dicta-il/hebrew_suffix_verbal_forms · Datasets at Hugging Face

text stringlengths 6 571	startOffset int64 0 526	endOffset int64 3 532	label stringclasses 2 values
וכאשר סיימו את מלאכתם, הציגו הסוחרים את סחורותיהם המוזרות; את בדי השעווה ממצרים, ואת הבדים הצבועים מארץ האתיופים, ואת ספוגי הארגמן מצור, ואת היריעות הכחולות מצידון, ואת ספלי הענבר הקר, ואת כלי הזכוכית היפים, ואת הכלים המשונים מחרס שרוף.	6	11	No_Suffix
"התחנן הכוהן אליי ואמר, 'אנא, ירפא אדוני את עבדו, ואראה לו את האל.' "נשפתי מנשמת אפי על ידו, והיא נרפאה, והוא נרעד והוליך אותי אל החדר השני; שם ראיתי אליל עומד על פרח הלוטוס עשוי אבן ירקן, ועליו אבני אזמרגד גדולות.	50	55	No_Suffix
"התחנן הכוהן אליי ואמר, 'אנא, ירפא אדוני את עבדו, ואראה לו את האל.' "נשפתי מנשמת אפי על ידו, והיא נרפאה, והוא נרעד והוליך אותי אל החדר השני; שם ראיתי אליל עומד על פרח הלוטוס עשוי אבן ירקן, ועליו אבני אזמרגד גדולות.	98	103	No_Suffix
עם זריחה, הוא מכה בחצו בפעמון נחושת, ועם שקיעה, הוא תוקע בשופר היובל."כאשר ביקשתי להיכנס, עצרוני השומרים ושאלו מי אני.	105	110	No_Suffix
והנשמה אמרה אליו, "אל נא נתמהמה, אלא נלך מכאן, כי קנאים הם אלי הים, ולהם מפלצות לעשות את שליחותם." כך מיהרו, ונעו כל הלילה באור הירח, וכל היום למחרת נסעו לאור השמש, ובערוב היום, הגיעו לעיר.	7	11	No_Suffix
לאחר שהלכו מהלך פרסה מן העיר, הקדיר הדייג הצעיר את פניו, השליך מעליו את הספל ואמר לנשמתו, "מדוע אמרת לי לקחת את הספל ולהחביא אותו, כי דבר רע הוא זה?" אבל נשמתו השיבה לו, "היה שלו, היה שלו." בערב יום המחרת באו אל עיר, והדייג הצעיר אמר אל נשמתו, "האם זוהי העיר בה תחולל זו אשר דיברת אליי על אודותיה?" ונשמתו ענתה לו, "לא זו העיר, אלא אחרת; אך הבה ניכנס בה." הם נכנסו ועברו ברחובות, ובעברם ברחוב מוכרי הסנדלים, ראה הדייג הצעיר ילד קטן עומד ליד כד מים.	359	364	No_Suffix
אמרה אליו נשמתו, "הכה את הילד." והוא הכה את הילד עד שבכה, ואחר כך מיהרו לצאת את העיר.	18	21	No_Suffix
לאחר שסיים, הוביל אותו הסוחר אל חדר האורחים ובירכו בליל מנוחה.	44	50	With_Suffix
האש לא תשרפנה, ולא המים יכבוה.	7	13	With_Suffix
ואשר לו, אשר זנח את אלוהיו למען אהבתו, והוא שוכב כאן עם אהובתו, מת במשפט אלוהים – קחו את גופו ואת גוף אהובתו, וקברו אותם בפינת שדה הכובסים; וציון לא תשימו להם, ולא כל סימן, ולא ידע איש את מקום מנוחתם.	149	154	No_Suffix
לאחר מכן, פתח את ארון כלי הקודש, והקטיר את הכלים אשר בו, והראה את הלחם לעם, וחזר והסתיר אותו מעבר לצעיף הצעיפים, והחל לדבר אל העם; רצה לדבר אליהם על זעם האלוהים, אבל יופיים של הפרחים הלבנים הטרידו, וניחוחם המתוק עלה בנחיריו, ומילים אחרות עלו על שפתיו.	190	196	With_Suffix
רשימת השאלות הצטמצמה ואפרת עברה לטלפון והציגה למועמדות שאלה אחת בלבד: "האם את פנויה הערב?" ככה מצאנו את אורית, סטודנטית לתקשורת, תיבדל לחיים ארוכים.	39	45	No_Suffix
ואם יום אחד ידפקו לכם בדלת שני ילדים פיליפינים ויבקשו מכם להסתיר אותם תמיד תוכל להגיד: 'כבר הסתרתי במשרד'." עכשיו כולם צוחקים, לא מעניין אותם כלום.	47	53	No_Suffix
אני לא מבינה איך המטומטמת הזאת עשתה את כל הדרך מירושלים ועוד מצאה אותי במקום הזה.	31	35	No_Suffix
כנראה עשו זאת גם בעיראק, בסוריה ובכל הארצות השכנות.	6	9	No_Suffix
שאני אעשה זאת? אני? ישמרני אלוהים.	5	9	No_Suffix
היא פקדה רגע את שנינו ואחר כך אמרה בנימה פשטנית: "אשכב איתו כדי להשיג את מבוקשי." "מה?" אמרתי.	4	8	No_Suffix
יולי, שניגש לפני זה בקצפו אצל אותו סוס רתום, שצרורו היה תלוי לו בסנטרו, ונטלו במושכותיו, נשאר שוטו שהרים תלוי לו בגבו ורגלו האחת, שהציג כבר בזיזו של אחד האופנים, נשארה מחוברה למקומה ופניו הלוהטים קפאו בזוהמתם; ונשימתו של אותו אפרוח, שהיה ניצב לוהט ופיו הגדול פתוח, היתה רוגשת וזרמה, כזו של סוס שנלאה.	72	77	With_Suffix
היתה, כנראה, אותה כיכר מיותמה מרווחה יותר מדי, בכדי שאותה כנופיה קטנה תכבשנה, וגגות החנויות הגוצות, שהיו מכוסים אבק, התחילו פתאום קובלים: שוממים, שוממים החיים אצלנו, בני אדם טובים... אצל האפותיקה שהיתה מלבינה גוצה ויהירה בקצה אותה רחוב, כשראתה הכנופיה מרחוק את כותנתו האדומה של פרוחור, שהיה ניצב בגילוי ראש מסורק במרפסת המוגבהת קצת אשר לפרוזדור ופסוקי התהילים שלו בפיו, נזכרו, כנראה, פתאום בתכלית האמיתית שבאותה ריצה ומשה קצב צילצל פרא: – פרוחור, לווי, פרוחור! ופרוחור חרד, ככלב זה, שהצייד קרא לו: "פלי!", וחדל מפסוקיו.	70	76	With_Suffix
גם לא כאלה שיגרמו לאנשים להגיד שהיא קצת מוזרה, את זה הם תמיד ידעו, כל מה שיש לה היא אומרת, לא מבשלת, ובעיקר חופשייה כזאת, בשבילנו זה קצת יותר מדי.	61	65	No_Suffix
לא הגעתי לחרפת רעב, אם כי גם זו שאלה של ניסוח – כי ביתי נראה כמו חורבה, חלונות עקורים, מטח יריות על כורסת הסלון, קיר סדוק, מטבח רעוע, ארונות מתפרקים, רהיטים שמזמן איבדו עצמם לדעת – אבל הרחתי את זה מגיע.	56	60	No_Suffix
כל הרעיון כולו מתחילתו ועד סופו נראה לי לפתע תפל, ביקשתי ממנו שיפריח מראשו את פרטי השיחה הזאת.	32	36	No_Suffix
היא נהנתה מהסערה שחוללה.	17	23	No_Suffix
ניסתה שוב להשאיר לה הודעות, אבל הן לא נקראו.	38	43	No_Suffix
ואמה של האדיה אמרה שהיא הניקה אותי לשובע שנה תמימה.	14	18	No_Suffix
כאשר שב לבקרה בפעם הבאה הביא עמו עותק של העלון עם רקע כתום.	8	13	With_Suffix
ככל הכפרים המעטים שנותרו בגליל הוא שימש אכסניה לפלאחים שהיו לפועלים ובנו את הערים היהודיות על האדמות שהופקעו מהם.	68	72	No_Suffix
אף על פי כן, ברגע שהחלה הספירה האיטית לאחור והכול היטשטש מול עיניו, לא הצליח לכבוש את הצחוק שעורר בו הדגדוג המיטיב של אובדן ההכרה: הוא היה מאושר והרגיש בבית, הוא חש שגופו כמעט בבעלותו ויהיה שלו לגמרי כשיתעורר, כאשר הרופאים יבתקו סוף סוף את גשר הבשר והאיברים החיוניים שחיבר אותו במשך עשרים שנה לבטן אחיו פולוקס, שכבר כמה שעות גופו קפוא כלהב האזמל.	223	228	No_Suffix
האמת היא, שאת זה ידעו שניהם מהרגע הראשון.	17	21	No_Suffix
לכן גם אספה והציגה בגאוותנות הררי סיפורים ונתונים על המקרים הספורים של תאומים סיאמיים מרשימים לא פחות שהגיעו בכל זאת לגיל הבגרות, ביניהם שני תאומים מקסימים שנולדו בסיאם לפני מאה שנים כמעט והפכו לבני חסותו של הקיסר.	12	18	No_Suffix
מבחינתו של קסטור, הפער הבולט ביותר בערבוביית המידע שאספה אמו על פני השנים נגע לעימותים ביניהם.	51	56	No_Suffix
ובזמן שקסטור המיוסר ופולוקס הגווע הובלו לבית החולים, שאלו את עצמם נושאי האלונקה והרופאים והאחיות מי יזכה באיבר המבורך.	53	57	No_Suffix
גם לי היתה בובת ליצן בילדות, ויום אחד היא הפכה מצעצוע אהוב לאדריכל השטני של סיוטיי.	42	46	No_Suffix
שהיא עדיין צעירה, אבל עשו לה צילום רנטגן בגלל ברונכיטיס וראו משהו בעייתי.	22	25	No_Suffix
ד"ר ספנסר חיכה שיסיים ובינתיים נשען על מעקה המתכת וכיסה את אוזניו בכפות ידיו, שולח את זרתותיו לעסות בעדינות את רקותיו, מודע לכך שהוא נראה מותש, אבל לא היה אכפת לו.	50	55	No_Suffix
הוא העביר את שני האנשים הבאים ללא בדיקה נפשית – הם נראו בסדר גמור, פשוט תעברו – ולקח לו גיר חדש, מגלגל אותו לאט בין כפות ידיו, האבקה מותירה סימנים כחולים על אצבעותיו.	51	55	No_Suffix
"כמה פעמים אני צריכה להגיד לך? אתה רוצה שהם יחשבו שיש לך כינים? ההמ?" פרדק חייך ותקע את ידו בכיסו.	44	49	No_Suffix
כולם ידעו שהיהודים נגועים במחלות עיניים שמנעו מהם להתקבל באמריקה.	40	45	No_Suffix
הוריו מתו, אבל היא הצילה את חייו.	19	24	No_Suffix
הזקנה חיבקה את הבחורה ואמרה משהו לנער.	6	11	No_Suffix
היא אצל גברת קרלין מגיל ששה שבועות, כשעוד ישנה מכורבלת על הכיריים בסיר שלהבה קבועה שמרה על חומו.	83	87	No_Suffix
הן חצו את המילים ומסמרו אותן למלבן הנייר, סגרו עליהן כמו סורגים.	3	6	No_Suffix
היא טיפסה בקושי רב במעלה המדרגות אל הדוכן, פניה מתעוותות ומתכהות מהמאמץ, ונעצרה מתחת לאחת משמשיות הבר הצבעוניות שהתנדנדו אנה ואנה ונאנחו מכאבים.	73	79	No_Suffix
הרוק בפיו נעשה צמיג ומר, ורווח לו כשהגישו לו את השתיה שביקש.	10	14	No_Suffix
אור השמש היה לא יותר מאלומת קרניים שדופה, ובדרכו לחמם מקומות אחרים ריצד בבוהק צונן על מסילת הרכבת שכמו נמתחה מאז ומתמיד אל הנצח.	103	108	No_Suffix
בעודה בוכה נדדו מחשבותיה אל אירועי הבוקר שחתם את החודשים האפלים שעברו עליה.	64	69	No_Suffix
בעודה מתגלגלת בשלג הרך שמעה ירייה נוספת, הדיה התערבבו בשקשוק גלגלי הרכבת, והיא עצמה את עיניה בשלווה.	79	83	No_Suffix
לעתים השתעממה מישיבה באפס מעשה, אך שכנעה את עצמה שהשהות במסתור היא תנאי הכרחי לשמירה על חייה.	35	40	No_Suffix
ערב אחד שאלה היכן נמצאת העיירה.	8	12	No_Suffix
אבל האישה מצאה את עצמה מביטה ובוחנת את הארבעה כדי למצות את החוויה, לחיות במלוא עושרו ומשמעותו את הרגע הזה שכל כך ציפתה לו מאז תוכננה ונקבעה הנסיעה: לראות אותם רואים את הים בפעם הראשונה.	10	14	No_Suffix
רק הנפש חישבה לפקוע מגודל המתח שנפרק ממנה עכשיו, כששבה וכל הארבעה אתה – אף אחד לא הלך לאיבוד, אף אחד לא טבע.	49	54	No_Suffix
חוץ מזה, היא הגשימה להם חלום, את החלום לראות את הים, "ואת זה הם לא ישכחו לך לעולם, לעולם הם לא ישכחו לך את זה.	95	100	No_Suffix
ריבה לא תמיד ערה לדקויות שמשפיעות על שיווי המשקל בעולם ולא שמה לב לזה שיש סיבה לזה שאף אחד לא עונה.	13	16	No_Suffix
במצב הזה הבחור באמת נראה יותר טוב, למרות שאם הפרמדיק יעזוב את היד, הבחור ללא ספק יחזור למצב הקודם שלו, רק שלא יעשה את זה בבת אחת.	20	24	No_Suffix
הוא חייך אלי, היכה בפרגול על השולחן ומשך אליו את כתב הפקודה, שראש המטה הכתיבו זה עתה.	71	77	With_Suffix
בחור צעיר, בעל שער פשתה חלק, משתלשל, וקלסתר ריאזאני יפהפה, ניגש אל הארגז שלי והשליכו אל מחוץ לשער.	77	84	With_Suffix
" עלה בדעתי שנולדנו בזמן קדום מאוד ושההדס וההמתנה הם עבר שמלטף את מעמקי הלב והזיכרון, שלא היינו קטנים או גדולים, ואולי כבר שכחנו את הימים מאחורי מחבואי המשחקים.	123	128	No_Suffix
נזכרתי שמבוגרים לא בוכים! האומנם אסור למבוגרים לבכות?! אימא הייתה אומרת לי: "תתביישי לך, מבוגרים לא בוכים." מאז קולה של אימא רודף אותי: "מבוגרים לא בוכים!" אולי עודני ילדה! תהלוכת שלדי העצמות שנשאה אותי עברה בסמטאות ובגנים שוממים, כאילו הם אומרים לי בכך: "אין לנו דבר להתעצב עליו." "קודם מאיר הברק ואחר כך ניתך הגשם", כך שמעתי פעם.	203	207	No_Suffix
בגינת סנט-קלוטילד נשמעה שירת ציפורים – צפצוף רך, משתאה ועצל – וברחובות השקטים הדהדו קרקוריהן הצרודים של המכוניות היוצאות אל דרכי הכפר.	18	23	No_Suffix
אנייס הגיפה למחצה את התריסים: השמש חמה, הוורדים ילבלבו מהר מדי וימותו.	6	11	No_Suffix
נאדין תפסה בידה את התיק, את כובע הברט שחבשה תוך ריצה על ראשה, קראה בעוברה: "להתראות אמא!" ונעלמה.	6	10	No_Suffix
מה שאהבה לא היה לחלום, אלא לשבת כך ולעסוק באיזו מלאכה צנועה, מדויקת, לתפור, לסרוג, להכריח את מחשבתה להשתופף, להשפיל את עצמה, להישאר בשקט; לסדר ספרים, לרחוץ בקפידה ולנגב אחת-אחת את כוסות הקריסטל, את כוסות היין הארוכות והצרות, המוקפות טבעת זהב, בסגנון של פעם, שבהן שותים בביתה שמפניה.	3	8	No_Suffix
'כמה שהעולם יפה, מקסים!' האשד הזוהר של שמש הצהריים התעמעם, השתנה והיה לאור חיוור ורוגע; בכל קרן רחוב עמדו נשים ומכרו זרי נרקיסים, מציעות את סלסלותיהן לעוברים והשבים.	111	116	No_Suffix
בכל פעם שהדלת נפתחה, בכל פעם שצללית של גבר הופיעה על המפתן, הלם הלב המרדן בחדווה, בסערה, הציף אותה באושר, ובכל פעם נכנס איש זר, העיף בה מבט סתמי והתיישב אי-שם באפלולית הבר.	14	19	No_Suffix
היא פתחה את התיק, נשפה על הפודריה; האבקה שעלתה ממנה אפפה אותה בענן מחניק ומבושם; היא ראתה את תווי פניה בראי הקטן, רועדות ומעוות כמו מתחת למים.	4	8	No_Suffix
מה הטעם להעלות כך זיכרונות? זה לא יכול לעורר בנפשי אלא טינה, וכעס כל כך חסר טעם, בחיי!' אך לפתע שבה ועלתה בזיכרונה תמונת המונית המסיעה אותה בשבילי יער בולון השחורים והרטובים, ונדמה היה לה שהיא חשה שוב את הטעם והריח של האוויר הצלול, הקר הזה שנכנס מבעד לחלונות הפתוחים, בעוד ידו של גיום לוחצת ברכות, באכזריות, את שדה העירום, כמו פרי שסוחטים עד תום.	96	99	No_Suffix
"חשוך פה לגמרי!" היא הדליקה את כל המנורות.	21	27	No_Suffix
היא הניחה את ידה ברכות על זרועה של נאדין.	4	9	No_Suffix
כבר מתחיל לרדת הערב והשקיעה אדומה כמו האדמה כשהוא שומע את קול המנוע מרחוק.	20	27	No_Suffix
במו עיני ראיתי כשהעבירו את הדגים מתוך השלל, ואף שאיני מומחה, נדמה לי שהם לא בחרו מהסוג הנחות.	61	65	No_Suffix
הגיבורים האמיתיים הלכו במלחמה, בטח, הרבה מהם במרד שעשינו להם בוורשה, כמעט עשרים אלף לוחמים מהארמיה קריובה הלכו רק שם, ואלה שניצלו גמרו במחנות שבויים, ואת אלה ששרדו, הקומוניסטים הורידו.	123	129	No_Suffix
אבא נראה מרוצה.	4	8	No_Suffix
הוא טפח על צווארו העבה של הגמל, אמר לו כמה מילים, חיטט באחד השקים שנתלו משני צידי גבו והוציא משם חבילה קטנה.	66	71	No_Suffix
הרי במישורים האין סופיים האלה אפשר לראות את האבק שמעלה רוכב יחיד ממרחק קילומטרים, אבל היא הסתגרה איתה בתוך הבקתה, החזיקה אותה בזרועותיה, הניעה אותה מצד לצד, שרה לה שוב ושוב שירי ערש שאמא שלה שרה לה בילדותה, ורק לאחר שנרדמה, והמולה נשמעה מכיוון המכלאה, היא ניגשה אל החלון וראתה אותו יורד מהגמל.	256	261	No_Suffix
הוא היה גדל גוף ובעל תנועות מסורבלות, מה ששיווה לו חזות מאיימת פחות.	41	47	No_Suffix
היא נגשה אליה ואייבק עקב אחריה במבטו.	4	8	No_Suffix
"מה קרה?" שאלה.	10	14	No_Suffix
באור הכוכבים ראתה בקושי את צלליתו שהתמזגה עם צללית הגמל שכרע על הארץ, ופתאום בערה שם אש.	13	17	No_Suffix
סימנה שהיא רוצה שיעשה זאת שוב, והוא משך הפעם באוזנו, "אייבק," אמר, "אירינה," ומשך באוזנה, "נטליה," אמר, חייך אליה, כאילו מנסה לפייס אותה, ומשך גם באוזנה.	16	21	No_Suffix
הוא לא הפנה את מבטו אליה כשחזרה, שוב שקע במחשבותיו, מתנדנד קדימה-אחורה, משחק באגודליו.	7	11	No_Suffix
השמן הפטיר שזה בדיוק מה שהוא יעשה והכניס אותם לקבינה.	29	33	No_Suffix
לוורזאנו נראה מוזר שהורוויץ כבר מחכה לו, עם פרצוף של ניצול ספינה טרופה, על מדרגות הגישה לבניין שלו.	9	13	No_Suffix
"נראה שהוא נפל.	1	5	No_Suffix
חזיתו העמוסה בקישוטים, שעם הזמן האפירה, הראתה סימני הרס.	32	38	No_Suffix
ברצון השמיים ישמשו אלה כדי למשוח בהן את גוויית אויבך".	13	18	No_Suffix
לפתע נאחזה חלחלה, והיא נצמדה אליו: "האין אתה מדמה", אמרה, "לשמוע כעין צליל חצוצרה ממרחקים?" רוברטו היטה אוזן.	99	103	No_Suffix
"אנטונייטה, מה קרה?" קרא המרקיז הנבהל.	15	18	No_Suffix
"אתה, שתוק!" ציוותה המרקיזה, וכיוון שבתה חשפה תוך כדי הטלטלות את רגליה הדקות והלבנות, היא סובבה את ראשה בסלידה.	90	95	No_Suffix
מיד הפכה ראייתו חדה, כך שעכשיו הבחין בהמון חיות הלילה שיצרו סביבו מעגל, וראה את העפעוף ואת הדעיכה של עיניהן הדומות ללהבות עמומות.	4	8	No_Suffix
"שלום חומד," היא אמרה.	17	21	No_Suffix
הילד הביט בה בהערכה ואמר, "אמא, אני מת עלייך, את הכי טובה בעולם." הילדה רצה אליה וכרכה את זרועותיה סביב כותונת הטריקו הסגולה ואז שבה לפזז סביב שלג, שהביט בהם המום ונוגה מעט, ואז עצם את עיניו.	72	75	No_Suffix
הסיפון נראה כמו חדר אוכל בתיכון – הנשים מתגודדות בצבירים קטנים שפזורים על פני השטח.	7	11	No_Suffix
כך החלו נישואים שנמשכו עד שנות החמישים לחייה, ואז עזב לתמיד כדי להקים משפחה אחרת.	16	22	No_Suffix
[5] כתונתו המגואלת בדם של החליף עות'מאן, אשר נתנה לחליף מועאויה תואנה להאשים את יריביו ברציחתו והביאה בעקיפין להתפלגות המוסלמים לסונים ושיעים.	45	49	With_Suffix
אמהות השכונה החשיבו את הייוורד לגבר נאה, וכמעט עמדו בתור להתחכך בו, מלטפות את הפנינים שהצטמחו כמו גידולים חיוורים על הצוואר ועל פרקי כפות הידיים שלהן, ומריירות על "הדבר המקסים-להפליא" שהוא עשה, כשעזר לאגנס ולהיא ("איך קוראים לה שוב? אה כן, כמובן"), האנה, בפרויקט "החמוד" שלהן.	189	192	No_Suffix
חבל שהוא אוהב אותך." אמא אמרה, "זה הילד הרוסי הקטן ההוא מהכיתה שלך? רוסים הם ממש מרתקים בעיניי." "הוא לא רוסי, אמא.	25	29	No_Suffix
היא שלפה לי נמלה מהשיער ושאלה אם אני רוצה לשחק קלפים.	24	29	No_Suffix
למחרת, בזמן שאמא המשיכה להתקשר בפניקה לעוד ועוד רופאים כדי לקבוע תורים לאגנס, אבא זרק החוצה את כל חוות הנמלים שלנו.	17	23	No_Suffix
היא כתבה מכתב לאופרה, ובו סיפרה איך אחיה עשה מעשה מגונה בבת הכי קטנה שלה בלי שהיא שמה לב בכלל.	41	44	No_Suffix
אבל נדמה לי שאני צריך לדבר בשקט: "הסרטים של "אופא" הם הכי טובים, אלה אולפנים מפורסמים מגרמניה.	4	8	No_Suffix

וכאשר סיימו את מלאכתם, הציגו הסוחרים את סחורותיהם המוזרות; את בדי השעווה ממצרים, ואת הבדים הצבועים מארץ האתיופים, ואת ספוגי הארגמן מצור, ואת היריעות הכחולות מצידון, ואת ספלי הענבר הקר, ואת כלי הזכוכית היפים, ואת הכלים המשונים מחרס שרוף.

6

11

No_Suffix

"התחנן הכוהן אליי ואמר, 'אנא, ירפא אדוני את עבדו, ואראה לו את האל.' "נשפתי מנשמת אפי על ידו, והיא נרפאה, והוא נרעד והוליך אותי אל החדר השני; שם ראיתי אליל עומד על פרח הלוטוס עשוי אבן ירקן, ועליו אבני אזמרגד גדולות.

50

55

No_Suffix

"התחנן הכוהן אליי ואמר, 'אנא, ירפא אדוני את עבדו, ואראה לו את האל.' "נשפתי מנשמת אפי על ידו, והיא נרפאה, והוא נרעד והוליך אותי אל החדר השני; שם ראיתי אליל עומד על פרח הלוטוס עשוי אבן ירקן, ועליו אבני אזמרגד גדולות.

98

103

No_Suffix

עם זריחה, הוא מכה בחצו בפעמון נחושת, ועם שקיעה, הוא תוקע בשופר היובל."כאשר ביקשתי להיכנס, עצרוני השומרים ושאלו מי אני.

105

110

No_Suffix

והנשמה אמרה אליו, "אל נא נתמהמה, אלא נלך מכאן, כי קנאים הם אלי הים, ולהם מפלצות לעשות את שליחותם." כך מיהרו, ונעו כל הלילה באור הירח, וכל היום למחרת נסעו לאור השמש, ובערוב היום, הגיעו לעיר.

7

11

No_Suffix

לאחר שהלכו מהלך פרסה מן העיר, הקדיר הדייג הצעיר את פניו, השליך מעליו את הספל ואמר לנשמתו, "מדוע אמרת לי לקחת את הספל ולהחביא אותו, כי דבר רע הוא זה?" אבל נשמתו השיבה לו, "היה שלו, היה שלו." בערב יום המחרת באו אל עיר, והדייג הצעיר אמר אל נשמתו, "האם זוהי העיר בה תחולל זו אשר דיברת אליי על אודותיה?" ונשמתו ענתה לו, "לא זו העיר, אלא אחרת; אך הבה ניכנס בה." הם נכנסו ועברו ברחובות, ובעברם ברחוב מוכרי הסנדלים, ראה הדייג הצעיר ילד קטן עומד ליד כד מים.

359

364

No_Suffix

אמרה אליו נשמתו, "הכה את הילד." והוא הכה את הילד עד שבכה, ואחר כך מיהרו לצאת את העיר.

18

21

No_Suffix

לאחר שסיים, הוביל אותו הסוחר אל חדר האורחים ובירכו בליל מנוחה.

44

50

With_Suffix

האש לא תשרפנה, ולא המים יכבוה.

7

13

With_Suffix

ואשר לו, אשר זנח את אלוהיו למען אהבתו, והוא שוכב כאן עם אהובתו, מת במשפט אלוהים – קחו את גופו ואת גוף אהובתו, וקברו אותם בפינת שדה הכובסים; וציון לא תשימו להם, ולא כל סימן, ולא ידע איש את מקום מנוחתם.

149

154

No_Suffix

לאחר מכן, פתח את ארון כלי הקודש, והקטיר את הכלים אשר בו, והראה את הלחם לעם, וחזר והסתיר אותו מעבר לצעיף הצעיפים, והחל לדבר אל העם; רצה לדבר אליהם על זעם האלוהים, אבל יופיים של הפרחים הלבנים הטרידו, וניחוחם המתוק עלה בנחיריו, ומילים אחרות עלו על שפתיו.

190

196

With_Suffix

רשימת השאלות הצטמצמה ואפרת עברה לטלפון והציגה למועמדות שאלה אחת בלבד: "האם את פנויה הערב?" ככה מצאנו את אורית, סטודנטית לתקשורת, תיבדל לחיים ארוכים.

39

45

No_Suffix

ואם יום אחד ידפקו לכם בדלת שני ילדים פיליפינים ויבקשו מכם להסתיר אותם תמיד תוכל להגיד: 'כבר הסתרתי במשרד'." עכשיו כולם צוחקים, לא מעניין אותם כלום.

47

53

No_Suffix

אני לא מבינה איך המטומטמת הזאת עשתה את כל הדרך מירושלים ועוד מצאה אותי במקום הזה.

31

35

No_Suffix

כנראה עשו זאת גם בעיראק, בסוריה ובכל הארצות השכנות.

6

9

No_Suffix

שאני אעשה זאת? אני? ישמרני אלוהים.

5

9

No_Suffix

היא פקדה רגע את שנינו ואחר כך אמרה בנימה פשטנית: "אשכב איתו כדי להשיג את מבוקשי." "מה?" אמרתי.

4

8

No_Suffix

יולי, שניגש לפני זה בקצפו אצל אותו סוס רתום, שצרורו היה תלוי לו בסנטרו, ונטלו במושכותיו, נשאר שוטו שהרים תלוי לו בגבו ורגלו האחת, שהציג כבר בזיזו של אחד האופנים, נשארה מחוברה למקומה ופניו הלוהטים קפאו בזוהמתם; ונשימתו של אותו אפרוח, שהיה ניצב לוהט ופיו הגדול פתוח, היתה רוגשת וזרמה, כזו של סוס שנלאה.

72

77

With_Suffix

היתה, כנראה, אותה כיכר מיותמה מרווחה יותר מדי, בכדי שאותה כנופיה קטנה תכבשנה, וגגות החנויות הגוצות, שהיו מכוסים אבק, התחילו פתאום קובלים: שוממים, שוממים החיים אצלנו, בני אדם טובים... אצל האפותיקה שהיתה מלבינה גוצה ויהירה בקצה אותה רחוב, כשראתה הכנופיה מרחוק את כותנתו האדומה של פרוחור, שהיה ניצב בגילוי ראש מסורק במרפסת המוגבהת קצת אשר לפרוזדור ופסוקי התהילים שלו בפיו, נזכרו, כנראה, פתאום בתכלית האמיתית שבאותה ריצה ומשה קצב צילצל פרא: – פרוחור, לווי, פרוחור! ופרוחור חרד, ככלב זה, שהצייד קרא לו: "פלי!", וחדל מפסוקיו.

70

76

With_Suffix

גם לא כאלה שיגרמו לאנשים להגיד שהיא קצת מוזרה, את זה הם תמיד ידעו, כל מה שיש לה היא אומרת, לא מבשלת, ובעיקר חופשייה כזאת, בשבילנו זה קצת יותר מדי.

61

65

No_Suffix

לא הגעתי לחרפת רעב, אם כי גם זו שאלה של ניסוח – כי ביתי נראה כמו חורבה, חלונות עקורים, מטח יריות על כורסת הסלון, קיר סדוק, מטבח רעוע, ארונות מתפרקים, רהיטים שמזמן איבדו עצמם לדעת – אבל הרחתי את זה מגיע.

56

60

No_Suffix

כל הרעיון כולו מתחילתו ועד סופו נראה לי לפתע תפל, ביקשתי ממנו שיפריח מראשו את פרטי השיחה הזאת.

32

36

No_Suffix

היא נהנתה מהסערה שחוללה.

17

23

No_Suffix

ניסתה שוב להשאיר לה הודעות, אבל הן לא נקראו.

38

43

No_Suffix

ואמה של האדיה אמרה שהיא הניקה אותי לשובע שנה תמימה.

14

18

No_Suffix

כאשר שב לבקרה בפעם הבאה הביא עמו עותק של העלון עם רקע כתום.

8

13

With_Suffix

ככל הכפרים המעטים שנותרו בגליל הוא שימש אכסניה לפלאחים שהיו לפועלים ובנו את הערים היהודיות על האדמות שהופקעו מהם.

68

72

No_Suffix

אף על פי כן, ברגע שהחלה הספירה האיטית לאחור והכול היטשטש מול עיניו, לא הצליח לכבוש את הצחוק שעורר בו הדגדוג המיטיב של אובדן ההכרה: הוא היה מאושר והרגיש בבית, הוא חש שגופו כמעט בבעלותו ויהיה שלו לגמרי כשיתעורר, כאשר הרופאים יבתקו סוף סוף את גשר הבשר והאיברים החיוניים שחיבר אותו במשך עשרים שנה לבטן אחיו פולוקס, שכבר כמה שעות גופו קפוא כלהב האזמל.

223

228

No_Suffix

האמת היא, שאת זה ידעו שניהם מהרגע הראשון.

17

21

No_Suffix

לכן גם אספה והציגה בגאוותנות הררי סיפורים ונתונים על המקרים הספורים של תאומים סיאמיים מרשימים לא פחות שהגיעו בכל זאת לגיל הבגרות, ביניהם שני תאומים מקסימים שנולדו בסיאם לפני מאה שנים כמעט והפכו לבני חסותו של הקיסר.

12

18

No_Suffix

מבחינתו של קסטור, הפער הבולט ביותר בערבוביית המידע שאספה אמו על פני השנים נגע לעימותים ביניהם.

51

56

No_Suffix

ובזמן שקסטור המיוסר ופולוקס הגווע הובלו לבית החולים, שאלו את עצמם נושאי האלונקה והרופאים והאחיות מי יזכה באיבר המבורך.

53

57

No_Suffix

גם לי היתה בובת ליצן בילדות, ויום אחד היא הפכה מצעצוע אהוב לאדריכל השטני של סיוטיי.

42

46

No_Suffix

שהיא עדיין צעירה, אבל עשו לה צילום רנטגן בגלל ברונכיטיס וראו משהו בעייתי.

22

25

No_Suffix

ד"ר ספנסר חיכה שיסיים ובינתיים נשען על מעקה המתכת וכיסה את אוזניו בכפות ידיו, שולח את זרתותיו לעסות בעדינות את רקותיו, מודע לכך שהוא נראה מותש, אבל לא היה אכפת לו.

50

55

No_Suffix

הוא העביר את שני האנשים הבאים ללא בדיקה נפשית – הם נראו בסדר גמור, פשוט תעברו – ולקח לו גיר חדש, מגלגל אותו לאט בין כפות ידיו, האבקה מותירה סימנים כחולים על אצבעותיו.

51

55

No_Suffix

"כמה פעמים אני צריכה להגיד לך? אתה רוצה שהם יחשבו שיש לך כינים? ההמ?" פרדק חייך ותקע את ידו בכיסו.

44

49

No_Suffix

כולם ידעו שהיהודים נגועים במחלות עיניים שמנעו מהם להתקבל באמריקה.

40

45

No_Suffix

הוריו מתו, אבל היא הצילה את חייו.

19

24

No_Suffix

הזקנה חיבקה את הבחורה ואמרה משהו לנער.

6

11

No_Suffix

היא אצל גברת קרלין מגיל ששה שבועות, כשעוד ישנה מכורבלת על הכיריים בסיר שלהבה קבועה שמרה על חומו.

83

87

No_Suffix

הן חצו את המילים ומסמרו אותן למלבן הנייר, סגרו עליהן כמו סורגים.

3

6

No_Suffix

היא טיפסה בקושי רב במעלה המדרגות אל הדוכן, פניה מתעוותות ומתכהות מהמאמץ, ונעצרה מתחת לאחת משמשיות הבר הצבעוניות שהתנדנדו אנה ואנה ונאנחו מכאבים.

73

79

No_Suffix

הרוק בפיו נעשה צמיג ומר, ורווח לו כשהגישו לו את השתיה שביקש.

10

14

No_Suffix

אור השמש היה לא יותר מאלומת קרניים שדופה, ובדרכו לחמם מקומות אחרים ריצד בבוהק צונן על מסילת הרכבת שכמו נמתחה מאז ומתמיד אל הנצח.

103

108

No_Suffix

בעודה בוכה נדדו מחשבותיה אל אירועי הבוקר שחתם את החודשים האפלים שעברו עליה.

64

69

No_Suffix

בעודה מתגלגלת בשלג הרך שמעה ירייה נוספת, הדיה התערבבו בשקשוק גלגלי הרכבת, והיא עצמה את עיניה בשלווה.

79

83

No_Suffix

לעתים השתעממה מישיבה באפס מעשה, אך שכנעה את עצמה שהשהות במסתור היא תנאי הכרחי לשמירה על חייה.

35

40

No_Suffix

ערב אחד שאלה היכן נמצאת העיירה.

8

12

No_Suffix

אבל האישה מצאה את עצמה מביטה ובוחנת את הארבעה כדי למצות את החוויה, לחיות במלוא עושרו ומשמעותו את הרגע הזה שכל כך ציפתה לו מאז תוכננה ונקבעה הנסיעה: לראות אותם רואים את הים בפעם הראשונה.

10

14

No_Suffix

רק הנפש חישבה לפקוע מגודל המתח שנפרק ממנה עכשיו, כששבה וכל הארבעה אתה – אף אחד לא הלך לאיבוד, אף אחד לא טבע.

49

54

No_Suffix

חוץ מזה, היא הגשימה להם חלום, את החלום לראות את הים, "ואת זה הם לא ישכחו לך לעולם, לעולם הם לא ישכחו לך את זה.

95

100

No_Suffix

ריבה לא תמיד ערה לדקויות שמשפיעות על שיווי המשקל בעולם ולא שמה לב לזה שיש סיבה לזה שאף אחד לא עונה.

13

16

No_Suffix

במצב הזה הבחור באמת נראה יותר טוב, למרות שאם הפרמדיק יעזוב את היד, הבחור ללא ספק יחזור למצב הקודם שלו, רק שלא יעשה את זה בבת אחת.

20

24

No_Suffix

הוא חייך אלי, היכה בפרגול על השולחן ומשך אליו את כתב הפקודה, שראש המטה הכתיבו זה עתה.

71

77

With_Suffix

בחור צעיר, בעל שער פשתה חלק, משתלשל, וקלסתר ריאזאני יפהפה, ניגש אל הארגז שלי והשליכו אל מחוץ לשער.

77

84

With_Suffix

" עלה בדעתי שנולדנו בזמן קדום מאוד ושההדס וההמתנה הם עבר שמלטף את מעמקי הלב והזיכרון, שלא היינו קטנים או גדולים, ואולי כבר שכחנו את הימים מאחורי מחבואי המשחקים.

123

128

No_Suffix

נזכרתי שמבוגרים לא בוכים! האומנם אסור למבוגרים לבכות?! אימא הייתה אומרת לי: "תתביישי לך, מבוגרים לא בוכים." מאז קולה של אימא רודף אותי: "מבוגרים לא בוכים!" אולי עודני ילדה! תהלוכת שלדי העצמות שנשאה אותי עברה בסמטאות ובגנים שוממים, כאילו הם אומרים לי בכך: "אין לנו דבר להתעצב עליו." "קודם מאיר הברק ואחר כך ניתך הגשם", כך שמעתי פעם.

203

207

No_Suffix

בגינת סנט-קלוטילד נשמעה שירת ציפורים – צפצוף רך, משתאה ועצל – וברחובות השקטים הדהדו קרקוריהן הצרודים של המכוניות היוצאות אל דרכי הכפר.

18

23

No_Suffix

אנייס הגיפה למחצה את התריסים: השמש חמה, הוורדים ילבלבו מהר מדי וימותו.

6

11

No_Suffix

נאדין תפסה בידה את התיק, את כובע הברט שחבשה תוך ריצה על ראשה, קראה בעוברה: "להתראות אמא!" ונעלמה.

6

10

No_Suffix

מה שאהבה לא היה לחלום, אלא לשבת כך ולעסוק באיזו מלאכה צנועה, מדויקת, לתפור, לסרוג, להכריח את מחשבתה להשתופף, להשפיל את עצמה, להישאר בשקט; לסדר ספרים, לרחוץ בקפידה ולנגב אחת-אחת את כוסות הקריסטל, את כוסות היין הארוכות והצרות, המוקפות טבעת זהב, בסגנון של פעם, שבהן שותים בביתה שמפניה.

3

8

No_Suffix

'כמה שהעולם יפה, מקסים!' האשד הזוהר של שמש הצהריים התעמעם, השתנה והיה לאור חיוור ורוגע; בכל קרן רחוב עמדו נשים ומכרו זרי נרקיסים, מציעות את סלסלותיהן לעוברים והשבים.

111

116

No_Suffix

בכל פעם שהדלת נפתחה, בכל פעם שצללית של גבר הופיעה על המפתן, הלם הלב המרדן בחדווה, בסערה, הציף אותה באושר, ובכל פעם נכנס איש זר, העיף בה מבט סתמי והתיישב אי-שם באפלולית הבר.

14

19

No_Suffix

היא פתחה את התיק, נשפה על הפודריה; האבקה שעלתה ממנה אפפה אותה בענן מחניק ומבושם; היא ראתה את תווי פניה בראי הקטן, רועדות ומעוות כמו מתחת למים.

4

8

No_Suffix

מה הטעם להעלות כך זיכרונות? זה לא יכול לעורר בנפשי אלא טינה, וכעס כל כך חסר טעם, בחיי!' אך לפתע שבה ועלתה בזיכרונה תמונת המונית המסיעה אותה בשבילי יער בולון השחורים והרטובים, ונדמה היה לה שהיא חשה שוב את הטעם והריח של האוויר הצלול, הקר הזה שנכנס מבעד לחלונות הפתוחים, בעוד ידו של גיום לוחצת ברכות, באכזריות, את שדה העירום, כמו פרי שסוחטים עד תום.

96

99

No_Suffix

"חשוך פה לגמרי!" היא הדליקה את כל המנורות.

21

27

No_Suffix

היא הניחה את ידה ברכות על זרועה של נאדין.

4

9

No_Suffix

כבר מתחיל לרדת הערב והשקיעה אדומה כמו האדמה כשהוא שומע את קול המנוע מרחוק.

20

27

No_Suffix

במו עיני ראיתי כשהעבירו את הדגים מתוך השלל, ואף שאיני מומחה, נדמה לי שהם לא בחרו מהסוג הנחות.

61

65

No_Suffix

הגיבורים האמיתיים הלכו במלחמה, בטח, הרבה מהם במרד שעשינו להם בוורשה, כמעט עשרים אלף לוחמים מהארמיה קריובה הלכו רק שם, ואלה שניצלו גמרו במחנות שבויים, ואת אלה ששרדו, הקומוניסטים הורידו.

123

129

No_Suffix

אבא נראה מרוצה.

4

8

No_Suffix

הוא טפח על צווארו העבה של הגמל, אמר לו כמה מילים, חיטט באחד השקים שנתלו משני צידי גבו והוציא משם חבילה קטנה.

66

71

No_Suffix

הרי במישורים האין סופיים האלה אפשר לראות את האבק שמעלה רוכב יחיד ממרחק קילומטרים, אבל היא הסתגרה איתה בתוך הבקתה, החזיקה אותה בזרועותיה, הניעה אותה מצד לצד, שרה לה שוב ושוב שירי ערש שאמא שלה שרה לה בילדותה, ורק לאחר שנרדמה, והמולה נשמעה מכיוון המכלאה, היא ניגשה אל החלון וראתה אותו יורד מהגמל.

256

261

No_Suffix

הוא היה גדל גוף ובעל תנועות מסורבלות, מה ששיווה לו חזות מאיימת פחות.

41

47

No_Suffix

היא נגשה אליה ואייבק עקב אחריה במבטו.

4

8

No_Suffix

"מה קרה?" שאלה.

10

14

No_Suffix

באור הכוכבים ראתה בקושי את צלליתו שהתמזגה עם צללית הגמל שכרע על הארץ, ופתאום בערה שם אש.

13

17

No_Suffix

סימנה שהיא רוצה שיעשה זאת שוב, והוא משך הפעם באוזנו, "אייבק," אמר, "אירינה," ומשך באוזנה, "נטליה," אמר, חייך אליה, כאילו מנסה לפייס אותה, ומשך גם באוזנה.

16

21

No_Suffix

הוא לא הפנה את מבטו אליה כשחזרה, שוב שקע במחשבותיו, מתנדנד קדימה-אחורה, משחק באגודליו.

7

11

No_Suffix

השמן הפטיר שזה בדיוק מה שהוא יעשה והכניס אותם לקבינה.

29

33

No_Suffix

לוורזאנו נראה מוזר שהורוויץ כבר מחכה לו, עם פרצוף של ניצול ספינה טרופה, על מדרגות הגישה לבניין שלו.

9

13

No_Suffix

"נראה שהוא נפל.

1

5

No_Suffix

חזיתו העמוסה בקישוטים, שעם הזמן האפירה, הראתה סימני הרס.

32

38

No_Suffix

ברצון השמיים ישמשו אלה כדי למשוח בהן את גוויית אויבך".

13

18

No_Suffix

לפתע נאחזה חלחלה, והיא נצמדה אליו: "האין אתה מדמה", אמרה, "לשמוע כעין צליל חצוצרה ממרחקים?" רוברטו היטה אוזן.

99

103

No_Suffix

"אנטונייטה, מה קרה?" קרא המרקיז הנבהל.

15

18

No_Suffix

"אתה, שתוק!" ציוותה המרקיזה, וכיוון שבתה חשפה תוך כדי הטלטלות את רגליה הדקות והלבנות, היא סובבה את ראשה בסלידה.

90

95

No_Suffix

מיד הפכה ראייתו חדה, כך שעכשיו הבחין בהמון חיות הלילה שיצרו סביבו מעגל, וראה את העפעוף ואת הדעיכה של עיניהן הדומות ללהבות עמומות.

4

8

No_Suffix

"שלום חומד," היא אמרה.

17

21

No_Suffix

הילד הביט בה בהערכה ואמר, "אמא, אני מת עלייך, את הכי טובה בעולם." הילדה רצה אליה וכרכה את זרועותיה סביב כותונת הטריקו הסגולה ואז שבה לפזז סביב שלג, שהביט בהם המום ונוגה מעט, ואז עצם את עיניו.

72

75

No_Suffix

הסיפון נראה כמו חדר אוכל בתיכון – הנשים מתגודדות בצבירים קטנים שפזורים על פני השטח.

7

11

No_Suffix

כך החלו נישואים שנמשכו עד שנות החמישים לחייה, ואז עזב לתמיד כדי להקים משפחה אחרת.

16

22

No_Suffix

[5] כתונתו המגואלת בדם של החליף עות'מאן, אשר נתנה לחליף מועאויה תואנה להאשים את יריביו ברציחתו והביאה בעקיפין להתפלגות המוסלמים לסונים ושיעים.

45

49

With_Suffix

אמהות השכונה החשיבו את הייוורד לגבר נאה, וכמעט עמדו בתור להתחכך בו, מלטפות את הפנינים שהצטמחו כמו גידולים חיוורים על הצוואר ועל פרקי כפות הידיים שלהן, ומריירות על "הדבר המקסים-להפליא" שהוא עשה, כשעזר לאגנס ולהיא ("איך קוראים לה שוב? אה כן, כמובן"), האנה, בפרויקט "החמוד" שלהן.

189

192

No_Suffix

חבל שהוא אוהב אותך." אמא אמרה, "זה הילד הרוסי הקטן ההוא מהכיתה שלך? רוסים הם ממש מרתקים בעיניי." "הוא לא רוסי, אמא.

25

29

No_Suffix

היא שלפה לי נמלה מהשיער ושאלה אם אני רוצה לשחק קלפים.

24

29

No_Suffix

למחרת, בזמן שאמא המשיכה להתקשר בפניקה לעוד ועוד רופאים כדי לקבוע תורים לאגנס, אבא זרק החוצה את כל חוות הנמלים שלנו.

17

23

No_Suffix

היא כתבה מכתב לאופרה, ובו סיפרה איך אחיה עשה מעשה מגונה בבת הכי קטנה שלה בלי שהיא שמה לב בכלל.

41

44

No_Suffix

אבל נדמה לי שאני צריך לדבר בשקט: "הסרטים של "אופא" הם הכי טובים, אלה אולפנים מפורסמים מגרמניה.

4

8

No_Suffix