' יהודה לא יקרא נוול למיתה שאמרו רכנן כו'. ועתוי\"ט:",
+                "נקימה זו איני יודע מה היא, בשהוא אומר והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית הוי אומר נקימה זו סייף:"
+            ],
+            [
+                "ונשארו מקצת שלא נכתב בהן דמיו כו'. והם הבא על הבהמה והאשה המביאה כו'. וילפינן להו בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "הזכור. נקב המשכב מקרי זכור. רש\"י. וכתבו התוס' דהא דלא קתני והביא זכר עליו, אף על גב דכתיב בהדיא מות יומתו שניהם, איכא למימר דלשנא דקרא נקט דכתיב ואת זכר לא תשכב:",
+                "ועל הבהמה. והמביא בהמה עליו נמי חייב. וכתבו התוס' דמשום דלא כתיב בהדיא אלא מדרשא. לא קתני לה:",
+                "הבא כו'. בשוגג. רש\"י:",
+                "ומשום כו'. הא דלא קתני אשת איש, משום דהכא. לאחר מיתה איירי. תוס':",
+                "אלא כו'. בגמרא פליגי בדרשא דקראי. ועיין תוי\"ט:",
+                "ומשום כו'. ור' יהודה פליג נמי בהא, כדאיתא בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "לאחר מיתת כו'. אחיוב דאשת האב קאי, דמרבי ליה קרא. אבל שם אשת איש לאחר מיתה לא קאמר. רש\"י:",
+                "כלומר דקיחה זו לאו קיחת חופה היא, אלא קיחת קדושי כסף. דגמר משדה עפרון:",
+                "הזכור. תימה. למאי נפקא מינה נקט ליה הכא:",
+                "אם אדם כו'. אף על פי שלא נשנה מפורש במשנתינו שהבהמה נהרגת, מכל מקום בכח מה שנשנה שהשוכב עמה בסקילה שלא למדנוהו אלא ממה שהבהמה נסקלת (כדאיתא בגמרא), שייך שפיר למתני הא דאם אדם חטא כו':",
+                "תקלה. מכשול עון. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "שיפרש: שיזכיר את השם. אבל אם לא הוציא שם מפיו אלא שמע שם יוצא מפי אחר וברכו, פטור. רש\"י:",
+                "ובגמרא ילפינן דהאי נוקב לישנא דברוכי הוא. ועיין תוי\"ט:",
+                "כל זה כתוב בפירש\"י. ולשון הר\"מ, שם בן ארבע אותיות. אלף דל\"ת נו\"ן יו\"ד. ויש מי שמפרש שאינו חייב אלא על שם תוי\"ה. ואני אומר שעל שניהם הוא נסקל. ועתוי\"ט:",
+                "אמור כו'. בירושלמי פריך ואמרינן ליה גדוף. ומשני אלא אותו השם שאמרתי לפניכם קלל, ובו קלל, כלומר מזכיר שם בן ארבע אותיות ואומר השם הזה הזכיר המגדף וקלל בו כלומר יכה יוסי את יוסי. ולא ידעתי למה לא כתבו הר\"מ. כ\"מ. ולי נראה דהר\"מ סבירא ליה דגמרא דידן פליג. וקושית הירושלמי לא קשה, דמידי דהוה אמחיקת שם בסוטה, דכך צותה התורה היכי דאי אפשר בלאו הכי. ועתוי\"ט:",
+                "עומדין כו'. וקורעין ולא מאחין. בגמרא ילפינן כל זה מקראי (שופטים ג'. ומלכים ב' יח) והא דלא תנן שהעדים קורעים, לפי שכבר קרעו בשעה ששמעו, ושוב אין חייבים בדילפינן מקרא. גמרא:",
+                "כמוהו. שמע מינה דכשר בדיני ממונות ובדיני נפשות ומעלה הוא דעבוד רבנן. והכא כיון דלא אפשר אוקמוהו רבנן אדאורייתא. דאי סלקא דעתך פסול, הכא משום דאי אפשר קטלינן לגברא, בתמיה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "המנסך. ובכללו נמי זורק. כדכתיב בל אסיך נסכיהם מדם. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "תרגום ויחבק לו, וגפף לו. הר\"מ:",
+                "אם ארחץ. רש\"י:",
+                "נשבע מתרגם מקיים. רש\"י:",
+                "וכן פסק הר\"מ. דאלו במזיד ולחיוב מיתה אי אפשר, דהא מוטעה הוא. כ\"מ. ודעת רש\"י דחייב מיתה במזיד כיון דהתרו בו. ועתוי\"ט:",
+                "למרקוליס. מצדדין שלשה אבנים אחת מכאן ואחת מכאן ואחת מלמעלה על גביהן, וקורין אותו מרקוליס. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "העברה זו אינה שריפה כמו שחשב המון רב למאוד. אבל עיקרו הוא כשהיו מבעירין אש והיו מלהטין אותו לשם אותו הפסל הידוע שהיו עובדין אותו בבך והוא הנקרא מולך, והיה אוחז אחד מבניו ונתן אותו ביד המשמש בעסק אותו הנעבד והיה מעבירו על האש מצד זה לצד זה. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "משמע ליה לתנא נתינה הבאה לכלל העברה. ולא משמע ליה נתינה ע\"מ להעביר לחיוביה על נתינה לחודה רש\"י:",
+                "פיתום. שם המכשף. רש\"י:",
+                "ואין זה דורש אל המתים, לפי שדורש אינו עושה מעשה אלא כדתניא ודורש כו' זה המרעיב עצמו ותולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. פירש\"י שד של בית הקברות יהא אוהבו ומסייעו בכשפיו. והר\"מ כתג: כדי שיודיעתו המת בחלום מה ששאל עליו:",
+                "בוי\"ו. וכן משמע בגמרא דתרתי נינהו:",
+                "לשון רש\"י, מעלה המת מן הארץ ומושיב לו בשחי תחת זרועותיו ומדבר משחיו:",
+                "עיין פרק ח' דכלאים מ\"ה. ובגמרא, ידעוני זה המניח עצם ידוע בפיו והוא מדבר מאליו. (ע\"י כשפים):",
+                "ואזהרה דמכשפים גופייהו מלא ימצא בך. רש\"י ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בדבר כו'. מכלל דאיכא מידי דחלול שבת הוי ואין חייבין לא חטאת ולא כרת, מאי ניהו תחומין ואליבא דר\"ע. הבערה ואליבא דר' יוסי דאמר ללאו יצאה:",
+                "פוטרים. בגמרא יליף ליה מקרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "זו דברי ר\"מ דקטנה אין לה קנס דנערה דוקא ולא קטנה. אבל חכמים שנחלקו עליו חלוקין עליו אף כאן. דלא מיעט הכתוב אלא בוגרת. גמרא:",
+                "בריש פרק ו' דיבמות אתרבי שלא כדרכה לכל עריות. והא דכולם בסקילה לאו כולי עלמא היא, כמ\"ש באות שאח\"ז:",
+                "הראשון כו'. כשבא עליה כדרכה. הר\"מ. וקשה ל מאי קמ\"ל פשיטא בתולה תנן ורש\"י פירש. כגון שבאו עליה שלא כדרכה. הראשון בסקילה דמשכבי אשה כתיב, והשנ בחנק דבעולה היא. והא סתמא רבי היא דאמר שלא כדרכה נפקא ליה מכלל בתולה כו'"
+            ],
+            [
+                "דמיתה כתיבה ביה, וסתם מיתה אינה אלא חנק. גמרא",
+                "דגמרינן הדחה הדחה מנביא, ולא גמרינן הדחה הדחה ממסית, דדנין מסית רבים ממסית רבים, ואין דנין מסית רבים ממסית יחיד. וכ\"ת דנין הדיוט מהדיוט ואין דנין הדיוט מנביא, כיון שהדיח אין לך הדיוט גדול מזה. גמרא:",
+                "כל כו'. כלומר שכל חייבי מיתות צריכין התראה. רש\"י. וחוץ מזו, כלומר חוץ ממיתה זו. והר\"מ העתיק חוץ מזה:",
+                "דמתרגמינן וארב לו וכמן ליה. רש\"י:",
+                "לשנים. יחד הן עצמן נעשו עדים וא\"צ להתרות בו כשאר חייבי מיתות, אלא מביאים אותו לב\"ד כדכתיב לא תחמול ולא תכסה עליו. רש\"י:",
+                "הוא אומר. הניסת צריך להשיבו יש לי חברים כו'. רש\"י:",
+                "עדים. ולא סגי בחד ואותו שאומר לו, כיון שמקילין בהכמנה. מה שאין כן בשאר מיתות בית דין. ומש\"ה נמי ביחיד צריך לומר לו האיך נניח כו':",
+                "דהיינו שאומר אעבוד אני בתחלה ואתה אחרי. כ\"מ. ותמיהני, דבגמרא מוכח דבניסת האומר מיירי, וכלומר שנתרצה לו, חייב אף הניסת ואפילו לא עבד, ולא דמי לניסת מעצמו דצריך שיעבוד. ועתוי\"ט:",
+                "אלך כו'. שמחוסר הליכה. אף על גב דאיכא למימר אדהכי הדר ביה. רש\"י:",
+                "נלך. אע'. פ שכלל עצמו עם אחרים דאיכא למימר הני אחרים לא אזלי ואיהו נמי לא ליזול. רש\"י:",
+                "וטעמא דבסקילה, דגטרינן הדחה הדחה ממסית. ואל תקשה דלגמר מנביא, דהך סיפא רבנן דס\"ל דנביא נמי בסקילה. ורישא (דמדיח עיר ונכיא) בחנק, ר\"ש היא, כדאיתא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "ר' עקיבא אומר. לכאורה נראה דר\"ע לאפלוגי אתא, ואיכא למימר דלתנא קמא אוחז ממעט מסקילה ולא ממלקות, דחייב משום לא תעוננו. ופליג ר\"ע ואמר פטור אף ממלקות אבל בגמרא מוכח דלאו לאפלוגי אתא וגם לת\"ק פטור אבל אסור. ולא קשיא לישנא דר\"ע אומר, דטובא איכא כוותיה. ועתוי\"ט:",
+                "לומר שאותו מעשה שנראה לבני אדם שעושה, לא עשאו באמת אלא שנדמה להם כך, אבל ודאי שעושה מעשה כדי לאחוז העינים. כ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואם תאמר, דלמא שנה שלפני גדלות, כדאשכחן במופלא הסמוך לאיש. ומפרש ר\"ת דהכא דריש, לאיש דמשמע גכור, כדכתיב וחזקת והיית לאיש (מה שאין כן בנדרים דאיש מרוחק מיפליא). ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אכל וכו'. ירושלמי לא גרס לה. וכן הר\"מ לא העתיקו בחיבורו. ופשוט הוא, דהא אינו בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין. ונשתבשו הספרים ממסכת ברכות. שבת. עירובין. ופסחים:",
+                "אכל כו'. לאתויי דבילה קעילית. כל משקה לאתויי דב�� וחלב. דתניא אכל דבילה קעילית. ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב. (משום יין ושכר אל תשת. ובכהן עסקינן). גמרא:",
+                "שאין כו'. דדלמא ממאכל אחרינא נמי קרי ליה זולל. ומיהו שלמה אהא אזהריה דממשיך טפי. זכר לדבר דבבשר מקרי זולל וביין מקרי סובא. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שניהם כו'. שנאמר ותפשו בו אביו ואמו. הר\"מ:",
+                "או בקולינו. רש\"י:",
+                "גמרא. ונ\"ל לפי שכן אתה מוצא בשנים שהשוה אותן הכתוב בדברים והצריכום ג\"כ שיהיו שוים במראה וקומה, והן שני שעירי יום הכיפורים. ועתוי\"ט:",
+                "ח\"ל רש\"י, ואיכא להפוכי לזכותא ולמדרש דבשעת הקול כו':",
+                "דבעינן עדים שהוכיחו ועבר, שאין אביו ואמו נאמנים להרגו דכתיב ע\"פ שנים עדים יומת המת. רש\"י. וכתב עוד מתרין בו לאו התראה גמורה הוא כו' אלא מוכיחין אותו. ועתוי\"ט:",
+                "ומשמע הוא שלקה בפניכם. רש\"י. ולא קשיא דלמא לסומין לחוד אתא, דלעולם לא מפקינן קרא ממשמעותיה דמשמע שמעידין אותו בפני בי\"ד ואומרין שזהו שלקה כו':"
+            ],
+            [
+                "הנאה כו'. שיש להם פנאי לעסוק בתורה ובמצות. רש\"י. כלומר ולא שיהיו שקטים גם מטרדת תורה ומצות:"
+            ],
+            [
+                "דחזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו, ואמר אם יעמוד כו'. ועתוי\"ט:",
+                "יש לו כו'. כחי הוא חשוב, ורציחה הוא אם יהרגנו בעל הבית. רש\"י:",
+                "ואע\"פ שניצול, פטור מן התשלומין. דקיי\"ל חייבי מיתות שוגגין כגון שלא התרו בהן אין משלמין ממון שעם המיתה אע\"פ שאין נהרגין. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בנפשן. דומיא דמתניתין דלעיל דניתן רשות להרוג הבא במחתרת שהוא כדי להציל. שבידוע שלהרגהו בא:",
+                "ונדרש מקרא ומסורת. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "דלא ניתן להציל בנפשו אלא מדבר שהוא ערוה ויש בה קלון ופגם לנרדף. רש\"י. דומיא דנערה המאורסה:",
+                "ואי כתב רחמנא חטא, הוה אמינא אפילו חייבי לאוין, כתב רחמנא מות כו' ולכתוב חטא מות ולא לכתוב נער נערה (שהרי הן בכלל), אין הכי נמי, ונער נערה חד למעוטי עכ\"ומז, וחד למעוטי בהמה. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הרוצח כו'. ילפינן להו בגמרא דבסייף. ועתוי\"ט:",
+                "וכבש כו' חייב. דאמר קרא או באיבה, לרבות את המצמצם, היינו כובש שצמצמו שם שלא יקום. גמרא. ומלת כבש עברית, כמו הגוים אשר כבש:",
+                "אעפ\"י שיודע שסופו להקיא. מיהו לאו מכחו מיית. רש\"י:",
+                "באבן כו'. הכא דפליגי באם יקום והתהלך כו' דכתיב בפרשת משפטים, ובאותה פרשה כתיב באבן או באגרוף. ורישא נסיב אבן או ברזל, כדכתיב בפרשת רוצח בפרשת מסעי:"
+            ],
+            [
+                "נתכוין כו'. היה עומד אדם אצל בהמה ונתכוין להרוג בהמה והרג אדם, פטור, משום דכי אתרו ביה התראת ספק הוא, אף על פי שקבל עליו התראה שאמר יודע אני שהוא בן ברית ועל מנת כן אני עושה שאם אהרגנו אני חייב מיתה, פטור, דשמא לא יהרגנו. רש\"י:",
+                "לנפלים. אנפלים לא מחייב, דכמאן דקטיל דמי. רש\"י:",
+                "דאם לא נתכוין למכות מיתה, התראת ספק היא, דהתרו בו אל תזרוק שמא תלך על לבו. רש\"י:",
+                "והתרו בו עליו, דהתראת ודאי הוא, והרג את זה, חייב, דאיכא התראה על בן ברית והוי מתכוין על בן ברית. ור' שמעון אומר כו', והאי דשביק ר' שמעון לסיפא בהדיא והדר אדיוקא דרישא, דלא תימא דר' שמעון פוטר אכולהו ואפילו נתכוין על מתניו והלכה לו על לבו. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "שלא להטריח בית דין. רש\"י:",
+                "לבת כהן. ור\"ש לטעמיה דס\"ל דארוסה ג\"כ בשריפה, ומדאפקה מארוסה בת ישראל שבסקילה ש\"מ כו'. גמרא:",
+                "למגדף כו'. שפושטין ידן בעיקר. ובת כהן לא יצאת אלא נשואה. ומכלל בת ישראל נשואה שהיא בחנק. רש\"י:",
+                "ר\"ש לטעמיה דס\"ל מדיחי עיר הנדחת בחנק, דדנין הדחה הדחה מנביא, ומצינו לאנשי עיר הנדחת עצמן שהן בסייף, אמרת וכי איזה כח מרובה, כלומר איזה עון חמור, כח המדיח או בח הנדח, הוי אומר כח המדיח, שמע מינה דחנק חמור מסייף. גמר':",
+                "שכן אנשי עיר הנדחת. שפושטים ידם בעיקר נדונין בסייף. וממדיחים אין להשיב, דרבנן סבירא ליה דמדיחי עיר הנדחת בסקילה כו' גמרא. ועיין תוספות יום טוב:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא ילפינן לה:",
+                "ה\"ק, שנמצאת עכשיו שהיתה תחלה כו':",
+                "ואף על גב דבאיסר מוסיף מודה ר\"י כדתנן במשנה ח' פרק ג' דכריתות, הכא בחמותו ונעשית א\"א אף על גב דמוסיף איסורא לעלמא שהיתה מותרת להם קודם שנעשית א\"א ובמגו תאסר נמי עליו בא\"א, תרי קטלי לא מצית קטיל ליה ונדון בחמורה שהיא בחמותו. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "דגברא בר קטלא הוא בידי שמים, וקרובי הוא דלא מקרב קטלי'. וכיון דקא מוותר ליה לנפשיה לעבירות של כרת, מקרבים ליה לקטלה עלויה. ורמיזא בקרא דכתיב תמותת רשע רעה. פרש\"י מי שהוחזק רשע תמיתתו רעתו, אלמא מוחזק רשע בר מיתה הוא. ורמיזה הוא דהוהי. ועיקרא דמלתה דכיפה הלכה למשה מסיני היא:",
+                "גמרא. אבל של שתים ושל שלש כריתות איסורי הוא דקא טעים. כלומר אינו מוותר עצמו לכרת אלא שרוצה לטעום כל האיסורים:",
+                "דכיון דשנה הוחזק דשוב לא יתיסר וכרבי אתיא דקים ליה דבתרי זימני הוי חזקה:",
+                "ואין לו שם מקום להתפשט ולו לישן. הר\"מ. וכיפה מלת ארמית. ונתת אותו אל המהפכת מתרגמינן כפתא:",
+                "ההורג כו'. ואין עושין זה לשאר מחייבי מיתות ב\"ד, אלא אם אינו חייב מיתה פוטרין אותו. שאע\"פ שיש עוונות חמורות משפיכות דמים אין בהן השחתת ישובו של עולם כשפיכות דמי, אפילו ע\"ז ועריות ושבת אינן כשפיכות דמים, שאלו הן בין אדם למקום, אבל ש\"ד מעבירות שבין אדם לחבירו, וכל מי שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור, ואין כל מצות שעשה כל ימיו שקולים כנגד עון זה ולא יצילוהו מן הדין כו'. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כלומר שהקסוה הוא שם מושאל:",
+                "קנאין כו' גונב קסוה, רמיז ליה קרא, ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו. ופירש\"י כבלע לשון גנב שמבליעין ומחביאין. ורמז בעלמא הוא כו'. והמקלל בקוסם, דמחזי כמברך את השם. גמרא. ובועל כו' דהא אשכחן דבר כרת הוא, יכרת ה' לאיש:",
+                "כמו לך פגע בו (מ\"א ב') רש\"י:",
+                "אם הוא כהן. רש\"י:",
+                "לב\"ד. כלומר להלקות בדין, לאו שיש בו חיוב מיתה בידי שמים, אלא מוציאין כו' ואין ממחין עליהם. הר\"מ:",
+                "חוץ כו'. דבהר הבית מותרים טמאי מתים ומת עצמו:",
+                "דבמאתים וחמשים איש (בשרופים דקרח) כתיב. רש\"י. ור\"ע סבר אין דנין יומת מימות כו' גמרא:",
+                "וא\"ת ותיפוק ליה שנכנס למקדש דבכרת. וי\"ל שנטמא בפנים ולא שהה כשיעור אלא בא בקצרה והפך בצנורא. תוספ'. ועתוי\"ט אמאי לא חשיב נמי פרומי בגדים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כל. ועתוי\"ט שהאריך בסידורו של פרק זה לפרק אלו הן הנחנקין:",
+                "ארץ. זו משל, כלומר ארץ החיים, והיא העולם הבא. הר\"מ:",
+                "אין כו'. שכופר במדרשים דדרשינן בגמרא מניין לתחיית המתים מן התורה. ואפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחית המתים מן התורה מה לו ולאמונתו, ובי מהיכן הוא יודע, הלכך כופר גמור הוא. רש\"י:",
+                "ובמשנה כהן גדול פ\"ה דאבות התיר בבית הכסא ובמרחץ:",
+                "המכה. נ\"ל דרבותא הוא אף שיש מכה שאין בה חולי כל הגוף. וכ\"ש כשחולה כל גופו:"
+            ],
+            [
+                "ירבעם כו'. בגמרא יליף להו מקראי:",
+                "בלעם כו'. בגמרא יליף להו מקראי, לבד מאחיתופל דלא אתפרש בגמרא. ונ\"ל מדכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ודרשוהו בגמרא על דואג ואחיתופל, מכלל דשוים הם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בדין. לעוה\"ב שאחר התחייה. וכענין שנאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. ומנא אמינא לה דמתניתין בדין זה מיירי ולא בדין שאחר המות, שכן פירש\"י לקמן אבל עומדין בעדת רשעים, שחיין ונדונין:",
+                "עומדין כו'. משום דלית בהו שום מעוטא ודור הפלגה נמי עומדין בדין ולא הוצרך למיתנייהו. ודנקט לה הכא משום ר' נחמיה:",
+                "אלו ואלו. אנשי דור המבול ואנשי סדום. ובחדא פליג. רש\"י:",
+                "דור המבול. דכתיב כי רבה רעת האדם. חטאים, אנשי סדום דכתיב בהו רעים וחטאים לה' מאד:",
+                "י' השבטים. שהגלה סנחריב שנאמר וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי. מדי. רש\"י:",
+                "אין כו'. לא בבניהם ובני בניהם קאמר אלא אותן שגלו עצמן אין להם חלק, שרשעים גמורים הם. אבל בניהם והדורות הבאים זוכין ומזכין. רש\"י. כדמוכחי קראי בסוף יחזקאל. ועיין תוספות י\"ט:",
+                "וישליכם: משמע שיהו כולם גולין במקום אחד אל ארץ אחרת. והיינו י' השבטים שהגלם סנחריב והושיבם במקום אחד כדאמ' שהוליכם למדינות אפריק\"א. אבל שני השבטים לא גלו במקום אחד אלא נתפזרו בכל ארצות, ועליהם הוא אומר אשרקה להם ואקבצם. רש\"י:",
+                "מאפיל. בבקר, ובצהרים מאיר. א\"נ בערב אפל והולך ולמחרתו מאיר. אף עשרת השבטים עתידין לחזור להיות להם חלק לעוה\"ב. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אין להם כו'. ומ\"ש משאר מחויבי ב\"ד שיש להם חלק כו' כמ\"ש הר\"ב ריש פרקין, וכן משמע בסוף פרק ו' נתאכל הבשר כו' ע\"ש בהר\"ב והתם על כל הרוגי ב\"ד קאי. הא מילתא מתרצה דהא דתנן הכא שאין להם חלק כו', ה\"מ דלא איקטיל, אבל אם דנו אותם והרגום יש להם כו'. ועתוי\"ט:",
+                "אנשים כו'. דתנו רבנן, יצאו אנשים, אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים. גמרא:",
+                "ב' עדים. ילפינן לה בגמרא:",
+                "לאו משום שאין דנין שנים ביום אחד כדתנן בפ\"ו מ\"ד. דהא אמרן התם דבמיתה אחת ובעבירה אחת דנין כו'. אלא משום דנפישי עדים לכל אחד ואחד ואין פנאי לחקור כל אחד ואחד ביום אחד, מרבין להם בתי דינין כדי שיקובל עדותן ביום אחד ויוגמר דין כולם ביום אחד ואי אתה מענה את דינן. רש\"י:",
+                "כדתנן בפ\"ק מ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "גמרא, ורמינהו, וכמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר יב\"ח, אמר רבא לא קשיא, הא למהוי כבני מתא לתת לצרכי העיר, הא למיהוי מיתבי מתא סגי בשלשים יום, קרינן בהו את יושבי העיר ההיא:",
+                "צדיקים כו'. והם שאר יושבי העיר שלא הודחו עם רובה. הר\"מ:",
+                "אובדין. בגמרא, אותה, פרט לנכסי צדיקים שחוצה לה. כל, לרבות שבתוכה. אמר ר' שמעון מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה יאבדו, מי גרם להם שידורו בתוכם, ממונם, לפיכך ממונם אבד. גמרא. ועתוי\"ט ות\"ח:"
+            ],
+            [
+                "עושין כו'. דרחובה דהשתא נמי משמע. גמרא:",
+                "יפדו אם הם בדק הבית:",
+                "מפני שהן נכסי שמים וקדושתן קדושת הגוף. הר\"מ. כלומר ולא דמי להקדשות דתנן בהם יפדו דאותן הן דבדק חבית שאין להם אלא קדושת דמים. ועתוי\"ט, ות\"ח:",
+                "לא דקיי\"ל הכי, אלא אפילו למאן דאמר דממון ישראל הוא קאמר:",
+                "יגנזו. ולא סגי להניחם שירקבו כמו בתרומה, משום דמע\"ש וכן כתבי הקודש הכל מותרין ונהנין בהן, חששו שאם יניחום שיהנו מהם. מה שאין כן תרומה דליתא אלא לכהנים, וכהנים זריזין הן ולא יהנו ממנה:",
+                "שהרשעים. מאן רשעים גנבי. גמרא דף קי\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "המכה כו'. דכתיב ומכה אביו ואמו מות יומת. וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. גמרא. וכן בכולם כתיב מיתה סתם:",
+                "ממרא. כמו ממרים הייתם. רש\"י:",
+                "חבורה. ואימא אע\"ג דלא עביד ביה חבורה כתיב במכה בהמה נפש (דמשמע דם דהוה חבורה. רש\"י) ואם אינו ענין לבהמה דהא אי נמי הכחישה באבנים (דלא עשה חבורה) חייב, תנהו ענין לנפש אדם (דהיינו אביו). גמרא. ותמיהה לי, דלא כתיב נפש בבהמה אלא בהורגה ולא בהזיקה כדמוכחי קראי סוף פרשת אמור. ובמכילתא דרשי הכי, ומה אם מדת נזקין מרובה אינו חייב עד שיעשה בה חבורה (דאי לאו הכי אין כאן נזק) מדת עונשין מעוטה לא יהיה חייב עד שיעשה בה חבורה כו':",
+                "אבל אי לאו הכי הוה אמינא נילף ממקלל בהיקש. עיין תוי\"ט:",
+                "לרשותו. ונסתפקו התוספות אי הכא נמי הגביהו כמו שהוציאו דמי, או דלמא הכא שאני, דהא אשכחן לקמן דמכרו לקרובים פטור, דבעינן שיוציאנו מרשות אחיו, כל שכן דברשות בעלים לא מהני כלל:",
+                "והתעמר כו'. ות\"ק נמי בעי עימור, כדפירש הר\"ב. וכ\"ש מכירה דבה לית פלוגתא. ולא היה צריך להאריך להביא הכתוב כ\"ש ומכרו:",
+                "ואלא למעוטי מאי. וי\"ל דכיון דמ\"ם דמאחיו דרשינן ליה, א\"כ לא סגי דלא לכתוב מ\"ם אחרת לגופיה דקרא דגונב נפש מן, ולהכי כתב מאחיו משום המ\"ם. ור\"י לאו מ\"ם דריש אלא דממילא אמעיטו עבדים, דאינן בכלל אחיו. ועוד נראה לי, דאיצטריך אחיו, כדתניא ר\"ש אומר מאחיו עד שיוציאנו מרשות אחיו לאפוקי מכרו לקרובים דפטור. ולר\"י תרתי במשמע מאחיו. ועיין תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "רש\"י. ונראה שסברתם כדי לקרב הבתי דינין אל המקום היותר מקודש שבאפשר. ולפיכך פירש פתח הר הבית הוא הפתח אל העבר שלפנים ששם מתחלת עזרת נשים. ולא בפתח שאל העבר שבחוץ:",
+                "דרשתי כו'. לשון דרשה, כלומר לרבים בבית המדרש. ולשון לימוד, לתלמידיו שמשמשין לפניו בביתו. ועתוי\"ט:",
+                "אם שמעו כו'. ר\"ל אם הם יודעים אותו הדין ושמעו דין התורה בו יגידו כו'. עד שיגיע הדבר, לבית דין הגדול. ואם בית דין הגדול מקובלים בדבר ההוא יודיעום מה שהם יודעים מן הקבלה. ואם לא שמעו בו, ידונו בו כפי הסברות והיקשות התוריות הידועות אצלם עד שיסכימו כולם או רובם שהדין כך, ויאמרו להם שיתחייבו לעשות כן. הר\"מ. ולומר שהשני בתי דינין אינן רשאים להורות מלבם אלא מה שקבלו ושמעו יאמרו ולא זולת כו'. ואם כן אינו נעשה ממרא אפילו לא ישמע לדבריהם. וקשיא, אם כן מה הועילו במאמרם שע\"פ קבלתם כו'. ונראה לי, שזה הכריחו להר\"מ שבחבורו כתב בענין אחר כו'. וכתב הכ\"מ, נראה שהוא מפרש אם שמעו הזקן [וב\"ד] וקבלו לעשות כדברי אותו ב\"ד אומרים להם סברתם. ��\"כ. ועיין תוי\"ט:",
+                "חייב. ואפילו הוא אומר גם כן מפי הקבלה. והטעם, שהתורה חלקה להם כבוד, כמו שחייבה המקלל אביו ואמו מיתה לכבוד אביו ואמו. הר\"מ:",
+                "מסיים רש\"י למעוטי תלמיד. וכתבו התוספות ואין זה כשאר מופלא דבכל דוכתי. והר\"מ כתב, במופלא, ממי שלא יפלא ממנו אלא הדבר הנפלא הקשה:"
+            ],
+            [
+                "בדברי סופרים. לא שד' בתים הם מד\"ס ושמדברי תורה אפילו חמש דא\"כ היאך תחייבהו התורה מיתה מה שהוראת התורה עצמה היא כך אלא כל שאינו מפורש בתורה אף על פי שהוא דאורייתא דברי סופרים קרינן ליה כלומר שאלולי קבלו סופרים פרושו לא היינו מבינים אותו כך:",
+                "פטור. כשהודה בחיובו בהם, אבל הוא יבטל אותה. כמו שאמר לעבור על דברי תורה עד שיודה שהיא עבירה ולפיכך אינו חייב מיתת בית דין לפי שלא יהרג מי שבטל מצות עשה אבל אם אמר אין תפילין על דרך. כפירה יהרג מצד שהוא מין. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "כ\"ה הגירסא בזבחים דף ל\"ג. ועיין, באור תורה ובמנחת שי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אין ממיתין כו'. אבל דנין אותו בבית דין שבעירו. גמרא ועיין פרק קמא מ\"ה:",
+                "רש\"י. וצריך לפרש אלא מעלין כו'. כשהבית דין חוזר והתוספות הקשו והעלו דדוקא כשנגמר דינו קודם שגלתה דלאחר שגלתה בטלה דיני נפשות. ולי נראה דאלא מעלין אינו חוזר אלא על בית דין שבעירו:",
+                "דתניא, אל המקום, מלמד שהמקום גורם:",
+                "ר' יהודה אומר כו'. בגמרא, אמר לו ר\"י וכי נאמר יראו וייראו. והלא לא נאמר אלא ישמעו וייראו, למה מענין וכו':"
+            ],
+            [
+                "ומיהו להתראתו צריך שיהיו נביאים. ועתוי\"ט:",
+                "והמוותר כו'. המפקירם שלא חשש מה שאמר לו הנביא. רש\"י. ולשון הר\"מ שיקל ויעלים עין מדברי הנביאים ולא יעשה מצוותם על הדיוק והדקדוק:",
+                "ובגמרא לא אמרו בלשון הראשון קרי ביה, אלא דכתיב והיה האיש אשר לא ישמע וקרי ביה לא ישמיע אל דברי. וה\"פ דכתיב והאיש אש לא ישמע, היינו המוותר, שהוא משמעות הכתוב כמי שאינו שומע לדברי ה' שדבר הנביא בשמו. וקרי ביה לא ישמיע היינו כובש כו'. וקרי ביה לא ישמע אל דברי, כלומר פסקינן לקרא בסכינא חריפא ולא מתחיל לקרות והיה האיש, אלא אשר לא ישמע, ובנביא גופיה קאמר. ועיין תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בשם עכומ\"ז. שנאמר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים. גמרא:",
+                "מקדימין. כלומר אין להם לצפות מיתה אחרת, אלא משכימין לאותה שנגמר לה דינו של נידון. רש\"י. והתוספ' פירשו דלהכי קאמר מקדימין, כלומר ודאי אתה צריך להמיתם במיתה שרצו להמיתו, אבל ודאי אם אינך יכול, אפילו הכי נמי נמיתם בכל מיתה שנוכל. ועתוי\"ט:",
+                "ובועלה. נראה דה\"ק חוץ משכשהוזמו לבת כהן עם בועלה שגם בועלה נדון, דמתקיים בהו כאשר זמם לעשות לאחיו. אבל כשלא זממו לאחיו כגון שאין מכירין אותו או לא התרו בו כו' דהשתא אין לנו להקישם לו, דאה\"נ דמקדימין אותם לדין שלה. וזה נראה בלשון רש\"י והר\"מ. אלא שהתוספ' הוכיחו דאף על פי שאין דין בבועל, נדון בחנק. ולדבריהם צ\"ל דתנא מיסרך סריך בלישנא דריש פרקין, ונקט ובועלה אף על גב דלא איצטריך ליה הכא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nezikin/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Shevuot/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,366 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Shevuot",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה שבועות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "כר\"ע מ\"ה פ\"ג. גמרא:",
+                "שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו, כדמוכח לה בגמרא:",
+                "ודקרי להו ידיעות, פירש הר\"ב ברפ\"ב:",
+                "כר\"י דסוף פ\"ב. גמרא:",
+                "עיין מ\"ש ברפ\"ק דשבת. והא דסתם תנא ב' שהן ד' בפנים כו' וב' בו' בחוץ ואלו הכא לא תני אלא ב' שהן ד', מתרצים בגמרא, התם דעיקר שבת תנא חיובי ופטורי, הכא חיובי תנא ופטורי לא תני. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בתחלה כו'. בגמרא ילפינן להו ומסיק דידיעת בית רבו (שלמד בבית רבו שהנוגע בטומאה טמא) שמה ידיעה. פרט לנשבה בין הנכרים:",
+                "בפנים. שהרי הוא אומר בשעיר זה וכיפר על הקודש, מטומאה שבמקדש. יכול על כל טומאה שבקודש יהא שעיר זה מכפר, ת\"ל ומפשעיהם לכל חטאתם, חטאים דומיא דפשעים, מה פשעים שאינן בני קרבן, אף חטאים שאינן בני קרבן. ומנין ליש בה ידיעה בתחלה, פירש הר\"ב משנה דלקמן:",
+                "ג' שעירים נעשין לצבור ביוה\"כ, אחד מתן דמו לפנים, וחברו משתלח לעזאזל, ואחד קרב במזבח החיצון במוספין. והוא כתוב בפרשת פנחס עם שאר כל מוספי המועדות. רש\"י:",
+                "ויוה\"כ. הוא עצמו מועיל עם הקרבנות. שנאמר כי יום כפורים הוא. רש\"י:",
+                "שאע\"פ שאינו יודע שחטא, יש לו לדאוג. שכל השוגגים צריכין כפרה לכשידעו, אלמא קודם ידיעה ענושים הן. רש\"י:",
+                "וחדא מתרתי נקט. וה\"ה שנכנס למקדש:"
+            ],
+            [
+                "למסקנא דגמרא שכתבתי בריש מתניתין דלעיל, לא משכחת אלא בתנוק שנשבה בין הנכרים:.\n!",
+                "וא\"ת כיון שהוקשו זל\"ז יכפר כל אחד אדידיה ואדחבריה. ונפקא מינה לטומאה שאירע בין זה לזה, וא\"נ אי לא עבד חיצון. משני בגמרא אמר קרא אחת, כפרה אחת מכפר, ואינו מכפר ב' כפרות. אמר קרא אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה:"
+            ],
+            [
+                "גמרא, ונכפר נמי אפילו בשאר עבירות (כל חטא שלא נודע). תנא דר\"י הואיל וזה בא בזמן קבוע, (שעיר יום הכיפורים דחיצון) וזה בא בזמן קבוע, מה זה אינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו אף כו'. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "בגמרא עצרת [ויוה\"כ] דלא כתיב בהו ושעיר, מנלן. אלא א\"ר יונה אמר קרא אלה תעשו לה' במועדיכם, הוקשו כל המועדות כולן זה לזה. והא ר\"ח לאו מועד הוא, איברא כו' ר\"ח נמי איקרי מועד, דכתיב קרא עלי מועד כו'. ועתוי\"ט:",
+                "הרגלים. דאית ליה נמי הקישה דבמועדיכם דהוקשו כולן לדראש חודש מה דראש חודש במלתא דקדש מכפרי, אף דרגלים כו'. וכי תימא נכפרו אדראש חודש, ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה וגו', אותה נושא עון, ואין אחר נושא עון כו'. ועתוי\"ט:",
+                "על הטהור כו'. דאמר קרא ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה, והאי קרא בשעיר דר\"ח כתיב ויליף עון עון מציץ, מה להלן טומאת בשר שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף אלא על טומאת חלב דם ובשר שקרב בטומאה, אף כאן טומאת בשר כו'. ועתוי\"ט:",
+                "שוה. דיליף הקישא. דמועדיכם אף לחיצון דיום הכיפורים. דעדיפא ליה הך הקישא מהקישא דלפנימי. תוספ':.\n!",
+                "שהוא אינו מכפר כפרתן, כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות. והן אינן מכפרין כפרתו, אחת בשנה, כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה. גמרא:.\n!",
+                "משום דלר\"ש אלימא קושיא דחלוקים הם שעירי ר\"ח גם משעירי הרגלים להכי פריך ליה. והוא הדין נמי דהוה מצי למיפרך לת\"ק משעירי יוהכ\"פ עם שאר השעירים. ומסתבר נמי דמה שכתב הר\"ב וכן רש\"י, ר\"מ הוא דקא\"ל, לאו דוקא כו', אלא חכמים השיבו לו לר\"ש אליבא דר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מוסיף כו'. דלא דריש אותה נושא עון ואין אחר כו'. וסבירא ליה נמי דאתקוש רגלים לשעיר החיצון כו'. תוספ':",
+                "מוסיף כו'. ודרגלים לא מכפרי אדיוה\"כ, דס\"ל דרשא דאחת בשנה. ודיוה\"כ מוסיף, דאמר קרא וכיפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה, קרנותיו דמזבח הפנימי הוא דאינו מכפר ב' כפרות, הא דחיצון אפילו ב' כפרות. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ועל זדון כו'. ואע\"ג דאמרינן אחת כפרה אחת כו'. כבר כתבו התוספ' דאין זה ב' כפרות אלא \" מה שקרבן אחר מכפר. א\"נ, כפרה אחת לשוגג ואחת למזיד:",
+                "וכה\"א מלך מואב פשע בי. ואומר אז תפשע לבנה בעת ההיא. גמרא:.\n!",
+                "דליכא לפרושי דנודע לו שגגתו ששגג ודאי, דאם כן הו\"ל חייבי חטאת ואשמות ודאין, ותנן במסכת כריתות, חייבי חטאת ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכיפורים חייבין להביא לאחר יום הכיפורים אבל חייבי אשם תלוי פטורין. רש\"י:",
+                "עשה. בגמרא, היכי דמי אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה, אי דעביד תשובה כל יומא נמי כו'. ומסיק בדלא עביד תשובה, ורבי היא דס\"ל על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה ובין לא כו' יום הכיפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בבשר. שאם עשה תשובה יום הכיפורים מכפר, ואם לאו אין יוהכ\"פ מכפר. וזבח רשעים תועבה, בשאר יומי. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "א' כו'. בגמרא יליף ליה:",
+                "הכהנים. דהא כתיב בתר מעשה פר ושעיר וכפר על הקדש וגו'. והתוספ' כתבו דבשעיר הפנימי כתיב אשר לעם, ולא לכהנים, וחיצון אתקיש לפנימי. עתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "רש\"י. משמע שפירש כולה מתניתין בידיעה גמורה. שפירש וידע שנטמא כו'. והמדקדק יכול לפרש כולה מתניתין בידיעת בית רבו. תוספ'. ועיין פרק קמא מ\"ג. ועוד דע, שעם זה שצריך שתהא לו ידיעה שנטמא צריך ג\"כ שתהא לו ידיעה שזה מקדש ושזה קודש:.\n!",
+                "והיינו טעמא נמי דלא תני ד' שהם ח' והיינו עוד ד' ידיעות בסוף, דלא חשיב הני ידיעות דאיתנהו בכל התורה כולה שאין אדם מביא חטאת אא\"כ נודע לו שחטא. כדאיתא בגמרא:",
+                "בהדיא. אלא מרבויא דונעלם דרשינן לה בסוף פרקין:.\n!",
+                "ולא קשיא אמאי לא חשיב להו ולהוי שש, דמכיון דחשבינן ידיעת הטומאה דלקודש וכן דלמקדש, וכן ידיעת המקדש גם דלמקדש, אין להוסיף במנין ידיעות העלם שניהם יחד, כיון שכבר נמנו כל אחת בפרט:"
+            ],
+            [
+                "לעזרה. דבעזרה נאמר כרת לטמא הנכנס. כדאיתא במשנה ח' פ\"ק דכלים:.\n!",
+                "שעליו נאמר ויהי בישורון מלך. הר\"מ:.\n!",
+                "כלומר וכיון שאחיו כהן גדול היה אם כן היה שם אורים ותומים. והקשו התוספ' אע\"ג דאהרן היה בבנין המשכן וכי נשאלו באורים ותומים לעשות משכן, הלא קודם שנתכהן אהרן ע\"י המלואים נעשה המשכן:",
+                "רש\"י והר\"מ. ובסנהדרין פירש הר\"ב משום דמשה במקום סנהדרין הוה קאי. וטעמא דמסתבר היא, לפי שלא נמצא מינוי שבעים לסנהדרין כי אם בפרשת ��תאוננים והיה זה אחר שנעשה המשכן כו'. ולפירושם דהכא, צ\"ל דע' זקנים שנאמרו בסוף פרשת משפטים הם היו מיוחדים שבעדה לכל דבר שבקדושה כעין סנהדרין:.\n!",
+                "כלומר שאין טעם בדבר למה זו נאכלת ולמה זו נשרפת, אלא ע\"פ נביא ברוח הקודש עשו כן. דליכא למימר דחיצונה כי אתיא קדשה המקום והפנימית היא לא נפסלת ביוצא ושלכך נאכלת, דהא בלא הא לא סגי:.\n!",
+                "בגמרא, מאי גדולות, אילימא כו', אלא גדולות שבתודה ומאי ניהו חמץ. דחלות החמץ היו גדולות משל מצה (כדתנן רפ\"ז דמנחות):.\n!",
+                "פירש\"י, הוא מזמור של חנוכת הבית, לכך אומר אותו. ובגמרא מסיים שיר של פגעים עד כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך, וחוזר ואומר מזמור לדוד בברחו [מפני אבשלום בנו] ה' מה רבו צרי כו'. ועתוי\"ט:",
+                "וב\"ד כו'. למימרא דב\"ד קמי תודה אזלי, והכתיב וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה. ה\"ק ב\"ד מהלכין ושתי תודות מהלכות וב\"ד אחריהם. גמרא. כלומר דתני ב\"ד כו' והדר מפרש כיצד. ועתוי\"ט:",
+                "הפנימית. פליגי תנאי בגמרא, חד אמר זו כנגד זו היו מהלכות, כלומר ב' כהנים נושאים אותם זה אצל זה. והויא הפנימית הך דמקרב אצל חומה. וחד אמר זו אחר זו והוי הפנימית הך דמקרבה לבית דין:",
+                "אין חייבין. ה\"ק, הנכנס למקום פלוני והנכנס למקום פלוני והנכנס כו' כולם אין חייבין על המקום שנכנס כל אחד ואחד:"
+            ],
+            [
+                "בעזרה. בגמרא יליף לה אף לנטמא בפנים. ועתוי\"ט:",
+                "והשתחוה כו'. שעורין הללו הלכה למשה מסיני הם במי שנטמא בתוך העזרה. רש\"י:",
+                "וזו כריעה בעלמא. גמרא:.\n!",
+                "גמרא. ופירש\"י, מחייב משום שהיה. והדין עמו כו'. והא קמ\"ל דהשתחויה דכלפי חוץ בעי שהייה ואי לא, לא. אבל לא דבעי השתחויה על כל פנים. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "לא במהירות ולא באריכות. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שבנדה. דאמר קרא ותהי נדתה עליו, אפילו בשעת נדתה תהא עליו. גמרא. ועתוי\"ט:."
+            ],
+            [
+                "דאלו אשאר מחייבי קרבנות, מחייב ר\"א אפילו לא נודע לו באיזה חטא שחטא. כדתנן במ\"ב פ\"ד דכריתות. גמרא:",
+                "ר' עקיבא אומר כו'. ואיידי דבעי למכתב בהמה וחיה לדרשא כו', כתב נמי שרץ, כדתנא דבי ר' ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כר\"ע במ\"ה:",
+                "היכן כו'. ולא, והרי נמלה. בריה שאני. והרי הקדש שהוא חייב מעילה בשוה פרוטה ואפילו בפחות מכזית, ומשני הא בעינן שוה פרוטה שזהו שיעורו. והא מפרש דכולי עלמא מודו דמחייב בכל שהוא. מפרש נמי כבריה דמי. פירש\"י כבריה בשאר אסורים דמי. בריה טעמא מאי משום דחשביה, מפרש נמי איהו אחשביה דאסריה עליה. גמרא:",
+                "במדבר. כלומר מדבר ואוסר. דהא אשכחן שבועת העדות, אלא דהתם מדבר וחוטא הוא. וכן משכחת מגדף כו'. גמרא. ותוספ':.\n!",
+                "מפרש בגמרא דילפינן מקרא כו'. ואב\"א סברא, דא\"ל איניש לחבריה נטעום מידי ועיילי ואכלו ושתו. ובלשונם הוו קרי לאכילה טעימה. ואיצטריך סברא לקרא. דמהו דתימא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם, קמ\"ל. הר\"נ בשם בה\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "רש\"י. וכלומר והואיל ואי לאו דרחמנא אסרינהו היו ראוין לאכילה, הלכך יש כאן מקום חיוב, וכדמסיק לקמן דהיינו בכולל כו'. ועתוי\"ט:",
+                "קונם כו'. צריך לפרש במידי דלא משועבד לה:",
+                "אכל. וצריך שידע כן בשעת השבועה, דאל\"כ הויא נדר ש��גה, ונדרי שגגות מותרים כדתנן בפ\"ג דנדרים מ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "שאתן. מאי אתן. אילימא צדקה לעני, מושבע ועומד מהר סיני הוא, שנאמר נתון תתן, ותנן לקמן נשבע לקיים את המצוה ולא קיים, פטור. אלא מתנה לעשיר. גמרא:.\n!",
+                "ואפ\"ה רגילות לפרש בכלל ופרט וכלל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "המצוה כו'. אמר רחמנא להרע או להטיב, אמנם הוא מחייב בשבועה על דבר שאי אפשר בו שייטב במקום להרע או ירע במקום להטיב, והם דברי רשות. הר\"מ. וכלומר דאלו בדבר מצוה כשישבע להטיב ולאכול דבר אסור, הוא מירע לנפשו. וכשישבע להרע שלא לאכול חמץ בפסח, הוא מטיב לנפשו:",
+                "שלא כו' שאם כו'. דאם ישבע לבטל מה שנשבע עליו מהר סיני, ליכא ק\"ו לחייביה כשלא יבטל, אלא יעשה כמושבע כו', ולפיכך בזה אף ר' יהודה בן בתירא מודה:."
+            ],
+            [
+                "פירוש, דהכי משמע, שלא אוכל שיעור אכילה מככר זו. ולא נקט ככר זו אלא למשרי נפשיה באחרינא. כ\"מ בשם הריטב\"א:.\n!",
+                "וכתבו התוספ'. נראה כיש ספרים דלא גרסי שלא אוכלנה שלישית, ואפ\"ה שמעינן שאם נשאל כו', מדקתני אינו חייב אלא א' ולא קתני חייב אחת:",
+                "זו כו'. למעוטי אוכל ולא אכל, ממלקות, שאין בו מעשה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "של אבן כו'. אבל של זהב לא שכיח. הלכך לא אפיך נמי למתני על העמוד של זהב כדמפיך על האיש וגו':.\n!",
+                "בגמרא. וכתבו התוספ', פירש, בשבועה. וכתב הר\"ן דטעמא דאין שבועת ביטוי ואין הפירות נאסרין עליו, ואפ\"ה לקי, משום דהא ודאי לא נתכוין זה לאסור הפירות, שאם היה מתכוין לכך הוה ליה לאסור בלא שום תנאי, שהרי עכשיו ג\"כ פירות אסורים עליו, ולמה תלה נדרו בדבר שאינו, אלא ודאי לא נתכוין אלא לקיים שראה אותו דבר, ומשום הכי לוקה משום שבועת שוא. ולדבריו כל פירות לאו דוקא, אלא ה\"ה חד פירא, וכן במ\"ב פ\"ג דנדרים כתב הר\"ב ככר זו. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "בגמרא, בטרוף. ופירש\"י, שיש בו חריצים כקורת בית הבד. כך ראיתי נחש מנומר. ועתוי\"ט:",
+                "היינו דבר שאי אפשר. רש\"י. ולדבריהם מתניתין ה\"ק, שלא נעידך היינו נשבע לבטל כו'. ועתוי\"ט:",
+                "זו כו'. למעוטי אכלתי ולא אכלתי דחייב קרבן. ור\"ע היא דריש פרקין. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "שוא. תימה, דשניהם שבועת ביטוי. דשבועה שאוכל היינו כזית, כמו שבועה שלא אוכל. ושלא אוכלנה היינו שלא אוכלנה כולה. ושמא יש לחלק בין אוכל לשלא אוכל. תוספ':.\n!",
+                "שהרי יצאתה שבועה לשוא על דבר שא\"א לו, ומאותה השעה הוא עובר, אפילו קיים שבועתו. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "דתנן לקמן אחת זו ואחת זו כו'. וילפינן לה מדכתיב ואמרה האשה אמן אמן. גמרא. ופירש הר\"נ, דאי לא דמיא כמוציא שבועה אמאי מבדקה, אפילו מושבע מפי אחרים אין כאן, שהרי לא אמרה כלום אחר שבועה. דלא דמי למשביע עדים שכופרים אחר השבועה ואומרים אין אנו יודעים כו'. אלא ודאי כמוציא שבועה מפיו דמי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שבועת כו'. שבועה לא כתיב בהדיא בקרא. אלא ילפינן מקול, כמ\"ש בריש מתניתין דסוף פרקין:.\n!",
+                "כלומר, אף על גב דאינו בר מלקות, שניתק לעשה דהשבון:.\n!",
+                "מכלל דמלך מדאורייתא אינו כשר להעיד והכי איתא בהדיא בגמרא דממעטינן משחק בקוביא וכל שכן מלך. וכלומר שהוא מדאורייתא. ופירש רש\"י, דכתיב שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך. והבא להעיד צריך לעמוד לפני הדיין ודרך בזיון הוא לו. ולפ\"ז אף במלכי ב��ת דוד איירינן דאינן ראויין להעיד. ועיין תוי\"ט:",
+                "מפי עצמו. דיליף לה מגזרה שוה דתחטא תחטא מפקדון. וסבר דון מינה. ומינה כלומר, דדיינינן מינה לחייבו אף מפי עצמו, ומינה כי התם דמחייב בין בב\"ד בין שלא בבית דין. דנשבע על שקר כתיב, משמע בין בבית דין בין שלא בבית דין. רש\"י:.\n!",
+                "וכן אם ענה אמן אחר השבועה. רש\"י:",
+                "אף על גב דאל ענה אמן. שכן הוא אומר ושמעה קול אלה אם לא יגיד ונשא עונו:.\n!",
+                "שנאמר ושמעה קול אלה:",
+                "בין כו'. דסבירא ליה דון מינה ואוקי באתרה. כלומר, לאחר שהבאת מפי עצמו לשבועת העדות מפקדון, אוקי באתרה בדין הכתוב בשבועת העדות, דמפי אחרים שמשפטו דוקא בבית דין, ה\"נ מפי עצמו שהבאת אינו אלא בבית דין:"
+            ],
+            [
+                "ממילא שיודע לו עדות. דאי לאו הכי אינה אסורה. והיינו זדון העדות. ועיין תוי\"ט:",
+                "רש\"י. ותמהו התוספות, דתיפוק ליה דבקושטא קא משתבעי. ותירץ הר\"ן, דרש\"י הכי קאמר שבאותה שעה שנשבעו אין אנו יודעין, יודעין היו אלא שלא היו מתכוונים לשום לב, אבל לא היו צריכין ידיעה אחרת, ונמצא מה שנשבעו אין אנו יודעים לא נשבעו על האמת, שאלו היו שמים לב באותה שעה יודעים היו, שהרי מיד כשנתיישבו נזכרו בלא שום חידוש ידיעה, ואפילו הכי כיון שהיו סבורים לישבע על האמת, פטורים, משום דאנוסים היו כו'. אבל ודאי דה\"ה וכ\"ש כשסבורים שמותרים לגמרי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאמרו. בלא שבועה, אין אנו כו', וא\"ל משביע אני עליכם שיהא אמת מה שאמרתם, ואמרו אמן, חייבים. אבל אם שתקו אחר השבועה, אין כאן קבלת שבועה. רש\"י. ונראה מלשונו דדוקא שתקו, אבל כפרו ואמרו אין אנו יודעים כו' חייבים. ומיירי בבית דין. ומתניתין אפילו כרבנן. ואמן לאו דוקא. ולא נקטו אלא כדי לקצר. וכ\"כ התוספ' ועיין בסמוך (אות יג):",
+                "חוץ לבית דין. אתיא נמי כרבנן, דלרבנן נמי לא בעינן שבועה בבית דין, אלא הכפירה. דאהגדה דוקא קפיד קרא דלהוי במקום הראוי להגדה. תוספ':.\n!",
+                "ורישא דתני הרי אלו חייבין, ולא אמרינן דהוי כפירת דברים בעלמא כיון דכבר אמרו אין אנו יודעים כו' ושוב אין יכולין לחזור ולהודות נראה לי משום דלא קפדה התורה אחוזר ומגיד אלא בתר שבועה. דאם לא יגיד, בתר ושמעה קול אלה כתיב. והטעם מפני שדרך העדים להשמט שלא להעיד, וכשאומרים בתר שבועה יודעים אנו, אין זה חוזר כו'. עוד נראה לי, דאין אנו יודעים לא מקרי מגיד כלל, דהא לא הגידו כלום, והכא לאו משום חוזר ומגיד אייתינן עלה, אלא משום דכפרו בתר שבועה שוב לא מצו משוו נפשייהו רשיעי לומר יודעים אנו. ובהכי מיתרצה אמאי נקט רישא במושבע מפי עצמו, דלאשמועינן הך רבותא נקט במפי עצמו. הר\"ן. כלומר דאלו הוה נקט במושבע מפי אחרים, לא היה יכול להתחיל אמרו אין אנו יודעים כו', לפי ששוב אח\"כ כשמשביען אין רגילות להשיב אלא אמן, וא\"כ לא הוה ידעינן רבותא זו:"
+            ],
+            [
+                "גמרא. דאי אפשר לצמצם. ופירוש תוך כדי דיבור, עיין בריש פ\"ד דנזיר. ולא שיהיה כל הכפירה תוך כדי דיבור שתתחיל תוך כדי דיבור. גמרא. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "דאע\"ג דקם לשבועה (ורוב בני אדם אין נשבעין לשקר והיה משלם), דבר הגורם לממון לאו כממון דמי. גמרא:",
+                "הכופר כו'. גמרא השתא בזה אחר זה דתרוייהו קא כפרי אמרת הראשון חייב ושני פטור, כפר אחד והודה אחד מבעיא. לא צריכא כגון שכפרו שניהם וחזר אחד מהן והודה בתוך כדי דיבור והא קמ\"ל ד��הו דתימא דהא דרישא תוך כדי דיבור מהני, הני מילי כפירה וכפירה, אבל כפירה והודאה אימא לא, קמ\"ל. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "שהיו יכולים לומר ידענו כי היה שם כת אחרת בשעת תביעתן. הר\"מ:.\n!",
+                "נשאו שתי אחיות ואינן כשרים בעדות אחת. וקשה גוססות דקאמר דמשמע דתרוייהו גוססות למאי, דבאחת סגי. וכתבו התוספ' דמיירי כגון שבשעת ראיית העדות היו רחוקים. דבעינן תחלתן וסופן בכשרות:.\n!",
+                "ולמדך שהגוסס הוי כחי לכל דבריו ואע\"פ שרובן למיתה. רש\"י והר\"ן. ועתוי\"ט:",
+                "בשתיהן. שאחר שמתו הנשים אז כפרה השנייה העדות גם כן. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שבועה כו'. שבועה זו איני יודע למה, דכיון שאמר הלה משביע אני עליכם מושבעין הם כו'. וי\"ל לרבותא נקט דאע\"ג דהוציאו הם עצמם שבועה מפיהם אפ\"ה אינן חייבין אלא אחת. ועתוי\"ט:."
+            ],
+            [
+                "גמרא, והא קמ\"ל. ופירש\"י ואיידי דתניא הא, תנא בהדייהו תשלומי ד' וה' ואונס ומפתה, דממון שאין משתלם בראש הוא, דומיא דחצי נזק שאין משתלם בראש. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "דקיי\"ל מודה בקנס פטור, הלכך לא הוה אלא גורם לממון דאלו הודה היה פטור, ולאו ממון הוא. גמרא:.\n!",
+                "דמסתמא ממונא קא תבע ולא קנס שאם הודה לא ישלם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאיני כו'. נקט לה בלשון חיוב ובלשון שלילה:",
+                "פלוני כו'. משנה יתירה היא, דהא אפילו מנה לפלוני כו' תנן במי\"ב דפטור. אלא הא קמ\"ל דדוקא שפלוני כהן פטור בכל ענין, דלא שייך בה הרשאה. אבל מנה כו' זמנין דחייב כגון בהרשאה. גמרא. ומינה דה\"ה סיפא שאנס כו', דהוי נמי משנה יתירה, בבא בהרשאה איירי. וזהו שכתב הר\"ב (וכ\"כ רש\"י) ובגמרא מוקי לה בבא בהרשאה. ועתוי\"ט:."
+            ],
+            [
+                "ואפילו הוא עני אינו חייב לו אלא מטעם נדר ונמצא שאין עליו חיוב ממון בשום צד. שאין ב\"ד יורדין לנכסיו אם אינו רוצה לקיים נדרו. אלא שמנדין אותו או מכין אותו עד שיקיים מוצא שפתיו. נראה לי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "הקשה הרמב\"ן, למה לי למתני הכי, פשיטא, דאי משום קרובים כו' הא תנן בריש פרקין, ועד. מפי עד תנן בפ\"ד דסנהדרין מ\"ו כו'. ותירץ דאשמעינן אם האמינן הנתבע על עצמו שאם ידעו יבואו ויעידו, אפ\"ה פטורין, כיון שמן הדין אינם נאמנים. ונסתייע מהירושלמי. וכן משמע בגמרא דידן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "פטורים. כשלא בא בהרשאה. דהא במ\"ז דייקינן בגמרא דבא בהרשאה יכול להשביעם ומתחייבים בהשבעתו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "משביע. דקרא ושמעה קול אלה כתיב, ובגמרא ילפינן דאלה היא שבועה. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "גמרא דאי לאו הכי מאי קאמר. ופרש\"י, בשבועה מזכיר את השם באחד מכל הלשונות הללו. וכלומר שם או כינוי. כדאמרינן בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "בחנון כו'. דהוי כמי שנשבע בו יתברך. אע\"פ שאין אלו שמותיו אלא כינויין בעלמא. היינו טעמא דבמי שהוא חנון במי שהוא רחום קאמר. ולא דמי לנשבע בשמים וארץ, דכיון דליכא מידי אחרינא דאיקרי רחום וחנון, ודאי במי שהוא חנון במי שהוא רחום קאמר. הכא דאיכא שמים וארץ בשמים ובארץ קאמר. ועתוי\"ט:",
+                "חייב. דת\"ר ונוקב שם ה' מות יומת, יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד בלבד, מנין לרבות את הכנויין, ת\"ל איש כי יקלל אלהיו כו', מ\"מ, דברי ר\"מ. ומהכא שמעינן דפלוגתייהו בשם המתברך. וכ\"נ מלשון הר\"ב בסמוך. ולפיכך לשון בכולן דתנן, כמו לכולן. וכן מ\"ש הר\"ב וכ\"כ הר\"מ, באחד מהם כמו לאחד:",
+                "יככה אלקים כו'. לשון רש\"י יככה ה' אלהים. וכן יככה אלהים גרסינן. ולדעתי ל\"ג ברישא אלהים כלל. אלא יככה ה'. וברש\"ל כתב וזה לשונו, הרי\"ף גרס בתרוייהו שם יו\"ד ה\"י, ולא אלהים. אכן גם גירסא זו ישרה. וקמ\"ל אף שזה קורא בתורה שם יו\"ד ה\"י והוא אומר וכן יככה אלהים אפ\"ה הוי אלה:",
+                "הכתובה. דהא כתיב בהן ככל אלות הברית. רש\"י:",
+                "פוטרין. פירש הרמב\"ן ז\"ל, דאע\"ג דבעלמא ס\"ל דמכלל לאו אתה שומע הן, הכא משום הכי פטרינן, דבעינן קרא כדכתיב ושמעה קול אלה, אבל לא ששמעה ברכה ונשמעה מתוכה קללה. הרמב\"ן והר\"נ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכלומר דאלו לא הודה, מי מחייבו קרבן. וה\"ה בשבועת העדות. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. ופירש הר\"מ דבא לומר דמפי עצמו חייב אף בלא טענת התובע. וכדאיתא בגמרא דף ל\"ב:",
+                "עד כו'. משום דמשבועת העדות גמרינן לה, וס\"ל דון מינה ומינה, והתם בב\"ד. רש\"י:",
+                "כיון כו'. דס\"ל דון מינה ואוקי באתרה. רש\"י:",
+                "רש\"י. ומשמע, הא שיש איסור בשבועה זו יודעים הם. וכדפירשו לענין שבועת העדות. וסמכו אדלעיל. וכן מ\"ש אבל זכור כו', ה\"ה התם, וסמך אדהכא:.\n!",
+                "דבכריתות ילפינן לה אכל האשמות. תוספ' והר\"נ:."
+            ],
+            [
+                "א\"ל תן כו' לאו דוקא שאמר לו כו' כדילפינן מוכחש בעמיתו כו'. ומ\"מ בעמיתו בעינן, דאע\"ג דהכחשה כל דהו אפילו בלא תביעה סגי, מכל מקום השבועה צריכה שתהא בפני עמיתו, א\"נ לפני המורשה. ועתוי\"ט:",
+                "משביעך. לאו שהתורה חייבתו בשבועה ולכך משביעו, שלא מצינו שיתחייב השומר שבועה מן התורה אלא כשהודה שהוא שומר ורוצה לפטור עצמו מחיוב התשלומין, אבל לא בכופר שהוא שומר. אלא אם השביעו והלה נשבע קאמרינן:",
+                "אמן. לרבנן דס\"ל מפי אחרים נמי חייב אפילו חוץ לב\"ד, הוי מצי לפרושי מפי אחרים אלא איידי דלעיל, תני נמי הכא בכהאי גוונא:"
+            ],
+            [
+                "היו כו'. בספרא נשנה נמי לענין עדות. וכן הוא נמי בר\"מ:.\n!",
+                "ר' אליעזר אומר כו', ר' שמעון אומר כו'. מסתברא דפליגי נמי אסיפא. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ופגם. והר\"מ כתב בושת ופגם וצער. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "גנבת כו'. שאף על פי שאינו משלם כפל בהודאה, משלם הוא את הקרן בהודאתו. הר\"מ. ולא התבאר בגמרא למאי צריכי לכל הני בבות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הדיינין. הא דלא נקט נוהגת באנשים ובנשים כדתנן לעיל גבי פקדון, נראה לי, משום דשבועת הדיינין היא עצמה שבועת הפקדון. ח\"ל הר\"מ, שדבר ברור וגלוי שכל הנשבע שבועת הדיינים או היסת בשקר, שיהא חייב משום שבועת הפקדון:",
+                "רש\"י. פירוש לפירושו, שאע\"פ ששבועת הפקדון הוא בטוען נאנסו או נאבדו או נגנבו, וכן שבועת ע\"א שבועת הדיינין נמי היא, הכי קתני, שבועת הדיינין של מודה במקצת צריך שתהא הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה. ולאו כל ששבועת הדיינין קתני. א\"נ, דשבועת הפקדון לאו דדיינין היא דשם אחר יש לה. וכן שבועת ע\"א כיון דלא נכתבה בהדיא ליתא בכלל זה. הר\"ן. וטעמא דעד אחד לא בעי שתי כסף, משום דכל ממון שב' מחייבין ממון עד אחד מחייבו שבועה:.\n!",
+                "וטעמא מפורש בירושלמי, שאמרו סוף מטבע כסף מעה, כלומר כיון שאמרה תורה כסף, כדכתיב כי יתן כו' כסף כו' ואי אתה מוצא מטבע כסף מוזכר בתורה פחות ממעה, כדמתרגמינן עשרים גרה, עשרים מעין, אין לך לחייבו בפחות ממטבע ��ו. ומקשה, ותהא מעה. כלומר מנין לך שיהיו שנים. ומפרק, או כלים, מה כלים שנים, אף כסף שנים. הר\"נ:",
+                "ורב הוא דאמר הכי בגמרא. ופירש\"י טענה דתנן במתניתין לאו אתחלת טענה קאי, אלא אכפירה שהוא כופר בטענת חבירו לבד הודאת הפרוטה, דבעינן שתהא תחלת הטענה ב' כסף ופרוטה. ויליף ליה בגמרא, דכסף למה לי (והוה דרשינן אף כל שנים) אם אינו ענין לטענה תנהו ענין לכפירה כו'. ונמצא שמה שכתב הר\"ב בתחלת המשנה שלא תהא הטענה, לא בא לדקדק בפירוש הטענה ממש. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "כדאשכחן באברהם דאתפסיה לאליעזר בברית מילה. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "לשון שימה. ששמו חכמים עליו שבועה. כמו אם ה' הסיתך:",
+                "אע\"פ שהיא נזכרת במשנה. הר\"מ:",
+                "בש\"פ. דמשנתינו בשבועת הדיינים ע\"י הודאת מקצת הטענה. כדפירש הר\"ב. ומסיים רש\"י, שלמדוה מאשר יאמר כי הוא זה. (דעירוב פרשיות כתיב כאן וכי הוא זה דכתיב בפרשת שומרים שדי אפרשת אם כסף תלוה) וכתיב עלה ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו, דהיינו שבועה. ועתוי\"ט:",
+                "פטור. דכי הוא זה משמע ממין הטענה:.\n!",
+                "ואליבא דשמואל מפרשינן הכי בגמרא, וס\"ל דטענה דמתניתין בתחלת טענה, ולא בעינן ב' כסף ופרוטה, והכא שתי כסף דוקא אמר, ולא שוה, ולכך פטור, דמה שטענו לא הודה לו. וכיצד אמאי דסמיך ליה קאי, דאם אין ההודאה כו'. אבל לרב, שוה קאמר. וכיצד ארישא קאי. וקשיא להר\"ב דמפרש לרישא אליבא דרב, והכא (ובב\"מ פ\"ד מ\"ז) מפרש אליבא דשמואל. ועתוי\"ט:",
+                "כמשיב אבדה. שהיה יכול להעיז פניו ולכפור, ומדלא העיז הרי הוא כמשיב אבידה. רש\"י:."
+            ],
+            [
+                "שוחק היית בך שהיית שואלני מה שלא היה. רש\"י:",
+                "לשון רש\"י, כגון שאומר להר\"מ. ר\"ל, שפירש דבריו ואמר אין לך בידי מעולם. אבל אם אמר סתם אין לך בידי לא הוחזק כפרן, דמצי למימר אין לך בידי עתה קאמינא, שהרי פרעתיו לך. ומתרץ דבוריה הוי, ואין סותר דבריו הראשונים. הרא\"ש. ועתוי\"ט שאין כן דעת רב האי:.\n!",
+                "רש\"י. ופירוש לפרושו, שכשחוזר אח\"כ וטוען פרעתי אינו נאמן בשבועה כו', ואהא מסיים נמי דבשלא בבית דין, כלומר, שזה שאמר אין לך בידי היה שלא בבית דין, אם בא לבית דין וטוען פרעתי לא הוחזק כפרן, ונאמן. והטעם פירש הרא\"ש, דעביד איניש דלא מגלה טענותיו אלא בב\"ד:",
+                "שצריך כו'. כיון שא\"ל אל תתנהו לי אלא בעדים. מהא שמעינן דאפילו לאחר הלואה יכול המלוה לומר ללוה אל תפרעני אלא בעדים. דהא מתניתין לאחר הלואה הוא, וקתני בהדיא דחייב מפני כו'. והמגיד כתב הטעם, משום דעבד לוה לאיש מלוה. ועתוי\"ט:."
+            ],
+            [
+                "ואפילו לרב דס\"ל בסתמא שוה טוען, ליטרא שאני, דכיון דטוענו משקל, ודאי דוקא קתני. גמרא. ורש\"י:",
+                "וטריסית כו'. או או קתני. רש\"י:",
+                "שהכל כו'. בגמרא פרכינן לשמואל דאמר דוקא טוענו, אמאי חייב. ומוקמיה בשטוענו בדינר מטבעות. פירש ר\"ח, כלומר, טוען דינר זהב נתתי לך לתת לי בו מטבעות, והוא אומר לא נתת לי אלא דינר כסף לתת לך מטבעות ויש, לך בשויו בידי טריסית כו'. וקמ\"ל דפרוטות איתא בכלל מטבעות שא\"ל ליקח. ורב מפרש דה\"ק, שכל דין מטבע אחת היא, כלומר, דבכולהו שוה קאמר. ושאינו מטבע כגון ליטרא, לעולם דוקא קאמר. הרמב\"ן והר\"ן:",
+                "פטור. בפרק ח' דבבא מציעא משנה ב' כתב הר\"ב, אף מדמי שעורים. וטעמא, כתב הטור דחשיב כאלו הודה התובע שאינו חייב לו שעורים. וכתב א\"א הרא\"ש ז\"ל, דוקא כשא\"ל הל��יתיך חטין באותו יום ובאותה שעה, והלה אומר שעורים היו כו'. דאלת\"ה, פשיטא שהוא חייב. שאין אדם מוחל על שאר תביעותיו אם לא תבע אלא אחת:",
+                "מחייב. דלא בעי הודאה ממין הטענה. רש\"י. וכלומר דשבועה הוא דמחייבו. אבל מדמי שעורין אף הוא פוטרו, ולא פליג בהא ארבנן. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. ובין אדמון ובין חכמים ס\"ל דטוענו בקנקנים ג\"כ. ובהא פליגי, אדמון סובר טוענו חטין ושעורין והודה באחת מהן חייב. וחכ\"א פטור, דבעינן טענה והודאה בדבר אחת. גמרא בסוגיא דהכא. ובסוגיא דכתובות מפרש ליה בענין אחר כמ\"ש שם הר\"ב:.\n!",
+                "כדלקמן במשנה ה'. ומש\"ה נמי כשהודה בכלים פטור משבועה:",
+                "פטור. איצטריך, דלא תימא טעמא דפטור ברישא משום דהוי כטענו חטין והודה לו בשעורין. תוספ'. ופירש בחכמת שלמה דלא תימא דסבירא ליה דאפילו טענו בשני מינין והודה באחד הוי כמו טענו חטין והודה בשעורין דפטור:."
+            ],
+            [
+                "שלא יהא זה נוטל ממונו כשהוא קטן וילך לו בחנם כו'. החרש והשוטה אין נזקקין להם בו' לא לשבועה קלה כו'. הר\"מ:",
+                "תנינא כו'. ומשני, חדא לקטנים וחדא לגדולים. גמרא:,\n!",
+                "תנינא כו'. אצטריך, סד\"א הדיוט הוא דאדם עושה קנוניא על הדיוט, אבל הקדש דאין אדם עושה קנוניא על הקדש, קמ\"ל:."
+            ],
+            [
+                "דהוה מצי למימר שואל אינו משלם אונסין וגניבה ואבדה, דאתקש לשומר שכר. כדאיתא בגמרא:.\n!",
+                "וקשה, דבקרקעות נמי שייך שאלה, וכדאיתא סוף פרק ח' דב\"מ, ע\"ש. והנ\"י כתב, משום דסיפא ד' וה' לא קאי אלא אהקדשות, ובהקדש לא שייך שאלה:"
+            ],
+            [
+                "מחייב כו'. וא\"ת והא הילך הוא. י\"ל משכחת לה כשבצרן. הר\"ן. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "וא\"ת אמאי בעינן הודאה במקצת, והא כי הוא זה דמינה ילפינן דבעינן הודאה במקצת שדינן ליה אפרשת אם כסף תלוה. וי\"ל דלאו דעקרינן לגמרי מפרשה שכתוב בה, אלא עירוב פרשיות אמרינן, וקאי נמי אפרשת אם כסף. אמנם לדעת הרמב\"ם שאין אחד מהשומרים צריך להודות במקצת. וכן פירש\"י דעקרינן לה לגמרי מפרשת שומרים ושדינן אפרשת אם כסף. צ\"ע. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "דכיון דאדעתא למשקל זבנינהו נהליה, כבצורות דמיין, ודנינן בהו דין מטלטלין בכל מילי. כגון דין אונאה ושבועה וכיוצא בהן כו'. וגבי שומר היינו טעמא דכיון דלשמירה הן כשהן מחוברין לקרקע ואדעתא דהכי מסרינהו נהליה, הוה ליה כקרקע, דהא לאו למתלשינהו מסרינהו נהליה. טור בשם הר\"י הלוי. ונראה לי לדעת הר\"מ אפילו באין צריך לקרקע. ועתוי\"ט:",
+                "שבמדה כו'. נפקא לן ממשמעות דכי הוא זה. תוספ'. והר\"נ כתב, דבמכילתא מפיק ליה מכסף או כלים, מה כסף שדרכו לימנות אף כלים שדרכן להמנות. ועתוי\"ט:",
+                "לישנא דברייתא. ולאתויי טוענו בית זה מלא. דלא תימא דכיון דאמר בית זה מלא, וזה מחזיר לו חסר, נראה החסרון, והרי הוא כזה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון, קמ\"ל דלא, עד שיודה בדבר שבמדה. ועתוי\"ט:",
+                "חייב. לדידן דקיי\"ל הילך פטור. ע\"כ כשהרקיבו פירות מיירי כו'. ורישא דמה שהנחת כו' פטור ואע\"ג דהרי אנו רואין הפירות והודאתו ידועה. נראה לי דהיינו טעמא משום דבשעה שהודאה יוצאה מפיו בענין שתהא דבר שבמדה:."
+            ],
+            [
+                "ולא אמרינן שלא הודה לו שיתחייב לשלם לו אא\"כ שיחזיר לו משכונו וכל עוד שלא יוכל לחזור לו משכונו נמצא שלא הודה לו בשום חיוב, משום דמשכון לאו פרעון הוא ויכול המלוה לכוף ללוה שישלם ��ו חובו אע\"פ שרוצה לעכב המשכון אצלו בדמי שויו שאומר, ועובר בלא תחמוד כו', ואין הלוה נפטר מחיובו בכך, וחייב בבא לצאת ידי שמים לפרעו את העודף. הר\"נ:",
+                "פטור. אוקימנא בגמרא, במאמינו לוה למלוה שאינו ברשותו. שאם לא כן מתוך שצריך לישבע שאינו ברשותו נשבע נמי כמה היה שוה ע\"י גלגול. אע\"פ שבשיווי אינו מאמינו, היינו משום דלא קים ליה למלוה בגויה. ומלוה אינו מאמין ללוה, דמקיים ביה וסלף בוגדים ישדם, שאם היה נאמן וישר לא היו מצריכין לו מן השמים שיהא לוה. אבל לוה מקיים במלוה תומת ישרים תנחם, שאם לא שנאמן וישר הוא לא היו מעשרין אותו. וכתב הר\"ן, ובסיפא דרישא מחייבינן למלוה לישבע שאינו ברשותו ואע\"פ שמאמינו, שמא יוציא כו'. ועתוי\"ט:",
+                "שמא כו'. וא\"ת, ולמה לא שנה נמי הטעם דעיקר שבועה למה הוא דשמא נתן עיניו בה. תירץ הר\"מ לפי שזה הטעם כולל כל משכון. אבל שמא עיניו כו' אינו כולל כל משכון, שאם היה המשכון לשון זהב וכדומה, אין כאן טעם שמא, עיניו נתן בה. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "והקשה התוספ', וכי עבדינן תקנה לרשיעי. אלא טעמא שמא יוציא הלה הפקדון ונמצא שבועת לוה לבטלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "רישא דקרא, שבועת ה' תהיה בין שניהם וגו' ולקח בעליו [את השבועה] ולא ישלם, והאי לא ישלם קרא יתירה הוא, דכיון דכתיב אם לא שלח כו' ממילא משמע דלאחר השבועה לא ישלם, ואם אינו ענין כאן, תנהו למודה במקצת ועד אחד כו'. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "ואלו כו'. ואיכא עוד הנך דלקמן מ\"ז, ודפרק י' דב\"ק מ\"ז, ודפרק ח' דכתובות משנה ה'. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "ואי נמי שכרו בעדים אלא שאין עדים שעשה עמו מלאכה:.\n!",
+                "ואם תאמר הא לא חשדינן לבעל הבית דמשקר אלא ששכח, ואיך שייך מגו. יש לומר דהכי קאמרינן, ודאי קושטא קאמר שזוכר שפרעו, דאי מספקא ליה וטוען שקר שזוכר שפרעו, לא הוה אמר מלתא דידע דמספקי בה רבנן משום טרדא, והוה טעין דלא שכרו כלל. הר\"ן. ותוספ':.\n!",
+                "והיינו כדעת הרי\"ף, דבקציצה לא תקנו כלום אלא הניחו על דינו, דאם הוא מודה מקצת נשבע שבועה דאורייתא, ואם כופר בכל נשבע היסת. וטעמא, כיון דליכא כאן טעמא דכדי חייו. הר\"ן. ועתוי\"ט:",
+                "מקצת כו'. לר' יהודה לא תקנו שבועה ליטול, אלא במקום שיש שבועה על הנתבע, והפכוה חכמים על התובע באלו השנויים כאן. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "שלא ברשות. פירוש, שלא ברשות בעלים ושלא ברשות בית דין. המגיד:.\n!",
+                "דאי לאו הכי שלא ידעו העדים שהוציא כלל, אין בעל הבית נאמן בשבועה. דשמא לא הוציא אלא אבנים או צרורות כו':",
+                "נשבע ונוטל. דקנסו חכמים לגזלנים, כדי שלא ירבה היזק בני אדם. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הנחבל. קנס לחובל, כדי שלא ירבה היזק בני אדם והתגרותם. הר\"מ. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "דנשיכת שינים לאו חיכוך כותל הוא. רש\"י:.\n!",
+                "ולא קשיא דאם כן יתבעו לאותו אחר. דהכי קאמר שמא אחר עשה על פיו דנחבל, שאמר לו לחבול בו כדי שיתבע לזה. מידי דהוה דחיישינן שמא חבל בעצמו. והכי איתא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "העדות. הקשה הרשב\"א ז\"ל, מאן מוכח דעבר עליה במזיד, דלמא אשתלי ולא מזיד הוא. ולדידי לא קשיא דכל שהיה עדות קרוב כל כך דאי אפשר לתלות בו שכחה, לא אמרינן דלמא אשתלי. ובמודה שהזיד נמי משכחת לה, ולא אמרינן בזה אין אדם משים עצמו רשע, דהא הודאת ממון הוא, והודאת בעל דין כמאה עדים דמי. הר\"ן ועתוי\"ט:",
+                "להוציא שקר מפיו. רש\"י:",
+                "שכנגדו כו'. ולא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם, כמ\"ש הר\"ב פ\"ח דב\"מ מ\"ב, כדי שלא יפקיעו ממנו ממון, שמי שהיה רוצה היה מלוה לו פרוטה ויתבע כל אשר לו, ויהא מודה מקצת כמה שחייב, ויתחייב שבועה ומתוך שאינו יכול לישבע יקח כל אשר לו בלא שבועה לכך תקנו שישבע כנגדו. משא\"כ התם שזה שאינו יכול לישבע לא מחמת שהוא חשוד אלא עתה בתביעה זו אינו יכול לישבע מחמת המאורע, לא הצריכו לישבע שכנגדו. תוספ':",
+                "וכן פירש הר\"מ. ומסיים, ואין לו על אותו שתבעו זולת חרם סתם. והלכה כר\"מ ולא כר\"י דאמר יחלוקו. ע\"כ. הכי מסקינן בגמרא, דר\"י הוא דאמר יחלוקו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לא כו'. אלא בזמן שיש רגלים לדבר שבעה\"ב מודה שא\"ל תן כו'. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "לבני כו'. והא דקתני פועלים ובנים, רבותא אשמעינן, דלא תימה הא דחנוני מחויב שבועה היינו כשהמחה פועלים אצלו שהוא צריך לשלם נמי לפועלים, אבל היכא דאינו חייב לשלם אלא לחנוני בלבד, סלקא דעתך שיטול חנוני בלא שבועה, קמ\"ל. הר\"נ:",
+                "בסלע כו'. כלומר, בסלע שאתן לך תן להם מעות שיובל הפועל להוציא אותם בפרוטרוט:",
+                "והן כו'. ולא הוי כאומר הלותני ואיני יודע אם פרעתיך דחייב לשלם, דהכא כיון דמפסיד בעה\"ב, ס\"ל לת\"ק דתקנו רבנן שבועה שישבעו פועלים. הר\"נ:",
+                "אלו ואלו. באים לב\"ד לישבע שבועת שוא מביניהם, דלית בהו דאינו משקר. רש\"י:",
+                "שלא כו'. הר\"נ העתיק, אלא הוא נוטל בשבועה, לפי שאין חיובו ברור. והן נוטלין בלא שבועה, דהוה ליה כמנה הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך:"
+            ],
+            [
+                "ונתן לו. פירוש שהגביהן לוקח והניחן ברה\"ר. המגיד. אבל להר\"נ דלקמן אין נראה שהגביהן הלוקח. וכ\"נ דעת הר\"ב:.\n!",
+                "ואינו תובע ממנו אלא דמיהן. הר\"נ:",
+                "א\"ל כו'. פירוש חנוני טוען שמעשה שהיה כך היה, שבא אליו בעה\"ב ואין בידו דינר וא\"ל תן לי בדינר פירות ועכשיו אביא לך את הדינר ונתן לו את הפירות והוליכם, לתוך ביתו ואח\"כ חזר אליו ופרע לו את הדינר, ובעה\"ב טוען לא כי, אלא קודם שנתתי הדינר לא לקחתי פירות מעולם, ולא נתתי לך הדינר אלא בשביל אלו הפירות שהן ברה\"ר. הר\"נ:.\n!",
+                "וז\"ל הר\"ן, משום דטענתיה דחנוני מעליא בהו טפי, לפי שלדבריו אין לבעה\"ב שום דררא בפירות הללו. ובעה\"ב מודה לחנוני שהן שלו אלא שנתן לו הדינר בשבילן. הר\"ן:",
+                "לשולחני. ה\"נ שהמעות צבורין ומונחין ברשות הרבים:.\n!",
+                "משום דפירי עבידי דמרקבי, לא משהי להו. גמרא. והיינו טעמא דר\"י לא אמר בחנוני בההוא לישנא דאמר בשולחני, לפי שדרך החנוני להקיף אלא דהכא מודה החנוני שלא מכר בהקפה. הר\"נ ותוספ'. ובסיפא לא אמר כל שהאיסר כו', משום דלפעמים בעל הבית נותן איסר בפרוטות, ולא שייך למימר כל שהאיסר כו'. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "כשם. משום דתנינהו בפרק הכותב משנה ט', קתני כשם, וקאי אנשבעין ונוטלין דרישא. הרמב\"ן:.\n!",
+                "ולא דמי למשנה ד' דחזרה שבועה למקומה דמפרשינן שהנתבע ישלם, דהכא היינו טעמא דאמרינן כיון דתובע אינו יכול לישבע שיפסיד, משום שאין כאן פשיעה לנתבע כלל. אבל במתניתין דלעיל כיון שהנתבע אינו יכול לישבע מפני פשיעתו, ומדינא משלם, ואינו בדין שיהא חוטא נשכר, כשאין התובע יכול לישבע שיפטר. ואע\"פ שהתובע גם כן מפני חשדו אינו יכול לישבע, אינו דומה שבועת התקנה בעלמא לשבועת התורה שמחייבתו לשלם. הר\"נ:.\n!",
+                "בגמרא, משום דאיכא מאן דפליג אהאי דינא, הלכך אמרינן מאן דעבד ודן כו' מאי דעבד עבד:",
+                "ושלא מצינו כו'. שובר על שטר זה. רש\"י:",
+                "שאמר כו'. ותנא קמא סבר, דאפילו הכי אין נוטלין אלא בשבועה. דשמא להשביע את בניו אמר כן כדי לאחשבינהו. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "השותפין כו'. והוא הדין לשאר, שאם חלקו אינו יכול להשביען. הרי\"ף:",
+                "נתגלגלה. נתחייב לו הוה ליה למתני, אלא דתנא לשון, נופל על לשון מגלגלין עליו כו':.\n!",
+                "כדכתיב שמוט כל בעל משה ידו. רש\"י. ובגמרא, מנא הני מילי, דאמר קרא וזה דבר השמיטה, ואפילו דיבור משמטת. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "משלם כו'. ויש עליו שבועה שאינו ברשותו:.\n!",
+                "והאי דהדרה ותניה הכא, משום דבעי למתני חיובי ופטורי דקרבן שבועה דידהו, תנא ברישא חיובי ופטורי דממון דידהו, לפי שקרבן השבועה בחיובי ופטורי תלוי. בכך כו'. כדמפרש ואזיל אמר לשומר חנם כו':."
+            ],
+            [
+                "פירוש, מה שחייב על פקדון. אבל משום ביטוי, קיי\"ל כמאן דאמר בגמרא דחייב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וכן לשון רש\"י. דאילו אין כאן עדים על הגנבה, מאן מחייבו אטביחה ומכירה אע\"פ שיש עדים שטבח ומכר, אי לאו דאיהו אודי שגנג:. אימא דידיה טבח דידיה מכר. ועיין פרק ז' דב\"ק מ\"ב ובהר\"ב שם מ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "מת. ושלא מחמת מלאכה:",
+                "משביעך. אני. אע\"ג דלא פטר נפשיה במידי, משביעו לאמת דבריו. ואין לפרש שמשביעו שאינו ברשותו כו', דזה א\"צ לישבע שכדבריו כן הוא אלא שאינה ברשותו, וא\"כ מאי קמ\"ל, הא לא נשבע לשקר:"
+            ],
+            [
+                "הר\"ן העתיקו. ואפשר שהוא ל\"ג זה הכלל בתרא:",
+                "להקל כו' חייב. הא נשבע שלא להקל, אלא שמשנה בין מחובה לחובה בין מפטור לפטור, נעשה כנשבע להחמיר על עצמו ופטור:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nezikin/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Shevuot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,362 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Shevuot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Shevuot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "כר\"ע מ\"ה פ\"ג. גמרא:",
+                "שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו, כדמוכח לה בגמרא:",
+                "ודקרי להו ידיעות, פירש הר\"ב ברפ\"ב:",
+                "כר\"י דסוף פ\"ב. גמרא:",
+                "עיין מ\"ש ברפ\"ק דשבת. והא דסתם תנא ב' שהן ד' בפנים כו' וב' בו' בחוץ ואלו הכא לא תני אלא ב' שהן ד', מתרצים בגמרא, התם דעיקר שבת תנא חיובי ופטורי, הכא חיובי תנא ופטורי לא תני. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בתחלה כו'. בגמרא ילפינן להו ומסיק דידיעת בית רבו (שלמד בבית רבו שהנוגע בטומאה טמא) שמה ידיעה. פרט לנשבה בין הנכרים:",
+                "בפנים. שהרי הוא אומר בשעיר זה וכיפר על הקודש, מטומאה שבמקדש. יכול על כל טומאה שבקודש יהא שעיר זה מכפר, ת\"ל ומפשעיהם לכל חטאתם, חטאים דומיא דפשעים, מה פשעים שאינן בני קרבן, אף חטאים שאינן בני קרבן. ומנין ליש בה ידיעה בתחלה, פירש הר\"ב משנה דלקמן:",
+                "ג' שעירים נעשין לצבור ביוה\"כ, אחד מתן דמו לפנים, וחברו משתלח לעזאזל, ואחד קרב במזבח החיצון במוספין. והוא כתוב בפרשת פנחס עם שאר כל מוספי המועדות. רש\"י:",
+                "ויוה\"כ. הוא עצמו מועיל עם הקרבנות. שנאמר כי יום כפורים הוא. רש\"י:",
+                "שאע\"פ שאינו יודע שחטא, יש לו לדאוג. שכל השוגגים צריכין כפרה לכשידעו, אלמא קודם ידיעה ענושים הן. רש\"י:",
+                "וחדא מתרתי נקט. וה\"ה שנכנס למקדש:"
+            ],
+            [
+                "למסקנא דגמרא שכתבתי בריש מתניתין דלעיל, לא משכחת אלא בתנוק שנשבה בין הנכרים:.\n!",
+                "וא\"ת כיון שהוקשו זל\"ז יכפר כל אחד אדידיה ואדחבריה. ונפקא מינה לטומאה שאירע בין זה לזה, וא\"נ אי לא עבד חיצון. משני בגמרא אמר קרא אחת, כפרה אחת מכפר, ואינו מכפר ב' כפרות. אמר קרא אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה:"
+            ],
+            [
+                "גמרא, ונכפר נמי אפילו בשאר עבירות (כל חטא שלא נודע). תנא דר\"י הואיל וזה בא בזמן קבוע, (שעיר יום הכיפורים דחיצון) וזה בא בזמן קבוע, מה זה אינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו אף כו'. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "בגמרא עצרת [ויוה\"כ] דלא כתיב בהו ושעיר, מנלן. אלא א\"ר יונה אמר קרא אלה תעשו לה' במועדיכם, הוקשו כל המועדות כולן זה לזה. והא ר\"ח לאו מועד הוא, איברא כו' ר\"ח נמי איקרי מועד, דכתיב קרא עלי מועד כו'. ועתוי\"ט:",
+                "הרגלים. דאית ליה נמי הקישה דבמועדיכם דהוקשו כולן לדראש חודש מה דראש חודש במלתא דקדש מכפרי, אף דרגלים כו'. וכי תימא נכפרו אדראש חודש, ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה וגו', אותה נושא עון, ואין אחר נושא עון כו'. ועתוי\"ט:",
+                "על הטהור כו'. דאמר קרא ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה, והאי קרא בשעיר דר\"ח כתיב ויליף עון עון מציץ, מה להלן טומאת בשר שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף אלא על טומאת חלב דם ובשר שקרב בטומאה, אף כאן טומאת בשר כו'. ועתוי\"ט:",
+                "שוה. דיליף הקישא. דמועדיכם אף לחיצון דיום הכיפורים. דעדיפא ליה הך הקישא מהקישא דלפנימי. תוספ':.\n!",
+                "שהוא אינו מכפר כפרתן, כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות. והן אינן מכפרין כפרתו, אחת בשנה, כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה. גמרא:.\n!",
+                "משום דלר\"ש אלימא קושיא דחלוקים הם שעירי ר\"ח גם משעירי הרגלים להכי פריך ליה. והוא הדין נמי דהוה מצי למיפרך לת\"ק משעירי יוהכ\"פ עם שאר השעירים. ומסתבר נמי דמה שכתב הר\"ב וכן רש\"י, ר\"מ הוא דקא\"ל, לאו דוקא כו', אלא חכמים השיבו לו לר\"ש אליבא דר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מוסיף כו'. דלא דריש אותה נושא עון ואין אחר כו'. וסבירא ליה נמי דאתקוש רגלים לשעיר החיצון כו'. תוספ':",
+                "מוסיף כו'. ודרגלים לא מכפרי אדיוה\"כ, דס\"ל דרשא דאחת בשנה. ודיוה\"כ מוסיף, דאמר קרא וכיפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה, קרנותיו דמזבח הפנימי הוא דאינו מכפר ב' כפרות, הא דחיצון אפילו ב' כפרות. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ועל זדון כו'. ואע\"ג דאמרינן אחת כפרה אחת כו'. כבר כתבו התוספ' דאין זה ב' כפרות אלא \" מה שקרבן אחר מכפר. א\"נ, כפרה אחת לשוגג ואחת למזיד:",
+                "וכה\"א מלך מואב פשע בי. ואומר אז תפשע לבנה בעת ההיא. גמרא:.\n!",
+                "דליכא לפרושי דנודע לו שגגתו ששגג ודאי, דאם כן הו\"ל חייבי חטאת ואשמות ודאין, ותנן במסכת כריתות, חייבי חטאת ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכיפורים חייבין להביא לאחר יום הכיפורים אבל חייבי אשם תלוי פטורין. רש\"י:",
+                "עשה. בגמרא, היכי דמי אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה, אי דעביד תשובה כל יומא נמי כו'. ומסיק בדלא עביד תשובה, ורבי היא דס\"ל על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה ובין לא כו' יום הכיפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בבשר. שאם עשה תשובה יום הכיפורים מכפר, ואם לאו אין יוהכ\"פ מכפר. וזבח רשעים תועבה, בשאר יומי. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "א' כו'. בגמרא יליף ליה:",
+                "הכהנים. דהא כתיב בתר מעשה פר ושעיר וכפר על הקדש וגו'. והתוספ' כתבו דבשעיר הפנימי כתיב אשר לעם, ולא לכהנים, וחיצון אתקיש לפנימי. עתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "רש\"י. משמע שפירש כולה מתניתין בידיעה גמורה. שפירש וידע שנטמא כו'. והמדקדק יכול לפרש כולה מתניתין בידיעת בית רבו. תוספ'. ועיין פרק קמא מ\"ג. ועוד דע, שעם זה שצריך שתהא לו ידיעה שנטמא צריך ג\"כ שתהא לו ידיעה שזה מקדש ושזה קודש:.\n!",
+                "והיינו טעמא נמי דלא תני ד' שהם ח' והיינו עוד ד' ידיעות בסוף, דלא חשיב הני ידיעות דאיתנהו בכל התורה כולה שאין אדם מביא חטאת אא\"כ נודע לו שחטא. כדאיתא בגמרא:",
+                "בהדיא. אלא מרבויא דונעלם דרשינן לה בסוף פרקין:.\n!",
+                "ולא קשיא אמאי לא חשיב להו ולהוי שש, דמכיון דחשבינן ידיעת הטומאה דלקודש וכן דלמקדש, וכן ידיעת המקדש גם דלמקדש, אין להוסיף במנין ידיעות העלם שניהם יחד, כיון שכבר נמנו כל אחת בפרט:"
+            ],
+            [
+                "לעזרה. דבעזרה נאמר כרת לטמא הנכנס. כדאיתא במשנה ח' פ\"ק דכלים:.\n!",
+                "שעליו נאמר ויהי בישורון מלך. הר\"מ:.\n!",
+                "כלומר וכיון שאחיו כהן גדול היה אם כן היה שם אורים ותומים. והקשו התוספ' אע\"ג דאהרן היה בבנין המשכן וכי נשאלו באורים ותומים לעשות משכן, הלא קודם שנתכהן אהרן ע\"י המלואים נעשה המשכן:",
+                "רש\"י והר\"מ. ובסנהדרין פירש הר\"ב משום דמשה במקום סנהדרין הוה קאי. וטעמא דמסתבר היא, לפי שלא נמצא מינוי שבעים לסנהדרין כי אם בפרשת מתאוננים והיה זה אחר שנעשה המשכן כו'. ולפירושם דהכא, צ\"ל דע' זקנים שנאמרו בסוף פרשת משפטים הם היו מיוחדים שבעדה לכל דבר שבקדושה כעין סנהדרין:.\n!",
+                "כלומר שאין טעם בדבר למה זו נאכלת ולמה זו נשרפת, אלא ע\"פ נביא ברוח הקודש עשו כן. דליכא למימר דחיצונה כי אתיא קדשה המ��ום והפנימית היא לא נפסלת ביוצא ושלכך נאכלת, דהא בלא הא לא סגי:.\n!",
+                "בגמרא, מאי גדולות, אילימא כו', אלא גדולות שבתודה ומאי ניהו חמץ. דחלות החמץ היו גדולות משל מצה (כדתנן רפ\"ז דמנחות):.\n!",
+                "פירש\"י, הוא מזמור של חנוכת הבית, לכך אומר אותו. ובגמרא מסיים שיר של פגעים עד כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך, וחוזר ואומר מזמור לדוד בברחו [מפני אבשלום בנו] ה' מה רבו צרי כו'. ועתוי\"ט:",
+                "וב\"ד כו'. למימרא דב\"ד קמי תודה אזלי, והכתיב וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה. ה\"ק ב\"ד מהלכין ושתי תודות מהלכות וב\"ד אחריהם. גמרא. כלומר דתני ב\"ד כו' והדר מפרש כיצד. ועתוי\"ט:",
+                "הפנימית. פליגי תנאי בגמרא, חד אמר זו כנגד זו היו מהלכות, כלומר ב' כהנים נושאים אותם זה אצל זה. והויא הפנימית הך דמקרב אצל חומה. וחד אמר זו אחר זו והוי הפנימית הך דמקרבה לבית דין:",
+                "אין חייבין. ה\"ק, הנכנס למקום פלוני והנכנס למקום פלוני והנכנס כו' כולם אין חייבין על המקום שנכנס כל אחד ואחד:"
+            ],
+            [
+                "בעזרה. בגמרא יליף לה אף לנטמא בפנים. ועתוי\"ט:",
+                "והשתחוה כו'. שעורין הללו הלכה למשה מסיני הם במי שנטמא בתוך העזרה. רש\"י:",
+                "וזו כריעה בעלמא. גמרא:.\n!",
+                "גמרא. ופירש\"י, מחייב משום שהיה. והדין עמו כו'. והא קמ\"ל דהשתחויה דכלפי חוץ בעי שהייה ואי לא, לא. אבל לא דבעי השתחויה על כל פנים. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "לא במהירות ולא באריכות. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שבנדה. דאמר קרא ותהי נדתה עליו, אפילו בשעת נדתה תהא עליו. גמרא. ועתוי\"ט:."
+            ],
+            [
+                "דאלו אשאר מחייבי קרבנות, מחייב ר\"א אפילו לא נודע לו באיזה חטא שחטא. כדתנן במ\"ב פ\"ד דכריתות. גמרא:",
+                "ר' עקיבא אומר כו'. ואיידי דבעי למכתב בהמה וחיה לדרשא כו', כתב נמי שרץ, כדתנא דבי ר' ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כר\"ע במ\"ה:",
+                "היכן כו'. ולא, והרי נמלה. בריה שאני. והרי הקדש שהוא חייב מעילה בשוה פרוטה ואפילו בפחות מכזית, ומשני הא בעינן שוה פרוטה שזהו שיעורו. והא מפרש דכולי עלמא מודו דמחייב בכל שהוא. מפרש נמי כבריה דמי. פירש\"י כבריה בשאר אסורים דמי. בריה טעמא מאי משום דחשביה, מפרש נמי איהו אחשביה דאסריה עליה. גמרא:",
+                "במדבר. כלומר מדבר ואוסר. דהא אשכחן שבועת העדות, אלא דהתם מדבר וחוטא הוא. וכן משכחת מגדף כו'. גמרא. ותוספ':.\n!",
+                "מפרש בגמרא דילפינן מקרא כו'. ואב\"א סברא, דא\"ל איניש לחבריה נטעום מידי ועיילי ואכלו ושתו. ובלשונם הוו קרי לאכילה טעימה. ואיצטריך סברא לקרא. דמהו דתימא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם, קמ\"ל. הר\"נ בשם בה\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "רש\"י. וכלומר והואיל ואי לאו דרחמנא אסרינהו היו ראוין לאכילה, הלכך יש כאן מקום חיוב, וכדמסיק לקמן דהיינו בכולל כו'. ועתוי\"ט:",
+                "קונם כו'. צריך לפרש במידי דלא משועבד לה:",
+                "אכל. וצריך שידע כן בשעת השבועה, דאל\"כ הויא נדר שגגה, ונדרי שגגות מותרים כדתנן בפ\"ג דנדרים מ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "שאתן. מאי אתן. אילימא צדקה לעני, מושבע ועומד מהר סיני הוא, שנאמר נתון תתן, ותנן לקמן נשבע לקיים את המצוה ולא קיים, פטור. אלא מתנה לעשיר. גמרא:.\n!",
+                "ואפ\"ה רגילות לפרש בכלל ופרט וכלל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "המצוה כו'. אמר רחמנא להרע או להטיב, אמנם הוא מחייב בשבועה על דבר שאי אפשר בו שייטב במקום להרע או ירע במקום להטיב, והם דברי רשות. הר\"מ. וכלומר דאלו בדבר מצוה כשישבע להטיב ולאכול דבר אסור, הוא מירע לנפשו. וכשישבע להרע שלא לאכול חמץ בפסח, הוא מטיב לנפשו:",
+                "שלא כו' שאם כו'. דאם ישבע לבטל מה שנשבע עליו מהר סיני, ליכא ק\"ו לחייביה כשלא יבטל, אלא יעשה כמושבע כו', ולפיכך בזה אף ר' יהודה בן בתירא מודה:."
+            ],
+            [
+                "פירוש, דהכי משמע, שלא אוכל שיעור אכילה מככר זו. ולא נקט ככר זו אלא למשרי נפשיה באחרינא. כ\"מ בשם הריטב\"א:.\n!",
+                "וכתבו התוספ'. נראה כיש ספרים דלא גרסי שלא אוכלנה שלישית, ואפ\"ה שמעינן שאם נשאל כו', מדקתני אינו חייב אלא א' ולא קתני חייב אחת:",
+                "זו כו'. למעוטי אוכל ולא אכל, ממלקות, שאין בו מעשה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "של אבן כו'. אבל של זהב לא שכיח. הלכך לא אפיך נמי למתני על העמוד של זהב כדמפיך על האיש וגו':.\n!",
+                "בגמרא. וכתבו התוספ', פירש, בשבועה. וכתב הר\"ן דטעמא דאין שבועת ביטוי ואין הפירות נאסרין עליו, ואפ\"ה לקי, משום דהא ודאי לא נתכוין זה לאסור הפירות, שאם היה מתכוין לכך הוה ליה לאסור בלא שום תנאי, שהרי עכשיו ג\"כ פירות אסורים עליו, ולמה תלה נדרו בדבר שאינו, אלא ודאי לא נתכוין אלא לקיים שראה אותו דבר, ומשום הכי לוקה משום שבועת שוא. ולדבריו כל פירות לאו דוקא, אלא ה\"ה חד פירא, וכן במ\"ב פ\"ג דנדרים כתב הר\"ב ככר זו. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "בגמרא, בטרוף. ופירש\"י, שיש בו חריצים כקורת בית הבד. כך ראיתי נחש מנומר. ועתוי\"ט:",
+                "היינו דבר שאי אפשר. רש\"י. ולדבריהם מתניתין ה\"ק, שלא נעידך היינו נשבע לבטל כו'. ועתוי\"ט:",
+                "זו כו'. למעוטי אכלתי ולא אכלתי דחייב קרבן. ור\"ע היא דריש פרקין. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "שוא. תימה, דשניהם שבועת ביטוי. דשבועה שאוכל היינו כזית, כמו שבועה שלא אוכל. ושלא אוכלנה היינו שלא אוכלנה כולה. ושמא יש לחלק בין אוכל לשלא אוכל. תוספ':.\n!",
+                "שהרי יצאתה שבועה לשוא על דבר שא\"א לו, ומאותה השעה הוא עובר, אפילו קיים שבועתו. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "דתנן לקמן אחת זו ואחת זו כו'. וילפינן לה מדכתיב ואמרה האשה אמן אמן. גמרא. ופירש הר\"נ, דאי לא דמיא כמוציא שבועה אמאי מבדקה, אפילו מושבע מפי אחרים אין כאן, שהרי לא אמרה כלום אחר שבועה. דלא דמי למשביע עדים שכופרים אחר השבועה ואומרים אין אנו יודעים כו'. אלא ודאי כמוציא שבועה מפיו דמי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שבועת כו'. שבועה לא כתיב בהדיא בקרא. אלא ילפינן מקול, כמ\"ש בריש מתניתין דסוף פרקין:.\n!",
+                "כלומר, אף על גב דאינו בר מלקות, שניתק לעשה דהשבון:.\n!",
+                "מכלל דמלך מדאורייתא אינו כשר להעיד והכי איתא בהדיא בגמרא דממעטינן משחק בקוביא וכל שכן מלך. וכלומר שהוא מדאורייתא. ופירש רש\"י, דכתיב שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך. והבא להעיד צריך לעמוד לפני הדיין ודרך בזיון הוא לו. ולפ\"ז אף במלכי בית דוד איירינן דאינן ראויין להעיד. ועיין תוי\"ט:",
+                "מפי עצמו. דיליף לה מגזרה שוה דתחטא תחטא מפקדון. וסבר דון מינה. ומינה כלומר, דדיינינן מינה לחייבו אף מפי עצמו, ומינה כי התם דמחייב בין בב\"ד בין שלא בבית דין. דנשבע על שקר כתיב, משמע בין בבית דין בין שלא בבית דין. רש\"י:.\n!",
+                "וכן אם ענה אמן אחר השבועה. רש\"י:",
+                "אף על גב דאל ענה אמן. שכן הוא אומר ושמעה קול אלה אם לא יגיד ונשא עונו:.\n!",
+                "שנאמר ושמעה קול אלה:",
+                "בין כו'. דסבירא ליה דון מינה ואוקי באתרה. כלומר, לאחר שהבאת מפי עצמו לשבועת העדות מפקדון, אוקי באתרה בדין הכתוב בשבועת העדות, דמפי אחרים שמשפטו דוקא בבית דין, ה\"נ מפי עצמו שהבאת אינו אלא בבית דין:"
+            ],
+            [
+                "ממילא שיודע לו עדות. דאי לאו הכי אינה אסורה. והיינו זדון העדות. ועיין תוי\"ט:",
+                "רש\"י. ותמהו התוספות, דתיפוק ליה דבקושטא קא משתבעי. ותירץ הר\"ן, דרש\"י הכי קאמר שבאותה שעה שנשבעו אין אנו יודעין, יודעין היו אלא שלא היו מתכוונים לשום לב, אבל לא היו צריכין ידיעה אחרת, ונמצא מה שנשבעו אין אנו יודעים לא נשבעו על האמת, שאלו היו שמים לב באותה שעה יודעים היו, שהרי מיד כשנתיישבו נזכרו בלא שום חידוש ידיעה, ואפילו הכי כיון שהיו סבורים לישבע על האמת, פטורים, משום דאנוסים היו כו'. אבל ודאי דה\"ה וכ\"ש כשסבורים שמותרים לגמרי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאמרו. בלא שבועה, אין אנו כו', וא\"ל משביע אני עליכם שיהא אמת מה שאמרתם, ואמרו אמן, חייבים. אבל אם שתקו אחר השבועה, אין כאן קבלת שבועה. רש\"י. ונראה מלשונו דדוקא שתקו, אבל כפרו ואמרו אין אנו יודעים כו' חייבים. ומיירי בבית דין. ומתניתין אפילו כרבנן. ואמן לאו דוקא. ולא נקטו אלא כדי לקצר. וכ\"כ התוספ' ועיין בסמוך (אות יג):",
+                "חוץ לבית דין. אתיא נמי כרבנן, דלרבנן נמי לא בעינן שבועה בבית דין, אלא הכפירה. דאהגדה דוקא קפיד קרא דלהוי במקום הראוי להגדה. תוספ':.\n!",
+                "ורישא דתני הרי אלו חייבין, ולא אמרינן דהוי כפירת דברים בעלמא כיון דכבר אמרו אין אנו יודעים כו' ושוב אין יכולין לחזור ולהודות נראה לי משום דלא קפדה התורה אחוזר ומגיד אלא בתר שבועה. דאם לא יגיד, בתר ושמעה קול אלה כתיב. והטעם מפני שדרך העדים להשמט שלא להעיד, וכשאומרים בתר שבועה יודעים אנו, אין זה חוזר כו'. עוד נראה לי, דאין אנו יודעים לא מקרי מגיד כלל, דהא לא הגידו כלום, והכא לאו משום חוזר ומגיד אייתינן עלה, אלא משום דכפרו בתר שבועה שוב לא מצו משוו נפשייהו רשיעי לומר יודעים אנו. ובהכי מיתרצה אמאי נקט רישא במושבע מפי עצמו, דלאשמועינן הך רבותא נקט במפי עצמו. הר\"ן. כלומר דאלו הוה נקט במושבע מפי אחרים, לא היה יכול להתחיל אמרו אין אנו יודעים כו', לפי ששוב אח\"כ כשמשביען אין רגילות להשיב אלא אמן, וא\"כ לא הוה ידעינן רבותא זו:"
+            ],
+            [
+                "גמרא. דאי אפשר לצמצם. ופירוש תוך כדי דיבור, עיין בריש פ\"ד דנזיר. ולא שיהיה כל הכפירה תוך כדי דיבור שתתחיל תוך כדי דיבור. גמרא. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "דאע\"ג דקם לשבועה (ורוב בני אדם אין נשבעין לשקר והיה משלם), דבר הגורם לממון לאו כממון דמי. גמרא:",
+                "הכופר כו'. גמרא השתא בזה אחר זה דתרוייהו קא כפרי אמרת הראשון חייב ושני פטור, כפר אחד והודה אחד מבעיא. לא צריכא כגון שכפרו שניהם וחזר אחד מהן והודה בתוך כדי דיבור והא קמ\"ל דמהו דתימא דהא דרישא תוך כדי דיבור מהני, הני מילי כפירה וכפירה, אבל כפירה והודאה אימא לא, קמ\"ל. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "שהיו יכולים לומר ידענו כי היה שם כת אחרת בשעת תביעתן. הר\"מ:.\n!",
+                "נשאו שתי אחיות ואינן כשרים בעדות אחת. וקשה גוססות דקאמר דמשמע דתרוייהו גוססות למאי, דבאחת סגי. וכתבו התוספ' דמיירי כגון שבשעת ראיית העדות היו רחוקים. דבעינן תחלתן וסופן בכשרות:.\n!",
+                "ולמדך שהגוסס הוי כחי לכל דבריו ואע\"פ שרובן למיתה. רש\"י והר\"ן. ועתוי\"ט:",
+                "בשתיהן. שאחר שמתו הנשים אז כפרה השנייה העדות גם כן. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שבועה כו'. שבועה זו איני יודע למה, דכיון שאמר הלה משביע אני עליכם מושבעין הם כו'. וי\"ל לרבותא נקט דאע\"ג דהוציאו הם עצמם שבועה מפיהם אפ\"ה אינן חייבין אלא אחת. ועתוי\"ט:."
+            ],
+            [
+                "גמרא, והא קמ\"ל. ופירש\"י ואיידי דתניא הא, תנא בהדייהו תשלומי ד' וה' ואונס ומפתה, דממון שאין משתלם בראש הוא, דומיא דחצי נזק שאין משתלם בראש. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "דקיי\"ל מודה בקנס פטור, הלכך לא הוה אלא גורם לממון דאלו הודה היה פטור, ולאו ממון הוא. גמרא:.\n!",
+                "דמסתמא ממונא קא תבע ולא קנס שאם הודה לא ישלם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאיני כו'. נקט לה בלשון חיוב ובלשון שלילה:",
+                "פלוני כו'. משנה יתירה היא, דהא אפילו מנה לפלוני כו' תנן במי\"ב דפטור. אלא הא קמ\"ל דדוקא שפלוני כהן פטור בכל ענין, דלא שייך בה הרשאה. אבל מנה כו' זמנין דחייב כגון בהרשאה. גמרא. ומינה דה\"ה סיפא שאנס כו', דהוי נמי משנה יתירה, בבא בהרשאה איירי. וזהו שכתב הר\"ב (וכ\"כ רש\"י) ובגמרא מוקי לה בבא בהרשאה. ועתוי\"ט:."
+            ],
+            [
+                "ואפילו הוא עני אינו חייב לו אלא מטעם נדר ונמצא שאין עליו חיוב ממון בשום צד. שאין ב\"ד יורדין לנכסיו אם אינו רוצה לקיים נדרו. אלא שמנדין אותו או מכין אותו עד שיקיים מוצא שפתיו. נראה לי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "הקשה הרמב\"ן, למה לי למתני הכי, פשיטא, דאי משום קרובים כו' הא תנן בריש פרקין, ועד. מפי עד תנן בפ\"ד דסנהדרין מ\"ו כו'. ותירץ דאשמעינן אם האמינן הנתבע על עצמו שאם ידעו יבואו ויעידו, אפ\"ה פטורין, כיון שמן הדין אינם נאמנים. ונסתייע מהירושלמי. וכן משמע בגמרא דידן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "פטורים. כשלא בא בהרשאה. דהא במ\"ז דייקינן בגמרא דבא בהרשאה יכול להשביעם ומתחייבים בהשבעתו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "משביע. דקרא ושמעה קול אלה כתיב, ובגמרא ילפינן דאלה היא שבועה. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "גמרא דאי לאו הכי מאי קאמר. ופרש\"י, בשבועה מזכיר את השם באחד מכל הלשונות הללו. וכלומר שם או כינוי. כדאמרינן בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "בחנון כו'. דהוי כמי שנשבע בו יתברך. אע\"פ שאין אלו שמותיו אלא כינויין בעלמא. היינו טעמא דבמי שהוא חנון במי שהוא רחום קאמר. ולא דמי לנשבע בשמים וארץ, דכיון דליכא מידי אחרינא דאיקרי רחום וחנון, ודאי במי שהוא חנון במי שהוא רחום קאמר. הכא דאיכא שמים וארץ בשמים ובארץ קאמר. ועתוי\"ט:",
+                "חייב. דת\"ר ונוקב שם ה' מות יומת, יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד בלבד, מנין לרבות את הכנויין, ת\"ל איש כי יקלל אלהיו כו', מ\"מ, דברי ר\"מ. ומהכא שמעינן דפלוגתייהו בשם המתברך. וכ\"נ מלשון הר\"ב בסמוך. ולפיכך לשון בכולן דתנן, כמו לכולן. וכן מ\"ש הר\"ב וכ\"כ הר\"מ, באחד מהם כמו לאחד:",
+                "יככה אלקים כו'. לשון רש\"י יככה ה' אלהים. וכן יככה אלהים גרסינן. ולדעתי ל\"ג ברישא אלהים כלל. אלא יככה ה'. וברש\"ל כתב וזה לשונו, הרי\"ף גרס בתרוייהו שם יו\"ד ה\"י, ולא אלהים. אכן גם גירסא זו ישרה. וקמ\"ל אף שזה קורא בתורה שם יו\"ד ה\"י והוא אומר וכן יככה אלהים אפ\"ה הוי אלה:",
+                "הכתובה. דהא כתיב בהן ככל אלות הברית. רש\"י:",
+                "פוטרין. פירש הרמב\"ן ז\"ל, דאע\"ג דבעלמא ס\"ל דמכלל לאו אתה שומע הן, הכא משום הכי פטרינן, דבעינן קרא כדכתיב ושמעה קול אלה, אבל לא ששמעה ברכה ונשמעה מתוכה קללה. הרמב\"ן והר\"נ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכלומר דאלו לא הודה, מי מחייבו קרבן. וה\"ה בשבועת העדות. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. ופירש הר\"מ דבא לומר דמפי עצמו חייב אף בלא טענת התובע. וכדאיתא בגמרא דף ל\"ב:",
+                "עד כו'. משום דמשבועת העדות גמרינן לה, וס\"ל דון מינה ומינה, והתם בב\"ד. רש\"י:",
+                "כיון כו'. דס\"ל דון מינה ואוקי באתרה. רש\"י:",
+                "רש\"י. ומשמע, הא שיש איסור בשבועה זו יודעים הם. וכדפירשו לענין שבועת העדות. וסמכו אדלעיל. וכן מ\"ש אבל זכור כו', ה\"ה התם, וסמך אדהכא:.\n!",
+                "דבכריתות ילפינן לה אכל האשמות. תוספ' והר\"נ:."
+            ],
+            [
+                "א\"ל תן כו' לאו דוקא שאמר לו כו' כדילפינן מוכחש בעמיתו כו'. ומ\"מ בעמיתו בעינן, דאע\"ג דהכחשה כל דהו אפילו בלא תביעה סגי, מכל מקום השבועה צריכה שתהא בפני עמיתו, א\"נ לפני המורשה. ועתוי\"ט:",
+                "משביעך. לאו שהתורה חייבתו בשבועה ולכך משביעו, שלא מצינו שיתחייב השומר שבועה מן התורה אלא כשהודה שהוא שומר ורוצה לפטור עצמו מחיוב התשלומין, אבל לא בכופר שהוא שומר. אלא אם השביעו והלה נשבע קאמרינן:",
+                "אמן. לרבנן דס\"ל מפי אחרים נמי חייב אפילו חוץ לב\"ד, הוי מצי לפרושי מפי אחרים אלא איידי דלעיל, תני נמי הכא בכהאי גוונא:"
+            ],
+            [
+                "היו כו'. בספרא נשנה נמי לענין עדות. וכן הוא נמי בר\"מ:.\n!",
+                "ר' אליעזר אומר כו', ר' שמעון אומר כו'. מסתברא דפליגי נמי אסיפא. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ופגם. והר\"מ כתב בושת ופגם וצער. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "גנבת כו'. שאף על פי שאינו משלם כפל בהודאה, משלם הוא את הקרן בהודאתו. הר\"מ. ולא התבאר בגמרא למאי צריכי לכל הני בבות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הדיינין. הא דלא נקט נוהגת באנשים ובנשים כדתנן לעיל גבי פקדון, נראה לי, משום דשבועת הדיינין היא עצמה שבועת הפקדון. ח\"ל הר\"מ, שדבר ברור וגלוי שכל הנשבע שבועת הדיינים או היסת בשקר, שיהא חייב משום שבועת הפקדון:",
+                "רש\"י. פירוש לפירושו, שאע\"פ ששבועת הפקדון הוא בטוען נאנסו או נאבדו או נגנבו, וכן שבועת ע\"א שבועת הדיינין נמי היא, הכי קתני, שבועת הדיינין של מודה במקצת צריך שתהא הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה. ולאו כל ששבועת הדיינין קתני. א\"נ, דשבועת הפקדון לאו דדיינין היא דשם אחר יש לה. וכן שבועת ע\"א כיון דלא נכתבה בהדיא ליתא בכלל זה. הר\"ן. וטעמא דעד אחד לא בעי שתי כסף, משום דכל ממון שב' מחייבין ממון עד אחד מחייבו שבועה:.\n!",
+                "וטעמא מפורש בירושלמי, שאמרו סוף מטבע כסף מעה, כלומר כיון שאמרה תורה כסף, כדכתיב כי יתן כו' כסף כו' ואי אתה מוצא מטבע כסף מוזכר בתורה פחות ממעה, כדמתרגמינן עשרים גרה, עשרים מעין, אין לך לחייבו בפחות ממטבע זו. ומקשה, ותהא מעה. כלומר מנין לך שיהיו שנים. ומפרק, או כלים, מה כלים שנים, אף כסף שנים. הר\"נ:",
+                "ורב הוא דאמר הכי בגמרא. ופירש\"י טענה דתנן במתניתין לאו אתחלת טענה קאי, אלא אכפירה שהוא כופר בטענת חבירו לבד הודאת הפרוטה, דבעינן שתהא תחלת הטענה ב' כסף ופרוטה. ויליף ל��ה בגמרא, דכסף למה לי (והוה דרשינן אף כל שנים) אם אינו ענין לטענה תנהו ענין לכפירה כו'. ונמצא שמה שכתב הר\"ב בתחלת המשנה שלא תהא הטענה, לא בא לדקדק בפירוש הטענה ממש. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "כדאשכחן באברהם דאתפסיה לאליעזר בברית מילה. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "לשון שימה. ששמו חכמים עליו שבועה. כמו אם ה' הסיתך:",
+                "אע\"פ שהיא נזכרת במשנה. הר\"מ:",
+                "בש\"פ. דמשנתינו בשבועת הדיינים ע\"י הודאת מקצת הטענה. כדפירש הר\"ב. ומסיים רש\"י, שלמדוה מאשר יאמר כי הוא זה. (דעירוב פרשיות כתיב כאן וכי הוא זה דכתיב בפרשת שומרים שדי אפרשת אם כסף תלוה) וכתיב עלה ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו, דהיינו שבועה. ועתוי\"ט:",
+                "פטור. דכי הוא זה משמע ממין הטענה:.\n!",
+                "ואליבא דשמואל מפרשינן הכי בגמרא, וס\"ל דטענה דמתניתין בתחלת טענה, ולא בעינן ב' כסף ופרוטה, והכא שתי כסף דוקא אמר, ולא שוה, ולכך פטור, דמה שטענו לא הודה לו. וכיצד אמאי דסמיך ליה קאי, דאם אין ההודאה כו'. אבל לרב, שוה קאמר. וכיצד ארישא קאי. וקשיא להר\"ב דמפרש לרישא אליבא דרב, והכא (ובב\"מ פ\"ד מ\"ז) מפרש אליבא דשמואל. ועתוי\"ט:",
+                "כמשיב אבדה. שהיה יכול להעיז פניו ולכפור, ומדלא העיז הרי הוא כמשיב אבידה. רש\"י:."
+            ],
+            [
+                "שוחק היית בך שהיית שואלני מה שלא היה. רש\"י:",
+                "לשון רש\"י, כגון שאומר להר\"מ. ר\"ל, שפירש דבריו ואמר אין לך בידי מעולם. אבל אם אמר סתם אין לך בידי לא הוחזק כפרן, דמצי למימר אין לך בידי עתה קאמינא, שהרי פרעתיו לך. ומתרץ דבוריה הוי, ואין סותר דבריו הראשונים. הרא\"ש. ועתוי\"ט שאין כן דעת רב האי:.\n!",
+                "רש\"י. ופירוש לפרושו, שכשחוזר אח\"כ וטוען פרעתי אינו נאמן בשבועה כו', ואהא מסיים נמי דבשלא בבית דין, כלומר, שזה שאמר אין לך בידי היה שלא בבית דין, אם בא לבית דין וטוען פרעתי לא הוחזק כפרן, ונאמן. והטעם פירש הרא\"ש, דעביד איניש דלא מגלה טענותיו אלא בב\"ד:",
+                "שצריך כו'. כיון שא\"ל אל תתנהו לי אלא בעדים. מהא שמעינן דאפילו לאחר הלואה יכול המלוה לומר ללוה אל תפרעני אלא בעדים. דהא מתניתין לאחר הלואה הוא, וקתני בהדיא דחייב מפני כו'. והמגיד כתב הטעם, משום דעבד לוה לאיש מלוה. ועתוי\"ט:."
+            ],
+            [
+                "ואפילו לרב דס\"ל בסתמא שוה טוען, ליטרא שאני, דכיון דטוענו משקל, ודאי דוקא קתני. גמרא. ורש\"י:",
+                "וטריסית כו'. או או קתני. רש\"י:",
+                "שהכל כו'. בגמרא פרכינן לשמואל דאמר דוקא טוענו, אמאי חייב. ומוקמיה בשטוענו בדינר מטבעות. פירש ר\"ח, כלומר, טוען דינר זהב נתתי לך לתת לי בו מטבעות, והוא אומר לא נתת לי אלא דינר כסף לתת לך מטבעות ויש, לך בשויו בידי טריסית כו'. וקמ\"ל דפרוטות איתא בכלל מטבעות שא\"ל ליקח. ורב מפרש דה\"ק, שכל דין מטבע אחת היא, כלומר, דבכולהו שוה קאמר. ושאינו מטבע כגון ליטרא, לעולם דוקא קאמר. הרמב\"ן והר\"ן:",
+                "פטור. בפרק ח' דבבא מציעא משנה ב' כתב הר\"ב, אף מדמי שעורים. וטעמא, כתב הטור דחשיב כאלו הודה התובע שאינו חייב לו שעורים. וכתב א\"א הרא\"ש ז\"ל, דוקא כשא\"ל הלויתיך חטין באותו יום ובאותה שעה, והלה אומר שעורים היו כו'. דאלת\"ה, פשיטא שהוא חייב. שאין אדם מוחל על שאר תביעותיו אם לא תבע אלא אחת:",
+                "מחייב. דלא בעי הודאה ממין הטענה. רש\"י. וכלומר דשבועה הוא דמחייבו. אבל מדמי שעורין אף הוא פוטרו, ולא פליג בהא ארבנן. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. ובין אדמון ובין חכמים ס\"ל דטוענו בקנקנים ג\"כ. ובהא פליגי, אדמון סובר טוענו חטין ושעורין והודה באחת מהן חייב. וחכ\"א פטור, דבעינן טענה והודאה בדבר אחת. גמרא בסוגיא דהכא. ובסוגיא דכתובות מפרש ליה בענין אחר כמ\"ש שם הר\"ב:.\n!",
+                "כדלקמן במשנה ה'. ומש\"ה נמי כשהודה בכלים פטור משבועה:",
+                "פטור. איצטריך, דלא תימא טעמא דפטור ברישא משום דהוי כטענו חטין והודה לו בשעורין. תוספ'. ופירש בחכמת שלמה דלא תימא דסבירא ליה דאפילו טענו בשני מינין והודה באחד הוי כמו טענו חטין והודה בשעורין דפטור:."
+            ],
+            [
+                "שלא יהא זה נוטל ממונו כשהוא קטן וילך לו בחנם כו'. החרש והשוטה אין נזקקין להם בו' לא לשבועה קלה כו'. הר\"מ:",
+                "תנינא כו'. ומשני, חדא לקטנים וחדא לגדולים. גמרא:,\n!",
+                "תנינא כו'. אצטריך, סד\"א הדיוט הוא דאדם עושה קנוניא על הדיוט, אבל הקדש דאין אדם עושה קנוניא על הקדש, קמ\"ל:."
+            ],
+            [
+                "דהוה מצי למימר שואל אינו משלם אונסין וגניבה ואבדה, דאתקש לשומר שכר. כדאיתא בגמרא:.\n!",
+                "וקשה, דבקרקעות נמי שייך שאלה, וכדאיתא סוף פרק ח' דב\"מ, ע\"ש. והנ\"י כתב, משום דסיפא ד' וה' לא קאי אלא אהקדשות, ובהקדש לא שייך שאלה:"
+            ],
+            [
+                "מחייב כו'. וא\"ת והא הילך הוא. י\"ל משכחת לה כשבצרן. הר\"ן. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "וא\"ת אמאי בעינן הודאה במקצת, והא כי הוא זה דמינה ילפינן דבעינן הודאה במקצת שדינן ליה אפרשת אם כסף תלוה. וי\"ל דלאו דעקרינן לגמרי מפרשה שכתוב בה, אלא עירוב פרשיות אמרינן, וקאי נמי אפרשת אם כסף. אמנם לדעת הרמב\"ם שאין אחד מהשומרים צריך להודות במקצת. וכן פירש\"י דעקרינן לה לגמרי מפרשת שומרים ושדינן אפרשת אם כסף. צ\"ע. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "דכיון דאדעתא למשקל זבנינהו נהליה, כבצורות דמיין, ודנינן בהו דין מטלטלין בכל מילי. כגון דין אונאה ושבועה וכיוצא בהן כו'. וגבי שומר היינו טעמא דכיון דלשמירה הן כשהן מחוברין לקרקע ואדעתא דהכי מסרינהו נהליה, הוה ליה כקרקע, דהא לאו למתלשינהו מסרינהו נהליה. טור בשם הר\"י הלוי. ונראה לי לדעת הר\"מ אפילו באין צריך לקרקע. ועתוי\"ט:",
+                "שבמדה כו'. נפקא לן ממשמעות דכי הוא זה. תוספ'. והר\"נ כתב, דבמכילתא מפיק ליה מכסף או כלים, מה כסף שדרכו לימנות אף כלים שדרכן להמנות. ועתוי\"ט:",
+                "לישנא דברייתא. ולאתויי טוענו בית זה מלא. דלא תימא דכיון דאמר בית זה מלא, וזה מחזיר לו חסר, נראה החסרון, והרי הוא כזה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון, קמ\"ל דלא, עד שיודה בדבר שבמדה. ועתוי\"ט:",
+                "חייב. לדידן דקיי\"ל הילך פטור. ע\"כ כשהרקיבו פירות מיירי כו'. ורישא דמה שהנחת כו' פטור ואע\"ג דהרי אנו רואין הפירות והודאתו ידועה. נראה לי דהיינו טעמא משום דבשעה שהודאה יוצאה מפיו בענין שתהא דבר שבמדה:."
+            ],
+            [
+                "ולא אמרינן שלא הודה לו שיתחייב לשלם לו אא\"כ שיחזיר לו משכונו וכל עוד שלא יוכל לחזור לו משכונו נמצא שלא הודה לו בשום חיוב, משום דמשכון לאו פרעון הוא ויכול המלוה לכוף ללוה שישלם לו חובו אע\"פ שרוצה לעכב המשכון אצלו בדמי שויו שאומר, ועובר בלא תחמוד כו', ואין הלוה נפטר מחיובו בכך, וחייב בבא לצאת ידי שמים לפרעו את העודף. הר\"נ:",
+                "פטור. אוקימנא בגמרא, במאמינו לוה למלוה שאינו ברשותו. שאם לא כן מתוך שצריך לישבע שאינו ברשותו נשבע נמי כמה היה שוה ע\"י גלגול. אע\"פ שבשיווי אינו מאמינו, היינו משום דלא קים ליה למלוה בגויה. ומלוה אינו מאמין ללוה, דמקיים ביה וסלף בוגדים ישדם, שאם היה נאמן וישר לא היו מצריכין לו מן השמים שיהא לוה. אבל לוה מקיים במלוה תומת ישרים תנחם, שאם לא שנאמן וישר הוא לא היו מעשרין אותו. וכתב הר\"ן, ובסיפא דרישא מחייבינן למלוה לישבע שאינו ברשותו ואע\"פ שמאמינו, שמא יוציא כו'. ועתוי\"ט:",
+                "שמא כו'. וא\"ת, ולמה לא שנה נמי הטעם דעיקר שבועה למה הוא דשמא נתן עיניו בה. תירץ הר\"מ לפי שזה הטעם כולל כל משכון. אבל שמא עיניו כו' אינו כולל כל משכון, שאם היה המשכון לשון זהב וכדומה, אין כאן טעם שמא, עיניו נתן בה. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "והקשה התוספ', וכי עבדינן תקנה לרשיעי. אלא טעמא שמא יוציא הלה הפקדון ונמצא שבועת לוה לבטלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "רישא דקרא, שבועת ה' תהיה בין שניהם וגו' ולקח בעליו [את השבועה] ולא ישלם, והאי לא ישלם קרא יתירה הוא, דכיון דכתיב אם לא שלח כו' ממילא משמע דלאחר השבועה לא ישלם, ואם אינו ענין כאן, תנהו למודה במקצת ועד אחד כו'. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "ואלו כו'. ואיכא עוד הנך דלקמן מ\"ז, ודפרק י' דב\"ק מ\"ז, ודפרק ח' דכתובות משנה ה'. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "ואי נמי שכרו בעדים אלא שאין עדים שעשה עמו מלאכה:.\n!",
+                "ואם תאמר הא לא חשדינן לבעל הבית דמשקר אלא ששכח, ואיך שייך מגו. יש לומר דהכי קאמרינן, ודאי קושטא קאמר שזוכר שפרעו, דאי מספקא ליה וטוען שקר שזוכר שפרעו, לא הוה אמר מלתא דידע דמספקי בה רבנן משום טרדא, והוה טעין דלא שכרו כלל. הר\"ן. ותוספ':.\n!",
+                "והיינו כדעת הרי\"ף, דבקציצה לא תקנו כלום אלא הניחו על דינו, דאם הוא מודה מקצת נשבע שבועה דאורייתא, ואם כופר בכל נשבע היסת. וטעמא, כיון דליכא כאן טעמא דכדי חייו. הר\"ן. ועתוי\"ט:",
+                "מקצת כו'. לר' יהודה לא תקנו שבועה ליטול, אלא במקום שיש שבועה על הנתבע, והפכוה חכמים על התובע באלו השנויים כאן. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "שלא ברשות. פירוש, שלא ברשות בעלים ושלא ברשות בית דין. המגיד:.\n!",
+                "דאי לאו הכי שלא ידעו העדים שהוציא כלל, אין בעל הבית נאמן בשבועה. דשמא לא הוציא אלא אבנים או צרורות כו':",
+                "נשבע ונוטל. דקנסו חכמים לגזלנים, כדי שלא ירבה היזק בני אדם. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הנחבל. קנס לחובל, כדי שלא ירבה היזק בני אדם והתגרותם. הר\"מ. ועתוי\"ט:.\n!",
+                "דנשיכת שינים לאו חיכוך כותל הוא. רש\"י:.\n!",
+                "ולא קשיא דאם כן יתבעו לאותו אחר. דהכי קאמר שמא אחר עשה על פיו דנחבל, שאמר לו לחבול בו כדי שיתבע לזה. מידי דהוה דחיישינן שמא חבל בעצמו. והכי איתא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "העדות. הקשה הרשב\"א ז\"ל, מאן מוכח דעבר עליה במזיד, דלמא אשתלי ולא מזיד הוא. ולדידי לא קשיא דכל שהיה עדות קרוב כל כך דאי אפשר לתלות בו שכחה, לא אמרינן דלמא אשתלי. ובמודה שהזיד נמי משכחת לה, ולא אמרינן בזה אין אדם משים עצמו רשע, דהא הודאת ממון הוא, והודאת בעל דין כמאה עדים דמי. הר\"ן ועתוי\"ט:",
+                "להוציא שקר מפיו. רש\"י:",
+                "שכנגדו כו'. ולא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם, כמ\"ש הר\"ב פ\"ח דב\"מ מ\"ב, כדי שלא יפקיעו ממנו ממון, שמי שהיה רוצה היה מלוה לו פרוטה ויתבע כל אשר לו, ויהא מודה מקצת כמה שחייב, ויתחייב שבועה ומתוך שאינו יכול לישבע יקח כל אשר לו בלא שבועה לכך תקנו שישבע כנגדו. משא\"כ התם שזה שאינו יכול לישבע לא מחמת שהוא חשוד אלא עתה בתביעה זו אינו יכול לישבע מחמת המאורע, לא הצריכו לישבע שכנגדו. תוספ':",
+                "וכן פירש הר\"מ. ומסיים, ואין לו על אותו שתבעו זולת חרם סתם. והלכה כר\"מ ולא כר\"י דאמר יחלוקו. ע\"כ. הכי מסקינן בגמרא, דר\"י הוא דאמר יחלוקו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לא כו'. אלא בזמן שיש רגלים לדבר שבעה\"ב מודה שא\"ל תן כו'. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "לבני כו'. והא דקתני פועלים ובנים, רבותא אשמעינן, דלא תימה הא דחנוני מחויב שבועה היינו כשהמחה פועלים אצלו שהוא צריך לשלם נמי לפועלים, אבל היכא דאינו חייב לשלם אלא לחנוני בלבד, סלקא דעתך שיטול חנוני בלא שבועה, קמ\"ל. הר\"נ:",
+                "בסלע כו'. כלומר, בסלע שאתן לך תן להם מעות שיובל הפועל להוציא אותם בפרוטרוט:",
+                "והן כו'. ולא הוי כאומר הלותני ואיני יודע אם פרעתיך דחייב לשלם, דהכא כיון דמפסיד בעה\"ב, ס\"ל לת\"ק דתקנו רבנן שבועה שישבעו פועלים. הר\"נ:",
+                "אלו ואלו. באים לב\"ד לישבע שבועת שוא מביניהם, דלית בהו דאינו משקר. רש\"י:",
+                "שלא כו'. הר\"נ העתיק, אלא הוא נוטל בשבועה, לפי שאין חיובו ברור. והן נוטלין בלא שבועה, דהוה ליה כמנה הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך:"
+            ],
+            [
+                "ונתן לו. פירוש שהגביהן לוקח והניחן ברה\"ר. המגיד. אבל להר\"נ דלקמן אין נראה שהגביהן הלוקח. וכ\"נ דעת הר\"ב:.\n!",
+                "ואינו תובע ממנו אלא דמיהן. הר\"נ:",
+                "א\"ל כו'. פירוש חנוני טוען שמעשה שהיה כך היה, שבא אליו בעה\"ב ואין בידו דינר וא\"ל תן לי בדינר פירות ועכשיו אביא לך את הדינר ונתן לו את הפירות והוליכם, לתוך ביתו ואח\"כ חזר אליו ופרע לו את הדינר, ובעה\"ב טוען לא כי, אלא קודם שנתתי הדינר לא לקחתי פירות מעולם, ולא נתתי לך הדינר אלא בשביל אלו הפירות שהן ברה\"ר. הר\"נ:.\n!",
+                "וז\"ל הר\"ן, משום דטענתיה דחנוני מעליא בהו טפי, לפי שלדבריו אין לבעה\"ב שום דררא בפירות הללו. ובעה\"ב מודה לחנוני שהן שלו אלא שנתן לו הדינר בשבילן. הר\"ן:",
+                "לשולחני. ה\"נ שהמעות צבורין ומונחין ברשות הרבים:.\n!",
+                "משום דפירי עבידי דמרקבי, לא משהי להו. גמרא. והיינו טעמא דר\"י לא אמר בחנוני בההוא לישנא דאמר בשולחני, לפי שדרך החנוני להקיף אלא דהכא מודה החנוני שלא מכר בהקפה. הר\"נ ותוספ'. ובסיפא לא אמר כל שהאיסר כו', משום דלפעמים בעל הבית נותן איסר בפרוטות, ולא שייך למימר כל שהאיסר כו'. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "כשם. משום דתנינהו בפרק הכותב משנה ט', קתני כשם, וקאי אנשבעין ונוטלין דרישא. הרמב\"ן:.\n!",
+                "ולא דמי למשנה ד' דחזרה שבועה למקומה דמפרשינן שהנתבע ישלם, דהכא היינו טעמא דאמרינן כיון דתובע אינו יכול לישבע שיפסיד, משום שאין כאן פשיעה לנתבע כלל. אבל במתניתין דלעיל כיון שהנתבע אינו יכול לישבע מפני פשיעתו, ומדינא משלם, ואינו בדין שיהא חוטא נשכר, כשאין התובע יכול לישבע שיפטר. ואע\"פ שהתובע גם כן מפני חשדו אינו יכול לישבע, אינו דומה שבועת התקנה בעלמא לשבועת התורה שמחייבתו לשלם. הר\"נ:.\n!",
+                "בגמרא, משום דאיכא מאן דפליג אהאי דינא, הלכך אמרינן מאן דעבד ודן כו' מאי דעבד עבד:",
+                "ושלא מצינו כו'. שובר על שטר זה. רש\"י:",
+                "שאמר כו'. ותנא קמא סבר, דאפילו הכי אין נוטלין אלא בשבועה. דשמא להשביע את בניו אמר כן כדי לאחשבינהו. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "השותפין כו'. והוא הדין לשאר, שאם חלקו אינו יכול להשביען. הרי\"ף:",
+                "נתגלגלה. נתחייב לו הוה ליה למתני, אלא דתנא לשון, נופל על לשון מגלגלין עליו כו':.\n!",
+                "כדכתיב שמוט כל בעל משה ידו. רש\"י. ובגמרא, מנא הני מילי, דאמר קרא וזה דבר השמיטה, ואפילו דיבור משמטת. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "משלם כו'. ויש עליו שבועה שאינו ברשותו:.\n!",
+                "והאי דהדרה ותניה הכא, משום דבעי למתני חיובי ופטורי דקרבן שבועה דידהו, תנא ברישא חיובי ופטורי דממון דידהו, לפי שקרבן השבועה בחיובי ופטורי תלוי. בכך כו'. כדמפרש ואזיל אמר לשומר חנם כו':."
+            ],
+            [
+                "פירוש, מה שחייב על פקדון. אבל משום ביטוי, קיי\"ל כמאן דאמר בגמרא דחייב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וכן לשון רש\"י. דאילו אין כאן עדים על הגנבה, מאן מחייבו אטביחה ומכירה אע\"פ שיש עדים שטבח ומכר, אי לאו דאיהו אודי שגנג:. אימא דידיה טבח דידיה מכר. ועיין פרק ז' דב\"ק מ\"ב ובהר\"ב שם מ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "מת. ושלא מחמת מלאכה:",
+                "משביעך. אני. אע\"ג דלא פטר נפשיה במידי, משביעו לאמת דבריו. ואין לפרש שמשביעו שאינו ברשותו כו', דזה א\"צ לישבע שכדבריו כן הוא אלא שאינה ברשותו, וא\"כ מאי קמ\"ל, הא לא נשבע לשקר:"
+            ],
+            [
+                "הר\"ן העתיקו. ואפשר שהוא ל\"ג זה הכלל בתרא:",
+                "להקל כו' חייב. הא נשבע שלא להקל, אלא שמשנה בין מחובה לחובה בין מפטור לפטור, נעשה כנשבע להחמיר על עצמו ופטור:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה שבועות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nezikin/Ikar Tosafot Yom Tov on Pirkei Avot/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,517 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Pirkei Avot",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "כשנגלה בסיני קבלה בכללותיה ופרטיה ודקדוקיה ולא נתחדשה לו הלכה. וכדאיתא בתורת כהנים שהביא רש\"י בתחלת פרשת בהר סיני. ולהוראה זו אמר מסיני. ולא דבר ריק הוא שהרי זה אות על הדת, אחת היא לאמה, כנסת ישראל שקבלוה. ברה היא ליולדתה, התלמידים בנים הם לה', מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל קבל משה. שנאמר ועליהם ככל הדברים וכדדרשינן במגילה כו'. ועתוי\"ט:",
+                "ומסרה כו'. מה שקיבל מסר ליהושע. אבל במשה לא יוכל לומר שנמסרה לו, כי לא נמסר לו שער החמשים, כמבואר במסכת ר\"ה דף כ\"א:",
+                "ונביאים מסרוה כו'. כלומר שאע\"פ שלא כל הכנסיה היו נביאים נמסרה להם התורה כולה כו'. אבל אח\"כ שנתמעטו הדורות לא נמסרה כולה, אבל קבל כל אחד כפי כחו. ומ\"מ התורה שבידו קבלה היא איש מפי איש עד מרע\"ה:",
+                "והעמידו. אמרו לשון עמידה, לפי שמימות משה עד ימות רבן גמליאל היו לומדין בעמידה והרב יושב על הכסא. <small>מדרש שמואל</small>. ולי נראה לשון והעמידו, להעמידם בהבנת אמתתה של תורה [ועם שיהיו התלמידים הרבה] כי זהו עמידה וקיום, ושקר אין לו רגלים:"
+            ],
+            [
+                "וקשיא לי, שא\"כ אינה אזהרה כלל ואינו דומה לאינך. ולי נראה דהיינו ההגיון ולימוד התורה, והיינו דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה, כענין שנאמר והגית בו יומם ולילה. ועתוי\"ט:",
+                "ובמסכת מגילה מסיים, שנאמר אם לא בריתי וגו' לא שמתי. שבברית בין הבתרים הבטיח הקב\"ה שאפילו ישראל חוטאים יקוים בריאת העולם בזכות הקרבנות. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "איש סוכו. היה אדון למקום הנקרא סוכו. מלשון אישי כהן גדול:",
+                "כעבדים כו'. אמר בכ\"ף הדמיון וגם כפל דבריו <b>אלא הוו כו'</b> ודקדק בלשונו ולא אמר אלא תהיו כו', וגם קרא להעובדים ע\"מ כו' עבדים, בכדי שלא נטעה בשום צד לומר שאסור הוא לעבוד ע\"מ כו', דזה אינו, דגם העובד כן צדיק גמור הוא ועובד ה' מיקרי, [ובחנם טעו צדוק ובייתוס אלא שהיה לו לפרש שיהא מפורש לכל שומע] אבל בא להורות שיש מעלה ומדרגה יותר גדולה, והוא העובד מאהבה. ובא להזהירנו שנהיה ג\"כ מהעובדים מאהבה. ועתוי\"ט שהאריך בזה:",
+                "וכלומר שזה ההפרש שיש בין פרס לשכר, כי השכר הוא שינתן בדין:",
+                "שלא וכו'. ונוסחא אחרינא <b>ע\"מ שלא</b> וכו'. ולא הבינותי אותה נוסחא, דלא שייך לומר לעבוד ע\"מ ועל תנאי שאם יתן לו שכר שלא יעבדהו. ולא קשיא הרי גם העובד שלא ע\"מ כו' יודע הוא שסוף השכר לבא והרי הוא מקוה אל הגמול, זה אינו, שהעובד מאהבה הוא שבעיניו מקצר תמיד בעבודה וחושב בנפשו שלא עבד כראוי לו לרוב אהבתו בו יתברך, ואדרבה ירא לנפשו פן יחטא בקצורו בעבודתו, ואשם. וזו שסיים <b>ויהא מורא שמים</b> כו', כינהו בשם שמים, לומר שלא תהיה היראה מעונש ח\"ו, אלא יראה מצד גדולתו יתברך נ\"ל. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "קבלו מהם. פירוש משמעון ואנטיגנוס. <small>הרמ\"ה</small>. ויש ספרים גרסי <b>ממנו</b>. וכתב המדרש שמואל שהיא הגירסא המדוקדקת אם הוחזקה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כ\"ז כו'. בין בהיותה טמאה, שהדיבור מביא לידי תאוה והתאוה לידי מעשה, ואין לך רעה גדולה מזו שגורם לעצמו. ובין שהיא טהורה, שיותר טוב היה שבזמן ההוא יהיה עוסק בד\"ת, וזהו שאמר ובוטל מד\"ת. <small>מדר\"ש</small>. ונוסחא אחרת מדויקת, <b>כל המרבה</b>:"
+            ],
+            [
+                "וקנה כו'. ולא אמר וקנה לך תלמיד, שאין ראוי לעשות דבר זה, לעשות האדם עצמו לרב ולומר תלמוד ממני, כמו שעושים בארצות הללו.<small> דרך חיים</small>. ולי נראה דלא קשה מידי, דכבר הזהיר והעמידו תלמידים הרבה. ועתוי\"ט:",
+                "חברתו הוה ליה למימר. אבל תחלת דבריו לקוחים מדברי הר\"מ, ולא אמרם לענין חברת הלימוד, שכתב שצריך האדם שיקנה אוהב לעצמו שיתקנו בו מעשיו וכל עניניו כמ\"ש או חברותא או מיתותא כו'. וצריך שישתדל כו' שימשכהו לאהבתו:"
+            ],
+            [
+                "הרחק כו'. שכנו שקרוב לו אמר בו לשון הרחקה. וברשע שאינו שכנו לא הוצרך. לומר הרחק, שאינו קרוב, רק הזהיר שלא יתחבר לו. ואמר בשכן, רע ולא רשע, לפי ששכונת הרשע היא רעה לשכנו וקרבתו היזק גדול משא\"כ בשאינו שכנו אין רשעו גורם לאדם שום רע אע\"פ שהוא רע לשמים אא\"כ הוא מתחבר אליו. ר\"י ן' שושן. ועתוי\"ט:",
+                "ואל כו'. ולא אמר שידאוג מן הפורענות, כי דבר זה מדה מגונה מי שהוא דואג מן הפורענות. אבל אל יתיאש כו' כאשר עשה המן שהיה בטוח בגודל עשרו וכהרף עין נהפך עליו הצלחתו. וזהו לשון ואל תתיאש. ד\"ח:"
+            ],
+            [
+                "ומ\"ש בתחלת דבריו שעורכין כו'. לא שהם מטעימים בעצמם לפני הדיינים, אלא ע\"י שמגלין לבעל דין לומר לו עשה כך הרי זה כאילו הם טוענים בפני הדיינים. ועתוי\"ט:",
+                "ולא אמר תהא טוען כך. אלא ר\"ל שמשיאו עצה לעשות מעשה כההוא דר' יוחנן בפרק ד' דכתובות בדין רפואה שאין לה קצבה שנפרעין מנכסי הבעל, ויעץ להם ר\"י קוצו לה מידי. אבל לא סלקא דעתך שיטעון לבעל דין דברי און ומרמה, שאלו הם רשעים גמורים. ועתוי\"ט:",
+                "כרשעים. אבל שניהם כצדיקים לא, שא\"כ לא יחפש בטענותיהם וידין כל אחד לכף זכות ולא ירד לאמתת הדין. אבל כששניהם בעיניו כרשעים יחפש בטענותיהם של כל אחד כו', ובשביל כך ירד לאמתת הדין. <small>ד\"ח</small>. ועתוי\"ט:",
+                "דהו\"א כיון דאיכא למחשד אין זה בכלל והוי דן כו' לכף זכות. צריכא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אין לפרש שהם עצמם היו גרים, שא\"כ איך היה אפשר למנותן נשיא ואב ב\"ד. אלא שבאו מן גרים. ובודאי אמן מישראל היו ולכן היו מותרים למנותן נשיא ואב\"ד. ד\"ח:",
+                "דהשתא אינו עושה המלאכה מפני שכרה אלא לאהבתה בעצמה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "חכמים כו'. אין הכוונה שאין שאר בני אדם מוזהרים בכך, אלא שאם יפול ספק בדבריהם של חכמים יבואו השומעים לכלל טעות, משא\"כ בדברי הדיוט שאין משגיחין על דבריו. לכן הזהיר יותר לחכמים. <small>הר\"י ן' שושן</small>:",
+                "לשון מסורס הוא, שהמים הרעים הם כינוי לפנים בתורה שלא כהלכה:",
+                "אין זה שוה לדברי התנא שאינו מיירי אלא בתלמידים הבאים אחריכם. והרשב\"ם כתב בשם אבות דר' נתן, שצדוק ובייתוס היו שונין לתלמידיהם דברי אנטיגנוס, וטעו התלמידים:"
+            ],
+            [
+                "ורודף כו'. כענין שנאמר בקש שלום ורדפהו:",
+                "אוהב כו'. לפי שהם בריותיו של הקב\"ה ולפיכך ראוי שתאהבהם, וגם שתהיה האהבה מזה הפנים, ולא מפנים אחרים, כגון מפני הנאה המגיע לך מהם:",
+                "לכאורה מתנגד למאמר ואל תתחבר לרשע. וז\"ל הר\"מ, היה מתחיל לו לשלום והיה מתאהב אליו והיה מרבה לספר עמו:"
+            ],
+            [
+                "שמיה. שהיה לו כבר, וישאר קרח מכאן וקרח מכאן. מד\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "ודלא וכו'. לפי שאומר נגד שמיה כלומר מי שלומד להגדיל שמו אבד שמיה ופן תאמר בלבבך לא אלמוד עוד כי שמא יהיה למודי בשביל השם ויאבד, או, אם שמעתי מאמר זה קודם שאלמוד לא אלמוד, לזה אמר ודלא מוסיף, יסיף ודאי, כי הלומד ופירש קשה מהכל כו'. כ\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "והא שאמר תגא סתם ולא פירש של תורה, לפי שסתם כתר כתרה של תורה, כי כל הכתרים זולתו אינן כלום. הר\"י ן' ששון:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וזה שלא כדעת בית אביו של ר\"ג שהוא מבית הלל כדלקמן שהרי היו מחמירין כו':"
+            ],
+            [
+                "ר\"ג. והוא בן בנו של הלל. ולכך לא נכתב לשון קבלה מכאן ולהלן, לפי שמתלמידי שמאי והלל נתרבה המחלוקת בישראל כו' לא היתה מוגבלת ומקובלת ונמסרה כמו אצל הראשונים. כך פירשו המפרשים. ואינו מוכרח, דבפ\"ב מ\"ח תנן, ריב\"ז קיבל כו' מהלל ושמאי כו':",
+                "שהטבל מעורב בהן. הר\"מ. ורש\"י. והחסיד הר\"י ן' שושן מתמה למה לא אסר בהחלט מכל וכל שלא לעשר אלא במדה, ולימא ואל תעשר, מאי ואל תרבה. ולכך אני אומר שהכונה שאפילו שנתכוין להרבות ולתת יותר מן השיעור, שמא תטעה באומד דעתך. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שמעון בנו. והוא מהרוגי המלכות. והוא רשב\"ג דסוף פרק קמא דכריתות. ואינו רשב\"ג דסוף פרקין: ואולי כשאמר מאמר זה עדיין לא עלה לגדולת רבן, דוגמת בן זכאי בפ\"ה דסנהדרין מ\"ב:",
+                "דאי לא בעי לראיה על הקודם, היה ראוי שיקדים לזה וכל המרבה כו' שהוא יותר ראוי להסמיכו אל ולא מצאתי כו':"
+            ],
+            [
+                "רשב\"ג. הוא נכדו של ר\"ש הנזכר במשנה הקודמת. וזהו אביו של רבי הוא רבינו הקדוש. ובו מתחיל הפרק השני:",
+                "דאלו קיום העולם יוכל להתקיים ע\"י הג' שבשבילם נברא דמאי דלא הוה הוה, כ\"ש דמאי דהוה שיהא בהוייתו בשבילם, דגמילות חסדים ג\"כ יוכל להיות ביחידי סגולה שעל ידם יקוים העולם, וכמ\"ש כל העולם לא נברא אלא בשביל חנינא בני. ועתוי\"ט:",
+                "שנאמר כו'. ולעיל מיניה כתיב כאשר זממתי להרע לכם וגו' כן שבתי זממתי בימים האלה להיטיב את ירושלים ואת בית יהודה אל תיראו אלה הדברים אשר תעשו וגו'. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "איזוהי כו'. והוי זהיר כו'. לפי שהדרך שיברור לו כו'. הוא דבר הרשות ועצה טובה הוא דקמ\"ל, אבל אינו מחייב לאדם בכך. ואילו והוי זהיר כו' מחייב הוא לאדם שיהא זהיר כו' לכך היתה תחלת דברי פיהו איזהוי דרך שיבור בלשון נסתר, ואח\"כ והוי זהיר בלשון נוכח לחייבו בכך. ד\"ח:",
+                "והוי כו'. לענין זהירות להיות זריז ומהיר במצוה קלה כמו שהוא זריז ומהיר במצוה חמורה הוא אומר ומזהיר, לפי כו'. לא שר\"ל כשיבא לידך שתי מצות האחת קלה והאחת חמורה ואין לאל ידך לעשות שתיהן כאחת שלא תעזוב הקלה ותעשה החמורה, שזה אין השכל סובלו, אלא לענין זהירות בלבד הוא אומר. וכל אחת ואחת בשעתה. ד\"ח:",
+                "וז\"ל הר\"מ, מצות עשה לא התבאר שכר כל אחת מהן מה היא אצל הש\"י. וניחא דהא נמצא למען ירבו ימיכם וגו', למען ייטב לך, למען יאריכון ימיך. ובד\"ח מפרש, שלענין הטורח והזריזות וההוצאה אומר שאין אתה יודע, דלפום צערא אגרא כו'. ועתוי\"ט:",
+                "מתן שכרן. יש שכר לפעולתך מהש\"י כו'. וכמו מי שעובד למלך ושכר הפעולה קצובה. ולפי שהיה נאותה לו למלך או מצד אחר נותן המלך יותר ויותר מן הקצוב לשכר הפעולה ושכר כזה אינו ראוי להקראות שכר לבד. אבל זה שמו מתן שכר לפי שיש עמו מתנה מרובה. ועתוי\"ט:",
+                "מחשב כו'. שאע\"פ שאין שכרה ידוע כמה הוא, ידענו ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא ושכר האמיתי בעוה\"ב ואין ערך אליו מהטוב הגשמי שאתה מפסיד [ועמש\"ל פ\"א מ\"ג]. ועתוי\"ט:",
+                "דע. לפי שההסתכלות הזה אינה בראייה חושיית, אבל בראיית השכל, לכך חזר ואמר דע:",
+                "למעלה. שאם חלש למעלה וגבור למטה אימת החלש על הגבור, כ\"ש שהגבור למעלה. וממך לא רחוק, אבל למעלה ממך ממש כענין שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד:",
+                "עין כו'. כנגד המעשה אמר עין רואה, וכנגד הדבור הרע אמר ואוזן שומעת. והיה מספיק למניעת העבירות כשידע שמעשיו בספר נכתבין. אבל לא ידע ויבין את זאת כי אם בהקדים לו הידיעה שיש רואה ושומע. וכתב בד\"ח, אמר עין ואוזן בלשון יחיד, כי לא אדם הוא שיש לו עיני בשר ודם ח\"ו:"
+            ],
+            [
+                "ת\"ת כו'. פירש בד\"ח, לפי שהדרך ארץ קודם בזמן לת\"ת להכי טופל ת\"ת עם ד\"א במלת עם. ועתוי\"ט:",
+                "ר\"ל ואל יחושו על הציבור שלא יוכלו לשאת המשא הכבד הזה, שזכות כו', ואפילו ממון הרבה, ובלבד שיהיה העסק הזה שמכריחים לשם שמים ולא לשום פניה אחרת בעולם. ועתוי\"ט:",
+                "אני. נמצא כך בלשון חכמים. כמו ואני ועקיבא בן יוסף ערב בדבר. ועתוי\"ט:",
+                "הרבה. לפי שאתם עוסקים בצרכי צבור שהם רבים, ומאחר שהם רבים, הרבה שכר יש לכם כאלו עשיתם הרבה. ד\"ח:"
+            ],
+            [
+                "דעל כיוצא בזו לא אמר שמעיה כי זו מצוה רבה היא להתוודע להם כדי לפקח על עסקי צבור. ומרדכי ורבינו הקדוש יוכיחו. מד\"ש:"
+            ],
+            [
+                "בטל כו'. נ\"ל דעשה רצונו אמר כלפי מ\"ע, ולפיכך אמר בטל רצונך כנגד מצות ל\"ת:",
+                "וקשה, דא\"כ יוכל לומר לא מעוקצך כו'. ורש\"י מסיים, ואינו רואה סימן ברכה לעולם. ועוד יש לומר, שאינו רואה וימות בלא עתו או יגלה ממקומו:",
+                "וא\"כ היינו הא דאבטליון פ\"ק מי\"א, ותו למ\"ל. והר\"מ לא פירש אלא שלא יהיו פשוטי הדברים מרוחק מאד ובטל מן הדיבור, שהוא אומר לא יהיו דבריך צריכים לפירוש רחוק:",
+                "רישא דקרא, גם במדעך מלך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר:",
+                "לכשאפנה כו'. הוא לא זו אף זו, אפילו שלא לשמוע מזולתך אלא לשנות בעצמך אל תאמר לכשאפנה כו':"
+            ],
+            [
+                "כל. אמר כל לפי שאפשר וכבר נמצא מי שהרבה בסחורה ויחכם, כענין ר\"א בן חרסום או אילפא ודומיהם. מד\"ש. ואמר מחכים, פועל יוצא, שלעתות הפנאי ילמד לאחרים אבל לא יחכימם:",
+                "המרבה. דוקא קאמר המרבה. דבלא משא ומתן להחיות גופו, גם תורתו אינה מתקיימת. כדאמרינן לקמן אם אין קמח אין תורה. ואמרינן יפה ת\"ת עם דרך ארץ:",
+                "השתדל. ענין ההרגל והמחשבה לדבר. ותרגום ויאבק איש עמו, ואשתדל גברא עמיה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "על כו'. לא אמרו בדרך חיוב מוחלט, שכן הוא ושכן יהיה, שהרי אפשר שזה הנשטף לא שטף, וכן השוטף אפשר שלא יושטף. אלא בדרך הנתה היה אומר בינו לבין עצמו שכן הוא כפי השכל. ומפני שהמפורסם מכחישו. הרגיל בפיו להשמיע לרבים, מרבה בשר כו', לומר, כן כל המדות הנהוגות בעולם, ושבמדה שאדם מודד כו' ומן הגלויות אתה דן לנסתרות שגם המה ביושר וצדק אלא שאין בנו כח להשכילם ולעמוד על תכונתם. ובזה תוכיח מאמרו ��קודם אין בור כו'. ועתוי\"ט. ואמר <b>יטופון</b> לשון רבים להשמיענו שאפילו הרבים שהרגו את היחיד כולן יהרגו:",
+                "שהרי בבחירת עצמו עשה זאת לא לקיים שליחותו יתברך. והרבה שלוחים היו למקום שיהרג זה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לא שקיימו בזה ההרגשה למת ועשו מה שאינו ישנו, שאין צער למת באזמל, והחנוטין יוכיח. אבל אמרוהו כלפי הנפש שמצטער מאד בראותה בניוולו של הגוף. וכן הוא בכל בו. ועתוי\"ט שהאריך בזה:",
+                "לעצמו. להנאתו בעוה\"ז. <small>מדר\"ש</small>. ולי נראה לפרש שענינו שקנה עצמותו. ורוצה לומר שבהיות לו שם טוב הנה נתעצם והיה מה שהוא. שכל שאין לו שם טוב הנה הוא כלא היה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "קבל כו'. בשלשלת הלל לא הוצרך להזכיר שממנו קבלו. ועכשיו מזכיר בריב\"ז שלא היה מבני בניו. ועוד, שהוא היה לו תלמידים הרבה ורבתה המחלוקת מהם ואחריהם הזכיר שאע\"פ שנחלקו בכמה דינים מ\"מ עיקר התורה קבלוה:",
+                "נוצרת. לשם כך יצאת לאויר העולם כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, מלמד שהתנה הקב\"ה עם מעשה בראשית שאם אין מקבלין ישראל את התורה יחזיר העולם לתוהו ובותו, נמצא עכשיו שחובה גדולה מוטלת עליו ולא בטובה הוא עושה. רש\"י:",
+                "ה' תלמידים כו'. לא מנה רק הגדולים שנמסרה להם הקבלה. אמנם הרבה תלמידים אחרים היו לו. מד\"ש:",
+                "אליעזר. לפי שתלמידיו היו, קוראן בשמן. רש\"י:",
+                "כי בור סיד ר\"ל בור של סיד ומה שבח יש בזה אבל בור סוד שסדותו יפה ומעמיד המים שלא יבלעו בקרקע ובשלמותו סיוד, ובא חסר יו\"ד כדרך נחי העי\"ן. מד\"ש:",
+                "שאינו כו'. כלומר לענין זה הוא שדומה לבור סוד ולא בכל בחינותיו, לפי שיש בבור הזה נמי לגריעותא שאין מימיו מתוקים כמו באר מים חיים כו' ולפיכך הוצרך לבאר שאינו מאבד טיפה. מד\"ש:"
+            ],
+            [
+                "וראו. כדאמרינן בעלמא נפק דק ואשכח. והמכוון בכל זה יציאת השכל והתשוטטו להתבונן בעיון ולהשכיל היטב. וזהו לשון ראו, כמו ולבי ראה הרבה חכמה:",
+                "שידבק כו'. פירוש כי בודאי שבכל הטובות והישרות יש להדבק. אלא ר\"ל במדה אחת להיות בה שלם לעולם, כי טוב לאדם לאחוז במדה אחת לעולם בשלימות ונקל אליו להשיג ממנה הטובות החשובות כלם, מהיות בו כמה מדות ואינו שלם באחת מהם. הר\"ר יונה. ושפתים ישק. מד\"ש. וניחא בזה שדברי רבי בריש פרק זה קאי אכל המדות באיזו דרך יבור לו להתנהג בעשיית כ\"א וא'. ולזה לא אמר שידבק:",
+                "וצריך לומר שמה שאמר לעיל ומתוך כך מחשב כו', אינו עיקר פירוש הרואה את הנולד, אלא שמתוך כך נמשך ג\"כ שמחשב כו'. אבל עיקר כוונת הרואה כו' הוא מה שמפרש צופה ומביט במה שעתיד להיות וזה בכל עניניו ועסקיו כו'. ועתוי\"ט:",
+                "המקום. הוא מקומו של עולם. וכן הוא אומר ומתחת זרועות עולם. אבל העולם לא יכילנו שנאמר השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. רש\"י:",
+                "שנאמר צדיק וישר הוא. וכן ואתה צדיק על כל הבא עלינו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כשלך. ולא פליג אדתנן לקמן פ\"ד מי\"ב וכבוד חברך כמורא רבך, דהתם בחברים שהם חברים בתורה. ד\"ח. ועתוי\"ט:",
+                "וז\"ל הר\"מ כשתתחבר לחכמים ואל אנשי המעלות אל תתגעגע עמהן ואל תתגאה עליהן, אבל תהיה חברתך להודיע להם שתתקרב בעת שיקרבוך, ואל תוסיף להתקרב אליהן יותר ממה שיקרבוך שלא תפסיד כוונתם בך ותהפוך אהבתם לשנאה. ולא תגיעך מהם המעלה אשר תקוה. והמשיל זה במי שמתחמם באש שאם ישב רחוק ממנו יהנה בחומו ואם יוסיף להתקרב ישרף:",
+                "שנשיכתן כו'. כלומר שפעמים הם מזיקים בפועל שלם, וזהו כמו הנשיכה כו'. ולפעמים שאינם מזיקים בפעולה שלמה, וזהו כמו עקיצה בלבד כו'. ולפעמים שאינם מזיקים כי אם בדבור בלבד וזהו כלחישת השרף. עוד נ\"ל שאלו הלשונות הם כינויים לחרמות ונידויים ושמתות דרבנן, שכן מצינו בגמרא בלשון כינוי:",
+                "דקרא דלעיל מיניה מסיים כמו פתן חרש יאטם אזנו:",
+                "ואתה יודע מענין גיחזי שהתריס כנגד רבו אלישע שנפל בחולי מטונף כהתבאר מדברי חכמים בענין ארבעה אנשים מצורעים, וכן עם אחרים. ובכולן התבאר הנזק שהשיגו. הר\"מ:",
+                "כגחלי אש. אף קלות שבקלות. כי פורץ גדר של חכמים, כגון יחוד של פנויה, שסתם אשה נדה היא. שנאמר תהיה בנדתה, עד שתבא במים, וחכמים גזרו אף אם טבלה, שהרי גזרו על יחוד פנויה ל\"ש טהורה ול\"ש טמאה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ואמר שמוציאין כו' ואצ\"ל שיתרחק ממנה. ולפיכך אמר ר' יהושע לעיל שהדרך שיתרחק ממנה האדם הוא חבר רע. וזהו חידוש יותר. מד\"ש:",
+                "יצר הרע. רוב התאוה. הר\"מ:",
+                "וזה לשונו, רוע הנפש והוא חולי המרה השחורה שיביא האדם למאוס ראות עיניו וישנאהו, וייטב לו חברת החיות, והתבודד במדברות וביערות, ויבחר לו מקום שאינו מיושב, זה אצלם לא מצד פרישות רק לרוע תאותם וקנאתם בזולתם. אלו ימיתו האדם בלי ספק כי יחלה גופו וימות טרם עתו:",
+                "וי\"מ שהכל מקללין אותו ותחול עליו קללתם ויצא מן העולם, שהרי אמרו חז\"ל אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך. מד\"ש:"
+            ],
+            [
+                "שכך דרשו רז\"ל בפסוק לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וגו'. וקמ\"ל ר\"י דה\"מ כשמתקן עצמו לכך, דמתקיימא בו יותר מבזולתו. ואי לאו הכי, לא:"
+            ],
+            [
+                "בק\"ש ובתפלה. לפי שהם קבלת עול מלכות שמים ועבודה לו יתברך, לפיכך הזהיר עליהם יותר. ובמד\"ש כתב דרבינו יונה גרס הוי זהיר בק\"ש יותר מבתפלה. ופירש הטעם כי זמן התפלה הוא רחב עד ד' שעות, וזמן ק\"ש קצר כוותיקין עם הנץ החמה. וזהו לשון הוי זהיר כי צריך זהירות גדולה:"
+            ],
+            [
+                "שקוד כו'. פירוש הוי שקוד ויגע בלמוד התורה כדי שתדע להשיב כו'. ולפי זה לא גרסינן <b>ודע</b>. אבל בספרים אחרים גרסי <b>ודע</b>. פירוש דעהו אתה בידיעה שלימה, ולא תהיה תשובתך אליו מקובלת אצלך או מלומדת מאחר, כי כן לא תנצח אותו. ואמר שתשיב, הודיע שלא תלך אתה אליו להקשות לו, אלא אם יבואו אליך ויקשו לך, דע מה שתשיב. [אמנם אתה לא תתחיל לשסות בך את הכלב]. מד\"ש:",
+                "וז\"ל הר\"מ, אע\"פ שתלמוד דעות האפיקורסים לדעת איך תשיב עליהם, השמר שלא יעלה בלבך דבר מן הדעות ההם, ודע שמי שתעבוד לפניו יודע צפון לבך. והוא אמרו ודע לפני מי אתה עמל, ר\"ל שיכוין לבו באמונת הש\"י. ע\"כ. וא\"כ, <b>לפני מי</b> מוסב על הש\"י:",
+                "ונאמן כו'. לא פליג על מאמר אל תהיו כעבדים כו' וכמו שכתבתי שם. ומצאתי בנוסח ארץ ישראל מוגה דגרס, <b>ומי הוא בעל מלאכתך</b>, ותו לא מידי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "הרבה. לפי שאמר לעיל <b>והשכר הרבה</b> נמשך לאדם מזה לומר הנה אקבל שכר הרבה כשאלמד שעה אחת ואח\"כ אני יושב בטל מתורה כי כבר יש לי שכר הרבה לקבל. לכך אמר אם למדת הרבה כו' דאל\"ה לא שהרי אדרבה יש לך עונש בעון ביטול תורה. מד\"ש. ולא אמרו אחד המרבה ואחד הממעיט כו' אלא כשנעריך ג\"כ המנדבים מה ערכם, היינו שהעשיר מרבה והעני ממעיט, אבל לא כשיש ביכלתו להרבות והמעיט. ועתוי\"ט:",
+                "שכר כו'. ולא תעלה על דעתך שכשתקבל המתנה הרמוזה במתן ובהרבה, שינוכה משכרך. מד\"ש:",
+                "ודע כו'. כלומר אין הכוונה כדי שתעבוד ע\"מ לקבל פרס. רק כוונתי היא זאת שתדעהו דרך ידיעה לבד וכדלעיל. ויש גורסים <b>שמתן</b>, בשי\"ן. ולפ\"ז י\"ל דאתא למימר דאפילו מתן שהיא המתנה, בהאי עלמא ליכא, ולכך אל תתמה בראותך הצדיקים אם מרעה אל רעה יצאו. כ\"כ במד\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "עקביא. בזמן הבית היה. ועתוי\"ט:",
+                "דע. חזר ואמר מלת דע לפי שלפני מי אתה עתיד כו' אינן בהסתכלות וראיה מוחשת כי אם שיאמין זה בדרך ידיעה. מד\"ש:",
+                "מאין כו'. שאלת המקום שבא משם בל' אין כמו מאין באו האנשים ושאלת המקום שישוב לשם בלשון אנה כמו אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח:",
+                "אתה הולך. כי האדם הולך לבית עולמו ומתקרב אל המיתה כי יום המות מיום הולדו הוא. שמיום שנולד הוא מתקרב והולך אל המיתה וע\"כ נקט לשון הווה ולא לשון עתיד. מד\"ש:",
+                "למקום כו'. ולא אמר שיהיה רמה ותולעה שכך אמר הכתוב כי עפר אתה, ואל עפר תשוב. ד\"ח:",
+                "דין וחשבון. תחלת דין קאמר, ולפיכך הקדים דין לחשבון ואמר לתת דין שאם יעשה חטא מתחייב מזה דין לכך שייך לומר שהוא נותן הדין כו'. ד\"ח:"
+            ],
+            [
+                "מלכות. הוא המלך עם שריו ויועציו המנהיגים מלכותו ועושים משפט בארץ [ולפיכך לא אמר בשלום] המלך. כך פירשו המפרשים:",
+                "לצים. דאין ליצנות גדולה ממי שאומרים לו מנה זהובים שעה אחת, וכל שתמנה יהיה שלך, והוא בטל, ודאי מתלוצץ מן הזהובים ומבזה אותם. כן הבטל מד\"ת אחר שיודע השכר הגדול הזה, אינו כי אם לץ. ואמר ואין ביניהם ר\"ל שאע\"פ שכל אחד עוסק לבדו אבל אין ביניהם שכל אחד מהביל ומתלוצץ בלבו על ידיעת ולימוד חברו וחושב שאין לו תועלת בחברתו עמו כו' בודאי לצים יקראו אע\"פ שאין פוצה פה. ועתוי\"ט:",
+                "שכינה שרויה ביניהם. היפך הלצנים כי הם הכת שאינם רואים פני השכינה. אמנם אלו להיפך כי הלצנים אפילו במותם השכינה מתרחקת מהם כ\"ש בחייהם ואלו אפילו בחייהם שכינה שרויה ביניהם כ\"ש במיתתם. מד\"ש:",
+                "ועוסק כו'. שיחיד אינו רגיל להוציא ד\"ת מפיו, ולפיכך לא שייך לומר אצלו ועוסק בד\"ת כמו שהוא אצל שנים שהם מדברים זה עם זה:",
+                "וכן פירש הר\"מ. אבל גירסתו, מנין שאפילו אחד יושב ושונה שמעלה עליו הכתוב כאלו קיים את התורה שנאמר ישב וגו'. ולגירסא שלנו נראה כמ\"ש מד\"ש בשם הרשב\"ם, שמפרש כי נטל עליו, שהושלך עליו שכר משלם, או הרי הוא כנטל שכרו כבר שמזומן הוא. עוד פירש כאן כמש\"כ הר\"ב סוף מ\"ו. וגירסת רש\"י נ\"ל דגרס כאן כל מקום וגו' ולקמן מ\"ו גרס כי נטל וגו' כו'. ובגמרא, ומאחר דאפילו חד, תרי מבעיא? תרי מכתבי מילייהו בספר הזכרונות, חד לא מכתבי מיליה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שלשה. נקט שלשה, דבפסוק שהביא לראיה שם מדבר ג\"כ בשלשה, החכם והכהן והנביא. לב אבות:",
+                "והברכות הן ג'. כי הטוב והמטיב ביבנה תקנוה. ונמצא שהן כנגד ג' אמות דלקמן. ועתוי\"ט שהאריך לרמז בג' ברכות אלו שהם נגד תנ\"ך. א\"נ נגד מקרא משנה גמרא. וסיים וזה לשונו, ואע\"פ שהצגתי ציונים להדמות ברכת המזון לתנ\"ך א\"נ כו' כדאיתא בסוטה סוף פרק ז', מ\"מ לא נתישבה דעתי בפסק הזה לצאת ידי חובה בכך, דודאי דר\"ש לאו בהכי מיירי דאטו ברשיעי עסקינן שאין מברכין ברכת המזון שהוא מצות עשה. ומילי דאבות מילי דחסידות נינהו. ולשון רש\"י, ורגילין בני אדם לפטור עצמן בבהמ\"ז:",
+                "כאלו כו'. שמעלה עליהם כאלו הקריבו קרבנות על דרך מה שארז\"ל כהנים משולחן גבוה קא זכו. מדר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפנה</b>. והוא גירסת הר\"ב. וגירסת <b>והמפנה</b> טעות הוא, דא\"כ הנעור אינו מפנה ולמה יתחייב. והרשב\"ם מפרש הנעור בלילה ואפ' בבית. והמהלך בדרך ואפילו ביום. ובשניהם ביחידי עסקינן. ולדבריו יש לקיים גירסת והמפנה. וע' תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עול תורה. התמדת הקריאה. הר\"מ:",
+                "ולאו דמתחייב בנפשו דלעיל במפנה, חמור מנותנין עליו עול דהכא בפורק. דודאי ליתא. אלא דמתחייב דאמרן היינו אם יפגעו בו לסטים או מזיקים מתחייב בנפשו, ודמו היה נדרש מעצמו, אבל אפשר שלא יארעו כל רע. אבל הכא נותנין כו' ולא יוכל מלט. נ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "וכן מצינו עשרה שדנין, בדיני ערכין, ושנים ואחד כשקבלו עליהם. א\"נ יחיד מומחה:",
+                "אע\"ג דגרסתו בדין, עסק התורה במכ\"ש הוא:",
+                "אפילו שנים. ומאחר דאפילו תרי, תלתא מבעיא. מהו דתימא דינא שלמא בעלמא ולא אתיא שכינה, קמ\"ל דדינא נמי היינו תורה. ומאחר דאפילו תלתא, עשרה מבעיא. עשרה קדמא שכינה ואתיא, תלתא עד דיתבי. גמרא. ואדאתמר התם קאמר לה, ולא אתמר התם חמשה. ובמד\"ש כתב דבעשרה נצב, ר\"ל עומד כביכול, והם יושבים. משא\"כ בחמשה דלא כתיב נצב. ועיין מה שכתבתי לעיל אות י\"א:"
+            ],
+            [
+                "וכן בדוד. על אותו מעשה שקבץ כסף וזהב לבית המקדש אמר דוד פסוק זה. רש\"י. ומשום דאיכא למדחי, דדלמא דוד שאני שהתנדב לבהמ\"ק שהש\"י צוה עליו בפרטות והיה בהניח וגו', א\"נ רבים שאני, לכך לא אמר שנאמר כי ממך הכל וגו', לפי שאינה ראיה גמורה. ד\"ח:",
+                "בדרך. שהוא מקום סכנה. וי\"מ דלאו דוקא, אלא הוא הדין בבית, אלא דבדרך שכיחי אילן. וניר ואפשר שיפסיק:",
+                "ניר. דלא תימא דוקא אילן שהוא רואהו מרחוק ואומר מה נאה שזה ודאי שמפסיק, אלא אפילו ניר שנמצא בצדו כשהוא מהלך אפ\"ה הוי הפסק. ד\"ח:",
+                "מעלה עליו הכתוב. סמיך ליה על פסוק הקוטפים מלוח עלי שיח. דדרשוהו על הפוסקים מדברי תורה. וכן מתורגם דשבקין פתגמי אורייתא מן לוח לבהון מטול מילי דעלמא. וכיון שכן הוא מתורגם מלתא דפשיטא הוא וא\"צ להזכירו בהדיא, וסמך על המבין כו'. מד\"ש. ואמר כאלו כו'. צ\"ל דהכא לא הוי אלא הפסק דרך עראי ומיד הוא חוזר אל משנתו, אבל לעיל מ\"ד קאמר דמפנה לבו לבטלה. ולפירוש השני שכתב הר\"ב דהכא במברך כו', מעיקרא לא קשיא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כל. לאתויי אפילו מחמת עצלות. והמד\"ש כתב אפילו מחמת שהוא טרוד למצוא טרף לביתו אפ\"ה מתחייב בנפשו. כי מקרא מלא הוא השלך על ה' יהבך. ואין נפטר רק מי שתקפו כו':",
+                "דבר אחד. שאין לך דבר אחד שאין תלוים בו דברים רבים. ולפיכך בדבר האחד ששכח נתקיים פן תשכח את הדברים. מד\"ש. ונ\"ל דכתיב השמר לך ושמור. כפל, דהיינו לתת שמירה לכל דיבור:",
+                "ויסירם. כלומר שישב ויפנה לבטלה ובזה יסירם מלבו, ואע\"פ שאינו מתכוין שע\"י כך יסורו מלבו, דהא לא כתיב פן תסירם, אלא פן יסורו, ומאליהם משמע. והכי דייק לישנא דמתניתין מדלא קתני יכול אפילו לא הסירם, לפי שלא נתמעט אלא תקפה בלבד. אבל הסרה דממילא נמי באזהרת דפן יסורו. ד\"ח. וכל זה באינו רוצה יותר בבטלה מבדברי תורה, אלא כשבא דבר בטלה לידו יושב בטל ומתרשל מלחזור על למודו. ולכך לא אמר אלא מעלה כו' כאלו. ומתניתין [ד] דמתחייב בנפשו, היינו בהמפנה כו' שרוצה יותר בבטלה מבעסק התורה ומבקש וחוזר על הבטלה, אבל עכ\"פ אלו לא ישכחם הוה ניחא ליה. ור' נחוניא בן הקנה דמתניתין ה' הפורק עול, מיירי במי שנתכוין להסיר ד\"ת מלבו. נ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "ובהכי מתורץ דלא פליג אדהלל שאמר בפרק דלעיל משנה ה' אין בור ירא חטא, דהכא במחשבה קאמר ולא בפועל, שאין בור יודע איזהו חטא שיירא ממנו, אבל במחשבה יכול לחשוב ולירא מכל דבר שיהא חטא. ועתוי\"ט:",
+                "חטאו. כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ולהכי קאמר שיראת חטאו, שירא מן החטא שהוא מוכן. ולא קשיא דהוה ליה למתני כל שיראתו מהחטא קודמת כו'. ד\"ח:",
+                "וכל כו'. היינו שזכותו בזה או עונשו גוברת על הגזרה שגזרו עליו אם יהיה חכם או טפש [ותתקיים הגזרה בשאר עניניו ולא בלימוד התורה] אבל אם באו שניהם כאחד מניחים אותו כפי הגזרה שאם היא שיהיה חכם מתקיימת, ואם שיהיה טפש אינה מתקיימת. וכן פירוש בבבא שניה. מד\"ש:",
+                "וא\"ת איך אפשר שיהיו מעשיו מרובין מחכמתו, שמה שאינו יודע איך יעשה. אלא, במה שמקבל על עצמו לעשות כל הדברים אשר יגידו לו החכמים ולא יסור ימין ושמאל, ה\"ז מעשיו מרובין מחכמתו. מד\"ש. ובהכי ניחא דלא קתני קודמין. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שנאמר (משלי ג') ומצא חן ושכל טוב בעיני וגו'. ואומר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. שכל מי שמשוך עליו חוט של חסד בידוע שהוא ירא שמים:",
+                "וכל שאין כו'. צריכא. דאי מרישא, ליכא למשמע דאפשר שאין רוח הבריות נוחה הימנו לפי שהוא נוטה אל קצה האחרון מהחסידות ואפ\"ה רוח המקום נוחה הימנו, קמ\"ל. ואי תנא סיפא ליכא למשמע הרישא לפי שאפשר שרוח הבריות נוחה הימנו לפי שמראה בעצמו סימני טהרה ובקרבו ישים ארבו, קמ\"ל דסימן מובהק הוא בשני הפנים. וטעמא דכתיב ואת רוחי אתן בקרבכם, הרי רוח הבריות רוח המקום. ולא קתני שרוח כל הבריות כו' דלא חיישינן למיעוטא, כדאשכחן במרדכי. מר\"ש:",
+                "כי בשחרית האדם הוא עצל מחמת השינה, ובערב כבר הוא יגע ומבקש לנוח, ובצהרים האדם בכח ביותר עד שהוא שמח לגמרי. ד\"ח:"
+            ],
+            [
+                "המחלל כו'. והמלבין. בגמרא מוכח להו מקראי. ועתוי\"ט:",
+                "כמנשה שהיה דורש למה לו למשה לכתוב ותמנע היתה פלגש. רש\"י:",
+                "דאלו שאר עבירות, יסורין עם המיתה ממרקין:"
+            ],
+            [
+                "בשמחה. וזה יותר ממה שאמר שמאי בסבר פנים יפות. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שחוק וקלות ראש כו'. כלומר אבל כובד ראש והיראה הוא סייג לעריות. שכל זאת המשנה מדברת בסייגים. הר\"ר יונה. ולא תני הסייג, משום דלא הוה משתמע דמרגילין אלא דמביאין לידי ערוה. מד\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "שוגגים מאליהם, כסבורים שהוא ראוי להתעבר. מוטעים ע\"י עדי שקר. רש\"י:",
+                "מעשרות כו'. במשנה ירושלמי גרס <b>מעשרות סייג לתורה</b> ופירש שעי\"כ יוכלו מקבליה להחזיק בתורה וללמדה, כמאמרם ז\"ל לא נתנה התורה אלא לאוכלי תרומה. [ומעשרות שם לכלל המתנות]. והר\"ר ישראל פירש דכתיב ואכלת וגו' מעשר דגנך וגו' למען תלמד ליראה וגו'. מד\"ש:",
+                "סייג לחכמה שתיקה. ולא אמר שתיקה סייג לחכמה, דשאני הא לפי שאין שום סייג לחכמה כי אם השתיקה בלבד, להכי תני סייג קודם. משא\"כ אינך דאע\"ג שכל אחד סייג לאותו דבר, מ\"מ יש לאותו דבר סייג אחר מלבד זה. מד\"ש:",
+                "ומכיון שהאויל כשמחריש יחשב לחכם שמעינן מינה דכ�� השותק הרי הוא חכם. ועוד דלעיל מיניה כתיב חושך אמריו יודע דעת יקר רוח איש תבונה:"
+            ],
+            [
+                "חביב אדם כו'. לכן מוטל עליו לעשות רצון קונו. רש\"י. ובכל אדם אמר ר\"ע וכמו שהוא הראיה שממנו הביא שהוא נאמר לבני נח ולא לבני ישראל לבדם. ועתוי\"ט שהאריך:",
+                "כלי חמדה. היא התורה שנקראת חמדה. שנאמר תורת ה' תמימה, וכתיב בתריה הנחמדים מזהב וגו'. מד\"ש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאין ידיעתו יתברך כידיעתינו. ואע\"פ שאנו אומרים בו ג\"כ ידיעה, אין זה אלא בשתוף גמור. וכמו שאין בנו כח לדעת אמיתת מציאותו ית' כו', כך אין בנו כח להשיג ולמצוא דעתו, כי הוא ודעתו אחד לא כהאדם שהוא ודעתו שנים כו'. וכתב הר\"מ אלמושנינו שדעת הר\"מ כמו שכתב המדרש שמואל, וזה לשונו, ומעיקרא לא קשיא מידי לפי שידיעתו יתברך הוא כצופה ומביט העשיה שעושה האדם, והרי אין ראיית האדם מכרחת למעשה זולתו, כך צפיית הש\"י מעשה האדם אינו מכרחתו, וידיעתו יתברך העתיד הוא אצלו הווה, שאין לפניו קדימה ואיחור, שאינו בחוק הזמן. ע\"כ. וזהו ההבדל ידיעתו מידיעתנו, שידיעתו תמיד בהווה אף מה שהוא עתיד בערכנו אלא שאין בנו כח להשיגו ולהבינו כו'. ועתוי\"ט שהאריך בזה:",
+                "לא נמצא כן בפירוש הר\"מ. אלא זה לשונו, ואמר שדין השי\"ת עם בני אדם אמנם הוא בחסד ובטוב לא כפי הדין הראוי אליהם. כמו שביאר יתברך מדרכיו ואמר ארך אפים לצדיקים ולרשעים. ואמר המשורר טוב ה' לכל:",
+                "עתוי\"ט שהאריך בזה וסיים וז\"ל, והוי יודע דמכל מקום נפרעין מן האדם לפי מעשיו, שהאומר הקב\"ה ותרן הוא יותרו מעוהי, אלא מאריך אפיה ודן העולם בטוב שלא יהא נאבד ונפסד, וגבי דיליה לעתים ידועים אצלו יתברך זכרו נצח:"
+            ],
+            [
+                "ולשון הר\"מ, משל על המות ושאר עונשים, כלשון הר\"ב במצודה פרוסה:",
+                "מדעתו כו'. אית דגרסי מדעתן ושלא מדעתן. והוא עיקר. ושב אל הגבאים. וכגון ההיא דחגיגה דף ד', היכי יכלת לה כו', א\"כ להוי במנינא. היינו מדעתן ושלא מדעתן אלא במצות הקב\"ה. הרשב\"ם:",
+                "בכח ובעלילה. ערוך. ונוסחא אחרינא, והדן דיין אמת. וי\"ג והדן דין אמת. וי\"ג והדיין דיין אמת:",
+                "מלבד השנויין לעיל משנה י\"א, ובריש פרק חלק:"
+            ],
+            [
+                "ולא בא התנא לומר על קדימה ואיחור שצריך שיקדים האחד לחברו. שאם אתה אומר כן אין גם אחד מהם יהיה במציאותו. שאם אין האחד אא\"כ יקדים לו האחר וכל אחד יש לו דין קדימה על חברו, נמצא שא\"א שימצא המאוחר בלא הקודם כו' נמצא ששניהם אינם נמצאים כו' אלא שכוונת התנא שאם אינו לומד אע\"פ שנושא ונותן לא יהיה יפה עם הבריות כי לא ידע כדת מה לעשות כדאיתא בב\"ק [דף ל] מאן דבעי למהוי חסידא לעיין במילי דנזקין. וכן אם אין דרך ארץ כלומר שאין משאו ומתנו יפה כו' סוף שתורתו משתכחת ממנו על העון אשר חטא שהוא מחלל ש\"ש שאומרים זה שלמד תורה כמה מקולקלין מעשיו כו':",
+                "אין חכמה כו'. עיין לעיל מ\"ט בהר\"ב. וי\"ל דהכי קאמר אם אין חכמה, אז אע\"פ שמחשבתו הוא להיות ירא חטא, אין יראתו יראה, כי לא ידע להזהר עוד. וכן אם אין יראה היינו במחשבתו אין חכמה, כלומר אין חכמתו מתקיימת. והשתא כל הבבות שוות שהקדום בחלוקה הראשונה הוא סבה על הוויית השני. והקדום בחלוקה השניה הוא סבה על קיום השני. דוק בהם. ועתוי\"ט לפי הנוסחא אחרינא:",
+                "וא\"כ זה שאמר הכתוב. טוב טעם ודעת למדני, הן מלות נרדפות:",
+                "קמח. לא אמר חטים או לחם, לפי שלא הצריכו להיות לו חטים שדרך להכניסם לימים הרבה וגם לא יסתפק בלהם שהוא ליום או לשבוע. שעליו נאמר והיו חייך תלואים לך מנגד זה הסומך על הפלטר. אלא באמצעם שיהיה לו קמח לקצת ימים מוכן לעשות ממנו לחם. גם שאר תבשילין נעשים מקמח. מר\"ש:",
+                "כל כו'. כבר נשנה כיוצא בזה במשנה ט'. ולא בא התנא הזה אלא להודיע הענין במשל נאה הזה. וכ\"כ הר\"מ. ולכך לא פירש בו הר\"ב כלום:",
+                "ושרשיו. המעשה דומה לשרשים לפי שהם עיקר כדאמרינן לעיל לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. הרשב\"ם:",
+                "והיה. לעיל מיניה כתיכ ארור הגבר וגו' שאינו בוטח בה' שיזמין לו פרנסתו אלא מרבה בגזלות ובוטח בבני אדם המחזיקים ידו:",
+                "כעץ. לעיל מיניה כתיב ברוך הגבר וגו'. <small>רש\"י</small>. ורוח ועקירה מפורש נמי בקרא, דכיון דכתיב ערער לשון יחידי, וערבה לשון מישור, להורות דאית ביה תרתי לרעותא, שכיון שאין אילנות סביביו, וגם הוא במישור שאין סביבו הרים וגבעות, אין מונע לרוח שבא בו ויכהו עד שיזיזנו ממקומו. ובפסוק והיה כעץ שתול מבואר מדאמר ועל יובל ישלח שרשיו שזה ודאי להודיע שהוא מושרש יפה בארץ לא יזיזוהו כל הרוחות שבעולם. מד\"ש. והיינו טעמא שלא הביא הפסוק מתהלים אע\"פ שדהע\"ה מוקדם לירמיה, מפני שכאן יותר מבואר ועל יובל וגו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הן דברי ב\"ש. ולב\"ה אינן רק ל\"ה. ולהלכה ליתא כלל אלא טבילה אחת באחרונה. והר\"ב לא בא כאן אלא להפליג הענין:",
+                "הן כו' לא בא למעט שאר הלכות שבתורה. דהא לא ממעט אלא תקופות כו'. אלא נקט הני לפי שהם דומים לתקופות כו' שהם חשבונות. ואע\"פ שאלו הם חשבונות הבאים מחמת ספק שאירע בהן, ואילו תקופות כו' אין בחשבונותן ספק, אפ\"ה אינהו עדיפי. ד\"ח. ועתוי\"ט:",
+                "הן הן כו'. הן והן קאמר. וכמו שפירש בגמרא דסוף פרק קמא דחגיגה על הן הן גופי תורה [ע\"ש בהר\"ב]. ומשום דר\"א חסמא היה אחר החורבן כו', ואין לקינין שייכות כו'. הלכך אצטריך לאשמעינן דאף הן גופי הלכות אפילו בזמן שאין בהמ\"ק קיים לפי שהתלמוד בהן במקום עבודה הוא. והא דלא תני הכא גופי תורה, דהכא על הספקות הוא אומר, ואין מזה בתורה שבכתב כלום, אלא בהלכה שבע\"פ:",
+                "וע\"ש שמקיפים העולם בהיקף, נקרא מהלכם תקופה כו'. ודבריו הם על הידיעה מן המהלכים בלבד. ולא מה שנמשך מהם שהוא קידוש החודש ועבור השנה שלענין זה ודאי שהן והן גופי הלכות הן כו':",
+                "כמו רדו שמה שאמר יעקב, רמז לרד\"ו שנים שעבדו ישראל במצרים. וכן בזא\"ת יבא אהרן, רמז לבית ראשון שיעמוד ת\"י שנים. ובערוך פירש שבמקום אחד כותבין א' ובמקום מאה כותבין ק'. ובד\"ח פירש, חכמת המדידה והתשבורת. וקרוב לשמוע פירוש זה, משום שר\"א חסמא היה יודע לשער כמה טיפות בים [כדאיתא בהוריות דף י'] כו', ולפיכך ראוי הוא שיאמר כן. ואילו אחר שלא היה שלם בחכמות אין מן הראוי שיאמר כך. דוגמת מאמרם ז\"ל ברבה ריש קהלת:",
+                "ולי נראה לפרש הפרפראות שקודם הסעודה להמשיך האכילה. והיינו שמי שבקי בתקופות, ר\"ל בתכונה עצמה שהוא מהלך המזלות כו' וכן בגמטריאות שהיא חכמת השעור [כ\"פ המגיד] הקודם אליה. הם פרפראות הממשיכים לב האדם לחכמה האלהית. שמידיעת גלגלי השמים ידע ויכיר הבורא יתברך כי הוא רוכב שמים שמהנרכב יוודע הרוכב. וכן לפירש\"י והר\"ב שגמטריאות הוא חשבון האותיות הוא פרפראות לחכמה האלהית שבספר יצירה ודומיו שמשתמשים מאוד בחשבון האותיות ונוטריקון וצירופיהם. וי\"ל שכיון התנא לשניהם היינו לחכמה המושגת בעיון ובמחקר והיינו ע\"י התקופות, ולחכמה האלהית המקובלת. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ויש להקשות ממה שאמר ירמיה [ט'] אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל גבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. ונראה לי דלא קשיא, דס\"ל לתנא דידן שזה שאמר כי אם השכל וידוע אותי, הוא עצמו בכלל החכמה והגבורה והעושר שזכר. וכך הוא אומר אל יתהלל חכם בחכמתו כי אם שהיא החכמה השכל וידוע אותי. וכן לענין הגבורה והעושר, ולזה שאל התנא איזהו חכם כו' שאליו כיון הנביא:",
+                "היינו ממש השכל וידוע אותי וגבור הכובש כו' והוא גבורה לשם שמים שלא יחטא לפניו. אין לך השכל וידוע אותי גדולה מזו שתכלית הידיעה הזאת הוא לירא מפניו ולשמור מצותיו. ועשיר השמח בחלקו ולא נבהל להון ונמצא פונה כל ימיו לעבודת שמים והיינו נמי השכל כו' ולפיכך נאמר אשריך כו'. ואמרו בגמרא [ברכות דף ח'] גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים כו' דאילו אינו מסתפק ונבהל להון לא יהיה פנוי לעבודת הש\"י:",
+                "דאין לפרש דר\"ל שנעשה משכיל יותר מן מלמדיו, שאין זה חדוש שלאחר שלמד האדם מלומדו הוא מתחכם ומשכיל בלמודיו ואין חידוש שישכיל יותר ממה שהשכילו מלמדיו. ד\"ח:",
+                "כיון שכל שיחתי היה בתורה:",
+                "יצרו. יצה\"ר נקרא יצר סתם לפי שקדם ושליט בגוף הוא לבדו. מד\"ש. ועוד פירש שהוא יצרו המיוחד לו ונתעצם בו יותר ממה שיתעצם ויתיחד ביצר הטוב כי טבע האדם נוטה יותר אל יצר רע:",
+                "דאל\"כ אלא פירוש דקרא טוב ארך אפים יותר מגבור, הוה קשיא למה, שאם הוא ארך אפים מצד רכות הטבע אין זה טוב:",
+                "בעוה\"ז. שלא תצטרך לבריות. ולעוה\"ב, דמתוך שהוא נהנה מיגיעו לא בא לידי גזל ונוחל שני עולמות. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "העבירה. ולא תנן <b>הקלה</b> כמו במצוה, לפי דהא דתנן קלה היינו שהיא קלה על האדם לעשות והעבירות הם קלות על האדם לעשותם ורובם הם הנאה לאדם. לכך לא שייך למיתני מן העבירה הקלה. ד\"ח:",
+                "עבירה. שהש\"י מניחו ביד טבעו הרע. אבל לא שיסייעהו מן השמים כמ\"ש הרב בשכר מצוה, דהא אמרינן [יומא ל\"ח] הבא ליטהר מסייעין לו, הבא ליטמא פותחין לו. רבינו יונה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "רמה. פירש הר\"מ יחשוב אחריתו והוא שובו רמה כו' והאריך [התוי\"ט] בפירוש מלת תקוה ומסיק שהוא מענין קו לקו ושרשו קו והתי\"ו היא לתוספת בלבד כמו תפארת, תלבושת. והוא מענין קו המדה ועיין במד\"ר פרשת בראשית על פסוק יקוו המים יעשה מדה למים. וה\"נ ה\"פ שקו מדתו היא הרמה. ועתוי\"ט:",
+                "בסתר. וא\"ת הרי פירש הר\"ב במ\"ב פ\"ח דיומא דחלול השם הוא חוטא ומחטיא והיינו החוטא ואחרים למדין ממנו, א\"כ לא משכחת לה בסתר כו'. ונ\"ל דמשכחת לה בעבירה שאי אפשר כי אם בהצטרף זולתו, כגון העריות. ואין הכי נמי האוכל איסור וכהאי גוונא ביחידות ואין רואה, לא הוי חילול השם כלל. ועתוי\"ט:",
+                "אחד שוגג כו'. נודע שהשוגג ג\"כ צריך כפרה אבל אינו כמזיד חלילה ליושר דרכי הש\"י להשוות המזיד והשוגג בדבר מן הדברים. אבל כוונתו הנה. שנפרעין בגלוי, במזיד עונש מזיד, ובשוגג עונש שוגג כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ללמד כו'. לאו למידק ללמד ולא לעשות, שלאיש אשר אלה לו אמר אלהים מה לך לספר חקי:",
+                "וללמד. כלומר מספיקין בידו שיהא לומד ושתעלה בידו מה שהיתה מחשבתו ללמד. ולומד דעל מנת ללמוד לא אצטריך לאשמעינן, דודאי שתתקיים מחשבתו הטובה שבקש ללמוד. אבל בנדון דידן רבותא אשמועינן דכשדעתו ע\"מ ללמד, שמספיקין בידו ללמד וגם למודו שעם עצמו עולה בידו ולא יגרע דבר כי ה' יתן חכמה. מד\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "לשמור ולעשות. שאע\"פ שלא היתה כוונתו אלא לעשות, מספיקין בידו גם לשמור מהעבירות, שלא יהא כטובל ושרץ בידו. (נ\"ל תו\"ל ללמד) מד\"ש. ובנוסח ארץ ישראל לא גרסינן לשמור. וכן עיקר. דודאי לעשות היינו לקיים כל התורה. ועתוי\"ט:",
+                "דכתיב כאשר צוני, כלומר שצוני ללמוד בחנם. דאי לא, כאשר צוני אמאי קאי. דליכא למימר בשכר וכי צוהו בכך דלא סגי דלא לשקול אגרא. וליכא למימר נמי דה\"ק כאשר צוני ולא מעצמי אני אומר, דודאי ישראל לא היו מפקפקים בכך, דהא כתיב וגם בך יאמינו לעולם. הר\"נ:",
+                "ושיקנו להם בתחלת השוק כי שתי הפעולות האלה יעשו אותם סוחרים קצתם עם קצתם על דרך כבוד ואע\"פ שאין שם חכמה. וכדאי הוא תלמיד חכם להיות כעם הארץ נכבד. הר\"מ:",
+                "כדאיתא בעזרא ז' כל כהניא וגו' מנדה בלו והלך לא שליט למירמא עליהום:",
+                "מן העולם. פירוש, מחיי העוה\"ב. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שוטה כו'. שוטה שמרבה עליו איבה. ורשע שאינו מקפיד אם יגזול או ישבע לשוא. ונוסף על זה גס רוח, שגסות רוחו היא שהביאתו לידי כך להורות ולדון לקנות שם כשם הגדולים אשר בארץ. מד\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ולא ידעתי טעמו, דמ\"מ מוטב שיחתך הדין ברבים. ועוד שאם הם ג' לא ידע המתחייב מי שחייבו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והא דלא תנן העוסק, משום סיפא דלא בעי למתני כל שאינו עוסק, דהוה אמינא משום גבהות לבו מעושרו אינו עוסק בתורה. ולהכי תני המבטל כו' כלומר מפני שצריך לעסוק בעושרו דבר זה מבטל תורתו. והכא נמי הכי קאמר, המקיים תורה מעוני, שאין עסקיו מבטלין לימודו אלא מקיים לימודו. ד\"ח. ולפ\"ז נ\"ל ד<b>מעוני</b>, ג\"כ איידי דסיפא דתנן <b>מעושר</b> דפירושו מחמת עושר. ואע\"ג דהוה ליה למתני בעוני:",
+                "סופו כו'. וגם היות שהנסיון פעמים רבות יורה בחלוף זה. ועובדא דר\"א בן פדת אי בעית לאחרובי עלמא כו', כתב בד\"ח, דמתניתין בבינוני במזלו. ועוד, כדי שהעושר לא יבטלו. וכן במדרש מפני מה בני עניים כו' שלא יעסקו בדברים אחרים וישכחו ד\"ת דכתיב כי העושק יהולל חכם. וגם לפעמים הוא מפעל החטא ויסורין ממרקין. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הוי כו'. פשיטא, מאי קמ\"ל. וי\"ל דאתי למימר שיהא מיעוט העסק בשביל התורה ולא בשביל הטורח או העצלה. ד\"ח:",
+                "לגירסת מד\"ש במשנה ד' התם לענין הגאוה והכא לענין הלימוד. ועתוי\"ט:",
+                "ואם עמלת בתורה. ויגעת וטרחת בה יש שכר הרבה כו'. כי השכר לפי רבוי העמל והטורח, לא לפי ריבוי הלימוד. ולכן לא אמר ואם למדת, אלא ואם עמלת. כי הכל תלוי בעמל, אחד המרבה ואחד הממעיט. סיוע לו מתניתין דסוף פרק ה' דקתני לפום צערא אגרא. מד\"ש:"
+            ],
+            [
+                "תשובה ומעשים טובים. לשון הר\"מ, התשובה אחרי המעשים הרעים, או המעשים טובים בתחלת הענין. והקדים תשובה, כמו שאמרו רז\"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. מד\"ש. והרשב\"ם גורס, <b>תורה ומעשים טובים</b>. עתוי\"ט:",
+                "כתריס. מגן. שכן תרגום ולא יקדמנה מגן (מלכים ב' י\"ט) ולא יקדמנה בתריסין. וי\"מ מלשון תריסי חניות. פירושו מסגר. ערוך:",
+                "בפני הפורענות. ר\"ל המתרגשות ובאות כפי מנ��גו של עולם. אבל אין לפרש פורענות על חטא, דבזה אמרו [יומא פ\"ח מ\"ח] תשובה ויוה\"כ תולין ויסורין ממרקין. וראיה ממע\"ט בתחלת הענין. ועתוי\"ט:",
+                "סופה כו'. פירש\"י עתידה שתהיה העצה קיימת ומצלחת. ובמד\"ש מפרש על הכנסיה עצמה, והיינו דתנן <b>סופה</b> לומר שאע\"פ שתראה בתחלה בעוני הכנסיה, סופה להתקיים. ושאינה לש\"ש אע\"פ שתראה אותם מצליחין אין סופה להתקיים. ולא קשיא <small>(הושע ד, יז)</small> חבור אפרים עצבים הנח לו, שהרי גם סופם לא נתקיימו:",
+                "ושאינה כו'. אעפ\"י שהכנסיה היא לדבר מצוה, כל מה שיש בה מחשבה פוסלת כגון יוהרא וגיאות אשר היא מצויה בעוסקים עם הצבור, הוי שאינה לש\"ש, ולהכי לא קתני ושהיא לדבר עבירה:"
+            ],
+            [
+                "כמורא רבך. כדאמרינן בב\"מ דף ל\"ג. ופירש\"י לפי שיושבים יחד בבהמ\"ד ומקשין ומפרקין זה לזה ולמדין זה לזה. ע\"כ. ולא שמשוה אותם לגמרי, שא\"כ הכל שוה, אלא לענין החבוב הוא. כלומר שיהא חביב עליו כפי שהוא בטבע אוהב וחביב בעיניו לכבד או לירא מי שהוא מדרגה גדולה ממנו. ומלת חביב נמשכת לכולם. מד\"ש:",
+                "כלומר ואע\"פ שמשה רבו היה, הנה גם לאהרן יתר שאת שהוא אחיו הגדול. ודרשינן בכתובות דף ק\"ג ואת אמך לרבות אחיך הגדול, ולפיכך מן הדין שקולים היו ונדונים כחברים, ואפ\"ה הכי קרי ליה אדוני. וכ\"ז רק ממדת החסידות היא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "[בתלמוד. יש גורסין בתלמיד ששגגת תלמיד כו'] גורסים בתלמיד. והכוונה להזהיר שילמד לתלמיד כראוי, ששגגת התלמיד בהוראתו עולה זדון לרב שמלמד אותו. ריטב\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לא זו אף זו קתני, לא מבעיא שלות רשעים שאין בידינו, לפי שאנו יודעין שהוא רשע ורואים כי טוב לו. אלא אף זה יסורי הצדיקים שאפשר שנראה צדיק ואינו כן. והיינו דתנן ואף. מד\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "וקתני ואף דהא מלתא דפשיטא היא שאין בידינו השלוה אנחנו יגיעי הגלות, ובעי ר\"י בזה לומר שלא נתיאש שנחשוב עצמנו כרשעים גמורים ושאבדה תקותנו ח\"ו, ושגם אין אנו צדיקים ושכבר השלמנו מה שעלינו להשלים בתורה ובמצות. מד\"ש:",
+                "שיוסיף לך תועלת. ויש גורסין, שנאמר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע. ואת הוא הטפל, ורועה הוא האדון וראש:",
+                "לשועלים. אף שיש חיות פחותות מהן, המשיל בהן, לפי שמי שלא הגיע להוראה המשילו שלמה המלך ע\"ה לשועלים, באמרו אחזו לנו שועלים וגו' מחבלים כרמים כרם ה' צבאות. שעליהם נאמר רבים חללים הפילה. כמ\"ש הר\"מ. וא\"א לישב בכסא למשפט ושיקובל למורה אלא ע\"י תחבולות וערמות לגנוב דעת העם. לזה אמר אפילו שתראה הרבה מורי הוראות כאלה ואתה ראש וחשוב מהם, אל תקנא בחטאים האלה להיות כמותם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "העולם הבא. רישא אסיפא לא קשיא, כי העוה\"ז הוא למעשה ועוה\"ב אל הגמול וקורת רוח. מר\"ש. ועוה\"ב יש מפרשים עולם הנשמות. וי\"מ עולם התחייה. ועיין בריש פרק חלק:",
+                "קורת רוח. לשון נתקררה דעתו שמתקררת ומתישבת דעתו עליו מפני שמחה. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "הקטן. לפי שהיה מקטין את עצמו. א\"נ שהיה [מעט] קטן משמואל הנביא, שגם הוא ניבא בשעת מיתתו והיה ראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו ראוי לכך, ונמצא שזה השם הוא לו לתהלה ולתפארת. ירושלמי:",
+                "אפו. בהרשב\"ם נראה דגרס, חרון אפו לא נאמר [שהוא חום האף לבד] אלא אפו [כלומר כל האף. כ\"פ הרמ\"ה] מלמד שמוחלין לו על כל עונו��יו. מדר\"ש. וגירסא זו נראית עיקר. שעכשיו חידש לנו שמואל הדקדוק שבכתוב זה:"
+            ],
+            [
+                "ילד. לשון הר\"מ, שהלומד בימי הילדות כו'. וא\"כ פירושו הלומד כשהוא ילד. ועתוי\"ט:",
+                "מחוק. שכבר נחקקו בדעתו חשבונות רבים מעניני העולם וכשירצה לזכור ד\"ת יצטרך למחקם לאותם המחשבות ולא יוכל לזה בשלימות. ולכך לא תנן ישן שהוא היפך חדש. הרי\"א:",
+                "כמו אכילת ענבים שאינם מבושלות שבעודן בין שיניו ירגיש ברעותם:",
+                "כמו שתיית היין מהגת ייטב לו בשתייתו כי יערב לחיך, אבל בחדרי בטנו ימלא מכאובות. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הקנאה כו'. דוגמת מאמרו של רבי יהושע משנה י\"א פרק ב' כו'. שהקנאה נמשכת מעין הרע, והתאוה נמשכת מיצה\"ר, והכבוד הוא סבת שנאת הבריות, שאין שנאוי לבריות כמו הרודף אחר הכבוד. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "להחיות. ולא אמר לחיות, אלא להחיות, שצריכים פועל ואינם עומדים לכך, כי הטבע אינה מחייבת התחיה שלאחר המיתה כמו שמחייבת מיתה לכל החיים:",
+                "וקאי על החיים שאחר המיתה:",
+                "הדיין כו'. נקטינהו בדרך לא זו אף זו. אבל בסדר זמנים בעל דין קודם לתבוע, ואח\"כ יביא עדיו, ואח\"כ ידין הדיין:",
+                "דאי להטות הדין, זה מן השטות, שירוחק מן הש\"י מה שלא יצוייר ואף לא ידומה, כי איך יצוייר לו שוחד, ומה יהיה השוחד. הר\"מ. הקשו המפרשים דמאי שהכל שלו, שאין נתינת טעם על שוחד של מצות. ותירץ במד\"ש שאף המצוה היא הכל שלו, שהבא ליטהר מסייעין לו ואין המצוה נקראת אלא ע\"ש הגומרה. ע\"כ. ומתשובה לא קשיא, לפי שאינה מצוה בפני עצמה אלא היא כנגד העבירה לדחותה מעליו:",
+                "שע\"כ כו'. ובחן זה. שהוא זוכר ענינים טבעיים שאין בחירה לאדם בהם, שעליהם אמרו חז\"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ולא אמר ע\"כ אתה חוטא או עובר או מהלך או עומד ומה שדומה לזה, שאלו כולן ענינים שהם ברשות האדם ואין הכרח בהם. הר\"מ:",
+                "לפי שהוא צופה מסוף העולם ועד סופו. כמ\"ש (איוב כ\"ט) בהלו נרו עלי ראשי. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ומה ת\"ל כו'. הכי פירושו, מה תלמוד לומר מזה שהוא נברא בעשרה מאמרות, כלומר איזה לימוד נמשך מזה. ולא שהיא שאלה על הבריאה עצמה למה היתה בעשרה מאמרות, אלא שרצה לומר שיש לנו ללמוד מהבריאה שהיא בעשרה מאמרות לימוד מוסר נאה, שהלא במאמר אחד כו', ויצא לנו ממה שנברא בעשרה, להפרע כו'. אבל לא שלכך היתה כוונת הבריאה בעשרה מאמרות כדי להפרע וכו', שאין זה ממדת טובו יתברך לעשות פעולה יתירה כדי להפרע כו'. ד\"ח:",
+                "להבראות. ולא תנן ברא העולם ויכול לברוא. נראה בעיני שהפליא בזה הוראת הבריאה שהיתה יש מאין ואפס מוחלט, ולא כמחשבת החושב בחומר קדמון. שכאשר נאמין באפס מוחלט, צודק המאמר לומר שהיה יכול להבראות שהוא מצד הנברא, שכיון שאפס ואין מוחלט היה, אין מונע מלהבראות במאמר אחד כמו בעשרה מאמרות. אבל אילו היה חומר קדום, לא יצדק לומר בפשיטות שהיה יכול להבראות מצד החומר, כי שמא טבע החומר לא היה מקבל הבריאה במאמר אחד:"
+            ],
+            [
+                "להודיע. כלומר דבר זה מה שהיו י' דורות הוא מודיע לנו כמה הש\"י ארך אפים. ד\"ח:",
+                "מנח כו'. לא דמי למאדם ועד נח. דאדם ונח בכלל עשרה, אבל הכא אין נח בכלל. אלא לפי דסיים בנח הדר ופתח ביה:",
+                "להודיע כו'. ומודיע בזה דבר גדול יותר מן הקודם, שהקב\"ה מאריך אף ולא גבי דיליה בהשחתה וכליון גמור כמ�� בדור המבול. ונ\"ל דהיינו דכתיב ארך אפים, ולא ארך אף, דתרי אף הוו. חדא שיוצא לפועל, ולבסוף משחית הכל, ואחד שאינו יוצא לפועל לכליון חרוץ שוטף, כי צדיק מושל ביראת אלהים:"
+            ],
+            [
+                "אבינו. שאנו זוכים ומקבלים טובה בזכותו זה שעמד בכל נסיונותיו, לפיכך קראו התנא בכאן אבינו. נ\"ל:",
+                "ועמד כו'. שלא הרהר אחר מדותיו. רש\"י:",
+                "להודיע כו'. שבזה אנו יודעים בודאי כמה חבתו. וכמ\"ש רש\"י בפירושו עתה ידעתי, להשיב לשטן ולגוים התמהים מה היא חבתי אצלך יש לי כו':"
+            ],
+            [
+                "ואלו הם נסים בלי ספק. ועתוי\"ט:",
+                "וזה היה לנוי ולתפארת ישראל. ובלא אוהל נמי תסגי להם בהבקעו לבד, דאין ספק דהענני כבוד לא סרו מהם. וכן נמי הנס החמישי נעשה לנוי:",
+                "הקדוש ברוך הוא. לפי שהמכות באו במשפט ובדין על המצריים, לכך יחדם התנא להקדוש ברוך הוא שהוא דיין אמת. אבל בנסים שנעשו לאבותינו לא יחדום לו, לפי שלא היה שורת הדין נותן לנס לפי שהללו עובדי כוכבים כו'. מר\"ש:",
+                "הים. מה שהקדים התנא הנסים שבים לפי שעיקר המכות היו למען ספר שמו בעולם. ועיקר הודעה זו לא היה ניכר רק מאשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל. הלכך בהיותם עיקרים באיכות הפרסום. לכך הקדימם אע\"פ שלא היו קודם בזמן. מד\"ש:",
+                "נסו. ואע\"פ שהעגל חטא היה, נקרא נסיון, שענין נסיון להקב\"ה הוא מיעוט האמונה והסתפקם בו. וכך הוא חטא העגל שלא האמינו ולא בטתו בו שילכו בטח דרכם במדבר אשר הוליכם בה ממצרים ועד הנה. ועתוי\"ט שהאריך ומסיק שאין לחשוב העגל לנסיון ולחשוב במקומו וימרו על ים בים סוף כדאמרינן בגמרא שבעלייתם מן הים אמרו כשם שאנו עולין מצד זה כו'. אבל ויבואו מרתה לאו בעלייה מן הים היה. ובגמרא דחשיב לעגל ג\"כ, י\"ל דמתאוננים והאספסוף חדא הוא ותליא בפלוגתא דרבי ורשב\"ג במסכת שבת דף קט\"ז, ע\"ש. ובזה ניחא המדרש רבה פרשת מצורע שהביא והיה לכם לזרא [שנאמר על האספסוף] על מתאוננים:",
+                "במדבר. שעל שהיו במדבר מקום שמם מאין יושב, וחסר, אין כל בו, חשבו אולי שהוא מחסרון השגחתו יתברך על הגליל ההוא, ולפיכך נסוהו. והיינו דדייק למתני במדבר. וקא קרי ליה להקב'\"ה מקום בכאן, להורות כי הוא מקומו של עולם מאין פנוי מהשגחתו. מד\"ש:"
+            ],
+            [
+                "עשרה כו'. וקא מני להו דלא רמיזו בקרא כלל:",
+                "מריח כו'. מתאות בשר הקודש. א\"נ מריח אברים של המערכה. שאלו הריחה ובאת לטעום מהן אין שומעין לה להאכילה בשר קודש. רש\"י:",
+                "ולא הסריח כו'. כשלא היה לו פנאי להקטיר בלילה כל האברים שנתעכבו מבערב מעלין אותו בראשו של מזבח ועומדים שם ב' או ג' ימים עד שיהיו פנוים להקטירם שאין לינה פוסלת בהן בראשו של מזבח ונעשה בהן נס ולא היו מסריחין כל זמן עכבתן. רש\"י. ותני מעולם, י\"ל דאתא לאתויי להבמות ונוב וגבעון ומשכן שבמדבר:",
+                "בבית המטבחיים כו'. שבעזרה במקום שהיו שם שולחנות של שיש שמדיחין עליהם את האימורים, ולא היה יורד שם זבוב משום מיאוס. רש\"י:",
+                "ביום הכפורים. אף שהוא התגברות קטרוג היצר. ועתוי\"ט:",
+                "עמוד כו'. העולה מן הקרבנות. אבל בעת ההקרבה היה האויר נח. הר\"מ:",
+                "הזיק. לא תנן לא נשך, אלא אפילו אם אירע לפעמים שהיה נושך לא היה מזיק. ותני מעולם, פירש במד\"ש, שאפשר דאתא לאתויי אפילו שלא בזמן שבהמ\"ק קיים. שכדאית היא קדושת הארץ:"
+            ],
+            [
+                "הרוצה לעמוד על כוונת הענין. יעיין בתוי\"ט:",
+                "וקשה, דאמר <small>(במדבר טז)</small> אם בריאה יברא. והרי ברואה ועומדת כפי קבלת חז\"ל פה כו'. ולי נראה, דפי הארץ פירושו דבור הארץ, דומיא דפי האתון ופי הבאר. וה\"פ דקרא, <b>אם</b> ב<b>בריאה</b> [ותחסר בי\"ת השמוש בתיבת בריאה, וכמוה רבים] שמששת ימי בראשית הוא הגיהנם, <b>יברא</b> קרובי פתחא [כמאמר חז\"ל בחלק], ועל ידי כן <b>ופצתה</b> [מלשון פצו שפתי] תשמיע קול דברים להגיד כל הנעשה בתוכה שירדו חיים שאולה לדיוטא התחתונה. ואח\"כ בשעת מעשה אמר <b>ותפתח</b> וגו' אמר פתיחת פה לבד לבלוע אותם. ועוד היה שהעם <b>נסו לקולם</b> ר\"ל קול דברי הארץ. דאל\"כ קשה דאדרבה דרך שומעים קול צועקים אוי ואבוי שיתקרבו אל הקול. וז\"ל רש\"י בחומש, לקולם, בשביל קול היוצא על בליעתם. וע\"ש ברא\"ם. ועתוי\"ט:",
+                "שבכל מקום שהיו הולכים הבאר עולה ונובע מים. ונברא אל הבאר הזה פה שיצאו המים בכל מקום שהולכין. ד\"ח. וזהו ג\"כ כוונת רש\"י שהסלע היה הולך ומתגלגל. דאי כפשוטו היה לו כאן להזכיר הנס שהסלע נתן מים בתלוש:",
+                "כלומר שיהיו עונים כנגד הדבור שלה, ובהכי ניחא דלא תני פי הסלע. ועתוי\"ט:",
+                "והקרוב אלי שהיה הדבר נסיי ומעשה אלהים המה והרבה נתלבטו בזה כו'. וכתב בעל עשרה מאמרות [מאמר חקור הדין חלק ב' פ\"כ] שהיה זה מעשה אלהים בלתי משוער בשכלנו, לא כמעשה הדיוט שציירו זולתנו בבית המדרש ונער יכתבם:",
+                "כלומר לפיכך היו נגללים ולא היו כסנפרינון שלנו שהוא מקשה ולא נגלל. אבל היה ספיריי למראה וכעצם השמים לטוהר, והלוחות היינו הראשונות דאילו שניות משה פסלן מעצמו:",
+                "וי\"א כו'. מסיק בד\"ח, דלא אתו לאפלוגי, אלא שכל אחד מוסיף על הקודמים. לפי שיש בבין השמשות זמנים מחולקים, כדאיתא בשבת דף ל\"ד כו'. ונוסח אחר <b>אילו של יצחק וקברו של משה וי\"א אף המזיקין וי\"א אף צבת כו'</b>. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "[בפי\"ב דכלים מ\"ז] שיחסרהו ההשלמה והתיקון כו' וכן איש שיש לו מעלות שכליות ומעלות המדות אמנם אינם שלמות ולא הולכות על סדר כראוי. אבל יש בהן ערבוביא ובלבולים והתערב בהם חסרון ואין זה עם הארץ שיש לו דרך ארץ [שהן מעלות המדות בלבד]. וכ\"ש שאינו בור דמשנה ה' פ\"ב. הר\"מ:",
+                "ז' דברים כו'. הקדימו לגולם לפי שלו קדימה בזמן ומ\"מ ביאר המדות בחכם שכן נאה להעלות על שפתים ישק מדות החכם כו':",
+                "וזה בתשובה. אבל בשאלה הא תנן במשנה ה' פ\"ב ולא הביישן למד:",
+                "ובמנין. ויש ספרים דלא גרסי ובמנין. ומ\"מ לדגרסי, או או קתני. ועיין פרק קמא דעדיות מ\"ה:",
+                "כלומר ולא סגי ליה במה שלא נכנס לתוך דברי חבירו אבל יתמהמה ג\"כ עד שידע שישיב כהלכה:",
+                "ותמיהני דזו מדת כל אדם שלא לשקר, כ\"ש בפסק דין שיתלה עצמו באילן גדול כו' ונמצא מכשיל הרבים, שאפשר שאין הדין כך, גם הראיה שהביא מאנשי חרן אינו ענין לנדון זה. והר\"מ פירש, ולא יתפאר במה שלא ידע, והוא אמרו על מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "גופי כו'. כלומר עבירות חלוקות. ועתוי\"ט:",
+                "מעשרין. מעשר שם כולל לכל המתנות. ועתוי\"ט:",
+                "בצורת כו' במסכת שבת דף ל\"ב ילפינן לה מקרא:",
+                "החלה. כלומר אף שלא לטול את החלה. ועתוי\"ט:",
+                "וכיון שפשעו הב\"ד ולא עשו. לפיכך דבר בא לעולם ואינו מבחין בין טוב לרע והיה כצדיק כרשע. אבל לשון <b>שלא נמסרו</b>, לא משמע כן. אלא כדפירשו המפרשים כגון מיתות בידי שמים וכריתות, אי נמי שלא בהתראה או שברח העובר:",
+                "שביעית. שדינם להפקירם. אי נמי לבערם לגמרי וכמ\"ש במשנה ב' פרק ט' דשביעית. ולפיכך מדה כנגד מדה, שהדבר בא לעולם שהוא הפקר בני אדם שאין המלאך המשחית מבחין. ואילו חרב אפשר כי יחנן קולו שמוע ישמע ויניחהו האויב. ד\"ח. והני תרי כיון שדומים בעונש נחשבו לחד במנין השבעה. וכן בסמוך:",
+                "חרב כו'. בגמרא (שם) ילפינן לה מקרא:"
+            ],
+            [
+                "חיה רעה כו' גלות כו'. כולהו מייתי להו קראי בגמרא שם:",
+                "מתרבה. שכאשר יקרה שיהיה דבר באלו הפרקים יתרבה אז בעון אלו, לפי שיקרה בהם תמיד העון אצל קצת האנשים, והנה הוא מדה כנגד מדה, כי החסיר חיות העני וגם חשש שכשיתן שיחסר לו לחמו כשיאריכו לו חייו, לכך יחסרו חייו ותשאר תבואתו לאחרים. ומעתה לא קשיא על המשנה הקודמת. מדרש שמואל:",
+                "ובמוצאי החג. כי בחג כבר נשלם עסק האדמה, ומי שנתן אלו החוקים נתנם, ומי שלא נתנם גזלם. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                " שלי כו'. לא בנותני צדקה איירינן, דהנהו מתניין לקמן משנה י\"ג. אלא בהנאה דעלמא:",
+                "ודוקא שהוא רוצה ליהנות מנכסי אחרים מדעתן. דאלו שלא מדעתן אע\"פ שרוצה גם להנותם הוא גזלן גמור ואין לך רשע גדול מזה. ולא דברו חז\"ל אלא בדעות, ולא על הגנב והגזלן שהוא רשע. מד\"ש:",
+                "חסיד. לא שמבזבז כל אשר לו. שהרי אמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, שלא יבזבז יותר מדאי ויהיה הוא בהכרח מוטל על הבריות. אלא במוותר כפי הראוי איירינן. ד\"ח:"
+            ],
+            [
+                "קשה כו'. אבל שלא יכעוס כלל לא נמצא בשום דיעה. כי מי לנו גדול בענוה כמרע\"ה ונאמר בו ויקצוף וגו' וכו'. מד\"ש:",
+                "רשע. דאמר מר לא תרתח ולא תחטא. רש\"י. וד\"ח מפרש, כי הא דאמרינן בנדרים כל הכועס בידוע שעונותיו מרובין, שנאמר איש אף יגרה מדון ובעל חימה רב פשע:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"פ שאפשר בסייעתא דשמיא לאוקמי גירסתו כשיראת חטאו קודמת לחכמתו, מי שלא הגיע לכלל מדה זו אין ראוי להקרא רשע כיון שחסרון ברייתו הביאו לידי כך:"
+            ],
+            [
+                "ועינו רעה בשלו. לפי שיש לו אבירות לב. ואינו דומה לעינו רעה בשל אחרים. רש\"י. אלא כלומר כעין רעה דמתניתין י\"ט, שאינו מסתפק בשלו וחומד במה שראוי אל העני. וקשה דא\"כ רשע הוא שעובר על לא תאמץ את לבבך. ואפשר דהכא איירי בענין שאין מחסור לעני ונמצא שאינו מאמץ לבבו מתת לעני די מחסורו, ואלו לא היה מי שיתן היה הוא נותן ורצונו ליתן כשימצא עני שאין לו נותנים, ומ\"מ אבירות לב הוא. והשתא אתי שפיר דיתן ויתנו אחרים חסיד. דקשה, שכן הוא מדת כל אדם אלא דהכא בעני שיש לו די ספוקו בנתינת אחד מהם. והוא רוצה שיתן ויתנו כדי למלאות ספקו בשפע, לאיש כזה ראוי להקרא חסיד. כן נ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "יש לפרש דה\"ק, א\"נ לומד ואינו מבין. ויש לפרש, דה\"ק ואינו שונה ואינו לומד ולא מבין:",
+                "חסיד. שמשפיל עצמו ומראה כאילו הוא צריך ליושבים בביהמ\"ד. מד\"ש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ספוג. צמר הים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "בדבר. גירסת הר\"ב בדבר בטל, בטל דבר כו':",
+                "אמנון ותמר. לדוגמא בעלמא נקטיה. ולפיכך לא קשיא רישא לסיפא:"
+            ],
+            [
+                "הלל ושמאי. לפי שתלמידיהם לא שמשו כל צורכן ומהם ואילך רבתה המחלוקת בישראל, לפיכך נקטינהו לדוגמא. ומש\"ה נמי לא קשיא רישא לסיפא. ועתוי\"ט:",
+                "ק��ח כו'. לא הזכיר צד השני שהם משה ואהרן כמו שזכר בחלוקה ראשונה ב' הצדדים. לפי שבכאן אינם שווים שמשה ואהרן כוונתם לשמים היתה. ולא היתה בהם שום בחינה שלא לשם שמים. מד\"ש:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא מפיק להו מקראי. ועתוי\"ט:",
+                "אין מספיקין כו'. כלומר אין מסייעין לו כו'. משא\"כ לשאר עוברי עבירה כשיתן אל לבו לשוב ודאי דהוי בכלל בא לטהר מסייעין לו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שמצות בני אדם אינם רק לפי דעתם. כי הטובים לא יצוו ברע. אבל יזהירו ממנו. והכתוב אומר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. הר\"מ:",
+                "בעוה\"ז. זה על דרך יגיע כפיך כי תאכל אשריך בעוה\"ז, כפירש\"י בריש פרק ד'. דאי לא תימא הכי, הרי כמה מתלמידיו של אאע\"ה הרעבים וצמאים בעוה\"ז אלא לפי שהם מסתפקין ואינם צריכים לבריות נקראו אוכלים בעוה\"ז. ועוד יש לומר ששורת הדין הוא אומר, אבל אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות להנחילו יותר שכר בעוה\"ב:",
+                "יורשין גיהנם. בעוה\"ז. כדאמר [יומא דף ע\"ב]. לא תירתו תרתי גיהנם. מר\"ש:",
+                "והוא ג\"כ איש מרמה בעשותו תחבולות לפעולות הרע. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "עז פנים לגיהנם. שמעיז פניו שלא לעשות רצון אביו שבשמים:",
+                "ונאמר ישובו רשעים לשאולה:",
+                "ובושת פנים לגן עדן. כמ\"ש חז\"ל כל אדם שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא. כדכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. מד\"ש:"
+            ],
+            [
+                "כשתחשוב י\"ג שנה שעשה יעקב עם לבן אחר שנשא את לאה וילדה לו אחר ב' שנים בקירוב שעלו בהריון לשלשה האחים. ראובן שמעון ולוי לחשבון ז' חדשים לכל אחד. נמצא לוי בן י\"א שנה כשיצאו משם. הוסיף עליהם ו' חדשים שעשה בדרך וי\"ח חדשים שעשה בסוכות קיץ וחורף וקיץ שהם ב' שנים הרי לוי בן י\"ג שנה בלכתם לשכם. ונקרא איש. רש\"י. ובחומש פרשת וישב בפסוק ויתאבל שפירש\"י ששה חדשים בבית אל שהוא אחר מעשה שכם, לא דייק:",
+                "לא נמצא רק ט\"ז. ובפירש\"י די\"ח פעמים כתיב אדם, עד כי מאיש לוקחה זאת. וצ\"ל דאיש נמי מן המנין:",
+                "במד\"ר פרשת קרח. ונ\"ל מדאשכחן במתי מדבר שלא נענשו בפחות מבן כ':",
+                "גמרא. ונ\"ל דר\"ל דישראל בשעת מ\"ת גרים היו וגר כקטן שנולד דמי. ועתוי\"ט:",
+                "בישישים חכמה נוטריקון בן ששים. ריטב\"א. ואף לגירסתנו זקן זה שקנה חכמה. מד\"ש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בן בג בג. יש לפרש שלא האריך ימים. וכן בן הא הא. והרשב\"ם פירש שגרים היו. והם בני אברהם ושרה שנתוספו ה' על שמותם וכל הגרים בניהם נקראו. ובג גימטריא ה'. וקראם זה משונה מזה כדי להכיר בין זה לזה. מד\"ש:",
+                "ולפי שד\"ת הן צורך גדול לבני אדם. היה אומר בלשון ארמי שהיו הכל מכירין בו כשעלו מבבל. מר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "והפוך. כפל לשון לחזק ולהורות על התמידות וההפלגה. וענין ההפוך עצמה הוא חזרת הלמוד:",
+                "תחזי. ר\"ל האמת. פירוש, ותראה האמת בעין השכל. כתרגום וירא, וחזא. ועתוי\"ט:",
+                "טובה הימנה. שלא תאמר שבלמוד חכמת יונית בהכרח אלמד מהם מדיניות והנהגה ומדות טובות, להכי קאמר שאין לך מדה טובה הימנה, כי כל המדות טובות ערוכות בכל ושמורות בה. מד\"ש:"
+            ],
+            [
+                "וזה בשכר הצער והטורח עצמו, שאם הוא מרובה שכרו מרובה. אבל שכר מצות עצמן אי אתה יודע מתן שכרן. כדתנן בריש פ\"ב. ד\"ח:"
+            ]
+        ],
+        []
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishna",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Mikvaot/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,324 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Mikvaot",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מקואות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "והר\"מ כתב, אף שאובין:",
+                "ובספר אגודה כתב, רוק. ולשון הר\"א, חזרו המים שנגעו בפיו:",
+                "וסתם שתיה הוא רביעית:",
+                "אי נמי, הטפה עצמה שנפלה בגבא:",
+                "כלומר, מהטפה עצמה נטמא. דלמשקין אין שיעור לטמא. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"ש. ונראין דבריהם כדברי הר\"א שמפרש שמתבטלת במים שבמחובר אלא אם כן חשבו בתלוש. לפיכך אם הדיח בהן ידו או הככר שנפל, הרי הוכשרו, כלומר נחשבו כתלוש ונטמאו משתיית הטמא וטמאו את הככר כו'. ואם לא הדיח טהור, שהטפה עומדת בביטולה כל זמן שלא נתחשבו על ידי הדחה על כל פנים, ואין צריך לומר על ידי שתיה ומילוי כלי. ומכל מקום קשיא לי, דמשמע מדבריהם שצריך שיקבלו המים טומאה מהטפה כדי שיחזרו ויטמאו לככר, דתיפוק ליה משום טפה עצמה הואיל וניערה מביטולה. ולשון מהר\"מ, לא בטלה הטפה כו' וטמאתן וטמאה נמי הככר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "בהני גווני דתני לעיל, שאם שתה טהור או מילא בכלי טהור או נפל ככר והדיחו",
+                "טהור. משום דמים שכיחי על פני כל הארץ, לא חיישינן שמא אדם טמא שתה מהן. מהר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "ובר\"מ בנוסחת ארץ ישראל איתא, עיסה הטבולה לחלה. ואתי שפיר, דבמשנה ו' תני כשרים לתרומה והוא הדין לחלה טמש שדינם שוה, אבל הכא דוקא בטבולה לחלה בלבד:"
+            ],
+            [
+                "מי כו'. ואלה המים ג\"כ אין בם ארבעים סאה ואינם שאובים. הר\"מ:",
+                "הוה ליה למימר השקה:"
+            ],
+            [
+                "חוץ מן הזב הזכר:",
+                "בכ\"ש. לאו דוקא כל שהוא, אלא כל מקום שגופו עולה בבת אחת. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "למפרע כו'. עד שיוודע שטבל כראוי הר\"מ. ולא תימא מהו למפרע מעת לעת:",
+                "וקשה, דבפרק ד' דטהרות משנה י\"א תנן דבר שהוא אב הטומאה והוא מדברי סופרים ספיקו טמא, ושם פירש הר\"ב דאפילו ספיקו לטמא טמא, כל שכן ליטהר כי הכא, ומשום הכי נמי לא תנן הכא אלא כגון אכל אוכלין טמאים כו':"
+            ],
+            [
+                "נפלו. פירוש, שראינו שנפלו:",
+                "דמדאורייתא אפילו כולו שאוב כשר, ורבנן גזור אטו בכלי שאסור לטבול, דבעינן מקוה דומיא דמעין שהוא בקרקע. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "רביעית. משום דהוא שיעור לטבול מחטין, והוי שם מקוה פסול עליו. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ידוע שנפל. מדלא תני אם ידוע שלא נפלו פסול, ואם לאו כשר, מוכח דכולו שאוב פסול מדאורייתא, ומשום הכי קודם שנעשה רוב מקוה בהכשר, פסלינן מספק. ולדעת הר\"ב והר\"מ נראה לי דתנא מהדר למתני כשרות ברישא. גם היה מאריך למתני שלא נפלו. ודברי ר\"ש קיימי (נמי) שפיר אפסלות דסמיך ליה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וסברא הוא, דהא בהשקה נעשו זרועין ליטהר מטומאתן והוא הדין להטביל בהם:"
+            ],
+            [
+                "שדרך השבירה להפיל הכלים על צדיהם ובכך ישברו, ואולי קודם שישברו יפול רביעית מהם לבור:",
+                "הר\"מ. משמע דהלכה כר' יהושע. וצריך עיון, דבפרק ד' משנה ד' פסקו דלא כוותיה. ועתוי\"ט:",
+                "לא יערה. דאע\"ג דלנגבן העלם ולא נתכוין שיתמלאו והוי דומיא דהניחן בשעת פיזור העבים דבפירוש הר\"ב בפרק ג' דטהורים, שאני הכא דכיון שעירה לבור אחשובי אחשובינהו. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "וישבר שמא יתמעטו המים שלא יהיו צפים על גביו ויהיו שאובין ויפלו אז לבור ויפסלוהו אם אין בו ארבעים סאה. ואם לאו לא ישבר, אם מי העציץ הם הרוב, דרוב בהמשכה לא. מהר\"מ:",
+                "ישבר. אבל לא יכפה. דהכא חשיב תפיסת ידי אדם יותר מקנקנין שלא העלן אלא לנגבן. ב\"י:"
+            ],
+            [
+                "המסדר כו'. כדי שיבלעו דפנותיהן מים ולא יבלעו היין שינתן לתוכן, ונתמלאו גם בתוכן, ישברו, דהמים שבתוכן לא חשיבי שאובין שלא כיון שיכנסו המים לתוכן. ב\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולאו דוקא, אלא אפילו כל שהוא. ועתוי\"ט:",
+                "דכולי האי לא חשו, ושיערו דכשיצא מלואו ועוד, שאי אפשר שלא יחסר קצת מהשלשה לוגין:"
+            ],
+            [
+                "ל' השלכה:",
+                "אלא באמצעית הבור ואז יהיה הבור טהור. הר\"מ:",
+                "הר\"מ. משמע דהלכה כת\"ק. וקשה, דבפרק ז' משנה ו' פסק דלא כר' יהודה דסבירא ליה גוד אחית, ואם כל שכן גוד אסיק לא אמרינן. ונראה לי, דהתם היינו טעמא משום שאין המים שעל האדם מחוברים, שבמקצתו נגוב ונמצא שאינו חיבור. ומהאי טעמא פסק הר\"מ התם בסגוס דמתחבר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דאילו היתה אמת המים נובעים, אפילו אינה אלא כל שהוא היתה מטהרת המים שאובין שבבור. כ\"מ:",
+                "לעולם. מיירי שלא היו המים של האמה ארבעים סאה קודם חיבורן למי הבור. דאם לא כן, מאי שנא, מכשיעמיד בחצר ארבעים סאה דלעיל דיטהרו עליונים מן התחתונים:",
+                "שיתחשב. מדלא תני עד. שיצא מלואיהן כדלעיל, משמע שהמים הצפים ויוצאים משם לא נחשוב אותם כולם מן הראשונים, אלא לפי חשבון המים שהיו בו והיורדים לתוכו. אי נמי מחצה על מחצה כו'. אבל לעיל חשבינן לכל היוצאים שהם מהבור, מפני דהתם כולהו כשרים ולא נפסלו אלא משלשה לוגין. הר\"א. ועתוי\"ט:",
+                "לאו דוקא, אלא לשלשה הרבה קרי להו. אבל בכלי אחד ומקומות הרבה, אפילו יותר משלשה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שיהיו בו מים בשפע ולא יחסר ע\"י טבילות שיטבלו בו. ב\"י. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "והב\"י בשם הרוקח כתב דאפילו משלש רוחות פסולה:",
+                "אינה כו'. וכגון דבלאו הטבלא היו המים נמשכים למקוה. דאם לא כן, נפסלים. משום דהויה על ידי טהרה בעינן, כמו בפרק ה' משנה ה'. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "צרורות. המתגלגלים במים, כדי שלא ירדו עם המים. הר\"מ:",
+                "שלא כו'. ואמנם היה הכוונה שיצאו המים מן המקום הצר בחחק. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "לאו דוקא, אלא אפילו משהו יותר מעשרים סגי:",
+                "ונתערבו דרישא לאו דוקא, ולא אתא אלא לאפוקי בלא המשכה. תוס'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. וקשה, דאם כן היכי תני ואינה יכולה לקבל מים כל שהם, ומשמע שאין צריך שיעור לנקב ובכל שהוא מבטלו מתורת כלי. ועוד, דבסמוך מפרש לענין עירוב מקואות. והר\"ש מפרש גם הכא לענין עירוב מקואות ולאו ארישא קאי. ולהר\"מ והר\"ב יש לפרש כמו שכתב הב\"י על פי התוספתא, דמן הצד [בעינן] שיעור כשפופרת וצריך נמי שלא יקבל כל שהוא למ��ה מן הנקב. ולמטה שיעורו בכל שהוא. וכמה יהיה, אמן הצד קאי. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "פסול. וקשה, אמאי פסול, גכיון דמי השוקת מחוברין למעין דמטהר בכל שהוא, ותנן בפרק קמא מעין שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובין שוה למעין להטביל בו בכל שהוא. ועוד, דמטבילין כלים בתוך כלים. ונראה לי לחלק בין כלים התלושין דשרי, לכלים הקבועים דאיכא למגזר אטו בשאין בהם כשפופרת הנוד. הר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "מחטין וצנורות. הר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "בריכה. של מי גשמים שאין מטהרין אלא באשבורן ובארבעים סאה. ב\"י:",
+                "ובאשבורן. הרא\"ש:",
+                "פסול. עדיין הם פסולים כו'. ב\"י:",
+                "עד שידע כו'. ולא תני עד שיצאו כו', נראה לי, דהכא נמי פירושו כמו שכתבתי בפרק ג' אות ח':"
+            ],
+            [
+                "וטעמא דר' יוסי, דגזר אטו תוך בלי לענין זה דלא הוי מעין, אבל לא גזר כולי האי לעשותן מים שאובין. הרא\"ש. ונראה לי דהכא נמי מיירי דבלאו הכלים היו המים עוברים, דאי לאו הכי, נפסלים אפילו למקוה, משום דהויא על ידי טהרה בעינן:",
+                "לשון הרא\"ש, גזירה אטו תוך כלי. ולרבותא לא מהדר אלא ספסל, דאע\"ג דאין לו תוך, גזרינן, דדמי לכלי הואיל וראוי למדרס:"
+            ],
+            [
+                "לא שריבה לו מים שאובין, דא\"כ לא היה מטהר בזוחלין, אלא רוצה לומר שעשה בריכות לכל המקומות שהוא מוליך ונתמלא כל אחת מים. הר\"ש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "הר\"ש. וכלומר, דהאי דמעין מטהר בכל שהוא, שיעור כדי טבילה מיהא בעינן. ועתוי\"ט:",
+                "וקשיא לי לישנא שעשאן. וגם מה שפירש לקמן אין מזחילין בו אין מעמידין בו כו', לא אתי שפיר. וגם טעמא דר' יוסי לא מסתבר, כיון דהמקוה כשר, ומונע מפסולו ע\"י דבר טמא. ונראה לי דהנוטפים כו' פירוש שנקוו למקום אחד והזחילן להוליכן תוך גומא אחת לעשותן מקוה, ורבי יהודה מדמי ליה לעלי קנים כו' דפרק ו' דפרה משנה ד', ואשמעינן רבותא דאפילו מקל וקנה שאפשר לעשותן בית קיבול, ואפילו זב וזבה סומכין המקל. ור' יוסי פליג וסבירא ליה דהתם מיירי דוקא שנתן האדם העלים טרם באו המים לשם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וסתמא כר' יוסי דמטהר ליה בזוחלין. וקשה מריש פרקין העבירו על גבי בריכה והפסיקו כו', ואין לך הפסקה מן המעין גדולה מזו שנתלש הגל מן הים, וכן אין כאן אשבורן אלא זחילה. ויש לומר, דהא שהפסיקו הרי הוא כמקוה היינו דוקא היכא שנחו המים במקוה וכבר נעשו אשבורן, אבל היכא דאכתי לא נייחי מיא באשבורן ועדיין זוחלים מכח נביעת המעין, אע\"פ שנפסקו, שם מעין עליהם עדיין מצד עצמם. ב\"י:",
+                "ארבעים סאה. למה שכתבתי בפרק קמא משנה ז' דבמעין סגי בגופו עולה בבת אחת, קשה, למאי נפקא מינה מצריך הכא ארבעים סאה. וראיה להסוברים דאף במעין צריך לטבילת אדם ארבעים סאה ולא פלוג בין קטן לגדול. ועתוי\"ט:",
+                "לשון הר\"ש, שנתקבצו בבקעה מי גשמים של ארבעים סאה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שהם. לפי שחשובים כמו המערה עצמה. וכהאי גוונא גבי שבת דחורי רשות היחיד כרשות היחיד דמי. מהר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "טהורים. לתרומה ולא לקודש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אפילו נתחבר האמצעי לשאוב קודם שנתחבר לכשר, לא הוי כשלשת לוגין שפוסלין את החסר, דנתחבר לכשר קודם שבאו השאובים לתוכו [פירוש הג' לוגין]. הר\"ש:",
+                "לשון הר\"ש, ומה שנתערב ממנו עם כל אחד:",
+                "ומים שאובים המתבטלין בחוץ אין פוסלין אותו שמסתמא נעשה התערובות עם שניהם בבת אחת:",
+                "כדלעיל פרק ד' משנה ד'. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ולאו דוקא כל השלשה לוגין בלועין ודבוקים, אלא אפילו מקצת מהן נמי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ויש חילוק לר' יהודה בין כלים לעוקא. ורבנן משוו להו אהדדי. הר\"ש:",
+                "ומטבילין. כן הוא בנוסחת ארץ ישראל. ואין צריך לזה, דהכי פירושא, אלא אפילו מטבילין כו':"
+            ],
+            [
+                "גסטרא כו'. לשון הר\"מ, גסטרא טמאה שהיא בתוך המקוה ושפתה למעלה מן המים [ואפילו הכי כיון דשבר כלי היא בטלי מימיה אגב מקוה וכשר להטביל בה כלים. הר\"ש] והטביל בה, טהרו מטומאתן. אבל כשיגביהם מן המים עד שהן באוירה מתטמא המים שעל גבן מאוירה וחוזר ומטמא אותן כו' שאין כלי חרס מתטהרין במקוה:",
+                "טהור. שאין כלי מטמא אדם. אבל ידיו מתטמאין מאוירו. ועתוי\"ט:",
+                "רום ידיו. שנמצא ל כשטבל ידיו למעלה מן התנור. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כזית כו'. דשיעורין כולן הלכה למשה מסיני. הר\"מ:",
+                "טהור. פירוש, אפילו לטבול בו:"
+            ],
+            [
+                "וכל שכן איפכא:",
+                "אבר. ואע\"ג דפשוטי כלי מתכות מקבלי טומאה ואנן הוייתן על ידי טהרה בעינן, כתב הרא\"ש דהני מילי בממשיך מי גשמים בעלמא, אבל הכא דמחברם למקוה אחר שהוא כשר, לא מפסל, משום דמתכשר ע\"י השקה. ולא דמי נמי לריש פרק ה', דהתם בכלי בית קבול, ונפסלו משום שאובים כו'. והרמב\"ן פירש, דהכא בסילון מחובר לקרקע. ב\"י. ולי קשה ממניח ידיו תחתיו, דהא פוסל ליה ר' יוסי בפרק ה' משנה ה' והלכתא כוותיה:",
+                "ושמא מטעם זה לא חיישינן בסילון אפילו יהא קטפרס הר\"ש. ודעת התוס' דכשסוף המים לירד ודאי הוי קטפרס חבור. ועתוי\"ט:",
+                "דהא ודאי דעל כרחך צריך ליטול בו יותר מארבעים סאה. הרא\"ש. ומשום דאי אפשר לצמצם:"
+            ],
+            [
+                "אין כו'. משום דמחשבים למה שעל הסדק כאילו סותמו. נ\"ל. ור' יהודה סבר, דמתחשב כאילו אינו. מהר\"ל:"
+            ],
+            [
+                "פוסל. לפי שהוא כלי קודם היותו קבוע. ואע\"פ שנתחבר, לא יצא מתורת כלי להיותו קבוע לארץ. וזהו אמרם ז\"ל בתוספתא, שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע. הר\"מ בנוסחת ארץ ישראל. וצריך עיון מפרק ח' דכלים משנה ט'. ע\"ש:",
+                "לטבילת טומאה. אבל להבשר כלי נכרים, ארבעים סאה בעינן:"
+            ],
+            [
+                "פסול. אם אין בו ארבעים סאה. הר\"ש:",
+                "ואם יש בו שמונים, צריך שיהא בו אחד טשש מאות וארבעים בבריכה. הר\"מ בנוסחת ארץ ישראל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולא פוסלין. פירוש, ואין צריך לומר שאין פוסלין. ואם תאמר, כיון דחשיב להו מיא דמעלין, מאי טעמא לא פסלי בשאובין. היינו טעטא, דמקוה מים הוא דאתקש למעין, מה מעין בידי שמים, אף מקוה כו', אבל שאר משקין לא אתקיש. הר\"א:",
+                "הנרוק. אפילו נרוק אינו פוסל טור.",
+                "והעידו כו'. ואמנם מה שהיה חולק על ר\"ע הוא במשא ומתן של הדין ועל צד הויכוח, לא שיסבור כך. הר\"מ בנוסחת ארץ ישראל:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. ועדיין לא פירשו מהו שלקות. וכתב הר\"ש מי כו' שנכבשו בהן פירות וירקות או נשלקו:",
+                "ולא נחסר ממנו כי אם אחד ממ\"א לפי חשבון. ובסוף פרק הערל אמרינן דכשר עד רובו. אבל ביותר מרוב, לא, כיון דלא חזי לטבילה כלל, דמקוה מים כתיב. אבל מים, אפילו ביותר מרובו. הר\"ש והרא\"ש:",
+                "והרי המים כשרים כשהיו. והיינו דתני בריש פרקין יש דברים דלא מעלין ולא פוסלין. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כשר. מפני שאין בהם מגוף הדבר המשנה את מראיו. הר\"א:",
+                "ומוחל. ואפילו למאן דאמר דאינו משקה, דכל שאין עושין הימנו מקוה פוסל בשינוי מראה. גמרא:",
+                "פסול. משום דמתחזי כמקוה של שאר משקין, ומקוה מים כתיב. הר\"א:",
+                "וקשה, הא אפשר בהמשכה לר' יהושע בפרק ב' משנה ז'. ונראה לי, דמתניתין אליבא דכולי עלמא נסבה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לא פסלוהו. והוא שלא שינו מראה המקוה. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, ואין הלכה כמותו. והר\"מ פסק להך דסגוס:",
+                "שאובין. שהרי צריך שיבואו בהם המים:",
+                "לפי שכשהכלי במקוה לא נשאבו, וכשמעלהו ונתהפך דרך שוליו תו לא מיקרי מים שבתוכו, שאינן מתקבלין בתוכו:"
+            ],
+            [
+                "כלומר בטיט לבדו, אבל כשהמים צפים על גביו מטבילין בו:",
+                "וקשה, דמכל מקום מאי מהני, הא אז לא היתה המטה כולה במים ואנן כולה בבת אחת בעינן. ולשון הרא\"ש, קדמו המים ונגעו ברגלי כו', ואותן המים מחוברים למקוה, הלכך לא הוי חציצה, כדתנן סוף פרק ח' האוחז באדם כו' אם הדיח ידיו טהורים:",
+                "כדילפינן בספרא. ועתוי\"ט:",
+                "וקשה, דא\"כ מאי אפילו, הא דוקא עצים וקנים. אבל לשון הר\"ש, לא מיבעיא אבנים אלא אפילו עצים וקנים שהמים ביניהם לא חשיב הפסק ומצטרפין המים שביניהם לארבעים סאה. ובלבד שלא יחלקו כל המקוה, שאע\"פ שהמים שבין הנצרים מחברן אין זה חיבור כו' [וכל שכן באבנים]. ועתוי\"ט:",
+                "שיתפחו. כלומר, שיעלו כמין תפוח ויהיו עמוקים מצד אחד וטובל בהם. הר\"ש:",
+                "ולא הוי כמהוה מקוה על ידי דבר המקבל טומאה. מידי דהוי אטובל את הכלי בידיו בתוך המקוה, שאם הדיחן, טהורים. דהכא נמי עיקר המקוה במקומו והגל לא נתלש לגמרי. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "תוספתא. והוא הדין דנכרים. ונקט כותים משום סיפא כו'. ומיהו יש לפרש דאיירי בסותיתא ואשקלון וחברותיה דתני בתוספתא דאין בהם משום ארץ העמים, ובמקום הנכרים גזור, במקום הכותים לא גזור. הר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "ומקואותיה כו'. ויש בו הבדל יזכרהו עדיין. הר\"מ:",
+                "ואע\"ג דהמשכה אינה אלא ברבייה, הכא מהני אפילו בכולו. ומיהו נראה לי שלא דברו אלא בהוה שכן דרך למלאות בקילון, ואין הכי נמי דאפילו בלא המשכה כלל כשרה. וכן משמע בב\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "טמא. מדבריהם. ולתרומה. אבל לחולין טהורים. תוספתא:",
+                "טהור. דמסתמא מחמת מכה הוא, דאין דרך קרי לבוא בתחלה קודם השתן, וכי היכי דהנך דבתחילה לא הוי קרי הכי נמי הנך דבאמצע ובסוף. מהר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "טמא כו'. ותנא קמא סבירא ליה דלעולם טהור. כן פסק הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "דאי אפשר לשמש בלא הרגשה, דאי לאו הכי, הא כל שכבת זרע שאין כל גופו מרגיש אינה מטמאה, דש\"ז אמר רחמנא בראויה להזריע. גמרא. וצריך עיון ממים עכורים או חלוקים דלעיל. הר\"ש:",
+                "טמא. מדבריהם. וכמו שכתבתי לעיל:",
+                "ר' עקיבא אומר כו'. במסכת שבת דף פ\"ו פליגי בדרשי דקראי וע\"ש בתוס'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אבל בנכרית לא שייכא בה טומאה. רש\"י: ולאחר שלשה בעיא בגמרא ואסיק בתיקו:",
+                "ובזקן כו'. לשון הר\"מ בחיבורו, בר\"א בחולה או בזקן, אבל ילד בריא כו':",
+                "ולשון הר\"מ, ונועל או חולץ:"
+            ],
+            [
+                "טהורה כו'. מלתא דפשיטא הוא, דהא אינן מהודקים. אלא סיפא אצטריך ליה דטמאה על גב רוקה. ב\"י. ונקט נדה, דטומאתה וגם טהרתה שכיחי טפי:",
+                "דלענין טבילה הוי כטמון ולענין טומאה גלוי, כדילפינן בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "דילפינן בעירובין דף ד', את בשרו, את הטפל לבשרו וזהו שער:",
+                "הדיח כו'. קודם אחיזתו. הר\"ש:",
+                "ירפה כו'. ותנא קמא גזר שמא לא ירפה. הר\"מ. אבל הטור פירש דר' שמעון אהדיח קאי ובעי תרתי, ולת\"ק בחד סגי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "באדם. משום דבמשנה ה' קתני אלו חוצצין בכלים, תני גבי טבילת אדם אלו חוצצין באדם. הר\"ש:",
+                "ומיהו ברצועה רחבה וחלקה חונקת וחוצצת:",
+                "במאי דמטהר בשל יוצרין. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולא כו' ואם טבל אינו חוצץ. הר\"מ. והיינו דלא כללו בהדי הני דרישא. וכתב הכ\"מ שכן הוא בתוספתא. והר\"ש הביא תוספתא היו רגליו מלאים אבק וטבל במקוה שיש בו ארבעים סאה. טמא. שפשף או שהטבילו בחמין, טהור:"
+            ],
+            [
+                "השחי. בכלל בית הסתרים הוא, ואצטריך, דהוה אמינא דוקא בית הנקב ובית הערוה דאינו נראה לעולם מפני הכבוד, אבל השחי לא מיקרי בית הסתרים, קמשמע לן. ואי לא תני אלא השחי, הוה אמינא דר' אליעזר לא פליג אלא בהא, קמ\"ל. מהר\"מ:",
+                "כל המקפיד כו'. אתאן לכולי עלמא. וקשה, דהוה ליה למתני בתר כולהו. ויש לפרש נמי דדברי ר' אליעזר הוא שאמר האיש כו' תלוי בקפידה. ומשום הכי נמי לא תני זה הכלל. בני מוהר\"ר ליוואי יצ\"ו. והרא\"ש כתב שגרס ליה בדברי ר' אליעזר ושוב גרס נמי זה הכלל כו'. ואולי שכן הוא נמי גירסת הר\"מ והר\"ב:"
+            ],
+            [
+                "שבתוך העין הדמעה מלחלחתו ואינה מניחתו להיות יבש. ונראה דלכלוכי צואה וצואה שתחת הצפורן נמי דוקא בלח כו'. תוס':",
+                "והיינו משמתחיל לירק. גמרא:",
+                "כשות כו'. ואמנם זכר זה הדיבור הנה, ואע\"פ שאינו מכוונת החציצה, לפי שזוכר משפטי קרומי החבורה בחציצה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "רבן שמעון בן גמליאל. קאי על המרדעת. הר\"מ:",
+                "לא דק. דהוה ליה למימר משקלו ארבעה וכן כתב הר\"מ."
+            ],
+            [
+                "ופירש\"י, שומן וחלב:",
+                "ומן החיוב הזה נהיה שתלמידי חכמים יקפידו על לכלוך בגדיהם ואפילו מצד אחד. הר\"מ. ונראה לי דתרתי אשמעינן, דלאו דוקא רבב, דהוא הדין כל לכלוך והוא הדין כל בגדיו. דחיוב מיתה אינו אלא על הבגד העליון כדאיתא בגמרא. והטעם, דמחמירין על עצמן ומקפידין על כל זה שלא יבואו לידי חיוב מיתה:",
+                "ומתניתין הכי קאמרה, ושל עם הארץ נעשה כמו בור דלא קפיד עד שיהיה משני צדדים:"
+            ],
+            [
+                "זה הכלל. לפי מה שכתבתי לעיל (אות ו') דאתאן לכולי עלמא, תני כללא דאדם, וכללא דכלים. וקצת קשה דלא תני התם זה הכלל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "חוצצין. מה שהידות תחובים בברזל ומהודקים ואין המים נכנסים בהן, חוצצים, כיון שאינו עומד להתקיים כך. מהר\"ם:",
+                "אם לא שיהא פיו רחב ביותר. מהר\"ם:",
+                "וצריך לפרש, דאפילו במטהו על צדו אין המים נכנסים בו:"
+            ],
+            [
+                "דתפילין אין צריך בדיקה. הלל היה אומר אלו משל אבי אמא כו'. ומהר\"מ כתב, דאין מוציאין אותן אלא לבדוק הכתב, ולא בשביל החיצון לכבסו ולתקנו כמו כר וכסת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "דהוי כמו שזרען, וזריעה מטהרת, כמו בשתילי תרומה. רש\"י:",
+                "דבית שמאי גזרו דילמא חייס עלייהו ולא נגעי אהרדי, ובית הלל לא גזרי. הר\"ש:",
+                "ומלא. לאו דוקא, אלא משום סיפא מי רגלים נקט ליה. הר\"ש.",
+                "מים כלומר אף על פי שמראיהן חלוק ממראה מים אפילו הכי כיון דמין מים הוא לא בעי רובא לבטולי ורואין כו'. תוס':",
+                "שירבו כו'. הואיל והן אב הטומאה וחשיבי משום קדושתייהו, לא בטלי אלא ברובא. תוס':"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. ואינה אלא אסמכתא. דמשמונה עשר דבר הוא:"
+            ],
+            [
+                "וטמאתו. אבל באוכלין ומשקין טמאים לא שייך למתני הכי, דהם אינן מטמאין אדם אלא משמונה עשר דבר על ידי אכילה ושתיה:",
+                "טובל. ולא דמי לבית הסתרים דבעינן ראוי לביאת מים. הר\"ש:",
+                "ואוכל. לערב. הר\"מ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Niddah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,384 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Niddah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה נדה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ודין תורה כך הוא דליכא למיחש להכי, אלא דהלל עושה סייג לדבריו, ושמאי משום ביטול פריה ורביה אינו עושה סייג. גמרא:",
+                "דהוו להו שלש עונות, היום, אמש, ואתמול למפרע עד צהרים. ומיהו אכתי לא שמענו אלא דאיכא למעוטי ולא ליטמו למפרע רק עונה אחת יותר, מצהרים עד שחרית. אבל מה שכתב הר\"ב להוסיף, לא ידענא מהיכא תיתי להוסיף. ורש\"י לא כתב להוסיף:",
+                "וסת. תימא, למה הפסיק ושנה המשמשת בעדים, הוה ליה למתני מיד כיצד דיה שעתה. ויש לומר, דקמשמע לן אע\"ג שיש לה וסת צריכה לשמש בעדים. ואע\"ג דתני ליה במשנה ז', הכא אשמעינן דאותה בדיקה חשיבה למעט מעת לעת, דהוי חידוש. ולקמן בארבע נשים דיין שעתן. תום':",
+                "דאי לאו הכי, לא:",
+                "ולא יעמוד מלצאת חוצה. ולהכי אפילו רבנן לא חשו:",
+                "לפקידה. ואיצטריך, דמהו דתימא כיון דזמן מועט הוא לא חשו רבנן לפסידא דטהרות, קא משמע לן:"
+            ],
+            [
+                "דספק טומאה הבאה בידי אדם, נשאלין עליה אפילו בכלי מונח על גבי קרקע. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "דאי לאו הכי, אין למדין ממה שנאמר הלכה במשנה. גמרא. שהתנאים לא דקדקו איש בדברי חברו כו'. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "לרבנן הוא דמפרש הכי:",
+                "כדכתיב מי יתן טהור מטמא (חלב מדם) לא אחד בתמיה, כלומר יחידו של עולם. ורבנן, אמר ר' יוחנן זו שכבת זרע. ור' אלעזר אומר אלו מי הנדה, שהמזה ומזין עליו טהור, ונוגע טמא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "בירושלמי פריך, וכי בדעתה תלוי הדבר. ומשני, כל שראויה לקרותה אימא. תוס':",
+                "אע\"פ שלא פסקה מלראות באלו שלשה חדשים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "חוץ כו'. וקמ\"ל דאין אשה קובעת וסת בימי נדה וימי טוהר. גמרא:",
+                "ואפילו אין לה וסת לפירש\"י:",
+                "ולפני תשמיש לא בעינן בדיקה, כיון דלאחר תשמיש לא בעי בדיקה, לפני תשמיש נמי לא בעי, דלבעלה לא בעי בדיקה אלא מגו דלטהרות, והכא ליכא מגו. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כן פירש רש\"י במשנה לפי הסלקא דעתך, כדרכו תמיד. אבל הר\"ב הוה ליה לפרש כמסקנת הגמרא, דמרבה, אנשים קאי. אבל אנשים אפילו חדא זימנא נמי לא, שמא יוציא שכבת זרע לבטלה. ועתוי\"ט:",
+                "לאפוקי לענין זוב, דאף הוא משובח כנשים. גמרא. כדי למנות ראיותיו שתים לטומאה, ושלש לקרבן. רש\"י:",
+                "וכאילו מביא מבול לעולם. ואיכא מ\"ד דחייב מיתה בידי שמים. וכאילו שופך דמים, וכעובד עבודה זרה. כדאיתא בגמרא:",
+                "וזהו דקמ\"ל הכא. וכן נמי הא דאף לו מתקנת עד. והך דהכא ודלעיל מיירי לטהרות, אבל לבעלה אין צריך בדיקה כלל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "קרבן. ואין לחוש לדם מאכולת, דאותו מקום בדוק אי נמי דהוק אצל מאכולת. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "שתרד כו' ותדיח כו'. בעד שבידה. ואי אין עד בידה, כדי שתושיט ידה לתחת הכר או הכסת ותטול עד ותבדוק בו. גמרא:",
+                "מדרבנן. כדין מעת לעת דמטמאה משכב כו', כל שכן היא עצמה. רש\"י:",
+                "שמטמאה כו'. פירוש, מכאן ולהבא. וטעמא, התם אין שור שחוט לפניך, הכא שור שחוט כו' [דאין לה במה לתלות ומיום שלבשתו היא בספק זה. רש\"י]. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "בחזקת כו'. כשלא הגיע שעת וסתה. ואם אין לה וסת שלא עברו שלשים יום לראייתה. דוסתות דאורייתא. ולמאן דאמר וסתות דרבנן, אפילו הגיע אלא ששהתה שיעור שתטבול, נמי שריא, דכיון דוסתות דרבנן, ספק טבילה מוציאה מידי ספק ראיה. וכן היא מסקנת הפוסקים. אלא דהר\"ב לא פירש כן בסוף פרק ד':",
+                "על כל כו'. טעמא מפרש בגמרא, דחיישינן שמא תראה טפת דם ויעמידוהו כותלי בית הרחם (לפי שעה) ותחפנו ש\"ז בביאה [שניה] וכי בדקה לאחר תשמיש אחרון לא מינכר. ואע\"ג דהשתא נמי לא ידעינן עד למחר, מיהו בעינן מוכיחה קיים, דאי לאו הכי, מה הועילו חכמים בתקנתן. רש\"י:",
+                "וקשה, דכי בדקה לאור הנר סגי. ובגמרא מסיק, דהמשמש לאור הנר הרי זה מגונה. אלא אימא, או תבדוק:",
+                "והתוס' הקשו על פירוש זה. ומסקי, דלבית הלל נמי בדקי אחר כל תשמיש, אלא דלא מצרכי חדש ואפילו לצנועות משום דאז לא נפקא מינה בחדש, דאיכא רוב לכלוך משכבת זרע. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אף כו'. דהכא נמי מלקא הוא דלקי. גמרא:",
+                "דדם נדות נפקא ליה מקרא בתוספתא דשבת. ור' מאיר יליף נמי לדם טהור בגזירה שוה. ורבנן לית להו הך גזירה שוה. ועתוי\"ט:",
+                "לכאורה רוצה לומר תנא קמא, אבל מסקנת הפוסקים כחכמים והיינו ר' יוסי. וקשה, דלעיל פסק כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "ונקט שחור, סלקא דעתך אמינא הואיל ואמרינן שחור אדום הוא אלא שלקה, הלכך אפילו דיהה מכן נמי ליטמא, קא משמע לן. גמרא:",
+                "בין שימצא הדם מן הלול ולפנים, בין מן הלול ולחוץ. הר\"מ:",
+                "וכן מראה שעוה וזהב, כל שאינו נוטה לאדמימות. ב\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "עמה. אין, בתוכה לא. לפי שהוא דם חתיכה, לא דם נדה. הר\"מ:",
+                "כלומר, פתיחת הקבר דלאו לידה היא. דאי לידה היא, בלא דם נמי טמאה כו'. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ומרישא דכמין שערה כו' לא שמעינן ליה, דמועטין נינהו ולא שייך בהו פתיחת הקבר. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "כמין בהמה כו'. הואיל ושחור שבעין הוי עגול בבהמה כשל אדם. אבל דדגים לאו עגול הוא. והא דלא תני נחש דהוה אמינא בנחש הוא דפליגי רבנן עליה דר' מאיר, דלא כתיב ביה יצירה, אבל בהמה וחיה לא פליגי, דכתיב בהו יצירה כאדם. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ולכך לא חיישינן דילמא ולד הוי ונמוח, דאם איתא דנימוח, כולה בחד גוונא הוי קאי. גמרא:",
+                "לשון רש\"י, במשנה דלעיל, וימי טוהר כלים לסוף ארבעים:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, שרגילות הוא שעם ולד יבוא סנדל, אבל אין סנדל שאין עמו ולד, ובשביל סנדל תשב לזכר ולנקבה, דספק זכר וספק נקבה הוא. ואם הולד אחר נקבה, הסנדל לא מעלה ולא מוריד אפילו לימי טהרה. וכי איצטריך תשב לזכר ולנקבה, כגון שהולד השני זכר, דיהבינן לה חומרת טומאה דנקבה בשביל הסנדל, וימי טוהר לזכר לחומרא. גמרא:",
+                "וכן פסק הר\"מ. וקשה הלכתא אהלכתא דריש פרק ג' דבכורות. ומכל מקום הר\"ב יש לומר דלא סבירא ליה שם כהר\"מ דטעמא משום ביטול ברוב, אלא משום דולד היה אבל נפסד ומפני כן אינו ניכר:"
+            ],
+            [
+                "היינו אם לא יצא ממש מהופך וגם לא כדרכו:",
+                "לאו אמחותך דמת��יתין קאי, אלא מחותך ויוצא כדרכו. ומתניתין הכי קאמר, יצא מחותך או שלם וזה וזה מסורס, משיצא רובו הרי הוא כילוד. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "אם כו'. ובשלא הוחזקה עוברה. דאי בהוחזקה, הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים ולד מעליא ילדן. גמרא:",
+                "ומשום הכי הוא דתנן לזכר. ובכולהו בבי דלעיל נמי דתנינן לזכר ולנקבה, דינא הכי. אלא דכאן הוכרח הר\"ב לפרש כן, משום דאי לאו הכי, בחנם נקט לזכר. אבל בגמרא אמרינן, למה הוזכר זכר, שאם תראה יום ל\"ד ותחזור ותראה יום מ\"א תהא מקולקלת עד מ\"ח כו' ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דקא מסייעי ליה קראי. כדאיתא בגמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ור' מאיר הוא דחייש למיעוטא גמרא. משמע דלרבנן טהורים. וקשה, דהא מני להו בי\"ח דבר. ויש לומר, דגזרו עליהם שלא יטמעו בהן. והא דלא מוקי מתניתין ככולי עלמא. יש לומר, דמתניתין על כרחך לא סבירא לה טעמא דטימוע אלא משום חשש ראיה כדתני שיושבות על כל דם. ואם תאמר, לר' מאיר דחייש למיעוטא וסבירא ליה כותים גירי אמת הן א\"כ הוו נדות מן התורה, ואמאי מני להו בי\"ח דבר. ויש לומר, דחזקה שלא ראתה רגע אחד אחר ההולדה וסמוך רובא לחזקה זו, והוו הנך דחזו מיעוטא דמיעוטא. תוס':",
+                "שהם כו' אטו כולהו בועלי נדות נינהו. בנשואים שנו. גמרא:",
+                "ואם תאמר, ותיפוק ליה שהן נדות מעריסתן. ויש לומר, דהיינו דווקא בקטנות, דלא דרשי ואשה, אבל גדולות דמפרשי להו וטבלי לא מטמו, אלא משום דיושבות על כל דם ודם. תוס'.",
+                "רש\"י. וקשה, דהני בגדים כיון דאינם מטמאין לאדם, א\"כ ליכא לחיוביה אלא משום מכניס בגדים טמאים למקדש ובהא לא שייך קרבן אלא מלקות לדעת הר\"א, ולהר\"מ רק מכות מרדות וכן פירש\"י בפרשת אחרי. ונראה לי, משום דבתורת כהנים איתא, אחרים אומרים בכרת, והיינו ר' מאיר, ואשמעינן דהכא פטורים. ועתוי\"ט:",
+                "אבל כשלבש בגדיו שישבה עליהן אשתו נדה (אע\"פ שדרס יחף) נעשה אב הטומאה ממשא מדרס, לכך מוקי בערום. דכשפירש מן המדרס לא הוי אלא ראשון ואינו מטמא כלים. תוס':",
+                "והא דלא אוקי כגון שנגע הבותי בתרומה. דמתניתין לא איירי בהכי. תוס'. וכלומר, דאמשכב תחתון קאי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מדאמר ר' יוסי לעולם הם כישראל, מכלל דלת\"ק סתמא הן ככותיות. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "דדבר תורה אין מטמאין, דכתיב בני ישראל. גמרא:",
+                "שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור. רש\"י:",
+                "ולא עבדו היכרא ברוקה ומימי רגליה, משום דהן שכיחין גזרו בהו טומאה, אבל דמה לא שכיח. גמרא:",
+                "לאפוקי דם בין טמא בין טהור, נוטף ויוצא ראשון ראשון. רש\"י:",
+                "ובדם נכרית מטהרי לגמרי, דלא ליתו לחלק נמי בשל תורה. אבל בדם טוהר, כיון דעברו ימי לדתה הכל יודעין דדם טוהר הוא. גמרא ורש\"י:",
+                "אבל ספרה ולא טבלה, בית שמאי לשיטתן ובית הלל לשיטתן. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ויום. הכי קים ליה לר' יהושע. תוס':"
+            ],
+            [
+                "וחמשים. השתא חמשים, ארבעים מבעיא. לא קשיא, כאן לבריאה (-מ') כאן לחולה (-נ'):",
+                "היינו כשלידתה היתה בימי זיבה. אבל כי שלמו ימי זיבה ומטו ימי נדות וילדה, טמאה נדה. גמרא ורש\"י:",
+                "משתי שבתות. בגמרא ילפינן מקרא. ומיירי שהתחילה בימי זיבה. מ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שיצא כו'. יצא, טמאה לידה. רש\"י:",
+                "ומה כו'. ואם תאמר, בלא קל וחומר תיפוק ליה דקושי לא גרע משופי. ויש לומר, דר' אליעזר דריש וטהרה ממקור דמיה, מחמת עצמה ולא מחמת ולד, כדאיתא בגמרא, לכך צריך ק\"ו. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "דיו כו'. ורבנן דרשי, תשב, ישיבה אחת לכולן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שחרית וערבית. רש\"י:",
+                "דוסתות דאורייתא. ומיהו להלכה פסקינן דוסתות דרבנן. וכשמצאה טהורה, טהורה. ועתוי\"ט:",
+                "לאו דוקא. דמשתנץ החמה טובלת. אלא ברגיל והווה קאמרו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "והוה ליה למכתב ואם נקבה היא:",
+                "משמע אבל בזיבה לא. ובסיפא לא תנן אלא הזב. ובגמרא ילפינן נמי זבה, מדאפקיה בלשון זיבה. ופולטת שכבת זרע, מיהיה יתירה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דבנגעים ובטומאת מת כתיב איש, איצטריך קרא בהו לרבויי. אבל לענין יבום ומאכיל בתרומה לא כתב איש, ולא איצטריך קרא אלא למעוטי עובר. תוס':",
+                "ומינה, דבישיבה כל דהו ואפילו יום אחד סגי:",
+                "ובן אין לו אמר רחמנא, והא אית ליה. גמרא:",
+                "דאין לומר לענין פסול דאמו כמו ומאכיל, דמאי איריא יום אחד, אפילו עובר פוסל. גמרא:",
+                "וקשה, לוקמי באשה אחת גרושה ויש לו בן אחד ממנה, וכשהוא בן יום אחד פוסל, אבל עובר לית ליה זכיה, ויאכלו העבדים משום הראוי ליורשו. ויש לומר, דאתי למימרא דאפילו בת כהן לכהן מעוברת אינו מאכיל לעבדים בתרומה. וכדעת הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "חייב. אבל עובר לא. ועתוי\"ט:",
+                "כחתן שלם. דלקטן הנימול קרינן חתן. וקמשמע לן דאע\"ג דעדיין לא נכנס לברית, מתאבלין עליו. ומשום דנהגינן לימול לקטן שמת ולא נימול, קרי לחי הנימול לשמונה חתן שלם. נ\"ל:",
+                "משמע דוקא דלענין אבילות, דלהך אחר המיקל. אבל לכל הנך דלעיל לא בעינן כלו לו חדשיו, דבסתמא אזלינן בהו בתר רובא. ומיהו יש לומר דלאו דוקא, והוא הדין לאינך, וכמו שכתב המגיד משנה לדעת הר\"ם. וכן הוא דעת רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דמעריות דסיפא שמעינן לה, איצטריך, דהוי מוקמינן סיפא דוקא בעריות ולא בבהמה. אבל השתא דתני אשת איש והוא הדין לכל העריות, על כרחך סיפא לבהמה אתיא. תוס'. והוא הדין דהוה מצי לאסבורי בקידושי ביאה, אלא משום דקידושי כםף תני ליה בתחלה בריש קידושין. ועתור\"ט:",
+                "ומן הכהונה. וכן ל. לויה וישראלית. רש\"י:",
+                "נראה לי דנקט הני, משום דשכיחא להו ועיניהם עליה:",
+                "כלומר, בתוליה אזלי אלא שחוזרים. ונפקא מינה לדם שתראה בביאה שבתוך שלש שנים, שהוא דם בתולים, לא דם נדה. מדלא תני פחות מכן ולא כלום. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "שבא כו'. אבל נישואין לית ליה:",
+                "ונראה לי, דלענין ירושתה וכל שכן ליטמא לה, לא קנאה, דאין ביאתו אלא כמאמר בגדול ואין נראה כן דעת הרמב\"ן. ויש לפרש דהר\"ב נמי סמך אדלעיל. ועתוי\"ט:",
+                "אבל בבן תשע ישראל שבא על בת כהן, ליכא למימר דפוסל מן התרומה. דאי משום ביאת זנות, לא פסלה זנות דכשר מן התרומה. ואי משום קדושין, קטן שקידש אין קדושיו קדושין. רש\"י:",
+                "או על פי הבעלים. אבל סקילה לא, דמודה בקנס פטור. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "כל י\"ב. גמרא, בת י\"א כו' נבדקים למה לי. סלקא דעתך אמינא היכי דחריפא טובא מיבדקא בי\"א, קמ\"ל:",
+                "י\"ב. והא דנקבה קודמת, כתב הר\"מ, להיות חייהן קצרים מחיי האיש ברוב, ובגמרא, ויבן את הצלע מלמד שנתן בינה באשה יותר מבאיש:",
+                "ר\"ל ראש שנת י\"ב די��הו:",
+                "אין כו'. ולא מחזקינן להו בשוטה, דשוטה אינו אלא המקרע כסותו כו', ואלו סופן לבוא לכלל דעת. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וכן אין אביה מיפר נדריה, ולא תנשא לכהן גדול. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עשרים שנה. מדלא תני ויום אחד, דייקינן גמרא דשלשים יום דשנת עשרים הרי היא כשנת עשרים לכל דבריה. ועתוי\"ט:",
+                "יביא. הכי גרסינן, יביאו כו'. ורצוה לומר קרובי האשה אם רוצים שתצא לשוק בלא חליצה. ועתוי\"ט:",
+                "ר' אליעזר אומר כו'. ובפרק ח' דיבמות תנן, ר' אליעזר אומר סריס חמה חולץ. איכא דאמר חזר בו מהך דנדה, ואיכא דאמר כי תנן הך דנדה לעונשים. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וא\"ת לר\"מ למה הוזכר העליון, כיון דלא סמכינן עליה. ויש לומר, דאיצטריך לענין עונשין וקידושין ומילי טובא, דרוב פעמים תחתון אתי ברישא כדאמרינן בגמרא. ואם כן אי חזינא עליון מסתמא כבר בא תחתון וגדולה היא וצריכה גט לקידושיה, וגם אסור באחותה:"
+            ],
+            [
+                "והוה מצי נמי לאוקמא לענין טהרת טומאה. דכלי העשוי למשקה שיעורו בכונס משקה. אלא דניחא ליה לאוקמא בעשוי אף לאוכלים, דהא כל כלי חרס תנן:"
+            ],
+            [
+                "וכן לשון רש\"י, שאין לך כלי הראוי למושב הזב שאין שם כלי עליו וראוי לקבל כל טומאות. והאי דנקט טמא מת, משום דומיא דמדרס הזב דאב הטומאה הוא. והכי קאמר, כל הראוי כו'. ועיין מה שכתב פרק כ\"ד דכלים משנה ד':",
+                "משום דבמת עצמו אין שייך לומר עמוד, נקט טמא מת. וטמא מת עושה לכלי אב הטומאה",
+                "דכיון דעל ידי מת מתטמא בנגיעה להיות אב הטומאה, לא נפקא מינה בישיבה:"
+            ],
+            [
+                "כל כו'. ואשה פסולה להעיד, וא\"כ פסולה לדון. וקשה מדבורה ששפטה את ישראל. ויש לומר דהכי קאמר, כל איש הכשר כו'. אי נמי, על פי הדיבור היתה דנה. או שהיתה מלמדת להם הדינים. תוס'. והר\"ן תירץ, דקבלוה שאני:",
+                "אבל בשתי עיניו. אפילו לעדות פסול, דכתיב או ראה. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואף דבהמה חייב במעשר, מכל מקום מעשרו אינו טובלו. והכא במעשר דטביל איירי. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"מ. וקשה, דבריש מעשרות אדתנן וגידוליו מן הארץ, קאמר, יצאו כמהין ופטריות וכן סטיס וקוצה. ועוד קשה, דבפרק קמא דמעשר שני פירש, דבקר וצאן בכל, ל גידולי קרקע נינהו, וכן הוא בגמרא. ועוד, דמצינו נמי פגים ובוסר וכפניות דהוו אוכלים ופטורים ממעשר. לכן נראה לי, דהא דנקטינן בגמרא בשר ודגים וביצים, לאשמעינן דאע\"פ שהם אוכלים חשובים, פטורים ממעשר. והטעם, לפי שאינן דומים כלל לדגן תירוש ויצהר. וכן רש\"י לא פירש שום טעם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "אבל שביעית יש להם, לענין שחייב להפקיר, ואסור לעשותן סחורה ומלוגמא ואפקטוזין. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "כל כו'. והא דכתב רחמנא סנפיר, משום יגדיל תורה ויאדיר. ועתוי\"ט:",
+                "ואע\"ג דלא נפקא מינה, דבלאו הכי טמא לפי שאינו מעלה גרה. יש לומר דכולי גווני נקט דיש לו ויש לו ויש שיש לו כו':"
+            ],
+            [
+                "לשון הר\"מ, שהמצות כולן כו' כמו הציצית כו', ונטילת ידים. לפני הניגוב הוא דמברכין, והוי נמי לפניו. וטבילה נמי דינה לפניה, אלא דחיישינן דלמא משום בעתותא דמיא מימנע ולא טביל, ואחר שהוא יורד, אז הוא ערום ואסור לברך משום דלבו רואה את הערוה. תוס'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לא דק, דראוי להוליד הוא משיביא שתי שערות. וגם מה שתלה דרשה דבן ולא אב בהקפת זקן, לא דק, דהך דרשה לאתויי אף קודם שהקיף מכי מלו ג' חדשים משהביא שתי שערות, שאז ניכר ההריון וראוי להקרא בשם אב. וכן נמי הקיף אע\"ג דלא מלו ג' חדשים. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. ובגמרא, לא שירבה ממש, אלא כדי שיהיו ב' שערות שוכבות, ונראות כמו שירבה כו'. ועתוי\"ט:",
+                "ואם לא נראו בה סימני אילונית, עד שתהא בת ל\"ה שנים ויום אחד. וכן פסק הר\"מ בחיבורו:",
+                "קודם שבעל. דודאי בעל לשם קידושין. והוי ספיקא דאורייתא. טור:"
+            ],
+            [
+                "רוצה לומר גדול משיקרוץ בצפורן. אבל רבא דכולהו הוא לכוף ראשן לעיקרן. אבל בפרק ד' דנגעים משנה ד' מוכח מלשון הר\"ב כשינטל בזוג הוא שיעור זוטא דכולהו. וכן כתב הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "רוצה לומר בכל אחד כגריס ועוד, דהכי הוי שיעור כתם:"
+            ],
+            [
+                "ואגב ריהטא כתב כך. דהיאך יכולה להיות זבה בימי נדה. ולשון רש\"י, ואם תראה ליום שמיני, ספק נדה, ספק שומרת יום, וכן לעולם עד שתפסוק כדי שיעור המפורש לה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לא כמותה ממש. כמבואר פרק קמא דכלים משנה ג':",
+                "והוא הדין יבש מעיקרא. כדמרבינן ליה בגמרא מקרא:"
+            ],
+            [
+                "אבל אין חזקתן מתכבד. ועתוי\"ט:",
+                "ואין חזקתן מתכבס. ולאחר הכיבוס בודקות, והיינו כשהכתם בזוית. דהא חזינן דעל ידי כיבוס טוב הולך הכתם בלא סממנים. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "פירש בערוך, ענין לחלוחית. ונראה לי, שענינו מרוצץ ומרוסס. ונקרא בלשון חכמים ג\"כ סמרטוט:",
+                "לחזור. סירכא דלישנא דלעיל נקט. אבל הכא לא שייך ענין חזרה, שהרי לא נתיבש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דהא דתנן מן הרקם בהמביא גט, טובא רקם הוה. ועוד, אף על גב דברקם ישראל הוו, הא מצניעין כתמיהם, אלא של נכרים הן וטהורים. ור' יהודה מטמא משום שיש שם גרים כו'. תוס':",
+                "שלא כו'. ואע\"ג דכתמים דרבנן, הך טומאה אית להו, דסברי דמגופה אתא ועתוי\"ט.",
+                "אף על גב דגרי אמת הן ולחשבו ישראלים דאף על גב דחטא כו'. אלא הם אמרו דכתם טמא, והם אמרו דכ. תמיהן טהורין:"
+            ],
+            [
+                "דאי לאו הכי, היאך משתמשים שם בימי טומאתן, דהא נזהרים מטומאת מת ונפל, כדתנן לקמן נאמנים לומר לא קברנו שם הנפלים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מהו דתימא לא בקיאי ביצירה וסברי לאו בן ארבעים הוא ומיא בעלמא הוא, קא משמע לן. גמ'. ועתוי\"ט:",
+                "מהו דתימא לא בקיאי בטינוף חמנין דלא טנוף וסברי דטנוף ופוטרת מבכורה, קא משמע לן:",
+                "ועבדינן טהרות היכי דלא ציינו. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "טהורה. דכיון שאי אפשר שנטף שם מן התורפה, לשמא הביאתו שם בידיה לא חיישינן. וכדאיתא בגמרא דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. ב\"י:",
+                "לשון הר\"מ, בעת ישיבתה:",
+                "גודלה. לרבותא נקט. וכל שכן לשאר הרגל. ב\"י:",
+                "טמאה. ואפילו מן הצדדים, לפי שעשוי להתהפך, וכל שלמטה מן החגור פעמים שהוא מכוון כנגד בית התורפה. ב\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. ובחיבורו חזר בו ופסק כוותיה, דהא ת\"ק הודה לו. כדאיתא בגמרא דא\"כ אין לך אשה טהורה לבעלה, שבכל מטה יש כמה טיפות דם מאכולת:"
+            ],
+            [
+                "ולא כתם. וקשה, אכתי להוי ספיקא דאורייתא לחומרא. ואפשר לומר מדאמרינן בגמרא בבשרה עד שתרגיש בבשרה, ומדלא ארגשה, אע\"ג דאפשר דלאו אדעתה, הלכך לא הוי כשאר ספק דאורייתא דלחומרא:"
+            ],
+            [
+                "כלומר שהוא מעיד אם היא נדה אם לאו. ועתוי\"ט:",
+                "טהור. עד שיהיה בו כגריס ועוד. הרא\"ש:",
+                "משוך. אפילו כל שהוא. ובכתם מודה ר' אליעזר בר' צדוק דאף במשוך בעינן כגריס. הרא\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דאיידי. דמעומד השתינה ולא יכלה לעצור, הדור מי רגלים למקור. רש\"י:",
+                "קשה, אמאי נקט עומדת, ליתני יושבת וליפלוג בין מזנקת לשותתת. ויש ליישב, דנקט עומדת משום דפסיקא ליה דלעולם שותתת. אי נמי, משום ר' יוסי נקט לה דאפילו בעומדת שאין רחמה נפתח מטהר. תוס'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דלבעלה לא שייך לכתחילה ודיעבד. והא ליכא למימר דלעולם באשה לבדה, דוקא בדיעבד, והכא בספק ספיקא קא משמע לן דאף לכתחילה. דודאי דלכתחילה בספק ספיקא לא אצטריך כלל לאשמעינן:",
+                "ור' שמעון מטמא. אבל ר' מאיר מטהר כמו ר' יוסי. ואיידי דסליק מר' יוסי, פתח בו. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "פירוש, לא הרואה בעידן שאלה קאמר, דא\"כ היינו נדה כו'. ולאפוקי לא הגיע זמנה לראות וראתה. ולאו דומיא ממש קאמר. ב\"י. ועתוי\"ט:",
+                "שלש. משום הנהו גווני דמשנה ה' נקט נמי הכא שלש:",
+                "שישבו כו'. זו אחר זו דומיא דחלוק. ונפקא מינה לבדקה אחת מהן ומצאה טמאה כדלקמן. ב\"י:"
+            ],
+            [
+                "בדקה כו'. מיד תכף למציאת הדם. אבל אם שהתה כדי שתקנח בחורין ובסדקין, אין הבדיקה מועלת לטמאה, לטהר האחרות, ולא לטהורה לטהר עצמה:",
+                "ותולות כו'. כלומר, אם לא בדקה שום אחת מהן, או בדקו כולן ונמצאו טהורות:",
+                "וכן לכל ארבע נשים דדיין שעתן. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "טהורה. ולעיל תני ומצאה טמאה. ותן האמור בזה, בזה. והאמור בזה, בזה:",
+                "טמאות. ומיהו תולות זו בזו:"
+            ],
+            [
+                "סמנין. והוא הדין בכיבוס טוב. תוס':",
+                "מעבירין כו'. בין לבעלה בין לטהרות כו'. וכיון שיכולין לעמוד על עיקר הדבר, כי לא בדקה, טמאה. מ\"מ:",
+                "כלומר, שחסר מראה האודם:",
+                "להטביל. ואפילו דיהה ולא עבר, מהני טבילתו:"
+            ],
+            [
+                "שלא טעם. שהאוכל ממתקו ומעביר את כוחו. רש\"י:",
+                "ובנתנמנם סגי. גמרא:",
+                "שהדיבור מעביר כח הרוק. רש\"י:",
+                "וכלומר, שאם יודע ודאי שהוא דם ורוצה לבטלו כדי שתעלה לה הטבילה. דהבלועה שיכול לצאת טמא ואע\"ג דלא נפיק:"
+            ],
+            [
+                "מפהקת כו'. ומיירי שמפהקת או מעטשת כמה פעמים זה אחר זה. דאילו חד זימנא זה דרך כל האדם. הרא\"ש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בסוף הוסתות. ולא נמשך אחר הוסתות. טור:",
+                "תניא, והזרת' וגו', מכאן אמר ר' יאשיה, אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהם סמוך לוסתן. וכמה, אמר רבה עונה. גמרא. ולמאי דקיימא לן וסתות דרבנן, קרא אסמכתא בעלמא הוא. וכ\"כ הה\"מ והר\"ן:",
+                "ולא פליג אוסתות הגוף דרישא:"
+            ],
+            [
+                "שתקבענו שלש פעמים. והני מילי למעקריה, שאינו נקבע כדי שתהיה צריכה שלש פעמים לעקרו. אבל לחוש לו, אפילו בפעם אחת חוששת. ואשמעינן דאפילו בימי זיבתה חוששת. וזה וזה אסורין דלעיל, הוה אמינא דוקא בימי נדתה. גמרא:",
+                "שתעקר כו'. והני מילי, כשקבעתו שלש פעמים. אבל לא קבעה לה אלא פעם אחת או שתי פעמים, בחדש זימנא מי��קרא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ר' יהודה אומר כו'. ונפקא מינה שאין לו טענת בתולים. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "זמנה כו'. היינו כשהיא נערה והביאה שתי שערות. הר\"ן:",
+                "ארבעה כו'. בית הלל לא בעי רצופין. וכן נראה לבית שמאי דאפילו מפוזרות, כמו לבית הלל. תוס':",
+                "נותנין כו'. פירוש, שאין צריך לפרוש כדרך המשמש עם הטהורה ופרסה נדה תחתיו, אלא בועל כדרכו ופורש נמי אפילו בקושי: הרא\"ש:",
+                "בדרכו וכמו שכתבתי [אות ג']:",
+                "טעם חומרא זו, דאין הכל בקיאין בחילוק בין הגיע זמנה לראות בין לא הגיע, בין בוגרת, ובין ראתה ללא ראתה. ועוד משום דחתן יצרו תוקפו. הלכך הושוו כולן להחמיר בחומרא שבחומרות דהיינו בוגרת שראתה. ואפילו בעל ולא מצאה דם, צריך לפרוש, דשמא חיפהו שכבת זרע. הרא\"ש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ראשון. פירוש לנקיים. שהוא רביעי לתחלת זיבה:"
+            ],
+            [
+                "לשון דקרא והיתיאת אבן חדא ושומת על פום גובא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג שנעקר דם משמתה, דמקור מקומו טמא. גמרא. ולא משום שנגע במת טמא הדם, אלא כתם ראייה גמורה קאמר, שיטמא הדם במגע ובמשא, אע\"ג דלאו רואה היא לאחר מיתה, הואיל והיה במקור מחיים כו'. תוס'. ועתוי\"ט ות\"ח:",
+                "ומשום דם תבוסה ומדרבנן. ורבי יהודה נמי הכי סבירא ליה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולא תני סתמא אינה נוגעת, לאשמעינן דמערה ולא חיישינן שמא נגעה במים. תוי\"ט:",
+                "נקט הימים המרובים. והוא הדין למעוטים דשל זכר:",
+                "וחזרו בשתים, חדא לחומרא וחדא לקולא:",
+                "טמא מת. שלא טבל. הר\"מ. ולא ידעתי למה לא תלינן במגע נדה דהוי נמי ראשון. והר\"מ כתב, כמו שנגע בנדה או בטמא מת:",
+                "לקדשים. וכאבא שאול דריש פרק ב' דמעילה. תוס'. וצריך עיון על הר\"מ שפסק כסתמא דהכא וכתנא קמא דהתם:"
+            ],
+            [
+                "ומקפת. וקוראה כו'. סד\"א נגזר דלמא אתיא למנגע בה מאבראי, קמ\"ל. גמרא:",
+                "בפרק ג' דחגיגה משנה ג'. והא דכתב שם הר\"ב דמחוסר כיפורים פוסל בנגיעה, היינו קודם הבאת קרבנותיו. ולא קאי אריש דבריו דמיירי לאחר הבאת קרבנותיו דאז אין צריך טבילה אלא לאכילה, וכמו שכתב כאן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מטמאין כו'. הואיל וכזבה קטנה היא. וילפינן לה מקרא בגמרא. וכן הא דבועל מטמא, ילפינן לה מקרא. ובתוספתא הובא בגמרא [דף ע\"ב] דלבועלה תולין, ואם תראה למחר מטמא למפרע. וא\"כ, קרא אסמכתא בעלמא:",
+                "וכל היכא דבעי שימור, אינה טובלת אלא ביום:",
+                "בתוך אחד עשר ואפילו בעשירי, אע\"ג דאינה ראויה לבא לידי זבה גמורה. הר\"מ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Niddah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,380 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Niddah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Niddah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ודין תורה כך הוא דליכא למיחש להכי, אלא דהלל עושה סייג לדבריו, ושמאי משום ביטול פריה ורביה אינו עושה סייג. גמרא:",
+                "דהוו להו שלש עונות, היום, אמש, ואתמול למפרע עד צהרים. ומיהו אכתי לא שמענו אלא דאיכא למעוטי ולא ליטמו למפרע רק עונה אחת יותר, מצהרים עד שחרית. אבל מה שכתב הר\"ב להוסיף, לא ידענא מהיכא תיתי להוסיף. ורש\"י לא כתב להוסיף:",
+                "וסת. תימא, למה הפסיק ושנה המשמשת בעדים, הוה ליה למתני מיד כיצד דיה שעתה. ויש לומר, דקמשמע לן אע\"ג שיש לה וסת צריכה לשמש בעדים. ואע\"ג דתני ליה במשנה ז', הכא אשמעינן דאותה בדיקה חשיבה למעט מעת לעת, דהוי חידוש. ולקמן בארבע נשים דיין שעתן. תום':",
+                "דאי לאו הכי, לא:",
+                "ולא יעמוד מלצאת חוצה. ולהכי אפילו רבנן לא חשו:",
+                "לפקידה. ואיצטריך, דמהו דתימא כיון דזמן מועט הוא לא חשו רבנן לפסידא דטהרות, קא משמע לן:"
+            ],
+            [
+                "דספק טומאה הבאה בידי אדם, נשאלין עליה אפילו בכלי מונח על גבי קרקע. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "דאי לאו הכי, אין למדין ממה שנאמר הלכה במשנה. גמרא. שהתנאים לא דקדקו איש בדברי חברו כו'. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "לרבנן הוא דמפרש הכי:",
+                "כדכתיב מי יתן טהור מטמא (חלב מדם) לא אחד בתמיה, כלומר יחידו של עולם. ורבנן, אמר ר' יוחנן זו שכבת זרע. ור' אלעזר אומר אלו מי הנדה, שהמזה ומזין עליו טהור, ונוגע טמא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "בירושלמי פריך, וכי בדעתה תלוי הדבר. ומשני, כל שראויה לקרותה אימא. תוס':",
+                "אע\"פ שלא פסקה מלראות באלו שלשה חדשים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "חוץ כו'. וקמ\"ל דאין אשה קובעת וסת בימי נדה וימי טוהר. גמרא:",
+                "ואפילו אין לה וסת לפירש\"י:",
+                "ולפני תשמיש לא בעינן בדיקה, כיון דלאחר תשמיש לא בעי בדיקה, לפני תשמיש נמי לא בעי, דלבעלה לא בעי בדיקה אלא מגו דלטהרות, והכא ליכא מגו. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כן פירש רש\"י במשנה לפי הסלקא דעתך, כדרכו תמיד. אבל הר\"ב הוה ליה לפרש כמסקנת הגמרא, דמרבה, אנשים קאי. אבל אנשים אפילו חדא זימנא נמי לא, שמא יוציא שכבת זרע לבטלה. ועתוי\"ט:",
+                "לאפוקי לענין זוב, דאף הוא משובח כנשים. גמרא. כדי למנות ראיותיו שתים לטומאה, ושלש לקרבן. רש\"י:",
+                "וכאילו מביא מבול לעולם. ואיכא מ\"ד דחייב מיתה בידי שמים. וכאילו שופך דמים, וכעובד עבודה זרה. כדאיתא בגמרא:",
+                "וזהו דקמ\"ל הכא. וכן נמי הא דאף לו מתקנת עד. והך דהכא ודלעיל מיירי לטהרות, אבל לבעלה אין צריך בדיקה כלל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "קרבן. ואין לחוש לדם מאכולת, דאותו מקום בדוק אי נמי דהוק אצל מאכולת. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "שתרד כו' ותדיח כו'. בעד שבידה. ואי אין עד בידה, כדי שתושיט ידה לתחת הכר או הכסת ותטול עד ותבדוק בו. גמרא:",
+                "מדרבנן. כדין מעת לעת דמטמאה משכב כו', כל שכן היא עצמה. רש\"י:",
+                "שמטמאה כו'. פירוש, מכאן ולהבא. וטעמא, התם אין שור שחוט לפניך, הכא שור שחוט כו' [דאין לה במה לתלות ומיום שלבשתו היא בספק זה. רש\"י]. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "בחזקת כו'. כשלא הגיע שעת וסתה. ואם אין לה וס�� שלא עברו שלשים יום לראייתה. דוסתות דאורייתא. ולמאן דאמר וסתות דרבנן, אפילו הגיע אלא ששהתה שיעור שתטבול, נמי שריא, דכיון דוסתות דרבנן, ספק טבילה מוציאה מידי ספק ראיה. וכן היא מסקנת הפוסקים. אלא דהר\"ב לא פירש כן בסוף פרק ד':",
+                "על כל כו'. טעמא מפרש בגמרא, דחיישינן שמא תראה טפת דם ויעמידוהו כותלי בית הרחם (לפי שעה) ותחפנו ש\"ז בביאה [שניה] וכי בדקה לאחר תשמיש אחרון לא מינכר. ואע\"ג דהשתא נמי לא ידעינן עד למחר, מיהו בעינן מוכיחה קיים, דאי לאו הכי, מה הועילו חכמים בתקנתן. רש\"י:",
+                "וקשה, דכי בדקה לאור הנר סגי. ובגמרא מסיק, דהמשמש לאור הנר הרי זה מגונה. אלא אימא, או תבדוק:",
+                "והתוס' הקשו על פירוש זה. ומסקי, דלבית הלל נמי בדקי אחר כל תשמיש, אלא דלא מצרכי חדש ואפילו לצנועות משום דאז לא נפקא מינה בחדש, דאיכא רוב לכלוך משכבת זרע. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אף כו'. דהכא נמי מלקא הוא דלקי. גמרא:",
+                "דדם נדות נפקא ליה מקרא בתוספתא דשבת. ור' מאיר יליף נמי לדם טהור בגזירה שוה. ורבנן לית להו הך גזירה שוה. ועתוי\"ט:",
+                "לכאורה רוצה לומר תנא קמא, אבל מסקנת הפוסקים כחכמים והיינו ר' יוסי. וקשה, דלעיל פסק כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "ונקט שחור, סלקא דעתך אמינא הואיל ואמרינן שחור אדום הוא אלא שלקה, הלכך אפילו דיהה מכן נמי ליטמא, קא משמע לן. גמרא:",
+                "בין שימצא הדם מן הלול ולפנים, בין מן הלול ולחוץ. הר\"מ:",
+                "וכן מראה שעוה וזהב, כל שאינו נוטה לאדמימות. ב\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "עמה. אין, בתוכה לא. לפי שהוא דם חתיכה, לא דם נדה. הר\"מ:",
+                "כלומר, פתיחת הקבר דלאו לידה היא. דאי לידה היא, בלא דם נמי טמאה כו'. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ומרישא דכמין שערה כו' לא שמעינן ליה, דמועטין נינהו ולא שייך בהו פתיחת הקבר. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "כמין בהמה כו'. הואיל ושחור שבעין הוי עגול בבהמה כשל אדם. אבל דדגים לאו עגול הוא. והא דלא תני נחש דהוה אמינא בנחש הוא דפליגי רבנן עליה דר' מאיר, דלא כתיב ביה יצירה, אבל בהמה וחיה לא פליגי, דכתיב בהו יצירה כאדם. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ולכך לא חיישינן דילמא ולד הוי ונמוח, דאם איתא דנימוח, כולה בחד גוונא הוי קאי. גמרא:",
+                "לשון רש\"י, במשנה דלעיל, וימי טוהר כלים לסוף ארבעים:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, שרגילות הוא שעם ולד יבוא סנדל, אבל אין סנדל שאין עמו ולד, ובשביל סנדל תשב לזכר ולנקבה, דספק זכר וספק נקבה הוא. ואם הולד אחר נקבה, הסנדל לא מעלה ולא מוריד אפילו לימי טהרה. וכי איצטריך תשב לזכר ולנקבה, כגון שהולד השני זכר, דיהבינן לה חומרת טומאה דנקבה בשביל הסנדל, וימי טוהר לזכר לחומרא. גמרא:",
+                "וכן פסק הר\"מ. וקשה הלכתא אהלכתא דריש פרק ג' דבכורות. ומכל מקום הר\"ב יש לומר דלא סבירא ליה שם כהר\"מ דטעמא משום ביטול ברוב, אלא משום דולד היה אבל נפסד ומפני כן אינו ניכר:"
+            ],
+            [
+                "היינו אם לא יצא ממש מהופך וגם לא כדרכו:",
+                "לאו אמחותך דמתניתין קאי, אלא מחותך ויוצא כדרכו. ומתניתין הכי קאמר, יצא מחותך או שלם וזה וזה מסורס, משיצא רובו הרי הוא כילוד. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "אם כו'. ובשלא הוחזקה עוברה. דאי בהוחזקה, הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים ולד מעליא ילדן. גמרא:",
+                "ומשום הכי הוא דתנן לזכר. ��בכולהו בבי דלעיל נמי דתנינן לזכר ולנקבה, דינא הכי. אלא דכאן הוכרח הר\"ב לפרש כן, משום דאי לאו הכי, בחנם נקט לזכר. אבל בגמרא אמרינן, למה הוזכר זכר, שאם תראה יום ל\"ד ותחזור ותראה יום מ\"א תהא מקולקלת עד מ\"ח כו' ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דקא מסייעי ליה קראי. כדאיתא בגמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ור' מאיר הוא דחייש למיעוטא גמרא. משמע דלרבנן טהורים. וקשה, דהא מני להו בי\"ח דבר. ויש לומר, דגזרו עליהם שלא יטמעו בהן. והא דלא מוקי מתניתין ככולי עלמא. יש לומר, דמתניתין על כרחך לא סבירא לה טעמא דטימוע אלא משום חשש ראיה כדתני שיושבות על כל דם. ואם תאמר, לר' מאיר דחייש למיעוטא וסבירא ליה כותים גירי אמת הן א\"כ הוו נדות מן התורה, ואמאי מני להו בי\"ח דבר. ויש לומר, דחזקה שלא ראתה רגע אחד אחר ההולדה וסמוך רובא לחזקה זו, והוו הנך דחזו מיעוטא דמיעוטא. תוס':",
+                "שהם כו' אטו כולהו בועלי נדות נינהו. בנשואים שנו. גמרא:",
+                "ואם תאמר, ותיפוק ליה שהן נדות מעריסתן. ויש לומר, דהיינו דווקא בקטנות, דלא דרשי ואשה, אבל גדולות דמפרשי להו וטבלי לא מטמו, אלא משום דיושבות על כל דם ודם. תוס'.",
+                "רש\"י. וקשה, דהני בגדים כיון דאינם מטמאין לאדם, א\"כ ליכא לחיוביה אלא משום מכניס בגדים טמאים למקדש ובהא לא שייך קרבן אלא מלקות לדעת הר\"א, ולהר\"מ רק מכות מרדות וכן פירש\"י בפרשת אחרי. ונראה לי, משום דבתורת כהנים איתא, אחרים אומרים בכרת, והיינו ר' מאיר, ואשמעינן דהכא פטורים. ועתוי\"ט:",
+                "אבל כשלבש בגדיו שישבה עליהן אשתו נדה (אע\"פ שדרס יחף) נעשה אב הטומאה ממשא מדרס, לכך מוקי בערום. דכשפירש מן המדרס לא הוי אלא ראשון ואינו מטמא כלים. תוס':",
+                "והא דלא אוקי כגון שנגע הבותי בתרומה. דמתניתין לא איירי בהכי. תוס'. וכלומר, דאמשכב תחתון קאי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מדאמר ר' יוסי לעולם הם כישראל, מכלל דלת\"ק סתמא הן ככותיות. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "דדבר תורה אין מטמאין, דכתיב בני ישראל. גמרא:",
+                "שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור. רש\"י:",
+                "ולא עבדו היכרא ברוקה ומימי רגליה, משום דהן שכיחין גזרו בהו טומאה, אבל דמה לא שכיח. גמרא:",
+                "לאפוקי דם בין טמא בין טהור, נוטף ויוצא ראשון ראשון. רש\"י:",
+                "ובדם נכרית מטהרי לגמרי, דלא ליתו לחלק נמי בשל תורה. אבל בדם טוהר, כיון דעברו ימי לדתה הכל יודעין דדם טוהר הוא. גמרא ורש\"י:",
+                "אבל ספרה ולא טבלה, בית שמאי לשיטתן ובית הלל לשיטתן. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ויום. הכי קים ליה לר' יהושע. תוס':"
+            ],
+            [
+                "וחמשים. השתא חמשים, ארבעים מבעיא. לא קשיא, כאן לבריאה (-מ') כאן לחולה (-נ'):",
+                "היינו כשלידתה היתה בימי זיבה. אבל כי שלמו ימי זיבה ומטו ימי נדות וילדה, טמאה נדה. גמרא ורש\"י:",
+                "משתי שבתות. בגמרא ילפינן מקרא. ומיירי שהתחילה בימי זיבה. מ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שיצא כו'. יצא, טמאה לידה. רש\"י:",
+                "ומה כו'. ואם תאמר, בלא קל וחומר תיפוק ליה דקושי לא גרע משופי. ויש לומר, דר' אליעזר דריש וטהרה ממקור דמיה, מחמת עצמה ולא מחמת ולד, כדאיתא בגמרא, לכך צריך ק\"ו. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "דיו כו'. ורבנן דרשי, תשב, ישיבה אחת לכולן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שחרית וערבית. רש\"י:",
+                "דוסתות דאורייתא. ומי��ו להלכה פסקינן דוסתות דרבנן. וכשמצאה טהורה, טהורה. ועתוי\"ט:",
+                "לאו דוקא. דמשתנץ החמה טובלת. אלא ברגיל והווה קאמרו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "והוה ליה למכתב ואם נקבה היא:",
+                "משמע אבל בזיבה לא. ובסיפא לא תנן אלא הזב. ובגמרא ילפינן נמי זבה, מדאפקיה בלשון זיבה. ופולטת שכבת זרע, מיהיה יתירה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דבנגעים ובטומאת מת כתיב איש, איצטריך קרא בהו לרבויי. אבל לענין יבום ומאכיל בתרומה לא כתב איש, ולא איצטריך קרא אלא למעוטי עובר. תוס':",
+                "ומינה, דבישיבה כל דהו ואפילו יום אחד סגי:",
+                "ובן אין לו אמר רחמנא, והא אית ליה. גמרא:",
+                "דאין לומר לענין פסול דאמו כמו ומאכיל, דמאי איריא יום אחד, אפילו עובר פוסל. גמרא:",
+                "וקשה, לוקמי באשה אחת גרושה ויש לו בן אחד ממנה, וכשהוא בן יום אחד פוסל, אבל עובר לית ליה זכיה, ויאכלו העבדים משום הראוי ליורשו. ויש לומר, דאתי למימרא דאפילו בת כהן לכהן מעוברת אינו מאכיל לעבדים בתרומה. וכדעת הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "חייב. אבל עובר לא. ועתוי\"ט:",
+                "כחתן שלם. דלקטן הנימול קרינן חתן. וקמשמע לן דאע\"ג דעדיין לא נכנס לברית, מתאבלין עליו. ומשום דנהגינן לימול לקטן שמת ולא נימול, קרי לחי הנימול לשמונה חתן שלם. נ\"ל:",
+                "משמע דוקא דלענין אבילות, דלהך אחר המיקל. אבל לכל הנך דלעיל לא בעינן כלו לו חדשיו, דבסתמא אזלינן בהו בתר רובא. ומיהו יש לומר דלאו דוקא, והוא הדין לאינך, וכמו שכתב המגיד משנה לדעת הר\"ם. וכן הוא דעת רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דמעריות דסיפא שמעינן לה, איצטריך, דהוי מוקמינן סיפא דוקא בעריות ולא בבהמה. אבל השתא דתני אשת איש והוא הדין לכל העריות, על כרחך סיפא לבהמה אתיא. תוס'. והוא הדין דהוה מצי לאסבורי בקידושי ביאה, אלא משום דקידושי כםף תני ליה בתחלה בריש קידושין. ועתור\"ט:",
+                "ומן הכהונה. וכן ל. לויה וישראלית. רש\"י:",
+                "נראה לי דנקט הני, משום דשכיחא להו ועיניהם עליה:",
+                "כלומר, בתוליה אזלי אלא שחוזרים. ונפקא מינה לדם שתראה בביאה שבתוך שלש שנים, שהוא דם בתולים, לא דם נדה. מדלא תני פחות מכן ולא כלום. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "שבא כו'. אבל נישואין לית ליה:",
+                "ונראה לי, דלענין ירושתה וכל שכן ליטמא לה, לא קנאה, דאין ביאתו אלא כמאמר בגדול ואין נראה כן דעת הרמב\"ן. ויש לפרש דהר\"ב נמי סמך אדלעיל. ועתוי\"ט:",
+                "אבל בבן תשע ישראל שבא על בת כהן, ליכא למימר דפוסל מן התרומה. דאי משום ביאת זנות, לא פסלה זנות דכשר מן התרומה. ואי משום קדושין, קטן שקידש אין קדושיו קדושין. רש\"י:",
+                "או על פי הבעלים. אבל סקילה לא, דמודה בקנס פטור. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "כל י\"ב. גמרא, בת י\"א כו' נבדקים למה לי. סלקא דעתך אמינא היכי דחריפא טובא מיבדקא בי\"א, קמ\"ל:",
+                "י\"ב. והא דנקבה קודמת, כתב הר\"מ, להיות חייהן קצרים מחיי האיש ברוב, ובגמרא, ויבן את הצלע מלמד שנתן בינה באשה יותר מבאיש:",
+                "ר\"ל ראש שנת י\"ב דידהו:",
+                "אין כו'. ולא מחזקינן להו בשוטה, דשוטה אינו אלא המקרע כסותו כו', ואלו סופן לבוא לכלל דעת. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וכן אין אביה מיפר נדריה, ולא תנשא לכהן גדול. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עשרים שנה. מדלא תני ויום אחד, דייקינן גמרא דשלשים יום דשנת עשרים הרי היא כשנת עשרים לכל דבריה. ועתוי\"ט:",
+                "יביא. הכי גרסינן, יביאו כו'. ורצוה לומר קרובי האשה אם רוצים שתצא לשוק בלא חליצה. ועתוי\"ט:",
+                "ר' אליעזר אומר כו'. ובפרק ח' דיבמות תנן, ר' אליעזר אומר סריס חמה חולץ. איכא דאמר חזר בו מהך דנדה, ואיכא דאמר כי תנן הך דנדה לעונשים. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וא\"ת לר\"מ למה הוזכר העליון, כיון דלא סמכינן עליה. ויש לומר, דאיצטריך לענין עונשין וקידושין ומילי טובא, דרוב פעמים תחתון אתי ברישא כדאמרינן בגמרא. ואם כן אי חזינא עליון מסתמא כבר בא תחתון וגדולה היא וצריכה גט לקידושיה, וגם אסור באחותה:"
+            ],
+            [
+                "והוה מצי נמי לאוקמא לענין טהרת טומאה. דכלי העשוי למשקה שיעורו בכונס משקה. אלא דניחא ליה לאוקמא בעשוי אף לאוכלים, דהא כל כלי חרס תנן:"
+            ],
+            [
+                "וכן לשון רש\"י, שאין לך כלי הראוי למושב הזב שאין שם כלי עליו וראוי לקבל כל טומאות. והאי דנקט טמא מת, משום דומיא דמדרס הזב דאב הטומאה הוא. והכי קאמר, כל הראוי כו'. ועיין מה שכתב פרק כ\"ד דכלים משנה ד':",
+                "משום דבמת עצמו אין שייך לומר עמוד, נקט טמא מת. וטמא מת עושה לכלי אב הטומאה",
+                "דכיון דעל ידי מת מתטמא בנגיעה להיות אב הטומאה, לא נפקא מינה בישיבה:"
+            ],
+            [
+                "כל כו'. ואשה פסולה להעיד, וא\"כ פסולה לדון. וקשה מדבורה ששפטה את ישראל. ויש לומר דהכי קאמר, כל איש הכשר כו'. אי נמי, על פי הדיבור היתה דנה. או שהיתה מלמדת להם הדינים. תוס'. והר\"ן תירץ, דקבלוה שאני:",
+                "אבל בשתי עיניו. אפילו לעדות פסול, דכתיב או ראה. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואף דבהמה חייב במעשר, מכל מקום מעשרו אינו טובלו. והכא במעשר דטביל איירי. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"מ. וקשה, דבריש מעשרות אדתנן וגידוליו מן הארץ, קאמר, יצאו כמהין ופטריות וכן סטיס וקוצה. ועוד קשה, דבפרק קמא דמעשר שני פירש, דבקר וצאן בכל, ל גידולי קרקע נינהו, וכן הוא בגמרא. ועוד, דמצינו נמי פגים ובוסר וכפניות דהוו אוכלים ופטורים ממעשר. לכן נראה לי, דהא דנקטינן בגמרא בשר ודגים וביצים, לאשמעינן דאע\"פ שהם אוכלים חשובים, פטורים ממעשר. והטעם, לפי שאינן דומים כלל לדגן תירוש ויצהר. וכן רש\"י לא פירש שום טעם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "אבל שביעית יש להם, לענין שחייב להפקיר, ואסור לעשותן סחורה ומלוגמא ואפקטוזין. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "כל כו'. והא דכתב רחמנא סנפיר, משום יגדיל תורה ויאדיר. ועתוי\"ט:",
+                "ואע\"ג דלא נפקא מינה, דבלאו הכי טמא לפי שאינו מעלה גרה. יש לומר דכולי גווני נקט דיש לו ויש לו ויש שיש לו כו':"
+            ],
+            [
+                "לשון הר\"מ, שהמצות כולן כו' כמו הציצית כו', ונטילת ידים. לפני הניגוב הוא דמברכין, והוי נמי לפניו. וטבילה נמי דינה לפניה, אלא דחיישינן דלמא משום בעתותא דמיא מימנע ולא טביל, ואחר שהוא יורד, אז הוא ערום ואסור לברך משום דלבו רואה את הערוה. תוס'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לא דק, דראוי להוליד הוא משיביא שתי שערות. וגם מה שתלה דרשה דבן ולא אב בהקפת זקן, לא דק, דהך דרשה לאתויי אף קודם שהקיף מכי מלו ג' חדשים משהביא שתי שערות, שאז ניכר ההריון וראוי להקרא בשם אב. וכן נמי הקיף אע\"ג דלא מלו ג' חדשים. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. ובגמרא, לא שירבה ממש, אל�� כדי שיהיו ב' שערות שוכבות, ונראות כמו שירבה כו'. ועתוי\"ט:",
+                "ואם לא נראו בה סימני אילונית, עד שתהא בת ל\"ה שנים ויום אחד. וכן פסק הר\"מ בחיבורו:",
+                "קודם שבעל. דודאי בעל לשם קידושין. והוי ספיקא דאורייתא. טור:"
+            ],
+            [
+                "רוצה לומר גדול משיקרוץ בצפורן. אבל רבא דכולהו הוא לכוף ראשן לעיקרן. אבל בפרק ד' דנגעים משנה ד' מוכח מלשון הר\"ב כשינטל בזוג הוא שיעור זוטא דכולהו. וכן כתב הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "רוצה לומר בכל אחד כגריס ועוד, דהכי הוי שיעור כתם:"
+            ],
+            [
+                "ואגב ריהטא כתב כך. דהיאך יכולה להיות זבה בימי נדה. ולשון רש\"י, ואם תראה ליום שמיני, ספק נדה, ספק שומרת יום, וכן לעולם עד שתפסוק כדי שיעור המפורש לה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לא כמותה ממש. כמבואר פרק קמא דכלים משנה ג':",
+                "והוא הדין יבש מעיקרא. כדמרבינן ליה בגמרא מקרא:"
+            ],
+            [
+                "אבל אין חזקתן מתכבד. ועתוי\"ט:",
+                "ואין חזקתן מתכבס. ולאחר הכיבוס בודקות, והיינו כשהכתם בזוית. דהא חזינן דעל ידי כיבוס טוב הולך הכתם בלא סממנים. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "פירש בערוך, ענין לחלוחית. ונראה לי, שענינו מרוצץ ומרוסס. ונקרא בלשון חכמים ג\"כ סמרטוט:",
+                "לחזור. סירכא דלישנא דלעיל נקט. אבל הכא לא שייך ענין חזרה, שהרי לא נתיבש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דהא דתנן מן הרקם בהמביא גט, טובא רקם הוה. ועוד, אף על גב דברקם ישראל הוו, הא מצניעין כתמיהם, אלא של נכרים הן וטהורים. ור' יהודה מטמא משום שיש שם גרים כו'. תוס':",
+                "שלא כו'. ואע\"ג דכתמים דרבנן, הך טומאה אית להו, דסברי דמגופה אתא ועתוי\"ט.",
+                "אף על גב דגרי אמת הן ולחשבו ישראלים דאף על גב דחטא כו'. אלא הם אמרו דכתם טמא, והם אמרו דכ. תמיהן טהורין:"
+            ],
+            [
+                "דאי לאו הכי, היאך משתמשים שם בימי טומאתן, דהא נזהרים מטומאת מת ונפל, כדתנן לקמן נאמנים לומר לא קברנו שם הנפלים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מהו דתימא לא בקיאי ביצירה וסברי לאו בן ארבעים הוא ומיא בעלמא הוא, קא משמע לן. גמ'. ועתוי\"ט:",
+                "מהו דתימא לא בקיאי בטינוף חמנין דלא טנוף וסברי דטנוף ופוטרת מבכורה, קא משמע לן:",
+                "ועבדינן טהרות היכי דלא ציינו. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "טהורה. דכיון שאי אפשר שנטף שם מן התורפה, לשמא הביאתו שם בידיה לא חיישינן. וכדאיתא בגמרא דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. ב\"י:",
+                "לשון הר\"מ, בעת ישיבתה:",
+                "גודלה. לרבותא נקט. וכל שכן לשאר הרגל. ב\"י:",
+                "טמאה. ואפילו מן הצדדים, לפי שעשוי להתהפך, וכל שלמטה מן החגור פעמים שהוא מכוון כנגד בית התורפה. ב\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. ובחיבורו חזר בו ופסק כוותיה, דהא ת\"ק הודה לו. כדאיתא בגמרא דא\"כ אין לך אשה טהורה לבעלה, שבכל מטה יש כמה טיפות דם מאכולת:"
+            ],
+            [
+                "ולא כתם. וקשה, אכתי להוי ספיקא דאורייתא לחומרא. ואפשר לומר מדאמרינן בגמרא בבשרה עד שתרגיש בבשרה, ומדלא ארגשה, אע\"ג דאפשר דלאו אדעתה, הלכך לא הוי כשאר ספק דאורייתא דלחומרא:"
+            ],
+            [
+                "כלומר שהוא מעיד אם היא נדה אם לאו. ועתוי\"ט:",
+                "טהור. עד שיהיה בו כגריס ועוד. הרא\"ש:",
+                "משוך. אפילו כל שהוא. ובכתם מודה ר' אל��עזר בר' צדוק דאף במשוך בעינן כגריס. הרא\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דאיידי. דמעומד השתינה ולא יכלה לעצור, הדור מי רגלים למקור. רש\"י:",
+                "קשה, אמאי נקט עומדת, ליתני יושבת וליפלוג בין מזנקת לשותתת. ויש ליישב, דנקט עומדת משום דפסיקא ליה דלעולם שותתת. אי נמי, משום ר' יוסי נקט לה דאפילו בעומדת שאין רחמה נפתח מטהר. תוס'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דלבעלה לא שייך לכתחילה ודיעבד. והא ליכא למימר דלעולם באשה לבדה, דוקא בדיעבד, והכא בספק ספיקא קא משמע לן דאף לכתחילה. דודאי דלכתחילה בספק ספיקא לא אצטריך כלל לאשמעינן:",
+                "ור' שמעון מטמא. אבל ר' מאיר מטהר כמו ר' יוסי. ואיידי דסליק מר' יוסי, פתח בו. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "פירוש, לא הרואה בעידן שאלה קאמר, דא\"כ היינו נדה כו'. ולאפוקי לא הגיע זמנה לראות וראתה. ולאו דומיא ממש קאמר. ב\"י. ועתוי\"ט:",
+                "שלש. משום הנהו גווני דמשנה ה' נקט נמי הכא שלש:",
+                "שישבו כו'. זו אחר זו דומיא דחלוק. ונפקא מינה לבדקה אחת מהן ומצאה טמאה כדלקמן. ב\"י:"
+            ],
+            [
+                "בדקה כו'. מיד תכף למציאת הדם. אבל אם שהתה כדי שתקנח בחורין ובסדקין, אין הבדיקה מועלת לטמאה, לטהר האחרות, ולא לטהורה לטהר עצמה:",
+                "ותולות כו'. כלומר, אם לא בדקה שום אחת מהן, או בדקו כולן ונמצאו טהורות:",
+                "וכן לכל ארבע נשים דדיין שעתן. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "טהורה. ולעיל תני ומצאה טמאה. ותן האמור בזה, בזה. והאמור בזה, בזה:",
+                "טמאות. ומיהו תולות זו בזו:"
+            ],
+            [
+                "סמנין. והוא הדין בכיבוס טוב. תוס':",
+                "מעבירין כו'. בין לבעלה בין לטהרות כו'. וכיון שיכולין לעמוד על עיקר הדבר, כי לא בדקה, טמאה. מ\"מ:",
+                "כלומר, שחסר מראה האודם:",
+                "להטביל. ואפילו דיהה ולא עבר, מהני טבילתו:"
+            ],
+            [
+                "שלא טעם. שהאוכל ממתקו ומעביר את כוחו. רש\"י:",
+                "ובנתנמנם סגי. גמרא:",
+                "שהדיבור מעביר כח הרוק. רש\"י:",
+                "וכלומר, שאם יודע ודאי שהוא דם ורוצה לבטלו כדי שתעלה לה הטבילה. דהבלועה שיכול לצאת טמא ואע\"ג דלא נפיק:"
+            ],
+            [
+                "מפהקת כו'. ומיירי שמפהקת או מעטשת כמה פעמים זה אחר זה. דאילו חד זימנא זה דרך כל האדם. הרא\"ש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בסוף הוסתות. ולא נמשך אחר הוסתות. טור:",
+                "תניא, והזרת' וגו', מכאן אמר ר' יאשיה, אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהם סמוך לוסתן. וכמה, אמר רבה עונה. גמרא. ולמאי דקיימא לן וסתות דרבנן, קרא אסמכתא בעלמא הוא. וכ\"כ הה\"מ והר\"ן:",
+                "ולא פליג אוסתות הגוף דרישא:"
+            ],
+            [
+                "שתקבענו שלש פעמים. והני מילי למעקריה, שאינו נקבע כדי שתהיה צריכה שלש פעמים לעקרו. אבל לחוש לו, אפילו בפעם אחת חוששת. ואשמעינן דאפילו בימי זיבתה חוששת. וזה וזה אסורין דלעיל, הוה אמינא דוקא בימי נדתה. גמרא:",
+                "שתעקר כו'. והני מילי, כשקבעתו שלש פעמים. אבל לא קבעה לה אלא פעם אחת או שתי פעמים, בחדש זימנא מיעקרא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ר' יהודה אומר כו'. ונפקא מינה שאין לו טענת בתולים. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "זמנה כו'. היינו כשהיא נערה והביאה שתי שערות. הר\"ן:",
+                "ארבעה כו'. בית הלל לא בעי רצופין. וכן נראה לבית שמאי דאפילו מפוזרות, כמו לבית הלל. תוס':",
+                "נותנין כו'. פירוש, שאין צריך לפרוש כדרך המשמש עם הטהורה ופרסה נדה תחתיו, אלא בועל כדרכו ופורש נמי אפילו בקושי: הרא\"ש:",
+                "בדרכו וכמו שכתבתי [אות ג']:",
+                "טעם חומרא זו, דאין הכל בקיאין בחילוק בין הגיע זמנה לראות בין לא הגיע, בין בוגרת, ובין ראתה ללא ראתה. ועוד משום דחתן יצרו תוקפו. הלכך הושוו כולן להחמיר בחומרא שבחומרות דהיינו בוגרת שראתה. ואפילו בעל ולא מצאה דם, צריך לפרוש, דשמא חיפהו שכבת זרע. הרא\"ש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ראשון. פירוש לנקיים. שהוא רביעי לתחלת זיבה:"
+            ],
+            [
+                "לשון דקרא והיתיאת אבן חדא ושומת על פום גובא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג שנעקר דם משמתה, דמקור מקומו טמא. גמרא. ולא משום שנגע במת טמא הדם, אלא כתם ראייה גמורה קאמר, שיטמא הדם במגע ובמשא, אע\"ג דלאו רואה היא לאחר מיתה, הואיל והיה במקור מחיים כו'. תוס'. ועתוי\"ט ות\"ח:",
+                "ומשום דם תבוסה ומדרבנן. ורבי יהודה נמי הכי סבירא ליה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולא תני סתמא אינה נוגעת, לאשמעינן דמערה ולא חיישינן שמא נגעה במים. תוי\"ט:",
+                "נקט הימים המרובים. והוא הדין למעוטים דשל זכר:",
+                "וחזרו בשתים, חדא לחומרא וחדא לקולא:",
+                "טמא מת. שלא טבל. הר\"מ. ולא ידעתי למה לא תלינן במגע נדה דהוי נמי ראשון. והר\"מ כתב, כמו שנגע בנדה או בטמא מת:",
+                "לקדשים. וכאבא שאול דריש פרק ב' דמעילה. תוס'. וצריך עיון על הר\"מ שפסק כסתמא דהכא וכתנא קמא דהתם:"
+            ],
+            [
+                "ומקפת. וקוראה כו'. סד\"א נגזר דלמא אתיא למנגע בה מאבראי, קמ\"ל. גמרא:",
+                "בפרק ג' דחגיגה משנה ג'. והא דכתב שם הר\"ב דמחוסר כיפורים פוסל בנגיעה, היינו קודם הבאת קרבנותיו. ולא קאי אריש דבריו דמיירי לאחר הבאת קרבנותיו דאז אין צריך טבילה אלא לאכילה, וכמו שכתב כאן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מטמאין כו'. הואיל וכזבה קטנה היא. וילפינן לה מקרא בגמרא. וכן הא דבועל מטמא, ילפינן לה מקרא. ובתוספתא הובא בגמרא [דף ע\"ב] דלבועלה תולין, ואם תראה למחר מטמא למפרע. וא\"כ, קרא אסמכתא בעלמא:",
+                "וכל היכא דבעי שימור, אינה טובלת אלא ביום:",
+                "בתוך אחד עשר ואפילו בעשירי, אע\"ג דאינה ראויה לבא לידי זבה גמורה. הר\"מ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה נדה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,115 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Tevul Yom",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה טבול יום",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "הר\"ש. ונקט טבול יום, משום רבותא דבית שמאי. מהר\"מ. והר\"מ לא חילק ביניהן. ונראה לי דכך נשאלו בבית המדרש חלות בפני עצמם כו':",
+                "ומדלא כתב הלכתא כמאן, נראה דסבירא ליה דלא פליג ר' יהודה, אלא קבלה היתה בידו דבהא נמי פליגי, ותנא קמא לא שמיע ליה. משא\"כ במ\"ב, דתנא קמא נחית למין קטניות ולא תני של טופח, משמע דפליגי:",
+                "ובר\"מ משמע, דקלות, אותן שהן מדברי סופרים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "קטן. ושיעורו נראה שהוא לפי ראות עיני החכם המורה. ועתוי\"ט:",
+                "פחות כו', להר\"מ קאי נמי אמסמר:"
+            ],
+            [
+                "יתר. יש לומר דהכי קאמר, כאצבע נעשה כיתר מאצבע ואינו חיבור. מהר\"ם אי נמי, כאצבע הוי חיבור בשאר טומאות ולא הוי חיבור בטבול יום מוהרר\"ז וורמיז\"א ואתי שפיר הדיוקים דלא ליקשו אהדדי"
+            ],
+            [
+                "השעורה כו'. והא דדרשינן שעורה בקליפתה, משום שאר טומאה לרבנן נקטה. הר\"ש. ומהר\"ם כתב, ושמא הכא איירי בקליפה החיצונה דרגילות להסיר אותה קודם זריעה, ולהכי לא חשיבא שומר מדאורייתא, אלא דרבנן גזרו אטו קליפה פנימית, ובטבול יום לא גזרו. ולר\"מ לא גזרו כלל. ולדבריו מתניתין מיפרשא לענין חיבור:",
+                "התיאה כו'. מיני זרעים הן. ואשאינן קלופים קיימו. מהר\"מ:",
+                "וקשה, דהא כוליה פירקין ודאי בשל תרומה מיירי, ולמה דייק הכא לפרושי הכי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דלחולין טהור לגמרי. ולקודש מטמא. הר\"ש:",
+                "דאין לפרש קלין ראשון, דאין לך בעל חי טמא שמשקין יוצא ממנו שהוא ראשון. ואם תאמר, לימא קלין שרץ וזב, וחמורין מת שהוא אבי אבות הטומאה. אמרו בגמרא, דבמת לא גזרו רבנן במשקין (חוץ מדמו דבהדיא כתיב) דבדילי מיניה, אבל זב דלא בדילי מיניה, גזרו על המשקין שלו להיות תחילה, חוץ ממעינותיו שהן מדברי תורה והן אב הטומאה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "והשום והשמן. דרך לדוך השום בשמן וייטב בו התבשיל. הר\"מ. ואתי שפיר דתני הכא לא פסל אלא מגעו ולקמן תני אלא שמן, וגם לקמן תני שהשמן צף והכא לא תני, ודקדק הר\"ש מכל זה דהכא ליתא לשמן בעין. ובפירוש הר\"מ ניחא, דהא השמן מתערב עם השום ואינו צף, לכך לא תני ואם היה השמן מרובה כמו דתני השום. שהשמן מתערב עם השום. והא דנקט ברישא שמן, דברו בהוה:",
+                "ונראה, דדוקא לחומרא סבירא ליה הולכין אחר הרוב, ואמקפה של חולין קאי, ולא ארישא להקל. ויש לומר נמי, דמשום דר\"י קאי אשל תרומה, להכי פירש בתרומה, והוא הדין איפכא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "טמאה. וצריך עיון דהוה ליה למיתני פסולה:",
+                "וצריך לחלק, דלא אמרינן בסיס ונמשך אלא במפיה ומשוליה, הואיל והכל הוא בסיס או נמשך. משא\"כ מהצדדין אע\"פ שמה שלמטה הוא בסיס ומה שלמעלה נמשך, הואיל ואין הכל שוה אינו חבור כלל. ועתוי\"ט:",
+                "ולשון הר\"ש, לא חשיב חבור למה שבכלים כמו מה שבצדה. ונראה שכן צריך להיות נמי בהר\"ב:",
+                "וקשה, דהא סתמא קתני דנצוק אינו חבור וגם במתניתין דלקמן מטהרין אפילו באב הטומאה ומטעם דאינו חבור. ודוחק להעמידה בכגון דהנהו דמשנה ט' וי' דמכשירין. וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "ואף דטבול יום נמי פוסל אותם ופוסל לכל מה שבחבית, נקט אב הטומאה, לרבותא דסיפא, אם נגע באבעבוע לא נטמאו משקין אע\"פ שהוא אב הטומאה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בגדול כו'. ואע\"פ שאם אוחז בקטן אין הגדול עולה עמו, אפילו הכי הוי חבור. ועתוי\"ט ות\"ח:"
+            ],
+            [
+                "דאם אינה טרופה אינה חיבור, שהיא נשמטת והולכת לכאן ולכאן. הר\"א:"
+            ],
+            [
+                "הר\"ש. כלומר, שהתרומה נפסלת בט\"י, ואם נגע כו':"
+            ],
+            [
+                "מגעו. ול\"מ בדמוע דרבנן, אלא אפילו בנתחמצה בשאור של תרומה. ומדאורייתא טעם כעיקר, מכל מקום בתרומה הא לא נגע. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כל כו'. משמע דתרתי בעינן. ובסיפא משמע דברוצה למוץ לחוד סגי. והר\"מ העתיק בשניהם וכל בוי\"ו:",
+                "ואם תאמר, הא מרישא שמעינן לה דטהור שנגס. ויש לומר, דמרישא ה\"א שאוכל דבר יבש, אבל זיתים ותמרים לא קא משמע לן. מהר\"מ",
+                "וחכמים אומרים כו'. חכמים היינו תנא קמא, אלא טעמא קאמרי. וזה לשון מהר\"מ, משום דר\"מ מייתי ראיה שבזה הלשון קיבל שמשקין כו', וטבול יום נמי איקרי טמא, ומהדרי ליה רבנן אדרבה משם ראיה לדידן, דטבול יום לא איקרי טמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "פירוש, לענין שני שעושה שלישי. דהא לא משכחת רביעי בתרומה, ולמאי נפקא מינה נקט שלישי:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, אצל העיסה. ולשון הר\"מ, ותשים הכלי עם העיסה בכלי אחד:",
+                "לעיל הוי ליה לפרש הכי. אלא דהך מתניתין בגמרא מפרש עלה דשאני טבול יום:"
+            ],
+            [
+                "ומהר\"מ כתב, דלא תימא דאסור שמא תשכח ותקרא לה שם בעריבה, דיותר היא נזכרת טומאת עצמה מטומאת עריבה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ומיירי שהן בידו. דאילו ביד עם הארץ, הא אין מוסרין לעם הארץ מעשר שני אלא דמאי. וקשה, לפי הסברא טפי איכא למיחש בפירות מבמעות דליתנהו אלא על ידי חלול. ויש לומר, דבפירות כיון דאין רגילין לזלזל בהם, אילו היו של מעשר היו אומרים כבר הם מעשר ואין לחלל בהם, מצד שהוא זלזול במעשר, אף דלא ל ל גמירי הדין דאין לחלל מעשר במעשר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הר\"ש מהתוספתא. ואני דלא קאי אלא אמשנה זו, וכמו שהיא שנויה במסכת כלים, דהתם עיקר, והכא אגב גררא. והר\"מ כתב, שנשנית משנה זו כאן משום דבר חדש שבה דדמיא להקודם חזרו לומר כו'. (ומשניות דלעיל נשנו בפרק זה, שהם גם כן עניני תרומות ומעשרות):"
+            ],
+            [
+                "הר\"ש. וקשה, מאי טעמא דרבנן, דהא פיו ולבו שוין בעינן. ונראה לי, דהיינו דדייק הר\"ב וכתב ושכח, דודאי אם היה בלבו בשעה שתורם דאף רבנן לא פליגי, וכי פליגי כששכח בשעה שתורם, וסבר ר' יוסי דאפילו הכי הואיל ובדעתו היה קודם לכן, אף על פי שעכשיו שכח, אזלינן בתר דעתו דמעיקרא. וכתב עוד הר\"ש, אי נמי, חכם ובר דעת שיודע שראוי להתנות על כך. ע\"כ. וזה נראה יותר. דאילו היה בדעתו כו', מודו רבנן דאזלינן בתר דעתו דטעיקרא. ור' יוסי סבירא ליה, דחכם כו' אף על פי שלא היה בדעתו כלל, לב בית דין מתנה. אבל על מי שאינו בר דעת אין תנאי בית דין מועיל לו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,111 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Tevul Yom",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Tevul_Yom",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "הר\"ש. ונקט טבול יום, משום רבותא דבית שמאי. מהר\"מ. והר\"מ לא חילק ביניהן. ונראה לי דכך נשאלו בבית המדרש חלות בפני עצמם כו':",
+                "ומדלא כתב הלכתא כמאן, נראה דסבירא ליה דלא פליג ר' יהודה, אלא קבלה היתה בידו דבהא נמי פליגי, ותנא קמא לא שמיע ליה. משא\"כ במ\"ב, דתנא קמא נחית למין קטניות ולא תני של טופח, משמע דפליגי:",
+                "ובר\"מ משמע, דקלות, אותן שהן מדברי סופרים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "קטן. ושיעורו נראה שהוא לפי ראות עיני החכם המורה. ועתוי\"ט:",
+                "פחות כו', להר\"מ קאי נמי אמסמר:"
+            ],
+            [
+                "יתר. יש לומר דהכי קאמר, כאצבע נעשה כיתר מאצבע ואינו חיבור. מהר\"ם אי נמי, כאצבע הוי חיבור בשאר טומאות ולא הוי חיבור בטבול יום מוהרר\"ז וורמיז\"א ואתי שפיר הדיוקים דלא ליקשו אהדדי"
+            ],
+            [
+                "השעורה כו'. והא דדרשינן שעורה בקליפתה, משום שאר טומאה לרבנן נקטה. הר\"ש. ומהר\"ם כתב, ושמא הכא איירי בקליפה החיצונה דרגילות להסיר אותה קודם זריעה, ולהכי לא חשיבא שומר מדאורייתא, אלא דרבנן גזרו אטו קליפה פנימית, ובטבול יום לא גזרו. ולר\"מ לא גזרו כלל. ולדבריו מתניתין מיפרשא לענין חיבור:",
+                "התיאה כו'. מיני זרעים הן. ואשאינן קלופים קיימו. מהר\"מ:",
+                "וקשה, דהא כוליה פירקין ודאי בשל תרומה מיירי, ולמה דייק הכא לפרושי הכי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דלחולין טהור לגמרי. ולקודש מטמא. הר\"ש:",
+                "דאין לפרש קלין ראשון, דאין לך בעל חי טמא שמשקין יוצא ממנו שהוא ראשון. ואם תאמר, לימא קלין שרץ וזב, וחמורין מת שהוא אבי אבות הטומאה. אמרו בגמרא, דבמת לא גזרו רבנן במשקין (חוץ מדמו דבהדיא כתיב) דבדילי מיניה, אבל זב דלא בדילי מיניה, גזרו על המשקין שלו להיות תחילה, חוץ ממעינותיו שהן מדברי תורה והן אב הטומאה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "והשום והשמן. דרך לדוך השום בשמן וייטב בו התבשיל. הר\"מ. ואתי שפיר דתני הכא לא פסל אלא מגעו ולקמן תני אלא שמן, וגם לקמן תני שהשמן צף והכא לא תני, ודקדק הר\"ש מכל זה דהכא ליתא לשמן בעין. ובפירוש הר\"מ ניחא, דהא השמן מתערב עם השום ואינו צף, לכך לא תני ואם היה השמן מרובה כמו דתני השום. שהשמן מתערב עם השום. והא דנקט ברישא שמן, דברו בהוה:",
+                "ונראה, דדוקא לחומרא סבירא ליה הולכין אחר הרוב, ואמקפה של חולין קאי, ולא ארישא להקל. ויש לומר נמי, דמשום דר\"י קאי אשל תרומה, להכי פירש בתרומה, והוא הדין איפכא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "טמאה. וצריך עיון דהוה ליה למיתני פסולה:",
+                "וצריך לחלק, דלא אמרינן בסיס ונמשך אלא במפיה ומשוליה, הואיל והכל הוא בסיס או נמשך. משא\"כ מהצדדין אע\"פ שמה שלמטה הוא בסיס ומה שלמעלה נמשך, הואיל ואין הכל שוה אינו חבור כלל. ועתוי\"ט:",
+                "ולשון הר\"ש, לא חשיב חבור למה שבכלים כמו מה שבצדה. ונראה שכן צריך להיות נמי בהר\"ב:",
+                "וקשה, דהא סתמא קתני דנצוק אינו חבור וגם במתניתין דלקמן מטהרין אפילו באב הטומאה ומטעם דאינו חבור. ודוחק להעמידה בכגון דהנהו דמשנה ט' וי' דמכשירין. וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "ואף דטבול יום נמי פוסל אותם ופוסל לכל מה שבחבי��, נקט אב הטומאה, לרבותא דסיפא, אם נגע באבעבוע לא נטמאו משקין אע\"פ שהוא אב הטומאה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בגדול כו'. ואע\"פ שאם אוחז בקטן אין הגדול עולה עמו, אפילו הכי הוי חבור. ועתוי\"ט ות\"ח:"
+            ],
+            [
+                "דאם אינה טרופה אינה חיבור, שהיא נשמטת והולכת לכאן ולכאן. הר\"א:"
+            ],
+            [
+                "הר\"ש. כלומר, שהתרומה נפסלת בט\"י, ואם נגע כו':"
+            ],
+            [
+                "מגעו. ול\"מ בדמוע דרבנן, אלא אפילו בנתחמצה בשאור של תרומה. ומדאורייתא טעם כעיקר, מכל מקום בתרומה הא לא נגע. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כל כו'. משמע דתרתי בעינן. ובסיפא משמע דברוצה למוץ לחוד סגי. והר\"מ העתיק בשניהם וכל בוי\"ו:",
+                "ואם תאמר, הא מרישא שמעינן לה דטהור שנגס. ויש לומר, דמרישא ה\"א שאוכל דבר יבש, אבל זיתים ותמרים לא קא משמע לן. מהר\"מ",
+                "וחכמים אומרים כו'. חכמים היינו תנא קמא, אלא טעמא קאמרי. וזה לשון מהר\"מ, משום דר\"מ מייתי ראיה שבזה הלשון קיבל שמשקין כו', וטבול יום נמי איקרי טמא, ומהדרי ליה רבנן אדרבה משם ראיה לדידן, דטבול יום לא איקרי טמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "פירוש, לענין שני שעושה שלישי. דהא לא משכחת רביעי בתרומה, ולמאי נפקא מינה נקט שלישי:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, אצל העיסה. ולשון הר\"מ, ותשים הכלי עם העיסה בכלי אחד:",
+                "לעיל הוי ליה לפרש הכי. אלא דהך מתניתין בגמרא מפרש עלה דשאני טבול יום:"
+            ],
+            [
+                "ומהר\"מ כתב, דלא תימא דאסור שמא תשכח ותקרא לה שם בעריבה, דיותר היא נזכרת טומאת עצמה מטומאת עריבה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ומיירי שהן בידו. דאילו ביד עם הארץ, הא אין מוסרין לעם הארץ מעשר שני אלא דמאי. וקשה, לפי הסברא טפי איכא למיחש בפירות מבמעות דליתנהו אלא על ידי חלול. ויש לומר, דבפירות כיון דאין רגילין לזלזל בהם, אילו היו של מעשר היו אומרים כבר הם מעשר ואין לחלל בהם, מצד שהוא זלזול במעשר, אף דלא ל ל גמירי הדין דאין לחלל מעשר במעשר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הר\"ש מהתוספתא. ואני דלא קאי אלא אמשנה זו, וכמו שהיא שנויה במסכת כלים, דהתם עיקר, והכא אגב גררא. והר\"מ כתב, שנשנית משנה זו כאן משום דבר חדש שבה דדמיא להקודם חזרו לומר כו'. (ומשניות דלעיל נשנו בפרק זה, שהם גם כן עניני תרומות ומעשרות):"
+            ],
+            [
+                "הר\"ש. וקשה, מאי טעמא דרבנן, דהא פיו ולבו שוין בעינן. ונראה לי, דהיינו דדייק הר\"ב וכתב ושכח, דודאי אם היה בלבו בשעה שתורם דאף רבנן לא פליגי, וכי פליגי כששכח בשעה שתורם, וסבר ר' יוסי דאפילו הכי הואיל ובדעתו היה קודם לכן, אף על פי שעכשיו שכח, אזלינן בתר דעתו דמעיקרא. וכתב עוד הר\"ש, אי נמי, חכם ובר דעת שיודע שראוי להתנות על כך. ע\"כ. וזה נראה יותר. דאילו היה בדעתו כו', מודו רבנן דאזלינן בתר דעתו דטעיקרא. ור' יוסי סבירא ליה, דחכם כו' אף על פי שלא היה בדעתו כלל, לב בית דין מתנה. אבל על מי שאינו בר דעת אין תנאי בית דין מועיל לו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה טבול יום",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Yadayim/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,128 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Yadayim",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה ידים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "מרביעית. כלי המחזיק רביעית. רש\"י:",
+                "לידים. דתנן (פרק ב' דחגיגה משנה ה') נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה, וסתם ידים אינן אלא שניות ופוסלין תרומה ולא חולין, אבל משום סרך תרומה תקנו אף לחולין, כדי שיהא רגיל בנטילת ידים ויטלן לתרומה. גמרא:",
+                "וכן הא דקאמר לארבעה, דמשמע ולא לחמשה, שהרי לא נתנו חכמים שיעור רק למים שבכלי, וכי איכא שיעור לא חשו כמה יגיע לכל אחד רק שיגיע עד הפרק. הר\"ש:",
+                "למאה. גוזמא היא, כלומר כל זמן שמספיקין לשפוך כל אחד שלש פעמים. טור:",
+                "ר' יוסי כו'. פליג אף ברישא דלשנים. הכי מוכח בגמרא:",
+                "וכשנטלן בפחות מרביעית דאתו משיירי טהרה. דאילו נטלן מרביעית, המים עצמן טהורים, כתנא קמא דריש פרק ב' ועיין שם בהר\"ב:",
+                "דכיון שלא טיהרו את הידים כל מה שמוסיף עליהם הרי הוא מוסיף טומאה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "הר\"ב הוסיף זה אף על פי שלא נשנה כן, וגם בתורת כהנים ליתיה. משום דכל שכן הוא מכלים:"
+            ],
+            [
+                "לקודש. וההפרש שבין נטילת ידים ובין טבילה. כי נטילת ידים הוא במים שאובין, והוא שיבואו מכלי בכח נותן אבל שאובין במקוה לא, ושינוי מראה פוסל, ובעינן רביעית לכל אחד. וטבילת ידים פסול בשאובין, וצריך ארבעים סאה. הר\"מ. והר\"א סבירא ליה דשאובין במקוה נמי כשרין לטבילת ידים, כיון דכשרין לבעלי קריין:",
+                "פסולין. דומיא דקידוש ידים מן הכיור דכתיב התם מים יתירה. ב\"י:",
+                "דתנא קמא סתם דבריו ואמר שרה בהם פתו כו', ואתא איהו ומתמה וכי כו'. ומהר\"מ כתב, דשרה דתנא קמא משמע דנתכוין לשרות, הא נפל מידו שלא לכוונת שרייה כשר. הא נתכוין לשרות בזה ונפל בזה פסול. ואתא ר' שמעון למימר אפילו נתכוין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אחת. נתבאר כשנטמאה ידו אחת, לא תטמא השניה, וכן כשנטמאו שניהם מטהרן אחת אחת. וכל זה לתרומה ולא לקודש. הר\"מ:",
+                "והוא שאותה השטיפה מרובה כב'. תוס':",
+                "לשיטתיה בריש פרק קמא, דנותנים לידים, אמים שניים קאי:",
+                "היינו לפירוש הראשון. אבל להר\"מ, מפרש בנוסחת ארץ ישראל דקאי אמים שניים, שאם נפל ככר של תרומה באלו מים שניים, טהור לת\"ק כמו במים שניים דעלמא. ור\"י אומר שמטמאין ככר של תרומה כמו מים ראשונים שהם תחילה, הואיל ומים ראשונים היו שטיפה אחת לשתי הידים:"
+            ],
+            [
+                "דאילו מרביעית, הא סבירא ליה לת\"ק דר\"י דהמים גם כן נטהרו. והלכה כותיה:",
+                "קשה, דזה אינו אלא לר\"מ דמצריך מים שניים אף לדאתו משיירי טהרה כשנטל שתי ידיו, וכבר כתב דאין הלכה כמותו. ויש לומר, דמה שכתב אין הלכה כר\"מ היינו להר\"מ, אבל לפירוש הראשון, הלכה כר\"מ. וכ\"כ הר\"ש בהדיא. ותדע, דהא להר\"מ לא אמרו פחות מרביעית אלא במים שניים:",
+                "תרומה. מזה מוכיח הר\"מ דלא הצריכו מים שניים אלא לתרומה, אבל לחולין אף בראשונה נטהרו הידים [וממילא דהוא הדין המים], וכי נפל עליהן ככר של חולין, טהור. ושאר הפוסקים מצריכים אף לחולין מים שניים. ומדנקט במתניתין תרומה, נראה לי דאף דלדבריהם טהור הככר, דכיון דנטילת ידים לחולין רק משום סרך תרומה הוא, הקילו לענין טומאה, דהם אמרו והם אמרו. ומהאי טעמא נראה לי דלא קשה איך השניים טהורים, הא הראשונים טמאים ויטמאו הידים והידים שניים, דהם אמרו כו'. ועתוי\"ט:",
+                "שנטמאו מחמת ידיו וחוזרין ומטמאין את היד. ב\"י:",
+                "וכל דבר החוצץ בגוף, חוצץ בידים לחולין. גמרא:",
+                "ואפילו לפירוש הראשון של הר\"ב בריש פרקין, יש לומר דלא מצריך שתי פעמים אלא לטהר המים לענין טומאת ככר. אבל הידים נטהרו בפעם אחת כשאין דבר חוצץ:"
+            ],
+            [
+                "ביאור הענין, שאין הידים מטמאין משקין אלא עד הפרק. וכן אין מים שניים מטהרים הראשונים אלא בעודן בתוך הפרק. וחוץ לפרק דרישא וסיפא, הוא שהיו בתוך הפרק ויצאו אחר כך חוץ לפרק. ב\"י:",
+                "וגם את היד. הרא\"ש:",
+                "לפי שהם כולם במדרגת יד אחת אנו חושבים אותם. הר\"מ:",
+                "דאם היה חצי לוג לחמשה וכשהשמש שופך מים על ידיהם ונשאר בכלי רביעית לשנים האחרונים, מהני נטילה, וספק ידים טהורות. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "שני כו'. משום בבא דידיו אחת כו', נקט בכולהו שני ככרות, אע\"ג דבחד הוי מצי לאשמעינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "המכניס כו'. כל הני דבפרקין, לא מי\"ח דבר הן, חוץ מכתבי הקודש. דהני אפילו בידים טהורות מיירי ודי\"ח דבר, בסתם ידים הוא:",
+                "לשון הר\"ש, כלומר מה שלא מצינו הוא משום דלא אפשר.",
+                "לפי שאין כלים מקבלים טומאה מולד אלא ממשקין, ונקט נמי אוכלים אע\"פ שמיטמאים מולד, שהרי מונין בהם ראשון ושני:",
+                "מבואר. כלומר, אינך צריך להסתפק, כי כבר מפורש הדבר היטב. מהר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כל כו'. האי כללא לאו כרבנן דלעיל דאמרי בולד אין מטמא אלא כדמסיים דר\"י:",
+                "מדסתם ולא פירש במאי קמיירי, נראה דבתרומה פליגי. ומשום הכי נמי כתבו דאין הלכה כר\"י, דלקודש קיימא לן דהיד מטמא השני. ועתוי\"ט:",
+                "כתבי כו'. והא דלא מייתי מאוכל אוכל שני, דפסול גויה שאני. הר\"ש:",
+                "היינו לקודש. אבל לתרומה מי\"ח דבר הוא. ואף דהכא בתרומה קיימינן ניחא ליה למימר דאין להם עיקר מן התורה:",
+                "וקשה, דהוי ליה למנות בי\"ח דבר, ידים הבאים מחמת ספר. ואף דלא הוי יותר מי\"ח דכולה חדא גזרה הוא וכדמשמע בהר\"ב סוף פרק ט\"ו דכלים, מכל מקום הוה ליה לפרש כן, דנ\"מ דהכא אפילו טהורות לגמרי וכמו שכתוב בריש פרקין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שמלמעלן כו'. והוא הדין לבין הדפין. ולא אתא אלא לאפוקי שאינן מחוברין. ועתוי\"ט:",
+                "עמוד. כי אשר ישאר בסוף, כל זמן שלא יעשה לו עמוד שיגלל עליו הספר ותכלול אותו קדושת הספר, עדיין הוא חול, לפי שאפשר שיחתכנו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כדברי בן עזאי דמדבן עזאי תני בהדדי שיר השירים וקוהלת, שמע מינה שקיבל שבשניהם היתה המחלוקת ונמנו וגמרו שיטמאו. והיינו שעל דברי בן עזאי שנה לנו רבי דברי ר' עקיבא שחולק עליו. דאי גם לבן עזאי לא נחלקו על שיר השירים, היה לו לסדר דברי ר' עקיבא קודם לבן עזאי כו'. לכך העיד ר' יוחנן שכדברי בן עזאי כן הוא, בין לענין המחלוקת בין לענין הגמר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וקשה, דאם כן גם קודם שנסדקה תהא טמאה מדרס, כמו תיבה שפתחה מצדה. אבל בפרק כ' דכלים משנה ב' כתב הר\"ב, שכשנסדקה אינה ראויה אלא לשכיבה, וכשלא נסדקה אימרים לו עמוד. כן פירש הר\"מ. וכן עיקר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "עמון כו'. לשון הר\"מ, וראוי להוציא מעשר ותרומה בחוץ לארץ הסמוך לארץ ישראל. מצרים ועמון ומואב ובבל. וכל זה מדרבנן:",
+                "מעשר עני. ובדין הוא דאפילו תרומה גדולה לא נתקן, אלא הכל מעשר עני, אלא שלא רצו לחלק כל כך משאר שנים. תוס':",
+                "מחמיר. שמעשר שני קודש, ומעשר עני חול. הר\"מ:",
+                "והתרומה. וסוף הפסוק, הביאו כו', אם לא אפתח לכם ארובות השמים, והריקותי לכם ברכה עד בלי די:",
+                "אצל ר' אליעזר. לפי שלא היה אצל המנין מפני המחלוקת שעי\"כ ברכוהו:",
+                "אל תחושו. אל יהא לכם שום חשש וגמגום, שהרי הסכמתם להלכה. רש\"י:",
+                "ומ\"ש והנדון שלפנינו מעשה זקנים, היינו מקמי דידעי לעדותו של ר' אליעזר:"
+            ],
+            [
+                "הכתוב אומר. כו'. וקשה, מאי סלקא דעתיה דרבן גמליאל, מי לא ידע בכל אלה. וגם הגר שדחק וכנס בתוך חכמים מסתמא ידע המקרא ולמה שאל. ונראה לי, דרבן גמליאל ידע מזה שסנחריב בלבל ושזאת היתה שאלת הגר, אלא רבן גמליאל סבר שיש בפ' תרי לא יבוא שירצה לאסור לנו אף בזמן שיהא ספק. ור\"י חשב שאפשר שרבן גמליאל סובר ספק אחר ומייתי מלא יבוא. והשיב שיש להתיר מחמת בלבול. ואמר לו רבן גמליאל הכתוב כו' אף אני יודע בלבול כו' ועל זה הייתי דורש הטקרא דאתי לאתויי משום דמקרא מסייעני ואח\"כ אשיב. ואתי שפיר מאי דקאמר וכבר שבו ומנליה, אלא דלמד כן מיתורא דקרא. והשיב לו ר\"י כו' ושבתי כו', ויתורא לדרשא אחריתי, כמו בממזר שכתב שתי פעמים לא יבוא ומותר הספק מן התורה:"
+            ],
+            [
+                "ועברית שהוא לשון הקודש, גם כן, על שם שכך היה לשונם של בני עבר הנהר. וכן פירש\"י אברהם העברי, שבא מעבר הנהר:",
+                "לפי שאינו משתנה, ולא יפול בו דמיון לעולם לפי שאותיותיו בלתי מתדמות, ולפי שאינו נדבק אות באות בשיטת כתיבתו. ואין כזה שאר הכתיבות. הר\"מ:",
+                "העור. ובכתיבת מגילה תנן על הספר, ופירש הר\"ב קלף, ובפרק ח' דשבת משנה ג' דתנן העור וקלף, כל חד מלתא באפי נפשיה הוא, ולכן צריך עיון אמאי סגי הכא בעור:"
+            ],
+            [
+                "דומיא דלפי חיבתן שאמרו הם בעצמות דגם כן לאו אמת הוא, אלא קרא כתיב או בעצם אדם, אבל מצינו כן בעור האדם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שאתם כו'. א\"ל חכמים, כי אין זה גרעון למשה ואין בזה גדולה למלך. שאנו כותבין ג\"כ ה' עם פרעה ונקדים שם פרעה כו'. הר\"מ:",
+                "ובמסכת פאה דמסיים כי השוחד יעור, הא תני וגו', ונתכוון לסיפיא דקרא צדק צדק תרדוף למען תחיה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Yadayim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,124 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Yadayim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Yadayim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "מרביעית. כלי המחזיק רביעית. רש\"י:",
+                "לידים. דתנן (פרק ב' דחגיגה משנה ה') נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה, וסתם ידים אינן אלא שניות ופוסלין תרומה ולא חולין, אבל משום סרך תרומה תקנו אף לחולין, כדי שיהא רגיל בנטילת ידים ויטלן לתרומה. גמרא:",
+                "וכן הא דקאמר לארבעה, דמשמע ולא לחמשה, שהרי לא נתנו חכמים שיעור רק למים שבכלי, וכי איכא שיעור לא חשו כמה יגיע לכל אחד רק שיגיע עד הפרק. הר\"ש:",
+                "למאה. גוזמא היא, כלומר כל זמן שמספיקין לשפוך כל אחד שלש פעמים. טור:",
+                "ר' יוסי כו'. פליג אף ברישא דלשנים. הכי מוכח בגמרא:",
+                "וכשנטלן בפחות מרביעית דאתו משיירי טהרה. דאילו נטלן מרביעית, המים עצמן טהורים, כתנא קמא דריש פרק ב' ועיין שם בהר\"ב:",
+                "דכיון שלא טיהרו את הידים כל מה שמוסיף עליהם הרי הוא מוסיף טומאה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "הר\"ב הוסיף זה אף על פי שלא נשנה כן, וגם בתורת כהנים ליתיה. משום דכל שכן הוא מכלים:"
+            ],
+            [
+                "לקודש. וההפרש שבין נטילת ידים ובין טבילה. כי נטילת ידים הוא במים שאובין, והוא שיבואו מכלי בכח נותן אבל שאובין במקוה לא, ושינוי מראה פוסל, ובעינן רביעית לכל אחד. וטבילת ידים פסול בשאובין, וצריך ארבעים סאה. הר\"מ. והר\"א סבירא ליה דשאובין במקוה נמי כשרין לטבילת ידים, כיון דכשרין לבעלי קריין:",
+                "פסולין. דומיא דקידוש ידים מן הכיור דכתיב התם מים יתירה. ב\"י:",
+                "דתנא קמא סתם דבריו ואמר שרה בהם פתו כו', ואתא איהו ומתמה וכי כו'. ומהר\"מ כתב, דשרה דתנא קמא משמע דנתכוין לשרות, הא נפל מידו שלא לכוונת שרייה כשר. הא נתכוין לשרות בזה ונפל בזה פסול. ואתא ר' שמעון למימר אפילו נתכוין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אחת. נתבאר כשנטמאה ידו אחת, לא תטמא השניה, וכן כשנטמאו שניהם מטהרן אחת אחת. וכל זה לתרומה ולא לקודש. הר\"מ:",
+                "והוא שאותה השטיפה מרובה כב'. תוס':",
+                "לשיטתיה בריש פרק קמא, דנותנים לידים, אמים שניים קאי:",
+                "היינו לפירוש הראשון. אבל להר\"מ, מפרש בנוסחת ארץ ישראל דקאי אמים שניים, שאם נפל ככר של תרומה באלו מים שניים, טהור לת\"ק כמו במים שניים דעלמא. ור\"י אומר שמטמאין ככר של תרומה כמו מים ראשונים שהם תחילה, הואיל ומים ראשונים היו שטיפה אחת לשתי הידים:"
+            ],
+            [
+                "דאילו מרביעית, הא סבירא ליה לת\"ק דר\"י דהמים גם כן נטהרו. והלכה כותיה:",
+                "קשה, דזה אינו אלא לר\"מ דמצריך מים שניים אף לדאתו משיירי טהרה כשנטל שתי ידיו, וכבר כתב דאין הלכה כמותו. ויש לומר, דמה שכתב אין הלכה כר\"מ היינו להר\"מ, אבל לפירוש הראשון, הלכה כר\"מ. וכ\"כ הר\"ש בהדיא. ותדע, דהא להר\"מ לא אמרו פחות מרביעית אלא במים שניים:",
+                "תרומה. מזה מוכיח הר\"מ דלא הצריכו מים שניים אלא לתרומה, אבל לחולין אף בראשונה נטהרו הידים [וממילא דהוא הדין המים], וכי נפל עליהן ככר של חולין, טהור. ושאר הפוסקים מצריכים אף לחולין מים שניים. ומדנקט במתניתין תרומה, נראה לי דאף דלדבריהם טהור הככר, דכיון דנטילת ידים לחולין רק משום סרך תרומה הוא, הקילו לענין טומאה, דהם אמרו והם אמרו. ומהאי טעמא נראה לי דלא קשה איך השניים טהורים, הא הראשונים טמאים ויטמאו הידים והידים שניים, דהם אמרו כו'. ועתוי\"ט:",
+                "שנטמאו מחמת ידיו וחוזרין ומטמאין את היד. ב\"י:",
+                "וכל דבר החוצץ בגוף, חוצץ בידים לחולין. גמרא:",
+                "ואפילו לפירוש הראשון של הר\"ב בריש פרקין, יש לומר דלא מצריך שתי פעמים אלא לטהר המים לענין טומאת ככר. אבל הידים נטהרו בפעם אחת כשאין דבר חוצץ:"
+            ],
+            [
+                "ביאור הענין, שאין הידים מטמאין משקין אלא עד הפרק. וכן אין מים שניים מטהרים הראשונים אלא בעודן בתוך הפרק. וחוץ לפרק דרישא וסיפא, הוא שהיו בתוך הפרק ויצאו אחר כך חוץ לפרק. ב\"י:",
+                "וגם את היד. הרא\"ש:",
+                "לפי שהם כולם במדרגת יד אחת אנו חושבים אותם. הר\"מ:",
+                "דאם היה חצי לוג לחמשה וכשהשמש שופך מים על ידיהם ונשאר בכלי רביעית לשנים האחרונים, מהני נטילה, וספק ידים טהורות. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "שני כו'. משום בבא דידיו אחת כו', נקט בכולהו שני ככרות, אע\"ג דבחד הוי מצי לאשמעינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "המכניס כו'. כל הני דבפרקין, לא מי\"ח דבר הן, חוץ מכתבי הקודש. דהני אפילו בידים טהורות מיירי ודי\"ח דבר, בסתם ידים הוא:",
+                "לשון הר\"ש, כלומר מה שלא מצינו הוא משום דלא אפשר.",
+                "לפי שאין כלים מקבלים טומאה מולד אלא ממשקין, ונקט נמי אוכלים אע\"פ שמיטמאים מולד, שהרי מונין בהם ראשון ושני:",
+                "מבואר. כלומר, אינך צריך להסתפק, כי כבר מפורש הדבר היטב. מהר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כל כו'. האי כללא לאו כרבנן דלעיל דאמרי בולד אין מטמא אלא כדמסיים דר\"י:",
+                "מדסתם ולא פירש במאי קמיירי, נראה דבתרומה פליגי. ומשום הכי נמי כתבו דאין הלכה כר\"י, דלקודש קיימא לן דהיד מטמא השני. ועתוי\"ט:",
+                "כתבי כו'. והא דלא מייתי מאוכל אוכל שני, דפסול גויה שאני. הר\"ש:",
+                "היינו לקודש. אבל לתרומה מי\"ח דבר הוא. ואף דהכא בתרומה קיימינן ניחא ליה למימר דאין להם עיקר מן התורה:",
+                "וקשה, דהוי ליה למנות בי\"ח דבר, ידים הבאים מחמת ספר. ואף דלא הוי יותר מי\"ח דכולה חדא גזרה הוא וכדמשמע בהר\"ב סוף פרק ט\"ו דכלים, מכל מקום הוה ליה לפרש כן, דנ\"מ דהכא אפילו טהורות לגמרי וכמו שכתוב בריש פרקין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שמלמעלן כו'. והוא הדין לבין הדפין. ולא אתא אלא לאפוקי שאינן מחוברין. ועתוי\"ט:",
+                "עמוד. כי אשר ישאר בסוף, כל זמן שלא יעשה לו עמוד שיגלל עליו הספר ותכלול אותו קדושת הספר, עדיין הוא חול, לפי שאפשר שיחתכנו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כדברי בן עזאי דמדבן עזאי תני בהדדי שיר השירים וקוהלת, שמע מינה שקיבל שבשניהם היתה המחלוקת ונמנו וגמרו שיטמאו. והיינו שעל דברי בן עזאי שנה לנו רבי דברי ר' עקיבא שחולק עליו. דאי גם לבן עזאי לא נחלקו על שיר השירים, היה לו לסדר דברי ר' עקיבא קודם לבן עזאי כו'. לכך העיד ר' יוחנן שכדברי בן עזאי כן הוא, בין לענין המחלוקת בין לענין הגמר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וקשה, דאם כן גם קודם שנסדקה תהא טמאה מדרס, כמו תיבה שפתחה מצדה. אבל בפרק כ' דכלים משנה ב' כתב הר\"ב, שכשנסדקה אינה ראויה אלא לשכיבה, וכשלא נסדקה אימרים לו עמוד. כן פירש הר\"מ. וכן עיקר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "עמון כו'. לשון הר\"מ, וראוי להוציא מעשר ותרומה בחוץ לארץ הסמוך לארץ ישראל. מצרים ועמון ו��ואב ובבל. וכל זה מדרבנן:",
+                "מעשר עני. ובדין הוא דאפילו תרומה גדולה לא נתקן, אלא הכל מעשר עני, אלא שלא רצו לחלק כל כך משאר שנים. תוס':",
+                "מחמיר. שמעשר שני קודש, ומעשר עני חול. הר\"מ:",
+                "והתרומה. וסוף הפסוק, הביאו כו', אם לא אפתח לכם ארובות השמים, והריקותי לכם ברכה עד בלי די:",
+                "אצל ר' אליעזר. לפי שלא היה אצל המנין מפני המחלוקת שעי\"כ ברכוהו:",
+                "אל תחושו. אל יהא לכם שום חשש וגמגום, שהרי הסכמתם להלכה. רש\"י:",
+                "ומ\"ש והנדון שלפנינו מעשה זקנים, היינו מקמי דידעי לעדותו של ר' אליעזר:"
+            ],
+            [
+                "הכתוב אומר. כו'. וקשה, מאי סלקא דעתיה דרבן גמליאל, מי לא ידע בכל אלה. וגם הגר שדחק וכנס בתוך חכמים מסתמא ידע המקרא ולמה שאל. ונראה לי, דרבן גמליאל ידע מזה שסנחריב בלבל ושזאת היתה שאלת הגר, אלא רבן גמליאל סבר שיש בפ' תרי לא יבוא שירצה לאסור לנו אף בזמן שיהא ספק. ור\"י חשב שאפשר שרבן גמליאל סובר ספק אחר ומייתי מלא יבוא. והשיב שיש להתיר מחמת בלבול. ואמר לו רבן גמליאל הכתוב כו' אף אני יודע בלבול כו' ועל זה הייתי דורש הטקרא דאתי לאתויי משום דמקרא מסייעני ואח\"כ אשיב. ואתי שפיר מאי דקאמר וכבר שבו ומנליה, אלא דלמד כן מיתורא דקרא. והשיב לו ר\"י כו' ושבתי כו', ויתורא לדרשא אחריתי, כמו בממזר שכתב שתי פעמים לא יבוא ומותר הספק מן התורה:"
+            ],
+            [
+                "ועברית שהוא לשון הקודש, גם כן, על שם שכך היה לשונם של בני עבר הנהר. וכן פירש\"י אברהם העברי, שבא מעבר הנהר:",
+                "לפי שאינו משתנה, ולא יפול בו דמיון לעולם לפי שאותיותיו בלתי מתדמות, ולפי שאינו נדבק אות באות בשיטת כתיבתו. ואין כזה שאר הכתיבות. הר\"מ:",
+                "העור. ובכתיבת מגילה תנן על הספר, ופירש הר\"ב קלף, ובפרק ח' דשבת משנה ג' דתנן העור וקלף, כל חד מלתא באפי נפשיה הוא, ולכן צריך עיון אמאי סגי הכא בעור:"
+            ],
+            [
+                "דומיא דלפי חיבתן שאמרו הם בעצמות דגם כן לאו אמת הוא, אלא קרא כתיב או בעצם אדם, אבל מצינו כן בעור האדם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שאתם כו'. א\"ל חכמים, כי אין זה גרעון למשה ואין בזה גדולה למלך. שאנו כותבין ג\"כ ה' עם פרעה ונקדים שם פרעה כו'. הר\"מ:",
+                "ובמסכת פאה דמסיים כי השוחד יעור, הא תני וגו', ונתכוון לסיפיא דקרא צדק צדק תרדוף למען תחיה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה ידים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Zavim/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,188 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Zavim",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה זבים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "וקשה, דלא פירש לבית שמאי דין ראיה גופה כמו שפירש לבית הלל דאינה מטמאה במשא. והר\"מ לא פירש בדבית הלל כלום. והר\"ש פירש, דלב\"ש מסיט הראיה, תולין. ופירש נמי, דמשכב ומושב תולין. כדתני בתוספתא. ומינה אמרינן בגמרא, דכשומרת יום דב\"ש, היינו כבועל שומרת יום. והר\"ב עירב ב' הפירושים:",
+                "שתים. דאילו אחת, לב\"ה אינו מטמא משכב ומושב:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ע אומר. היינו ת\"ק דסבירא ליה נמי הך ומודים, דהא לא אמר אלא בשלישי. וצריך לומר דקא משמע לן דמאן ת\"ק ר\"ע:",
+                "בגמרא, אין לך בה אלא מה שאמור בה. ופירש\"י, כטומאתה, מה טומאתה יום אחד, אף סתירתה כן:",
+                "משמע טהרה אחת בלי שום הפסקה. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "הר\"מ. ומשום דלראיה אין שיעור ואפילו כל שהוא, הלכך אין פוחתין שיעור ההפסק, דכל שהוא אינו מן השיעור. ואפשר גם כן, דענינו בין משהתחיל עד למה שהוא בסוף, ולהאי כל שהוא קראוהו התחלה וסוף כו':"
+            ],
+            [
+                "כדי שתי בו'. והוא שיראה האחת בתחילת השיעור ואחת באמצעה והאחת בסופה. הר\"מ:",
+                "אר\"י כו'. בתוס' פליגי בדרשי דקרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובהכי אף ר' יוסי מודה. כדאיתא בתוספתא הובא בר\"מ ובר\"ש:",
+                "דאי ברגע אחד מכוון, היה ממה נפשך טמא, אם זה מן היום או מן הלילה אף זה כן, והוו להו שתי ראיות רצופים. הר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מריבוי דאיש, דמרבינן קטנים, כדאיתא בגמרא. ונראה לי דהוי כעין מיעוט אחר מיעוט שהוא לרבות. דהא איש משמעו בן י\"ג, וממעט הפחות מכן:",
+                "כלומר, מה שהוא רגיל שיזוב ממנו, והוא לובן ודומה למי בצק, וגם כלובן ביצה, דכולה חדא מלתא. ועתוי\"ט:",
+                "אי הכי, כי איטמו בשאר טומאות [במת או בשרץ] לא לשלחו. אמר קרא מזכר, מטומאה הפורשת מן הזכר. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "ואע\"ג דאנדרוגינוס קמי שמיא נליא אם זכר הוא אם נקבה, יש לומר דממעט ליה מטעם שהוא משונה. תוס'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, על כרחך אשניה דכתיב בתרה קאי, ולא אראשונה, דהא אתקש לשכבת זרע כו':",
+                "דכל עצמו של ש\"ז מחמת אונס חימום בא. רש\"י. ונראה לי, דמשום דמש\"ז ילפינן, דיו למילף לענין טומאה, אבל לקרבן דלא שייך בש\"ז, לית לן למילף מיניה:",
+                "ר' אליעזר אומר. בגמרא פליגי בדרשי. דקרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "תוספתא. וחולי אין צריך למתני, דודאי דכל זמן שמצטער:",
+                "ר' יוסי אומר. בספרי פליגי בדרשי דקרא. ועתוי\"ט:",
+                "דארישא מהדר, דרואה קרי אינו מטמא מעת לעת דהיינו בזיבה שניה, וקאמר דנכרי שראה קרי מטמא ראיה שהיא שניה לראיה שראה כבר קודם שנתגייר. ובתנאי שתהיה ראיה השניה אחר שפסק מן הדאגה של קבלת מצוות:",
+                "הר\"ש. וקשה, דא\"כ תנאה הוא והוה ליה למיתניה באהלות פרק י\"א משנה ז'. ולכן נראה כגירסת הספר. והיא גירסת הר\"מ. ואינו אלא תו��פת ביאור שכך הוא ההוה:"
+            ],
+            [
+                "הזב. ותנ: ריו. ר\"ל זבה ונדה ויולדת ומצורע. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דליכא למיחש שמא ישב עליהם הזב. מהר\"מ:",
+                "ונראה שטומאתו בספק, וכן דעת הר\"מ. אלא שכתב שמא דרס עליהן הזב, ולהר\"א אין כאן ספק:",
+                "שכל המבשל אין כולו נוגע בו אבל יש מקצתו באוירו. ועתוי\"ט:",
+                "דפשיטא, מי גרע משאר טומאות שמטמאות כלי חרס מאוירן, כיון דכתיב גבי שרצים, למה ליה למכתביה הכא. רש\"י:",
+                "דגבי אדם נמי כתיב וכי יגע בו הזב, ומגע נמי כתיב נוגע בבשר הזב, אלא להביא היסטו. רש\"י:",
+                "והוא שכרע הטהור. אבל אם כרע הזב, לא נעשה הטהור אלא ראשון ואינו מטמא בגדים:",
+                "ומכל מקום אין טומאתן שוה, וכמו שכתבתי בסמוך:",
+                "וקשה, הלא אפילו אינה נחבאת הוי כוחה רע לפי שרותת תחתיו. תוס'. והכ\"מ פירש לדברי הר\"מ, כשאוחז בה והיא נחבאת תוך ידו וכופף אותה הוא מזיז אותה:"
+            ],
+            [
+                "וטמא, דאי אפשר שלא יהיו נתלין זה על זה קצת. מהר\"מ:",
+                "והואיל ואינו אלא ספק, אין שורפין עליו את התרומה. הר\"א:"
+            ],
+            [
+                "אפילו כו'. פירוש, אפילו שעלו מצד אחד. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "נדה כו'. והוא הדין זב וטהור. ועתוי\"ט:",
+                "טמאין. נראה לי רמיירי שנושאת העריבה בחיקה לפניה, וכשמשאן בבד מכריעות אותה עד שהיא נשענת ונתלית עליהם. ועתוי\"ט:",
+                "טהורין. הבגדים מטומאת מדרס. ואף שהעריבה טמאה מגע זב, ואדם הנוגע בזב מטמא בגדים כל זמן שלא פירש. בלי הנוגע בזב אינו מטמא בגדים אפילו בעוד שלא פירש. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "הקיש כו'. בתוספתא, זה הכלל, כל שנפל מכוח היסטו [היינו שכוחו רע] טמא, מכוח הרעדה [שכוחו יפה] טהור. ועתוי\"ט:",
+                "וקלת דלקמן עשוי שלא יתפזר הקמח ושיפול לתוך הים. אבל הר\"נ פירש, ים של בית הבד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ונותנין בהם מעות וראויים לשמש שכיבה עם מלאכתן, שישב עליהן והן מלאות מעות ופותח פיהם ונוטל, ואין צריך לומר לו עמוד ונעשה מלאכתנו. רש\"י:",
+                "כגון ששוכב על מעיו או פרקדן ואורכו מוטל על אורכן. רש\"י:",
+                "ולפי זה אתיא כר' שמעון דסוף פרקין. ור\"י מפרש דאתיא אפילו כרבנן. וטעמא דטהורין, משום דהוו להו כל אחד מסייע ואין בו ממש:",
+                "ולא דק, דזה נאמר על הטהור השוכב על משכב הזב. אבל בזב העושה משכב נדרש מדכתיב וכל המשכב אשר ישכב וגו'. והא דדרשינן רובו, משום דרובו ככולו:",
+                "וקשה קצת, דהכא תני ביו\"ד ולקמן באל\"ף. ונראה לי כפירוש הר\"מ שכתב כסיות כלי חגורות של עור נאותים למשכב:",
+                "אלא על שתיהן בשוה, חציו על כל אחד. אבל אם הם קרובים, זמנין נשען רובו על אחד. מהר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ובמת כו'. והוה מצי נמי למיתני ובנבלה הכל כו' חוץ כו':",
+                "מדף כו'. בספרי יליף להו מקראי. ועתוי\"ט:",
+                "פירוש, הראויים למשכב ומושב:",
+                "כל זה הוגה מלשון הר\"ש. אבל לפי שיגרת לשון הר\"ב אין צריך להכניס כל זה בלשונו. אך לפי זה צריך להגיה בסמוך ושכן צריך להיות, כי האי גוונא בזב טמא לטמא כו' ובמת טהור. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והואיל וכל אחת ראויה להיות מסייע, ואין אנו יודעים איזה יד ואיזה רגל היא שלא היתה נשענת עליה, הרי לא הוחזקה טומאה באחת מהן, ולפיכך כולן טהורות. הר\"מ:",
+                "עיין בתוי\"ט שהאריך בטעם פלוגתתן על פי צורת כלים הללו שהיו אצלם באותו הזמן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דהוה ליה למימר ורחץ במים בערב, אלא לומר דעוד טמא ג\"כ כל כלי שיגע בו. וכלי שטף היינו כל שאר כלים חוץ מכלי חרס. על שם שיש להם טהרה במקוה. רש\"י:",
+                "דכלי שטף דומה קצת לבגד, דהוי נמי כלי, מה שאין כן האדם. וכלי חרס אין דומה לו, שאין לו טהרה במקוה:",
+                "כל המטמא כו'. כל אדם המטמא קאמר, דהא משכחת כלים שאין מטמאין כלים, ואם נגעו מטמאין אוכלים להיות תחלה כדמוכח במתניתין דלקמן. דדוקא באין נוגעים מיירי סיפא, הא נוגעים מטמאין שנים. וכן הוא בהדיא בתוספתא. ושם מפרש הר\"ב דמתניתין כל אדם קאמר:",
+                "כלומר, לענין אוכלים ומשקים. ואע\"פ שאינו אב הטומאה לענין אדם וכלי חרס:"
+            ],
+            [
+                "אבל סיפא כל שהזב נישא עליו טהור, דוקא בלא נגע. ועתוי\"ט:",
+                "טמא. ולקמן מפרש שאין כולם שוין:",
+                "טהור. לגמרי. ואין בהן אפילו טומאת מדף, כדאיתא בת\"כ. תוס'. וצריך לומר דמיירי שלא הוסט. דעל ידי היסט הא אמרן לעיל דמיטמאין. והר\"ש פירש, דוקא ע\"י היסט, וטהור משום דהנושא אין בו רוח חיים, ולכך תני חוץ מן האדם. וקשה, דהיכי מטהרין הכא לגמרי:",
+                "דאין למדין מן הכללות:",
+                "כיצד. ארישא נמי קאי:",
+                "אצבעו. נראה לי שטומאה זו מדבריהם. ולפי זה צריך לומר דמשכב ומושב דסיפא לא מיירי כשאצבעו בלבד מלמעלן, דבהו לעולם רובו בעינן. אלא מתניתין דהכא ודהתם לאו בחדא שיטה, והא כדאיתא והא כדאיתא:",
+                "שנים. לפי שהמשכב אב הטומאה אפילו כשנתרוקן הזב ממנו. כדיליף ליה בתורת כהנים:"
+            ],
+            [
+                "ואף שלא אמרו לעיל אלא תחת הזב, ודאי דלא חמירא תחת משכב מזב עצמו, וממילא נשמעינה:",
+                "ואפילו לא הפסיק ביניהם אלא נייר. הר\"מ:",
+                "דאין לך מיטמא במשא בנבלה אלא האדם:",
+                "צריך לומר ונישא. וכן הוא בר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "ומדלא תני גבי משכב חוץ מן המסיט, צריך לומר דמטמא בלא מסיט. וטעמא נראה לי, משום דאחמיר רחמנא במשכב דאפילו הנוגע מטמא בגדים, וגבי נבלה תנן חשוכי בגדים במגע. הר\"ש:",
+                "הנושא. נמי באדם. דומיא דנבילה:",
+                "לרבותא כתב כן, דאפילו משום משא שמכביד עליו אינו מטמא, שאין במת משום אבן מסמא. ומכל מקום באינה רצוצה מיירי. ועתוי\"ט:",
+                "המאהיל. בין שהמת תחתיו והאדם נישא בין שהמת מאהיל עליו והוא נישא, מטמא טומאת אוהל:",
+                "וטעמא נראה לי, דטומאת משא דמת ילפינן בקל וחומר מנבלה, ואמרינן דיו שלא יטמא משאו אלא אם כן הסיט, כמו בנבלה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כדיליף, להו בספרא. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"ש. ולשיטתיה אזיל כו', אבל הר\"ב בחינם נקטיה ואין בו צורך. לפירוש המשנה. וגם בעיקר הדין נראה לי דלאו כהלכתא הוא. וראיה ממשנה ה' ו' דפרק ד':"
+            ],
+            [
+                "בלידה יבישתא:",
+                "שנים. במגע ולא במשא:",
+                "המסיט. כלומר, ואינו נושא ונישא. ובין שהטהור הסיט לטמא או איפכא. וקאי אזב וכו'. אבל במצורע ומשכב ומושב ליכא לפרושי הכי, דהא כל טומאת המסיט טהורות חוץ משל זב::",
+                "הנושא כו'. כלומר ואפילו אינו מסיט. משא\"כ נבלה ומת דמשנה ג' דבעינן דוקא שיהא ניסט. ע\"ב:"
+            ],
+            [
+                "המסיט. אבל במשא בלא היסט לא מטמא, ודמו לנבלה ומת, דכולהו אימעיטו מקרא מאבן מסמא. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"מ. ולשיטתיה דסבירא ליה דלתנא קמא נמי נושא מטמא בלא היסט. אבל הר\"ש מפרש כאן כפשוטו, דר'. אליעזר פליג וסבירא ליה דנושא בלא מסיט נמי מטמא, דלא ממעט להו מקרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והמסיטו. למרכב. אבל מרכב המסיט לטהור, לא, וכמו במשכב:"
+            ],
+            [
+                "טהור. האדם שהנבילה בפיו ועדיין לא בלעה. וקא משמע לן דלא תימא דבהיותה נסתרת ונכנסת לאויר התנור תהיה כמו בלועה. וטהור התנור, מיירי כשהיא בלועה. הר\"מ:",
+                "כלומר, דכל אלו דאמרן דמטמאין שנים משום בגדים, כל אלו אין כו':"
+            ],
+            [
+                "שאין כו'. דאילו יש בהם, אף הנוגע בהם מטמא בגדים, לפי שאי אפשר שיגע במים שלא יסיט אותם, והרי הוא מטמא שנים ופוסל אחד. אבל אם קרשו ונעשו כגליד דאפשר ליגע בלא היסט, תני בפרק קמא דכלים משנה ב' חשוכי בגדים במגע. וכמו שכתב הר\"ב במשנה ח'. והתנא התם והכא מלתא דפסיקא נקט:",
+                "ואין הלשון משמע כן, דהכי הוה ליה למיתני, במה דברים אמורים באדם, אבל אוכלים וכלים הנוגעים באחד כו'. והר\"מ פירש, כל הנוגע בשאר אבות הטומאות חוץ מאלו שמנה עד הנה [שמטמאין שנים כו']. ואמרו חוץ מן האדם, רצה לומר המת, שגם הוא לא נמנה כאן, ונוגע מטמא שנים כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ומשום דנוגע לא כתיב בהדיא תלי ליה בשרץ. אבל בגמרא מסיק דמה שרץ מטמא באונס [אם נפל עליו שרץ מת], אף בעל קרי:",
+                "אבל בגמרא, דזהו מלתא דפשיטא הוא, דקרא כתיב. ולמחנותם איצטריך, סלקא דעתך אמינא ותהי נדתה עליו כתיב, דישתלח חוץ לשתי מחנות כנדה, קמ\"ל. ובבעל קרי כמגע שרץ ליכא למימר הכי, דבעל קרי חוץ לשתי מחנות, ושרץ שרי במחנה לויה. אי נמי, הכא סיפא איצטריך ליה אלא כו':",
+                "שחמור כו'. וקשה, הא חמור נמי טמא מת מבועל נדה, שטעון הזאה שלישי ושביעי וחרב הרי הוא כחלל. ושמא בסיפא דברייתא חשיב להו. תוס'. ועתוי\"ט ות\"ח:"
+            ],
+            [
+                "דמסתברא דהבא כו' נמי בשלשה לוגין הוא, כיון דהא בהא תליא. וכן כתב הר\"מ:",
+                "דכתיב ובא השמש וטהר. גמרא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Zavim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,184 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Zavim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Zavim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "וקשה, דלא פירש לבית שמאי דין ראיה גופה כמו שפירש לבית הלל דאינה מטמאה במשא. והר\"מ לא פירש בדבית הלל כלום. והר\"ש פירש, דלב\"ש מסיט הראיה, תולין. ופירש נמי, דמשכב ומושב תולין. כדתני בתוספתא. ומינה אמרינן בגמרא, דכשומרת יום דב\"ש, היינו כבועל שומרת יום. והר\"ב עירב ב' הפירושים:",
+                "שתים. דאילו אחת, לב\"ה אינו מטמא משכב ומושב:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ע אומר. היינו ת\"ק דסבירא ליה נמי הך ומודים, דהא לא אמר אלא בשלישי. וצריך לומר דקא משמע לן דמאן ת\"ק ר\"ע:",
+                "בגמרא, אין לך בה אלא מה שאמור בה. ופירש\"י, כטומאתה, מה טומאתה יום אחד, אף סתירתה כן:",
+                "משמע טהרה אחת בלי שום הפסקה. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "הר\"מ. ומשום דלראיה אין שיעור ואפילו כל שהוא, הלכך אין פוחתין שיעור ההפסק, דכל שהוא אינו מן השיעור. ואפשר גם כן, דענינו בין משהתחיל עד למה שהוא בסוף, ולהאי כל שהוא קראוהו התחלה וסוף כו':"
+            ],
+            [
+                "כדי שתי בו'. והוא שיראה האחת בתחילת השיעור ואחת באמצעה והאחת בסופה. הר\"מ:",
+                "אר\"י כו'. בתוס' פליגי בדרשי דקרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובהכי אף ר' יוסי מודה. כדאיתא בתוספתא הובא בר\"מ ובר\"ש:",
+                "דאי ברגע אחד מכוון, היה ממה נפשך טמא, אם זה מן היום או מן הלילה אף זה כן, והוו להו שתי ראיות רצופים. הר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מריבוי דאיש, דמרבינן קטנים, כדאיתא בגמרא. ונראה לי דהוי כעין מיעוט אחר מיעוט שהוא לרבות. דהא איש משמעו בן י\"ג, וממעט הפחות מכן:",
+                "כלומר, מה שהוא רגיל שיזוב ממנו, והוא לובן ודומה למי בצק, וגם כלובן ביצה, דכולה חדא מלתא. ועתוי\"ט:",
+                "אי הכי, כי איטמו בשאר טומאות [במת או בשרץ] לא לשלחו. אמר קרא מזכר, מטומאה הפורשת מן הזכר. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "ואע\"ג דאנדרוגינוס קמי שמיא נליא אם זכר הוא אם נקבה, יש לומר דממעט ליה מטעם שהוא משונה. תוס'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, על כרחך אשניה דכתיב בתרה קאי, ולא אראשונה, דהא אתקש לשכבת זרע כו':",
+                "דכל עצמו של ש\"ז מחמת אונס חימום בא. רש\"י. ונראה לי, דמשום דמש\"ז ילפינן, דיו למילף לענין טומאה, אבל לקרבן דלא שייך בש\"ז, לית לן למילף מיניה:",
+                "ר' אליעזר אומר. בגמרא פליגי בדרשי. דקרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "תוספתא. וחולי אין צריך למתני, דודאי דכל זמן שמצטער:",
+                "ר' יוסי אומר. בספרי פליגי בדרשי דקרא. ועתוי\"ט:",
+                "דארישא מהדר, דרואה קרי אינו מטמא מעת לעת דהיינו בזיבה שניה, וקאמר דנכרי שראה קרי מטמא ראיה שהיא שניה לראיה שראה כבר קודם שנתגייר. ובתנאי שתהיה ראיה השניה אחר שפסק מן הדאגה של קבלת מצוות:",
+                "הר\"ש. וקשה, דא\"כ תנאה הוא והוה ליה למיתניה באהלות פרק י\"א משנה ז'. ולכן נראה כגירסת הספר. והיא גירסת הר\"מ. ואינו אלא תוספת ביאור שכך הוא ההוה:"
+            ],
+            [
+                "הזב. ותנ: ריו. ר\"ל זבה ונדה ויולדת ומצורע. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דליכא למיחש שמא ישב עליהם הזב. מהר\"מ:",
+                "ונראה שטומאתו בספק, וכן דעת הר\"מ. אלא שכתב שמא דרס עליהן הזב, ולהר\"א אין כאן ספק:",
+                "שכל המבשל אין כולו נוגע בו אבל יש מקצתו באוירו. ועתוי\"ט:",
+                "דפשיטא, מי גרע משאר טומאות שמטמאות כלי חרס מאוירן, כיון דכתיב גבי שרצים, למה ליה למכתביה הכא. רש\"י:",
+                "דגבי אדם נמי כתיב וכי יגע בו הזב, ומגע נמי כתיב נוגע בבשר הזב, אלא להביא היסטו. רש\"י:",
+                "והוא שכרע הטהור. אבל אם כרע הזב, לא נעשה הטהור אלא ראשון ואינו מטמא בגדים:",
+                "ומכל מקום אין טומאתן שוה, וכמו שכתבתי בסמוך:",
+                "וקשה, הלא אפילו אינה נחבאת הוי כוחה רע לפי שרותת תחתיו. תוס'. והכ\"מ פירש לדברי הר\"מ, כשאוחז בה והיא נחבאת תוך ידו וכופף אותה הוא מזיז אותה:"
+            ],
+            [
+                "וטמא, דאי אפשר שלא יהיו נתלין זה על זה קצת. מהר\"מ:",
+                "והואיל ואינו אלא ספק, אין שורפין עליו את התרומה. הר\"א:"
+            ],
+            [
+                "אפילו כו'. פירוש, אפילו שעלו מצד אחד. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "נדה כו'. והוא הדין זב וטהור. ועתוי\"ט:",
+                "טמאין. נראה לי רמיירי שנושאת העריבה בחיקה לפניה, וכשמשאן בבד מכריעות אותה עד שהיא נשענת ונתלית עליהם. ועתוי\"ט:",
+                "טהורין. הבגדים מטומאת מדרס. ואף שהעריבה טמאה מגע זב, ואדם הנוגע בזב מטמא בגדים כל זמן שלא פירש. בלי הנוגע בזב אינו מטמא בגדים אפילו בעוד שלא פירש. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "הקיש כו'. בתוספתא, זה הכלל, כל שנפל מכוח היסטו [היינו שכוחו רע] טמא, מכוח הרעדה [שכוחו יפה] טהור. ועתוי\"ט:",
+                "וקלת דלקמן עשוי שלא יתפזר הקמח ושיפול לתוך הים. אבל הר\"נ פירש, ים של בית הבד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ונותנין בהם מעות וראויים לשמש שכיבה עם מלאכתן, שישב עליהן והן מלאות מעות ופותח פיהם ונוטל, ואין צריך לומר לו עמוד ונעשה מלאכתנו. רש\"י:",
+                "כגון ששוכב על מעיו או פרקדן ואורכו מוטל על אורכן. רש\"י:",
+                "ולפי זה אתיא כר' שמעון דסוף פרקין. ור\"י מפרש דאתיא אפילו כרבנן. וטעמא דטהורין, משום דהוו להו כל אחד מסייע ואין בו ממש:",
+                "ולא דק, דזה נאמר על הטהור השוכב על משכב הזב. אבל בזב העושה משכב נדרש מדכתיב וכל המשכב אשר ישכב וגו'. והא דדרשינן רובו, משום דרובו ככולו:",
+                "וקשה קצת, דהכא תני ביו\"ד ולקמן באל\"ף. ונראה לי כפירוש הר\"מ שכתב כסיות כלי חגורות של עור נאותים למשכב:",
+                "אלא על שתיהן בשוה, חציו על כל אחד. אבל אם הם קרובים, זמנין נשען רובו על אחד. מהר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ובמת כו'. והוה מצי נמי למיתני ובנבלה הכל כו' חוץ כו':",
+                "מדף כו'. בספרי יליף להו מקראי. ועתוי\"ט:",
+                "פירוש, הראויים למשכב ומושב:",
+                "כל זה הוגה מלשון הר\"ש. אבל לפי שיגרת לשון הר\"ב אין צריך להכניס כל זה בלשונו. אך לפי זה צריך להגיה בסמוך ושכן צריך להיות, כי האי גוונא בזב טמא לטמא כו' ובמת טהור. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והואיל וכל אחת ראויה להיות מסייע, ואין אנו יודעים איזה יד ואיזה רגל היא שלא היתה נשענת עליה, הרי לא הוחזקה טומאה באחת מהן, ולפיכך כולן טהורות. הר\"מ:",
+                "עיין בתוי\"ט שהאריך בטעם פלוגתתן על פי צורת כלים הללו שהיו אצלם באותו הזמן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דהוה ליה למימר ורחץ במים בערב, אלא לומר דעוד טמא ג\"כ כל כלי שיגע בו. וכלי שטף היינו כל שאר כלים חוץ מכלי חרס. על שם שיש להם טהרה במקוה. רש\"י:",
+                "דכלי שטף דומה קצת לבגד, דהוי נמי כלי, מה שאין כן האדם. וכלי חרס אין דומה לו, שאין לו טהרה במקוה:",
+                "כל המטמא כו'. כל אדם המטמא קאמר, דהא משכחת כלים שאין מטמאין כלים, ואם נגעו מטמאין אוכלים להיות תחלה כדמוכח במתניתין דלקמן. דדוקא באין נוגעים מיירי סיפא, הא נוגעים מטמאין שנים. וכן הוא בהדיא בתוספתא. ושם מפרש הר\"ב דמתניתין כל אדם קאמר:",
+                "כלומר, לענין אוכלים ומשקים. ואע\"פ שאינו אב הטומאה לענין אדם וכלי חרס:"
+            ],
+            [
+                "אבל סיפא כל שהזב נישא עליו טהור, דוקא בלא נגע. ועתוי\"ט:",
+                "טמא. ולקמן מפרש שאין כולם שוין:",
+                "טהור. לגמרי. ואין בהן אפילו טומאת מדף, כדאיתא בת\"כ. תוס'. וצריך לומר דמיירי שלא הוסט. דעל ידי היסט הא אמרן לעיל דמיטמאין. והר\"ש פירש, דוקא ע\"י היסט, וטהור משום דהנושא אין בו רוח חיים, ולכך תני חוץ מן האדם. וקשה, דהיכי מטהרין הכא לגמרי:",
+                "דאין למדין מן הכללות:",
+                "כיצד. ארישא נמי קאי:",
+                "אצבעו. נראה לי שטומאה זו מדבריהם. ולפי זה צריך לומר דמשכב ומושב דסיפא לא מיירי כשאצבעו בלבד מלמעלן, דבהו לעולם רובו בעינן. אלא מתניתין דהכא ודהתם לאו בחדא שיטה, והא כדאיתא והא כדאיתא:",
+                "שנים. לפי שהמשכב אב הטומאה אפילו כשנתרוקן הזב ממנו. כדיליף ליה בתורת כהנים:"
+            ],
+            [
+                "ואף שלא אמרו לעיל אלא תחת הזב, ודאי דלא חמירא תחת משכב מזב עצמו, וממילא נשמעינה:",
+                "ואפילו לא הפסיק ביניהם אלא נייר. הר\"מ:",
+                "דאין לך מיטמא במשא בנבלה אלא האדם:",
+                "צריך לומר ונישא. וכן הוא בר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "ומדלא תני גבי משכב חוץ מן המסיט, צריך לומר דמטמא בלא מסיט. וטעמא נראה לי, משום דאחמיר רחמנא במשכב דאפילו הנוגע מטמא בגדים, וגבי נבלה תנן חשוכי בגדים במגע. הר\"ש:",
+                "הנושא. נמי באדם. דומיא דנבילה:",
+                "לרבותא כתב כן, דאפילו משום משא שמכביד עליו אינו מטמא, שאין במת משום אבן מסמא. ומכל מקום באינה רצוצה מיירי. ועתוי\"ט:",
+                "המאהיל. בין שהמת תחתיו והאדם נישא בין שהמת מאהיל עליו והוא נישא, מטמא טומאת אוהל:",
+                "וטעמא נראה לי, דטומאת משא דמת ילפינן בקל וחומר מנבלה, ואמרינן דיו שלא יטמא משאו אלא אם כן הסיט, כמו בנבלה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כדיליף, להו בספרא. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"ש. ולשיטתיה אזיל כו', אבל הר\"ב בחינם נקטיה ואין בו צורך. לפירוש המשנה. וגם בעיקר הדין נראה לי דלאו כהלכתא הוא. וראיה ממשנה ה' ו' דפרק ד':"
+            ],
+            [
+                "בלידה יבישתא:",
+                "שנים. במגע ולא במשא:",
+                "המסיט. כלומר, ואינו נושא ונישא. ובין שהטהור הסיט לטמא או איפכא. וקאי אזב וכו'. אבל במצורע ומשכב ומושב ליכא לפרושי הכי, דהא כל טומאת המסיט טהורות חוץ משל זב::",
+                "הנושא כו'. כלומר ואפילו אינו מסיט. משא\"כ נבלה ומת דמשנה ג' דבעינן דוקא שיהא ניסט. ע\"ב:"
+            ],
+            [
+                "המסיט. אבל במשא בלא היסט לא מטמא, ודמו לנבלה ומת, דכולהו אימעיטו מקרא מאבן מסמא. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"מ. ולשיטתיה דסבירא ליה דלתנא קמא נמי נושא מטמא בלא היסט. אבל הר\"ש מפרש כאן כפשוטו, דר'. אליעזר פליג וסבירא ליה דנושא בלא מסיט נמי מטמא, דלא ממעט להו מקרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והמסיטו. למרכב. אבל מרכב המסיט לטהור, לא, וכמו במשכב:"
+            ],
+            [
+                "טהור. האדם שהנבילה בפיו ועדיין לא בלעה. וקא משמע לן דלא תימא דבהיותה נסתרת ונכנסת לאויר התנור תהיה כמו בלועה. וטהור התנור, מיירי כשהיא בלועה. הר\"מ:",
+                "כלומר, דכל אלו דאמרן דמטמאין שנים משום בגדים, כל אלו אין כו':"
+            ],
+            [
+                "שאין כו'. דאילו יש בהם, אף הנוגע בהם מטמא בגדים, לפי שאי אפשר שיגע במים שלא יסיט אותם, והרי הוא מטמא שנים ופוסל אחד. אבל אם קרשו ונעשו כגליד דאפשר ליגע בלא היסט, תני בפרק קמא דכלים משנה ב' חשוכי בגדים במגע. וכמו שכתב הר\"ב במשנה ח'. והתנא התם והכא מלתא דפסיקא נקט:",
+                "ואין הלשון משמע כן, דהכי הוה ליה למיתני, במה דברים אמורים באדם, אבל אוכלים וכלים הנוגעים באחד כו'. והר\"מ פירש, כל הנוגע בשאר אבות הטומאות חוץ מאלו שמנה עד הנה [שמטמאין שנים כו']. ואמרו חוץ מן האדם, רצה לומר המת, שגם הוא לא נמנה כאן, ונוגע מטמא שנים כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ומשום דנוגע לא כתיב בהדיא תלי ליה בשרץ. אבל בגמרא מסיק דמה שרץ מטמא באונס [אם נפל עליו שרץ מת], אף בעל קרי:",
+                "אבל בגמרא, דזהו מלתא דפשיטא הוא, דקרא כתיב. ולמחנותם איצטריך, סלקא דעתך אמינא ותהי נדתה עליו כתיב, דישתלח חוץ לשתי מחנות כנדה, קמ\"ל. ובבעל קרי כמגע שרץ ליכא למימר הכי, דבעל קרי חוץ לשתי מחנות, ושרץ שרי במחנה לויה. אי נמי, הכא סיפא איצטריך ליה אלא כו':",
+                "שחמור כו'. וקשה, הא חמור נמי טמא מת מבועל נדה, שטעון הזאה שלישי ושביעי וחרב הרי הוא כחלל. ושמא בסיפא דברייתא חשיב להו. תוס'. ועתוי\"ט ות\"ח:"
+            ],
+            [
+                "דמסתברא דהבא כו' נמי בשלשה לוגין הוא, כיון דהא בהא תליא. וכן כתב הר\"מ:",
+                "דכתיב ובא השמש וטהר. גמרא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה זבים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}