dicta-il/hebrew_suffix_verbal_forms · Datasets at Hugging Face

text stringlengths 6 571	startOffset int64 0 526	endOffset int64 3 532	label stringclasses 2 values
טיפסתי על החומה וכשירדתי ממנה נתקעו מכנסיי בענף ונקרעו, כמו בשיר על יונתן, למרות שאם חושבים טוב, במילים של השיר עצמו לא כתוב בשום מקום שהקרע הוא מהעץ.	48	54	No_Suffix
רוח קרה נשבה באחוריי הערומים.	4	7	No_Suffix
קמתי ורציתי להתלבש אבל הם לא נתנו לי.	29	33	No_Suffix
בעת ההמתנה למושא אהבתו ליווה בעיניו כל חצאית שחצתה את הרחוב, ונקש בקוצר רוח במקל ההליכה שלו על בימת עץ.	23	28	No_Suffix
נראה.	0	4	No_Suffix
במתח הכללי נשמע קולה של המוכרת: "אדון, מה קורה פה?" כף המאזניים העמוסה בצנימים לא שקלה יותר מהמשקולת.	82	86	No_Suffix
אלה שזכו אכלו בתיאבון גדול; האחרים ישבו בפיזור-נפש לפני הצלחות הריקות.	9	13	No_Suffix
הנערה נשאה את ראשה ועשתה לצעיר סימן.	19	24	No_Suffix
כוח מסתורי, כך נדמה, משך אותו אל הבית.	15	19	No_Suffix
הרמן ראה פנים רעננות ועיניים שחורות.	5	8	No_Suffix
עם זאת, המכתב שקיבלה הדאיג אותה ביותר.	14	20	No_Suffix
לבסוף עלה בידה לכתוב כמה שורות שהשביעו את רצונה.	31	38	No_Suffix
ליזבטה איוונובנה כבר לא שקלה אם לשלוח אותם בחזרה: היא השתכרה מהם, החלה לענות עליהם, והפתקים שלה נעשו ארוכים ורכים מיום ליום.	96	100	No_Suffix
חשבי על כך שאושרו של אדם מסור בידייך; שלא רק אני, כי אם בני, בני-בני וניני, יברכו את זכרך ויכבדו אותו כזכר קדוש..." הזקנה לא ענתה מלה.	76	81	No_Suffix
היא החלה להניד בראשה והרימה את ידה כמתגוננת מפני הירי... אחר צנחה לאחור... ונותרה ללא-ניע.	31	34	No_Suffix
הרמן נטל קלף והניחו, מכסה אותו בערימה של שטרות.	13	19	With_Suffix
פניו לא כוסו ועיניו לא נקשרו.	23	28	No_Suffix
כמה מהן נגעו בו בפניו ובידיו, ואחר כך נשרו והמשיכו בשקיעתן.	43	50	No_Suffix
החול נראה כיהלומים, אבני אודם, אזמרגד; לא עלה בדעתו דבר של יופי שאינו דומה לחול הזה.	5	9	No_Suffix
אבל עכשיו, כשהיא משקיפה על "שטח ההפקר" ומחכה שיסמנו לה לצעוד קדימה, היא פונה אל בתה ואומרת: "מתחשק לי לשבת עוד פעם אחת אחרונה על המפתן הזה!" אחיה הזקן, שבא מן הכפר להיפרד ממנה, נד בראשו ללא הרף ופניו מביעות כאב ותמיהה.	45	51	No_Suffix
"את לא צריכה," אמרה האישה.	15	19	No_Suffix
הם שמעו את ההמולה שהקים ארננדס, אבל זכרו את דבריו של ראש המשפחה: "אני לא רוצה לשמוע אף מילה... אפילו לא את הנשימות שלכם." "אנחנו לא יודעים מי האנשים שבאו היום," הוסיף אביה של רומינה ונעץ בה את מבטו.	3	7	No_Suffix
היא בכתה בשקט וכששמעה את ארננדס הרימה מעט את הראש מבין הזרועות.	32	37	No_Suffix
הספינה שבה והסתובבה לעבר החלק האסיאתי, למוכרי התה נמצאו לקוחות, והם לקטו את מטבעותיהם.	68	72	No_Suffix
השכנה שלנו, מאדאם אטינה ("אתנה"), יוונייה איסטנבולית, משכה אז את לחייה הזקנות אל מאחורי אוזניה והדביקה אותן בנייר דבק.	54	58	No_Suffix
אמי אמרה: "תראי, היוונים מאיסטנבול הם המלח והסוכר של העיר." ומאדאם אטינה הראתה לי את קונסטנטינופול שלה.	4	8	No_Suffix
הגן הזה, מקום קדורני מאין כמוהו, דומה מאוד לאחוזת קבר וכל הוורדים ששתלה בו אמה המנוחה צימחו פרא והיו לחומת אדירים קוצנית הכולאת אותה בטירה שירשה.	139	144	No_Suffix
כל כולה ציפורניים ומלתעות, היא הולמת, היא טורפת, אבל דבר לא יוכל לנחמה על קיומה המזוויע, שום דבר.	65	70	With_Suffix
אם חי הוא, אם אין בו כלל רוח חיים אטחן עצמותיו ואופה לי צנימים.	47	52	No_Suffix
עיניה הכהות והענקיות כמעט ושברו את לבו במבטן האסופי, האבוד; ועם זאת הטרידו וכמעט הבחיל אותו פיה הבשרני להדהים, פה בעל שפתיים רחבות, מלאות ובולטות באדום-ארגמן רוטט, פה חולני.	68	74	With_Suffix
הזקנה מצאה לו כיסא ויצאה לה אגב צחוק חרישי, והשאירה את החדר מעט חשוך יותר.	44	51	No_Suffix
יש בה בדידות מסתורית של מי שקיומו מעורפל ורב- משמעי; היא מרחפת במחוזות לא-נושבים בין חיים ומוות, ישנה ומקיצה, מאחורי משוכת פרחים קוצניים, היא ציץ הוורד העקוב מדם של נוספראטו.	97	101	No_Suffix
הוא מילא את הכוס ששימשה לו לצחצוח שיניים במים מן הבקבוק שעמד על ארונו ותחב שם את הוורד, כך שראשו הקמל צף על פני המים.	17	23	No_Suffix
הוספתי שאולי אקנה לנו משהו לשתות, והיא שוב צחקה ואמרה שזה בסדר, יפה, ובאמת היה יפה ולא הלכתי עם החברים הביתה.	48	53	No_Suffix
שניהם משכו בכתפיים, ניסו משפטים שלא אמרו כלום.	36	40	No_Suffix
הקמנו אוהל שנשען על אחד הקירות של המחסן, אספנו כל מיני מקלות ושטויות וחימשנו את הבית שלנו.	69	76	No_Suffix
אבל נדמה לי ששניכם חטאתם ביהירות, תעוזה, גבורה כוזבת.	4	8	No_Suffix
העוצר שהטילה החונטה הצבאית בצ'ילה.	6	12	No_Suffix
ובאמת כשנכנס לחשמלית, כבר ידע הכול על אהבתם של האיש הגבוה בעל שיער השיבה ושל האישה הלא צעירה, שישבו מקדימה.	94	99	No_Suffix
"מה הפעם?" "יש לי משהו," גמגם יאשה וליקק בקצה לשונו את שפתיו הקרות, "נראה לי שהלב שלי לא דופק." "א-לו-הים-מה-זה-הקש-קוש ה-זה?" חילצה מעצמה אירה בקושי תוך כדי פיהוק כבד, ועצמה שוב את עיניה.	69	73	No_Suffix
העורך הראשי, ולדימיר ולדימירוביץ' שבלוב, הריץ את הישיבה בקצב של מכונת ירייה, ובתוך חמש דקות היא נגמרה.	96	101	No_Suffix
אחר כך כולם הלכו לחדר אוכל (משום מה לא קראו לו), והוא נשאר בחדר לבדו.	39	43	No_Suffix
החיפוש אחריהם נמשך כבר שישה ימים... –בבירת אינדונזיה נפתחת ועידה בינלאומית בנושא תשתיות... –בצרפת התרסק אוטובוס של נוסעים בלגים... –נתמכי הרווחה מעוניינים לקבל שרותי רווחה... –בעיר נובגורוד התקיים אירוע אתלטיקה קלה לזיכרו של מרשל מרצקוב... –אפשר לומר שהבחירות לראשות העירייה באורנגוי החדשה הושלמו... –בסרנסק הסתיימה אליפות רוסיה בהיאבקות רומית-יוונית... –מדונה ורוג'ר ווטרס שרו למען נפגעי הצונאמי... –בהונג קונג התקיים מירוץ מכוניות מונעות בפאנלים סולריים... –גופות הלוחמים בבית ההרוס יכלו להישרף...	485	489	No_Suffix
קראו לו יאן במקומות מסוימים, וקראו לו ג'ון במקומות אחרים, איפשהו קראו לו יאקוב, או בחיבה – יאשה.	29	34	No_Suffix
אבל הגשם הזה נעשה זועף יותר, והמעיל כבד ורטוב.	13	17	No_Suffix
"רק פאב עם אוכל," כך אמרה לי הפקידה הנוקשה של הפנסיון החולה, השומם.	21	25	No_Suffix
אבל היא בכתה ממקום עמוק כל כך, שנראה שהיא עומדת להישבר לשני חצאים.	31	36	No_Suffix
בעל הפאב הפסיד במשפט ואיבד את רישיון העסק, ואנחנו איבדנו את הסלון שלנו.	50	56	No_Suffix
טוב, אמרנו, אבל אף אחד הרי לא מת.	5	10	No_Suffix
ברבע המאה האחרונה התחוללו כאן כל כך הרבה שינויים, ששום מסע ושום מעבר דירה לא היו משתווים לזה, גם אם בעשר השנים האחרונות, מאז שהם החליטו להפריח את השממה המזרח-גרמנית ברכבי השטח שלהם ובגזרים בריאים, נעשה כאן משעמם יותר ויותר.	197	201	No_Suffix
קיללתי את גברת שניידר (ובאמת, פחות מחצי שנה אחר כך היא נפלה ושברה את עצם הירך, ומפני שגרה לבד, לא יכלה לגרור את עצמה עד הטלפון).	55	59	No_Suffix
לא סיפרתי לו דבר על לילות הקיץ שהיינו מבלים על הגגות ולא על המסמרים שחיזקו את יריעות הבידוד ותמיד דקרו בבשר בזמן הסקס.	68	74	No_Suffix
נהרות זיעה ניגרו מהרקדנים שחזרו מהבמה, הם הספיגו את פניהם העייפים בנייר טואלט ונופפו במגבות כבמניפות.	26	31	No_Suffix
ובכן, לאחר התחמקות מוצלחת מהספרים, עלה איליה איליץ' לחדר הניצבים וראה שגם הפעם היו חישוביו נכונים: מנהל האגף כבר לא היה שם.	65	69	No_Suffix
לקח את הכריך, החזיקו בידו והניח בשקט בחזרה.	14	20	With_Suffix
באותה נימה עניינית ובבהירות הסבירו לו איך לקחת את הגופה, מה ההליכים הרשמיים הנחוצים, הנחו אותו בנוגע לאמבולנס.	28	34	No_Suffix
"למה קיבלתי נזיפה בלי שיבררו?" שאל איליה איליץ' בהתרגשות, אבל בלי לאבד את השליטה העצמית.	22	28	No_Suffix
הפלא ופלא! הספר לא תלש מידיו את הפאה, אלא ביקש ממנו להיכנס לרגע, הושיבו באדיבות לפני המראה והחל לסובב אותו לכאן ולכאן ולהרהר בקול: "בפעם הבאה אכין לך פאה אחרת.	65	71	With_Suffix
מורשקינה פשפשה בשמלתה בעצבנות, בהבעת ציפור לכודה, ושלפה מחברת רחבה ועבת-כרס.	50	55	No_Suffix
כתבים זרים, שנאלץ לקרוא או לשמוע, עשו עליו תמיד רושם של קנה תותח המופנה היישר לפרצופו.	34	37	No_Suffix
הייתכן שבחום כמו זה, ועוד עם הררי משמנים כמו שיש לבהמה הזאת, אפשר בכלל לקבל השראה? במקום לכתוב דרמות, מוטב שהיית בולעת מרק אוקרושקה קר ונרדמת במזווה..." "האם אינך סבור שהמונולוג הזה ארוך מעט?" שאלה לפתע מורשקינה והרימה את עיניה.	212	218	No_Suffix
"הו, אלוהים שישמור! אם העינוי הזה יימשך עשר דקות נוספות, אני אצרח הצילו... בלתי נסבל!" אך הנה לבסוף הגבירה הגברת את קצב הקריאה והרימה את קולה וקראה: "מסך!" פאוול וסיליץ' נאנח בהקלה והתכוון להתרומם, אך מורשקינה מיד העבירה עמוד והמשיכה לקרוא.	214	220	No_Suffix
כמובל לגרדום היודע שאין סיכוי לחנינה המתין פאוול וסיליץ' לסוף, משולל כל תקווה, ורק ניסה שעפעפיו לא ידבקו זה לזה ושהבעת הריכוז לא תשמט מפניו... העתיד, שבו תסיים האדונית את הדרמה ותלך, נראה כל כך רחוק בעיני רוחו, שהוא אפילו לא חשב עליו.	183	187	No_Suffix
אלא שאין הוא נראה לעין, שהרי הסתגר בקליפתו המצומצמת, ואפילו תבקשנו בנרות, ובצהרי-יום – לא תמצאנו.	13	17	No_Suffix
הסוסה העלובה, פתחה במרוצה כאילו ירדה לסוף דעתו, לא עברו שעה ומחצה ויונה כבר יושב ליד תנור גדול מטונף.	51	55	No_Suffix
מאז שהילד גר אצלי, שותה מהכוסות שלי, מתכרבל בפינת המיטה שלי או יושב על אדן החלון שלי במטבח, גומע חלב ומנענע את רגליו ומסתכל עליי, ורק מסתכל וכלום, לא מוציא אף מילת הסבר, ואז – לעתים קרובות מדי, למרבה הצער זה קרה לעתים קרובות מדי, אולי ארבע או חמש פעמים – אני צועקת עליו מרוב ייאוש, מנסה להגיע אליו בצעקות "לך, תסתלק, תעזוב אותי סוף סוף בשקט!", והוא מוסיף לשבת בשקט בלי להניד עפעף, לכל היותר צוחק בלבו צחוק שקט – מאז אני מתייסרת ואין לי לב לסלק את הילד הנורא הזה מהדירה שלי.	208	211	No_Suffix
לאחר מכן שמעתי זעקה ממושכת, שלא יכלה להיפלט מהפה המדמם שלי.	32	36	No_Suffix
"מה שקרה הוא שאני גבר." כמו קיסר שיוצא לגלות, הלכתי לחמם את הבקבוק.	4	8	No_Suffix
במוחי דמיינתי את אבא שלי מרגל אחרינו כפי שעשה כשהביט מתחת לשמיכה כדי לוודא שאנחנו מחובקים.	41	45	No_Suffix
"אם הכסף שלי הגיע בסוף לידיים שלה, נעשה בו שימוש טוב," אמרתי.	35	39	No_Suffix
מתחת לסככה היו מעט נוסעים: הודים שהיו לבושים בסגנון מערבי ונראו אמידים, קבוצה של נשים, סבלים אחדים, שהיו עסוקים בעבודתם.	58	63	No_Suffix
בתחתית המדרגות גזרה מארי לשניהם את צמידי בית החולים במספריים שהרימה מעמדת האחיות.	15	19	No_Suffix
היא הציעה לו את שלושת האחרים בחינם, אבל יוזף ידע שאסור להתגרות בגורל ולקחת כיסאות שאין לו שימוש בשבילם.	4	9	No_Suffix
הם ישבו עליהם כשיוזף הודיע שיש לו סרטן העור והם ישבו בחדר ההמתנה כשהסירו ממנו את אבני הברד הכהות של רקמה ממאירה.	48	52	No_Suffix
הידיים שלה ערבבו את המעטפות עם הבולים הזרים וסידרו מהם מניפה.	11	16	No_Suffix
היא גמגמה משהו בתשובה, ונסה, דוהרת מטה במדרגות, פותחת את הדלת הנעולה, ומתנשמת, נשענה עליה, עוצמת עיניים.	79	84	No_Suffix
פתאום עלתה על גדותיה, כל הרגשות שנעלמו בחודשים האחרונים כמו מתחת למעטה חול דק, מאז הגיעו שני סניטרים גדולי גוף ואספו את אמא שלה מהרצפה, ואמא שלה השתוללה וצעקה הצילו, הצילו, אבל הם לקחו אותה, ועוד שעה ארוכה אחר-כך הדהדו הצרחות שלה באוזניים, ולא עזרו כדורי הצמר-גפן שדחפה לשם, ולא עזר אבא שלה שיצא מיד אחרי שאמא שלה נלקחה, כדי להביא לה חלוק ועוד כמה דברים, ואמר לה, את כבר ילדה גדולה.	166	171	No_Suffix
אן התכופפה ונשקה לה על ראשה, ומלמלה "נו פלור פה" אל תבכי.	11	16	No_Suffix
אן הרימה ראש, מופתעת, אבל נדבקה בצחוק שלה, וכבר התפתלו שתיהן על הספה, לא מצליחות להירגע.	3	8	No_Suffix
היא פגשה את אביה במילק-בר בהדר, והוא קנה לה מילק-שייק וניל ועוגת שוקולד ואמר שהוא בא הביתה, כי הכול נגמר, ולמרות שהיא באמת בוגרת ועצמאית היא צריכה קצת השגחה.	37	40	No_Suffix
"הכל בסדר" סינן מבעד לשיניים הסגורות שלו, "הכל בסדר." לאמא שלי מותר להיות עצבנית, ואפילו להראות את זה, אז היא ספקה כפיים בדרמטיות המוגזמת שלה ואמרה כל חמש דקות: "אוי אלוהים, אל תשכחי לצלצל." כשעליתי במדרגות הנעות למקום שרק לנוסעים מותר להיות בו, שמחתי להיפטר מהם סוף-סוף.	110	114	No_Suffix
היו שם שלושה פנקיסטים עם כרבולות צבעוניות, שנראו שפוכים מעייפות, ונדמה לי שאפילו ישנו על המדרגות, ליד המזרקה.	81	85	No_Suffix
כנראה שלא ידעתי לאן בדיוק ללכת, בכל-אופן הם קראו לי פתאום.Hey you, come here join us to drink הסתכלתי עליהם, הם חייכו חיוכים אמיתיים.	44	48	No_Suffix
הזמן נגס מהחופשה שלי נגיסות גסות, עד שהיא נגמרה.	42	47	No_Suffix
שאלתי את אמא: "למה הוא שרף את סבתה זוהרה ולא את שרלוט?" אמא אמרה לי להכנס הביתה, ושזה לא עניין של ילדים.	60	64	No_Suffix
הרכבת לכיוון ההפוך, שאותה רצה יאסוקיצ'י לתפוס, היתה אמורה להגיע רק עוד כחצי שעה.	26	29	No_Suffix
הרופא ליווה את הפקיד ופניו היו חמוצות, וכשהלך פנה אל אשתו במורת רוח וגער בה: "איזה מין שטויות אמרת לו? מה את מתכוונת לעשות כשהכפרי הזה יתחיל להתלונן, אם אחרי כמה שנים של עבודה לא ילמד ולו דבר אחד על אומנותו של סנין?" אך האישה, לא זו בלבד שלא התנצלה, אלא צחקה לבעלה בפניו: "מוטב שתשתוק.	6	11	No_Suffix
אבל אדונו פיטרו לפני ארבעה-חמישה ימים.	10	15	With_Suffix
חשכת הליל הנמיכה את השמיים, וכשנשא עיניו כלפי מעלה, ראה והנה קצות הרעפים שהיו נטויים ובולטים מגג השער כלפי חוץ, תומכים ענן כבד ואפל.	52	55	No_Suffix
אחר-כך תקעה הישישה את הענף הבוער בין קורות הרצפה, אחזה בשתי ידיה בצוואר הגוויה בה התבוננה עד כה, והחלה לתלוש את שערותיה הארוכות אחת אחת, ממש כפי שפולה הקופה את הכינים מתוך פרוותו של בנה.	7	11	No_Suffix
בשרביט האלה שלו, במדיו ובפניו המוארים באורה החזק של מנורת הפרפין הזוהרת, נראה מנהל העבודה כמו מלך השאול, היושב בשערי ממלכתו.	73	77	No_Suffix
"כדי להגיע לבאנדר, אנחנו צריכים ללכת" — היא ציירה עוד חץ — "דרך המלון הגדול." "ואז?" "ואז ללכת לגן שבתוך הבאנדר..." "ואז?" "נמצא את הדבר שאבא רוצה שנקנה לו." "ואז?" האמת היא שלא היה לה מושג אם המלון נמצא בדרך לנמל או לא, אבל הגשם הבריח את כלי הרכב מן הרחובות והמלון היה המקום היחיד שבו היתה יכולה לקבץ נדבות עכשיו.	147	152	No_Suffix
שניהם חרצו לשון לעברו וצעקו: "מפלצת! מפלצת מגעילה!" אחרי שעה החל ראג'ו לבכות וסירב להמשיך ללכת, אז היא חיטטה בפח זבל וחיפשה משהו לאכול.	6	10	No_Suffix
היא תראה לאבא מה הביאה עבורו ממרחקים.	17	22	No_Suffix
"אולי תברר אם קיבצנו פה נדבות, לפני שאתה מאשים אותנו!" מנהל העבודה הזעיף פנים לעברם, אבל שתק, ההיגיון שבדברי הילדה הביס אותו.	14	20	No_Suffix
הוא תפס בפרק ידה.	13	16	No_Suffix
אצבעותיו חתכו בבשרה.	9	13	No_Suffix
היא היתה מוכרחה להגיד לו, אבל היא לא רצתה להיות בוטה או אכזרית.	37	41	No_Suffix
היא בת עשרים ושלוש, רק סיימה תואר ראשון.	23	28	No_Suffix
סינתיה מקיאה על בילי היא לא יכלה להסתכל עליו.	28	32	No_Suffix

טיפסתי על החומה וכשירדתי ממנה נתקעו מכנסיי בענף ונקרעו, כמו בשיר על יונתן, למרות שאם חושבים טוב, במילים של השיר עצמו לא כתוב בשום מקום שהקרע הוא מהעץ.

48

54

No_Suffix

רוח קרה נשבה באחוריי הערומים.

4

7

No_Suffix

קמתי ורציתי להתלבש אבל הם לא נתנו לי.

29

33

No_Suffix

בעת ההמתנה למושא אהבתו ליווה בעיניו כל חצאית שחצתה את הרחוב, ונקש בקוצר רוח במקל ההליכה שלו על בימת עץ.

23

28

No_Suffix

נראה.

0

4

No_Suffix

במתח הכללי נשמע קולה של המוכרת: "אדון, מה קורה פה?" כף המאזניים העמוסה בצנימים לא שקלה יותר מהמשקולת.

82

86

No_Suffix

אלה שזכו אכלו בתיאבון גדול; האחרים ישבו בפיזור-נפש לפני הצלחות הריקות.

9

13

No_Suffix

הנערה נשאה את ראשה ועשתה לצעיר סימן.

19

24

No_Suffix

כוח מסתורי, כך נדמה, משך אותו אל הבית.

15

19

No_Suffix

הרמן ראה פנים רעננות ועיניים שחורות.

5

8

No_Suffix

עם זאת, המכתב שקיבלה הדאיג אותה ביותר.

14

20

No_Suffix

לבסוף עלה בידה לכתוב כמה שורות שהשביעו את רצונה.

31

38

No_Suffix

ליזבטה איוונובנה כבר לא שקלה אם לשלוח אותם בחזרה: היא השתכרה מהם, החלה לענות עליהם, והפתקים שלה נעשו ארוכים ורכים מיום ליום.

96

100

No_Suffix

חשבי על כך שאושרו של אדם מסור בידייך; שלא רק אני, כי אם בני, בני-בני וניני, יברכו את זכרך ויכבדו אותו כזכר קדוש..." הזקנה לא ענתה מלה.

76

81

No_Suffix

היא החלה להניד בראשה והרימה את ידה כמתגוננת מפני הירי... אחר צנחה לאחור... ונותרה ללא-ניע.

31

34

No_Suffix

הרמן נטל קלף והניחו, מכסה אותו בערימה של שטרות.

13

19

With_Suffix

פניו לא כוסו ועיניו לא נקשרו.

23

28

No_Suffix

כמה מהן נגעו בו בפניו ובידיו, ואחר כך נשרו והמשיכו בשקיעתן.

43

50

No_Suffix

החול נראה כיהלומים, אבני אודם, אזמרגד; לא עלה בדעתו דבר של יופי שאינו דומה לחול הזה.

5

9

No_Suffix

אבל עכשיו, כשהיא משקיפה על "שטח ההפקר" ומחכה שיסמנו לה לצעוד קדימה, היא פונה אל בתה ואומרת: "מתחשק לי לשבת עוד פעם אחת אחרונה על המפתן הזה!" אחיה הזקן, שבא מן הכפר להיפרד ממנה, נד בראשו ללא הרף ופניו מביעות כאב ותמיהה.

45

51

No_Suffix

"את לא צריכה," אמרה האישה.

15

19

No_Suffix

הם שמעו את ההמולה שהקים ארננדס, אבל זכרו את דבריו של ראש המשפחה: "אני לא רוצה לשמוע אף מילה... אפילו לא את הנשימות שלכם." "אנחנו לא יודעים מי האנשים שבאו היום," הוסיף אביה של רומינה ונעץ בה את מבטו.

3

7

No_Suffix

היא בכתה בשקט וכששמעה את ארננדס הרימה מעט את הראש מבין הזרועות.

32

37

No_Suffix

הספינה שבה והסתובבה לעבר החלק האסיאתי, למוכרי התה נמצאו לקוחות, והם לקטו את מטבעותיהם.

68

72

No_Suffix

השכנה שלנו, מאדאם אטינה ("אתנה"), יוונייה איסטנבולית, משכה אז את לחייה הזקנות אל מאחורי אוזניה והדביקה אותן בנייר דבק.

54

58

No_Suffix

אמי אמרה: "תראי, היוונים מאיסטנבול הם המלח והסוכר של העיר." ומאדאם אטינה הראתה לי את קונסטנטינופול שלה.

4

8

No_Suffix

הגן הזה, מקום קדורני מאין כמוהו, דומה מאוד לאחוזת קבר וכל הוורדים ששתלה בו אמה המנוחה צימחו פרא והיו לחומת אדירים קוצנית הכולאת אותה בטירה שירשה.

139

144

No_Suffix

כל כולה ציפורניים ומלתעות, היא הולמת, היא טורפת, אבל דבר לא יוכל לנחמה על קיומה המזוויע, שום דבר.

65

70

With_Suffix

אם חי הוא, אם אין בו כלל רוח חיים אטחן עצמותיו ואופה לי צנימים.

47

52

No_Suffix

עיניה הכהות והענקיות כמעט ושברו את לבו במבטן האסופי, האבוד; ועם זאת הטרידו וכמעט הבחיל אותו פיה הבשרני להדהים, פה בעל שפתיים רחבות, מלאות ובולטות באדום-ארגמן רוטט, פה חולני.

68

74

With_Suffix

הזקנה מצאה לו כיסא ויצאה לה אגב צחוק חרישי, והשאירה את החדר מעט חשוך יותר.

44

51

No_Suffix

יש בה בדידות מסתורית של מי שקיומו מעורפל ורב- משמעי; היא מרחפת במחוזות לא-נושבים בין חיים ומוות, ישנה ומקיצה, מאחורי משוכת פרחים קוצניים, היא ציץ הוורד העקוב מדם של נוספראטו.

97

101

No_Suffix

הוא מילא את הכוס ששימשה לו לצחצוח שיניים במים מן הבקבוק שעמד על ארונו ותחב שם את הוורד, כך שראשו הקמל צף על פני המים.

17

23

No_Suffix

הוספתי שאולי אקנה לנו משהו לשתות, והיא שוב צחקה ואמרה שזה בסדר, יפה, ובאמת היה יפה ולא הלכתי עם החברים הביתה.

48

53

No_Suffix

שניהם משכו בכתפיים, ניסו משפטים שלא אמרו כלום.

36

40

No_Suffix

הקמנו אוהל שנשען על אחד הקירות של המחסן, אספנו כל מיני מקלות ושטויות וחימשנו את הבית שלנו.

69

76

No_Suffix

אבל נדמה לי ששניכם חטאתם ביהירות, תעוזה, גבורה כוזבת.

4

8

No_Suffix

העוצר שהטילה החונטה הצבאית בצ'ילה.

6

12

No_Suffix

ובאמת כשנכנס לחשמלית, כבר ידע הכול על אהבתם של האיש הגבוה בעל שיער השיבה ושל האישה הלא צעירה, שישבו מקדימה.

94

99

No_Suffix

"מה הפעם?" "יש לי משהו," גמגם יאשה וליקק בקצה לשונו את שפתיו הקרות, "נראה לי שהלב שלי לא דופק." "א-לו-הים-מה-זה-הקש-קוש ה-זה?" חילצה מעצמה אירה בקושי תוך כדי פיהוק כבד, ועצמה שוב את עיניה.

69

73

No_Suffix

העורך הראשי, ולדימיר ולדימירוביץ' שבלוב, הריץ את הישיבה בקצב של מכונת ירייה, ובתוך חמש דקות היא נגמרה.

96

101

No_Suffix

אחר כך כולם הלכו לחדר אוכל (משום מה לא קראו לו), והוא נשאר בחדר לבדו.

39

43

No_Suffix

החיפוש אחריהם נמשך כבר שישה ימים... –בבירת אינדונזיה נפתחת ועידה בינלאומית בנושא תשתיות... –בצרפת התרסק אוטובוס של נוסעים בלגים... –נתמכי הרווחה מעוניינים לקבל שרותי רווחה... –בעיר נובגורוד התקיים אירוע אתלטיקה קלה לזיכרו של מרשל מרצקוב... –אפשר לומר שהבחירות לראשות העירייה באורנגוי החדשה הושלמו... –בסרנסק הסתיימה אליפות רוסיה בהיאבקות רומית-יוונית... –מדונה ורוג'ר ווטרס שרו למען נפגעי הצונאמי... –בהונג קונג התקיים מירוץ מכוניות מונעות בפאנלים סולריים... –גופות הלוחמים בבית ההרוס יכלו להישרף...

485

489

No_Suffix

קראו לו יאן במקומות מסוימים, וקראו לו ג'ון במקומות אחרים, איפשהו קראו לו יאקוב, או בחיבה – יאשה.

29

34

No_Suffix

אבל הגשם הזה נעשה זועף יותר, והמעיל כבד ורטוב.

13

17

No_Suffix

"רק פאב עם אוכל," כך אמרה לי הפקידה הנוקשה של הפנסיון החולה, השומם.

21

25

No_Suffix

אבל היא בכתה ממקום עמוק כל כך, שנראה שהיא עומדת להישבר לשני חצאים.

31

36

No_Suffix

בעל הפאב הפסיד במשפט ואיבד את רישיון העסק, ואנחנו איבדנו את הסלון שלנו.

50

56

No_Suffix

טוב, אמרנו, אבל אף אחד הרי לא מת.

5

10

No_Suffix

ברבע המאה האחרונה התחוללו כאן כל כך הרבה שינויים, ששום מסע ושום מעבר דירה לא היו משתווים לזה, גם אם בעשר השנים האחרונות, מאז שהם החליטו להפריח את השממה המזרח-גרמנית ברכבי השטח שלהם ובגזרים בריאים, נעשה כאן משעמם יותר ויותר.

197

201

No_Suffix

קיללתי את גברת שניידר (ובאמת, פחות מחצי שנה אחר כך היא נפלה ושברה את עצם הירך, ומפני שגרה לבד, לא יכלה לגרור את עצמה עד הטלפון).

55

59

No_Suffix

לא סיפרתי לו דבר על לילות הקיץ שהיינו מבלים על הגגות ולא על המסמרים שחיזקו את יריעות הבידוד ותמיד דקרו בבשר בזמן הסקס.

68

74

No_Suffix

נהרות זיעה ניגרו מהרקדנים שחזרו מהבמה, הם הספיגו את פניהם העייפים בנייר טואלט ונופפו במגבות כבמניפות.

26

31

No_Suffix

ובכן, לאחר התחמקות מוצלחת מהספרים, עלה איליה איליץ' לחדר הניצבים וראה שגם הפעם היו חישוביו נכונים: מנהל האגף כבר לא היה שם.

65

69

No_Suffix

לקח את הכריך, החזיקו בידו והניח בשקט בחזרה.

14

20

With_Suffix

באותה נימה עניינית ובבהירות הסבירו לו איך לקחת את הגופה, מה ההליכים הרשמיים הנחוצים, הנחו אותו בנוגע לאמבולנס.

28

34

No_Suffix

"למה קיבלתי נזיפה בלי שיבררו?" שאל איליה איליץ' בהתרגשות, אבל בלי לאבד את השליטה העצמית.

22

28

No_Suffix

הפלא ופלא! הספר לא תלש מידיו את הפאה, אלא ביקש ממנו להיכנס לרגע, הושיבו באדיבות לפני המראה והחל לסובב אותו לכאן ולכאן ולהרהר בקול: "בפעם הבאה אכין לך פאה אחרת.

65

71

With_Suffix

מורשקינה פשפשה בשמלתה בעצבנות, בהבעת ציפור לכודה, ושלפה מחברת רחבה ועבת-כרס.

50

55

No_Suffix

כתבים זרים, שנאלץ לקרוא או לשמוע, עשו עליו תמיד רושם של קנה תותח המופנה היישר לפרצופו.

34

37

No_Suffix

הייתכן שבחום כמו זה, ועוד עם הררי משמנים כמו שיש לבהמה הזאת, אפשר בכלל לקבל השראה? במקום לכתוב דרמות, מוטב שהיית בולעת מרק אוקרושקה קר ונרדמת במזווה..." "האם אינך סבור שהמונולוג הזה ארוך מעט?" שאלה לפתע מורשקינה והרימה את עיניה.

212

218

No_Suffix

"הו, אלוהים שישמור! אם העינוי הזה יימשך עשר דקות נוספות, אני אצרח הצילו... בלתי נסבל!" אך הנה לבסוף הגבירה הגברת את קצב הקריאה והרימה את קולה וקראה: "מסך!" פאוול וסיליץ' נאנח בהקלה והתכוון להתרומם, אך מורשקינה מיד העבירה עמוד והמשיכה לקרוא.

214

220

No_Suffix

כמובל לגרדום היודע שאין סיכוי לחנינה המתין פאוול וסיליץ' לסוף, משולל כל תקווה, ורק ניסה שעפעפיו לא ידבקו זה לזה ושהבעת הריכוז לא תשמט מפניו... העתיד, שבו תסיים האדונית את הדרמה ותלך, נראה כל כך רחוק בעיני רוחו, שהוא אפילו לא חשב עליו.

183

187

No_Suffix

אלא שאין הוא נראה לעין, שהרי הסתגר בקליפתו המצומצמת, ואפילו תבקשנו בנרות, ובצהרי-יום – לא תמצאנו.

13

17

No_Suffix

הסוסה העלובה, פתחה במרוצה כאילו ירדה לסוף דעתו, לא עברו שעה ומחצה ויונה כבר יושב ליד תנור גדול מטונף.

51

55

No_Suffix

מאז שהילד גר אצלי, שותה מהכוסות שלי, מתכרבל בפינת המיטה שלי או יושב על אדן החלון שלי במטבח, גומע חלב ומנענע את רגליו ומסתכל עליי, ורק מסתכל וכלום, לא מוציא אף מילת הסבר, ואז – לעתים קרובות מדי, למרבה הצער זה קרה לעתים קרובות מדי, אולי ארבע או חמש פעמים – אני צועקת עליו מרוב ייאוש, מנסה להגיע אליו בצעקות "לך, תסתלק, תעזוב אותי סוף סוף בשקט!", והוא מוסיף לשבת בשקט בלי להניד עפעף, לכל היותר צוחק בלבו צחוק שקט – מאז אני מתייסרת ואין לי לב לסלק את הילד הנורא הזה מהדירה שלי.

208

211

No_Suffix

לאחר מכן שמעתי זעקה ממושכת, שלא יכלה להיפלט מהפה המדמם שלי.

32

36

No_Suffix

"מה שקרה הוא שאני גבר." כמו קיסר שיוצא לגלות, הלכתי לחמם את הבקבוק.

4

8

No_Suffix

במוחי דמיינתי את אבא שלי מרגל אחרינו כפי שעשה כשהביט מתחת לשמיכה כדי לוודא שאנחנו מחובקים.

41

45

No_Suffix

"אם הכסף שלי הגיע בסוף לידיים שלה, נעשה בו שימוש טוב," אמרתי.

35

39

No_Suffix

מתחת לסככה היו מעט נוסעים: הודים שהיו לבושים בסגנון מערבי ונראו אמידים, קבוצה של נשים, סבלים אחדים, שהיו עסוקים בעבודתם.

58

63

No_Suffix

בתחתית המדרגות גזרה מארי לשניהם את צמידי בית החולים במספריים שהרימה מעמדת האחיות.

15

19

No_Suffix

היא הציעה לו את שלושת האחרים בחינם, אבל יוזף ידע שאסור להתגרות בגורל ולקחת כיסאות שאין לו שימוש בשבילם.

4

9

No_Suffix

הם ישבו עליהם כשיוזף הודיע שיש לו סרטן העור והם ישבו בחדר ההמתנה כשהסירו ממנו את אבני הברד הכהות של רקמה ממאירה.

48

52

No_Suffix

הידיים שלה ערבבו את המעטפות עם הבולים הזרים וסידרו מהם מניפה.

11

16

No_Suffix

היא גמגמה משהו בתשובה, ונסה, דוהרת מטה במדרגות, פותחת את הדלת הנעולה, ומתנשמת, נשענה עליה, עוצמת עיניים.

79

84

No_Suffix

פתאום עלתה על גדותיה, כל הרגשות שנעלמו בחודשים האחרונים כמו מתחת למעטה חול דק, מאז הגיעו שני סניטרים גדולי גוף ואספו את אמא שלה מהרצפה, ואמא שלה השתוללה וצעקה הצילו, הצילו, אבל הם לקחו אותה, ועוד שעה ארוכה אחר-כך הדהדו הצרחות שלה באוזניים, ולא עזרו כדורי הצמר-גפן שדחפה לשם, ולא עזר אבא שלה שיצא מיד אחרי שאמא שלה נלקחה, כדי להביא לה חלוק ועוד כמה דברים, ואמר לה, את כבר ילדה גדולה.

166

171

No_Suffix

אן התכופפה ונשקה לה על ראשה, ומלמלה "נו פלור פה" אל תבכי.

11

16

No_Suffix

אן הרימה ראש, מופתעת, אבל נדבקה בצחוק שלה, וכבר התפתלו שתיהן על הספה, לא מצליחות להירגע.

3

8

No_Suffix

היא פגשה את אביה במילק-בר בהדר, והוא קנה לה מילק-שייק וניל ועוגת שוקולד ואמר שהוא בא הביתה, כי הכול נגמר, ולמרות שהיא באמת בוגרת ועצמאית היא צריכה קצת השגחה.

37

40

No_Suffix

"הכל בסדר" סינן מבעד לשיניים הסגורות שלו, "הכל בסדר." לאמא שלי מותר להיות עצבנית, ואפילו להראות את זה, אז היא ספקה כפיים בדרמטיות המוגזמת שלה ואמרה כל חמש דקות: "אוי אלוהים, אל תשכחי לצלצל." כשעליתי במדרגות הנעות למקום שרק לנוסעים מותר להיות בו, שמחתי להיפטר מהם סוף-סוף.

110

114

No_Suffix

היו שם שלושה פנקיסטים עם כרבולות צבעוניות, שנראו שפוכים מעייפות, ונדמה לי שאפילו ישנו על המדרגות, ליד המזרקה.

81

85

No_Suffix

כנראה שלא ידעתי לאן בדיוק ללכת, בכל-אופן הם קראו לי פתאום.Hey you, come here join us to drink הסתכלתי עליהם, הם חייכו חיוכים אמיתיים.

44

48

No_Suffix

הזמן נגס מהחופשה שלי נגיסות גסות, עד שהיא נגמרה.

42

47

No_Suffix

שאלתי את אמא: "למה הוא שרף את סבתה זוהרה ולא את שרלוט?" אמא אמרה לי להכנס הביתה, ושזה לא עניין של ילדים.

60

64

No_Suffix

הרכבת לכיוון ההפוך, שאותה רצה יאסוקיצ'י לתפוס, היתה אמורה להגיע רק עוד כחצי שעה.

26

29

No_Suffix

הרופא ליווה את הפקיד ופניו היו חמוצות, וכשהלך פנה אל אשתו במורת רוח וגער בה: "איזה מין שטויות אמרת לו? מה את מתכוונת לעשות כשהכפרי הזה יתחיל להתלונן, אם אחרי כמה שנים של עבודה לא ילמד ולו דבר אחד על אומנותו של סנין?" אך האישה, לא זו בלבד שלא התנצלה, אלא צחקה לבעלה בפניו: "מוטב שתשתוק.

6

11

No_Suffix

אבל אדונו פיטרו לפני ארבעה-חמישה ימים.

10

15

With_Suffix

חשכת הליל הנמיכה את השמיים, וכשנשא עיניו כלפי מעלה, ראה והנה קצות הרעפים שהיו נטויים ובולטים מגג השער כלפי חוץ, תומכים ענן כבד ואפל.

52

55

No_Suffix

אחר-כך תקעה הישישה את הענף הבוער בין קורות הרצפה, אחזה בשתי ידיה בצוואר הגוויה בה התבוננה עד כה, והחלה לתלוש את שערותיה הארוכות אחת אחת, ממש כפי שפולה הקופה את הכינים מתוך פרוותו של בנה.

7

11

No_Suffix

בשרביט האלה שלו, במדיו ובפניו המוארים באורה החזק של מנורת הפרפין הזוהרת, נראה מנהל העבודה כמו מלך השאול, היושב בשערי ממלכתו.

73

77

No_Suffix

"כדי להגיע לבאנדר, אנחנו צריכים ללכת" — היא ציירה עוד חץ — "דרך המלון הגדול." "ואז?" "ואז ללכת לגן שבתוך הבאנדר..." "ואז?" "נמצא את הדבר שאבא רוצה שנקנה לו." "ואז?" האמת היא שלא היה לה מושג אם המלון נמצא בדרך לנמל או לא, אבל הגשם הבריח את כלי הרכב מן הרחובות והמלון היה המקום היחיד שבו היתה יכולה לקבץ נדבות עכשיו.

147

152

No_Suffix

שניהם חרצו לשון לעברו וצעקו: "מפלצת! מפלצת מגעילה!" אחרי שעה החל ראג'ו לבכות וסירב להמשיך ללכת, אז היא חיטטה בפח זבל וחיפשה משהו לאכול.

6

10

No_Suffix

היא תראה לאבא מה הביאה עבורו ממרחקים.

17

22

No_Suffix

"אולי תברר אם קיבצנו פה נדבות, לפני שאתה מאשים אותנו!" מנהל העבודה הזעיף פנים לעברם, אבל שתק, ההיגיון שבדברי הילדה הביס אותו.

14

20

No_Suffix

הוא תפס בפרק ידה.

13

16

No_Suffix

אצבעותיו חתכו בבשרה.

9

13

No_Suffix

היא היתה מוכרחה להגיד לו, אבל היא לא רצתה להיות בוטה או אכזרית.

37

41

No_Suffix

היא בת עשרים ושלוש, רק סיימה תואר ראשון.

23

28

No_Suffix

סינתיה מקיאה על בילי היא לא יכלה להסתכל עליו.

28

32

No_Suffix