7de1ffc311714fd41376fc088e36314a49845b65dca27927adc1d2dfd751da1e

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Arakhin/Hebrew/Vilna Edition.txt

@@ -0,0 +1,324 @@
+Chidushei Agadot on Arakhin
+חידושי אגדות על ערכין
+Vilna Edition
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על ערכין
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+<b>צדקתך</b> כהררי אל אלו נגעי אדם כו'. ע"פ מ"ש פ"ק דקידושין שדרש אבימי מזמור לאסף כו' ופרש"י קינה מבעי ליה אלא שאמר שירה על שכילה הקב"ה חמתו על העצים והאבנים ומתוך כך הותיר פליטה כו' וכה"א כלה ה' חמתו ויצת אש בציון עכ"ל כמו כן קאמר הכא צדקה עושה הקב"ה שלא כילה חמתו על האדם בנגעיו אלא על הבתים משפטו תהום רבה שיהיו נגעים בהם ג' שבועות וק"ל:
+<b>שם</b> ר"א אומר כובש. פרש"י הקב"ה כובש ומסתיר עונות תחת מחילות כסא הכבוד כו' עכ"ל לפי זה לא הוה כובש ונושא מענין א' אבל בפ"ק דר"ה פרש"י כובש כך מאזנים של זכות ומכריעים את העונות יכבוש עונותינו יכרעו כו' ע"כ ויהיה כובש ונושא שפיר מענין א' וצ"ל לפי זה הא דקאמר רבה כר"א דה"ק צדקתך שאתה עושה עמנו צדקה מפני שמשפטיך דהיינו עונות מוכרעין ע"י שאתה כובש כף הזכיות למטה בתהום רבה ורש"י פירש בע"א הכא לפי פירוש שיטתו כאן וק"ל:
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+<b>א"ל</b> אפשר מלך כו' וספרי חיים וספרי מתים פתוחים כו'. כדקאמר פ"ק דר"ה ג' ספרים נפתחין בר"ה כו' צדיקים לחיים ורשעים למיתה ובינונים בכלל אם לחיים נכתבים ביוה"כ אם למיתה ובכלל ספרי חיים וספרי מתים הוא דקאמר הכא וק"ל:
+<b>שם</b> וישראל אומרים שירה. היינו שירת הלל אבל שירת אז ישיר אומרים בראש השנה וביה"כ דאינו אלא סיפור דברים שירה שאמרו משה וישראל וכה"ג כתבו התוס' די"ל בר"ה ויה"כ והחיות ישוררו כו' דאינו אלא סיפור דברים מה שהחיות אומרים וק"ל:
+<b>שם</b> אין אומרים שירה על נס שבח"ל כו'. יש לתת טעם זה לפי שכשנכנסו לא"י נתקדשה והקב"ה נקרא אלהי ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד כמ"ש הרמב"ן פרשת נצבים ע"ש והנס שם על ידו ולא ע"פ שליח וראוי לומר עליו הלל משא"כ נס שבח"ל שנעשה ע"פ שליח או ע"י מלאך ורב נחמן דסבר לקמן כיון שגלו חזרו להיתרן הראשון היינו משום דודאי כשישראל על אדמתן אין השכינה שורה אלא בא"י במקום קדושה ואין לומר שירה אלא על נס שבא"י אבל כשגלו הרי גם שכינה עמהם בח"ל כדאמרינן עמו אנכי בצרה ויש לומר הלל גם על נס שבח"ל ובפורים קרייתא זו הלילה וק"ל:
+<b>שם</b> צלצל היה כו' והביאו אומנים מאלכסנדריא כו' ומכתשת היתה כו'. לא קאמר הכא אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כדלקמן גבי מי שילוח דהתם בא לשנות המי שילוח מכמות שהיה מי השילוח וכתיב הכל בכתב מיד ה' וגו' אבל הכא מימי משה היה ולא באו לתקן אלא הפגם וכמו שהיה מתחלה בלא פגם אלא שהאומנים של אלכסנדריא לא ידעו לתקן וכה"ג אמרינן בפרק א"ל הממונה גבי מעשה לחם הפנים וקטורת דאומנין של אלכסנדריא לא היו יודעים וק"ל:
+<b>שם</b> ועליהם אמר נחושת ממורט נחושת ממורק כו'. צ"ע בהנהו תרי קראי דמלכים וד"ה כתיב ואת הסירות ואת היעים וגו' והנהו ב' כלים מפורש בהו אשר עשה חירם הכא קאמר דמימי משה היו ועוד דבהנהו קראי כתיב ואת הסירות ואת היעים כו' והנהו ב' כלים לצל ומכתשת לא הוזכרו כלל ודו"ק:
+<b>שם</b> ועליהם הוא אומר וכלי נחשת טובה מוצהב שנים כו'. פ"ה בעזרא בכלים ששבו מן הגולה ולפי פשוטיה שנים היינו ב' כלים אבל א"כ ה"ל למכתב וכלי נחושת שנים או ושני כלים מוצהב גו' אבל כתב שנים בסוף למדרש שנים חמודות כזהב אי כמר שהיה טוב כפול כזהב שהיה כ"א וא' שקול כפול כזהב מתוך חמודתו וחשיבתו ואי כמר שהיו שניהם שקולים כזהב שהיה נחושת טוב כ"כ שהזהב לא היה שקול ושוה אלא כשנים מהם ורבי נתן דריש מיניה שנים שהיה כ"א כפול דהיינו ב' צלצלים וב' מכתשות ודו"ק:
+<b>שם</b> שילוח היה מקלח כו' צוה המלך והרחיבוהו כדי כו'. יראה ע"פ מ"ש פ"ק דכריתות שאין מושחין את המלכים אלא על המעיין כדי שתמשך מלכותן שנאמר והורדתם אותו אל גיחון גו' והוא מעיין השילוח כת"י וזה המלך חשב אם יתרבה מימיו ומשיכתו יותר תימשך מלכותו והראו לו דאינו כן אלא נתמעטו המים והמשיכה דהיינו ביותר שהמלך מתגאה במלכותו נתמעט והוא ענין המקרא יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט גו' דהיינו שמאסו במיעוטו והרחיבו שימשך מים הרבה ע"ש מלכותו ואמר לקיים מה שנאמר אל יתהלל בג' הצלחות שזכר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וגו' ע"ש הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל וגו' ודו"ק:
+
+Daf 11a
+
+<b>עשרה</b> נקבים היו בה כ"א ואחד מוציא י' מיני כו'. היה נראה לפרש דהיינו דכתיב עלי עשור וגו' שנקרא כן ע"ש עשרה נקבים ועשרה מיני זמר שם אבל לקמן קאמרינן דכינור דלעה"ב יהיו בו י' נימין דכתיב עלי עשור וגו' וק"ל:
+<b>שם</b> תחת אשר לא עבדת וגו' הוי אומר זו שירה כו'. והקפיד הכתוב על עבודת השירה בעונש ועבדת את אויביך וגו' כי היא מבטלת הרוח רעה כמו שמצינו בשאול ומביאה רוח הנבואה כמו שמצינו באלישע והיה כנגן המנגן וגו' וק"ל:
+<b>שם</b> ואימא ד"ת כו' טוב לא אקרי כו'. המ"ל הא אקרי תורה טוב כמ"ש ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב וגו' ולמאי דמשני גבי ביכורים טוב לבב לא אקרי ניחא וק"ל:
+<b>שם</b> ישאו קולם וגו' צהלי מים כו'. עי' פירש"י ועוד נראה לפרש ישאו קולם ירונו בגאון ה' היינו שיר שעל היין של הנסכים המשמח ה' ועוד יצהלו מים דהיינו בניסוך המים בחג כדתנן ר"פ החליל החליל חמשה וששה זהו החליל של בית השואבה ופרש"י כל שמחה זו אינה אלא בשביל ניסוך המים כדמפרש ושאבתם מים בששון ודקאמר לעיל אין שירה אלא היין היינו שירה שעל הקרבן של כל השנה לא היה אלא על ניסוך היין של אותו הקרבן אבל בחג היה שירה בלא יין דהיינו על המים ועי"ל דאין שירה שדוחה שבת אלא על היין אבל שעל המים אין השירה דוחה שבת כדאמרינן פרק החליל ודו"ק:
+<b><br>ע"ב</b> מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה כו'. פרש"י זכות ליום זכאי בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל עכ"ל והוא דחוק דה"ל להזכירו כמו שזכר ליום (חובה) וע"ק דהל"ל יום זכות ליום זכאי ונראה לפרש אשנה שניה קאי שיצאו ממצרים דמתחלתו יום שהוקם המשכן ביום א' היה ומגלגלין עליו כמה זכיות די' עטרות נטל אותו יום וכן באותה שנה באו המרגלים ביום א' והוא יום חובה גרם לכמה חובות בכייה לדורות דכשחרב הבית בראשונה אותו היום ט' באב היה וכן בשניה ומ"ש היה כיום שבאו המרגלים ומשמרתו של יהויריב גם הוא רמז לחובה כי ה' נצב לריב עם עמו:
+<b>[שם]</b> ומה שירה היו אומרים וישב עליהם את אונם וגו'. אונם מלשון בן אוני לא אכלתי באוני דהיינו שהשיב הקב"ה אז עליהם את אונם ותלונתם לקיים בהם מה שאמרו ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז וגו' ומסיים יצמיתם יצמיתם מלשון הכפול על חורבן בית ראשון וחורבן בית שני כדמסיק שהיה יום חובה דאין זה הפסוק שיר של אותו יום אבל איליא נפל בפומייהו וק"ל:
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+<b>שבע</b> שכבשו מנלן דקאמר כלב כו'. מבואר פ"ב דזבחים:
+
+Daf 13b
+
+<b>כינור</b> של מקדש שבעה נימין היה שנאמר שובע שמחות וגו'. מדכתיב שבע חסר וי"ו דריש מלשון שבע דהיינו ז' נימין שכל א' עושה שיר ושמחה והיינו מיוחדת בעה"ז לפי יצירת ז' ימי בראשית כל הקדושות הולכין בשבע. השבת השביעית והיובל והספירה. ושל ימות המשיח שמונה נימין נוסף שיר א' ע"פ מ"ש אין בין עה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות והיינו משום שמחה א' שאין בו שעבוד מלכיות נוסף נימא אחת לימות המשיח. ושל עה"ב עשר נימין שנא' עלי עשור ועלי נבל וגו' הכוונה בו שעה"ב נברא בי' כי אז יתעלה למעלה מכל י' קדושות שבעולם עשר קדושות למטה א"י קדושה מכל הארצות כו' כדאיתא במשנה פ"ק דכלים ועשר קדושות למעלה במלאכים כדאמרינן במדרשות ובקרא בתרא דמייתי כתיב ביה שיר חדש דהיינו שיר לעה"ב אבל קרא קמא דמייתי לא מוכח מידי ואפשר דסמך ארישא דההוא מזמור דכתיב מזמור שיר ליום השבת דהיינו עה"ב יום שכולו שבת ועי"ל דכתיב בתריה כי שמחתני ה' בפעליך במעשה ידיך ארנן שאמר אימתי יהיה עלי עשור וגו' כי שמחתני ה' בפעליך בזמן שהקב"ה יבנה המקדש לעה"ב כמ"ש באש עתיד לבנותה ואז גם אני במעשה ידיך ארנן דהיינו גם בגרוני ובפי שהם עיקר שיר יהיו לעתיד ובכן בב"י וק"ל:
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+<b>אין</b> הקב"ה נפרע מן האדם כו' מבואר סוטה פ"ק:
+<b>שם</b> אמר קרא וינסו אותי זה י' פעמים על זה נתחתם כו'. מלת זה יתורא היא דריש וק"ל:
+<b>שם</b> כביכול בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם כו'. מפורש פ"ק דסוטה:
+<b>שם</b> על דיבת הארץ שהוציאו גם שאמרו גם זבת חלב ודבש היא וזה פריה הוציאו דבת הארץ במה שאמרו ארץ אוכלת יושביה וכפי מה שפירשנו במסכת סוטה במה שאמרו וזה פריה הוציאו דבה ממש על הארץ שאין מגדלת דברים שיש בהן חיי נפש ע"ש:
+<b>שם</b> א' בעליה וא' בירידה כו'. התימה מדברי הרמב"ם בפ"ד דאבות שתפס לו דרך אחרת בחשבון י' נסיונות דלא חשיב הך דעלייה ולא חשיב נמי רק חדא בשליו דכתיב והאספסוף אשר בקרבו ולא חשיב בשבתנו על סיר הבשר ועייל שלישי במן דהיינו בקשתו ואפשר דהיינו דשליו דכתיב מי יתן מותנו בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם וגו' מיהו הא דחשיב הך דתבערה ומפיק הך דעלייה מן הים הוא קשה דלא חשיב לי' תלמודא אלא דהיינו הך דהאספסוף וגו' ודו"ק:
+<b>שם</b> בעלייה כו' דכתיב וימרו על ים בים סוף וגו'. ולא ניחא ליה למימר דהיינו דירידה שאמרו המבלי אין קברים וגו' וכ"פ הרד"ק דא"כ לא לכתוב רק וימרו על ים סוף ומדכתיב על ים בים סוף משמע שאחר שהיו בים סוף המרו בהקב"ה דהיינו בעלייה שאמרו כשם שאנו עולין כו' ועיין בזה בתוספות באורך וכה"ג כתב הרמב"ם שם פ"ד דאבות וז"ל שהיה נבקע לדרכים רבים כמספר השבטים כעין קשת עגולה עכ"ל:
+<b>שם</b> כלום יש עבד כו' אני נותן לך א' ומחצה כו'. כולה מפורש בפרק ע"פ ע"ש:
+<b>שם</b> שנים במים במרה וברפידים כו'. דאלו נעשו קודם מעשה המרגלים דכתיב ביה וינסו אותי זה עשר וגו' אבל לא חשיב הך דמים דפרשת חקת ולא היה מים לעדה וגו' דזה נעשה בשנת ארבעים אחר מיתת מרים ומעשה מרגלים היה בשנת שניה לצאתם מארץ מצרים ולכך לא חשיב הא דפרשת חקת ותקצר נפש העם בדרך ומעשה קרח ומעשה פעור שכל זה נעשה אחר מעשה מרגלים ודו"ק:
+
+Daf 15b
+
+<b>ב'</b> בשליו עיין פרש"י ותוספות ועיין מה שכתבנו בזה פ"ק דחולין גבי לא הותר בשר תאוה במדבר:
+<b>שם</b> מ"ד מה יתן לך ומה וגו' אמר הקב"ה ללשון כו'. כוונת המזמור לפי דרש שיר המעלות אל ה' בצרתה לי וגו' הל"ל בצרה אבל כתב בצרתה רמז על השכינה שעמנו בגלות כמ"ש עמו אנכי בצרה ואמר ה' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה שהם מרחיקין השכינה ��מני שעמי בצרה כדלקמן גבי לה"ר אתו לא אוכל אין אני והוא יכולין לדור בעולם ובשפת שקר כתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני ואמר לבעלי לה"ר ושפתי שקר מה יתן לך ומה יוסיף לך וגו' לשון כפול זה דריש מה יתן לך על ב' המחיצות שהם שיניים ושפתים ומה יוסיף לך על שלא להיות זקוף חיצי גבור שנונים להרוס מחיצות השיניים עם גחלי רתמים להרוס מחיצות השפתיים ולפי שהלשון הרע הוא במקום שרבים מצוים אמר ואם ארחיק נדוד שאלין ואדור בכפרים שאין רבים מצוים לשמור עצמן מבעלי לה"ר אויה לי כי גרתי שם מפני סכנת משך שהם אומה הרשעה כמ"ש בן גוריון גם כי אויה לי כי שכנתי שם מפני סכנת אהלי קדר אבל בחרתי לי יותר טוב רבת שכנה לה נפשי במקום רבת עם שם אני חפץ שיהיה שכנה שם נפשי גם שיהיה במקום רבים שונאי שלום ובעלי לה"ר. ומסיים אני שלום וגו' כי זאת התועלת לי במקום רבים כשאני שלום וכי אדבר בד"ת שנקראת שלום אז המה למלחמה במלחמתה של תורה משא"כ בכפר שאין רבים מצויין חרב מלחמה אל הבדים וגו' וק"ל:
+<b>שם</b> כל המספר לה"ר כו' אשר אמרו ללשוננו נגביר כו'. נסמך זה המאמר לדלעיל ללשוננו נגביר להרוס שני חומות הללו כי הנה שפתינו שהיא אחת מב' החומות היא אתנו ומסכים בדבור הלשון הרע ובקל פותח שפתיו לומר כי אדון לנו למחות בדבר וק"ל:
+<b>שם</b> כל המספר לשון הרע כו' מתרגמינן לחלוטים כו'. לקמן אמרינן דעל ז' דברים נגעים באים כו' ומייתי לה מקראי ואפשר דהוציא מספר לה"ר מן הכלל דז' דברים מביאים נגעים ויש בהן שאפשר שיכופר גם במצורע מוסגר משא"כ בלה"ר דלא יכופר רק במצורע מוחלט ובעי בטהרתו תגלחת וצפרים ודו"ק:
+<b>שם</b> זאת תהיה תורת המוציא שם רע כו'. מדכתיב המצורע ולא כתיב הצרוע דרש הכי וק"ל:
+<b>שם</b> מ"ד אם ישוך וגו' וכי מה יתרון לבעל הלשון. עיין פירש"י פ"ק דתענית:
+<b>שם</b> מגדיל עונותיו כו' שנאמר שתו בשמים פיהם וגו'. דהיינו במי ששוכן בשמים כמ"ש לעיל שאומרים מי אדון לנו וכה"ג יש לפרש סיפא דקרא ולשונם תהלך בארץ באותם ששוכנים בארץ כבר דהיינו שמוציאין דבה ולה"ר אשוכני עפר וק"ל:
+<b>שם</b> כל המספר לה"ר ראוי לסוקלו באבן כו'. כי ענין סיפור לה"ר היא כזריקת אבן להזיק ברחוק כדלקמן אי מה יד אינה ממיתה אלא בסמוך אף לשון כו' ת"ל חץ שחוט וגו' וק"ל:
+<b>שם</b> אין אני והוא יכולין כו' אלא אתו לא אוכל כו'. מפורש פ"ק דסוטה ע"ש:
+<b>שם</b> אמר הקב"ה לשר של גיהנם כו' אין חץ אלא לשון כו'. אין לפרש דחצי דקרא היינו לשון דכיון דגבור הוא הקב"ה שנונים אהיכא קאי ועוד חצי גבור דבק הוא ונראה לפרש לפי הדרש דחצי גבור היינו חיציו של הקב"ה שמשלח נגעים בבעלי לה"ר כדלעיל הם שנונים מלשון שניה דהיינו מצורע מוחלט בשבוע שניה אלא דקאמר אמאי נקט לה בלשון חץ וקאמר משום דאין חץ אלא לשון כו' ובמדה זו בא הקב"ה עליו מלמעלה בחיציו שהם הנגעים וק"ל:
+<b>שם</b> מה תקנתו כו' אם ת"ח הוא יעסוק בתורה כו'. כדאמרינן מות וחיים ביד לשון דבעי חיי בלישניה דבעי מיתה בלישניה ואמר אם ע"ה ישפיל דעתו כו' דודאי אלו ב' עבירות גבה רוח ולה"ר שותפין הם שכללן הכתוב מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים וגו' כי הגאוה שבו מביאו שמדבר לה"ר על חבירו ועוד יבא בזה בס"ד לקמן ומ"ד סיפר אין לו תקנה כו' שנאמר יכרת ה' כל שפתי וגו' ואין סברא שתהיה עסק התורה ושפלות הדעת שיכפר על הכרת אבל התורה מגנא ומצלא מן החטא כדאמרינן בסוטה והיינו שמשמרתו שלא יבא לידי לה"ר שהוא בכרת והרמז בה בתר האי עניינא דיכרת ה' וגו' אשר אמרו ללשוננו וגו' משוד עניים וגו' כתיב אמרות ה' אמרות טהורות וגו' אתה ה' תשמרם וגו' דה"ק דע"י אמרות ה' וגו' אתה ה' תשמרם אותם העוסקים בתורה מן הדור הזה של בעלי לה"ר שלא יבואו לידי כך וק"ל:
+<b>שם</b> כל המספר לה"ר מגדיל עונות כנגד כו'. ונראה שלא אמר שהיא גדולה כנגד ג' עבירות כו' דהא לא חייב הכתוב מיתה בעון לה"ר כמו בג' עבירות הללו אבל אמר שלה"ר מגדיל כנגד כו' דהיינו שהיא מביאה לכמה עבירות גדולות וק"ל:
+<b>שם</b> לשון תליתאי כו'. עיין פירש"י ותוספות והוא דחוק ונראה לפרש שהוא למד מעניינו דקאמר לה"ר מגדיל נגד ג' עבירות כו' והיינו לישנא תליתאי שהוא שקול כנגד ג' עבירות וק"ל:
+<b>שם</b> וכי יש יד ללשון אלא מה יד ממיתה כו'. השתא לא ידע לפרש מות וחיים על עצמו כדמסיק דבעי חיי בלישניה כו' וביד לשון כמו בכח הלשון אלא יד ממש קאמר להמית אחרים וע"כ קאמר וכי יש יד כו' אף לשון ממיתה דהיינו שממית אחרים בלשונו כדלעיל ומיהו ק"ק למאי דס"ד השתא דמות וחיים ביד לשון לגבי אחרים קאמר היאך מפרש לה לגבי חיים וי"ל דה"נ ה"פ לענין חיים מה יד מחייה אחרים כמו האומנים והרופאים אף לשון מחייה אחרים שלומדן תורה ומוכיחן לטוב להן וק"ל:
+<b>שם</b> וכי מאחר דכתיב שתו בשמים וגו' חץ שחוט לשונם וגו' ל"ל. לא אקרא קאי הא דפריך דזה דוד אמרו וזה ירמיהו אמרו על דורו אלא דה"ק חץ שחוט לשונם וגו' הדרשא מיניה למה לן וכן תפרש גבי וכי מאחר דחץ שחוט וגו' מות וחיים וגו' ל"ל כו' וק"ל:
+<b>שם</b> נורא בי פלניא כו'. פירש"י דמשמע עשיר הוא וכל שעה מצוי כו' ע"ש והיינו לישנא בישא דעשיר הוא ואינו מהנה לאחרים וכן הוא בפי' בע"י ולא משמע כן אלא היינו לישנא בישא דנורא בי פלניא לבשל בכל שעה דרעבתן הוא ולכך אם שואלין לאדם היכן אמצא נורא אומר נורא בי פלניא לא הוה רק גילוי מלתא אלא היכא דמפיק ליה כו' דההודעה בזה הלשון אינו אלא לישנא בישא דרעבתן הוא וק"ל:
+<b>שם</b> כל מלתא דמתאמריה באפי מרה כו' א"ל אנא כר"י ס"ל כו'. לכאורה מאי ראיה מרבי יוסי דאימא ה"ק לא אמרתי דבר דהיינו לישנא בישא שהייתי צריך לחזר לאחורי בפני הבעלים וכן נראה מפירש"י פרק כל כתבי וי"ל דה"נ ה"ק כל מלתא גם שהוא נראה מיניה קצת לישנא בישא אילו האומרה לא היה חש לאומרה גם בפניו אין זה לישנא בישא לאומרה שלא בפניו והמשל כגון נורא בי פלניא אם גם בפניו היה אומרה שלא בפניו נמי לית לן בה משום לישנא בישא ודו"ק:
+
+Daf 16a
+
+<b>כל</b> מלתא דמתאמרא באפי ג' כו' מ"ט חברך כו'. תרי נמי מפקי לקלא לענין עדות היינו במלתא דלאו טמירתא אבל כי האי מלתא טמירתא היא אבל בפני ג' ודאי מיפרסמא מלתא גם אם האחד לא יגלה השנים יעידו עליו ולא יוכל לכפור וק"ל:
+<b>שם</b> מברך רעהו בקול גדול כו'. דהיינו ברבים שמא ישמעו בני אדם שאינם מהוגנים ויתאכסנו גם הם אצלו ואנסין ליה ויגנבו ממנו בביתו ורש"י פי' בע"א וק"ל:
+<b>שם</b> אספר אדם בטובתו של חבירו כו'. עי' בפ' גט פשוט:
+<b>שם</b> על ז' דברים נגעים באים כו'. יש לעיין על ז' דברים אלו דהא ודאי אין גודל עונם שוה והוא נתן עונשם שוה בנגעים והקדים לה"ר לכולם ונראה כמ"ש פ' במה בהמה ואין יסורין בלא עון שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם אמר נגעים בלשון רבים לפי שיש ז' מיני נגעים בכתוב כמו ששנוים בתחלת מסכת נגעים האחד הבהרת עזה כשלג כו' הב' השאת כקרום הביצה ויש לכ"א ספחת הג' שחין ומכוה יש להן דין א' ד' נתק בראש או בזקן ה' הקרחת והגבחת ו' נגעי בגדים ז' נגעי בתים ושם מפורש לכ"א דין טומאתו וסימניו וז"ש בכאן נגעים באים בלשון רבים ולא אמר נגע או צרעת בא כי ז' מינין הם כמ"ש ויבאו על האדם כפי עונשו בז' עבירות אלו אם בגופו אם בממונו ונקדים בזה מאמר דבמ"ר שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו וגו' ר"מ אומר שש ושבע הרי י"ג רבנן אמרי שבע ומה מקיימין רבנן ושבע שביעית שקשה מכולן ואיזה משלח מדנים וגו' אר"י וכולן לקו בצרעת כו' לפיכך משה מזהיר זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע ע"כ ויש לדקדק לר"מ דקאמר י"ג והכתוב לא חשיב רק ז' ומאי קאמר לפיכך משה מזהיר כו' ולא מייתי רק ממוציא ש"ר ונראה לדעת ר"מ שש אשר שנא ה' לא הוזכרו והיא ע"ז האחד ששקולה ככל התורה דכתיב בה אשר שנא ה' וקרי לה שש ע"ש שש לאוין שנכתבו בה ורבנן פליגי וסברי דהנך ו' הם בעצמם בכלל הז' דחשיב ולא קרי לה בלשון שבע אלא משום ששקולה ככל הז' הגם שכולן לקו בצרעת כדמייתי שם היא קשה מכולן ולפיכך משה מזהיר על השביעית שהוא משלח מדנים וגו' יותר מעל כולן שנאמר המצורע ולא כתיב צרוע ע"ש המוציא ש"ר וכתיב בההוא קרא בלה"ר ושבע תועבת נפשו כי הוא תועבת נפשו של אותו איש דאין זה אלא תכונה רעה שאין לו הנאה בדבר כמ"ש אם ישוך הנחש בלא לחש וגו' כדלעיל משא"כ שש עבירות שזכר שיש לו הנאה מהם וע"כ אמר כאן דז' מיני נגעים הנאמרים יבואו כפי עונש עבירה מז' עבירות והתחיל בקשה שבכולן שהיא לה"ר מדכתיב אוחו אצמית שיבא לידי מצורע מוחלט ובעי לכפרה תגלחת וצפרים הב' על ש"ד דכתיב אל יכרת מבית יואב זב ומצורע וגו' והוא נגע הנתק שהוא בראש או בזקן דכתיב ברישא דהאי קרא יחולו על ראש יואב הג' ועל שבועת שוא שנאמר ויאמר נעמן הואל וגו' דמשום גזל לא הוה דא"כ לא הוה בצרעת בגופו ובגוף בניו לפי המדה אלא בממונו כדלקמן מוצוה הכהן ופנו וגו' אבל בשביל השבועה באה בגופו ובגוף בניו והיינו נגע הבהרת כדכתיב ויצא מלפניו מצורע כשלג והוא סימן לבהרת עזה כשלג הד' על ג"ע דכתיב וינגע ה' את בית פרעה וגו' הוא נגע שאת ונקט לה בלשון רבים שיש לה תולדות שע"כ כתיב בה ספחת הה' על גסות הרוח דכתיב ובחזקתו גבה לבו עד להשחית כדאמרי' בפ"ק דסוטה כל המתגאה כאילו עובד ע"ז דכתיב פן תשחיתון והוא נגע הגבחת שזרחה במצחו ואמר לשון זרחה כמ"ש כחמה עמוקה מן הצל הו' על הגזל דטומאת בגדים יבואו בשביל גזילה שבאו לו שגם הבית יטמא בנגע אם בנה בגזילתו והוצרך להוציא כליו ובגדיו מבחוץ שלא יטמאו כדכתיב ופנו את הבית גו' ואמר הוא כנס כו' יבא הכהן כו' דלא הל"ל וצוה הכהן ופנו גו' אלא ופנו הבית בטרם יבא הכהן לראות גו' הז' על צרת עין באה נגעי בתים דהיינו מי שמיחד ביתו לו ואינו מניח העני לבא לביתו רק שמייחד ביתו לעצמו ודו"ק:
+<b>שם</b> מה קרבנות מכפרים אף בגדי כהונה כו'. מפורש כל הסוגיא בזבחים פרק תשיעי:
+<b><br>ע"ב</b> מה נשתנה מצורע שאמרה תורה בדד ישב גו'. ר"ל דשאר טמאים כגון זב וטמא מת לא נשתלחו חוץ לג' מחנות כמו המצורע וק"ל:
+<b>שם</b> שאמרה תורה שתי צפרים כו'. גם בכאן ר"ל הזב וזבה מביאים קרבן לטהרתן מה נשתנה המצורע דבלאו קרבנו ב' כבשים מביא ב' צפרים א' לשחיטה וא' לשילוח וקאמר אמר הקב"ה כו' לפיכך יביא קרבן פטפוט כמ"ש לעיל מות וחיים ביד לשון דבעי חיי בלישניה דבעי מיית בלישני' וע"כ ב' צפרים צפור א' השחוטה לרמוז על פטפוט לשון הרע שיבטלו וצפור החיה רמז על פטפוט התורה שזו תקנתו והוא ענין עץ ארז ואזוב כדאמרינן לעיל אם ע"ה הוא ישפיל דעתו שנאמר וסלף בה שבר ברוח וק"ל:
+<b>שם</b> לא תשנא גו' יכול לא יכנו כו'. איסור הכאה וקללה לחבירו מפורש בתורה אלא דהכא לענין תוכחה קאמר והאי קרא לא תשנא גו' גבי תוכחה כתיב ולכך קאמר יכול לא יכנו ולא יקללנו אפי' גבי תוכחה דבכלל לא תשנא גו' הוא וקאמר ת"ל בלבבך כו' שנאה שבלב כו' ודרך תוכחה אין זה שנאה בלב כמ"ש הוכח לחכם ויאהבך וק"ל:
+<b>שם</b> יכול אפי' פניו משתנים ת"ל ולא תשא עליו חטא. לכאורה לפי פשוטו יש לפרש בהיפך הוכח תוכיח גם בהכאה וקללה כדמסיק הכא ולא תשא עליו חטא על הכאתו וקללתו אלא דכיון דכתיב הוכח תוכיח ומצוה להוכיחו לא אצטריך למכתב שלא ישא עליו חטא אלא לאשמועינן שלא ילבין פניו ברבים והיינו בדברים שבין אדם לחבירו אבל במילי דשמיא מוכיחו גם ברבים כמו שעשו הנביאים לכל ישראל והכי מפורש בת"כ ע"ש וק"ל:
+<b>שם</b> א"ל טול קיסם מבין עיניך א"ל טול כו'. מפורש פ"ק דב"ב ע"ש:
+<b>שם</b> אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח. פרש"י שיודע להוכיח דרך כבוד שלא כו' ע"ש. ולפי זה הך דאר"י כו' שהרבה פעמים לקה רבי עקיבא כו' וכ"ש שהוסיף בי אהבה כו' אינה ראיה לכאן כלל אלא אדלעיל קאי אמקבל תוכחה כמו ר' עקיבא שקיבל תוכחה ועי"ל דה"פ מי שיודע להוכיח דהיינו שיודע שאין להוכיח אלא את המקבל תוכחה ולא הלץ שאינו מקבל תוכחה ולפי זה שפיר מייתי ראיה מר' עקיבא ומהאי קרא דאל תוכח גו' וכה"ג מייתי לה מהאי קרא ביבמות ס"פ הבע"י ועיין בחדושינו שם:
+<b>שם</b> תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה. פירש"י שלא רצה להוכיחו שלא ישנאנו עכ"ל והתוספות פירשו ענוה שלא לשמה פי' משום גאוה כו' שלא לש"ש אלא לקנות שם עכ"ל ולא שייך זה לתוכחה לשמה גם עובדא דמייתי מרב הונא וחייא בר רב לא שייך לזה כלל דרב הונא ודאי לא עשה כן משום גאוה גם לפרש"י ק"ק הא דלא א"ל בפניו לאו משום שלא ישנאנו הוא דהא הכה אותו אלא שהיה חש עליו דלא ליכסף בפני שמואל ונ"ל לפרש דה"פ דאיזה עדיפא אם תוכחה לשמה שיוכיח חבירו גם אם מביישו או ענוה שלא לשמה עדיפא דהיינו שלא יוכיחו כדי שלא יתבייש והשתא מייתי שפיר מרב הונא שלא רצה לאומרו בתוכחה לחייא בר רב בפני שמואל כדי שלא ליכסף דהיינו ענוה שלא לשמה וק"ל:
+<b>שם</b> למ"ד עד הכאה דכתיב להכותו ולמ"ד עד קללה כו'. צ"ע למ"ד עד הכאה ניחא דמצינו שהוכיח יונתן את אביו קודם שבא להכותו כדכתיב ויען יהונתן גו' ולמה יומת מה עשה אבל קודם נזיפה דהיינו ויחר שאול ביהונתן וקודם קללה נמי שא"ל לבשתך ולבושת ערות אמך לא מצינו שהוכיחו יונתן וי"ל דמשמע להו דאי לא הוה מוכיחו מקודם לא היה בא עליו בנזיפה ובקללה וק"ל:
+<b>שם</b> ולמ"ד עד נזיפה הא כחיב הכאה וקללה כו'. ר"ל בתר הכי כתיב קללה והכאה ומשני שאני התם דאגב חביבותי' כו' מסר נפשיה טפי ויש לדקדק דא"כ עד נזיפה נמי ליכא למילף מיני' מה"ט דהא אגב חביבותי' מסר נפשיה כ"כ גם עד הכאה וי"ל כיון דיהונתן מסר נפשיה עד הכאה מסברא אית לן למימר באיש אחר לכל הפחות עד נזיפה. ובתוס' ולמ"ד עד נזיפה כו' וא"ת למ"ד נמי עד קללה הכתיב הכאה כו' עכ"ל כצ"ל ר"ל נמי דבתר קללה כתיב הכאה ותירוצם שני שכתבו בזה וי"ל דלא דריש לי' קרא דויטל שאול את החנית גו' כו' אינו מובן לי גם אם איתי' בהאי קרא אמאי לא דריש ליה ועוד דא"כ אמאי לא משני חלמודא הכי אהא דפריך ולמ"ד עד נזיפה הכתיב הכאה כו' ויש לעיין בזה גבי קללה דמייתי סיפא דקרא לבשתך ולבושת ערות אמך גו' אמאי לא מייתי הקרא שהביא כבר שא"ל בן נעות המרדות וי"ל דאין זה אלא זלזול מה שנעשה כבר וקללה דקאמר ממש הוא שקללו שיהיה זה לבשתך ולבושת כו' וק"ל:
+<b>שם</b> כי פליגי בהנאה דדביתהו כו' מנ"ל מינה כו'. צ"ע היאך לא יחוש על צער וביוש אשתו כצ��ר דידי' הא אמרי' דחייב אדם לכבד אשתו יותר מגופו וק"ל:
+<b>שם</b> ריב"ח אמר מהכא וילך למסעיו כו' רש"י הביא זה הדרש בחומש וכתב הרא"ם וקרא חניותיו בשם מסעיו לפי שאין חניי' בלא מסע כו' ע"ש ואין צורך אלא כדקאמר הכא דלמסעיו משמע אפילו באקראי ולא כן חניי' דמשמע קבועה ואולי נעלם ממנו סוגיא דשמעתין:
+<b>שם</b> ומאומנות אבותיו כו' ואמר מר אימי' מבית דן כו'. דמשמע ליה מדמייחסו אחר אמו בן אשה אלמנה הוא לאשמועינן דבאומנתי' דאבותיו מצד אם הוה קאי דמצד אב מפורש בקרא ממטה נפתלי ואבותיו דנקט מצד אם דהיינו אהליאב וק"ל:
+<b>שם</b> וכ"כ למה דתניא כו' כל שעברו עליו מ' יום כו'. נראה דה"פ וכ"כ במעט צער כי הני למה נחשב יסורין וקאמר כל שעברו מ' יום בלא יסורים כו' וביסורים גדולים לא היה יכול האדם לעמוד והיה מחסד אלהים למרק עונות מעט במעט יסורין כאלו בכל מ' יום ובשעה שיבואו עליו גם יסורין כאלו יפשפש במעשיו בכל מ' יום כדאמרי' פ"ק דברכות אם רואה אדם יסורים באים יפשפש במעשיו ושיעור המ' יום ע"ד שנאמר הן בעון חוללתי גו' דעיקר יצירת האדם הוא בעון וימי יצירה שהן מ' יום גם הם צריכים מירוק עונות וק"ל:
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+<b>אלמלי</b> בא הקב"ה עם אברהם כו' שנאמר ועחה גו' ואת אבותיכם כו'. לפי פשטיה דקרא ואת אבותיכם לא קאי אאברהם יצחק ויעקב אלא איוצאי מצרים כמפורש בקרא דבתרי' ויזעקו אבותיכם אל ה' גו' ויוציאו את אבותיכם ממצרים גו' אבל מדסתם בהאי קרא אבותיכם דרשוהו גם אאברהם יצחק ויעקב שכל מה שעשה להם צדקות ה' הוא ולא מן הדין וק"ל:
+<b>שם</b> וניחותא. פרש"י ענוה אם הדור עז הקב"ה מעמיד עליהם פרנס עז ואם הדור נוחין זה לזה הקב"ה מעמיד עליהם פרנס שמנהיגם בנחת ומ"ד דור לפי פרנס איפכא דאחר פרנס אימשכא ולא ניחא להו למימר דדורשיו קאי אדור שהם כולם דורשי ה' אלא אפרנסים טובים שהם ודאי דורשי ה' או שכינוי דורשיו קאי אפרנסים שהם דורשי טוב לדור כמ"ש דורש טוב לעמו וק"ל:
+<b>שם</b> מ"ד בראשית ממלכת יהויקים ובראשית ממלכת צדקיה גו' עד האידנא לא הוו מלכי אלא בקש הקב"ה כו'. הכי איתא הסוגיא פ' חלק ושם מפורש:
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+
+
+Daf 29b
+
+
+
+Daf 30a
+
+
+
+Daf 30b
+
+<b>כמה</b> קשה אבקה של שביעית כו'. מפורש כל הסוגיא פ"ק דקידושין ע"ש:
+
+Daf 31a
+
+
+
+Daf 31b
+
+<b>חולש</b> מעותיו ללישכה כו'. פרש"י מלשון חלשים על הקדשים דפ' שואל דמפרש התם לישנא דפוריא וגורל כמו חולש על גוים ולא ידענא מאי גורל שייך הכא ועי' ברמב"ם פ"א כמו ויחלוש יהושע כו' ע"ש:
+
+Daf 32a
+
+
+
+Daf 32b
+
+<b>אפשר</b> בא דוד ולא עשו סכות כו'. ולא קאמר באו זקנים אחר יהושע בא שמואל ושאול ולא עשו סכות ואפשר דבימי הזקנים ושמואל ושאול היו טרודים במלחמה ולא אפשר להם לעשות כולם סכות כזה שבימי עזרא דהטרוד פטור מן הסוכה אבל דוד בסוף ימיו היה לו מנוחה מכל אויביו סביביו כמפורש בקרא וכי לא עשה סכות כזה לכל ישראל אלא מקיש כו' וק"ל:
+<b>שם</b> דבעי רחמי על יצרא דע"ז ובטלוה ואגין זכותא עלייהו כי סוכה כו'. מפורש פ' ד' מיתות דאנשי כנסת הגדולה שהם עזרא וסיעתו בעו רחמי על יצרא דע"ז ובטלוה ומשום דעון ע"ז איתא נמי בהרהור קאמר דתגין עלייהו האי זכותא דתפלת רחמים בא"י דלא ליתי גם לידי הרהור כסוכה זו שמגינה וקאמר דיהושע נמי היה לו לבקש רחמים על כך בזכותא דא"י ו��א עשה כן ולכך נפחת לו היו"ד שהוסיף לו משה בבקשתו רחמים עליו י"ה יושיעך מעצת מרגלים בזכותא דא"י ודו"ק:
+
+Daf 33a
+
+<b>מלמד</b> שהחזירן ירמיה כו' וכי מה טיבו של יאשיה בבית אל כו'. ורש"י בספר מלכים הביא דרש זה על כל ערי שומרון דכתיב בתר הכי שהוא מוכח טפי ותלמודא נמי אפשר שסמך ע"ז וק"ל:
+<b>שם</b> מהכא גם יהודה שת קציר גו'. כפרש"י כמו קצין ומשמע ליה דעל יאשיה ניבא הושע שיהיה קצין עליהם כשישובו ואפשר דס"ל כמ"ד ס"פ חלק י' שבטים אין עתידים לחזור אבל למ"ד שם עשרת שבטים עתידים לחזור פשטיה דקרא קאי על מלך המשיח לעחיד שימלוך עליהם בשוב גם עשרת השבטים וכן במהרה בימינו אמן סלה:

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Arakhin/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,327 @@
+Chidushei Agadot on Arakhin
+חידושי אגדות על ערכין
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Agadot_on_Arakhin
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Vilna Edition
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על ערכין
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+<b>צדקתך</b> כהררי אל אלו נגעי אדם כו'. ע"פ מ"ש פ"ק דקידושין שדרש אבימי מזמור לאסף כו' ופרש"י קינה מבעי ליה אלא שאמר שירה על שכילה הקב"ה חמתו על העצים והאבנים ומתוך כך הותיר פליטה כו' וכה"א כלה ה' חמתו ויצת אש בציון עכ"ל כמו כן קאמר הכא צדקה עושה הקב"ה שלא כילה חמתו על האדם בנגעיו אלא על הבתים משפטו תהום רבה שיהיו נגעים בהם ג' שבועות וק"ל:
+<b>שם</b> ר"א אומר כובש. פרש"י הקב"ה כובש ומסתיר עונות תחת מחילות כסא הכבוד כו' עכ"ל לפי זה לא הוה כובש ונושא מענין א' אבל בפ"ק דר"ה פרש"י כובש כך מאזנים של זכות ומכריעים את העונות יכבוש עונותינו יכרעו כו' ע"כ ויהיה כובש ונושא שפיר מענין א' וצ"ל לפי זה הא דקאמר רבה כר"א דה"ק צדקתך שאתה עושה עמנו צדקה מפני שמשפטיך דהיינו עונות מוכרעין ע"י שאתה כובש כף הזכיות למטה בתהום רבה ורש"י פירש בע"א הכא לפי פירוש שיטתו כאן וק"ל:
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+<b>א"ל</b> אפשר מלך כו' וספרי חיים וספרי מתים פתוחים כו'. כדקאמר פ"ק דר"ה ג' ספרים נפתחין בר"ה כו' צדיקים לחיים ורשעים למיתה ובינונים בכלל אם לחיים נכתבים ביוה"כ אם למיתה ובכלל ספרי חיים וספרי מתים הוא דקאמר הכא וק"ל:
+<b>שם</b> וישראל אומרים שירה. היינו שירת הלל אבל שירת אז ישיר אומרים בראש השנה וביה"כ דאינו אלא סיפור דברים שירה שאמרו משה וישראל וכה"ג כתבו התוס' די"ל בר"ה ויה"כ והחיות ישוררו כו' דאינו אלא סיפור דברים מה שהחיות אומרים וק"ל:
+<b>שם</b> אין אומרים שירה על נס שבח"ל כו'. יש לתת טעם זה לפי שכשנכנסו לא"י נתקדשה והקב"ה נקרא אלהי ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד כמ"ש הרמב"ן פרשת נצבים ע"ש והנס שם על ידו ולא ע"פ שליח וראוי לומר עליו הלל משא"כ נס שבח"ל שנעשה ע"פ שליח או ע"י מלאך ורב נחמן דסבר לקמן כיון שגלו חזרו להיתרן הראשון היינו משום דודאי כשישראל על אדמתן אין השכינה שורה אלא בא"י במקום קדושה ואין לומר שירה אלא על נס שבא"י אבל כשגלו הרי גם שכינה עמהם בח"ל כדאמרינן עמו אנכי בצרה ויש לומר הלל גם על נס שבח"ל ובפורים קרייתא זו הלילה וק"ל:
+<b>שם</b> צלצל היה כו' והביאו אומנים מאלכסנדריא כו' ומכתשת היתה כו'. לא קאמר הכא אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כדלקמן גבי מי שילוח דהתם בא לשנות המי שילוח מכמות שהיה מי השילוח וכתיב הכל בכתב מיד ה' וגו' אבל הכא מימי משה היה ולא באו לתקן אלא הפגם וכמו שהיה מתחלה בלא פגם אלא שהאומנים של אלכסנדריא לא ידעו לתקן וכה"ג אמרינן בפרק א"ל הממונה גבי מעשה לחם הפנים וקטורת דאומנין של אלכסנדריא לא היו יודעים וק"ל:
+<b>שם</b> ועליהם אמר נחושת ממורט נחושת ממורק כו'. צ"ע בהנהו תרי קראי דמלכים וד"ה כתיב ואת הסירות ואת היעים וגו' והנהו ב' כלים מפורש בהו אשר עשה חירם הכא קאמר דמימי משה היו ועוד דבהנהו קראי כתיב ואת הסירות ואת היעים כו' והנהו ב' כלים לצל ומכתשת לא הוזכרו כלל ודו"ק:
+<b>שם</b> ועליהם הוא אומר וכלי נחשת טובה מוצהב שנים כו'. פ"ה בעזרא בכלים ששבו מן הגולה ולפי פשוטיה שנים היינו ב' כלים אבל א"כ ה"ל למכתב וכלי נחושת שנים או ושני כלים מוצהב גו' אבל כתב שנים בסוף למ��רש שנים חמודות כזהב אי כמר שהיה טוב כפול כזהב שהיה כ"א וא' שקול כפול כזהב מתוך חמודתו וחשיבתו ואי כמר שהיו שניהם שקולים כזהב שהיה נחושת טוב כ"כ שהזהב לא היה שקול ושוה אלא כשנים מהם ורבי נתן דריש מיניה שנים שהיה כ"א כפול דהיינו ב' צלצלים וב' מכתשות ודו"ק:
+<b>שם</b> שילוח היה מקלח כו' צוה המלך והרחיבוהו כדי כו'. יראה ע"פ מ"ש פ"ק דכריתות שאין מושחין את המלכים אלא על המעיין כדי שתמשך מלכותן שנאמר והורדתם אותו אל גיחון גו' והוא מעיין השילוח כת"י וזה המלך חשב אם יתרבה מימיו ומשיכתו יותר תימשך מלכותו והראו לו דאינו כן אלא נתמעטו המים והמשיכה דהיינו ביותר שהמלך מתגאה במלכותו נתמעט והוא ענין המקרא יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט גו' דהיינו שמאסו במיעוטו והרחיבו שימשך מים הרבה ע"ש מלכותו ואמר לקיים מה שנאמר אל יתהלל בג' הצלחות שזכר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וגו' ע"ש הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל וגו' ודו"ק:
+
+Daf 11a
+
+<b>עשרה</b> נקבים היו בה כ"א ואחד מוציא י' מיני כו'. היה נראה לפרש דהיינו דכתיב עלי עשור וגו' שנקרא כן ע"ש עשרה נקבים ועשרה מיני זמר שם אבל לקמן קאמרינן דכינור דלעה"ב יהיו בו י' נימין דכתיב עלי עשור וגו' וק"ל:
+<b>שם</b> תחת אשר לא עבדת וגו' הוי אומר זו שירה כו'. והקפיד הכתוב על עבודת השירה בעונש ועבדת את אויביך וגו' כי היא מבטלת הרוח רעה כמו שמצינו בשאול ומביאה רוח הנבואה כמו שמצינו באלישע והיה כנגן המנגן וגו' וק"ל:
+<b>שם</b> ואימא ד"ת כו' טוב לא אקרי כו'. המ"ל הא אקרי תורה טוב כמ"ש ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב וגו' ולמאי דמשני גבי ביכורים טוב לבב לא אקרי ניחא וק"ל:
+<b>שם</b> ישאו קולם וגו' צהלי מים כו'. עי' פירש"י ועוד נראה לפרש ישאו קולם ירונו בגאון ה' היינו שיר שעל היין של הנסכים המשמח ה' ועוד יצהלו מים דהיינו בניסוך המים בחג כדתנן ר"פ החליל החליל חמשה וששה זהו החליל של בית השואבה ופרש"י כל שמחה זו אינה אלא בשביל ניסוך המים כדמפרש ושאבתם מים בששון ודקאמר לעיל אין שירה אלא היין היינו שירה שעל הקרבן של כל השנה לא היה אלא על ניסוך היין של אותו הקרבן אבל בחג היה שירה בלא יין דהיינו על המים ועי"ל דאין שירה שדוחה שבת אלא על היין אבל שעל המים אין השירה דוחה שבת כדאמרינן פרק החליל ודו"ק:
+<b><br>ע"ב</b> מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה כו'. פרש"י זכות ליום זכאי בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל עכ"ל והוא דחוק דה"ל להזכירו כמו שזכר ליום (חובה) וע"ק דהל"ל יום זכות ליום זכאי ונראה לפרש אשנה שניה קאי שיצאו ממצרים דמתחלתו יום שהוקם המשכן ביום א' היה ומגלגלין עליו כמה זכיות די' עטרות נטל אותו יום וכן באותה שנה באו המרגלים ביום א' והוא יום חובה גרם לכמה חובות בכייה לדורות דכשחרב הבית בראשונה אותו היום ט' באב היה וכן בשניה ומ"ש היה כיום שבאו המרגלים ומשמרתו של יהויריב גם הוא רמז לחובה כי ה' נצב לריב עם עמו:
+<b>[שם]</b> ומה שירה היו אומרים וישב עליהם את אונם וגו'. אונם מלשון בן אוני לא אכלתי באוני דהיינו שהשיב הקב"ה אז עליהם את אונם ותלונתם לקיים בהם מה שאמרו ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז וגו' ומסיים יצמיתם יצמיתם מלשון הכפול על חורבן בית ראשון וחורבן בית שני כדמסיק שהיה יום חובה דאין זה הפסוק שיר של אותו יום אבל איליא נפל בפומייהו וק"ל:
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+<b>שבע</b> שכבשו מנלן דקאמר כלב כו'. מבואר פ"ב דזבחים:
+
+Daf 13b
+
+<b>כינור</b> של מקדש שבעה נימין היה שנאמר שובע שמחות וגו'. מדכתיב שבע חסר וי"ו דריש מלשון שבע דהיינו ז' נימין שכל א' עושה שיר ושמחה והיינו מיוחדת בעה"ז לפי יצירת ז' ימי בראשית כל הקדושות הולכין בשבע. השבת השביעית והיובל והספירה. ושל ימות המשיח שמונה נימין נוסף שיר א' ע"פ מ"ש אין בין עה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות והיינו משום שמחה א' שאין בו שעבוד מלכיות נוסף נימא אחת לימות המשיח. ושל עה"ב עשר נימין שנא' עלי עשור ועלי נבל וגו' הכוונה בו שעה"ב נברא בי' כי אז יתעלה למעלה מכל י' קדושות שבעולם עשר קדושות למטה א"י קדושה מכל הארצות כו' כדאיתא במשנה פ"ק דכלים ועשר קדושות למעלה במלאכים כדאמרינן במדרשות ובקרא בתרא דמייתי כתיב ביה שיר חדש דהיינו שיר לעה"ב אבל קרא קמא דמייתי לא מוכח מידי ואפשר דסמך ארישא דההוא מזמור דכתיב מזמור שיר ליום השבת דהיינו עה"ב יום שכולו שבת ועי"ל דכתיב בתריה כי שמחתני ה' בפעליך במעשה ידיך ארנן שאמר אימתי יהיה עלי עשור וגו' כי שמחתני ה' בפעליך בזמן שהקב"ה יבנה המקדש לעה"ב כמ"ש באש עתיד לבנותה ואז גם אני במעשה ידיך ארנן דהיינו גם בגרוני ובפי שהם עיקר שיר יהיו לעתיד ובכן בב"י וק"ל:
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+<b>אין</b> הקב"ה נפרע מן האדם כו' מבואר סוטה פ"ק:
+<b>שם</b> אמר קרא וינסו אותי זה י' פעמים על זה נתחתם כו'. מלת זה יתורא היא דריש וק"ל:
+<b>שם</b> כביכול בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם כו'. מפורש פ"ק דסוטה:
+<b>שם</b> על דיבת הארץ שהוציאו גם שאמרו גם זבת חלב ודבש היא וזה פריה הוציאו דבת הארץ במה שאמרו ארץ אוכלת יושביה וכפי מה שפירשנו במסכת סוטה במה שאמרו וזה פריה הוציאו דבה ממש על הארץ שאין מגדלת דברים שיש בהן חיי נפש ע"ש:
+<b>שם</b> א' בעליה וא' בירידה כו'. התימה מדברי הרמב"ם בפ"ד דאבות שתפס לו דרך אחרת בחשבון י' נסיונות דלא חשיב הך דעלייה ולא חשיב נמי רק חדא בשליו דכתיב והאספסוף אשר בקרבו ולא חשיב בשבתנו על סיר הבשר ועייל שלישי במן דהיינו בקשתו ואפשר דהיינו דשליו דכתיב מי יתן מותנו בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם וגו' מיהו הא דחשיב הך דתבערה ומפיק הך דעלייה מן הים הוא קשה דלא חשיב לי' תלמודא אלא דהיינו הך דהאספסוף וגו' ודו"ק:
+<b>שם</b> בעלייה כו' דכתיב וימרו על ים בים סוף וגו'. ולא ניחא ליה למימר דהיינו דירידה שאמרו המבלי אין קברים וגו' וכ"פ הרד"ק דא"כ לא לכתוב רק וימרו על ים סוף ומדכתיב על ים בים סוף משמע שאחר שהיו בים סוף המרו בהקב"ה דהיינו בעלייה שאמרו כשם שאנו עולין כו' ועיין בזה בתוספות באורך וכה"ג כתב הרמב"ם שם פ"ד דאבות וז"ל שהיה נבקע לדרכים רבים כמספר השבטים כעין קשת עגולה עכ"ל:
+<b>שם</b> כלום יש עבד כו' אני נותן לך א' ומחצה כו'. כולה מפורש בפרק ע"פ ע"ש:
+<b>שם</b> שנים במים במרה וברפידים כו'. דאלו נעשו קודם מעשה המרגלים דכתיב ביה וינסו אותי זה עשר וגו' אבל לא חשיב הך דמים דפרשת חקת ולא היה מים לעדה וגו' דזה נעשה בשנת ארבעים אחר מיתת מרים ומעשה מרגלים היה בשנת שניה לצאתם מארץ מצרים ולכך לא חשיב הא דפרשת חקת ותקצר נפש העם בדרך ומעשה קרח ומעשה פעור שכל זה נעשה אחר מעשה מרגלים ודו"ק:
+
+Daf 15b
+
+<b>ב'</b> בשליו עיין פרש"י ותוספות ועיין מה שכתבנו בזה פ"ק דחולין גבי לא הותר בשר תאוה במדבר:
+<b>שם</b> מ"ד מה יתן לך ומה וגו' אמר הקב"ה ללשון כו'. כוונת המזמור לפי דרש שיר המעלות אל ה' בצרתה לי וגו' הל"ל בצרה אבל כתב בצרתה רמז על השכינה שעמנו בגלות כמ"ש עמו אנכי בצרה ואמר ה' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה שהם מרחיקין השכינה ממני שעמי בצרה כדלקמן גבי לה"ר אתו לא אוכל אין אני והוא יכולין לדור בעולם ובשפת שקר כתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני ואמר לבעלי לה"ר ושפתי שקר מה יתן לך ומה יוסיף לך וגו' לשון כפול זה דריש מה יתן לך על ב' המחיצות שהם שיניים ושפתים ומה יוסיף לך על שלא להיות זקוף חיצי גבור שנונים להרוס מחיצות השיניים עם גחלי רתמים להרוס מחיצות השפתיים ולפי שהלשון הרע הוא במקום שרבים מצוים אמר ואם ארחיק נדוד שאלין ואדור בכפרים שאין רבים מצוים לשמור עצמן מבעלי לה"ר אויה לי כי גרתי שם מפני סכנת משך שהם אומה הרשעה כמ"ש בן גוריון גם כי אויה לי כי שכנתי שם מפני סכנת אהלי קדר אבל בחרתי לי יותר טוב רבת שכנה לה נפשי במקום רבת עם שם אני חפץ שיהיה שכנה שם נפשי גם שיהיה במקום רבים שונאי שלום ובעלי לה"ר. ומסיים אני שלום וגו' כי זאת התועלת לי במקום רבים כשאני שלום וכי אדבר בד"ת שנקראת שלום אז המה למלחמה במלחמתה של תורה משא"כ בכפר שאין רבים מצויין חרב מלחמה אל הבדים וגו' וק"ל:
+<b>שם</b> כל המספר לה"ר כו' אשר אמרו ללשוננו נגביר כו'. נסמך זה המאמר לדלעיל ללשוננו נגביר להרוס שני חומות הללו כי הנה שפתינו שהיא אחת מב' החומות היא אתנו ומסכים בדבור הלשון הרע ובקל פותח שפתיו לומר כי אדון לנו למחות בדבר וק"ל:
+<b>שם</b> כל המספר לשון הרע כו' מתרגמינן לחלוטים כו'. לקמן אמרינן דעל ז' דברים נגעים באים כו' ומייתי לה מקראי ואפשר דהוציא מספר לה"ר מן הכלל דז' דברים מביאים נגעים ויש בהן שאפשר שיכופר גם במצורע מוסגר משא"כ בלה"ר דלא יכופר רק במצורע מוחלט ובעי בטהרתו תגלחת וצפרים ודו"ק:
+<b>שם</b> זאת תהיה תורת המוציא שם רע כו'. מדכתיב המצורע ולא כתיב הצרוע דרש הכי וק"ל:
+<b>שם</b> מ"ד אם ישוך וגו' וכי מה יתרון לבעל הלשון. עיין פירש"י פ"ק דתענית:
+<b>שם</b> מגדיל עונותיו כו' שנאמר שתו בשמים פיהם וגו'. דהיינו במי ששוכן בשמים כמ"ש לעיל שאומרים מי אדון לנו וכה"ג יש לפרש סיפא דקרא ולשונם תהלך בארץ באותם ששוכנים בארץ כבר דהיינו שמוציאין דבה ולה"ר אשוכני עפר וק"ל:
+<b>שם</b> כל המספר לה"ר ראוי לסוקלו באבן כו'. כי ענין סיפור לה"ר היא כזריקת אבן להזיק ברחוק כדלקמן אי מה יד אינה ממיתה אלא בסמוך אף לשון כו' ת"ל חץ שחוט וגו' וק"ל:
+<b>שם</b> אין אני והוא יכולין כו' אלא אתו לא אוכל כו'. מפורש פ"ק דסוטה ע"ש:
+<b>שם</b> אמר הקב"ה לשר של גיהנם כו' אין חץ אלא לשון כו'. אין לפרש דחצי דקרא היינו לשון דכיון דגבור הוא הקב"ה שנונים אהיכא קאי ועוד חצי גבור דבק הוא ונראה לפרש לפי הדרש דחצי גבור היינו חיציו של הקב"ה שמשלח נגעים בבעלי לה"ר כדלעיל הם שנונים מלשון שניה דהיינו מצורע מוחלט בשבוע שניה אלא דקאמר אמאי נקט לה בלשון חץ וקאמר משום דאין חץ אלא לשון כו' ובמדה זו בא הקב"ה עליו מלמעלה בחיציו שהם הנגעים וק"ל:
+<b>שם</b> מה תקנתו כו' אם ת"ח הוא יעסוק בתורה כו'. כדאמרינן מות וחיים ביד לשון דבעי חיי בלישניה דבעי מיתה בלישניה ואמר אם ע"ה ישפיל דעתו כו' דודאי אלו ב' עבירות גבה רוח ולה"ר שותפין הם שכללן הכתוב מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים וגו' כי הגאוה שבו מביאו שמדבר לה"ר על חבירו ועוד יבא בזה בס"ד לקמן ומ"ד סיפר אין לו תקנה כו' שנאמר יכרת ה' כל שפתי וגו' ואין סברא שתהיה עסק התורה ושפלות הדעת שיכפר על הכרת אבל התורה מגנא ומצלא מן החטא כדאמרינן בסוטה והיינו שמשמרתו שלא יבא ��ידי לה"ר שהוא בכרת והרמז בה בתר האי עניינא דיכרת ה' וגו' אשר אמרו ללשוננו וגו' משוד עניים וגו' כתיב אמרות ה' אמרות טהורות וגו' אתה ה' תשמרם וגו' דה"ק דע"י אמרות ה' וגו' אתה ה' תשמרם אותם העוסקים בתורה מן הדור הזה של בעלי לה"ר שלא יבואו לידי כך וק"ל:
+<b>שם</b> כל המספר לה"ר מגדיל עונות כנגד כו'. ונראה שלא אמר שהיא גדולה כנגד ג' עבירות כו' דהא לא חייב הכתוב מיתה בעון לה"ר כמו בג' עבירות הללו אבל אמר שלה"ר מגדיל כנגד כו' דהיינו שהיא מביאה לכמה עבירות גדולות וק"ל:
+<b>שם</b> לשון תליתאי כו'. עיין פירש"י ותוספות והוא דחוק ונראה לפרש שהוא למד מעניינו דקאמר לה"ר מגדיל נגד ג' עבירות כו' והיינו לישנא תליתאי שהוא שקול כנגד ג' עבירות וק"ל:
+<b>שם</b> וכי יש יד ללשון אלא מה יד ממיתה כו'. השתא לא ידע לפרש מות וחיים על עצמו כדמסיק דבעי חיי בלישניה כו' וביד לשון כמו בכח הלשון אלא יד ממש קאמר להמית אחרים וע"כ קאמר וכי יש יד כו' אף לשון ממיתה דהיינו שממית אחרים בלשונו כדלעיל ומיהו ק"ק למאי דס"ד השתא דמות וחיים ביד לשון לגבי אחרים קאמר היאך מפרש לה לגבי חיים וי"ל דה"נ ה"פ לענין חיים מה יד מחייה אחרים כמו האומנים והרופאים אף לשון מחייה אחרים שלומדן תורה ומוכיחן לטוב להן וק"ל:
+<b>שם</b> וכי מאחר דכתיב שתו בשמים וגו' חץ שחוט לשונם וגו' ל"ל. לא אקרא קאי הא דפריך דזה דוד אמרו וזה ירמיהו אמרו על דורו אלא דה"ק חץ שחוט לשונם וגו' הדרשא מיניה למה לן וכן תפרש גבי וכי מאחר דחץ שחוט וגו' מות וחיים וגו' ל"ל כו' וק"ל:
+<b>שם</b> נורא בי פלניא כו'. פירש"י דמשמע עשיר הוא וכל שעה מצוי כו' ע"ש והיינו לישנא בישא דעשיר הוא ואינו מהנה לאחרים וכן הוא בפי' בע"י ולא משמע כן אלא היינו לישנא בישא דנורא בי פלניא לבשל בכל שעה דרעבתן הוא ולכך אם שואלין לאדם היכן אמצא נורא אומר נורא בי פלניא לא הוה רק גילוי מלתא אלא היכא דמפיק ליה כו' דההודעה בזה הלשון אינו אלא לישנא בישא דרעבתן הוא וק"ל:
+<b>שם</b> כל מלתא דמתאמריה באפי מרה כו' א"ל אנא כר"י ס"ל כו'. לכאורה מאי ראיה מרבי יוסי דאימא ה"ק לא אמרתי דבר דהיינו לישנא בישא שהייתי צריך לחזר לאחורי בפני הבעלים וכן נראה מפירש"י פרק כל כתבי וי"ל דה"נ ה"ק כל מלתא גם שהוא נראה מיניה קצת לישנא בישא אילו האומרה לא היה חש לאומרה גם בפניו אין זה לישנא בישא לאומרה שלא בפניו והמשל כגון נורא בי פלניא אם גם בפניו היה אומרה שלא בפניו נמי לית לן בה משום לישנא בישא ודו"ק:
+
+Daf 16a
+
+<b>כל</b> מלתא דמתאמרא באפי ג' כו' מ"ט חברך כו'. תרי נמי מפקי לקלא לענין עדות היינו במלתא דלאו טמירתא אבל כי האי מלתא טמירתא היא אבל בפני ג' ודאי מיפרסמא מלתא גם אם האחד לא יגלה השנים יעידו עליו ולא יוכל לכפור וק"ל:
+<b>שם</b> מברך רעהו בקול גדול כו'. דהיינו ברבים שמא ישמעו בני אדם שאינם מהוגנים ויתאכסנו גם הם אצלו ואנסין ליה ויגנבו ממנו בביתו ורש"י פי' בע"א וק"ל:
+<b>שם</b> אספר אדם בטובתו של חבירו כו'. עי' בפ' גט פשוט:
+<b>שם</b> על ז' דברים נגעים באים כו'. יש לעיין על ז' דברים אלו דהא ודאי אין גודל עונם שוה והוא נתן עונשם שוה בנגעים והקדים לה"ר לכולם ונראה כמ"ש פ' במה בהמה ואין יסורין בלא עון שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם אמר נגעים בלשון רבים לפי שיש ז' מיני נגעים בכתוב כמו ששנוים בתחלת מסכת נגעים האחד הבהרת עזה כשלג כו' הב' השאת כקרום הביצה ויש לכ"א ספחת הג' שחין ומכוה יש להן דין א' ד' נתק בראש או בזקן ה' הקרחת והגבחת ו' נגעי בגדי�� ז' נגעי בתים ושם מפורש לכ"א דין טומאתו וסימניו וז"ש בכאן נגעים באים בלשון רבים ולא אמר נגע או צרעת בא כי ז' מינין הם כמ"ש ויבאו על האדם כפי עונשו בז' עבירות אלו אם בגופו אם בממונו ונקדים בזה מאמר דבמ"ר שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו וגו' ר"מ אומר שש ושבע הרי י"ג רבנן אמרי שבע ומה מקיימין רבנן ושבע שביעית שקשה מכולן ואיזה משלח מדנים וגו' אר"י וכולן לקו בצרעת כו' לפיכך משה מזהיר זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע ע"כ ויש לדקדק לר"מ דקאמר י"ג והכתוב לא חשיב רק ז' ומאי קאמר לפיכך משה מזהיר כו' ולא מייתי רק ממוציא ש"ר ונראה לדעת ר"מ שש אשר שנא ה' לא הוזכרו והיא ע"ז האחד ששקולה ככל התורה דכתיב בה אשר שנא ה' וקרי לה שש ע"ש שש לאוין שנכתבו בה ורבנן פליגי וסברי דהנך ו' הם בעצמם בכלל הז' דחשיב ולא קרי לה בלשון שבע אלא משום ששקולה ככל הז' הגם שכולן לקו בצרעת כדמייתי שם היא קשה מכולן ולפיכך משה מזהיר על השביעית שהוא משלח מדנים וגו' יותר מעל כולן שנאמר המצורע ולא כתיב צרוע ע"ש המוציא ש"ר וכתיב בההוא קרא בלה"ר ושבע תועבת נפשו כי הוא תועבת נפשו של אותו איש דאין זה אלא תכונה רעה שאין לו הנאה בדבר כמ"ש אם ישוך הנחש בלא לחש וגו' כדלעיל משא"כ שש עבירות שזכר שיש לו הנאה מהם וע"כ אמר כאן דז' מיני נגעים הנאמרים יבואו כפי עונש עבירה מז' עבירות והתחיל בקשה שבכולן שהיא לה"ר מדכתיב אוחו אצמית שיבא לידי מצורע מוחלט ובעי לכפרה תגלחת וצפרים הב' על ש"ד דכתיב אל יכרת מבית יואב זב ומצורע וגו' והוא נגע הנתק שהוא בראש או בזקן דכתיב ברישא דהאי קרא יחולו על ראש יואב הג' ועל שבועת שוא שנאמר ויאמר נעמן הואל וגו' דמשום גזל לא הוה דא"כ לא הוה בצרעת בגופו ובגוף בניו לפי המדה אלא בממונו כדלקמן מוצוה הכהן ופנו וגו' אבל בשביל השבועה באה בגופו ובגוף בניו והיינו נגע הבהרת כדכתיב ויצא מלפניו מצורע כשלג והוא סימן לבהרת עזה כשלג הד' על ג"ע דכתיב וינגע ה' את בית פרעה וגו' הוא נגע שאת ונקט לה בלשון רבים שיש לה תולדות שע"כ כתיב בה ספחת הה' על גסות הרוח דכתיב ובחזקתו גבה לבו עד להשחית כדאמרי' בפ"ק דסוטה כל המתגאה כאילו עובד ע"ז דכתיב פן תשחיתון והוא נגע הגבחת שזרחה במצחו ואמר לשון זרחה כמ"ש כחמה עמוקה מן הצל הו' על הגזל דטומאת בגדים יבואו בשביל גזילה שבאו לו שגם הבית יטמא בנגע אם בנה בגזילתו והוצרך להוציא כליו ובגדיו מבחוץ שלא יטמאו כדכתיב ופנו את הבית גו' ואמר הוא כנס כו' יבא הכהן כו' דלא הל"ל וצוה הכהן ופנו גו' אלא ופנו הבית בטרם יבא הכהן לראות גו' הז' על צרת עין באה נגעי בתים דהיינו מי שמיחד ביתו לו ואינו מניח העני לבא לביתו רק שמייחד ביתו לעצמו ודו"ק:
+<b>שם</b> מה קרבנות מכפרים אף בגדי כהונה כו'. מפורש כל הסוגיא בזבחים פרק תשיעי:
+<b><br>ע"ב</b> מה נשתנה מצורע שאמרה תורה בדד ישב גו'. ר"ל דשאר טמאים כגון זב וטמא מת לא נשתלחו חוץ לג' מחנות כמו המצורע וק"ל:
+<b>שם</b> שאמרה תורה שתי צפרים כו'. גם בכאן ר"ל הזב וזבה מביאים קרבן לטהרתן מה נשתנה המצורע דבלאו קרבנו ב' כבשים מביא ב' צפרים א' לשחיטה וא' לשילוח וקאמר אמר הקב"ה כו' לפיכך יביא קרבן פטפוט כמ"ש לעיל מות וחיים ביד לשון דבעי חיי בלישניה דבעי מיית בלישני' וע"כ ב' צפרים צפור א' השחוטה לרמוז על פטפוט לשון הרע שיבטלו וצפור החיה רמז על פטפוט התורה שזו תקנתו והוא ענין עץ ארז ואזוב כדאמרינן לעיל אם ע"ה הוא ישפיל דעתו שנאמר וסלף בה שבר ברוח וק"ל:
+<b>שם</b> לא תשנא גו' י��ול לא יכנו כו'. איסור הכאה וקללה לחבירו מפורש בתורה אלא דהכא לענין תוכחה קאמר והאי קרא לא תשנא גו' גבי תוכחה כתיב ולכך קאמר יכול לא יכנו ולא יקללנו אפי' גבי תוכחה דבכלל לא תשנא גו' הוא וקאמר ת"ל בלבבך כו' שנאה שבלב כו' ודרך תוכחה אין זה שנאה בלב כמ"ש הוכח לחכם ויאהבך וק"ל:
+<b>שם</b> יכול אפי' פניו משתנים ת"ל ולא תשא עליו חטא. לכאורה לפי פשוטו יש לפרש בהיפך הוכח תוכיח גם בהכאה וקללה כדמסיק הכא ולא תשא עליו חטא על הכאתו וקללתו אלא דכיון דכתיב הוכח תוכיח ומצוה להוכיחו לא אצטריך למכתב שלא ישא עליו חטא אלא לאשמועינן שלא ילבין פניו ברבים והיינו בדברים שבין אדם לחבירו אבל במילי דשמיא מוכיחו גם ברבים כמו שעשו הנביאים לכל ישראל והכי מפורש בת"כ ע"ש וק"ל:
+<b>שם</b> א"ל טול קיסם מבין עיניך א"ל טול כו'. מפורש פ"ק דב"ב ע"ש:
+<b>שם</b> אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח. פרש"י שיודע להוכיח דרך כבוד שלא כו' ע"ש. ולפי זה הך דאר"י כו' שהרבה פעמים לקה רבי עקיבא כו' וכ"ש שהוסיף בי אהבה כו' אינה ראיה לכאן כלל אלא אדלעיל קאי אמקבל תוכחה כמו ר' עקיבא שקיבל תוכחה ועי"ל דה"פ מי שיודע להוכיח דהיינו שיודע שאין להוכיח אלא את המקבל תוכחה ולא הלץ שאינו מקבל תוכחה ולפי זה שפיר מייתי ראיה מר' עקיבא ומהאי קרא דאל תוכח גו' וכה"ג מייתי לה מהאי קרא ביבמות ס"פ הבע"י ועיין בחדושינו שם:
+<b>שם</b> תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה. פירש"י שלא רצה להוכיחו שלא ישנאנו עכ"ל והתוספות פירשו ענוה שלא לשמה פי' משום גאוה כו' שלא לש"ש אלא לקנות שם עכ"ל ולא שייך זה לתוכחה לשמה גם עובדא דמייתי מרב הונא וחייא בר רב לא שייך לזה כלל דרב הונא ודאי לא עשה כן משום גאוה גם לפרש"י ק"ק הא דלא א"ל בפניו לאו משום שלא ישנאנו הוא דהא הכה אותו אלא שהיה חש עליו דלא ליכסף בפני שמואל ונ"ל לפרש דה"פ דאיזה עדיפא אם תוכחה לשמה שיוכיח חבירו גם אם מביישו או ענוה שלא לשמה עדיפא דהיינו שלא יוכיחו כדי שלא יתבייש והשתא מייתי שפיר מרב הונא שלא רצה לאומרו בתוכחה לחייא בר רב בפני שמואל כדי שלא ליכסף דהיינו ענוה שלא לשמה וק"ל:
+<b>שם</b> למ"ד עד הכאה דכתיב להכותו ולמ"ד עד קללה כו'. צ"ע למ"ד עד הכאה ניחא דמצינו שהוכיח יונתן את אביו קודם שבא להכותו כדכתיב ויען יהונתן גו' ולמה יומת מה עשה אבל קודם נזיפה דהיינו ויחר שאול ביהונתן וקודם קללה נמי שא"ל לבשתך ולבושת ערות אמך לא מצינו שהוכיחו יונתן וי"ל דמשמע להו דאי לא הוה מוכיחו מקודם לא היה בא עליו בנזיפה ובקללה וק"ל:
+<b>שם</b> ולמ"ד עד נזיפה הא כחיב הכאה וקללה כו'. ר"ל בתר הכי כתיב קללה והכאה ומשני שאני התם דאגב חביבותי' כו' מסר נפשיה טפי ויש לדקדק דא"כ עד נזיפה נמי ליכא למילף מיני' מה"ט דהא אגב חביבותי' מסר נפשיה כ"כ גם עד הכאה וי"ל כיון דיהונתן מסר נפשיה עד הכאה מסברא אית לן למימר באיש אחר לכל הפחות עד נזיפה. ובתוס' ולמ"ד עד נזיפה כו' וא"ת למ"ד נמי עד קללה הכתיב הכאה כו' עכ"ל כצ"ל ר"ל נמי דבתר קללה כתיב הכאה ותירוצם שני שכתבו בזה וי"ל דלא דריש לי' קרא דויטל שאול את החנית גו' כו' אינו מובן לי גם אם איתי' בהאי קרא אמאי לא דריש ליה ועוד דא"כ אמאי לא משני חלמודא הכי אהא דפריך ולמ"ד עד נזיפה הכתיב הכאה כו' ויש לעיין בזה גבי קללה דמייתי סיפא דקרא לבשתך ולבושת ערות אמך גו' אמאי לא מייתי הקרא שהביא כבר שא"ל בן נעות המרדות וי"ל דאין זה אלא זלזול מה שנעשה כבר וקללה דקאמר ממש הוא שקללו שיהיה זה לבשתך ולבושת כו' וק"ל:
+<b>שם</b> כי פליגי בהנאה דדביתהו כו' מנ"ל מינה כו'. צ"ע היאך לא יחוש על צער וביוש אשתו כצער דידי' הא אמרי' דחייב אדם לכבד אשתו יותר מגופו וק"ל:
+<b>שם</b> ריב"ח אמר מהכא וילך למסעיו כו' רש"י הביא זה הדרש בחומש וכתב הרא"ם וקרא חניותיו בשם מסעיו לפי שאין חניי' בלא מסע כו' ע"ש ואין צורך אלא כדקאמר הכא דלמסעיו משמע אפילו באקראי ולא כן חניי' דמשמע קבועה ואולי נעלם ממנו סוגיא דשמעתין:
+<b>שם</b> ומאומנות אבותיו כו' ואמר מר אימי' מבית דן כו'. דמשמע ליה מדמייחסו אחר אמו בן אשה אלמנה הוא לאשמועינן דבאומנתי' דאבותיו מצד אם הוה קאי דמצד אב מפורש בקרא ממטה נפתלי ואבותיו דנקט מצד אם דהיינו אהליאב וק"ל:
+<b>שם</b> וכ"כ למה דתניא כו' כל שעברו עליו מ' יום כו'. נראה דה"פ וכ"כ במעט צער כי הני למה נחשב יסורין וקאמר כל שעברו מ' יום בלא יסורים כו' וביסורים גדולים לא היה יכול האדם לעמוד והיה מחסד אלהים למרק עונות מעט במעט יסורין כאלו בכל מ' יום ובשעה שיבואו עליו גם יסורין כאלו יפשפש במעשיו בכל מ' יום כדאמרי' פ"ק דברכות אם רואה אדם יסורים באים יפשפש במעשיו ושיעור המ' יום ע"ד שנאמר הן בעון חוללתי גו' דעיקר יצירת האדם הוא בעון וימי יצירה שהן מ' יום גם הם צריכים מירוק עונות וק"ל:
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+<b>אלמלי</b> בא הקב"ה עם אברהם כו' שנאמר ועחה גו' ואת אבותיכם כו'. לפי פשטיה דקרא ואת אבותיכם לא קאי אאברהם יצחק ויעקב אלא איוצאי מצרים כמפורש בקרא דבתרי' ויזעקו אבותיכם אל ה' גו' ויוציאו את אבותיכם ממצרים גו' אבל מדסתם בהאי קרא אבותיכם דרשוהו גם אאברהם יצחק ויעקב שכל מה שעשה להם צדקות ה' הוא ולא מן הדין וק"ל:
+<b>שם</b> וניחותא. פרש"י ענוה אם הדור עז הקב"ה מעמיד עליהם פרנס עז ואם הדור נוחין זה לזה הקב"ה מעמיד עליהם פרנס שמנהיגם בנחת ומ"ד דור לפי פרנס איפכא דאחר פרנס אימשכא ולא ניחא להו למימר דדורשיו קאי אדור שהם כולם דורשי ה' אלא אפרנסים טובים שהם ודאי דורשי ה' או שכינוי דורשיו קאי אפרנסים שהם דורשי טוב לדור כמ"ש דורש טוב לעמו וק"ל:
+<b>שם</b> מ"ד בראשית ממלכת יהויקים ובראשית ממלכת צדקיה גו' עד האידנא לא הוו מלכי אלא בקש הקב"ה כו'. הכי איתא הסוגיא פ' חלק ושם מפורש:
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+
+
+Daf 29b
+
+
+
+Daf 30a
+
+
+
+Daf 30b
+
+<b>כמה</b> קשה אבקה של שביעית כו'. מפורש כל הסוגיא פ"ק דקידושין ע"ש:
+
+Daf 31a
+
+
+
+Daf 31b
+
+<b>חולש</b> מעותיו ללישכה כו'. פרש"י מלשון חלשים על הקדשים דפ' שואל דמפרש התם לישנא דפוריא וגורל כמו חולש על גוים ולא ידענא מאי גורל שייך הכא ועי' ברמב"ם פ"א כמו ויחלוש יהושע כו' ע"ש:
+
+Daf 32a
+
+
+
+Daf 32b
+
+<b>אפשר</b> בא דוד ולא עשו סכות כו'. ולא קאמר באו זקנים אחר יהושע בא שמואל ושאול ולא עשו סכות ואפשר דבימי הזקנים ושמואל ושאול היו טרודים במלחמה ולא אפשר להם לעשות כולם סכות כזה שבימי עזרא דהטרוד פטור מן הסוכה אבל דוד בסוף ימיו היה לו מנוחה מכל אויביו סביביו כמפורש בקרא וכי לא עשה סכות כזה לכל ישראל אלא מקיש כו' וק"ל:
+<b>שם</b> דבעי רחמי על יצרא דע"ז ובטלוה ואגין זכותא עלייהו כי סוכה כו'. מפורש פ' ד' מיתות דאנשי כנסת הגדולה שהם עזרא וסיעתו בעו רחמי על יצרא דע"ז ובטלוה ומשום דעון ע"ז איתא נמי בהרהור קאמר דתגין עלייהו האי זכותא דתפלת רחמים בא"י דלא ליתי גם לידי הרהור כסוכה זו שמגינה וקאמר דיהושע נמי היה לו לבקש רחמים על כך בזכותא דא"י ולא עשה כן ולכך נפחת לו היו"ד שהוסיף לו משה בבקשתו רחמים עליו י"ה יושיעך מעצת מרגלים בזכותא דא"י ודו"ק:
+
+Daf 33a
+
+<b>מלמד</b> שהחזירן ירמיה כו' וכי מה טיבו של יאשיה בבית אל כו'. ורש"י בספר מלכים הביא דרש זה על כל ערי שומרון דכתיב בתר הכי שהוא מוכח טפי ותלמודא נמי אפשר שסמך ע"ז וק"ל:
+<b>שם</b> מהכא גם יהודה שת קציר גו'. כפרש"י כמו קצין ומשמע ליה דעל יאשיה ניבא הושע שיהיה קצין עליהם כשישובו ואפשר דס"ל כמ"ד ס"פ חלק י' שבטים אין עתידים לחזור אבל למ"ד שם עשרת שבטים עתידים לחזור פשטיה דקרא קאי על מלך המשיח לעחיד שימלוך עליהם בשוב גם עשרת השבטים וכן במהרה בימינו אמן סלה:

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Bekhorot/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,73 @@
+Chidushei Agadot on Bekhorot
+חידושי אגדות על בכורות
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Chidushei Agadot on Bekhorot
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+תיקון טעות: שאינו רק לזמן שהתורה ניתנית "לנו" לעולם בלי זמן......שיוכל לשאת אותן למקום ....שקבע לו "אדונו" וכדי שלא יבטל ממלאכתו הוא

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Bekhorot/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,76 @@
+Chidushei Agadot on Bekhorot
+חידושי אגדות על בכורות
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Agadot_on_Bekhorot
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Chidushei Agadot on Bekhorot
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+תיקון טעות: שאינו רק לזמן שהתורה ניתנית "לנו" לעולם בלי זמן......שיוכל לשאת אותן למקום ....שקבע לו "אדונו" וכדי שלא יבטל ממלאכתו הוא

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Bekhorot/Hebrew/Vilna Edition.txt

@@ -0,0 +1,479 @@
+Chidushei Agadot on Bekhorot
+חידושי אגדות על בכורות
+Vilna Edition
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על בכורות
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+<b> </b>שלש מאות להיכן הלכו א"ל כו'. ר"ל למה לא כללן עם השאר ויפדו גם הם את הבכורות ולא יהיו זקוקים הרע"ג בכורים העודפים ממנין לפדיון כן פירש"י בחומש והיינו שחשדו למשה שעשה כן להעשיר לאהרן ולבניו שיקבלו כסף פדיון של רע"ג העודפים וק"ל: 
+<b>שם </b> בגיבוי כסף אתה מוצא ר"א ככר כו' עיין בכל הסוגיא בחדושי הלכות ובפירש"י בחומש: 
+<b>שם </b> גנב או קוביוסטוס כו'. פי' בערוך גנב גונב ממון או קוביוסטוס גונב נפשות עכ"ל היינו שגונב חצי כסף השקלים שקיבל מת"ר אלף או חצי הת"ר נפשות גנב שלא נתנו כלום והעלים אותן וק"ל: 
+
+Daf 5b
+
+<b>ועוד </b> שסייעו כו' טעונין מכספם וזהבם כו'. ר"ל לקיים מאמר הש"י ואחרי כן יצאו ברכוש גדול: 
+<b>מאי </b> רפידים וכו' ומאי לשון שטים כו' ותקראנה לעם כו' מבואר פ' חלק ע"ש: 
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+<b> </b>ולאותו רשע לא מצינו חבר כו'. דהוא נתקלל ע"י שהסית את חוה: 
+<b>[שם] </b> וי"א מוכססין י"ל שגם הוא נתקלל על כך שהוא בנות שוח והוא מין תאנה שאכל ממנה אדם כמ"ש התוס' וק"ל: 
+<b>שם </b> אם מבהמה נתקללה מחיה לכ"ש כו'. עיין הסוגיא בפירש"י ותוספות ובחידושי הלכות: 
+
+Daf 8b
+
+<b>הא' </b> ההוא גברא כו'. והוא מבואר שאלו המינים כפרו במעלת ישראל ובחכמה אשר להם ע"י תורת אלהית שנתייחדו ישראל ליתנה להם יותר מכל שאר עובדי כוכבים וע"י התורה נעשו ישראל בת זוגו ובת מזליה של הקב"ה כמפורש בכמה כתובים והם כפרו בזה וזה שהביאו לו משל בדרך ארץ גברא דאזל ובעי איתתא ולא יהבו ליה מאי חזי דאזיל היכא דמידלי כו' דודאי אינו אזיל להיכא דמדלו מיניה דמכ"ש לא יתנו אותה לו אבל אזיל ליותר שפלה מהראשונה דאולי אותה יתנו לו וכן הוא הדבר הזה שכבר החזיר התורה לכל העובדי כוכבים כמ"ש וזרח משעיר גו' מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן כו' ולא קבלוה וא"כ ע"כ מה שהלך אחר כך לישראל שיקבלוה לא משום דמדלי מינן אלא שהם יותר שפלים במעלה והשיב להם משל נמרץ בזה שהתורה נמשלה למסמר נטוע וליתד תקועה יתד שהכל תלוי בה ואין לתקוע יתד למטה בכותל כי אין ראוי לתלות בו שום דבר אבל יש לתוקעו למעלה בכותל במקום שאפשר לתלות בו כל דבר כן הוא התורה שהיא יתד שכל העולם תלוי בה וע"כ נצטרך לתקוע אותו למעלה מן העולם דהיינו באומה הישראלית שיש להם אחיזה בעולם העליון בצורת יעקב החקוקה תחת כסא הכבוד ובנשמתן שקבלו אותה בהיותם שם כדכתיב אשר איננו פה וזה שסיים דמתרמי ליה בת מזליה הם ישראל שאין להם מזל בשמים כמו שיש לשאר עובדי כוכבים לכאו"א מזל בשמים אבל הם בת מזלו של הקב"ה כמ"ש יעקב חבל נחלתו גו' והוא למעלה מן השמים כמ"ש על ויוצא אותו החוצה גו' דהשתא היתד אשר עולם התחתון תלוי בו עליו דהיינו התורה הוא תקוע בישראל אשר הם למעלה מן השמים וא"כ מה שהחזיר התורה לכל העובדי כוכבים לאו היינו מטעם שאמרתם שהרי לא אפשר היה לתקוע היתד בכם למטה שא"א היה לתלות עליו כל העולם אבל מה שהחזיר התורה לעובדי כוכבים גלוי וידוע היה לפניו שלא יקבלוה כדאמרינן במדרשות וריב"ח לא היה חש להשיב להם במשל הזה רק על שאלתן במשלם: 
+<b>הב' </b> שאלו לו כלפי מ"ש בכ"מ שהתורה ניתנה לישראל במתנה דר"ל כדרך הנותן לחבירו שהוא מקנה לעולם ולא כמלוה לחבירו שאינו רק לזמן שהתורה ניתנית לע לעולם בלי זמן אבל אלו הכופרים אומרים שאינה דרך מתנה רק דרך הלואה ושאלה ליבטל לזמן וז"ש גברא דאוזיף לחבריה פ"א וטרפו שלא שלם לו ולא קיים הבטחתו לשלם לזמן קבוע הנקבע לו מאי חזא דהדר יזיף ליה דודאי אינו מלוה לו שנית הנה גם אתם בית ישראל שהתורה נתנה לכם רק דרך הלואה ואתם טרפו לו שלא שלמתם אותה לו בזמן שקבע לכם בהיותכם על אדמתכם שעברתם על מצותי ועוד היום אין אתם מקיימין את המצות בגלותכם מאי חזא דהדר יזיף לכם כמו שאתם אומרים שיהיה כן לימות המשיח שנאמר וכרתי את בית ישראל גו' ברית חדשה דכיון שאין אתם פורעים לו הישן למה יזיף לכם ברית חדשה לימות המשיח. והשיב להם גם בזה משל נמרץ גברא דאזל לאגמא כו'. ר"ל מי שישלח עבדו להביא לו מאגמא סך ידוע קנים והנה הוא הלך וקטל קנים ככל מצות אדונו עליו אך אחר שמחברם באגודה ולא יוכל לשאת את כולם ביחד למקומם שקבע לו האדון ולפי שאין ראוי לפחות ממצות אדונו ע"כ הוא ממתין עד דמתרמי לו לעזרו שיוכל לשאת אותן למקום שקבע לו אדוע וכדי שלא יבטל ממלאכתו הוא מוסיף וקטל ואנח עילויה כן הוא הדבר הזה שאנו עושים מלאכתנו דהיינו שאנו לומדים כל התורה כמצות השם יתברך ברוך הוא עלינו שהוא דמיון קטל הקנים אך שא"א עלינו לשאת עול המצות כולם ביחד שיש מהם שתלוים בארץ ובמקדש עד יבא משיח שהוא העוזר לע לישא עול המצות במקום הנקבע לנו דהיינו בארץ ובמקדש והיא הברית החדשה שאמר שאז נוסיף חלק בעיון כמ"ש כולם ידעו אותי גו'. וכשראו המינים שלא נצחו אותו בויכוח הזה א"ל שהוא יאמר מלתא דבדיאי שהענין שקר והוא רמז ע"ד חכמה וע"ז אמר הכתוב הצילני משפת שקר מלשון רמיה גו' דהיינו ממה שבקשו אלו הכופרים לדבר עמו בשפת שקר שהענין שקר כפי הדבור וגם הוא לשון רמיה ע"פ מרמה וחכמתם הצילני מהם מקטלא שאוכל לנצחם: 
+<b>הג' </b> שאמר להם במשל נמרץ במילי דבדיאי כודנייתא דילדה כו' וע"פ מ"ש פ' מקום שנהגו הוא ענה גו' פסול היה והביא פסול לעולם דכשם שהפרדה אינו זרע שיקרא ע"ש אביו שהוא בא מן הסוס והחמור גם אין לו זרע כך העובדי כוכבים פסולים הם ואין להם זרע שיקרא ע"ש אביהם דאין להם יחוס אב ז"ש בהם וזרמת סוסים זרמתם דהיינו כעין הזרמת שיש לסוס עם החמור שבא מהן הפרדה ולפי שכבר אמרו לו שאין ללות לישראל עוד והברית החדשה פירשוהו שלא נאמר על ישראל רק על אמונתם כמ"ש המינים וע"כ א"ל כודנייתא דילדה והוי תלי לה פיתקא כו' דהיינו שטר צוואה שיפרעו בניו למי שהלוה בבית אביהם מאה כו' וזה משל דודאי זה אינו שאינו מלוה לפרדה כיון שלא יהיו לו בנים לפרוע מהם כן הענין עובדי כוכבים שנדמו לפרדה הזאת שאין לה בנים נקראים על שם אביהם ליתבע מהם הפרעון וא"כ ע"כ ברית חדשה לא עליהם נאמר ליתן אבל לישראל ראוי ללוות שיוכלו לפרוע ע"י בניהם שנקראו ע"ש אביהם לעולם שהשם יתב' מעיד עליהם. וא"ל כודנייתא מי ילדה כו' שהם לא הבינו הנמשל מזה. וא"ל הי ניהו מילי דבדיאי שהרי בזה אתם חפצים לדבר במשלים במילי דבדיאי ובזה נצחם במה שלא הבינו כאן דבריו לפי הנמשל ולכך לבסוף אייתינהו למיכל כו' אך כשראו שהוא נצחם במה שלא הבינו באו הם לשאלו ג"כ במילי דבדיאי אולי יוכלו לנצחו שלא יבין גם הוא דבריהם. וא"ל מלחא כי סריא במאי מלחי ליה כו' מבואר כי הברית אשר לו יתב' עמנו הוא הברית לעולם כמו המלח שהיא הדבר המתקיים לעולם וכמ"ש ברית מלח עולם כו' אבל הכופרים אומרים שאינו לעולם וכבר ביטל הברית עמנו בהיותנו בגלות המר ואותם לקח לעם תחתינו וז"ש מלחא כי סריא כיו�� שהברית מלח אשר עמנו סריא ואינו קיים בגלות במאי מלחי ליה שוב להתקיים לעולם וע"ז השיב להם ורמז להם ע"פ כוונתו דלעיל וא"ל בשליא דכודנייתא שהעובדי כוכבים נדמו לפרדה כי לפי שדימו הם להיות בטל הברית עם ישראל ולקיים הברית עם העובדי כוכבים אמר כי הם כמו הפרדה שאין לה שליא למלוח בה לעשות דבר המתקיים שאין להם זרע נקרא ע"ש אביהם כמ"ש וא"א לקיים הברית עמהם לעולם אבל ישראל שיש להם זרע אחריהם יתקיים בהם הברית לעולם כמ"ש באברהם והקימותי את בריתי וגו' ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם וגו' וז"ש שאין שליא לכודנייתא ואין לכם זרע אחריכם להיות מתקיים בכם הברית אבל המלחא והברית שלנו ודאי לא סרח והוא קיים לעולם לזרעינו אחרינו. וא"ל עוד בני לן ביתא באוירא כו' שא"ל הגם בהיות ישראל על אדמתם ובית המקדש בנוי היה לכם מעלה יתירה שהיה רוח הקודש באהלכם והייתם דבקים בה' אלהיכם אבל מאז אשר נחרב הבית וגליתם משם הייתם נפרדים ממנו כי מי יבנה לכם ביתא באוירא שישכון עליו רוח הקודש משם שהרי אין לכם בארץ מקום לבנות בית שהוא ביד שונאכם והיה התשובה אמר שם תלה ליה בין רקיעא כו' הראה להם דבכל מקום נמצא הקב"ה לצדיקים כמ"ש למה נקרא שמו מקום שבכל מקום שהצדיקים עומדים שם הקב"ה נמצא להם שנאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי וגו' ובכל גלות וגלות הוא דבק עמנו באויר רוחני מבלי בית הבנוי מחומר גשמי אבל אתם אסיקו לי ליבני וטיני כו' ר"ל אתם שתאמרו שנפרד ממנו והיה הדבקות בכם הנה אסיקו לי ליבני וטיני כו' כי אין עמכם דבר רוחני הנדבק לכם רק דבר גשם וחומר. וא"ל עוד מציעותיה דעלמא כו' שא"ל שאף שכן היא שדבקותכם באויר רוחני בלא בית היינו במקום הקדוש בירושלים שהוא במציעות העולם וכמ"ש וזה שער השמים שמשם שפע החכמה ירדה לכם אבל אתם שאינכם שם במקום ירושלים אין עמכם שפע החכמה והשיב וזקפה לאצבעותיה הכא ר"ל כי אין עולם מקומו אבל הוא מקומו של עולם ואין לו גדר במקום כי הוא איע גשם ובכל מקום שכינתו שרויה כמו במציעותה של עולם אבל הכופרים אלו האמינו בגשם ולכך לא הביע דבריו וא"ל ומי יימר והשיב להם אייתו כו' כיון שאתם מאמינים בגשמות וכדברי הקיסר פ' א"ט לריב"ח הנה אייתו לכם אשלי למדוד עד מקום שכינתו במציעותיה דעלמא אבל אנו מאמינים שאינו גוף וכל העולם במקומו ואין כאן מקום מציעות לשכינתו. עוד א"ל אית לן בירא כו' הבאר הזה רמז למקום ששואבין ישראל רוח הקודש כדאמרינן שמחת בית השואבה שהיו שואבין משם רוה"ק ונאמר כי אותי עזבו מקור מים חיים וא"ל הנה הבאר שהיה לכם הוא עתה חוץ מהעיר שלכם דהיינו חוץ מהעולם שכבר עלתה השכינה למרום בחורבן הבית כדאמרינן בעלמא ואי אפשר לכם להוריד אותו הבאר שמחוץ לעיר אל העיר אבל בארות ומזלות העובדי כוכבים הוא בתוך העיר דהיינו בעולם כגלגל המקיף ואשר משם יבוא להם שפע ברכתם והשיב אית לן חבלים חזקים להורידן אף מחוץ לעיר דהיינו ממרום ע"ד יעקב חבל נחלתו ואמרו במדרש צדיקים יירשו ארץ וגו' וכנגדן עמדו ז' צדיקים שהורידו שכינה לארץ ואלו הן אברהם כו' עד וכתיב וירד ה' על הר סיני אבל לכם ודאי לא היה אפשר להוריד מחוץ לעיר דאין לכם לעשות רק חבלים פחותים עשויים מפארי שהן רשעי עובד כוכבים שנדמו למוץ המעורב בפארי וסובין. ועוד א"ל אית לן ריחייא דתבירא כו' רמזו לו שהיה לכם לישראל ריחיים משלחן גבוה מיום שהייתם לו לעם כענין שאמרו שחקים שבו שוחקים מן לצדיקים וכל זמן שהייתם בארץ הייתם אוכלים משלחנו ע"י הקרבנות והרי עתה אתם גולים משלחן הזה כמ"ש ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם ונשבר לכם ההוא ריחייא והשיב להן כרוכו כו' מהידוע כי הצדיק נמשל לצור כמ"ש אברהם ושרה טומטמים היו שנאמר הביטו אל צור וגו' אביכם וגו' דר"ל אף שהיו טומטמים מבלי טבע ההולדה כצור הזה הביטו אליו שע"י מעשיהם הטובים נשתנה טבעם והולידו וז"ש כרוכו לן כו' דודאי במעשיכם א"א לשעת טבע הצור ולעשות ממנו חוט אבל צדיקים שלנו שבכל דור שנמשלו לצור הם בעצמם החוט לתפור ריחייא הנשבר כמ"ש ג' פרנסים טובים עמדו להן לישראל המן בזכות משה הבאר בזכות מרים הענן בזכות אהרן והם היו לנו חוט המשולש לתפוס הריחיים להיותע זוכין משלחן גבוה וכ"ה בכל דור כמ"ש ברבי חנינא בן דוסא כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא כו'. ועוד א"ל מישרא דסכינא כו' ר"ל דיש לכם הרבה מונעים אשר מונעים אתכם מלבא אל השלמות והן הן הסכנות והצרות שבכל דור ודור שנדמו למישרא דסכינא המונעים האדם מלילך למקום מגמתו דרך שם והשיב להם ע"פ מ"ש בפ"ק דב"ק משלחי רגל השור והחמור כל העוסק בתורה ובג"ח זוכה לנחלת יששכר דכתיב ביה חמר גרם וכיוסף דכתיב ביה עמים ינגח יחדיו וגו' והיינו שע"י ג"ח ותורה נבא אל השלמות שמצילים אותנו מהצרות והסכינים בקרן השור וחמור כיוסף ויששכר או שרמז להם על קרנו של המשיח וחמור ע"ש עני ורוכב על החמור שהוא יצילנו מכל המונעים שלע להגיע אל השלמות. ועוד אייתו תרי ביעי וא"ל הי זוגיתא כו' ע"ד שאמרו בשמעתין תרנגולת לכ"א יום וכנגדו בלוז ואמרינן שרמז ירמיה מקל שקד אני רואה שהם כ"א יום מי"ז בתמוז עד ט' באב והם רמזו לו ימים אלו בזוגיתא אוכמתא ע"ש הגלות ולפי שיש עוד כ"א ימי סליחה ושמחה מי"ט ראשון של ר"ה עד כ"א תשרי שהוא הושענא רבה יום גמר החתימה כדאיתא במדרשות והוא שרמז לו בזוגתא חיורתא ג"כ ע"ש ליבון עונות וכך א"ל הרי תרי ביעי שהתולדה מב' זוגיתא הן כולן לבנים ואין ניכר איזה מהשחורה ואיזה מהלבנה כן אין לכם היכר כי מקרה א' יקרה את כולן שהפורעניות והטובות שוים בימים בשיעור א' זה כזה כ"א יום הן ואין כאן מקום תקוה לכם והשיב בדוגמא זה עיזי אוכמתי כו' הן ב' שעירים שהביאו ישראל ביה"כ החיורתא היא שהיתה לה' והאוכמתא שהיתה לעזאזל והגבינה שהיא התולדה מהן שניהן לבנים שגם השעיר לעזאזל היה מלבין עונותיהם של ישראל שנאמר ונשא השעיר וגו' וכמ"ש שהיו קושרין בההוא שעיר המשתלח חוט של זהורית וכיון שהגיע למדבר היה מלבין וכן הוא הענין בב' זוגיתא שהיו שניהם תולדותם לכ"א יום ותולדות שניהם היו ביצים לבנים כי הנה שני שיעורים כ"א יום ג"כ תולדותיהן שוין בליבון כי כמו שהכ"א יום שמר"ה עד הושענא רבה תולדות ליבון עון וכפרה עליהם כן גם ימי כ"א יום פורעניות מי"ז בתמוז עד ט' באב היה תולדות ליבון עונות כי הצרות ויסורין מכפרין כמ"ש הגלות מכפר. ועוד אמרו ליה ורציצא דמית מהיכא כו' שאלו הכופרים לא האמינו בהשארת הנפש אבל האדם קונה שלימות שלו בעה"ז וע"כ אמרו הגם שיש לכל איש מישראל דבקות נפשי באלהים בהיותו חי בבוא משיח להשלים שלמותו אז במעשים אבל רצוצא שהם כלל ישראל בגלותם שכל ימיהם בצרה ע"ש והיית אך עשוק ורצוץ כל הימים שהוא מת בגלותו מה שלמות יגיע לו בתורתו ובמעשיו ולהיכא רוחו ונשמתו נפיק להשיג שלמותו והשיב להם ע"פ אמונת תורתינו דמהיכא דעל הנשמה ר"ל שהנשמה היא נצחית לפי מעלתה דמהיכן דבאה דהיינו מתחת כסא הכבוד להתם נפיק במותו כמ"ש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים שיש לה שם השארות נפש לזמן התחייה. ועוד א"ל בסוף דבריהם בענין האמונה באחרית הימים שהעידו עליהם הנביאים שיאבדו העובדי כוכבים וישראל ישארו לחיים וע"ז דימו ישראל לכלי שפל כמ"ש נבלע בגוים ככלי אין חפץ וגו' דר"ל דבגוים נבלע כך אבל הוא יתב' ב"ה חפץ בהם שקראם ארץ חפץ ונאמר כי חפץ ה' בך ואמרו כל הגוים שזה החפץ לא שוי' חביליה שהעולם מלא כזה מהם יאבד בשביל ישראל כאשר יורו הנביאים ע"ז. והשיב להם אייתו כל חד בודיא כו' הם כלים שפלים אשר העובדי כוכבים נמשלו בהם שנמשלו לקש שנעשו מהם המחצלות השפלים האלו והן ודאי אינן שוין חבילייהו לסתור האדם את ביתו בשבילם אבל עמו ישראל שהם חפץ וכלי חשוב בעיניו ית' ב"ה במ"ש ואתם תהיו לי סגולה מכל העמים וגו' דימה אותם לכלי סגולה וחביב הניתן באוצר מכל שאר העמים שאינן רק ככלים פחותים שאין האדם חש ליתנן באוצר וראוי בשביל חפץ וכלי כזאת החביב ונתון באוצר שיסתור האדם ביתו להשיגו כן ראוי שיסתור ויאבד יתב' ב"ה כל העולם בשביל ישראל החביבים וסגולים לו מכל העמים וה' יראנו נפלאות מתורתו אמן: 
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+
+
+Daf 29b
+
+
+
+Daf 30a
+
+
+
+Daf 30b
+
+
+
+Daf 31a
+
+<b> </b>ר"י ור"ש אומרים בין כך כו'. שנאמר שובו בנים שובבים לפי פירש"י ניחא דמייתי גם שעשה עבירות בפרהסיא דהיינו שובבים קאמר קרא שובו לקבלו אבל לפי' התוס' שם שעשה דברי חבירות בפרהסיא לא ידענא מאי ראייה וק"ל: 
+<b>שם </b> רב הונא ב"ח איצטריכא ליה שעתא כו' פירש"י שהיו חכמים צריכין לו לשאול ממנו הלכות עכ"ל ועי"ל דאצטריכא ליה שעתא מחמת דבר מה להיות גבאי וק"ל: 
+
+Daf 31b
+
+<b>במשנה  </b>נמכרין באטליז ונשחטין באטליז ונשקלין כו' כצ"ל: 
+<b>תוס' </b> בד"ה חוץ מן כו' דאין נוהגין בזיון בדבר כו' כצ"ל: 
+
+Daf 32a
+
+<b>בפירש"י </b> בד"ה אלא כו' להקדש הס"ד ובד"ה הניחא כו' מזבח לא היו כו' לאחר שחיטה הס"ד ובד"ה אדמעיקרא כו' טפי ופריק הס"ד ואח"כ מ"ה שהנייתן כו' ומעשר בהמה הס"ד ואח"כ מ"ה לא תפדה כו' ליד כהן הס"ד ובד"ה השיב אבידה כו' קמיירי הס"ד ובד"ה מאי ברייתא כו' ושניה מבריי' עכ"ל ובד"ה מאי קאמר כו' מבליעו הס"ד ובד"ה הלוקח לולב כו' פירות שנלקטו בשביעית כו' ובד"ה התם כו' ואינו ניכר שהבליעה כו' ובד"ה והיה הוא כו' קרא למכור דומיא כו' כצ"ל: 
+<b>תוס' </b> בד"ה במעשר כו' אפילו לרבא דשרי לגדול כו' ובד"ה מבליעו בחלבו כו' הבשר אלא החלב והעור כו' כר"ע דשרי לעובד כוכבים כו' ובד"ה א"כ מעשר כו' ופריך אסור למה כו' ולמריעות שלשים יום כו' כצ"ל: 
+
+Daf 32b
+
+
+
+Daf 33a
+
+
+
+Daf 33b
+
+
+
+Daf 34a
+
+
+
+Daf 34b
+
+
+
+Daf 35a
+
+
+
+Daf 35b
+
+
+
+Daf 36a
+
+<b> </b>עד שיעלו בעלי תריסין כו'. עיין פירש"י ובערוך פירש בעלי תריסין כמשמעו שהיו מלכי יון מפקידים עם מלכי ישראל ונשיאיהם לעזור אותן וליתן אימתן כו' ע"ש וכן משמע בפ' תפלת השחר שאמרו דלא ליתי עבדי דר"ג ולצערי לרבנן וק"ל: 
+
+Daf 36b
+
+
+
+Daf 37a
+
+
+
+Daf 37b
+
+
+
+Daf 38a
+
+
+
+Daf 38b
+
+
+
+Daf 39a
+
+
+
+Daf 39b
+
+
+
+Daf 40a
+
+
+
+Daf 40b
+
+
+
+Daf 41a
+
+
+
+Daf 41b
+
+
+
+Daf 42a
+
+
+
+Daf 42b
+
+
+
+Daf 43a
+
+
+
+Daf 43b
+
+
+
+Daf 44a
+
+
+
+Daf 44b
+
+<b> </b>א"ל באודנא כו'. פירש"י אפי' בתוך אזנה הייתי מטיל כו'. עכ"ל ועי"ל דקאמר באזנה כלומר דהיינו מן הצד ולא כנגדה כדלקמן הך אתתא לא תיקום להדיא באנפי ינוקא ואגיסא לית לן בה ואפילו אתתא קאמר כמ"ש התוספות לקמן וק"ל: 
+<b>שם </b> אימתי לא יהיה בך עקר בזמן שבבהמתך כו' דלפי פשוטו ה"ל למיכתב לא יהיה בך ובבהמתך עקר ועקרה להכי קאמר דעקר ועקרה לא קאי אלא אבך ובבהמתך בזמן שבבהמתך וריב"ל דדריש דלא יהיה בך עקור מן התלמידים כו' דלפי פשוטו מלת בך מיותר דלא ה"ל למיכתב רק לא תהיה עקר ועקרה ועוד דכולה קרא יתירא הוא דכבר כתיב ובירך פרי בטנך וגו' שגר אלפיך וגו' דבכללו ודאי שלא תהיה עקר ועקרה ובבהמתך וע"כ דרשו מיניה עקור מן התלמידים דהיינו שיהיה לימודך עושה פירות בתלמידים הגונים וכן תפלתך עושה פירות ונשמעת ומלת ב"ך רמז בזה שהלימוד ותפלה תלוים בכ"ב אותיות התורה כמ"ש בנגילה ונשמחה בך וגו' ואימתי בזמן שאתה משים כו' עיין בתוספות ובחדושינו במסכת חולין וק"ל: 
+
+Daf 45a
+
+
+
+Daf 45b
+
+
+
+Daf 46a
+
+
+
+Daf 46b
+
+
+
+Daf 47a
+
+
+
+Daf 47b
+
+
+
+Daf 48a
+
+
+
+Daf 48b
+
+
+
+Daf 49a
+
+
+
+Daf 49b
+
+
+
+Daf 50a
+
+<b>כל כסף האמור בתורה סתם סלע כו'.</b> ר"ל כל שקל כסף סתם האמור בתורה סתם היא סלע ולא כאיכא דקרו לקנטרין תיקלא וכן הוא בהדיא בב"ר אר"ח כל שקלים האמור בתורה סלעים כו' וכן מוכח דהא בדומיא דשקל כסף דעפרון מיירי אבל כסף סתם האמור בתורה ואינו מפורש ביה שקל אינו סלע אלא דינר כפירש"י בהדיא לקמן ובפ"ק דקדושין אך יש לדקדק לפי זה מאי קאמר דנביאים הוא ליטרין ולכאורה הכתוב ביחזקאל מכחש זה דכתיב והשקל עשרים גרה כ"ה שקלים וגו' המנה יהיה לכם והוא שיעור שקל של תורה וכ"ה שקלים הוא מנה של תורה שהיה כפול ועוד הוסיפו עליה שתות כמו שמפורש בפ"ק גם מה שא"ל הקב"ה ליחזקאל ומאכלך אשר תאכלנו במשקול עשרים שקל ליום וגו' ואי הוה שקל דנביאים ליטרא דהיינו כ"ה סלעים אין משקל עשרים שקלים לחם צר ליום אחד לאדם א' דה"ל עשרים שקל עשרים מנה של חול ושיעור אכילה של כל אדם הוא כ"ה סלעים שהוא מנה ולרבי עקיבא פרס דהיינו י"ב סלעים וחצי כמו ששנינו פ"ח דפיאה ומפרש בירושלמי ואכלו בשעריך ושבעו תן להם כדי שישבעו וצ"ע ודו"ק: 
+<b>קינטרין כו'.</b> פירש"י הכא מאה סלעים אבל בפרק הפועלים פירש"י קינטרין משקל גדול צענטינ"ר מאה מנה עכ"ל וראיתי בתרגום ירושלמי ככר זהב טהור קינטר זהב דכי ויש לכוון בזה פירש"י דפ' הפועלים דככר של קודש כפול היה ק"כ מנה ואברהם ככר של קודש נתן לו ולפי שבאותו זמן עדיין לא הוסיפו שתות הרי ככר של קודש ק' מנה ומה שיש לדקדק עוד בזה עי' בחידושינו פ' הפועלים: 
+<b> דינרא הדרייני טורייניס שייפא.</b> פירש בקונטרס כו' שייפא שם המלך כו' עכ"ל היינו פי' בקונט' במס' ע"ז פרק ר"י מיהו גם שם לא פירש שיפא שם המלך ע"ש: 
+
+Daf 50b
+
+
+
+Daf 51a
+
+
+
+Daf 51b
+
+
+
+Daf 52a
+
+
+
+Daf 52b
+
+
+
+Daf 53a
+
+
+
+Daf 53b
+
+
+
+Daf 54a
+
+
+
+Daf 54b
+
+
+
+Daf 55a
+
+<b> </b>למה נקרא שמו ירדן שיורד מדן כו'. אע"ג דבימי משה נקרא ירדן ולא נקרא לשם דן עד שכבשו אותה בימי השופטים כמפורש בקרא מצינו דכתיב קרא לעתיד כדאמרי' פ"ק דכתובות חדקל ההולך קדמת אשור כו' ומי הואי אלא דעתידה כו' ע"ש: 
+
+Daf 55b
+
+
+
+Daf 56a
+
+
+
+Daf 56b
+
+
+
+Daf 57a
+
+
+
+Daf 57b
+
+<b>חזירין שבמקומנו כו' פעם אחד נפל ארז כו' פעם אחד נפלה ביצת כו'.</b> הגם כי יש להאמין כל אלו הדברים כפשטן מ"מ ודאי דלא נכתב בתלמוד רק להורות על המכוון בעניינו כמ"ש באגדת דפרק הספינה ודסבי דבי אתונא ונראה בזה ע"פ מ"ש דיש בישראל שינוי ריבוי דעות כמספר ס' ריבוא שהיו עם ישראל במדבר ולפי שיש בצדדי כל דעה לימין ולשמאל שהם לטהרה ��לטומאה דימה אותם לחזרת שהוא חסא כדאמרינן פרק כל שעה שתחלתו רך וסופו קשה רמז כי מתחלה דעותם לצד טומאה ולסופו לצד טהרה כי בקושי באו אליה וזה שאמר כי יש לכלל ישראל ס' ריבוא קליפות הטומאה בתחלה והיינו בבית המסס שלו מקום המאוס מלאה שיקוצים במצרים שהיה שם תולדותם שע"ז נאמר פרו ורבו וישרצו וגו' כשרצים הללו מר אבל סופן כשבאו למדבר לצד התורה שהיא צד ימין כמ"ש מימינו אשדת וגו'. 
+ושאמרו <b>פעם א' נפל ארז כו' ועברו כו'.</b> כלפי מ"ש בנדרים דפלפול וחידוד של התורה לא ניתנה רק למשה אבל הוא בעין טוב נתן לישראל ולתלמידיו גם פלפול התורה וע"כ לא יבא שום תלמיד לעומק ושורש ענין בלי רב המלמדו כמו משה ליהושע ויהושע כו' וע"ז אמר כשמת משה שהוא הארז האחד שנפל אז אח"כ עברו עליו מדור לדור עד ט"ז קרנות שהוא משל לט"ז דורות דמקבלין זה מזה על חידושו ופלפולו שניתן כבר למשה.
+ ושאמרו <b>פעם אחד נפלה ביצת בר יוכני כו'.</b> כלפי מ"ש פרק שתי הלחם שהתורה נמשלת לצפור דרור וכמ"ש בהך דפרק הספינה דחזינן ההיא צפרתא כו' ומדמה להתורה בכללה לצפור הזה בר יוכני שהוא גדול הערך כמ"ש בתורה ארוכה מארץ מדה וגו' והביצה ממנו היא דמיון הלוחות י' דברות שהם כלל התורה וכמ"ש בשם רב סעדיה שכל התורה נכללת בעשרת הדברות וקאמר דפעם אחד נפלה כו' דהיינו שבירת הלוחות בעון העגל וטבעה ס' כרכים כו' גוזמא קאמר כמ"ש התוספות בכמה דוכתי דמנין ס' בכל מקום לאו דוקא והוא משל לעונש כמה דורות כמ"ש שאין לך פקידה שאין בה מעון העגל וכן ושברה ג' מאות ארזים לאו דוקא אלא דכמה גדולים שנמשלו לארזים שנענשו בעון העגל וכמ"ש בבני אהרן דמתו מחצה בעון העגל ודמסיק ההיא מוזרתא היא ביצה שאינה טובה ואינה עושה פרי רמז על הלוחות הראשונות שלא עשו פרי שלכך נשתברו לפי' לא נאמר בהן טוב כמ"ש סוף פרק הכונס מפני מה לא נאמר ט' בלוחות ראשונות כו' ע"ש ודו"ק: 

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Bekhorot/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,482 @@
+Chidushei Agadot on Bekhorot
+חידושי אגדות על בכורות
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Agadot_on_Bekhorot
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Vilna Edition
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על בכורות
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+<b> </b>שלש מאות להיכן הלכו א"ל כו'. ר"ל למה לא כללן עם השאר ויפדו גם הם את הבכורות ולא יהיו זקוקים הרע"ג בכורים העודפים ממנין לפדיון כן פירש"י בחומש והיינו שחשדו למשה שעשה כן להעשיר לאהרן ולבניו שיקבלו כסף פדיון של רע"ג העודפים וק"ל: 
+<b>שם </b> בגיבוי כסף אתה מוצא ר"א ככר כו' עיין בכל הסוגיא בחדושי הלכות ובפירש"י בחומש: 
+<b>שם </b> גנב או קוביוסטוס כו'. פי' בערוך גנב גונב ממון או קוביוסטוס גונב נפשות עכ"ל היינו שגונב חצי כסף השקלים שקיבל מת"ר אלף או חצי הת"ר נפשות גנב שלא נתנו כלום והעלים אותן וק"ל: 
+
+Daf 5b
+
+<b>ועוד </b> שסייעו כו' טעונין מכספם וזהבם כו'. ר"ל לקיים מאמר הש"י ואחרי כן יצאו ברכוש גדול: 
+<b>מאי </b> רפידים וכו' ומאי לשון שטים כו' ותקראנה לעם כו' מבואר פ' חלק ע"ש: 
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+<b> </b>ולאותו רשע לא מצינו חבר כו'. דהוא נתקלל ע"י שהסית את חוה: 
+<b>[שם] </b> וי"א מוכססין י"ל שגם הוא נתקלל על כך שהוא בנות שוח והוא מין תאנה שאכל ממנה אדם כמ"ש התוס' וק"ל: 
+<b>שם </b> אם מבהמה נתקללה מחיה לכ"ש כו'. עיין הסוגיא בפירש"י ותוספות ובחידושי הלכות: 
+
+Daf 8b
+
+<b>הא' </b> ההוא גברא כו'. והוא מבואר שאלו המינים כפרו במעלת ישראל ובחכמה אשר להם ע"י תורת אלהית שנתייחדו ישראל ליתנה להם יותר מכל שאר עובדי כוכבים וע"י התורה נעשו ישראל בת זוגו ובת מזליה של הקב"ה כמפורש בכמה כתובים והם כפרו בזה וזה שהביאו לו משל בדרך ארץ גברא דאזל ובעי איתתא ולא יהבו ליה מאי חזי דאזיל היכא דמידלי כו' דודאי אינו אזיל להיכא דמדלו מיניה דמכ"ש לא יתנו אותה לו אבל אזיל ליותר שפלה מהראשונה דאולי אותה יתנו לו וכן הוא הדבר הזה שכבר החזיר התורה לכל העובדי כוכבים כמ"ש וזרח משעיר גו' מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן כו' ולא קבלוה וא"כ ע"כ מה שהלך אחר כך לישראל שיקבלוה לא משום דמדלי מינן אלא שהם יותר שפלים במעלה והשיב להם משל נמרץ בזה שהתורה נמשלה למסמר נטוע וליתד תקועה יתד שהכל תלוי בה ואין לתקוע יתד למטה בכותל כי אין ראוי לתלות בו שום דבר אבל יש לתוקעו למעלה בכותל במקום שאפשר לתלות בו כל דבר כן הוא התורה שהיא יתד שכל העולם תלוי בה וע"כ נצטרך לתקוע אותו למעלה מן העולם דהיינו באומה הישראלית שיש להם אחיזה בעולם העליון בצורת יעקב החקוקה תחת כסא הכבוד ובנשמתן שקבלו אותה בהיותם שם כדכתיב אשר איננו פה וזה שסיים דמתרמי ליה בת מזליה הם ישראל שאין להם מזל בשמים כמו שיש לשאר עובדי כוכבים לכאו"א מזל בשמים אבל הם בת מזלו של הקב"ה כמ"ש יעקב חבל נחלתו גו' והוא למעלה מן השמים כמ"ש על ויוצא אותו החוצה גו' דהשתא היתד אשר עולם התחתון תלוי בו עליו דהיינו התורה הוא תקוע בישראל אשר הם למעלה מן השמים וא"כ מה שהחזיר התורה לכל העובדי כוכבים לאו היינו מטעם שאמרתם שהרי לא אפשר היה לתקוע היתד בכם למטה שא"א היה לתלות עליו כל העולם אבל מה שהחזיר התורה לעובדי כוכבים גלוי וידוע היה לפניו שלא יקבלוה כדאמרינן במדרשות וריב"ח לא היה חש להשיב להם במשל הזה רק על שאלתן במשלם: 
+<b>הב' </b> שאלו לו כלפי מ"ש בכ"מ שהתורה ניתנה לישראל במתנה דר"ל כדרך הנותן לחבירו שהוא מקנ�� לעולם ולא כמלוה לחבירו שאינו רק לזמן שהתורה ניתנית לע לעולם בלי זמן אבל אלו הכופרים אומרים שאינה דרך מתנה רק דרך הלואה ושאלה ליבטל לזמן וז"ש גברא דאוזיף לחבריה פ"א וטרפו שלא שלם לו ולא קיים הבטחתו לשלם לזמן קבוע הנקבע לו מאי חזא דהדר יזיף ליה דודאי אינו מלוה לו שנית הנה גם אתם בית ישראל שהתורה נתנה לכם רק דרך הלואה ואתם טרפו לו שלא שלמתם אותה לו בזמן שקבע לכם בהיותכם על אדמתכם שעברתם על מצותי ועוד היום אין אתם מקיימין את המצות בגלותכם מאי חזא דהדר יזיף לכם כמו שאתם אומרים שיהיה כן לימות המשיח שנאמר וכרתי את בית ישראל גו' ברית חדשה דכיון שאין אתם פורעים לו הישן למה יזיף לכם ברית חדשה לימות המשיח. והשיב להם גם בזה משל נמרץ גברא דאזל לאגמא כו'. ר"ל מי שישלח עבדו להביא לו מאגמא סך ידוע קנים והנה הוא הלך וקטל קנים ככל מצות אדונו עליו אך אחר שמחברם באגודה ולא יוכל לשאת את כולם ביחד למקומם שקבע לו האדון ולפי שאין ראוי לפחות ממצות אדונו ע"כ הוא ממתין עד דמתרמי לו לעזרו שיוכל לשאת אותן למקום שקבע לו אדוע וכדי שלא יבטל ממלאכתו הוא מוסיף וקטל ואנח עילויה כן הוא הדבר הזה שאנו עושים מלאכתנו דהיינו שאנו לומדים כל התורה כמצות השם יתברך ברוך הוא עלינו שהוא דמיון קטל הקנים אך שא"א עלינו לשאת עול המצות כולם ביחד שיש מהם שתלוים בארץ ובמקדש עד יבא משיח שהוא העוזר לע לישא עול המצות במקום הנקבע לנו דהיינו בארץ ובמקדש והיא הברית החדשה שאמר שאז נוסיף חלק בעיון כמ"ש כולם ידעו אותי גו'. וכשראו המינים שלא נצחו אותו בויכוח הזה א"ל שהוא יאמר מלתא דבדיאי שהענין שקר והוא רמז ע"ד חכמה וע"ז אמר הכתוב הצילני משפת שקר מלשון רמיה גו' דהיינו ממה שבקשו אלו הכופרים לדבר עמו בשפת שקר שהענין שקר כפי הדבור וגם הוא לשון רמיה ע"פ מרמה וחכמתם הצילני מהם מקטלא שאוכל לנצחם: 
+<b>הג' </b> שאמר להם במשל נמרץ במילי דבדיאי כודנייתא דילדה כו' וע"פ מ"ש פ' מקום שנהגו הוא ענה גו' פסול היה והביא פסול לעולם דכשם שהפרדה אינו זרע שיקרא ע"ש אביו שהוא בא מן הסוס והחמור גם אין לו זרע כך העובדי כוכבים פסולים הם ואין להם זרע שיקרא ע"ש אביהם דאין להם יחוס אב ז"ש בהם וזרמת סוסים זרמתם דהיינו כעין הזרמת שיש לסוס עם החמור שבא מהן הפרדה ולפי שכבר אמרו לו שאין ללות לישראל עוד והברית החדשה פירשוהו שלא נאמר על ישראל רק על אמונתם כמ"ש המינים וע"כ א"ל כודנייתא דילדה והוי תלי לה פיתקא כו' דהיינו שטר צוואה שיפרעו בניו למי שהלוה בבית אביהם מאה כו' וזה משל דודאי זה אינו שאינו מלוה לפרדה כיון שלא יהיו לו בנים לפרוע מהם כן הענין עובדי כוכבים שנדמו לפרדה הזאת שאין לה בנים נקראים על שם אביהם ליתבע מהם הפרעון וא"כ ע"כ ברית חדשה לא עליהם נאמר ליתן אבל לישראל ראוי ללוות שיוכלו לפרוע ע"י בניהם שנקראו ע"ש אביהם לעולם שהשם יתב' מעיד עליהם. וא"ל כודנייתא מי ילדה כו' שהם לא הבינו הנמשל מזה. וא"ל הי ניהו מילי דבדיאי שהרי בזה אתם חפצים לדבר במשלים במילי דבדיאי ובזה נצחם במה שלא הבינו כאן דבריו לפי הנמשל ולכך לבסוף אייתינהו למיכל כו' אך כשראו שהוא נצחם במה שלא הבינו באו הם לשאלו ג"כ במילי דבדיאי אולי יוכלו לנצחו שלא יבין גם הוא דבריהם. וא"ל מלחא כי סריא במאי מלחי ליה כו' מבואר כי הברית אשר לו יתב' עמנו הוא הברית לעולם כמו המלח שהיא הדבר המתקיים לעולם וכמ"ש ברית מלח עולם כו' אבל הכופרים אומרים שאינו לעולם וכבר ביטל הברית עמנו בהיותנו בגלות המר ואותם לקח לעם תחתינו וז"ש מלחא כי סריא כיון שהברית מלח אשר עמנו סריא ואינו קיים בגלות במאי מלחי ליה שוב להתקיים לעולם וע"ז השיב להם ורמז להם ע"פ כוונתו דלעיל וא"ל בשליא דכודנייתא שהעובדי כוכבים נדמו לפרדה כי לפי שדימו הם להיות בטל הברית עם ישראל ולקיים הברית עם העובדי כוכבים אמר כי הם כמו הפרדה שאין לה שליא למלוח בה לעשות דבר המתקיים שאין להם זרע נקרא ע"ש אביהם כמ"ש וא"א לקיים הברית עמהם לעולם אבל ישראל שיש להם זרע אחריהם יתקיים בהם הברית לעולם כמ"ש באברהם והקימותי את בריתי וגו' ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם וגו' וז"ש שאין שליא לכודנייתא ואין לכם זרע אחריכם להיות מתקיים בכם הברית אבל המלחא והברית שלנו ודאי לא סרח והוא קיים לעולם לזרעינו אחרינו. וא"ל עוד בני לן ביתא באוירא כו' שא"ל הגם בהיות ישראל על אדמתם ובית המקדש בנוי היה לכם מעלה יתירה שהיה רוח הקודש באהלכם והייתם דבקים בה' אלהיכם אבל מאז אשר נחרב הבית וגליתם משם הייתם נפרדים ממנו כי מי יבנה לכם ביתא באוירא שישכון עליו רוח הקודש משם שהרי אין לכם בארץ מקום לבנות בית שהוא ביד שונאכם והיה התשובה אמר שם תלה ליה בין רקיעא כו' הראה להם דבכל מקום נמצא הקב"ה לצדיקים כמ"ש למה נקרא שמו מקום שבכל מקום שהצדיקים עומדים שם הקב"ה נמצא להם שנאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי וגו' ובכל גלות וגלות הוא דבק עמנו באויר רוחני מבלי בית הבנוי מחומר גשמי אבל אתם אסיקו לי ליבני וטיני כו' ר"ל אתם שתאמרו שנפרד ממנו והיה הדבקות בכם הנה אסיקו לי ליבני וטיני כו' כי אין עמכם דבר רוחני הנדבק לכם רק דבר גשם וחומר. וא"ל עוד מציעותיה דעלמא כו' שא"ל שאף שכן היא שדבקותכם באויר רוחני בלא בית היינו במקום הקדוש בירושלים שהוא במציעות העולם וכמ"ש וזה שער השמים שמשם שפע החכמה ירדה לכם אבל אתם שאינכם שם במקום ירושלים אין עמכם שפע החכמה והשיב וזקפה לאצבעותיה הכא ר"ל כי אין עולם מקומו אבל הוא מקומו של עולם ואין לו גדר במקום כי הוא איע גשם ובכל מקום שכינתו שרויה כמו במציעותה של עולם אבל הכופרים אלו האמינו בגשם ולכך לא הביע דבריו וא"ל ומי יימר והשיב להם אייתו כו' כיון שאתם מאמינים בגשמות וכדברי הקיסר פ' א"ט לריב"ח הנה אייתו לכם אשלי למדוד עד מקום שכינתו במציעותיה דעלמא אבל אנו מאמינים שאינו גוף וכל העולם במקומו ואין כאן מקום מציעות לשכינתו. עוד א"ל אית לן בירא כו' הבאר הזה רמז למקום ששואבין ישראל רוח הקודש כדאמרינן שמחת בית השואבה שהיו שואבין משם רוה"ק ונאמר כי אותי עזבו מקור מים חיים וא"ל הנה הבאר שהיה לכם הוא עתה חוץ מהעיר שלכם דהיינו חוץ מהעולם שכבר עלתה השכינה למרום בחורבן הבית כדאמרינן בעלמא ואי אפשר לכם להוריד אותו הבאר שמחוץ לעיר אל העיר אבל בארות ומזלות העובדי כוכבים הוא בתוך העיר דהיינו בעולם כגלגל המקיף ואשר משם יבוא להם שפע ברכתם והשיב אית לן חבלים חזקים להורידן אף מחוץ לעיר דהיינו ממרום ע"ד יעקב חבל נחלתו ואמרו במדרש צדיקים יירשו ארץ וגו' וכנגדן עמדו ז' צדיקים שהורידו שכינה לארץ ואלו הן אברהם כו' עד וכתיב וירד ה' על הר סיני אבל לכם ודאי לא היה אפשר להוריד מחוץ לעיר דאין לכם לעשות רק חבלים פחותים עשויים מפארי שהן רשעי עובד כוכבים שנדמו למוץ המעורב בפארי וסובין. ועוד א"ל אית לן ריחייא דתבירא כו' רמזו לו שהיה לכם לישראל ריחיים משלחן גבוה מיום שהייתם לו לעם כעני�� שאמרו שחקים שבו שוחקים מן לצדיקים וכל זמן שהייתם בארץ הייתם אוכלים משלחנו ע"י הקרבנות והרי עתה אתם גולים משלחן הזה כמ"ש ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם ונשבר לכם ההוא ריחייא והשיב להן כרוכו כו' מהידוע כי הצדיק נמשל לצור כמ"ש אברהם ושרה טומטמים היו שנאמר הביטו אל צור וגו' אביכם וגו' דר"ל אף שהיו טומטמים מבלי טבע ההולדה כצור הזה הביטו אליו שע"י מעשיהם הטובים נשתנה טבעם והולידו וז"ש כרוכו לן כו' דודאי במעשיכם א"א לשעת טבע הצור ולעשות ממנו חוט אבל צדיקים שלנו שבכל דור שנמשלו לצור הם בעצמם החוט לתפור ריחייא הנשבר כמ"ש ג' פרנסים טובים עמדו להן לישראל המן בזכות משה הבאר בזכות מרים הענן בזכות אהרן והם היו לנו חוט המשולש לתפוס הריחיים להיותע זוכין משלחן גבוה וכ"ה בכל דור כמ"ש ברבי חנינא בן דוסא כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא כו'. ועוד א"ל מישרא דסכינא כו' ר"ל דיש לכם הרבה מונעים אשר מונעים אתכם מלבא אל השלמות והן הן הסכנות והצרות שבכל דור ודור שנדמו למישרא דסכינא המונעים האדם מלילך למקום מגמתו דרך שם והשיב להם ע"פ מ"ש בפ"ק דב"ק משלחי רגל השור והחמור כל העוסק בתורה ובג"ח זוכה לנחלת יששכר דכתיב ביה חמר גרם וכיוסף דכתיב ביה עמים ינגח יחדיו וגו' והיינו שע"י ג"ח ותורה נבא אל השלמות שמצילים אותנו מהצרות והסכינים בקרן השור וחמור כיוסף ויששכר או שרמז להם על קרנו של המשיח וחמור ע"ש עני ורוכב על החמור שהוא יצילנו מכל המונעים שלע להגיע אל השלמות. ועוד אייתו תרי ביעי וא"ל הי זוגיתא כו' ע"ד שאמרו בשמעתין תרנגולת לכ"א יום וכנגדו בלוז ואמרינן שרמז ירמיה מקל שקד אני רואה שהם כ"א יום מי"ז בתמוז עד ט' באב והם רמזו לו ימים אלו בזוגיתא אוכמתא ע"ש הגלות ולפי שיש עוד כ"א ימי סליחה ושמחה מי"ט ראשון של ר"ה עד כ"א תשרי שהוא הושענא רבה יום גמר החתימה כדאיתא במדרשות והוא שרמז לו בזוגתא חיורתא ג"כ ע"ש ליבון עונות וכך א"ל הרי תרי ביעי שהתולדה מב' זוגיתא הן כולן לבנים ואין ניכר איזה מהשחורה ואיזה מהלבנה כן אין לכם היכר כי מקרה א' יקרה את כולן שהפורעניות והטובות שוים בימים בשיעור א' זה כזה כ"א יום הן ואין כאן מקום תקוה לכם והשיב בדוגמא זה עיזי אוכמתי כו' הן ב' שעירים שהביאו ישראל ביה"כ החיורתא היא שהיתה לה' והאוכמתא שהיתה לעזאזל והגבינה שהיא התולדה מהן שניהן לבנים שגם השעיר לעזאזל היה מלבין עונותיהם של ישראל שנאמר ונשא השעיר וגו' וכמ"ש שהיו קושרין בההוא שעיר המשתלח חוט של זהורית וכיון שהגיע למדבר היה מלבין וכן הוא הענין בב' זוגיתא שהיו שניהם תולדותם לכ"א יום ותולדות שניהם היו ביצים לבנים כי הנה שני שיעורים כ"א יום ג"כ תולדותיהן שוין בליבון כי כמו שהכ"א יום שמר"ה עד הושענא רבה תולדות ליבון עון וכפרה עליהם כן גם ימי כ"א יום פורעניות מי"ז בתמוז עד ט' באב היה תולדות ליבון עונות כי הצרות ויסורין מכפרין כמ"ש הגלות מכפר. ועוד אמרו ליה ורציצא דמית מהיכא כו' שאלו הכופרים לא האמינו בהשארת הנפש אבל האדם קונה שלימות שלו בעה"ז וע"כ אמרו הגם שיש לכל איש מישראל דבקות נפשי באלהים בהיותו חי בבוא משיח להשלים שלמותו אז במעשים אבל רצוצא שהם כלל ישראל בגלותם שכל ימיהם בצרה ע"ש והיית אך עשוק ורצוץ כל הימים שהוא מת בגלותו מה שלמות יגיע לו בתורתו ובמעשיו ולהיכא רוחו ונשמתו נפיק להשיג שלמותו והשיב להם ע"פ אמונת תורתינו דמהיכא דעל הנשמה ר"ל שהנשמה היא נצחית לפי מעלתה דמהיכן דב��ה דהיינו מתחת כסא הכבוד להתם נפיק במותו כמ"ש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים שיש לה שם השארות נפש לזמן התחייה. ועוד א"ל בסוף דבריהם בענין האמונה באחרית הימים שהעידו עליהם הנביאים שיאבדו העובדי כוכבים וישראל ישארו לחיים וע"ז דימו ישראל לכלי שפל כמ"ש נבלע בגוים ככלי אין חפץ וגו' דר"ל דבגוים נבלע כך אבל הוא יתב' ב"ה חפץ בהם שקראם ארץ חפץ ונאמר כי חפץ ה' בך ואמרו כל הגוים שזה החפץ לא שוי' חביליה שהעולם מלא כזה מהם יאבד בשביל ישראל כאשר יורו הנביאים ע"ז. והשיב להם אייתו כל חד בודיא כו' הם כלים שפלים אשר העובדי כוכבים נמשלו בהם שנמשלו לקש שנעשו מהם המחצלות השפלים האלו והן ודאי אינן שוין חבילייהו לסתור האדם את ביתו בשבילם אבל עמו ישראל שהם חפץ וכלי חשוב בעיניו ית' ב"ה במ"ש ואתם תהיו לי סגולה מכל העמים וגו' דימה אותם לכלי סגולה וחביב הניתן באוצר מכל שאר העמים שאינן רק ככלים פחותים שאין האדם חש ליתנן באוצר וראוי בשביל חפץ וכלי כזאת החביב ונתון באוצר שיסתור האדם ביתו להשיגו כן ראוי שיסתור ויאבד יתב' ב"ה כל העולם בשביל ישראל החביבים וסגולים לו מכל העמים וה' יראנו נפלאות מתורתו אמן: 
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+
+
+Daf 29b
+
+
+
+Daf 30a
+
+
+
+Daf 30b
+
+
+
+Daf 31a
+
+<b> </b>ר"י ור"ש אומרים בין כך כו'. שנאמר שובו בנים שובבים לפי פירש"י ניחא דמייתי גם שעשה עבירות בפרהסיא דהיינו שובבים קאמר קרא שובו לקבלו אבל לפי' התוס' שם שעשה דברי חבירות בפרהסיא לא ידענא מאי ראייה וק"ל: 
+<b>שם </b> רב הונא ב"ח איצטריכא ליה שעתא כו' פירש"י שהיו חכמים צריכין לו לשאול ממנו הלכות עכ"ל ועי"ל דאצטריכא ליה שעתא מחמת דבר מה להיות גבאי וק"ל: 
+
+Daf 31b
+
+<b>במשנה  </b>נמכרין באטליז ונשחטין באטליז ונשקלין כו' כצ"ל: 
+<b>תוס' </b> בד"ה חוץ מן כו' דאין נוהגין בזיון בדבר כו' כצ"ל: 
+
+Daf 32a
+
+<b>בפירש"י </b> בד"ה אלא כו' להקדש הס"ד ובד"ה הניחא כו' מזבח לא היו כו' לאחר שחיטה הס"ד ובד"ה אדמעיקרא כו' טפי ופריק הס"ד ואח"כ מ"ה שהנייתן כו' ומעשר בהמה הס"ד ואח"כ מ"ה לא תפדה כו' ליד כהן הס"ד ובד"ה השיב אבידה כו' קמיירי הס"ד ובד"ה מאי ברייתא כו' ושניה מבריי' עכ"ל ובד"ה מאי קאמר כו' מבליעו הס"ד ובד"ה הלוקח לולב כו' פירות שנלקטו בשביעית כו' ובד"ה התם כו' ואינו ניכר שהבליעה כו' ובד"ה והיה הוא כו' קרא למכור דומיא כו' כצ"ל: 
+<b>תוס' </b> בד"ה במעשר כו' אפילו לרבא דשרי לגדול כו' ובד"ה מבליעו בחלבו כו' הבשר אלא החלב והעור כו' כר"ע דשרי לעובד כוכבים כו' ובד"ה א"כ מעשר כו' ופריך אסור למה כו' ולמריעות שלשים יום כו' כצ"ל: 
+
+Daf 32b
+
+
+
+Daf 33a
+
+
+
+Daf 33b
+
+
+
+Daf 34a
+
+
+
+Daf 34b
+
+
+
+Daf 35a
+
+
+
+Daf 35b
+
+
+
+Daf 36a
+
+<b> </b>עד שיעלו בעלי תריסין כו'. עיין פירש"י ובערוך פירש בעלי תריסין כמשמעו שהיו מלכי יון מפקידים עם מלכי ישראל ונשיאיהם לעזור אותן וליתן אימתן כו' ע"ש וכן משמע בפ' תפלת השחר שאמרו דלא ליתי עבדי דר"ג ולצערי לרבנן וק"ל: 
+
+Daf 36b
+
+
+
+Daf 37a
+
+
+
+Daf 37b
+
+
+
+Daf 38a
+
+
+
+Daf 38b
+
+
+
+Daf 39a
+
+
+
+Daf 39b
+
+
+
+Daf 40a
+
+
+
+Daf 40b
+
+
+
+Daf 41a
+
+
+
+Daf 41b
+
+
+
+Daf 42a
+
+
+
+Daf 42b
+
+
+
+Daf 43a
+
+
+
+Daf 43b
+
+
+
+Daf 44a
+
+
+
+Daf 44b
+
+<b> </b>א"ל באודנא כו'. פירש"י אפי' בתוך אזנה הייתי מטיל כו'. עכ"ל ועי"ל דקאמר באזנה כלומר דהיינו מן הצד ולא כנגדה כדלקמן הך אתתא לא תיקום להדיא באנפי ינוקא ואגיסא לית לן בה ואפילו אתתא קאמר כמ"ש התוספות לקמן וק"ל: 
+<b>שם </b> אימתי לא יהיה בך עקר בזמן שבבהמתך כו' דלפי פשוטו ה"ל למיכתב לא יהיה בך ובבהמתך עקר ועקרה להכי קאמר דעקר ועקרה לא קאי אלא אבך ובבהמתך בזמן שבבהמתך וריב"ל דדריש דלא יהיה בך עקור מן התלמידים כו' דלפי פשוטו מלת בך מיותר דלא ה"ל למיכתב רק לא תהיה עקר ועקרה ועוד דכולה קרא יתירא הוא דכבר כתיב ובירך פרי בטנך וגו' שגר אלפיך וגו' דבכללו ודאי שלא תהיה עקר ועקרה ובבהמתך וע"כ דרשו מיניה עקור מן התלמידים דהיינו שיהיה לימודך עושה פירות בתלמידים הגונים וכן תפלתך עושה פירות ונשמעת ומלת ב"ך רמז בזה שהלימוד ותפלה תלוים בכ"ב אותיות התורה כמ"ש בנגילה ונשמחה בך וגו' ואימתי בזמן שאתה משים כו' עיין בתוספות ובחדושינו במסכת חולין וק"ל: 
+
+Daf 45a
+
+
+
+Daf 45b
+
+
+
+Daf 46a
+
+
+
+Daf 46b
+
+
+
+Daf 47a
+
+
+
+Daf 47b
+
+
+
+Daf 48a
+
+
+
+Daf 48b
+
+
+
+Daf 49a
+
+
+
+Daf 49b
+
+
+
+Daf 50a
+
+<b>כל כסף האמור בתורה סתם סלע כו'.</b> ר"ל כל שקל כסף סתם האמור בתורה סתם היא סלע ולא כאיכא דקרו לקנטרין תיקלא וכן הוא בהדיא בב"ר אר"ח כל שקלים האמור בתורה סלעים כו' וכן מוכח דהא בדומיא דשקל כסף דעפרון מיירי אבל כסף סתם האמור בתורה ואינו מפורש ביה שקל אינו סלע אלא דינר כפירש"י בהדיא לקמן ובפ"ק דקדושין אך יש לדקדק לפי זה מאי קאמר דנביאים הוא ליטרין ולכאורה הכתוב ביחזקאל מכחש זה דכתיב והשקל עשרים גרה כ"ה שקלים וגו' המנה יהיה לכם והוא שיעור שקל של תורה וכ"ה שקלים הוא מנה של תורה שהיה כפול ועוד הוסיפו עליה שתות כמו שמפורש בפ"ק גם מה שא"ל הקב"ה ליחזקאל ומאכלך אשר תאכלנו במשקול עשרים שקל ליום וגו' ואי הוה שקל דנביאים ליטרא דהיינו כ"ה סלעים אין משקל עשרים שקלים לחם צר ליום אחד לאדם א' דה"ל עשרים שקל עשרים מנה של חול ושיעור אכילה של כל אדם הוא כ"ה סלעים שהוא מנה ולרבי עקיבא פרס דהיינו י"ב סלעים וחצי כמו ששנינו פ"ח דפיאה ומפרש בירושלמי ואכלו בשעריך ושבעו תן להם כדי שישבעו וצ"ע ודו"ק: 
+<b>קינטרין כו'.</b> פירש"י הכא מאה סלעים אבל בפרק הפועלים פירש"י קינטרין משקל גדול צענטינ"ר מאה מנה עכ"ל וראיתי בתרגום ירושלמי ככר זהב טהור קינטר זהב דכי ויש לכוון בזה פירש"י דפ' הפועלים דככר של קודש כפול היה ק"כ מנה ואברהם ככר של קודש נתן לו ולפי שבאותו זמן עדיין לא הוסיפו שתות הרי ככר של קודש ק' מנה ומה שיש לדקדק עוד בזה עי' בחידושינו פ' הפועלים: 
+<b> דינרא הדרייני טורייניס שייפא.</b> פירש בקונטרס כו' שייפא שם המלך כו' עכ"ל היינו פי' בקונט' במס' ע"ז פרק ר"י מיהו גם שם לא פירש שיפא שם המלך ע"ש: 
+
+Daf 50b
+
+
+
+Daf 51a
+
+
+
+Daf 51b
+
+
+
+Daf 52a
+
+
+
+Daf 52b
+
+
+
+Daf 53a
+
+
+
+Daf 53b
+
+
+
+Daf 54a
+
+
+
+Daf 54b
+
+
+
+Daf 55a
+
+<b> </b>למה נקרא שמו ירדן שיורד מדן כו'. אע"ג דבימי משה נקרא ירדן ולא נקרא לשם דן עד שכבשו אותה בימי השופטים כמפורש בקרא מצינו דכתיב קרא לעתיד כדאמרי' פ"ק דכתובות חדקל ההולך קדמת אשור כו' ומי הואי אלא דעתידה כו' ע"ש: 
+
+Daf 55b
+
+
+
+Daf 56a
+
+
+
+Daf 56b
+
+
+
+Daf 57a
+
+
+
+Daf 57b
+
+<b>חזירין שבמקומנו כו' פעם אחד נפל ארז כו' פעם אחד נפלה ביצת כו'.</b> הגם כי יש להאמין כל אלו הדברים כפשטן מ"מ ודאי דלא נכתב בתלמוד רק להורות על המכוון בעניינו כמ"ש באגדת דפרק הספינה ודסבי דבי אתונא ונראה בזה ע"פ מ"ש דיש בישראל שינוי ריבוי דעות כמספר ס' ריבוא שהיו עם ישראל במדבר ולפי שיש בצדדי כל דעה לימין ולשמאל שהם לטהרה ולטומאה דימה אותם לחזרת שהוא חסא כדאמרינן פרק כל שעה שתחלתו רך וסופו קשה רמז כי מתחלה דעותם לצד טומאה ולסופו לצד טהרה כי בקושי באו אליה וזה שאמר כי יש לכלל ישראל ס' ריבוא קליפות הטומאה בתחלה והיינו בבית המסס שלו מקום המאוס מלאה שיקוצים במצרים שהיה שם תולדותם שע"ז נאמר פרו ורבו וישרצו וגו' כשרצים הללו מר אבל סופן כשבאו למדבר לצד התורה שהיא צד ימין כמ"ש מימינו אשדת וגו'. 
+ושאמרו <b>פעם א' נפל ארז כו' ועברו כו'.</b> כלפי מ"ש בנדרים דפלפול וחידוד של התורה לא ניתנה רק למשה אבל הוא בעין טוב נתן לישראל ולתלמידיו גם פלפול התורה וע"כ לא יבא שום תלמיד לעומק ושורש ענין בלי רב המלמדו כמו משה ליהושע ויהושע כו' וע"ז אמר כשמת משה שהוא הארז האחד שנפל אז אח"כ עברו עליו מדור לדור עד ט"ז קרנות שהוא משל לט"ז דורות דמקבלין זה מזה על חידושו ופלפולו שניתן כבר למשה.
+ ושאמרו <b>פעם אחד נפלה ביצת בר יוכני כו'.</b> כלפי מ"ש פרק שתי הלחם שהתורה נמשלת לצפור דרור וכמ"ש בהך דפרק הספינה דחזינן ההיא צפרתא כו' ומדמה להתורה בכללה לצפור הזה בר יוכני שהוא גדול הערך כמ"ש בתורה ארוכה מארץ מדה וגו' והביצה ממנו היא דמיון הלוחות י' דברות שהם כלל התורה וכמ"ש בשם רב סעדיה שכל התורה נכללת בעשרת הדברות וקאמר דפעם אחד נפלה כו' דהיינו שבירת הלוחות בעון העגל וטבעה ס' כרכים כו' גוזמא קאמר כמ"ש התוספות בכמה דוכתי דמנין ס' בכל מקום לאו דוקא והוא משל לעונש כמה דורות כמ"ש שאין לך פקידה שאין בה מעון העגל וכן ושברה ג' מאות ארזים לאו דוקא אלא דכמה גדולים שנמשלו לארזים שנענשו בעון העגל וכמ"ש בבני אהרן דמתו מחצה בעון העגל ודמסיק ההיא מוזרתא היא ביצה שאינה טובה ואינה עושה פרי רמז על הלוחות הראשונות שלא עשו פרי שלכך נשתברו לפי' לא נאמר בהן טוב כמ"ש סוף פרק הכונס מפני מה לא נאמר ט' בלוחות ראשונות כו' ע"ש ודו"ק: 

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Chullin/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,72 @@
+Chidushei Agadot on Chullin
+חידושי אגדות על חולין
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Chidushei Agadot on Chullin
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+<b>He said to it, "Part, etc.":</b> We have a hint to this in the verse in Psalms referring to the splitting of the Red Sea: As the verse (Psalms 66:6) states, "He turned the sea into dry land" - that is the splitting of the Red Sea; "they crossed the river on foot (<i>regel</i>)" - that is that Ginai River that Rabbi Pinchas ben Yair and the one carrying wheat crossed; and the <i>regel</i> (also the word for pilgrim festival) is that "we rejoice there," with the joy of the holiday of Passover. And it [then] states (Psalms 66:7), "He rules forever with His might" - to change nature; "His eyes also scan the nations" - which is that that Arab should cross there, so that "the rebellious," which is the Arab, "not raise (their mouths)" towards the Heavens. This is like he said, "That is what one does to a person who accompanies, etc.?" And it is easy to understand. 
+
+Daf 7b
+
+<b>They are holy, etc.:</b> (See his commentary in Chiddushei Halakha)
+<b>Eat not the bread, etc. For as one that has reckoned within himself, etc.:</b> This is explained in the chapter [entitled] Elu Neamarin (Sotah 38b:12), see there.
+<b>If during their lifetimes it is so, etc.:</b> (See his commentary in Chiddushei Halakha.)
+<b>Because their terror (<i>eimatam</i>), etc.:</b> It is referring to the mules from earlier. And he holds like the one in Pesachim (54a) that says that mules came to be from the days of Anah. And there, there is one who disagrees and holds that mules came to be from the days of creation. So the explanation of <i>yemim</i> (in Genesis 36:24), according to him, is like the Targum of Onkelos, "mighty men." 
+<b>It is written, 'there is none other beside Him,' etc.:</b> This is the understanding of [this] verse: "There is no other," cannot be said about any power beside the Holy One, blessed be He. And that is that whatever the Holy One, blessed be He, decrees; there are no other powers - that is the forces of impurity and sorcery - to change the decree. But that which they decree by sorcery, there is an Other who is able to change the decree through merits, like that [case] of Rabbi Chanina. And it is easy to understand.
+<b>To a matter of a commandment, etc.:</b> [Commentators] ask, "But behold, we say, 'Those entrusted with [the performance of] a commandment are not injured, not on their way and not on their return!'" So it appears that it can be explained that it is for that reason that it said that it "effects atonement like the blood of a burnt offering": As a burnt offering comes to atone for meditations of the heart. So it is possible that when he went to the matter of a commandment, he was meditating about a sin, such that injury is found. And we say like this at the end of our tractate; and it is easy to understand. 
+<b>In [all] his days he never broke on a piece of bread, etc.:</b> Broke [the bread] with a blessing of <i>HaMotzi</i> (over bread) - it is understood like the explanation of Rashi. But even though he did not break from a piece of bread, that was not his, with the blessing of <i>HaMotzi</i>; he did recite the blessing of <i>HaMotzi</i> over a complete one that was not his if he did not have his own. [This is because] a piece of a complete [loaf] or a complete piece has precedence [over a piece of a piece] for the blessing of <i>HaMotzi</i>. And it is easy to understand. 

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Chullin/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,75 @@
+Chidushei Agadot on Chullin
+חידושי אגדות על חולין
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Agadot_on_Chullin
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Chidushei Agadot on Chullin
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+<b>He said to it, "Part, etc.":</b> We have a hint to this in the verse in Psalms referring to the splitting of the Red Sea: As the verse (Psalms 66:6) states, "He turned the sea into dry land" - that is the splitting of the Red Sea; "they crossed the river on foot (<i>regel</i>)" - that is that Ginai River that Rabbi Pinchas ben Yair and the one carrying wheat crossed; and the <i>regel</i> (also the word for pilgrim festival) is that "we rejoice there," with the joy of the holiday of Passover. And it [then] states (Psalms 66:7), "He rules forever with His might" - to change nature; "His eyes also scan the nations" - which is that that Arab should cross there, so that "the rebellious," which is the Arab, "not raise (their mouths)" towards the Heavens. This is like he said, "That is what one does to a person who accompanies, etc.?" And it is easy to understand. 
+
+Daf 7b
+
+<b>They are holy, etc.:</b> (See his commentary in Chiddushei Halakha)
+<b>Eat not the bread, etc. For as one that has reckoned within himself, etc.:</b> This is explained in the chapter [entitled] Elu Neamarin (Sotah 38b:12), see there.
+<b>If during their lifetimes it is so, etc.:</b> (See his commentary in Chiddushei Halakha.)
+<b>Because their terror (<i>eimatam</i>), etc.:</b> It is referring to the mules from earlier. And he holds like the one in Pesachim (54a) that says that mules came to be from the days of Anah. And there, there is one who disagrees and holds that mules came to be from the days of creation. So the explanation of <i>yemim</i> (in Genesis 36:24), according to him, is like the Targum of Onkelos, "mighty men." 
+<b>It is written, 'there is none other beside Him,' etc.:</b> This is the understanding of [this] verse: "There is no other," cannot be said about any power beside the Holy One, blessed be He. And that is that whatever the Holy One, blessed be He, decrees; there are no other powers - that is the forces of impurity and sorcery - to change the decree. But that which they decree by sorcery, there is an Other who is able to change the decree through merits, like that [case] of Rabbi Chanina. And it is easy to understand.
+<b>To a matter of a commandment, etc.:</b> [Commentators] ask, "But behold, we say, 'Those entrusted with [the performance of] a commandment are not injured, not on their way and not on their return!'" So it appears that it can be explained that it is for that reason that it said that it "effects atonement like the blood of a burnt offering": As a burnt offering comes to atone for meditations of the heart. So it is possible that when he went to the matter of a commandment, he was meditating about a sin, such that injury is found. And we say like this at the end of our tractate; and it is easy to understand. 
+<b>In [all] his days he never broke on a piece of bread, etc.:</b> Broke [the bread] with a blessing of <i>HaMotzi</i> (over bread) - it is understood like the explanation of Rashi. But even though he did not break from a piece of bread, that was not his, with the blessing of <i>HaMotzi</i>; he did recite the blessing of <i>HaMotzi</i> over a complete one that was not his if he did not have his own. [This is because] a piece of a complete [loaf] or a complete piece has precedence [over a piece of a piece] for the blessing of <i>HaMotzi</i>. And it is easy to understand. 

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Chullin/Hebrew/Vilna Edition.txt

@@ -0,0 +1,1225 @@
+Chidushei Agadot on Chullin
+חידושי אגדות על חולין
+Vilna Edition
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על חולין
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+<b>[אלא </b>י גורן וכו'] כחצי גורן כו' נראה לפ"ז נמי יהיה שער שומרון שער ב"ד שיושבים שם סנהדרין כמו שת"א שעריך לתרע בית דינך וק"ל: 
+<b>ע"פ </b> הדבור שאני כו' והיא גופא אשמעינן דאע"ג דמבי טבחי הוה הותר לו ע"פ הדבור דבר אסור משום שחיטת טבחי דאחאב וק"ק כיון דע"פ הדבור היה אמאי לא נימא דהוגד לו ע"פ הדבור שהיה דבר המותר מזבוח דעובדיה כדלעיל וק"ל: 
+<b>קרי </b> לי' נערה כו' א"כ עורביים כו' עיין בחדושינו בזה פ"ב דסוטה: 
+
+Daf 5b
+
+<b>ע"ב ומשימין </b> עצמן כבהמה כו' עיין פרש"י ועיי"ל לענין מאכלו שלא ידקדק בו כבהמה זו ועיין פרק כיצד מעברין גבי חיתך ישבו בה אם משום כחי' כו': 
+
+Daf 6a
+
+<b>דמות </b>ונה מצאו כו' וכתבו התוס' במדרש יש שהיא ע"ז שהטמין יעקב תחת האלה בהר בשכם עכ"ל בקראי כתיב תחת האלה אשר עם שכם ופרש"י אצל שכם והיינו בהר גריזים כמפורש בקרא ואת הברכה על הר גריזים וגו' הלא המה וגו' אצל אלוני מורה והוא שכם כדכתיב עד מקום שכם עד אלון מורה והם הכותים שהביאום מלך אשור והושיבום בהר שומרון כמפורש בספר מלכים ושם מפורש עבודת כוכבים שלהם נרגל והוא תרנגול כפרש"י שם: 
+<b>בתלמיד </b> כו' כל ספר משלי נאמר דרך משל ופשטיה דקרא הוה הנמשל ממנו וקאמר בתלמיד היושב לפני רבו כו' שהוא הנמשל מן ללחום את מושל וגו' אבל לפי הדרשה דלעיל לענין דבר איסור לא יתפרש בנמשל ללחום את מושל וק"ל: 
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+<b>אלא </b>מקום הניחו לו אבותיו כו' פרש"י מקום הניחו כשיבואו בנינו אחרינו ואם לא ימצאו מה לתקן במה יגדל שמם עכ"ל אם עשו כן אסא ויהושפט בכוונה כפי המובן מפירושו הוא קשה שיניח את ישראל לעבוד ע"ז משום בנו שיתגדל שמו ואפשר דר"ל שלא בכוונה עשו דהיינו שלא הרגישו בדבר כדי שיתגדל בם בנו וענין מעשה דבית שאן נמי בכה"ג היה שלא הרגישו אבותיו בו וק"ל: 
+<b>שלא </b> יעברו כו' [עי' פירושו בחדושי הלכות]: 
+<b>א"ל </b> חלוק כו' יש לנו רמז בנס זה בקרא בס' תהלים גבי קריעת ים סוף שאמר הכתוב הפך ים ליבשה היינו קריעת ים סוף בנהר יעברו ברגל היינו האי נהרא גינאי שעברו בו רבי פנחס וההוא דדרי חיטי והיינו ברגל שם נשמחה לשמחת יו"ט דפסחא ואמר מושל בגבורתו לשנות הטבעים עיניו גם בגוים תצפינה דהיינו לההוא טייעא שיעבור שם משום דהסוררים שהוא הטייעא אל ירומו פיהם לגבי שמיא כמ"ש כך עושין לבני לויה כו' וק"ל:  
+
+Daf 7b
+
+<b>ע"ב קדושים </b> הם כו' [עי' פירושו בחדושי הלכות]: 
+<b>אל </b> תלחם גו' כי כמו שער בנפשו גו' מפורש בפ' אלו נאמרין ע"ש: 
+<b>אם </b> בחייהן כך כו' [עי' פירושו בחדושי הלכות]: 
+<b>שאימתן </b> כו' אפרדות דלעיל קאי וסבר כמ"ד בפסחים דפרד בימי ענה הוה ואיכא מ"ד התם דפליג וסבירא ליה דפרד מימי בראשית הוה ופירוש ימים אליביה כמו שתרגום אונקלוס גובריא וק"ל: 
+<b>אין </b> עוד מלבדו כתיב כו' הכי משמע קרא אין לומר אין עוד על שום אלהים מלבד על הקב"ה והוא שמה שהקב"ה גוזר אין עוד אלהים אחרים שהם כוחות הטומאה והכישוף לשנות הגזירה אבל מה שגוזרים בכישוף יש עוד הקב"ה שיוכל לשנות אותה הגזירה ע"י הזכיות כההיא דרבי חנינא וק"ל: 
+<b>לדבר </b> מצוה כו' מקשים והא אמרינן שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן ונראה לפרש דמה"ט קאמר דמרצה כדם עולה שהעולה באה לכפרה על הרהורי הלב ואפשר דבהדי דאזיל לדבר מצוה קמהרהר בעבירה הוה ושכיח הזיקא הוה וכה"ג קאמרינן בסוף מכילתין וק"ל: 
+<b>מימיו </b> לא בצע על פרוסה כו' בצע ברכת המוציא משמע כפרש"י ואפילו ברכת המוציא לא בצע מפרוסה שאינו שלו אבל משלמה שאינו שלו הוה ברך ברכת המוציא אם לא היה לו משלו אלא פרוסה דשלמה ופרוסה שלמה קודמת לברכת המוציא וק"ל: 
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+<b>כתב </b>שחיטה ומילה כו' עיין פרש"י דלענין שיהא הת"ח בקי בהלכות שחיטה לא אצטריך ליה לאשמועינן דודאי צריך הת"ח להיות בקי בכל דינים והלכות התורה כדאמרינן בעלמא ואפילו במסכת כלה וכן כתב שילמוד דינים והלכות כתיבת התורה ותפילין ומזוזה בכלל לימוד כל התורה אלא שילמוד וירגיל עצמו לכתוב ואע"ג דחיוב שיכתוב אדם לעצמו סת"ם יוצא ע"י אחר שכתבן לו מ"מ ירגילו הת"ח בכתיבה וק"ל: 
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+<b>נאסר </b>להם בשר תאוה כו' בשלמא לרבי ישמעאל היינו דכתיב הצאן ובקר ישחט כו'. מזה נראה לישב מה שדקדקו בתוספות ערכין פ"ג אקרא דהתאוו תאוה במדבר דבשליו שני כתיב התאוו תאוה לפי שהיה אחר מ"ת ולמ"ד הכא דבמדבר נאסר להם בשר תאוה וקאמר קרא שהתאוו במדבר לדבר איסור שהתאוו לבשר תאוה שיהא מותר להם כשיכנסו לארץ וז"ש בתהלים ויתאוו תאוה במדבר שהזכיר שהתאוו לדבר שהיה אסור להם במדבר עד שיכנסו לארץ ולפי שהם התאוו לדבר אחד של איסור ודבר א' של היתר לדבר של איסור כדכתיב התאוו תאוה מי יאכילנו בשר דהיינו בשר תאוה שלא הותר במדבר ולדבר א' של היתר זכרנו את הדגה וגו' ועז"א משה על תאות האיסור הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם שהרי נאסר להן בשר תאוה במדבר אבל השני' של היתר שאמרו זכרנו את הדגה וגו' את כל דגי הים ביד ה' למצוא להם והיה מאמר הש"י בזה עתה תראה היקרך דברי אם לא שביד ה' ליתן להן תאותן בין של היתר ובין של איסור ונתן להם הש"י דבר אחד שהוא השליו שהוא מין עוף ומהאי קרא למדנו ברפ"ב דחולין שחיטה לעוף בסימן א וצאן ובקר ישחט להן דבהמה בשחיטה וכל דגי הים יאסף להם דדגים באסיפה בעלמא סגי אבל עוף שנברא מן הרקק בסימן א' שהוא קרוב למין בהמה ולמין עוף שיהא להם כל תאותן בדבר א' של היתר דלא נאסר להן בשר תאוה במדבר אלא בקר וצאן דאפילו צבי ואיל הותר להן כדמסיק שם ועד"ז אמר הכתוב הבשר עודנו בין שיניהם וגו' ירצה שעל תאות אכילת דגים שהיה של היתר לא נענשו אבל שנתמלא בזה תאותן של איסור שהוא בשר תאוה כמ"ש מי יאכילנו בשר עודנו בין שיניהם וגו' נענשו על תאותן של דבר איסור וק"ל: 
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+<b>ושלשים </b>לעבודה כו'. דבן שלשים לכח בעבודת משא כפרש"י בחומש וה' שנים מקודם ללמוד עבודת משא ועיין בזה ברא"ם פרשת בהעלותך על דברי הראב"ע: 
+<b>ואידך </b> שאני לשון כשדים דקליל כו'. ודכתיב ללמדם ספר היינו נמי בספריהם בלשון כשדים דבספר תורה כבר ידעו כדכתיב ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת וגו' וק"ק במאי פליגי הני תנאי הא מידי דקליל כלשון כשדים ת"ק נמי מודה דסגי בג' שנים ומידי דתקיפ' כהלכות עבודה ר"י נמי מודה דבעי ה' שנים ויש לישב ודו"ק: 
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+<b>בב' </b>סימנים כו'. יראה לפי דעת החוקרים שכל יסוד היותר רחוק מן הגלגל הוא יותר גשמי וחומרי והארץ יסוד התחתון הוא יותר גשמי מיסוד המים שעליו ולכן הבהמה אשר נפשה מהאדמה מחומר הגס יצטרך לזכך להעלות חומרה לאכילת נפש אדם שהוא נברא ג"כ מחומר הגס מהאדמה ובב' סימנים שנשחטו יזדכך חומר הבהמה שהוא יותר גם כי הדם הוא הנפש ועיקר מצות שחיטה להוציא דם הנפש אבל הדגים אשר בריאתן מהמים מחומר היותר דק מתעלה נפש האדם מאכילתן כמו שהן באסיפה בעלמא ולזה עופות שנבראו מרקק צריך זיכוך בסימן א' קצת וק"ל. 
+<b>דכתיב </b> על וייצר כו'. עיין פרש"י לפי' בתרא דקרא דעוף יעופף נמי משמע דמארעא אברי יש ליישב מה שהקשו התוס' אתדע שהרי עופות יש להן קשקשין מה צריך ראייה לזה שהרי בהדיא כתיב ישרצו המים שרץ וגו' ועוף יעופף דסד"א דקאי על ויצר לחוד ומארעא לחוד איבריאו ומכח ראיה דתדע ע"כ נימא דמרקק נבראו וקאי נמי אישרצו המים וגו' וק"ל: 
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+
+
+Daf 29b
+
+
+
+Daf 30a
+
+
+
+Daf 30b
+
+
+
+Daf 31a
+
+
+
+Daf 31b
+
+
+
+Daf 32a
+
+
+
+Daf 32b
+
+
+
+Daf 33a
+
+
+
+Daf 33b
+
+
+
+Daf 34a
+
+
+
+Daf 34b
+
+
+
+Daf 35a
+
+
+
+Daf 35b
+
+
+
+Daf 36a
+
+
+
+Daf 36b
+
+
+
+Daf 37a
+
+<b>שלא </b>הרהרתי. דאי שלא טמא את עצמו בידים במת מאי רבותיה הא כהן הוה ועוד דאי בידים ה"ל למכתב לא טמאתי אבל מטומאה משמע שנטמאה שלא בידים ובכונה והיינו שלא הרהרתי כו' ועיין בתוספתא: 
+<b>בשר </b> כוס כו'. והיינו מסוכנת מחמת חולי שתמות קרי ליה נבלה אבל מסוכנת מחמת טרפה לא שייך למימר דהא מן התורה אסורה כיון שסופה למות וי"ל דלא כתב כאן טרפה אלא להורות טעם דמסוכנת שאסר לו יחזקאל כמו טרפה מדאורייתא דאסורה משום שסופו למות ולפי פשוטו מלת מנעורי אין לו מקום כאן אבל לפי הדרש יש לפרש מנעורי מלשון נעור משניערה להיות נבילה ולמות וק"ל: 
+<b>שלא </b> אכלתי מבהמה כו'. מדמה לה לפיגול שהוא דבר נאסר במחשבה בקרבן בחוץ לזמנו או חוץ למקומו כך בהמה שהורה בה חכם קודם הוראה היתה לפי מחשבת השואל שמא הוא דבר אסור ולמ"ד מבהמה שלא הורמו מתנותיה שעושה טבלים כמו בתרומה שהוא תולה במחשבה ע"י שנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר כדאמרי' פ"ק וק"ל: 
+
+Daf 37b
+
+
+
+Daf 38a
+
+
+
+Daf 38b
+
+
+
+Daf 39a
+
+
+
+Daf 39b
+
+
+
+Daf 40a
+
+
+
+Daf 40b
+
+
+
+Daf 41a
+
+
+
+Daf 41b
+
+
+
+Daf 42a
+
+
+
+Daf 42b
+
+
+
+Daf 43a
+
+
+
+Daf 43b
+
+
+
+Daf 44a
+
+<b>זה </b>הרואה טרפה לעצמו. עיין פרש"י ועי"ל הרואה טרפה לעצמו ואינו מאמין לאחרים על הטרפות הרי כי מזמנים לו לא אזיל והרי הוא מקיים שונא מתנות יחיה ואהא מייתי ההיא דר"א דכי הוה מזמנין ליה לא אזיל ואמר לא קבעי מר דאיחי כו' וק"ל: 
+<b>הרואה </b> טרפה לעצמו כו'. עיין פרש"י ושמעתי פירוש הפסוק בזה שאומר אשרי כל ירא ה' ההולך וגו' ר"ל מי שבא לידו ספק טרפות והוא ירא את ה' ומחמיר על עצמו מספק לאכלה הנה אשריו בעה"ב שמנע עצמו מספק טרפה אבל יגיע כפיך כי תאכל וגו' יש לו מעלה יתירה דהיינו שמיגע עצמו וכפיו למצוא היתר לספקו עד שאוכלה הנה זה שזוכה ב' עולמות דכתיב ביה אשריך בעה"ז שהרי אוכלה וטוב לעה"ב שהתיגע נפשו בתורה וק"ל: 
+
+Daf 44b
+
+
+
+Daf 45a
+
+
+
+Daf 45b
+
+
+
+Daf 46a
+
+
+
+Daf 46b
+
+
+
+Daf 47a
+
+
+
+Daf 47b
+
+
+
+Daf 48a
+
+
+
+Daf 48b
+
+
+
+Daf 49a
+
+<b>אווזא </b>בזוזא וריאה [דידה] בד' כו'. חושבנא דדין כחושבנא דדין ור"ל לא ביותר ' מכדי דמי' רק בכדי שווי' וק"ל: 
+<b>ואברכה </b> מברכיך כו'. כתבו התוס' ואפי' כותים כו' כותי דיהיב שלמא לר' ישמעאל כו' עכ"ל ר"ל ולהכי אצטריך ליה ואברכה מברכיך לר' ישמעאל ויש לפרש לפי זה דבמקום ברכה דישראל דעדיפא היינו משום דהוה ברכה מיוחדת לכהנים משא"כ ואברכה מברכיך דהוה כוללת אף לכותים לר"י: 
+
+Daf 49b
+
+
+
+Daf 50a
+
+
+
+Daf 50b
+
+
+
+Daf 51a
+
+
+
+Daf 51b
+
+
+
+Daf 52a
+
+
+
+Daf 52b
+
+
+
+Daf 53a
+
+
+
+Daf 53b
+
+
+
+Daf 54a
+
+
+
+Daf 54b
+
+
+
+Daf 55a
+
+<b>מסאה </b>ועד סאתים בחצי לוג וכו'. בהלכה זו עמדנו בימי חנוכה ואמרנו להעלות על ספר מהיכן שלמדו לומר כן ובנרות חנוכה שהיא הנס גם ביום ראשון ימי חנוכה לפי שהמנורה היתה טמאה וליכא למימר שעשו המנורה של עץ כמ"ש הרא"ם דהא בשעת עשיה היו מטמאין אותה ועוד לת"ק דפליג אר"י ב"י ופוסל גם בשל עץ מאי איכא למימר אלא בין לת"ק ובין לר"י ב"י בפ' כל הצלמים ופרק אין מכירין אית לן למימר דלא היה אפשר להן אלא בשברי כלי חרס שהן טהורין דהיינו הבאין מסתם כלים היותר גדולים שנזכרו בשמעתין מסאה ועד סאתים שבשבריהם נטהרו בפחות מחצי לוג והשתא ע"כ בלילה הראשונה ג"כ לא נתנו אלא פחות מחצי לוג לכל נר ונר שהוא עיקר שיעור השברים שנטהרו ואעפ"כ היו דולקין כל הלילה בימי חנוכה שהם לילי טבת ארוכים דצריך חצי לוג לכל נר לפרש"י בפרשה תצוה וא"כ היה הנס גם ביום ראשון וע"ז רמז הכתוב בנרות דזכריה מי בז ליום קטנות דאם היה הנס בשאר ימי השנה היה אפשר לבעל דין לחלוק ולומר שלא היה נס ביום ראשון דפחות מחצי לוג יכול להיות דולק כל הלילה בשאר ימות השנה אבל מי בז ליום קטנות שהיה הנס ביום היותר קטנות דהיינו בימי טבת שהלילות ארוכים וצריך חצי לוג לכל נר ונר שהיה דולק כל הלילה ודו"ק ועיין בפרק במה מדליקין: 
+
+Daf 55b
+
+
+
+Daf 56a
+
+
+
+Daf 56b
+
+<b>הוא </b>עשך ויכוננך כו'. עיין פרש"י אבל בערוך בערך הזר ובערך כן פירש שהוא לשון סיבוב כמו בחבל שהוא מכונן על צוארה דפ"ד דמכשירין והמכנן את החבל על יד כי' דפ"ז דפרה. ועש"ז נקראו הבני מעים הסובבים הדורא דכנתא וכן פי' הרע"ב בפי' המשנה בפ"ו דפרה מכנן מלשון הדורא דכנתא ובפ"ד דמכשירין גבי' מכונן על צוארה לשון הוא עשך ויכוננך ע"ש וק"ל: 
+<b>ממנו </b> כהניו כו'. כולה מפרש בתורה ממנו כהניו שנתנה לאהרן ולזרעו לדור עולם ממנו נביאיו שנאמר נביא מקרבך מאחיך וגו' ממנו מלכיו שנא' מקרב אחיך תשים עליך מלך ולא מייתי מהאי קרא דממנו יתד וגו' דלמעלה הוא לישראל דאין צריכין משום דבר לאומה אחרת וק"ל: 
+
+Daf 57a
+
+
+
+Daf 57b
+
+<b>מאי </b>עסקן בדברים כו'. כתבו התוס' אע"ג דבכה"ג חשיב בהמוכר את הספינה מלגלג כו' ולהודיע איך שלמה ידע עכ"ל והוא דחוק דשלמה ודאי ברוח הקודש ידע ואמרה אבל הנראה דאין זה מלגלג כמ"ש בעל חובת הלבבות בדברים התלוים באמונה אף שידע אותם בקבלה צריך כל אדם לחקור אותם במופת והוא שקראו עסקן בדברים בעלמא כגון זו עסק וראה ר"ש בן חלפתא לחקור אחריהם לידע אותם במופת וק"ל: 
+<b>לך </b> אל נמלה וגו'. בפ' המוציא תפילין יליף מהאי קרא גזל מנמלה ויש לפרש משום דיש לדקדק בהאי קרא מאי קאמר לך אל נמלה עצל דהא ודאי מדת זריזות הוא זה ועוד דרכיה לשון רבים ולא נקט בקרא רק דרך א' תכין בקיץ לחמה אבל נקט קרא עצל דאפי' היותר עצל שבו אינו סומך על של חברו שלא יבא לידי גזלה ולא כן אדם העצל שלא חש ע"ז וסומך על של חברו גם אם לא יתן לו יטול בחזקה והיינו גזל מנמלה והיינו דרכיה לשון רבים הא' כפשוטו שמכין בקיץ מה שצריך בחורף והב' דאפי' העצל עושה כן שלא יבואו לידי גזלה גם בכלל דרכיה לשון רבים מה שנזכר בהאי עובדא דאוהבים האמת ועונשין למשקר בהריגה וק"ל: 
+
+Daf 58a
+
+
+
+Daf 58b
+
+<b>אמרי</b> אנשי שב שני אימרא בקתא מבקא כו'. גם אם לישנא דאינשי הוא אינו דומה דלחוכא וטלולא נאמר אבל הוא משל על אשה רעה מסייעתו להרע לאחרים ולפעמים הוא עושה רעה לאחרים ולא הודיע לה עד אח"כ וחרה לה על אישה שלא הודיעה כדי שתהיה גם הי�� עושה כמו כן כמו בקתא זו שחרה לה על הבקא שלא הודיע אותה שאפשר למצוץ דם דרך הסדין וק"ל: 
+<b>ס'</b> מאני דפרזלא תלוי ליה לבקא כו'. גם זה למשל נאמר על בעל לשון הרע שהוא חושב שלא עשה כלום בדיבורו ל"ה אבל נשיכתו כבידה כנשיכת בקא זו כדאמרינן בערכין שהיא שקולה נגד ג' עבירות ע"ז וג"ע וש"ד דהתם כתיב גדולה והכא כתיב מדברת גדולות ודו"ק:
+
+Daf 59a
+
+<b>ואי </b>לאו דיתבי במיא כו' וקיימתי בעצמי החכמה וכו'. לפי שרפואה זו בחנם היה בדבור שניתן לעולם בחנם כמ"ש במדרש נמשלה התורה למים מה מים בחנם כו' ע"כ מביא האי קרא דכתיב ברישא כי בצל החכמה בצל הכסף שפעמים שצריכין לשניהם לחכמת הרופא וגם כסף הוצאת צורך רפואות אבל יתרון דעת החכמה שהיא בעצמה תחיה בעליה בלא כסף כרפואה זו במים קרים וק"ל: 
+<b>קרי </b> עליה כו'. לא יאונה לצדיק כל און עבירה משמע אבל חמירא סכנתא מאיסורא וק"ל: 
+
+Daf 59b
+
+<b>ע"ב כאריה </b> מתיל כו'. הנה זה הקיסר כפר ביכולת ושיש אחר שיש לו כח ויכולת יותר ממנו דהא פרשא קטיל אריה וא"ל דמתיל לאריה דבי עילאי דעל ההוא אריה נאמר אריה שאג מי לא יירא שאין הפרש יכול לו מיראת שאגתו כמו שהראה לו דבמרחק ד' מאות וג' מאות פרסי אפי' מעברתא ושורא נפל ונתור ככי כו' כך ה' דבר מי לא ינבא שלא יראה מאותה הנבואה שיש יכולת ביד ה' להעניש כמ"ש בענינו אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה. ושא"ל הקיסר שוב 
+<b>בעינא </b> דאחזי לאלהייכו כו' וא"ל שמשא דחד משמשי דקיימי קמיה כו'. יש לדקדק אמאי לא השיב לו מהאי עובדא גופא דלעיל באריה דבי עילאי דלא מצית חזית ליה דההוא חד משמשי דקיימי קמיה קב"ה לא מצית חזית ליה שכינה לא כ"ש ונראה לפרש דמציאתו יתברך גם ליכולתו האמין הקיסר מתוך עובדא דלעיל דע"י תפלת ריב"ח בא האריה דבי עילאי וראה יכולתו שהוא א' מנבראיו יתעלה אלא דעל הראיה השכלית קאמר בעינא דאחזי לאלהייכו להשיג ממהותו וא"ל דאף בשמש לא יוכל להסתכל ולהשיג ממהותו שכבר נסתפקו בו גדולי הפילוסופין אם השמש גשמי יסוד פשוט חמישי או שהוא שכל פשוט שכינה לא כ"ש שלא תוכל להשיג מהותו אלא מציאתו מצד פעולותיו יתברך. ושוב א"ל קיסר 
+<b>בעינא </b> דאיצבת ליה נהמא כו'. שהאמין בגשמות מצד פעולותיו בעוה"ז שהם גשמיים כמו השמש שלא יוכל להשיג מהותה ואעפ"כ אפשר שהוא גשמי כנראה מצד פעולותיו וע"ז מסיק לו בתשובתו הני כנושאי וזלוחאי כו' מצד פעולות משמשיו נשתלשל לפעולת גשמים. ובת קיסר שאמרה 
+<b>אלהיכם </b> נגרא הוא כפרה בהשגחה פרטית שהוא נגרא שעשה לו תקרה ועליה שהם השמים ואינו משגיח בארץ כמ"ש הכופרים עזב אלהים את הארץ והנה על ידי תפלת ריב"ח נראה לה ההשגחה פרטית שנשתלם לה מדה כנגד מדה שנצטערת ויהב לה מסתוריתא וק"ל: 
+
+Daf 60a
+
+<b>אמר </b>רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן כו' וקרניו קודמות לפרסותיו כו'. הענין מבואר כי הקרן נאמר בכ"מ על עיקר הדבר כמ"ש הקרן קיימת כו' והנה לפי שאדם נטה בחטאו למינות להאמין ח"ו בשניות כמ"ש בסנהדרין אדם הראשון מין היה וכפר בעיקר שנאמר איכה אן נוטה לבך ולכך כשחזר בתשובה הקריב שור שהיה לו קרן א' מורה על עיקר האחדות וע"כ היה בו הקרן שהוא א' קודם לפרסותיו שהם שנים מורים על הריבוי שהנמצאות בהשתלשלם יגיעו בסופם לרבים ודו"ק: 
+<b>אל </b> תקרי צבאם אלא צביונם. פירשו התוספות מפי' הערוך דכולהו מצביונם נפקי כו' ע"ש והוא דחוק לפרש בצביונם קמא דוקא מלשון יופי וצביונם בתרא בג' לשונות ונראה שדרשו כן מהאי קרא דאמאי נקט רב צבא השמים והארץ טפי משאר יסודות הפשוטים וצבאם וע"כ דרשו שרמז הכתוב כאן על כל הנבראים שעלה בבריאותם חומר וצורה ותכלית והוא שאמר בקומתן נבראו שהוא קיימת וגודל חומר כל נברא ובדעתן נבראו הוא ידיעת צורה של כל נברא שבו ניכר ונודע כי הוא זה בצורתו וצביונם נבראו הוא רצונם התכליתי הנראה ממנו והוא שרמז ויכלו השמים שהוא יסוד היותר פשוט מחומר וקרוב לצורה והארץ הוא היסוד היותר גשמי בחומרו וצבאם הוא התכלית הרצוני של כל נברא וד"ק: 
+<b>ק"ו </b> בעצמם כו'. נראה כמ"ש אין לך עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ומלאך והם נשאו ק"ו בעצמם שלא לצאת בערבוביא וכה"ג כתבו התוס' בפ"ק גבי גינאי נהרא חלוק לי מימך כו' ע"ש וק"ל: 
+<b>פתח </b> שר העולם כו'. הוא מטטרון כמ"ש התוספות והוא שר העולם ע"ש כי מטטרון גימטריא שדי שאמר לעולמו די שלא יהיה יותר מת"ק כי הנעלם משדי הוא ת"ק כמו שכתבו התוספות פרק אין דורשין וק"ל: 
+
+Daf 60b
+
+<b>ע"ב א"ל </b> לכי ומעטי את עצמך כו'. הענין הרמוז כמו שכתבו המפרשים לכנסת ישראל שימעטו את עצמן בעוה"ז כדאמרינן פ' גיד הנשה כי אתם המעט וגו' כי אתם הממעטין כו' וענין לכי ומשול ביום ובלילה הוא שע"י שאתם ממעטין עצמכם בעוה"ז שהוא לכם לילה תזכו למשול גם בעוה"ב שהוא לכם ליום ותשובה שרגא בטיהרא כו' כי אין זה ממשלה בעוה"ז והיתה התשובה לימנו בך ימים ושנים שתמשלו בעוה"ז שהם ימי המעשה במנין הימים ושנים אשר על ידו תזכו לעולם שכולו ארוך באין מנין ואמרה יומא נמי שהוא טובת העוה"ז אשר ניתן לעובדי כוכבים א"א דלא מנו ביה תקופות רמז כי דבר המקיף אם אינו גדול כ"כ הנה אין לו סוף והוא ענין שרבו גם רבו ממשלת העובדי כוכבים בעוה"ז ואמר לה זיל ליקרו בך צדיקי כו' אמר לה כן ליישב דעתה כי אלו הצדיקים לא נקראו כן אלא ע"ש שמקטינין עצמן בעוה"ז יעקב אמר קטנתי מכל וגו' וכן בדוד כדאמרינן הוא הקטן כשם שבקטנותו הקטין את עצמו כו' ושמואל הקטן בעובדא דפ"ק דסנהדרין חזייא דלא קא מתיישבה דעתה שלא יהיה לה כלל ממשלה בעוה"ז אמר ששעיר של ר"ח יהיה כו' הוא שעיר הוא אדום הוא מקטרגן של ישראל להתיש כחו בר"ח ושיהיה גם לישראל לפעמים ממשלה בעוה"ז כירח הזו שפעם שהיא מתגדלת מתחלת החדש ופעם שהיא מתקטנת בסוף החדש וכן הוא הענין בכנסת ישראל כדאיתא במדרשות: 
+<b>ועמדו </b> על פתח קרקע כו'. לפי מה שפרש"י בחומש שהכל נברא ביום ראשון וכל א' נקבע ביומו גם הדשאין נבראו ביום ראשון ועמדו מאז על פתח קרקע אלא שבתלתא בשבתא יצאו קצת עד שבקש אדם רחמים וצמחו ביום ו' והענין מבואר שאמרו בפ"ק דתענית גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ ואמרו שבתחלה עלה במחשבה לבראו במדת הדין ולבסוף שיתף עמו מדת הרחמים כנאמר בענינא ביום עשות ה' אלהים ארץ וגו' ובגשמים נאמר כיוצא בזה כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין וגו' דכשעדיין לא היה אדם בעולם לא המטיר ה' אלהים במדת הדין שהיה שליט עד שבא אדם ובקש רחמים להפך מדת הדין לרחמים והוא ענין שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים שהם מטילין כח וגבורה בפמליא של מעלה שהוא מדת הרחמים שיגבר על מדת הדין: 
+<b>כתוב </b> קניגי כו' כתוב אדונקי באגדתיך כו'. עי' פרש"י ובערוך בערך אדונקי פירש ענין אדונים הוא כו' זיל כתוב באגדתיך באגדה שלך שכן דרך לכתוב באגדות תי' קשות ויש ששונים באגרתיך שכן דרך לכתוב באגרות תי' תמורות עכ"ל: 
+<b>עוים </b> מתימן באו כו'. ויהיה והעוים מחובר למקרא שלאחריו דכתיב מתימן כל ארץ וגו' כמ"ש התוס'. ואמר 
+<b>ולמה </b> נקראו עוים שעיוותו מקומן. לשון חורבן כמו עוה עוה עוה אשימנה ד"א שאיוו לאלוהות כו' א' מתחלף בע' בלשון כמ"ש בר' חייא שקרא לאלפין עיינין כו' ורמז בזה דכתיב אלוה מתימן יבא וגו' כדאמרי' שלא רצו לקבל אלוה א' ואיוו לאלוהות הרבה וק"ל: 
+<b>ליפקו </b> מכפתורים כו'. אין זה מפורש בקרא אבל הוא בכח המאמר דלכך נכתב המקרא אבל גבי חשבון מפורש בקרא דאתו ישראל וליפקו מסיחון והא דלא חשיב בכיבוש א"י רק ז' עממים ולא חשיב נמי ארץ עוים שכבשו מכפתורים י"ל דכל ארץ פלשתים מארץ כנעני תחשב כמפורש בספר יהושע וק"ל: 
+<b>שריון </b> תנא כו'. ובחומש הוסיף רש"י לפרש בו ובמקום אחר הוא אומר עד הר שיאון הוא חרמון הרי לו ד' שמות כו' ע"ש וקאמר הכא דאפי' הרי ארץ ישראל כו' ר"ל אפי' אלו הרים גבוהים שנקראין שניר על שם הרי שלג כפרש"י בחומש דאין דרך להיות שם ישוב אעפ"כ חביבין הן על א"ה וק"ל: 
+<b>ואת </b> העם העביר וגו' מנ"מ כו'. לפי פשוטו איכא טעמא לפי שכבר קנה יוסף בלחם את כל אשר להם גם את ארצם העביר אותם מעיר לעיר כדי שיהיה להם זכרון שאין להם עוד חלק בארץ כפרש"י בחומש מ"מ כל הסיפור זה לא הוה איצטריך אי לאו לאשמועינן שהיה חס על כבודן של ישראל דלא ליקרו כו' וק"ל: 
+
+Daf 61a
+
+
+
+Daf 61b
+
+
+
+Daf 62a
+
+
+
+Daf 62b
+
+
+
+Daf 63a
+
+<b>אמר </b>משפטיך וגו'. עיין פרש"י ועי"ל דה"ק צדקתך לנמלה שאתה נותן לה דעת להכין מזונותיה בקיץ הוא במדת טובך כהררי אל נגלית ומפורסם כמ"ש לך אל נמלה עצל תכין וגו' ומשפטיך שאתה עושה בדגים הוא במקום סתר בתהום רבה וק"ל: 
+<b>באו </b> רחמים כו'. היינו מטר כפרש"י כדאמרינן במסכת תענית שהם רחמים לעולם ואפשר שזה הוא בטבע שהעוף זה יודע זמן גשמים באים לעולם ומבשר טוב על כך וראו זה בנסיון והיינו דקאמר והוא דיתיב אמידי כו' דכן ראו זה כמה פעמים בנסיון כשיושב אמידי ועביד שרקרק כך בא אח"כ מטר אבל לבשר הגאולה ודאי אין זה בטבע אלא בנס ומ"ה קאמר וגמירי דאי יתיב אארעא כו' דיש להם קבלה על כך ולא בנסיון ויש בזה רמז בקרא דכתיב מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגו' כלומר רגלי מבשר הוא עוף הזה המבשר על המטר כשאינו יושב על הארץ אבל מה נאוו כשיהיו רגלי מבשר על ההרים דהיינו כשעומד אארעא דאז משמיע ישועה וגו' וקול צופיך הוא עוף זה המצפצף נשאו קול יחדיו ירננו וגו' רננו לא נאמר אלא ירננו לעתיד כדאמרי' ר"פ חלק וק"ל: 
+<b>אפסקיה </b> למוחיה כו'. לכאורה קשה דקארי ליה מאי קארי ליה הא קחזינן דלא שרק כהוגן שלא בזמנו שהרי נענש ואפסקיה למוחיה כו' וי"ל דהכי פריך דהא חזינן דגם אם שרק על הארץ אתא גשם שעמד העוף בי כרבא ורמז בשריקתו שהמטר יבא על החרישה הצריכה למטר וכן היה שבא מטר והרעם בתוך המטר הביא גלל ואפסקיה למוחיה משום דלא עשה כדרכו ליתיב אמידי אלא יתיב אקרקע ומ"מ חזינן דגם אם הוא יושב על הארץ אתא מיטרא ולא משיחא. ומשני 
+<b>ההוא </b> ביידא הוה. דלא אתי מטרא משום שריקתו שהיה על הארץ אלא שהוא ודאי לא שרק על הארץ על המטר אלא על משיחא שרק ומשום דביידא הוה שלא היה עדיין זמן משיחא אתא מטרא והגלל בתוכו לאפסוקי מוחיה לעונשו על שקרו וק"ל: 
+
+Daf 63b
+
+<b>ע"ב לעולם </b> ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. מבואר בריש פ"ק דפסחים: 
+
+Daf 64a
+
+
+
+Daf 64b
+
+
+
+Daf 65a
+
+
+
+Daf 65b
+
+
+
+Daf 66a
+
+
+
+Daf 66b
+
+
+
+Daf 67a
+
+
+
+Daf 67b
+
+<b>לויתן </b>דג טהור הוא שנאמר כו'. ק"ק וכי יש להסתפק בו בדג טמא וכי יאכיל הקב"ה לצדיקים לעתיד דבר טמא ויש ליישב דיש להסתפק בלויתן שאינו כלל מין דג טהור ומין אחר טהור הוא כגין עוף הדר במים כמו בר איוזא ומייתי דדג טהור הוא שהרי יש לו קשקשים וסנפירים כשאר דגים טהורים וק"ל: 
+
+Daf 68a
+
+
+
+Daf 68b
+
+
+
+Daf 69a
+
+
+
+Daf 69b
+
+
+
+Daf 70a
+
+
+
+Daf 70b
+
+
+
+Daf 71a
+
+
+
+Daf 71b
+
+
+
+Daf 72a
+
+
+
+Daf 72b
+
+
+
+Daf 73a
+
+
+
+Daf 73b
+
+
+
+Daf 74a
+
+
+
+Daf 74b
+
+
+
+Daf 75a
+
+
+
+Daf 75b
+
+
+
+Daf 76a
+
+
+
+Daf 76b
+
+
+
+Daf 77a
+
+
+
+Daf 77b
+
+
+
+Daf 78a
+
+
+
+Daf 78b
+
+
+
+Daf 79a
+
+
+
+Daf 79b
+
+
+
+Daf 80a
+
+
+
+Daf 80b
+
+
+
+Daf 81a
+
+
+
+Daf 81b
+
+
+
+Daf 82a
+
+
+
+Daf 82b
+
+
+
+Daf 83a
+
+
+
+Daf 83b
+
+
+
+Daf 84a
+
+<b>מע"ש </b>לע"ש כו' פרש"י אלו האחרים שאמרת ליטרא דגים וליטרא בשר אימת כו' עכ"ל. ע"ש והוא דחוק דלא יהיה קאי נמי אליטרא ירק שאמר דאי לאו בכל יום מה יאכל ולולי פירושו נראה לפרש דאכולהו קאי בין אמי שיש לו מנה ובין אמי שיש לו י' מנין ובין אמי שיש לו נ' מנה דלא יאכל רק ליטרא בשר הני כולהו לאימת יאכלו בשר בריוח וקאמר מע"ש לע"ש וק"ל: 
+<b>מגז </b> כבשים כו'. פרש"י קנה לך צאן כו' ואין זה במשמעות הכתוב ונראה לפרש כעין שאמר הכא שיפחות האדם באכילתו ולא ילך אחר המותרות כן אמר לענין מלבושיו שלא יבקש לו בגדי משי חשובים אלא מגז כבשים דהיינו בגד צמר ללבושיך ובמאכליו אמר כאן אל תבקש בשר ללפת בו הפת כי די לך חלב עזים ללחמך דהיינו ללפת בו הפת ואמר לחמך קודם כו' דלכך לא כתיב ולחם ביתך בוי"ו ומסיים תן חיים לנערותיך דבימי נערות תרגיל ולמוד עצמך ליתן חיים לנפשך דהיינו רק לקיום הנפש ולא תבקש מותרות ועוד יפורש לקמן וק"ל: 
+
+Daf 84b
+
+<b>ע"ב עשתרות </b> שמעשרות את כו'. רש"י הביא דרש זה בפרשת עקב וכתב הרא"ם בפרשת תבא דגם לפי זה יהיה עשתרות מלשון חוזק ולא מלשון עושר ע"ש ומתוך שמעתין לא משמע כן וק"ל: 
+<b>ורוצה </b> לאבדן כו'. עיין פרש"י ועי"ל כמשמעו כגון שהוא עושר ואינו רוצה שיתערבו בתוך מעותיו כי ירא פן יבא זה ויאבד את זה כדאמרי' בכתובות בבת נקדימון וק"ל: 
+<b>לעולם </b> יאכל אדם כו'. ודרש ליה לקרא הכי טוב איש חונן לבניו ולאשתו לכבדם מלבושים נאים יותר ממה שיש לו דהיינו אם אין לו שיהא מלוה בשבילם אבל דברים הצריכים לו יכלכל במשפט שכלו דהיינו אכילה ושתיה פחות ממה שיש לו ומלבושיו במה שיש לו וע"ז אמר לעיל מגז כבשים שיש לך ללבושיך ואל תחפוץ במלבושי כבוד יותר משיש לך ואמר דיו שיתפרנס מחלב גדיים כו' דהיינו שלא יאכל הגדיים וטלאים הקטנים שיש לו אלא שיתפרנס בפחות דהיינו מחלבם ואמר לחמך קודם ללחם ביתך שהוא דבר ההכרחי לאדם אבל בכבוד דהיינו במלבושים נאים דקרי ליה למאני מכבדותי אשתו ובניו קודמין לכבדם יותר משיש לו וק"ל: 
+
+Daf 85a
+
+
+
+Daf 85b
+
+
+
+Daf 86a
+
+<b>כל </b>העולם כולו ניזון בשביל חנינא כו'. יבואר במסכת תענית: 
+
+Daf 86b
+
+
+
+Daf 87a
+
+<b>לא </b>ברא רוח כו' הצדוקי הזה נטה להאמין בשניות ואמר מי שברא הרוחני לא ברא הגשמי שהם ההרים ולכך שינה הלשון ברא בדבר רוחני ויצר בדבר גשמי והיה תשובת רבי לו שוטה שפיל לסיפיה דקרא כי תשובתך בצידו ה' צבאות שמו כי ה' שהוא שמו המיוחד הוא ה' של שני הצבאות שהם הגשמי והרוחני וכה"ג איתא בסנהדרין ששאל צדוקי א' לר"ג כו והשיב לו ר"ג אלא מעתה גבי אדם דכתיב ויברא ויצר ה"נ כו' דכתיב גבי צלמו שהוא צלם אלהים דבר רוחני לשון בריאה וגבי יצירת הגוף כתיב ויצר ה' אלהים אדם מן האדמה וזה אין סברא שיהיו שני שותפין באדם א' כדמסיק שם ויבואר זה במקומו שם. ומ"ש ויתנו בברותי ראש כו' המינות נקרא ראש ע"ש הפסוק שורש פורה ראש ולענה וגו' ודו"ק: 
+
+Daf 87b
+
+
+
+Daf 88a
+
+
+
+Daf 88b
+
+<b>ואנכי </b>עפר כו'. ולפום ריהטא הוא דחוק וכי אילו לא אמר אברהם ואנכי עפר וגו' לא היה לטומאת מת טהרה עולמית ואפשר לפרש דאי לאו בשכר אברהם היה הכשר טהרת טמא מת בענינים רחוקים אשר מניאותם היה קשה אמנם בשכר שמיעט אברהם את עצמו שאמר ואנכי עפר ואפר זכו להיות הכשר והזאת טהרתם בענינים אשר קלים מציאותם שהם עפר ואפר והזכות הוא מן הדומה לדומה שבזכות שאמר ואנכי עפר בתחלת יצירת אדם כמבואר לקמן בסמוך זכו לעפר סוטה שעל ידי זה תזכה להוליד בן כאברהם כמבואר בפרק כשם ובזכות שאמר ואנכי אפר במותי זכו לטהר באפר טומאת מת וק"ל: 
+
+Daf 89a
+
+<b>זכו </b>לב' מצות לחוט כו' דעיקר תפילין וציצית טעם מבואר בתורה אבל מצות " הנוספות בכ"א דהיינו בציצית חוט אחד של תכלת כדכתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל וגו' וכן הקשירה בתפילין דוקא ע"י רצועות קמיירי הכא ומהא דקאמר הכא בשלמא רצועה דכתיב וראו כל עמי הארץ וגו'. יש להביא ראיה לפרש"י בפ' התכלת שפירש אלו תפילין שבראש כו' מפני שיש על של ראש שי"ן ודלי"ת שהוא רוב השם כו' ודו"ק ועיין בתוס' פ"ק דברכות דף ו': 
+<b>מפני </b> שתכלת דומה לים כו'. יראה שרמז בזה קישור שלש עולמות זה בזה מלמטה למעלה ברצון הש"י והוא שאמר הים שהוא כלל עולם התחתון כפי טבע הבריאה שהיה העולם כולו מים במים עד מאמר יקוו המים והנה הוא מתדמה ומתקשר ברקיע שהוא עולם האמצעי ורקיע שהוא כלל עולם האמצעי הוא מתדמה ומתקשר בעולם המלאכים הדומים לאבן הספיר כי המה ספיריים בזכותם ובצורתם ואבן הספיר שהוא עולם המלאכים הוא מתדמה ומתקשר בכסא כבודו יתעלה והוא שאמר במצות תכלת וראיתם אותו וזכרתם וגו' ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' לעשות ח"ו פירוד בקישור הג' עולמות שזכרנו ודו"ק: 
+<b>קשה </b> גזל הנאכל שאפי' צדיקים כו'. יראה דודאי הכא לאו גזל מקרי דאל"כ איך אמר אברהם על מה שהיה בעין וחלק האנשים אשר הלכו אתי יקחו חלקם וגו' ועוד דכבר מחל מלך סדום על הכל שנא' והרכוש קח לך וגו' ועוד כנראה מעניינו שמלך סדום לא היה יכול להציל ואמרינן בהגוזל בתרא דאפי' לא אמר אני אציל לעצמי הציל לעצמו אלא שאברהם ממדת חסידות לא רצה ליהנות כמ"ש שלא תאמר אני העשרתי וגו' והכא ה"ק קשה גזל הנאכל בגזלן דעלמא שקשה לו לעשות תשובה ולשלם לכ"א מה שכבר גזל כההיא איתתא שאמרה ריקה אפי' אבנט כו' והביא ראיה מאברהם שהרי לא היה רוצה ליהנות והיה בעיניו כגזל ואעפ"כ אמר רק אשר אכלו הנערים שקשה היה בעיניו לשלם מה שכבר נאכל ודו"ק: 
+<b>נתתי </b> גדולה לאברהם כו'. מבואר ברוב גדולה האדם יזכור שפלות בריאתו ולזה אברהם הזכיר שפלות תחלת היצירה שנברא אדם הראשון מן האדמה וז"ש ואנכי עפר מתחלת היצירה ואפר בסוף ע"ש ואל עפר תשוב ואהרן ומשה הוסיפו בשפלות יצירת שאר כל אדם אף שיצירת האדם היה מדבר שיש לומר עליו מה שהיא האדמה אבל אנחנו מה היתה יצירתנו מטפה סרוחה של כלום מה היא וזה"ש אין העולם מתקיים אלא בשביל משה כו' ר"ל כי בזה השפלות היצירה שאמרו מה מתקיים מאדם הראשון ואילך שאין כאן יצירה אלא מטפה סרוחה ודוד אמר אנכי תולעת וגו' הזכיר שפלות היצירה פרטית שהיה בו לפי מה שאחז"ל שהיה ראוי להיות נפל ביצירתו אלא שניתן לו ע' שנים שהיו חסרים לאדם בשביל חטאו עד אלף שנים יומו של הקב"ה וע"ז אמר ואנכי בתחלת יצירתי ראוי להיות נפל לבא מיד לרמה ותולעה אבל מהחסד אלהים היה שניתן לי שבעים שנה ולחרפת אדם שנחסרו משנותיו בשביל חטאו שהיא חרפתו וק"ל: 
+<b>יכול </b> יגיס דעתו כו'. עיין פרש"י והוא דחוק ועוד נ"ל לפרש ע"פ מה שאמרו במס' תענית בעובדא דראב"ש שהיה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה נזדמן לו אדם א' א"ל ראב"ש כמה מכוער או��ו האיש והשיב לו לך אצל האומן שעשאני וע"ז הזהיר כאן שלא יגיס דעתו לומר כן אלא מישרים תשפוט בשכלך את בריאת בני אדם כענין שנא' והאלהים עשה את האדם ישר וגו' וק"ל. 
+
+Daf 89b
+
+
+
+Daf 90a
+
+
+
+Daf 90b
+
+<b>דברה </b>התורה לשון הבאי ערים גדולות וגו'. בערוך בערך גוזמא שהוא משל כשם שהשמים אתה מגביה ראשך כו' כך הערים האלה אי אתה רואה את ראש המבצר עד כו' ע"ש באורך: 
+
+Daf 91a
+
+<b>רבי </b>יהושע בן לוי אמר כו' כעובד כוכבים נדמה לו כו' כת"ח נדמה לו כו'. יש לשאול מהיכן הדעת של תורה מכרעת לומר כן דאימא כישראל נדמה לו וכע"ה ונראה לפרש דכיון דהעיד הכתוב שלא היה יכול לו יש לי לומר מאיזה מקום בא עליו המלאך עד שנגע בכף ירך א' שלא היה יכול ליזהר ממנו והכתוב בא לפרש ולא לסתום ולהכי קאמרינן דכעובד כוכבים נדמה לו או כת"ח נדמה לו דהשתא שפיר נדע באיזה ירך נאסר דהיינו טופלו לימינו אבל אם היה נדמה לו כישראל וכע"ה אכתי לא היה ידעינן באיזה ירך שנאסר כיון דיכול לטופלו לאיזה צד שירצה וק"ל: 
+<b>בהאבקו </b> עמו כאדם שחובק כו' ורש"י בחומש כתב מנחם פי' לשון אבק שהיו מעלים עפר כו' ול"נ שהוא לשון ויתקשר כו' שחובקו ואובקו כו' עכ"ל צ"ע שהוא הכריע שלא כדברי מנחם שהוא לשון אבק אלא מלשון קישור כאילו מפיו אנו חיים והנה פירושו ופירוש מנחם הם בעצמם פלוגתא דתנאי הכא. בשמעתין ויש ליישב בדוחק וכוונת הדרוש בשהתאבקו עד כסא הכבוד עיין בחדושי אגדות הרשב"א בע"י: 
+<b>דבר </b> שלח ביעקב זה גיד הנשה כו'. ר"ל כל שאר מצות אין להם דבר (סבה) מיעקב רק זו המצוה ששלח אדני ביעקב גופיה דבר דהיינו שתקע כף ירך ובסבה זו נפל המצוה בכל אומה ישראלית והענין מבואר בקרא וירא כי לא יכול לו שראה כי עלה השחר שדמות יעקב הוא למעלה לא יכול לו לעצמו ויגע בכף ירכו רמז דליוצאי ירכו יוכל להזיק וע"כ לא יאכלו בני ישראל וגו' לפי שנגע בהם להזיקם וק"ל: 
+<b>פרע </b> להם בית השחיטה כו'. דקדק לומר גבי גיד הנשה בפניהם ולא קאמר גבי בית השחיטה משום דאם היה השוחט אחד מבית יוסף אפילו לפניהם לא היה מועיל כיון דשחיטת עובד כוכבים פסולה אפילו בעומד ע"ג ופרע להם בית השחיטה היינו שיניח אותן שיפרעו להן בעצמן אבל בגיד הנשה ודאי דאף בעובד כוכבים נוטל לפניהם סגי ועיין בחדושי הלכות פירוש והכן לפי' התוספות וק"ל: 
+<b>על </b> פכים כו'. עיין פרש"י ופירוש לפירושו דמדכתיב כבר שהעביר כל אשר לו ע"כ מה שחזר שוב ונשאר שם לא היה אלא בשביל דבר מה שלא היה נחשב לכלום והם הפחותים שבכלים כדתנן פי"ב דנגעים על מה חסה תורה על כלי חרסו ועל פכו כו' על ממונו הבזוי כו' ולזה אמרו מכאן לצדיקים שחביב עליהן ממונם הבזוי כ"כ לפי שאין פושטים כו' וכדרך שאמרו ת"ח מדקדקין על פחות משוה פרוטה אך מה שפרש"י בסוף דבריו שלא הספיק להעבירם וחשכם לו הוא מגומגם דכבר כתוב והוא לן בלילה וגו' ויקם בלילה ויקח וגו' דמשמע דכל זה נעשה בלילה ודו"ק ורש"י פי' בחומש ששכח פכים קטנים והוא ע"פ ב"ר ועיין ברא"ם שם: 
+<b>מכאן </b> לת"ח שלא יצא כו'. כתבו התוס' דאומר ר"ת דדוקא נקט ת"ח כו' עכ"ל ע"ש אבל ר"י פירש בתוספות רפ"ק דפסחים דבשאר כל אדם נמי שייך מפני המזיקין מדמייתי עלה מקרא דאל תצאי איש וגו' ויש לישב לפירושו דנקט הכא ת"ח לרבותא דלא תימא תורתו משמרתו מן המזיקים ועי"ל לפי מה שפרש"י לקמן גבי בועז שגנאי הוא לת"ח לצאת בלילה כו' עכ"ל והיינו דמשום מזיקין לא היה שייך שהיו נעריו עמו אלא משום גנאי נגעו בו וכדאמרי' פרק כיצד מברכין ואע"ג דלא היה יחידי אל יצא בלילה שלא יחשדוהו שהולך לזונה מ"ה נקט הכא ת"ח ובהכי ניחא דמייתי קרא דוישכם אברהם בבקר ויחבוש וגו' דנראה מפרש"י דהיינו קרא דעקידה והרי אברהם לא היה יחידי דב' נעריו היו עמו כמו שהקשו התוספות אבל אם נאמר דמשום גנאי קאמר אע"ג דלא היה יחידי ניחא אבל בפרק כיצד מברכין משמע דלא נגעו בו משום גנאי אלא ביחידי בלילה ורש"י בפירוש רות כתב טעם אחר בבועז לפי שהיה הדור פרוץ בגניבה כו' ע"ש ולא ידענא למה הניח תלמודינו וק"ל: 
+
+Daf 91b
+
+<b>ע"ב לך </b> נא ראה את שלום כו'. דלא יפול בו שום לשון ראה אלא לשון שאל כמו וישאלו איש לרעהו לשלום וכמוהו רבים וע"כ אמרו דראה לא קאי על השלום אלא על לך שהליכה תהיה בראיה וק"ל: 
+<b>ויזרח </b> לו השמש כו' מהכא משמע דזרחה בעבורו משום מזיקין שלא יהיה יחידי בלילה ורש"י בחומש שפירש לו לצרכו לרפאות צלעתו כו' ע"ש הוא ע"פ ב"ר וק"ל: 
+<b>מקום </b> שהתפללו אבותי כו'. כפרש"י ע"ש בית אלהים קרוי בית אל והוא הר המוריה וכן פרש"י בחומש ושיעור דבריו בפירוש החומש כך הם כי ממה שאמרו הכא צדיק בא לבית מלוני כו' ועוד אמרו בפסחים יעקב קרא לירושלים בית אל יקשה לך על ב' המאמרים אלו מהיכן למדו לומר כן שבמקום בית המקדש היה לן כמוזכר בב' מאמרים האלה דהא פשיטא דלוז אינה ירושלים כדמוכיחין המקראות וכיון דבלוז היה לן כדכתיב ואולם לוז שם העיר וגו' היאך אמרו שבמקום בית המקדש היה לן והשיב אני אומר כו' שע"י הקפיצה של הר המוריה ללוז נקרא לוז בית אל ע"ש בית אלהים דהיינו בהמ"ק ולאו היינו בית אל הסמוך לעי אלא ירושלים נקרא בית אל ע"י הקפיצה ללוז שהיה סוף גבול ארץ ישראל אבל בית אל הסמוך לעי אינו סוף גבול א"י מצד מזרח כדכתיב בית אל מים והעי מקדם וגו' ומזה תפול טענת הרמב"ן בזה ודברי הרא"ם בזה אינם מבוררים ובפ' חלק פרש"י בע"א ועיין עליו בחזקוני ואין כאן מקום להאריך: 
+<b>כד </b> צלי בעי כו'. תרתי דריש מיניה מלשון תפלה ומלשון פגיעה כפרש"י וכתב הרא"ם למאי דדרשינן ויפגע מלשון תפלה יהיה פי' במקום שמו של הקב"ה כו' ע"ש ואין צורך דכיון דתרתי משמע כמ"ש הרא"ם גופיה מתפרש שפיר במקום כפשטיה על מקום בית המקדש וק"ל: 
+<b>מיד </b> בא השמש וכו'. עי' פרש"י הכא ובחומש: 
+<b>עלי </b> יניח צדיק ראשו כו'. בב"ר מפורש שעשאן כמין מרזב כו' רפרש"י בחומש והוא שהניח מלמטה אבן אחד להניח ראשו עליו וסביב אותוו האבן הניח הרבה אבנים בגובה מג' צדדים עד שנעשו ג' דפנות כמין מרזב שיש דף א' מלמטה וג' דפנות מצדדין התחילו כל אבנים מריבות עם אותו אבן שהניח מלמטה כל א' אומרת עלי יניח צדיק את ראשו עד וכלן נבלעים באבן א' ר"ל שכולן נבלעו באותה אבן אחת שלמטה כדי שיניח ראשו על כלן ודברי הרא"ם בזה אינם מבוררים ואין להאריך: 
+<b>וגויתו </b> כתרשיש כו'. ופרש"י ים ששמו תרשיש כו' וכן פרש"י בס' דניאל ים ששמו תרשיש והוא ים של אפריקא עכ"ל דאילו ים של כל עולם הוא שליש העולם ורוחבו יותר מב' אלפים פרסי אבל רבינו סעדיה פירש בספר דניאל וגויתו כתרשיש ב' אלפים בעומק הים תרשיש עכ"ל ולפי זה איכא למימר דעומקו של ים של כל עולם הוא ב' אלפים פרסי וק"ל. 
+<b>מיד </b> והנה ה' נצב עליו כו'. פרש"י לשומרו ויהיה עליו קאי על יעקב ולא על הסולם וכן עולים ויורדים בו קאי על יעקב והכי איתא בהדיא בב"ר ע"ש ואיכא למ"ד התם דאסולם קאי עולים ויורדים בו ובהכי ניחא מה שהקשו התוס' דהכא משמע שאותן שעולין הם שיורדים ולעיל כו' דודאי כן הוא דפליגי כדאיתא בב"ר בהדיא ולעיל דעולין תרין ויורדין תרין כמ"ד ��ם עולים ויורדים על הסולם קאי והן מלאכי לויה עולין מלאכי ח"ל ויורדים מלאכי א"י וכי פגעי כו' אבל הכא כמ"ד הן העולים הן היורדים ועל יעקב קאי דבעו לסכוניה עד שבא הקב"ה ונצב עליו לשומרו. וענין שהיו עולים תרי ויורדים תרי והם מלאכי לויה כמו שמצינו בכ"מ במלאכי לויה כמ"ש פרק כל כתבי ב' מלאכי שרת המלוין לו כו' או ע"ש שאין אדם חשוב יוצא בלא שנים כמ"ש באברהם וב' נעריו עמו ודו"ק: 
+<b>כאדם </b> שמניף על בנו כו'. עיין פרש"י ויותר נראה לפרש להצילו מן הזבובים וכן הוא בהדיא בב"ר משל לבן מלכים שהיה ישן ע"ג עריסה והיו זבובים שוכנים עליו כו' ע"ש: 
+<b>מלמד </b> שקפלה כו'. וכתב הרא"ם ולא הספיק לו ההבטחה לבדה כו' מפני שיש הפרש בין הכח והפועל [ולכן ירא] עכ"ל אבל קשה דאכתי מנלן דהקפילה היה כדי שתהא נוחה ליכבש דהא לא קשיא לן אלא מאי רבותי' ואימא רבותיה טובא שנתן לו כל א"י וקפלה תחתיו מפני שתהיה הבטחתו נתונה בפועל וע"כ הנראה דודאי הספיק ליעקב הבטחה לבדה על הנתינה וא"כ מה שקפלה תחתיו לא היה אלא הבטחה אחרת שלא אמר בפירוש דהיינו כדי שתהא נוחה ליכבש כו' ודו"ק. 
+<b>ויאמר </b> שלחני כי עלה השחר א"ל כו'. אין זה בכח מאמר המלאך שלחני כי עלה השחר דאיכא למימר בהיפך שאמר שלחני כי עלה השחר שהיה מתיירא מן השתר מפני שהיה גנב כו' כמ"ש לו יעקב אבל מתוך ענינו נלמד דבר זה (שאמר) שא"ל שלחני כי עלה השחר שא"ל יעקב גנב אתה כו' לפי דעת יעקב שנדמה לו כעובד כוכבים כדלעיל וע"ז השיב לו המלאך שהגיע זמנו לומר שירה ומששמע יעקב ממנו שהוא מלאך השם א"ל לא אשלחך כ"א ברכתני וק"ל: 
+<b>מסייע </b> ליה לרב חננאל. עיין בתוס' והוא דחוק דזה אין צריך ראיה דכבר העיד ישעיה ע"ז שהמלאכים אומרים שירה וקרא זה אל זה וגו'. וביחזקאל אומר ברוך כבוד וגו' וק"ל: 
+<b>לא </b> הגיע זמני לומר שירה כו'. לכאורה שהוציאו זה הדרש ותשובת המלאך שהוא בכח המאמר דכי עלה השחר ופירשו שהוא טעם על שאמר שלחני דמשום דעלה השחר והגיע זמני לומר שירה על כן שלחני אבל קשה שגם בכח המאמר דכי עלה השחר הפך זה דמשום דעלה השחר ומתיירא אני משום שהיה גנב או קוביוסטוס וע"כ נראה לפרש דמסיפא דהאי קרא קא מפקא להו האי דרשה דכתיב ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני דמשמע שלא ידע יעקב שהוא מלאך עד השתא אחר שאמר לו המלאך שלחני כי עלה השחר וע"כ אמרו כי אחר שאמר לו המלאך שלחני כי עלה השחר ושהוצרך ללכת ממנו בלי עיכוב מפני שעלה השחר א"ל יעקב גנב אתה כו' שמתיירא אתה מפני השחר כי לפי דעת יעקב איש היה ולא מלאך כדאמרי' לעיל ככותי נדמה לו כו' וכת"ח נדמה לו כו' וע"ז השיב לו המלאך כי מלאך הוא ושהוצרך ללכת ממנו בלי עיכוב מפני שהגיע זמן שירה בשחר ואחר ששמע יעקב ממנו כי הוא מלאך השם א"ל יעקב לא אשלחך כי אם ברכתני. ומ"ש ג' כתות כו'. פרש"י ג' כתות חדשים מיום אל יום עכ"ל הכי משמע ליה לישנא דג' כתות של מלאכי השרת כו' והוצרך לפרש כן משום דהיינו דמסייע ליה לרב חננאל כו' דהא דקאמר מיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו משמע נמי דמיום שנברא המלאך אינו אומר שירה אלא פעם אחת והכי אמרו בב"ר א"ר חלבו ארשב"נ לעולם אין כת של מעלה מקלסת ושונה אלא בכל יום בורא הקב"ה כת של מלאכים והן אומרין שירה חדשה לפניו והולכין כו' עכ"ל ומיהו האי קרא דכי עלה השחר מוקי בב"ר במלאכים כתיב ויאמר שלחני כי עלה השחר כו' א"ל זה מיכאל וגבריאל שהן שרים של מעלה דכולן מתחלפין ואינון לא מתחלפין ע"כ והתוס' כתבו דמסייע ליה לרב חננאל כו' פירוש במה שאמ�� שהמלאכים אומרים שירה עכ"ל והוא דחוק דדבר זה אין צריך סיוע דכבר העיד ע"ז ישעיה הנביא דהמלאכים אומרים שירה וקרא זה אל זה גו' ויחזקאל ששמע שהיו אומרים ברוך כבוד ה' גו' עוד כתבו א"נ הא דקאמר שלא הגיע זמני מיום שנבראתי לומר שירה עד עכשיו ה"נ קאמר רב חננאל שאינן רשאין להרבות בשירה דקאמר א' אומרת קדוש ותו לא וכן מסתמא לא היו אומרים שירה אלא פעם א' עכ"ל גם זה הוא דחוק וכי משום שאין אומרים בכל יום אלא קדוש ותו לא נאמר מ"ה שאין אומרים דבר זה אלא פעם אחת מיום שנבראו ומ"ש ואמרי לה פעם אחת בעולם כו'. אין לפרש דכל המלאכים לא אמרו שירה אלא פעם אחת בעולם דהא מצינו בג' מקומות שאמרו שירה בהאי קרא דיעקב ויאמר שלחני כי עלה השחר ובישעיה וקרא זה אל זה גו' וביחזקאל ברוך כבוד ה' גו' אלא שיש לפרש דודאי דבכל יום אומרים המלאכים שירה אלא שבכל יום מתחדשים המלאכים לומר שירה עד שאין מלאך א' אומר שירה אלא פעם אחת בעולם ונראה עוד דכל הני לישני לא פליגי אלא שאמרו שיש כיתות שאין מתחלפין כלל ואומרות שירה בכל יום פעם א' והן מיכאל וגבריאל ויש כיתות שמתחלפין פעם אחת בשבת ויש שמתחלפין יותר עד פעם אחת בחדש וכן כולן לפי מעלתן עד שאמרו שיש כיתות שאין אומרים שירה אלא פ"א מיום שנבראו והיינו דאמרי לה פ"א בעולם והוא הענין בעצמו שכתבנו בשם ב"ר וכונת הדרוש כפי מה שאמרו במדרשות למלאכים ניתן קדושה א' שנאמר בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא ולישראל ב' קדושות שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים גו' העליונים שאין היצה"ר שולט בהן דיין קדושה א' ולתחתונים שהיצה"ר שולט בהן ב' קדושות ולזה אמרו הצדיקים המקדישים עצמן מלמטה מחיצתן לפנים ממלאכי השרת ומלאכים שואלין אותם מה הורה אל כדכתיב כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל כמו שיסד הפייט בקדושתא דפרשת זכור ושרפי קידש המעולים כתלמיד לרב שואלים מה פעל אל אלים כו' אלה חוצה פונים ואלה לפני ולפנים בצל שדי כו' ולזה מבואר כי ישראל הם לפנים ממחיצת המלאכים וצורת יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד גם שם נשמתן של צדיקים וע"כ הם הורשו בכל שעה לומר שירה לפניו יתעלה ואחריהם המלאכים היותר קרובים אל השכינה והם מיכאל וגבריאל שאינן מתחלפין יש להן רשות פעם א' בכל יום ואחריהם כתות מתחלפות כפי מעלתן ניתן להם לומר שירה עד הכת שמתחדשים בכל יום ואין אומרים שירה אלא פ"א בעולם ואמר כי ישראל מזכירין את השם אחר ב' תיבות כו' הוא כפירוש התרגום בג' קדושות קדיש בשמי מרומא בית שכינתיה קדיש על ארעא עובד גבורתיה קדיש לעלם עלמיא ואז ולעלמי עלמיא דהיינו לעה"ב יתייחד שמו הקדוש בעולם שנאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד כי בעה"ז ניתן לכל אומה שר בשמים גם עובדי כוכבים הרבה בארץ יאמינו לצבא השמים וע"כ המלאכים אין להם להזכיר שם המיוחד עד אחר שמזכירין הג' קדושות דהיינו בקדושה שיהיה לעלמי עלמיא שיהיה אז שמו הקדוש אחד ואמר כי הכת האחד אומרת קדוש שהוא קדיש בשמי מרומא וכת הב' הוסיפה לומר ק"ק על הקדושה דעל ארעא גו' וכת הג' אומרת והוסיפה ק' ק' ק' על הקדושה דעלמי עלמיא ומזכיר את שם המיוחד כי אז יהיה שמו אחד אבל ישראל המיחדים קדושתו על ארעא גם בעוה"ז בנוסח אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ הנה הם לפנים ממחיצת המלאכים לייחד שמו אחרי קדוש השני שהוא הוראה שהוא קדיש על ארעא דהיינו אחר ב' תיבות וע"כ גם בשמע ישראל מייחדים שמו המיוחד אחר ב' תיבות. ואמר דאין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה. הוא כפי מה שאמרנו לפי שהם לפנים ממחיצת המלאכים ראוים הם להתחיל בשירה ואח"כ המלאכים כמ"ש קדמו שרים אחר נוגנים קדמו שרים אלו ישראל ואח"כ נוגנים הם המלאכים כמו שיסד הפייט בקדושתא דפרשת החודש ע"ש וכן המלאכים מכבדין עצמן לפי מעלתן והכי איתא בהגדה וקרא זה אל זה ואמר מלמד שהמלאכים מכבדין זה את זה זה אומר לחברו פתח אתה שאתה גדול ממני ויש אומרים כתות הן אחת אומרת לחברתה פתחי את שאת גדולה ממני כו' ובעל העקידה בשער ס"ג האריך במאמר דהכא ולפי דרכו נאמר כל זה למעלת המלאכים ע"ש ויליף לה מדכתיב ברן יחד ככבי בקר כו' כפרש"י דלפי פשוטו למה הקדים הככבים שהם מעולם האמצעי לבני אלהים שהם המלאכים מעולם העליון: ומ"ש ברוך אופנים הוא דאמרי לה. מבואר בפרש"י וכפי מה שביארנו כי הם יותר קרובים אל השכינה כי החיות מכסא כבוד עצמן הן והאופנים בתר חיות גרירי כמ"ש התוס' גם צורות החיות מד' פנים אשר בארץ ע"כ ניתן להם רשות לייחד שמו אחר ב' תיבות שהוא הוראה על קדושתו אשר על ארעא כמו שניתן רשות לישראל וכתבו התוס' ברוך אופנים הוא דאמרי ליה אבל קדוש אומרים שרפים כדכתיב שרפים עומדים ממעל לו גו' וכתיב בתריה וקרא זה אל זה גו' ק' ק' ק' ה' ומה שאנו אומרים בתפלת יוצר והאופנים וחיות הקודש כו' דחיות נמי אומרים ברוך דעדיפי משרפים וקרא נמי מוכח דחיות ואופנים אומרים ברוך דבתר קרא דברוך כתיב וקול כנפי החיות משיקות גו' וקול האופנים גו' וכתיב כי רוח החיה באופנים וא"ת דילפי' השתא לפי זה דחיות ושרפים אין הכל א' ובפ' אין דורשין אמר פסוק אחד אומר שש כנפים לאחד ופסוק אחד אומר ד' כנפים לאחד ומאי קושיא הא האי קרא דשש כנפים בשרפים כתיב והא בחיות כתיב וי"ל דמסתבר טפי ליה שאין משונים בכנפים וכה"ג פריך בפ' בא לו כתיב ועשית לך ארון עץ וכתיב ועשו ארון עצי שטים אע"פ שהיה ארון אחר מסתמא כמו שהיה זה כך היה זה וכן בהמוכר פירות למ"ד פניהם איש אל אחיו והכתיב ופניהם אל הבית פריך מכרובים של שלמה אכרובים של משה דמסתמא לא נשתנו זה מזה עכ"ל. גם מזה שאנו אומרים ביוצרות פני כל חיה ואופן וכרוב כו' דכרוב נמי אומר ברוך הכי מוכח מתוך המקראות דכרוב וחיה הכל א' והאופנים בתר כרוב גרירי דכתיב ויראו הכרובים היא החיה גו' ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם גו': 
+
+Daf 92a
+
+<b>וכי </b>מראין לאדם מה שהיה כו'. אין זה סותר מה שאמרו בפ' הרואה אין מראין לאדם אלא מהרהורי לב וכו' דה"ק אין מראין לו לאדם על העתיד להיות אלא מענין הרהורי לבו שהרהר כבר ביום ודו"ק: 
+<b>אשכולות </b> שבה אלו ת"ח כו'. כדאמרינן בסוף סוטה מאי אשכולות איש שהכל בו ע"ש: 
+<b>ואכרה </b> לי (בנ') [בחמישה עשר] כסף כו'. אין כירה אלא לשון מכירה כו'. מפורש פ"ק דסוטה: 
+<b>בט"ו </b> זה ט"ו בניסן כו' כסף אלו צדיקים כו'. יש לעיין דבתחלה קראן כסף שלא במנין ואח"כ קראן שעורים ובמנין מ"ה והוא מבואר בזמן שישראל בכלל עושין רצונו של מקום נקראים כסף ובהפך נקראים סיג כמ"ש ואצרוף כבור סיגיך גו' וסיגים השבת כל רשעי גו' ועד"ז אמר הכתוב כסף נבחר לשון צדיק ולב רשעים כמעט ר"ל לשון צדיק הוא ככסף נבחר שאין בו סיג אבל הרשעים אין לבם ופיהם שוה וכמעט כסף יש בו כי רובו סיג וזש"ה (אשר הוצאתיך) [ויוציא אתכם] מכור הברזל כי בגלות מצרים היה הקב"ה מצרפן ככסף שנצרף בכור הברזל עד שהיו ביום הגאולה שהוא ט"ו בניסן ככסף הזה ע"י מצות מילה ופסח וזהו בזמן הגאולה אבל כשישראל בגלות הצדיקים שבהם נדמו לשעורים כמו שיס�� הפייט זרוים כשעורים וע"פ מ"ש בפ' האשה אמר ר"י לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין העובדי כוכבים אלא כדי שיתוספו להם גרים שנאמר וזרעתיה לי בארץ כלום זורע אדם סאה אלא להכניס ממנה כמה כורים וכן מצינו בצדיקים שנמשלו לשעורים כמ"ש פרק חלק וימד שש שעורים רמז לה ו' צדיקים שיצאו ממנה דוד חנניה מישאל ועזריה ודניאל ומשיח ולזה בכתוב הזה בגאולת מצרים בט"ו בניסן קראן כסף שאז היו כל ישראל ככסף אבל בגלותם קראן שעורים דהיינו מ"ה צדיקים שהעולם מתקיים בגלותן בבבל ובא"י כמ"ש שחלקן אם ל' כאן וט"ו בא"י ואם כו' ובא הכתוב והכריע דכתיב ואקחה שלשים כסף ואשליכהו בית ה' גו' והיינו שלשים צדיקים בא"י כמ"ש אם טוב בעיניכם הבו לי שכרי גו' ואע"ג דלעיל גבי כסף קראן שלא במנין וגבי מנין מ"ה קראן שעורים ע"ש הגלות כמ"ש לעיל הכא דלא איירי אלא באותן ל' שבא"י שלא גלו קראן שפיר כסף ודו"ק: 
+<b>אלו </b> ל' צדיקי אומות העולם כו'. יש לדקדק לכאורה דהאי קרא הוא רישא דענינא מקרא דהביא לעיל ואקחה שלשים כסף ואשליכהו גו' ומשמע דדריש ליה בצדיקי ישראל והכא דריש האי קרא בצדיקי א"ה ודוחק הוא לומר דפליגי וי"ל דמשמע להו דהנהו צדיקי וישקלו את שכרי שלשים כסף ודאי דצדיקי א"ה קאמר דלא כתיב ביה השליכהו בית ה' אבל בקרא דאקחה שלשים כסף מפורש ואשליכהו בית ה' דמיירי בצדיקי ישראל וק"ל: 
+
+Daf 92b
+
+
+
+Daf 93a
+
+
+
+Daf 93b
+
+
+
+Daf 94a
+
+<b>תרנגולת </b>טריפה הואי כו'. ואפי' דטעות כנעני היה שרי היינו באינו משקר לו בדיבורו אבל הכא שמכר לו בתורת שחוטה כמ"ש רש"י לקמן אסור וע"ש בתוספות וק"ל: 
+<b>אנפקא </b> חייא משמע כו'. ק"ק דעיקר התירוץ שעבר על דבריו חסר מן הספר דהא דאנפקא חייא משמע נמי היה ידע דאל"כ לית ביה גניבת דעת ויש ליישב: 
+<b>חביות </b> המכורות כו'. עיין פרש"י ולולי פירושו נראה לכאורה דלאו משום הפסד שתהיה חסרה נגעו בה אלא כיון שמכרה כבר לחנוני אסור לו ליטול ממנה בלי רשות החנוני וכשהוא פותחם כאילו הוא רוצה לטעום כולם בשבילו לראות החזק והטוב בהם הרי הוא גונב דעתו אלא א"כ הודיעו לאורח שמכרם ולכבדו נגד הבריות עושה כן ואפשר לומר דאי משום כבודו בלא הודיעו נמי שרי כדקתני גבי פך ריקן וק"ל: 
+<b>מפני </b> שמטעהו כו'. ק"ק דהיאך מטעהו וגונב דעתו דהא לשתותו שם מביאו בבית האבל לנחמו ביין ואפשר שהיה דרכם שכ"א מביא שם ולא היו שותין מכולן והיה זה יכול להשמט עם לגין שלו שלא יהיו שותין ממנו ובהכי ניחא בלגין המתקשקש משמע שהוא נראה חסר ע"י קשקוש מאי מטעהו שייך בו אבל כיון שלא שתו את כולן בחזרתו יראה לגין המתקשקש ומטעהו שאבל יסבור ששתו ממנו עד שנעשה ריקן ואשמועי' דאעפ"כ לכבדו בחבר עיר שרי וק"ל: 
+<b>לא </b> ימכור לחברו סנדל כו'. ק"ק הכא במכירה מאי קמ"ל הא ודאי אונאה היא כיון דמתה אין עורה חזק כשל בריאה שחוטה וי"ל דמיירי כגון שהוא מכר לו אותן בזול כמו של מתה אלא כדי להחזיק לו טובה בעלמא א"ל שהוא חיה שחוטה דהשתא לא הוה אלא גניבות דעת ובההיא דלא ישגר לו חבית יין ושמן צף כו' מתוקמא במתנה דאי במכירת שמן האיך הטעהו ושלח לו יין כיון דאיכא למיקם עליה וק"ל: 
+
+Daf 94b
+
+
+
+Daf 95a
+
+
+
+Daf 95b
+
+<b>מברא </b>קאתי לאפי יומא טבא כו'. דבר זה לא הוה ניחוש כדמסיק וענינו מפורש בחדושינו במסכת הוריות גבי האי מאן דבעי למידע אי מסיק שתיה ואי מצלח עסקיה כו' דכיון שלא הזכיר אלא צד אחד הטוב ולא ההפך דהיינו הצד הרע אין זה ניחוש דאינו סומך עליו להרע כדמפורש שם והך דיונתן מקרי ניחוש שמפורש בו שאמר ב' החלו��ות אם כה יאמרו דומו גו' לא נעלה ואם כה יאמרו עלו ועלינו מיהו הך דאליעזר דקרי ליה הכא ניחוש אינו מפורש ב' החלוקות דלא כתיב אלא והיה הנערה אשר אומר אליה הטי גו' ואמרה שתה גו'. ולא כתיב ביה ההפך אם לא תאמר שתה י"ל דאע"ג דאינו מפורש הצד השני ע"כ שאמר גם צד השני מדסמך על דבריו ונתן לה הנזם וב' צמידים קודם שהגידה לו בת מי היא מנחש הוה למ"ד דבן נח אינה מצווה על הניחוש כמ"ש התוס' והא דר"י דא"ל לינוקא פסוק לי פסוקיך וא"ל שמואל מת כו' לא מקרי ניחוש אלא סימן בעלמא כדמסיק דלא היא דלא שכיב שמואל כו' ור"י נמי ידע להאי מלתא דלרעה אין לסמוך כמ"ש שם אלא דמ"מ סימן הוא דלא ליטרח לילך שם ודו"ק: 
+<b>והאמר </b> רב כל ניחוש כו'. יש לדקדק היאך בעי למימר דרב עבר על לאו דניחוש וי"ל דלמאי דבעי למימר נמי השתא באומר צד א' מקרי ניחוש היינו בסומך על זה אבל רב כיון דלא אכל ולא נתקיים מחשבתו שאמר יומא טבא לנו אין כאן ניחוש ופריך דגם אם היה אוכל שם לאו ניתוש הוה כיון דלא אמר צד השני כאליעזר וכמ"ש לעיל וק"ל: 
+<b>בית </b> תינוק כו'. עיין פרש"י אבל הרמב"ם פירש בפי"א מהלכות עבודת כוכבים תינוק כגון פסוק לי פסוקיך אם אמר לו פסוק מן הברכות ישמח כו' ע"ש גם נראה שם מדברי הראב"ד דלענין איסור והיתר קאמר דבג"פ לא הוה ניחוש אלא סימן והראב"ד חולק דלענין סמיכה קאמר ע"ש: 
+
+Daf 96a
+
+
+
+Daf 96b
+
+
+
+Daf 97a
+
+
+
+Daf 97b
+
+
+
+Daf 98a
+
+
+
+Daf 98b
+
+
+
+Daf 99a
+
+
+
+Daf 99b
+
+
+
+Daf 100a
+
+
+
+Daf 100b
+
+
+
+Daf 101a
+
+
+
+Daf 101b
+
+
+
+Daf 102a
+
+
+
+Daf 102b
+
+
+
+Daf 103a
+
+
+
+Daf 103b
+
+
+
+Daf 104a
+
+
+
+Daf 104b
+
+
+
+Daf 105a
+
+<b>א"ל </b>הני להיכא כו' אפשר שהרגיש בו שרצה לגנבן וק"ל: 
+
+Daf 105b
+
+<b>ע"ב </b> מאי איעבד כו' יש לפרש דלא הות ידעה דאמרו אינהו מלתא ותלתה הדבר משום דלא מקנח לכו בחספא כו' ועי"ל שהספינה היתה יכולה מיהת מעיקרא לאוסרו בכישוף ואינהו אמרו מלתא ושריוה אבל לרב חסדא ולרבה להזיק לעצמה לא היתה כלל יכולה להם משום דלא מקנח כו': 
+<b>וכייל </b> ומני לית לן בה כו' פרש"י בא' מכל כו' והיינו לענין שאין רשות לשד בו טפי עדיף ליה כייל ומר דלא הוי הפקירא אבל לענין ברכה מצויה אמרינן בפ' המפקיד הפך זה דאין ברכה מצויה לא בדבר המנוי כו' וק"ל: 
+
+Daf 106a
+
+<b>חזנהו </b>דהוו שדו מיא כו' פירשו התוס' והא דאיעכב ולא עשה מעצמו כו' ע"ש פי' לדבריהם כתירוצם קמא יתורץ נמי קושייתם הראשונה שהוא לא עשה כן שהיה ירא שיפקידו עליו שאר שדים שעשה כן ובתירוצם בתרא יתורץ נמי קושייתם שניה שאם הודיעם ודאי לאו לכולם הוה אפשר להודיע ואפשר דהאחרים לא הוו ידעי ביה ולכך אמר השתא דידענא דרגילהו ביה דכולם ידעי ביה לא הוו מעכבי וק"ל: 
+<b>מים </b> אחרונים הרגו כו' במים אחרונים ודאי דאיכא לפרש דא"נ אי לאו טעמא דמלח סדומית ראוי לתקן מטעם זה אבל במים ראשונים א"א לפרש כן דהא אי לאו חיוב נטילה משום סרך תרומה לא בא זה שלא נטל לידי אכילת איסור ונראה לפרש דלא בא לומר אלא דעבירה גוררת עבירה משום דעבר על נטילת ידים בא לעבירה אכילת דבר איסור ועבירת סכנות נפשות גוררת סכנות נפשות דעבירה סכנת מלח סדומית שלא נטל ידיו למים אחרונים הביאו לידי סכנות הריגת נפש וק"ל: 
+
+Daf 106b
+
+
+
+Daf 107a
+
+
+
+Daf 107b
+
+
+
+Daf 108a
+
+
+
+Daf 108b
+
+
+
+Daf 109a
+
+<b>שרא </b>לן כוותיה כו'. ענין זה מפורש כמ"ש דמצות הקב"ה עלינו גזירת המלך הם בלי טעם בדבר וז"ש כל דאסר לן שרא לן דכותיה וא"כ ע"כ האי דאסר לן גזירת המלך הוא ומייתי אסר לן דמא אל תאמר משום מאיסותיה הוא כדאמרי' ספ"ב דמכות ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה הימנו כו' הרי שרא לן דם כבד ואי מטעם מאיסותיה היה לאסור גם דם הכבד וכן אסר לן דם נדה ואי משום מאיסותיה הרי שרא לן דם טוהר וא"כ על כרחך איסורא הוא משום גזרת המלך וכן בבשר וחלב וכן בחזיר ובכל אינך דמייתי יש לפרש בכה"ג דאי הוה ביה טעמא אמאי שרא בכיוצא בו ולזה אמרה דודאי גם איסור בשר בחלב גזרת המלך היא ומאי שרא לן דכותיה וק"ל: 
+
+Daf 109b
+
+
+
+Daf 110a
+
+
+
+Daf 110b
+
+
+
+Daf 111a
+
+
+
+Daf 111b
+
+
+
+Daf 112a
+
+
+
+Daf 112b
+
+
+
+Daf 113a
+
+
+
+Daf 113b
+
+
+
+Daf 114a
+
+
+
+Daf 114b
+
+
+
+Daf 115a
+
+
+
+Daf 115b
+
+
+
+Daf 116a
+
+
+
+Daf 116b
+
+
+
+Daf 117a
+
+
+
+Daf 117b
+
+
+
+Daf 118a
+
+
+
+Daf 118b
+
+
+
+Daf 119a
+
+
+
+Daf 119b
+
+
+
+Daf 120a
+
+
+
+Daf 120b
+
+
+
+Daf 121a
+
+
+
+Daf 121b
+
+
+
+Daf 122a
+
+
+
+Daf 122b
+
+
+
+Daf 123a
+
+
+
+Daf 123b
+
+
+
+Daf 124a
+
+
+
+Daf 124b
+
+
+
+Daf 125a
+
+
+
+Daf 125b
+
+
+
+Daf 126a
+
+
+
+Daf 126b
+
+
+
+Daf 127a
+
+<b>יש </b>לך בריות גדלות בים כו'. זכר במעשה ה' ד' יסודות הפשוטים אש רוח מים ארץ וז"ש כי כל נברא מן היסודות אלו אינו יוצא מטבעו כי הנה יש לך בריות גדלות בים שנבראו מן המים כדגים הללו ואם עולות ליבשה שהוא ארץ כדכתיב ויקרא אלהים ליבשה ארץ וגו' הוא יסוד הקרוב למים אעפ"כ מיד מתות וכן בהפך ואמר יש לך בריות גדלות מיסוד האור שהוא אש ואם עולות לאויר שהוא יסוד הקרוב לו מיד מתות וכן בהפך והוא מפני שכל נברא מד' יסודות הפשוטים אינו יוצא מטבעו וק"ל: 
+<b>וכן </b> הנפילים כו'. אם הנפילים דקרא קאמר הוא קשה להבין דמשמע במקראות דבני אדם גבורים הם ולא שרץ ומין צב גם סלמנדריא דקאמר הכא מין צב בת"י אתנשמת דקרא פי' סלמנדרא ודו"ק: 
+<b>שם </b> האזינו כל יושבי חלד כו'. דימה את האדם לחולדה במזמור הזה לפי שזכר שם שאל יבטח האדם בעשרו כי אין דירתו רק ביבשה כמו החולדה ובבא מבול לעולם יכלה המין כולו וגרע הוא מכל שאר ב"ח שנשאר מיהת מינן בים ועיין בע"י בירושלמי דפ' ח' שרצים: 
+<b>ביברי </b> דנרש אינן מן הישוב כו'. לפרש"י דמיירי בחיות הדרים בים שייך שפיר הכא אבל לפירוש התוס' בשם ר"ת דמיירי בבני אדם הדרים בב' עיירות בביברי ובנירש דרשעים הם מה שייך זה המאמר בכאן ולפי כונתינו דלעיל יש לפרש דאנשי ביברי ונרש דרשעים הן אינן ראוין להיות מן הישוב כחולדה זו הדרה ביבשה אלא שיבאו המים עליהם לשטוף אותן וע"ז מייתי קרא ארץ ארץ ארץ שמעי גו' כפל הענין שכל יושבי הארץ ישימו זאת על לבם שהם דרים בארץ ואם לא ישמעו לדבר ה' יבא המבול עליהם ויכלו מן הארץ וע"ז מסיק בכל זאת לא אבה נרש שמוע גו' וק"ל: 
+<b>הם </b> הביאו ברי' כו'. מפרש"י הם הביאו על אנשי וועד קאי שהיו רשעים מזווגי כלאים אבל בב"ר נראה דקאי אענה אשר מצא את הימים גו' מה עשה הביא חמורה וזיוג לה סוס ויצאה ממנה פרדה א"ל הקב"ה אני לא בראתי דבר המזיק חייך שאני בורא לך דבר המזיק הביא כו' ויצא ממנו חברבר והיינו ערוד כפירוש הערוך ולפי זה י"ל הלכתי לוועד כמשמעו לוועד חכמים והם הביאו לא קאי אלא אענה אשר מצא את הימים כדברי הב"ר וק"ל: 
+
+Daf 127b
+
+
+
+Daf 128a
+
+
+
+Daf 128b
+
+
+
+Daf 129a
+
+
+
+Daf 129b
+
+
+
+Daf 130a
+
+
+
+Daf 130b
+
+
+
+Daf 131a
+
+
+
+Daf 131b
+
+
+
+Daf 132a
+
+
+
+Daf 132b
+
+
+
+Daf 133a
+
+<b>פשטיה </b>דקרא במאי כתיב כו'. כבר כתבנו בפ"ק דבס' משלי פשטיה דקרא הוא הנמשל כדמסיק בתלמיד שאינו הגון ושר בשירים היא התורה שנקראת כולה שירה כמ"ש כתוב לך את השירה הזאת ועי"ל הכא דקאמר פשטיה דקרא במאי כתיב משום דלעיל דריש ליה על לב רע אי כרב ספרא אי כרבא דמיירי בתלמיד שאינו מבין והכא דריש ליה טפי כפשטיה על לב רע כמשמעו תלמיד שאינו הגון וק"ל: 
+<b>ירע </b> שריד באהלו. עיין פרש"י נראה לומר מלשונו דשריד מיירי באותו תלמיד רע ולא משמע כן מדקאמר ואין שריד אלא ת"ח שנא' בשרידים אשר ה' גו' אבל ת"ח לאו היינו ההוא תלמיד אלא שהוא רבו השונה אותו והמקרא מסורס אש לא נופח בשריד על אשר ירע באהלו על שהניח התלמיד הרע באהלו של תורה וק"ל: 
+<b>כאילו </b> זורק כו'. הדמיון בזה כי התורה נמשלה לאבן יקרה והיצה"ר אשר בתלמיד שאינו הגון הוא נקרא אבן מכשול ואבן מרקוליס ואמר כי הזורק אבן למרקוליס אף שאין דעתו רק לבזיון הנה הוא מוסיף כבוד ע"ז כיון דעבודתה בכך ונעשה גם אבן הזה אבן שיקוץ לע"ז כן השונה התורה שהיא אבן יקרה לאינו הגון הנה הוא הוסיף אבני מכשול בו שאינו לומדה אלא לתכלית וכוונה רעה כמאמרם הלומד תורה שלא לשמה טוב לו שלא נברא וק"ל: 
+
+Daf 133b
+
+
+
+Daf 134a
+
+<b>מאי </b>הצדיקו אילימא בדינים והא כתיב ודל גו'. גם שמצינו ושפטו את העם משפט צדק דהיינו שלא יעשו עול במשפט היינו היכא דכתיב צדק גבי משפט אבל צדק גרידא כי הכא משמע לזכותו בדין ועוד מדכתיב ברישא דקרא שפטו דל ויתום דהיינו לשפוט לו צדק והכא שינה למיכתב הצדיקו דהיינו משמע לזכותו קאמר ולהכי פריך והכתיב ודל גו' ומסיק אלא צדק משלך דהיינו שתזכהו ליתן לו שלך דהיינו הספק דמדינא הוה שלך דהמע"ה ודו"ק: 
+
+Daf 134b
+
+<b>ע"ב דורשי </b> חמורות כו'. ובפרש"י בחומש דורשי רשומות כו' ועיין פרש"י הכא לפי הגירסא דורשי חמורות כו' והתוס' כתבו בשם רב סעדיה גאון כעין המעשה כו'. ר"ל שזה השכר זרוע לחיים וקיבה היה במדה כעין המעשה שעשה פנחס הזרוע כנגד היד כו' ורמז לזה בקרא דכתיב וזה משפט הכהנים מאת זובחי גו' דלשון משפט לא נאמר בכל כ"ד מתנות כהונה אלא בזרוע לחיים וקיבה דר"ל דאלו המתנות הוא להם במשפט כפי המעשה שעשה פנחס אביהם וק"ל: 
+
+Daf 135a
+
+
+
+Daf 135b
+
+
+
+Daf 136a
+
+
+
+Daf 136b
+
+
+
+Daf 137a
+
+
+
+Daf 137b
+
+<b>דהוה </b>מתני ליה לבריה רחלים כו'. נראה בזה כי שם רחל הוא שם המין כדכתיב שניך כעדר הרחלים אמנם כשיבא הכתוב להבדיל בין הזכר והנקבה קרא הנקבה רחל בשם המין והזכר איל כדכתיב בהאי קרא רחלים מאתים ואילים עשרים וכן בעז שהוא שם המין בכ"מ כשיבא להבדיל בין הזכר והנקבה קרא הנקבה עז והזכר תיש כדכתיב עזים מאתים ותישים עשרים ולפי שזה השם הונח ע"ש המין שהוא על הרוב זכר גם כשהוא נאמר ביחיד על הנקבות לא כתב רחלות בלשון לנקבות רבות אלא בלשון זכר ע"ש המין וכן בעזים לא כתב עזות מזה הטעם ור"י שאמר לשון חכמים לחוד שמצינו בלשון המשנה גם כשהוא נאמר על המין נאמר בלשון נקבה כדתנן בפרק הגוזל קמא רחל טעונה וגזזה כו' רחל. העומדת לגזוז כו' ומ"ה קאמר אתנייה גם הכא במתניתין רחלות שהוא לשון לנקבות רבות וק"ל: 
+<b>זקוקין </b> דנורא מפומיה דרב כו'. הוא משל על התורה דמרתחא באדם כמ"ש כי הנה דברי כאש גו' וק"ל: 
+
+Daf 138a
+
+
+
+Daf 138b
+
+
+
+Daf 139a
+
+
+
+Daf 139b
+
+<b>משה </b>מן התורה מנין כו' המן מן התורה כו' אסתר כו' מרדכי כו'. יראה בזה לפי שבאלו הד' מצינו שיש להם עוד שמות אחרים במשה טוביה אביגדור כו' בהמן אמרו שהוא ממוכן אסתר היא הדסה מרדכי בלשן פתחיה ולפי הנראה היה לבעל דין לחלוק ולומר שאלו שמות המיוחדים להם אינם עיקר מן התורה בהם כי שם משה בת פרעה נתנה לו והוא לשון מצרי כדעת המפרשים ושם המן ומרדכי ואסתר נראה כי שמות פרסיים הם כי המגילה נכתבה ע"י הפרסיים שע"כ לא הוזכר שם הקב"ה במגילה כדעת הראב"ע וע"כ אמר במשה מנין שהוא שם המיוחד לו לעיקר מן התורה שנאמר בשגם הוא בשר גו' שקודם שנקרא כך ע"י בת פרעה קראו התורה אותו בשם זה ע"ש שהוא הוציא ומשה את ישראל מן הים עד"ה ימשני ממים רבים וע"כ נקרא משה ולא נמשה או משוי והוא מבואר כשדור המבול לא היו מאמינים בהשגחה פרטית שאמרו מה שדי כי נעבדנו כדאמרי' פ' חלק ונפרע מהם במדה כי לפי הטבע ראוי שיהיה העולם מים במים אבל היתה השגחה אלהית שנא' יקוו המים ותראה היבשה לצורך בן אדם וע"כ הביא עליהם מי המבול כפי הטבע ולפי שע"י משה רבינו נתפרסם זאת השגחה שבני ישראל הלכו ביבשה תוך הים והמצריים נטבעו שם ע"כ הזכיר שם משה כאן ועד"ז אמר המן מן התורה מנין שזהו שם המיוחד לו ואמר המן העץ במעשה הנחש והוא לפי שהיה הוא גזע צפעוני מעשו ועמלק אשר כחם נחש הקדמוני ובמדרש המן והנחש פתחו באף כו' ושניהם נתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם כו' כדאיתא פ"ק דסוטה ואמר אסתר מן התורה מנין שהוא עיקר שמה ואמר ואנכי הסתר אסתיר ע"ש שבימיה נתקיים מקרא זה שאמר הקב"ה אסתיר לפי שרחקו והסתירו ישראל עצמם מדבור אנכי שהוא עיקר אמונה כדאמרי' פ"ק דמגילה למה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה לפי שהשתחוו לצלם ונהנו מסעודת אחשורוש וע"ז אמר מרדכי מן התורה מנין שע"י זכו להנצל להיעשות בני חורין מלשון מר דרור כי הוא וסיעתו אנשי כנסת הגדולה לא רצו להשתחות לצלם ולא ליהנות מאותה סעודה ועל שם שהוא ראש לגדולה ולש"ט נמשל לראש בשמים משמן המשחה וק"ל: 
+<b>אלא </b> אימא במילין. עי' פרש"י ובערוך פירש עוד בשם ר"ח במילין כשיחתן של עופות כו'. ובגיטין פ"ד שהיה רב עיליש יודע שיחת העופות כו' ע"ש: 
+
+Daf 140a
+
+
+
+Daf 140b
+
+
+
+Daf 141a
+
+
+
+Daf 141b
+
+
+
+Daf 142a
+
+<b>אלא </b>למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך ולמען ייטב כו'. במשנת פאה אמרו אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב כבוד אב ואם וכו'. ויליף לה מהאי קרא למען יאריכון ימיך בעה"ז ולמען ייטב לך בעה"ב אבל לרבי יעקב דהכא דלית ליה שכר מצוה בהאי עלמא יקשה ל"ל תרוייהו לעולם שכולו ארוך וכולו טוב ונראה ליישב ע"ד שאמרו בקידושין ולתני נמי בהך מתני' דאוכל מפירותיהם כו' שלוח הקן ומשני משום דלית ליה פרי. דאינו מקרי טוב לבריות כמו כבוד אב שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי גו' ע"ש והענין מבואר כמו כבוד אב ואם שהוא טוב לה' ולבריות ראוי להיות בו שכר משותף לגוף ולנפש והוא הפרי שבעה"ז ולפי שהנפש המשכלת הוא עיקר מעשה האדם ראוי להיות לה עוד שכר מיוחד ועיקרי והוא הקרן שבעה"ב ור' יעקב מתוך מעשה שראה אמר ע"כ שכר בהאי עלמא ליכא כלל וע"כ אמר שמתן שכר הפרי לגוף ולנפש הוא יהיה לתחיית המתים שיהא בגוף ונפש והוא שאמר למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך דהיינו שכר הפרי לתחיית המתים שיהיו ימיך לגוף ולנפש יוחר ארוכים מבעה"ז ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב הוא הקרן שכר מיוחד לנפש לעולם הבא ערב וטוב לנשמת הצדיקים שישבו ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה ומזה ששינה הכתוב בשלוח הקן לכתוב למען ייטב לך קודם והארכת ימים וגם שלא כתב ימיך בכינוי כמ"ש גבי כבוד אב ואם לפי שאין בשלוח הקן שכר פרי כלל לגוף ולנפש רק שכר נפשי לעולם הבא לחוד כדמסיק בקדושין ודו"ק: 
+<b>בפרש"י </b> בד"ה לעולם שכולו טוב בפ"ק דקדושין אמרי' דר' יעקב חזא עובדא בא' כו'. עכ"ל לפירושו נראה דכל הך סוגיא מודלמא לא הוה הכי ר' יעקב מעשה כו' עד סוף פירקין לא שייכא אלא בפ"ק דקדושין וק"ל: 
+
+Daf 142b
+

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Chullin/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,1228 @@
+Chidushei Agadot on Chullin
+חידושי אגדות על חולין
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Agadot_on_Chullin
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Vilna Edition
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על חולין
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+<b>[אלא </b>י גורן וכו'] כחצי גורן כו' נראה לפ"ז נמי יהיה שער שומרון שער ב"ד שיושבים שם סנהדרין כמו שת"א שעריך לתרע בית דינך וק"ל: 
+<b>ע"פ </b> הדבור שאני כו' והיא גופא אשמעינן דאע"ג דמבי טבחי הוה הותר לו ע"פ הדבור דבר אסור משום שחיטת טבחי דאחאב וק"ק כיון דע"פ הדבור היה אמאי לא נימא דהוגד לו ע"פ הדבור שהיה דבר המותר מזבוח דעובדיה כדלעיל וק"ל: 
+<b>קרי </b> לי' נערה כו' א"כ עורביים כו' עיין בחדושינו בזה פ"ב דסוטה: 
+
+Daf 5b
+
+<b>ע"ב ומשימין </b> עצמן כבהמה כו' עיין פרש"י ועיי"ל לענין מאכלו שלא ידקדק בו כבהמה זו ועיין פרק כיצד מעברין גבי חיתך ישבו בה אם משום כחי' כו': 
+
+Daf 6a
+
+<b>דמות </b>ונה מצאו כו' וכתבו התוס' במדרש יש שהיא ע"ז שהטמין יעקב תחת האלה בהר בשכם עכ"ל בקראי כתיב תחת האלה אשר עם שכם ופרש"י אצל שכם והיינו בהר גריזים כמפורש בקרא ואת הברכה על הר גריזים וגו' הלא המה וגו' אצל אלוני מורה והוא שכם כדכתיב עד מקום שכם עד אלון מורה והם הכותים שהביאום מלך אשור והושיבום בהר שומרון כמפורש בספר מלכים ושם מפורש עבודת כוכבים שלהם נרגל והוא תרנגול כפרש"י שם: 
+<b>בתלמיד </b> כו' כל ספר משלי נאמר דרך משל ופשטיה דקרא הוה הנמשל ממנו וקאמר בתלמיד היושב לפני רבו כו' שהוא הנמשל מן ללחום את מושל וגו' אבל לפי הדרשה דלעיל לענין דבר איסור לא יתפרש בנמשל ללחום את מושל וק"ל: 
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+<b>אלא </b>מקום הניחו לו אבותיו כו' פרש"י מקום הניחו כשיבואו בנינו אחרינו ואם לא ימצאו מה לתקן במה יגדל שמם עכ"ל אם עשו כן אסא ויהושפט בכוונה כפי המובן מפירושו הוא קשה שיניח את ישראל לעבוד ע"ז משום בנו שיתגדל שמו ואפשר דר"ל שלא בכוונה עשו דהיינו שלא הרגישו בדבר כדי שיתגדל בם בנו וענין מעשה דבית שאן נמי בכה"ג היה שלא הרגישו אבותיו בו וק"ל: 
+<b>שלא </b> יעברו כו' [עי' פירושו בחדושי הלכות]: 
+<b>א"ל </b> חלוק כו' יש לנו רמז בנס זה בקרא בס' תהלים גבי קריעת ים סוף שאמר הכתוב הפך ים ליבשה היינו קריעת ים סוף בנהר יעברו ברגל היינו האי נהרא גינאי שעברו בו רבי פנחס וההוא דדרי חיטי והיינו ברגל שם נשמחה לשמחת יו"ט דפסחא ואמר מושל בגבורתו לשנות הטבעים עיניו גם בגוים תצפינה דהיינו לההוא טייעא שיעבור שם משום דהסוררים שהוא הטייעא אל ירומו פיהם לגבי שמיא כמ"ש כך עושין לבני לויה כו' וק"ל:  
+
+Daf 7b
+
+<b>ע"ב קדושים </b> הם כו' [עי' פירושו בחדושי הלכות]: 
+<b>אל </b> תלחם גו' כי כמו שער בנפשו גו' מפורש בפ' אלו נאמרין ע"ש: 
+<b>אם </b> בחייהן כך כו' [עי' פירושו בחדושי הלכות]: 
+<b>שאימתן </b> כו' אפרדות דלעיל קאי וסבר כמ"ד בפסחים דפרד בימי ענה הוה ואיכא מ"ד התם דפליג וסבירא ליה דפרד מימי בראשית הוה ופירוש ימים אליביה כמו שתרגום אונקלוס גובריא וק"ל: 
+<b>אין </b> עוד מלבדו כתיב כו' הכי משמע קרא אין לומר אין עוד על שום אלהים מלבד על הקב"ה והוא שמה שהקב"ה גוזר אין עוד אלהים אחרים שהם כוחות הטומאה והכישוף לשנות הגזירה אבל מה שגוזרים בכישוף יש עוד הקב"ה שיוכל לשנות אותה הגזירה ע"י הזכיות כההיא דרבי חנינא וק"ל: 
+<b>לדבר </b> מצוה כו' מקשים והא אמרינן שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן ונראה לפרש דמה"ט קאמר דמרצה כדם עולה שהעולה באה לכפרה על הרהורי הלב ואפשר דבהדי דאזיל לדבר מצוה קמהרהר בעבירה הוה ושכיח הזיקא הוה וכה"ג קאמרינן בסוף מכילתין וק"ל: 
+<b>מימיו </b> לא בצע על פרוסה כו' בצע ברכת המוציא משמע כפרש"י ואפילו ברכת המוציא לא בצע מפרוסה שאינו שלו אבל משלמה שאינו שלו הוה ברך ברכת המוציא אם לא היה לו משלו אלא פרוסה דשלמה ופרוסה שלמה קודמת לברכת המוציא וק"ל: 
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+<b>כתב </b>שחיטה ומילה כו' עיין פרש"י דלענין שיהא הת"ח בקי בהלכות שחיטה לא אצטריך ליה לאשמועינן דודאי צריך הת"ח להיות בקי בכל דינים והלכות התורה כדאמרינן בעלמא ואפילו במסכת כלה וכן כתב שילמוד דינים והלכות כתיבת התורה ותפילין ומזוזה בכלל לימוד כל התורה אלא שילמוד וירגיל עצמו לכתוב ואע"ג דחיוב שיכתוב אדם לעצמו סת"ם יוצא ע"י אחר שכתבן לו מ"מ ירגילו הת"ח בכתיבה וק"ל: 
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+<b>נאסר </b>להם בשר תאוה כו' בשלמא לרבי ישמעאל היינו דכתיב הצאן ובקר ישחט כו'. מזה נראה לישב מה שדקדקו בתוספות ערכין פ"ג אקרא דהתאוו תאוה במדבר דבשליו שני כתיב התאוו תאוה לפי שהיה אחר מ"ת ולמ"ד הכא דבמדבר נאסר להם בשר תאוה וקאמר קרא שהתאוו במדבר לדבר איסור שהתאוו לבשר תאוה שיהא מותר להם כשיכנסו לארץ וז"ש בתהלים ויתאוו תאוה במדבר שהזכיר שהתאוו לדבר שהיה אסור להם במדבר עד שיכנסו לארץ ולפי שהם התאוו לדבר אחד של איסור ודבר א' של היתר לדבר של איסור כדכתיב התאוו תאוה מי יאכילנו בשר דהיינו בשר תאוה שלא הותר במדבר ולדבר א' של היתר זכרנו את הדגה וגו' ועז"א משה על תאות האיסור הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם שהרי נאסר להן בשר תאוה במדבר אבל השני' של היתר שאמרו זכרנו את הדגה וגו' את כל דגי הים ביד ה' למצוא להם והיה מאמר הש"י בזה עתה תראה היקרך דברי אם לא שביד ה' ליתן להן תאותן בין של היתר ובין של איסור ונתן להם הש"י דבר אחד שהוא השליו שהוא מין עוף ומהאי קרא למדנו ברפ"ב דחולין שחיטה לעוף בסימן א וצאן ובקר ישחט להן דבהמה בשחיטה וכל דגי הים יאסף להם דדגים באסיפה בעלמא סגי אבל עוף שנברא מן הרקק בסימן א' שהוא קרוב למין בהמה ולמין עוף שיהא להם כל תאותן בדבר א' של היתר דלא נאסר להן בשר תאוה במדבר אלא בקר וצאן דאפילו צבי ואיל הותר להן כדמסיק שם ועד"ז אמר הכתוב הבשר עודנו בין שיניהם וגו' ירצה שעל תאות אכילת דגים שהיה של היתר לא נענשו אבל שנתמלא בזה תאותן של איסור שהוא בשר תאוה כמ"ש מי יאכילנו בשר עודנו בין שיניהם וגו' נענשו על תאותן של דבר איסור וק"ל: 
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+<b>ושלשים </b>לעבודה כו'. דבן שלשים לכח בעבודת משא כפרש"י בחומש וה' שנים מקודם ללמוד עבודת משא ועיין בזה ברא"ם פרשת בהעלותך על דברי הראב"ע: 
+<b>ואידך </b> שאני לשון כשדים דקליל כו'. ודכתיב ללמדם ספר היינו נמי בספריהם בלשון כשדים דבספר תורה כבר ידעו כדכתיב ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת וגו' וק"ק במאי פליגי הני תנאי הא מידי דקליל כלשון כשדים ת"ק נמי מודה דסגי בג' שנים ומידי דתקיפ' כהלכות עבודה ר"י נמי מודה דבעי ה' שנים ויש לישב ודו"ק: 
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+<b>בב' </b>סימנים כו'. יראה לפי דעת החוקרים שכל יסוד ��יותר רחוק מן הגלגל הוא יותר גשמי וחומרי והארץ יסוד התחתון הוא יותר גשמי מיסוד המים שעליו ולכן הבהמה אשר נפשה מהאדמה מחומר הגס יצטרך לזכך להעלות חומרה לאכילת נפש אדם שהוא נברא ג"כ מחומר הגס מהאדמה ובב' סימנים שנשחטו יזדכך חומר הבהמה שהוא יותר גם כי הדם הוא הנפש ועיקר מצות שחיטה להוציא דם הנפש אבל הדגים אשר בריאתן מהמים מחומר היותר דק מתעלה נפש האדם מאכילתן כמו שהן באסיפה בעלמא ולזה עופות שנבראו מרקק צריך זיכוך בסימן א' קצת וק"ל. 
+<b>דכתיב </b> על וייצר כו'. עיין פרש"י לפי' בתרא דקרא דעוף יעופף נמי משמע דמארעא אברי יש ליישב מה שהקשו התוס' אתדע שהרי עופות יש להן קשקשין מה צריך ראייה לזה שהרי בהדיא כתיב ישרצו המים שרץ וגו' ועוף יעופף דסד"א דקאי על ויצר לחוד ומארעא לחוד איבריאו ומכח ראיה דתדע ע"כ נימא דמרקק נבראו וקאי נמי אישרצו המים וגו' וק"ל: 
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+
+
+Daf 29b
+
+
+
+Daf 30a
+
+
+
+Daf 30b
+
+
+
+Daf 31a
+
+
+
+Daf 31b
+
+
+
+Daf 32a
+
+
+
+Daf 32b
+
+
+
+Daf 33a
+
+
+
+Daf 33b
+
+
+
+Daf 34a
+
+
+
+Daf 34b
+
+
+
+Daf 35a
+
+
+
+Daf 35b
+
+
+
+Daf 36a
+
+
+
+Daf 36b
+
+
+
+Daf 37a
+
+<b>שלא </b>הרהרתי. דאי שלא טמא את עצמו בידים במת מאי רבותיה הא כהן הוה ועוד דאי בידים ה"ל למכתב לא טמאתי אבל מטומאה משמע שנטמאה שלא בידים ובכונה והיינו שלא הרהרתי כו' ועיין בתוספתא: 
+<b>בשר </b> כוס כו'. והיינו מסוכנת מחמת חולי שתמות קרי ליה נבלה אבל מסוכנת מחמת טרפה לא שייך למימר דהא מן התורה אסורה כיון שסופה למות וי"ל דלא כתב כאן טרפה אלא להורות טעם דמסוכנת שאסר לו יחזקאל כמו טרפה מדאורייתא דאסורה משום שסופו למות ולפי פשוטו מלת מנעורי אין לו מקום כאן אבל לפי הדרש יש לפרש מנעורי מלשון נעור משניערה להיות נבילה ולמות וק"ל: 
+<b>שלא </b> אכלתי מבהמה כו'. מדמה לה לפיגול שהוא דבר נאסר במחשבה בקרבן בחוץ לזמנו או חוץ למקומו כך בהמה שהורה בה חכם קודם הוראה היתה לפי מחשבת השואל שמא הוא דבר אסור ולמ"ד מבהמה שלא הורמו מתנותיה שעושה טבלים כמו בתרומה שהוא תולה במחשבה ע"י שנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר כדאמרי' פ"ק וק"ל: 
+
+Daf 37b
+
+
+
+Daf 38a
+
+
+
+Daf 38b
+
+
+
+Daf 39a
+
+
+
+Daf 39b
+
+
+
+Daf 40a
+
+
+
+Daf 40b
+
+
+
+Daf 41a
+
+
+
+Daf 41b
+
+
+
+Daf 42a
+
+
+
+Daf 42b
+
+
+
+Daf 43a
+
+
+
+Daf 43b
+
+
+
+Daf 44a
+
+<b>זה </b>הרואה טרפה לעצמו. עיין פרש"י ועי"ל הרואה טרפה לעצמו ואינו מאמין לאחרים על הטרפות הרי כי מזמנים לו לא אזיל והרי הוא מקיים שונא מתנות יחיה ואהא מייתי ההיא דר"א דכי הוה מזמנין ליה לא אזיל ואמר לא קבעי מר דאיחי כו' וק"ל: 
+<b>הרואה </b> טרפה לעצמו כו'. עיין פרש"י ושמעתי פירוש הפסוק בזה שאומר אשרי כל ירא ה' ההולך וגו' ר"ל מי שבא לידו ספק טרפות והוא ירא את ה' ומחמיר על עצמו מספק לאכלה הנה אשריו בעה"ב שמנע עצמו מספק טרפה אבל יגיע כפיך כי תאכל וגו' יש לו מעלה יתירה דהיינו שמיגע עצמו וכפיו למצוא היתר לספקו עד שאוכלה הנה זה שזוכה ב' עולמות דכתיב ביה אשריך בעה"ז שהרי אוכלה וטוב לעה"ב שהתיגע נפשו בתורה וק"ל: 
+
+Daf 44b
+
+
+
+Daf 45a
+
+
+
+Daf 45b
+
+
+
+Daf 46a
+
+
+
+Daf 46b
+
+
+
+Daf 47a
+
+
+
+Daf 47b
+
+
+
+Daf 48a
+
+
+
+Daf 48b
+
+
+
+Daf 49a
+
+<b>אווזא </b>בזוזא וריאה [דידה] בד' כו'. חושבנא דדין כחושבנא דדין ור"ל לא ביותר ' מכדי דמי' רק בכדי שווי' וק"ל: 
+<b>ואברכה </b> מברכיך כו'. כתבו התוס' ואפי' כותים כו' כותי דיהיב שלמא לר' ישמעאל כו' עכ"ל ר"ל ולהכי אצטריך ליה ואברכה מברכיך לר' ישמעאל ויש לפרש לפי זה דבמקום ברכה דישראל דעדיפא היינו משום דהוה ברכה מיוחדת לכהנים משא"כ ואברכה מברכיך דהוה כוללת אף לכותים לר"י: 
+
+Daf 49b
+
+
+
+Daf 50a
+
+
+
+Daf 50b
+
+
+
+Daf 51a
+
+
+
+Daf 51b
+
+
+
+Daf 52a
+
+
+
+Daf 52b
+
+
+
+Daf 53a
+
+
+
+Daf 53b
+
+
+
+Daf 54a
+
+
+
+Daf 54b
+
+
+
+Daf 55a
+
+<b>מסאה </b>ועד סאתים בחצי לוג וכו'. בהלכה זו עמדנו בימי חנוכה ואמרנו להעלות על ספר מהיכן שלמדו לומר כן ובנרות חנוכה שהיא הנס גם ביום ראשון ימי חנוכה לפי שהמנורה היתה טמאה וליכא למימר שעשו המנורה של עץ כמ"ש הרא"ם דהא בשעת עשיה היו מטמאין אותה ועוד לת"ק דפליג אר"י ב"י ופוסל גם בשל עץ מאי איכא למימר אלא בין לת"ק ובין לר"י ב"י בפ' כל הצלמים ופרק אין מכירין אית לן למימר דלא היה אפשר להן אלא בשברי כלי חרס שהן טהורין דהיינו הבאין מסתם כלים היותר גדולים שנזכרו בשמעתין מסאה ועד סאתים שבשבריהם נטהרו בפחות מחצי לוג והשתא ע"כ בלילה הראשונה ג"כ לא נתנו אלא פחות מחצי לוג לכל נר ונר שהוא עיקר שיעור השברים שנטהרו ואעפ"כ היו דולקין כל הלילה בימי חנוכה שהם לילי טבת ארוכים דצריך חצי לוג לכל נר לפרש"י בפרשה תצוה וא"כ היה הנס גם ביום ראשון וע"ז רמז הכתוב בנרות דזכריה מי בז ליום קטנות דאם היה הנס בשאר ימי השנה היה אפשר לבעל דין לחלוק ולומר שלא היה נס ביום ראשון דפחות מחצי לוג יכול להיות דולק כל הלילה בשאר ימות השנה אבל מי בז ליום קטנות שהיה הנס ביום היותר קטנות דהיינו בימי טבת שהלילות ארוכים וצריך חצי לוג לכל נר ונר שהיה דולק כל הלילה ודו"ק ועיין בפרק במה מדליקין: 
+
+Daf 55b
+
+
+
+Daf 56a
+
+
+
+Daf 56b
+
+<b>הוא </b>עשך ויכוננך כו'. עיין פרש"י אבל בערוך בערך הזר ובערך כן פירש שהוא לשון סיבוב כמו בחבל שהוא מכונן על צוארה דפ"ד דמכשירין והמכנן את החבל על יד כי' דפ"ז דפרה. ועש"ז נקראו הבני מעים הסובבים הדורא דכנתא וכן פי' הרע"ב בפי' המשנה בפ"ו דפרה מכנן מלשון הדורא דכנתא ובפ"ד דמכשירין גבי' מכונן על צוארה לשון הוא עשך ויכוננך ע"ש וק"ל: 
+<b>ממנו </b> כהניו כו'. כולה מפרש בתורה ממנו כהניו שנתנה לאהרן ולזרעו לדור עולם ממנו נביאיו שנאמר נביא מקרבך מאחיך וגו' ממנו מלכיו שנא' מקרב אחיך תשים עליך מלך ולא מייתי מהאי קרא דממנו יתד וגו' דלמעלה הוא לישראל דאין צריכין משום דבר לאומה אחרת וק"ל: 
+
+Daf 57a
+
+
+
+Daf 57b
+
+<b>מאי </b>עסקן בדברים כו'. כתבו התוס' אע"ג דבכה"ג חשיב בהמוכר את הספינה מלגלג כו' ולהודיע איך שלמה ידע עכ"ל והוא דחוק דשלמה ודאי ברוח הקודש ידע ואמרה אבל הנראה דאין זה מלגלג כמ"ש בעל חובת הלבבות בדברים התלוים באמונה אף שידע אותם בקבלה צריך כל אדם לחקור אותם במופת והוא שקראו עסקן בדברים בעלמא כגון זו עסק וראה ר"ש בן חלפתא לחקור אחריהם לידע אותם במופת וק"ל: 
+<b>לך </b> אל נמלה וגו'. בפ' המוציא תפילין יליף מהאי קרא גזל מנמלה ויש לפרש משום דיש לדקדק בהאי קרא מאי קאמר לך אל נמלה עצל דהא ודאי מדת זריזות הוא זה ועוד דרכיה לשון רבים ולא נקט בקרא רק דרך א' תכין בקיץ לחמה אבל נקט קרא עצל דאפי' היותר עצל שבו אינו סומך על של חברו שלא יבא לידי גזלה ולא כן אדם העצל שלא חש ע"ז וסומך על של חברו גם אם לא יתן לו יטול בחזקה והיינו גזל מנמלה והיינו דרכיה לשון רבים הא' כפשוטו שמכין בקיץ מה שצריך בחורף והב' דאפי' העצל עושה כן שלא יבואו לידי גזלה גם בכלל דרכיה לשון רבים מה שנזכר בהאי עובדא דאוהבים האמת ועונשין למשקר בהריגה וק"ל: 
+
+Daf 58a
+
+
+
+Daf 58b
+
+<b>אמרי</b> אנשי שב שני אימרא בקתא מבקא כו'. גם אם לישנא דאינשי הוא אינו דומה דלחוכא וטלולא נאמר אבל הוא משל על אשה רעה מסייעתו להרע לאחרים ולפעמים הוא עושה רעה לאחרים ולא הודיע לה עד אח"כ וחרה לה על אישה שלא הודיעה כדי שתהיה גם היא עושה כמו כן כמו בקתא זו שחרה לה על הבקא שלא הודיע אותה שאפשר למצוץ דם דרך הסדין וק"ל: 
+<b>ס'</b> מאני דפרזלא תלוי ליה לבקא כו'. גם זה למשל נאמר על בעל לשון הרע שהוא חושב שלא עשה כלום בדיבורו ל"ה אבל נשיכתו כבידה כנשיכת בקא זו כדאמרינן בערכין שהיא שקולה נגד ג' עבירות ע"ז וג"ע וש"ד דהתם כתיב גדולה והכא כתיב מדברת גדולות ודו"ק:
+
+Daf 59a
+
+<b>ואי </b>לאו דיתבי במיא כו' וקיימתי בעצמי החכמה וכו'. לפי שרפואה זו בחנם היה בדבור שניתן לעולם בחנם כמ"ש במדרש נמשלה התורה למים מה מים בחנם כו' ע"כ מביא האי קרא דכתיב ברישא כי בצל החכמה בצל הכסף שפעמים שצריכין לשניהם לחכמת הרופא וגם כסף הוצאת צורך רפואות אבל יתרון דעת החכמה שהיא בעצמה תחיה בעליה בלא כסף כרפואה זו במים קרים וק"ל: 
+<b>קרי </b> עליה כו'. לא יאונה לצדיק כל און עבירה משמע אבל חמירא סכנתא מאיסורא וק"ל: 
+
+Daf 59b
+
+<b>ע"ב כאריה </b> מתיל כו'. הנה זה הקיסר כפר ביכולת ושיש אחר שיש לו כח ויכולת יותר ממנו דהא פרשא קטיל אריה וא"ל דמתיל לאריה דבי עילאי דעל ההוא אריה נאמר אריה שאג מי לא יירא שאין הפרש יכול לו מיראת שאגתו כמו שהראה לו דבמרחק ד' מאות וג' מאות פרסי אפי' מעברתא ושורא נפל ונתור ככי כו' כך ה' דבר מי לא ינבא שלא יראה מאותה הנבואה שיש יכולת ביד ה' להעניש כמ"ש בענינו אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה. ושא"ל הקיסר שוב 
+<b>בעינא </b> דאחזי לאלהייכו כו' וא"ל שמשא דחד משמשי דקיימי קמיה כו'. יש לדקדק אמאי לא השיב לו מהאי עובדא גופא דלעיל באריה דבי עילאי דלא מצית חזית ליה דההוא חד משמשי דקיימי קמיה קב"ה לא מצית חזית ליה שכינה לא כ"ש ונראה לפרש דמציאתו יתברך גם ליכולתו האמין הקיסר מתוך עובדא דלעיל דע"י תפלת ריב"ח בא האריה דבי עילאי וראה יכולתו שהוא א' מנבראיו יתעלה אלא דעל הראיה השכלית קאמר בעינא דאחזי לאלהייכו להשיג ממהותו וא"ל דאף בשמש לא יוכל להסתכל ולהשיג ממהותו שכבר נסתפקו בו גדולי הפילוסופין אם השמש גשמי יסוד פשוט חמישי או שהוא שכל פשוט שכינה לא כ"ש שלא תוכל להשיג מהותו אלא מציאתו מצד פעולותיו יתברך. ושוב א"ל קיסר 
+<b>בעינא </b> דאיצבת ליה נהמא כו'. שהאמין בגשמות מצד פעולותיו בעוה"ז שהם גשמיים כמו השמש שלא יוכל להשיג מהותה ואעפ"כ אפשר שהוא גשמי כנראה מצד פעולותיו וע"ז מסיק לו בתשובתו הני כנושאי וזלוחאי כו' מצד פעולות משמשיו נשתלשל לפעולת גשמים. ובת קיסר שאמרה 
+<b>אלהיכם </b> נגרא הוא כפרה בהשגחה פרטית שהוא נגרא שעשה לו תקרה ועליה שהם השמים ואינו משגיח בארץ כמ"ש הכופרים עזב אלהים את הארץ והנה על ידי תפלת ריב"ח נראה לה ההשגחה פרטית שנשתלם לה מדה כנגד מדה שנצטערת ויהב לה מסתוריתא וק"ל: 
+
+Daf 60a
+
+<b>אמר </b>רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן כו' וקרניו קודמות לפרסותיו כו'. הענין מבואר כי הקרן נאמר בכ"מ על עיקר הדבר כמ"ש הקרן קיימת כו' והנה לפי שאדם נטה בחטאו למינות להאמין ח"ו בשניות כמ"ש בסנהדרין אדם הראשון מין היה וכפר בעיקר שנאמר איכה אן נוטה לבך ולכך כשחזר בתשובה הקריב שור שהיה לו קרן א' מורה על עיקר האחדות וע"כ היה בו הקרן שהוא א' קודם לפרסותיו שהם שנים מורים על הריבוי שהנמצאות בהשתלשלם יגיעו בסופם לרבים ודו"ק: 
+<b>אל </b> תקרי צבאם אלא צביונם. פירשו התוספות מפי' הערוך דכולהו מצביונם נפקי כו' ע"ש והוא דחוק לפרש בצביונם קמא דוקא מלשון יופי וצביונם בתרא ב��' לשונות ונראה שדרשו כן מהאי קרא דאמאי נקט רב צבא השמים והארץ טפי משאר יסודות הפשוטים וצבאם וע"כ דרשו שרמז הכתוב כאן על כל הנבראים שעלה בבריאותם חומר וצורה ותכלית והוא שאמר בקומתן נבראו שהוא קיימת וגודל חומר כל נברא ובדעתן נבראו הוא ידיעת צורה של כל נברא שבו ניכר ונודע כי הוא זה בצורתו וצביונם נבראו הוא רצונם התכליתי הנראה ממנו והוא שרמז ויכלו השמים שהוא יסוד היותר פשוט מחומר וקרוב לצורה והארץ הוא היסוד היותר גשמי בחומרו וצבאם הוא התכלית הרצוני של כל נברא וד"ק: 
+<b>ק"ו </b> בעצמם כו'. נראה כמ"ש אין לך עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ומלאך והם נשאו ק"ו בעצמם שלא לצאת בערבוביא וכה"ג כתבו התוס' בפ"ק גבי גינאי נהרא חלוק לי מימך כו' ע"ש וק"ל: 
+<b>פתח </b> שר העולם כו'. הוא מטטרון כמ"ש התוספות והוא שר העולם ע"ש כי מטטרון גימטריא שדי שאמר לעולמו די שלא יהיה יותר מת"ק כי הנעלם משדי הוא ת"ק כמו שכתבו התוספות פרק אין דורשין וק"ל: 
+
+Daf 60b
+
+<b>ע"ב א"ל </b> לכי ומעטי את עצמך כו'. הענין הרמוז כמו שכתבו המפרשים לכנסת ישראל שימעטו את עצמן בעוה"ז כדאמרינן פ' גיד הנשה כי אתם המעט וגו' כי אתם הממעטין כו' וענין לכי ומשול ביום ובלילה הוא שע"י שאתם ממעטין עצמכם בעוה"ז שהוא לכם לילה תזכו למשול גם בעוה"ב שהוא לכם ליום ותשובה שרגא בטיהרא כו' כי אין זה ממשלה בעוה"ז והיתה התשובה לימנו בך ימים ושנים שתמשלו בעוה"ז שהם ימי המעשה במנין הימים ושנים אשר על ידו תזכו לעולם שכולו ארוך באין מנין ואמרה יומא נמי שהוא טובת העוה"ז אשר ניתן לעובדי כוכבים א"א דלא מנו ביה תקופות רמז כי דבר המקיף אם אינו גדול כ"כ הנה אין לו סוף והוא ענין שרבו גם רבו ממשלת העובדי כוכבים בעוה"ז ואמר לה זיל ליקרו בך צדיקי כו' אמר לה כן ליישב דעתה כי אלו הצדיקים לא נקראו כן אלא ע"ש שמקטינין עצמן בעוה"ז יעקב אמר קטנתי מכל וגו' וכן בדוד כדאמרינן הוא הקטן כשם שבקטנותו הקטין את עצמו כו' ושמואל הקטן בעובדא דפ"ק דסנהדרין חזייא דלא קא מתיישבה דעתה שלא יהיה לה כלל ממשלה בעוה"ז אמר ששעיר של ר"ח יהיה כו' הוא שעיר הוא אדום הוא מקטרגן של ישראל להתיש כחו בר"ח ושיהיה גם לישראל לפעמים ממשלה בעוה"ז כירח הזו שפעם שהיא מתגדלת מתחלת החדש ופעם שהיא מתקטנת בסוף החדש וכן הוא הענין בכנסת ישראל כדאיתא במדרשות: 
+<b>ועמדו </b> על פתח קרקע כו'. לפי מה שפרש"י בחומש שהכל נברא ביום ראשון וכל א' נקבע ביומו גם הדשאין נבראו ביום ראשון ועמדו מאז על פתח קרקע אלא שבתלתא בשבתא יצאו קצת עד שבקש אדם רחמים וצמחו ביום ו' והענין מבואר שאמרו בפ"ק דתענית גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ ואמרו שבתחלה עלה במחשבה לבראו במדת הדין ולבסוף שיתף עמו מדת הרחמים כנאמר בענינא ביום עשות ה' אלהים ארץ וגו' ובגשמים נאמר כיוצא בזה כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין וגו' דכשעדיין לא היה אדם בעולם לא המטיר ה' אלהים במדת הדין שהיה שליט עד שבא אדם ובקש רחמים להפך מדת הדין לרחמים והוא ענין שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים שהם מטילין כח וגבורה בפמליא של מעלה שהוא מדת הרחמים שיגבר על מדת הדין: 
+<b>כתוב </b> קניגי כו' כתוב אדונקי באגדתיך כו'. עי' פרש"י ובערוך בערך אדונקי פירש ענין אדונים הוא כו' זיל כתוב באגדתיך באגדה שלך שכן דרך לכתוב באגדות תי' קשות ויש ששונים באגרתיך שכן דרך לכתוב באגרות תי' תמורות עכ"ל: 
+<b>עוים </b> מתימן באו כו'. ויהיה והעוים מחובר למקרא שלאחריו דכתיב מ��ימן כל ארץ וגו' כמ"ש התוס'. ואמר 
+<b>ולמה </b> נקראו עוים שעיוותו מקומן. לשון חורבן כמו עוה עוה עוה אשימנה ד"א שאיוו לאלוהות כו' א' מתחלף בע' בלשון כמ"ש בר' חייא שקרא לאלפין עיינין כו' ורמז בזה דכתיב אלוה מתימן יבא וגו' כדאמרי' שלא רצו לקבל אלוה א' ואיוו לאלוהות הרבה וק"ל: 
+<b>ליפקו </b> מכפתורים כו'. אין זה מפורש בקרא אבל הוא בכח המאמר דלכך נכתב המקרא אבל גבי חשבון מפורש בקרא דאתו ישראל וליפקו מסיחון והא דלא חשיב בכיבוש א"י רק ז' עממים ולא חשיב נמי ארץ עוים שכבשו מכפתורים י"ל דכל ארץ פלשתים מארץ כנעני תחשב כמפורש בספר יהושע וק"ל: 
+<b>שריון </b> תנא כו'. ובחומש הוסיף רש"י לפרש בו ובמקום אחר הוא אומר עד הר שיאון הוא חרמון הרי לו ד' שמות כו' ע"ש וקאמר הכא דאפי' הרי ארץ ישראל כו' ר"ל אפי' אלו הרים גבוהים שנקראין שניר על שם הרי שלג כפרש"י בחומש דאין דרך להיות שם ישוב אעפ"כ חביבין הן על א"ה וק"ל: 
+<b>ואת </b> העם העביר וגו' מנ"מ כו'. לפי פשוטו איכא טעמא לפי שכבר קנה יוסף בלחם את כל אשר להם גם את ארצם העביר אותם מעיר לעיר כדי שיהיה להם זכרון שאין להם עוד חלק בארץ כפרש"י בחומש מ"מ כל הסיפור זה לא הוה איצטריך אי לאו לאשמועינן שהיה חס על כבודן של ישראל דלא ליקרו כו' וק"ל: 
+
+Daf 61a
+
+
+
+Daf 61b
+
+
+
+Daf 62a
+
+
+
+Daf 62b
+
+
+
+Daf 63a
+
+<b>אמר </b>משפטיך וגו'. עיין פרש"י ועי"ל דה"ק צדקתך לנמלה שאתה נותן לה דעת להכין מזונותיה בקיץ הוא במדת טובך כהררי אל נגלית ומפורסם כמ"ש לך אל נמלה עצל תכין וגו' ומשפטיך שאתה עושה בדגים הוא במקום סתר בתהום רבה וק"ל: 
+<b>באו </b> רחמים כו'. היינו מטר כפרש"י כדאמרינן במסכת תענית שהם רחמים לעולם ואפשר שזה הוא בטבע שהעוף זה יודע זמן גשמים באים לעולם ומבשר טוב על כך וראו זה בנסיון והיינו דקאמר והוא דיתיב אמידי כו' דכן ראו זה כמה פעמים בנסיון כשיושב אמידי ועביד שרקרק כך בא אח"כ מטר אבל לבשר הגאולה ודאי אין זה בטבע אלא בנס ומ"ה קאמר וגמירי דאי יתיב אארעא כו' דיש להם קבלה על כך ולא בנסיון ויש בזה רמז בקרא דכתיב מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגו' כלומר רגלי מבשר הוא עוף הזה המבשר על המטר כשאינו יושב על הארץ אבל מה נאוו כשיהיו רגלי מבשר על ההרים דהיינו כשעומד אארעא דאז משמיע ישועה וגו' וקול צופיך הוא עוף זה המצפצף נשאו קול יחדיו ירננו וגו' רננו לא נאמר אלא ירננו לעתיד כדאמרי' ר"פ חלק וק"ל: 
+<b>אפסקיה </b> למוחיה כו'. לכאורה קשה דקארי ליה מאי קארי ליה הא קחזינן דלא שרק כהוגן שלא בזמנו שהרי נענש ואפסקיה למוחיה כו' וי"ל דהכי פריך דהא חזינן דגם אם שרק על הארץ אתא גשם שעמד העוף בי כרבא ורמז בשריקתו שהמטר יבא על החרישה הצריכה למטר וכן היה שבא מטר והרעם בתוך המטר הביא גלל ואפסקיה למוחיה משום דלא עשה כדרכו ליתיב אמידי אלא יתיב אקרקע ומ"מ חזינן דגם אם הוא יושב על הארץ אתא מיטרא ולא משיחא. ומשני 
+<b>ההוא </b> ביידא הוה. דלא אתי מטרא משום שריקתו שהיה על הארץ אלא שהוא ודאי לא שרק על הארץ על המטר אלא על משיחא שרק ומשום דביידא הוה שלא היה עדיין זמן משיחא אתא מטרא והגלל בתוכו לאפסוקי מוחיה לעונשו על שקרו וק"ל: 
+
+Daf 63b
+
+<b>ע"ב לעולם </b> ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. מבואר בריש פ"ק דפסחים: 
+
+Daf 64a
+
+
+
+Daf 64b
+
+
+
+Daf 65a
+
+
+
+Daf 65b
+
+
+
+Daf 66a
+
+
+
+Daf 66b
+
+
+
+Daf 67a
+
+
+
+Daf 67b
+
+<b>לויתן </b>דג טהור הוא שנאמר כו'. ק"ק וכי יש להסתפק בו בדג טמא וכי יאכיל הקב"ה לצדיקים לעתיד דבר טמא ויש ליישב דיש להסתפק בלויתן שאינו כלל מין דג טהור ומין אחר טהור הוא כגין עוף הדר במים כמו בר איוזא ומייתי דדג טהור הוא שהרי יש לו קשקשים וסנפירים כשאר דגים טהורים וק"ל: 
+
+Daf 68a
+
+
+
+Daf 68b
+
+
+
+Daf 69a
+
+
+
+Daf 69b
+
+
+
+Daf 70a
+
+
+
+Daf 70b
+
+
+
+Daf 71a
+
+
+
+Daf 71b
+
+
+
+Daf 72a
+
+
+
+Daf 72b
+
+
+
+Daf 73a
+
+
+
+Daf 73b
+
+
+
+Daf 74a
+
+
+
+Daf 74b
+
+
+
+Daf 75a
+
+
+
+Daf 75b
+
+
+
+Daf 76a
+
+
+
+Daf 76b
+
+
+
+Daf 77a
+
+
+
+Daf 77b
+
+
+
+Daf 78a
+
+
+
+Daf 78b
+
+
+
+Daf 79a
+
+
+
+Daf 79b
+
+
+
+Daf 80a
+
+
+
+Daf 80b
+
+
+
+Daf 81a
+
+
+
+Daf 81b
+
+
+
+Daf 82a
+
+
+
+Daf 82b
+
+
+
+Daf 83a
+
+
+
+Daf 83b
+
+
+
+Daf 84a
+
+<b>מע"ש </b>לע"ש כו' פרש"י אלו האחרים שאמרת ליטרא דגים וליטרא בשר אימת כו' עכ"ל. ע"ש והוא דחוק דלא יהיה קאי נמי אליטרא ירק שאמר דאי לאו בכל יום מה יאכל ולולי פירושו נראה לפרש דאכולהו קאי בין אמי שיש לו מנה ובין אמי שיש לו י' מנין ובין אמי שיש לו נ' מנה דלא יאכל רק ליטרא בשר הני כולהו לאימת יאכלו בשר בריוח וקאמר מע"ש לע"ש וק"ל: 
+<b>מגז </b> כבשים כו'. פרש"י קנה לך צאן כו' ואין זה במשמעות הכתוב ונראה לפרש כעין שאמר הכא שיפחות האדם באכילתו ולא ילך אחר המותרות כן אמר לענין מלבושיו שלא יבקש לו בגדי משי חשובים אלא מגז כבשים דהיינו בגד צמר ללבושיך ובמאכליו אמר כאן אל תבקש בשר ללפת בו הפת כי די לך חלב עזים ללחמך דהיינו ללפת בו הפת ואמר לחמך קודם כו' דלכך לא כתיב ולחם ביתך בוי"ו ומסיים תן חיים לנערותיך דבימי נערות תרגיל ולמוד עצמך ליתן חיים לנפשך דהיינו רק לקיום הנפש ולא תבקש מותרות ועוד יפורש לקמן וק"ל: 
+
+Daf 84b
+
+<b>ע"ב עשתרות </b> שמעשרות את כו'. רש"י הביא דרש זה בפרשת עקב וכתב הרא"ם בפרשת תבא דגם לפי זה יהיה עשתרות מלשון חוזק ולא מלשון עושר ע"ש ומתוך שמעתין לא משמע כן וק"ל: 
+<b>ורוצה </b> לאבדן כו'. עיין פרש"י ועי"ל כמשמעו כגון שהוא עושר ואינו רוצה שיתערבו בתוך מעותיו כי ירא פן יבא זה ויאבד את זה כדאמרי' בכתובות בבת נקדימון וק"ל: 
+<b>לעולם </b> יאכל אדם כו'. ודרש ליה לקרא הכי טוב איש חונן לבניו ולאשתו לכבדם מלבושים נאים יותר ממה שיש לו דהיינו אם אין לו שיהא מלוה בשבילם אבל דברים הצריכים לו יכלכל במשפט שכלו דהיינו אכילה ושתיה פחות ממה שיש לו ומלבושיו במה שיש לו וע"ז אמר לעיל מגז כבשים שיש לך ללבושיך ואל תחפוץ במלבושי כבוד יותר משיש לך ואמר דיו שיתפרנס מחלב גדיים כו' דהיינו שלא יאכל הגדיים וטלאים הקטנים שיש לו אלא שיתפרנס בפחות דהיינו מחלבם ואמר לחמך קודם ללחם ביתך שהוא דבר ההכרחי לאדם אבל בכבוד דהיינו במלבושים נאים דקרי ליה למאני מכבדותי אשתו ובניו קודמין לכבדם יותר משיש לו וק"ל: 
+
+Daf 85a
+
+
+
+Daf 85b
+
+
+
+Daf 86a
+
+<b>כל </b>העולם כולו ניזון בשביל חנינא כו'. יבואר במסכת תענית: 
+
+Daf 86b
+
+
+
+Daf 87a
+
+<b>לא </b>ברא רוח כו' הצדוקי הזה נטה להאמין בשניות ואמר מי שברא הרוחני לא ברא הגשמי שהם ההרים ולכך שינה הלשון ברא בדבר רוחני ויצר בדבר גשמי והיה תשובת רבי לו שוטה שפיל לסיפיה דקרא כי תשובתך בצידו ה' צבאות שמו כי ה' שהוא שמו המיוחד הוא ה' של שני הצבאות שהם הגשמי והרוחני וכה"ג איתא בסנהדרין ששאל צדוקי א' לר"ג כו והשיב לו ר"ג אלא מעתה גבי אדם דכתיב ויברא ויצר ה"נ כו' דכתיב גבי צלמו שהוא צלם אלהים דבר רוחני לשון בריאה וגבי יצירת הגוף כתיב ויצר ה' אלהים אדם מן האדמה וזה אין סברא שיהיו שני שותפין באדם א' כדמסיק שם ויבואר זה במקומו שם. ומ"ש ויתנו בברותי ראש כו' המינות נקרא ראש ע"ש הפסוק שורש פורה ראש ולענה וגו' ודו"ק: 
+
+Daf 87b
+
+
+
+Daf 88a
+
+
+
+Daf 88b
+
+<b>ואנכי </b>עפר כו'. ולפום ריהטא הוא דחוק וכי אילו לא אמר אברהם ו��נכי עפר וגו' לא היה לטומאת מת טהרה עולמית ואפשר לפרש דאי לאו בשכר אברהם היה הכשר טהרת טמא מת בענינים רחוקים אשר מניאותם היה קשה אמנם בשכר שמיעט אברהם את עצמו שאמר ואנכי עפר ואפר זכו להיות הכשר והזאת טהרתם בענינים אשר קלים מציאותם שהם עפר ואפר והזכות הוא מן הדומה לדומה שבזכות שאמר ואנכי עפר בתחלת יצירת אדם כמבואר לקמן בסמוך זכו לעפר סוטה שעל ידי זה תזכה להוליד בן כאברהם כמבואר בפרק כשם ובזכות שאמר ואנכי אפר במותי זכו לטהר באפר טומאת מת וק"ל: 
+
+Daf 89a
+
+<b>זכו </b>לב' מצות לחוט כו' דעיקר תפילין וציצית טעם מבואר בתורה אבל מצות " הנוספות בכ"א דהיינו בציצית חוט אחד של תכלת כדכתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל וגו' וכן הקשירה בתפילין דוקא ע"י רצועות קמיירי הכא ומהא דקאמר הכא בשלמא רצועה דכתיב וראו כל עמי הארץ וגו'. יש להביא ראיה לפרש"י בפ' התכלת שפירש אלו תפילין שבראש כו' מפני שיש על של ראש שי"ן ודלי"ת שהוא רוב השם כו' ודו"ק ועיין בתוס' פ"ק דברכות דף ו': 
+<b>מפני </b> שתכלת דומה לים כו'. יראה שרמז בזה קישור שלש עולמות זה בזה מלמטה למעלה ברצון הש"י והוא שאמר הים שהוא כלל עולם התחתון כפי טבע הבריאה שהיה העולם כולו מים במים עד מאמר יקוו המים והנה הוא מתדמה ומתקשר ברקיע שהוא עולם האמצעי ורקיע שהוא כלל עולם האמצעי הוא מתדמה ומתקשר בעולם המלאכים הדומים לאבן הספיר כי המה ספיריים בזכותם ובצורתם ואבן הספיר שהוא עולם המלאכים הוא מתדמה ומתקשר בכסא כבודו יתעלה והוא שאמר במצות תכלת וראיתם אותו וזכרתם וגו' ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' לעשות ח"ו פירוד בקישור הג' עולמות שזכרנו ודו"ק: 
+<b>קשה </b> גזל הנאכל שאפי' צדיקים כו'. יראה דודאי הכא לאו גזל מקרי דאל"כ איך אמר אברהם על מה שהיה בעין וחלק האנשים אשר הלכו אתי יקחו חלקם וגו' ועוד דכבר מחל מלך סדום על הכל שנא' והרכוש קח לך וגו' ועוד כנראה מעניינו שמלך סדום לא היה יכול להציל ואמרינן בהגוזל בתרא דאפי' לא אמר אני אציל לעצמי הציל לעצמו אלא שאברהם ממדת חסידות לא רצה ליהנות כמ"ש שלא תאמר אני העשרתי וגו' והכא ה"ק קשה גזל הנאכל בגזלן דעלמא שקשה לו לעשות תשובה ולשלם לכ"א מה שכבר גזל כההיא איתתא שאמרה ריקה אפי' אבנט כו' והביא ראיה מאברהם שהרי לא היה רוצה ליהנות והיה בעיניו כגזל ואעפ"כ אמר רק אשר אכלו הנערים שקשה היה בעיניו לשלם מה שכבר נאכל ודו"ק: 
+<b>נתתי </b> גדולה לאברהם כו'. מבואר ברוב גדולה האדם יזכור שפלות בריאתו ולזה אברהם הזכיר שפלות תחלת היצירה שנברא אדם הראשון מן האדמה וז"ש ואנכי עפר מתחלת היצירה ואפר בסוף ע"ש ואל עפר תשוב ואהרן ומשה הוסיפו בשפלות יצירת שאר כל אדם אף שיצירת האדם היה מדבר שיש לומר עליו מה שהיא האדמה אבל אנחנו מה היתה יצירתנו מטפה סרוחה של כלום מה היא וזה"ש אין העולם מתקיים אלא בשביל משה כו' ר"ל כי בזה השפלות היצירה שאמרו מה מתקיים מאדם הראשון ואילך שאין כאן יצירה אלא מטפה סרוחה ודוד אמר אנכי תולעת וגו' הזכיר שפלות היצירה פרטית שהיה בו לפי מה שאחז"ל שהיה ראוי להיות נפל ביצירתו אלא שניתן לו ע' שנים שהיו חסרים לאדם בשביל חטאו עד אלף שנים יומו של הקב"ה וע"ז אמר ואנכי בתחלת יצירתי ראוי להיות נפל לבא מיד לרמה ותולעה אבל מהחסד אלהים היה שניתן לי שבעים שנה ולחרפת אדם שנחסרו משנותיו בשביל חטאו שהיא חרפתו וק"ל: 
+<b>יכול </b> יגיס דעתו כו'. עיין פרש"י והוא דחוק ועוד נ"ל לפרש ע"פ מה שאמרו במס' תענית בעובדא דראב"ש ש��יה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה נזדמן לו אדם א' א"ל ראב"ש כמה מכוער אותו האיש והשיב לו לך אצל האומן שעשאני וע"ז הזהיר כאן שלא יגיס דעתו לומר כן אלא מישרים תשפוט בשכלך את בריאת בני אדם כענין שנא' והאלהים עשה את האדם ישר וגו' וק"ל. 
+
+Daf 89b
+
+
+
+Daf 90a
+
+
+
+Daf 90b
+
+<b>דברה </b>התורה לשון הבאי ערים גדולות וגו'. בערוך בערך גוזמא שהוא משל כשם שהשמים אתה מגביה ראשך כו' כך הערים האלה אי אתה רואה את ראש המבצר עד כו' ע"ש באורך: 
+
+Daf 91a
+
+<b>רבי </b>יהושע בן לוי אמר כו' כעובד כוכבים נדמה לו כו' כת"ח נדמה לו כו'. יש לשאול מהיכן הדעת של תורה מכרעת לומר כן דאימא כישראל נדמה לו וכע"ה ונראה לפרש דכיון דהעיד הכתוב שלא היה יכול לו יש לי לומר מאיזה מקום בא עליו המלאך עד שנגע בכף ירך א' שלא היה יכול ליזהר ממנו והכתוב בא לפרש ולא לסתום ולהכי קאמרינן דכעובד כוכבים נדמה לו או כת"ח נדמה לו דהשתא שפיר נדע באיזה ירך נאסר דהיינו טופלו לימינו אבל אם היה נדמה לו כישראל וכע"ה אכתי לא היה ידעינן באיזה ירך שנאסר כיון דיכול לטופלו לאיזה צד שירצה וק"ל: 
+<b>בהאבקו </b> עמו כאדם שחובק כו' ורש"י בחומש כתב מנחם פי' לשון אבק שהיו מעלים עפר כו' ול"נ שהוא לשון ויתקשר כו' שחובקו ואובקו כו' עכ"ל צ"ע שהוא הכריע שלא כדברי מנחם שהוא לשון אבק אלא מלשון קישור כאילו מפיו אנו חיים והנה פירושו ופירוש מנחם הם בעצמם פלוגתא דתנאי הכא. בשמעתין ויש ליישב בדוחק וכוונת הדרוש בשהתאבקו עד כסא הכבוד עיין בחדושי אגדות הרשב"א בע"י: 
+<b>דבר </b> שלח ביעקב זה גיד הנשה כו'. ר"ל כל שאר מצות אין להם דבר (סבה) מיעקב רק זו המצוה ששלח אדני ביעקב גופיה דבר דהיינו שתקע כף ירך ובסבה זו נפל המצוה בכל אומה ישראלית והענין מבואר בקרא וירא כי לא יכול לו שראה כי עלה השחר שדמות יעקב הוא למעלה לא יכול לו לעצמו ויגע בכף ירכו רמז דליוצאי ירכו יוכל להזיק וע"כ לא יאכלו בני ישראל וגו' לפי שנגע בהם להזיקם וק"ל: 
+<b>פרע </b> להם בית השחיטה כו'. דקדק לומר גבי גיד הנשה בפניהם ולא קאמר גבי בית השחיטה משום דאם היה השוחט אחד מבית יוסף אפילו לפניהם לא היה מועיל כיון דשחיטת עובד כוכבים פסולה אפילו בעומד ע"ג ופרע להם בית השחיטה היינו שיניח אותן שיפרעו להן בעצמן אבל בגיד הנשה ודאי דאף בעובד כוכבים נוטל לפניהם סגי ועיין בחדושי הלכות פירוש והכן לפי' התוספות וק"ל: 
+<b>על </b> פכים כו'. עיין פרש"י ופירוש לפירושו דמדכתיב כבר שהעביר כל אשר לו ע"כ מה שחזר שוב ונשאר שם לא היה אלא בשביל דבר מה שלא היה נחשב לכלום והם הפחותים שבכלים כדתנן פי"ב דנגעים על מה חסה תורה על כלי חרסו ועל פכו כו' על ממונו הבזוי כו' ולזה אמרו מכאן לצדיקים שחביב עליהן ממונם הבזוי כ"כ לפי שאין פושטים כו' וכדרך שאמרו ת"ח מדקדקין על פחות משוה פרוטה אך מה שפרש"י בסוף דבריו שלא הספיק להעבירם וחשכם לו הוא מגומגם דכבר כתוב והוא לן בלילה וגו' ויקם בלילה ויקח וגו' דמשמע דכל זה נעשה בלילה ודו"ק ורש"י פי' בחומש ששכח פכים קטנים והוא ע"פ ב"ר ועיין ברא"ם שם: 
+<b>מכאן </b> לת"ח שלא יצא כו'. כתבו התוס' דאומר ר"ת דדוקא נקט ת"ח כו' עכ"ל ע"ש אבל ר"י פירש בתוספות רפ"ק דפסחים דבשאר כל אדם נמי שייך מפני המזיקין מדמייתי עלה מקרא דאל תצאי איש וגו' ויש לישב לפירושו דנקט הכא ת"ח לרבותא דלא תימא תורתו משמרתו מן המזיקים ועי"ל לפי מה שפרש"י לקמן גבי בועז שגנאי הוא לת"ח לצאת בלילה כו' עכ"ל והיינו דמשום מזיקין לא היה שייך שהיו נעריו עמו אלא משום גנאי נגעו בו וכדאמרי' פרק כיצד מברכין ואע"ג דלא היה יחידי אל יצא בלילה שלא יחשדוהו שהולך לזונה מ"ה נקט הכא ת"ח ובהכי ניחא דמייתי קרא דוישכם אברהם בבקר ויחבוש וגו' דנראה מפרש"י דהיינו קרא דעקידה והרי אברהם לא היה יחידי דב' נעריו היו עמו כמו שהקשו התוספות אבל אם נאמר דמשום גנאי קאמר אע"ג דלא היה יחידי ניחא אבל בפרק כיצד מברכין משמע דלא נגעו בו משום גנאי אלא ביחידי בלילה ורש"י בפירוש רות כתב טעם אחר בבועז לפי שהיה הדור פרוץ בגניבה כו' ע"ש ולא ידענא למה הניח תלמודינו וק"ל: 
+
+Daf 91b
+
+<b>ע"ב לך </b> נא ראה את שלום כו'. דלא יפול בו שום לשון ראה אלא לשון שאל כמו וישאלו איש לרעהו לשלום וכמוהו רבים וע"כ אמרו דראה לא קאי על השלום אלא על לך שהליכה תהיה בראיה וק"ל: 
+<b>ויזרח </b> לו השמש כו' מהכא משמע דזרחה בעבורו משום מזיקין שלא יהיה יחידי בלילה ורש"י בחומש שפירש לו לצרכו לרפאות צלעתו כו' ע"ש הוא ע"פ ב"ר וק"ל: 
+<b>מקום </b> שהתפללו אבותי כו'. כפרש"י ע"ש בית אלהים קרוי בית אל והוא הר המוריה וכן פרש"י בחומש ושיעור דבריו בפירוש החומש כך הם כי ממה שאמרו הכא צדיק בא לבית מלוני כו' ועוד אמרו בפסחים יעקב קרא לירושלים בית אל יקשה לך על ב' המאמרים אלו מהיכן למדו לומר כן שבמקום בית המקדש היה לן כמוזכר בב' מאמרים האלה דהא פשיטא דלוז אינה ירושלים כדמוכיחין המקראות וכיון דבלוז היה לן כדכתיב ואולם לוז שם העיר וגו' היאך אמרו שבמקום בית המקדש היה לן והשיב אני אומר כו' שע"י הקפיצה של הר המוריה ללוז נקרא לוז בית אל ע"ש בית אלהים דהיינו בהמ"ק ולאו היינו בית אל הסמוך לעי אלא ירושלים נקרא בית אל ע"י הקפיצה ללוז שהיה סוף גבול ארץ ישראל אבל בית אל הסמוך לעי אינו סוף גבול א"י מצד מזרח כדכתיב בית אל מים והעי מקדם וגו' ומזה תפול טענת הרמב"ן בזה ודברי הרא"ם בזה אינם מבוררים ובפ' חלק פרש"י בע"א ועיין עליו בחזקוני ואין כאן מקום להאריך: 
+<b>כד </b> צלי בעי כו'. תרתי דריש מיניה מלשון תפלה ומלשון פגיעה כפרש"י וכתב הרא"ם למאי דדרשינן ויפגע מלשון תפלה יהיה פי' במקום שמו של הקב"ה כו' ע"ש ואין צורך דכיון דתרתי משמע כמ"ש הרא"ם גופיה מתפרש שפיר במקום כפשטיה על מקום בית המקדש וק"ל: 
+<b>מיד </b> בא השמש וכו'. עי' פרש"י הכא ובחומש: 
+<b>עלי </b> יניח צדיק ראשו כו'. בב"ר מפורש שעשאן כמין מרזב כו' רפרש"י בחומש והוא שהניח מלמטה אבן אחד להניח ראשו עליו וסביב אותוו האבן הניח הרבה אבנים בגובה מג' צדדים עד שנעשו ג' דפנות כמין מרזב שיש דף א' מלמטה וג' דפנות מצדדין התחילו כל אבנים מריבות עם אותו אבן שהניח מלמטה כל א' אומרת עלי יניח צדיק את ראשו עד וכלן נבלעים באבן א' ר"ל שכולן נבלעו באותה אבן אחת שלמטה כדי שיניח ראשו על כלן ודברי הרא"ם בזה אינם מבוררים ואין להאריך: 
+<b>וגויתו </b> כתרשיש כו'. ופרש"י ים ששמו תרשיש כו' וכן פרש"י בס' דניאל ים ששמו תרשיש והוא ים של אפריקא עכ"ל דאילו ים של כל עולם הוא שליש העולם ורוחבו יותר מב' אלפים פרסי אבל רבינו סעדיה פירש בספר דניאל וגויתו כתרשיש ב' אלפים בעומק הים תרשיש עכ"ל ולפי זה איכא למימר דעומקו של ים של כל עולם הוא ב' אלפים פרסי וק"ל. 
+<b>מיד </b> והנה ה' נצב עליו כו'. פרש"י לשומרו ויהיה עליו קאי על יעקב ולא על הסולם וכן עולים ויורדים בו קאי על יעקב והכי איתא בהדיא בב"ר ע"ש ואיכא למ"ד התם דאסולם קאי עולים ויורדים בו ובהכי ניחא מה שהקשו התוס' דהכא משמע שאותן שעולין הם שיורדים ולעיל כו' ��ודאי כן הוא דפליגי כדאיתא בב"ר בהדיא ולעיל דעולין תרין ויורדין תרין כמ"ד שם עולים ויורדים על הסולם קאי והן מלאכי לויה עולין מלאכי ח"ל ויורדים מלאכי א"י וכי פגעי כו' אבל הכא כמ"ד הן העולים הן היורדים ועל יעקב קאי דבעו לסכוניה עד שבא הקב"ה ונצב עליו לשומרו. וענין שהיו עולים תרי ויורדים תרי והם מלאכי לויה כמו שמצינו בכ"מ במלאכי לויה כמ"ש פרק כל כתבי ב' מלאכי שרת המלוין לו כו' או ע"ש שאין אדם חשוב יוצא בלא שנים כמ"ש באברהם וב' נעריו עמו ודו"ק: 
+<b>כאדם </b> שמניף על בנו כו'. עיין פרש"י ויותר נראה לפרש להצילו מן הזבובים וכן הוא בהדיא בב"ר משל לבן מלכים שהיה ישן ע"ג עריסה והיו זבובים שוכנים עליו כו' ע"ש: 
+<b>מלמד </b> שקפלה כו'. וכתב הרא"ם ולא הספיק לו ההבטחה לבדה כו' מפני שיש הפרש בין הכח והפועל [ולכן ירא] עכ"ל אבל קשה דאכתי מנלן דהקפילה היה כדי שתהא נוחה ליכבש דהא לא קשיא לן אלא מאי רבותי' ואימא רבותיה טובא שנתן לו כל א"י וקפלה תחתיו מפני שתהיה הבטחתו נתונה בפועל וע"כ הנראה דודאי הספיק ליעקב הבטחה לבדה על הנתינה וא"כ מה שקפלה תחתיו לא היה אלא הבטחה אחרת שלא אמר בפירוש דהיינו כדי שתהא נוחה ליכבש כו' ודו"ק. 
+<b>ויאמר </b> שלחני כי עלה השחר א"ל כו'. אין זה בכח מאמר המלאך שלחני כי עלה השחר דאיכא למימר בהיפך שאמר שלחני כי עלה השחר שהיה מתיירא מן השתר מפני שהיה גנב כו' כמ"ש לו יעקב אבל מתוך ענינו נלמד דבר זה (שאמר) שא"ל שלחני כי עלה השחר שא"ל יעקב גנב אתה כו' לפי דעת יעקב שנדמה לו כעובד כוכבים כדלעיל וע"ז השיב לו המלאך שהגיע זמנו לומר שירה ומששמע יעקב ממנו שהוא מלאך השם א"ל לא אשלחך כ"א ברכתני וק"ל: 
+<b>מסייע </b> ליה לרב חננאל. עיין בתוס' והוא דחוק דזה אין צריך ראיה דכבר העיד ישעיה ע"ז שהמלאכים אומרים שירה וקרא זה אל זה וגו'. וביחזקאל אומר ברוך כבוד וגו' וק"ל: 
+<b>לא </b> הגיע זמני לומר שירה כו'. לכאורה שהוציאו זה הדרש ותשובת המלאך שהוא בכח המאמר דכי עלה השחר ופירשו שהוא טעם על שאמר שלחני דמשום דעלה השחר והגיע זמני לומר שירה על כן שלחני אבל קשה שגם בכח המאמר דכי עלה השחר הפך זה דמשום דעלה השחר ומתיירא אני משום שהיה גנב או קוביוסטוס וע"כ נראה לפרש דמסיפא דהאי קרא קא מפקא להו האי דרשה דכתיב ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני דמשמע שלא ידע יעקב שהוא מלאך עד השתא אחר שאמר לו המלאך שלחני כי עלה השחר וע"כ אמרו כי אחר שאמר לו המלאך שלחני כי עלה השחר ושהוצרך ללכת ממנו בלי עיכוב מפני שעלה השחר א"ל יעקב גנב אתה כו' שמתיירא אתה מפני השחר כי לפי דעת יעקב איש היה ולא מלאך כדאמרי' לעיל ככותי נדמה לו כו' וכת"ח נדמה לו כו' וע"ז השיב לו המלאך כי מלאך הוא ושהוצרך ללכת ממנו בלי עיכוב מפני שהגיע זמן שירה בשחר ואחר ששמע יעקב ממנו כי הוא מלאך השם א"ל יעקב לא אשלחך כי אם ברכתני. ומ"ש ג' כתות כו'. פרש"י ג' כתות חדשים מיום אל יום עכ"ל הכי משמע ליה לישנא דג' כתות של מלאכי השרת כו' והוצרך לפרש כן משום דהיינו דמסייע ליה לרב חננאל כו' דהא דקאמר מיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו משמע נמי דמיום שנברא המלאך אינו אומר שירה אלא פעם אחת והכי אמרו בב"ר א"ר חלבו ארשב"נ לעולם אין כת של מעלה מקלסת ושונה אלא בכל יום בורא הקב"ה כת של מלאכים והן אומרין שירה חדשה לפניו והולכין כו' עכ"ל ומיהו האי קרא דכי עלה השחר מוקי בב"ר במלאכים כתיב ויאמר שלחני כי עלה השחר כו' א"ל זה מיכאל וגבריאל שהן שרים של מעלה דכולן מתחלפ��ן ואינון לא מתחלפין ע"כ והתוס' כתבו דמסייע ליה לרב חננאל כו' פירוש במה שאמר שהמלאכים אומרים שירה עכ"ל והוא דחוק דדבר זה אין צריך סיוע דכבר העיד ע"ז ישעיה הנביא דהמלאכים אומרים שירה וקרא זה אל זה גו' ויחזקאל ששמע שהיו אומרים ברוך כבוד ה' גו' עוד כתבו א"נ הא דקאמר שלא הגיע זמני מיום שנבראתי לומר שירה עד עכשיו ה"נ קאמר רב חננאל שאינן רשאין להרבות בשירה דקאמר א' אומרת קדוש ותו לא וכן מסתמא לא היו אומרים שירה אלא פעם א' עכ"ל גם זה הוא דחוק וכי משום שאין אומרים בכל יום אלא קדוש ותו לא נאמר מ"ה שאין אומרים דבר זה אלא פעם אחת מיום שנבראו ומ"ש ואמרי לה פעם אחת בעולם כו'. אין לפרש דכל המלאכים לא אמרו שירה אלא פעם אחת בעולם דהא מצינו בג' מקומות שאמרו שירה בהאי קרא דיעקב ויאמר שלחני כי עלה השחר ובישעיה וקרא זה אל זה גו' וביחזקאל ברוך כבוד ה' גו' אלא שיש לפרש דודאי דבכל יום אומרים המלאכים שירה אלא שבכל יום מתחדשים המלאכים לומר שירה עד שאין מלאך א' אומר שירה אלא פעם אחת בעולם ונראה עוד דכל הני לישני לא פליגי אלא שאמרו שיש כיתות שאין מתחלפין כלל ואומרות שירה בכל יום פעם א' והן מיכאל וגבריאל ויש כיתות שמתחלפין פעם אחת בשבת ויש שמתחלפין יותר עד פעם אחת בחדש וכן כולן לפי מעלתן עד שאמרו שיש כיתות שאין אומרים שירה אלא פ"א מיום שנבראו והיינו דאמרי לה פ"א בעולם והוא הענין בעצמו שכתבנו בשם ב"ר וכונת הדרוש כפי מה שאמרו במדרשות למלאכים ניתן קדושה א' שנאמר בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא ולישראל ב' קדושות שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים גו' העליונים שאין היצה"ר שולט בהן דיין קדושה א' ולתחתונים שהיצה"ר שולט בהן ב' קדושות ולזה אמרו הצדיקים המקדישים עצמן מלמטה מחיצתן לפנים ממלאכי השרת ומלאכים שואלין אותם מה הורה אל כדכתיב כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל כמו שיסד הפייט בקדושתא דפרשת זכור ושרפי קידש המעולים כתלמיד לרב שואלים מה פעל אל אלים כו' אלה חוצה פונים ואלה לפני ולפנים בצל שדי כו' ולזה מבואר כי ישראל הם לפנים ממחיצת המלאכים וצורת יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד גם שם נשמתן של צדיקים וע"כ הם הורשו בכל שעה לומר שירה לפניו יתעלה ואחריהם המלאכים היותר קרובים אל השכינה והם מיכאל וגבריאל שאינן מתחלפין יש להן רשות פעם א' בכל יום ואחריהם כתות מתחלפות כפי מעלתן ניתן להם לומר שירה עד הכת שמתחדשים בכל יום ואין אומרים שירה אלא פ"א בעולם ואמר כי ישראל מזכירין את השם אחר ב' תיבות כו' הוא כפירוש התרגום בג' קדושות קדיש בשמי מרומא בית שכינתיה קדיש על ארעא עובד גבורתיה קדיש לעלם עלמיא ואז ולעלמי עלמיא דהיינו לעה"ב יתייחד שמו הקדוש בעולם שנאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד כי בעה"ז ניתן לכל אומה שר בשמים גם עובדי כוכבים הרבה בארץ יאמינו לצבא השמים וע"כ המלאכים אין להם להזכיר שם המיוחד עד אחר שמזכירין הג' קדושות דהיינו בקדושה שיהיה לעלמי עלמיא שיהיה אז שמו הקדוש אחד ואמר כי הכת האחד אומרת קדוש שהוא קדיש בשמי מרומא וכת הב' הוסיפה לומר ק"ק על הקדושה דעל ארעא גו' וכת הג' אומרת והוסיפה ק' ק' ק' על הקדושה דעלמי עלמיא ומזכיר את שם המיוחד כי אז יהיה שמו אחד אבל ישראל המיחדים קדושתו על ארעא גם בעוה"ז בנוסח אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ הנה הם לפנים ממחיצת המלאכים לייחד שמו אחרי קדוש השני שהוא הוראה שהוא קדיש על ארעא דהיינו אחר ב' תיבות וע"כ גם בשמע ישראל מייחדים שמו המיוחד אחר ב' תיבות. ואמר דאין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה. הוא כפי מה שאמרנו לפי שהם לפנים ממחיצת המלאכים ראוים הם להתחיל בשירה ואח"כ המלאכים כמ"ש קדמו שרים אחר נוגנים קדמו שרים אלו ישראל ואח"כ נוגנים הם המלאכים כמו שיסד הפייט בקדושתא דפרשת החודש ע"ש וכן המלאכים מכבדין עצמן לפי מעלתן והכי איתא בהגדה וקרא זה אל זה ואמר מלמד שהמלאכים מכבדין זה את זה זה אומר לחברו פתח אתה שאתה גדול ממני ויש אומרים כתות הן אחת אומרת לחברתה פתחי את שאת גדולה ממני כו' ובעל העקידה בשער ס"ג האריך במאמר דהכא ולפי דרכו נאמר כל זה למעלת המלאכים ע"ש ויליף לה מדכתיב ברן יחד ככבי בקר כו' כפרש"י דלפי פשוטו למה הקדים הככבים שהם מעולם האמצעי לבני אלהים שהם המלאכים מעולם העליון: ומ"ש ברוך אופנים הוא דאמרי לה. מבואר בפרש"י וכפי מה שביארנו כי הם יותר קרובים אל השכינה כי החיות מכסא כבוד עצמן הן והאופנים בתר חיות גרירי כמ"ש התוס' גם צורות החיות מד' פנים אשר בארץ ע"כ ניתן להם רשות לייחד שמו אחר ב' תיבות שהוא הוראה על קדושתו אשר על ארעא כמו שניתן רשות לישראל וכתבו התוס' ברוך אופנים הוא דאמרי ליה אבל קדוש אומרים שרפים כדכתיב שרפים עומדים ממעל לו גו' וכתיב בתריה וקרא זה אל זה גו' ק' ק' ק' ה' ומה שאנו אומרים בתפלת יוצר והאופנים וחיות הקודש כו' דחיות נמי אומרים ברוך דעדיפי משרפים וקרא נמי מוכח דחיות ואופנים אומרים ברוך דבתר קרא דברוך כתיב וקול כנפי החיות משיקות גו' וקול האופנים גו' וכתיב כי רוח החיה באופנים וא"ת דילפי' השתא לפי זה דחיות ושרפים אין הכל א' ובפ' אין דורשין אמר פסוק אחד אומר שש כנפים לאחד ופסוק אחד אומר ד' כנפים לאחד ומאי קושיא הא האי קרא דשש כנפים בשרפים כתיב והא בחיות כתיב וי"ל דמסתבר טפי ליה שאין משונים בכנפים וכה"ג פריך בפ' בא לו כתיב ועשית לך ארון עץ וכתיב ועשו ארון עצי שטים אע"פ שהיה ארון אחר מסתמא כמו שהיה זה כך היה זה וכן בהמוכר פירות למ"ד פניהם איש אל אחיו והכתיב ופניהם אל הבית פריך מכרובים של שלמה אכרובים של משה דמסתמא לא נשתנו זה מזה עכ"ל. גם מזה שאנו אומרים ביוצרות פני כל חיה ואופן וכרוב כו' דכרוב נמי אומר ברוך הכי מוכח מתוך המקראות דכרוב וחיה הכל א' והאופנים בתר כרוב גרירי דכתיב ויראו הכרובים היא החיה גו' ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם גו': 
+
+Daf 92a
+
+<b>וכי </b>מראין לאדם מה שהיה כו'. אין זה סותר מה שאמרו בפ' הרואה אין מראין לאדם אלא מהרהורי לב וכו' דה"ק אין מראין לו לאדם על העתיד להיות אלא מענין הרהורי לבו שהרהר כבר ביום ודו"ק: 
+<b>אשכולות </b> שבה אלו ת"ח כו'. כדאמרינן בסוף סוטה מאי אשכולות איש שהכל בו ע"ש: 
+<b>ואכרה </b> לי (בנ') [בחמישה עשר] כסף כו'. אין כירה אלא לשון מכירה כו'. מפורש פ"ק דסוטה: 
+<b>בט"ו </b> זה ט"ו בניסן כו' כסף אלו צדיקים כו'. יש לעיין דבתחלה קראן כסף שלא במנין ואח"כ קראן שעורים ובמנין מ"ה והוא מבואר בזמן שישראל בכלל עושין רצונו של מקום נקראים כסף ובהפך נקראים סיג כמ"ש ואצרוף כבור סיגיך גו' וסיגים השבת כל רשעי גו' ועד"ז אמר הכתוב כסף נבחר לשון צדיק ולב רשעים כמעט ר"ל לשון צדיק הוא ככסף נבחר שאין בו סיג אבל הרשעים אין לבם ופיהם שוה וכמעט כסף יש בו כי רובו סיג וזש"ה (אשר הוצאתיך) [ויוציא אתכם] מכור הברזל כי בגלות מצרים היה הקב"ה מצרפן ככסף שנצרף בכור הברזל עד שהיו ביום הגאולה שהוא ט"ו בניסן ככסף הזה ע"י מצות מילה ופסח וזהו בזמן הגאולה אבל כשישראל בגלות הצדיקים שבהם נדמו לשעורים כמו שיסד הפייט זרוים כשעורים וע"פ מ"ש בפ' האשה אמר ר"י לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין העובדי כוכבים אלא כדי שיתוספו להם גרים שנאמר וזרעתיה לי בארץ כלום זורע אדם סאה אלא להכניס ממנה כמה כורים וכן מצינו בצדיקים שנמשלו לשעורים כמ"ש פרק חלק וימד שש שעורים רמז לה ו' צדיקים שיצאו ממנה דוד חנניה מישאל ועזריה ודניאל ומשיח ולזה בכתוב הזה בגאולת מצרים בט"ו בניסן קראן כסף שאז היו כל ישראל ככסף אבל בגלותם קראן שעורים דהיינו מ"ה צדיקים שהעולם מתקיים בגלותן בבבל ובא"י כמ"ש שחלקן אם ל' כאן וט"ו בא"י ואם כו' ובא הכתוב והכריע דכתיב ואקחה שלשים כסף ואשליכהו בית ה' גו' והיינו שלשים צדיקים בא"י כמ"ש אם טוב בעיניכם הבו לי שכרי גו' ואע"ג דלעיל גבי כסף קראן שלא במנין וגבי מנין מ"ה קראן שעורים ע"ש הגלות כמ"ש לעיל הכא דלא איירי אלא באותן ל' שבא"י שלא גלו קראן שפיר כסף ודו"ק: 
+<b>אלו </b> ל' צדיקי אומות העולם כו'. יש לדקדק לכאורה דהאי קרא הוא רישא דענינא מקרא דהביא לעיל ואקחה שלשים כסף ואשליכהו גו' ומשמע דדריש ליה בצדיקי ישראל והכא דריש האי קרא בצדיקי א"ה ודוחק הוא לומר דפליגי וי"ל דמשמע להו דהנהו צדיקי וישקלו את שכרי שלשים כסף ודאי דצדיקי א"ה קאמר דלא כתיב ביה השליכהו בית ה' אבל בקרא דאקחה שלשים כסף מפורש ואשליכהו בית ה' דמיירי בצדיקי ישראל וק"ל: 
+
+Daf 92b
+
+
+
+Daf 93a
+
+
+
+Daf 93b
+
+
+
+Daf 94a
+
+<b>תרנגולת </b>טריפה הואי כו'. ואפי' דטעות כנעני היה שרי היינו באינו משקר לו בדיבורו אבל הכא שמכר לו בתורת שחוטה כמ"ש רש"י לקמן אסור וע"ש בתוספות וק"ל: 
+<b>אנפקא </b> חייא משמע כו'. ק"ק דעיקר התירוץ שעבר על דבריו חסר מן הספר דהא דאנפקא חייא משמע נמי היה ידע דאל"כ לית ביה גניבת דעת ויש ליישב: 
+<b>חביות </b> המכורות כו'. עיין פרש"י ולולי פירושו נראה לכאורה דלאו משום הפסד שתהיה חסרה נגעו בה אלא כיון שמכרה כבר לחנוני אסור לו ליטול ממנה בלי רשות החנוני וכשהוא פותחם כאילו הוא רוצה לטעום כולם בשבילו לראות החזק והטוב בהם הרי הוא גונב דעתו אלא א"כ הודיעו לאורח שמכרם ולכבדו נגד הבריות עושה כן ואפשר לומר דאי משום כבודו בלא הודיעו נמי שרי כדקתני גבי פך ריקן וק"ל: 
+<b>מפני </b> שמטעהו כו'. ק"ק דהיאך מטעהו וגונב דעתו דהא לשתותו שם מביאו בבית האבל לנחמו ביין ואפשר שהיה דרכם שכ"א מביא שם ולא היו שותין מכולן והיה זה יכול להשמט עם לגין שלו שלא יהיו שותין ממנו ובהכי ניחא בלגין המתקשקש משמע שהוא נראה חסר ע"י קשקוש מאי מטעהו שייך בו אבל כיון שלא שתו את כולן בחזרתו יראה לגין המתקשקש ומטעהו שאבל יסבור ששתו ממנו עד שנעשה ריקן ואשמועי' דאעפ"כ לכבדו בחבר עיר שרי וק"ל: 
+<b>לא </b> ימכור לחברו סנדל כו'. ק"ק הכא במכירה מאי קמ"ל הא ודאי אונאה היא כיון דמתה אין עורה חזק כשל בריאה שחוטה וי"ל דמיירי כגון שהוא מכר לו אותן בזול כמו של מתה אלא כדי להחזיק לו טובה בעלמא א"ל שהוא חיה שחוטה דהשתא לא הוה אלא גניבות דעת ובההיא דלא ישגר לו חבית יין ושמן צף כו' מתוקמא במתנה דאי במכירת שמן האיך הטעהו ושלח לו יין כיון דאיכא למיקם עליה וק"ל: 
+
+Daf 94b
+
+
+
+Daf 95a
+
+
+
+Daf 95b
+
+<b>מברא </b>קאתי לאפי יומא טבא כו'. דבר זה לא הוה ניחוש כדמסיק וענינו מפורש בחדושינו במסכת הוריות גבי האי מאן דבעי למידע אי מסיק שתיה ואי מצלח עסקיה כו' דכיון שלא הזכיר אלא צד אחד הטוב ולא ההפך דהיינו הצד הרע אין זה ניחוש דא��נו סומך עליו להרע כדמפורש שם והך דיונתן מקרי ניחוש שמפורש בו שאמר ב' החלוקות אם כה יאמרו דומו גו' לא נעלה ואם כה יאמרו עלו ועלינו מיהו הך דאליעזר דקרי ליה הכא ניחוש אינו מפורש ב' החלוקות דלא כתיב אלא והיה הנערה אשר אומר אליה הטי גו' ואמרה שתה גו'. ולא כתיב ביה ההפך אם לא תאמר שתה י"ל דאע"ג דאינו מפורש הצד השני ע"כ שאמר גם צד השני מדסמך על דבריו ונתן לה הנזם וב' צמידים קודם שהגידה לו בת מי היא מנחש הוה למ"ד דבן נח אינה מצווה על הניחוש כמ"ש התוס' והא דר"י דא"ל לינוקא פסוק לי פסוקיך וא"ל שמואל מת כו' לא מקרי ניחוש אלא סימן בעלמא כדמסיק דלא היא דלא שכיב שמואל כו' ור"י נמי ידע להאי מלתא דלרעה אין לסמוך כמ"ש שם אלא דמ"מ סימן הוא דלא ליטרח לילך שם ודו"ק: 
+<b>והאמר </b> רב כל ניחוש כו'. יש לדקדק היאך בעי למימר דרב עבר על לאו דניחוש וי"ל דלמאי דבעי למימר נמי השתא באומר צד א' מקרי ניחוש היינו בסומך על זה אבל רב כיון דלא אכל ולא נתקיים מחשבתו שאמר יומא טבא לנו אין כאן ניחוש ופריך דגם אם היה אוכל שם לאו ניתוש הוה כיון דלא אמר צד השני כאליעזר וכמ"ש לעיל וק"ל: 
+<b>בית </b> תינוק כו'. עיין פרש"י אבל הרמב"ם פירש בפי"א מהלכות עבודת כוכבים תינוק כגון פסוק לי פסוקיך אם אמר לו פסוק מן הברכות ישמח כו' ע"ש גם נראה שם מדברי הראב"ד דלענין איסור והיתר קאמר דבג"פ לא הוה ניחוש אלא סימן והראב"ד חולק דלענין סמיכה קאמר ע"ש: 
+
+Daf 96a
+
+
+
+Daf 96b
+
+
+
+Daf 97a
+
+
+
+Daf 97b
+
+
+
+Daf 98a
+
+
+
+Daf 98b
+
+
+
+Daf 99a
+
+
+
+Daf 99b
+
+
+
+Daf 100a
+
+
+
+Daf 100b
+
+
+
+Daf 101a
+
+
+
+Daf 101b
+
+
+
+Daf 102a
+
+
+
+Daf 102b
+
+
+
+Daf 103a
+
+
+
+Daf 103b
+
+
+
+Daf 104a
+
+
+
+Daf 104b
+
+
+
+Daf 105a
+
+<b>א"ל </b>הני להיכא כו' אפשר שהרגיש בו שרצה לגנבן וק"ל: 
+
+Daf 105b
+
+<b>ע"ב </b> מאי איעבד כו' יש לפרש דלא הות ידעה דאמרו אינהו מלתא ותלתה הדבר משום דלא מקנח לכו בחספא כו' ועי"ל שהספינה היתה יכולה מיהת מעיקרא לאוסרו בכישוף ואינהו אמרו מלתא ושריוה אבל לרב חסדא ולרבה להזיק לעצמה לא היתה כלל יכולה להם משום דלא מקנח כו': 
+<b>וכייל </b> ומני לית לן בה כו' פרש"י בא' מכל כו' והיינו לענין שאין רשות לשד בו טפי עדיף ליה כייל ומר דלא הוי הפקירא אבל לענין ברכה מצויה אמרינן בפ' המפקיד הפך זה דאין ברכה מצויה לא בדבר המנוי כו' וק"ל: 
+
+Daf 106a
+
+<b>חזנהו </b>דהוו שדו מיא כו' פירשו התוס' והא דאיעכב ולא עשה מעצמו כו' ע"ש פי' לדבריהם כתירוצם קמא יתורץ נמי קושייתם הראשונה שהוא לא עשה כן שהיה ירא שיפקידו עליו שאר שדים שעשה כן ובתירוצם בתרא יתורץ נמי קושייתם שניה שאם הודיעם ודאי לאו לכולם הוה אפשר להודיע ואפשר דהאחרים לא הוו ידעי ביה ולכך אמר השתא דידענא דרגילהו ביה דכולם ידעי ביה לא הוו מעכבי וק"ל: 
+<b>מים </b> אחרונים הרגו כו' במים אחרונים ודאי דאיכא לפרש דא"נ אי לאו טעמא דמלח סדומית ראוי לתקן מטעם זה אבל במים ראשונים א"א לפרש כן דהא אי לאו חיוב נטילה משום סרך תרומה לא בא זה שלא נטל לידי אכילת איסור ונראה לפרש דלא בא לומר אלא דעבירה גוררת עבירה משום דעבר על נטילת ידים בא לעבירה אכילת דבר איסור ועבירת סכנות נפשות גוררת סכנות נפשות דעבירה סכנת מלח סדומית שלא נטל ידיו למים אחרונים הביאו לידי סכנות הריגת נפש וק"ל: 
+
+Daf 106b
+
+
+
+Daf 107a
+
+
+
+Daf 107b
+
+
+
+Daf 108a
+
+
+
+Daf 108b
+
+
+
+Daf 109a
+
+<b>שרא </b>לן כוותיה כו'. ענין זה מפורש כמ"ש דמצות הקב"ה עלינו גזירת המלך הם בלי טעם בדבר וז"ש כל דאסר לן שרא לן דכותיה וא"כ ע"כ האי דאסר לן גזירת המלך הוא ומייתי אסר לן דמא אל תאמר משום מאיסותיה הוא כדאמרי' ספ"ב דמכות ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה הימנו כו' הרי שרא לן דם כבד ואי מטעם מאיסותיה היה לאסור גם דם הכבד וכן אסר לן דם נדה ואי משום מאיסותיה הרי שרא לן דם טוהר וא"כ על כרחך איסורא הוא משום גזרת המלך וכן בבשר וחלב וכן בחזיר ובכל אינך דמייתי יש לפרש בכה"ג דאי הוה ביה טעמא אמאי שרא בכיוצא בו ולזה אמרה דודאי גם איסור בשר בחלב גזרת המלך היא ומאי שרא לן דכותיה וק"ל: 
+
+Daf 109b
+
+
+
+Daf 110a
+
+
+
+Daf 110b
+
+
+
+Daf 111a
+
+
+
+Daf 111b
+
+
+
+Daf 112a
+
+
+
+Daf 112b
+
+
+
+Daf 113a
+
+
+
+Daf 113b
+
+
+
+Daf 114a
+
+
+
+Daf 114b
+
+
+
+Daf 115a
+
+
+
+Daf 115b
+
+
+
+Daf 116a
+
+
+
+Daf 116b
+
+
+
+Daf 117a
+
+
+
+Daf 117b
+
+
+
+Daf 118a
+
+
+
+Daf 118b
+
+
+
+Daf 119a
+
+
+
+Daf 119b
+
+
+
+Daf 120a
+
+
+
+Daf 120b
+
+
+
+Daf 121a
+
+
+
+Daf 121b
+
+
+
+Daf 122a
+
+
+
+Daf 122b
+
+
+
+Daf 123a
+
+
+
+Daf 123b
+
+
+
+Daf 124a
+
+
+
+Daf 124b
+
+
+
+Daf 125a
+
+
+
+Daf 125b
+
+
+
+Daf 126a
+
+
+
+Daf 126b
+
+
+
+Daf 127a
+
+<b>יש </b>לך בריות גדלות בים כו'. זכר במעשה ה' ד' יסודות הפשוטים אש רוח מים ארץ וז"ש כי כל נברא מן היסודות אלו אינו יוצא מטבעו כי הנה יש לך בריות גדלות בים שנבראו מן המים כדגים הללו ואם עולות ליבשה שהוא ארץ כדכתיב ויקרא אלהים ליבשה ארץ וגו' הוא יסוד הקרוב למים אעפ"כ מיד מתות וכן בהפך ואמר יש לך בריות גדלות מיסוד האור שהוא אש ואם עולות לאויר שהוא יסוד הקרוב לו מיד מתות וכן בהפך והוא מפני שכל נברא מד' יסודות הפשוטים אינו יוצא מטבעו וק"ל: 
+<b>וכן </b> הנפילים כו'. אם הנפילים דקרא קאמר הוא קשה להבין דמשמע במקראות דבני אדם גבורים הם ולא שרץ ומין צב גם סלמנדריא דקאמר הכא מין צב בת"י אתנשמת דקרא פי' סלמנדרא ודו"ק: 
+<b>שם </b> האזינו כל יושבי חלד כו'. דימה את האדם לחולדה במזמור הזה לפי שזכר שם שאל יבטח האדם בעשרו כי אין דירתו רק ביבשה כמו החולדה ובבא מבול לעולם יכלה המין כולו וגרע הוא מכל שאר ב"ח שנשאר מיהת מינן בים ועיין בע"י בירושלמי דפ' ח' שרצים: 
+<b>ביברי </b> דנרש אינן מן הישוב כו'. לפרש"י דמיירי בחיות הדרים בים שייך שפיר הכא אבל לפירוש התוס' בשם ר"ת דמיירי בבני אדם הדרים בב' עיירות בביברי ובנירש דרשעים הם מה שייך זה המאמר בכאן ולפי כונתינו דלעיל יש לפרש דאנשי ביברי ונרש דרשעים הן אינן ראוין להיות מן הישוב כחולדה זו הדרה ביבשה אלא שיבאו המים עליהם לשטוף אותן וע"ז מייתי קרא ארץ ארץ ארץ שמעי גו' כפל הענין שכל יושבי הארץ ישימו זאת על לבם שהם דרים בארץ ואם לא ישמעו לדבר ה' יבא המבול עליהם ויכלו מן הארץ וע"ז מסיק בכל זאת לא אבה נרש שמוע גו' וק"ל: 
+<b>הם </b> הביאו ברי' כו'. מפרש"י הם הביאו על אנשי וועד קאי שהיו רשעים מזווגי כלאים אבל בב"ר נראה דקאי אענה אשר מצא את הימים גו' מה עשה הביא חמורה וזיוג לה סוס ויצאה ממנה פרדה א"ל הקב"ה אני לא בראתי דבר המזיק חייך שאני בורא לך דבר המזיק הביא כו' ויצא ממנו חברבר והיינו ערוד כפירוש הערוך ולפי זה י"ל הלכתי לוועד כמשמעו לוועד חכמים והם הביאו לא קאי אלא אענה אשר מצא את הימים כדברי הב"ר וק"ל: 
+
+Daf 127b
+
+
+
+Daf 128a
+
+
+
+Daf 128b
+
+
+
+Daf 129a
+
+
+
+Daf 129b
+
+
+
+Daf 130a
+
+
+
+Daf 130b
+
+
+
+Daf 131a
+
+
+
+Daf 131b
+
+
+
+Daf 132a
+
+
+
+Daf 132b
+
+
+
+Daf 133a
+
+<b>פשטיה </b>דקרא במאי כתיב כו'. כבר כתבנו בפ"ק דבס' משלי פשטיה דקרא הוא הנמשל כדמסיק בתלמיד שאינו הגון ושר בשירים היא התורה שנקראת כולה שירה כמ"ש כתוב לך את השירה הזאת ועי"ל הכא דקאמר פשטיה דקרא במאי כתיב משום דלעיל דריש ליה על לב רע אי כרב ספרא אי כרבא דמיירי בתלמיד שאינו מבין והכא דריש ליה טפי כפשטיה על לב רע כמשמעו תלמיד שאינו ה��ון וק"ל: 
+<b>ירע </b> שריד באהלו. עיין פרש"י נראה לומר מלשונו דשריד מיירי באותו תלמיד רע ולא משמע כן מדקאמר ואין שריד אלא ת"ח שנא' בשרידים אשר ה' גו' אבל ת"ח לאו היינו ההוא תלמיד אלא שהוא רבו השונה אותו והמקרא מסורס אש לא נופח בשריד על אשר ירע באהלו על שהניח התלמיד הרע באהלו של תורה וק"ל: 
+<b>כאילו </b> זורק כו'. הדמיון בזה כי התורה נמשלה לאבן יקרה והיצה"ר אשר בתלמיד שאינו הגון הוא נקרא אבן מכשול ואבן מרקוליס ואמר כי הזורק אבן למרקוליס אף שאין דעתו רק לבזיון הנה הוא מוסיף כבוד ע"ז כיון דעבודתה בכך ונעשה גם אבן הזה אבן שיקוץ לע"ז כן השונה התורה שהיא אבן יקרה לאינו הגון הנה הוא הוסיף אבני מכשול בו שאינו לומדה אלא לתכלית וכוונה רעה כמאמרם הלומד תורה שלא לשמה טוב לו שלא נברא וק"ל: 
+
+Daf 133b
+
+
+
+Daf 134a
+
+<b>מאי </b>הצדיקו אילימא בדינים והא כתיב ודל גו'. גם שמצינו ושפטו את העם משפט צדק דהיינו שלא יעשו עול במשפט היינו היכא דכתיב צדק גבי משפט אבל צדק גרידא כי הכא משמע לזכותו בדין ועוד מדכתיב ברישא דקרא שפטו דל ויתום דהיינו לשפוט לו צדק והכא שינה למיכתב הצדיקו דהיינו משמע לזכותו קאמר ולהכי פריך והכתיב ודל גו' ומסיק אלא צדק משלך דהיינו שתזכהו ליתן לו שלך דהיינו הספק דמדינא הוה שלך דהמע"ה ודו"ק: 
+
+Daf 134b
+
+<b>ע"ב דורשי </b> חמורות כו'. ובפרש"י בחומש דורשי רשומות כו' ועיין פרש"י הכא לפי הגירסא דורשי חמורות כו' והתוס' כתבו בשם רב סעדיה גאון כעין המעשה כו'. ר"ל שזה השכר זרוע לחיים וקיבה היה במדה כעין המעשה שעשה פנחס הזרוע כנגד היד כו' ורמז לזה בקרא דכתיב וזה משפט הכהנים מאת זובחי גו' דלשון משפט לא נאמר בכל כ"ד מתנות כהונה אלא בזרוע לחיים וקיבה דר"ל דאלו המתנות הוא להם במשפט כפי המעשה שעשה פנחס אביהם וק"ל: 
+
+Daf 135a
+
+
+
+Daf 135b
+
+
+
+Daf 136a
+
+
+
+Daf 136b
+
+
+
+Daf 137a
+
+
+
+Daf 137b
+
+<b>דהוה </b>מתני ליה לבריה רחלים כו'. נראה בזה כי שם רחל הוא שם המין כדכתיב שניך כעדר הרחלים אמנם כשיבא הכתוב להבדיל בין הזכר והנקבה קרא הנקבה רחל בשם המין והזכר איל כדכתיב בהאי קרא רחלים מאתים ואילים עשרים וכן בעז שהוא שם המין בכ"מ כשיבא להבדיל בין הזכר והנקבה קרא הנקבה עז והזכר תיש כדכתיב עזים מאתים ותישים עשרים ולפי שזה השם הונח ע"ש המין שהוא על הרוב זכר גם כשהוא נאמר ביחיד על הנקבות לא כתב רחלות בלשון לנקבות רבות אלא בלשון זכר ע"ש המין וכן בעזים לא כתב עזות מזה הטעם ור"י שאמר לשון חכמים לחוד שמצינו בלשון המשנה גם כשהוא נאמר על המין נאמר בלשון נקבה כדתנן בפרק הגוזל קמא רחל טעונה וגזזה כו' רחל. העומדת לגזוז כו' ומ"ה קאמר אתנייה גם הכא במתניתין רחלות שהוא לשון לנקבות רבות וק"ל: 
+<b>זקוקין </b> דנורא מפומיה דרב כו'. הוא משל על התורה דמרתחא באדם כמ"ש כי הנה דברי כאש גו' וק"ל: 
+
+Daf 138a
+
+
+
+Daf 138b
+
+
+
+Daf 139a
+
+
+
+Daf 139b
+
+<b>משה </b>מן התורה מנין כו' המן מן התורה כו' אסתר כו' מרדכי כו'. יראה בזה לפי שבאלו הד' מצינו שיש להם עוד שמות אחרים במשה טוביה אביגדור כו' בהמן אמרו שהוא ממוכן אסתר היא הדסה מרדכי בלשן פתחיה ולפי הנראה היה לבעל דין לחלוק ולומר שאלו שמות המיוחדים להם אינם עיקר מן התורה בהם כי שם משה בת פרעה נתנה לו והוא לשון מצרי כדעת המפרשים ושם המן ומרדכי ואסתר נראה כי שמות פרסיים הם כי המגילה נכתבה ע"י הפרסיים שע"כ לא הוזכר שם הקב"ה במגילה כדעת הראב"ע וע"כ אמר במשה מנין שהוא שם המיוחד לו לעיקר מן התורה שנאמר בשגם הוא בשר גו' ��קודם שנקרא כך ע"י בת פרעה קראו התורה אותו בשם זה ע"ש שהוא הוציא ומשה את ישראל מן הים עד"ה ימשני ממים רבים וע"כ נקרא משה ולא נמשה או משוי והוא מבואר כשדור המבול לא היו מאמינים בהשגחה פרטית שאמרו מה שדי כי נעבדנו כדאמרי' פ' חלק ונפרע מהם במדה כי לפי הטבע ראוי שיהיה העולם מים במים אבל היתה השגחה אלהית שנא' יקוו המים ותראה היבשה לצורך בן אדם וע"כ הביא עליהם מי המבול כפי הטבע ולפי שע"י משה רבינו נתפרסם זאת השגחה שבני ישראל הלכו ביבשה תוך הים והמצריים נטבעו שם ע"כ הזכיר שם משה כאן ועד"ז אמר המן מן התורה מנין שזהו שם המיוחד לו ואמר המן העץ במעשה הנחש והוא לפי שהיה הוא גזע צפעוני מעשו ועמלק אשר כחם נחש הקדמוני ובמדרש המן והנחש פתחו באף כו' ושניהם נתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם כו' כדאיתא פ"ק דסוטה ואמר אסתר מן התורה מנין שהוא עיקר שמה ואמר ואנכי הסתר אסתיר ע"ש שבימיה נתקיים מקרא זה שאמר הקב"ה אסתיר לפי שרחקו והסתירו ישראל עצמם מדבור אנכי שהוא עיקר אמונה כדאמרי' פ"ק דמגילה למה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה לפי שהשתחוו לצלם ונהנו מסעודת אחשורוש וע"ז אמר מרדכי מן התורה מנין שע"י זכו להנצל להיעשות בני חורין מלשון מר דרור כי הוא וסיעתו אנשי כנסת הגדולה לא רצו להשתחות לצלם ולא ליהנות מאותה סעודה ועל שם שהוא ראש לגדולה ולש"ט נמשל לראש בשמים משמן המשחה וק"ל: 
+<b>אלא </b> אימא במילין. עי' פרש"י ובערוך פירש עוד בשם ר"ח במילין כשיחתן של עופות כו'. ובגיטין פ"ד שהיה רב עיליש יודע שיחת העופות כו' ע"ש: 
+
+Daf 140a
+
+
+
+Daf 140b
+
+
+
+Daf 141a
+
+
+
+Daf 141b
+
+
+
+Daf 142a
+
+<b>אלא </b>למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך ולמען ייטב כו'. במשנת פאה אמרו אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב כבוד אב ואם וכו'. ויליף לה מהאי קרא למען יאריכון ימיך בעה"ז ולמען ייטב לך בעה"ב אבל לרבי יעקב דהכא דלית ליה שכר מצוה בהאי עלמא יקשה ל"ל תרוייהו לעולם שכולו ארוך וכולו טוב ונראה ליישב ע"ד שאמרו בקידושין ולתני נמי בהך מתני' דאוכל מפירותיהם כו' שלוח הקן ומשני משום דלית ליה פרי. דאינו מקרי טוב לבריות כמו כבוד אב שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי גו' ע"ש והענין מבואר כמו כבוד אב ואם שהוא טוב לה' ולבריות ראוי להיות בו שכר משותף לגוף ולנפש והוא הפרי שבעה"ז ולפי שהנפש המשכלת הוא עיקר מעשה האדם ראוי להיות לה עוד שכר מיוחד ועיקרי והוא הקרן שבעה"ב ור' יעקב מתוך מעשה שראה אמר ע"כ שכר בהאי עלמא ליכא כלל וע"כ אמר שמתן שכר הפרי לגוף ולנפש הוא יהיה לתחיית המתים שיהא בגוף ונפש והוא שאמר למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך דהיינו שכר הפרי לתחיית המתים שיהיו ימיך לגוף ולנפש יוחר ארוכים מבעה"ז ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב הוא הקרן שכר מיוחד לנפש לעולם הבא ערב וטוב לנשמת הצדיקים שישבו ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה ומזה ששינה הכתוב בשלוח הקן לכתוב למען ייטב לך קודם והארכת ימים וגם שלא כתב ימיך בכינוי כמ"ש גבי כבוד אב ואם לפי שאין בשלוח הקן שכר פרי כלל לגוף ולנפש רק שכר נפשי לעולם הבא לחוד כדמסיק בקדושין ודו"ק: 
+<b>בפרש"י </b> בד"ה לעולם שכולו טוב בפ"ק דקדושין אמרי' דר' יעקב חזא עובדא בא' כו'. עכ"ל לפירושו נראה דכל הך סוגיא מודלמא לא הוה הכי ר' יעקב מעשה כו' עד סוף פירקין לא שייכא אלא בפ"ק דקדושין וק"ל: 
+
+Daf 142b
+

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Keritot/Hebrew/Vilna Edition.txt

@@ -0,0 +1,233 @@
+Chidushei Agadot on Keritot
+חידושי אגדות על כריתות
+Vilna Edition
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על כריתות
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+<b>אין</b> מושחין מלך בן מלך. וא"ת וכו'. כל הסוגיא מפורש במס' הוריות ע"ש:
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+<b>שהרי</b> חלבונה ריחה רע ומנאה כו'. דהיינו שהפושע אינו פורש מן הצבור וזה שדקדק לומר ומנאה הכתוב כו' ולא קאמר ומקטירו עמהם אלא דר"ל שהוא נמנה עמהם בתעניתם ואינו פורש מהם וברמז זה יש ללמוד שהיו י"א מיני קטורת עשרה ריחן טוב ואחד חלבנה ריחו רע דיש לצרף גם הפושע היינו בשיש עדה קדושה שהן מנין עשרה בלא הוא אבל אין לצרפו בי' עמו וזכר לדבר לא אשחית בעבור העשרה אבל על פחות מי' לא התפלל ואביי דקאמר מהכא ואגודתו וגו' על פי כוונה זו ואגודתו שהן עשר קדושות זו למעלה מזו כדאמרינן במדרשות על ארץ השפלה יסדה שהיא נחשבת עמהן בישראל וק"ל:
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+<b>וחסרת</b> וכו'. פירש"י רי"ש מתחלפת בד' קנחת כו' עכ"ל. ויהיה מלשון נחל קישון גרפם גם פי' רש"י שם כמגריפה זו שמגרפת האפר מן הכירה עכ"ל וכהאי לישנא בכמה דוכתי בלשון הגמ' דהיינו ע"י הגירוף שמחסר קצת מן הקערה שהיא העיקר ומאן דדריש ולא חסרת היינו עובד ע"ז פירש"י כגון משורר ומזמר לע"ז כו' עכ"ל ואין צורך אלא עובד ע"ז בשיתוף להקב"ה ואינו כופר בעיקר וק"ל:
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+<b>אלא</b> טבילה כו'. צ"ע אמאי לא חשיב נמי שלא נכנסו לברית בלא הזאה כדכתיב ויזרוק וגו' דהרצאת דמים לאו היינו הזאה אלא זריקה על המזבח כפרש"י וק"ל:
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+<b>ולהורות</b> זו הוראה כו'. פירש"י הוראה של איסור כו' ע"ש. מפירושו נראה דהוראה של דין שרי וכ"כ התוס' בס"פ היו בודקין ע"ש:
+<b>שם</b> את כל החקים אלו מדרשות. פירש"י מדרשות שדורשין בפירקא אסור לשתויי יין שיש בהן הוראה. הלכה למשה מסיני ויותר נראה לפרש מדרשות דבר שבא ממדרש חכמים כמו בי"ג דברים שהתורה נדרשת בהם וכן מוכח בפ"ק דקדושין שאמרו נמי שם החוקים אלו המדרשות כו' ועיין בחדושינו שם וק"ל:
+<b>שם</b> אשר דבר ה' זו תלמוד ביד משה זו הל"מ. כך היא הגירסא הנכונה ופי' דבר ה' בדבור בעלמא דדברים שבע"פ אי אתה רשאי לכותבן וביד משה היינו הל"מ שבא מיד משה מסיני וק"ל:
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+<b>יכול</b> מפני שכבוד אב עדיף כו'. ר"ל יכול דמקרא מוכיח לה דעדיף כבוד אב מדכתיב כבד את אביך ואת אמך שהקדים כבוד אב לכבוד אם ובנתגרשה נמי אב קודם לאם ת"ל איש אמו ואביו תיראו שהקדים אם לאב גבי מורא מלמד ששקולים אבל חכמים אמרו כן מסברא דכיבוד אב קודם בלא נתגרשה מפני שהוא ואמו כו' והכי אמרינן בפ"ק דקדושין בנתגרשה דאזל האי טעמא ואביו ואמו שוין הן וק"ל:
+<b>שם</b> אם זכה הבן לפני הרב כו'. עי' ברמב"ם בפי' המשנה:
+<b>שם</b> ת"ר ד' צווחות כו'. כל הסוגיא מפורש בפ' מקום שנהגו:
+<b>הדרן</b> עלך מסכת כריתות

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Keritot/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,236 @@
+Chidushei Agadot on Keritot
+חידושי אגדות על כריתות
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Agadot_on_Keritot
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Vilna Edition
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על כריתות
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+<b>אין</b> מושחין מלך בן מלך. וא"ת וכו'. כל הסוגיא מפורש במס' הוריות ע"ש:
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+<b>שהרי</b> חלבונה ריחה רע ומנאה כו'. דהיינו שהפושע אינו פורש מן הצבור וזה שדקדק לומר ומנאה הכתוב כו' ולא קאמר ומקטירו עמהם אלא דר"ל שהוא נמנה עמהם בתעניתם ואינו פורש מהם וברמז זה יש ללמוד שהיו י"א מיני קטורת עשרה ריחן טוב ואחד חלבנה ריחו רע דיש לצרף גם הפושע היינו בשיש עדה קדושה שהן מנין עשרה בלא הוא אבל אין לצרפו בי' עמו וזכר לדבר לא אשחית בעבור העשרה אבל על פחות מי' לא התפלל ואביי דקאמר מהכא ואגודתו וגו' על פי כוונה זו ואגודתו שהן עשר קדושות זו למעלה מזו כדאמרינן במדרשות על ארץ השפלה יסדה שהיא נחשבת עמהן בישראל וק"ל:
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+<b>וחסרת</b> וכו'. פירש"י רי"ש מתחלפת בד' קנחת כו' עכ"ל. ויהיה מלשון נחל קישון גרפם גם פי' רש"י שם כמגריפה זו שמגרפת האפר מן הכירה עכ"ל וכהאי לישנא בכמה דוכתי בלשון הגמ' דהיינו ע"י הגירוף שמחסר קצת מן הקערה שהיא העיקר ומאן דדריש ולא חסרת היינו עובד ע"ז פירש"י כגון משורר ומזמר לע"ז כו' עכ"ל ואין צורך אלא עובד ע"ז בשיתוף להקב"ה ואינו כופר בעיקר וק"ל:
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+<b>אלא</b> טבילה כו'. צ"ע אמאי לא חשיב נמי שלא נכנסו לברית בלא הזאה כדכתיב ויזרוק וגו' דהרצאת דמים לאו היינו הזאה אלא זריקה על המזבח כפרש"י וק"ל:
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+<b>ולהורות</b> זו הוראה כו'. פירש"י הוראה של איסור כו' ע"ש. מפירושו נראה דהוראה של דין שרי וכ"כ התוס' בס"פ היו בודקין ע"ש:
+<b>שם</b> את כל החקים אלו מדרשות. פירש"י מדרשות שדורשין בפירקא אסור לשתויי יין שיש בהן הוראה. הלכה למשה מסיני ויותר נראה לפרש מדרשות דבר שבא ממדרש חכמים כמו בי"ג דברים שהתורה נדרשת בהם וכן מוכח בפ"ק דקדושין שאמרו נמי שם החוקים אלו המדרשות כו' ועיין בחדושינו שם וק"ל:
+<b>שם</b> אשר דבר ה' זו תלמוד ביד משה זו הל"מ. כך היא הגירסא הנכונה ופי' דבר ה' בדבור בעלמא דדברים שבע"פ אי אתה רשאי לכותבן וביד משה היינו הל"מ שבא מיד משה מסיני וק"ל:
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+<b>יכול</b> מפני שכבוד אב עדיף כו'. ר"ל יכול דמקרא מוכיח לה דעדיף כבוד אב מדכתיב כבד את אביך ואת אמך שהקדים כבוד אב לכבוד אם ובנתגרשה נמי אב קודם לאם ת"ל איש אמו ואביו תיראו שהקדים אם לאב גבי מורא מלמד ששקולים אבל חכמים אמרו כן מסברא דכיבוד אב קודם בלא נתגרשה מפני שהוא ואמו כו' והכי אמרינן בפ"ק דקדושין בנתגרשה דאזל האי טעמא ואביו ואמו שוין הן וק"ל:
+<b>שם</b> אם זכה הבן לפני הרב כו'. עי' ברמב"ם בפי' המשנה:
+<b>שם</b> ת"ר ד' צווחות כו'. כל הסוגיא מפורש בפ' מקום שנהגו:
+<b>הדרן</b> עלך מסכת כריתות

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Meilah/Hebrew/Vilna Edition.txt

@@ -0,0 +1,147 @@
+Chidushei Agadot on Meilah
+חידושי אגדות על מעילה
+Vilna Edition
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על מעילה
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+<b>שלא ישמרו את השבת</b> כו׳. באו לבטל ג׳ מצות אלו אשר נתנו לישראל להיותם מוגדלים הבדל גדול מן האומות בשבת ובמילה כתיב אות היא ביני וביניכם ולפי שהאשה אינה במילה בא לה הבדל מבין האומות במצות הטבילה וכמ״ש בכריתות שלא נכנסו ישראל בברית כשקבלו התורה אלא במילה ובטבילה שהכנסה לברית באשה לא היה רק בטבילה ורבי ראובן הטעה אותם לומר דלא נתנו להם אלא משנאה אותם דמי שיש לו אויב כו׳: 
+
+Daf 17b
+
+<b>דלמא עניש ליה ר״ש</b> כו׳. גם בזה קאמר שהיה מלומד בכך כדאמרינן בפרק במה מדליקין נמי בעובדא דמערה והיה מפחד על בנו ר״א שלא הגיע עדיין להוראה כל כך אבל ר״י בעצמו לא היה מפחד אמר אנא אזילנא כו׳ שהוא כבר הגיע להוראה והיה חבירו של ר״ש וז״ש לו מעקימת פיך ניכר שת״ח כו׳ ר״ל שאתה מחזיק עצמך כת״ח לפני להורות וענשיה ופרש״י שמפורש באגדה שנטה למות כו׳ ובקש עליו רחמים כו׳ וכן מוכח שחזר דמשמע כשחזר למקומו אמר אני ראיתיה ברומי כו׳ וק״ל: 
+<b>נזדמן לה מלאך ג׳ פעמים</b> כו'. פירש״י ג׳ מלאכים דג״פ כתיב בפסוקים זה אחר זה ויאמר לה מלאך גו׳ לומר לך שעל כל אמירה שלח לה מלאך אחר ועי׳ פי׳ רש״י בחומש וק״ל: 
+<b>יבא בעל הנס מ״מ </b>כו׳. שאל מין אחד לחכם אחד שנתחזקה העיקר ע״י השד ולולי זה נתבטלה והשיב לו לפי שודאי ביטול מצות כאילו לא ניתן בלב הקיסר אלא ע״י השד לכך נגזר עליו מן השמים שהוא בעצמו יבטל הגזירה וק״ל: 
+סליק מסכת מעילה 

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Meilah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,150 @@
+Chidushei Agadot on Meilah
+חידושי אגדות על מעילה
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Agadot_on_Meilah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Vilna Edition
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על מעילה
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+<b>שלא ישמרו את השבת</b> כו׳. באו לבטל ג׳ מצות אלו אשר נתנו לישראל להיותם מוגדלים הבדל גדול מן האומות בשבת ובמילה כתיב אות היא ביני וביניכם ולפי שהאשה אינה במילה בא לה הבדל מבין האומות במצות הטבילה וכמ״ש בכריתות שלא נכנסו ישראל בברית כשקבלו התורה אלא במילה ובטבילה שהכנסה לברית באשה לא היה רק בטבילה ורבי ראובן הטעה אותם לומר דלא נתנו להם אלא משנאה אותם דמי שיש לו אויב כו׳: 
+
+Daf 17b
+
+<b>דלמא עניש ליה ר״ש</b> כו׳. גם בזה קאמר שהיה מלומד בכך כדאמרינן בפרק במה מדליקין נמי בעובדא דמערה והיה מפחד על בנו ר״א שלא הגיע עדיין להוראה כל כך אבל ר״י בעצמו לא היה מפחד אמר אנא אזילנא כו׳ שהוא כבר הגיע להוראה והיה חבירו של ר״ש וז״ש לו מעקימת פיך ניכר שת״ח כו׳ ר״ל שאתה מחזיק עצמך כת״ח לפני להורות וענשיה ופרש״י שמפורש באגדה שנטה למות כו׳ ובקש עליו רחמים כו׳ וכן מוכח שחזר דמשמע כשחזר למקומו אמר אני ראיתיה ברומי כו׳ וק״ל: 
+<b>נזדמן לה מלאך ג׳ פעמים</b> כו'. פירש״י ג׳ מלאכים דג״פ כתיב בפסוקים זה אחר זה ויאמר לה מלאך גו׳ לומר לך שעל כל אמירה שלח לה מלאך אחר ועי׳ פי׳ רש״י בחומש וק״ל: 
+<b>יבא בעל הנס מ״מ </b>כו׳. שאל מין אחד לחכם אחד שנתחזקה העיקר ע״י השד ולולי זה נתבטלה והשיב לו לפי שודאי ביטול מצות כאילו לא ניתן בלב הקיסר אלא ע״י השד לכך נגזר עליו מן השמים שהוא בעצמו יבטל הגזירה וק״ל: 
+סליק מסכת מעילה 

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Menachot/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,240 @@
+Chidushei Agadot on Menachot
+חידושי אגדות על מנחות
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Chidushei Agadot on Menachot
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+
+
+Daf 29b
+
+<b>He found the Holy One, Blessed be He, sitting and tying crowns, etc.:</b> The idea of tying crowns is said about one doing it to remind of some thing through it, so that it not be forgotten, as it is stated about the matter of <i>tzitzit</i>, "in order that you will remember." And with this, these ties of the letters are hinting to supernal inner things, which the Blessed One, blessed be He - tied to remind them through this, as per the below: "They would put a hump-like stroke on the roof of the [letter,] <i>chet</i>; the leg of the [letter] <i>heh</i>. But Moshe thought that the human intellect does not reach the understanding of its intention. Therefore he said, "Who is preventing, etc.?" Since these ties have no need for the human intellect - as no-one fathoms it, from the limits of his intelligence - who is preventing, etc.? As You certainly do not need them for Yourself, for who is preventing You from remembering them without making a tie? So He said to him that I am certainly tying them for the needs of the human intellect. "There is a man, etc. and Akiva, etc., who is destined to derive, etc. mounds upon mounds of laws." As it is not enough that there are inner things in the ties of the letters, but there are rather also mounds upon mounds of laws that are dependent upon them. For Rabbi Akiva derives them. He said to Him, "Master of the Universe, show him to me." As he requested that He reveal to him those secrets of the ties that would be revealed to Rabbi Akiva in the future. "He said to him, 'Return behind you.' He went, etc." This is according to that which is said in the chapter [entitled] HaBoneh, that they expounded the order of the letters, from <i>alef</i> until <i>tav</i>; and again expounded them backwards from <i>tav</i> to <i>alef</i>, as we say there. So this is what He says to him - before he learns the hint of the ties of the letters, he should learn the hint of the order of the letters also backwards. And this is [the meaning of] what it says that Moshe sat at the back of eight rows - meaning that there are eight different rows of the alphabet according to the eight vowels that they have. And there are certainly different hints according to the eight vowels. And it said that he did not know what they were saying about the intention of the letters of the eight rows backwards. So his strength waned, since he was pained that he did not know its intention. [However] once they arrived at one matter (<i>devar echad</i>, understood here as the matter of one) - meaning from the end of [the letters] to their beginning until the <i>alef</i>, to teach about the unity (of God), and not another letter - and [Rabbi Akiva]  said to them that he did not know the intention of this, about the form of the letter, <i>alef</i>, that it should be the first of the letters, to teach about unity, but it was a law given to Moshe at Mount Sinai. So [Moshe's] mind was put at ease. As he saw that this thing was dependent upon the human intellect, according to his intelligence, but it is impossible to grasp all of the secrets of the Torah. With this, "he said before Him, etc. He said to him, 'This intention arose, etc.'" As this intention - like you are thinking - certainly came up, however your thoughts are not My thoughts. For the human intellect is also limited in grasping this. "He said before Him, etc. He said to him, 'Return behind you, etc.'" - that is, it is like they expound the letters backwards, from <i>tav</i> to <i>alef</i>, as it is explained in the chapter [entitled] HaBoneh (Shabbat 104a), "<i>Alef tav, beit shin</i>, etc.  To this point, it is the attribute of the wicked. However, with the attribute of the righteous, <i>Alef tav, beit shin</i>, etc." See there, as it is explained in it that the righteous receive their punishment in this world, in order to multiply their reward in the world to come. "He said before Him, etc., 'This is the Torah'" - as it hints to the reward of punishments. "So He said, 'This intention arose, etc.,'" like you are thinking, etc. - and like it is explained above. And be precise and you will find it simple. 

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Menachot/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,243 @@
+Chidushei Agadot on Menachot
+חידושי אגדות על מנחות
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Agadot_on_Menachot
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Chidushei Agadot on Menachot
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+
+
+Daf 29b
+
+<b>He found the Holy One, Blessed be He, sitting and tying crowns, etc.:</b> The idea of tying crowns is said about one doing it to remind of some thing through it, so that it not be forgotten, as it is stated about the matter of <i>tzitzit</i>, "in order that you will remember." And with this, these ties of the letters are hinting to supernal inner things, which the Blessed One, blessed be He - tied to remind them through this, as per the below: "They would put a hump-like stroke on the roof of the [letter,] <i>chet</i>; the leg of the [letter] <i>heh</i>. But Moshe thought that the human intellect does not reach the understanding of its intention. Therefore he said, "Who is preventing, etc.?" Since these ties have no need for the human intellect - as no-one fathoms it, from the limits of his intelligence - who is preventing, etc.? As You certainly do not need them for Yourself, for who is preventing You from remembering them without making a tie? So He said to him that I am certainly tying them for the needs of the human intellect. "There is a man, etc. and Akiva, etc., who is destined to derive, etc. mounds upon mounds of laws." As it is not enough that there are inner things in the ties of the letters, but there are rather also mounds upon mounds of laws that are dependent upon them. For Rabbi Akiva derives them. He said to Him, "Master of the Universe, show him to me." As he requested that He reveal to him those secrets of the ties that would be revealed to Rabbi Akiva in the future. "He said to him, 'Return behind you.' He went, etc." This is according to that which is said in the chapter [entitled] HaBoneh, that they expounded the order of the letters, from <i>alef</i> until <i>tav</i>; and again expounded them backwards from <i>tav</i> to <i>alef</i>, as we say there. So this is what He says to him - before he learns the hint of the ties of the letters, he should learn the hint of the order of the letters also backwards. And this is [the meaning of] what it says that Moshe sat at the back of eight rows - meaning that there are eight different rows of the alphabet according to the eight vowels that they have. And there are certainly different hints according to the eight vowels. And it said that he did not know what they were saying about the intention of the letters of the eight rows backwards. So his strength waned, since he was pained that he did not know its intention. [However] once they arrived at one matter (<i>devar echad</i>, understood here as the matter of one) - meaning from the end of [the letters] to their beginning until the <i>alef</i>, to teach about the unity (of God), and not another letter - and [Rabbi Akiva]  said to them that he did not know the intention of this, about the form of the letter, <i>alef</i>, that it should be the first of the letters, to teach about unity, but it was a law given to Moshe at Mount Sinai. So [Moshe's] mind was put at ease. As he saw that this thing was dependent upon the human intellect, according to his intelligence, but it is impossible to grasp all of the secrets of the Torah. With this, "he said before Him, etc. He said to him, 'This intention arose, etc.'" As this intention - like you are thinking - certainly came up, however your thoughts are not My thoughts. For the human intellect is also limited in grasping this. "He said before Him, etc. He said to him, 'Return behind you, etc.'" - that is, it is like they expound the letters backwards, from <i>tav</i> to <i>alef</i>, as it is explained in the chapter [entitled] HaBoneh (Shabbat 104a), "<i>Alef tav, beit shin</i>, etc.  To this point, it is the attribute of the wicked. However, with the attribute of the righteous, <i>Alef tav, beit shin</i>, etc." See there, as it is explained in it that the righteous receive their punishment in this world, in order to multiply their reward in the world to come. "He said before Him, etc., 'This is the Torah'" - as it hints to the reward of punishments. "So He said, 'This intention arose, etc.,'" like you are thinking, etc. - and like it is explained above. And be precise and you will find it simple. 

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Menachot/Hebrew/Vilna Edition.txt

@@ -0,0 +1,376 @@
+Chidushei Agadot on Menachot
+חידושי אגדות על מנחות
+Vilna Edition
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על מנחות
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+<b>עא</b> ד' מינין שבלולב ב' מהן עושין פירות כו' וב' מהם אין עושין כו'. כל דברי המאמר מפורש בפיוט יום ראשון דסוכות וכמו בעץ הדר ריח וטעם כן כו' וכמו הם אגודים כו' ולכפר אלה על אלה כו' ע"ש באורך דהיינו ב' כתות מהן שעושין פירות דהיינו מעשים טובים נדמו לאתרוג ולולב שעושים פירות ושנים מכן שאין עושין פירות ומעשים טובים נדמו להדס ולערבה דאין עושין פירות וצריכין להיות אגודה א' שיגינו צדיקים על רשעים וק"ל:
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+<b>גובה</b> של מנורה י"ח טפחים כו'. כל מעשה המנורה מבואר פרש"י פ' תרומה ע"ש:
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+<b>מאי</b> מיכלות זהב כו' שכלתו לכל זהב סגור כו'. בפ' טרף בקלפי חשיב ז' מיני זהב וחדא מינייהו זהב סגור ומפרש לה בגמרא התם כפרש"י הכא בגמרא ועוד חשיב שם חד מינייהו זהב טהור וכתבו התוס' בירושלמי כשצורפין אותו אינו נחסר כלום עכ"ל והיינו זהב מכלות דהכא שע"י צירוף אלף פעמים בכור נעשה מצורף וטוב שאינו נחסר עוד כלום ומשמע ליה הכא דמזהב סגור היו עושין כן דלעיל מיניה דהאי קרא דמכלות זהב כתיב זהב סגור ומשמע דעלה קאי שהיה מכלה הזהב סגור בצירופו כ"כ ופרש"י בספר ד"ה דצריך במנורה לזוקקה כ"כ לקיים מנורת זהב טהור עכ"ל וק"ק דבארון ובשלחן כתיב נמי זהב טהור ולא הוזכר בהם לזוקקה כ"כ בזהבם ונראה לתת טעם משום דבמנורה בעי מקשה טפי מכל כלי מקדש ושמא לא היה נעשה מקשה והיה קשה לעשותו מקשה אם לא היה מזקקו ומצרפו כ"כ קודם וע"פ הכונה כמ"ש במדרשות שהמנורה עם ז' נרותיה מרמזים על חכמת התורה שהם ז' ספרים כמ"ש בפסוק חכמות נשים וגו' חצבה עמודיה שבעה וע"ש שכל שבעה החכמות כלולים בה ולכך נמשלה התורה לזהב כמ"ש הנחמדים מזהב וכמו שיש במין זהב ז' מיני זהב כדאיתא ביומא כך התורה כלולה מכל החכמות וכמ"ש שמיני זהב על ידי צירוף כמה פעמים נעשה זהב טוב שאין בו שום סיג כדאמרינן הכא במנורה כן התורה שנאמר בה אמרת אלוה צרופה ונאמר בה מזוקקת שבעתים שעל ידה כל ז' החכמות מזוקקות ומצורפות וק"ל:
+<b>שם</b> ומי חסר כולי האי. פרש"י האי דקאמרת כו' הכניסו אלף פעמים לכור כו' אלמא בכל פעם חסר עכ"ל ואין זה מכוון דאם בתחלה כשהיו אלף ככר בכור לא היה נחסר רק ככר אחד א"כ אח"כ בכל עוד שיתמעטו הככרות בכור יתמעט גם החסר ולא היה נחסר עוד ככר שלם אבל נ"ל בזה כמו בעישורייתא דרבי בכל פעם שנתמעטו הככרות נתמעט החסר ובפעם אחד היה חסר יותר מככר אחד ואח"כ לפי ערך זה וק"ל:
+<b>שם</b> המנורה הטהורה שירדו מעשיה כו'. מדנקט מנורה במלתיה ולא נקט נמי שלחן משמע דגבי שלחן לא דריש ליה הכי וצ"ל דלית ליה דרשא דלקמן דיליף ליה מתבניתם אשר אתה מראה וגו' דמההוא קרא יליף נמי דארון ושלחן אש ירדו מן השמים אע"ג דההוא קרא גבי מערה הוא דכתיב מלשון כתבניתם בלשון רבים משמע ליה לר"י בר יהודה דלקמן דקאי נמי אארון ושלחן דכתיבי בפרשת דלעיל מניה ועי"ל דאית ליה הכא דרשא דלקמן כתבניתם שראה בהר דוגמתם שירדו באש מן השמים ארון ושלחן ומנורה מיהו הכא בא לומר דבר נוסף במנורה שגם מעשיה היאך יעשו אותה ואותן כלים שיצטרכו בעשייתם שהיה קשה למשה גם זה ירד לו ממקום טהרה וק"ל:
+<b>שם</b> ראו חיבתכם כו' סלוקו כסדורו שנאמר לשום לחם חם וגו'. מפורש סוף מסכת חגיגה ע"ש:
+<b>שם</b> גבריאל חגור כו' והראה לו למשה מעשה מנורה כו'. שהוא מלאך של אש כדאמרינן ביומא והוא היה העוסק במעשה אש במנורה של אש וק"ל:
+<b>שם</b> שלשה דברים היו קשין למשה כו' מנורה ור"ח ושרצים כו'. וכתב הרא"ם שפרשת כי תשא ובפרשת שמיני משום דמלת זה מורה על הרמוז אליו אבל כו' ע"ש באורך ויש בדבריו אלו במקצתן קצת עיון במה שכתב דגבי לבנה דכתיב החודש הזה שמשמעות פירושו המתחדש כזה כו' והשם לא דבר עמו בלילה אלא ביום והא קושטא דמלתא הוא כך דהשם נדבר עמו סמוך לחשיכה והראהו מולד הלבנה כמו שפרש"י בחומש כדאיתא במכילתא גם הוא הניח בתימה לפי דרכו לדעת הי"א למה לא דרשו כלום גבי וזה אשר תעשה אותה שלש וגו' וע"כ הנראה בזה דבכל מקום שנזכר כבר בסמוך לעיל מיניה מאותו דבר שבא הסיפור אחריו שפיר יפול מלת וזה בסיפור שבא אחריו וע"כ גבי וזה אשר תעשה אותה שלש וגומר שבא לעיל מניה סיפור מעשה התיבה עשה לך תיבת עצי גופר קינים תעשה וגו' שפיר יפול אחריו וזה אשר תעשה וגו' כלומר בזה האופן תעשה אותה וגו' וכן גבי וזה אשר תעשה להם לקדש וגו' דכבר לעיל מיניה כתיב קידוש של אהרן דכתיב ועשו בגדי אהרן לקדשו וגו' וכן גבי וזאת התורה אדם כי ימות וגו' דכבר נזכר לעיל מיניה דיני הטמא וכן בזאת חקת הפסח וגו' שבא גם הסיפור בפרשיות הקודמות בדיני הפסח אבל גבי החודש הזה וגו' שלא נזכר כלום לעיל מינה בחדוש החודש לא יפול בתחלת הענין לומר מלת הזה וכן גבי וזה לכם הטמא בשרץ וגו' שלא נזכר לעיל מיניה כלל מטומאות שרצים וכן גבי וזה מעשה המנורה וגו' דבפרשת בהעלותך שלא נזכר כלום לעיל מיניה מענין מעשה המנורה וגו' אלא מהדלקת נרותיה וכבר נזכר מעשה המנורה בפרשת תרומה וע"כ לא יפול בה בכאן מלת וזה וכן לדעת הי"א גבי וזה אשר תעשה על המזבח שלא הוזכר כלל לעיל מיניה ענין קרבנות התמידין וע"כ דרשו בכל אלו שבא מלת וזה לומר שהיה משה מתקשה בהם ותנא דבי ר' ישמעאל דלא דריש כלום גבי וזה אשר תעשה על המזבח היינו משום דאיכא לפרש התם מלת וזה דה"ק קרא דלעיל מניה כתיב שבעת ימים תכפר על המזבח וגו' היינו שלא נוהג אלא לפי שעה בז' ימי המלואים אבל זה אשר תעשה על המזבח וגו' תמיד שהם ב' תמידין וק"ל וכתב הרא"ם גם יש לתמוה למה לא מנו השקלים בכללם דכתיב בהו זה יתנו וגו' וכו' ולפ"ז יתיישב ג"כ מה שכתב רש"י כאן שהיה משה אוחז את החיה כו' עכ"ל והאריך ע"ש מ"ש מה שפרש"י בכאן שהיה משה אוחז את החיה כו' נעלם מעיניו דהא תלמוד ברור הוא בר"פ אלו טרפות דתנא דבי רבי ישמעאל גופיה זאת החיה וגו' מלמד שתפס הקב"ה מכל מין כו' גם נעלם ממנו דברי התוס' וז"ל ג' דברים קשים כו' וא"ת וליחשוב נמי ההיא דאלו טרפות דאמר וזאת החיה אשר תאכלו מלמד שתפס הקב"ה כל מין כו' וי"ל דלא חשיב אלא הך דכתיב וזה ויש לתמוה דלא חשיב מחצית השקל דכתיב זה יתנו ואמרינן במדרש כמין מטבע של אש הראהו למשה וי"ל דלא שייך התם נתקשה אלא משום דלא הוה ידע בשום ענין אם לא הראהו עכ"ל וקצת בפנים שונים כתבו בזה התוספות בריש פרק אלו טרפות ע"ש וענין הקושי בחידוש הלבנה מפורש בפ"ב דר"ה במתני' בב��יקת עדים לקדש ע"פ ראייתם ששואלין אותם אם לפני החמה ראיתם או לאחר החמה ראיתם דהיינו פגימתה ועוד בודקין אם לצפונה אם לדרומה כדמפורש שם בגמרא דבימות הגשמים לצפונה דבריו קיימין ולדרומה לא אמר כלום ובימות החמה הוא בהיפך ובודקין כמה היא גבוה ולאין היה נוטה וכמה היה רוחב כו' כמו שביאר באורך ענין זה הקישוי הרמב"ם שם בפירוש המשנה וענין הקישוי במנורה לפי שנצטווה לעשותה מקשה אחד עם כל כפתוריה ופרחיה וגביעיה וקישוי בשרצים לפי שיש ריבוי מינים המתחלפים בשרצים להכיר בח' שרצים המטמאים במגען:
+
+Daf 29b
+
+<b>מצאו</b> להקדוש ב"ה שיושב וקושר כתרים כו'. ענין קשר נאמר שעושה אותו להזכיר בו דבר מה כדי שלא תשתכח כמ"ש לענין ציצית למען תזכרו וגו' ולזה אלו קשרי אותיות המה הרומזים לדברים פנימיים העליונים בכתרו יתברך ב"ה לזוכרם עי"ז כדלקמן בחטריה לגגיה דחי"ת וכרעא דה' ומשה חשב דאין דעת האנושי מגיע להבין כוונתה וע"כ אמר מי מעכב כו' כיון דאין אלו קשרי אותיות צורך לדעת אנושי שאין עומד עליהן מקוצר שכלו מי מעכב כו' דלעצמך ודאי אין צורך בהן כי מי מעכב על ידך מלזוכרן בלא עשיית קשר וא"ל דודאי לצורך דעת אנושי אני קושרן אדם א' כו' ועקיבא כו' שעתיד לדרוש כו' תילי תילים של הלכות דלא די שיש בקשרן של אותיות דברים פנימיים אלא דגם תילי תילים של הלכות תלוים בהן שרע"ק דורשן א"ל רבש"ע הראהו לי שבקש שיגלה לו אותן סודות של הקשרים שיהיו נגלו לעתיד לרע"ק א"ל חזור לאחוריך הלך כו' ע"פ מ"ש בפרק הבונה שדרשו שם סדרן של אותיות מאל"ף ועד תי"ו ושוב דרשו אותן לאחור מתי"ו ועד אל"ף כדאמרינן שם וז"ש לו טרם שילמוד רמז קשר האותיות ילמוד רמז סדר האותיות גם לאחור וז"ש שישב משה לסוף ח' שורות דהיינו שיש ח' שורות א"ב משונות לפי הנקודות שמונה שיש בהן ויש בהן ודאי רמיזות שונות לפי הנקודות שמונה ואמר שלא ידע מה היו אומרים בכונת האותיות של ח' שורות למפרע והיה תש כחו שהיה מצטער על שלא ידע כוונתו כיון שהגיעו לדבר אחד דהיינו מסופן לראשן עד הא' שהוא מורה על אחד. וא"ל תלמידיו רבי מנין זה לך שתהיה הא' בראש האותיות להורות על האחדות ולא אות אחרת וא"ל שלא ידע כוונה בזה בצורת האות של הא' שתהיה היא הראשונה לאותיות להורות על האחדות אבל דבר זה הל"מ נתיישבה דעתו שראה שדבר זה תולה ודאי בדעת אנושי לפי שכלו וא"א להשיג כל סודות התורה בזה אמר לפניו כו' א"ל כך עלה במחשבה כו' דודאי כך עלה במחשבה כמו שאתה חושב אבל כי לא מחשבותיכם מחשבותי כי גם בזה דעת אנושי קצר מהשיג אמר לפניו כו' א"ל חזור לאחוריך כו' דהיינו כמו שדורשין האותיות לאחור מת' ועד א' כמפורש פרק הבונה א"ת ב"ש כו' ע"כ מדת רשעים אבל מדת צדיקים א"ת ב"ש כו' ע"ש שבו מפורש שהצדיקים מקבלין עונשן בעה"ז כדי לרבות שכרן בעה"ב אמר לפניו כו' זו תורה שתרמוז על שכר עונשן ואמר כי כך עלה במחשבה כמו שאתה חושב כו' וכמפורש לעיל ודו"ק:
+<b>שם</b> דחטרי ליה לגגיה דחי"ת ותלו כו'. עיין בפרש"י ותוספות הכא ובפרק הבונה ויש לדקדק אמאי לא נקט נמי הכא במלתיה תליית כרעא דק' דהוה נמי טעמיה כטעם כרעיה דה' כדאמרינן פרק הבונה ע"ש ונראה כי רב אשי הזכיר כאן החי"ת והה"א לפי שהם צורות דומות במקצת כדאמרינן פרק הבונה שלא יעשה ההי"ן חיתי"ן וחיתי"ן ההי"ן כו' כי צורת שניהם שלש מחיצות וא' פתוחה כאכסדרה זו ואמרינן בפרק לא יחפור דעה"ז דומה לאכסדרה כי רוח צפונית אינה מסובבת בה ולזה אמרו שהסופרים חטרי לגגא דחי"ת שהיא צורת עה"ז בשלש מחיצות לרמוז בחטרי זה שהוא חי ברומו של עה"ז ועל כוונה זו אמרו דיש לכוין בח' דאחד שהוא יחיד בז' רקיעים ובארץ שהם כלל עה"ז ואמר דתלו לכרעיה דה"א ושינו קצת צורתה מצורת העולם שיש לה פתח באחת משלש מחיצות שלה כדבעא כו' מ"ד בטחו בה' עדי וגו' וא"ל כל התולה בטחונו ויהיה פירוש הפסוק ע"פ מ"ש פרק עושין פסין דיו לעולם שישתמש בב' אותיות דהיינו י"ה אבל לעה"ב יהיה שם ד' מלא כדאמרינן גבי כי יד על כס יה וגו' וז"ש כי הבוטח בה' יהיה בטוח בזה שיהיו לו ב' שמות שם י"ה שמשתמשין בעה"ז ושם של ד' שישתמשו בו בעה"ב צור ומחסה בב' עולמות וא"ל דמ"מ לפי הדרש זו ה"ל למכתב יה וב' בי"ה היא מיותר וקאמר דאותיות י"ה גופיה רומזין על זה שיצר בהן הקב"ה ב' העולמות ואמר ועדיין איני יודע אם שהיו"ד קודמת שהע"ז נברא ביו"ד שעה"ז קודם בזמן ואם שה"א קודמת שהעה"ב קודם במעלה. ואמר העה"ז דומה לאכסדרה שכל הרוצה כו' שההולך בדרך רע ותענוגי עה"ז בקנינים המדומים נוטה לצד צפון אחרי עצת יצה"ר שנקרא צפוני אשר ע"ז אמרו הרוצה להעשיר יצפין והרוצה להחכים ידרים ולצאת אמר שכל הרוצה לצאת לצד צפון ובלשון זה משתמשים שאמרו אחר יצא לתרבות רעה דהיינו לעצת יצה"ר שמצד צפון. ואמר ומ"ט תליא כרעא דה"א כו' ר"ל כמ"ש ששינו אותה קצת מצורת עה"ז שאינה פתוחה רק מצד אחר לצד צפון והה"א יש לה ג"כ פתח קטן מצד אחר ואמר דלכך פתוחה גם מצד אחר שאל יחשוב החוטא כיון שיצא א"א לו ליכנס עוד כמו שחשב אחר ששמע מאחורי הפרגוד כו' אל יחשוב החוטא כן אלא שאם ירצה לשוב בפתח אחר וליכנס בו הרשות בידו ופריך לעיל ולעייליה לתשובה בהך פתח שיצא ול"ל פתח אחרת בצד שניה. ומשני לא מסתייעא מלתא כדר"ל כו' מבואר בדברי הרמב"ם בשמונה פרקים שכתב כי החוטא אחר שחטא א"א לו לשוב וליטהר נפשי שלימה עד אשר ירחיק עצמו הרחקה גדולה מצד אשר חטא ע"ש ולכך אמר באותו צד פתוח שחטא ויצא א"א לו ליכנס לצד התשובה עד אשר ירחיק עצמו לצד אחר ומשם יכנס למקום טהרה ולזה מבואר ששינה ר"ל בלשונו שאמר גבי הבא לטהר מסייעין וגבי הבא לטמא פותחין כמ"ש התוספות כי הבא ליטהר הוא שיצא כבר לצד פתוח לצפון ונטמא ועתה כשבא לחזור ולשוב וא"א לו באותו צד דלא מסתייעא כדקאמר ע"כ צריך סיוע להורות לו הדרך לסובבו לצד אחר לפתח קטן אשר שם אבל הבא ליטמא ועוד במקום טהרה בין ג' המחיצות ורוצה לצאת יש לו פתחון הרבה לצד צפון כי הוא כולו פתוח וא"צ סיוע לצאת כי הצדדין שוין לעומד תוך המחיצות. ואמר מפני מה כו' מפני שהצדיקים שבו מועטים כו' לכאורה פירושו כמאמר ראיתי בני עלייה והנם מועטין אמנם אין זה מן הדומה לדומה כי היו"ד היא קטנה בכמות ואינה קטנה במספרה שיש ט' אותיות שהם קטנים יותר במספר וע"כ נראה לפרש שהצדיקים שבו מועטין שהם ממעטין את עצמם כמ"ש במסכת חולין כי אתם המעט וגו' אפי' בשעה כו' אתם ממעטין עצמכם אברהם אמר אנכי עפר וגו' ולפי זה הוי שפיר המיעוט כמיעוט היוד שהיא קטנה בכמות אבל לשון מועטין משמע כפי' קמא ודו"ק:
+
+Daf 30a
+
+
+
+Daf 30b
+
+
+
+Daf 31a
+
+
+
+Daf 31b
+
+
+
+Daf 32a
+
+
+
+Daf 32b
+
+
+
+Daf 33a
+
+
+
+Daf 33b
+
+<b>מדת</b> ב"ו כו' והוא משמרן מבחוץ שנאמר ה' ישמרך וגו'. כפרש"י יד ימינך שהמזוזה היא מימין ביאה. ואמר יומם השמש וגו' לפי שכל המאורעות רעות הבאות בעולם נתנו ביד מזלות השמים שעיקרם חמה ולבנה וכוכביהם והם המתנגדים לאומה הישראלית כמו שאמרו אין מזל לישראל על כן אמר שבמצות המזוזה השמש והירח לא יככה כי ה' ישמרך מכל רע שיתעורר מהם לבא עליך ולפי שאמר בענין שבהיותך בפנים ישמרך הקב"ה מבחוץ דהיינו יד ימינך ימין ביאתך לבית ושמא תאמר בצאתך לא יהיה שומרך ע"כ אמר ה' ישמר צאתך ובואך וגו' שישמור במצות מזוזה צאתך דהיינו מבחוץ כמו בבואך מבפנים ודו"ק:
+
+Daf 34a
+
+
+
+Daf 34b
+
+
+
+Daf 35a
+
+
+
+Daf 35b
+
+<b>כי</b> שם ה' נקרא וגו' אלו תפילין כו' וראית את אחורי כו'. מבואר בברכות פ"ק:
+<b>שם</b> קשר של תפילין צריך שיהא למעלה כו'. הכוונה בזה כמ"ש בקידושין פרק האומר ע"פ מ"ש ג' כתרים הן כו' שכתר תורה הן הן התפילין של ראש שנאמר בהן למען תהיה תורת ה' בפיך וגו' וע"כ אמר שיהיה זה הכתר של תורה למעלה כדי שיהיו ישראל למעלה ע"י התורה וכמ"ש חז"ל כי כתרך גדול מכתרם וצריך שיהו כלפי פנים כדי שיהו ישראל ע"י התורה לפנים מכל שאר הכתרים כמ"ש ת"ח קודם לכהן ע"ה ולגבי כתר מלכים נאמר בי מלכים ימלוכו וק"ל:
+
+Daf 36a
+
+
+
+Daf 36b
+
+
+
+Daf 37a
+
+
+
+Daf 37b
+
+
+
+Daf 38a
+
+
+
+Daf 38b
+
+
+
+Daf 39a
+
+
+
+Daf 39b
+
+
+
+Daf 40a
+
+
+
+Daf 40b
+
+
+
+Daf 41a
+
+<b>א"ל</b> ענשיתו אעשה כו'. פירשו בתוספות אעשה כי האי כו' אבל עשה גמור אפילו ב"ד של מטה מכין אותו כו' עכ"ל הכי מוכח בפרק הכונס דדין שמים חמיר טפי מדין אדם דכמה דברים חשיב שם דחייב בדיני שמים ופטור מדיני אדם ושא"ל המלאך בעידן ריתחא ענשינן כו' ר"ל בעידן ריתחא בעלמא היה לצדיקים להגין על דורן בתפלתן ובמצותן וע"כ יש להן להרבות במצות כדי לזכות דורן בכך ולא טצדקי למפטר נפשייהו ממצות וע"כ ראוי לצדיקים כמותם ליענש על כך וק"ל:
+
+Daf 41b
+
+
+
+Daf 42a
+
+
+
+Daf 42b
+
+
+
+Daf 43a
+
+
+
+Daf 43b
+
+<b>וראיתם</b> אותו וזכרתם ראה מצוה זו כו' זו ק"ש כו'. דהיא נקראת כל מצות ה' שיש בק"ש עיקר האמונה קבלת מלכות ואחדות וע"פ מ"ש בסוף מסכת מכות תרי"ג מצות הן כו' בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה נמצא כשנזהר בק"ש שמפורש בה כלל אמונה זוכר את כלל המצות כולן וכמ"ש שם. ומאן דתני ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת כו' מצות כלאים כו'. דריש כל מצות ה' ולא מקצתן כדרך שדרשו גבי כל המצוה אשר וגו' אם התחלת גמור ה"נ הכא דאי לאו הסמיכות דכלאים שרי בציצית בחצי בגדים דהיינו בכל כלי פשתן לא היה מתקיים מצות תכלת אלא בחצי בגדים בבגדי צמר אבל ע"י הסמיכות מתקיים המצוה בכל הבגדים אף בפשתן. ומאן דתני כיון שנתחייב אדם במצוה זו כו'. עיין שני פירושים בפרש"י ולשני הפירושים יש לעיין למה תלה אותן לענין זמן גרמא במצות ציצית ולא במצוה אחרת שזמנה גרמא ויש ליישב דבלילה בשכבו האדם ערום הוא ובקומו בשחרית בתחלת קומו הוא לובש בגדים שנתחייבו בציצית ע"כ תלה כל המצות במצות ציצית דמיד שלובש הבגדים בבוקר נתחייב בכל המצות ור"ש היא דלרבנן כסות לילה נמי חייב בציצית. ומאן דתני שקולה מצוה זו כו'. כמו שאמרו גבי מצות שבת ששקולה כו' דהיינו דעונשה ושכרה מרובה כדלקמן וכפרש"י בחומש שע"כ נסמכה למצות שבת. ומאן דתני וראיתם אותו וגו' ראייה מביא לידי זכירה כו'. נראה דמשמע ליה אותו לשון יחיד דקאי אחוט יחידי של תכלת דכתיב לעיל מיניה הכנף פתיל תכלת וגו' וע"פ מ"ש לקמן שתכלת דומה לים כו' עד כסא הכבוד שהכוונה בו שתעשה המצות לשם שמים וזה שאמר בראיית צבע התכלת תהיה זכרונך מן הדומה עד כסא כבוד ושתהיה עשייתך לשם שמים ורשב"י נמי דדריש מהאי קרא כל הזריז כו' נמי מדכתיב אותו בלשון יחיד אחוט של תכלת קאי למדרש מניה ג"ש דע"י אותו שהוא חוט של תכלת מן הדומה לדומה כדלקמן יבא עד כסא כבוד לקבל פני שכינה דהיינו אותו תעבוד ובו תדבק וגו' וק"ל:
+<b>שם</b> חביבין ישראל שסבבן כו'. ר"ל באלו מצות סיבבן דרך שמירה כדלקמן חונה מלאך ה' סביב וגו' דהתפילין סביב לראש וסביב לזרוע ברצועותיהם וד' ציצית לבגד סביב בד' כנפות והמזוזה היא עיקר הסיבוב של מחיצות הבית לשמור במקום הפתוח ומייתי ועליהן אמר דוד שבע ביום הללתיך וגו' פרש"י תפילין בראש ובזרוע הרי ב' וד' ציצית כו' עכ"ל בזוג של תפילין ניחא דחשיב להו בתרי מצות כמו ששנינו לעיל בפרק הקומץ של יד אינו מעכב את הראש כו' אבל בד' ציצית קשה למה חשיב להו בד' כיון דמעכבים זה את זה הרי הן מצוה א' ודוחק לאוקמא סוגיא דהכא כיחידאה כר' ישמעאל דס"ל דד' מצות הן ויש ליישב כיון דד' ציצית גופים מחולקין הן חשיב להו כד' משא"כ ד' פרשיות של תפילין דנעשין גוף אחד. ואמר כשנכנס דוד למרחץ כו' עמד ערום כו' ערום בלא מצוה כו'. דבית המרחץ פטור מן המזוזה כדאמרינן פ"ק דיומא ואמר כשנזכר במילה כו' אמר עליה שירה שנאמר למנצח על השמינית וגו' פירוש שמצות שמינית זאת שהיתה גם במרחץ נצחה על הז' מצות שזכר וקראה שמינית לגבי שבע שזכר אבל ממה שאמר שניתנה בשמינית נראה דקראה שמינית לפי שנתנה למול ביום שמיני ללידה או ע"ש שהיא מצוה שמינית שניתנה לאברהם דז' מצות נתנו כבר לבני נח וק"ל:
+<b>שם</b> הכל בחיזוק שלא יחטא שנאמר והחוט וגו'. דמיונו כי החוט המשולש הוא מגודל דרך סביב כעין ג' מצות הללו כמ"ש לעיל שמסבבין את האדם כגדר הזה שלא יבא לידי חטא ומשמע ליה דאיירי קרא דלא ינתק לענין אצולי מחטא דלענין אגוני מפורענות שאר מצות נמי מגני כדאמרינן פרק נוטל מצוה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגני מפורענות אצולי לא מצלי מחטא אבל לענין אצולי מחטא אשמעינן בהאי קרא דהנך ג' מצות שמסבבין האדם מהני טפי משאר מצות ומיהו לא מצילין מן החטא אלא בעידנא דעסיק בה דלא עדיפי הנך ג' מצות מתורה דמסיק שם דבעידנא דעסיק בה אצולי מחטא ובעידנא דלא עסיק בה לא מצלא וז"ש לא במהרה ינתק דהיינו בעוסק בה כמו (עושה) [תורה] ומייתי נמי הכי מקרא דחונה מלאך ה' סביב וגו' כמ"ש דכל מצוה שאדם עושה בורא לו מלאך וקאמר דבהנך ג' מצות הסובבים לאדם בורא לו מלאך דוגמתן להיות חונה סביבו לחלצו ולשמרו מחטא דאי לחלצו מפורענות קאמר שאר מצות נמי אגוני מגני מפורענות כדלעיל ודו"ק:
+<b>שם</b> מפני שתכלת דומה לים כו' ורקיע לכסא כו'. מפורש פרק כיסוי הדם ע"ש:
+<b>שם</b> גדול עונשו של לבן כו'. פרש"י למי שאינו מטיל ציצית ותכלת כו' עכ"ל דליכא לפרושי הכא כמו במשל בב' אנשים דהא ודאי כל איש ישראל חייב בתרווייהו ובמשל לא שייך לפרש בעבד אחד כי הכא דאין דרך להביאו בב' חותמות דסגי בחד לסימן עבדות ומיהו ה"מ לפרושי הכא נמי בב' אנשים ובמי שיש לו לבן ואין לו תכלת ושיש לו תכלת ואין לו לבן ולמאי דמסיק לעיל לכ"ע דהתכלת אינו מעכב הלבן והלבן אינו מעכב תכלת:
+<b>שם</b> חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר כו'. פרש"י קרי ביה מאה עכ"ל לפי מה שהבינו התוספות מפירושו דר"ל אל תקרי מה כו' אינו מפורש טעמו אמאי נימא אל תקרי מה כו' ולולי דבריהם היה נראה לקיים פרש"י כפירוש ר"ת דר"ל קרי ביה בפסוק אותיות מאה ועי"ל אל תקרי מה כו' דלפי פשוטו דקאי מלת מה אני אם ליראה כו' קשה וכי יראה מלתא זוטרתי היא כו' כדמקשינן בפרק אין עומדין ובפ"ג דמגילה וע"כ דרשו מיניה אל תקרי מה אלא מאה וה"פ דקרא מה ה' אלהיך שואל וגו' מאה ברכות ששואל הקב"ה מעמך אין כוונתו כ"א ליראה וגו' שהיא ודאי מלתא רברבי. וע"פ דעת חכמי האמת בסוד נפש רוח נשמה דמיון כהן לוי ישראל דלכך היו ��' ברכות שמעשר מן המעשר מהם יבא לחלק הנשמה ברכה אחת שהיא חלק אלוה ממעל ורמז על זה חסר הא' ממאה שהיא הברכה האחת ממאה הברכות היא בסוד הנשמה ממעל ליראה ה' וגו' ובזולת הא' הוא מה שהוא מורה על דבר קטן אבל אם אות הא' שהוא חלק הנשמה נעשה מאה בסוד אי"ק וק"ל:
+<b>שם</b> מברך שלא עשאני בור א"ל כולי האי כו'. עיין ב' פירושים ברש"י ועי"ל דבריאת איש ואשה קלים מצד א' וקשים מצד אחד דאם יזכו הרי שכר האיש גדול מן האשה שזכה בהרבה מצות שהוא חייב בהן יותר מהאשה וכן בהיפך אם לא יזכו הרי עונש האיש יותר מהעונש האשה וכיון דהבור ודאי שאינו זוכה הרי הוא גרוע בבריאתו מהאשה ולהכי קאמר כיון דכבר בירך שלא עשאני אשה כולי האי נמי מה לו לברך שלא עשאני בור דהא בכלל שלא עשאני אשה הוא כיון שהוא גרוע טפי לענין עונש וק"ל:
+
+Daf 44a
+
+<b>אין</b> לך כל מצוה קלה כו' צא ולמד ממצות ציצית כו'. קרי ליה למצות ציצית מצוה קלה לגבי מצות חמורות דעונשן מיתות ב"ד וכרת בלאוין ובעשין כגון פסח ומילה ואמר שאין מתן שכרן בעה"ז כו' והיינו דמתן שכרן בכלל נתחלק קצת מהן בעה"ז והמותר לעה"ב איני יודע עד כמה אבל הפירות בעה"ז והקרן כולו לעה"ב אינו אלא בהנהו מצות דחשיב בריש פאה ומייתי בסוף פ"ק דקדושין:
+<b>שם</b> וכתיב בה אני ה' אלהיכם ב' פעמים אני הוא שעתיד ליפרע כו'. כמו שדרשו בכ"מ דכתיב אני ה' הוא אני ה' נאמן ליפרע או לשלם שכר והוסיף כאן לומר אלהיכם כי מצוה זו מעידה על כך בשינוי בגדים מכל האומות שאנו עמו והוא אלהינו כמ"ש להיות לכם לאלהים וגו' והקדים שאני עתיד ליפרע ממה שאני עתיד לשלם שכר דגבי אני ה' אלהיכם קמא הזכיר יציאת מצרים אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי וגו' כמ"ש בפרק איזהו נשך יציאת מצרים גבי ציצית ל"ל אמר הקב"ה אני ה' שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לאינו של בכור אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא כמפורש שם ולזה אמר דד' ציצית נדמו לו כד' עדים שהם עדים מד' רוחות האדם שהוא אלהינו וק"ל:
+<b>שם</b> א"ל בתי שמא עיניך נתת בא' מן התלמידים כו'. א"ל כן לפי שאין מקבלין גרים לשם אישות כדאמרינן ביבמות והיא הוציאה כתב כו' וספרה לו כל המאורע שלשם שמים כו' כפי' רש"י וק"ל:
+<b>שם</b> עובר בח' עשה כו'. לפירוש רש"י בלשון ראשון ארבע פרשיות יש בהן כו' ק"ק דהא ארבע פרשיות מעכבין זה את זה ומצוה אחת הן דמהאי טעמא לא חשיב ד' ציצית בד' עשה ודו"ק:
+
+Daf 44b
+
+<b>ה'</b> עליהם יחיו ולכל בהן חיי כו'. ר"ל ה' עליהם הוא תפילין של ראש כמ"ש כי שם ה' נקרא עליך זו תפילין שבראש ולכל בהן חיי רוח. וגו' רמז על תפילין של יד שהיא כנגד הלב אשר שם רוח החיים וק"ל:

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Menachot/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,379 @@
+Chidushei Agadot on Menachot
+חידושי אגדות על מנחות
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Agadot_on_Menachot
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Vilna Edition
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על מנחות
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+<b>עא</b> ד' מינין שבלולב ב' מהן עושין פירות כו' וב' מהם אין עושין כו'. כל דברי המאמר מפורש בפיוט יום ראשון דסוכות וכמו בעץ הדר ריח וטעם כן כו' וכמו הם אגודים כו' ולכפר אלה על אלה כו' ע"ש באורך דהיינו ב' כתות מהן שעושין פירות דהיינו מעשים טובים נדמו לאתרוג ולולב שעושים פירות ושנים מכן שאין עושין פירות ומעשים טובים נדמו להדס ולערבה דאין עושין פירות וצריכין להיות אגודה א' שיגינו צדיקים על רשעים וק"ל:
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+<b>גובה</b> של מנורה י"ח טפחים כו'. כל מעשה המנורה מבואר פרש"י פ' תרומה ע"ש:
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+<b>מאי</b> מיכלות זהב כו' שכלתו לכל זהב סגור כו'. בפ' טרף בקלפי חשיב ז' מיני זהב וחדא מינייהו זהב סגור ומפרש לה בגמרא התם כפרש"י הכא בגמרא ועוד חשיב שם חד מינייהו זהב טהור וכתבו התוס' בירושלמי כשצורפין אותו אינו נחסר כלום עכ"ל והיינו זהב מכלות דהכא שע"י צירוף אלף פעמים בכור נעשה מצורף וטוב שאינו נחסר עוד כלום ומשמע ליה הכא דמזהב סגור היו עושין כן דלעיל מיניה דהאי קרא דמכלות זהב כתיב זהב סגור ומשמע דעלה קאי שהיה מכלה הזהב סגור בצירופו כ"כ ופרש"י בספר ד"ה דצריך במנורה לזוקקה כ"כ לקיים מנורת זהב טהור עכ"ל וק"ק דבארון ובשלחן כתיב נמי זהב טהור ולא הוזכר בהם לזוקקה כ"כ בזהבם ונראה לתת טעם משום דבמנורה בעי מקשה טפי מכל כלי מקדש ושמא לא היה נעשה מקשה והיה קשה לעשותו מקשה אם לא היה מזקקו ומצרפו כ"כ קודם וע"פ הכונה כמ"ש במדרשות שהמנורה עם ז' נרותיה מרמזים על חכמת התורה שהם ז' ספרים כמ"ש בפסוק חכמות נשים וגו' חצבה עמודיה שבעה וע"ש שכל שבעה החכמות כלולים בה ולכך נמשלה התורה לזהב כמ"ש הנחמדים מזהב וכמו שיש במין זהב ז' מיני זהב כדאיתא ביומא כך התורה כלולה מכל החכמות וכמ"ש שמיני זהב על ידי צירוף כמה פעמים נעשה זהב טוב שאין בו שום סיג כדאמרינן הכא במנורה כן התורה שנאמר בה אמרת אלוה צרופה ונאמר בה מזוקקת שבעתים שעל ידה כל ז' החכמות מזוקקות ומצורפות וק"ל:
+<b>שם</b> ומי חסר כולי האי. פרש"י האי דקאמרת כו' הכניסו אלף פעמים לכור כו' אלמא בכל פעם חסר עכ"ל ואין זה מכוון דאם בתחלה כשהיו אלף ככר בכור לא היה נחסר רק ככר אחד א"כ אח"כ בכל עוד שיתמעטו הככרות בכור יתמעט גם החסר ולא היה נחסר עוד ככר שלם אבל נ"ל בזה כמו בעישורייתא דרבי בכל פעם שנתמעטו הככרות נתמעט החסר ובפעם אחד היה חסר יותר מככר אחד ואח"כ לפי ערך זה וק"ל:
+<b>שם</b> המנורה הטהורה שירדו מעשיה כו'. מדנקט מנורה במלתיה ולא נקט נמי שלחן משמע דגבי שלחן לא דריש ליה הכי וצ"ל דלית ליה דרשא דלקמן דיליף ליה מתבניתם אשר אתה מראה וגו' דמההוא קרא יליף נמי דארון ושלחן אש ירדו מן השמים אע"ג דההוא קרא גבי מערה הוא ד��תיב מלשון כתבניתם בלשון רבים משמע ליה לר"י בר יהודה דלקמן דקאי נמי אארון ושלחן דכתיבי בפרשת דלעיל מניה ועי"ל דאית ליה הכא דרשא דלקמן כתבניתם שראה בהר דוגמתם שירדו באש מן השמים ארון ושלחן ומנורה מיהו הכא בא לומר דבר נוסף במנורה שגם מעשיה היאך יעשו אותה ואותן כלים שיצטרכו בעשייתם שהיה קשה למשה גם זה ירד לו ממקום טהרה וק"ל:
+<b>שם</b> ראו חיבתכם כו' סלוקו כסדורו שנאמר לשום לחם חם וגו'. מפורש סוף מסכת חגיגה ע"ש:
+<b>שם</b> גבריאל חגור כו' והראה לו למשה מעשה מנורה כו'. שהוא מלאך של אש כדאמרינן ביומא והוא היה העוסק במעשה אש במנורה של אש וק"ל:
+<b>שם</b> שלשה דברים היו קשין למשה כו' מנורה ור"ח ושרצים כו'. וכתב הרא"ם שפרשת כי תשא ובפרשת שמיני משום דמלת זה מורה על הרמוז אליו אבל כו' ע"ש באורך ויש בדבריו אלו במקצתן קצת עיון במה שכתב דגבי לבנה דכתיב החודש הזה שמשמעות פירושו המתחדש כזה כו' והשם לא דבר עמו בלילה אלא ביום והא קושטא דמלתא הוא כך דהשם נדבר עמו סמוך לחשיכה והראהו מולד הלבנה כמו שפרש"י בחומש כדאיתא במכילתא גם הוא הניח בתימה לפי דרכו לדעת הי"א למה לא דרשו כלום גבי וזה אשר תעשה אותה שלש וגו' וע"כ הנראה בזה דבכל מקום שנזכר כבר בסמוך לעיל מיניה מאותו דבר שבא הסיפור אחריו שפיר יפול מלת וזה בסיפור שבא אחריו וע"כ גבי וזה אשר תעשה אותה שלש וגומר שבא לעיל מניה סיפור מעשה התיבה עשה לך תיבת עצי גופר קינים תעשה וגו' שפיר יפול אחריו וזה אשר תעשה וגו' כלומר בזה האופן תעשה אותה וגו' וכן גבי וזה אשר תעשה להם לקדש וגו' דכבר לעיל מיניה כתיב קידוש של אהרן דכתיב ועשו בגדי אהרן לקדשו וגו' וכן גבי וזאת התורה אדם כי ימות וגו' דכבר נזכר לעיל מיניה דיני הטמא וכן בזאת חקת הפסח וגו' שבא גם הסיפור בפרשיות הקודמות בדיני הפסח אבל גבי החודש הזה וגו' שלא נזכר כלום לעיל מינה בחדוש החודש לא יפול בתחלת הענין לומר מלת הזה וכן גבי וזה לכם הטמא בשרץ וגו' שלא נזכר לעיל מיניה כלל מטומאות שרצים וכן גבי וזה מעשה המנורה וגו' דבפרשת בהעלותך שלא נזכר כלום לעיל מיניה מענין מעשה המנורה וגו' אלא מהדלקת נרותיה וכבר נזכר מעשה המנורה בפרשת תרומה וע"כ לא יפול בה בכאן מלת וזה וכן לדעת הי"א גבי וזה אשר תעשה על המזבח שלא הוזכר כלל לעיל מיניה ענין קרבנות התמידין וע"כ דרשו בכל אלו שבא מלת וזה לומר שהיה משה מתקשה בהם ותנא דבי ר' ישמעאל דלא דריש כלום גבי וזה אשר תעשה על המזבח היינו משום דאיכא לפרש התם מלת וזה דה"ק קרא דלעיל מניה כתיב שבעת ימים תכפר על המזבח וגו' היינו שלא נוהג אלא לפי שעה בז' ימי המלואים אבל זה אשר תעשה על המזבח וגו' תמיד שהם ב' תמידין וק"ל וכתב הרא"ם גם יש לתמוה למה לא מנו השקלים בכללם דכתיב בהו זה יתנו וגו' וכו' ולפ"ז יתיישב ג"כ מה שכתב רש"י כאן שהיה משה אוחז את החיה כו' עכ"ל והאריך ע"ש מ"ש מה שפרש"י בכאן שהיה משה אוחז את החיה כו' נעלם מעיניו דהא תלמוד ברור הוא בר"פ אלו טרפות דתנא דבי רבי ישמעאל גופיה זאת החיה וגו' מלמד שתפס הקב"ה מכל מין כו' גם נעלם ממנו דברי התוס' וז"ל ג' דברים קשים כו' וא"ת וליחשוב נמי ההיא דאלו טרפות דאמר וזאת החיה אשר תאכלו מלמד שתפס הקב"ה כל מין כו' וי"ל דלא חשיב אלא הך דכתיב וזה ויש לתמוה דלא חשיב מחצית השקל דכתיב זה יתנו ואמרינן במדרש כמין מטבע של אש הראהו למשה וי"ל דלא שייך התם נתקשה אלא משום דלא הוה ידע בשום ענין אם לא הראהו עכ"ל וקצת בפנים שונים כתבו בזה התוספ��ת בריש פרק אלו טרפות ע"ש וענין הקושי בחידוש הלבנה מפורש בפ"ב דר"ה במתני' בבדיקת עדים לקדש ע"פ ראייתם ששואלין אותם אם לפני החמה ראיתם או לאחר החמה ראיתם דהיינו פגימתה ועוד בודקין אם לצפונה אם לדרומה כדמפורש שם בגמרא דבימות הגשמים לצפונה דבריו קיימין ולדרומה לא אמר כלום ובימות החמה הוא בהיפך ובודקין כמה היא גבוה ולאין היה נוטה וכמה היה רוחב כו' כמו שביאר באורך ענין זה הקישוי הרמב"ם שם בפירוש המשנה וענין הקישוי במנורה לפי שנצטווה לעשותה מקשה אחד עם כל כפתוריה ופרחיה וגביעיה וקישוי בשרצים לפי שיש ריבוי מינים המתחלפים בשרצים להכיר בח' שרצים המטמאים במגען:
+
+Daf 29b
+
+<b>מצאו</b> להקדוש ב"ה שיושב וקושר כתרים כו'. ענין קשר נאמר שעושה אותו להזכיר בו דבר מה כדי שלא תשתכח כמ"ש לענין ציצית למען תזכרו וגו' ולזה אלו קשרי אותיות המה הרומזים לדברים פנימיים העליונים בכתרו יתברך ב"ה לזוכרם עי"ז כדלקמן בחטריה לגגיה דחי"ת וכרעא דה' ומשה חשב דאין דעת האנושי מגיע להבין כוונתה וע"כ אמר מי מעכב כו' כיון דאין אלו קשרי אותיות צורך לדעת אנושי שאין עומד עליהן מקוצר שכלו מי מעכב כו' דלעצמך ודאי אין צורך בהן כי מי מעכב על ידך מלזוכרן בלא עשיית קשר וא"ל דודאי לצורך דעת אנושי אני קושרן אדם א' כו' ועקיבא כו' שעתיד לדרוש כו' תילי תילים של הלכות דלא די שיש בקשרן של אותיות דברים פנימיים אלא דגם תילי תילים של הלכות תלוים בהן שרע"ק דורשן א"ל רבש"ע הראהו לי שבקש שיגלה לו אותן סודות של הקשרים שיהיו נגלו לעתיד לרע"ק א"ל חזור לאחוריך הלך כו' ע"פ מ"ש בפרק הבונה שדרשו שם סדרן של אותיות מאל"ף ועד תי"ו ושוב דרשו אותן לאחור מתי"ו ועד אל"ף כדאמרינן שם וז"ש לו טרם שילמוד רמז קשר האותיות ילמוד רמז סדר האותיות גם לאחור וז"ש שישב משה לסוף ח' שורות דהיינו שיש ח' שורות א"ב משונות לפי הנקודות שמונה שיש בהן ויש בהן ודאי רמיזות שונות לפי הנקודות שמונה ואמר שלא ידע מה היו אומרים בכונת האותיות של ח' שורות למפרע והיה תש כחו שהיה מצטער על שלא ידע כוונתו כיון שהגיעו לדבר אחד דהיינו מסופן לראשן עד הא' שהוא מורה על אחד. וא"ל תלמידיו רבי מנין זה לך שתהיה הא' בראש האותיות להורות על האחדות ולא אות אחרת וא"ל שלא ידע כוונה בזה בצורת האות של הא' שתהיה היא הראשונה לאותיות להורות על האחדות אבל דבר זה הל"מ נתיישבה דעתו שראה שדבר זה תולה ודאי בדעת אנושי לפי שכלו וא"א להשיג כל סודות התורה בזה אמר לפניו כו' א"ל כך עלה במחשבה כו' דודאי כך עלה במחשבה כמו שאתה חושב אבל כי לא מחשבותיכם מחשבותי כי גם בזה דעת אנושי קצר מהשיג אמר לפניו כו' א"ל חזור לאחוריך כו' דהיינו כמו שדורשין האותיות לאחור מת' ועד א' כמפורש פרק הבונה א"ת ב"ש כו' ע"כ מדת רשעים אבל מדת צדיקים א"ת ב"ש כו' ע"ש שבו מפורש שהצדיקים מקבלין עונשן בעה"ז כדי לרבות שכרן בעה"ב אמר לפניו כו' זו תורה שתרמוז על שכר עונשן ואמר כי כך עלה במחשבה כמו שאתה חושב כו' וכמפורש לעיל ודו"ק:
+<b>שם</b> דחטרי ליה לגגיה דחי"ת ותלו כו'. עיין בפרש"י ותוספות הכא ובפרק הבונה ויש לדקדק אמאי לא נקט נמי הכא במלתיה תליית כרעא דק' דהוה נמי טעמיה כטעם כרעיה דה' כדאמרינן פרק הבונה ע"ש ונראה כי רב אשי הזכיר כאן החי"ת והה"א לפי שהם צורות דומות במקצת כדאמרינן פרק הבונה שלא יעשה ההי"ן חיתי"ן וחיתי"ן ההי"ן כו' כי צורת שניהם שלש מחיצות וא' פתוחה כאכסדרה זו ואמרינן בפרק לא יחפור דעה"ז דומה לאכסדרה כ�� רוח צפונית אינה מסובבת בה ולזה אמרו שהסופרים חטרי לגגא דחי"ת שהיא צורת עה"ז בשלש מחיצות לרמוז בחטרי זה שהוא חי ברומו של עה"ז ועל כוונה זו אמרו דיש לכוין בח' דאחד שהוא יחיד בז' רקיעים ובארץ שהם כלל עה"ז ואמר דתלו לכרעיה דה"א ושינו קצת צורתה מצורת העולם שיש לה פתח באחת משלש מחיצות שלה כדבעא כו' מ"ד בטחו בה' עדי וגו' וא"ל כל התולה בטחונו ויהיה פירוש הפסוק ע"פ מ"ש פרק עושין פסין דיו לעולם שישתמש בב' אותיות דהיינו י"ה אבל לעה"ב יהיה שם ד' מלא כדאמרינן גבי כי יד על כס יה וגו' וז"ש כי הבוטח בה' יהיה בטוח בזה שיהיו לו ב' שמות שם י"ה שמשתמשין בעה"ז ושם של ד' שישתמשו בו בעה"ב צור ומחסה בב' עולמות וא"ל דמ"מ לפי הדרש זו ה"ל למכתב יה וב' בי"ה היא מיותר וקאמר דאותיות י"ה גופיה רומזין על זה שיצר בהן הקב"ה ב' העולמות ואמר ועדיין איני יודע אם שהיו"ד קודמת שהע"ז נברא ביו"ד שעה"ז קודם בזמן ואם שה"א קודמת שהעה"ב קודם במעלה. ואמר העה"ז דומה לאכסדרה שכל הרוצה כו' שההולך בדרך רע ותענוגי עה"ז בקנינים המדומים נוטה לצד צפון אחרי עצת יצה"ר שנקרא צפוני אשר ע"ז אמרו הרוצה להעשיר יצפין והרוצה להחכים ידרים ולצאת אמר שכל הרוצה לצאת לצד צפון ובלשון זה משתמשים שאמרו אחר יצא לתרבות רעה דהיינו לעצת יצה"ר שמצד צפון. ואמר ומ"ט תליא כרעא דה"א כו' ר"ל כמ"ש ששינו אותה קצת מצורת עה"ז שאינה פתוחה רק מצד אחר לצד צפון והה"א יש לה ג"כ פתח קטן מצד אחר ואמר דלכך פתוחה גם מצד אחר שאל יחשוב החוטא כיון שיצא א"א לו ליכנס עוד כמו שחשב אחר ששמע מאחורי הפרגוד כו' אל יחשוב החוטא כן אלא שאם ירצה לשוב בפתח אחר וליכנס בו הרשות בידו ופריך לעיל ולעייליה לתשובה בהך פתח שיצא ול"ל פתח אחרת בצד שניה. ומשני לא מסתייעא מלתא כדר"ל כו' מבואר בדברי הרמב"ם בשמונה פרקים שכתב כי החוטא אחר שחטא א"א לו לשוב וליטהר נפשי שלימה עד אשר ירחיק עצמו הרחקה גדולה מצד אשר חטא ע"ש ולכך אמר באותו צד פתוח שחטא ויצא א"א לו ליכנס לצד התשובה עד אשר ירחיק עצמו לצד אחר ומשם יכנס למקום טהרה ולזה מבואר ששינה ר"ל בלשונו שאמר גבי הבא לטהר מסייעין וגבי הבא לטמא פותחין כמ"ש התוספות כי הבא ליטהר הוא שיצא כבר לצד פתוח לצפון ונטמא ועתה כשבא לחזור ולשוב וא"א לו באותו צד דלא מסתייעא כדקאמר ע"כ צריך סיוע להורות לו הדרך לסובבו לצד אחר לפתח קטן אשר שם אבל הבא ליטמא ועוד במקום טהרה בין ג' המחיצות ורוצה לצאת יש לו פתחון הרבה לצד צפון כי הוא כולו פתוח וא"צ סיוע לצאת כי הצדדין שוין לעומד תוך המחיצות. ואמר מפני מה כו' מפני שהצדיקים שבו מועטים כו' לכאורה פירושו כמאמר ראיתי בני עלייה והנם מועטין אמנם אין זה מן הדומה לדומה כי היו"ד היא קטנה בכמות ואינה קטנה במספרה שיש ט' אותיות שהם קטנים יותר במספר וע"כ נראה לפרש שהצדיקים שבו מועטין שהם ממעטין את עצמם כמ"ש במסכת חולין כי אתם המעט וגו' אפי' בשעה כו' אתם ממעטין עצמכם אברהם אמר אנכי עפר וגו' ולפי זה הוי שפיר המיעוט כמיעוט היוד שהיא קטנה בכמות אבל לשון מועטין משמע כפי' קמא ודו"ק:
+
+Daf 30a
+
+
+
+Daf 30b
+
+
+
+Daf 31a
+
+
+
+Daf 31b
+
+
+
+Daf 32a
+
+
+
+Daf 32b
+
+
+
+Daf 33a
+
+
+
+Daf 33b
+
+<b>מדת</b> ב"ו כו' והוא משמרן מבחוץ שנאמר ה' ישמרך וגו'. כפרש"י יד ימינך שהמזוזה היא מימין ביאה. ואמר יומם השמש וגו' לפי שכל המאורעות רעות הבאות בעולם נתנו ביד מזלות השמים שעיקרם חמה ולבנה וכוכביהם והם המתנגדים לאומה הישראלית כמו שאמרו אין מזל לישראל על כן אמר שבמצות ה��זוזה השמש והירח לא יככה כי ה' ישמרך מכל רע שיתעורר מהם לבא עליך ולפי שאמר בענין שבהיותך בפנים ישמרך הקב"ה מבחוץ דהיינו יד ימינך ימין ביאתך לבית ושמא תאמר בצאתך לא יהיה שומרך ע"כ אמר ה' ישמר צאתך ובואך וגו' שישמור במצות מזוזה צאתך דהיינו מבחוץ כמו בבואך מבפנים ודו"ק:
+
+Daf 34a
+
+
+
+Daf 34b
+
+
+
+Daf 35a
+
+
+
+Daf 35b
+
+<b>כי</b> שם ה' נקרא וגו' אלו תפילין כו' וראית את אחורי כו'. מבואר בברכות פ"ק:
+<b>שם</b> קשר של תפילין צריך שיהא למעלה כו'. הכוונה בזה כמ"ש בקידושין פרק האומר ע"פ מ"ש ג' כתרים הן כו' שכתר תורה הן הן התפילין של ראש שנאמר בהן למען תהיה תורת ה' בפיך וגו' וע"כ אמר שיהיה זה הכתר של תורה למעלה כדי שיהיו ישראל למעלה ע"י התורה וכמ"ש חז"ל כי כתרך גדול מכתרם וצריך שיהו כלפי פנים כדי שיהו ישראל ע"י התורה לפנים מכל שאר הכתרים כמ"ש ת"ח קודם לכהן ע"ה ולגבי כתר מלכים נאמר בי מלכים ימלוכו וק"ל:
+
+Daf 36a
+
+
+
+Daf 36b
+
+
+
+Daf 37a
+
+
+
+Daf 37b
+
+
+
+Daf 38a
+
+
+
+Daf 38b
+
+
+
+Daf 39a
+
+
+
+Daf 39b
+
+
+
+Daf 40a
+
+
+
+Daf 40b
+
+
+
+Daf 41a
+
+<b>א"ל</b> ענשיתו אעשה כו'. פירשו בתוספות אעשה כי האי כו' אבל עשה גמור אפילו ב"ד של מטה מכין אותו כו' עכ"ל הכי מוכח בפרק הכונס דדין שמים חמיר טפי מדין אדם דכמה דברים חשיב שם דחייב בדיני שמים ופטור מדיני אדם ושא"ל המלאך בעידן ריתחא ענשינן כו' ר"ל בעידן ריתחא בעלמא היה לצדיקים להגין על דורן בתפלתן ובמצותן וע"כ יש להן להרבות במצות כדי לזכות דורן בכך ולא טצדקי למפטר נפשייהו ממצות וע"כ ראוי לצדיקים כמותם ליענש על כך וק"ל:
+
+Daf 41b
+
+
+
+Daf 42a
+
+
+
+Daf 42b
+
+
+
+Daf 43a
+
+
+
+Daf 43b
+
+<b>וראיתם</b> אותו וזכרתם ראה מצוה זו כו' זו ק"ש כו'. דהיא נקראת כל מצות ה' שיש בק"ש עיקר האמונה קבלת מלכות ואחדות וע"פ מ"ש בסוף מסכת מכות תרי"ג מצות הן כו' בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה נמצא כשנזהר בק"ש שמפורש בה כלל אמונה זוכר את כלל המצות כולן וכמ"ש שם. ומאן דתני ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת כו' מצות כלאים כו'. דריש כל מצות ה' ולא מקצתן כדרך שדרשו גבי כל המצוה אשר וגו' אם התחלת גמור ה"נ הכא דאי לאו הסמיכות דכלאים שרי בציצית בחצי בגדים דהיינו בכל כלי פשתן לא היה מתקיים מצות תכלת אלא בחצי בגדים בבגדי צמר אבל ע"י הסמיכות מתקיים המצוה בכל הבגדים אף בפשתן. ומאן דתני כיון שנתחייב אדם במצוה זו כו'. עיין שני פירושים בפרש"י ולשני הפירושים יש לעיין למה תלה אותן לענין זמן גרמא במצות ציצית ולא במצוה אחרת שזמנה גרמא ויש ליישב דבלילה בשכבו האדם ערום הוא ובקומו בשחרית בתחלת קומו הוא לובש בגדים שנתחייבו בציצית ע"כ תלה כל המצות במצות ציצית דמיד שלובש הבגדים בבוקר נתחייב בכל המצות ור"ש היא דלרבנן כסות לילה נמי חייב בציצית. ומאן דתני שקולה מצוה זו כו'. כמו שאמרו גבי מצות שבת ששקולה כו' דהיינו דעונשה ושכרה מרובה כדלקמן וכפרש"י בחומש שע"כ נסמכה למצות שבת. ומאן דתני וראיתם אותו וגו' ראייה מביא לידי זכירה כו'. נראה דמשמע ליה אותו לשון יחיד דקאי אחוט יחידי של תכלת דכתיב לעיל מיניה הכנף פתיל תכלת וגו' וע"פ מ"ש לקמן שתכלת דומה לים כו' עד כסא הכבוד שהכוונה בו שתעשה המצות לשם שמים וזה שאמר בראיית צבע התכלת תהיה זכרונך מן הדומה עד כסא כבוד ושתהיה עשייתך לשם שמים ורשב"י נמי דדריש מהאי קרא כל הזריז כו' נמי מדכתיב אותו בלשון יחיד אחוט של תכלת קאי למדרש מניה ג"ש דע"י אותו שהוא חוט של תכלת מן הדומה לדומה כדלקמן יבא עד כסא כבוד לקבל פני שכינה דהיינו אותו תעבוד ובו תדבק וגו' וק"ל:
+<b>שם</b> חביבין ישראל שסבבן כו'. ר"ל באלו מצות סיבבן דרך שמירה כדלקמן חונה מלאך ה' סביב וגו' דהתפילין סביב לראש וסביב לזרוע ברצועותיהם וד' ציצית לבגד סביב בד' כנפות והמזוזה היא עיקר הסיבוב של מחיצות הבית לשמור במקום הפתוח ומייתי ועליהן אמר דוד שבע ביום הללתיך וגו' פרש"י תפילין בראש ובזרוע הרי ב' וד' ציצית כו' עכ"ל בזוג של תפילין ניחא דחשיב להו בתרי מצות כמו ששנינו לעיל בפרק הקומץ של יד אינו מעכב את הראש כו' אבל בד' ציצית קשה למה חשיב להו בד' כיון דמעכבים זה את זה הרי הן מצוה א' ודוחק לאוקמא סוגיא דהכא כיחידאה כר' ישמעאל דס"ל דד' מצות הן ויש ליישב כיון דד' ציצית גופים מחולקין הן חשיב להו כד' משא"כ ד' פרשיות של תפילין דנעשין גוף אחד. ואמר כשנכנס דוד למרחץ כו' עמד ערום כו' ערום בלא מצוה כו'. דבית המרחץ פטור מן המזוזה כדאמרינן פ"ק דיומא ואמר כשנזכר במילה כו' אמר עליה שירה שנאמר למנצח על השמינית וגו' פירוש שמצות שמינית זאת שהיתה גם במרחץ נצחה על הז' מצות שזכר וקראה שמינית לגבי שבע שזכר אבל ממה שאמר שניתנה בשמינית נראה דקראה שמינית לפי שנתנה למול ביום שמיני ללידה או ע"ש שהיא מצוה שמינית שניתנה לאברהם דז' מצות נתנו כבר לבני נח וק"ל:
+<b>שם</b> הכל בחיזוק שלא יחטא שנאמר והחוט וגו'. דמיונו כי החוט המשולש הוא מגודל דרך סביב כעין ג' מצות הללו כמ"ש לעיל שמסבבין את האדם כגדר הזה שלא יבא לידי חטא ומשמע ליה דאיירי קרא דלא ינתק לענין אצולי מחטא דלענין אגוני מפורענות שאר מצות נמי מגני כדאמרינן פרק נוטל מצוה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגני מפורענות אצולי לא מצלי מחטא אבל לענין אצולי מחטא אשמעינן בהאי קרא דהנך ג' מצות שמסבבין האדם מהני טפי משאר מצות ומיהו לא מצילין מן החטא אלא בעידנא דעסיק בה דלא עדיפי הנך ג' מצות מתורה דמסיק שם דבעידנא דעסיק בה אצולי מחטא ובעידנא דלא עסיק בה לא מצלא וז"ש לא במהרה ינתק דהיינו בעוסק בה כמו (עושה) [תורה] ומייתי נמי הכי מקרא דחונה מלאך ה' סביב וגו' כמ"ש דכל מצוה שאדם עושה בורא לו מלאך וקאמר דבהנך ג' מצות הסובבים לאדם בורא לו מלאך דוגמתן להיות חונה סביבו לחלצו ולשמרו מחטא דאי לחלצו מפורענות קאמר שאר מצות נמי אגוני מגני מפורענות כדלעיל ודו"ק:
+<b>שם</b> מפני שתכלת דומה לים כו' ורקיע לכסא כו'. מפורש פרק כיסוי הדם ע"ש:
+<b>שם</b> גדול עונשו של לבן כו'. פרש"י למי שאינו מטיל ציצית ותכלת כו' עכ"ל דליכא לפרושי הכא כמו במשל בב' אנשים דהא ודאי כל איש ישראל חייב בתרווייהו ובמשל לא שייך לפרש בעבד אחד כי הכא דאין דרך להביאו בב' חותמות דסגי בחד לסימן עבדות ומיהו ה"מ לפרושי הכא נמי בב' אנשים ובמי שיש לו לבן ואין לו תכלת ושיש לו תכלת ואין לו לבן ולמאי דמסיק לעיל לכ"ע דהתכלת אינו מעכב הלבן והלבן אינו מעכב תכלת:
+<b>שם</b> חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר כו'. פרש"י קרי ביה מאה עכ"ל לפי מה שהבינו התוספות מפירושו דר"ל אל תקרי מה כו' אינו מפורש טעמו אמאי נימא אל תקרי מה כו' ולולי דבריהם היה נראה לקיים פרש"י כפירוש ר"ת דר"ל קרי ביה בפסוק אותיות מאה ועי"ל אל תקרי מה כו' דלפי פשוטו דקאי מלת מה אני אם ליראה כו' קשה וכי יראה מלתא זוטרתי היא כו' כדמקשינן בפרק אין עומדין ובפ"ג דמגילה וע"כ דרשו מיניה אל תקרי מה אלא מאה וה"פ דקרא מה ה' אלהיך שואל וגו' מאה ברכות ששואל הקב"ה מעמך אין כוונתו כ"א ליראה וגו' שהיא ודאי מל��א רברבי. וע"פ דעת חכמי האמת בסוד נפש רוח נשמה דמיון כהן לוי ישראל דלכך היו ק' ברכות שמעשר מן המעשר מהם יבא לחלק הנשמה ברכה אחת שהיא חלק אלוה ממעל ורמז על זה חסר הא' ממאה שהיא הברכה האחת ממאה הברכות היא בסוד הנשמה ממעל ליראה ה' וגו' ובזולת הא' הוא מה שהוא מורה על דבר קטן אבל אם אות הא' שהוא חלק הנשמה נעשה מאה בסוד אי"ק וק"ל:
+<b>שם</b> מברך שלא עשאני בור א"ל כולי האי כו'. עיין ב' פירושים ברש"י ועי"ל דבריאת איש ואשה קלים מצד א' וקשים מצד אחד דאם יזכו הרי שכר האיש גדול מן האשה שזכה בהרבה מצות שהוא חייב בהן יותר מהאשה וכן בהיפך אם לא יזכו הרי עונש האיש יותר מהעונש האשה וכיון דהבור ודאי שאינו זוכה הרי הוא גרוע בבריאתו מהאשה ולהכי קאמר כיון דכבר בירך שלא עשאני אשה כולי האי נמי מה לו לברך שלא עשאני בור דהא בכלל שלא עשאני אשה הוא כיון שהוא גרוע טפי לענין עונש וק"ל:
+
+Daf 44a
+
+<b>אין</b> לך כל מצוה קלה כו' צא ולמד ממצות ציצית כו'. קרי ליה למצות ציצית מצוה קלה לגבי מצות חמורות דעונשן מיתות ב"ד וכרת בלאוין ובעשין כגון פסח ומילה ואמר שאין מתן שכרן בעה"ז כו' והיינו דמתן שכרן בכלל נתחלק קצת מהן בעה"ז והמותר לעה"ב איני יודע עד כמה אבל הפירות בעה"ז והקרן כולו לעה"ב אינו אלא בהנהו מצות דחשיב בריש פאה ומייתי בסוף פ"ק דקדושין:
+<b>שם</b> וכתיב בה אני ה' אלהיכם ב' פעמים אני הוא שעתיד ליפרע כו'. כמו שדרשו בכ"מ דכתיב אני ה' הוא אני ה' נאמן ליפרע או לשלם שכר והוסיף כאן לומר אלהיכם כי מצוה זו מעידה על כך בשינוי בגדים מכל האומות שאנו עמו והוא אלהינו כמ"ש להיות לכם לאלהים וגו' והקדים שאני עתיד ליפרע ממה שאני עתיד לשלם שכר דגבי אני ה' אלהיכם קמא הזכיר יציאת מצרים אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי וגו' כמ"ש בפרק איזהו נשך יציאת מצרים גבי ציצית ל"ל אמר הקב"ה אני ה' שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לאינו של בכור אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא כמפורש שם ולזה אמר דד' ציצית נדמו לו כד' עדים שהם עדים מד' רוחות האדם שהוא אלהינו וק"ל:
+<b>שם</b> א"ל בתי שמא עיניך נתת בא' מן התלמידים כו'. א"ל כן לפי שאין מקבלין גרים לשם אישות כדאמרינן ביבמות והיא הוציאה כתב כו' וספרה לו כל המאורע שלשם שמים כו' כפי' רש"י וק"ל:
+<b>שם</b> עובר בח' עשה כו'. לפירוש רש"י בלשון ראשון ארבע פרשיות יש בהן כו' ק"ק דהא ארבע פרשיות מעכבין זה את זה ומצוה אחת הן דמהאי טעמא לא חשיב ד' ציצית בד' עשה ודו"ק:
+
+Daf 44b
+
+<b>ה'</b> עליהם יחיו ולכל בהן חיי כו'. ר"ל ה' עליהם הוא תפילין של ראש כמ"ש כי שם ה' נקרא עליך זו תפילין שבראש ולכל בהן חיי רוח. וגו' רמז על תפילין של יד שהיא כנגד הלב אשר שם רוח החיים וק"ל:

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Tamid/Hebrew/Vilna Edition.txt

@@ -0,0 +1,287 @@
+Chidushei Agadot on Tamid
+חידושי אגדות על תמיד
+Vilna Edition
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על תמיד
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+א״ל ליעול מר כו׳ ע״כ לא סליקת לשעיר כו׳. לפי פירש״י צריך להגיה א״ל ע״כ לא סליקת כו׳ וכ״ה בפרק הרואה דהיינו ר׳ אבא כו׳ וקצת דחוק הוא מה שייך הכא מילי דשעיר כיון שהיה מנהגם בדלת פתוחה ובנחירה ומה עשה רב ספרא דבר שאינו צנוע כפרש״י וי״ל דלא הל״״ל בבהכ״ס ליעול מר אלא דה״ל לנחור נגדו ועוד נראה לפרש ולקיים גירסת ספרים שלנו דלא גרסינן הכא א״ל ע״כ לא כו׳ ופתח נעול הוה הכא כי מתני׳ וכולי מלתא דרב ספרא הוא אמאי באת עלי בנחירה וכי לא ראית שהוא נעול וכי גמרת מילי דשעיר שאינן צנועים ואין נועלין פתח בהכ״ס שלהן גם לא היה לך לנחור עלי שאנחור כנגדך כדאמרינן בפרק הרואה קבלה דבית הכסא צניעותא ושתיקותא ומקשה תלמודא כיון דר׳ אבא לא שפיר עביד דנחר ורב ספרא אמאי הקדים לומר לא ליעול מר דהא שתיקותא קבלה בבית הכסא ומשני דסבר דלמא מסוכן כו׳ ומספק נפשות עביד כן ומיהו האמת לא היה כן מדלא השיב רבי אבא כן ופי׳ לשעיר מפרש״י נראה דר״ל לשעיר שהוא אדום שאינן צנועים בבית הכסא כמו הפרסיים וכן פי׳ בפ׳ הרואה ע״ש ואפשר דנקט האי לישנא דשעיר ולא אדום ע״ש שד שבבהכ״ס שדומה לשעיר ע״ש ושעירים ירקדו שם כדאמרינן בפרק הרואה ולרביא ליה לבית הכסא גדיא שעיר בשעיר מיחלף ע״ש והיינו שאמר גמרת מילי דשעיר להסתכן מן השד של בית הכסא שדומה לשעיר שמזיק למי שאינו צנוע מלדבר בבית הכסא ע״ש בחדושי הלכות ודו״ק: 
+האי תלמידא דשפיך קמי רביה לית ביה משום אפקירותא כו׳. ואפילו הכי קאמר דהרב ישפוך ויתן לתלמידו ולא יסמוך על תלמידו שהוא עצמו ישפוך דשמא יתבייש ולא ישפוך ויסתכן כההוא תלמיד וק״ל:
+
+
+Daf 28a
+
+איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כו׳. פירש״י הרבה דברים ישרים כו׳ אלא איזו דרך א׳ מדרכי ישרים כו׳ עכ״ל והוא דחוק דמאי קאמר וי״א יחזיק באמונה כו׳ דהא ת״ק נמי ס״ל דיש דרכים ישרים הרבה ונ״ל דרבי הוא מרא דשמעתי׳ דתני במתני׳ דפ״ב דאבות איזו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם כו׳ דהיינו שהוא הדרך הטוב לעצמו ונוח לבריות ואהא מתני׳ קאי ומפרש לה הכא בברייתא דאיזו אותו דרך שהוא נוח ותפארת לעצמו ולבריות וקאמר ת״ק אוהב את התוכחות להוכיח הבריות דמתוך שמקבלין התוכחות וחוזרין למוטב נחת רוח באה לעולם כו׳ והיינו תפארת לו מן האדם ומייתי מקרא שנאמר ולמוכיחים ינעם דהיינו שנוח ונועם המוכיח למקבלים ועל ידי כן תבא למקבלי תוכחה ברכת טוב ויש לפרש שתבא עליהם ברכת משה שנקרא טוב כמ״ש וזאת הברכה אשר ברך משה גו׳ לפני מותו דהיינו באותו יום שהוכיחם כדאיתא במדרשות וקאמר די״א דאותו דרך דקתני במתני׳ שהיא תפארת לו וגם מן האדם היינו שמחזיק באמונה יתירה במשא ומתן דזה ודאי נוח לו ותפארת מן הבריות ומייתי מקרא עיני בנאמני ארץ גו׳ דהיינו שהם נאמנים בדרך ארץ במשא ומתן עם הבריות הוא זוכה לשבת עמדי דהיינו במחיצתו של הקב״ה וק״ל:
+כל המוכיח כו׳ זוכה לחלקו של הקב״ה כו׳. עי׳ פירש״י ובנוסחאות הערוך ובע״י זוכה לפלגו של הקב״ה כו׳ והיינו הך ועי״ל לפלגו על הפלגות חכמה כמו דאמרי׳ בסוף גיטין עדיין לא הגיע לפלגות ראובן שהיו בהם גדולים חקרי לב ומייתי ליה מדכתיב אחרי שהיה משיג בחכמה אחרי כמו שהשיג משה שנא׳ בו וראית את אחורי גו׳ וק״ל:
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+דברה תורה לשון הבאי דכתיב ערים גו׳ מפורש פרק גיד הנשה ע״ש:
+
+
+Daf 29b
+
+
+
+Daf 30a
+
+
+
+Daf 30b
+
+
+
+Daf 31a
+
+
+
+Daf 31b
+
+
+
+Daf 32a
+
+מן השמים לארץ רחוק כו׳ א״ל ממזרח למערב כו׳. ובפ׳ אין דורשין אמרינן (התם) דשוין הם דאדם הראשון היה מגיע מן הארץ עד לרקיע ומקצה השמים עד קצה השמים ואידי ואידי חד שיעורא הוא וכתבו התוס׳ שם דההיא סוגיא פליגא אמאן דס״ל הכא דמזרח ומערב רחוק טפי דאלת״ה אדם היכי קם כו׳ עכ״ל ע״ש והרא״ם כתב בפרשת ואתחנן דלמ״ד נמי התם דאידי ואידי חד שיעורא הוא הא פשיטא דמקצה השמים ועד קצה השמים ממש דהיינו מקצה השמים המקיף במזרח עד קצה שמים המקיף השני שכנגדו במערב הוא כפל מן הארץ עד לרקיע וא״כ אדם היכי קם כו׳ אבל מקצה שמים היינו מקצה המקיף במזרח עד קצה האחר שהוא מרכז הארץ והוא ודאי השיעור שמגיע מן הארץ עד לרקיע כו׳ ע״כ תוכן דבריו ולפי זה צ״ל נמי הכא הא דקאמרי חכמים דזה וזה שוין דממזרח היינו מקצה המקיף במזרח עד קצה המערב שהוא מרכז הארץ ולא קצה המערב המקיף דמשני קצות המקיף היה כפול כמן הארץ עד לרקיע כמ״ש הרא״ם וכן משמע קצת דממזרח למערב היינו מקצה המקיף במזרח עד קצה המערב שהוא המרכז הארץ מהא דא״ל ממזרח למערב הוא רחוק טפי תדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלים בה כו׳ דמשמע דאיירי ממזרח שהוא קצה המקיף ששם החמה עולה ועד קצה המערב שהוא מקום שהכל מסתכלין בו שהוא מרכז הארץ ולא קצה המקיף במערב ששם אין הכל עומדין להסתכל בו ודו״ק:
+א״ל שמים נבראו תחלה או הארץ כו׳. פרש״י כלומר או ארץ ושמים נבראו ביחד עכ״ל ואין הלשון משמע כן אלא דיש להסתפק נמי או הארץ נבראת תחלה והכי איתא בפרק אין דורשין דאיכא למ״ד ארץ נבראת תחלה שנאמר ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים ושם יבואר פלוגתייהו ויש בזה מקום עיון כיון דשמים וארץ במאמר אחד נבראו מה שייך בזה ונופל בהם להיות הא׳ תחלה ומוקדם לחבירו ושם יבואר באורך ע״ש:
+א״ל אור נברא כו׳ א״ל מלתא דא אין לה פתר כו׳. יש לדקדק כיון דידעו להשיב על זה שהחשך נברא תחלה אמאי לא השיבו לו כן ואם היה שואלים אח״כ מה למעלה מה למטה כו׳ ה״ל אז להשיב מלתא דא אין לה פתר ונראה לדעת זקני הנגב דשמים נבראו תחלה קרא סדר הבריאה קחשיב ובראשית כמו בראשונה והשתא מקשה למה לא השיבו לו כן דה״נ בחשך ואור ודאי סדר הבריאה קחשיב וחושך נברא תחלה ומשני דסברי דלמא אתי לשיולי מה למעלה כו׳ ר״ל דבהא גופיה בשאלת אור וחושך הוו סברי דאתי לשיולי מה לפנים ומה לאחור וכו׳ כדעת המינים שהחושך אינו אלא העדר אור ולא היה צריך בריאה קודם האור אבל אנחנו עדת המאמינים כי הש״י ברא שניהם יש מאין ואין לנו לשאול מה לפנים כו׳ וע״כ השיבו לו כן מלתא דא אין לה פתר כי אין לשאול מה לפנים כו׳ והמקשה אי הכי שמים נמי לא נימרו כו׳ הוה ס״ד דה״ק דלמא אתי לשיולי מה לפנים כו׳ דלכך לא השיבו לו באור וחשך משום דלמא אתי לשיולי מה לפנים כו׳ במלתא אחריתא ולהכי מקשה דא״כ שמים נמי לא נימרו ליה מטעם זה דלמא אתי לשיולי מה ��פנים כו׳ במלתא אחריתא ומשני דהכי קאמרינן דמעיקרא כששאל משמים וארץ סברי דאקראי בעלמא כו׳ אקראי מלשון קראי דהוה שאיל אי כסדר הבריאה קחשיב בהו קרא והשיבו לו דכן הוא מקראי ושמים נבראו תחלה ושוב כששאל להו על אור וחשך סברי דאי כפשטיה שאל כיון דהשבנו לו כבר בשמים וארץ דכסדר הבריאה קחשיב קרא א״כ מה שאל בחשך ואור דודאי ה״נ נימא דכסדר הבריאה קחשיב אבל ודאי דכוונתו בשאלת אור וחשך כדעת המינים דהחשך אינו בריאה אלא העדר אור ולכך השיבו לו מלתא דא אין לה פתר דהיינו דאין לשאול מה לפנים כו׳ ודו״ק:
+א״ל איזהו חכם הרואה את הנולד כו׳ ואיזהו גבור כו׳. בפ״ד דאבות קאמר גבי גבור ועשיר כי הכא אבל בחכם קאמר בע״א איזהו חכם הלומד מכל אדם והך דרואה את הנולד קא״ל בפ״ב דאבות גבי איזה דרך שידבק בה אדם ונראה דאלו השאלות כלפי עצמו שאלם שישבחו ויהללו אותו בהן לפי שהיה חכם בחכמת הפיליסופיא שהיה תלמידו של אריסטוטלוס והיה גבור כובש כמה ארצות וגם עושר בנכסים שאסף במלחמה אבל הם השיבו לו ע״פ מ״ש הכתוב אל יתהלל חכם בחכמתו גו׳ כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל גו׳ דהוא תכלית ואושר האמיתי וז״ש לו כששאלן שישבחו אותו בחכמתו הפילוסופיא א״ל דאין זה חכם אמיתי אבל הרואה את הנולד שהוא מביט ורואה לתכלית שהוא נולד לבסוף דהיינו וידוע אותי הוא החכם האמיתי ואח״כ שאלן איזו גבור שישבחו אותו על שכבש כמה ארצות והשיבו לו שאין זה גבורה אמיתית אלא כובש את יצרו כדמייתי לה מקרא בפ״ג דאבות וכן קא״ל איזהו עשיר כו׳ שישבחו אותו בעושר וא״ל שאין זה עושר אמיתי הבא לו בגזילה במלחמה אבל זה השמח בחלקו ונהנה מיגיע כפו כדמייתי לה מקרא שם זהו עושר האמיתי:
+א״ל מה יעביד אינש ויחיה כו׳. רש״י פירשו לענין גאוה ושפלות וכה״ג כתב הערוך בערך חי ע״ש ויותר נראה לפרשו כמשמעו מה יעביד אינש ויחיה והשיבו לו ימית את עצמו בעוה״ז להרחיק מתענוגי עוה״ז כדי שיחיה לעוה״ב כמ״ש אדם כי ימות באהל וא״ל מה יעביד אינש וימות א״ל יחיה את עצמו בעוה״ז בתענוגים וימות בעוה״ב א״ל מה יעביד אינש ויתקבל כו׳ גם זה כלפי עצמו אמר שישבחו אותו את מלכותו כמ״ש לבסוף ירחם מלכו ושולטן דהיינו שיבקש מלוכה ושררה כדי שיעשה טובה לבריות והם א״ל בהיפך זה יסני מלכו ושולטן דהיינו שירחיק אדם עצמו מהשררה שא״א להם לעשות טוב וישר לכל א״ל בימא יאי למידר או ביבשתא כו׳ לפי שיורדי הים הרווחה להם מצויה כמ״ש בפ׳ הבע״י אין לך אומנות פחותה מן הקרקע שנאמר וירדו מאניותיהם גו׳ ואמרו בעירובין לא מעבר לים היא לא בסחרנים ולא בתגרנים היא אבל מצד אחר קשה להם בים דהסכנה מצויה בהם יותר מיושבי יבשה והשיבו לו מטעם זה דהא כל נחותי ימא לא מייתבי דעתייהו עד דסלקין כו׳ דהיינו דעלייה הוא להן ולא ירידה:א״ל אידין מנכון חכם יתיר כו׳. שהיה לו לב עליהן בכל הדברים אלה שהתריסן נגדו וביזו וגינו כל עניני חכמתו וגבורתו ועושרו ומלכותו וע״כ אמר איזה מנכון חכם יתיר דודאי על פיו השיבו לו כך ואמרו דאינו כן דאתה רואה דכחדא שוין דהא נתכוונו לדבר א׳ ואם תשים אשמה עלינו על כולנו הוא וע״ז א״ל על מה דין אתריסון נגדי לגנות ולבזות את כל מעלתי חכמתי ועושרי וגבורתי ומלכותי ורש״י פירשו לענין אמונה וקבלת אלהותו והוא דחוק שלא נזכר זה שהתריסו בזה נגדו ושבקש מהם על זה להפך אמונתם וא״ל שטנא נצח דמה שדברנו לך שטנא ותירוס נגדך הוא ניצוח שיש לנו נצחון אמיתי בכל הדברים וא״ל הא אנא מקטלינא כו׳ אע״ג דנצחתם אותי חייבים אתם קטלא כההיא דפ׳ אד״מ דא״ל קיסר לר׳ תנחום מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי למלכא שדיוה לביבר כו׳ וא״ל דלא יאי למלכא כזב דכן דרך כל המנצחים עם שהתקיף ממנו שמבטיח אותו מקודם שלא יהיה לו לב ואיבה עליהם בעבור הנצחון אם ינצחן וק״ל:
+חמרי לובאי. פרש״י חמור מצרי ופי׳ התוס׳ פ״ק לבכורות עש״ה פוט ולוב היו בעזרתך כו׳ ע״ש ודפרש״י בהברא פי׳ בערוך בערך הבר מלשון אפילה שתרגומו בהברא ואייתי קבורי דמתני כו׳ פי׳ פקעיות של חבלים כמו אייתו ליה תרי קיטרי כו׳ דפ״ק דע״ז:
+בעא למיעבד קרבא בהדייהו כו׳. שכן דרך המלכים המנצחים שאינן מבקשים שלום מלכים ומדינות אחרות גם כשרוצים להיות נכנע במסים אבל הם רוצים לכבוש במלחמה כדי להיות הם כפופים ביותר ושיתגדל שמם בנצוח המלחמה וע״כ א״ל כי לא יהיה לך עמנו לשם ולתפארת דאי קטלת לן כו׳ וק״ל:
+
+
+Daf 32b
+
+א״ל זה השער לה׳ צדיקים וגו׳. זה השער הוא שער ג״ע ופירוש הפסוקים שאמר לא אמות עדיין כי אחיה ואספר מעשה יה בעוה״ז על שיסור יסרני ולמות לא נתנני וע״כ אמר פתחו לי שערי צדק שהם שערי בתי מדרשות ובה״כ ובם אודה יה בעוה״ז כדי שאזכה בעוה״ב לזה השער צדיקים וגו׳ וק״ל: גלגולא דעינא דב״ו כו׳. היינו הגלגולת המקיף העין סביב שהיה קיים עדיין אבל עין גופיה הוא הנרקב כבר וכה״ג בגלגולת דיהויקים שהוא עצם דבר המתקיים ורמזו לו על עצמו שהוא אוהב כסף וזהב כמו שרמזו לו הנשים בלחמא דדהבא ולכך אין אתה ראוי לבא לשער הזה שצדיקים יבואו בו שאין בהם מדה זו ומייתי דכתיב שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם וגו׳ ר״ל ממי לא תשבענה שאול ואבדון מאותו אדם שעיניו לא תשבענה וק״ל:
+גיהנם למעלה מן הרקיע וי״א כו׳. נראה ע״פ מ״ש בפרק אין דורשין בז׳ רקיעים מכון שבו אוצרות שלג כו׳ סופה וסערה כו׳ כל אלה לפורענות כפרש״י ופריך דבארעא איתנהו דכתיב שלג ומישור רוח סערה וגו׳ ומשני דוד הורידן שנאמר לא יגור במגורך רע והשתא הכא דקאמר למעלה מן הרקיע שכן היה שכל פורענות דגיהנם למעלה במכון היה וי״א לאחורי הרי חושך היינו לאחר שהורידן דוד וק״ל:
+כל העוסק בתורה בלילה כו׳. דרנת תפלה קבוע ליכא בלילה לראש אשמורת דהיינו בב׳ חלקי הלילה כו׳ כפרש״י בספר אינה אלא רנה של תורה קאמר כמו שת״י ע״ש וכדאמרינן בעירובין לא איברא לילה אלא לגירסא וקאמר שפכי כמים לבך הוא ג״כ רמז על התורה שנמשלה למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים וגו׳ וק״ל:
+ת״ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך וגו׳. בכמה דוכתין בתלמוד הובא זה המאמר וכבר כתבנו בסיום מסכת יבמות טעם לענינינו שם ונראה דהכא הובא מעובדא דחכמי הנגב שהרבו שלום בעולם בתשובתם בחכמה לנגד אלכסנדרוס אך מה שהפסיק במאמר כל העוסק בתורה לא ידענא וק״ל:
+
+
+Daf 33a
+
+
+
+Daf 33b
+
+השיר שהיו הלוים אומרים כו׳. מפורש בגמ׳ במס׳ ר״ה פ״ד ע״ש: סליק מס׳ תמיד

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Tamid/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,290 @@
+Chidushei Agadot on Tamid
+חידושי אגדות על תמיד
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Agadot_on_Tamid
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Vilna Edition
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על תמיד
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+א״ל ליעול מר כו׳ ע״כ לא סליקת לשעיר כו׳. לפי פירש״י צריך להגיה א״ל ע״כ לא סליקת כו׳ וכ״ה בפרק הרואה דהיינו ר׳ אבא כו׳ וקצת דחוק הוא מה שייך הכא מילי דשעיר כיון שהיה מנהגם בדלת פתוחה ובנחירה ומה עשה רב ספרא דבר שאינו צנוע כפרש״י וי״ל דלא הל״״ל בבהכ״ס ליעול מר אלא דה״ל לנחור נגדו ועוד נראה לפרש ולקיים גירסת ספרים שלנו דלא גרסינן הכא א״ל ע״כ לא כו׳ ופתח נעול הוה הכא כי מתני׳ וכולי מלתא דרב ספרא הוא אמאי באת עלי בנחירה וכי לא ראית שהוא נעול וכי גמרת מילי דשעיר שאינן צנועים ואין נועלין פתח בהכ״ס שלהן גם לא היה לך לנחור עלי שאנחור כנגדך כדאמרינן בפרק הרואה קבלה דבית הכסא צניעותא ושתיקותא ומקשה תלמודא כיון דר׳ אבא לא שפיר עביד דנחר ורב ספרא אמאי הקדים לומר לא ליעול מר דהא שתיקותא קבלה בבית הכסא ומשני דסבר דלמא מסוכן כו׳ ומספק נפשות עביד כן ומיהו האמת לא היה כן מדלא השיב רבי אבא כן ופי׳ לשעיר מפרש״י נראה דר״ל לשעיר שהוא אדום שאינן צנועים בבית הכסא כמו הפרסיים וכן פי׳ בפ׳ הרואה ע״ש ואפשר דנקט האי לישנא דשעיר ולא אדום ע״ש שד שבבהכ״ס שדומה לשעיר ע״ש ושעירים ירקדו שם כדאמרינן בפרק הרואה ולרביא ליה לבית הכסא גדיא שעיר בשעיר מיחלף ע״ש והיינו שאמר גמרת מילי דשעיר להסתכן מן השד של בית הכסא שדומה לשעיר שמזיק למי שאינו צנוע מלדבר בבית הכסא ע״ש בחדושי הלכות ודו״ק: 
+האי תלמידא דשפיך קמי רביה לית ביה משום אפקירותא כו׳. ואפילו הכי קאמר דהרב ישפוך ויתן לתלמידו ולא יסמוך על תלמידו שהוא עצמו ישפוך דשמא יתבייש ולא ישפוך ויסתכן כההוא תלמיד וק״ל:
+
+
+Daf 28a
+
+איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כו׳. פירש״י הרבה דברים ישרים כו׳ אלא איזו דרך א׳ מדרכי ישרים כו׳ עכ״ל והוא דחוק דמאי קאמר וי״א יחזיק באמונה כו׳ דהא ת״ק נמי ס״ל דיש דרכים ישרים הרבה ונ״ל דרבי הוא מרא דשמעתי׳ דתני במתני׳ דפ״ב דאבות איזו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם כו׳ דהיינו שהוא הדרך הטוב לעצמו ונוח לבריות ואהא מתני׳ קאי ומפרש לה הכא בברייתא דאיזו אותו דרך שהוא נוח ותפארת לעצמו ולבריות וקאמר ת״ק אוהב את התוכחות להוכיח הבריות דמתוך שמקבלין התוכחות וחוזרין למוטב נחת רוח באה לעולם כו׳ והיינו תפארת לו מן האדם ומייתי מקרא שנאמר ולמוכיחים ינעם דהיינו שנוח ונועם המוכיח למקבלים ועל ידי כן תבא למקבלי תוכחה ברכת טוב ויש לפרש שתבא עליהם ברכת משה שנקרא טוב כמ״ש וזאת הברכה אשר ברך משה גו׳ לפני מותו דהיינו באותו יום שהוכיחם כדאיתא במדרשות וקאמר די״א דאותו דרך דקתני במתני׳ שהיא תפארת לו וגם מן האדם היינו שמחזיק באמונה יתירה במשא ומתן דזה וד��י נוח לו ותפארת מן הבריות ומייתי מקרא עיני בנאמני ארץ גו׳ דהיינו שהם נאמנים בדרך ארץ במשא ומתן עם הבריות הוא זוכה לשבת עמדי דהיינו במחיצתו של הקב״ה וק״ל:
+כל המוכיח כו׳ זוכה לחלקו של הקב״ה כו׳. עי׳ פירש״י ובנוסחאות הערוך ובע״י זוכה לפלגו של הקב״ה כו׳ והיינו הך ועי״ל לפלגו על הפלגות חכמה כמו דאמרי׳ בסוף גיטין עדיין לא הגיע לפלגות ראובן שהיו בהם גדולים חקרי לב ומייתי ליה מדכתיב אחרי שהיה משיג בחכמה אחרי כמו שהשיג משה שנא׳ בו וראית את אחורי גו׳ וק״ל:
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+דברה תורה לשון הבאי דכתיב ערים גו׳ מפורש פרק גיד הנשה ע״ש:
+
+
+Daf 29b
+
+
+
+Daf 30a
+
+
+
+Daf 30b
+
+
+
+Daf 31a
+
+
+
+Daf 31b
+
+
+
+Daf 32a
+
+מן השמים לארץ רחוק כו׳ א״ל ממזרח למערב כו׳. ובפ׳ אין דורשין אמרינן (התם) דשוין הם דאדם הראשון היה מגיע מן הארץ עד לרקיע ומקצה השמים עד קצה השמים ואידי ואידי חד שיעורא הוא וכתבו התוס׳ שם דההיא סוגיא פליגא אמאן דס״ל הכא דמזרח ומערב רחוק טפי דאלת״ה אדם היכי קם כו׳ עכ״ל ע״ש והרא״ם כתב בפרשת ואתחנן דלמ״ד נמי התם דאידי ואידי חד שיעורא הוא הא פשיטא דמקצה השמים ועד קצה השמים ממש דהיינו מקצה השמים המקיף במזרח עד קצה שמים המקיף השני שכנגדו במערב הוא כפל מן הארץ עד לרקיע וא״כ אדם היכי קם כו׳ אבל מקצה שמים היינו מקצה המקיף במזרח עד קצה האחר שהוא מרכז הארץ והוא ודאי השיעור שמגיע מן הארץ עד לרקיע כו׳ ע״כ תוכן דבריו ולפי זה צ״ל נמי הכא הא דקאמרי חכמים דזה וזה שוין דממזרח היינו מקצה המקיף במזרח עד קצה המערב שהוא מרכז הארץ ולא קצה המערב המקיף דמשני קצות המקיף היה כפול כמן הארץ עד לרקיע כמ״ש הרא״ם וכן משמע קצת דממזרח למערב היינו מקצה המקיף במזרח עד קצה המערב שהוא המרכז הארץ מהא דא״ל ממזרח למערב הוא רחוק טפי תדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלים בה כו׳ דמשמע דאיירי ממזרח שהוא קצה המקיף ששם החמה עולה ועד קצה המערב שהוא מקום שהכל מסתכלין בו שהוא מרכז הארץ ולא קצה המקיף במערב ששם אין הכל עומדין להסתכל בו ודו״ק:
+א״ל שמים נבראו תחלה או הארץ כו׳. פרש״י כלומר או ארץ ושמים נבראו ביחד עכ״ל ואין הלשון משמע כן אלא דיש להסתפק נמי או הארץ נבראת תחלה והכי איתא בפרק אין דורשין דאיכא למ״ד ארץ נבראת תחלה שנאמר ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים ושם יבואר פלוגתייהו ויש בזה מקום עיון כיון דשמים וארץ במאמר אחד נבראו מה שייך בזה ונופל בהם להיות הא׳ תחלה ומוקדם לחבירו ושם יבואר באורך ע״ש:
+א״ל אור נברא כו׳ א״ל מלתא דא אין לה פתר כו׳. יש לדקדק כיון דידעו להשיב על זה שהחשך נברא תחלה אמאי לא השיבו לו כן ואם היה שואלים אח״כ מה למעלה מה למטה כו׳ ה״ל אז להשיב מלתא דא אין לה פתר ונראה לדעת זקני הנגב דשמים נבראו תחלה קרא סדר הבריאה קחשיב ובראשית כמו בראשונה והשתא מקשה למה לא השיבו לו כן דה״נ בחשך ואור ודאי סדר הבריאה קחשיב וחושך נברא תחלה ומשני דסברי דלמא אתי לשיולי מה למעלה כו׳ ר״ל דבהא גופיה בשאלת אור וחושך הוו סברי דאתי לשיולי מה לפנים ומה לאחור וכו׳ כדעת המינים שהחושך אינו אלא העדר אור ולא היה צריך בריאה קודם האור אבל אנחנו עדת המאמינים כי הש״י ברא שניהם יש מאין ואין לנו לשאול מה לפנים כו׳ וע״כ השיבו לו כן מלתא דא אין לה פתר כי אין לשאול מה לפנים כו׳ והמקשה אי הכי שמים נמי לא נימרו כו׳ הוה ס״ד דה״ק דלמא אתי לשיולי מה לפנים כו׳ דלכך לא השיבו לו באור וחשך משום דלמא אתי לשיולי מה לפנים כו׳ במלתא אחריתא ולהכי מקשה דא״כ שמים נמי לא נימרו ליה מטעם זה דלמא אתי לשיולי מה לפנים כו׳ במלתא אחריתא ומשני דהכי קאמרינן דמעיקרא כששאל משמים וארץ סברי דאקראי בעלמא כו׳ אקראי מלשון קראי דהוה שאיל אי כסדר הבריאה קחשיב בהו קרא והשיבו לו דכן הוא מקראי ושמים נבראו תחלה ושוב כששאל להו על אור וחשך סברי דאי כפשטיה שאל כיון דהשבנו לו כבר בשמים וארץ דכסדר הבריאה קחשיב קרא א״כ מה שאל בחשך ואור דודאי ה״נ נימא דכסדר הבריאה קחשיב אבל ודאי דכוונתו בשאלת אור וחשך כדעת המינים דהחשך אינו בריאה אלא העדר אור ולכך השיבו לו מלתא דא אין לה פתר דהיינו דאין לשאול מה לפנים כו׳ ודו״ק:
+א״ל איזהו חכם הרואה את הנולד כו׳ ואיזהו גבור כו׳. בפ״ד דאבות קאמר גבי גבור ועשיר כי הכא אבל בחכם קאמר בע״א איזהו חכם הלומד מכל אדם והך דרואה את הנולד קא״ל בפ״ב דאבות גבי איזה דרך שידבק בה אדם ונראה דאלו השאלות כלפי עצמו שאלם שישבחו ויהללו אותו בהן לפי שהיה חכם בחכמת הפיליסופיא שהיה תלמידו של אריסטוטלוס והיה גבור כובש כמה ארצות וגם עושר בנכסים שאסף במלחמה אבל הם השיבו לו ע״פ מ״ש הכתוב אל יתהלל חכם בחכמתו גו׳ כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל גו׳ דהוא תכלית ואושר האמיתי וז״ש לו כששאלן שישבחו אותו בחכמתו הפילוסופיא א״ל דאין זה חכם אמיתי אבל הרואה את הנולד שהוא מביט ורואה לתכלית שהוא נולד לבסוף דהיינו וידוע אותי הוא החכם האמיתי ואח״כ שאלן איזו גבור שישבחו אותו על שכבש כמה ארצות והשיבו לו שאין זה גבורה אמיתית אלא כובש את יצרו כדמייתי לה מקרא בפ״ג דאבות וכן קא״ל איזהו עשיר כו׳ שישבחו אותו בעושר וא״ל שאין זה עושר אמיתי הבא לו בגזילה במלחמה אבל זה השמח בחלקו ונהנה מיגיע כפו כדמייתי לה מקרא שם זהו עושר האמיתי:
+א״ל מה יעביד אינש ויחיה כו׳. רש״י פירשו לענין גאוה ושפלות וכה״ג כתב הערוך בערך חי ע״ש ויותר נראה לפרשו כמשמעו מה יעביד אינש ויחיה והשיבו לו ימית את עצמו בעוה״ז להרחיק מתענוגי עוה״ז כדי שיחיה לעוה״ב כמ״ש אדם כי ימות באהל וא״ל מה יעביד אינש וימות א״ל יחיה את עצמו בעוה״ז בתענוגים וימות בעוה״ב א״ל מה יעביד אינש ויתקבל כו׳ גם זה כלפי עצמו אמר שישבחו אותו את מלכותו כמ״ש לבסוף ירחם מלכו ושולטן דהיינו שיבקש מלוכה ושררה כדי שיעשה טובה לבריות והם א״ל בהיפך זה יסני מלכו ושולטן דהיינו שירחיק אדם עצמו מהשררה שא״א להם לעשות טוב וישר לכל א״ל בימא יאי למידר או ביבשתא כו׳ לפי שיורדי הים הרווחה להם מצויה כמ״ש בפ׳ הבע״י אין לך אומנות פחותה מן הקרקע שנאמר וירדו מאניותיהם גו׳ ואמרו בעירובין לא מעבר לים היא לא בסחרנים ולא בתגרנים היא אבל מצד אחר קשה להם בים דהסכנה מצויה בהם יותר מיושבי יבשה והשיבו לו מטעם זה דהא כל נחותי ימא לא מייתבי דעתייהו עד דסלקין כו׳ דהיינו דעלייה הוא להן ולא ירידה:א״ל אידין מנכון חכם יתיר כו׳. שהיה לו לב עליהן בכל הדברים אלה שהתריסן נגדו וביזו וגינו כל עניני חכמתו וגבורתו ועושרו ומלכותו וע״כ אמר איזה מנכון חכם יתיר דודאי על פיו השיבו לו כך ואמרו דאינו כן דאתה רואה דכחדא שוין דהא נתכוונו לדבר א׳ ואם תשים אשמה עלינו על כולנו הוא וע״ז א״ל על מה דין אתריסון נגדי לגנות ולבזות את כל מעלתי חכמתי ועושרי וגבורתי ומלכותי ורש״י פירשו לענין אמונה וקבלת אלהותו והוא דחוק שלא נזכר זה שהתריסו בזה נגדו ושבקש מהם על זה להפך אמונתם וא״ל שטנא נצח דמה שדברנו לך שטנ�� ותירוס נגדך הוא ניצוח שיש לנו נצחון אמיתי בכל הדברים וא״ל הא אנא מקטלינא כו׳ אע״ג דנצחתם אותי חייבים אתם קטלא כההיא דפ׳ אד״מ דא״ל קיסר לר׳ תנחום מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי למלכא שדיוה לביבר כו׳ וא״ל דלא יאי למלכא כזב דכן דרך כל המנצחים עם שהתקיף ממנו שמבטיח אותו מקודם שלא יהיה לו לב ואיבה עליהם בעבור הנצחון אם ינצחן וק״ל:
+חמרי לובאי. פרש״י חמור מצרי ופי׳ התוס׳ פ״ק לבכורות עש״ה פוט ולוב היו בעזרתך כו׳ ע״ש ודפרש״י בהברא פי׳ בערוך בערך הבר מלשון אפילה שתרגומו בהברא ואייתי קבורי דמתני כו׳ פי׳ פקעיות של חבלים כמו אייתו ליה תרי קיטרי כו׳ דפ״ק דע״ז:
+בעא למיעבד קרבא בהדייהו כו׳. שכן דרך המלכים המנצחים שאינן מבקשים שלום מלכים ומדינות אחרות גם כשרוצים להיות נכנע במסים אבל הם רוצים לכבוש במלחמה כדי להיות הם כפופים ביותר ושיתגדל שמם בנצוח המלחמה וע״כ א״ל כי לא יהיה לך עמנו לשם ולתפארת דאי קטלת לן כו׳ וק״ל:
+
+
+Daf 32b
+
+א״ל זה השער לה׳ צדיקים וגו׳. זה השער הוא שער ג״ע ופירוש הפסוקים שאמר לא אמות עדיין כי אחיה ואספר מעשה יה בעוה״ז על שיסור יסרני ולמות לא נתנני וע״כ אמר פתחו לי שערי צדק שהם שערי בתי מדרשות ובה״כ ובם אודה יה בעוה״ז כדי שאזכה בעוה״ב לזה השער צדיקים וגו׳ וק״ל: גלגולא דעינא דב״ו כו׳. היינו הגלגולת המקיף העין סביב שהיה קיים עדיין אבל עין גופיה הוא הנרקב כבר וכה״ג בגלגולת דיהויקים שהוא עצם דבר המתקיים ורמזו לו על עצמו שהוא אוהב כסף וזהב כמו שרמזו לו הנשים בלחמא דדהבא ולכך אין אתה ראוי לבא לשער הזה שצדיקים יבואו בו שאין בהם מדה זו ומייתי דכתיב שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם וגו׳ ר״ל ממי לא תשבענה שאול ואבדון מאותו אדם שעיניו לא תשבענה וק״ל:
+גיהנם למעלה מן הרקיע וי״א כו׳. נראה ע״פ מ״ש בפרק אין דורשין בז׳ רקיעים מכון שבו אוצרות שלג כו׳ סופה וסערה כו׳ כל אלה לפורענות כפרש״י ופריך דבארעא איתנהו דכתיב שלג ומישור רוח סערה וגו׳ ומשני דוד הורידן שנאמר לא יגור במגורך רע והשתא הכא דקאמר למעלה מן הרקיע שכן היה שכל פורענות דגיהנם למעלה במכון היה וי״א לאחורי הרי חושך היינו לאחר שהורידן דוד וק״ל:
+כל העוסק בתורה בלילה כו׳. דרנת תפלה קבוע ליכא בלילה לראש אשמורת דהיינו בב׳ חלקי הלילה כו׳ כפרש״י בספר אינה אלא רנה של תורה קאמר כמו שת״י ע״ש וכדאמרינן בעירובין לא איברא לילה אלא לגירסא וקאמר שפכי כמים לבך הוא ג״כ רמז על התורה שנמשלה למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים וגו׳ וק״ל:
+ת״ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך וגו׳. בכמה דוכתין בתלמוד הובא זה המאמר וכבר כתבנו בסיום מסכת יבמות טעם לענינינו שם ונראה דהכא הובא מעובדא דחכמי הנגב שהרבו שלום בעולם בתשובתם בחכמה לנגד אלכסנדרוס אך מה שהפסיק במאמר כל העוסק בתורה לא ידענא וק״ל:
+
+
+Daf 33a
+
+
+
+Daf 33b
+
+השיר שהיו הלוים אומרים כו׳. מפורש בגמ׳ במס׳ ר״ה פ״ד ע״ש: סליק מס׳ תמיד

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Temurah/Hebrew/Vilna Edition.txt

@@ -0,0 +1,139 @@
+Chidushei Agadot on Temurah
+חידושי אגדות על תמורה
+Vilna Edition
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על תמורה
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+<b>לא הלך אבשלום אלא להביא כבשים מחברון כו'</b> כל הסוגיא מפורש פ"ק דנזיר ופ"ק דסוטה ע"ש:
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+<b>בטלו האשכולות איש שהכל בו כו'</b> מפורש בסוף סוטה ע"ש:
+<b>שם ליבא דאימעט מיגמר כו'</b> עיין פירש"י ותוס' ליבא דאימעט לענין אותן ששכחו שלא ידעו להחזירן וק"ק דלמאי איצטריך למימר דלבן אימעיט (דא"כ) [דא"נ] היו לבן כראשונים מחמת שכחה לא ידעי להחזירן כדקאמר לעיל וי"ל. ויש לדקדק בענינא מאי דקאמר מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה מכאן כו' למאי אי לענין שכחה הא הוה כבר בימי אבלו של משה ונראה דה"פ שהיו למדין תורה כמשה להבין דבר מתוך דבר וק"ל:
+
+Daf 16a
+
+<b>א"ל ליהושע שאל א"ל לא בשמים כו'</b> ר"ל שאל מן השמים ויודיעך ההלכות ששכחת והשיב לא בשמים היא דמשמת משה לא נתנה התורה לשאול ספיקתיה מן השמים דלכך נקראת תורת משה אבל נתנה להכריע בספקות ע"פ הרוב כדין תורת משה דקאמר לעיל והוא הענין בעצמו שהשיבו שמואל ופנחס דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה דהיינו משמת משה לא ניתן לשום נביא לחדש מן השמים אלא ניתנה לחכמים אם לטמא אם לטהר ע"פ הרוב והא דלא נקט נמי גבי יהושע מה"ט דאין נביא רשאי כו' דמקרא יליף לה ברפ"ק דמגילה מדכתיב אלה המצות גו' י"ל משום דיהושע גופיה שמען כבר מפי משה אלא ששכחן ולא הוה חידוש דבר כ"כ דבכלל אלה המצות גו' הוא וקאמר דמ"מ מן השמים לא נתנה להכריע ע"פ נביא ומה"ט אמרינן בעלמא דהחכם עדיף מנביא ודו"ק:
+<b>שם א"ל ליהושע שאל ממני כו' מיד תשש כחו של יהושע כו'</b> פירש"י בעון שגרם להחליש דעתו של משה כו' ע"ש וי"ל עוד על שנתגאה יהושע לומר כן שיודע הכל והכא קאמר דבאו להורגו משום שפשע כיון שמשה היה עדיין חי והיה לו ממי לשאול משא"כ הנך דשכחן בימי אבלו של משה דלא פשע כלום דשכחה אונס מקרי וא"ל הקב"ה לומר לך א"א כו' כדקאמר לעיל דלאו בשמים היא אלא לך וטרדן במלחמות דכתיב ויהי אחרי מות משה גו' משה עבדי מת קום עבור גו' דהיינו שהתחיל לדבר עמו במלחמות כיבוש א"י ולא התחיל לומר לו הא דכתיב בתר הכי רק חזק ואמץ לשמור ולעשות ככל התורה גו' וק"ל:
+<b>שם החזירן עתניאל כו' שנאמר וילכדה עתניאל גו'</b> נראה משום דכל ענין נאמר ב' פעמים א' בספר יהושע ע"ש שכלב עלה שם ובספר שופטים ע"ש שבט יהודה ובשניהם כתיב ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה גו' מה לו לקרית ספר שהרי לא ניתן לו לנחלה רק חברון כדמוכח מקראי וע"כ דרשו חד מהנך קראי לענין הלכות שנשתכחו שאמר ויעל משם כלב אל יושבי דביר דהיינו למקום מושב חכמים בדברי תורה לבא על הנך הלכות ושם דביר דהיינו דברים שנתווכחו עתה בהם לפנים קודם שנשתכחו היו כמו קרית ספר תורה שלא היה בהם ספק ואמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה שתהיה בידו כמו לפנים אתן לו את בתי עכסה גו' ומאי רבותיה וע"כ אמרו לדרוש שמה: (ע"ש שכל הרואה כו'). ואמר מאי ותצנח מאי אשמועינן שתצנח מעל החמור וקאמר דאינו אלא משל שנתן לה איש בעל תורה שלא יוכל לפרנס את אשתו כמו החמור שצועק על מזונותיו כך האשה צועקת על מזונותיה וע"כ אמרה תנה לי ברכה גו' שיוכל לפרנס אות�� והשיב לה כי נתתי לך גולות עליות גו' כדאמרינן בברכות בעושין תורתן קבע ומלאכתן עראי שמלאכתן מתברכת מלמעלה וק"ל:
+<b>שם מאי יפונה שפנה מעצת כו'</b> מפורש במסכת סוטה פ"ק:
+<b>שם תנא הוא עתניאל כו' ומה שמו יהודה אחי שמעון כו'</b> פי' זה למדתי מפירש"י בפ' שופטים הא דכתיב שם יהודה יעלה גו' ויאמר לשמעון אחיו גו' משמע דלאו שבט יהודה ושבט שמעון קאמר אלא יהודה ושמעון אחיו ממש קאמר והוא עתניאל שהיה שמו יהודה ואחיו שמו שמעון וז"ש שם וילך יהודה גו' וילך משם אל יושבי דביר גו' דהיינו עתניאל שהוא לכדה כמפורש שם וק"ל:
+<b>שם הוא עתניאל הוא יעבץ כו'</b> מהאי קרא דמייתי כתיב לעיל מיניה ולאשחור אבי תקוע גו' וכתיב ויהי יעבץ נכבד מאחיו ואמו גו' ובפ"ק דסוטה דרשינן ולאשחור אבי תקוע כו' הוא כלב וקאמר דהיה יעבץ נכבד בתורה מאחיו כלב כדלעיל וקראו יעבץ שיעץ וריבץ תורה כו' כדמפורש בקרא ומשפחת סופרים יושבי יעבץ תרעתים גו' כמפורש פ"ק דסוטה וקראו עתניאל ע"ש שענאו אל דכתיב ויקרא יעבץ גו' אם ברך תברכני בתורה כו' כמו שבקשה עכסה תנה לי ברכה דהיינו פרנסה ע"י שתברכני בתורה תהיה מלאכתי מתברכת וע"כ כפל לומר ברך תברכני וכל הענין נדרש לענין והרבית את גבולי בתלמידים ולא כמו שנאמר באלישע ויאמרו בני הנביאים גו' הנה המקום גו' צר ממנו ולפי שביטל תורה יש לה כמה סיבות ע"כ ביקש עליהן והיתה ידך עמי שלא ישתכח כי השכחה היא סיבה גדולה לביטול שיאמר מה לי ללמדה כיון שהיא משתכחת ממני וכן שיזדמנו לו ריעים כמותי שלא יבטלו אותי מתורתי וכן ביצה"ר שלא יבטלני ואמר ואם לאו הריני הולך בנסיסי כו' זה אינו מפורש בקרא אבל מכלל הן אתה שומע לאו מכלל לבלתי עצבי שלא ישגבני יצה"ר אתה שומע עצבי אם ישגבני יצה"ר ואמר כיוצא בדבר כו' ר"ל כיוצא בו שדרש לעיל קרא לענין תורה דריש ליה נמי הכא כן דכתיב רש ואיש תככים גו' בהאי קרא מקרי ליה לרב איש תככים אינו מופלג בחכמה כ"כ עד שמלמדו ואז מאיר ה' עיני שניהם כי גם הרב מקבל מתלמידו כמ"ש ויותר מתלמידי אבל אם אינו מלמדו קאמר באידך קרא עשיר ורש נפגשו ואין הרב שהוא העשיר רוצה ללמוד עם תלמיד שהוא הרש עושה כלם ה' שהקב"ה עושה דעת שניהם שזה הרב בדעתו הוא שלא יקבל כלום מתלמידו אבל התלמיד דעתו ללמוד לקבל הקב"ה עושה דעת שניהם שהרב נעשה טיפש כי' וכה"ג דריש ליה ר"י לענין צדקה רש ואיש תככים גו' מאיר עיני שניהם ה' כי בנתינתו לרש גם הנותן זוכה להתעשר כדאמרינן גבי צדקה וקרא דאם ברך תברכני גו' לא דריש כולה לענין תורה אם ברך תברכני בפ"ו שמצינו בו ברכה לאדם ולנח והרבית את גבולי בבנים ובבנות היינו שלא יהיה להם מקום צר והיתה ידך עמי במשא ומתן כמ"ש לעיל מי שדר בעליונים כו' ועשית מרעה שלא יהא מיחוש ראש ומיחוש כו' שאלו אברים הם אשר מהם באים חושים הרוחנים וק"ל:
+ הדרן עלך מסכת תמורה

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Temurah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,142 @@
+Chidushei Agadot on Temurah
+חידושי אגדות על תמורה
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Agadot_on_Temurah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Vilna Edition
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על תמורה
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+<b>לא הלך אבשלום אלא להביא כבשים מחברון כו'</b> כל הסוגיא מפורש פ"ק דנזיר ופ"ק דסוטה ע"ש:
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+<b>בטלו האשכולות איש שהכל בו כו'</b> מפורש בסוף סוטה ע"ש:
+<b>שם ליבא דאימעט מיגמר כו'</b> עיין פירש"י ותוס' ליבא דאימעט לענין אותן ששכחו שלא ידעו להחזירן וק"ק דלמאי איצטריך למימר דלבן אימעיט (דא"כ) [דא"נ] היו לבן כראשונים מחמת שכחה לא ידעי להחזירן כדקאמר לעיל וי"ל. ויש לדקדק בענינא מאי דקאמר מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה מכאן כו' למאי אי לענין שכחה הא הוה כבר בימי אבלו של משה ונראה דה"פ שהיו למדין תורה כמשה להבין דבר מתוך דבר וק"ל:
+
+Daf 16a
+
+<b>א"ל ליהושע שאל א"ל לא בשמים כו'</b> ר"ל שאל מן השמים ויודיעך ההלכות ששכחת והשיב לא בשמים היא דמשמת משה לא נתנה התורה לשאול ספיקתיה מן השמים דלכך נקראת תורת משה אבל נתנה להכריע בספקות ע"פ הרוב כדין תורת משה דקאמר לעיל והוא הענין בעצמו שהשיבו שמואל ופנחס דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה דהיינו משמת משה לא ניתן לשום נביא לחדש מן השמים אלא ניתנה לחכמים אם לטמא אם לטהר ע"פ הרוב והא דלא נקט נמי גבי יהושע מה"ט דאין נביא רשאי כו' דמקרא יליף לה ברפ"ק דמגילה מדכתיב אלה המצות גו' י"ל משום דיהושע גופיה שמען כבר מפי משה אלא ששכחן ולא הוה חידוש דבר כ"כ דבכלל אלה המצות גו' הוא וקאמר דמ"מ מן השמים לא נתנה להכריע ע"פ נביא ומה"ט אמרינן בעלמא דהחכם עדיף מנביא ודו"ק:
+<b>שם א"ל ליהושע שאל ממני כו' מיד תשש כחו של יהושע כו'</b> פירש"י בעון שגרם להחליש דעתו של משה כו' ע"ש וי"ל עוד על שנתגאה יהושע לומר כן שיודע הכל והכא קאמר דבאו להורגו משום שפשע כיון שמשה היה עדיין חי והיה לו ממי לשאול משא"כ הנך דשכחן בימי אבלו של משה דלא פשע כלום דשכחה אונס מקרי וא"ל הקב"ה לומר לך א"א כו' כדקאמר לעיל דלאו בשמים היא אלא לך וטרדן במלחמות דכתיב ויהי אחרי מות משה גו' משה עבדי מת קום עבור גו' דהיינו שהתחיל לדבר עמו במלחמות כיבוש א"י ולא התחיל לומר לו הא דכתיב בתר הכי רק חזק ואמץ לשמור ולעשות ככל התורה גו' וק"ל:
+<b>שם החזירן עתניאל כו' שנאמר וילכדה עתניאל גו'</b> נראה משום דכל ענין נאמר ב' פעמים א' בספר יהושע ע"ש שכלב עלה שם ובספר שופטים ע"ש שבט יהודה ובשניהם כתיב ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה גו' מה לו לקרית ספר שהרי לא ניתן לו לנחלה רק חברון כדמוכח מקראי וע"כ דרשו חד מהנך קראי לענין הלכות שנשתכחו שאמר ויעל משם כלב אל יושבי דביר דהיינו למקום מושב חכמים בדברי תורה לבא על הנך הלכות ושם דביר דהיינו דברים שנתווכחו עתה בהם לפנים קודם שנשתכחו היו כמו קרית ספר תורה שלא היה בהם ספק ואמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה שתהיה בידו כמו לפנים אתן לו את בתי עכסה גו' ומאי רבותיה וע"כ אמרו לדרוש שמה: (ע"ש שכל הרואה כו'). ואמר מאי ותצנח מאי אשמועינן שתצנח מעל החמור וקאמר דאינו אלא משל שנתן לה איש בעל תורה שלא יוכל לפרנס את אשתו כמו החמור שצועק על מזונותיו כך האשה צועקת על מזונותיה וע"כ אמרה תנה לי ברכה גו' שיוכל לפרנס אותי והשיב לה כי נתתי לך גולות עליות גו' כדאמרינן בברכות בעושין תורתן קבע ומלאכתן עראי שמלאכתן מתברכת מלמעלה וק"ל:
+<b>שם מאי יפונה שפנה מעצת כו'</b> מפורש במסכת סוטה פ"ק:
+<b>שם תנא הוא עתניאל כו' ומה שמו יהודה אחי שמעון כו'</b> פי' זה למדתי מפירש"י בפ' שופטים הא דכתיב שם יהודה יעלה גו' ויאמר לשמעון אחיו גו' משמע דלאו שבט יהודה ושבט שמעון קאמר אלא יהודה ושמעון אחיו ממש קאמר והוא עתניאל שהיה שמו יהודה ואחיו שמו שמעון וז"ש שם וילך יהודה גו' וילך משם אל יושבי דביר גו' דהיינו עתניאל שהוא לכדה כמפורש שם וק"ל:
+<b>שם הוא עתניאל הוא יעבץ כו'</b> מהאי קרא דמייתי כתיב לעיל מיניה ולאשחור אבי תקוע גו' וכתיב ויהי יעבץ נכבד מאחיו ואמו גו' ובפ"ק דסוטה דרשינן ולאשחור אבי תקוע כו' הוא כלב וקאמר דהיה יעבץ נכבד בתורה מאחיו כלב כדלעיל וקראו יעבץ שיעץ וריבץ תורה כו' כדמפורש בקרא ומשפחת סופרים יושבי יעבץ תרעתים גו' כמפורש פ"ק דסוטה וקראו עתניאל ע"ש שענאו אל דכתיב ויקרא יעבץ גו' אם ברך תברכני בתורה כו' כמו שבקשה עכסה תנה לי ברכה דהיינו פרנסה ע"י שתברכני בתורה תהיה מלאכתי מתברכת וע"כ כפל לומר ברך תברכני וכל הענין נדרש לענין והרבית את גבולי בתלמידים ולא כמו שנאמר באלישע ויאמרו בני הנביאים גו' הנה המקום גו' צר ממנו ולפי שביטל תורה יש לה כמה סיבות ע"כ ביקש עליהן והיתה ידך עמי שלא ישתכח כי השכחה היא סיבה גדולה לביטול שיאמר מה לי ללמדה כיון שהיא משתכחת ממני וכן שיזדמנו לו ריעים כמותי שלא יבטלו אותי מתורתי וכן ביצה"ר שלא יבטלני ואמר ואם לאו הריני הולך בנסיסי כו' זה אינו מפורש בקרא אבל מכלל הן אתה שומע לאו מכלל לבלתי עצבי שלא ישגבני יצה"ר אתה שומע עצבי אם ישגבני יצה"ר ואמר כיוצא בדבר כו' ר"ל כיוצא בו שדרש לעיל קרא לענין תורה דריש ליה נמי הכא כן דכתיב רש ואיש תככים גו' בהאי קרא מקרי ליה לרב איש תככים אינו מופלג בחכמה כ"כ עד שמלמדו ואז מאיר ה' עיני שניהם כי גם הרב מקבל מתלמידו כמ"ש ויותר מתלמידי אבל אם אינו מלמדו קאמר באידך קרא עשיר ורש נפגשו ואין הרב שהוא העשיר רוצה ללמוד עם תלמיד שהוא הרש עושה כלם ה' שהקב"ה עושה דעת שניהם שזה הרב בדעתו הוא שלא יקבל כלום מתלמידו אבל התלמיד דעתו ללמוד לקבל הקב"ה עושה דעת שניהם שהרב נעשה טיפש כי' וכה"ג דריש ליה ר"י לענין צדקה רש ואיש תככים גו' מאיר עיני שניהם ה' כי בנתינתו לרש גם הנותן זוכה להתעשר כדאמרינן גבי צדקה וקרא דאם ברך תברכני גו' לא דריש כולה לענין תורה אם ברך תברכני בפ"ו שמצינו בו ברכה לאדם ולנח והרבית את גבולי בבנים ובבנות היינו שלא יהיה להם מקום צר והיתה ידך עמי במשא ומתן כמ"ש לעיל מי שדר בעליונים כו' ועשית מרעה שלא יהא מיחוש ראש ומיחוש כו' שאלו אברים הם אשר מהם באים חושים הרוחנים וק"ל:
+ הדרן עלך מסכת תמורה

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Zevachim/Hebrew/Vilna Edition.txt

@@ -0,0 +1,1010 @@
+Chidushei Agadot on Zevachim
+חידושי אגדות על זבחים
+Vilna Edition
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על זבחים
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+
+
+Daf 29b
+
+
+
+Daf 30a
+
+
+
+Daf 30b
+
+
+
+Daf 31a
+
+
+
+Daf 31b
+
+
+
+Daf 32a
+
+
+
+Daf 32b
+
+
+
+Daf 33a
+
+
+
+Daf 33b
+
+
+
+Daf 34a
+
+
+
+Daf 34b
+
+
+
+Daf 35a
+
+
+
+Daf 35b
+
+
+
+Daf 36a
+
+
+
+Daf 36b
+
+
+
+Daf 37a
+
+
+
+Daf 37b
+
+
+
+Daf 38a
+
+
+
+Daf 38b
+
+
+
+Daf 39a
+
+
+
+Daf 39b
+
+
+
+Daf 40a
+
+
+
+Daf 40b
+
+
+
+Daf 41a
+
+
+
+Daf 41b
+
+<b>משל</b> למלך בשר ודם שכעס על אוהבו כו'. פירש רש"י על אוהבו צבור ומיעט בסרחונו קיצר בדברים עכ"ל בהך משל ה"ל צבור למעליותא לגבי כהן משיח ולא כן באידך משל למלך ב"ו שסרחה וכי' דהוי ליה גריעותא לצבורא דכביכול אין כאן קדושה כפי' רש"י והוא דחוק ונראה לפרש דהכי נמי הכא בהאי משל למעליותא דכהן המשיח קאמר דהוא אוהבו של מלך שהוא משרת ה' ובו נאמר ואת הקדוש והקריב אליו וקאמר דמיעט בסרחונו ומפני שחביב קבלת קרבנו לה' הזכיר שקרבנו מהודר בב' כליות והיותרת למעט סרחונו ובאידך משל נמי נאמר בו פרכת הקדש כי מתוך חבתו נשאר בקדושתו משא"כ בצבור שהם אינם רק פמליא וחיל שלו כשחטאו נגדו חללו קדושתן אליו וק"ל:
+
+Daf 42a
+
+
+
+Daf 42b
+
+
+
+Daf 43a
+
+
+
+Daf 43b
+
+
+
+Daf 44a
+
+
+
+Daf 44b
+
+
+
+Daf 45a
+
+
+
+Daf 45b
+
+
+
+Daf 46a
+
+
+
+Daf 46b
+
+
+
+Daf 47a
+
+
+
+Daf 47b
+
+
+
+Daf 48a
+
+
+
+Daf 48b
+
+
+
+Daf 49a
+
+
+
+Daf 49b
+
+
+
+Daf 50a
+
+
+
+Daf 50b
+
+
+
+Daf 51a
+
+
+
+Daf 51b
+
+
+
+Daf 52a
+
+
+
+Daf 52b
+
+
+
+Daf 53a
+
+
+
+Daf 53b
+
+<b>בחלקו</b> של טורף כו'. סוגיא זו אתיא כמ"ד בפ"ק דיומא ירושלים נתחלקה לשבטים דתניא מה היה בחלקו של יהודה העזרות והר הבית והלשכות ומה היה בחלקו של בנימן אולם והיכל וקדשי קדשים ורצועה יוצאה וכו' כדמסיק נמי הכא וכן משמע קצת בספר שופטים בקרא דיד שניהם היו בירושלים דכתיב וילחמו בני יהודה בירושלים וילכדו אותה וגו' וכתיב ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימן וגו' וכן משמע בספר יהושע גבי חלוקי גבולי יהודה ובנימן ובברכות דמש"ה נמי נסמכו ברכותיהם אלא שלוי מפסיק ביניהם מפני ששבט לוי היה לו שם ויד בין שניהם כדכתיב בההוא ענינא יורו משפטיך ליעקב וגו' דהיינו בלישכת הגזית שהיה בחלקו של יהודה וישימו קטורה באפך וכליל וגו' היה בחלקו של בנימן דהיינו בהיכל שהיה שם הקטורת וכליל על מזבחך כדמסיק הכא באחסנתיה יתבני מדבחא ולפי הטעם דכתר כהונה לחוד וכתר מלכות לחוד ולכך המקדש שהוא כתר כהונה לא היה בחלק יהודה אשר לו המלוכה אבל לשכת הגזית ששם המשפט היה בחלקו כמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ וז"ש שלא היה אותה אמה שאין לה יסוד בחלקו של טורף שהוא בנימן שנאמר ביה זאב יטרף כיון דלא נמשכה מלכותו של שאול דימה אותו לזאב שהוא טורף כדאמרינן סוף פ"ק דבבא קמא אבל יהודה שמלכות בית דוד נמשכת דימה אותו לארי שהוא דורס והוא מלך בחיות וכיון שהמזבח שהוא כתר כהונה אינו ראוי להיות במקום מלכות ע"כ אותה אמה שלא היה בחלקו של טורף אלא בחלקו של דורס לא היה לה יסוד ודו"ק:
+<b>והיה</b> בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לנוטלה וכו'. ובפ"ק דיומא גרסי' בכל יום לבולעה וכו' דהיינו שהיה מצטער להיות אותה אמה מובלעת בחלקו ותפול בגורלו ויהיה גם לאותה אמה יסוד כשאר כל המזבח. ושאמר לפיכך זכה וכו' ונעשה אושפזיכן וכו'. קצת מגומגם דממה שאמר והיה מצטער וכו' משמע דידע בנבואה שיהיה כל המקדש בחלקו חוץ מאותה אמה והיאך קאמר אח"כ שזכה מחמת צער זה ליעשות אושפזיכן לנקב"ה ובסוטה פרק א"נ ניחא טפי דקאמר דמשום שירד שבטו של בנימן תחלה לים לפיכך זכה בנימן הצדיק ונעשה אושפזיכן וכו' ונראה לפרש דסוגיא דהכא אתיא כמאן דאמר התם דשבטו של יהודה ירד תחלה לים ודו"ק:
+
+Daf 54a
+
+
+
+Daf 54b
+
+<b>מ"ד</b> וילך דוד וגו'. הכי כתיב בספר שמואל וילך הוא ושמואל וישבו בנויות ויגד לשאול לאמר הנה דוד בנויות ברמה והתלמוד קיצר הכתובים לפי המכוון מעניינו והכי קאמר דכ"מ שנזכר עיר שמואל לא קראה בשם אלא רמה וכאן קראה בנויות ברמה ללמוד וכו'. ומ"ש א"י גבוה מכל הארצות וכו'. ע' פירש"י והכי איתא בהדיא בר"פ עשרה יוחסין ע"ש. מיהו נראה דמבעיא לן הכא דמשום הכי נקרא נויו של כל העולם לפי שהוא ראש כל ההרים של העולם:
+<b>בכולהו</b> כתיב וירד וכו' מבואר באורך בפרש"י ואקצר דבריו כי ארץ יהודה היה גבולו מים המלח שהוא מזרחו של א"י עד הים הגדול שהוא גבול מערב א"י ומצד דרום היה ארץ אדום גבולו ומצד צפון היה גבולו לנגב בנימן ונגב שאר השבטים כי אורך נחלת בנימן לא היה ממזרח למערב עד הים אלא עד ירושלים וז"ש שבגבולי יהודה בכולהו לגבי שאר שבטים דהיינו מירושלים עד סוף מערב כתיב וירד ותאר וגבי גבולי יהודה אצל שבט בנימן כתיב מתחלת מזרח עד כתף היבוסי שהיא ירושלים כתיב ממזרח למערב ועלה חוץ מעליה אחת שהזכיר אחריה שהוא על ראש ההר דהיינו עין עיטם דלכך היה סבור למבני שם עוד פרש"י עין עיטם נראה שהוא מעין מי נפתוח האמור וכו' ע"ש וכ"כ בזה בגבולי בנימן דכתיב שם שיצא הגבול (מתחלת) מערה במעין מי נפתוח ואח"כ כתיב וירד הגבול אל קצה ההר אשר על פני גי בן הנום וגו' וירד עין רוגל וגו' וכל הגבולים דכתיב ביהודה ועלה כתיב בבנימין וירד לפי שגבי יהודה התחיל ממזרח למערב עד ראש ההר מעין מי נפתוח אבל בבנימין התחיל ומונה ממערב גבולו שהוא ראש ההר ומעין מי נפתוח עד המזרח ע"כ נכתב לשון ירידה ואי הוה גרסי' בכולהו כתיב ועלה ובבנימן כתיב וירד וכו' הוה ניחא טפי ודו"ק:
+<b>ניתתי</b> ביה קליל וכו'. ואע"ג דהשתא עין עיטם הוא יותר גבוה מבית המקדש מ"מ קאמר שפיר וקמת ועלית וגו' לבה"מ מכל שעריך דלא נחשב עין עיטם להיות עיר ושער דלא היה מופלג מבית המקדש כי אם כ"ג אמות כפרש"י בחומש ע"ש:
+<b>שנתקנא</b> בו דואג דכתיב קנאת ביתך וגו'. משמע ליה על דואג דכתיב בקרא דלעיל מיניה מוזר הייתי לאחי ונכרי וגו' דהיינו בעיני דואג היה נחשב דוד לזר ולנכרי מצד בני אמי שהוא ממואב כדאמרי' בפרק הערל ושאמר ליה דואג לשאול על דוד שאל נא אם הוא ראוי לבא בקהל כו'. שאמר זה שמצד הקנאה שראה בדוד בענין מקום הבית המקדש שכיון מקומו וק"ל:
+<b>באפרתה</b> זה יהושע וכו'. דנהא משבט אפרים נקרא אפרתי כמו האפרתי אתה וגו' וק"ל:
+<b>יער</b> זה בנימן שנאמר זאב וגו'. כל המקרא נאמר על שם קדשי המקדש כפירוש המתרגם וכדאיתא במדרשות ולכן לא נאמר כי יער הוא רמז ליהודה שנמשל לאריה ואולי עוד כי שדה יער הוא משל לזאב שהוא דר ביער ולפעמים הוא בא בשדה למצוא שם לטרוף טרף מהבהמות שדה מה שאין כן ארי הוא הדורס גם חית יער ולא יצא בשדה וכמ"ש הכם אריה מיער זאב ערבות וגו' וק"ל:
+
+Daf 55a
+
+
+
+Daf 55b
+
+
+
+Daf 56a
+
+
+
+Daf 56b
+
+
+
+Daf 57a
+
+
+
+Daf 57b
+
+
+
+Daf 58a
+
+
+
+Daf 58b
+
+
+
+Daf 59a
+
+
+
+Daf 59b
+
+
+
+Daf 60a
+
+
+
+Daf 60b
+
+
+
+Daf 61a
+
+
+
+Daf 61b
+
+
+
+Daf 62a
+
+<b>בשלמא</b> בית מינכרא צורתו אלא מזבח וכו'. ר"ל דמזבח אע"ג שהיה לו ג"כ יסוד לא מינכרא ביה כמו ביסוד החומות שהיו ודאי עמוקים עד התהום כדמשמע בפרק אלו הן הגולין אבל אין לפרש כיון דהוסיפו על המזבח עד ששים אמות פריך מזבח מנא ידעי מקומו דמ"מ לפי היסוד הראשון היו יכולין לשער ולהוסיף מכל צד ודו"ק:
+<b>אמר</b> רבי אלעזר ראו מזבח בנוי כו'. נראה כמ"ש מזבח של מעלה מכוון כנגד מזבח של מטה והיינו שהראה להם המזבח של מעלה ומיכאל כו' שיכונו לבנות כנגדו מזבח של מטה ור"י נפחא אמר שהראה להם הקב"ה במקום המזבח אפרו של יצחק שהוא צבור ומונח לדורות שם כמ"ש ה' יראה כפרש"י בחומש ורשב"ן אמר מכל הבית כולו הריחו וכו' שהראה להם הקב"ה כאילו הכל בנוי וריח הקטרת ודאי מגיע בכל המקדש כדאמרינן בעלמא שהגיע הריח עד יריחו חוץ מבמקום מזבח ששם ריח שריפת האיברים ביטל את ריח הקטרת:
+
+Daf 62b
+
+<b>בני</b> אחתיה דרבי טרפון וכו' קרי עליהם בני קטורה וכו'. עי' פרש"י ולכאורה טפי הל"ל קרי עלייהו בני עשו דאף שבני אברהם ויצחק אתם אבל לא כבני יעקב וי"ל כשטת הרמב"ם דבני קטורה חייבים במצות מילה וז"ש להם בני קטורה גם שאתם נמולים גם בני קטורה כמותכם במילה ועי"ל שלא קראם בני עשו שהיה חס על כבוד גיסו גם אם יאמר בני בשמת ואהליבמה היה מזלזל בכבוד גיסו שהם היו נשי עשו אבל בני קטורה לא היה מזלזל בכבוד גיסו ובכבוד אחותו דקטורה כשרה היתה ע"ש מעשיה נאים כקטורת וק"ל:
+
+Daf 63a
+
+
+
+Daf 63b
+
+
+
+Daf 64a
+
+
+
+Daf 64b
+
+
+
+Daf 65a
+
+
+
+Daf 65b
+
+
+
+Daf 66a
+
+
+
+Daf 66b
+
+
+
+Daf 67a
+
+
+
+Daf 67b
+
+
+
+Daf 68a
+
+
+
+Daf 68b
+
+
+
+Daf 69a
+
+
+
+Daf 69b
+
+
+
+Daf 70a
+
+
+
+Daf 70b
+
+
+
+Daf 71a
+
+
+
+Daf 71b
+
+
+
+Daf 72a
+
+
+
+Daf 72b
+
+
+
+Daf 73a
+
+
+
+Daf 73b
+
+
+
+Daf 74a
+
+
+
+Daf 74b
+
+
+
+Daf 75a
+
+
+
+Daf 75b
+
+
+
+Daf 76a
+
+
+
+Daf 76b
+
+
+
+Daf 77a
+
+
+
+Daf 77b
+
+
+
+Daf 78a
+
+
+
+Daf 78b
+
+
+
+Daf 79a
+
+
+
+Daf 79b
+
+
+
+Daf 80a
+
+
+
+Daf 80b
+
+
+
+Daf 81a
+
+
+
+Daf 81b
+
+
+
+Daf 82a
+
+
+
+Daf 82b
+
+
+
+Daf 83a
+
+
+
+Daf 83b
+
+
+
+Daf 84a
+
+
+
+Daf 84b
+
+
+
+Daf 85a
+
+
+
+Daf 85b
+
+
+
+Daf 86a
+
+
+
+Daf 86b
+
+
+
+Daf 87a
+
+
+
+Daf 87b
+
+
+
+Daf 88a
+
+
+
+Daf 88b
+
+<b>למה</b> נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה לומר וכו'. עיין פרש"י קצת קשה דבהפך הל"ל למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות ופירושו בפרק יש בערכין ניחא טפי שפירש שכ למה נסמכה בפרשת תצוה נסמך ענין המלואים לבגדי כהונה עכ"ל. ומיהו ק"ק לפירושו שם דמאי קושיא למה נסמכה דהא ודאי שפיר נסמכה דבתחלת עבודת אהרן במלואים הוצרך מקודם ללבוש בגדים של כהונה אבל בפרשת צו לגבי מעשה שסמך כל תורת הקרבנות לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם וכו' לבגדי כהונה שפיר קאמר למה נסמכה לכל הקרבנות אלו ובפרשת תצוה גבי צווי לא נסמכה אלא למילואים וקאמר ללמדך כמו שכל אלו הקרבנות באין לכפרה כך הבגדים מתכפרין:
+<b>כתונת</b> מכפרת על שפיכות דמים דכתיב ויטבלו את הכתונת וגו'. עי' פירוש רש"י ועוד י"ל שהכתונת הוא הבגד באדם הקרוב לגוף ולבשר והוא מגואל בדם ביותר בכל נהרג וע"כ כתונת זה מכפר על כך. ואמר מכנסים מכפר על גלוי עריות דכתיב ועשה להם מכנסי וגו' מגופא דקרא מייתי לה דמשמע דהמכנסים הם משום גידור ערוה ולהכי שינה כאן דבכולהו כתיב ועשית ובכאן כתיב ועשה להם מכנסי בד וגו' דמשמע שיהיה צורך להם בגידור ערוה. ואמר מצנפת וכו' יבא דבר שבגובה וכו'. כי כיסוי הראש מביא לידי אימה דשמיא כדאמרינן בסוף פרק מי שהחשיך ברב נחמן בר יצחק דלא שבקתיה אימיה גלי ��ישיה. ואמר אבנט מכפר על הרהור הלב אהיכא דאיתא. כפרש"י הכא ובפרק יש בערכין מייתי לה מקרא דכתיב והיה על לב אהרן וטעות הוא דהאי קרא בחושן כתיב ולא באבנט. ואמר חושן מכפר על הדינין שנאמר ועשית חשן משפט. פירוש מכפר על עוות הדין כפרש"י בחומש וז"ש ונשא אהרן את משפט וגו' דהיינו נשיאת עון המשפט. ואמר אפוד מכפר על ע"ז דכתיב אין אפוד וגו'. ומצינו בע"ז שהיו ג"כ עושין אפוד כמ"ש בפסל מיכה ויעש אפוד ותרפים וגו' אלא דמייתי האי קרא דהושע דהל"ל לפי פשוטו אין אפוד ואין תרפים כדכתיב לעיל מיניה אין זבח ואין מצבה כפרש"י שם וע"כ דרשוהו הכא באין אפוד של כהן גדול יש עון תרפים. ואמר מעיל מכפר על לה"ר כו' ויכפר על מעשה קול. מהידוע כי קול ודיבור רע עושה מעשה ופעולה לברוא לו מקטרג אחד וזה המעיל הוא בהפך זה דכתיב ביה ונשמע קולו בבואו אל הקדש וגו' שקול זה מבריח את המקטריגים לו בדרך בואו. ואמר ציץ מכפר על מעשה עזי פנים וכו' ומצח אשה זונה וגו'. מורה על העזות דכתיב בסיפא דקרא מאנת הכלם אף על גב דבהאי קרא מפרש ונשא אהרן את עון הקדשים דהיינו שמכפר על שנקרב בטומאה מכל מקום מדקבעו לו לציץ מקום המצח דרשו לכפר על עזות מצח וק"ל:
+<b>ודע</b> דבפרק יש בערכין פריך והא אהך דעל שבעה דברים באים נגעים וחשיב לשון הרע ושפיכת דמים וגילוי עריות וכו' ומשני שם לא קשיא הא וכו' אי לא אהני מעשיו מעיל מכפר מזה משמע דלא הוה קא מקשה אלאאמעיל וכתב רש"י שם ואי קשיא אמאי לא מותיב משפיכת דמים וג"ע וכו' תירץ מהא דתניא בגדי כהונה מכפרין וכו' אלא על האחרים וכו' ע"ש והתוס' דחו פירושו וכתבו תירוצים אחרים על זה ע"ש ולי נראה ליישב דודאי הא דקאמר דבגדי כהונה מכפרין על ש"ד וג"ע וע"ז היינו אשוגג דוקא אבל אמזיד ודאי דאין בגדי כהונה מכפרין אלא הנגעים באין עליו בש"ד ובג"ע במזיד כדמייתי בש"ד דיואב שהיה מזיד אבל מלה"ר דלא שייך אלא במזיד פריך שפיר ובהא יתיישב נמי מה שדקדקו התוספות אדהכא מההיא דמיום שחרב בהמ"ק אע"פ שבטלו ד' מיתות דין ד' מיתות לא בטלו דההיא במזיד איירי ומיהו מהא דפריך הכא מעגלה ערופה משמע קצת דהך דבגדי כהונה מכפר במזיד איירי ויש ליישב ודו"ק:
+<b>ב'</b> דברים לא מצינו להם כפרה בקרבנות וכו'. נראה ע"פ מ"ש שם בערכין דבג' עבירות שהם ע"ז ג"ע ש"ד כתיב גדולה ובלשון הרע כתיב גדולות ואהא קאמר מכלל אלו עבירות הגדולות יש בהן דהקרבן מכפר עליהם בשוגג כגון שעירי ע"ז וכגון כל חייבי כריתות בעריות בשוגג מביאין קרבן חטאת אבל ב' עבירות גדולות שהם לה"ר וש"ד לא מצינו להם כפרה כלל בקרבנות אבל מצינו להם עגלה ערופה בש"ד דומה לקרבן וכן קטורת לה"ר שהוא בא למקדש כקרבן ומייתי ויתן את הקטורת ויכפר וגו' על מה קטורת מכפר על לה"ר וכו' פרש"י פ' טרף בקלפי בההיא דקרח לה"ר דכתיב אתם המיתם את עם ה' וסתם לה"ר בחשאי עכ"ל ודבר שבחשאי דקאמר אע"ג דבההיא שעתא בפרהסיא היה ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו' מכל מקום דבר שבחשאי מקרי דכל השנה מקטירין בהיכל בחשאי כפרש"י וק"ל:
+<b>רש"י</b> למה נסמכה בסדר צו את אהרן זאת תורת העולה. נראה דהוקשה הלא בר"ח ניסן נצטוה על הקרבנות והבגדים היו קודם לכן בימי המלואים א"כ ראוי לכתוב פ' הבגדים ואח"כ פ' הקרבנות וזה שדקדק רש"י והדר קח את אהרן וגו':
+
+Daf 89a
+
+
+
+Daf 89b
+
+
+
+Daf 90a
+
+
+
+Daf 90b
+
+
+
+Daf 91a
+
+
+
+Daf 91b
+
+
+
+Daf 92a
+
+
+
+Daf 92b
+
+
+
+Daf 93a
+
+
+
+Daf 93b
+
+
+
+Daf 94a
+
+
+
+Daf 94b
+
+
+
+Daf 95a
+
+
+
+Daf 95b
+
+
+
+Daf 96a
+
+
+
+Daf 96b
+
+
+
+Daf 97a
+
+
+
+Daf 97b
+
+
+
+Daf 98a
+
+
+
+Daf 98b
+
+
+
+Daf 99a
+
+
+
+Daf 99b
+
+
+
+Daf 100a
+
+
+
+Daf 100b
+
+
+
+Daf 101a
+
+
+
+Daf 101b
+
+<b>לא</b> נתכהן פנחס וכו'. פרש"י בחומש אע"פ שכבר ניתנה כהונה לזרעו של אהרן לא ניתנה אלא לאהרן ולבניו שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחתן אבל פנחס שנולד קודם ולא נמשח לא בא לכלל כהונה ע"כ. וכן שנינו בזבחים לא נתכהן פנחס וכו' עכ"ל ע"ש:
+<b>ולר"א</b> נמי הכתיב וכו'. יש לדקדק אמאי לא פריך מהאי קרא לרבי שמעון דפנחס כבר כהן היה בימי מלואים כדקאמר והלא פנחס היה עמהן ומאי קאמר במעשה זמרי והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם וי"ל שהבטיחו הקב"ה על הכהונה גדולה שתהיה לעולם מזרעו של פנחס וכן היה משהעביר הכהונה מאביתר שהיתה מאתמר לצדוק נשארה הכהונה לעולם מזרעו של פנחס וק"ל:
+<b>ההוא</b> לברכה וכו'. פרש"י בשרו שלא תפסוק כו' ע"ש. ק"ק דמ"מ כיון דלא זכה לכהונה אלא משום שלום וכאן בשרו על כך מאי האי דקאמר קרא הכא תחת אשר קנא וגו' דמשמע דבשביל מעשה שעשה זמרי זכה לכך ויש ליישב ודו"ק:
+<b>ההוא</b> ליחס זרעו הוא דאתא וכו'. בפי' רש"י בגמרות שלנו לא פירש כלום בזה ובע"י מצאתי הפי' כעין שכתבנו לעיל לר"ש דכששם שלום נתייחס ליקרא כהן להיותם זרעו כה"ג שלא היה כה"ג אלא מפנחס עכ"ל:
+
+Daf 102a
+
+<b>ואין</b> זר רואה הנגעים וא"ת אהרן וכו' קרוב הוא וכו'. במשה נמי המ"ל קרוב הוא ואין קרוב רואה וכו' אלא דהאמת קאמר דזר הוא ולמ"ד נמי משה כהן היה הא מסיק דלגבי נגעים מיהת זר מקרי דאהרן ובניו כתובין וכו' וכן אלעזר ואיתמר קרובים מקרי לה אבל למ"ד פנחס כהן היה באותה שעה ק"ק אמאי לא ראה הוא ואם הוא מקרי קרוב יש להוכיח מהכא דראשון בשלישי פסול לעדות וק"ל:
+<b>חלק</b> לה הקב"ה כבוד אני כהן ואני מסגירה ואני חולטה וכו'. הסגר הוא בשבוע ראשון והחלט בשבוע שני ויש לדקדק דהא קאמר קרא תסגר שבעת ימים ואמרי' בפרק כיצד הרגל ואביה ירק ירק וגו' הלא תכלם שבעת ימים ק"ו לשכינה י"ד יום אלא דיו וכו' וי"ל דקאמר אני מסגירה ואני חולטה דהיינו י"ד כפי הסברא מתוך הק"ו וקרוב לזה כתבו התוספות בפ' כיצד הרגל דנקט י"ד יום כנגד ב' הסגרות דהיינו י"ד יום דאין הסגר פחות משבעה עכ"ל ע"ש:
+<b>חמשה</b> שמחות היתה אלישבע וכו'. ואבלה על ב' בניה וכו' במדרש ילקוט מביאו אקרא לשחוק אמרתי מהולל מעורבב הוא השחוק ששחק מדת הדין על אלישבע שראתה ד' שמחות ביום אחד וכו' ולא חשיב שם בן בנה דהיינו פנחס וצ"ל דס"ל לההוא מדרש כמ"ד לעיל דלא נתכהן פנחס עד מעשה זמרי או עד ששם שלום וכו' גם קאמר שם ב' בניה סגני כהונה ואפשר דר"ל נדב ואביהו שמתו אבל בתלמוד קאמר בנה סגן והיינו אלעזר שנעשה סגן אחר שמתו ויש לדקדק אמאי נקט אלישבע ולמה לא נקט אהרן גופיה שראה ה' שמחות או ד' כפי המדרש שהוא כ"ג ואחיו מלך ובנו סגן ובן בנו משוח מלחמה וגיסו נשיא השבט וכו' וע' מה שכתבתי במסכת הוריות בזה:
+<b>כל</b> חרון אף שבתורה יש בו רושם וכו' בעל צרור המור מפרש ליה דוקא בחרון אף שנכתב לגבי השם וכתב שם טעם לפי דעתו ואינו כן דהא פריך לקמן מחרי אף דגבי משה וסתמא קאמר כל חרון אף שבתורה וכו' והנראה לפרש דכמה חרון כתיבי בתורה ובקצתם הוסיף בהם לומר אף שהוא רמז על הרושם שבא אחריו בקרא הן שיהיה הרושם במעשה שאחריו כגון וחרה אפי והרגתי וחרה אפי בהם וגו' הן שיהיה הרושם אחריו בדבור של כעס כמו ויחר אף יעקב ברחל וגו' התחת אלהים אנכי וגו' וכמוהו ויחר אף בלק וגו' ויחר אף אליהוא וגו' וכן משמע מפרש"י וכן משמע לקמן דדבור של כעס הבא אחריו מקרי שפיר רושם דקאמר והכתיב ויצא משה בחרי אף ולא א"ל מידי אבל כאן קאמר ר"י בן קרחה דלא הוזכר כלל רושם אחריו בין בדבור בין במעשה ומזה למדו לומר בפרק הזורק מהא דכתיב ויחר אף ה' בם שגם אהרן נצטרע ולמ"ד דלא נצטרע מוקי לה התם בנזיפה ונזכר זה הרושם במעשה שאחריו דכתיב ויחר אף ה' בם וילך דהיינו שפירשה שכינה מהם שהיו בנזיפה:
+<b>והלא</b> כהן הוא ה"ק אני וכו'. פסיקא ליה דכהן היה מדעבד עבודה בשבעת ימי מלואים ולהכי כתיב משה ואהרן בכהניו ונפסקה לו כהונה אלא שניטלה ממנו בחרון אף וחד אמר דלא נפסקה לו כלל הכהונה אלא בז' ימי מלואים וי"א סברי דמעולם לא ניטלה ממשה אלא מזרעו ומייתי מדכתיב משה ואהרן בכהניו וגו' משמע ליה בכהניו קאי נמי אמשה וכינוי דכהניו קאי אקב"ה כמו שלא פסקה הכהונה מאהרן כל ימיו כך לא פסקה ממשה כל ימיו אלא מזרעו ויש לדקדק מדקאמר כתנאי משמע דרב דאמר לעיל משה רבינו כ"ג היה לא אתי כחכמים דסברי הכא לא נתכהן משה אלא בז' ימי המלואים הא רב נמי דסבר דמשה כהן גדול היה מייתי מקרא דאיל המלואים וגו' ויש לומר דרב דאמר כהן גדול אי בז' ימי המלואים הוא מאי אשמועינן האי קרא שעבד בז' ימי המלואים אלא ע"כ דאשמועינן דנפסקה לו הכהונה וק"ל:
+<b>אמר</b> ר"ל סטרו ויצא וכו'. יש לדקדק דמשמע אף זה נאמר בו רושם היינו שנאמר מפורש בקרא כמ"ש לעיל והיכן מפורש זה הרושם בתורה ואפשר משום כבודו של מלך לא פרסמו הכתוב שסטרו ודו"ק:
+<b>מלך</b> הוא והסבר וכו'. מפרש"י נראה דתרוייהו דריש מלשון לקראתו ע"ש. ועוד נראה לפרש למ"ד העיז פניך בו דריש ליה מונצבת דמשמע נצב לריב כמ"ש כל מקום שנאמר נצים נצבים היינו דתן ואבירם כדאמרי' בנדרים כפרש"י סוף פ' שמות וק"ל:
+<b>ואילו</b> לדידיה לא קאמר וכו'. עי' פרש"י לכאורה לא הל"ל והשתחוית דמסקנא נמי לא הוזכר השתחואה וי"ל דע"כ בכלל ויקרא נמי הוה השתחואה דהא גבי עבדיו לא הוזכר השתחואה במסקנא אע"ג דא"ל והשתחוו אלי אלא שקיצר הכתוב במסקנא ודו"ק:
+<b>וישנס</b> מתניו וירץ וגו' (פרש"י אחאב כו') משמע ליה דאחאב הוה יחידי מדכתיב ברישא דענינא אחאב הלך בדרך אחד לבדו וגו' אבל מפירוש הרד"ק נראה דהשניסה והריצה גופה לפניו היא בעצמה חלוקת הכבוד והענין שראוי לחלוק כבוד אפי' למלכים הקדמונים הרשעים כאלו שזכר וכדאמרינן בפ' הרואה דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא והמזלזל בכבודם כאילו פוגע בכבוד המקום וק"ל:
+<b>ואין</b> הלום אלא מלכות וכו' מדשינה למכתב הלום במקום פה ובכולהו דקרא יש לדרוש על שם המלכות כמ"ש גבי דוד לשון הלום רמז למלכות כמ"ש בפ"ג דמס' ע"ז ואת העדות עדות הוא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו וכו' ע"ש וגם הלום ראיתי וגו' דהגר שאמרה וכי סבורה הייתי להיות גדולה ומלכות בזרעי כמו שאמר לה המלאך הרבה ארבה וגו' ידו בכל וגו' אחרי רואי עניי בבית גברתי וכן מי הביאך עד הלום דשופטים דרשוהו פרק חלק לאו ממשה קאתית דכתיב ביה אל תקרב הלום וגו' ע"ש והבו לכם דבר עצה הלום דשופטים ר"ל הבו לכם דבר ועצת מלכות וכן גושי הלום ואכלת וגו' דרות רמז לה בהגשתה אליו יבא בית דוד מהם וכל אינך הלום בשמואל וד"ה נאמר בשאול ודוד וק"ל:
+<b>בשעה</b> שפוסקין וכו'. דריש ליה מסיפא דקרא דכתיב ויושיבם לנצח כפרש"י בפ"ק דמגילה ושם מפורש דרישא דהאי קרא לא יגרע מצדיק עינו וגו' נדרש על שאול ושם יבואר (מגילה פ"ק וע"ש):
+
+Daf 102b
+
+
+
+Daf 103a
+
+
+
+Daf 103b
+
+
+
+Daf 104a
+
+
+
+Daf 104b
+
+
+
+Daf 105a
+
+
+
+Daf 105b
+
+
+
+Daf 106a
+
+
+
+Daf 106b
+
+
+
+Daf 107a
+
+
+
+Daf 107b
+
+
+
+Daf 108a
+
+
+
+Daf 108b
+
+
+
+Daf 109a
+
+
+
+Daf 109b
+
+
+
+Daf 110a
+
+
+
+Daf 110b
+
+
+
+Daf 111a
+
+
+
+Daf 111b
+
+
+
+Daf 112a
+
+
+
+Daf 112b
+
+
+
+Daf 113a
+
+<b>רבי</b> יוחנן סבר אתמוהי וכו'. ור"ל סבר כפשטיה וכו' היינו ברישא דקרא ארץ לא מטוהרה אבל בסיפא דקרא לא גושמה ביום זעם הוא בהפך לר"י כפשטיה ולר"ל אתמוהי מתמה וק"ל ויש לומר לרבי יוחנן דלא ירד מבול לא"י אמאי הטריח הקב"ה את נח בבנין התיבה להצילו דהוה ליה להצילו בא"י דהא אכתי לא אסיק אדעתיה דבהבלא מתו ויש לומר דהתם טעמא אחרינא איכא כפי' רש"י בחומש כדי שיראוהו דור המבול עסוק ק"ך שנה וכו' ע"ש:
+
+Daf 113b
+
+<b>ברותחין</b> קלקלו וברותחין נידונו כו'. בפרק חלק יבואר:
+<b>בשלמא</b> לדידי דאמינא לא ירד מבול לא"י מש"ה הוי חרבה וכו'. יהיה פירוש הכתוב דאפי' בחרבה דהייע בא"י מתו ע"י הבלא וק"ל:
+<b>מכל</b> אשר בחרבה ולא דגים שבים וכו'. שהם היו במקום שלא היה חרבה מעיקרא וצ"ל דלא היו נמי המים רותחין אלא במקום שהיה חרבה מעיקרא דאל"כ למה לא נמלגו הדגים ברותחין כדפריך לקמן גבי ראם וק"ל:
+<b>לדידי</b> חזי לי אורזילא דימא וכו'. כתבו התוס' ר"ת גרס אורזילא דרימא פירוש עופר של ראם וכו' ע"ש. ודברי המאמר בכוונתו מבואר באגדות בחדושינו פרק הספינה:
+<b>והא</b> קא סגיא תיבה וכו' פרש"י והלא היתה כו'. נראה דר"ל מגבוה לנמוך דקאמר היינו ע"י גלי הים אבל הא פשיטא דמשוו מיא בכ"מ כדאמרינן ביומא פ"ב וכי מיא שורי שורי הוי קיימי ועוד תיבה היכא סגיא וכו' ע"ש אבל דוחק לאוקמא סוגיא דהכא כר"י דס"ל במ"ר ט"ו אמה היו בהר וט"ו בבקעה ושורי וכו' ע"ש וק"ל:
+<b>עוג</b> מלך הבשן היכא קאי וכו'. פירש"י ויבא הפליט כו' ומהכא משמע דבצדי תיבה קם עוג וניצול אבל רש"י במסכת נדה פ"ט פי' שברח לא"י עכ"ל והיינו למ"ד לא ירד המבול לא"י והא דלא מת בהבלא צ"ל דמחמת שהיה איש גדול כ"כ לא הויא ליה הבלא דא"י כמ"ש התוספות לגבי ראם אבל מסוגיא דהכא לא משמע כן אלא דאפילו לר"י ע"כ נצטננו לו צדי התיבה גם לא נמצא כן בפרק חלק שברח עוג לא"י. וכתבו התוס' למ"ד לא ירד מבול לא"י הכתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים תחת כל השמים כו' ע"ש באורך ע"פ ש"ר ודו"ק:
+<b>למה</b> נקרא שמה מצולה וכו'. קרא דכתיב האומר לבבל מצולה לצולה חרבי וגו' וכתיב ההדסים אשר במצולה וגו' ע"ש שהיא עמוקה כמצולה ונצטללו וכו' ומ"ד שנער שמנערת עשיריה עיין פרש"י ועי"ל לפי שלא עלו בימי עזרא וכדאמרינן ביומא פ"ק אם חומה היא וגו' אם עשיתם עצמיכם כחומה ועליתם וכו' נמשלתם ככסף וכו' ע"ש וק"ל:
+<b>כל</b> האוכל מעפרה של בבל כו'. מבואר בפרק ואלו קשרים:
+
+Daf 114a
+
+
+
+Daf 114b
+
+
+
+Daf 115a
+
+
+
+Daf 115b
+
+<b>זו</b> פרישות בכורות וכו'. כסתם מתניתין דעבודה היה בבכורות קודם שהוקם המשכן ומ"ד זו פרישות נדב ואביהוא ס"ל דבסיני נעשו הם כהנים ומדכתיב הוא אשר דבר ה' בקרובי וגו' יליף לה כדלקמן לפרש"י כדקאמר בסיני פן יפרוץ בהם ה' וכיון שלא הוזהרו לפרוש מן ההיכל בהקמת המשכן פרץ בהם עכ"ל ולפי זה לא סבירא ליה רבי כראב"י דאמר בפ' הדר דמתו בני אהרן בשביל שהורו הלכה בפני רבן אלא דאית ליה כמ"ד בת"כ דעל הקריבה שנכנסו לפני ולפנים מתו ומיהו נראה לפרש דהכי פירושו הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש כדקאמר בסיני וגם הכהנים הנגשים יתקדשו וגו' דהיינו שיתקדש שמי בהם לעתיד במשכן שהם נדב ואביהוא יוזהרו עתה פן יפרוץ בהם עכשיו ה'. ומלת יתקדשו יתפרש יותר נכון מפרש"י בחומש לפי פשוטו שפירש יתקדשו להתיצב על עמדן עכ"ל דלמה ליה למכתב כן בכהנים שהרי כלם הוזהרו על כך כמ"ש והכהנים והעם אל יהרסו לעלות וגו' ולפי זה שפיר מצי ר' סבר כראב"י דפרק הדר וק"ל:
+<b>אמר</b> הקב"ה למשה ולא ידע וכו'. עיין פירש"י ותוס' ומדבריהם נראה דכינוי ונקדש קאי על המשכן ומדכתיב ונקדש ולא ונקדשתי משמע כן אבל ממ"ש לבסוף אלא להקדיש שמו של הקב"ה משמע ונקדש קאי אהקב"ה ויש לדקדק לכאורה דמשמע דלא מתו בני אהרן אלא כדי להתקדש שמו של מקום על ידם ולא מתו מפני החטא ולעיל פירש"י מפני החטא שלא הוזהרו לפרוש וכו' וכן בפרק הדר קאמרינן מפני החטא שהורו הלכה וכו' והרא"ם תירץ בזה דה"ק לא מתו בניך ביום ששרתה שכינה אלא כדי וכו' ע"ש באורך והוא דחוק דלדבריו הל"ל לא מתו בניך ביום הזה אלא כדי וכו' אבל הנראה דלא שייך קידוש המקום וכבודו אילו מתו בלא חטא דחלילה דעביד דינא בלא דינא אבל כבודו של מקום ליפרע מצדיקים בעוה"ז על מיעוט עבירות שבידן ובו יתעלה ויתקדש ומתיירא שמו של הקב"ה דאם בצדיקים כך ברשעים עאכ"ו וה"ק לא מתו בחטא זה אלא דעם סביביו נשערה מאד ובהם מתקדש ומתיירא שמו אם בצדיקים כך ברשעים עאכ"ו והוא שא"ל משה הייתי סבור או בי או בך שאני ואתה יותר מקורבים אבל כשראה מיתתן אמר שהם נכבדים יותר ועליהם רמז לו ונקדש בכבודי במכובדי ליפרע מהם על עבירות קלות ומר כדאית ליה בשתויי יין שלא הוזהרו עדיין על כך וכמה תנאי איכא בת"כ באיזו חטא מתו ואפשר דלא פליגי אדהכא דאיכא למימר הא והא גרמא דאיכא מאן דאמר התם נמי דבשביל ארבעה דברים מתו בני אהרן וכו' ע"ש ודו"ק:
+<b>וקבל</b> שכר על שתיקתו. מפרש"י ותוס' ע"פ ת"כ דהיינו שכר שנתייחד הדבור לאהרן בפרשה שאחריה שתויי יין והקשו בתוס' ותימה דבספרי וכו' למדנו שהדבור למשה שיאמר לאהרן ושמא זה קורא ונתייחד הא דכתיב אל אהרן וכו' עכ"ל. ומזה יש ליישב פירש"י בחומש מה שכר קבל על שתיקותו שנתייחד עמו הדבור שנאמר לו מפי משה לבדו ולא שיאמר לבני ישראל אבל הרא"ם דחק בעצמו בפירש"י דתרתי קאמר ואין צורך דיש לכוין דבריו שם כדברי התוס' וק"ל:
+<b>שנאמר</b> דום לה' והתחולל וגו' דריש דום מלשון שתיקה כמו וידום אהרן ובפ"ק דגיטין דריש ליה מלשון דמדומי חמה ע"ש:
+<b>וכן</b> שלמה אמר עת לחשות כי הא דאהרן ועת לדבר מפרשינן שם כמו אז ישיר משה ותשר דבורה קחו עמכם דברים ע"ש:
+<b>אל</b> תקרי ממקדשיך אלא וכו'. מדכתיב מקדשיך ביו"ד המורה על הרבים דריש ליה דלפי פשוטו הל"ל מקדשך בלא יו"ד לשון יחיד דאין לנו אלא מקדש אחד והרד"ק דחק לפי פשוטו שרמז על שני מקדשים שמקדש של מטה מכוון נגד מקדש של מעלה וק"ל:
+
+Daf 116a
+
+<b>תמים</b> בדרכיו צדיק במעשיו וכו'. פירש"י בדרכיו עניו וכו' במעשיו בלא חמס עכ"ל הדרכים הם המדות אף בזולת מעשה ונופל בו לשון תמים האל תמים דרכו וגו' והרבה כמוהו ובמעשים נופל לשון צדקה דכתיב עושה משפט וצדקה וגו' והיה מעשה הצדקה וגו' וק"ל:
+<b>אמר</b> רשב"נ מאותן שלא נעבדה בהן עבירה. ל"ג ליה דלא שייך הכא אלא בפרק חלק גרסינן ליה אהא איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה אמר רשב"נ מאותן שלא וכו' אלא דה"ג הכא מאותן שעתידין ליטהר מנלן וקאמר כדרב חסדא וכו' משום דעיקר מלתיה דרב חסדא ורבי אבהו בפרק חלק נאמרה אהא דשלא נעבדה בהן עבירה מש"ה קאמר הכא כדרב חסדא ורבי אבהו שאמרו בענין שלא נעבדה בהן עבירה ה"נ נימא לענין טהורה וטמאה ודע כי רש"י בחומש פי' הטהורה העתידה להיות טהורה לישראל מלמד שלמד נח תורה עכ"ל. וכתב הרא"ם דאל"כ מנא הוה ידע טהורים וטמאים בההיא שעתא מי הוו אבל בזבחים תירצו בזה אמר רב חסדא העבירום כו' ור"א אמר הבאים וכו' ולא ידעתי למה הניח הרב הגמ' ותפס דרך אחר עכ"ל. ובחזקוני כתב בזה ב' תירוצים ואינן מחוורין דמ"ש ב��ירוץ קמא שסוגיא דזבחים לא איירי בטמאים וטהורים ממש אלא בטהורים וטמאים דערוה לא משמע מתוך הסוגיא ובתירוץ שני שכתב לחלק בין עופות טהורים לבהמות טהורות הן דברי נביאות ואיך שיהיה קשה כיון דרש"י ז"ל בחומש פי' דלענין נעבדה בהם עבירה ידע בקליטת התיבה ובביאתם מאליהן למה לא נאמר כן לענין טמאה וטהורה דכל שקלטו שבעה שבעה הן טהורין וכל שקלטו ב' הם טמאים וכן לענין ביאה מאליהן וע"כ הנראה מה שפרש"י מלמד שלמד נח תורה לאו משום דאל"ה תקשי מנא הוה ידע כמו שהבינו הרא"ם והחזקוני דהא ודאי ידע בקליטת התיבה כדרב חסדא או בביאה מאליהן כר' אבהו ולא הוצרך רש"י בחומש להזכיר זה פה דכיון דכבר פי' כן לענין נעבדה בה עבירה ממילא נימא הכי לענין טמאה וטהורה ומה שהוצרך לומר דלמד נח תורה משום דלגבי בני נח לא שייך טהורה וטמאה אלא לגבי ישראל לעתיד ואי לא הוה למד נח תורה לא הוה ידע מאי קאמר ליה הטהורה תקח לך ז' ז' ובטמאה ב' ב' דלגבי נח כולם שוים הם אלא ידע זה שלמד תורה שתהיה טמאה וטהורה לישראל לעתיד ודוק כי הדברים ברורים הם למבין ומה שיש עוד לדקדק בדברי המאמר מבואר בפרק חלק ע"ש:
+<b>התנערי</b> אומה שמעשיה בצפון וכו'. עי' פרש"י אבל בב"ר מפורש באופן אחר עורי דבר ישן ומתעורר דהיינו העולה שהיה ישן כבר לבני נח ובואי דבר חדש בתימן דהיינו שלמים בדרום ע"כ:
+<b>ומר</b> נמי הא כתיב ומחלביהן משמניהון וכו'. ואשמעינן קרא דקרבנו מן המעולה ולא כאחיו קין שהביא מן הגרוע כפרש"י בחומש מפרי האדמה מן הגרוע כו' ע"ש:
+<b>והא</b> כתיב ויקח יתרו עולה וזבחים וכו'. הכא לא בעי לאוקמא נמי עולה לאלהים וזבחים לאכילה כדלעיל דהתם ועולות סמיך לועשינו לה' אלהינו משא"כ הכא דזבחים סמוך לאלהים דעלה ודאי קאי ודפריך בפרק אין מעמידין מהאי קרא דגם אתה תתן בידינו זבחים ועולות וגו' לר"א דפוסל בהמה של עובדי כוכבים בכל הקרבנות מעולות לחוד קפריך דסמיך לה' אלהינו וגו' אבל זבחים אאכילה קאי והענין מבואר דבני נח עולה קרבין ולא שלמים לפי שעולה כולה כליל ובאה על חטא אבל השלמים באים לשום שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ושהם אוכלין משלחן גבוה ואין הקב"ה חפץ בשלומם של בני נח ולא שיאכלו משלחנו וק"ל:
+<b>וישמע</b> יתרו וגו' מה שמועה שמע כו'. יראה דלהני תנאי משמע דוישמע יתרו דבק לכל אשי עשה וגו' ששמע יתרו את כל אשר וגו' וכי הוציא ה' וגו' הוא ענין אחר וכפרש"י בחומש דאל"כ לא נכתוב אלא וישמע יתרו כהן מדין חתן משה כי הוציא ה' וגו' כל אשר עשה וגו' ל"ל ועוד דגבי כל אשר עשה כתיב למשה ולישראל וגבי כי הוציא כתיב ישראל בלחוד דשמעי' מזה דכל מאמר אשר עשה וגו' הוא דבר שנעשה גם למשה משא"כ במאמר כי הוציא וגו' שאינו אלא לישראל לחוד דמשה לא הוצרך להוציא שכבר היה במדין ובשביל שסתם הכתוב מה ענין מעשה זה את כל אשר עשה אלהים וגו' שעי"ז שמע יתרו ובא פליגי בזה הני תנאי דר' יהושע סבר שהוא דבק למנחמת עמלק שהזכיר בסמוך וע"כ סתם כאן מה ענין את כל אשר עשה וגו' ר"א המודעי סבר כיון דסתם מהו המעשה נשמע ליתרו יש לנו לפרש בדבר הנזכר שהוא דבר הנשמע והיינו מתן תורה שהיה נשמע בכל העולם שהיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכו' ור"א אומר כיון דסתם מה הוא המעשה הנשמע לו יש לנו לפרשו בדבר שמצינו בקרא לשון שמיעה בהדיא והוא קריעת ים סוף שנאמר ויהי כשמוע וגו' ומתוך סוגין נראה דהנהו תנאי פליגי מדקאמר כתנאי וכו' ושלא כדברי הרא"ם שכתב לפרש לדברי רש"י שבחומש דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פל��גי ועוד האריך הרא"ם בזה לפרש פרש"י שבחומש בשינוי הלשונות שדקדק בפרש"י ע"ש ולשטתנו יתבארו לך כל דברי רש"י דמה שהוסיף לומר גבי כל אשר עשה וגו' דהיינו ירידת המן והבאר כו' דלא כחד מהני תנאי דשמעתין י"ל דמרבויא דכל פי' כן דודאי עיקר השמיעה היה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה משום דלא ה"ל למכתב אלא אשר עשה וגו' וכתב כל אשר עשה וגו' פי' דאתא לרבות דכל המעשים שעשה להם הש"י הם בכלל דכל אשר עשה וגו' ומזה גבי וישמע יתרו לא פרש"י אלא ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק שהם היו עיקר השמיעה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והביא דברי שניהם כאילו אינם חולקים דהא א"נ עיקר השמיעה הוא קריעת ים סוף מ"מ בכלל רבויא דכל אשר עשה וגו' איכא נמי מלחמת עמלק ולהכי לא הביא גביה דעת שלישית שאומר מתן תורה שמע דהא איכא תנאי דפליגי וסברי קודם מ"ת [בא] אפי' בכלל רבויא דכל אשר עשה אינה ומה שפירש עוד שנית גבי כל אשר עשה וגו' בעמלק ולא הזכיר שם קריעת ים סוף היינו משום דפשטיה דקרא משמע ליה טפי כמ"ד עיקר השמיעה היתה קריעת ים סוף דמפורש ביה בהדיא ל' שמיעה שנאמר ויהי כשמוע וגו' ולכן הזכיר ברישא דמלתא דברי האומר קריעת ים סוף קודם שהזכיר דברי האומר מלחמת עמלק הפך שהזכירן בשמעתין משום דפשטיה דקרא משמע טפי כדעת האומר קריעת ים סוף שמע והוא עיקר השמיעה וגבי כל אשר עשה וגו' דבא לפרש רבויא דכל היינו הבאר והמן חזר והזכיר שוב מלחמת עמלק דא"נ עיקר השמיעה לפי פשטיה דקרא הוא כדעת האומר קריעת ים סוף שמע מ"מ נשמע נמי מלחמת עמלק מכלל רבויא דכל אשר עשה וגו' וגבי ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה וגו' שכתב רש"י דהיינו טובת המן והתורה עכ"ל י"ל דאף למ"ד יתרו קודם מתן תורה בא פירש כן ומשום דפשטיה דקרא כל הטובה כולל גם התורה ואע"ג דלא ניתנה התורה בכלל קצת ממנה ניתנה קודם שבא יתרו כדאמרינן שבת ודינין וכבוד אב ואם ופרה אדומה במרה נצטוו וגבי וישמע יתרו אי אפשר לפרש ששמע ובא על המצות שנתנו במרה דלא יפול מלת שמיעה בהם אלא בנתינת התורה בכלל בסיני כדקאמר שהיה שם קולו הולך מסוף העולם ועד סופו כו' ובזה יבואו כל דברי רש"י שבפי' החומש כהוגן בלי שום גמגום לפי סוגיא דשמעתין ואין צורך לכל האריכות שהאריכו בזה המפרשים לפירש"י בדברים הרחוקים מסוגיא דשמעתין ואין להאריך:
+<b>שכשניתנה</b> תורה היה קולו וכו'. כדאמרינן במדרשות יכול ניתנה תורה בשתיקה ת"ל ויהי קולות וברקים יכול לא היו שומעים את הקול ת"ל קול ה' בכח קול ה' יחולל אילות וגו' ואילות הן עובדי כוכבים כפרש"י בספר תהלים:
+<b>אבל</b> מבול של אש מביא וכו' אמר להם כבר נשבע שאינו משחית כל בשר. יש להקשות דמהכא משמע דבכלל שבועת מי נח דגם באש ובשאר דברים אין הקב"ה מביא מבול לעולם ובפ"ק דסוטה אמרינן הבה נתחכמה לו נתחכם למושיען של ישראל נדונם באש כי באש ה' נשפט וכו' באו ונדונם במים שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם וכו' משמע מזה דשבועת מי נח לא היה על מבול של אש וי"ל דהכא ה"פ דקאמר בלעם שאינו מביא אף מבול של אש היינו לכל העולם שכבר נשבע הקב"ה במי נח שלא יביא השחתה לכל העולם אבל על אומה אחת בודאי מביא כדכתיב כי הנה באש ה' נשפט וה"ה מבול של מים מביא על אומה אחת אלא שהמצרים טעו בזה וחשבו דמבול של מים אינו מביא הקב"ה אפי' על אומה אחת וכדמסיק שם והם אינם יודעים שעל כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא וכפירוש הנה ה' נשפט:
+<b>שהיתה</b> גנוזה אצלו תתקע"ד דורות וכו'. הזכיר להם כל זה כי ראוי שיבא ��קב"ה בנתינת קולי קולות כל כך שישמעו כל העולם להודיע לכל העולם כי חמדה טובה גנוזה היא אצלו והעביר מלפניו תתקע"ד דורות שלא היו ראוים לקיים מצוותיה אשר קיומן הוא קיום העולם וזולתה ראוי העולם לחזור לתהו ובהו כדאמרינן התנה הקב"ה עם מעשיו אם יקבלו ישראל וכו':
+<b>ה'</b> עוז לעמו יתן וגו'. פרש"י עוז תורה שהוא כו'. ועי"ל שהשיב להם שאין שינוי רצון לפניו שנתן לה עתה לישראל ולא נתנה מקודם לאחד משאר עובדי כוכבים אבל אומה הישראלית ראויה לקבל כי הם עזים בעובדי כוכבים וע"כ ניתן להם התורה שהיא נקראת עוז להתיש כחן של ישראל אבל שאר עובדי כוכבים לא יוכלו לקיימה כדאמרינן בפרק אין צדין מפני מה ניתנה התורה לישראל מפני שהן עזין וע"ז אמר השיבו עובד כוכבים ה' יברך את עמו בשלום ע"פ הכונה זו כי לולא ניתנה התורה להם לא היה אומה ולשון יכולה לעמוד מפניהם כדאמרי' נמי שם נמצא התורה היא נתינת שלום לעובדי כוכבים עם ישראל וע"כ אמרו ה' יברך את עמו בשלום:
+<b>קריעת</b> ים סוף שמע יבא שנאמר ויהי כשמוע כל מלכי וגו'. בהאי קרא לא הוזכר שמיעת קריעת ים סוף רק אשר הוביש ה' את מי הירדן וגו' אלא דבכלל ק"ו הוא אם שמעו שהוביש מי הירדן ועברו בו ישראל כ"ש ששמעו קריעת ים סוף שעברו בו ישראל ונצולו והמצרים נטבעו בו וקצת מגומגם דטפי ה"ל לאתויי מקמיה האי קרא דרחב הזונה דבקרא הוא מוקדם ומפורש בו שמיעת קריעת ים סוף ואפשר דלא מייתי ליה האי קרא כלל הכא אלא משום רומיא דקרא דקאמר מ"ש התם דאמר ולא היה בם עוד רוח ומ"ש הכא דקאמרה ולא קמה עוד רוח באיש ממלת איש ששינה בהאי קרא דרשו שידעה שלא היה להם גבורת איש א"נ מלת קמה במשמע קשוי:
+
+Daf 116b
+
+<b>ע"ב</b> אמרה יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתן. במדרש ילקוט ל"ג פשתן אלא בחומה גם מה שפירש"י על פי המכילתא בג' דברים חטאתי וכו' היינו נמי אלו ג' חבל חלון ופשתן שהיו המנאפים עולים אליה וכו' ע"ש במדרש ילקוט מפורש בענין אחר בג' חטאתי בנדה ובחלה ובהדלקה בג' מחול לי בחבל בחלון ובחומה וכו' ע"ש:
+<b>תרי</b> עולמי גולאי כו'. בגרסת ע"י גילאי וכן נראה מפרש"י שהם גיל אחד והטעם פירוש שכן הוא נוי לדבר עכ"ל ונראה שדקדק ליטול ב' נערים ולא קאמר סתם עובדי כוכבים מהאי טעמא דקאמר שלא היו בנערותם עדיין משתמשין למלאכת הדיוט דמהאי טעמא אסור להשתמש בכהן:
+<b>והא</b> מודה ר"א בר שמוע בבמה דתניא וכו' השתא דלא מסיק אדעתיה דהאי קרא המוריגים וכלי הבקר לעצים איירי בחדתי מגופיה דהאי קרא ה"מ לאקשויי וכן היא הסוגיא בפרק הקומץ רבה דאהך דר"א שאמר אף עצים שלא ישתמש בהן הדיוט פריך מגופיה דקרא מדכתיב המוריגים וכלי וגו' ויש ליישב דסוגיא דהכא לא בעי לאקשויי מגופיה דקרא דאימא דארונה אמר כך אבל דוד לא רצה בהם לעצים משום שימוש הדיוט וזה שדקדק רש"י לפרש הא מודה ר"א בבמה דקתני המוריגים לקח דוד לעצים כדבר ארונה אבל בקרא אינו מפורש שלקחם דוד ודו"ק:
+<b>הא</b> כיצד גבה מכל שבע חמשים וכו'. ואפילו למאן דאמר דירושלים נתחלקה לשבטים דהיינו ליהודה ובנימין ולא היה לשאר שבטים חלק בו מ"מ מקום המקדש לא נתחלק ולכך נתן כל שבט מי"ב שבטים כל אחד חנקו בשוה ועוד כיון דלא רצה דוד ליטלו מן ארונה בחנם אלא בקנין כמפורש בקרא הוצרך כל שבט לתת חנקו בשוה:
+<b>אבא</b> יוסי וכו'. בקר ועצים ומקום וכו' ר"א בר שמוע אומר כו'. לפי הגירסא שלפנינו לא פליגי הני תנאי ובעל עין יעקב גרס גירסא אחרת לפי פירש"י ונראה דבהא פליג לאותה גירסא דלאבא יוסי מקום מזבח בכלל חמשים כסף הוה ולר"א בן שמוע מקום המזבח בכלל שש מאות של זהב הוה ולדידהו לא תקשי התם כסף הכא זהב אלא למ"ד דהיינו ו' מאות מכל השבטים היינו חמשים מכל שבט ושבט פריך התם כסף הכא זהב ומשני דה"ק גבה כסף במשקל שש מאות ומפורש בתוס' דה"ק גבה כסף שוה חמשים שקלים של זהב לכל שבט דהיינו שש מאות זהב לכל השבטים כו' עכ"ל ע"ש עוד ע"פ המדרש ופירש"י בסוף ספר שמואל מגומגם בזה ע"ש:
+
+Daf 117a
+
+
+
+Daf 117b
+
+
+
+Daf 118a
+
+<b>הא</b> כיצד לא היה שם תקרה אלא אבנים וכו'. דאהל לא שייך אלא בגג כמו שפירש"י בפ' כל הכלים בענין איסור אהל בשבת ולזה בהני קראי דמשתעי בקיומו קראו בית ה' ע"ש המחיצות שהיו אבנים והיכא דמשתעי בחרבנו קראו אהל שהוא בנין עראי ביריעות ובגג וק"ל:
+
+Daf 118b
+
+<b>אמר</b> קרא ונסב הגבול מזרחה תאנת שילה וגו'. הכי כתיב קרא בגורל בני יוסף ולפי שלא נמצא בשום מקום שיהיה שילה קרוי תאנת שילה דרשוהו הכי לרמוז בגורל בני יוסף שהיה בו גבול מזרחה עד מקום שאדם מתאנח על אכילת קדשים דשילה ומאן דדריש ליה מקרא בן פורת וגו' אסיפא דקרא בנות צעדה עלי שור סמוך דדריש עלי עין מל' סלוק דכה"ג דרשינן ליה בברכות ובפ' הפועלים וה"ק עלי עין בשביל שסילק עינו מאשת פוטיפר זכה שבגבולו בנות שהם שאר השבטים צעדו באכילת קדשים עלי שור עד מקום ראיה כמו אשורנו ולא קרוב ומאן דדריש מקרא ורצון שוכני סנה ה"פ דקרא ורצון לפי שעשה רצון המקום ולא רצתה עינו ליהנות כו' תזכה באכילת שוכני דהיינו באכילת קדשים משכן שילה עד בין השנואים דהיינו שאר השבטים שהיה ראיית הרואה מגיע משם עד לכאן וק"ל:
+<b>בג'</b> מקומות שרתה שכינה כו'. לכאורה ודאי דשרתה שכינה גם באהל מועד במדבר ובגלגל כדלקמן אלא דהנהו דחשיב הכא כלם בחלק בנימין היו אבל הא דקאמר כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימן לא משמע כן ואפשר דאהל מועד לא חשיב כיון שהיה בח"ל ובגלגל נמי לא מקרי שורה שכינה במשכן כיון שהיה זמן כיבוש א"י וחלוקה לא חשיב הכא אלא מיום שבאו אל המנוחה ואל הנחלה דהיינו שילה וירושלים והיתר שבין זה לזה דהיינו נוב וגבעון כדלקמן משמע הכא דנוב פשיטא להו דבחלק בנימן הוה והמקרא לא מוכח כן דחשיב י"ד ערים בנחלת בנימן וחשיב גבעון וירושלים ולא חשיב נוב בינייהו ודו"ק:
+<b>הכי</b> השתא התם מיקרבן נחלות אהדדי הכא מי מיקרבן כו' יש נדקדק היאך לא ידע דקרא כתיב ויעל משם גורל בני בנימן וגו' בין בני יהודה ובין בני יוסף ויש ליישב דודאי דנחלתן של יוסף לבנימן מיקרבן אהדדי כמו ליהודה אלא דה"ק מי אשכחן דמיקרבן כ"כ בעיר אחת כמו שמצינו ביהודה שמפורש בקרא בהדיא דירושלים נפלה בנחלת שניהם ומשני כדאמר כו' רצועה יוצאה מחלקו של יהודה כו' והיה בנימן מצטער כו' דזה ודאי אינו מפורש אלא ממדרש דקרא מלשון חופף כל היום כדאמרי' פ' איזהו מקומן ה"נ איכא למימר הכי ממדרש הכתוב דרצועה יוצאה מחלק של יוסף כו' והיה בנימן מצטער דכתיב תאנת שילה כפרש"י ודו"ק:
+<b>כתנאי</b> חופף זה מקדש כו' ובין כתפיו שכן אלו ימות כו'. במקדש בעוה"ז לא היה לשכינה דבוק גמור אלא דרך חפיפה משא"כ לימות המשיח דהוי דיבוק גמור לשכינה עם ישראל דהיינו ובין כתיפיו שכן ומקדש שני שהוא חסר בכמה דברים לא דריש ליה אלא מריבוי דכל היום וכן לדרשה דבין כתפיו שכן בעה"ב יהיה לשכינה דיבוק גמור כמ"ש שיהיו צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ולא כן לימות המשיח כדאמרינן אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד גליות ולכך לא דריש אלא מרבויא ד��ל היום וק"ל:
+<b>ימי</b> אהל מועד מ' שנה חסר כו' נשתיירו לשילה שס"ט כו'. כל הסוגיא מבואר באורך בפרש"י והנני מקצר דבריו דחשיב הכא כל אותן שנים שהיו מיציאת מצרים עד בנין הבית היכן היה המשכן ומפורש בקרא שהיו ת"פ שנים מיציאת מצרים עד בנין הבית והיה בשנה הרביעית למלך שלמה ועתה חשוב שנה אחת מיציאת מצרים עד שהוקם המשכן בשנה שניה ועוד ל"ט שנה שעמד המשכן במדבר עד בואם לא"י ועוד י"ד שנים שבגלגל דהיינו ז' שכבשו וז' שחלקו ז' שכבשו מוכח מדברי כלב שהיה בן מ' שנה בשליחות מרגלים שהיה בשנה שניה נצאתם ממצרים נמצא שהיה בן ע"ח שנה כשנכנסו לארץ ישראל וכשנכבשה הארץ שהיא תחלת החלוקה שהיה לשבט יהודה אמר כלב שהיה בן פ"ה שנים נמצא ע"כ שכבשו ז' שנים ועוד ז' שחלקו מסברא מדז' כו' א"נ מדכתיב י"ד שנים אחרי אשר הוכתה העיר בר"ה דהיינו יובל לא מתוקם אלא ע"י ז' שכבשו וז' שחלקו שהרי משנכנסו לארץ עד שגלו תת"ן שנים שהם י"ז יובלות ואילו לא היו י"ד שנים שהן ז' שכבשו וז' שחלקו נמצא היה הבית חרב בהשלמת היובל ולא י"ד שנים אחר החורבן כמו שאמר בקרא שבנוב וגבעון נ"ז שנים כמפורש הרי בין הכל קי"א שנים נשתיירו מת"פ בין שנים דמדבר ודגלגל ובין שנים דנוב וגבעון שס"ט שנים לשילה ושנים דנוב וגבעון מוכח לה דהיו נ"ז שנים דהא משבא הארון משדה פלשתים היה עשרים שנה עד שהביאו דוד משם דהיינו י"א דשמואל ושתים דשאול וז' שמלך דוד בחברון ועוד ל"ג שנה שמלך על כל ישראל ועוד ד' שנים שמלך שלמה קודם שנבנה הבית הרי נ"ז שנים לנוב וגבעון ויש לדקדק כיון דשנים של נוב יש להם קצבה כדקאמר דמשחרב שילה באו לנוב חרבה נוב באו לגבעון א"כ לא היו ימי נוב יותר מי"א שנים שהן י"א שנים שמלך שמואל א"כ אמאי חשיב להו כחדא הל"ל ימי נוב י"א שנים וימי גבעון מ"ו שנים וי"ל כיון דדינם חד הוא שבהם הותרו הבמות חשיב להו כחדא וכן משמע לקמן:
+
+Daf 119a
+
+<b>מנוחה</b> זו שילה וכו'. כדאמרינן לקמן מנוחה מכיבוש נחלה זו ירושלים וכה"א היתה לי נחלתי כאריה וגו' העיט צבוע נחלתי לי כו' לכאורה אין זה ראיה דעל ישראל קאמר הכי שהם קרוים נחלה שנאמר יעקב חבל נחלתו אבל ממאי דכתיב בתר הכי כה אמר ה' על כל שכיני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי ישראל וגו' משמע דנחלה היינו ירושלים ורש"א מנוחה זו ירושלים ע"ש מנוחת ארון כדלקמן עי' פרש"י ותוספות ונחלה זו שילה דהתם פליג נחלתם דכתיב ויפל להם גורל בשילה וגו' ולקמן קאמר טעמא דירושלים מקרי נחלה נחלת עולמים היינו למ"ד דזו וזו ירושלים דהיא המנוחה אמיתית ונחלת עולמים ובכן יבנה במהרה בימינו אמן סלה:

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Kodashim/Chidushei Agadot on Zevachim/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,1013 @@
+Chidushei Agadot on Zevachim
+חידושי אגדות על זבחים
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Agadot_on_Zevachim
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Vilna Edition
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על זבחים
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+
+
+Daf 29b
+
+
+
+Daf 30a
+
+
+
+Daf 30b
+
+
+
+Daf 31a
+
+
+
+Daf 31b
+
+
+
+Daf 32a
+
+
+
+Daf 32b
+
+
+
+Daf 33a
+
+
+
+Daf 33b
+
+
+
+Daf 34a
+
+
+
+Daf 34b
+
+
+
+Daf 35a
+
+
+
+Daf 35b
+
+
+
+Daf 36a
+
+
+
+Daf 36b
+
+
+
+Daf 37a
+
+
+
+Daf 37b
+
+
+
+Daf 38a
+
+
+
+Daf 38b
+
+
+
+Daf 39a
+
+
+
+Daf 39b
+
+
+
+Daf 40a
+
+
+
+Daf 40b
+
+
+
+Daf 41a
+
+
+
+Daf 41b
+
+<b>משל</b> למלך בשר ודם שכעס על אוהבו כו'. פירש רש"י על אוהבו צבור ומיעט בסרחונו קיצר בדברים עכ"ל בהך משל ה"ל צבור למעליותא לגבי כהן משיח ולא כן באידך משל למלך ב"ו שסרחה וכי' דהוי ליה גריעותא לצבורא דכביכול אין כאן קדושה כפי' רש"י והוא דחוק ונראה לפרש דהכי נמי הכא בהאי משל למעליותא דכהן המשיח קאמר דהוא אוהבו של מלך שהוא משרת ה' ובו נאמר ואת הקדוש והקריב אליו וקאמר דמיעט בסרחונו ומפני שחביב קבלת קרבנו לה' הזכיר שקרבנו מהודר בב' כליות והיותרת למעט סרחונו ובאידך משל נמי נאמר בו פרכת הקדש כי מתוך חבתו נשאר בקדושתו משא"כ בצבור שהם אינם רק פמליא וחיל שלו כשחטאו נגדו חללו קדושתן אליו וק"ל:
+
+Daf 42a
+
+
+
+Daf 42b
+
+
+
+Daf 43a
+
+
+
+Daf 43b
+
+
+
+Daf 44a
+
+
+
+Daf 44b
+
+
+
+Daf 45a
+
+
+
+Daf 45b
+
+
+
+Daf 46a
+
+
+
+Daf 46b
+
+
+
+Daf 47a
+
+
+
+Daf 47b
+
+
+
+Daf 48a
+
+
+
+Daf 48b
+
+
+
+Daf 49a
+
+
+
+Daf 49b
+
+
+
+Daf 50a
+
+
+
+Daf 50b
+
+
+
+Daf 51a
+
+
+
+Daf 51b
+
+
+
+Daf 52a
+
+
+
+Daf 52b
+
+
+
+Daf 53a
+
+
+
+Daf 53b
+
+<b>בחלקו</b> של טורף כו'. סוגיא זו אתיא כמ"ד בפ"ק דיומא ירושלים נתחלקה לשבטים דתניא מה היה בחלקו של יהודה העזרות והר הבית והלשכות ומה היה בחלקו של בנימן אולם והיכל וקדשי קדשים ורצועה יוצאה וכו' כדמסיק נמי הכא וכן משמע קצת בספר שופטים בקרא דיד שניהם היו בירושלים דכתיב וילחמו בני יהודה בירושלים וילכדו אותה וגו' וכתיב ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימן וגו' וכן משמע בספר יהושע גבי חלוקי גבולי יהודה ובנימן ובברכות דמש"ה נמי נסמכו ברכותיהם אלא שלוי מפסיק ביניהם מפני ששבט לוי היה לו שם ויד בין שניהם כדכתיב בההוא ענינא יורו משפטיך ליעקב וגו' דהיינו בלישכת הגזית שהיה בחלקו של יהודה וישימו קטורה באפך וכליל וגו' היה בחלקו של בנימן דהיינו בהיכל שהיה שם הקטורת וכליל על מזבחך כדמסיק הכא באחסנתיה יתבני מדבחא ולפי הטעם דכתר כהונה לחוד וכתר מלכות לחוד ולכך המקדש שהוא כתר כהונה לא היה בחלק יהודה אשר לו המלוכה אבל לשכת הגזית ששם המשפט היה בחלקו כמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ וז"ש שלא היה אותה אמה שאין לה יסוד בחלקו של טורף שהוא בנימן שנאמר ביה זאב יטרף כיון דלא נמשכה מלכותו של שאול דימה אותו לזאב שהוא טורף כדאמרינן סוף פ"ק דבבא קמא אבל יהודה שמלכות בית דוד נמשכת דימה אותו לארי שהוא דורס והוא מלך בחיות וכיון שהמזבח שהוא כתר כהונה אינו ראוי להיות במקום מלכות ע"כ אותה אמה שלא היה בחלקו של טורף אלא בחלקו של דורס לא היה לה יסוד ודו"ק:
+<b>והיה</b> בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לנוטלה וכו'. ובפ"ק דיומא גרסי' בכל יום לבולעה וכו' דהיינו שהיה מצטער להיות אותה אמה מובלעת בחלקו ותפול בגורלו ויהיה גם לאותה אמה יסוד כשאר כל המזבח. ושאמר לפיכך זכה וכו' ונעשה אושפזיכן וכו'. קצת מגומגם דממה שאמר והיה מצטער וכו' משמע דידע בנבואה שיהיה כל המקדש בחלקו חוץ מאותה אמה והיאך קאמר אח"כ שזכה מחמת צער זה ליעשות אושפזיכן לנקב"ה ובסוטה פרק א"נ ניחא טפי דקאמר דמשום שירד שבטו של בנימן תחלה לים לפיכך זכה בנימן הצדיק ונעשה אושפזיכן וכו' ונראה לפרש דסוגיא דהכא אתיא כמאן דאמר התם דשבטו של יהודה ירד תחלה לים ודו"ק:
+
+Daf 54a
+
+
+
+Daf 54b
+
+<b>מ"ד</b> וילך דוד וגו'. הכי כתיב בספר שמואל וילך הוא ושמואל וישבו בנויות ויגד לשאול לאמר הנה דוד בנויות ברמה והתלמוד קיצר הכתובים לפי המכוון מעניינו והכי קאמר דכ"מ שנזכר עיר שמואל לא קראה בשם אלא רמה וכאן קראה בנויות ברמה ללמוד וכו'. ומ"ש א"י גבוה מכל הארצות וכו'. ע' פירש"י והכי איתא בהדיא בר"פ עשרה יוחסין ע"ש. מיהו נראה דמבעיא לן הכא דמשום הכי נקרא נויו של כל העולם לפי שהוא ראש כל ההרים של העולם:
+<b>בכולהו</b> כתיב וירד וכו' מבואר באורך בפרש"י ואקצר דבריו כי ארץ יהודה היה גבולו מים המלח שהוא מזרחו של א"י עד הים הגדול שהוא גבול מערב א"י ומצד דרום היה ארץ אדום גבולו ומצד צפון היה גבולו לנגב בנימן ונגב שאר השבטים כי אורך נחלת בנימן לא היה ממזרח למערב עד הים אלא עד ירושלים וז"ש שבגבולי יהודה בכולהו לגבי שאר שבטים דהיינו מירושלים עד סוף מערב כתיב וירד ותאר וגבי גבולי יהודה אצל שבט בנימן כתיב מתחלת מזרח עד כתף היבוסי שהיא ירושלים כתיב ממזרח למערב ועלה חוץ מעליה אחת שהזכיר אחריה שהוא על ראש ההר דהיינו עין עיטם דלכך היה סבור למבני שם עוד פרש"י עין עיטם נראה שהוא מעין מי נפתוח האמור וכו' ע"ש וכ"כ בזה בגבולי בנימן דכתיב שם שיצא הגבול (מתחלת) מערה במעין מי נפתוח ואח"כ כתיב וירד הגבול אל קצה ההר אשר על פני גי בן הנום וגו' וירד עין רוגל וגו' וכל הגבולים דכתיב ביהודה ועלה כתיב בבנימין וירד לפי שגבי יהודה התחיל ממזרח למערב עד ראש ההר מעין מי נפתוח אבל בבנימין התחיל ומונה ממערב גבולו שהוא ראש ההר ומעין מי נפתוח עד המזרח ע"כ נכתב לשון ירידה ואי הוה גרסי' בכולהו כתיב ועלה ובבנימן כתיב וירד וכו' הוה ניחא טפי ודו"ק:
+<b>ניתתי</b> ביה קליל וכו'. ואע"ג דהשתא עין עיטם הוא יותר גבוה מבית המקדש מ"מ קאמר שפיר וקמת ועלית וגו' לבה"מ מכל שעריך דלא נחשב עין עיטם להיות עיר ושער דלא היה מופלג מבית המקדש כי אם כ"ג אמות כפרש"י בחומש ע"ש:
+<b>שנתקנא</b> בו דואג דכתיב קנאת ביתך וגו'. משמע ליה על דואג דכתיב בקרא דלעיל מיניה מוזר הייתי לאחי ונכרי וגו' דהיינו בעיני דואג היה נחשב דוד לזר ולנכרי מצד בני אמי שהוא ממואב כדאמרי' בפרק הערל ושאמר ליה דואג לשאול על דוד שאל נא אם הוא ראוי לבא בקהל כו'. שאמר זה שמצד הקנאה שראה בדוד בענין מקום הבית המקדש שכיון מקומו וק"ל:
+<b>באפרתה</b> זה יהושע וכו'. דנהא משבט אפרים נקרא אפרתי כמו האפרתי אתה וגו' וק"ל:
+<b>יער</b> זה בנימן שנאמר זאב וגו'. כל המקרא נאמר על שם קדשי המקדש כפירוש המתרגם וכדאיתא במדרשות ולכן לא נאמר כי יער הוא רמז ליהודה שנמשל לאריה ואולי עוד כי שדה יער הוא משל לזאב שהוא דר ביער ולפעמים הוא בא בשדה למצוא שם לטרוף טרף מהבהמות שדה מה שאין כן ��רי הוא הדורס גם חית יער ולא יצא בשדה וכמ"ש הכם אריה מיער זאב ערבות וגו' וק"ל:
+
+Daf 55a
+
+
+
+Daf 55b
+
+
+
+Daf 56a
+
+
+
+Daf 56b
+
+
+
+Daf 57a
+
+
+
+Daf 57b
+
+
+
+Daf 58a
+
+
+
+Daf 58b
+
+
+
+Daf 59a
+
+
+
+Daf 59b
+
+
+
+Daf 60a
+
+
+
+Daf 60b
+
+
+
+Daf 61a
+
+
+
+Daf 61b
+
+
+
+Daf 62a
+
+<b>בשלמא</b> בית מינכרא צורתו אלא מזבח וכו'. ר"ל דמזבח אע"ג שהיה לו ג"כ יסוד לא מינכרא ביה כמו ביסוד החומות שהיו ודאי עמוקים עד התהום כדמשמע בפרק אלו הן הגולין אבל אין לפרש כיון דהוסיפו על המזבח עד ששים אמות פריך מזבח מנא ידעי מקומו דמ"מ לפי היסוד הראשון היו יכולין לשער ולהוסיף מכל צד ודו"ק:
+<b>אמר</b> רבי אלעזר ראו מזבח בנוי כו'. נראה כמ"ש מזבח של מעלה מכוון כנגד מזבח של מטה והיינו שהראה להם המזבח של מעלה ומיכאל כו' שיכונו לבנות כנגדו מזבח של מטה ור"י נפחא אמר שהראה להם הקב"ה במקום המזבח אפרו של יצחק שהוא צבור ומונח לדורות שם כמ"ש ה' יראה כפרש"י בחומש ורשב"ן אמר מכל הבית כולו הריחו וכו' שהראה להם הקב"ה כאילו הכל בנוי וריח הקטרת ודאי מגיע בכל המקדש כדאמרינן בעלמא שהגיע הריח עד יריחו חוץ מבמקום מזבח ששם ריח שריפת האיברים ביטל את ריח הקטרת:
+
+Daf 62b
+
+<b>בני</b> אחתיה דרבי טרפון וכו' קרי עליהם בני קטורה וכו'. עי' פרש"י ולכאורה טפי הל"ל קרי עלייהו בני עשו דאף שבני אברהם ויצחק אתם אבל לא כבני יעקב וי"ל כשטת הרמב"ם דבני קטורה חייבים במצות מילה וז"ש להם בני קטורה גם שאתם נמולים גם בני קטורה כמותכם במילה ועי"ל שלא קראם בני עשו שהיה חס על כבוד גיסו גם אם יאמר בני בשמת ואהליבמה היה מזלזל בכבוד גיסו שהם היו נשי עשו אבל בני קטורה לא היה מזלזל בכבוד גיסו ובכבוד אחותו דקטורה כשרה היתה ע"ש מעשיה נאים כקטורת וק"ל:
+
+Daf 63a
+
+
+
+Daf 63b
+
+
+
+Daf 64a
+
+
+
+Daf 64b
+
+
+
+Daf 65a
+
+
+
+Daf 65b
+
+
+
+Daf 66a
+
+
+
+Daf 66b
+
+
+
+Daf 67a
+
+
+
+Daf 67b
+
+
+
+Daf 68a
+
+
+
+Daf 68b
+
+
+
+Daf 69a
+
+
+
+Daf 69b
+
+
+
+Daf 70a
+
+
+
+Daf 70b
+
+
+
+Daf 71a
+
+
+
+Daf 71b
+
+
+
+Daf 72a
+
+
+
+Daf 72b
+
+
+
+Daf 73a
+
+
+
+Daf 73b
+
+
+
+Daf 74a
+
+
+
+Daf 74b
+
+
+
+Daf 75a
+
+
+
+Daf 75b
+
+
+
+Daf 76a
+
+
+
+Daf 76b
+
+
+
+Daf 77a
+
+
+
+Daf 77b
+
+
+
+Daf 78a
+
+
+
+Daf 78b
+
+
+
+Daf 79a
+
+
+
+Daf 79b
+
+
+
+Daf 80a
+
+
+
+Daf 80b
+
+
+
+Daf 81a
+
+
+
+Daf 81b
+
+
+
+Daf 82a
+
+
+
+Daf 82b
+
+
+
+Daf 83a
+
+
+
+Daf 83b
+
+
+
+Daf 84a
+
+
+
+Daf 84b
+
+
+
+Daf 85a
+
+
+
+Daf 85b
+
+
+
+Daf 86a
+
+
+
+Daf 86b
+
+
+
+Daf 87a
+
+
+
+Daf 87b
+
+
+
+Daf 88a
+
+
+
+Daf 88b
+
+<b>למה</b> נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה לומר וכו'. עיין פרש"י קצת קשה דבהפך הל"ל למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות ופירושו בפרק יש בערכין ניחא טפי שפירש שכ למה נסמכה בפרשת תצוה נסמך ענין המלואים לבגדי כהונה עכ"ל. ומיהו ק"ק לפירושו שם דמאי קושיא למה נסמכה דהא ודאי שפיר נסמכה דבתחלת עבודת אהרן במלואים הוצרך מקודם ללבוש בגדים של כהונה אבל בפרשת צו לגבי מעשה שסמך כל תורת הקרבנות לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם וכו' לבגדי כהונה שפיר קאמר למה נסמכה לכל הקרבנות אלו ובפרשת תצוה גבי צווי לא נסמכה אלא למילואים וקאמר ללמדך כמו שכל אלו הקרבנות באין לכפרה כך הבגדים מתכפרין:
+<b>כתונת</b> מכפרת על שפיכות דמים דכתיב ויטבלו את הכתונת וגו'. עי' פירוש רש"י ועוד י"ל שהכתונת הוא הבגד באדם הקרוב לגוף ולבשר והוא מגואל בדם ביותר בכל נהרג וע"כ כתונת זה מכפר על כך. ואמר מכנסים מכפר על גלוי עריות דכתיב ועשה להם מכנסי וגו' מגופא דקרא מייתי לה דמשמע דהמכנסים הם משום גידור ערוה ולהכי שינה כאן דבכולהו כתיב ועשית ובכאן כתיב ועשה להם מכנסי בד וגו' דמשמע שיהיה צורך להם בגידור ערוה. ואמר מצנפת וכו' יבא דבר שבגובה וכו'. כי כיסוי הראש מביא לידי אימה דשמיא כדאמרינן בסוף פרק מי שהחשיך ברב נחמן בר יצחק דלא שבקתיה אימיה גלי רישיה. ואמר אבנט מכפר על הרהור הלב אהיכא דאיתא. כפרש"י הכא ובפרק יש בערכין מייתי לה מקרא דכתיב והיה על לב אהרן וטעות הוא דהאי קרא בחושן כתיב ולא באבנט. ואמר חושן מכפר על הדינין שנאמר ועשית חשן משפט. פירוש מכפר על עוות הדין כפרש"י בחומש וז"ש ונשא אהרן את משפט וגו' דהיינו נשיאת עון המשפט. ואמר אפוד מכפר על ע"ז דכתיב אין אפוד וגו'. ומצינו בע"ז שהיו ג"כ עושין אפוד כמ"ש בפסל מיכה ויעש אפוד ותרפים וגו' אלא דמייתי האי קרא דהושע דהל"ל לפי פשוטו אין אפוד ואין תרפים כדכתיב לעיל מיניה אין זבח ואין מצבה כפרש"י שם וע"כ דרשוהו הכא באין אפוד של כהן גדול יש עון תרפים. ואמר מעיל מכפר על לה"ר כו' ויכפר על מעשה קול. מהידוע כי קול ודיבור רע עושה מעשה ופעולה לברוא לו מקטרג אחד וזה המעיל הוא בהפך זה דכתיב ביה ונשמע קולו בבואו אל הקדש וגו' שקול זה מבריח את המקטריגים לו בדרך בואו. ואמר ציץ מכפר על מעשה עזי פנים וכו' ומצח אשה זונה וגו'. מורה על העזות דכתיב בסיפא דקרא מאנת הכלם אף על גב דבהאי קרא מפרש ונשא אהרן את עון הקדשים דהיינו שמכפר על שנקרב בטומאה מכל מקום מדקבעו לו לציץ מקום המצח דרשו לכפר על עזות מצח וק"ל:
+<b>ודע</b> דבפרק יש בערכין פריך והא אהך דעל שבעה דברים באים נגעים וחשיב לשון הרע ושפיכת דמים וגילוי עריות וכו' ומשני שם לא קשיא הא וכו' אי לא אהני מעשיו מעיל מכפר מזה משמע דלא הוה קא מקשה אלאאמעיל וכתב רש"י שם ואי קשיא אמאי לא מותיב משפיכת דמים וג"ע וכו' תירץ מהא דתניא בגדי כהונה מכפרין וכו' אלא על האחרים וכו' ע"ש והתוס' דחו פירושו וכתבו תירוצים אחרים על זה ע"ש ולי נראה ליישב דודאי הא דקאמר דבגדי כהונה מכפרין על ש"ד וג"ע וע"ז היינו אשוגג דוקא אבל אמזיד ודאי דאין בגדי כהונה מכפרין אלא הנגעים באין עליו בש"ד ובג"ע במזיד כדמייתי בש"ד דיואב שהיה מזיד אבל מלה"ר דלא שייך אלא במזיד פריך שפיר ובהא יתיישב נמי מה שדקדקו התוספות אדהכא מההיא דמיום שחרב בהמ"ק אע"פ שבטלו ד' מיתות דין ד' מיתות לא בטלו דההיא במזיד איירי ומיהו מהא דפריך הכא מעגלה ערופה משמע קצת דהך דבגדי כהונה מכפר במזיד איירי ויש ליישב ודו"ק:
+<b>ב'</b> דברים לא מצינו להם כפרה בקרבנות וכו'. נראה ע"פ מ"ש שם בערכין דבג' עבירות שהם ע"ז ג"ע ש"ד כתיב גדולה ובלשון הרע כתיב גדולות ואהא קאמר מכלל אלו עבירות הגדולות יש בהן דהקרבן מכפר עליהם בשוגג כגון שעירי ע"ז וכגון כל חייבי כריתות בעריות בשוגג מביאין קרבן חטאת אבל ב' עבירות גדולות שהם לה"ר וש"ד לא מצינו להם כפרה כלל בקרבנות אבל מצינו להם עגלה ערופה בש"ד דומה לקרבן וכן קטורת לה"ר שהוא בא למקדש כקרבן ומייתי ויתן את הקטורת ויכפר וגו' על מה קטורת מכפר על לה"ר וכו' פרש"י פ' טרף בקלפי בההיא דקרח לה"ר דכתיב אתם המיתם את עם ה' וסתם לה"ר בחשאי עכ"ל ודבר שבחשאי דקאמר אע"ג דבההיא שעתא בפרהסיא היה ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו' מכל מקום דבר שבחשאי מקרי דכל השנה מקטירין בהיכל בחשאי כפרש"י וק"ל:
+<b>רש"י</b> למה נסמכה בסדר צו את אהרן זאת תורת העולה. נראה דהוקשה הלא בר"ח ניסן נצטוה על הקרבנות והבגדים היו קודם לכן בימי המלואים א"כ ראוי לכתוב פ' הבגדים ואח"כ פ' הקרבנות וזה שדקדק רש"י והדר קח את אהרן וגו':
+
+Daf 89a
+
+
+
+Daf 89b
+
+
+
+Daf 90a
+
+
+
+Daf 90b
+
+
+
+Daf 91a
+
+
+
+Daf 91b
+
+
+
+Daf 92a
+
+
+
+Daf 92b
+
+
+
+Daf 93a
+
+
+
+Daf 93b
+
+
+
+Daf 94a
+
+
+
+Daf 94b
+
+
+
+Daf 95a
+
+
+
+Daf 95b
+
+
+
+Daf 96a
+
+
+
+Daf 96b
+
+
+
+Daf 97a
+
+
+
+Daf 97b
+
+
+
+Daf 98a
+
+
+
+Daf 98b
+
+
+
+Daf 99a
+
+
+
+Daf 99b
+
+
+
+Daf 100a
+
+
+
+Daf 100b
+
+
+
+Daf 101a
+
+
+
+Daf 101b
+
+<b>לא</b> נתכהן פנחס וכו'. פרש"י בחומש אע"פ שכבר ניתנה כהונה לזרעו של אהרן לא ניתנה אלא לאהרן ולבניו שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחתן אבל פנחס שנולד קודם ולא נמשח לא בא לכלל כהונה ע"כ. וכן שנינו בזבחים לא נתכהן פנחס וכו' עכ"ל ע"ש:
+<b>ולר"א</b> נמי הכתיב וכו'. יש לדקדק אמאי לא פריך מהאי קרא לרבי שמעון דפנחס כבר כהן היה בימי מלואים כדקאמר והלא פנחס היה עמהן ומאי קאמר במעשה זמרי והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם וי"ל שהבטיחו הקב"ה על הכהונה גדולה שתהיה לעולם מזרעו של פנחס וכן היה משהעביר הכהונה מאביתר שהיתה מאתמר לצדוק נשארה הכהונה לעולם מזרעו של פנחס וק"ל:
+<b>ההוא</b> לברכה וכו'. פרש"י בשרו שלא תפסוק כו' ע"ש. ק"ק דמ"מ כיון דלא זכה לכהונה אלא משום שלום וכאן בשרו על כך מאי האי דקאמר קרא הכא תחת אשר קנא וגו' דמשמע דבשביל מעשה שעשה זמרי זכה לכך ויש ליישב ודו"ק:
+<b>ההוא</b> ליחס זרעו הוא דאתא וכו'. בפי' רש"י בגמרות שלנו לא פירש כלום בזה ובע"י מצאתי הפי' כעין שכתבנו לעיל לר"ש דכששם שלום נתייחס ליקרא כהן להיותם זרעו כה"ג שלא היה כה"ג אלא מפנחס עכ"ל:
+
+Daf 102a
+
+<b>ואין</b> זר רואה הנגעים וא"ת אהרן וכו' קרוב הוא וכו'. במשה נמי המ"ל קרוב הוא ואין קרוב רואה וכו' אלא דהאמת קאמר דזר הוא ולמ"ד נמי משה כהן היה הא מסיק דלגבי נגעים מיהת זר מקרי דאהרן ובניו כתובין וכו' וכן אלעזר ואיתמר קרובים מקרי לה אבל למ"ד פנחס כהן היה באותה שעה ק"ק אמאי לא ראה הוא ואם הוא מקרי קרוב יש להוכיח מהכא דראשון בשלישי פסול לעדות וק"ל:
+<b>חלק</b> לה הקב"ה כבוד אני כהן ואני מסגירה ואני חולטה וכו'. הסגר הוא בשבוע ראשון והחלט בשבוע שני ויש לדקדק דהא קאמר קרא תסגר שבעת ימים ואמרי' בפרק כיצד הרגל ואביה ירק ירק וגו' הלא תכלם שבעת ימים ק"ו לשכינה י"ד יום אלא דיו וכו' וי"ל דקאמר אני מסגירה ואני חולטה דהיינו י"ד כפי הסברא מתוך הק"ו וקרוב לזה כתבו התוספות בפ' כיצד הרגל דנקט י"ד יום כנגד ב' הסגרות דהיינו י"ד יום דאין הסגר פחות משבעה עכ"ל ע"ש:
+<b>חמשה</b> שמחות היתה אלישבע וכו'. ואבלה על ב' בניה וכו' במדרש ילקוט מביאו אקרא לשחוק אמרתי מהולל מעורבב הוא השחוק ששחק מדת הדין על אלישבע שראתה ד' שמחות ביום אחד וכו' ולא חשיב שם בן בנה דהיינו פנחס וצ"ל דס"ל לההוא מדרש כמ"ד לעיל דלא נתכהן פנחס עד מעשה זמרי או עד ששם שלום וכו' גם קאמר שם ב' בניה סגני כהונה ואפשר דר"ל נדב ואביהו שמתו אבל בתלמוד קאמר בנה סגן והיינו אלעזר שנעשה סגן אחר שמתו ויש לדקדק אמאי נקט אלישבע ולמה לא נקט אהרן גופיה שראה ה' שמחות או ד' כפי המדרש שהוא כ"ג ואחיו מלך ובנו סגן ובן בנו משוח מלחמה וגיסו נשיא השבט וכו' וע' מה שכתבתי במסכת הוריות בזה:
+<b>כל</b> חרון אף שבתורה יש בו רושם וכו' בעל צרור המור מפרש ליה דוקא בחרון אף שנכתב לגבי השם וכתב שם טעם לפי דעתו ואינו כן דהא פריך לקמן מחרי אף דגבי משה וסתמא קאמר כל חרון אף שבתורה וכו' והנראה לפרש דכמה חרון כתיבי בתורה ובקצתם הוסיף בהם לומר אף שהוא רמז על הרושם שבא אחריו בקרא הן שיהיה הרושם במעשה שאחריו כגון וחרה אפי והרגתי וחרה אפי בהם וגו' הן שיהיה הרושם אחריו בדבור של כעס כמו ויחר אף יעקב ברחל וגו' התחת אלהים אנכי וגו' וכמוהו ויחר אף בלק וגו' ויחר אף אליהוא וגו' וכן משמע מפרש"י וכן משמע לקמן דדבור של כעס הבא אחריו מקרי שפיר רושם דקאמר והכתיב ויצא משה בחרי אף ולא א"ל מידי אבל כאן קאמר ר"י בן קרחה דלא הוזכר כלל רושם אחריו בין בדבור בין במעשה ומזה למדו לומר בפרק הזורק מהא דכתיב ויחר אף ה' בם שגם אהרן נצטרע ולמ"ד דלא נצטרע מוקי לה התם בנזיפה ונזכר זה הרושם במעשה שאחריו דכתיב ויחר אף ה' בם וילך דהיינו שפירשה שכינה מהם שהיו בנזיפה:
+<b>והלא</b> כהן הוא ה"ק אני וכו'. פסיקא ליה דכהן היה מדעבד עבודה בשבעת ימי מלואים ולהכי כתיב משה ואהרן בכהניו ונפסקה לו כהונה אלא שניטלה ממנו בחרון אף וחד אמר דלא נפסקה לו כלל הכהונה אלא בז' ימי מלואים וי"א סברי דמעולם לא ניטלה ממשה אלא מזרעו ומייתי מדכתיב משה ואהרן בכהניו וגו' משמע ליה בכהניו קאי נמי אמשה וכינוי דכהניו קאי אקב"ה כמו שלא פסקה הכהונה מאהרן כל ימיו כך לא פסקה ממשה כל ימיו אלא מזרעו ויש לדקדק מדקאמר כתנאי משמע דרב דאמר לעיל משה רבינו כ"ג היה לא אתי כחכמים דסברי הכא לא נתכהן משה אלא בז' ימי המלואים הא רב נמי דסבר דמשה כהן גדול היה מייתי מקרא דאיל המלואים וגו' ויש לומר דרב דאמר כהן גדול אי בז' ימי המלואים הוא מאי אשמועינן האי קרא שעבד בז' ימי המלואים אלא ע"כ דאשמועינן דנפסקה לו הכהונה וק"ל:
+<b>אמר</b> ר"ל סטרו ויצא וכו'. יש לדקדק דמשמע אף זה נאמר בו רושם היינו שנאמר מפורש בקרא כמ"ש לעיל והיכן מפורש זה הרושם בתורה ואפשר משום כבודו של מלך לא פרסמו הכתוב שסטרו ודו"ק:
+<b>מלך</b> הוא והסבר וכו'. מפרש"י נראה דתרוייהו דריש מלשון לקראתו ע"ש. ועוד נראה לפרש למ"ד העיז פניך בו דריש ליה מונצבת דמשמע נצב לריב כמ"ש כל מקום שנאמר נצים נצבים היינו דתן ואבירם כדאמרי' בנדרים כפרש"י סוף פ' שמות וק"ל:
+<b>ואילו</b> לדידיה לא קאמר וכו'. עי' פרש"י לכאורה לא הל"ל והשתחוית דמסקנא נמי לא הוזכר השתחואה וי"ל דע"כ בכלל ויקרא נמי הוה השתחואה דהא גבי עבדיו לא הוזכר השתחואה במסקנא אע"ג דא"ל והשתחוו אלי אלא שקיצר הכתוב במסקנא ודו"ק:
+<b>וישנס</b> מתניו וירץ וגו' (פרש"י אחאב כו') משמע ליה דאחאב הוה יחידי מדכתיב ברישא דענינא אחאב הלך בדרך אחד לבדו וגו' אבל מפירוש הרד"ק נראה דהשניסה והריצה גופה לפניו היא בעצמה חלוקת הכבוד והענין שראוי לחלוק כבוד אפי' למלכים הקדמונים הרשעים כאלו שזכר וכדאמרינן בפ' הרואה דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא והמזלזל בכבודם כאילו פוגע בכבוד המקום וק"ל:
+<b>ואין</b> הלום אלא מלכות וכו' מדשינה למכתב הלום במקום פה ובכולהו דקרא יש לדרוש על שם המלכות כמ"ש גבי דוד לשון הלום רמז למלכות כמ"ש בפ"ג דמס' ע"ז ואת העדות עדות הוא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו וכו' ע"ש וגם הלום ראיתי וגו' דהגר שאמרה וכי סבורה הייתי להיות גדולה ומלכות בזרעי כמו שאמר לה המלאך הרבה ארבה וגו' ידו בכל וגו' אחרי רואי עניי בבית גברתי וכן מי הביאך עד הלום דשופטים דרשוהו פרק חלק לאו ממשה קאתית דכתיב ביה אל תקרב הלום וגו' ע"ש והבו לכם דבר עצה הלום דשופטים ר"ל הבו לכם דבר ועצת מלכות וכן גושי הלום ואכלת וגו' דרות רמז לה בהגשתה אליו יבא בית דוד מהם וכל אינך הלום בשמואל וד"ה נאמר בשאול ודוד וק"ל:
+<b>בשעה</b> שפוסקין וכו'. דריש ליה מסיפא דקרא דכתיב ויושיבם לנצח כפרש"י בפ"ק דמגילה ושם מפורש דרישא דהאי קרא לא יגרע מצדיק עינו וגו' נדרש על שאול ושם יבואר (מגילה פ"ק וע"ש):
+
+Daf 102b
+
+
+
+Daf 103a
+
+
+
+Daf 103b
+
+
+
+Daf 104a
+
+
+
+Daf 104b
+
+
+
+Daf 105a
+
+
+
+Daf 105b
+
+
+
+Daf 106a
+
+
+
+Daf 106b
+
+
+
+Daf 107a
+
+
+
+Daf 107b
+
+
+
+Daf 108a
+
+
+
+Daf 108b
+
+
+
+Daf 109a
+
+
+
+Daf 109b
+
+
+
+Daf 110a
+
+
+
+Daf 110b
+
+
+
+Daf 111a
+
+
+
+Daf 111b
+
+
+
+Daf 112a
+
+
+
+Daf 112b
+
+
+
+Daf 113a
+
+<b>רבי</b> יוחנן סבר אתמוהי וכו'. ור"ל סבר כפשטיה וכו' היינו ברישא דקרא ארץ לא מטוהרה אבל בסיפא דקרא לא גושמה ביום זעם הוא בהפך לר"י כפשטיה ולר"ל אתמוהי מתמה וק"ל ויש לומר לרבי יוחנן דלא ירד מבול לא"י אמאי הטריח הקב"ה את נח בבנין התיבה להצילו דהוה ליה להצילו בא"י דהא אכתי לא אסיק אדעתיה דבהבלא מתו ויש לומר דהתם טעמא אחרינא איכא כפי' רש"י בחומש כדי שיראוהו דור המבול עסוק ק"ך שנה וכו' ע"ש:
+
+Daf 113b
+
+<b>ברותחין</b> קלקלו וברותחין נידונו כו'. בפרק חלק יבואר:
+<b>בשלמא</b> לדידי דאמינא לא ירד מבול לא"י מש"ה הוי חרבה וכו'. יהיה פירוש הכתוב דאפי' בחרבה דהייע בא"י מתו ע"י הבלא וק"ל:
+<b>מכל</b> אשר בחרבה ולא דגים שבים וכו'. שהם היו במקום שלא היה חרבה מעיקרא וצ"ל דלא היו נמי המים רותחין אלא במקום שהיה חרבה מעיקרא דאל"כ למה לא נמלגו הדגים ברותחין כדפריך לקמן גבי ראם וק"ל:
+<b>לדידי</b> חזי לי אורזילא דימא וכו'. כתבו התוס' ר"ת גרס אורזילא דרימא פירוש עופר של ראם וכו' ע"ש. ודברי המאמר בכוונתו מבואר באגדות בחדושינו פרק הספינה:
+<b>והא</b> קא סגיא תיבה וכו' פרש"י והלא היתה כו'. נראה דר"ל מגבוה לנמוך דקאמר היינו ע"י גלי הים אבל הא פשיטא דמשוו מיא בכ"מ כדאמרינן ביומא פ"ב וכי מיא שורי שורי הוי קיימי ועוד תיבה היכא סגיא וכו' ע"ש אבל דוחק לאוקמא סוגיא דהכא כר"י דס"ל במ"ר ט"ו אמה היו בהר וט"ו בבקעה ושורי וכו' ע"ש וק"ל:
+<b>עוג</b> מלך הבשן היכא קאי וכו'. פירש"י ויבא הפליט כו' ומהכא משמע דבצדי תיבה קם עוג וניצול אבל רש"י במסכת נדה פ"ט פי' שברח לא"י עכ"ל והיינו למ"ד לא ירד המבול לא"י והא דלא מת בהבלא צ"ל דמחמת שהיה איש גדול כ"כ לא הויא ליה הבלא דא"י כמ"ש התוספות לגבי ראם אבל מסוגיא דהכא לא משמע כן אלא דאפילו לר"י ע"כ נצטננו לו צדי התיבה גם לא נמצא כן בפרק חלק שברח עוג לא"י. וכתבו התוס' למ"ד לא ירד מבול לא"י הכתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים תחת כל השמים כו' ע"ש באורך ע"פ ש"ר ודו"ק:
+<b>למה</b> נקרא שמה מצולה וכו'. קרא דכתיב האומר לבבל מצולה לצולה חרבי וגו' וכתיב ההדסים אשר במצולה וגו' ע"ש שהיא עמוקה כמצולה ונצטללו וכו' ומ"ד שנער שמנערת עשיריה עיין פרש"י ועי"ל לפי שלא עלו בימי עזרא וכדאמרינן ביומא פ"ק אם חומה היא וגו' אם עשיתם עצמיכם כחומה ועליתם וכו' נמשלתם ככסף וכו' ע"ש וק"ל:
+<b>כל</b> האוכל מעפרה של בבל כו'. מבואר בפרק ואלו קשרים:
+
+Daf 114a
+
+
+
+Daf 114b
+
+
+
+Daf 115a
+
+
+
+Daf 115b
+
+<b>זו</b> פרישות בכורות וכו'. כסתם מתניתין דעבודה היה בבכורות קודם שהוקם המשכן ומ"ד זו פרישות נדב ואביהוא ס"ל דבסיני נעשו הם כהנים ומדכתיב הוא אשר דבר ה' בקרובי וגו' יליף לה כדלקמן לפרש"י כדקאמר בסיני פן יפרוץ בהם ה' וכיון שלא הוזהרו לפרוש מן ההיכל בהקמת המשכן פרץ בהם עכ"ל ולפי זה לא סבירא ליה רבי כראב"י דאמר בפ' הדר דמתו בני אהרן בשביל שהורו הלכה בפני רבן אלא דאית ליה כמ"ד בת"כ דעל הקריבה שנכנסו לפני ולפנים מתו ומיהו נראה לפרש דהכי פירושו הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש כדקאמר בסיני וגם הכהנים הנגשים יתקדשו וגו' דהיינו שיתקדש שמי בהם לעתיד במשכן שהם נדב ואביהוא יוזהרו עתה פן יפרוץ בהם עכשיו ה'. ומלת יתקדשו יתפרש יותר נכון מפרש"י בחומש לפי פשוטו שפירש יתקדשו להתיצב על עמדן עכ"ל דלמה ליה למכתב כן בכהנים שהרי כלם הוזהרו על כך כמ"ש והכהנים והעם אל יהרסו לעלות וגו' ��לפי זה שפיר מצי ר' סבר כראב"י דפרק הדר וק"ל:
+<b>אמר</b> הקב"ה למשה ולא ידע וכו'. עיין פירש"י ותוס' ומדבריהם נראה דכינוי ונקדש קאי על המשכן ומדכתיב ונקדש ולא ונקדשתי משמע כן אבל ממ"ש לבסוף אלא להקדיש שמו של הקב"ה משמע ונקדש קאי אהקב"ה ויש לדקדק לכאורה דמשמע דלא מתו בני אהרן אלא כדי להתקדש שמו של מקום על ידם ולא מתו מפני החטא ולעיל פירש"י מפני החטא שלא הוזהרו לפרוש וכו' וכן בפרק הדר קאמרינן מפני החטא שהורו הלכה וכו' והרא"ם תירץ בזה דה"ק לא מתו בניך ביום ששרתה שכינה אלא כדי וכו' ע"ש באורך והוא דחוק דלדבריו הל"ל לא מתו בניך ביום הזה אלא כדי וכו' אבל הנראה דלא שייך קידוש המקום וכבודו אילו מתו בלא חטא דחלילה דעביד דינא בלא דינא אבל כבודו של מקום ליפרע מצדיקים בעוה"ז על מיעוט עבירות שבידן ובו יתעלה ויתקדש ומתיירא שמו של הקב"ה דאם בצדיקים כך ברשעים עאכ"ו וה"ק לא מתו בחטא זה אלא דעם סביביו נשערה מאד ובהם מתקדש ומתיירא שמו אם בצדיקים כך ברשעים עאכ"ו והוא שא"ל משה הייתי סבור או בי או בך שאני ואתה יותר מקורבים אבל כשראה מיתתן אמר שהם נכבדים יותר ועליהם רמז לו ונקדש בכבודי במכובדי ליפרע מהם על עבירות קלות ומר כדאית ליה בשתויי יין שלא הוזהרו עדיין על כך וכמה תנאי איכא בת"כ באיזו חטא מתו ואפשר דלא פליגי אדהכא דאיכא למימר הא והא גרמא דאיכא מאן דאמר התם נמי דבשביל ארבעה דברים מתו בני אהרן וכו' ע"ש ודו"ק:
+<b>וקבל</b> שכר על שתיקתו. מפרש"י ותוס' ע"פ ת"כ דהיינו שכר שנתייחד הדבור לאהרן בפרשה שאחריה שתויי יין והקשו בתוס' ותימה דבספרי וכו' למדנו שהדבור למשה שיאמר לאהרן ושמא זה קורא ונתייחד הא דכתיב אל אהרן וכו' עכ"ל. ומזה יש ליישב פירש"י בחומש מה שכר קבל על שתיקותו שנתייחד עמו הדבור שנאמר לו מפי משה לבדו ולא שיאמר לבני ישראל אבל הרא"ם דחק בעצמו בפירש"י דתרתי קאמר ואין צורך דיש לכוין דבריו שם כדברי התוס' וק"ל:
+<b>שנאמר</b> דום לה' והתחולל וגו' דריש דום מלשון שתיקה כמו וידום אהרן ובפ"ק דגיטין דריש ליה מלשון דמדומי חמה ע"ש:
+<b>וכן</b> שלמה אמר עת לחשות כי הא דאהרן ועת לדבר מפרשינן שם כמו אז ישיר משה ותשר דבורה קחו עמכם דברים ע"ש:
+<b>אל</b> תקרי ממקדשיך אלא וכו'. מדכתיב מקדשיך ביו"ד המורה על הרבים דריש ליה דלפי פשוטו הל"ל מקדשך בלא יו"ד לשון יחיד דאין לנו אלא מקדש אחד והרד"ק דחק לפי פשוטו שרמז על שני מקדשים שמקדש של מטה מכוון נגד מקדש של מעלה וק"ל:
+
+Daf 116a
+
+<b>תמים</b> בדרכיו צדיק במעשיו וכו'. פירש"י בדרכיו עניו וכו' במעשיו בלא חמס עכ"ל הדרכים הם המדות אף בזולת מעשה ונופל בו לשון תמים האל תמים דרכו וגו' והרבה כמוהו ובמעשים נופל לשון צדקה דכתיב עושה משפט וצדקה וגו' והיה מעשה הצדקה וגו' וק"ל:
+<b>אמר</b> רשב"נ מאותן שלא נעבדה בהן עבירה. ל"ג ליה דלא שייך הכא אלא בפרק חלק גרסינן ליה אהא איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה אמר רשב"נ מאותן שלא וכו' אלא דה"ג הכא מאותן שעתידין ליטהר מנלן וקאמר כדרב חסדא וכו' משום דעיקר מלתיה דרב חסדא ורבי אבהו בפרק חלק נאמרה אהא דשלא נעבדה בהן עבירה מש"ה קאמר הכא כדרב חסדא ורבי אבהו שאמרו בענין שלא נעבדה בהן עבירה ה"נ נימא לענין טהורה וטמאה ודע כי רש"י בחומש פי' הטהורה העתידה להיות טהורה לישראל מלמד שלמד נח תורה עכ"ל. וכתב הרא"ם דאל"כ מנא הוה ידע טהורים וטמאים בההיא שעתא מי הוו אבל בזבחים תירצו בזה אמר רב חסדא העבירום כו' ור"א אמר הבאים וכו' ולא ידעתי למה הניח הרב הגמ' ותפס דרך אחר עכ"ל. ובחזקוני כתב בזה ב' תירוצים ואינן מחוורין דמ"ש בתירוץ קמא שסוגיא דזבחים לא איירי בטמאים וטהורים ממש אלא בטהורים וטמאים דערוה לא משמע מתוך הסוגיא ובתירוץ שני שכתב לחלק בין עופות טהורים לבהמות טהורות הן דברי נביאות ואיך שיהיה קשה כיון דרש"י ז"ל בחומש פי' דלענין נעבדה בהם עבירה ידע בקליטת התיבה ובביאתם מאליהן למה לא נאמר כן לענין טמאה וטהורה דכל שקלטו שבעה שבעה הן טהורין וכל שקלטו ב' הם טמאים וכן לענין ביאה מאליהן וע"כ הנראה מה שפרש"י מלמד שלמד נח תורה לאו משום דאל"ה תקשי מנא הוה ידע כמו שהבינו הרא"ם והחזקוני דהא ודאי ידע בקליטת התיבה כדרב חסדא או בביאה מאליהן כר' אבהו ולא הוצרך רש"י בחומש להזכיר זה פה דכיון דכבר פי' כן לענין נעבדה בה עבירה ממילא נימא הכי לענין טמאה וטהורה ומה שהוצרך לומר דלמד נח תורה משום דלגבי בני נח לא שייך טהורה וטמאה אלא לגבי ישראל לעתיד ואי לא הוה למד נח תורה לא הוה ידע מאי קאמר ליה הטהורה תקח לך ז' ז' ובטמאה ב' ב' דלגבי נח כולם שוים הם אלא ידע זה שלמד תורה שתהיה טמאה וטהורה לישראל לעתיד ודוק כי הדברים ברורים הם למבין ומה שיש עוד לדקדק בדברי המאמר מבואר בפרק חלק ע"ש:
+<b>התנערי</b> אומה שמעשיה בצפון וכו'. עי' פרש"י אבל בב"ר מפורש באופן אחר עורי דבר ישן ומתעורר דהיינו העולה שהיה ישן כבר לבני נח ובואי דבר חדש בתימן דהיינו שלמים בדרום ע"כ:
+<b>ומר</b> נמי הא כתיב ומחלביהן משמניהון וכו'. ואשמעינן קרא דקרבנו מן המעולה ולא כאחיו קין שהביא מן הגרוע כפרש"י בחומש מפרי האדמה מן הגרוע כו' ע"ש:
+<b>והא</b> כתיב ויקח יתרו עולה וזבחים וכו'. הכא לא בעי לאוקמא נמי עולה לאלהים וזבחים לאכילה כדלעיל דהתם ועולות סמיך לועשינו לה' אלהינו משא"כ הכא דזבחים סמוך לאלהים דעלה ודאי קאי ודפריך בפרק אין מעמידין מהאי קרא דגם אתה תתן בידינו זבחים ועולות וגו' לר"א דפוסל בהמה של עובדי כוכבים בכל הקרבנות מעולות לחוד קפריך דסמיך לה' אלהינו וגו' אבל זבחים אאכילה קאי והענין מבואר דבני נח עולה קרבין ולא שלמים לפי שעולה כולה כליל ובאה על חטא אבל השלמים באים לשום שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ושהם אוכלין משלחן גבוה ואין הקב"ה חפץ בשלומם של בני נח ולא שיאכלו משלחנו וק"ל:
+<b>וישמע</b> יתרו וגו' מה שמועה שמע כו'. יראה דלהני תנאי משמע דוישמע יתרו דבק לכל אשי עשה וגו' ששמע יתרו את כל אשר וגו' וכי הוציא ה' וגו' הוא ענין אחר וכפרש"י בחומש דאל"כ לא נכתוב אלא וישמע יתרו כהן מדין חתן משה כי הוציא ה' וגו' כל אשר עשה וגו' ל"ל ועוד דגבי כל אשר עשה כתיב למשה ולישראל וגבי כי הוציא כתיב ישראל בלחוד דשמעי' מזה דכל מאמר אשר עשה וגו' הוא דבר שנעשה גם למשה משא"כ במאמר כי הוציא וגו' שאינו אלא לישראל לחוד דמשה לא הוצרך להוציא שכבר היה במדין ובשביל שסתם הכתוב מה ענין מעשה זה את כל אשר עשה אלהים וגו' שעי"ז שמע יתרו ובא פליגי בזה הני תנאי דר' יהושע סבר שהוא דבק למנחמת עמלק שהזכיר בסמוך וע"כ סתם כאן מה ענין את כל אשר עשה וגו' ר"א המודעי סבר כיון דסתם מהו המעשה נשמע ליתרו יש לנו לפרש בדבר הנזכר שהוא דבר הנשמע והיינו מתן תורה שהיה נשמע בכל העולם שהיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכו' ור"א אומר כיון דסתם מה הוא המעשה הנשמע לו יש לנו לפרשו בדבר שמצינו בקרא לשון שמיעה בהדיא והוא קריעת ים סוף שנאמר ויהי כשמוע וגו' ומתוך סוגין נראה דהנהו תנאי פליגי מדקאמר כתנאי וכו' ושלא כדברי הרא"ם שכתב לפרש לדברי רש"י שבחומש דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ועוד האריך הרא"ם בזה לפרש פרש"י שבחומש בשינוי הלשונות שדקדק בפרש"י ע"ש ולשטתנו יתבארו לך כל דברי רש"י דמה שהוסיף לומר גבי כל אשר עשה וגו' דהיינו ירידת המן והבאר כו' דלא כחד מהני תנאי דשמעתין י"ל דמרבויא דכל פי' כן דודאי עיקר השמיעה היה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה משום דלא ה"ל למכתב אלא אשר עשה וגו' וכתב כל אשר עשה וגו' פי' דאתא לרבות דכל המעשים שעשה להם הש"י הם בכלל דכל אשר עשה וגו' ומזה גבי וישמע יתרו לא פרש"י אלא ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק שהם היו עיקר השמיעה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והביא דברי שניהם כאילו אינם חולקים דהא א"נ עיקר השמיעה הוא קריעת ים סוף מ"מ בכלל רבויא דכל אשר עשה וגו' איכא נמי מלחמת עמלק ולהכי לא הביא גביה דעת שלישית שאומר מתן תורה שמע דהא איכא תנאי דפליגי וסברי קודם מ"ת [בא] אפי' בכלל רבויא דכל אשר עשה אינה ומה שפירש עוד שנית גבי כל אשר עשה וגו' בעמלק ולא הזכיר שם קריעת ים סוף היינו משום דפשטיה דקרא משמע ליה טפי כמ"ד עיקר השמיעה היתה קריעת ים סוף דמפורש ביה בהדיא ל' שמיעה שנאמר ויהי כשמוע וגו' ולכן הזכיר ברישא דמלתא דברי האומר קריעת ים סוף קודם שהזכיר דברי האומר מלחמת עמלק הפך שהזכירן בשמעתין משום דפשטיה דקרא משמע טפי כדעת האומר קריעת ים סוף שמע והוא עיקר השמיעה וגבי כל אשר עשה וגו' דבא לפרש רבויא דכל היינו הבאר והמן חזר והזכיר שוב מלחמת עמלק דא"נ עיקר השמיעה לפי פשטיה דקרא הוא כדעת האומר קריעת ים סוף שמע מ"מ נשמע נמי מלחמת עמלק מכלל רבויא דכל אשר עשה וגו' וגבי ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה וגו' שכתב רש"י דהיינו טובת המן והתורה עכ"ל י"ל דאף למ"ד יתרו קודם מתן תורה בא פירש כן ומשום דפשטיה דקרא כל הטובה כולל גם התורה ואע"ג דלא ניתנה התורה בכלל קצת ממנה ניתנה קודם שבא יתרו כדאמרינן שבת ודינין וכבוד אב ואם ופרה אדומה במרה נצטוו וגבי וישמע יתרו אי אפשר לפרש ששמע ובא על המצות שנתנו במרה דלא יפול מלת שמיעה בהם אלא בנתינת התורה בכלל בסיני כדקאמר שהיה שם קולו הולך מסוף העולם ועד סופו כו' ובזה יבואו כל דברי רש"י שבפי' החומש כהוגן בלי שום גמגום לפי סוגיא דשמעתין ואין צורך לכל האריכות שהאריכו בזה המפרשים לפירש"י בדברים הרחוקים מסוגיא דשמעתין ואין להאריך:
+<b>שכשניתנה</b> תורה היה קולו וכו'. כדאמרינן במדרשות יכול ניתנה תורה בשתיקה ת"ל ויהי קולות וברקים יכול לא היו שומעים את הקול ת"ל קול ה' בכח קול ה' יחולל אילות וגו' ואילות הן עובדי כוכבים כפרש"י בספר תהלים:
+<b>אבל</b> מבול של אש מביא וכו' אמר להם כבר נשבע שאינו משחית כל בשר. יש להקשות דמהכא משמע דבכלל שבועת מי נח דגם באש ובשאר דברים אין הקב"ה מביא מבול לעולם ובפ"ק דסוטה אמרינן הבה נתחכמה לו נתחכם למושיען של ישראל נדונם באש כי באש ה' נשפט וכו' באו ונדונם במים שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם וכו' משמע מזה דשבועת מי נח לא היה על מבול של אש וי"ל דהכא ה"פ דקאמר בלעם שאינו מביא אף מבול של אש היינו לכל העולם שכבר נשבע הקב"ה במי נח שלא יביא השחתה לכל העולם אבל על אומה אחת בודאי מביא כדכתיב כי הנה באש ה' נשפט וה"ה מבול של מים מביא על אומה אחת אלא שהמצרים טעו בזה וחשבו דמבול של מים אינו מביא הקב"ה אפי' על אומה אחת וכדמסיק שם והם אינם יודעים שעל כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא וכפירוש הנה ה' נשפט:
+<b>שהיתה</b> גנוזה אצלו תתקע"ד דורות וכו'. הזכיר להם כל זה כי ראוי שיבא הקב"ה בנתינת קולי קולות כל כך שישמעו כל העולם להודיע לכל העולם כי חמדה טובה גנוזה היא אצלו והעביר מלפניו תתקע"ד דורות שלא היו ראוים לקיים מצוותיה אשר קיומן הוא קיום העולם וזולתה ראוי העולם לחזור לתהו ובהו כדאמרינן התנה הקב"ה עם מעשיו אם יקבלו ישראל וכו':
+<b>ה'</b> עוז לעמו יתן וגו'. פרש"י עוז תורה שהוא כו'. ועי"ל שהשיב להם שאין שינוי רצון לפניו שנתן לה עתה לישראל ולא נתנה מקודם לאחד משאר עובדי כוכבים אבל אומה הישראלית ראויה לקבל כי הם עזים בעובדי כוכבים וע"כ ניתן להם התורה שהיא נקראת עוז להתיש כחן של ישראל אבל שאר עובדי כוכבים לא יוכלו לקיימה כדאמרינן בפרק אין צדין מפני מה ניתנה התורה לישראל מפני שהן עזין וע"ז אמר השיבו עובד כוכבים ה' יברך את עמו בשלום ע"פ הכונה זו כי לולא ניתנה התורה להם לא היה אומה ולשון יכולה לעמוד מפניהם כדאמרי' נמי שם נמצא התורה היא נתינת שלום לעובדי כוכבים עם ישראל וע"כ אמרו ה' יברך את עמו בשלום:
+<b>קריעת</b> ים סוף שמע יבא שנאמר ויהי כשמוע כל מלכי וגו'. בהאי קרא לא הוזכר שמיעת קריעת ים סוף רק אשר הוביש ה' את מי הירדן וגו' אלא דבכלל ק"ו הוא אם שמעו שהוביש מי הירדן ועברו בו ישראל כ"ש ששמעו קריעת ים סוף שעברו בו ישראל ונצולו והמצרים נטבעו בו וקצת מגומגם דטפי ה"ל לאתויי מקמיה האי קרא דרחב הזונה דבקרא הוא מוקדם ומפורש בו שמיעת קריעת ים סוף ואפשר דלא מייתי ליה האי קרא כלל הכא אלא משום רומיא דקרא דקאמר מ"ש התם דאמר ולא היה בם עוד רוח ומ"ש הכא דקאמרה ולא קמה עוד רוח באיש ממלת איש ששינה בהאי קרא דרשו שידעה שלא היה להם גבורת איש א"נ מלת קמה במשמע קשוי:
+
+Daf 116b
+
+<b>ע"ב</b> אמרה יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתן. במדרש ילקוט ל"ג פשתן אלא בחומה גם מה שפירש"י על פי המכילתא בג' דברים חטאתי וכו' היינו נמי אלו ג' חבל חלון ופשתן שהיו המנאפים עולים אליה וכו' ע"ש במדרש ילקוט מפורש בענין אחר בג' חטאתי בנדה ובחלה ובהדלקה בג' מחול לי בחבל בחלון ובחומה וכו' ע"ש:
+<b>תרי</b> עולמי גולאי כו'. בגרסת ע"י גילאי וכן נראה מפרש"י שהם גיל אחד והטעם פירוש שכן הוא נוי לדבר עכ"ל ונראה שדקדק ליטול ב' נערים ולא קאמר סתם עובדי כוכבים מהאי טעמא דקאמר שלא היו בנערותם עדיין משתמשין למלאכת הדיוט דמהאי טעמא אסור להשתמש בכהן:
+<b>והא</b> מודה ר"א בר שמוע בבמה דתניא וכו' השתא דלא מסיק אדעתיה דהאי קרא המוריגים וכלי הבקר לעצים איירי בחדתי מגופיה דהאי קרא ה"מ לאקשויי וכן היא הסוגיא בפרק הקומץ רבה דאהך דר"א שאמר אף עצים שלא ישתמש בהן הדיוט פריך מגופיה דקרא מדכתיב המוריגים וכלי וגו' ויש ליישב דסוגיא דהכא לא בעי לאקשויי מגופיה דקרא דאימא דארונה אמר כך אבל דוד לא רצה בהם לעצים משום שימוש הדיוט וזה שדקדק רש"י לפרש הא מודה ר"א בבמה דקתני המוריגים לקח דוד לעצים כדבר ארונה אבל בקרא אינו מפורש שלקחם דוד ודו"ק:
+<b>הא</b> כיצד גבה מכל שבע חמשים וכו'. ואפילו למאן דאמר דירושלים נתחלקה לשבטים דהיינו ליהודה ובנימין ולא היה לשאר שבטים חלק בו מ"מ מקום המקדש לא נתחלק ולכך נתן כל שבט מי"ב שבטים כל אחד חנקו בשוה ועוד כיון דלא רצה דוד ליטלו מן ארונה בחנם אלא בקנין כמפורש בקרא הוצרך כל שבט לתת חנקו בשוה:
+<b>אבא</b> יוסי וכו'. בקר ועצים ומקום וכו' ר"א בר שמוע אומר כו'. לפי הגירסא שלפנינו לא פליגי הני תנאי ובעל עין יעקב גרס גי��סא אחרת לפי פירש"י ונראה דבהא פליג לאותה גירסא דלאבא יוסי מקום מזבח בכלל חמשים כסף הוה ולר"א בן שמוע מקום המזבח בכלל שש מאות של זהב הוה ולדידהו לא תקשי התם כסף הכא זהב אלא למ"ד דהיינו ו' מאות מכל השבטים היינו חמשים מכל שבט ושבט פריך התם כסף הכא זהב ומשני דה"ק גבה כסף במשקל שש מאות ומפורש בתוס' דה"ק גבה כסף שוה חמשים שקלים של זהב לכל שבט דהיינו שש מאות זהב לכל השבטים כו' עכ"ל ע"ש עוד ע"פ המדרש ופירש"י בסוף ספר שמואל מגומגם בזה ע"ש:
+
+Daf 117a
+
+
+
+Daf 117b
+
+
+
+Daf 118a
+
+<b>הא</b> כיצד לא היה שם תקרה אלא אבנים וכו'. דאהל לא שייך אלא בגג כמו שפירש"י בפ' כל הכלים בענין איסור אהל בשבת ולזה בהני קראי דמשתעי בקיומו קראו בית ה' ע"ש המחיצות שהיו אבנים והיכא דמשתעי בחרבנו קראו אהל שהוא בנין עראי ביריעות ובגג וק"ל:
+
+Daf 118b
+
+<b>אמר</b> קרא ונסב הגבול מזרחה תאנת שילה וגו'. הכי כתיב קרא בגורל בני יוסף ולפי שלא נמצא בשום מקום שיהיה שילה קרוי תאנת שילה דרשוהו הכי לרמוז בגורל בני יוסף שהיה בו גבול מזרחה עד מקום שאדם מתאנח על אכילת קדשים דשילה ומאן דדריש ליה מקרא בן פורת וגו' אסיפא דקרא בנות צעדה עלי שור סמוך דדריש עלי עין מל' סלוק דכה"ג דרשינן ליה בברכות ובפ' הפועלים וה"ק עלי עין בשביל שסילק עינו מאשת פוטיפר זכה שבגבולו בנות שהם שאר השבטים צעדו באכילת קדשים עלי שור עד מקום ראיה כמו אשורנו ולא קרוב ומאן דדריש מקרא ורצון שוכני סנה ה"פ דקרא ורצון לפי שעשה רצון המקום ולא רצתה עינו ליהנות כו' תזכה באכילת שוכני דהיינו באכילת קדשים משכן שילה עד בין השנואים דהיינו שאר השבטים שהיה ראיית הרואה מגיע משם עד לכאן וק"ל:
+<b>בג'</b> מקומות שרתה שכינה כו'. לכאורה ודאי דשרתה שכינה גם באהל מועד במדבר ובגלגל כדלקמן אלא דהנהו דחשיב הכא כלם בחלק בנימין היו אבל הא דקאמר כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימן לא משמע כן ואפשר דאהל מועד לא חשיב כיון שהיה בח"ל ובגלגל נמי לא מקרי שורה שכינה במשכן כיון שהיה זמן כיבוש א"י וחלוקה לא חשיב הכא אלא מיום שבאו אל המנוחה ואל הנחלה דהיינו שילה וירושלים והיתר שבין זה לזה דהיינו נוב וגבעון כדלקמן משמע הכא דנוב פשיטא להו דבחלק בנימן הוה והמקרא לא מוכח כן דחשיב י"ד ערים בנחלת בנימן וחשיב גבעון וירושלים ולא חשיב נוב בינייהו ודו"ק:
+<b>הכי</b> השתא התם מיקרבן נחלות אהדדי הכא מי מיקרבן כו' יש נדקדק היאך לא ידע דקרא כתיב ויעל משם גורל בני בנימן וגו' בין בני יהודה ובין בני יוסף ויש ליישב דודאי דנחלתן של יוסף לבנימן מיקרבן אהדדי כמו ליהודה אלא דה"ק מי אשכחן דמיקרבן כ"כ בעיר אחת כמו שמצינו ביהודה שמפורש בקרא בהדיא דירושלים נפלה בנחלת שניהם ומשני כדאמר כו' רצועה יוצאה מחלקו של יהודה כו' והיה בנימן מצטער כו' דזה ודאי אינו מפורש אלא ממדרש דקרא מלשון חופף כל היום כדאמרי' פ' איזהו מקומן ה"נ איכא למימר הכי ממדרש הכתוב דרצועה יוצאה מחלק של יוסף כו' והיה בנימן מצטער דכתיב תאנת שילה כפרש"י ודו"ק:
+<b>כתנאי</b> חופף זה מקדש כו' ובין כתפיו שכן אלו ימות כו'. במקדש בעוה"ז לא היה לשכינה דבוק גמור אלא דרך חפיפה משא"כ לימות המשיח דהוי דיבוק גמור לשכינה עם ישראל דהיינו ובין כתיפיו שכן ומקדש שני שהוא חסר בכמה דברים לא דריש ליה אלא מריבוי דכל היום וכן לדרשה דבין כתפיו שכן בעה"ב יהיה לשכינה דיבוק גמור כמ"ש שיהיו צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ולא כן לימות המשיח כדאמרינן אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד גליות ולכך לא דריש אלא מרבויא דכל היום וק"ל:
+<b>ימי</b> אהל מועד מ' שנה חסר כו' נשתיירו לשילה שס"ט כו'. כל הסוגיא מבואר באורך בפרש"י והנני מקצר דבריו דחשיב הכא כל אותן שנים שהיו מיציאת מצרים עד בנין הבית היכן היה המשכן ומפורש בקרא שהיו ת"פ שנים מיציאת מצרים עד בנין הבית והיה בשנה הרביעית למלך שלמה ועתה חשוב שנה אחת מיציאת מצרים עד שהוקם המשכן בשנה שניה ועוד ל"ט שנה שעמד המשכן במדבר עד בואם לא"י ועוד י"ד שנים שבגלגל דהיינו ז' שכבשו וז' שחלקו ז' שכבשו מוכח מדברי כלב שהיה בן מ' שנה בשליחות מרגלים שהיה בשנה שניה נצאתם ממצרים נמצא שהיה בן ע"ח שנה כשנכנסו לארץ ישראל וכשנכבשה הארץ שהיא תחלת החלוקה שהיה לשבט יהודה אמר כלב שהיה בן פ"ה שנים נמצא ע"כ שכבשו ז' שנים ועוד ז' שחלקו מסברא מדז' כו' א"נ מדכתיב י"ד שנים אחרי אשר הוכתה העיר בר"ה דהיינו יובל לא מתוקם אלא ע"י ז' שכבשו וז' שחלקו שהרי משנכנסו לארץ עד שגלו תת"ן שנים שהם י"ז יובלות ואילו לא היו י"ד שנים שהן ז' שכבשו וז' שחלקו נמצא היה הבית חרב בהשלמת היובל ולא י"ד שנים אחר החורבן כמו שאמר בקרא שבנוב וגבעון נ"ז שנים כמפורש הרי בין הכל קי"א שנים נשתיירו מת"פ בין שנים דמדבר ודגלגל ובין שנים דנוב וגבעון שס"ט שנים לשילה ושנים דנוב וגבעון מוכח לה דהיו נ"ז שנים דהא משבא הארון משדה פלשתים היה עשרים שנה עד שהביאו דוד משם דהיינו י"א דשמואל ושתים דשאול וז' שמלך דוד בחברון ועוד ל"ג שנה שמלך על כל ישראל ועוד ד' שנים שמלך שלמה קודם שנבנה הבית הרי נ"ז שנים לנוב וגבעון ויש לדקדק כיון דשנים של נוב יש להם קצבה כדקאמר דמשחרב שילה באו לנוב חרבה נוב באו לגבעון א"כ לא היו ימי נוב יותר מי"א שנים שהן י"א שנים שמלך שמואל א"כ אמאי חשיב להו כחדא הל"ל ימי נוב י"א שנים וימי גבעון מ"ו שנים וי"ל כיון דדינם חד הוא שבהם הותרו הבמות חשיב להו כחדא וכן משמע לקמן:
+
+Daf 119a
+
+<b>מנוחה</b> זו שילה וכו'. כדאמרינן לקמן מנוחה מכיבוש נחלה זו ירושלים וכה"א היתה לי נחלתי כאריה וגו' העיט צבוע נחלתי לי כו' לכאורה אין זה ראיה דעל ישראל קאמר הכי שהם קרוים נחלה שנאמר יעקב חבל נחלתו אבל ממאי דכתיב בתר הכי כה אמר ה' על כל שכיני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי ישראל וגו' משמע דנחלה היינו ירושלים ורש"א מנוחה זו ירושלים ע"ש מנוחת ארון כדלקמן עי' פרש"י ותוספות ונחלה זו שילה דהתם פליג נחלתם דכתיב ויפל להם גורל בשילה וגו' ולקמן קאמר טעמא דירושלים מקרי נחלה נחלת עולמים היינו למ"ד דזו וזו ירושלים דהיא המנוחה אמיתית ונחלת עולמים ובכן יבנה במהרה בימינו אמן סלה:

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Moed/Chidushei Agadot on Beitzah/Hebrew/Vilna Edition.txt

@@ -0,0 +1,291 @@
+Chidushei Agadot on Beitzah
+חידושי אגדות על ביצה
+Vilna Edition
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על ביצה
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+<b>התחילו </b>כת ו' לצאת כו'. י"ל אלו ו' כתות ע"פ מ"ש פ"ק דשבת דיש ו' כתות לענין אכילה שעה ראשונה מאכל לודים כו' ששית ת"ח כו' וה"נ הכא כת ששית ת"ח היא ויצאו לאכילה בזמנם ולא הוה ס"ל כר"א דאמר או כולו לה' כו' אלא דהוה ס"ל כר' יהושע חציו לכם וחציו לה' ואע"ג שהקדימו לאכול קודם חצות שעה א'. וי"ל שהשלימו אח"כ חציו לה' בתפלת מנחה ועוד דע"כ חציו לה' וחציו לכם לאו דוקא קאמר דא"כ הוה כזורק אבן לחמת כדאמרינן פ"ק דשבת ודו"ק: 
+<b>בעלי </b> מארה כו'. פרש"י שחרה לו על אלו ביותר לפי שבהמ"ד מתרוקן כו' ע"ש ובערוך פירש בעלי מארה אין להם כלום לא קיימו שמחת י"ט ולא מצות בהמ"ד שכבר יצאו עכ"ל ור"ל לפי דעת ר"א דאו אוכל ושותה או יושב ושונה כל היום וזה לא קיים שניהם ועי"ל דה"ק הללו בעלי מארה כיון דאכילתן היום מיד אחר ו' שעות ה"ל כאלו זורק אבן לחמת וקשה לגוף כדאמרינן פ"ק דשבת ותלמידיו שאכלו אח"כ כמ"ש אכלו משמנים גו' כבר כתבו בזה התוס' שבשאר ימים נמי אכלו אחר הדרשה ועי"ל דודאי היה שונה כל היום כשיטתו אלא שאמר להם אכלו משמנים בסעודת לילה שי"ט ר"ה היה וי"ט שני שלר"ה נוהגין גם בא"י וקדושה אחת הן: 
+<b>התחילו </b> פניהם כו'. פרש"י כסבורין שכועס על כת ו' כו' וכ"ש עלינו עכ"ל והוא דחוק דמי היה מוחה בידו מלסיים הדרשה ואז לא היו מאחרין ונ"ל כסבורין שנתן עיניו בם וחשדן שגם דעתן לצאת אבל הוא נתן עיניו בהם דרך חיבה שאינן בכלל ו' כתות שיצאו: 
+<b>שמניחין </b> כו'. ועוסקים בחיי שעה כו' כהאי לשנא אמרו פ"ק דשבת לגבי תפלה וע"ש: 
+<b>חלקוהו </b> חציו וכו'. עצרת תהיה לכם גו' מפורש במס' פסחים פ' א"ד: 
+<b>מאי </b> לאין נכון לו כו'. לפי פשטוו ה"ל למכתב לאין לו לאין נכון משמע שלא הכין לו כמו והכינו את אשר יביאו וכיון דהכא בי"ט איירי מאי לאין נכון לו קודם י"ט כיון שמותר להכין אוכל נפש בי"ט גופיה לה"ק למי שלא הניח ע"ת כו': 
+<b>לוו </b> עלי וקדשו כו' הוא מחובר למעלה ואל תעצבו וגו' כלומר אל תדאגו שאחסר פרנסתי בחול בזה כי נאמן הוא ב"ה לפרוע וכן הוא לשון הטור א"ח סי' רמ"ב ודאמר בענין זה וקדשו קדושת היום לכבודו אין לו מקום כאן וי"ל דרמזו כאן דיין דקידוש היום הוא קודם לכבוד היום כדאמר פ' ע"פ: 
+<b>א"נ </b> אדרא כשמיה כו' עיין פרש"י דכולה מלתא לענין נטיעת דבר נאמר או אילן או עשב אבל בערוך פירש יטע בהן אדר שנא' אדיר במרום ה' שיעשה מהן צדקה שהיא חשובה לפני ה' במרום כדכתיב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף ופירוש אדרא כשמיה הוא מאילני סרק כו' ע"ש: 
+
+Daf 16a
+
+<b>כל </b>מזונותיו כו' ואפי' למאן דאמר פ"ק דר"ה בפסח על התבואה כו'. י"ל היינו תבואה של כלל עולם אי מצלחת אי לא אבל מזונות של כל אדם פרטי אם יהיו לו בריוח או לא דינו מר"ה עד י"כ כדאמרי' הכא ואדרבה למ"ד התם דהכל נידון בר"ה וגזר דינו ביוה"כ ק"ק אמאי נקט בהאי קרא חוק דמשמע מזונות טפי דהא שאר דברים נמי נידונין בר"ה ויש ליישב ודו"ק: 
+<b>ואכלו </b> את חקם וגו' והא דלא מייתי לעיל מיניה בהאי קרא דכתיב כי חק לכהנים וגו'. משום דאיכא לפרשו כי חק קצוב הוא לכהנים בכסף הניתן להם מאת פרעה ומאותו כסף קנו להם כל מה שיצטרכו אבל בסיפא דקרא ואכלו את חקם יותר מפורש דמשמע דחק הקצוב להם גופיה אכלו אותו דהיינו לחם כפרש"י בחומש: 
+<b>הטריפני </b> לחם חוקי כו'. שבק קרא דמייתי מן התורה ואכלו את חקם והביא מדברי קבלה משום דואכלו את חקם נמי איכא לפרש שאכלו את חקם בכסף שניתן להם וקנו להם מה שיצטרכו לאכול אבל הכא מפרש לחם חקי וגו' א"נ דהאי קרא איירי בהאי ענינא גופיה שבקש מהקב"ה קצב שיעור מזונותיו לקיום נפשו ולא ריש ועושר ודו"ק: 
+<b>אוכל </b> לכבוד שבת כו'. עיקר טעם הענין בזה נראה כמ"ש לעיל זכרהו מאחר שבאת להשכיחו שבכל יום מששת ימי השבוע יזכור אותו להכין לו על צד היותר טוב כמ"ש מחד משביך כו' ואמר שהלל מדה אחרת היתה בו וכו' כלומר דודאי מדת שמאי מעולה וטובה היא אלא שזה מדה אחרת שיותר טובה ומעולה ממנה סותרת אותה דהיינו מדת הבטחון שבוטח בהקב"ה שיזמין לו הקב"ה נאה ממנה וקאמר שכל מעשיו כו' שאל תאמר שזו מדת רעבתנות כמ"ש הרוג בקר שחוט צאן וגו' כי מחר נמות וע"כ אמר שהרי כל מעשיו של הלל לש"ש הוא יש לנו לתלות גם זה המעשה היה לשם שמים ממדות הבטחון ומייתי ברוך ה' יום יום יעמס וגו' כלומר שיש לברך להקב"ה על כל מה שממציא לנו בכל יום ויום לבטוח בו שהוא יעמוס לנו עוד לימים הבאים וק"ל: 
+<b>הנותן </b> כו' שנאמר ומשה לא ידע וגו' וכדמסיק במתנה דעבידא לאגלויי דמה שקרן עור פניו עבידא לאגלויי ע"י שהיו יראים מגשת אליו וכמ"ש הרמב"ן ונתן המסוה על פניו כי התבונן בשובם אחור כי קרן עור פניו או הגידו לו כו' ע"ש: 
+<b>מתנה </b> מתנה טובה יש לי בבית גנזי כו'. מפורש פ"ק דשבת: 
+<b>בצנעה </b> כו' מדכתיב לעלם חסר ו' דרשו כן: 
+<b>לא </b> ליענשו עכו"ם עליה כו' פרש"י ואנן אשכחן שחזר הקב"ה להענישן על התורה ומצות כו' ע"ש וק"ק דהיאך יענשו העכו"ם על השבת אם לא יקיימוה הא אמרי' פ"ד מיתות עובד כוכבים ששבת חייב מיתה וי"ל בהפך דה"ק כיון דמצות שבת לא אודעינהו לא ליענשא עובדי כוכבים עליה אם יקיימוהו דהא ודאי מסברא אם הנכרי שובת שלא לשם מצוה דאינו חייב מיתה ומשני דודאי מצות שבת אודעינהו ע"כ העובדי כוכבים חייב מיתה אלא מתן שכרה דהיינו שבת של עוה"ב לא אודעינהו כי הוא דבר סודי בבית גנזיו ורב טוב הצפון לצדיקים לעוה"ב וז"ש כי אני ה' מקדשכם כשבת של עוה"ב שע"י השבת שהוא קודש שומריה קדושים לעולם הבא כמ"ש כל הנותר בירושלים קדוש גו' מה קדוש קיים: 
+<b>נשמה </b> יתירה לא אודיענהו כו'. עיין בפירוש הרמב"ן בזה בחומש: 
+<b>כיון </b> ששבת כו'. לפי פשוטו קאי אעשה ה' וגו' ששבת ביום השביעי אבל הלשון כפול דהיינו שבת והיינו וינפש לכך דרשו דשבת וינפש קאי אלפני פניו אבני ישראל דכיון ששבת וי כו' ופירוש הכתוב לעיל מיניה כי שביתת שבת ולא בו' ימים הוא אות שבו' ימים עשה ה' את השמים וגו' דהיינו הוראה על חידוש העולם ועיין בסוד נפש יתירה בדברי בעלי המקובלים: 
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+<b>השותה </b>כוסו בבת אחת הרי כו' מפורש פ' כיצד צולין: 
+<b>חצובא </b> מקטע רגליהון כו' פרש"י ליום הדין שגוזלין וחומסין כו' ואין למדין ממנו עכ"ל ועוד י"ל בעולם הזה בדיני אדם כשיגזול אחד משדה חברו שהיה ביניהן חצובא כשחופרין וימצא זו החצובא יתפרסם זה הגזלן שנכנס לשדה חברו וכן פי' בערוך ע"ש: 
+<b>נטיעה </b> מקטע רגליהון דקצבים כו'. בפרש"י שאמרה תורה להמתין שלש שנ��ם כו' יש לגמגם בזה דגבי חצובא ניחא שתלה משיגי גבול בו אם כפרש"י שחצובא הוא לא נצטוה על כך ואעפ"כ אינו עובר על גבולו והיה להם לרשעים שמצוים ע"כ ללמוד ממנו ואם לפי' הערוך שכתבתי ניחא טפי וכן בתורמסא יש לפרש כן שהיה להם לישראל ללמוד ממנו לחזור למוטב אחר שבע פורענות כתורמוס הזה אחר ז' שליקות אבל הכא מה לנו ללמוד איסור דבועלי נדות ודקצבים משום קודם זמנם מאיסורא דנטיעה קודם זמן ג' שנים דה"נ יש ללמוד בהפך איסורא דנטיעה קודם ג' שנים מאיסורא דבועלי נדות ודקצבים קודם זמן ומאי אולמא האי מהאי וקצת תיקן בזה בפי' הערוך וז"ל דמוציא אדם כמה הוצאות ונוטע כרם כו' וממתין שני ערלה כו' ומי שאשתו נדה כו' ואינו לוקח מוסר כו' עיין שם דהיינו דאלימא ליה נטיעה ללמוד ממנו שהוא הוציא כמה יציאות וממתין זמן רב ג' שנים וכ"ש בועלי נדות וקצבים שאין להם הוצאות בזמן מועט והיה להם להמתין ודו"ק: 
+<b>ששולקין </b> אותו ז' פעמים כו'. פרש"י שהדמיון בזה שישראל הטריחו בוראן להביא עליהן ז' פורענוות כו' וע"ש ולא ניחא ליה כפשטיה דלאחר ז' תועבות דכתיבי כאן לא עבדוהו וכ"פ בעל הערוך דלא הוה דמיון דז' שליקות שהטריח בעליו לחזור למוטב והז' פורעניות מפורש בזה דכתיב ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם דהיינו על ז' תועבות שעשו הביא עליהן ז' פורעניות ואעפ"כ לא חזרו למוטב ולא עבדוהו ופרש"י בספר שופטים דאפילו בשותפות לא עבדוהו ע"ש והיינו הדמיון דאפילו כתורמוס כו' כקנוח סעודה לא עשאוני בני וק"ל: 
+<b>מפני </b> מה נתנה תורה כו'. וא"ת הא אמרינן פ"ק דע"ז שהחזירה הקב"ה על כל האומות ולא קבלוה וי"ל דה"ל להקב"ה לכפות עליהם ההר כגיגית כדי שיקבלוה דכה"ג אמרינן שם דבדין לעתיד יאמרו האומות העולם כלום כפית עלינו ההר כגיגית ולא קבלנוה כמו שעשית לישראל דכתיב ויתיצבו וגו' ע"ש: 
+<b>מפני </b> שהן עזין כו'. והתורה גם כן נקרא עוז כמ"ש בזבחים פ' פרת חטאת שאמר בלעם ה' עוז לעמו יתן וגו' שהיא התורה והיא מתיש כחן ועזותן של ישראל כמפורש שם באורך ועיין בזה בחדושנו פ"ק דנדרים גבי יראת ה' תהיה על פניכם זו הבושה שגם מטעם זה נתנה התורה לנו מפני שהן עזין ואמרינן ולא הביישן למד וע"ז יש לכוין שאמרו ישראל עזי וזמרת יה גו' דהיינו עזי שאני עז באומות וזמרת יה שע"כ נתנה לי התורה שנקראת זמירות היו לי חקיך היה לי לישועה כדאמרינן במדרש מימינו בשביל התורה שנתנה בימינו של הקב"ה נגאלו ישראל: 
+<b>ראוין </b> שתנתן להם דת אש כו'. לפי זה התורה נקראת אש כמה שאמרו הנה כה דברי כאש וגו' וראויה היא שתנתן לישראל להתיש עזותן ולאיכא דאמרי דת אש קאי אישראל שדתן ומנהגן אש ואלמלא לא כו' אין כל אומה ולשון כו' ונראה דודאי לאו מה"ט כדי שיכולין כל אומה ולשון לעמוד מפניהם נתנה התורה להן דא"כ לאו לטובתן של ישראל נתנה התורה להן אלא דעיקר טעמו מפני שהן עזין ולא הביישן למד גם מפני שיהיה יראת ה' על פניהם שהיא הבושה כמפורש בנדרים והכא ה"ק אלמלא לא נתנה תורה מכח הני טעמי שאמרנו לא היו יכולין אומות כו' ונראה נמי דעזותן דקאמר לאו היינו גבורה אלא לעמוד על דבריהם ולא ישובו מפני כל הוי עזותן ודומיא דהכי כלב כו' לאו לענין גבורה קאמר דכמה חיות וכמה עופות גבורים יותר מהן אלא עזותן הוא שלא ישובו מפני כל ומעיזין פניהם: 
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+<b>והביאום </b>לפני גזברים כו' פרש"י והם לא הקדישום כסבורים שלא יכולין להקדיש שאינו משלהם א"נ יכולים ה"ל גזל כו' עכ"ל וק"ק דא"כ למה הביאום לפני הגזברים שהרי הם נמי אינן יכולין להקדיש שאינו שלהם וא"נ יכולין ה"ל גזל בעולה ויש לומר דה"ל יאוש ושינוי רשות ביד הגזברים דלכולי עלמא קונה ולא מקרי גזל בידם ומיהו ק"ק לבסוף שהודיעו למבואים אי אתם זקוקים לכך לפי שהכל מחילה בידכם ואינו גזל וגם הם הודו לזה אלא שאין רצוננו בכך שלא ליהנות משל אחרים כדפרש"י למה לא קבלוה הגזברים להקדש וא"ל יעשו צרכי רבים כדין גזל של רבים ויש לומר דלחומרא בעלמא עשו כן דנראה כעין גזל כיון דלא שמעו המחילה בפירוש מהקונים ודו"ק: 
+
+Daf 29b
+
+
+
+Daf 30a
+
+
+
+Daf 30b
+
+
+
+Daf 31a
+
+
+
+Daf 31b
+
+
+
+Daf 32a
+
+
+
+Daf 32b
+
+<b>עתירי </b>בבל יורדי גיהנם כו' פרש"י שאין מרחמין לעשות צדקה עכ"ל וכדאמרינן פ"ק דב"ב וצדקה תציל ממות שתי צדקות הללו כו' אחת שמצלת מדינה של גיהנם דכתיב ביה יום עברה וגו': 
+<b>כל </b> המרחם כו' מלשון הכפול דריש ונתן לך רחמים דהיינו שותן לב לרחם על אחרים לענין צדקה כמפורש פרק שואל ע"ש ועד"ז אמר הכתוב מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד לפי שתלה הכתוב רחמי שמים עלינו ברחמים שלנו על עניים ליתן צדקה התפלל דוד מהר יקדמונו רחמיך מרחמים שלנו על עניים כי דלונו מאד מליתן צדקה עד שתרחם עלינו מקודם לתת לנו שנזכה לרחם עליהם ונקט במלתיה זרעו של אברהם כו' במקום לאבותינו דבאברהם מפורש מדת הצדקה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו': 
+<b>עולם </b> חשך וכו' על דרך שאמרו פרק יום הכפורים גבי מן למען ענותך וגו' אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל ה"נ מי שמצפה לשלחן אחרים כאלו אינו רואה ואוכל דהיינו יום חשך וגו' וכה"ג יש לדמות לאין לו פת בסלו כמ"ש שם ורב חסדא שאמר דחייו אינן חיין סמך נמי אהאי קרא יום חשך וגו' דומה ליום המיתה שקרוי יום חשך: 
+<b>שלשה </b> חייהן אינן כו' המצפה כו' בפ' ע"פ חשיב ג' אחריני ושם מפורש בתוספות: 
+<b>ומי </b> שאשתו מושלת כו' כמ"ש ומוצא אני מר ממות את האשה וגו' כמפורש פרק הבע"י: 
+<b>ומי </b> שיסורין מושלין כו' דמי שמושל ביסורין כמ"ש ראב"ש בפ' הפועלים דבאורתא א"ל אחי וריעי כו' בצפרא א"ל זילו כו' מיקרי יסורין של אהבה משא"כ שיסורין מושלין בו דלא הוה יסורין של אהבה וק"ל: 

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Moed/Chidushei Agadot on Beitzah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,294 @@
+Chidushei Agadot on Beitzah
+חידושי אגדות על ביצה
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Agadot_on_Beitzah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Vilna Edition
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על ביצה
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+<b>התחילו </b>כת ו' לצאת כו'. י"ל אלו ו' כתות ע"פ מ"ש פ"ק דשבת דיש ו' כתות לענין אכילה שעה ראשונה מאכל לודים כו' ששית ת"ח כו' וה"נ הכא כת ששית ת"ח היא ויצאו לאכילה בזמנם ולא הוה ס"ל כר"א דאמר או כולו לה' כו' אלא דהוה ס"ל כר' יהושע חציו לכם וחציו לה' ואע"ג שהקדימו לאכול קודם חצות שעה א'. וי"ל שהשלימו אח"כ חציו לה' בתפלת מנחה ועוד דע"כ חציו לה' וחציו לכם לאו דוקא קאמר דא"כ הוה כזורק אבן לחמת כדאמרינן פ"ק דשבת ודו"ק: 
+<b>בעלי </b> מארה כו'. פרש"י שחרה לו על אלו ביותר לפי שבהמ"ד מתרוקן כו' ע"ש ובערוך פירש בעלי מארה אין להם כלום לא קיימו שמחת י"ט ולא מצות בהמ"ד שכבר יצאו עכ"ל ור"ל לפי דעת ר"א דאו אוכל ושותה או יושב ושונה כל היום וזה לא קיים שניהם ועי"ל דה"ק הללו בעלי מארה כיון דאכילתן היום מיד אחר ו' שעות ה"ל כאלו זורק אבן לחמת וקשה לגוף כדאמרינן פ"ק דשבת ותלמידיו שאכלו אח"כ כמ"ש אכלו משמנים גו' כבר כתבו בזה התוס' שבשאר ימים נמי אכלו אחר הדרשה ועי"ל דודאי היה שונה כל היום כשיטתו אלא שאמר להם אכלו משמנים בסעודת לילה שי"ט ר"ה היה וי"ט שני שלר"ה נוהגין גם בא"י וקדושה אחת הן: 
+<b>התחילו </b> פניהם כו'. פרש"י כסבורין שכועס על כת ו' כו' וכ"ש עלינו עכ"ל והוא דחוק דמי היה מוחה בידו מלסיים הדרשה ואז לא היו מאחרין ונ"ל כסבורין שנתן עיניו בם וחשדן שגם דעתן לצאת אבל הוא נתן עיניו בהם דרך חיבה שאינן בכלל ו' כתות שיצאו: 
+<b>שמניחין </b> כו'. ועוסקים בחיי שעה כו' כהאי לשנא אמרו פ"ק דשבת לגבי תפלה וע"ש: 
+<b>חלקוהו </b> חציו וכו'. עצרת תהיה לכם גו' מפורש במס' פסחים פ' א"ד: 
+<b>מאי </b> לאין נכון לו כו'. לפי פשטוו ה"ל למכתב לאין לו לאין נכון משמע שלא הכין לו כמו והכינו את אשר יביאו וכיון דהכא בי"ט איירי מאי לאין נכון לו קודם י"ט כיון שמותר להכין אוכל נפש בי"ט גופיה לה"ק למי שלא הניח ע"ת כו': 
+<b>לוו </b> עלי וקדשו כו' הוא מחובר למעלה ואל תעצבו וגו' כלומר אל תדאגו שאחסר פרנסתי בחול בזה כי נאמן הוא ב"ה לפרוע וכן הוא לשון הטור א"ח סי' רמ"ב ודאמר בענין זה וקדשו קדושת היום לכבודו אין לו מקום כאן וי"ל דרמזו כאן דיין דקידוש היום הוא קודם לכבוד היום כדאמר פ' ע"פ: 
+<b>א"נ </b> אדרא כשמיה כו' עיין פרש"י דכולה מלתא לענין נטיעת דבר נאמר או אילן או עשב אבל בערוך פירש יטע בהן אדר שנא' אדיר במרום ה' שיעשה מהן צדקה שהיא חשובה לפני ה' במרום כדכתיב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף ופירוש אדרא כשמיה הוא מאילני סרק כו' ע"ש: 
+
+Daf 16a
+
+<b>כל </b>מזונותיו כו' ואפי' למאן דאמר פ"ק דר"ה בפסח על התבואה כו'. י"ל היינו תבואה של כלל עולם אי מצלחת אי לא אבל מזונות של כל אדם פרטי אם יהיו לו בריוח או לא דינו מר"ה עד י"כ כדאמרי' הכא ואדרבה למ"ד התם דהכל נידון בר"ה וגזר דינו ביוה"כ ק"ק אמאי נקט בהאי קרא חוק דמשמע מזונות טפי דהא שאר דברים נמי נידונין בר"ה ויש ליישב ודו"ק: 
+<b>ואכלו </b> את חקם וגו' והא דלא מייתי לעיל מיניה בהאי קרא דכתיב כי חק לכהנים וגו'. משום דאיכא לפרשו כי חק קצוב הוא לכהנים בכסף הניתן להם מאת פרעה ומאותו כסף קנו להם כל מה שיצטרכו אבל בסיפא דקרא ואכלו את חקם יותר מפורש דמשמע דחק הקצוב להם גופיה אכלו אותו דהיינו לחם כפרש"י בחומש: 
+<b>הטריפני </b> לחם חוקי כו'. שבק קרא דמייתי מן התורה ואכלו את חקם והביא מדברי קבלה משום דואכלו את חקם נמי איכא לפרש שאכלו את חקם בכסף שניתן להם וקנו להם מה שיצטרכו לאכול אבל הכא מפרש לחם חקי וגו' א"נ דהאי קרא איירי בהאי ענינא גופיה שבקש מהקב"ה קצב שיעור מזונותיו לקיום נפשו ולא ריש ועושר ודו"ק: 
+<b>אוכל </b> לכבוד שבת כו'. עיקר טעם הענין בזה נראה כמ"ש לעיל זכרהו מאחר שבאת להשכיחו שבכל יום מששת ימי השבוע יזכור אותו להכין לו על צד היותר טוב כמ"ש מחד משביך כו' ואמר שהלל מדה אחרת היתה בו וכו' כלומר דודאי מדת שמאי מעולה וטובה היא אלא שזה מדה אחרת שיותר טובה ומעולה ממנה סותרת אותה דהיינו מדת הבטחון שבוטח בהקב"ה שיזמין לו הקב"ה נאה ממנה וקאמר שכל מעשיו כו' שאל תאמר שזו מדת רעבתנות כמ"ש הרוג בקר שחוט צאן וגו' כי מחר נמות וע"כ אמר שהרי כל מעשיו של הלל לש"ש הוא יש לנו לתלות גם זה המעשה היה לשם שמים ממדות הבטחון ומייתי ברוך ה' יום יום יעמס וגו' כלומר שיש לברך להקב"ה על כל מה שממציא לנו בכל יום ויום לבטוח בו שהוא יעמוס לנו עוד לימים הבאים וק"ל: 
+<b>הנותן </b> כו' שנאמר ומשה לא ידע וגו' וכדמסיק במתנה דעבידא לאגלויי דמה שקרן עור פניו עבידא לאגלויי ע"י שהיו יראים מגשת אליו וכמ"ש הרמב"ן ונתן המסוה על פניו כי התבונן בשובם אחור כי קרן עור פניו או הגידו לו כו' ע"ש: 
+<b>מתנה </b> מתנה טובה יש לי בבית גנזי כו'. מפורש פ"ק דשבת: 
+<b>בצנעה </b> כו' מדכתיב לעלם חסר ו' דרשו כן: 
+<b>לא </b> ליענשו עכו"ם עליה כו' פרש"י ואנן אשכחן שחזר הקב"ה להענישן על התורה ומצות כו' ע"ש וק"ק דהיאך יענשו העכו"ם על השבת אם לא יקיימוה הא אמרי' פ"ד מיתות עובד כוכבים ששבת חייב מיתה וי"ל בהפך דה"ק כיון דמצות שבת לא אודעינהו לא ליענשא עובדי כוכבים עליה אם יקיימוהו דהא ודאי מסברא אם הנכרי שובת שלא לשם מצוה דאינו חייב מיתה ומשני דודאי מצות שבת אודעינהו ע"כ העובדי כוכבים חייב מיתה אלא מתן שכרה דהיינו שבת של עוה"ב לא אודעינהו כי הוא דבר סודי בבית גנזיו ורב טוב הצפון לצדיקים לעוה"ב וז"ש כי אני ה' מקדשכם כשבת של עוה"ב שע"י השבת שהוא קודש שומריה קדושים לעולם הבא כמ"ש כל הנותר בירושלים קדוש גו' מה קדוש קיים: 
+<b>נשמה </b> יתירה לא אודיענהו כו'. עיין בפירוש הרמב"ן בזה בחומש: 
+<b>כיון </b> ששבת כו'. לפי פשוטו קאי אעשה ה' וגו' ששבת ביום השביעי אבל הלשון כפול דהיינו שבת והיינו וינפש לכך דרשו דשבת וינפש קאי אלפני פניו אבני ישראל דכיון ששבת וי כו' ופירוש הכתוב לעיל מיניה כי שביתת שבת ולא בו' ימים הוא אות שבו' ימים עשה ה' את השמים וגו' דהיינו הוראה על חידוש העולם ועיין בסוד נפש יתירה בדברי בעלי המקובלים: 
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+<b>השותה </b>כוסו בבת אחת הרי כו' מפורש פ' כיצד צולין: 
+<b>חצובא </b> מקטע רגליהון כו' פרש"י ליום הדין שגוזלין וחומסין כו' ואין למדין ממנו עכ"ל ועוד י"ל בעולם הזה בדיני אדם כשיגזול אחד משדה חברו שהיה ביניהן חצובא כשחופרין וימצא זו החצובא יתפרסם זה הגזלן שנכנס לשדה חברו וכן פי' בער��ך ע"ש: 
+<b>נטיעה </b> מקטע רגליהון דקצבים כו'. בפרש"י שאמרה תורה להמתין שלש שנים כו' יש לגמגם בזה דגבי חצובא ניחא שתלה משיגי גבול בו אם כפרש"י שחצובא הוא לא נצטוה על כך ואעפ"כ אינו עובר על גבולו והיה להם לרשעים שמצוים ע"כ ללמוד ממנו ואם לפי' הערוך שכתבתי ניחא טפי וכן בתורמסא יש לפרש כן שהיה להם לישראל ללמוד ממנו לחזור למוטב אחר שבע פורענות כתורמוס הזה אחר ז' שליקות אבל הכא מה לנו ללמוד איסור דבועלי נדות ודקצבים משום קודם זמנם מאיסורא דנטיעה קודם זמן ג' שנים דה"נ יש ללמוד בהפך איסורא דנטיעה קודם ג' שנים מאיסורא דבועלי נדות ודקצבים קודם זמן ומאי אולמא האי מהאי וקצת תיקן בזה בפי' הערוך וז"ל דמוציא אדם כמה הוצאות ונוטע כרם כו' וממתין שני ערלה כו' ומי שאשתו נדה כו' ואינו לוקח מוסר כו' עיין שם דהיינו דאלימא ליה נטיעה ללמוד ממנו שהוא הוציא כמה יציאות וממתין זמן רב ג' שנים וכ"ש בועלי נדות וקצבים שאין להם הוצאות בזמן מועט והיה להם להמתין ודו"ק: 
+<b>ששולקין </b> אותו ז' פעמים כו'. פרש"י שהדמיון בזה שישראל הטריחו בוראן להביא עליהן ז' פורענוות כו' וע"ש ולא ניחא ליה כפשטיה דלאחר ז' תועבות דכתיבי כאן לא עבדוהו וכ"פ בעל הערוך דלא הוה דמיון דז' שליקות שהטריח בעליו לחזור למוטב והז' פורעניות מפורש בזה דכתיב ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם דהיינו על ז' תועבות שעשו הביא עליהן ז' פורעניות ואעפ"כ לא חזרו למוטב ולא עבדוהו ופרש"י בספר שופטים דאפילו בשותפות לא עבדוהו ע"ש והיינו הדמיון דאפילו כתורמוס כו' כקנוח סעודה לא עשאוני בני וק"ל: 
+<b>מפני </b> מה נתנה תורה כו'. וא"ת הא אמרינן פ"ק דע"ז שהחזירה הקב"ה על כל האומות ולא קבלוה וי"ל דה"ל להקב"ה לכפות עליהם ההר כגיגית כדי שיקבלוה דכה"ג אמרינן שם דבדין לעתיד יאמרו האומות העולם כלום כפית עלינו ההר כגיגית ולא קבלנוה כמו שעשית לישראל דכתיב ויתיצבו וגו' ע"ש: 
+<b>מפני </b> שהן עזין כו'. והתורה גם כן נקרא עוז כמ"ש בזבחים פ' פרת חטאת שאמר בלעם ה' עוז לעמו יתן וגו' שהיא התורה והיא מתיש כחן ועזותן של ישראל כמפורש שם באורך ועיין בזה בחדושנו פ"ק דנדרים גבי יראת ה' תהיה על פניכם זו הבושה שגם מטעם זה נתנה התורה לנו מפני שהן עזין ואמרינן ולא הביישן למד וע"ז יש לכוין שאמרו ישראל עזי וזמרת יה גו' דהיינו עזי שאני עז באומות וזמרת יה שע"כ נתנה לי התורה שנקראת זמירות היו לי חקיך היה לי לישועה כדאמרינן במדרש מימינו בשביל התורה שנתנה בימינו של הקב"ה נגאלו ישראל: 
+<b>ראוין </b> שתנתן להם דת אש כו'. לפי זה התורה נקראת אש כמה שאמרו הנה כה דברי כאש וגו' וראויה היא שתנתן לישראל להתיש עזותן ולאיכא דאמרי דת אש קאי אישראל שדתן ומנהגן אש ואלמלא לא כו' אין כל אומה ולשון כו' ונראה דודאי לאו מה"ט כדי שיכולין כל אומה ולשון לעמוד מפניהם נתנה התורה להן דא"כ לאו לטובתן של ישראל נתנה התורה להן אלא דעיקר טעמו מפני שהן עזין ולא הביישן למד גם מפני שיהיה יראת ה' על פניהם שהיא הבושה כמפורש בנדרים והכא ה"ק אלמלא לא נתנה תורה מכח הני טעמי שאמרנו לא היו יכולין אומות כו' ונראה נמי דעזותן דקאמר לאו היינו גבורה אלא לעמוד על דבריהם ולא ישובו מפני כל הוי עזותן ודומיא דהכי כלב כו' לאו לענין גבורה קאמר דכמה חיות וכמה עופות גבורים יותר מהן אלא עזותן הוא שלא ישובו מפני כל ומעיזין פניהם: 
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+<b>והביאום </b>לפני גזברים כו' פרש"י והם לא הקדישום כסבורים שלא יכולין להקדיש שאינו משלהם א"נ יכולים ה"ל גזל כו' עכ"ל וק"ק דא"כ למה הביאום לפני הגזברים שהרי הם נמי אינן יכולין להקדיש שאינו שלהם וא"נ יכולין ה"ל גזל בעולה ויש לומר דה"ל יאוש ושינוי רשות ביד הגזברים דלכולי עלמא קונה ולא מקרי גזל בידם ומיהו ק"ק לבסוף שהודיעו למבואים אי אתם זקוקים לכך לפי שהכל מחילה בידכם ואינו גזל וגם הם הודו לזה אלא שאין רצוננו בכך שלא ליהנות משל אחרים כדפרש"י למה לא קבלוה הגזברים להקדש וא"ל יעשו צרכי רבים כדין גזל של רבים ויש לומר דלחומרא בעלמא עשו כן דנראה כעין גזל כיון דלא שמעו המחילה בפירוש מהקונים ודו"ק: 
+
+Daf 29b
+
+
+
+Daf 30a
+
+
+
+Daf 30b
+
+
+
+Daf 31a
+
+
+
+Daf 31b
+
+
+
+Daf 32a
+
+
+
+Daf 32b
+
+<b>עתירי </b>בבל יורדי גיהנם כו' פרש"י שאין מרחמין לעשות צדקה עכ"ל וכדאמרינן פ"ק דב"ב וצדקה תציל ממות שתי צדקות הללו כו' אחת שמצלת מדינה של גיהנם דכתיב ביה יום עברה וגו': 
+<b>כל </b> המרחם כו' מלשון הכפול דריש ונתן לך רחמים דהיינו שותן לב לרחם על אחרים לענין צדקה כמפורש פרק שואל ע"ש ועד"ז אמר הכתוב מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד לפי שתלה הכתוב רחמי שמים עלינו ברחמים שלנו על עניים ליתן צדקה התפלל דוד מהר יקדמונו רחמיך מרחמים שלנו על עניים כי דלונו מאד מליתן צדקה עד שתרחם עלינו מקודם לתת לנו שנזכה לרחם עליהם ונקט במלתיה זרעו של אברהם כו' במקום לאבותינו דבאברהם מפורש מדת הצדקה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו': 
+<b>עולם </b> חשך וכו' על דרך שאמרו פרק יום הכפורים גבי מן למען ענותך וגו' אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל ה"נ מי שמצפה לשלחן אחרים כאלו אינו רואה ואוכל דהיינו יום חשך וגו' וכה"ג יש לדמות לאין לו פת בסלו כמ"ש שם ורב חסדא שאמר דחייו אינן חיין סמך נמי אהאי קרא יום חשך וגו' דומה ליום המיתה שקרוי יום חשך: 
+<b>שלשה </b> חייהן אינן כו' המצפה כו' בפ' ע"פ חשיב ג' אחריני ושם מפורש בתוספות: 
+<b>ומי </b> שאשתו מושלת כו' כמ"ש ומוצא אני מר ממות את האשה וגו' כמפורש פרק הבע"י: 
+<b>ומי </b> שיסורין מושלין כו' דמי שמושל ביסורין כמ"ש ראב"ש בפ' הפועלים דבאורתא א"ל אחי וריעי כו' בצפרא א"ל זילו כו' מיקרי יסורין של אהבה משא"כ שיסורין מושלין בו דלא הוה יסורין של אהבה וק"ל: 

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Moed/Chidushei Agadot on Chagigah/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,167 @@
+Chidushei Agadot on Chagigah
+חידושי אגדות על חגיגה
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Chidushei Agadot on Chagigah
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+
+
+
+
+
+<b>The orchard, etc.:</b> See the commentary of Rashi and of Tosafot. And in the Arukh, he explained: They called it an orchard, [because it is] like the matter of the Garden of Eden, which is hidden away for the righteous. So too is this place one of pleasantness to which the souls of the righteous are bound. To here [are his words]. And they also wrote that it is because of this that it said about Acher, that he chopped down the saplings of this orchard. And see about all these things in the Ein Yaakov at length in the name of Rabbenu Chai Gaon, see there.<br> <b>And in an old book</b>, I found [the following]: They entered the orchard of wisdom, and that is the wisdom of the Divine. Ben Azzai glimpsed and died from the clinging of his soul with great love - a true clinging - to supernal things which are its foundation. So it glimpsed at this shining light and separated from the body and became rarified from all occurrences of the body. At that time, it saw that rest was good. So it did not return to its place. And this is a great level. That is why it it is stated (Psalms 116:15), "Precious in the eyes of the Lord, etc." And this is not like the words of the commentators that he saw the Divine Presence and died, as it is stated (Exodus 33:20), "a man may not see Me and live." For if it is [like the previous explanation], you have made Ben Azzai greater than our teacher, Moshe, peace be upon him. Ben Zoma glimpsed and was harmed, because he was not complete in his virtues and in his presence of mind, like Ben Azzai. And because he also glimpsed at the bright light more than his mind could withstand, the things became confused for him and his mind was impaired (he went insane). It is a like a man who is impaired, since he cannot grasp things clearly. And this is [the meaning of], "lest you become full from it and vomit it." And Elisha/Acher grasped that the merits of Israel were in the hands of [Meitatron] and thought there are two authorities. And that is why it is said that he chopped down the saplings, since he chopped down unified things and separated them from one another. And he said that they were two authorities, and that is included in worshipping other gods. And that is why he is called, Other (Acher). And one who understands the secret of other gods understands this clearly. And that which it said that they removed Meitatron and smote him with sixty rods of fire - this is what they showed Acher according to his burning thought - to make known to him that there is only one Authority. But it can also be said that, they smote him with sixty rods of fire, is that they added to the power of the consuming fire of the great fire above to decree a difficult decree against Acher. For if you do not say like this, what did Meitatron do [to deserve this]?
+<b>Rabbi Akiva ascended in safety and descended in safety;</b> with regard to him, the verse states, "Draw me after you, etc." As Rabbi Akiva was complete with all types of completeness. So when he reached the boundary of the human intellect which it is impossible to [pass], he stopped and did not act destructively to climb towards God. And that is why it is stated about him, "Draw me after you, etc." It means to say, he was drawn after the Drawer, but he did not enter beyond the boundary. And even though he grasped what Acher grasped, he did not make his mistake, etc. To here [are the words of the old book].
+
+
+Daf 15a
+
+<b>Who was standing, etc. and ben Zoma saw him and did not stand, etc.:</b> And in the Yerushalmi, we teach [the version] that he was walking on the path and Ben Zoma came across from him. [Rabbi Yehoshua] greeted him and he did not answer him, etc. And according to this, it is fine like its simple meaning - that when he was so preoccupied with the way, Rabbi Yehoshua said to him, "From where  are you coming and to where are you going?" But according to the version of our Gemara (Bavli), in which he did not stand before him, see the explanation of Rashi. But it can also be explained that Rabbi Yehoshua thought that he did not stand before him because he was being haughty, [thinking] that it is not fitting for him to stand before Rabbi Yehoshua. Hence he said this expression to him - "from where and to where, Ben Zoma" - for a person should not be haughty. Rather he should consider that his creation was lowly: 'From where - from a putrid drop; and to where are you going, to a place of dust, etc.' So he said to him, "I was looking, etc." - from preoccupation with the contemplation, my mind did not allow me to get up before you.
+<b>Between the upper waters and the lower waters:</b> There are differing opinions about this: Some of them say that the firmament that divides between the lower and the higher waters are the planets, and that is the opinion of the Ramban. And he was prodigious in bringing many passages about the truth of this idea. And it is [also] the opinion of Rashi, may his memory be blessed, in his commentary on the Pentateuch. For he wrote (Rashi on Genesis 1:6:2), "'In the midst of the waters' - in the middle of the waters; because there is distance, etc." But the Rabbi of the Guide (Rambam in the Guide for the Perplexed) explained that the firmament is the place where the cloud exists. And at first glance, this statement of Ben Zoma only fits the explanation of the Rabbi of the Guide. And likewise did Re'em (R. Eliyahu Mizrachi) write about the verse, "in the midst of the water," and [Rashi's comment,] "in the middle of the waters, etc." And he wrote at length there: However that which is in Chagigah about Ben Zoma - that he said, "I was looking at the gap between the upper waters and the lower waters, etc. a mere three fingers"; and Rabbi Yehoshua said to his students, "Ben Zoma is still outside, etc." - he held that the firmament is speaking about the firmament of air (cloud). And the explanation [of the verse (Genesis 1:6)], "Let there be a firmament," is [hence,] there should be a firmament, like it sounds. And therefore they said that between the upper waters of the firmament and the lower waters, there is only three fingers according to the one, and like a hair's breadth according to the other. And from this, it is a wonder about [Rashi], may his memory be blessed, how he disregarded the Gemara and took hold of the words of Aggadah from Bereishit Rabbah. To here are the words of the Re'em. But in my opinion, this verse can fit with both explanations. For 'one thing God has spoken; two things have we heard.' For one verse can be expressed with several explanations. And from this, what Ralbag understood in the opinion of the Guide is incorrect and [these are his words]: And the Rabbi of the Guide already explained [that] the firmament is the place in which the cloud is found, since it was strange to him that water would be found above the frame of the heavens. To here [are his words]. For the [Rambam] also conceded this. And [the reason] he mentioned, air, and did not mention, the waters above the frame of the heavens, is because, waters, is only stated there as a metaphor. And a metaphor is from that which is different then the matter itself. And this is the explanation that Rabbi Akiva gave, "When you reach pure marble stones, do not say, 'Water,' as it is stated, 'He who speaks falsehood. etc.'" - like the Ralbag himself fully wrote. And both [opinions] are in the same [passage of] Scripture, "Praise the Lord from the Heavens, etc." (Psalms 148:1) - these are the heavens of the air. And afterwards, it is written (Psalms 148:4), "Praise Him, heavens of the heavens" - and these are the planets. And afterwards, it is written, "and the waters that are above the heavens." And so does the Re'em explain. And with this, it is explained [how] Rashi, may his memory be blessed, brought (Rashi on Genesis 1:8) in the explanation of [the word], heavens (<i>shamayim</i>), "Carry water (<i>Sa mayim</i>)" - and these are the words of Bereishit Rabbah; but afterwards, he wrote, "water is there (<i>sham mayim</i>)" - and these are the words of the Talmud, Chapter 2 in Chagigah (12a:19): "Rabbi Yosei bar Ḥanina said, '<i>Shamayim</i> is <i>sham mayim</i>. It was taught in a baraita, '<i>Shamayim</i> is <i>esh oumayim</i> (fire and water), since the Holy One, Blessed be He, brought them both, mixed them together and made the firmament with them.'" For these statements and their explanations do not contradict one another. Rather it is that the [statement in] Bereishit Rabbah mentioned there the matter of the waters above the planets and so it perforce explained that those heavens are <i>sa mayim</i>; since the waters are carried above by them. But our Talmud was speaking about the heavens of the air, like the statement of Ben Zoma. Perforce the explanation of those waters is <i>sham mayim</i>, because the agitation of the water is there. And so did the Re'em explain. And that which it said, <i>esh oumayim</i>, is because the heavens of the air are the place that the cloud comes to exist. And some of them are clouds of fire and some of them are clouds of water. As we have found, "and fire flashing in the midst of the hail" (Exodus 9:25), such that the hail and the fire were mixed together. Hence it is understood that these heavens were fire and water that the Holy One, blessed be He, mixed with one another. And the author of the Makor Chaim wrote like this idea regarding water and fire, that He mixed one with the other. And with this, there is no room for wondering why Rashi seized the words of the Aggadah and left over the words of the Gemara in Chagigah. As Rashi is not contradicting them. For if that was not so, he should not have brought the statement of Chagigah, "<i>sham mayim</i>," and "<i>esh oumayim</i>," since it is an explanation of the heavens of the air - as I have written. Rather he is explaining the verses with ideas that are close to its simple understanding. And this is the way of Rashi, may his memory be blessed, in several places - as the Re'em, may his memory be blessed, wrote in several places. However in the aggadot in the Yerushalmi in Berakhot (1:1:24), we say: It has been taught in the name of Rabbi Yehoshua, "The thickness of the sky is two fingers." The words of Rabbi Chanina disagree, as Rabbi Acha said in the name of Rabbi Chanina "'Spread the skies with Him; they are strong like a cast mirror' (Job 37:18) - 'spread,' teaches that they are made like sheet metal. I could think that they are not sturdy, that is why the verse says, 'strong, etc.'" To here are [its words]. And it is implied that it is speaking about the heavens that are the planets, and not the heavens of the air, for it is arguing there with one who holds that the width of the heavens is the distance of 500 [years]. And if so, according to this, it appears that it can be said that the statement of Ben Zoma, according to its simple meaning, is speaking about the waters above the planets. And the opinion of Ben Zoma - such that he said that the gap between the upper waters and the lower waters is a mere (two) fingers - is like the opinion of Rabbi Yehoshua there, that the width of the planets is two fingers. And that is what separates between the higher and the lower waters. And the one [here] who holds that it is like the width of a hair holds like Rabbi Chanina, that the width of the firmament that separates between them is only like sheet metal. And then there is no other way [to understand] the verse and Ben Zoma's statement besides the explanation of Rashi; and not that it is the firmament of the air, which is an approach that is far from the simple meaning of the verse. And the author of Yafeh Mareh wondered about the Re'em, and these are his [words]: And in my eyes, my studies should be separated from the like - how could he believe that our Rabbis, may their memory be blessed, explained, firmament, [to be] the air; and the upper and the lower waters in this way, etc.? See there, and this needs [further] study.  
+<b>With regard to him, the verse states (Ecclesiastes 5:5), "Do not let your mouth bring your flesh into guilt," etc.:</b> In the Yerushalmi (Jerusalem Talmud Chagigah 2:1:10), they bring it about that which they said there, "He saw children, etc. He said, what are those sitting doing here?" See there; and the Tosafot cited this. And that is that he was causing the children to sin with the words of his mouth. And they called that, "your flesh," etc. However it is remote. And in our discussion in the Talmud, they do not cite this [story] at all. And it appears that it can be explained about our topic according to that which it says in a different place (Sanhedrin 38b:19) that a heretic asked Rav Idit, "[It is written] (Exodus 24:1), 'Come up to the Lord.' It should have been, 'Come up to Me.'" [Rav Idit] said to him, "This is Meitatron, whose name is like the name of his Master - as it is written (Exodus 23:21), 'for My name is in him,' etc." - as it is explained there. As this heretic inclined towards duality and Rav Idit answered him that there is no duality here, God forbid. Rather this is the Master and that is the student, but his name is like the name of his Master, as it is written, "for My name is in him." See there. And it is likewise here: Even though there is no sitting for the angels, but rather only for Him, blessed be He, alone, may He be blessed - as it is written (I Kings 22:19), "I saw the Lord seated upon His throne, with all the host of heaven standing, etc." - nevertheless because his name is the same as the name of his Master, he was granted permission to sit and write the merits of Israel. But Acher did not know [this], and thought like the opinion of that heretic, that there is a duality, such that there is another one that sits besides the Holy One, blessed be He. That is like it says, "there are two authorities." And it is [also the explanation of] what he said, "There is a tradition that in the world above there is no sitting" - as it is written, "I saw, etc., with all the host of heaven standing, etc." "And no competition" - as it is written (Job 25:2), "He makes peace in His heights." This is like the liturgical poet expressed, "Michael placed the snow, Gavriel the fire, etc." "No turning one’s back" - as it is written (Ezekiel 1:6), "And there were four faces to one" - meaning, on each side [of the angel]. "And no lethargy" - as it is written about the righteous (Isaiah 40:31), "But they who trust in the Lord, etc.; as eagles, they shall grow new plumes, etc.; they shall march and not grow lethargic." And if it is so with the righteous in the world to come, all the more so is it with the angels. So now, that which it said, "With regard to him, the verse states, 'Do not let your mouth,'" etc. - it should be explained that it is [relating] to the end of the verse, "nor say before the angel," which is Meitatron, that he is sitting, so there are two authorities. As he is called an angel, as it is written (Exodus 23:20-21), "Behold, I will send an angel before you, etc., for My name is in him." And it is with regard to the mistake of Acher that it said, "nor say [...] since it is an error." For he erred due to the sitting of Meitatron. But that "God be angry at your voice," is that you believed in a duality, "since it is an error" that is considered a wanton sin. For one should not contemplate this: "Perhaps, God forbid, there are two authorities." And it says at the end [that Meitatron] was given permission to erase the merits of Acher. And that is the end of that verse, "and destroy the work of your hands" - and those are the good deeds that he already did and those are his merits. He destroyed them through this evil thought, to believe in a duality, God forbid.
+<b>So they struck him with sixty rods, etc.:</b> They explained in Tosafot: To make known to him that Meitatron does not have more power than the others. To here are their [words]. It appears that they needed this [reason], and the reason that the Talmud said - because "when you saw him, you did not stand before him" - was not sufficient for them. As the punishment of lashes is not relevant for angels except as an illustration, and it was to show to Acher that "Meitatron does not have power, etc." And this is what the Talmud was saying, "What is the reason" that they hit him even as an illustration? [The answer is that] if he had stood before him, there would have been no need to make known to him that there is no power to Meitatron. But now that "you did not stand before him," you caused him to err, that there are two authorities. So in order to remove this from Aher's mind, they struck Meitatron - to make known to Acher that there is no power, etc. But he nevertheless did not recant on his evil thought, as it concludes.
+<b>A Divine Voice went forth saying, "'Return, rebellious children' (Jeremiah 3:22), apart from Acher," etc.:</b> And likewise he said later, "I have heard behind the curtain, etc." And the wording in the Yerushalmi is: Once I rode on a horse on Yom Kippur which fell out on a Shabbat and I heard a Divine Voice going forth from the house of the holy of holies, saying, "Return, children, apart from Acher - since he knew My power and rebelled against me." To here [is the Yerushalmi]. But he nevertheless should not have paid attention to the Divine Voice about this. And it is like Rabbi Meir said to him during his sickness, "You bring back a man, up to extinction (Psalms 90:3)." And we say, "You have nothing that stands in front of repentance."
+<b>What is that which is written (Ecclesiastes 7:14), "God has [made] the one as well as (<i>leumat</i>), etc." He created mountains, He created hills, etc.:</b> According to its context, it appears that the word, "as well as," is referring to something equal to it, such as mountains and hills that have equal height. And likewise with seas, etc., seas and rivers. And likewise with the matter that is written (Nehemiah 12:24), "one watch as well as [the other] watch." And there are many [examples] like this. And [regarding] that which he said, "He created the righteous, He created the wicked," the word, "as well as," does not refer to the righteous and the wicked, since they are not equal. Rather they are a matter and its opposite! However, the partial equality [indicated] should be explained as being that He created the righteous and He created the wicked, He created the Garden of Eden, He created <i>Geihinnom</i> - in that He created for each what is relevant to it. And [regarding] what it said, "Each and every person has two portions, etc." - it is that since free choice is given to man to be righteous or wicked, since everything is in the hands of the Heavens besides the fear of the Heavens; and the Holy One, blessed be He, does not deprive the reward or punishment from any creature - therefore He created [enough of] the Garden of Eden for all of them in case they are all meriting. And likewise did He create [enough of] <i>Geihinnam</i> for all of them in case they are all unmeriting. And [regarding] that which it said, "If he merits [it], the righteous one takes his portion and the portion of the wicked one in the Garden of Eden" - it relates to the teaching of Rav Masharshia later on. And it can also be said that it is relating to the end of that verse, which ends with, "to the end that man should find nothing after him." And, "after him," is referring to the righteous and the wicked - that when the wicked one dies, he will find nothing of his portion in the Garden of Eden, since the righteous one has [already] taken it. And likewise the opposite, when the righteous one dies after him, he will find nothing of his portion in <i>Geihinnam</i>, since the wicked one has [already] taken it.
+<b>It is written (Isaiah 61:7), "therefore in their land they shall inherit double, etc.":</b> And the end of the verse is, "Joy shall be forever (<i>leolam</i>, which can also mean, for the world), etc.," - meaning for the world to come, since it is called the 'land of the living.' And with the wicked, it is written (Jeremiah 17:18), "And destroy them with double destruction" - and that is <i>Geihinnam</i> in the world to come.
+<b>Acher asked, etc., after he had gone astray, etc.:</b> It was precise about his question, that it was after he had gone astray, etc. As his intention was about himself, as it concludes, "they have a remedy even when they have broken, etc." - except that he had heard, "apart from Acher." And likewise should it be explained above, when it said, "after he had gone astray, he said to him, 'What is that which is written, "He has made even the one."'" For his intention was about himself, regarding that which he said, "Since [I have] been banished from that world, let [me] go out and enjoy this world." That is as it concludes, "Since he had been banished from that world" - meaning that of the future - and another righteous person would take his portion, it is better for him to enjoy in this world, that portion that would have been his in the Garden of Eden in the future.
+<b>What is that which is written (Job 28:17), "Gold and glass cannot equal it, etc.":</b> Concerning gold, etc., it can certainly be explained that it is regarding the characteristic of importance that the Torah is compared to it - as it is written (Psalms 19:17), "which is more beloved than gold and fine gold." But with glass, what importance is there to it? So he said to him, that here it is not concerning the quality of importance that the Torah is compared to them them, but rather it is that "words of Torah are as difficult, etc. and as easy, etc." But he said to him, "Rabbi Akiva, your teacher, did not say so"; rather it is that the Torah is compared to gold and glass [regarding only] one quality: That they have a remedy.
+<b>For I have already estimated according to the steps of my horse, etc.:</b> Rabbi Meir, who was walking  behind him on foot, certainly knew better how to estimate with his [own] steps, since two thousand ells (the limit it is permitted to walk outside the city) are [the same as] two thousand steps of a person. So it is possible that he said this to him by way of mockery - that he estimated according to the steps of the horse. But [they had] not yet [reached] the Shabbat boundary. And he said this to have him go away from him. And it said, "he took hold of him and brought him, etc." It means to say that Rabbi Meir grabbed him and brought him to the study hall - perhaps he would reverse himself and repent, etc.
+<b>He said to him, "There is no peace, said the Lord, concerning the wicked":</b> In coming there to the study hall, in which it is the way to seek out the peace of one arriving, the child said this to him, "There is no peace, etc." And the second one said to him, "For though you wash with niter, etc., yet your iniquity is marked, etc." (Jeremiah 2:22). He hinted to him that his repentance would not help him, like the Divine Voice had said, "Return, rebellious children, apart from Acher." And the third one said to him, "And you, spoiled one, what are you doing, etc., that you deck yourself with ornaments of gold, etc.; in vain you make yourself fair" (Jeremiah 4:30) - meaning that even the ornaments and beauty of the Torah that you have will not help you. And similarly did the fourth say, "And to the wicked, God says, 'What is it for you to declare, etc.'" (Psalms 50:16). And this verse is expounded, in the chapter entitled Chelek, about Doeg. And see there in our novella. And this verse chanced upon a child who had a stutter, such that he said it [as if it was with the name of] Elisha, Acher.
+
+Daf 15b
+
+<b>He should not be judged [...] because he occupied himself, etc.</b> Behold, Acher was certainly among the Jews who have rebelled with their bodies, about whom we say [in] the first chapter of Rosh HaShanah, "They descend to <i>Geihinnom</i> and are judged there for twelve months. After twelve months, their bodies are consumed, their souls are burned, etc." [In that case,] his Torah [study] would have protected him from the judgement of <i>Geihinnom</i> - as it said, "because he occupied himself with Torah." And it is as it is written (Proverbs 6:22), "in your laying down, it shall protect you, etc." <b>Nor brought into the world to come:</b> For he had no merit for him to merit the world to come. And Rabbi Meir requested the opposite of this for him - that he be judged for his sins in <i>Geihinnom</i>, and that he merit the world to come because of his Torah. It is as we say in the world, that it is not seeming that the teacher be in <i>Geihinnom</i> and the student be in the Garden of Eden. As Rabbi Meir was a student of Acher, as per the below.
+<b>I will cause smoke to rise up from his grave, etc.</b> How many wicked people are there who die and are judged to <i>Geihinnom</i>, yet we do not see any smoke rise up from their graves!?! But it is possible - based on what they said, "'You shall decree a thing, and it shall be established unto you' (Job 22:28); that the righteous make a decree and the Holy One, blessed be He, fulfills [it]" - that here too, Rabbi Meir requested this: That Acher should be judged and that smoke should rise up from his grave, to make known to the masses that the decree of Rabbi Meir was fulfilled. And so too can it be said in the chapter [entitled] Arba Mitot about Rabbi Akiva, who brought up smoke from the grave of the father of the evil Turnus Rufus except on Shabbat, to show him that this day is the Shabbat day. It also appears that in this story from here and from there that even though smoke rose up from the grave in which the body is found, it is about the burning of the soul in <i>Geihinnom</i> that is fit for them, as it concludes [that we are dealing with <i>Geihinnom</i>, and not just the grave]: "Even the guard at the entrance, etc." - which is the guard at the entrance of <i>Geihinnom</i>, like Rashi explained. And it is also as we say [in] the chapter [entitled] Chelek, that the Holy One, blessed be He, brings the soul, throws it into the body and judges them together, as it is stated (Psalms 50:4), "He calls to the Heavens, etc."
+<b>A mighty deed to burn his teacher, etc.</b> Even though he did this for the good of his teacher so that he would merit the world to come; nevertheless, according to how it would appear to those seeing it - that he was burning his teacher, and they would not see that he would merit the world to come - there is no good to his teacher here. And also if it is good for his teacher from the angle that he will merit the world to come, behold it is bad for him that he will be judged. And it is [even] possible that he prefers that he not be judged and that he not be brought to the world to come - like the metaphor, "Not from you honey, and not from your sting!"
+<b>Is there still of his seed, etc. "Neither son nor grandson, etc."</b> How many evil people did this and still have descendants in the world!?! And it is possible that, according to Rebbi, this is worse, since he knows his Master and [still] rebels against Him, as it is written in the name of the Yerushalmi. 
+<b>Fire descended and licked, etc.:</b> This fire is hinting to his Torah, which is called a doctrine of fire; and like she said to him, "Remember his Torah."
+<b>What is that which is written, "For the priest’s lips, etc." If the rabbi is similar to an angel, etc.:</b> This is its explanation - that a priest is from the tribe of Levi [and] is an instructor of Torah. So he teaches it to Israel, as it is written, "They shall instruct your laws to Yaakov, etc." And it said [that] even if he protects the knowledge on his lips to teach you Torah - if you seek to learn Torah from his mouth, [first] see if he is similar in his deeds to an angel.
+<b>He found a verse and expounded, "Incline your ear, and hear, etc.":</b> Since all the limbs of a person are created to do the will of their Maker, especially the ear - that it heed to listen to the words of sages. But other vessels and active limbs in a person, among which the heart is the main one, would not listen to the opinion of the sages every time, lest they [sometimes] be evil. Rather, "the heart" - and all of the other limbs - [should] "pay attention to my wisdom." This means to [act for the sake of] the Heavens. And likewise the verse that it brings, "Listen, daughter" - which is the Congregation of Israel - "and consider," to incline "your ear" to the sages, about which the foundation of this psalm is stated: "For the leader; on <i>shoshanim</i> (lilies)" - like the explanation of Rashi there (that lilies refer to the sages). But the other limbs - do not heed them, lest they are evil; so "forget your people," meaning your evil deeds.
+<b>Rabbi Meir ate a half-ripe date and threw the peel away, etc.:</b> Here it compared what Rabbi Meir learned to a fruit on the outside and his throwing away the pit inside. Yet later, it made the opposite comparison, that he ate the insider of the pomegranate, and he threw out the outer shell!?! But it can be said (answered) that Acher was incomplete, both in his traits - like we said above, "he found a prostitute, etc."; and in his convictions - like we said above that he thought that there were two authorities. So it was saying that Rabbi Meir distanced himself from both his bad traits and his bad convictions. And now, concerning traits, it said that he ate the outer fruit - meaning the Torah that he learned with him, which was revealed. But he did not want to accept from him, the mud that was in his heart in his internal convictions, such as two authorities; so he threw them away. But concerning his traits and the bad deeds that he did, which were revealed - such as that which he found a prostitute, etc. and he uprooted a radish on Shabbat - it said that Rabbi Meir distanced himself from them, as we said earlier concerning the Shabbat boundary. And that is the peel that he threw out. But the commandments that are in the Torah that he learned from him, which are compared to the seed within the pomegranate - as they said, they are full of commandments like a pomegranate - those Rabbi Meir ate, meaning he fulfilled [those] commandments of the Torah. And adjacently, it compares the Torah scholar to a walnut, [comparing] the inner fruit in it to the Torah in him and the peel of the walnut that is undesirable to the [bad] deeds: This is certainly that the Torah, which is among the convictions, is called internal compared to the traits and deeds of a person, since they are revealed externally.
+<b>He said to him, "Now He is saying, 'My son, Meir, says, "When a person suffers, etc."'":</b> He means to say here, that it is specifically to this matter itself that the matter of Rabbi Meir is related - as it said, "If the Holy One, Blessed be He, suffers over the blood of the wicked, how much more so, etc. And the matter of, "Woe is Me from My head, woe is Me, etc.," is explained in our novellae in the chapter [entitled] Nigmar HaDin (Sanhedrin 46a).
+<b>"Where is he who counted," etc. all the letters of the Torah. "Where is he who weighed," the minor and major, etc. for they would teach three hundred, etc.</b> This is explained in the chapter [entitled] Chelek.
+<b>Acher, what was it? Greek tunes never ceased from his mouth, etc.:</b> And Rashi explained: And he should have desisted on account of the destruction of the Temple - as it is written (Isaiah 24:9), "They drink their wine without song." To here [are his words]. But [then] it should not have said, "Greek tunes," but rather just, "tunes never ceased, etc." - as it is said there in Tractate Gittin, "From where [do we know] tunes are forbidden, etc." It also does not appear that there would be a [great enough] blemish in him on account of songs after the destruction [to] cause heresy. So it appears that it mentioned, "Greek tunes," because there was heresy in the tune itself. And in this fashion, they said at the end of the chapter [entitled] Merubah that Greek wisdom is forbidden, and the reason is because it draws [one] to heresy. And about this, that which they brought, "They said about Acher, '... many heretical books, etc.,'" is fitting. They meant to say that there were heretical books with him; but when he would come to the study hall, he would cover them in his lap and hide them from the sight of the students who were in the study hall. But at the end, due to his preoccupation with his study there, he forget to hide them when he got up from his place - as he had been sitting - and they fell from his lap onto the ground in front of the students in the study hall.
+<b>[Does] all wool that enters, etc. that was clean when it was with its mother, etc.</b>: See the commentary of Rashi and Tosafot. But in the Arukh, in the entry, "<i>Aamar</i>," it explained that it was clean with its mother: Meaning, all that wool that is clean, and not dirty with mud, absorbs the dye properly. So Rabbi Akiva, [who] was proper from the beginning, ascended in safety and descended in safety. But Acher, who was inadequate from the beginning, did not descend in safety. To here are its [words]. And it appears that it can be explained from that expression that it used, "clean with its mother," that it hinted with it to that story that is found in the Yerushalmi: That Abuya, the father of Acher, designated him for Torah [study] on the day of [his] circumcision, but his intention was not for the sake of the Heavens. And that is why it did not stay with him, as he went astray. And this is [the meaning of] what they said, that Acher was not clean when he was with his mother - meaning close to his birth on the day of circumcision, his father intended to teach him Torah not for the sake of the Heavens. And that is why he did not exit in safety. ...
+<b>With regard to him, the verse states, "Draw me, we will run after you, etc.":</b> It is referring to the [continuation] of this verse, which continues with, "The king has brought me to his chambers." This means that he came in safety to the chambers of the enclosures on high, as it is explained in the words of Rav Hai and in the Arukh, see there. And I found in an old book - and these are its [words] - Rabbi Akiva was complete with all types of completeness. So when he reached the boundary that the human intellect is not able to reach, he stopped and not did not cause destruction, [by trying] to ascend to the Lord. And that is way it stated about him, "Draw me after you, etc." - meaning to say, he was drawn, but he did not not go past the boundary. To here are its [words].
+<b>Leave this Elder, for he is fit to use My glory, etc.:</b> It appears from this wording like the explanation of Rashi - that that which they had entered the orchard and ascended to the firmament to attain [understanding] there, was [by way] of their using the holy names [of God]. And therefore the ministering angels said that it is not fitting to use His holy names, so they sought to push him and injure him, like his three colleagues had been injured - until the Holy One, blessed be He, said to them, "Leave this Elder, for he is fit to use My glory" - meaning the glory of the name. 
+
+Daf 16a
+
+<b>"What verse did he expound, etc. "and He came from the holy myriads, etc.":</b> The Arukh explained: He is distinguished among His myriads - meaning there are none among the angels similar to Him. But [R. Akiva] saw angels similar to Meitatron, so he knew that he was not the Holy One, blessed be He. To here are his [words]. And this agrees with Rashi's second explanation: What did he expound, that he did not err like Acher erred. To here are his [words]. Meaning that he erred about Meitatron sitting, thinking that there were two authorities.
+<b>He is exemplary among the myriad, etc.:</b> It is explained in the Arukh that he is exemplary - that there is none like Him in all of his myriads, whereas Rabbi Akiva saw angels that were similar to Meitatron. Hence he did not err, etc. To here are his [words]. Meaning to say that he did no err like Acher.
+<b>"The Lord of hosts is His name"; He is the Master, etc.</b> Meaning to say - similar to the earlier teachings - that Rabbi Akiva did not err like Acher about two authorities,as Acher thought, but rather that the Holy One, blessed be He, is the sole Master in all of His host. And it appears that these teachings were learned out from these verses: One master derives it from, "And He came (<i>ve’ata</i>) from the holy myriads." Since according to its plain sense, it should have written <i>ouva</i> from the holy myriads," in [Hebrew]; and not, "<i>ve’ata</i>," in [Aramaic]. And hence he expounded it as being from the expression, <i>ot</i> (sign). And the master that derives it from, "preeminent (<i>dagul</i>) above a myriad," as He is exemplary (<i>dugma</i>), etc. - it would be forced to [say] that from the expression,<i>dagul</i>, he expounded it to be an expression of <i>dugma</i>. As we have not found the exchange of the [letter], <i>mem</i>, with the [letter], <i>lamed</i> [anywhere else]. Hence it appears that we can say that he learns it from [the meaning of] "preeminent (<i>dagul</i>) above a myriad" - just like the bearer of the flag (<i>degel</i>) is recognizable on his own, so too is the Holy One, blessed be He, recognizable and differentiated from [the angels]. However because there are those above the bearer of the flag in an army - such as the king and his ministers - that is why he said that, that which he compared Him to the bearer of the flag, is only an approximate example: That he is distinguished by his flag from all the members of the army, so too is the Holy One, blessed be He, distinguished from all of His myriad. For He is one, and not like the mistake made by Acher. And the [last] one expounds it from, "The Lord of hosts is His name," because according to its plain sense - that He is the Lord to two hosts, the host above and the host below - it should have written, "The Lord of hosts is He." And hence he expounded, "He is the Master in His host." And hosts (<i>tzevaot</i>) is [here then like] two words, <i>tzava ot</i>, as He is the Sign of the host (<i>ot be'tzava</i>) of above. And in the explanation in the Arukh on the entry <i>ot</i>, it is like I have written above.
+<b>And Rabbi Chiya, etc., but the Lord was not in the wind, etc., and behold, the Lord passed by, etc.:</b> So is it in the version of the Gemara that is in front of us. But the version in the Ein Yaakov erases this [part of the] verse - "and behold, the Lord passed by." And that is because that [phrase], "and behold, the Lord passed by," is written before the [phrase], "but not in the wind, etc." Except according to his amendment, what teaching is there here? For it only brings the verse, "and not in the fire," as it is written. And it appears that we can validate all of the versions of the Gemara, according to its content. As Rabbi Chiya bar Abba in the name of Rabbi Yochanan brought the teaching that Rabbi Akiva did not err like Acher from here. And that is that the Holy One, blessed be He, is differentiated from all of His hosts above, and His place is recognizable. For it is written, "But the Lord was not in the wind, etc." - which are the angels of the winds; "the Lord was not in the earthquake" - which are the angels of the earthquake; "the Lord was not in the fire" - which are the angels of fire like the explanation of Rashi there. Rather His place is recognizable in the still, small voice. "And behold, the Lord passes" then. And according to this intention of his, he reversed [the order of] the phrases. As, "behold the Lord passes over," that it written before it, refers to what is is below - that after the fire, there is the still, small voice. And then that is the sign that the Lord is passing.

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Moed/Chidushei Agadot on Chagigah/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,170 @@
+Chidushei Agadot on Chagigah
+חידושי אגדות על חגיגה
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Agadot_on_Chagigah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Chidushei Agadot on Chagigah
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+
+
+
+
+
+<b>The orchard, etc.:</b> See the commentary of Rashi and of Tosafot. And in the Arukh, he explained: They called it an orchard, [because it is] like the matter of the Garden of Eden, which is hidden away for the righteous. So too is this place one of pleasantness to which the souls of the righteous are bound. To here [are his words]. And they also wrote that it is because of this that it said about Acher, that he chopped down the saplings of this orchard. And see about all these things in the Ein Yaakov at length in the name of Rabbenu Chai Gaon, see there.<br> <b>And in an old book</b>, I found [the following]: They entered the orchard of wisdom, and that is the wisdom of the Divine. Ben Azzai glimpsed and died from the clinging of his soul with great love - a true clinging - to supernal things which are its foundation. So it glimpsed at this shining light and separated from the body and became rarified from all occurrences of the body. At that time, it saw that rest was good. So it did not return to its place. And this is a great level. That is why it it is stated (Psalms 116:15), "Precious in the eyes of the Lord, etc." And this is not like the words of the commentators that he saw the Divine Presence and died, as it is stated (Exodus 33:20), "a man may not see Me and live." For if it is [like the previous explanation], you have made Ben Azzai greater than our teacher, Moshe, peace be upon him. Ben Zoma glimpsed and was harmed, because he was not complete in his virtues and in his presence of mind, like Ben Azzai. And because he also glimpsed at the bright light more than his mind could withstand, the things became confused for him and his mind was impaired (he went insane). It is a like a man who is impaired, since he cannot grasp things clearly. And this is [the meaning of], "lest you become full from it and vomit it." And Elisha/Acher grasped that the merits of Israel were in the hands of [Meitatron] and thought there are two authorities. And that is why it is said that he chopped down the saplings, since he chopped down unified things and separated them from one another. And he said that they were two authorities, and that is included in worshipping other gods. And that is why he is called, Other (Acher). And one who understands the secret of other gods understands this clearly. And that which it said that they removed Meitatron and smote him with sixty rods of fire - this is what they showed Acher according to his burning thought - to make known to him that there is only one Authority. But it can also be said that, they smote him with sixty rods of fire, is that they added to the power of the consuming fire of the great fire above to decree a difficult decree against Acher. For if you do not say like this, what did Meitatron do [to deserve this]?
+<b>Rabbi Akiva ascended in safety and descended in safety;</b> with regard to him, the verse states, "Draw me after you, etc." As Rabbi Akiva was complete with all types of completeness. So when he reached the boundary of the human intellect which it is impossible to [pass], he stopped and did not act destructively to climb towards God. And that is why it is stated about him, "Draw me after you, etc." It means to say, he was drawn after the Drawer, but he did not enter beyond the boundary. And even though he grasped what Acher grasped, he did not make his mistake, etc. To here [are the words of the old book].
+
+
+Daf 15a
+
+<b>Who was standing, etc. and ben Zoma saw him and did not stand, etc.:</b> And in the Yerushalmi, we teach [the version] that he was walking on the path and Ben Zoma came across from him. [Rabbi Yehoshua] greeted him and he did not answer him, etc. And according to this, it is fine like its simple meaning - that when he was so preoccupied with the way, Rabbi Yehoshua said to him, "From where  are you coming and to where are you going?" But according to the version of our Gemara (Bavli), in which he did not stand before him, see the explanation of Rashi. But it can also be explained that Rabbi Yehoshua thought that he did not stand before him because he was being haughty, [thinking] that it is not fitting for him to stand before Rabbi Yehoshua. Hence he said this expression to him - "from where and to where, Ben Zoma" - for a person should not be haughty. Rather he should consider that his creation was lowly: 'From where - from a putrid drop; and to where are you going, to a place of dust, etc.' So he said to him, "I was looking, etc." - from preoccupation with the contemplation, my mind did not allow me to get up before you.
+<b>Between the upper waters and the lower waters:</b> There are differing opinions about this: Some of them say that the firmament that divides between the lower and the higher waters are the planets, and that is the opinion of the Ramban. And he was prodigious in bringing many passages about the truth of this idea. And it is [also] the opinion of Rashi, may his memory be blessed, in his commentary on the Pentateuch. For he wrote (Rashi on Genesis 1:6:2), "'In the midst of the waters' - in the middle of the waters; because there is distance, etc." But the Rabbi of the Guide (Rambam in the Guide for the Perplexed) explained that the firmament is the place where the cloud exists. And at first glance, this statement of Ben Zoma only fits the explanation of the Rabbi of the Guide. And likewise did Re'em (R. Eliyahu Mizrachi) write about the verse, "in the midst of the water," and [Rashi's comment,] "in the middle of the waters, etc." And he wrote at length there: However that which is in Chagigah about Ben Zoma - that he said, "I was looking at the gap between the upper waters and the lower waters, etc. a mere three fingers"; and Rabbi Yehoshua said to his students, "Ben Zoma is still outside, etc." - he held that the firmament is speaking about the firmament of air (cloud). And the explanation [of the verse (Genesis 1:6)], "Let there be a firmament," is [hence,] there should be a firmament, like it sounds. And therefore they said that between the upper waters of the firmament and the lower waters, there is only three fingers according to the one, and like a hair's breadth according to the other. And from this, it is a wonder about [Rashi], may his memory be blessed, how he disregarded the Gemara and took hold of the words of Aggadah from Bereishit Rabbah. To here are the words of the Re'em. But in my opinion, this verse can fit with both explanations. For 'one thing God has spoken; two things have we heard.' For one verse can be expressed with several explanations. And from this, what Ralbag understood in the opinion of the Guide is incorrect and [these are his words]: And the Rabbi of the Guide already explained [that] the firmament is the place in which the cloud is found, since it was strange to him that water would be found above the frame of the heavens. To here [are his words]. For the [Rambam] also conceded this. And [the reason] he mentioned, air, and did not mention, the waters above the frame of the heavens, is because, waters, is only stated there as a metaphor. And a metaphor is from that which is different then the matter itself. And this is the explanation that Rabbi Akiva gave, "When you reach pure marble stones, do not say, 'Water,' as it is stated, 'He who speaks falsehood. etc.'" - like the Ralbag himself fully wrote. And both [opinions] are in the same [passage of] Scripture, "Praise the Lord from the Heavens, etc." (Psalms 148:1) - these are the heavens of the air. And afterwards, it is written (Psalms 148:4), "Praise Him, heavens of the heavens" - and these are the planets. And afterwards, it is written, "and the waters that are above the heavens." And so does the Re'em explain. And with this, it is explained [how] Rashi, may his memory be blessed, brought (Rashi on Genesis 1:8) in the explanation of [the word], heavens (<i>shamayim</i>), "Carry water (<i>Sa mayim</i>)" - and these are the words of Bereishit Rabbah; but afterwards, he wrote, "water is there (<i>sham mayim</i>)" - and these are the words of the Talmud, Chapter 2 in Chagigah (12a:19): "Rabbi Yosei bar Ḥanina said, '<i>Shamayim</i> is <i>sham mayim</i>. It was taught in a baraita, '<i>Shamayim</i> is <i>esh oumayim</i> (fire and water), since the Holy One, Blessed be He, brought them both, mixed them together and made the firmament with them.'" For these statements and their explanations do not contradict one another. Rather it is that the [statement in] Bereishit Rabbah mentioned there the matter of the waters above the planets and so it perforce explained that those heavens are <i>sa mayim</i>; since the waters are carried above by them. But our Talmud was speaking about the heavens of the air, like the statement of Ben Zoma. Perforce the explanation of those waters is <i>sham mayim</i>, because the agitation of the water is there. And so did the Re'em explain. And that which it said, <i>esh oumayim</i>, is because the heavens of the air are the place that the cloud comes to exist. And some of them are clouds of fire and some of them are clouds of water. As we have found, "and fire flashing in the midst of the hail" (Exodus 9:25), such that the hail and the fire were mixed together. Hence it is understood that these heavens were fire and water that the Holy One, blessed be He, mixed with one another. And the author of the Makor Chaim wrote like this idea regarding water and fire, that He mixed one with the other. And with this, there is no room for wondering why Rashi seized the words of the Aggadah and left over the words of the Gemara in Chagigah. As Rashi is not contradicting them. For if that was not so, he should not have brought the statement of Chagigah, "<i>sham mayim</i>," and "<i>esh oumayim</i>," since it is an explanation of the heavens of the air - as I have written. Rather he is explaining the verses with ideas that are close to its simple understanding. And this is the way of Rashi, may his memory be blessed, in several places - as the Re'em, may his memory be blessed, wrote in several places. However in the aggadot in the Yerushalmi in Berakhot (1:1:24), we say: It has been taught in the name of Rabbi Yehoshua, "The thickness of the sky is two fingers." The words of Rabbi Chanina disagree, as Rabbi Acha said in the name of Rabbi Chanina "'Spread the skies with Him; they are strong like a cast mirror' (Job 37:18) - 'spread,' teaches that they are made like sheet metal. I could think that they are not sturdy, that is why the verse says, 'strong, etc.'" To here are [its words]. And it is implied that it is speaking about the heavens that are the planets, and not the heavens of the air, for it is arguing there with one who holds that the width of the heavens is the distance of 500 [years]. And if so, according to this, it appears that it can be said that the statement of Ben Zoma, according to its simple meaning, is speaking about the waters above the planets. And the opinion of Ben Zoma - such that he said that the gap between the upper waters and the lower waters is a mere (two) fingers - is like the opinion of Rabbi Yehoshua there, that the width of the planets is two fingers. And that is what separates between the higher and the lower waters. And the one [here] who holds that it is like the width of a hair holds like Rabbi Chanina, that the width of the firmament that separates between them is only like sheet metal. And then there is no other way [to understand] the verse and Ben Zoma's statement besides the explanation of Rashi; and not that it is the firmament of the air, which is an approach that is far from the simple meaning of the verse. And the author of Yafeh Mareh wondered about the Re'em, and these are his [words]: And in my eyes, my studies should be separated from the like - how could he believe that our Rabbis, may their memory be blessed, explained, firmament, [to be] the air; and the upper and the lower waters in this way, etc.? See there, and this needs [further] study.  
+<b>With regard to him, the verse states (Ecclesiastes 5:5), "Do not let your mouth bring your flesh into guilt," etc.:</b> In the Yerushalmi (Jerusalem Talmud Chagigah 2:1:10), they bring it about that which they said there, "He saw children, etc. He said, what are those sitting doing here?" See there; and the Tosafot cited this. And that is that he was causing the children to sin with the words of his mouth. And they called that, "your flesh," etc. However it is remote. And in our discussion in the Talmud, they do not cite this [story] at all. And it appears that it can be explained about our topic according to that which it says in a different place (Sanhedrin 38b:19) that a heretic asked Rav Idit, "[It is written] (Exodus 24:1), 'Come up to the Lord.' It should have been, 'Come up to Me.'" [Rav Idit] said to him, "This is Meitatron, whose name is like the name of his Master - as it is written (Exodus 23:21), 'for My name is in him,' etc." - as it is explained there. As this heretic inclined towards duality and Rav Idit answered him that there is no duality here, God forbid. Rather this is the Master and that is the student, but his name is like the name of his Master, as it is written, "for My name is in him." See there. And it is likewise here: Even though there is no sitting for the angels, but rather only for Him, blessed be He, alone, may He be blessed - as it is written (I Kings 22:19), "I saw the Lord seated upon His throne, with all the host of heaven standing, etc." - nevertheless because his name is the same as the name of his Master, he was granted permission to sit and write the merits of Israel. But Acher did not know [this], and thought like the opinion of that heretic, that there is a duality, such that there is another one that sits besides the Holy One, blessed be He. That is like it says, "there are two authorities." And it is [also the explanation of] what he said, "There is a tradition that in the world above there is no sitting" - as it is written, "I saw, etc., with all the host of heaven standing, etc." "And no competition" - as it is written (Job 25:2), "He makes peace in His heights." This is like the liturgical poet expressed, "Michael placed the snow, Gavriel the fire, etc." "No turning one’s back" - as it is written (Ezekiel 1:6), "And there were four faces to one" - meaning, on each side [of the angel]. "And no lethargy" - as it is written about the righteous (Isaiah 40:31), "But they who trust in the Lord, etc.; as eagles, they shall grow new plumes, etc.; they shall march and not grow lethargic." And if it is so with the righteous in the world to come, all the more so is it with the angels. So now, that which it said, "With regard to him, the verse states, 'Do not let your mouth,'" etc. - it should be explained that it is [relating] to the end of the verse, "nor say before the angel," which is Meitatron, that he is sitting, so there are two authorities. As he is called an angel, as it is written (Exodus 23:20-21), "Behold, I will send an angel before you, etc., for My name is in him." And it is with regard to the mistake of Acher that it said, "nor say [...] since it is an error." For he erred due to the sitting of Meitatron. But that "God be angry at your voice," is that you believed in a duality, "since it is an error" that is considered a wanton sin. For one should not contemplate this: "Perhaps, God forbid, there are two authorities." And it says at the end [that Meitatron] was given permission to erase the merits of Acher. And that is the end of that verse, "and destroy the work of your hands" - and those are the good deeds that he already did and those are his merits. He destroyed them through this evil thought, to believe in a duality, God forbid.
+<b>So they struck him with sixty rods, etc.:</b> They explained in Tosafot: To make known to him that Meitatron does not have more power than the others. To here are their [words]. It appears that they needed this [reason], and the reason that the Talmud said - because "when you saw him, you did not stand before him" - was not sufficient for them. As the punishment of lashes is not relevant for angels except as an illustration, and it was to show to Acher that "Meitatron does not have power, etc." And this is what the Talmud was saying, "What is the reason" that they hit him even as an illustration? [The answer is that] if he had stood before him, there would have been no need to make known to him that there is no power to Meitatron. But now that "you did not stand before him," you caused him to err, that there are two authorities. So in order to remove this from Aher's mind, they struck Meitatron - to make known to Acher that there is no power, etc. But he nevertheless did not recant on his evil thought, as it concludes.
+<b>A Divine Voice went forth saying, "'Return, rebellious children' (Jeremiah 3:22), apart from Acher," etc.:</b> And likewise he said later, "I have heard behind the curtain, etc." And the wording in the Yerushalmi is: Once I rode on a horse on Yom Kippur which fell out on a Shabbat and I heard a Divine Voice going forth from the house of the holy of holies, saying, "Return, children, apart from Acher - since he knew My power and rebelled against me." To here [is the Yerushalmi]. But he nevertheless should not have paid attention to the Divine Voice about this. And it is like Rabbi Meir said to him during his sickness, "You bring back a man, up to extinction (Psalms 90:3)." And we say, "You have nothing that stands in front of repentance."
+<b>What is that which is written (Ecclesiastes 7:14), "God has [made] the one as well as (<i>leumat</i>), etc." He created mountains, He created hills, etc.:</b> According to its context, it appears that the word, "as well as," is referring to something equal to it, such as mountains and hills that have equal height. And likewise with seas, etc., seas and rivers. And likewise with the matter that is written (Nehemiah 12:24), "one watch as well as [the other] watch." And there are many [examples] like this. And [regarding] that which he said, "He created the righteous, He created the wicked," the word, "as well as," does not refer to the righteous and the wicked, since they are not equal. Rather they are a matter and its opposite! However, the partial equality [indicated] should be explained as being that He created the righteous and He created the wicked, He created the Garden of Eden, He created <i>Geihinnom</i> - in that He created for each what is relevant to it. And [regarding] what it said, "Each and every person has two portions, etc." - it is that since free choice is given to man to be righteous or wicked, since everything is in the hands of the Heavens besides the fear of the Heavens; and the Holy One, blessed be He, does not deprive the reward or punishment from any creature - therefore He created [enough of] the Garden of Eden for all of them in case they are all meriting. And likewise did He create [enough of] <i>Geihinnam</i> for all of them in case they are all unmeriting. And [regarding] that which it said, "If he merits [it], the righteous one takes his portion and the portion of the wicked one in the Garden of Eden" - it relates to the teaching of Rav Masharshia later on. And it can also be said that it is relating to the end of that verse, which ends with, "to the end that man should find nothing after him." And, "after him," is referring to the righteous and the wicked - that when the wicked one dies, he will find nothing of his portion in the Garden of Eden, since the righteous one has [already] taken it. And likewise the opposite, when the righteous one dies after him, he will find nothing of his portion in <i>Geihinnam</i>, since the wicked one has [already] taken it.
+<b>It is written (Isaiah 61:7), "therefore in their land they shall inherit double, etc.":</b> And the end of the verse is, "Joy shall be forever (<i>leolam</i>, which can also mean, for the world), etc.," - meaning for the world to come, since it is called the 'land of the living.' And with the wicked, it is written (Jeremiah 17:18), "And destroy them with double destruction" - and that is <i>Geihinnam</i> in the world to come.
+<b>Acher asked, etc., after he had gone astray, etc.:</b> It was precise about his question, that it was after he had gone astray, etc. As his intention was about himself, as it concludes, "they have a remedy even when they have broken, etc." - except that he had heard, "apart from Acher." And likewise should it be explained above, when it said, "after he had gone astray, he said to him, 'What is that which is written, "He has made even the one."'" For his intention was about himself, regarding that which he said, "Since [I have] been banished from that world, let [me] go out and enjoy this world." That is as it concludes, "Since he had been banished from that world" - meaning that of the future - and another righteous person would take his portion, it is better for him to enjoy in this world, that portion that would have been his in the Garden of Eden in the future.
+<b>What is that which is written (Job 28:17), "Gold and glass cannot equal it, etc.":</b> Concerning gold, etc., it can certainly be explained that it is regarding the characteristic of importance that the Torah is compared to it - as it is written (Psalms 19:17), "which is more beloved than gold and fine gold." But with glass, what importance is there to it? So he said to him, that here it is not concerning the quality of importance that the Torah is compared to them them, but rather it is that "words of Torah are as difficult, etc. and as easy, etc." But he said to him, "Rabbi Akiva, your teacher, did not say so"; rather it is that the Torah is compared to gold and glass [regarding only] one quality: That they have a remedy.
+<b>For I have already estimated according to the steps of my horse, etc.:</b> Rabbi Meir, who was walking  behind him on foot, certainly knew better how to estimate with his [own] steps, since two thousand ells (the limit it is permitted to walk outside the city) are [the same as] two thousand steps of a person. So it is possible that he said this to him by way of mockery - that he estimated according to the steps of the horse. But [they had] not yet [reached] the Shabbat boundary. And he said this to have him go away from him. And it said, "he took hold of him and brought him, etc." It means to say that Rabbi Meir grabbed him and brought him to the study hall - perhaps he would reverse himself and repent, etc.
+<b>He said to him, "There is no peace, said the Lord, concerning the wicked":</b> In coming there to the study hall, in which it is the way to seek out the peace of one arriving, the child said this to him, "There is no peace, etc." And the second one said to him, "For though you wash with niter, etc., yet your iniquity is marked, etc." (Jeremiah 2:22). He hinted to him that his repentance would not help him, like the Divine Voice had said, "Return, rebellious children, apart from Acher." And the third one said to him, "And you, spoiled one, what are you doing, etc., that you deck yourself with ornaments of gold, etc.; in vain you make yourself fair" (Jeremiah 4:30) - meaning that even the ornaments and beauty of the Torah that you have will not help you. And similarly did the fourth say, "And to the wicked, God says, 'What is it for you to declare, etc.'" (Psalms 50:16). And this verse is expounded, in the chapter entitled Chelek, about Doeg. And see there in our novella. And this verse chanced upon a child who had a stutter, such that he said it [as if it was with the name of] Elisha, Acher.
+
+Daf 15b
+
+<b>He should not be judged [...] because he occupied himself, etc.</b> Behold, Acher was certainly among the Jews who have rebelled with their bodies, about whom we say [in] the first chapter of Rosh HaShanah, "They descend to <i>Geihinnom</i> and are judged there for twelve months. After twelve months, their bodies are consumed, their souls are burned, etc." [In that case,] his Torah [study] would have protected him from the judgement of <i>Geihinnom</i> - as it said, "because he occupied himself with Torah." And it is as it is written (Proverbs 6:22), "in your laying down, it shall protect you, etc." <b>Nor brought into the world to come:</b> For he had no merit for him to merit the world to come. And Rabbi Meir requested the opposite of this for him - that he be judged for his sins in <i>Geihinnom</i>, and that he merit the world to come because of his Torah. It is as we say in the world, that it is not seeming that the teacher be in <i>Geihinnom</i> and the student be in the Garden of Eden. As Rabbi Meir was a student of Acher, as per the below.
+<b>I will cause smoke to rise up from his grave, etc.</b> How many wicked people are there who die and are judged to <i>Geihinnom</i>, yet we do not see any smoke rise up from their graves!?! But it is possible - based on what they said, "'You shall decree a thing, and it shall be established unto you' (Job 22:28); that the righteous make a decree and the Holy One, blessed be He, fulfills [it]" - that here too, Rabbi Meir requested this: That Acher should be judged and that smoke should rise up from his grave, to make known to the masses that the decree of Rabbi Meir was fulfilled. And so too can it be said in the chapter [entitled] Arba Mitot about Rabbi Akiva, who brought up smoke from the grave of the father of the evil Turnus Rufus except on Shabbat, to show him that this day is the Shabbat day. It also appears that in this story from here and from there that even though smoke rose up from the grave in which the body is found, it is about the burning of the soul in <i>Geihinnom</i> that is fit for them, as it concludes [that we are dealing with <i>Geihinnom</i>, and not just the grave]: "Even the guard at the entrance, etc." - which is the guard at the entrance of <i>Geihinnom</i>, like Rashi explained. And it is also as we say [in] the chapter [entitled] Chelek, that the Holy One, blessed be He, brings the soul, throws it into the body and judges them together, as it is stated (Psalms 50:4), "He calls to the Heavens, etc."
+<b>A mighty deed to burn his teacher, etc.</b> Even though he did this for the good of his teacher so that he would merit the world to come; nevertheless, according to how it would appear to those seeing it - that he was burning his teacher, and they would not see that he would merit the world to come - there is no good to his teacher here. And also if it is good for his teacher from the angle that he will merit the world to come, behold it is bad for him that he will be judged. And it is [even] possible that he prefers that he not be judged and that he not be brought to the world to come - like the metaphor, "Not from you honey, and not from your sting!"
+<b>Is there still of his seed, etc. "Neither son nor grandson, etc."</b> How many evil people did this and still have descendants in the world!?! And it is possible that, according to Rebbi, this is worse, since he knows his Master and [still] rebels against Him, as it is written in the name of the Yerushalmi. 
+<b>Fire descended and licked, etc.:</b> This fire is hinting to his Torah, which is called a doctrine of fire; and like she said to him, "Remember his Torah."
+<b>What is that which is written, "For the priest’s lips, etc." If the rabbi is similar to an angel, etc.:</b> This is its explanation - that a priest is from the tribe of Levi [and] is an instructor of Torah. So he teaches it to Israel, as it is written, "They shall instruct your laws to Yaakov, etc." And it said [that] even if he protects the knowledge on his lips to teach you Torah - if you seek to learn Torah from his mouth, [first] see if he is similar in his deeds to an angel.
+<b>He found a verse and expounded, "Incline your ear, and hear, etc.":</b> Since all the limbs of a person are created to do the will of their Maker, especially the ear - that it heed to listen to the words of sages. But other vessels and active limbs in a person, among which the heart is the main one, would not listen to the opinion of the sages every time, lest they [sometimes] be evil. Rather, "the heart" - and all of the other limbs - [should] "pay attention to my wisdom." This means to [act for the sake of] the Heavens. And likewise the verse that it brings, "Listen, daughter" - which is the Congregation of Israel - "and consider," to incline "your ear" to the sages, about which the foundation of this psalm is stated: "For the leader; on <i>shoshanim</i> (lilies)" - like the explanation of Rashi there (that lilies refer to the sages). But the other limbs - do not heed them, lest they are evil; so "forget your people," meaning your evil deeds.
+<b>Rabbi Meir ate a half-ripe date and threw the peel away, etc.:</b> Here it compared what Rabbi Meir learned to a fruit on the outside and his throwing away the pit inside. Yet later, it made the opposite comparison, that he ate the insider of the pomegranate, and he threw out the outer shell!?! But it can be said (answered) that Acher was incomplete, both in his traits - like we said above, "he found a prostitute, etc."; and in his convictions - like we said above that he thought that there were two authorities. So it was saying that Rabbi Meir distanced himself from both his bad traits and his bad convictions. And now, concerning traits, it said that he ate the outer fruit - meaning the Torah that he learned with him, which was revealed. But he did not want to accept from him, the mud that was in his heart in his internal convictions, such as two authorities; so he threw them away. But concerning his traits and the bad deeds that he did, which were revealed - such as that which he found a prostitute, etc. and he uprooted a radish on Shabbat - it said that Rabbi Meir distanced himself from them, as we said earlier concerning the Shabbat boundary. And that is the peel that he threw out. But the commandments that are in the Torah that he learned from him, which are compared to the seed within the pomegranate - as they said, they are full of commandments like a pomegranate - those Rabbi Meir ate, meaning he fulfilled [those] commandments of the Torah. And adjacently, it compares the Torah scholar to a walnut, [comparing] the inner fruit in it to the Torah in him and the peel of the walnut that is undesirable to the [bad] deeds: This is certainly that the Torah, which is among the convictions, is called internal compared to the traits and deeds of a person, since they are revealed externally.
+<b>He said to him, "Now He is saying, 'My son, Meir, says, "When a person suffers, etc."'":</b> He means to say here, that it is specifically to this matter itself that the matter of Rabbi Meir is related - as it said, "If the Holy One, Blessed be He, suffers over the blood of the wicked, how much more so, etc. And the matter of, "Woe is Me from My head, woe is Me, etc.," is explained in our novellae in the chapter [entitled] Nigmar HaDin (Sanhedrin 46a).
+<b>"Where is he who counted," etc. all the letters of the Torah. "Where is he who weighed," the minor and major, etc. for they would teach three hundred, etc.</b> This is explained in the chapter [entitled] Chelek.
+<b>Acher, what was it? Greek tunes never ceased from his mouth, etc.:</b> And Rashi explained: And he should have desisted on account of the destruction of the Temple - as it is written (Isaiah 24:9), "They drink their wine without song." To here [are his words]. But [then] it should not have said, "Greek tunes," but rather just, "tunes never ceased, etc." - as it is said there in Tractate Gittin, "From where [do we know] tunes are forbidden, etc." It also does not appear that there would be a [great enough] blemish in him on account of songs after the destruction [to] cause heresy. So it appears that it mentioned, "Greek tunes," because there was heresy in the tune itself. And in this fashion, they said at the end of the chapter [entitled] Merubah that Greek wisdom is forbidden, and the reason is because it draws [one] to heresy. And about this, that which they brought, "They said about Acher, '... many heretical books, etc.,'" is fitting. They meant to say that there were heretical books with him; but when he would come to the study hall, he would cover them in his lap and hide them from the sight of the students who were in the study hall. But at the end, due to his preoccupation with his study there, he forget to hide them when he got up from his place - as he had been sitting - and they fell from his lap onto the ground in front of the students in the study hall.
+<b>[Does] all wool that enters, etc. that was clean when it was with its mother, etc.</b>: See the commentary of Rashi and Tosafot. But in the Arukh, in the entry, "<i>Aamar</i>," it explained that it was clean with its mother: Meaning, all that wool that is clean, and not dirty with mud, absorbs the dye properly. So Rabbi Akiva, [who] was proper from the beginning, ascended in safety and descended in safety. But Acher, who was inadequate from the beginning, did not descend in safety. To here are its [words]. And it appears that it can be explained from that expression that it used, "clean with its mother," that it hinted with it to that story that is found in the Yerushalmi: That Abuya, the father of Acher, designated him for Torah [study] on the day of [his] circumcision, but his intention was not for the sake of the Heavens. And that is why it did not stay with him, as he went astray. And this is [the meaning of] what they said, that Acher was not clean when he was with his mother - meaning close to his birth on the day of circumcision, his father intended to teach him Torah not for the sake of the Heavens. And that is why he did not exit in safety. ...
+<b>With regard to him, the verse states, "Draw me, we will run after you, etc.":</b> It is referring to the [continuation] of this verse, which continues with, "The king has brought me to his chambers." This means that he came in safety to the chambers of the enclosures on high, as it is explained in the words of Rav Hai and in the Arukh, see there. And I found in an old book - and these are its [words] - Rabbi Akiva was complete with all types of completeness. So when he reached the boundary that the human intellect is not able to reach, he stopped and not did not cause destruction, [by trying] to ascend to the Lord. And that is way it stated about him, "Draw me after you, etc." - meaning to say, he was drawn, but he did not not go past the boundary. To here are its [words].
+<b>Leave this Elder, for he is fit to use My glory, etc.:</b> It appears from this wording like the explanation of Rashi - that that which they had entered the orchard and ascended to the firmament to attain [understanding] there, was [by way] of their using the holy names [of God]. And therefore the ministering angels said that it is not fitting to use His holy names, so they sought to push him and injure him, like his three colleagues had been injured - until the Holy One, blessed be He, said to them, "Leave this Elder, for he is fit to use My glory" - meaning the glory of the name. 
+
+Daf 16a
+
+<b>"What verse did he expound, etc. "and He came from the holy myriads, etc.":</b> The Arukh explained: He is distinguished among His myriads - meaning there are none among the angels similar to Him. But [R. Akiva] saw angels similar to Meitatron, so he knew that he was not the Holy One, blessed be He. To here are his [words]. And this agrees with Rashi's second explanation: What did he expound, that he did not err like Acher erred. To here are his [words]. Meaning that he erred about Meitatron sitting, thinking that there were two authorities.
+<b>He is exemplary among the myriad, etc.:</b> It is explained in the Arukh that he is exemplary - that there is none like Him in all of his myriads, whereas Rabbi Akiva saw angels that were similar to Meitatron. Hence he did not err, etc. To here are his [words]. Meaning to say that he did no err like Acher.
+<b>"The Lord of hosts is His name"; He is the Master, etc.</b> Meaning to say - similar to the earlier teachings - that Rabbi Akiva did not err like Acher about two authorities,as Acher thought, but rather that the Holy One, blessed be He, is the sole Master in all of His host. And it appears that these teachings were learned out from these verses: One master derives it from, "And He came (<i>ve’ata</i>) from the holy myriads." Since according to its plain sense, it should have written <i>ouva</i> from the holy myriads," in [Hebrew]; and not, "<i>ve’ata</i>," in [Aramaic]. And hence he expounded it as being from the expression, <i>ot</i> (sign). And the master that derives it from, "preeminent (<i>dagul</i>) above a myriad," as He is exemplary (<i>dugma</i>), etc. - it would be forced to [say] that from the expression,<i>dagul</i>, he expounded it to be an expression of <i>dugma</i>. As we have not found the exchange of the [letter], <i>mem</i>, with the [letter], <i>lamed</i> [anywhere else]. Hence it appears that we can say that he learns it from [the meaning of] "preeminent (<i>dagul</i>) above a myriad" - just like the bearer of the flag (<i>degel</i>) is recognizable on his own, so too is the Holy One, blessed be He, recognizable and differentiated from [the angels]. However because there are those above the bearer of the flag in an army - such as the king and his ministers - that is why he said that, that which he compared Him to the bearer of the flag, is only an approximate example: That he is distinguished by his flag from all the members of the army, so too is the Holy One, blessed be He, distinguished from all of His myriad. For He is one, and not like the mistake made by Acher. And the [last] one expounds it from, "The Lord of hosts is His name," because according to its plain sense - that He is the Lord to two hosts, the host above and the host below - it should have written, "The Lord of hosts is He." And hence he expounded, "He is the Master in His host." And hosts (<i>tzevaot</i>) is [here then like] two words, <i>tzava ot</i>, as He is the Sign of the host (<i>ot be'tzava</i>) of above. And in the explanation in the Arukh on the entry <i>ot</i>, it is like I have written above.
+<b>And Rabbi Chiya, etc., but the Lord was not in the wind, etc., and behold, the Lord passed by, etc.:</b> So is it in the version of the Gemara that is in front of us. But the version in the Ein Yaakov erases this [part of the] verse - "and behold, the Lord passed by." And that is because that [phrase], "and behold, the Lord passed by," is written before the [phrase], "but not in the wind, etc." Except according to his amendment, what teaching is there here? For it only brings the verse, "and not in the fire," as it is written. And it appears that we can validate all of the versions of the Gemara, according to its content. As Rabbi Chiya bar Abba in the name of Rabbi Yochanan brought the teaching that Rabbi Akiva did not err like Acher from here. And that is that the Holy One, blessed be He, is differentiated from all of His hosts above, and His place is recognizable. For it is written, "But the Lord was not in the wind, etc." - which are the angels of the winds; "the Lord was not in the earthquake" - which are the angels of the earthquake; "the Lord was not in the fire" - which are the angels of fire like the explanation of Rashi there. Rather His place is recognizable in the still, small voice. "And behold, the Lord passes" then. And according to this intention of his, he reversed [the order of] the phrases. As, "behold the Lord passes over," that it written before it, refers to what is is below - that after the fire, there is the still, small voice. And then that is the sign that the Lord is passing.

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Moed/Chidushei Agadot on Eruvin/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,115 @@
+Chidushei Agadot on Eruvin
+חידושי אגדות על עירובין
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Chidushei Agadot on Eruvin
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+"Lest you omit" etc. "or add a single letter, you will destroy"etc.
+
+There are those who understand this teaching according to its literal understanding.  Since the entire Torah is one of God's names, omitting one letter would destroy everything.
+The mystical way explains that Torah is comprised of Black fire overlaid on White fire.  It was through these that the Holy One created and maintains the world.  If a single Torah letter were missing, the world would cease to exist.
+
+Daf 13b
+
+13b--"in halacha"etc. R' Meir's peers were unable to understand the summation of his wisdom and the halacha is not in accordance with his opinion.  Despite this, R' Meir revealed much Torah to them for both sides of an argument.  This is how he enlightened [me'ir] their eyes, so that afterward they they could determine what is truly true and affix the halacha accordingly.

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Moed/Chidushei Agadot on Eruvin/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,118 @@
+Chidushei Agadot on Eruvin
+חידושי אגדות על עירובין
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Agadot_on_Eruvin
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Chidushei Agadot on Eruvin
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+"Lest you omit" etc. "or add a single letter, you will destroy"etc.
+
+There are those who understand this teaching according to its literal understanding.  Since the entire Torah is one of God's names, omitting one letter would destroy everything.
+The mystical way explains that Torah is comprised of Black fire overlaid on White fire.  It was through these that the Holy One created and maintains the world.  If a single Torah letter were missing, the world would cease to exist.
+
+Daf 13b
+
+13b--"in halacha"etc. R' Meir's peers were unable to understand the summation of his wisdom and the halacha is not in accordance with his opinion.  Despite this, R' Meir revealed much Torah to them for both sides of an argument.  This is how he enlightened [me'ir] their eyes, so that afterward they they could determine what is truly true and affix the halacha accordingly.

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Moed/Chidushei Agadot on Megillah/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,132 @@
+Chidushei Agadot on Megillah
+חידושי אגדות על מגילה
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Chidushei Agadot on Megillah
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+<b>Write me for [all] the generations, etc.:</b> The explanation is that Esther requested that the Scroll [of Esther] be included in the Writings, as Rashi explains on the verse, "And he fulfilled the word of Esther, etc. and inscribed in the book" (Esther 9:32) - Esther requested of the Sages of the generation to commemorate her and to write this book with the rest of the Writings. And that is [the meaning of], "and inscribed in the book." To here [are his words]. And they answered here that Scripture excluded the Scroll from being included in the Writings, since it is written (Proverbs 22:20), "Have I not written for you, etc." As Scripture had written earlier (Proverbs 22:17), "For Incline your ear and hear the words of the sages, etc." The explanation is that the Scroll would be among the commandments that were only words of the Sages, like the commandment of the Chanukkah light; and not among the written commandments that were spoken with the holy spirit (<i>ruach hakodesh</i>). As it is written after this, "Have I not written for you, three times, etc." - you should not do it four times. [That was] until they found a support from Scripture that the Scroll is included in the three, like the one that reasons like this: As it is written (Exodus 17:14), "Write this" - that which is written in the Torah here in Exodus, and in Mishneh Torah (Deuteronomy) is one place; "a memorial" - that which is written in the Prophets is the second place; "in the book" - that which is written in the Scroll is the third place. So, "Have I not written for you, three times, etc." is now better understood as about the Torah, the Prophets and the Writings. And this is how it is explained in the Yerushalmi (Jerusalem Talmud Megillah 1:5:3): It is written in the Torah, as you would say (Deuteronomy 4:44), "And this is the Torah" (corresponding to "Write this"). "A memory" - that is the Prophets, as it is written (Malachi 3:16), "and a book of memory has been written before Him." "In the book - that is the Writings, as it is written, "And the word of Esther, etc. and inscribed in the book, etc." And they also said in the Yerushalmi that they answered her that it is because no other prophet is permitted to add anything for you afterwards. [That was] until the Holy One, blessed be He, illuminated their eyes and they found it written in the Torah, in the Prophets and in the Writings. And it can be said that our Talmud (Bavli) did not concern itself that they should answer her this, since it is surely an a fortiori argument (<i>kal vechomer</i>), as [it is found] later (Megillah 14a:5): If from slavery to freedom, they recited songs, from death to life, is it not all the more so? However this a fortiori argument is not sufficient for [our previous discussion], so that the verses are required here. For on account of this a fortiori argument, it is [also] fit to say it [only] as a commandment of the Sages, like the song (Hallel). But were it not for those verses, it could not be learned out from the a fortiori argument that it should be fixed among the Writings. And likewise, Rabbi Yehoshua who disagrees here is [with reference to] it not being fixed in the Writings, that it should [therefore] render hands impure. But he accepts the a fortiori argument from later, to read it [as a commandment] from the words of the Sages.
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Moed/Chidushei Agadot on Megillah/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,135 @@
+Chidushei Agadot on Megillah
+חידושי אגדות על מגילה
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Agadot_on_Megillah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Chidushei Agadot on Megillah
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+<b>Write me for [all] the generations, etc.:</b> The explanation is that Esther requested that the Scroll [of Esther] be included in the Writings, as Rashi explains on the verse, "And he fulfilled the word of Esther, etc. and inscribed in the book" (Esther 9:32) - Esther requested of the Sages of the generation to commemorate her and to write this book with the rest of the Writings. And that is [the meaning of], "and inscribed in the book." To here [are his words]. And they answered here that Scripture excluded the Scroll from being included in the Writings, since it is written (Proverbs 22:20), "Have I not written for you, etc." As Scripture had written earlier (Proverbs 22:17), "For Incline your ear and hear the words of the sages, etc." The explanation is that the Scroll would be among the commandments that were only words of the Sages, like the commandment of the Chanukkah light; and not among the written commandments that were spoken with the holy spirit (<i>ruach hakodesh</i>). As it is written after this, "Have I not written for you, three times, etc." - you should not do it four times. [That was] until they found a support from Scripture that the Scroll is included in the three, like the one that reasons like this: As it is written (Exodus 17:14), "Write this" - that which is written in the Torah here in Exodus, and in Mishneh Torah (Deuteronomy) is one place; "a memorial" - that which is written in the Prophets is the second place; "in the book" - that which is written in the Scroll is the third place. So, "Have I not written for you, three times, etc." is now better understood as about the Torah, the Prophets and the Writings. And this is how it is explained in the Yerushalmi (Jerusalem Talmud Megillah 1:5:3): It is written in the Torah, as you would say (Deuteronomy 4:44), "And this is the Torah" (corresponding to "Write this"). "A memory" - that is the Prophets, as it is written (Malachi 3:16), "and a book of memory has been written before Him." "In the book - that is the Writings, as it is written, "And the word of Esther, etc. and inscribed in the book, etc." And they also said in the Yerushalmi that they answered her that it is because no other prophet is permitted to add anything for you afterwards. [That was] until the Holy One, blessed be He, illuminated their eyes and they found it written in the Torah, in the Prophets and in the Writings. And it can be said that our Talmud (Bavli) did not concern itself that they should answer her this, since it is surely an a fortiori argument (<i>kal vechomer</i>), as [it is found] later (Megillah 14a:5): If from slavery to freedom, they recited songs, from death to life, is it not all the more so? However this a fortiori argument is not sufficient for [our previous discussion], so that the verses are required here. For on account of this a fortiori argument, it is [also] fit to say it [only] as a commandment of the Sages, like the song (Hallel). But were it not for those verses, it could not be learned out from the a fortiori argument that it should be fixed among the Writings. And likewise, Rabbi Yehoshua who disagrees here is [with reference to] it not being fixed in the Writings, that it should [therefore] render hands impure. But he accepts the a fortiori argument from later, to read it [as a commandment] from the words of the Sages.
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Moed/Chidushei Agadot on Moed Katan/Hebrew/Vilna Edition.txt

@@ -0,0 +1,341 @@
+Chidushei Agadot on Moed Katan
+חידושי אגדות על מועד קטן
+Vilna Edition
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על מועד קטן
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+<b>מהכא </b>וטמא טמא יקרא טומאה כו'. י"ל הכא ניחא ליה לאתויי קרא דכתיב באורייתא כדפריך לעיל הא מקמי דאתא יחזקאל מאן אמרה והאי קרא דאורייתא אית ליה פירכא דמבעי ליה לכדתניא צריך להודיע צערו כו' אלא גבי רב פפא דמייתי ג"כ מקרא דנביאים הוצרכו התוס' לומר דכל חד וחד נקיט מאי דהוה מסיק אדעתיה כו' מאי דלא מסיק חבריה אדעתיה עכ"ל והוא דחוק דכמה מקראי דאורייתא לא מסקי אדעתיהו ודנביאים מסקי אדעתייהו ויותר קשה מאי דדריש ליה מקרא דהרימו מכשול מדרך וגו' היאך לא אסיק אדעתיה רישא דההוא קרא פנו דרך ונראה לפרש דכולהו אית להו פירכא קצת ומאן דדריש מובנה אצלו ציון ההוא קרא ודאי מפורש טפי בענינו מכולהו מיהו אית ליה פירכא דההוא לעתיד במלחמת גוג כתיב ולא בזמן הזה והך דרשה דטמא טמא יקרא אית ליה פירכא כדאמרי' דמבעיא ליה דצריך להודיע כו' והאי קרא ולפני עור לא תתן מכשול אית ליה פירכא דלא משמע אלא שלא תעשה לו מכשול בידים אבל לשומרו מן המכשול לציין הקברות לא משמע מיניה וקרא דסולו סולו פנו דרך אית ליה פירכא דמקום דרך הרבים דשכיחי טהרות ודאי דצריך לתקן אבל לציין קברות דאינו במקום דשכיחי רבים לא שמעינן מיניה דצריך לציין אבל מסיפא דקרא הרימו מכשול מדרך עמי דיתורא הוא ללמד לציין גם במקום דלא שכיחי רבים דהיינו לציין הקברות ודדריש ליה מוהודעת להם את הדרך וגו' ניחא ליה לאתויי קרא דאורייתא ומאן דדריש ליה מקרא אחרינא והזרתם את בני ישראל וגו' משמע ליה דקרא דוהודעת להם את הדרך אית ליה פירכא דמבעי ליה כדדרשינן מיניה פ' אלו מציאות והודעת להם את הדרך זו בית חייהם כו' כמפורש שם וקרא דוהזרתם את בני ישראל וגו' אית ליה פירכא דע"כ לא איירי בטומאת מת שלא הוזהרו בני ישראל על כך רק הכהנים אלא בטומאת נדה איירי כדאמרינן פ"ק דשבועות וקרא דושמרתם את משמרתי אית ליה פירכא דמבעי ליה לאיסור שניות לעריות דגבי עריות כתיב האי קרא כדאמרינן פ"ב דיבמות והאי קרא ושם דרך אראנו וגו' אית ביה פירכא דאיכא למידרש ביה כדלקמן כל השם אורחותיו: 
+<b>אל </b> תקרי ושם אלא ושם כו'. בויקרא רבה ושם כו' בשין כתיב דשאים אורחותיו כו' ור"ל הכא אל תקרי ושם בסין מלשון שימה אלא ושם בשין מלשון שומא וכפרש"י ששם ומחשב הפסד מצוה כו' ורישא דקרא זובח תודה יכבדנני ודרשינן בפרק נ"ה זובח יצרו ומתודה יכבדנני בב' עולמות ועלה קאמר דזהו הזובח יצרו השם דרכיו זוכה ורואה בישועתו כו' דהיינו בעה"ב: 
+<b>כל </b> יומא הוי מקשי ליה בשבתא דריגלא כו' פרש"י משום דאתו כ"ע לפירקא ואי כו' הוה מכסיף עכ"ל והוא דחוק דלא הוה מצי לפרוקי ומיכסף גם מה שפי' ושם דרך שהיה מחשב השעות איזה מהן להקשות כו' זה אינו במשמעות המקרא דושם דרך ונראה לפי שהקושיות בתלמוד על הרוב נחלקים לב' חלקים הא' קושיות הסותר כגון ורמינהו והא תנן הב' קושיות היתור כגון פשיטא ול"ל והא תנינא חדא זימנא וקאמר דבכל יומא דהוי שם תלמידים בבהמ"ד והיה לומד ודורש להם דברים שאינן פשוטים ואפשר שהיה בהן להקשות קושיות הסותר או קושיות היתור אבל בשבתא דריגלא שהיה שם קיבוץ המון עם היה דורש להן דברים הפשוטים לתלמידים אלא שלא היו פשוטים להמון עם ובודאי שלא היה בהן קושיות הסותר כיון דדברים פשוטים הן וכן לא היה בהן קושיות היתור דגם שהם פשוטים לתלמידים צריכים הם להמון עם וקאמר בזה התלמיד דהוה מקשי ליה בכל יומא והשתא לא הוה מקשי משום דהדברים פשוטים הם לו א"כ למה הוא בא בשבתא דריגלא לבהמ"ד שהרי לא היה צריך לדברים הפשוטים וקאמר דמ"מ הוא בא דשם לו הדרך דהיינו שהיה שם ומחשב לו שכר הליכת הדרך מביתו לבהמ"ד וקאמר דשכרו הוא דאראנו בדבר חידוש בישע אלהים דהיינו בסייעתא דשמיא הגם שבכח שכל האנושי לא היה בדברים אלו רק דברים פשוטים אראנו בישע וגו' דהיינו בסייעתא דשמיא נפלאות מתורתו וע"ד זה הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים: 
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+<b>איבעי </b>ליה למינטר עד החג כו'. פי' בתוס' כדי שלא יתבטלו ישראל ממלאכתן כ"כ עכ"ל ועי"ל דמ"ה קאמר דה"ל למינטר עד החג כדי שלא יעברו מלהתענות ביה"כ דעכשיו שהקדימו הז' ימים לא עשו יהכ"פ כדאמרינן בסמוך: 
+<b>איבעי </b> ליה לשיורי באמה כליא עורב כו' ק"ק כיון דלפי סברתו לאו שיורי בנין בהמ"ק מקרי ולא צורך בנין הבית הוא הדרן קושיין לדוכתיה ודילמא מינטר לא נטרינן ויש ליישב בדוחק ודו"ק: 
+<b>לא </b> עשו ישראל את יהכ"פ כו'. מהאי קרא דמלכים דאייתי תלמודא לא משמע דז' ימי חנוכת המזבח היו מקודם ז' ימי החג אבל בקרא בד"ה הוא מפורש דכן הוא דכתיב ויעשו ביום השביעי עצרת כי חנוכת המזבח עשו ז' ימים והחג ז' ימים: 
+<b>ומה </b> משכן כו' וקרבן יחיד דוחה שבת כו'. ובפשיטות מקרבן צבור של שבת וקרבן תמיד שדוחה שבת לא הוה מצי יליף משום דמצות הקב"ה עלינו כן מה שאין כן בקרבן צבור דחנוכת המזבח במקדש דהקריבו מעצמם בלי ציוי משום שמחה אבל מקרבן יחיד דנשיאים בחנוכת המשכן דכמו כן לא היה בו ציוי יליף שפיר: 
+<b>אילימא </b> מדכתיב ביום הראשון וביום השביעי כו' פרש"י ומשמע לן יום השביעי היינו שבת עכ"ל. וע"פ מ"ש פ' רע"ק ביום הראשון אותו יום נטל י' עטרות ראשון למעשה בראשית ראשון לנשיאים כו' הוה בפשיטות יום השביעי יום השבת וז' לנשיאים מיהו המקשה פריך דלמא שביעי לקרבנות לחוד הוה דהיינו לקרבן נשיאים ולא ז' מימי השבוע כמו ראשון מימי השבוע: 
+<b>ודלמא </b> ימים הראוין כו'. ואצטריך לן יתורא ללמדנו דז' ימים הראוין רצופין היו: 
+<b>וילכו </b> לאהליהם שהלכו ומצאו נשותיהם כו'. אהל נאמר בנשים כמ"ש מנשים באהל תבורך. ואמר שמחים שנהנו מזיו שכינה כמ"ש שובע שמחות את פניך. ואמר וטובי לב כו' בבן זכר כו' דכן מצינו בהיפוך בר"ש ברבי דאתילידא ליה ברתא וחלש דעתיה פ"ק דב"ב. ואמר על כל הטובה כו' מזומנין לחיי עוה"ב כמ"ש למען ייטב לעולם שכולו טוב ויש ליישב לישנא דכולכם מזומנין כו' משום שיש לדון שלא התענו ביוה"כ ניחא באותן שאכלו ביוה"כ לשם שמחת מצוה אבל אותן שאכלו שלא לש"ש רק לשם אכילה גסה עשו שלא כהוגן לכך יצתה בת קול בלשון הזה כולכם מזומנים כו' ר"ל גם אותן שאכלו שלא לשם מצוה מזומנים כו': 
+<b>שבקש </b> שלמה להכניס ארון כו' אמר כ"ד רננות כו' מפורש פרק חלק: 
+<b>שנפטר </b> מרבו ולן באותה העיר צריך כו'. גבי הני רבנן יש ליישב הא דמפטרי מיניה באורתא לפי שלא היה דעתם ללון בעיר ואח"כ חשבו ולנו בעיר הוצרכו ליפטר שנית אבל גבי ישראל למה הלכו כלל ביום שמיני ליפטר משלמה כיון שלא היה דעתם לילך מירושלים ביום שמיני שהיה י"ט גם שהוא בכלל שמחה כמ"ש פרק החליל השמחה שמנה ימים ואפשר שהיה דעתם לילך ביום שמיני מן העיר וללון בתוך התחום ושוב חשבו ללון שם וע"כ הוצרכו ליפטר שנית ביום כ"ג לחודש וכיון שע��קר שמחה בז' ימים שמפורש בהו שמחה בקרא משא"כ בשמיני דאינו אלא מריבוי דאך שמח ואפשר שלא ידעו הך דרשה עד אחר שנפטרו משלמה ביום שמיני הודיע להם הך דרשה ושהו שם ולנו שם והוצרכו למפטר פעם שנית למחרת: 
+<b>אנשים </b> של צורה הם כו'. פרש"י צורה כלומר חכם עכ"ל ובפ"ב דתענית פי' בע"א ושם מפורש בחידושינו וע"ש: 
+
+Daf 9b
+
+<b>ע"ב כאן </b> במצוה שא"א לעשותה כו' פרש"י במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים כו' מצוה שבא לידך בין גדולה ובין קטנה עשה עכ"ל אבל בכמה מקומות מצינו דמצוה גדולה דוחה הקטנה כההיא דרפ"ק דמגילה דמת מצוה דוחה אפי' פסח ומילה שהם בכרת וכה"ג מצינו בפסח ומילה שדוחין שאר מצות עשה ולולא פירושו נראה לפרש בהיפך באפשר לעשותה ע"י אחרים כגון מת מצוה וכיוצא בה שהם מצות גדולות ואפשר שיקיימוהו אחרים אין לו להניח הקטנה לגבה כגון פסח ומילה אבל במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים שאין שם אחר לקבור המת מצוה אז תפלס ותעשה הגדולה שהיא מת מצוה ותניח הקטנה לגבה שהם פסח ומילה וכיוצא בזה והשתא הוי דומיא ממש למאי דקאמר כה"ג בסמוך לגבי ת"ת כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים אין לו להניח ת"ת אבל במצוה שא"א ע"י אחרים יניח ת"ת ויעשה המצוה אבל לפרש"י לא הוי דומיא ודו"ק: 
+<b>א"ל </b> יהא רעוא דתזרע ולא תחצד כו'. מהאי לישנא שא"ל לאבוה לא מבעיא דברוכי לא בירכן אבל צעורי צעורן כו' ולא קאמר לא בירכן אבל קללוני כמ"ש בלק גם קוב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו נראה שגם הוא לא חשדן שהיו מקללים אותו ובודאי יש להם כוונה אחרת בזה אבל כיון שלא הבין כוונת דבריהם קאמר דצעורי צעורן בזה שלפי דבריהם לא הבנתי מהם שום ברכה ואע"פ שהם בלשון קללה כוונתם לטובה ולברכה כעין שאחז"ל בפרק חלק טובה קללה שקלל אחיה השלוני מברכה שבירך בלעם הרשע את ישראל כו' דהכל הולך אחר הכוונה והם עשו כן לחדודי לידע אם יבין כוונת דבריהם שכוונו לברכה דלכך ציער עצמו שלא הבין כוונת דבריהם וכה"ג צ"ל לעיל שא"ל ולא אפטריתו מיני באורתא שאמר להן כן לחדודי שהרי הוא למדם דצריך ליפטר ממנו פעם אחרת ושמעתי עוד בזה שעשו כן כדי שיבא לאביו ויפרשו לו כוונתם לברכה ותחול הברכה עליו גם מאביו והוא דחוק קצת דא"כ מהיכא הוה פסקי להו דהוא לא יבין כוונת דבריהם ואביו יבין ודו"ק: 
+<b>תעייל </b> ולא תיפוק תעייל כלתה ולא לימות בנך כו'. דלא לימות בנך הוה בכלל תזרע ולא תחצד וי"ל דהוסיף בכלל זה תעייל כלתא ולא ליפקון בגט: 
+<b>דהאי </b> עלמא אושפיזא וההוא עלמא ביתא כו'. דהאי עלמא דירת עראי כעין אושפיזא וההוא עלמא דירת קבע כעין בית ודומיא דהכי שנינו התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין ומייתי מקרא קרבם בתימו לעולם אל תקרי קרבם אלא קברם מתיבות מהופכות כמו כבש כשב שמלה שלמה וברשעים כתיב האי קרא דהוי קברם בתימו לעולם שלא יחיו ויעמדו בתחיית המתים משא"כ בצדיקים שגם שקברם בתימו מ"מ אינו לעולם שבזמן התחיה יעמדו מקברם ויחיו לעולם: 
+<b>לא </b> תבייש ודלא תתבייש כו' פרש"י לא תבוש אחריני כדי שלא תתבייש כו' ע"כ. נראה מפירושו שאינו מכלל הברכה שברכו בכך אלא שמלמדו מוסר שלא תבייש אחריני ואז תזכה לברכה זו שלא תתבייש דהוה מדה כנגד מדה ובקרא דמייתי דבהא ברכן הקב"ה לישראל שנאמר ולא יבושו עמי לעולם היינו נמי משמע שלא תתביישו ורש"י שפי' לבסוף לא יבושו עמי לעולם והיינו לא תבייש ולא תתבייש עכ"ל לאו ממשמעות דלא יבושו הוא דלא יבושו לא משמע אלא דלא תתבייש אלא מדתנא בה ושינה הכתוב לכתוב לא יבושו דרשו ליה ב��ם אינו ענין ללא תתבייש תנהו ענין ללא תבייש והני תרי פסוקים דסמיכי להדדי עד"ז מפורשים שאמר ואכלתם אכול מה שהז' אומות אכלו מכם כמ"ש ואכלו אתכם אויביכם כשתזכו ואכלתם מהם מה שאכלו מכם וכמ"ש לעתיד יחזרו הז' אומות לישראל כל מה שגזלו מהם בעוה"ז. ואמר גם שבוע והללתם כמ"ש ואכלת ושבעת וברכת גו' את שם ה' גו' הוא השם הרחמים אשר עשה עמכם להפליא בגאולה ולא יבושו עמי אז את מי שאין לו כי לכלכם תהיה מדה זה שלא לבייש. ואמר שבזכות זה וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' ולא יבושו עמי לעולם שלא תתביישו עוד בגלות מן העכו"ם ועי"ל בדרך זה לפי שזכר לעיל ואת הצפוני ארחיק מכם דהיינו מדת יצה"ר לאכול במותרות כמ"ש ואכל ושבע ודשן גו' וכתיב ורם לבבך ושכחת גו' אמר לעתיד ואכלתם אכול כדי אכילה שלא לבקש במותרות ואחרי ששבעתם והללתם גו' כמ"ש ושבעת וברכת את ה' גו'. ואמר את ה' אלהיכם אשר עשה עמכם גו' ע"פ מ"ש טוב ילד מסכן שהוא יצ"ט שנולד לי"ג שנים ממלך זקן גו' שהוא יצה"ר וז"ש אחרי אשר תרחיקו יצה"ר מכם תהללו את שם ה' אשר עשה וברא את היצה"ר עמכם בלידתכם דכשתנצחו אותו יהיה הדבר הזה להפליא שינצח הילד מסכן את המלך זקן ולא יבושו עמי אז לעולם כמו שיבושו העובדי כוכבים שהלכו בעצת יצה"ר ועי"ל ע"פ מ"ש בסוכה שיצה"ר ידמה לצדיקים להר וגם בעיניו של הקב"ה יפלא היאך נצחו הצדיקים ליצה"ר וז"ש כאן בהרחקת יצה"ר לעתיד זה היצה"ר אשר עשה עמכם בלידתכם יהיה לכם גם בעיניו ית' ב"ה להפליא היאך כבשו אותו וע"כ לא יבושו עמי אז לעולם: 
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+<b>כוורא </b>טויא באחוה אסוקי באבוה מיכלי בבריה כו'. כינו את המלח באח והמים באב והציר בבריה דר"ל דכל הני מיניה הוא וכל במיניה הוא יותר טוב וה"נ אמרינן פ' הספינה כוורא מליחא מעלי בשרא מליחא לא מעלי משום דלאו מיניה הוא: 
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+<b>דמות </b>דיוקני נתתי בהם כו' פרש"י דמות דיוקני בצלם אלהים עשה את האדם עכ"ל והיינו דמות דיוקני צלם וצורה של שאר כל אדם אבל צורה וצלם של אדם הראשון דיוקני גופיה מקרי כדאמרינן בפרק ח"ה בדמות דיוקני תסתכל בדיוקני עצמה אל תסתכל כו' ושם מפורש. ואמר 
+<b>ובעונותיהם </b> הפכתיה כי בנטילת הנשמה נהפך דמותו וצלמו וע"ש זה אמר הכתוב כי קללת אלהים תלוי שנהפך דמות דיוקנו של מעלה ויש רשעים שגם נשמתם ורוחם נתהפך לבהמה ע"י גלגול כמ"ש בזה בעלי המקובלים: 
+
+Daf 16a
+
+<b>מנלן</b> דקבעינן דוכתא ומשדרינן שלוחא דבי דינא ומזמינן ליה כו'. ברא"ש ל"ג הכא ומזמינן ליה לדינא דלקמן ילפינן ליה מאידך קרא דכתיב ויאמר משה אל קרח גו' ואפשר לקיים נוסחת גמרות שלנו דמהאי קרא קמא ודאי נמי משמע הזמנה אלא דמשמע מיניה נמי שידור שליחות וקביעות דוכתא נמי משמע מיניה מסיפא דקרא שאמרו לא נעלה דהיינו לא נעלה לתרע בית דינך שקבעת לך מקום ב"ד דמצינו בו לשון עלייה ועלתה יבמתו השערה: 
+<b>לקמיה</b> גברא רבה דכתיב לפני ה' כו'. עיין בזה בדברי הר"ן בשם הראב"ד: 
+<b>זימנא</b> בתר זימנא דכתיב קראו שם פרעה גו'. עיין ברש"י והר"ן פי' בע"א ע"ש: 
+<b>לא</b> מתחזי כלישנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר גו'. לפי פשוטו שעל עצמם אמרו כן וכתולה קללתו בחבירו כפרש"י בחומש לא משמע מיניה אפקרותא ולא לישנא בישא והר"ן פי' העיני האנשים אמשה קאמר אלא שכינה הכתוב וכתיב ויחר למשה משמע דא"ל עכ"ל ור"ל שקללו את משה בניקור העין והכתוב כינה לכתוב האנשים ההם כאילו על אחרים אמרו: 
+<b>וא"ד</b> כוכבא הוה כו' פרש"י מזלא דסיסרא עכ"ל. אולי שמצא כן במדרש וקאמר שהיה לו לבא לעזרת ה' גו' ע"פ מ"ש שהמלאך רע יענה אמן: 
+<b>מאי</b> הרדפה כו' מנדין אותו כו' והוא לשון רדיפה שרודפין אותי עד חרמה עד שיציית דין ובערוך הביא בערך הרדף ואפשר שמפרש ליה מלשון הרדופני שהוא אילן שגדל עליו דבר מר והיינו שכותבין עליו מרורות עד שיציית דין ועיין בר"ן: 
+<b>א"ל</b> בר קפרא איני מכירך כו' פרש"י רמז לו שאינו רוצה לראותו עכ"ל. ואין זה משמעו ויש לפרש דה"ק שאתה אומר ומה רבו אומר בדבר זה היאך אתה מכיר אותי בכך והרי אני איני מכירך: 
+<b>חמוקי</b> ירכיך גו' מה ירך בסתר אף דברי תורה כו'. לשון חמוקי פירשוהו מלשון סתר ודימה התורה לסתרו של ירך שהוא תמיד מכוסה: 
+
+Daf 16b
+
+<b>א"ל</b> עייא מי קורא לך בחוץ כו' פרש"י עייא כך כינה שמו של רבי חייא לשון גנאי כו' עכ"ל ונראה דהיינו לשון גנאי לפי שרבי חייא היה מגמגם בלשונו שהיה אומר ה' במקים ח' כדאמרינן במגילה שא"ל רבי כשאתה מגיע אצל וחכיתי לה' לא נמצא אתה מגדף וה"נ היה מגמגם בע' כדאמרינן שם שקורין לא' ע' לפי שאלו אותיות הם קרובים בלשון מאותיות אהח"ע ובדרך לגלוג היה קורא אותו עייא במקום חייא כפי גמגום לשונו ואמר לו מי קורא לך בחוץ רמז לו שהיה לומד בחוץ כמ"ש חכמות בחוץ תרונה: 
+<b>נהג</b> נזיפותא בנפשיה תלתין יומין כו'. ומוקי לה בנזיפה דנשיא. ויש לדקדק דאכתי תקשי וכי נזיפותיה דנשיא הוה טפי מנזיפותיה דהקב"ה דכתיב הלא תכלם שבעת ימים כדמייתי מיניה לעיל דאין נזיפה פחות מז' ימים ומיניה נמי נילף דאין נזיפה יותר מז' ימים וי"ל דלכך קאמר בברייתא אע"פ שאין ראיה לדבר זכר כו' דראיה גמורה אינה דז' דהתם אינה אלא משום צרעת שהיה לה וה"ק קרא ואביה ירק גו' הלא תכלם שבעת ימים משום נזיפה ולא גרע צרעת דידה ועי"ל דהתם משום שלא יתעכבו ישראל עוד בשבילה כדכתיב והעם לא נסע עד גו'. 
+<b>א"ל</b> זה ראיתי וזה לא ראיתי קרי עליה ברצות ה' דרכי גו'. ר"ל זה השליח שראה אותו הלך בדרכו ופגע בו וא"ל תא וזה שליח שני שלא ראה אותו לפי שלא הלך בדרכו ולא א"ל דלא ליתי: 
+<b>א"ל</b> אם קרית לא שנית ואם שנית לא שלשת כו'. הני ג' לשונות כמשמעה מקרא משנה ותלמוד וכמאמר ישלש אדם שנותיו במקרא במשנה ובתלמוד ואמר אם שלשת לא פירשו לך היינו שלא שמשת ת"ח כל הצורך שיפרשו לך חכמות בחוץ גו' כדרבא כו' שתורתו מכרזת עליו מבחוץ כו' וכן יתפרש כל הענין ברחובות תתן קולה גו' שמכרזת עליו ברחובות ובפתחי שערים גו' שיהיה שמו נודע בשערים כשם הגדולים: 
+<b>והא</b> כתיב לא מראש בסתר גו' ההיא ביומי דכלה כו'. וה"ה דהמ"ל דההוא בתחלת נתינת התורה בסיני איירי כדמוקמינן ליה בפ' ר' עקיבא ושם מפורש: 
+<b>האי</b> חמוקי ירכיך כו' מוקי לה בצדקה ובגמ"ח כו'. דכתיב ברישיה דקרא מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב דהיינו נודבי צדקה ועושים גמ"ח: 
+<b>והוו</b> חייקי ליה למר עוקבא בציפתא כו'. נראה דר"ל גם שבדינא היה שמואל יושב לפני מר עוקבא לפי שהיה הוא נשיא מ"מ נהג מר עוקבא ענוות בעצמו נגד שמואל והוו חייקי ליה מקום בנמוכות ע"ג ציפתא דהיינו מחצלת שכל זה דרך שפלות עשה לגבי שמואל: 
+<b>וקא</b> מניפה חושלאי כו'. דהיינו שעורים קלופים והיתה מניפה קליפתן מתוכן: 
+<b>אלמלא</b> אתה שאול והוא דוד כו' פרש"י אתה שאול שנולדת במזל שלו והוא דוד שנולד במזל שלך עכ"ל והוא דחוק לתלות מלכות בית דוד במזל ועוד דהא אמרינן בסוף פ"ב דמס' שבת אין מזל לישראל גם עי' על פי' הר"ן בזה בע"י שהוא דחוק ונראה לפרש ��"פ מ"ש ביומא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה שאול באחד ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו וכו' ושם פירשנו ע"ד הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים היינו דדוד נתן לבו לשוב בתשובה וקבל עליו יסורין להודות על חטאיו ובקש סליחה ממנו ית' ב"ה כמפורש בספר תהלים וכדלקמן שהקים עולה של תשובה ומן השמים סייעוהו משא"כ שאול שלא מצינו בו שבקש סליחה ולא בקש לקבל יסורין על מעשה דאגג והשתא ה"ק הכא אלמלי אתה שאול שלא שב בכל לבו ולא סייעיה מריה והוא דוד שהיה מקבל עליו לשוב בתשובה וסייעיה מריה אבדתי כמה דוד מפניו שהוא צדיק ממך שהוא באחד ואתה בשתים ודו"ק: 
+<b>על</b> דברי כוש בן ימיני וכו כוש שמו כו' משמע ליה בפשיטות דקאי אשאול דלא מצינו בכל עניני דוד שום מעשה שהיה לו עם כוש אבל מצינו רוב עניניו עם שאול שהיה בן ימיני. וקאמר מה כוש משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו דכן מצינו דמדמה המעשים לעורו של כושי כמ"ש היהפוך כושי עורו גו' גם אתם תוכלו להיטיב גו' ר"ל דשאר צבעים אפשר להשתנות משא"כ צבע השחור של עור הכושי שהוא בתולדתו כך ולא משתנה: 
+<b>כיוצא</b> בו על אודות האשה הכושית כו' והלא צפורה שמה כו'. הכי משמע ליה דלאו אשה אחרת היא מדכתיב האשה הכושית בה' הידיעה דמשמע האשה הנזכרת כבר והיא צפורה שנזכרת כבר שהיא אשתו של משה וכן גבי עבד מלך הכושי בה' הידיעה דקאי אמלך שנזכר לפניו שהוא צדקיהו שהיה אז מלך ולא קאי אעבד הנזכר לפני פניו ובמדרש קאמר דקאי הכושי אעבד והוא ברוך בן נריה ולא יתיישב לפי זה הה' הידיעה דהכושי וקראה כושית גבי דבור מרים ואהרן כלומר שהיתה ככושית משונה במעשיה הטובים ומשה היה פורש ממנה ואמרו הרק אך במשה גו' וכן עבד מלך הכושי שדימה את צדקיהו באותו מעשה הטוב שהציל את ירמיהו מן הבור לכושי המשונה בעורו וכן הלא כבני כושיים אתם גו' לגבי שאר אומות שזכר שם ופלשתים מכפתור וארם מקיר קרא את ישראל כושיים שהם משונים במעשיהם הטובים משאר אומות כמו שהכושי משונה בעורו משאר כל אדם: 
+<b>שהקים עולה של תשובה כו' מפורש פ"ק דע"ז: </b>
+<b>ה"ק</b> אמר אלהי ישראל כו' מי מושל בי צדיק כו' לשון רש"י בספר שמואל ורבותינו פירשוהו אמר דוד אלהי ישראל לי דבר אלי דבר צור ישראל ומושל באדם אני ומי מושל בי צדיק שאני גוזר גזירה והוא מבטלה עכ"ל וסיפיה דהאי קרא יראת אלהים ויש לפרש עד"ז ומי מושל בי צדיק ע"י יראת אלהים ע"ד שאמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים זו הגזירה אינה בידי שמים שהצדיק מושל בי: 
+<b>ה"ק</b> ואלה שמות גבורותיו של דוד כו'. דלפי פשטיה דואלה שמות הגבורים אשר היה לדוד מוסב אדלמטה דחשוב שמות אנשים הגבורים אשר היו לדוד אין מקום לכאן יושב בשבת גו' וע"כ דרשו דכוליה קרא מוסב לדוד שהיה לו שם גבורה כשהיה יושב בישיבה כדרך הגבורים שלא היה יושב על כרים וכסתות כראוי למלך וא"ל הקב"ה אחר שהשפלת עצמך בשעה שעסקת בתורה כאילו אינך מלך תחכמוני תהא כמוני כו' כדלעיל שהצדיק מושל בי שאני גוזר גזירה כו' והיינו כמוני שאני מבטל בכל שאר הדברים גזירות ומחשבות שאר אדם כך אתה תהיה מבטל גזירתי כדלעיל הצדיק מושל בי כו'. ואמר שהוא ראש השלישים לג' אבות כו' כפרש"י ועוד אמרי' בפרק ע"פ בסעודה דלעתיד דג' האבות ימנעו מלברך ודוד יאמר לי נאה לברך כו' ע"ש והיינו שהוא ראש לג' אבות שהגדול מברך. 
+<b>אמר</b> עדוני}צ"ל עדינו. המגיה{ העצני כו' היה מעדן עצמו כתולעת כו' עי' פרש"י בספר שמואל עדינו כשהיה עוסק בתורה כורך ומקשר עצמו כתולעת כמו מעדנות כימה כו' ע"ש ובערוך פי' כשהיה עוסק בתורה היה מעדן עצמו עד שיתרכך בשרו כתולעת שתהא דעתו מיושבת עליו וכשהיה יוצא למלחמה היה מתקשה כעץ כל מדה עושה בשעת הצורך עכ"ל: 
+<b>על</b> ח' מאות כו' שהיה זורק חץ. בקרא לא הוזכר חץ אבל משמע ליה בפעם אחת היינו במכה א' וזה א"א רק בחץ שהולך מרחוק מאיש לאיש עד ח' מאות איש שנעשו חללים וז"ש חלל לשון יחיד כאילו ח' מאות איש הוו איש א'. ואמר 
+<b>שהיה</b> מתאנח על מאתים דכתיב איכה ירדוף אחד אלף. משמע ליה הכי איכה ירדוף א' מישראל אלף מן האומות ורש"י בחומש פי' בהיפך איכה ירדוף אחד מן האומות אלף מישראל כשהן בגלות הוא ע"פ הספרי ואמר כאן דודאי זו הברכה דא' מישראל ירדוף אלף מהאומות ודאי נתקיים בימי דוד וא"כ מאי רבותיה דח' מאות חלל שהרי לא נתקיים בו איכה ירדוף א' אלף וקאמר דודאי שהיה ראוי להתקיים בדוד וע"ז היה מתאנח ויצתה בת קול רק בדבר אוריה וגו' שהחטא של הריגת אוריה במלחמה גרם לו שלא הרג עוד ב' מאות חלל במלחמה:  
+
+Daf 17a
+
+<b>אם </b>דומה הרב למלאך כו' מפורש פרק אין דורשין: 
+<b>אם </b> רואה אדם שיצרו מתגבר כו' מפורש ספ"ק דקידושין: 
+<b>שנאמר </b> וכשלת וגו' גם נביא עמך וגו'. נביא היינו ת"ח שסרח דנקט: 
+<b>מאי </b> שמתא כו' שממה יהיה כו'. בערוך גרס שם תהא ופי' שם מיתה מיתה בה שם תהא שם תיתי דכתיב ובאה אל בית הגנב עכ"ל: 
+<b>כשהיא </b> נכנסת דכתיב והיתה העיר חרם כו'. כמה לשון חרם דכתיבי בתורה ולא מייתי להו ומייתי האי קרא דיהושע ויש לכוין בזה משום דלא שייך חרם בגוף העיר אלא באדם שהיו בתוכה וכתיב העיר לרמוז על אברי גוף האדם כמ"ש בקרא דכתיב עיר קטנה ואנשים בה מעט עיר זה הגוף ואנשים בה מעט הם אבריו של אדם דהיינו העיר שהיא כלל האברים הם חרם. ואמר 
+<b>כשהיא </b> יוצאה דכתיב ברוגז רחם תזכור כמה רחם כתיבי ומייתי האי קרא לפי ענינו כי כשחל ונכנס החרם על רמ"ח אברים הוא במדת הדין וההיפך כשהיא יוצאה מן רמ"ח אברים במדת הרחמים וזהו ברוגז דהיינו כשגובר מדת הדין בחרם על רמ"ח אבריו רחם תזכור דהיינו תזכור מדת הרחמים על רמ"ח אברים: 
+<b>שמתא </b> אגנובתיה דכלבא ואיהי דידה כו'. ר"ל דגם הגנובתא שאינו נראה מכלל האברים. מ"מ החרם דידה עבדא כו' דאתלי ביה נורא ואכלתיה: 
+<b>שקלוה </b> אחתיה בכדא כו'. כי האדם דומה לכלי חרס שאין לו תקנה כי שבירתו זו היא מיתתו וע"כ אמר אחתיה לפתיחא בכדא כאילו נחתו לאלמא ואחתיה בי קברי לרמוז כי שם יהיה שבירתו וקבורתו וקרי ביה אלפא שפורי כי האלף הוא כלל וסוף המספרים וטעם השופר לגבי שמתא כדמסיק ע"ש שנפרעין ממנו וטעם במ' יומין שהוא מספר יצירת האדם וקאמר מאי תברא מה טעם השברים לגבי השמתא וקאמר ע"ש תברי בתי כו' וכ"מ שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני דעוני כמיתה כמפורש במס' נדרים: 
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+<b>ברית</b> כרותה לשפתים שנאמר ויאמר אברהם וגו'. וכתבו התוס' תימה דלמא מדה טובה מרובה וה"ל לאתויי הא דאמרינן פ"ק דכתובות ופ"ג דברכות לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן שנאמר וגו' עכ"ל והנראה ליישב את זה דההיא דאל יפתח פיו לשטן איירי כשהאומר כלל את עצמו באותו פורענות ורעה כדמוכחי הענינים דהתם והטעם בו כמ"ש בע"י שלא יתן פתחון פה לשטן לקטרג ולומר הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ולא נשאר מקום למדת הרחמים להאריך אפים כו' ע"ש וליכא לדמויי לההיא דהכא איירי בשגגה היוצא מדברי האומר ברעת פורעניות או בטובת זולתו כדמוכח הענין פנחס לשמואל והטעם בו כאומרם ניבא ואינו יודע מה ניבא וכפרש"י בחומש ונש��בה נתנבא שישובו שניהם עכ"ל והשתא אין סברא לחלק בין מידה טובה למדה רעה בנבואה היוצאת מדברי האומר בשגגה: 
+<b>אמגושי</b> הוה שנאמר הנה הוא יוצא המימה כו' כפרש"י והזכיר זה הכתוב במכת ערוב ולא קודם זה במכות דצ"ך להורות שאף במכה כנים הקודמת אמרו החרטומים כי אצבע אלהים הוא אעפ"כ חיזק והקשה הוא לבבו ולא נמנע פרעה לצאת המימה למר בשביל מכשפים ולמר לגדף לומר לי יאורי וגו': 
+
+Daf 18b
+
+<b>ע"ב בכל</b> יום בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני כו'. ברפ"ק דסוטה ובסנהדרין פרק כ"ג גרסינן מ' יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת כו' וע"ש בתוס' ובחידושינו שם: 
+<b>שדה</b> פלוני לפלוני כו' בע"י מפי' הר"ן שדה פלוני לפלוני כו'. פי' פסקת הנדוניא שאדם פוסק את בתו הכל נגזר קודם יצירת הולד עכ"ל והל' דחוק ובשם התוס' דמ' יום קודם יצירת הולד ביום הריון ואפשר שהיה המלאך לילה ומביאו לפני הקב"ה ושואל טפה זו מה תהא עליה עשיר או עני וזה מה שיש בגירסת הספרים שדה פלוני לפלוני שמכריזין עליו עשיר או עני כו' עכ"ל וקשה לפי' זה דא"כ אמאי הזכיר כאן הכרזת עני או עשיר טפי מהכרזת חכם או טפש גבור או חלש שהוא נגזר גם כן ביום הריון כדאמרינן פרק כל היד וי"ל דאהנהו דנקט הכא בת פלוני ובית ושדה כרוז הבת קול יוצא משא"כ בהנך דהתם גם שהוא נגזר מכל מקום אין הבת קול יוצא: 
+<b>אלא</b> שמא יקדמנו אחר ברחמים כי האי דרבא כו'. פרש"י בגמרא שלפנינו אינו מובן לי שבתחלה קא"ל רבא אם לא חזייא לך א"א לשנות הגזרה ושוב כשהתפלל שימות הוא או היא שלא יראה בצער שתנשא לאחר ומ"ה יארס שלא יקדמנו אחר ברחמים שתמות היא ולפי זה מאי קא"ל לא אמינא לך דלא תיבעי עלה דמלתא דהא מלתא אחריתא היא דבתחלה א"ל שלא יבקש דבר שא"א לו לשנות ולא יועיל בקשתו אבל הכא בבקשה זו אפשר שיועיל לו שתמות היא ולא יצער עצמו כשתנשא לאחר וראיה מר' ראובן בר אצטרובלי שאמר מה' אשה לאיש כו' לא משמע כן ולשון שמא יקדמנו אחר לא משמע שתמות היא אלא שאחר ישאנה ובפי' ע"י יש פי' אחר גם כתב שם פי' אחר בשם הר"ן והוא נכון ע"ש: 
+<b>ויאמרו</b> מה' יצא הדבר כו'. היינו בגזירת שמים כבר בשעת יצירה ולא ניחא להו לפרש כפשטיה מה' יצא הדבר כפי דברך שזימנה לך כפרש"י בחומש כיון דניחוש היה כדאמרינן פרק ג"ה כל ניחוש שאינו כאליעזר כו' לא ה"ל לתלות הדבר כי יצא מה' ודו"ק: 
+<b>ואביו</b> ואמו לא ידעו כי מה' הוא כו'. והיינו נמי בגזירת שמים ביצירה וקרא דקאמר כי תואנה הוא מבקש מפלשתים כל זה בגזירת שמים היה כדי שע"י אשה זו תואנה הוא גו': 
+<b>דכתיב</b> בית והון נחלת אבות ומה' אשה גו'. ויש לדקדק לפי הדרש הזה בהאי בית והון נחלת אבות ומה' אשה גו' דמשמע האשה לאיש נגזרה מיום היצירה אבל בית והון אינו נגזר מן היצירה אלא נחלת אבות וקשה דהא בית והון נמי נגזר מהיצירה שהמלאך שואל טפה זו מה תהא עליה עשיר או עני כדאמרינן פרק כל היד ודוחק לתרץ הכא אקרא דעל אשה הבת קול יוצא ולא על בית והון דבקרא לא משמע כן וי"ל אשה משכלת היא לעולם מה' בגזרה מעת היצירה אבל בית והון לפעמים אינו בא מגזירות היצירה שלו אלא בגזירת אביו שמת בגזירת שמים עכשיו: 
+<b>אין</b> אדם נחשד כו' ואם לא עשה מקצתו הרהר בלבו כו'. גם שאין האדם יודע מה שבלב חבירו מ"מ הקב"ה מזמין לו שיהיה נחשד כיון שהרהר בלבו: 
+<b>מלמד</b> שכ"א קינא לאשתו ממשה כו' דלגבי אהרן מפורש הקנאה כמשמעו כמ"ש בעדת קרח כמ"ש בענין ואהרן מה הוא כי תלינו עליו אבל לגדולת משה לא קנאו בו וכמ"ש אם לקחת מלכות לא היה לך ליתן לאחיך הכהונה וע"כ דרשוהו לגבי משה שכ"א קינא לאשתו ממשה דהיינו כשבא משה למחנה עד שנטה אהלו מחוץ למחנה ודבר זה מפורש יותר בפרק חלק ובפ"ק דב"ק ע"ש: 
+<b>לדידי</b> חשדין ולא הוה בי כו'. ולא ניחא ליה לאוקמא דעבירה גופה שנחשד עליה לא היה בו אבל הרהור היה בו דא"כ מאי רבותיה וק"ל: 
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+<b>אזל </b>גברא דהוה מסתפינא מיניה כו'. פרש"י בקושיות עכ"ל וטפי נראה לפרש בפשיטות שהיה ת"ח גמור שהיה לו לירא ממנו כמ"ש את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח: 
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+<b>שכל </b>הבוכה על אדם כשר מוחלין לו כו' מפורש בפרק האורג: 
+<b>למה </b> זה דומה לס"ת כו' פרש"י דתורה קרויה נר שנאמר כי נר מצוה ותורה אור ונשמה כו' עכ"ל. מקרא דמייתי התורה גופה קרויה אור אבל ר"ל דומה לס"ת היינו המצות שכתובים בס"ת שע"י הנשמה מקיים אותם האדם באברי הגוף: 
+<b>סבר </b> לאתובי ס"ת אפוריא כו' פרש"י לומר קיים זה מה שכתוב בזה עכ"ל. דהכי אמרינן בפ"ק דב"ק גבי חזקיהו שעשו לו כן וע"ש בתוס' משום דחזקיהו גדול ביותר היה בתורה ובמעשים טובים וענינו כמ"ש כי הת"ח דמיון הס"ת הגוף לגויל הס"ת ואותיות פורחות לנשמה וכיון שמת הת"ח הנשמה פורחת מן הגוף וכיון דבחייו שהיה הנשמה בו לא ס"ל לישב לגבה השתא שהנשמה יצאה מן הגוף מכ"ש וענין דלא לשלשולי דרך גגות במקום שאין מזוזות דהוי כמו לועג לרש: 
+<b>שנאמר </b> וירכיבו את ארון ה' על עגלה חדשה כו'. משמע ליה דהיינו אותה עגלה חדשה הנזכרת כבר ששגרוהו פלשתים ולכך לא הזכיר שהיו נמי פרות עלות אשר לא עלה עליהם עול אלא שלא בא כאן להזכיר רק עגלה חדשה ששגרוהו פלשתים מטעם דקאמר דאין לפורקו מעגלה זו לעגלה אחרת ואע"ג דזה שהרכיבו דוד על עגלה טעות היה בידו כדאמרינן פרק א"נ והיה לו לישא את הארון בכתף מ"מ למדנו מיניה לפי טעותו שנשאו בעגלה ששגרו פלשתים משום דאין לפרקו מעגלה לעגלה: 
+<b>מה </b> היה שהיה כבר כו'. כפי' שני שפרש"י איתא במדרש ילקוט בענין זה ומפיק ליה מלשון הכפול היה היה דבר גו' היה שנדבר עמו בארץ והיה שנדבר עמו שח"ל: 
+<b>הוינא </b> בר תמני סרי שנין ולא חזי לי קרי כו'. דהיינו שהיה בר ח"י שנין שהוא שיעור שנים לישא אשה כדי שילמוד תורה בטהרה כדאמרינן ביומא ואני לא נשאתי אשה אז ולמדתי בטהרה ולא ראיתי קרי: 
+<b>יומא </b> חד איתהפכא כו'. עיין פרש"י והוסיף בספר יוחסין דצריך שיהיו אותיות שדי נראות מבחוץ בקשר של תפילין ע"כ וענין מ' יום להתענות לפי שהתפילין הם כתר התורה כמ"ש זה בפ' האומר ע"ש והתורה ניתנית למ' יום: 
+<b>הוי </b> גני יהודה כו' קם בהדיה עמודא כו' עי' פי' זה בספר יוחסין: 
+
+Daf 25b
+
+<b>ע"ב אמר </b> דינא הוא דרבה בר רב הונא כו'. ע"פ מ"ש במנחות אי בר אבהן ובר אוריין יאי אי בר אוריין יאי ואי בר אבהן ולא בר אוריין אישא תיכליה וה"נ רבה בר רב הונא היה מפורסם בר אבהן ובר אוריין שהיה אביו לראש בבבל אבל רב המנונא מפורסם בר אוריין ולא נמצא בר אבהן וע"כ כי מטו אגישרא הוו עבדי יקרא להדדי ואף במיתתן היה מכבד כ"א חבירו בכבוד התורה שהיה להם דבר אוריין הוא עיקר אבל זה הטייעא אמר כי דינא הוא לצרף שרבה בר רב הונא גם בר אבהן ובזה זלזל בכבוד תורה של רב המנונא ונענש על כך ופתח הינוקא ע"פ מ"ש הטייעא שילך רבה בר רב הונא קודם גזע ישישים עלה מבבל שהוא רב הונא ועמו ספר מלחמות שהוא רב המנונא וע"י קאת וקיפוד רמז על הישמעאלים שבאו לשם לראות בהספדם ונדמו לקאת וקפוד שהם עופות טמאים כמ"ש לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב הוכפלו לראות בשוד ושבר הבא לדור במיתת ב' הצדיקים ואמר שקצף על עולמו ועון הדור הוא סיבת מיתתם וז"ש כי חמס ממנו נפשות שהצדיק לא מת בעונו רק שניתן ביד מלאך הקצף ומשחית והוא אינו מבחין בין צדיק לרשע. ואמר 
+<b>שגם </b> המלאך שמח ויוצא לקראתו כיוצא לקראת כלה חדשה כמ"ש פרק הנושא שהמלאך יוצא לקראתו לומר לו שלום ואמר דגם נשמתו היא טהורה ונקיה ורוכב ערבות ששם תחת כסא הכבוד נפשות הצדיקים צרורות בצרור החיים שם}אולי צ"ל שש. המגיה{ ושמח בבא אליו נפש הצדיק נקי: 
+<b>תמרים </b> הניעו ראש כו'. כלל ישראל נמשלו לתמר שאין לו אלא לב א' כדאמר במדרשות האברים יניעו ראש בחטאם ואמר על צדיק כתמר כמ"ש בסמוך ולא לאבידה כי הצדיק ישאר בהשארת הנפש לעוה"ב וכתמר יפרח לעוה"ב: 
+<b>אם </b> בארזים נפלה כו' לויתן בחכה כו' בנחל שוטף נפלה כו'. הפליג בהרבה דמיונות על רב אשי כי היה בו תורה וגדולה במקום אחד כדאמרינן פד"מ גם שחיה הרבה שנים: 
+<b>חליש </b> דעתיה כפרש"י דהאי מדמה ליה לשלהבת והאי לאבידה עכ"ל. ר"ל שיכלה כשלהבת ושיהיה אבידה ואינו כן כי הצדיק יש לו השארות הנפש לעוה"ב והא דכתיב הצדיק אבד היינו לדורו אבל לאבידה משמע שהוא גופיה דבר הנאבד ונענשו דאתהפכו כרעייהו שלא יהו ראויים לחלוץ כדמסיק כי הייבום והחליצה מורים על השארות הנפש להקים לאחיו שם כידוע לבעלי הקבלה: 
+<b>בא </b> רוב שלישית במים זכור ורחם כו' נראה דלאו דרך הספד קא"ל אלא דרך תפלה על שבא רבא במקום סכנה בימי חדקל ואמר בא רוב שלישית היינו רוב ישראל שנקראו שלישית דכתיב ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים והיה מתפלל זכור ורחם להצילנו וגם כי תעינו מאחריך כאשה מבעלה דהיינו כסוטה אל תזניחנו באות מי מרה כסוטה: 
+<b>שמחה </b> לתוגה נהפכה ששון ויגון נדבקו בעת כו'. י"ל שלש ענינים דנקט של הפכיים שהיה זה הולד בן זכר שהיו בו שלש שמחות האחד ביום הלידה ושוב לח' במילתו ושוב ביום ל' בפדיונו וכן היה האבילות ביום המיתה שהוא יום המר ושוב ז' ימי אבילות ושוב ל' יום: 
+<b>כיום </b> בא השמש בצהרים כו' באנו כו'. כמו שביאת השמש שלא בזמנה אין זה חסרון לה אלא להרואים בזריחתה שיש להם חסרון בביאתה בצהרים כן ר"י שמת אין זה החסרון לו אלא לתלמידיו הרואים תורה על ידו: 
+<b>ארץ </b> שנער הרה וילדה ארץ צבי כו' מפורש פ"ק דמגילה: 
+<b>אחיתו </b> עמודי כו' שפעו מרזבי כו'. נראה כל הני שינוים דנתהוו בעונם ביום מיתת כ"א מהם מורה על מעלת המת שאמר אחיתו עמודי כי הצדיק עמוד העולם נחסר מהעולם וראוי לבכות עליו ושפעו מרזבי כו' ע"ש שבחייו בצדקתו ובזכותו שפעו צנורות מלמעלה מים הרחמים ובמיתתו נשתנו להיות משפיעין מדת הדין בעולם שהוא רמז הדמים תחת המים: 
+<b>ואתחמיאו </b> כוכבי ביממא כו' דלפי טבע כוכבים שיהו נראים גם ביום אלא שמתוך מאור השמש וזוהר הרקיע ביום אינן נראין וביום שמת נחשך היום קודם זמנו שהיו נראין בו כוכבים כמו בלילה וכענין שאמרו לעיל כיום בא השמש בצהרים: 
+<b>ואיתעקרו </b> כל אילני כו' נחיתו כיפי כו' על הרוב הני דחשיב ואזיל פורעניות הם הבאים במיתת הצדיקים וכמ"ש מפני הרעה נאסף הצדיק כמפורש פרק הכונס. ואשתעי צלמנים כו' ע"ש מעשיהם כפרש"י וע"ש וכן י"ל אתקצצו כל אנדרטא כו': 
+
+Daf 26a
+
+<b>דטב </b>להון לישראל בצלותי מרתיכין כו'. ומשמעו חכם ורב כמ"ש פ' י"נ מי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים דתפלתו נשמעת: 
+<b>על </b> הפסיק הענין כו'. ק"ק על עם ה' ועל בית יש��אל מאי על הפסיק העיון איכא הכא דהיינו עם ה' והיינו בית ישראל: 
+<b>ברכת </b> השם מנלן דכתיב כו' קרועי בגדים. מפרש"י בספר ישעיה על ששמעו גידופי השם והיא כמו ברכת השם עכ"ל: 
+<b>מאי </b> שלש דלתות וארבעה כו'. ר"ל אמאי לא חשש לשורפה עד אחר שקרא ג' דלתות וארבעה וקאמר דלא היה חש על כל הפורעניות שזכר בד' דלתות דהיינו בד' פסוקים הקודמים עד שהתחיל לקרוא לו פסוק חמישי היו צריה לראש שהנכרים יהיו ראש ולא אתה כפרש"י ושא"ל מאן אמרה כי ה' הוגה על רוב פשעיה כו' נראה שמפרש טעם אחר על שלא חש עד אחר שהתחיל פסוק חמישי משום דבו מפרש כי ה' הוגה על רוב כו' ולא נזכר שום אזכרה באיכה מקודם זה והוא נתכוין לקדר האזכרות שבהן לשורפן ואע"ג דודאי הא דקרעיה בתער הסופר משמע כל המגילה כמ"ש התוס' מ"מ משמע ליה נמי דקדר האזכרות מדלא היה חושש לשורפה עד אחר פסוק ד' שאין בהם שום אזכרה עד פסוק ה' שיש בו אזכרה כי ה' הוגה על רוב גו': 
+<b>ערי </b> יהודה מנלן דכתיב ויבאו אנשים משכם כו' קרועי בגדים ומנחה כו'. דהיינו כשיצאו מביתם לא היו יודעים בחורבן הבית ובדרך שמעו וקרעו בגדיהם על שראו בדרך ערי יהודה בחורבנן וקרוב לזה פרש"י שם ונראה הא דנקש}לכאורה צ"ל דנקט. המגיה{ תלמודא ערי יהודה בחורבנן ולא ערי ישראל משום דהתנא דידן לאחר חורבן בית שני איירי ולא היו ידועין רק ערי יהודה דלא עלו מבבל בבנין בית שני רק שבט יהודה וקצת מבנימין וי' שבטים שגלו לחלח וחבור לא עלו: 
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+<b>בכו </b>בכה להולך כו' בלא בנים כו'. מפורש פרק י"נ: 
+<b>עבר </b> עבירה ושינה כו' מפורש פרק י"ה: כאילו חרב מונח לו בין ירכותיו כו'. כהאי לישנא גופיה אמרו לגבי דיין בפ"ק דסנהדרין ושם מפורש: 
+<b>מכאן </b> ואילך כאילו עוברת בשוק כו'. פי' בתוספת עד שנים עשר חדש והכי איתא בירושלמי כו' עכ"ל אבל י"ב חדש לא נזכר בתלמודנו הכא ולולא דבריהם נראה דעד שלשים קאמר. וכל הני שיעורי ג' וז' ול' הוזכרו לעיל בסמוך ואינו סותר דברי הירושלמי דאיירי ה"נ ברופפת: 
+
+Daf 28a
+
+<b>אתיא </b>שם שם ממשה כו' מה שיש לדקדק בזה עיין בספ"ק דב"ב: 
+<b>מה </b> פרה אדומה מכפרת כו'. פי' בתוס' מכפרת על מעשה עגל וכדאמרי' במדרש כו' ע"ש והוא דחוק שנתכוין ע"פ אותו מדרש ונראה אע"ג דמוכח בכמה דוכתין דפרה קדשי בדק הבית היא מ"מ חטאת קרייה רחמנא גם שהיא נקחית מתרומת הלשכה כמו שאר קרבנות וכמ"ש התוס' בפרק מרובה לפי שצריכין לה כהנים העובדים קרבנות חשיב צורך קרבן כו' ואפי' בלא לב ב"ד כו' ע"ש: 
+<b>למה </b> נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה. פירשו בתוס' דכתיב ויפשט את אהרן את בגדיו גו' ואהרן יאסף ומת ופי' הקונטרס ובגדי קודש ילבשו לפי שאינו סמוך כ"כ עכ"ל פי' הקונטרס לא מצאתיו ואין זה מקרא בשום מקום ועיין מה שכתבנו בחידושי הלכות: 
+<b>מאי </b> קרא הן קרבו ימיך גו' הן חד קרבו תרי כו'. האי קרא גבי משה כתיב ולא חלה מקודם ה' ימים ובנשיקה מת שהיא מיתת פתאום כדלקמן אלא דילפינן מיניה רמז לשאר בני אדם: 
+<b>מת </b> בחמשים זו מיתת כרת נ"ב כו'. וכתבו התוס' בירושלמי מאל תכריתו וגו' ועוד ימי שנותינו שבעים שנה וגו' דל כ' דלא מיענש עליהן נשתיירו נ' ותימה דהא בשמעתין נ' משנולד קאמר כו' עכ"ל ונראה ליישב דה"ק שבעים שנין דל עשרים דלא מיענש כו' וכיון דמת בחמשים הרי נכרתו לו ימים ומשנים כ' שהם בשנות הנעורים והוא מבואר לפי שיש לאדם נ' שנים אחר עשרים שנים שהם ימי הנעורים ונ' שנים אלו הם כדמיון היובל שהם מ"ט שנים והם אחר כ' שני הנעורים הם ימי ספירה וחשבון של אדם על מעשיו ושנת הנ' שהוא שנת שביעית של אדם הוא תכליתו של אדם דמיון היובל שישוב אל אחוזתו ועד"ז אמר נ"ב זו מיתת שמואל הרמתי הוא למעלתו וע"פ מ"ש ביומא שאמרה חנה רגלי חסידיו ישמור כיון שעברו רוב שנותיו של אדם (בלא חטא) שוב אינו חוטא שניבאה כן על בנה שמואל שמת לנ"ב שנים שאז לו רוב שנותיו שאחר שני הנעורים שהם ב' חלקים ממ"ט שנים שאחר ימי הנעורים דב' חלקים ממ"ט הם ל"ב הרי נ"ב עם שני הנעורים שהם כ' שנים ובודאי גם אם היה חי שמואל יותר לא היה בא לידי חטא שהרי עברו לו רוב שנים של אדם שאחר ימי הנעורים ועד"ז יש לכוין הספירה מ"ט ימים יום לשנה. ויום הנ' הוא קודש חג השבועות כשתחשוב למ"ד בניסן נברא עולם היה תחילת הבריאה בכ"ה באדר הרי כ' יום עד יום ראשון של פסח שהן חשובין כימי שנות נעורים דלא איענש עלייהו שהיו ישראל עדיין במצרים ועד"ז אמר זכרתי לך חסד נעוריך וגו' ואח"כ מיום שיצאו ממצרים ימי הספירה מ"ט יום יום לשנה עד חג השבועות שהוא ביום חמישים דמיון היובל וזכר לדבר שאנו מדקדקים לעשות י"ט קצת בל"ג בעומר לזכר שבו עברו רוב ימים שהן ב' חלקים ממ"ט ימי ספירה יום לשנה ששוב אין אדם חוטא שהם ל"ב שנים אחר כ' שנים של שני הנעורים כאמור שזו מיתת שמואל הרמתי ואותיות יובל רמז לזה י"ו מצד זה ול"ב מצד זה שהם ל"ב רוב שנותיו הראשונים ושנת י"ג אינו מן המנין כי א' לא יבא לחלוקה ולפי' כשיצאו ממצרים אותן שנמנו מבני כ' והיו רק בני עשרים אזי כשהיו סופרים מ"ט שנים מבאי ארץ שהם ימי חשבון מצות של אדם עד שהיו בני שבעים וקדשו שם החמשים שהוא בסוף שנים למות לשוב איש אל אחוזתו כמו ביובל: 
+<b>ס' </b> זו מיתה בידי שמים כו' בכל"ח בגי' ס' כו'. לפי ענינו האי קרא בכל"ח למעליותא קאמר אבל לשון מיתה בידי שמים דקאמר לא משמע כן וי"ל דודאי מעלה הוא ששים שיצא מכלל כרת כדקאמר דרב יוסף הוה עביד להו יומא טבא מיהו כיון שלא בא לכלל שבעים שהם שנותיו של אדם קרי ליה מיתה בידי שמים שמת קודם זמנו כמו דור המדבר ועיין בתוס' בזה: 
+<b>שבעים </b> שיבה שמונים גבורות דכתיב ימי וגו'. ובמתניתין דאבות שנינו בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה כו' דכן מצינו בקרא מלת זקנה נופל על היוצא מכלל בחרות ושחרות והיינו הבא לשנת ס' דיוצא מכלל כרת והא דכתיב בשמואל ויהי כי זקן שמואל ולא חיה רק נ"ב שנין כבר תירצו בזה פ"ק דתענית דזקנה קפצה עליו ושם נתיישב למה מת שמואל בשנות כרת דמחמישים ועד ששים הם שנות כרת ולא חשיב ליה משום כבודו של שמואל כדמסיק רבה לקמן ומלת שיבה מצינו בקרא על הרוב בצדיקים שהגיעו לכלל שנותם שבעים שנה ובדוד כתיב וימת בשיבה טובה וחיה ע' שנים: 
+<b>במזלא </b> תליא כו'. כתבו התוס' הא דאמרינן בסוף שבת אין מזל לישראל י"ל דלפעמים משתנה ע"י מזל כו' ע"ש ושם בתוס' יותר מפורש דהיינו דאין מזל לישראל דע"י זכות גדול משתנה כו' ע"ש והכי מוכח נמי בשמעתין דרבא בעי אחכמה דרב הונא ואעותריה דרב חסדא והם דברים התלוים בגזירת הלידה כדאמרינן פרק כל היד דמלאך מעמיד הטיפה ואומר אם חכם אם טפש אם עשיר אם עני אלא ע"כ דאית לן למימר דע"י אפושי רחמי מן שמיא כדעביד רבא איכא לבטל הגזירה ומזל שנולד בו כדאמרינן בשבת אך יש לדקדק במה שבקש רבא אענותנותא דרבה והא ענוה היא ממדות הטובות כדאמרינן פ"ק דע"ז יראת חטא מביא לידי ענוה והוא מביאו לידי חסידות ואמרינן פרק כל היד דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וי"ל ע"י אפושי רחמי שמיא בקש לעוזרו לבא לידי ענוה כדאמרינן הבא לטהר מסיי��ין לו: 
+<b>במזלא </b> תליא כו' רב חסדא חי צ"ב שנין כו'. וליכא למימר דשאני רבה דמדבית עלי קאתי דס"ל לרבא דבתורה לחוד הוי מתכפר כו' כ"כ התוספות פרק ב' מדות: 
+<b>לתחזי </b> לי איתחזי ליה כו' פרש"י לאחר מיתה עכ"ל. ונראה דהיינו בחלום ודבר זה מפורש פרק מי שמתו שהרוח המדבק הגוף והנשמה הוא שט בעוה"ז להודיע ע"י חלום וע"ש: 
+<b>איתרח </b> לי תלתין יומין ואהדרי כו'. והיינו דאמרינן פרק מי שמת מהדורא בתרא דרב אשי ובערוך בערך הדר פירש בע"א. וקאמר אשרי כו' ותלמודו בידו מפורש פ"ק דבבא בתרא ודקאמר אין מלכות נוגעת כו' מפורש פ"ק דתענית: 
+<b>רב </b> חסדא לא הוה כו' פקע ארזא ושתיק ויכין ליה כו'. נראה מענינו שמת בו ביום ולא חלה מקודם ולא הוי בכלל כרת דיומי דכיון שהגיע לגבורות שהרי צ"ב שנין חי ה"ל מיתת נשיקה כדאמרינן לעיל ברב הונא וכן לעיל ברב אשי נראה שמת בו ביום שהגיע לגבורות כמו שכתב בערוך שהיה ראש ישיבה ששים שנים ומסתמא כשנעשה ראש לא היה לו פחות מכ' שנים: 
+
+Daf 28b
+
+<b>ע"ב גוד </b> גרמא מככי ונמטי כו'. פרש"י אינו מובן לי ועיין בערוך בערך גוד ב' פירושים: 
+<b>עטוף </b> וכסו כו' דבר רמי כו' פירש בערוך בערך עטף כאדם האומר להרים התעטפו והתכסו במלבושים נאים כי זה האיש הבא ליקבר אצליכם בן גדולים הוא וי"א כו' ע"ש: 
+<b>שיול </b> איצטלא דמילתא לבר כו' עיין פרש"י ועוד נראה לפרש כפשטיה דבעני ממש שמת איירי ושיול איצטלא דמילתא למת לתכריכיו. ואמר לבר חורין עש"ה במתים חפשי וגו' ושלימו זוודא ר"ל דכלו כלי תכריכין דאין לו והם קרויין זוודא כמ"ש בערוך בערך זווד: 
+<b>רהיט </b> ונפיל אמעברא כו'. רהיט ורץ כל ימיו אחר מחיה ועתה נפל אמעברא במקום מעברות מהעולם הזה לעולם הבא ויוזפיתה יזיף וחוב שהלוה עדיין עליו כמ"ש כל הרוצה ללות יבא וילוה כו': 
+<b>אחנא </b> תגרי אזבוני כו'. פי' בערוך אחינו סוחרים שעל קיניהם נבדקין כלומר במקום סחורותם נבדקין הנאמנים הן אם לא כמ"ש בשלשה דברים אדם ניכר בכיסו בכוסו בכעסו עכ"ל: 
+<b>מותא </b> כי מותא כו'. עיין פרש"י גם בע"י בשם התוס' ובשם הר"ן בכל אלו הדברים: 
+<b>א"ד </b> דלא ידל ידלוניה דכתיב כי טוב אמור לך עלה וגו'. י"ל דלהאי לישנא דלא לענין הספר נאמר: 
+<b>א"ל </b> ר"ט דעו שחכם גדול הוא ובקי באגדות ואל יכנס כו'. ר"ל אל יכנס אחד לתוך דברי חבירו במשא ומתן כיון שחכם גדול הוא ובקי כו' גם הוא יבא לידי משא ומתן עמנו ואבל אסור בו מדכתיב האנק דום אבל אם כ"א ידבר בלבד גם הוא ישתוק ומדרך ענוה א"ר עקיבא ואני אחרון ובע"י פי' בע"א בשם הר"ן ע"ש: 
+<b>פתח </b> ר' ישמעאל ואמר רבי כו' אמר שהוא פתח כדקאמרי' לקמן דאין המנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח האבל כו' ואפשר שמטעם זה בפעם ראשונה לא באו לנחמו כן לפי שהוא לא פתח לומר כן רבו עונותיו כו' עד שתכפוהו אבלותיו: 
+<b>ומה </b> נדב ואביהו שלא עשו אלא מצוה אחת כו'. ר"ל דודאי כמה מצות עשו מקודם אלא כלומר מצוה אחת בעבודת כהונה שבו ביום בר"ח ניסן התחילו לעבוד בכהונה ויקריבו בני אהרן וגו' ומשום אותה מצוה א' של העבודה הנוגעת לכל אמר ואחיכם כל בית ישראל וגו' שבשביל עבודתו מתו בניו של ר"י שעשו כמה מצות כאלו בשביל רבים עאכ"ו שרבים מספידין אותן וכן תפרש גבי צדקיהו שצדיק גמור היה כדאמרינן פרק חלק והכא קאמר מצוה א' שהעלה ירמיה מן הטיט אלא דהיינו מצוה אחת הנוגעת לכלל ישראל להציל ירמיה שיוכיח את ישראל לעשות תשובה אמר שיעשו לו רבים כבוד במותו ובמשרפות המלכים גו' בניך שעשו כמה מצות כאילו בשביל רבים עאכ"ו ��אנו רבים מספידין אותן: 
+<b>דבר </b> טוב כו' ח"א שביטל משמרתן כו'. אסיפא דקרא קסמיך דבר טוב אל אלהי ישראל וגו' דהיינו לעלות אל ה' אלהי ישראל לירושלים לבטל דברי אביו ירבעם שאמר אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' וגו': 
+<b>כמספדא </b> דאחאב בן עמרי דקטיל יתיה הדדרימון כו' פרש"י בספר זכריה מדכתיב ביה ותעבור הרנה במחנה והוא הספד כו' עכ"ל אבל בפ' נ"ה דרשוהו מלשון שמחה באבוד רשעים רנה וענין דבר אחד טוב שעשה שהיה עומד ומתחזק במרכבה כדי שלא יכירו ישראל במכתו ויברחו ותחלת נפילה ניסה כך פרש"י בס' מלכים: 
+<b>ובמספדא </b> דיאשיהו בר אמון דקטיל כו'. ונראה הא דמדמה ההוא מספדא שיהיה לעתיד בירושלים למספד דאחאב ויאשיהו לפי מה שמפורש פרק החליל דההוא מספדא דירושלים יהיה לעתיד על משיח בן יוסף שיהיה נהרג או על יצה"ר שיהיה נהרג והוא מספד על היחיד כמ"ש וספדו עליו כמספד על היחיד וגו' ודומיא דהכי מספד דאחאב שלא נהרג רק הוא כמ"ש ומלך ארם צוה וגו' לא תלחמו את קטן ואת גדול כי אם את מלך ישראל וגו'. וכן ביאשיהו דכתיב וילך המלך יאשיהו לקראתו וימיתהו במגידו בראותו אותו ובד"ה ויורו המורים למלך יאשיהו וגו' שנראה שלא נהרג רק הוא כדכתיב ויקונן ירמיהו על יאשיהו: 
+<b>שמת </b> נ"נ בימיו כו' מפרש"י בספר ירמיה בשלום תמות כו' כל ימי נ"נ לא יצאו אסיריו וכשמת נ"נ יצא צדקיהו מבית האסורין למחרת מת וקברוהו בכבוד עכ"ל: 
+<b>והאמר </b> ר"י אמר רב שעשאוהו ככברה כו'. להפליג הקושיא מייתי ליה הא דרב יהודה דלא זו שלא מת על מטתו בשלום אלא שנהרג במשונה שעשאוהו ככברה: 
+<b>שלא </b> חרב בהמ"ק בימיו כו'. וכן מפורש בהדיא בקרא ונאספת אל קבורתך בשלום ולא תראנה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה: 
+<b>מהכא </b> וסר מרזח נעשה שר כו' מפורש פרק מציאת האשה: 
+<b>וליטול </b> מנה יפה ראשון כו' פי' בתוס' לישראל ליתן לו כו' ע"ש ובפ' קונם יין פרש"י כשחולק עם אחיו הכהנים בלחם הפנים עכ"ל ושם בחדושינו מפורש: 
+<b>קשה </b> יציאת הנשמה מן הגוף כפיטורי כו' ולעיל מדמה ליה להקל וליכא צער אלא כמשחל ביניתא כו' היינו לצדיקים דמיירי ביה לעיל והכא בסתם בני אדם קאמרינן: 

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Moed/Chidushei Agadot on Moed Katan/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,344 @@
+Chidushei Agadot on Moed Katan
+חידושי אגדות על מועד קטן
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Agadot_on_Moed_Katan
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Vilna Edition
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על מועד קטן
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+<b>מהכא </b>וטמא טמא יקרא טומאה כו'. י"ל הכא ניחא ליה לאתויי קרא דכתיב באורייתא כדפריך לעיל הא מקמי דאתא יחזקאל מאן אמרה והאי קרא דאורייתא אית ליה פירכא דמבעי ליה לכדתניא צריך להודיע צערו כו' אלא גבי רב פפא דמייתי ג"כ מקרא דנביאים הוצרכו התוס' לומר דכל חד וחד נקיט מאי דהוה מסיק אדעתיה כו' מאי דלא מסיק חבריה אדעתיה עכ"ל והוא דחוק דכמה מקראי דאורייתא לא מסקי אדעתיהו ודנביאים מסקי אדעתייהו ויותר קשה מאי דדריש ליה מקרא דהרימו מכשול מדרך וגו' היאך לא אסיק אדעתיה רישא דההוא קרא פנו דרך ונראה לפרש דכולהו אית להו פירכא קצת ומאן דדריש מובנה אצלו ציון ההוא קרא ודאי מפורש טפי בענינו מכולהו מיהו אית ליה פירכא דההוא לעתיד במלחמת גוג כתיב ולא בזמן הזה והך דרשה דטמא טמא יקרא אית ליה פירכא כדאמרי' דמבעיא ליה דצריך להודיע כו' והאי קרא ולפני עור לא תתן מכשול אית ליה פירכא דלא משמע אלא שלא תעשה לו מכשול בידים אבל לשומרו מן המכשול לציין הקברות לא משמע מיניה וקרא דסולו סולו פנו דרך אית ליה פירכא דמקום דרך הרבים דשכיחי טהרות ודאי דצריך לתקן אבל לציין קברות דאינו במקום דשכיחי רבים לא שמעינן מיניה דצריך לציין אבל מסיפא דקרא הרימו מכשול מדרך עמי דיתורא הוא ללמד לציין גם במקום דלא שכיחי רבים דהיינו לציין הקברות ודדריש ליה מוהודעת להם את הדרך וגו' ניחא ליה לאתויי קרא דאורייתא ומאן דדריש ליה מקרא אחרינא והזרתם את בני ישראל וגו' משמע ליה דקרא דוהודעת להם את הדרך אית ליה פירכא דמבעי ליה כדדרשינן מיניה פ' אלו מציאות והודעת להם את הדרך זו בית חייהם כו' כמפורש שם וקרא דוהזרתם את בני ישראל וגו' אית ליה פירכא דע"כ לא איירי בטומאת מת שלא הוזהרו בני ישראל על כך רק הכהנים אלא בטומאת נדה איירי כדאמרינן פ"ק דשבועות וקרא דושמרתם את משמרתי אית ליה פירכא דמבעי ליה לאיסור שניות לעריות דגבי עריות כתיב האי קרא כדאמרינן פ"ב דיבמות והאי קרא ושם דרך אראנו וגו' אית ביה פירכא דאיכא למידרש ביה כדלקמן כל השם אורחותיו: 
+<b>אל </b> תקרי ושם אלא ושם כו'. בויקרא רבה ושם כו' בשין כתיב דשאים אורחותיו כו' ור"ל הכא אל תקרי ושם בסין מלשון שימה אלא ושם בשין מלשון שומא וכפרש"י ששם ומחשב הפסד מצוה כו' ורישא דקרא זובח תודה יכבדנני ודרשינן בפרק נ"ה זובח יצרו ומתודה יכבדנני בב' עולמות ועלה קאמר דזהו הזובח יצרו השם דרכיו זוכה ורואה בישועתו כו' דהיינו בעה"ב: 
+<b>כל </b> יומא הוי מקשי ליה בשבתא דריגלא כו' פרש"י משום דאתו כ"ע לפירקא ואי כו' הוה מכסיף עכ"ל והוא דחוק דלא הוה מצי לפרוקי ומיכסף גם מה שפי' ושם דרך שהיה מחשב השעות איזה מהן להקשות כו' זה אינו במשמעות המקרא דושם דרך ונראה לפי שהקושיות בתלמוד על הרוב נחלקים לב' חלקים הא' קושיות הסותר כגון ורמינהו והא תנן הב' קושיות היתור כגון פשיטא ול"ל והא תנינא חדא זימנא וקאמר דבכל יומא דהוי שם תלמידים בבהמ"ד והיה לומד ודורש להם דברים שאינן פשוטים ואפשר שהיה בהן להקשות קושיות הסותר או קושיות היתור אבל בשבתא דריגלא שהיה שם קיבוץ המון עם היה דורש להן דברים הפשוטים לתלמידים אלא שלא היו פשוטים להמון עם ובודאי שלא היה בהן קושיות הסותר כיון דדברים פשוטים הן וכן לא היה בהן קושיות היתור דגם שהם פשוטים לתלמידים צריכים הם להמון עם וקאמר בזה התלמיד דהוה מקשי ליה בכל יומא והשתא לא הוה מקשי משום דהדברים פשוטים הם לו א"כ למה הוא בא בשבתא דריגלא לבהמ"ד שהרי לא היה צריך לדברים הפשוטים וקאמר דמ"מ הוא בא דשם לו הדרך דהיינו שהיה שם ומחשב לו שכר הליכת הדרך מביתו לבהמ"ד וקאמר דשכרו הוא דאראנו בדבר חידוש בישע אלהים דהיינו בסייעתא דשמיא הגם שבכח שכל האנושי לא היה בדברים אלו רק דברים פשוטים אראנו בישע וגו' דהיינו בסייעתא דשמיא נפלאות מתורתו וע"ד זה הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים: 
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+<b>איבעי </b>ליה למינטר עד החג כו'. פי' בתוס' כדי שלא יתבטלו ישראל ממלאכתן כ"כ עכ"ל ועי"ל דמ"ה קאמר דה"ל למינטר עד החג כדי שלא יעברו מלהתענות ביה"כ דעכשיו שהקדימו הז' ימים לא עשו יהכ"פ כדאמרינן בסמוך: 
+<b>איבעי </b> ליה לשיורי באמה כליא עורב כו' ק"ק כיון דלפי סברתו לאו שיורי בנין בהמ"ק מקרי ולא צורך בנין הבית הוא הדרן קושיין לדוכתיה ודילמא מינטר לא נטרינן ויש ליישב בדוחק ודו"ק: 
+<b>לא </b> עשו ישראל את יהכ"פ כו'. מהאי קרא דמלכים דאייתי תלמודא לא משמע דז' ימי חנוכת המזבח היו מקודם ז' ימי החג אבל בקרא בד"ה הוא מפורש דכן הוא דכתיב ויעשו ביום השביעי עצרת כי חנוכת המזבח עשו ז' ימים והחג ז' ימים: 
+<b>ומה </b> משכן כו' וקרבן יחיד דוחה שבת כו'. ובפשיטות מקרבן צבור של שבת וקרבן תמיד שדוחה שבת לא הוה מצי יליף משום דמצות הקב"ה עלינו כן מה שאין כן בקרבן צבור דחנוכת המזבח במקדש דהקריבו מעצמם בלי ציוי משום שמחה אבל מקרבן יחיד דנשיאים בחנוכת המשכן דכמו כן לא היה בו ציוי יליף שפיר: 
+<b>אילימא </b> מדכתיב ביום הראשון וביום השביעי כו' פרש"י ומשמע לן יום השביעי היינו שבת עכ"ל. וע"פ מ"ש פ' רע"ק ביום הראשון אותו יום נטל י' עטרות ראשון למעשה בראשית ראשון לנשיאים כו' הוה בפשיטות יום השביעי יום השבת וז' לנשיאים מיהו המקשה פריך דלמא שביעי לקרבנות לחוד הוה דהיינו לקרבן נשיאים ולא ז' מימי השבוע כמו ראשון מימי השבוע: 
+<b>ודלמא </b> ימים הראוין כו'. ואצטריך לן יתורא ללמדנו דז' ימים הראוין רצופין היו: 
+<b>וילכו </b> לאהליהם שהלכו ומצאו נשותיהם כו'. אהל נאמר בנשים כמ"ש מנשים באהל תבורך. ואמר שמחים שנהנו מזיו שכינה כמ"ש שובע שמחות את פניך. ואמר וטובי לב כו' בבן זכר כו' דכן מצינו בהיפוך בר"ש ברבי דאתילידא ליה ברתא וחלש דעתיה פ"ק דב"ב. ואמר על כל הטובה כו' מזומנין לחיי עוה"ב כמ"ש למען ייטב לעולם שכולו טוב ויש ליישב לישנא דכולכם מזומנין כו' משום שיש לדון שלא התענו ביוה"כ ניחא באותן שאכלו ביוה"כ לשם שמחת מצוה אבל אותן שאכלו שלא לש"ש רק לשם אכילה גסה עשו שלא כהוגן לכך יצתה בת קול בלשון הזה כולכם מזומנים כו' ר"ל גם אותן שאכלו שלא לשם מצוה מזומנים כו': 
+<b>שבקש </b> שלמה להכניס ארון כו' אמר כ"ד רננות כו' מפורש פרק חלק: 
+<b>שנפטר </b> מרבו ולן באותה העיר צריך כו'. גבי הני רבנן יש ליישב הא דמפטרי מיניה באורתא לפי שלא היה דעתם ללון בעיר ואח"כ חשבו ולנו בעיר הוצרכו ליפטר שנית אבל גבי ישראל למה הלכו כלל ביום שמיני ליפטר משלמה כיון שלא היה דעתם לילך מירושלים ביום שמיני שהיה י"ט גם שהוא בכלל שמחה כמ"ש פרק החליל השמחה שמנה ימים ואפשר שהיה דעתם לילך ביום שמיני מן העיר וללון בתוך התחום ושוב חשבו ללון שם וע"כ הוצרכו ליפטר שנית ביום כ"ג לחודש וכיון שעיקר שמחה בז' ימים שמפורש בהו שמחה בקרא משא"כ בשמיני דאינו אלא מריבוי דאך שמח ואפשר שלא ידעו הך דרשה עד אחר שנפטרו משלמה ביום שמיני הודיע להם הך דרשה ושהו שם ולנו שם והוצרכו למפטר פעם שנית למחרת: 
+<b>אנשים </b> של צורה הם כו'. פרש"י צורה כלומר חכם עכ"ל ובפ"ב דתענית פי' בע"א ושם מפורש בחידושינו וע"ש: 
+
+Daf 9b
+
+<b>ע"ב כאן </b> במצוה שא"א לעשותה כו' פרש"י במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים כו' מצוה שבא לידך בין גדולה ובין קטנה עשה עכ"ל אבל בכמה מקומות מצינו דמצוה גדולה דוחה הקטנה כההיא דרפ"ק דמגילה דמת מצוה דוחה אפי' פסח ומילה שהם בכרת וכה"ג מצינו בפסח ומילה שדוחין שאר מצות עשה ולולא פירושו נראה לפרש בהיפך באפשר לעשותה ע"י אחרים כגון מת מצוה וכיוצא בה שהם מצות גדולות ואפשר שיקיימוהו אחרים אין לו להניח הקטנה לגבה כגון פסח ומילה אבל במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים שאין שם אחר לקבור המת מצוה אז תפלס ותעשה הגדולה שהיא מת מצוה ותניח הקטנה לגבה שהם פסח ומילה וכיוצא בזה והשתא הוי דומיא ממש למאי דקאמר כה"ג בסמוך לגבי ת"ת כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים אין לו להניח ת"ת אבל במצוה שא"א ע"י אחרים יניח ת"ת ויעשה המצוה אבל לפרש"י לא הוי דומיא ודו"ק: 
+<b>א"ל </b> יהא רעוא דתזרע ולא תחצד כו'. מהאי לישנא שא"ל לאבוה לא מבעיא דברוכי לא בירכן אבל צעורי צעורן כו' ולא קאמר לא בירכן אבל קללוני כמ"ש בלק גם קוב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו נראה שגם הוא לא חשדן שהיו מקללים אותו ובודאי יש להם כוונה אחרת בזה אבל כיון שלא הבין כוונת דבריהם קאמר דצעורי צעורן בזה שלפי דבריהם לא הבנתי מהם שום ברכה ואע"פ שהם בלשון קללה כוונתם לטובה ולברכה כעין שאחז"ל בפרק חלק טובה קללה שקלל אחיה השלוני מברכה שבירך בלעם הרשע את ישראל כו' דהכל הולך אחר הכוונה והם עשו כן לחדודי לידע אם יבין כוונת דבריהם שכוונו לברכה דלכך ציער עצמו שלא הבין כוונת דבריהם וכה"ג צ"ל לעיל שא"ל ולא אפטריתו מיני באורתא שאמר להן כן לחדודי שהרי הוא למדם דצריך ליפטר ממנו פעם אחרת ושמעתי עוד בזה שעשו כן כדי שיבא לאביו ויפרשו לו כוונתם לברכה ותחול הברכה עליו גם מאביו והוא דחוק קצת דא"כ מהיכא הוה פסקי להו דהוא לא יבין כוונת דבריהם ואביו יבין ודו"ק: 
+<b>תעייל </b> ולא תיפוק תעייל כלתה ולא לימות בנך כו'. דלא לימות בנך הוה בכלל תזרע ולא תחצד וי"ל דהוסיף בכלל זה תעייל כלתא ולא ליפקון בגט: 
+<b>דהאי </b> עלמא אושפיזא וההוא עלמא ביתא כו'. דהאי עלמא דירת עראי כעין אושפיזא וההוא עלמא דירת קבע כעין בית ודומיא דהכי שנינו התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין ומייתי מקרא קרבם בתימו לעולם אל תקרי קרבם אלא קברם מתיבות מהופכות כמו כבש כשב שמלה שלמה וברשעים כתיב האי קרא דהוי קברם בתימו לעולם שלא יחיו ויעמדו בתחיית המתים משא"כ בצדיקים שגם שקברם בתימו מ"מ אינו לעולם שבזמן התחיה יעמדו מקברם ויחיו לעולם: 
+<b>לא </b> תבייש ודלא תתבייש כו' פרש"י לא תבוש אחריני כדי שלא תתבייש כו' ע"כ. נראה מפירושו שאינו מכלל הברכה שברכו בכך אלא שמלמדו מוסר שלא תבייש אחריני ואז תזכה לברכה זו שלא תתבייש דהוה מדה כנגד מדה ובקרא דמייתי דבהא ברכן הקב"ה לישראל שנאמר ולא יבושו עמי לעולם היינו נמי משמע שלא תתביישו ורש"י שפי' לבסוף לא יבושו עמי לעולם והיינו לא תבייש ולא תתבייש עכ"ל לאו ממשמעות דלא יבושו הוא דלא יבו��ו לא משמע אלא דלא תתבייש אלא מדתנא בה ושינה הכתוב לכתוב לא יבושו דרשו ליה באם אינו ענין ללא תתבייש תנהו ענין ללא תבייש והני תרי פסוקים דסמיכי להדדי עד"ז מפורשים שאמר ואכלתם אכול מה שהז' אומות אכלו מכם כמ"ש ואכלו אתכם אויביכם כשתזכו ואכלתם מהם מה שאכלו מכם וכמ"ש לעתיד יחזרו הז' אומות לישראל כל מה שגזלו מהם בעוה"ז. ואמר גם שבוע והללתם כמ"ש ואכלת ושבעת וברכת גו' את שם ה' גו' הוא השם הרחמים אשר עשה עמכם להפליא בגאולה ולא יבושו עמי אז את מי שאין לו כי לכלכם תהיה מדה זה שלא לבייש. ואמר שבזכות זה וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' ולא יבושו עמי לעולם שלא תתביישו עוד בגלות מן העכו"ם ועי"ל בדרך זה לפי שזכר לעיל ואת הצפוני ארחיק מכם דהיינו מדת יצה"ר לאכול במותרות כמ"ש ואכל ושבע ודשן גו' וכתיב ורם לבבך ושכחת גו' אמר לעתיד ואכלתם אכול כדי אכילה שלא לבקש במותרות ואחרי ששבעתם והללתם גו' כמ"ש ושבעת וברכת את ה' גו'. ואמר את ה' אלהיכם אשר עשה עמכם גו' ע"פ מ"ש טוב ילד מסכן שהוא יצ"ט שנולד לי"ג שנים ממלך זקן גו' שהוא יצה"ר וז"ש אחרי אשר תרחיקו יצה"ר מכם תהללו את שם ה' אשר עשה וברא את היצה"ר עמכם בלידתכם דכשתנצחו אותו יהיה הדבר הזה להפליא שינצח הילד מסכן את המלך זקן ולא יבושו עמי אז לעולם כמו שיבושו העובדי כוכבים שהלכו בעצת יצה"ר ועי"ל ע"פ מ"ש בסוכה שיצה"ר ידמה לצדיקים להר וגם בעיניו של הקב"ה יפלא היאך נצחו הצדיקים ליצה"ר וז"ש כאן בהרחקת יצה"ר לעתיד זה היצה"ר אשר עשה עמכם בלידתכם יהיה לכם גם בעיניו ית' ב"ה להפליא היאך כבשו אותו וע"כ לא יבושו עמי אז לעולם: 
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+<b>כוורא </b>טויא באחוה אסוקי באבוה מיכלי בבריה כו'. כינו את המלח באח והמים באב והציר בבריה דר"ל דכל הני מיניה הוא וכל במיניה הוא יותר טוב וה"נ אמרינן פ' הספינה כוורא מליחא מעלי בשרא מליחא לא מעלי משום דלאו מיניה הוא: 
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+<b>דמות </b>דיוקני נתתי בהם כו' פרש"י דמות דיוקני בצלם אלהים עשה את האדם עכ"ל והיינו דמות דיוקני צלם וצורה של שאר כל אדם אבל צורה וצלם של אדם הראשון דיוקני גופיה מקרי כדאמרינן בפרק ח"ה בדמות דיוקני תסתכל בדיוקני עצמה אל תסתכל כו' ושם מפורש. ואמר 
+<b>ובעונותיהם </b> הפכתיה כי בנטילת הנשמה נהפך דמותו וצלמו וע"ש זה אמר הכתוב כי קללת אלהים תלוי שנהפך דמות דיוקנו של מעלה ויש רשעים שגם נשמתם ורוחם נתהפך לבהמה ע"י גלגול כמ"ש בזה בעלי המקובלים: 
+
+Daf 16a
+
+<b>מנלן</b> דקבעינן דוכתא ומשדרינן שלוחא דבי דינא ומזמינן ליה כו'. ברא"ש ל"ג הכא ומזמינן ליה לדינא דלקמן ילפינן ליה מאידך קרא דכתיב ויאמר משה אל קרח גו' ואפשר לקיים נוסחת גמרות שלנו דמהאי קרא קמא ודאי נמי משמע הזמנה אלא דמשמע מיניה נמי שידור שליחות וקביעות דוכתא נמי משמע מיניה מסיפא דקרא שאמרו לא נעלה דהיינו לא נעלה לתרע בית דינך שקבעת לך מקום ב"ד דמצינו בו לשון עלייה ועלתה יבמתו השערה: 
+<b>לקמיה</b> גברא רבה דכתיב לפני ה' כו'. עיין בזה בדברי הר"ן בשם הראב"ד: 
+<b>זימנא</b> בתר זימנא דכתיב קראו שם פרעה גו'. עיין ברש"י והר"ן פי' בע"א ע"ש: 
+<b>לא</b> מתחזי כלישנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר גו'. לפי פשוטו שעל עצמם אמרו כן וכתולה קללתו בחבירו כפרש"י בחומש לא משמע מיניה אפקרותא ולא לישנא בישא והר"ן פי' העיני האנשים אמשה קאמר אלא שכינה הכתוב וכתיב ויחר למשה משמע דא"ל עכ"ל ור"ל ש��ללו את משה בניקור העין והכתוב כינה לכתוב האנשים ההם כאילו על אחרים אמרו: 
+<b>וא"ד</b> כוכבא הוה כו' פרש"י מזלא דסיסרא עכ"ל. אולי שמצא כן במדרש וקאמר שהיה לו לבא לעזרת ה' גו' ע"פ מ"ש שהמלאך רע יענה אמן: 
+<b>מאי</b> הרדפה כו' מנדין אותו כו' והוא לשון רדיפה שרודפין אותי עד חרמה עד שיציית דין ובערוך הביא בערך הרדף ואפשר שמפרש ליה מלשון הרדופני שהוא אילן שגדל עליו דבר מר והיינו שכותבין עליו מרורות עד שיציית דין ועיין בר"ן: 
+<b>א"ל</b> בר קפרא איני מכירך כו' פרש"י רמז לו שאינו רוצה לראותו עכ"ל. ואין זה משמעו ויש לפרש דה"ק שאתה אומר ומה רבו אומר בדבר זה היאך אתה מכיר אותי בכך והרי אני איני מכירך: 
+<b>חמוקי</b> ירכיך גו' מה ירך בסתר אף דברי תורה כו'. לשון חמוקי פירשוהו מלשון סתר ודימה התורה לסתרו של ירך שהוא תמיד מכוסה: 
+
+Daf 16b
+
+<b>א"ל</b> עייא מי קורא לך בחוץ כו' פרש"י עייא כך כינה שמו של רבי חייא לשון גנאי כו' עכ"ל ונראה דהיינו לשון גנאי לפי שרבי חייא היה מגמגם בלשונו שהיה אומר ה' במקים ח' כדאמרינן במגילה שא"ל רבי כשאתה מגיע אצל וחכיתי לה' לא נמצא אתה מגדף וה"נ היה מגמגם בע' כדאמרינן שם שקורין לא' ע' לפי שאלו אותיות הם קרובים בלשון מאותיות אהח"ע ובדרך לגלוג היה קורא אותו עייא במקום חייא כפי גמגום לשונו ואמר לו מי קורא לך בחוץ רמז לו שהיה לומד בחוץ כמ"ש חכמות בחוץ תרונה: 
+<b>נהג</b> נזיפותא בנפשיה תלתין יומין כו'. ומוקי לה בנזיפה דנשיא. ויש לדקדק דאכתי תקשי וכי נזיפותיה דנשיא הוה טפי מנזיפותיה דהקב"ה דכתיב הלא תכלם שבעת ימים כדמייתי מיניה לעיל דאין נזיפה פחות מז' ימים ומיניה נמי נילף דאין נזיפה יותר מז' ימים וי"ל דלכך קאמר בברייתא אע"פ שאין ראיה לדבר זכר כו' דראיה גמורה אינה דז' דהתם אינה אלא משום צרעת שהיה לה וה"ק קרא ואביה ירק גו' הלא תכלם שבעת ימים משום נזיפה ולא גרע צרעת דידה ועי"ל דהתם משום שלא יתעכבו ישראל עוד בשבילה כדכתיב והעם לא נסע עד גו'. 
+<b>א"ל</b> זה ראיתי וזה לא ראיתי קרי עליה ברצות ה' דרכי גו'. ר"ל זה השליח שראה אותו הלך בדרכו ופגע בו וא"ל תא וזה שליח שני שלא ראה אותו לפי שלא הלך בדרכו ולא א"ל דלא ליתי: 
+<b>א"ל</b> אם קרית לא שנית ואם שנית לא שלשת כו'. הני ג' לשונות כמשמעה מקרא משנה ותלמוד וכמאמר ישלש אדם שנותיו במקרא במשנה ובתלמוד ואמר אם שלשת לא פירשו לך היינו שלא שמשת ת"ח כל הצורך שיפרשו לך חכמות בחוץ גו' כדרבא כו' שתורתו מכרזת עליו מבחוץ כו' וכן יתפרש כל הענין ברחובות תתן קולה גו' שמכרזת עליו ברחובות ובפתחי שערים גו' שיהיה שמו נודע בשערים כשם הגדולים: 
+<b>והא</b> כתיב לא מראש בסתר גו' ההיא ביומי דכלה כו'. וה"ה דהמ"ל דההוא בתחלת נתינת התורה בסיני איירי כדמוקמינן ליה בפ' ר' עקיבא ושם מפורש: 
+<b>האי</b> חמוקי ירכיך כו' מוקי לה בצדקה ובגמ"ח כו'. דכתיב ברישיה דקרא מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב דהיינו נודבי צדקה ועושים גמ"ח: 
+<b>והוו</b> חייקי ליה למר עוקבא בציפתא כו'. נראה דר"ל גם שבדינא היה שמואל יושב לפני מר עוקבא לפי שהיה הוא נשיא מ"מ נהג מר עוקבא ענוות בעצמו נגד שמואל והוו חייקי ליה מקום בנמוכות ע"ג ציפתא דהיינו מחצלת שכל זה דרך שפלות עשה לגבי שמואל: 
+<b>וקא</b> מניפה חושלאי כו'. דהיינו שעורים קלופים והיתה מניפה קליפתן מתוכן: 
+<b>אלמלא</b> אתה שאול והוא דוד כו' פרש"י אתה שאול שנולדת במזל שלו והוא דוד שנולד במזל שלך עכ"ל והוא דחוק לתלות מלכות בית דוד במזל ועוד דהא אמרינן בס��ף פ"ב דמס' שבת אין מזל לישראל גם עי' על פי' הר"ן בזה בע"י שהוא דחוק ונראה לפרש ע"פ מ"ש ביומא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה שאול באחד ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו וכו' ושם פירשנו ע"ד הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים היינו דדוד נתן לבו לשוב בתשובה וקבל עליו יסורין להודות על חטאיו ובקש סליחה ממנו ית' ב"ה כמפורש בספר תהלים וכדלקמן שהקים עולה של תשובה ומן השמים סייעוהו משא"כ שאול שלא מצינו בו שבקש סליחה ולא בקש לקבל יסורין על מעשה דאגג והשתא ה"ק הכא אלמלי אתה שאול שלא שב בכל לבו ולא סייעיה מריה והוא דוד שהיה מקבל עליו לשוב בתשובה וסייעיה מריה אבדתי כמה דוד מפניו שהוא צדיק ממך שהוא באחד ואתה בשתים ודו"ק: 
+<b>על</b> דברי כוש בן ימיני וכו כוש שמו כו' משמע ליה בפשיטות דקאי אשאול דלא מצינו בכל עניני דוד שום מעשה שהיה לו עם כוש אבל מצינו רוב עניניו עם שאול שהיה בן ימיני. וקאמר מה כוש משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו דכן מצינו דמדמה המעשים לעורו של כושי כמ"ש היהפוך כושי עורו גו' גם אתם תוכלו להיטיב גו' ר"ל דשאר צבעים אפשר להשתנות משא"כ צבע השחור של עור הכושי שהוא בתולדתו כך ולא משתנה: 
+<b>כיוצא</b> בו על אודות האשה הכושית כו' והלא צפורה שמה כו'. הכי משמע ליה דלאו אשה אחרת היא מדכתיב האשה הכושית בה' הידיעה דמשמע האשה הנזכרת כבר והיא צפורה שנזכרת כבר שהיא אשתו של משה וכן גבי עבד מלך הכושי בה' הידיעה דקאי אמלך שנזכר לפניו שהוא צדקיהו שהיה אז מלך ולא קאי אעבד הנזכר לפני פניו ובמדרש קאמר דקאי הכושי אעבד והוא ברוך בן נריה ולא יתיישב לפי זה הה' הידיעה דהכושי וקראה כושית גבי דבור מרים ואהרן כלומר שהיתה ככושית משונה במעשיה הטובים ומשה היה פורש ממנה ואמרו הרק אך במשה גו' וכן עבד מלך הכושי שדימה את צדקיהו באותו מעשה הטוב שהציל את ירמיהו מן הבור לכושי המשונה בעורו וכן הלא כבני כושיים אתם גו' לגבי שאר אומות שזכר שם ופלשתים מכפתור וארם מקיר קרא את ישראל כושיים שהם משונים במעשיהם הטובים משאר אומות כמו שהכושי משונה בעורו משאר כל אדם: 
+<b>שהקים עולה של תשובה כו' מפורש פ"ק דע"ז: </b>
+<b>ה"ק</b> אמר אלהי ישראל כו' מי מושל בי צדיק כו' לשון רש"י בספר שמואל ורבותינו פירשוהו אמר דוד אלהי ישראל לי דבר אלי דבר צור ישראל ומושל באדם אני ומי מושל בי צדיק שאני גוזר גזירה והוא מבטלה עכ"ל וסיפיה דהאי קרא יראת אלהים ויש לפרש עד"ז ומי מושל בי צדיק ע"י יראת אלהים ע"ד שאמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים זו הגזירה אינה בידי שמים שהצדיק מושל בי: 
+<b>ה"ק</b> ואלה שמות גבורותיו של דוד כו'. דלפי פשטיה דואלה שמות הגבורים אשר היה לדוד מוסב אדלמטה דחשוב שמות אנשים הגבורים אשר היו לדוד אין מקום לכאן יושב בשבת גו' וע"כ דרשו דכוליה קרא מוסב לדוד שהיה לו שם גבורה כשהיה יושב בישיבה כדרך הגבורים שלא היה יושב על כרים וכסתות כראוי למלך וא"ל הקב"ה אחר שהשפלת עצמך בשעה שעסקת בתורה כאילו אינך מלך תחכמוני תהא כמוני כו' כדלעיל שהצדיק מושל בי שאני גוזר גזירה כו' והיינו כמוני שאני מבטל בכל שאר הדברים גזירות ומחשבות שאר אדם כך אתה תהיה מבטל גזירתי כדלעיל הצדיק מושל בי כו'. ואמר שהוא ראש השלישים לג' אבות כו' כפרש"י ועוד אמרי' בפרק ע"פ בסעודה דלעתיד דג' האבות ימנעו מלברך ודוד יאמר לי נאה לברך כו' ע"ש והיינו שהוא ראש לג' אבות שהגדול מברך. 
+<b>אמר</b> עדוני}צ"ל עדינו. המגיה{ העצני כו' היה מעדן עצמו כתולעת כו' עי' פרש"י בספר שמואל עדינו כשהיה עוסק בתורה כורך ומקשר עצמו כתולעת כמו מעדנות כימה כו' ע"ש ובערוך פי' כשהיה עוסק בתורה היה מעדן עצמו עד שיתרכך בשרו כתולעת שתהא דעתו מיושבת עליו וכשהיה יוצא למלחמה היה מתקשה כעץ כל מדה עושה בשעת הצורך עכ"ל: 
+<b>על</b> ח' מאות כו' שהיה זורק חץ. בקרא לא הוזכר חץ אבל משמע ליה בפעם אחת היינו במכה א' וזה א"א רק בחץ שהולך מרחוק מאיש לאיש עד ח' מאות איש שנעשו חללים וז"ש חלל לשון יחיד כאילו ח' מאות איש הוו איש א'. ואמר 
+<b>שהיה</b> מתאנח על מאתים דכתיב איכה ירדוף אחד אלף. משמע ליה הכי איכה ירדוף א' מישראל אלף מן האומות ורש"י בחומש פי' בהיפך איכה ירדוף אחד מן האומות אלף מישראל כשהן בגלות הוא ע"פ הספרי ואמר כאן דודאי זו הברכה דא' מישראל ירדוף אלף מהאומות ודאי נתקיים בימי דוד וא"כ מאי רבותיה דח' מאות חלל שהרי לא נתקיים בו איכה ירדוף א' אלף וקאמר דודאי שהיה ראוי להתקיים בדוד וע"ז היה מתאנח ויצתה בת קול רק בדבר אוריה וגו' שהחטא של הריגת אוריה במלחמה גרם לו שלא הרג עוד ב' מאות חלל במלחמה:  
+
+Daf 17a
+
+<b>אם </b>דומה הרב למלאך כו' מפורש פרק אין דורשין: 
+<b>אם </b> רואה אדם שיצרו מתגבר כו' מפורש ספ"ק דקידושין: 
+<b>שנאמר </b> וכשלת וגו' גם נביא עמך וגו'. נביא היינו ת"ח שסרח דנקט: 
+<b>מאי </b> שמתא כו' שממה יהיה כו'. בערוך גרס שם תהא ופי' שם מיתה מיתה בה שם תהא שם תיתי דכתיב ובאה אל בית הגנב עכ"ל: 
+<b>כשהיא </b> נכנסת דכתיב והיתה העיר חרם כו'. כמה לשון חרם דכתיבי בתורה ולא מייתי להו ומייתי האי קרא דיהושע ויש לכוין בזה משום דלא שייך חרם בגוף העיר אלא באדם שהיו בתוכה וכתיב העיר לרמוז על אברי גוף האדם כמ"ש בקרא דכתיב עיר קטנה ואנשים בה מעט עיר זה הגוף ואנשים בה מעט הם אבריו של אדם דהיינו העיר שהיא כלל האברים הם חרם. ואמר 
+<b>כשהיא </b> יוצאה דכתיב ברוגז רחם תזכור כמה רחם כתיבי ומייתי האי קרא לפי ענינו כי כשחל ונכנס החרם על רמ"ח אברים הוא במדת הדין וההיפך כשהיא יוצאה מן רמ"ח אברים במדת הרחמים וזהו ברוגז דהיינו כשגובר מדת הדין בחרם על רמ"ח אבריו רחם תזכור דהיינו תזכור מדת הרחמים על רמ"ח אברים: 
+<b>שמתא </b> אגנובתיה דכלבא ואיהי דידה כו'. ר"ל דגם הגנובתא שאינו נראה מכלל האברים. מ"מ החרם דידה עבדא כו' דאתלי ביה נורא ואכלתיה: 
+<b>שקלוה </b> אחתיה בכדא כו'. כי האדם דומה לכלי חרס שאין לו תקנה כי שבירתו זו היא מיתתו וע"כ אמר אחתיה לפתיחא בכדא כאילו נחתו לאלמא ואחתיה בי קברי לרמוז כי שם יהיה שבירתו וקבורתו וקרי ביה אלפא שפורי כי האלף הוא כלל וסוף המספרים וטעם השופר לגבי שמתא כדמסיק ע"ש שנפרעין ממנו וטעם במ' יומין שהוא מספר יצירת האדם וקאמר מאי תברא מה טעם השברים לגבי השמתא וקאמר ע"ש תברי בתי כו' וכ"מ שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני דעוני כמיתה כמפורש במס' נדרים: 
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+<b>ברית</b> כרותה לשפתים שנאמר ויאמר אברהם וגו'. וכתבו התוס' תימה דלמא מדה טובה מרובה וה"ל לאתויי הא דאמרינן פ"ק דכתובות ופ"ג דברכות לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן שנאמר וגו' עכ"ל והנראה ליישב את זה דההיא דאל יפתח פיו לשטן איירי כשהאומר כלל את עצמו באותו פורענות ורעה כדמוכחי הענינים דהתם והטעם בו כמ"ש בע"י שלא יתן פתחון פה לשטן לקטרג ולומר הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ולא נשאר מקום למדת הרחמים להאריך אפים כו' ע"ש וליכא לדמויי לההיא דהכא איירי בשגגה היוצא מדברי האומר ברעת פורעניות או בטובת זולתו כדמוכח ��ענין פנחס לשמואל והטעם בו כאומרם ניבא ואינו יודע מה ניבא וכפרש"י בחומש ונשובה נתנבא שישובו שניהם עכ"ל והשתא אין סברא לחלק בין מידה טובה למדה רעה בנבואה היוצאת מדברי האומר בשגגה: 
+<b>אמגושי</b> הוה שנאמר הנה הוא יוצא המימה כו' כפרש"י והזכיר זה הכתוב במכת ערוב ולא קודם זה במכות דצ"ך להורות שאף במכה כנים הקודמת אמרו החרטומים כי אצבע אלהים הוא אעפ"כ חיזק והקשה הוא לבבו ולא נמנע פרעה לצאת המימה למר בשביל מכשפים ולמר לגדף לומר לי יאורי וגו': 
+
+Daf 18b
+
+<b>ע"ב בכל</b> יום בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני כו'. ברפ"ק דסוטה ובסנהדרין פרק כ"ג גרסינן מ' יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת כו' וע"ש בתוס' ובחידושינו שם: 
+<b>שדה</b> פלוני לפלוני כו' בע"י מפי' הר"ן שדה פלוני לפלוני כו'. פי' פסקת הנדוניא שאדם פוסק את בתו הכל נגזר קודם יצירת הולד עכ"ל והל' דחוק ובשם התוס' דמ' יום קודם יצירת הולד ביום הריון ואפשר שהיה המלאך לילה ומביאו לפני הקב"ה ושואל טפה זו מה תהא עליה עשיר או עני וזה מה שיש בגירסת הספרים שדה פלוני לפלוני שמכריזין עליו עשיר או עני כו' עכ"ל וקשה לפי' זה דא"כ אמאי הזכיר כאן הכרזת עני או עשיר טפי מהכרזת חכם או טפש גבור או חלש שהוא נגזר גם כן ביום הריון כדאמרינן פרק כל היד וי"ל דאהנהו דנקט הכא בת פלוני ובית ושדה כרוז הבת קול יוצא משא"כ בהנך דהתם גם שהוא נגזר מכל מקום אין הבת קול יוצא: 
+<b>אלא</b> שמא יקדמנו אחר ברחמים כי האי דרבא כו'. פרש"י בגמרא שלפנינו אינו מובן לי שבתחלה קא"ל רבא אם לא חזייא לך א"א לשנות הגזרה ושוב כשהתפלל שימות הוא או היא שלא יראה בצער שתנשא לאחר ומ"ה יארס שלא יקדמנו אחר ברחמים שתמות היא ולפי זה מאי קא"ל לא אמינא לך דלא תיבעי עלה דמלתא דהא מלתא אחריתא היא דבתחלה א"ל שלא יבקש דבר שא"א לו לשנות ולא יועיל בקשתו אבל הכא בבקשה זו אפשר שיועיל לו שתמות היא ולא יצער עצמו כשתנשא לאחר וראיה מר' ראובן בר אצטרובלי שאמר מה' אשה לאיש כו' לא משמע כן ולשון שמא יקדמנו אחר לא משמע שתמות היא אלא שאחר ישאנה ובפי' ע"י יש פי' אחר גם כתב שם פי' אחר בשם הר"ן והוא נכון ע"ש: 
+<b>ויאמרו</b> מה' יצא הדבר כו'. היינו בגזירת שמים כבר בשעת יצירה ולא ניחא להו לפרש כפשטיה מה' יצא הדבר כפי דברך שזימנה לך כפרש"י בחומש כיון דניחוש היה כדאמרינן פרק ג"ה כל ניחוש שאינו כאליעזר כו' לא ה"ל לתלות הדבר כי יצא מה' ודו"ק: 
+<b>ואביו</b> ואמו לא ידעו כי מה' הוא כו'. והיינו נמי בגזירת שמים ביצירה וקרא דקאמר כי תואנה הוא מבקש מפלשתים כל זה בגזירת שמים היה כדי שע"י אשה זו תואנה הוא גו': 
+<b>דכתיב</b> בית והון נחלת אבות ומה' אשה גו'. ויש לדקדק לפי הדרש הזה בהאי בית והון נחלת אבות ומה' אשה גו' דמשמע האשה לאיש נגזרה מיום היצירה אבל בית והון אינו נגזר מן היצירה אלא נחלת אבות וקשה דהא בית והון נמי נגזר מהיצירה שהמלאך שואל טפה זו מה תהא עליה עשיר או עני כדאמרינן פרק כל היד ודוחק לתרץ הכא אקרא דעל אשה הבת קול יוצא ולא על בית והון דבקרא לא משמע כן וי"ל אשה משכלת היא לעולם מה' בגזרה מעת היצירה אבל בית והון לפעמים אינו בא מגזירות היצירה שלו אלא בגזירת אביו שמת בגזירת שמים עכשיו: 
+<b>אין</b> אדם נחשד כו' ואם לא עשה מקצתו הרהר בלבו כו'. גם שאין האדם יודע מה שבלב חבירו מ"מ הקב"ה מזמין לו שיהיה נחשד כיון שהרהר בלבו: 
+<b>מלמד</b> שכ"א קינא לאשתו ממשה כו' דלגבי אהרן מפורש הקנאה כמשמעו כמ"ש בעדת קרח כמ"ש בענין ואהרן מה הוא כי תלינו עליו אבל לגדולת משה לא קנאו בו וכמ"ש אם לקחת מלכות לא היה לך ליתן לאחיך הכהונה וע"כ דרשוהו לגבי משה שכ"א קינא לאשתו ממשה דהיינו כשבא משה למחנה עד שנטה אהלו מחוץ למחנה ודבר זה מפורש יותר בפרק חלק ובפ"ק דב"ק ע"ש: 
+<b>לדידי</b> חשדין ולא הוה בי כו'. ולא ניחא ליה לאוקמא דעבירה גופה שנחשד עליה לא היה בו אבל הרהור היה בו דא"כ מאי רבותיה וק"ל: 
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+<b>אזל </b>גברא דהוה מסתפינא מיניה כו'. פרש"י בקושיות עכ"ל וטפי נראה לפרש בפשיטות שהיה ת"ח גמור שהיה לו לירא ממנו כמ"ש את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח: 
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+<b>שכל </b>הבוכה על אדם כשר מוחלין לו כו' מפורש בפרק האורג: 
+<b>למה </b> זה דומה לס"ת כו' פרש"י דתורה קרויה נר שנאמר כי נר מצוה ותורה אור ונשמה כו' עכ"ל. מקרא דמייתי התורה גופה קרויה אור אבל ר"ל דומה לס"ת היינו המצות שכתובים בס"ת שע"י הנשמה מקיים אותם האדם באברי הגוף: 
+<b>סבר </b> לאתובי ס"ת אפוריא כו' פרש"י לומר קיים זה מה שכתוב בזה עכ"ל. דהכי אמרינן בפ"ק דב"ק גבי חזקיהו שעשו לו כן וע"ש בתוס' משום דחזקיהו גדול ביותר היה בתורה ובמעשים טובים וענינו כמ"ש כי הת"ח דמיון הס"ת הגוף לגויל הס"ת ואותיות פורחות לנשמה וכיון שמת הת"ח הנשמה פורחת מן הגוף וכיון דבחייו שהיה הנשמה בו לא ס"ל לישב לגבה השתא שהנשמה יצאה מן הגוף מכ"ש וענין דלא לשלשולי דרך גגות במקום שאין מזוזות דהוי כמו לועג לרש: 
+<b>שנאמר </b> וירכיבו את ארון ה' על עגלה חדשה כו'. משמע ליה דהיינו אותה עגלה חדשה הנזכרת כבר ששגרוהו פלשתים ולכך לא הזכיר שהיו נמי פרות עלות אשר לא עלה עליהם עול אלא שלא בא כאן להזכיר רק עגלה חדשה ששגרוהו פלשתים מטעם דקאמר דאין לפורקו מעגלה זו לעגלה אחרת ואע"ג דזה שהרכיבו דוד על עגלה טעות היה בידו כדאמרינן פרק א"נ והיה לו לישא את הארון בכתף מ"מ למדנו מיניה לפי טעותו שנשאו בעגלה ששגרו פלשתים משום דאין לפרקו מעגלה לעגלה: 
+<b>מה </b> היה שהיה כבר כו'. כפי' שני שפרש"י איתא במדרש ילקוט בענין זה ומפיק ליה מלשון הכפול היה היה דבר גו' היה שנדבר עמו בארץ והיה שנדבר עמו שח"ל: 
+<b>הוינא </b> בר תמני סרי שנין ולא חזי לי קרי כו'. דהיינו שהיה בר ח"י שנין שהוא שיעור שנים לישא אשה כדי שילמוד תורה בטהרה כדאמרינן ביומא ואני לא נשאתי אשה אז ולמדתי בטהרה ולא ראיתי קרי: 
+<b>יומא </b> חד איתהפכא כו'. עיין פרש"י והוסיף בספר יוחסין דצריך שיהיו אותיות שדי נראות מבחוץ בקשר של תפילין ע"כ וענין מ' יום להתענות לפי שהתפילין הם כתר התורה כמ"ש זה בפ' האומר ע"ש והתורה ניתנית למ' יום: 
+<b>הוי </b> גני יהודה כו' קם בהדיה עמודא כו' עי' פי' זה בספר יוחסין: 
+
+Daf 25b
+
+<b>ע"ב אמר </b> דינא הוא דרבה בר רב הונא כו'. ע"פ מ"ש במנחות אי בר אבהן ובר אוריין יאי אי בר אוריין יאי ואי בר אבהן ולא בר אוריין אישא תיכליה וה"נ רבה בר רב הונא היה מפורסם בר אבהן ובר אוריין שהיה אביו לראש בבבל אבל רב המנונא מפורסם בר אוריין ולא נמצא בר אבהן וע"כ כי מטו אגישרא הוו עבדי יקרא להדדי ואף במיתתן היה מכבד כ"א חבירו בכבוד התורה שהיה להם דבר אוריין הוא עיקר אבל זה הטייעא אמר כי דינא הוא לצרף שרבה בר רב הונא גם בר אבהן ובזה זלזל בכבוד תורה של רב המנונא ונענש על כך ופתח הינוקא ע"פ מ"ש הטייעא שילך רבה בר רב הונא קודם גזע ישישים עלה מבבל שהוא רב הונא ועמו ספר מלחמות שהוא רב המנונא וע"י קאת וקיפוד רמז על הישמעאלים שבאו לשם לראות בהספדם ונדמו לקאת וקפוד שהם עופות טמאים כמ"ש לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב הוכפלו לראות בשוד ושבר הבא לדור במיתת ב' הצדיקים ואמר שקצף על עולמו ועון הדור הוא סיבת מיתתם וז"ש כי חמס ממנו נפשות שהצדיק לא מת בעונו רק שניתן ביד מלאך הקצף ומשחית והוא אינו מבחין בין צדיק לרשע. ואמר 
+<b>שגם </b> המלאך שמח ויוצא לקראתו כיוצא לקראת כלה חדשה כמ"ש פרק הנושא שהמלאך יוצא לקראתו לומר לו שלום ואמר דגם נשמתו היא טהורה ונקיה ורוכב ערבות ששם תחת כסא הכבוד נפשות הצדיקים צרורות בצרור החיים שם}אולי צ"ל שש. המגיה{ ושמח בבא אליו נפש הצדיק נקי: 
+<b>תמרים </b> הניעו ראש כו'. כלל ישראל נמשלו לתמר שאין לו אלא לב א' כדאמר במדרשות האברים יניעו ראש בחטאם ואמר על צדיק כתמר כמ"ש בסמוך ולא לאבידה כי הצדיק ישאר בהשארת הנפש לעוה"ב וכתמר יפרח לעוה"ב: 
+<b>אם </b> בארזים נפלה כו' לויתן בחכה כו' בנחל שוטף נפלה כו'. הפליג בהרבה דמיונות על רב אשי כי היה בו תורה וגדולה במקום אחד כדאמרינן פד"מ גם שחיה הרבה שנים: 
+<b>חליש </b> דעתיה כפרש"י דהאי מדמה ליה לשלהבת והאי לאבידה עכ"ל. ר"ל שיכלה כשלהבת ושיהיה אבידה ואינו כן כי הצדיק יש לו השארות הנפש לעוה"ב והא דכתיב הצדיק אבד היינו לדורו אבל לאבידה משמע שהוא גופיה דבר הנאבד ונענשו דאתהפכו כרעייהו שלא יהו ראויים לחלוץ כדמסיק כי הייבום והחליצה מורים על השארות הנפש להקים לאחיו שם כידוע לבעלי הקבלה: 
+<b>בא </b> רוב שלישית במים זכור ורחם כו' נראה דלאו דרך הספד קא"ל אלא דרך תפלה על שבא רבא במקום סכנה בימי חדקל ואמר בא רוב שלישית היינו רוב ישראל שנקראו שלישית דכתיב ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים והיה מתפלל זכור ורחם להצילנו וגם כי תעינו מאחריך כאשה מבעלה דהיינו כסוטה אל תזניחנו באות מי מרה כסוטה: 
+<b>שמחה </b> לתוגה נהפכה ששון ויגון נדבקו בעת כו'. י"ל שלש ענינים דנקט של הפכיים שהיה זה הולד בן זכר שהיו בו שלש שמחות האחד ביום הלידה ושוב לח' במילתו ושוב ביום ל' בפדיונו וכן היה האבילות ביום המיתה שהוא יום המר ושוב ז' ימי אבילות ושוב ל' יום: 
+<b>כיום </b> בא השמש בצהרים כו' באנו כו'. כמו שביאת השמש שלא בזמנה אין זה חסרון לה אלא להרואים בזריחתה שיש להם חסרון בביאתה בצהרים כן ר"י שמת אין זה החסרון לו אלא לתלמידיו הרואים תורה על ידו: 
+<b>ארץ </b> שנער הרה וילדה ארץ צבי כו' מפורש פ"ק דמגילה: 
+<b>אחיתו </b> עמודי כו' שפעו מרזבי כו'. נראה כל הני שינוים דנתהוו בעונם ביום מיתת כ"א מהם מורה על מעלת המת שאמר אחיתו עמודי כי הצדיק עמוד העולם נחסר מהעולם וראוי לבכות עליו ושפעו מרזבי כו' ע"ש שבחייו בצדקתו ובזכותו שפעו צנורות מלמעלה מים הרחמים ובמיתתו נשתנו להיות משפיעין מדת הדין בעולם שהוא רמז הדמים תחת המים: 
+<b>ואתחמיאו </b> כוכבי ביממא כו' דלפי טבע כוכבים שיהו נראים גם ביום אלא שמתוך מאור השמש וזוהר הרקיע ביום אינן נראין וביום שמת נחשך היום קודם זמנו שהיו נראין בו כוכבים כמו בלילה וכענין שאמרו לעיל כיום בא השמש בצהרים: 
+<b>ואיתעקרו </b> כל אילני כו' נחיתו כיפי כו' על הרוב הני דחשיב ואזיל פורעניות הם הבאים במיתת הצדיקים וכמ"ש מפני הרעה נאסף הצדיק כמפורש פרק הכונס. ואשתעי צלמנים כו' ע"ש מעשיהם כפרש"י וע"ש וכן י"ל אתקצצו כל אנדרטא כו': 
+
+Daf 26a
+
+<b>דטב </b>להון לישראל בצלותי מרתיכין כו'. ומשמעו חכם ורב כמ"ש פ' י"נ מי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם ו��בקש עליו רחמים דתפלתו נשמעת: 
+<b>על </b> הפסיק הענין כו'. ק"ק על עם ה' ועל בית ישראל מאי על הפסיק העיון איכא הכא דהיינו עם ה' והיינו בית ישראל: 
+<b>ברכת </b> השם מנלן דכתיב כו' קרועי בגדים. מפרש"י בספר ישעיה על ששמעו גידופי השם והיא כמו ברכת השם עכ"ל: 
+<b>מאי </b> שלש דלתות וארבעה כו'. ר"ל אמאי לא חשש לשורפה עד אחר שקרא ג' דלתות וארבעה וקאמר דלא היה חש על כל הפורעניות שזכר בד' דלתות דהיינו בד' פסוקים הקודמים עד שהתחיל לקרוא לו פסוק חמישי היו צריה לראש שהנכרים יהיו ראש ולא אתה כפרש"י ושא"ל מאן אמרה כי ה' הוגה על רוב פשעיה כו' נראה שמפרש טעם אחר על שלא חש עד אחר שהתחיל פסוק חמישי משום דבו מפרש כי ה' הוגה על רוב כו' ולא נזכר שום אזכרה באיכה מקודם זה והוא נתכוין לקדר האזכרות שבהן לשורפן ואע"ג דודאי הא דקרעיה בתער הסופר משמע כל המגילה כמ"ש התוס' מ"מ משמע ליה נמי דקדר האזכרות מדלא היה חושש לשורפה עד אחר פסוק ד' שאין בהם שום אזכרה עד פסוק ה' שיש בו אזכרה כי ה' הוגה על רוב גו': 
+<b>ערי </b> יהודה מנלן דכתיב ויבאו אנשים משכם כו' קרועי בגדים ומנחה כו'. דהיינו כשיצאו מביתם לא היו יודעים בחורבן הבית ובדרך שמעו וקרעו בגדיהם על שראו בדרך ערי יהודה בחורבנן וקרוב לזה פרש"י שם ונראה הא דנקש}לכאורה צ"ל דנקט. המגיה{ תלמודא ערי יהודה בחורבנן ולא ערי ישראל משום דהתנא דידן לאחר חורבן בית שני איירי ולא היו ידועין רק ערי יהודה דלא עלו מבבל בבנין בית שני רק שבט יהודה וקצת מבנימין וי' שבטים שגלו לחלח וחבור לא עלו: 
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+<b>בכו </b>בכה להולך כו' בלא בנים כו'. מפורש פרק י"נ: 
+<b>עבר </b> עבירה ושינה כו' מפורש פרק י"ה: כאילו חרב מונח לו בין ירכותיו כו'. כהאי לישנא גופיה אמרו לגבי דיין בפ"ק דסנהדרין ושם מפורש: 
+<b>מכאן </b> ואילך כאילו עוברת בשוק כו'. פי' בתוספת עד שנים עשר חדש והכי איתא בירושלמי כו' עכ"ל אבל י"ב חדש לא נזכר בתלמודנו הכא ולולא דבריהם נראה דעד שלשים קאמר. וכל הני שיעורי ג' וז' ול' הוזכרו לעיל בסמוך ואינו סותר דברי הירושלמי דאיירי ה"נ ברופפת: 
+
+Daf 28a
+
+<b>אתיא </b>שם שם ממשה כו' מה שיש לדקדק בזה עיין בספ"ק דב"ב: 
+<b>מה </b> פרה אדומה מכפרת כו'. פי' בתוס' מכפרת על מעשה עגל וכדאמרי' במדרש כו' ע"ש והוא דחוק שנתכוין ע"פ אותו מדרש ונראה אע"ג דמוכח בכמה דוכתין דפרה קדשי בדק הבית היא מ"מ חטאת קרייה רחמנא גם שהיא נקחית מתרומת הלשכה כמו שאר קרבנות וכמ"ש התוס' בפרק מרובה לפי שצריכין לה כהנים העובדים קרבנות חשיב צורך קרבן כו' ואפי' בלא לב ב"ד כו' ע"ש: 
+<b>למה </b> נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה. פירשו בתוס' דכתיב ויפשט את אהרן את בגדיו גו' ואהרן יאסף ומת ופי' הקונטרס ובגדי קודש ילבשו לפי שאינו סמוך כ"כ עכ"ל פי' הקונטרס לא מצאתיו ואין זה מקרא בשום מקום ועיין מה שכתבנו בחידושי הלכות: 
+<b>מאי </b> קרא הן קרבו ימיך גו' הן חד קרבו תרי כו'. האי קרא גבי משה כתיב ולא חלה מקודם ה' ימים ובנשיקה מת שהיא מיתת פתאום כדלקמן אלא דילפינן מיניה רמז לשאר בני אדם: 
+<b>מת </b> בחמשים זו מיתת כרת נ"ב כו'. וכתבו התוס' בירושלמי מאל תכריתו וגו' ועוד ימי שנותינו שבעים שנה וגו' דל כ' דלא מיענש עליהן נשתיירו נ' ותימה דהא בשמעתין נ' משנולד קאמר כו' עכ"ל ונראה ליישב דה"ק שבעים שנין דל עשרים דלא מיענש כו' וכיון דמת בחמשים הרי נכרתו לו ימים ומשנים כ' שהם בשנות הנעורים והוא מבואר לפי שיש לאדם נ' שנים אחר עשרים שנים שהם ימי הנעורים ונ' שנים אלו הם כדמיון היובל שהם מ"ט שנים והם אחר כ' שני הנעורים הם ימי ספירה וחשבון של אדם על מעשיו ושנת הנ' שהוא שנת שביעית של אדם הוא תכליתו של אדם דמיון היובל שישוב אל אחוזתו ועד"ז אמר נ"ב זו מיתת שמואל הרמתי הוא למעלתו וע"פ מ"ש ביומא שאמרה חנה רגלי חסידיו ישמור כיון שעברו רוב שנותיו של אדם (בלא חטא) שוב אינו חוטא שניבאה כן על בנה שמואל שמת לנ"ב שנים שאז לו רוב שנותיו שאחר שני הנעורים שהם ב' חלקים ממ"ט שנים שאחר ימי הנעורים דב' חלקים ממ"ט הם ל"ב הרי נ"ב עם שני הנעורים שהם כ' שנים ובודאי גם אם היה חי שמואל יותר לא היה בא לידי חטא שהרי עברו לו רוב שנים של אדם שאחר ימי הנעורים ועד"ז יש לכוין הספירה מ"ט ימים יום לשנה. ויום הנ' הוא קודש חג השבועות כשתחשוב למ"ד בניסן נברא עולם היה תחילת הבריאה בכ"ה באדר הרי כ' יום עד יום ראשון של פסח שהן חשובין כימי שנות נעורים דלא איענש עלייהו שהיו ישראל עדיין במצרים ועד"ז אמר זכרתי לך חסד נעוריך וגו' ואח"כ מיום שיצאו ממצרים ימי הספירה מ"ט יום יום לשנה עד חג השבועות שהוא ביום חמישים דמיון היובל וזכר לדבר שאנו מדקדקים לעשות י"ט קצת בל"ג בעומר לזכר שבו עברו רוב ימים שהן ב' חלקים ממ"ט ימי ספירה יום לשנה ששוב אין אדם חוטא שהם ל"ב שנים אחר כ' שנים של שני הנעורים כאמור שזו מיתת שמואל הרמתי ואותיות יובל רמז לזה י"ו מצד זה ול"ב מצד זה שהם ל"ב רוב שנותיו הראשונים ושנת י"ג אינו מן המנין כי א' לא יבא לחלוקה ולפי' כשיצאו ממצרים אותן שנמנו מבני כ' והיו רק בני עשרים אזי כשהיו סופרים מ"ט שנים מבאי ארץ שהם ימי חשבון מצות של אדם עד שהיו בני שבעים וקדשו שם החמשים שהוא בסוף שנים למות לשוב איש אל אחוזתו כמו ביובל: 
+<b>ס' </b> זו מיתה בידי שמים כו' בכל"ח בגי' ס' כו'. לפי ענינו האי קרא בכל"ח למעליותא קאמר אבל לשון מיתה בידי שמים דקאמר לא משמע כן וי"ל דודאי מעלה הוא ששים שיצא מכלל כרת כדקאמר דרב יוסף הוה עביד להו יומא טבא מיהו כיון שלא בא לכלל שבעים שהם שנותיו של אדם קרי ליה מיתה בידי שמים שמת קודם זמנו כמו דור המדבר ועיין בתוס' בזה: 
+<b>שבעים </b> שיבה שמונים גבורות דכתיב ימי וגו'. ובמתניתין דאבות שנינו בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה כו' דכן מצינו בקרא מלת זקנה נופל על היוצא מכלל בחרות ושחרות והיינו הבא לשנת ס' דיוצא מכלל כרת והא דכתיב בשמואל ויהי כי זקן שמואל ולא חיה רק נ"ב שנין כבר תירצו בזה פ"ק דתענית דזקנה קפצה עליו ושם נתיישב למה מת שמואל בשנות כרת דמחמישים ועד ששים הם שנות כרת ולא חשיב ליה משום כבודו של שמואל כדמסיק רבה לקמן ומלת שיבה מצינו בקרא על הרוב בצדיקים שהגיעו לכלל שנותם שבעים שנה ובדוד כתיב וימת בשיבה טובה וחיה ע' שנים: 
+<b>במזלא </b> תליא כו'. כתבו התוס' הא דאמרינן בסוף שבת אין מזל לישראל י"ל דלפעמים משתנה ע"י מזל כו' ע"ש ושם בתוס' יותר מפורש דהיינו דאין מזל לישראל דע"י זכות גדול משתנה כו' ע"ש והכי מוכח נמי בשמעתין דרבא בעי אחכמה דרב הונא ואעותריה דרב חסדא והם דברים התלוים בגזירת הלידה כדאמרינן פרק כל היד דמלאך מעמיד הטיפה ואומר אם חכם אם טפש אם עשיר אם עני אלא ע"כ דאית לן למימר דע"י אפושי רחמי מן שמיא כדעביד רבא איכא לבטל הגזירה ומזל שנולד בו כדאמרינן בשבת אך יש לדקדק במה שבקש רבא אענותנותא דרבה והא ענוה היא ממדות הטובות כדאמרינן פ"ק דע"ז יראת חטא מביא לידי ענוה והוא מביאו לידי חסידות ואמרינן פרק כל היד דהכל בידי שמים חוץ מיראת ש��ים וי"ל ע"י אפושי רחמי שמיא בקש לעוזרו לבא לידי ענוה כדאמרינן הבא לטהר מסייעין לו: 
+<b>במזלא </b> תליא כו' רב חסדא חי צ"ב שנין כו'. וליכא למימר דשאני רבה דמדבית עלי קאתי דס"ל לרבא דבתורה לחוד הוי מתכפר כו' כ"כ התוספות פרק ב' מדות: 
+<b>לתחזי </b> לי איתחזי ליה כו' פרש"י לאחר מיתה עכ"ל. ונראה דהיינו בחלום ודבר זה מפורש פרק מי שמתו שהרוח המדבק הגוף והנשמה הוא שט בעוה"ז להודיע ע"י חלום וע"ש: 
+<b>איתרח </b> לי תלתין יומין ואהדרי כו'. והיינו דאמרינן פרק מי שמת מהדורא בתרא דרב אשי ובערוך בערך הדר פירש בע"א. וקאמר אשרי כו' ותלמודו בידו מפורש פ"ק דבבא בתרא ודקאמר אין מלכות נוגעת כו' מפורש פ"ק דתענית: 
+<b>רב </b> חסדא לא הוה כו' פקע ארזא ושתיק ויכין ליה כו'. נראה מענינו שמת בו ביום ולא חלה מקודם ולא הוי בכלל כרת דיומי דכיון שהגיע לגבורות שהרי צ"ב שנין חי ה"ל מיתת נשיקה כדאמרינן לעיל ברב הונא וכן לעיל ברב אשי נראה שמת בו ביום שהגיע לגבורות כמו שכתב בערוך שהיה ראש ישיבה ששים שנים ומסתמא כשנעשה ראש לא היה לו פחות מכ' שנים: 
+
+Daf 28b
+
+<b>ע"ב גוד </b> גרמא מככי ונמטי כו'. פרש"י אינו מובן לי ועיין בערוך בערך גוד ב' פירושים: 
+<b>עטוף </b> וכסו כו' דבר רמי כו' פירש בערוך בערך עטף כאדם האומר להרים התעטפו והתכסו במלבושים נאים כי זה האיש הבא ליקבר אצליכם בן גדולים הוא וי"א כו' ע"ש: 
+<b>שיול </b> איצטלא דמילתא לבר כו' עיין פרש"י ועוד נראה לפרש כפשטיה דבעני ממש שמת איירי ושיול איצטלא דמילתא למת לתכריכיו. ואמר לבר חורין עש"ה במתים חפשי וגו' ושלימו זוודא ר"ל דכלו כלי תכריכין דאין לו והם קרויין זוודא כמ"ש בערוך בערך זווד: 
+<b>רהיט </b> ונפיל אמעברא כו'. רהיט ורץ כל ימיו אחר מחיה ועתה נפל אמעברא במקום מעברות מהעולם הזה לעולם הבא ויוזפיתה יזיף וחוב שהלוה עדיין עליו כמ"ש כל הרוצה ללות יבא וילוה כו': 
+<b>אחנא </b> תגרי אזבוני כו'. פי' בערוך אחינו סוחרים שעל קיניהם נבדקין כלומר במקום סחורותם נבדקין הנאמנים הן אם לא כמ"ש בשלשה דברים אדם ניכר בכיסו בכוסו בכעסו עכ"ל: 
+<b>מותא </b> כי מותא כו'. עיין פרש"י גם בע"י בשם התוס' ובשם הר"ן בכל אלו הדברים: 
+<b>א"ד </b> דלא ידל ידלוניה דכתיב כי טוב אמור לך עלה וגו'. י"ל דלהאי לישנא דלא לענין הספר נאמר: 
+<b>א"ל </b> ר"ט דעו שחכם גדול הוא ובקי באגדות ואל יכנס כו'. ר"ל אל יכנס אחד לתוך דברי חבירו במשא ומתן כיון שחכם גדול הוא ובקי כו' גם הוא יבא לידי משא ומתן עמנו ואבל אסור בו מדכתיב האנק דום אבל אם כ"א ידבר בלבד גם הוא ישתוק ומדרך ענוה א"ר עקיבא ואני אחרון ובע"י פי' בע"א בשם הר"ן ע"ש: 
+<b>פתח </b> ר' ישמעאל ואמר רבי כו' אמר שהוא פתח כדקאמרי' לקמן דאין המנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח האבל כו' ואפשר שמטעם זה בפעם ראשונה לא באו לנחמו כן לפי שהוא לא פתח לומר כן רבו עונותיו כו' עד שתכפוהו אבלותיו: 
+<b>ומה </b> נדב ואביהו שלא עשו אלא מצוה אחת כו'. ר"ל דודאי כמה מצות עשו מקודם אלא כלומר מצוה אחת בעבודת כהונה שבו ביום בר"ח ניסן התחילו לעבוד בכהונה ויקריבו בני אהרן וגו' ומשום אותה מצוה א' של העבודה הנוגעת לכל אמר ואחיכם כל בית ישראל וגו' שבשביל עבודתו מתו בניו של ר"י שעשו כמה מצות כאלו בשביל רבים עאכ"ו שרבים מספידין אותן וכן תפרש גבי צדקיהו שצדיק גמור היה כדאמרינן פרק חלק והכא קאמר מצוה א' שהעלה ירמיה מן הטיט אלא דהיינו מצוה אחת הנוגעת לכלל ישראל להציל ירמיה שיוכיח את ישראל לעשות תשובה אמר שיעשו לו רב��ם כבוד במותו ובמשרפות המלכים גו' בניך שעשו כמה מצות כאילו בשביל רבים עאכ"ו שאנו רבים מספידין אותן: 
+<b>דבר </b> טוב כו' ח"א שביטל משמרתן כו'. אסיפא דקרא קסמיך דבר טוב אל אלהי ישראל וגו' דהיינו לעלות אל ה' אלהי ישראל לירושלים לבטל דברי אביו ירבעם שאמר אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' וגו': 
+<b>כמספדא </b> דאחאב בן עמרי דקטיל יתיה הדדרימון כו' פרש"י בספר זכריה מדכתיב ביה ותעבור הרנה במחנה והוא הספד כו' עכ"ל אבל בפ' נ"ה דרשוהו מלשון שמחה באבוד רשעים רנה וענין דבר אחד טוב שעשה שהיה עומד ומתחזק במרכבה כדי שלא יכירו ישראל במכתו ויברחו ותחלת נפילה ניסה כך פרש"י בס' מלכים: 
+<b>ובמספדא </b> דיאשיהו בר אמון דקטיל כו'. ונראה הא דמדמה ההוא מספדא שיהיה לעתיד בירושלים למספד דאחאב ויאשיהו לפי מה שמפורש פרק החליל דההוא מספדא דירושלים יהיה לעתיד על משיח בן יוסף שיהיה נהרג או על יצה"ר שיהיה נהרג והוא מספד על היחיד כמ"ש וספדו עליו כמספד על היחיד וגו' ודומיא דהכי מספד דאחאב שלא נהרג רק הוא כמ"ש ומלך ארם צוה וגו' לא תלחמו את קטן ואת גדול כי אם את מלך ישראל וגו'. וכן ביאשיהו דכתיב וילך המלך יאשיהו לקראתו וימיתהו במגידו בראותו אותו ובד"ה ויורו המורים למלך יאשיהו וגו' שנראה שלא נהרג רק הוא כדכתיב ויקונן ירמיהו על יאשיהו: 
+<b>שמת </b> נ"נ בימיו כו' מפרש"י בספר ירמיה בשלום תמות כו' כל ימי נ"נ לא יצאו אסיריו וכשמת נ"נ יצא צדקיהו מבית האסורין למחרת מת וקברוהו בכבוד עכ"ל: 
+<b>והאמר </b> ר"י אמר רב שעשאוהו ככברה כו'. להפליג הקושיא מייתי ליה הא דרב יהודה דלא זו שלא מת על מטתו בשלום אלא שנהרג במשונה שעשאוהו ככברה: 
+<b>שלא </b> חרב בהמ"ק בימיו כו'. וכן מפורש בהדיא בקרא ונאספת אל קבורתך בשלום ולא תראנה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה: 
+<b>מהכא </b> וסר מרזח נעשה שר כו' מפורש פרק מציאת האשה: 
+<b>וליטול </b> מנה יפה ראשון כו' פי' בתוס' לישראל ליתן לו כו' ע"ש ובפ' קונם יין פרש"י כשחולק עם אחיו הכהנים בלחם הפנים עכ"ל ושם בחדושינו מפורש: 
+<b>קשה </b> יציאת הנשמה מן הגוף כפיטורי כו' ולעיל מדמה ליה להקל וליכא צער אלא כמשחל ביניתא כו' היינו לצדיקים דמיירי ביה לעיל והכא בסתם בני אדם קאמרינן: 

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Moed/Chidushei Agadot on Shabbat/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,993 @@
+Chidushei Agadot on Shabbat
+חידושי אגדות על שבת
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Chidushei Agadot on Shabbat
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+<b>The reason corresponds to the bulls of the festival, etc.:</b> This requires study. For Beit Shammai certainly did not argue about [the concept,] that which we elevate in sanctity, since we learn it from a verse, like Rashi explained. And there is certainly a reason [why this is not the case] with the bulls of the festival, as we say - because they correspond to the seventy idolatrous nations, that they should gradually decrease. But it can be said (answered) that there is a reason here as well. It is according to that which the Beit Yosef and the Re'em said in the first solution: That there was also a miracle on the first night, because [the oil] was divided into eight parts from the beginning. [Hence] it comes out that the oil was gradually decreasing from one night to the next. And this is what Beit Shammai meant [with,] "corresponding to the bulls of the festival." Because there is a reason [to decrease], we do not need to be concerned about that which we [otherwise] elevate in sanctity, etc. Here too, there is a reason. And it is simple to understand.
+<b>What is Channukah, etc.:</b> And the Ran explained, "Meaning to say, they rested on the 25th (<i>chanu be kah</i>), etc." See there. But it is a little difficult - how is resting relevant here? As work is permitted on [Channukah], and they only made it a holiday for Hallel and to thank [God]. And it appears that it can be explained [as follows]: That it is called Channukah, based on the dedication of (<i>channukat</i>) the altar - as we say in the chapter [entitled] Rabbi Yishmael, that the Hasmonean dynasty stored away the stones of the altar that the idolatrous people had defiled. So they needed to build a new altar. And that is why it is called Channukah. But here, "What is Channukah," only [means], for which miracle did they fix it - to light lamps on it. [This approach works] also according to the midrash, Bereishit Rabbah - that the work of [building] the tabernacle] was completed on the 25th of Kislev but they did not dedicate it until Rosh Chodesh Nissan, upon which the forefathers were born. So the Holy One, blessed be He, payed [the 25th of Kislev] back in the days of Matatyahu, etc. This is also like that which I wrote - that He payed it back to be the day of the dedication of the altar, through Matatyahu, since the idolatrous people had defiled the old altar.
+<b>They defiled all the oils:</b> And it was impossible to arrange pure oil for eight days, since they were impure from contact with the dead - as the Beit Yosef and the Re'em wrote in his explanations of the Semag. And see there in the Re'em, how the gentiles were rendering [the oil] impure. He also wrote there - that since they were all impure from contact with the dead, how did they light the [Temple] candelabrum, as behold [they would] render the oil impure when they light it? And he answered that they lit it with simple wooden vessels (which do not transmit impurity). To here [are his words]. But this is not sufficient. For even so, since they were all impure from contact with the dead, how did the one lighting enter the Temple when he was impure? Hence it appears that they were not all impure from being in contact with the dead. Rather is was from some [other] reason that they did not have pure oil. And it was, like the Ran wrote, that they had oil at a distance of four days, etc. See there. And with that, that which the Re'em asked - how did they light the candelabrum when impure, etc., see there - is also resolved. As now since they were not all impure from contact with the dead, they were able to make a new candelabrum. And the Re'em wrote according to his approach - that they were all impure from contact with the dead - [that] it can be said (answered) that they made a candelabrum of wood, as it is taught in the chapter [entitled] Kol HaTzlamim, "Rabbi Yose said, 'We may not fashion a candelabrum of wood, in the manner that the Hasmonean dynasty fashioned.'" See there. But I don't know what he fixed with this. As the candelabrum was rendered impure by touching [it] when it was made, even if it is from wood. As behold, the candelabrum had a receptacle (which makes even wood susceptible to impurity). And even Rabbi Yose only said that it was wood because the Hasmonean dynasty was poor then. But it is [still] possible to answer, according to his approach, that the wooden menorah had already been made by someone in another place, and it was not rendered impure there; and they took it with simple wooden vessels and carried it to the Temple. And it must be said that that man who already made it like the form of the candelabrum, [violated] a prohibition when he made it, even [if] it was from wood, according to Rabbi Yose - [according to whom] wood is also forbidden, from the inclusion of a verse. And be precise and you will find it simple.  
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+
+
+Daf 29b
+
+
+
+Daf 30a
+
+
+
+Daf 30b
+
+
+
+Daf 31a
+
+<b>That day was Shabbat eve, and Hillel was washing, etc.:</b> He did all of this quickly at the time he was annoying him, so that [Hillel] would not have time then to answer him. And therefore he also passed the entrance to his house and did not enter his house - so that [Hillel] would come out to greet him - perhaps he would annoy him more with this. And also that which he said, "Who here is Hillel, etc.," as if he did not recognize him, whereas he was Nassi of Israel, famous and recognized by all - it was to annoy him with these things, to consider him lowly, since he wasn't recognized.
+<b>Why are the heads, etc. He said to him, "My son, a question, etc.":</b> There is a question about this. Since this question was not about the words of the Torah, but rather words in general - even if Hillel was a humble one, he should not have answered these questions. It is as Shlomo said (Proverbs 26:4), "Do not answer a fool in accord with his folly!" So it appears that it can be said about this that, due to his humility, Hillel did not think that this one was simply coming to annoy him with these questions, but that he was rather hinting to him with questions that related to the words of the Torah. And with these three questions, his intention was about those three bad traits - which are a haughty spirit, an evil eye and a broad appetite - which are mentioned with the students of Bilaam (Avot 5:19). Such that what he asked, "Why are the heads, etc.," was intended about the bad trait of a haughty spirit - based on that which is written at the end of the chapter [entitled] Hayashen (Sukkah 29b), "On account of four matters, the property of homeowners is confiscated by the state treasury, etc. For a haughty spirit." And Rashi explains, "It is because they lord it over and act proudly [towards] their brothers, etc." See there. And that which he said is [that] in Babylonia, there are heads - the wealthy - that are oval (<i>segulgalim</i>), such that the cycle (<i>she hagalgal</i>) came to them to remove their properties. Why - for which sin? And he answered him about this, by way of hinting, "Because they do not have clever midwives" - meaning, for the sin of not being clever; which is that a haughty spirit overcame them. For anyone who is boastful is a fool. And this bad trait exists in Babylonia, as we say in the chapter [entitled]  Zeh Borer (Sanhedrin 24a), "Flattery and haughtiness of spirit descended to Babylonia." And that is what brought their heads to be (<i>segulgalim</i>), such that their properties were removed from them, like that which is in the chapter [entitled] Hayashen. Then he said, "Why are the eyes of the residents of Tadmor, etc." Hillel thought that his intention was about the second bad trait of an evil eye - according to that which is written in the chapter [entitled] Chelek, "The generation of the flood became haughty only due to the eyeball, etc." And that is as Rashi explains [there], "Since they would raise their eyes and follow their eyes to adultery." To here are his [words]. And in several places, it referred to sexual immorality by the name, eye; and it is like it is written about Shimshon (Sotah 1:8), "he went after his eyes." And this is what he was saying - that in Tarmod, the people were bad with this trait, meaning with <i>terutot</i> eyes, meaning they are bad, like the explanation of Rashi. Or also (another explanation): It is like Rashi explained in other places - <i>terutot</i> is like round - so it is like it is said in the chapter [entitled] Chelek, "The eyeball, etc." So he answered him, "Because they live among the sands" - based on that which it says at the end of the first chapter of Yevamot (16b:3), "[the disqualification of] Tarmod is due to the servants of Shlomo." And that is [the meaning of], "because they live among the sands (<i>cholot</i>)": It is from the expression, <i>chol</i> (mundane), since [Tarmod] has no holiness or fences [from] sexual immorality, like there are among Israelites that are pedigreed. 
+<b>Why are Africans' feet, etc.:</b> Hillel thought that his intention was about the third bad trait, which is a broad appetite to amass much money. And their wide feet are because we say - according to that which is written (Deuteronomy 11:6), "and all existing-things that were under their feet" - that it is money which puts a person up on his feet. So he answered, "Because they live in marshlands (<i>bitzaei mayim</i>): He hinted that it was based on their living among gentiles who love bribery  (<i>betza</i>) and money. For the Africans are from the Children of Canaan, who left the Land of Israel, as it is found at the beginning of the chapter [entitled] Chelek. And we have found that they said in [the chapter entitled] Arvei Pesachim (Pesachim 113b) that Canaan commanded his children, "Love theft and bribery." And be precise and you will find it simple.
+<b>But I am afraid lest you get angry, etc.:</b> He gave him something about which it would be fitting to get angry; maybe he would annoy him with it: "If it is you, may there not be many like you, etc." - as if he did not recognize him already. And that which he said, "Because I lost, etc.," is meaning to say, that this is why I say, may there not be many like you in Israel, regarding humility. As a person should not be so greatly humble. But [Hillel]  said to him, "Be vigilant of your spirit. etc.," meaning to say that you have erred in your words, to say that you lost four hundred zuz. Rather "Hillel's [humility] is worthy of having you lose four hundred zuz and another four hundred." And that is the four hundred zuz that you lost, which you would have won, had you annoyed me; and also the four hundred that you lost from your pocket, for not having annoyed me. And it is easy to understand.
+<b>On the first day, he said to him, "<i>Alef, bet, gimmel, dalet</i>," etc.:</b> For behold there is certainly a reason for the order of the letters, from <i>alef</i> to <i>tav</i> - such as regarding [their] number and for other things. And hence he said to him, "But yesterday you did not tell me that" the order of the letters was like this. And if so, I don't know which is the main order. So [Hillel] said to him, that since you "perforce relied on me," to inform you which order is the main one, "rely upon my words regarding the Oral [Torah] as well, etc." And it is easy to understand.
+<b>On one foot, etc.:</b> It appears that what he intended  was also according to Hillel's answer, meaning that he should teach him how the whole Torah could have one foot and foundation. And it said that Shammai "pushed him away with the builder’s cubit," whereas earlier it only said that he scolded him with reprimand. And that is because here he is hinting to him that just like it is impossible for a building to stand on one foundation, so too is the Torah too broad in its commandments; and it is impossible to give it [only] one foundation. And likewise did he hint to him below with the builder’s cubit - concerning, "on condition that you install me as High Priest" - that the Torah does not stand only on the foundation of the priesthood. And it says that Hillel taught him, "That which is hateful to you [...] etc." And it should be investigated - granted he said it to him in the [Aramaic] language, since that was their language then in Jerusalem -  why did he regardless change [it from the Biblical formulation] to say it with a negative expression, "That which is hateful, etc." As he should have said the [Aramaic] for the expression in Scripture, "<i>Outerachem lechavrach kevatach</i> (and you shall love your fellow as yourself), like the  Targum Onkelos. And it can be said (answered) that he understood the verse to only be speaking about something in this fashion, with a negative commandment. As it is written about, "You shall not take revenge or bear a grudge"; so "and you shall love your fellow, etc." is referring to it - that you should not do him any evil from all that which is hateful to you. However, "and you shall love your fellow as yourself," is not talking about doing him good. It is like we say (Bava Metzia 62a), "Your life comes before the life of your fellow." And the words of Targum Onkelos also show this, see there. And it is easy to understand.
+<b>With regard to whom is the verse speaking, etc.:</b> But Hillel could not have said this from the beginning, since he would not have accepted upon himself to convert. However it is [still] somewhat difficult - behold we do not accept converts [whose motivation is] for the sake of the table of kings or for marriage! And this one is no better, since he converted himself for the sake of the priesthood, so that he would wear glorious clothes! So it must be said (the answer is) that, that which it said, "He came before Hillel, he converted him," is not precise. Rather he did not convert him until after this, when [the convert] knew that a convert is forbidden for the priesthood. And earlier, it was not saying that he [actually] converted him, but rather that he accepted upon himself to convert. And 'from not for its [own] sake, comes for its sake.' And it should not be asked - if so, how did he teach him Torah before he converted? Behold we say in the chapter [entitled] Arba Mitot, that an idolater who studies Torah is liable for death! As it can be said (answered) that here, since he came to convert, it is permissible to study Torah. 
+<b>Am I at all worthy to be High Priest, etc.:</b> This means to say that you should have pushed me away with that at the beginning, so that I would not convert; and not with anger and the builder’s cubit
+
+Daf 31b
+
+
+
+Daf 32a
+
+
+
+Daf 32b
+
+
+
+Daf 33a
+
+
+
+Daf 33b
+
+
+
+
+
+
+<b>How pleasant, etc., they established marketplaces, etc.:</b> Ostensibly, these are the exact words in the defense of the nations in the future on the day of judgement; and the words of Rabbi Shimon are the exact words of the Holy One, blessed be He, to the nations of the world on the day of judgement in the future - as it is found explicitly at the beginning of the first chapter of Avodah Zarah! So we need to say that Rabbi Yehudah certainly also concedes [this], as it is written in the discussion there; since the Holy One, blessed be He, answers them, "What you made, you made for our own need, etc." - as it is found there, and like Rabbi Shimon says here. For Rabbi Yehudah did not say that they established marketplaces, etc. only for the sake of Israel, etc. - as it is written there, that this is what the nations of the world will say in the future. Rather Rabbi Yehudah concealed his words, out of fear from the government. So he [only] said, "How pleasant, etc. they established marketplaces, etc." However we can find well to say that [he agreed] that they made them for their own need, like the answer of the Holy One, blessed be He, from there.  So be precise and you will find it simple.
+<b>A miracle occurred and a carob tree was created for them, etc.:</b> It is possible that it mentioned a carob tree, since it was a miracle within a miracle: As it does not bear fruit until seventy years from its planting, whereas here it bore fruit immediately. And it is easy to understand. 
+<b>At the time of prayer, they would dress and cover, etc.</b> It was not so that the heart not see nakedness, as behold they were covered with sand, as Rashi explained. Rather it was for the sake of, "prepare to greet your God, etc." (Amos 4:12), as we say in the first chapter (Shabbat 10a). And it is easy to understand. 
+<b>The judgment of the wicked in <i>Geihinnom</i>, etc.:</b> It is explained in Tractate Eduyot, see there.
+<b>He said to him, "My son, you and I suffice for the world":</b> Rashi explained: It suffices for the world, you and I, as those occupying themselves with Torah [study]. To here are his [words]. But it appears more likely to explain [it] according to that which is said in the chapter [entitled] Lulav VeAravah (Sukkah 45b) - that Rabbi Shimon bar Yochai said, "I have seen the spiritually prominent, and they are few. And if they are two, I and my son, etc." And it concludes there that it is [referring to] those who may enter without permission, see there.
+<b>One is corresponding to, "Remember [the Shabbat]," and one is corresponding to, "Observe [the Shabbat]," etc.:</b> As even though, "Remember" and "Observe" were said in one statement (simultaneously) - as we say in the chapter [entitled] Shevuot Shtayim (Shevuot 20b) - they are nevertheless two words: "Remember" is a positive [commandment] and "Observe" is a negative [commandment], as is explained in the words of the Ramban. And we have already written at length about this in the chapter [entitled] Shevuot Shtayim, see there. And from this reason of one corresponding to "Remember" and one corresponding to "Observe," it is also customary to [use] two candles for the candle of Shabbat. And just like we merit wise sons with the candles - as it said earlier - so too are myrtles for righteous sons, since they are called myrtles.   
+<b>Whole in his body:</b> It implied to him that he was whole with every type of wholeness. And they are three - body, money and the soul. As it is from them that there can be deficiency. See the commentary of Rashi here. But on the Pentateuch (Rashi on Genesis 33:18), he added [to this], and these are his [words]: He was whole in his body, since he was healed from his limp. And he was whole in his money, since he was not lacking anything [on account of his giving] all of the tribute [to Esav]. And he was whole in his Torah, since he did not forget his study in the house of Lavan. To here are his [words]. And that is that a miracle transpired for Yaakov in all three of these wholenesses.
+<b>And he encamped before (<i>vayichan et pnei</i>), etc. He established a currency for them, etc.:</b> It appears that they expounded this because it was already written, "And Yaakov came whole to the city of Shechem," which implies that he came to the city; but afterwards it is written, "and he encamped before the city," which implies that he had not yet come [previously]. And in Bereishit Rabbah, they expounded from this that he entered [the city] with the last rays of the sun and fixed its boundaries while it was still day, etc.; see there. But here it expounded from it that he graced the countenance (<i>chinen et hapanim</i>) of the city. For one - the currency (literally, coinage), since it is the practice to make a form and face of the city on a coin. And likewise, for one, with the marketplaces; and for one, with the bathhouses with which he graced the countenance of the city. But Rashi explained that he expounded: <i>Vayiken</i>, which is an expression of establishing (<i>tikkun</i>). To here are his [words]. But that is forced, since we do not find the expression, <i>tikkun</i>, without [the letter] <i>tav</i> of the root, except in Ecclesiastes. And be precise and you will find it simple. 
+
+Daf 34a
+
+<b>And everywhere, etc.:</b> See in the Chiddushei Halakhot.
+<b>And he turned into a pile of bones:</b> The Tosafot in the name of Rabbenu Tam did not teach [this version of the text], see there. But it is explicit in another place. 
+
+Daf 34b
+
+
+
+Daf 35a
+
+
+
+Daf 35b
+
+
+
+Daf 36a
+
+
+
+Daf 36b
+
+
+
+Daf 37a
+
+
+
+Daf 37b
+
+
+
+Daf 38a
+
+
+
+Daf 38b
+
+
+
+Daf 39a
+
+
+
+Daf 39b
+
+
+
+Daf 40a
+
+
+
+Daf 40b
+
+
+
+Daf 41a
+
+
+
+Daf 41b
+
+
+
+Daf 42a
+
+
+
+Daf 42b
+
+
+
+Daf 43a
+
+
+
+Daf 43b
+
+
+
+Daf 44a
+
+
+
+Daf 44b
+
+
+
+Daf 45a
+
+
+
+Daf 45b
+
+
+
+Daf 46a
+
+
+
+Daf 46b
+
+
+
+Daf 47a
+
+
+
+Daf 47b
+
+
+
+Daf 48a
+
+
+
+Daf 48b
+
+
+
+Daf 49a
+
+
+
+Daf 49b
+
+
+
+Daf 50a
+
+
+
+Daf 50b
+
+
+
+Daf 51a
+
+
+
+Daf 51b
+
+
+
+Daf 52a
+
+
+
+Daf 52b
+
+
+
+Daf 53a
+
+
+
+Daf 53b
+
+
+
+Daf 54a
+
+
+
+Daf 54b
+
+
+
+Daf 55a
+
+
+
+Daf 55b
+
+
+
+Daf 56a
+
+
+
+Daf 56b
+
+
+
+Daf 57a
+
+
+
+Daf 57b
+
+
+
+Daf 58a
+
+
+
+Daf 58b
+
+
+
+Daf 59a
+
+
+
+Daf 59b
+
+
+
+Daf 60a
+
+
+
+Daf 60b
+
+
+
+Daf 61a
+
+
+
+Daf 61b
+
+
+
+Daf 62a
+
+
+
+Daf 62b
+
+
+
+Daf 63a
+
+
+
+Daf 63b
+
+
+
+Daf 64a
+
+
+
+Daf 64b
+
+
+
+Daf 65a
+
+
+
+Daf 65b
+
+
+
+Daf 66a
+
+
+
+Daf 66b
+
+
+
+Daf 67a
+
+
+
+Daf 67b
+
+
+
+Daf 68a
+
+
+
+Daf 68b
+
+
+
+Daf 69a
+
+
+
+Daf 69b
+
+
+
+Daf 70a
+
+
+
+Daf 70b
+
+
+
+Daf 71a
+
+
+
+Daf 71b
+
+
+
+Daf 72a
+
+
+
+Daf 72b
+
+
+
+Daf 73a
+
+
+
+Daf 73b
+
+
+
+Daf 74a
+
+
+
+Daf 74b
+
+
+
+Daf 75a
+
+
+
+Daf 75b
+
+
+
+Daf 76a
+
+
+
+Daf 76b
+
+
+
+Daf 77a
+
+
+
+Daf 77b
+
+
+
+Daf 78a
+
+
+
+Daf 78b
+
+
+
+Daf 79a
+
+
+
+Daf 79b
+
+
+
+Daf 80a
+
+
+
+Daf 80b
+
+
+
+Daf 81a
+
+
+
+Daf 81b
+
+
+
+Daf 82a
+
+
+
+Daf 82b
+
+
+
+Daf 83a
+
+
+
+Daf 83b
+
+
+
+Daf 84a
+
+
+
+Daf 84b
+
+
+
+Daf 85a
+
+
+
+Daf 85b
+
+
+
+Daf 86a
+
+
+
+Daf 86b
+
+
+
+Daf 87a
+
+
+
+Daf 87b
+
+
+
+Daf 88a
+
+
+
+
+<b>Overturned the mountain above them like a tub, etc.:</b> From its not being written, "below (<i>tachat</i>) the mountain," and its being written, "at the lowermost part (<i>betachtit</i>)," it is implied, within the mountain, like a tub that is also surrounded at the sides. And that is also the meaning of, "there will be your burial" - it is like a grave which is also surrounded on the sides. And see further about this in the first chapter of Tractate Avodah Zarah. And it is easy to understand.
+<b>In Tosafot, s.v. Overturned above them, etc.:</b> "And even though, etc." It can also be said that with the statements in which they first said, "We will do," before, "and we will hear" - it is not a full acceptance until they accepted it afterwards with the making of a covenant and an oath. And it is easy to understand.
+<b>They ordained what they had already accepted, etc.</b> As according to its plain meaning - that it is referring to the Scroll [of Esther] - it should have been written, "accepted and ordained (practiced)" [in reverse order]. As acceptance certainly precedes its practice. And also for that reason, they also expounded from it in Megillah (7a), "They confirmed above what they accepted below." And in Tractate Shevuot (39a), it was expounded further from it about the Scroll, that something that would be originated [later] - such as the Scroll - was said from [the time of the giving of the Torah at] Mount Sinai; as it is stated, "They ordained and accepted": They accepted what they had already accepted. And the teachings are even [in plausibility], so they all came. And it is easy to understand.
+<b>You caused sentence to be heard from heaven; [the earth] feared, etc.:</b> Rashi explained, Sentence: Torah. To here [are his words]. But it appears more likely to explain [it as], You caused an actual sentence to be heard at the time of the giving of the Torah, to execute the sentence over the earth that it return to chaos and disorder if they do no accept it. And its content is explained in the first chapter of Avodah Zarah, see there.
+<b>"The sixth day." Why do I require the superfluous <i>heh</i> (the)? It teaches that He established a condition, etc.:</b> It is is explained in the first chapter of Avodah Zarah, see there.
+<b>When they accorded precedence, etc. they tied two crowns to [them], etc.:</b> See Tosafot. And it is understood that through the crown of Torah, they also merited two crowns, which are that of the monarchy and of the priesthood. And that is what is written at the giving of the Torah (Exodus 19:6), "And you shall be for Me a kingdom of priests, etc." - which is the crown of the monarchy and the crown of the priesthood. But because they accorded precedence to, "we will do," over "we will hear - that is that they accepted the two sections of the Torah: The first is the positive commandments of the Torah, which is "we will do"; and the second is the negative commandments of the Torah, which is "we will hear, and they accorded precedence to the positive commandments before the hearing of the negative commandments - they also merited these two crowns, meaning that of the monarchy and that of the priesthood. And each angel of the 600,000 carried two crowns, one in his right hand corresponding to the priesthood, which is the trait of kindness; and another one in his left hand, being the crown of the monarchy representing the trait of [strict] justice. And in this pattern - corresponding to "we will do," which are the positive commandments, is the representation of the trait of mercy; and "we will hear," which are the negative commandments, is the representation of the trait of [strict] justice. And it said [that] when they sinned with the calf and transgressed the positive commandment of, "I am" (Exodus 20:2), and the negative commandment of "You shall not have" (Exodus 20:3) - which they heard from the mouth of Omnipotent, as we say in Tractate Makkot - 1,200,000 angels of destruction descended and removed from them the two crowns, which were of the monarchy and of the priesthood, which were given in the merit that they said, "we will do and we will hear," which are the positive commandments and the negative commandments; as the angel of death then had dominion over them, as we say in the first chapter of Tractate Avodah Zarah, from that which it is written (Psalms 82:7), "But you shall die like a man." And that which they removed them is when Israel was exiled for the sin of the calf, as it is written (Exodus 32:34), "but on the day when I take account, etc." And we say in the chapter [entitled] Chelek, that it was in the time of the destruction [of the Temple], as it is stated (Ezekiel 9:1), "Approach, you men in charge of the city, etc." And then the monarchy and the priesthood was cut off from them. As it is written (in a poem of R. Shlomo Ibn Gabirol), "Two olive trees have been cut"; and it is written (Ezekiel 21:31), "Remove the turban and lift off the crown" - which are the monarchy and the priesthood, as is explained in the first chapter of Gittin. And it brings it from its being written (Exodus 33:6), "And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb" - which is the time of the Temple, since the Mountain of God is called Horeb. And Rabbi Chama explains it; that "at Horeb they put [them] on and at Horeb they removed [them], etc." But Horeb is only explicit concerning the removal, as it is written, "And they stripped themselves, etc. from Mount Horeb," with this intention - that the removal of the two crowns, which are that of the priesthood and that of the monarchy, would be at Horeb, meaning at the time of the destruction. For, "but on the day when I take account, etc." was fulfilled then - as I wrote earlier. And He doubled the angels of destruction - 1,200,000 - because the Jews had the monarchy and the priesthood removed in the destructions of both [Temples], 600,00o in each destruction. And he said, "And Moses merited all of them" - meaning to say that these two crowns, which are that of the monarchy and of the priesthood, are certainly dependent upon the crown of Torah. For you do not have anyone greater than Moshe in Torah, which is called by his name. And that is why he merited monarchy, as he was a king; and he merited priesthood during the seven days of inauguration as is explained in Tractate Zevachim. And that which it is juxtaposed to, "And Moses would take the tent" (Exodus 33:7)" - that is the 'tent of Torah.' And that is why he merited the two other crowns and they did not remove them from him. And it said [that] also once these two crowns are removed from Israel at the time of the destruction; in the future, the Holy One, Blessed be He, will return them to them, and they will not be removed from them forever, as it is stated (Isaiah 35:10), "And the redeemed of the Lord, etc." That is that in the further redemption that will be through the Holy One, blessed be He - and not through an angel, as were the redemptions of this world, as it is stated about them (Isaiah 63:9), "and the angel of His Presence delivered them" - then the 'joy upon their heads,' meaning the two crowns, will be 'forever' and ever.
+<b>Who revealed to my children this secret that the ministering angels, etc.:</b> As this is a secret thing. For the angel is completely spiritual and has no other mind but to do His will, blessed by He, may He be blessed; and he is prepared as if he did [it already]. This is not the case with man: He is attached to a body and a spirit that also has the mind of the evil inclination. So he is not prepared to do the will of his Father in heaven, since the evil inclination incites him [to do] evil.  But this secret was revealed to the Jewish people at the giving of the Torah, such that they were single-minded to be prepared to do the will of their Father in heaven, as is it is written (Deuteronomy 5:26),   "Who would give that this heart (lit., hearts) of theirs would etc." Meaning that their two hearts - which are their two inclinations - would have one mind, like these angels who are prepared to do [His will] before hearing [it]. And it is easy to understand. 
+<b>As it is written (Song of Songs 2:3), "As an apple tree, etc.":</b> The continuation of the verse is, "As an apple tree among the trees of the wood, so is my beloved, etc." And according to the content, it is the Holy One, blessed be He, who is compared to an apple tree - as per the [Aramaic] translation (Targum) of Yonatan, and as per the explanation of Rashi there. And all mentions of, "my beloved," in the Song of Songs are like this - that it refers to the Holy One, blessed be He. But it is possible according to the homiletic teaching (<i>drash</i>), that it is referring to the end of the previous verse; as it is written (Song of Songs 2:2), "so is my companion among the maidens" - meaning Israel among the nations. Then it would relate well to it - "As an apple tree among the trees of the wood," so is Israel among the nations. And it means to say [that] it is to tell you that just as this apple tree, its fruit, etc. It is comparing the act to the fruit and the hearing to the leaves. For the act is the main thing, as it is said (Avot 1:17), "the main thing is not the study but the act." And it is easy to understand. 
+
+Daf 88b
+
+<b>The integrity of the upright, etc.:</b> See the explanation of Rashi. And it is also possible to say it is according to, 'along the path a person wishes to proceed, he is led,' and 'one who wants to be purified, he is helped." And that is, "The integrity of the upright" - who want to walk in the straight path even if it is difficult for them - "it will guide them," to be assisted from the Heavens. And the opposite: "The perverseness of the faithless" - to walk in the way that is perverse and not straight - "will destroy them." For 'one who wants to defile himself,' he is [given the opportunity]. And it is easy to understand.
+<b>When you perform, etc.:</b> It appears to me that a person has physical sight and cognitive sight and that these are the two eyes [mentioned here]. At the beginning, your heart was complete with one of your eyes - that is with cognitive vision - as you said, "We will do and we will hear." But when you fulfill and perform [the commandments], your heart will be complete with Me with your two eyes - also with physical sight, about which the expression, performing, fully fits. And it is easy to understand.
+<b>Insolent is the bride, etc. As it is written, "gave off," and not, "it reeked," etc. And the Sages taught, "Those who are insulted, etc.":</b> It is explained in the chapter [entitled] HaSholeach.
+<b>"The Lord gives the word," etc.; each and every utterance. etc. divided into seventy languages, etc.: </b> This is so as not to give to the nations of the world, an opening to complain in the future: If we had it heard it in our language, we would have accepted it. And he brings it from the verse that is written (Psalms 68:12), "The Lord gives the word" - meaning one utterance gives tidings to "a great host," to all of the nations. And a sage of the school of Rabbi Yishmael brought it from the verse that is written (Jeremiah 23:29), "like a hammer that shatters a rock, etc." See about this in the words of Tosafot in the chapter [entitled] Echad Dinei Mammonot and here; and in our novellae there. 
+<b>A drug of life, etc.</b> See the explanation of Rashi. And the content of, "To those who are right-handed in," is that it is for [the Torah's] sake; and "to those who are left-handed in it," is that it is not for its sake. And they expounded in this fashion in the chapter [entitled] Ba Lo: "'And this is the Torah which Moshe placed, etc.' (Deuteronomy 4:44) - if he merits, it becomes a drug of life; if he does not merit, it becomes a drug of death, etc." And so too is it in the commentary of the Reyava there.
+Alternatively, "royal things," etc.: As  royal thing, is an expression of dominion and the crown of the monarchy; and royal things is in the plural. The minimum plurality is two. So its content is that there are two crowns to every utterance, meaning is two facets, which are the revealed and the hidden. And they tied a crown to each one of these two facets, meaning two crowns [total] for the revealed and the hidden. And it is easy to understand.
+
+Daf 89a
+
+
+
+Daf 89b
+
+
+
+Daf 90a
+
+
+
+Daf 90b
+
+
+
+Daf 91a
+
+
+
+Daf 91b
+
+
+
+Daf 92a
+
+
+
+Daf 92b
+
+
+
+Daf 93a
+
+
+
+Daf 93b
+
+
+
+Daf 94a
+
+
+
+Daf 94b
+
+
+
+Daf 95a
+
+
+
+Daf 95b
+
+
+
+Daf 96a
+
+
+
+Daf 96b
+
+
+
+Daf 97a
+
+
+
+Daf 97b
+
+
+
+Daf 98a
+
+
+
+Daf 98b
+
+
+
+Daf 99a
+
+
+
+Daf 99b
+
+
+
+Daf 100a
+
+
+
+Daf 100b
+
+
+
+Daf 101a
+
+
+
+Daf 101b
+
+
+
+Daf 102a
+
+
+
+Daf 102b
+
+
+
+Daf 103a
+
+
+
+Daf 103b
+
+
+
+Daf 104a
+
+
+
+Daf 104b
+
+
+
+Daf 105a
+
+
+
+Daf 105b
+
+
+
+Daf 106a
+
+
+
+Daf 106b
+
+
+
+Daf 107a
+
+
+
+Daf 107b
+
+
+
+Daf 108a
+
+
+
+Daf 108b
+
+
+
+Daf 109a
+
+
+
+Daf 109b
+
+
+
+Daf 110a
+
+
+
+Daf 110b
+
+
+
+Daf 111a
+
+
+
+Daf 111b
+
+
+
+Daf 112a
+
+
+
+Daf 112b
+
+
+
+Daf 113a
+
+
+
+Daf 113b
+
+
+
+Daf 114a
+
+
+
+Daf 114b
+
+
+
+Daf 115a
+
+
+
+Daf 115b
+
+
+
+Daf 116a
+
+
+
+Daf 116b
+
+
+
+Daf 117a
+
+
+
+Daf 117b
+
+
+
+Daf 118a
+
+
+
+Daf 118b
+
+
+
+
+
+...[The Talmud says:  One who reads hallel every day] is tantamount to one who curses and blasphemes God:​​​​​​​ Hallel (Psalms 113-118) was established for days distinguished by a miracle in order to publicize that the Holy One is capable of changing the nature of creation, as he changed nature on these [unique] days.  Consequently, one who recites Hallel daily will not be understood to be reciting Hallel in response to a miracle even on days when it is fitting to publicize the miracles of God.  Such a person as it were curses and blasphemes [God, implying ] that He does not have the power, Heaven forfend, to change the nature of creation.  [The Talmud] resolves [this problem by explaining that 'Hallel' here refers to] Pesukei deZimra/Verses of Song...which do not come to publicize His miracles.  Rather, [these passages] are expressions of praise and acclaim that one ought to make daily, as the Talmud (Berachot 32a) says, "one ought to set in order his praise of HaMakom (God) and then pray."  This is easy to understand.

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Moed/Chidushei Agadot on Shabbat/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,996 @@
+Chidushei Agadot on Shabbat
+חידושי אגדות על שבת
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Agadot_on_Shabbat
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Chidushei Agadot on Shabbat
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+<b>The reason corresponds to the bulls of the festival, etc.:</b> This requires study. For Beit Shammai certainly did not argue about [the concept,] that which we elevate in sanctity, since we learn it from a verse, like Rashi explained. And there is certainly a reason [why this is not the case] with the bulls of the festival, as we say - because they correspond to the seventy idolatrous nations, that they should gradually decrease. But it can be said (answered) that there is a reason here as well. It is according to that which the Beit Yosef and the Re'em said in the first solution: That there was also a miracle on the first night, because [the oil] was divided into eight parts from the beginning. [Hence] it comes out that the oil was gradually decreasing from one night to the next. And this is what Beit Shammai meant [with,] "corresponding to the bulls of the festival." Because there is a reason [to decrease], we do not need to be concerned about that which we [otherwise] elevate in sanctity, etc. Here too, there is a reason. And it is simple to understand.
+<b>What is Channukah, etc.:</b> And the Ran explained, "Meaning to say, they rested on the 25th (<i>chanu be kah</i>), etc." See there. But it is a little difficult - how is resting relevant here? As work is permitted on [Channukah], and they only made it a holiday for Hallel and to thank [God]. And it appears that it can be explained [as follows]: That it is called Channukah, based on the dedication of (<i>channukat</i>) the altar - as we say in the chapter [entitled] Rabbi Yishmael, that the Hasmonean dynasty stored away the stones of the altar that the idolatrous people had defiled. So they needed to build a new altar. And that is why it is called Channukah. But here, "What is Channukah," only [means], for which miracle did they fix it - to light lamps on it. [This approach works] also according to the midrash, Bereishit Rabbah - that the work of [building] the tabernacle] was completed on the 25th of Kislev but they did not dedicate it until Rosh Chodesh Nissan, upon which the forefathers were born. So the Holy One, blessed be He, payed [the 25th of Kislev] back in the days of Matatyahu, etc. This is also like that which I wrote - that He payed it back to be the day of the dedication of the altar, through Matatyahu, since the idolatrous people had defiled the old altar.
+<b>They defiled all the oils:</b> And it was impossible to arrange pure oil for eight days, since they were impure from contact with the dead - as the Beit Yosef and the Re'em wrote in his explanations of the Semag. And see there in the Re'em, how the gentiles were rendering [the oil] impure. He also wrote there - that since they were all impure from contact with the dead, how did they light the [Temple] candelabrum, as behold [they would] render the oil impure when they light it? And he answered that they lit it with simple wooden vessels (which do not transmit impurity). To here [are his words]. But this is not sufficient. For even so, since they were all impure from contact with the dead, how did the one lighting enter the Temple when he was impure? Hence it appears that they were not all impure from being in contact with the dead. Rather is was from some [other] reason that they did not have pure oil. And it was, like the Ran wrote, that they had oil at a distance of four days, etc. See there. And with that, that which the Re'em asked - how did they light the candelabrum when impure, etc., see there - is also resolved. As now since they were not all impure from contact with the dead, they were able to make a new candelabrum. And the Re'em wrote according to his approach - that they were all impure from contact with the dead - [that] it can be said (answered) that they made a candelabrum of wood, as it is taught in the chapter [entitled] Kol HaTzlamim, "Rabbi Yose said, 'We may not fashion a candelabrum of wood, in the manner that the Hasmonean dynasty fashioned.'" See there. But I don't know what he fixed with this. As the candelabrum was rendered impure by touching [it] when it was made, even if it is from wood. As behold, the candelabrum had a receptacle (which makes even wood susceptible to impurity). And even Rabbi Yose only said that it was wood because the Hasmonean dynasty was poor then. But it is [still] possible to answer, according to his approach, that the wooden menorah had already been made by someone in another place, and it was not rendered impure there; and they took it with simple wooden vessels and carried it to the Temple. And it must be said that that man who already made it like the form of the candelabrum, [violated] a prohibition when he made it, even [if] it was from wood, according to Rabbi Yose - [according to whom] wood is also forbidden, from the inclusion of a verse. And be precise and you will find it simple.  
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+
+
+Daf 28a
+
+
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+
+
+Daf 29b
+
+
+
+Daf 30a
+
+
+
+Daf 30b
+
+
+
+Daf 31a
+
+<b>That day was Shabbat eve, and Hillel was washing, etc.:</b> He did all of this quickly at the time he was annoying him, so that [Hillel] would not have time then to answer him. And therefore he also passed the entrance to his house and did not enter his house - so that [Hillel] would come out to greet him - perhaps he would annoy him more with this. And also that which he said, "Who here is Hillel, etc.," as if he did not recognize him, whereas he was Nassi of Israel, famous and recognized by all - it was to annoy him with these things, to consider him lowly, since he wasn't recognized.
+<b>Why are the heads, etc. He said to him, "My son, a question, etc.":</b> There is a question about this. Since this question was not about the words of the Torah, but rather words in general - even if Hillel was a humble one, he should not have answered these questions. It is as Shlomo said (Proverbs 26:4), "Do not answer a fool in accord with his folly!" So it appears that it can be said about this that, due to his humility, Hillel did not think that this one was simply coming to annoy him with these questions, but that he was rather hinting to him with questions that related to the words of the Torah. And with these three questions, his intention was about those three bad traits - which are a haughty spirit, an evil eye and a broad appetite - which are mentioned with the students of Bilaam (Avot 5:19). Such that what he asked, "Why are the heads, etc.," was intended about the bad trait of a haughty spirit - based on that which is written at the end of the chapter [entitled] Hayashen (Sukkah 29b), "On account of four matters, the property of homeowners is confiscated by the state treasury, etc. For a haughty spirit." And Rashi explains, "It is because they lord it over and act proudly [towards] their brothers, etc." See there. And that which he said is [that] in Babylonia, there are heads - the wealthy - that are oval (<i>segulgalim</i>), such that the cycle (<i>she hagalgal</i>) came to them to remove their properties. Why - for which sin? And he answered him about this, by way of hinting, "Because they do not have clever midwives" - meaning, for the sin of not being clever; which is that a haughty spirit overcame them. For anyone who is boastful is a fool. And this bad trait exists in Babylonia, as we say in the chapter [entitled]  Zeh Borer (Sanhedrin 24a), "Flattery and haughtiness of spirit descended to Babylonia." And that is what brought their heads to be (<i>segulgalim</i>), such that their properties were removed from them, like that which is in the chapter [entitled] Hayashen. Then he said, "Why are the eyes of the residents of Tadmor, etc." Hillel thought that his intention was about the second bad trait of an evil eye - according to that which is written in the chapter [entitled] Chelek, "The generation of the flood became haughty only due to the eyeball, etc." And that is as Rashi explains [there], "Since they would raise their eyes and follow their eyes to adultery." To here are his [words]. And in several places, it referred to sexual immorality by the name, eye; and it is like it is written about Shimshon (Sotah 1:8), "he went after his eyes." And this is what he was saying - that in Tarmod, the people were bad with this trait, meaning with <i>terutot</i> eyes, meaning they are bad, like the explanation of Rashi. Or also (another explanation): It is like Rashi explained in other places - <i>terutot</i> is like round - so it is like it is said in the chapter [entitled] Chelek, "The eyeball, etc." So he answered him, "Because they live among the sands" - based on that which it says at the end of the first chapter of Yevamot (16b:3), "[the disqualification of] Tarmod is due to the servants of Shlomo." And that is [the meaning of], "because they live among the sands (<i>cholot</i>)": It is from the expression, <i>chol</i> (mundane), since [Tarmod] has no holiness or fences [from] sexual immorality, like there are among Israelites that are pedigreed. 
+<b>Why are Africans' feet, etc.:</b> Hillel thought that his intention was about the third bad trait, which is a broad appetite to amass much money. And their wide feet are because we say - according to that which is written (Deuteronomy 11:6), "and all existing-things that were under their feet" - that it is money which puts a person up on his feet. So he answered, "Because they live in marshlands (<i>bitzaei mayim</i>): He hinted that it was based on their living among gentiles who love bribery  (<i>betza</i>) and money. For the Africans are from the Children of Canaan, who left the Land of Israel, as it is found at the beginning of the chapter [entitled] Chelek. And we have found that they said in [the chapter entitled] Arvei Pesachim (Pesachim 113b) that Canaan commanded his children, "Love theft and bribery." And be precise and you will find it simple.
+<b>But I am afraid lest you get angry, etc.:</b> He gave him something about which it would be fitting to get angry; maybe he would annoy him with it: "If it is you, may there not be many like you, etc." - as if he did not recognize him already. And that which he said, "Because I lost, etc.," is meaning to say, that this is why I say, may there not be many like you in Israel, regarding humility. As a person should not be so greatly humble. But [Hillel]  said to him, "Be vigilant of your spirit. etc.," meaning to say that you have erred in your words, to say that you lost four hundred zuz. Rather "Hillel's [humility] is worthy of having you lose four hundred zuz and another four hundred." And that is the four hundred zuz that you lost, which you would have won, had you annoyed me; and also the four hundred that you lost from your pocket, for not having annoyed me. And it is easy to understand.
+<b>On the first day, he said to him, "<i>Alef, bet, gimmel, dalet</i>," etc.:</b> For behold there is certainly a reason for the order of the letters, from <i>alef</i> to <i>tav</i> - such as regarding [their] number and for other things. And hence he said to him, "But yesterday you did not tell me that" the order of the letters was like this. And if so, I don't know which is the main order. So [Hillel] said to him, that since you "perforce relied on me," to inform you which order is the main one, "rely upon my words regarding the Oral [Torah] as well, etc." And it is easy to understand.
+<b>On one foot, etc.:</b> It appears that what he intended  was also according to Hillel's answer, meaning that he should teach him how the whole Torah could have one foot and foundation. And it said that Shammai "pushed him away with the builder’s cubit," whereas earlier it only said that he scolded him with reprimand. And that is because here he is hinting to him that just like it is impossible for a building to stand on one foundation, so too is the Torah too broad in its commandments; and it is impossible to give it [only] one foundation. And likewise did he hint to him below with the builder’s cubit - concerning, "on condition that you install me as High Priest" - that the Torah does not stand only on the foundation of the priesthood. And it says that Hillel taught him, "That which is hateful to you [...] etc." And it should be investigated - granted he said it to him in the [Aramaic] language, since that was their language then in Jerusalem -  why did he regardless change [it from the Biblical formulation] to say it with a negative expression, "That which is hateful, etc." As he should have said the [Aramaic] for the expression in Scripture, "<i>Outerachem lechavrach kevatach</i> (and you shall love your fellow as yourself), like the  Targum Onkelos. And it can be said (answered) that he understood the verse to only be speaking about something in this fashion, with a negative commandment. As it is written about, "You shall not take revenge or bear a grudge"; so "and you shall love your fellow, etc." is referring to it - that you should not do him any evil from all that which is hateful to you. However, "and you shall love your fellow as yourself," is not talking about doing him good. It is like we say (Bava Metzia 62a), "Your life comes before the life of your fellow." And the words of Targum Onkelos also show this, see there. And it is easy to understand.
+<b>With regard to whom is the verse speaking, etc.:</b> But Hillel could not have said this from the beginning, since he would not have accepted upon himself to convert. However it is [still] somewhat difficult - behold we do not accept converts [whose motivation is] for the sake of the table of kings or for marriage! And this one is no better, since he converted himself for the sake of the priesthood, so that he would wear glorious clothes! So it must be said (the answer is) that, that which it said, "He came before Hillel, he converted him," is not precise. Rather he did not convert him until after this, when [the convert] knew that a convert is forbidden for the priesthood. And earlier, it was not saying that he [actually] converted him, but rather that he accepted upon himself to convert. And 'from not for its [own] sake, comes for its sake.' And it should not be asked - if so, how did he teach him Torah before he converted? Behold we say in the chapter [entitled] Arba Mitot, that an idolater who studies Torah is liable for death! As it can be said (answered) that here, since he came to convert, it is permissible to study Torah. 
+<b>Am I at all worthy to be High Priest, etc.:</b> This means to say that you should have pushed me away with that at the beginning, so that I would not convert; and not with anger and the builder’s cubit
+
+Daf 31b
+
+
+
+Daf 32a
+
+
+
+Daf 32b
+
+
+
+Daf 33a
+
+
+
+Daf 33b
+
+
+
+
+
+
+<b>How pleasant, etc., they established marketplaces, etc.:</b> Ostensibly, these are the exact words in the defense of the nations in the future on the day of judgement; and the words of Rabbi Shimon are the exact words of the Holy One, blessed be He, to the nations of the world on the day of judgement in the future - as it is found explicitly at the beginning of the first chapter of Avodah Zarah! So we need to say that Rabbi Yehudah certainly also concedes [this], as it is written in the discussion there; since the Holy One, blessed be He, answers them, "What you made, you made for our own need, etc." - as it is found there, and like Rabbi Shimon says here. For Rabbi Yehudah did not say that they established marketplaces, etc. only for the sake of Israel, etc. - as it is written there, that this is what the nations of the world will say in the future. Rather Rabbi Yehudah concealed his words, out of fear from the government. So he [only] said, "How pleasant, etc. they established marketplaces, etc." However we can find well to say that [he agreed] that they made them for their own need, like the answer of the Holy One, blessed be He, from there.  So be precise and you will find it simple.
+<b>A miracle occurred and a carob tree was created for them, etc.:</b> It is possible that it mentioned a carob tree, since it was a miracle within a miracle: As it does not bear fruit until seventy years from its planting, whereas here it bore fruit immediately. And it is easy to understand. 
+<b>At the time of prayer, they would dress and cover, etc.</b> It was not so that the heart not see nakedness, as behold they were covered with sand, as Rashi explained. Rather it was for the sake of, "prepare to greet your God, etc." (Amos 4:12), as we say in the first chapter (Shabbat 10a). And it is easy to understand. 
+<b>The judgment of the wicked in <i>Geihinnom</i>, etc.:</b> It is explained in Tractate Eduyot, see there.
+<b>He said to him, "My son, you and I suffice for the world":</b> Rashi explained: It suffices for the world, you and I, as those occupying themselves with Torah [study]. To here are his [words]. But it appears more likely to explain [it] according to that which is said in the chapter [entitled] Lulav VeAravah (Sukkah 45b) - that Rabbi Shimon bar Yochai said, "I have seen the spiritually prominent, and they are few. And if they are two, I and my son, etc." And it concludes there that it is [referring to] those who may enter without permission, see there.
+<b>One is corresponding to, "Remember [the Shabbat]," and one is corresponding to, "Observe [the Shabbat]," etc.:</b> As even though, "Remember" and "Observe" were said in one statement (simultaneously) - as we say in the chapter [entitled] Shevuot Shtayim (Shevuot 20b) - they are nevertheless two words: "Remember" is a positive [commandment] and "Observe" is a negative [commandment], as is explained in the words of the Ramban. And we have already written at length about this in the chapter [entitled] Shevuot Shtayim, see there. And from this reason of one corresponding to "Remember" and one corresponding to "Observe," it is also customary to [use] two candles for the candle of Shabbat. And just like we merit wise sons with the candles - as it said earlier - so too are myrtles for righteous sons, since they are called myrtles.   
+<b>Whole in his body:</b> It implied to him that he was whole with every type of wholeness. And they are three - body, money and the soul. As it is from them that there can be deficiency. See the commentary of Rashi here. But on the Pentateuch (Rashi on Genesis 33:18), he added [to this], and these are his [words]: He was whole in his body, since he was healed from his limp. And he was whole in his money, since he was not lacking anything [on account of his giving] all of the tribute [to Esav]. And he was whole in his Torah, since he did not forget his study in the house of Lavan. To here are his [words]. And that is that a miracle transpired for Yaakov in all three of these wholenesses.
+<b>And he encamped before (<i>vayichan et pnei</i>), etc. He established a currency for them, etc.:</b> It appears that they expounded this because it was already written, "And Yaakov came whole to the city of Shechem," which implies that he came to the city; but afterwards it is written, "and he encamped before the city," which implies that he had not yet come [previously]. And in Bereishit Rabbah, they expounded from this that he entered [the city] with the last rays of the sun and fixed its boundaries while it was still day, etc.; see there. But here it expounded from it that he graced the countenance (<i>chinen et hapanim</i>) of the city. For one - the currency (literally, coinage), since it is the practice to make a form and face of the city on a coin. And likewise, for one, with the marketplaces; and for one, with the bathhouses with which he graced the countenance of the city. But Rashi explained that he expounded: <i>Vayiken</i>, which is an expression of establishing (<i>tikkun</i>). To here are his [words]. But that is forced, since we do not find the expression, <i>tikkun</i>, without [the letter] <i>tav</i> of the root, except in Ecclesiastes. And be precise and you will find it simple. 
+
+Daf 34a
+
+<b>And everywhere, etc.:</b> See in the Chiddushei Halakhot.
+<b>And he turned into a pile of bones:</b> The Tosafot in the name of Rabbenu Tam did not teach [this version of the text], see there. But it is explicit in another place. 
+
+Daf 34b
+
+
+
+Daf 35a
+
+
+
+Daf 35b
+
+
+
+Daf 36a
+
+
+
+Daf 36b
+
+
+
+Daf 37a
+
+
+
+Daf 37b
+
+
+
+Daf 38a
+
+
+
+Daf 38b
+
+
+
+Daf 39a
+
+
+
+Daf 39b
+
+
+
+Daf 40a
+
+
+
+Daf 40b
+
+
+
+Daf 41a
+
+
+
+Daf 41b
+
+
+
+Daf 42a
+
+
+
+Daf 42b
+
+
+
+Daf 43a
+
+
+
+Daf 43b
+
+
+
+Daf 44a
+
+
+
+Daf 44b
+
+
+
+Daf 45a
+
+
+
+Daf 45b
+
+
+
+Daf 46a
+
+
+
+Daf 46b
+
+
+
+Daf 47a
+
+
+
+Daf 47b
+
+
+
+Daf 48a
+
+
+
+Daf 48b
+
+
+
+Daf 49a
+
+
+
+Daf 49b
+
+
+
+Daf 50a
+
+
+
+Daf 50b
+
+
+
+Daf 51a
+
+
+
+Daf 51b
+
+
+
+Daf 52a
+
+
+
+Daf 52b
+
+
+
+Daf 53a
+
+
+
+Daf 53b
+
+
+
+Daf 54a
+
+
+
+Daf 54b
+
+
+
+Daf 55a
+
+
+
+Daf 55b
+
+
+
+Daf 56a
+
+
+
+Daf 56b
+
+
+
+Daf 57a
+
+
+
+Daf 57b
+
+
+
+Daf 58a
+
+
+
+Daf 58b
+
+
+
+Daf 59a
+
+
+
+Daf 59b
+
+
+
+Daf 60a
+
+
+
+Daf 60b
+
+
+
+Daf 61a
+
+
+
+Daf 61b
+
+
+
+Daf 62a
+
+
+
+Daf 62b
+
+
+
+Daf 63a
+
+
+
+Daf 63b
+
+
+
+Daf 64a
+
+
+
+Daf 64b
+
+
+
+Daf 65a
+
+
+
+Daf 65b
+
+
+
+Daf 66a
+
+
+
+Daf 66b
+
+
+
+Daf 67a
+
+
+
+Daf 67b
+
+
+
+Daf 68a
+
+
+
+Daf 68b
+
+
+
+Daf 69a
+
+
+
+Daf 69b
+
+
+
+Daf 70a
+
+
+
+Daf 70b
+
+
+
+Daf 71a
+
+
+
+Daf 71b
+
+
+
+Daf 72a
+
+
+
+Daf 72b
+
+
+
+Daf 73a
+
+
+
+Daf 73b
+
+
+
+Daf 74a
+
+
+
+Daf 74b
+
+
+
+Daf 75a
+
+
+
+Daf 75b
+
+
+
+Daf 76a
+
+
+
+Daf 76b
+
+
+
+Daf 77a
+
+
+
+Daf 77b
+
+
+
+Daf 78a
+
+
+
+Daf 78b
+
+
+
+Daf 79a
+
+
+
+Daf 79b
+
+
+
+Daf 80a
+
+
+
+Daf 80b
+
+
+
+Daf 81a
+
+
+
+Daf 81b
+
+
+
+Daf 82a
+
+
+
+Daf 82b
+
+
+
+Daf 83a
+
+
+
+Daf 83b
+
+
+
+Daf 84a
+
+
+
+Daf 84b
+
+
+
+Daf 85a
+
+
+
+Daf 85b
+
+
+
+Daf 86a
+
+
+
+Daf 86b
+
+
+
+Daf 87a
+
+
+
+Daf 87b
+
+
+
+Daf 88a
+
+
+
+
+<b>Overturned the mountain above them like a tub, etc.:</b> From its not being written, "below (<i>tachat</i>) the mountain," and its being written, "at the lowermost part (<i>betachtit</i>)," it is implied, within the mountain, like a tub that is also surrounded at the sides. And that is also the meaning of, "there will be your burial" - it is like a grave which is also surrounded on the sides. And see further about this in the first chapter of Tractate Avodah Zarah. And it is easy to understand.
+<b>In Tosafot, s.v. Overturned above them, etc.:</b> "And even though, etc." It can also be said that with the statements in which they first said, "We will do," before, "and we will hear" - it is not a full acceptance until they accepted it afterwards with the making of a covenant and an oath. And it is easy to understand.
+<b>They ordained what they had already accepted, etc.</b> As according to its plain meaning - that it is referring to the Scroll [of Esther] - it should have been written, "accepted and ordained (practiced)" [in reverse order]. As acceptance certainly precedes its practice. And also for that reason, they also expounded from it in Megillah (7a), "They confirmed above what they accepted below." And in Tractate Shevuot (39a), it was expounded further from it about the Scroll, that something that would be originated [later] - such as the Scroll - was said from [the time of the giving of the Torah at] Mount Sinai; as it is stated, "They ordained and accepted": They accepted what they had already accepted. And the teachings are even [in plausibility], so they all came. And it is easy to understand.
+<b>You caused sentence to be heard from heaven; [the earth] feared, etc.:</b> Rashi explained, Sentence: Torah. To here [are his words]. But it appears more likely to explain [it as], You caused an actual sentence to be heard at the time of the giving of the Torah, to execute the sentence over the earth that it return to chaos and disorder if they do no accept it. And its content is explained in the first chapter of Avodah Zarah, see there.
+<b>"The sixth day." Why do I require the superfluous <i>heh</i> (the)? It teaches that He established a condition, etc.:</b> It is is explained in the first chapter of Avodah Zarah, see there.
+<b>When they accorded precedence, etc. they tied two crowns to [them], etc.:</b> See Tosafot. And it is understood that through the crown of Torah, they also merited two crowns, which are that of the monarchy and of the priesthood. And that is what is written at the giving of the Torah (Exodus 19:6), "And you shall be for Me a kingdom of priests, etc." - which is the crown of the monarchy and the crown of the priesthood. But because they accorded precedence to, "we will do," over "we will hear - that is that they accepted the two sections of the Torah: The first is the positive commandments of the Torah, which is "we will do"; and the second is the negative commandments of the Torah, which is "we will hear, and they accorded precedence to the positive commandments before the hearing of the negative commandments - they also merited these two crowns, meaning that of the monarchy and that of the priesthood. And each angel of the 600,000 carried two crowns, one in his right hand corresponding to the priesthood, which is the trait of kindness; and another one in his left hand, being the crown of the monarchy representing the trait of [strict] justice. And in this pattern - corresponding to "we will do," which are the positive commandments, is the representation of the trait of mercy; and "we will hear," which are the negative commandments, is the representation of the trait of [strict] justice. And it said [that] when they sinned with the calf and transgressed the positive commandment of, "I am" (Exodus 20:2), and the negative commandment of "You shall not have" (Exodus 20:3) - which they heard from the mouth of Omnipotent, as we say in Tractate Makkot - 1,200,000 angels of destruction descended and removed from them the two crowns, which were of the monarchy and of the priesthood, which were given in the merit that they said, "we will do and we will hear," which are the positive commandments and the negative commandments; as the angel of death then had dominion over them, as we say in the first chapter of Tractate Avodah Zarah, from that which it is written (Psalms 82:7), "But you shall die like a man." And that which they removed them is when Israel was exiled for the sin of the calf, as it is written (Exodus 32:34), "but on the day when I take account, etc." And we say in the chapter [entitled] Chelek, that it was in the time of the destruction [of the Temple], as it is stated (Ezekiel 9:1), "Approach, you men in charge of the city, etc." And then the monarchy and the priesthood was cut off from them. As it is written (in a poem of R. Shlomo Ibn Gabirol), "Two olive trees have been cut"; and it is written (Ezekiel 21:31), "Remove the turban and lift off the crown" - which are the monarchy and the priesthood, as is explained in the first chapter of Gittin. And it brings it from its being written (Exodus 33:6), "And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb" - which is the time of the Temple, since the Mountain of God is called Horeb. And Rabbi Chama explains it; that "at Horeb they put [them] on and at Horeb they removed [them], etc." But Horeb is only explicit concerning the removal, as it is written, "And they stripped themselves, etc. from Mount Horeb," with this intention - that the removal of the two crowns, which are that of the priesthood and that of the monarchy, would be at Horeb, meaning at the time of the destruction. For, "but on the day when I take account, etc." was fulfilled then - as I wrote earlier. And He doubled the angels of destruction - 1,200,000 - because the Jews had the monarchy and the priesthood removed in the destructions of both [Temples], 600,00o in each destruction. And he said, "And Moses merited all of them" - meaning to say that these two crowns, which are that of the monarchy and of the priesthood, are certainly dependent upon the crown of Torah. For you do not have anyone greater than Moshe in Torah, which is called by his name. And that is why he merited monarchy, as he was a king; and he merited priesthood during the seven days of inauguration as is explained in Tractate Zevachim. And that which it is juxtaposed to, "And Moses would take the tent" (Exodus 33:7)" - that is the 'tent of Torah.' And that is why he merited the two other crowns and they did not remove them from him. And it said [that] also once these two crowns are removed from Israel at the time of the destruction; in the future, the Holy One, Blessed be He, will return them to them, and they will not be removed from them forever, as it is stated (Isaiah 35:10), "And the redeemed of the Lord, etc." That is that in the further redemption that will be through the Holy One, blessed be He - and not through an angel, as were the redemptions of this world, as it is stated about them (Isaiah 63:9), "and the angel of His Presence delivered them" - then the 'joy upon their heads,' meaning the two crowns, will be 'forever' and ever.
+<b>Who revealed to my children this secret that the ministering angels, etc.:</b> As this is a secret thing. For the angel is completely spiritual and has no other mind but to do His will, blessed by He, may He be blessed; and he is prepared as if he did [it already]. This is not the case with man: He is attached to a body and a spirit that also has the mind of the evil inclination. So he is not prepared to do the will of his Father in heaven, since the evil inclination incites him [to do] evil.  But this secret was revealed to the Jewish people at the giving of the Torah, such that they were single-minded to be prepared to do the will of their Father in heaven, as is it is written (Deuteronomy 5:26),   "Who would give that this heart (lit., hearts) of theirs would etc." Meaning that their two hearts - which are their two inclinations - would have one mind, like these angels who are prepared to do [His will] before hearing [it]. And it is easy to understand. 
+<b>As it is written (Song of Songs 2:3), "As an apple tree, etc.":</b> The continuation of the verse is, "As an apple tree among the trees of the wood, so is my beloved, etc." And according to the content, it is the Holy One, blessed be He, who is compared to an apple tree - as per the [Aramaic] translation (Targum) of Yonatan, and as per the explanation of Rashi there. And all mentions of, "my beloved," in the Song of Songs are like this - that it refers to the Holy One, blessed be He. But it is possible according to the homiletic teaching (<i>drash</i>), that it is referring to the end of the previous verse; as it is written (Song of Songs 2:2), "so is my companion among the maidens" - meaning Israel among the nations. Then it would relate well to it - "As an apple tree among the trees of the wood," so is Israel among the nations. And it means to say [that] it is to tell you that just as this apple tree, its fruit, etc. It is comparing the act to the fruit and the hearing to the leaves. For the act is the main thing, as it is said (Avot 1:17), "the main thing is not the study but the act." And it is easy to understand. 
+
+Daf 88b
+
+<b>The integrity of the upright, etc.:</b> See the explanation of Rashi. And it is also possible to say it is according to, 'along the path a person wishes to proceed, he is led,' and 'one who wants to be purified, he is helped." And that is, "The integrity of the upright" - who want to walk in the straight path even if it is difficult for them - "it will guide them," to be assisted from the Heavens. And the opposite: "The perverseness of the faithless" - to walk in the way that is perverse and not straight - "will destroy them." For 'one who wants to defile himself,' he is [given the opportunity]. And it is easy to understand.
+<b>When you perform, etc.:</b> It appears to me that a person has physical sight and cognitive sight and that these are the two eyes [mentioned here]. At the beginning, your heart was complete with one of your eyes - that is with cognitive vision - as you said, "We will do and we will hear." But when you fulfill and perform [the commandments], your heart will be complete with Me with your two eyes - also with physical sight, about which the expression, performing, fully fits. And it is easy to understand.
+<b>Insolent is the bride, etc. As it is written, "gave off," and not, "it reeked," etc. And the Sages taught, "Those who are insulted, etc.":</b> It is explained in the chapter [entitled] HaSholeach.
+<b>"The Lord gives the word," etc.; each and every utterance. etc. divided into seventy languages, etc.: </b> This is so as not to give to the nations of the world, an opening to complain in the future: If we had it heard it in our language, we would have accepted it. And he brings it from the verse that is written (Psalms 68:12), "The Lord gives the word" - meaning one utterance gives tidings to "a great host," to all of the nations. And a sage of the school of Rabbi Yishmael brought it from the verse that is written (Jeremiah 23:29), "like a hammer that shatters a rock, etc." See about this in the words of Tosafot in the chapter [entitled] Echad Dinei Mammonot and here; and in our novellae there. 
+<b>A drug of life, etc.</b> See the explanation of Rashi. And the content of, "To those who are right-handed in," is that it is for [the Torah's] sake; and "to those who are left-handed in it," is that it is not for its sake. And they expounded in this fashion in the chapter [entitled] Ba Lo: "'And this is the Torah which Moshe placed, etc.' (Deuteronomy 4:44) - if he merits, it becomes a drug of life; if he does not merit, it becomes a drug of death, etc." And so too is it in the commentary of the Reyava there.
+Alternatively, "royal things," etc.: As  royal thing, is an expression of dominion and the crown of the monarchy; and royal things is in the plural. The minimum plurality is two. So its content is that there are two crowns to every utterance, meaning is two facets, which are the revealed and the hidden. And they tied a crown to each one of these two facets, meaning two crowns [total] for the revealed and the hidden. And it is easy to understand.
+
+Daf 89a
+
+
+
+Daf 89b
+
+
+
+Daf 90a
+
+
+
+Daf 90b
+
+
+
+Daf 91a
+
+
+
+Daf 91b
+
+
+
+Daf 92a
+
+
+
+Daf 92b
+
+
+
+Daf 93a
+
+
+
+Daf 93b
+
+
+
+Daf 94a
+
+
+
+Daf 94b
+
+
+
+Daf 95a
+
+
+
+Daf 95b
+
+
+
+Daf 96a
+
+
+
+Daf 96b
+
+
+
+Daf 97a
+
+
+
+Daf 97b
+
+
+
+Daf 98a
+
+
+
+Daf 98b
+
+
+
+Daf 99a
+
+
+
+Daf 99b
+
+
+
+Daf 100a
+
+
+
+Daf 100b
+
+
+
+Daf 101a
+
+
+
+Daf 101b
+
+
+
+Daf 102a
+
+
+
+Daf 102b
+
+
+
+Daf 103a
+
+
+
+Daf 103b
+
+
+
+Daf 104a
+
+
+
+Daf 104b
+
+
+
+Daf 105a
+
+
+
+Daf 105b
+
+
+
+Daf 106a
+
+
+
+Daf 106b
+
+
+
+Daf 107a
+
+
+
+Daf 107b
+
+
+
+Daf 108a
+
+
+
+Daf 108b
+
+
+
+Daf 109a
+
+
+
+Daf 109b
+
+
+
+Daf 110a
+
+
+
+Daf 110b
+
+
+
+Daf 111a
+
+
+
+Daf 111b
+
+
+
+Daf 112a
+
+
+
+Daf 112b
+
+
+
+Daf 113a
+
+
+
+Daf 113b
+
+
+
+Daf 114a
+
+
+
+Daf 114b
+
+
+
+Daf 115a
+
+
+
+Daf 115b
+
+
+
+Daf 116a
+
+
+
+Daf 116b
+
+
+
+Daf 117a
+
+
+
+Daf 117b
+
+
+
+Daf 118a
+
+
+
+Daf 118b
+
+
+
+
+
+...[The Talmud says:  One who reads hallel every day] is tantamount to one who curses and blasphemes God:​​​​​​​ Hallel (Psalms 113-118) was established for days distinguished by a miracle in order to publicize that the Holy One is capable of changing the nature of creation, as he changed nature on these [unique] days.  Consequently, one who recites Hallel daily will not be understood to be reciting Hallel in response to a miracle even on days when it is fitting to publicize the miracles of God.  Such a person as it were curses and blasphemes [God, implying ] that He does not have the power, Heaven forfend, to change the nature of creation.  [The Talmud] resolves [this problem by explaining that 'Hallel' here refers to] Pesukei deZimra/Verses of Song...which do not come to publicize His miracles.  Rather, [these passages] are expressions of praise and acclaim that one ought to make daily, as the Talmud (Berachot 32a) says, "one ought to set in order his praise of HaMakom (God) and then pray."  This is easy to understand.

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Moed/Chidushei Agadot on Sukkah/Hebrew/Vilna Edition.txt

@@ -0,0 +1,565 @@
+Chidushei Agadot on Sukkah
+חידושי אגדות על סוכה
+Vilna Edition
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על סוכה
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+<b>ולא </b> עלה כו'. מה שיש לדקדק בזה מפורש פ' הפועלים: 
+<b>מלמד </b> שפירש שדי מזיו כו'. מפורש בפ' ר"ע ע"ש: 
+<b>יו"ד </b> ה"א מלמעלה כו'. שם של ד' היה כתוב בו ולא נקט התנא במלתיה רק חצי שם ולדברי התוס' ניחא דלא נקט התנא השם שלם בארבע אותיותיו משום דהוה הוגה השם באותיותיו דאסור ואין לו חלק לעוה"ב. ולפ"ה שכתבו התוס' דלא אמרו הוגה באותיותיו אלא בשם של מ"ב מ"מ איסורא נמי איכא בשם של ד' כדאמרי' לעלם כתיב וטעם הענין שאין זה כבוד השם שיהיה קדש למ"ד כתוב קודם השם בשיטה אחת ולהקדים השם קודם לקדש למ"ד אין זה דרך קריאתו אבל קדש למ"ד בתחלת שיטה התחתונה והשם בסוף שיטה העליונה הוה שפיר דרך קריאתו כמ"ש התוס' וא"ל דבכמה מקומות בתורה שמקדימין דברים אחרים לפני השם בשיטה אחת וכבר אמרו במס' ידים שהשיבו הפרושים למין הגלילי שכותבין המושל מלמעלה ואת השם מלמטה שנאמר ויאמר פרעה מי ה' אשר וגו' דהתם כיון דיש בתורה סיפור דברים לפני השם ולאחריו ואין לחוש בקדימה ובלמעלה משא"כ הכא בציץ דלא כתיב ביה רק תיבה אחת והשם יש לחוש בקדימת התיבה לפני השם ומשום דרך קריאתו כתבו בב' שיטות דרך קריאתו כמ"ש התוס': 
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+<b>מחומרי</b> ב"ש כו'. עליו הכתוב אומר הכסיל בחושך הולך כו'. מפורש פ"ק דר"ה: 
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+<b>למה </b> נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר כו' שנאמר ויעתר יצחק וגו' עיין פרק הבע"י: 
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+<b>מניין </b> שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל כו' מכלל דבחודש ושבת מחייב כו' נקט ברגל גם שאינו מפורש בקרא דלא גרע רגל מחדש: 
+<b>ל"ק </b> כו' הא דאזיל ולא אתי ביומיה כו' הא דרבי אילעי איירי בהכי וא"ת כיון דאזיל להתם ביומיה ע"כ בתוך התחום הוה או ע"י עירוב וא"כ אמאי לא אתי ביומיה ודוחק לומר שהלך לשם ע"י עירוב (תחום) הרבה כ"כ שלא היה יכול לחזור ע"י לביתו ונראה דלאו דוקא נקיט דאזיל ביומיה אלא שהלך לשם מערב הרגל וחוץ לתחום הוה ודו"ק: 
+<b>אין </b> לך כל שבט כו'. פרש"י משיאו לד"א כדאמרי' כו' עכ"ל והוא דחוק להשיאו בכך וי"ל לפי כוונתו שהוא לא אמר דבר שלא שמע מרבו וע"כ לא תשאלני אבל אין לך כל שבט כו' שלא העמיד שופט ומהם יש לכם לשאול כמ"ש ובאת וגו' ואל השופט אשר יהיה בימים וגו' ואמרינן אין לך אלא שופט שבימיך יפתח בדורו כשמואל בדורו וכה"ג פרש"י ביומא שהשיב להם ומשיאם לד"א וע"ש גם מ"ש בזה: 
+<b>שלא </b> העמיד שופט כו'. פרש"י יהושע מאפרים כו' אלו מפורשים אבל עתניאל ויפתח ושמגר ויאיר ועבדון לא ידעתי שמות שבטיהן כו' עכ"ל עתניאל מפורש בקרא דאחי כלב היה וכלב מיהודה הוה אלא דעתניאל לא היה אחיו רק מן האם דזה כלב בן יפונה וזה עתניאל בן קנז אבל מה שמסופק ביפתח לא ידעתי למה שהרי גם דבן אשה זונה היה מ"מ בן גלעדי היה כמפורש בקרא וגלעד ממנשה היה. גם מה שמסתפק ביאיר לא מצינו בו שהיה שופט ובן מנשה היה ודו"ק: 
+
+Daf 28a
+
+<b>הזקקתוני </b> לומר דבר שלא שמעתי כו'. דהיינו אגיד לכם מדותי וזו אחת מהן כפרש"י וגם שכל אלו מדות קבל מרבו ריב"ז כדמסיק ור"א תלמידו היה נוהג אחריו מ"מ המדות לא שמען מרבו אלא ראה שנהג רבו כך ונהג גם הוא כן ועי"ל דבלשון תימה קא"ל וכי תזקיקוני לומר דבר שלא שמעתי והרי מדותי כו' וזו אחת מהן ובמדות דריב"ז חשיב הרבה מדות דלא חשיב להו בדר"א. אע"ג דר"א נהג אחריו בכולן כדמשמע לקמן. י"ל דלא חשיב הכא רק הנהו מדות שלא תאמר מה שלא שמעתי מרבותי הוא שהם ודאי אמרו בבה"מ ואני הייתי מתעצל ונמנע מלשמען מפי רבותי אם מפני שהייתי מתאחר מלבא וממהר לצאת מבה"מ או מפני השינה או מפני שהייתי סח שיחת חולין ע"כ אמר שאינו כן אלא מעולם לא קדמני כו' וכן נראה מפרש"י ודו"ק: 
+<b>ריב"ז </b> מימיו כו'. כל אלו מדות דחשיב נוגעין בלמוד תורה ושאמר בלא תפילין כי היא כתר תורה כמ"ש בקידושין פ' האומר ופרשיותיו ד' מורים על למוד תורה וזה אב לכולן שנאמר ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' וגו'. ואמר 
+<b>ולא </b> הרהר במבואות כו'. ר"ל אע"פ שהיתה התורה שגורה כל כך בפיו ובלבו היה נזהר מלהרהר במבואות כו'. ואמר 
+<b>ולא </b> מצאו אדם יושב ודומם כו'. גם שהיה אפשר בלמוד עיוני עיקרא בגירסא שתהא שגורה בפיו ולא תשתכח כדאמרי' בכמה מקומות. ואמר 
+<b>ולא </b> פתח אדם דלת כו'. שהוא היה מקרב עצמו אצל הפתח דבתלמידיו היה קנאה וביטול תורה איזו מהן יפתח לחבריו הבאים ואשמעינן נמי דלא הניח ר' יוחנן בן זכאי לישב שומר על הפתח שלא יטול שכר ויתעכב מלכנוס מי שאין לו כעובדא דהלל במסכת יומא: 
+<b>שמנים </b> תלמידים היו לו להלל כו' כל הסוגיא מפורש פ' יש נוחלין ע"ש: 
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+<b>איבעיא </b> להו מי שפך כו'. פרש"י מבעיא ליה שפיכת הקיתון מאי היא ישיבת סוכה או ירידת גשמים עכ"ל ואין זה נראה שיהא שפיכת קיתון משל לישיבת סוכה ולולי פירושו דגם לפום מאי דבעי למימר דעבד לרבו הוה שפיכת קיתון ירידת גשמים דגם שמן השמים הגשמים באים מ"מ ע"י חטא האדם באה קללה זו בחג דה"נ בשפך העבד קיתון אינו של עבד אלא של רבו ודו"ק: 
+<b>בזמן </b> שהחמה כו' מלה"ד למלך ב"ו שעשה סעודה לעבדיו כו'. זהו המשל בעצמו שאמרו בפ' אד"מ אדם נברא בע"ש מפני מה כו' כדי שיכנס לסעודה משל למלך ב"ו שבנה פלטרין והתקין סעודה ואח"כ הכניס אורחים כו' ואמר בכעס כו' טול פנס והושיבם בחושך כו' כדאמרי' פ' יוה"כ אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאין רואה ואוכל ומכאן לסומין שאינן שבעין כו': 
+<b>כל </b> זמן שהמאורות לוקין סימן רע לשונאיהם כו'. מאורות בלשון רבים היינו ירח וכוכבים כפרש"י לקמן אבל בחמה לוקה סימן רע לאומות העולם כדלקמן: 
+<b>משל </b> לסופר כו' מי שרגיל ללקות בכל יום דואג כו' ור"ל דהיינו אותו שיש בידו לב ללמוד ולא למד אבל מי שאין בידו ללמוד אין משגיחים בו להלקותו אם אינו לומד כך ישראל יש בידם התורה ללמוד ממנה ואם אינן לומדין יש להם לדאוג ביותר: 
+<b>מפני </b> שישראל מונין ללבנה ואו"ה לחמה כו'. ובמדרשות נתנו לזה הרבה דמיונים אקרא דהחודש הזה לכם ולא לנכרים עשו שהוא גדול מונה לגדול שהוא החמה יעקב שהוא הקטן מונה לקטן ללבנה והוא סימן טוב גדול שליט ביום ולא בלילה כך עשו שליט בעוה"ז ולא בעוה"ב קטן שולט ביום ובלילה כך יעקב שולט בעוה"ז ובעוה"ב. ואמרו אם זכיתם למלאותו אברהם כו' עד ט"ו דורות ואם לאו לפגמו רחבעם כו' עד ט"ו דורות כו' ע"ש: 
+<b>לשק </b> חצי רעב כו'. פרש"י דומה לשחור חצי רעב משחירין כו' ע"ש והוא דחוק אלא דבשק דרך להניח תבואה כמ"ש ויפתח האחד את שקו ליתן מספוא וגו' ויהי הם מריקים שקיהם וגו' וכשנראה בחמה דומה לשק ריקן סימן לרעב: 
+<b>ואין </b> לך כל אומה כו' שאין אלהיה לוקה עמה כו'. לפרש"י לא שייך כ"כ הכא ונראה לפרש דקאי אדלעיל דחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים לפי שהם מאמינים בשמש כמ"ש וראית את השמש וגו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים וגו' דהיינו לאלהות שלא מנען מלטעות אחריהן כמפורש פ' ר"י וע"כ אם האומה לוקה גם החמה לוקה עמה שנאמר ובכל אלהי מצרים וגו' וע"ז אמר ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין להם לירא מאותות השמים שלא נתנו להם לאלהות אבל יש להם לירא מעונותיהם אם אין עושין רצונו של מקום והיינו ע"ד הגוים שעושין להם צבא השמים לאלהות אל תלמדו לעשות כמעשיהם כי הם יחתו שעובדים אותן ואלהיהן לוקה עמם ואין ישראל יחתו כי ה' הוא אלהיהם: 
+<b>על </b> ד' דברים חמה לוקה על אב"ד שמת כו'. פרש"י לא שמעתי טעם בדבר עכ"ל ונראה במקצת מהם יש לתת טעם כי האב"ד דומה לחמה שמאיר לכל בתורה וע"כ משה שהיה אב"ד אמרו בו פניו כפני חמה: 
+<b>ועל </b> נערה מאורסה שצעקה כו'. דהיינו שהיה ברור לכל כשמש צעקתה ולא היה מושיע לה: 
+<b>ועל </b> ד' דברים מאורות לוקין כו'. דהיינו לבנה וכוכבים כפרש"י יש לתת טעם ע"פ מ"ש ספ"ק דשבת מאן דנולד בלבנה רזוהי כסן אם גנב מצלח והשתא ד' דברים דחשיב כותבי פלסתר ומעידי שקר ומגדלי בהמה דקה וקוצצי אילנות אינן דברים מפורסמים ובכלל רזוהי כסן וגניבה הן וע"כ מזלו שהן הלבנה וכוכבים לוקין: 
+<b>על </b> ד' דברים נכסי בעלי בתים כו'. יש לדקדק שאמר על משהי שטרות פרועים פרש"י כדי לגבות פעם אחרת עכ"ל והא ודאי גזילה גמורה ולא היה לו לומר על משהי אלא על הגובין שטרות פרועין. וכן מלוה ברבית איסור גמור הוא. 
+
+Daf 29b
+
+<b>ע"ב </b> ואמר 
+<b>על </b> שהיה סיפק בידם למחות כו'. ובפ' במה בהמה אמר ביש בידו למחות כו' שהוא נתפס על כל העולם כולו. ואמר 
+<b>פוסקי </b> צדקה כו' הרי זה עובר בבל יחל דברו וגו'. ונראה לדקדק בכל זה דנקט בעלי בתים דהיינו עשירים ומנהיגים ואינן ת"ח ואין משהין שטרות פרועין לגבות בהן שנית דהא ידעי דגזל גמור הוא אבל משהין אותו שיש לו שום דין ודברים עם הלוה ורוצה לדוחקו בזה השטר לטעון מגו ודבר זה בעיני בעלי בתים לאו איסור הוא אבל אחז"ל בזה דאיסורא איכא משום אל תשכן באהלך וגו' שמא ימות ויפול שטר זה לפני יתומיו ויגבו בו שנית ומלוי ברבית דקאמר נמי על בעלי בתים שהם אינן יודעין להלות מעותיהן בהיתר בעיסקא או בדרך אחר של היתר: 
+<b>ועל </b> שהיה סיפק בידם למחות כו'. איירי נמי בבעלי בתים מנהיגים שיש בידם למחות ואינו ביד ת"ח: 
+<b>ופוסקי </b> צדקה ברבים. היינו שבעלי בתים מנהיגי הקהילה פוסקין צדקה מרובה ואינן נותנין כולה שאומרים שלא היה דעתן לכך אלא בשביל אחרים שיתנו נדבות כראוי ודו"ק: 
+<b>בשביל </b> ד' דברים נכסי בעלי בתים יורדין לטמיון פי' בערוך לטמיון לאוצר המלך ע"ש ונראה דה"נ בבעלי בתים העשירים ומנהיגים ומשתררים ומתגאים על אחיהם כפרש"י והיינו דמסיק וגסות הרוח כנגד כולם כמ"ש לגבי המצות ותלמוד תורה כנגד כולם שהתלמוד מביא לידי מעשה ה"נ הכא הגסות הרוח מביא לאלו בעלי בתים להני דברים שהם כובשי שכר שכיר כפרש"י שמדחהו בלך ושוב שעובר בבל תשהה כדאמרינן פרק המקבל דמתוך גאותן דוחין השכירים בלך ושוב שאין לי פנאי להתעסק בך עתה: 
+<b>ועושקי </b> שכר שכיר. פרש"י גוזל שכרו עכ"ל והוא דחוק דא"כ ה"ל למימר גוזל אלא דלא תעשוק שכר שכיר מוקמינן לה התם לאינו משלם לשכיר בזמנו דהיינו שכיר יום כל הלילה ושכיר לילה כל היום וזהו וודאי ג"כ בא להם מתוך גאוותן לדחות השכירים מלשלם להם בזמנם. ואמר 
+<b>על </b> שפורקין עול כו'. היינו ממש מתוך גאוותן סוברים בדעתן שאחיהם ישאו עליהם עול מנהיגים. ומסיים 
+<b>אבל </b> בענוים כתיב וענוים יירשו ארץ פסוק הוא בספר תהלים דלעיל מיניה כתיב אל תתחר במצליח דרכו וגו' היינו העשירים המתגאים על הציבור שלא לשם שמים. ואמר 
+<b>ועוד </b> מעט ואין רשע וגו'. דהיינו שנכסיו יורדין לטמיון אבל ענוים שאינן משתררין על הצבור ונזהרין בכל זה הם ירשו ארץ שנכסיהן מתקיימים ובכל נוסחא שלפנינו הרכיב בזה קרא אחרינא נצר מטעי מעשה ידי להתפאר והוא פסוק בישעיה ותחילת המקרא ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר וגו' ואין לו מקום כאן: 
+
+Daf 30a
+
+<b>שונא </b> גזל בעולה מלה"ד למלך ב"ו כו' ולכך נקט בקרא קרבן עולה שכולה כליל והכל שלו אבל חטאת ואשם ושאר קרבנות וודאי דגזילה גמורה היא כיון דנאכלין ולא הוה דומה למשל כלל וזהו שדקדק רש"י לפרש ואע"פ שהכל שלי ואף מתחילה שלי כו' ר"ל שהכל שלי שכולה קריבה לגבוה ומתחילה עולם ומלואו שלו הוא והוי ממש דומה למשל וק"ל: 
+
+Daf 30b
+
+
+
+Daf 31a
+
+
+
+Daf 31b
+
+
+
+Daf 32a
+
+
+
+Daf 32b
+
+<b>אמר </b> רבי מריון כו' שני תמרות יש בגיא בן הנם כו'. מפורש פרק עושין פסין: 
+
+Daf 33a
+
+
+
+Daf 33b
+
+
+
+Daf 34a
+
+<b>כקח </b> על מים רבים ומאי ניהו ערבה כו' ע"פ מ"ש פ"ק דע"ז אשריכם זורעי על כל מים וגו' אין זריעה אלא צדקה כו' ואין מים אלא תורה כו' כמפורש שם שנותן צדקה ע"פ התורה ה"נ בהאי קרא קאמר ויתנהו בשדה זרע קח וגו' דהיינו שיהיה נשרש במצות צדקה ע"פ התורה והם שמו עצמם כצפצפה שבהרים דהיינו רחוק מן המים של התורה: 
+
+Daf 34b
+
+
+
+Daf 35a
+
+
+
+Daf 35b
+
+
+
+Daf 36a
+
+
+
+Daf 36b
+
+
+
+Daf 37a
+
+<b>עשרה </b> מיני ארז הן כו'. מפורש פ"ק דר"ה: 
+
+Daf 37b
+
+<b>ע"ב מניח </b> ב' הלחם כו' מוליך ומביא למי שד' רוחות כו'. הכוונה כי שתי הלחם הקרבתן בעצרת רמז לשני לוחות ועש"ה לכו לחמו בלחמי והיו ב' עשרונים ע"ש י' הדברות שהיו בהן והיו סולת ע"ש שהתורה כסולת נקיה מחטה כמ"ש בזה במסכת הוריות וב' כבשים ע"ש כבשים ללבושיך דדרשינן בפ' אין דורשין דברים שהם כבשונו של עולם והיה מוליך ומביא למי שד' רוחות כו' שע"י התורה הקב"ה מקיים עולמו הכולל ו' קצוות שהם ד' רוחות ושמים וארץ כמ"ש הרא"ש גבי לולב ומ"ד כדי לעצור רוחות וטללים רעים שהתורה [היא] מגינה ומצלת על כל אלו: 
+
+Daf 38a
+
+<b>וכן </b> לולב כו'. ע"פ מ"ש פ' הקומץ ארבע מינין שבלולב ב' מהן עושין פירות וב' אין עושין פירות כו' ועוד שיהיו כולן באגודה א' כו' והוא מבואר שם ד' כתות שבישראל ב' מהן עושין פירות ומ"ט כדמיון הלולב ואתרוג וב' אין עושין פירות ומ"ט כדמיון הדס וערבה ויהיו אגודה אחת שיגינו אלו על אלו והשתא עיקר הנענוע בב' שעושין פירות שהוא הלולב בימין והאתרוג בשמאל למי שהו' קצוות שלו שיעצור רוחות וטללים רעים מזמן החג שמתחילין הרוחות והגשמים: 
+<b>ממטי </b> ומייתי ליה ואמר דין גירא כו'. מבואר כדלעיל שהלולב בא לעצור רוחות וטללים רעים והם כח הטומאה מסטרא דשמאלא דסטנא ולכך אמר שהנענוע גירא דסטנא הוא לבטל כחו הרע. ואמר 
+<b>דלאו </b> מלתא היא דגם שכוונת הנענוע כן הוא מ"מ אל יאמר אדם כן בפה משום דאתי לאגרוי ביה כפרש"י ודו"ק: 
+<b>מקרין </b> אותו כו'. נקט האי לישנא ע"ש מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יברך שתבא מאירה לביתו של רשע שהוא לא ידע לברך בביתו וצדיקים שבנוהו שהן עבד ואשה וקטן יברך במקומו וק"ל: 
+<b>מקום </b> שנהגו לכ��ול יכפול כו' ענין הכפול מפורש באגדה ס"פ ע"פ: 
+
+Daf 38b
+
+<b>ע"ב ודלמא </b> בתר דקרינהו שפן קרא יאשיהו כו'. הא ודאי דמפורש בכתוב דיאשיהו גופיה קראה דכתיב וישלח המלך וגו' ויקרא באזניהם את כל דברי ספר וגו' אלא דהיינו לבתר נבואת חולדה אבל האי קרא דבנבואת חולדה שאמרה אשר קרא מלך יהודה לא מצינו בכתוב לעיל מיניה מפורש שקראו המלך אלא שפן ולכך לא פריך אלא ודלמא גם המלך קראו קודם נבואת חולדה אלא שלא הוזכר בקרא. ומשני דע"כ לא קראה המלך מקודם מדכתיב בשמעך שתלאה חולדה הדבר בשמיעה ולא בקריאה וק"ל: 
+<b>והדר </b> בשם ה' כו'. פרש"י דלא קיימא אזכרה אמלתיה ומחזי כמוציאו לבטלה עכ"ל וגבי והדר מברך לעלם כו' דבסמיך ליכא לפרושי הכי דהא לית ביה אזכרה ולפי מה שיש מפרשים בפ"ק דברכות דשמיה הוא כמו שם י"ה דהשתא י"ה מקרי אזכרה והוה לבטלה דלאו קיימא מברך לעלם עליה: 
+
+Daf 39a
+
+
+
+Daf 39b
+
+
+
+Daf 40a
+
+
+
+Daf 40b
+
+
+
+Daf 41a
+
+
+
+Daf 41b
+
+
+
+Daf 42a
+
+
+
+Daf 42b
+
+
+
+Daf 43a
+
+
+
+Daf 43b
+
+
+
+Daf 44a
+
+
+
+Daf 44b
+
+
+
+Daf 45a
+
+<b>ר"י </b> אומר אני והו הושיעה כו' כפרש"י אנ"י וה"ו גימטריא אנא ה' ועוד מע"ב שמות הן כו' ע"ש מיהו יש לעיין בזה [ל"ל] לשנות משום כוונה זו לשון המקרא דכתיב אנא ה' הושיעה וגו' בספר תהלים ולמה לא נאמר (אני והו) [אנא ה'] כו' על כוונה זו ונראה לכוון דר' יהודה נמי לא אמר לשנות המקרא אני והו במקום אנא ה' אלא בחג בהקפת המזבח שכוונת הקפה שישמרנו האל מסביב מצרותינו כמ"ש ומכל צרותיו הושיעו חונה מלאך ה' סביב ליריאיו וגו' והוא בעצמו ענין הקפת יריחו ששה ימים בכל יום פעם אחת וביום השביעי ז' פעמים למפלת אויבים וענין ההקפה דהכא במזבח עש"ה ואסובבה את מזבחך ה' כי התם ביריחו פעם אחת בכל יום מו' ימי החג וז' פעמים ביום השביעי ולכך מזכירין אלו שני שמות אני והו ע"ד עמו אנכי בצרה כביכול שיושיע לעצמו וכמ"ש התוס' ולזאת הכוונה היה ההיקף בערבה עש"ה סביב רשעים יתהלכון שבה נמשלו הרשעים אויבינו שבהיקף זה יכלו הרשעים כמו שהערבה זו כלה ע"י חבוט בסוף ודו"ק: 
+<b>יופי </b> לך מזבח יופי כו' הכפל בזה ע"פ מ"ש בסוף מכילתין בבת בילגה שנשתמדה כו' והיתה מבעטת בסנדלה ע"ג מזבח כו' ואמרה עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל כו' הרי שביזתה המזבח במעשה ובדבור אנו לא כן דעתנו אבל יופי לך מזבח במעשה ויופי לך בדבור ור"א הוסיף בזה לומר ליה אנו מודים כפול שאין אנו כופרים לא במעשה ולא בדבור כמו שכפרה בת בילגה ואמרה ואי אתה עומד עלינו בשעת הדחק ולמזבח אנו משבחין בדבור ומקלסין במעשה וק"ל: 
+<b>כל </b> הנוטל לולב באגודו כו'. דהיינו עשיית לולב באגודה והדס בעבותו היא מצוה כאילו בנה מזבח ונטילתן היא מצוה כאילו הקריב קרבן ולכך לא נקט רק לולב דשייך ביה עשיית אגודה והדס דשייך ביה עבות: 
+
+Daf 45b
+
+<b>ע"ב כל </b> העושה איסור לחג באכילה כו' לפרש"י לשון איסור לא ידעתי לפרש ולולי פירושו נראה דאיסור כמשמעו שעושה לו איסור וגדר במצות אכילה ושתיה בחג דהיינו שלא לאכול אכילה גסה ושלא ישתכר יותר מדאי שאינו לש"ש והרי אותו מותר שלא אכל ושתה נחשב לו כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן ועד"ז אמרו בפ' הרואה פתח במזבח וסיים בשלחן מה מזבח מכפר אף שלחן מכפר כו' כמפורש בחידושנו ס"פ ח"ה: 
+<b>כל </b> המצות כו' שנאמר עצי שטים עומדים כו'. כולה מפורש בפ' בא לו: 
+<b>בפרש"י </b> לפטור בזכותי אני סובל כל עונותיהם כו' עכ"ל. והיינו שסובל עונותיהם ביסורין וצער שהיה לו ולבנו במערה כדאמרינן פ' ב"מ ועוד אמרו בפ' הפועלים בבנו ר"א כולהו שני י��ורין דר"א לא שכיב אינש בלא זמניה וביותם נמי צ"ל דהוה קים להו דהוה סובל יסורין וכהאי לשנא אמרינן פ' הדר שאמר רבי אליעזר בן עזריה יכולני לפטור כל העולם כולו מן הדין מיום שחרב בהמ"ק עד עכשיו ומסיק דהיינו מדין תפלה ליכא לפרושי כי הכא אלא ר"ל יכולני בטענה לפטור אותם וק"ל: 
+<b>ראיתי </b> בני עלייה כו'. למעלה בשמים קרי ליה עליה והצדיקים שבארץ השייכים שם קרוים בני עליה ועש"ה הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו וגו' ר"ל אגודתו של צדיקים השייכים שם בארץ יסודם לסבול עון העולם כדלעיל: 
+<b>י"ח </b> אלפי דרא הוה כו' שנאמר סביב י"ח כו' סיפיה דקרא ושם העיר מיום ה' שמה קדריש כמו שפרש"י והתוס' ובפ' הספינה דרשו מיניה דירושלים שלמטה שתקרא על שמו של הקב"ה כו' ושמה מלשון שם ע"ש והכא דרשו מיניה ושבקו מלת שמה כפשטיה ועל עיר ירושלים שלמעלה קאי דכתיב עיר גבורים עלה חכם וגו' ועלה שפיר כתיב מיום ה' שמה שהשכינה שרויה שם לעולם ועלה קאי סביב לשכינה י"ח אלף דרא דצדיקים: 
+<b>הא </b> דמסתכלי באספקלריא המאירה כו' עיין באורך בערוך ערך אספקלריא ויש לדקדק דמסיק הכא דמסתכלי באספקלריא מאירה לא הוו פחות מל"ו צדיקי ואנן אמרינן בפרק החולץ דמשה לחוד ראה באספקלריא מאירה וכל הנביאים לא ראו באספקלריא מאירה וי"ל דהתם בנביאים קאמר אבל הכא בצדיקים וחכמים כמו רשב"י וחביריו קאמר וכדאמרי' דחכם עדיף מנביא ומיהו ק"ק מההיא דפרק ג"ה אילו מ"ה צדיקים שהעולם מתקיים עליהם כו' ע"ש במאי מתוקמא מנין מ"ה צדיקים וי"ל דהתם בצדיקים במעשים בעלמא קאמר והכא בחכמים בעיון מושכלים קמיירי וק"ל: 
+<b>אשרי </b> כל חוכי לו ל"ו גימטריא כו'. משום דה"מ למכתב אשרי כל חוכיו דריש מלת ל"ו גימטריא כו': 
+<b>הא </b> דעיילי בבר כו'. עיין פרש"י ועוד פי' בערוך בר בלשון תרגום בן כלומר שיהא צדיק ובנו כמותו כמו ר"ש ובנו ר"א מועטין כו' ע"ש: 
+
+Daf 46a
+
+<b>ברוך </b> ה' יום יום כו'. בכל יום תן לו מעין ברכותיו כו' כל הסוגיא מפורש פרק כיצד מברכין: 
+
+Daf 46b
+
+
+
+Daf 47a
+
+
+
+Daf 47b
+
+
+
+Daf 48a
+
+
+
+Daf 48b
+
+<b>הנהו </b> ב' מינים חד שמיה ששון כו' א"ל ששון כו'. כן דרך המינים לפרש הכתובים על עצמם לפי סכלותם והבלם כמ"ש בזה בר"פ כ"ה ותשובתן בצדן גם לפי טעותן כמפורש התם גם בכאן שזה אמר שאנא קדים בקרא וזה אמר אדרבה אנא קדים בקרא נמצא ששניהם שקר ולא נתכוין המקרא עליהם וכן באידך שא"ל ששון לשמחה חד יומא שבקוך ושוויוך פרוונקא לפי טעותו בדרך היתול על חברו המין כשא"ל חברו בהיפך שבקוך ומלו בך מיא חזרו שניהם מטעותם לפרש המקראות כן: 
+<b>השתא </b> דכתיב בששון משכיה דההוא גברא כו'. יש לדקדק אמאי לא א"ל ר' אבהו כפשטיה דאיהו גופיה יהיה שואב מים לישראל כמ"ש לעיל יומא חד שבקוך ומלו בך מיא ונראה לומר דלעיל עם מין חברו היה מדבר שאין מאמינים בתחיית המתים לעתיד לכך לא קא"ל אלא יומא חד שבקוך ומלו בך מיא בעוה"ז אבל זה המין שא"ל לר' אבהו עתידי דתמלו לי מיא כו' אמר כן בדרך היתול על אמונתינו שאנו מאמינים בתה"מ שנהיה אנו אז להיות שואבי מים וקא"ל ר' אבהו לפי טעותו השתא דכתיב בששון כו' דע"כ את גופך ודאי לא תהיה לנו שואב מים לעתיד כמ"ש דהמינין ואפקורסין אין להם חלק לעוה"ב ולא יחיו לעתיד כפי אמונתם אבל משכא דידך יקחו במותך ומשוינן ליה לעתיד נוד ומלינן ליה מיא: 
+
+Daf 49a
+
+<b>שיתין </b> מששת כו' חמוקי יריכיך אלו השיתין כו'. עיין פרש"י כאן ובס' שיר השירים פי' נקבי השיתין של נסכים שנעשו מו' ימי בראשית עגולים כמו ירך כמו חלאים לשון חפירה כמו חוליות הבור כו' ע"ש: 
+<b>בראשית </b> א"ת בראשית אלא ברא שית כו'. נראה דדרש כן משום דס"ל דבראשית ברא וגו' סדר הבריאה הוא דקחשיב דאיכא מאן דס"ל הכי כמפורש פרק אין דורשין וא"כ ה"ל למכתב בראשונה כמ"ש רש"י בחומש אלא למדרש מיניה ברא שית דשיתין נבראו מו' ימי בראשית וכתב רש"י ועליהם כרה דוד כו' ל"ג ליה כו' דמאן דאית ליה דדוד כראן לית ליה מו' ימי בראשית נבראו עכ"ל וכן פרש"י לקמן פ' החליל וכה"ג כתבו התוס' והקשו דרבי יוחנן אדר"י דהכא סבר מו' ימי כו' ולקמן בפ' החליל אר"י בשעה שכרה דוד שיתין כו' ע"ש אמנם מלשון רש"י פ' אלו הן הגולין אהא דכרה דוד שיתין כו' הן יסודות של בהמ"ק ובתלמוד ירושלמי מצינו תלמיות של בהמ"ק והוא יסוד בלשון יוני עכ"ל ומיניה למדנו לתרץ דאין כאן פלוגתא דאמוראי אליבא דר"י כמ"ש התוס' אלא דשיתין דהכא לאו היינו שיתין דהתם דשיתין דהכא הוא חלל שתחת המזבח כו' כפרש"י והם היו מחוללין עד התהום ונבראו מו' ימי בראשית ושיתין דהתם דכרה דוד הם יסודות כותלי בהמ"ק ואין להם שיתוף אלא בשמם שנקראו שניהם שיתין ועוד יבואר בזה פ' החליל: 
+<b>רבי </b> יוסי אומר שיתין מחוללין כו' שנא' אשירה וגו'. כתבו התוס' דאליביה מזבח ושיתין למזבח בידי אדם הוה ובמלתיה גרסינן ועליו כרה דוד כו' ע"ש אבל בילקוט גרסינן תניא ר"י אומר שיתין מימי בראשית נבראו ועליהם כרה דוד ט"ז אלף אמה כו' מזה נראה דלר' יוסי נמי מו' ימי בראשית נבראו השיתין אלא שלא היו נחצבים עד התהום ועליהם כרה דוד ט"ז אלף אמה שיהיו מגיעין עד התהום והשתא לא תקשי נמי דר"י דהכא אדר"י דפ' החליל ודו"ק: 
+<b>ויטעהו </b> שורק זה בהמ"ק ויבן מגדל בתוכו זה מזבח וגם יקב וגו' אלו השיתין כו' כתבו התוס' זו גירסת הקונטרס אבל בתוספתא גריס ויבן מגדל וגו' זה היכל וגם יקב וגו' זה מזבח כו' ע"ש וקרוב לזה גירסת הילקוט ויבן מגדל זה בהמ"ק יקב זה מזבח וגם יקב אלו השיתין ולפי זה ניחא דויטעהו שורק היינו ישראל שהם הכרם גופיה וכדכתיב ואנכי נטעתיך שורק וק"ל: 
+
+Daf 49b
+
+<b>ע"ב לשון </b> שמחה לשון שביעה לשון שכרות כו'. כ"ה גירסת ילקוט וכן נראה מפרש"י גם מפירושו נראה דלשון גמיעה הוא בלגימות גסות אבל בפ' המוציא לא משמע כן דקמבעיא ליה אמתני' דקתני התם כדי גמיאה בא' או גמיעה בע' וארנב"י הגמיאני נא מעט מים מכדך משמע דלשון גמיעה לגימה דקה היא גם המשל אינו דומה דלכך פוקקין את השיתין דאדרבה דיותר היה דומה ללגימות גסות אם לא היו פוקקין ולולי פירושו נראה לפרש בהיפך דלכך פוקקין שלא יהא היין הולך לשיתין בפ"א כולו כמו לגימה גסה אלא שיהא פקוק קצת וילך לשיתין במעט מעט דומה כלגימה דקה ורב פפא נמי ה"ק כי שבע אינש חמרא מגרוניה שבע דהיינו בלגימות דקות שהגרון נהנה וטועם ממנו הרבה פעמים משא"כ בלגימה א' גסה שאין הגרון נהנה וטועם רק פ"א ואינו שבע ואהא קאמר נמי שפיר דמאן דלא נפישא ליה חמרא לגמוע גמועי דהיינו במעט מעט כההיא דהגמיאני נא מעט וגו' כדי שיהא טועם הרבה פעמים ושבע מהר וכן רבא לענין כסא דברכתא שיהא נהנה ממנו הרבה ליגמע מעט מעט ודו"ק: 
+<b>בתו </b> של אברהם אבינו שנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים וגו' בהאי קרא דמייתי אינו מפורש שאברהם נקרא נדיב אבל פי' הפסוק נדיבי עמים הם הגרים שנדבו לבם להתגייר ונאספו לישראל וקראן עם אלהי אברהם כו' שתלאן בו לפי שהוא היה תחלתן של גרים שנדב הוא לבו לשמים להתגייר וע"כ קרא לישראל בת נדיב בת אברהם ומיהו יש לעיין בזה דהתם גבי גרים איכא טעמא שתלאן באברהם ול�� ביצחק ויעקב אבל בהאי קרא לענין עליה ברגל מ"ט קראן בת נדיב דהיינו בת אברהם ולא בת יצחק ויעקב וי"ל שגם הוא תחלתן של עולין למקום המקדש להר ה' יראה להקריב שם בנו יצחק והקריב עולה תחתיו: 
+<b>אף </b> ד"ת בסתר כו'. דברים שדרכן לעשות בצנעה כו' טעם הענין העושה בפרהסיא עושה משום יוהרא ולא הוה לשמה והוא מפורש בסוף פ"ב דמכות ע"ש: 
+<b>גדול </b> העושה צדקה כו' שנאמר עושה צדקה ומשפט וגו' יש לדקדק דנקט במלתיה צדקה לחוד ומקרא דמייתי כתיב צדקה ומשפט ואימא דבהדדי צדקה ומשפט הוא גדול יותר מקרבנות אבל צדקה לחוד לא דכה"ג אר"א גופיה לקמן כל העושה צדקה ומשפט כו' שנאמר אוהב צדקה ומשפט וגו' וי"ל דנבחר לה' מזבח משמע ליה דלא קאי אעושה אלא אצדקה ומשפט וא"כ ה"ל למכתב נבחרו בלשון רבים אלא דכתיב נבחר בלשון יחיד דחד מינייהו צדקה או משפט נמי נבחר מזבח ונקט במלתיה צדקה וה"ה משפט לחוד: 
+<b>גדולה </b> גמ"ח כו' שנאמר זרעו לכם לצדקה כו'. מבואר כי השכר ועונש מקרי פרי לפי המעשה אם לטוב אם לרע בכמה מקראות ולזה המעשה המביא לידי פרי ההוא מקרי לפי דמיון זה זריעה וקצירה והשתא קאמר דמעשה הצדקה אינה אלא כמעשה הזריעה לפרי שספק אוכל הפרי כן הצדקה שבקל יבטל המצוה כמ"ש עבירה מכבה מצוה משא"כ גמ"ח שהיא גדולה שבמצות ותבוא לידי אכילת פרי ולא תבטל שכרה בקל: 
+<b>אלא </b> לפי גמ"ח כו'. זריעה וקצירה דנקט בהו יתפרש כפי דרש דלעיל דר"א גופיה מרא דשמעתא אלא דהכא דקדק מקרא מדכתיב לפי חסד דמשמע דקאי אצדקה גופה דאינה משתלמת כו' וכפרש"י: 
+<b>יותר </b> מהצדקה כו'. נראה דהיינו גדולה במעשה קאמר דגדולה בג' דברים דהא לא חשיב נמי דגמילות חסדים שאוכל מפירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעולם הבא כמ"ש בריש מסכת פאה ולא חשיב נמי הא דלעיל דגדולה גמ"ח דקוצר ודאי אוכל ולא כן הצדקה כדלעיל: 
+<b>שמא </b> תאמר כל הבא לקפוץ כו'. עיין פרש"י בכל זה וכבר כתבנו בספ"ק דע"ז דרך אחרת בזה דלפי מ"ש שם דזהירות מביא לידי כו' וחשיב כמה מדרגות עד יראה מביאה לידי חסידות והיא מביאה לידי רוח הקודש וע"ז קאמר הכא כל העושה צדקה ומשפט הוא ודאי בא לידי מדת חסידות ובמדתו מביא חסד בעולם. ואמר ש"ת כל הבא לקפוץ כו' ר"ל שמבלתי הדרגה ממעלה למעלה יוכל אדם לקפוץ על המדרגות דחשיב התם ויבא למדת חסידות ת"ל מה יקר חסדך וגו' דקשה ויקר לבא לידי מדת חסידות כי אם בהדרגה. ואמר יכול אף ירא שמים כן שלא יוכל לבא לידי מדת חסידות מהר תלמוד לומר וחסד ה' מעולם על יראיו דליכא שום מדה המפסקת בין יראת שמים לחסידות כגירס' דשקלים כמפורש ספ"ק דע"ז: 
+<b>שנא' </b> וחסד ה' וגו' ויהיה לשון חסד מלשון ותשא חן וחסד לפניו וגו' ודייק ליה מדכתיב על יראיו דכפי פשוטו הו"ל למכתב ליראיו: 
+<b>על </b> לשונה כו'. כינוי דלשונה מתפרש לפי דרש דהכא על תורת חסד גופה דהיינו תורה לשמה אבל בפ"ק דברכות לפי הדרש דהתם על לשונה מתפרש ארוח הקודש או אנפש כמפורש שם ותורה לשמה נקראת הכא תורת חסד ע"ש שהיא נותנת חן ללומדיה לשמה כמ"ש תתן לראשך לוית חן: 
+<b>ואיכא </b> דאמרי תורה ללמדה כו' היינו מלמדה לאחרים היא נותנת חן וחסד ודייק ליה מעל לשונה דהיינו שלא די לו בשמיעה מאחרים אלא שמוציאה בלשונו לאחרים: 
+
+Daf 50a
+
+
+
+Daf 50b
+
+<b>דכתיב </b> ושאבתם מים בששון וכו'. ואיתא בירושלמי למה נקרא בית השואבה שמשם שואבין רוח הקודש ע"ש ושאבתם וגו' ע"כ ונראה דגם לפי הירושלמי מהאי קרא ילפינן דבעינן שמחה בניסוך המים כדאמרינן בפרק לולב וערבה אלא דה"ק בירושלמי כיון דעיקר המצוה היא ניסוך המים ושאיבת מי שילוח צורך ניסוך הוא כדקתני לעיל ניסוך המים כיצד כו' היה ממלא מן השילוח כו' למה נקרא מקום השמחה שבעזרה בית השואבה ה"ל למקרי בית ניסוך וקאמר משום שע"י השמחה שהיתה שם ע"י ניסוך המים היו שואבין רוח הקודש שאינו שורה אלא מתוך שמחה דכתיב והיה כנגן המנגן וגו' כדאיתא בירושלמי מש"ה קורין ליה בית השואבה ומייתי ליה מקרא ושאבתם מים וגו' דבקרא נמי דנילף מיניה ניסוך המים בשמחה לא ה"ל למכתב ושאבתם אלא נסכו מים בששון וגו' אלא מדכתיב ושאבתם ע"ש שאיבת רה"ק וה"פ ושאבתם רוח הקודש ע"י ניסוך מים שהיה בששון דרה"ק בא מתוך שמחה. ומ"ד מצוה חשובה היא מו' ימי בראשית כפרש"י דאמרן לעיל שיתין נבראו מו' ימי בראשית ובכל השנה נמי היו מנסכין יין בשיתין הללו ויש לכוין בזה שעיקר בריאותן מו' ימי בראשית והיו מחוללין עד התהום היה משום מצוה חשובה זו ניסוך המים בחג שאז העולם נידון על המים וכדאמרינן בר"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה ולכך היו מגיעין ניסוך המים עד התהום כדאמרינן בסדר תעניות כשמנסכין מים בחג תהום אומר לחברו אבע מימך כו' ולכך היה גודל שמחה במצוה זו דא"א לעולם בלא מים וכל הבריות תולין בברכת המים שיהו השנים כתקונן: 
+
+Daf 51a
+
+<b>מנורות </b> של זהב כו'. האור הזה על שם השמחה ולכך היו במספר ד' שיהא מאיר לכל ד' רוחות כדמסיק ולא היה חצר כו' ומה"ט חסידים כו' באבוקות של אור כו': 
+
+Daf 51b
+
+<b>ע"ב על </b> ט"ו מעלות כו' כנגד ט"ו שיר המעלות שבתהלים כו' עשו זה בשמחת בית השואבה במצות ניסוך המים ע"פ מ"ש לקמן דט"ו מעלות דאמרן דוד שבהן העלה מי התהום ט"ו אלף גרמידי שהיו יורדין מתחלה כ"כ ע"י השם ששדי ביה והשתא במצות ניסוך המים כדי שיתברכו לנו מי התהום כדאיתא במסכת תעניות וכמש"ל יש לנו להזכיר זה הענין ובט"ו מעלות העזרה העשוין על כוונה זו של ט"ו מעלות שבתהלים כדלקמן ועל כוונה זו אמרו דשני כהנים היו עומדים בשער העליון על מעלה העליונה ותקעו כו' ואח"כ למעלה עשירית ותקעו אי דנחית חמשא וקאי על י' ואי דנחית עשרה וקאי על חמשא כדלקמן היינו נמי לרמוז על שם י"ה במספר המעלות ט"ו דהוה שדי ביה להעמיד התהום שלא ישטוף לעלמא כדלקמן וזה שאומרים שם זה ואנו לי"ה עינינו ודו"ק: 
+<b>במאי </b> בנייה כו' משום דמשמע דהאי תנא אחר החורבן בית שני הוה והוא ראה כל זה קודם החורבן בית שני וקאמר מי שלא ראה כו' וא"כ אבית המקדש ראשון ודאי דלא קאמר שהרי גם התנא לא ראה אותו ואבית מקדש שני שבנה נחמיה ע"כ דלא קאמר שלא ראה בנין מפואר כו' שהרי בנין בית ראשון היה יותר מפואר דכתיב בעזרא אשר ראו הבית הראשון ביסדו זה הבית וגו' בוכים בקול גדול וגו' מש"ה קאמר מאי היא ומשני דאה"נ דאבית ראשון לא קאמר שהרי לא ראה אותו התנא ואבית שני שבנה נחמיה נמי לא קאמר שהרי בית ראשון יותר מפואר היה אלא דאבית שני ודאי הוא דקאמר ואבנין הורדוס הוא דקאמר שהיה סוף בית שני וק"ל: 
+<b>דמחזי </b> כאדוותא כו'. מפורש בפ"ק דב"ב ע"ש: 
+<b>ולא </b> היו יושבין מעורבבין כו'. ולשון הירושלמי ואעפ"כ לא היו יושבין מעורבבין כו' ר"ל אע"פ שהיו רבים כ"כ היה כ"א מוצא בעל אומנתו לפי שלא היו יושבין מעורבבין: 
+<b>לא </b> תוסיפון לשוב בדרך וגו'. היינו קרא דפ' שופטים דההוא קרא משמע צווי רק לא ירבה וגו' ולא ישיב וגו' ולא תוסיפו וגו' אבל קרא דלקמיה בפרשת בשלח כי אשר ראיתם וגו' לא תוסיפו לראותם עוד וגו' לא משמע צווי אלא ספור דברים בגאולתן ממצרים מיהו בירושל' מייתי נמי האי קרא דפ' בשלח שעברו עליו ונראה משום דמההוא קרא דפ' שופטים מוכח אהאי קרא דפרשה בשלח דהוא נמי צווי דכתיב וה' אמר לכם לא תוסיפון וגו' דהיינו שא"ל במצרים לא תוסיפו לראותם עוד וגו' וענינו מה שנענשו כ"כ מפני עבירה זו לפי מה שמפורש בס' ירמיה שבקשו שארית הגולה מירמיה להורות להם הדרך מפי ה' אם ישובו מצרימה וקבלו עליהם בשבועה לקיים נבואתו כמ"ש יהי ה' בנו לעד אמת גו' כן נעשה ואח"כ א"ל ירמיה אם אתם תשימון פניכם לבא מצרימה וגו' והיתה החרב וגו' שם ימותו בחרב וגו' ובכל אלה לא השגיחו בו וע"כ נענשו כ"כ: 
+<b>מאי </b> תיקון גדול כו'. התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ כו' ועדיין וכו' התקינו שיהו יושבות מלמעלה כו' והיינו דתקנה שניה שיהו יושבות מלמעלה מקרי תקנה גדולה לגבי תקנה ראשונה שיהו יושבות מבחוץ כו' וק"ל: 
+<b>קרא </b> אשכחו ודרש. פי' רש"י שלא יבואו לידי קלקול ולפי שזה התיקון לא היה צורך עבודת המקדש אלא לאפרושי מאיסורא דערוה לא הוה בכלל הכל בכתב מיד ה' וגו' וק"ל: 
+
+Daf 52a
+
+<b>על </b> משיח בן יוסף כו'. דבגאולה העתידה ב"ב בתחלה יבא משיח בן יוסף להושיע ישראל כמ"ש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו' שאין זרעו של עשו כלה אלא ע"י משיח בן יוסף אבל ע"י עובדי כוכבים רבים שיבואו שוב לירושלים יהרג ולא יהיה גאולה שלימה עד בא משיח בן דוד כמפורש בכמה מקראות: 
+<b>על </b> יצה"ר שנהרג כו'. פירשו בזה המפרשים דלא שייך ביה הריגה ושחיטה אלא דביטול כחו הוא שחיטתו והריגתו כמ"ש לעתיד והסירותי לב האבן וגו': 
+<b>לצדיקים </b> נדמה להם כהר ולרשעים נדמה כחוט השערה כו'. ונתנו סימן בזה כי יצר הרע הוא כחו של עשו שנקרא הר שעיר ע"ש לצדיקים כהר ולרשעים כשער: 
+<b>היאך </b> יכולנו לסבול כו'. פרש"י בוכים כו' והוא דחוק שיהיו בוכין על צערן שכבר עבר בעוה"ז והיה אפשר לפרש דבוכים מתוך שמחה שהיו יכולין לסבול הר כזה אבל מלשון הספדא לא משמע כן גם יש לדקדק מאי הספדא שייך ביצר הרע לפי מה דאמרינן פרק נ"ה הספדא אי יקרא דחיי ואי יקרא דמיתא מה שייך ביה על יצה"ר שנהרג וי"ל ע"פ מ"ש וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד וגו' זה היצה"ר כו' דהיינו שהוא טוב לצדיקים שע"י שינצחו אותו יזכו לעוה"ב על כן מצטערין בהריגתו ובביטולו שלא יוכלו עוד לזכות ע"י והשתא ניחא האי הספדא משום יקרא דחיי הוא ושפיר בוכין עליו לזכות ע"י שניטל מהן בביטולו וק"ל: 
+<b>גם </b> בעיני ופלא כו'. משמע ליה דאיירי קרא בביטול יצה"ר לעתיד דכתיב לעיל מיניה ילדים וילדות משחקים וגו' היינו משחקים ביחד דאין יצה"ר שולט בהן אז ופרש"י גם בעיני יפלא היאך יוכלו צדיקים לעמוד כנגדו בחייהם עכ"ל הכי משמע ליה קרא דאיירי בצדיקים כי יפלא בעינו שארית העם וגו' דהיינו צדיקים דלהקב"ה לא שייך בו שיתמה גם ברשעים שהרי בראו הקב"ה כהר שהרי מצינו בקרא גם בעיני יפלא שבראו כהר אלא דהרשעים נדמה להם כשער כדי לצערן שלא היו יכולין לסובלו וק"ל: 
+<b>דומה </b> לחוט כו'. מפורש בפ' חלק ולפי ענינו דמייתי ליה הכא נראה לפרש משום דאמרו לעיל דלצדיקים נדמה להר ולרשעים לשער קאמר דלא הוו ב' הפכים בנושא א' אלא דמתחלה דומה לשער דמיון החוט של בוכיא והיינו לרשעים שאינן רואין מה יהיה בסוף והיינו ולבסוף דומה להר דמיון לעבות העגלה והיינו לצדיקים שרואין מה יהיה בסופן ומרחיקין מתחלת העבירה: 
+<b>ואתנה </b> גוים וגו'. זה המזמור למה רגשו גוים וגו' מדבר במלחמות גוג ומגוג כמפורש פ"ק דברכות ופ"ק דע"ז ולפי שבזה המזמור א"ל הקב"ה שאל ממני ואתנה גוים ואינו מפורש בו ששאל על כך אבל מצינו במזמור אחר ששאל על החיים דרשו מיניה דהקב"ה חשב שיהיה שואל ליתן גוים נחלתו אבל הוא כשראה שנהרג משיח בן יוסף במלחמת גוג ומגוג אמר אינני מבקש אלא על החיים שלא אהרג כמותו וא"ל הקב"ה כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר חיים וגו' דההוא מזמורא מתחיל למנצח מזמור לדוד משא"כ האי מזמור דלמה רגשו גוים וגו' דלא אמרו דוד: 
+<b>שבע </b> שמות יש לו ליצה"ר כו'. מבואר כי המעשים של האדם הן לטוב הן לרע מסוגלים לפי הבריאה של ז' ימי בראשית גם ע"פ המזלות מז' כוכבו לכת כמפורש סוף מסכת שבת מאן דבמאדים הוא ש"ד כו' ולפי מעשה הרע יבא העונש כאמור ויסרתי אתכם שבע על חטאתיכם ואמרו על ז' גופי עבירות ז' פורעניות באין כו' וע"ש ז' מיני מעשים נקרא היצה"ר בז' שמות הללו כפי המעשה ושם רע דקאמר (ז' שמות שיש לו ליצה"ר) הוא בכלל ז' שמות הללו דהיינו שם שקראו לו הקב"ה יצר לב האדם רע וגו' ולפי שיש לאדם ב' לבבות דהיינו יצר טוב ויצה"ר כמ"ש בכל לבבך בשני ביתי"ן בב' יצרך קראו הקב"ה יצר לב האדם רע מנעוריו בב' אחד דהיינו היצה"ר שהוא רע מנעוריו כמ"ש משננער ממעי אמו ולא כן יצ"ט דלא בא לידם אלא לי"ג שנים וכן דוד דקראו טמא שנא' לב טהור ברא לי אלהים וגו' דהיינו לב אחד שהוא יצר טוב מכלל דאיכא לב אחר שהוא טמא דהיינו לב יצר הרע ולפי שלא בא לאדם ההוא לב טוב עד אחר י"ג שנים קרא ליה בריאה לגבי לב יצה"ר שכבר בא לאדם ממעי אמו: 
+<b>ומשה </b> קראו ערל שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם וגו'. בב' ביתי"ן לפי שבתיקון לב יצה"ר נתקן גם לב יצ"ט כמ"ש פ' כ"כ אם מצאו שלחן ערוך מלאך רע בע"כ אומר אמן ואם לאו מלאך טוב בע"כ אומר אמן כמפורש שם. ואמר 
+<b>שלמה </b> קראו שונא שנאמר אם רעב שונאך וגו'. עיין פרש"י ויהיה לפי פירושו מלת לחם יוצא לשנים ללשון לחם כמשמעו וללשון מלחמה ועוד נראה לפרש ע"ד שאמרו לקמן אבר אחד יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע ואמרו יצה"ר שמאל דוחה וימין מקרבת וז"ש אם רעב שונאך תן לו קצת תאותו היינו בדברים הכרחיים דהיינו האכילהו לחם ותשקהו מים ובזה ישלים עמך כשתתן לו קצת תאוותו. ואמר 
+<b>ישעיה </b> קראו מכשול שנאמר הרימו מכשול מדרך וגו'. מלת מכשול מורה על חטא שאינו גדול כמו השוגג כמ"ש כי כשלת בעוניך שזדונות נעשו לו כשגגות ועל דרך משל אם מונח על הדרך דבר שאינו גדול כל כך אפשר שלא ירגיש בו האדם ויכשל בו אבל אם מונח על אם הדרך דבר גדול וגבוה ירגיש בו ההולך ולא יכשל בו וז"ש הרימו מכשול וגו' שירים ויגבה אותו המכשול בעיני הצדיקים ולא יכשלו בו וכדאמרינן לעיל לצדיקים נדמה להם כהר ומרחיקים מתחלה מהעבירה. ואמר 
+<b>יחזקאל </b> קראו אבן כו'. היינו כמ"ש לעיל דב' לבבות הן ב' יצרך דהיינו לב אבן יצה"ר שהוא קשה כדלקמן אם אבן הוא נימוח כו' ולב בשר הוא יצ"ט שהוא רך כמו הבשר כמ"ש בסוטה בשר ונרפא וגו' אם משים לבו כבשר כו': 
+<b>ויואל </b> קראו צפוני כו' שצפון ועומד בלבו כו'. דהיינו שעומד תמיד ואינו זז ממנו כדי שיוכל להחטיאו כדלקמן יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום כו': 
+<b>ציה </b> ושממה למקום כו'. היינו הריגתו וביטולו לעתיד דבעה"ז מצינו בו שבא משוט בארץ מתהלך בה להתגרות בבני אדם אבל [לעתיד] יהיה נדחה למקום שאין בני אדם מצוין להתגרות בהם: ואמר 
+<b>את </b> פניו וגו'. זכר מה שעשה כבר רעות בעולם הזה שנתן פניו אל הים וגו' דימה המקדש לים שהיו ישראל אז בישובן פרים כדגים שבים ורבים כחול הים כמפורש ובני ישראל רבים כחול הים וגו' ואמר שזה גרם לו שעלה באשו וצחנתו: 
+<b>שמניח </b> אומות העולם כו'. וע"כ נדחה מפניו יתעלה ב"ה ומסיים על כי הגדיל לעשות דהיינו שמתגרה יותר בגדולים כדמסיק. או פי' שהגדיל לעשות לגבי צדיקים כהר כמ"ש בתחלה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף כעבותות העגלה כמ"ש לעיל ודקאמר ובת"ח יותר כו' הוא מלתא באנפי נפשי כי הא דאביי כו': 
+<b>אורחין </b> רחיקא. עיין פרש"י גם יש לפרשו אשעבר שהלכנו דרך רחוקה וצוותין בסימא שלא היה הדרך רחוק כ"כ בעינינו ע"י הצותא: 
+<b>יצרו </b> של אדם מתגבר כו'. ובפ"ק דקדושין גרסינן מתחדש ושם מפורש: 
+
+Daf 52b
+
+<b>ע"ב אם </b> פגע בך מנוול זה כו'. מפורש פ"ק דקדושין: 
+<b>שנאמר </b> מפנק מנוער עבדו וכו'. בב"ר איתא כל המפנק את יצרו בנערותו סופו להיות כו' אבל לפי לישנא דתלמוד יצה"ר מסיתו לאדם כו' נראה לפרש כל שיצרו דהיינו עבדו כפרש"י מפנקו ומסיתו לילך אחר תענוגי עוה"ז סופו לעוה"ב יהיה לו מנון וסהדה דהיינו באטב"ח הוה מנו"ן סהדה כפרש"י כשתצטרף ב' אותיות מיחידות הוי עשרה א"ט ב"ח ג"ז ד"ו וכשתצרף ב' אותיות מעשיריות יהיה מאה י"ץ כ"פ ל"ע מ"ס וכשתצרף ב' אותיות ממאות יהיה אלף ק"ץ ר"פ ש"ן ת"ם כי אותיות הכפולות מנצפ"ך נתוספו על כ"ב אותיות ג"כ לצורך מספר כאותיות הפשוטות עד אלף כי הך' פשוטה ה' מאות ומ' סתומה ו' מאות ן' פשוטה ז' מאות ף' פשוטה ח' מאות ץ' פשוטה ט' מאות שאם תזווגם כלם יהיה המספר עד אלף וסימן האלף לך שלמה אבל אותיות הנ"ך שהיא ה' מיחידית ונ' כפופה מעשיריות וך' פשוטה ממאות לית להו זוג והם בעצמם זוגין להיות מתחלפים כי הכא נ' ממנון במקום ה' סהדה. וק"ק דהא נו"ן אחרונה דמנון נ' פשוטה היא ולא יבוא במקומה ה' אלא ש' היא זוגה ולא הוה סהדה בה' אחרונה וצ"ע: 
+<b>בתחלה </b> התעם כו'. ר"ל היצר הרע ומלת רוח נופל בו כי הוא מלאך וכתיב עושה מלאכיו רוחות: 
+<b>קראו </b> הלך כו'. דוגמת זה בתחלה ויקם דוד וגו' ויתהלך על גג וגו' קראו הלך כמפורש פ' חלק אהאי קרא אתא שטן אדמי ליה כצפרתא כו' ע"ש ואח"כ ויקחה ותבא אליו וישכב וגו' ותשב אל ביתה קראו אורח ואח"כ נהרג אוריה במצות דוד ונשאה לאשה קראו איש וק"ל: 
+<b>אבר </b> קטן יש לו לאדם משביעו רעב כו'. עיין פרש"י אבל בפ' חלק דמייתי אעובדא דבת שבע שהפך דוד משכבו של כו' ע"ש נראה לפרש כפשוטו משביעו בתשמיש הוא רעב עוד לתשמיש ביותר ושם לא מייתי ליה כלל מהאי קרא שנאמר כמרעיתם וישבעו שבעו וגו' וי"ל למאי דמייתי ליה הכא דריש ליה מלשון כפול וישבעו שבעו וגו' כמרעיתם מלשון רעה אם האדם מרע ומענה עצמו דהיינו מרעיב אז וישבעו ואם שבעו עצמו בתשמיש אז וירם לבם וכן הבינו התוספות השמועה וק"ל: 
+<b>הן </b> ארץ כשדים זה העם וגו'. ר"ל כי שאר ארצות נקראו ע"ש האומות שבה כגון ארץ מצרים ארץ כנעי אבל ארץ שביד הכשדים לא נקראת אלא בשם בבל לפי שהקב"ה מתחרט שעשאן לעם שאין ראיין להיות נקראין עם שתהיה ארץ בבל נקראת על שמם: 
+<b>מה </b> לי פה כו'. כפרש"י זו היא חרטה עכ"ל ובספר ישעיה פי' למה אני שוהה ומשהה בני כאן עכ"ל דהיינו מה לי פה בגלות ע"ד עמו אנכי בצרה: 
+<b>ישמעאלים </b> דכתיב ישליו וגו'. לאשר הביא אלוה בידו וגו' לפי שאברהם לא בקש מה' אלא לו ישמעאל יחיה אבל הקב"ה הביא זה בידו להוסיף ולישמעאל וגו' ונתתיו לגוי גדול וע"ז נתחרט הקב"ה להוסיף לו על בקשת אברהם: 
+<b>ואשר </b> הרעותי וגו'. דכתיב ברישא דקרא והנדחה אקבצה ואמר דלכך אקבצם מהגלות כי אני מתחרט על שבראתי יצה"ר שעל ידו באו לגלות: 
+<b>אלמלא </b> ג' מקראות הללו נתמוטטו כו'. מפורש בפ' אין עומדין: 
+<b>ארבעה </b> חרשים מאן נינהו משיח כו'. עיין פרש"י ועוד י"ל ע"פ מ"ש בפ' אין דורשין חכם חרשים שנעשו לפניו הכל כחרשין בשעה שפותח בד"ת ה"נ הכא ד' חרשים אלו עש"ז שהם חכמים שאין כמותם בדורם ושהכל נעשו כחרשין בפניהם: 
+<b>ז' </b> רועים כו'. רועים הם מנהיגים של הדור יהיו ז' ודוד באמצע דוגמת מנהיגי עולם האמצעי שהם ז' כוכבי לכת והשמש באמצע כמ"ש במלכות בית דוד כי כשמש ינון וגו' וכמפורש לעיל מיניה ואתה בית לחם אפרתה וגו' ממך יצא לי מושל וגו' ועמד ורעה בעוז ה' וגו' דהיינו שהוא דוד יהיה העיקר בין מנהיגים הללו וקראם רועים במקום מנהיגים כי ברובם מפורש שהיו רועים ממש בעולם הזה דוד רועה צאן אביו יעקב צאן לבן משה צאן יתרו שת נאמר בו כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל וגו' והבל היה רועה צאן. ואמר 
+<b>מאן </b> נינהו ח' נסיכי אדם ישי כו' משיח כו'. הא ודאי דמשיח ימלוך על כלם כמ"ש ומלך אחד יהיה להם ש"מ אלו הז' דחשיב יהיה להם קצת שררה ונסיכות וקבלה היה בידם שאלו השבעה יהיו עם מלך המשיח: 
+
+Daf 53a
+
+<b>אשרי </b> זקנתינו שכפרה כו'. כולם בנעשו כבר זקנים קמשתעי שהם שמחים בבית השואבה שמחה של מצוה דהילדים מסתמא שמחים בלאו הכי כמ"ש שמח בחור בילדותך וגו' וכל אחד מהזקנים דהיינו החסידים ובעלי תשובה משמח במעלות זקנתו בשמחה של מצוה זו. ואמר 
+<b>אלו </b> ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא כו'. לא מיירי בזקנים שא"כ היינו חסידים אלא דב' כיתות הזקנים שזכר הם אומרים על אלו שעדיין ילדים ולא חטאו עדיין אשרי להן ומי שחטא ועדיין בילדותו ישוב אז וימחול לו כי התשובה בילדותו מעולה ביותר כמ"ש אשרי האיש ולא אשה אלא כשהוא עדיין איש: 
+<b>אם </b> אני כאן כו'. עיין פרש"י וכינוי אני קאי על הקב"ה ושמעתי בזה ע"ש שמספר הלל גימטרי"א אדנ"י ולולי פירושו נראה יותר לפרש כמשמעו שאמר כן בשם ישראל אם אני כאן שאבא למקדש הכל שהוא הקב"ה שבידו הכל הוא ג"כ כאן ואם ישראל אינן כאן מי כאן דגם שריית השכינה אינה כאן והשתא ניחא דקאמר ואף הקב"ה אומר כן אם אתה תבא לביתי כו' ומייתי לה שנא' בכל המקום אשר אזכיר את שמי בכל המקום אשר אמרתי להזכיר שמי דהיינו במקדש דבגבולין אסור להזכיר שם המפורש שם אבא אליך וגו': 
+<b>רגלי </b> מוליכות כו'. ר"ל דבזו הסיבה אני בא לשם למקום שאני אוהב כו' ועש"ה ה' אהבתי מעון ביתך מקום משכן וגו'. 
+<b>על </b> דאטפת בו'. פרש"י והכיר בו שהיה רוצח ופגעו כו' ע"ש נראה דדקדק לפרש כן שהכיר את בעל הגלגולת שהיה רוצח דאם לא כן מנא ידע דעל דאטפת אטפוך דאימא משום עבירה אחרת היה נהרג דע"כ הראשון שנהרג משום עבירה אחרת היה וגם מדאמר וסוף מטיפיך יטופון ע"כ דידע שזה שפגע בבעל הגלגולת היה ליסטים ורוצח דאל"כ אימא שזה בעל הגלגולת נהרג ע"י אחר בשוגג כדאמרינן פרק קמא דמכות זה שהרג בשוגג וזה שהרג במזיד הקב"ה מזמנן לפונדק אחד כו' ומיהו הלשון לא משמע כן: 
+<b>לתמן </b> מובילין יתיה כו'. ועד"ז כינו את המיתה בהולכה כמ"ש פ"ק דסוטה אין הולכות אלא לשון מיתה שנאמר אנכי הולך למות ודקדק לומר דבר אינש כו' דשאר ב"ח מיתתן במקרה משא"כ מיתת בר אינש הוא ע"פ הגזירה בזמן שהגיע למות ובכלל הגזירה נמי באיזה מקום אם במכובד לו או במבוזה כפי מעשיו לטוב או לרע: 
+<b>תרי </b> כושאי דהוו קיימי כו'. פרש"י ע"ש שהיו יפין כו' וכן אשה כושית ת"א אתתא שפירתא ע"ד שקורין לסומים ס"נ ומה שהזכיר כאן שהיו יפין שע"י זה טעה שלמה שמה שהיה המלאך המות עצב על מיתתן לפי שהיו אנשים יפה תואר ולכך מיהר לשלחן ללוז להצילן שם ואלו היה יודע שלמה כוונתו שהיה על שלא היה יכולת בידו להמיתן כאן בו' כפרש"י וכדמוכח לבסוף דהווה קא בדח על מיתתן ודאי דלא היה משלחן לשם אלא אדרבה היה מעכבן כאן כדי שלא יוכל להמיתן וק"ל: 
+<b>למחוזא </b> דלוז כי כו'. ענין לוז עיין בחידושינו בפרק עגלה ערופה: 
+<b>נוטל </b> ח' אבוקות כו'. עיקר שמחת בית השואבה היה בלילה כדלקמן ומשם לתמיד של בין הערבים ומשם לשמחת בית השואבה ולכך עשה כן באבוקות ולקמן מייתי נמי שעשו כן בטיול בח' סכינים ובח' מזגי ובח' ביעי וי"ל לקמן שהיו במספר ח' דהיינו בב' ידים בין כל אצבע ואצבע הוי ח' אבל הכא באבוקות ליכא לפרושי הכי דגרסינן ביה בידו אחת: 
+<b>ונושק </b> את הרצפה וזוקף כו'. עיין פרש"י והוא דחוק מה שייך הכא בשמחת בית השואבה לנשק הרצפה כדי לקיים כו' ולולי פירושו נראה לפרש דיותר חידוש נפלא ליגע בארץ בנשיקת פיו מליגע בעקימה בגובה ראשו ועל ענין הקידה אמר הכתוב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי דהיינו שעשו בשמחתם ברגלים ומועדים לרמוס חצרי בידים על ידי קידה וק"ל: 
+<b>בתמני </b> סכיני כו'. מה שאין כל אדם יכול לעשות כן מפני הסכנה וכן בתמני מזגי חמרא מפני שבירת הכלי זכוכית ומפני שפיכת יין על ידי הטיול וכן בח' ביעי מפני שבקל ישברו: 
+<b>ומשם </b> לתפלת השחר כו'. הכא וכן במוספין הקדים הקרבן לתפלה ולגבי מנחה הקדים התפלה לקרבן ויש להשיב דהתפלות מכלל עבודת המקדש הם ואמרינן אין לך עבודה קודם תמיד של שחרית דהתפלה אחריה וכן המוספין שנקרבין קודם חצות דינם כתמיד של שחרית דהתפלה אחריה אבל בתמיד של בין הערבים אמרינן בהיפך דאין לך עבודה אחריה ולכך התפלה לפניה ודו"ק: 
+<b>הני </b> ט"ו שיר המעלות כנגד מי כו'. המאמר הזה מבואר כי מחסד אלהים שאמר יקוו המים ותראה היבשה כי לפי טבע מהראוי שיהיו גם המים עולות על הארץ כהיקף כ"א מהיסודות הפשוטים לחברו כי הארץ המרכז לכלם והש"י במאמרו כינס המים ונתנך באוצר התהום וכמ"ש במס' תענית גבי ור"י ההוא בבריותו של עולם הוא ופרש"י שם שהיה כל עולם שטוף במים והקב"ה כנסן במקום אחד כמכניס מים בנאד שנתנן באוצרות תהומות ונתן חול גבולו ובפ"ב דחגיגה אר"ל בשעה שברא הקב"ה עולמו הים היה מרחיב והולך עד שגער בו הקב"ה כו' פי' שהיה הים מרחיב והולך לפי טבעו על הארץ עד שגער בו הקב"ה וכנס אותו למקום אחד באוצר התהום ולזה נבראו השיתין שמהן הושתת העולם והן מקור מי התהום ואוצרו במקום הקדוש הנבחר אשר ה' אלהים דורש אותו תמיד עיני ה' בה שלא יעברו על גבולם אף במקום מן הארץ כפי טבעם אך יתברך העולם ממי מקור הברכה ואוצרו והוא שירדו הנסכים לשיתין כמ"ש במסכת ר"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמים וכמ"ש בכל זה לעיל ולז"א כשכרה דוד שיתין ויסודות של בהמ"ק ואשכח שם חד עציץ שהיה מונח וכבוש על נקב התהום מן שעתא דאמר הקב"ה בסיני אנכי ה' אלהיך וגו' אעפ"כ דוד לא שמע ליה כיון דרמייה סליק תהומא בעי למשטפיה עלמא כו' כדאיתא בירושלמי ע"ש והוא מבואר כי בקבלת ישראל התורה אנכי ה' וגו' אז נתקיים העולם קיום גמור כי לולי זאת היה העולם ראוי לישטף כי התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית אם כו' ואם לאו אחזיר את העולם לתוהו ובוהו והוא העציץ שהיה כבוש ומונח על התהום בסיני שכבש הקב"ה מי הים באוצר תהום רובצת תחת לארץ היפך טבעם וכשבא דוד ורצה לכרות היסודות של בהמ"ק עד התהום גילה נקב התהום וכיסויו שהוא העציץ שהיה מונח וכבוש שם במעשה בראשית ובסיני במאמר הש"י סליק תהומא למקומו הטבעי לישט�� עלמא כטבעו להוות על הארץ עד שכתב אחיתופל שם על החספא וחזר להניח אותו על נקב התהום שבאותו מאמר השם שהיה כתוב על החספא כבשו המים לירד לתהום כמו שנכבשו שם המים ע'"י הש"י בסיני ונזכר ענין זה בט"ו שיר המעלות דכתיב ביה אזי המים שטפונו וגו' אזי עבר על נפשנו המים הזדונים וגו' שנקראו ע"ש כך שלא רצו להיות מתחת לארץ עד שגער בהן הקב"ה כמ"ש לעיל וסיים עזרנו בשם ה' וגו' ושינה לומר בשם ה' עושה וגו' ולא אמר עזרנו מעם ה' כמו עזרי מעם ה' וגו' להורות כי עזרתנו ממים הזדונים שזכר היה בשם ה' ממש הנכתב על החספא שעל ידו נכבש התהום למקומו ובזה יתיישב שאמרו בפרקי אבות הלומד מחברו כו' או אפילו אות א' ומייתי לה מאחיתופל דהיינו אות א' שהוא אות השם הה' ממנו כמ"ש כי בי"ה ה' צור עולמים שברא עוה"ז בה' והשם גופיה הוא אות כמ"ש אות הוא בצבאות שלו: 
+
+Daf 53b
+
+<b>ע"ב ונשא </b> אחיתופל ק"ו כו' בפרק אלו הן הגולין כתב רש"י יש תימה בדבר שהרי לא קנה דוד את הגורן מארונה היבוסי עד מעשה דהסתה שהיה אחר מיתת אחיתופל ג' שנים כו' צריכין אנו לומר שאע"פ שלא קנה את הגורן יודע היה מנעוריו מיום שישבו הוא ושמואל בניות ברמה כו' כדרשינן בפ' איזהו מקומן כו' ע"ש באורך אבל הכתובים בס' ד"ה אין מוכיחין כן שאמר הכתוב בעת ההיא אמר דוד כי ענהו בגורן ארנון וגו' ויאמר דוד זה הוא בית אלהים וגו' נראה מזה שעד היום ההוא לא ידע שהוא בית אלהים גם דחוק איך כרה השיתין בגורן ארנון טרם שקנה אותו שהרי לא רצה להעלות שם עולה עד שקנהו גם אילו ידע זמן רב מקודם ההסתה למה לא קנה אותו אז מארונה והנראה בזה דגם שיתין של היסודות נבראו מששת ימי בראשית חלולין ויורדין עד התהום אלא דדוד כרה השיתין תחלה שלא במקומן דהיינו בעין עיטם כדסברי מעיקרא למיבני בעין עיטם וכו' כדאיתא פ' איזהו מקומן ורמי דוד שם העציץ שהיה כבוש על התהום ובא למשטפיה עלמא כמפורש לעיל ובזה ראה דוד שאין זה מקומן דמקום שיתין הן חלולין ויורדין עד התהום מששת ימי בראשית עד שאמר נחתי ביה קליל כו' כדאמר שם ומכל מקום מקום האמתי אכתי לא ידע להיאך מקום נחתי ביה קליל עד מעשה דהסתה לאחר מיתת אחיתופל כשקנה הגורן מארונה היבוסי ומצא שם השיתין שהיו יורדין חלולים עד התהום מששת ימי בראשית ואיך שיהיה לא בנה דוד היסוד גם אחר שמצא מקומן אלא שלמה בנאן כדכתיב ביה ויצו המלך ויסיעו אבנים וגו' ליסד הבית וגו' וכמ"ש לו הש"י לדוד האתה תבנה וגו' והקימותי זרעך וגו' הוא יבנה בית לשמי ובזה יבואו כל הספיקות על נכון: 
+<b>כל </b> האומר שמע שמע כו' פרש"י פסוקא פסוקא כו' עכ"ל היינו דמשתקין אותו אבל אם אמר שמע שמע התיבה כפולה אין משתקין אותו אלא דהוה מגונה וכפרש"י בפרק אין עומדין אבל התוס' שם פירשוהו בהפך בשם ר"ח ע"ש וצ"ל לפרש"י דאנו ליה וליה עינינו דהכא ה"ל כאילו אומר פסוקא פסוקא ולמאי דמסיק המה משתחוים קדמה ואנו ליה אנחנו מודים ועינינו ליה וכו' לא הוי כאילו אומר פסוקא פסוקא דהיינו דווקא בענין ומשמעות א' אבל זה משמעו ב' ענינים המה משתחוים קדמה ואנו ליה היינו במעשה אנחנו מודים ועינינו ליה מיחלות היינו בדבור וכה"ג כתבנו לפרש הך דפ' לולב וערבה ליה אנחנו מודים ולך אנו משבחים כו' ע"ש: 
+
+Daf 54a
+
+
+
+Daf 54b
+
+
+
+Daf 55a
+
+<b>בחש"מ </b> בראשון אומר הבו לה' בני וגו'. בפרש"י דבאותו מזמור כתיב קול ה' על המים וגו' עכ"ל וכתיב ביה ז' פעמים קול ע"ש ז' ימי החג שאומרים שיר בקול על ניסוך המים שבחג וכה"ג אמרו בברכות דכתיב ביה ז' פעמים קול נג�� ז' ברכות שבתפלת שבת כמפורש שם: 
+<b>בשני </b> מה הוא אומר ולרשע אמר אלהים מה לך וגו'. עיין פרש"י ול"נ לפרש בענין פרי החג דאמרינן לקמן שהיו ע' פרים נגד ע' אומות עע"ז פר יחידי נגד ישראל כו' ואוי להן שאבדו ואין יודעין שבזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר כו' וז"ש בזה המזמור לא אקח מביתך פר וגו' דהיינו שאומר כן לישראל דלא אקח אותו פר מביתך וממכלאותיך עתודים ע"ש שעיר עזים שבכל יום בחג נקרב א' כי לי וגו' אלא מחבתך אני אקח אותו ולרשע וגו' ר"ל רשעים העובדי כוכבים שהחריבו המקדש אמר הקב"ה מה לך לספר חקי שהם מספר ע' פרים לכפרה עליכם ואתם בעצמכם אבדתם אותה כפרה בהחריבכם בהמ"ק דהיינו ותשלך דברי אחריך: 
+
+Daf 55b
+
+<b>ע"ב הני </b> ע' פרים נגד ע' אומות כו'. ואיתא במדרש דלכך פוחתין והולכין לרמוז שהאומות עובדי כוכבים פוחתין והולכין וכל אומה יש לה שר מלמעלה ואין לך אומה הנופלת שאין שר שלהם נופל מקודם ואמר פר יחידי נגד אומה יחידי שהם חלק ה' שהוא א' כמ"ש בנוסח אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך וגו'. ואמר ליום אחרון דהיינו רמז לעתיד לבא כשכל האומות עובדי כוכבים כלים ישראל יהיו קיימים לעשות סעודה קטנה כדי שאהנה ממך דמסעודת ע' אומות עובדי כוכבים בעוה"ז אין הקב"ה נהנה אלא שרים שלהם של מעלה נהנין וז"ש אוי להם לאומות עובדי כוכבים שאבדו כו' היינו הנאתן בעוה"ז כשבהמ"ק קיים מזבח מכפר כו' אבל בישראל לא אמר שאבדו דסעודתן היא לעוה"ב ויותר נראה לפרש דזאת הסעודה קטנה בשמיני עצרת נגד ישראל בעוה"ז שייך רק לאומה ישראלית והשמחה לא הוזכר בו רק ברמז והיית אך שמח וגו' אבל לעתיד שיהיה שמו א' לכל עולם אז תתגדל השמחה לישראל כמ"ש בפ' ע"פ עתיד הקב"ה לעשות סעודה גדולה לזרעו של יצחק שנאמר ויעש אברהם משתה גדול וגו' וע"ז אמר הכתוב הגדיל ה' לעשות עמנו סעודה גדולה שהיינו שמחים בה ביותר: 
+
+Daf 56a
+
+
+
+Daf 56b
+
+<b>לוקס </b> לוקס עד מתי כו'. פרש"י זאב וע"ש שהזאב דרכו לטרוף הכבשים אמרה כן שמכלה ממונן של ישראל בקרבן התמידין שהיו ב' כבשים בכל יום: 
+<b>ומשום </b> ברתא קנסינן ליה לדידיה כו'. והא דכתיב את אביה היא מחללת היינו שאומרים עליו ארור שזו ילד גדל כפרש"י בחומש ולא לענין קנס: 
+<b>טוב </b> לצדיק כו'. פרש"י דיליף לה ממילא דהא מדה טובה מרובה ומייתי לה הכא ולא איצטריך ליה אלא כדי לסיים המסכת בדבר טוב: 

txt/Talmud/Bavli/Acharonim on Talmud/Chidushei Agadot/Seder Moed/Chidushei Agadot on Sukkah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,568 @@
+Chidushei Agadot on Sukkah
+חידושי אגדות על סוכה
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Agadot_on_Sukkah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Vilna Edition
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
+
+חידושי אגדות על סוכה
+
+
+
+Daf 1a
+
+
+
+Daf 1b
+
+
+
+Daf 2a
+
+
+
+Daf 2b
+
+
+
+Daf 3a
+
+
+
+Daf 3b
+
+
+
+Daf 4a
+
+
+
+Daf 4b
+
+
+
+Daf 5a
+
+<b>ולא </b> עלה כו'. מה שיש לדקדק בזה מפורש פ' הפועלים: 
+<b>מלמד </b> שפירש שדי מזיו כו'. מפורש בפ' ר"ע ע"ש: 
+<b>יו"ד </b> ה"א מלמעלה כו'. שם של ד' היה כתוב בו ולא נקט התנא במלתיה רק חצי שם ולדברי התוס' ניחא דלא נקט התנא השם שלם בארבע אותיותיו משום דהוה הוגה השם באותיותיו דאסור ואין לו חלק לעוה"ב. ולפ"ה שכתבו התוס' דלא אמרו הוגה באותיותיו אלא בשם של מ"ב מ"מ איסורא נמי איכא בשם של ד' כדאמרי' לעלם כתיב וטעם הענין שאין זה כבוד השם שיהיה קדש למ"ד כתוב קודם השם בשיטה אחת ולהקדים השם קודם לקדש למ"ד אין זה דרך קריאתו אבל קדש למ"ד בתחלת שיטה התחתונה והשם בסוף שיטה העליונה הוה שפיר דרך קריאתו כמ"ש התוס' וא"ל דבכמה מקומות בתורה שמקדימין דברים אחרים לפני השם בשיטה אחת וכבר אמרו במס' ידים שהשיבו הפרושים למין הגלילי שכותבין המושל מלמעלה ואת השם מלמטה שנאמר ויאמר פרעה מי ה' אשר וגו' דהתם כיון דיש בתורה סיפור דברים לפני השם ולאחריו ואין לחוש בקדימה ובלמעלה משא"כ הכא בציץ דלא כתיב ביה רק תיבה אחת והשם יש לחוש בקדימת התיבה לפני השם ומשום דרך קריאתו כתבו בב' שיטות דרך קריאתו כמ"ש התוס': 
+
+Daf 5b
+
+
+
+Daf 6a
+
+<b>מחומרי</b> ב"ש כו'. עליו הכתוב אומר הכסיל בחושך הולך כו'. מפורש פ"ק דר"ה: 
+
+
+Daf 6b
+
+
+
+Daf 7a
+
+
+
+Daf 7b
+
+
+
+Daf 8a
+
+
+
+Daf 8b
+
+
+
+Daf 9a
+
+
+
+Daf 9b
+
+
+
+Daf 10a
+
+
+
+Daf 10b
+
+
+
+Daf 11a
+
+
+
+Daf 11b
+
+
+
+Daf 12a
+
+
+
+Daf 12b
+
+
+
+Daf 13a
+
+
+
+Daf 13b
+
+
+
+Daf 14a
+
+<b>למה </b> נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר כו' שנאמר ויעתר יצחק וגו' עיין פרק הבע"י: 
+
+Daf 14b
+
+
+
+Daf 15a
+
+
+
+Daf 15b
+
+
+
+Daf 16a
+
+
+
+Daf 16b
+
+
+
+Daf 17a
+
+
+
+Daf 17b
+
+
+
+Daf 18a
+
+
+
+Daf 18b
+
+
+
+Daf 19a
+
+
+
+Daf 19b
+
+
+
+Daf 20a
+
+
+
+Daf 20b
+
+
+
+Daf 21a
+
+
+
+Daf 21b
+
+
+
+Daf 22a
+
+
+
+Daf 22b
+
+
+
+Daf 23a
+
+
+
+Daf 23b
+
+
+
+Daf 24a
+
+
+
+Daf 24b
+
+
+
+Daf 25a
+
+
+
+Daf 25b
+
+
+
+Daf 26a
+
+
+
+Daf 26b
+
+
+
+Daf 27a
+
+
+
+Daf 27b
+
+<b>מניין </b> שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל כו' מכלל דבחודש ושבת מחייב כו' נקט ברגל גם שאינו מפורש בקרא דלא גרע רגל מחדש: 
+<b>ל"ק </b> כו' הא דאזיל ולא אתי ביומיה כו' הא דרבי אילעי איירי בהכי וא"ת כיון דאזיל להתם ביומיה ע"כ בתוך התחום הוה או ע"י עירוב וא"כ אמאי לא אתי ביומיה ודוחק לומר שהלך לשם ע"י עירוב (תחום) הרבה כ"כ שלא היה יכול לחזור ע"י לביתו ונראה דלאו דוקא נקיט דאזיל ביומיה אלא שהלך לשם מערב הרגל וחוץ לתחום הוה ודו"ק: 
+<b>אין </b> לך כל שבט כו'. פרש"י משיאו לד"א כדאמרי' כו' עכ"ל והוא דחוק להשיאו בכך וי"ל לפי כוונתו שהוא לא אמר דבר שלא שמע מרבו וע"כ לא תשאלני אבל אין לך כל שבט כו' שלא העמיד שופט ומהם יש לכם לשאול כמ"ש ובאת וגו' ואל השופט אשר יהיה בימים וגו' ואמרינן אין לך אלא שופט שבימיך יפתח בדורו כשמואל בדורו וכה"ג פרש"י ביומא שהשיב להם ומשיאם לד"א וע"ש גם מ"ש בזה: 
+<b>שלא </b> העמיד שופט כו'. פרש"י יהושע מאפרים כו' אלו מפורשים אבל עתניאל ויפתח ושמגר ויאיר ועבדון לא ידעתי שמות שבטיהן כו' עכ"ל עתניאל מפורש בקרא דאחי כלב היה וכלב מיהודה הוה אלא דעתניאל לא היה אחיו רק מן האם דזה כלב בן יפונה וזה עתניאל בן קנז אבל מה שמסופק ביפתח לא ידעתי למה שהרי גם דבן אשה זונה היה מ"מ בן גלעדי היה כמפורש בקרא וגלעד ממנשה היה. גם מה שמסתפק ביאיר לא מצי��ו בו שהיה שופט ובן מנשה היה ודו"ק: 
+
+Daf 28a
+
+<b>הזקקתוני </b> לומר דבר שלא שמעתי כו'. דהיינו אגיד לכם מדותי וזו אחת מהן כפרש"י וגם שכל אלו מדות קבל מרבו ריב"ז כדמסיק ור"א תלמידו היה נוהג אחריו מ"מ המדות לא שמען מרבו אלא ראה שנהג רבו כך ונהג גם הוא כן ועי"ל דבלשון תימה קא"ל וכי תזקיקוני לומר דבר שלא שמעתי והרי מדותי כו' וזו אחת מהן ובמדות דריב"ז חשיב הרבה מדות דלא חשיב להו בדר"א. אע"ג דר"א נהג אחריו בכולן כדמשמע לקמן. י"ל דלא חשיב הכא רק הנהו מדות שלא תאמר מה שלא שמעתי מרבותי הוא שהם ודאי אמרו בבה"מ ואני הייתי מתעצל ונמנע מלשמען מפי רבותי אם מפני שהייתי מתאחר מלבא וממהר לצאת מבה"מ או מפני השינה או מפני שהייתי סח שיחת חולין ע"כ אמר שאינו כן אלא מעולם לא קדמני כו' וכן נראה מפרש"י ודו"ק: 
+<b>ריב"ז </b> מימיו כו'. כל אלו מדות דחשיב נוגעין בלמוד תורה ושאמר בלא תפילין כי היא כתר תורה כמ"ש בקידושין פ' האומר ופרשיותיו ד' מורים על למוד תורה וזה אב לכולן שנאמר ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' וגו'. ואמר 
+<b>ולא </b> הרהר במבואות כו'. ר"ל אע"פ שהיתה התורה שגורה כל כך בפיו ובלבו היה נזהר מלהרהר במבואות כו'. ואמר 
+<b>ולא </b> מצאו אדם יושב ודומם כו'. גם שהיה אפשר בלמוד עיוני עיקרא בגירסא שתהא שגורה בפיו ולא תשתכח כדאמרי' בכמה מקומות. ואמר 
+<b>ולא </b> פתח אדם דלת כו'. שהוא היה מקרב עצמו אצל הפתח דבתלמידיו היה קנאה וביטול תורה איזו מהן יפתח לחבריו הבאים ואשמעינן נמי דלא הניח ר' יוחנן בן זכאי לישב שומר על הפתח שלא יטול שכר ויתעכב מלכנוס מי שאין לו כעובדא דהלל במסכת יומא: 
+<b>שמנים </b> תלמידים היו לו להלל כו' כל הסוגיא מפורש פ' יש נוחלין ע"ש: 
+
+Daf 28b
+
+
+
+Daf 29a
+
+<b>איבעיא </b> להו מי שפך כו'. פרש"י מבעיא ליה שפיכת הקיתון מאי היא ישיבת סוכה או ירידת גשמים עכ"ל ואין זה נראה שיהא שפיכת קיתון משל לישיבת סוכה ולולי פירושו דגם לפום מאי דבעי למימר דעבד לרבו הוה שפיכת קיתון ירידת גשמים דגם שמן השמים הגשמים באים מ"מ ע"י חטא האדם באה קללה זו בחג דה"נ בשפך העבד קיתון אינו של עבד אלא של רבו ודו"ק: 
+<b>בזמן </b> שהחמה כו' מלה"ד למלך ב"ו שעשה סעודה לעבדיו כו'. זהו המשל בעצמו שאמרו בפ' אד"מ אדם נברא בע"ש מפני מה כו' כדי שיכנס לסעודה משל למלך ב"ו שבנה פלטרין והתקין סעודה ואח"כ הכניס אורחים כו' ואמר בכעס כו' טול פנס והושיבם בחושך כו' כדאמרי' פ' יוה"כ אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאין רואה ואוכל ומכאן לסומין שאינן שבעין כו': 
+<b>כל </b> זמן שהמאורות לוקין סימן רע לשונאיהם כו'. מאורות בלשון רבים היינו ירח וכוכבים כפרש"י לקמן אבל בחמה לוקה סימן רע לאומות העולם כדלקמן: 
+<b>משל </b> לסופר כו' מי שרגיל ללקות בכל יום דואג כו' ור"ל דהיינו אותו שיש בידו לב ללמוד ולא למד אבל מי שאין בידו ללמוד אין משגיחים בו להלקותו אם אינו לומד כך ישראל יש בידם התורה ללמוד ממנה ואם אינן לומדין יש להם לדאוג ביותר: 
+<b>מפני </b> שישראל מונין ללבנה ואו"ה לחמה כו'. ובמדרשות נתנו לזה הרבה דמיונים אקרא דהחודש הזה לכם ולא לנכרים עשו שהוא גדול מונה לגדול שהוא החמה יעקב שהוא הקטן מונה לקטן ללבנה והוא סימן טוב גדול שליט ביום ולא בלילה כך עשו שליט בעוה"ז ולא בעוה"ב קטן שולט ביום ובלילה כך יעקב שולט בעוה"ז ובעוה"ב. ואמרו אם זכיתם למלאותו אברהם כו' עד ט"ו דורות ואם לאו לפגמו רחבעם כו' עד ט"ו דורות כו' ע"ש: 
+<b>לשק </b> חצי רעב כו'. פרש"י דומה לשחור חצי רעב משחירין כו' ע"ש והוא דחוק אלא דבשק דרך להניח תבואה כמ"ש ויפתח האחד את שקו ליתן מספוא וגו' ויהי הם מריקים שקיהם וגו' וכשנראה בחמה דומה לשק ריקן סימן לרעב: 
+<b>ואין </b> לך כל אומה כו' שאין אלהיה לוקה עמה כו'. לפרש"י לא שייך כ"כ הכא ונראה לפרש דקאי אדלעיל דחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים לפי שהם מאמינים בשמש כמ"ש וראית את השמש וגו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים וגו' דהיינו לאלהות שלא מנען מלטעות אחריהן כמפורש פ' ר"י וע"כ אם האומה לוקה גם החמה לוקה עמה שנאמר ובכל אלהי מצרים וגו' וע"ז אמר ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין להם לירא מאותות השמים שלא נתנו להם לאלהות אבל יש להם לירא מעונותיהם אם אין עושין רצונו של מקום והיינו ע"ד הגוים שעושין להם צבא השמים לאלהות אל תלמדו לעשות כמעשיהם כי הם יחתו שעובדים אותן ואלהיהן לוקה עמם ואין ישראל יחתו כי ה' הוא אלהיהם: 
+<b>על </b> ד' דברים חמה לוקה על אב"ד שמת כו'. פרש"י לא שמעתי טעם בדבר עכ"ל ונראה במקצת מהם יש לתת טעם כי האב"ד דומה לחמה שמאיר לכל בתורה וע"כ משה שהיה אב"ד אמרו בו פניו כפני חמה: 
+<b>ועל </b> נערה מאורסה שצעקה כו'. דהיינו שהיה ברור לכל כשמש צעקתה ולא היה מושיע לה: 
+<b>ועל </b> ד' דברים מאורות לוקין כו'. דהיינו לבנה וכוכבים כפרש"י יש לתת טעם ע"פ מ"ש ספ"ק דשבת מאן דנולד בלבנה רזוהי כסן אם גנב מצלח והשתא ד' דברים דחשיב כותבי פלסתר ומעידי שקר ומגדלי בהמה דקה וקוצצי אילנות אינן דברים מפורסמים ובכלל רזוהי כסן וגניבה הן וע"כ מזלו שהן הלבנה וכוכבים לוקין: 
+<b>על </b> ד' דברים נכסי בעלי בתים כו'. יש לדקדק שאמר על משהי שטרות פרועים פרש"י כדי לגבות פעם אחרת עכ"ל והא ודאי גזילה גמורה ולא היה לו לומר על משהי אלא על הגובין שטרות פרועין. וכן מלוה ברבית איסור גמור הוא. 
+
+Daf 29b
+
+<b>ע"ב </b> ואמר 
+<b>על </b> שהיה סיפק בידם למחות כו'. ובפ' במה בהמה אמר ביש בידו למחות כו' שהוא נתפס על כל העולם כולו. ואמר 
+<b>פוסקי </b> צדקה כו' הרי זה עובר בבל יחל דברו וגו'. ונראה לדקדק בכל זה דנקט בעלי בתים דהיינו עשירים ומנהיגים ואינן ת"ח ואין משהין שטרות פרועין לגבות בהן שנית דהא ידעי דגזל גמור הוא אבל משהין אותו שיש לו שום דין ודברים עם הלוה ורוצה לדוחקו בזה השטר לטעון מגו ודבר זה בעיני בעלי בתים לאו איסור הוא אבל אחז"ל בזה דאיסורא איכא משום אל תשכן באהלך וגו' שמא ימות ויפול שטר זה לפני יתומיו ויגבו בו שנית ומלוי ברבית דקאמר נמי על בעלי בתים שהם אינן יודעין להלות מעותיהן בהיתר בעיסקא או בדרך אחר של היתר: 
+<b>ועל </b> שהיה סיפק בידם למחות כו'. איירי נמי בבעלי בתים מנהיגים שיש בידם למחות ואינו ביד ת"ח: 
+<b>ופוסקי </b> צדקה ברבים. היינו שבעלי בתים מנהיגי הקהילה פוסקין צדקה מרובה ואינן נותנין כולה שאומרים שלא היה דעתן לכך אלא בשביל אחרים שיתנו נדבות כראוי ודו"ק: 
+<b>בשביל </b> ד' דברים נכסי בעלי בתים יורדין לטמיון פי' בערוך לטמיון לאוצר המלך ע"ש ונראה דה"נ בבעלי בתים העשירים ומנהיגים ומשתררים ומתגאים על אחיהם כפרש"י והיינו דמסיק וגסות הרוח כנגד כולם כמ"ש לגבי המצות ותלמוד תורה כנגד כולם שהתלמוד מביא לידי מעשה ה"נ הכא הגסות הרוח מביא לאלו בעלי בתים להני דברים שהם כובשי שכר שכיר כפרש"י שמדחהו בלך ושוב שעובר בבל תשהה כדאמרינן פרק המקבל דמתוך גאותן דוחין השכירים בלך ושוב שאין לי פנאי להתעסק בך עתה: 
+<b>ועושקי </b> שכר שכיר. פרש"י גוזל שכרו עכ"ל והוא דחוק דא"כ ה"ל למימר גוזל אלא דלא תעשוק שכר שכיר מוקמינן לה התם לאינו משלם לשכיר בזמנו דהיינו שכיר יום כל הלילה ושכיר לילה כל היום וזהו וודאי ג"כ בא להם מתוך גאוותן לדחות השכירים מלשלם להם בזמנם. ואמר 
+<b>על </b> שפורקין עול כו'. היינו ממש מתוך גאוותן סוברים בדעתן שאחיהם ישאו עליהם עול מנהיגים. ומסיים 
+<b>אבל </b> בענוים כתיב וענוים יירשו ארץ פסוק הוא בספר תהלים דלעיל מיניה כתיב אל תתחר במצליח דרכו וגו' היינו העשירים המתגאים על הציבור שלא לשם שמים. ואמר 
+<b>ועוד </b> מעט ואין רשע וגו'. דהיינו שנכסיו יורדין לטמיון אבל ענוים שאינן משתררין על הצבור ונזהרין בכל זה הם ירשו ארץ שנכסיהן מתקיימים ובכל נוסחא שלפנינו הרכיב בזה קרא אחרינא נצר מטעי מעשה ידי להתפאר והוא פסוק בישעיה ותחילת המקרא ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר וגו' ואין לו מקום כאן: 
+
+Daf 30a
+
+<b>שונא </b> גזל בעולה מלה"ד למלך ב"ו כו' ולכך נקט בקרא קרבן עולה שכולה כליל והכל שלו אבל חטאת ואשם ושאר קרבנות וודאי דגזילה גמורה היא כיון דנאכלין ולא הוה דומה למשל כלל וזהו שדקדק רש"י לפרש ואע"פ שהכל שלי ואף מתחילה שלי כו' ר"ל שהכל שלי שכולה קריבה לגבוה ומתחילה עולם ומלואו שלו הוא והוי ממש דומה למשל וק"ל: 
+
+Daf 30b
+
+
+
+Daf 31a
+
+
+
+Daf 31b
+
+
+
+Daf 32a
+
+
+
+Daf 32b
+
+<b>אמר </b> רבי מריון כו' שני תמרות יש בגיא בן הנם כו'. מפורש פרק עושין פסין: 
+
+Daf 33a
+
+
+
+Daf 33b
+
+
+
+Daf 34a
+
+<b>כקח </b> על מים רבים ומאי ניהו ערבה כו' ע"פ מ"ש פ"ק דע"ז אשריכם זורעי על כל מים וגו' אין זריעה אלא צדקה כו' ואין מים אלא תורה כו' כמפורש שם שנותן צדקה ע"פ התורה ה"נ בהאי קרא קאמר ויתנהו בשדה זרע קח וגו' דהיינו שיהיה נשרש במצות צדקה ע"פ התורה והם שמו עצמם כצפצפה שבהרים דהיינו רחוק מן המים של התורה: 
+
+Daf 34b
+
+
+
+Daf 35a
+
+
+
+Daf 35b
+
+
+
+Daf 36a
+
+
+
+Daf 36b
+
+
+
+Daf 37a
+
+<b>עשרה </b> מיני ארז הן כו'. מפורש פ"ק דר"ה: 
+
+Daf 37b
+
+<b>ע"ב מניח </b> ב' הלחם כו' מוליך ומביא למי שד' רוחות כו'. הכוונה כי שתי הלחם הקרבתן בעצרת רמז לשני לוחות ועש"ה לכו לחמו בלחמי והיו ב' עשרונים ע"ש י' הדברות שהיו בהן והיו סולת ע"ש שהתורה כסולת נקיה מחטה כמ"ש בזה במסכת הוריות וב' כבשים ע"ש כבשים ללבושיך דדרשינן בפ' אין דורשין דברים שהם כבשונו של עולם והיה מוליך ומביא למי שד' רוחות כו' שע"י התורה הקב"ה מקיים עולמו הכולל ו' קצוות שהם ד' רוחות ושמים וארץ כמ"ש הרא"ש גבי לולב ומ"ד כדי לעצור רוחות וטללים רעים שהתורה [היא] מגינה ומצלת על כל אלו: 
+
+Daf 38a
+
+<b>וכן </b> לולב כו'. ע"פ מ"ש פ' הקומץ ארבע מינין שבלולב ב' מהן עושין פירות וב' אין עושין פירות כו' ועוד שיהיו כולן באגודה א' כו' והוא מבואר שם ד' כתות שבישראל ב' מהן עושין פירות ומ"ט כדמיון הלולב ואתרוג וב' אין עושין פירות ומ"ט כדמיון הדס וערבה ויהיו אגודה אחת שיגינו אלו על אלו והשתא עיקר הנענוע בב' שעושין פירות שהוא הלולב בימין והאתרוג בשמאל למי שהו' קצוות שלו שיעצור רוחות וטללים רעים מזמן החג שמתחילין הרוחות והגשמים: 
+<b>ממטי </b> ומייתי ליה ואמר דין גירא כו'. מבואר כדלעיל שהלולב בא לעצור רוחות וטללים רעים והם כח הטומאה מסטרא דשמאלא דסטנא ולכך אמר שהנענוע גירא דסטנא הוא לבטל כחו הרע. ואמר 
+<b>דלאו </b> מלתא היא דגם שכוונת הנענוע כן הוא מ"מ אל יאמר אדם כן בפה משום דאתי לאגרוי ביה כפרש"י ודו"ק: 
+<b>מקרין </b> אותו כו'. נקט האי לישנא ע"ש מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יברך שתבא מאירה לביתו של רשע שהוא לא ידע לברך בב��תו וצדיקים שבנוהו שהן עבד ואשה וקטן יברך במקומו וק"ל: 
+<b>מקום </b> שנהגו לכפול יכפול כו' ענין הכפול מפורש באגדה ס"פ ע"פ: 
+
+Daf 38b
+
+<b>ע"ב ודלמא </b> בתר דקרינהו שפן קרא יאשיהו כו'. הא ודאי דמפורש בכתוב דיאשיהו גופיה קראה דכתיב וישלח המלך וגו' ויקרא באזניהם את כל דברי ספר וגו' אלא דהיינו לבתר נבואת חולדה אבל האי קרא דבנבואת חולדה שאמרה אשר קרא מלך יהודה לא מצינו בכתוב לעיל מיניה מפורש שקראו המלך אלא שפן ולכך לא פריך אלא ודלמא גם המלך קראו קודם נבואת חולדה אלא שלא הוזכר בקרא. ומשני דע"כ לא קראה המלך מקודם מדכתיב בשמעך שתלאה חולדה הדבר בשמיעה ולא בקריאה וק"ל: 
+<b>והדר </b> בשם ה' כו'. פרש"י דלא קיימא אזכרה אמלתיה ומחזי כמוציאו לבטלה עכ"ל וגבי והדר מברך לעלם כו' דבסמיך ליכא לפרושי הכי דהא לית ביה אזכרה ולפי מה שיש מפרשים בפ"ק דברכות דשמיה הוא כמו שם י"ה דהשתא י"ה מקרי אזכרה והוה לבטלה דלאו קיימא מברך לעלם עליה: 
+
+Daf 39a
+
+
+
+Daf 39b
+
+
+
+Daf 40a
+
+
+
+Daf 40b
+
+
+
+Daf 41a
+
+
+
+Daf 41b
+
+
+
+Daf 42a
+
+
+
+Daf 42b
+
+
+
+Daf 43a
+
+
+
+Daf 43b
+
+
+
+Daf 44a
+
+
+
+Daf 44b
+
+
+
+Daf 45a
+
+<b>ר"י </b> אומר אני והו הושיעה כו' כפרש"י אנ"י וה"ו גימטריא אנא ה' ועוד מע"ב שמות הן כו' ע"ש מיהו יש לעיין בזה [ל"ל] לשנות משום כוונה זו לשון המקרא דכתיב אנא ה' הושיעה וגו' בספר תהלים ולמה לא נאמר (אני והו) [אנא ה'] כו' על כוונה זו ונראה לכוון דר' יהודה נמי לא אמר לשנות המקרא אני והו במקום אנא ה' אלא בחג בהקפת המזבח שכוונת הקפה שישמרנו האל מסביב מצרותינו כמ"ש ומכל צרותיו הושיעו חונה מלאך ה' סביב ליריאיו וגו' והוא בעצמו ענין הקפת יריחו ששה ימים בכל יום פעם אחת וביום השביעי ז' פעמים למפלת אויבים וענין ההקפה דהכא במזבח עש"ה ואסובבה את מזבחך ה' כי התם ביריחו פעם אחת בכל יום מו' ימי החג וז' פעמים ביום השביעי ולכך מזכירין אלו שני שמות אני והו ע"ד עמו אנכי בצרה כביכול שיושיע לעצמו וכמ"ש התוס' ולזאת הכוונה היה ההיקף בערבה עש"ה סביב רשעים יתהלכון שבה נמשלו הרשעים אויבינו שבהיקף זה יכלו הרשעים כמו שהערבה זו כלה ע"י חבוט בסוף ודו"ק: 
+<b>יופי </b> לך מזבח יופי כו' הכפל בזה ע"פ מ"ש בסוף מכילתין בבת בילגה שנשתמדה כו' והיתה מבעטת בסנדלה ע"ג מזבח כו' ואמרה עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל כו' הרי שביזתה המזבח במעשה ובדבור אנו לא כן דעתנו אבל יופי לך מזבח במעשה ויופי לך בדבור ור"א הוסיף בזה לומר ליה אנו מודים כפול שאין אנו כופרים לא במעשה ולא בדבור כמו שכפרה בת בילגה ואמרה ואי אתה עומד עלינו בשעת הדחק ולמזבח אנו משבחין בדבור ומקלסין במעשה וק"ל: 
+<b>כל </b> הנוטל לולב באגודו כו'. דהיינו עשיית לולב באגודה והדס בעבותו היא מצוה כאילו בנה מזבח ונטילתן היא מצוה כאילו הקריב קרבן ולכך לא נקט רק לולב דשייך ביה עשיית אגודה והדס דשייך ביה עבות: 
+
+Daf 45b
+
+<b>ע"ב כל </b> העושה איסור לחג באכילה כו' לפרש"י לשון איסור לא ידעתי לפרש ולולי פירושו נראה דאיסור כמשמעו שעושה לו איסור וגדר במצות אכילה ושתיה בחג דהיינו שלא לאכול אכילה גסה ושלא ישתכר יותר מדאי שאינו לש"ש והרי אותו מותר שלא אכל ושתה נחשב לו כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן ועד"ז אמרו בפ' הרואה פתח במזבח וסיים בשלחן מה מזבח מכפר אף שלחן מכפר כו' כמפורש בחידושנו ס"פ ח"ה: 
+<b>כל </b> המצות כו' שנאמר עצי שטים עומדים כו'. כולה מפורש בפ' בא לו: 
+<b>בפרש"י </b> לפטור בזכותי אני סובל כל עונותיהם כו' עכ"ל. והיינו שסובל עונותיהם ביסורין וצער שהיה לו ולבנו במערה כדאמרינן פ' ב"מ ועוד אמרו בפ' הפועלים בבנו ר"א כולהו שני יסורין דר"א לא שכיב אינש בלא זמניה וביותם נמי צ"ל דהוה קים להו דהוה סובל יסורין וכהאי לשנא אמרינן פ' הדר שאמר רבי אליעזר בן עזריה יכולני לפטור כל העולם כולו מן הדין מיום שחרב בהמ"ק עד עכשיו ומסיק דהיינו מדין תפלה ליכא לפרושי כי הכא אלא ר"ל יכולני בטענה לפטור אותם וק"ל: 
+<b>ראיתי </b> בני עלייה כו'. למעלה בשמים קרי ליה עליה והצדיקים שבארץ השייכים שם קרוים בני עליה ועש"ה הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו וגו' ר"ל אגודתו של צדיקים השייכים שם בארץ יסודם לסבול עון העולם כדלעיל: 
+<b>י"ח </b> אלפי דרא הוה כו' שנאמר סביב י"ח כו' סיפיה דקרא ושם העיר מיום ה' שמה קדריש כמו שפרש"י והתוס' ובפ' הספינה דרשו מיניה דירושלים שלמטה שתקרא על שמו של הקב"ה כו' ושמה מלשון שם ע"ש והכא דרשו מיניה ושבקו מלת שמה כפשטיה ועל עיר ירושלים שלמעלה קאי דכתיב עיר גבורים עלה חכם וגו' ועלה שפיר כתיב מיום ה' שמה שהשכינה שרויה שם לעולם ועלה קאי סביב לשכינה י"ח אלף דרא דצדיקים: 
+<b>הא </b> דמסתכלי באספקלריא המאירה כו' עיין באורך בערוך ערך אספקלריא ויש לדקדק דמסיק הכא דמסתכלי באספקלריא מאירה לא הוו פחות מל"ו צדיקי ואנן אמרינן בפרק החולץ דמשה לחוד ראה באספקלריא מאירה וכל הנביאים לא ראו באספקלריא מאירה וי"ל דהתם בנביאים קאמר אבל הכא בצדיקים וחכמים כמו רשב"י וחביריו קאמר וכדאמרי' דחכם עדיף מנביא ומיהו ק"ק מההיא דפרק ג"ה אילו מ"ה צדיקים שהעולם מתקיים עליהם כו' ע"ש במאי מתוקמא מנין מ"ה צדיקים וי"ל דהתם בצדיקים במעשים בעלמא קאמר והכא בחכמים בעיון מושכלים קמיירי וק"ל: 
+<b>אשרי </b> כל חוכי לו ל"ו גימטריא כו'. משום דה"מ למכתב אשרי כל חוכיו דריש מלת ל"ו גימטריא כו': 
+<b>הא </b> דעיילי בבר כו'. עיין פרש"י ועוד פי' בערוך בר בלשון תרגום בן כלומר שיהא צדיק ובנו כמותו כמו ר"ש ובנו ר"א מועטין כו' ע"ש: 
+
+Daf 46a
+
+<b>ברוך </b> ה' יום יום כו'. בכל יום תן לו מעין ברכותיו כו' כל הסוגיא מפורש פרק כיצד מברכין: 
+
+Daf 46b
+
+
+
+Daf 47a
+
+
+
+Daf 47b
+
+
+
+Daf 48a
+
+
+
+Daf 48b
+
+<b>הנהו </b> ב' מינים חד שמיה ששון כו' א"ל ששון כו'. כן דרך המינים לפרש הכתובים על עצמם לפי סכלותם והבלם כמ"ש בזה בר"פ כ"ה ותשובתן בצדן גם לפי טעותן כמפורש התם גם בכאן שזה אמר שאנא קדים בקרא וזה אמר אדרבה אנא קדים בקרא נמצא ששניהם שקר ולא נתכוין המקרא עליהם וכן באידך שא"ל ששון לשמחה חד יומא שבקוך ושוויוך פרוונקא לפי טעותו בדרך היתול על חברו המין כשא"ל חברו בהיפך שבקוך ומלו בך מיא חזרו שניהם מטעותם לפרש המקראות כן: 
+<b>השתא </b> דכתיב בששון משכיה דההוא גברא כו'. יש לדקדק אמאי לא א"ל ר' אבהו כפשטיה דאיהו גופיה יהיה שואב מים לישראל כמ"ש לעיל יומא חד שבקוך ומלו בך מיא ונראה לומר דלעיל עם מין חברו היה מדבר שאין מאמינים בתחיית המתים לעתיד לכך לא קא"ל אלא יומא חד שבקוך ומלו בך מיא בעוה"ז אבל זה המין שא"ל לר' אבהו עתידי דתמלו לי מיא כו' אמר כן בדרך היתול על אמונתינו שאנו מאמינים בתה"מ שנהיה אנו אז להיות שואבי מים וקא"ל ר' אבהו לפי טעותו השתא דכתיב בששון כו' דע"כ את גופך ודאי לא תהיה לנו שואב מים לעתיד כמ"ש דהמינין ואפקורסין אין להם חלק לעוה"ב ולא יחיו לעתיד כפי אמונתם אבל משכא דידך יקחו במותך ומשוינן ליה לעתיד נוד ומלינן ליה מיא: 
+
+Daf 49a
+
+<b>שיתין </b> מששת כו' חמוקי יריכיך אלו השיתין כו'. עיין פרש"י כאן ובס' שיר השירים פי' נק��י השיתין של נסכים שנעשו מו' ימי בראשית עגולים כמו ירך כמו חלאים לשון חפירה כמו חוליות הבור כו' ע"ש: 
+<b>בראשית </b> א"ת בראשית אלא ברא שית כו'. נראה דדרש כן משום דס"ל דבראשית ברא וגו' סדר הבריאה הוא דקחשיב דאיכא מאן דס"ל הכי כמפורש פרק אין דורשין וא"כ ה"ל למכתב בראשונה כמ"ש רש"י בחומש אלא למדרש מיניה ברא שית דשיתין נבראו מו' ימי בראשית וכתב רש"י ועליהם כרה דוד כו' ל"ג ליה כו' דמאן דאית ליה דדוד כראן לית ליה מו' ימי בראשית נבראו עכ"ל וכן פרש"י לקמן פ' החליל וכה"ג כתבו התוס' והקשו דרבי יוחנן אדר"י דהכא סבר מו' ימי כו' ולקמן בפ' החליל אר"י בשעה שכרה דוד שיתין כו' ע"ש אמנם מלשון רש"י פ' אלו הן הגולין אהא דכרה דוד שיתין כו' הן יסודות של בהמ"ק ובתלמוד ירושלמי מצינו תלמיות של בהמ"ק והוא יסוד בלשון יוני עכ"ל ומיניה למדנו לתרץ דאין כאן פלוגתא דאמוראי אליבא דר"י כמ"ש התוס' אלא דשיתין דהכא לאו היינו שיתין דהתם דשיתין דהכא הוא חלל שתחת המזבח כו' כפרש"י והם היו מחוללין עד התהום ונבראו מו' ימי בראשית ושיתין דהתם דכרה דוד הם יסודות כותלי בהמ"ק ואין להם שיתוף אלא בשמם שנקראו שניהם שיתין ועוד יבואר בזה פ' החליל: 
+<b>רבי </b> יוסי אומר שיתין מחוללין כו' שנא' אשירה וגו'. כתבו התוס' דאליביה מזבח ושיתין למזבח בידי אדם הוה ובמלתיה גרסינן ועליו כרה דוד כו' ע"ש אבל בילקוט גרסינן תניא ר"י אומר שיתין מימי בראשית נבראו ועליהם כרה דוד ט"ז אלף אמה כו' מזה נראה דלר' יוסי נמי מו' ימי בראשית נבראו השיתין אלא שלא היו נחצבים עד התהום ועליהם כרה דוד ט"ז אלף אמה שיהיו מגיעין עד התהום והשתא לא תקשי נמי דר"י דהכא אדר"י דפ' החליל ודו"ק: 
+<b>ויטעהו </b> שורק זה בהמ"ק ויבן מגדל בתוכו זה מזבח וגם יקב וגו' אלו השיתין כו' כתבו התוס' זו גירסת הקונטרס אבל בתוספתא גריס ויבן מגדל וגו' זה היכל וגם יקב וגו' זה מזבח כו' ע"ש וקרוב לזה גירסת הילקוט ויבן מגדל זה בהמ"ק יקב זה מזבח וגם יקב אלו השיתין ולפי זה ניחא דויטעהו שורק היינו ישראל שהם הכרם גופיה וכדכתיב ואנכי נטעתיך שורק וק"ל: 
+
+Daf 49b
+
+<b>ע"ב לשון </b> שמחה לשון שביעה לשון שכרות כו'. כ"ה גירסת ילקוט וכן נראה מפרש"י גם מפירושו נראה דלשון גמיעה הוא בלגימות גסות אבל בפ' המוציא לא משמע כן דקמבעיא ליה אמתני' דקתני התם כדי גמיאה בא' או גמיעה בע' וארנב"י הגמיאני נא מעט מים מכדך משמע דלשון גמיעה לגימה דקה היא גם המשל אינו דומה דלכך פוקקין את השיתין דאדרבה דיותר היה דומה ללגימות גסות אם לא היו פוקקין ולולי פירושו נראה לפרש בהיפך דלכך פוקקין שלא יהא היין הולך לשיתין בפ"א כולו כמו לגימה גסה אלא שיהא פקוק קצת וילך לשיתין במעט מעט דומה כלגימה דקה ורב פפא נמי ה"ק כי שבע אינש חמרא מגרוניה שבע דהיינו בלגימות דקות שהגרון נהנה וטועם ממנו הרבה פעמים משא"כ בלגימה א' גסה שאין הגרון נהנה וטועם רק פ"א ואינו שבע ואהא קאמר נמי שפיר דמאן דלא נפישא ליה חמרא לגמוע גמועי דהיינו במעט מעט כההיא דהגמיאני נא מעט וגו' כדי שיהא טועם הרבה פעמים ושבע מהר וכן רבא לענין כסא דברכתא שיהא נהנה ממנו הרבה ליגמע מעט מעט ודו"ק: 
+<b>בתו </b> של אברהם אבינו שנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים וגו' בהאי קרא דמייתי אינו מפורש שאברהם נקרא נדיב אבל פי' הפסוק נדיבי עמים הם הגרים שנדבו לבם להתגייר ונאספו לישראל וקראן עם אלהי אברהם כו' שתלאן בו לפי שהוא היה תחלתן של גרים שנדב הוא לבו לשמים להתגייר וע"כ קרא לישראל בת נדיב בת אברהם ומיהו יש לעיין בזה דהתם גבי גרים איכא טעמא שתלאן באברהם ולא ביצחק ויעקב אבל בהאי קרא לענין עליה ברגל מ"ט קראן בת נדיב דהיינו בת אברהם ולא בת יצחק ויעקב וי"ל שגם הוא תחלתן של עולין למקום המקדש להר ה' יראה להקריב שם בנו יצחק והקריב עולה תחתיו: 
+<b>אף </b> ד"ת בסתר כו'. דברים שדרכן לעשות בצנעה כו' טעם הענין העושה בפרהסיא עושה משום יוהרא ולא הוה לשמה והוא מפורש בסוף פ"ב דמכות ע"ש: 
+<b>גדול </b> העושה צדקה כו' שנאמר עושה צדקה ומשפט וגו' יש לדקדק דנקט במלתיה צדקה לחוד ומקרא דמייתי כתיב צדקה ומשפט ואימא דבהדדי צדקה ומשפט הוא גדול יותר מקרבנות אבל צדקה לחוד לא דכה"ג אר"א גופיה לקמן כל העושה צדקה ומשפט כו' שנאמר אוהב צדקה ומשפט וגו' וי"ל דנבחר לה' מזבח משמע ליה דלא קאי אעושה אלא אצדקה ומשפט וא"כ ה"ל למכתב נבחרו בלשון רבים אלא דכתיב נבחר בלשון יחיד דחד מינייהו צדקה או משפט נמי נבחר מזבח ונקט במלתיה צדקה וה"ה משפט לחוד: 
+<b>גדולה </b> גמ"ח כו' שנאמר זרעו לכם לצדקה כו'. מבואר כי השכר ועונש מקרי פרי לפי המעשה אם לטוב אם לרע בכמה מקראות ולזה המעשה המביא לידי פרי ההוא מקרי לפי דמיון זה זריעה וקצירה והשתא קאמר דמעשה הצדקה אינה אלא כמעשה הזריעה לפרי שספק אוכל הפרי כן הצדקה שבקל יבטל המצוה כמ"ש עבירה מכבה מצוה משא"כ גמ"ח שהיא גדולה שבמצות ותבוא לידי אכילת פרי ולא תבטל שכרה בקל: 
+<b>אלא </b> לפי גמ"ח כו'. זריעה וקצירה דנקט בהו יתפרש כפי דרש דלעיל דר"א גופיה מרא דשמעתא אלא דהכא דקדק מקרא מדכתיב לפי חסד דמשמע דקאי אצדקה גופה דאינה משתלמת כו' וכפרש"י: 
+<b>יותר </b> מהצדקה כו'. נראה דהיינו גדולה במעשה קאמר דגדולה בג' דברים דהא לא חשיב נמי דגמילות חסדים שאוכל מפירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעולם הבא כמ"ש בריש מסכת פאה ולא חשיב נמי הא דלעיל דגדולה גמ"ח דקוצר ודאי אוכל ולא כן הצדקה כדלעיל: 
+<b>שמא </b> תאמר כל הבא לקפוץ כו'. עיין פרש"י בכל זה וכבר כתבנו בספ"ק דע"ז דרך אחרת בזה דלפי מ"ש שם דזהירות מביא לידי כו' וחשיב כמה מדרגות עד יראה מביאה לידי חסידות והיא מביאה לידי רוח הקודש וע"ז קאמר הכא כל העושה צדקה ומשפט הוא ודאי בא לידי מדת חסידות ובמדתו מביא חסד בעולם. ואמר ש"ת כל הבא לקפוץ כו' ר"ל שמבלתי הדרגה ממעלה למעלה יוכל אדם לקפוץ על המדרגות דחשיב התם ויבא למדת חסידות ת"ל מה יקר חסדך וגו' דקשה ויקר לבא לידי מדת חסידות כי אם בהדרגה. ואמר יכול אף ירא שמים כן שלא יוכל לבא לידי מדת חסידות מהר תלמוד לומר וחסד ה' מעולם על יראיו דליכא שום מדה המפסקת בין יראת שמים לחסידות כגירס' דשקלים כמפורש ספ"ק דע"ז: 
+<b>שנא' </b> וחסד ה' וגו' ויהיה לשון חסד מלשון ותשא חן וחסד לפניו וגו' ודייק ליה מדכתיב על יראיו דכפי פשוטו הו"ל למכתב ליראיו: 
+<b>על </b> לשונה כו'. כינוי דלשונה מתפרש לפי דרש דהכא על תורת חסד גופה דהיינו תורה לשמה אבל בפ"ק דברכות לפי הדרש דהתם על לשונה מתפרש ארוח הקודש או אנפש כמפורש שם ותורה לשמה נקראת הכא תורת חסד ע"ש שהיא נותנת חן ללומדיה לשמה כמ"ש תתן לראשך לוית חן: 
+<b>ואיכא </b> דאמרי תורה ללמדה כו' היינו מלמדה לאחרים היא נותנת חן וחסד ודייק ליה מעל לשונה דהיינו שלא די לו בשמיעה מאחרים אלא שמוציאה בלשונו לאחרים: 
+
+Daf 50a
+
+
+
+Daf 50b
+
+<b>דכתיב </b> ושאבתם מים בששון וכו'. ואיתא בירושלמי למה נקרא בית השואבה שמשם שואבין רוח הקודש ע"ש ושאבתם וגו' ע"כ ונראה דגם לפי הירושלמי מהאי קרא ילפינן דבעינן שמחה בניסוך המים כדאמרינן בפרק לולב וערבה אלא דה"ק בירושלמי כיון דעיקר המצוה היא ניסוך המים ושאיבת מי שילוח צורך ניסוך הוא כדקתני לעיל ניסוך המים כיצד כו' היה ממלא מן השילוח כו' למה נקרא מקום השמחה שבעזרה בית השואבה ה"ל למקרי בית ניסוך וקאמר משום שע"י השמחה שהיתה שם ע"י ניסוך המים היו שואבין רוח הקודש שאינו שורה אלא מתוך שמחה דכתיב והיה כנגן המנגן וגו' כדאיתא בירושלמי מש"ה קורין ליה בית השואבה ומייתי ליה מקרא ושאבתם מים וגו' דבקרא נמי דנילף מיניה ניסוך המים בשמחה לא ה"ל למכתב ושאבתם אלא נסכו מים בששון וגו' אלא מדכתיב ושאבתם ע"ש שאיבת רה"ק וה"פ ושאבתם רוח הקודש ע"י ניסוך מים שהיה בששון דרה"ק בא מתוך שמחה. ומ"ד מצוה חשובה היא מו' ימי בראשית כפרש"י דאמרן לעיל שיתין נבראו מו' ימי בראשית ובכל השנה נמי היו מנסכין יין בשיתין הללו ויש לכוין בזה שעיקר בריאותן מו' ימי בראשית והיו מחוללין עד התהום היה משום מצוה חשובה זו ניסוך המים בחג שאז העולם נידון על המים וכדאמרינן בר"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה ולכך היו מגיעין ניסוך המים עד התהום כדאמרינן בסדר תעניות כשמנסכין מים בחג תהום אומר לחברו אבע מימך כו' ולכך היה גודל שמחה במצוה זו דא"א לעולם בלא מים וכל הבריות תולין בברכת המים שיהו השנים כתקונן: 
+
+Daf 51a
+
+<b>מנורות </b> של זהב כו'. האור הזה על שם השמחה ולכך היו במספר ד' שיהא מאיר לכל ד' רוחות כדמסיק ולא היה חצר כו' ומה"ט חסידים כו' באבוקות של אור כו': 
+
+Daf 51b
+
+<b>ע"ב על </b> ט"ו מעלות כו' כנגד ט"ו שיר המעלות שבתהלים כו' עשו זה בשמחת בית השואבה במצות ניסוך המים ע"פ מ"ש לקמן דט"ו מעלות דאמרן דוד שבהן העלה מי התהום ט"ו אלף גרמידי שהיו יורדין מתחלה כ"כ ע"י השם ששדי ביה והשתא במצות ניסוך המים כדי שיתברכו לנו מי התהום כדאיתא במסכת תעניות וכמש"ל יש לנו להזכיר זה הענין ובט"ו מעלות העזרה העשוין על כוונה זו של ט"ו מעלות שבתהלים כדלקמן ועל כוונה זו אמרו דשני כהנים היו עומדים בשער העליון על מעלה העליונה ותקעו כו' ואח"כ למעלה עשירית ותקעו אי דנחית חמשא וקאי על י' ואי דנחית עשרה וקאי על חמשא כדלקמן היינו נמי לרמוז על שם י"ה במספר המעלות ט"ו דהוה שדי ביה להעמיד התהום שלא ישטוף לעלמא כדלקמן וזה שאומרים שם זה ואנו לי"ה עינינו ודו"ק: 
+<b>במאי </b> בנייה כו' משום דמשמע דהאי תנא אחר החורבן בית שני הוה והוא ראה כל זה קודם החורבן בית שני וקאמר מי שלא ראה כו' וא"כ אבית המקדש ראשון ודאי דלא קאמר שהרי גם התנא לא ראה אותו ואבית מקדש שני שבנה נחמיה ע"כ דלא קאמר שלא ראה בנין מפואר כו' שהרי בנין בית ראשון היה יותר מפואר דכתיב בעזרא אשר ראו הבית הראשון ביסדו זה הבית וגו' בוכים בקול גדול וגו' מש"ה קאמר מאי היא ומשני דאה"נ דאבית ראשון לא קאמר שהרי לא ראה אותו התנא ואבית שני שבנה נחמיה נמי לא קאמר שהרי בית ראשון יותר מפואר היה אלא דאבית שני ודאי הוא דקאמר ואבנין הורדוס הוא דקאמר שהיה סוף בית שני וק"ל: 
+<b>דמחזי </b> כאדוותא כו'. מפורש בפ"ק דב"ב ע"ש: 
+<b>ולא </b> היו יושבין מעורבבין כו'. ולשון הירושלמי ואעפ"כ לא היו יושבין מעורבבין כו' ר"ל אע"פ שהיו רבים כ"כ היה כ"א מוצא בעל אומנתו לפי שלא היו יושבין מעורבבין: 
+<b>לא </b> תוסיפון לשוב בדרך וגו'. היינו קרא דפ' שופטים דההוא קרא משמע צווי רק לא ירבה וגו' ולא ישיב וגו' ולא תוסיפו וגו' אבל קרא דלקמיה בפרשת בשלח כי אשר ראיתם וגו' לא תוסי��ו לראותם עוד וגו' לא משמע צווי אלא ספור דברים בגאולתן ממצרים מיהו בירושל' מייתי נמי האי קרא דפ' בשלח שעברו עליו ונראה משום דמההוא קרא דפ' שופטים מוכח אהאי קרא דפרשה בשלח דהוא נמי צווי דכתיב וה' אמר לכם לא תוסיפון וגו' דהיינו שא"ל במצרים לא תוסיפו לראותם עוד וגו' וענינו מה שנענשו כ"כ מפני עבירה זו לפי מה שמפורש בס' ירמיה שבקשו שארית הגולה מירמיה להורות להם הדרך מפי ה' אם ישובו מצרימה וקבלו עליהם בשבועה לקיים נבואתו כמ"ש יהי ה' בנו לעד אמת גו' כן נעשה ואח"כ א"ל ירמיה אם אתם תשימון פניכם לבא מצרימה וגו' והיתה החרב וגו' שם ימותו בחרב וגו' ובכל אלה לא השגיחו בו וע"כ נענשו כ"כ: 
+<b>מאי </b> תיקון גדול כו'. התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ כו' ועדיין וכו' התקינו שיהו יושבות מלמעלה כו' והיינו דתקנה שניה שיהו יושבות מלמעלה מקרי תקנה גדולה לגבי תקנה ראשונה שיהו יושבות מבחוץ כו' וק"ל: 
+<b>קרא </b> אשכחו ודרש. פי' רש"י שלא יבואו לידי קלקול ולפי שזה התיקון לא היה צורך עבודת המקדש אלא לאפרושי מאיסורא דערוה לא הוה בכלל הכל בכתב מיד ה' וגו' וק"ל: 
+
+Daf 52a
+
+<b>על </b> משיח בן יוסף כו'. דבגאולה העתידה ב"ב בתחלה יבא משיח בן יוסף להושיע ישראל כמ"ש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו' שאין זרעו של עשו כלה אלא ע"י משיח בן יוסף אבל ע"י עובדי כוכבים רבים שיבואו שוב לירושלים יהרג ולא יהיה גאולה שלימה עד בא משיח בן דוד כמפורש בכמה מקראות: 
+<b>על </b> יצה"ר שנהרג כו'. פירשו בזה המפרשים דלא שייך ביה הריגה ושחיטה אלא דביטול כחו הוא שחיטתו והריגתו כמ"ש לעתיד והסירותי לב האבן וגו': 
+<b>לצדיקים </b> נדמה להם כהר ולרשעים נדמה כחוט השערה כו'. ונתנו סימן בזה כי יצר הרע הוא כחו של עשו שנקרא הר שעיר ע"ש לצדיקים כהר ולרשעים כשער: 
+<b>היאך </b> יכולנו לסבול כו'. פרש"י בוכים כו' והוא דחוק שיהיו בוכין על צערן שכבר עבר בעוה"ז והיה אפשר לפרש דבוכים מתוך שמחה שהיו יכולין לסבול הר כזה אבל מלשון הספדא לא משמע כן גם יש לדקדק מאי הספדא שייך ביצר הרע לפי מה דאמרינן פרק נ"ה הספדא אי יקרא דחיי ואי יקרא דמיתא מה שייך ביה על יצה"ר שנהרג וי"ל ע"פ מ"ש וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד וגו' זה היצה"ר כו' דהיינו שהוא טוב לצדיקים שע"י שינצחו אותו יזכו לעוה"ב על כן מצטערין בהריגתו ובביטולו שלא יוכלו עוד לזכות ע"י והשתא ניחא האי הספדא משום יקרא דחיי הוא ושפיר בוכין עליו לזכות ע"י שניטל מהן בביטולו וק"ל: 
+<b>גם </b> בעיני ופלא כו'. משמע ליה דאיירי קרא בביטול יצה"ר לעתיד דכתיב לעיל מיניה ילדים וילדות משחקים וגו' היינו משחקים ביחד דאין יצה"ר שולט בהן אז ופרש"י גם בעיני יפלא היאך יוכלו צדיקים לעמוד כנגדו בחייהם עכ"ל הכי משמע ליה קרא דאיירי בצדיקים כי יפלא בעינו שארית העם וגו' דהיינו צדיקים דלהקב"ה לא שייך בו שיתמה גם ברשעים שהרי בראו הקב"ה כהר שהרי מצינו בקרא גם בעיני יפלא שבראו כהר אלא דהרשעים נדמה להם כשער כדי לצערן שלא היו יכולין לסובלו וק"ל: 
+<b>דומה </b> לחוט כו'. מפורש בפ' חלק ולפי ענינו דמייתי ליה הכא נראה לפרש משום דאמרו לעיל דלצדיקים נדמה להר ולרשעים לשער קאמר דלא הוו ב' הפכים בנושא א' אלא דמתחלה דומה לשער דמיון החוט של בוכיא והיינו לרשעים שאינן רואין מה יהיה בסוף והיינו ולבסוף דומה להר דמיון לעבות העגלה והיינו לצדיקים שרואין מה יהיה בסופן ומרחיקין מתחלת העבירה: 
+<b>ואתנה </b> גוים וגו'. זה המזמור למה רגשו גוים וגו' מדבר במלחמות גוג ומגוג כמפורש פ"ק דברכות ופ"ק דע"ז ולפי שבזה המזמור א"ל הקב"ה שאל ממני ואתנה גוים ואינו מפורש בו ששאל על כך אבל מצינו במזמור אחר ששאל על החיים דרשו מיניה דהקב"ה חשב שיהיה שואל ליתן גוים נחלתו אבל הוא כשראה שנהרג משיח בן יוסף במלחמת גוג ומגוג אמר אינני מבקש אלא על החיים שלא אהרג כמותו וא"ל הקב"ה כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר חיים וגו' דההוא מזמורא מתחיל למנצח מזמור לדוד משא"כ האי מזמור דלמה רגשו גוים וגו' דלא אמרו דוד: 
+<b>שבע </b> שמות יש לו ליצה"ר כו'. מבואר כי המעשים של האדם הן לטוב הן לרע מסוגלים לפי הבריאה של ז' ימי בראשית גם ע"פ המזלות מז' כוכבו לכת כמפורש סוף מסכת שבת מאן דבמאדים הוא ש"ד כו' ולפי מעשה הרע יבא העונש כאמור ויסרתי אתכם שבע על חטאתיכם ואמרו על ז' גופי עבירות ז' פורעניות באין כו' וע"ש ז' מיני מעשים נקרא היצה"ר בז' שמות הללו כפי המעשה ושם רע דקאמר (ז' שמות שיש לו ליצה"ר) הוא בכלל ז' שמות הללו דהיינו שם שקראו לו הקב"ה יצר לב האדם רע וגו' ולפי שיש לאדם ב' לבבות דהיינו יצר טוב ויצה"ר כמ"ש בכל לבבך בשני ביתי"ן בב' יצרך קראו הקב"ה יצר לב האדם רע מנעוריו בב' אחד דהיינו היצה"ר שהוא רע מנעוריו כמ"ש משננער ממעי אמו ולא כן יצ"ט דלא בא לידם אלא לי"ג שנים וכן דוד דקראו טמא שנא' לב טהור ברא לי אלהים וגו' דהיינו לב אחד שהוא יצר טוב מכלל דאיכא לב אחר שהוא טמא דהיינו לב יצר הרע ולפי שלא בא לאדם ההוא לב טוב עד אחר י"ג שנים קרא ליה בריאה לגבי לב יצה"ר שכבר בא לאדם ממעי אמו: 
+<b>ומשה </b> קראו ערל שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם וגו'. בב' ביתי"ן לפי שבתיקון לב יצה"ר נתקן גם לב יצ"ט כמ"ש פ' כ"כ אם מצאו שלחן ערוך מלאך רע בע"כ אומר אמן ואם לאו מלאך טוב בע"כ אומר אמן כמפורש שם. ואמר 
+<b>שלמה </b> קראו שונא שנאמר אם רעב שונאך וגו'. עיין פרש"י ויהיה לפי פירושו מלת לחם יוצא לשנים ללשון לחם כמשמעו וללשון מלחמה ועוד נראה לפרש ע"ד שאמרו לקמן אבר אחד יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע ואמרו יצה"ר שמאל דוחה וימין מקרבת וז"ש אם רעב שונאך תן לו קצת תאותו היינו בדברים הכרחיים דהיינו האכילהו לחם ותשקהו מים ובזה ישלים עמך כשתתן לו קצת תאוותו. ואמר 
+<b>ישעיה </b> קראו מכשול שנאמר הרימו מכשול מדרך וגו'. מלת מכשול מורה על חטא שאינו גדול כמו השוגג כמ"ש כי כשלת בעוניך שזדונות נעשו לו כשגגות ועל דרך משל אם מונח על הדרך דבר שאינו גדול כל כך אפשר שלא ירגיש בו האדם ויכשל בו אבל אם מונח על אם הדרך דבר גדול וגבוה ירגיש בו ההולך ולא יכשל בו וז"ש הרימו מכשול וגו' שירים ויגבה אותו המכשול בעיני הצדיקים ולא יכשלו בו וכדאמרינן לעיל לצדיקים נדמה להם כהר ומרחיקים מתחלה מהעבירה. ואמר 
+<b>יחזקאל </b> קראו אבן כו'. היינו כמ"ש לעיל דב' לבבות הן ב' יצרך דהיינו לב אבן יצה"ר שהוא קשה כדלקמן אם אבן הוא נימוח כו' ולב בשר הוא יצ"ט שהוא רך כמו הבשר כמ"ש בסוטה בשר ונרפא וגו' אם משים לבו כבשר כו': 
+<b>ויואל </b> קראו צפוני כו' שצפון ועומד בלבו כו'. דהיינו שעומד תמיד ואינו זז ממנו כדי שיוכל להחטיאו כדלקמן יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום כו': 
+<b>ציה </b> ושממה למקום כו'. היינו הריגתו וביטולו לעתיד דבעה"ז מצינו בו שבא משוט בארץ מתהלך בה להתגרות בבני אדם אבל [לעתיד] יהיה נדחה למקום שאין בני אדם מצוין להתגרות בהם: ואמר 
+<b>את </b> פניו וגו'. זכר מה שעשה כבר רעות בעולם הזה שנתן פניו אל הים וגו' דימה המקדש לים שהיו ישראל אז בישובן פרים ��דגים שבים ורבים כחול הים כמפורש ובני ישראל רבים כחול הים וגו' ואמר שזה גרם לו שעלה באשו וצחנתו: 
+<b>שמניח </b> אומות העולם כו'. וע"כ נדחה מפניו יתעלה ב"ה ומסיים על כי הגדיל לעשות דהיינו שמתגרה יותר בגדולים כדמסיק. או פי' שהגדיל לעשות לגבי צדיקים כהר כמ"ש בתחלה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף כעבותות העגלה כמ"ש לעיל ודקאמר ובת"ח יותר כו' הוא מלתא באנפי נפשי כי הא דאביי כו': 
+<b>אורחין </b> רחיקא. עיין פרש"י גם יש לפרשו אשעבר שהלכנו דרך רחוקה וצוותין בסימא שלא היה הדרך רחוק כ"כ בעינינו ע"י הצותא: 
+<b>יצרו </b> של אדם מתגבר כו'. ובפ"ק דקדושין גרסינן מתחדש ושם מפורש: 
+
+Daf 52b
+
+<b>ע"ב אם </b> פגע בך מנוול זה כו'. מפורש פ"ק דקדושין: 
+<b>שנאמר </b> מפנק מנוער עבדו וכו'. בב"ר איתא כל המפנק את יצרו בנערותו סופו להיות כו' אבל לפי לישנא דתלמוד יצה"ר מסיתו לאדם כו' נראה לפרש כל שיצרו דהיינו עבדו כפרש"י מפנקו ומסיתו לילך אחר תענוגי עוה"ז סופו לעוה"ב יהיה לו מנון וסהדה דהיינו באטב"ח הוה מנו"ן סהדה כפרש"י כשתצטרף ב' אותיות מיחידות הוי עשרה א"ט ב"ח ג"ז ד"ו וכשתצרף ב' אותיות מעשיריות יהיה מאה י"ץ כ"פ ל"ע מ"ס וכשתצרף ב' אותיות ממאות יהיה אלף ק"ץ ר"פ ש"ן ת"ם כי אותיות הכפולות מנצפ"ך נתוספו על כ"ב אותיות ג"כ לצורך מספר כאותיות הפשוטות עד אלף כי הך' פשוטה ה' מאות ומ' סתומה ו' מאות ן' פשוטה ז' מאות ף' פשוטה ח' מאות ץ' פשוטה ט' מאות שאם תזווגם כלם יהיה המספר עד אלף וסימן האלף לך שלמה אבל אותיות הנ"ך שהיא ה' מיחידית ונ' כפופה מעשיריות וך' פשוטה ממאות לית להו זוג והם בעצמם זוגין להיות מתחלפים כי הכא נ' ממנון במקום ה' סהדה. וק"ק דהא נו"ן אחרונה דמנון נ' פשוטה היא ולא יבוא במקומה ה' אלא ש' היא זוגה ולא הוה סהדה בה' אחרונה וצ"ע: 
+<b>בתחלה </b> התעם כו'. ר"ל היצר הרע ומלת רוח נופל בו כי הוא מלאך וכתיב עושה מלאכיו רוחות: 
+<b>קראו </b> הלך כו'. דוגמת זה בתחלה ויקם דוד וגו' ויתהלך על גג וגו' קראו הלך כמפורש פ' חלק אהאי קרא אתא שטן אדמי ליה כצפרתא כו' ע"ש ואח"כ ויקחה ותבא אליו וישכב וגו' ותשב אל ביתה קראו אורח ואח"כ נהרג אוריה במצות דוד ונשאה לאשה קראו איש וק"ל: 
+<b>אבר </b> קטן יש לו לאדם משביעו רעב כו'. עיין פרש"י אבל בפ' חלק דמייתי אעובדא דבת שבע שהפך דוד משכבו של כו' ע"ש נראה לפרש כפשוטו משביעו בתשמיש הוא רעב עוד לתשמיש ביותר ושם לא מייתי ליה כלל מהאי קרא שנאמר כמרעיתם וישבעו שבעו וגו' וי"ל למאי דמייתי ליה הכא דריש ליה מלשון כפול וישבעו שבעו וגו' כמרעיתם מלשון רעה אם האדם מרע ומענה עצמו דהיינו מרעיב אז וישבעו ואם שבעו עצמו בתשמיש אז וירם לבם וכן הבינו התוספות השמועה וק"ל: 
+<b>הן </b> ארץ כשדים זה העם וגו'. ר"ל כי שאר ארצות נקראו ע"ש האומות שבה כגון ארץ מצרים ארץ כנעי אבל ארץ שביד הכשדים לא נקראת אלא בשם בבל לפי שהקב"ה מתחרט שעשאן לעם שאין ראיין להיות נקראין עם שתהיה ארץ בבל נקראת על שמם: 
+<b>מה </b> לי פה כו'. כפרש"י זו היא חרטה עכ"ל ובספר ישעיה פי' למה אני שוהה ומשהה בני כאן עכ"ל דהיינו מה לי פה בגלות ע"ד עמו אנכי בצרה: 
+<b>ישמעאלים </b> דכתיב ישליו וגו'. לאשר הביא אלוה בידו וגו' לפי שאברהם לא בקש מה' אלא לו ישמעאל יחיה אבל הקב"ה הביא זה בידו להוסיף ולישמעאל וגו' ונתתיו לגוי גדול וע"ז נתחרט הקב"ה להוסיף לו על בקשת אברהם: 
+<b>ואשר </b> הרעותי וגו'. דכתיב ברישא דקרא והנדחה אקבצה ואמר דלכך אקבצם מהגלות כי אני מתחרט על שבראתי יצה"ר שעל ידו ב��ו לגלות: 
+<b>אלמלא </b> ג' מקראות הללו נתמוטטו כו'. מפורש בפ' אין עומדין: 
+<b>ארבעה </b> חרשים מאן נינהו משיח כו'. עיין פרש"י ועוד י"ל ע"פ מ"ש בפ' אין דורשין חכם חרשים שנעשו לפניו הכל כחרשין בשעה שפותח בד"ת ה"נ הכא ד' חרשים אלו עש"ז שהם חכמים שאין כמותם בדורם ושהכל נעשו כחרשין בפניהם: 
+<b>ז' </b> רועים כו'. רועים הם מנהיגים של הדור יהיו ז' ודוד באמצע דוגמת מנהיגי עולם האמצעי שהם ז' כוכבי לכת והשמש באמצע כמ"ש במלכות בית דוד כי כשמש ינון וגו' וכמפורש לעיל מיניה ואתה בית לחם אפרתה וגו' ממך יצא לי מושל וגו' ועמד ורעה בעוז ה' וגו' דהיינו שהוא דוד יהיה העיקר בין מנהיגים הללו וקראם רועים במקום מנהיגים כי ברובם מפורש שהיו רועים ממש בעולם הזה דוד רועה צאן אביו יעקב צאן לבן משה צאן יתרו שת נאמר בו כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל וגו' והבל היה רועה צאן. ואמר 
+<b>מאן </b> נינהו ח' נסיכי אדם ישי כו' משיח כו'. הא ודאי דמשיח ימלוך על כלם כמ"ש ומלך אחד יהיה להם ש"מ אלו הז' דחשיב יהיה להם קצת שררה ונסיכות וקבלה היה בידם שאלו השבעה יהיו עם מלך המשיח: 
+
+Daf 53a
+
+<b>אשרי </b> זקנתינו שכפרה כו'. כולם בנעשו כבר זקנים קמשתעי שהם שמחים בבית השואבה שמחה של מצוה דהילדים מסתמא שמחים בלאו הכי כמ"ש שמח בחור בילדותך וגו' וכל אחד מהזקנים דהיינו החסידים ובעלי תשובה משמח במעלות זקנתו בשמחה של מצוה זו. ואמר 
+<b>אלו </b> ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא כו'. לא מיירי בזקנים שא"כ היינו חסידים אלא דב' כיתות הזקנים שזכר הם אומרים על אלו שעדיין ילדים ולא חטאו עדיין אשרי להן ומי שחטא ועדיין בילדותו ישוב אז וימחול לו כי התשובה בילדותו מעולה ביותר כמ"ש אשרי האיש ולא אשה אלא כשהוא עדיין איש: 
+<b>אם </b> אני כאן כו'. עיין פרש"י וכינוי אני קאי על הקב"ה ושמעתי בזה ע"ש שמספר הלל גימטרי"א אדנ"י ולולי פירושו נראה יותר לפרש כמשמעו שאמר כן בשם ישראל אם אני כאן שאבא למקדש הכל שהוא הקב"ה שבידו הכל הוא ג"כ כאן ואם ישראל אינן כאן מי כאן דגם שריית השכינה אינה כאן והשתא ניחא דקאמר ואף הקב"ה אומר כן אם אתה תבא לביתי כו' ומייתי לה שנא' בכל המקום אשר אזכיר את שמי בכל המקום אשר אמרתי להזכיר שמי דהיינו במקדש דבגבולין אסור להזכיר שם המפורש שם אבא אליך וגו': 
+<b>רגלי </b> מוליכות כו'. ר"ל דבזו הסיבה אני בא לשם למקום שאני אוהב כו' ועש"ה ה' אהבתי מעון ביתך מקום משכן וגו'. 
+<b>על </b> דאטפת בו'. פרש"י והכיר בו שהיה רוצח ופגעו כו' ע"ש נראה דדקדק לפרש כן שהכיר את בעל הגלגולת שהיה רוצח דאם לא כן מנא ידע דעל דאטפת אטפוך דאימא משום עבירה אחרת היה נהרג דע"כ הראשון שנהרג משום עבירה אחרת היה וגם מדאמר וסוף מטיפיך יטופון ע"כ דידע שזה שפגע בבעל הגלגולת היה ליסטים ורוצח דאל"כ אימא שזה בעל הגלגולת נהרג ע"י אחר בשוגג כדאמרינן פרק קמא דמכות זה שהרג בשוגג וזה שהרג במזיד הקב"ה מזמנן לפונדק אחד כו' ומיהו הלשון לא משמע כן: 
+<b>לתמן </b> מובילין יתיה כו'. ועד"ז כינו את המיתה בהולכה כמ"ש פ"ק דסוטה אין הולכות אלא לשון מיתה שנאמר אנכי הולך למות ודקדק לומר דבר אינש כו' דשאר ב"ח מיתתן במקרה משא"כ מיתת בר אינש הוא ע"פ הגזירה בזמן שהגיע למות ובכלל הגזירה נמי באיזה מקום אם במכובד לו או במבוזה כפי מעשיו לטוב או לרע: 
+<b>תרי </b> כושאי דהוו קיימי כו'. פרש"י ע"ש שהיו יפין כו' וכן אשה כושית ת"א אתתא שפירתא ע"ד שקורין לסומים ס"נ ומה שהזכיר כאן שהיו יפין שע"י זה טעה שלמה שמה שהיה המלאך המו�� עצב על מיתתן לפי שהיו אנשים יפה תואר ולכך מיהר לשלחן ללוז להצילן שם ואלו היה יודע שלמה כוונתו שהיה על שלא היה יכולת בידו להמיתן כאן בו' כפרש"י וכדמוכח לבסוף דהווה קא בדח על מיתתן ודאי דלא היה משלחן לשם אלא אדרבה היה מעכבן כאן כדי שלא יוכל להמיתן וק"ל: 
+<b>למחוזא </b> דלוז כי כו'. ענין לוז עיין בחידושינו בפרק עגלה ערופה: 
+<b>נוטל </b> ח' אבוקות כו'. עיקר שמחת בית השואבה היה בלילה כדלקמן ומשם לתמיד של בין הערבים ומשם לשמחת בית השואבה ולכך עשה כן באבוקות ולקמן מייתי נמי שעשו כן בטיול בח' סכינים ובח' מזגי ובח' ביעי וי"ל לקמן שהיו במספר ח' דהיינו בב' ידים בין כל אצבע ואצבע הוי ח' אבל הכא באבוקות ליכא לפרושי הכי דגרסינן ביה בידו אחת: 
+<b>ונושק </b> את הרצפה וזוקף כו'. עיין פרש"י והוא דחוק מה שייך הכא בשמחת בית השואבה לנשק הרצפה כדי לקיים כו' ולולי פירושו נראה לפרש דיותר חידוש נפלא ליגע בארץ בנשיקת פיו מליגע בעקימה בגובה ראשו ועל ענין הקידה אמר הכתוב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי דהיינו שעשו בשמחתם ברגלים ומועדים לרמוס חצרי בידים על ידי קידה וק"ל: 
+<b>בתמני </b> סכיני כו'. מה שאין כל אדם יכול לעשות כן מפני הסכנה וכן בתמני מזגי חמרא מפני שבירת הכלי זכוכית ומפני שפיכת יין על ידי הטיול וכן בח' ביעי מפני שבקל ישברו: 
+<b>ומשם </b> לתפלת השחר כו'. הכא וכן במוספין הקדים הקרבן לתפלה ולגבי מנחה הקדים התפלה לקרבן ויש להשיב דהתפלות מכלל עבודת המקדש הם ואמרינן אין לך עבודה קודם תמיד של שחרית דהתפלה אחריה וכן המוספין שנקרבין קודם חצות דינם כתמיד של שחרית דהתפלה אחריה אבל בתמיד של בין הערבים אמרינן בהיפך דאין לך עבודה אחריה ולכך התפלה לפניה ודו"ק: 
+<b>הני </b> ט"ו שיר המעלות כנגד מי כו'. המאמר הזה מבואר כי מחסד אלהים שאמר יקוו המים ותראה היבשה כי לפי טבע מהראוי שיהיו גם המים עולות על הארץ כהיקף כ"א מהיסודות הפשוטים לחברו כי הארץ המרכז לכלם והש"י במאמרו כינס המים ונתנך באוצר התהום וכמ"ש במס' תענית גבי ור"י ההוא בבריותו של עולם הוא ופרש"י שם שהיה כל עולם שטוף במים והקב"ה כנסן במקום אחד כמכניס מים בנאד שנתנן באוצרות תהומות ונתן חול גבולו ובפ"ב דחגיגה אר"ל בשעה שברא הקב"ה עולמו הים היה מרחיב והולך עד שגער בו הקב"ה כו' פי' שהיה הים מרחיב והולך לפי טבעו על הארץ עד שגער בו הקב"ה וכנס אותו למקום אחד באוצר התהום ולזה נבראו השיתין שמהן הושתת העולם והן מקור מי התהום ואוצרו במקום הקדוש הנבחר אשר ה' אלהים דורש אותו תמיד עיני ה' בה שלא יעברו על גבולם אף במקום מן הארץ כפי טבעם אך יתברך העולם ממי מקור הברכה ואוצרו והוא שירדו הנסכים לשיתין כמ"ש במסכת ר"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמים וכמ"ש בכל זה לעיל ולז"א כשכרה דוד שיתין ויסודות של בהמ"ק ואשכח שם חד עציץ שהיה מונח וכבוש על נקב התהום מן שעתא דאמר הקב"ה בסיני אנכי ה' אלהיך וגו' אעפ"כ דוד לא שמע ליה כיון דרמייה סליק תהומא בעי למשטפיה עלמא כו' כדאיתא בירושלמי ע"ש והוא מבואר כי בקבלת ישראל התורה אנכי ה' וגו' אז נתקיים העולם קיום גמור כי לולי זאת היה העולם ראוי לישטף כי התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית אם כו' ואם לאו אחזיר את העולם לתוהו ובוהו והוא העציץ שהיה כבוש ומונח על התהום בסיני שכבש הקב"ה מי הים באוצר תהום רובצת תחת לארץ היפך טבעם וכשבא דוד ורצה לכרות היסודות של בהמ"ק עד התהום גילה נקב התהום וכיסויו שהוא העציץ שהיה מונח וכבוש שם במעשה בראשית ובסיני במאמר הש"י סליק תהומא למקומו הטבעי לישטף עלמא כטבעו להוות על הארץ עד שכתב אחיתופל שם על החספא וחזר להניח אותו על נקב התהום שבאותו מאמר השם שהיה כתוב על החספא כבשו המים לירד לתהום כמו שנכבשו שם המים ע'"י הש"י בסיני ונזכר ענין זה בט"ו שיר המעלות דכתיב ביה אזי המים שטפונו וגו' אזי עבר על נפשנו המים הזדונים וגו' שנקראו ע"ש כך שלא רצו להיות מתחת לארץ עד שגער בהן הקב"ה כמ"ש לעיל וסיים עזרנו בשם ה' וגו' ושינה לומר בשם ה' עושה וגו' ולא אמר עזרנו מעם ה' כמו עזרי מעם ה' וגו' להורות כי עזרתנו ממים הזדונים שזכר היה בשם ה' ממש הנכתב על החספא שעל ידו נכבש התהום למקומו ובזה יתיישב שאמרו בפרקי אבות הלומד מחברו כו' או אפילו אות א' ומייתי לה מאחיתופל דהיינו אות א' שהוא אות השם הה' ממנו כמ"ש כי בי"ה ה' צור עולמים שברא עוה"ז בה' והשם גופיה הוא אות כמ"ש אות הוא בצבאות שלו: 
+
+Daf 53b
+
+<b>ע"ב ונשא </b> אחיתופל ק"ו כו' בפרק אלו הן הגולין כתב רש"י יש תימה בדבר שהרי לא קנה דוד את הגורן מארונה היבוסי עד מעשה דהסתה שהיה אחר מיתת אחיתופל ג' שנים כו' צריכין אנו לומר שאע"פ שלא קנה את הגורן יודע היה מנעוריו מיום שישבו הוא ושמואל בניות ברמה כו' כדרשינן בפ' איזהו מקומן כו' ע"ש באורך אבל הכתובים בס' ד"ה אין מוכיחין כן שאמר הכתוב בעת ההיא אמר דוד כי ענהו בגורן ארנון וגו' ויאמר דוד זה הוא בית אלהים וגו' נראה מזה שעד היום ההוא לא ידע שהוא בית אלהים גם דחוק איך כרה השיתין בגורן ארנון טרם שקנה אותו שהרי לא רצה להעלות שם עולה עד שקנהו גם אילו ידע זמן רב מקודם ההסתה למה לא קנה אותו אז מארונה והנראה בזה דגם שיתין של היסודות נבראו מששת ימי בראשית חלולין ויורדין עד התהום אלא דדוד כרה השיתין תחלה שלא במקומן דהיינו בעין עיטם כדסברי מעיקרא למיבני בעין עיטם וכו' כדאיתא פ' איזהו מקומן ורמי דוד שם העציץ שהיה כבוש על התהום ובא למשטפיה עלמא כמפורש לעיל ובזה ראה דוד שאין זה מקומן דמקום שיתין הן חלולין ויורדין עד התהום מששת ימי בראשית עד שאמר נחתי ביה קליל כו' כדאמר שם ומכל מקום מקום האמתי אכתי לא ידע להיאך מקום נחתי ביה קליל עד מעשה דהסתה לאחר מיתת אחיתופל כשקנה הגורן מארונה היבוסי ומצא שם השיתין שהיו יורדין חלולים עד התהום מששת ימי בראשית ואיך שיהיה לא בנה דוד היסוד גם אחר שמצא מקומן אלא שלמה בנאן כדכתיב ביה ויצו המלך ויסיעו אבנים וגו' ליסד הבית וגו' וכמ"ש לו הש"י לדוד האתה תבנה וגו' והקימותי זרעך וגו' הוא יבנה בית לשמי ובזה יבואו כל הספיקות על נכון: 
+<b>כל </b> האומר שמע שמע כו' פרש"י פסוקא פסוקא כו' עכ"ל היינו דמשתקין אותו אבל אם אמר שמע שמע התיבה כפולה אין משתקין אותו אלא דהוה מגונה וכפרש"י בפרק אין עומדין אבל התוס' שם פירשוהו בהפך בשם ר"ח ע"ש וצ"ל לפרש"י דאנו ליה וליה עינינו דהכא ה"ל כאילו אומר פסוקא פסוקא ולמאי דמסיק המה משתחוים קדמה ואנו ליה אנחנו מודים ועינינו ליה וכו' לא הוי כאילו אומר פסוקא פסוקא דהיינו דווקא בענין ומשמעות א' אבל זה משמעו ב' ענינים המה משתחוים קדמה ואנו ליה היינו במעשה אנחנו מודים ועינינו ליה מיחלות היינו בדבור וכה"ג כתבנו לפרש הך דפ' לולב וערבה ליה אנחנו מודים ולך אנו משבחים כו' ע"ש: 
+
+Daf 54a
+
+
+
+Daf 54b
+
+
+
+Daf 55a
+
+<b>בחש"מ </b> בראשון אומר הבו לה' בני וגו'. בפרש"י דבאותו מזמור כתיב קול ה' על המים וגו' עכ"ל וכתיב ביה ז' פעמים קול ע"ש ז' ימי החג שאומרים שיר בקול על ניסוך המים שבחג וכה"ג אמרו בברכות דכתיב ביה ז' פעמים קול נגד ז' ברכות שבתפלת שבת כמפורש שם: 
+<b>בשני </b> מה הוא אומר ולרשע אמר אלהים מה לך וגו'. עיין פרש"י ול"נ לפרש בענין פרי החג דאמרינן לקמן שהיו ע' פרים נגד ע' אומות עע"ז פר יחידי נגד ישראל כו' ואוי להן שאבדו ואין יודעין שבזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר כו' וז"ש בזה המזמור לא אקח מביתך פר וגו' דהיינו שאומר כן לישראל דלא אקח אותו פר מביתך וממכלאותיך עתודים ע"ש שעיר עזים שבכל יום בחג נקרב א' כי לי וגו' אלא מחבתך אני אקח אותו ולרשע וגו' ר"ל רשעים העובדי כוכבים שהחריבו המקדש אמר הקב"ה מה לך לספר חקי שהם מספר ע' פרים לכפרה עליכם ואתם בעצמכם אבדתם אותה כפרה בהחריבכם בהמ"ק דהיינו ותשלך דברי אחריך: 
+
+Daf 55b
+
+<b>ע"ב הני </b> ע' פרים נגד ע' אומות כו'. ואיתא במדרש דלכך פוחתין והולכין לרמוז שהאומות עובדי כוכבים פוחתין והולכין וכל אומה יש לה שר מלמעלה ואין לך אומה הנופלת שאין שר שלהם נופל מקודם ואמר פר יחידי נגד אומה יחידי שהם חלק ה' שהוא א' כמ"ש בנוסח אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך וגו'. ואמר ליום אחרון דהיינו רמז לעתיד לבא כשכל האומות עובדי כוכבים כלים ישראל יהיו קיימים לעשות סעודה קטנה כדי שאהנה ממך דמסעודת ע' אומות עובדי כוכבים בעוה"ז אין הקב"ה נהנה אלא שרים שלהם של מעלה נהנין וז"ש אוי להם לאומות עובדי כוכבים שאבדו כו' היינו הנאתן בעוה"ז כשבהמ"ק קיים מזבח מכפר כו' אבל בישראל לא אמר שאבדו דסעודתן היא לעוה"ב ויותר נראה לפרש דזאת הסעודה קטנה בשמיני עצרת נגד ישראל בעוה"ז שייך רק לאומה ישראלית והשמחה לא הוזכר בו רק ברמז והיית אך שמח וגו' אבל לעתיד שיהיה שמו א' לכל עולם אז תתגדל השמחה לישראל כמ"ש בפ' ע"פ עתיד הקב"ה לעשות סעודה גדולה לזרעו של יצחק שנאמר ויעש אברהם משתה גדול וגו' וע"ז אמר הכתוב הגדיל ה' לעשות עמנו סעודה גדולה שהיינו שמחים בה ביותר: 
+
+Daf 56a
+
+
+
+Daf 56b
+
+<b>לוקס </b> לוקס עד מתי כו'. פרש"י זאב וע"ש שהזאב דרכו לטרוף הכבשים אמרה כן שמכלה ממונן של ישראל בקרבן התמידין שהיו ב' כבשים בכל יום: 
+<b>ומשום </b> ברתא קנסינן ליה לדידיה כו'. והא דכתיב את אביה היא מחללת היינו שאומרים עליו ארור שזו ילד גדל כפרש"י בחומש ולא לענין קנס: 
+<b>טוב </b> לצדיק כו'. פרש"י דיליף לה ממילא דהא מדה טובה מרובה ומייתי לה הכא ולא איצטריך ליה אלא כדי לסיים המסכת בדבר טוב: