Unnamed: 0
int64 0
42.6k
| bookname
stringclasses 9
values | siman
stringlengths 1
4
| sek
stringlengths 1
1.63k
⌀ | text
stringlengths 2
18.1k
| seif
stringlengths 1
3
| topic
stringlengths 10
32
⌀ |
|---|---|---|---|---|---|---|
500 | עטרת זקנים על אורח חיים | ריא | א | אם הביאו לפניו יין שרף ומרקחת צריך שיאכל מן המרקחת תחלה ויברך עליו ואח"כ יברך על היין שרף (עמק ברכה) ופשוט הוא ואע"פ שאינו חביב עליו המין של בפה"ע כמו המין האחר וכן כל כיוצא בזה והה"נ כל מה שהקדימו רז"ל מכח שהוא מוקדם בפסוק ארץ חטה ושעורה דינא נמי אף על פי שהמאוחר בפסוק הוא חביב עליו ביותר (ב"י בשם הרשב"א והמרדכי): | א | null |
501 | עטרת זקנים על אורח חיים | ריא | ב | אבל אם עשה כו'. אף אם לזית שהוא ראשון לארץ בתרא וגפן הוא ג' לארץ קמא וכן לענין ברכה אחרונה אם חייב לברך על היין ברכה מעין ג' הזית נמי מעין ג' צריך לכלול ולהקדים יין לזית דהיינו לומר על הגפן ועל פרי הגפן על העץ ועל פרי העץ (טור בשם הר"ר פרץ) הביאו לפניו יין לשתות ושמן טוב להריח בו אוחז את היין בימינו ומברך עליו ואח"כ יברך על השמן (ברכות פ"ו והלכה כב"ה הטור סי' רי"ב): | ד | null |
502 | עטרת זקנים על אורח חיים | ריב | א | כגון שרוצה לשתות כו'. אבל אם שותה תחילה ואח"כ אוכל פת למתק השתיה א"צ לברך על הפת וא"צ ליטול ידיו (ש"ת רמ"א סימן א') וי"א שיטול בלא ברכה (עמק ברכה וע"ת): | א | null |
503 | עטרת זקנים על אורח חיים | ריג | א | ולדידן כו'. וכדי להוציא את עצמו מן הספק אף בקובעין עצמן לשתות יין יכוין המברך שלא להוציא אחרים כדי שיתחייב כל א' לברך לעצמו (ב"ח) ולכן נהגו בפירות שכל א' מברך לעצמו שאם כיון לצאת בברכת חבירו יצא בדיעבד ואין חילוק בין פת לפירות אלא שבפת הדין שלכתחיל' יכוין המברך להוציא חבירו וכן השומע יתכוין לצאת ובפירות הדין לכתחלה כ"א יברך לעצמו אבל בדיעבד אם כיון יצא בברכת חבירו ואע"ג דלעיל בסי' קס"ז מיירי לענין פת ולא קבע ה"ה לענין פירות דקביעת' אינו קובע לפי הגה זו: | א | null |
504 | עטרת זקנים על אורח חיים | ריד | א | כל ברכה כו'. ה"מ בברכת הפירות או ברכת המצות או ברכת הראיה כגון הרואה קשת אבל בברכה שהוא שבח והודאה א"צ מלכות וע"כ לא מצינו מלכות בכל ברכות י"ח (מורי בב"ח בשם ר"י פאלק): | א | null |
505 | עטרת זקנים על אורח חיים | רטו | א | יענה ג"כ אחר כו' וכן בשבת אחר פורס סוכת שלום כו' במקום שיש מנהג לענות אחר ברכת עצמו (ב"י) ובברכת התורה שחרית שיש בה שני ברכות צריך עיון אם יש לענות אמן אחר ברכת עצמו (מהרש"ל) וספק ברכות להקל: | א | null |
506 | עטרת זקנים על אורח חיים | רטו | ב | אבל כשהם כו'. מ"מ גדול שחייב באותה הברכה לא נפטר בשמיעתו מן הקטן ואף כשמתכוין לצאת ועונה אמן אפ"ה אינו יוצא י"ח שהרי הקטן אינו חייב באותה הברכה אלא כדי להתחנך (לחם רב): | ג | null |
507 | עטרת זקנים על אורח חיים | רטז | א | כמו המוס"ק שקורין בל"א פיזם ואסור לאכול פיזם משום דם: | ב | null |
508 | עטרת זקנים על אורח חיים | רטז | ב | וכיון שהוא ספק כו'. אבל מי הורד שבסעיף ג' יש בהם ממש וריח כמו הורד עצמו וי"א שמברך במ"ב וכל דבר שהוא מסופק בו יברך במ"ב וא"צ ליזהר שלא יריח בו (ב"ח) ומיהו בכלים המוגמרים א"צ לברך כלל ומ"ה נוהגי' המדקדקי' שלא לברך במ"ש ברכת הריח על כלי עץ שטוחנין בו בשמים דהוי נמי ריח שאין לו עיקר רש"ל: | ו | null |
509 | עטרת זקנים על אורח חיים | ריח | א | וכל יוצאי יריכו כו'. כל זה אם בן אחד שם אבל אם רבים הם יוצאי חלציו ורואים כ"א המקום ההוא יאמרו ברוך המקום שעשה נס לאבותינו במקום הזה ומל' יום לל' יום חובה עליהם ברכה זו (טור): | ד | null |
510 | עטרת זקנים על אורח חיים | ריט | א | אם בירך אחר כו'. בן לאביו ותלמיד לרבו יכולין לברך ברכה זו אבל לא אדם אחר אף ע"פ שהחולה חביב עליו כגופו (ב"י הרר"י רשב"א ור"ת): | ד | null |
511 | עטרת זקנים על אורח חיים | ריט | ב | ונכון שלא כו'. דעד ג' ימים מברך אמנם לא כתבו מאימתי מברך ונראה שאין לברך עד שיצא מהצר' לגמרי וכן בחולה עד שיחזור לבוריו לגמרי וכמו שכ' במכילתא ע"פ והתהלך בחוץ וכן פירש"י הרי כל זמן שאינו הולך על בוריו עדיין הוא בספק סכנה וא"כ לענין ברכת הגומל אין הטובה שלימה כ"ז שלא נגמרה ואולי במה שתקנו לומר גמלני כל טוב שפי' הטוב הוא כולה ולא רובה וכן אמרו חז"ל למה לא נאמר כי טוב ביום שני לפי שלא נגמר כו' הרי שלשון טוב מורה על טובה שלימה שנגמרה בטובה ובמלואה (אמ"ז בשם מהר"ש במהרר"ל ז"ל): | ו | null |
512 | עטרת זקנים על אורח חיים | רכ | א | הרואה חלום כו' ראוי להטיב החלום בשחרית. מי שישן שינת צהרים וחלום לו חלום לא יטעום מאומה תיכף אחר החלום אף שהוא באמצע היום אף שהוא בשבת גם יפרוש מאשתו אף בשבת ואסור בסעוד' שלישית ואם הוא בשבת צריך להתענות יום שלאחריו על שביטל עונג שבת ואם היה למחר תענית ציבור צריך למיתב בתענית יום אחר ואין ת"צ עולה לו ע"ד שביטל עונג שבת (ש"ת משאת בנימין סי' צ"ג) ואינו נראה רק שהתענית ציבור עולה לכאן ולכאן כנ"ל וכתבתי הדברים בטוב טעם ודעת מדברי התלמוד והפוסקים: | א | null |
513 | עטרת זקנים על אורח חיים | רכג | א | ילדה אשתו זכר כו' בכל פעם מברך הטוב והמטיב (בית יוסף הטור והרא"ש והמרדכי) ומ"מ אף ע"פ שמברך הטוב והמטיב ופטור מלברך שהחיינו מ"מ רשות הוא לו ואי בעי מברך (מורי בב"ח) וברכת הטוב יכול לברך אף שהוא בעיר אחרת (הרא"ש והמרדכי): | א | null |
514 | עטרת זקנים על אורח חיים | רכג | ב | מת אביו כו'. וצריך לברך בשם ומלכות בא"י אמ"ה דיין אמת ודיקא על אביו או שאר אדם כשר שהוא מצטער עליו צריך לברך אבל על שאר אדם א"צ לברך וע"כ העולם נוהגין לומר ברוך דיין אמת בלא שם ומלכות ועכ"פ באביו או קרוביו או אדם חשוב מכ"ש במיתת ת"ח חייב לברך דוקא בשם ומלכות (מורי בב"ח) והוספתי קצת מדעתי: | ב | null |
515 | עטרת זקנים על אורח חיים | רכד | א | עכו"ם ובאם רואה אדם קניגון של עכו"ם השמר לך פן תראה וה"ה מחולת' או שום דבר שמחתם כי אז תזכה ותחזה קניגאון של לויתן והשור כי תשמע קול המון עכו"ם מחנגים ומהללים בהלילים ומשמחים אז ראוי לאנח ויאמר רבון העולמים עמך אשר הוצאת ממצרים חטאו בכפלים ולקו ככפלים ונמדד לו מדה כבושה ארמונם הרסת משושם השבת שמחת' ערבת ששונם הפכת לאבל גאונם שחת תפארתם השלכת מן השמים לארץ הודם גדעת צריו שמחת אנוש לראשם הרכבת עליון עליהם שמת חרפתם ראית ואתה ה' חל לעד תאנף בנו ואל לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך ויר"מ שתבנה ירושלים עיר קדשך במהרה בימינו אמן (ב"ח בשם ספר אשכול): | א | null |
516 | עטרת זקנים על אורח חיים | רכה | א | הרואה את חבירו כו'. הכל בשם ומלכות ואין חילוק בין זכרים לנקבות בכולם דינם שוה לברך (ב"י בשם תשובות הרשב"א מהררמ"י): | א | null |
517 | עטרת זקנים על אורח חיים | רכה | ב | הרואה פרי חדש כו' ולאו דווקא שנתחדש משנה לשנה אלא ה"ה מזמן לזמן אפילו אינו אלא חצי שנה לאפוקי ירק חדש דאין מברכין עליו שהחיינו כיון דעומד בקרקע כל השנה (מהררי"ו): | ג | null |
518 | עטרת זקנים על אורח חיים | רכה | ג | כגון וווינקסיל או קירשן כו' אפילו במקום שקורין הכל בשם אחד מאחר שאלו שחורים ואלו לבנים תרי מיני נינהו ויחזור ויברך על כל אחד ואחד שהחיינו (ת"ה סי' ל"ג): | ד | null |
519 | עטרת זקנים על אורח חיים | רכה | ד | אם בירך שהחיינו כו' זה דעת האגור אבל ת"ה פסק לברך על היין חדש וטוב שיביא את עצמו לידי חיוב ברכת שהחיינו ממקום אחר כגון על פרי חדש או על מלבוש וכיוצא בהן וישים יין חדש בצדו כשיברך ויכוין לפטור גם אותו (עמק ברכה): | ה | null |
520 | עטרת זקנים על אורח חיים | רכה | ה | הרואה אילנות טובות כו' אפי' נכרי או בהמה צריך לברך בא"י אמ"ה שככה לו בעולמו ולא לבד פעם אחד אלא צריך לברך ג"כ מל' יום לל' יום (פרק הרואה וכן הוא בטור): | י | null |
521 | עטרת זקנים על אורח חיים | רכח | א | על ימים ונהרות כו'. ולא לבד בפעם אחד צריך לברך כן אלא אפילו כל שלשים יום כן הוא בטור: | א | null |
522 | עטרת זקנים על אורח חיים | רכט | א | הרואה חמה כו' והוא מכ"ח שנים כו'. וכן פסק בש"ת משאת בנימין סימן ק"א אמנם יש עוד פי' אחר על חמה בתקופתה וכוכבים ומזלות כסדרן בימות הגשמים בעת שיהיו ג"י מעוננים ולא נראת חמה בהן ולא לבנה ולא כוכבים צריך לברך עליהם אחר כך כשתראו ברוך עושה מעשה בראשית (ב"י בשם הגהות מיימון) וכ"כ בערוך בערך חמה ב' פירושים דהיינו פי' מ"ש בש"ע מכ"ח שנה לכ"ח שנים וגם פי' אחר בימות הגשמים בעת הגשמים בעת שהיו ג"י מעוננים אבל ראיתי בק"ק קראקא שנהגו כן בתחילת המחזור כ"ח שנים לברך כל הקהל ברוך עושה בראשית ע"פ ציווי הגאונים הרבנים וכן שמעתי שנהגו בכל קהילות ישראל: | ב | null |
523 | עטרת זקנים על אורח חיים | רלא | א | וכשנעור משנתו אין צריך לברך אלהי נשמה כו'. וכן אין צריך לברך ברכת התורה ע"כ: | א | null |
524 | עטרת זקנים על אורח חיים | רלב | א | וי"א שיתפלל הש"ץ עם הקהל כו' והציבור לא יתחילו עד אחר האל הקדוש: | א | null |
525 | עטרת זקנים על אורח חיים | רלב | ב | סמוך למנחה כו'. דהיינו חצי שעה לפני זמן מנחה אסור דהיינו שעה י' וסמוך למנחה קטנה בתחילת שעה עשירית (טור): | ב | null |
526 | עטרת זקנים על אורח חיים | רלב | ג | וי"א דסעודה קטנה כו' ועל כן נהגו היתר לסעוד לאחר שהגיע זמן מנחה קטנה (מהרי"ו) ודוקא ביחיד הסועד כיון דאיכא שעה קבוע לשמש שקורא לבא לב"ה לא חיישינן שמא יפשע אבל רבים שנכנסו לסעודה אפילו סמוך למנחה קטנה אסור כל שכן כשהגיע זמן מנחה קטנה (ב"ח): | ב | null |
527 | עטרת זקנים על אורח חיים | רלג | א | ומשערינן שעות אלו כו' ומחשבינן י"ב שעות היום מעת זריחת השמש עד עת שקיעת החמה ולא עד עת צאת הכוכבים שהוא לילה ממש ואז עד שעה ורביעית קודם שקיעת החמה זמן מנחה הוא לר"י ולא יותר כן הבנתי ממשמעות הלשון מהררמ"י: | א | null |
528 | עטרת זקנים על אורח חיים | רלג | ב | ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא אבל קודם פלג המנחה לכ"ע אינו רשאי להתפלל (מהררמ"י): | א | null |
529 | עטרת זקנים על אורח חיים | רלד | א | אם שכח ולא התפלל מנחה כו' אפי' הזיד במנחה יכול להשלים אותה בזמן תפלה שלאחריה אם רוצה בלא חידוש אבל ערבית ושחרית אין להתפלל אותה בתורת תשלומין אלא בתורת נדבה וצריך לחדש בה וכשמתפלל ערבית שתים אם שכח ולא התפלל מנחה אין לומר תחנון לפי שאין נפילת אפים בלילה כנ"ל ופשוט הוא כמ"ש לקמן בסי' רל"ז: | ב | null |
530 | עטרת זקנים על אורח חיים | רלה | א | אסור להתחיל לאכול כו'. אבל כשהגיע זמן ק"ש ודאי אסור לאכול אפילו סעודה קטנה וכן לישן מעט אלא יקרא מיד (בית יוסף בשם הרשב"א בשם הרי"ף) אלא שצ"ע לדידן שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה כמ"ש רמ"א לעיל סימן רל"ג סס"א והא אסור להתחיל לאכול אפי' סעודה קטנה שעה ורביע קודם הלילה כיון שכבר התחיל זמן תפילה (ועיין בב"י סימן רל"ג מ"ש בשם אהל מועד שמחמיר בתפלת ערבית משום דשכיחי שכרות): | ב | null |
531 | עטרת זקנים על אורח חיים | רלה | ב | הקורא ק"ש אחר שעלה ע"ה אז לא יאמר השכיבנו אבל אם קורא קודם שעלה ע"ה יאמר השכיבנו דכל הלילה זמן שכיבה (טור): | ד | null |
532 | עטרת זקנים על אורח חיים | רלו | א | ומיהו מה כו' זה דעת הרשב"א בתשובה וכתב הטעם לפי שתפלת ערבית רשות הוא וכתב עליו מהרש"ל בהגהות מהרי"ל וז"ל ול"נ חדא שקבעו חובה ועוד אפילו רשות מ"מ כל היכא שאתה מתפלל צריך אתה לזהר שלא להפסיק כמו בשאר תפלות כדמשמע להדי' בסמ"ג ולכן יראה שהשמש יקדים עצמו שיכול להגיע ליעלה ויבא קודם הקהל ויכריז בתפלתו כך מצאתי כתוב בכתבי אמ"ז הגאון מהררי"ל בשם מהרש"ל וע"כ אין נכון לו' הפסוקים כגון ועתה יגדל נא כח ה' לפי שאין לנו להפסיק אלא מה שקבעו חז"ל ויש לישב בשעה שאומרים ברוך ה' לעולם אמן (מהרש"ל וממהרר"ן בספר מגלה עמוקות אופן ר"ן): | ב | null |
533 | עטרת זקנים על אורח חיים | רלו | ב | יתפלל עמהם דתפלה עם הצבור עדיף מסמיכת גאולה לתפלה ערבי' שהוא רשות אבל בשחרית לא אמרינן הכי (בית יוסף): | ג | null |
534 | עטרת זקנים על אורח חיים | רלח | א | צריך ליזהר בלימוד הלילה כו'. ואחרונים קבלו לומר משכבי עד קומי שכבי ומקומי עד שכבי קומי: | א | null |
535 | עטרת זקנים על אורח חיים | רלט | א | ויש לקרות ק"ש עד גמירא לפי שיש בה רמ"ח תיבות ויציל רמ"ח איברים (מהר"י לוריא ומהרש"ל) ויש מי שכת' לומר ג"כ אחר ק"ש מזמור ארוממך ה' כי דליתני (סמ"ג) אין מברכין על ק"ש של ערבית פי' אקב"ו על ק"ש אין לברך: | א | null |
536 | עטרת זקנים על אורח חיים | רמ | א | ועונת ת"ח כו'. והא דלא אמר בקיצור ועונת ת"ח בליל שבת נרא' מטעם דכת' הר"ן פרק אע"פ דדוקא סתם ת"ח עונתו בכך ומ"מ יש רשות לת"ח למעט עונתו בשאין לבו פנוי מחמת רוב לימודו וגם הרמב"ם כת' דווקא ת"ח הבריאין כמ"ש לקמן סי' ר"פ ע"כ בא לנו להודיע דאין ת"ח רשאי להוסיף לשמש כ"א מליל שבת לליל שבת ואי אמר עונת ת"ח בליל שבת הוה משמע בלילה ההוא חיוב עונה ואם ירצה יוסיף לכן כ' מליל שבת לליל שבת להורות דווקא בליל שבת הוא חיוב עונה ולא יכול להוסיף: | א | null |
537 | עטרת זקנים על אורח חיים | רמ | ב | ולא יבעול ביום יציאתו לדרך כו' ויש להקשות שהרי אמרו חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שיצא לדרך אפי' סמוך לוסתה כדלעיל סימן א' ושמעתי לפ' דכשהולך ברגליו בדרך אז לא ישמש ומ"ש חייב לפקוד את אשתו מיירי כשהוא יושב בקרון או רוכב (מהררש"ל) ועוד ר"ל ביום יציאה אסור אבל בלילה שלפניו או לאחריו מותר דומיא למ"ש ולא ביום שנכנס למרחץ דלא אסו' לשמש אלא אותו יום ממש אבל בלילה שלפניו או לאחריו הוא מותר דהא עונת ת"ח הוא בליל שבת ומצוה לילך למרחץ בע"ש כדלקמן בסי' ר"ט אך קשה מ"ש לא לפניהם ולא אחריהם משמע היום שלפני היציאה אסור לשמש וא"כ קשה איך שייך לומר דהלילה שלפני היציאה מותר והיום שלפניו אסו' לכן נראה לפרש דמ"ש לא לפניהם או לאחריהם קאי איום הקזה ויום המרחץ ע"ז שפיר קאמר לא לפניהם ולא לאחריהם פי' לפני הקזה ולאחר הקזה וכן לפני המרחץ ולאחר המרחץ דאיך נאמר על יציאת הדרך ולא לאחריהם וכן על ביאת הדרך לא לפניהם מאי לפניו שייך בביאתו ומאי לאחר שייך ביציאה דהא לא לפניהם ולא לאחריהם קאי אכל אחד ודו"ק ורנ"ש תירץ כשהאשה יוצאה עמו לדרך אז אסו' לשמש ע"ש כי אז אין צריך לפוקדה: | טו | null |
538 | עטרת זקנים על אורח חיים | רמא | א | המשתין מים כו'. אפילו אם הוא לבוש ומשתין לפני מטתו ונקט ערום אורחא דמילתא נקט (רש"י במסכת נדה דף נ"ז) וכן הנוטל צפורניו כסדר נמי מביא לידי עניות ולשכחה ולקבור בנים (כ"ה) אלא יטלן דרך זה בתחילה ביד שמאלו דבהג"א ואחר כך יד ימין אג"ה ב"ד (אבודרהם בשם חכמי צרפת ופרובינצא): | א | null |
539 | עטרת זקנים על אורח חיים | רמב | א | אפי' מי שצריך כו' ולא אמרו עשה שבתך חול פי' אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר שאין לו אלא מה שנותנין לו מן הצדקה אבל כשאין לו ורוצה ללות ע"ז לא אמר ר"ע דיעשה שבתו חול רק כדאמרו חז"ל אמר הקב"ה בני לוו עלי ואני פורע אבל אם אפשר לו צריך לכבד השבת כפי יכלתו מ"מ לא ילוה אלא אם כן יש לו לפרוע ויזכה להתעשר כשמחז"ל בפרק כל כתבי עשירים שבכל ארצות במה הם זוכין להתעשר מפני שמכבדין השבת ש"מ שצריך לכבד השבת קודם שיתעשר כי כל פרנסתו קצובה לאדם מר"ה לר"ה חוץ מהוצאות שבתות וי"ט והוצאת בניו לת"ת (גמרא) וי"א אף הוצאות ר"ח מה שמביאים התינוקות להרב שלהם בר"ח (א"ז בשם הירושלמי) וכ"כ בפסיקתא וסימן כל הוצאות קצובים לאדם בתשרי חוץ מתשר"י ר"ת ת"ת שבתות ר"ח י"ט (שמעתי בשם מהר"ן מקראקא): | א | null |
540 | עטרת זקנים על אורח חיים | רמב | ב | נוהגין כו' (כת' מ"ב סי' א' שמותר לעשות בע"ש עיסה גדולה ויחלקו הנשים ממנה כל א' כדי שיעור חלה ושפיר עבדי הכי והאחרונים בי"ד סימן שכ"ו הביאו וחולקים עליו ול"נ כדעת מ"ב הנ"ל רק שכ"א תקח העיסה לביתה אבל לא על אותו הדף (שמגלגלין עליו) העיסה ודוק כנלע"ד: | א | null |
541 | עטרת זקנים על אורח חיים | רמג | א | לא ישכיר אדם כו'. וי"א שאם לא ישב בה הישראל מעולם מותר להשכירם לעכו"ם או ליתנם לו באריסות וליכא למיחש לחשד שהרי שם ישראל לא נקרא עליהם מעולם אלא מעכו"ם קנאה וחזר והשכירן לעכו"ם (ב"י בשם הר"ן) ואם עבר והשכירו במקום האסור י"א ששכרו מותר וי"א שאסור וכן עיקר מיהו נראה דדוקא בנותן לו שכר בעד יום שבת לבדו אבל אם אפו בו הרבה ימים כיון דהוי בהבלע' שאר ימי שבת וגם המלאכה כולה מוטל על העכו"ם הכל מודים דשרי בדיעבד (מורי בב"ח): | א | null |
542 | עטרת זקנים על אורח חיים | רמד | א | נכון להחמיר כו'. בסימן תקמ"ד כתב הטור דין חה"מ שכל מה שאסור בשבת תוך התחום אסור בחה"מ אפילו חוץ לתחום וטעמו כיון שאפשר לאדם לילך חוץ לתחום איכ' חשד ונלמוד מזה שח"ה חמיר משבת לענין זה ע"כ: | ג | null |
543 | עטרת זקנים על אורח חיים | רמה | א | ישראל ועכו"ם כו'. אם התנו מתחילה כו'. ע"ל סי' ת"ן סעיף ג' ובי"ד סי' רל"ד סעיף י"ג באם גוף התנור של ישראל והעכו"ם האופ' המסיקו נוטל חלקו בתנור והיהודי נוטל כך וכך ימים דינו כדין תנור שיש לישראל ועכו"ם בשותפות דצריך להתנות ישראל בתחילה שיהי' שכר שבת לעכו"ם לבדו ושכר יום אחד כנגד יום שבת לישראל לבדו ואם לא התנה מתחילה אז כל שכר שבתות הם לעכו"ם לבדו והשאר חולקין בשוה ואם אין שכר שבתות ידוע כמה הוא יטול העכו"ם לבדו שביעית השכר והשאר חלק כחלק יאכלו (תוספות ב"י ועיין בש"ת מהרר"א מזרחי חלק א' סימן פ"ג) שלא נכון לומר לעכו"ם טול אתה שכר של שבת ואני אטול של חול ע"ש: | א | null |
544 | עטרת זקנים על אורח חיים | רמו | א | אסור להשכיר כו'. אבל לרכוב העכו"ם על בהמת ישראל אין להקפיד כי חי נושא את עצמו או יש להקפיד על האוכף שתחת הרוכב אבל לרכוב מחוץ לתחום אסור מדעת ישראל דהיינו מחוץ לג' פרסאות כיון דחוץ לג' פרסאות מן התורה לקצת פוסקים (כ"כ הלבוש ס"ה ש"ה) אף ביום הראשון אסור להשאיל או להשכי' (טור ב"י והררמ"י): | ג | null |
545 | עטרת זקנים על אורח חיים | רמו | ב | יפקירנ' בינו כו' ולכתחלה לא ישכור אדם בהמתו לעכו"ם אף בהבלעה ע"ד שרוצה להפקירה קודם שבת בינו לבין עצמו או בפני ג' בני אדם או יאמר בהמתי קנויה לעכו"ם אלא צריך להתנות בתחילה שיחזירה לו קודם שבת ואם התנה ולא קיים העכו"ם לתנאי אז בא' מג' אלה דרכים הנזכרים יעשה לה (ב"י מרדכי מהרמ"י): | ג | null |
546 | עטרת זקנים על אורח חיים | רמו | ג | אבל בי"ט אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בי"ט ע"ל סי' תצ"ה בש"ע בסעיף ג' ובב"י שם שהביא ג' דיעות וע"ל סי' תק"י סעיף י': | ג | null |
547 | עטרת זקנים על אורח חיים | רמז | א | שולח אדם אגרת כו'. מותר לקבל כתב מעכו"ם בשבת אפי' אם הביא לו ואין בו משום איסור מוקצה ולא משום איסור חוץ לתחום (מרדכי פ"ח דביצה ע"ש) אבל לקמן סי' ס' סי"ד אסרו ועיין בלבוש שם ונוהגין שהעכו"ם מניחו תחילה על השלחן כדי דלא להוי עקירה ע"י ישראל (תשובת מהרר"ם מינץ) ונרא' דבי"ט אין להקפיד דמותר ביה הוצאה לצורך קצת ומהרי"ל בהל' י"ט אוסר אפילו בי"ט: | א | null |
548 | עטרת זקנים על אורח חיים | רמט | א | אין הולכין בערב שבת כו' ובמדינות אלו אין נזהרין כזה וי"מ דדווקא בהולך ברגליו אבל ההולך בעגלה או רוכב על הסוס נהגו העולם להקל והנח להם מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין מ"מ צריך להזהר שלא יהלך עד עת ערב אפי' למהר כדי לבא לעירו ולביתו כי הרבה פעמים נכשלי' שמחללים שבת: | א | null |
549 | עטרת זקנים על אורח חיים | רמט | ב | וסעודה שזמנה בע"ש. אפילו בזה צריך לזהר להתחיל לכתחילה קודם ב' שעות זמניות (מורי בב"ח) ונרא' שלא לאכול בע"ש בסעודה גדולה אפילו בסעודת מצוה (אא"ז בשם מהרר"ש במהרי"ל) רק הקרובי' ושושבינים השייכי' יותר לאותה סעודה וגם הם לא ירבו בסעודה ג"כ כדי שביעה וכ"ש אכילה גסה (אא"ז ז"ל) ומי שקובר את מתו בע"ש סמוך לחשיכה קודם התפלה בב"ה חייב בהבראה אם יש שהות לאכול קודם התפילה דפסקינן כר"י דשרי להתחיל כו' (אגודה): | ב | null |
550 | עטרת זקנים על אורח חיים | רמט | ג | ולאכול ולשתו' בלי קביעות כו'. היינו דוקא לצורך שעה אבל לעשות כן תמיד לא דמחזי כמזלזל בכבוד שבת (ב"י בשם הרב המגיד): מצאתי כתוב דיני תענית בע"ש דהיינו יאר צייט באם חל פעם ראשון בע"ש ולא השלים אזי אין צריך להשלים (מהרש"ל בשו"ת): | ב | null |
551 | עטרת זקנים על אורח חיים | רמט | ד | והכי נהוג מהרי"ל. ובתענית חלו' יש להשלים עד הלילה (ב"ח): | ד | null |
552 | עטרת זקנים על אורח חיים | רנא | א | ויש מפרשים מנח' קטנ' העיקר שאין לעשות שום מלאכה מן המנחה גדולה ולמעלה כמו שכת' הטו' מהררש"ל מורי בב"ח וכתבו שט"ס הוא ברש"י ע"ש: | א | null |
553 | עטרת זקנים על אורח חיים | רנב | א | מותר ליתן בגדיו כו'. וה"ה אם התנה עמו שיתן לו שכרו נמי שרי אף שלא היה אומר לו כמה יתן כדלעיל סי' רמ"ז: | ב | null |
554 | עטרת זקנים על אורח חיים | רנב | ב | אם ראוהו עושה בשבת אם הי' עושה בטובת הנאה נ"ל שלא יעשה. דהיינו בעושה בחנם אז צריך למחות בידו אבל קצץ עמו או התנה עמו שיתן לו שכרו א"צ למחות (מורי בב"ח) . ע"פ הקבלה יש ללבוש ד' בגדים לכבוד שבת מלבוש עליון ותחתון ואזור וחלוק כנגד ד' אותיות הוי"ה ב"ה: | ב | null |
555 | עטרת זקנים על אורח חיים | רנג | א | אא"כ גרף דהיינו שהוציא כל הגחלים ממנה אבל ר"ן כת' דאין פירוש גרף שהוציא כל הגחלים לחוץ אלא שגרפם לצד אחד בתנור וב"ח כת' שלא נמצא בשום מפורש שהקל בכך אלא כפירוש רבינו עיקר והכי נקטינן להחמיר דלא שרי בכירה אלא בגרף כל הגחלים לחוץ ובתנור אסור אפילו גרפם כולם לחוץ ואם שכח ושהא מותר ואם עבר ושהא אסור בשניהם (הרמב"ם פ"ג) ונראה דנקטם לקולא בבישול דמצטמק ויפה לו בין בשכח בין בעבר ושהה במזיד דאין לחלק ביניהם וכיון דבשוגג שרי במזיד נמי שרי והכי משמע בגמרא כמ"ש רבינו ודלא כמ"ש בש"ע כהרמב"ם לחלק ביניהם גם לא כמ"ש רבינו להחמיר בשניהם אלא להקל בשניהם דספיקא במידי דרבנן הוא ומיהו נראה דאי בדעבר ושיהה לא שרינן ליה אלא בשבת אחת אבל לא בשבת אחרת כדאיתא להדיא בגמרא משמע דהא פשיטא הוא וליכא מאן דפליג עליה כיון דבעבר ושוהה אסור לשבת אחרת תו ליכא היתירא לדידיה אפי' בשבת דיעשה במזיד ויאמר שוכח אני אבל אי לא עבר ושיהה אלא שכח מותר אפילו היה שכוח לכמה שבתות (בב"ח): | א | null |
556 | עטרת זקנים על אורח חיים | רנד | א | אין צולין בשר כו' אע"פ שכבר כ' בריש הסימן דצלי שאצל האש אפילו חי אסור להניחו סמוך לחשיכה מ"מ כת' ג"כ הא דאין צולין לאשמעי' דבכדי שיצולו כמאכל בן דרוסאי שרי ואון להקשות הלא כת' רבינו לעיל בסימן רנ"ג דלהרי"ף בבישול אסור לשהות אפילו בנתבשל כמאכל בן דרוסאי וכאן בצלי דגרע שרי וי"ל דכאן איירי כשהבשר ובצל הם עצמם מונחים על האש ולכן כיון דהגיע למאכל בן דרוסאי אם יחתה בגחלים יחרוך אותה ומ"ה לא חיישי' לחיתוי אבל לרש"י ור"י איירי כאן אפילו שאינן רק סמוכים לאש וקמ"ל דבצלי שרי לשהות כמאכל בן דרוסאי כמו בבישול קדירה ע"כ: | ב | null |
557 | עטרת זקנים על אורח חיים | רנז | א | ותבן וזגים כו' ולפי רוב הפוסקים ס"ל דדוקא לחים מחמת עצמן אסור ולא בלחים מחמת דבר אחר מפני שאין מחממין כ"כ כדמסיק ריש פרק במה טומנין. וי"א דשרי להטמין בע"ש בדשן דהוא אפר חם ואין זה רמץ דאסור כי רמץ פרש"י והוא אפר המעורב בגחלים אבל דשן אפילו חם אינו מוסיף הבל אבל במקצת מקומות שמעתי שמטמינין ומושבין הקדירות אפי' ע"ג גחלים ואומרי' מאחר שהתנור סתום לית ביה חשש וראוי למחות בידם ולנדות' על ככה עד שישמעו (מהרש"ל בש"ת סימן ס'): | ג | null |
558 | עטרת זקנים על אורח חיים | רנז | ב | שרי לכ"ע כו'. וכן ברוקח סימן צ' ואין להטמין בתוך הגחלים ואם חפץ גורף או נותן אפר על גבי הגחלים ומעמיד קדירתו על גבי גחלים הקטומים ואפי' סביב קדירתו וכל שכן שאנו נותני' בתנור בבית העכו"ם דלא אתי לחתויי שם דמותר וכ' עליו מהר"רש במהרר"ל ז"ל דמכאן היתר לנו במאי דשרקינן ליה לתנור בטיט וסמרטוט דליכא למיחש לחתויי: | ח | null |
559 | עטרת זקנים על אורח חיים | רס | א | מצוה לרחוץ כו'. וכשם שנר של שבת אחד אנשים ואחד נשים חייבים בו כדאית' בסי' רס"ג כך צריך ליזהר ברחיצה בחמין (מהרר"ש במהרר"ל ז"ל): | א | null |
560 | עטרת זקנים על אורח חיים | רסא | א | וכן לומר לו לעשות לו כו' דהיינו אפילו צורך מלבוש ללבוש באותו שבת וכן לצורך גדול והפסד מרובה שרי בכל ענין. וכן אם שכח להדליק נר של יאר צייט מבעוד יום מותר לומר לעכו"ם בין השמשות להדליק (מהרש"ל סימן מ"ו): | א | null |
561 | עטרת זקנים על אורח חיים | רסא | ב | ואם רוצה להקדים כו'. ואם נחשב' פלג המנחה דהיינו שעה וחומש שעה קודם הלילה יהי' רק מעט קודם שקיעת החמה וכבר הרגיש בזה מהררמ"י בסי' רס"ז על כן יש להחמיר ולעשות שבת שני שעות קודם הלילה (ב"ח כדעת ר"א ממי"ץ): | ב | null |
562 | עטרת זקנים על אורח חיים | רסג | א | וטוב לאשה יראת ה' שלא תדליק את הנרות של שבת בקינסא רק יהי' לה נר של שעוה מיוחד לה להדליק מידי שבת בשבתו (פענח רזא פרשת בשלח): | ג | null |
563 | עטרת זקנים על אורח חיים | רסח | א | אומר ויכולו אומרים אלהינו כו' וחותם וישמחו בך ישראל אוהבי שמך כמ"ש בכל הסידורים ולא כמו שהגיה במנהגים וינוחו בה ישראל מקדשי שמך ע"כ: | א | null |
564 | עטרת זקנים על אורח חיים | רעא | א | וי"א שאף כשמקדש על היין כו' וספק ברכות להקל ולא יברך כלל לא על היין ולא על הלחם כיון דברך מבעוד יום בפה"ג אע"פ שקידש עליו היום ואסור לאכול ולשתות עד שיקדש אפ"ה לא הוי קידוש הפסק להצריכו לחזור לברך בפה"ג בין קודם קידוש בין לאחר קידוש אלא מקדש על הכוס ושותהו בלא ברכה (וע"ל בסי' קע"ח): | ד | null |
565 | עטרת זקנים על אורח חיים | רעא | ב | אם לא קידש בלילה כו' אפילו אם הזכיר בלילה לאחר שטעם לא יקדש עד למחר (מורי בב"ח על פי הבנתו ברשב"ם) ואינו כן למי שעיין שם בסוף דף ק"ו אם הזכיר בלילה מקדש בלילה ע"ש שפסק הרשב"ם כרבא טעם מקדש ע"ש: | ח | null |
566 | עטרת זקנים על אורח חיים | רעא | ג | וי"א דלכתחלה יטול ידיו כו' ומורי פסק דלכתחילה יקדש הבע"ה ואחר כך יטול ידיו אבל בני ביתו לא ישנו כלל אלא יטלו ידיהם קודם הקידוש דאצל בני ביתו לא חשיב קידוש הפסק: | יב | null |
567 | עטרת זקנים על אורח חיים | רעד | א | מצוה לבצוע בשבת פרוסה כו' וי"א שראוי לבצוע בשבת על כל שתי הככרות המונחים לפניו כן פי' הרשב"א ורבינו האי ומהרש"ל וכן ראוי לנהוג כשני הפירושי' לבצוע פרוס' וגדולה שיספיק לו לכל הסעודה וגם לבצוע שתי ככרות של לחם משנה דעכ"פ יהא נוהג כך בסעודת בוקר דכבוד יום קודם לכבוד לילה (מורי בב"ח): | ב | null |
568 | עטרת זקנים על אורח חיים | רעה | א | וכן בנר כו' ויש להחמיר אפי' באדם חשוב דלא בקיאין מי הוא חשוב או אינו חשוב לענין זה שלא יטה את הנר כשקורא בלימודו (מורי בב"ח): | א | null |
569 | עטרת זקנים על אורח חיים | רעה | ב | ויש מתירין כו'. ומה שנהגו האידנא להקל אף במשתה לפי שסוברי' הגדולי' דאין איסור בה אלא בנר שקורין קרייזל אבל בנרות קנדילא שלנו אין לחוש שמא יטה ומהאי טעמא נהגו להקל ולבדוק הציצית בהשכמה לאור הנר דקנדילא (מורי בשם מהרש"ל): | יב | null |
570 | עטרת זקנים על אורח חיים | רעו | א | ויש אוסרים במדורה וי"א שמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ואין כאן שתי סברות אלא באם הי' נר דולק מע"ש ומאיר בבית שהדליק ישראל הנר וכן אם האש שחמם מע"ש שנעש' בהיתר בשביל ישראל ובא העכו"ם והוסיף נרות בשבת או נתן באש הרבה עצים אף שעשה בשביל ישראל מ"מ כיון שמעצמו עשה העכו"ם כן וגם לא הי' צריך למלאכתו שעשה בשביל ישראל כיון שמתחילה היה יכול קצת ליהנות מן הנר ומן האש אין שם איסור אבל עכו"ם שתיקן האש לצרכו ולצורך עכו"ם אחרים בשבת אסור לכתחילה לבא ולישב אצל האש דאיכא למיחש שמא ירבה בשביל ישראל: | א | null |
571 | עטרת זקנים על אורח חיים | רעו | ב | מיהו אם עשה כו' ל"ד אלא ה"ה אם הוא במלון אצל עכו"ם בשבת (ב"י): | א | null |
572 | עטרת זקנים על אורח חיים | רעו | ג | בארצות קרות כו' ואף כשהקור גדול אסור לומר לעכו"ם אחר מנחה לחזור ולחמם כי הלא כבר נתחמם הבית ממה שהסיק התנור בבוקר ואינו כ"כ קר (מורי בב"ח בשם מ' וישל מבריסק) | ה | null |
573 | עטרת זקנים על אורח חיים | רעז | א | ואם הניח עליה מדעת כו'. ונרות שהניחו על השלחן על דעת ליטלו למחר ע"י עכו"ם דינו כשכח שלא נעשה בסיס לדבר האיסור (בב"ח): | ג | null |
574 | עטרת זקנים על אורח חיים | רעט | א | וי"א דמי שהוא כו' וכתב מורי בב"ח שיש כאן ט"ס וכצ"ל והמחמיר יחמיר והמיקל לא הפסיד ופסק ג"כ שאף מותר אפילו מי שאינו אסטניס: | ב | null |
575 | עטרת זקנים על אורח חיים | רעט | ב | הוי כאלו התנה כו' יש מחמירין ולכן צריך כל אדם להתנות על זה סמוך לב"ה שאינו בודל מהנר ומהשמן אלא כ"ז שהוא דולק ואז מותר לומר לעכו"ם לסלקו מן השלחן אחר שכבה (ב"ח): | ד | null |
576 | עטרת זקנים על אורח חיים | רעט | ג | וה"ה למדליק כו'. משום דלא איתקצי בין השמשות ואין מוקצה לחצי שבת (ב"י) ולפ"ז משמע דה"ה בעכו"ם שמדליק נר לצורך סעודת שבת אפשר דשרי לטלטלו אחר שכבה וצ"ע: | ה | null |
577 | עטרת זקנים על אורח חיים | רפ | א | לפיכך עונת ת"ח כו'. וצריך להזהר שקודם שיגיע הלילה חייב להראות חיבה יתירה ואהב' עם אשתו ואין צריך לומר שלא ירגיש שום קטטה בע"ש: | א | null |
578 | עטרת זקנים על אורח חיים | רפא | א | ויש להאריך כו' אין להתחיל החזן לנגן בשבת שוכן עד אלא בפי ישרים תתהלל והמנהג מתפשט מן החזנים וטעות יש בידם וטורח ציבור שלא לצורך (ספר חסידים): | א | null |
579 | עטרת זקנים על אורח חיים | רפד | א | אבל בלאו הכי כו'. וי"א אע"פ שאין להם ס"ת כשר וקראו בפסול אפילו הכי מפטירין אחריה ומברכין הברכות לפניה ולאחריה (כל בו): | א | null |
580 | עטרת זקנים על אורח חיים | רפד | ב | ושנים לא כו'. כ"כ הריב"ש דהיינו שלא יאמרו שנים ההפטרה בדילוג דהיינו שאחד מהם קורא פסוק אחר והב' שותק עד שמסיים הפסוק ואח"כ קורא השני הפסוק אחר כי המפטיר שקרא בתורה מפני כבוד התורה צריך שיקרא הוא לבד כל ההפטרה ולכן אף אם נשתתק האחד צריך להתחיל השני מראש ולברך אחריה: | ה | null |
581 | עטרת זקנים על אורח חיים | רפד | ג | אין המפטיר כו'. כשמברך אחר ההפטרה אינן רשאין לסלק ספר הנביאים כדי שירא' ויברך על מה שמפטיר (ב"י בשם שבולי לקט) כן נראה בכל דבר שמברכין עליו שצריך שיהיה לפניו וקרוב אליו הדבר מאוד כמו בתפילין של יד וכן בכוס של הבדלה והדס שאמרו חז"ל נוטל זה בימין וזה בשמאל ובפלוגתת ב"ש וב"ה משמע שלפחות יהיה הדבר שאין כל כך צורך בשמאלו מוכן לפניו (אא"ז בשם רבו מההר"ש במהרר"ל ז"ל): | ו | null |
582 | עטרת זקנים על אורח חיים | רפה | א | חייב לקרות כו'. אבל לא יקרא אחד מקרא ואחד תרגום ויכוין לשמוע מלה במלה מפי הש"ץ אלא צריך לקרות ב"פ מקרא זול' מה ששומע מפי הש"ץ (ב"י בשם הרמב"ם): | א | null |
583 | עטרת זקנים על אורח חיים | רפה | ב | אם למד בפי' רש"י כו'. וי"א תרגום דוקא שניתן בסיני וירא שמים יוצא ידי כולם ויקרא תרגום וגם פירש"י אכן בשאר לשון לע"ז אין יוצא כלל (טור וב"י תוס' והרא"ש) . | ב | null |
584 | עטרת זקנים על אורח חיים | רפה | ג | וי"א עד ש"ע. אכן העושין כן צריכין לחזור שנים מקרא ואחד תרגום (בית יוסף הגהות מיימי'): | ד | null |
585 | עטרת זקנים על אורח חיים | רפו | א | אבל סעודה אסורה כו'. וי"א אפי' סעודה שרי דהיינו שיטול ידיו ויקדש ויברך המוציא ויאכל ויברך ברכת המזון ואח"כ יתפלל מוסף דזמנ' כל היום (מורי בב"ח): | ג | null |
586 | עטרת זקנים על אורח חיים | רפו | ב | היו לפניו כו'. וע"כ צריך כל מורה להזהר שימהרו בתפלת שחרית בי"כ כדי להתחיל מוסף מקמי שיגיע ו' שעות ומחצה לאפוקי' נפשם מפלוגתא דרבוות': | ד | null |
587 | עטרת זקנים על אורח חיים | רפח | א | וצריך להתענות כו' וי"א שאין לשנות המנהג רק יתענה ביום א' כו' (רש"ל בהגהות): | ד | null |
588 | עטרת זקנים על אורח חיים | רפח | ב | י"א שאין להתענות כו' ויקבלו עליהם בשבת שני ימים תענית בימי החול מאחר שכוונתו לש"ש שלא יחלל שבת נחשב הקבלה למעשה כדאיתא בפ"ק דתענית דף ה' (של"ה) מ"מ אם נפשו עגומה עליו וחפץ להתענות יכול להתענות אע"פ שאין החלום מאותן חלומות המקובל בידינו שהם רעות (מורי בב"ח): | ה | null |
589 | עטרת זקנים על אורח חיים | רפח | ג | ויאמר אחר תפלתו רבון כו'. ואין אומרים בשבת תחינות דהיינו שמבקשים שיציל ה' אותנו מצרה מה שאין כן במ"ש שיתן הקב"ה טובה יותר ועל זה נתקנה יהי רצון בשבת במעמדות (כ"כ מהררמ"י בפירו' על החומש בפרשת ואתחנן): | ו | null |
590 | עטרת זקנים על אורח חיים | רצא | א | אם נמשכה כו'. ובמרדכי כ' שטוב להפסיק מעט ביניהם שלא ליטול מיד אחר ברכת המזון וכן ראיתי נוהגין להפסיק מעט בד"ת או בטיול קצת (רש"ל בהגהות בסימן זה): | ג | null |
591 | עטרת זקנים על אורח חיים | רצג | א | כדי להוסיף כו'. וה"ה שמקדים להתפלל בע"ש תפלה של שבת מהאי טעמא כדי להוסיף מחול על הקודש: | א | null |
592 | עטרת זקנים על אורח חיים | רצד | א | אומרים הבדלה כו'. היינו שיש לומר תכף אתה חוננתנו דהיינו שמתחיל אתה חוננתנו ולא תחלת הברכ' אתה חונן (מהרש"ל) ונראה שלא להתחיל אתה חוננתנו עד אחר וחננו מאתך דיעה בינה והשכל ואח"כ מתחיל אתה חוננתנו ולא כמו שנדפס בכל הסדורים אחר לאנוש בינה קודם וחנינו מאתך כו' שהרי אמרו חז"ל דיחיד מוסי' בסוף הברכה ולא באמצעי כדלעיל בסי' קי"ט על כן לא יוסיף היחיד אלא בסוף הברכה וכאשר כתבתי (לחם רב): | א | null |
593 | עטרת זקנים על אורח חיים | רצה | א | ואומרים ויהי נועם וכופלים הפסוק אורך ימים כדי להשלים מנין ק"ל תיבות שבמזמור זה נגד ק"ל שנה שפי' אדם מאשה והוליד פגעים בישין ומזמור זה הוא שיר של פגעים (צרור המור פרשת ויקרא): | א | null |
594 | עטרת זקנים על אורח חיים | רצו | א | נוטל ההדס ביד ימין כו'. ומברך עליו כדאי' בפ' א"ד דבר שיש עליו לברך נוטל בימין (תשב"ץ): | ו | null |
595 | עטרת זקנים על אורח חיים | רצח | א | מצוה לברך על אבוקה. ולא יקח קי"ן האלץ לברך עליו מפני שריחו רע ובמוצאי שבת צריך ריח טוב (ספר חסידים סימן תתנ"ד): | ב | null |
596 | עטרת זקנים על אורח חיים | רצח | ב | סומא אינו מברך כו'. ואע"פ שסומא פורס על שמע כמ"ש רבינו לעיל סוף תי' ס"ט משום שנהנה במאורו' שרואים אחרים שיורוהו לו הדרך שילך שאני התם דבהנאה תליא מילתא והא אית ליה הנאה אבל הכא לאו בהנאה גרידא תליא מילתא דהא אין מברכין עליו כו' עד שיכיר בין איסר לפונדיון דהיינו דוקא בעומד בסמוך ממש ולא מהני עומד מרחוק אע"פ שנהנה מן האור ש"מ לאו בהנאה לחוד תליא ודוק: | יג | null |
597 | עטרת זקנים על אורח חיים | שא | א | מותר לצאת כו'. ומה שנוהגים הבחורים להקל כשמוציאים בשבת מטפחותיהם שכורכי' אותן סביב רגליהם כדי לצאת כך חוץ לעיירות בחשבם כי זה יהיה להם דרך מלבוש כמו הקשורים סביב בתי השוקים הנקראים בל"א הוזין בענדיר נראה שהוא אסור וראיה קצת מהא שלא התירו במשנה אפילו לצורכי מצות מילה להביא חלוק אלא לכרוך סמרטוט סביב אצבעו ולהביא דרך חצר משמע אבל דרך כרמלית לא מפני שאינו דרך מלבוש ומ"ש זה שאינו לצורך מצוה ואפשר שבפצילה ארוך במדות ארכן שדומה קצת להוזין בענדיל דמותר יותר ומוטב יהיו שוגגין כו' ומההיא דסוף פרק חביות דהמוליירין מביאים לבי בני אין ראיה דשאני התם דהוי טפי דרך מלבוש שהרי צריך שיתכסה בה ראשו ורובו (מהררש"ל) הקמיעין שנושאין הבחורים בצואריהם אע"ג שאינן מומחין כלל שרי לצאת בהן בכרמלית בשבת לפי דעת מהררש"ל בש"ת סימן ט"ז: | כג | null |
598 | עטרת זקנים על אורח חיים | שב | א | ויש מי שאומר כו'. פסק הרא"ש דטליתות חדשים שרי לקפלם בי"ט בע"ש כשעשה עירוב תבשילין וכ"ש בחש"מ ודוקא חדשים שהם קשים ואין הקיפול צורך להם אבל לא בישנים שממהרים לקמוט והקיפול תיקון הוא להם (מהרש"ל): | ג | null |
599 | עטרת זקנים על אורח חיים | שג | א | ואם הם קלועות כו'. שאסור לסתו' קליעות שערה לכן לא שלפא להו כו': | א | null |