Unnamed: 0
int64 0
42.6k
| bookname
stringclasses 9
values | siman
stringlengths 1
4
| sek
stringlengths 1
1.63k
⌀ | text
stringlengths 2
18.1k
| seif
stringlengths 1
3
| topic
stringlengths 10
32
⌀ |
|---|---|---|---|---|---|---|
600 | עטרת זקנים על אורח חיים | שה | א | שלא יתן עליה כו'. אבל באוכף ליכא קפידא אם נותן עליה העכו"ם אפילו לסמ"ג דאוסר לישראל (מהררש"ל): | כב | null |
601 | עטרת זקנים על אורח חיים | שה | ב | דהא תחומין כו' אפילו רואה אין מחויב למחות אך חוץ לג' פרסאות איתא בלבוש לאסור כיון דחוץ לג' פרסאות מן התורה לקצת פוסקים: | כג | null |
602 | עטרת זקנים על אורח חיים | שו | א | ויש מי שמתיר כו'. זה דברי ר"ש ואפשר שטעם שלו הוא משום דדבר זה אינו אלא מדרבנן ובמקום מצוה לא גזרו רבנן: | ה | null |
603 | עטרת זקנים על אורח חיים | שו | ב | מדידה של מצוה. ומשום לחש ליכא דמותר ללחוש בשבת: | ז | null |
604 | עטרת זקנים על אורח חיים | שו | ג | הרהור מותר אבל אם יש לו מתוך ההרהור טרדת הלב או נדנוד דאגה אסור (ר"י באגרת תשובה): | ח | null |
605 | עטרת זקנים על אורח חיים | שו | ד | מותר לקנות בית כו'. כיצד הוא עושה מראה הוא לו כיס של דינרים והעכו"ם חותם: | יא | null |
606 | עטרת זקנים על אורח חיים | שו | ה | דהוי כמקח וממכר עיין בלבוש דישב המנהג שנוהגין בו להתיר משום דהוי לצורך יין קידוש והוי ליה כחפצי שמים: | יג | null |
607 | עטרת זקנים על אורח חיים | שו | ו | כייפינן ליה. משום דאמרינן חטא באיסור זוטא בשביל שלא לעביד חברי' איסורא רבא: | יד | null |
608 | עטרת זקנים על אורח חיים | שז | א | ובלבד שלא יאמר לו. ואם יום השוק בשבת דינו כאומר לו קנה בשבת (כ"י) | ד | null |
609 | עטרת זקנים על אורח חיים | שז | ב | וכן מותר ליתן לו בגדים כו' ע"ל סי' רמ"ה ס"ה: | ד | null |
610 | עטרת זקנים על אורח חיים | שז | ג | וכן מותר לו' כו'. וכן מותר להחשיך בסוף התחום ולילך בלילה שם כיון שיש בו צד היתר לעשותו היום על ידי בורגנין: | ח | null |
611 | עטרת זקנים על אורח חיים | שז | ד | משום דמינכר' מילתא כו' ולעיל בריש סימן ש"ו דאסור אפילו בתוך התחום התם נמי מינכר' מילתא (בית יוסף): | ט | null |
612 | עטרת זקנים על אורח חיים | שז | ה | ועל פי סברתו וכן מותר לפי סברתו לעיין בספר רפואות וללמוד בהם משום חכמה ולא דמי לשטרי הדיוטות: | יז | null |
613 | עטרת זקנים על אורח חיים | שז | ו | חבית של יין והולך לאיבוד. וכן כל כיוצא בזה שבא לאדם היזק פתאום: | יט | null |
614 | עטרת זקנים על אורח חיים | תכט | א | שואלין בהלכות פסח כו'. ועכשיו בגלות שאין לנו קרבנו' נוהגין לדרוש בשבת שלפני הפסח ומ"מ מצוה לכל א' וא' לעסוק בהלכות פסח כל ל' יום לפני הפסח אבל לפי דברי התוספות בפ"ק צריך לדרוש ל' יום אף עכשיו. שואלין בהלכות פסח כבר הקשה הר"ן מהא דתנן משה תיקן לישראל כו' ותי' ע"ש ונראה שיש נ"מ לענין ממון כדאיתא בפ' השואל דף צ"ג אמרו רבנן לרבא שאיל לן מר וכו' ולא היא איהו שאיל להו ביומא דכלה כשדורשים לפני הרגל בהל' הרגל דלא מצי לאשתמוטי למס' אחרת כו' ע"ש א"כ יש נ"מ אם שאלו התלמידים בהמה מהרב תוך ל' יום קודם פסח ומתה פטורים דהוי שאלה בבעלים וק"ל: | א | null |
615 | עטרת זקנים על אורח חיים | תכט | ב | אין נופלין כו' ואין אומרים יה"ר אחר קריאת התורה וכן בכל יום שאין אומרים תחנון א"א יה"ר ואין מזכיר בנשמות ויש להתענות אחרי פסח יאר צייט דלא גרע מתענית של תלמידים ובכורים וכ"ש ער"ח שהוא קבוע ביותר ודווקא ביחיד ולא בציבור בד"א בצנעא אבל להזכיר בציבור אסור עד שיעבור ניסן וכן חתנים מתענין אפי' קודם פסח כמ"ש סי' תקע"ג כ"כ מהרי"ל בהגהות הטור ומורי בב"ח: | ב | null |
616 | עטרת זקנים על אורח חיים | תל | א | ר"ח ניסן שחל להיות בשבת אז הוא פ' החודש ואומרים פיוטי השייך לאותה פרשה חוץ מן האופן אביר הגביר ומפטירין בפרשת החודש ולא השמים כסאי דלעולם מפטירין במאי דסליק מיניה בקריאה (מהררמ"י במנהגים) וע' בט"ז הטעם למה קורין אותו שבת הגדול (כיון הרב בעט"ז לדבריו): | א | null |
617 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלא | א | יזהר כל אדם כו' גם הרב רבינו ירוחם והר"ן בשם הראב"ד הוכיחו מראיה אחר' דעיקר המצוה היא תחלת הלילה שיש בו אור עדיין אף ע"ג דמהרי"ל בדין תענית בכורות וכן המנהגי מהרא"ט כתב שמצות בדיקה היא בלילה ממש אבל לא קודם מ"מ נראה עיקר כדברי הראב"ד ואין ספק שהם לא ראו דברי ראב"ד בזה ודע שהרמב"ם בפר' ב' והסמ"ק בעשה ל"ט כ' שאין קובעין מדרש בסוף י"ג משמע להדיא דאף שעדיין לא הגיע הלילה דהיינו בין השמשות נמי אסור וכ"כ הכלבו וסיים וכ"ש שלא יעסקו בדברים אחרים מיהו מהרר"יו בהל' פסח כ' ונ"ל דה"ה תפלת ערבית מי שלא התפלל עם הצבור שאסור במלאכה ובלימוד קודם שיתפלל כולו ואע"פ שלא הוזכר איסור זה בגמרא ולא בשום חיבור גם בפ"ק דשבת לא הוזכר שם איסור בלימוד מ"מ יש לחוש לדבריו דדברי טעם המה כנ"ל ובתשובת מהראב"ח חלק ב' סי' ע"ט פסק שם חכם המלמד לקהל ערב ובוקר פסקי דינים בבה"כ נראה דבליל י"ד יכול ללמוד ועכ"פ נ"ל שאם אמר לחברו שיזכירהו הבדיקה כשתחשך מותר לו ללמוד כמו שהתירו החכמים ללמוד בליל שבת אצל הנר אם אומר לחבירו תן דעתך עלי שלא אטה וכ"כ ב"ש ע"ל סי' רע"ה: | ב | null |
618 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלב | א | קודם שיתחיל כו'. וקודם שיבדוק יטהר ידיו אפילו בלא שפשוף ואין זה מגסי רוח. מהרי"ל מ"מ ע"י שמסיך רגליו וישפשף עדיף טפי (מהרש"ל בש"ת סי' פ"ו) ויברך אקב"ו על ביעור חמץ והטעם למה במקצת ברכות מברכין בעל ובמקצת מברכים בל' ע' באבודרה"ם ומשמע בגמרא ובאשרי פ"ק דפסחים באם ברך לבער חמץ יצא וכ"כ בתא"ו נתיב ה' חלק א' והא דלא מברך תחילה לבער חמץ משום שאין צריך להניח פרורי חמץ כי דעת אדם על ביעור אם נמצא ע"כ אומרים על ביעור ולא לבער שמשמע בודאי יבער חמץ ישמא לא ימצא חמץ כנ"ל (ועוד דמש"ה לא מברך לבער אף) שהוא ודאי להבא משמע היינו משום שמברכותיו ניכר אם הוא ת"ח ממילא בזה ניכר שהוא ת"ח ויודע שעל ביעור נמי להבא משמע כדאמרי' בברכות פ"ב משתבח רבא לר"ז שהוא אדם גדול ובקי בברכות כו' פתח ואמר מוציא לחם מן הארץ אמר זה שאמרו עליו שהוא אדם גדול כו' מאי קמ"ל אלמא שצריך להשמיענו חידוש בברכותיו. רש"ל מתמיה למה לא יברך אז שהחיינו ע"ש והב"ח מיישב ועיין במ"ש לעיל סימן כ"ט דיראה לי לחלק לענין ברכת שהחיינו דוקא שבאה על שמחת לבו של אדם שזכה לזמן הזה לקיים המצוה בהא ודאי יש לו רשות לברך וכדאמרינן בפרק בכל מערבין אקרא חדתא אבל לענין שאר ברכות אין לברך היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא מ"ה השיב רבינו על רבינו האי גאון לעיל סי' ס"ט לענין ברכת לשמור מצותיו דהתם הוא ודאי ברכה לבטלה ולענין הלכה ראוי ונכון שלא להכניס עצמו בספק ברכה וכן נוהגין שלא לברך שהחיינו בבדיקת חמץ: | א | null |
619 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלג | א | הבדיקה צריך כו'. אבל ביום י"ג אין להקדי' ביעור ע"י הנר ונראה שאפי' יהיה בית אפל שגם ביום יוכל לבדוק יפה לאור הנר כמו בלילה אפ"ה אם כבר בדק ביום י"ג אפילו לאור הנר צריך לחזור ולבדוק בליל י"ד: | א | null |
620 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלג | ב | שאורה רב כו' ויש מי שכ' אפי' באכסדרה ובתי כנסיות שאורן מרובה צריך לבדוק ליל י"ד אע"פ שכבר בדק בליל י"ג לאור הנר או ביום י"ג לאור החמה והטעם כדי שלא תחלוק בין ביעור לביעור כי רוב הגאונים ס"ל דאין לבדוק ביום אא"כ לא בדק בלילה ואפי' בדיעבד לא מהני הבדיקה ביום י"ג בבית שיש בו אורה לא מהני בדיקה לאור היום אפי' בדיעבד דדוקא באכסדרא אם בדק לאור החמה דיו אבל לא בחדרי הבית ובלבוש משמע אפי' לכתחלה מותר לבדוק לאור היום באכסדרה וכ"כ רש"ל וכן משמע בגמרא: | א | null |
621 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלג | ג | בודק כל המקומו' כו' ה"ה חדר המשכנות לפי שלפעמים קם מתוך הסעודה להביא משכון ופתו בידי (מהרי"ל): | ג | null |
622 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלג | ד | אבל אוצרות יין כו' וע"כ אין צריך בדיקה בחדר שמצניעין שם דגים גדולים מפני שאין דרך לכנס שם תוך הסעודה ומביאין הכל קודם הסעודה (פ"ק דפסחים): | ג | null |
623 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלג | ה | חורי הבית וזיזין ומטה החולקת כל הבית מכותל לכותל אם יש תחתיו עצים ואבנים א"צ לבדוק אלא צידה החיצון שכלפי החוץ ואם אין תחתיו עצים ואבנים אם הוא גבוה שיכולין לעבור תחתיו בלי שחייה בודק אף ציד' הפנימי' ואם הוא נמוך א"צ לבדוק ציד' הפנימי כיון שלא יכול לעבור תחתיו בלי שחיי' אמרי' בודאי לא עבר שם אדם ולא ישתמש לשם בשום דבר ויש חולקים וסוברים דלעולם אינו בודק אלא צד החצון פ"ק דפסחים דף ח' והטור: | ד | null |
624 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלג | ו | פחות מג"ט. וכן אם תרנגולים מצויי' שם ג"כ צריך בדיקה ואפילו פחות מג"ט כנ"ל. (ועיין במ"א ס"ק ט'): | ד | null |
625 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלג | ז | ונמצא בא כו' ואע"ג דשלוחי מצות אינם ניזוקין עלילת עכו"ם שכיח טובא והוי הזיק' דשכיח משא"כ סכנת עקרב ע"כ צ"ל דחיישינן שאחר שגמר יחפש אחר המחט: | ז | null |
626 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלג | ח | יחפש אחר המחט. פירוש קודם הבדיקה (מהרש"ל): | ח | null |
627 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלד | א | אחר הבדיקה כו'. והיכא דצריך לבדוק פעם אחרת צריך ג"כ לבטל פעם אחרת שהרי חמץ זה שגררה חולדה מתוך הבית לא נתבטל הילכך צריך ביטול כ"כ הר"ן והביאו הב"י: | א | null |
628 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלד | ב | אחר הבדיקה כו'. וראוי לכל מדקדק במעשיו שיזכור ג"כ הפקר בביטול דהיינו שיש לומר ליבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא וכן נוסח הביטול כל חמירא וכל חמיעא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא בערתיה ודלא ידענא ליה ליבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא (מורי בב"ח) וכת' שם הטעם של דבר: | ב | null |
629 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלד | ג | בלשון הקודש ותרגום אינו בכלל לשון הקודש ומקרי לשון טהור לכן טוב לפרש לע"ה הפי' כדי שיבינו וכן משמע בר"מ. ויאמר כל חמירא וכל חמיעא כאשר כתבתי בסמוך: | ב | null |
630 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלד | ד | שלוחו כו'. וי"א שאין השליח יכול לבטל ולכן אין להקל ועכ"פ האשה אין לעשות שליח לבטל החמץ כי אצלה גבי הפר' ממעטת התור' שאין שלוחה כמותה משום דכתיב אישה יקימנו כנ"ל: | ד | null |
631 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלה | א | לא בדק כו'. מיהו נראה דבי"ט עצמו לא יבדוק אפילו לא ביטול קודם י"ט דהא אף במוצא חמץ בתוך ביתו בי"ט כופה עליו כלי אף שהוא עובר בשהיית' על בל יראה אם כן למה נטיל עליו חיוב בדיק' כיון שאינו אלא מדרבנן אבל בח"ה יבדוק ואף לאחר י"ט דוקא בנר אפי' ביום (רוקח סי' רס"ז): | א | null |
632 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלו | א | המפרש מיבשה כו'. מיהו יראה דוקא בלא ביטול אבל בביטול א"צ לבדוק מ"מ המחמיר תע"ב וי"א אפי' אם ידוע שיש חמץ אפ"ה א"צ לבדוק ולבער חמץ ההוא וכשיגיע פסח קודם שעה ו' יבטלנו (ב"י) נראה דבודאי חמץ צריך לבער אפי' מתחלת השנה וכן עיקר וי"א דקודם ל' יום א"צ לבדוק אף אם הניח אשתו בביתו כמי שאינו מניח דמי י"א שמברכין בשעת ביעור וי"א שאין מברכין ולי נראה לקיים דברי שניהם דבתוך ל' הוי ליה כליל י"ד וחייב לברך אבל קודם ל' דאינו בודק אלא שמא ימצא תוך הפסח אינו מברך (כל בו) וכל ל' יום קודם פסח צריך לדקדק ולעיין בכל דבר שעושה בתוך ביתו שלא ישאר בו חמץ ולראות בחדרי הבית שיהיו נקיים (מחזורים ע"ש האגודה ומהרי"ל): | א | null |
633 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלו | ב | האוצר. אחר הפסח וליכא למיחש למידי דאף אם מצא מחומצים שמא לאחר הפסח נעשה ועוד דאין זו אלא עיפוש והפסד ולא חימוץ נחשבה (רשב"א סי' נ"ג ק"ט): | א | null |
634 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלו | ג | וכשיגיע פסח כו'. ואם אינו עושה כן מוטב שתבטל אשתו וראוי להזכירה בזה כדי לצאת מידי ספק (כל בו) | ב | null |
635 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלז | א | המשכיר בית כו' וי"א דמיירי אפי' שלא החזיק בו עדיין ולא קנאו באחד מהדרכים שהקרקע נקנית בו (תוספות והטור) מיהו אם מפקיד אדם מפתח ביתו אצל אדם אחר אינו חייב הנפקד לבדקו ודוק' כשרוצ' להחזיק בביתו ולקנאו (ב"י בשם הר"ן) אבל אם החזיר השוכר המפתח ליד המשכיר צ"ע לדינא דודאי אם החזיר לו ביום י"ג פשיטא דעל המשכיר לבדוק כיון דבתחלת ליל י"ד זמן חיוב בדיק' היה המפתח בידו אלא אם החזיר לו ביום י"ד איכא לספוקי אבל דעתי נוטה דעל המשכיר לבדוק כיון דחמץ שלו והמפתח בידו (כך נ"ל משו"ת משפטי שמואל): | א | null |
636 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלז | ב | וי"א דצריך כו' משמע דלא אמרינן ניחא ליה למיעבד מצו' היכא דחסרי' ממונא ויש מי שפסק דאין להוציא מיד המוחזק (מורי בב"ח): | ג | null |
637 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלח | א | אינו צריך כו'. אפי' לא מצא כדי כל הככר א"צ לבדוק דתולין שאכל השאר כי כן דרכו של התינוק לפרר באכילתו (מהרר"ל) ויש וגרסינן להיפך ולכן יש להחמיר לבדוק בין בעכבר בין בתינוק כנ"ל: | א | null |
638 | עטרת זקנים על אורח חיים | תלט | א | מיהו אם כו'. א"ל מ"ש מלעיל בעכבר נכנס למה אין אנו מחלקים בין הככר קטן דהוו ב' ספיקות ולא יצטרך לבטל די"ל דלעיל לא מהני אם הככר קטן דכל ב' ספיקו' אינם אלא מענין אחד שמא אין כאן חמץ שהכניס העכבר די"ל שאכלה שם או שהחזיר ויצא כה"ג לא מקרי ס"ס כמו שיתבאר בי"ד סי' ק"י בדיני עכבר וכבר העיד רמ"א בסי' תל"ח סס"א דלא שכיח: | א | null |
639 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמ | א | אם הוא חייב היינו באם א"ל הישראל הנה הבית לפניך הניחו במקום שתרצה אבל אם וחד לעכו"ם קרן זוית המיוחד בתוך ביתו להניחו שם אינו זקוק לבער אפילו קיבל הנפקד עליו אחריות דכיון שהשאיל לו מקום מיוחד הוי כאלו אינו ברשותו וכאלו שומר חמצו של עכו"ם בבית עכו"ם וה"מ בחנם אבל בשכר אסור דהא משתכר באיסורי הנאה מכל מקום בדיעבד שקבל שכרו מותר בהנא' (מהרמ"י): | א | null |
640 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמ | ב | ואפי' חזר והפקידו ביד עכו"ם אחר כו' הגהות אלפסי פ"ק דפסחים. ונ"ל דזהו בודאי פשיטא אם מתחלה נתן העכו"ם חמצו ברשות העכו"ם ושם קיבל עליו ישראל אחריות א"צ לבערו כמ"ש ב"י דאם יחד לו קרן זוית כו' מכל שכן הכא דמתחלה הניח שם חמצו אפי' קיבל עליו ישראל אחריות ויש להביא על זה כמה ראיות ואם אינו חייב באחריות אינו חייב לבערן וצריך לעשות לפניו מחיצה גבוה י' אפי' יחד לו מקום יש להחמיר וצריך מחיצה י' טפחים: כת' מהרי"ץ וזה לשונו במחיל' מכבוד תורתו נ"ל דאין להביא ראיה כלל משם דהתם באשר שהבעלים של חמץ הוא ישראל א"כ גם להיפוך יש מקום קפידא לחול דאם לא יאמר להבעלים הרי שלך לפניך רק הגזלן ישלם לבעליו תמורת החמץ שלו אם כן הבעלים של החמץ יהיה להם הנאה מהחמץ שעבר עליו הפסח דהא יקבל תשלומין מן הגזלן עבור החמץ שלו ולכן אמרי' דאומר לו הרי שלך לפניך זיל שקול חמצך מאי אמרת דהגזלן יקיים מצות ביעור חמץ וכשיהי' מבוער אז יהיה חייב לשלם כמו שהדין הוא בנאבד ולא יהי' חששא דאית לבעלים הנאה בהחמץ בהתשלומין אליו דהא החמץ אינו בעולם. זה אינו רוצה הגזלן לעשות ואמר להיפך להבעלים הרי המצוה לפניך של ביעור חמץ ואתה תקיים המצוה והרי שלך לפניך ואני איני רוצה לשלם לך ממון לשתהיה לך הנאה בממון ומכבדו בהמצות של ביעור חמץ לבעליו של החמץ משא"כ כאן בנידון דידן שאם יחזור ישראל להעכו"ם לא יקוים בו מצות ביעור חמץ ויהא לישראל הנאה במה שיחזיר' להעכו"ם החמץ שלא יהא צריך לשלם ובאמת אין אסור בהנאה ודו"ק: | א | null |
641 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמב | א | תערובת חמץ כו' דוקא שיש בהן כזית חמץ בכדי אכילת פרס אז עוברין בבל יראה ובל ימצא (גמ' פרק אלו עוברין מהררמ"י): | א | null |
642 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמב | ב | שכר שעושים מחטים ושעורים כו' מפני שיש בו כזית בכדי אכילת פרס ויותר (מהררמ"י) מעשה הי' בוורמיז' ביהודי אחד שבישל דבש והחמיצו בשמרי דבש שבישל כל השנה ודבש הא' היה מחומץ בשמרים של שכר וזה שבישל מתה היה הרביעי לו והתי' לו רבינו יעקב בן רבי' יצחק להניחו עד אחר פסח ולמכרו ונחלקו עליו חכמי דורו וטעמיה הוא משום דלא קניס ר"ש היכ' דלית' בעינא והוא ז"ל כ' עליו דתמוה בעיניו דבר המעמיד הוא כמאן דאיתא בעינ' דמי וא"כ שמרים נמי שהחמיץ בהן כמאן דאיתנהו בעין דמי ע"כ. ולפי מה שפירשתי אין לתמוה כלל דאותן שמרים של שכר שנותנים במי דבש לאו לטעמיה עבידי ואין נותנין אותן לתוכו אלא כדי שיהי' תוסס ויעמוד מהר כמ"ש התוס' בע"א דל"ד גם האי דקאמר האי חלא דשיכר' דארמאי אסור כולו לכך לא חשיבא כמאן דהוי בעין ובטלי בס' מיהו מי דבש שנותנים בו שמרים של שכר עצמן נראה דצריך לבערו ולא מטעמי' אלא משום דשמרים יורדים למטה בשולי החבית ואין מתערבין בתוך מי דבש ולכך חשיבי שמרים כמאן דאיתנהו בעין ונותן טעם בתוך הפסח ולא בטלי ואע"ג דמתערבי' למטה בתוך השמרי' אמנם כן לפי מה שכתבתי לקמן בדף קל"א ע"א שהשכר בטל אפילו בתוך הפסח בס' פשיט' דמותר עכ"פ למכור ודוק: | ה | null |
643 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמב | ג | בצק שבסדקי כו' ודוקא כשאין לשין באותה עריבה חמץ כל השנ' אז בטל במיעוטו אבל אם לשין כל השנה אז אין מועיל אפילו רחיצה בחמין ולנקר' אלא צריך ליתנה במתנה לעכו"ם או לטוחן בטיט ע"כ (הגה בשם מהרנ"ש) ז"ל תימה דמה בכך אם נשרה הקיבה מע"ל בכלי חמץ כיין דלא נעשה כבוש אלא אחר מע"ל ואחר מע"ל נעשה הכלי פגום ועיין בי"ד סי' ק"ה ס"א ובש"כ סק"ב שהאריך בזה להתיר וק"ל עכ"ד. ונוראות נפלאתי נפלאים על מעשה הרב הנ"ל שלא היה מן הראוי ומן הדין להשיב את האר"י החי אחר מותו ולסתור דברי מו"ח נ"י כי רב הוא בחכמה ובפלפול וכל הפוסקים האחרונים היו שגורי' בפיו וכי לא ראה גם הוא דברי האחרונים בסימן ק"ה הנ"ל אדרבה במחילת כבודו הוא שגג בראי' בש"ע י"ד סי' קל"ז ס"א גבי יין נסך עיין שם דמוכח בהדיא כדברי מו"ח וגם נתעלמה ממנו הלכה למעשה שפסק בעל בית הילל בסימן ס"ט ורסי' ק"ה דלא כהאחרונים הנ"ל ע"ש וגם לא ראה חבורי חקי חיים מ"ש בחל' חקי דעת באות ך' סי' ט"ו בשם הגאון מוה' יעקב מלובלין שמו"ח שמע בשמו שיש חילוק אם הכלי עומד ריקם אז נעשה הכלי פגום ומעתה בחנם הכה על קדקדו של מו"ח בתמיהתו וק"ל: בסימן זה במגן דוד ס"ק ה' וע"כ דכל הנהו חיובים אינם אלא למלקות וכו' ואם כן למה ליה להטור וש"ע להביא דינים אלו דאין לנו נפק' מיניה מזה וצ"ל דיש נ"מ גדול מזה גם בזמן הזה לענין קידושי אשה דאם אסור מן התורה וחייב מלקות עליהם אינה מקודשת ועוד שארי חילוקים וק"ל: | ז | null |
644 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמג | א | חמץ מו' שעות כו'. הלכך אם קידש בו אשה אף אם קידש בחמץ דרבנן י"א דאינה מקודשת (רש"י והטור והרמב"ם וב"י): | א | null |
645 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמג | ב | ואסרוהו חכמים כו' בע"פ ישכים כ"א לב"ה כדי שיגמור סעודתו קודם ד' שעות ביום דזמן היתר חמץ קצר היא: | א | null |
646 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמג | ג | אם קנו שום דבר בחמץ אחר ו' שעות מותר לא שמות' לעשו' כן לכתחל' דהא מ"מ הוא נהנה מחמץ אלא ר"ל שאין חמץ תופס דמיו שיהיו החליפין בגוף האיסור ונ"מ שמותר לקנות החליפין בדמים אבל לא שיבואו ליד ישראל בחליפי חמץ או ר"ל בדיעבד מותר כדמשמע לקמן בסי' ת"ן ושני סברות הללו כ' הר"ן בפרק האיש מקדש: | ג | null |
647 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמד | א | אלא במצ' עשירה כו'. ויש אוסרין מצה עשירה ביום י"ד שהרי כתיב בערב תאכלו מצות ומצה עשיר' ג"כ מצה נקראת שהרי כל המנחות באות מצה והיו נלושים בשמן ואפשר יש לחלק בין מצה עשיר' שיש בה תערובת מים שאדם יוצא בה ע"י הדחק ואסורה בי"ד ובין מצה עשירה שנלושה במי פירו' מבלי מים שאז אינ' באה לידי חימוץ ואין יוצאין בה אפי' ע"י הדחק ואותה מצה יש להתיר בי"ד קודם שעה עשירית: | א | null |
648 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמד | ב | וכופה עליו כלי. ונראה דה"פ דאם יכול ליתנו לעכו"ם יותר טוב ובאם א"א ליתנו לעכו"ם אז יכפה עליה כלי ומ"ש ע"מ שלא לצאת לר"ה ה"ה סתמ' נמי מותר רק אין נותנין לו על מנת וכן הוא הסכמות כל הפוסקים והרב לישנ' דהגה' מיימוני נקט שכתב בפ"ג מהלכות חמץ ומצה ובזה מתורץ שלא קשה מכאן על הסי' שכ"ה ס"ג בהגה (הגהת בשם מהר"ץ שפיץ במ"א סק"ה) מיהו אם הי' משכון בידו וכו' ה"נ במשכון והלוה צריך לשלם לו עכ"ל וצ"ע ול"נ דודאי א"צ לשלם לו דמאי דאמרינן בב"ק דאומר לו הרי שלך לפניך משום דאם תאמר שהנפקד ישלם א"כ יהנה המפקיד במה שיקבל התשלומין וא"כ יאמר הנפקד להמפקיד הלא אתה ג"כ מצוו' בלי להנות מן חמץ שעבר עליו הפסח ומחויב במצות ביעור חמץ לכך אומר לו הרי שלך לפניך ותקיים בממונך מצות ביעור חמץ ואינו רוצה לשלם לו ממון משא"כ כאן גבי משכון אתה רוצה להוציא המעות מן הלוה א"כ הלוה ג"כ יאמר למלוה הלא גם אתה מצווה מבלי ליהנות מן חמץ שעבר עליו הפסח ותוכל לקיים מצות ביעור חמץ וא"כ למה תרצה לקבל התשלומין וא"כ בודאי אין להוציא ביד חזקה מן הלוה וק"ל וא"כ מ"ש בעל מ"ד סק"ה סוף סעיף ד' שפוסק ג"כ דהלוה חייב לשלם ואינו כן וק"ל גם מ"ש בעל מגן דוד ס"ק ה' סוף הסעיף וז"ל ולפ"ז לא הי' לי' לכתוב כאן אם קנו בו כולו עכ"ל נ"ל דלא קשה מידי דהא מדלא קאמר אם קנה וקאמר אם קנו משמע אדלעיל קאי שהופקדו אצלם וא"כ לא הוי חמצן של עוברי עבירה וק"ל (מהררנ"ש): | ה | null |
649 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמה | א | והמנהג לשרוף החמץ בה ושענו' ויש זורקין בתנור בעת אפיית מצות ואלו ואלו דברי אלקים חיים (מהרש"ל בסעיף זה בהגה): | א | null |
650 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמה | ב | אך אם רוצה לשורפו מיד כו' ונ"ל מ"מ למחר יקיים מצות ביעור ע"י שריפה כאותו חמץ שנשאר בי"ד או ישרף הכלי משני טעמים חדא כדי לקיים מצות ביעור יום י"ד ממש שהוא עיקר ותו מפני שהעולם יהיו נזהרים שוב אח"כ לאכול חמץ ואם שרפו קודם שש מותר להנות בפחמין ומסיים הטור שאעפ"כ טוב לעשות מדורה בפני עצמו ואין לשנות מכל שכן במקומות שאין שם זאגיר שישרוף החמץ בחצר ולא בבית כדי שלא יהנה ונוהגין לשרוף אפילו בשעה חמישית כר' יהודה וגם נוהגין להחמיר כחכמים דאפרן אסור דנקטינן הכא והכא לחומרא וכן כ' מהרש"ל ואם בישל או אפה אותו הפת והתבשיל אסורים בהנאה ואף הגחלים אסורים בהנאה ואע"ג דקי"ל דכל הנשרפין אפרן מותר מ"מ הואיל דהיה אחר שעה ו' גם האפר אסור בהנאה (בית יוסף והרא"ש): | א | null |
651 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמו | א | המוצ' חמץ כו'. אבל המוצ' חמץ של הקדש בתוך ביתו א"צ כפיית כלי ואסור לטלטל חמץ ברשות הרבים שהרי הוא הפקר ויזכה בהגבהתו (ב"י) וקמח שירדו עליו גשמים בי"ט ונתחמץ צריך לשרפו לר"י ביומו מיד אפי' בי"ט ראשון כיון שלא הי' חמץ זה בכלל הביטול ולחכמים משליכו לנהר וכנ"ל אף לדעת הגאון מוהר"ר מאיר ז"ל מלובלין וכן נוהגין העולם ותבשיל שנמצא בו חטה בשבת או בי"ט ישהנו עד חש"מ ואינו מבערו אפילו בי"ט שני וחטה שנמצא בתבשיל ביום ז' של פסח אפילו לר"י משליכו לנהר וע"י פירור מאי דאפשר דאם ישהנו עד שנכנס היום האחרון הרי הוא מותר ונמצא שהאיסור חוזר להתירו וכן כשנמצא חטה ביום האחרון ישהנו עד הלילה ומותר אפי' באכיל' אבל במוצא חמץ בי"ט אין לחלק בין ראשון לאחרון דאם לא ביטל ישרפנו מיד ואם ביטל כמו שנוהגים האידנא שהכל מבטלין יכפה עליו כלי אפי' במוצאי י"ט אחרון ולמוצאי יום טוב ישרפנו כיון שהחמץ בעינא (מורי בב"ח ע"ש): | א | null |
652 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמז | א | ואין שם דבר כו' זה קאי אמ"ש תחילה חם בחם בלא רוטב והיינו בשר כחוש שאין בו חלב אבל יש בו חלב מפעפע בכולו: | א | null |
653 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמז | ב | ודוקא במקום ששייך בו ריחא כו' כגון תנור קטן (ואין) מחזיק י"ב עשרונים והוא סתום והחמץ ומצה שניהם מגולים בתוך התנור בזה אנו מתירין בדיעבד בשאר איסורים ומצה אסור אבל אם התנור גדול אפילו הוא סתום או שא' מן תבשילים הוא מכוסה הן של חמץ הן של מצה מותר דבזה אין שייך כלל ריח ועיין בי"ד סי' ק"ח מ"ש רמ"א סוף סעיף ד' בהגה במקום הפסד יש לסמוך בפסח אדברי המקילין ע"ש ובפת אין שייך ריח כלל ע"ל סי' תס"א סעי' ח: | א | null |
654 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמז | ג | חטה שנמצאת בע"פ כו' וכן הדין בחטה שנמצאת בע"פ במצה בטילה בששים אפי' לא הסיר' אך שנתקרר קודם הפסח מותר לאכול צונן המצה ויסיר החט' משם אף בפסח (מהררמ"י ומורי בב"ח): | ג | null |
655 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמז | ד | ונוהגין כסברא ראשונה בכל תערובות כו' ר"ל שאינו חוזר וניעור בפסח וקמח בקמח לח בלח מקרי כי מתערב יפה (ב"י ת"ה וסמ"ג) ונראה דאם נתערב קודם פסח פחות מס' דיכול להרבות עליו קודם הפסח עד שיהיה מותר בפסח ואין בזה משום מבטלין איסור לכתחלה כיון דעדיין היתר הוא (ע"ל בהלכות סוכה סי' תרכ"ו סעיף א') והאי לח בלח לא אתי לאפוקי דגם זה הוא מתערב יפה ע"ל סי' תנ"ג סעיף ג' דשמא נשארו בו פירורים: | ד | null |
656 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמז | ה | בשר יבש כו'. ובכלי עץ אף ע"פ שנמלחו בכלי של חמץ אפילו בן יומו מותר דק"ל שאין מליחה לעץ. בשר ודגים מלוחים קודם פסח אין לזלזל באיסורו כלומר שאין לומר סתם כלים אינם ב"י ולפ"ז בידוע שהכלי אינו ב"י מותר אפי' להרא"ש אבל מן הסתם חיישינן שהכלי היה בן יומו וכן נוהגין ב"י וכ"כ מהרש"ל קבלנו מאבותינו שלא לשרות בשר מלוח עכ"ל מיהו יש נוהגין היתר כמ"ש לקמן סי' תנ"א גבינה יבשה נוהגין בו איסור דשמא נתערב בו פירור יחמץ בתוך הגבינה ואינו ניכר אבל בשר יבש ודגים יבישים כשמדיחו יפה יפה סגי ונוהגים לשרותו בנהר או בכלים שהוכשרו לפסח במים צוננים אבל לא כלי חמץ לכתחילה אבל לצלותו ולאכלו בלא הדחה אסור שאם יש בו חמץ יהיב בו טעמא ע"י צליי' (כ"י מהררמ"י) ובשומן מהותך אפי' יודע בודאי דהמחבת אינו ב"י אסור שמא נתערב משהו בתוך השומן ואינו ניכר והכי נקטינן ולא כסה"ת דמיקל בהא ובמדינות אלו המנהג להחמיר לכתחלה שלא לאכול דגים ומ"מ במקום הזיקא יש להתיר לאכול דגים המלוחים בחביות משום דלא אסרו בדגים אלא שבזמן קרוב נמלחו ושמא יאכלם בלא הדחה משא"כ בדגים מלוחים בחביות שא"א לאכול בלי הדחה זה עדיף מבשר וזה אין רגילים לאכול בלא הדחה וזה הטעם כתב הסמ"ק ומורי בב"ח כתב בסי' קנ"ח דאם ניתן הבשר מלוח בכלי שנשתמש חמץ תוך מע"ל אסור הבשר לפסח דהוי כבוש כמבושל וכבר מבואר בדברי האחרונים בי"ד סי' ק"ה דאין לאסור מחמת כבוש בכלי של איסור דה"ל נט"ל אחר שיעור מע"ל ונט"ל מותר קודם פסח ונראה בשר יבש שבא עליו קמח קודם פסח הוה ליה חמץ בעין ולא מהני הדחה: | ה | null |
657 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמז | ו | בסכין של חמץ ונרא' דאפי' בודאי הסכין נקי יש לאסור אם חתכן תוך הפסח משום שהוא דבר חריף כמ"ש בי"ד לענין צנון בסי' צ"ו: | ז | null |
658 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמז | ז | יבש ביבש כו' אבל אם נתערב יבש ביבש קודם פסח דאז שיעורו בנ"ט דינו כשאר איסורים וכמ"ש המרד' בפ' כל שעה (ע' בב"י) ואם החמץ הוא חתיכה הראוי' להתכבד או שאר דברים שאין מתבטלין בשאר אסורין פשיטא שגם בפסח כן. עוד בסעיף זה יבש ביבש ומיהו אפשר לומר דוקא שנתערב בתוך פסח אבל אם נתערב קודם פסחו הרי הם נתבטלו קודם הפסח ומותרין ואפשר לחלק דשאני הכא שגוף החמץ עדיין בעין ואפי' נתערב קודם הפסח אפשר שאסור וצ"ע וגבינה לחה בפסח מותר' אפי' שנעשית קודם הפסח אסור לאכלה בפסח (מכ"ש) מ"מ בנעשה בפסח עצמו בכלי חמץ בצונן כיון דבפסח ודאי שמרה מפרורי חמץ שלא יתערב בתוך הגבינה ועוד שאין שום חמץ ברשותו דאין לחוש אלא לפליטת חמץ הבלוע בכלי וכיון שאינ' נעשי' בחמץ מותר וכן הך דגים מלוחין שאסורים מיירי בשרויים קודם הפסח בעריבות חמץ וכ"כ בספר ציד' לדרך ע"ש: | ט | null |
659 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמח | א | אם עכו"ם מביא כו' ובאם קבלו העכו"ם שלא בפני ישראל מותר לאחר הפסח משום דהיתירא ניחא לי' למיקני ולא אסור' ה"כ לא הי' דעת הישראל לקנות חמץ בפסח עד לאחר יום טוב (תשו' הרשב"א): | ב | null |
660 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמח | ב | וטוב שיאמר כו'. דמצד הדין אפילו בלא אמירה שרי דהתירא ניחא ליה למקני רשותא ולא אסורא כדאמרינן בב"מ: | ב | null |
661 | עטרת זקנים על אורח חיים | תמח | ג | לעכו"ם שמחוץ לבית כו' דבר זה ודאי אין לו טעם וריח דטפי גרע מה שהחמץ בביתו ותו דבת"ה לא כתו' שמחוץ לבית משמע דעל החמץ אמר שיהיה חוץ לבית ובעכו"ם לא איכפת לן אפי' אם הוא בבית משרת שלו שהרי בסמוך מתיר אפילו מכיר אותו ורגיל בו כל זה כתבתי לדעת ב"י בשם ת"ה אבל עיקרא דמלתא משמע בגמרא דף ו' יחד לו בית לחמצו של עכו"ם אינו זקוק לבער ש"מ אפילו בבית ישראל מהני ביחד לו קרן זוית אלא דגם ת"ה לא בא למעט יחד לו קרן זוית דזה קרוי נמי חוץ לבית ישראל ופשוט הוא שהחמץ יהא מונח במקום שיכול הגוי ליכנס שם בעצמו כ"ש שלא יסגרנו במסגרת ודבר פשוט שאין למכור החמץ למומר דאף ע"פ שחטא ישראל הוא ואם מכרו החמץ אסור אחר הפסח אלא אם כן החליף המומר החמץ עם העכו"ם אחר ואז מותר כדאיתא בגמרא פ' קמא דחולין חמץ של עוברי עבירה מותר אחר הפסח מפני שהן מחליפין ע"כ: | ג | null |
662 | עטרת זקנים על אורח חיים | תנ | א | יש מי שמתיר כולו. אבל כשמשכיר תנור לעכו"ם על מנת שיאפה בו מצות והעכו"ם אפה בו חמץ ומצה מותר הוא לכולי עלמא שהישראל יחשוב שמקבל שכרו בעבור שיאפה בו המצה ולא בשביל החמץ: | ה | null |
663 | עטרת זקנים על אורח חיים | תנ | ב | אסור להשכיר כלי לעכו"ם בפסח כדי שיבשל כו חמץ כו' דמשתכר באיסורי הנאה אבל מותר להשכיר כלי קודם פסח בהבלעת ימי פסח כגון שמשכיר על ג' או ד' שבועות לעשות בו מה שירצה אע"פ שידוע שהעכו"ם יבשל בו חמץ בתוך הפסח מפני שהוא יחשוב לו כל שכרו בעד הימים שקודם פסח ושאחר הפסח ואין בה משתכר באיסורי הנאה והמחמיר גם בזה תע"ב (מהררמ"י) ואותן המחזיקין אורנדי ולוקחין מידו' מלצין מכל בישול שכר שמבשלין ביורות הדין משתנה כפי עסק הארנד"י שאם היורות הן של השר המשכיר והישראל מחויב לתקן היורות כשמתקלקלין וגם אם נתישנו היורות צריך הישראל לקנות חדשים משלו ולמסרן בשלימות בתשלום זמן אורנד"י אזי היורות הן ברשות הישראל ולא מיבעיא דאסור ליקח המדות עצמן דזכ' בו הישראל בשכר היורות והוא ממש חמץ שעבר עליו הפסח אלא אפי' מעות אסור ליקח דדמי לנהנה בדמי חמץ ממש כיון שכך מנהגם לתת החמץ עצמו בשכר היורות כמו שנתבאר בש"ת ר"ש אפי' כשלא יקח כלום הי' נראה לאסור משום רוצה בקיומו אלא מאחר שאין זה בכחו למנוע מלבשל בו מאחר שנותנים לו שכרו כפי ארנד"י אם כן אנוס הוא ונמצא לפ"ז שאם יש לו כח למנוע מהם הבישול אסור לכתחילה להניח לבשל משום רוצה בקיומו וכבר נתבאר דע"י מכירה יש להתיר הכל דהיינו שימכור קודם הפסח לעכו"ם א' כל המדות שיגיע משבוע של פסח ויטול הדמים מידו אז אע"פ שהעכו"ם מכירו ויחזור ויתנם לו אחר הפסח שרי אבל אם ארנד"י שאין הישראל צריך לתקן היורות כל עיקר שהם מבשלים בשלהם אלא שלקח מידות מכל בישול אם כן הוא דומה לקונים חק הגלחים והדין הוא דיתנה עם עכו"ם קודם פסח ליתן לו מעות דבדיעבד יכול לקבל מהם המידות אפי' לא התנה ואם אינו יודע מי בישל שיתנה עמו ה"ל כמו דיעבד (מורי בב"ח): | ז | null |
664 | עטרת זקנים על אורח חיים | תנא | א | קדירות של חרס כו'. אין להניח דבר על תנור בית החורף משום דהוי כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם וכן אסור להני' בקאכלין תוך ימי פסח מה"ט (מההרי"ו בדרשות) ובדיעבד יש אוסרין אפי' אם יחזור ויטיח טיט חדש בפסח כעובי אצבע (מורי בב"ח בשם חמי זקיני הגאון מהר"ר הירש שור) ויש מתירין בדיעבד (מהר"ם מלובלין בש"ת שלו סי' ק"ו) אבל כלי חרס המצופין בהיתוך עופרת מותר בהגעל' כמו שאר כלי מתכות (ב"י ומרדכי ומהררמ"י) וקדיר' של מתכת אם רוצה למלאות גחלים מבפנים שרי (טור ומהררמ"י): | א | null |
665 | עטרת זקנים על אורח חיים | תנא | ב | סכינים. אם יש בקתא גומות או אם יש בהן מסמרו' בקת' אין מועיל להן הגעלה וכן נוהגין ואין לשנות והנה ג' מדות יש בסכין א' מצד הדין מגעילה ברותחין ולמעלה ממנו להלבין הברזל באש והקתא ברותחין אם אינו של עץ או של קרן צבי ולמעלה ממנו חדש לגמרי והפייטן לא נקט אלא המעלה יותר חשוב וצריך להעביר כל החלודה דהיינו מה שאנו קורין ראס"ט ויש מ"ש דאותו ראס"ט לא מהני הגעלה אבל לפעמים שיש שחורות או אדומות באיזה מקום ואין שם ממש רק מראה לחוד יכול להגעילה ומ"מ יותר טוב שילבן המקום ההוא: | ג | null |
666 | עטרת זקנים על אורח חיים | תנא | ג | וקערות גדולות כו'. ודוקא באם לא יכול להכניסם תוך כלי ראשון אבל אין לו לעשות כן כלל בקערה או באיזה דבר שיוכל להכניסו תוך כלי ראשון (מהרמ"י) וקערות גדולות ישפוך מים רותחין דוקא מן הכלי כדי שיהיה כלי ראשון ואל ישאוב עם כלי אחר מכלי שיש בו רותחין אם לא שישהה הכלי ששואב בו בתוך כלי ראשון (מהרי"ל) ונראה לפי המנהג דאנו שופכין מים רותחין ע"ג האבנים דאז המים חוזרים לרתיחתן ואז אפילו מים חמין דיו (כ"כ מהרי"ך) . ואין להגעיל כלי שתי' עם שאר כלים כדי שלא יבליעו ממי הגעלה ואפילו כשמגעילים קודם שש (מהררמ"י): | ו | null |
667 | עטרת זקנים על אורח חיים | תנא | ד | כלי שיש בו כו' ונראה דבכ"מ שיש טלאי והדבק הוא מדובק מאש שא"א ליכנס שם חמץ בעין אז מהני הגעלה קודם הדיבוק מה שא"כ כשאין דבוק מאד מאי מהני הגעלה קודם הדיבוק דהא יש לחוש שמא יכנוס שם בדיבוק חמץ בעין ע"כ לא מהני כ"א שישום שם גחלים שישרפו החמץ וכל זה הוא בטלאי שהוא דבוק במסמרות אבל טלאי שעושין בכלי בדיל או כסף אין חשש בזה כי ע"י החום נשרף הבלוע בו כנ"ל ופשוט הוא ויש לדוך כל התבלין קודם פסח ואם לא עשה כן מותר בפסח עצמו אם הגעיל אותו קודם פסח. נוהגין שלא להגעיל כלי שהיה בו י"ש כמ"ש בלבוש ונראה דאם בישל בו במים עם עפר עד שנסתלק הריח לגמרי אין אח"כ איסור להגעילו: | יג | null |
668 | עטרת זקנים על אורח חיים | תנא | ה | ותנור של בית החורף כו'. ויש מתירין בדיעבד (ש"ת ר"מ מלובלין סימן ק"ו) ויש מחמירין אפילו אם יחזור ויטוח טיט חדש כעובי אצבע ונראה דאם אין משתמש שם מצה רק קדירה של פסח פשיטא דאין איסור בו בדיעבד אפילו במקום שרגילין כל השנה לשום שם קדירות של חמץ רותחין ולא כמ"ש מורי בב"ח בשם מ"ו הרב הגדול מוהר"ר הירש שור בסימן תמ"ז ע"ש ונראה דאין כאן איסור כלל בשום אופן בדיעבד אפילו באכילה אם לא שהניח מצה שם כמו שהוא בלא קדרה כשהוא רותח אז יש לאסור אפילו בדיעבד במקום שרגילין לתת שם חמץ בכל שנה כנ"ל פשוט כמש"ל בסימן תמ"ז ס"א שאין שום חומר בתערובת חמץ משאר תערובת איסור רק בענין משהו דאין איסור בב' קדרות של איסור והיתר שנגעו זה בזה כמ"ש רמ"א בי"ד סימן צ"ב סעיף ח' ע"ש ועבשו"ת ר"מ מלובלין. וחביות שכר של עץ אין מועיל להכשיר כלל וכלל וכן הורה מהרש"ל ומהר"ש לובלין ומו"ה הירש שור (מורי בב"ח) וכן חבית של יין שרף שעושין מתבואה פשיטא שלא מהני הגעלה (מהרמ"י) אבל חביות של מי דבש יש להתיר בהגעלה: | כב | null |
669 | עטרת זקנים על אורח חיים | תנא | ו | כלי חרס המצופין בפנים בבדיל אף על פי שלא ליבנו אותן עד שיהיו הניצוצות נתזין רק עד שיהתך העופרת ויכסה אותם מבפנים מ"מ חשוב הוא יותר מהגעלה (שו"ת מהרא"ם סימן ת"ג והורה להתיר מג' טעמים): | כג | null |
670 | עטרת זקנים על אורח חיים | תנב | א | יש ליזהר להגעיל כו' ונראה אף אם מגעיל קודם שעה ה' ואף ביור' דאינו ב"י צריך להגעיל היורה שמגעילין בו תחל' ולא כהרא"ש וכן נוהגין ואל תטוש וגו' ואף בהאי דמיקל הרא"ש דקודם זמן אסורו יכול להגעיל אפי' כלים ב"י ואפי' אין במים ס' משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא נראה דיש להחמיר בדבר דישהה מע"ל כדע' הראבי"ה דכיון דכ' הסמ"ג בהך דדגים שעלו בקערה דאסור לכתחלה לבשלם בכלי של בשר כדי לאכלם בחלב ודכות' גבי חמץ: | א | null |
671 | עטרת זקנים על אורח חיים | תנב | ב | אך רבים חולקים כו'. וקשה על דברי בעל הג"ה דהא זה הלשון הוא מתשובת הגאונים וכ' עליו הב"י דאין פי' כפשוטו וכ"ה בת"ה ע"ש וכת' הכל בו שצריך להזהר שלא תנוח היור' הגדולה שמגעילין בהם מרתיחתו בעוד שהכלים בתוכו כו' וכת' הב"י וכל זה בזמן שמגעיל להו לאחר זמן איסורו וע"ז סתם דבריו כאן אבל מ"מ הא כ"ע מודו דאין הגעלה אם אין המים רותחין א"כ למה כתב רמ"א ורבים חולקים וצ"ע: אסור ללבן שפוד לאחר שש שעות כיון דכבר חל עליו איסור חמץ כ"כ בדרשו' מהרר"ש: | א | null |
672 | עטרת זקנים על אורח חיים | תנב | ג | אא"כ אחד מהם אינו ב"י זהו דברי הגמרא ונ"ל דאם יש ס' כנגד שניהם דאז מותר וא"א והא אין מבטלים איסור לכתחלה וי"ל דכונתו לתקן הכלי ולהגעיל אותו וכן כ' בתשובת מהר"ם ול"ד כלי בשר וכלי חלב ביחד אפי' בזה אחר זה אין להגעיל אם שניהם ב"י אף על גב דהראשון בטל בס' מ"מ חוזר וניער וכ"כ הרשב"א: | ב | null |
673 | עטרת זקנים על אורח חיים | תנג | א | מיהו צריך לראות שאין בו כ"כ כו'. מורי פסק שאין נשיכת עכברים משום חימוץ כרשב"א וגם קמח בקמח מתערב יפה ולא כמ"ש מהרמ"י שכ' דגן שצמח צריך לאפות קודם הפסח דליתא. ודבריו סותרין מ"ש בסי' תמ"ד דקמח הוי כמו לח בלח ומ"מ כל בעל נפש יחוש לעצמו בפרט בדגן שצמחו וצריך לשמור הקמח משעת טחינ' עד אחר האפי' לפחות כ"כ רש"י בחולין. דף ז' ע"א ע' שם: | ג | null |
674 | עטרת זקנים על אורח חיים | תנג | ב | צריכין להתיר כו' וי"א דאפילו אין שם תפיר' וטלאים נמי אין ליתן בהם קמח של פסח והכי נהוג ולא כמ"ש בש"ע כאן ובסימן תנ"א להתיר: | ו | null |
675 | עטרת זקנים על אורח חיים | תנה | א | אין לשין כו'. ויש לנקוד הלמד בקמץ ולא בפתח כי יהיה אז מדבר בעדו כמו ולנו בגבע' (כ"כ אמ"ו בש"ע שלו) ואם לש אסור דוקא באכילה אבל בהנאה שרי מיד קודם שיבא לידי חימוץ אפילו היכא דלא אפשר נמי אין להתיר אפילו דיעבד כיון דאיכא למיחש לחימוץ ודלא כמ"ש בש"ע להקל בשעת הדחק מיהו במים שנשאבו מבעוד יום ולנו או לאחר התחלת הלילה ולנו מותרין אפילו לכתחילה: | א | null |
676 | עטרת זקנים על אורח חיים | תנה | ב | נוהגין שלא כו'. אבל אחר אפיה ודאי שרי לקטוף פני המצות במי המלח ולהחזיר' לתנור כמו שעושין בח"ה במי מלח וביצים ודוקא בח"ה שרי לקטוף אבל ב' לילות הראשונים אסור ואף לטבלן במלח שהתיר הירושלמי כדלקמן בסי' תע"ה נמנעין העולם וגם בזה אית ביה משום אל תטוש גו'. ומיהו גם בזה בדיעבד אין לחוש אפי' קטף אחר אפיה במי מלח וביצים ובשמים כמו שעושין בח"ה דלא גרע האי קיטוף מתבלין שנאפית דיוצא בה ידי חובת מצה (מורי בב"ח) | ה | null |
677 | עטרת זקנים על אורח חיים | תנו | א | אין לשין עיסה גדולה דהלש אותו אינו יכול להצילו מן החימוץ בשעת לישה ומתחלת לישה עד גמר לישה הוי שיעור מיל הבצק אסור שכבר בא לידי חימוץ קודם שיפעלוהו העוזרים בשעת עריכה וכן משמע בהר"ן ונראה דאע"פ שלא היה כשיעור מיל מתחלת לישה עד גמר לישה אם יניחהו בלא עסק קצת בשע' עריכ' יצטרף לשיעור מיל ויאסר ואף ע"פ שארז"ל לדקדק מאד ללוש יותר משיעור חלה אע"פ כן מוטב שימעט בה כמ"ש בסימן תנ"ז והיינו באם לש יותר מבצק א' דאז יכול לקרב העיסות יחד אבל אם אינו לש אלא עיסה אחת אין לצמצם כ"כ שמא לא יהיה שם שיעור חלה וכשיברך על הפרשת חלה תהיה ברכה לבטלה (ב"י א"ח): | א | null |
678 | עטרת זקנים על אורח חיים | תנז | א | לכן טוב לקרב העיסות שישקו זו בזו בי"ד סי' שכ"ה ואם יש בכל עיסה כשיעור חלה ורוצה להפריש מזו על זו א"צ לא צירוף ולא נגיעה אלא רק ב' לפניו ומפרישין מזו על זו גם בי"ד סי' שכ"ה ואם רצונו להפריש חלה כשהם בסל או בכלי יזהר שלא יצא שום דבר בדופני הכלי חוץ או יכסה במפה ואז חשיב כמו כלי לצרפו ואם שכח להפריש חלה מן העיסה של מצות יכול להמתין עד הלילה כדי שיהיו שלימות להניח על הקערה וכשבוצע מצה שנייה לשנים לשמור חציה לאפיקומן אז יניח הב' מצות שלימו' וב' הפרוסות ההם לכלי כדי לצרפה ויכסה ויקח פרוסה קטנה מן הבצוע ויברך להפריש. חלה וישמור אות' עד ח"ה וישרפה בח"ה (טור) אבל יותר טוב לבצוע פרוסה קטנה לחלה מיד ולא ימתין עד הלילה דשמא ישכח ג"כ בלילה דהא בלא"ה יבצע בלא ברכה בלילה (לחם רב): | א | null |
679 | עטרת זקנים על אורח חיים | תנח | א | נוהגים שלא ללוש מצת מצוה בע"פ עד אחר שש שעות. וטוב ליזהר לאפות קודם המועד כל המצות שצריך לכל המועד וכן מנהג המדקדקים כדי שאם יתערב בהם משהו חמץ שיתבטל קודם פסח בששים (טור): | א | null |
680 | עטרת זקנים על אורח חיים | תנט | א | וכן יש ליזהר כו' מטעם שחום השמש מחמם למים או להקמח ומחמיץ על כן בין השמשות דליכא כלל שמש על הארץ אין להקפיד בכך (ב"י ת"ה): | א | null |
681 | עטרת זקנים על אורח חיים | תנט | ב | לא יניחו ונו'. ושיעור זה לא נאמר אלא בבית שאין בו אש אבל יש שם אש או איזה יתרון חמימות ממהר להחמיץ וצריך לתת לב לפי הענין (ב"י הגהת מיימוני) וכן אף שלא מגביה ידו מן העיסה אלא שעושה רקיקין דקין ביותר ומתעצל בהן כדי הילוך ד' מילין הבצק אסור אע"פ שאין סימן חימוץ ניכר (מורי בב"ח בשם מ"ג בשם הירוש') אמנם כן אין ראוי להורות איסור לאחרים בדיעבד אלא להזהיר לכתחלה לחוש לזה והמחמיר על עצמו בדיעבד תע"ב: | ב | null |
682 | עטרת זקנים על אורח חיים | תס | א | אין לשין מצה מצו' על ידי עכו"ם אפי' אחרים עומדין ע"ג ואותן שאין להם מסייעין והוא זקן או חולה שהגיע ע"פ והוא יודע שאין בו כח ללוש וחש שמא יחמיץ בידו מוטב שיעשה העכו"ם אפילו לעיניו (מהרש"ל): | א | null |
683 | עטרת זקנים על אורח חיים | תס | ב | אין עושין סריקין המצוירין. אם עבר ועשה ולא נעשה חמץ יוצאים בהם בפסח (ב"י ורבי' ירוחם) אבל לכתחלה עושין אף נחתום שבקי לעשות ציורים מהר' אפילו לעשות בדפוס בדפיס' אחת וי"א לנחתום שרי ואפי' בלא דפוס ולב"ב אסור אף בדפוס (בית יוסף והררי"ו והרמב"ם) ויש ליזהר שלא יגעו זו בזו בתנור ובדיעבד אפילו בפסח יש להתיר כי דוקא במצה כפולה יש קבל' לאוסר' משום שאין חום האש יכול ליכנס במקום הכפל אבל כי ה"ג ששניהם נוגעים למטה בתנור חום האש שולט למטה שפיר ונאפה כדינו ובמצה כפולה יש לחלק בין קודם פסח לפסח שקודם פסח יש לשער בס' שאם אותו הדבוק הוא ס' מן המצה אזי שוברין מקום הדבוק ושורפן והשאר מותר ובפסח הוה במשהו וכל המצה אסורה ואם נגעה מצה אחרת במצה שיש לה כפל אין לאסור מצה שני' שאין לה כפל אפילו בפסח רק באם נושכות זו בזו כשמעבירן זו מזו צריך שיניח גם כן מעט מן ההיתר עם האיסור כדי קליפ' דלא גרע מחמץ ומצה שנגעו זה בזה בתנור שא"צ כ"א קליפה וכנ"ל נכון וכן משמע בשו"ת מההר"ם מלובלין סי' ק"ה: | ד | null |
684 | עטרת זקנים על אורח חיים | תסא | א | ויש נוהגין כו'. וצריך שיטול קרקע כעובי אצבע ויותר אבל פחות מזה לא מהני הטחב לחוד אלא צריך נמי הסקה אם רודה המצ' במרד' של חמץ אף בתוך הפסח א"צ להחמיר כ"א בכדי קליפה (מהררמ"י וכן קבלתי מרבותי ז"ל) מצה שנכפלת ע' טעמים ע"כ בש"ת מה"ר מאיר מלובלין וצריך לזהר שלא ליתן מצה במקום שיש שם קמח שמא ידבק הקמח במצה ואח"כ ישים המצה במרק או במים עם הקמח שעליו ויבא לידי חימוץ ואין לאפות מצה בתנור על מקום שכבר נאפה חברתה אם לא שיסיק פעם שנית שכבר נצטנן חום התנור במקום מושב מצה ראשונה וא"כ השניה אינה נאפת וכן שמעתי שהורה כן (מהרר"ל) | א | null |
685 | עטרת זקנים על אורח חיים | תסב | א | אבל אין יוצא כו' ולדידן שעושים ספיקא דיומא גם בליל ב' אין יוצאין בה ידי חובת אכילת מצה (ב"י) ואותן הנוהגים לטוח פני המצות בביצים יזהרו שיניחו המצה לאפות יפה בתנור קודם שיטיחנה (מהררמ"י): | א | null |
686 | עטרת זקנים על אורח חיים | תסב | ב | מותר ללוש ביין יש מפרשים שיהא מזוג ואינו ראוי ע"ג מזבח וזה אינו אסור משום נסך וטעות הוא בידם כי מים ראוים על גבי מזבח ואין לפסול את היין רק בשאור ודבש כדאיתא ברא"ש אלא ה"פ שא"צ להתיר כר"ח דפוסק הלכה ניצוק אינו חיבור כי אפי' לרש"י שפוסק ניצוק חבור יהיה היתר מאחר שיש שם מים אם כן אפי' אם יזדמן לך אח"כ ניצוק מ"מ יהא מותר כמו כל במינו ודבר אחר דאמרינן סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו (מהרש"ל בביאור הסמ"ג בלאוין בה' חמץ סי' ע"ט דף רכ"ט ע"א) ויש לברר המלח קודם פסח ואם נמצא חטה מלוחלח' יש להחמיר וקודם הפסח זורקין החטה והמלח מותר כיון דאין בו בנ"ט (מורי בב"ח) מ"מ אם לא נתרככה החטה ולא נעשית לחה אפי' יש בו בנ"ט שרי שהרי לא פלטה מידי (ב"ח): | ג | null |
687 | עטרת זקנים על אורח חיים | תסו | א | שק מלא קמח שישבו עליו תרנגולים ונתלחלח מצואתם ירקד הבצק לחוץ והשאר מותר: (ב"י בשם הר"א מגרמיז"א) | ג | null |
688 | עטרת זקנים על אורח חיים | תסו | ב | יאחז בידו ואח"כ צריך לרקד כל הקמח הנשאר (מהרש"ל) וכן המנהג וקמח שבשק שנשכו העכברים כך דינו אם הוא קודם פסח צריך לנהל הקמח ואם ישאר על הנפה כמו פרורי עיסה יבשה יזרקו והקמח מותר להשהותו לאחר הפסח ואם נמצא כך בפסח אסור בהנאה ואין מועיל ניהול ואם השק מונח במקומו שלא נענע ולא נתערב הקמח אז יאחז בידו מקום הנשוך ויקשור שם השק תחת הנשיכה עם קצת הקמח ווהמותר מותר להשהותו ע"י ניהול ואפ"ה אסור לאכלו בפסח וכ"ז דוקא כשנראה שאכלו העכברים קצת מן הקמח אבל אם נשכו רק השק ואיכא ספק שמא (לא אכלו כלום) אפי' אם נמצא בפסח מותר להשהותו ואסור לאכלו ואפילו אם נמצא כך קודם פסח דדילמ' איכא חמץ ונתיבש ומיפרך: (מורי בב"ח סי' רנ"ג) אבל הגאון מהר"ם מלובלין כ' בש"ת סי' קי"ט שיקחו קמח אחר המשומר לעשות ממנו המצות לשני לילות הראשונות וקמח של נשיכת העכבר יעשו ממנו מצות ויאפו כל אותן מצות קודם פסח ע"י שירקדו הקמח ואותה נפה שרקדו הקמח אין להחמיר בו ומותר לכל דבר: | ד | null |
689 | עטרת זקנים על אורח חיים | תסז | א | דגן שנטבע כו' באם נפל משט מים או שלג על התבואה קודם הטחינה יזרוק החטי' העליונים והשאר מותר ודוקא מעט מים או שלג וגם נודע מקומו אבל תבוא' המונחת בעלי' וירדו גשמים הרבה דרך הגג ונתלחלחו אותן שנתלחלחו אסורות ובשאר מקומות מותר להשהותן בפסח ולאוכלן בפסח אסור (ב"י) יש מחמירין אפי' דבש שמוציאין מן הכוור' לפני ישראל דאין לאכלו חי משום גזירה דילמא אתי לאחלופי כ"כ מורי בשם מהרש"ל שכן קבל גם הוא ודווקא קודם פסח יכול לעשות משקה מדבש כי אפי' היה בו תערובת קמח כבר נתבטל בששים אבל בפסח עצמו אסורה משום דחמץ בפסח במשהו וי"א דדוקא המשקה מותר לעשות קודם פסח אבל הדבש בפני עצמו שבשלהו ישראל קודם פסח אף על פי שסננהו מן הדבורים שבהם אסורים ליתן אותו תוך הפסח תוך המאכל והמיקל לא הפסיד והמחמיר תע"ב וכבר כתבתי בשם מורי בב"ח שאף דבש שרודין אותו מן הכוורת נמי אסור משום דאתי לאחלופי וכן המנהג שלא לאכלו גם צוק"ר אסור לאכלו: צוקר קנדל מותר להשהותו כן הוכיח אמ"ז. התבשיל שנתבשל ונמצא בו חיטין או שעורים וגם הכף שהגיסו בו בקדרה ושמו בקדרה אחרת כולן אסורות (טור רוקח) אם נמצא חיטה בקועה בעיסה עיין בש"ת מהרש"ל סי' ע"ט: אם מלגו תרנגולת ונמצא חטה או שעורה נראה דאף בהפסד מרובה אסרינן הכל בחד ספיקא ולא כמ"ש בעל הג"ה להקל בזה והיכא דאיכא ס"ס מותר להשהות וכ"ש שמותר למכר' לעכו"ם לפי שאינה נמכרת ביוקר בשביל החטה ונמצא דאין לו הנאה מן החטה כלל והחטה שנמצא בכלי של מים בקועה חיטה ועיסה שניהן שוין דבעודן במים אינם מחמיצים וכשעלו מן המים שניהם מחמיצים ולענין הלכה למעשה כמ"ש בהגהות מיי' דאם נתרככה החטה אסורים המים ואצ"ל חמץ גמור או עיסה שנתחמצ' שנפל לבאר דאסורין המים ואסורים גם התבשיל ולא כיש מקילין מורי (בב"ח): | א | null |
690 | עטרת זקנים על אורח חיים | תסז | ב | ולהתיר אחרות כו' וי"א הכל בשריפה (מהרש"ל בש"ת וגם בהגהת ובאבות) וכן פסק מוהר"י כהן בש"ת שארית יוסף וכתב שגם העידו על מרגליות שפסק כן אמנם כמה אחרונים מן המקילין כדעת רמ"א מהרר"ם פדאוואה בש"ת ובש"ת המ"ב בשם בנו מהר"י פאדוואה ומורי בב"ח כתב שקיבל מרבותיו כדעת המחמירים וכן היה נוהג וחטה הנמצאת אצל התרנגולת בקערה ולא בתרנגולת עצמה מותר מכח ספק ספק' דשמא נתעכל בתוך התרנגולת ואת"ל לא נתעכל שמא השתא נפל לקערה ואת"ל היה בתרנגולת שמא לא נתחמצה ב"י בשם מרדכי): | יד | null |
691 | עטרת זקנים על אורח חיים | תסח | א | ולא יתנו הנשים בגדים לכובסים אחר חצות (לחם רב בשם הגאון החסיד מהרר"ש במהר"י ז"ל) ואין מברין את האבל בע"פ מצאתי כתוב בש"ע אמ"ו הגאון ז"ללה"ה אף ליטול את הצפרנים אסור בע"פ אחר חצות (מהרי"ל) המנהג הוא להסתפר אחר חצות ע"י עכו"ם אבל לא ע"י ישראל אפי' בחנם אסור (מורי בב"ח): | א | null |
692 | עטרת זקנים על אורח חיים | תסט | א | אסור לו' בשר זה לפסח אבל בשר דגים ועופות מותר (מורי בב"ח) ויש אוסרין בתרנגולת (מהרי"ל) ואם אמר בשר זה לפסח אסור לאכלו ואף בהנאה אסור וצריך קבורה משום שנראה כמקדיש קדשים בחוץ מ"מ בתרנגולים אין לאסור בדיעבד כי אינו אלא חומרא לכתחלה כן נ"ל מדברי התלמוד: | א | null |
693 | עטרת זקנים על אורח חיים | תע | א | הבכורות מתענין. בבית שאין בכור אין צריך הגדול להתענות. (מהרי"ל) ונקב' בכור' מתענה ג"כ ויש נוהגים לפדות הבכורים בע"פ כמו שפדאן השם יתברך במצרים (ד"מ בשם הכל בו) כשאב בכור ובנו ג"כ בכור האם א"צ להתענות (מהרי"ל בשם מהרש"ל) שכ' דתענית אב עולה ג"כ בשביל בנו הקטן: | א | null |
694 | עטרת זקנים על אורח חיים | תעא | א | ויין מעט לא ישתה וי"א דמותר לשתות בע"פ הן מעט הן רב יין כי כל מה שישתה אפי' מעט הוי טובא בהצטרף ב' כוסות הראשונות שלפני הסעודה (מהרש"ל) ומש"ה שני כוסות הראשונות ישתה הרבה כדי שיגרור ואין לחוש לשכרות כי היין שבתוך הסעודה אינו משכר אבל ב' כוסות אחרונות לא ישתה הרבה משום שכרות וע' בגבורת ה' דף נ"ב ע"ב וישתה הכוס כולו או רובו היינו שלש כוסות הראשונות אבל כוס ד' צריך לשתות כל הכוס המחזיק רביעית משום ברכה אחרונה: | א | null |
695 | עטרת זקנים על אורח חיים | תעב | א | אפי' אינו רבו מובהק. והא ראיה מהא דמייתי עם הכל אדם מיסב אפי' תלמיד עם רבו והוצרך לאוקמינן בשוליא דנגרי ומדלא מוקי ברבו שאין מובהק ש"מ שאף באינו מובהק א"צ הסיבה והקשה מהר"ר ליב ז"ל בספרו גבורת ה' למה באמת לא חילק בין רבו מובהק לשאינו מובהק והא אשכחן חילוק זה לענין קימה והניח בצ"ע וע"כ ברבו שאינו מובהק יתן לו רבו רשות ואז צריך הסיבה וברבו מובהק אף אם נתן לו רשות אפי' הכי אינו מתחייב בהסיב': | ה | null |
696 | עטרת זקנים על אורח חיים | תעב | ב | שיעור הכוס רביעית. ומדת רביעית אצבעיים על אצבעיים וגובהו כרוחב ב' גודלים וחצי גודל וחומש גודל זה רביעית וכוס קטן שאינו מחזיק רביעי' משקה לבניו ולבני ביתו הקטנים (בית יוסף א"ח): | ט | null |
697 | עטרת זקנים על אורח חיים | תעג | א | ואין ליטול ידיו כלל כו'. ולדידן שנוטלין כל השנה קודם קידוש אף עתה יטול ידיו קודם הקידוש ע"י שיסוך רגליו ולא יברך ואז לטיבול אפילו נטילה לא צריך (מהרש"ל בש"ת סי' פ"ו): | א | null |
698 | עטרת זקנים על אורח חיים | תעג | ב | אלו ירקות שאדם יוצא בהן י"ח עולשין שקורין בלשון פולניא זארזו"ך (מהרמ"י ואמ"ז כתב שמצא בספר רפואות שאין שום יחוס עם עשב שקור"ן זרזאך כמו שרצה לפרש מהרמ"י) | ה | null |
699 | עטרת זקנים על אורח חיים | תפט | א | מתחילין לספור עומר כולי וי"א שאין לו' בעומר רק היום יום א' ותו ל"מ (אמ"ז) | א | null |