5bee9dea1487bd072e2986118cf9178afaf2266cc4a41fbaba29f061490153bd

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Bekhor Shor/Bekhor Shor/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,3947 @@
+Bekhor Shor
+בכור שור
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Bekhor Shor
+
+Genesis
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>the sixth day.</b> In all of them it only said, "day one", "second day", except for sixth day and seventh day, about which it said <b>the</b> sixth day and <b>the</b> seventh day. This is because they are singled out, because when Moshe our teacher wrote the Torah to Yisra'el, when he reached sixth day he said to them, "This is the sixth day on which the Holy Blessed One gives you double rations", and when he reached Shabbat he said to them, "And this is the seventh day which the Holy Blessed One commanded to honour it and to keep it. And you can also see this in the rivers (Bereishit 2:11-14) - in each of them the text states "it goes to such a place", since they [Yisra'el] didn't know their courses, it explains which place. But when it gets to the Euphrates (Bereishit 2:14) it only says "is the Euphrates" - that I said to you its area of the land of Yisra'el, as it says "until the great river, the river Euphrates, shall be its borders" (Yehoshua 1:4). And so here it says "the sixth; the seventh" that are explained to you in another place.
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>For on the day you eat from it, you will certainly die:</b> Meaning to say, know that your end will be to die. You will certainly die, such that you will not be saved from death at the time of [your] end. But He did not say that he would die on that day.
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>The serpent was more cunning:</b> It spoke to the woman with wisdom and slyness.
+<b>Did God really say, etc.:</b> Meaning to say, "Even though this garden is so beloved before the Holy One, blessed be He, such that He brought rivers to water it and commanded Adam to guard it - did He really say not to eat from its fruit?" The woman said to it, "'From the fruit of the trees of the Garden we may eat' (Genesis 3:2), and He did us [another] goodness: For he only prevented us from the tree of knowledge for our [own] good, lest we die. As He did not want to hurt us, since it is poison." He said to her, "Fool! He did not intend it for your good, it is not poison and you will not surely die if you eat from it. Rather He intended it for your detriment. As it is so good that He does not want you to eat from it. For if you eat from it, you will become wise and sly and you will become like the angels, to distinguish between good and evil, to be wise and sly and no mystery will baffle you. But He does not want you to reach the category of angels."
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>The woman saw that the tree was good for food:</b> She began to observe it. She said, "How beautiful is this fruit; how sweet is its smell - it is certainly not like poison. Yet the Holy One did not command us not to eat from it for nothing." And the tree was desirable to her to contemplate; as she desired it, in order to contemplate. She said, "It appears that the serpent is speaking truth." So she ate it and gave it to her husband. And immediately slyness, pride, coarseness, jealousy, competition, covetousness and malice entered into them; to entrap and flatter, and to carry on in the dark, to rob and to steal. And they quickly began to say, "It is a disgrace for creatures like us to be 'baring buttocks' and revealing our nakedness." They made loincloths for themselves to cover their nakedness and they went out of the Garden to the breeze of the day, a place that there were no trees blocking the wind. As this is the way of thieves, to distance themselves from the the place in which they stole; meaning to say, "I was not even there." But while they were there sitting in the breeze of the day, they heard the 'voice of the Lord marching in the tops of the <i>baca</i> trees.' They said, "Behold the Master of the Garden has come"; so they were afraid and trembling - as is the way of a thief - and they hid. And that is the meaning of (Genesis 3:8), <b>They heard the voice of the Lord God moving in the Garden to the breeze of the day</b> - as they were there. Know that "to the breeze of the day," is referring to Adam. As it is written after it, <b>and the man and his wife hid themselves [...] among the trees of the Garden</b> - implying that at first, they were not in the Garden.
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+He said to him, <b>"Where are you?</b>" For this is the way of the Holy One, to speak like people to [other] people.
+
+Verse 10
+
+He said, "It was since, <b> I heard Your voice in the Garden, and I was afraid because I was naked, etc.":</b> He was afraid, lest He would ask him, "Why did you hide to escape," and He would become aware about his theft. Hence he gave Him a reason beforehand.
+
+Verse 11
+
+The Holy One said to him, "From your words, you are caught! How many times did I come to you and you were not concerned that you were naked." As it is written above (Genesis 2:25), "The two of them were naked." "But now you are concerned? <b>Who told you that you were naked?</b>" As only something that is fit for clothing, but does not have any, is called naked. It is not customary to say that a beast is naked, since it is not fit for clothing. For it is covered with the covering that is fit for it. And even great people who wear inferior clothing call themselves naked, because they do not have clothes that are fit for them. "And you also call yourself, naked" - meaning to say, that you are fit for clothes. "Who told you that you are fit for clothes? <b>From the tree whereof, etc.</b>"
+
+Verse 12
+
+Once he saw that one cannot cover up before the One that knows all secrets, he confessed against his will and said, "The iniquity is not upon me, but rather upon the woman." The woman said, "The iniquity is upon the serpent." As this is the way of thieves - when they are caught, they give away one another. The serpent did not find an answer, for we do not [allow] an inciter to make a claim - as our Rabbis said (Sanhedrin 29a): As even though they should not have listened to him - for [in a case of] the words of the teacher and the words of the student, to whom does one listen - nevertheless, he should not have entrapped [them], as they transgressed the commandment of the Creator. And they all confessed that they transgressed - as the Holy One said to Adam, "<b>Because you listened to the voice of your wife,</b> (Genesis 3:17) more than [to] My voice." And all the more so, the woman should not have listened to the serpent, who was not her friend and advisor. Hence Scripture said to Adam, "Because you listened to the voice of your wife"; whereas it did not say to the woman, "Because you listened to the voice of the serpent." As it an a fortiori argument, so there is no need [to say it]. And the Holy One, blessed be He, began to curse them in the way that they did the transgression: The snake that started was cursed first, and Adam afterwards.
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>On your belly shall you crawl:</b> It is the way for people that give evil counsel to each other, to have them separated from one another. Hence He said to the serpent, "'On your belly shall you crawl' - such that your mouth be placed on the land, whereas she will be erect, so that you will not have a place in which to take counsel with her. <b>And dust shall you eat all the days of your life:</b> Given that your mouth will be on the land, you will eat it against your will. <b>And enmity will I put (Genesis 3:15):</b>" This too is a distancing. 
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>And to the woman He said,</b> "How many evils have you caused yourself! Until now you didn't need to bear children, because you were not [destined] to die. But from now on, you will need to bear children, because you will surely die. If you don't give birth, the world will dissolve, since you will die. So therefore, 'I will increase [...] your pregnancy' - and that is 'your pain' - because 'in pain will you bear children.' For how much pain is there with children: The pain of pregnancy, the pain of birth and the pain of raising [them]. And don't fool yourself to say, 'I'll nullify the commandment of being fruitful, just as I nullified the commandment of the tree of knowledge, such that I won't sleep with my husband.'" That is why it is written, <b>your longing will be for your husband</b> - that you will desire him. And if you say, "I will conquer my impulse because of the pain" - it is hence stated <b>and he will rule over you,</b> so he will take you against your will.
+
+Verse 17
+
+<b>And to Adam he said,</b> "Given that you have eaten from the tree and the evil impulse has entered so greatly into you, there is no protection [from you] besides the knife." As if man was not afraid of death, he would rob, extort, abuse and destroy the world because of the evil impulse. Therefore He penalized him with death; and also [with] exertion, which 'causes iniquity to be forgotten.'
+And that blessing that He blessed them on the sixth day, saying, "Be fruitful and multiply" (Genesis 1:28), was after they were corrupted, such that reproduction was necessary. Know [that it is so], as it is written [there], "fill the earth and subdue it." And if it was before they were corrupted, He should have said, "fill the Garden," since that is where they resided before [this]. Rather that blessing was after they were corrupted, but it was  written with the creation [earlier nevertheless].
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>Because she was the mother of all the living:</b> And even though she was not the mother of the animals and the beasts, "mother" implies an expression of [being] a matron, as in (Judges 5:7), "I arose, a mother in Israel." And "father" is likewise an expression of lordship and authority, as in (Genesis 4:21), "the father of all who handle the lyre."
+
+Verse 21
+
+<b>Garments of skins:</b> That is to say, garments for the skin of their flesh; as no beast had yet been flayed. And likewise did Onkelos translate [it].
+
+Chapter 4
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>And Lemech said to his wives</b> - the explanation of Rav Yosef Karo of blessed memory: since Lemech married two wives first, they would fight and envy one another and each would anger her rival, and they would make a cacophony. He said to them, "What is my sin above all men that there is no peace in my house?! No [peace] in eating, nor in drinking, nor in lying down, nor in arising - have I killed people, or strangled babies, that this thing should happen to me which never happened to any person?! And now, look, I'm dying at your hands! I can't bear all of this! But the Holy Blessed One will exacted payment for this! For Kayin who sinned, God said God would take revenge seventy times -- all the more so God should take revenge for me seventy-seven!" And this comes to teach us that man shouldn't have many wives, because that's trouble and strife. And it seems to me that in those days they were far-seeing and wise, and they knew a flood would come in the days of Lemech, for you don't find genealogies for the children of Lemech because they would drown in the flood. The wives of Lemech heard this and wanted to separate from Lemech. They said, "Why should we birth for vanity, and suffer the pain of pregnancy and birth and child-rearing?" And he said to them and comforted them, "Don't believe that the Holy Blessed One would do this, for have I killed a man or strangled youths, that this should happen to me and my children should be drowned? The Holy Blessed One took pity on Kayin - should They not do this all the more so for me?" And he seduced them with words until he had offspring from them, and it seems to me that this is why these children of Lemech learnt these crafts, since they weren't blessed in agriculture because of the curse of Kayin in their youth, and regarding this matter it was explained by Targum Onkelos.
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>But (ach) your blood of your lives will I require:</b> Because it permitted to spill the blood of beasts, it forbade the spilling of the blood of man, even one's own blood. [This is] so that they will not say, "Is it not that [since] the blood of a beast is permitted for us to spill because they live through us, [so] too a man who lives through himself should be permitted to kill himself? Hence it is stated, "of your lives I will require"...
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+"And it will be a sign of the covenant between Me and you". A symbol and a sign that I am the Master and you are my servants, and the sign is sealed in a private place that will not be seen. The reason for this is so that the (non-Jewish) nations of the world won't say that the Jews are blemished ("ba'alei mumin"). And since the Holy One, Blessed be He, commanded men and not women, we learn that the place of manhod ("makom zachrut") was where God commanded to seal the covenant. And the blood of niddah that women guard, and tell their openings to their husbands, this is to them the blood of the covenant ("dam brit").
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>God has made laughter for me:</b> Meaning to say that is why jis name is called Yitzchak - since people will laugh (<i>yitzchaku</i>) at me, saying, "Have you seen Sarah, she gave birth at 90 years, and she began now to [...]."
+
+Verse 7
+
+<b>Who would have declared to Avraham:</b> Meaning to say, who would have said to Avraham that this thing occurred - that Sarah nursed children? No one would have said this to him, since he would not have believed [it] and [the speaker] would have been in his eyes, like a joker.  
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>For the son of this maidservant shall not inherit:</b> Meaning to say, it is not right that the son of the maidservant inherit with my son. And therefore I do not want that he should live here, lest he should say after our death, "I am also the son of Avraham," and come to inherit.
+
+Verse 11
+
+<b>And this thing was very bad:</b> Meaning to say, it was difficult in his eyes about Hagar, but it was very difficult for him about his son. Therefore He said to him (Genesis 21:12), "Do not let it be bad in your eyes concerning the youth and concerning your maidservant."
+
+Verse 12
+
+<b>For it is through Yitzchak that your seed will be called:</b> Your main seed is Yitzchak; that seed about which He said, "to you and to your seed will I give this land" (Genesis 13:15).
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>He placed on her shoulder</b> the skin [of water] and the bread; but the child [he placed] into her hands, since he was fourteen.  
+
+Verse 15
+
+<b>And she cast the child:</b> From [the time] when he fainted from thirst, she began to carry him.
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>An angel of God from heaven:</b> Angels that appear to people on the earth are in the image of people; it is not known that they are angels, as it is not the way of the Holy One, blessed be He, to reveal [them]. But it is known that the one that is speaking from the heaven is an angel [and not God], since he said, "because God has heard the voice of the youth"; and he did not say, "I heard."
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>Archer (lit., One who draws [<i>roveh</i>] the bow):</b> One who draws is one who pulls. It is as [in], "They made him bitter and they shot (<i>robu</i>)" (Genesis 49:23); and as [in], "His archers (<i>rabav</i>) surrounded me." <b>A bow:</b> [This means] with a bow. And some say <i>roveh</i> is like, a youth. It is like, "The youths <i>rovim</i> will get their answer" (Chullin 20a); and like "the youth," is <i>ravia</i> in the Targum (Aramaic translation of the Bible). Meaning, a youth that is a master of the bow.
+
+Chapter 22
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>After these events:</b> In which Avraham was made a minister and leader, and the kings made a pact with him.
+<b>God tested Avraham:</b> He brought him to a test, such that the Accuser (Satan), the prosecutor and the litigator could not say about him, "Does Avraham fear for nothing; did He not protect him and protect everything he has; and even the kings make a pact with him" - in the way that he said [it] about Iyov (Job 1:9-10). So He requested something from him that was more beloved to him than his body and his money. And [it could not be challenged] because he did not prevent it and he did not [even] argue, saying, "Did You not say to me, 'For it is through Yitzchak that your seed will be called,' and now You say to slaughter him and to burn him; and would it not be enough if he would be slaughtered by others, such that I could grind my teeth at him, that You rather tell me to kill him with my hands?" And it is since he did not think any of this at all, but rather had confidence in the commandment of the Holy One. 
+
+Verse 2
+
+<b>And bring him up as a burnt-offering:</b> The Holy One muted His words. So Avraham thought that He commanded him to slaughter him and to completely incinerate him. Hence he brought wood, fire and a knife with him, whereas He only commanded to bring him up on top of the altar. And from when he brought him up, he had finished and fulfilled the commandment of the Holy One. [And there is someone who explains, <i>nisa</i>, is that He raised him and lifted him and made him known to the world, how important he is. It is like, "raise up (<i>nesa</i>) over us the light of Your countenance"; and like, "And He will raise a banner (<i>nasa nes</i>)." For a banner is a big thing. This is the (correct) version.]  
+<b>Which I will tell you:</b> And afterwards, He explained to him where it was; as it explains (Genesis 22:3), "which God had told him." Hence, He told him where it was. And because of that, he recognized the place from afar (Genesis 22:4), since He already explained [it] to him.
+
+Verse 3
+
+<b>Avraham awoke early in the morning:</b> To saddle his donkey, as he was alacritous and driven to do the will of his Maker.
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>Remain here with the donkey:</b> As he did not want to bring them, so that they would not prevent him from slaughtering his son.
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>God will see to the lamb for Him, my son:</b> Meaning, my son [will be the lamb for the burnt-offering]. He said to him a matter with two meanings. For he said to him, the [other] one according to his understanding - [its] meaning was like one saying, "My son, the Holy One will see to the lamb for Him." But our Rabbis say (Bereishit Rabbah 56:4) that Yitzchak understood, and nevertheless, "the two of them went together" -  with the same mind to fulfil the will of the Creator.
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>And an angel of God called to him from the Heavens:</b> And even though he was speaking in the [manner] of the Divine Presence - as he said, "and you have not withheld your son [...] from Me" (Genesis 22:12), it is since in every place when the messenger of the Omnipresent would speak, it is as if the Holy One would speak. And the end shows that it was an angel - as the second time, he said (Genesis 22:16), "'I have sworn by Myself,' declares the Lord."
+
+Verse 12
+
+<b>Do not stretch out your hand against the lad:</b> For you have already done the commandment. As He only commanded you to bring him up, and you brought him up over the wood. 
+<b>For now I know:</b> It is [God's] way to speak like the speech of people. For He knows the hearts of people from the beginning. [So this is] meaning to say, I made Myself to be as if I did not know and now I know. [This was] to make it known to all, so no prosecutor will be able to prosecute you any more.
+
+Verse 13
+
+<b>And he saw; and behold, a ram:</b> And he nevertheless would not have taken it, as he was afraid lest another person lost it; and he would not extend his hand [to take the property] of others. But "after it was caught in the thicket by its horns," he knew that it was a sign to him that he should take it and that it was stuck there for his sake. So he went and took it.
+
+Verse 14
+
+<b>The Lord will see:</b> Meaning, He will see this place and remember the deed.
+<b>As it is said this day:</b> Among people when they speak about this mountain, [one] will ask [the other], "What mountain are you saying?" And he will answer that its name is, He will see. As this is what Avraham called it.  
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>And did not withhold your only [son]:</b> You brought up your only son before Me, and you planned to reduce your seed. But I will give you, "and I shall surely increase your seed" (Genesis 22:17).
+
+Chapter 23
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> And the life of Sarah </b> It is not the [usual] way to record the deaths of women, even righteous ones, unless it is by means of a deed. For behold we find only Sarah, Rachel, and Devorah -- Rivka's wetnurse -- and Miriam on the withdrawal of the well. Sarah's death is mentioned since she makes known to us how the grave was acquired with riches (and this is one of the tests [of Avraham]). Devorah's death is mentioned to make known how the name of the place is called Alon-Bachut. Rachel's death is mentioned to teach why she is not buried in Ma'arat haMachpela. And why is it that their years are not numbered, except for Sarah? Since she is the most important of them all. 
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>On behalf of his wife</b>. The main part of Isaac's prayer was for his wife. He was not afraid, for himself, since if he was not built up through her he would be built up through another -- for behold God had promised (lit. "made him trust" [?]) to Avraham "to your seed I will give this land", and said to Yitzchak that he would call him seed. For this Yitzchak trusted for himself, but he wished to be built up from Rivkah.
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+It is to be a commemoration for them that their forefather fought with the angel, and [the latter] could not subdue him. And so [the angel] pressed him on the hollow of his thigh, in the place where there is the the sciatic nerve. And it is a commemoration of glory and greatness.
+
+Chapter 33
+
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Chapter 35
+
+
+
+Chapter 36
+
+
+
+Chapter 37
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>And Midianite men passed</b> There are commentaries that the Midianites heard him screaming in the pit, and brought him up, and kidnapped him, and sold him to Yishmaelites for twenty pieces of silver, and made a  great profit from this since they hadn't spent anything on him. The Yishmaelites then brought him down to Egypt, and what it says at the end of the parsha, "<b>And the Midianites sold him to Egypt...</b>" (Bereishit 37:36), is that they sold him <i>in order to</i> bring him down to Egypt, and this is not just lies! For behild, it's written there "to Potifar", and further, that in that place it's difficult why he didn't reveal himself. And also, there is one who says Madanim [מדנים] and Midaynim [מדיינים], [called this] for the name of the cargo that they carry, such as in Iyov 38:31 "<b>Can you bind the cords [<i>ma'adnot</i>; מַעֲדַנּוֹת] of the Pleiades?</b>", or I Samuel 15:32 "<b>And Agag came to him in chains [<i>ma'adnot</i>; מַעֲדַנּוֹת]</b>". And sometimes the <i>ayin</i> is omitted, for it's usual to omit the letters <i>alef, chet, hey</i> and <i>ayin</i>. For example, <b>"and laid in wait [<i>vayarev</i>, וַיָּרֶב] in a valley"</b> (I Samuel 15:5), which is like <i>vaye'arev</i> ויארב. And so too is explained <b>"sitters on couches [<i>midin</i>, מִדִּין]</b>" (Shoftim 5:10), that it's like on the cargo which is bound. And all of this isn't worth anything to me, but it was one people, as I have explained, just as they call us sometimes <i>Yehudim</i> and sometimes <i>Yisra'elim</i> and sometimes <i>Yeshurun</i>. And the truth is that his brothers sold him, as he said to them "<b>that have sold me here</b>" (Bereishit 45:4), and [the merchants?] caused them to swear, as I have explained, and made from them great profit, like a man who sells his field because of its poor quality, for they would give of their own that someone would distance it from them, for in they end they hated him with a hatred.
+
+Chapter 38
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+<b>To shear his flock</b>. At the time that they sheared their flocks, they would rejoice and hold feasts, as is written of Avshalom and Naval. And when a person is joyous, their sexual urges overcome them, and so she chose shearing-time. And she did this licitly, because before the giving of the Torah all relatives could perform <i>yibum</i>, even the father of the deceased. And since Shelah hadn't performed <i>yibum</i>, it fell to Yehuda. And when the Torah was given and the law renewed [תתנה תורה ונתחדשה הלכה], that only the paternal brothers of the deceased perform <i>yibum</i>. Even so, after the giving of the Torah, it was customary [to perform <i>yibbum</i>] even for other relatives who are permitted to her, in addition to brothers, just as Bo'az did to Rut.
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>The cult prostitute</b> [<i>hakedeisha</i>; הקדשה]. A woman available/prepared for sex, as in "purify yourselves [<i>hitkadshu</i>; התקדשו] for tomorrow" (Bamidbar 11:18).
+
+Chapter 39
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>And the Eternal was with Yosef</b> that he didn't become sullied by the non-Jews with whom he travelled. A metaphor: it's like an animal-driver who brought twelve camels loaded with jugs of wine. One of them entered the shop of a non-Jew, and the animal-driver left the eleven and entered the non-Jew's house [to pursue the stray twelfth]. [Someone] said to the animal-driver, "Why did you leave the eleven and pursue the one?" The animal-driver responded, "Those that are on the path need no guarding at all, for no-one will libate the wine they carry [making it unsuitable for Jews to drink]. But this one needs guarding, so that no non-Jew will libate its wine." And so, <b>the Eternal was with Yosef</b>, who had entered amongst the non-Jews - [this is from] Rabbi Ovadiah, may the memory of the righteous be a blessing. And so too with <b>"May the Eternal our God be with us"</b> (Malachim Alef 8:57) - since we are exiled amongst the non-Jews. הגה"ה.
+
+Chapter 40
+
+
+
+Chapter 41
+
+
+
+Chapter 42
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>And recognised them</b>. Because he was searching for them, if they came because of the famine, since it's the way of the patriarchs to come to Egypt because of the famine. See for example "And there was famine in the land, and Avram descended Egyptwards" (Bereishit 12:1), and so too with Yitzchak until the Holy Blessed One said to him "Don't descend Egyptwards" (Bereishit 26:2). And they weren't looking for him and thinking he would be king! And my teachers have explained that the brothers had beards when they sold him, and now were unchanged, but Yosef didn't have a beard and had since grown one, so he looked different.
+<b>And made himself strange to them</b>. He thought, if I reveal myself to them immediately, since they are embarassed to have sold their brother and pained their father, they will say to me "silence! You're already under oath not to reveal us." And he said to them "harshly" (Bereishit 42:7), "you are spies" (Bereishit 42:9)! And he pushed them off until they brought him Binyamin, and put the goblet in his pack, and told a servant to delay them. And when he saw that, under pressure, they were afraid to sin against their father, he revealed himself, for then he knew that against their will they themselves revealed that they wouldn't hold Binyamin back. 
+
+Chapter 43
+
+
+
+Chapter 44
+
+
+
+Chapter 45
+
+
+
+Chapter 46
+
+
+
+Chapter 47
+
+
+
+Chapter 48
+
+
+
+Chapter 49
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+It comes to explain when the monarchy will come to him. And he said, "It should not come to your heart that you will be in poverty until the time of your monarchy, 'as the sceptre and rulership will not depart from you,' as they will always consider you great... ...
+And you will legislate decreed commands upon others; meaning to say, until Shiloh comes, you will be an officer and ruler. But when Shiloh comes, you will be a king. As when the day comes for Shiloh to be destroyed, the monarchy of the House of David will sprout"; as it is written (Psalms 78:60, 67, 70), "He forsook the tabernacle of Shiloh... And He rejected the tent of Joseph... And He chose David," and Jerusalem which He selected. Hence the monarchy of the House of David is dependent upon the coming of the day of Shiloh. And Jacob announced to him that he will be king then. But [even] until the coming of Shilo, he would not be in lowliness. It is however as it is written (I Chronicles 12:39) [and all of Israel] "came to Hebron to make David king..."
+
+Exodus
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+<b>And strike the dust of the earth and it will be as lice.</b> It seems to me that these are the black lice they call <i>pedoux</i> because it is their manner to come from the dust, while the lice they call <i>puce</i> only come from human sweat. And it was the manner of the plagues to come from their place of generation — frogs from the river, and rain and hail from the sky, and such with all of them, and accordingly these lice must generate from the dust, and maybe there were many kinds of worms and <i>pedoux</i> and other midges whose generation is from the dust.
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+1. AND IT WAS WHEN HE SENT, LED. He directed them as in (Exodus 32:34): "Go, lead the people..." and as in (Job 38:32) "and lead the Ursa Major ("Great Bear") with her sons?"
+2. ALTHOUGH IT WAS NEARER: as we found with Isaac, when he would want to go to Egypt by the way of the land of the Philistines, as it is written: "And Isaac came to Abimelech, king of the Philistines in Gerar and then the Holy One said to him: 'Do not go down to Egypt' --perhaps that he would want to go that way.
+3. LEST THE PEOPLE REGRET: that they had left [Egypt].
+4. WHEN THEY SEE WAR: Pharoah's war that if they would not go by the way of the Red Sea and they drowned there, they would have pursued after them on a path where there is no sea. But if they needed to fight with him on dry land, then even the Philistines would go tward them and they would have a war before them and behind them. 
+5. AND RETURN: and even though the Holy One could have struck all of them dead, the Holy One wanted to increase the miracles and wonders to dry the sea and to cross the Israelites over and to drown the Egyptians. 
+
+Verse 18
+
+1. AND THE ISRAELITES WENT UP IN ARMS: as in (Genesis 41 [:34]) "And he armed the land of Egypt" when there was sustenance for them that they were sustained on the further way, for they were fed for one month from food those [reserves] that they did not ask for [food] from [15th Nisan] until 15th Iyyar.
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b>And God showed him a piece of wood</b>. If God had wished to do this without wood, God would have been able to sweeten the water without wood. But it is God's way to do miracles according to the way of the world -- for the heretics use sweet things in a bitter thing to sweeten it. 
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+1. I CARRIED YOU ALL ON THE WINGS OF EAGLES: as it is said: I raised you from to the highest heights and to the greatest greatness that I took you out from the work of slaves of slaves and I brought you with me to be servants for me that I may be the King of all Kings. And how high is the greatest that it can be for you all, that it is as if I carried you, that I lifted you all high on the wings of eagles that bloom above all [other birds]. And it might be said "on the wings of eagles" that the eagle carries its chicks upon its wings and they will not see anything, not from the outside or from below and not from flying from above in order that he lifts the bird above the rest of the birds and thus the Holy One made for Israel a pillar of fire before them and a cloud after them and a wall of water to their left and to their right, then they would not see anything because of the narrowness of the Mighty One. 
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+1. YOU SHALL NOT OPRESS: since he does not know the matters of the land, it is an easy thing to oppress him. 
+2. FOR YOU WERE STRANGERS. And from this law, each one should love each other, and thus this was the custom that our rabbis said three should love each other: the strangers and so on. And even though they sacrificed to other gods, since they converted, everything was forgiven by the One on Most High.
+
+Chapter 23
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+Distance yourself from a false matter - put distance between yourself and those who speak lies, and gossipers, since on this the text already warned: 'you must not carry false rumors' (Exodus 23:1) and then 'do not bring death on those who are innocent and in the right' (Ex. 23:7) because liars cause the killing of the ones in the right and of the innocent.
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+<b>So that the sound of it is heard:</b> So that he should not come before Me like a thief tunneling in. And we learn proper conduct from this, that a person should not enter his fellow's house suddenly, lest he is doing or saying something private. But if he hears him coming, he will [be able to] hide from him.  
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Chapter 33
+
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Chapter 35
+
+
+
+Chapter 36
+
+
+
+Chapter 37
+
+
+
+Chapter 38
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>These are the records of the Tabernacle, the Tabernacle of the Pact</b> -- so that you do not confuse it with another Tabernacle.
+<b>the Tabernacle of the Pact</b> this Tabernacle, the tablets of the Pact were placed in it.
+
+Chapter 39
+
+
+
+Chapter 40
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+<b>And the Presence of God filled the <i>mishkan</i></b>. Like "And the <i>mishkan</i> was filled with the Presence of God", and so too many verses where the words are reversed, as in "For they have come under the shade of my roof-beam" (Bereishit 19:8), meaning, "Regarding this, for they have come" - and so there are many. And for the honour of Heaven the words were reversed. For if it had said "And the <i>mishkan</i> was filled with the Presence", it would mean that the presence were contained within the <i>mishkan</i> which held it. Now, where it is written "And the Presence of God filled the <i>mishkan</i>", it means that the Presence is great and the <i>mishkan</i> is contained in its midst. And so too it says "And God called to Moshe from the tent of meeting" (Vayikra 1:1) - every place where the cloud is, Moshe was unable to enter without being called, for then he was given permission to enter. And so too it says at the giving of the Torah, "And Mount Sinai was all in smoke" (Shemot 19:18), and it is written after it "And God called Moshe to the top of the mountain, and Moshe ascended" (Shemot 19:20). Our rabbis explained: for each word, there was [first] a "calling" [to Moshe] - for this is the way of the world: to call a person when one wants to speak with them, that they should know that one is speaking to them.
+
+Leviticus
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>And its innards and its legs shall be washed.</b> "Washing" for the innards is only written for the burnt offering. This is since the sin-offering and the guilt-offering are eaten by priests, and the wellbeing-offering is eaten by its owners -- if one wants to wash it they may! But this, the burnt-offering, comes to the table of the King, and one needs to prepare it in a respectful manner. But they are burnt outside.
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+"And when a person brings a grain-offering". All grain-offerings are holy of holies and a non-priest (zar) may not eat of them. And since it is the way of poor people to bring grain-offerings, it pleased the Holy Blessed One to make them (the grain-offerings) holy of holies. [This is] to show Their humility (of the Holy Blessed One), since They are a great monarch (melech gadol) and love the poor.
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>And that is what God meant in saying, by My close ones I will be sanctified</b>. And an explanation is that God said this in the portion of the high priest, in Parashat Emor, where it is written concerning the high priest: (Leviticus 21:11) "neither shall he go in to any dead body, nor defile himself for his father, or for his mother;" and it is written, "[he] shall not suffer the hair of his head to grow long, nor rend his clothes;" (Leviticus 21:10). And this is, "by My close ones I will be sanctified." God is honoured by the high priests -- who are God's close ones -- that no mourning practices are found among them. And in this is "<b>And gain glory before all the people</b>" (Leviticus 10:3); "I will be glorified." And so for the children of Aharon, although they are ordinary priests, say then, since they are anointed first, behold they are like high priests today. And it is possible to explain, "<b>this is what God meant in saying</b>" as if to say, so thinks God: I will be revenged on these, since they are My close ones, and I will be sanctified and glorified in front of all the people, since they will learn from an <i>a fortiori</i> argument about themselves. Meaning, if God is so revenged on God's close ones when they transgress, how much more so should we fear the same. And when Aharon heard that they were the close ones of God, he was silent and was comforted. And our rabbis have explained that they taught halacha in the presence of their rabbi, or they were drunk on wine, "<b>and that is what God meant in saying</b>" when it said, "I will be sanctified in My honour" (Exodus 29:43).
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b>For their corruption [משחתם] is in them</b> The language of corruption [השחתה], as in "Surely his visage is too marred [משחת] to be that of a man" (Isaiah 52:14). And from our master and teacher Eliezer of Mainz I have heard: "for they are corrupted" -- even though "their fatness is in them", the language of anointing [with oil] and fatness, as in "to anoint [למשחה] them" (Exodus 29:29). Since castrated animals are fatter than those uncastrated; even so, <b>"there is a blemish in them and they will not be accepted."</b>
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>It shall stay seven days with its mother</b>. In case the animal is non-viable. And further -- everything which separates from a place of impurity and a place of stench needs separation before it enters into the camp of God's Presence; according to this rule is the <i>zav</i>, the <i>metzora</i>, and the <i>tamei meit</i> [all of whom have an intermediate period after the cause of their impurity ceasing before they re-enter the camp of the Jewish people].
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>And you shall not defraud, each one their kin</b> To sell according to the worth of the land, since it will return. Although there is no concept of fraud with regard to land (cf Sifra Behar 3:1), here there is fraud, since one does not acquire land in Eretz Yisrael but rather only its products, like the verse says "For the number of years they sell to you" (Leviticus 25:15). If it had been years like the years of Eliyahu (ie of drought, cf I Kings 17:1), or blasting and mildew (cf Devarim 28:22), one would not decrease the account of the money if the redeemer came to redeem. And so too the two years that the Sages said one needs to leave the land in their hand, they need to be productive years.
+
+Numbers
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Verse 1
+
+Verse: "Like mourners." Commentary: "They were mourning like mourners over a deceased, for they were short-spirited and grieving because the Lord desired to bring them into the land and they would go to war, as they were fearful and lacking in faith."
+Verse:"At the edge of the camp."Commentary:"And they were fearful lest it spread to the entire camp."
+
+Verse 2
+
+Verse: "And the fire sank down." Commentary: "And it extinguished and did not spread."
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+Verse :"That which we ate in Egypt for free." Commentary :"This is said so that they would not say to them in Egypt, 'You were eating with blood,' and here you are eating manna without any blood. Therefore, they said 'freely.' Perhaps in Egypt, the Nile River was a source of drink like water for irrigation. These things were ownerless and available to all."
+Verse :"Fish" Commentary :"The term 'fish' is used metaphorically, as in 'and they shall multiply' (Genesis 48:16), regarding the cucumbers and watermelons. Now it explains why they asked about these species. As for meat, there is no need to give a reason why they asked, for it is a desirable food. However, regarding these species, it explains why they asked, saying, 'We see nothing but the manna before our eyes, and we have no satisfaction with it.' This is similar to the taste of fine oil, which is refined and boiled. In the portion of Beshalach, Pharaoh said, 'It is like honeycomb dipped in honey.' This refers to when it is not cooked. Both cooked and uncooked honey are sweet and require a condiment, as is done with meat using mustard and garlic. Therefore, they asked about onions and garlic. All these things are only the evil inclination, for even regarding these matters, since they do not produce anything for eating or clothing, as it is written, 'Your garments did not wear out on you' (Deuteronomy 29:4). But a light matter, for they had silver, gold, and abundant livestock. Even something that comes down from heaven does not require seasoning, for God does not produce anything that is not perfected. And there is no pleasure in the world like the manna, and the manna descends from heaven."
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+And when the dew fell on the camp.                                   And in Exodus it is written, 'And the layer of dew went up, and behold, the surface of the ground was covered with a fine, flaky substance, fine as frost on the ground.' It was between two layers of dew, dew from above and dew from below, like a precious box. The intention here is to convey a little insight to make known that they were not agitated as is usual.
+
+Verse 10
+
+Verse: Each man at the entrance of his tent, they wept for their families
+Commentary: "This means that the members of each family would pitch their tents in the same neighborhood, and they would come out to the entrance of their tents and weep facing one another."
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+"When you say to me, 'Where is he in your bosom?'" Commentary:"For if you had not told me and I would not transgress your commandments, I would flee and go for myself. But your commandment has bound me."
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+Verse: "And I do not wish to see my misfortune." Commentary: "For it is better for me to die by Your hand than to live and be at their mercy and go along with them."
+
+Verse 16
+
+Verse: "And stand there with your people." Commentary: "Because of the Divine Presence, that they may be close to the Divine Presence."
+
+Verse 17
+
+Verse: "And I will take some of the spirit that is upon you" Commentary: "I do not want to give them another spirit but rather from yours, so that they may be your assistants."
+
+Verse 18
+
+Verse: "For you wept before the LORD." Commentary: "In other words, not because you were in need, but because you cried like a rejected child."
+
+Verse 19
+
+Verse: "Not one day." Commentary: "Only (bilvad)" i.e : restricted to a specific condition or circumstance. 
+
+Verse 20
+
+Verse: "Until it comes out from your nostrils" Commentary: "Like a strong mustard on which you requested a dipping of condiments like garlic and onions" (It implies that the taste or flavor requested is strong or intense, similar to the pungency of mustard combined with the added flavors of garlic and onions).
+Verse: "For you have rejected the Lord who is among you"   Commentary: "You said that it was good for us in Egypt, if there was no good for you except the divine presence among you, it would have been enough." (despite any hardships or challenges, the presence of God among the people of Israel is the ultimate source of goodness and fulfillment)
+
+Verse 21
+
+Verse: "And Moses said, 'There are six hundred thousand'" Commentary: "Is there enough meat to satisfy them? If you say, 'I will rain down meat from the heavens for them,' just as you said in the case of the manna, 'I cannot bear the burden alone,' if you say, 'I will bring them herds and flocks,' would it be enough? But you said, 'I will give them meat to eat.' If the meat already exists in the world, where is it in the world that will suffice for them? Therefore, the Holy One, blessed be He, did not insist, for He did not say that it is impossible, but rather He asked, 'Where is it in the world?' And the Holy One, blessed be He, answered him". Verse:"The hand of the Lord will reap" Commentary: " There also are many creatures in the land that you do not know"
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+Verse: "And two men remained in the camp" Commentary: "For those who claim that two men remained in the camp, it is known that God commanded seventy and Moses clarified the matter by taking six from each tribe. They said, 'We do not see the same greatness in those who were brought into the tent, and there will be no need for a lottery, nor will there be a shame for those who were left out.' Since they belittled themselves, God added greatness to their greatness. The others prophesied and then ceased, for their prophecy came from the power of Moses, but these individuals prophesied and did not cease, for their prophecy came from God." Verse: "And they are written" Commentary: "In the writings that were written there, the names of the seventy-two elders were recorded when they were designated by lots. According to some opinions, when two of the elders saw that they were chosen, they felt ashamed and did not want to take their notes. Instead, they said, 'We do not deserve that greatness; it should be given to others in our place,' and they left." Verse: "And they did not go out to the Tent" Commentary: "For the purpose of prophesying, and that's it. And they are recorded in the writings that in their notes it was written that an elder had already taken the portions." 
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+Verse: "serving Moses from his youths" Commentary: "from his young ones"
+Verse: "Lord, Moses, they all belong to Him" Commentary: "Who prophesied without your permission"
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+Verse: "like the course of a day here and like the course of a day there" Commentary: "According to the appearance in the eyes of the group of Shalyu (Quails), it had a journey of two days and three parasangs in length and a journey of two days and three parasangs in width, like a round or square tablet. They flew one group above another group, touching but not touching, and the second group, the third, and the third, the fourth, until they were two amot (2 cubits) thick, true thickness, in the length, true thickness between the heavens and the earth. In this way, they flew until they reached the camp and covered the entire camp. The camp passed in one day, and the camp was as wide as its center, which was three parasangs, as our sages said. And so it is written that they covered the entire camp, as it is written, 'And the Shalyu (Quail) went up and covered the camp.'"
+Verse: "and like the course of a day thus, around the camp." Commentary: "that it was like the course of one day, to the east and to the west, and likewise to the north and south, as my mouth speaks."
+
+
+Verse 32
+
+Verse: "Ten 'homer" Commentary: "One Homer is equal to 30 se'ah, and ten Homer is equal to 300 se'ah. They amount to 10 se'ah per day, reducing the quantity." 
+Verse: "They will flatten the ground for them" Commentary: "They flattened traps for their capture because they were flying at a high altitude, and the term 'flattening' is applicable to traps, as it is written: 'A trap will be spread out within the sea upon Tzur."
+
+Chapter 12
+
+
+
+Verse 1
+
+
+<b>Because of the Cushite woman whom he had married:</b> According to the simple meaning, they were saying, "And did Moses not find a woman from the Children of Israel to take as a wife, that he went to take [one] from the daughters of Cush, who are uncircumcised? And was it because the Holy One, blessed be He, spoke with him, that he became haughty; such that he not want to marry a woman from the daughters of Israel and sought a woman from far away? 'Did he not also speak with us,' and we married from [within] Israel, and did not become haughty about this."
+<b>For he had married a Cushite woman:</b> Since we did not find in another place that Moses took a Cushite woman, the verse tells you [here] that he definitely married a Cushite woman. But they did not speak about Zipporah not being from Israel, because that had then been out of his control; since he had been a fugitive and could not go go to Egypt among the Children of Israel.
+
+Chapter 13
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+<b>the <i>nefilim</i> [נפילים]</b>. 'Marvellous [<i>mufla'im</i> מופלאים] people', since everyone who saw them marvelled at them. And some explain [the word] that everyone who saw them was scared of them falling [<i>yiplu </i> יפלו] upon them, because of their great height. 
+
+Chapter 14
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+I have forgiven according to your words: that I will be patient with them (literally - lengthen my breath of my nostrils) and I won't kill them immediately.
+
+Chapter 15
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+"And you shall see it [the tzitzit] and remember". That it was only made for recollection, and when you see it the mitzvah recalls and reminds you of the rest of the mitzvot. Because tzitzit are like a seal on the clothes that are made for a servant, a sign that he is serving his master. And when they see Israel remembers that they are servants to God and that it is incumbent upon them to perform all God's commandments. And the value of tzitzit is 600 in gematria, and there are eight threads and five knots [per fringe] -- behold, this is 613 like the 613 commandments. And when one sees it [the fringe], it reminds one of all the commandments, and gives God a symbol to signify that they are God's servants, and a sign on their clothing and a sign [on] their houses and they are called a "seal" on it, and tefillin on their heads and arms to signify that they are servants. For the four signs surround a person: brit milah in front of them, a mezuzah at their right, tefillin on their left, tzitzit on their clothing that are dragged on their clothing behind them as they walk.
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+<b>And a scepter (shevet) shall rise out of Israel:</b> This is also an expression [that means] star, such that it goes and is dragged in its path towards the place of the constellation. And similar to it is (Berakhot 58b), " a shooting (shavit) star"...
+
+Chapter 25
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+And he brought the Midianite woman near to his brothers.[The others who failed were those who went to the tents of those prostitutes, and he brought her into the camp and brought her near to his brothers, and his tent became a den of immorality, and he boldly defied in the open.] And there, Pinchas killed him. Editor's note:
+The people who are fortunate after the burning, a fire that does not consume them will burn them, in front of them their back will be licked, as in the case of Balak when he saw and feared.
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>Phinehas, the son of Eleazar, the son of Aaron the priest, appeased My wrath...</b>The people of Israel should not hate him for having killed Zimri, for he did them a great favor by turning away My wrath from them and preventing their annihilation. And if they were to hate him, it would be of no consequence, for <b>Behold, I will give him My covenant of peace</b> he has nothing to fear, neither from the relatives of Zimri who was a prince, nor from the relatives of Cozbi who was a princess.
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>And the name of the woman who struck (him) is... </b>To inform you that they were great, and it is necessary for the Holy One to reassure us, just as He said to Abraham, "Fear not, Abram," after he killed the kings. And our sages have said that Pinchas did not take any spoils until he killed Zimri. When the Lord granted priesthood to Aaron and his sons and their descendants, after they became priests, it is known that it is written in the portion of the garments, "And for his sons you shall make tunics," but for his grandsons, He did not command.
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+<b>Pentecost/Shavuot</b> I have detained you because there is no need to trouble you during the rainy days, and you will not come again until Passover. I have detained you for one day from seeing you so that it will not be said in His honor, "We were detained to offer more sacrifices before Him." Therefore, the Divine Will decreed a reduced offering for the eighth day of the assembly, consisting of only one bull and one ram, to demonstrate that they were detained only out of love for the people of Israel.
+the zeal of Pinchas
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>You and Pinchas.</b>[He was anointed for war, and the miracle came through him. Therefore, they waged war against the Midianites and not against the Moabites, for the Moabites were not yet filled to their limit, and their end had not come as prophesied by Balaam: "I see them, but not now; I behold them, but not near." Additionally, Moses stood with the Midianites, and his father-in-law joined them, but they did not show favoritism towards them. Furthermore, Moab acted out of concern, fearing that the Israelites might attack them, as they thought their land belonged to the Rephaim, and they were afraid that they would be overtaken.]
+
+Deuteronomy
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+<b>From you</b>. 'I request nothing from you but fear and love', for all the commandments are not from you but rather from Him; if He gives you a house, make a <i>mezuzah</i> and a fence [for its flat roof]. Clothing, make fringes. Money, make of it donations. Grain and grape juice and wine, make from them priestly and other tithes. A son, circumcise him. It turns out, performance of the mitzvot is ultimately from God! There is no Arab merchant in the world who, when given 20 dinarim, doesn't give because of this to the One who has commanded regarding it half of the money or a third, and this holds for him goodness. And so too, because of the Holy Blessed One we are able to praise all that You have made and give to him, and not beg at the doors. And this is that he does not ask from us a gift, just fear and love and the intention of the heart, and thus it is written (Job 41:3): "Who has a previous claim on Me, that I should repay him? All that is under the heavens is Mine!" -- I am first to give to them, before they give to Me anything. And so said David, "what is yours has been given to you". And not only do you do a <i>mitzvah</i>, but you even receive benefit! As it is written "to your own good" (Deuteronomy 10:13). And from this verse, our rabbis saw a hint (Menachot 43b) of one hundred daily blessings, as it is written "What [mah/מה] does the Lord your God ask of you?" Do not read "what" [mah/מה], rather one hundred [me'ah/מאה] -- and there are one hundred letters in this verse from "And now", when you read "what" with the additional <i>alef</i> (making it "me'ah"), that in one hundred there are one hundred letters. For within the verse there are 99 letters, and with the <i>alef</i> there are a round 100. And now there are two [hundreds]! -- one that you read, and a further one of the 100 letters. 
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>And she shall weep for her father and her mother</b>. This is not a mitzvah, just that certainly she would cry. One says (Yevamot 48b) that it is her actual father, and one says, idolatry, as it says (Yirmiyahu 2:27) <b>"They say to a tree: You are my father"</b>. <b>And after that, come upon her</b> but before this, no; since this thing is not seemly, that she is weeping and you are sporting with her.
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>And you shall be joyful</b> That in the merit of this, the Omnipresent will make you joyful. And our teachers explained (Pesachim 36b, Bikkurim 1:6) that at the time of joy - from Atzeret [Shavuot] until Chag [Sukkot] - one brings and reads. For that is the time of picking fruit, and people are joyful. From thence onwards, one brings and does not read. And a ger brings and does not read, because they cannot say "fruit of the land You gave me" (Devarim 26:10) <b>"that God swore to our ancestors"</b> (Devarim 26:3) - for they do not have a portion in the Land. And in Masechet Bikkurim (1:4) they say, Since they cannot say "to our ancestors" - and so in prayer, since in prayer our teachers relied on the Talmud Yerushalmi [Bikkurim 1:4 (2:2)] that they bring stories that gerim said in prayer "God of our ancestors". This is because "our ancestors" [אבותינו <i>avoteinu</i>] is the language of "our great ones" [גדולינו <i>gedoleinu</i>], like <b>"And He has set me as a father to Paroh and as a master to all his house"</b> (Bereishit 45:8), and so too <b>"he was the father of all those who play the lyre and the pipe"</b>  (Bereishit 4:21), which is translated (Targum Onkelos on Bereishit 4:21) "their teacher" [רבהון <i>rabhon</i>]. And so <b>"father of many nations"</b> (Bereishit 17:4) - prince and master of the whole world. And thus the geirim are accustomed to say "God of our ancestors" in prayer, and this is primary.
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>And to place you highest</b> and it concludes: and this is from the matter of <b>"and shall all the workers of iniquity boast themselves [<i>yitamru</i> יתאמרו]?"</b> (Tehillim 94:4) - that their words are swapped, and they do not stand by their speech. And some explain: the language of "saying" [<i>amira</i> אמירה], that they said to accept the Holy Blessed One as God, and He said that they would be to Him as a people - <i>yitamru</i> יתאמרו is the language of <i>amira</i> אמירה, like workers of inquity. And some say this is the language of praise and glory, that the glory is of the Holy Blessed One, since He is your glory and yout God. And this is like that which is said...
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>To cause you to cross over in the covenant</b> All of you are ready to cross into the covenant, and all of you are together. And for this it's good to execute the commandment now, that not one of you is able to say: I was not in the covenant, and did not accept the covenant upon myself. Since when you will cross the Yarden and be scattered each man to his inheritance and portion, it will be impossible to gather all of you together as you are now - since it's impossible that there will be no birthing woman or sick person or person kept aaginst their will, or lame person, and it's impossible to leave the houses and cities without any creature. But now, behold all of you are in one area and one camp, and all of you hear and see the execution of the covenant, and not one of you is able to withdraw and say 'I was not in the covenant'. "Execution [lit. "cutting" כריתות] of the covenenant" since they cut the calf into two, and "to cause you to cross over" since they passed between the parts of the calf that Avraham our father did between the parts, as it says <b>"and divided them in the midst"</b> (Bereishit 15:10). And like they did when they executed the covenant to send the slaves free (Yirmiyahu 34:13), the calf which was cut into two and they passed between the parts, this is a sign that when you pass over the covenant this is how it will be cut. Like, <b>"And Shmuel took one milk-goat"</b> (I Samuel 7:9), <b>"And Tzamad took a cow and cut it into parts"</b> (I Samuel 11:7) -- to say, which will not go after Shaul and after Shmuel, so will be done to his cow.
+<b>To bring you over</b> As one man. 
+<b>In the covenant of GOD your God and into Their curse</b>That you will accept upon yourself the covenant and the curse - "curse" the language of oath and of curse, that you accept upon yourself to have sworn an oath and accept the commandments to keep them, and the curse which will come upon you if you do not keep; and if you keep, the blessing and the life and the peace.
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>And you saw all the detestable things and the disgusting things of wood and stone</b> that they themselves think (are thought?) as disgusting things, that they make an idol of wood or stone. When it is new they serve it, and when it is blurred(?) they detest it and throw it into the disgusting thing [i.e. dungheap] and into the dirt of the streets. And when it does not do what they want, they curse it and degrade it, as it says <b>"and when they are hungry, they shall rage and revolt against their king and their divine beings"</b> (Yeshayahu 8:21) and when they curse others, say: O, it is like their god who is unable to help them, like <b>"By you shall Israel give-blessings"</b>... (Bereishit 48:20), and it does not say "they shall curse their king and their God".
+<b>"of gold and silver that are with them"</b> When they make an image of silver and gold, after they serve it for one or two years they say: This isn't working at all, I will make another. And they break it and grind it, and there is "silver and gold that are with it", since it's expensive. And one could explain: that it itself is gold or silver, there they are with it and beside it, since they are afraid of it being stolen, since it can't guard itself even from mice. And you will see that they serve this and leave it, and serve another, and they have no authority over them, rather whoever wants worships and whoever wants leaves, everyone according to the desires of their heart. And they cleave to theft and robbery, promiscuity and incest, all that their hearts desire they do. And this is something in the heart of a person to do "the stubbornness of their heart" (ref to Devarim 29:18). And therefore you need to accept all of you the covenant, the curses and the oaths, that you will stand by the tradition of the covenant.
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>And I will conceal My Face from them</b> this is the way of affection, like a person whose child has sinned agains them and they said to the child's teacher to strike them - they can't bring themselves to look at their child being beaten, because they take pity on them, and they hide their face.
+<b>Many evils and troubles</b> Evils which are made troubles to one another, like being stung by a hornet and a scorpion (Chagiga 5a) - cooling drugs are good for hornet stings, heating ones for scorpion stings, and the reverse is deadly. And if a hornet and a scorpion bite a person, they will be scared to come in the cold to be healed from the hornet because it's dangerous for the scorpion sting, and to come in the heat because of the horney sting, and they won't know what to do. So too the troubles of Israel in exile - when a nation oppresses them, they are scared to accept it lest they hate them, and if they don't accept it they will become accustomed to do this.
+<b>Is it not because my God is not in my midst that these evils have found me?</b> since I have sinned and I have caused the Shechina to be separated from me, these troubles have come upon me.
+
+Chapter 32
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+<b>New gods that came up of late:</b> They were never called gods until now that you have fashioned them (as in Exodus 34:1) for yourselves and you have raised them up to be gods.
+<b>Gods that they knew not:</b> They did not know any gain [from them], nor any power; so they did not make them into gods except from the evil impulse and to cause anger [to God]. For they themselves did not know them as gods, but rather knew that there was no substance to them. Rather it was from the evil impulse. And R. Yosef Kara, may his memory be blessed, explained: "Gods did not know them" - regarding the Holy One, blessed be He, it is stated (Exodus 2:25), "and God knew"; "I have known its sufferings" (3:7). But [these gods] did not know their difficulties, and did not help them.

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Bekhor Shor/Bekhor Shor/English/Translated by Rb. Eliyahu Munk.txt

@@ -0,0 +1,303 @@
+Bekhor Shor
+בכור שור
+Translated by Rb. Eliyahu Munk
+http://sefaria.org
+
+Bekhor Shor
+
+Genesis
+
+
+
+Exodus
+
+
+
+Leviticus
+
+
+
+Numbers
+
+
+
+Deuteronomy
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+ואמר, “He will say: (mockingly),” who? The enemy.
+אי אלוהימו, “where is their G–d? (Now, Who assisted them as long as the Temple was standing)

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Bekhor Shor/Bekhor Shor/English/abbreviated.txt

@@ -0,0 +1,161 @@
+Bekhor Shor
+בכור שור
+abbreviated
+JPS Mikraot Gedolot
+
+Bekhor Shor
+
+Genesis
+
+
+
+Exodus
+
+
+
+Leviticus
+
+
+
+Numbers
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+They were hoping for a little compassion from Edom, their brother.
+
+Deuteronomy
+

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Bekhor Shor/Bekhor Shor/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,4091 @@
+Bekhor Shor
+בכור שור
+merged
+https://www.sefaria.org/Bekhor_Shor
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Translated by Rb. Eliyahu Munk
+-http://sefaria.org
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+-abbreviated
+-JPS Mikraot Gedolot
+
+Bekhor Shor
+
+Genesis
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>the sixth day.</b> In all of them it only said, "day one", "second day", except for sixth day and seventh day, about which it said <b>the</b> sixth day and <b>the</b> seventh day. This is because they are singled out, because when Moshe our teacher wrote the Torah to Yisra'el, when he reached sixth day he said to them, "This is the sixth day on which the Holy Blessed One gives you double rations", and when he reached Shabbat he said to them, "And this is the seventh day which the Holy Blessed One commanded to honour it and to keep it. And you can also see this in the rivers (Bereishit 2:11-14) - in each of them the text states "it goes to such a place", since they [Yisra'el] didn't know their courses, it explains which place. But when it gets to the Euphrates (Bereishit 2:14) it only says "is the Euphrates" - that I said to you its area of the land of Yisra'el, as it says "until the great river, the river Euphrates, shall be its borders" (Yehoshua 1:4). And so here it says "the sixth; the seventh" that are explained to you in another place.
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>For on the day you eat from it, you will certainly die:</b> Meaning to say, know that your end will be to die. You will certainly die, such that you will not be saved from death at the time of [your] end. But He did not say that he would die on that day.
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>The serpent was more cunning:</b> It spoke to the woman with wisdom and slyness.
+<b>Did God really say, etc.:</b> Meaning to say, "Even though this garden is so beloved before the Holy One, blessed be He, such that He brought rivers to water it and commanded Adam to guard it - did He really say not to eat from its fruit?" The woman said to it, "'From the fruit of the trees of the Garden we may eat' (Genesis 3:2), and He did us [another] goodness: For he only prevented us from the tree of knowledge for our [own] good, lest we die. As He did not want to hurt us, since it is poison." He said to her, "Fool! He did not intend it for your good, it is not poison and you will not surely die if you eat from it. Rather He intended it for your detriment. As it is so good that He does not want you to eat from it. For if you eat from it, you will become wise and sly and you will become like the angels, to distinguish between good and evil, to be wise and sly and no mystery will baffle you. But He does not want you to reach the category of angels."
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>The woman saw that the tree was good for food:</b> She began to observe it. She said, "How beautiful is this fruit; how sweet is its smell - it is certainly not like poison. Yet the Holy One did not command us not to eat from it for nothing." And the tree was desirable to her to contemplate; as she desired it, in order to contemplate. She said, "It appears that the serpent is speaking truth." So she ate it and gave it to her husband. And immediately slyness, pride, coarseness, jealousy, competition, covetousness and malice entered into them; to entrap and flatter, and to carry on in the dark, to rob and to steal. And they quickly began to say, "It is a disgrace for creatures like us to be 'baring buttocks' and revealing our nakedness." They made loincloths for themselves to cover their nakedness and they went out of the Garden to the breeze of the day, a place that there were no trees blocking the wind. As this is the way of thieves, to distance themselves from the the place in which they stole; meaning to say, "I was not even there." But while they were there sitting in the breeze of the day, they heard the 'voice of the Lord marching in the tops of the <i>baca</i> trees.' They said, "Behold the Master of the Garden has come"; so they were afraid and trembling - as is the way of a thief - and they hid. And that is the meaning of (Genesis 3:8), <b>They heard the voice of the Lord God moving in the Garden to the breeze of the day</b> - as they were there. Know that "to the breeze of the day," is referring to Adam. As it is written after it, <b>and the man and his wife hid themselves [...] among the trees of the Garden</b> - implying that at first, they were not in the Garden.
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+He said to him, <b>"Where are you?</b>" For this is the way of the Holy One, to speak like people to [other] people.
+
+Verse 10
+
+He said, "It was since, <b> I heard Your voice in the Garden, and I was afraid because I was naked, etc.":</b> He was afraid, lest He would ask him, "Why did you hide to escape," and He would become aware about his theft. Hence he gave Him a reason beforehand.
+
+Verse 11
+
+The Holy One said to him, "From your words, you are caught! How many times did I come to you and you were not concerned that you were naked." As it is written above (Genesis 2:25), "The two of them were naked." "But now you are concerned? <b>Who told you that you were naked?</b>" As only something that is fit for clothing, but does not have any, is called naked. It is not customary to say that a beast is naked, since it is not fit for clothing. For it is covered with the covering that is fit for it. And even great people who wear inferior clothing call themselves naked, because they do not have clothes that are fit for them. "And you also call yourself, naked" - meaning to say, that you are fit for clothes. "Who told you that you are fit for clothes? <b>From the tree whereof, etc.</b>"
+
+Verse 12
+
+Once he saw that one cannot cover up before the One that knows all secrets, he confessed against his will and said, "The iniquity is not upon me, but rather upon the woman." The woman said, "The iniquity is upon the serpent." As this is the way of thieves - when they are caught, they give away one another. The serpent did not find an answer, for we do not [allow] an inciter to make a claim - as our Rabbis said (Sanhedrin 29a): As even though they should not have listened to him - for [in a case of] the words of the teacher and the words of the student, to whom does one listen - nevertheless, he should not have entrapped [them], as they transgressed the commandment of the Creator. And they all confessed that they transgressed - as the Holy One said to Adam, "<b>Because you listened to the voice of your wife,</b> (Genesis 3:17) more than [to] My voice." And all the more so, the woman should not have listened to the serpent, who was not her friend and advisor. Hence Scripture said to Adam, "Because you listened to the voice of your wife"; whereas it did not say to the woman, "Because you listened to the voice of the serpent." As it an a fortiori argument, so there is no need [to say it]. And the Holy One, blessed be He, began to curse them in the way that they did the transgression: The snake that started was cursed first, and Adam afterwards.
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>On your belly shall you crawl:</b> It is the way for people that give evil counsel to each other, to have them separated from one another. Hence He said to the serpent, "'On your belly shall you crawl' - such that your mouth be placed on the land, whereas she will be erect, so that you will not have a place in which to take counsel with her. <b>And dust shall you eat all the days of your life:</b> Given that your mouth will be on the land, you will eat it against your will. <b>And enmity will I put (Genesis 3:15):</b>" This too is a distancing. 
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>And to the woman He said,</b> "How many evils have you caused yourself! Until now you didn't need to bear children, because you were not [destined] to die. But from now on, you will need to bear children, because you will surely die. If you don't give birth, the world will dissolve, since you will die. So therefore, 'I will increase [...] your pregnancy' - and that is 'your pain' - because 'in pain will you bear children.' For how much pain is there with children: The pain of pregnancy, the pain of birth and the pain of raising [them]. And don't fool yourself to say, 'I'll nullify the commandment of being fruitful, just as I nullified the commandment of the tree of knowledge, such that I won't sleep with my husband.'" That is why it is written, <b>your longing will be for your husband</b> - that you will desire him. And if you say, "I will conquer my impulse because of the pain" - it is hence stated <b>and he will rule over you,</b> so he will take you against your will.
+
+Verse 17
+
+<b>And to Adam he said,</b> "Given that you have eaten from the tree and the evil impulse has entered so greatly into you, there is no protection [from you] besides the knife." As if man was not afraid of death, he would rob, extort, abuse and destroy the world because of the evil impulse. Therefore He penalized him with death; and also [with] exertion, which 'causes iniquity to be forgotten.'
+And that blessing that He blessed them on the sixth day, saying, "Be fruitful and multiply" (Genesis 1:28), was after they were corrupted, such that reproduction was necessary. Know [that it is so], as it is written [there], "fill the earth and subdue it." And if it was before they were corrupted, He should have said, "fill the Garden," since that is where they resided before [this]. Rather that blessing was after they were corrupted, but it was  written with the creation [earlier nevertheless].
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>Because she was the mother of all the living:</b> And even though she was not the mother of the animals and the beasts, "mother" implies an expression of [being] a matron, as in (Judges 5:7), "I arose, a mother in Israel." And "father" is likewise an expression of lordship and authority, as in (Genesis 4:21), "the father of all who handle the lyre."
+
+Verse 21
+
+<b>Garments of skins:</b> That is to say, garments for the skin of their flesh; as no beast had yet been flayed. And likewise did Onkelos translate [it].
+
+Chapter 4
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>And Lemech said to his wives</b> - the explanation of Rav Yosef Karo of blessed memory: since Lemech married two wives first, they would fight and envy one another and each would anger her rival, and they would make a cacophony. He said to them, "What is my sin above all men that there is no peace in my house?! No [peace] in eating, nor in drinking, nor in lying down, nor in arising - have I killed people, or strangled babies, that this thing should happen to me which never happened to any person?! And now, look, I'm dying at your hands! I can't bear all of this! But the Holy Blessed One will exacted payment for this! For Kayin who sinned, God said God would take revenge seventy times -- all the more so God should take revenge for me seventy-seven!" And this comes to teach us that man shouldn't have many wives, because that's trouble and strife. And it seems to me that in those days they were far-seeing and wise, and they knew a flood would come in the days of Lemech, for you don't find genealogies for the children of Lemech because they would drown in the flood. The wives of Lemech heard this and wanted to separate from Lemech. They said, "Why should we birth for vanity, and suffer the pain of pregnancy and birth and child-rearing?" And he said to them and comforted them, "Don't believe that the Holy Blessed One would do this, for have I killed a man or strangled youths, that this should happen to me and my children should be drowned? The Holy Blessed One took pity on Kayin - should They not do this all the more so for me?" And he seduced them with words until he had offspring from them, and it seems to me that this is why these children of Lemech learnt these crafts, since they weren't blessed in agriculture because of the curse of Kayin in their youth, and regarding this matter it was explained by Targum Onkelos.
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>But (ach) your blood of your lives will I require:</b> Because it permitted to spill the blood of beasts, it forbade the spilling of the blood of man, even one's own blood. [This is] so that they will not say, "Is it not that [since] the blood of a beast is permitted for us to spill because they live through us, [so] too a man who lives through himself should be permitted to kill himself? Hence it is stated, "of your lives I will require"...
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+"And it will be a sign of the covenant between Me and you". A symbol and a sign that I am the Master and you are my servants, and the sign is sealed in a private place that will not be seen. The reason for this is so that the (non-Jewish) nations of the world won't say that the Jews are blemished ("ba'alei mumin"). And since the Holy One, Blessed be He, commanded men and not women, we learn that the place of manhod ("makom zachrut") was where God commanded to seal the covenant. And the blood of niddah that women guard, and tell their openings to their husbands, this is to them the blood of the covenant ("dam brit").
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>God has made laughter for me:</b> Meaning to say that is why jis name is called Yitzchak - since people will laugh (<i>yitzchaku</i>) at me, saying, "Have you seen Sarah, she gave birth at 90 years, and she began now to [...]."
+
+Verse 7
+
+<b>Who would have declared to Avraham:</b> Meaning to say, who would have said to Avraham that this thing occurred - that Sarah nursed children? No one would have said this to him, since he would not have believed [it] and [the speaker] would have been in his eyes, like a joker.  
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>For the son of this maidservant shall not inherit:</b> Meaning to say, it is not right that the son of the maidservant inherit with my son. And therefore I do not want that he should live here, lest he should say after our death, "I am also the son of Avraham," and come to inherit.
+
+Verse 11
+
+<b>And this thing was very bad:</b> Meaning to say, it was difficult in his eyes about Hagar, but it was very difficult for him about his son. Therefore He said to him (Genesis 21:12), "Do not let it be bad in your eyes concerning the youth and concerning your maidservant."
+
+Verse 12
+
+<b>For it is through Yitzchak that your seed will be called:</b> Your main seed is Yitzchak; that seed about which He said, "to you and to your seed will I give this land" (Genesis 13:15).
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>He placed on her shoulder</b> the skin [of water] and the bread; but the child [he placed] into her hands, since he was fourteen.  
+
+Verse 15
+
+<b>And she cast the child:</b> From [the time] when he fainted from thirst, she began to carry him.
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>An angel of God from heaven:</b> Angels that appear to people on the earth are in the image of people; it is not known that they are angels, as it is not the way of the Holy One, blessed be He, to reveal [them]. But it is known that the one that is speaking from the heaven is an angel [and not God], since he said, "because God has heard the voice of the youth"; and he did not say, "I heard."
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>Archer (lit., One who draws [<i>roveh</i>] the bow):</b> One who draws is one who pulls. It is as [in], "They made him bitter and they shot (<i>robu</i>)" (Genesis 49:23); and as [in], "His archers (<i>rabav</i>) surrounded me." <b>A bow:</b> [This means] with a bow. And some say <i>roveh</i> is like, a youth. It is like, "The youths <i>rovim</i> will get their answer" (Chullin 20a); and like "the youth," is <i>ravia</i> in the Targum (Aramaic translation of the Bible). Meaning, a youth that is a master of the bow.
+
+Chapter 22
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>After these events:</b> In which Avraham was made a minister and leader, and the kings made a pact with him.
+<b>God tested Avraham:</b> He brought him to a test, such that the Accuser (Satan), the prosecutor and the litigator could not say about him, "Does Avraham fear for nothing; did He not protect him and protect everything he has; and even the kings make a pact with him" - in the way that he said [it] about Iyov (Job 1:9-10). So He requested something from him that was more beloved to him than his body and his money. And [it could not be challenged] because he did not prevent it and he did not [even] argue, saying, "Did You not say to me, 'For it is through Yitzchak that your seed will be called,' and now You say to slaughter him and to burn him; and would it not be enough if he would be slaughtered by others, such that I could grind my teeth at him, that You rather tell me to kill him with my hands?" And it is since he did not think any of this at all, but rather had confidence in the commandment of the Holy One. 
+
+Verse 2
+
+<b>And bring him up as a burnt-offering:</b> The Holy One muted His words. So Avraham thought that He commanded him to slaughter him and to completely incinerate him. Hence he brought wood, fire and a knife with him, whereas He only commanded to bring him up on top of the altar. And from when he brought him up, he had finished and fulfilled the commandment of the Holy One. [And there is someone who explains, <i>nisa</i>, is that He raised him and lifted him and made him known to the world, how important he is. It is like, "raise up (<i>nesa</i>) over us the light of Your countenance"; and like, "And He will raise a banner (<i>nasa nes</i>)." For a banner is a big thing. This is the (correct) version.]  
+<b>Which I will tell you:</b> And afterwards, He explained to him where it was; as it explains (Genesis 22:3), "which God had told him." Hence, He told him where it was. And because of that, he recognized the place from afar (Genesis 22:4), since He already explained [it] to him.
+
+Verse 3
+
+<b>Avraham awoke early in the morning:</b> To saddle his donkey, as he was alacritous and driven to do the will of his Maker.
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>Remain here with the donkey:</b> As he did not want to bring them, so that they would not prevent him from slaughtering his son.
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>God will see to the lamb for Him, my son:</b> Meaning, my son [will be the lamb for the burnt-offering]. He said to him a matter with two meanings. For he said to him, the [other] one according to his understanding - [its] meaning was like one saying, "My son, the Holy One will see to the lamb for Him." But our Rabbis say (Bereishit Rabbah 56:4) that Yitzchak understood, and nevertheless, "the two of them went together" -  with the same mind to fulfil the will of the Creator.
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>And an angel of God called to him from the Heavens:</b> And even though he was speaking in the [manner] of the Divine Presence - as he said, "and you have not withheld your son [...] from Me" (Genesis 22:12), it is since in every place when the messenger of the Omnipresent would speak, it is as if the Holy One would speak. And the end shows that it was an angel - as the second time, he said (Genesis 22:16), "'I have sworn by Myself,' declares the Lord."
+
+Verse 12
+
+<b>Do not stretch out your hand against the lad:</b> For you have already done the commandment. As He only commanded you to bring him up, and you brought him up over the wood. 
+<b>For now I know:</b> It is [God's] way to speak like the speech of people. For He knows the hearts of people from the beginning. [So this is] meaning to say, I made Myself to be as if I did not know and now I know. [This was] to make it known to all, so no prosecutor will be able to prosecute you any more.
+
+Verse 13
+
+<b>And he saw; and behold, a ram:</b> And he nevertheless would not have taken it, as he was afraid lest another person lost it; and he would not extend his hand [to take the property] of others. But "after it was caught in the thicket by its horns," he knew that it was a sign to him that he should take it and that it was stuck there for his sake. So he went and took it.
+
+Verse 14
+
+<b>The Lord will see:</b> Meaning, He will see this place and remember the deed.
+<b>As it is said this day:</b> Among people when they speak about this mountain, [one] will ask [the other], "What mountain are you saying?" And he will answer that its name is, He will see. As this is what Avraham called it.  
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>And did not withhold your only [son]:</b> You brought up your only son before Me, and you planned to reduce your seed. But I will give you, "and I shall surely increase your seed" (Genesis 22:17).
+
+Chapter 23
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> And the life of Sarah </b> It is not the [usual] way to record the deaths of women, even righteous ones, unless it is by means of a deed. For behold we find only Sarah, Rachel, and Devorah -- Rivka's wetnurse -- and Miriam on the withdrawal of the well. Sarah's death is mentioned since she makes known to us how the grave was acquired with riches (and this is one of the tests [of Avraham]). Devorah's death is mentioned to make known how the name of the place is called Alon-Bachut. Rachel's death is mentioned to teach why she is not buried in Ma'arat haMachpela. And why is it that their years are not numbered, except for Sarah? Since she is the most important of them all. 
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>On behalf of his wife</b>. The main part of Isaac's prayer was for his wife. He was not afraid, for himself, since if he was not built up through her he would be built up through another -- for behold God had promised (lit. "made him trust" [?]) to Avraham "to your seed I will give this land", and said to Yitzchak that he would call him seed. For this Yitzchak trusted for himself, but he wished to be built up from Rivkah.
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+It is to be a commemoration for them that their forefather fought with the angel, and [the latter] could not subdue him. And so [the angel] pressed him on the hollow of his thigh, in the place where there is the the sciatic nerve. And it is a commemoration of glory and greatness.
+
+Chapter 33
+
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Chapter 35
+
+
+
+Chapter 36
+
+
+
+Chapter 37
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>And Midianite men passed</b> There are commentaries that the Midianites heard him screaming in the pit, and brought him up, and kidnapped him, and sold him to Yishmaelites for twenty pieces of silver, and made a  great profit from this since they hadn't spent anything on him. The Yishmaelites then brought him down to Egypt, and what it says at the end of the parsha, "<b>And the Midianites sold him to Egypt...</b>" (Bereishit 37:36), is that they sold him <i>in order to</i> bring him down to Egypt, and this is not just lies! For behild, it's written there "to Potifar", and further, that in that place it's difficult why he didn't reveal himself. And also, there is one who says Madanim [מדנים] and Midaynim [מדיינים], [called this] for the name of the cargo that they carry, such as in Iyov 38:31 "<b>Can you bind the cords [<i>ma'adnot</i>; מַעֲדַנּוֹת] of the Pleiades?</b>", or I Samuel 15:32 "<b>And Agag came to him in chains [<i>ma'adnot</i>; מַעֲדַנּוֹת]</b>". And sometimes the <i>ayin</i> is omitted, for it's usual to omit the letters <i>alef, chet, hey</i> and <i>ayin</i>. For example, <b>"and laid in wait [<i>vayarev</i>, וַיָּרֶב] in a valley"</b> (I Samuel 15:5), which is like <i>vaye'arev</i> ויארב. And so too is explained <b>"sitters on couches [<i>midin</i>, מִדִּין]</b>" (Shoftim 5:10), that it's like on the cargo which is bound. And all of this isn't worth anything to me, but it was one people, as I have explained, just as they call us sometimes <i>Yehudim</i> and sometimes <i>Yisra'elim</i> and sometimes <i>Yeshurun</i>. And the truth is that his brothers sold him, as he said to them "<b>that have sold me here</b>" (Bereishit 45:4), and [the merchants?] caused them to swear, as I have explained, and made from them great profit, like a man who sells his field because of its poor quality, for they would give of their own that someone would distance it from them, for in they end they hated him with a hatred.
+
+Chapter 38
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+<b>To shear his flock</b>. At the time that they sheared their flocks, they would rejoice and hold feasts, as is written of Avshalom and Naval. And when a person is joyous, their sexual urges overcome them, and so she chose shearing-time. And she did this licitly, because before the giving of the Torah all relatives could perform <i>yibum</i>, even the father of the deceased. And since Shelah hadn't performed <i>yibum</i>, it fell to Yehuda. And when the Torah was given and the law renewed [תתנה תורה ונתחדשה הלכה], that only the paternal brothers of the deceased perform <i>yibum</i>. Even so, after the giving of the Torah, it was customary [to perform <i>yibbum</i>] even for other relatives who are permitted to her, in addition to brothers, just as Bo'az did to Rut.
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>The cult prostitute</b> [<i>hakedeisha</i>; הקדשה]. A woman available/prepared for sex, as in "purify yourselves [<i>hitkadshu</i>; התקדשו] for tomorrow" (Bamidbar 11:18).
+
+Chapter 39
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>And the Eternal was with Yosef</b> that he didn't become sullied by the non-Jews with whom he travelled. A metaphor: it's like an animal-driver who brought twelve camels loaded with jugs of wine. One of them entered the shop of a non-Jew, and the animal-driver left the eleven and entered the non-Jew's house [to pursue the stray twelfth]. [Someone] said to the animal-driver, "Why did you leave the eleven and pursue the one?" The animal-driver responded, "Those that are on the path need no guarding at all, for no-one will libate the wine they carry [making it unsuitable for Jews to drink]. But this one needs guarding, so that no non-Jew will libate its wine." And so, <b>the Eternal was with Yosef</b>, who had entered amongst the non-Jews - [this is from] Rabbi Ovadiah, may the memory of the righteous be a blessing. And so too with <b>"May the Eternal our God be with us"</b> (Malachim Alef 8:57) - since we are exiled amongst the non-Jews. הגה"ה.
+
+Chapter 40
+
+
+
+Chapter 41
+
+
+
+Chapter 42
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>And recognised them</b>. Because he was searching for them, if they came because of the famine, since it's the way of the patriarchs to come to Egypt because of the famine. See for example "And there was famine in the land, and Avram descended Egyptwards" (Bereishit 12:1), and so too with Yitzchak until the Holy Blessed One said to him "Don't descend Egyptwards" (Bereishit 26:2). And they weren't looking for him and thinking he would be king! And my teachers have explained that the brothers had beards when they sold him, and now were unchanged, but Yosef didn't have a beard and had since grown one, so he looked different.
+<b>And made himself strange to them</b>. He thought, if I reveal myself to them immediately, since they are embarassed to have sold their brother and pained their father, they will say to me "silence! You're already under oath not to reveal us." And he said to them "harshly" (Bereishit 42:7), "you are spies" (Bereishit 42:9)! And he pushed them off until they brought him Binyamin, and put the goblet in his pack, and told a servant to delay them. And when he saw that, under pressure, they were afraid to sin against their father, he revealed himself, for then he knew that against their will they themselves revealed that they wouldn't hold Binyamin back. 
+
+Chapter 43
+
+
+
+Chapter 44
+
+
+
+Chapter 45
+
+
+
+Chapter 46
+
+
+
+Chapter 47
+
+
+
+Chapter 48
+
+
+
+Chapter 49
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+It comes to explain when the monarchy will come to him. And he said, "It should not come to your heart that you will be in poverty until the time of your monarchy, 'as the sceptre and rulership will not depart from you,' as they will always consider you great... ...
+And you will legislate decreed commands upon others; meaning to say, until Shiloh comes, you will be an officer and ruler. But when Shiloh comes, you will be a king. As when the day comes for Shiloh to be destroyed, the monarchy of the House of David will sprout"; as it is written (Psalms 78:60, 67, 70), "He forsook the tabernacle of Shiloh... And He rejected the tent of Joseph... And He chose David," and Jerusalem which He selected. Hence the monarchy of the House of David is dependent upon the coming of the day of Shiloh. And Jacob announced to him that he will be king then. But [even] until the coming of Shilo, he would not be in lowliness. It is however as it is written (I Chronicles 12:39) [and all of Israel] "came to Hebron to make David king..."
+
+Exodus
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+<b>And strike the dust of the earth and it will be as lice.</b> It seems to me that these are the black lice they call <i>pedoux</i> because it is their manner to come from the dust, while the lice they call <i>puce</i> only come from human sweat. And it was the manner of the plagues to come from their place of generation — frogs from the river, and rain and hail from the sky, and such with all of them, and accordingly these lice must generate from the dust, and maybe there were many kinds of worms and <i>pedoux</i> and other midges whose generation is from the dust.
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+1. AND IT WAS WHEN HE SENT, LED. He directed them as in (Exodus 32:34): "Go, lead the people..." and as in (Job 38:32) "and lead the Ursa Major ("Great Bear") with her sons?"
+2. ALTHOUGH IT WAS NEARER: as we found with Isaac, when he would want to go to Egypt by the way of the land of the Philistines, as it is written: "And Isaac came to Abimelech, king of the Philistines in Gerar and then the Holy One said to him: 'Do not go down to Egypt' --perhaps that he would want to go that way.
+3. LEST THE PEOPLE REGRET: that they had left [Egypt].
+4. WHEN THEY SEE WAR: Pharoah's war that if they would not go by the way of the Red Sea and they drowned there, they would have pursued after them on a path where there is no sea. But if they needed to fight with him on dry land, then even the Philistines would go tward them and they would have a war before them and behind them. 
+5. AND RETURN: and even though the Holy One could have struck all of them dead, the Holy One wanted to increase the miracles and wonders to dry the sea and to cross the Israelites over and to drown the Egyptians. 
+
+Verse 18
+
+1. AND THE ISRAELITES WENT UP IN ARMS: as in (Genesis 41 [:34]) "And he armed the land of Egypt" when there was sustenance for them that they were sustained on the further way, for they were fed for one month from food those [reserves] that they did not ask for [food] from [15th Nisan] until 15th Iyyar.
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b>And God showed him a piece of wood</b>. If God had wished to do this without wood, God would have been able to sweeten the water without wood. But it is God's way to do miracles according to the way of the world -- for the heretics use sweet things in a bitter thing to sweeten it. 
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+1. I CARRIED YOU ALL ON THE WINGS OF EAGLES: as it is said: I raised you from to the highest heights and to the greatest greatness that I took you out from the work of slaves of slaves and I brought you with me to be servants for me that I may be the King of all Kings. And how high is the greatest that it can be for you all, that it is as if I carried you, that I lifted you all high on the wings of eagles that bloom above all [other birds]. And it might be said "on the wings of eagles" that the eagle carries its chicks upon its wings and they will not see anything, not from the outside or from below and not from flying from above in order that he lifts the bird above the rest of the birds and thus the Holy One made for Israel a pillar of fire before them and a cloud after them and a wall of water to their left and to their right, then they would not see anything because of the narrowness of the Mighty One. 
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+1. YOU SHALL NOT OPRESS: since he does not know the matters of the land, it is an easy thing to oppress him. 
+2. FOR YOU WERE STRANGERS. And from this law, each one should love each other, and thus this was the custom that our rabbis said three should love each other: the strangers and so on. And even though they sacrificed to other gods, since they converted, everything was forgiven by the One on Most High.
+
+Chapter 23
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+Distance yourself from a false matter - put distance between yourself and those who speak lies, and gossipers, since on this the text already warned: 'you must not carry false rumors' (Exodus 23:1) and then 'do not bring death on those who are innocent and in the right' (Ex. 23:7) because liars cause the killing of the ones in the right and of the innocent.
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+<b>So that the sound of it is heard:</b> So that he should not come before Me like a thief tunneling in. And we learn proper conduct from this, that a person should not enter his fellow's house suddenly, lest he is doing or saying something private. But if he hears him coming, he will [be able to] hide from him.  
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Chapter 33
+
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Chapter 35
+
+
+
+Chapter 36
+
+
+
+Chapter 37
+
+
+
+Chapter 38
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>These are the records of the Tabernacle, the Tabernacle of the Pact</b> -- so that you do not confuse it with another Tabernacle.
+<b>the Tabernacle of the Pact</b> this Tabernacle, the tablets of the Pact were placed in it.
+
+Chapter 39
+
+
+
+Chapter 40
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+<b>And the Presence of God filled the <i>mishkan</i></b>. Like "And the <i>mishkan</i> was filled with the Presence of God", and so too many verses where the words are reversed, as in "For they have come under the shade of my roof-beam" (Bereishit 19:8), meaning, "Regarding this, for they have come" - and so there are many. And for the honour of Heaven the words were reversed. For if it had said "And the <i>mishkan</i> was filled with the Presence", it would mean that the presence were contained within the <i>mishkan</i> which held it. Now, where it is written "And the Presence of God filled the <i>mishkan</i>", it means that the Presence is great and the <i>mishkan</i> is contained in its midst. And so too it says "And God called to Moshe from the tent of meeting" (Vayikra 1:1) - every place where the cloud is, Moshe was unable to enter without being called, for then he was given permission to enter. And so too it says at the giving of the Torah, "And Mount Sinai was all in smoke" (Shemot 19:18), and it is written after it "And God called Moshe to the top of the mountain, and Moshe ascended" (Shemot 19:20). Our rabbis explained: for each word, there was [first] a "calling" [to Moshe] - for this is the way of the world: to call a person when one wants to speak with them, that they should know that one is speaking to them.
+
+Leviticus
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>And its innards and its legs shall be washed.</b> "Washing" for the innards is only written for the burnt offering. This is since the sin-offering and the guilt-offering are eaten by priests, and the wellbeing-offering is eaten by its owners -- if one wants to wash it they may! But this, the burnt-offering, comes to the table of the King, and one needs to prepare it in a respectful manner. But they are burnt outside.
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+"And when a person brings a grain-offering". All grain-offerings are holy of holies and a non-priest (zar) may not eat of them. And since it is the way of poor people to bring grain-offerings, it pleased the Holy Blessed One to make them (the grain-offerings) holy of holies. [This is] to show Their humility (of the Holy Blessed One), since They are a great monarch (melech gadol) and love the poor.
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>And that is what God meant in saying, by My close ones I will be sanctified</b>. And an explanation is that God said this in the portion of the high priest, in Parashat Emor, where it is written concerning the high priest: (Leviticus 21:11) "neither shall he go in to any dead body, nor defile himself for his father, or for his mother;" and it is written, "[he] shall not suffer the hair of his head to grow long, nor rend his clothes;" (Leviticus 21:10). And this is, "by My close ones I will be sanctified." God is honoured by the high priests -- who are God's close ones -- that no mourning practices are found among them. And in this is "<b>And gain glory before all the people</b>" (Leviticus 10:3); "I will be glorified." And so for the children of Aharon, although they are ordinary priests, say then, since they are anointed first, behold they are like high priests today. And it is possible to explain, "<b>this is what God meant in saying</b>" as if to say, so thinks God: I will be revenged on these, since they are My close ones, and I will be sanctified and glorified in front of all the people, since they will learn from an <i>a fortiori</i> argument about themselves. Meaning, if God is so revenged on God's close ones when they transgress, how much more so should we fear the same. And when Aharon heard that they were the close ones of God, he was silent and was comforted. And our rabbis have explained that they taught halacha in the presence of their rabbi, or they were drunk on wine, "<b>and that is what God meant in saying</b>" when it said, "I will be sanctified in My honour" (Exodus 29:43).
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b>For their corruption [משחתם] is in them</b> The language of corruption [השחתה], as in "Surely his visage is too marred [משחת] to be that of a man" (Isaiah 52:14). And from our master and teacher Eliezer of Mainz I have heard: "for they are corrupted" -- even though "their fatness is in them", the language of anointing [with oil] and fatness, as in "to anoint [למשחה] them" (Exodus 29:29). Since castrated animals are fatter than those uncastrated; even so, <b>"there is a blemish in them and they will not be accepted."</b>
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>It shall stay seven days with its mother</b>. In case the animal is non-viable. And further -- everything which separates from a place of impurity and a place of stench needs separation before it enters into the camp of God's Presence; according to this rule is the <i>zav</i>, the <i>metzora</i>, and the <i>tamei meit</i> [all of whom have an intermediate period after the cause of their impurity ceasing before they re-enter the camp of the Jewish people].
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>And you shall not defraud, each one their kin</b> To sell according to the worth of the land, since it will return. Although there is no concept of fraud with regard to land (cf Sifra Behar 3:1), here there is fraud, since one does not acquire land in Eretz Yisrael but rather only its products, like the verse says "For the number of years they sell to you" (Leviticus 25:15). If it had been years like the years of Eliyahu (ie of drought, cf I Kings 17:1), or blasting and mildew (cf Devarim 28:22), one would not decrease the account of the money if the redeemer came to redeem. And so too the two years that the Sages said one needs to leave the land in their hand, they need to be productive years.
+
+Numbers
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Verse 1
+
+Verse: "Like mourners." Commentary: "They were mourning like mourners over a deceased, for they were short-spirited and grieving because the Lord desired to bring them into the land and they would go to war, as they were fearful and lacking in faith."
+Verse:"At the edge of the camp."Commentary:"And they were fearful lest it spread to the entire camp."
+
+Verse 2
+
+Verse: "And the fire sank down." Commentary: "And it extinguished and did not spread."
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+Verse :"That which we ate in Egypt for free." Commentary :"This is said so that they would not say to them in Egypt, 'You were eating with blood,' and here you are eating manna without any blood. Therefore, they said 'freely.' Perhaps in Egypt, the Nile River was a source of drink like water for irrigation. These things were ownerless and available to all."
+Verse :"Fish" Commentary :"The term 'fish' is used metaphorically, as in 'and they shall multiply' (Genesis 48:16), regarding the cucumbers and watermelons. Now it explains why they asked about these species. As for meat, there is no need to give a reason why they asked, for it is a desirable food. However, regarding these species, it explains why they asked, saying, 'We see nothing but the manna before our eyes, and we have no satisfaction with it.' This is similar to the taste of fine oil, which is refined and boiled. In the portion of Beshalach, Pharaoh said, 'It is like honeycomb dipped in honey.' This refers to when it is not cooked. Both cooked and uncooked honey are sweet and require a condiment, as is done with meat using mustard and garlic. Therefore, they asked about onions and garlic. All these things are only the evil inclination, for even regarding these matters, since they do not produce anything for eating or clothing, as it is written, 'Your garments did not wear out on you' (Deuteronomy 29:4). But a light matter, for they had silver, gold, and abundant livestock. Even something that comes down from heaven does not require seasoning, for God does not produce anything that is not perfected. And there is no pleasure in the world like the manna, and the manna descends from heaven."
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+And when the dew fell on the camp.                                   And in Exodus it is written, 'And the layer of dew went up, and behold, the surface of the ground was covered with a fine, flaky substance, fine as frost on the ground.' It was between two layers of dew, dew from above and dew from below, like a precious box. The intention here is to convey a little insight to make known that they were not agitated as is usual.
+
+Verse 10
+
+Verse: Each man at the entrance of his tent, they wept for their families
+Commentary: "This means that the members of each family would pitch their tents in the same neighborhood, and they would come out to the entrance of their tents and weep facing one another."
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+"When you say to me, 'Where is he in your bosom?'" Commentary:"For if you had not told me and I would not transgress your commandments, I would flee and go for myself. But your commandment has bound me."
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+Verse: "And I do not wish to see my misfortune." Commentary: "For it is better for me to die by Your hand than to live and be at their mercy and go along with them."
+
+Verse 16
+
+Verse: "And stand there with your people." Commentary: "Because of the Divine Presence, that they may be close to the Divine Presence."
+
+Verse 17
+
+Verse: "And I will take some of the spirit that is upon you" Commentary: "I do not want to give them another spirit but rather from yours, so that they may be your assistants."
+
+Verse 18
+
+Verse: "For you wept before the LORD." Commentary: "In other words, not because you were in need, but because you cried like a rejected child."
+
+Verse 19
+
+Verse: "Not one day." Commentary: "Only (bilvad)" i.e : restricted to a specific condition or circumstance. 
+
+Verse 20
+
+Verse: "Until it comes out from your nostrils" Commentary: "Like a strong mustard on which you requested a dipping of condiments like garlic and onions" (It implies that the taste or flavor requested is strong or intense, similar to the pungency of mustard combined with the added flavors of garlic and onions).
+Verse: "For you have rejected the Lord who is among you"   Commentary: "You said that it was good for us in Egypt, if there was no good for you except the divine presence among you, it would have been enough." (despite any hardships or challenges, the presence of God among the people of Israel is the ultimate source of goodness and fulfillment)
+
+Verse 21
+
+Verse: "And Moses said, 'There are six hundred thousand'" Commentary: "Is there enough meat to satisfy them? If you say, 'I will rain down meat from the heavens for them,' just as you said in the case of the manna, 'I cannot bear the burden alone,' if you say, 'I will bring them herds and flocks,' would it be enough? But you said, 'I will give them meat to eat.' If the meat already exists in the world, where is it in the world that will suffice for them? Therefore, the Holy One, blessed be He, did not insist, for He did not say that it is impossible, but rather He asked, 'Where is it in the world?' And the Holy One, blessed be He, answered him". Verse:"The hand of the Lord will reap" Commentary: " There also are many creatures in the land that you do not know"
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+Verse: "And two men remained in the camp" Commentary: "For those who claim that two men remained in the camp, it is known that God commanded seventy and Moses clarified the matter by taking six from each tribe. They said, 'We do not see the same greatness in those who were brought into the tent, and there will be no need for a lottery, nor will there be a shame for those who were left out.' Since they belittled themselves, God added greatness to their greatness. The others prophesied and then ceased, for their prophecy came from the power of Moses, but these individuals prophesied and did not cease, for their prophecy came from God." Verse: "And they are written" Commentary: "In the writings that were written there, the names of the seventy-two elders were recorded when they were designated by lots. According to some opinions, when two of the elders saw that they were chosen, they felt ashamed and did not want to take their notes. Instead, they said, 'We do not deserve that greatness; it should be given to others in our place,' and they left." Verse: "And they did not go out to the Tent" Commentary: "For the purpose of prophesying, and that's it. And they are recorded in the writings that in their notes it was written that an elder had already taken the portions." 
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+Verse: "serving Moses from his youths" Commentary: "from his young ones"
+Verse: "Lord, Moses, they all belong to Him" Commentary: "Who prophesied without your permission"
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+Verse: "like the course of a day here and like the course of a day there" Commentary: "According to the appearance in the eyes of the group of Shalyu (Quails), it had a journey of two days and three parasangs in length and a journey of two days and three parasangs in width, like a round or square tablet. They flew one group above another group, touching but not touching, and the second group, the third, and the third, the fourth, until they were two amot (2 cubits) thick, true thickness, in the length, true thickness between the heavens and the earth. In this way, they flew until they reached the camp and covered the entire camp. The camp passed in one day, and the camp was as wide as its center, which was three parasangs, as our sages said. And so it is written that they covered the entire camp, as it is written, 'And the Shalyu (Quail) went up and covered the camp.'"
+Verse: "and like the course of a day thus, around the camp." Commentary: "that it was like the course of one day, to the east and to the west, and likewise to the north and south, as my mouth speaks."
+
+
+Verse 32
+
+Verse: "Ten 'homer" Commentary: "One Homer is equal to 30 se'ah, and ten Homer is equal to 300 se'ah. They amount to 10 se'ah per day, reducing the quantity." 
+Verse: "They will flatten the ground for them" Commentary: "They flattened traps for their capture because they were flying at a high altitude, and the term 'flattening' is applicable to traps, as it is written: 'A trap will be spread out within the sea upon Tzur."
+
+Chapter 12
+
+
+
+Verse 1
+
+
+<b>Because of the Cushite woman whom he had married:</b> According to the simple meaning, they were saying, "And did Moses not find a woman from the Children of Israel to take as a wife, that he went to take [one] from the daughters of Cush, who are uncircumcised? And was it because the Holy One, blessed be He, spoke with him, that he became haughty; such that he not want to marry a woman from the daughters of Israel and sought a woman from far away? 'Did he not also speak with us,' and we married from [within] Israel, and did not become haughty about this."
+<b>For he had married a Cushite woman:</b> Since we did not find in another place that Moses took a Cushite woman, the verse tells you [here] that he definitely married a Cushite woman. But they did not speak about Zipporah not being from Israel, because that had then been out of his control; since he had been a fugitive and could not go go to Egypt among the Children of Israel.
+
+Chapter 13
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+<b>the <i>nefilim</i> [נפילים]</b>. 'Marvellous [<i>mufla'im</i> מופלאים] people', since everyone who saw them marvelled at them. And some explain [the word] that everyone who saw them was scared of them falling [<i>yiplu </i> יפלו] upon them, because of their great height. 
+
+Chapter 14
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+I have forgiven according to your words: that I will be patient with them (literally - lengthen my breath of my nostrils) and I won't kill them immediately.
+
+Chapter 15
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+"And you shall see it [the tzitzit] and remember". That it was only made for recollection, and when you see it the mitzvah recalls and reminds you of the rest of the mitzvot. Because tzitzit are like a seal on the clothes that are made for a servant, a sign that he is serving his master. And when they see Israel remembers that they are servants to God and that it is incumbent upon them to perform all God's commandments. And the value of tzitzit is 600 in gematria, and there are eight threads and five knots [per fringe] -- behold, this is 613 like the 613 commandments. And when one sees it [the fringe], it reminds one of all the commandments, and gives God a symbol to signify that they are God's servants, and a sign on their clothing and a sign [on] their houses and they are called a "seal" on it, and tefillin on their heads and arms to signify that they are servants. For the four signs surround a person: brit milah in front of them, a mezuzah at their right, tefillin on their left, tzitzit on their clothing that are dragged on their clothing behind them as they walk.
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+They were hoping for a little compassion from Edom, their brother.
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+<b>And a scepter (shevet) shall rise out of Israel:</b> This is also an expression [that means] star, such that it goes and is dragged in its path towards the place of the constellation. And similar to it is (Berakhot 58b), " a shooting (shavit) star"...
+
+Chapter 25
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+And he brought the Midianite woman near to his brothers.[The others who failed were those who went to the tents of those prostitutes, and he brought her into the camp and brought her near to his brothers, and his tent became a den of immorality, and he boldly defied in the open.] And there, Pinchas killed him. Editor's note:
+The people who are fortunate after the burning, a fire that does not consume them will burn them, in front of them their back will be licked, as in the case of Balak when he saw and feared.
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>Phinehas, the son of Eleazar, the son of Aaron the priest, appeased My wrath...</b>The people of Israel should not hate him for having killed Zimri, for he did them a great favor by turning away My wrath from them and preventing their annihilation. And if they were to hate him, it would be of no consequence, for <b>Behold, I will give him My covenant of peace</b> he has nothing to fear, neither from the relatives of Zimri who was a prince, nor from the relatives of Cozbi who was a princess.
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>And the name of the woman who struck (him) is... </b>To inform you that they were great, and it is necessary for the Holy One to reassure us, just as He said to Abraham, "Fear not, Abram," after he killed the kings. And our sages have said that Pinchas did not take any spoils until he killed Zimri. When the Lord granted priesthood to Aaron and his sons and their descendants, after they became priests, it is known that it is written in the portion of the garments, "And for his sons you shall make tunics," but for his grandsons, He did not command.
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+<b>Pentecost/Shavuot</b> I have detained you because there is no need to trouble you during the rainy days, and you will not come again until Passover. I have detained you for one day from seeing you so that it will not be said in His honor, "We were detained to offer more sacrifices before Him." Therefore, the Divine Will decreed a reduced offering for the eighth day of the assembly, consisting of only one bull and one ram, to demonstrate that they were detained only out of love for the people of Israel.
+the zeal of Pinchas
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>You and Pinchas.</b>[He was anointed for war, and the miracle came through him. Therefore, they waged war against the Midianites and not against the Moabites, for the Moabites were not yet filled to their limit, and their end had not come as prophesied by Balaam: "I see them, but not now; I behold them, but not near." Additionally, Moses stood with the Midianites, and his father-in-law joined them, but they did not show favoritism towards them. Furthermore, Moab acted out of concern, fearing that the Israelites might attack them, as they thought their land belonged to the Rephaim, and they were afraid that they would be overtaken.]
+
+Deuteronomy
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+<b>From you</b>. 'I request nothing from you but fear and love', for all the commandments are not from you but rather from Him; if He gives you a house, make a <i>mezuzah</i> and a fence [for its flat roof]. Clothing, make fringes. Money, make of it donations. Grain and grape juice and wine, make from them priestly and other tithes. A son, circumcise him. It turns out, performance of the mitzvot is ultimately from God! There is no Arab merchant in the world who, when given 20 dinarim, doesn't give because of this to the One who has commanded regarding it half of the money or a third, and this holds for him goodness. And so too, because of the Holy Blessed One we are able to praise all that You have made and give to him, and not beg at the doors. And this is that he does not ask from us a gift, just fear and love and the intention of the heart, and thus it is written (Job 41:3): "Who has a previous claim on Me, that I should repay him? All that is under the heavens is Mine!" -- I am first to give to them, before they give to Me anything. And so said David, "what is yours has been given to you". And not only do you do a <i>mitzvah</i>, but you even receive benefit! As it is written "to your own good" (Deuteronomy 10:13). And from this verse, our rabbis saw a hint (Menachot 43b) of one hundred daily blessings, as it is written "What [mah/מה] does the Lord your God ask of you?" Do not read "what" [mah/מה], rather one hundred [me'ah/מאה] -- and there are one hundred letters in this verse from "And now", when you read "what" with the additional <i>alef</i> (making it "me'ah"), that in one hundred there are one hundred letters. For within the verse there are 99 letters, and with the <i>alef</i> there are a round 100. And now there are two [hundreds]! -- one that you read, and a further one of the 100 letters. 
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>And she shall weep for her father and her mother</b>. This is not a mitzvah, just that certainly she would cry. One says (Yevamot 48b) that it is her actual father, and one says, idolatry, as it says (Yirmiyahu 2:27) <b>"They say to a tree: You are my father"</b>. <b>And after that, come upon her</b> but before this, no; since this thing is not seemly, that she is weeping and you are sporting with her.
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>And you shall be joyful</b> That in the merit of this, the Omnipresent will make you joyful. And our teachers explained (Pesachim 36b, Bikkurim 1:6) that at the time of joy - from Atzeret [Shavuot] until Chag [Sukkot] - one brings and reads. For that is the time of picking fruit, and people are joyful. From thence onwards, one brings and does not read. And a ger brings and does not read, because they cannot say "fruit of the land You gave me" (Devarim 26:10) <b>"that God swore to our ancestors"</b> (Devarim 26:3) - for they do not have a portion in the Land. And in Masechet Bikkurim (1:4) they say, Since they cannot say "to our ancestors" - and so in prayer, since in prayer our teachers relied on the Talmud Yerushalmi [Bikkurim 1:4 (2:2)] that they bring stories that gerim said in prayer "God of our ancestors". This is because "our ancestors" [אבותינו <i>avoteinu</i>] is the language of "our great ones" [גדולינו <i>gedoleinu</i>], like <b>"And He has set me as a father to Paroh and as a master to all his house"</b> (Bereishit 45:8), and so too <b>"he was the father of all those who play the lyre and the pipe"</b>  (Bereishit 4:21), which is translated (Targum Onkelos on Bereishit 4:21) "their teacher" [רבהון <i>rabhon</i>]. And so <b>"father of many nations"</b> (Bereishit 17:4) - prince and master of the whole world. And thus the geirim are accustomed to say "God of our ancestors" in prayer, and this is primary.
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>And to place you highest</b> and it concludes: and this is from the matter of <b>"and shall all the workers of iniquity boast themselves [<i>yitamru</i> יתאמרו]?"</b> (Tehillim 94:4) - that their words are swapped, and they do not stand by their speech. And some explain: the language of "saying" [<i>amira</i> אמירה], that they said to accept the Holy Blessed One as God, and He said that they would be to Him as a people - <i>yitamru</i> יתאמרו is the language of <i>amira</i> אמירה, like workers of inquity. And some say this is the language of praise and glory, that the glory is of the Holy Blessed One, since He is your glory and yout God. And this is like that which is said...
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>To cause you to cross over in the covenant</b> All of you are ready to cross into the covenant, and all of you are together. And for this it's good to execute the commandment now, that not one of you is able to say: I was not in the covenant, and did not accept the covenant upon myself. Since when you will cross the Yarden and be scattered each man to his inheritance and portion, it will be impossible to gather all of you together as you are now - since it's impossible that there will be no birthing woman or sick person or person kept aaginst their will, or lame person, and it's impossible to leave the houses and cities without any creature. But now, behold all of you are in one area and one camp, and all of you hear and see the execution of the covenant, and not one of you is able to withdraw and say 'I was not in the covenant'. "Execution [lit. "cutting" כריתות] of the covenenant" since they cut the calf into two, and "to cause you to cross over" since they passed between the parts of the calf that Avraham our father did between the parts, as it says <b>"and divided them in the midst"</b> (Bereishit 15:10). And like they did when they executed the covenant to send the slaves free (Yirmiyahu 34:13), the calf which was cut into two and they passed between the parts, this is a sign that when you pass over the covenant this is how it will be cut. Like, <b>"And Shmuel took one milk-goat"</b> (I Samuel 7:9), <b>"And Tzamad took a cow and cut it into parts"</b> (I Samuel 11:7) -- to say, which will not go after Shaul and after Shmuel, so will be done to his cow.
+<b>To bring you over</b> As one man. 
+<b>In the covenant of GOD your God and into Their curse</b>That you will accept upon yourself the covenant and the curse - "curse" the language of oath and of curse, that you accept upon yourself to have sworn an oath and accept the commandments to keep them, and the curse which will come upon you if you do not keep; and if you keep, the blessing and the life and the peace.
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>And you saw all the detestable things and the disgusting things of wood and stone</b> that they themselves think (are thought?) as disgusting things, that they make an idol of wood or stone. When it is new they serve it, and when it is blurred(?) they detest it and throw it into the disgusting thing [i.e. dungheap] and into the dirt of the streets. And when it does not do what they want, they curse it and degrade it, as it says <b>"and when they are hungry, they shall rage and revolt against their king and their divine beings"</b> (Yeshayahu 8:21) and when they curse others, say: O, it is like their god who is unable to help them, like <b>"By you shall Israel give-blessings"</b>... (Bereishit 48:20), and it does not say "they shall curse their king and their God".
+<b>"of gold and silver that are with them"</b> When they make an image of silver and gold, after they serve it for one or two years they say: This isn't working at all, I will make another. And they break it and grind it, and there is "silver and gold that are with it", since it's expensive. And one could explain: that it itself is gold or silver, there they are with it and beside it, since they are afraid of it being stolen, since it can't guard itself even from mice. And you will see that they serve this and leave it, and serve another, and they have no authority over them, rather whoever wants worships and whoever wants leaves, everyone according to the desires of their heart. And they cleave to theft and robbery, promiscuity and incest, all that their hearts desire they do. And this is something in the heart of a person to do "the stubbornness of their heart" (ref to Devarim 29:18). And therefore you need to accept all of you the covenant, the curses and the oaths, that you will stand by the tradition of the covenant.
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>And I will conceal My Face from them</b> this is the way of affection, like a person whose child has sinned agains them and they said to the child's teacher to strike them - they can't bring themselves to look at their child being beaten, because they take pity on them, and they hide their face.
+<b>Many evils and troubles</b> Evils which are made troubles to one another, like being stung by a hornet and a scorpion (Chagiga 5a) - cooling drugs are good for hornet stings, heating ones for scorpion stings, and the reverse is deadly. And if a hornet and a scorpion bite a person, they will be scared to come in the cold to be healed from the hornet because it's dangerous for the scorpion sting, and to come in the heat because of the horney sting, and they won't know what to do. So too the troubles of Israel in exile - when a nation oppresses them, they are scared to accept it lest they hate them, and if they don't accept it they will become accustomed to do this.
+<b>Is it not because my God is not in my midst that these evils have found me?</b> since I have sinned and I have caused the Shechina to be separated from me, these troubles have come upon me.
+
+Chapter 32
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+<b>New gods that came up of late:</b> They were never called gods until now that you have fashioned them (as in Exodus 34:1) for yourselves and you have raised them up to be gods.
+<b>Gods that they knew not:</b> They did not know any gain [from them], nor any power; so they did not make them into gods except from the evil impulse and to cause anger [to God]. For they themselves did not know them as gods, but rather knew that there was no substance to them. Rather it was from the evil impulse. And R. Yosef Kara, may his memory be blessed, explained: "Gods did not know them" - regarding the Holy One, blessed be He, it is stated (Exodus 2:25), "and God knew"; "I have known its sufferings" (3:7). But [these gods] did not know their difficulties, and did not help them.
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+ואמר, “He will say: (mockingly),” who? The enemy.
+אי אלוהימו, “where is their G–d? (Now, Who assisted them as long as the Temple was standing)

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Bekhor Shor/Bekhor Shor/Hebrew/Bekhor Shor temp.txt

@@ -0,0 +1,179 @@
+Bekhor Shor
+בכור שור
+Bekhor Shor temp
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001933568&context=L&lang=iw_IL
+
+בכור שור
+
+בראשית
+
+
+
+שמות
+
+
+
+ויקרא
+
+
+
+במדבר
+
+
+
+דברים
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>ועשיתם לו כאשר זמם.</b> ולא כאשר עשה, שאם הרגו אין נהרגין; ואם תאמר מהו נפש בנפש לומר שאין נהרגין עד שיגמור הדין על פיהם שהיגע על פיהם ליטול הנפש, שאם באים המזימים קודם שנגמר הדין, אין דין להרגם, שהרי רוב הנידונים ניצולים, שבית דין מהפכין בזכותם, ולאחר שנהרג שמא הקרובים שכרום לנקום קרוב או אוהבים אותו נהרג, אבל לאחר גמר דין הרי הוא כנהרג, שאם היה לו זכות בבית דין מצאוהו, ואין הקרובים מביאין מזימים, שעד שיבואו מזימים דאיכא למיחש לזוממי זוממים יביאו מכחישין להציל הנידון, ולא ייראו כלום אבל לאחר שנהרג לא יועילו מכחישין, וכי תימא מאי חזית דסמכה אהני סמוך אהני. ואמרו רבותינו (סנהדרין כז, א) חידוש הוא, ונראה לכך סמכה תורה אהני כדי שתהא אימת ההזמה על העדים, ולא יהיה קל עליהם להעיד עדות שקר כל כך דיקדקה התורה על אמיתת הדין, ובעדי ממון אם שילם הממון, ואם לא שילם ונגמר הדין, ישלמו בין כולם הממון, דמשלשים בממון (מכות ה, א במשנה) דחזי לאיצטרופי, אבל אין משלשין במכות דלא חזי לאיצטרופי, אלא כל אחד ואחד לוקה:
+<b>לעשות לאחיו.</b> ואם העידו על איש ואשה שחטאו יחד בזימה ואין דינם שוה, כגון: בת־כהן שהיא בשריפה, ובועלה בחנק, או למאן דאמר ארוסה בשריפה, היא בשריפה ובועלה בסקילה, ידונו הזוממים במיתה הכתובה באחיו, ולא במיתה הראויה לאחותו, דאי בדידיה חדית רחמנא, בעדים לא חדית, והא ליכא למימר שאם העידו על אשה שאין נהרגים, דהא השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה:

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Bekhor Shor/Bekhor Shor/Hebrew/Bekhor Shor, Breslau, 1890.txt

@@ -0,0 +1,565 @@
+Bekhor Shor
+בכור שור
+Bekhor Shor, Breslau, 1890
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002206252
+
+בכור שור
+
+בראשית
+
+
+
+שמות
+
+
+
+ויקרא
+
+
+
+במדבר
+
+
+
+דברים
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ.</b> דרך ארץ הוא שאמ' לאותו שרחוק ממנו לשון האזינה שיטה אוזן לשמוע לפי שהוא רחוק אבל לקרוב אינו צריך לומ' האזינה אלא שישמע. ולפיכך שהיפך ישעיה ואמ' שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דיבר. ולפי שהק' מדבר ששכינתו בשמים והם קרובים אמר לשון שמיעה לשמים ולארץ שהיא רחוקה לשון האזינה:
+
+
+Verse 2
+
+<b>יערף כמטר לקחי.</b> יטיף. כמו ושחקים ירעפו טל. והזכיר כאן ארבע רוחות העולם. יערף כמטר זוהי רוח מערבי שבא מערפו של עולם ודרכו להביא מטר:
+
+<b>תזל כטל.</b> זהו רוח צפונית שהיא נוחה כטל:
+
+<b>כשעירים.</b> זהו רוח דרומית שמשתערת בשעירים:
+
+<b>כרביבים.</b> זהו רוח מזרחית שמרבה זרעים ומגדל צמחים. ולפיכך מדבר לשמים ולארץ תחילה שהם עדים ואמר לעדים שישמעו הדברים:
+
+
+Verse 3
+
+<b>כי שם ה' אקרא.</b> ואספר שבחו. ואתם ארב' רוחות עולם ושמים וארץ <b>הבו גודל לאלהינו.</b> שאתם בריותיו ובכם ניכר כחו וגדולתו. וצריכים אתם ליתן לו גודל ושבח על קריאת שמו והתורה שבה אתם מקיימים. וכשם שאתם מועילין לעולם כך ליקוחי ואמרתי נותנת חיים לעולם. וכשם שהמטר צריך לעולם ואין העולם מתקיים בלא מטר כך אין העולם מתקיים בלא תורה. דכתי' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמ'. ושמים וארץ וארבע רוחות ממונים ליפרע מעוברי התורה להעציר ממטר ומפירות ולהמטיר עליהם אש וגופרית ולהביא ברכה ועושר למקיימיה. וזהו גידול שאתם נותנים לו. שאתם פורעים ממכעיסיו ונתנין שכר לעובדיו. ורבותינו דרשו מכאן בששומע הזכרת הש' צריך שיאמר ברוך שם כבוד מלכותו:
+
+
+Verse 4
+
+<b>הצור תמים.</b> כלומ' דין הוא שתתנו לו גודל כי הוא צור ותקיף וחזק וכל יכול הוא. והוא מכלכל דבריו במשפט. ועושה פעולתו בתמימותיו. ואינו מראה כחו להעביר מחרץ המשפט עם בריותיו אלא צדיק לעוברי רצונו שמצדיק משלו ואינו רוצה ליקח כל דינו. ודא"כ לא יוכלו להתקיים:
+
+<b>וישר הוא.</b> לעושי רצונו שאינו מעכב משכרם כלום. ולפי שרוצה לספר איך לקח נקמה מישראל ואחר כך יקח מהאומות שישעבדו בהם הצדיק תחלה את הדין שהכל במשפט ובצדק בלא עול:
+
+
+Verse 5
+
+<b>שחת לו לא.</b> אם שיחת את ישראל והגלם לו לא. כלומ' מדעתו ומרצונו לא כלומ' אינו. כמו כי לא ענה מלכו ויגה בני איש:
+
+<b>בניו מומם.</b> בניו גרמו להם מומם:
+
+<b>דור עיקש ופתלתל.</b> מפני שהם דור עיקש ופתלתול בא להם. ויש לפר' <b>שיחת לו לא.</b> ההשחתה שהם עושים שהם משחתים דרכם אינה שלו שאינו נפסד בכך כלום אלא לבניו הוא מום:
+
+
+Verse 6
+
+<b>הלה' תגמלו זאת.</b> הזה גמול שתגמלו להק' על כל שטובות שעשה. וכי ראוי גמול רע למי שעשה טובה. אפי' לא היה בידו ליפרע מכם לא היה לכם להכעיסו מפני הטובות שגמל לכם. כמוה כגמול ידיו עשותם. כל שכן לו שיש לכם להשים לב שבידו ליפרע מכם:
+
+<b>עם נבל.</b> כמו נבול תבול. לשון יגיעה. דמתרגמינן מילאה תילאי. והוא שם דבר. עם שיגעו בו להחזירן למוטב והוכיחו אות' כמה פעמים:
+
+<b>ולא חכם.</b> פעל ולא החכים. ומה שהוא כולו קמץ מפני האתנחת'. ועל עניין זה תירג' אונקלו' ולא חכימו. ויש לפרש ולא חכם עדיין אינו חכם, אי נמי נבל ממש:
+
+<b>הלא הוא.</b> כבר פיר' כדין כל הלא שבתורה שינון והה' תמוהה:
+
+<b>קנך.</b> פ' רש"י לשון קניין ולשון קן. כמו ושים בסלע קנך, לשון תיקון. כמו קן קולמוסא וקן מגילתא דגיטין:
+
+<b>הוא עשך ויכננך.</b> לשון תיקון וכן ורבותי' פירשו שברא באדם כונניות כונניו':
+
+
+Verse 7
+
+<b>זכור ימות עולם.</b> עתה מזכיר והולך החסדים שעשה הק' עם ישראל: 
+<b>בינו שנות דור ודור וגו'.</b> כי קודם שהיו ישראל בעולם הייתי מתקן להם מקום: 
+
+Verse 8
+
+<b>בהנחל עליון גוים.</b> שהנחיל לכל אומה ואומה נחלתו: 
+<b>בהפרידו בני אדם.</b> בדור הפלגה שהפרידם והלך כל אחד למקומו ולנחלתו. כדכת' ויפץ ה' [אתם משם] על פני כל הארץ: 
+<b>יצב גבולות עמים למספר בני ישראל.</b> בירר נחלה לשנים עשר שבטים שעדיין לא נולדו השבטים. והציב גבולות עמים. שמסר לשנים עשר בני כנען ארץ ישראל שהם עבדי בני שם. ולא רצה להנחילה לשאר אומות שלא יערערו עליה אלא מסרה לעבדיה בני כנען שאינם יכולים לערער עליה כלום דמה שקנה עבד קנה רבו. ושמרו אותה עד שבאו אדוניהם ונטלום מידם. כי בני כנען עבדים לבני שם. דכתי' ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען עבד למו. לשם ולזרעו. וכתי' יפת אלהי' ליפת [וגו'] ויהי כנען עבד למו לעולם. כשהוא מזכיר שם אומ' ויהי כנען עבד. לפי שהם עבדים לבני שם. ובני כנען שנים עשר היו. כדכתי' וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת [ואת היבוסי] ואת האמו' ואת הגרג' וא' החי' ואת הער' ואת הסיני ואת הארודי וא' הצמ' ואת החמ' והם י"א. ואחר נפוצו משפחות הכנעני. שאחת מן המשפחות נחלקו לשנים ויצאו מהם הפריזי שאינו מנוי כאן. הרי י"ב. והם למספ' בני ישראל. ולכך התקין נחלתם: 
+
+Verse 9
+
+<b>כי חלק [ה'] עמו.</b> מכל אומות לקחם לחלקו:
+
+<b>יעקב חבל נחלתו.</b> כפל מלה. לפי שדרך לחלוק קרקע על ידי חבלים שמודד לה מאה חבלם ולזה מאה חבלים קודם הנחלה חבל. כדכתי' ויפלו חבלי מנשה עשרה. וכתי' וימדד שני חבלים להמית. כי דרך למדוד בחבלים:
+
+
+Verse 10
+
+<b>ימצאהו.</b> כמו ימציאהו. שהמציא להם במדבר כל צרכם מן ושליו ובאר. ושמלתם לא בלתה רגלם לא בצקה באותו תוהו ושממון:
+
+ו<b>ילל.</b> לשון יללה. שאין שם רק תנינים ובנות יענה שסופדין ומיללין שם. וכן תירג' אונקלוס סיפק צרכיהן:
+
+<b>יסובבנהו.</b> בסוכות עננים:
+
+<b>יבוננהו.</b> לשון בניין ותבונה. שנתן להם התורה החכמה והתבונה ובנה משכנו בתוכם:
+
+<b>כאישון עינו.</b> אישון העור שעל גבי העין שנוצר עינו שכל הבא ליגע בעין הוא סותם כנגדו כשאדם ישן הוא נופל על העין ושומרו. ועל השינה נקרא אישון ועל שהוא מחשיך את העין כשהוא נופל עליו. כמו באישון לילה ואפלה. וכמו שהאישון שוקד על העין לשומרו כך הק' שומר ישראל. וכן כאישון בת עין. כאישון שומר בת:
+
+
+Verse 11
+
+<b>כנשר יעיר קנו.</b> שהנשר רוצה לטלטל גוזליו ממקום למקום אינו נושאם כי אם על כנפיו שאינו ירא שעוף יעוף עליו ולכך כשהוא רוצה לנשאם מעירן ומעמידן על רגליהן כדי שיקפצו על כנפיו: 
+<b>על גוזליו ירחף.</b> ומעופף אצלם עליהם סמוך להם. כמו נצבים עליו. כדי שיקפצו. וכשהוא קופץ פורש כנפיו ומקבלו ולוקחו ונשאו ואז אינו ירא לא מחץ הבא לו מלמטה ולא מעוף שיבא לו מלמעלה. שהוא מגביה ליעוף יותר מכולם. ונושא כל אפרוחים יחד על כנפיו. אבל שאר עופות נושאין גוזלים בין רגליהם ויש לירא מן החיצים. וגם אינו נושא אלא אחד אחד ויש לירא מן הנשא��ים בקן. ואומ' <b>כנשר יעיר קנו.</b> ואין גוזליו יריאים כלום מכל צד: 
+
+Verse 12
+
+כן <b>ה'</b> בטח <b>בדד ינחנו.</b> ינהגו. כמו לך נחה את העם. שהיה עמוד ענן לאחריהם כשהיו באים מצרים אחריהם. ועמוד אש לפניהם והמים להם חומה מימינם ומשמאלם לא היו יריאים משום צד כלום. וכן הוא או' ואשא אתכם על כנפי נשרים:
+
+<b>בדד.</b> ולשון בטח. כי מי שהוא מתפחד איני יושב בדד אלא הולך לחבורת אנשים. אבל מי שהוא בטח אינו צריך חבורה ויושב בדד. וכן הוא אומ' [וישכן ישראל] בטח בדד עין יעקב:
+
+ויש לפר' <b>ה' בדד</b> כלומ' ה' לבדו:
+
+
+Verse 13
+
+<b>ירכיבהו על במותי ארץ.</b> שהשליטו על שדי הארץ שהם גבוהים כבמות ועל מבצריהם. כמו ואתה על במותימו תדרוך: 
+<b>ויאכל תנובות שדי.</b> מאחר שבאו לארץ אכלו תנובות שדה. כדכתי' וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ. כיון שבאו לארץ לא רצה להאכילם מן שלא יתרשלו לכבוש את הארץ. אבל כיון שפסק להם המן התחזקו לכבוש הארץ שיהא להם מאכל ובתים מלאכים כל טוב. לטובתם נתכוון ולכך מונה אותם עם החסדים שעשה להם: 
+<b>ויניקהו דבש מסלע.</b> הדבורים עושים דבש בנקיקי הסלעים. ואף התמרים גדילים בסלעים שעושין מהם: 
+<b>ושמן מחלמיש צור.</b> שיהיו הזתים גדלים בסלעים ואותם שבסלעים טובים מן אותם שבבקעה לפי שהשמש זורח עליהם תדיר וממתקם. כדכתיב וממגד תבואות שמש. וכתי' במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל. כי פירות שבהרים מתוקים והיינו חזקים ומשתמרים לפי שאינם גדילים על רוב מים: 
+
+Verse 14
+
+<b>חמאת בקר וחלב צאן.</b> ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן והיה מרוב עשות חלב יאכל חמאה. והכי קאמ' חמאה של בקר ושל חלב צאן. שלא יהיו רוצים לאכול כי אם שמנונית החלב: 
+<b>עם חלב כרים.</b> חלב מובחר. כמו ואכלו את חלב הארץ מבחר הארץ: 
+<b>עם חלב כליות חטה.</b> לפי שהכליות יש להם צירים וחרץ כמו חטה מדמה החטה לכליות. והיו החיטין גסין ככוליא של שור הגדול. כמו בימי שמעון הצדיק במסכ' תענית. וביחזקאל כתי' יהודה וארץ ישראל המה רכליך בחיטי מינית. שם עיר. כדכתיב עד באך מינית עשרים עיר. והיו שם חטין יפות. והגדה שהיו מונים אותם מתוך שהם גסים: 
+<b>ודם ענב.</b> שיהא היין אדום כדם. ויין אדום חשוב מן הלבן. כדכתי' אל תרא יין כי יתאדם: 
+<b>תשתה חמר.</b> עתה מדבר כאילו מדבר עם ישראל. וכן אורחיה דקרא שפעמים מדבר פה אל פה. ופעמים כאילו מדבר לאחרים עליו, כגון ימצאי' בארץ מדבר, לאחרי' עליו, ואחר כך הוא עשך ויכונניך. שמדבר עמו פה אל פה וכן <b>תשתה חמר</b> כמו חמר ומרווה. כמו כרם חמר ענו לה: 
+
+Verse 15
+
+<b>וישמן ישורון.</b> ומתוך שמנו <b>ויבעט</b>: 
+<b>ויטוש.</b> משל לאדם שהיה לו פרה והאכילה כרשינין עד שהיתתה שמינה ומתוך שמנה בעטה בו ברגל ואמר לה מי גרם לך שתבעט בי כרשינים שהאכלתיך: 
+<b>אלוה עשהו.</b> כלביי"ט רפיי"ט: 
+
+Verse 16
+
+<b>יקניאוהו בזרים.</b> במי שזר אצלם. כמו שמפר' שאלהים לא ידעום<b>: </b>
+בתועבות יכעיסוהו. שהיו עושין תועבות גדולות. כדכתי' ביחזקאל עוד תשוב תראה תועבות גדולות. כגון גזל ועריות שנ' בהן כי את כל התועבות האל: 
+
+Verse 17
+
+<b>יזבחו לשדים.</b> לדבר שדוד. סרוח ונמאס ולא אלוה. שאין בהם לא כח ולא אלהות אלוה לשון חוזק ודיין:
+
+<b>חדשים מקרוב באו.</b> מעלם לא נקראו אלהות עד עכשיו שהם פסלום והעמידום להם לאלהות:
+
+<b>אלהים לא ידעום.</b> לא הכירו בהם שום תועלת ולא שום כח ולא עשאום אלהות כי אם ביצר הרע ולהכעיס. כי אף הם עצמם לא ידעום באלהות אלא יודעים שאין בהם ממש. אבל יצר הרע. ור' יוסי קרא ז"ל פי' אלהם לא ידעום, בהק' נאמר וידע אלהים, כי ידעתי [את] מכאוביו, אבל הם לא ידעום בצרתם ולא עזרו להם:
+
+<b>לא שערום אבותיכם.</b> לא פקדום אבותיכם לא היו חוששין מהם, כמו פוקד עון אבות על בנים. דמתרגמי' מסער חובי אבהן:
+
+
+Verse 18
+
+<b>צור ילדך תשי.</b> צור לשון חוזק. ילדך שהוא לך לצור משעה שנולדת. אי נמי שהולידך ובראך במעי אמך וזן אותך והוא אביך, אותו <b>תשי.</b> תשכח. בשביל החדשים שאינם שוים כלום: 
+<b>ותשכח אל מחללך.</b> כפל מלה הוא. מחולליך שברא אותך. כמו חוללה ידו נחש ברח. וכן הן בעון חוללתי: 
+
+Verse 19
+
+<b>וירא ה' וינאץ.</b> וירא מעשים רעים שלהם וינאץ. קץ בהם <b>מכעס בניו ובנותיו</b>:
+
+
+Verse 20
+
+<b>אסתירה פני מהם.</b> כתרגו' אסלק עצמי מהם ולא אעזרם: 
+<b>אראה מה אחריתם.</b> מאחר שאהיה מסולק מהם ואדעה מה יועילו להם אותם אלוהות שבחרו להם: 
+<b>כי דור תהפוכות המה.</b> בנוח להם מתהפכים לרעה ובהצר להם שבים אלי שאושיע אותם. וכן כתב בספר עזרא וישמינו ויתעדנו בטובך הגדול וימרו וימרדו בך [וגו'] ויעשו נאצות גדולות ותתנם ביד צריהם [ויצרו להם] ובעת צרת' יצעקו אליך ואתה משמים תשמע וברחמיך הרבים תתן להם מושיעים ויושיעום. ובנוח להם ישובו לעשות רע [לפניך] ותעזבם ביד אויביהם [וירדו בהם] וישובו ויזעקוך ואתה משמים תשמע ותצילם כרחמיך עיתים רבות כלומ' פעמים הרבה: 
+<b>בנים לא אמון בם.</b> אין אמונתם אמונה. ואין להשען בם. כי מיד משקרי' אותה ואין עומדין בה: 
+
+Verse 21
+
+<b>הם קנאוני בלא אל.</b> במי שאינו לא אל ולא כלום, ואני אעשה להם מידה כנגד מידה שאקניאם <b>בלא עם</b>, בעם שאינו עם אלא בהמות. ורבותי' פי' כגון כשדים, דכתי בהו זה העם לא היה:
+
+<b>בגוי נבל אכעיסם.</b> כגון בני ברכניא ובני מרטניא שהולכים ערומים בשוק שאין משוקץ ומתועב לפני הק' כמי שהולך ערום בשוק. והם מצירים לישראל וכגון אלו הנוצריים:
+
+
+Verse 22
+
+<b>כי אש קדחה באפי.</b> באפי ובחמתי ובער' אש שתלהט עד שאול שלא יוכלו להמלט אפי' בשאול מפני האש ואף לא ביסוד ההרים לכסות עליהם, כדכתי' אין חושך ואין צלמות לסת' שם פועלי און. וכתי' אציעה שאול הנך וגו':
+
+
+Verse 23
+
+<b>אספה עלימו רעות.</b> כלומר כל הרעות שבעולם עד שיספו הרעות שלא ישאר מין הרעה בעולם שלא אביא עליהם:
+
+<b>וחיצי אכלה בם.</b> שלא הניח חץ שלא ירה בהם. ויכלו הרעות והם אינם כלים:
+
+
+Verse 24
+
+<b>מזי רעב.</b> שדופי רעב, כמו ואמר למזא לאתונא על חד שבעה שיהא עורם ניחר ונקמט מפני זלעפות רעב: 
+<b>ולחומי רשף.</b> שילחמו בם גחלים ושריפה. כמו רשפיה רשפי אש. אי נמי לחומי לחמם יהיו גחלם כמו שורש רתמים לחמם: 
+[<b>וקטב.</b> ] קטב לשון כריתות. כמו אהי קטבך שאול. אהי הפוכה יהא כמו איה. וכן אהי מלכך אפוא. כלומ' איה הכריתו' שאמרת כרתי ברית את מות: 
+<b>מרירי.</b> לשון מרורות. כמו מרורת פתנים בקרבו: 
+
+Verse 25
+
+<b>מחוץ תשכל חרב ומחדרים [וגו'].</b> היוצא חוץ ישכל בחרב. כמו כאשר שכלה נשים חרבך:
+
+<b>ומחדרים אימה.</b> ומי שנשאר בחדר תבא עליו אימת מות ודבר. ולכך גם <b>בחור</b> היוצא החוץ <b>גם בתולה</b> ובעלי השיבה והיונקים והעומדים בחדרים לא ימלטו:
+
+
+Verse 26
+
+<b>אמרתי אפאיהם.</b> אכלה גם הפאה. שלא אניח פיאה מהם אלא <b>אשביתה מאנוש זכרם:</b>
+
+
+Verse 27
+
+<b>לולי כעס אויב.</b> שיעשה לו האויב, אגור אני ירא. כמו לא תגורו מפני איש: 
+<b>פן ינכרו צרימו.</b> שיתלו ההצלחה ליד הרמה בעצמם. ולכך איני רוצה לכלות' בידם שלא יתפארו עלי: 
+
+Verse 28
+
+<b>כי גוי אובד עצות המה.</b> אותו אויב שמסרתי לו בני אבודה עצתו ואי�� תבונה בו: 
+
+Verse 29
+
+<b>לו חכמו.</b> אילו חכמו והיה בהם חכמ':
+
+<b>ישכילו זאת.</b> היה להם להשכיל:
+
+<b>יבינו לאחריתם.</b> שהרי היה להם יתן לב איך אירע כן לעם זה שהיו גדולים על כל העולם והק' נפרע מכל הקמים עליהם שהכה מצרים בכל מכה בשבילם והפיל לפניהם מלכים גדולים ועם עצום ועכשיו <b>אחד</b> ממנו <b>ירדוף</b> מהם <b>אלף ושנים יניסו רבבה. אם לא כי צורם מכרם.</b> כמו כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא. על אשר דבקו במעשינו ואלהות ופסילים שלנו. ואין עוזר להם והסגירם בידינו:
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>כי לא כצורינו צורם.</b> יכולים הם להבין כי לא כצורינו צורם. כי כל זמן שעבדו ישראל את צורינו לא יכלו לא הם ולא צורם לישראל, שהק' עשה שפטים במצרים ובאלהיהם עשה בשביל ישראל, וגם בדגון מפני הארון. כדכת' כי כבדה ידו עלינו ועל דגון אלהינו, ועכשיו אויבינו <b>פלילים</b> עלינו ושופטים אותנו כרצונם, ומאחר שאינם יודעים לתת לב לכל אילו ידעתי כי לא יתנו הנצח והנקמה והתפאר' וגבורה כי אם לעמם לתרפותם, וזה אני אגר פן יכעיסוני בזה, כי אינם מבינים לאחריתם כלל, ועתה מפר' מה אחריתם. כי יכולים הם להבין מאחר שלקו ישר' על רוע מעלליהם שהם בניו של ק' ועם סגולתו יש להם להבין על עצמם: 
+
+Verse 32
+
+<b>כי מגפן סדום גפנם.</b> ויציץ פורענות להם:
+
+<b>ומשדמות עמורה.</b> כמו ושדמות לא עשה אוכל. שדיהם כשדה עמורה שנפל עליהם אש גופרית וצמח פורענות יצמח להם:
+
+
+Verse 33
+
+<b>חמת תנינים.</b> יהיה להם יין שישתו אותו ביין: 
+<b>וראש פתנים ואכזר.</b> כמו כן יהיה יינם. ראש כמו ראש ולענה:
+<b>הלא הוא.</b> הפורענות שלהם: 
+
+Verse 34
+
+<b>כמוס עמדי.</b> סגור עמדי:
+
+<b>חתום באוצרותי.</b> שאני הכנתי להם פורענות וכלימות:
+
+
+Verse 35
+
+<b>לי נקם.</b> עלי לעשות הנקמה מהם:
+
+<b>ושילם.</b> התשלום רע שלהם עלי לשלמו. ושילם כמו שם דבר כמו שילום:
+
+<b>לעת תמוט רגלם.</b> של אומות העולם שיבא הפורענות עליהם, עלי להביאו כשיגיע העת:
+
+<b>כי קרוב יום אידם.</b> ומזומן בידי להביאו:
+
+<b>וחש עתידות למו.</b> ובמהירות אחיש בעתם את הפורענות העתידות לבא להם. ומתי זה?:
+
+
+Verse 36
+
+<b>כי ידין ה' עמו.</b> לאחר שידין הק' את עמו ויקח נקמתו ודינו מהם:
+
+<b>ועל עבדיו יתנחם</b> שיתנחם על מה שהרגיזו לפניו כי לקח מהם נקמתו ועשה בהם כרצונו. כי אזלה ומטה ידם של עמו:
+
+<b>ואפס עצור ועזוב.</b> ולא יעצרו כח עוד, כמו לא עצרתי כה:
+
+<b>ועזוב</b> שאין מי שיסייע לו. כמו עזוב תעזוב. וכמו ויעזבו את ירושלים עד החומה, שאין מחזיק בידם:
+
+
+Verse 37
+
+<b>ואמר.</b> האויב:
+
+<b>אי אלהימו צור חסיו בו.</b> אשר הם עובדים תדיר ומקריבים לפניו חלב ודם ויין לנסכים בזמן שבית המקדש קיים:
+
+
+Verse 38
+
+<b>יקומו ויעזרכם.</b> נגדי כל האלהות שלכם אשר עבדתם:
+
+<b>יהי עליכם סתרה.</b> אותו אלוה גדול שלכם:
+
+
+Verse 39
+
+ואני אומר אתם אומר אי אלהימו, <b>ראו עתה כי אני אני הוא.</b> אלהימו ואראה לכם גבורתי:
+
+<b>ואין אלהים עמדי.</b> אין אלהים זולתי ואין בלעדי שאתם מצרפים אחרי' עמי לומר יקומו כאילו אחרים עמי אין אלוה אלא אני:
+
+<b>אני אמית ואחיה.</b> בירי להמית ולהחיות למחוץ לרפאות. ואם המתי אות' אני אחיים ואם מחצתים אני ארפאם. וכשם שמחצתי אני מרפה כך מה שאני ממית אני מחיה. מכאן לתחיית המתים מן התורה:
+
+<b>ואין מידי מציל</b> כנגד שאמרתם יקומו ויעזרוכם. כלומ' אין מי שיכול לעזור אתכם. אני אעזור אותם. אבל אתכם אין מידי מציל:
+
+
+Verse 40
+
+<b>כי אשא אל שמים ידי.</b> שאשבע. כמו לא תשא את שם:
+
+<b>חי אנכי לעולם.</b> כמו וישבע בחי ��עולם. לעשות בכם נקמה. כי אתם סבורים שלא אוכל לעוזרם. אני חי לעולם ובידי לנקום נקמתם בעולם הזה ולעולם הבא:
+
+
+Verse 41
+
+<b>אם שנותי.</b> כמו חרב שנונה:
+
+<b>אם שנותי ברק חרבי</b> על ישראל ולקחתי נקמתי מהם שנתתם בגלות בידכם:
+
+<b>ותאחז במשפט ידי.</b> שעשיתי בהם משפטי ודיני:
+
+עתה <b>אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם.</b> מה שעשו להם. כי אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה והוסיפו לבזותם ולהשתעבד בהם בלי חמלה:
+
+
+Verse 42
+
+<b>אשכיר חצי מדם.</b> שונאיהם שישפכו חיצי דם האויבים לשכרון: 
+<b>וחרבי תאכל בשר.</b> תכלה בשר צריהם: 
+<b>מדם חלל ושביה.</b> של אויבים אשכיר חיצי: 
+<b>מראש פרעות אויב.</b> שאפרע מראש האויב ויהא ראשו פריע כמנוגע ופורענות יחול על ראשו: 
+
+Verse 43
+
+<b>הרנינו גוים עמו.</b> שישבחו הגוים את עמו של הק' ויאמרו אשרי העם שכה לו אשרי העם שה' אלהיו. שכך יש להם אחרית טוב. וכן הק' נפרע מצריהם ודם עבדיו יקום. ויקח נקמתם מכל הקמים עליהם: 
+<b>ונקם ישיב לצריו.</b> של עמו: 
+<b>וכפר אדמתו.</b> מכל חטא ועון עמו. אדמתו הוא עמו, שיכפר על עמו, ולכך אדמה מכופרת כיון שהעם מכופר, כמו למה נמות נגדך גם אנחנו גם אדמתינו, כי כשהעם מת האדמה מתה, וכשהעם מכופר ומטוהר האדמה מטוהרת וממופרת, וזה יהיה לימות המשיח: 
+ויש לפר' מקראות הללו <b>כי גוי אובד עצות המה</b> על ישראל. שהיה להם לתת לב כשחוטאין איכה ירדוף אחד מן הגוים אלף מהם <b>אם לא כי צורם מכרם</b> בפשעיהם. והיה להם לחזור בתשובה לפניו, כי יודעים הם<b> כי לא כצורינו צורם</b> של גוים: 
+<b>ואויבינו פלילים.</b> ודיינים עלינו. והיה להם להבין כי בפשע יעקב כל זאת. והם לא עשו: 
+<b>כי מגפן סדום גפנם.</b> אלא מגפן סדום גפנם פורה לענה וראש, והאשכולות מרורות למו. כי <b>חמת תנינים</b> הדם יהיה להם ליין. שישתו כוס פורענות שהוא כמוס עמדי וחתום באוצרותי: 
+<b>לי נקם.</b> לי ליקח מהם נקמה: 
+<b>לעת תמוט רגלם.</b> שיגלו מארצם: 
+<b>כי קרוב יום אידם.</b> כדכתי' ואבדתם מהרה <b>כי ידין ה' עמו.</b> ולאחר שידין ה' עמו ויקח נקמתו מהם כמו שפי' למעלה ואזלה ומטה ידם: 
+<b>ואפס עצור ועזוב.</b> והאויב יתפאר בעצמו לומ' <b>אי אלהימו.</b> אז ארחם עליהם. כי לא אעשה עמהם כלה מפני כעס אויב. שאני יגור שלא יתן התפארת לו ולתרפותו כמו שפיר'. ואז אראה גבורתי על האויב ואנקום נקמת עמי ואכפר עליהם לימות המשיח: 
+
+Chapter 33
+
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ויעל משה.</b> שלא נחלש כשאר בני אדם:
+
+ו<b>עד דן.</b> שהוא גבול ישראל, כדכתיב מדן ועד באר שבע. ורבותי' דרשו <b>עד דן.</b> שהראהו שמשון שהיה משונה שבא מדן:
+
+
+Verse 2
+
+<b>ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה.</b> ושאר השבטים היו בנגב הככר ובביקעת יריחו שהוא מונה למשה וכללם יחד:
+
+<b>עיר התמרים עד צוער.</b> לפי שיריחו היתה עיר הריח וחשיבות גדול היה בו מונה אותה בפי':
+
+מ<b>ים האחרון</b> היה גבול ארץ ישראל לצד מערב:
+
+<b>ואת כל נפתלי.</b> שהראהו דבורה וברק מקדש נפתלי נלחם עם סיסרא:
+
+<b>ואת ארץ אפרים.</b> שהראהו כיצד יהושע שבא מאפרים כבש הארץ. ומלכי ישראל שהיו רובם מאפרים מירבעם ואילך הראהו:
+
+<b>ומנשה.</b> שהראהו נצחון גדעון ויפתח שהיו ממנשה:
+
+<b>ואת כל [ארץ] יהודה.</b> דוד ושלמה ולכי בית דוד:
+
+<b>עד הים האחרון.</b> דרשו רבותינו היום האחרון שהראה לו ימות המשיח עד סוף העולם. כל זה כת' רש"י:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>וימת שם משה עבד ה'.</b> אילו ח' פסוקים יחיד קורא אותם לפי דאסקינהו יהושע שהרי הוא כתבם. ואיכא למ"ד דהק' אמרם ומשה כותב בדמע. יחיד קרוא אותם ואין מפסיקים בהם שיקראום שנים:
+
+
+Verse 6
+
+<b>ויקבר [וגו']</b> לפי פשוט' מקרא קצר הוא. והכי קאמר ויקבור אותו הקובר בגיא. ורבותינו אמרו הקב"ה קברו. ותורה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים. תחילה גמילות חסדים שהלביש הק' ערומים. דכתי' ויעש ה' אלהים לאדם ולאשה כתנות עור וילבישם. סופה גמילות חסדים שקבר מתים:
+
+<b>בארץ מואב מול בית פעור</b> שלשה סימנים נתנה תורה בקבורתו של משה. שאמר בגיא. ובאיזה גיא בארץ מואב. ובאיזה מקום מול בית פעור. ואפי' הכי <b>לא ידע איש את קבורתו</b>:
+
+
+Verse 7
+
+<b>לא כהתה עינו לא נס ליחה.</b> לפי הפשט בחייו מחמת זקנה:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>מלא רוח רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו.</b> שמסר לו סדרי חכמה וסדרי נבואות וסידרי מלכות:
+
+<b>וישמעו אליו.</b> כל ישראל שכולם נאות להיות שר ומושל עליהם:
+
+
+Verse 10
+
+<b>ולא קם נביא עוד בישראל כמשה.</b> אפי' בישראל. אבל באומות הועלם לא צריכ' למימר. שהרי ביקש מלפני הק' שלא תשרה שכינה על האומות העולם. דכתי' ונפלינו אני ועמך:
+
+<b>אשר ידעו ה' פנים אל פנים.</b> שהיה מודעי לו מה שהיה אומר לו. ולא היה מדבר עמו לא במראה ולא בחדות כשאר נביאים שהיה מדבר עמהם על ידי חלום וחזיון. כמו שאמר הק' לאהרון ולמרים:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>אשר עשה משה לעיני כל ישראל.</b> שאר נביאים מתנבאים ליחידים. כמו שעשה אליהו. שאמר לאשה הקמח והשמן לא תאכל. וכן אלישע. שאמר שאלי כלים ויצקת ושלמי את נשייך ואת ובנייך תחיי בנותר. אבל כל מעשיו של משה לצורך כל ישראל ולדורו הבאים ובמעמד כל ישראל ולעיניהם:
+
+חסלת וזאת הברכה
+
+וחסלת חמשה חומשי תורה שבח לאל גדול ונורא: בריך רחמנא דסייען רישא ועד כאן:

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Bekhor Shor/Bekhor Shor/Hebrew/Bekhor Shor, Breslau, 1900.txt

@@ -0,0 +1,2596 @@
+Bekhor Shor
+בכור שור
+Bekhor Shor, Breslau, 1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001933451
+
+בכור שור
+
+בראשית
+
+
+
+שמות
+
+
+
+ויקרא
+
+
+
+במדבר
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>באחד לחודש השני.</b> חדש אחד אחר הקמת המשכן שנתקן המשכן להעמיד הכהנים על עבודתם ועברו ימי המילואים ונסדרו הקרבנות והזהיר עליהם על ענייני הטמאות שלא יטמאו את המשכן צוה למנות את החיילות שיחנו סביב למלך ושראויין להלחם וחילק לארבעה דגלים כדי שיחנו לארבע רוחות המשכן כי כן דרך כבוד למלך ששריו ועבדיו מקיפין אותו והוא באמצע ודרך כשרוצה להכניסן במלחמה לימנות הצבא וכן היו עושים מלכים הראשונים כשנכנסין במלחמה מונין חיילות כדכתי' ויפקדם בבזק ויפקדם בטלאים וכשחוזרין מונין אותם לידע כמה נפלו מהם כדכתי' עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה וגו' וכן צוה הק' לימנות את חילו ולסדרם על דגליהם כי בעשרים בחודש זה נסעו להתקרב להלחם בכנענים אלא שמנעום המרגלי' וזה פעם ראשונה שנמנו כי ביציא' מצרים לא נמנו כי מה שהוא אומר כשש מאות אל רגלי זה היה אומד הדעת תדע דכתי' כשש מאות ולא שש מאות ולא פרט שם שום פרט ומי איתרמי אם נימנו שלא היה שם פרט ומה שאמר באלה פקודי בקע לגולגולת מחצית השקל בשקל הקודש לשש מאות אלף זהו זה מניין שבכאן אלא שאומ' לשם כי מניין הכסף שהוצרך למשכן זהו בקע לגולגולת מחצי' השק' בשק' הקוד' למניין הפקודים שבכאן להראות חיבתן של ישראל דאיתרמי הכי שאין לומ' שנימנו שני פעמים ולא פחתו ולא הותרו אלא נרא' שהם התנדבו כסף למשכן כל אחד כפי נדבת לבו ולא הוצרך אלא בזה המניין וכשמנום ראו דהכי אתרמי ונכתב לשם ללמדינו דהכי איתרמי ובערבות מואב מנה את הנולדים מאלה סמוך לכניסתן לארץ כי אלו מתו במדבר כדכתי' ובאל' לא היה איש מפקודי משה ואהרון:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>ראובן בכור ישראל.</b> לפי שבנסיע' היה יהודה ראשון נותן טעם למה מנה ראובן תחילה לפי שהיה בכור ישראל:
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+
+
+Verse 45
+
+
+
+Verse 46
+
+
+
+Verse 47
+
+<b>והלוים…לא התפקדו.</b> שלא היה מניינם שוה שאילו נמנו מבן עשרים והלוים מבן חדש ומבן שלשים כדלקמ':
+
+
+Verse 48
+
+
+
+Verse 49
+
+
+
+Verse 50
+
+<b>ואתה הפקד את הלוים.</b> שיהיו פקידים על כך:
+
+
+Verse 51
+
+
+
+Verse 52
+
+<b>וחנו בני ישראל איש על מחנהו.</b> ולא יקרבו אל המשכן:
+
+
+Verse 53
+
+<b>והלוים יחנו סביב.</b> בין מחנה ישראל ובין המשכן ולא יניחום ליקרב אל המשכן: 
+<b>ולא יהיה קצף</b> ומגפה על בני ישראל כדכתי' לעיל והזר הקרב יומת וזהו קצף. <b>ולא יהיה</b> כדי שלא יהיה קצף וכן כולם ושכר אל תשת…ולא תמותו כדי שלא תמותו ולא תקיא הארץ וכן כולם: 
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>מנגד.</b> רחוק כמו ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת:
+
+
+Verse 3
+
+<b>והחונים קדמה מזרחה.</b> לצד פתח אהל מועד שהוא במזרח כדתי' לפני אהל מועד משה ואהרון ובניו לפי שיהודה גדול ומלך חונה לפני שער המלך:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>בתוך המחנות.</b> שזהו כבודו של מלך שחצי החיל הולך לפנ��ו וחציו לאחריו ולפי שבני גרשון ובני מררי נוסעים בין דגל יהוד' ודגל ראובן כדי להכין המשכן כנגד הארון ואחר דגל ראובן בני קהת כדמפר' בבהעלותך ולכך אמ' בתוך המחנות ולא באמצע המחנות:
+
+<b>כאשר יחנו כן יסעו.</b> כל דגל ודגל בפני עצמו והרחק זה מזה כמו שרחוקים בחנייתם כך פי' רש"י:
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ואלה תולדות אהרן ומשה.</b> כלומ' הכהנים והלוים ומונה בני אהרון תחילה שהם כהנים ואחר כך משה ושאר הלוים דמשפחת העמרמי שהוא מונה בתוך הלוים זהו משה ובניו שהרי לא היו לעמרם בנים אחריהם כי אם משה ואהרון ובני אהרון כבר נמנו בפני עצמם כדכתי' ויבדל אהרון קדש הקדשים ובני משה לא נבדלו משאר הלוים:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>ושרתו אותו.</b> לשמור כמו שמפורש אבל עבודה לא יעבוד כדפי' במקום אחר אבל נושאים המשכן וכליו כדמפרש לקמ' והיו נושאי' המשכן ומשוררים בשעת עבודה כדמפר' בדברי הימים ועזרא ובשעת הצורך שוחטי' הקרבן כי שחיט' אפי' בזר כשירה כדכתי' בפסח שעשה חזקיהו והלוים על שחיטת הפסח וכתי' רק הכהנים היו למעט ולא יכלו להפשיט ויחזיקום אחיהם הלוים עד כלות המלאכה:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>נתונים המה מאת בני ישראל.</b> כי בני ישראל מספיקים ללוים מזונות שהיו ישר' עובדים האדמה וזורעים וחורשים ונותנים ללוים המעשר כולו מתוקן ומדוגן כדכתי' וללוים הנה נתתי מעשר ישראל חלף עבודתם גוף המעשר במקום נחלתם ומה שחורשים וזורעים ומתקנים להם התבואות במקום שעובדים במשכן במקום ישראל וזהו מאת בני ישר' שבני ישראל שוכרים הלוים ונותנים אותם לכהני' לשרתם:
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+ <b>כי לי כל בכור.</b> ושהוספתי עליהם גם משאר ישראל שהצלתים בשעת מכת בכורות. אי נמי שהכתי בכורי מצרים בשביל ישראל דין הוא שיתנו לי בכוריהם לשרתני ואמרו רבותי' שלפי שחטאו בעגל נפסלו מן העבודה ובני לוי שלא חטאו נלקחו במקומם כדכתי' בפר' והיה עקב שמספר מעשה העגל ומיד כת' אחריו בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי ונראה שלפי אותו מעשה הבדילו דכתי' והכהני' הלוים בני צדוק אשר שמרו וגו' ולפי הפשט נרא' שאותם שמשמשין במשכן אינם ראוין לנחלה כדי שלא יתנו עסק רק בעבודת הקב"ה שיהו זריזין ומלומדין בה ובכור נוטל פי שנים בנחלה ולפיכך לקח הקב"ה לוים במקומן וצוה שלא יתנו להם נחלה: 
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>מבן חדש ומעלה.</b> שיצאו מכלל נפלים וכן הבכורים מבן חדש:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+<b>ונשיא נשיאי הלוי.</b> שהיה נשיא על שלשת הנשיאים של שלש המשפחות:
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+<b>כל פקודי הלוי…שנים ועשרים אלף.</b> ובפרטן אתה מוצא עשרים ושנים אלף ושלש מאות וזו שאלה קונטרקו' ההגמון את רבן גמליאל בבכורות ואמר לו שאותם שלש מאות בכורות היו ופדו את עצמן ולכך לא נמנו דרך הפדיום ויש מפר' שמא לא היו ראוים לשימוש ולא פדו הבכורו' ומה שפי' רבותי' נר' עיקר:
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+
+
+Verse 45
+
+<b>ואת בהמת הלוים תחת בהמתם.</b> של ישראל אבל לא נתן הק"ב קפידה למניין הבהמות אלא בהמה אחת של לוים פוטרת כמה בהמ' מבכורות של ישר' ונכנסו בהמות הלוים בקדושה שהלוים פטורים מלפדות בכורי בניהם וגם לויה שנישאת לישראל ובכרה בנה פטור מה' סלעים לפטר רחם תלה רחמנ' ו��א שייך באב כלל אבל בהמה טהורה של כהן ושל לוי שבכרה חייבת בבכורה כדאית' בפ"ק דבכורות:
+
+
+Verse 46
+
+
+
+Verse 47
+
+<b>ולקחת חמשת חמשת שקלים.</b> וכן לדורות כל בכור ישראל נותן ה' שקלים לכהן ואם תאמ' מפני מה אין בני הלוים הנולדים מכאן ולהבא פודין הבכורות שיולדו להם לישראל מכאן ולהבא יש לומ' הלוים נולדים מן הלוים הללו שפדו כבר את הבכורות וכל הבכורות אינם נולדים מן אילו הבכורות שנפדו אלא מכל ישראל שלא נפדו ואותם שהם מן הבכורות שנפדו אינם יודעים לפיכך צוה הק"ב לפדות כל הבכורות שיולדו מכאן ולהבא:
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>מבן שלשים שנה.</b> ולקמן הוא אומר מבן עשרים וחמש ואיכא למימר מבן עשרים וחמש לשורר ולהפשיט עבודות קלות מבן שלשים למשא אז הוא בכחו כמו שאמ' רבותי' בן שלשים לכח ורבותי' פיר' בן כ"ה ללמוד בן ל' לשמש ואמרו מכאן שכל שאינו רואה סימן ברכה בחמש שנים שוב אינו רואה סימן ברכה:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>ושמו בדיו.</b> בכל הכלים שיש להם בדים כת' ושמו בדיו במנורה שלא היו לה בדים ובכלי מזבח הזהב שלא היו נתונין עליו לפי שהוא קטן כת' ונתנו על המוט ושמו בדיו שכתו' גבי ארן לשון תיקון דהא כת' לא יסורו ממנו וכן מפרש ביומא: <b>חסלת במדבר סיני</b> 
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>נשא את ראש בני גרשון גם הם.</b> לפי שגרשון ראשון לבני לוי גרשון וקהת ומררי וגם במניין מבן חודש נמנו בני גרשון ראשונה ובזה המניין בני קהת ראשונה במניין מבן שלשים לפי שכאן לעבודת הקודש מנאן ועיקר העבודה לבני קהת הארון והשלחן והמנורה והמזבחות כדכתי' כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו לפיכך מנן כאן ראשונה ולכך כת' נשא את ראש בני גרשון אעפ"י שצויתי למנות בני קהת ראשונה לא להניח בני גרשון שלא ימנו כי גם הם ימנו אחר בני קהת אבל בני קהת נמנו ראשונה מפני עבודת הקודש ולכך כת' גם הם:
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+
+
+Verse 45
+
+
+
+Verse 46
+
+
+
+Verse 47
+
+<b>עבודת עבודה.</b> שיר שחיט' הפשט וניתוח שהיא עבודה לעבודת הכהנים וזה היו עושים בני כ"ה:
+
+<b>ועבודת משא.</b> שהיו עושים בני שלשים:
+
+
+Verse 48
+
+
+
+Verse 49
+
+<b>על פי ה' פקד אותם.</b> עשה אותם פקודים על משמרתם ומשאם בבני קהת ובני מררי כת' על פי ה' ביד משה ובבני גרשון לא כת' אלא על פי ה' ולא כת' ביד משה ונראה לפי שבראש הפרש' קהת כת' וידבר ה' אל משה פי' בסופה על פי ה' ביד משה לומר שמפי הגבורה נאמ' למשה אבל בבני גרשון כת' וידבר ה' אל משה ולא נזכר שם אהרון לכך לא הוצרך לומ' ביד משה: הג"ה: 
+<b>ופקודיו.</b> כל אחד ואחד: 
+<b>כאשר צוה ה'.</b> לכל אחד הפקיד מה שצוה הק' למשה וכל אחד זר אצל עבודתו של חבירו שהוא נמנה עליה שאינו רשאי ליקרב אליה ואם קריב חייב מיתה משום הזר הקרב יומת ומשום הכי אמרו רבותי' משורר ששיער חייב מיתה גבי רבי יהושע שהלך לסייע לר' יוחנן בן גודגדא בהגפת דלתות ויש לפרש משום דכתי' ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו וכשהוא מגיף הדלתות הוא מבליע כל מה שבקודש: 
+
+Chapter 5
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>וישלחו מן המחנה כל צרוע.</b> דמאחר ששכינה ביניכם ואתם חונים סביב המשכן כמלאכים צריכים אתם לטהר מחניכם מן הטמאים ומיהו ��ין שילוחם שוים שהרי מצורע משולח חוץ לשלש מחנות דכתי' בדד ישב מחוץ למחנ' מושבו כדמפר' בפסחי' באילו דברים וזב משולח חוץ למחנה שכינה ולמה מותר במחנה ישראל כדכתי' בבעל קרי ויצא מחוץ למחנה ולא יבא אל תוך המחנה ויצא מחוץ למחנה ממחנה שכינה ולא יבא אל תוך המחנה זה מחנה לויה וזב איתקיש לבעל קרי וטמא מת ואפי' מת עצמו מותר במחנה לויה כדכת' ויקח משה את עצמו' יוסף עמו במחנ' לויה ואינו משולח אלא ממחנה שכינה:
+
+
+Verse 3
+
+<b>ולא יטמאו את מחניהם.</b> תן מחנה לזה ומחנה לזה שזה משולח ממה שאין זה משולח לכך כתב בו יו"ד לשון רבים:
+
+<b>אשר אני שוכן בתוכם.</b> זה מחנה שכינ' שכל הטמאים משולחים משם וגם צריכין לנקות עצמן מגזל ומשבועות שקר אפי' לגזל גר שמת ואין לו גואלים צריכים להוציא הגזל מידם ולתת לכהן כדמפר' ואזיל וגם מספק זימה כמו סוטה ולשמור נזירות בטהרה דמאחר שנקדשו לחנות סביב לשכינה צריכין לנקות עצמן מכל דופי ומכל ספק כדי שיהו כמלאכים ויש מפר' לפי שנכתב בגזל הגר ומעלה מעל בה' ובסוטה ומעלה בו מעל סמכם זה לזה נזיר אחר סוטה פיר' רבותי' שהרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין שהיין מביא לידי זימה דכתי' זנות יין ותירוש יקח לב:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>כי יעשו מכל חטאות האדם.</b> זאת הפרשה בגזל הגר ובויקרא כת' פרש' גזל של ישראל דכתיב ונפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכיחש בעמיתו וגו' אבל בכאן דיבר בגזל הגר ובא ללמדך שאפילו מת גר ואין לו גואלים שצריך להוציא גזילה מתחת ידו ולהשיב לכהן וכגון שנשבע לשקר מדבעי חומש ואשם והיינו דכתי' ומעלה מעל בה' שנשבע לשקר אבל אם גזל ולא נשבע ומת הגר בלא יורשים זכה הלה במה שבידו וכן הגוזל את גביו ומת ביו נותן לאחיו או ליורשיו קרן וחומש ומביא אשם וצריך להוציא גזילה מתחת ידו ואפי' לארנקי של צדקה ויבא שיאמ' זה גזל אביו כדאמ' בהגוזל עצים וכן הגוזל את הגר ונשבע לו צריך להוציא קרן וחומש מתחת ידו ונותן לכהן שהק' זכה בו ונתנו לכהן במתנה וצריך שישיב שוה פרוטה לכל כהן וכהן של אותו בית אב דכתי' האשם המושב לה' לכהן צריך שיהא בו כדי השבה לכל כהן וכהן מדכתי' לכהן ולא לכהני' ואם רוצה לצאת ידי חובתו אם אין שם שוה פרוטה לכל כהן יוסיף משלו עד שיהא שם שוה פרוטה לכל כהן יכהן של אותו בית אב:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>וכל תרומה לכל קדשי.</b> לפי שגזל הגר נותן לאנשי משמר שאינו יכול ליתנו אלא לאות' שמקריבים את אשם אומ' שתרומתו יכול ליתן לכל כהן שירצה:
+
+
+Verse 10
+
+<b>ואיש את קדשיו לו יהיה.</b> מלמד שכל כהן שירצה הולך לירושלים ומקרב קרבנו' שלו ואינו מוסרם לאנשי משמר, אכילתה ועבודתה שלו כלומר אינו לאנשי משמר: 
+<b>איש אשר יתן לכהן לו יהיה.</b> מכאן לכהן שאין לו במתנות כהונה עד שיתנום לו ואם לקחם בחזקה הרי הוא גזלן שטובת הנאה לבעלים ולפי הפשט נרא' איש את קדשיו לו יהיה שאין שום כהן יכול לומר לאיש הקרב עתה מה שאתה חייב בבית אב שלו אלא ימתין בית אב שהוא אהוב יותר. ואשר יתן לכהן לו יהיה שאם ירצה לתת לו יתן לו: 
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>כי תשטה אשתו.</b> נכת' בשׂין כי תנהג עצמה דרך שטות ולא כדרך בנות ישראל:
+
+
+Verse 13
+
+<b>והיא לא נתפשה.</b> שלא נאנסה דאי באונס נסתרה עמו או בא עליה באונס אינה אסורה לו אלא אם כן הוא כהן אסורה אם באין עליה באונס דאמרי' היא אשת ישר' כי לא נתפסה אסורה הא נתפסה מותרת ויש לך אחרת שאעפ"י שנתפסה אסורה ואיזו זו זו אשת כהן:
+
+
+Verse 14
+
+<b>רוח קנאה.</b> לוֹשִיאַה ב"ל:
+
+<b>וקנא את א��תו.</b> שאמר לה לא תדברי עם איש פלוני לפני עד אחד או לפני שנים פלוגת' היא ובאו עדים שנסתרה <b>והיא נטמא'</b> ששהתה עמו כדי טומאה ומיד נטמאה לבעלה שאסור לישכב עמה עד שתשתה:
+
+
+Verse 15
+
+<b>והביא האיש את אשתו אל הכהן.</b> לבדקה אם נטמאה אם לא נטמאה וזאת הבדיקה נקראת יוֹאִישַ':
+
+<b>מזכרת עון.</b> שאר מנחות באות לכפר כגון מנחת דחטא ומנחת נדבה שמן ולבונה כדי שיהא בה ריח ניחוח ועושין אותה מסולת חיטין שתבא לרצון אבל זאת אינה באה אלא לבדוק ולגלגל עון ואמרו רבותינו שלא יהא קרבה מהודר לפי שהיא עשתה מעשה בהמה שאינה מקפדת על עצמה תהא קרבנה מאכל בהמה ולפי הפשט נר' לפיכך מביאה שעורים שהשעורים לשון פקידה דמתרגמי' פוקד מסער וזאת המנחה פוקדת עונה ולא יהיה בה ריח ניחוח ולפי שהק' ארך אפים הוזקק' להביא דבר שאינו רואי אפי' להדיוט כלומר לא דיה שחטאה אלא שהביאה דבר שאינו הגון ומתוך כך יפקוד עונה אם עותה ובודקה במים ובעפר שהמים דבר חי והוא סימן לחיים אם לא פשעה והעפר סימן למיתה שאם פשעה תחזור לעפרה ומדרש אגדה שבריית' מן המים ומן העפר:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>ופרע את ראש האשה.</b> ורבותינו אמרו שאוחזה בבגדיה אם נקרעו נקרעו אם נפרמו נפרמו עד שמגלה את לבה ומביא חבל המצרי וקושר על דדיה אבל ר' יודא אומ' אם שערה נאה לא היה סותרו ואם לבה נאה לא היה מגלהו דחיישינ' להרהור' ודבר זה אינו מעכב וראוי להניחו לשם שמים:
+
+<b>והעמיד את האשה.</b> קמא לשון עיכוב שאמ' לה המתיני לי עד שאכנס ואצא שהוא נכנס במשכן ולוקח משם עפר והיא אינה נכנסה ובמקדש שהיתה ברצפת אבנים היתה שם טבלא ובה טבעת קבועה ומגביה בטבעת ולוקח עפר מתחתיה ומחזיר הטבלא במקומה והעמיד בתרא שמעמידה לפני הק' להשביעה ולהשקות' ורבות' דרשו שלכך כתיב והעמיד שהיה מסיעה ממקום למקום כדי שתודה:
+
+<b>ונתן על כפיה.</b> כדי ליגעה:
+
+
+Verse 19
+
+<b>והשביע הכהן אותה.</b> ולא אותה וחבירתה שאין משקין שתי סוטות כאחת שלא יהא לבם גס זו בזו מכאן אמרו שלא תביא שפחתה עמה שלא יהא לבה גס בה:
+
+<b>ואם לא שטית טומאה תחת אישך.</b> שלא שטית מדרך הישר לקבל טומאה מאחר:
+
+
+Verse 20
+
+<b>מבלעדי אישך.</b> שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל לפיכך אמרו רבותי' אין משקין את ארוסות אבל על ידי גילגול משביעין אותה כשהיא נשואה על שעת האירוסין כדכתי' ואמרה האשה אמן אמן אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה:
+
+
+Verse 21
+
+<b>בשבועת האלה.</b> שבועה שיש עמה אלה משביע אני עליך אם נטמא' ואם נטמאת יבואו בה:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>וכתב את האלות האלה.</b> אלות כותב ולא צוואות ואיכא למ"ד אינו מפסיק:
+
+
+Verse 24
+
+<b>והשקה את האשה.</b> לפי פשוטו כמו כדי להשקות את האשה אי אנאכברה דהא לאחר הקטרת המנח' כת' ואחר ישקה את האשה את המים ומיהו פליגי בה תנאי איכא למ"ד משקה ואחר כך מקריב מנחתה ואיכא למ"ד מקריב מנחת' ואחר כך משקה והאי דכתי' והשקה ואח' כ' ישקה דרשי שאם נמחקה המגילה ואח"כ אמרה איני שותה מערעין אותה בעל כורחה או תודה:
+
+
+Verse 25
+
+<b>והניף את המנחה.</b> ואף היא מניפה עמו דאתיא יד יד משלמים:
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>לאלה בקרב עמה.</b> שהם מכירין אותה דאמרינן תהא כפלוני':
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>זאת תורת הקנאו'.</b> לאשה שניטמאה:
+
+
+Verse 30
+
+<b>או איש אשר תעבור עליו רוח קנאה.</b> כלומ' שלא היה אלא רוח קנאה שלא נטמאה בין שנטמאה ומתה בין שלא נטמאה: 
+
+Verse 31
+
+<b>ונקה האיש מעון.</b> שאם ניטמאה ומתה אין לאיש עון דאיהי פשעה ��נפשה ואם לא נטמאה אין לו עון ממה שביישה וחשדה בחנם אע"ג דאמרי' החושד בכשרים לוקה בגופו שהרי בא להוציא' מספק איסור שאם נטמאה הרי היא אסורה לו דכתי' ונטמאה ג' פעמים אחד לבועל ואחד לבעל ואחד לתרומה:
+
+<b>והאשה היא תשא את עונה.</b> אם נטמאה ורבותי' דרשו אם האיש מנוקה מעון שלא בא עליה משקינא לה ונסתרה אז האשה ההיא תשא את עונה בזמן שהאיש מנוקה מעון מים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה מעון שבא עליה לאחר שנסתרה אין המים בודקין את אשתו דסתר קנויו ואין בדבריו כלום ומשרבו המנאפים נטלו מים המאררים כדאיתא בסוטה דכיון דאינם מקפידין על הודאי אין דק' מוכיח על הספק דכתי' לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה:
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>נדר נזיר.</b> כיון שיפליא ויפריש לנדור שיהא נזיר סתם אסר עצמו בכל אלה דברים בעלין ולולבין בענבים וביין בין חדש בין ישן ובגילוח ושלא יטמא למתים דכיון דאמ' הריני נזיר בכלל נזיר כל האיסורין האילו האמורין בפרשה ומיהו בעלין ולולבין פלוגת' ואף בקרבן ולזמן שיפרש יהא נזיר ואם לא פירש זמן אלא אמ' הריני נזיר סתם סתם נזירות שלושים יום דכתי' קדוש יהיה ויהיה בגימטרי' שלשים ונזיר שנטמא במת סתר כל נזירות ומביא קרבן ומתחיל כל הנזירות כדכתב בהדיא והמגלח סות' שלשים יום שאינו מונה עד שלשים אחר הגילוח ואין צריך להביא ולאחר שלשים מתחיל ממקום שפסק ואינו סותר אלא אם כן גילח כל כך שלא יוכל לכוף ראש השיער לעיקרו אבל שתה יין אינו סותר כלום אלא לוקה ומשים נזירותו ואם אמ' הריני נזיר מן היין נזיר גמור דכתי' מיין ושכר יזיר כלומ' אפי' לא נדר אלא מיין ושכר הרי הוא נזיר גמור לכל דבר ונזירות לשו כתר ולשון הפרשה מיין ושכר יזיר לשון הפרשה כי נזר אליהו על ראשו לשון כתר:
+
+
+Verse 3
+
+<b>משרת.</b> וכל משרת לומ' שהיתר מצטרף לאיסור דברי ר' עקיבא שאם אכל חצי זית פת עם חצי זית ענבים חייב ודין זה אינו אלא בנזיר דאמ' ר' יוחנן בכל התורה כולה אין היתר מצטרף לאיסור אלא בנזיר דחידוש הוא ומחידוש לא גמרינן ובפסחים בפרק אלו עוברין מפר' משום דהוי חטאת ונזיר שני כתובי' הבאים כאחד אין מלמדין ורבותי' אמרו משרת וכל משרת ליתן טעם כעיקר שאם שרה ענבין במים ויש במים טעם יין חייב אם שתאן והוא הדין לכל איסורין שבתורה שטעם אסו' כעיקר אבל אינו לוקה עליו כדפר' בחולין וטעם משום דשאר איסורין לא ילפינן מנזיר אלא מן הדין ואין עונשין מן הדין והאי לאו חידוש הוא דבמדין נמי אסר טעם כעיקר ולאו שני כתובין הבאי כאחד נינהו דמצרך צריכי:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>לא יטמא להם.</b> אבל מטמא הוא לזיבתם (ולנגעים) [ולנגעם]: 
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>ביום טהרתו בשביעי.</b> שמזה וטובל ויום השביעי וי"ו יתירה:
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>אשר חטא על הנפש.</b> לפי פשוטו אינו לשון חטא אלא לשו' פליר ב"ל כמו קולע אל השערה ולא יחטיא ורבותי' אמרו שחטא על שציער עצמו מן היין:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>ביום מלאות.</b> שישלים נזירתו בטהרה:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>ומנחתם ונסכיהם.</b> של כבש (נכבשה) [וכבשה] מנחתו ונסכו של איל כתוב לקמן ושניהם להחזירם לכללם בפירוש כמו שפי' רבי: 
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>כה תברכו את בני ישראל.</b> הברכה כעבודה כדכתי' לשרת לפני ה' ולברך בשמו וישא אהרון את ידיו אל העם ויברכם והיא מצות עשה כדאמרי' כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בעשה:
+
+<b>אמור להם.</b> כדמתרג' אונק' כד ימרון להון דאין עובר בעשה עד שיאמר לו והוא אינו רוצה והכי אמרי ר' אמי ור' אסי הוו טשו ביני עמודי שלא יאמרו להם ולא יטילו עליהם העשה דכל זמן שאין אומרי' להם אינם עוברים:
+
+
+Verse 24
+
+<b>יברכך ה' וישמרך.</b> יברך השם אותך בבנים בגוף בחכמה ובאורך ימים ובגדולה ובצאתך ובבואך ובעיר ובשדה ובטנאך ובמשארתך ובשמחה שיהא לבך שמח בחלקך דבכולהו שייך לשון ברכה בגוף דכתי' משמשון ויהי ה' את הנער ויגדל ויברכהו ה' שהיה גבור וחזק יותר משאר בני אדם בבנים דכתי' וברכתי אותו והפריתי אותו במאד מאד וכתי' כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך בחכמה דכתי' ויקרא יעבץ אל אלהי ישראל אם ברך תברכיני והרבית את גבולי והיתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי ויביא ה' אשר שאל ופי' רבותינו אם ברך תברכני בחכמה והרבית גבלי בתלמידי' והיתה ידך עמי שתהא הלכה כמותי בכל מקום האלך דלעניין חכמה שייך ברכה ובארך ימים רב חכמה תלוי אורך ימים דכתי' כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים ובגדולה ובשמחה שתהא שמח בחלקך שיש בני אדם שהקב' משפיע להם טובה והם אינם שמחים מתוך שדעתם קצרה ואדם שהוא שמח ברכת המקו' היא כי ברך יברכך ה' אלהיך…והיית אך שמח וגדולה דכתי' ברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך ובממון דכתי' ברכת ה' היא תעשיר וכתי' ברוך אתה בצאתך ברוך אתה בבואך ברוך אתה בעי' וכל אילו בכל לשון ברכה: 
+<b>וישמרך.</b> שישמור אותך מכל רע שלא יקרב אליך כדכתי' ה' ישמרך מכל רע וישמ' את נפשך ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם ה' שומרך ה' צילך על יד ימינך הרי כברכה ראשונה שמברכו בכל טוב ושישמור אותך מכל רע ורבותי' דרשו שהק' נותן ושומר: 
+
+Verse 25
+
+<b>יאר ה' פניו אליך ויחונך.</b> יש נותן מתנה לחבירו אבל לא בסבר פנים יפות כמו שנתן הקב"ה את השליו שנתנו ונפרע מהם כדכתיב והבשר עודינו בין שיניהם לכך אמר הק' יאר ה' פניו אליך שבסבר פנים יפות יתן לו מתנה זו ויש שנותנין מתנה טובה והכל עצבים עליה חוץ מן הנותן שנתנה לו ולכך ויחונך שתעלה לחן על רואיך וישמחו על טובתך וגם משמע שבסבר פנים יפות יתן לך מתנתך שויחנך לשון מתנה כמו צדיק חונן וכמו חנני אלהים כחסדך וגם משמע לשון רחמנות כמו חנוני חנוני אתם ריעי וכמו חנני אלהים חנני פנה אלי וחנני וכמי אל רחום וחנון וגם לשון חניה בקרקע כמו שדרשו רבותינו לא תחנם:
+
+
+Verse 26
+
+<b>ישא ה' פניו אליך.</b> כלומ' בנשיאת פנים יתן לך כמו לשון משאות מאת פניו אליהם שזו דרך כבוד:
+
+<b>וישם לך שלום.</b> שלא יתגרה בך יצר הרע ושטן ואומות העולם ושום פגע ושום מזיק:
+
+
+Verse 27
+
+<b>ושמו את שמי.</b> ששם הקודש בכל ברכה וברכה והם היו אומרי' בשם המפורש הם ישימו את השם ויעשו מה שעליהם ואני אסכים על ידם ואברכם לישראל שבידו להשלים הברכה והכהני' ממילא מתברכים דהא כתי' ואברכה מברכך ואית דרשי ואני אברכם לכהנים ואין להקשות מישא פניו אליך לפי הפשט ר"ל אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד דלא ישא פנים משמע לא ישא פני אחרים בדין כמו לא תשא פני דל ישא פניו אליך משמע שהוא נושא פניו שלו אל עבדיו ואינו כובש פניו כשהוא נותן להם מתנתו כמו אדם שנתן מתנה כשאינו נותנה בעין יפה כובש פניו בקרקע בשעת נתינה ורבותי' היקשו ותירצו כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין ולפי פירושי' ישא פניו אליך שישמע תפילתך כמו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה וכמו אולי ישא פני וכמו פני יהושפט אני נושא כי המבקש מחבירו דבר כובש פניו וכשהוא עושה לו בקשתו הוא מגביה פניו:
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>שש עגלות צב.</b> אמרו שכך צריך ארבע לבני מררי ושתים לבני גרשון ולבני קהת אינו צריך כלום כדמפר':
+
+<b>צב.</b> לפי הפשט עגלות גדולות כבידות שהולכים לאט מפני כבידם כמו הצב השורץ שאין דרכו לרוץ וכן כתי' בצבים ובפרדים ובכרכרות בצבים בעגלות גדולות שמושכים הפרדים ובכרכרות עגלות קטנות קלות שמדלגות ומכרכרו' כמו ודוד מכרכר בכל עוז:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>נשיא אחד ליום.</b> כדי לחלוק כבוד לנשיאים שיהא לכל אחד יומו ואף פרשיותיהם נכתבו לכל אחד שלא יתקנאו זה בזה שהיה יכול לכתוב פרשה ראשונה ולכתוב כן עשה פלוני וכן פלוני:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>הקריב נתנאל.</b> הקריב שני פעמי' האחד לשון הפעיל שהוא גרם לאחרים שיקריבו מכאן דרשו רבותי' שהוא נתן להם עצה שיקריבו:
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>עתודים. </b>בן שתי שנים כמו אלים ולכך הקדימם לכשבים שהם בני שנתם אעפ"י שבכל מקום מקדים כבשים לעזים אבל שעיר בן שנתו הוא:
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+
+
+Verse 45
+
+
+
+Verse 46
+
+
+
+Verse 47
+
+
+
+Verse 48
+
+
+
+Verse 49
+
+
+
+Verse 50
+
+
+
+Verse 51
+
+
+
+Verse 52
+
+
+
+Verse 53
+
+
+
+Verse 54
+
+
+
+Verse 55
+
+
+
+Verse 56
+
+
+
+Verse 57
+
+
+
+Verse 58
+
+
+
+Verse 59
+
+
+
+Verse 60
+
+
+
+Verse 61
+
+
+
+Verse 62
+
+
+
+Verse 63
+
+
+
+Verse 64
+
+
+
+Verse 65
+
+
+
+Verse 66
+
+
+
+Verse 67
+
+
+
+Verse 68
+
+
+
+Verse 69
+
+
+
+Verse 70
+
+
+
+Verse 71
+
+
+
+Verse 72
+
+
+
+Verse 73
+
+
+
+Verse 74
+
+
+
+Verse 75
+
+
+
+Verse 76
+
+
+
+Verse 77
+
+
+
+Verse 78
+
+
+
+Verse 79
+
+
+
+Verse 80
+
+
+
+Verse 81
+
+
+
+Verse 82
+
+
+
+Verse 83
+
+
+
+Verse 84
+
+<b>זאת חנוכת המזבח.</b> כלל הכל לכבד עבודת הקודש דאמניינא לא אתא לאשמעינן:
+
+
+Verse 85
+
+
+
+Verse 86
+
+
+
+Verse 87
+
+
+
+Verse 88
+
+
+
+Verse 89
+
+<b>ובבא משה אל אהל מועד.</b> לפי שנ' וידבר אליו מאהל מועד וכאן אמ' מבין שני הכרובים למדנו לפי הפשט שכשהיה בחוץ נרא' לו שהקול בא מאהל מועד דכתי' התם ולא יכול משה לבא אל אוהל מועד וכשהיה באהל מועד היה נרא' לו שהקול בא מבין שני הכרובים וכן דרך ארץ כשאדם חוץ לבית והקול בא מן הבית אינו מבין מן הבית אבל כשהוא בבית אז מבין מאיזה מקום מן הבית ולפי שדיבר בחנוכת הבית למדנו שהשכינה בבית והקול בא מן הבית:
+
+<b>חסלת נשא סלח נא את אשר הסכלתי עשה:</b>
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>בהעלותך את הנרות.</b> לפי שדיבר בהקמת המשכן ובחנוכתו ואין בית בנוי וראוי לבא שם הארון עד שידליקו לו את הנר ויבשמו לו את הבית והבישום כבר נעשה על ידי נשיאים שהביאו כפות מלאות קטורת ועתה מדבר בהדלקת הנירות:
+
+<b>אל מול פני המנורה.</b> כלומ' על השולחן שהוא מול פני המנורה וכת' ואת המנורה נוכח השולחן ורבות' אמרו אל מול פני המנורה ששלשה נירות שמכאן וג' נרות מכאן יחזרו האורה על האמצעית אבל יש לגמגם דאם כן ששת הנירות הוי ליה למימר אבל לפי הפשט שפיר קאמ' שבעת:
+
+<b>יאירו שבעת הנירות.</b> כלומ' בשעת הדלקה צריך להזהר שידליק הפתילות לצד השולחן שאם ידליקם לצד אחר אין אדם יכול להפכן לצד השלחן כי המנורה מקשה כולה עד יריכה ופרחה הכל מקשה ואינה של חליות להתהפך למקום שירצה ולהכי נקט הכא וזה מעשה המנורה:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>כאשר הראה ה' את משה.</b> כולה שלימה ולא על ידי פרקים <b>כן עשה את המנורה</b> והפתילות נמי אינו יכול להחזיר לאחר שהדליקם לצד השולחן פן יכבה אותם ��יעבור בלאו דהא כתי' אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה ודרשו רבותי' לרבות אש שנ' בו תמיד דהיינו אש של מנורה דכתי' להעלו' נר תמיד וכתי' לא תכבה:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>קח את הלוים.</b> לאחר שהוקם וסדר הדגלים וסידר הדלקת הנירות צוה הק' לקחת הלוים להבדילם לעבודת המשכן ולנושאו:
+
+<b>וטהרת אותם.</b> להיות טהורים ונקיים לבא בהיכל המלך:
+
+
+Verse 7
+
+<b>הזה עליהם מי חטאת.</b> שעד עכשיו שלא היו רגילים לבא אל המשכן לא היו נזהרים כל כך בטומאת מתים והזה על הספק כי מעתה שירגילו במשכן יהיו נזהרין בעצמן כי הבא למקדש טמא בכרת:
+
+<b>והעבירו תער.</b> לפי הפשט נרא' לתקן את עצמן ולייפות את עצמן לבא לפני המלך להבדיל כמו ויגלח ויחלף שמלותיו ויבא אל פרעה אבל אין להעמידו כי גזירה שוה היא כנזיר שגילחו כל שיער שעליהם כדלעת וגזירה שוה נתנה בסיני ולהעביר כל צחנה מהם נצטוו כך:
+
+
+Verse 8
+
+<b>ופר שיני בן בקר תקח לחטאת.</b> על עבירות אם ישנם בידם וחלק להם הכתו' כבוד שלא יביאו פר לעולה ושעיר לחטאת שהיה נרא' כמו על ע"ז והם לא נכשלו בעגל:
+
+
+Verse 9
+
+<b>והקהלת את כל עדת בני ישראל.</b> שהם יקדישום לשם שמי' כדכתי' וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים כי ישראל היו זורעים וקוצרים וזורים ודשים את המעשר לצורך הלוים חלף עבודתם אשר הם עובדים במשכן במקום ישראל ולכך כת' כי נתונים נותני' המה לי מאת בני ישראל שבני ישראל שוכרים אותם לי:
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>והניף אהרון.</b> שתי תנופות היו ללוים אחת שהניף אהרון שהוא כהן ושלוחם של ישראל להקריב קרבניהם ולהדרין דורונם לפני הק' והניף את הלוים והדרינם לפני הק' כאדם שאומ' הנה זה דורון שנותנין לפניך בניך כי כל תנופות על עניין דורון הוא כאדם שלוקח על כפיו ואומ' הנה זה למלך ואחר שנתנום ישר' להק' הניף אותם משה שהוא שלוחו של הק"ב והדרין אותם לאהרון ולבניו לאמר הנה זה לכם מאת הק' כמו שאמר' הק' למשה והעמדת את הלוים לפני אהרון ולפני בניו והנפת אותם תנופה ולכך כת' כי נתוני' נתוני' המה מאת ישר' להק' ונתוני מאת הק' לאהרון:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>ואקח את הלוים תחת בכורות.</b> כלומ' מתנה זו שישר' נותני' לי יש לי דין עליהם כי לי כל בכור בדין שהכיתי כל בכור בשביל ישראל וגנותי של בכוריהם:
+
+
+Verse 19
+
+<b>לעבוד את עבודת בני ישראל.</b> אותה עבודה שהיתה על בני ישראל לעשות:
+
+<b>ולא יהיה בבני ישראל נגף.</b> כדי שלא יהיה נגף בבני ישראל זה נרא' עיקר הטעם שלקח הק' לוים תחת הבכורים שאם היו הבכורים עובדים היה בהם נגף שהרי הבכור לא היה אביו בכור ולא אבי אביו ושמא לא הורגלו בעבודה וכשבא זה לעבודה לא היה בקי ונזהר ויעשה שלא כהוגן ויגפנו הק' שהרי נדב ואביהו לפי שלא נזהרו שלא היו רגילין נוגפו ונוסרו האחרים על ידם כדכתי' בקרבי אקדש אבל הלוים כיון שנבחרו הם ובניהם ובני בניהם והרגילו ונזהרו בעבודתם ובשירם והכי אמרו רבותינו כהנים זריזים הם שהורגלו בכך ולכך אמר הק' לא יהיה ללוי חלק ונחלה שלא יתעסקו בדבר אחר כי אם בעבודתם וגם אם יחזיק בקנקן שבחרישה ובמר לחפור בו שדיהו יקשו אצבעותיו ולא יוכל לכופן אל הנבל ואל הכינור ויקלקלו השיר והיינו דקאמר לכך לקחתי כדי שלא יהא בבני ישראל נגף בגשת כי מעתה לא יגשו:
+
+<b>מבן חמש ועשרים שנה יבא לצבא צבא בעבודה.</b> ולא לעבוד עבודת משא עד שיהא בן שלשים כדכתי' בנשא אבל לצבא צבא שיהוא נרא' עם רב כי ברב עם הדרת מלך וגם ראוי לשורר ולהוריד ולהקים לסייע אבל לא במשא ומבן שלשים עד בן חמשים אף למשא:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b>ומבן חמשים.</b> שתשש כחו קצת:
+
+<b>ישוב מצבא העבודה</b> אבל ישרת את אחיו לסייעם במקצת <b>ועבודה לא יעבוד</b> במשא:
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>במדבר סיני.</b> בראש חודש ניסן נאמ' פרשה זו כדאמ' נביא עומד בראש חודש ומזהיר על הפסח וילפינן שהיה בראש חודש מדכתי' הכא במדבר וכתי' בראש הספר במדבר סיני באחד לחדש השני מה להלן בראש חדש דכתי' באחד לחדש אף הכא ברא' חדש ונאמ' פרשה זו חדש אחד קודם תחילת הספר דהתם בראש חדש אייר והכא בר"ח ניסן אבל לפי שת"כ מדבר בענייני אהל מועד סמך לו אותה שמדבר במניין הדגלים ובחנייתן סביב למשכן ואחר הדגלים בלוים שאף הם חונים סביב למשכן ואחר כך זאת הפרשה שהיתה תחילה ולכך אמ' רבותי' אין מוקדם ומאוחר בתורה שפעמים שמקדים המאוחר' כדהכא ועל ידי טעם וכאן הודה לו הק' שידרש בהלכות הפסח קודם לפסח שני שבתות ולכך נכתבה פרשה זו וללמדינו דין פסח שיני ובכל שנה ושנה היה דורש כך אלא שלא הוצרך לכתוב:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא.</b> מישאל ואלצפן או נושאי ארונו של יוסף או שאר בני אדם שהיו טמאי מתים שחל שביעי שלהם להיות בערב הפסח מדכתי' ביום ההוא משמע הא למר היו יכולין ושאלו אם ישלחו לשחוט פסחיהם ולערב שיהיה להם הערב שמש יאכלו וכך אמרו למה נגרע לבלתי הקריב הלא יכולים לשלח לשחוט ולזרוק ולערב נאכל שהרי אנו טמאי' לנפש אדם ואין אנו צריכים כפרה לאכול בקדשים שאם היינו זבים ומצורעים נטהרו ולא היינו יכולים לאכול עד למחר לאחר זמן פסח שכבר עבר זמן אכילת פסח או שהיה רביעי או חמישי לטהרתינו שלא נוכל ליטהר עד שיעבור זמן הפסח לא היינו מדברים והשיבם הק' איש כי יהיה טמא לנפש הואיל ופעמים שהוא טהור בעת האוכל כגון שחל שביעי שלו להיות בערב פסח אפי' חל חמשי או ששי בערב הפסח יעשה פסח שני או שהוא בדרך רחוקה הואיל שאם היה שם היה ראוי כמו כן יעשה פסח שני ואין שום טמא ראוי לדחות לפסח שני כמו טמא מת אבל שאר טמאים לא דאי טמא שרץ או בעל קרי איכא למ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ ואפי' למאן דאמ' אין זורקין על טמא שרץ על טבול יום זורקין דברי הכל ויטבול וישחוט ולערב יאכל למה זה ידחה ואם לא שלח איהו דאפסיד אנפשיה ובפשיעתו הוא נדחה זבין ומצורעין מולדת ומחוסרי כפרה נינהו ואינם יכולים להיות ראוים כלל ובשמיני אם חל ערב פסח מביאין כפרתן ואוכלין וביום השמיני וימים שלפניו אין לטעות כמו בין שביעי וששי וחמשי שיאן ביניהם חילוק אבל בשמיני כבר טבל מאתמול וגם העריב שמשו ונעשה טהור לתרומה ונידה נמי אינה יכולה להיות ראויה שטבילתה בלילה ובעיא הערב שמש לאחר טבילת' זה הכלל כל הטמאים שיכולים לטהר בלילה אם לא טהרו ושלחו קרבנם כגון טמא שרץ ובעל קרי ושומרת יום פשעו יום אינם יכולים לטהר בלילה בשום עניין כגון זב ומצורע ויולדת שמחוסרי כפרה ונידה שטבילתה בלילה כל אילו אינם יכולים להיות טמאים היום וראוים בלילה אבל טמא מת פעמים ראוי בלילה כגון חל שביעי שלו להיות בערב הפסח ופעמים שאינו ראוי בלילה כגון ששי או חמשי להיות בערב הפסח ואם אמרה תורה הראוי שחל שביעי להיות בערב הפסח יאכל יבא לאכול אם חל ששי או חמשי יאכלנו בטומאה לפי שראה טמא מת בערב הפסח שאכל ואם תאמר יתבטל הראוי מאיזה טעם יתבטל הלא ראוי הוא ולא פשע ולפיכך אמרה תורה שידחה לפסח שיני ואי�� לך דוגמתו חוץ מזב בעל ב' ראיות ומיהו כולם נידחי' לפסח שיני כדאמ' בפסחי' בפר' מי שהיה טמא ולא הזהיר על פסח שיני רק על מצות ומרורים בשעת אכילה ושבירת עצם ונותר כי כל שאר דברים כבר עשאן בפסח ראשון ובפסח שיני פיר' רבותי' מה בין פסח ראשון לפסח שיני:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>ואיש כי לא יהיה טמא ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח.</b> שיאמר' הרי יש לי תשלומין ונכרת וככל חוקת הפסח בא לרבות שלא יצא מחבור' לחבור' דומיא דעצם לא ישברו בו שהוא בגוף הפסח:
+
+
+Verse 14
+
+<b>וכי יגור אתכם גר.</b> גם הוא ידחה לפסח שיני אם הוא טמא מת בראשון או בדרך רחוק' דפסח כבר נאמ' בבא אל פרעה שיעשנו:
+
+
+Verse 15
+
+<b>וביום הקים את המשכן כסה הענן.</b> לפי שרוצה לדבר במסע הדגלים מגיד לך שכן דרך שענן לעולם על המשכן: 
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>על פי ה' יחנו.</b> שכשהיו רואים שהענן נוסע היו יודעים שרצונו של מקום שיסעו וכשיניח יחנו:
+
+
+Verse 21
+
+<b>ונעלה הענן בבקר ונסעו.</b> ללמדך שלא היה נוסע כי אם בבקר ולא הטריחן מעולם בערב:
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>עשה לך שתי חצוצרות.</b> לצורך שלא תצטרך לשליח במסע המחנות ק'ר'ק מדכתי' ותקעתם תרועה הרי תקיעה לפני התרועה ומדכתי' תרועה יתקעו למסעיהם הרי אחר התרועה תקיעה:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b> ונזכרתם לפני ה'.</b> והדר מפר' מה הוא הזכרון שהרי בשמחתכם היינו במועדיכם ותקעתם על עולותיכם וכשתתקעו ותריעו במלחמה יזכר לכם זכות הקרבנות <b>ונושעתם:</b>
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b>מאסף לכל המחנות.</b> דכל אדם משאר דגלים שהיה לו לאחר על שום דבר ולא היה יכול ליסע על דגל שלו מתעכב עם דגל דן שהיה אחרון כי יותר לא יוכל לאחר שלא ישאר יחידי ולכך קורא לו מאסף לכל המחנות שמכל המחנות היו מתערבים עמו אבל ממנו לא יתערבו עם אחרים שאין דרך למהר יותר מבני דגלו:
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>והטבנו לך.</b> שלא תפסיד כלום אם תניח ירושתך שהרי אנו מטיבים לך יותר מירושתך ולא תירא מן המלחמה:
+
+<b>כי ה' דיבר טוב על ישראל.</b> ולא יוכלו לעמוד נגדם:
+
+
+Verse 30
+
+<b>כי אם אל ארצי.</b> ולא אניח הודאי בשביל הספק:
+
+
+Verse 31
+
+<b>כי על כן.</b> כל כי על כן שבתורה כמו על כן כי כלומ' אני על כן מחלה לך שתבא עמנו כי <b>ידעת חנותינו במדבר</b> וראית מה שעשה לנו הק':
+
+<b>והיית לנו לעינים.</b> שיאמרו הרואים אותך עמנו לא לחינם הניח זה ארצו ומקומו אם לא שראה שהק' עמהם ויראו להזדקק לנו ולהלחם עמנו:
+
+
+Verse 32
+
+<b>והיה כי תלך עמנו.</b> ותעשה עמנו טובה וגם אנו מה טוב נטיב לך:
+
+
+Verse 33
+
+<b>וארון ברית ה'.</b> הם הלכו שלשה ימים ובכל לילה היה הענן שוכן על הארון שלא היו יכולין לילך שלשת ימים רצופין לילה ויום דהא אמרינן האומר שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר ובבוקר הענן היה נוסע מעל הארון והלוים מתקנין נסיעתן קודם שיסעו מחנות וזהו <b>נוסע לפניהם</b> לפי פשוטו שהיתה נסיעת הארון לפניהם באות' ג' ימים: 
+<b>לתור להם מנוחה.</b> שהענן מוליכן למקום שינוחו שם: 
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+<b>קומה ה' ויפוצו אויביך.</b> אם נתאספו לבא לקראת ישראל ולארוב להם יפוצו אויביך ולא ימצא בם שנים יחד אם יבאו ינגפו וינסו ולא תהיה להם תקומה וזו היא תפילת הדרך:
+
+
+Verse 36
+
+<b>ובנחה יאמר שובה.</b> כשהיה נח הענן ובאים לחנות היה אומ' שובה ה' רבבות יהי רצון שישובו כל האלפים וכל הרבבות למקומם במספרם ולא יפקד מהם איש:
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>כמתאוננים.</b> כאוננים על מת היו קצרי רוח ומתאבלים על שהיה רוצה הק' להכניסם לארץ ויבאו למלחמה כי היו יריאים ומקטני אמנה:
+
+<b>בקצה המחנה.</b> והיו יריאים שמא תתפשט על כל המחנה:
+
+
+Verse 2
+
+<b>ותשקע האש.</b> וכבתה ולא פשטה:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>אשר נאכל במצרים חנם.</b> לפי שלא יאמרו להם במצרים הייתם אוכלים בדמים וכאן אתם אוכלים המן בלא שום דמים לכך אמרו חנם ושמא במצרים שהיה היאור משקה כגון הירק היו אילו דברים כהפקר: 
+<b>דגה.</b> קיישונינא ב"ל כמו וידגו ומפר' איזו דגה הקישואין והאבטיחים ועתה מפר' למה שואלין אילו מינין כי על הבשר אין צריך ליתן טעם למה שואלין כי דבר חמוד לאוכליו אבל אילו המינין מפר' למה היו שואלין ואו' בלתי אל המן עינינו ואין לנו שום ליפתן עמו והוא כטעם לשד השמן שהוא נדוך מבושל ובפר' ויהי בשלח פרעה אומ' שהוא כצפיחי' בדבש וזהו כשאינו מבושל בין זה ובין זה מתוק הוא וצריך קיהוי כמו שעושין לבשר שמן חרדל ושומים לפיכך היו שואלין בצלים ושומים וכל כי הני ואינו אלא נפש רעה דאפי' לדבריהם מאחר שלא מוציאים שום דבר לא למאכל ולא לבגדים כדכתיב שמלתך לא בלתה מעליך ואילו דבר קל הוא שהרי עמהם כסף וזהב ומקנה רב אף דבר היורד מן השמים אינו צריך תבלין כי הק' אינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ואין דבר תענוג בעולם כמו המן והמן יורד מן השמים: 
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>וברדת הטל על המחנה.</b> ובויהי בשלח כת' ותעל שכבת הטל שהיה בין שני טלים טל מלמעלה וטל מלמטה כמונח בקופסא דרך כבוד ופי' כאן קצת העניין להודיע דלא כדין היו מתרעמין:
+
+
+Verse 10
+
+<b> בכה למשפחותיו איש לפתח אהלו.</b> שהיו בני המשפחה נוטים אהליהם בשכונה אחת והיו יוצאים לפתח אהליהם ובוכים זה כנגד זה:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>כי תאמר אלי שאיהו בחיקך.</b> כי לולי שאמרת לי ואין לעבור על מצותיך הייתי בורח והולך לי אבל מצותך היא אסרתני:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>ואל אראה ברעתי.</b> כי מוטב לי למות בידך ולא להיות מתנווה והולך בידם:
+
+
+Verse 16
+
+<b>והתיצבו שם עמך.</b> משום שכינה שיהיו קרובים לשכינה:
+
+
+Verse 17
+
+<b>ואצלתי מן הרוח אשר עליך.</b> איני רוצה לתת להם רוח אחר אלא משלך כדי שיהו טפלין לך:
+
+
+Verse 18
+
+<b>כי בכיתם באזני ה'.</b> כלומר לא מפני שאתם צריכין אלא שבכיתם כתינוק גריוש ב"ל:
+
+
+Verse 19
+
+<b>לא יום אחד.</b> בלבד<b> תאכלו</b>:
+
+
+Verse 20
+
+<b>עד אשר יצא מאפכם.</b> כמו חרדל חזק על אשר שאלתם טיבול של קיהוי כמו שומים ובצלים:
+
+<b>כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם.</b> שאמרתם כי טוב לנו במצרים אילו לא הייתה לכם שום טובה אלא שכינה ביניכם דיי:
+
+
+Verse 21
+
+<b>ויאמר משה שש מאות אלף.</b> הכי קאמ' איזה בשר תספיק להם שאם אמרת הנני ממטיר לכם בשר מן השמים כמו שאמרת במן לא הייתי תוהא אי אמרת אביא להם בהמות וחיות אינו תימא כי ידעתי כי כל תוכל אבל אתה אומ' בשר אתן להם משמע שהבשר כבר בעולם והיכן הבשר בעולם שיספיק להם ולכך לא הקפיד המקום שהרי לא אמ' שלא יוכל אלא תמה היכן הוא בעולם וענה לו הק"ב <b>היד ה' תקצר</b> גם בארץ יש לי הרבה בריות שאין אתה יודע:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b>וישארו שני אנשים במחנה.</b> איכא למאן דאמר במחנה נשארו שידעו שהק' צוה שבעים ומשה בירר ע"ב שלקח ששה מכל שבט א��רו אין אנו רואים לאותו גדולה הוצא מהשבעי' אל האוהל ולא תצטרך לגורל ולא יהיה בושת לאותן שיטלו חלק ולפי שמיעטו עצמן הוסיף הק' גדולה על גדולתן שהאחרים נתנבאו ופסקו שבאה נבואתן מכחו של משה והם נתנבאו ולא פסקו שבאה נבואתן מהק' <b>והמה בכתובים</b> בכתב שנכתבו שם השבעים ושנים זקינים כשנקבו בשמות לבא אל הגורל ואיכא למ"ד בקלפי נשארו שכשראו שנים מן הזקנים שנטלו חלק אמרו עתה יתביישו ולא רצו ליטול פתקיהם אלא אמרו אין אנו ראוים לאותה גדולה יהיה אילו שנים במקומינו והלכו להם <b>ולא יצאו האהלה</b> להתנבאות וזהו והמה בכתובים שבפתקיהם היה כתוב זקן שכבר נטלו החלקים:
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>משרת משה מבחוריו.</b> מנערותיו:
+
+<b>אדני משה כלאם.</b> שנבאו בלא רשותך:
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>כדרך יום כה וכדרך יום כה.</b> כפי הנרא' בעיני חבורת השליו היתה מהלך שני ימים וג' פרסאות אורך ומהלך ב' ימים וג' פרסאות רוחב כמין טבלה עגולה או מרובעת והיו מעופפין חבורה על חבורה שהיית' על החבור' התחתונ' אחרת כמותה על גבה מעופפת עליה נוגעת ואינו נוגעת ועל השנייה שלישית ועל השלישי' רביעית עד שהיה עוביין אמתיים וזהו כאמתיי' על פני האורך עוביין אמתיים בין השמים ובין הארץ ודרך זה היו מעופפין עד שבאו על המחנה וכסו כל המחנה ועברו המחנה מהלך יום אחד והיה המחנה כנגד אמצעיתם שהיה ג' פרסאו' כמו שאמרו רבותי' וכן כת' שכסו כל המחנה כדכת' ותעל השליו ותכס את המחנה:
+
+<b>וכדרך יום כה סביבות המחנה.</b> שהיה כדרך יום אחד למזרח ולמערב וכן לצפון ולדרום כמו שפי':
+
+
+Verse 32
+
+<b>עשרה חמרים.</b> חומר כור אחד הוא וכור ל' סאין ועשר חומרים ג' מאות סאין והם עשר' סאין ליום שלשים לממעיט:
+
+<b>וישטחו להם שטוח.</b> ששטחו להם חרמים לצודם כי היו מעופפין בגובה ולשון שטיחה שייך כחרמים כדכתי' משטח חרמים תהיה בתוך הים גבי צור:
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ותדבר מרים ואהרון במשה.</b> משפילא ב"ל לפי שנשים דברניות והחזיקה מרים בדבר יותר מאהרן לכך הקדימה לאהרון ולכך לקתה היא לבסוף:
+
+<b>על דבר אשה כושית אשר לקח.</b> לפי הפשט שהיו אומ' וכי לא מצא משה אשה מבנות ישראל שיקח לו לאשה שהלך לקחת לו מבנות הכושים שהם ערלים וכי בשביל שהק' מדבר עמו מתגאה שאינו רוצה לישא אשה מבנות ישראל שבקש אשה במרחק הלא גם בנו דבר ונשאנו מישראל ולא נתגאנו בכך:
+
+<b>כי אשה כושית לקח.</b> לפי שלא מצינו במקום אחר שמשה לקח אשה כושית הגיד לך הכתו' כי בודאי אשה כושית לקח ועל צפורה לא דברו שלא היתה מישראל כי אז אנוס היה מפני שהיה בורח ולא יכול לבא במצרים בתוך בני ישראל:
+
+
+Verse 2
+
+<b>אך.</b> דרך הפסוק לדבר כך לכפול דבריו כמו המבלי אין קברים:
+
+<b>וישמע ה'.</b> ותבע עלבונו:
+
+
+Verse 3
+
+<b>והאיש משה עניו מאוד.</b> מגיד לך הכתוב שמשה לא היה בעל גאוה ולא נתכוון לשום גאוה אלא הכי היתה סיבה ומזל שלקח אשת כושית כמו שכתוב גבי שמשון גבי אביו ואמו שהיו מוכיחין אותו על שלא היה נושא מבנות ישראל וכתי' והם לא ידעו כי מאת ה' היתה סיבה ואעפ"י שלא נודע למה היתה סיבה ואת של משה אין גלויין לנו כל הסודות ובדברי הימים של משה מספ' מן הכושית כי היתה מלכת הכושים והיה משה מלך בכוש ארבעים שנה ואף בזאת היה עניו שלא היה תובע עלבונו ולפיכך תבעו הק':
+
+
+Verse 4
+
+<b>פתאום.</b> שלא יוכלו לומר משה קבל עלינו לפני המקום:
+
+<b>צאו שלשתכם אל אהל מועד.</b> כאדם שאומר בואו לבית דין שלשתכם לידע אם מי הדין עם משה או עמכם כי שם היו יורדין ��דין כרכתי' והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה:
+
+<b>ויצאו שלשתם.</b> ונכנסו באהל מועד לדין ובא הק' דיין ועמד פתח האוהל כפעם בפעם דכתיב ובא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח אהל מועד ודבר עם משה:
+
+
+Verse 5
+
+<b>ויקרא אהרן ומרים.</b> לשמוע מה טענתם על מה הוציאו דיבה על משה:
+
+
+Verse 6
+
+<b>אם יהיה נביאכם.</b> תשובה על מה שאמרו הלא גם בנו דיבר כלומר אינו דומה דיבור שעמכם ועם שאר נביאים לדיבור של משה כי כשאני מדבר עם שאר הנביאים איני מדבר עמהם כי אם על ידי מראה ודמיון, בחלום אדבר בו כאדם שרוא' חלום וצריך לפותרים:
+
+<b>ובמראה אליו אתוודע.</b> כאדם שרואה במראה נבואה ואינו רואה את הממשות וכאדם שמדבר אל שליח שאינו נאמן לו כל כך ומדבר עמו על ידי משל שאינו רוצה להבינו את הסוד כמו שתמצא בנביאים שמדבר על ידי משל כגון ויקח את צמרת הארז וגו' וכגון שכב על צדך השמאלית וכיוצא בהם וכמו שאמר דניאל ולא אבין אני דניאל במראה ואמ' סתום הדברים וחתום כי לעת קץ יתבררו הדברים ויתלבנו הדברים וכמו שאמר ישר' על יחזקאל מושלי משלים וכיון שהוא מדבר על ידי חידה כל אחד כך הוא הפתרון וכשאותו הפתרון אינו בא לפי שלא פתר יפה או' אין דבריו אמת כמו שאמר יונה בעוד ארבעים יום ונינוה נהפכת והיה סבור הוא עצמו במהפכת סדום ולבסוף שלא נהפכה כעס על שלא נתקיימה נבואתו והוא אמ' שתהא נהפכת מרעה לטובה שעשו תשובה:
+
+
+Verse 7
+
+<b>לא כן עבדי משה.</b> תרגו' ירושלמ' בכל ביתי בכל עמי כולם מחזיקים אותו כנאמן כי אני מדבר עמו פה אל פה במראה אני מראה לו הדבר ממש כמו שהוא ולא על ידי חידה ומשל וכולם מבינים מה שהוא אומ' בשמי והכל בא ממני כי אני מגלה לו כל הסוד כמו שאדם עושה שלוחו והנאמן לו שמגלה לו כל סודו ואומר אמור לפלוני כך כי כך וכך סוד ביני ובינו ואם אין השליח נאמן לו אומר לו אמור לפלוני שיעשה אותו דבר שדברנו אני והוא ואין השליח יודע איזו שליחות הוא עושה ולפיכך כל באי עולם מחזיקין אותו כנאמן וכן כתו' בשמואל וידעו כל ישראל כי נאמן שמואל לנביא לאל כי נאמנו דבריו:
+
+<b>בכל ביתי נאמן הוא.</b> כאדם שאומר נאמן להיות נכנס בכל חדרי ובכל מקום סתר שבביתי: הג"ה:
+
+ובכאן נשברו זרועם של אומות העולם שאומרים על מה שאמר משה רבינו אלגיריא הם כלומ' חידה ומשל ואינו מה שהוא אומר ומהפכין הנבואה לדבר אחר ומוציאין הדבר ממשמעותו לגמרי ועליהם אמ' דוד מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפט' בל ידעום שאעפ"י שהעתיקו את התורה מלשון הקודש ללשונם לא נתן להם הק' לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע אלא מהפכין הדברים למה שאינם כי אין רוצה וחפץ בהם שידבקו בתורתו גם מבני עמינו שמעתי שמפקפקין על תפילין ומזוזות וכיסוי הדם שאומ' והיו לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך וכתבת' על מזוזות ביתיך ובשעריך שהוא כמו שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך שתזכרני תמיד ואינו חותם על זרועו ולבו ממש וכן אילו אינם ממש תפילין ומזוזות וכן וכסהו בעפר כמו וכסינו את דמו וכמו ארץ על תכסי את דמי ואינו אומ' כסוי הדם ממש אוי להם מעלבונה של תורה כי אף הם עתידים ליתן את הדין וכי מה עניין משה אצל שאר נביאים שמדברים על ידי חידה ומשל אבל משה אינו מדבר על ידי חידה כמו שהעיד הקב"ה שאינו מדבר עמו בחידות בנביאים כת' כתבם על לוח לבך וזהו דבר שאינו מדבר בחידה ועל כיסוי הדם לא שייך לשון כיסוי אלא על חטא כמו וכסינו את דמו שנכסה החטא שנעשה בו וכן ארץ אל תכסי דמי שיהיה פשעם נגלה וכן אשרי נשוי פשע כסוי חטא' אבל השוחט חיה ועוף מה פשע שאומ' וכסהו בעפר ועוד וכסהו עפר היה לו לומר אלא ודאי נתן הק' מצוה זו שלא נאמרו מאי שנא חלב חיה דכשר ומאי שנא דם חיה דאסור כמו שאין החלב נקטר כך הדם אינו נזרק והדם אסור כי הדם הוא הנפש ואין ראוי לאכול הנפש כדפר' קרא וקבע בדם מצוה זו שיכסוהו ולא יהא להם טענה לאכלו כי צריך לכסותו והוא היכר שאסור לאכלו:
+
+
+Verse 8
+
+<b>ותמונת ה' יביט.</b> שהוא רואה באיספקלריא המאירה יותר מכל הנביאי דכתי' ביה וראית את אחורי שראה מה שלא ראה נביא מעולם כי כל הנביאים אינם רואים אלא שנראה להם שרואים כאדם שחולם שסבור לראות ואינו רואה כדכתי' וביד הנביאים אדמה שדומה שהם רואים ואינם רואים ועתה תאמרו מדוע לא יראתם לדבר בעבדי משה וכשלא מצאו תשובה <b>ויחר אף ה' בם:</b>
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>והענן סר מעל האהל.</b> ואחר כך<b> והנה מרים מצורעת כשלג</b> לאחר שנסתלק הענן כי אין דרך קדושה לעמוד במקום טומאה ומצורע טמא:
+
+
+Verse 11
+
+<b>ויאמר אהרן אל משה.</b> מכאן שמקניט את חבירו צריך לשאל ממנו מטו ואחר כך מאת הק' וכן מצינו באבימלך השב אשת האיש ואחר כך עשה לו שיתפלל בערך:
+
+
+Verse 12
+
+<b>אל נא תה' כמת.</b> אל נא תהי מרים כמת:
+
+<b>אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו.</b> כלומ' צרעת הבאה מתולדתו שכשיוצא מבטן אמו בשרו מת ונאכל ולקוי ואין דרכו להרפא לעולם כי תולדתו הוא אבל זה הלקוי אינו תולדתה אלא על ידי חטא בא לה ועל ידי תילה ותשובה דין הוא שילך ולפיכך התפלל עליה ותחיה המכה כמש מצינו בפרעה כשלקח שרה כת' וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרה והשיבה ונתרפא:
+
+
+Verse 13
+
+<b>אל נא רפא נא.</b> בבקשה ממך<b> רפא נא לה</b> רפא עתה לה נא ראשון לשון בקשה והשיני לשון עתה ולפיכך השיבו אם עתה מיד תרפא א"כ לא תהיה נזופה אפי' יום אחד ואם אבי' ירוק ירק בפניה להכלימה הלא תכלם ז' ימים בתמיה כי ה' של הלא תמוהה וכן כל הלא שבתורה והוא שינון ב"ל קל וחומר לשכינה ארבע' עשר שהרי מצינו בשאר מצורעים בין פשה בין לא פשה עושין לו הסגר השיני כדמפר' באשה כי תזריע והיינו י"ד יום אבל הכא דיו לבא מן הדין להיות כנדון <b>תסגר ז' ימים</b> ואחר תטהר:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>והעם לא נסע.</b> כי לא נעלה הענן מפני כבודו של משה ובזה ידעו כי מפני מרים נתעכבו כי סמוך לאסיפתה נעלה הענן:
+
+<b>חסלת בהעלותך</b>
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>שלח לך אנשים.</b> מאחר ששאלום ישראל כדכתיב במשנה תורה ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלח' אנשים לפנינו וגם בעיניך ישר כדכתי' ויטב בעיני הדבר:
+
+<b>שלח לך.</b> לדעתך דאי מיני דידי לא היו שולחים כי היה להם לסמוך עלי ועתה תראו מה תהא עצתכם מועלת:
+
+<b>אשר אני נותן לבני ישראל.</b> ומושיט להם אלא הם ממאנים ליקח עד שישלחו:
+
+<b>איש אחד למט' אבותיו.</b> שכל מטה יהא נשמע מטהו:
+
+<b>כל נשיא בהם.</b> כל אותו שתשלח יהא נשיא בהם שיהא חשוב בעיניהם שלא יאמרו אלו שלחנו אנשים חשובים לא היה לבם נמס לא היו מוציאים דיבה:
+
+
+Verse 3
+
+<b>ראשי בני ישראל המה.</b> כגון שרי אלפים שאינם ראשי המטות ממש שנבחרו למניין במדבר סיני:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>ויקרא משה להושע בן נון יהושע.</b> לא עתה לפי הפשט אלא מתחילה כשנעשה משרתו ומצא חן בעיניו כמו שעשה הק' לאברהם ולשרה וליעקב ששינה שמם לעילויא אבל יצחק מתחילה נקרא על פיו של הק' ��כן פרעה להבדיל ליוסף צפנת פענח ונבוכד נצר לדניאל חנניא מישאל ועזריה וצדקיה שהיה שמו מתניה ולנחמיה בן חכליה התרשתא לפי שהיה משקהו ולפי שלא תתמה שכאן קורא אותו הושע ובכל התורה יהושע אומ' לך כאן כי שמו הושע אלא שמשה שינהו לעילויא וקרא שמו יהושע: 
+
+Verse 17
+
+<b>עלו זה בנגב.</b> סמך לדרומה של ארץ ישראל היה אומ' להם עלו בזה הנגב שהוא סמוך:
+
+<b>ועליתם את ההר.</b> וכיון שתודיעינו איך נכבוש את ההר לא תצטרכו לרגל את העמק שכל שכן הוא שנוכל להם:
+
+
+Verse 18
+
+<b>את הארץ מה היא.</b> כדמפר' לקמיה:
+
+<b>ואת העם היושב עליה החזק הוא.</b> אדסליק מיניה קאי ואחר כך חוזר אמה הארץ דלעיל:
+
+
+Verse 19
+
+<b>הטובה היא אם רעה.</b> אם אוירה טוב ובני אדם היושבים בה בריאים אם רעה אנפרמא:
+
+<b>הבמחנים.</b> כמו במחנים הם יושבים שיאן להם חומה סביבם:
+
+
+Verse 20
+
+<b>והימים.</b> ששלחו המרגלים:
+
+<b>ימי בכורי ענבים.</b> ופירות מצויות:
+
+
+Verse 21
+
+<b>ממדבר סין.</b> הם נסעו ממדבר פארן אבל תחילה בכניסתן ממדבר סין וסמוכין הם <b>לבא חמת</b> מבוא חמת שרחוב סמוך משם לבא חמת:
+
+
+Verse 22
+
+<b>ויבא עד חברון.</b> דרך הנגב הגיע עד חברון <b>ויבא</b> וימשך הנגב עד חברון:
+
+<b>ושם אחימן.</b> לפי שעתידין לומר וגם ילידי הענק ראינו שם מפר' לך הכתוב היכן ראום:
+
+<b>וחברון שבע שנים נבנתה.</b> ועדיין לא מתו הענקים שבה שהיו מימים ראשונים עתה בא הכתוב להכחישן על שאמרו ארץ אוכלת יושביה היא שבני אדם שבה מתים בחצי ימיהם:
+
+
+Verse 23
+
+<b>במוט בשנים.</b> טורטני וטורטני דטורטני בשנים מיותר דכיון דאמ' במוט פשיטא שהם שנים ועוד שהיה יכול לכתוב וישאוהו במוט נמצאת יתור אחר יתור ולכך דרשו כל כך והוא עשוי כעין סכורא ב"ל שנשאו אשכול בשמונה כך שני מרגלים זה אחר זה בראש כל מוט נמצאו ח' מרגלים ושני מוטות קצרים ממוט הארוך למוט הארוך:
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b>אל מדבר פארן קדשה.</b> מדבר פארן ומדבר סין וחצירות וקדש ורתמה סמוכין זה לזה דהא הכא כתי' ויסעו מחצירות ויחנו במדבר פארן והוא רתמה כדמפור' באלה מסעי ובאלה מסעי כת' ויסעו ממדבר סין ויחנו בקדש וכאן כת' במדבר פארן קדשה ולכך נרא' שמחוז אחד הוא וביהושע כת' שאמר כלב בשלח אותו משה מקדש ברנע לראות את הארץ:
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>אפס כי עז העם והערים גדולות ובצורות.</b> תרתי לריעותא שאם אמרו עז העם היינו אומ' אין להם מבצר מפני עזותם ונוכל לכבשם ואם אמרו ערים בצורות היינו אומ' העם חלש ומתוך חלשות' עשו להם מבצר אבל הם אמרו העם עז ויש להם מבצר:
+
+<b>וגם בני ענקים ראינו שם.</b> שהם אימתנים כדכתי' אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק:
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+<b>ויהס כלב את העם.</b> שישמעו מה שמשה אומ' שהיה מדבר כדכת' במשנה תורה ואומ' אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם כי ה' הוא ההולך וגו'<b> ויאמר עלה נעלה</b>:
+
+
+Verse 31
+
+<b>כי חזק הוא ממנו.</b> ואפי' הוא למטה ואנו למעלה היה לנו לירא מהם אף כי נעלה אליהם:
+
+
+Verse 32
+
+<b>ארץ אוכלת יושביה.</b> זו תשובה למה שאמר הטובה היא אם רעה שמתים בחצי ימיהם ואם תאמ' בחלשותם כל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות שהרואה אותם נותן בהם מדה ודוגמא אלא מפני שרע אוירה ואם אנו שאנו חלשים נבא שם אפי' בלא מלחמה נמות:
+
+
+Verse 33
+
+<b>הנפילים.</b> אנשים מופלאים שכל הרואה אותם מופלא עליהם ויש מפר' כל הרואה אותם מתפחד שלא יפלו עליו מרוב גובהם: 
+<b>ונהי בעינינו כחגבים.</b> לאו דווקא אלא ננסים: 
+<b>וכן היינו בעיניהם.</b> שהיו תוהין עלינו שאנו ננסים כל כ�� המרגלים השיבו אל משה מה שלא שאל כי משה לא היה דעתו לשלחם לומר אם ילכו אם לא ילכו כי ודאי היה בדעתו שילכו במצות הבורא אפס לכך שלחם להכין להם הדרך ולידע כשילך לצור על עריהם אם ייגע כל העם שם אל העיר אחת אם לא שאם הערים בצורות והעם חזק יוליך כל העם לצור על עיר אחת וגם צריך לבנות דיק וסוללות ואם לא ויחלקו העם ויצורו על ארבע וחמש עיירות כאחד ואם יש בה עץ וצריך קרדומות לחתום היער שלא יארבו שם עליהם ומה שאמר השמינה היא אם רזה להביא מפריה לחבבה על ישראל נתכוון כי יודע היה אל נכון שהיא שמנה וטובה וזבת חלב ודבש ואוירה טוב ובריא וגם כלב היה אומ' כמותם בכל מה שהיה אומר להודיע העניין אבל הם כוונתן למנוע ישראל מלילך והוא כוונתו לילך ולהודיע כיצד ילכו היה מספר ולכך שהיה אומר כמותם כת' ויהס כלב את העם לפי שסבורים שהסכימה דעתו לדעתם כשהיה אומר להם שתוקו היו שותקין עד שאמרו לא נוכל לעלות והוא צווח עלה נעלה אז הכירו מחשבתו שאינה מחשבת' ולכך כת' ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו אעפ"י שהיה אומ' כמותם רוח אחרת היית' עמו ולא כרוחם שהוא מתכוין לטובה והם לרעה וכשם שהמרגלים וכלב אומ' דבר אחד ולא בדעת אחד כך משה וישראל שלחו ולא לדעת אחת שכשבאו אל משה באו לדעת כן (שיודעים) [שיודיעום] המרגלים אם ילכו אם לא ילכו ומשה סבר להכין הדרך ולהכי כת' וייטב בעיני הדבר כי היה סבור שכוונתם לטובה כמו כוונתו והק' אמ' שלח לך לדעתך ולא לדעתם והמרגלים נטו לדעתם חוץ מיהושע וכלב: 
+
+Chapter 14
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>או במדבר הזה לא מתנו.</b> מיתת עצמינו ולא יהא ביתינו לשבי ולביזה כמו שמפר':
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>נתנה ראש.</b> מנהיג שיוליכנו למצרים:
+
+
+Verse 5
+
+<b>ויפלו על פניהם.</b> שלא ירעו עשות לשוב למצרים:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>טובה הארץ מאוד מאד.</b> על שני הדברים שאמרו המרגלים השיבום על שאמרו ארץ אוכלת יושביה ומשכלת טובה הארץ מאד מאד ואוירה טוב טוב לשבת בה:
+
+
+Verse 8
+
+<b>אם חפץ בנו ה' והביא אותנו</b> כי לא תשכל אותנו ועל שאמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם ולנו נתנו למאכל כמו כי אכלו את יעקב:
+
+
+Verse 9
+
+<b>סר צילם מעליהם.</b> הק' שהוא צל ושומר לכל הבריות סר מעליהם והפקירם לנו והוא איתנו לעזרתינו ולכך אל תיראום:
+
+
+Verse 10
+
+<b>לרגום באבנים.</b> כי היו אומ' אתם רוצים להמיתנו ולהפילנו בחרב:
+
+<b>וכבוד ה' נראה.</b> שבא לדבר עם משה:
+
+
+Verse 11
+
+<b>עד אנה ינאצוני.</b> מלבטוח בי ואעפ"י שראו אותות ומופתים שעשיתי להם:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>אשר עין בעין.</b> והכל יודעים שאתה מחבבם כי עין בעין נגלה:
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>מבלתי יכולת ה'.</b> יאמרו לא המית' בשביל שנאה שהיה לו עמהם שהרי היה מחבבם הרבה אלא כיון שראה שאינו יכול לעשות מה שהבטיחם המיתם:
+
+
+Verse 17
+
+<b>יגדל נא כח ה'.</b> שתכבוש את כעסך שזהו כח וגבורה כדכתי' ומושל ברוחו מלוכד עיר:
+
+<b>כאשר דברת לאמר.</b> כשהודעתני מידותיך והזכיר לפניו מדות של רחמנות:
+
+
+Verse 18
+
+<b>ה' ארך אפים.</b> כבר פירשתי בכי תשא שה' מידת הדין ומדת רחמנות ולכך הזכיר ה' ה' וכאן שלא בא אלא על מידת רחמנות לא הזכיר את השם אלא פעם אחת ואל לא הזכיר כאן מפני שהוא לשון דיין וחוזק כדכת' ואת אילי הארץ לקח ורחום וחנון שאינו מבקש שירחם לחונן ולתת להם כלום כדכתי' חונן ונותן כלומ' חונן ומרחם ראשונה לשון מתנה והוא לא היה מבקש אלא שיסלח להם אבל ארך אפים לשון רחמנות שמאריך אפים לבריותיו שאין מידת הק' כמידת בשר ודם שאדם כשבא לו מקום לנקום מאויבו אינו מאריך אפו שאינו יודע אם יבוא לו מקום אבל הק' מאריך אפו שכל זמן שירצה יגבה חובו ואין מידו מציל כי הכל בידו והכל עבדיו:
+
+<b>ורב חסד.</b> שמרבה חסדו עם בריותיו אבל אמת לא הזכיר כאן שלא יבא עמהם באמיתת הדין ולא היה רוצה שיאמת עליהם דברו שאמ' אכנו בדבר ונוצר חסד לאלפים לא שייך הכא דהם לא עשו חסד שינצור להם אלא שפשעו:
+
+<b>נושא עון ופשע.</b> וחטא' לא הזכיר שחטא לשון שוגג דכתיב כי תחטא בשגגה ואילו מזידים ומורדים היו כדכתי' אך בה' אל תמרודו ולכך הזכיר פשע ועון:
+
+<b>ונקה לא ינקה.</b> שאינו מנקה הפושעים מן העולם אלא מוחל להם כדכתי' ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך מן העולם ומכאן אתה למד כי נקה לא ינקה מדת רחמים כמו שפי' בכי תשא מדהזכירו כאן:
+
+<b>פוקד עון אבות על בנים.</b> גם זה מדת רחמנות שאינו פורע לא מהראשון ולא מהשיני עד הרביעי ובכי תשא שבא למניין המידות אמ' על בנים ועל בני בנים אבל בכאן לא חש להאריך:
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>סלחתי כדבריך.</b> שאאריך להם אפי ולא אמיתם מיד:
+
+
+Verse 21
+
+<b>ואולם.</b> לא אמחול להם הכל:
+
+<b>חי אני.</b> לשון שבועה אבל עדיין לא פירש מהו נשבע אלא אמר <b>וימלא כבוד ה' את כל הארץ</b> אני אעשה שלא יתחלל שמי אלא ימלא כבודי את כל הארץ גם בעיני מצרים גם בעיני בני כנען שאפרע מהם ולא יוכלו לומ' מבלתי יכולת ה' כי סוף סוף אתן להם את הארץ אבל זאת אני נשבע כי כל האנשים וגו':
+
+
+Verse 22
+
+<b>וינסו אותי זה עשר פעמים.</b> מדקאמ' זה משמע דווקא כמו שאמרו רבותינו אבל אם אמר עשר פעמים בלא זה משמע כמו ואפו עשר נשים שאינו דווקא אלא הרבה וכן באיוב זה עשר פעמים תכלימוני והוא דווקא דעשר מענים מראש הספר עד שם וכמו זה שלש רגלים דבלעם שהם דווקא:
+
+<b>וינסו.</b> ויכעיסו כמו והא אינון נסיסין ולפיכך הס' דגושה מצא':
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>וימלא אחרי.</b> פיו לומר מה שאני רוצה כמו ויקרא אחריך מלא כמו ופי אמלא תוכחת ויש לפר' וימלא אחרי שענה משה והוא מילא דבריו כמו ואני אבא אחריך ומלאתי דבריך:
+
+
+Verse 25
+
+<b>והעמלקי והכנעני.</b> כפי שהמרגלים הפחידום בעמלק לפי שהורגל להלחם בהם כך הק' מפחידם בעמלקי:
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>אשה המה מלינים.</b> הם עשרה מרגלים כדכת' לקמן וישובו וילינו עליו את כל העדה אשר הלינותם עליו שגרמתם להתלונן עלי ולכך נגזרה גזירה על בני עשרים שהם בני מלחמה ולא רצו להלחם וכן אמרו רבותי' לא נגזרה גזירה על יותר מבן ששים ולא על פחות מבן עשרים שאינם ראוים להלחם:
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+<b>ופגריכם אתם.</b> אמרגלים קאי וכן אם אתם תבאו אל הארץ קאי אמרגלים:
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+<b>אני ה' דברתי.</b> וקיימתי:
+
+<b>אם לא זאת אעשה.</b> כלומ' מאחר שדברתי אני מי יוכל למחות שלא אעשה זאת שאמרתי כל העדה:
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+<b>במגפה.</b> האמורה לאחרים שימותו במדבר ולא נכנסו לארץ אבל יהושע וכלב חיו ואיכא למימר במגיפה של קרח ושהיתה אחרי המרגלים:
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+<b>ויתאבלו העם מאד.</b> נתנו לב על מה שעשו ונתחרטו כי ידעו כי הרעו כי היה להם לבטוח בהק' וגם גזירה היתה קשה עליהם:
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+<b>מדוע אתם עוברים את פי ה'.</b> שגזר שלא תכנסו לארץ ואתם רוצים ליכנס:
+
+<b>והיא לא תצלח.</b> כי אי אפשר שלא יתקיימו דבריו:
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+<b>כי על כן שבתם.</b> כמו על כן כי שבתם כאשר אמרתם שאמרתם או במדבר הזה לו מתנו:
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>דבר אל בני ישראל.</b> אחר שראה הק' שחזרו בתשובה ונתחרטו על מה שעשו אמר להם כי תבאו אל ארץ מושבותיכם שיתיישבו בה בניכם ואני אתנינה לכם ודבר עמהם על עסקי הקרבנות אקבל קרבנכם ברצון ותביאו לפני סולת ושמן ויין שהוא עניין ניחוח ושמחה ונדבה וכל זאת הפרשה נאמרה אחר הגזירה שידעו שלא געל בהם הק' אך יתרצה להם ולפי הנראה לא הקריבו נסכים במדבר שהרי תלה בביאת הארץ ובפירות הארץ:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>ככה תעשה לאחד.</b> לכל אחד ואחד:
+
+
+Verse 13
+
+<b>כל האזרח.</b> מכם <b>יעשה ככה.</b> ככה עיכובא מיהו אם הביאו קרבנו היום יכול להביא הנסכים למחר כדאמ' ומנחתם ונסכיהם בלילה ומנחתם ונסכיהם אפילו למחר:
+
+
+Verse 14
+
+<b>וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדורותיכם.</b> תיבות מהופכו' הם ולדורותיכם אוכי יגור אתכם גר קאי:
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>ראשית עריסותיכם.</b> בית שמאי אומ' מקב לחלה קסברי חלה אחד מעשרים וארבעה ונמצא כביצה לכהן דכ"ד ביצים לקב ופחות מכביצה אינו נתינה ובית הילל אומ' מקביים קסברי חלה אחד מארבעים ושמונה והוי כביצה לחלה וחכמי' אומ' לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא חמשת רבעים קמח חייבין בחלה והוא עומר ודרשי עריסותיכם כדי עיסת מדבר כי המדבר דכת' הכתו' והוא יזהיר שיתן כדי נתינה והשיעורין שנתנו בית שמאי ובית הילל אחד מעשרים וארבע' אוקמוה אבעל הבית שצריך לתת אחד מכ"ד ואחד מארבעי' ושמונה אוקמוה אחנווני שצריך להשתכר:
+
+<b>כתרומת גורן.</b> תרומה גדולה שאין לה שיעור:
+
+
+Verse 21
+
+<b>ראשית עריסותיכם.</b> ולא כל העיסה דבעינן ראשית ששיריה ניכרין:
+
+
+Verse 22
+
+<b>וכי תשגו.</b> פרשה זו בע"ז וצריך פר לעולה ושעיר לחטאת וביחיד שעירה ולא כסבה ובשאר מצות בויקרא ציבור לפר לחטאת וכן כהן משיח כציבור ונשיא שעיר ויחיד כסבה או שעירה ומהכא ילפינן התם דאינו חייב חטאת אלא בעבודה שחייבין על זדונה כרת כדמקרי ליה ר' יהושע בן לוי לבריה והנפש אשר תעשה ביד רמה מקיש כל התורה כולה לע"ז מה ע"ז שחייבין על זדונה כרת אף כל וגו' והתם חלק בין משיח ונשיא ויחיד אבל הכא כת' ואם נפש אחת אחד משיח ואחד הדיוט ונשיא במשמע דכיון שנכשל בע"ז אפי' מלך ישראל הרי הוא כהדיוט גמור על שלא נזהר בה ודינו כהדיוט:
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+<b>ויהיו במדבר.</b> כמו שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ ובתוך כך שהיו במדבר <b>וימצאו איש מקושש</b> איכא למאן דאמ' תולש היה ואיכא למ"ד מעמר היה ורבותינו אמרו לכך כתבו במדבר ללמדינו שזה היה צלפחד דכת' ביה אבינו מת במדבר: 
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+<b>כי לא פורש מה יעשה לו.</b> יודע היה משה רבינו שמקושש במיתה דכת' מחלליה מות יומת אבל לא היה יודע באיזה מיתה הוא נהרג וי"ל דלהכי כתב במדבר דמצות דלעיל גבי נסכים וחלה כתי' כי תבואו בבואכם אל הארץ אבל שבת נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ ואפי' במדבר:
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+<b>ועשו להם צצית.</b> שם דבר כמו ציצת ראשי:
+
+
+Verse 39
+
+<b>והיה לכם לציצית.</b> להבטה כמו מציץ מן החרכים: 
+<b>וראיתם אותו וזכרתם.</b> שאינו נעשה אלא לזכירה וכשרואה זאת המצוה זוכר ונותן לב לשאר המצות כי הציצית כמו חותם שבכסותו שעושין לעבד סימן שהוא משועבד לרבו וכשרואים ישראל זוכרים שהם משועבדים להק' ועליהם לקיים כל מצוותיו ורבותי' אמ' ציצית שש מאות בגימט' ושמנ�� חוטין וחמשה קשרים הרי ו' מאות וי"ג מצות וכשרואה אותו נזכר על כל המצות ונתן הק' סימן לאות כי הן עבדיו וסימן בכסותן וסימן ביתם ושמו חתום בו ותפילין בראשם וזרועם לסימן שהם עבדיו כי הד' סימנים מקיפין את האדם מילה מלפניו ומזוזה מימין ותפילין משמאלו וציצית שבבגדו נגרר אחריו כשהוא הולך: 
+<b>ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.</b> שהם תרים ומרגלים הנאת הגוף וחומד ממון של גזל ועריות וכשתראו אלו המצות תזכרו שאתם עבדי ולא תרגלו אחריה' לעבור על מצותי: 
+<b>אשר אתם זונים אחריהם.</b> נמשכים ומיוזנים וימנעו אתכם אלו הסימנים ויזכירו לכם שאני ה' אלהיכם אשר הוצ' אתכם מארץ מצרים כדי להיות לכם לאלהים ולכך אני ה' אלהיכם אדון שלכם ודיין שלכם: 
+
+דברים
+

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Bekhor Shor/Bekhor Shor/Hebrew/Bekhor Shor, Breslau, 1914.txt

@@ -0,0 +1,1814 @@
+Bekhor Shor
+בכור שור
+Bekhor Shor, Breslau, 1914
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002062194
+
+בכור שור
+
+בראשית
+
+
+
+שמות
+
+
+
+ויקרא
+
+
+
+במדבר
+
+
+
+דברים
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל.</b> סמוך למיתתו סידר להם את התורה, כדי שלא ישתכחו את המצות, ואומר כי אלה הדברים שהוא מזכיר להם עכשיו, נאמרו <b>בעבר הירדן: </b>
+<b>בערבה.</b> בערבות מואב אמרם משה להם, וניתנו להם <b>מול סוף</b> כלומר לאחר שגזר להם הק' ים סוף: 
+<b>מול.</b> לשון גזר, כמו מול את בני ישראל, שהוא גזר את בני ישראל אלא שאותו לשון ציווי וזה שם דבר, כמו לגוזר ים סוף לגזרים. ואונקלו' תרגם מול קבל, כמו מול: 
+<b>בין פארן ובין תפל.</b> פארן הוא הר סיני, כי מדבר פארן ומדבר סיני אח' הוא. ובין תופל נרא' לי שזהו מרה. על שם שהיו המים המרים ולא יכלו לשתותו בלא תיקון, נקרא תופל, כמו היאכל תפל מבלי מלח. ומונה והולך המקומות שנתנה להם תורה, ונקט פארן דזהו סיני תחילה, שהוא עיק' נתינת התורה. ואחר כך מרה, דכתי' שם שם לו חוק ומשפט: 
+<b>ולבן וחצירות.</b> כמו שדה חצרות, ושדה קורא לבן כמו שדה לבן, שאף שם נאמר מקצת התורה. אי נמי על שם שנתנגעה מרים שם קורא חצרות לבן, דכתי' והנה מרים מצורעת כשלג שהוא לבן: 
+<b>ודי זהב.</b> אהל מועד, לפי שיהו הקרשים מצופים זהב וכתי' והמלאכ' היתה דים לכל המלאכה, קורא לדי זהב, ושם נמי נתנה [תורה], דכתי' ויקרא אל משה [וידבר ה' אליו מאהל מועד] וצוה שם כל הקרבנות. ולכך מנה אותם מקומות שנתנה בהם תורה, שהוא רוצה לסדר, כי תורה מקומות מקומו' נתנה אבל רבותי' אמרו שנתנה כולה בסיני ונשנית באוהל מועד ונשתלשת בערבות מואב כאן. ואיכא למ"ד כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד ונשנית בערבות מואב. ולפי הפשט דבין ארבעה מקומות הללו נתנה, בין פארן דזהו סיני, ובין תופל שהוא מרה, ולבן וחצירות אחד הוא כדפרי' ודי זהב זהו אהל מועד. ואונקלוס תרגם לפי הדרשה. ועתה בא לסדר ולהזהיר על הכל במדבר בערבה, דזהו בערב' מואב כדמפרי' ואזיל, אלא שסיפר להם הגילגולים שבאו עליהם, ועל מה נתאחרו כל כך במדבר, כי אילו שהוא עתה מדבר אליהם, קטנים היו, ויש מהם שלא נולדו באותה שעה, וסיפר להם כל המאורע, ואחר כך באר להם את התורה: 
+
+Verse 2
+
+<b>אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר.</b> כלומ' אין מחרב אלא דרך אחד עשר יום עד קדש, אם היינו הולכים דרך הר שעיר שהוא דרך הישר. אבל אנו איחרנו הרבה, שסיבבנו את הר שעיר ולא הלכנו דרך הישר, דכתי' ונסב את הר שעיר ימים רבים. ורבותינו פי' שבשלשה ימים הלכו כל אותו הדרך, כדכתי' ויהי בחדש השני בשנה השנית בעשרים לחדש נעלה הענן [וגו', וכתי'] וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים, הלכו עד קדש ברנע. כי בעשרים ותשעה בסיון שלחו מרגלים שכלו הארבעים יום בתשע באב, כדכתי' ויבכו העם בלילה ההוא שקבע להם בכיה לדורות, כי תמוז היה דההוא שתא מליאה ועתה נמצא שעשו מחרב עד קדש ארבעים יום חסר אח', כי בעשרים נסעו, הרי י' מאייר, כי יום עשרים בכלל והוא בו עשרים ותשעה מסיון, הרי ל"ט וחדש אכלו השליו שהוא כ"ט, ושבעה לסגירת מרים, הרי ל"ו, וג' ימים הלכו כדאית' בתענית. ויום חדש ל' ביום ל' נצטרעה מרים וכלו ימי הסגר בל"ו. אי נמי בהסגר מקצת היום ככולו דכתי' וראה הכהן ביום השביעית שאינו ממתין עד השמיני, ונסעו בשביעי להסגר:
+
+
+Verse 3
+
+<b>בעשתי עשר חדש באחד לחדש.</b> בראש חדש שבט, ל"ז יום קודם מיתתו, כי בז' באדר מת משה:
+
+
+Verse 4
+
+<b>אחרי הכותו.</b> שראו שנפלו לפניהם שני מלכים חזקים והכירו שבחי��ם הניחו אבותם לכבוש את הארץ, התחיל להוכיח':
+
+
+Verse 5
+
+<b>הואיל.</b> רוצה כמו ויואל משה לשבת:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>בעת ההיא.</b> כשבא יתרו וראה שלא יכולתי לעמוד ונתן לי עיצה:
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>ככם אלף פעמים.</b> כמו שכופלין האשיקיר וזהו דבר שאין לו מספר:
+
+<b>כאשר דבר לכם.</b> כלומר כמו שדיבר לכם עליכם, שאמר לאברהם אם יוכל איש למנות את עפר הארץ. וי"ל שאינו ברכה אלא אמר להם יודע אני שיוסף עליכם הק' ככם אלף פעמים, וכ"ש שלא אוכל לסבול אתכם:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>וידועים לשבטיכם.</b> שידוע וניכר לבני שבטים שהם חכמים:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>ואצוה את שופטיכם [וגו'] ואצוה אתכם.</b> לשפטי' שיסבלו בעלי דינין. ואצוה אתכם שתהא אימת דייך עליכם:
+
+
+Verse 17
+
+<b>כקטון [כגדול].</b> כעני כעשיר, שלא יהא זה לבוש איצטליא בת מא' מנה וזה צררא בר זוזה. אלא אומרין לו או לבוש כמותו או הלבישיהו כמותך, שלא יסתתמו דבריו של עני. אי נמי <b>כקטון כגדול</b> דין קטון כדין גדול, שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה:
+
+<b>לא תגורו מפני איש.</b> לא תיראו כמו ויגר מואב. ורבותי' דרשו אל תכניסו דבריכם לשתוק מלומר הדין מפני איש, ולישנא דכינושא הוא, כמו אגרה בקיץ לחמה:
+
+<b>כי המשפט לאלהים הוא.</b> לא דיין לרשעים שנוטלין ממון מזה ונותין לזה, אלא שמטריחין אותו להשיב ממון לבעליו ונמצאו דנין את הק':
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>ונסע מחורב [וגו'] כאשר צוה ה'.</b> שאמר לנו רב לכם שבת בהר הזה:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>ראה נתן ה' לך את הארץ.</b> יכול אתה להבין ולראות במה שהביאך ממקום שרף ועקרב ואויבים רבים בלא פגע, שהוא רוצ' לתת לך את הארץ:
+
+<b>עלה רש.</b> כי הכל מוכן:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>וייטב בעיני הדבר.</b> כי הייתי סבור כי לישר הדרך לפניכם אתם שולחים ולידע מה אתם צריכים להכין דייק סוללות אבל ישראל לא היתה מחשבתם כך, אלא לידע אם ילכו אם לא ילכו:
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+<b>ובדבר הזה אינכם.</b> אשר עשה עמכם כל הגדולות והנוראות אינכם מאמינים בו שיצליח אתכם וילחם בתמי', כן אמרתי להם. שמא תאמרו אם עשה כבר, הרי נסתלק מכם, הרי בכל יום הוא <b>הולך לפניכם [וגו'] לתור לכם מקום לחנותכם</b> ארץ ישר' שתר ומקרב אתכם אליה שתחנו ותשכנו בה. אי נמי <b>מקום לחנותכם</b> כשאתם (נושאים) [נוסעים], הוא תר לכם מקום ראוי שתחנו שם: 
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+<b>אם יראה איש.</b> מה שהם רוצים, אעשה להם, שאינם רוצים בארץ והם לא יראוה, ויהושע וכלב שחפצים בה, הם ילכו בה:
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+<b>בגללכם.</b> לפי שאתם מקטני אמונה והיה לי לפ' בפירוש שאוציא מים מן הסלע. ואמרתי המן הסלע הזה נוציא לכם מים? ואמרתם לא היה סבור שיצא משם מים ומקרה הוא, ולכך הקפיד הק'. ואילו פירשתם דברי כמו שהייתי רוצה לומ', וכי סבורים הייתם שיעשה לכם הק' נס כזה שנוציא לכם מן הסלע הזה מים, כמו שיעשה, אי נמי וכי אנו יכולים להוציא מים מן הסלעים לא במצות הק', לא היה מקפיד. ובשביל שלא פירשת' כהוגן, הקפיד הק' והיינו בגללכם:
+
+
+Verse 38
+
+<b>אותו חזק.</b> לסמכו ולהחזיקו בדברים:
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+<b>ותהינו.</b> כשאמר לכם הק' הנה נתתי לפניכם את הארץ אמרתם לא, שלא רציתם לעלות, וכשאמר <b>לא תעלו ולא תלחמו</b> אמרתם הן, ותהינו:
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+<b>כאשר תעשנה הדברים.</b> שעוקצין את האדם מכאן ומכאן ואינם ממיתין אותו. כך ויכום ויכתום, שהכריתו אותם הכה ופצוע, אבל לא הרגם, שלא רצה להפילם בחרב אויבים, שלא יגדילו פיהם עליהם ושלא יחללו שם שמים. תדע שלא מנה הנופלים במלחמה כדרך שאר מלחמות, ולי נראה שזהו וישמע הכנעני [וגו'] כי בא ישראל דרך האתרים [וגו'] וישב ממנו שבי, אבל לא הרגו מהם. ואחר כך נקמם הק', כדכתי' וידר ישראל נדר לאמר [וגו] ויתן את הכנעני [וגט'] ויקרא שם המקום חרמה. בחרמה היו שתי המלחמות:
+
+
+Verse 45
+
+<b>לא האזין אליכם.</b> שתרשו את הארץ:
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>אוכל תשברו.</b> אם תרצו לאכל ולשתות משלהם קנו אותו בדמים, ולא תקחו משלם כלום בחזקה. אע"פ שלא היו צריכים, כי מן והבאר היה להם מים, מיהו אם ירצה יקנו:
+
+
+Verse 7
+
+<b>כי ה' אלהיך ברכך.</b> כלומ' הברכה יש לך במה לקנות:
+
+<b>לא חסרת דבר.</b> לא כשאר אושפיזכניא, שבלילה הראשון נותן שני מיני בשר, בשיני אחד, בשלישי ירקות ומחסר והולך. אבל אתה בארבעי' שנה לא חסרת דבר, כיום הראשון כך אחרון, ואין אתה חסר עמו כלום, ואם תרצה תקנה:
+
+<b>לא חסרת.</b> לשון חסרון כיס:
+
+<b>דבר.</b> להוציא לצרכו, ויש לאל ידך, עתה לקנות אם תרצה, ואל יקשה לך, אם תקנה. וקאי אאוכל תשברו, ובל' נון דישפורש נייכט. לא במאכל לא בבגדים:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>אל תצר את מואב.</b> על אילו אומות הזהיר הק' את ישראל שלא יכבשו את ארצם, שיהיו סבורים לכבשם שעיר עמון ומואב. בשעיר, שבמקומות קורא אותם חוי, כדכתיב את אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי, וסבורים ישר' שהיא ארץ החוי שנתן להם הק' לירש. ולכך כת' ובשעיר ישבו החורים לפנים, כלומ' עיקר שמם חורי ואינם מז' עממים, והאי דקרי להו חוי דמורחי לארעא כחויא. ולקמן מפר' איזה הוא חוי שניתן לישראל. וכן אמ' רבותי' שהיו מריחין את הקרקע ואומ' קנה זה יפה לדקלים וזה יפה לגפנים וכן לכל מין ומין ולכך קרי ליה יושבי הארץ שהיו מיישבין את הארץ בפירותיה מרוב חכמת'. ועמון ומואב שהיו ישראל סבורים שארצם ארץ רפאים שניתנה לאברהם אבינו כדכתי' את הקיני ואת הקניזי [וגו] ואת הרפאים, וכן כת' במואב יחשבו עליהם בני אדם שהם רפאים ואינ' כי המואבים יקראו להם אימים על שהם גדולי' ואימתני' וזהו עיקר שמם ואינם רפאים, ואין לכם דין בארצם. ובעמון כת' ארץ רפאי' תחשב אף היא. סבורים בני אדם שהיא ארץ רפאים ואינה כן, העמונים יקראו להם זמזומים, לפי שהם בעלי מחשבה ותחבולת, כמו כאר זמם. וכל אילו <b>עם גדול ורב ורם כענקים</b> וחכמים ובוטחים בחכמתן ובגבורתם ומורדין בבורא והשמידם ונתן אחרים תחתיהם ומסרם ביד חלשים מהם, אבל אינן מאותן עממין שנתנו לישראל אבל שאר אומות שלא היה להם לישראל שום טענה עליהם, לא הוצרכו ישראל להזהר עליהם, דממאי תיסק אדעתי' שיכבשום: 
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>שלשים ושמנה שנה.</b> שהרי בשנה השנית שלחו המרגלים ונגזרה גזירה שלא יכנסו לארץ ונשתהו עד ל"ח שנים להשלים ארבעים שנה: 
+<b>אנשי המלחמה.</b> אנשים הראוים למלחמה מבן עשרים עד בן ששים: 
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>והעוים היושבים בחצרים.</b> ועתה מתחיל לפרש היכן היא ארץ החוי שהיו ישראל סבורים שהיא הר שעיר, ואומ' העוים כמו החוים, שאותיות הגרון מתחלפות, כי גם בתלמוד קורא ר' לר' חייא עייא, כדאמ' בנדרים גבי ההוא דאגמרי' לר' חייא שבעה אפי' דהוה אמ' ר' זה עשה עייא ועייא עשה אותו. והכי קאמ' קרא, והחוים אם תרצו לידע היכן, הם <b>יושבים בחצרים</b> גבורים היו ולא היו חוששים בערי חומות אלא יושבים בחצירות בלא חומ':
+
+<b>עד עזה.</b> היה גבולם:
+
+<b>כפתורים [וגו'] השמידום.</b> והנה מחזיקים כפתורים בשלכם ומידם כבשום. וארץ רפאים היא ממלכת עוג, דכתי' ביה לקמן, ההיא יקרא ארץ רפאים, זהו ודאי ארץ רפאים ועוג [מלך הבשן] נשאר מיתר הרפאים:
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b>אחל תת פחדך.</b> היום הזה תתחיל לכבוש את הארץ ונצוח מלחמות גדולות, שמהם תפול פחדך על כל העמים:
+
+
+Verse 26
+
+<b>ממדבר קדמות.</b> מן המקום שהיה מדבר קודם שבאו ישראל והוציא להם הק' מים מן הסלע, אבל עכשיו היה מוציא מים והשקו אותם ולא היה עוד מדבר, כדכתי' ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה, וכתי' בתריה וישלח ישראל מלאכים אל סיחון. ולכן קורא מדבר קדמות שמקדם היה מדבר, אבל עכשיו למוצאי: 
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>כאשר עשו לי בני עשו.</b> שאעפ"י שלא הניחני לעבור בעריהם, הניחו לעבור ולסבב ארץ גבולם. וכן המואבים. ולפי שרוב ארץ סיחון היתה מארץ עמון ומואב ולא מארץ ישראל, קראו לו לשלום. אבל לעוג שהיה מחזיק מארץ רפאים, שהיא מארץ ישראל, לא קראו לו לשלום, כמו שמפרש בשופטים ושוטרים, שאין קוראין לז' אומות [לשלום] ואפי' לסיחון לא קראו לשלום אלא על ארץ עמון ומואב ובלבד שישיב להם ארץ האמורי אשר לו. ולכך לא הניחם לעבור כלל, שהיו רוצים לקחת קצת ארצו. ועל ארץ עמון ומואב אמרו אעברה בארצך כלומ' בארצך שאין לנו דין בה. הגה"ה: 
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>הנה ערשו ערש ברזל.</b> כלומ' מבצר חזק כברזל היה לו ברבת בני עמון, שהיה מוקף חומה חזקה כברזל: 
+<b>תשע אמות ארכה.</b> גובה של החומה שסביב המבצר: 
+<b>וארבע אמות רחבה באמת איש.</b> של חומה אמות קורדינא. ערש לשון עיר מבצר, כדכתי' ובפאת מטה ובדמשק ערש, ובתלמוד מערב לה לכולה מחוזא דערסייא: 
+
+Verse 12
+
+<b>ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההיא.</b> מקר' קצר הוא והוא קאמ' ואת הארץ הזאת אשר ירשנו בעת ההיא [וגו'] נתתי לראובני וגו':
+
+
+Verse 13
+
+<b>חבל הארגוב.</b> חבל לשון חלק, כמו ויפלו חבלי מנשה עשר. ארגוב לשון פלך ומחוז כדמתרג' אונקלו': 
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>אשדות.</b> לשון שפיכה, כמו ואשד הנחלים, זהו מקום שהנחל שיצא מן הסלע שופך ומזנק שם, דכתי' הכא אשדות הפסגה וכתי' התם מבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה: 
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>ידעתי כי מקנה רב לכם.</b> וצריכים אתם למקום הזה שהוא מרעה. ולפי שהוא מקום מרעה, קורא לה עשתרות קרנים, כמו עשתרות צאנך, שהיתה בין שני הרים גדולים וגבוהים עד שלא היתה החמה יכולה לזרוח בגיא אשר בין שני ההרים מתוך עומקו של גיא וגובהו של הרים. ובימות הקיץ מכניסין שם המקנה מפני החמה, ולכך נקרא עשתרות קרנים, עשתרות על שם הצאן, וקרנים על שם גבהות ההרים. והכי מוכח בסוכה. שאין החמה [זורחת] בין אותם שני ההרים, דאמרי' אלא מעת' עשה סוכתו בעשתרות קרנים מקום שאין זורחת החמה דלא הוא סוכה:
+
+<b>השם יפיל אויבינו שברים, בסיימי אלה הדברים:</b>
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>ואתחנן אל ה' [וגו']. אתה החילות להראות את עבדך.</b> כי התחלה להראות את עבדך גדלך וידך החזקה, שלא הראית על ידי אדם ניסים ונפלאות בארץ משנברא העולם, כמו שהראית על ידי עבדך, והודעת על ידי, שאין בשמים ובארץ אשר יוכל לעשות כמעשיך וכגבורותיך. ויש לפרש אתה החילות להראות לי גדלך כגון מכות מצרים וקריעת ים סוף וניסים ונפלאות במדבר מן ושליו ובאר ובליעת דתן ואבירם ומתן תורה וכבישת ב' מלכים גדולים ואדירים, אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יכול לעשות כמעשיך וכגבורותי':
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+עתה<b> אעברה נא.</b> כי אז מלאת כל תאות לבי. ואיני מבקש בשביל חמדת הארץ, שהרי אני לוי ואין לי חלק ונחלה ואיני מגעגע רק על הראיה:
+
+
+Verse 26
+
+<b>רב לך.</b> לדבר בדברים הללו. אי נמי רב לך בניסים ונפלאות שעשית לך. הנח לאחרים שיתגדרו ויתגללו במה שאעשה עמהם. כי אם כן אין לדבר סוף, לאחר שתכנס לארץ תשאל לראות בית המקדש. ואונקלו' תרגם שכן שאל דמתרג' והלבנון ובית מקדשא, לפי שנעשה מעצי הלבנון. רב לך. ברב בישר קרח ברב בשרוהו מן השמים. ואם תאב אתה לראות <b>שא עיניך</b> וראה מכאן, כי איני רוצה להשיב פניך מכל וכל. אתה שואל לעבור ולראות. הראיה תהיה לך ולא העברה. שהרי עיקר שאילתך מפני הראיה, <b>כי לא תעבור.</b> והראה לו הק' הכל, דכתי' ויראהו ה' את כל הארץ:
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>וחזקיהו ואמציהו.</b> בדברים, שיהא זריז וממולח ללחום מלחמת ה' ולהכרית הגוים ההם ופסיליהם:
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>למען תחיו.</b> איני דורש לכם רק להנאתכם, שבכך תחיו ותירשו את הארץ:
+
+
+Verse 2
+
+<b>לא תוסיפו.</b> כי אם לא תוסיפו לא תגרעו. נרא' כך אם תוסיפו ה' פרשיות או ה' מינין או ה' גדילים, אז תוספת מביאה לגירעון, ונפקא מינה שילקה על כל גירוע ולא על כל תוספות. אבל אם צוה הק' ז' ימי סוכה ותוסף ח', הכא אינו לוקה משום בל תוסיף, כי בל תגרע ליכא כדמפר' מה שעשה עשוי. מפי' הר' יוד בן רבי' אליע' ע"ו הגה"ה, אבל תוסיפו תגרעו וכל המוסיף גורע, שאם תעשה חמשה גדילים אז הוספת וגדעת ד', שאינו כלום כל מה שעשיתה שלא עשיתה כמצותה. וכן ארבע פרשיות שבתפילין וכן ד' מינין שבלולב. אבל אם ישבת ח' ימים בסוכה, לא גרעת ז', שהרי לא בא השמיני עם ז' ומה שעשה עשוי. ומיהו לפי הפשט נר' גרוע, שנר' שלא עשית השבעה לשם מצוה שבלא מצוה אתה עושה כמו כן. ומיהו הק' יודע לבית בני אדם וכוונתן תדע שעושה מצותו של הק' חי בהם, והעובר עליהם מת, שהרי כל אותם שהלכו אחר בעל פעור מתו, ואפי' אותם שלא היו בגזירה ראשונה: 
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>ואתם הדבקים בה'.</b> ובמצותיו:
+
+<b>חיים.</b> וה"ה דמצי לאוכוחי מאותם שלא רצו ליכנס בארץ ומתו במדבר, אלא שיכולים לומ' מחמ' זקנה מתו, שנתעכבו ארבעים שנה במדבר:
+
+
+Verse 5
+
+<b>ראה למדתי.</b> מתוך כך שאתה רואה שהק' מקפיד על מי שעבר על המצות, אתה יכול להבין שלא אמרתי לכם אלא מה שציוני הק' לומר לכם שתעשו כן בקרב הארץ:
+
+
+Verse 6
+
+<b>ושמרתם ועשיתם.</b> כי אם יאמר רופא לחולה שתה סם זה שבו תחיה, ואפי' הוא מאוס ומזולזל שותה, וכ"ש שאתם צריכין לשמור המצות שהם סם חיים כמו שפיר' למעלה ואתם מתכבדין בהם:
+
+<b>כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים.</b> אפי' בעיני העמים שאינם מאמיני בתורה, ועוד שאתם מתקרבים לפני המקום על ידי המצות:
+
+<b>כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו.</b> אם שמרתם ועשיתם. ואם תאמ' יכול אני למצוא בעולם משפטים טובים כאלה <b>ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת.</b> ומאחר שאין שום אדם יכול לתקן כמותן, יש להבין כי לא באו מסברת בשר ודם כי אם מאת הק':
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>רק השמר לך ושמור נפשך מאוד.</b> כלומ' שמור עצמך מאוד על דבר זה, שלא תשכחנו דאעפ"י שהוכחתי לך על פי הסברא שמצות הללו מאת הק' הם, אינו דומה דבר הידוע לאדם מסברא לדבר שהוא רואה בעיניו, ולפיכך אני מזהירך שלא תשכח:
+
+
+Verse 10
+
+<b>יום אשר עמדת לפני ה' [אלהיך] בחורב.</b> וש��עתם שדיבר אליכם הק' בעצמו והראה לכם אשו הגדולה כדי שתיראו אותו:
+
+
+Verse 11
+
+ו<b>חושך וענן וערפל.</b> סביביו כך פי' קרא. ועתה אינן מכחישין זה את זה, במקום אחד אומ' <b>בוער באש עד לב השמים</b> וגו' אומר חושך וענן וערפל סביביו, שלא תוכל לומ' שראיתם שם כל תמונה. וכתב הדברים על לוחות אבנים, דבר שאין רקבון שולט בו, כדי שיהא דבר קיימא. כל זה אני מזהיר עליכם שלא תשכחו, שזה ודאי עיקר אמנה. ורבותינו דרשו מכא' כי השוכח דבר ממשנתו חייב מיתה אם ישב ויסירם מלבו:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>ונשמרתם מאד לנפשותיכם.</b> אע"פ שאני מזהיר אתכם מאד שלא תשכחו, השמרו בנפשכם שלא תחייבו את נפשכם לומר מאחר שהוא מזהיר עלינו כל כך שלא נשכח, נעשה לנו תמונות להזכיר ולהיות לזכרון. כי אין זה זכרון, שהרי לא ראיתם כל תמונה, דאינו לכם לזכרון כי אם להשחתה, אבל בלבך יהא שמור:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>ופן תשא עיניך השמימה.</b> אני מזהירך: 
+<b>ונדחת.</b> מדרך הישר: 
+<b>והשתחוית [וגו'] אשר חלק ה'.</b> להאיר: 
+<b>לכל העמים.</b> שנבראו לשמש לבני העולם ואפי' להדיוט שבעולם: 
+
+Verse 20
+
+<b>ואותך</b> <b>לקח [ה' וגו'] להיות [לו] עם נחלה.</b> וסגולה, ואיך תשתחוה לכל צבא השמים שנבראו לשמש להדיוטות? דבר גנאי הוא זה והשחתה:
+
+
+Verse 21
+
+<b>וה' התאנף בי על דבריכם.</b> שאמר לכם המן הסלע כדפירישי': 
+
+Verse 22
+
+אינני עובר. לא חי ולא מת, ולכך אני מתרה בכם עכשיו, דלא אוכל לדבר עמכם משתבואו לארץ. ויכולים אתם לידע כי לא לצורכי אני אומ' שתשמרו המצות ותאריכו ימים בארץ כי אני לא אעבור שם:
+
+Verse 23
+
+<b>השמרו לכם פן תשכחו את הברית [וגו'] כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא.</b> ואין קצפו דבר מועט, כי ראו אותי, שהייתי חביב לפניו התאנף על דבר אחד, וקנא הוא לנקום מכעיסיו:
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b>כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם.</b> שתתיאשו לאמר כבר נתיישבנו בארץ ולא נפסידנה עוד <b>והשחתם</b> עצמכם <b>ועשיתם פסל</b>, הנני מעמיד עליכם עדים שהם קיימים לעולם, השמם והארץ, <b>כי אבד תאבדון</b> מן הארץ מהר, ולא יועיל לכם מה שהחזקתם, ויד העדים תהיה בכם בראשונה, ועצר [את] השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה. נבואה היא זו, ורמז להם שכך יעמדו בארץ, אלא שהקדים הק' שני שנים לונושנתם:
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>והפיץ [ה'] אתכם בעמים.</b> מאחר שתחפצו לעשות כמעשיהם יערב אתכם בהם, ואז <b>ועבדתם שם</b> אלהים אחרים. מטב שתכעיסו המלך שלא בפניו מבפניו, שישראל שבחוצה לארץ אפי' הטובים עובדי ע"ז בטהרה הם כדמפר' בע"ז וכ"ש האנוסים וכ"ש המשומדים:
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+<b>בצר לך ומצאוך.</b> ותבינו שאין מועלים לכם אותם אלהות כלום, ולא עוד אלא שאתם לוקים על ידם, ודרשת משם את ה' אלהיך, כי הוא המועיל לך, כדכתי' אלכה לי ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה:
+
+
+Verse 31
+
+<b>כי אל רחום ה' אלהיך.</b> ומרחם אותם השבים לפניו בתשובה שלימה, אע"פ שמרדו לפניו בתחילה. ואם תאמרו מפני מה הק' מקפיד על פשיעתינו יותר משאר אומות? לפי שעשה לך ניסים מה שלא עשה לשום אומה: 
+
+Verse 32
+
+<b>כי שאל נא לימים ראשונים [וגו'] ולמקצה השמים [ועד קצה השמים].</b> כלומ' שאל לדורות הראשונים, אם נעשה כן לשום אומה שבעולם בימיהם, ושאל למסוף העולם ועד סופו אם יש אומה בעולם שנעשה לה כך:
+
+<b>הנהיה כדבר הגדול הזה.</b> שראה אדם דבר גדול כזה:
+
+<b>או הנשמע כמוהו.</b> או אפי' שמע משום אדם שנהיה דבר כזה:
+
+
+Verse 33
+
+<b>ששמע עם קול אלהים [וגו'] ויחי.</b> לומ' ואם היה, ה��וכל לחיות השומע. כלומ' ניסים כפולים עשה לך הק', אחת ששמעת מה שלא שמע אדם בעולם, ואח' שנצלת ממה שלא יוכל אדם להינצל:
+
+
+Verse 34
+
+<b>או הנסה.</b> כל זה שאל אם השמיע או הנסה לקחת אם עשה לשום אומה אפילו אחת משתים גדולות שעשה לך:
+
+<b>במלחמה.</b> טביעת ים סוף קורא מלחמה, מדכתי' שם ה' ילחם לכם. מיהו עשר מכות נרמזו כאן <b>במסות</b> ב', <b>באותות</b> ב', <b>במופתים</b> ב' הרי ו'. <b>ובמלחמה</b> ז', <b>וביד חזקה</b> ח', <b>ובזרוע נטויה</b> ט', <b>ובמוראי' גדולים</b> י'. ואפקיה להאי בלשון רבים שתהא טביעת הים בכלל:
+
+
+Verse 35
+
+<b>אתה הראת.</b> ניסים ונפלאות:
+
+<b>לדעת.</b> להודיע<b> כי ה' הוא האלהים [וגו']</b>:
+
+
+Verse 36
+
+<b>מן השמים השמיעך את קולו.</b> קולות וברקים וקול שופר:
+
+<b>ליסרך</b> שתהא אימתו ופחדו עליך וכן <b>על הארץ הראך את אשו הגדולה</b> כדי ליסרך, כדכתי' למען תהיה יראתו על פניכם לבל תחטאו:
+
+<b>ודבריו שמעת מתוך האש.</b> קול הדברות היה בא להם מתוך האש והקולות והברקים מן השמים:
+
+
+Verse 37
+
+<b>ויוציאך.</b> וניהג אותך:
+
+<b>בפניו.</b> בשעת הוצאה, כדכתי' ויסע מלאך האלהים:
+
+
+Verse 38
+
+והביאך <b>להוריש גוים גדולים [וגו'] כיום הזה.</b> שירשת סיחון ועוג ולכך היה לך להזהר שלא לעבור על דעתו. וכשאתה עובר על דעתו, דין הוא שיקפיד עליך יותר מכל אומה. ולכך אני אומר לך <b>וידעת היום והשבות אל לבבך</b> ואם יאמר לך יצר הרע מה לך לכל הצער הזה? והשיבותם אל לבך הרע <b>כי ה' הוא האלהים</b> ואין להינצל מידו, ובידו להמית ולהחיות. ולכך <b>ושמרת [את] חוקיו [ואת] משפטיו</b> שיטב לך ותאריך ימים בטוב, שתשים לב בדברים הללו, כי ה' הוא האלהים בשמים ומאחר שעשה לך כל הטובות הללו ואין אחר זולתו, דין הוא שתשמור מצותיו:
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+<b>אז יבדיל משה.</b> אחרי הכותו את סיחון ואת עוג וירשום ישראל את ארצם. ולפי שסידור התורה והבדלת הערים היו בפרק אחד, לקח פרשה זו הבא ללמוד זריזתו של משה שאעפ"י שלא קלטו עד שנבדלו אותם שבארץ ישראל, כדכתי' והיו שש הערים האלה למקלט בזמן שהם שש הם למקלט. אע"פ כן לא נתעצל במצות. ולכך הוא אומר כאן זאת התורה אשר שם כי בפרק אחד נעשו שני דברים הללו:
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>שמע ישראל.</b> אנטנט בל':
+
+<b>ולמדתם אותם.</b> לדורות הבאים:
+
+<b>ושמרתם לעשותם.</b> אותם:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>לא את אבותיכם.</b> בלבד <b>כרת</b>, כי אם אותנו כי אף אותנו:
+
+
+Verse 4
+
+<b>פנים בפנים דבר.</b> אנכי ולא יהיה לך:
+
+
+Verse 5
+
+<b>אנכי עומד [וגו'] להגיד.</b> שאר הדברות:
+
+<b>כי יראתם.</b> כדמפר' למק':
+
+<b>ולא עליתם בהר.</b> לשמוע שאר המצות והמשפטים:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>שמור.</b> בדברות הראשונות שמדבר על מעשה בראשית שהוא דבר רחוק, אמ' זכור כאדם שמזכיר דבר רחוק, וכאן שדיבר על יציאת מצרים שהיה להם דבר קרוב, אמ' שמור. ושניהם בדיבור אחד נאמרו. ושבת אות ומזכרת למעשה בראשית ששבת בו הק', ליציאת מצרים דאדם ששובת נר' בן חורין שאין מי שיכריחנו לעשות מלאכה ושניהם תיקנו חכמים ליזכר בקידוש היום. ולפי שהוא אות לבני ישראל, לא רצה הק' שישבתו בו גוים ונתן בלבם להיות שובתין ביום ראשון ולא בשבת, שאם ישבתו כמו כן, וסדר הדברות פירשתי בוישמע יתרו:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>ואת תדבר.</b> ואת לשון נקבה לשון תשות כח, כי קולך בא אלינו בחלשות ונוכל לסובלו:
+
+
+Verse 25
+
+<b>היטיבו [כל] אשר דברו.</b> כי אי אפשר ��כולם שיהיו נקיים וטהורים לדבר עמהם תדיר:
+
+
+Verse 26
+
+<b>מי יתן והיה לבבם זה להם.</b> שיהיו יריאים מפני ומזומנים למצותי:
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+<b>למען תחיון.</b> לטובתכם אני דורש:
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>ארץ זבת חלב ודבש.</b> מקרא קצר הוא והכי קאמר <b>כאשר דבר ה' אלהי אבותיך לך</b> לתת לך <b>ארץ זבת חלב ודבש:</b>
+
+
+Verse 4
+
+<b>שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.</b> אי אפשר בלא שלש הזכרות מפני קטרוג של אומות הועלם. שאם אמר שמע ישראל ה' אחד, היו אומרים כל אומה ואומה על תרפותו, על שלנו הוא או' שהוא אחד. כשהוא אמ' אלהינו, נודע שעל אלהי ישראל הוא מדבר, שהרי עמהם היה מדבר. ואם אמר ה' אלהינו אחד, היו אומרים, כן הוא אומ' שאלהי ישראל אחד מן האלהות ויאמר כל אחד ואחד וכן שלנו. וכן אם אמר אלהינו ה' אחד היו מפר' ה' אלהינו ה' אחד מן האלהות. וכ"ש אם אמ' אלהינו אחד. אבל השתא על כרחם הכי קאמ' ה' אלהינו אלהי ישראל ה' אחד, אדון שלנו אדון אחד. שאין באדונו' אלא הוא. שאם רצה לומ' אחד מן האדונים, ודאי הכי קאמ' האדון שלנו אחד באדונות. והבן בדברים ויתישבו על הלב. ועל אילו התועים שאומרים שלש חלקים הם והם אחד ולכך אמר שלש אזכרות וכללם כאחד, הרי תשובתו בצידו ואהבת את ה' אלהי הרי שני הזכרות שאינם לא אחד ולא שלש. ואם כדבריהם היה לומ' בכל מקום או אחד או שלש או על מניין חלקים הוא מדבר. אלא על כרחך אינו בא דרך המניין אלא הכי קאמ' ואהבת את ה' שהוא אלהיך ולא בא לתת מניין לחלקים, כמו הפסוק הראשון לא בא על מניין חלקים, אלא על פירש שפירש' לפי משמעות המקרא. ולדבריהם לא צוה לאהוב רק שני חלקים ומסתמ' אותו שנחלק מן האחרים ונכנס במקום הטנופת אין אוהבים אותו:
+
+
+Verse 5
+
+<b>בכל לבבך.</b> שתתן כל מחשבות לבבך על אהבתיך, ולא יחלקו רעיוני לבך שני חלקים, כאדם שאוהב אדם אחד ונותן על אדם אחר מחשבתו ואין כל מחשבתו על האחד. וכן הוא אומ' על עורכי מלחמה בלא לב ולב. שיש אדם שיש לו שני לבבות על דבר אחד, המחשבה אחת אומרת הלחם, המחשבה אחרת אומרת לא תלחם, כאדם שאומ' אעשה או לא אעשה. אבל אילו הגבורים כל מחשבת' נתנה להילחם. וכן כאן ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך תקע לבבך לאהבתו. כמו שהוא אלהיך שנתיחד עליך ולא על אומה אחרת, כך אתה תתייחד בכל לבבך אהבתו, לא תערב שום מחשבה בלבך שהרחק אהבתו מליבך:
+
+<b>ובכל נפשך.</b> שתהא כל אות נפשך על אהבתו שתהא לך תאות נפש באהבתו:
+
+<b>ובכל מאודך.</b> שתקנה אהבתו בכל מאודך שיהיו יציאותך ולקנות אהבתו. ורבותינו אמרו שיש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו, ולכך נאמר בכל נפשך שאפי' נוטל את נפשך שהרי אינו משלם כלום. הוא נתנה והוא לקחה, כמו שאמר איוב ה' נתן [וה' לקח] יהי שם ה' מבורך. ויש אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמ' בכל מאודך, כמו צריכ':
+
+
+Verse 6
+
+<b>אשר אנכי מצוך היום.</b> יהא לעולם <b>על לבבך</b>:
+
+
+Verse 7
+
+<b>ושננתם לבניך.</b> אני אומרם לך ואתה תשנה אותם לבניך, ובניך לשלשים לפניהם וכן לעולם: 
+<b>ודברת בם.</b> שיהיו תדירים לך שלא תשכחם: 
+<b>בשבתך בביתך וגו'.</b> בכל עת יהיו עסקיך בהם. אילו מידות שבני אדם עושים עומד ויושב ושוכב ומהלך. משמע שעה שעומד על רגלו: 
+
+Verse 8
+
+<b>וקשרתם לאות על ידך.</b> עשה לך בהם סימנים, שלא תשכח' שתקשרם על ידך. ובמקום אחר הוא אומר כתוב על ידכה בה', לומר שעל יד כהה תקשרם, לפי שיד הימין מושיטין בכל מקום והן עסקניות אין ראוי לתת התפילין עליה: 
+<b>והיו לטוטפות.</b> אשגרט בל', כמו שפיל ואזיל בר אווזה ועינהא מטייפי, וכמו הלוך וטפוף תלכנה, שמביטות לכאן ולכאן לעיין אחר הבחורים: 
+<b>בין עיניך.</b> מקום שמוח התינוק רופס במקום שער. אף מקום שיער כתי' הכא בין עיניך וכת' התם לא תשימו קרחה בין עיניכם. מה להלן מקום שיער אף כאן מקום שער. ורבותי' דרשו מלטוטפות ארבע בתים שבתפילין טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים. ותפילין של יד על הקיבורת של יד שקורין שורץ, והוא כנגד הלב. ואן ספק בדבר, כי כך קבלנו מרבותינו וכה עשו אבותינו. והאומ' שהוא ספק, כאילו נותן ספק על אלף שנקראת ב' ועל ב' א', ועתידין ליתן את הדין: 
+
+Verse 9
+
+<b>וכתבתם על מזוזות ביתך.</b> כדי שתזכור בשעה יציאה וביאה. והמפר' שזה כמו שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך, ואינו מדבר בתפילין ומזוזות, טועים ומשבשים ומראים פנים בתורה שלא כהלכה ולא שמו לב מה שאומ' הק' אל משה פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות. ולפי דבריהם אילו חידות הם. ומה טעם לא נתנו לב על רבותינו שהיו יודעים לטהר את השרץ מן התורה, ומעולם לא תמצא אחד מהם שחיסר מצו' מן התורה. ואין נחלקו רק בדיקדוקי המצות וגזירותם אבל לעקור גוף מצוה, לא תמצא מחלוקת, והם מחסרים בפשטיהם שרא להו מרייהו. ועל כיוצא בהם אמרו רבותי' פושעי ישראל קרקפתא דלא מנח תפילין. כי על המניחין ללובשן מחמת ענוה לפי שצריכין גוף נקי ואל מי שאין לו ואינו מוצאן, חס ושלום לא אמרו, אלא על הכופרים בם. ורבותי' דרשו אילו המקומות המקראות בלכתך בדרך ללמד שאם אדם טרוד בדבר מצוה, כגון חתן, שפטור מקרית שמע דבלכתך משמע בלכת דידך שהוא רשות אתה חייב. אבל בלכת מצוה פטור, דהעוסק במצוה פטור מן המצוה. וגם אמרו רבותינו שאם אדם טרוד במלאכתו ונאנס ולא קרא ושנה אלא קריאת שמע שחרית וערבית בזמן שכיבה וקימה, קיים לא ימוש דאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים והוא שהוא אנוס מללמוד יותר: 
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>השמר לך פן תשכח.</b> מרוב הטובה שתהיה לך. כמו וישמן ישורון ויבעט:
+
+
+Verse 13
+
+<b>את ה' אלהיך תירא.</b> אעפ"י שיבאו לך כל הטובות הללו בלא טורח, יש לך לירא את הק"ב, שלא ניתנה לך אלא על מנת שתעבד הק':
+
+<b>ובשמו תשבע.</b> שלא תשא שם שאלהים אחרים על פיך, כדמפ' ואזיל:
+
+<b>לא תלכו אחרי אלהים אחרים.</b> לישבע בהם ולא לעובדם, כי ה' אלהיך קרוב ליפרע לך, ואם תניחנו ותבקש איין אז יחרה אפו ואבדת כל טובתך והשמידך מעל פני האדמה:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>לא תנסו.</b> כלומ' כשתעשה המצות, לא תעשה בשביל נסיון כאדם שאומ' אעבוד ואראה אם יפרע לי טוב ואם לאו אפרש, שאם כן אין כוונתך לשמים ואין תועלת במצותיך. אך אעבוד מאהבה כאשר צוה:
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+ותעשה <b>הישר והטוב</b> שתעבדנו בישרת הלב ותעשה הטוב בעיניו:
+
+<b>למען.</b> דבר זה ודאי <b>ייטב לך ובאת וירשת [וגו'] כאשר נשבע לאבותיך</b>, שנשבע <b>להדוף [את כל] אויביך מפניך:</b>
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>כי ישאלך בנך מחר.</b> בבן חכם הכתוב מדבר שמדקדק בטעם המצות שאנו אוכלין פסח ומצות ומרורים:
+
+<b>מה העדות והחוקים [והמשפטים].</b> אם תעשה דבר זה לעדות, מה אנו מעידים? חוק הוא, למה ניתן חוק זה? ואין דין הוא, מאיזה טעם הוא דין?:
+
+
+Verse 21
+
+<b>ואמרת</b> אליו <b>עבדים היינו</b> וכת' <b>בפרעה ובכל ביתו לעינינו</b> ואנו עידים בדבר וצריכים אנו להעיד ולעשות החקים האלה, כדי שנזכור הטובה ונירא אותו. ולא להנאתו צוה כי אינו צריך לכל אלה, כי אם להנאתינו ולהחיותינו:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b>וצדקה תהיה לנו.</b> בכן, כי בכך יהיה לנו פתחון פה נגד מידת הדין. ואתה תעיד כמו כן בפני בניך מפיך, ובנך לבניהם: 
+<b>וצדקה תהיה לנו.</b> הכי קאמ' וצדקה תהיה לנו <b>לפני ה' אלהינו כי נשמור לעשות</b> ומקרא מסורס הוא: 
+
+Chapter 7
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>כי יסיר.</b> החותן:
+
+<b>בנך</b> חתנו:
+
+<b>מאחרי.</b> ויפתנו אחרי תעותו והוא יתפתה אחריו, לפי שאין להם עול מצות. וכל שכן בתך שהיא כבושה תחת בנו. ורבותינו דרשו מדלא כתי' כי תסיר, שבבן בתו הבא מן הגוי מיירי קרא, שיסיר אותו הגוי שהוא אביו ולימדנו כאן דבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך ואין בן בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה, דגוי ועבד הולך אחר האם כבהמה:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>כי עם קדוש אתה.</b> ואין נכון לך להתחבר במזולזלים ומחוללים ולהתחתן בהם. מה טעם שינו כי? זילא מלתא בך:
+
+
+Verse 7
+
+<b>לא מרובכם מכל העמים.</b> להתפאר בעם רב:
+
+<b>כי מאהבת ה' אתכם.</b> ובשביל כך אתה חייבים לאהוב אותו ולשמור מצותיו:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>וידעת כי ה' אלהיך.</b> ובכך ששמר הק' שבועותיו לאבותיך, יכול אתה להבין כי הוא <b>האל הנאמן שומר הברית והחסד [וגו] לאלף דור.</b> לאו דווקא, דהא כתי' במקום אחר לאלפים, וכל זמן שהדורות שומרים מצותיו זה אחר זה כל שכן שהוא מוסיף להם אהבתו, כמו ששמר לאברהם אחר כמה דורות: 
+
+Verse 10
+
+<b>ומשלם לשונאיו.</b> תירג' אונקלו' שמשלם להם טוב שעושים בעולם הזה, כדי לטורדם לעולם הבא. וכן אמר דוד בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און, להשמדם עדי עד. ויש לפרש דהכי קאמ' בזכות הצדיקים הוא גומל חסדים לבניהם לאלף דור. אבל חובת הרשעים משלם להם על פניהם ואינו נפרע מבניהם אלא אם כן חוטאים גם הם, דלא ימותו בנים על אבות: 
+חסלת ואתחנן 
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>והיה עקב.</b> אלעיל קאי, דקאמ' מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבו' [וגו'] הו' [ה'] את' בכח גדול וביד חזקה, אע"פ שלא נתן עליהם עול מצותיו ועכשיו שעול מצותיו עליהם <b>עקב תשמעון</b> אותם <b>ושמרתם ועשיתם [אותם], ושמר ה' [אלהיך] לך את הברית ואת החסד:</b>
+
+
+Verse 13
+
+<b>ואהבת וברכך והרבך.</b> שעתה יוסיף אהבה על אהבתכם:
+
+<b>עשתרות צאנך.</b> שמעשירות בעליהם:
+
+
+Verse 14
+
+<b>ברוך תהיה.</b> בשורה היא:
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>לא תחוס עינך עליהם.</b> כי אז <b>לא תעבוד [את] אליהם כי מוקש הוא לך</b>, להעבידך אלהים, כמו וקרא לך ואכלת מזבחו:
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>וגם את הצרעה.</b> אמרו רבותינו שרץ העוף שזורק בהם מרה כמו צירעים ויתושים ולפי הפשט נרא' צרעה צעירה כמו שמלה שלמה, כבשים כשבים, כלומ' שיצער וימעיט אותם שנסתרים מפניך, כמו מחץ תשכל חרב ומחדרים אימת דבר, כתרגו' חרגת מותא: 
+
+Verse 21
+
+<b>לא תוכל כלותם מהר.</b> אינו אומ' אין היכולת בידך אלא אינו תקנתך, כמו לא תרצה כלות' מהר, כי כל דבר שרע לאדם אם עושהו, אעפ"י שבידו לעשות, שייך ביה לא תוכל. כמו לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי, וכן לא יוכל הנער לעזוב את אביו, וכמו לא תוכל לתת עליך איש נכרי שמתרג' לית לך רשו. וכן לא תוכל כלותם. תוכל, אבל אין תקנתך, <b>פן ירבה.</b> ופסוק של אחריו מוכיח, דכתי' <b>ונתנם ה' אלהיך לפניך</b> שתהא ידך תקיפה והם יהיו במהומה גדולה. וגם היא תשובה על מה שהו' אומר למעלה רבים הגוים האלה ממני, איכה אוכל להוריש? אל תירא מה', <b>כי ה' אלהיך בקרבך,</b> שהוא <b>גדול ונורא.</b> אם בשביל כך אתה אומ' הם רבים ואני מעט איך אמלא מקומם? על זה השיב <b>לא תוכל כלותם</b> עד אשר תפרה:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b>לא תחמוד כסף וזהב עליהם.</b> שעל��הם, שהם מציפים זהב וכסף:
+
+<b>פן תוקש בו.</b> שאם תשהה להסיר הכסף והזהב, שמא יגבר עליך יצר הרע בתיך כך ותוקש כי עדיין בימי משה לא נכיס יצר' דע"ז. אי נמי <b>לא תחמוד כסף וזהב עליהם</b> כלומ' יותר מהם, שאם יבא כסף לידך וע"ז לשכור ולישרוף, יותר תחמוד לשבור לשרוף ולהחרים ע"ז מליקח הכסף והזהב שלא תעכב עד שתקח הכסף והזהב ואח"כ תשבור הע"ז. וא"ת לא תעשה, פן תוקש בעכבה ולא תוכל להחרימו כשתרצה. דוגמת אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר, שחומדין להרוג בשונאיהן יותר מליקח פז וזהב ואופיר. אי נמי <b>לא תחמוד כסף וזהב</b> שאם אומר לך גוי, הניחו ואני אתן לך כסף וזהב בפדיון ע"ז, לא תשמע. כל זה במשמעות המקרא. כל המצוה כלומ' לא תחמוד דבר מתועב:
+
+
+Verse 26
+
+<b>שקץ תשקצנו.</b> יחרים אותך כדכתי' <b>והיית חרם כמוהו</b> אלא כל המצות תשמור ותחמוד לעשות כי למען מצות תחיון ורביתם [ובאתם] וירשתם את הארץ:
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>וזכרת את כל הדרך.</b> כלומר אם יאמר לך לבך לחמוד הכסף והזהב, וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ולא הוצרכת לכסף וזהב:
+
+
+Verse 3
+
+<b>ויענך.</b> בדרך כדכתיב ענה בדרך כחי:
+
+<b>וירעיבך.</b> במן, שלא היה נותן לו אלא דבר יום ביומו. והיינו וירעיבך, שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו. וכל זה לנסותך אם תשמור מצותיו, שתהא צריך לו דבר יום ביומו ותירא אותו ותשמור מצותיו. ועוד כי אין אדם ראוי לו כל התורה והמצות אלא א"כ יכול לסבול ענויין ותוכחות להעמיד עצמו מן המאכל ומן המשתה ולהרעיב את עצמו ולכך נסיה אתכ' בכל זה במדבר. וגם <b>האכילך את המן אשר לא ידעו אבותיך</b> ולא היו מאני' <b>למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם</b> ולא תשים בטחונך על הלחם ולא על מזונות <b>שעל כל מוצא פי ה'.</b> כלומ' על מצותיו וחוקיו שיצא מפיו יחיה האדם ובהם תשים בטחונך ורוב עסקיך כי הם יתנו לך חיים בעולם הזה ולעולם הבא. ולכך לא תלך אחר חמדת חלב לחמוד כסף וזהב באיסור. מיטב לך למנוע עצמך ממנו, לשמור המצות כי העינוי מביאך לאחרית טוב כמו שהראה לך הק' במדבר שעינך והרעיבך, ולבסוף נתן לך אחרית טוב שהביאך אל ארץ טובה. אי נמי <b>וזכרת את הדרך</b> שתשים לליבך כמה הטריחך הק', כדי שתשמור מצותיו. ומתוך תבין בלבך שהק' חפץ ורוצה שתשמור מצותיו ותהיה זהיר בהם:
+
+
+Verse 4
+
+<b>שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה.</b> מעינוי הדרך על זה הראה לך שלא תתן לב לאכול ולא לכסות אלא ללמד ולשמור מצות, כי הכל יספיק לך בלא עמל אם תגמול בתורה ובמצות. לא בצקה לא נפח' כמו בצק, אנפליר בל':
+
+
+Verse 5
+
+<b>וידעת עם לבבך.</b> יכול אתה ממנה להבין כי כל העניין הללו לטובתך הן:
+
+<b>כאשר ייסר איש את בנו.</b> שמכהו ומצערו על הספר ומתכוין לטובתו, שאעפ"י שמצר הוא עכשיו, שמח הוא לאחר זמן. כך הק'. מה שמצערו להיות שמח לאחר זמן ולהטיבו באחריתו. ויכפול לך שכרך:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>ושמרת את מצות ה' אלהיך [וגו'] כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה.</b> במקום העינוי והרעבון ישפיעך טובתו, כמו שמונה והולך:
+
+<b>יוצאות בבקעה ובהר.</b> אין בני ההר צריכין לירד בבקעה למים ואין בני הבקעה צריכין לעלות בהר למים:
+
+
+Verse 8
+
+<b>ארץ חטה ושעורה.</b> שבעת מינין הללו מצוין בה, ויש לפר' בכלל ז' מינין הללו הרבה מינין, שהרי שיפון וכוסמין ומין חיטין, שבולת שועל מין שעורין:
+
+<b>ארץ זית שמן ודבש.</b> זית שמן זיתים הראוים להוציא מהן שמן:
+
+<b>ודבש.</b> כל מיני מתיקה קורא דבש:
+
+
+Verse 9
+
+<b>לא תחסר כל בה.</b> שאין ארץ ישראל חסירה כלום:
+
+
+Verse 10
+
+<b>וברכת [את] ה' [אלהיך] על הארץ הטובה.</b> מצוה. ומכאן תקנו שלש ברכות שבברכת המזון. ואכלת א' ושבעת ב' וברכת ג', שמברך על אכילתו זהו ברכת הזן, על הארץ זהו ברכת הארץ נודה לך, הטובה אשר נתן לך, זהו בונה ירושלים דכתי' ההר הטוב הזה והלבנון. וברכת המוציא מק"ו דהשתא כשהוא שבע ונפשו קצה באוכל צריך לברך. כשהוא רעב והוא תאב ושמח על האוכל לא כל שכן? מעת' אין לירא אלא שתבעט מתוך שיפוע הטובה, ולכך אני מזהירך שלא תשכח את הק' שעשה לך כל הטובה הזאת. ואפי' כשיצערך לענותך, נתכווין לטובתך להטיבך באחריתך:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>העדותי בכם היום כי אבוד תאבדון.</b> מהר שלא תוכלו לומר היה לו להזהיר בנו קודם שיפרע:
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>וידעת היום כי ה' אלהיך [וגו'] אש אוכלה יכניעם וישמידם.</b> להבין כי הק' שהוא אש אכלה יכניעם וישמידם, ולא יועיל לנגדו גדולתם וגבורתם:
+
+<b>אל תאמ' [וגו'] בצדקתי [וגו'] וברשעת.</b> כלומ' הא והא גרמה לי כי לא גרם לך צדקתך אלא רשעם, כי מתוך רשעתם היה דעתו להשמידם ואמרתי לאבות אתננה לזרעם, ועכשיו נתמלא' סאתם ואתננה לכם, אבל לא בצדקתך. אי נמי <b>לא תאמ' בצדקה ... וברשעת.</b> כמו והנה ברשעת הגוים ה' מורישם כדמפר' בקרא אחרינ' זכור אל תשכח את אשר הקצפת ואז לא תאמ' בצדקתי. ומזכיר והולך את אשר עשו:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>כתובים באצבע אלהים.</b> וגרמתם לשבור מעשה ידיו:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>כי שחת.</b> לשון השחתה שייך בעושה פסל כדכתי' פן תשחיתון ועשית' לכם פסל:
+
+<b>עמך אשר הוצאת.</b> לשון קינתור. עמך ולא עמי, אשר הוצאתי ולא אני. לפי שאמרו כי זה משה האיש, אינם מבקשים כי אם אותך. ולכן אומ' בתפילתי לא תשחת עמך ונחלתך, ועל כי אומ' אשר הוצאת, אמ' לו משה אשר פדית בגדלך ולא אני:
+
+<b>סרו מהר.</b> בסיני אמרו נעשה ונשמע, ועכשיו סרו:
+
+
+Verse 13
+
+<b>כי עם קשה עורף הוא.</b> ואינם רוצים לכוף ראשם לקבל עול על צוארם אלא זוקפים ראשם כאילו צוארם קשה ואינו של פרקים:
+
+
+Verse 14
+
+<b>הרף ממני.</b> הרפה ממני בתפילתך, ומקרא קצר הוא. כמו הרף ואגידה לך שפי' הרפה הליכתך ואגידה לך. ומגיזרת הרב כבסני מעוני, הרבה מחילתך וכבסני:
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>ואשברם.</b> כי לא חפצתי לתתם לבני אדם שעוברים על מה שכתו' בהם:
+
+
+Verse 18
+
+<b>ואתנפל לפני ה' כראשונה.</b> כמו שעשיתי ברבעים הראשונים שהתנפלתי על מה שאמ' הק' הרף ממני והתנפלתי עד שהודה לי שלא ישמיד, כדכתי' בכי תשא וינחם ה' על הרעה אשר דב' לעשות לעמו. אבל לא מחל העון. ועכשיו התנפלתי על מחילת העון:
+
+
+Verse 19
+
+<b>כי יגורתי מפני האף. וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא.</b> למחול העון כמו שעשה בתחילה שלא להשמיד:
+
+<b>אשר קצף.</b> אמרתי מאחר שקצף תחילה כל כך שאמ' להשמיד, בקושי ימחול לגמרי, כי יאמ' דיי אם לא אשמים. וזהו כי יגורתי מפני האף:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>ואכות אותו.</b> שלא יהנה ממנו אדם. שחך וזרה והטיל לים ואעפ"י שלא נתכוונו לע"ז כמו שפי' בכי תשא מ"מ דבר מגונה הוא:
+
+
+Verse 22
+
+<b>ובתבערה.</b> היו מתאוננים ותבער בם אש:
+
+<b>ובמסה.</b> כדכתי' ויקרא שם המקום מסה ומריבה [וגו'] על נסותם:
+
+<b>ובקברות התאוה.</b> על השליו:
+
+<b>ובשלח ה' אתכם.</b> במרגלים:
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>מיום דעתי אתכם.</b> תחילה שכשאמרתי לרשע למה תכה רעיך עמד והלשין עלי:
+
+
+Verse 25
+
+<b>ואתנפל.</b> עתה חוזר לראש אל ארבעים יום שהתפלל על מעשה העגל, כדי לסדר תפילתו ולצרף עם הארבעים של לוחות אחרונות:
+
+<b>פן יאמרו.</b> כמו כן יאמרו כלומ' זכור לאבות ועשה בשבילם וגם <b>פן יאמרו מבלי יכולת ה'.</b> היה סבור לתת להם הארץ ולא יכול והמיתם:
+
+<b>ומשנאתו.</b> כמו או משנאתו כלומ' או שמא לא היה דעתו לתת להם את הארץ, אלא פיתן בדברים עד שהוציאן במדבר והרגם, כי שונא היה אותם, כמו הנני מפתיה והולכתיה המדבר והמיתיה בצמא. ובלשון התלמוד יש ווין הרבה שהם במקו או. כמו חלץ ועשה מאמר ונתן גט ביבמות:
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>והם עמך ונחלתך.</b> שנה על דבר זה. לפי שהוציאם הק' מכללו לומ' כי שיחת עמך אשר הוצאת, שנה לומ' עמך ונחלתך אשר פדית:
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>בעת ההוא אמר.</b> מחל הקב' ואמר להחזיר להם הלוחות, במקום הלוחות ששיברת, שלא יתרעמו ישראל עלי לאמר הפסדתנו דבר חמוד. ולכך כת' <b>פסל לך</b> את' צריך לפסול, שלא יתרעמו הם ובניהם ובני בניהם:
+
+
+Verse 2
+
+<b>ושמתם בארון.</b> שלא תוליכם עוד על ידך, שלא יהו מצויות לך לשברם אם תכעוס, כאשר עשית בראשונים:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>בני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסירה.</b> משמע שמבאירות בני יעקן באו למוסירה <b>ושם מת אהרן.</b> ובאלה מסעי אומ' שבהר ההר מת אהרון שמונה מסעות אחר בני יעקן. ואמרו רבותינו שחזרו לאחוריהם שמונה מסעות ובמוסרות נתאבלו על אהרון כאילו מת שם. ויש לומ' שמוסירה אינו מוסירות, ובאירות בני יעקן ובני יעקן אינו דבר אחד, אלא מוסירה מוסיר שמו, ומסיר' כמו ירושלמה במצרימה למוסירה. ובאירות בני יעקן לחוד, ובני יעקן לחוד. ובין בארות ומוסיר הר ההר שמת שם אמרן. ולכך אמ' ובני ישראל סעו מבאירות בני יעקן לילך למוסירה ופגעו בהר ההר שביניהם ומת שם אהרן. גימגו'. אי נמי הכי קאמ' ובני ישראל נסעו מבארו' בני יעקן וממוסיר' שהיה קודם, ובאותו מחוז מת אהרן, שמשם באו הגודגוד' ומן הגודגוד' באו יטבתה עד שבאו להר ההר, שמת שם אהרן, אלא שקיצר דבריו כאן, לפי שהם מפורשי' באלה מסעי:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>בעת ההיא.</b> שנעשה זה העגל שזכרנו בו למעלה<b>:
+</b>
+הבדיל ה' את שבט הלוי. לפי שלא נכשלו בעגל הבדילם לשמשי. כי הבכורות לא היו ראוים לשמש שאין אדם ראוי לשמש לפני הק' אלא אם כן רגיל בשמוש אביו ובנו ובן בנו משפחתו בשמוש לא ידע משפט אלהי הארץ יקלקל. ומפני כן רצה הק' לבחור שבט אחד לשמשו, שיהא השימוש אומנותם ומלאכתם וישמשו כהוגן לפני מלך מלכי המלכים. וכשעמדו בנאמנותם בני לוי בעגל, זכו לאותה בחירה. דומיה הכהנים הלוים אשר שמר' את משמר' [מקדשי] בתעות בני ישראל מעלי, המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני:
+
+
+Verse 9
+
+<b>על כן.</b> שבחרם הק' לשמשו:
+
+<b>ולא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו.</b> שלא יתעסק רק בשימושו, ואם תאמ' במה יתפרנסו? <b>ה' הוא נחלתו</b> שצוה לישר' לזרוע לחרוש ולקצור ולתת להם מעשה דגם תירוש ויצהר, וערים לשבת יתנו להם מפני שהם משמשים לפני המקום במקומ':
+
+
+Verse 10
+
+<b>אנכי עמדתי בהר [וגו'] ארבעים יום.</b> לקבל הלוחות אחרונות ולהרבות תחינתי לפני הק' שימחול עון העגל לגמרי:
+
+<b>וישמע [ה'] אלי גם בפעם ההיא.</b> ומחל לגמרי והביא לוחות אחרונות. ובשורת המחילה ביום הכפורים ונקבע להיות יום מחילה וסליחה. כי ק"כ ימים ממתן תורה עד יום הכפורים. כי בששה בסיון ניתנה תורה והתחילו ארבעים שעמד לקבל לוחות ראשונות בז' בו, כדאמרי' בשבעה עלה, הרי כ"ד מסיון וי"ו מתמוז. הרי ארבעים. וירד בי"ז בתמוז ונשתברו הלוחות מפני העגל. ועלה בי"ח והתפלל על העון ועמד ארבעים, י"ב מתמוז וכ"ח מאב, הרי ארבעים שניים. ובו ביום אמר הק' פסול לך. וביום כ"ט באב עלה לקבל הלוחות האחרות ועמד ארבעים, ב' מאב וכ"ט מאלול וט' מתשרי, הרי ארבעים שלישיים. וירד בעשירי בתשרי. ופסח מצרים היה בחמשי בשבת, שהרי בעשור לחודש שלקחו איש שה לבית אבות לשחוט והיה גוררין תועבת מצרים לשחוט לעיניהם ולא אמרו דבר, היה בשבת, ולכך נקרא שבת הגדול מפני אותו נס. וארבעה עשר היה ברביעי. פסח בחמישי וי"ז בתמוז באים ביום אחד. נמצא הלוחות הראשונות באו בחמישי בשבת, וראש השנה בשבת, ויום הכפורים ביום ב', ובאו לוחות האחרונות ביום ב'. ולפי שהלוחות ביום ה' וביום ב', הוקבעו לקרות בהם בתורה שלא יהיו ג' ימים בלא תורה. ולא בחרו יום ג' ויום ד' אלא יום ב' ויום ה', ורמז דרשו ה' ב'ה'מצאו, ב"ה שנמצאת לכם התורה. ואז בית דין יושבין שמתוך שבאים לשמוע התורה באים לדון. ונתתי אני בכו"ר שו"ר סימן בצדק תשפוט עמיתך. כי צדק משמש בתחיל' יום ה' בשעה ראשונה ובשנייה של ליל ב' כדאמרינ' בשבת ח"ל"ם כ"צנ"ש בימים, כ"צנ"ש ח"לם בלילות. ואחר כל זאת אמר לי לך נחה את נעם ולא קצה בך נפשו:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>ועתה ישראל.</b> אע"פ שהקצפתה, אין הק' שואל ממך <b>כי אם ליראה</b> ותטיב דרכיך מעתה והכל מחול לך. שמע'. ולי נרא' <b>מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה</b> וזה דבר קל הוא, שהרי אם יאמרו לך כל העולם כולו שלא לירא ממנו, היה לך לירא, שהרי חייך ונפשך בידו. ובידו להמית ולהחיות ואין מידו מציל, ובדין הוא שיהא מוראו עליך ותעשה כל אשר יצוך, פן יבולע לך. אין לך עני בשר ודם שהיה מסור בידו כמו שאתה מסור ביד הק'. שלא היתה ירא אותו ותעשה כל אשר יצוה:
+
+<b>מעמך.</b> איני מבקש מעמך רק היראה והאהבה, כי כל מצות אינם מעמך רק מעמו. אם יתן לך בית תעשה מזוזה ומעקה, כסות, תעשה גדילים, מעות תעשה מהם צדקה, דגן תירוש ויצהר תן ממנו תרומות ומעשרות, בן תמול אותו. נמצא שאין זה מעמך אלא מעמו. אין לך ישמעאל בעולם שאם יתן לך כ' דיני', שלא היית נותן בשבילו למקם שיצוה החצי או השליש והייתה מחזיק לו טובה וכן יש לך בשביל הק' ולשבח על מה שעשאך נותן לו ולא מחזר על הפתחים וזה שאינו שואל מעמך משלך רק היראה והאהבה וכוונת הלב וכן כתב מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא. אני מקדים לתת להם קודם שיתנו בשבילי כלום. וכן אמר דוד משלך נתנו לך. ולא די שאתה עושה מצוה, אלא שתקבל שכר, דכתי' <b>לטוב לך.</b> ומזה הפסוק רמזו רבותינו מאה ברכות בכל יום, דכתי' מה ה' אלהיך שואל. אל תקרא מה, אלא מאה. ומאה אותיות בזה הפסוק בועתה כשתיקרי מאה עם אלף, שבמאה יש בו מאה אותיות. כי בתוך הפסוק מאה אותיות חסר אחת ועם האלף הן מאה שלימות. ועתה איכא תרתי אחת שאתה קורא מאה ועוד שהאותיות עתה מאה. שמע':
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים.</b> ומה ישאל לך הכל שלו. ואם רצה לבחר אומה אחרת, היה יכול, מי יעכב על ידו הכל שלו:
+
+
+Verse 15
+
+<b>רק באבותיך חשק ה'.</b> ולכך <b>ויבחר בכם</b> וצוה לכם מצות לטוב לכם:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>כי ה' אלהיכם.</b> כלומ' כבוד גדול לכם שתמול ערלת לבבכם לאהבה אותו וליראה אותו ושתרכינו ערפכם לקבל עול מצות. שהרי <b>הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים</b> אלוה על המלאכים שבשמים ואדון על כל המלכים שבארץ:
+
+<b>וגדול וגבור.</b> שלכבודכם היות לכם מלך וגבור. וגם <b>נורא</b> הוא שאם תבגדו <b>לא ישא</b> לכם <b>פנים</b>, כי אינו צריך לכם לכלום. וגם <b>לא יקח</b> מכם <b>שוחד</b>, כי הכל שלו ומה תתנו לו אם מה מידכם יק��? ואם תאמ' א"כ לא ירחם עלינו. אין לך רחמן כמותו ואין ישר כמותו <b>עושה משפט גר יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה,</b> חונן ומרחם עניים:
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>ואהבתם את הגר כי גרים הייתם.</b> והגרים אוהבים זה את זה. וכשהוא אומר ואהבתם את הגר, גם על עצמכם הוא מצוה שתאהבו זה את זה, כי גרים הייתם. וכן כל מצות. כשהוא מצוה לעשות צדקה, לעני גם העשיר הוא מצוה, שאם יעני שירחמו עליו:
+
+
+Verse 20
+
+<b>את ה' אלהיך תירא.</b> שלא תעשה מה שהזהיר עליך שלא לעשות, וזהו מצות לא תעשה: 
+<b>ואותו תעבוד.</b> שתעשה מה שציוה עליך לעשות, וזהו מצות עשה: 
+<b>ובו תדבק.</b> לא תפרד ממנו כלל, כי אין מלך כמותו כי הכל איין כנגדו: 
+<b>ובשמו תשבע.</b> ולא תזכיר שם אלהים אחרים וכיון שתזכיר שמו על דבר, תהא עליו מושבע ועומד, דהזכרת השם על דבר תהי בעיניך שבוע': 
+
+Verse 21
+
+<b>הוא תהילתך.</b> תהילה גדולה ופאר גדול הוא לך, שיש לך מלך גדול שאין כמוהו:
+
+<b>והוא אלהיך.</b> דיין שלך ונוקם נקמתך אשר עשה עמך:
+
+
+Verse 22
+
+<b>בשבעים נפש ירדו.</b> והוא הפרך והרבך:
+
+<b>ככוכבי השמים.</b> לאו דווקא, דבר' תורה לשון הבאי כמו ערים בצורות בשמים:
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>כי לא את בניכם.</b> כלומ' אין בניכם ראוים ליענש על המצות ככם, הרי אתם ראיתם את מוסרו ומעשיו בעיניכם. ולא לפטור את הבנים בא:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>ויאבדם [ה'] עד היום הזה.</b> כלומר עדיין היום זה לא שבו לאיתנם ולחזקם שהיו מתחילה, כי עדיין הם כנועים ואבודים ומתי מעט מאותה מכה:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>בקרב כל ישראל.</b> וכולם ראו את הדבר בעיניהם. ורבותי דרשו שאפי' מה שהיה בקרב ישראל, נתגלגל אל פתח הארץ להיות נבלע, ואפי' שאלו מחט שלהם:
+
+
+Verse 7
+
+<b>כי עיניכם הרואות.</b> ולפיכך אל תעשו יותר:
+
+
+Verse 8
+
+<b>למען תחזקו.</b> אינו אומ' תעשו המצות למען תחזקו, כי א"כ תעשו על מנת לקבל פרס. אלא עשו את המצות מאהבה, למען דבר זה תחזקו. ואין למען רהוט על תיבה של אחריו אלא עומד בעצמו. וכן <b>למען תאריכון</b> ימים, כלומ' ולמען דבר זה תאריכו ימים כאדם שמבשר:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>לא כארץ מצרים היא.</b> שהיא ארץ המישור ואין בה הרים אלא כמו בקעה אחת והנילוס עובר על פניה וכשאדם רוצה להשקות שדהו, בא אל שפת הנהר ופתח גדודי הנהר שכנגד שדהו ברגלו, והמים נמשכים מן הנהר על פני השדה. ומשקהו וחוזר וסותם פתח הגידוד שלא ישטפו מים את הזרע, כמו שעושין בגני הירק שעושין על שפת הנהר:
+
+
+Verse 11
+
+<b>ארץ הרים ובקעות.</b> ואין אדם יכול להשקות מן הנהר, כי איך יעלו מי הנהר על ההר? ולכך אין לך תקנה אלא על ידי גשמים. ולפי שאתם צריכים לי לגשמים השמרו לקיים מצותי, כדי שאתן גשמים בעתם. ועוד שזהו שבחה של ארץ ישראל, שארץ ששותה מי גשמים מתברכת יותר מאותה ששותה מן הנהרות. שמי גשמים מתוקים וקלים, שמתוך קלותם עולים כנגד רתיחת השמש ומשקים את הארץ. והמלוחים מתוך כבידותם אינם יכולים לעלות. אבל במי נהר אי אפשר שלא יתערבו המלוחים בהם, ושורפת קצת הזרעים ונעשים מרים; כי רתיחת השמש מעלה המים, כמו שתראה אם יש מעט מים בשולי הקדירה, שתמצא הכיסוי לח והמים נוטפים משם כשמרתיחים אותם. ומה שהיא ארץ הרים, גם זה שבח שיכול לזרוע ראש ההר וצדדיו. וגם פירות הרים מתוקים מפני השמש שזורחת תדיר עליהם, דכתי' וממגד תבואות שמש [וגו'] וממגד גבעות עולם, כי השמש והגבעות גורמים לפירות שיהו מגדים ומתוקים: 
+
+Verse 12
+
+<b>ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה.</b> לפקוד אותה ואת יושביה ולדקדק במעשיהם: 
+<b>��מיד עיני ה' אלהיך בה.</b> לבדקם שאינם ניזונים אלא על פי מעשיהם. ואומר הק' כשהוא פוקד אותם <b>והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי.</b> אני אתן גשמים ו<b>מטר ארצכם</b> <b>בעתו</b> בעת הצורך לתבואות, ולפיכך צריך אתה להזהר במצות: 
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>יורה.</b> במרחשון וזהו תחילת הגשמים ומורה את הבריות להטיח גגותיהם ולכך נקרא יורה לשון הוראה. זו בא להצמיח את הזרעים: 
+<b>מלקוש.</b> בניסן ויורד על המלילות והקשים למלאות לגמור התבואה ולמלאות הקש בגרגיר התבואה. ורבותי' דרשו בעתו ליל רביעיו' וליל שבתות, שאין אדם יוצא מפחד לילית כדאית' בפסחים: 
+<b>ואספת דגנך תירושך ויצהרך.</b> כלומ' ואחר כך לא ירדו גשמים עליך כל זמן שאתה בשדה, שסימן קללה הם, דכתי' הלא קציר חטים היום ואקרא אל ה' ויתן קולות ומטר ודעו וראו כי רעתכם רבה. כדאית' בהעני' הגה"ה: 
+<b>בעתו.</b> מפר' והולך: 
+
+Verse 15
+
+<b>ונתתי עשב בשדך.</b> שירדו הגשמים אחר אסיפת תבואה להצמיח עשבים בארץ לצורך הבהמה כי בשעת אסיפה תאכל מן העומדים ומן הקש ומן התבואה שהרי אמרה תורה לא תחסום שור בדישו: 
+<b>ואכלת ושבעת.</b> שיספיק לך כל צורכך. ורבותי' דרשו מכאן שצריך אדם לתת תבן לבהמתו קודם שיאכל משום דכתי' ונתתי עשב בשדה לבהמת' והדר ואכלת ושבעת. וכן מצמיח חציר לבהמה [וגו'] להוציא לחם מן הארץ. וכן הק' עושה מקדים שחת בשדה שהוא לבהמה ואח"כ בא הגרגיר שהוא לצורך האדם. לפי שאין הבהמה יודעת לקצור ולאסוף כמו אדם הק' מקדים לה מאכלה כי רחמיו על כל מעשיו: 
+
+Verse 16
+
+<b>השמרו לכם פן יפתה לבבכם.</b> שמא תפתה ביצרך מתוך המאכל והמשתה:
+
+<b>וסרתם.</b> מן הדרך הישר:
+
+
+Verse 17
+
+<b>ועצר את השמים.</b> כל זמן שאתה עובד הק' הוא זן אותך. אבל אם אתה עובד אלהים אחרים לא יזון אותך כדי לעובדם. הן יזונו אותך אם יוכלו: 
+<b>ואבדתם מהרה.</b> מהרה דהק' תמני מאה וחמשין: 
+
+Verse 18
+
+ולפי שלא תבא לידי כך <b>ושמתם את דברי אלה [וגו'] בשבתך בביתך.</b> כי אילו ד' מידות שאדם מתנהג בהם, הליכה והשיבה הסיבה וקימא שהיא עמידה. בזו הפרש' כת' בין תפילין ומזוזה תלמוד תורה, ובפרש' שמע תפילין בין תלמ' תורה ומזוזה, ואיתקש תפילין לתלמוד תורה בין בפרשה ראשונ' בין פרש' שנייה, ומזוזה לא איתקש אלא בפרשה שנייה. ובתפילין נשים פטורות, דילפינן מתלמו' תורה, דכתי' ביה ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם. ובמזוזות חייבו', דכתי' למען ירבו ימיכם, ונשים בעו חיי', כדאית' בקידושין: 
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>למען ירבו ימיכם.</b> למען דבר זה ירבו ימיכם שלא תגלו מעל הארץ:
+
+<b>כי אם שמור תשמרון.</b> תורישו כל הגוים האלה, ואין מערער עליכם כלום:
+
+<b>ופחדכם ומוראכם.</b> יהיה <b>על פני כל הארץ</b> ואין שטן ואין פגע רע, ותאריכו ימים על האדמה כימי השמים על הארץ:
+
+חסלת והיה עקב
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b>ראה אנכי.</b> עד כאן תוכחותיו על יראת השמים, מכאן ואילך מתחיל לסדר המצות, לפיכך הוא מתחיל לומ' <b>ראה אנכי נותן לפניכם היום</b> ותבחרו לכם את הישר בעיניכם. אם תבחרו שמירת המצות, תהיה לכם ברכה ותתברכו, ואם חילוף חילוף, כדמפר' ואזיל. ורבותי' פי' והברכה בידם דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ומיהו אם בא לטהר מסייעין אותו כל כך כמו שאמ' רבותי', ואם לטמא פותחין לו, אבל אין מסייעין אותו כל כך. מיהו תחילת הטהרה והטומ' מדעת האדם, ולכך אומ' למה תתעינו ה' מדרכיו [וכתי'] אתה הסיבות את לבם אחורנית, שאתה פותח להם, ועוד שאתה נותן שלוה לרשעים וממתין להם, לכך לבם מלא רע וחוללות כדכתי' איש בער לא ידע וכסיל [לא יבין את זאת]. וגם לפי שיש רשעים שמגיע עליהם כמעש' הצדיקי'. והברכה ועשיתי את אשר בחוקיי תלכו שאייסר אתכם עד שתיאותו לעשות הטוב. ואתה הסיבות את לבם אחורנית מפ' רב חייוג בע"א דאוידעו קאמ', והרי קאמ' שלח האש וישובו בתשובה וידעו כי אתה הסיבות אל לבם אחור' מן הע"ז והחזרתם בתשובה:
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>ונתת את הברכה על הר גריזים.</b> שיהו ששה מהשבטים על הר גריזים והלוים פותחים בברוך ומהפכים פניהם כלפי הר גריזים, וששה בהר עב, כדכתי' בוהיה כי תבוא, ומפורש בסוטה. זה יהיה זכרון, המקיימין מבורכים והמפירים בארור:
+
+
+Verse 30
+
+<b>הלא המה בעבר.</b> ועתה נותן סימן היכן אותם הרים:
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>כל הימים אשר אתם חיים.</b> בין בארץ בין בחוצה לארץ. לפי שאמ' למעלה בארץ אשר נתן לך ה' לרשתה, סבור הייתי שלא היה נוהג אלא בארץ, ת"ל כל הימים אשר אתם חיים. ואשר נקט בארץ, דבר הוה, ששם תהיה בידם תקיפה, והיכולת בידם לעשות:
+
+
+Verse 2
+
+<b>אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים.</b> בכלים שנשתמשו בהם לע"ז הכת' מדבר, דהמקומות אי אפשר לאבד. ועוד דקרקע עולם אינה נאסרת כדמפר' ואזיל. <b>[את אלהיהם על ההרים הרמים]</b> על ההרים הרמים אלהיהם ולא ההרים אלהיהם שאם השתחוה להר, לא אסרו, וכן הגבעות. ואשר עבדו משמע שעבדו כבר, דאינם נאסרים בהזמנה עד שעבדו. אבל בע"ז פלוגת' איכה למ"ד ע"ז של ישראל מיד אסורה ובגוי עד שתעבד, ואיכא למ"ד איפכא: 
+<b>תחת כל עץ רענן.</b> שאם נתן תחתיו ע"ז, נוטלה ואילן מותר: 
+
+Verse 3
+
+<b>ואשיריהם תשרפון באש.</b> שנטעו מתחילה לכך:
+
+<b>ופסילי אלהיהם תגדעון.</b> שפסלו וגדעו לשם ע"ז דהחליף, מגדע מה שהחליף:
+
+
+Verse 4
+
+<b>לא תעשו כן לה' אלהיכם.</b> לעבד בכל מקום: 
+
+Verse 5
+
+<b>כי אם אל המקום.</b> שאם יעשו בכל מקום, יזבחו לשעירים ויהיו סבורים העולם שהוא לשמים, כדמפרש במקום אחר והביאום לה' [וגו'] ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים. אבל כשמביא למקדש ומוסר לכהנים, על כרחו נקרב לשמים. ומפסילי דרשו רבותי' שגוי פוסל ע"ז ומבטלה. ומיהו אמ' רבותינו שע"ז של ארץ ישראל לא היה להם ביטול, לפי שאמ' בעגל אלה אלהיך ישר' ואוו לאלהות הרבה, וארץ ישר' מוחזקת היא ונעשו ע"ז של ישראל שאין לה ביטול. ולכך אמ' תתוצון ותשרפון שאין לה ביטול:
+
+<b>ואבדתם את שמם. לא תעשו כן.</b> אזהרה למוחק את השם ולנותץ אבן מן המזבח:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>איש כל הישר בעיניו.</b> יעשה, שאין אתם צריכים להפריש תרומו' ומעשרות ולא לעלות לרגל ולא להביא קרבניכם ונדריכם ונדבותיכם אלא למשכן שהוא סמוך להם. ורבותי' פיר' על היתר הבמות שהותרו כל י"ד שכיבשו ושחילקו, שלא היו מקריבים אלא נדרים ונדבות שישר בעיניהם להקריב, ולא חטאות ואשמות שהם חובות. והכי קאמ' לא תעשו חטאות ואשמו' כאשר אנו עושים פה, איש הישר בעיניו, לעשות במה בראש גגו, שהרי במדבר נאסרו הבמות:
+
+
+Verse 9
+
+<b>אל המנוחה.</b> המנוחה קרי שילה שאינה לדורות, אלא נחה שכינה עד שנחרב בימי עלי. אבל ירושלים קרי נחלה, לפי שהיא לדורות ואין אחריה היתר:
+
+
+Verse 10
+
+<b>וישבתם בטח [וגו'] והיה המקום אשר יבחר.</b> לאחר שתשבו בטח:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>השמר לך פן תעלה עולתיך.</b> שני לאוין הם, של מקום שנ' השמר לך ואל, אינו אלא לא תעשה:
+
+<b>בכל מקום אשר תראה.</b> שיראה לך בעיניך בכאן טוב להקריב:
+
+
+Verse 14
+
+<b>באחד שבטיך.</b> בארץ אחד מן השבטים, וזהו בארץ בנימין. בחלקו נבנה כל המקדש אלא שרצועה יוצ��ה מחלקו של יהודא ונכנסת בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי. ומיהו ירושלים לא נתחלקה לשבטים שהרי שמרו את יריחו שלא חלקוה, וכשנבחרה ירושלים נתנו יריחו במקומה, כדי שתהא ירושלים לכולם, ומשום הכי קאמ' לעיל מכל שבטיכם:
+
+
+Verse 15
+
+<b>רק בכל אות נפשך.</b> כדמפר' בפר' דלקמן בסמוך כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך. ורבותי' דרשו מכאן לפסולי המשכן שנפדו, שהן כחולין אלא שאסורין בגיזה ועבודה. ודרשי הכי <b>תזבח</b> ולא גיזה, <b>ואכלת</b> ולא לכלביך, <b>בשר</b> ולא חלב:
+
+<b>כברכת ה'.</b> הכל לפי הברכה המצוה לך תאכל בשר:
+
+<b>הטמא והטהור.</b> כמו הטהור יכול לאכול הטמא שהם נאכלים בטומאה. ורבותי' דרשו מכאן שהטמא והטהור אוכלי' בקערה אחת אע"פ שהטמא מטמא מה שאוכל הטהור וזה אוכל בטומאת הגוף וזה בטומא' בשר, שפיר דמי מטמאין אותו לכתחיל', ודדיק מדכתי' יחדיו:
+
+
+Verse 16
+
+<b>רק הדם לא תאכלו.</b> אעפ"י שאני מתיר לך הבשר שהיית' אסורה לך מתחילה על ידי פדיון, הדם איני מתיר לך, שזהו איסורו איסור עולם ולא בא איסורו מחמת הקדושה שנפדית:
+
+<b>על הארץ תשפכנו כמים.</b> לפי שהקישן לצבי ואיל שדמם טעון כיסוי, הייתה סבור שאף אילו דמן טעון כיסוי ת"ל על הארץ תשפכנו כמים. לומ' שמכשיר פירות כמים. וגם למדנו שדם קדשים אינו מכשיר, דדם הנשפך כמים מכשיר ושאינו נשפך כמים אינו מכשיר:
+
+
+Verse 17
+
+<b>לא תוכל לאכול בשעריך.</b> האי קרא יתירה הוא, דהא כתי' לעיל ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך, והוה ליה למכתב לא תוכל לאכלם בשעריך. ופרט כל אחד יחידי לאו חד וחד, כדאית' באילו הן הלוקין. ואף בא להזהיר שלא יכלם בטומאה, דכתי' התם בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו, שמתיר לאכול בטומא' גבי פסולי המוקדשין, והכי קאמ' לא תוכל לאכול בשעריך, מה שהיתרתי הת' בשעריך, דהיינו טומאה, הכא לא תוכל. הכא איתא במכות ובהערל:
+
+
+Verse 18
+
+<b>ושמחת לפני ה' אלהיך.</b> שתהא שמחתך באכילת בשר:
+
+<b>לפני ה' אלהיך.</b> שמאותו באה השמחה לך ותשמח בחצרות קדשו לפניו <b>בכל משלח ידך</b> כי בכך ישלח בהם ברכה ושמחה:
+
+
+Verse 19
+
+<b>השמר [לך] פן.</b> שני לאוין הן:
+
+<b>פן תעזוב את הלוי.</b> שמשמש במקומ' לפני המקום, ולפיכך עליך לחמול עליו, שתטיב לו בכל דבר בין במעשר בין בצדקה. ובכך תראה ששימוש הק' חביב עליך:
+
+<b>על אדמתיך.</b> פי' רש"י אבל בגולה אינך מוזהר עליו יותר משאר עני ישראל, ונראה לפי שבארץ ישראל יש לישראל נחלה וללוי אין נחלה, צריך שיתנו עיניהם עליו, אבל בגולה כשם שאין לוי נחלה, כך אין לישראל נחלה. אבל בשלהי הוריות מפד' דלוי קודם לישראל להחיותו ולהשבת אבידה:
+
+
+Verse 20
+
+<b>ואמרת אכלה בשר.</b> לעיל מיירי בפסולי המוקדשים, וכאן בבשר תאוה של חולין. מכאן אמ' אלעזר בן שמוע לא ליקח אדם בשר עד שיהא כמלך בביתו. נאמר כאן ואמרת אכלה בשר, וכת' אמרת אשימה עלי מלך. והני מילי בדורות הראשונים שהיו חזקים ויכולים להרעיב נפש. אבל כגון אנו לוים ואוכלי', כדא"ר יוחנן בחולין. דא"ר יוחנן אבא רב אמ' מי שיש לו מאתים זוז יקח לפסו ליטרא בשר ממשפחת בריאים הוה ויסבול, אבל כגון אנו לוים ואוכלים:
+
+<b>בכל אות נפשך תאכל בשר.</b> אע"פ שהזהרתיך על הקדשים שלא תאכלם כי אם בירושלים, החולין תאכל בכל אות נפשך:
+
+
+Verse 21
+
+<b>כאשר צויתיך.</b> תעשה הזביחה. רמז להילכות שחיטה, שהיה דרסה חלדה הגרמה ועיקור. רוב אחד בעוף, ורוב שנים בבהמה:
+
+<b>כי ירחק ממך המקום.</b> ברחוק מקום אתה זובח, ואי אתה זובח בקירוב מקום שלא תשחוט חולין חוץ בעזרה:
+
+<b>וזבחת מבקרך ומצאנך.</b> לימדה תור�� דרך ארץ שלא ישחט אדם כל צאנו ובקרו לאכול אלא מקצתו:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>רק חזק לבלתי אכול הדם.</b> לפי שהדם מעורב בבשר ויש עמל להוציאו מן הבשר ולטהר הבשר מן הדם, מזהיר שתתחזק לנקותה. ולכך הצריך להזהיר' טפי:
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>ועשית עולותיך הבשר והדם.</b> והחלב בכלל הבשר. ואעפ"י (שאינו) [שאני] מזהיר על הדם הרבה, שלא לאוכלו, לא מפני שהוא נמאס, אין ראוי [לכם] שתאכלוה. אבל בפני מי שנתנה תבא לכפר על נפשותיכם: 
+<b>ודם זבחיך ישפך.</b> והדר <b>הבשר תאכל.</b> מכאן שאסור לאכל בשר קדשים עד לאחר זריקת הדם: 
+
+Verse 28
+
+<b>למען ייטב לך ולבניך.</b> ולמען דבר זה ייטב לך ולבניך. כך יש רוב למען שבתורה:
+
+ועשית <b>הטוב.</b> לאדם:
+
+<b>והישר.</b> בעיני השם, כי לאדם שכמוך אתה יכול לגמול טובה, כדכתי' לאיש כמוך רשעך ולבן אד' צדקתך. אבל הק' אינו צריך לגמול טובה, אלא שתעשה הישר בעיניו:
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+<b>אחרי השמדם מפניך.</b> כי אז לא תיענש יותר? שראיתה שמעשיהם מאוסים לפני הק' עד שהשמידם מפני רוע מעלליהם ואתה תעשה כמותם בתמי':
+
+<b>ואעשה כן גם אני.</b> לשמים. איני חפץ שתעשה לפני מה שהם עושים לע"ז שלהם, כי שימושם ומעשיהם מאוסים ושנואים מתועבים לפני, כדמפר' ואזיל:
+
+
+Verse 31
+
+<b>כי [כל] תועבת ה' אשר שנא.</b> ורבותי' דרשו שהעובד ע"ז כדרכה כדרך שעובדין אותה חייב, אבל שלא כדרכה אינו חייב מיתה, אלא על ארבע עבודות פנים, כגון זיבוח וניסוך וקיטור והשתחויה, כדנפק' לן מזובח לאלהים יחרם, ריקם כל העבודות לשם המיוחד. וקבלה והולכ' וסילוק לחם הפנים לא חשבי' לגבי הכי עבודה, דכתי' ועבדתם עבודת תמיד, ולא עבודה שיש אחריה זריקת הדם. ואין הקבלה אלא הכשר זריקה, וכן הולכת דם הכשר זריקה, והולכת איבורים ואימורים הכשר הקטרה. אבל הזביחה אין אחריה עבודה באותו מעשה ובאותו עניין. וכן הקיטור והניסוך נסך היין והמים וזריקת הדם, שאף הוא נקרא ניסוך כדכתי' בל אסיך נסכיהם מדם. עבודת מתנה ולא עבודת סילוק. והשתחואה אעפ"י שאינה עבודה הרי יצאת לידון דכתי' לא תשתחוה לאל אחר, וכת' לא תשתחוה להם ולא תעבדם מקיש השתחוא' לעבוד'. אבל הנודר בשמו והמקיים בשמו, באזהרה:

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Bekhor Shor/Bekhor Shor/Hebrew/Bekhor Shor, Jerusalem, 1994.txt

@@ -0,0 +1,590 @@
+Bekhor Shor
+בכור שור
+Bekhor Shor, Jerusalem, 1994
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012808360205171/NLI
+
+בכור שור
+
+בראשית
+
+
+
+שמות
+
+
+
+ויקרא
+
+
+
+במדבר
+
+
+
+דברים
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+הוא והושע בן נון: כי לשניהם צוה הקב"ה לכותבה, דכתיב "כתבו לכם את השירה הזאת", כשאמר "קרא את יהושע והתיצבו באהל - מועד" וקרא אותו כאן "הושע", לפי שכשנעשה משרת - משה קרא אותו יהושע, כי כן [דרך] השרים והמלכים שמשנים שם - משרתיהם וקורא - לו שם כרצונו, כמו שקרא פרעה להבדיל, ליוסף: צפנת - פענח, ונבוכדנצר לדניאל: בלטשצר, ולחנניה מישאל ועזריה שדרך מישך ועבד - נגו, ועכשיו מודיע קרא: שאינו משרת, כי נעשה מלך ושב לשמו הראשון, וקראו הושע.
+
+Verse 45
+
+
+
+Verse 46
+
+
+
+Verse 47
+
+כי לא דבר ריק: כי חייכם תלויין בהם. ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה: אם תקיימו, ואם חילוף חילוף.
+
+Verse 48
+
+בעצם היום הזה: שנכתבה השירה.
+
+Verse 49
+
+אשר על פני יריחו: אלא שהירדן בינתים.
+
+Verse 50
+
+כאשר מת: באותו עונש שמת - אהרון.
+
+Verse 51
+
+על אשר מעלתם בי: שלא פירשתם לבני - ישראל, כי אני נותן להם המים, אלא אמרתם: "המן הסלע הזה נוציא לכם מים", משמע דדבר זה אינו יכול להיות. וכשבאו המים סברו מקרה הוא, ולא הקדשתם אותי, ולכך הוצרכת להכות שני - פעמים, כי המים היו מתעכבות, על אשר לא - דברתם כהוגן. אבל מה שהכה לא נענש, שהקב"ה צוה לו להכות, דכתיב "והכית בצור", כי אני אומר כי מעשה אחד הוא כדמוכחי - קראי, כמו שפירשתי. והכי מסתברא דאי כבוד המקום בלא הכאה, מאי שנא הכא שצוה שלא להכות ומאי - שנא התם שצוה להכות.
+
+Verse 52
+
+כי מנגד תראה את הארץ, ושמה לא תבוא: שני דברים ששאלת: "אעברה נא ואראה". "אעברה נא", לא תנתן לך, "אראה" תנתן לך, לא אשיב פניך מהכל. <br>חסלת האזינו
+
+Chapter 33
+
+
+
+Verse 1
+
+וזאת הברכה: עתה פירש התוכחה שהוכיחם, כמו שצוה הקב"ה לו, כדכתיב "דבר - משה אל בני - ישראל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם", "כתבו לכם את - השירה הזאת ולמדה" להם, כי כן צוה ה' לכתוב את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל, ושימה בפיהם: וזאת - הברכה: שבירכן כמו כן ברוח - הקודש. וזהו שנאמר: איש האלהים: פירוש: שלוחו של מקום, וכן תחילת - הספר: "דבר משה אל כל ישראל", ופירש ר' יוסי קרא שלכך קראו כאן "איש האלהים", לומר: שעל - פי הקב"ה ברכם. לפני מותו: סמוך למיתתו, דרך ארץ הוא שכשאדם בא ליפטר מחביריו שמברכם, ונותן להם שלום. וכן עשה יעקב אבינו כשבא ליפטר מבניו בירכם, וברכתם של אילו - הגדולים נבואה היא, ודברים העתידים לבא.
+
+Verse 2
+
+ה' מסיני בא: קולו של הקב"ה לישראל, והעירם, דכתיב "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, ויהי קולות וגו'" שעדיין היו במחנה, וכתיב "ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה". וזרח משעיר למו: שמצד שעיר נראו תחילת זריחת הברקים והלפידים. הופיע מהר פארן: שיפעת הברקים גם מדרך הר - פארן באו, כדכתיב "אלוה מתימן יבא": משעיר - כדכתיב "אלוף - תימן", וכתיב "וחתו גבוריך תימן וגו'", "וקדוש מהר - פארן סלה", שמשם נתפשטו הברקים בכל העולם, וכתיב נמי "ה' בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום, ארץ רעשה", כי מדרך שעיר נראו הברקים ובאו לסיני ונתפשטו בכל העולם, ורבותינו דרשו שהחזיר הקב"ה את התורה על כל האומות, ולא רצו לקבלה, ובאו ישראל וקבלוה. ואתה מרבבות קדש: שבא מן השמים רבבות מלאכי - השרת לתת תורה לישראל, דכתיב "רכב אלהים רבותים אלפי - שנאן", רבותים של אלף שנאנים דהיינו עשרים - אלף אלפי - מלאכים. המלאכים נקראו "שנאנים", לפי שאינם יריאים מן המיתה כבני - אדם, כמו "שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא". ורבותינו דרשו אל תקרי "שנאנים" אלא שאינן, דתמניא - עשר אלף עולמות יש להקב"ה. מימינו נתן אש - דת למו, כדכתיב "הלא כה דברי כאש נאם ה'". ואיכא למיפ': מימינו נתן להם דת מתוך האש, כמו שתירגם אונקלוס. ורבותינו דרשו דתיהם של אילו אש, כי עם קשה [ערף] הוא.
+
+Verse 3
+
+אף חובב עמים: כלומר: אף כשאתה בא להזכיר חיבוב שאר אומות מהן, כל קדושיו בידיך: שכל הקדושים - שבהם נותנים עצמם בידיך, ומתגיירים, כלומר: אין - בהם חיבוב רק מעט - גרים שבאים מהם. אבל ישראל, כולם - תוכו לרגליך, כולם - כתתו עצמן וסבבו ההר, כדכתיב "ויתיצבו בתחתית ההר". והם תוכו לרגליך נראה - לי לפי הפשט: "אף חובב עמים" אף בשעה שהקב"ה מחבב עמים ומוסר ישראל בידם, והם: ישראל [מקבלים] מכותיהם ומוכים לרגליך: בשבילך, כמו "ויברך ה' אותך לרגלי", בשביל שאינם רוצים לעשות כתועבות - הגוים ולהניח יראתך. כל קדושיו מוסרים עצמם בידיך וסובלים גלות בשבילך. ישא - מדברותיך: נשאו עול לשמוע שתי - דברות מפיך. "מדברותיך" כמו "ומדברך - נאוה", לשון דיבור. (ד)ושאר התורה שהם שש מאות וי"א מצות דתור"ה בגימטריא הכי הוה - וצוה לנו משה: כשלא יכלו עוד לישא - קולך ולסבול דבריך, אז אמרו למשה "ואת תדבר אלינו", שכחך כנקיבה לגבי כחו. להכי כתיב: "ואת [תדבר"] ודבר משה על עצמו כאילו אחרים מדברים עליו. מורשה קהילת יעקב: שקבלוה למורשה לקהילת - יעקב לעולם, שקבלוה עליהם ועל זרעם. ואונקלוס פירש: "אף חובב עמים": לעניין ישראל לעניין השבטים. ורבותנו דרשו: "אף חובב עמים", אף בשעה שאתה מחבב את העמים ונותן ישראל בידם ליקח מסים וארנוניות מהם. "כל קדושיו בידיך", שאינם מכבידים עול על תלמידי - חכמים, שאתה מצילם בידיך, כדאיתא בבבא - בתרא גבי ההוא דמי - כלילא דאיתשול ושדיה ר' עקיבא אעמי - הארץ, וערקו, ואשתייר ההוא כובס, ודליה רבי עליה, וערק ובטל כלילא:
+והם תוכו לרגליך. שמכתתים רגליהם ממקום למקום ללמוד תורה. כאן קבלו תורה ויחד - מלכותו עליהם, והם קבלו עליהם חוקיו ומצוותיו ומשפטיו. "ישא מדברותיך", שנושאין ונותנין בדבורו של מקום.
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי - עם: כלומר: מתי נעשה מלך עליהם, בהתאסף ראשי - עם: כשאמר הקב"ה "הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי", ובאותו - זכות "יחי ראובן", ואל יזכר בלבול מצע אביו. "ראשי - עם" קורא שבאומות, כמו "עם כל ראשי בשמים", וכמו שבטי - ישראל, כשנאספו - יחד שבטי - ישראל [קבלו] ברכה כל אחד ואחד בפני עצמו, כי הם עמו ונחלתו של הקב"ה, וקבלו תורתו ומלכותו עליהם.
+
+Verse 6
+
+יחי ראובן ואל ימות: כשיעבור את הירדן לפני בני ישראל חלוץ למלחמה, ואל ימות במלחמה אחד ��הם, ויהי מתיו מספר אנשיו שיעברו מספר: באותו מספר שיעברו - ישובו, שלא נפקד אחד מהם. ויש מפרשים "ויהי מתיו מספר", אדלעיל קאי. והכי - קאמר: ואל יהי מתיו של מספר, שלא יהו מתי - מספר, כלומר עם - מועט, שלא ימעטו, והיינו הך. אפילו לא בירך יעקב את ראובן היה - לו למשה לברכו, שהרי על פיו ומצוותו עברו בני - גד ובני - ראובן חלוצים את הירדן, ואף כי יעקב בירכו בזאת - הברכה עצמה, כמו שמפורש בויחי - יעקב, דקאמר "גד גדוד יגודנו", והכי - קאמר: גד! הגדוד שיגודנו, שיגוד עמו, ישובו על עקב, באותו גדוד עצמו, שלא יפקד מהם איש, נמצא שבירך יעקב את ראובן באותה ברכה עצמה שברכו משה. אבל שמעון שלא בירך יעקב, לא בירך משה, אלא שאמרו רבותינו שכללו ברמז בברכתו של יהודא כשאמר שמע ה' קול יהודא, ואף נפלה נחלתו בתוך בני יהודא, כדאיתא ביהושע שנאמר "הגורל - השני לשמעון... בתוך נחלת בני - יהודא", וגם בני - יהודה כללו בגורלו דכתי' "ויאמר יהודא לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי".
+
+Verse 7
+
+וזאת ליהודה: כלומר: וזאת הברכה עצמה שעשה לראובן, עשה ליהודא, שהתפלל על המלחמה. שמע ה' קול יהודה: כשיצעק אליך במלחמה, שנאמר "ויזעק יהושפט וה' עזרו, ויסיתם אלהים ממנו", ואל עמו תביאנו: לשלום, שלא ינצל טרף מידו כשיטרוף באומות וישלול - שלל. וכן הוא אומר "כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו, אשר יקרא עליו מלא רועים, מקולם לא יחת, ומהמונם לא יענה". רב לו בידו: ועזר מצריו תהיה: אתה, שלא יהיה צריך אחר, הרי ברכת ראובן וברכת יהודא אחת, ולפי שיהודא עולה בתחילה במלחמה הוצרך להתפלל עליו על המלחמה. ולראובן: לפי שהוא הולך ראשון, דכתיב "והחלוץ הולך לפניהם". ורבותינו דרשו לפי שהיו עצמותיו של יהודא מגולגלין בארון לפי שנידה עצמו דאמרינן נידוי אפילו מעצמו צריך הפרה. מנלן? מיהודא לפי שנאמר "וחטאתי לך כל הימים", והיה לו לומר: "אם אביאנו לא אחטא", וקללת - חכם אפילו על תנאי היא באה אפילו נתקיים. שאמר [עלי] לשמואל "כה יעשה לך אלהים" "לך": כמו שאירע לי, שאין בני הולכים בדרך - הישר. ואע"פ שהגיד [לו שמואל], כתיב "ויהי כאשר זקן שמואל... ולא הלכו בניו בדרכיו", שהיה לו לומר: "ואם - תגיד, לא - יעשה לך". וכן דוד שאמר גבי שיתין דקפא תהומא: כל היודע שמותר לכתוב שם [אחספא] לזרוק - בתהום ואינו אומר יחנק בגרונו, ונשא אחיתופל קל - וחומר מסוטה, שלשום - שלום בין איש לאשתו צוה הקב"ה למחוק השם, כל - שכן לשום - שלום לכל העולם - כולו. ואמר: מותר! ואפילו הכי נחנק, שהיה לו לדוד לומר: "ואם יאמר לא יחנק". וכן מצינו בכל התורה, "אם לא תשמע תוכיחו, ואם תשמע: ברכה". ולכך הנהיגו הקדמונים לברך הקהל אחר החרם, כלומר: אם יעמדו על החרם יתברכו. ולפי שלא אמר יהודא "ואם אביא לא אחטא", היו עצמותיו מגולגלין בארון, והתפלל משה עליו, ואמר: מי גרם לראובן שיודה? יהודא! וזאת ליהודא? בתמיהה: שעצמותיו [יהיו] מגולגלין, עול אבריה לשפא, אבל לא הוו מסלקי ליה למתיבתא - דרקיעא, אמר: "ואל עמו תביאנו" אסקוה אבל לא הוה ידע למשקל וטרי בהדי רבנן, אמר: "ידיו רב לו", שישא ויתן בידיו, לא סלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא. אמר: "ועזר מצריו תהיה": ולפי שברכת - ראובן ויהודא שוות, סמכן זה לזה, ומעין שברכם יעקב ברכם משה. ראובן: כמו שפירשתי. יהודה: יעקב אמר לו "ידך בעורף אויביך". איזהו מלחמה שיד כנגד העורף? הוי אומר זה קשת. ומשה אמר "ידיו רב לו", איזהו מלחמה שצריך שתי ידים? הוי אומר זה קשת, ועל - זה נאמר "ללמד בני יהודה קשת, הנה כתובה על ספר הישר".
+
+Verse 8
+
+וללוי אמר: ועל לוי אמר בפרשה - זו. ואע"פ שיעקב לא בירך לוי, משה ברכו שהרי בני - שבטו היו. ועוד שכשלא - נכשלו בעגל זכו - לברכה, כמו שאמר להם משה, "ולתת עליכם היום ברכה", היום תזכו לברכה, שתתברכו כמו שאר - השבטים. שמעתי. תומיך ואוריך. שכל ישראל צריכים להם, והם משפט בני - ישראל. מסרת לאיש - חסידיך: שיהיו כולם חסידים ולא נכשלו בעגל. אשר נסיתו במסה, תריבהו על מי - מריבה: שלא נמצא בו עון - אחר אלא אותו של - אותו סלע, שלא פירשו דבריהם. וכאן מוכיח - כדברי, שאותו ד' ויהי בשלח הוא הסלע שנכשל בו משה - ואהרון, דהתם כתיב "ויקרא שם המקום מסה ומריבה", והכא כתיב "אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה", והתם כתיב: "והכית בצור", ולפיכך אני אומר שלא הקפיד הקב"ה אלא על שלא פירשו דבריהם. ועוד [אם] כדברי האומר דעל שהכה הקפיד, אהרן לא הכה, אבל לפרש היה עליו כמו על משה.
+
+Verse 9
+
+האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו: מי שיוכל לומר על אביו ועל אמו לא ראיתיו במעשה העגל, שלא - נכשלו בו, ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע: באותו עון, כי שמרו כולם אמרתך ובריתך ינצורו: כדכתיב "ויאספו אליו כל בני לוי", שלא פשע אחד מהם. והמפרש הרגום, שצריך לדחוק הכתוב "אביו": אבי - אמו, "בנו": בן - בתו, ולכך נראה כי כשאמר משה: "כי איש בבנו ובאחיו", מישראל קאמר, כי כשאמר: "מי לה' אלי", כל ישראל באו אליו, שלא היה שבט שלם שלא פשע אחד מהם חוץ משבט לוי, כמו שפירשתי במעשה העגל.
+
+Verse 10
+
+יורו משפטיך ליעקב: כדכתיב "כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו", והלוים - נמי שאין להם נחלה לא היו טרודין כי אם ללמוד, ולכך יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. ישימו קטורה באפיך: שהם עשו העבודה והקטורת, וכליל עולות.
+
+Verse 11
+
+ולכך ברך ה' חילו: שמפני הקטורת והעולות היו נכסים מתברכים, ולכך לא שונים לקטורת, שכל אחד רוצה להקטיר. ולכך אומר "חדשים לקטורת בואו והפיסו". אבל בעולות לא היו מדקדקים כל - כך משום דתדירי ומצויות להם, כדמפרש ביומא. ופועל ידיו תרצה שיבאו לרצון לפניך העבודה שהם עושים, ובזכות העבודה: מחץ מתנים קמיו: של אותם הקמים עליהם ומשנאיו מן יקומון: שלא יוכלו קום. ורבותינו אמרו "ברך ה' חילו", אפילו חולין - שלו, שאם היה עומד ומקריב על המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה, אע"פ שהוא חלל, כל הקרבנות שהקריב קודם שנודע, באים לרצון.
+
+Verse 12
+
+לבנימין אמר ידיד - ה': על בנימין אמר: "ידיד - ה'", בנימין, קורא "ידיד - ה'", על שבחר הקב"ה לשכון בחלקו של בנימין, כי ירושלים בחלקו ובית המקדש בחלקו היה בנוי. ישכון לבטח עליו: דלוי שהיו משרתים בבית - המקדש, שהיה בנוי בחלקו. ו"עליו" - סמוך לו, כמו "והחונים עליו מטה שמעון". חופף עליו כל היום: לוי, שהיו הכהנים והלוים תופשים ובאים כל היום למשמרותם, כמו חוף - הים, שהספינות חופפות לנמל. ועל זה היה בנימין שכן בטח, בזכות - הקורבנות שהם מקריבים כל היום למשמרותם, ובין כתיפיו: של בנימין שכן: לוי בעזרה, שהוא מקום גבוה, שהיו שומרים שם הבית - המקדש בשלש מקדשות, כדאיתא בתמיד. וגם פרחי - כהונה איש כסתו בארץ, ומפתחות המקדש תחת מראשותיו. ולפי שאותם שומרים וגביני כרוז, שהיו אומרים: קומו כהנים לעבודתכם, ולוים לשירם, היו בני - בנימין יושבים וישינים בטח. ולפי שברכתו של בנימין תלויה בלוי, סמך בנימין ללוי, ואגב דנקט בני - לוי נקט יוסף אחריו, וחוזר לשאר שבטים. ויש לפרש "ישכון לבטח עליו": דהקב"ה שיכן שכינתו בחלקו, והקב"ה חופף ומגין עליו כל היום: כל הימים, דירושלים לא היה אחריה היתר: ובין כתפיו שכן הקב"ה, שאין לך נאה בשור יותר מכתפיו, לפי שהיה עין - עיטם גבוה מהר - הבית מעט, קורא לו - "כתפים". ומכל מקום על שהיו בני - לוי משרתים במקדש שהיה בחלקו של בנימין, סמך ברכתו של בנימין לברכתו של לוי. ורבותינו דרשו "חופף עליו כל היום", שהיתה רצועה יוצאה מחלקו של יהודא ונכנסת בחלקו של בנימין, ובה מזבח בנוי. והיה בנימין הצדיק מצטער עליה, כדכתיב "חופף עליו כל היום", דפורטו"ט עליו כל היום. ולכך קרן מזרחית דרומית לא היה לו יסוד. לפי שלא היתה בחלקו של טורף בנימין: קורא טורף על שאמר יעקב "בנימין זאב יטרף", וזהו מעין שברכו יעקב, שאף הוא ברכו שיהיה בית - המקדש בחלקו.
+
+Verse 13
+
+וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו: שמוציאה פירות ומספקת עם - רב, כי בני - יוסף עם רב, דכתיב "וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתת לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם - רב עד אשר עד כה ברכני ה', ויאמר אליהם יהושע: אם עם - רב אתה עלה לך היערה" החביאו עצמכם ביערים שלא תשלוט בכם עין - הרע, והם ענו להם: "מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא". ואמר לו משה כי ארצו מבורכת מאת הקב"ה ותספיק להם כל צרכם. ממגד שמים מטל: שירדו עליה גשמים בנחת, להמתיק ולהתעדן את הפירות. "מגד" לשון מיטב, מתוק, ובשום, מטל שירדו בנחת, כמו "שכבת - הטל". שבאת בנחת. ומתהום רובצת תחת: שאין לך טפח שיורד מלמעלה שאין טפחיים עולים מלמטה ותהא משוקה מלמעלה הענפים, [ו]מלמטה השרשים.
+
+Verse 14
+
+וממגד תבואות שמש: שהשמש יזרח עליהם למתקם, שכל פירות הגדילים בצל אינם מוטעמות, אבל השמש מבשל הפירות וממתקם. וממגד גרש ירחים: גרש: נראה לי תיבה הפוכה באותיות, ו"גרש" גבי - פירות כמו "שגר" בהמה, לשון שילוח, שתשלח ארצו פירות לירחים, בכל ירח וירח פירות הראויות לו. בירח אחד כונס קיצו, ובשני מוסק את זיתיו, ובשלישי לוקט תמריו, וברביעי אחר - כן כל חודש וחודש.
+
+Verse 15
+
+ומראש הררי קדם: הריו יהיו ראש להררים המקדימין לבשל פירותיהם והוא יהיה ראשון לכולם, כי ארץ אפרים היו הרים, דכתיב "צופים מהר אפרים", וכתיב "כי יש יום קראו נוצרים בהר - אפרים". וממגד גבעות עולם שתהא לגבעתך מיתוק מכל גבעות עולם.
+
+Verse 16
+
+וממגד ארץ ומלואה: ממיטב הארץ מילואה ותבואה. ורצון שוכני סנה: ורצונו של מקום ששיכן שכינתו בסנה, ויו"ד של "שוכני" יתירה, כמו "היושבי בשמים". ואיכא לפרש לפי פשוטו "ורצון שכני סנה": שתהיו לרצון לשכון בין סנאים של ארץ - יוסף מארזים של ארץ אחרים. תבואתה כל הברכה הזאת לראש יוסף, [ולקדקוד] נזיר אחיו: מופרש מאחיו, כמו "וינזרו מקדשי בני - ישראל", לפי שהיה יוסף מופרש מאחיו וירד למצרים. ואיכא לפרש: "ורצון שוכני סנה", רצונו של הקב"ה ששכן בסנה, בזרעו של - יוסף, בחד מזרעו מלך יהושע שהוא מזרעו של אפרים. וגם תשכון השכינה בחלקו של יוסף בשילה שהיה שם אוהל - מועד הרבה שנים, והוא בחלקו של יוסף, דכתיב "ויטוש משכן שילו" "וימאס באהל יוסף", ורוב מלכי ישראל היו מאפרים.
+
+Verse 17
+
+בכור שורו הדר לו: המלך הראשון שבחר הקב"ה מזרעו של יוסף זהו יהושע, שנבחר עתה ראשון למלך, "הדר לו", דכתיב "ונתתה מהודך עליו". ואיכא - למימר דלכך קורא לו בכור ליוסף, לפי שנתן יעקב בכורתו של ראובן [ליוסף], דכתיב "ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני - יוסף", והוא לקח פי שנים בארץ ישראל. וקרני - ראם קרניו: חזקים כקרני - ראם. בהם: באותם קרנים ינגח אפסי - ארץ: שיכבוש ארץ - ישראל, וינצח שלשים ואחד מלכים, והם אותם הקרנים: רבבות ��פרים, והם אלפי - מנשה: הם קרניו של יהושע וחוזקו, שהם קרוביו ואנשי מלחמתו. ונתנו לאפרים הרבבות, לפי שהוא גדול, שנתן לו יעקב הגדולה.
+
+Verse 18
+
+ולזבולן אמר, שמח זבולן בצאתך: הוא היה שוכן בחוף - הים, כמו שאמר יעקב "זבולן לחוף ימים ישכון", והוא יוצא לסחורה לצור ולצידון ולארץ מרחק, והתפלל משה שישמח ויצליח בסחורתו. ויששכר באהליך: ארץ יששכר היתה ארץ - טובה למרעה, והוא יושב באהלים לשמור על שדותיו, ולא היה יוצא לסחורה, כי פירות - ארצו היו מספיקות - לו, ואמר לו משה שיצל[י]ח וישמח בשדותיו. וכן אמר לו יעקב "רובץ בין המשפתים", שהיה רובץ בין הגבולים לשמור השדות.
+
+Verse 19
+
+עמים הר יקראו: כשהיו העמים באים לארץ - זבולן היו מתכנסים שם בים, ומזמנין עצמם להר - ציון לזבוח שם זבחי - צדק: אם ינצלו מן הים, כי הגוים נודרים נדרים ונדבות כישראל. כי שפע - ימים ינקו: כי בשפע תבא להם סחורה דרך הים וירויחו. ושפוני טמוני חול: גם מן הספינות שישברו בנמל ויהיו טמונים וטבועים בהם יקחו ממונם, וספוניהם - אוצרותם שהיו צפונים להם. ולפי הפשט איני יודע למה הקדים זבולן ליששכר, אבל לפי המדרש שעשו שותפות שזבולן יעסוק בפרקמטיא ויששכר בתורה. וקאמר: "שמח זבולן בצאתך", בפרקמטיא, "ויששכר באהל - תורה". ואמר: "עמים הר יקראו", יזדמנו לרגלים, למועד שיקבע להם, יששכר שעוסק [בתורה] וקובע חדשים ומעבר - שנים, דכתי' "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל". שם יזבחו זבחי צדק: תמידין ומוספין, איכא - למימר: שהקדים זבולן לפי שהוא המפרנס.
+
+Verse 20
+
+ולגד אמר ברוך מרחיב גד: ברוך המקום שהרחיב נחלתו של גד, לפי שהיה נחלתו של גד מקום מרעה ומקנה, שייך למימר בזה לשון "מרחיב". כי מקום מרעה הוא רחב, כדכתיב "ירעה מקניך - כר נרחב". וטרף זרוע אף קדקוד: כשהיו מכים בני - גד היו מכים בצואר ומעמיק המכה דרך החזה אל תחת אצילו הימנית, וחותך הראש והזרוע כאחד. ולי נראה לפי העברי דהכי - קאמר: כשהיה מכה וזה מרים יד שמאלו כנגד המכה, הוא חותך הזרוע ומכה בראש, וממיתו במכה - אחת, מדקאמר: "אף קדקוד", משמע שהוא מכה בזרוע תחילה.
+
+Verse 21
+
+וירא ראשית לו: שראה ובחר לו ראשית של ארץ - ישראל, אותה שנכבשה תחילה, ארץ סיחון ועוג, וכן שם חלקת מחוקק ספון: כדמתרג' הכי קאמר: לכך ראה גד ליקח לחלקו ארץ עבר הירדן, אע"פ שעמון ומואב מערערין עליה, כדאשכחן שנלחם מלך בני - עמון עם יפתח על אותן תרעומות, לפי שידע ששם יקבר, והיה יודע שאם היה סופה לחזור לעמון ומואב יותר משאר ארץ - ישראל, לא היה קובר משה בחוצה - לארץ, ובזה סמך גד לקחת אותה נחלה ולא חשש לאותו תרעומת. והאי דקאמר גד ולא ראובן, לפי שבני גד התחילו לשאול אותה, דכתיב "ומקנה רב היה לבני - ראובן ולבני - גד". ושם גד ראשון, לפי שדברו ראשונים, ועוד לפי שרצה לומר לראובן מה שלא אמר לו, ונתאוה להיות קרוב לו, שיגן עליו זכותו. ויש מפרשים: "כי שם חלקת מחוקק", חלקו של - ראובן, שנקרא "מחוקק", כדכתיב "בפלגות - ראובן גדולים חקקי - לב", ולא נהירא. ויתא ראשי עם הוא לקח חלק בראש והולך בראש ישראל למלחמה, דכתיב "והחלוץ הולך לפניהם". צדקת - ה' עשה ומשפטיו עם ישראל: שעמד בתנאו בדין ובמשפט, שהורה ולמד להם משפטיו של הקב"ה.
+
+Verse 22
+
+ולדן אמר דן גור - אריה: שהוא עומד על הספר ושומר ושוקד שלא יכנסו אויבים לארץ - ישראל. יזנק מן הבשן: ישקה ארצו מן הירדן שמקלח מן הבשן, שהירדן יוצא ממערת פמייס מארץ - דן, דאמר למה נקרא שמו ירדן, שיורד מדן ומפסיק בין ארץ - דן וה��שן. שדן על שפת - הירדן, לצד ארץ ישראל, והבשן ארץ גד וגלעד עברו על שפת הירדן. וארץ - טובה היא ארץ העומדת על - הירדן, כדכתיב "וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה... כגן ה' כארץ - מצרים".
+
+Verse 23
+
+ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון: ארץ נפתלי קלה וממהרת לבשל פירותיה, ולפיכך הוא אומר שהוא שבע רצון, כי מי שפירותיו מאוחרים, ואחרים אוכלים פירותיה והוא אינו אוכל שלו מפני שהן מאוחרין אינו שבע לרצונו, אלא מתאוה קודם שישבע. אבל נפתלי אינו כן, כי פירותיו ממהרות, ומיד שירצה יאכל מהר קודם שיאכל שום אדם פירות. ומלא ברכת ה': כל הבא בארץ - נפתלי ורואה פירות - מבכרות ואילנות מלבלבין וציצים ופרחים מוקדמין, ומודה ומשבח ומברך את השם על החדש. וכן אמר יעקב "הנותן אמרי שפר", ומתרגמינן: "יהון מודן ומברכין עליהון". ים ודרום ירשה: כתרגום: שירושתו למערב ולדרום ים - כנרת. ופירותיה מתוקים וטובים, דאמרינן למה נקרא שמה כנרת? דמתיקי פירותיה ככנרא, ככנור שהוא מתוק לשומעיו.
+
+Verse 24
+
+ברוך מבנים אשר: ברוך מפי שאר בנים אשר, שכל הבנים מברכים [אותו] וסוף הפסוק מוכיח, דקאמר: יהי רצוי אחיו: שהוא רצוי ואהוב לכולם, וכולם מברכים אותו, למה? וטובל בשמן רגלו: שהיתה ארצו משופעת בשמן, ומשפיע שמן לכל אחיו, והן סכין ומתעדנין בו, ומברכין אותו, ואף נשותיהם ובנותיהם מתפנקות בו, ומשיר השיער ומעדן הבשר ומפשט הקמטין. ורבותינו אמרו שהיו בנותיו של אשר נאות, מתוך שמתעדנות בשמן, ונשואות למלכים ולכהנים - גדולים כמו שפירש רש"י. ויש - לפרש "ברוך מבנים אשר", יותר משאר בנים.
+
+Verse 25
+
+ברזל ונחושת מנעלך: מנעלי - גופך: הגידים והעצמות, שהם לגוף כמו מנעול לדלת, שמחזיקים אותו. מתוך שיהיו לו שיפוע שמן יהיו נמשחים תדיר, ויהיו חזקים כברזל, כאילו הם של ברזל ונחושת. ולכך יהיו כימיך: כימי נערותיך יהיו ימי - זקנותיך, שמי שרגיל בשמן, חזק בזקנותו ואינו תש כח, דאמרינן אמרו עליו על ר' חנינא שהיה בן שמונים - שנה וחולץ מנעלו ונועל מנעלו על רגל אחד, ואמר: "שמן שסכתני אמי בנערותי הוא עמד לי בזקנות".
+
+Verse 26
+
+אין כאל ישורון: עתה מדבר לכל ישראל ואומר להם, ומשיא להם עצה טובה, ואומר: ישורון! אין כאל, שהוא רוכב שמים להיות בעזריך, אין - לך עזר ותועלת כמותו, ולא תבקש לך עזר אלא הוא, שהרי הוא רוכב בגאותו שחקים שהוא מושל על העליונים.
+
+Verse 27
+
+מעונה: למעון לאלהי - קדם שקדם לכל באין תחילה וראש, הוא בראם ורוכב עליהם, ומושל בהם, והם למעון לו, ששם הכין כסאו והשרה שכינתו. ומתחת הוא רוכב זרועות עולם ותוקפו וכחו של עולם ומושל על הכל, שהוא מושל בעליונים ובתחתונים, ורוכב עליהם, והוא חפץ בך. ויגרש מפניך אויב: כל - אויביך, ויאמר השמד: שהרי עמלק שהוא אויביך, אמר לך: "תמחה את זכר עמלק". הכנענים שהם אויביך, אמר: "לא תחיה כל נשמה", עזרה - שלימה הוא עושה לך, ושונא שונאיך.
+
+Verse 28
+
+וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב: כל אותם שהם מעין יעקב ישכנו בטח ובדד, שלא תתערב שאר אומה בשמחתם ובשלוותם, כמו שאמר בלעם "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב", ולא יהיו עמהם אלא אותם שהם מעין - יעקב, ומדוגמתם של בני יעקב, כגון גירי - צדק שהם מעין - יעקב, אבל המינים המשומדים והמסורות הפורשים מדרכי ציבור, לא ישכנו עמהם, ד"זרע יעקב" לא נאמר, ולא "בני - יעקב", אלא "עין - יעקב". אל ארץ דגן ותירוש: שהיא מליאה דגן ותירוש. אף שמיו יערפו טל: יטיפו טל לגדל פירות, ושאר מיני מגדים.
+
+Verse 29
+
+אשריך ישראל מי כמוך: מי עם כמוך שאתה ��ושע בה': שתשועתו מאת הקב"ה, שתשועתו שלימה בכל, שהוא מושיע עמו, הוא משמיד אויביך, הוא משפיע טובות, הוא זן, הוא מפרנס. מגן עזרך: הוא מגן מן הרעה, הוא עוזר לך על האויב. ואשר חרב גאותיך: הוא חרבך להשמיד אויבך, וגאוותך: שמגביה אותך על כל. ויכחשו אויבך לך: שכשהם אויביך בלבם אומרים לך מפני יראתך ואימתך - אנו אוהבים אותך, ומשועבדים לעשות כל רצונך והם משקרים מפני פחדם, שיראים לומר שהם אויביך. ואתה על במותימו תדרוך: על גדוליהם וגבוה שבהם, שתדרוך ותתנינו תחת כפות - רגליך, וכדכתיב ביהושע "שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה".
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+שימו לבבכם: תנו לב לדברים הללו.
+
+Chapter 34
+
+
+
+Chapter 35
+
+
+
+Chapter 36
+
+
+
+Chapter 37
+
+
+
+Chapter 38
+
+
+
+Chapter 39
+
+
+
+Chapter 40
+
+
+
+Chapter 41
+
+
+
+Chapter 42
+
+
+
+Chapter 43
+
+
+
+Chapter 44
+
+
+
+Verse 1
+

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Bekhor Shor/Bekhor Shor/Hebrew/Bekhor Shor, London, 1959.txt

@@ -0,0 +1,159 @@
+Bekhor Shor
+בכור שור
+Bekhor Shor, London, 1959
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001933568&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL
+
+בכור שור
+
+בראשית
+
+
+
+שמות
+
+
+
+ויקרא
+
+
+
+במדבר
+
+
+
+דברים
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>ושב ה"א את שבותך</b> מגלות בבל:
+<b>ושב וקבצך</b> מגלות הגדול והארוך הזה שאנו מפוזרים בו בכל העולם ורבותינו דרשו מכאן שהקב"ה צר בצרתם של ישראל כדכתיב (ישעיה סג ט) בכל צרתם לו צר וכשהם שבים כאילו הוא שב דכתיב ושב ה' ולא כתיב וישיב ה' ואע"ג שכתוב גבי אומות העולם (ירמיה מט ו) ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון מכל מקום לא כתיב ושב ה' כי הכא:

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Bekhor Shor/Bekhor Shor/Hebrew/httpprimo.nli.org.ilprimo_librarylibwebactiondlDisplay.dovid=NLI&docId=NNL_ALEPH002062194.txt

@@ -0,0 +1,158 @@
+Bekhor Shor
+בכור שור
+http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH002062194
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002062194
+
+בכור שור
+
+בראשית
+
+
+
+שמות
+
+
+
+ויקרא
+
+
+
+במדבר
+
+
+
+דברים
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר.</b> כלומ' אין מחרב אלא דרך אחד עשר יום עד קדש, אם היינו הולכים דרך הר שעיר שהוא דרך הישר. אבל אנו איחרנו הרבה, שסיבבנו את הר שעיר ולא הלכנו דרך הישר, דכתי' ונסב את הר שעיר ימים רבים. ורבותינו פי' שבשלשה ימים הלכו כל אותו הדרך, כדכתי' ויהי בחדש השני בשנה השנית בעשרים לחדש נעלה הענן [וגו', וכתי'] וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים, הלכו עד קדש ברנע. כי בעשרים ותשעה בסיון שלחו מרגלים שכלו הארבעים יום בתשע באב, כדכתי' ויבכו העם בלילה ההוא שקבע להם בכיה לדורות, כי תמוז היה דההוא שתא מליאה ועתה נמצא שעשו מחרב עד קדש ארבעים יום חסר אח', כי בעשרים נסעו, הרי י' מאייר, כי יום עשרים בכלל והוא בו עשרים ותשעה מסיון, הרי ל"ט וחדש אכלו השליו שהוא כ"ט, ושבעה לסגירת מרים, הרי ל"ו, וג' ימים הלכו כדאית' בתענית. ויום (חדש) ל' [בחדש] (ביום ל') נצטרעה מרים וכלו ימי הסגר בל"ו. אי נמי בהסגר מקצת היום ככולו דכתי' וראה הכהן ביום השביעי שאינו ממתין עד השמיני, ונסעו בשביעי להסגר: 
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+<b>ובדבר הזה אינכם.</b> אשר עשה עמכם כל הגדולות והנוראות אינכם מאמינים בו שיצליח אתכם וילחם בתמי', כן אמרתי להם. שמא תאמרו אם עשה כבר, הרי נסתלק מכם, הרי בכל יום הוא <b>הולך לפניכם [וגו'] לתור לכם מקום לחנותכם</b> ארץ ישר' שתר ומקרב אתכם אליה שתחנו ותשכנו בה. אי נמי <b>מקום לחנותכם</b> כשאתם (נושאים) [נוסעים], הוא תר לכם מקום ראוי שתחנו שם: 

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Chizkuni/Chizkuni/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,2075 @@
+Chizkuni
+חזקוני
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Chizkuni
+
+Introduction
+
+
+
+Genesis
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+תוצא הארץ, “let the earth bring forth;” The expression תוצא seems to imply that these creations already existed (and just needed to sprout forth from the ground).
+
+Verse 25
+
+
+חיתו ארץ — The ו in the word חיתו is superfluous (added for stylish purposes).
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+
+
+[ "To do [on Friday] for in it [i.e. Shabbat] one refrains from all creative work."](Talmud Bavli, Shabbat, 118b)
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+"and the tree of knowledge of good and bad:" as its (Onkelos) translation (explains) - the tree which the one who eats it(s fruit) knows good and bad.
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+אשר שם הזהב  The word: חוילה, occurs in the Torah twice more, once in Genesis 10,7, and once in verse 29 of that chapter. Therefore the Torah wished to indicate that the gold mentioned here is that which used to be brought from Ophir.
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+את הארץ, the word את, at the end of the verse, includes all the previously not spelled out creatures on earth. An example of such indirect references is: Exodus 19,5: כי לי כל הארץ, “for the entire earth is Mine,” where the word כל substitutes for: “all the creatures on.”
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+ותהיא נציב מלח, “she was turned into a pillar of salt;” her punishment fitted her crime, as Rashi has explained. Rashi claims that when her husband asked his wife to give some salt to his guests so that their food would taste better, she absolutely refused by challenging his right to violate the laws of Sodom concerning the entertaining of any guests. (based on B’reshit Rabbah,50,4) *Alternatively, "his wife gazed behind him and it became... - "it" referring to the entire land becoming filled with salt as it says "all its soil devastated by sulfur and salt." (Deuteronomy 29:22)  
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+“Avraham stood up and prostrated himself;” Avraham was dependent on the goodwill of everyone in that town; even if Efron had been willing to sell his field or plot Avraham would have needed all the townspeople’s permission to convert it into a burial site. Avraham had to first arise in order to prostrate himself in the appropriate manner to all of them, even to the one sitting behind him. But for a single individual such as Efron he was not required to rise, he just prostrated himself before him.
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+נתתי כסף השדה קח ממני, The word נתתי on earlier it stands, that Ephron said "השדה נתתי לך" And Abhraham answered him "שמעני נתתי?" with wonder. [i.e.,] You said "נתתי לך"  but you the money of the field take from me because as a gift I will not accept it. And the cantillation that is with נתתי proves because there is in it a geresh to separate it from מכסף השדה. 
+
+Chapter 24
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+Our Rabbis they said, he was made free and he went out from cursed to come to blessed through that he served Abhraham the righteous with faithfulness. 
+
+Exodus
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+וראיתן על האבנים , you are to closely inspect the birth stools. Pharaoh gave the midwives a sign how to recognise if the approaching birth would be that of a male baby or a female. If a male, the face would be turned downwards and if a female the baby’s face would be looking upwards, as each would do during marital intercourse. [This editor finds it hard to believe that professional midwives needed instruction on this subject from Pharaoh. Ed.]
+אם בן הוא והמיתן אותו, “if it is a son, you are to kill him;“ when the Egyptians realised that they could not prevent the Israelites from continuing to increase at an alarming rate, they decided to at least kill their males who might grow up and fight them.
+ואם בת היא וחיה, “but if it is a daughter, let her live;” women are not in the habit of fighting during a war. They therefore did not need to be afraid of them.
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+!התפאר עלי למתי, אעתיר, “have this boast over me about when you will release the Children of Israel, and I will pray for the frogs to disappear immediately!”
+לעמך, “and for your people;” the letter מ in this word has the semi vowel sheva. Logic tells us that this plague did not last one quarter of a month. If you were to say that the conversation between Moses and Pharaoh took place on the sixth day of this plague, it does not make much sense, as the plague would have come to an end on the following day anyways without Moses praying for its removal.
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+וחג האסיף, "and the festival of ingathering (all the fruit of the orchards and vineyards)". When a person gathers in all his fruits, it makes him happy. When this happiness is directed toward My commandments, the entire festival becomes dedicated to My Name.
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Chapter 33
+
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Chapter 35
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+Everybody brought these materials, even those who were under the age 20 or over the age of 60, that is to say, even those who were exempt from army service.
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+And the stones that were for the breastplate, each one brought one stone for the name of their tribe and also the anointing oil they brought to sanctify everything. And the anointing oil suggests magnificence because it was used to anoint kings and high priests. And they also brought the incense that was burnt on the golden altar and the same incense that was burnt by the High Priest on Yom Kippur in the Holy of Holies.
+
+Chapter 36
+
+
+
+Chapter 37
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+The incense spices, though pure, need purification, as it is written in Ecclesiastes 10.1 “Dead flies putrefy the perfumer’s oil.”
+
+Chapter 38
+
+
+
+Chapter 39
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+“and the anointing oil” The author does not understand why this oil is mentioned here. He already discussed this question above (37,29).
+
+Leviticus
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+על העולה — with the Olah offering
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Verse 1
+
+(1) "Say to the priests” - After [the Torah had] warned the Israelites to become holy [19:2], it warns the priests to protect themselves from ritual impurity, given that they are dedicated to God’s service and are considered the members of G-d’s “household” on earth.
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+In the commandment to dwell in huts (sukkot) for seven days, it is not explicitly mentioned whether this includes both days and nights. How, then, do we know that the obligation encompasses both daytime and nighttime dwelling? We can draw an analogy from the usage of the word "tishvu" (you shall dwell) which appears both here and in a separate context, referring to dwelling in the Tent of Meeting. Just as in the case of the Tent of Meeting, the requirement to dwell therein includes both days and nights, so too, with the commandment to dwell in sukkot, the obligation extends to day and night. However, the Sages offer another explanation, comparing the 15th day mentioned in relation to the Festival of Matzot (Unleavened Bread) and the same date mentioned about the Festival of Sukkot. They infer that just as in the Festival of Matzot, the first night has a mandatory obligation and the following nights are optional, similarly, during the Festival of Sukkot, the first night is compulsory while the subsequent nights are optional. This brings clarity to the obligation of dwelling in sukkot during the seven days, incorporating both daytime and nighttime aspects, with the first night being a strict requirement and following nights being more lenient concerning the need to stay in the sukkah. בסוכות תשבו שבעות ימים, “you are to dwell in huts for seven days.” This is to remind us that in the desert our forefathers relied on the clouds of G-d’s glory to protect them against nature and its inclemency, instead of relying on a man made roof. (Talmud Sukkah folio 11)
+All regular residents in Israel are to dwell in a sukkah during the festival. One might think that this obligation does not apply to foreigners, as they might not have a permanent residence. However, the commandment is applicable to both citizens and foreigners living in Israel, even if they have large and luxurious dwellings. This festival was established at the time of the grain harvest and the pressing of the wine, which might lead people to become proud and boastful about their homes that are filled with abundance. They might even believe that their wealth and success are solely due to their own efforts. By dwelling in a sukkah during this time, people are reminded to give praise and thanks to the One who has provided them with their inheritance and homes filled with all that is good. This acts as a reminder of the true source of their blessings and keeps them humble and grateful.
+
+Numbers
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+
+They must immerse their clothing, as well as themselves as is required in every case of purification after contact with a dead person.
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+You are to send people. It was revealed and known before him that the Holy One, blessed be He, was not complete in his decision that they should be sent [therefore he emphasized שלח <b>לך</b>].
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+And they joined against Moses and Aharon - they were not punished now as they were in the other complaints, because now they have a case. There really is no water (after Miriam's death).
+
+Deuteronomy
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+“In Ba’al Pe’or” – for Ba’al Pe’or. And the same grammatical form is frequent in the Bible.
+“G-d killed everyone who worshipped Pe’or” – but all of you cleaved to G-d, you G-d – therefore you are alive today. Since they were still camped at Ba’al Pe’or Moshe started his speech by warning against idol worship.
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+The Children of Israel journeyed from Beeroth-bene-jaakan, meaning do not say Aaron died at the Golden Calf affair at the beginning of the forty years and my[Moses] prayer didn't help him, because ultimately [as the pasuk shows us] Aaron died at the end of the forty years at Mount Hor at the same time as The Children of Israel journeyed from Beeroth-bene-jaakan after arriving there from Moserah.
+
+Chapter 11
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+כי אם שמור תשמרון, “for if you diligently keep all these commandments;” the word כי is used here instead of the word: אלא, “but.” ואבדתם מהרה, “if you do not keep the commandments now, you will not have to go into exile as you will not even enter the Holy land in the first place. The condition for entering is that you have a record of keeping the laws of the Torah.
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+ תכין לך הדרך, “prepare the way for yourself;” the route to such cities of refuge should not be a narrow path, etc., but a road that is easy to travel, and has been marked clearly. Rabbi Avin, son of Rabbi Yaakov, is quoted in a Midrash on Psalms 25,10 describing how every mile or so, there were markers how to get to these cities, and in every kiosk, there were directional signals identifying the route. [The purpose was not only for the killer to know how to get to such cities, but to remind the people at large to be careful never to become guilty of killing through negligence. Ed.] This was hinted at two verses earlier in the same chapter of Psalms.
+ושלשת את גבול ארצך, “so that you will effectively divide the borders of your country into three segments;” how did this work out in practice? The Land of Israel was 400 miles long (from south to north) It was about 100 miles from Chevron to Sh’chem, and from there to Kadesh another 100 miles. The three cities of refuge therefore symbolically divided the land into three sections. You will note that the center section therefore was shorter than the northern and southern section respectively. This is accounted for in the minds of the sages by the fact that both Chevron and Sh’chem were cities in which a lot of bloodshed occurred. They quote a verse in Hosea 6,9, as supporting their interpretation.
+כל רוצח, “every murderer, regardless of intentional or unintentional.” We explained this already on Numbers 35,14.
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Deuteronomy/English/Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology.txt

@@ -0,0 +1,76 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Deuteronomy
+קיצור בעל הטורים על דברים
+Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology
+https://www.sefaria.org
+
+Kitzur Ba'al HaTurim on Deuteronomy
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+To the place – When one transforms the letters of this phrase through atbash (a code which substitutes the last letter of the alphabet for the first, the second last for the second, etc…) the resultant word has the numeric value of ‘this is Jerusalem’ (Sifre). The numeric value of place (makom) is the same as to Zion (l’tzion). 

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Deuteronomy/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,329 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Deuteronomy
+קיצור בעל הטורים על דברים
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Kitzur Ba'al HaTurim on Deuteronomy
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+These are the words (1:1) - This is a hint for three times [eleh =  1; devarim, plural, counts as 2]. They were said in Sinai, and were repeated in the Tent of Meeting and were said a third time in the wilderness of Moav, and on each mitzvah 16 covenants were established: 16 on Sinai, 16 in the Tent of Meeting and 16 in the Wilderness of Moav, and that makes for 48; and there are 48 warnings against them in the Torah regarding gerim and 48 times  regarding the ger that comes to cling to Torahin which 48 covenants were established.
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+23:1 וָאֶתְחַנַן – I Prayed. Written (in the verse) before (vs22) is, לֹא תִירָאוּם, You shall not fear them (3:22). (Moses thought to himself) “I encouraged Israel. Perhaps He will have mercy upon me”
+23:2	וָאֶתְחַנַן -- I Prayed. The gematria of this word equals שִׁירָה (song). Moses recited songs before HaShem, so that He would accept his prayers. The phrase הי אֱלֹהֵיכֶם, HaShem your God (vs22) is juxtaposed with וָאֶתְחַנַן to indicate (Moses meant) שִׁוִיתִי הי לְנֶגְדִי תָמִיד, I have set HaShem before me constantly (Tehillim 16:8). 
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>Whole-hearted:</b> The letter 'Tav' is large, indicating that if you go whole-heartedly, it is as if you have fulfilled from 'Aleph' to 'Tav' ("from A to Z").
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+Teneh, container, numerical value equals 60. The measurement is 1/60. The letter samech is missing from this section.
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+1. To YHVH you  are to declare today. The numerology of this phrase is equal to the phrase "the recitation of the Shema"

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Deuteronomy/English/Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009.txt

@@ -0,0 +1,421 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Deuteronomy
+קיצור בעל הטורים על דברים
+Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
+
+Kitzur Ba'al HaTurim on Deuteronomy
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>He fed you the <i>mon</i> … in order to inform you. </b>This teaches that eating <i>mon</i> gives them intelligence. Similarly Ezra states, “You also gave Your good spirit to instruct them, and did not withhold Your <i>mon </i>from their mouth” (Nechemia 9:20). This is the meaning of the statement (Yalkus Shimoni Shemos 13): The Torah was only given to those who eat <i>mon</i>.
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>A land.</b> There are ten words in this verse. Therefore one must place all ten fingers on the bread while reciting the <i>berocho</i>. It also corresponds to the ten <i>mitzvos</i> which are done in preparing bread: You may not plow with an ox and with a donkey together (Devarim 22:10); Do not plant in your vineyard mixed species (Devarim 22:9); Fallen sheaves (Vayikra 19:10); Forgotten sheaves (Devarim 24:19); Leaving the corners of the field (Vayikra 23:22); You may not muzzle and ox while it threshes (Devarim 25:4); <i>Terumah</i> (Bamidbar 15:21); <i>Maaser Rishon</i> (Bamidbar 18:24); <i>Maaser Sheni</i> (Devarim 12:17); <i>Challah</i> (Bamidbar 15:20).
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>You are to rejoice.</b> The Torah does not associate rejoicing with Pesach, when the crops are still in the fields. With regard to Shavuos, when the grain has been harvested but the grapes are still on the vine, it mentions rejoicing only once. With regard to Sukkos, when everything has already been brought in from the fields, it mentions rejoicing twice.
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b><i>Asherah</i> tree.</b> The numerical value of this term (506) is the same as the value of the phrase, “a judge who is not fitting” [<i>dayan she’aimo hagon</i>]. For anyone who appoints a judge who is not fitting is considered as if he planted an <i>Asherah </i>tree near the altar.  
+<b><i>Asherah </i>or any tree near the altar.</b> The numerical value of this phrase (894) is the same as the value of the phrase, “wicked near righteous” [<i>rasha etzel tzadik</i>]
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>A moon of days.</b> The Torah does not simply state, “month” to teach that just as the light of the moon is inferior to the light of the sun, so too the non-Jew is less desirable than a Jewish woman.
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>You disregard.</b> The letter <i>yud</i>, with the value of 10, is small, to imply that Hashem gave you Ten Commandments, and you tested Him with ten trials, and also to imply that Hashem should remember Avraham whom he tested with ten tests.
+
+Chapter 33
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>He also [<i>af</i>] cherished the nations.</b> This has the same numerical value as “converts” (geirim). For all the converts who would convert in the future also stood at Sinai… And it uses the term “<i>af</i>” [which can also mean “anger”] because it refers to those who struggle and afflict themselves for the sake of the Torah.
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>They will spread throughout</b> the Jewish people to learn Torah. Yaakov also said, “I will spread them in Yisroel.”

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Deuteronomy/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,665 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Deuteronomy
+קיצור בעל הטורים על דברים
+merged
+https://www.sefaria.org/Kitzur_Ba'al_HaTurim_on_Deuteronomy
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+-Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology
+-https://www.sefaria.org
+
+Kitzur Ba'al HaTurim on Deuteronomy
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+These are the words (1:1) - This is a hint for three times [eleh =  1; devarim, plural, counts as 2]. They were said in Sinai, and were repeated in the Tent of Meeting and were said a third time in the wilderness of Moav, and on each mitzvah 16 covenants were established: 16 on Sinai, 16 in the Tent of Meeting and 16 in the Wilderness of Moav, and that makes for 48; and there are 48 warnings against them in the Torah regarding gerim and 48 times  regarding the ger that comes to cling to Torahin which 48 covenants were established.
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+23:1 וָאֶתְחַנַן – I Prayed. Written (in the verse) before (vs22) is, לֹא תִירָאוּם, You shall not fear them (3:22). (Moses thought to himself) “I encouraged Israel. Perhaps He will have mercy upon me”
+23:2	וָאֶתְחַנַן -- I Prayed. The gematria of this word equals שִׁירָה (song). Moses recited songs before HaShem, so that He would accept his prayers. The phrase הי אֱלֹהֵיכֶם, HaShem your God (vs22) is juxtaposed with וָאֶתְחַנַן to indicate (Moses meant) שִׁוִיתִי הי לְנֶגְדִי תָמִיד, I have set HaShem before me constantly (Tehillim 16:8). 
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>He fed you the <i>mon</i> … in order to inform you. </b>This teaches that eating <i>mon</i> gives them intelligence. Similarly Ezra states, “You also gave Your good spirit to instruct them, and did not withhold Your <i>mon </i>from their mouth” (Nechemia 9:20). This is the meaning of the statement (Yalkus Shimoni Shemos 13): The Torah was only given to those who eat <i>mon</i>.
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>A land.</b> There are ten words in this verse. Therefore one must place all ten fingers on the bread while reciting the <i>berocho</i>. It also corresponds to the ten <i>mitzvos</i> which are done in preparing bread: You may not plow with an ox and with a donkey together (Devarim 22:10); Do not plant in your vineyard mixed species (Devarim 22:9); Fallen sheaves (Vayikra 19:10); Forgotten sheaves (Devarim 24:19); Leaving the corners of the field (Vayikra 23:22); You may not muzzle and ox while it threshes (Devarim 25:4); <i>Terumah</i> (Bamidbar 15:21); <i>Maaser Rishon</i> (Bamidbar 18:24); <i>Maaser Sheni</i> (Devarim 12:17); <i>Challah</i> (Bamidbar 15:20).
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+To the place – When one transforms the letters of this phrase through atbash (a code which substitutes the last letter of the alphabet for the first, the second last for the second, etc…) the resultant word has the numeric value of ‘this is Jerusalem’ (Sifre). The numeric value of place (makom) is the same as to Zion (l’tzion). 
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>You are to rejoice.</b> The Torah does not associate rejoicing with Pesach, when the crops are still in the fields. With regard to Shavuos, when the grain has been harvested but the grapes are still on the vine, it mentions rejoicing only once. With regard to Sukkos, when everything has already been brought in from the fields, it mentions rejoicing twice.
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b><i>Asherah</i> tree.</b> The numerical value of this term (506) is the same as the value of the phrase, “a judge who is not fitting” [<i>dayan she’aimo hagon</i>]. For anyone who appoints a judge who is not fitting is considered as if he planted an <i>Asherah </i>tree near the altar.  
+<b><i>Asherah </i>or any tree near the altar.</b> The numerical value of this phrase (894) is the same as the value of the phrase, “wicked near righteous” [<i>rasha etzel tzadik</i>]
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>Whole-hearted:</b> The letter 'Tav' is large, indicating that if you go whole-heartedly, it is as if you have fulfilled from 'Aleph' to 'Tav' ("from A to Z").
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>A moon of days.</b> The Torah does not simply state, “month” to teach that just as the light of the moon is inferior to the light of the sun, so too the non-Jew is less desirable than a Jewish woman.
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+Teneh, container, numerical value equals 60. The measurement is 1/60. The letter samech is missing from this section.
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+1. To YHVH you  are to declare today. The numerology of this phrase is equal to the phrase "the recitation of the Shema"
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>You disregard.</b> The letter <i>yud</i>, with the value of 10, is small, to imply that Hashem gave you Ten Commandments, and you tested Him with ten trials, and also to imply that Hashem should remember Avraham whom he tested with ten tests.
+
+Chapter 33
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>He also [<i>af</i>] cherished the nations.</b> This has the same numerical value as “converts” (geirim). For all the converts who would convert in the future also stood at Sinai… And it uses the term “<i>af</i>” [which can also mean “anger”] because it refers to those who struggle and afflict themselves for the sake of the Torah.
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>They will spread throughout</b> the Jewish people to learn Torah. Yaakov also said, “I will spread them in Yisroel.”

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Exodus/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,293 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Exodus
+קיצור בעל הטורים על שמות
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Kitzur Ba'al HaTurim on Exodus
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+ The thunder will cease, and there will be no more hail: However it didn't say about the thunder that it will be no more, because it will be by matan torah. 
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+"And you shall eat the meat": The verse begins with eating and concludes with eating "with bitter herbs you should eat it", hinting that eating is necessary twice; eating the Pascal lamb and the eating of the Chagiga offering. 
+2: "You shall eat it": And it is juxtaposed to "Do not eat" to say that you shall eat it specifically for the sake of Pesach and not for the sake of unrefined eating.
+3: "You shall eat it": There  are four of this word in the mesora tradition, and two of them are concerning the topic of Pesach. 
+Elsewhere it is written, "Aharon and his sons shall eat it", concerning [the ordination of the Kohanim].
+Just like there they were commanded "And you shall not go out from the entrance of the Tent of Meeting", so too here, "And you, no man should go out of the entrance of his house".
+And elsewhere, "But those who harvested shall eat it" - that it connects the final redemption with the initial redemption. 
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Verse 1
+
+"They sang." [The letter] Yud songs. There are ten songs. The Sea .the Well. Moses. Joshua. Deborah. Hanna. David. Solomon. Hezekiah. And the song of the future.
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+Honoring one's parents is next to [the commandment to observe] Shabbat to tell you that just as one is obligated to respect Shabbat one is obligated to honor one's parents.

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Exodus/English/Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009.txt

@@ -0,0 +1,325 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Exodus
+קיצור בעל הטורים על שמות
+Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
+
+Kitzur Ba'al HaTurim on Exodus
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>A man went.</b> This appears twice in Scripture, here, and the second time (<i>Ruth</i> 1:1): “Now it came to pass in the days when the judges judged, that there was a famine in the land, and <b>a man went</b> from Bethlehem of Judah to sojourn in the fields of Moav.” As a result of “a man went,” the first redeemer (Moshe) was born, and by means of the latter “a man went,” the last redeemer, who is the Mashiach, the son of David, will come.
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>And behold! A youth was crying.</b> This refers to Aharon, for his mother placed him near the wicker basket (<i>Yalkut Shimoni, Parshas Shmos</i>, 166). “A youth was crying” in <i>gematria</i> is equivalent to “this is Aharon HaKohen”.
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>Exactly who will be going.</b> Pharaoh said to Moshe, “Do you think you are going to enter the Holy Land? In fact, you are all destined to die in the desert with the exception of Yehoshua and Caleiv!” Thus the numerical value of <i>mi vemi haholchim</i> (“Exactly who will be going”) is equal to that of <i>Caleiv ve[Yehoshua] Bin Nun</i>. Moshe responded, “With our young and with our old we will go!” because the decree that they would die in the desert did not apply to those below the age of twenty nor above the age of sixty.
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>Moshe drew near.</b> <i>Pirkei DeRabbi Eliezer</i> notes that the word <i>nigash</i> (“drew near”) is actually in the passive voice (“he was drawn near”). The <i>Midrash</i> explains that the angels Michael and Gavriel grabbed Moshe by his two hands and brought him before the <i>Shechinah</i> against his will. 
+<b>To the dense cloud (<i>ha’arafel</i>).</b> The numerical value of <i>arafel</i> (385) is equal to that of the word <i>Shechinah</i>.
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>You shall command the B’nei Yisrael.</b> This is the only <i>parshah</i> in the Torah since Moshe first appears in which he is not mentioned (outside of the book of <i>Devarim</i> in which he is the narrator). This is in fulfillment of the curse that he proclaimed against himself, “[And if not,] blot me out from Your book” (Shemos 32:32). Although this curse was conditional upon God’s refusal to forgive the people for the sin of the Calf, the curse of a scholar is fulfilled in some way, even when made conditionally. The expression “command” is used in connection with both the oil and the daily sacrifice (Bamidbar 28:2) because both entail a daily expense and therefore need reinforcement.

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Exodus/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,487 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Exodus
+קיצור בעל הטורים על שמות
+merged
+https://www.sefaria.org/Kitzur_Ba'al_HaTurim_on_Exodus
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Kitzur Ba'al HaTurim on Exodus
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>A man went.</b> This appears twice in Scripture, here, and the second time (<i>Ruth</i> 1:1): “Now it came to pass in the days when the judges judged, that there was a famine in the land, and <b>a man went</b> from Bethlehem of Judah to sojourn in the fields of Moav.” As a result of “a man went,” the first redeemer (Moshe) was born, and by means of the latter “a man went,” the last redeemer, who is the Mashiach, the son of David, will come.
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>And behold! A youth was crying.</b> This refers to Aharon, for his mother placed him near the wicker basket (<i>Yalkut Shimoni, Parshas Shmos</i>, 166). “A youth was crying” in <i>gematria</i> is equivalent to “this is Aharon HaKohen”.
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+ The thunder will cease, and there will be no more hail: However it didn't say about the thunder that it will be no more, because it will be by matan torah. 
+
+Chapter 10
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>Exactly who will be going.</b> Pharaoh said to Moshe, “Do you think you are going to enter the Holy Land? In fact, you are all destined to die in the desert with the exception of Yehoshua and Caleiv!” Thus the numerical value of <i>mi vemi haholchim</i> (“Exactly who will be going”) is equal to that of <i>Caleiv ve[Yehoshua] Bin Nun</i>. Moshe responded, “With our young and with our old we will go!” because the decree that they would die in the desert did not apply to those below the age of twenty nor above the age of sixty.
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+"And you shall eat the meat": The verse begins with eating and concludes with eating "with bitter herbs you should eat it", hinting that eating is necessary twice; eating the Pascal lamb and the eating of the Chagiga offering. 
+2: "You shall eat it": And it is juxtaposed to "Do not eat" to say that you shall eat it specifically for the sake of Pesach and not for the sake of unrefined eating.
+3: "You shall eat it": There  are four of this word in the mesora tradition, and two of them are concerning the topic of Pesach. 
+Elsewhere it is written, "Aharon and his sons shall eat it", concerning [the ordination of the Kohanim].
+Just like there they were commanded "And you shall not go out from the entrance of the Tent of Meeting", so too here, "And you, no man should go out of the entrance of his house".
+And elsewhere, "But those who harvested shall eat it" - that it connects the final redemption with the initial redemption. 
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Verse 1
+
+"They sang." [The letter] Yud songs. There are ten songs. The Sea .the Well. Moses. Joshua. Deborah. Hanna. David. Solomon. Hezekiah. And the song of the future.
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+Honoring one's parents is next to [the commandment to observe] Shabbat to tell you that just as one is obligated to respect Shabbat one is obligated to honor one's parents.
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>Moshe drew near.</b> <i>Pirkei DeRabbi Eliezer</i> notes that the word <i>nigash</i> (“drew near”) is actually in the passive voice (“he was drawn near”). The <i>Midrash</i> explains that the angels Michael and Gavriel grabbed Moshe by his two hands and brought him before the <i>Shechinah</i> against his will. 
+<b>To the dense cloud (<i>ha’arafel</i>).</b> The numerical value of <i>arafel</i> (385) is equal to that of the word <i>Shechinah</i>.
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>You shall command the B’nei Yisrael.</b> This is the only <i>parshah</i> in the Torah since Moshe first appears in which he is not mentioned (outside of the book of <i>Devarim</i> in which he is the narrator). This is in fulfillment of the curse that he proclaimed against himself, “[And if not,] blot me out from Your book” (Shemos 32:32). Although this curse was conditional upon God’s refusal to forgive the people for the sin of the Calf, the curse of a scholar is fulfilled in some way, even when made conditionally. The expression “command” is used in connection with both the oil and the daily sacrifice (Bamidbar 28:2) because both entail a daily expense and therefore need reinforcement.

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Genesis/English/Kitzur Baal HaTurim.txt

@@ -0,0 +1,32 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Genesis
+קיצור בעל הטורים על בראשית
+Kitzur Baal HaTurim
+http://sefaria.org
+
+Kitzur Ba'al HaTurim on Genesis
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+5 times the word 'light' is written in this section, representing the 5 books of the Torah which are called LIGHT... 

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Genesis/English/Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology.txt

@@ -0,0 +1,164 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Genesis
+קיצור בעל הטורים על בראשית
+Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology
+https://www.sefaria.org
+
+Kitzur Ba'al HaTurim on Genesis
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+And he arrived at the place – the word place is used three times in this verse, which is a hint to the three pilgrimage holy days on which his children would come up to that place in the future (see Chullin 91b)

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Genesis/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,1810 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Genesis
+קיצור בעל הטורים על בראשית
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Kitzur Ba'al HaTurim on Genesis
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>In the beginning, created:</b> has a numerical equivalent (<i>gematria</i>) of 'On Rosh Hashanah was created (the world).' <i>Bereishit</i> (In the beginning) is the acronym of <i><b>be</b>rishona <b>ra</b>ah <b>E</b>lohim <b>she</b>yikablu <b>yi</b>srael <b>T</b>orah</i> (first God saw that Israel would accept the Torah). The last letters of <i>Bereishi<b>t</b> bar<b>a</b> Elohi<b>m</b></i> (In the beginning, God created) form the acronym, <i>emmet</i> (truth), [which] teaches that God created the world with truth, as it is stated (Psalms 119:160), "The beginning of Your word is truth;" and so [too], there are many verses, which the last letters of of its words form the acronym, <i>emmet</i>. 
+
+Verse 2
+
+<b>And the spirit of God was hovering:</b> has a numerical equivalent (<i>gematria</i>) of 'this is the spirit of messiah.'
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>The light:</b> has a numerical equivalent (<i>gematria</i>) of 'in the Torah' and adds up to six hundred and thirteen (the traditional numerical sum of the Torah's commandments).
+<b><i>E<u>t</u> haoh<u>r</u> k<u>i</u> to<u>v</u></i> (the light, that it was good):</b> The last letters [of which] form the acronym, <i>brit</i> (covenant). <b>And God saw the light that it was good and He separated:</b> From here [we learn], that we do not make a blessing on the candle [at the Havdalah (separation) service] until we derive use from its light; and [that last phrase] adds up to the numerical equivalent of 'and He separated - we separate during the year at the end of the Shabbats.'
+
+Verse 5
+
+5 times the word 'light' is written in this section, representing the 5 books of the Torah which are called LIGHT... [<b>Five</b> times '<i>Or</i>' is written in the parashah, against <b>five</b> Torah Pentacles called <i>Or</i> ]
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>From above the firmament:</b> There are two [places this appears] according to the tradition: here and the other is (Ezekiel 1:25), "and there was a voice from above the firmament," in the chariot [apparition] of Ezekiel. And in the same way that we don't teach about 'the story of creation' in public, so [too] do we not teach about 'the story of the chariot' [in public].
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b><u>Ma</u>zria <u>ze</u>ra <u>le</u>mineihu (that gives off seed according to its species):</b> forms the acronym, <i>mazal</i> ('constellation'); as there is no grass that does not have a 'constellation' above [governing] it.
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>Luminaries (<i>meorot</i>):</b> is [written in its] incomplete spelling [meaning that it lacks the letter <i>vav</i>], since only the sun was created to give light. And the moon was only created so that [people] would not worship the sun, [which might have been the case] had it been alone.
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>And the birds:</b> There are three [places this appears] according to the tradition: [here, where it states,] "and the birds shall increase;" "and the birds ate them" (Genesis 40:17); "this is the law of the beasts and the birds" (Leviticus 11:46). [This is] a hint to that which they said (Chullin 63b), "pure birds are more numerous than impure birds;" this is [what is alluded to by] "and the birds shall increase," meaning that they will be more, [but] which? "And the birds ate them," meaning those that are pure, and so [too], "this is the law, etc." refers to the pure ones.
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b><i>Haadam</i> (man):</b> [has the same] letters [as] <i>adamah</i> (earth), since he was created from the earth. <i>Adam</i> is the acronym of <i><b>e</b>fer, <b>da</b>m, <b>ma</b>rah</i> (ash, blood, bile).
+
+Verse 28
+
+<b>And have dominion (<i>ouredu</i>) upon the fish of the sea:</b> There are two [places this appears] according to the tradition: here and the other is "and go down (<i>ouredu</i>) to Gat of the Philistines" (Amos 6:2). If you will have merit, you will have dominion even over the fish of the seas; but, if not, you will go down to Gat; meaning to say, you will be subjugated to the Philistines.
+
+Verse 29
+
+<b>Fruit of the tree (<i>pri etz</i>):</b> There are two [places this appears] according to the tradition: [here, where it states,] that has within it the fruit of the tree;" [and] "fruit of a beautiful tree" (<i>pri etz hadar</i>) [in Leviticus 23:40]. This is a hint for the opinion that holds that the tree that Adam ate from here was a citron (<i>etrog</i>) [since that is what the verse in Leviticus refers to]. 
+<b>Male:</b> has a numerical equivalent (<i>gematria</i>) of 'blessing.' Female has a numerical equivalent (<i>gematria</i>) of 'in a curse.' 
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b><i><u>Y</u>om <u>ha</u>shishi <u>va</u>yekhulu <u>ha</u>shamayim</i> (the sixth day. And He finished the skies):</b> [forms] the acronym of [God's] name [that consists] of four letters, with which he [here] sealed the story of creation. And so [too in Psalms 96:11] "<i><b>yi</b>smechu <b>ha</b>shamayim <b>ve</b>tagel <b>ha</b>arets</i>" ("Let the heavens be glad and let the earth rejoice") [forms] the acronym of [God's] name [that consists] of four letters, with which he [also] sealed the world, with the name of four letters.
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>ויכל אלהים "And all God is,"</b>  <i>Targum Yerusalmi</i> says this about grace, This is what they said the "grace" in there. In this case, there were 3 verses of his works for 3 works that returned, which are the heavens and the earth, and the sea. And there is no writing that says, "there was an evening and there was a morning" on the seventh day, according to Musaf adds "to rest upon one as a duty is sacred."
+<b>וישבות "and rested"</b> There are 2 separate Tanakh teachings according to "And the manna dwells." And we were to write in this case the Manna that the Lord spoke the Sabbath on the holy Sabbath, and we do not find that Moses told them this beforehand, but it is alluded to in God the days of Genesis and the rest on the seventh day and the rest of the <i>Manna</i>. Another thing teaches that Manna ruled out worship on Sabbath as evidenced in <i>Kiddushin</i>. Another thing alluded to what they demanded: bless them with manna and sanctify them with manna.
+
+Verse 3
+
+<b>ויברך אלהים "And <i>Elohim</i> blessed"</b> There are 3 different teachings about s’mikhai (<i>Blessings</i>) , And <i>Elohim</i> blessed Noaĥ(Gen 9:1). And on the other hand, "<i>Elohim</i> blessed Isaac. (Gen 48:15, Gen 25:11)" At the time when the world was created in the blessing of the Sabbath (Gen 2:3) and the world and in the days of Noah when all the first ones were lost and the world was renewed, it was necessary to bless a second time and blessed Isaac as it is in the <i>Midrash</i> until now I needed to bless my creation from now on the blessings will be entrusted to you.
+
+Verse 4
+
+<b>בהבראם</b> In the word <i>where created</i> there are the same letters that are in Abraham (הבראם\אברהם), thanks to Abraham, heaven and earth were created. 
+<b>ארץ ושמים "earth and heavens"</b> there are 2 teaching parts in Tanakh, "Thank you for heaven and earth (Ps. 148:13)." Why did they thank the earth and the heavens instead of the one who made the earth and the heavens?
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+ ואד "until that" there are 2 separate Tanakh teachings about this, "and his wife beset with (אֵ֗יד) calamity (Job 18:12)." An allusion to what many of us said, remember them as a blessing, why is his name called ´Eid (אֵ֗יד - calamity)? It was because of that the nations break their hearts, so that the Holy One, blessed be He, will give them rain.
+
+Verse 7
+
+וייצר "and He made" there is 2. cases one accurate and one lack of accuracy, And the Lord God created man. It is full that he has two creations, the creation of good and the creation of evil, and the Lord God created from the earth every beast of the field. Lacking that they have but one creation.
+ויפח באפיו נשמת חייםAnd breathed into his nose the breath of life, a sealed prayer arrangement.
+נשמת "soul" the words that he breathed in his nostrils a soul, all that is a spirit of life, the candle of God is the soul of man, and if not, the soul of God is like a stream of brimstone.
+האדם לנפש חיה "human becomes a living soul", the initials chalah (the sanctification [of creation]), which was the chalah of the world(Shir_HaShirim_Rabbah 1:6:5). 
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+יפרד "will break up" There are 2 separate teachings in Tanakh "but a poor man is parted from his fellow [by his poverty] (Prov. 19:4)." When the first man became deficient in unleavened bread, he was separated from the garden.
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+הבדלח "the bdellium" there are 2 separate Tanakh teachings about this, "and in color, it was like bdellium (Numb. 11:7)." This teaches that good stones and marbles came down with the manna.
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+ולאדם לא מצא עזר "And Adam found no helper" 3. different places teach us: And to Adam, he said that you have listened to your wife's voice (Gen. 3:17). And to the man who did not labor, his portion will be reduced (Ecc. 2:21), and to the man, he had no helper, and God did a favor with him and created the woman as a helper, and he sinned by her, and that's it. And to the man, he said, Because you have heard that you have sinned by the helper, therefore, and to the man who did not labor in it, his portion will be given to him for which the penalty of death will be given*. [*Look: Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:12]
+
+Verse 21
+
+ויפל ה' אלהים  "And God HaShem caused to fall in" 3. separated teachings: "and cast it upon him and he died (Numb 35:23)". "And He made them fall in the midst of their camp (Psalm 78:28)."  It is that Dajjal (the demon) in one who killed by mistake and one who kills maliciously that the Holy One, blessed be He, congregates in one inn and he goes up the ladder and everything and that's it and he will fall among his camp that the Holy One, blessed be He, has appointed in his camp.
+ויסגור "and will close" there are 2. separated places in Tanakh teaching: "And יהוה shut him in (Gen 7:16)", an allusion to the closing of meat which prohibited the use of staff for the stretch out from the ark (to close the door), when God closed on his behalf and the flesh was closed in (the Ark). 
+
+Verse 22
+
+ויבאה "and came"  The writings were missing, and she cries and says about my writings, she decorated them, and she did decorate my writings and brought them to me. [edit. I suspect this example was R' Jacob's life, his wife?]. And I will explain things in the tradition (Mesorah) and things that were brought to Adam. "Isaac then brought her into the tent... (Gen 24:67)", "...and brought her to the City of David... (I King 3:1)", "Hence the LORD was intent upon bringing calamity upon us (Dan 9:14)". Their predecessor who carried Pharaoh's daughter from above and this example of first Adam was banished by the `Elionim (The Superior one) cause of Chavah (Eve), And in Yitzchak it was the opposite because she (Rebecca) was in Sarah's place (blessing returned), it is said in the Midrash (Ber. Rab. 60:16). 
+
+Verse 23
+
+"לזאת" [for this] is a phrase that appears in the traditional commentaries. Here and elsewhere, my heart is filled with anxiety. This is to say that Chavah was the cause of Adam's anxiety.
+
+Verse 24
+
+"And they shall become one flesh" and it is juxtaposed with "And the two of them were naked" as a hint to what they said, that he should bring out his document and she should bring out her document.
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+"לעינים" [to the eyes] in the tradition means that the man saw with his eyes. And furthermore, things that are pleasing to the eye, such as light, are good for the eyes, while smoke is harmful to the eyes. Therefore, the man saw with his eyes and according to his sight, the fruit appeared sweet and pleasing to the eyes. However, in the end, it was like smoke in the eyes, causing death for all.
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+"Hamin" (המן) - In this context, it refers to the tree from which Adam ate, also known as the Tree of Knowledge. In other interpretations, it may refer to a specific rock, grain, or winepress. Some say that the tree from which Adam ate was a wheat tree, which would make it the same as the "hamin hagoren" (המן הגורן), the grain from the threshing floor. Just as death was imposed on Adam for eating from the Tree of Knowledge, similarly, death was imposed on him for eating from the other "hamin".
+"Which I commanded you not to eat from it" - In this context, it refers to the sin of listening to the advice of a slanderer, as opposed to the direct commandment from God not to eat from the Tree of Knowledge.
+
+Verse 12
+
+"And the man said, 'The woman whom You gave to be with me, she gave me from the tree, and I ate.'" In this verse, the Scripture indicates that one repays evil for good. "She," the woman, was a good helpmate for him, which he received from God.
+"She gave me from the tree, and I ate," according to the simple meaning, he was seduced by the tree until he heard its words.
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+"עקב" (heel) - both this interpretation and the other one [that עקב means "because"] are valid. [The phrase] "He will bruise your head" emphasizes [God's] punishment [of the serpent], and "you will bruise his heel" refers to the serpent's treachery. This is why our sages said [in reference to the verse in Job 18:10]: "The snare is laid for him in the ground, and a trap for him in the way." This refers both to the serpent, who was cursed to crawl on the ground, and to the Evil Inclination, who seeks to ensnare man in his ways. Similarly, when Jacob blesses his sons, he compares Judah to a lion and Naphtali to a deer, but then blesses them all together with one blessing, stating that each one should be like his respective animal in strength and agility. This is why it says, "And he shall bruise your head" - even though the likeness of Dan is to a serpent, he too is included in the same blessing.
+
+Verse 16
+
+"Greatly increase" in the text here and elsewhere means "I will greatly increase your offspring." The explanation of "your pain" is "the blood of menstruation," hinting at the saying that every woman whose blood is abundant, her children will be abundant.
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+"And thorns and thistles shall it cause to grow for you" - Concerning the Land of Israel, it is said among the Gentiles that they are like thorns and thistles for Israel. The hint here is that the thorns and thistles refer to the Gentiles, which will grow for you.
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+"And he called his wife's name Eve" - named after the joy (חוה) that she brings, and this is why it is said that ten measures of speech descended to the world, and nine were taken by women.
+
+Verse 21
+
+"And He dressed them" (Genesis 3:21). As for Aaron, "And He dressed them with tunics" (Leviticus 8:13). This teaches that the Holy One, blessed be He, made clothes of priesthood for Adam. It is also stated in Genesis Rabbah that the firstborns and the priests served in these garments, and there are eight letters in this verse corresponding to the eight garments of the priesthood.
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+The word "לשמר" can be interpreted as a hint or a mnemonic for the phrase "לילין שדין מזיקין רוחין" which means "at night, demons are harmful."
+
+Chapter 4
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+The word "תשוקתו" in this context means "his desire." Another interpretation is "his urge." The verse in Genesis 4:7 is saying, "His desire is toward you, but you must master it." In the Midrash, it is explained that there are two desires: the desire of the wicked for sin, as it says "and to you shall be his desire," and the desire of the Holy One, blessed be He, for the people of Israel, as it says "I am my beloved's, and my beloved is mine; he feeds among the lilies."
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+"Crying out" - In one version of the tradition it says "and also they cry out..." Rashi explained there that it teaches that he (Pharaoh) contracted leprosy and was slaughtering Jewish infants and washing himself with their blood, and this (the infants' blood) is the voice of your brother's blood crying out. (Genesis 4:10)
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+The word "מוצאי" in Genesis 4:14 means "my banishment" or "my exile". In the Talmudic interpretation, it is explained as "For the righteous, [God] showed them the place of their burial, but for the wicked, he did not; rather, it is said of them: 'my exile is too great to bear'." This is why the sages said to those on the right, "Hold the cup of life," and to those on the left, "Hold the cup of suffering." This is the meaning of the verse "whoever finds me will kill me."
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+"Behold, in the heavens there is a solitary judge's plea" in gematria is equal to Enoch, and the Tetragrammaton in gematria is equal to Metatron, whom the Holy One, blessed be He, took one from those of the previous generation of the Flood and one from those of the later generation of the Flood, namely Enoch and Pinchas, and concealed them in heaven to bear witness about Him. He chose Enoch, who was of the seventh generation, since the Holy One, blessed be He, desired the seventh [generation]. Similarly, it is written of Moses, who was of the seventh [generation] from the Patriarchs, "And Moses ascended to God [Elohim]."
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+"The Nephilim" - three in tradition, one complete and two deficient. The Nephilim were on the earth. Deficient, and we have seen them named Nefilim. Complete, the sons of Anak were from the Nephilim. Deficient, and this is Sihon and Og, etc., as stated in Niddah. Sihon and Og were the sons of Shamhazai and Azazel, and they fell from the sky during the days of the Flood. Therefore, it is written here "The Nephilim were on the earth," deficient.
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+"Eleh toledot Noach" - The verse is connected to "Eleh toledot hashamayim" (These are the generations of the heavens), "Eleh toledot Shem" (These are the generations of Shem), and "Eleh toledot Yaakov" (These are the generations of Jacob). In all of them, "Eleh toledot hashamayim" (These are the generations of the heavens) precedes, representing the creation of the world. "Eleh toledot Noach" (These are the generations of Noach) refers to the generations that preceded him. "Eleh toledot Shem" (These are the generations of Shem) refers to the descendants of Cham and Yefet. "Eleh toledot Yaakov" (These are the generations of Jacob) refers to the descendants of Esau and his chiefs.
+"Noach, Noach, etc." - The word "Noach" is repeated three times in the verse to indicate that he saw three worlds. According to one interpretation, Noach was one of three who saved three individuals each. Noach saved his three sons, Shem, Cham, and Yefet. Daniel saved Chananiah, Mishael, and Azariah in a dream. Job saved his three friends Eliphaz the Temanite, Bildad the Shuhite, and Zophar the Naamathite. According to another interpretation, "Noach" refers to the heavens, the creatures, the upper beings, the lower beings, the present world, and the world to come.
+"Noach was a perfect man" - The word "hayah" (was) is spelled with a "heh," which represents the number 5, indicating that he was perfect in all five aspects of his life from Adam to Abraham. However, after Abraham, no one is considered perfect.
+"Noach walked with God" - This is an expression of praise, indicating that Noach was a wise man. It is similar to the expression used in Job 12:13, "With Him are wisdom and strength."
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+"ותמלא הארץ" [And the earth will be filled] - Both midrashim here and there explain that "and the earth was filled" refers to them [the angels]. For the earth itself was filled with them, for they [the angels] would be born six to a patch of land, then they would be swallowed into the ground and afterwards crack and emerge. Additionally, the earth itself was filled with theft; people would entrust their purses with a friend and a perfumer would accompany him. The one entrusted with the purse would place it, together with his treasures, under the ground with the perfumer. The one who entrusted the purse would then come at night, smell the perfume, and take everything.
+"חמם"[To be hot] has the numerical value of "Mei Noach" (the waters of Noah), which teaches that Pharaoh was punished measure for measure. "Hamess" has the numerical value of "Gehinnom" (hell), which teaches that the wicked are judged in boiling hot water.
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+ויאמר אלהים 'לנח קץ כל בשר... And God said, 'To rest the end of all flesh, he hinted at the days of the flood, which are like the end of a day of rain and a day of reinforcement. 
+כי מלאה הארץ חמס מפניהם... for the earth is filled with lawlessness because of them, in Gematria: illicit sexual intercourse/i.e. incest. 
+והנני... In the Tanakh there are 3 parallels in this: I am about to destroy them (Gen. 6:31). And so I propose to build a house for the Shiloh (means "Messiah")(I Kings 5:19)  am just gathering a couple of sticks (I Kings 17:12). The Holy One, blessed be He, said, I will rebuild the established world and spoiled their actions. And I spoil them and I am about to destroy them to tell you that not a single tree was left standing, but all were uprooted. 
+משחיתם... "destroy them" In Gematria: She will slap with an open hand. 
+?
+משחיתם את הארץ... "about to destroy them" our Rabbi Tam (רבנו תם = ר''ת) Ma´ah teaches you that you destroyed their height, which was a hundred cubits high. (Transl. KK)
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+וזה אשר תעשה And you shall do this... this Occurs two times, like here another time "and you shall do this on the altar" (Exodus 29:38) and to say that just as the altar atones, so you should build an altar to atone for when you come out (in this verse Gen 6:15).
+
+Verse 16
+
+1. צהר, Tzohar, window, opening in Gematria: In the light of the stone. 
+ושלשים... In this case in Tanakh 2 parallel verses are according to this, And "in distress" אידך (Prov. 27:10) and "thirty will march" ושלשים יסעו (Numb. 2:24). An allusion to the Star of David is that the flags traveled in square writing through the land that thanks to the flags were saved. Do it and I trust and I will do it to say that I will assist you in doing it otherwise he would not have been able to do it.
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+1 Bring to life in a doubled* (*מהעוף bird can mean also, to be bent, doubled; to be wearied) with you a male and a female of the of its kind. He hinted to him that the bird* would live with him and this is what the scripture said and he sent the dove, away from him, to study if there was a place of dwelling for him: (This part of the commentary seems to apply also to verse 20 cause word מהעוף appears in there)
+2 "to preserve life with you..." In Gematria: "no predation" or "no missing limb."
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+"and to them..." there are 3 connected verses in Tanakh in this case, and did Yosef "and to them" (II Kings. 3:22 כדם) "as red as blood"(Judges 6:5). And they and their camels have no number. As like did Yosef ate by himself and the Egyptians by themselves [Gen 39:6 except for the bread that he ate: Since the Egyptians did not eat with foreigners (see, for instance, Gen. 43:32).], it was like Noah and his sons and the animals and the beasts, each given alone to each given his food, (Gen. 24:33, 34) and it was she to them and their camels who put a branch in the shelter and food for the camels, as well as for every body in company.
+
+Chapter 7
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+היקום אשר עשיתי "existence that I created" in Gematria "No life to the resurrection."
+היקום The existence... there are 3 parallel verses in Tanakh: And I wiped out the whole universe. (Gen. 7:23) All existence on earth was blotted out. (Deut. 11:6) and the whole universe at their feet. To say that just as the generation of the flood sinned because of the abundance of favors and wealth that they had, so did a קרח (Korach Tosefta, Sanhedrin XIII, 9, Rab. Bah. 16:1:8) from the abundance of wealth that he had remained and sinned.
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+בשבעה עשר יום לחודש "on the seventeenth day of the month" And they will spend their days as well as the month when the flood came down. and the sky chimneys. In Gematria: "who took two stars from Kima." 
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+והבאים and the following 2 cases in Tanakh in this case: And to say you, "who did come with Zerubbaḇel" (Neh 7:7). To say as in here "came naturally" (Gen. 6:20 יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ) so in that case likewise "ascended towards" and to draw into what? It was said that "Ezra went up."(Ezra 7:6) 
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+וישאר אך נח "Only Noah was left", all were limited and limited except those that were not included in that, all others that breath were run over (by flood).
+אך נח Only Noach in Gematria עוג to draw.
+
+Chapter 8
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+ויכלא הגשם there are 2 different Tanakh places: On the other hand, So the people were restrained from bringing (Exo. 36:6). If I may say, walk in my the protecting influence of good conduct Israel's great assembly, to make the earth fruitful. 
+
+Verse 3
+
+ושוב "and again" 3 separate Tanakh places; And the rest which went forth to and fro, until the waters were dried up from off the earth(Gen 8:7). And the living creatures ran and returned (Ezek 1:14). It is he who said that the fear of the animals comes out like A fiery stream issued and came forth from before him (Daniel 7:10). 
+
+Verse 4
+
+ותנח "and rested" is 2 times on Tanakh, "And the ark rested." "and the spirit rested upon them (Num 11:26)." To say that the Holy Spirit rested on those who remained in the ark and that is it "And the spirit rested on them."
+Ararat appears 3 separate times in writings: So Sennacherib king of Assyria departed etc (II Kings 19:36), as he was worshipping in the house of Nisroch his god, etc. and they escaped into the land of Ararat (II Kings 19:37). And our sages said their memory is a blessed: "Sennacherib went and found a beam from Noah’s ark, from which he fashioned a god. He said: This beam is the great god who delivered Noah from the flood." (Sanh 96a:1). It is a wrong said about blank. נסרוך = "Nisrokh" (deity) sounds same in language like "nasor" = "plank" (Sandh. Gem. 96a:3) 
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+טרף "Torn" 2. separated Tanakh places: At the other hand, for he has torn, and he will heal us (Hosea 6:1). What is the point of such a broken tongue? He mentioned that she broke it from the tree and "did not find" (Lev. 25:28) it floating on the water, and by this, he knew that the water was diminishing. 
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+וירח at Tanakh are 2 different places that teach, "smelled the sweet scent" as burning. And that's what they demanded of the Sages, may their memory be blessed, even the rebels of Israel in the future, Let them give a scent and that is he and the moon the smell of his clothes Ibn Tibon his clothes but in his clothes and the Lord gave the smell of the fragrance that they will give a scent of the fragrance. Another thing hinted that the smell of heaven entered with him when (Yitzak says from Yakov) "the smell of my son is like the smell of a field which the Lord has blessed" (Gen 27:27) 
+מנעריו From the youth in 3 different places in Tanakh teaches "a man of war from his youth (I Sam. 17:33)." "Mo᾽av has been at ease from his youth (Jer 48:11)." From his youth, a man must fight with the evil inclination and if he overcomes him and his victory is that he is Moab from his youth, "and he has settled on his lees (Jer 48:11)." 
+
+Verse 22
+
+וקציר "and harvest" there are 2 in Tanakh this teaching  And on the other hand in Parshat Vigesh, go to look there (Gen 45:6) [edit. and also Ruth 2:23]
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+ואך "And surely" there are 3 Tanakh places in tradition, Howbeit, if the land of your possession is unclean (Joshua 22:19). but only that word (Numb 22:20). To say just as it is forbidden to kill oneself so it is forbidden to curse oneself and it is your blood for your souls and the thing that even the bee will demand. But if it is impure to say that from every animal we have required sin between impure and pure.
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+מקים את בריתי אתכם "I establish my covenant with you", a prayer arrangement for the dead (Kaddish), an allusion to the resurrection of the dead with whom God establishes His covenant to revive them.
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+ויטע "was the first to plant" there are 3. Tanakh passages from this: was the first to plant a vineyard. And God planted a garden in Eden (Gen 2:8). He (Avraham) planted Tamarisk (Gen. 21:33). Our sages demanded from where did the planting come from Heaven, just as Abraham took the bush from Heaven.
+
+Verse 21
+
+היין the wine (75) in Gematria יללה howl, And wavy letters that appeared on the head of the exiles by the wine will be revealed:
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+עבד עבדים יהיה "A slave, slave he will be (יהיה)" יהיה is numerically equivalent to 30, which is how much a slave is worth (Cf. Exodus 21:32).
+
+Chapter 10
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+יאמר "It is said in the secret (mystical) tradition: Therefore, it is said 'like Nimrod', therefore it is said in the book of the wars of the Lord, and regarding Zion, it is said 'every one that is born in her', which teaches that Nimrod was a man of war who captured cities, as it is written 'And the beginning of his kingdom was Babel'. This is why it is said in the book of the wars of the Lord, and regarding Zion, it is said that every one who is born there should be brave and stand tall like Nimrod, so that it will be noticeable and people will say, 'this one was born in Zion'."
+
+Chapter 11
+
+
+
+Verse 1
+
+ "words" (דברים) and "meaningless words" (הבלים) are mentioned twice in the verse, indicating that the people spoke both meaningful and meaningless words. 
+שפה אחת, "one language", in Gematria [this corresponds to] לשון הקדש "the holy tongue" [= Hebrew]. [the value of  שפה אחת is 794, that of לשון הקדש is 795, which is 794 plus 1 added for its totality]
+
+Verse 2
+
+occurs 2 times in the Tanakh as follows: "When they traveled from the camp, our rabbi, may his memory be blessed, explained thus: 'That day they turned away from God.' It is equivalent to this saying: "a child who runs away from scriptures." This means that when they traveled east, they were moving away from "the beginning of the world," the place where "God originally created the world."
+
+Verse 3
+
+איש אל רעהו הבה "Man, come to his neighbor." "A Torah scroll that is incomplete [missing letters] should be set aside in order to promote peace, because of the great peace that would result from correcting it." 
+לאבן "Into Stone" Appears 2 times in Tanakh"And his heart died within him, and he turned into a stone. Regarding the incident of Nabal (in 1 Samuel 25), just as there it says "death," so too here it means death. But in this case, it was a death that was even harder for them than death itself, when the moon fell from the tower (of Babel)."
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+"And they scattered" [Genesis 11:8] in the Masorah here and there: "And the people scattered throughout the land of Egypt." "And the people scattered from him" [1 Samuel 13:11], and our Sages of blessed memory said that the people of the Tower and the people of Egypt were both deserving of punishment, and some were scattered from the Tower and some from Egypt, and this is the meaning of "and the people scattered from him."...
+ויחדלו "Vay'chadaloo" (And they ceased) - In the second explanation, "And they ceased" refers to the voices and hail. This teaches that even they (the Egyptians) were punished with the voices and hail.
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+שנתים אחר "Shnayim Achar" in Sefer Smichut, here and there: "Two years after the noise". Meaning two years before the earthquake. Just as there was a great noise during the flood [in the time of Noah], there was also a great noise before the earthquake.
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+שרה "Sarah" in the Aleph Bet Shin Bet Shin Bet Gematria. This is a hint to what our sages said, "This "Yiskah" is Sarah."
+
+Chapter 12
+
+
+
+Verse 1
+
+לך לך "Lech Lecha" "Go forth" opens with a statement in the language in which the world was created, as the world was created with ten sayings, and it was created solely through the merit of Abraham. Therefore, a statement is written about him.
+לך לך "Lech Lecha" "Go forth" is a hint to Abraham that when he will be one hundred years old, he will have a son, Isaac, who will be like a nation to him. Alternatively, it hints to him that after he leaves his land, he will live like the numerical value of "Lech Lecha," as his age was 75 when he left and lived 100 years more. Alternatively, it hints to him about the two exiles that the people of Israel will go through twice. Alternatively, it hints to him that after nine generations, the people of Israel will go into exile during the days of King Zedekiah. And due to Abraham's merit, because God spoke with him when he was 75 years old, they will return after seventy years. Therefore, he relied on going to Haran and moving on to Canaan, as the furnace of the Holy One, blessed be He, was in Haran, and the people of Israel will go into exile. ["Go, yourself," A hint to him, "When you will be 100 years old (30+20+30+20), then I will make you a great nation." For then Isaac will be born.]
+
+Verse 2
+
+"ואעשך לגוי גדול וגו'" is a verse from Genesis 12:2, where God promises Abraham, "And I will make of you a great nation, and I will bless you and make your name great, so that you will be a blessing." Here, it is explained that this verse is the basis for seven blessings (or "brachot") that are recited during Jewish wedding ceremonies. These blessings are: "And I will make of you a great nation" - the blessing of greatness and prosperity, "And I will bless you" - the blessing of wealth and success, "And make your name great" - the blessing of fame and recognition, "You yourself shall be a blessing" - the blessing of happiness and joy, "And I will bless those who bless you" - the blessing of protection and safety, "And him who curses you I will curse" - the blessing of justice and fairness, "And all the families of the earth shall bless themselves by you" - the blessing of universal impact and influence.
+"אשר אראך" (which I will show you) - In tradition, this phrase is expounded as follows: "במסורה הכא ואידך" (here and there in tradition), in Zechariah, regarding the Babylonian exile, it teaches that God showed Abraham the future exiles.
+"The word 'arach' as a gematria [numerical value of Hebrew letters] in the clouds teaches that there were clouds going before him and showing him the way. And I will make you into a great nation, and I will bless you and make your name great. Three blessings corresponding to the three blessings of the priests, and so I bless you with three shields upon you, to tell you that the letters gimmel, peh, and kuf are equal to the letters samech, corresponding to the blessings of the priests, and they will bless you, may He illuminate and uplift you, and I will bless you, with the gematria of Abraham."
+"And it shall be" is a six in numerology and it shall be a blessing. And it shall be perfect. And it shall be fitting to check. Go up to the mountain and it shall be there. And it shall be for me a father. And it shall be for us a father. If you will be perfect and fitting, then there shall be a blessing, and go up to the mountain, and it shall be for me a father.
+
+Verse 3
+
+"And I will bless those who bless you" has the same gematria as the priests who bless your children. Therefore, when people bless you, it should be in the plural form, and when they curse you, it should be in the singular form.
+"And he who curses you, I will curse" has the same gematria as Balaam, who came to curse your children....
+'And I will bless' is the first and the second in the tradition, and I will bless your name forever. Blessing that has no end, and this is it: 'And I will bless your name forever'.
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+"'The one who appeared' is the first and the second in the tradition, and as for Jacob, it means that just as it appeared to Abraham when he was exiled, so it appeared to Jacob when he was exiled."
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+יחיו 'Yechi' is the first and the second in the tradition, and as for 'yechi' - 'let the grain live and let the vine bloom', since they wished you to live long, they will give you gifts of fields and vineyards.
+
+Verse 13
+
+'My sister you are' is the first and the second in the tradition, and as for 'sister you are', it means to say that both Abraham and Sarah were great in wisdom.
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+"And for you" in the text here and there: "Behold, Rebecca is before you, take and go." Drive and go with Avishag the Shunammite, which teaches that she was righteous like the matriarchs, and "Take my staff in your hand and go." The one who revealed it to you, take it in your hand and go. This teaches that even though it is not explained here that he gave him gifts like with Abimelech, he certainly gave him, and this is "take it in your hand and go," meaning he gave him something that can be given immediately by hand.
+
+Chapter 13
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+"ולא נשא" in both instances: "And David did not count their number, and their wealth was beyond measure."
+["ולא נשא" literally means "and not counted" or "not enumerated". In the context of the passage, it is referring to the great wealth of David and his followers which was so vast that it could not be counted or enumerated]
+
+Verse 7
+
+"רועי" in the tradition here and there: And my shepherds did not inquire about my flock. This teaches that he rebuked them for not tending to the flock properly, and as a result, there was strife. And this is what is meant by "and my shepherds did not inquire about my flock."
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+The verse "ויפרדו איש מעל אחיו אברם" (Genesis 13:11) means that Abram and Lot separated from each other. This separation was made in peace, and it also hinted to Abram that there would be peace for his descendants. This is demonstrated by the verse "אל תצר את מואב" (Deuteronomy 2:9), which prohibits the Israelites from attacking Moab, which was one of the nations that descended from Lot.
+
+Verse 12
+
+"Avram" - In the second verse of this passage, and similarly elsewhere, Avram is Avraham. This is what the sages explained: wherever it says "he" in reference to Avraham, it refers to him from beginning to end, and this is why Avram is Avraham, from beginning to end in his righteousness. Therefore, Avram sat aside to separate from the wicked Lot.
+
+Verse 13
+
+"Men of Sodom" - In the third verse of the section, and similarly, "And you shall be holy men to Me" (Exodus 22:30). And also "And men of perpetuity shall separate transgressors in the land." (Amos 9:10) This means that "men of holiness" refers to the flesh of a live animal that has been torn, and "men of perpetuity" refers to those who were cautious to remain holy and not become impure, and also those who buried the body parts of the dead. The "men of Sodom" were wicked and sinful, as their evil was to prevent travelers from entering their city, and "men of perpetuity" separated transgressors in the land, they were the Sodomites who separated and prevented travelers from entering.
+"Sinners" - In the fourth section of the tradition, and similarly, "And break together the sinners and the evildoers, and let those who abandon the Lord be consumed." (Isaiah 1:28) "And sinners shall return to You." (Psalms 51:15) "And sinners in the assembly of the righteous." This means that the "wicked and sinners" are those who are rebellious and sinful, and therefore "sinners and evildoers will be consumed together." However, if they repent, as it is written "And sinners shall return to You," they will be included in the assembly of the righteous, as it is written "And sinners in the assembly of the righteous."
+
+
+Verse 14
+
+"North, south, east, and west" and regarding Jacob it says "west, east, north, and south." For Abraham, the merit of the sacrifices that were slaughtered in the north began to be shown, and for Jacob, it was shown that through his merit, the sea would be split, as it is written, "And Israel saw the great hand," etc. Israel is referred to as "grandfather."
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+"And he built an altar there," and the verse following it says, "And it came to pass in the days of Amraphel king of Shinar, etc.," indicating that they needed to bring a sacrifice before going to war. As it is written, "Remember all your offerings and accept your burnt sacrifice, Selah. May He grant you your heart's desire and fulfill all your plans. We will shout for joy at your victory and unfurl our banners in the name of our God."
+
+Chapter 14
+
+
+
+Verse 1
+
+"And it came to pass in the days of" - this is the connecting phrase. Here and elsewhere it is used to introduce different periods of time. "And it came to pass in the days of the judges." "And it came to pass in the days of Ahasuerus," etc. This expression is used in the Midrash to indicate that all of these periods were times of distress.
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+"And on the fourteenth" - in one verse here and in another verse in 2 Kings 18:13 "And in the fourteenth year of King Hezekiah, Sennacherib, king of Assyria, came up." This is to teach you that just as the nations came against Hezekiah and fell into his hand, so did they come against Abraham and fall into his hand.
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+ "And the survivor came" - In the Midrash of Rabbi Eliezer, at the time when the Holy One, blessed be He, cast Samael [the Head Satan, i.e. head of fallen] out of his place, he held onto the wings of Michael to try and bring him down with him. However, the Holy One, blessed be He, rescued him and saved him from his hand. Similarly, in the book of Ezekiel, the survivor came to me from Jerusalem, saying that the city has been struck.
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+Translation: "To Damascus" - twice in tradition. Here and also, "And I will exile you beyond Damascus" (Amos 5:27). They were exiled to Damascus because of the sin they committed in Damascus, and this is an obligation that extends to the left of Damascus.
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+ "מלך שלם" ("King of Salem") and says that Rabbeinu Tam interprets this name to indicate that he was a descendant of Noah.
+
+Verse 19
+
+"Blessed be Abram by God Most High" - There are seven verses in the Torah in which blessings are written to the Holy One Blessed Be He. "Blessed be the Lord God Most High" and "Blessed be God Most High" are two of them. "And he said, Blessed be the Lord God of my master Abraham" is another one. "And I will make mention of the lovingkindnesses of the Lord, and the praises of the Lord, according to all that the Lord hath bestowed on us" is another one. "And Jethro said, Blessed be the Lord" is another one. "And thou shalt eat and be satisfied, and bless the Lord thy God" is another one. "And Gad said, Blessed be" is another one. In these verses, there are 10 words corresponding to the 10 blessings recited every day, and seven verses corresponding to the seven blessings recited on Shabbat and festivals. And in five of them, the Name is mentioned before the word "Blessed" corresponding to the Five Books of the Torah for which we must bless first. If you add "Blessed be God Most High" to them, they become six, corresponding to the six orders of the Mishnah.
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+"HaRimoti" - In both versions, it means "for I have raised." As our sages said (may their memory be a blessing): This is similar to the intention of Potiphar's wife, which was for good, just as Abraham's intention was for the sake of Heaven.
+
+Chapter 15
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+"Ariri" [stripped,  childless,  bare of children] in the two traditions here, they wrote this man as "Ariri" in the Jehoiachin tradition, because the Jehoiachin exile showed him that Abraham left Ur of the Chaldeans, and they were exiled to the Chaldeans who were in Babylon.
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+"And he brought him outside" in gematria equals איצטגנינותך [astrology or horoscope]. This means that your offspring will be like the number of letters in איצטגנינותך [astrology or horoscope.] - which is 25. In other words, your offspring will be as numerous as 25. This is because at the time of the covenant between the pieces, Abraham was 75 years old.
+The word "yihyeh" (meaning "it shall be") has the gematria of 30. This teaches us that in every generation there are at least 30 righteous individuals. Similarly, it is said "yihyeh" (it shall be) to teach that in your offspring there will be righteous individuals, as it is said: "And He said to him, 'So shall your offspring be.'" (Genesis 15:5)
+
+Verse 6
+
+"ויחשבה" is mentioned three times in the Torah. Here, it refers to Tamar, who was suspected of prostitution. It also refers to Hannah, who was suspected of being drunk. This is what Rabbi Isaac Luria meant when he said that my portion is with those who are suspected but are not guilty, as Tamar, because she was suspected, was ultimately vindicated and gave birth to Perez and Zerah, from whom kings and prophets descended. Hannah, because she was suspected, was ultimately vindicated and gave birth to Samuel. Therefore, even though they were suspected of being a prostitute or drunk, they are considered righteous. (Commentary by Rabbi Asher ben Yechiel)
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+"What will I know?" In the context of the prohibition of the Torah. Blessed be His name, the conversation of Isaac arrived at the calculation of 400, and therefore a decree of 400 was decreed upon his children. "What will I know" in the calculation, that two years were added at the end of the years when no man passed in Judah, and seventy were in exile.
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+ויהי השמש "And it was the sun" in the tradition. Here and elsewhere "and it was the sun" comes [in the context of destruction]. Corresponding to the two Temples, as it is written (Jeremiah 6:26), "And I will set your suns [i.e. Temple courtyards] and your gates for destruction."
+
+Verse 13
+
+For the phrase 'a stranger' כי גר final letters [י and ר] has the numerical value of 210, which corresponds to the actual years of slavery in Egypt.
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+"And generation" two" in the tradition here and another generation comes. The meaning is that one generation leaves when your children leave the land and another generation comes to inherit the land. And the fourth generation will return here. (Note: this is a reference to the prophecy in Genesis 15:16 regarding the Israelites' time in Egypt and eventual return to the Promised Land.)
+"(7) And behold a boiling pot, and the face thereof was from the north." Rashi explains that the opposite of "tohu" (void) is "tahor" (pure). This vision of the boiling pot showed Jeremiah the exiles who resembled the void.
+
+Chapter 16
+
+
+
+Verse 1
+
+"And Sarah 2 in the tradition, Sarah the wife of Abraham, and Sarah in the tribe of Issachar with Deborah. This teaches that she was important as a mother.
+"And Hagar, in the tradition, was a maidservant from Egypt. And Hagar had two mouths (i.e. was talkative). And Hagar said, 'Peace be upon me.' And Hagar had four wings on her back (i.e. she was like a winged creature). This was seen by Daniel. And this is what was expounded: She went and became lost (i.e. strayed from the path of righteousness) and then returned to the idols of her father's household. This is what is meant by her having two mouths, one to thank God and the other to thank idols. But once she repented, she returned and accepted [her role] as they said, 'Keturah is Hagar.' And this is what is meant by 'And Hagar said, "Peace be upon me."' And Hagar had four wings in the days of the kingdom of Ishmael as well."
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+The word "לִשְׁבֹּת" (to dwell) appears here. The other interpretation is "who turned to dwell in a barren place." If a man marries a woman and lives with her for ten years without her giving birth, he should marry another woman, and the waiting period [for the first wife] does not count towards the total, as it is written, "to dwell with Abram in the land of Canaan." This means that [Hagar] resided in the land of Canaan
+
+Verse 4
+
+"She conceived ב''פ" (in the second month) in the portion. From here, there is a hint to Rashi's commentary that the evil eye affected her and caused her to miscarry, and then she became pregnant again."
+
+Verse 5
+
+"חמסי" [which means "my wrong"] in the manuscript here. "חמסי" [also means "violence upon me"] and "שארי" ["my complaint"] are both under the same category. "You who dwell in Zion" [Isaiah 10:32] also uses the word "כבל" ["rope"], [which is a homonym for "complaint"], in reference to Zion. Sarah is likened to Zion, as it is said of Sarah, "for Sarah was barren" [Genesis 11:30], and of Zion it is said, "Sing, O barren one" [Isaiah 54:1]. Just as Sarah brought trouble [on herself], so too Israel, the Gentiles, bring their troubles upon themselves.
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+"Upon the well of water" - In the Tanakh, it is said: "And he said, 'Hagar, Sarah's maid, from where did you come, and where are you going?' And she said, 'I am fleeing from the presence of my mistress Sarah.'" (Gen. 16:8) Here and there, behold, I am standing over the well of water. It is good to pray over the water, as it is written, "the voice of splendor is in the waters" (Psalm 29:3), meaning that there the righteous give charity in the name of God. Similarly, prayer is compared to water, as it is written, "Pour out your heart like water before the presence of God" (Lamentations 2:19).
+
+Verse 8
+
+"ברחת" there is 2 places in Tanakh that refers to "in flight." And the other interpretation is "from the sound of the horseman and the archer fleeing the entire city." Because Sarah caused Ishmael to flee, therefore the Israelites fled from him. "The sound of the horseman and the archer" refers to Ishmael, as it is written about him "he was a bowman." (Gen 21:20)
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+"And you shall call" 4 places In the Tanakh it said, "And you shall call," and elsewhere it says, "And you shall call evil upon you" (Jeremiah 2:19). "And you shall call His name Immanuel" (Isaiah 7:14). "And you shall call for salvation on your walls" (Isaiah 62:6). Through Ishmael's name, "And you shall call evil upon you," but through the calling of Immanuel, "you shall call for salvation."
+
+Chapter 17
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+ "Twice a father of a multitude" in the passage, which refers to Abraham, is taken into account for Isaac. And "arbah" (meaning "four") has the same numerical value as Isaac in Hebrew numerology (gematria).
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+"הפר" in two senses in the text. On one hand, it means "break," and on the other hand, it means "violate his commandment." The Midrash explains it as drawing a comparison between the breaking of the foreskin during circumcision to the breaking of an animal's neck. Just as the neck is broken during the sacrifice of an animal, so too does one violate the commandment of circumcision by not circumcising.
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+"I will establish my covenant with Isaac" - "אקים" can be interpreted as a hint that God sanctified His beloved friend (Isaac) from the womb.
+
+Chapter 18
+
+
+
+Verse 1
+
+"And He appeared to him" - The word "And He appeared" indicates that God revealed Himself to Abraham for the purpose of the word "DA" (which means "knowledge" in Hebrew), which is spelled out by the first letters of the words "Nimlo Atto" (meaning "circumcised with him"). And the word "Samuch" (meaning "near") teaches that God appeared to him because he was sitting at the entrance of his tent on a hot day. This is why our sages said that Abraham was sitting at the entrance of hell and did not allow anyone who was circumcised to enter, except for those who converted to Judaism and were circumcised because their foreskin was pulled back and they were recognized as having been properly circumcised.
+The phrase "'וירא אליו ה" with the letter 'ה in the middle (a notation indicating that this is how it appears in a Torah scroll) teaches that the Divine Presence ('ה) came to dwell in the tent of Abraham.
+"And He appeared to him" with the letters' numerical value (gematria), this implies that the word appeared (זה) was revealed to him with great honor.
+"And the Lord appeared to him in the oaks of Mamre" - The gematria of "in the oaks of Mamre" is that He came to visit the sick.
+The phrase "יושב פתח האהל" (sitting at the entrance of the tent) has the numerical value of "to welcome guests."
+The word "כחם" in the Scripture means "like the heat of the day," like the heat of the sun, or like the clear, bright light. "And they came like the heat of the day to the house of the man of shame" (Jeremiah 15:8). Here, "like the heat of the day" means not the scorching heat of the sun, but rather the bright and clear light of the Garden of Eden, as it is written, "And the Lord shall be unto thee an everlasting light" (Isaiah 60:19). However, "the man of shame" means someone who came through conversion for ulterior motives, for there is no greater shame than one who comes through conversion. "Like the heat of the sun" refers to someone who will go to Gehenna, as it is written, "Behold, the day cometh, it burns like a furnace" (Malachi 3:19). "כחם היום" (like the heat of the day) in gematria is equivalent to "זהו בגיהנם" (this is in Gehenna), and in gematria it is equivalent to the word "דם" (blood).
+
+Verse 2
+
+"והנה שלשה" [And here are three] in gematria refers to Michael, Gabriel, and Raphael.
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+"Let a little water be brought" - here it says "three" [men], and elsewhere [in the same verse] it says, "and let a morsel of bread be eaten." The explanation is that one of the three is a captive, and a sword of destruction is taken from him. The righteous captive is taken from among the wicked, in the merit of the words "Please take a little water." "Iron from the dust is taken" - this means that the sword of destruction is taken from Israel, who are compared to dust, in the merit of Abraham, who said, "I am but dust and ashes." "Please take a little water" has the same numerical value as "from here they merited the well."
+"And bathe your feet" - here it says "two," and elsewhere [in the same verse] it speaks of Lot. This teaches that Lot was afraid of robbers, so he preferred to spend the night in the city rather than outside. Abraham, on the other hand, chose to bathe first, indicating that he was not afraid of robbers and would welcome any traveler into his home.
+
+Verse 5
+
+"And I will fetch a morsel of bread" - It would have been sufficient for him to say, "Take a morsel of bread." From here we learn that the host should be proactive.
+Your hearts [לבכם] - three [words] in the Tanakh here and there [in the text]. [It means] "set your heart to worry." "וראיתם ושש לבכם" - "and you shall see, and your heart will be glad." This is [to teach us] that [Abraham] was pained that guests had not come to him, and this is [why it says] "set your heart to worry," that he was worried in his heart when he saw them, and "your heart will be glad," as his heart was gladdened [when they arrived].
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+"and to the cattle" - The letter "ק" (Kuf) is written small to indicate that there were only three animals. In the merit of this, he was granted a son at the age of one hundred.
+"And he ran to the cattle" - The letters of "El HaKever" (to the burial place) are rearranged to form the word "Ratz" (he ran). He ran after them to the cave. "And he ran to the cattle" - The gematria (numerical value) of "Ratz LaMearah" (he ran to the cave) is equal to the gematria of "El HaBakar" (to the cattle).
+
+Verse 8
+
+ "And they ate" and later they said to him (Abraham), this is a hint to what they said that we do not speak about the Messiah during a meal, lest our trachea twist in front of our esophagus (and make us choke).
+
+Verse 9
+
+The phrase "ויאמרו אליו" (vayomeru elav) in Genesis 18:9 has a numerical value (gematria) of 241, which is equal to the phrase "אמרו אליה איו" (amaru eleha ayu), meaning "they said to her, 'Where is he?'"
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+"the way of women, written in two ways, Rosh Tevot and Sefer Torah, equals the value of the word 'niddah' in gematria."
+
+Verse 12
+
+"My lord is old" has the numerical value of "grinding but not releasing."
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+"On the face of Sodom" - the letters "samech, tet" (ס״ת) have the numerical value of "mil" (מיל), indicating that the measurement of a mil (distance) went with them to Sodom. This is to teach us that the angel who accompanied Lot measured a mil's worth of distance with him to escort him out of the city.
+"Behold" go with them and the Lord. This teaches that the Shekina accompanies the righteous."
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+"And Abraham" the letter "Heh" is at the beginning of the verse, "And Abraham and Sarah were old." Abraham will be, meaning even though Abraham and Sarah were old, Abraham will become a great nation. Abraham was old, and he was 99 years old. Abraham was a hundred years old. This means that despite the fact that Abraham and Sarah were old, Abraham would become a great nation.
+The phrase "היו" (will be) has a gematria value of 21. The interpretation is that when one is at the age of 21 (בן ק"ן), he will become a great nation. This aligns with the idea expressed in the verse "סי כן יבורך גבר" (The one who diligently seeks good will be blessed).
+
+Verse 19
+
+"Who will command his children" – The numerical value(612) of the letters of "אשר יצוה" (who will command) is equal to the numerical value of the word "תורה" (Torah), and in the numerical value of "ברית" (covenant).
+
+Verse 20
+
+"For 'Rabah' [is] in gematria 'sin' multiplied."
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+"The righteous, the righteous, four against four. Judges who were in Sodom, and all of them lacked a measure of righteousness."
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+"And I am dust and ashes. From here, [Abraham] merited the ashes of the Red Heifer and the dust of the Sotah (a woman suspected of adultery). 'Dust' in gematria (numerical value) is equal to 'Sotah' with a left Shin (ש), and 'Ashes' in gematria is equal to 'Parah' (Heifer). Dust and ashes. In one context here [Genesis], and in another in the Book of Job. And I will be comforted over dust and ashes. This is greater than what is said in Job than what is said about Abraham."
+
+Chapter 19
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+"And unleavened bread, in one context [Exodus] it is stated as 'matzah,' and in another [Leviticus] as 'matzot.' This teaches that the Passover offering was distinguished in its matzah here [Exodus] from the matzot there [Leviticus]."
+
+Verse 4
+
+"They shall lie down three in a bed before they lie down. The uncircumcised shall lie down [Ezekiel 32:22]. Together on the dust they shall lie down [Job 10:9]. The explanation: 'The uncircumcised shall lie down' refers to the Gentiles, who are like the people of Sodom. Because concerning Sodomites and similar [sinful nations], the same verse is said:"
+"From the end [of the bed] in one context [Ezekiel 4:4], the entire people [are included] from the end. 'For the city has been captured from the end' [Ezekiel 4:2]. Regarding Nebuchadnezzar, let me tell you that these are appropriate for one destruction like these. Furthermore, when they departed from here, their city was also captured from the end."
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+The phrase "מי לך פה" (Who is here for you) in gematria hints at "בועז" (Boaz), suggesting a connection to Boaz who came from it.
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+"Arise, go out from this place" in one context here, and in another, "Arise, go out from the midst of my people." This teaches that the Israelites were divided into groups, with some unwilling to leave, and they died during the three days of darkness."
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+The verse "השמש יצא וגו'" begins with the letter "ה" (Hei) and ends with the letter "ה" (Hei). This teaches that God went through various considerations before the sun set.
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+The phrase "(ותבט) אשתו" (and his wife looked back) in gematria is equal to "היא עירית" (she turned into a pillar of salt).
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+"As the practice in one place is the practice throughout the entire land. As the practice during the day is so [is it] here. Regarding privacy, what is the matter here with marital relations, so too there. This is what our Sages said, that they desired prohibited sexual relationships when inquiring about privacy."
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+The small "kaf" signifies that Abraham cried, but not too much because she was elderly, and also because she caused her own death when she passed judgment for her own deeds onto another (cf. TB Rosh Hashanah 16b) and therefore was punished first, and one does not eulogize someone who dies by suicide.
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Mothers and children together - There are two in the tradition, this one and "mother and children dashed." This is about Sanheriv, the king of Ashur, whi said to destroy Israel, and then Esav who came to make war against Yaakov, and so "do not take mother and children alike" is a hint regarding exile.

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Genesis/English/Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009 Source.txt

@@ -0,0 +1,480 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Genesis
+קיצור בעל הטורים על בראשית
+Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009 Source:
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
+
+Kitzur Ba'al HaTurim on Genesis
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>Seven days (<i>leshiv’as yamim</i>).</b> The numerical value of this phrase is equal to that of “the days of mourning for Mesushelach” (<i>liymei eivel Mesushelach</i>).
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+
+
+Verse 45
+
+
+
+Verse 46
+
+
+
+Verse 47
+
+<b>I placed (<i>asim</i>) a nose ring.</b> The word <i>asim</i> is written defective (i.e. missing a <i>yud</i>) to indicate that he did not actually touch her face or even her hand.
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Chapter 33
+
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Chapter 35
+
+
+
+Chapter 36
+
+
+
+Chapter 37
+
+
+
+Chapter 38
+
+
+
+Chapter 39
+
+
+
+Chapter 40
+
+
+
+Chapter 41
+
+
+
+Chapter 42
+
+
+
+Chapter 43
+
+
+
+Chapter 44
+
+
+
+Chapter 45
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>Lest you become impoverished.</b> Leaving the Holy Land was preferable to becoming impoverished in his Torah knowledge through the vicissitudes of famine.
+
+Chapter 46
+
+
+
+Chapter 47
+
+
+
+Chapter 48
+
+
+
+Chapter 49
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>In the end of days.</b> See Rashi. When the Divine Presence departed he was concerned that his sons were tainted with sin, but they pointed out that the root letters of the word <i>cheit</i> — “sin” — do not even appear in their names. He replied that neither do the letters comprising <i>keitz</i> — “the end [of days]”.

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Genesis/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,2165 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Genesis
+קיצור בעל הטורים על בראשית
+merged
+https://www.sefaria.org/Kitzur_Ba'al_HaTurim_on_Genesis
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology
+-https://www.sefaria.org
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+-Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009 Source:
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
+
+Kitzur Ba'al HaTurim on Genesis
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>In the beginning, created:</b> has a numerical equivalent (<i>gematria</i>) of 'On Rosh Hashanah was created (the world).' <i>Bereishit</i> (In the beginning) is the acronym of <i><b>be</b>rishona <b>ra</b>ah <b>E</b>lohim <b>she</b>yikablu <b>yi</b>srael <b>T</b>orah</i> (first God saw that Israel would accept the Torah). The last letters of <i>Bereishi<b>t</b> bar<b>a</b> Elohi<b>m</b></i> (In the beginning, God created) form the acronym, <i>emmet</i> (truth), [which] teaches that God created the world with truth, as it is stated (Psalms 119:160), "The beginning of Your word is truth;" and so [too], there are many verses, which the last letters of of its words form the acronym, <i>emmet</i>. 
+
+Verse 2
+
+<b>And the spirit of God was hovering:</b> has a numerical equivalent (<i>gematria</i>) of 'this is the spirit of messiah.'
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>The light:</b> has a numerical equivalent (<i>gematria</i>) of 'in the Torah' and adds up to six hundred and thirteen (the traditional numerical sum of the Torah's commandments).
+<b><i>E<u>t</u> haoh<u>r</u> k<u>i</u> to<u>v</u></i> (the light, that it was good):</b> The last letters [of which] form the acronym, <i>brit</i> (covenant). <b>And God saw the light that it was good and He separated:</b> From here [we learn], that we do not make a blessing on the candle [at the Havdalah (separation) service] until we derive use from its light; and [that last phrase] adds up to the numerical equivalent of 'and He separated - we separate during the year at the end of the Shabbats.'
+
+Verse 5
+
+5 times the word 'light' is written in this section, representing the 5 books of the Torah which are called LIGHT... [<b>Five</b> times '<i>Or</i>' is written in the parashah, against <b>five</b> Torah Pentacles called <i>Or</i> ]
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>From above the firmament:</b> There are two [places this appears] according to the tradition: here and the other is (Ezekiel 1:25), "and there was a voice from above the firmament," in the chariot [apparition] of Ezekiel. And in the same way that we don't teach about 'the story of creation' in public, so [too] do we not teach about 'the story of the chariot' [in public].
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b><u>Ma</u>zria <u>ze</u>ra <u>le</u>mineihu (that gives off seed according to its species):</b> forms the acronym, <i>mazal</i> ('constellation'); as there is no grass that does not have a 'constellation' above [governing] it.
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>Luminaries (<i>meorot</i>):</b> is [written in its] incomplete spelling [meaning that it lacks the letter <i>vav</i>], since only the sun was created to give light. And the moon was only created so that [people] would not worship the sun, [which might have been the case] had it been alone.
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>And the birds:</b> There are three [places this appears] according to the tradition: [here, where it states,] "and the birds shall increase;" "and the birds ate them" (Genesis 40:17); "this is the law of the beasts and the birds" (Leviticus 11:46). [This is] a hint to that which they said (Chullin 63b), "pure birds are more numerous than impure birds;" this is [what is alluded to by] "and the birds shall increase," meaning that they will be more, [but] which? "And the birds ate them," meaning those that are pure, and so [too], "this is the law, etc." refers to the pure ones.
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b><i>Haadam</i> (man):</b> [has the same] letters [as] <i>adamah</i> (earth), since he was created from the earth. <i>Adam</i> is the acronym of <i><b>e</b>fer, <b>da</b>m, <b>ma</b>rah</i> (ash, blood, bile).
+
+Verse 28
+
+<b>And have dominion (<i>ouredu</i>) upon the fish of the sea:</b> There are two [places this appears] according to the tradition: here and the other is "and go down (<i>ouredu</i>) to Gat of the Philistines" (Amos 6:2). If you will have merit, you will have dominion even over the fish of the seas; but, if not, you will go down to Gat; meaning to say, you will be subjugated to the Philistines.
+
+Verse 29
+
+<b>Fruit of the tree (<i>pri etz</i>):</b> There are two [places this appears] according to the tradition: [here, where it states,] that has within it the fruit of the tree;" [and] "fruit of a beautiful tree" (<i>pri etz hadar</i>) [in Leviticus 23:40]. This is a hint for the opinion that holds that the tree that Adam ate from here was a citron (<i>etrog</i>) [since that is what the verse in Leviticus refers to]. 
+<b>Male:</b> has a numerical equivalent (<i>gematria</i>) of 'blessing.' Female has a numerical equivalent (<i>gematria</i>) of 'in a curse.' 
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b><i><u>Y</u>om <u>ha</u>shishi <u>va</u>yekhulu <u>ha</u>shamayim</i> (the sixth day. And He finished the skies):</b> [forms] the acronym of [God's] name [that consists] of four letters, with which he [here] sealed the story of creation. And so [too in Psalms 96:11] "<i><b>yi</b>smechu <b>ha</b>shamayim <b>ve</b>tagel <b>ha</b>arets</i>" ("Let the heavens be glad and let the earth rejoice") [forms] the acronym of [God's] name [that consists] of four letters, with which he [also] sealed the world, with the name of four letters.
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>ויכל אלהים "And all God is,"</b>  <i>Targum Yerusalmi</i> says this about grace, This is what they said the "grace" in there. In this case, there were 3 verses of his works for 3 works that returned, which are the heavens and the earth, and the sea. And there is no writing that says, "there was an evening and there was a morning" on the seventh day, according to Musaf adds "to rest upon one as a duty is sacred."
+<b>וישבות "and rested"</b> There are 2 separate Tanakh teachings according to "And the manna dwells." And we were to write in this case the Manna that the Lord spoke the Sabbath on the holy Sabbath, and we do not find that Moses told them this beforehand, but it is alluded to in God the days of Genesis and the rest on the seventh day and the rest of the <i>Manna</i>. Another thing teaches that Manna ruled out worship on Sabbath as evidenced in <i>Kiddushin</i>. Another thing alluded to what they demanded: bless them with manna and sanctify them with manna.
+
+Verse 3
+
+<b>ויברך אלהים "And <i>Elohim</i> blessed"</b> There are 3 different teachings about s’mikhai (<i>Blessings</i>) , And <i>Elohim</i> blessed Noaĥ(Gen 9:1). And on the other hand, "<i>Elohim</i> blessed Isaac. (Gen 48:15, Gen 25:11)" At the time when the world was created in the blessing of the Sabbath (Gen 2:3) and the world and in the days of Noah when all the first ones were lost and the world was renewed, it was necessary to bless a second time and blessed Isaac as it is in the <i>Midrash</i> until now I needed to bless my creation from now on the blessings will be entrusted to you.
+
+Verse 4
+
+<b>בהבראם</b> In the word <i>where created</i> there are the same letters that are in Abraham (הבראם\אברהם), thanks to Abraham, heaven and earth were created. 
+<b>ארץ ושמים "earth and heavens"</b> there are 2 teaching parts in Tanakh, "Thank you for heaven and earth (Ps. 148:13)." Why did they thank the earth and the heavens instead of the one who made the earth and the heavens?
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+ ואד "until that" there are 2 separate Tanakh teachings about this, "and his wife beset with (אֵ֗יד) calamity (Job 18:12)." An allusion to what many of us said, remember them as a blessing, why is his name called ´Eid (אֵ֗יד - calamity)? It was because of that the nations break their hearts, so that the Holy One, blessed be He, will give them rain.
+
+Verse 7
+
+וייצר "and He made" there is 2. cases one accurate and one lack of accuracy, And the Lord God created man. It is full that he has two creations, the creation of good and the creation of evil, and the Lord God created from the earth every beast of the field. Lacking that they have but one creation.
+ויפח באפיו נשמת חייםAnd breathed into his nose the breath of life, a sealed prayer arrangement.
+נשמת "soul" the words that he breathed in his nostrils a soul, all that is a spirit of life, the candle of God is the soul of man, and if not, the soul of God is like a stream of brimstone.
+האדם לנפש חיה "human becomes a living soul", the initials chalah (the sanctification [of creation]), which was the chalah of the world(Shir_HaShirim_Rabbah 1:6:5). 
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+יפרד "will break up" There are 2 separate teachings in Tanakh "but a poor man is parted from his fellow [by his poverty] (Prov. 19:4)." When the first man became deficient in unleavened bread, he was separated from the garden.
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+הבדלח "the bdellium" there are 2 separate Tanakh teachings about this, "and in color, it was like bdellium (Numb. 11:7)." This teaches that good stones and marbles came down with the manna.
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+ולאדם לא מצא עזר "And Adam found no helper" 3. different places teach us: And to Adam, he said that you have listened to your wife's voice (Gen. 3:17). And to the man who did not labor, his portion will be reduced (Ecc. 2:21), and to the man, he had no helper, and God did a favor with him and created the woman as a helper, and he sinned by her, and that's it. And to the man, he said, Because you have heard that you have sinned by the helper, therefore, and to the man who did not labor in it, his portion will be given to him for which the penalty of death will be given*. [*Look: Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:12]
+
+Verse 21
+
+ויפל ה' אלהים  "And God HaShem caused to fall in" 3. separated teachings: "and cast it upon him and he died (Numb 35:23)". "And He made them fall in the midst of their camp (Psalm 78:28)."  It is that Dajjal (the demon) in one who killed by mistake and one who kills maliciously that the Holy One, blessed be He, congregates in one inn and he goes up the ladder and everything and that's it and he will fall among his camp that the Holy One, blessed be He, has appointed in his camp.
+ויסגור "and will close" there are 2. separated places in Tanakh teaching: "And יהוה shut him in (Gen 7:16)", an allusion to the closing of meat which prohibited the use of staff for the stretch out from the ark (to close the door), when God closed on his behalf and the flesh was closed in (the Ark). 
+
+Verse 22
+
+ויבאה "and came"  The writings were missing, and she cries and says about my writings, she decorated them, and she did decorate my writings and brought them to me. [edit. I suspect this example was R' Jacob's life, his wife?]. And I will explain things in the tradition (Mesorah) and things that were brought to Adam. "Isaac then brought her into the tent... (Gen 24:67)", "...and brought her to the City of David... (I King 3:1)", "Hence the LORD was intent upon bringing calamity upon us (Dan 9:14)". Their predecessor who carried Pharaoh's daughter from above and this example of first Adam was banished by the `Elionim (The Superior one) cause of Chavah (Eve), And in Yitzchak it was the opposite because she (Rebecca) was in Sarah's place (blessing returned), it is said in the Midrash (Ber. Rab. 60:16). 
+
+Verse 23
+
+"לזאת" [for this] is a phrase that appears in the traditional commentaries. Here and elsewhere, my heart is filled with anxiety. This is to say that Chavah was the cause of Adam's anxiety.
+
+Verse 24
+
+"And they shall become one flesh" and it is juxtaposed with "And the two of them were naked" as a hint to what they said, that he should bring out his document and she should bring out her document.
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+"לעינים" [to the eyes] in the tradition means that the man saw with his eyes. And furthermore, things that are pleasing to the eye, such as light, are good for the eyes, while smoke is harmful to the eyes. Therefore, the man saw with his eyes and according to his sight, the fruit appeared sweet and pleasing to the eyes. However, in the end, it was like smoke in the eyes, causing death for all.
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+"Hamin" (המן) - In this context, it refers to the tree from which Adam ate, also known as the Tree of Knowledge. In other interpretations, it may refer to a specific rock, grain, or winepress. Some say that the tree from which Adam ate was a wheat tree, which would make it the same as the "hamin hagoren" (המן הגורן), the grain from the threshing floor. Just as death was imposed on Adam for eating from the Tree of Knowledge, similarly, death was imposed on him for eating from the other "hamin".
+"Which I commanded you not to eat from it" - In this context, it refers to the sin of listening to the advice of a slanderer, as opposed to the direct commandment from God not to eat from the Tree of Knowledge.
+
+Verse 12
+
+"And the man said, 'The woman whom You gave to be with me, she gave me from the tree, and I ate.'" In this verse, the Scripture indicates that one repays evil for good. "She," the woman, was a good helpmate for him, which he received from God.
+"She gave me from the tree, and I ate," according to the simple meaning, he was seduced by the tree until he heard its words.
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+"עקב" (heel) - both this interpretation and the other one [that עקב means "because"] are valid. [The phrase] "He will bruise your head" emphasizes [God's] punishment [of the serpent], and "you will bruise his heel" refers to the serpent's treachery. This is why our sages said [in reference to the verse in Job 18:10]: "The snare is laid for him in the ground, and a trap for him in the way." This refers both to the serpent, who was cursed to crawl on the ground, and to the Evil Inclination, who seeks to ensnare man in his ways. Similarly, when Jacob blesses his sons, he compares Judah to a lion and Naphtali to a deer, but then blesses them all together with one blessing, stating that each one should be like his respective animal in strength and agility. This is why it says, "And he shall bruise your head" - even though the likeness of Dan is to a serpent, he too is included in the same blessing.
+
+Verse 16
+
+"Greatly increase" in the text here and elsewhere means "I will greatly increase your offspring." The explanation of "your pain" is "the blood of menstruation," hinting at the saying that every woman whose blood is abundant, her children will be abundant.
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+"And thorns and thistles shall it cause to grow for you" - Concerning the Land of Israel, it is said among the Gentiles that they are like thorns and thistles for Israel. The hint here is that the thorns and thistles refer to the Gentiles, which will grow for you.
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+"And he called his wife's name Eve" - named after the joy (חוה) that she brings, and this is why it is said that ten measures of speech descended to the world, and nine were taken by women.
+
+Verse 21
+
+"And He dressed them" (Genesis 3:21). As for Aaron, "And He dressed them with tunics" (Leviticus 8:13). This teaches that the Holy One, blessed be He, made clothes of priesthood for Adam. It is also stated in Genesis Rabbah that the firstborns and the priests served in these garments, and there are eight letters in this verse corresponding to the eight garments of the priesthood.
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+The word "לשמר" can be interpreted as a hint or a mnemonic for the phrase "לילין שדין מזיקין רוחין" which means "at night, demons are harmful."
+
+Chapter 4
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+The word "תשוקתו" in this context means "his desire." Another interpretation is "his urge." The verse in Genesis 4:7 is saying, "His desire is toward you, but you must master it." In the Midrash, it is explained that there are two desires: the desire of the wicked for sin, as it says "and to you shall be his desire," and the desire of the Holy One, blessed be He, for the people of Israel, as it says "I am my beloved's, and my beloved is mine; he feeds among the lilies."
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+"Crying out" - In one version of the tradition it says "and also they cry out..." Rashi explained there that it teaches that he (Pharaoh) contracted leprosy and was slaughtering Jewish infants and washing himself with their blood, and this (the infants' blood) is the voice of your brother's blood crying out. (Genesis 4:10)
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+The word "מוצאי" in Genesis 4:14 means "my banishment" or "my exile". In the Talmudic interpretation, it is explained as "For the righteous, [God] showed them the place of their burial, but for the wicked, he did not; rather, it is said of them: 'my exile is too great to bear'." This is why the sages said to those on the right, "Hold the cup of life," and to those on the left, "Hold the cup of suffering." This is the meaning of the verse "whoever finds me will kill me."
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+"Behold, in the heavens there is a solitary judge's plea" in gematria is equal to Enoch, and the Tetragrammaton in gematria is equal to Metatron, whom the Holy One, blessed be He, took one from those of the previous generation of the Flood and one from those of the later generation of the Flood, namely Enoch and Pinchas, and concealed them in heaven to bear witness about Him. He chose Enoch, who was of the seventh generation, since the Holy One, blessed be He, desired the seventh [generation]. Similarly, it is written of Moses, who was of the seventh [generation] from the Patriarchs, "And Moses ascended to God [Elohim]."
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+"The Nephilim" - three in tradition, one complete and two deficient. The Nephilim were on the earth. Deficient, and we have seen them named Nefilim. Complete, the sons of Anak were from the Nephilim. Deficient, and this is Sihon and Og, etc., as stated in Niddah. Sihon and Og were the sons of Shamhazai and Azazel, and they fell from the sky during the days of the Flood. Therefore, it is written here "The Nephilim were on the earth," deficient.
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+"Eleh toledot Noach" - The verse is connected to "Eleh toledot hashamayim" (These are the generations of the heavens), "Eleh toledot Shem" (These are the generations of Shem), and "Eleh toledot Yaakov" (These are the generations of Jacob). In all of them, "Eleh toledot hashamayim" (These are the generations of the heavens) precedes, representing the creation of the world. "Eleh toledot Noach" (These are the generations of Noach) refers to the generations that preceded him. "Eleh toledot Shem" (These are the generations of Shem) refers to the descendants of Cham and Yefet. "Eleh toledot Yaakov" (These are the generations of Jacob) refers to the descendants of Esau and his chiefs.
+"Noach, Noach, etc." - The word "Noach" is repeated three times in the verse to indicate that he saw three worlds. According to one interpretation, Noach was one of three who saved three individuals each. Noach saved his three sons, Shem, Cham, and Yefet. Daniel saved Chananiah, Mishael, and Azariah in a dream. Job saved his three friends Eliphaz the Temanite, Bildad the Shuhite, and Zophar the Naamathite. According to another interpretation, "Noach" refers to the heavens, the creatures, the upper beings, the lower beings, the present world, and the world to come.
+"Noach was a perfect man" - The word "hayah" (was) is spelled with a "heh," which represents the number 5, indicating that he was perfect in all five aspects of his life from Adam to Abraham. However, after Abraham, no one is considered perfect.
+"Noach walked with God" - This is an expression of praise, indicating that Noach was a wise man. It is similar to the expression used in Job 12:13, "With Him are wisdom and strength."
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+"ותמלא הארץ" [And the earth will be filled] - Both midrashim here and there explain that "and the earth was filled" refers to them [the angels]. For the earth itself was filled with them, for they [the angels] would be born six to a patch of land, then they would be swallowed into the ground and afterwards crack and emerge. Additionally, the earth itself was filled with theft; people would entrust their purses with a friend and a perfumer would accompany him. The one entrusted with the purse would place it, together with his treasures, under the ground with the perfumer. The one who entrusted the purse would then come at night, smell the perfume, and take everything.
+"חמם"[To be hot] has the numerical value of "Mei Noach" (the waters of Noah), which teaches that Pharaoh was punished measure for measure. "Hamess" has the numerical value of "Gehinnom" (hell), which teaches that the wicked are judged in boiling hot water.
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+ויאמר אלהים 'לנח קץ כל בשר... And God said, 'To rest the end of all flesh, he hinted at the days of the flood, which are like the end of a day of rain and a day of reinforcement. 
+כי מלאה הארץ חמס מפניהם... for the earth is filled with lawlessness because of them, in Gematria: illicit sexual intercourse/i.e. incest. 
+והנני... In the Tanakh there are 3 parallels in this: I am about to destroy them (Gen. 6:31). And so I propose to build a house for the Shiloh (means "Messiah")(I Kings 5:19)  am just gathering a couple of sticks (I Kings 17:12). The Holy One, blessed be He, said, I will rebuild the established world and spoiled their actions. And I spoil them and I am about to destroy them to tell you that not a single tree was left standing, but all were uprooted. 
+משחיתם... "destroy them" In Gematria: She will slap with an open hand. 
+?
+משחיתם את הארץ... "about to destroy them" our Rabbi Tam (רבנו תם = ר''ת) Ma´ah teaches you that you destroyed their height, which was a hundred cubits high. (Transl. KK)
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+וזה אשר תעשה And you shall do this... this Occurs two times, like here another time "and you shall do this on the altar" (Exodus 29:38) and to say that just as the altar atones, so you should build an altar to atone for when you come out (in this verse Gen 6:15).
+
+Verse 16
+
+1. צהר, Tzohar, window, opening in Gematria: In the light of the stone. 
+ושלשים... In this case in Tanakh 2 parallel verses are according to this, And "in distress" אידך (Prov. 27:10) and "thirty will march" ושלשים יסעו (Numb. 2:24). An allusion to the Star of David is that the flags traveled in square writing through the land that thanks to the flags were saved. Do it and I trust and I will do it to say that I will assist you in doing it otherwise he would not have been able to do it.
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+1 Bring to life in a doubled* (*מהעוף bird can mean also, to be bent, doubled; to be wearied) with you a male and a female of the of its kind. He hinted to him that the bird* would live with him and this is what the scripture said and he sent the dove, away from him, to study if there was a place of dwelling for him: (This part of the commentary seems to apply also to verse 20 cause word מהעוף appears in there)
+2 "to preserve life with you..." In Gematria: "no predation" or "no missing limb."
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+"and to them..." there are 3 connected verses in Tanakh in this case, and did Yosef "and to them" (II Kings. 3:22 כדם) "as red as blood"(Judges 6:5). And they and their camels have no number. As like did Yosef ate by himself and the Egyptians by themselves [Gen 39:6 except for the bread that he ate: Since the Egyptians did not eat with foreigners (see, for instance, Gen. 43:32).], it was like Noah and his sons and the animals and the beasts, each given alone to each given his food, (Gen. 24:33, 34) and it was she to them and their camels who put a branch in the shelter and food for the camels, as well as for every body in company.
+
+Chapter 7
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+היקום אשר עשיתי "existence that I created" in Gematria "No life to the resurrection."
+היקום The existence... there are 3 parallel verses in Tanakh: And I wiped out the whole universe. (Gen. 7:23) All existence on earth was blotted out. (Deut. 11:6) and the whole universe at their feet. To say that just as the generation of the flood sinned because of the abundance of favors and wealth that they had, so did a קרח (Korach Tosefta, Sanhedrin XIII, 9, Rab. Bah. 16:1:8) from the abundance of wealth that he had remained and sinned.
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>Seven days (<i>leshiv’as yamim</i>).</b> The numerical value of this phrase is equal to that of “the days of mourning for Mesushelach” (<i>liymei eivel Mesushelach</i>).
+
+Verse 11
+
+בשבעה עשר יום לחודש "on the seventeenth day of the month" And they will spend their days as well as the month when the flood came down. and the sky chimneys. In Gematria: "who took two stars from Kima." 
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+והבאים and the following 2 cases in Tanakh in this case: And to say you, "who did come with Zerubbaḇel" (Neh 7:7). To say as in here "came naturally" (Gen. 6:20 יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ) so in that case likewise "ascended towards" and to draw into what? It was said that "Ezra went up."(Ezra 7:6) 
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+וישאר אך נח "Only Noah was left", all were limited and limited except those that were not included in that, all others that breath were run over (by flood).
+אך נח Only Noach in Gematria עוג to draw.
+
+Chapter 8
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+ויכלא הגשם there are 2 different Tanakh places: On the other hand, So the people were restrained from bringing (Exo. 36:6). If I may say, walk in my the protecting influence of good conduct Israel's great assembly, to make the earth fruitful. 
+
+Verse 3
+
+ושוב "and again" 3 separate Tanakh places; And the rest which went forth to and fro, until the waters were dried up from off the earth(Gen 8:7). And the living creatures ran and returned (Ezek 1:14). It is he who said that the fear of the animals comes out like A fiery stream issued and came forth from before him (Daniel 7:10). 
+
+Verse 4
+
+ותנח "and rested" is 2 times on Tanakh, "And the ark rested." "and the spirit rested upon them (Num 11:26)." To say that the Holy Spirit rested on those who remained in the ark and that is it "And the spirit rested on them."
+Ararat appears 3 separate times in writings: So Sennacherib king of Assyria departed etc (II Kings 19:36), as he was worshipping in the house of Nisroch his god, etc. and they escaped into the land of Ararat (II Kings 19:37). And our sages said their memory is a blessed: "Sennacherib went and found a beam from Noah’s ark, from which he fashioned a god. He said: This beam is the great god who delivered Noah from the flood." (Sanh 96a:1). It is a wrong said about blank. נסרוך = "Nisrokh" (deity) sounds same in language like "nasor" = "plank" (Sandh. Gem. 96a:3) 
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+טרף "Torn" 2. separated Tanakh places: At the other hand, for he has torn, and he will heal us (Hosea 6:1). What is the point of such a broken tongue? He mentioned that she broke it from the tree and "did not find" (Lev. 25:28) it floating on the water, and by this, he knew that the water was diminishing. 
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+וירח at Tanakh are 2 different places that teach, "smelled the sweet scent" as burning. And that's what they demanded of the Sages, may their memory be blessed, even the rebels of Israel in the future, Let them give a scent and that is he and the moon the smell of his clothes Ibn Tibon his clothes but in his clothes and the Lord gave the smell of the fragrance that they will give a scent of the fragrance. Another thing hinted that the smell of heaven entered with him when (Yitzak says from Yakov) "the smell of my son is like the smell of a field which the Lord has blessed" (Gen 27:27) 
+מנעריו From the youth in 3 different places in Tanakh teaches "a man of war from his youth (I Sam. 17:33)." "Mo᾽av has been at ease from his youth (Jer 48:11)." From his youth, a man must fight with the evil inclination and if he overcomes him and his victory is that he is Moab from his youth, "and he has settled on his lees (Jer 48:11)." 
+
+Verse 22
+
+וקציר "and harvest" there are 2 in Tanakh this teaching  And on the other hand in Parshat Vigesh, go to look there (Gen 45:6) [edit. and also Ruth 2:23]
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+ואך "And surely" there are 3 Tanakh places in tradition, Howbeit, if the land of your possession is unclean (Joshua 22:19). but only that word (Numb 22:20). To say just as it is forbidden to kill oneself so it is forbidden to curse oneself and it is your blood for your souls and the thing that even the bee will demand. But if it is impure to say that from every animal we have required sin between impure and pure.
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+מקים את בריתי אתכם "I establish my covenant with you", a prayer arrangement for the dead (Kaddish), an allusion to the resurrection of the dead with whom God establishes His covenant to revive them.
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+ויטע "was the first to plant" there are 3. Tanakh passages from this: was the first to plant a vineyard. And God planted a garden in Eden (Gen 2:8). He (Avraham) planted Tamarisk (Gen. 21:33). Our sages demanded from where did the planting come from Heaven, just as Abraham took the bush from Heaven.
+
+Verse 21
+
+היין the wine (75) in Gematria יללה howl, And wavy letters that appeared on the head of the exiles by the wine will be revealed:
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+עבד עבדים יהיה "A slave, slave he will be (יהיה)" יהיה is numerically equivalent to 30, which is how much a slave is worth (Cf. Exodus 21:32).
+
+Chapter 10
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+יאמר "It is said in the secret (mystical) tradition: Therefore, it is said 'like Nimrod', therefore it is said in the book of the wars of the Lord, and regarding Zion, it is said 'every one that is born in her', which teaches that Nimrod was a man of war who captured cities, as it is written 'And the beginning of his kingdom was Babel'. This is why it is said in the book of the wars of the Lord, and regarding Zion, it is said that every one who is born there should be brave and stand tall like Nimrod, so that it will be noticeable and people will say, 'this one was born in Zion'."
+
+Chapter 11
+
+
+
+Verse 1
+
+ "words" (דברים) and "meaningless words" (הבלים) are mentioned twice in the verse, indicating that the people spoke both meaningful and meaningless words. 
+שפה אחת, "one language", in Gematria [this corresponds to] לשון הקדש "the holy tongue" [= Hebrew]. [the value of  שפה אחת is 794, that of לשון הקדש is 795, which is 794 plus 1 added for its totality]
+
+Verse 2
+
+occurs 2 times in the Tanakh as follows: "When they traveled from the camp, our rabbi, may his memory be blessed, explained thus: 'That day they turned away from God.' It is equivalent to this saying: "a child who runs away from scriptures." This means that when they traveled east, they were moving away from "the beginning of the world," the place where "God originally created the world."
+
+Verse 3
+
+איש אל רעהו הבה "Man, come to his neighbor." "A Torah scroll that is incomplete [missing letters] should be set aside in order to promote peace, because of the great peace that would result from correcting it." 
+לאבן "Into Stone" Appears 2 times in Tanakh"And his heart died within him, and he turned into a stone. Regarding the incident of Nabal (in 1 Samuel 25), just as there it says "death," so too here it means death. But in this case, it was a death that was even harder for them than death itself, when the moon fell from the tower (of Babel)."
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+"And they scattered" [Genesis 11:8] in the Masorah here and there: "And the people scattered throughout the land of Egypt." "And the people scattered from him" [1 Samuel 13:11], and our Sages of blessed memory said that the people of the Tower and the people of Egypt were both deserving of punishment, and some were scattered from the Tower and some from Egypt, and this is the meaning of "and the people scattered from him."...
+ויחדלו "Vay'chadaloo" (And they ceased) - In the second explanation, "And they ceased" refers to the voices and hail. This teaches that even they (the Egyptians) were punished with the voices and hail.
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+שנתים אחר "Shnayim Achar" in Sefer Smichut, here and there: "Two years after the noise". Meaning two years before the earthquake. Just as there was a great noise during the flood [in the time of Noah], there was also a great noise before the earthquake.
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+שרה "Sarah" in the Aleph Bet Shin Bet Shin Bet Gematria. This is a hint to what our sages said, "This "Yiskah" is Sarah."
+
+Chapter 12
+
+
+
+Verse 1
+
+לך לך "Lech Lecha" "Go forth" opens with a statement in the language in which the world was created, as the world was created with ten sayings, and it was created solely through the merit of Abraham. Therefore, a statement is written about him.
+לך לך "Lech Lecha" "Go forth" is a hint to Abraham that when he will be one hundred years old, he will have a son, Isaac, who will be like a nation to him. Alternatively, it hints to him that after he leaves his land, he will live like the numerical value of "Lech Lecha," as his age was 75 when he left and lived 100 years more. Alternatively, it hints to him about the two exiles that the people of Israel will go through twice. Alternatively, it hints to him that after nine generations, the people of Israel will go into exile during the days of King Zedekiah. And due to Abraham's merit, because God spoke with him when he was 75 years old, they will return after seventy years. Therefore, he relied on going to Haran and moving on to Canaan, as the furnace of the Holy One, blessed be He, was in Haran, and the people of Israel will go into exile. ["Go, yourself," A hint to him, "When you will be 100 years old (30+20+30+20), then I will make you a great nation." For then Isaac will be born.]
+
+Verse 2
+
+"ואעשך לגוי גדול וגו'" is a verse from Genesis 12:2, where God promises Abraham, "And I will make of you a great nation, and I will bless you and make your name great, so that you will be a blessing." Here, it is explained that this verse is the basis for seven blessings (or "brachot") that are recited during Jewish wedding ceremonies. These blessings are: "And I will make of you a great nation" - the blessing of greatness and prosperity, "And I will bless you" - the blessing of wealth and success, "And make your name great" - the blessing of fame and recognition, "You yourself shall be a blessing" - the blessing of happiness and joy, "And I will bless those who bless you" - the blessing of protection and safety, "And him who curses you I will curse" - the blessing of justice and fairness, "And all the families of the earth shall bless themselves by you" - the blessing of universal impact and influence.
+"אשר אראך" (which I will show you) - In tradition, this phrase is expounded as follows: "במסורה הכא ואידך" (here and there in tradition), in Zechariah, regarding the Babylonian exile, it teaches that God showed Abraham the future exiles.
+"The word 'arach' as a gematria [numerical value of Hebrew letters] in the clouds teaches that there were clouds going before him and showing him the way. And I will make you into a great nation, and I will bless you and make your name great. Three blessings corresponding to the three blessings of the priests, and so I bless you with three shields upon you, to tell you that the letters gimmel, peh, and kuf are equal to the letters samech, corresponding to the blessings of the priests, and they will bless you, may He illuminate and uplift you, and I will bless you, with the gematria of Abraham."
+"And it shall be" is a six in numerology and it shall be a blessing. And it shall be perfect. And it shall be fitting to check. Go up to the mountain and it shall be there. And it shall be for me a father. And it shall be for us a father. If you will be perfect and fitting, then there shall be a blessing, and go up to the mountain, and it shall be for me a father.
+
+Verse 3
+
+"And I will bless those who bless you" has the same gematria as the priests who bless your children. Therefore, when people bless you, it should be in the plural form, and when they curse you, it should be in the singular form.
+"And he who curses you, I will curse" has the same gematria as Balaam, who came to curse your children....
+'And I will bless' is the first and the second in the tradition, and I will bless your name forever. Blessing that has no end, and this is it: 'And I will bless your name forever'.
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+"'The one who appeared' is the first and the second in the tradition, and as for Jacob, it means that just as it appeared to Abraham when he was exiled, so it appeared to Jacob when he was exiled."
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+יחיו 'Yechi' is the first and the second in the tradition, and as for 'yechi' - 'let the grain live and let the vine bloom', since they wished you to live long, they will give you gifts of fields and vineyards.
+
+Verse 13
+
+'My sister you are' is the first and the second in the tradition, and as for 'sister you are', it means to say that both Abraham and Sarah were great in wisdom.
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+"And for you" in the text here and there: "Behold, Rebecca is before you, take and go." Drive and go with Avishag the Shunammite, which teaches that she was righteous like the matriarchs, and "Take my staff in your hand and go." The one who revealed it to you, take it in your hand and go. This teaches that even though it is not explained here that he gave him gifts like with Abimelech, he certainly gave him, and this is "take it in your hand and go," meaning he gave him something that can be given immediately by hand.
+
+Chapter 13
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+"ולא נשא" in both instances: "And David did not count their number, and their wealth was beyond measure."
+["ולא נשא" literally means "and not counted" or "not enumerated". In the context of the passage, it is referring to the great wealth of David and his followers which was so vast that it could not be counted or enumerated]
+
+Verse 7
+
+"רועי" in the tradition here and there: And my shepherds did not inquire about my flock. This teaches that he rebuked them for not tending to the flock properly, and as a result, there was strife. And this is what is meant by "and my shepherds did not inquire about my flock."
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+The verse "ויפרדו איש מעל אחיו אברם" (Genesis 13:11) means that Abram and Lot separated from each other. This separation was made in peace, and it also hinted to Abram that there would be peace for his descendants. This is demonstrated by the verse "אל תצר את מואב" (Deuteronomy 2:9), which prohibits the Israelites from attacking Moab, which was one of the nations that descended from Lot.
+
+Verse 12
+
+"Avram" - In the second verse of this passage, and similarly elsewhere, Avram is Avraham. This is what the sages explained: wherever it says "he" in reference to Avraham, it refers to him from beginning to end, and this is why Avram is Avraham, from beginning to end in his righteousness. Therefore, Avram sat aside to separate from the wicked Lot.
+
+Verse 13
+
+"Men of Sodom" - In the third verse of the section, and similarly, "And you shall be holy men to Me" (Exodus 22:30). And also "And men of perpetuity shall separate transgressors in the land." (Amos 9:10) This means that "men of holiness" refers to the flesh of a live animal that has been torn, and "men of perpetuity" refers to those who were cautious to remain holy and not become impure, and also those who buried the body parts of the dead. The "men of Sodom" were wicked and sinful, as their evil was to prevent travelers from entering their city, and "men of perpetuity" separated transgressors in the land, they were the Sodomites who separated and prevented travelers from entering.
+"Sinners" - In the fourth section of the tradition, and similarly, "And break together the sinners and the evildoers, and let those who abandon the Lord be consumed." (Isaiah 1:28) "And sinners shall return to You." (Psalms 51:15) "And sinners in the assembly of the righteous." This means that the "wicked and sinners" are those who are rebellious and sinful, and therefore "sinners and evildoers will be consumed together." However, if they repent, as it is written "And sinners shall return to You," they will be included in the assembly of the righteous, as it is written "And sinners in the assembly of the righteous."
+
+
+Verse 14
+
+"North, south, east, and west" and regarding Jacob it says "west, east, north, and south." For Abraham, the merit of the sacrifices that were slaughtered in the north began to be shown, and for Jacob, it was shown that through his merit, the sea would be split, as it is written, "And Israel saw the great hand," etc. Israel is referred to as "grandfather."
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+"And he built an altar there," and the verse following it says, "And it came to pass in the days of Amraphel king of Shinar, etc.," indicating that they needed to bring a sacrifice before going to war. As it is written, "Remember all your offerings and accept your burnt sacrifice, Selah. May He grant you your heart's desire and fulfill all your plans. We will shout for joy at your victory and unfurl our banners in the name of our God."
+
+Chapter 14
+
+
+
+Verse 1
+
+"And it came to pass in the days of" - this is the connecting phrase. Here and elsewhere it is used to introduce different periods of time. "And it came to pass in the days of the judges." "And it came to pass in the days of Ahasuerus," etc. This expression is used in the Midrash to indicate that all of these periods were times of distress.
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+"And on the fourteenth" - in one verse here and in another verse in 2 Kings 18:13 "And in the fourteenth year of King Hezekiah, Sennacherib, king of Assyria, came up." This is to teach you that just as the nations came against Hezekiah and fell into his hand, so did they come against Abraham and fall into his hand.
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+ "And the survivor came" - In the Midrash of Rabbi Eliezer, at the time when the Holy One, blessed be He, cast Samael [the Head Satan, i.e. head of fallen] out of his place, he held onto the wings of Michael to try and bring him down with him. However, the Holy One, blessed be He, rescued him and saved him from his hand. Similarly, in the book of Ezekiel, the survivor came to me from Jerusalem, saying that the city has been struck.
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+Translation: "To Damascus" - twice in tradition. Here and also, "And I will exile you beyond Damascus" (Amos 5:27). They were exiled to Damascus because of the sin they committed in Damascus, and this is an obligation that extends to the left of Damascus.
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+ "מלך שלם" ("King of Salem") and says that Rabbeinu Tam interprets this name to indicate that he was a descendant of Noah.
+
+Verse 19
+
+"Blessed be Abram by God Most High" - There are seven verses in the Torah in which blessings are written to the Holy One Blessed Be He. "Blessed be the Lord God Most High" and "Blessed be God Most High" are two of them. "And he said, Blessed be the Lord God of my master Abraham" is another one. "And I will make mention of the lovingkindnesses of the Lord, and the praises of the Lord, according to all that the Lord hath bestowed on us" is another one. "And Jethro said, Blessed be the Lord" is another one. "And thou shalt eat and be satisfied, and bless the Lord thy God" is another one. "And Gad said, Blessed be" is another one. In these verses, there are 10 words corresponding to the 10 blessings recited every day, and seven verses corresponding to the seven blessings recited on Shabbat and festivals. And in five of them, the Name is mentioned before the word "Blessed" corresponding to the Five Books of the Torah for which we must bless first. If you add "Blessed be God Most High" to them, they become six, corresponding to the six orders of the Mishnah.
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+"HaRimoti" - In both versions, it means "for I have raised." As our sages said (may their memory be a blessing): This is similar to the intention of Potiphar's wife, which was for good, just as Abraham's intention was for the sake of Heaven.
+
+Chapter 15
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+"Ariri" [stripped,  childless,  bare of children] in the two traditions here, they wrote this man as "Ariri" in the Jehoiachin tradition, because the Jehoiachin exile showed him that Abraham left Ur of the Chaldeans, and they were exiled to the Chaldeans who were in Babylon.
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+"And he brought him outside" in gematria equals איצטגנינותך [astrology or horoscope]. This means that your offspring will be like the number of letters in איצטגנינותך [astrology or horoscope.] - which is 25. In other words, your offspring will be as numerous as 25. This is because at the time of the covenant between the pieces, Abraham was 75 years old.
+The word "yihyeh" (meaning "it shall be") has the gematria of 30. This teaches us that in every generation there are at least 30 righteous individuals. Similarly, it is said "yihyeh" (it shall be) to teach that in your offspring there will be righteous individuals, as it is said: "And He said to him, 'So shall your offspring be.'" (Genesis 15:5)
+
+Verse 6
+
+"ויחשבה" is mentioned three times in the Torah. Here, it refers to Tamar, who was suspected of prostitution. It also refers to Hannah, who was suspected of being drunk. This is what Rabbi Isaac Luria meant when he said that my portion is with those who are suspected but are not guilty, as Tamar, because she was suspected, was ultimately vindicated and gave birth to Perez and Zerah, from whom kings and prophets descended. Hannah, because she was suspected, was ultimately vindicated and gave birth to Samuel. Therefore, even though they were suspected of being a prostitute or drunk, they are considered righteous. (Commentary by Rabbi Asher ben Yechiel)
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+"What will I know?" In the context of the prohibition of the Torah. Blessed be His name, the conversation of Isaac arrived at the calculation of 400, and therefore a decree of 400 was decreed upon his children. "What will I know" in the calculation, that two years were added at the end of the years when no man passed in Judah, and seventy were in exile.
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+ויהי השמש "And it was the sun" in the tradition. Here and elsewhere "and it was the sun" comes [in the context of destruction]. Corresponding to the two Temples, as it is written (Jeremiah 6:26), "And I will set your suns [i.e. Temple courtyards] and your gates for destruction."
+
+Verse 13
+
+For the phrase 'a stranger' כי גר final letters [י and ר] has the numerical value of 210, which corresponds to the actual years of slavery in Egypt.
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+"And generation" two" in the tradition here and another generation comes. The meaning is that one generation leaves when your children leave the land and another generation comes to inherit the land. And the fourth generation will return here. (Note: this is a reference to the prophecy in Genesis 15:16 regarding the Israelites' time in Egypt and eventual return to the Promised Land.)
+"(7) And behold a boiling pot, and the face thereof was from the north." Rashi explains that the opposite of "tohu" (void) is "tahor" (pure). This vision of the boiling pot showed Jeremiah the exiles who resembled the void.
+
+Chapter 16
+
+
+
+Verse 1
+
+"And Sarah 2 in the tradition, Sarah the wife of Abraham, and Sarah in the tribe of Issachar with Deborah. This teaches that she was important as a mother.
+"And Hagar, in the tradition, was a maidservant from Egypt. And Hagar had two mouths (i.e. was talkative). And Hagar said, 'Peace be upon me.' And Hagar had four wings on her back (i.e. she was like a winged creature). This was seen by Daniel. And this is what was expounded: She went and became lost (i.e. strayed from the path of righteousness) and then returned to the idols of her father's household. This is what is meant by her having two mouths, one to thank God and the other to thank idols. But once she repented, she returned and accepted [her role] as they said, 'Keturah is Hagar.' And this is what is meant by 'And Hagar said, "Peace be upon me."' And Hagar had four wings in the days of the kingdom of Ishmael as well."
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+The word "לִשְׁבֹּת" (to dwell) appears here. The other interpretation is "who turned to dwell in a barren place." If a man marries a woman and lives with her for ten years without her giving birth, he should marry another woman, and the waiting period [for the first wife] does not count towards the total, as it is written, "to dwell with Abram in the land of Canaan." This means that [Hagar] resided in the land of Canaan
+
+Verse 4
+
+"She conceived ב''פ" (in the second month) in the portion. From here, there is a hint to Rashi's commentary that the evil eye affected her and caused her to miscarry, and then she became pregnant again."
+
+Verse 5
+
+"חמסי" [which means "my wrong"] in the manuscript here. "חמסי" [also means "violence upon me"] and "שארי" ["my complaint"] are both under the same category. "You who dwell in Zion" [Isaiah 10:32] also uses the word "כבל" ["rope"], [which is a homonym for "complaint"], in reference to Zion. Sarah is likened to Zion, as it is said of Sarah, "for Sarah was barren" [Genesis 11:30], and of Zion it is said, "Sing, O barren one" [Isaiah 54:1]. Just as Sarah brought trouble [on herself], so too Israel, the Gentiles, bring their troubles upon themselves.
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+"Upon the well of water" - In the Tanakh, it is said: "And he said, 'Hagar, Sarah's maid, from where did you come, and where are you going?' And she said, 'I am fleeing from the presence of my mistress Sarah.'" (Gen. 16:8) Here and there, behold, I am standing over the well of water. It is good to pray over the water, as it is written, "the voice of splendor is in the waters" (Psalm 29:3), meaning that there the righteous give charity in the name of God. Similarly, prayer is compared to water, as it is written, "Pour out your heart like water before the presence of God" (Lamentations 2:19).
+
+Verse 8
+
+"ברחת" there is 2 places in Tanakh that refers to "in flight." And the other interpretation is "from the sound of the horseman and the archer fleeing the entire city." Because Sarah caused Ishmael to flee, therefore the Israelites fled from him. "The sound of the horseman and the archer" refers to Ishmael, as it is written about him "he was a bowman." (Gen 21:20)
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+"And you shall call" 4 places In the Tanakh it said, "And you shall call," and elsewhere it says, "And you shall call evil upon you" (Jeremiah 2:19). "And you shall call His name Immanuel" (Isaiah 7:14). "And you shall call for salvation on your walls" (Isaiah 62:6). Through Ishmael's name, "And you shall call evil upon you," but through the calling of Immanuel, "you shall call for salvation."
+
+Chapter 17
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+ "Twice a father of a multitude" in the passage, which refers to Abraham, is taken into account for Isaac. And "arbah" (meaning "four") has the same numerical value as Isaac in Hebrew numerology (gematria).
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+"הפר" in two senses in the text. On one hand, it means "break," and on the other hand, it means "violate his commandment." The Midrash explains it as drawing a comparison between the breaking of the foreskin during circumcision to the breaking of an animal's neck. Just as the neck is broken during the sacrifice of an animal, so too does one violate the commandment of circumcision by not circumcising.
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+"I will establish my covenant with Isaac" - "אקים" can be interpreted as a hint that God sanctified His beloved friend (Isaac) from the womb.
+
+Chapter 18
+
+
+
+Verse 1
+
+"And He appeared to him" - The word "And He appeared" indicates that God revealed Himself to Abraham for the purpose of the word "DA" (which means "knowledge" in Hebrew), which is spelled out by the first letters of the words "Nimlo Atto" (meaning "circumcised with him"). And the word "Samuch" (meaning "near") teaches that God appeared to him because he was sitting at the entrance of his tent on a hot day. This is why our sages said that Abraham was sitting at the entrance of hell and did not allow anyone who was circumcised to enter, except for those who converted to Judaism and were circumcised because their foreskin was pulled back and they were recognized as having been properly circumcised.
+The phrase "'וירא אליו ה" with the letter 'ה in the middle (a notation indicating that this is how it appears in a Torah scroll) teaches that the Divine Presence ('ה) came to dwell in the tent of Abraham.
+"And He appeared to him" with the letters' numerical value (gematria), this implies that the word appeared (זה) was revealed to him with great honor.
+"And the Lord appeared to him in the oaks of Mamre" - The gematria of "in the oaks of Mamre" is that He came to visit the sick.
+The phrase "יושב פתח האהל" (sitting at the entrance of the tent) has the numerical value of "to welcome guests."
+The word "כחם" in the Scripture means "like the heat of the day," like the heat of the sun, or like the clear, bright light. "And they came like the heat of the day to the house of the man of shame" (Jeremiah 15:8). Here, "like the heat of the day" means not the scorching heat of the sun, but rather the bright and clear light of the Garden of Eden, as it is written, "And the Lord shall be unto thee an everlasting light" (Isaiah 60:19). However, "the man of shame" means someone who came through conversion for ulterior motives, for there is no greater shame than one who comes through conversion. "Like the heat of the sun" refers to someone who will go to Gehenna, as it is written, "Behold, the day cometh, it burns like a furnace" (Malachi 3:19). "כחם היום" (like the heat of the day) in gematria is equivalent to "זהו בגיהנם" (this is in Gehenna), and in gematria it is equivalent to the word "דם" (blood).
+
+Verse 2
+
+"והנה שלשה" [And here are three] in gematria refers to Michael, Gabriel, and Raphael.
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+"Let a little water be brought" - here it says "three" [men], and elsewhere [in the same verse] it says, "and let a morsel of bread be eaten." The explanation is that one of the three is a captive, and a sword of destruction is taken from him. The righteous captive is taken from among the wicked, in the merit of the words "Please take a little water." "Iron from the dust is taken" - this means that the sword of destruction is taken from Israel, who are compared to dust, in the merit of Abraham, who said, "I am but dust and ashes." "Please take a little water" has the same numerical value as "from here they merited the well."
+"And bathe your feet" - here it says "two," and elsewhere [in the same verse] it speaks of Lot. This teaches that Lot was afraid of robbers, so he preferred to spend the night in the city rather than outside. Abraham, on the other hand, chose to bathe first, indicating that he was not afraid of robbers and would welcome any traveler into his home.
+
+Verse 5
+
+"And I will fetch a morsel of bread" - It would have been sufficient for him to say, "Take a morsel of bread." From here we learn that the host should be proactive.
+Your hearts [לבכם] - three [words] in the Tanakh here and there [in the text]. [It means] "set your heart to worry." "וראיתם ושש לבכם" - "and you shall see, and your heart will be glad." This is [to teach us] that [Abraham] was pained that guests had not come to him, and this is [why it says] "set your heart to worry," that he was worried in his heart when he saw them, and "your heart will be glad," as his heart was gladdened [when they arrived].
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+"and to the cattle" - The letter "ק" (Kuf) is written small to indicate that there were only three animals. In the merit of this, he was granted a son at the age of one hundred.
+"And he ran to the cattle" - The letters of "El HaKever" (to the burial place) are rearranged to form the word "Ratz" (he ran). He ran after them to the cave. "And he ran to the cattle" - The gematria (numerical value) of "Ratz LaMearah" (he ran to the cave) is equal to the gematria of "El HaBakar" (to the cattle).
+
+Verse 8
+
+ "And they ate" and later they said to him (Abraham), this is a hint to what they said that we do not speak about the Messiah during a meal, lest our trachea twist in front of our esophagus (and make us choke).
+
+Verse 9
+
+The phrase "ויאמרו אליו" (vayomeru elav) in Genesis 18:9 has a numerical value (gematria) of 241, which is equal to the phrase "אמרו אליה איו" (amaru eleha ayu), meaning "they said to her, 'Where is he?'"
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+"the way of women, written in two ways, Rosh Tevot and Sefer Torah, equals the value of the word 'niddah' in gematria."
+
+Verse 12
+
+"My lord is old" has the numerical value of "grinding but not releasing."
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+"On the face of Sodom" - the letters "samech, tet" (ס״ת) have the numerical value of "mil" (מיל), indicating that the measurement of a mil (distance) went with them to Sodom. This is to teach us that the angel who accompanied Lot measured a mil's worth of distance with him to escort him out of the city.
+"Behold" go with them and the Lord. This teaches that the Shekina accompanies the righteous."
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+"And Abraham" the letter "Heh" is at the beginning of the verse, "And Abraham and Sarah were old." Abraham will be, meaning even though Abraham and Sarah were old, Abraham will become a great nation. Abraham was old, and he was 99 years old. Abraham was a hundred years old. This means that despite the fact that Abraham and Sarah were old, Abraham would become a great nation.
+The phrase "היו" (will be) has a gematria value of 21. The interpretation is that when one is at the age of 21 (בן ק"ן), he will become a great nation. This aligns with the idea expressed in the verse "סי כן יבורך גבר" (The one who diligently seeks good will be blessed).
+
+Verse 19
+
+"Who will command his children" – The numerical value(612) of the letters of "אשר יצוה" (who will command) is equal to the numerical value of the word "תורה" (Torah), and in the numerical value of "ברית" (covenant).
+
+Verse 20
+
+"For 'Rabah' [is] in gematria 'sin' multiplied."
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+"The righteous, the righteous, four against four. Judges who were in Sodom, and all of them lacked a measure of righteousness."
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+"And I am dust and ashes. From here, [Abraham] merited the ashes of the Red Heifer and the dust of the Sotah (a woman suspected of adultery). 'Dust' in gematria (numerical value) is equal to 'Sotah' with a left Shin (ש), and 'Ashes' in gematria is equal to 'Parah' (Heifer). Dust and ashes. In one context here [Genesis], and in another in the Book of Job. And I will be comforted over dust and ashes. This is greater than what is said in Job than what is said about Abraham."
+
+Chapter 19
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+"And unleavened bread, in one context [Exodus] it is stated as 'matzah,' and in another [Leviticus] as 'matzot.' This teaches that the Passover offering was distinguished in its matzah here [Exodus] from the matzot there [Leviticus]."
+
+Verse 4
+
+"They shall lie down three in a bed before they lie down. The uncircumcised shall lie down [Ezekiel 32:22]. Together on the dust they shall lie down [Job 10:9]. The explanation: 'The uncircumcised shall lie down' refers to the Gentiles, who are like the people of Sodom. Because concerning Sodomites and similar [sinful nations], the same verse is said:"
+"From the end [of the bed] in one context [Ezekiel 4:4], the entire people [are included] from the end. 'For the city has been captured from the end' [Ezekiel 4:2]. Regarding Nebuchadnezzar, let me tell you that these are appropriate for one destruction like these. Furthermore, when they departed from here, their city was also captured from the end."
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+The phrase "מי לך פה" (Who is here for you) in gematria hints at "בועז" (Boaz), suggesting a connection to Boaz who came from it.
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+"Arise, go out from this place" in one context here, and in another, "Arise, go out from the midst of my people." This teaches that the Israelites were divided into groups, with some unwilling to leave, and they died during the three days of darkness."
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+The verse "השמש יצא וגו'" begins with the letter "ה" (Hei) and ends with the letter "ה" (Hei). This teaches that God went through various considerations before the sun set.
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+The phrase "(ותבט) אשתו" (and his wife looked back) in gematria is equal to "היא עירית" (she turned into a pillar of salt).
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+"As the practice in one place is the practice throughout the entire land. As the practice during the day is so [is it] here. Regarding privacy, what is the matter here with marital relations, so too there. This is what our Sages said, that they desired prohibited sexual relationships when inquiring about privacy."
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+The small "kaf" signifies that Abraham cried, but not too much because she was elderly, and also because she caused her own death when she passed judgment for her own deeds onto another (cf. TB Rosh Hashanah 16b) and therefore was punished first, and one does not eulogize someone who dies by suicide.
+
+Chapter 24
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+
+
+Verse 45
+
+
+
+Verse 46
+
+
+
+Verse 47
+
+<b>I placed (<i>asim</i>) a nose ring.</b> The word <i>asim</i> is written defective (i.e. missing a <i>yud</i>) to indicate that he did not actually touch her face or even her hand.
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+And he arrived at the place – the word place is used three times in this verse, which is a hint to the three pilgrimage holy days on which his children would come up to that place in the future (see Chullin 91b)
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Mothers and children together - There are two in the tradition, this one and "mother and children dashed." This is about Sanheriv, the king of Ashur, whi said to destroy Israel, and then Esav who came to make war against Yaakov, and so "do not take mother and children alike" is a hint regarding exile.
+
+Chapter 33
+
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Chapter 35
+
+
+
+Chapter 36
+
+
+
+Chapter 37
+
+
+
+Chapter 38
+
+
+
+Chapter 39
+
+
+
+Chapter 40
+
+
+
+Chapter 41
+
+
+
+Chapter 42
+
+
+
+Chapter 43
+
+
+
+Chapter 44
+
+
+
+Chapter 45
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>Lest you become impoverished.</b> Leaving the Holy Land was preferable to becoming impoverished in his Torah knowledge through the vicissitudes of famine.
+
+Chapter 46
+
+
+
+Chapter 47
+
+
+
+Chapter 48
+
+
+
+Chapter 49
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>In the end of days.</b> See Rashi. When the Divine Presence departed he was concerned that his sons were tainted with sin, but they pointed out that the root letters of the word <i>cheit</i> — “sin” — do not even appear in their names. He replied that neither do the letters comprising <i>keitz</i> — “the end [of days]”.

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Genesis/Hebrew/Kitzur Baal HaTurim.txt

@@ -0,0 +1,32 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Genesis
+קיצור בעל הטורים על בראשית
+Kitzur Baal HaTurim
+http://sefaria.org
+
+קיצור בעל הטורים על בראשית
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+ה' פעמים 'אור' כתוב בפרשה, כנגד חמשה חמשי תורה שנקראו אור:

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Leviticus/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,48 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Leviticus
+קיצור בעל הטורים על ויקרא
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Kitzur Ba'al HaTurim on Leviticus
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+And on the Eighth day, Moses summoned. The numerical value of this phrase is equal to that of It was on the day of Rosh Chodesh Nissan.  Moshe said, "Because I resisted for seven days at the [Burning] Bush, I merited to serve as a Kohen for only seven [days]

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Leviticus/English/Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009.txt

@@ -0,0 +1,480 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Leviticus
+קיצור בעל הטורים על ויקרא
+Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
+
+Kitzur Ba'al HaTurim on Leviticus
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>And He called.</b> The א of ויקרא is written as a small letter because Moshe wanted to write ויקר (and it happened), the way it is written regarding Bilaam, which implies God appeared to him only as a chance occurrence. God, however, told him to write the א which indicates His love, but Moshe made it small.
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+<b>The fat.</b> This is because it comes to atone for the sin committed due to having become fat, as it says (Devarim 32:15): And Yeshurun became fat and rebelled; you grew fat, thick and rotund. Therefore, he brings the fat as if he offered up his own fat.
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+<b>And he blessed them.</b> The three blessings of the Kohanim (Bamidbar 6, 24-26) correspond to three types of offerings: The first blessing corresponds to sin offerings, “and may He guard you” — from sin, as it says (Shmuel I 2:9), “The feet of His pious ones He will guard”; “May he cause His face to shine” corresponds to the burnt offering [<i>olah</i>], as it says (Shemos 34:24), “When you go up [<i>ba’aloscha</i>] to see”; “peace” corresponds to the peace offerings.
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>And atone.</b> In <i>gematriyah</i> this equals “זה בוידוי דברים” (this is with oral confession), for his confesses on the bullock of his sin-offering.
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>You shall not gather.</b> The commandment, “you shall not steal,” is juxtaposed to this to warn a property owner not to steal from what is fitting for the poor, and also to warn the poor not to steal from the property owner more than what they are entitled.
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+<b>An elder and you shall have fear.</b> This is a warning to the elderly person that he should not cause others trouble. 
+It states, “in the presence of the elderly,” and close by it says, “If a proselyte comes to live with you,” to inform that even in the presence of an ignorant elder you shall rise.
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>You shall make him holy.</b> Three times holiness is mentioned in the verse: To [hint that the <i>kohein</i> should] speak first, that he should bless first, and we should give him the nice portion first.
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>I will break the pride of your power.</b> The <i>gematriah</i> (numerical value of the letters) of את גאון is זה המקדש (this is the Temple). The <i>gematriah</i> of the phrase את גאון עוזכם isזה ירושלים (this is Jerusalem).

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Leviticus/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,485 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Leviticus
+קיצור בעל הטורים על ויקרא
+merged
+https://www.sefaria.org/Kitzur_Ba'al_HaTurim_on_Leviticus
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Kitzur Ba'al HaTurim on Leviticus
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>And He called.</b> The א of ויקרא is written as a small letter because Moshe wanted to write ויקר (and it happened), the way it is written regarding Bilaam, which implies God appeared to him only as a chance occurrence. God, however, told him to write the א which indicates His love, but Moshe made it small.
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+<b>The fat.</b> This is because it comes to atone for the sin committed due to having become fat, as it says (Devarim 32:15): And Yeshurun became fat and rebelled; you grew fat, thick and rotund. Therefore, he brings the fat as if he offered up his own fat.
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+And on the Eighth day, Moses summoned. The numerical value of this phrase is equal to that of It was on the day of Rosh Chodesh Nissan.  Moshe said, "Because I resisted for seven days at the [Burning] Bush, I merited to serve as a Kohen for only seven [days]
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+<b>And he blessed them.</b> The three blessings of the Kohanim (Bamidbar 6, 24-26) correspond to three types of offerings: The first blessing corresponds to sin offerings, “and may He guard you” — from sin, as it says (Shmuel I 2:9), “The feet of His pious ones He will guard”; “May he cause His face to shine” corresponds to the burnt offering [<i>olah</i>], as it says (Shemos 34:24), “When you go up [<i>ba’aloscha</i>] to see”; “peace” corresponds to the peace offerings.
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>And atone.</b> In <i>gematriyah</i> this equals “זה בוידוי דברים” (this is with oral confession), for his confesses on the bullock of his sin-offering.
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>You shall not gather.</b> The commandment, “you shall not steal,” is juxtaposed to this to warn a property owner not to steal from what is fitting for the poor, and also to warn the poor not to steal from the property owner more than what they are entitled.
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+<b>An elder and you shall have fear.</b> This is a warning to the elderly person that he should not cause others trouble. 
+It states, “in the presence of the elderly,” and close by it says, “If a proselyte comes to live with you,” to inform that even in the presence of an ignorant elder you shall rise.
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>You shall make him holy.</b> Three times holiness is mentioned in the verse: To [hint that the <i>kohein</i> should] speak first, that he should bless first, and we should give him the nice portion first.
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>I will break the pride of your power.</b> The <i>gematriah</i> (numerical value of the letters) of את גאון is זה המקדש (this is the Temple). The <i>gematriah</i> of the phrase את גאון עוזכם isזה ירושלים (this is Jerusalem).

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Leviticus/Hebrew/On Your Way.txt

@@ -0,0 +1,3661 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Leviticus
+קיצור בעל הטורים על ויקרא
+On Your Way
+http://mobile.tora.ws/
+
+קיצור בעל הטורים על ויקרא
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+א' דויקרא זעירא שמשה לא רצה לכתוב אלא ויקר כדרך שנא' בבלעם כאלו לא נראה לו השם אלא במקרה ואמר לו הקב"ה לכתוב גם באל"ף וכתבה קטנה. ויקרא אל משה. ר"ת אמ"ו בעטרה שעטרה לו אמו. הקדים משה לשם כביכול כאחד שמדבד עם חבירו ומקדימו דרך מוסר. כתיב לעיל ואש תהיה לילה בו. וסמיך ליה ויקרא אל משה לו' מתוך שקרא לו ודבר עמו היו פניו בוערות כאש:
+<b> בכל מסעיהם ויקרא אל משה</b> לו' שבכל מסעיהם קרא למשה לו' שיסעו כדכתיב ע"פ ה' יסעו. חמשה אלפין בפסוק כנגד חמשה חומשי תורה וט' תיבות יש בו וכן יש ט' תיבות בפ' אנכי ה' אלהיך לו' שכל הלומד תורה כאילו הקריב כל הקרבנות. וכן ט' תיבות בפסוק זאת התורה לעולה:
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>בן בקר</b> עולה שנ"ד שצריך להיות בן שנה:
+<b> וזרקו את הדם</b> בבן הבקר כתיב את הדם ובצאן כתיב את דמו לפי שדמו של צאן דומה לדם האדם לכך כתיב דמו שמעלה עליו הכ' כאלו הקריב דמו:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+בבן בקר כתיב וקרבו וכרעיו ובצאן כתיב והקרב והכרעים ואיתא בתנא דבי אליהו לפי שכשמהלכת בהמה דקה מגבהת כרעי' כמו שתי וערב אבל בהמה גסה מגבהת כרעיה לצדדיה ולכך בהמה דקה משתנה מאכל' בבטנה ועל כן צואת' ג"כ משונה מבהמה גסה: בבן הבקר לא כתיב אלא והקטיר ובצאן כתיב והקריב והקטיר לפי שצאן הוא מועט ומקריב ומקטיר הכל בפעם אחת. בבן בקר לא כתיב הוא ובצאן והעוף כתיב הוא לפי שעולת העוף בא תחת הכבש בדלות יכול אם עשאו ככבש יהא כשר ת"ל הוא: בבן בקר כתיב לרצונו ולא בצאן ובעוף לפי שמרבה להביא:
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>צפונה</b> כדי להגין ממה שנאמר מצפון תפתח הרעה. כתיב צפון בצאן כנגד יצחק שאפרו צפון וכן בעזים כתיב צפון כנגד יעקב שנא' בו ואת עורות גדיי העזים:
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>ומלק את ראשו</b> מליקה מן הצואר לפי שהיונה כשהיא פודחת מחזרת הסימנים ע"ג הצואר. ועולת העוף למעלה על שם יצחק שנקרא יונת אלם שהועלה למעלה ע"ג המזבח:
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ונפש כי תקריב קרבן מנחה</b> נא' נפש במנחה לפי שבנפשו היא באה שהעני טורח עד שהשיג להביא'. בעוף ובמנחה לא נא' לפני ה' כמו בבן בקר לפי שעניים מביאים אותם ומתביישים להביא אותה לפני הכל ולכך אמר לאהרן ולבניו שאינן בפרהסיא והזהיר לאהרן לו' שאף הכהן הגדול לא יבזה מנחת הדל:
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>לא תעשה חמץ</b> לפי שיצר הרע דומה לשאור ומטעם זה ג"כ הזהיר על הדבש שיצר הרע מתוק לאדם כדבש:
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>וכל קרבן מנחתך במלח תמלח</b> ג' פעמים הזכיר מלח בפסוק משום דבג' מקומות המלח נתון בלשכת המלח ועל הכבש ועל המזבח:
+<b> תקריב מלח</b> בגי' זה יביא מלח משל ציבור:
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>וסמך ידו כתיב בבקר</b> ובצאן ובעז כתיב את ידו לפי שהבקר חזק ויכול לסבול הסמיכה שצריך לסמוך עליו בכל כחו מה שאין כן בצאן ובעז לכך נא' את דמשמע ברפיון. בבקר כתיב אם זכר אם נקבה ובצאן כתיב זכר או נקבה לפי שהוצרך או לרבות הפלגס ואם לא משמע רבוי ובעז לא הזכיר כלל זכר ונקבה לפי שעז מנהגו לעולם להוליד זכר ונקבה יחד ומסתמא ישחוט הזכר וישאיר הנקבה לפרנסת ביתו. בבן בקר כתיב והקטירו אותו בני אהרן ל' רבים ובצאן כתיב והקטירו הכהן לפי שבן בקר צריך הרבה כ��נים:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>את החלב המכסה את הקרב</b> לפי שבא לכפר על החטא שעשה מחמת רוב שומנו כדכתיב שמנת עבית כשית וכתיב וישמן ישורון ויבעט לכך מביא החלב וכאלו הקריב חלבו:
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>אם כשב</b> והוא יותר גדול מן הצאן כדכתיב והכשבים הפריד יעקב. כש"ב בא"ת ב"ש לב"ש על שם לבשו כרים הצאן:
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>מזבח קטרת הסמים</b> בפרשת כהן משיח כתיב קטרת הסמים ובפרשה שאחרי' לא כתיב הסמים לפי שכהן גדול מתעשר בקטור, הוסיף לו' סמים. בכל הכפרות כתיב כפרה וסליחה חוץ מכהן גדול לפי ששגגת תלמוד עולה זדון:
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>על שפך הדשן ישרף</b> צותה תורה לשרוף קרבנו של כהן משיח בפרהסיא בחוץ על שפך הדשן שלא יתבייש אדם להתודות על חטאו שהרי כ"ג חטא והתודה והביא קרבן על חטאו:
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>ישגו</b> שני' במסו' ואם כל עדת ישראל ישגו. ישגו צאני ביחזקאל על רועי ישראל המתעים את הצאן הכא נמי מיירי בצבור ששגגו ע"פ ב"ד שטעו בהוראה:
+<b> מעיני</b> ד' ונעלם דבר מעיני הקהל. ואידך בההיא עניינא אם מעיני העדה. ונעלם מעיני אישה. ונעלמ' מעיני כל חי איירי בתורה דכתיב לעיל מיניה והחכמה מאין תמצא ה"נ נעלמה החכמה מעיני הבית דין שטעו בהוראה ונעלם מעיני אישה זהו שאמרו אפי' שמע מעוף הפורח שנטמאה שוב אין המים בודקין אותה זה הוא ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים שאפי' שמע מעוף השמים והעלים עצמו כאלו לא ידע שוב אין המים בודקין אותה:
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>ונודעה</b> ב'. ונורעה החטאת ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו שאפי' על השוגג שיש לו להביא חטאת ולא הביא הקב"ה נפרע ממנו וזהו ונודעה יד ה' את עבדיו מי שחטא ומביא קרבן וזעם את מי שאינו מביא:
+<b> והביאו אותו</b> לפני אהל מועד. ד' במסו' הכא ואידך והביאו אבנים אחרות גבי מצורע והביאו בניך בחוצן והביאו את כל אחיכם לו' מי שמחוייב קרבן לה' ואינו מביאו לכהן סוף שצריך לכהן שיבא לראות נגעי ביתו ואם הוא מביאו זוכה למה שנאמר והביאו בניך בחוצן והביאו אל כל אחיכם מכל וגו':
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>חטאת הקהל הוא</b> וסמיך ליה אשר נשיא יחטא לו' כל שבידו למחות ואינו מוחה מעלה עליו כאלו הוא חטא:
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>את קרבנו</b> נא' בקרבן נשיא רבוי את לו' שיביא קרבן שמן וגדול לפי שבכל יום אוכל פטומות שלא יהא שלחנו מלא ושלחן רבו ריקם. בעז כתיב שעיר עזים זכר שעירת עזים נקבה לפי שאין בשמו חילוק לזכר ולנקבה שהכל נקרא עז לכך צריך לפ' זכר או נקבה אבל כבש יש חילוק בשמו כבש לזכר כבשה לנקבה:
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>בעשתה</b> בגי' אם כולה ולא במקצתה:
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>הוסר</b> ב' כאשר הוסר חלב. ומעת הוסר התמיד לומר שמעת הוסר התמיד הוסר כל חלב שבזכותו נשתלח ברכה בכל:
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>אם לוא יגיד ונשא עונו</b> אם לוא יגיד מלא ו' קרי ביה אם לו יגיד בוא"ו פי' שהגיד לו כבר שוב אינו חוזר ומגיד:
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>בה' וכחש בעמיתו</b> הואיל וכחש בין בה' בין בעמיתו שמכחש בדבר שאינו יודע בו אלא הקב"ה וחבירו:
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>יתננו</b> ב' במסורה לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו ואידך ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו והיינו כדאיתא בהגוזל הגוזל את חבירו ונשבע לו אפילו שוה פרוטה יוליכנו אחריו אפי' למדי:
+
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>צו את אהרן</b> מה כתיב לעיל מיניה לאשמה בה צו את אהרן לומר שיהיו זריזין בתורה ומצות ששגגת תלמוד עולה זדון:
+<b> משה</b> לאמר צו את. ס"ת תורה צוה אותם שיעסקו בתורה:
+<b> זאת תורת העול</b> ה הוא העו 'לה. לו' כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה. הקרבנות נקראים אשה והתורה נקראת אש שנא' הלא כה דברי כאש. מימינו אש דת למו. אותיות תלמוד. הקרבנות נקראים לחם את קרבני לחמי והתורה נקראת לחם לכו לחמי בלחמי כשם שאי אפשר לעולם בלא לחם כך א"א לעולם בלא תורה:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>מדו בד</b> ב' הכא ואידך ויואב חגור מדו לבושו שבגד. כהונה היו כעין בגדי מלחמה וכן המעיל כפי תחרא ובזכותם היו מתגברים במלחמה:
+<b> ושמו</b> בגימ' ונבלע במקומו:
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>אחרים והוציא</b> בגימ' הכהנים בעלי מומים שבעל מום כשר להוציא הדשן:
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>והאש</b> ג'. והאש על המזבח. והאש ירדה מן השמים. והאש תאכלם רמז למ"ד שמתו נדב ואביהוא על שהורו הלכה לפני רבן ואמרו אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. וזה והאש ירדה מן השמים אעפ"כ והאש כו' תוקד בו שצריך להביא מן ההדיוט. על כן מהאש יצאו שהורו באש והאש תאכלם:
+<b> והאש על המזבח תוקד בו</b> שהוא כמו סולם למלאכים לעלות כענין שנא' ויעל מלאך ה' בלהב המזבח וכן ביחזקאל והנה ששה אנשים וגו' ויעמדו אצל מזבח הנחושת וע"כ היה נחושת ונוצצים כעין נחשת קלל. אבל מזבח הפנימי כנגד שכינה דכתיב ידיו גלילי זהב לכן כל דם אם נכנס בפנים לא תאכל אותה החטאת שאין אכילה למעלה:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>בחצר</b> בגי' זו העזרה:
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>תאפה חמץ חלקם</b> ס"ת מצה שלא תאפה אלא מצה:
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>זה קרבן אהרן ובניו</b> בגי' זהו מחצה לאהרן ומחצה לבניו:
+<b> עשירית</b> בגימ' עשרן שלם שהיה מביא עשרון שלם וחוצהו ומביא מחצה בבקר ומחצה בערב:
+<b> מחציתה</b> בגי' מחצה משלם:
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>מורבכת (תביאנה)</b> בגימט' רתחין שחולטין אותה בותחין כל צרכה:
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>וזאת תורת האשם</b> ה' פעמים כתיב אשם בפרשה כנגד ה' אשמות ודאים:
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו</b> וסמיך ליה וזאת תורת לומר ששנים שעוסקים בתורה נעשו כאחים ואף אם מקנטרין זה את זה כדדרשי' את והב בסופה:
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל</b> הפ' מתחיל בבשר ומסיים בבשר לומר שאם נטמא הבשר מקצתו נטמא כלו:
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+<b>להניף אותו</b> בגימטריא מוליך ומביא מעלה ומוריד. לכך בפ' ג"פ תנופה ואחד מהם התנופה והה"א אתי לרבוי עוד אחד ויהי' ד' שמוליך ומביא לארבע רוחות וב' פעמים תרומה שמעלה ומוריד:
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>מלואים</b> חסר כתיב כי נהפך להם לתוגה [שמתו נדב ואביהוא]:
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+<b>לעשת</b> חסר ו' דאמרינן בפ"ק דיומא לעשות זו מעשה פרה שהיו מזין עליו כל ששה ימים ולא היו מזין עליו בשבת:
+
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ויהי ביום השמיני קרא משה</b> בגי' היה ביום ראש חדש ניסן. אמר משה לפי שסרבתי ז' ימים בסנה לכך לא זכיתי לשמש אלא ז':
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>עגל בן בקר</b> בגימטריא לכפר חטא העגל:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>ועגל וכבש</b> כבש לכבוש מעשה עגל ואיל שהיה מרקד לפניהם כאיל והיינו דכתיב וירקידם כמו עגל:
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>קרב אל המזבח</b> ב' תגין על רי"ש שהיה אהרן מתבייש וא"ל משה אשריך שתבחר ותקרב קרב כי בך בחר ה'. ועוד שנראה לו המזבח כקרני השור בשביל חטא העגל:
+<b> וכפר</b> ג'. הכא ואידך וכפר על העם גבי קטרת. וכפר על חטאתינו. לומר כמו שקרבן מכפר על חטא כן הקטורת מכפר על חטא:
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>ויעשה</b> ב'. הכא ואידך ויעשה לאיש הבא אליו גבי דוד בענין ולרש אין כל כי אם כבשה. פירוש ויעשה כמשפט שהוא בעצמו חרץ משפטו ואת הכבשה ישלם ארבעתים:
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>תנופה</b> וסמיך ליה וישא ידיו שהנושא כפיו צריך להניף בידיו:
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>וישא אהרן את ידיו</b> זכה במתנות כהונה:
+<b> ויברכם</b> ג' ברכות כנגד ג' מיני קרבנות ברכה א' כנגד חטאת וישמרך מן החטא שנאמר רגלי חסידיו ישמור. יאר כנגד עולה שנאמר בעלותך לראות. שלום כנגד שלמים:
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>אשר</b> לא צוה. אין לומר לא צוה להביא אש זרה וגם לא צוה שלא להביאו אלא פירוש אשר צווי של לא. צוה אותם. וכן לכל צבא השמים אשר לא צויתי:
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>(ותאכל) אותם</b> בגימטריא זה הנפש. אותם מלא וי"ו שחטאו בששה דברים אש זרה. הורו בפני רבם. שתויי יין. בנים לא היו להם. נתנו עיניהם בפרנסות. לא נטלו עצה:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>וידום</b> ב' וידום אהרן וידום השמש רמז למה שאמרו מאורות לוקין על אב בית דין שמת ובני אהרן היו אב ב"ד:
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>קרבו</b> יש בו ב' טעמים מלמד שלא קרבו אליהם להיכל אלא הטילו בהם חנית של ברזל וגררום והוציאו אותם לחוץ:
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>וישאום</b> ב'. וישאום בכתנותם. וישאום בני קיש אחיהם. הנושא אשה חייב להלבישה כדכתיב וכסותה לא יגרע וזהו וישאום בני קיש וישאום בכתנותם שכיון שנשאום יתחייבו בכתנותם:
+
+
+
+Verse 6
+
+ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר. הפך פניו כנגד אהרן ודבר עמו פה אל פה ולכך כתיב אל אהרן אבל לא הפך פניו כנגד אלעזר ואיתמר ולכך לא נאמר בהם אל:
+<b> ולאיתמר בניו</b> פסיק לומר שאף הם היו ראויים אלא שפסקה מהם הגזירה וזה הוא שנאמר בסיני וגם הכהנים ה' כהנים אלו אהרן וד' בניו אלא שבזכות אהרן ניצולו:
+<b> תפרעו</b> ב'. אל תפרעו ואידך ושמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו בשביל שלא שמעו מוסר ופרעו שהורו בפני רבם או שהכניסו אש זרה גרמו לנשארים שנצטוו באל תפרעו:
+<b> ועל כל העדה יקצוף</b> לפי שהיו שלוחי צבור וש"צ שטעה סימן רע לשולחיו: ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה. שת"ח שמת הכל נעשים קרוביו:
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>יין ושכר</b> ואם שתה כדי רביעית יין אסור להורות. תשת נוטריקון תפל"ת שכו"ר תועב"ה:
+<b> אתה ובניך</b> בגי' יצאו החללים ובעלי מומין:
+<b> יין ושכר</b> אין פסוק מתחיל יין אלא זה שהביא יללה בעולם כמ"ד שתויי יין היו ולכך מתו:
+
+Verse 10
+
+<b>החול</b> ב' הכא ואידך כובד האבן ונטל החול כיון שנבדל בין קודש לחול במוצ"ש איכא כובד האבן ונטל החול שאדם כבד במוצ"ש בשביל נשמה שאבדה:
+<b> יין ושכר</b> וסמיך ליה ולהבדיל שמבדילין על היין:
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>ולהורת</b> אותיות ולתורה:
+<b> אליהם</b> בגימ' זהו ההלכה:
+<b> ביד משה</b> בגי' זה הוא המקרא:
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>אשר תאכלו</b> בגימ' חיה אכול שאינה חיה לא תאכל:
+<b> אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ</b> למעוטי שור הים תורא דימא: אסור:
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>ממעלי הגרה</b> מלא יו"ד י' מינין מעלת גרה שור כבש ועז וז' מיני חיות:
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>טמאים הם לכם</b> וסמיך ליה את זה תאכלו רמז חמרא דימא שרי. לא הזכיר בדגים שמות לפי שמכוסים מבני אדם אין להם שמות:
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>את הנשר</b> פתח בנשר שהוא מלך בעופות. נשר נושר נוצתו דכתיב תתחדש כנשר נעוריכי:
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>התחמס</b> חומס ואוכל. הנץ. בעל נוצה הרבה ומנצח שאר עופות ותופשם:
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>הכוס</b> ככוס חרבות ונכסה מן העין:
+<b> השלך</b> ששולה דגים מן הים:
+<b> הינשוף</b> עף בנשף ואינו נראה ביום מפני אור השמש:
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>התנשמת</b> כל הרואה אותה ישום:
+<b> הקאת</b> דרכו להקיא מאכלו:
+<b> הרחם</b> שמרחם על בניו:
+<b> עורב למינו</b> בגי' זרזר ובשרצים לא התיר בהם כלום בשביל הנחש שהוא מהם:
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>הנוגע בנבלתם יטמא</b> בגימ' זה הנוגע אפילו בכעדשה:
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>השורץ</b> בגימטריא כשעורה ששעורו כשעורה:
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+<b>זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא</b> בגימ' זרעים שזרען טהורות:
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+
+
+Verse 45
+
+
+
+Verse 46
+
+
+
+Verse 47
+
+<b>להבדיל</b> הפסוק מתחיל בלמ"ד ומסיים בלמ"ד רמז לרוב איסורין ששיעורן בס': ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל. בגימ' זה שמנה עשר טריפות:
+
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>אשה כי תזריע</b> סמך והתקדשתם לאשה כי תזריע שצריך לקדש עצמו בשעת תשמיש. וכתיב לעיל אל תשקצו את נפשותיכם. ודרשינן מיניה שלא ישהה את נקביו רמז לבא מבית הכסא אל ישמש מטתו מיד:
+<b> להבדיל בין הטמא ובין הטהוד</b> וסמיך אשה כי תזריע שצריך להמתין ג' חדשים להבחין בין זרע לזרע ולפרוש ממנה סמוך לוסתה:
+<b> זכר</b> בגימ' ברכה:
+<b> וטמאה שבעת ימים</b> וכן ז' ימי אבילות כל עומת שבא כן ילך:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>וביום השמיני</b> פסוק זה יש בו תיבות ואותיות כמו שבפ' ויכלו לומר שמילה דוחה שבת:
+<b> וביום השמיני ימול בשר</b> בגימטריא שכל היום יהיה כשר למול:
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>ושלשים</b> בגימטריא כלם סמוכים ולא מפוזרים:
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>ובן יונה או תור</b> בכ"מ מקדים תורים לבני יונה חוץ מכאן לפי שאינו מביא אלא אחד שאם ימצא יונה לא יקח תור לפי שבן זוגו מתאבל עליו ואינו מזדווג לאחר:
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>ממקר</b> חסר. אותיות מרקם וסמיך ליה וטהרה רמז כתמים הבאים מרקם טהורים:
+<b> וטהרה ממקר דמיה</b> בגימ' חמשה מיני דמים טמאים בה:
+<b> ממקור</b> ב'. הכא ואידך ה' ממקור ישראל. דורש מכאן שברכת חתנים בעשרה משום דכתיב וטהרה ממקור דמיה איזו דמים טהורים הוי אומר דם בתולים אלמא דאיירי בחתן:
+<b> דמיה</b> ג'. ממקור דמיה. והיא גלתה את מקור דמיה. וגלתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה דאיתקש ג"ע לש"ד כדכתיב כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה:
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>והנה הנגע</b> ל' והנה נופל על דבר שלא נודע קודם לכן כמו בכאן שהיה סגור עד עתה וכן והנה היא לאה:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>באדם</b> ר'. הכא ואידך או באדם אשר יטמא לו. ובוגדים באדם תוסיף. אשר שלט האדם באדם. ובוגדים באדם תוסיף איירי באשה זרה שמפתה האדם עד שישמע לה וזהו אשר שלט האדם באדם שהיא שולטת בו ואם ישמע לה סוף שילקה בצרעת ויטמא כמת: סמיך נגעים ליולדת לומר שכל מי שאינו שומר נדות הולד מצורע (ד"א) והקב"ה אומר לולד אם תטיב מעשיך ראה מה בראתי למעלה ממך בהמה וחיה למאכלך ואם הרעות מעשיך הרי נגעים בצדך.
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>לבן</b> בגימטריא עזה:
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>פרוח תפרח</b> ב' דין ואידך פרוח תפרח ותגל לומר כשפרוח תפרח הצרעת בכולו יגיל כי אז יטהר:
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+<b>הזקן</b> ג' הראש או הזקן. הזקן זקן אהרן. וגם את הזקן תספה במפלת סנחריב מלמד שלקו בצרעת ובשביל שאהרן רואה את הנגעים ומטהרם בלוג שמן זכה לשמן הטוב של שמן המשחה שיורד על זקנו:
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+<b>והתגלח</b> גימ"ל גדולה שג' צריכים גילוח גדול בכ"מ שיש בו שער. נזיר ומצורע ולוים:
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+<b>לא יבקר</b> ב' לא יבקר לשער הצהב טמא הוא לא יבקר בין טוב לרע בשביל לא יבקר בין טוב לרע על כן לא יבקר הכהן ויטמאנו שעל ז' דברים נגעים באים:
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+<b>טמא</b> ב' דין ואידך למען טמא את מקדשי. רמז לזר ששימש שלוקה כצרעת פירוש למען טמא את מקדשי שזר שנכנס בו לעבוד טמא יטמאנו. והיינו דכתיב בעוזיהו ובידו מקטרת להקטיר והצרעת זרחה במצחו:
+<b> נגעו</b> ב' דין ואידך אשר ידע איש את נגעו בענין תפלת שלמה פירוש בראשו נגעו בתחלת הענין צריך שידע נגעו ויטהר ממנו בתשובה קודם שיתפלל:
+
+
+
+Verse 45
+
+<b>וראשו</b> ד' דין ואידך וראשו בשמים. וראשו מגיע השמימה. וראשו לעב יגיע. כשביל שהגיע ראשו עד לשמים ע"כ נגעים באים עליו וראשו יהיה פרוע:
+
+
+
+Verse 46
+
+<b>בדד ישב</b> למי ששלח מדנים בין אחים בלשון הרע וגרם לישב לזה לבד ולזה לבד:
+
+
+
+Verse 47
+
+
+
+Verse 48
+
+
+
+Verse 49
+
+
+
+Verse 50
+
+
+
+Verse 51
+
+
+
+Verse 52
+
+<b>ושרף את הבגד</b> הפסוק מתחיל ומסיים בשרפה לומר שכל האסורים בהנאה טעונין שרפה:
+
+
+
+Verse 53
+
+
+
+Verse 54
+
+<b>וכבסו</b> בגימ' כל אדם. הציווי בכהן והכיבוס בכל אדם:
+
+
+
+Verse 55
+
+<b>בקרחתו</b> אלו השחקים שכשנשחק הבגד נושר השער ונעשה כמו קרח:
+<b> בגבחתו</b> אלו החדשים שכשהוא חדש שערותיו בולטות. י"פ כתיב נגע צרעת בכי תזריע ובפרשת זאת תהיה שעל ידי י' דברים נגעים באים:
+
+
+
+Verse 56
+
+
+
+Verse 57
+
+
+
+Verse 58
+
+
+
+Verse 59
+
+<b>זאת תורת נגע</b> תורת המצורע. תורת אשר בו. זאת התורה. תורת הצרעת. ה"פ כנגד ה' חומשים לומר שהמספר לשה" ר כאלו עובר על ה' חומשי תורה. י' פרשיות של נגעים הם בין נגעי אדם בין נגעי בגדים ונגעי בתים שאם יקיימו י' הדברות ינצלו מאלו עשרה:
+
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>זאת תהיה תורת המצורע</b> שתי צפרים ע"ש כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו דכתיב ביה בדד ישב לכך טהרתו בצפרים:
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>על מים חיים</b> כמו שמצינו בנעמן שנתרפא מצרעתו במים חיים ולכך זב צריך טבילה במים חיים משא"כ בשאר טמאים שאינן צריכין. להתרפאות ע"י מים חיים:
+<b> על מים חיים</b> בגימט' לא במים מלוחים:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>והזה על המטהר שבע פעמים</b> כנגד ז' דברים שנגעים באים עליהם מזה עליו שבעה פעמים:
+<b> ושלח את הצפור</b> רמז שתפרח ממנו ' הצרעת צפור אחת שחוטה כן לא תבא עוד הצרעת ואחת משולחת לו' שאם יוסיף להרע תחזור הצרעת כמו הצפוד השלוחה:
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+<b>נראה לי</b> ב' דין ואידך מרחוק ה' נראה לי זהו שאחז"ל שאפי' ת"ח ובקי בנגעים לא יאמר נגע אלא כנגע וזהו מרחוק נראה שיקח הדבר מרחוק ולא יפסוק לומר נגע:
+
+
+
+Verse 36
+
+<b>ואחר כן</b> ב' דין ואידך ואחר כן תבא אליה ובעלתה כמו הכא שמפנה כלים נאים שלא יטמאו אף התם נמי צריכה להסיר כלים הנאים מעליה כדי שתתגנה בעיניו ולא יטמא בה:
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>דברו אל בני ישראל</b> ובפ' נגעים לא אמר דברו לפי שע"י העגל שעשה אהרן באו נגעים על ישראל. וסמך פרשת זב למצורע לפי שע"י הנחש נתקללה האשה בזיבה והנחש בצרעת:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>החתים בשרו מזובו</b> בגימטריא זה בחתימת פי האמה:
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>ישכב עליו</b> בגימטריא זה מיוחד לשכיבה:
+<b> וכל הכלי</b> בגימטריא אבל לא האבן:
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>ורחץ במים</b> בגי' ובארבעים סאה. ד"א במים במי מ' פי' מ' סאה:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>שטף</b> ב' דין ואידך וחלף ביהודה שטף ועבר שזב צריך מים חיים:
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>יגע</b> בגימטריא היסט. איזהו מגע במקצתו שהוא שכולו זהו היסטו:
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>ובא לפני ה' אל פתח</b> בגי' הנה מלמד שהזב הוא טובל מבעוד יום:
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>תצא ממנו</b> בגי' זה זרע יורה כחץ:
+<b> כי תצא ממנו</b> בגי' זרע לח לא יבש:
+<b> ורחץ במים את כל בשרו</b> בגימ' ולא יהא בו חציצה בבשרו ושערו:
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>דם יהיה זובה בבשרה</b> בגימטריא הן דם נדה מטמא לח ויבש:
+<b> תהיה בנדתה</b> (עם האותיות) בגימטריא עד שהיא תבא במים (עם התיבות):
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b>כטומאת</b> ב'. כטומאת נדתה כטומאת הנדה היתה וגו' כדאיתא במדרש שמדמה אותם לטומאת נדה מה נדה יש לה טהרה במים אף ישראל יש להן טהרה שנאמר וזרקתי עליכם מים וגו' אי נמי מה נדה כהן נכנס עמה בבית אף ישראל אע"פ שהן טמאים שכינה ביניהם שנאמר השוכן אתם בתוך טומאותם ולא כמת שאין הכהן נכנס עמו בבית. י"א פעמים כתיב בפרשה זבה זובו זובה נגד י"א יום שבין נדה לנדה:
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+<b>ולאיש</b> ג' דין ואידך ולאיש שתים מכסות להנה ולאיש בושת בן שאול כי הם ב' תיבות ולאיש אשר ישכב יש לו להתבייש כדכתיב ולאיש בושת כיצד יעשה כמו שמצינו בר"א שהיה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה לו כמו שכפאו שד וזו ולאיש שתים מכסות:
+
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>אחרי מות</b> כתיב לעיל ולאיש אשר ישכב עם טמאה וסמיך ליה אחרי מות רמז למה שאמרו המשמש עם הטהורה ופירסה נדה תחתיו לא יפרוש באבר חי אלא ימתין עד שימות האבר ויפרוש. ועוד כתיב לעיל זאת תורת וסמיך ליה אחרי מות מלמד שמתו על שהורו הלכה בפני רבן. ועוד כתיב לעיל משכני אשר בתוכם וסמיך ליה אחרי מות רמז למה שנאמר בקרובי אקדש. וסמך פרשת יוה"כ לפ' נדה לו' מה נדה תשב ז' ימים קודם שתטהר אף ביה"כ ��פרישין הכהן ז' ימים קודם שיכנם לפנים:
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>ויאמר ה' אל משה</b> והלא כבר נא' וידבר אלא הדיבור הא' לו' לו מעשה פרה שגם היא צריכה פרישה ז' ימים קודם. אחרי מות שני ר"ת בגי' פרה אדומה:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>בזאת</b> עולה ת"י רמז לבית ראשון שעמד ת"י שנה:
+
+Verse 4
+
+<b>ולבשם</b> אותיות בלו שם שטעונין גניזה:
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>וכפר</b> בגימטריא זה בוידוי דברים שמתודה על פרו:
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>וגורל</b> ב' הכא ואידך וגורל לבוזזינו והיינו המן שנ' בו ויבז בעיניו והפיל גורלות על ישראל ואמר הקב"ה איננו שוה לך כבר הפלתי גורלות ונפל חבלי בישראל מכל ע' אומות וז"ש גורל א' לה' וגורל א' לעזאזל שמכפר עונותם של ישראל דכתיב ונשא עונותם עונות תם הוא מכפר: ג"פ כתיב עזאזל (צ"ל דלא חשיב דמשלח) כנגד נושא עון ופשע וחטאה שבזכות ג' אבות:
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>ומלא חפניו</b> ב' דין ואידך ומלא החבל להחיות גבי יואב שבזכות עבודת יום הכפורים היו נוצחים במלחמה:
+<b> סמים דקה</b> בגימטריא דקה מדקה:
+<b> דקה</b> ב' דין ואידך ואחר האש קול דממה דקה זהו כי בענן אראה על הכפורת פירוש כי בענן הקטורת שנאמר בה דקה יהיה קול דממה דקה ויראה כבוד ה':
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>יזה</b> ב' דין ואידך כן יזה גוים רבים בפרשת הנה ישכיל עבדי שמדבר בענין משיח שעתיד הקב"ה להחזיר ב' המשפחות שכשיבא מלך המשיח תחזור ג"כ משפחת כהונה (ובית דוד) לעבודתם:
+<b> ולפני הכפורת יזה ז"פ</b> למה מזה אחת למעלה וז' למטה כי די לתחתונים שיהיו א' מז' בעליונים וכן אמר דוד ז' הללו את ה' מן השמים וא' הללו את ה' מן הארץ וכן משה לא הזכיר השם בהאזינו אלא לאחר כ"א תיבות אמר די שאהיה א' מז' מהמלאכים שמזכירים השם אחר ג' תיבות. ט"ז הזאות על הכפורת כנגד ט"ז בריתות שנכרתו בסיני. ט"ז על הפרוכת כנגד ט"ז שבאוהל מועד. ט"ז על מזבח הזהב עם שיורי הדם שעל המזבח החיצון כנגד ט"ז שבערבות מואב והיינו דכתיב דם הברית. וה' טבילות כנגד ה' עבודות שמשנה מחוץ לפנים ומפנים לחוץ וכנגד ה' תפלות והן כנגד ה"פ מלך הכבוד שבמזמור לה' הארץ ומלואה ובאות לכפר על הנפש שיש לה ה' שמות. וי' קידושין כנגד י"פ שמזכיר השם בו ביום. ובפרשה י"פ השם עד תטהרו. וכ"ד כפרות כתובין בענין יה"כ בואתה תצוה ובהר סיני וכאן ובאמור אל הכהנים ובפנחס לכפר על כ"ד עבירות שביחזקאל בפרשת הודע את ירושלים וכ"ד עריות הכתובים בזה הסדר:
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>השכן אתם בתוך</b> בגימ' אע"פ שהם היו טמאים השכינה ביניהם:
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>והניחם (שם)</b> אותיות וי"ח מנה. בבקר היה לבוש בגדים של י"ח מנה:
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>ואמרת אליהם</b> מלא י' לומר לך שצריך לפרסם הדבר בעשרה:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>אשר ישחט מחוץ למחנה</b> סמך פרשת שחוטי חוץ לשעיר המשתלח לומר לך אע"פ שהתרתי לך שעיר המשתלח בחוץ בדחייתו לצוק ופי' צוק הם סלעים שיש להם כמין שינים בולטין וזו היא שחיטתו אעפ"כ השמר בשאר קדשים מלשוחטן בחוץ:
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>והביאום</b> ג' במס' דין ואידך והביאום בבלה בנבואת ירמיה על הגולה. ואידך ולקחום עמים והביאום אל מקומם בשביל שהיו מביאים זבחים לשעירים שהיו עובדים אלילים והביאום בבלה ומיד כשיעשו תשובה יחזרו כדכתיב והביאום אל מקומם:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>ושפך את דמו וכסהו בעפר</b> דם חיה ועוף טעונין כסוי שאין מקריבין ממנו על המזבח שלא תהא מדת הדין מקטרגת איך דם יאכל דם לכך צוה לכסותו:
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>סמך לפרשת דם ובחוקותיהם לא תלכו</b> רמז שאין שוחטין בתוך הגומא שלא יחקה את המינין (בחולין):
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>וחי בהם</b> וסמיך ליה לא תקרבו לגלות ערוה לומר אע"פ שצויתי וחי בהם לא תקרבו לגלות ערוה כי בגילוי עריות יהרג ואל יעבור:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>ערות אביך וערות אמך</b> כי שלשה שותפין יש באדם:
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>עליה בחייה</b> גימטריא אף היבמה (עם האותיות):
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>ואל אשה</b> ב'. דין ואידך ואל אשה נדה לא יקרב וכן בנדת ב' הכא ואידך בעזרא בנדת עמי הארצות שאם לא יקרב אל אשה נדה כתיב ביה צדיק הוא חיה יחיה אבל אם יקרב אליה בנדת טומאתה הרי הוא בנדת עמי הארצות:
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>הנפשות העשת</b> כתיב חסר לומר שחייב אפי' בלא התראה:
+
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>קדשים תהיו</b> לעיל כתיב ושמרתם את משמרתי וסמיך ליה קדושים תהיו שאם ישמור עצמו מן החטא שוב אין חטא בא על ירו ומקדשין אותו מלמעלה:
+<b> אני ה' אלהיכם</b> וסמיך ליה דבר אל כל עדת בני ישראל לומר שבני ישראל ייחרו השם ויאמדו ה' אחד:
+<b> עדת בני ישראל</b> וסמיך ליה קדושים שדבר שבקדושה צריך עשרה דהיינו עדה. וכן י"פ ה' אלהיכם בפרשה זו. אני ה' אלהיכם איש אמו ואביו תיראו. לומר ששקול כבוד אב ואם ומוראם ככבוד השם ומוראו וסמיך ליה את שבתותי תשמורו שאם א"ל אביו לחלל שבת אל ישמע לו. וסמיך לשבת ע"ג ששקולים הם מנסך יין לע"ג ומחלל שבת כדאיתא בפ"ק דחולין:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>אלהיכם</b> וסמיך ליה אל תפנו כלומר אל שעשיתם מדעתכם אל תפנו לו:
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>ה' אלהיכם</b> וסמיך ליה וכי תזבחו שצריך לזבוח לה':
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>תזבחהו</b> חסר וי"ו שלא יהיו שנים שוחטים זבח אחד:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>ובקצרכם</b> קרי ביה ובקציר כם שצריך להניח א' מסמ"ך שהוא שיעור של פאה. וד' פעמים לשון קציר בפסוק למעוטי קצרוהו לסטים. כרסמוהו נמלים. שברתו הרוח. אכלתו בהמה:
+<b> פאת שדך</b> בגי' (שיעור) הפיאה אחד מששים:
+<b> ונכרתה</b> וסמיך ליה ובקצרכם מי שגוזל את העניים וקבע את קובעיהם נפש:
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>לא תלקט</b> וסמיך ליה לא תגנובו להזהיר לבעה"ב שלא יגנוב ממה שראוי לעניים וכן להזהיר לעניים שלא יגנבו משל בעה"ב יותר מהראוי כדתנן ב' לקט ג' אינו לקט:
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>לא תגנובו</b> וסמיך ליה ולא תכחשו שהגונב בא לידי לא תכחשו ולידי לא תשקרו ולידי לא תשבעו:
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>לא תלין פעולת שכיר</b> וסמיך ליה לא תקלל כי אף אם ילין שכרך אל תקללהו אלא תתבעהו בבית דין:
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>לא תתן מכשל</b> חסר וי"ו לומר אפילו אינו נותן מכשול ממש אלא אפילו יועצו לפי דרכו:
+<b> ויראת מאלהיך</b> וסמיך ליה לא תעשו עול במשפט כי לא לאדם תשפטו כי אם לה':
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>בצדק תשפוט עמיתך</b> רמז שב"ד יושבין בשני ובחמישי. בצדק. פי' במזל צדק וצדק משמש ביום ב' וביום ה' בתחלתו. בצדק תשפוט עמיתך. וסמיך ליה לא תלך רכיל אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה ולא יאמר אני מזכה וחבירי מחייבין:
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>רכיל בעמיך</b> מלא יו"ד שהרכיל עובר בי' הדברות. בירושלמי מותר לומר לשה"ר על בעלי מריבה שנאמר לא תלך רכיל [בעמיך בעושה מעשה עמך] אבל לא תעמוד על דם רעך וכן מצינו בנתן הנביא ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך:
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>ולא תשא עליו חטא</b> וסמיך ליה לא תקום רמז לת"ח שאינו נושא חטא אם נוקם ונוטר:
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>ואהבת לרעך כמוך</b> וסמיך ליה לא תרביע כלאים האוהב אשתו לא ישמש עמה ועיניו באשה אחרת ולא יכפנה לתשמיש:
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>לא תרביע כל</b> אים. וסמיך ליה ואיש כי ישכב את אשה ש"ז והיא שפחה נרחפת דהיינו כמו כלאים שהיא חציה שפחה וחציה בת חורין. וסמך לשפחה חרופה ערלתו את פריו לומר שהבועל שפחה חרופה הפרי יהיה רשע ועוד דאמרינן נטיע' מקטע רגליהון דבועלי נדות כמו זה שלא היה יכול להמתין עד שנשתחררה:
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>והפדה לא הפדתה</b> בגימט' יהיה בכסף ובשוה כסף:
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>ונסלח</b> לו מחטאתו אשר חטא. וסמיך ליה וכי תבואו אל הארץ לומר כל הדר בא"י שרוי בלא עון:
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>כל עץ מאכל</b> בגימ' זהו פלפלין:
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+סמך לא תאכלו על הדם לערלה לומר שאסור לאכול בלא ברכה כערלה בלא חילול:
+<b> לא תאכלו על הדם</b> וסמיך ליה לא תנחשו שלא ינחשו באכילה כדרך שעושין הרוצחים שאוכלים לחם על ההרוג שלא ינקמו גואלי ההרוג:
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>לא תקיפו</b> בגימ' אחד המקיף ואחד הניקף חייבים הם:
+<b> ולא תשחית</b> בגימ' זהו תער ולא מספרים:
+<b> פאת זקנך</b> וסמיך ליה ושרט לנפש לומר כשם שחייב על הפאה בה' פאות כך חייב אם שרט ה' שריטות בה' אצבעות:
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>קעקע</b> בגי' שם. שכותב שם הטומאה (מכות דף כא):
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>ומלאה הארץ זמה</b> וסמיך ליה את שבתותי לומר סקבא דשתא ריגלא (קדושין דף פא) שאוכלין ושותין ושמחין בשבתות והיינו דכתיב זנות יין ותירוש יקח לב: סמך שבתותי תשמורו לאל תפנו אל האובות שהשואל באוב אינו עולה בשבת:
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>אני ה'</b> וסמיך ליה מפני שיבה תקום אמר הקב"ה אני כבדתי זקנים שנאמר ונגד זקניו כבוד:
+
+
+
+Verse 32
+
+<b>זקן ויראת</b> אזהרה לזקן שלא יטריח:
+<b> מפני שיבה תקום</b> וסמיך ליה וכי יגור אתך גר לומר אפילו מפני זקן אשמאי:
+<b> אני ה'</b> וסמיך ליה וכי יגור אתך גר לומר כל המטה דינו של גר כאלו מטה דינו של הקב"ה:
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+<b>במדה</b> ג'. דין ואידך אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה במדה הארך אמות במדה הראשונה מה התם איירי במדת קרקע אף הכא איירי במדת קרקע:
+
+
+
+Verse 36
+
+<b>והין צדק יהיה לכם</b> וסמיך ליה ושמרתם את חקותי. לומר שהמעוות המדות כאלו עובר על המצות כולם:
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>ואני אתן</b> ב'. דין ואידך ואני אתן את שכרך שאם חזר בתשובה ואני אתן שכרך שעונותיו נחשבין לו כזכיות:
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>אני ה' מקדשכם</b> סמך אצל אביו ואמו כי ג' שותפין יש באדם:
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+סמך איש אשר ינאף את אשת רעהו למקלל אביו ואמו לפי שהממזר אינו יודע מי אביו ומקללו:
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>ואיש אשר יקח את אחותו</b> סמך את אחותו לבהמה לפי ששניהם מצוין עמו בבית וסמיך ליה נדה שגם היא מצויה עמו תמיד:
+<b> והיא תראה את ערותו</b> ונכרתו לעיני בני עמם. רמז למה שאמרו המסתכל באותו מקום הויין ליה בנים סומין וזהו וראה את ערותה שמסתכל באותו מקום ונכרתו לעיני בני שהבנים יכרתו עיניהם:
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>דוה</b> ג' דין ואידך תזרם כמו דוה. כל היום דוה. שע"ג מטמאה כנדה ובעון שעבדו ע"ג גרמו להיות כל היום דוה:
+<b> מקורה</b> ב' דין ואידך והובשתי את מקורה שבשביל שהערה מקורה יבש מקורה דכתיב ערירים יהיו ולא תוליד:
+<b> הערה</b> ג' דין ואידך כי את שארו הערה אשר הערה למות נפשו שבשביל שהערה שארו הערה למות נפשו שנתחייב מיתה בעדים והתראה:
+<b> מקור דמיה</b> קרי ביה דמי ה, שה, דמים טמאים באשה. בכולם לא נאסר ינאף אלא על אשת רעהו שהקב"ה מלא עליו אף שאוסרה על בעלה:
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>אשר הבדלתי אתכם</b> שבעים מצות בפ' קדושים כנגד שבעים אומות שהבדלתי אתכם מהם:
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b>ואבדיל אתכם מן העמים</b> וסמיך ליה איש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני כי אני הבדלתי אתכם מן העכו"ם והשריתי שכינה ביניכם ואינכם צריכין לאוב וידעוני כשאר העכו"ם שאין להם נביא ולא יודע עד מה ולכך צריכים לאוב וידעוני:
+
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>אמר אל הכהנים</b> סמך אזהרת הכהנים שלא יטמאו לאוב שגם בו נאמר אזהרה שלא לטמא בו א"נ שלא יטמא הכהן למת כשירצה לשאול באוב שצריכין ליטמא כששואלין בו א"נ להכי סמך אמור אל הכהנים לאוב וידעוני שאם תאמרו ממי נדע העתידות הרי לא נדרש באוב וידעוני לכך סמך לו אמור אל הכהנים הרי לך כהן שישאל לך באורים ותומים. והכי איתא בתנחומא ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני זה שאול ואשה בעלת אוב וסמך לו אמור אל הכהנים. אמר ר' לוי יפה היה לו לשאול באורים ותומים האמור למטה ולא באוב האמור למעלה. לעיל מיניה כתיב דמיהם בם וסמיך ליה לא יטמא שאם יטמא דמיו בו והיינו דאמרינן כהן ששמש בטומאה אחיו הכהנים מפצעים את מוחו:
+<b> אל הכהנים</b> בגי' זה לא חללים:
+<b> בני אהרן</b> בגי' זהו. גם בעלי מומין. למה אמר בני אהרן ולא בנות אהרן. לפי שהם גדמו מיתה לדורות:
+<b> אמור אל הכהנים וגו' ואמרת</b> בגי' לדורות. ואמרת הם אותיות אמרו"ת טהורות. אמור ואמרת אמירה ראשונה כדי שלא ליטמא במת ואמירה שניה לטמא למת מצוה:
+<b> לנפש לא</b> בגי' בדם המת:
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>לא יקרחה</b> כתיב בה"א לחייב על ה' קרחות אפילו קרח חמישתן בפעם אחת:
+<b> ופאת זקנם</b> בגי' זה בתער:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>וקדשתו</b> שלש קדושות בפסוק לפתוח ראשון ולברך ראשון וליתן לו מנה יפה ראשון:
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>באש תשרף</b> לפי שכל מעשה הכהנים באש לפיכך מיתתה באש:
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>והכהן הגדול</b> ה' גדול מאחיו בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים:
+<b> יוצק</b> ב' דין ואידך ונהר יוצק יסודם מלמד ששמן המשחה אשר עשה משה היה מושך כנהר וממנו היו מושחין כל המלכים:
+<b> ללבוש</b> ב' דין ואידך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש כדדרשינן גדלהו משל אחיו וזהו כיון שמלא ידו ללבוש הבגדים אז ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש:
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>ועל כל</b> נפשות מת וגו'. כל הפסוק האותיות של סופי תיבות כפולות רמז לרביעית דם הבא משני מתים שמטמא:
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>והוא אשה בבתוליה</b> והוא עולה י"ח רמז בן י"ח שנה לחופה וכן והוא כחתן יוצא מחופתו. בבתוליה. בי"ת ויו"ד יתירין דהוי מצי למכתב בתולה רמז עד י"ב שנים בתוליה שלמים:
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>לחם אלהיו</b> הפסוק מתחיל בלמ"ד ומסיים בלמ"ד רמז לס' מומין באדם:
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>אך אל הפרוכת לא יבא</b> אך מיעוטא הוא שלפעמים יבא כההיא דאמרינן אם אין כהנים נכנסין לוים אם אין טהורין נכנסין טמאין אם אין טמאין נכנסין בעלי מומין:
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>תושב כהן ושכיר</b> בגימ' זה קנוי ��נין עולם וקנוי קנין שנים:
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>וכהן</b> ב' דין ואידך וינאץ בזעם אפו מלך וכהן זהו שאמרו בפ' מקום שנהגו ד' צווחות צווחה עזרה שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פאבי וישמש בכהונה גדולה שהי' צדיק ורבים אוכלי שלחנו ולא נמצא נותר בימיו. וזהו וכהן כי יקנה שהיה לו הרבה קניני נפשות ולכך הוא ראש פסוק שהיה צדיק אבל וינאץ בזעם אפו הוא ינאי המלך שהיה רשע לכן הוא סוף פסוק: ד"א לפי שהיו מהם כהנים רשעים לקנות כהונה מאשר לא להם ע"כ וינאץ בזעם אפו מלך וכהן. בלחמו. ג' הכא ואידך נשחיתה עץ בלחמו ע"כ בלחמו קדמו נודד שהלכו בגולה מפני חרב נטושה וקשת דרוכה:
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>כנעוריה</b> מלא וא"ו לומר לך שאין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד:
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>והשיאו</b> ב' הכא ואידך והשיאו כל ישראל אל העיר בענין אבשלום בעצה שנתן לו חושי שיעץ לו לרעתו וזהו והשיאו אותם עון אשמה. י"א פעמים הזכיר קדשים בזאת הפרשה (מן איש איש מזרע אהרן שמדבר בתרומה עד כי אני ה' מקדשם דחד צריך לגופיה) כנגד י"א דברים שבין תרומה לקודש:
+<b> באכלם</b> ב' הכא ואידך באכלם מעבור הארץ דאוכל תרומה בטומאת הגוף:
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>ובארצכם לא תעשו</b> וסמיך ליה ומיד בן נכר לו' שאסור לסרס אפי' ע"י עכו"ם:
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>שור או כשב או עז</b> סמיך לבן נכר לומר שאין מקבלים קרבן חובה אלא מישראל:
+<b> והיה שבעת ימים וגו'</b> אמר הקב"ה אם ישחט ביום ראשון יהא נראה כשוחט לשם שמים וארץ שנבראו ביום א' ואם יום ב' יהא נראה כאילו שוחט לרקיע שנעשה ביום ב' וביום ג' לים וליבשה וביום ד' לשם מאורות וביום ה' לשם שרצים וביום ו' לשם אדם אלא ימתין עד שבעה ימים וידע שבראתי העולם בששת ימים ונתתי בשביעי וישחט לשמי:
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>אותו ואת בנו</b> ב' הכא ואידך ועבדו אותו וגו' ואת בנו גבי נ"נ בשביל שנא' אותו ואת בנו לא תשחטו ביום א' והוא לא עשה כן אלא שחט בני צדקיהו לעיניו ע"כ נאמר בו ועבדו אותו ואת בנו עד בא עת ארצו גם הוא ועבדו בו גוים רבים שנהרג בלשצר ונטלה ממנו המלכות. סמך אותו ואת בנו לשור או כשב לומר שנוהג במוקדשין:
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>וכי תזבחו</b> סמך לאותו ואת בנו רמז למה שאמרו בד' פרקים בשנה צריך להודיע אמו מכרתי היום לשחוט וכל הפרקים ברגלים לכך סמך אותו לרגלים:
+
+
+
+Verse 30
+
+<b>לא תותירו ממנו עד בקר</b> וסמיך ליה אני ה' ושמרתם מצותי לו' שאין מעבירין על המצות כלומר לא תותירו המצוות:
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+<b>ונקדשתי בתוך בני ישראל</b> בגי' זהו אין אומרים קדושה פחות מעשרה:
+<b> בתוך בני ישראל</b> וסמיך ליה מועדים שבמועדים מתקבצים כדי להתפלל ולהלל להקב"ה שברוב עם הדרת מלך:
+<b> מקדשכם</b> וסמיך ליה מועדי ה' שחייב אדם לטהר את עצמו ברגל:
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>מועדי ה'</b> מלא ו' על ו' חדשים שלוחים יוצאים:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>מקרא קדש</b> בגי' משתה. מקרא קדש. בגי' במאכל ובכסות נקיה:
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>קצירה</b> שנים וקצרתם את קצירה ביבוש קצירה שאם תביאו העומר וקצרתם את קצירה ואם לאו ביבש קצירה:
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>על הלחם</b> ב' במסו' והקרבתם על הלחם שבעת כבשים. כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם ע"כ והקרבתם על הלחם שבעת כבשים כי אכילת המזבח מעין אכילת אדם כדאמרינן גבי נסכים מה אכילת אדם אכיל�� מרובה משתייה וכו':
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>שבתון זכרון תרועה</b> שבשבת אין תוקעין שאין תקיעת שופר דוחה שבת ואין בו אלא זכרון תרועה אבל במקדש תוקעין. תקעו שופר בציון ר"ת שבת שבציון תוקעין אפי' בשבת:
+<b> זכרון</b> ג' במסורה דין ואידך אין זכרון לראשונים ואידך אין זכרון לחכם עם הכסיל כנגד ג' ספרים שנפתחים בר"ה ע"כ בשנים כתיב אין זכרון דהיינו צדיקים ורשעים שאין צריכים להזכירם יותר אלא אלו נחתמין מיד לחיים ואלו למיתה והיינו אין זכרון לחכם וגם בפסוק השני כתיב אין זכרון שהוא כנגד הרשעים אבל בפסוק השלישי כתיב זכרון שהוא כנגד הבינונים שתלויין ועומדין וצריך להזכירם עוד ביוה"כ:
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>אך, בעשור לחודש</b> אך מיעוטא הוא שמכפר לשבים ואינו מכפר לשאינן שבים. וחמשה עינויים הם אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה. כנגד ה"פ נפש דכתיבי בפרשה וכנגד ה' שמות שיש לנפש וה' טבילות לכ"ג:
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+<b>פרי עץ הדר כפת תמרים</b> פרי עץ הדר בגי' אתרוגים:
+<b> עבת</b> חסר ו' בשביל ששה דברים שפוסלים בו ואלו הן יבש גזול אשירה עיר הנדחת נקטם ראשו ושל ע"ג:
+<b> כפות תמרים</b> היינו לולב. לולב בגי' חיים לכך יבש פסול. עץ חיים. היינו לולב שעולה כמנין חיים וכן תודיעני אורח חיים:
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+<b>בסכות תשבו שבעת ימים</b> כנגד ז' ענני כבוד וכנגד שבעת הימים שישראל יושבין בסוכות זוכין לז' חופות ואלו הן. ענן. עשן. נוגה. אש. להבה. כבוד שכינה. וסכת לויתן. וצוה לעשות סוכות בתחלת החורף שאם היו עושים אותן בקיץ לא הי' ניכר אלא היה נראה שעושין אותו לצל:
+
+
+
+Verse 43
+
+למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי. תגין על כ"ף דבסכות דעד כ' אמה אדם יודע שיושב בצל סוכה:
+
+Chapter 24
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>ויקחו אליך שמן זית</b> סמיך שמן זית לסוכה לומר שגומרים ההלל כל שמונת ימי חנוכה כדרך שגומרין אותו כל שמונת ימי החג::
+<b> להעלות נר</b> ואח"כ כתיב נרות והיינו כב"ה שבליל ראשון מדליק נר אחד ומוסיף והולך:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>מחוץ לפרכת העדות</b> וכן בואתה תצוה אשר על העדות וזהו שאמרו חז"ל שנר מערבי הוא עדות ששכינה בישראל:
+<b> מחוץ לפרכת</b> הפסוק מתחיל במ"ם ומסיים במ"ם שההיכל הי' ארכו מ' אמה (וכן הפרוכת הי' מדתה מ"ם):
+<b> יערוך אותו אהרן</b> ובואתה תצוה כתיב אהרן ובניו לפי שאחר שמתו נדב ואביהוא בהכנסם להיכל לא הניח אהרן לבניו ליכנס לבדם אלא היה נכנס עמהם ומ"מ היה פורש בשעת הקטרה:
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>ואפית אותה</b> בגימ' כמין תבה פרוצה וגימ' ספינה רקדת. בלחם הפנים כ"ד עשרונים והם י"ב חלות כנגד י"ב מזלות שחוזרין חלילה בכ"ד שעות שביום והם שש שש מערכות כנגד ששת ימי בראשית שבהן נברא העולם שהכל מתקיים בזכות ישראל:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>ויצא בן אשה ישראלית</b> סמך מקלל לביום השבת לו' שהמקלל ומקושש היו בזמן א' ולו' שהמחלל שבת ככופר בעיקר:
+<b> וינצו</b> ב' וינצו במחנה וינצו שניהם בשדה רמז למ"ד שיצא חייב מבית דינו של משה על שרצה ליטע אהלו במחנה דן וזהו וינצו בשדה על עסקי שדה:  
+
+Verse 11
+
+<b>ויקוב</b> ב' במס' מתרי לישני ויקוב את השם ויקוב חור בדלתו והיינו דאיתא בסנהדרין אימא דברזיה מברז מלמד ששתים רעות עשה:
+<b> ויקלל</b> ד' במס' ויקוב ויקלל ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו הלוך ויקלל ויקלל הפלשתי את דוד ויקלל את יומו באיוב דאיתקש קללת נשיא לקללת השם כדכתיב אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור ע"כ נהרג שמעי והפלשתי אבל איוב שלא רצה לקלל כדכתיב כאחת הנבלות תדברי ולא קלל רק את יומו ע"כ ויוסף ה' לאיוב למשנה:
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>וינחוהו</b> ב' במסורה הכא ויניחוהו במשמר ויניחוהו מחוץ לעיר גבי לוט ויניחוהו מחוץ לעיר למה וינחוהו במשמר כדי לשמרו:
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>בנקבו שם</b> וסמיך ליה ואיש כי יכה רמז למה שאמרו יכה יוסי את יוסי. ד"א בנקבו שם וסמיך איש כי יכה לומר כל הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה: סמך מקלל לפרשת בהר סיני לומר שהמקלל קלל השם ששמע בסיני. ועוד כאשר צוה ה' את משה וסמיך ליה בהר סיני לומר כאשר צוה למשה בסיני סקל יסקל או ירה יירה כן יעשה לו:
+
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>בהר סיני</b> סמך מקלל לבהר סיני לפי שבסיני שמעו לא תשא ונזדעז כל העולם וזה שמע ולא נזהר. ועוד כדאיתא בקידושין שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרים אותו לתלמידיהם פעם אחת בשבוע לכך סמך לו שמיטה:
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>ענבי</b> ב' במסורה. דין ואידך ענבימו ענבי רוש שאם תבצור בשביעית יהיו ענבי רוש שבעון שביעית גלו ישראל:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>בחדש השבעי</b> חסר יו"ד כלומר ששבע במצות:
+<b> תעבירו שופר בכל</b> ר"ת שבת לומר דוקא תקיעת יוסל שהוא בב"ד דוחה שבת:
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>דרור</b> עולה כמנין ת"י רמז כמנין דרור שנים היו דרורים בארץ משנבנה הבית:
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>ספיחיה</b> ב' דין ואידך תשטוף ספיחיה עפר ארץ והיינו דאיתא בתוספתא בשביעית פורץ אדם כרמו וסותר גדרו והיינו דכתיב אבנים שחקו מים תשטוף ספיחיה עפר ארץ שאפי' אם יש לה גדר אבנים ישחקנו ואף אם בא על שדהו שטף מים לא יגדור אותה:
+<b> נזיריה</b> ב' במסו' דין ואידך זכו נזיריה משלג רמז סחור סחור אומרים לנזירא לכרמא לא תקרב זכו נזיריה שלא תבצרו את נזיריה. ע' שמיטות ויובלות בטלו ישראל בארץ וכנגדם גלו ע' שנה זה הוא וטמאה שבועים כנדתה. שבעים כתיב חסר וכתיב בתריה כנדתה ע"כ היו כנדה דכתיב סביביו צריו היתה ירושלים לנדה ביניהם כמנין נדה די. ום א' של שנה האחרון חשוב שנה:
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>איש אל אחזתו</b> וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר לעמיתך לו' נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות. ועור סמך אל תונו לאיש לאחוזתו לו' שגם קרקע יש בו אונאה עד כדי דמיו:
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>קנה</b> ג' דין ותרי גבי דוד לא כי קנה אקנה בכסף מלא. כי קנו אקנה מאותך במחיר כשקנה הגורן מארונה דאע"ג דדרשינן או קנה מיד עמיתך שתקנה מיד ישראל ולא מיד עכו"ם אעפ"כ קנה דוד הגורן מארונה כיון שלא היה יכול לקנות מישראל:
+<b> א</b> ל תונו איש את אחיו. וסמיך ליה במספר לו' לך דבר שבמדה ושבמשקל אין בו אונאה:
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>איש את עמיתו ויראת</b> ס"ת שתות לומר לך שאונאה עד שתות:
+<b> אני ה' אלהיכם</b> וסמיך ליה ועשיתם את חקותי יעשה המצות לשם פועלם:
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>וישבתם לבטח</b> בטח בא"ת ב"ש שנ"ס כחשבון שנ"ס עמד הבית וישבו בטח:
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>כי גרים ותושבים אתם עמדי</b> וסמיך ליה ובכל ארץ אחוזתכם לומר שבכל מקום שגלו שכינה עמהם:
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>מצאה</b> ב' במס'. ואם לא מצאה ידו ואידך גם צפור מצאה בית ודרור קן לה פי' אם לא מצאה ידו שאינו יכול לגאול ישאר ביד הלוקח עד שנת ה��רור וזהו מצאה בית ודרור שבשנת הדרור ימצא ביתו:
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+<b>ושדה</b> ב' במס' דין ואידך ושדי תרומות היינו דאמרינן בערכין ושדה מגרש עריהם לא ימכר פי' לא ישונה וכמו כן שדי תרומות לא ישונה כדכתיב אל טל ואל מטר:
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+<b>וחי אחיך עמך</b> וסמיך ליה אל תקח מאתו נשך ותרבית רמז שכל המלוה ברבית אינו חי וכה"א בנשך נתן חיה לא יחיה:
+<b> נשך</b> בגי' זה נחש. לעתיד לבא אין הנחש מתרפא דכתיב ונחש עפר לחמו כן הלוקח רבית לא יחיה. ד"א שדומה רבית לנחש שנושך כנחש. רבית עולה תרי"ב ששקול כנגד תרי"ב מצות:
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+<b>כשכיר</b> ב' דין ואידך עד ירצה כשכיר יומו. רמז למה שאמרו חכמים פועל חוזר אפי' בחצי היום פירוש כשכיר יהיה עמך עד שירצה ואפילו ביומו אם ירצה יחזור:
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+
+
+Verse 45
+
+<b>הולידו</b> כ' במס' דין ואידך אשר הוליד כנים בתוככם סיחזקאל בענין חלוקת הארץ שצוה ליתן לגרים חלק בארץ שאע"פ שבביאת הארץ לא נטלו גרים חלק בארץ לעתיד לבא יטלו חלק בארץ:
+
+
+
+Verse 46
+
+<b>והתנחלתם אותם לבניכם</b> ב' דין ואידך והתנחלתם את הארץ זהו שאמרו חכמים דעבד אתקש לקרקעות לקנות בכסף ובשטר ובחזקה:
+
+
+
+Verse 47
+
+
+
+Verse 48
+
+
+
+Verse 49
+
+<b>בן דדו</b> חסר וי"ו אותיות בן דוד:
+
+
+
+Verse 50
+
+
+
+Verse 51
+
+<b>אם עוד רבות בשנים</b> רבות בגימ' יוצא בגירעון כסף:
+
+
+
+Verse 52
+
+<b>שניו</b> ג' דין ואידך ורב שיהיו ימי שניו. מספר שניו ולא יחקר. פי' כפי שניו בין אם הם רבים כדכתיב ורב שיהיו ימי שניו או מועטים כדכתיב מספר דהיינו מועטים כמו מתי מספר לעולם ישיב גאולתו. י"ד פעמים כתיב יובל בפ' כנגד י"ד יובלות שהיו בארץ עד שגלו בימי הושע בן אלה. וי"ט פעמים גאולה יגאלנו ונגאל כנגד י"ט ברכות לכן צריך לסמוך גאולה לתפלה:
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ופסל</b> הפ"א עקומה לו' לך שכל המודה בע"א כאילו כופר בכל התורה כולה שניתנה מנשיקות פיהו של הקב"ה:
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>את שבתותי תשמרו</b> סמך לע"א ששקול שבת כנגד ע"א וסמיך לו את מקדשי תיראו שאין בנין בה"מ דוחה שבת:
+<b> את שבתותי תשמרו</b> הרי שכתב שמירה אחר השבת שמור את יום השבת הרי שמירה לפניו שצריך שמירה בין מלפניו בין מלאחריו והוא תוספת מחול על הקודש:
+
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>אם בחקתי תלכו</b> בגי' עמלים בדברי תורה. סמך אם בחקותי לשבת וע"א לומר ששקולים הם ככל המצות והחוקים. ועוד סמך שבת לונתתי גשמיכם בעתם דהיינו בלילי שבתות:
+<b> אם בחוקתי תלכו</b> ר"ת אבת שתלכו בדרכי אבות. בחוקתי תלכו. היא היראה וכתיב יראת י ה' היא אוצרו אם תמלאו את אוצרותי אמלא אוצרותיכם יפתח ה' לך את אוצרו:
+<b> ועשיתם אתם</b> אותיות אמת א"נ שתתעסקו בתורה דכתיב בה עשיה שכל טוב לכל עושיהם. י' פסוקים מאם בחקותי (ר"ל מן ונתתי) עד ואולך אתכם קוממיות כנגד עשרה ברכות שבויתן לך וכנגד עשרת הדברות:
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>לשובע</b> ד' במסו' הכא ואידך בפרשת בהר ואידך בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע ואידך צדה שלח להם לשובע בכולן מזכיר שובע על הלחם או על הפירות בשביל שהוא כתוב על מקום ישוב אבל כשהיו במדבר אומר צידה שלח להם לשובע שהוצרך ליתן כל צידתם לשובע:
+<b> לשובע</b> בגי' אפילו אוכל קימעא:
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>שלום</b> אותיות לשמו ששמו שלום:
+<b> והשבתי חיה רעה</b> בגי' אלו ד' מלכיות בבל מדי יון אדום:
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>ורדפו מכם חמשה</b> בגי' חלשים שבכם:
+<b> רבבה</b> ד'. אחותנו את היי לאלפי רבבה. רבבה כצ��ח השדה. ושנים יניסו רבבה. רבבה ירדופו. שהתפללו עליה שיהיו זרעה מאותם שנאמר בהם רבבה כצמח ורבבה ירדופו:
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>ופניתי אליכם</b> פני ת"י שת"י שנים שעמד הבית היו פני שם כדכתיב והיו עיני ולבי שם כל הימים אבל לאחר שגלו אנה פנה דודך:
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>ונתתי משכני</b> מנין שנים של משכנ"י עמד בית שני וסמיך ליה ואכלתם ישן שבזכות בית המקדש בא השובע:
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>והתהלכתי</b> ב' במסורה והתהלכתי בתוככם. והתהלכתי באמתך בזכות והתהלכתי באמתך והתהלכתי בתוככם. מאם בחקותי עד קוממיות כל האלפ"א בית"א חוץ מסמ"ך וף' וכן בויתן לך חסר סמ"ך וף' כי אין שטן ולא אף וקצף ונגף ואנף בברכות אלו:
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>קוממיות</b> ב' תגין על הקו"ף שעתידין להיות קומתן מאה אמה ולמ"ד ר' אמה לכך יש בה שני תגין:
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>ואכלוהו</b> ג' במסורה ואכלוהו אויביכם ואכלוהו במקום קדוש ואכלוהו ויכלוהו פי' אני אמרתי ואכלוהו במקום קדוש שתשמרו מצותי ותשארו בארץ במקום קדוש ואתם לא עשיתם כן על כן ואכלוהו ויכלוהו ואת נוהו השמו ואכלוהו אוביכם:
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>ורדו</b> שנים במסורה ורדו בכם שונאיכם ואידך ורדו בנוגשיהם אלו זכיתם ורדו בנוגשיהם עכשיו שלא זכיתם ורדו בכם שונאיכם:
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>ואם עד אלה</b> ס"ת מדה שאמדוד לכם מדה כנגד מדה:
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>את גאון</b> בגי' זה המקדש. את גאון עוזכם. בגי' זה ירושלים:
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>כחטאתיכם</b> בגי' בין בשוגג בין במזיד:
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b>נקם</b> ב' במסורה נקם ברית נקם אחת משתי עיני גבי שמשון כדאיתא בסוטה שעברו פלשתים על שבועתם וזה הוא נקם ברית דהיינו שבועה דבשביל השבועה שעברו אמר אנקמה נקם אחת:
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+<b>ואתכם אזרה</b> הזי"ן עקומה לומר לך שנתתי לכם ארץ ז' עממין לקיים התורה שחצבה עמודיה שבעה. ואתם שבעה תועבות בלבבכם לכך אתכם אזרה:
+<b> והריקותי</b> ב' במסורה הכא ואידך והריקותי לכם ברכה עד בלי די ואתם לא רציתם לקיים מצותי על כן והריקותם אחריכם חרב:
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+<b>ורודף</b> ג' במסורה וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורודף אין ואידך כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים ואידך אפרים רועה רוח ורודף קדים בשביל שהם רודף שלמונים ורודף קדים על כן וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורודף אין: ו' פעמים כתיב בפרשה עון עונם וכנגדם גלו ששה פעמים ג' ע"י סנחריב וג' ע"י נבוכדנצר:
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+<b>וזכרתי את בריתי יעקב</b> ביצחק לא כתיב ביה זכירה לפי שאפרו צבור ומונח לפני הקב"ה. האבות מנויין למפרע אומר הקב"ה אני זוכר מאין באתם ומונה וממשמש היחס עד למעלה עד בן יעקב בן יצחק בן אברהם. בכולם כתיב אף חוץ מיעקב שהיתה מטתו שלמה ולא יצא ממנו פסולת. וזכרתי. הפסוק מתחיל בזכירה ומסיים בזכירה שלעולם יזכור זכות אבות אברהם נקרא עבדו כדכתיב זכור לעבדיך וסמיך ליה לאברהם וכן ביעקב כתיב יעקב עבדי משא"כ ביצחק לפי שאברהם ויעקב קיימו המצות בין בארץ בין בח"ל משא"כ ביצחק. אברהם ויעקב הוזכרו ראש לאבות ויצחק לא הוזכר בשום מקום בראש לפי שר"ל לעשו הוה גביר לאחיך לעשותו ראש ליעקב:  
+
+Verse 43
+
+<b>והארץ תעזב מהם</b> זי"ן עקומה ששבעה שנים נתקיים בא"י גפרית ומלח. מתחלת התוכחה עד געלה נפשם ש"ץ תיבות כנגד ש"ץ שנים שחטאו עשרה שבטים ובכולן לא הוזכר בהם השם לפי שאמרו אין להם חלק באלהי ישר��ל ולכך כתיב בדברי הימים ושבועתו ליצחק ובתהלים כתיב לישחק שנשבע הקב"ה כל זמן שלא יחטאו בניו יותר מש"ץ שנים שלא יגלם. בפרשת ערכין יש נ' שקלים ול' שקלים וכ' שקלים וי' שקלים וה' שקלים וג' שקלים וט"ו וי' שקלים בין זכר לנקבה שהוא סך הכל קמ"ג שקלים לכפר על מ"ה קללות שבת"כ וצ"ח שבמשנה תורה שהם בין הכל קמ"ג ולכך סמך ערכין לקללות:
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>יחרם</b> ג' כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה זובח לאלהים יחרם יחרם כל רכושו לומר מה חייבי מיתות לא נשקול ממונא ונפטריה אף חייבי ממון אין לנו לפוטרו עד שישלם וזהו יחרם כל רכושו דאיירי כחייבי ממון איתקש לזובח לאלהים יחרם. דהיינו חייבי מיתות דבשניהם אני אומר לא יפדה:
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+<b>אלה המצות</b> מצות במלוי מ"ם צד"י ו"ו תי"ו עולה תרי"ב והוא בגי' תלמידי חכמים על שם חכם לב יקח מצות:

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Leviticus/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,3664 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Leviticus
+קיצור בעל הטורים על ויקרא
+merged
+https://www.sefaria.org/Kitzur_Ba'al_HaTurim_on_Leviticus
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-On Your Way
+-http://mobile.tora.ws/
+
+קיצור בעל הטורים על ויקרא
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+א' דויקרא זעירא שמשה לא רצה לכתוב אלא ויקר כדרך שנא' בבלעם כאלו לא נראה לו השם אלא במקרה ואמר לו הקב"ה לכתוב גם באל"ף וכתבה קטנה. ויקרא אל משה. ר"ת אמ"ו בעטרה שעטרה לו אמו. הקדים משה לשם כביכול כאחד שמדבד עם חבירו ומקדימו דרך מוסר. כתיב לעיל ואש תהיה לילה בו. וסמיך ליה ויקרא אל משה לו' מתוך שקרא לו ודבר עמו היו פניו בוערות כאש:
+<b> בכל מסעיהם ויקרא אל משה</b> לו' שבכל מסעיהם קרא למשה לו' שיסעו כדכתיב ע"פ ה' יסעו. חמשה אלפין בפסוק כנגד חמשה חומשי תורה וט' תיבות יש בו וכן יש ט' תיבות בפ' אנכי ה' אלהיך לו' שכל הלומד תורה כאילו הקריב כל הקרבנות. וכן ט' תיבות בפסוק זאת התורה לעולה:
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>בן בקר</b> עולה שנ"ד שצריך להיות בן שנה:
+<b> וזרקו את הדם</b> בבן הבקר כתיב את הדם ובצאן כתיב את דמו לפי שדמו של צאן דומה לדם האדם לכך כתיב דמו שמעלה עליו הכ' כאלו הקריב דמו:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+בבן בקר כתיב וקרבו וכרעיו ובצאן כתיב והקרב והכרעים ואיתא בתנא דבי אליהו לפי שכשמהלכת בהמה דקה מגבהת כרעי' כמו שתי וערב אבל בהמה גסה מגבהת כרעיה לצדדיה ולכך בהמה דקה משתנה מאכל' בבטנה ועל כן צואת' ג"כ משונה מבהמה גסה: בבן הבקר לא כתיב אלא והקטיר ובצאן כתיב והקריב והקטיר לפי שצאן הוא מועט ומקריב ומקטיר הכל בפעם אחת. בבן בקר לא כתיב הוא ובצאן והעוף כתיב הוא לפי שעולת העוף בא תחת הכבש בדלות יכול אם עשאו ככבש יהא כשר ת"ל הוא: בבן בקר כתיב לרצונו ולא בצאן ובעוף לפי שמרבה להביא:
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>צפונה</b> כדי להגין ממה שנאמר מצפון תפתח הרעה. כתיב צפון בצאן כנגד יצחק שאפרו צפון וכן בעזים כתיב צפון כנגד יעקב שנא' בו ואת עורות גדיי העזים:
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>ומלק את ראשו</b> מליקה מן הצואר לפי שהיונה כשהיא פודחת מחזרת הסימנים ע"ג הצואר. ועולת העוף למעלה על שם יצחק שנקרא יונת אלם שהועלה למעלה ע"ג המזבח:
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ונפש כי תקריב קרבן מנחה</b> נא' נפש במנחה לפי שבנפשו היא באה שהעני טורח עד שהשיג להביא'. בעוף ובמנחה לא נא' לפני ה' כמו בבן בקר לפי שעניים מביאים אותם ומתביישים להביא אותה לפני הכל ולכך אמר לאהרן ולבניו שאינן בפרהסיא והזהיר לאהרן לו' שאף הכהן הגדול לא יבזה מנחת הדל:
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>לא תעשה חמץ</b> לפי שיצר הרע דומה לשאור ומטעם זה ג"כ הזהיר על הדבש שיצר הרע מתוק לאדם כדבש:
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>וכל קרבן מנחתך במלח תמלח</b> ג' פעמים הזכיר מלח בפסוק משום דבג' מקומות המלח נתון בלשכת המלח ועל הכבש ועל המזבח:
+<b> תקריב מלח</b> בגי' זה יביא מלח משל ציבור:
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>וסמך ידו כתיב בבקר</b> ובצאן ובעז כתיב את ידו לפי שהבקר חזק ויכול לסבול הסמיכה שצריך לסמוך עליו בכל כחו מה שאין כן בצאן ובעז לכך נא' את דמשמע ברפיון. בבקר כתיב אם זכר אם נקבה ובצאן כתיב זכר או נקבה לפי שהוצרך או לרבות הפלגס ואם לא משמע רבוי ובעז לא הזכיר כלל זכר ונקבה לפי שעז מנהגו לעולם להוליד זכר ונקבה יחד ומסתמא ישחוט הזכר וישאיר הנקבה לפרנסת ביתו. בבן בקר כתיב והקטירו אותו בני אהרן ל' רבים ובצאן כתיב והקטירו הכהן לפי שבן בקר צריך הרבה כהנים:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>את החלב המכסה את הקרב</b> לפי שבא לכפר על החטא שעשה מחמת רוב שומנו כדכתיב שמנת עבית כשית וכתיב וישמן ישורון ויבעט לכך מביא החלב וכאלו הקריב חלבו:
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>אם כשב</b> והוא יותר גדול מן הצאן כדכתיב והכשבים הפריד יעקב. כש"ב בא"ת ב"ש לב"ש על שם לבשו כרים הצאן:
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>מזבח קטרת הסמים</b> בפרשת כהן משיח כתיב קטרת הסמים ובפרשה שאחרי' לא כתיב הסמים לפי שכהן גדול מתעשר בקטור, הוסיף לו' סמים. בכל הכפרות כתיב כפרה וסליחה חוץ מכהן גדול לפי ששגגת תלמוד עולה זדון:
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>על שפך הדשן ישרף</b> צותה תורה לשרוף קרבנו של כהן משיח בפרהסיא בחוץ על שפך הדשן שלא יתבייש אדם להתודות על חטאו שהרי כ"ג חטא והתודה והביא קרבן על חטאו:
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>ישגו</b> שני' במסו' ואם כל עדת ישראל ישגו. ישגו צאני ביחזקאל על רועי ישראל המתעים את הצאן הכא נמי מיירי בצבור ששגגו ע"פ ב"ד שטעו בהוראה:
+<b> מעיני</b> ד' ונעלם דבר מעיני הקהל. ואידך בההיא עניינא אם מעיני העדה. ונעלם מעיני אישה. ונעלמ' מעיני כל חי איירי בתורה דכתיב לעיל מיניה והחכמה מאין תמצא ה"נ נעלמה החכמה מעיני הבית דין שטעו בהוראה ונעלם מעיני אישה זהו שאמרו אפי' שמע מעוף הפורח שנטמאה שוב אין המים בודקין אותה זה הוא ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים שאפי' שמע מעוף השמים והעלים עצמו כאלו לא ידע שוב אין המים בודקין אותה:
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>ונודעה</b> ב'. ונורעה החטאת ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו שאפי' על השוגג שיש לו להביא חטאת ולא הביא הקב"ה נפרע ממנו וזהו ונודעה יד ה' את עבדיו מי שחטא ומביא קרבן וזעם את מי שאינו מביא:
+<b> והביאו אותו</b> לפני אהל מועד. ד' במסו' הכא ואידך והביאו אבנים אחרות גבי מצורע והביאו בניך בחוצן והביאו את כל אחיכם לו' מי שמחוייב קרבן לה' ואינו מביאו לכהן סוף שצריך לכהן שיבא לראות נגעי ביתו ואם הוא מביאו זוכה למה שנאמר והביאו בניך בחוצן והביאו אל כל אחיכם מכל וגו':
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>חטאת הקהל הוא</b> וסמיך ליה אשר נשיא יחטא לו' כל שבידו למחות ואינו מוחה מעלה עליו כאלו הוא חטא:
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>את קרבנו</b> נא' בקרבן נשיא רבוי את לו' שיביא קרבן שמן וגדול לפי שבכל יום אוכל פטומות שלא יהא שלחנו מלא ושלחן רבו ריקם. בעז כתיב שעיר עזים זכר שעירת עזים נקבה לפי שאין בשמו חילוק לזכר ולנקבה שהכל נקרא עז לכך צריך לפ' זכר או נקבה אבל כבש יש חילוק בשמו כבש לזכר כבשה לנקבה:
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>בעשתה</b> בגי' אם כולה ולא במקצתה:
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>הוסר</b> ב' כאשר הוסר חלב. ומעת הוסר התמיד לומר שמעת הוסר התמיד הוסר כל חלב שבזכותו נשתלח ברכה בכל:
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>אם לוא יגיד ונשא עונו</b> אם לוא יגיד מלא ו' קרי ביה אם לו יגיד בוא"ו פי' שהגיד לו כבר שוב אינו חוזר ומגיד:
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>בה' וכחש בעמיתו</b> הואיל וכחש בין בה' בין בעמיתו שמכחש בדבר שאינו יודע בו אלא הקב"ה וחבירו:
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>יתננו</b> ב' במסורה לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו ואידך ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו והיינו כדאיתא בהגוזל הגוזל את חבירו ונשבע לו אפילו שוה פרוטה יוליכנו אחריו אפי' למדי:
+
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>צו את אהרן</b> מה כתיב לעיל מיניה לאשמה בה צו את אהרן לומר שיהיו זריזין בתורה ומצות ששגגת תלמוד עולה זדון:
+<b> משה</b> לאמר צו את. ס"ת תורה צוה אותם שיעסקו בתורה:
+<b> זאת תורת העול</b> ה הוא העו 'לה. לו' כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה. הקרבנות נקראים אשה והתורה נקראת אש שנא' הלא כה דברי כאש. מימינו אש דת למו. אותיות תלמוד. הקרבנות נקראים לחם את קרבני לחמי והתורה נקראת לחם לכו לחמי בלחמי כשם שאי אפשר לעולם בלא לחם כך א"א לעולם בלא תורה:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>מדו בד</b> ב' הכא ואידך ויואב חגור מדו לבושו שבגד. כהונה היו כעין בגדי מלחמה וכן המעיל כפי תחרא ובזכותם היו מתגברים במלחמה:
+<b> ושמו</b> בגימ' ונבלע במקומו:
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>אחרים והוציא</b> בגימ' הכהנים בעלי מומים שבעל מום כשר להוציא הדשן:
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>והאש</b> ג'. והאש על המזבח. והאש ירדה מן השמים. והאש תאכלם רמז למ"ד שמתו נדב ואביהוא על שהורו הלכה לפני רבן ואמרו אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. וזה והאש ירדה מן השמים אעפ"כ והאש כו' תוקד בו שצריך להביא מן ההדיוט. על כן מהאש יצאו שהורו באש והאש תאכלם:
+<b> והאש על המזבח תוקד בו</b> שהוא כמו סולם למלאכים לעלות כענין שנא' ויעל מלאך ה' בלהב המזבח וכן ביחזקאל והנה ששה אנשים וגו' ויעמדו אצל מזבח הנחושת וע"כ היה נחושת ונוצצים כעין נחשת קלל. אבל מזבח הפנימי כנגד שכינה דכתיב ידיו גלילי זהב לכן כל דם אם נכנס בפנים לא תאכל אותה החטאת שאין אכילה למעלה:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>בחצר</b> בגי' זו העזרה:
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>תאפה חמץ חלקם</b> ס"ת מצה שלא תאפה אלא מצה:
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>זה קרבן אהרן ובניו</b> בגי' זהו מחצה לאהרן ומחצה לבניו:
+<b> עשירית</b> בגימ' עשרן שלם שהיה מביא עשרון שלם וחוצהו ומביא מחצה בבקר ומחצה בערב:
+<b> מחציתה</b> בגי' מחצה משלם:
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>מורבכת (תביאנה)</b> בגימט' רתחין שחולטין אותה בותחין כל צרכה:
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>וזאת תורת האשם</b> ה' פעמים כתיב אשם בפרשה כנגד ה' אשמות ודאים:
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו</b> וסמיך ליה וזאת תורת לומר ששנים שעוסקים בתורה נעשו כאחים ואף אם מקנטרין זה את זה כדדרשי' את והב בסופה:
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל</b> הפ' מתחיל בבשר ומסיים בבשר לומר שאם נטמא הבשר מקצתו נטמא כלו:
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+<b>להניף אותו</b> בגימטריא מוליך ומביא מעלה ומוריד. לכך בפ' ג"פ תנופה ואחד מהם התנופה והה"א אתי לרבוי עוד אחד ויהי' ד' שמוליך ומביא לארבע רוחות וב' פעמים תרומה שמעלה ומוריד:
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>מלואים</b> חסר כתיב כי נהפך להם לתוגה [שמתו נדב ואביהוא]:
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+<b>לעשת</b> חסר ו' דאמרינן בפ"ק דיומא לעשות זו מעשה פרה שהיו מזין עליו כל ששה ימים ולא היו מזין עליו בשבת:
+
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ויהי ביום השמיני קרא משה</b> בגי' היה ביום ראש חדש ניסן. אמר משה לפי שסרבתי ז' ימים בסנה לכך לא זכיתי לשמש אלא ז':
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>עגל בן בקר</b> בגימטריא לכפר חטא העגל:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>ועגל וכבש</b> כבש לכבוש מעשה עגל ואיל שהיה מרקד לפניהם כאיל והיינו דכתיב וירקידם כמו עגל:
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>קרב אל המזבח</b> ב' תגין על רי"ש שהיה אהרן מתבייש וא"ל משה אשריך שתבחר ותקרב קרב כי בך בחר ה'. ועוד שנראה לו המזבח כקרני השור בשביל חטא העגל:
+<b> וכפר</b> ג'. הכא ואידך וכפר על העם גבי קטרת. וכפר על חטאתינו. לומר כמו שקרבן מכפר על חטא כן הקטורת מכפר על חטא:
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>ויעשה</b> ב'. הכא ואידך ויעשה לאיש הבא אליו גבי דוד בענין ולרש אין כל כי אם כבשה. פירוש ויעשה כמשפט שהוא בעצמו חרץ משפטו ואת הכבשה ישלם ארבעתים:
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>תנופה</b> וסמיך ליה וישא ידיו שהנושא כפיו צריך להניף בידיו:
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>וישא אהרן את ידיו</b> זכה במתנות כהונה:
+<b> ויברכם</b> ג' ברכות כנגד ג' מיני קרבנות ברכה א' כנגד חטאת וישמרך מן החטא שנאמר רגלי חסידיו ישמור. יאר כנגד עולה שנאמר בעלותך לראות. שלום כנגד שלמים:
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>אשר</b> לא צוה. אין לומר לא צוה להביא אש זרה וגם לא צוה שלא להביאו אלא פירוש אשר צווי של לא. צוה אותם. וכן לכל צבא השמים אשר לא צויתי:
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>(ותאכל) אותם</b> בגימטריא זה הנפש. אותם מלא וי"ו שחטאו בששה דברים אש זרה. הורו בפני רבם. שתויי יין. בנים לא היו להם. נתנו עיניהם בפרנסות. לא נטלו עצה:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>וידום</b> ב' וידום אהרן וידום השמש רמז למה שאמרו מאורות לוקין על אב בית דין שמת ובני אהרן היו אב ב"ד:
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>קרבו</b> יש בו ב' טעמים מלמד שלא קרבו אליהם להיכל אלא הטילו בהם חנית של ברזל וגררום והוציאו אותם לחוץ:
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>וישאום</b> ב'. וישאום בכתנותם. וישאום בני קיש אחיהם. הנושא אשה חייב להלבישה כדכתיב וכסותה לא יגרע וזהו וישאום בני קיש וישאום בכתנותם שכיון שנשאום יתחייבו בכתנותם:
+
+
+
+Verse 6
+
+ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר. הפך פניו כנגד אהרן ודבר עמו פה אל פה ולכך כתיב אל אהרן אבל לא הפך פניו כנגד אלעזר ואיתמר ולכך לא נאמר בהם אל:
+<b> ולאיתמר בניו</b> פסיק לומר שאף הם היו ראויים אלא שפסקה מהם הגזירה וזה הוא שנאמר בסיני וגם הכהנים ה' כהנים אלו אהרן וד' בניו אלא שבזכות אהרן ניצולו:
+<b> תפרעו</b> ב'. אל תפרעו ואידך ושמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו בשביל שלא שמעו מוסר ופרעו שהורו בפני רבם או שהכניסו אש זרה גרמו לנשארים שנצטוו באל תפרעו:
+<b> ועל כל העדה יקצוף</b> לפי שהיו שלוחי צבור וש"צ שטעה סימן רע לשולחיו: ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה. שת"ח שמת הכל נעשים קרוביו:
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>יין ושכר</b> ואם שתה כדי רביעית יין אסור להורות. תשת נוטריקון תפל"ת שכו"ר תועב"ה:
+<b> אתה ובניך</b> בגי' יצאו החללים ובעלי מומין:
+<b> יין ושכר</b> אין פסוק מתחיל יין אלא זה שהביא יללה בעולם כמ"ד שתויי יין היו ולכך מתו:
+
+Verse 10
+
+<b>החול</b> ב' הכא ואידך כובד האבן ונטל החול כיון שנבדל בין קודש לחול במוצ"ש איכא כובד האבן ונטל החול שאדם כבד במוצ"ש בשביל נשמה שאבדה:
+<b> יין ושכר</b> וסמיך ליה ולהבדיל שמבדילין על היין:
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>ולהורת</b> אותיות ולתורה:
+<b> אליהם</b> בגימ' זהו ההלכה:
+<b> ביד משה</b> בגי' זה הוא המקרא:
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>אשר תאכלו</b> בגימ' חיה אכול שאינה חיה לא תאכל:
+<b> אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ</b> למעוטי שור הים תורא דימא: אסור:
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>ממעלי הגרה</b> מלא יו"ד י' מינין מעלת גרה שור כבש ועז וז' מיני חיות:
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>טמאים הם לכם</b> וסמיך ליה את זה תאכלו רמז חמרא דימא שרי. לא הזכיר בדגים שמות לפי שמכוסים מבני אדם אין להם שמות:
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>את הנשר</b> פתח בנשר שהוא מלך בעופות. נשר נושר נוצתו דכתיב תתחדש כנשר נעוריכי:
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>התחמס</b> חומס ואוכל. הנץ. בעל נוצה הרבה ומנצח שאר עופות ותופשם:
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>הכוס</b> ככוס חרבות ונכסה מן העין:
+<b> השלך</b> ששולה דגים מן הים:
+<b> הינשוף</b> עף בנשף ואינו נראה ביום מפני אור השמש:
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>התנשמת</b> כל הרואה אותה ישום:
+<b> הקאת</b> דרכו להקיא מאכלו:
+<b> הרחם</b> שמרחם על בניו:
+<b> עורב למינו</b> בגי' זרזר ובשרצים לא התיר בהם כלום בשביל הנחש שהוא מהם:
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>הנוגע בנבלתם יטמא</b> בגימ' זה הנוגע אפילו בכעדשה:
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>השורץ</b> בגימטריא כשעורה ששעורו כשעורה:
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+<b>זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא</b> בגימ' זרעים שזרען טהורות:
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+
+
+Verse 45
+
+
+
+Verse 46
+
+
+
+Verse 47
+
+<b>להבדיל</b> הפסוק מתחיל בלמ"ד ומסיים בלמ"ד רמז לרוב איסורין ששיעורן בס': ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל. בגימ' זה שמנה עשר טריפות:
+
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>אשה כי תזריע</b> סמך והתקדשתם לאשה כי תזריע שצריך לקדש עצמו בשעת תשמיש. וכתיב לעיל אל תשקצו את נפשותיכם. ודרשינן מיניה שלא ישהה את נקביו רמז לבא מבית הכסא אל ישמש מטתו מיד:
+<b> להבדיל בין הטמא ובין הטהוד</b> וסמיך אשה כי תזריע שצריך להמתין ג' חדשים להבחין בין זרע לזרע ולפרוש ממנה סמוך לוסתה:
+<b> זכר</b> בגימ' ברכה:
+<b> וטמאה שבעת ימים</b> וכן ז' ימי אבילות כל עומת שבא כן ילך:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>וביום השמיני</b> פסוק זה יש בו תיבות ואותיות כמו שבפ' ויכלו לומר שמילה דוחה שבת:
+<b> וביום השמיני ימול בשר</b> בגימטריא שכל היום יהיה כשר למול:
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>ושלשים</b> בגימטריא כלם סמוכים ולא מפוזרים:
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>ובן יונה או תור</b> בכ"מ מקדים תורים לבני יונה חוץ מכאן לפי שאינו מביא אלא אחד שאם ימצא יונה לא יקח תור לפי שבן זוגו מתאבל עליו ואינו מזדווג לאחר:
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>ממקר</b> חסר. אותיות מרקם וסמיך ליה וטהרה רמז כתמים הבאים מרקם טהורים:
+<b> וטהרה ממקר דמיה</b> בגימ' חמשה מיני דמים טמאים בה:
+<b> ממקור</b> ב'. הכא ואידך ה' ממקור ישראל. דורש מכאן שברכת חתנים בעשרה משום דכתיב וטהרה ממקור דמיה איזו דמים טהורים הוי אומר דם בתולים אלמא דאיירי בחתן:
+<b> דמיה</b> ג'. ממקור דמיה. והיא גלתה את מקור דמיה. וגלתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה דאיתקש ג"ע לש"ד כדכתיב כי כאשר יקום איש על ��עהו ורצחו נפש כן הדבר הזה:
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>והנה הנגע</b> ל' והנה נופל על דבר שלא נודע קודם לכן כמו בכאן שהיה סגור עד עתה וכן והנה היא לאה:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>באדם</b> ר'. הכא ואידך או באדם אשר יטמא לו. ובוגדים באדם תוסיף. אשר שלט האדם באדם. ובוגדים באדם תוסיף איירי באשה זרה שמפתה האדם עד שישמע לה וזהו אשר שלט האדם באדם שהיא שולטת בו ואם ישמע לה סוף שילקה בצרעת ויטמא כמת: סמיך נגעים ליולדת לומר שכל מי שאינו שומר נדות הולד מצורע (ד"א) והקב"ה אומר לולד אם תטיב מעשיך ראה מה בראתי למעלה ממך בהמה וחיה למאכלך ואם הרעות מעשיך הרי נגעים בצדך.
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>לבן</b> בגימטריא עזה:
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>פרוח תפרח</b> ב' דין ואידך פרוח תפרח ותגל לומר כשפרוח תפרח הצרעת בכולו יגיל כי אז יטהר:
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+<b>הזקן</b> ג' הראש או הזקן. הזקן זקן אהרן. וגם את הזקן תספה במפלת סנחריב מלמד שלקו בצרעת ובשביל שאהרן רואה את הנגעים ומטהרם בלוג שמן זכה לשמן הטוב של שמן המשחה שיורד על זקנו:
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+<b>והתגלח</b> גימ"ל גדולה שג' צריכים גילוח גדול בכ"מ שיש בו שער. נזיר ומצורע ולוים:
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+<b>לא יבקר</b> ב' לא יבקר לשער הצהב טמא הוא לא יבקר בין טוב לרע בשביל לא יבקר בין טוב לרע על כן לא יבקר הכהן ויטמאנו שעל ז' דברים נגעים באים:
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+<b>טמא</b> ב' דין ואידך למען טמא את מקדשי. רמז לזר ששימש שלוקה כצרעת פירוש למען טמא את מקדשי שזר שנכנס בו לעבוד טמא יטמאנו. והיינו דכתיב בעוזיהו ובידו מקטרת להקטיר והצרעת זרחה במצחו:
+<b> נגעו</b> ב' דין ואידך אשר ידע איש את נגעו בענין תפלת שלמה פירוש בראשו נגעו בתחלת הענין צריך שידע נגעו ויטהר ממנו בתשובה קודם שיתפלל:
+
+
+
+Verse 45
+
+<b>וראשו</b> ד' דין ואידך וראשו בשמים. וראשו מגיע השמימה. וראשו לעב יגיע. כשביל שהגיע ראשו עד לשמים ע"כ נגעים באים עליו וראשו יהיה פרוע:
+
+
+
+Verse 46
+
+<b>בדד ישב</b> למי ששלח מדנים בין אחים בלשון הרע וגרם לישב לזה לבד ולזה לבד:
+
+
+
+Verse 47
+
+
+
+Verse 48
+
+
+
+Verse 49
+
+
+
+Verse 50
+
+
+
+Verse 51
+
+
+
+Verse 52
+
+<b>ושרף את הבגד</b> הפסוק מתחיל ומסיים בשרפה לומר שכל האסורים בהנאה טעונין שרפה:
+
+
+
+Verse 53
+
+
+
+Verse 54
+
+<b>וכבסו</b> בגימ' כל אדם. הציווי בכהן והכיבוס בכל אדם:
+
+
+
+Verse 55
+
+<b>בקרחתו</b> אלו השחקים שכשנשחק הבגד נושר השער ונעשה כמו קרח:
+<b> בגבחתו</b> אלו החדשים שכשהוא חדש שערותיו בולטות. י"פ כתיב נגע צרעת בכי תזריע ובפרשת זאת תהיה שעל ידי י' דברים נגעים באים:
+
+
+
+Verse 56
+
+
+
+Verse 57
+
+
+
+Verse 58
+
+
+
+Verse 59
+
+<b>זאת תורת נגע</b> תורת המצורע. תורת אשר בו. זאת התורה. תורת הצרעת. ה"פ כנגד ה' חומשים לומר שהמספר לשה" ר כאלו עובר על ה' חומשי תורה. י' פרשיות של נגעים הם בין נגעי אדם בין נגעי בגדים ונגעי בתים שאם יקיימו י' הדברות ינצלו מאלו עשרה:
+
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>זאת תהיה תורת המצורע</b> שתי צפרים ע"ש כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו דכתיב ביה בדד ישב לכך טהרתו בצפרים:
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>על מים חיים</b> כמו שמצינו בנעמן שנתרפא מצרעתו במים חיים ולכך זב צריך טבילה במים חיים משא"כ בשאר טמאים שאינן צריכין. להתרפאות ע"י מים חיים:
+<b> על מים חיים</b> בגימט' לא במים מלוחים:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>והזה על המטהר שבע פעמים</b> כנגד ז' דברים שנגעים באים עליהם מזה עליו שבעה פעמים:
+<b> ושלח את הצפור</b> רמז שתפרח ממנו ' הצרעת צפור אחת שחוטה כן לא תבא עוד הצרעת ואחת משולחת לו' שאם יוסיף להרע תחזור הצרעת כמו הצפוד השלוחה:
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+<b>נראה לי</b> ב' דין ואידך מרחוק ה' נראה לי זהו שאחז"ל שאפי' ת"ח ובקי בנגעים לא יאמר נגע אלא כנגע וזהו מרחוק נראה שיקח הדבר מרחוק ולא יפסוק לומר נגע:
+
+
+
+Verse 36
+
+<b>ואחר כן</b> ב' דין ואידך ואחר כן תבא אליה ובעלתה כמו הכא שמפנה כלים נאים שלא יטמאו אף התם נמי צריכה להסיר כלים הנאים מעליה כדי שתתגנה בעיניו ולא יטמא בה:
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>דברו אל בני ישראל</b> ובפ' נגעים לא אמר דברו לפי שע"י העגל שעשה אהרן באו נגעים על ישראל. וסמך פרשת זב למצורע לפי שע"י הנחש נתקללה האשה בזיבה והנחש בצרעת:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>החתים בשרו מזובו</b> בגימטריא זה בחתימת פי האמה:
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>ישכב עליו</b> בגימטריא זה מיוחד לשכיבה:
+<b> וכל הכלי</b> בגימטריא אבל לא האבן:
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>ורחץ במים</b> בגי' ובארבעים סאה. ד"א במים במי מ' פי' מ' סאה:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>שטף</b> ב' דין ואידך וחלף ביהודה שטף ועבר שזב צריך מים חיים:
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>יגע</b> בגימטריא היסט. איזהו מגע במקצתו שהוא שכולו זהו היסטו:
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>ובא לפני ה' אל פתח</b> בגי' הנה מלמד שהזב הוא טובל מבעוד יום:
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>תצא ממנו</b> בגי' זה זרע יורה כחץ:
+<b> כי תצא ממנו</b> בגי' זרע לח לא יבש:
+<b> ורחץ במים את כל בשרו</b> בגימ' ולא יהא בו חציצה בבשרו ושערו:
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>דם יהיה זובה בבשרה</b> בגימטריא הן דם נדה מטמא לח ויבש:
+<b> תהיה בנדתה</b> (עם האותיות) בגימטריא עד שהיא תבא במים (עם התיבות):
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b>כטומאת</b> ב'. כטומאת נדתה כטומאת הנדה היתה וגו' כדאיתא במדרש שמדמה אותם לטומאת נדה מה נדה יש לה טהרה במים אף ישראל יש להן טהרה שנאמר וזרקתי עליכם מים וגו' אי נמי מה נדה כהן נכנס עמה בבית אף ישראל אע"פ שהן טמאים שכינה ביניהם שנאמר השוכן אתם בתוך טומאותם ולא כמת שאין הכהן נכנס עמו בבית. י"א פעמים כתיב בפרשה זבה זובו זובה נגד י"א יום שבין נדה לנדה:
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+<b>ולאיש</b> ג' דין ואידך ולאיש שתים מכסות להנה ולאיש בושת בן שאול כי הם ב' תיבות ולאיש אשר ישכב יש לו להתבייש כדכתיב ולאיש בושת כיצד יעשה כמו שמצינו בר"א שהיה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה לו כמו שכפאו שד וזו ולאיש שתים מכסות:
+
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>אחרי מות</b> כתיב לעיל ולאיש אשר ישכב עם טמאה וסמיך ליה אחרי מות רמז למה שאמרו המשמש עם הטהורה ופירסה נדה תחתיו לא יפרוש באבר חי אלא ימתין עד שימות האבר ויפרוש. ועוד כתיב לעיל זאת תורת וסמיך ליה אחרי מות מלמד שמתו על שהורו הלכה בפני רבן. ועוד כתיב לעיל משכני אשר בתוכם וסמיך ליה אחרי מות רמז למה שנאמר בקרובי אקדש. וסמך פרשת יוה"כ לפ' נדה לו' מה נדה תשב ז' ימים קודם שתטהר אף ביה"כ מפרישין הכהן ז' ימים קודם שיכנם לפנים:
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>ויאמר ה' אל משה</b> והלא כבר נא' וידבר אלא הדיבור הא' לו' לו מעשה פרה שגם היא צריכה פרישה ז' ימים קודם. אחרי מות שני ר"ת בגי' פרה אדומה:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>בזאת</b> עולה ת"י רמז לבית ראשון שעמד ת"י שנה:
+
+Verse 4
+
+<b>ולבשם</b> אותיות בלו שם שטעונין גניזה:
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>וכפר</b> בגימטריא זה בוידוי דברים שמתודה על פרו:
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>וגורל</b> ב' הכא ואידך וגורל לבוזזינו והיינו המן שנ' בו ויבז בעיניו והפיל גורלות על ישראל ואמר הקב"ה איננו שוה לך כבר הפלתי גורלות ונפל חבלי בישראל מכל ע' אומות וז"ש גורל א' לה' וגורל א' לעזאזל שמכפר עונותם של ישראל דכתיב ונשא עונותם עונות תם הוא מכפר: ג"פ כתיב עזאזל (צ"ל דלא חשיב דמשלח) כנגד נושא עון ופשע וחטאה שבזכות ג' אבות:
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>ומלא חפניו</b> ב' דין ואידך ומלא החבל להחיות גבי יואב שבזכות עבודת יום הכפורים היו נוצחים במלחמה:
+<b> סמים דקה</b> בגימטריא דקה מדקה:
+<b> דקה</b> ב' דין ואידך ואחר האש קול דממה דקה זהו כי בענן אראה על הכפורת פירוש כי בענן הקטורת שנאמר בה דקה יהיה קול דממה דקה ויראה כבוד ה':
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>יזה</b> ב' דין ואידך כן יזה גוים רבים בפרשת הנה ישכיל עבדי שמדבר בענין משיח שעתיד הקב"ה להחזיר ב' המשפחות שכשיבא מלך המשיח תחזור ג"כ משפחת כהונה (ובית דוד) לעבודתם:
+<b> ולפני הכפורת יזה ז"פ</b> למה מזה אחת למעלה וז' למטה כי די לתחתונים שיהיו א' מז' בעליונים וכן אמר דוד ז' הללו את ה' מן השמים וא' הללו את ה' מן הארץ וכן משה לא הזכיר השם בהאזינו אלא לאחר כ"א תיבות אמר די שאהיה א' מז' מהמלאכים שמזכירים השם אחר ג' תיבות. ט"ז הזאות על הכפורת כנגד ט"ז בריתות שנכרתו בסיני. ט"ז על הפרוכת כנגד ט"ז שבאוהל מועד. ט"ז על מזבח הזהב עם שיורי הדם שעל המזבח החיצון כנגד ט"ז שבערבות מואב והיינו דכתיב דם הברית. וה' טבילות כנגד ה' עבודות שמשנה מחוץ לפנים ומפנים לחוץ וכנגד ה' תפלות והן כנגד ה"פ מלך הכבוד שבמזמור לה' הארץ ומלואה ובאות לכפר על הנפש שיש לה ה' שמות. וי' קידושין כנגד י"פ שמזכיר השם בו ביום. ובפרשה י"פ השם עד תטהרו. וכ"ד כפרות כתובין בענין יה"כ בואתה תצוה ובהר סיני וכאן ובאמור אל הכהנים ובפנחס לכפר על כ"ד עבירות שביחזקאל בפרשת הודע את ירושלים וכ"ד עריות הכתובים בזה הסדר:
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>השכן אתם בתוך</b> בגימ' אע"פ שהם היו טמאים השכינה ביניהם:
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>והניחם (שם)</b> אותיות וי"ח מנה. בבקר היה לבוש בגדים של י"ח מנה:
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>ואמרת אליהם</b> מלא י' לומר לך שצריך לפרסם הדבר בעשרה:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>אשר ישחט מחוץ למחנה</b> סמך פרשת שחוטי חוץ לשעיר המשתלח לומר לך אע"פ שהתרתי לך שעיר המשתלח בחוץ בדחייתו לצוק ופי' צוק הם סלעים שיש להם כמין שינים בולטין וזו היא שחיטתו אעפ"כ השמר בשאר קדשים מלשוחטן בחוץ:
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>והביאום</b> ג' במס' דין ואידך והביאום בבלה בנבואת ירמיה על הגולה. ואידך ולקחום עמים והביאום אל מקומם בשביל שהיו מביאים זבחים לשעירים שהיו עובדים אלילים והביאום בבלה ומיד כשיעשו תשובה יחזרו כדכתיב והביאום אל מקומם:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>ושפך א�� דמו וכסהו בעפר</b> דם חיה ועוף טעונין כסוי שאין מקריבין ממנו על המזבח שלא תהא מדת הדין מקטרגת איך דם יאכל דם לכך צוה לכסותו:
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>סמך לפרשת דם ובחוקותיהם לא תלכו</b> רמז שאין שוחטין בתוך הגומא שלא יחקה את המינין (בחולין):
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>וחי בהם</b> וסמיך ליה לא תקרבו לגלות ערוה לומר אע"פ שצויתי וחי בהם לא תקרבו לגלות ערוה כי בגילוי עריות יהרג ואל יעבור:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>ערות אביך וערות אמך</b> כי שלשה שותפין יש באדם:
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>עליה בחייה</b> גימטריא אף היבמה (עם האותיות):
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>ואל אשה</b> ב'. דין ואידך ואל אשה נדה לא יקרב וכן בנדת ב' הכא ואידך בעזרא בנדת עמי הארצות שאם לא יקרב אל אשה נדה כתיב ביה צדיק הוא חיה יחיה אבל אם יקרב אליה בנדת טומאתה הרי הוא בנדת עמי הארצות:
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>הנפשות העשת</b> כתיב חסר לומר שחייב אפי' בלא התראה:
+
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>קדשים תהיו</b> לעיל כתיב ושמרתם את משמרתי וסמיך ליה קדושים תהיו שאם ישמור עצמו מן החטא שוב אין חטא בא על ירו ומקדשין אותו מלמעלה:
+<b> אני ה' אלהיכם</b> וסמיך ליה דבר אל כל עדת בני ישראל לומר שבני ישראל ייחרו השם ויאמדו ה' אחד:
+<b> עדת בני ישראל</b> וסמיך ליה קדושים שדבר שבקדושה צריך עשרה דהיינו עדה. וכן י"פ ה' אלהיכם בפרשה זו. אני ה' אלהיכם איש אמו ואביו תיראו. לומר ששקול כבוד אב ואם ומוראם ככבוד השם ומוראו וסמיך ליה את שבתותי תשמורו שאם א"ל אביו לחלל שבת אל ישמע לו. וסמיך לשבת ע"ג ששקולים הם מנסך יין לע"ג ומחלל שבת כדאיתא בפ"ק דחולין:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>אלהיכם</b> וסמיך ליה אל תפנו כלומר אל שעשיתם מדעתכם אל תפנו לו:
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>ה' אלהיכם</b> וסמיך ליה וכי תזבחו שצריך לזבוח לה':
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>תזבחהו</b> חסר וי"ו שלא יהיו שנים שוחטים זבח אחד:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>ובקצרכם</b> קרי ביה ובקציר כם שצריך להניח א' מסמ"ך שהוא שיעור של פאה. וד' פעמים לשון קציר בפסוק למעוטי קצרוהו לסטים. כרסמוהו נמלים. שברתו הרוח. אכלתו בהמה:
+<b> פאת שדך</b> בגי' (שיעור) הפיאה אחד מששים:
+<b> ונכרתה</b> וסמיך ליה ובקצרכם מי שגוזל את העניים וקבע את קובעיהם נפש:
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>לא תלקט</b> וסמיך ליה לא תגנובו להזהיר לבעה"ב שלא יגנוב ממה שראוי לעניים וכן להזהיר לעניים שלא יגנבו משל בעה"ב יותר מהראוי כדתנן ב' לקט ג' אינו לקט:
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>לא תגנובו</b> וסמיך ליה ולא תכחשו שהגונב בא לידי לא תכחשו ולידי לא תשקרו ולידי לא תשבעו:
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>לא תלין פעולת שכיר</b> וסמיך ליה לא תקלל כי אף אם ילין שכרך אל תקללהו אלא תתבעהו בבית דין:
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>לא תתן מכשל</b> חסר וי"ו לומר אפילו אינו נותן מכשול ממש אלא אפילו יועצו לפי דרכו:
+<b> ויראת מאלהיך</b> וסמיך ליה לא תעשו עול במשפט כי לא לאדם תשפטו כי אם לה':
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>בצדק תשפוט עמיתך</b> רמז שב"ד יושבין בשני ובחמישי. בצדק. פי' במזל צדק וצדק משמש ביום ב' וביום ה' בתחלתו. בצדק תשפוט עמיתך. וסמיך ליה לא תלך רכיל אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה ולא יאמר אני מזכה וחבירי מחייבין:
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>רכיל בעמיך</b> מלא יו"ד שהרכיל עובר בי' הדברות. בירושלמי מותר לומר לשה"ר על בעלי מריבה שנאמר לא תלך ��כיל [בעמיך בעושה מעשה עמך] אבל לא תעמוד על דם רעך וכן מצינו בנתן הנביא ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך:
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>ולא תשא עליו חטא</b> וסמיך ליה לא תקום רמז לת"ח שאינו נושא חטא אם נוקם ונוטר:
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>ואהבת לרעך כמוך</b> וסמיך ליה לא תרביע כלאים האוהב אשתו לא ישמש עמה ועיניו באשה אחרת ולא יכפנה לתשמיש:
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>לא תרביע כל</b> אים. וסמיך ליה ואיש כי ישכב את אשה ש"ז והיא שפחה נרחפת דהיינו כמו כלאים שהיא חציה שפחה וחציה בת חורין. וסמך לשפחה חרופה ערלתו את פריו לומר שהבועל שפחה חרופה הפרי יהיה רשע ועוד דאמרינן נטיע' מקטע רגליהון דבועלי נדות כמו זה שלא היה יכול להמתין עד שנשתחררה:
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>והפדה לא הפדתה</b> בגימט' יהיה בכסף ובשוה כסף:
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>ונסלח</b> לו מחטאתו אשר חטא. וסמיך ליה וכי תבואו אל הארץ לומר כל הדר בא"י שרוי בלא עון:
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>כל עץ מאכל</b> בגימ' זהו פלפלין:
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+סמך לא תאכלו על הדם לערלה לומר שאסור לאכול בלא ברכה כערלה בלא חילול:
+<b> לא תאכלו על הדם</b> וסמיך ליה לא תנחשו שלא ינחשו באכילה כדרך שעושין הרוצחים שאוכלים לחם על ההרוג שלא ינקמו גואלי ההרוג:
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>לא תקיפו</b> בגימ' אחד המקיף ואחד הניקף חייבים הם:
+<b> ולא תשחית</b> בגימ' זהו תער ולא מספרים:
+<b> פאת זקנך</b> וסמיך ליה ושרט לנפש לומר כשם שחייב על הפאה בה' פאות כך חייב אם שרט ה' שריטות בה' אצבעות:
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>קעקע</b> בגי' שם. שכותב שם הטומאה (מכות דף כא):
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>ומלאה הארץ זמה</b> וסמיך ליה את שבתותי לומר סקבא דשתא ריגלא (קדושין דף פא) שאוכלין ושותין ושמחין בשבתות והיינו דכתיב זנות יין ותירוש יקח לב: סמך שבתותי תשמורו לאל תפנו אל האובות שהשואל באוב אינו עולה בשבת:
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>אני ה'</b> וסמיך ליה מפני שיבה תקום אמר הקב"ה אני כבדתי זקנים שנאמר ונגד זקניו כבוד:
+
+
+
+Verse 32
+
+<b>זקן ויראת</b> אזהרה לזקן שלא יטריח:
+<b> מפני שיבה תקום</b> וסמיך ליה וכי יגור אתך גר לומר אפילו מפני זקן אשמאי:
+<b> אני ה'</b> וסמיך ליה וכי יגור אתך גר לומר כל המטה דינו של גר כאלו מטה דינו של הקב"ה:
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+<b>במדה</b> ג'. דין ואידך אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה במדה הארך אמות במדה הראשונה מה התם איירי במדת קרקע אף הכא איירי במדת קרקע:
+
+
+
+Verse 36
+
+<b>והין צדק יהיה לכם</b> וסמיך ליה ושמרתם את חקותי. לומר שהמעוות המדות כאלו עובר על המצות כולם:
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>ואני אתן</b> ב'. דין ואידך ואני אתן את שכרך שאם חזר בתשובה ואני אתן שכרך שעונותיו נחשבין לו כזכיות:
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>אני ה' מקדשכם</b> סמך אצל אביו ואמו כי ג' שותפין יש באדם:
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+סמך איש אשר ינאף את אשת רעהו למקלל אביו ואמו לפי שהממזר אינו יודע מי אביו ומקללו:
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>ואיש אשר יקח את אחותו</b> סמך את אחותו לבהמה לפי ששניהם מצוין עמו בבית וסמיך ליה נדה שגם היא מצויה עמו תמיד:
+<b> והיא תראה את ערותו</b> ונכרתו לעיני בני עמם. רמז למה שאמרו המסתכל באותו מקום הויין ליה בנים סומין וזהו וראה את ערותה שמסתכל באותו מקום ונכרתו לעיני בני שהבנים יכרתו עיניהם:
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>דוה</b> ג' דין ואידך תזרם כמו דוה. כל היום דוה. שע"ג מטמאה כנדה ובעון שעבדו ע"ג גרמו להיות כל היום דוה:
+<b> מקורה</b> ב' דין ואידך והובשתי את מקורה שבשביל שהערה מקורה יבש מקורה דכתיב ערירים יהיו ולא תוליד:
+<b> הערה</b> ג' דין ואידך כי את שארו הערה אשר הערה למות נפשו שבשביל שהערה שארו הערה למות נפשו שנתחייב מיתה בעדים והתראה:
+<b> מקור דמיה</b> קרי ביה דמי ה, שה, דמים טמאים באשה. בכולם לא נאסר ינאף אלא על אשת רעהו שהקב"ה מלא עליו אף שאוסרה על בעלה:
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>אשר הבדלתי אתכם</b> שבעים מצות בפ' קדושים כנגד שבעים אומות שהבדלתי אתכם מהם:
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b>ואבדיל אתכם מן העמים</b> וסמיך ליה איש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני כי אני הבדלתי אתכם מן העכו"ם והשריתי שכינה ביניכם ואינכם צריכין לאוב וידעוני כשאר העכו"ם שאין להם נביא ולא יודע עד מה ולכך צריכים לאוב וידעוני:
+
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>אמר אל הכהנים</b> סמך אזהרת הכהנים שלא יטמאו לאוב שגם בו נאמר אזהרה שלא לטמא בו א"נ שלא יטמא הכהן למת כשירצה לשאול באוב שצריכין ליטמא כששואלין בו א"נ להכי סמך אמור אל הכהנים לאוב וידעוני שאם תאמרו ממי נדע העתידות הרי לא נדרש באוב וידעוני לכך סמך לו אמור אל הכהנים הרי לך כהן שישאל לך באורים ותומים. והכי איתא בתנחומא ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני זה שאול ואשה בעלת אוב וסמך לו אמור אל הכהנים. אמר ר' לוי יפה היה לו לשאול באורים ותומים האמור למטה ולא באוב האמור למעלה. לעיל מיניה כתיב דמיהם בם וסמיך ליה לא יטמא שאם יטמא דמיו בו והיינו דאמרינן כהן ששמש בטומאה אחיו הכהנים מפצעים את מוחו:
+<b> אל הכהנים</b> בגי' זה לא חללים:
+<b> בני אהרן</b> בגי' זהו. גם בעלי מומין. למה אמר בני אהרן ולא בנות אהרן. לפי שהם גדמו מיתה לדורות:
+<b> אמור אל הכהנים וגו' ואמרת</b> בגי' לדורות. ואמרת הם אותיות אמרו"ת טהורות. אמור ואמרת אמירה ראשונה כדי שלא ליטמא במת ואמירה שניה לטמא למת מצוה:
+<b> לנפש לא</b> בגי' בדם המת:
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>לא יקרחה</b> כתיב בה"א לחייב על ה' קרחות אפילו קרח חמישתן בפעם אחת:
+<b> ופאת זקנם</b> בגי' זה בתער:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>וקדשתו</b> שלש קדושות בפסוק לפתוח ראשון ולברך ראשון וליתן לו מנה יפה ראשון:
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>באש תשרף</b> לפי שכל מעשה הכהנים באש לפיכך מיתתה באש:
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>והכהן הגדול</b> ה' גדול מאחיו בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים:
+<b> יוצק</b> ב' דין ואידך ונהר יוצק יסודם מלמד ששמן המשחה אשר עשה משה היה מושך כנהר וממנו היו מושחין כל המלכים:
+<b> ללבוש</b> ב' דין ואידך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש כדדרשינן גדלהו משל אחיו וזהו כיון שמלא ידו ללבוש הבגדים אז ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש:
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>ועל כל</b> נפשות מת וגו'. כל הפסוק האותיות של סופי תיבות כפולות רמז לרביעית דם הבא משני מתים שמטמא:
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>והוא אשה בבתוליה</b> והוא עולה י"ח רמז בן י"ח שנה לחופה וכן והוא כחתן יוצא מחופתו. בבתוליה. בי"ת ויו"ד יתירין דהוי מצי למכתב בתולה רמז עד י"ב שנים בתוליה שלמים:
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>לחם אלהיו</b> הפסוק מתחיל בלמ"ד ומסיים בלמ"ד רמז לס' מומין באדם:
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>אך אל הפרוכת לא יבא</b> אך מיעוטא הוא שלפעמים יבא כההיא דאמרינן אם אין כהנים נכנסין לוים אם אין טהורין נכנסין טמאין אם אין טמאין נכנסין בעלי מומין:
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>תושב כהן ושכיר</b> בגימ' זה קנוי קנין עולם וקנוי קנין שנים:
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>וכהן</b> ב' דין ואידך וינאץ בזעם אפו מלך וכהן זהו שאמרו בפ' מקום שנהגו ד' צווחות צווחה עזרה שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פאבי וישמש בכהונה גדולה שהי' צדיק ורבים אוכלי שלחנו ולא נמצא נותר בימיו. וזהו וכהן כי יקנה שהיה לו הרבה קניני נפשות ולכך הוא ראש פסוק שהיה צדיק אבל וינאץ בזעם אפו הוא ינאי המלך שהיה רשע לכן הוא סוף פסוק: ד"א לפי שהיו מהם כהנים רשעים לקנות כהונה מאשר לא להם ע"כ וינאץ בזעם אפו מלך וכהן. בלחמו. ג' הכא ואידך נשחיתה עץ בלחמו ע"כ בלחמו קדמו נודד שהלכו בגולה מפני חרב נטושה וקשת דרוכה:
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>כנעוריה</b> מלא וא"ו לומר לך שאין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד:
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>והשיאו</b> ב' הכא ואידך והשיאו כל ישראל אל העיר בענין אבשלום בעצה שנתן לו חושי שיעץ לו לרעתו וזהו והשיאו אותם עון אשמה. י"א פעמים הזכיר קדשים בזאת הפרשה (מן איש איש מזרע אהרן שמדבר בתרומה עד כי אני ה' מקדשם דחד צריך לגופיה) כנגד י"א דברים שבין תרומה לקודש:
+<b> באכלם</b> ב' הכא ואידך באכלם מעבור הארץ דאוכל תרומה בטומאת הגוף:
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>ובארצכם לא תעשו</b> וסמיך ליה ומיד בן נכר לו' שאסור לסרס אפי' ע"י עכו"ם:
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>שור או כשב או עז</b> סמיך לבן נכר לומר שאין מקבלים קרבן חובה אלא מישראל:
+<b> והיה שבעת ימים וגו'</b> אמר הקב"ה אם ישחט ביום ראשון יהא נראה כשוחט לשם שמים וארץ שנבראו ביום א' ואם יום ב' יהא נראה כאילו שוחט לרקיע שנעשה ביום ב' וביום ג' לים וליבשה וביום ד' לשם מאורות וביום ה' לשם שרצים וביום ו' לשם אדם אלא ימתין עד שבעה ימים וידע שבראתי העולם בששת ימים ונתתי בשביעי וישחט לשמי:
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>אותו ואת בנו</b> ב' הכא ואידך ועבדו אותו וגו' ואת בנו גבי נ"נ בשביל שנא' אותו ואת בנו לא תשחטו ביום א' והוא לא עשה כן אלא שחט בני צדקיהו לעיניו ע"כ נאמר בו ועבדו אותו ואת בנו עד בא עת ארצו גם הוא ועבדו בו גוים רבים שנהרג בלשצר ונטלה ממנו המלכות. סמך אותו ואת בנו לשור או כשב לומר שנוהג במוקדשין:
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>וכי תזבחו</b> סמך לאותו ואת בנו רמז למה שאמרו בד' פרקים בשנה צריך להודיע אמו מכרתי היום לשחוט וכל הפרקים ברגלים לכך סמך אותו לרגלים:
+
+
+
+Verse 30
+
+<b>לא תותירו ממנו עד בקר</b> וסמיך ליה אני ה' ושמרתם מצותי לו' שאין מעבירין על המצות כלומר לא תותירו המצוות:
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+<b>ונקדשתי בתוך בני ישראל</b> בגי' זהו אין אומרים קדושה פחות מעשרה:
+<b> בתוך בני ישראל</b> וסמיך ליה מועדים שבמועדים מתקבצים כדי להתפלל ולהלל להקב"ה שברוב עם הדרת מלך:
+<b> מקדשכם</b> וסמיך ליה מועדי ה' שחייב אדם לטהר את עצמו ברגל:
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>מועדי ה'</b> מלא ו' על ו' חדשים שלוחים יוצאים:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>מקרא קדש</b> בגי' משתה. מקרא קדש. בגי' במאכל ובכסות נקיה:
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>קצירה</b> שנים וקצרתם את קצירה ביבוש קצירה שאם תביאו העומר וקצרתם את קצירה ואם לאו ביבש קצירה:
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>על הלחם</b> ב' במסו' והקרבתם על הלחם שבעת כבשים. כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם ע"כ והקרבתם על הלחם שבעת כבשים כי אכילת המזבח מעין אכילת אדם כדאמרינן גבי נסכים מה אכילת אדם אכילה מרובה משתייה וכו':
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>שבתון זכרון תרועה</b> שבשבת אין תוקעין שאין תקיעת שופר דוחה שבת ואין בו אלא זכרון תרועה אבל במקדש תוקעין. תקעו שופר בציון ר"ת שבת שבציון תוקעין אפי' בשבת:
+<b> זכרון</b> ג' במסורה דין ואידך אין זכרון לראשונים ואידך אין זכרון לחכם עם הכסיל כנגד ג' ספרים שנפתחים בר"ה ע"כ בשנים כתיב אין זכרון דהיינו צדיקים ורשעים שאין צריכים להזכירם יותר אלא אלו נחתמין מיד לחיים ואלו למיתה והיינו אין זכרון לחכם וגם בפסוק השני כתיב אין זכרון שהוא כנגד הרשעים אבל בפסוק השלישי כתיב זכרון שהוא כנגד הבינונים שתלויין ועומדין וצריך להזכירם עוד ביוה"כ:
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>אך, בעשור לחודש</b> אך מיעוטא הוא שמכפר לשבים ואינו מכפר לשאינן שבים. וחמשה עינויים הם אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה. כנגד ה"פ נפש דכתיבי בפרשה וכנגד ה' שמות שיש לנפש וה' טבילות לכ"ג:
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+<b>פרי עץ הדר כפת תמרים</b> פרי עץ הדר בגי' אתרוגים:
+<b> עבת</b> חסר ו' בשביל ששה דברים שפוסלים בו ואלו הן יבש גזול אשירה עיר הנדחת נקטם ראשו ושל ע"ג:
+<b> כפות תמרים</b> היינו לולב. לולב בגי' חיים לכך יבש פסול. עץ חיים. היינו לולב שעולה כמנין חיים וכן תודיעני אורח חיים:
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+<b>בסכות תשבו שבעת ימים</b> כנגד ז' ענני כבוד וכנגד שבעת הימים שישראל יושבין בסוכות זוכין לז' חופות ואלו הן. ענן. עשן. נוגה. אש. להבה. כבוד שכינה. וסכת לויתן. וצוה לעשות סוכות בתחלת החורף שאם היו עושים אותן בקיץ לא הי' ניכר אלא היה נראה שעושין אותו לצל:
+
+
+
+Verse 43
+
+למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי. תגין על כ"ף דבסכות דעד כ' אמה אדם יודע שיושב בצל סוכה:
+
+Chapter 24
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>ויקחו אליך שמן זית</b> סמיך שמן זית לסוכה לומר שגומרים ההלל כל שמונת ימי חנוכה כדרך שגומרין אותו כל שמונת ימי החג::
+<b> להעלות נר</b> ואח"כ כתיב נרות והיינו כב"ה שבליל ראשון מדליק נר אחד ומוסיף והולך:
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>מחוץ לפרכת העדות</b> וכן בואתה תצוה אשר על העדות וזהו שאמרו חז"ל שנר מערבי הוא עדות ששכינה בישראל:
+<b> מחוץ לפרכת</b> הפסוק מתחיל במ"ם ומסיים במ"ם שההיכל הי' ארכו מ' אמה (וכן הפרוכת הי' מדתה מ"ם):
+<b> יערוך אותו אהרן</b> ובואתה תצוה כתיב אהרן ובניו לפי שאחר שמתו נדב ואביהוא בהכנסם להיכל לא הניח אהרן לבניו ליכנס לבדם אלא היה נכנס עמהם ומ"מ היה פורש בשעת הקטרה:
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>ואפית אותה</b> בגימ' כמין תבה פרוצה וגימ' ספינה רקדת. בלחם הפנים כ"ד עשרונים והם י"ב חלות כנגד י"ב מזלות שחוזרין חלילה בכ"ד שעות שביום והם שש שש מערכות כנגד ששת ימי בראשית שבהן נברא העולם שהכל מתקיים בזכות ישראל:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>ויצא בן אשה ישראלית</b> סמך מקלל לביום השבת לו' שהמקלל ומקושש היו בזמן א' ולו' שהמחלל שבת ככופר בעיקר:
+<b> וינצו</b> ב' וינצו במחנה וינצו שניהם בשדה רמז למ"ד שיצא חייב מבית דינו של משה על שרצה ליטע אהלו במחנה דן וזהו וינצו בשדה על עסקי שדה:  
+
+Verse 11
+
+<b>ויקוב</b> ב' במס' מתרי לישני ויקוב את השם ויקוב חור בדלתו והיינו דאיתא בסנהדרין אימא דברזיה מברז מל��ד ששתים רעות עשה:
+<b> ויקלל</b> ד' במס' ויקוב ויקלל ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו הלוך ויקלל ויקלל הפלשתי את דוד ויקלל את יומו באיוב דאיתקש קללת נשיא לקללת השם כדכתיב אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור ע"כ נהרג שמעי והפלשתי אבל איוב שלא רצה לקלל כדכתיב כאחת הנבלות תדברי ולא קלל רק את יומו ע"כ ויוסף ה' לאיוב למשנה:
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>וינחוהו</b> ב' במסורה הכא ויניחוהו במשמר ויניחוהו מחוץ לעיר גבי לוט ויניחוהו מחוץ לעיר למה וינחוהו במשמר כדי לשמרו:
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>בנקבו שם</b> וסמיך ליה ואיש כי יכה רמז למה שאמרו יכה יוסי את יוסי. ד"א בנקבו שם וסמיך איש כי יכה לומר כל הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה: סמך מקלל לפרשת בהר סיני לומר שהמקלל קלל השם ששמע בסיני. ועוד כאשר צוה ה' את משה וסמיך ליה בהר סיני לומר כאשר צוה למשה בסיני סקל יסקל או ירה יירה כן יעשה לו:
+
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>בהר סיני</b> סמך מקלל לבהר סיני לפי שבסיני שמעו לא תשא ונזדעז כל העולם וזה שמע ולא נזהר. ועוד כדאיתא בקידושין שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרים אותו לתלמידיהם פעם אחת בשבוע לכך סמך לו שמיטה:
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>ענבי</b> ב' במסורה. דין ואידך ענבימו ענבי רוש שאם תבצור בשביעית יהיו ענבי רוש שבעון שביעית גלו ישראל:
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>בחדש השבעי</b> חסר יו"ד כלומר ששבע במצות:
+<b> תעבירו שופר בכל</b> ר"ת שבת לומר דוקא תקיעת יוסל שהוא בב"ד דוחה שבת:
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>דרור</b> עולה כמנין ת"י רמז כמנין דרור שנים היו דרורים בארץ משנבנה הבית:
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>ספיחיה</b> ב' דין ואידך תשטוף ספיחיה עפר ארץ והיינו דאיתא בתוספתא בשביעית פורץ אדם כרמו וסותר גדרו והיינו דכתיב אבנים שחקו מים תשטוף ספיחיה עפר ארץ שאפי' אם יש לה גדר אבנים ישחקנו ואף אם בא על שדהו שטף מים לא יגדור אותה:
+<b> נזיריה</b> ב' במסו' דין ואידך זכו נזיריה משלג רמז סחור סחור אומרים לנזירא לכרמא לא תקרב זכו נזיריה שלא תבצרו את נזיריה. ע' שמיטות ויובלות בטלו ישראל בארץ וכנגדם גלו ע' שנה זה הוא וטמאה שבועים כנדתה. שבעים כתיב חסר וכתיב בתריה כנדתה ע"כ היו כנדה דכתיב סביביו צריו היתה ירושלים לנדה ביניהם כמנין נדה די. ום א' של שנה האחרון חשוב שנה:
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>איש אל אחזתו</b> וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר לעמיתך לו' נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות. ועור סמך אל תונו לאיש לאחוזתו לו' שגם קרקע יש בו אונאה עד כדי דמיו:
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>קנה</b> ג' דין ותרי גבי דוד לא כי קנה אקנה בכסף מלא. כי קנו אקנה מאותך במחיר כשקנה הגורן מארונה דאע"ג דדרשינן או קנה מיד עמיתך שתקנה מיד ישראל ולא מיד עכו"ם אעפ"כ קנה דוד הגורן מארונה כיון שלא היה יכול לקנות מישראל:
+<b> א</b> ל תונו איש את אחיו. וסמיך ליה במספר לו' לך דבר שבמדה ושבמשקל אין בו אונאה:
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>איש את עמיתו ויראת</b> ס"ת שתות לומר לך שאונאה עד שתות:
+<b> אני ה' אלהיכם</b> וסמיך ליה ועשיתם את חקותי יעשה המצות לשם פועלם:
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>וישבתם לבטח</b> בטח בא"ת ב"ש שנ"ס כחשבון שנ"ס עמד הבית וישבו בטח:
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>כי גרים ותושבים אתם עמדי</b> וסמיך ליה ובכל ארץ אחוזתכם לומר שבכל מקום שגלו שכינה עמהם:
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>מצאה</b> ב' במס'. ואם לא מצאה ידו ואידך גם צפור מ��אה בית ודרור קן לה פי' אם לא מצאה ידו שאינו יכול לגאול ישאר ביד הלוקח עד שנת הדרור וזהו מצאה בית ודרור שבשנת הדרור ימצא ביתו:
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+<b>ושדה</b> ב' במס' דין ואידך ושדי תרומות היינו דאמרינן בערכין ושדה מגרש עריהם לא ימכר פי' לא ישונה וכמו כן שדי תרומות לא ישונה כדכתיב אל טל ואל מטר:
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+<b>וחי אחיך עמך</b> וסמיך ליה אל תקח מאתו נשך ותרבית רמז שכל המלוה ברבית אינו חי וכה"א בנשך נתן חיה לא יחיה:
+<b> נשך</b> בגי' זה נחש. לעתיד לבא אין הנחש מתרפא דכתיב ונחש עפר לחמו כן הלוקח רבית לא יחיה. ד"א שדומה רבית לנחש שנושך כנחש. רבית עולה תרי"ב ששקול כנגד תרי"ב מצות:
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+<b>כשכיר</b> ב' דין ואידך עד ירצה כשכיר יומו. רמז למה שאמרו חכמים פועל חוזר אפי' בחצי היום פירוש כשכיר יהיה עמך עד שירצה ואפילו ביומו אם ירצה יחזור:
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+
+
+Verse 45
+
+<b>הולידו</b> כ' במס' דין ואידך אשר הוליד כנים בתוככם סיחזקאל בענין חלוקת הארץ שצוה ליתן לגרים חלק בארץ שאע"פ שבביאת הארץ לא נטלו גרים חלק בארץ לעתיד לבא יטלו חלק בארץ:
+
+
+
+Verse 46
+
+<b>והתנחלתם אותם לבניכם</b> ב' דין ואידך והתנחלתם את הארץ זהו שאמרו חכמים דעבד אתקש לקרקעות לקנות בכסף ובשטר ובחזקה:
+
+
+
+Verse 47
+
+
+
+Verse 48
+
+
+
+Verse 49
+
+<b>בן דדו</b> חסר וי"ו אותיות בן דוד:
+
+
+
+Verse 50
+
+
+
+Verse 51
+
+<b>אם עוד רבות בשנים</b> רבות בגימ' יוצא בגירעון כסף:
+
+
+
+Verse 52
+
+<b>שניו</b> ג' דין ואידך ורב שיהיו ימי שניו. מספר שניו ולא יחקר. פי' כפי שניו בין אם הם רבים כדכתיב ורב שיהיו ימי שניו או מועטים כדכתיב מספר דהיינו מועטים כמו מתי מספר לעולם ישיב גאולתו. י"ד פעמים כתיב יובל בפ' כנגד י"ד יובלות שהיו בארץ עד שגלו בימי הושע בן אלה. וי"ט פעמים גאולה יגאלנו ונגאל כנגד י"ט ברכות לכן צריך לסמוך גאולה לתפלה:
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ופסל</b> הפ"א עקומה לו' לך שכל המודה בע"א כאילו כופר בכל התורה כולה שניתנה מנשיקות פיהו של הקב"ה:
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>את שבתותי תשמרו</b> סמך לע"א ששקול שבת כנגד ע"א וסמיך לו את מקדשי תיראו שאין בנין בה"מ דוחה שבת:
+<b> את שבתותי תשמרו</b> הרי שכתב שמירה אחר השבת שמור את יום השבת הרי שמירה לפניו שצריך שמירה בין מלפניו בין מלאחריו והוא תוספת מחול על הקודש:
+
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>אם בחקתי תלכו</b> בגי' עמלים בדברי תורה. סמך אם בחקותי לשבת וע"א לומר ששקולים הם ככל המצות והחוקים. ועוד סמך שבת לונתתי גשמיכם בעתם דהיינו בלילי שבתות:
+<b> אם בחוקתי תלכו</b> ר"ת אבת שתלכו בדרכי אבות. בחוקתי תלכו. היא היראה וכתיב יראת י ה' היא אוצרו אם תמלאו את אוצרותי אמלא אוצרותיכם יפתח ה' לך את אוצרו:
+<b> ועשיתם אתם</b> אותיות אמת א"נ שתתעסקו בתורה דכתיב בה עשיה שכל טוב לכל עושיהם. י' פסוקים מאם בחקותי (ר"ל מן ונתתי) עד ואולך אתכם קוממיות כנגד עשרה ברכות שבויתן לך וכנגד עשרת הדברות:
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>לשובע</b> ד' במסו' הכא ואידך בפרשת בהר ואידך בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע ואידך צדה שלח להם לשובע בכולן מזכיר שובע על הלחם או על הפירות בשביל שהוא כתוב על מקום ישוב אבל כשהיו במדבר אומר צידה שלח להם לשובע שהוצרך ליתן כל צידתם לשובע:
+<b> לשובע</b> בגי' אפילו אוכל קימעא:
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>שלום</b> אותיות לשמו ששמו שלום:
+<b> והשבתי חיה רעה</b> בגי' אלו ד' מלכיות בבל מדי יון אדום:
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>ורדפו מכם חמשה</b> בגי' חלשים שבכם:
+<b> רבבה</b> ד'. אחותנו את היי לאלפי רבבה. רבבה כצמח השדה. ושנים יניסו רבבה. רבבה ירדופו. שהתפללו עליה שיהיו זרעה מאותם שנאמר בהם רבבה כצמח ורבבה ירדופו:
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>ופניתי אליכם</b> פני ת"י שת"י שנים שעמד הבית היו פני שם כדכתיב והיו עיני ולבי שם כל הימים אבל לאחר שגלו אנה פנה דודך:
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>ונתתי משכני</b> מנין שנים של משכנ"י עמד בית שני וסמיך ליה ואכלתם ישן שבזכות בית המקדש בא השובע:
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>והתהלכתי</b> ב' במסורה והתהלכתי בתוככם. והתהלכתי באמתך בזכות והתהלכתי באמתך והתהלכתי בתוככם. מאם בחקותי עד קוממיות כל האלפ"א בית"א חוץ מסמ"ך וף' וכן בויתן לך חסר סמ"ך וף' כי אין שטן ולא אף וקצף ונגף ואנף בברכות אלו:
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>קוממיות</b> ב' תגין על הקו"ף שעתידין להיות קומתן מאה אמה ולמ"ד ר' אמה לכך יש בה שני תגין:
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>ואכלוהו</b> ג' במסורה ואכלוהו אויביכם ואכלוהו במקום קדוש ואכלוהו ויכלוהו פי' אני אמרתי ואכלוהו במקום קדוש שתשמרו מצותי ותשארו בארץ במקום קדוש ואתם לא עשיתם כן על כן ואכלוהו ויכלוהו ואת נוהו השמו ואכלוהו אוביכם:
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>ורדו</b> שנים במסורה ורדו בכם שונאיכם ואידך ורדו בנוגשיהם אלו זכיתם ורדו בנוגשיהם עכשיו שלא זכיתם ורדו בכם שונאיכם:
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>ואם עד אלה</b> ס"ת מדה שאמדוד לכם מדה כנגד מדה:
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>את גאון</b> בגי' זה המקדש. את גאון עוזכם. בגי' זה ירושלים:
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>כחטאתיכם</b> בגי' בין בשוגג בין במזיד:
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b>נקם</b> ב' במסורה נקם ברית נקם אחת משתי עיני גבי שמשון כדאיתא בסוטה שעברו פלשתים על שבועתם וזה הוא נקם ברית דהיינו שבועה דבשביל השבועה שעברו אמר אנקמה נקם אחת:
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+<b>ואתכם אזרה</b> הזי"ן עקומה לומר לך שנתתי לכם ארץ ז' עממין לקיים התורה שחצבה עמודיה שבעה. ואתם שבעה תועבות בלבבכם לכך אתכם אזרה:
+<b> והריקותי</b> ב' במסורה הכא ואידך והריקותי לכם ברכה עד בלי די ואתם לא רציתם לקיים מצותי על כן והריקותם אחריכם חרב:
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+<b>ורודף</b> ג' במסורה וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורודף אין ואידך כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים ואידך אפרים רועה רוח ורודף קדים בשביל שהם רודף שלמונים ורודף קדים על כן וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורודף אין: ו' פעמים כתיב בפרשה עון עונם וכנגדם גלו ששה פעמים ג' ע"י סנחריב וג' ע"י נבוכדנצר:
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+<b>וזכרתי את בריתי יעקב</b> ביצחק לא כתיב ביה זכירה לפי שאפרו צבור ומונח לפני הקב"ה. האבות מנויין למפרע אומר הקב"ה אני זוכר מאין באתם ומונה וממשמש היחס עד למעלה עד בן יעקב בן יצחק בן אברהם. בכולם כתיב אף חוץ מיעקב שהיתה מטתו שלמה ולא יצא ממנו פסולת. וזכרתי. הפסוק מתחיל בזכירה ומסיים בזכירה שלעולם יזכור זכות אבות אברהם נקרא עבדו כדכתיב זכור לעבדיך וסמיך ליה לאברהם וכן ביעקב כתיב יעקב עבדי משא"כ ביצחק לפי שאברהם ויעקב קיימו המצות בין בארץ בין בח"ל משא"כ ביצחק. אברהם ויעקב הוזכרו ראש לאבות ויצחק לא הוזכר בשום מקום בראש לפי שר"ל לעשו הוה גביר לאחיך לעשותו ראש ליעקב:  
+
+Verse 43
+
+<b>והארץ תעזב מהם</b> זי"ן עקומה ששבעה שנים נתקיים בא"י גפרית ומלח. מתחלת התוכחה עד געלה נפשם ש"ץ תיבות כנגד ש"ץ ��נים שחטאו עשרה שבטים ובכולן לא הוזכר בהם השם לפי שאמרו אין להם חלק באלהי ישראל ולכך כתיב בדברי הימים ושבועתו ליצחק ובתהלים כתיב לישחק שנשבע הקב"ה כל זמן שלא יחטאו בניו יותר מש"ץ שנים שלא יגלם. בפרשת ערכין יש נ' שקלים ול' שקלים וכ' שקלים וי' שקלים וה' שקלים וג' שקלים וט"ו וי' שקלים בין זכר לנקבה שהוא סך הכל קמ"ג שקלים לכפר על מ"ה קללות שבת"כ וצ"ח שבמשנה תורה שהם בין הכל קמ"ג ולכך סמך ערכין לקללות:
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>יחרם</b> ג' כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה זובח לאלהים יחרם יחרם כל רכושו לומר מה חייבי מיתות לא נשקול ממונא ונפטריה אף חייבי ממון אין לנו לפוטרו עד שישלם וזהו יחרם כל רכושו דאיירי כחייבי ממון איתקש לזובח לאלהים יחרם. דהיינו חייבי מיתות דבשניהם אני אומר לא יפדה:
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+<b>אלה המצות</b> מצות במלוי מ"ם צד"י ו"ו תי"ו עולה תרי"ב והוא בגי' תלמידי חכמים על שם חכם לב יקח מצות:

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Numbers/English/Natan Waingortin, Spanish [es].txt

@@ -0,0 +1,141 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Numbers
+קיצור בעל הטורים על במדבר
+Natan Waingortin, Spanish [es]
+Traducción propia
+
+Kitzur Ba'al HaTurim on Numbers
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+Ko Tevarjú (ko: ahí, así). En recuerdo del mérito [de Abraham en Akedat Itzjak], cuando dice “(esperen acá junto al burro) y yo con el joven [Itzjak] iremos hasta ahí=ko” (Bereshit 22:5). [También]: “Así=ko será tu descendencia” (Bereshit 15:5). [También]: “Tanto que así=ko me ha bendecido Dios” (Yoshua 17:14).El pasuk del “Shemá Israel” (Devarim 5:4) tiene 25 letras. [“Ko” en Guematria suma 25. Kaf=20, Hei=5] La palabra Berajá aparece 25 veces en la Torá. La palabra Shalom aparece 25 veces en la Torá. Por eso Birkat Kohanim empieza con bendición “Yebarejejá” y termina con paz “Veiasem lejá Shalom”, como “Adon-ai iebarej et amó bashalom” (Salmos 29:11).
+Amor Lahem = dile a ellos (D’s le ordena a Moshé que le diga a los Kohanim): Dile=Amor, la palabra “amor” (del verbo leemor=decir) está completa, [es decir escrita con Vav para la vocal “o”. Y la letra Vav es el número 6]. Esto representa las 6 Berajot [que dirán los kohanim]: Yebarejejá, Veishmereja, Yaer, Vijuneka, Isá, Shalom. También representa [6 virtudes de D’s que figuran en el Salmo 19:8-10]. Torat H’, Edut H’, Pikudei H’, Mitzvat H’, Irat H’, Mishpetei H’. 
+
+Verse 24
+
+Yebarejejá H veishmereja = Que D’s te bendiga y te cuide: Las iniciales de estas 3 palabras suman 26 (iud=10, iud=10, vav=6), como el Nombre de letras de Dios (iud=10, hei=5, vav=6, hei=5). Y las últimas letras de las tres palabras suman 45 (jaf=20, hei=5, jaf=20), como el Nombre Divino de 45 palabras. Por eso dice “Que Dios ‘cuide’ tu salida y tu venida” (Salmos 121:8). 3 palabras tiene este pasuk, para evocar el mérito de los 3 Patriarcas. 15 letras tiene este pasuk, porque durante 15 años llegaron a vivir los 3 juntos. Y sumando el mérito de las 12 tribus con los 3 patriarcas, da 15. Yebarejejá = que te bendiga: Por mérito de Abraham, como está escrito: “Y Dios bendijo a Abraham en todo” (Bereshit 24:1). El pasuk tiene 3 palabras, como las 3 Berajot que recibió Abraham: “vaabarejá”, “veheié berajá” y “vaabarejá mebarejeja” (12:2-3)
+Yebarejejá H’ = Que te bendiga Dios: En Guematria, esto equivale a “banesajim ubaguf”, que significa “(que D’s te bendiga) en lo material y en la salud”
+
+
+Verse 25
+
+Yaer = que te ilumine: Esto refiere a Itzjak, que en la Akedá (atadura/sacrificio) murió. Pero D’s iluminó sus ojos y lo revivió. Así dice el Midrash (Pirkei deRabi Eliezer 31). Yaer (iud-alef-reish) El revés se lee “Reí”, porque fue un “Sacrificio de Reiá”. El Pasuk tiene 5 palabras y 20 letras. Itzjak vivió en la 20va generación de la humanidad, y cuidó-cumplió con los 5 libros de la Torá.
+
+Verse 26
+
+Isá: Como Yaakov, que dice la Torá: “Vaisá=alzó Yaakov sus pies…” (Bereshit 29:1), y también dice: “Y volveré en Paz-Shalom” (28:21). El pasuk tiene 7 palabras, como las Tribus que nacieron en el lapso de 7 años. Y 25 letras, como está escrito “Ko=25=así le dirás a la Casa de Yaakov” (Shemot 19:3).
+Veiasem: Esta palabra tiene 7 Taguin (coronitas en las letras de la Torá), porque por 7 caminos te dará la paz. “Por 7 caminos escaparán de ti [tus enemigos]” (Devarim 28:7).
+Shalom: Shin=300, Lamed=30, Vav=6, Mem=40. En Guematria es igual a Eisav (Ain=70, Sin=300, Vav=6). Esto nos enseña: Procura desear la paz a todo ser humano, incluso la paz para con el no judío. [Eisav es hermano mellizo de Yaakov, de quien desciende el Imperio Romano y luego el cristianismo. Y a su vez, al emparentarse con Ishmael, engloba también al islam, abarcando lo “no judío”].

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Numbers/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,282 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Numbers
+קיצור בעל הטורים על במדבר
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Kitzur Ba'al HaTurim on Numbers
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+..."Thus shall you bless" - the word thus (Heb. koh) comes to remind us of the merit of the verse "the boy and I will walk thus far" (Gen. 22) and also "thus shall be your offspring" and also "thus The LORD has blessed me."  The two letters that comprise the word "thus" in Hebrew, kaf and hey, make 25 and there are 25 letters in the Shema, the word blessing appears 25 times in the Torah and also the word peace appears 25 times.  This is why the Priestly Blessing starts and finishes with the word peace and that is the meaning of "The LORD will bless His people with peace." 
+Amor Lahem = tell them (God commands Moses to tell the Kohanim): Tell = Amor, the word "amor" (from the verb leemor = say) is complete, [that is written with Vav for the vowel "o". And the letter Vav is the number 6]. This represents the 6 blessings [that the Kohanim will say]: Yebarejejá, Veishmereja, Yaer, Vijuneka, Isá, Shalom. It also represents [6 virtues of God that are found in Psalm 19: 8-10]. Torah of God, Testimony of God, Instructions of God, Commandments of God, Fear of God, Judgments of God.
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+זאת חקת התורה "This is the law of the Torah": According to the constitution of the Torah, you should drink the milk from it, a hint that the Torah was not given except to those who ate the manna, a second one to those who ate a terumah, and another hint that those who hold the Torah of God have portions that do not give terumah (a donation to serve, as priestly dues from produce; contribution to be set apart for priests) as priests with the land:
+לא תחללו  "You will not be cursed":  And the constitution of the Torah affirmed that a person who sins is blasphemy:
+ולא תמותו "And you will not die":  And the Law of the Torah, written in the Etz Haim (the Tree of the Life), is for those who hold it:
+פרה אדומה "red cow": in gematria is about the sin of a (golden) calf: (Ex. 32:4)
+He didn't get on her
+  About a missing spelling that didn't even pull the yoke but was only invalid:
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Chapter 33
+
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Chapter 35
+
+
+
+Chapter 36
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+In the Gemara, it is mentioned that this was practiced only in that specific generation.

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Numbers/English/Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009.txt

@@ -0,0 +1,504 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Numbers
+קיצור בעל הטורים על במדבר
+Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
+
+Kitzur Ba'al HaTurim on Numbers
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>These are the names of the sons of Aharon, the firstborn, Nadav, and Avihu, Elazar and Isamar</b>. There is a pause between the words “the firstborn” and “Nadav” because it does not refer to Nadav who died without children, and there is no practical ramification of his being the firstborn. Rather, it refers to Aharon who was the firstborn ahead of Moshe.
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+<b>Moshe and Aharon</b>. There is a pause between Moshe and Aharon, to inform that Moshe was alone in one place, and Aharon and his sons were alone in another place.
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>And shall bear seed.</b> This is in juxtaposition to “this is the law (Torah) of jealousies,” which teaches that if she is pure she will have righteous sons who will know the Torah.
+
+Chapter 6
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>This is how [כה] you shall bless.</b> The language כה evokes the merit of <i>Akeidahs Yitzchak</i>: “and I and the lad will go to that place [עד כה]” (Bereishis 22:5) and the blessing to Avraham “so [כה] will your descendants be” (Ibid. 15:5), and this is the meaning of “forasmuch as Hashem has blessed me thus [כה]” (Yehoshua 17:14). There are 25 (<i>gematriya</i> of כה) letters in the verse of <i>Shema Yisrael.</i> The language of blessing and peace is used in the Torah 25 times. Therefore, the blessing of the <i>kohanim</i> begins with the language of blessing and concludes with peace. This is hinted at in the verse, “Hashem shall <b>bless</b> His people with <b>peace</b>” (Tehillim 29:11).
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>One thousand from each tribe.</b> The verse begins with an <i>aleph</i> and ends with an <i>aleph</i>, which teaches that they were all of one heart to their Father in Heaven.

txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Kitzur Ba'al HaTurim/Torah/Kitzur Ba'al HaTurim on Numbers/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,585 @@
+Kitzur Ba'al HaTurim on Numbers
+קיצור בעל הטורים על במדבר
+merged
+https://www.sefaria.org/Kitzur_Ba'al_HaTurim_on_Numbers
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Natan Waingortin, Spanish [es]
+-Traducción propia
+-Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Kitzur Ba'al HaTurim on Numbers
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>These are the names of the sons of Aharon, the firstborn, Nadav, and Avihu, Elazar and Isamar</b>. There is a pause between the words “the firstborn” and “Nadav” because it does not refer to Nadav who died without children, and there is no practical ramification of his being the firstborn. Rather, it refers to Aharon who was the firstborn ahead of Moshe.
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+<b>Moshe and Aharon</b>. There is a pause between Moshe and Aharon, to inform that Moshe was alone in one place, and Aharon and his sons were alone in another place.
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>And shall bear seed.</b> This is in juxtaposition to “this is the law (Torah) of jealousies,” which teaches that if she is pure she will have righteous sons who will know the Torah.
+
+Chapter 6
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+..."Thus shall you bless" - the word thus (Heb. koh) comes to remind us of the merit of the verse "the boy and I will walk thus far" (Gen. 22) and also "thus shall be your offspring" and also "thus The LORD has blessed me."  The two letters that comprise the word "thus" in Hebrew, kaf and hey, make 25 and there are 25 letters in the Shema, the word blessing appears 25 times in the Torah and also the word peace appears 25 times.  This is why the Priestly Blessing starts and finishes with the word peace and that is the meaning of "The LORD will bless His people with peace." 
+Amor Lahem = tell them (God commands Moses to tell the Kohanim): Tell = Amor, the word "amor" (from the verb leemor = say) is complete, [that is written with Vav for the vowel "o". And the letter Vav is the number 6]. This represents the 6 blessings [that the Kohanim will say]: Yebarejejá, Veishmereja, Yaer, Vijuneka, Isá, Shalom. It also represents [6 virtues of God that are found in Psalm 19: 8-10]. Torah of God, Testimony of God, Instructions of God, Commandments of God, Fear of God, Judgments of God.
+
+Verse 24
+
+Yebarejejá H veishmereja = Que D’s te bendiga y te cuide: Las iniciales de estas 3 palabras suman 26 (iud=10, iud=10, vav=6), como el Nombre de letras de Dios (iud=10, hei=5, vav=6, hei=5). Y las últimas letras de las tres palabras suman 45 (jaf=20, hei=5, jaf=20), como el Nombre Divino de 45 palabras. Por eso dice “Que Dios ‘cuide’ tu salida y tu venida” (Salmos 121:8). 3 palabras tiene este pasuk, para evocar el mérito de los 3 Patriarcas. 15 letras tiene este pasuk, porque durante 15 años llegaron a vivir los 3 juntos. Y sumando el mérito de las 12 tribus con los 3 patriarcas, da 15. Yebarejejá = que te bendiga: Por mérito de Abraham, como está escrito: “Y Dios bendijo a Abraham en todo” (Bereshit 24:1). El pasuk tiene 3 palabras, como las 3 Berajot que recibió Abraham: “vaabarejá”, “veheié berajá” y “vaabarejá mebarejeja” (12:2-3)
+Yebarejejá H’ = Que te bendiga Dios: En Guematria, esto equivale a “banesajim ubaguf”, que significa “(que D’s te bendiga) en lo material y en la salud”
+
+
+Verse 25
+
+Yaer = que te ilumine: Esto refiere a Itzjak, que en la Akedá (atadura/sacrificio) murió. Pero D’s iluminó sus ojos y lo revivió. Así dice el Midrash (Pirkei deRabi Eliezer 31). Yaer (iud-alef-reish) El revés se lee “Reí”, porque fue un “Sacrificio de Reiá”. El Pasuk tiene 5 palabras y 20 letras. Itzjak vivió en la 20va generación de la humanidad, y cuidó-cumplió con los 5 libros de la Torá.
+
+Verse 26
+
+Isá: Como Yaakov, que dice la Torá: “Vaisá=alzó Yaakov sus pies…” (Bereshit 29:1), y también dice: “Y volveré en Paz-Shalom” (28:21). El pasuk tiene 7 palabras, como las Tribus que nacieron en el lapso de 7 años. Y 25 letras, como está escrito “Ko=25=así le dirás a la Casa de Yaakov” (Shemot 19:3).
+Veiasem: Esta palabra tiene 7 Taguin (coronitas en las letras de la Torá), porque por 7 caminos te dará la paz. “Por 7 caminos escaparán de ti [tus enemigos]” (Devarim 28:7).
+Shalom: Shin=300, Lamed=30, Vav=6, Mem=40. En Guematria es igual a Eisav (Ain=70, Sin=300, Vav=6). Esto nos enseña: Procura desear la paz a todo ser humano, incluso la paz para con el no judío. [Eisav es hermano mellizo de Yaakov, de quien desciende el Imperio Romano y luego el cristianismo. Y a su vez, al emparentarse con Ishmael, engloba también al islam, abarcando lo “no judío”].
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+זאת חקת התורה "This is the law of the Torah": According to the constitution of the Torah, you should drink the milk from it, a hint that the Torah was not given except to those who ate the manna, a second one to those who ate a terumah, and another hint that those who hold the Torah of God have portions that do not give terumah (a donation to serve, as priestly dues from produce; contribution to be set apart for priests) as priests with the land:
+לא תחללו  "You will not be cursed":  And the constitution of the Torah affirmed that a person who sins is blasphemy:
+ולא תמותו "And you will not die":  And the Law of the Torah, written in the Etz Haim (the Tree of the Life), is for those who hold it:
+פרה אדומה "red cow": in gematria is about the sin of a (golden) calf: (Ex. 32:4)
+He didn't get on her
+  About a missing spelling that didn't even pull the yoke but was only invalid:
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>One thousand from each tribe.</b> The verse begins with an <i>aleph</i> and ends with an <i>aleph</i>, which teaches that they were all of one heart to their Father in Heaven.
+
+Chapter 32
+
+
+
+Chapter 33
+
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Chapter 35
+
+
+
+Chapter 36
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+In the Gemara, it is mentioned that this was practiced only in that specific generation.