9973ea11fbb83794ae513502e76f9218887af08ff1f9e26237864bdb738ecaf4

txt/Kabbalah/Gan Naul (Abulafia)/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,59 @@
+Gan Naul (Abulafia)
+גן נעול (אבולעפיה)
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Gan Naul (Abulafia)
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+So with the exchanges (in the order of the letters), the raw material has brought out matters that are contrary. For example, I heard it said that the fools flip the word, <i>betzelo</i> (in his shade) [in the phrase] (Song of Songs 2:3), "I delight to sit in his shade." So they said, <i>tzaluv</i> (the crucified one), is added [here]. And the one who interpreted it like this said, "I delight to sit in the shade of the crucified one." As he went with this, he did not know the statement (Deuteronomy 21:23), "Do not leave his corpse overnight on the stake." And the proof [that it is incorrect is in the continuation of the verse], "for a hanging corpse is an affront to God," [such that] one would not want to sit in its shade. Rather, one who wants to hang, 'should hang upon a tall tree.' And this is the foolishness and evil of the one who wants to transform the words of the Torah into heresy. For behold, if the Song of Songs - which is the holy of holies - were to be profane and all of its ideas like their simple understanding, God forbid, all of its words would only indicate the love of a physical bride and groom. 'But wickedness be far from God; wrongdoing, from the Omnipresent.' There was never a proper sage - one from the Children of Israel, who are the holy descendants from the children of Avraham, Yitzchak and Yaakov and the students of Moshe, Aharon, David and Shlomo - who [even] considered that the Song of Songs is anything but a parable for the Congregation of Israel together with the Holy One, blessed be He. For He is like a perfect Groom to her in all matters, and she is like a perfect bride in all matters, He in divinity and she in humanity. And the love and clinging between them is shared in the way of ascent and descent - this One ascends and that one descends. "Who is this one who has ascended from the desert" (Song of Songs 3:6); "I have descended to the walnut orchard" (Song of Songs 6:11). This hints to the virgin, the blessing for whose blood is, "who has set the walnut tree [in] the Garden of Eden." 

txt/Kabbalah/Gan Naul (Abulafia)/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,62 @@
+Gan Naul (Abulafia)
+גן נעול (אבולעפיה)
+merged
+https://www.sefaria.org/Gan_Naul_(Abulafia)
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Gan Naul (Abulafia)
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+So with the exchanges (in the order of the letters), the raw material has brought out matters that are contrary. For example, I heard it said that the fools flip the word, <i>betzelo</i> (in his shade) [in the phrase] (Song of Songs 2:3), "I delight to sit in his shade." So they said, <i>tzaluv</i> (the crucified one), is added [here]. And the one who interpreted it like this said, "I delight to sit in the shade of the crucified one." As he went with this, he did not know the statement (Deuteronomy 21:23), "Do not leave his corpse overnight on the stake." And the proof [that it is incorrect is in the continuation of the verse], "for a hanging corpse is an affront to God," [such that] one would not want to sit in its shade. Rather, one who wants to hang, 'should hang upon a tall tree.' And this is the foolishness and evil of the one who wants to transform the words of the Torah into heresy. For behold, if the Song of Songs - which is the holy of holies - were to be profane and all of its ideas like their simple understanding, God forbid, all of its words would only indicate the love of a physical bride and groom. 'But wickedness be far from God; wrongdoing, from the Omnipresent.' There was never a proper sage - one from the Children of Israel, who are the holy descendants from the children of Avraham, Yitzchak and Yaakov and the students of Moshe, Aharon, David and Shlomo - who [even] considered that the Song of Songs is anything but a parable for the Congregation of Israel together with the Holy One, blessed be He. For He is like a perfect Groom to her in all matters, and she is like a perfect bride in all matters, He in divinity and she in humanity. And the love and clinging between them is shared in the way of ascent and descent - this One ascends and that one descends. "Who is this one who has ascended from the desert" (Song of Songs 3:6); "I have descended to the walnut orchard" (Song of Songs 6:11). This hints to the virgin, the blessing for whose blood is, "who has set the walnut tree [in] the Garden of Eden." 

txt/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,180 @@
+Or Neerav
+אור נערב
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Or Neerav
+
+Introduction
+
+
+
+PART I
+
+Subject
+
+
+
+
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+PART II
+
+Subject
+
+
+
+
+
+
+
+PART III
+
+Subject
+
+
+
+
+
+
+
+PART IV
+
+Subject
+
+
+
+
+
+
+
+PART V
+
+Subject
+
+
+
+
+
+
+
+PART VI
+
+Subject
+
+
+
+
+
+
+
+PART VII
+
+Subject
+
+
+
+Letter Alef
+
+
+
+Letter Bet
+
+
+
+Letter Gimel
+
+
+
+Letter Daled
+
+
+
+Letter Heh
+
+
+
+Letter Vav
+
+
+
+Letter Zayin
+
+
+
+Letter Chet
+
+
+
+Letter Tet
+
+
+
+Letter Yod
+
+
+
+Letter Kaf
+
+
+
+Letter Lamed
+
+
+
+Letter Mem
+
+
+
+Letter Nun
+
+
+
+Letter Samekh
+
+
+
+Letter Ayin
+
+
+
+Letter Peh
+
+
+
+Letter Tzadi
+
+
+
+Letter Kof
+
+
+
+
+<i>Kedem</i>. Keter, Ḥokhmah.
+
+Letter Resh
+
+
+
+Letter Shin
+
+
+
+Letter Tav
+
+
+
+Appendix The Introductory Material
+
+
+

txt/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/English/YU Torah miTzion Beit Midrash.txt

@@ -0,0 +1,216 @@
+Or Neerav
+אור נערב
+YU Torah miTzion Beit Midrash
+http://www.torontotorah.com
+
+Or Neerav
+
+Introduction
+
+
+
+PART I
+
+Subject
+
+
+
+
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+Now that we have spoken about those who distance themselves from this wisdom [kabbalah]… we shall now come to describe those who draw near to it… For in those who draw near we have seen three groups: one mistaken, one sinning, and one desirable:
+The mistaken group includes some of our generation, who have had no introduction to Tanach, Mishnah or Talmud, and they engage in this wisdom. Without any doubt they are completely wrong, for several reasons:
+First, they have never seen the light of dialectical study… and so they take the allegory found in this wisdom, to the point that they nearly imagine corporeality in the heavenly entities… And they think these are not allegories, and do not descend to the depth of the reasoning.
+Second… the order of levels in the wisdom of our holy Torah is: mastering Tanach, then mastering Mishnah, then mastering Kabbalah. They have ascended to mastering Kabbalah without the ladder and the path of the levels.
+
+The sinning group includes those who draw near to this wisdom because they see themselves as great sages who lack nothing but this wisdom… Can it be that such a smart person would have a less wise person speak before him regarding this wisdom, and not respond with his own share? This group also includes those of coarse arrogance, who also study for non-altruistic purposes… May G-d save us from them and from their portion.
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+And the desirable group includes those who take the straight path, who have a share in Tanach and a share in Talmud and its rulings which we have in Mishnah. They learn this wisdom to enter its secrets to know their Creator, to achieve the wonderful level of true knowledge of the torah, and to pray before their Creator to unite, via their mitzvot, G-d and his Shechina, and that is the most desirable service before the Creator of all.
+
+PART II
+
+Subject
+
+
+
+
+
+
+
+PART III
+
+Subject
+
+
+
+
+
+
+
+PART IV
+
+Subject
+
+
+
+
+
+
+
+PART V
+
+Subject
+
+
+
+
+
+
+
+PART VI
+
+Subject
+
+
+
+
+
+
+
+PART VII
+
+Subject
+
+
+
+Letter Alef
+
+
+
+Letter Bet
+
+
+
+Letter Gimel
+
+
+
+Letter Daled
+
+
+
+Letter Heh
+
+
+
+Letter Vav
+
+
+
+Letter Zayin
+
+
+
+Letter Chet
+
+
+
+Letter Tet
+
+
+
+Letter Yod
+
+
+
+Letter Kaf
+
+
+
+Letter Lamed
+
+
+
+Letter Mem
+
+
+
+Letter Nun
+
+
+
+Letter Samekh
+
+
+
+Letter Ayin
+
+
+
+Letter Peh
+
+
+
+Letter Tzadi
+
+
+
+Letter Kof
+
+
+
+Letter Resh
+
+
+
+Letter Shin
+
+
+
+Letter Tav
+
+
+
+Appendix The Introductory Material
+
+
+

txt/Kabbalah/Ramak/Or Neerav/Hebrew/Or Neerav, Furth 1701..txt

@@ -0,0 +1,247 @@
+Or Neerav
+אור נערב
+Or Neerav, Furth 1701.
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001323856 
+
+אור נערב
+
+הקדמה
+
+
+
+חלק א
+
+נושא
+
+
+
+
+
+
+
+חלק ב
+
+נושא
+
+
+
+
+
+
+
+חלק ג
+
+נושא
+
+
+
+
+
+
+
+חלק ד
+
+נושא
+
+
+
+
+
+
+
+חלק ה
+
+נושא
+
+
+
+
+
+
+
+חלק ו
+
+נושא
+
+
+
+
+
+
+
+חלק ז
+
+נושא
+
+
+
+אות א
+
+
+
+אות ב
+
+
+
+אות ג
+
+
+
+אות ד
+
+
+
+אות ה
+
+
+
+אות ו
+
+
+
+אות ז
+
+
+
+אות ח
+
+
+
+אות ט
+
+
+
+אות י
+
+
+
+אות יא
+
+
+
+אות יב
+
+
+
+אות יג
+
+
+
+אות יד
+
+
+
+אות טו
+
+
+
+אות טז
+
+
+
+אות יז
+
+
+
+אות יח
+
+
+
+אות יט
+
+
+
+אות כ
+
+
+
+אות כא
+
+
+
+אות כב
+
+
+
+נספח: הקדמות
+
+
+
+
+
+Chapter 1
+
+<b>עמוד השער</b>
+ספר
+<strong><big>אור נערב</big></strong>
+מהרב המקובל האלדי כמוהר"ר <b>משה קורדואירו ז"ל</b>
+מתוק לנפש ומרפא לעצם מהדעות הזרות המתוארות למתרחקים מחכמת האמתי זה השער לה' לזכות אח"כ לכספ' אור יקר הוא המאור הגדול בפי' הזוהר:
+והחלק הששי מהחבור הזה הוא קצור משובח ומפואר מההקדמות שבאר הרב זצ"ל בארוכה בימי בבחרותו בספר <b>פרדס רמונים</b> שלו: 
+
+Chapter 2
+
+<b>הקדמת ר' משה באסולה</b>
+אמר הצעיר משה בסולה
+עלי לשבח אל החכם כמהר' גדליה בן הרב המחבר זצ"ל כי שמר ברית אחים ואהבתו הקדומה בארץ הצבי תוב"ב עקד שהביאני אל הדר תורתו והעמידני על ימינו לעזרו לסמכו ולתמכו להרים מכשול מדרך הספר הנכבד הלז
+והחוט המשולש עמנו ה"ה הישיש ונעלה רבי ישראל עושה חיל ברב עוז ותעצומות במלאכת הדפוס לשם שמים ובאמונה באופן כי בטחנו בחסד אל יהיה מוגה כהלכתו כפי' סדר עבודת יום הכפורים וכל שלו ושחיתה לא ישתכח ביה.
+וליודעים ינעם ועליהם תבא ברכת שמים מעל:
+ואלה הדברים אשר דבר משה בסולה בראותו החבור ומעלתו ואת יקר תפארת גדולתו:
+כל ישראל יש להם חלק בעולם הנשמות החשובות חצובות מתחת כסא עושה ארץ בכחו ובתבונתו נטה שמים. וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלדים את בני ישראל לטהר רעיונים ולשית בטחות חכמה לאור באור החיים ונעלמה מעיני כל חי. עד עת בא החכם בנו יצ"ו והוציא חמה ממקומה להאיר לארץ ולדרים באור חברוהו שרים. קראוהו נדיבי העם טעמו וראו מתקו וערכו. וכל איש ישאנו בחשקו בחיקו:
+וזה חלקי מכל עמלי. להביא תשורת שירת מהללי.
+לכו נא זמירי רנני ושירי
+להלל לפאר לעושה מאורים:
+ונטע בחכמה שלחיו <b>בפרדס</b>
+והאיר <b>באור</b> זה למרפא בשרים:
+מתוקן ויפה כשוהם וישפה
+<b>ונערב</b> לכל פה בצוף ה-דבורים: 
+והיה במטמון ונסתר להמון:
+בארץ צבי היא בחדרי חדרים:
+עדי קם <b>גדליה</b> ואמר יהי אור
+כחום צח עלי אור וגלה סתרים:
+עודני אל לבי מדבר. ואוסיף לחבר:
+קחה דוד אור נערב כמוצא שלל רב:
+לאיש גדל ורב כאריה ברחובות:
+ובו תמצא סודות מדובר נכבדות:
+במסבת מדות ותקון מחשבות:
+וסוד כתר עליון וחכמה רום חביון:
+ובינה באפריון רחוקות וקרובות:
+גדולה בימינא גבורה בה דינא:
+כהר מור ולבונה וחומות נשגבות:
+ומדת תפארת באמצע נקשרת:
+ונצח אוגרת לשובב בנתיבות:
+והוד ויסוד גילה למלכות הכלה:
+וחוזרות חלילה ועל מלאת יושבות:
+בתוכו כל עושר ובו כושר יושר:
+למספר העשר בריאות גם טובות: 
+
+Chapter 3
+
+<b>הקדמת ר' גדליה קורדואירו</b>
+אמר הצעיר גדליה בן לא"א כמהור"ר משה קורדואירו זצ"ל
+מאז הפלא ה' חסיד לו זאת הקדוש אבא מרי והקריב אליו להגדיל תורה להפליא תושיה בחכמת הרזים ראינו צדקתו עומדת לעד להלהיב לבות המעיינים ונפקחו עיניהם בהקדמותיו האלהיות לא זזו מחבתן עד שזכו לנעור כפיהם מתמוך בחכמות המחקריות אשר דרכם חשך וחלקלקות וצדיקים ישמחו יעלצו בחכמת האמת להתהלך לפני אלדים באור החיים:
+ומעתה הקונטריס הזה שהוא סלת נקיה מנופה בנפת הרב אבא מרי בעצמו ובכבודו בקצור ההקדמות שנתבארו בארוכה בספר <b>פרדס רמונים</b> אשר לו ועם פרקים נוספים בתחלתו להבין ולהורות תועלת החכמה והכרח למודה ראיתי היותו מצוי ביד רבים נכבדי ארץ בשגם יודע אני כי לא עשה לו הרב מהדורא מספקת כאשר היה עם לבבו ויראתי פן יקרהו כמקרה פירוש תפלת ר"ה כי גונב מעמדי ומי שהדפיסו בלי רשותי לא ירד לסוף דעת הרב המחבר ולא די שלא תקן מה שנמצא בגנבתו מטעות סופר אלא שהשמיט וגרע ואני מובטח ברחמי שמים שאזכה לתקן המעוות ב"ה.
+והואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא כי אחרי שהרב אבא מרי ז"ל הסביר פנים שלא נאמר בברכת קדושת ה' של ימים נוראים רק ג' ובכן כדעת החכם החסיד אחי אמי הרשב"א הלוי זצ"ל הכריע אחר כך לומר ג"כ ובכן יתקדש וכו' כפי הנוסח המפורסם שכן מצא לו סמוכות במאמר מהזוהר וגם זה מן ההשמטות שראוי להגיה בפירוש התפלה הנז'.
+וכאשר חשקה נפשי להתחיל בהגהת הקונטרס המעולה הזה ומצאתי את החכם השלם הרמ"ע מפאנו נר"ו בכל בית אבי נאמן הוא אשר אהב לכתוב לו רובי תורותיו בהם דבק מאד לאהבה וכבר קדם וזכה בו להגיהו ולהעמידו על מכונו מסכים בכל חלקיו עם מה שנתברר לו מכוונת הרב בשאר החבורים הנחמדים מזהב ומפז רב וכמשפט הזה עשה והצליח ג"כ לביאור <b>סדר עבודת יום הכפורים</b> אשר פירש הרב בדרכי הסוד
+ואחזה אנכי אשית לבי לכל פרטי התקונים והנאוני קורא אני עליהם שפתים ישק משיב דברים נצוחים לכן שמח לבי ויגל כבודי והסכמתי לזכות בהם את הרבים והיה ראשיתנו מצער אולי יחנן ה' ואחריתנו ישגא מרד על דבר כבוד שמו ויהי נועם ה' אלדינו עלינו.
+אכי"ר:
+
+
+Chapter 4
+
+<b>הקדמת המגיה</b>
+אמר המגיה
+מחנה אלקים זה דור דורשיו ישמח בעושיו כמחולת מחנים. ראו עינינו כן תמהו עולים מן הארץ לנטוע שמים וכצאת השמש בצהרים אור נגה עליהם. פתח דבריהם יאיר ויזהיר מחזה שדי להקדש למדי אל גנזי רזי תורה ערוכה ושמורה ממעונות אריות מהררי נמרים מעולפת ספירים
+במסתרים מפני גוה כל היום דוה מזבח רשעים תועבה. ואף גם זאת מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. כי ישרים דרכי ה'. ישפוט עניי עם ישפות שלום. וכי ידבר חילים יגבר. אל עמו ואל חסידיו.
+הלא חכמה תקרא לשרידי במספר שמות לשמור מזמות תעלומו' חכמה. רוממות אל בגרונם שובע שמחות נעימות בימינם. וידרכו לשונם עט סופר מהיר. דגמיר וסביר מבין פתאים העם נדהם ההולכים בחשך צרוף בכור עוני ורוב עבודה אחוז בחבלי בוז הוללות ושכלות בגלות החל הזה כרום זלות לבני אדם נבער מדעת מעת לטעת עץ החיים בתוך הגן.
+כי מדברי נרגן מראשית דגן יצא חוח בין אחים הפריא וחטאת קסם מרי כעת במרום תמריא יודע ה' ימי תמימים ודרך צדיקים מקים מעפר ארץ וים רחוקים כל הנפש לבית יעקב והמה מחושקים שוקקים לשמוע את דבר ה' והדברים עתיקים. ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים כי מראש צורים אראנו וממצדיקי הרבים אשורנו. הוצק חן בשפתותם שושנים מימיהם נאמנים ממעין גנים באר מים חיים. וכיונים אל ארובותיהם שתו בשמים פיהם קוראים אל ה' והוא יענם זה יאמר לה' אני ענני במרחב כי לא שכב לבי בלילה אף רוחי בקרבי וזה יכתוב ידו לה' ממה שקדמהו סיני ועל עורות גדיי עזים שמו אותותם אשר כתבו להורותם לדורותם ברית עולם.
+וגבוה ממרחק חקה חקק וחלק מחכמתו ליראיו יאירו ברקיו משפטיו וחקיו לפקוח עינים עורות שמימיהם לא ראו מאורות לסמוך נופלים ותעלולי' תעו כמדבר מאנוש נעו
+החרשים שמעו והפסחים ירוצו ולא ייגעו והעורי' הביטו לראות במראות הצובאו' נמושות ולקוטו' עם ראשי המטו' הנה וילדיהון כעם ככהן כמוחזק כראוי הכל צפוי והרשות נתונה לראש פנה לכו נא הגברי' עשות ספרים מספרים כבוד אל לבית ישראל כי כל העדה באהבה יונק עם איש שיבה והאספסוף התאוו תאוה לתורה ולתעודה גמול ידו הדה:
+ואשמע אחרי כרוזא קרי הלא תענה אכשור דרי כי לא כחדת אמרי מארי דורא נורא עלילא בחשוכא ונהורא עמיה שרא. אספרא אל חק עצות מרחוק הן הן כבשי דרחמנא מעונה אלקי קדם סלה למה זה תשאל והוא פלא. ה' צבאות עץ ומי יפר אגידה ואדברה עצמו מספר. כי לבעבור נסות אותנו מלאכיו יצוה לנו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת המתקדשים והמטהרי' להבין נמהרים ולזכות את הרבים בדברי' שהן כבשונו של עולם להביא במשפט על כל נעלם שכך עלה במחשבה ונודע לכל זמן ועת לכל חפץ בכל תושיה יתגלע. והמשכיל להיטיב שתיקותיה מסתייה ידום לה' משגאת אריה. ישום וישאף ולבבו יבין דלאו כל אפייא שוין והאלקים עשה. רם ונשא שפל ואפל העקר והטפל שייראו מלפניו כי מם וסמך שבלוחות אבניו עדין תלויים ועומדי'. מתרים ומעידים בנס וקצף לבלע ולהשחית המשתמשים בתגא שלא לשמה בסם המות לעוברי רצונה לפיד בוז לעשתות שאנן תחת כל עץ רענן
+וסם חיים הם למוצאיהם על כל מוצא פי ה' הנותן ליראיו נס להסנוסס מפני קושט סלה:
+הירא את דבר ה' כל שכן שיוסיף אהבה אימה ויראה וענוה ידאג מחטאתיו ויצר לו שמא יוסיף על חטאתו פשע לשגות מאמרי דעת אלקים קדושים פן ישים אשם נפשו אחת דתו וחבל נחלתו להפשט ונתוח וכליל לאשים. יחזק במוסר לאסור אסר על מה שלא שמע מרבותיו פלס מעגלותיו וארשת שפתיו כי יפול הנופל ומי יקימנו ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר אשר חלק לנסות בם אוילים מדרך עשאם.
+איכה יועם להם לבדם נר מצוה ותורה אור אשר תאור הצבועי' הללו כי כחציר מהרה ימלו בשגגת למוד עולה זדון שאול ואבדון חמת תנינים וראש פתנים ובאחת יבערו ויכסלו אחרי ההבל ויהבלו להוציא משפט מעוקל ולהביא לידי מעשה מקולקל. סורו נא מעל אהלי איש נרדם עיר פרא אדם כסיל ובער רעהו ביער מאיש שוגה ומפתי.
+הלא אמרתי אליכם איתם ונקיתי. כי יהיה חובש משתמש בבת קול מתעשר ואין כל מתנשא לאמר גמרא גמור ואם איש עני הוא בעבוטו שוכב ורוכב על חמור מתפאר בחכמה הנעלמה ושאונה ועלז בה וכל רוח אין בקרבו. והחי יתן אל לבו כי בתחבולות נעשה מלחמה בקל וחומר וגזרה שוה בחבילו' של משנה ממדבר מתנה. ומי גבר יחיה אם יהיה כסוס כפרד אין הבין חקי האלקי' עשין ולאוין מגיד דבריו בשמרם עקב רב להשלמת מצותן מן המובחר.
+מחר יעשה ה' צדקות פרזונו למשרתיו עושי רצונו על כל כבוד חופה יפרוס מפה לסעודת לויתן בחצר גינת ביתן וכל אחד נכוה מחוי קידה מזמור לתודה על זכות חברו בהלו נרו תוכו כברו כאשר הוא שם. ושמחת עולם על ראשם איש יחד פני רעהו. כל פעל ה' למענהו יחלצהו ויכבדהו יפיץ ענן אורו לראש צדיקי של עלם ועליו יציץ נזרו:
+זאת העצה היעוצה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו נחת רוח לעני ונכה רוח וחרד על דברו אל יתהלל ביום מחר כי שכר מצוה מצוה אוה למושב לו. עד שיפוח היום. יצא אדם לפעלו ונרצה לו פריו בעתו זה סבתו הבית מעט כי היה דבר המלך נחוץ הכן בחוץ תליך וקשתך ועשית כל מלאכתך במקרא משנה וגמרא. ועתדה לך בשדה תפוחים ערימה של מעשים טובי. אחר ובנית ביתך בית ועד לחכמים. אם שלמים וכן רבים. יושבים על מדין בקדושה ומקבלין דין מן דין בלחישה מעוטרים בתפיליהם וגדילי' יעשו להם להתעטף באימתה ופחד. ומתבודדים כשרפים עומדים כשבת אחים גם יחד. ואם חי ה' יאמרו מפני נשר קלו מאריות גברו וקול כנפי החיות משיקות ברוך כבוד ה' אוהב צדקות והדברי' שמחים כנתינתן מסיני מלפני ה' מלפני אדון כל הארץ:
+שמעוני אחי ועמי ולאומי אלי האזיני. הבינו פתאים רוזנים הקשיבו הזהרו בדבריכם ויהי אלקים עמכם. ואם ת"ח במחזה כאילים מנגחים מנצחים זה את זה. לא לכם ולנו לאמר זכור ושמור שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה. הלא לאלקים פתרונים האמונים עלי פשר דבר לא לזרות ולא להבר. הלא צבא לאנוש עלי ארץ ועדות ה' נאמנה נודעת לאזן שמעת. היושבת בגנים חברים מקשיבים בקרב חכמים תלין:
+אם רוח המושל לכל כושל והמה מתנבאים יקימון מלי בקמים עלי הגם שאול בנביאים. זאת תענה ומי אביהם. אחר כוונת הלב הן הם הדברים. ואני בתומי למשופטי אתחנן. ידין את כל דברי האגרת הזאת לכף זכות במהות ואיכות. אם לא מדאגה מדבר נפשי שמתני מזכיר ומזהיר. משכילי עמי נדיב. חביב אדם שנברא בצלם אלם צדק ידבר משרים ישפוט. כי לא גבה לבי כל חושי בי ולא רמו עיני מפני אלקים זה סיני. ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות. את המלך ה' צבאות. כי ראתה שפחה וצדקה ממני. ונקלותי עוד מזאת ושפלתי מארץ אדבר לכבוד אלקינו שוכן בציון. והוא רחום יכפר עון:

txt/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/English/Jardín de Granadas [es].txt

@@ -0,0 +1,44 @@
+Pardes Rimonim
+פרדס רמונים
+Jardín de Granadas [es]
+Sefaria
+
+Pardes Rimonim
+
+Author's Introduction
+
+Estas son las palabras del joven Moisés, hijo de [el rabino] Jacob Cordovero, cuando reflexioné sobre los días de mi juventud. Pasaron y se desvanecieron ante mí, mientras perseguía todos los deseos y se extinguían sin esperanza. Y sucedió cuando llegué a la edad de veinte años y un vello dorado creció, que mi Señor me despertó como a un hombre que despierta de su sueño, y dijo a mi alma: "Hasta cuándo, hija obstinada, ¿hasta cuándo te embriagarás con tus pecados? ¿Hasta cuándo permitirás que tus pensamientos impuros habiten en tu corazón y olvidarás al Señor, tu Hacedor y Creador desde el seno materno? Ahora, levántate, clama a tu Dios y vigila sus puertas día tras día. Y Él sanará el altar del Señor, que está en ruinas". Estas son las palabras del joven Moisés, hijo de [el rabino] Jacob Cordovero. Cuando escuché la llamada, me levanté y recorrí la ciudad, los mercados y las calles buscando un lugar donde encontrar descanso que me beneficiara. Entonces, escuché una voz de la ciudad sagrada que descendía desde los cielos, mi Maestro y Rabino, el sabio cabalista, el venerable Rabi Shlomo Alkabetz, que en paz descanse, me condujo a su palacio de enseñanzas y me instruyó. Me dijo: "Hijo mío, presta atención a mis palabras, inclina tu oído y escucha las palabras de los sabios". Me colocó en las puertas de la sabiduría y el entendimiento, que son más dulces que la miel, y me permitió observar los misterios ocultos de la Torá. Fui a través de los días, maravillado por lo bueno y agradable que era dedicarme a esta tarea. Me dije a mí mismo: "Cuánto me agradaría estar siempre inmerso en esta sabiduría". Su amor me embriagaba constantemente, y sus amantes palabras me deleitaban en todo momento. Cuando llegó el momento de cumplir mis votos, me presenté ante los libros del sagrado Rabi Shimon bar Yojai, que descanse en paz, y los estudié. Mi corazón se movía como las olas del mar y se tambaleaba como un barco en alta mar en las profundidades de las enseñanzas. Dije: "Tomaré la corona del erudito que llevo en mi cinturón y la colocaré sobre la cabeza de cada rebaño, uno por uno. Estableceré un orden en mi mente, separando uno de otro, y cuando mi corazón se fortalezca en esta enseñanza, me dirigiré a otras". Entonces, vi que mi consejo era recto y justo desde el Señor, desde los cielos. Abrí el rollo de un libro ante mí para que me sirviera de memoria y me guiara en sus asuntos y sus órdenes. Lo llamé "Pardes Rimmonim" (El Jardín de Granadas) para indicar las razones conocidas. Primero, esta sabiduría es la sabiduría de la Cábala, que se conoce como "Pardes". Segundo, que esta revelación sería un consuelo tanto en este mundo como en el próximo, y sustentaría todos mis años. Esto es "Rimmonim", granadas, que planté para mi deleite. Y es como granados, siendo sus portales los árboles plantados en él. Y sus capítulos son granadas. Y en ellos están dispuestos nuevos conceptos, uno al lado del otro, no uno ni dos, sino llenos como granadas, por lo tanto, se les llama 'Pardes Rimmonim' (El Jardín de Granadas). Y vimos que el rollo está dividido en treinta y dos secciones, y las llamamos 'puertas' para que sean puertas para entrar en el interior de la Torá y sus secretos. Además, dividimos estas puertas en capítulos, algunos de ellos son cortos y otros largos, según la naturaleza del tema en cada capítulo. Miramos hacia el pozo para que nadie entre en nuestras puertas sin las llaves y los métodos de las puertas, ya que, Dios no lo quiera, esto podría causar daño en lugar de beneficio. Aquel a quien se le han entregado las llaves, que sean del tamaño adecuado para abrir nuestras puertas, podemos estar seguros de que las abrirá. Hay varios conjuntos de llaves en esta sabiduría, y no esperamos de aquel que se sumerge en la explicación de los asuntos repetir dos veces lo que ya hemos escrito, ya que esto prolongaría nuestra labor. Por lo tanto, no avanzaremos desde el capítulo hasta que sepamos que lo que necesita para su comprensión no será repetido, sino que nos apoyaremos en lo que ya hemos escrito en el capítulo anterior. Así, sus pies no abandonarán esta puerta hasta que la entienda adecuadamente, y luego continuará su camino sin temor. Y con todo esto, no retiraremos nuestras manos de explicar, como escribimos en el lugar tal o como explicamos en el lugar tal. Y estos son los nombres de las puertas, cada una con sus letras.
+
+Index
+
+
+
+Gate 1
+
+La primera puerta la llamamos 'Diez', no nueve, porque en ella se aclarará cómo fue la concordancia en la aceptación de nuestros sabios y ancianos, y se profetizó que las esferas son diez y no nueve, y no once. El número de sus capítulos es diez. El Capítulo 1 es la explicación de la Mishná en el Sefer Yetzirá 1:3 que dice: "Diez Sefirot de la Nada en el número etc…”
+Capítulo 2, en el cual se aclarará esa enseñanza de otra manera, y también se incluirán otros comentarios de los Tikkunim y el Zohar.
+Capítulo 3, la explicación del séptimo Mishná y la declaración 'He comido mi bosque con mi miel' del libro 'Re'aya Meheimna'.
+Capítulo 4, sobre la explicación del tema de Tiferet, que establece el equilibrio entre Gevurá y Netzaj, así como entre Jesed y Hod, según el razonamiento.
+Capítulo 5, sobre la explicación de la segunda Mishná en el Sefer Yetzirah 1:4: 'Diez y no nueve, diez y no once’.
+Capítulo 6, sobre la explicación del dicho del Rabí Meir: 'Él deberá dar la mitad del siclo'.
+Capítulo 7, para preservar al buscador del manantial de error, para que no piense que son once o más a partir del poder de su comprensión o algo similar a esto.
+Capítulo 8, por necesidad, las Sefirot surgen de la investigación y de la Escritura.
+Capítulo 9, mediante la investigación, si uno niega las Sefirot, se le llamará hereje. Si no, no.
+Capítulo 10, sobre la publicación de los Diez Nombres de las Diez Sefirot extraídos de las Escrituras.
+
+Gate 2
+
+El segundo capítulo lo llamamos 'Portal de Atzilut' porque en él se revela el motivo por el cual son diez, ni más ni menos, y el motivo de la existencia de Atzilut misma. Y su cantidad de capítulos es siete. Capítulo 1, sobre la explicación de un solo motivo para el Rabi Azriel, y la crítica del Rabi Yehuda Hayyit y mi respuesta a sus críticas.
+Capítulo 2, sobre la explicación de otro motivo para el Rabí Yehuda Hayyit, el motivo de Rabí Menajem Marcenati y nuestras objeciones a ambos, así como también a Rabí Azriel.
+Capítulo 3 sobre la explicación de nuestro conocimiento de la Cábala, que se menciona en varios lugares del Talmud, y otros requisitos. Allí se trata del asunto de cómo el mundo fue creado en diez expresiones.
+Capítulo 4 sobre la explicación de también diez emanaciones en las diez Sefirot.
+Capítulo 5 sobre la explicación del discurso de los diez reinos en correspondencia con los que están en el Tratado Rosh Hashaná.
+Capítulo 6 sobre la explicación del significado de Atzilut y del número diez.
+Capítulo 7 sobre la investigación de si es posible otra emanación (Atzilut) como esta o no, y allí se revelará el misterio del motivo de Atzilut y el orden de los mundos.
+
+A Prayer
+
+
+
+
+

txt/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,275 @@
+Pardes Rimonim
+פרדס רמונים
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Pardes Rimonim
+
+Author's Introduction
+
+Estas son las palabras del joven Moisés, hijo de [el rabino] Jacob Cordovero, cuando reflexioné sobre los días de mi juventud. Pasaron y se desvanecieron ante mí, mientras perseguía todos los deseos y se extinguían sin esperanza. Y sucedió cuando llegué a la edad de veinte años y un vello dorado creció, que mi Señor me despertó como a un hombre que despierta de su sueño, y dijo a mi alma: "Hasta cuándo, hija obstinada, ¿hasta cuándo te embriagarás con tus pecados? ¿Hasta cuándo permitirás que tus pensamientos impuros habiten en tu corazón y olvidarás al Señor, tu Hacedor y Creador desde el seno materno? Ahora, levántate, clama a tu Dios y vigila sus puertas día tras día. Y Él sanará el altar del Señor, que está en ruinas". Estas son las palabras del joven Moisés, hijo de [el rabino] Jacob Cordovero. Cuando escuché la llamada, me levanté y recorrí la ciudad, los mercados y las calles buscando un lugar donde encontrar descanso que me beneficiara. Entonces, escuché una voz de la ciudad sagrada que descendía desde los cielos, mi Maestro y Rabino, el sabio cabalista, el venerable Rabi Shlomo Alkabetz, que descanse en paz, me condujo a su palacio de enseñanzas y me instruyó. Me dijo: "Hijo mío, presta atención a mis palabras, inclina tu oído y escucha las palabras de los sabios". Me colocó en las puertas de la sabiduría y el entendimiento, que son más dulces que la miel, y me permitió observar los misterios ocultos de la Torá.
+Fui a través de los días, maravillado por lo bueno y agradable que era dedicarme a esta tarea. Me dije a mí mismo: "Cuánto me agradaría estar siempre inmerso en esta sabiduría". Su amor me embriagaba constantemente, y sus amantes palabras me deleitaban en todo momento.
+Cuando llegó el momento de cumplir mis votos, me presenté ante los libros del sagrado Rabi Shimon bar Yojai, que descanse en paz, y los estudié. Mi corazón se movía como las olas del mar y se tambaleaba como un barco en alta mar en las profundidades de las enseñanzas. Dije: "Tomaré la corona del erudito que llevo en mi cinturón y la colocaré sobre la cabeza de cada rebaño, uno por uno. Estableceré un orden en mi mente, separando uno de otro, y cuando mi corazón se fortalezca en esta enseñanza, me dirigiré a otras".
+Entonces, vi que mi consejo era recto y justo desde el Señor, desde los cielos. Abrí el rollo de un libro ante mí para que me sirviera de memoria y me guiara en sus asuntos y sus órdenes. Lo llamé "Pardes Rimmonim" (El Jardín de Granadas) para indicar las razones conocidas. Primero, esta sabiduría es la sabiduría de la Cábala, que se conoce como "Pardes". Segundo, que esta revelación sería un consuelo tanto en este mundo como en el próximo, y sustentaría todos mis años. Esto es "Rimmonim", granadas, que planté para mi deleite. Y es como granados, siendo sus portales los árboles plantados en él. Y sus capítulos son granadas. Y en ellos están dispuestos nuevos conceptos, uno al lado del otro, no uno ni dos, sino llenos como granadas, por lo tanto, se les llama 'Pardes Rimmonim' (El Jardín de Granadas). Y vimos que el rollo está dividido en treinta y dos secciones, y las llamamos 'puertas' para que sean puertas para entrar en el interior de la Torá y sus secretos. Además, dividimos estas puertas en capítulos, algunos de ellos son cortos y otros largos, según la naturaleza del tema en cada capítulo. Miramos hacia el pozo para que nadie entre en nuestras puertas sin las llaves y los métodos de las puertas, ya que, Dios no lo quiera, esto podría causar daño en lugar de beneficio. Aquel a quien se le han entregado las llaves, que sean del tamaño adecuado para abrir nuestras puertas, podemos estar seguros de que las abrirá. Hay varios conjuntos de llaves en esta sabiduría, y no esperamos de aquel que se sumerge en la explicación de los asuntos repetir dos veces lo que ya hemos escrito, ya que esto prolongaría nuestra labor. Por lo tanto, no avanzaremos desde el capítulo hasta que sepamos que lo que necesita para su comprensión no será repetido, sino que nos apoyaremos en lo que ya hemos escrito en el capítulo anterior. Así, sus pies no abandonarán esta puerta hasta que la entienda adecuadamente, y luego continuará su camino sin temor. Y con todo esto, no retiraremos nuestras manos de explicar, como escribimos en el lugar tal o como explicamos en el lugar tal. Y estos son los nombres de las puertas, cada una con sus letras.
+
+Index
+
+
+
+Gate 1
+
+First Gate. We named it "Ten and Not Nine", because it explains how there was agreement among our sages, elders, and prophets in the understanding that the Sefirot are ten and not nine or eleven. The Gate comprises 10 chapters. Chapter 1 is the explanation of the Mishna in Sefer Yetzira 1:3 "Ten is the number of the ineffable Sefirot. They number ten, etc."
+Chapter 2 is the explanation of the same Mishna (Sefer Yetzira 1:3) with a different approach, and other sections from the Tikkunei Zohar.
+Chapter 3 is the explanation of the aforementioned Mishna (Sefer Yetzira 1:3) and the portion of "I've eaten my honey and honeycomb" in Ra'aya Meheimna.
+Chapter 4 is the explanation of Tiferet's crucial position between Gevura and Netzach and between Chesed and Hod, according to logic.
+Chapter 5 is the explanation of a second Mishna in Sefer Yetzira 1:4 "Ten, and not nine. Ten, and not eleven."
+Chapter 6 is the explanation of the section in Ra'aya Meheimna, "Commanded to Give a Half-Shekel" (Zohar 2:187b)
+Chapter 7 in order to protect the investigator [student] from error, that they won't think they [the Sefirot] are eleven or more from being too familiar or the like.
+Chapter 8 discusses heresy from the power of investigation and text/scripture.
+Chapter 9 investigates whether a denier of the Sefirot is considered a heretic or not.
+Chapter 10 publicized the ten names that refer to the Sefirot from the scriptures (Genesis 1).
+
+Gate 2
+
+Second Gate. We named it "The Reason [Flavor] for Atzilut", because it explains a reason for why there are ten [Sefirot], no less and no more, and the reason for the reality of Atzilut itself. The Second Gate comprises seven chapters. Chapter 1 explains one reason according to R' Azriel and the understanding of R' Yehuda Chiyiti of this reason, and his criticism.
+Chapter 2 explains another reason according to R' Yehuda Chiyiti and R' Menachem Marcanti's reason, followed by our understanding of them two and R' Azriel.
+Chapter 3 explains how our Kaballah [understanding of the Sefirot] is ten, which is supported by the Talmud and other imperatives. There we are [actually] dealing with the notion of the Ten Utterances of Creation (Genesis 1:1).
+Chapter 4 explains the Ten Utterances in reference to the Ten Sefirot.
+Chapter 5 explains the account of "These Ten Kingdoms" in reference to the opinion in Masechet Rosh HaShana.
+Chapter 6 explains the reason for Atzlilut and the numeration of Ten [Sefirot].
+Chapter 7 discusses whether there can be another Atzilut or not, there we reveal the secret of Atzilut and the cosmic order [of the four supernal worlds].
+
+
+Gate 3
+
+Third Gate. We named it "Is the Ein Sof [synonymous with] Keter",  because it explains how the Ein Sof (G-d as the unknowable infinite and eternal) is thought to be Keter (Crown, the most supernal Sefira) according to many, and how Keter is excluded as a Sefira [by many], specifically R' Shem Tov ibn Shem Tov and his writings. Chapter 1 explains the notion of those who say the Ein Sof is Keter and the logical counter [to this notion].
+Chapter 2 [continues to] counter this notion by means of many places in the Zohar.
+Chapter 3 explains the thought of R' Shem Tov ibn Shem tov that Keter is not counted in the Sefirot, and the logical refutation supported by R' Shimon bar Yochai in the Zohar.
+Chapter 4 explains and treats the Mishna in Sefer Yetzira that led to the [incorrect] conclusion of R' Shem Tov, and offer another interpretation.
+Chapter 5 explains the aforementioned Mishna according to R' Shimon bar Yochai.
+Chapter 6 treats the account of haIdra "The Other Forgotten Beam" to understand R' Shem Tov, and we provide an alternate reading.
+Chapter 7 explains the above account in greater detail.
+Chapter 8 explains the notion, secret, and explanation of the beautiful account of R' Shimon Bar Yochai, peace be upon him, from the Tikkunei Zohar: Genesis 2 "Two Chochma (Wisdom) and Binah (understanding); Three Awe of Hashem is the beginning of Da'at (knowledge)" .
+
+Gate 4
+
+Fourth Gate. We named it "Essence and Vessels", because in it we uncover whether the Ten Sefirot are in-essence the same as G-d (elohut) as many think or are G-d's vessels, like a vessel an artisan uses to create (and aren't part of the artisan himself). There are Ten Chapters. Chapter 1 reviews the thoughts of R' Menachem of Recanti who believes [the Sefirot] are vessels.
+Chapter 2 reviews the opinion of R' David (Magen David) who believes [the Sefirot] are in-essance the same as G-d.
+Chapter 3 is our understanding of their words whether they are discussing G-d's essence or vessels.
+Chapter 4 explains our opinion that the Sefirot are a hybrid of the two (ie higher soul of the vessels).
+Chapter 5 explains the proof of our opinion from the Zohar, and an initial explanation of the account from R' Eliyahu "The world is one and not in count" [in unity not quantity] from the Tikkunim (Zohar Chadash Yitro)   .
+Chapter 6 explains the remainder of the account, which we split into two due to its length.
+Chapter 7 brings another source from the Zohar, "A point [nekuda] does not exist in light [nehura], etc." A section in "Kav HaMida [Measured Line]" (Zohar Chadah V'etchanan).
+Chapter 8 brings another source from the Zohar from the book Ra'aya Meheimna, "To whom can you liken me (Isaiah 40:25)".
+Chapter 9 explains the unity of the Ein Sof (Endless Light) and the Ten Sefirot, it also explains whether the "creation" of Aztilut [is truly a new creation or not].
+Chapter 10 reviews an account from Rashb"i (R' Shimon bar Yochai, peace be upon him), and explains all the angles (lit. corners) that we dealt with until now.
+
+Gate 5
+
+The fifth gate has been referred to as "The Order of Emanation," as it elucidates the concept of emanation, who emanated from whom, and who preceded whom in relation to the emanation. This is due to the proliferation of various opinions on this matter. The chapters within it are six in number.
+Chapter One elaborates on the perspective of the Gaonim who assert that their order emanated and is necessitated by the intention derived from scripture and reasoning.
+Chapter Two explains a statement from "Patach Eliyahu" by the Rashbi, may his memory be a blessing, from the Tikunim. There, the reason why the foundation sometimes precedes Netzach and Hod is elucidated.
+Chapter Three delves into the interpretations of the commentators on the Order of Emanation, aiming to raise objections and insights about them.
+Chapter Four elucidates that they cannot manifest through the Crown nor through Wisdom. It expounds on a saying from "Adra D'Nazir Tana," an ancient, primordial thought that they concealed. It is the beginning of Adra, and similarly, a statement preceding the creation of the world existed, solely named and known as itself.
+Chapter Five elucidates the Emanation of the first three qualities, as well as several distinctions within Emanation. It explains the frequency of Emanation for each Sefirah apart from others, among the revealed types. Also, it details four configurations of the Sefirot within Chochmah, Binah, Tiferet, and Malchut, and the first statement from the Zohar – all created through Chochmah.
+Chapter Six explicates the order of Emanation for the other Sefirot and the rectification of all the concepts.
+
+A Prayer
+
+
+
+
+
+
+
+Gate 1
+
+
+
+Gate 2
+
+
+
+Gate 3
+
+
+
+Gate 4
+
+
+
+Gate 5
+
+
+
+Gate 6
+
+
+
+Gate 7
+
+
+
+Gate 8
+
+
+
+Gate 9
+
+
+
+Gate 10
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+
+
+... If a person looks at the flow of much water with his eyes, a white liquid is stimulated, etc. So too is this matter. When the spring flows in his mind, he will find ten levels in this thing. As from the colors that appear to our eyes or in our physical mind's eye, this impacts on the [level of the] spiritual; the essence is stimulated by the spirit; and the soul by the essence. And from the soul, it goes from one state to another, until it rises to the place of its nourishment. So it is aroused according to the state of the [original] form.
+
+Gate 11
+
+
+
+Gate 12
+
+
+
+Gate 13
+
+
+
+Gate 14
+
+
+
+Gate 15
+
+
+
+Gate 16
+
+
+
+Gate 17
+
+
+
+Gate 18
+
+
+
+Gate 19
+
+
+
+Gate 20
+
+
+
+Gate 21
+
+
+
+Gate 22
+
+
+
+Gate 23
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+
+
+
+
+
+יובל (Yovel/Yuval) is Binah (Understanding). And she is called this way because she completes the fiftieth year in the secret of the Fifty Gates [of Understanding], and she is the fiftieth year, which is the gate that is more marvellous than Moses our teacher, may he rest in peace, as you say (Psalms 8:6): “You have made him a little less [מעט] than divine” [in the Babylonian Talmud, tractate Rosh Hashanah 21b this verse is applied to Moses]. You should not say מעט but מ"ט [which has the numerical value of 49, thus one less than 50] etc. And this degree [Binah] is called by this name [יובל] when she flows into the fifty gates and gives an influx of abundance and good. And this is the meaning of Yuval, as “and towards a stream [יובל, Yuval] it will extend its roots” (Jeremiah 17:8). And as it will revolve until it has reached the fiftieth gate then in/through it [the fiftieth gate] it will cling to Chochmah (Wisdom). And on this it is said to Moses: “Be silent, thus [כך] it has come up in thought” [Babylonian Talmud, tractate Menachot 29b]. כך is in Gematria 40 [the text reads נ', 50, which is probably a mistake for מ', 40], while silence is in Chochmah which is Yod [י', 10]. And it has come up in thought which is Chochmah. [thus the verse “Be silent, thus it has come up in thought” refers to the fiftieth Gate of Understanding as it counts 10 (Be silent) + 40 (thus) = 50, ascending to Chochmah]. And because of this he [Moses] did not grasp the subject of the death of Rabbi Aqiva [as Moses had attained to only the fourty-ninth Gate of Understanding], because his death was on the side of the judgement, in the secret of the ascent, as will be explained in the Gate of the Soul [Gate 31 of the Pardes Rimonim], chapter 5. And we will return to our subject that in the cleaving of this gate to Chochmah, then it [this gate] is Yuval and then the whole world is mercy and great abundance, liberty and deliverance, and then we will call this degree [Binah] Yovel/Yuval. 
+
+Gate 24
+
+
+
+Gate 25
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+We are now obliged to clarify the usefulness of this Shell and its interests in the world, because to say that it is to punish or etc. will not suffice. For the whole object of punishment is asked, it is the evil inclination and the Shell, there will be no Shell and there will be no evil inclination. And it is said that the reason for their creation. in the will of the Creator, is to be that the world and its creatures needed to receive their sustenance and livelihood by the power of law and justice and righteousness, and if they were all non-elective angels in their actions, the world would not benefit from their actions, because they are forced act as angels. And for this reason, man must have a choice, and be inhabited by the evil inclination and the good inclination, that if he, by his own nature, would want to incline towards good, his evil inclination, Samael, would incline him to evil on his left; and when he wants to incline towards evil, on his right will be his good inclination to guilt him, and remind him of the words of his Creator in such a way that he will be rewarded for the inclination, good or bad. And to judge a man according to his deeds, it is necessary that he have aspects which are unclean – as like a slave who rebels against his master – to torment the wicked, so that his wickedness and evils in their numbers will cling to wickedness on its proper side, and so he will receive punishment. This matter is clarified well in the Zohar. All of what the Holy One, Blessed be He, caused Himself to go down in order to show all honorable rituals. (stopped at וכי מאן חמי עבדא)
+
+Gate 26
+
+
+
+Gate 27
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+And see, R. Shimon [bar Jochai] started praising the Book of Concealment (ספרא דצניעותא), which consists of five chapters with in it  the sum/principle of all wisdom of the Kabbalah. And that is why R. Yehudah said that if this is so, it follows that man needs to study only this book. And R. Shimon replied that this is true for one who has entered the Idra and came out. He says "and came out" since ten [companions] entered [the Idra Rabba] and only seven came out, because three [of them] died as is described at the end of the Idra [Rabba; Zohar III:127b-145]. But one who does not enter and does not know the preambles that are revealed there, will not be able to profit from the mysteries of this concealed book. And he [= R. Shimon] makes a comparison with a villager etc. [the mashal just prior to the beginning of the ספרא דצניעותא, Zohar III.176a]. And this for sure applies to one who studies [only] the Written Torah and says that everything is contained in it, as he will remain ignorant of everything, as occurred also to the villager [of the mashal]. And therefore the essence of the perfection of knowledge of the Written Torah is the Oral Torah, as we have explained. 

txt/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,278 @@
+Pardes Rimonim
+פרדס רמונים
+merged
+https://www.sefaria.org/Pardes_Rimonim
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Pardes Rimonim
+
+Author's Introduction
+
+Estas son las palabras del joven Moisés, hijo de [el rabino] Jacob Cordovero, cuando reflexioné sobre los días de mi juventud. Pasaron y se desvanecieron ante mí, mientras perseguía todos los deseos y se extinguían sin esperanza. Y sucedió cuando llegué a la edad de veinte años y un vello dorado creció, que mi Señor me despertó como a un hombre que despierta de su sueño, y dijo a mi alma: "Hasta cuándo, hija obstinada, ¿hasta cuándo te embriagarás con tus pecados? ¿Hasta cuándo permitirás que tus pensamientos impuros habiten en tu corazón y olvidarás al Señor, tu Hacedor y Creador desde el seno materno? Ahora, levántate, clama a tu Dios y vigila sus puertas día tras día. Y Él sanará el altar del Señor, que está en ruinas". Estas son las palabras del joven Moisés, hijo de [el rabino] Jacob Cordovero. Cuando escuché la llamada, me levanté y recorrí la ciudad, los mercados y las calles buscando un lugar donde encontrar descanso que me beneficiara. Entonces, escuché una voz de la ciudad sagrada que descendía desde los cielos, mi Maestro y Rabino, el sabio cabalista, el venerable Rabi Shlomo Alkabetz, que descanse en paz, me condujo a su palacio de enseñanzas y me instruyó. Me dijo: "Hijo mío, presta atención a mis palabras, inclina tu oído y escucha las palabras de los sabios". Me colocó en las puertas de la sabiduría y el entendimiento, que son más dulces que la miel, y me permitió observar los misterios ocultos de la Torá.
+Fui a través de los días, maravillado por lo bueno y agradable que era dedicarme a esta tarea. Me dije a mí mismo: "Cuánto me agradaría estar siempre inmerso en esta sabiduría". Su amor me embriagaba constantemente, y sus amantes palabras me deleitaban en todo momento.
+Cuando llegó el momento de cumplir mis votos, me presenté ante los libros del sagrado Rabi Shimon bar Yojai, que descanse en paz, y los estudié. Mi corazón se movía como las olas del mar y se tambaleaba como un barco en alta mar en las profundidades de las enseñanzas. Dije: "Tomaré la corona del erudito que llevo en mi cinturón y la colocaré sobre la cabeza de cada rebaño, uno por uno. Estableceré un orden en mi mente, separando uno de otro, y cuando mi corazón se fortalezca en esta enseñanza, me dirigiré a otras".
+Entonces, vi que mi consejo era recto y justo desde el Señor, desde los cielos. Abrí el rollo de un libro ante mí para que me sirviera de memoria y me guiara en sus asuntos y sus órdenes. Lo llamé "Pardes Rimmonim" (El Jardín de Granadas) para indicar las razones conocidas. Primero, esta sabiduría es la sabiduría de la Cábala, que se conoce como "Pardes". Segundo, que esta revelación sería un consuelo tanto en este mundo como en el próximo, y sustentaría todos mis años. Esto es "Rimmonim", granadas, que planté para mi deleite. Y es como granados, siendo sus portales los árboles plantados en él. Y sus capítulos son granadas. Y en ellos están dispuestos nuevos conceptos, uno al lado del otro, no uno ni dos, sino llenos como granadas, por lo tanto, se les llama 'Pardes Rimmonim' (El Jardín de Granadas). Y vimos que el rollo está dividido en treinta y dos secciones, y las llamamos 'puertas' para que sean puertas para entrar en el interior de la Torá y sus secretos. Además, dividimos estas puertas en capítulos, algunos de ellos son cortos y otros largos, según la naturaleza del tema en cada capítulo. Miramos hacia el pozo para que nadie entre en nuestras puertas sin las llaves y los métodos de las puertas, ya que, Dios no lo quiera, esto podría causar daño en lugar de beneficio. Aquel a quien se le han entregado las llaves, que sean del tamaño adecuado para abrir nuestras puertas, podemos estar seguros de que las abrirá. Hay varios conjuntos de llaves en esta sabiduría, y no esperamos de aquel que se sumerge en la explicación de los asuntos repetir dos veces lo que ya hemos escrito, ya que esto prolongaría nuestra labor. Por lo tanto, no avanzaremos desde el capítulo hasta que sepamos que lo que necesita para su comprensión no será repetido, sino que nos apoyaremos en lo que ya hemos escrito en el capítulo anterior. Así, sus pies no abandonarán esta puerta hasta que la entienda adecuadamente, y luego continuará su camino sin temor. Y con todo esto, no retiraremos nuestras manos de explicar, como escribimos en el lugar tal o como explicamos en el lugar tal. Y estos son los nombres de las puertas, cada una con sus letras.
+
+Index
+
+
+
+Gate 1
+
+First Gate. We named it "Ten and Not Nine", because it explains how there was agreement among our sages, elders, and prophets in the understanding that the Sefirot are ten and not nine or eleven. The Gate comprises 10 chapters. Chapter 1 is the explanation of the Mishna in Sefer Yetzira 1:3 "Ten is the number of the ineffable Sefirot. They number ten, etc."
+Chapter 2 is the explanation of the same Mishna (Sefer Yetzira 1:3) with a different approach, and other sections from the Tikkunei Zohar.
+Chapter 3 is the explanation of the aforementioned Mishna (Sefer Yetzira 1:3) and the portion of "I've eaten my honey and honeycomb" in Ra'aya Meheimna.
+Chapter 4 is the explanation of Tiferet's crucial position between Gevura and Netzach and between Chesed and Hod, according to logic.
+Chapter 5 is the explanation of a second Mishna in Sefer Yetzira 1:4 "Ten, and not nine. Ten, and not eleven."
+Chapter 6 is the explanation of the section in Ra'aya Meheimna, "Commanded to Give a Half-Shekel" (Zohar 2:187b)
+Chapter 7 in order to protect the investigator [student] from error, that they won't think they [the Sefirot] are eleven or more from being too familiar or the like.
+Chapter 8 discusses heresy from the power of investigation and text/scripture.
+Chapter 9 investigates whether a denier of the Sefirot is considered a heretic or not.
+Chapter 10 publicized the ten names that refer to the Sefirot from the scriptures (Genesis 1).
+
+Gate 2
+
+Second Gate. We named it "The Reason [Flavor] for Atzilut", because it explains a reason for why there are ten [Sefirot], no less and no more, and the reason for the reality of Atzilut itself. The Second Gate comprises seven chapters. Chapter 1 explains one reason according to R' Azriel and the understanding of R' Yehuda Chiyiti of this reason, and his criticism.
+Chapter 2 explains another reason according to R' Yehuda Chiyiti and R' Menachem Marcanti's reason, followed by our understanding of them two and R' Azriel.
+Chapter 3 explains how our Kaballah [understanding of the Sefirot] is ten, which is supported by the Talmud and other imperatives. There we are [actually] dealing with the notion of the Ten Utterances of Creation (Genesis 1:1).
+Chapter 4 explains the Ten Utterances in reference to the Ten Sefirot.
+Chapter 5 explains the account of "These Ten Kingdoms" in reference to the opinion in Masechet Rosh HaShana.
+Chapter 6 explains the reason for Atzlilut and the numeration of Ten [Sefirot].
+Chapter 7 discusses whether there can be another Atzilut or not, there we reveal the secret of Atzilut and the cosmic order [of the four supernal worlds].
+
+
+Gate 3
+
+Third Gate. We named it "Is the Ein Sof [synonymous with] Keter",  because it explains how the Ein Sof (G-d as the unknowable infinite and eternal) is thought to be Keter (Crown, the most supernal Sefira) according to many, and how Keter is excluded as a Sefira [by many], specifically R' Shem Tov ibn Shem Tov and his writings. Chapter 1 explains the notion of those who say the Ein Sof is Keter and the logical counter [to this notion].
+Chapter 2 [continues to] counter this notion by means of many places in the Zohar.
+Chapter 3 explains the thought of R' Shem Tov ibn Shem tov that Keter is not counted in the Sefirot, and the logical refutation supported by R' Shimon bar Yochai in the Zohar.
+Chapter 4 explains and treats the Mishna in Sefer Yetzira that led to the [incorrect] conclusion of R' Shem Tov, and offer another interpretation.
+Chapter 5 explains the aforementioned Mishna according to R' Shimon bar Yochai.
+Chapter 6 treats the account of haIdra "The Other Forgotten Beam" to understand R' Shem Tov, and we provide an alternate reading.
+Chapter 7 explains the above account in greater detail.
+Chapter 8 explains the notion, secret, and explanation of the beautiful account of R' Shimon Bar Yochai, peace be upon him, from the Tikkunei Zohar: Genesis 2 "Two Chochma (Wisdom) and Binah (understanding); Three Awe of Hashem is the beginning of Da'at (knowledge)" .
+
+Gate 4
+
+Fourth Gate. We named it "Essence and Vessels", because in it we uncover whether the Ten Sefirot are in-essence the same as G-d (elohut) as many think or are G-d's vessels, like a vessel an artisan uses to create (and aren't part of the artisan himself). There are Ten Chapters. Chapter 1 reviews the thoughts of R' Menachem of Recanti who believes [the Sefirot] are vessels.
+Chapter 2 reviews the opinion of R' David (Magen David) who believes [the Sefirot] are in-essance the same as G-d.
+Chapter 3 is our understanding of their words whether they are discussing G-d's essence or vessels.
+Chapter 4 explains our opinion that the Sefirot are a hybrid of the two (ie higher soul of the vessels).
+Chapter 5 explains the proof of our opinion from the Zohar, and an initial explanation of the account from R' Eliyahu "The world is one and not in count" [in unity not quantity] from the Tikkunim (Zohar Chadash Yitro)   .
+Chapter 6 explains the remainder of the account, which we split into two due to its length.
+Chapter 7 brings another source from the Zohar, "A point [nekuda] does not exist in light [nehura], etc." A section in "Kav HaMida [Measured Line]" (Zohar Chadah V'etchanan).
+Chapter 8 brings another source from the Zohar from the book Ra'aya Meheimna, "To whom can you liken me (Isaiah 40:25)".
+Chapter 9 explains the unity of the Ein Sof (Endless Light) and the Ten Sefirot, it also explains whether the "creation" of Aztilut [is truly a new creation or not].
+Chapter 10 reviews an account from Rashb"i (R' Shimon bar Yochai, peace be upon him), and explains all the angles (lit. corners) that we dealt with until now.
+
+Gate 5
+
+The fifth gate has been referred to as "The Order of Emanation," as it elucidates the concept of emanation, who emanated from whom, and who preceded whom in relation to the emanation. This is due to the proliferation of various opinions on this matter. The chapters within it are six in number.
+Chapter One elaborates on the perspective of the Gaonim who assert that their order emanated and is necessitated by the intention derived from scripture and reasoning.
+Chapter Two explains a statement from "Patach Eliyahu" by the Rashbi, may his memory be a blessing, from the Tikunim. There, the reason why the foundation sometimes precedes Netzach and Hod is elucidated.
+Chapter Three delves into the interpretations of the commentators on the Order of Emanation, aiming to raise objections and insights about them.
+Chapter Four elucidates that they cannot manifest through the Crown nor through Wisdom. It expounds on a saying from "Adra D'Nazir Tana," an ancient, primordial thought that they concealed. It is the beginning of Adra, and similarly, a statement preceding the creation of the world existed, solely named and known as itself.
+Chapter Five elucidates the Emanation of the first three qualities, as well as several distinctions within Emanation. It explains the frequency of Emanation for each Sefirah apart from others, among the revealed types. Also, it details four configurations of the Sefirot within Chochmah, Binah, Tiferet, and Malchut, and the first statement from the Zohar – all created through Chochmah.
+Chapter Six explicates the order of Emanation for the other Sefirot and the rectification of all the concepts.
+
+A Prayer
+
+
+
+
+
+
+
+Gate 1
+
+
+
+Gate 2
+
+
+
+Gate 3
+
+
+
+Gate 4
+
+
+
+Gate 5
+
+
+
+Gate 6
+
+
+
+Gate 7
+
+
+
+Gate 8
+
+
+
+Gate 9
+
+
+
+Gate 10
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+
+
+... If a person looks at the flow of much water with his eyes, a white liquid is stimulated, etc. So too is this matter. When the spring flows in his mind, he will find ten levels in this thing. As from the colors that appear to our eyes or in our physical mind's eye, this impacts on the [level of the] spiritual; the essence is stimulated by the spirit; and the soul by the essence. And from the soul, it goes from one state to another, until it rises to the place of its nourishment. So it is aroused according to the state of the [original] form.
+
+Gate 11
+
+
+
+Gate 12
+
+
+
+Gate 13
+
+
+
+Gate 14
+
+
+
+Gate 15
+
+
+
+Gate 16
+
+
+
+Gate 17
+
+
+
+Gate 18
+
+
+
+Gate 19
+
+
+
+Gate 20
+
+
+
+Gate 21
+
+
+
+Gate 22
+
+
+
+Gate 23
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+
+
+
+
+
+יובל (Yovel/Yuval) is Binah (Understanding). And she is called this way because she completes the fiftieth year in the secret of the Fifty Gates [of Understanding], and she is the fiftieth year, which is the gate that is more marvellous than Moses our teacher, may he rest in peace, as you say (Psalms 8:6): “You have made him a little less [מעט] than divine” [in the Babylonian Talmud, tractate Rosh Hashanah 21b this verse is applied to Moses]. You should not say מעט but מ"ט [which has the numerical value of 49, thus one less than 50] etc. And this degree [Binah] is called by this name [יובל] when she flows into the fifty gates and gives an influx of abundance and good. And this is the meaning of Yuval, as “and towards a stream [יובל, Yuval] it will extend its roots” (Jeremiah 17:8). And as it will revolve until it has reached the fiftieth gate then in/through it [the fiftieth gate] it will cling to Chochmah (Wisdom). And on this it is said to Moses: “Be silent, thus [כך] it has come up in thought” [Babylonian Talmud, tractate Menachot 29b]. כך is in Gematria 40 [the text reads נ', 50, which is probably a mistake for מ', 40], while silence is in Chochmah which is Yod [י', 10]. And it has come up in thought which is Chochmah. [thus the verse “Be silent, thus it has come up in thought” refers to the fiftieth Gate of Understanding as it counts 10 (Be silent) + 40 (thus) = 50, ascending to Chochmah]. And because of this he [Moses] did not grasp the subject of the death of Rabbi Aqiva [as Moses had attained to only the fourty-ninth Gate of Understanding], because his death was on the side of the judgement, in the secret of the ascent, as will be explained in the Gate of the Soul [Gate 31 of the Pardes Rimonim], chapter 5. And we will return to our subject that in the cleaving of this gate to Chochmah, then it [this gate] is Yuval and then the whole world is mercy and great abundance, liberty and deliverance, and then we will call this degree [Binah] Yovel/Yuval. 
+
+Gate 24
+
+
+
+Gate 25
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+We are now obliged to clarify the usefulness of this Shell and its interests in the world, because to say that it is to punish or etc. will not suffice. For the whole object of punishment is asked, it is the evil inclination and the Shell, there will be no Shell and there will be no evil inclination. And it is said that the reason for their creation. in the will of the Creator, is to be that the world and its creatures needed to receive their sustenance and livelihood by the power of law and justice and righteousness, and if they were all non-elective angels in their actions, the world would not benefit from their actions, because they are forced act as angels. And for this reason, man must have a choice, and be inhabited by the evil inclination and the good inclination, that if he, by his own nature, would want to incline towards good, his evil inclination, Samael, would incline him to evil on his left; and when he wants to incline towards evil, on his right will be his good inclination to guilt him, and remind him of the words of his Creator in such a way that he will be rewarded for the inclination, good or bad. And to judge a man according to his deeds, it is necessary that he have aspects which are unclean – as like a slave who rebels against his master – to torment the wicked, so that his wickedness and evils in their numbers will cling to wickedness on its proper side, and so he will receive punishment. This matter is clarified well in the Zohar. All of what the Holy One, Blessed be He, caused Himself to go down in order to show all honorable rituals. (stopped at וכי מאן חמי עבדא)
+
+Gate 26
+
+
+
+Gate 27
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+And see, R. Shimon [bar Jochai] started praising the Book of Concealment (ספרא דצניעותא), which consists of five chapters with in it  the sum/principle of all wisdom of the Kabbalah. And that is why R. Yehudah said that if this is so, it follows that man needs to study only this book. And R. Shimon replied that this is true for one who has entered the Idra and came out. He says "and came out" since ten [companions] entered [the Idra Rabba] and only seven came out, because three [of them] died as is described at the end of the Idra [Rabba; Zohar III:127b-145]. But one who does not enter and does not know the preambles that are revealed there, will not be able to profit from the mysteries of this concealed book. And he [= R. Shimon] makes a comparison with a villager etc. [the mashal just prior to the beginning of the ספרא דצניעותא, Zohar III.176a]. And this for sure applies to one who studies [only] the Written Torah and says that everything is contained in it, as he will remain ignorant of everything, as occurred also to the villager [of the mashal]. And therefore the essence of the perfection of knowledge of the Written Torah is the Oral Torah, as we have explained. 

txt/Kabbalah/Ramak/Pardes Rimonim/Hebrew/Pardes Rimonim, Koretz, 1780..txt

@@ -0,0 +1,410 @@
+Pardes Rimonim
+פרדס רמונים
+Pardes Rimonim, Koretz, 1780.
+http://dlib.rsl.ru/01006686897
+
+פרדס רמונים
+
+הקדמת המחבר
+
+נאם הצעיר משה בן לא"א ב"ר יעקב קורדואירו בראותי ימי הילדות חלפו עברו למו ברדפי כל תאוה ויכלו באפס תקוה. ויהי בהגיעני קוני אל שנת העשרים ושער צהוב צמח ויעירני קוני כאיש אשר יעיר משכתו ואומרה אל נפשי עד מתי תתחמקין הבת השובבה עד מתי תשתכרין הסירי את יינך מעליך עד מתי ילין בקרבך מחשבות אונך ותשכח ה' עושך ויוצרך מבטן ועתה קומי קראי אל אלהיך ותשקוד על דלתותיו יום יום ורפא את מזבח ה' ההרוס. ויהי כשמעה את קול הקריאה הומה ותאמר אקומה נא ואסובבה בעיר בשווקים וברחובות לבקש לי מנוח אשר ייטיב לי ואשמע קול מדבר עיר וקדיש מן שמיא נחית מורי ורבי המקובל האלהי החכם ה"ר שלמה אלקבץ הלוי נר"ו ויביאני אל היכלי טירותיו ויורני ויאמר לי בני יתמוך דברי לבך הט אזנך ושמע דברי חכמים ויציבני על דלתי החכמה והתבונה מתוק מדבש ונופת צופים המהגים והמצפצפים בעמקי סתרי התורה ויהי בפי כדבש למתוק ואשקוד על דלתי מדרשו ואשמע נאמו ויועירני ללמוד דרכי הזהר ומפתחות לפתוח שעריו ויתחזק כי ואהי עוסק ימים ואשתומם ואומר מה טוב ומה נעים להיות עסקי זה כמה ימים אהיה לבן לחכמה הזאת באהבתה אשגה תמיד דדיה ירווני בכל עת ובכל רגע עד אשר לא תשכח מפי וכאשר באתי לשלם נדרי ערכתי לפני כל ספרי האלהי הרשב"י ע"ה ואתבונן בהם ויהי לבבי כהולך בלב ים וכשוכב בראש חבל נבוך ומתבלבל בעמקי הדרושים הרבים ואומרה אקח קסת הסופר אשר במתני ואערוך כל הדרושים עדר עדר לבדו עד אשים ריוח לשכלי בין עדר ובין עדר וכאשר יתחזק לבבי בדרוש הזה אפנה אל זולתו ואראה והנה עצתי נכונה ומיושרת מאת ה' מן השמים ואמתח מגלת ספר לפני לבעבור תהיה לי למזכרת ולהורות על ענייניה וסדריה קראתי' <b>פרדס רמונים</b> לסבות ידועות. ראשונה להיות שהחכמה הזאת חכמת הקבלה מכנים אותם בלשון פרד"ס כנודע שנית להיות שהמגלה הזאת תהיה לי למשיב נפש להתעדן בה בעולם זה ולעולם הבא ולכלכל בה כל שנותי והוא פרדס שנטעתי להשתעשע בו. והיא של רימונים להיות ששעריו הם נטיעותיו. ורימוניו פרקיו. ובם מסודרים חדושים זה בצד זה וזה בצד זה לא אחד ולא שנים אלא מלאים כרימון לכן יחסנוהו בשם פרדס רימונים. וראינו לחלק המגלה לשלשים ושתים חלקים ויחסנום בשם שערים להיות שהם שערים ליכנס אל פנימיות התורה וסודותיה. ועוד חלקנו השערים לפרקים מהם קצרים מהם ארוכים לפי מדת הדרוש שבכל פרק ופרק. ואנו מחלים פני המעיין לבל יכנס בשערינו אלה אם לא נמסרו לו המפתחות ודרכי השערים כי ח"ו ישיגהו היזק ולא תועלת ומי שנמסרו בידו מפתחות שיעור שיוכל לפתוח שערינו אנו מובטחים שיפתחו לו בשערינו אלה כמה וכמה מפתחות בחכמה הזאת ואל יקוה ממנו המעיין בביאור העניינים שתי פעמים כי יאריך לנו המלאכה לכן לא יסע מהפרק עד שידענו כי מה שיצטרך ממנו להשכלתו לא נחזור אלא נסמך על מה שכבר כתבנו בפרק הקודם וכן לא יעקור רגליו משער זה אל זולתו עד שישכלהו כראוי ואז ילך לבטח דרכו ולא יפחד ועכ"ז לא נאסוף ידינו מלבאר כמו שכתבנו במקום פלוני או כמו שנבאר במקום פלוני ואלה שמות השערים איש על דגלו באותיות:
+
+סימני הספר
+
+
+
+Gate 1
+
+<b>שער ראשון</b> יחסנו אותו בשם <b>עשר ולא תשע</b> מפני שבו יתבאר איך היתה הסכמה בקבלת חכמינו וזקננו וניבאנו הספירות הם עשר ולא תשע ולא אחד עש' ומנין פרקיו י'<br> <b>פרק א</b> בביאור משנ' ס"י ע"ס בלי מה מספר עשר וכו'
+<b>פרק ב </b>בו יתבאר המשנה ההיא על דרך אחרת ועוד מאמרים מהתיקונים והזוהר.
+<b>פרק ג</b> ביאור המשנה הנז' ומאמר אכלתי יערי עם דבשי שבספר רעיא מהימנא
+<b>פרק ד</b> בביאור עניין ת"ת מכריע בין גבורה לנצח ובין חסד להוד על פי הסברא
+<b>פרק ה</b> בביאור משנה שנית שבספר יצירה עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר
+<b>פרק ו</b> בביאור מאמר ר"מ פקודא ליתן מחצית השקל
+<b>פרק ז</b> להציל המעיין מן הטעות שלא יחשוב היותם י"א או יותר מכח בקיאות וכיוצא בזה
+<b>פרק ח</b> בהכרח הספירות מכח החקירה ומן הכתוב
+<b>פרק ט</b> בחקירה אם המכחיש הספירות יקרא כופר אם לאו
+<b>פרק י</b> בפרסום עשר שמות שבעשר ספירות מן הכתובים
+
+Gate 2
+
+<b>שער שני</b> יחסנו אותו בשם <b>טעם האצילות</b> מפני שבו יתבאר טעם למה היו עשר לא פחות ולא יותר וטעם למציאות האצילות בעצמו ומנין פרקיו שבעה<br> <b>פרק א</b> בביאור טעם אחד לר' עזריאל והשגת ר' יהודה חייטי עליו והישו' להשגותיו
+<b>פרק ב</b> בביאור טעם אחר לר' יהודה חייטי וטעם ר' מנחם מרקנאטי והשגתינו על שניהם וכן על רבי עזריאל 
+<b>פרק ג</b> בביאור הכרת קבלתנו שהם עשר בכמה מקומות מהתלמוד ושאר הכרחיות ושם העסק בענין בעשר מאמרות נברא העולם
+<b>פרק ד</b> בביאור ג"כ עשרה מאמרות בעשר ספירות
+<b>פרק ה</b> בביאור מאמר הני עשר מלכיות כנגד מי שבמס' ר"ה
+<b>פרק ו</b> בביאור טעם האצילות ומספר העשר
+<b>פרק ז</b> בחקירת אם אפשר אצילות אחר כזה אם לאו ושם יתגלה סוד טעם האצילות וסדר העולמות
+
+Gate 3
+
+<b>שער שלישי</b> יחסנו אותו בשם <b>אם האין סוף הוא הכתר</b><br> מטעם שבו יתבאר אם הא"ס הוא הכתר כאשר חשבו רבים וכן אם הכתר במנין הספירות אם לא כאשר דמה ר' ש"ט אבן ש"ט ופרקיו הלא הם שמנה.<br> <b>פרק א</b> בביאור דעת האומרים שהא"ס הוא הכתר וביטול דעתם מן הסברא
+<b>פרק ב</b> בביטול דעתם ן ההכרח בדברי הזהור מקומות רבים
+<b>פרק ג</b> בביאור דעת רבי שם טוב ן' שם טוב באמרו שהכת' אינו מן המניין הספירות וביטול דעתו מן הסברא ומראיות דברי הרשב"י מהזהר
+<b>פרק ד</b> בביאור ותיקן משנת ס"י המורה לכאורה דכדעת ר' שם טוב ובארנו בה פי' אחר
+<b>פרק ה</b> בביאור המשנ' הנזכרת כדרך שפי' רשב"י ע"ה
+<b>פרק ו</b> בתיקון מאמר האידרא אחר דשרותא אשתכח המורה לכאורה כדברי ר' ש"ט והעתקנו בו פי' אחר למפרש אחד והשגתו עליו
+<b>פרק ז</b> בביאור המאמר הנז' ביאור ארוך
+<b>פרק ח</b> בביאור ענין הדעת וסודו ופירש מאמר יפה להרשב"י ע"ה מהתיקונים בראשית ב' תרין חכמה ובינה תליתאה יראת ה' ראשי' דעת 
+
+Gate 4
+
+<b>שער רביעי</b> יחסנו אותו בשם <b>עצמות וכלים</b> מטע' שבו נחקור אם י"ס הם עצם האלהות כאשר חשבו רבים או אם הם כליו ככלי האומן לפעול ולא שהם עצמותו ומנין פרקיו עשר<br> <b>פרק א</b> בהעתק דברי ר' מנחם מריקנאטי שדעתו שהם כלים
+<b>פרק ב</b> בהעתק דברי ר' דוד שדעתו שהם עצמות
+<b>פרק ג</b> בהשגתינו על דברי שניהם אם לאומרים עצמות אם לאומרים כלים
+<b>פרק ד</b> בביאור דעתנו בעניין הספירות שהם עצמות וכלים
+<b>פרק ה</b> בביאור הכרח אל דעתנו מתוך הזהר וביאור קצת מאמר מאליהו ריבון עלמא אנת חד ולא בחושבן וכו' שבתקונים
+<b>פרק ו</b> בביאור שאר המאמר כי מפני ארכו חלקנוהו לשני פרקים
+<b>פרק ז</b> בהכרח עוד מאמר להרשב"י ע"ה מהזהר נקודה דלא דלא קיימא בנהורא וכו' מדבר בעניין קו המדה
+<b>פרק ח</b> בהכרח עוד מתוך מאמר להרשב"י ע"ה מהזהר ס' ר"מ ואל מי תדמיוני
+<b>פרק ט</b> בביאור ייחוד הא"ס בי"ס וגם בביאור אם חידוש אצילות הספי' חדוש מה במאציל אם לאו.
+<b>פרק י</b> בהעתק מאמר להרשב"י ע"ה מבאר כל פינות הדרוש שנתעסקנו בפרקים הקודמים.
+
+Gate 5
+
+<b>שער חמישי</b> יחסנו אותו בשם <b>סדר האצילות</b> מפני שבו יתבאר בענין האצילות מי נאצל ע"י מי ומי קדם למי מפני שרבו בזה הדעות ומנין פרקיו הם ששה<br> <b>פרק א</b> בביאור דעת הגאונים האומרים שעל סדרן נאצלו והכרח אל כוונתם מן הכתוב ומן הסבר'
+<b>פרק ב</b> בביאור מאמר פתחי לי להרשב"י ע"ה מן התיקונים ושם יתבאר טעם למה יקדים היסוד לפעמים אל הנצח וההוד
+<b>פרק ג</b> בביאור דעת המפרשים בסדר האצילות ולעורר עליהם הערות
+<b>פרק ד</b> בביאור שאי אפשר להויות להתגלות ע"י הכתר ולא ע"י החכמה ושם ביאר מאמר באדרא דנזיר תאנא עתיק דעתיקי' טמיר' דטמירו והוא תחלת האדרא וכן מאמר קודם בריאת העולם היה הוא ושמו לבד
+<b>פרק ה</b> בביאור אצילות ג' ראשונות וכמה בחינות אל האצילות. כמה פעמים האצילה כל ספירה אל זולתה במיני הגלוים וכן ארבע מערכות של הספי' בחכמ"ה ובינ"ה ובת"ת ובמל' ומאמר א' מהזהר כלם בחכמה עשית
+<b>פרק ו</b> בביאור סדר אצילות שאר הספי' ותקון כל הדעות
+
+Gate 6
+
+<b>שער ששי</b> יחסנו אותו בשם<b> סדר עמידתן</b> מפני שבו יתבאר סדר עמידת הנאצלים לפי מקומם לא מקום ח"ו שאינם בעל מקום אלא מקום המעלה והקדימה כי רבו הדעות ומנין פרקיו שמנה<br> <b>פרק א</b> בביאור סדר עמידתן לכל דעות המפרשים ר"ל צורת האילן והכרח העקרית מהם מתוך דברי הרשב"י
+<b>פרק ב</b> בביאור בעל מאירות עינים המהפך לנו הדעות והשגתנו עליו
+<b>פרק ג</b> בביאור סדר העולמות מן הנקודה הראשונה עד האחרונה ושם בארנו בענין שבעה ארצות מהזהר
+<b>פרק ד</b> בביאור סדר הספירות מעולה לעלול באמת בלי פקפוק וכן סדר הספירות להיותם עשר
+<b>פרק ה</b> בביאור הספירות במה הם נבדלות להיותם עשרה אחרי שהם רוחניות כי הרוחניות לא יתחלק לחלקים וכן קשר הספירות הם בעצמם וקשורם עם המאציל
+<b>פרק ו</b> בביאור הספירות הם בעמידתן זו למעלה מזו עד י' וכן עמידתן ג' אל הימין וג' אל השמאל וד' אל האמצעי והכל אחד
+<b>פרק ז</b> לבאר עניין הא"ס שאין לו סוף והתפשטותו בכל המדרגות עד נקודה אחרונה וכן עניין הספירות דכל חד כליל בחבריה
+<b>פרק ח</b> להציל המעיין מן הטעות בעניין העדות ומאצילם
+
+Gate 7
+
+<b>שער שביעי</b> יחסנו אותם בשם <b>צנורות</b> מפני שבו יתבאר ענין הצנורות הנמשכות מספירה לספירה וכמה הם ומה עניינם ומה משמשים ומנין פרקיו חמשה<br> <b>פרק א</b> מה ענין הצנורות ומה הנרצה באמרם נשברו הצנורות וכמה הם וצורתם
+<b>פרק ב</b> בביאור הצינורות אשר לכת"ר ולחכמ"ה עד ההו"ד
+<b>פרק ג</b> בביטול שני צנורות שפי' המפרשים שיש מנצ"ח אל המלכו"ת ומהו"ד אל המלכו"ת ושם מתבאר מאמר מריש פרשת נח
+<b>פרק ד</b> בביאור שני צנורות שביסוד א' טמא וא' טהור
+<b>פרק ה</b> בביאור עניין הצנורות לפי בחינת' המתחלפות
+
+Gate 8
+
+<b>שער שמיני</b> יחסנו אותו בשם <b>מהות והנהגה</b> מפני שבו יתבאר המהות המושג בספירות ולא מהות ממש ח"ו וכן עניינים לדין ולרחמים והנהגתו של מלך מלכי המלכים ע"י ומנין פרקיו ששה ועשרים<br> <b>פרק א</b> בעניין הספי' ויחודם אל פעולה שוה עם היותם במהות' נחלקות זו דין וזו רחמים ושם מתבאר טעם אל מציאו' הי'
+<b>פרק ב</b> בביאור שם ספירות בנאצלים וכן ענין הסכמת' אל פעולה אחת ושם כל מציאות כללות הספירות כפי המושג כמו היותם כלולות מעשר ומשבע ומחמש ומארבע ומשלש
+<b>פרק ג</b> בביאור מהות המושג בכתר וכן מציאות היותר כלולה מעשר וכן ביאור תרך עמודי אור ושם מת��אר קצת מתפלת ר' נחוניא בן הקנה.
+<b>פרק ד</b> בביאור תר"ך עמודי אור בביאור דברי רבי נחוניא בן הקנה ושם מתבאר קצת מענייני הצרוף דבר בסודו
+<b>פרק ה</b> בביאור החכמה אם דין אם רחמים וכן שם נעתיק דברי כל המפרשים בענין זה ונעורר עליהם
+<b>פרק ו</b> בביאור הבינה אם דין אם רחמים על פי הזהר ושם מתבאר מאמר מזהר שיר השירים על פומ' דאליהו אתגזר וכו' וכן מאמר מפרש' משפטים כד גבורה מתפשטת
+<b>פרק ז</b> בהכרח על הבינ"ה אם דין אם רחמים וכן מאמר מפרשת אחרי מות הא תנינן אלקים בכל אתר וכו' ובו העתק לשונו והערות בו לבד
+<b>פרק ח</b> בתיקון המאמר ופי' עד חציה ומתוכו מתבאר עניינים גדולים בדרוש הנז'
+<b>פרק ט</b> בתשלום תקון המאמר הנז' עם רובי תועלת אל הדרוש הנז'
+<b>פרק י</b> בענין מציאות הדין מהיכן הוה תחלת הויותו ומה עקרו ושרשו ושם נעתיק דברי ספר האו' ונעורר עליו
+<b>פרק יא</b> בענין קשר הספיר' ויחודם זו בזו עם היותם אלו דין ואלו רחמים
+<b>פרק יב</b> בביאור ענין עציבו בבתי גוואי ושם נעתיק דברי ספר אוצר הכבו' וספר שערי צדק ונעורר עליהם
+<b>פרק יג</b> בענין ג' ראשונות חשובות כאחד ותקון מה שנמצא  בתיקונים בענין גלות שכינה עלאה ושכינה תתאה ושם אתבאר ג' בחינות אל יחוד הספי' ומאמר מהתיקונים כעניין קרבן לה'
+<b>פרק יד</b> בתיקון מאמר אכלו רעים שבפרשת ויקרא וכן באור ותקון מאמר כד מתחברן כה"א שבפרשת לך לך
+<b>פרק טו</b> ביאור מה שפי' בזהר שאין להתעסק בשלש ראשונות וטעם אל עסקנו וביאור קצת מאמרים בעניין זה
+<b>פרק טז</b> בביאור המהות המושג אלינו בחס' מפעולותיו וטעם אל ע"ב גשרים שבה וכן ביאור המושג מהגבורה
+<b>פרק יז</b> בביאור המהות המושג אלינו מהת"ת ושם ביאור ייחוד חכמה בבינה  וזווגם יחד והטעם אל העניין והנרצה בו ביאור ארוך
+<b>פרק יח</b> בבאור יחוד הת"ת עם מלכות ושם מתבאר שאין הייחוד העליון של שניהם אלא על ידי התעוררות תחתון וביאור מאמר מהזהר פרשת בראשית
+<b>פרק יט</b> בביאור מציאות ההתעוררות מה הוא ומהיכן נמשך ובאור מאמר מהזהר פרשת נח בשעת' דקב"ה מתעטר
+<b>פרק כ</b> בביאור טעם אל צורך ההתעוררות וההתעוררות אל חכמה ובינה מה הוא וענין שכינה בתחתונים צורך גבוה
+<b>פרק כא</b> בביאור החיבוק דהיינו שמאלו תחת לראשי וגומר אל זווג של הת"ת והמלכות וכן עניין הנשוק 
+<b>פרק כב</b> בביאור עצם היחוד ומה הנאתו ומה עניינו ומה הנמשך ממנו ושם מתבאר ענין הוויות הנשמות
+<b>פרק כג</b> בביאור ענין בחינות המלכות אל אברי הזכר וכן ענין יחודם בג' מקומות וכן יחוד חכמה ובינה בג' מקומות
+<b>פרק כד</b> בביאור המהות המושג בג' מדות נצח הוד יסוד ונועם אל נצח והוד שבשם נמחק אין להם אלא שם אחד ובארו בזהר
+<b>פרק כה</b> בביאור מציאות האצילות שהוא נותן בשלש קיים קו החסד קו הדין קו הרחמים וביאור מאמר פ' ויחי והיה כנגן המנגן ושם מבואר שהכת' הוא סוד חסד ורחמים ואין בו תערובת דין כלל בפסוק בחכמה ובתבונה ובדעת
+<b>פרק כו</b> בביאור המהות המושג במלכות וקבלתה מן הכל וע"י מי מקבלת ומציאותה אחר הגלות
+
+Gate 9
+
+<b>שער תשיעי</b> יחסנו אותו בשם <b>שער המכריעים</b> מפני שהעסק בו מי מכריע בין נצח והוד ובין גדולה וגבורה ובין חכמה ובינ' ומה עניין ההכרעה ומה משמשת ומנין פרקיו ששה<br> <b>פרק א</b> בביאור צורך ההכרעה ושם מתבאר שממדת החסד להשפיע לרעים ולטובים ושם יתבאר מאמר מהזהר מפ' תרומה ובטובו ולא ומטובו 
+<b>פרק ב</b> בעניין ההכרעה ופעולתה ושם ביא' בענין החולקים לשם שמים ומחלוקת קר��
+<b>פרק ג</b> במנין המכריעים ובו מתבאר הכרע הת"ת בין גדולה לגבורה ושם מתבאר משנת ס"י שלש אמו' אמ"ש ועניין ההכרעה בסוד ד' יסודות אש ומים רוח ועפר
+<b>פרק ד</b> בביאור הכרע היסוד בין נצח להוד ושם מתבאר מאמר לכל נתחה בן זוג
+<b>פרק ה</b> בביאור אם יש הכרע בין חכמה לבינה ומי הוא ושם מתבאר מאמ' ר"מ ואני בתוך הגולה ושם מתבטל שאין לומר שהבינה מכריע בין חכמה לכתר כדפי' רבים
+<b>פרק ו</b> בביטול שיאן כתר מכריע בין חכמה ובינה וכן שאין חכמה מכריע בין כתר לבינה והסכמה אל המכריע
+
+Gate 10
+
+<b>שער עשירי</b> יחסנו אותו בשם <b>שער הגוונים</b> מפני שבו יתבאר מה הנרצה בשם גוון בספירות ומה הם הגוונים שיתיחסו בספי' כפי מה שבארו בזהר ומנין פרקיו חמשה<br> <b>פרק א</b> בביאור מה הנרצה לענין גוונים בספירות ושם ביאור שע"י הפעולות התחתונות משתנות העליונות או להפך
+<b>פרק ב</b> בביאור גווני ג' ראשונות כל אחד ואחד לבדה ושם מתבאר ענין החשך בכתר
+<b>פרק ג</b> ביאור גווני ו' קצוות ושם מתבאר ז' מיני זהב
+<b>פרק ד</b> בבאור גווני המלכות
+<b>פרק ה</b> בביאור כלל הגוונים היכן הם מתיחסים ושם ביאור מאמר מהתיקונים ב"ת ראש"י אלה ראשי אבות
+
+
+Gate 11
+
+<b>שער אחד עשר</b> יחסנו אותו בשם <b>צחצחות</b> מפני שבו יתבאר ענין עשר צחצחות שעל הכת' המפורסמות בדברי המקובלים וכן ענין אור צ"ח ואור מצוחצח ואור קדמון ומנין פרקיו ז'<br> <b>פרק א</b> בהעתקת תשובת שאלה לרבינו האי גון ז"ל בענין שענין שלשה צחצחות וסימנם קמ"ץ
+<b>פרק ב</b> בפירש דבריו לרוב העלמם
+<b>פרק ג</b> בתיקן ענין ג' צחות שעל הכת"ר ותוספות ביאר
+<b>פרק ד</b> בהעתק לשון רב חמאי גאון בענין הצחצחות ופרישת רבינו אהרן עליו
+<b>פרק ה</b> בביאור מאמר מהזהר פ' פקודי אין סוף לא קיימא ומתוכו מתבאר ענין הצחצחות והעלמן
+<b>פרק ו</b> בביאור ענין הצחצחות במאמר בפ' נח אר"ש ארימת ידי בצלו וכו' ועוד מתבאר הדרוש הזה באור רחב 
+<b>פרק ז</b> בסדר ג' הנעלמות קדמון צח מצוחצח וכן בביאור שהם בכתר כמו שהם למעלה מכתר וכן בת"ת
+
+Gate 12
+
+<b>שער השנים עשר</b> יחסנו אותו בשם <b>נתיבות</b> מפני שבו יתבאר ענין ל"ב נתיבות שבחכמה בכללם ופרטם ושמות המונחים להם ומנין פרקיו ששה<br> <b>פרק א</b> בענין הנתיבות במנינם ושם מתבאר משנה ראשונה שבספ' יצירה בשלשים ושתים נתיבות וכו' וכן מאמר מהזהר פ' תרומה בפסו' השמי' מספרים מתבאר מתוכו ענין ספר ספר ספור
+<b>פרק ב</b> בענין הנתיבות בפסוקים במעשה בראשית וכן שמם וביאור דברי הגאונים על כל אחד ואחד
+<b>פרק ג</b> בו יתבארו שמנה מהנתיבות
+<b>פרק ד</b> בו יתבאר עוד ח' נתיבות
+<b>פרק ה</b> בו יתבאר עוד ח' מהנתיבות
+<b>פרק ו</b> בו יתבארו עוד ח' מהנתיבות והם ד' פעמים ח' הם לב' ומפני אורך ביאורם חלקנום לד' פרקים
+
+Gate 13
+
+<b>שער שלשה עשר</b> יחסנו אותו בשם<b> שערים</b> מפני שבו יתבאר ענין חמשים שערים שבבינה וסיבתם שם ומנין פרקיו ז'<b><br> פרק א</b> בגלוי דברי הרשב"י ע"ה בחמשים שערים שהם נגד נ' פעמים שנזכר יציאת מצרים בתורה ומנין הפסוקים ותירוץ יתורם למפרשים
+<b>פרק ב</b> בהעתק מאמר להרשב"י ע"ה מהזהר פ' יתרו ההוא יובלא ומה שהתעוררנו בו ומתוכו יתבאר יתור הפסוקים
+<b>פרק ג</b> ביאור ה' הקדמות להשכלת המאמר והא' ענין ימים ושנים. ב' פי' שמיטין יובלין שנים חדשים שבתות ימים שעות. ג' ענין גלות מצרים ושבתו ד' ענין טהרת ישראל מהקליפות כשיצאו ממצרים. ה' בבאור חלוק שבין יובלא או מסיטרא דיובלא
+<b>פרק ד</b> בביאור המאמר בעצמו והתרת לשונו
+<b>פרק ה</b> בביאור ��נין השערים ז' פעמים ז' שעולים מ"ט
+<b>פרק ו</b> בביאור מנין השערים ה' פ"י שעולים חמשים שלמים
+<b>פרק ז</b> בפשר ב' החלוקות הקודמות בב' הפרקים הקודמים
+
+Gate 14
+
+<b>שער ארבעה עשר</b> יחסנו אותו בשם <b>שער המציאיות</b> מפני שבו יתבאר ענין רבוי המציאיות בספי' עם היותן מצד עצמן עשר לבד וכן בו יתבאר מציאיות ידועים לספי' ומנין פרקיו ארבע<br> <b>פרק א</b> בענין המציאיות בעצמן וסיבתם וחיובם והכרתם מתוך דברי הרשב"י ע"ה
+<b>פרק ב</b> בתוספות באור בספירו' במציאיותם ובחינותם ושם מתבאר משנה שניה שבס"י ע"ס וגומר כ"ב אותיות וגו' ושם מתבאר מאמר מהזהר מפרשה פקודי בפסוק ואת האלף ושבע המאות
+<b>פרק ג</b> בביאור מציאיות ידועים מתבארים בזוהר והם מציאות אל הבינה ומציאות אל הת"ת ומציאות אל המלכות ושם מתבאר מאמר מהזהר והיה ביום הוא יצאו מים רבים דינוקא וכו'
+<b>פרק ד</b> בהכרח מציאיות המלכות ושם מתבאר מאמר מספר הבהיר הארץ נבראת קודם השמים
+
+Gate 15
+
+<b>שער חמשה עשה</b> יחסנו אותו בשם <b>ממטה למעלה</b> מפני שבו יתבאר ענין המפורס' בדברי הרשב"י ע"ה בתיקונים שהספי' הם י' ממעל למטה וי' ממטה למעלה ומניין פרקיו חמשה<br> <b>פרק א</b> בביאור מציאיות עשר ממעלה למטה וי' ממטה למעלה וגם ענין נעוץ סופן בתחלתן באור יפה
+<b>פרק ב</b> ביאור כי לא לעשר ספירות בכללן לבד יקרה ענין ממעלה למטה אלא גם לקצתן בקצתן
+<b>פרק ג</b> בביאור מהות המושג בענין אור החוזר או המתהפך וכן סבתו ושם ביאור משנת ס"י זכר באמ"ש נקבה באש"ס
+<b>פרק ד</b> בביאור ענין אור המתהפך מתוך מאמר מספר הבהיר ממעלה למטה ידעינן וכו' ושם מתבאר שלא לבד ימצא הענין הזה בקצת הספי' אלא אף בספי' אחת
+<b>פרק ה</b> בביאור שם מלוי יודי"ן שבכתר ומלוי אלפי"ן ועוד שאפילו בספירה אחת ימצא סוד אור החוזר אפילו מקצתה אל קצתה
+
+Gate 16
+
+<b>שער ששה עשר</b> יחסנו אותו בשם <b>אבי"ע</b> מפני שר"ת "אצילת "בריאה "יצירה "עשיה ובו יתבאר ענין מפורסם בתיקונים עשר ספירות דאצילות עשר דבריאה עשר דיצירה עשר דעשיה ומנין פרקיו תשעה<br> <b>פרק א</b> בביאור מלת אצילות בריאה יצירה עשיה ויחוסם זו אצל זו פשט ופנימי
+<b>פרק ב</b> בו יתבאר חלק האצילות ושאין שמות' שאינם נמחקים מתייחסים כי אם באור האצילות
+<b>פרק ג</b> בחלק הבריאה ושם מתבאר ענין הכסא המיוחס אצל המקובלים בלשון כסא הכבוד ובזהר בלשון כורסייא
+<b>פרק ד</b> בחלק היצירה ובו יתבאר ענין מטטרון ומיטטרו"ן וכן מאמר בענין וזאת לפנים בישראל 
+<b>פרק ה</b> בביאור מאמר מפ' נח שער החצר הפנימיו וכו' ושם מתבאר ענין היחוד ע"י היסוד ביומא דשבתא או ע"י מטטרון ביומין דחול ושם מתבאר שאין סלוק השגחה מה שהעולם מתפרנס ע"י שר העולם
+<b>פרק ו</b> בביאור תועלת השכינה ע"י הצדיק בעולם הזה ויחדה עמו ושם מתבאר ענין היצירה עוד תשלום פי' המאמר
+<b>פרק ז</b> בביאור חלק העשיה ובו יתבאר הכנעת הקליפ' בקרבתם אל הקדושה
+<b>פרק ח</b> בהעתקת מאמרים שמתוכם מתבארים ד' חלקים יחד או שלשתם יחד ושם מתבא' ענין שמש בגבעון דום
+<b>פרק ט</b> בתיקון המאמרים המנגדים אלו לאלו בדרוש הזה ושם מתבאר ענין רשימה חקיקה חציבה עשייה
+
+Gate 17
+
+<b>פרק שבעה עשר</b> יחסנו אותו בשם <b>ירך יעקב</b> מפני שבו יתבאר ענין הנז' בזהר בספי' נצח שנפגמה ע"י ענין יעקב ויאבק איש עמו יזרח לו השמש והוא צולע וכו' ומנין פרקיו ד'<br> <b>פרק א</b> בהעתקת דברי הרשב"י ע"ה בדרוש הנזכר ובהערה על דבריו כדי להבין סודו
+<b>פרק ב</b> הקדמות לפי' המאמר והם א' שאין הקליפות נכנסות תוך האצילות ח"ו. והב' בביאור ענין נצח אל השמאל והוד אל הימין
+<b>פרק ג</b> בהתכת לשון המאמר מלה במלה ובאור ענין פגם המדה ההיא ותקונה
+<b>פרק ד </b>לתקן המאמרים המנגדים לכאורה בזה. ושם מתבאר מאמר פר' רומה מתפשט אתפשטות דטוב וכו'.
+
+Gate 18
+
+<b>שער שמנה עשר</b> יחסנו אותו בשם <b>מיעוט הירח</b> מפני שבו יתבאר ענין המעטת הירח העליון וכן מציאות אצילות הת"ת והמלכות ומניין פרקיו ששה<br> <b>פרק א</b> בהעתקת המאמר ממסכת חולין א"ר שמעון ושם העתקנו כל דעות המפרשים בענין זה 
+<b>פרק ב</b> בהעתקת שני מאמרים חולקים זה על זה ושניהם יחד חלוקים על המאמר שהעתקנו בפרק הקודם והם מאמר שיר השירים ויברא אלהים את שני המאורות וכו' ומאמר ר"מ ובראשי חדשיכם בזולת הערות במאמר עצמו
+<b>פרק ג</b> בביאור אצילות המלכות מהת"ת מתחל' אצילות' ושם מתבאר מאמר מספר הבהיר האורה קדמה לעולם
+<b>פרק ד</b> בביאור שאין נסירת אדם וחוה המיעו' כאשר חשבו רבים ושם מתבאר מאמר מפרשת אחרי מות תאנה אתעברת ה' ברחימותא
+<b>פרק ה</b> בביאור מיעוט הירח ומתוכו מתבאר ענין המאמרים הקודמים ושם מתבאר המאמר הראשון שבפ"ק 
+<b>פרק ו</b> בביאור ותיקון שני המאמרים שבפ' שני ושם מתבא' עוד ענין המיעוט וטעם המיעוט וענין הקטרוג באצילות וכן עניין ייחוד' ע"י מי ומי יהיה אח' עלות' למעלה
+
+Gate 19
+
+<b>שער תשעה עשר</b> יחסנו אותו בשם <b>בן ד'</b> מפני שבו יתבאר שם בן ד' המיוחס שם העצם לדעת המקובלים וקדושתו נבדלת משאר קדושת השמות. ומנין פרקיו ארבעה<br> <b>פרק א</b> בביאור מעלת שם בן ד' על שאר השמות מפני ג' סבות ושם יתבאר ענין הזכרת השם בכתבו בבית המקדש
+<b>פרק ב</b> בביאור שהשם בן ד' כולל כל האצילות ושם מתבאר שם ב' ד' בעליה כזה י' י"ה יה"ו יהו"ה הכולל האצילות וכן שם בן ד' ביו"דין באלפי"ן בההי"ן ובצורת האותיות בעצמם ושם ענין ד' מערכות שב"ד אותיות
+<b>פרק ג</b> במלוי אותיות שם בן ד' ביו"דין באלפי"ן ובההי"ן ובצורת אותיות בעצמן ושם ענין ד' מערכו' שב"ד אותיות
+<b>פרק ד</b> בביאור שם בן ד' שבכל ספירה וספי' וחילוקם לפי נקודתם ושם מתבאר מאמר יפה מהתקונים ת"ח תשע זמנין
+
+Gate 20
+
+<b>שער עשרים</b> יחסנו אותו בשם <b>שער השמות</b> מפני שבו יתבאר<b> </b>שאר השמות שאינם נמחקים ומנין פרקיו שלשה עשר<br> <b>פרק א</b> חלוף שבין שם בן ד' שבת"ת ושם בן ד' שהוא שם העצם ושם מתבאר ענין שמות בן ד' לכל ספיר' ושם א' לכלם ושמות שאינם נמחקים ושם מתבאר שש' אהיה בכת' ושם בן ד' בת"ת עם שמתעל' כתר על הת"ת ושם העתקנו דברי שערי אורה ובארנו דבריו והשגנו עליו
+<b>פרק ב</b> בביאור שם אהי"ה בכת' ושם מתבאר מאמר מהזהר פ' אחרי מות א"ל אי ניחא קמיה דאבא
+<b>פרק ג</b> בביאור שם י"ה בחכמה ושם מתבאר ענין כתב ש"ד משד"י וצ"ב מצבאות נמחקים וכו'
+<b>פרק ד</b> בביאור שם בן ד' בנקודת אלהים ושם ענין ב' נרתיקות של שם ה"א דין וה"ב רחמים והטעם למה של דין בבינה ושל רחמים במלכות
+<b>פרק ה</b> בביאור שם א"ל בחס' ושם ענין האל הגדול הגבור
+<b>פרק ו</b> בביאור השם בעצמו ושם מתבאר מאמר משיר השירים חדרא תניינא א"ל וכו'
+<b>פרק ז</b> בביאור שם אלהים בגבורה. ושם מתבאר מאמר שיר השירים חדרא תליתאה אלהים וכו'
+<b>פרק ח</b> בביאור שם אלהים בבינה ג "כ ושם מתבאר מאמר בראשית בשעתא דסתימא וכו'
+<b>פרק ט</b> בביאור שם אלהים ג"כ במלכות ושם מתבאר מאמר מפ' בראשית סמוך לקודם א"ר שמעון ע"ד שמייא וחיליהון
+<b>פרק י</b> בביאור שם בן ד' בת"ת ושם מתבאר מאמר מהתיקונים רישא דחרבא י'
+<b>פרק יא</b> בצורות אותיות שם בן ד' ושם ��תבאר מאמר מפ' משפטים ת"ח אנא חזינא ליה בחלמא
+<b>פרק יב</b> בביאור שם צבאות בנצח והוד ושם הכרח שאין שמא אלהים צבאות יהו"ה צבאו' מן הטע' שכתבו המפרשים
+<b>פרק יג</b> בביאור שם אל חי ביסוד ושם שד"י ביסו"ד ובמלכות ובמטטרון וכן שם אדני במלכות
+
+Gate 21
+
+<b>שער עשרים ואחד</b> יחסנו אותו בשם <b>פרטי השמות</b> מפני שבו יתבאר שמות מונחים לספירות כמו שם בן ע"ב ושם בן מ"ב שם בן כ"ב שם בן י"ב שם בן ד' וי"ב הוויות ומנין פרקיו הם ט"ז<br> <b>פרק א</b> בהקדמת ענין השמות ורוחניות' ושם העתקנו דברי ספר אור השכל בגלגול שם בן ד' עם האלפא ביתא ושם ביאור שם בן ד'
+<b>פרק ב</b> בהעתקת דברי בעל מערכות אלהים חיים בענין גלגול השם עם האלפא ביתא ומה שהתעוררנו עליה'
+<b>פרק ג</b> בביאור ארארי"תא ושם אה"וי ושם מתבאר ענין אחד יחיד מיוחד ושם מבואר ברייתא דרבי ישמעאל
+<b>פרק ד</b> בביאור שם בן ד' בשלש ראשונות ושם ענין י"ד החזקה י"ד הגדולה י"ד רמה י"ד כהה
+<b>פרק ה</b> בביאור שם בן ע"ב והעתקתו ונקודו ותקונו מהפסוקים ושם ענין שם ע"ב בחסד ורי"ו אותיות בגבורה
+<b>פרק ו</b> בהעתק מאמר מספר הבהיר בענין י"ב גבולין שבשם ע"ב נכללים וקצת ביאור אליו
+<b>פרק ז</b> בביאור י"ב גבולי אלכסון בגשמי ובעולם וטעם למה נקראים גבולי אלכסון
+<b>פרק ח</b> בביאור תל"י גלג"ל ול"ב הנדרש בספר יצירה מה עניינו על דרך פשט ונעלם ושם מתבאר י"ב גבולין שבבינה וי"ב בת"ת וי"ב במלכות
+<b>פרק ט</b> בתוספות ביאור י"ב גבולים הנ"ז ושם מתבאר שם בן י"ב ונקודתו היוצא מיברכ"ך יא"ר יש"א ושם צורה נכונה להשכלת הגבולים ומקורי שם כ"ב הוויות כ"ד שמות בן ד' ג' פעמים ושמות י"ב גבולים
+<b>פרק י</b> בתשלום באור מאמר ספר הבהיר שהעתקנו בפרק ו'
+<b>פרק יא</b> בביאור רי"ו הויות שהם מקורות לע"ב שמות לדע' בעל ספר האורה וכן ד' אהי"ה וכן ע"ב הויות היוצאות משם בן ד' מלוי יודי"ן לדעת הרשב"י ע"ה בתיקוני שהוא מקור לשם בן ע"ב
+<b>פרק יב</b> השם מ"ב ונקודו ושם מ"ב היוצא מבראשית והיוצא מפסוק לכל היד החזקה ושמות ר"ת של מ"ב
+<b>פרק יג</b> סדר אופן צרוף שם מ"ב מפסוק בראשית וקצת מס"ק בפי' הנמצא בדברי הרשב"י ע"ה וכן באור מקוריו
+<b>פרק יד</b> בביאור צרוף שם כ"ב מפסוק ברכת הכהנים ופירוש שם ההוד ושם הנצח ושם היסוד
+<b>פרק טו</b> בביאור י"ב הוויות מצורפות משם בן ד'
+<b>פרק יו</b> בביאור עניינם ופעולתם בי"ב חדשים י"ב מזלות וגלגולם וקשורם ושם מתבאר שם המלכות
+
+Gate 22
+
+<b>שער שניים ועשרים</b> יחסנו אותו בשם <b>שער הכנויים</b> מפני שבו יתבאר ענין הכנויים וסבת רבויים ומה עניינם ומהותם ועוד יתבאר שם ענין היות האדם מרכבה אל הספירות ומנין פרקיו ארבעה<br> <b>פרק א</b> בביאור ענין באמרם עין יד רגל אזן באלהות ומאיזו בחינה יתיחס ועל איזה צד
+<b>פרק ב</b> בהעתקות דברי ספר האורה בענין גלוי טעם רבויי הכנויים לפי רוב הבחינות
+<b>פרק ג</b> ענין המרכבה ושם באור מרכב' דוד ומרכבת יוסף ומרכבת אברהם יצחק ויעקב ומרכבה מרע"ה וחלופם זה בזה
+<b>פרק ד</b> בביאור מאמר מספר הבהיר מורה על שדחו האבות המלכות ולא רצו להיותם מרכב' אליה
+
+Gate 23
+
+<b>שער שלשה ועשרים</b> יחסנו אותו <b>ערכי הכנויים</b> דבר מספיק בפר' רוב הנמצא בספר הזהר כי הם עיקר ומנין פרקיו כ"ג<br> <b>פרק א</b> בערך אות אלף
+<b>פרק ב</b> בערך אות בית
+<b>פרק ג</b> בערך אות גימל
+<b>פרק ד</b> בערך אות דלת
+<b>פרק ה</b> בערך אות הא
+<b>פרק ו</b> בערך אות ואו
+<b>פרק ז</b> בערך אות זיין<b></b>
+פרק ח בערך אות חית
+<b>פרק ט</b> בערך אות טית
+<b>פרק י'</b> בערך אות ��וד
+<b>פרק יא</b> בערך אות כף
+<b>פרק יב</b> בערך אות למד
+<b>פרק יג</b> בערך אות מם<b></b>
+פרק יד בערך אות נון
+<b>פרק טו</b> בערך אות סמך
+<b>פרק יו</b> בערך אות עין
+<b>פרק יז</b> בערך אות פא
+<b>פרק יח</b> בערך אות צדי
+<b>פרק יט</b> בערך אות קוף
+<b>פרק כ</b> בערך אות ריש
+<b>פרק כא</b> בערך אות שין
+<b>פרק כב</b> בערך אות תיו
+
+Gate 24
+
+<b>שער ארבעה ועשרים</b> יחסנו אותו בשם <b>היכלות</b> מפני שבו יתבאר ענין ז' היכלות הקדושות כפי הנמצ' בזהר וכן שם נבאר קצת ענין המלאכים ומנין פרקיו חמשה עשר <br> <b>פרק א</b> בביאור היכל ראשון
+<b>פרק ב</b> בביאור היכל שני
+<b>פרק ג</b> בביאור היכל שלישי
+<b>פרק ד</b> בביאור היכל רביעי
+<b>פרק ה</b> בביאור היכל חמישי
+<b>פרק ו</b> בביאור היכל ששי
+<b>פרק ז</b> בביאור היכל שביעי
+<b>פרק ח </b>ביאור ז' מדורין שהן לכאורה שבעה היכלו' כמבואר בדברי הרשב"י ע"ה בפרשת תרומה
+<b>פרק ט</b> בביאור ההיכלות אם הם אצילות או בריאה או יצירה והכרח אל ההסכמה מתוך דברי הרשב"י ע"ה
+<b>פרק י</b> בענין מה בין הנשמות והמלאכים והבהמות ומעלת' זה על זה ועניינם
+<b>פרק יא</b> עוד תוספות ביאור בענין בריאת המלאכים ותועלת' וטעם עלות הצרי' עליה' וענין ויקר אלהים אל בלע'
+<b>פרק יב</b> בהערת אחר שמעלת הצדיקים למעל' ממעלת המלאכים א"כ מה מעלת אליהו וחנוך שהיו צדיקים ונעשו מלאכים ושם באו' ענינם מתוך מאמרים רבים ושם מתבאר ענין חנוך
+<b>פרק יג</b> בביאור ענין אליהו מה היה מעלתו ועל מה זכה בעלותו להיות מלאך משרת ושם מתבאר למה לא זכו משה רבינו והאבות אל מעלת' עם היותם מבחרי הנבראים
+<b>פרק יד</b> בענין אליהו ויחוסו קודם עלותו אל המדרגה ההוא ואם היה מלאך קודם או לאו
+<b>פרק טו</b> בביאור הגלם המלאכים לראות פני אדם יתבאר שאין ידיעת המלאכים בעה"ז ושם יתבאר שעקר מזון המלאכים מחסד
+
+Gate 25
+
+<b>שער חמשה ועשרים</b> יחסנו אותו בשם <b>שער התמורות</b> מפני שבו יתבאר ענין הקליפות שהם רע חמורו' טוב ושם יתבאר מציאות' מהיכן ומנין פרקיו שבעה<br> <b>פרק א</b> בביאור הויות הקליפות מהיכן היה במשלים נאותים ודברי הרשב"י ע"ה מהזהר
+<b>פרק ב</b> בביאור דרך עליית הנשמות וירידת המלאכים בלי עוברי דרך הקליפות שלא להגלם באוי" טמא
+<b>פרק ג</b> בביאור תועלת הקליפה אל הנעלמות ושם בארנו תועלת יצה"ר באדם וחיובו מהיכן
+<b>פרק ד</b> בביאור עשר קליפות ושמם ופעולתם א' לא' למצוא חשבון
+<b>פרק ה</b> בביאור ענין לילית ומחלת בת ישמעאל ותנין עור וי"ב גבולים טמאים של קליפה
+<b>פרק ו</b> שאין הקליפות נכנסות באצלות וא"כ מה ענין הפגם שלהם המכונה בספי'
+<b>פרק ז </b>בביאור ענין הקליפות שמקצת מאמרי הרשב"י ע"ה נראה שהם י' ומקצת מאמרים נראה שהם ג' ויש מקומות שנראה שהם ארבעה
+
+Gate 26
+
+<b>שער ששה ועשרים</b> יחסנו אותו בשם <b>היכלי התמורות</b> מפני שכמו שיש לקדושה היכלות כן יש לקליפות היכלות והם שבעה ומנין פרקיו שמונה<br> <b>פרק א</b> בביאור היכל ראשון 
+<b>פרק ב</b> בביאור היכל ב'
+<b>פרק ג</b> בביאור היכל שלישי
+<b>פרק ד</b> בביאור היכל ד'
+<b>פרק ה</b> בביאור היכל חמישי
+<b>פרק ו</b> בביאור היכל ששי
+<b>פרק ז</b> בביאור היכל שביעי
+<b>פרק ח</b> בביאור ג' חלקי האויר אל כחות הקליפות
+
+Gate 27
+
+<b>שער עשרים ושבעה</b> יחסנו אותו בשם <b>שער האותיות</b> מפני שבו יתבאר ענין כ"ב אותיות בכלל ובפרט ומנין פרקיו עשרים ושבעה<br> <b>פרק א</b> בביאור קדושת התורה וד' חלקים שבלומדיה וכלם קדושים ובתוכם ה'
+<b>פרק ב</b> בביאור רוחניות האותיות והכרתם
+<b>פרק ג</b> בביאור רוחניות האותיות בספירה בכלל וכן חלוקים לנרות המנורה
+<b>פרק ד</b> בביאור אות האלף 
+<b>פרק ה</b> בביאור אות הבית
+<b>פרק ו</b> בביאור אות גימל
+<b>פרק ז</b> בביאור אות הא
+<b>פרק ט</b> בביאור אות ואו
+<b>פרק י</b> בביאור אות זין
+<b>פרק יא</b> בביאור אות חית
+<b>פרק יב</b> בביאור אות טית
+<b>פרק יג</b> בביאור אות יוד
+<b>פרק יד</b> בביאור אות כף
+<b>פרק טו</b> בביאור אות למד
+<b>פרק טז</b> בביאור אות מם
+<b>פרק יז</b> בביאור אות נון
+<b>פרק יח</b> בביאור אות סמך
+<b>פרק יט</b> בביאור אות עין
+<b>פרק כ</b> בביאור אות פא
+<b>פרק כא</b> בביאור אות צדי
+<b>פרק כב</b> בביאור אות קוף
+<b>פרק כג</b> בביאור אות ריש
+<b>פרק כד</b> בביאור אות שין
+<b>פרק כה</b> בביאור אות תיו
+<b>פרק כו</b> בביאור אותיות מנצפ"ך
+<b>פרק כז</b> בביאור מציאות מקור שממנו נתאצלו כ"ב אותיות וענין מציאותם בסוד אצילות בריאה יצירה ועשיה
+
+Gate 28
+
+<b>שער שמונה ועשרים</b> יחסנו אותו בשם <b>שער הנקודות</b> מפני שבו יתבאר ענין הנקודות וסודם ומנין פרקיו ששה<br> <b>פרק א</b> במציאות הנקודות ורוחניותם וחלוקם עם היותם שוים
+<b>פרק ב</b> בביאור חולם שורק חירק ביו"ד
+<b>פרק ג</b> בביאור עבדי שלשה הקודמים שהם קיבוץ שפתים וחט"ף קמץ וחר"ק בלא יוד
+<b>פרק ד</b> בביאור צר"י וסגו"ל
+<b>פרק ה</b> בביאור קמץ ופתח וחטף סגול וקמץ ופתח ושבא לבדו
+<b>פרק ו</b> בביאור מקור שממנו נאצלו הנקודות ועניין הארת' באותיות
+
+Gate 29
+
+<b>שער תשעה ועשרים</b> יחסנו אותו בשם <b>שער הטעמים</b> והטעם מפני שבו יתבאר ענין הטעמים וסודם. ופרקיו חמשה<br> <b>פרק א</b> בביאור זרקא מקף שופר הולך סגולתא
+<b>פרק ב</b> בביאור פזר גדול ירח בן יומו קרני פרה געיא תלשא תרצא
+<b>פרק ג</b> בביאור אזלא גרוש פסק רביע קדמא זקף קטן זקף גדול
+<b>פרק ד</b> בביאור כל שאר הטעמים
+<b>פרק ה</b> בביאור מקור שממנו נאצלו הטעמים בכלל וענין הארתם בנקודות וסוד תנועת' בהברה
+
+Gate 30
+
+<b>שער שלשים</b> יחסנו אותו בשם <b>שער הצירוף</b> מפני שבו יתבאר ענין הצירוף והם ג' חלקים הצירוף תמורה גימטריא ויתבארו בשער זה סודם ומנין פרקיו שמונה<br> <b>פרק א</b> בביאור פעולת הצרוף באותיות פשוטות
+<b>פרק ב</b> ביאור פעולת הצרוף באותיות כפולות
+<b>פרק ג</b> בביאור סוד הצרוף בהעלמו
+<b>פרק ד</b> ביאור פעולת צרוף הנקוד
+<b>פרק ה</b> בביאור התמורה בכ"ב אלפא ביתות ורל"א שערים פנים ואחור
+<b>פרק ו</b> בסידור ד' עגולים להמציא רל"א שערים וכ"ב אלפא ביתות ושם מתבאר סודם והעלמם
+<b>פרק ז</b> בהפלגת מעלת אלפא ביתא העולה והיורד וכן שסבן ע"ב ומ"ב ומאמר פר' תרומה שם דמ"ב אתוון
+<b>פרק ח</b> בגימטריא ומיני המספ' וסוד ענין ר"ת וס"ת ות"ת ועוד רמזים אליו
+
+Gate 31
+
+<b>שער שלשים ואחד</b> יחסנו אותו בשם <b>שער הנשמה</b> מפני שבו יתבאר ענין הנשמה בכל פרטיה וכלליה ומנין פרקיו אחד עשר<br> <b>פרק א</b> בביאור מקום אצילות ג' חלקים שהם נפש רוח ונשמה מן השרשים העליונים והיותם כלולות מעשרים וארבעה
+<b>פרק ב</b> מפני מה לא יסתלק הרוח והנפש אל יסודם שהוא השרשים והם נשארים הרוח בגן עדן התחתון והנפש בעה"ז כפי המתבאר מדברי הרשב"י ע"ה
+<b>פרק ג</b> בביאור שיש אנשים שיש בהם נפש ולא רוח וכ"ש נשמה ויש שיש בהם ג"כ רוח ויש שיש בהן ג"כ נשמה ושם יתבאר ענין שני מלאכים המלוין לאדם ומאיזה מקום נשפעו ונאצלו וכן ענין יצה"ר ויצר הטוב
+<b>פרק ד</b> בביאור ענין הצלם והוייתו מן השרשים ומה ענין הצלם ומקריו בעלותו וכל ענייניו
+<b>פרק ה</b> ביאור תועלת הנשמה בבואה בעה"ז
+<b>פרק ו</b> עוד תוספות ביאור בענין הלבושים וענין ישראל אחר שפסקה זוהמתן למה לא נכנסו לג"ע וענין אדם הראשון וענין אותם שלא מתו מה מעלתם
+<b>פרק ז</b> בענין כיסוי החוטא התוהא שפירש בזוהר פי' תנינן עובדין טבין
+<b>פרק ח</b> בביאור נתחי האדם ואיבריו על דרך הסוד
+<b>פרק ט</b> מציאות קשר ויחוד הנשמה בגוף וסוד בואה לעה"ז
+<b>פרק י</b> בפגימת הנפש עצמה ומעלת בעלי תשובה 
+<b>פרק יא</b> בפגימתה בשרשים העליונים
+
+Gate 32
+
+<b>שער שלשים ושניים</b> יחסנו אותו בשם <b>שער הכונה</b> מפני שבו יתבאר תועלת הכונה וסוד הכונה בשרשים העליונים בלי חטא ובלי פשע ומנין פרקיו שלשה<br> <b>פרק א</b> בביאור תועלת הכונה וסוד השפעת המכוין דרך צנורו
+<b>פרק ב</b> בביאור היזק מי שאינו יודע ומכוון וסדר המכוין על סדר הידוע ומתוקן
+<b>פרק ג</b> בביאור ענין הכונה בהויות ושמות וכנויים
+<b>עד הנה</b> הגיענו ענין הפרקים והשערים ומספרם בכלל מאתים ושמונים ושבעה וסימנים
+
+בקשה
+
+<b>פזר נתן לאביונים</b> כי הם מפזרים מעינותם להשביע תאב לשתות מימי הדרושים והיודע ובקי בהם כראוי הוא עובד את ה' בכל לב ועליו נאמר יש מפזר ונוסף עוד. אמת כי יש שער אשר נסגר ואין רצוננו לפתוח בו כלל והוא בשמיטות ויובלות והטעם מיראתנו לעלות בהר ואפי' מנגוע בקצהו כי העסק בו דבר נוגע קצת בשרשי האמונות ולא זו בלבד אלא שלא מצאנו בדברי הרשב"י ע"ה שישביענו וירוה צמאננו ואם הוא בהיותו בעל הקבלה ואב הסודות רצה להסתיר סודו מי יבא אחרי המלך לפתוח שער אוצרותיו בלא רשותו. עוד יש שני והוא שער הגלגול שדבר בו הרשב"י ע"ה מגלה טפח ומכסה ארבע אמות אמנם בל"ב אלו נשא ונתן בדברו הרשב"י ע"ה מהזהר מהתיקונים מרעוא מהימנא וינוקא וסבא ופקודין ושא' דבריו הנעימים הנמצאים אתנו וגם בדברי ספר הבהיר וספר יצירה וספרי שאר המפרשים כי ממבחר נטיעות הגנים האלה נטענו הפרדס הזה. ואל יחשבנו המעיין לאוייב לו להרוס גדרי הגן אשר נטענו כי העיקר הם דברי הקדושים הנזכר בפרט ברוב שער ערכי הכנויים אין בו תוספות כקליפת השום ובשאר שערים לא נאמר דבר שלא נסתייעו בו כדברי הקדושים ואם ירצה המעיין לחלוק קודם כל ענייניו צריך לתקן ולישב דברי האלהים הקדושים ואח"כ יעשה מה שלבו חפץ בו אין לשוננו עט ברזל לחקו' בשכלו מה שאין רצונו לקבל ח"ו כי אין אנו כדאין לומר קבל דעתנו כי הוא רשאי ולא אנו להפיק האמת לאורה יחזור על דברי פעם ופעמים ושלש ויהפך בזכותם ואם עשה כן יתלה הדבר שמא שכח איזה צד מצדדי הדרוש שבו הוא נכשל ונעלם ממנו ואח"כ אם יגע ולא מצא דברי' כהוייתן מה טוב ומה נעים כי יגיד תעלומ' חכמה כי ידענו כי כפלים לתושיה לכל אחד מבני גילנו כי צעירים אנו לימים ועוד שבענו בוז ומרורים מכל הנערים אשר בדורנו כי יד ה' נטויה עלינו ורצועות העניות תלויות ככותלי ביתינו. כנודע לכל באי שערנו ועל השעבוד והרחים התלויים בצוארנו. התעונו ולא יכחד ממנו היות לכל אחד חלק בחכמה ואם פרצנו גדר ליכנס בתוך חלקו האל יכפר והוא יגידנו ועטרות לראשו לענדנו, ומשמר' יהיו דבריו עמנו לבלתי סור מן הדבר אשר יגידנו ימין ושמאל.
+<b>עוד זאת</b> נדרש למעיין כי אין ראוי לבא בכל עת אל הקדש עד יטהר מחשבותיו מהבלי הזמן ותחבולותיו וינקה ראשו מהגאוה כי היא קליפה המונעת לבעלה מליכנס לחזות בנועם ה' ומלבקר בהיכל החכמה הזאת וצריך להשפיל עצמו כעפר לפני כל אדם ויהיה שומ' חרפתו ושמח ביסורין ולא יהיה עסקו בחכמת התורה להתגאות ומה גם לימוד החכמה הזאת כי אם הוא עד אבדון תאכל בדברי רז"ל ע"ה במדרש ב"ר ר' הונא בשם בר קפרא פתח תאלמנה שפתי שקר וגו' יתפרכון יתחרשן ישתקקן יתפרכן יתחרשן כד"א או מי ישום אלם או חרש ואומר והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה ישתתקן כמשמעו הדוברות על צדיק חי העולמים דברים שהעתיק מבריותיו בגאוה אתמהא בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית. ובוז אתמהא מבזה על כבודו דאמר רבי יוסי בר חנינא כל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא בכבודו של מקום עאכ"ו וכו' עכ"ל: לכן צריך להתנהג בשפלות זמן עד אשר יראה בעצמו ואז יכנס אל מקדש ה'. וראוי לכל הבא בשערי הגן גן החכמה להיות תפלתו לא יישר צעדיו וייטיב לכתו לבל יכשל ולבל ימוט מן האמת ימין ושמאל.
+וזאת תפלה נאה לכל הבא ליכנס אל היכל קדש הקדשים פנימי בס"ד: יושב המרומים וכו'
+<small>בקשה זו תיקון החסיד איש האלהי המחבר למעיין לאומרה קודם שיכנס בפרדס כמו שזכר בהקדמתו וזו היא התפלה</small>
+<b>יושב המרומים ומשגיח התחתונים</b> אדון לכל הנאצלים יחיד מיוחד אחד מלך נאדר מ"אציל כל נאצל. ב"ורא כל נברא, יוצ"ר כל נוצר, ע"ושה כל נעשה. מי יגיע להשיג אחד מאלף אלפים וריבי רבבות גודל מעלת רום הסתר סתרי מעש"יך כ"ש גודל יציר"ותיך. ומי יחשוב לדעת אחד מאלפי אלפים וריבי רבבות סתרי סודות צפונים בבריא"תך. כ"ש וק"ו להשיג קצת מן הקצת מחלק מן החלק של אלף אלפי אלפים וריבי רבבות מנא"צלך. שאדון יחיד ואין שני מתייחד עמהם ייחוד גמור. לכן ה' אלהי גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ומחול וסלח והעבר על כל חטאתי ועונותי ופשעי שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך מיום היותי על האדמה עד היום הזה שאין אני עז פנים וקשה עורף לומר לפני ה' אלהי ואלהי אבותי צדיק אני ולא חטאתי אבל חטאתי עויתי פשעתי אני וכל מאתים וארבעים ושמונ אברי ושלש מאות וששים וחמשה עורקי וגידי ונפשי ורוחי ונשמתי והגלוים עמי כלנו כצאן בלי רועה תעינו וקלקלנו את אשר לא נוכל לתקן אם לא בשפע הרב הבא מלמעלה מרום מעלת סדר הצנורות. היודע מעוותי תקן את אשר שחתתי וזכני באור תורתך וחשבני משגיאות ורוח נדיבה תסמכני ואלמדה פושעים דרכיך ואבינה נועם רזי תורתיך ללמוד וללמד לשמור ולעשות אמן ואמן סלה ועד. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. עד כאן לשון התפלה 
+
+
+

txt/Liturgy/Haggadah/Commentary/Commentary of Ritva on Pesach Haggadah/Hebrew/Ritva's Commentary -- Wikisource.txt

@@ -0,0 +1,498 @@
+Commentary of Ritva on Pesach Haggadah
+ביאור הריטב"א על הגדה של פסח
+Ritva's Commentary -- Wikisource
+https://he.wikisource.org/wiki/%D7%94%D7%92%D7%93%D7%94_%D7%A9%D7%9C_%D7%A4%D7%A1%D7%97_%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%91%22%D7%90
+
+ביאור הריטב"א על הגדה של פסח
+
+מגיד
+
+הא לחמא עניא
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>ואתחיל פירוש ההגדה בשם ה' אל עולם.</b>
+וקודם שיאמר ההגדה מסלקין את הקערה כדי שיראו התינוקות וישאלו. ובעוד הקערה מסולקת אומר הא לחמא וכו'.
+
+
+Paragraph 3
+
+<b>הא לחמא עניא וכו'.</b> מה שאומרים כן בלשון תרגום יש אומרים שהוא כדי שלא יכנסו השדים אצלנו לפי שאינם מכירין בלשון תרגום, והנכון לפי שזה אינו מסדר המשנה אלא מתיקון האמוראים, תיקנו אותו בלשון בבלי כדי שיבינו אותו הכל, כי בזה הלשון היו מדברים ורגילין בו.
+ולמה נקרא לחמא עניא, והלא אפילו כמצה של שלמה היא מותרת. פירש רש"י לפי שעיסת פסח היא כשיעור עיסת מדבר שהיא עשירית האיפה (פסחים מ"ח א'), והוא קרבן עני הבא בדלי דלות, וזה לפי דעתי אינו נכון, כי מה ענין השיעור ההוא אצל מצת מצוה, ועוד דאדרבה האוכל כשיעור ההוא הוא בריא ומבורך (עירובין פ"ג ב'), אבל הנכון דנקרא לחם עוני מפני שהמצה מתקבצת ומתחסרת ואינה מצלחת כמו החמץ, כי מעוגה אחת של עיסה רבוכה תאפה עוגת חמץ גדולה עד מאד, ועוד נקראת לחם עוני לפי שנאפה בחפזון ואינו מספיק להחמיץ.
+<b>כל דכפין ייתי וייכול. </b>פירשו בו שצריך שיהיה רעב בערב פסח כדי לאכול מצה לתאבון, כדאיתא בפרק ערבי פסחים (פסחים צ"ט ב' ק"ז ב'). 
+<b>כל דצריך ייתי ויפסח .</b> שאם אין לו, ראוי ליטול אפילו מן הצדקה ואפילו לר' עקיבא (פסחים קי"ב א') כדי שיקיים מצות ליל פסח. ויש עוד בענין שאנו אומרים כי כשהיינו במצרים היה לנו לחם צר ומים לחץ במדה במשקל ובמשורה, ועתה יש לנו אכול ושבוע והותר לחם ויין דרך חירות.
+<b>השתא הכא וכו'.</b> וכפל הדבר לחזק ולקיים הענין, וגם אנו אומרים השתא הכא אנו מקיימים מצות לחם עוני בלבד, לשנה הבאה בארעא דישראל נקיים מצות הפסח ככל חקותיו וככל משפטיו, ויש אומרים כי לכך נאמר בלשון ארמי כדי שלא יכירו המלאכים ויקטרגו עלינו שאנו מתפארים בכל זה ויזכירו עוונותינו שאין אנו כדאין ליגאל.
+
+
+מה נשתנה
+
+
+
+Paragraph 1
+
+ואין מוזגין כוס שני עד שיגמור הא לחמא עניא וידרשו בענין הפסח. ואחר כך מוזגין ואומרים על כוס שני מה נשתנה וכו'.
+
+Paragraph 2
+
+<b>שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות והלילה הזה מרור.</b> קשיא לרש"י וכי אין אנו אוכלין בלילה הזה שאר ירקות, ופירש הוא ז"ל דהכי פירושו כי כל מה שאנו אוכלין בלילה הזה אפילו ירקות מתוקים חשובים מרור לנו זכר לוימררו את חייהם בעבודה קשה, ומה שאנו אוכלין בשאר לילות אפילו מרור הוא מתוק, ואינו נכון, אלא כך פירושו שבכל הלילות אנו אוכלים בתחילת סעודתינו שאר ירקות מתוקים שמכשירים האדם לאכילה, והלילה הזה אנו עושים תחילת סעודתינו מרור.
+
+עבדים היינו
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>עבדים היינו לפרעה וכו'.</b> זהו תחילת ההגדה ותשובת מה נשתנה לפי שעבדים היינו לפרעה במצרים, ובגמרא אמרו (קט"ז א') מתחיל בגנות ומסיים בשבח, לתת שבח והודאה לשם יתברך אשר מאשפות ירים אביון, ונחלקו אמוראי מאי גנות, רב אמר מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו ורבא אמר עבדים היינו לפרעה, ואיפסיקא הלכתא כותיה דרבא דהוא בתראה, ורב נחמן עבד כותיה בעובדא דדרו עבדיה (שם), ומסתברא שלא נחלקו אלא באיזה מתחילין, דרב סבר מתחלה עובדי ע"ז כמו שהיה המעשה, ורבא אמר עבדים שהוא תוקפו של נס ואח"כ מתחילין בגנות ע"��, ולפי זה מנהגינו כרבא. דאי פליגי לגמרי, נהיגנא דלא כחד.
+<b>ואילו לא הוציא וכו'.</b> יש מקשים והיאך אפשר לומר כן שהרי כבר נשבע השם יתברך לאברהם בבין הבתרים שיוציאנו בסוף הזמן, ובלא תנאי היתה, ונראה דכך פירושו שאילו לא הוציאנו הקב"ה ממצרים כמו שנשבע לאבותינו והוציאנו בהבטחתו, לא היה הדור ההוא ראוי ליגאל, לפי שלמדו מעשה ארץ מצרים, וכל שכן שהיינו מתערבים בהם משם ואילך ולא היינו נגאלים לעולם והיינו משועבדים להם, ולפיכך אנחנו חייבים לחשוב עצמנו כאילו נגאלנו מאותו עבדות אנו ובנינו, וכדאמרינן לקמן בכל דור ודור חייב אדם וכו', לפיכך ציונו הבורא לספר בכל דור ודור נס זה, ואפילו כולנו חכמים ונבונים ויודעים כל התורה אנו מצווין לספר בזה בשמחה ובהודאות, וכל המרבה לספר יותר הרי זה משובח, ואנו מביאין ראיה לזה ממעשה.
+
+מעשה שהיה בבני ברק
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b> מעשה בר' אליעזר וכו'.</b> שהיו חכמים גדולים וספרו ביציאת מצרים כל אותו הלילה, ובמכילתא אמרו ר"א אומר חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח עד חצות, לפי שהוא סובר שזמן אכילת הפסח וההלל עד חצות שנגאלו, ומסדר ההגדה לא נראה לו כן, אלא כרבנן דאמרי עד עלות השחר, וכן הלכה, ואע"פ כן ראוי הוא להחמיר, וסתם התנא דבריו כדי שלא יבואו לקצר בדבר מפני החשש שיאמרו שמא כבר הגיע חצות, ועוד י"ל כי החכמים הללו לאחר שסיימו ד' כוסות האריכו בענין יציאת מצרים.
+
+Paragraph 2
+
+<b>אמר רבי אלעזר בן עזריה וכו'. </b>משנה היא בפ"ק דברכות (י"ב ב'), והא דקאמר הרי אני כבן שבעים שנה ולא אמר בן שבעים שנה מפורש בפרק תפלת השחר (ברכות כ"ח א') עבידו ליה שיתסרי דרי חיוורתא.
+<b>ולא זכיתי.</b> לשון לא (חצמו) [נצחתי], בהא זכנהו לרבנן (קדושין י"ח א'), ופירש רש"י ז"ל שחכמים אומרים שאין אומרים יציאת מצרים בלילה כלל, ואין אומרים פרשת ציצית כלל אלא מדלגה כדאמרי במערבא (ברכות י"ד ב') דבר אל בני ישראל אני ה' אלהיכם, ולדעתו הא דתנן ברישא דמתני' (ברכות י"ב ב') מזכירין יציאת מצרים בלילות, כדברי ראב"ע נסתמה משנה זו, ויש מפרשים דמדרבנן דברי הכל מזכירין יציאת מצרים בלילות ולא נחלקו אלא מדאורייתא, וקיימא לן כרבנן, והיינו דאמר רב נחמן לדרו עבדיה בפסוקא קמא צערן (ברכות י"ג ב').
+<b>כל ימי חייך להביא לימות המשיח.</b> פירשו בגמרא (ברכות י"ב ב') שתהיה שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לה.
+
+כנגד ארבעה בנים
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>ברוך המקום שנתן תורה לעמו ישראל וכו'.</b> מפני שצריך לדרוש ארבעה פסוקים חלוקים בעניינם שנאמרו בתורה בעסק ארבעה בנים, לכך מתחיל לברך את השם שנתן לנו תורה שלימה, כי אחרי אשר גאלנו ממצרים קרבנו לפני הר סיני כמו שייעדנו בתחלה על ידי משה רבינו ע"ה כמו שאמר הכתוב (שמות ג׳:י״ב) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. ונקרא הקב"ה מקום לפי שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, וכענין מעונה אלהי קדם (דברים ל״ג:כ״ז) כדאיתא במדרש רבה (ב"ר פרשה ס"ח), ויש אומרים כי אמר מקום בענין זה, לפי שעד שלא נתן הקב"ה תורה לישראל לא היה נודע לא הוא ולא חכמתו, אלא כדבר הגנוז במקום נסתר ואינו נראה, וכשנתן תורה לישראל אז הופיע אורו לכל העולם, ועל דרך האמת זה כמו הנה מקום אתי (שמות ל״ג:כ״א), שהוא מקום ההשגה לאספקלריא המאירה מקום תמונת ה', ועל פנים המאירים אמר ברוך הוא, והמבין ידום.
+<b>כנגד ארבעה בנים דברה תורה.</b> כי כל כך רצה לקיים ענין סיפור יציאת מצרים בזרעינו, שהפריש להגיד ולספר לכל בן ובן כפי מה שהוא. ומ�� הן הארבעה בנים אחד חכם וכו'. וכן ארבעה פסוקים מפורשים בתורה בענין זה ודרשום חז"ל כנגד ארבעה בנים.
+
+Paragraph 2
+
+<b>חכם מה הוא אומר .מה העדות וכו'.</b> הפסוק הזה בפרשת ואתחנן (דברים ו׳:כ׳) כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים וכו', ומשאלתו שהוא מדקדק בכל ענייני הפסח ניכר שהוא חכם, שהזכיר עדות חקים ומשפטים, והעדות הם דברים שיש להם טעם שהם עדות על גאולת מצרים. כגון לאכול מצה ומרור, שהם זכר ללחם עוני ולוימררו את חייהם. וכן ענין הפסח, זכר שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים, ובטלה שהוא מזלם ואלהיהם עשה ה' שפטים.
+ <b>והחקים.</b> כגון הלכות שיש בפסח שאין נראה בהם טעם מוסבר כענין ועצם לא תשברו בו ושיאכל בחבורה אחת. ואע"פ שטעמו מפורש בקבלה כי אע"פ שאכלו המצריים את ישראל לא שיברו את עצמותם ולא כילו אותם וכי תמיד היו מצויינין שם במיטב הארץ. 
+<b>והמשפטים.</b> כענין וכל ערל לא יאכל בו וכן שאר דיני חמץ ומצה ודקדוקי סופרים [ש]בהם, רצה לדעת עיקר כל הדברים.
+<b>אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין וכו'.</b> כך הגירסא בכל הנוסחאות שלנו, וקשה מה ענין תשובה זו לשאלה זו, ורש"י ז"ל פירש דשאלת החכם מה העדות וכו' כלל בה כיון שעיקר היום הוא הפסח למה אנו מקדימין לאכול את החגיגה קודם לכן, ולפיכך אנו משיבין לו כי אנו עושים זה כהלכות הפסח, לפי שיהיה נאכל על השובע, וגם לפי שאין לנו לאכול שום דבר אחריו כדי שישאר טעמו בפינו, ומתוך הטעם נזכיר טעמי המצוה ונספר בה כל הלילה. אבל במכילתא אמרו אף אתה פתח לו בהלכות הפסח ואמור לו אין מפטירין וכו', כלומר שהוא הפליג לדקדק ולשאול וגם אתה תן לחכם ויחכם עוד והשיבהו כל הלכות הפסח ואפי' דברים שהם תקנת חז"ל שאין להם שום סמך בכתובים והוא מה שתיקנו אין מפטירין וכו', ולפי גירסתינו כך פירושו אף אתה אמור לו כשאר הלכות הפסח שאין מפטירין וכו', והפטרה זו לשון השלמה וסיום הדבר שבו נפטרין, וכן פירשוהו רז"ל בכל מקום, ובירושלמי (פ"י ה"ד) הגירסא אף אתה אמור לו הלכות אין מפטירין וכו', אבל יש בירושלמי שינוי כי שם אומרים התשובה הזו לבן טפש שאינו יודע לשאל, שיאמר לו דברים קלים שיוכל להבין, ועל תשובת הבן חכם אומרים בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים. ומכל מקום תמהני שהרי אין אנו אומרים על השאלה הזאת התשובה שנאמרה בתורה כנגדה (דברים ו׳:כ״ד) ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה וכו' ויצונו ה' לעשות את כל החקים וכו'. ולפי הפירוש שכתבנו הרי זה בכלל, כמה שאמר אף אתה אמור לו הלכות הפסח, וזהו לשון אף אתה וכו'.
+
+Paragraph 3
+
+<b>רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת וכו'.</b> פירשו בירושלמי (פ"י ה"ד) מה הטורח שאתם מטריחים עלינו בכל שנה בזה לעכב את סעודתינו ולערבב שמחת החג, כי רשע כגובה אפו בל ידרוש (תהילים י׳:ד׳), ולפי שאמר לכם, הוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר (כי) [כאילו] הוא לא נצטוה בדבר. אף אתה הקהה את שיניו. הרוצים ללעוס ולאכול. ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו.
+והפסוק הזה הוא בפרשת בא על פרעה (שמות י״ב:כ״ו) דכתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם, ולא אמר מחר, רמז על בניהם ממש שנולדו במצרים תרבות אנשים חטאים ואומרים מה העבודה הזאת לכם ולא לו, ומ"מ תמהני שאם כן אין זו תשובתו שבצדה בכתוב שתשובתו בכתוב היא (שם) ואמרתם זבח פסח הוא לה'. ונראה לי כי הדרשא בזה לפי שהזכיר כאן לשון רבים כי יאמרו אליכם בניכם, והוא על הבנים של אותו זמן ועל הבנים שלאחר זמן, וכן אמרו במכילתא בשורה טובה נתבשרו ישרא�� באותה שעה שהם עתידים לראות בנים ובני בנים דכתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם, וזהו שנאמר ויקוד העם וישתחוו, ולבנים [נ"א: ואמנם] של אותו הזמן אין להאשימם כל כך, כי ענין חדש הוא אצלם ועדיין סורם רע, ולפיכך אמר הכתוב לפייסם בדברים ולומר להם זבח פסח הוא לה', <small>]א"ה, נראה שחסר כאן, שלא נתפרש ענין הבנים שלאחר זמן, וכן במש"כ רבינו להלן הם ג"כ שני עניינים כו' נראה שחסר, שלא נתפרש שם ענין הבנים של אותו זמן.[</small> ובמה שאמר אשר פסח על בתי בני ישראל ואמר ואת בתינו הציל הם ג"כ שני עניינים, כי על בתי בני ישראל רמז על התשובה שלאחר זמן, כי על אותם שהאמינו בה' והיו מזרע ישראל הצדיק פסח, ולא על כיוצא בו שלא סמכו בהבטחתו כי כולם מתו בשלשת ימי אפילה, ולא עוד אלא שכלל תשובה זו באומרו אף אתה הקהה את שיניו, כי זה שכפר בעיקר הרי הוא בכלל כל בן נכר לא יאכל בו ושיניו של זה תקהנה שרואה לאחרים שאוכלים והוא אינו אוכל, כי זבח פסח הוא לה' לאותם שפסח עליהם שהם בני ישראל ולא על כיוצא בו, ולהוסיף על עונשו אנו אומרים לו בעבור זה עשה ה' לי לי ולא לו, כמו שדקדק הרשע במלת לכם להוציא את עצמו מן הכלל אנו גם כן מהפכין ודורשין להוציאו מן הכלל, לא שיהיה זה משמעו של מקרא, שהרי אף לשאינו יודע לשאל אנו משיבין כן.
+והחכם שאמר מה העדות כו' אשר צוה ה' אלהינו אתכם, אין לומר בו הרי הוציא את עצמו מן הכלל דכתיב אתכם, דהא כתיב אלהינו. ומהו אתכם, כלומר אתם שיצאתם ממצרים והיה הדבר אליכם. [<small>בגליון הכת"י כתוב</small>: וכ"כ התוס' בפי' התורה וז"ל ואע"פ שהוא אומר אתכם דמשמע כמו לכם אינו מוציא עצמו מהכלל והא דקאמר אתכם לפי שעדיין לא נולד באותה שעה שצוה ה' אותה מצוה, <small>עכ"ל</small>].
+
+Paragraph 4
+
+<b>תם.</b> שאינו חכם ולא רשע נקרא תם. והוא מה שכתוב עליו בפרשת בא (שמות י״ג:י״ד) והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת, ואמרת אליו בחזק יד כו'. והוא כוח השם הגדול.
+
+Paragraph 5
+
+<b> ושאינו יודע לשאל את פתח לו וכו'.</b> כי לא אמר בפסוק הזה שאלת שום בן, אלא והגדת מעצמך. וכמדומה לי שאין אנו עכשיו יוצאין ידי חובתינו מכל זה, כי אע"פ שאנו אומרים ההגדה בלשון הקדש ראוי היה לפרש לנשים ולקטנים יציאת מצרים.
+<b>והגדת לבנך יכול מר"ח וכו'. </b>פי' אין זה מתשובת שאינו יודע לשאל, אלא כיון שתפס התנא המקרא דורש אותו. ולזה שאינו יודע לשאל ראוי לדרוש פירוש הפסוק הזה יותר אימתי הוא זמן ההגדה הזאת. ואמר אילו אמר הכתוב סתם והגדת לבנך ולא אמר ביום ההוא הייתי יכול לדרוש כי שמא מר"ח ניסן אנו חייבים לדרוש זה, כדרך שדרש משה רבינו ע"ה לישראל במצרים, ועוד לפי שאמר למעלה (שמות י״ג:ה׳) ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה, לכך הוצרך הכתוב לומר ביום ההוא דמשמע בעיצומו של יום, ואפילו אמר ביום ההוא הייתי יכול לומר שנתחיל להגיד כן מבעוד יום, שהוא יום י"ד, לפי שבו מתחלת עבודת הפסח שהיא שחיטתו כמו שאמר הכתוב (במדבר ל״ג:ג׳) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה, שר"ל ממחרת שחיטת הפסח שהיא ביום ט"ו יצאו, ולפיכך אמר כאן יכול מבעוד יום שהוא זמן העבודה וזמן שחיטת הפסח חייב בהגדה, ת"ל בעבור זה, לא אמרתי לך לספר אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך על השלחן שתוכל להראות אותם באצבע שאתה אומר מצה זו מרור זה, ואחר שסיים התנא סדר ארבעה בנים חזר ואמר מתחלה וכו'.
+
+מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>מתחלה עובדי ע"ז וכו'.</b> והוא סיום הגנות (עי' לעיל ד"ה עבדים היינו), ואולי הוא ג"כ מהתשובה שצרי�� לפרש למי שאינו יודע לשאל. וכן הוא סמוך לתשובת הרשע שהוציא את עצמו מן הכלל. ומביא ראיה מיהושע שסיפר ג"כ לאנשי דורו שנאמר ויאמר יהושע אל כל העם וכו'.
+<b>ויעבדו אלהים אחרים.</b> חוזר על אבותינו הנזכרים תרח ונחור, לא על אברהם, כי מקטנותו הכיר את בוראו ומאס בעבודה זרה כידוע בדברי חז"ל ובספרי הכותיים, ומעצמו עשה ולא מתרבות אביו, ומאב ואם אחד יצאו הוא ונחור, זה הלך לע"ז וזה עבד את השם, ומאס בכל זרע אביו וקרא ה' אחד, וכשם שנבדל הוא מכל האומות לקרוא בשם ה' אחד כך הבדילו ה' ולקחו הוא וזרעו להיות לו לגוי אחד בארץ, מדה כנגד מדה, וזהו שנאמר ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, כפשוטו, וגם מורה בדרך האמת שלקחו מאותם ששוכנים בעבר הנהר היוצא מעדן, שפירשו מן העיקר.
+
+Paragraph 2
+
+<b>ואולך אותו בכל ארץ כנען.</b> שנאמר (בראשית י״ג:י״ז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כדי שתהא נוחה ליכבש לבניו, כדאיתא בפרק יש נוחלין (ב"ב ק' א'), לומר שתהא מתנה מוחזקת מעכשיו שלא תתבטל בשום עון שיעשו זרעו, וגם שיהיה להם טענה על היושבים בה שלא יאמרו שבאים לגזול מהם, שישיבו להם אדרבה אבינו החזיק בה ואתם באים לגזול אותה ממנו מכאן ואילך, שכבר נתמלאה סאתם וזמן אכילת פירותיהם, כי ניתן להם לפירות אולי יחזרו לאמונת ישראל וזהו והכנעני אז בארץ (בראשית י״ב:ו׳) וכתיב כי לא שלם עון האמורי עד הנה (שם ט"ו).
+<b>וארבה את זרעו. </b>אמרו בירושלמי (פ"י ה"ה) אמר רב אחא וכו' וארב כתיב חסר, ופירש רש"י ז"ל, ואריב עם זרעו, בני קטורה, שאפילו משמותן אתה יכול לידע שהיו עובדין עבודה זרה, שכולם נקראו על שם עבודה זרה כמפורש בבראשית רבה (פרשה ס"א), ואינו נכון דהיאך יזכיר בני קטורה קודם ליצחק שנולד בתחלה, ולפיכך יש לפרש הרבה ריבים עשיתי עמו והרבה נסיונות קודם שנתתי לו את יצחק, כדי לנסותו, דבריבים גדולים ובקושי גדול בא לו הזרע.
+<b>ואתן לו את יצחק.</b> שיהיה הוא זרעו כמו שנאמר (בראשית כ״א:י״ב) כי ביצחק יקרא לך זרע. וכלל במלת ואתן, שנתנו כנגד מערכות הכוכבים, כדכתיב (בראשית ט״ו:ה׳) ויוצא אותו החוצה, כי היה אברהם רואה שלא היה יכול להעמיד שום זרע משרה הצדקת, כי לפי שהיה בנו של תרח שהיה עובד ע"ז לא היה יכול לצאת כל זרעו כשר והיו בו נובלות פרי, וכן לבסוף נתחלק זרעו של יצחק.
+<b>ואתן ליצחק את יעקב וכו'.</b> כי רבקה ג"כ היתה עקרה, וכן כל האימהות, וכבר פירשו במדרש טעמים הרבה, ומכללם שלא יהיה מזל לישראל. ודע באמת, כי לכך יצא עשו הרשע תאום עם יעקב הצדיק בבטן אחת כדי שיבינו כל העולם כי צדקתו של יעקב הצדיק מעצמו באה לו ולא במערכת מזל ולא בטבע אב ואם ולא מכריח אחר, שהרי בבטן אחת נולדו הוא ועשו, ועשו יצא לתרבות רעה ויעקב הלך בדרך טובים.
+<b>ואתן לעשו את הר שעיר וכו'. </b>מפני זכותו של יצחק, וצוה הכתוב שלא יתגרו בו מלחמה כלל כדכתיב (דברים ב׳:ה׳) כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר, רמז על סורו ועניינו, שהוא איש שעיר, ומקומו הר שעיר, וחלקו השעירים, והוא עתיד לקבל עוונותיהן וגזרותיהם של ישראל לעתיד לבא כי אח לצרה יולד (משלי י״ז:י״ז), וכדי להודיע לכל כי יעקב הוא זרעו של יצחק ושל אברהם בלבד ובו מתקיימת גזירת כי גר יהיה זרעך וכו', יעקב ובניו בלבד ירדו מצרים, וכשם שקיים להם גזירת הגלות כל שכן וכש"כ שיקיים להם גזירות הטובות, שנאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, שדן אותן כמידתם בנגעים רבים ובמכת בכורות, כמו שנאמר (שמות י״ח:י״א) כי בדבר אשר זדו עליהם כמ"ש המתרגם (אונקלוס שם), ו��ל זה סידר המסדר ואמר ברוך שומר וכו'.
+
+Paragraph 3
+
+<b> ברוך שומר הבטחתו לישראל וכו'.</b> היא הבטחת דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וזכר למצוה זו אמר הכתוב בדין עבד עברי (דברים ט״ו:י״ד) הענק תעניק לו וכו', ופירש רש"י שלכך מברכים את ה' בירידת האבות למצרים, לפי שכשם שמברכים על הטובה כך מברכים על הרעה. שהקב"ה מחשב את הקץ. מיום הגזירה לעשות כמו שגזר.
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+<b>ו</b>אותה הבטחה <b>היא שעמדה לאבותינו ולנו,</b> והוא הברית שכרת בין הבתרים כשנפלה עליו אימה חשכה גדולה שהראהו ארבעה גליות והבטיחו שימלטו ישראל מהם. וכן הבטיחו ג"כ בקרבנות שאמר לו קחה לי עגלה משולשת כדאיתא במדרש (ב"ר פרשה מ"ד), וזהו שאמר שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם בכבוד גדול ובהצלחה רבה, ואפילו בזמן יעקב הצדיק צא ולמד וכו'.
+
+ארמי אבד אבי
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>צא ולמד מה בקש לבן כו'.</b> שהיה אחינו בשרנו לעשות ליעקב אבינו.
+<b>שפרעה לא גזר אלא על הזכרים.</b> שאמרו לו אצטגניניו שעתיד להולד בן שמושיע את ישראל כמ"ש רז"ל.
+<b>שנאמר ארמי אובד אבי.</b> רצה לאבד את אבי כמ"ש המתרגם לבן ארמאה בעא לאובדא ית אבא ולפיכך תלה לו הכתוב כאילו איבד. והשם יתברך ביטל עצתו ויצא משם יעקב במקנה לרוב כדכתיב (בראשית ל׳:מ״ג) ויפרוץ האיש מאד מאד, וכלל הדברים האלה הוא מה שעתיד ליארע לבנים, שיהיה הכל סימן לבנים, כדאיתא במדרש.
+
+Paragraph 3
+
+<b>וירד מצרימה וכו'.</b> תימה מה ענין וירד מצרימה אצל ארמי אובד אבי. וי"ל שבא הכתוב לפרש שכל זה נחשב מן הצרות ומגזירת בין הבתרים, כי כל ימיהם של האבות אחר הגזירה ההיא היו בצער ובנסיונות ולא ראו בטובה. 
+ואמרו <b>אנוס על פי הדיבור</b>, כי היה יודע הגזירה הבאה ואעפ"כ לא שב לאחור.
+ועכשיו מתחיל לדרוש מארמי אובד אבי וכו' עד שהוא גומר כל הפרשה כדאיתא בפרק ערבי פסחים (פסחים קט"ז א'), והוא דורשו כמ"ש בספרי.
+<b>ויגר שם.</b> שמא תאמר שנטל כתר מלכות, ת"ל ויגר שם, אינו אלא כגר בלבד.
+<b>שנאמר ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה וכו'.</b> אבל במצרים מפני היאור היה שם מרעה.
+
+Paragraph 4
+
+ושמא תאמר באוכלוסין הרבה, ת"ל <b>במתי מעט</b> כמו שנאמר בשבעים נפש כדאיתא בספרי.
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+<b>ורב כמו שנאמר רבבה כצמח וכו'.</b> כך קבלנו, שדורשו לשני עניינים, שהיו לגוי גדול ורב כרבבה וכצמח השדה, כי כל מה שגוזזין אותם צומחים יותר, וכן צומחים בלא עבודה רבה אלא מאיליהם, והשני שכל זה אע"פ שהיה עם רב עם יוצרו. 
+<b>ואת ערום ועריה.</b> ערומים מן המצוות של האבות, ומהו עריה, כמה דתימא (חבקוק ג׳:ט׳) עריה תעור קשתך, שלא קיימו מצות ברית מילה כדאמרינן במכילתא (פרשת בא) היה רבי מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר (יחזקאל ט״ז:ח׳) ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, הגיעה שעה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו ולא היה להם מצוות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח, מהו שדים נכונו, זה משה ואהרן, שנאמר (שיר השירים ד׳:ה׳) שני שדיך כשני עפרים וגו', ושערך צמח, שהגיע קץ הגאולה, נתן להם הקב"ה שתי מצוות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו מצות פסח ומצות מילה, שנאמר (יחזקאל שם) ואעבור עליך ואראך מתבוססת ואומר לך בדמייך חיי, וכן כתב הרמב"ם ז"ל דמילה היתה במצרים שנאמר (שמות י״ב:מ״ח) וכל ערל לא יאכל בו, ומשה רבינו ע"ה מל אותם, שכולם ביטלו מצות ברית מילה בהיותם במצרים חוץ משבט לוי שנאמר (דברים ל״ג:ט׳) ובריתך ינצורו, ויש אומרים כי ��ף שבטו של לוי הוצרך להטיף מהם דם ברית כדי שיכנסו תחת כנפי השכינה, וטעות הוא בידם, דכיון דמיפקדי אמילה, מילתם סגי' להו, ולא דמי לערבי מהול, דההוא כמאן דלא מהילי דמי כדאיתא במסכת ע"ז בפרק אין מעמידין (עבודה זרה כ"ז א').
+
+Paragraph 7
+
+<b>וירעו אותנו המצרים וכו'. </b>כלומר כיון שראו שהיינו פרים ורבים התחילו לענותינו, כמו שנאמר ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו וכו', ומביא ראיה כי בתחלה לא עינו אותם לגמרי אלא התחילו להרע להם ולהתנפל ולהתגולל עליהם, כי בתחלה נכלמים היו לשלוח בהם יד לגמרי לפי שבאו בהבטחתם ונתיישבו ביניהם במצותם וזה נקרא בגידה גדולה, וכבר דרשו רז"ל במסכת סוטה (י"א א') להם לא נאמר אלא לו, נתחכם על מושיען לדונם במים, שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם, והם לא ידעו כי על כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא, ובמדרש אמרו (ויק"ר פ' כ"ז) נתחכם עליהם יותר ממה שהיו לפנינו, כי כל מי שבא לעשות להם רע בפרהסיא אלהיהם מושיע אותם כמו לבן ועשו, ולא נעשה כעשו שאמר יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי ולא היה יודע כי בין כך ובין כך יוליד יעקב בנים, אלא הבה נתחכמה להם מיד לגזור מיתה על הבנים הזכרים דכתיב כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.
+
+Paragraph 8
+
+<b>ויענונו כמו שנאמר וישימו עליו וכו'.</b> הכל כדי לענותם ולמעטם, והוא שהתחילו לעשות בניינים חזקים למלך ואמרו שיסייעוהו, ודרשו רז"ל (סוטה י"א א') שתלו לו מלבן בצוארו של מלך, כלומר שאפילו המלך היה מסייע בדבר, להראות כי היה דבר המלך נחוץ, ואחר כך נתנו עליהם עבודה קשה כדכתיב בפרך, כללו של דבר מעט מעט היו מתגברין עליהם, ולפיכך נמשלו למרור שתחילתו רך וסופו קשה.
+
+Paragraph 9
+
+<b>בפרך</b> מתרגמינן בקשיו, ואמרו רז"ל כי בתחילה אמרו להם כי המלאכה נחוצה ואינו אלא ליום אחד, עשו רצון המלך כדי שיתרצה לכם, כי הטיב לכם ולאבותיכם עד היום, והם התחזקו ביום הראשון, ואח"כ שמו עליהם לחק שיעשו אותו הסך יום יום, וזהו שדורשים בפרך בפה רך.
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+Paragraph 12
+
+<b>ונצעק אל ה' וכו' כמו שנאמר ויהי בימים הרבים וכו'.</b> אמרו רז"ל כי מעטים היו ועל שם שהיו של צער נקראו רבים, כדכתיב (ויקרא ט"ו) ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים ואינם אלא שלשה ימים.
+<b>וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל.</b> דרשו רבותינו ז"ל מפי השמועה, שנצטרע והיה שוחט הילדים לרחוץ בדמם, וזהו ויזעקו כמו מעיר מתים יזעקו (עי' איוב כ״ד:י״ב), ועוד דרשו רז"ל שהיו מעבידין אותם עבודה זרה, ופירש רש"י לפי שהמלך הראשון לא היה מעבידן כל כך עבודה זרה מפני חיבתו של יוסף אבל זה המלך חידש עליהם גזירות והכריחם לעבוד עבודה זרה.
+
+Paragraph 13
+
+<b>וישמע ה' את קולנו כמו שנאמר וכו' ויזכור אלהים את בריתו וכו'.</b> כי אע"פ שבזכותם לא היו ראוים ליגאל, זכר ברית האבות, וזהו שנאמר בדם פסח (שמות י״ב:כ״ב) והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות, משקוף זה אברהם ושתי המזוזות אלו יצחק ויעקב.
+
+Paragraph 14
+
+<b>וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ.</b> כדכתיב (בראשית ל"א) אם תענה את בנותי ודרשינן (יומא ע"ז ב') למנוע מהם תשמיש המטה, ולכן נקראת עונה, שמענה אותה כשנמנע ממנה.
+<b>כמו שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וכו'.</b> יש אומרים דדייק לה מדכתיב וידע אלהים, דבר שאינו יודעו אלא הקב"ה, כי מרוב העינוי אפילו כשהיו משמשין לא היו יורים כחץ והולכין ומתמעטין וכדאמרינן השמים ביני לבינך (נדרים צ' ב'), ויש אומרים דדייק לה מדכתיב וידע אלהים כמו ויד�� אדם עוד את אשתו (בראשית ד'), וכבר אמרנו כי התורה שהיא לשון הקדש מכנה לתשמיש בלשון דעת לעורר לאדם שלא יעשה מעשה ההוא לתאוה והנאה טבעית בלבד כבהמות שאין להם דעת, אלא שיעשה בחכמה ובדעת להשלים מצות פריה ורביה ולקיום הגוף, וגם כי השכבת זרע תחילת יצירתה מן המוח שהוא מקום הדעת, ועשה כן הבורא יתברך כדי שיעיין האדם בזה ויעשה הדבר בשכל ובצנעה, וזהו שאמרו חייב אדם לקדש את עצמו בשעת תשמיש שנאמר (הושע י"א) בקרבך קדוש, ובתרגום ירושלמי (בראשית ד') וידע אדם עוד, וחכים אדם עוד, ובמדרש (שמו"ר א') וירא אלהים את בני ישראל זה מעשה העגל שעתידין לעשות ומדת הדין מקטרגת עליהם, וידע אלהים, שעתידין הם לומר נעשה ונשמע וריחם עליהם.
+
+Paragraph 15
+
+<b>ואת עמלנו אלו הבנים.</b> שהם עמל האדם כי כמה האדם יגע לגדלם וללמדם דרך ארץ ותורה, וכן יגע כדי שיוכל להניח להם ממון אחר מותו. וכבר אמרו בעון נדרים בנים מתים שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך כדאיתא במסכת שבת (ל"ב ב').
+<b>שנאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.</b> ואמרו בפרקי ר' אליעזר (פרק מ"ב) שלא היה היאור בולעם אלא פולטם למדבר והקב"ה זן אותם שם ומביא סלע בפי כל אחד ואחד שהיה מניקו דבש וחלב שנאמר (דברים ל״ב:י״ג) ויניקהו דבש מסלע וכו', וכל זה נקל הוא נגד הבורא יתברך, וכשבאו ישראל לים ראוהו והכירוהו, וזהו שנאמר (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנוהו, כלומר הכירו כי הוא שעשה להם את הנס הראשון.
+<b>וכל הבת תחיון.</b> לזימה, כמו שאמרו רז"ל (שמו"ר א').
+
+Paragraph 16
+
+<b>ואת לחצנו זה הדחק.</b> פי' כי כשראו המצריים שלא היו יכולין לכלותם התחילו לדחוק אותם שיחזירום לאמונתם ויתערבו בהם, ודחק זה שמד, וזהו שנאמר וגם ראיתי את הלחץ, כי זה הוסיף לגאול אותם מהרה, כי ירא אנכי שמא לא יוכלו לעמוד בנסיון, כי כבר התחילו להתערב בהם קצת ולבטל ברית מילה וללכת אחרי הכוחות העליונים והכשפים.
+
+Paragraph 17
+
+
+
+Paragraph 18
+
+<b>ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף וכו'.</b> מכאן ראיה כי מלאך ושרף שני דברים הם, השרפים הם מלאכי אש העומדים תחת הכסא וטובלין בכל יום בנהר של אש ההולך לפני הכסא, וכן הוא אומר (ישעיהו ו׳:ב׳) שרפים עומדים ממעל לו, והמלאכים הם למטה מהם המתחלפים בכל יום ומתלבשים גופות, והם שנבראו ביום החמישי, והשליח הוא הידוע המלאך הגואל זה מטטרו"ן, ושמו מורה עליו, והוא שר של ישראל השומר אותם, וזהו שנאמר למשה (שמות כ״ג:כ׳) הנה אנכי שולח מלאך לפניך, והוא שר צבא ה' שבא ליהושע, ועליו אמרו רז"ל (סנהדרין ל"ח ב') דאפי' בפרוונקא לא קבליה משה, ואם תאמר והא כתיב (במדבר כ׳:ט״ז) וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, וי"ל כי ויוציאנו שב לבורא יתברך, כדכתיב (דברים ד׳:ל״ז) ויוציאך בפניו בכוחו הגדול ממצרים, והמלאך שאמר, וישלח מלאך, על משה רבינו ע"ה, או שליח השם הגדול ששלח מלאך הברית מלאך פניו ויוציאנו ממצרים בכוחו.
+<b>שנאמר ועברתי בארץ מצרים וכו' ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים.</b> אמרו רז"ל במכילתא אם של עץ נרקבת [וכו'], כלומר כי סר צילם העליון מעליהם שהיה מעמידן, ומיד ניתך ונרקב, ובזה נודע כי מכת אלהים היא, כי אין כח מושל על כח אחר לבטלו אלא הקב"ה לבדו.
+
+Paragraph 19
+
+
+
+Paragraph 20
+
+<b>ביד חזקה זו הדבר.</b> כלומר שנעשית ביד חזקה, שהיא יד ה', לפי שהיה בה הדבר אמר כן, ולא בכל החוזק ממש, כי לא הראה הקב"ה החוזק רק בדבר השלם הוא מכת בכורות, וכדאמר בספרי ולכל היד החזקה (דברים ל״ד:י״ב) זו מכת בכורות שנאמר (שמות ו׳:א׳) וביד חזקה יגרשם מארצ��, ולפיכך לא נאמר בדבר הזה אלא הנה יד ה' הויה.
+
+Paragraph 21
+
+<b>ובזרוע נטויה זו החרב.</b> זהו כינוי לנקמה שעשה ה' במצרים, שהיתה חרב נוקמת נקם ברית, ר"ל בריתו של אברהם אבינו ע"ה, וכן וחרבו שלופה בידו (דה"י א' כ"א) להנקם מהפושעים והמורדים.
+
+Paragraph 22
+
+<b>ובמורא גדול זה גילוי שכינה.</b> שנגלית להם במצרים אע"פ שהיתה מצרים מלאה גלולים וארץ טמאה, לקיים מה שהבטיח ליעקב אבינו ע"ה (בראשית מ״ו:ד׳) ואנכי אעלך גם עלה, והוא השם הגדול שנתן בו תורה ואמר אנכי, וכן הוא אומר (שמות ג׳:ו׳) אנכי אלהי אביך, וזהו שהיה אומר משה רבינו ע"ה (שם) מי אנכי כי אלך אל פרעה ואמרו רז"ל משל למלך ששלח שלוחו לאריסו כדאיתא בשמות רבה, ואימתי נגלה עליהם, ב' פעמים, אחת ביום ר"ח ניסן שנאמר (שמות י״ב:א׳-ב׳) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים החדש הזה לכם, ואמרו רז"ל שהקול נשמע בכל ארץ מצרים, וכן בלילה בשעת הגאולה, וכמו כן ראוהו על הים ויראו מאד כמו שנאמר (שמות י״ד:ל״א) ויראו העם את ה', ונקרא מורא גדול כי הרואה פני שכינה ירא מאד ונרתע ונבהל ונופל על פניו, וזהו שנאמר או הנסה אלהים לבוא לקחת וכו', והראיה מן סוף הפסוק דכתיב במצרים לעיניך, ובספרי אמרו רז"ל ולכל המורא הגדול (דברים ל״ד:י״ב) זו קריעת ים סוף, כי שם ראו פני השכינה ואמרו זה אלי ואנוהו.
+
+Paragraph 23
+
+<b>ובאותות זה המטה.</b> ייחדו האותות אל המטה לפי שאמרו ז"ל כי המכות היו כתובים שם במטה דצ"ך עד"ש באח"ב, וכן צירוף אותיות של השמות שבהם נבראו שמים וארץ, כי מששת ימי בראשית נעשה כדתנן במסכת אבות (פ"ה מ"ו) עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, [<small>בנ"א נוסף:</small> וכן התנה ה' עם מעשה בראשית], ודבריהם חן לשומעיהם, ולכן נקרא מטה אלהים, ונזדמן לו למשה רבינו ע"ה בהר חורב שירד שם מן השמים, וזהו שנאמר ואת המטה הזה תקח בידך, לא יאמר אדם הזה אלא על מה שבידו שנותן אותו לחבירו.
+
+Paragraph 24
+
+<b>ובמופתים זה הדם.</b> ואע"פ שמכת הדם היתה אחת קורא אותה מופתים לפי שנעשו בעניינו מופתים רבים, כי המים שהיו צלולים מכל מימות שבעולם נהפכו לדם אחר שהיו בידם של מצרים, וישראל ומצרי שותים בכוס אחד, לצד המצרי דם ולצד ישראל מים, ובמדרשו של רשב"י, שהיו נעשים כאש שורף ומתמלא כל מצרים עשן מהם [<small>נ"א:</small> בפיהם] והיינו דכתיב דם ואש ותמרות עשן.
+
+עשר המכות
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+<b>דבר אחר ביד חזקה שתים וכו'.</b> פירשו בו דנפקא לן לפי שיש בכל אחת מהם שתי מלות, ועל דרך האמת מדת הדין ומדת רחמים שהיו משותפים ביחד זו לעשות נקמה במצריים וזו להציל את ישראל שלא תבא עליהם המכה, ואלו הן העשרה נסים שנעשו לאבותינו במצרים כדתנן באבות פ"ה (מ"ד), וכולן מפורשין בכתובים חוץ ממכת כנים שהיא גמרא ובא בקבלה שהיו בהם אלא שלא היו מצערין אותם, ולפי שהיו בהם אמרו החרטומים אצבע אלהים היא, כלומר מכה כוללת, כי הם לא היו יודעים שלא היו מצערים אותם. ולפיכך ויחזק לב פרעה. <br>ואינו דורש ובמלחמה, לפי שאותה מלחמה היתה למעלה להפיל שר שלהם. וכן אינו דורש ובמסות, לפי שהוא לשון כללי של נסיונות שהיה מתרה בהם בכל שעה ושעה, ולא ירדה מכה בעלילות אלא בהתראה, ורז"ל אמרו שההתראה שליש כל חדש וחדש כדאיתא במכילתא.
+
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+
+
+Paragraph 8
+
+
+
+Paragraph 9
+
+
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+Paragraph 12
+
+
+
+Paragraph 13
+
+
+
+Paragraph 14
+
+
+
+Paragraph 15
+
+
+
+Paragraph 16
+
+
+
+Paragraph 17
+
+<b>רבי יהודה היה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב.</b> פירש רש"י שלא תאמר אין מוקדם ומאוחר בתורה לפי שלא מנאן דוד בספר תהלים (פרק ק"ה) על הסדר הזה, ובשוחר טוב אומר כי כסדר הזה היו כתובים במטה וזהו שנאמר ואת המטה הזה וכו' אשר תעשה בו את האותות את האותיות, וכן מצינו לרבי יהודה עושה סימנים במסכת מנחות פי"א (מ"ד) לשיעור שתי הלחם ולחם הפנים זד"ד יה"ז, ולכל שיעור חכמה נפלאה בסוד הקבלה, ודבריהם חן לשומעיהם.
+
+Paragraph 18
+
+<b>רבי יוסי הגלילי אומר וכו' אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות. </b>כי היד יש בו חמש אצבעות, וכל אצבע עשר, הרי חמשים, וכן דורשין אותו רבי אליעזר ורבי עקיבא, ומחלוקתן במכילתא. ומכל מקום תמה אני שהרי אצבע אלהים היא על מכת כנים בלבד נאמר, ועוד שהרי אמרו למעלה ביד חזקה זו הדבר, קורא למכה אחת יד, ועיקרן של דברים כי הכתוב בכאן אינו אלא סמך בלבד והקבלה עיקר, וחרון אפו ידוע שאינו אלא אצבע קטנה שביד, והוא ג"כ יד חזקה אבל היד הגדולה יש בה חמש אצבעות של קטנה, וזה סוד, ורבי אליעזר שדורש כל מכה היתה של ארבע מכות, בדרך הפשט הוא שלקו בה ד' יסודות, ורבי עקיבא שדורש של חמש מכות, מונה מכת ההיולי הוא היסוד הכולל, ויש אומרים שלקה השר שלהם בשמים.
+
+Paragraph 19
+
+וחשבונם של רבי אליעזר ורבי עקיבא פשוט הוא, כי כל מכות של מצרים מונה אותם כאילו היו באצבע, ועל הים היו ביד הגדולה שהוא חמש אצבעות, נמצאו מכות הים חמש פעמים ממכות מצרים. ור' אליעזר אינו דורש חרון אפו כי הוא דורש את הכתוב כלל ופרט חרון אפו כלל ואידך פרט.
+
+דיינו
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>כמה מעלות טובות למקום עלינו.</b> כלומר שעשה עלינו ושם בנו, והם חמש עשרה כמנין שם י"ה צור עולמים העומד על הכסא על ט"ו מעלות, כדאיתא בפרקי הכלות, וכנגדן במשכן ט"ו קלעים לכתף, וכן אמר דוד המלך ע"ה בספר תהילים ט"ו מעלות, וכנגדן עשו בבית המקדש ט"ו מעלות כדאיתא במסכת מדות (פ"ב מ"ה).
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+
+
+Paragraph 8
+
+
+
+Paragraph 9
+
+
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+Paragraph 12
+
+
+
+Paragraph 13
+
+
+
+Paragraph 14
+
+
+
+Paragraph 15
+
+
+
+Paragraph 16
+
+<b>על אחת כמה וכמה וכו'.</b> עתה חוזר לענין שבא להזכיר אלו ט"ו מעלות, על אחת, שאין אנו ראויים למעלה אחת, כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו, שעשה עמנו כל זה, הוציאנו ממצרים וכו'.
+<b>ובנה לנו בית הבחירה.</b> בית המקדש נקרא בית הבחירה על שם שבחר בו הקב"ה, כמו שנאמר (דברים י״ב:ה׳), כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם כו'.
+
+פסח מצה ומרור
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>רבן גמליאל היה אומר וכו'.</b> משנה היא בפרק ערבי פסחים (פסחים קט"ז א'), התחיל במשנה, משנת אמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה וכו', וסיים בה, ונתן את הברייתות שבמכילתא באמצע.
+ומה שאמר <b>לא יצא ידי חובתו</b>, כלומר שלא קיים מצותו כראוי. לפי שמצינו שהקפיד הכתוב באמירה, כדי שנזכור נפלאות הבורא מתוך שנזכיר בפינו למה הם באים.
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+<b>מצה זו שאנו אוכלין על שום שלא הספיק בציקם וכו'.</b> כך דורש במכילתא, ומכאן למדנו כי מה שאמר הכתוב כי לא חמץ, ר"ל כי לא היה חמץ כשיצאו ממצרים, אבל כשהגיעו לרפידים חמץ היה, אלא שבמצרים חמץ ומצה עמו בבית כדאיתא בפסח שני (פסחים צ"ה א'), כי שיעור חמץ אינו אלא מיל, לדעת הרמב"ם ז"ל בשהיה, ולדעתינו (פסחים מ"ו ב') שלא בשהייה, ועוד שהרי הוליכוהו בדרך והוליכוהו בשמש או ביום המעונן, וקיימא לן (פסחים מ"ב א') אשה לא תלוש לא בחמה ולא כו', ואמרינן נמי במסכת יומא (כ"ח ב') האי יומא דעיבא כוליה שמשא, כי לפי שהחמץ נעשה מעט מעט ואינו ניכר, חששו לכל זה מפני ספק כרת עד שחששו למים לנים, ופירושו שנשאבו אחר בא השמש והיו בבית, שלא לנו בלילה במחובר, לפי שהחמה מהלכת תחת הקרקע ומעיינות רותחין כדברי חכמי אומות העולם כדאיתא בפסחים בפרק מי שהיה טמא (פסחים צ"ד ב'), ואע"פ ששהו בבית כמה ימים אין בכך כלום, גם מה שאומרים שלא יהיו במקום שהירח שולט שם, אין בדבר זה שום עיקר בעולם.
+<b>וגם צדה לא עשו להם.</b> אמרו רז"ל (מכילתא) להודיע שבחן של ישראל שלא אמרו למשה היאך נצא למדבר ולא נוליך עמנו צדה לדרך אלא בטחו בשם יתברך.
+ולפיכך אמר <b>מצה זו, מרור זה</b>, לפי שצריך להגביה כל אחד ואחד. אבל פסח אין אומרים פסח זה, לפי שאין להגביה הבשר, שלא יראה כאוכל קדשים בחוץ, וגם אין להגביה כל הקערה ביחד כמו שרגילים רבים.
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+<b>בכל דור ודור חייב אדם וכו'.</b> כלומר כל יחיד ויחיד צריך שיראה עצמו כאילו הוא היה עבד במצרים ויצא לחרות, כמו שנאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, וכבר דרשו למעלה לי ולא לו, מכלל דדרשינן לי על כל אחד ואחד האומרו עכשיו בפיו.
+
+חצי הלל
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>לפיכך אנחנו חייבין וכו'.</b> אמרו במכילתא ואמרתם זבח פסח הוא לה', בא ללמדך שכל מי ששומע הנסים הללו צריך לשבח לפאר ולרומם וכו', וכל הלשונות האלו של שבח הם בפרקי היכלות, עד ולעלה. ואין ראוי לומר ולקלס, לפי שנופל בו לשון גנאי כמו לעג וקלס. ולפיכך אנו אומרים כל לשונות הללו של שבח משום דאמרינן במכילתא ובני ישראל יוצאין ביד רמה (שמות י״ד:ח׳-ט׳) שהיו המצריים מחרפין ומגדפין בכל מיני גידופין וישראל מרוממים בכל מיני שבח, וכן הוא אומר (שיר השירים א׳:ג׳) לריח שמניך טובים, א"ר ינאי הראשונים ריח שמנים אמרו לך אבל אנו כשבאנו לים לא הנחנו לשון שבח שלא קלסנו לך ושבחנוך בו.
+
+Paragraph 3
+
+<b>הללויה הללו עבדי ה' וכו'.</b> מכאן מתחיל ההלל, ויש אומרים שראוי לברך קודם לכן לגמור את ההלל, כי זה במקום חובת ההלל, כמו שנאמר (ישעיהו ל׳:כ״ט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג וגו', ומה שאינו מונה אותו במסכת ערכין (י' א'), לפי שאינו מונה שם אלא הלל של ימים אבל לא הלל זה של לילה, כי זה דבר פשוט הוא, וכבר נאמר במקום אחר בברייתא (ברכות ט' א') הלל שבלילי פסחים עד שיעלה עמוד השחר, ובירושלמי ובתוספתא מונה אותו בפירוש בזמן שבית המקדש קיים לילה אחת ובזמן הזה שתי לילות, ואמרינן שם שאומרים אותו בנעימה גדולה, ובירושלמי נראה שהיו נוהגים לקרותו בבית הכנסת בערבית, ומפני זה יש אומרים כי אדם יוצא בהלל של הגדה ומברך עליו, והמנהג שלא לברך, ואין לשנות, אבל הראוי לכל אחד ואחד לקרות פעם אחרת הלל גמור, כי מה שאומרים אותו בסעודה אינו אלא דרך שירה, ולפיכך חולקים אותו ומשיחין ואוכלים ושותים בינתים.
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+<b>ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצויינין שם.</b> כך אנו גורסין, ופירש רש"י לשון ציון מאוספין במקום אחד שלא נפרדו בערים ולכך היו נראין לגוי אחד, ודייק לה מדכתיב לגוי, וזהו ודאי נס מה' יתברך כדי שיהיו עוזרים זה לזה, כי הפירוד סיבת הגלות. ואף בגלות הזה החמור הפירוד היה עיקר גזירת הגלות. <br>ואית דמפרשי מצויינין בעלי קומה בעלי פרצוף, וכן הוא בבראשית רבה, וכן יש גורסין מסויימין שם כלומר שהם ניכרים במלבושיהם ובענייניהם כגון ציצית בבגדיהם וכיוצא בו, ודייקי לה מדכתיב ויהי שם לגוי גדול, כי כיון שיש להם כמה דורות שהיו שם ומשועבדים להם, אפילו רבו מאד היאך יהיו ��ם לגוי אלא ודאי לפי שהיו מצויינין שם או מסויימין בטכסיסיהם וכל רואיהם יכירום כי הם זרע אברהם אבינו. <br>ועוד יש בכלל הזה, שהיו מסומנין שם להוליד בנים הרבה, שהיו מולידין ששה בכרס אחד מה שלא היו מולידין במצרים קודם לכן, וזהו שאמר, שם, לפי שגם האבות לא הורגלו בכך בארץ כנען. וזה מרחמיו יתברך להודיע שלא עזב אותם בגלותם. ולכך היו תמהים עליהם כדאיתא בבראשית רבה (פרשה מ"ד) א"ר יצחק חזירתא רעיא בעשרה ואימרתא ולא בחד כל אילין אמר הקב"ה לאברהם דיהיב ליה את הקיני ואת הקניזי וכו' ועדיין שרה אשת אברהם לא ילדה לו. וזהו שהביא ראיה המסדר מדכתיב ובני ישראל פרו וישרצו וירבו וכו'.
+
+כוס שניה
+
+
+
+Paragraph 1
+
+ולאחר שהשלים ההגדה נוטל כוס שני בידו, ואומר ברכת אשר גאלנו, ואין צריך לברך עליו בורא פרי הגפן, ואילו היה שם ברכת הנהנין, היה בתחלה, כמו קידוש, דכל היכא דאיכא בורא פרי הגפן איכא ברישא (פסחים ק"ו א'), ונהגו כולם לאומרו וכן דעת הרמב"ם ז"ל, אבל הנכון שאין אומרים בורא פרי הגפן אלא בכוס של קידוש ושל ברכת המזון, וכן אין אומרים על הגפן ועל פרי הגפן אלא אחר כל הכוסות, ואם דעתו לשתות כוס חמישי לא יאמר אותו אלא אחריו, והחתימה על הארץ ועל פרי הגפן.
+
+מרור
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ולעולם כל האוכל מרור צריך טיבול בחרוסת. וחייב לאכול מכל דבר כזית. 
+
+צפון
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+וצריך לגמור ההלל קודם חצות משום דחיישינן לדברי ראב"ע דסתם לן תנא כוותיה בפ"ק דברכות (ב' א') ובפרק איזהו מקומן (זבחים נ"ו ב') דתנן הפסח אינו נאכל אלא עד חצות, ואע"ג דבפ"ב דמגילה (כ"א א') סתם כר"ע דס"ל עד שיעלה עמוד השחר, הכא תרתי והתם חדא, ואע"ג דבמסכת יבמות (ק"א ב') אמרינן מה לי חדא סתמא מה לי תרתי סתמי, כיון דלא ידעינן הי מינייהו בתרייתא נקטינן לחומרא, כן כתבו התוספות, אבל הגאונים ז"ל פוסקים כרבי עקיבא דהלכה כמותו מחבירו, ועוד דסתם לן תנא בהדי הילכתא פסיקתא בפ"ב דמגילה, ואעפ"כ ראוי לחוש, דבפרק איזהו מקומן (זבחים נ"ז ב') משמע דמודה ר' עקיבא דהפסח אינו נאכל אלא קודם חצות מדרבנן, ואמרינן בפרק ערבי פסחים (פסחים ק"כ ב') דמצה בזמן הזה כמו פסח בזמן הבית ולראב"ע לא יצא אחר חצות, ויש לומר ג"כ שחושש לו רבי עקיבא מדרבנן, וגם בקריאת ההלל החמירו בו בתוספות, ואע"פ שאינו חמור יותר מקריאת שמע לרבן גמליאל דפסקינן כוותיה (ברכות ח' ב'), ועוד דעיקר ההלל במצרים מחצות ואילך היה, אעפ"כ ראוי להחמיר לכתחילה ואין אומרים אותו אלא עד חצות, וכן עיקר.
+
+ברך
+
+כוס שלישית
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ואמרו ז"ל (פסחים קי"ז ב') כי בין הכוסות הללו אם רצה לשתות אפי' יין שותה, ואם הוא נמלך, יברך עליו, ובין כוס שלישי לרביעי לא ישתה, ודוקא יין, שמא ישתכר כדאיתא בירושלמי או יבטל טעם מצה מפיו, אבל מים או שאר משקין ישתה, ואחר הכוסות כולם היה נראה שמותר לשתות אפי' יין, אבל הגאונים ז"ל אמרו שאין שותים אלא מים אבל לא יין כדי שלא יבטל טעם מצה מפיו, וכן עמא דבר.
+ומה שתיקנו לומר על כוס רביעי פסוק שפוך חמתך על הגוים, הוא מפני כי לפי שקיימנו מצות ד' כוסות כנגד ד' כוסות של פורענות שעתיד הקב"ה להשקות לאומות העולם, אנו אומרים על כוס האחרון שיגיע אותו הזמן שישקה אותם ה' כוס חמתו הוא כוס התרעלה כדכתיב (איכה ד׳:כ״א) שישי ושמחי בת אדום וכו' גם עליך תעבור כוס, ולא עוד אלא שעיקר גאולתינו תלויה בחורבן קרן מלכותם כדאמרינן בבראשית רבה (פרשה כ"א) עד ערב בוקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש (דניאל ח׳:י״ד), אמר רבי יצחק כשיעשה ערב בקרן של אומות העולם אז ונצדק קדש, וכן הנביא אומר (ישעיהו ס׳:ב׳) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה במהרה בימינו אכי"ר.

txt/Liturgy/Haggadah/Commentary/Commentary of Ritva on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,501 @@
+Commentary of Ritva on Pesach Haggadah
+ביאור הריטב"א על הגדה של פסח
+merged
+https://www.sefaria.org/Commentary_of_Ritva_on_Pesach_Haggadah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Ritva's Commentary -- Wikisource
+-https://he.wikisource.org/wiki/%D7%94%D7%92%D7%93%D7%94_%D7%A9%D7%9C_%D7%A4%D7%A1%D7%97_%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%91%22%D7%90
+
+ביאור הריטב"א על הגדה של פסח
+
+מגיד
+
+הא לחמא עניא
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>ואתחיל פירוש ההגדה בשם ה' אל עולם.</b>
+וקודם שיאמר ההגדה מסלקין את הקערה כדי שיראו התינוקות וישאלו. ובעוד הקערה מסולקת אומר הא לחמא וכו'.
+
+
+Paragraph 3
+
+<b>הא לחמא עניא וכו'.</b> מה שאומרים כן בלשון תרגום יש אומרים שהוא כדי שלא יכנסו השדים אצלנו לפי שאינם מכירין בלשון תרגום, והנכון לפי שזה אינו מסדר המשנה אלא מתיקון האמוראים, תיקנו אותו בלשון בבלי כדי שיבינו אותו הכל, כי בזה הלשון היו מדברים ורגילין בו.
+ולמה נקרא לחמא עניא, והלא אפילו כמצה של שלמה היא מותרת. פירש רש"י לפי שעיסת פסח היא כשיעור עיסת מדבר שהיא עשירית האיפה (פסחים מ"ח א'), והוא קרבן עני הבא בדלי דלות, וזה לפי דעתי אינו נכון, כי מה ענין השיעור ההוא אצל מצת מצוה, ועוד דאדרבה האוכל כשיעור ההוא הוא בריא ומבורך (עירובין פ"ג ב'), אבל הנכון דנקרא לחם עוני מפני שהמצה מתקבצת ומתחסרת ואינה מצלחת כמו החמץ, כי מעוגה אחת של עיסה רבוכה תאפה עוגת חמץ גדולה עד מאד, ועוד נקראת לחם עוני לפי שנאפה בחפזון ואינו מספיק להחמיץ.
+<b>כל דכפין ייתי וייכול. </b>פירשו בו שצריך שיהיה רעב בערב פסח כדי לאכול מצה לתאבון, כדאיתא בפרק ערבי פסחים (פסחים צ"ט ב' ק"ז ב'). 
+<b>כל דצריך ייתי ויפסח .</b> שאם אין לו, ראוי ליטול אפילו מן הצדקה ואפילו לר' עקיבא (פסחים קי"ב א') כדי שיקיים מצות ליל פסח. ויש עוד בענין שאנו אומרים כי כשהיינו במצרים היה לנו לחם צר ומים לחץ במדה במשקל ובמשורה, ועתה יש לנו אכול ושבוע והותר לחם ויין דרך חירות.
+<b>השתא הכא וכו'.</b> וכפל הדבר לחזק ולקיים הענין, וגם אנו אומרים השתא הכא אנו מקיימים מצות לחם עוני בלבד, לשנה הבאה בארעא דישראל נקיים מצות הפסח ככל חקותיו וככל משפטיו, ויש אומרים כי לכך נאמר בלשון ארמי כדי שלא יכירו המלאכים ויקטרגו עלינו שאנו מתפארים בכל זה ויזכירו עוונותינו שאין אנו כדאין ליגאל.
+
+
+מה נשתנה
+
+
+
+Paragraph 1
+
+ואין מוזגין כוס שני עד שיגמור הא לחמא עניא וידרשו בענין הפסח. ואחר כך מוזגין ואומרים על כוס שני מה נשתנה וכו'.
+
+Paragraph 2
+
+<b>שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות והלילה הזה מרור.</b> קשיא לרש"י וכי אין אנו אוכלין בלילה הזה שאר ירקות, ופירש הוא ז"ל דהכי פירושו כי כל מה שאנו אוכלין בלילה הזה אפילו ירקות מתוקים חשובים מרור לנו זכר לוימררו את חייהם בעבודה קשה, ומה שאנו אוכלין בשאר לילות אפילו מרור הוא מתוק, ואינו נכון, אלא כך פירושו שבכל הלילות אנו אוכלים בתחילת סעודתינו שאר ירקות מתוקים שמכשירים האדם לאכילה, והלילה הזה אנו עושים תחילת סעודתינו מרור.
+
+עבדים היינו
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>עבדים היינו לפרעה וכו'.</b> זהו תחילת ההגדה ותשובת מה נשתנה לפי שעבדים היינו לפרעה במצרים, ובגמרא אמרו (קט"ז א') מתחיל בגנות ומסיים בשבח, לתת שבח והודאה לשם יתברך אשר מאשפות ירים אביון, ונחלקו אמוראי מאי גנות, רב אמר מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו ורבא אמר עבדים היינו לפרעה, ואיפסיקא הלכתא כותיה דרבא דהוא בתראה, ורב נחמן עבד כותיה בעובדא דדרו עבדיה (שם), ומסתברא שלא נחלקו אלא באיזה מתחילין, דרב סבר מתחל�� עובדי ע"ז כמו שהיה המעשה, ורבא אמר עבדים שהוא תוקפו של נס ואח"כ מתחילין בגנות ע"ז, ולפי זה מנהגינו כרבא. דאי פליגי לגמרי, נהיגנא דלא כחד.
+<b>ואילו לא הוציא וכו'.</b> יש מקשים והיאך אפשר לומר כן שהרי כבר נשבע השם יתברך לאברהם בבין הבתרים שיוציאנו בסוף הזמן, ובלא תנאי היתה, ונראה דכך פירושו שאילו לא הוציאנו הקב"ה ממצרים כמו שנשבע לאבותינו והוציאנו בהבטחתו, לא היה הדור ההוא ראוי ליגאל, לפי שלמדו מעשה ארץ מצרים, וכל שכן שהיינו מתערבים בהם משם ואילך ולא היינו נגאלים לעולם והיינו משועבדים להם, ולפיכך אנחנו חייבים לחשוב עצמנו כאילו נגאלנו מאותו עבדות אנו ובנינו, וכדאמרינן לקמן בכל דור ודור חייב אדם וכו', לפיכך ציונו הבורא לספר בכל דור ודור נס זה, ואפילו כולנו חכמים ונבונים ויודעים כל התורה אנו מצווין לספר בזה בשמחה ובהודאות, וכל המרבה לספר יותר הרי זה משובח, ואנו מביאין ראיה לזה ממעשה.
+
+מעשה שהיה בבני ברק
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b> מעשה בר' אליעזר וכו'.</b> שהיו חכמים גדולים וספרו ביציאת מצרים כל אותו הלילה, ובמכילתא אמרו ר"א אומר חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח עד חצות, לפי שהוא סובר שזמן אכילת הפסח וההלל עד חצות שנגאלו, ומסדר ההגדה לא נראה לו כן, אלא כרבנן דאמרי עד עלות השחר, וכן הלכה, ואע"פ כן ראוי הוא להחמיר, וסתם התנא דבריו כדי שלא יבואו לקצר בדבר מפני החשש שיאמרו שמא כבר הגיע חצות, ועוד י"ל כי החכמים הללו לאחר שסיימו ד' כוסות האריכו בענין יציאת מצרים.
+
+Paragraph 2
+
+<b>אמר רבי אלעזר בן עזריה וכו'. </b>משנה היא בפ"ק דברכות (י"ב ב'), והא דקאמר הרי אני כבן שבעים שנה ולא אמר בן שבעים שנה מפורש בפרק תפלת השחר (ברכות כ"ח א') עבידו ליה שיתסרי דרי חיוורתא.
+<b>ולא זכיתי.</b> לשון לא (חצמו) [נצחתי], בהא זכנהו לרבנן (קדושין י"ח א'), ופירש רש"י ז"ל שחכמים אומרים שאין אומרים יציאת מצרים בלילה כלל, ואין אומרים פרשת ציצית כלל אלא מדלגה כדאמרי במערבא (ברכות י"ד ב') דבר אל בני ישראל אני ה' אלהיכם, ולדעתו הא דתנן ברישא דמתני' (ברכות י"ב ב') מזכירין יציאת מצרים בלילות, כדברי ראב"ע נסתמה משנה זו, ויש מפרשים דמדרבנן דברי הכל מזכירין יציאת מצרים בלילות ולא נחלקו אלא מדאורייתא, וקיימא לן כרבנן, והיינו דאמר רב נחמן לדרו עבדיה בפסוקא קמא צערן (ברכות י"ג ב').
+<b>כל ימי חייך להביא לימות המשיח.</b> פירשו בגמרא (ברכות י"ב ב') שתהיה שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לה.
+
+כנגד ארבעה בנים
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>ברוך המקום שנתן תורה לעמו ישראל וכו'.</b> מפני שצריך לדרוש ארבעה פסוקים חלוקים בעניינם שנאמרו בתורה בעסק ארבעה בנים, לכך מתחיל לברך את השם שנתן לנו תורה שלימה, כי אחרי אשר גאלנו ממצרים קרבנו לפני הר סיני כמו שייעדנו בתחלה על ידי משה רבינו ע"ה כמו שאמר הכתוב (שמות ג׳:י״ב) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. ונקרא הקב"ה מקום לפי שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, וכענין מעונה אלהי קדם (דברים ל״ג:כ״ז) כדאיתא במדרש רבה (ב"ר פרשה ס"ח), ויש אומרים כי אמר מקום בענין זה, לפי שעד שלא נתן הקב"ה תורה לישראל לא היה נודע לא הוא ולא חכמתו, אלא כדבר הגנוז במקום נסתר ואינו נראה, וכשנתן תורה לישראל אז הופיע אורו לכל העולם, ועל דרך האמת זה כמו הנה מקום אתי (שמות ל״ג:כ״א), שהוא מקום ההשגה לאספקלריא המאירה מקום תמונת ה', ועל פנים המאירים אמר ברוך הוא, והמבין ידום.
+<b>כנגד ארבעה בנים דברה תורה.</b> כי כל כך רצה לקיים ענין סיפור יציאת מצרים בזרעינו, שהפריש להגיד ולספר לכל בן ובן כפי מה שהוא. ומה הן הארבעה בנים אחד חכם וכו'. וכן ארבעה פסוקים מפורשים בתורה בענין זה ודרשום חז"ל כנגד ארבעה בנים.
+
+Paragraph 2
+
+<b>חכם מה הוא אומר .מה העדות וכו'.</b> הפסוק הזה בפרשת ואתחנן (דברים ו׳:כ׳) כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים וכו', ומשאלתו שהוא מדקדק בכל ענייני הפסח ניכר שהוא חכם, שהזכיר עדות חקים ומשפטים, והעדות הם דברים שיש להם טעם שהם עדות על גאולת מצרים. כגון לאכול מצה ומרור, שהם זכר ללחם עוני ולוימררו את חייהם. וכן ענין הפסח, זכר שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים, ובטלה שהוא מזלם ואלהיהם עשה ה' שפטים.
+ <b>והחקים.</b> כגון הלכות שיש בפסח שאין נראה בהם טעם מוסבר כענין ועצם לא תשברו בו ושיאכל בחבורה אחת. ואע"פ שטעמו מפורש בקבלה כי אע"פ שאכלו המצריים את ישראל לא שיברו את עצמותם ולא כילו אותם וכי תמיד היו מצויינין שם במיטב הארץ. 
+<b>והמשפטים.</b> כענין וכל ערל לא יאכל בו וכן שאר דיני חמץ ומצה ודקדוקי סופרים [ש]בהם, רצה לדעת עיקר כל הדברים.
+<b>אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין וכו'.</b> כך הגירסא בכל הנוסחאות שלנו, וקשה מה ענין תשובה זו לשאלה זו, ורש"י ז"ל פירש דשאלת החכם מה העדות וכו' כלל בה כיון שעיקר היום הוא הפסח למה אנו מקדימין לאכול את החגיגה קודם לכן, ולפיכך אנו משיבין לו כי אנו עושים זה כהלכות הפסח, לפי שיהיה נאכל על השובע, וגם לפי שאין לנו לאכול שום דבר אחריו כדי שישאר טעמו בפינו, ומתוך הטעם נזכיר טעמי המצוה ונספר בה כל הלילה. אבל במכילתא אמרו אף אתה פתח לו בהלכות הפסח ואמור לו אין מפטירין וכו', כלומר שהוא הפליג לדקדק ולשאול וגם אתה תן לחכם ויחכם עוד והשיבהו כל הלכות הפסח ואפי' דברים שהם תקנת חז"ל שאין להם שום סמך בכתובים והוא מה שתיקנו אין מפטירין וכו', ולפי גירסתינו כך פירושו אף אתה אמור לו כשאר הלכות הפסח שאין מפטירין וכו', והפטרה זו לשון השלמה וסיום הדבר שבו נפטרין, וכן פירשוהו רז"ל בכל מקום, ובירושלמי (פ"י ה"ד) הגירסא אף אתה אמור לו הלכות אין מפטירין וכו', אבל יש בירושלמי שינוי כי שם אומרים התשובה הזו לבן טפש שאינו יודע לשאל, שיאמר לו דברים קלים שיוכל להבין, ועל תשובת הבן חכם אומרים בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים. ומכל מקום תמהני שהרי אין אנו אומרים על השאלה הזאת התשובה שנאמרה בתורה כנגדה (דברים ו׳:כ״ד) ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה וכו' ויצונו ה' לעשות את כל החקים וכו'. ולפי הפירוש שכתבנו הרי זה בכלל, כמה שאמר אף אתה אמור לו הלכות הפסח, וזהו לשון אף אתה וכו'.
+
+Paragraph 3
+
+<b>רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת וכו'.</b> פירשו בירושלמי (פ"י ה"ד) מה הטורח שאתם מטריחים עלינו בכל שנה בזה לעכב את סעודתינו ולערבב שמחת החג, כי רשע כגובה אפו בל ידרוש (תהילים י׳:ד׳), ולפי שאמר לכם, הוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר (כי) [כאילו] הוא לא נצטוה בדבר. אף אתה הקהה את שיניו. הרוצים ללעוס ולאכול. ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו.
+והפסוק הזה הוא בפרשת בא על פרעה (שמות י״ב:כ״ו) דכתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם, ולא אמר מחר, רמז על בניהם ממש שנולדו במצרים תרבות אנשים חטאים ואומרים מה העבודה הזאת לכם ולא לו, ומ"מ תמהני שאם כן אין זו תשובתו שבצדה בכתוב שתשובתו בכתוב היא (שם) ואמרתם זבח פסח הוא לה'. ונראה לי כי הדרשא בזה לפי שהזכיר כאן לשון רבים כי יאמרו אליכם בניכם, והוא ע�� הבנים של אותו זמן ועל הבנים שלאחר זמן, וכן אמרו במכילתא בשורה טובה נתבשרו ישראל באותה שעה שהם עתידים לראות בנים ובני בנים דכתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם, וזהו שנאמר ויקוד העם וישתחוו, ולבנים [נ"א: ואמנם] של אותו הזמן אין להאשימם כל כך, כי ענין חדש הוא אצלם ועדיין סורם רע, ולפיכך אמר הכתוב לפייסם בדברים ולומר להם זבח פסח הוא לה', <small>]א"ה, נראה שחסר כאן, שלא נתפרש ענין הבנים שלאחר זמן, וכן במש"כ רבינו להלן הם ג"כ שני עניינים כו' נראה שחסר, שלא נתפרש שם ענין הבנים של אותו זמן.[</small> ובמה שאמר אשר פסח על בתי בני ישראל ואמר ואת בתינו הציל הם ג"כ שני עניינים, כי על בתי בני ישראל רמז על התשובה שלאחר זמן, כי על אותם שהאמינו בה' והיו מזרע ישראל הצדיק פסח, ולא על כיוצא בו שלא סמכו בהבטחתו כי כולם מתו בשלשת ימי אפילה, ולא עוד אלא שכלל תשובה זו באומרו אף אתה הקהה את שיניו, כי זה שכפר בעיקר הרי הוא בכלל כל בן נכר לא יאכל בו ושיניו של זה תקהנה שרואה לאחרים שאוכלים והוא אינו אוכל, כי זבח פסח הוא לה' לאותם שפסח עליהם שהם בני ישראל ולא על כיוצא בו, ולהוסיף על עונשו אנו אומרים לו בעבור זה עשה ה' לי לי ולא לו, כמו שדקדק הרשע במלת לכם להוציא את עצמו מן הכלל אנו גם כן מהפכין ודורשין להוציאו מן הכלל, לא שיהיה זה משמעו של מקרא, שהרי אף לשאינו יודע לשאל אנו משיבין כן.
+והחכם שאמר מה העדות כו' אשר צוה ה' אלהינו אתכם, אין לומר בו הרי הוציא את עצמו מן הכלל דכתיב אתכם, דהא כתיב אלהינו. ומהו אתכם, כלומר אתם שיצאתם ממצרים והיה הדבר אליכם. [<small>בגליון הכת"י כתוב</small>: וכ"כ התוס' בפי' התורה וז"ל ואע"פ שהוא אומר אתכם דמשמע כמו לכם אינו מוציא עצמו מהכלל והא דקאמר אתכם לפי שעדיין לא נולד באותה שעה שצוה ה' אותה מצוה, <small>עכ"ל</small>].
+
+Paragraph 4
+
+<b>תם.</b> שאינו חכם ולא רשע נקרא תם. והוא מה שכתוב עליו בפרשת בא (שמות י״ג:י״ד) והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת, ואמרת אליו בחזק יד כו'. והוא כוח השם הגדול.
+
+Paragraph 5
+
+<b> ושאינו יודע לשאל את פתח לו וכו'.</b> כי לא אמר בפסוק הזה שאלת שום בן, אלא והגדת מעצמך. וכמדומה לי שאין אנו עכשיו יוצאין ידי חובתינו מכל זה, כי אע"פ שאנו אומרים ההגדה בלשון הקדש ראוי היה לפרש לנשים ולקטנים יציאת מצרים.
+<b>והגדת לבנך יכול מר"ח וכו'. </b>פי' אין זה מתשובת שאינו יודע לשאל, אלא כיון שתפס התנא המקרא דורש אותו. ולזה שאינו יודע לשאל ראוי לדרוש פירוש הפסוק הזה יותר אימתי הוא זמן ההגדה הזאת. ואמר אילו אמר הכתוב סתם והגדת לבנך ולא אמר ביום ההוא הייתי יכול לדרוש כי שמא מר"ח ניסן אנו חייבים לדרוש זה, כדרך שדרש משה רבינו ע"ה לישראל במצרים, ועוד לפי שאמר למעלה (שמות י״ג:ה׳) ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה, לכך הוצרך הכתוב לומר ביום ההוא דמשמע בעיצומו של יום, ואפילו אמר ביום ההוא הייתי יכול לומר שנתחיל להגיד כן מבעוד יום, שהוא יום י"ד, לפי שבו מתחלת עבודת הפסח שהיא שחיטתו כמו שאמר הכתוב (במדבר ל״ג:ג׳) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה, שר"ל ממחרת שחיטת הפסח שהיא ביום ט"ו יצאו, ולפיכך אמר כאן יכול מבעוד יום שהוא זמן העבודה וזמן שחיטת הפסח חייב בהגדה, ת"ל בעבור זה, לא אמרתי לך לספר אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך על השלחן שתוכל להראות אותם באצבע שאתה אומר מצה זו מרור זה, ואחר שסיים התנא סדר ארבעה בנים חזר ואמר מתחלה וכו'.
+
+מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>מתחלה עובד�� ע"ז וכו'.</b> והוא סיום הגנות (עי' לעיל ד"ה עבדים היינו), ואולי הוא ג"כ מהתשובה שצריך לפרש למי שאינו יודע לשאל. וכן הוא סמוך לתשובת הרשע שהוציא את עצמו מן הכלל. ומביא ראיה מיהושע שסיפר ג"כ לאנשי דורו שנאמר ויאמר יהושע אל כל העם וכו'.
+<b>ויעבדו אלהים אחרים.</b> חוזר על אבותינו הנזכרים תרח ונחור, לא על אברהם, כי מקטנותו הכיר את בוראו ומאס בעבודה זרה כידוע בדברי חז"ל ובספרי הכותיים, ומעצמו עשה ולא מתרבות אביו, ומאב ואם אחד יצאו הוא ונחור, זה הלך לע"ז וזה עבד את השם, ומאס בכל זרע אביו וקרא ה' אחד, וכשם שנבדל הוא מכל האומות לקרוא בשם ה' אחד כך הבדילו ה' ולקחו הוא וזרעו להיות לו לגוי אחד בארץ, מדה כנגד מדה, וזהו שנאמר ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, כפשוטו, וגם מורה בדרך האמת שלקחו מאותם ששוכנים בעבר הנהר היוצא מעדן, שפירשו מן העיקר.
+
+Paragraph 2
+
+<b>ואולך אותו בכל ארץ כנען.</b> שנאמר (בראשית י״ג:י״ז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כדי שתהא נוחה ליכבש לבניו, כדאיתא בפרק יש נוחלין (ב"ב ק' א'), לומר שתהא מתנה מוחזקת מעכשיו שלא תתבטל בשום עון שיעשו זרעו, וגם שיהיה להם טענה על היושבים בה שלא יאמרו שבאים לגזול מהם, שישיבו להם אדרבה אבינו החזיק בה ואתם באים לגזול אותה ממנו מכאן ואילך, שכבר נתמלאה סאתם וזמן אכילת פירותיהם, כי ניתן להם לפירות אולי יחזרו לאמונת ישראל וזהו והכנעני אז בארץ (בראשית י״ב:ו׳) וכתיב כי לא שלם עון האמורי עד הנה (שם ט"ו).
+<b>וארבה את זרעו. </b>אמרו בירושלמי (פ"י ה"ה) אמר רב אחא וכו' וארב כתיב חסר, ופירש רש"י ז"ל, ואריב עם זרעו, בני קטורה, שאפילו משמותן אתה יכול לידע שהיו עובדין עבודה זרה, שכולם נקראו על שם עבודה זרה כמפורש בבראשית רבה (פרשה ס"א), ואינו נכון דהיאך יזכיר בני קטורה קודם ליצחק שנולד בתחלה, ולפיכך יש לפרש הרבה ריבים עשיתי עמו והרבה נסיונות קודם שנתתי לו את יצחק, כדי לנסותו, דבריבים גדולים ובקושי גדול בא לו הזרע.
+<b>ואתן לו את יצחק.</b> שיהיה הוא זרעו כמו שנאמר (בראשית כ״א:י״ב) כי ביצחק יקרא לך זרע. וכלל במלת ואתן, שנתנו כנגד מערכות הכוכבים, כדכתיב (בראשית ט״ו:ה׳) ויוצא אותו החוצה, כי היה אברהם רואה שלא היה יכול להעמיד שום זרע משרה הצדקת, כי לפי שהיה בנו של תרח שהיה עובד ע"ז לא היה יכול לצאת כל זרעו כשר והיו בו נובלות פרי, וכן לבסוף נתחלק זרעו של יצחק.
+<b>ואתן ליצחק את יעקב וכו'.</b> כי רבקה ג"כ היתה עקרה, וכן כל האימהות, וכבר פירשו במדרש טעמים הרבה, ומכללם שלא יהיה מזל לישראל. ודע באמת, כי לכך יצא עשו הרשע תאום עם יעקב הצדיק בבטן אחת כדי שיבינו כל העולם כי צדקתו של יעקב הצדיק מעצמו באה לו ולא במערכת מזל ולא בטבע אב ואם ולא מכריח אחר, שהרי בבטן אחת נולדו הוא ועשו, ועשו יצא לתרבות רעה ויעקב הלך בדרך טובים.
+<b>ואתן לעשו את הר שעיר וכו'. </b>מפני זכותו של יצחק, וצוה הכתוב שלא יתגרו בו מלחמה כלל כדכתיב (דברים ב׳:ה׳) כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר, רמז על סורו ועניינו, שהוא איש שעיר, ומקומו הר שעיר, וחלקו השעירים, והוא עתיד לקבל עוונותיהן וגזרותיהם של ישראל לעתיד לבא כי אח לצרה יולד (משלי י״ז:י״ז), וכדי להודיע לכל כי יעקב הוא זרעו של יצחק ושל אברהם בלבד ובו מתקיימת גזירת כי גר יהיה זרעך וכו', יעקב ובניו בלבד ירדו מצרים, וכשם שקיים להם גזירת הגלות כל שכן וכש"כ שיקיים להם גזירות הטובות, שנאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, שדן אותן כמידתם בנגעים רבים ובמכת בכורות, כמו שנאמר (שמות י״ח:י״א) כי בדבר אשר זדו עליהם כמ"ש המתרגם (אונקלוס שם), ועל זה סידר המסדר ואמר ברוך שומר וכו'.
+
+Paragraph 3
+
+<b> ברוך שומר הבטחתו לישראל וכו'.</b> היא הבטחת דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וזכר למצוה זו אמר הכתוב בדין עבד עברי (דברים ט״ו:י״ד) הענק תעניק לו וכו', ופירש רש"י שלכך מברכים את ה' בירידת האבות למצרים, לפי שכשם שמברכים על הטובה כך מברכים על הרעה. שהקב"ה מחשב את הקץ. מיום הגזירה לעשות כמו שגזר.
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+<b>ו</b>אותה הבטחה <b>היא שעמדה לאבותינו ולנו,</b> והוא הברית שכרת בין הבתרים כשנפלה עליו אימה חשכה גדולה שהראהו ארבעה גליות והבטיחו שימלטו ישראל מהם. וכן הבטיחו ג"כ בקרבנות שאמר לו קחה לי עגלה משולשת כדאיתא במדרש (ב"ר פרשה מ"ד), וזהו שאמר שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם בכבוד גדול ובהצלחה רבה, ואפילו בזמן יעקב הצדיק צא ולמד וכו'.
+
+ארמי אבד אבי
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>צא ולמד מה בקש לבן כו'.</b> שהיה אחינו בשרנו לעשות ליעקב אבינו.
+<b>שפרעה לא גזר אלא על הזכרים.</b> שאמרו לו אצטגניניו שעתיד להולד בן שמושיע את ישראל כמ"ש רז"ל.
+<b>שנאמר ארמי אובד אבי.</b> רצה לאבד את אבי כמ"ש המתרגם לבן ארמאה בעא לאובדא ית אבא ולפיכך תלה לו הכתוב כאילו איבד. והשם יתברך ביטל עצתו ויצא משם יעקב במקנה לרוב כדכתיב (בראשית ל׳:מ״ג) ויפרוץ האיש מאד מאד, וכלל הדברים האלה הוא מה שעתיד ליארע לבנים, שיהיה הכל סימן לבנים, כדאיתא במדרש.
+
+Paragraph 3
+
+<b>וירד מצרימה וכו'.</b> תימה מה ענין וירד מצרימה אצל ארמי אובד אבי. וי"ל שבא הכתוב לפרש שכל זה נחשב מן הצרות ומגזירת בין הבתרים, כי כל ימיהם של האבות אחר הגזירה ההיא היו בצער ובנסיונות ולא ראו בטובה. 
+ואמרו <b>אנוס על פי הדיבור</b>, כי היה יודע הגזירה הבאה ואעפ"כ לא שב לאחור.
+ועכשיו מתחיל לדרוש מארמי אובד אבי וכו' עד שהוא גומר כל הפרשה כדאיתא בפרק ערבי פסחים (פסחים קט"ז א'), והוא דורשו כמ"ש בספרי.
+<b>ויגר שם.</b> שמא תאמר שנטל כתר מלכות, ת"ל ויגר שם, אינו אלא כגר בלבד.
+<b>שנאמר ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה וכו'.</b> אבל במצרים מפני היאור היה שם מרעה.
+
+Paragraph 4
+
+ושמא תאמר באוכלוסין הרבה, ת"ל <b>במתי מעט</b> כמו שנאמר בשבעים נפש כדאיתא בספרי.
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+<b>ורב כמו שנאמר רבבה כצמח וכו'.</b> כך קבלנו, שדורשו לשני עניינים, שהיו לגוי גדול ורב כרבבה וכצמח השדה, כי כל מה שגוזזין אותם צומחים יותר, וכן צומחים בלא עבודה רבה אלא מאיליהם, והשני שכל זה אע"פ שהיה עם רב עם יוצרו. 
+<b>ואת ערום ועריה.</b> ערומים מן המצוות של האבות, ומהו עריה, כמה דתימא (חבקוק ג׳:ט׳) עריה תעור קשתך, שלא קיימו מצות ברית מילה כדאמרינן במכילתא (פרשת בא) היה רבי מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר (יחזקאל ט״ז:ח׳) ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, הגיעה שעה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו ולא היה להם מצוות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח, מהו שדים נכונו, זה משה ואהרן, שנאמר (שיר השירים ד׳:ה׳) שני שדיך כשני עפרים וגו', ושערך צמח, שהגיע קץ הגאולה, נתן להם הקב"ה שתי מצוות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו מצות פסח ומצות מילה, שנאמר (יחזקאל שם) ואעבור עליך ואראך מתבוססת ואומר לך בדמייך חיי, וכן כתב הרמב"ם ז"ל דמילה היתה במצרים שנאמר (שמות י״ב:מ״ח) וכל ערל לא יאכל בו, ומשה רבינו ע"ה מל אותם, שכולם ביטלו מצות ברית מ��לה בהיותם במצרים חוץ משבט לוי שנאמר (דברים ל״ג:ט׳) ובריתך ינצורו, ויש אומרים כי אף שבטו של לוי הוצרך להטיף מהם דם ברית כדי שיכנסו תחת כנפי השכינה, וטעות הוא בידם, דכיון דמיפקדי אמילה, מילתם סגי' להו, ולא דמי לערבי מהול, דההוא כמאן דלא מהילי דמי כדאיתא במסכת ע"ז בפרק אין מעמידין (עבודה זרה כ"ז א').
+
+Paragraph 7
+
+<b>וירעו אותנו המצרים וכו'. </b>כלומר כיון שראו שהיינו פרים ורבים התחילו לענותינו, כמו שנאמר ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו וכו', ומביא ראיה כי בתחלה לא עינו אותם לגמרי אלא התחילו להרע להם ולהתנפל ולהתגולל עליהם, כי בתחלה נכלמים היו לשלוח בהם יד לגמרי לפי שבאו בהבטחתם ונתיישבו ביניהם במצותם וזה נקרא בגידה גדולה, וכבר דרשו רז"ל במסכת סוטה (י"א א') להם לא נאמר אלא לו, נתחכם על מושיען לדונם במים, שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם, והם לא ידעו כי על כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא, ובמדרש אמרו (ויק"ר פ' כ"ז) נתחכם עליהם יותר ממה שהיו לפנינו, כי כל מי שבא לעשות להם רע בפרהסיא אלהיהם מושיע אותם כמו לבן ועשו, ולא נעשה כעשו שאמר יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי ולא היה יודע כי בין כך ובין כך יוליד יעקב בנים, אלא הבה נתחכמה להם מיד לגזור מיתה על הבנים הזכרים דכתיב כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.
+
+Paragraph 8
+
+<b>ויענונו כמו שנאמר וישימו עליו וכו'.</b> הכל כדי לענותם ולמעטם, והוא שהתחילו לעשות בניינים חזקים למלך ואמרו שיסייעוהו, ודרשו רז"ל (סוטה י"א א') שתלו לו מלבן בצוארו של מלך, כלומר שאפילו המלך היה מסייע בדבר, להראות כי היה דבר המלך נחוץ, ואחר כך נתנו עליהם עבודה קשה כדכתיב בפרך, כללו של דבר מעט מעט היו מתגברין עליהם, ולפיכך נמשלו למרור שתחילתו רך וסופו קשה.
+
+Paragraph 9
+
+<b>בפרך</b> מתרגמינן בקשיו, ואמרו רז"ל כי בתחילה אמרו להם כי המלאכה נחוצה ואינו אלא ליום אחד, עשו רצון המלך כדי שיתרצה לכם, כי הטיב לכם ולאבותיכם עד היום, והם התחזקו ביום הראשון, ואח"כ שמו עליהם לחק שיעשו אותו הסך יום יום, וזהו שדורשים בפרך בפה רך.
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+Paragraph 12
+
+<b>ונצעק אל ה' וכו' כמו שנאמר ויהי בימים הרבים וכו'.</b> אמרו רז"ל כי מעטים היו ועל שם שהיו של צער נקראו רבים, כדכתיב (ויקרא ט"ו) ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים ואינם אלא שלשה ימים.
+<b>וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל.</b> דרשו רבותינו ז"ל מפי השמועה, שנצטרע והיה שוחט הילדים לרחוץ בדמם, וזהו ויזעקו כמו מעיר מתים יזעקו (עי' איוב כ״ד:י״ב), ועוד דרשו רז"ל שהיו מעבידין אותם עבודה זרה, ופירש רש"י לפי שהמלך הראשון לא היה מעבידן כל כך עבודה זרה מפני חיבתו של יוסף אבל זה המלך חידש עליהם גזירות והכריחם לעבוד עבודה זרה.
+
+Paragraph 13
+
+<b>וישמע ה' את קולנו כמו שנאמר וכו' ויזכור אלהים את בריתו וכו'.</b> כי אע"פ שבזכותם לא היו ראוים ליגאל, זכר ברית האבות, וזהו שנאמר בדם פסח (שמות י״ב:כ״ב) והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות, משקוף זה אברהם ושתי המזוזות אלו יצחק ויעקב.
+
+Paragraph 14
+
+<b>וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ.</b> כדכתיב (בראשית ל"א) אם תענה את בנותי ודרשינן (יומא ע"ז ב') למנוע מהם תשמיש המטה, ולכן נקראת עונה, שמענה אותה כשנמנע ממנה.
+<b>כמו שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וכו'.</b> יש אומרים דדייק לה מדכתיב וידע אלהים, דבר שאינו יודעו אלא הקב"ה, כי מרוב העינוי אפילו כשהיו משמשין לא היו יורים כחץ והולכין ומתמעטין וכדאמ��ינן השמים ביני לבינך (נדרים צ' ב'), ויש אומרים דדייק לה מדכתיב וידע אלהים כמו וידע אדם עוד את אשתו (בראשית ד'), וכבר אמרנו כי התורה שהיא לשון הקדש מכנה לתשמיש בלשון דעת לעורר לאדם שלא יעשה מעשה ההוא לתאוה והנאה טבעית בלבד כבהמות שאין להם דעת, אלא שיעשה בחכמה ובדעת להשלים מצות פריה ורביה ולקיום הגוף, וגם כי השכבת זרע תחילת יצירתה מן המוח שהוא מקום הדעת, ועשה כן הבורא יתברך כדי שיעיין האדם בזה ויעשה הדבר בשכל ובצנעה, וזהו שאמרו חייב אדם לקדש את עצמו בשעת תשמיש שנאמר (הושע י"א) בקרבך קדוש, ובתרגום ירושלמי (בראשית ד') וידע אדם עוד, וחכים אדם עוד, ובמדרש (שמו"ר א') וירא אלהים את בני ישראל זה מעשה העגל שעתידין לעשות ומדת הדין מקטרגת עליהם, וידע אלהים, שעתידין הם לומר נעשה ונשמע וריחם עליהם.
+
+Paragraph 15
+
+<b>ואת עמלנו אלו הבנים.</b> שהם עמל האדם כי כמה האדם יגע לגדלם וללמדם דרך ארץ ותורה, וכן יגע כדי שיוכל להניח להם ממון אחר מותו. וכבר אמרו בעון נדרים בנים מתים שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך כדאיתא במסכת שבת (ל"ב ב').
+<b>שנאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.</b> ואמרו בפרקי ר' אליעזר (פרק מ"ב) שלא היה היאור בולעם אלא פולטם למדבר והקב"ה זן אותם שם ומביא סלע בפי כל אחד ואחד שהיה מניקו דבש וחלב שנאמר (דברים ל״ב:י״ג) ויניקהו דבש מסלע וכו', וכל זה נקל הוא נגד הבורא יתברך, וכשבאו ישראל לים ראוהו והכירוהו, וזהו שנאמר (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנוהו, כלומר הכירו כי הוא שעשה להם את הנס הראשון.
+<b>וכל הבת תחיון.</b> לזימה, כמו שאמרו רז"ל (שמו"ר א').
+
+Paragraph 16
+
+<b>ואת לחצנו זה הדחק.</b> פי' כי כשראו המצריים שלא היו יכולין לכלותם התחילו לדחוק אותם שיחזירום לאמונתם ויתערבו בהם, ודחק זה שמד, וזהו שנאמר וגם ראיתי את הלחץ, כי זה הוסיף לגאול אותם מהרה, כי ירא אנכי שמא לא יוכלו לעמוד בנסיון, כי כבר התחילו להתערב בהם קצת ולבטל ברית מילה וללכת אחרי הכוחות העליונים והכשפים.
+
+Paragraph 17
+
+
+
+Paragraph 18
+
+<b>ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף וכו'.</b> מכאן ראיה כי מלאך ושרף שני דברים הם, השרפים הם מלאכי אש העומדים תחת הכסא וטובלין בכל יום בנהר של אש ההולך לפני הכסא, וכן הוא אומר (ישעיהו ו׳:ב׳) שרפים עומדים ממעל לו, והמלאכים הם למטה מהם המתחלפים בכל יום ומתלבשים גופות, והם שנבראו ביום החמישי, והשליח הוא הידוע המלאך הגואל זה מטטרו"ן, ושמו מורה עליו, והוא שר של ישראל השומר אותם, וזהו שנאמר למשה (שמות כ״ג:כ׳) הנה אנכי שולח מלאך לפניך, והוא שר צבא ה' שבא ליהושע, ועליו אמרו רז"ל (סנהדרין ל"ח ב') דאפי' בפרוונקא לא קבליה משה, ואם תאמר והא כתיב (במדבר כ׳:ט״ז) וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, וי"ל כי ויוציאנו שב לבורא יתברך, כדכתיב (דברים ד׳:ל״ז) ויוציאך בפניו בכוחו הגדול ממצרים, והמלאך שאמר, וישלח מלאך, על משה רבינו ע"ה, או שליח השם הגדול ששלח מלאך הברית מלאך פניו ויוציאנו ממצרים בכוחו.
+<b>שנאמר ועברתי בארץ מצרים וכו' ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים.</b> אמרו רז"ל במכילתא אם של עץ נרקבת [וכו'], כלומר כי סר צילם העליון מעליהם שהיה מעמידן, ומיד ניתך ונרקב, ובזה נודע כי מכת אלהים היא, כי אין כח מושל על כח אחר לבטלו אלא הקב"ה לבדו.
+
+Paragraph 19
+
+
+
+Paragraph 20
+
+<b>ביד חזקה זו הדבר.</b> כלומר שנעשית ביד חזקה, שהיא יד ה', לפי שהיה בה הדבר אמר כן, ולא בכל החוזק ממש, כי לא הראה הקב"ה החוזק רק בדבר השלם הוא מכת בכורות, וכדאמר בספרי ול��ל היד החזקה (דברים ל״ד:י״ב) זו מכת בכורות שנאמר (שמות ו׳:א׳) וביד חזקה יגרשם מארצו, ולפיכך לא נאמר בדבר הזה אלא הנה יד ה' הויה.
+
+Paragraph 21
+
+<b>ובזרוע נטויה זו החרב.</b> זהו כינוי לנקמה שעשה ה' במצרים, שהיתה חרב נוקמת נקם ברית, ר"ל בריתו של אברהם אבינו ע"ה, וכן וחרבו שלופה בידו (דה"י א' כ"א) להנקם מהפושעים והמורדים.
+
+Paragraph 22
+
+<b>ובמורא גדול זה גילוי שכינה.</b> שנגלית להם במצרים אע"פ שהיתה מצרים מלאה גלולים וארץ טמאה, לקיים מה שהבטיח ליעקב אבינו ע"ה (בראשית מ״ו:ד׳) ואנכי אעלך גם עלה, והוא השם הגדול שנתן בו תורה ואמר אנכי, וכן הוא אומר (שמות ג׳:ו׳) אנכי אלהי אביך, וזהו שהיה אומר משה רבינו ע"ה (שם) מי אנכי כי אלך אל פרעה ואמרו רז"ל משל למלך ששלח שלוחו לאריסו כדאיתא בשמות רבה, ואימתי נגלה עליהם, ב' פעמים, אחת ביום ר"ח ניסן שנאמר (שמות י״ב:א׳-ב׳) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים החדש הזה לכם, ואמרו רז"ל שהקול נשמע בכל ארץ מצרים, וכן בלילה בשעת הגאולה, וכמו כן ראוהו על הים ויראו מאד כמו שנאמר (שמות י״ד:ל״א) ויראו העם את ה', ונקרא מורא גדול כי הרואה פני שכינה ירא מאד ונרתע ונבהל ונופל על פניו, וזהו שנאמר או הנסה אלהים לבוא לקחת וכו', והראיה מן סוף הפסוק דכתיב במצרים לעיניך, ובספרי אמרו רז"ל ולכל המורא הגדול (דברים ל״ד:י״ב) זו קריעת ים סוף, כי שם ראו פני השכינה ואמרו זה אלי ואנוהו.
+
+Paragraph 23
+
+<b>ובאותות זה המטה.</b> ייחדו האותות אל המטה לפי שאמרו ז"ל כי המכות היו כתובים שם במטה דצ"ך עד"ש באח"ב, וכן צירוף אותיות של השמות שבהם נבראו שמים וארץ, כי מששת ימי בראשית נעשה כדתנן במסכת אבות (פ"ה מ"ו) עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, [<small>בנ"א נוסף:</small> וכן התנה ה' עם מעשה בראשית], ודבריהם חן לשומעיהם, ולכן נקרא מטה אלהים, ונזדמן לו למשה רבינו ע"ה בהר חורב שירד שם מן השמים, וזהו שנאמר ואת המטה הזה תקח בידך, לא יאמר אדם הזה אלא על מה שבידו שנותן אותו לחבירו.
+
+Paragraph 24
+
+<b>ובמופתים זה הדם.</b> ואע"פ שמכת הדם היתה אחת קורא אותה מופתים לפי שנעשו בעניינו מופתים רבים, כי המים שהיו צלולים מכל מימות שבעולם נהפכו לדם אחר שהיו בידם של מצרים, וישראל ומצרי שותים בכוס אחד, לצד המצרי דם ולצד ישראל מים, ובמדרשו של רשב"י, שהיו נעשים כאש שורף ומתמלא כל מצרים עשן מהם [<small>נ"א:</small> בפיהם] והיינו דכתיב דם ואש ותמרות עשן.
+
+עשר המכות
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+<b>דבר אחר ביד חזקה שתים וכו'.</b> פירשו בו דנפקא לן לפי שיש בכל אחת מהם שתי מלות, ועל דרך האמת מדת הדין ומדת רחמים שהיו משותפים ביחד זו לעשות נקמה במצריים וזו להציל את ישראל שלא תבא עליהם המכה, ואלו הן העשרה נסים שנעשו לאבותינו במצרים כדתנן באבות פ"ה (מ"ד), וכולן מפורשין בכתובים חוץ ממכת כנים שהיא גמרא ובא בקבלה שהיו בהם אלא שלא היו מצערין אותם, ולפי שהיו בהם אמרו החרטומים אצבע אלהים היא, כלומר מכה כוללת, כי הם לא היו יודעים שלא היו מצערים אותם. ולפיכך ויחזק לב פרעה. <br>ואינו דורש ובמלחמה, לפי שאותה מלחמה היתה למעלה להפיל שר שלהם. וכן אינו דורש ובמסות, לפי שהוא לשון כללי של נסיונות שהיה מתרה בהם בכל שעה ושעה, ולא ירדה מכה בעלילות אלא בהתראה, ורז"ל אמרו שההתראה שליש כל חדש וחדש כדאיתא במכילתא.
+
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+
+
+Paragraph 8
+
+
+
+Paragraph 9
+
+
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+Paragraph 12
+
+
+
+Paragraph 13
+
+
+
+Paragraph 14
+
+
+
+Paragraph 15
+
+
+
+Paragraph 16
+
+
+
+Paragraph 17
+
+<b>רבי יהודה היה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב.</b> פירש רש"י שלא תאמר אין מוקדם ומאוחר בתורה לפי שלא מנאן דוד בספר תהלים (פרק ק"ה) על הסדר הזה, ובשוחר טוב אומר כי כסדר הזה היו כתובים במטה וזהו שנאמר ואת המטה הזה וכו' אשר תעשה בו את האותות את האותיות, וכן מצינו לרבי יהודה עושה סימנים במסכת מנחות פי"א (מ"ד) לשיעור שתי הלחם ולחם הפנים זד"ד יה"ז, ולכל שיעור חכמה נפלאה בסוד הקבלה, ודבריהם חן לשומעיהם.
+
+Paragraph 18
+
+<b>רבי יוסי הגלילי אומר וכו' אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות. </b>כי היד יש בו חמש אצבעות, וכל אצבע עשר, הרי חמשים, וכן דורשין אותו רבי אליעזר ורבי עקיבא, ומחלוקתן במכילתא. ומכל מקום תמה אני שהרי אצבע אלהים היא על מכת כנים בלבד נאמר, ועוד שהרי אמרו למעלה ביד חזקה זו הדבר, קורא למכה אחת יד, ועיקרן של דברים כי הכתוב בכאן אינו אלא סמך בלבד והקבלה עיקר, וחרון אפו ידוע שאינו אלא אצבע קטנה שביד, והוא ג"כ יד חזקה אבל היד הגדולה יש בה חמש אצבעות של קטנה, וזה סוד, ורבי אליעזר שדורש כל מכה היתה של ארבע מכות, בדרך הפשט הוא שלקו בה ד' יסודות, ורבי עקיבא שדורש של חמש מכות, מונה מכת ההיולי הוא היסוד הכולל, ויש אומרים שלקה השר שלהם בשמים.
+
+Paragraph 19
+
+וחשבונם של רבי אליעזר ורבי עקיבא פשוט הוא, כי כל מכות של מצרים מונה אותם כאילו היו באצבע, ועל הים היו ביד הגדולה שהוא חמש אצבעות, נמצאו מכות הים חמש פעמים ממכות מצרים. ור' אליעזר אינו דורש חרון אפו כי הוא דורש את הכתוב כלל ופרט חרון אפו כלל ואידך פרט.
+
+דיינו
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>כמה מעלות טובות למקום עלינו.</b> כלומר שעשה עלינו ושם בנו, והם חמש עשרה כמנין שם י"ה צור עולמים העומד על הכסא על ט"ו מעלות, כדאיתא בפרקי הכלות, וכנגדן במשכן ט"ו קלעים לכתף, וכן אמר דוד המלך ע"ה בספר תהילים ט"ו מעלות, וכנגדן עשו בבית המקדש ט"ו מעלות כדאיתא במסכת מדות (פ"ב מ"ה).
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+
+
+Paragraph 8
+
+
+
+Paragraph 9
+
+
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+Paragraph 12
+
+
+
+Paragraph 13
+
+
+
+Paragraph 14
+
+
+
+Paragraph 15
+
+
+
+Paragraph 16
+
+<b>על אחת כמה וכמה וכו'.</b> עתה חוזר לענין שבא להזכיר אלו ט"ו מעלות, על אחת, שאין אנו ראויים למעלה אחת, כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו, שעשה עמנו כל זה, הוציאנו ממצרים וכו'.
+<b>ובנה לנו בית הבחירה.</b> בית המקדש נקרא בית הבחירה על שם שבחר בו הקב"ה, כמו שנאמר (דברים י״ב:ה׳), כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם כו'.
+
+פסח מצה ומרור
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>רבן גמליאל היה אומר וכו'.</b> משנה היא בפרק ערבי פסחים (פסחים קט"ז א'), התחיל במשנה, משנת אמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה וכו', וסיים בה, ונתן את הברייתות שבמכילתא באמצע.
+ומה שאמר <b>לא יצא ידי חובתו</b>, כלומר שלא קיים מצותו כראוי. לפי שמצינו שהקפיד הכתוב באמירה, כדי שנזכור נפלאות הבורא מתוך שנזכיר בפינו למה הם באים.
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+<b>מצה זו שאנו אוכלין על שום שלא הספיק בציקם וכו'.</b> כך דורש במכילתא, ומכאן למדנו כי מה שאמר הכתוב כי לא חמץ, ר"ל כי לא היה חמץ כשיצאו ממצרים, אבל כשהגיעו לרפידים חמץ היה, אלא שבמצרים חמץ ומצה עמו בבית כדאיתא בפסח שני (פסחים צ"ה א'), כי שיעור חמץ אינו אלא מיל, לדעת הרמב"ם ז"ל בשהיה, ולדעתינו (פסחים מ"ו ב') שלא בשהייה, ועוד שהרי הוליכוהו בדרך והוליכוהו בשמש או ביום המעונן, וקיימא לן (פסחים מ"ב א') אשה לא תלוש לא בחמה ולא ��ו', ואמרינן נמי במסכת יומא (כ"ח ב') האי יומא דעיבא כוליה שמשא, כי לפי שהחמץ נעשה מעט מעט ואינו ניכר, חששו לכל זה מפני ספק כרת עד שחששו למים לנים, ופירושו שנשאבו אחר בא השמש והיו בבית, שלא לנו בלילה במחובר, לפי שהחמה מהלכת תחת הקרקע ומעיינות רותחין כדברי חכמי אומות העולם כדאיתא בפסחים בפרק מי שהיה טמא (פסחים צ"ד ב'), ואע"פ ששהו בבית כמה ימים אין בכך כלום, גם מה שאומרים שלא יהיו במקום שהירח שולט שם, אין בדבר זה שום עיקר בעולם.
+<b>וגם צדה לא עשו להם.</b> אמרו רז"ל (מכילתא) להודיע שבחן של ישראל שלא אמרו למשה היאך נצא למדבר ולא נוליך עמנו צדה לדרך אלא בטחו בשם יתברך.
+ולפיכך אמר <b>מצה זו, מרור זה</b>, לפי שצריך להגביה כל אחד ואחד. אבל פסח אין אומרים פסח זה, לפי שאין להגביה הבשר, שלא יראה כאוכל קדשים בחוץ, וגם אין להגביה כל הקערה ביחד כמו שרגילים רבים.
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+<b>בכל דור ודור חייב אדם וכו'.</b> כלומר כל יחיד ויחיד צריך שיראה עצמו כאילו הוא היה עבד במצרים ויצא לחרות, כמו שנאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, וכבר דרשו למעלה לי ולא לו, מכלל דדרשינן לי על כל אחד ואחד האומרו עכשיו בפיו.
+
+חצי הלל
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>לפיכך אנחנו חייבין וכו'.</b> אמרו במכילתא ואמרתם זבח פסח הוא לה', בא ללמדך שכל מי ששומע הנסים הללו צריך לשבח לפאר ולרומם וכו', וכל הלשונות האלו של שבח הם בפרקי היכלות, עד ולעלה. ואין ראוי לומר ולקלס, לפי שנופל בו לשון גנאי כמו לעג וקלס. ולפיכך אנו אומרים כל לשונות הללו של שבח משום דאמרינן במכילתא ובני ישראל יוצאין ביד רמה (שמות י״ד:ח׳-ט׳) שהיו המצריים מחרפין ומגדפין בכל מיני גידופין וישראל מרוממים בכל מיני שבח, וכן הוא אומר (שיר השירים א׳:ג׳) לריח שמניך טובים, א"ר ינאי הראשונים ריח שמנים אמרו לך אבל אנו כשבאנו לים לא הנחנו לשון שבח שלא קלסנו לך ושבחנוך בו.
+
+Paragraph 3
+
+<b>הללויה הללו עבדי ה' וכו'.</b> מכאן מתחיל ההלל, ויש אומרים שראוי לברך קודם לכן לגמור את ההלל, כי זה במקום חובת ההלל, כמו שנאמר (ישעיהו ל׳:כ״ט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג וגו', ומה שאינו מונה אותו במסכת ערכין (י' א'), לפי שאינו מונה שם אלא הלל של ימים אבל לא הלל זה של לילה, כי זה דבר פשוט הוא, וכבר נאמר במקום אחר בברייתא (ברכות ט' א') הלל שבלילי פסחים עד שיעלה עמוד השחר, ובירושלמי ובתוספתא מונה אותו בפירוש בזמן שבית המקדש קיים לילה אחת ובזמן הזה שתי לילות, ואמרינן שם שאומרים אותו בנעימה גדולה, ובירושלמי נראה שהיו נוהגים לקרותו בבית הכנסת בערבית, ומפני זה יש אומרים כי אדם יוצא בהלל של הגדה ומברך עליו, והמנהג שלא לברך, ואין לשנות, אבל הראוי לכל אחד ואחד לקרות פעם אחרת הלל גמור, כי מה שאומרים אותו בסעודה אינו אלא דרך שירה, ולפיכך חולקים אותו ומשיחין ואוכלים ושותים בינתים.
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+<b>ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצויינין שם.</b> כך אנו גורסין, ופירש רש"י לשון ציון מאוספין במקום אחד שלא נפרדו בערים ולכך היו נראין לגוי אחד, ודייק לה מדכתיב לגוי, וזהו ודאי נס מה' יתברך כדי שיהיו עוזרים זה לזה, כי הפירוד סיבת הגלות. ואף בגלות הזה החמור הפירוד היה עיקר גזירת הגלות. <br>ואית דמפרשי מצויינין בעלי קומה בעלי פרצוף, וכן הוא בבראשית רבה, וכן יש גורסין מסויימין שם כלומר שהם ניכרים במלבושיהם ובענייניהם כגון ציצית בבגדיהם וכיוצא בו, ודייקי לה מדכתיב ויהי שם לגוי גדול, כי כיון שיש להם כמה דורות שהיו שם ומשועבדים להם, אפילו רבו מאד היאך יהיו שם לגוי אלא ודאי לפי שהיו מצויינין שם או מסויימין בטכסיסיהם וכל רואיהם יכירום כי הם זרע אברהם אבינו. <br>ועוד יש בכלל הזה, שהיו מסומנין שם להוליד בנים הרבה, שהיו מולידין ששה בכרס אחד מה שלא היו מולידין במצרים קודם לכן, וזהו שאמר, שם, לפי שגם האבות לא הורגלו בכך בארץ כנען. וזה מרחמיו יתברך להודיע שלא עזב אותם בגלותם. ולכך היו תמהים עליהם כדאיתא בבראשית רבה (פרשה מ"ד) א"ר יצחק חזירתא רעיא בעשרה ואימרתא ולא בחד כל אילין אמר הקב"ה לאברהם דיהיב ליה את הקיני ואת הקניזי וכו' ועדיין שרה אשת אברהם לא ילדה לו. וזהו שהביא ראיה המסדר מדכתיב ובני ישראל פרו וישרצו וירבו וכו'.
+
+כוס שניה
+
+
+
+Paragraph 1
+
+ולאחר שהשלים ההגדה נוטל כוס שני בידו, ואומר ברכת אשר גאלנו, ואין צריך לברך עליו בורא פרי הגפן, ואילו היה שם ברכת הנהנין, היה בתחלה, כמו קידוש, דכל היכא דאיכא בורא פרי הגפן איכא ברישא (פסחים ק"ו א'), ונהגו כולם לאומרו וכן דעת הרמב"ם ז"ל, אבל הנכון שאין אומרים בורא פרי הגפן אלא בכוס של קידוש ושל ברכת המזון, וכן אין אומרים על הגפן ועל פרי הגפן אלא אחר כל הכוסות, ואם דעתו לשתות כוס חמישי לא יאמר אותו אלא אחריו, והחתימה על הארץ ועל פרי הגפן.
+
+מרור
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ולעולם כל האוכל מרור צריך טיבול בחרוסת. וחייב לאכול מכל דבר כזית. 
+
+צפון
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+וצריך לגמור ההלל קודם חצות משום דחיישינן לדברי ראב"ע דסתם לן תנא כוותיה בפ"ק דברכות (ב' א') ובפרק איזהו מקומן (זבחים נ"ו ב') דתנן הפסח אינו נאכל אלא עד חצות, ואע"ג דבפ"ב דמגילה (כ"א א') סתם כר"ע דס"ל עד שיעלה עמוד השחר, הכא תרתי והתם חדא, ואע"ג דבמסכת יבמות (ק"א ב') אמרינן מה לי חדא סתמא מה לי תרתי סתמי, כיון דלא ידעינן הי מינייהו בתרייתא נקטינן לחומרא, כן כתבו התוספות, אבל הגאונים ז"ל פוסקים כרבי עקיבא דהלכה כמותו מחבירו, ועוד דסתם לן תנא בהדי הילכתא פסיקתא בפ"ב דמגילה, ואעפ"כ ראוי לחוש, דבפרק איזהו מקומן (זבחים נ"ז ב') משמע דמודה ר' עקיבא דהפסח אינו נאכל אלא קודם חצות מדרבנן, ואמרינן בפרק ערבי פסחים (פסחים ק"כ ב') דמצה בזמן הזה כמו פסח בזמן הבית ולראב"ע לא יצא אחר חצות, ויש לומר ג"כ שחושש לו רבי עקיבא מדרבנן, וגם בקריאת ההלל החמירו בו בתוספות, ואע"פ שאינו חמור יותר מקריאת שמע לרבן גמליאל דפסקינן כוותיה (ברכות ח' ב'), ועוד דעיקר ההלל במצרים מחצות ואילך היה, אעפ"כ ראוי להחמיר לכתחילה ואין אומרים אותו אלא עד חצות, וכן עיקר.
+
+ברך
+
+כוס שלישית
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+ואמרו ז"ל (פסחים קי"ז ב') כי בין הכוסות הללו אם רצה לשתות אפי' יין שותה, ואם הוא נמלך, יברך עליו, ובין כוס שלישי לרביעי לא ישתה, ודוקא יין, שמא ישתכר כדאיתא בירושלמי או יבטל טעם מצה מפיו, אבל מים או שאר משקין ישתה, ואחר הכוסות כולם היה נראה שמותר לשתות אפי' יין, אבל הגאונים ז"ל אמרו שאין שותים אלא מים אבל לא יין כדי שלא יבטל טעם מצה מפיו, וכן עמא דבר.
+ומה שתיקנו לומר על כוס רביעי פסוק שפוך חמתך על הגוים, הוא מפני כי לפי שקיימנו מצות ד' כוסות כנגד ד' כוסות של פורענות שעתיד הקב"ה להשקות לאומות העולם, אנו אומרים על כוס האחרון שיגיע אותו הזמן שישקה אותם ה' כוס חמתו הוא כוס התרעלה כדכתיב (איכה ד׳:כ״א) שישי ושמחי בת אדום וכו' גם עליך תעבור כוס, ולא עוד אלא שעיקר גאולתינו תלויה בחורבן קרן מלכותם כדאמרינן בבראשית רבה (פרשה כ"א) עד ערב בוקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש (דניאל ח׳:י״ד), אמר רבי יצחק כשיעשה ערב בקרן של אומות העולם אז ונצדק קדש, וכן הנביא אומר (ישעיהו ס׳:ב׳) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה במהרה בימינו אכי"ר.

txt/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.txt

@@ -0,0 +1,644 @@
+Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah
+קמחא דאבישונא על הגדה של פסח
+Rabbi Mark Greenspan
+www.oceansidejewishcenter.org
+
+Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah
+
+Kadesh
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>Upon returning from synagogue</b> one should arrange one's table in the manner of freedom as we shall explain. One should not sit down at the table until after dark so that one can be certain that it is the time when one is permitted to eat matzah, as it is written, "In the evening you shall eat matzot."<br>Even the poor should not drink less than four cups of wine; they should eat and drink while reclining. Scripture alludes to this in the verse: "When Pharaoh let the people go…So God led <i>(vayasev)</i> the people round about…"  When they were redeemed they ate in the "round-about" fashion.<br>The optimal way to fulfill the mitzvah of drinking wine is to drink red wine as a reminder of the blood they placed on their lintel and doorposts in Egypt. If their hands are cleaned they may sit at the table and recite Kiddush. Most people have the custom of checking their hands beforehand and then washing them. But if their hands were already clean, there is no reason to wash them and recite al netilat yadaim, the blessing for washing. For this recitation of the blessing is not for eating but for drinking after Kiddush. We have a tradition that one who performs the ritual of "washing" before fruit is being presumptuous.<br>There are many reasons given for the four cups of wine at the Seder. The four cups are said to allude to the four terms of redemption mentioned in Parshat Va-era (Exodus 6:6): "Say, therefore, to the children of Israel: I am the Lord. I will free you from the labors of the Egyptians and deliver you from their bondage. I will redeem you with an outstretched arm and through extraordinary chastisements. I will take you to be my people and I will be your God." The four cups are alluded to in the words: hotzeiti (I will free you), hitzalti (I will deliver you), ga'alti (I will redeem you) and lakahti (I will take you)."<br>There are those who say that the four cups refer to the butler's dream regarding to Pharaoh: "Pharaoh's cup was in my hand;" "I pressed them into Pharaoh's cup;" "placed the cup in Pharaoh's hand;" "you shall place Pharaoh's cup in his hand." (Genesis 40:9-13)<br>Some say that the four cups stand for the four kingdoms, and others, four cups of vengeance which God will pour out on the nations, "Thus said the Lord, the God of Israel, to  me: Take from My hand this cup of wine - of wrath - and make all the nations  to whom I send you drink it. Let them drink and retch and act crazy because of the sword that I am sending among them." (Jer. 25:15-16) "Babylon was a golden cup in the Lords hand. It made the whole earth drunk…" (Jer. 51:7) "There is a cup in the Lord's hand with foaming wine fully mixed from this He pours. All the nations of the earth drink, draining it to the very dregs." (Psalms 75:9) "He will rain down upon the wicked blazing coals and sulfur, a scorching wind shall be their lot (kosam)." (Psalm 11:6)<br>They also allude to four cups of consolation: "The Lord is my allotted share and portion (kosi); You control my fate." (Psalm 16:5) "You shall anoint my head with oil; My cup overflows. (Psalm 23:5) "I will raise the cup of deliverances and invoke the name of the Lord." (Psalm 116:13)  This last verse speaks of two cups: one for the coming of the Messiah and the other for the resurrection.<br>There are those who wonder why we don’t recite a blessing for the mitzvah of the four cups just as we recite for maror.   We only recite a blessing over a mitzvah that is performed at one time, and without interruption. Since the drinking of the four cups of wine are one commandment which is performed on four occasions with interruptions between them, we do not recite a blessing for this mitzvah. Natronai Gaon  writes that the four cups of Seder night are a single mitzvah; if one does not drink all of them, one has not fulfilled his obligation and he deserves lashes, according to the sages.<br>The statement, "Even the poor must not eat until he does so leaning," is a reference to a poor person who normally does not lean leisurely when he eats. Certainly the same applies to a wealthy person who usually leans on a fine couch.  One must lean on the left side. Leaning on the right side is not considered 'leaning,' lest his throat become closed . A woman does not need to lean because she lives under the authority of her husband.  But if she is a woman of high status, she should lean. Similarly, a widow or a divorcee who does not live under the authority of another should lean.<br>A son who lives in his father's house, even if his father is also his teacher, should lean. A student at the table of his master teacher does not lean unless his teacher gives him permission. The reason that he may lean at his father's table, but not at his teacher's table, is that his father would forgo the honor nor would he be harsh with him while a teacher should not forgo the honor due to him. A servant at his master's table should lean. The Avi Ezri   writes that in our time when it is not the custom to lean at the table, it is not necessary to lean during the Seder either.
+We prepare a plate for the Seder containing two cooked foods, three matzot, a variety of vegetables, and <i>haroset</i>. The two cooked foods: one of them should be roasted as a reminder of the Passover offering and one should be cooked as a reminder of the hagigah, the festive offering, which was consumed before the Passover offering so that the Passover offering would be consumed when one already had sufficient to eat. The following verse: "You shall not break a bone of it," (Ex. 12:46) is interpreted to mean that if he was ravenously hungry when he ate the Passover offering, he might be suspected of breaking the bones of the offering.<br>This is how the commandment was fulfilled in the time of the Holy Temple: first they would break the Passover offering, reciting over it, 'Praised are you Adonai our God…who command us concerning the eating of the Passover offering.'  Each person would then eat at least an olive's amount of  the meat from it. Afterwards they would bring the Festive offering, reciting the blessing, "who commanded us regarding the eating of the offering." When they completed eating the Festive offering, they would bring the Passover offering back and eat it after having satisfied themselves (with the other offering).<br>When the Fourteenth of Nisan fell on a Shabbat, it was only necessary to eat the Passover offering and not the cooked offering for the Festive offering, since the Festive offering does not take precedence over the observance of the Sabbath.  The Jerusalem Talmud adds that the two portions (for the Seder plate) should be the shoulder and an egg. The egg symbolizes compassion for the redemption that God provides, and the shoulder, symbolizes, 'God provides redemption through God's exalted hand.<br>Customarily there are two vegetables on the Seder plate. One is karpas. When one inverts the letters of karpas, it spells samekh parekh. The letter samekh refers to the sixty tens of thousands of Israelites who were enslaved. And the word parekh means oppressed. The other vegetable is hazeret which is also called <i>hasa</i>.   <i>Hasa</i> is an allusion to the Holy One who has mercy (has) upon us. According to the sages, the haroset is a reminder of the clay from which they made the bricks when the Egyptians enslaved the Israelites. It is made from different types of sweet and tart fruits as well as spices that look like the straw used in the making of bricks. We put apples in as a reminder of the verse in scripture, "beneath an apple tree I aroused you." (Song of Songs 8:5)  Nuts are a reminder of the verse, "I went down to the garden of nuts." (Song 6:11) Figs are an allusion of the verse, "The fig tree puts forth her green figs." (Song 2:13) Dates are an allusion to the verse, "your stature is like a palm tree" (Song 7:8). Spices like cinnamon are a reminder of the straw used in the making of bricks.
+The Rif  asks: How does a person conduct Seder in two or three different households?  He begins in his own house by reciting the blessings and the Haggadah up to the meal. He should then eat the meal, concluding with the Birkat HaMazon. He can then to each household, reciting Kiddush and a letting the members of the household drink the wine.  He then recites the Haggadah. They may eat the karpas and the matzah (when he says the blessing) but he does not eat with the members of the household since he has already concluded his meal with the Afikomen. They recite the Birkat HaMazon, and then he goes on to the next household. He does this at each house he visits.<br>Even though the rule is that a person should not recite a blessing for food for someone if he is not also eating the food, the blessing over the matzah and the Kiddush are different. He can recite these blessings without eating or drinking because these foods are obligatory on Seder night. Therefore, he can recite the blessing for someone else even though he is not benefiting from the blessing. However the Birkat HaMazon is different since he has not tasted any of the food. Once he has eaten the Afikomen and recited the Birkat HaMazon in his own house, he cannot eat anything else so they must recite the grace after meals for themselves. This is based on the principle, Ayn maftirin ha-Pesah Afikomen, "one may not partake of any deserts after the Pesah offering."  (Mishnah Pesahim)  After leading the Seder in the other households, he should return to his own house and complete the evening by reciting Hallel and drinking the fourth cup of wine.<br>If he prefers, he may go to the other households first, recite the blessings without eating or drinking with them, and then return to his house and begin all over again with the Kiddush. It is up to him to do as he wishes.  He is not permitted to begin in his own household and recite the Seder up to ga'al yisrael (before the meal), recite the blessing over the matzah, and then go to the other households, returning to his own home to have his meal.<br>It is prohibited to leave one's meal to go to another home, even if one leaves an elderly or a sick person at home. One can only leave one's household on Seder night to perform a commandment such as rejoicing with a newly married couple. It goes without saying that helping those who are illiterate to fulfill the commandments of Seder night is also a  commandment. The difference is that rejoicing with the bride and groom is a transient commandment. Therefore it permissible to leave the Seder table to participate in this mitzvah by greeting them.  Helping the illiterate to fulfill the commandments of Seder night, on the other hand, is not transient; he can finish his own meal or go earlier help these families fulfill the commandments of this evening.<br>The Baal HaItur   comments that he may not recite the blessing over the vegetables (karpas) since he cannot eat with them.  He can only recite the blessing over the matzah and the maror. However, he may follow the approach of Rav Hisda, who would take hazeret (which can also be used for maror), recite the blessing over vegetables as well as the blessing for the maror at the beginning of the Seder, and when he reached the place in the Seder when one eats the maror, he would do so without reciting the blessing again.<br>The Rosh  disagreed with this approach and argued that since the sages decreed that we should eat the karpas so that children would notice it and ask questions, it is to be considered no different than the blessing for the matzah and it can be recited by the Seder leader even if he is not eating the greens.<br>The Ri'af's  statement that "the participants must recite the Birkat HaMazon by themselves" is a law for those who can recite the Birkat HaMazon. If there is no one who can lead it, Rabbi Amram Gaon writes that there is no decree that the leader must lead them so that they can fulfill their obligation. If he were to do so, he could no longer drink the fourth cup of wine in his house.<br>The Rosh writes that if even if the participants at the Seder do not know how to recite the Birkat HaMazon, the leader should lead them in it, having them repeat it word for word after him like a child who repeats Hallel and repeats it after the leader. This is not considered as if he recited God's name unnecessarily.<br>Rabbi Yaakov, son of the Rosh  writes that it is possible that the leader can also recite the Birkat HaMazon for the participants and thereby fulfill their obligation. Since it is an obligation to eat matzah and so the leader can recite the blessing and have the participants answer Amen, so too, the Grace after meal can be recited on their behalf and thereby fulfill their obligation. After all, the sages decreed the obligation of four cups of wine, one of them at the end of the Birkat HaMazon, so they have a special obligation to recite the Birkat HaMazon so that they can drink the fourth cup of wine.<br>It seems to me that Rabbi Yaakov son of the Rosh is incorrect, since we learn in the Jerusalem Talmud (Berachot): "Even if a person is exempt from a commandment, he may fulfill another person's obligation except in the case of the Birkat HaMazon." The Talmud then asks, don’t we say that one who is exempt from a commandment cannot help fulfill another person's obligation. Rather the statement in the Talmud should have been if he is obligated to perform this commandment but has already fulfilled his obligation, he can still help others fulfill their obligation except in the case of the Birkat HaMazon, as it is written: You shall eat, and be satisfied and bless." This  means that one who ate should recite the Birkat HaMazon (and not one who didn’t eat). It seems to me, therefore, that the Rosh is correct in this matter.<br>When everything is prepared, he should pour the first cup of wine for each participant, reciting the blessing for the wine first, then the blessing sanctifying the day,  and then the sheheyanu, for having reached this day. We do not say a blessing, "Who performed miracles for our ancestors," because the last blessing of the Maggid, "Who redeemed us and our ancestors from Egypt…Blessed are you Adonai, who has redeemed Israel" serves as a blessing for giving thanks for the miracles of Passover. This blessing is more appropriate because it more specific in referring to the Exodus. Then everyone drinks the cup of wine while leaning.
+If Passover falls on Shabbat, one says Vayekhulu first, (Genesis 2:1-3) then the blessing over the wine, followed by the blessing sanctifying the day. In the second blessing, on Shabbat we say "You have caused us to inherit the Sabbath and your holy festivals with love and favor." The commandment to rejoice on the festival is explicitly stated. The commandment to rejoice is alluded to in the verse: "On your joyous occasions and your festivals."  (Numbers 10:10)  the Midrash says that "your joyous occasions," is a reference to the Sabbaths. We find the language of inheritance in connection with the Sabbath, as it is written, "The people of Israel shall keep the Sabbath, observing the Sabbath day throughout the generations as a covenant for all times."  (Exodus 31:16) That is why we say, "You cause us to inherit." Finally one concludes the blessing by saying, "Praised are you who sanctifies the Sabbath, Israel and the sacred seasons. Then one recites the she-heheyanu and one drinks the wine.
+If Passover falls at the conclusion of the Sabbath, we recite the blessings which are referred to in the acrostic, YKNH"Z, yayin (wine), kiddush (sanctifying the day), ner (candle, or the blessing for fire), havdalah (the blessing marking the separation between Shabbat and the following day), z'man (she-heheyanu or the blessing marking the specialness of the moment). In the havdalah blessing we say "between the holiness of the Sabbath and the holiness of the festival." There is separation between the 'heavy' and 'light' holiness, similar to what we find in scripture: "the curtain (parokhet)  shall serve as a partition between the holy and the holy of holies." (Exodus 26:33) Rabbi Ephraim asks why we say, "Between the seventh day and the six days of creation You have made a separation and You have sanctified, You have sanctified Your people, Israel, with Your holiness, " in the havdalah blessing. We say this after we have already mentioned, "Between the holiness of the Sabbath to the holiness of the festival You have made a separation." The phrase is neither an introduction nor is it a summary of the blessing. Rabbeinu Tam  answers this question: we are taught in chapter 10 of the Talmud Pesahim, that one who abbreviates the havdalah blessing should not have less than three havdalot (expressions of separation) and one should not add more than seven. The sages wanted to mention seven havdalot so they added Yom Tov, the festival, after Shabbat since this is the main theme of the passage.<br>These are the seven separations: (1) between the sacred and the profane; (2) between light and darkness; (3) between Israel and the gentiles; (4) between the Sabbath and the six days of creation. This counts as four, however, the fourth is not included in the number since we have already mentioned between the sacred and the profane which is a more general way of saying the same thing as, "between the Sabbath and the six days of creation." Therefore, there are only three havdalot up to here!" (4) Between the holiness of the Sabbath and the holiness of the festival; since preparation of food is allowed on the festival there is a distinction between it and the Sabbath; (5) Between the seventh day and the other six days of creation - this is a reference to the last day of the festival which is separate from the intermediate days of the festival; (6) you have separated (7) and you have sanctified your people Israel through your holiness; this refers to the two separations that make up the people of Israel: between the Kohanim and the Levites, and between the Levites the people of Israel. The blessing then ends with a brief conclusion: "who distinguishes the holy from the holy."<br>One then recites the sh-heheyanu. One does not smell spices as one normally does during the havdalah service since the leisure (menuchah) of the festival brings leisure to the soul in place of the spices which one smells at the conclusion of the Sabbath.
+
+Urchatz
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<i>Hands are washed in preparation to the handling of food. The Talmud states that when a food is dipped in liquid, hands are to be washed first as a sign of ritual purity (Pesahim 115a). There are different customs regarding who should wash their hands before partaking of the greens.  In some homes the person conducting the Seder washes before handing out the greens while in other homes all the participants wash their hands before handling the greens. In the Ashkenazic tradition no blessing is recited. The blessing for washing hands is said only before eating bread.</i> <br>Following Kiddush, one washes one's hands in preparation for karpas, vegetables dipped in liquid, even though one is not about to eat unleavened bread. Whenever one eats something that is dipped in liquid, one must was one's hands since one's hands may become moist and one might inadvertently touch something and contract impurity. We have explained that it is good to find a reason for washing one's hands prior to this. It need not be after Kiddush since we are not careful regarding impurity today. 
+
+Karpas
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+One takes the karpas and dips it in vinegar or in the haroset in order to kill the worms that are sometimes found in the vegetables. One then recites the blessing borei peri ha-adamah. Rabbeinu Tam and Rashbam instructed their students to do the first dipping in vinegar. This was based on the statement in the Mishnah, "They then set it before him. He dips the lettuce before he has reached the after course of bread. They set before him matzah, lettuce (hazeret) and haroset, and two side dishes, even though haroset is not compulsory." (Mishnah Pesahim 10:2) The Mishnah does not mention haroset until the second dipping, proving that we do not dip in the haroset for the first dipping.  Rabbeinu Yona explains that the first dipping is not considered obligatory. Rather it is performed as a way of calling attention to the Seder. Since we do not dip vegetables in haroset all year long, the reason for this practice cannot be to prevent kafa.  Therefore it is not our custom to eat the lettuce (hazeret) without haroset, as we do all year long. Since the second dipping is regarded as a mitzvah, the sages were more careful in its performance. <br>Hai Gaon explains that kafa is Aramaic from the word kafui (coagulation); it refers to a gaseousness which strikes the intestines from certain types of food. Haroset is a type of medicine which prevents the gaseousness.<br>We do not recite a blessing for haroset even though it is considered a commandment, because  haroset is secondary to the primary food, the lettuce or the maror. We learn, "Any time we have two foods, we recite the blessing on the primary food and not the secondary food. We recite al achilat maror and not borai peri ha-adamah for the second dipping since we already recited this blessing earlier in the Seder and the reading of the Haggadah is not considered to be an interruption between the two acts. 
+However it is necessary to recite the blessing for the washing of the hands again because it is considered an interruption for the washing and his hands may have inadvertently touched something impure. <br>It is not necessary to recite the concluding blessing borei nefashot for the karpas since the reading of the Haggadah is not considered an interruption. It is also not necessary after eating the maror to recite this blessing since the commandment is to eat the matzah and the maror together, as scripture, "Matzah and maror they shall eat it." It is considered to be part of the meal, and it is not necessary to recite borei peri ha-adamah again during the meal. The vegetables which we dip at the beginning of the Seder are meant to make the children curious since we normally don’t dip vegetables prior to the meal.<br> If one does not have other vegetables - and only has maror - should begin the Seder by reciting two blessings, al achilat maror and borei peri ha-adamah when he eats and dips the maror in place of the karpas. He should then dip it in the haroset and eat an olives size of it. When he completes the reading of the Haggadah and recites the blessing over the matzah, he should eat the maror again, this time without a blessing.
+
+Yachatz
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<br>After eating the karpas, one breaks one of the three matzot, placing half between the two whole matzot and wrapping half of it in a cloth, as a reminder of the verse: "So the people took the dough before it was leavened, their kneading  bowls wrapped in their cloaks upon their shoulders." (Exodus 12:34) It is used for the Afikomen which is eaten later as a reminder of the Passover offering, which must be consumed when we are already sated by the meal.  Why do we break the matzah before the reading of the Haggadah? So that when we make the declaration, "This is the bread of affliction," we can do so over a broken piece of matzah. The Talmud Pesahim states, "Just as it is the way of the poor to break bread and put some away for later, so too here, we break the matzah and put away a piece for later."
+The Rif  asks, What should one who only has an olives-worth of guarded matzah (shmurah matzah) do? He should first eat regular matzah first when he recites the motzi and afterwards, at the end of the meal (when he eats the Afikomen) should eat the olives-worth  of guarded matzah, reciting the blessing "for the commandment of eating matzah" (al akhilat matzah). One then makes a sandwich with the maror and the matzah without a blessing.<br>The Rif's explanation surprised the Rosh,  who wonders, if we wait until the end of the seder to say al akhilat matzah over the guarded matzah, how could one then eat the sandwich with a regular piece of matzah since it would remove the taste of the guarded (shmurah) matzah from one's mouth?  According to the Rif's explanation  it would have made more sense to simply omit the sandwich since it is only a remembrance of the Passover offering which was eaten together with matzah and maror.<br>This is what the Rambam and Rabbeinu Yona  suggest: one should recite the blessing for the eating of matzah at the end of the meal, and one should not eat anything after it. The Ittur  suggests that one should recite both blessings, hamotzi and al akhilat matzah, and then eat the regular (non-guarded) matzah, and then eat the shmurah matzah at the end of the meal as the Afikomen without a blessing.<br>The Rosh suggests that one should begin with the shmurah matzah, after reciting both blessings, so that one eats the shmurah matzah 'with an appetite' and that one need not worry about eating non-guarded matzah after it.
+
+Magid
+
+Ha Lachma Anya
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+<b>One begins the reading of the Haggadah.</b> The Rif wonders why one doesn’t recite a blessing for the reading of the Haggadah just as one recites a blessing for the reading of the Megillah.  Surely the telling of the story of Passover is a positive commandment as we learn: "You shall tell your child on that day etc." (Exodus 12:8)<br>He explains that a blessing for telling the story is unnecessary since by saying in the Kiddush, "A remembrance for the exodus from Egypt," he fulfills his obligation of saying a special blessing. The Rashba  offers another explanation for why a special blessing is not said for the telling of the Passover story. One does not need to say a blessing for a mitzvah for which there is no minimum in its performance. A simple statement ("God took us out of Egypt") would suffice in the telling of the story of the Exodus, though we do say "whoever tells the story at length is praiseworthy."<br>This text is called the Haggadah because of the verse,  "You shall tell (v'higadita) your child on that day etc." (Exodus 12:8).  Some say that the name comes from the Hebrew word for drawing the heart, or inspiring, and this seems correct to me, as in the verse, "O Lord, open up my lips; that my mouth may declare (yagid) your praise." (Ps. 51:17) The sages interpreted yagid to mean, "my mouth shall draw your praise." That is, everything derives from the intention of the heart. In human books, wonders and awesome acts arise from the natural order of the world, inspiring love, joy and spiritual pleasure. Yet who has heard such things as the Exodus without trembling? The author of the Kuzari writes:<br>"The facts are yet more startling! The Israelites lived in Egypt as slaves, 600,000 men above the age of twenty, the descendents of the twelve tribes. Not one of them had separated or emigrated to another country, nor was there a stranger among them. They looked forward to the promise given to their ancestors, Abraham, Isaac and Jacob, that the land of Israel should be their inheritance. At that time it was in the power of seven mighty and prosperous nations, while the Israelites groaned in the depths of misery under the bondage of Pharaoh, who caused the Israelites to be put to death, lest they should increase in number. But God sent Moses and Aaron, two weak men, and they advanced before the mighty Pharaoh, with signs and miracles and changed the course of nature. Pharaoh did not get away from them, nor harm them, neither could he protect himself from the ten plagues which befell the Egyptians, affecting the streams, land, air, plants, animals, bodies and even their souls; for in one moment at midnight, died the most precious and most beloved members of their houses, the first-born males. There was no dwelling without dead, except the houses of the Israelites. All these plagues were preceded by warnings and menaces, and their cessation was signaled in the same manner, proving that they were ordained by God, who does what He wills and when He wills it, and they were not ordinary natural phenomena, nor were they wrought by constellations or accidents. The Israelites left the country of Pharaoh's bondage by the command of God, the same night at the same moment as the first born died…"<br>Whoever allows such matters to enter their heart with full intentionality will be inspired, not like someone who reads ordinary history books, which have no intention of bringing us closer to the Creator. This is the meaning of the word Haggadah, it is that which draws the heart of those who hear these matters to complete faith. 
+When the Seder leader recites Ha lachma anya, he lifts the platter containing the three matzot and the other ritual foods in order to delight the children. They remove it from the table in order to cause the children to ask Mah Nishtana, "why is this night different?" On all other nights we eat whatever is placed before on us on the plate but tonight the plate has been removed from the table! As we find in the Talmud Ketubot (chapter 5):  'Abaye was sitting in the presence of Rabbah. When he saw that they lifted the table , he asked "How can we eat what has been taken away?" Rabbah said, "We have been exempted from saying Mah Nishtana"' The Rashbam  explains that their tables were small (more like trays) and could easily be removed while our tables are large and not easily movable. Instead, we remove a platter or a plate containing three matzot, the maror, and the two cooked foods can be food; this considered to be sufficient. 
+<b><i>Ha lachma anya</i>:</b> Our ancestors ate bread like this in Egypt. Did our ancestors eat matzah in Egypt? Doesn’t scripture state, "And they baked unleavened cakes of the dough that they had taken out of Egypt for it was not leavened since they were driven out of Egypt and could not delay; nor had they prepared provisions for themselves." (Exodus 12:39) So they did not have unleavened bread until after they left Egypt, Isaac Abarbanel  explains in his commentary, that when the Israelites were enslaved in Egypt toiling with hard labor, the Egyptians gave them matzah to eat which was hard to digest, just as employers often give their employees food that will not be digested quickly today. 
+Why is matzah called lechem oni? It is bread about which we have much to say (onim) such as the reading of the Haggadah and Hallel. Another explanation, just as the poor person only eats a portion of his bread, putting away part for later, so too do we recite the motzi on a broken piece of matzah.  
+Another explanation: Just as a poor person kneads and bakes his own dough because he does not have servants to do this for him; he kneads the dough and his wife does the baking, so too, even the rich are meticulous in personally preparing matzah; he kneads the dough and his wife bakes it so that it does not become leavened. Finally matzah is called lechem oni because one should not knead more dough than the amount of a poor person's offering, that is an omer or a tenth of an eifah which is even brought by the poorest of the poor.
+<b>All who are hungry come and eat:</b> One makes this declaration because everyone is obligated to eat matzah on the first night of Passover, as it is written, "On that night they shall eat matzot." Scripture sets this obligation on everyone, therefore one invites anyone who doesn’t have matzah on Passover night to join the Seder.  There are those who explain this statement differently. We say, "All who are hungry," because we don’t eat prior to the Seder so that we eat the first matzah with gusto and everyone at the table is hungry. 
+<b>All who are in need come join in the Passover:</b> There are those who suggest that we should not make this statement since we no longer have a Passover offering today. However, it makes good sense that we should continue to make this statement. V'yifsach (with a chet) is similar in meaning to the word, v'yifsa (with an ayin), as in, "come this way and join me in a meal." Also, since we place the obligatory foods on a platter including the two cooked foods as a reminder of the sacrifices, therefore we can say this just as we did in the time of the Temple: we eat the Afikomen and the other foods as a reminder of the Passover offering. 
+<b>Now we are here:</b> Having mentioned the Passover offering, we may have caused some sadness among those who have gathered around the table, since we have mentioned the destruction of the Temple and the sacrifice that is no longer offered. Therefore, we say the leader of the Seder comforts the members of his household and tells them: this year we are here and unable to fulfill all our obligations such as offering the Passover sacrifice; next year we will be in Jerusalem! At the very least, this year we are still slaves here but next year we may be free.  This is a type of prayer: 'May it be God,s will that the Holy one fulfill His promise and oath to redeem us from our exile so that we will merit the privilege of offering the Passover sacrifice in Jerusalem next year!' This passage is recited in Aramaic because this was the language of our ancestors in Babylonia where it was composed. It was recited in Aramaic so that the women, children and those who were illiterate would understand it. There are those who say that in Jerusalem it was also recited in Aramaic because Aramaic was a language associated with joyous occasions.
+
+Four Questions
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>How different is this night from all other nights:</b> This was included in the Haggadah for those who did not have a child to ask questions, as it says in Talmud Pesahim (116a), "If his son was knowledgeable, he should ask; if not let his wife ask him. If she is unable let him ask himself. Even two who are knowledgeable in the laws of Passover should ask one another."
+<b>We do not dip even once:</b> The eating of vegetables at the beginning of the Seder is called dipping since it is the practice to dip the vegetables in vinegar or in haroset.
+<b>This night we do so twice:</b> There is the first and the second dipping. The first dipping is not obligatory but is meant to make children ask, "Why do we eat vegetables before the meal and on other nights we do so during the meal.
+<b>On this night everyone leans:</b> Even the servant must lean; so too, a son may lean before his father and a woman of important status, since this is a sign of freedom and authority. 
+
+We Were Slaves in Egypt
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>We were slaves to Pharaoh in Egypt:</b> This is an answer to last of the questions about leaning; but it serves an answer for the other questions as well. This night is different from other nights; we eat matzah and maror. If one were to respond, "Whatever happened, happened; why do we have to bother telling what happened," we would say to him, "If the Holy One had not taken our ancestors out of Egypt, we and our children and our children's children would still be subjugated in Egypt." 
+<b>Even if we were all wise:</b> As was quoted earlier, "Even two who are knowledgeable in the laws of Passover should ask one another," in order to fulfil the obligations of telling the story of the Exodus, as the Haggadah goes on to illustrate.
+
+Story of the Five Rabbis
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>Rabbi Eliezer, Rabbi Joshua, Rabbi Elazar ben Azariah, and Rabbi Akiva were dining together in B'nai Brak:</b> Abarbanel  asks many questions regarding this passage. Why did the sages uproot themselves from their homes to be together on Seder night when people usually go to great trouble to be with their own household on Passover. Why were they in a place called B'nai Brak? It was not a well known location; it is not even mentioned among the towns of the land of Israel or Babylonia. Abarbanel understands b'nai b'rak not as a name but as a description of the items they used on Seder night; he suggests that each of them was in his own home leaning on the finest pillows and couches which were like b'nai b'rak , 'shining items.' Abarbanel suggests that the if the sages were together, they were in the home of Rabbi Elazar ben Azariah, who was a rich man and also the head of the Sanhedrin.<br>Literally, however, B'nai B'rak is the name of a place. 
+<b>Our teachers, the time of the morning Sh'ma has arrived: </b>This comes to teach us that if they hadn’t feared missing out on the time in which the Sh'ma was to be recited  they would not have stopped discussing the Exodus from Egypt.
+
+Paragraph 2
+
+<b>Rabbi Elazar ben Azariah said: I was like a man of seventy:</b> He was not really seventy years old but as the Talmud explains, his hair grew white on the night after he was chosen to be the head of the Sanhedrin so that he looked was like a man of seventy. It was not fitting for such a young looking man to sit over the head court.
+<b>And I did not merit to teach that Exodus should be mentioned at night:</b> I did not merit (<i>lo zakhiti</i>) is another way of saying "I did not succeed." I did not best the sages until I learned Ben Zoma's teaching. Some say that Rabbi Elazar was convinced that it was not appropriate to mention the Exodus (in the third paragraph of the Sh'ma) at night until he heard the teaching of Ben Zoma. From then on he decreed that the Exodus passage should be read both in the daytime and at night. It was read in the daytime before emet v'yatziv, and at night before emet v'emunah.  Before he learned Ben Zoma's teaching, Rabbi Elazar would skip the entire passage,  because it says, "You shall see them," which implies only during the day. Upon hearing Ben Zoma's interpretation, he made it an obligation to mention the Exodus, which is in the last part of this passage, during the day and at night. The sages, however, took exception with Ben Zoma and said "the days of your life" refers this world, and "All the days of your life," refers to the world to come (the messianic era). The sages said that the Exodus would remain part of the liturgy but it would be secondary to Israel's final redemption, from subjugation to the nations.
+
+The Four Sons
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>Blessed is the "Place;"  Blessed is He:</b> The Holy One is called Ha-Makom because God is the place of the world but the world is not God's place. Similarly, we interpret the verse, "See there is a place near Me; station yourself on the rock…" (Ex 33:22) The verse does not say "I am in the place," but "The place is near me." It is a Dwelling Place, and the Place is without a place. Further, you will find that the word Makom has the same numerical value of God's name if one squares each of the letters of the divine name: yud (10) times yud (100), hay (5) times hay (25), vav (6) times vav 36), and hay (5) times hay (25) is 186, the same as Makom. 
+<b>Blessed is the one who gave the Torah:</b> The commandment to tell the story of the exodus to our children is written in four verses in the Torah. Since we are about to interpret these verses, we begin by reciting a blessing for the Torah and then offering interpretations.
+<b>The Torah speaks of four types of children:</b> The commandment of Haggadah, of telling the story of the Exodus, is written in four places. Since the Torah appears to repeat itself, we understand the four as referring to four types of children. They are not necessarily children but they are lacking knowledge, like children.
+
+Paragraph 2
+
+<b>What does the wise child ask? What are these testimonies, statutes and judgments which the Lord our God commanded us:</b> This passage is found in Parshat Va-etchanan (Deut. 6:20) It continues: "You shall say to your children: 'We were slaves to Pharaoh in Egypt and the Lord freed us  from Egypt with a mighty hand.  The Lord performed before our eyes marvelous and awesome signs and portents in Egypt against Pharaoh and all his household.'" (Deut. 6: 21-22) This was the answer to the wise child. There is no doubt that a wise person is praised for his intellect, and his choice of words are a reflection of his intellect. In the words of Proverbs, 25:11: "A word fitly spoken is like apples of gold in a setting of silver." This means that the wise person, when he asks a question or makes a statement does not repeat himself; each word deals with a separate matter and he chooses his words wisely.<br>This is the intent of the wise child's question. When he asks about "these testimonies, statutes and judgments," he understands that there are different types of commandments regarding the Festival and Passover offering. For instance, we learn that the offering must be a male lamb; only those appointed to the offering were allowed to eat it; it had to be roasted; and it had to be consumed by midnight, as Scripture says, "This is the law of Passover." (Ex. 12:43) The wise child knows that these details are testimonies that teach us important matters about the reason for the offering. They testify to the events of the Exodus from Egypt. But he also asks regarding the statutes  and judgments relating to the Passover offering; for example, "do not break the bones of the offering" and other details. One of the central statutes is the commandment to eat the Passover offering when one is already satiated from the festive meal, at the end of the meal, rather than when one normally eats one's favorite dish at the beginning of the meal. What purpose is there in eating delicacies on a full stomach and he is no longer able to eat any more? So you should explain to him, "You shall instruct him…no dessert (Afikomen) ought to be set before him after the Passover offering." That is, do not say, afiku mahn,  "bring out the sweets" after the meal in order to remove the taste of meat from his mouth at the conclusion of the meal. That is why the Afikomen is delayed to the end of the meal.  We can now explain the wise child's insightful question. We now eat an olives-size of sh'murah matzah at the end of the meal as a reminder of the Passover offering.<br>We now understand why the wise child asks this question the way he does. He sees that members of his household and those appointed to eat their Passover offering sitting together. Each is given only a bit to eat of the offering at the end of the meal. He also sees that they are meticulous about eating it, something that they do not normally do at other times. He asks, "What are these testimonies and statutes…" That is, generally it is the custom when people gather to celebrate an occasion with the members of their household, they leave their house afterwards to visit their friends' houses. If it is because of the preciousness of the Passover offering that they gathered, then why don’t they send portions to their neighbors as we do on other occasions. The wise child does not remove himself from the gathering; rather, he says "which the Lord our God commanded you." He says "you" because he knows that the commandment was not given to him because he is still a minor. Yet he has already accepted upon himself the yoke of the commandments which is why he says, "the Lord our God."
+<b>So you should explain to him all the laws of Passover, including, "You shall instruct him…no dessert (Afikomen) ought to be set before him after the Passover offering."</b> This answer implies that we are obligated to eat the Passover offering in one gathering and not with others. He will see that since we were appointed to this gathering, we cannot say "give me my cloak as I wish to go out from here," (afiku minai);  we cannot go out from the house as on other festivals. Thus we explain why people don’t eat in their own homes as we do on other festivals but gather in groups to eat the Passover offering.
+<b><i>Ayn maftirin</i></b>, comes from the same word as haftarah (from the liturgy) and has the meaning of 'finish' or 'complete.' When we recite the haftarah on Shabbat morning, we complete the Shacharit service. Another explanation of the word matftirin is 'to express' or 'to express intent.'<br>The word Afikomen is Greek. According to the first interpretation of the word, 'finish,' this word means 'bring out the sweets,' as in 'We do not finish the meal with sweets.' According to the second interpretation, 'to express,' the word, Afikomen means, 'go out from here.' As in, "We do not say 'Let us go out from here.'"
+
+Paragraph 3
+
+<b>What does the wicked child say:</b> This verse comes from Parshat Bo: "When your children ask you, 'What is this rite (avodah) to you?'" (Ex. 12:26) This verse is speaking about the wicked child who says <i>lakhem</i>, "to you," implying that the rite is for you and not for him. Speaking in the manner of a wicked person, he uses the word avodah, implying something that is a burden and troublesome. The wicked child says, "What is all the trouble with which you bother yourself all year?" He calls the service of God avodah, labor. Even though we find this word used for the sacrificial rites, we should presume that the wicked child has bad intentions since he removes himself from the community. Therefore you should "blunt his teeth." This means weaken his teeth as in the verse, "In those days they shall say no more, the fathers have eaten sour grapes, and the children’s teeth are set on edge." (Jer. 31:28) This means that he sees others eating and he is not able to eat the food. Tell him: "The Torah was speaking of you when it said, 'It is because of what the Lord did for me,' God did it for me and not for you!"  If an evil person like you had been in Egypt, he would not have been redeemed.<br> Why do we apply this verse to the wicked child when it is the verse that is applied to the one who does not know to ask? The reason is that the one who does not know to ask is not so different from the wicked child. The wicked child does not delve into the deeper meaning in his questions or try to understand the commandments of the God; rather he sees them as something that a person simply does without explanation. 
+
+Paragraph 4
+
+<b>The simple child, what does he say:</b> The one who does not know how to ask calls the simple child 'wise,' for he knows how to form his connection and to ask about ethics and wisdom.  The simple child is not wicked; he simply asks question, 'what is this,' without intention of mocking the tradition.
+
+Paragraph 5
+
+<b>The one who doesn’t know to ask, you open it for him:</b> As in "Open your mouth for the mute" (Prov. 31:8).  This verse is written in Parshat Bo, "You shall tell it to your child on that day, saying, 'It is because of what the Lord did for me when I went free from Egypt.'" (Ex. 13:8) Since there is no question in this verse and only the command, "You shall tell it," it is addressed to the one who doesn’t know how to interpret the verses in the Haggadah and publicize the miracle of Passover.
+
+Yechol Me'rosh Chodesh
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>You shall tell it to your child. One might have thought that one should do so from Rosh Hodesh:</b> This passage is not a continuation of the previous one. The father is not addressing his son who doesn’t know how to ask here. Rather the author of the Haggadah offers another explanation for Exodus 13:8.   It is an explication of when we are obligated 'to expand on' the story of the Exodus. We might presume that one is obligated to expound on the teachings of Passover from the beginning of Nisan, since God told Moses, "This month shall be unto you the beginning of months…." Just as Moses began warning the people of the coming observance on Rosh Hodesh, so too, we might think we should begin explaining the Exodus from Rosh Hodesh. Therefore the verse adds "on that day," to teach us that it applies not on Rosh Hodesh but from the day when Israel was redeemed from slavery.  We might also presume that one is obligated to expound on the teachings of Passover from the day before Passover when the sacrifice was slaughtered since it says 'On that DAY.'  The phrase adds, "Because of this," teaching us that we only expound when the offering is brought before us; that is, when he can point at the matzah and the maror, identifying them with the word "This."<br>It was necessary to teach this because previously Scripture states: "Seven days you shall eat matzot" (Ex. 13:7) and "on the evening you shall eat matzot." (Ex. 12:18). Since the end of the verse is, "God did this for me when I went forth from Egypt," (Ex. 13:8) it was necessary to clarify when we are to tell the story since we eat matzah all week.
+Another explanation: <b>"Because of this (zeh) which the Lord did for me…"</b> The Gematria of the word zeh is twelve because a person performs twelve mitzvot on Seder night. They are: four cups of wine, haroset, karpas, washing ones hands twice, motzi, matzah, maror and the sandwich. In the time of the Temple when the Passover offering, the matzah and the maror were brought, they would point at them and say, "Because of this which the Lord did for me." 
+
+In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>Originally our ancestors worshipped idols:</b> This is in accord with what we are taught: "Begin with disgrace and end with exaltation." The Talmud asks: What is disgrace? According to Rav, "Originally our ancestors worshiped idols."  According to Samuel, "We were slaves to Pharaoh in Egypt." We include both interpretations in the Haggadah" (BT Pesachim 116a). Rav's interpretation appears here following the explication of "Because of this (zeh) which the Lord did for me…" (Ex. 13:8) because the sages taught that one who has abandoned his faith for idolatry is not allowed to partake of the Passover meal, as it is written, "A stranger may not partake of it." Therefore we begin by speaking of the disgrace, that our ancestors worshipped idols, and only when they came closer to their true faith and were circumcised before they left Egypt, only then were they fit to offer the sacrifice and to come close to the service of God. We say it here in order that the children will hear this and will learn a lesson  and not allow their hearts to go astray after vanity, and thus be exiled from the table of their Father in Heaven.<br>It is fitting to mention how their ascent into slavery came about and how they learned the ways of other nations as a result of being dispersed among them as well as their Exodus from Egypt, along with the miracles and wonders God performed there. It was because of God's great love that He chose our ancestors and their children after them. Abraham had two sons but God only chose Isaac, the precious child and the pure offering. So too, Isaac had two sons but God chose Jacob. God decreed subjugation to the nations of the world in this world so that they would merit reward in the world to come.
+
+Paragraph 2
+
+<b>And I gave Mount Seir to Esau:</b> Onkeles, the Aramaic translation, interprets Har Seir as the Har Sheidin, a Mountain of Demons, based on the verse, "And there shall satyrs dance." (Is. 13:21) Mount Seir is the portion of Samael, who has a mighty storm (saar)  in his heart, as it  is written, "My Lord shall sound the ram's horn and advance in a stormy tempest." (Zach. 9:14) He  is from the side of redness (evil) and therefore Esau is called Edom. Jacob, on the other hand, was smooth, the opposite of a man of Seir (hairy). He is stands apart and separated from the tempest and the bonds (of Seir). Therefore his image is on the throne of glory. He and his offspring went down to Egypt to pay the debt that was decreed at the Covenant of the Pieces (Gen. 15).
+
+Paragraph 3
+
+<b>Praised is the One who kept His promise to Israel’s ancestors, Praised is He:</b> This statement is a kind of berachah, a blessing.  Some commentaries explain that one must recite a blessing immediately before one recalls the subjugation of the Israelites. “Just as one recites a blessing upon hearing good news, so one recites a blessing upon hearing bad news” (BT Berachot).  One offers comfort upon telling the story of this and other exiles, “Praised is the One who keeps His promise regarding the redemption of Israel which He promised us. Praised is the One who constantly calculates when the end time will arrive, when the time of peace and redemption will arrive. As it is written, “Then God said to Avram…your offspring shall be strangers in a land not their own (in Babylonia) and they shall serve (in Assyria) and they shall be afflicted (in Greece), and those that judged you I shall judge (in Edom).”  (Genesis 15) One concludes: “And afterwards, they shall go forth with great wealth.” This verse is a promise of redemption from all the nations.<br>One should explain the meaning of “the Holy One calculates the end.” Since the Holy One desired to bring the end (keitz) sooner, he subtracted 190 years (the gemartria of keitz) from the Covenant of the Pieces until the Israelites went forth from Egypt, which was said to be 400 years. The Israelites were only in Egypt 210 years – they skipped the extra 190 years. The literal meaning is “it was if they were subjugated all these years."
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+<b>It stood for our ancestors and for us:</b> This refers to the redemption which the Holy One promised to our forefather Abraham at the Covenant of the Pieces when God revealed to him the subjugation and the redemption. But that same promise was also made for us with regard to Babylonia, Assyria and Greece. It continues to hold fast with Edom. As is explained in Bereshit Rabbah, “Terror (Babylonia), and great (Greece) darkness (Assyria) fell upon Abram (Edom).” (Genesis 15:12) But God also showed Abram the redemption, “They went forth with great wealth.”
+<b>It was not just one who rose up against us: </b>That is, it was not just the Egyptians who rose up against us to harm and destroy us. Rather there were those in every generation who rose up against us to harm us though the strength of this decree of exile which was made at the time of the “Covenant of the Pieces. The Holy One, however, saved us just as He had promised.
+
+First Fruits Declaration
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>Come and see what Laban the Aramean sought to do to Jacob: </b>(Laban was also among those included in God's promise). Pharaoh made a decree against the males while Laban sought to uproot them all: Laban said, “It is within my power to do with you evil," (Gen. 31:29) if it weren't for the dream as has been explained, “But the God of your father hadn’t said to me yesterday, beware of speaking against Jacob.” It should have said, “Of acting.” However, Laban was a great wizard so that even his words, the things he mentions, and his oaths to demons could have swallowed up Jacob, harming him and his offspring. That Torah literally says, An Aramean destroys my father. Laban came with absolute certainty he could destroy Jacob had God not taken his strength from him. Why does it say that he "destroys?"   The Holy One made his thought as serious as an action, therefore, the Torah says, An Aramean destroys my father.  After God saved Jacob and his family from Laban another misfortune took place, as it says, He went down to Egypt, compelled by Divine decree. We find this explanation in Talmud Shabbat: It was fitting for our father Jacob to go down into Egypt in iron chains, but his merit saved him, for it is written, "I drew them with the cords of a man, with bands of love; and I was to them as they that take off the yoke on their jaws, and I laid meat before them." 
+
+Paragraph 3
+
+<b>He sojourned there, this teaches that they did not go down to Egypt to settle there:</b> They did not go down to Egypt to establish a permanent settlement and dwell as citizens, but rather to sojourn there as strangers and outsiders.
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+<b>And there he became a great nation, they were distinguishable: </b>They had the signs of being a great nation, recognizable, and well known, gathered together in one place and not scattered about throughout the land. Even though they were few in numbers, they were recognized as a nation unto themselves. 
+
+Paragraph 6
+
+<b>And numerous, as thus growth of the field:</b> Just as the growth of the field, when they are cut down grow back even more numerous, so too, Israel the more they were oppressed the more they increased ant became fertile. Thus it is states, "The more they were oppressed, the more they increased and spread out." (Exodus 1:12)
+<b>But you were naked and bare:</b> Naked and lacking in commandments so that when the end of the subjugation came, they did not have any commandments to their credit. Therefore God gave them the Passover offering and the commandment to circumcise all the males on the fourteenth day of Nisan. This is hinted at in the verse: "When I passed by you and saw you wallowing in blood, I said to you: "live in spite of your blood; yea, live in spite of your blood" (Ezekiel 16:7).  The verse refers to the blood of circumcision and the blood of the offering. 
+
+Paragraph 7
+
+<b>They dealt with us in an evil manner:</b> The Egyptians schemed to do us harm, saying, 'Esau was a fool for waiting until his father died to kill Jacob because by then his sons had grown up. Similarly, Laban was a fool for following a dream. We will be more shrewd in uprooting all of them!'
+
+Paragraph 8
+
+<b>In order to afflict them with forced labor:</b> There are those who explain that this was the forced labor of idolatry. They subjugated them and forced to worship idols, as is written: "They hire a metal worker to make it into a god…They must carry it on their back and (<i>yisbiluhu</i>) transport it." (Isaiah 46:7) 
+
+Paragraph 9
+
+<b>With rigor (<i>farekh</i>):</b> At first Pharaoh spoke to them softly (<i>bifeh rakh</i>), carrying bricks on his shoulders to encourage the Israelites to participate in the building of the cities so they could honor the king, but afterwards he subjugated them with rigor (<i>farekh</i>).  
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+Paragraph 12
+
+
+
+Paragraph 13
+
+
+
+Paragraph 14
+
+
+
+Paragraph 15
+
+<b>Our labor, this refers to the children:</b> who grew up surrounded by hard labor and the difficult work they had to perform.
+
+Paragraph 16
+
+<b>And our oppression, this refers to the severe pressure:</b> As it is written, "You must produce your quota." (Exodus 5:18) 
+
+Paragraph 17
+
+
+
+Paragraph 18
+
+<b>Adonai took us out of Egypt, not by an angel or by a seraf nor by a messenger:</b> Moses was not considered a 'messenger' but rather a spokesman to Pharaoh.  He did not have the power to take the people out of Egypt. Rather the Holy One alone could do this. The Hagga`ah therefore states regarding that an angel did not perform the final plague but rather God, and God alone, smote them. That which is written, "He will not permit a destroyer to enter and smite your homes," (Ex. 12:23) refers to the plague of destruction (and not some destroying angel). It should be explained, 'God will not let the destruction enter your homes.'  
+
+Paragraph 19
+
+
+
+Paragraph 20
+
+<b>With a mighty hand, this refers to pestilence:</b>  In Midrash Tehillim, it is explained that along with each plague that God brought upon the Egyptians, God also added the plague of pestilence, as it is written: "He gave the beasts over to hail, their cattle to (reshafim) lightning bolts." (Ps. 78:48) "They gave their cattle over to reshafim" implies the plague of pestilence. From this we learn that the rest of the plagues also included pestilence. 
+
+Paragraph 21
+
+<b>With an outstretched arm, this is the sword:</b> Which plague in Egypt is referred to as the sword? Pesikta D'Rav Kahanah, states: "All the first born gathered around their fathers and pleaded with them: "Now that Moses has said, "all the first born in the land of Egypt shall die," (Ex.  11:5)and all that he has predicted heretofore concerning the Egyptian people has befallen them, we must get those Hebrews out of our midst, or else the Egyptian people will die.' The fathers replied: 'Each of us has ten sons; let one of them die just so that the Hebrews be not permitted to get out!' The first born then said: 'There is but one way to settle this matter: let us go to Pharaoh, since he is a first-born, who may take pity on himself and let these Hebrews get out of our midst.' They went to Pharaoh and said to him: 'Since Moses has said "All the first-born shall die," and since everything he has predicted concerning the Egyptians has befallen them, rise up and get these Hebrews out of our midst, or else the Egyptian people shall die.' But Pharaoh said to his servants: Get going and beat these cowards until they are humpbacked! And to the first born he said: I have sworn: My life or the life of the Hebrews. And you dare speak thus!' At once the first-born went out and slew sixty thousand of their fathers. Of this it is written, "To Him that smote Egypt with their first born." (Ps. 136:10) Scripture does not say here , 'To Him who smote the first born of Egypt.'  
+
+Paragraph 22
+
+<b>Fearsome acts <i>(mora gadol)</i>, this refers to the appearance of the Divine Presence:</b> This means that the Holy One appeared in all His glory and smote the first born and then took the Israelites out of Egypt, as is written:"Or has any god ventured to go and take for himself one nation from another by providing prodigious acts, by signs and by portents, by war, by a mighty and an outstretched arm,  and awesome power (moraim gedolim)." (Deut. 4:34) Rabbi Yudan says that if you count the letters in the Hebrew verse from the beginning with the first word, lavo, to the word awesome power, moraim, there are seventy two letters. If you think there are seventy-five, so take out the word goy, nation (which refers to Egypt) The number of letters is equal to the number of letters that make up God's great name.  The appearance of the Divine presence is alluded to in the verse, "This is my God and I shall glorify Him," (Ex 15) The people of Israel pointed at God's glory when they made this statement. The expressions mora gadol and moraim gedolim refer to the awesome appearance of the Divine Presence.   Even though Egypt was filled with idolatry and filth, even so God's presence appeared in Egypt to fulfill the promise made to Jacob, "I shall take you up." God's presence appeared two times in Egypt: first, on the first day of Nisan when God commanded them to prepare for the Passover, and, second, on the night of the redemption from Egypt. Similarly God appeared to them at the Red Sea, as the sages taught: "a humble maid in Egypt saw more at the Red sea than the prophet Ezekiel." Since one who sees the divine presence trembles and is terrified, it is referred to as mora, awesome. 
+
+The Ten Plagues
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+
+
+Paragraph 8
+
+
+
+Paragraph 9
+
+
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+Paragraph 12
+
+
+
+Paragraph 13
+
+
+
+Paragraph 14
+
+
+
+Paragraph 15
+
+
+
+Paragraph 16
+
+
+
+Paragraph 17
+
+<b>Rabbi Judah used to abbreviate the plagues:</b> This is most difficult: why do we need this acronym since anyone can take the first letter of each word and combine them! Rabbi Yehudah, however, only brought this acronym to teach us about the number of plagues at the Red Sea. Rabbi Yossi said there were fifty plagues; Rabbi Eliezer said there were two hundred plagues, and Rabbi Akiva said there were two hundred and fifty plagues at the sea. Together they add up to five hundred plagues. Rabbi Yehudah's acronym adds up to five hundred and one; in matters of gematriah we don’t trouble ourselves over differences of just one!<br>Some suggest that the reason that he created this acronym is because of the listing of the plagues in the book of Psalms, which is different from the order in the Torah. Therefore, Rabbi Yehudah created this acronym so that we would know that the order in the Torah is the correct one.<br>Some commentators suggest that this is a reference to the pattern of the plagues: In some plagues, God sends Pharaoh a warning, and in others, there is no warning. The acronym shows us that there is a pattern of three groups of plagues, the first two with a warning and the third in each grouping without a warning. That is why Rabbi Judah groups the plagues together three by three. Pharaoh is warned during the plagues of blood and frogs, while he receives no warning when the plague of lice strikes the land. Wild animals and pestilence contain a warning while boils does not contain a warning. This follows the pattern regarding flogging. When one commits a crime again and again, he is flogged once and twice, each time with a warning. The third time we do not flog him. Rather we put him in a prison, feed him barley bread until his stomach explodes because he is wicked and no longer deserves a warning. Similarly, hail and locust occurred with a warning and darkness without a warning.  Since the final plague stands by itself, it has its own acronym.<br>Another explanation of the division into three groups: the first three plagues were carried out by Aaron. In the second group, wild animals and pestilence were not carried out by Moses or Aaron, and boils was carried out by both of them. The third group of plagues was carried out by Moses. And the final plague, the death of the first-born was carried out by the Holy one so it is in a grouping all by itself.
+<b>Rabbi Eliezer says ... Every plague which the Holy One brought upon the Egyptians in Egypt was four plagues:</b>  How do we understand the controversy of the Tanna'im  who argued whether each plague was quadrupled or quintupled. The Rokeach  offered a lovely explanation for this controversy. Rabbi Eliezer suggested that the plagues were quadrupled at the Red Sea because each one included all four basic elements of the universe (fire, water, air and earth).  According to Rabbi Akiva, each plague was quintupled based on the four elements plus the movement of the heavenly spheres  that influenced each plague as well.
+
+Dayenu
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>How many favors the Omnipresent has bestowed upon us: </b>Commentators explain that since the Tanna'im in the previous passages deal with the number of plagues, therefore we now turn our attention to the number of favors which God has bestowed upon us. Just as we can increase the count of curses, we can also increase the number of miracles which God performed out of His great love for us. 
+
+Paragraph 2
+
+Dayenu begins, <b>If God had taken us out of Egypt but not inflicted judgement</b> … This would have been a great miracle and it would have been sufficient, as is explained regarding the verse in the Torah, "Has any God ventured to go and take one nation out of another?" (Deut. 4:34) He took us out of Egypt as a person delivers a fetus from its mother's womb before its time. Israel was not yet worthy of leaving Egypt since they could have been judged as being no better than the Egyptians. These were idolaters, and these were idolaters. These partook of sexually illicit actions and these partook of sexually illicit actions. Even so God doubled our miracle by taking us out of Egypt and passing judgement on the Egyptians for subjugating us. How much more so should we praise the Master of Everything. God could not pass up the judgement of the Egyptians for He had promised Abraham, The nations which they served I will judge. (Gen. 15)  Not only that but God passed judgement on all of them and not just some of them!
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+<b>Had he not given them their wealth:</b> This refers to the wealth they gathered at the shore of the Red Sea and not booty they took from the Egyptians in Egypt. God had already promised them wealth from the Egyptians. The extra favor was that they gathered up the wealth of the Egyptians that washed up on the shore after they drowned in the Red Sea.
+
+Paragraph 7
+
+
+
+Paragraph 8
+
+
+
+Paragraph 9
+
+
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+Paragraph 12
+
+
+
+Paragraph 13
+
+<b>If He had brought us to Mount Sinai:</b> in order to show us His great glory, it would have been enough for us! And not given us the Torah, or, if He had not increased the number of commandments that He commanded us to perform. The seven Noahide Commandments would have been enough. The sages said, "When the people stood at Sinai, their impurity was removed from them." Those non-Jews who did not stand at Sinai were still impure even though they had the Noahide laws. Therefore, being at Sinai would have been enough even without the extra commandments. 
+
+Rabban Gamliel's Three Things
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>Rabban Gamliel said, anyone who did not mention these three things.</b>  That is, even if he ate the Passover offering, matzah and the Bitter herbs, he will not have fulfilled his obligation if he did not explain why we eat these three things, since the Torah emphasizes the explanation and the telling.
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+<b>For what reason do we eat this matzah?</b> This must be explained since we had already been commanded to eat the matzah without an explanation of why.  Rabbi Kimchi  explains that they were commanded to eat matzah in Egypt  before they left in anticipation of what was about to happen. God knows all possible futures and He already knew that they would have to leave Egypt in haste. Even they had wanted to do so because they were already commanded to eat unleavened bread for seven days and to eat the Passover offering together with matzah and maror.
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+<b>In every generation each person is obligated to make himself appear  as one who went forth from there: </b> This statement is based on what was said at the beginning of the Haggadah, had God not taken our ancestors out of Egypt, we, and our children would still be enslaved; that is, we must say, God took us out from there because we are included in all the miracles. Therefore, we are obligated to give thanks and praise God…
+
+First Half of Hallel
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>Therefore we are obligated to give thanks:</b> Since it is as if we went forth from Egypt, we are obligated to praise and give thanks for what God did for our ancestors.<br>It is customary for each person to take a cup of wine and to recite psalms and songs. The Haggadah should be more than just generic story-telling. One must accompany singing of praise with the drinking of wine, as it is written, "But has the vine replied, 'Have I stopped yielding my new wine which gladdens God and men that should go and wave among the trees?'" (Judges 9:13) From this point on in the Seder song must be accompanied by a cup of wine. In this passage we mention seven types of praise: <i>shevah, hodot, hallel, paer, romem, hader, kadesh</i> for the seven firmaments.<br>Even though we are reciting Hallel, we do not begin with a blessing (as we normally do). We find in the responsa of the Geonim, "One does not recite a blessing over Hallel on the eve of Passover even though we are about to recite the entire Hallel because  it is divided in half. Also since we recite it around the dinner table, we do not apply the rules Hallel ; instead we only apply the general rules of song and thanksgiving to it.  How can we say the blessing when we stop in the middle?
+
+Second Cup of Wine
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>Praised are you Adonai …who redeemed us and redeemed our ancestors:</b> We recite this blessing since we must end the Haggadah with praise. We began by saying, "Begin with degradation and end with praise." That is why we end by speaking not only of our ancestors redemption but ours as well.
+<b>Who has allowed (<i>vi-higee-ahnu</i>) us to reach:</b> Even though we already recited the she-he-heyanu along with the Kiddush, we express the same idea again, (that we have reached this occasion), in order to say that we have reached the holiday again. Some suggest that it should say tigi-aynu, You have allowed us to reach, since all blessings should include an expression in the second person. These holidays: this refers to Rosh Hashanah. And Festivals: Passover, Sukkot and Shavuot. Rejoicing…and eating there the offerings and the Passover offerings: we refer to the festive offering first since it is consumed before the Passover offering. 
+
+Paragraph 3
+
+One then recites the blessing over the wine and drinks the wine while leaning along with all those who are participating in the Seder with him. Wash the hands a second time since the reading of the Haggadah and Hallel are an interruption between the first washing and the second washing, and our mind is no longer on the first washing. Since our hands have been busy participating in this rite, it is possible that we have touched something which caused the hands to become impure, one has to wash the hands again since one is about to eat the unleavened bread, and it is impossible to eat bread with filthy hands. However, if one was extra careful to guard ones hands from the time of the first washing and one did not touch anything impure, that he does not have to go back and wash them again. If he decides to do so anyway, then he should do so without a blessing..
+
+Rachtzah
+
+
+
+Motzi Matzah
+
+
+
+Maror
+
+
+
+Korech
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+Afterwards, the head of the household takes two matzot that are shemurot, holding the whole and the broken piece together. For the master has taught: Everyone acknowledges that on Passover night one holds the whole piece of matzah and the half piece together. What is the reason? We do so because matzah is called the bread of the needy: just as it is the way of the needy to break the bread (and put some away for  later) so one recites blessing holding the broken piece.  One holds the broken piece together with a whole piece because of lechem mishneh, the two loaves over which one usually recites the blessing on Shabbat and holidays. One then recites the motzi and breaks the whole piece of matzah and does not yet take from the previously broken piece of matzah since reciting the blessing on a 'whole loaf' is the more common practice.  After reciting the blessing al akhilat matzah, one takes a bit of both pieces of matzah and eats them together. One should lean when eating the matzah. Some of the Gaonim are of the opinion that one makes the motzi on the previously broken piece of matzah and al akhilat matzah on the whole piece. Some follow one opinion and others follow the other opinion!
+Afterwards, one takes some of the hazeret  and recites the blessing al akhilat maror, dipping it in the haroset. This is good because of kafah a type of poisonous substance sometimes found on greens. Others say that kafah is a type of worm and that the haroset keeps it from harming the person who eats it. 
+Each person at the table receives at least an olives-worth of hazeret dipped in the haroset. One does not lean when eating it since the Talmud says that maror does not require leaning, since it is an allusion of the verse, "they embittered them," and leaning is a symbol of freedom. One does not have to recite the blessing borei p'ri ha-adamah since the blessing over the matzah exempts us from other blessings on the food. Anything that is now part of the meal no longer requires a separate blessing either before or after it. 
+After eating the maror, each person takes part of the third piece of shemurah matzah  along with the hazeret and makes a sandwich, eating them as one without leaning since it contains the bitter herbs.  One eats it as a reminder of the temple, just as Hillel did, for the verse says, "You shall eat it with matzah and maror.  In the time of the Temple, Hillel would recite the blessing over the matzah and then the blessing over the maror. He would then eat them together since both of them were commandments contained in the Torah and one did not cancel out the other. At this time we recite and eat them separately since matzah is a Torah commandment while maror is only a rabbinic commandment.  When there is a Passover offering, maror is a Torah commandment; in a time when there is no Passover commandment, the maror is only a rabbinic commandment. We cannot eat them together after reciting the blessings since the rabbinic commandment would cancel out the Torah commandment. Therefore, we do them separately and only then do we eat them together; since we have already recited the blessing there is no blessing for the Hillel sandwich.  Ibn Yarhei  writes that the optimal way to perform the commandment is to not have any interruptions between the blessings over the matzah and the making of the Hillel sandwich. In this way the blessing over the matzah and the maror would include the making of the sandwich.
+
+Shulchan Orech
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+After these blessings, one continues with the meal, eating whatever one wishes. At the end of the meal one should eat an olives-worth of matzah from the piece that was broken at the beginning of the Seder and that was hidden and wrapped in a cloth as a reminder of the dough that was wrapped in a cloth and carried out of Egypt. One eats it as the Afikomen, a reminder of the Passover offering which was consumed when the people were already sated by their meal. One does not eat anything after the Afikomen so that one concludes with the taste of the Afikomen in one's mouth. One should eat this matzah before midnight. If not one does not one fulfill one's obligation on Passover that nothing be consumed after midnight.  
+
+Tzafun
+
+
+
+Paragraph 1
+
+If one forgot and did not eat the Afikomen until he had already washed his hands prior to the Birkat haMazon, or until he said the Zimun  (Rabbotai Nivarech), or even if he had already recited the Birkat HaMazon but prior to the third cup of wine, the Avi Ezri and the Rosh write that he should wash his hands again, and recite the motzi and eat it. If, however, he already said the blessing over the third cup of wine, he should not eat it since this necessitates that he recite reciting the Birkat HaMazon and then drinking another cup of wine, and it would now appear that he is adding to the four cups of wine. It has also been established that one should not drink between the third and fourth cups of wine. Also, since all our matzah is shemurot, one can consider the last bit of matzah that he ate as the Afikomen.<br>Rabbi Peretz wrote that if he hasn’t recited the Zimun yet, he can still eat the Afikomen without a blessing even though he has already ended the meal. In this situation it is different because the Afikomen is a commandment that God has placed upon him and we depend upon this.<br>After he drinks the cup of wine over which he recited the Birkat HaMazon, he pours the fourth cup and completes Hallel. In Midrash Tehilim, it is written that there should be at least three people reciting psalms so that one can recite and two can respond, hodo l'adonai ki tov.<br>The Rosh writes that if it is impossible for him to have three people present, he his wife and his minor son is sufficient!
+
+Barech
+
+Birkat Hamazon
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+After the Afikomen, one pours the third cup of wine and recites the Birkat HaMazon, drinking it afterwards while leaning. Everyone should lean with the Seder leader. Between these first cups if one wishes to drink more wine, one may do so. Between the third and fourth cup of wine, one may not drink wine. The Jerusalem Talmud explains that one may not drink extra wine at the end of the Seder in order that one not become inebriated and forget to finish Hallel. This is problematic since he might already be drunk! However, wine within the meal does not make one inebriated while after the meal has the effect of making one inebriated. The Halachot Gedolot,  the Rif, and the Rambam all forbid drinking after the Afikomen except for the two cups of wine. It should not appear that he is adding to the four cups of wine.<br>Rabbi Yitzchak  follows the approach of the Jerusalem Talmud which says that since one should spend the whole night discussing the Exodus, the miracles  that the Holy One performed for our ancestors until day break, one should not drink extra wine lest he be overcome by sleep. The Tosefta says that each person is obligated study the laws of Passover and the Exodus all night long, like the sages who dined together in B'nai Brak.
+
+Third Cup of Wine
+
+
+
+Pour Out Thy Wrath
+
+
+
+Paragraph 1
+
+Some permit a fifth cup of wine based on the verse in Exodus, "I will bring you to the land." If one wishes to drink water it is permissible.
+
+Paragraph 2
+
+<b>Pour out Your wrath:</b> We recite this verse because the four cups of wine are an allusion to the four cups of retribution  that the Holy One will pour out in the future on the nations of the  world. We recite this prior to the fourth cup since it is with this cup that we complete the commandment of drinking four cups of wine. We now ask God to do what He promised to do to the gentiles who have oppressed us.
+
+Hallel
+
+Second Half of Hallel
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+
+
+Paragraph 8
+
+
+
+Paragraph 9
+
+
+
+Paragraph 10
+
+After completing Hallel, one says, "May all Your creations praise You," this is a blessing of song; it ends, "Praised are you Adonai, Sovereign acclaimed with songs of praise." One then recites the blessing for the fourth cup of wine. The leader of the Seder and everyone present reclines while drinking the wine. If one wishes to add a fifth cup, one may do so after reciting Hallel HaGadol (Psalm 136), which begins with Hodu la-adonai ki tov…hodu leilokei elokim. There are twenty six passages in this psalm equal to the twenty six generations that had not yet receive the Torah before it was given to the people of Israel. Despite this, God in His great mercy, continued to sustain these generations. One then recites Nishmat Kol Hai though the blessing at the end of Yishtabah; so says HaRitz Giat. Rabbi Hayim Kohen suggests that one should not say the blessing at the end of Hallel since it is sufficient for there to be a blessing at the end of Yishtabah. It is not necessary to conclude the passages of song and praise twice. This is also the opinion expressed in the Prayer book of Saadia Gaon.
+
+Songs of Praise and Thanks
+
+
+
+Fourth Cup of Wine
+
+
+
+Paragraph 1
+
+Concerning the blessing after drinking wine, al hagefen v'al p'ri hagefen,  there are those among the Gaonim who hold that one must recite a concluding blessing of thanksgiving after each cup of wine. Our teacher Hai Gaon says: "It is not fitting for us to recite al hagefen after each of the cups of wine since together they constitute one mitzvah and there is no interruption between them so that a blessing at the end should be sufficient. The Rif suggests that we should recite the concluding blessing (al hagefen) after the first two cups of wine and again after the final two cups of wine. The author of Sefer Hahashalamah explains that the Rif's opinion makes sense since the obligation to recite the blessing over the wine before the meal is not canceled by the wine during the meal and the wine after the meal is not exempted from a blessing by the wine during the meal. The reason for this is the purpose of the wine is different. The wine in the meal is for serving (lisharot) while the wine before and after the meal is for the drinking (lishtot). Since the wine lishtot is more important than the wine lisharot, the wine that is drunk during the meal does not divide the first two cups from the second two cups of wine in the Seder, and a blessing can be recited at the end of the Seder for all four cups of wine.
+
+Nirtzah
+
+Chasal Siddur Pesach
+
+
+
+L'Shana HaBaa
+
+
+
+And It Happened at Midnight
+
+
+
+Zevach Pesach
+
+
+
+Ki Lo Na'e
+
+
+
+Adir Hu
+
+
+
+Sefirat HaOmer
+
+
+
+Echad Mi Yodea
+
+
+
+Chad Gadya
+

txt/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,647 @@
+Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah
+קמחא דאבישונא על הגדה של פסח
+merged
+https://www.sefaria.org/Kimcha_Davshuna_on_Pesach_Haggadah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Rabbi Mark Greenspan
+-www.oceansidejewishcenter.org
+
+Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah
+
+Kadesh
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>Upon returning from synagogue</b> one should arrange one's table in the manner of freedom as we shall explain. One should not sit down at the table until after dark so that one can be certain that it is the time when one is permitted to eat matzah, as it is written, "In the evening you shall eat matzot."<br>Even the poor should not drink less than four cups of wine; they should eat and drink while reclining. Scripture alludes to this in the verse: "When Pharaoh let the people go…So God led <i>(vayasev)</i> the people round about…"  When they were redeemed they ate in the "round-about" fashion.<br>The optimal way to fulfill the mitzvah of drinking wine is to drink red wine as a reminder of the blood they placed on their lintel and doorposts in Egypt. If their hands are cleaned they may sit at the table and recite Kiddush. Most people have the custom of checking their hands beforehand and then washing them. But if their hands were already clean, there is no reason to wash them and recite al netilat yadaim, the blessing for washing. For this recitation of the blessing is not for eating but for drinking after Kiddush. We have a tradition that one who performs the ritual of "washing" before fruit is being presumptuous.<br>There are many reasons given for the four cups of wine at the Seder. The four cups are said to allude to the four terms of redemption mentioned in Parshat Va-era (Exodus 6:6): "Say, therefore, to the children of Israel: I am the Lord. I will free you from the labors of the Egyptians and deliver you from their bondage. I will redeem you with an outstretched arm and through extraordinary chastisements. I will take you to be my people and I will be your God." The four cups are alluded to in the words: hotzeiti (I will free you), hitzalti (I will deliver you), ga'alti (I will redeem you) and lakahti (I will take you)."<br>There are those who say that the four cups refer to the butler's dream regarding to Pharaoh: "Pharaoh's cup was in my hand;" "I pressed them into Pharaoh's cup;" "placed the cup in Pharaoh's hand;" "you shall place Pharaoh's cup in his hand." (Genesis 40:9-13)<br>Some say that the four cups stand for the four kingdoms, and others, four cups of vengeance which God will pour out on the nations, "Thus said the Lord, the God of Israel, to  me: Take from My hand this cup of wine - of wrath - and make all the nations  to whom I send you drink it. Let them drink and retch and act crazy because of the sword that I am sending among them." (Jer. 25:15-16) "Babylon was a golden cup in the Lords hand. It made the whole earth drunk…" (Jer. 51:7) "There is a cup in the Lord's hand with foaming wine fully mixed from this He pours. All the nations of the earth drink, draining it to the very dregs." (Psalms 75:9) "He will rain down upon the wicked blazing coals and sulfur, a scorching wind shall be their lot (kosam)." (Psalm 11:6)<br>They also allude to four cups of consolation: "The Lord is my allotted share and portion (kosi); You control my fate." (Psalm 16:5) "You shall anoint my head with oil; My cup overflows. (Psalm 23:5) "I will raise the cup of deliverances and invoke the name of the Lord." (Psalm 116:13)  This last verse speaks of two cups: one for the coming of the Messiah and the other for the resurrection.<br>There are those who wonder why we don’t recite a blessing for the mitzvah of the four cups just as we recite for maror.   We only recite a blessing over a mitzvah that is performed at one time, and without interruption. Since the drinking of the four cups of wine are one commandment which is performed on four occasions with interruptions between them, we do not recite a blessing for this mitzvah. Natronai Gaon  writes that the four cups of Seder night are a single mitzvah; if one does not drink all of them, one has not fulfilled his obligation and he deserves lashes, according to the sages.<br>The statement, "Even the poor must not eat until he does so leaning," is a reference to a poor person who normally does not lean leisurely when he eats. Certainly the same applies to a wealthy person who usually leans on a fine couch.  One must lean on the left side. Leaning on the right side is not considered 'leaning,' lest his throat become closed . A woman does not need to lean because she lives under the authority of her husband.  But if she is a woman of high status, she should lean. Similarly, a widow or a divorcee who does not live under the authority of another should lean.<br>A son who lives in his father's house, even if his father is also his teacher, should lean. A student at the table of his master teacher does not lean unless his teacher gives him permission. The reason that he may lean at his father's table, but not at his teacher's table, is that his father would forgo the honor nor would he be harsh with him while a teacher should not forgo the honor due to him. A servant at his master's table should lean. The Avi Ezri   writes that in our time when it is not the custom to lean at the table, it is not necessary to lean during the Seder either.
+We prepare a plate for the Seder containing two cooked foods, three matzot, a variety of vegetables, and <i>haroset</i>. The two cooked foods: one of them should be roasted as a reminder of the Passover offering and one should be cooked as a reminder of the hagigah, the festive offering, which was consumed before the Passover offering so that the Passover offering would be consumed when one already had sufficient to eat. The following verse: "You shall not break a bone of it," (Ex. 12:46) is interpreted to mean that if he was ravenously hungry when he ate the Passover offering, he might be suspected of breaking the bones of the offering.<br>This is how the commandment was fulfilled in the time of the Holy Temple: first they would break the Passover offering, reciting over it, 'Praised are you Adonai our God…who command us concerning the eating of the Passover offering.'  Each person would then eat at least an olive's amount of  the meat from it. Afterwards they would bring the Festive offering, reciting the blessing, "who commanded us regarding the eating of the offering." When they completed eating the Festive offering, they would bring the Passover offering back and eat it after having satisfied themselves (with the other offering).<br>When the Fourteenth of Nisan fell on a Shabbat, it was only necessary to eat the Passover offering and not the cooked offering for the Festive offering, since the Festive offering does not take precedence over the observance of the Sabbath.  The Jerusalem Talmud adds that the two portions (for the Seder plate) should be the shoulder and an egg. The egg symbolizes compassion for the redemption that God provides, and the shoulder, symbolizes, 'God provides redemption through God's exalted hand.<br>Customarily there are two vegetables on the Seder plate. One is karpas. When one inverts the letters of karpas, it spells samekh parekh. The letter samekh refers to the sixty tens of thousands of Israelites who were enslaved. And the word parekh means oppressed. The other vegetable is hazeret which is also called <i>hasa</i>.   <i>Hasa</i> is an allusion to the Holy One who has mercy (has) upon us. According to the sages, the haroset is a reminder of the clay from which they made the bricks when the Egyptians enslaved the Israelites. It is made from different types of sweet and tart fruits as well as spices that look like the straw used in the making of bricks. We put apples in as a reminder of the verse in scripture, "beneath an apple tree I aroused you." (Song of Songs 8:5)  Nuts are a reminder of the verse, "I went down to the garden of nuts." (Song 6:11) Figs are an allusion of the verse, "The fig tree puts forth her green figs." (Song 2:13) Dates are an allusion to the verse, "your stature is like a palm tree" (Song 7:8). Spices like cinnamon are a reminder of the straw used in the making of bricks.
+The Rif  asks: How does a person conduct Seder in two or three different households?  He begins in his own house by reciting the blessings and the Haggadah up to the meal. He should then eat the meal, concluding with the Birkat HaMazon. He can then to each household, reciting Kiddush and a letting the members of the household drink the wine.  He then recites the Haggadah. They may eat the karpas and the matzah (when he says the blessing) but he does not eat with the members of the household since he has already concluded his meal with the Afikomen. They recite the Birkat HaMazon, and then he goes on to the next household. He does this at each house he visits.<br>Even though the rule is that a person should not recite a blessing for food for someone if he is not also eating the food, the blessing over the matzah and the Kiddush are different. He can recite these blessings without eating or drinking because these foods are obligatory on Seder night. Therefore, he can recite the blessing for someone else even though he is not benefiting from the blessing. However the Birkat HaMazon is different since he has not tasted any of the food. Once he has eaten the Afikomen and recited the Birkat HaMazon in his own house, he cannot eat anything else so they must recite the grace after meals for themselves. This is based on the principle, Ayn maftirin ha-Pesah Afikomen, "one may not partake of any deserts after the Pesah offering."  (Mishnah Pesahim)  After leading the Seder in the other households, he should return to his own house and complete the evening by reciting Hallel and drinking the fourth cup of wine.<br>If he prefers, he may go to the other households first, recite the blessings without eating or drinking with them, and then return to his house and begin all over again with the Kiddush. It is up to him to do as he wishes.  He is not permitted to begin in his own household and recite the Seder up to ga'al yisrael (before the meal), recite the blessing over the matzah, and then go to the other households, returning to his own home to have his meal.<br>It is prohibited to leave one's meal to go to another home, even if one leaves an elderly or a sick person at home. One can only leave one's household on Seder night to perform a commandment such as rejoicing with a newly married couple. It goes without saying that helping those who are illiterate to fulfill the commandments of Seder night is also a  commandment. The difference is that rejoicing with the bride and groom is a transient commandment. Therefore it permissible to leave the Seder table to participate in this mitzvah by greeting them.  Helping the illiterate to fulfill the commandments of Seder night, on the other hand, is not transient; he can finish his own meal or go earlier help these families fulfill the commandments of this evening.<br>The Baal HaItur   comments that he may not recite the blessing over the vegetables (karpas) since he cannot eat with them.  He can only recite the blessing over the matzah and the maror. However, he may follow the approach of Rav Hisda, who would take hazeret (which can also be used for maror), recite the blessing over vegetables as well as the blessing for the maror at the beginning of the Seder, and when he reached the place in the Seder when one eats the maror, he would do so without reciting the blessing again.<br>The Rosh  disagreed with this approach and argued that since the sages decreed that we should eat the karpas so that children would notice it and ask questions, it is to be considered no different than the blessing for the matzah and it can be recited by the Seder leader even if he is not eating the greens.<br>The Ri'af's  statement that "the participants must recite the Birkat HaMazon by themselves" is a law for those who can recite the Birkat HaMazon. If there is no one who can lead it, Rabbi Amram Gaon writes that there is no decree that the leader must lead them so that they can fulfill their obligation. If he were to do so, he could no longer drink the fourth cup of wine in his house.<br>The Rosh writes that if even if the participants at the Seder do not know how to recite the Birkat HaMazon, the leader should lead them in it, having them repeat it word for word after him like a child who repeats Hallel and repeats it after the leader. This is not considered as if he recited God's name unnecessarily.<br>Rabbi Yaakov, son of the Rosh  writes that it is possible that the leader can also recite the Birkat HaMazon for the participants and thereby fulfill their obligation. Since it is an obligation to eat matzah and so the leader can recite the blessing and have the participants answer Amen, so too, the Grace after meal can be recited on their behalf and thereby fulfill their obligation. After all, the sages decreed the obligation of four cups of wine, one of them at the end of the Birkat HaMazon, so they have a special obligation to recite the Birkat HaMazon so that they can drink the fourth cup of wine.<br>It seems to me that Rabbi Yaakov son of the Rosh is incorrect, since we learn in the Jerusalem Talmud (Berachot): "Even if a person is exempt from a commandment, he may fulfill another person's obligation except in the case of the Birkat HaMazon." The Talmud then asks, don’t we say that one who is exempt from a commandment cannot help fulfill another person's obligation. Rather the statement in the Talmud should have been if he is obligated to perform this commandment but has already fulfilled his obligation, he can still help others fulfill their obligation except in the case of the Birkat HaMazon, as it is written: You shall eat, and be satisfied and bless." This  means that one who ate should recite the Birkat HaMazon (and not one who didn’t eat). It seems to me, therefore, that the Rosh is correct in this matter.<br>When everything is prepared, he should pour the first cup of wine for each participant, reciting the blessing for the wine first, then the blessing sanctifying the day,  and then the sheheyanu, for having reached this day. We do not say a blessing, "Who performed miracles for our ancestors," because the last blessing of the Maggid, "Who redeemed us and our ancestors from Egypt…Blessed are you Adonai, who has redeemed Israel" serves as a blessing for giving thanks for the miracles of Passover. This blessing is more appropriate because it more specific in referring to the Exodus. Then everyone drinks the cup of wine while leaning.
+If Passover falls on Shabbat, one says Vayekhulu first, (Genesis 2:1-3) then the blessing over the wine, followed by the blessing sanctifying the day. In the second blessing, on Shabbat we say "You have caused us to inherit the Sabbath and your holy festivals with love and favor." The commandment to rejoice on the festival is explicitly stated. The commandment to rejoice is alluded to in the verse: "On your joyous occasions and your festivals."  (Numbers 10:10)  the Midrash says that "your joyous occasions," is a reference to the Sabbaths. We find the language of inheritance in connection with the Sabbath, as it is written, "The people of Israel shall keep the Sabbath, observing the Sabbath day throughout the generations as a covenant for all times."  (Exodus 31:16) That is why we say, "You cause us to inherit." Finally one concludes the blessing by saying, "Praised are you who sanctifies the Sabbath, Israel and the sacred seasons. Then one recites the she-heheyanu and one drinks the wine.
+If Passover falls at the conclusion of the Sabbath, we recite the blessings which are referred to in the acrostic, YKNH"Z, yayin (wine), kiddush (sanctifying the day), ner (candle, or the blessing for fire), havdalah (the blessing marking the separation between Shabbat and the following day), z'man (she-heheyanu or the blessing marking the specialness of the moment). In the havdalah blessing we say "between the holiness of the Sabbath and the holiness of the festival." There is separation between the 'heavy' and 'light' holiness, similar to what we find in scripture: "the curtain (parokhet)  shall serve as a partition between the holy and the holy of holies." (Exodus 26:33) Rabbi Ephraim asks why we say, "Between the seventh day and the six days of creation You have made a separation and You have sanctified, You have sanctified Your people, Israel, with Your holiness, " in the havdalah blessing. We say this after we have already mentioned, "Between the holiness of the Sabbath to the holiness of the festival You have made a separation." The phrase is neither an introduction nor is it a summary of the blessing. Rabbeinu Tam  answers this question: we are taught in chapter 10 of the Talmud Pesahim, that one who abbreviates the havdalah blessing should not have less than three havdalot (expressions of separation) and one should not add more than seven. The sages wanted to mention seven havdalot so they added Yom Tov, the festival, after Shabbat since this is the main theme of the passage.<br>These are the seven separations: (1) between the sacred and the profane; (2) between light and darkness; (3) between Israel and the gentiles; (4) between the Sabbath and the six days of creation. This counts as four, however, the fourth is not included in the number since we have already mentioned between the sacred and the profane which is a more general way of saying the same thing as, "between the Sabbath and the six days of creation." Therefore, there are only three havdalot up to here!" (4) Between the holiness of the Sabbath and the holiness of the festival; since preparation of food is allowed on the festival there is a distinction between it and the Sabbath; (5) Between the seventh day and the other six days of creation - this is a reference to the last day of the festival which is separate from the intermediate days of the festival; (6) you have separated (7) and you have sanctified your people Israel through your holiness; this refers to the two separations that make up the people of Israel: between the Kohanim and the Levites, and between the Levites the people of Israel. The blessing then ends with a brief conclusion: "who distinguishes the holy from the holy."<br>One then recites the sh-heheyanu. One does not smell spices as one normally does during the havdalah service since the leisure (menuchah) of the festival brings leisure to the soul in place of the spices which one smells at the conclusion of the Sabbath.
+
+Urchatz
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<i>Hands are washed in preparation to the handling of food. The Talmud states that when a food is dipped in liquid, hands are to be washed first as a sign of ritual purity (Pesahim 115a). There are different customs regarding who should wash their hands before partaking of the greens.  In some homes the person conducting the Seder washes before handing out the greens while in other homes all the participants wash their hands before handling the greens. In the Ashkenazic tradition no blessing is recited. The blessing for washing hands is said only before eating bread.</i> <br>Following Kiddush, one washes one's hands in preparation for karpas, vegetables dipped in liquid, even though one is not about to eat unleavened bread. Whenever one eats something that is dipped in liquid, one must was one's hands since one's hands may become moist and one might inadvertently touch something and contract impurity. We have explained that it is good to find a reason for washing one's hands prior to this. It need not be after Kiddush since we are not careful regarding impurity today. 
+
+Karpas
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+One takes the karpas and dips it in vinegar or in the haroset in order to kill the worms that are sometimes found in the vegetables. One then recites the blessing borei peri ha-adamah. Rabbeinu Tam and Rashbam instructed their students to do the first dipping in vinegar. This was based on the statement in the Mishnah, "They then set it before him. He dips the lettuce before he has reached the after course of bread. They set before him matzah, lettuce (hazeret) and haroset, and two side dishes, even though haroset is not compulsory." (Mishnah Pesahim 10:2) The Mishnah does not mention haroset until the second dipping, proving that we do not dip in the haroset for the first dipping.  Rabbeinu Yona explains that the first dipping is not considered obligatory. Rather it is performed as a way of calling attention to the Seder. Since we do not dip vegetables in haroset all year long, the reason for this practice cannot be to prevent kafa.  Therefore it is not our custom to eat the lettuce (hazeret) without haroset, as we do all year long. Since the second dipping is regarded as a mitzvah, the sages were more careful in its performance. <br>Hai Gaon explains that kafa is Aramaic from the word kafui (coagulation); it refers to a gaseousness which strikes the intestines from certain types of food. Haroset is a type of medicine which prevents the gaseousness.<br>We do not recite a blessing for haroset even though it is considered a commandment, because  haroset is secondary to the primary food, the lettuce or the maror. We learn, "Any time we have two foods, we recite the blessing on the primary food and not the secondary food. We recite al achilat maror and not borai peri ha-adamah for the second dipping since we already recited this blessing earlier in the Seder and the reading of the Haggadah is not considered to be an interruption between the two acts. 
+However it is necessary to recite the blessing for the washing of the hands again because it is considered an interruption for the washing and his hands may have inadvertently touched something impure. <br>It is not necessary to recite the concluding blessing borei nefashot for the karpas since the reading of the Haggadah is not considered an interruption. It is also not necessary after eating the maror to recite this blessing since the commandment is to eat the matzah and the maror together, as scripture, "Matzah and maror they shall eat it." It is considered to be part of the meal, and it is not necessary to recite borei peri ha-adamah again during the meal. The vegetables which we dip at the beginning of the Seder are meant to make the children curious since we normally don’t dip vegetables prior to the meal.<br> If one does not have other vegetables - and only has maror - should begin the Seder by reciting two blessings, al achilat maror and borei peri ha-adamah when he eats and dips the maror in place of the karpas. He should then dip it in the haroset and eat an olives size of it. When he completes the reading of the Haggadah and recites the blessing over the matzah, he should eat the maror again, this time without a blessing.
+
+Yachatz
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<br>After eating the karpas, one breaks one of the three matzot, placing half between the two whole matzot and wrapping half of it in a cloth, as a reminder of the verse: "So the people took the dough before it was leavened, their kneading  bowls wrapped in their cloaks upon their shoulders." (Exodus 12:34) It is used for the Afikomen which is eaten later as a reminder of the Passover offering, which must be consumed when we are already sated by the meal.  Why do we break the matzah before the reading of the Haggadah? So that when we make the declaration, "This is the bread of affliction," we can do so over a broken piece of matzah. The Talmud Pesahim states, "Just as it is the way of the poor to break bread and put some away for later, so too here, we break the matzah and put away a piece for later."
+The Rif  asks, What should one who only has an olives-worth of guarded matzah (shmurah matzah) do? He should first eat regular matzah first when he recites the motzi and afterwards, at the end of the meal (when he eats the Afikomen) should eat the olives-worth  of guarded matzah, reciting the blessing "for the commandment of eating matzah" (al akhilat matzah). One then makes a sandwich with the maror and the matzah without a blessing.<br>The Rif's explanation surprised the Rosh,  who wonders, if we wait until the end of the seder to say al akhilat matzah over the guarded matzah, how could one then eat the sandwich with a regular piece of matzah since it would remove the taste of the guarded (shmurah) matzah from one's mouth?  According to the Rif's explanation  it would have made more sense to simply omit the sandwich since it is only a remembrance of the Passover offering which was eaten together with matzah and maror.<br>This is what the Rambam and Rabbeinu Yona  suggest: one should recite the blessing for the eating of matzah at the end of the meal, and one should not eat anything after it. The Ittur  suggests that one should recite both blessings, hamotzi and al akhilat matzah, and then eat the regular (non-guarded) matzah, and then eat the shmurah matzah at the end of the meal as the Afikomen without a blessing.<br>The Rosh suggests that one should begin with the shmurah matzah, after reciting both blessings, so that one eats the shmurah matzah 'with an appetite' and that one need not worry about eating non-guarded matzah after it.
+
+Magid
+
+Ha Lachma Anya
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+<b>One begins the reading of the Haggadah.</b> The Rif wonders why one doesn’t recite a blessing for the reading of the Haggadah just as one recites a blessing for the reading of the Megillah.  Surely the telling of the story of Passover is a positive commandment as we learn: "You shall tell your child on that day etc." (Exodus 12:8)<br>He explains that a blessing for telling the story is unnecessary since by saying in the Kiddush, "A remembrance for the exodus from Egypt," he fulfills his obligation of saying a special blessing. The Rashba  offers another explanation for why a special blessing is not said for the telling of the Passover story. One does not need to say a blessing for a mitzvah for which there is no minimum in its performance. A simple statement ("God took us out of Egypt") would suffice in the telling of the story of the Exodus, though we do say "whoever tells the story at length is praiseworthy."<br>This text is called the Haggadah because of the verse,  "You shall tell (v'higadita) your child on that day etc." (Exodus 12:8).  Some say that the name comes from the Hebrew word for drawing the heart, or inspiring, and this seems correct to me, as in the verse, "O Lord, open up my lips; that my mouth may declare (yagid) your praise." (Ps. 51:17) The sages interpreted yagid to mean, "my mouth shall draw your praise." That is, everything derives from the intention of the heart. In human books, wonders and awesome acts arise from the natural order of the world, inspiring love, joy and spiritual pleasure. Yet who has heard such things as the Exodus without trembling? The author of the Kuzari writes:<br>"The facts are yet more startling! The Israelites lived in Egypt as slaves, 600,000 men above the age of twenty, the descendents of the twelve tribes. Not one of them had separated or emigrated to another country, nor was there a stranger among them. They looked forward to the promise given to their ancestors, Abraham, Isaac and Jacob, that the land of Israel should be their inheritance. At that time it was in the power of seven mighty and prosperous nations, while the Israelites groaned in the depths of misery under the bondage of Pharaoh, who caused the Israelites to be put to death, lest they should increase in number. But God sent Moses and Aaron, two weak men, and they advanced before the mighty Pharaoh, with signs and miracles and changed the course of nature. Pharaoh did not get away from them, nor harm them, neither could he protect himself from the ten plagues which befell the Egyptians, affecting the streams, land, air, plants, animals, bodies and even their souls; for in one moment at midnight, died the most precious and most beloved members of their houses, the first-born males. There was no dwelling without dead, except the houses of the Israelites. All these plagues were preceded by warnings and menaces, and their cessation was signaled in the same manner, proving that they were ordained by God, who does what He wills and when He wills it, and they were not ordinary natural phenomena, nor were they wrought by constellations or accidents. The Israelites left the country of Pharaoh's bondage by the command of God, the same night at the same moment as the first born died…"<br>Whoever allows such matters to enter their heart with full intentionality will be inspired, not like someone who reads ordinary history books, which have no intention of bringing us closer to the Creator. This is the meaning of the word Haggadah, it is that which draws the heart of those who hear these matters to complete faith. 
+When the Seder leader recites Ha lachma anya, he lifts the platter containing the three matzot and the other ritual foods in order to delight the children. They remove it from the table in order to cause the children to ask Mah Nishtana, "why is this night different?" On all other nights we eat whatever is placed before on us on the plate but tonight the plate has been removed from the table! As we find in the Talmud Ketubot (chapter 5):  'Abaye was sitting in the presence of Rabbah. When he saw that they lifted the table , he asked "How can we eat what has been taken away?" Rabbah said, "We have been exempted from saying Mah Nishtana"' The Rashbam  explains that their tables were small (more like trays) and could easily be removed while our tables are large and not easily movable. Instead, we remove a platter or a plate containing three matzot, the maror, and the two cooked foods can be food; this considered to be sufficient. 
+<b><i>Ha lachma anya</i>:</b> Our ancestors ate bread like this in Egypt. Did our ancestors eat matzah in Egypt? Doesn’t scripture state, "And they baked unleavened cakes of the dough that they had taken out of Egypt for it was not leavened since they were driven out of Egypt and could not delay; nor had they prepared provisions for themselves." (Exodus 12:39) So they did not have unleavened bread until after they left Egypt, Isaac Abarbanel  explains in his commentary, that when the Israelites were enslaved in Egypt toiling with hard labor, the Egyptians gave them matzah to eat which was hard to digest, just as employers often give their employees food that will not be digested quickly today. 
+Why is matzah called lechem oni? It is bread about which we have much to say (onim) such as the reading of the Haggadah and Hallel. Another explanation, just as the poor person only eats a portion of his bread, putting away part for later, so too do we recite the motzi on a broken piece of matzah.  
+Another explanation: Just as a poor person kneads and bakes his own dough because he does not have servants to do this for him; he kneads the dough and his wife does the baking, so too, even the rich are meticulous in personally preparing matzah; he kneads the dough and his wife bakes it so that it does not become leavened. Finally matzah is called lechem oni because one should not knead more dough than the amount of a poor person's offering, that is an omer or a tenth of an eifah which is even brought by the poorest of the poor.
+<b>All who are hungry come and eat:</b> One makes this declaration because everyone is obligated to eat matzah on the first night of Passover, as it is written, "On that night they shall eat matzot." Scripture sets this obligation on everyone, therefore one invites anyone who doesn’t have matzah on Passover night to join the Seder.  There are those who explain this statement differently. We say, "All who are hungry," because we don’t eat prior to the Seder so that we eat the first matzah with gusto and everyone at the table is hungry. 
+<b>All who are in need come join in the Passover:</b> There are those who suggest that we should not make this statement since we no longer have a Passover offering today. However, it makes good sense that we should continue to make this statement. V'yifsach (with a chet) is similar in meaning to the word, v'yifsa (with an ayin), as in, "come this way and join me in a meal." Also, since we place the obligatory foods on a platter including the two cooked foods as a reminder of the sacrifices, therefore we can say this just as we did in the time of the Temple: we eat the Afikomen and the other foods as a reminder of the Passover offering. 
+<b>Now we are here:</b> Having mentioned the Passover offering, we may have caused some sadness among those who have gathered around the table, since we have mentioned the destruction of the Temple and the sacrifice that is no longer offered. Therefore, we say the leader of the Seder comforts the members of his household and tells them: this year we are here and unable to fulfill all our obligations such as offering the Passover sacrifice; next year we will be in Jerusalem! At the very least, this year we are still slaves here but next year we may be free.  This is a type of prayer: 'May it be God,s will that the Holy one fulfill His promise and oath to redeem us from our exile so that we will merit the privilege of offering the Passover sacrifice in Jerusalem next year!' This passage is recited in Aramaic because this was the language of our ancestors in Babylonia where it was composed. It was recited in Aramaic so that the women, children and those who were illiterate would understand it. There are those who say that in Jerusalem it was also recited in Aramaic because Aramaic was a language associated with joyous occasions.
+
+Four Questions
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>How different is this night from all other nights:</b> This was included in the Haggadah for those who did not have a child to ask questions, as it says in Talmud Pesahim (116a), "If his son was knowledgeable, he should ask; if not let his wife ask him. If she is unable let him ask himself. Even two who are knowledgeable in the laws of Passover should ask one another."
+<b>We do not dip even once:</b> The eating of vegetables at the beginning of the Seder is called dipping since it is the practice to dip the vegetables in vinegar or in haroset.
+<b>This night we do so twice:</b> There is the first and the second dipping. The first dipping is not obligatory but is meant to make children ask, "Why do we eat vegetables before the meal and on other nights we do so during the meal.
+<b>On this night everyone leans:</b> Even the servant must lean; so too, a son may lean before his father and a woman of important status, since this is a sign of freedom and authority. 
+
+We Were Slaves in Egypt
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>We were slaves to Pharaoh in Egypt:</b> This is an answer to last of the questions about leaning; but it serves an answer for the other questions as well. This night is different from other nights; we eat matzah and maror. If one were to respond, "Whatever happened, happened; why do we have to bother telling what happened," we would say to him, "If the Holy One had not taken our ancestors out of Egypt, we and our children and our children's children would still be subjugated in Egypt." 
+<b>Even if we were all wise:</b> As was quoted earlier, "Even two who are knowledgeable in the laws of Passover should ask one another," in order to fulfil the obligations of telling the story of the Exodus, as the Haggadah goes on to illustrate.
+
+Story of the Five Rabbis
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>Rabbi Eliezer, Rabbi Joshua, Rabbi Elazar ben Azariah, and Rabbi Akiva were dining together in B'nai Brak:</b> Abarbanel  asks many questions regarding this passage. Why did the sages uproot themselves from their homes to be together on Seder night when people usually go to great trouble to be with their own household on Passover. Why were they in a place called B'nai Brak? It was not a well known location; it is not even mentioned among the towns of the land of Israel or Babylonia. Abarbanel understands b'nai b'rak not as a name but as a description of the items they used on Seder night; he suggests that each of them was in his own home leaning on the finest pillows and couches which were like b'nai b'rak , 'shining items.' Abarbanel suggests that the if the sages were together, they were in the home of Rabbi Elazar ben Azariah, who was a rich man and also the head of the Sanhedrin.<br>Literally, however, B'nai B'rak is the name of a place. 
+<b>Our teachers, the time of the morning Sh'ma has arrived: </b>This comes to teach us that if they hadn’t feared missing out on the time in which the Sh'ma was to be recited  they would not have stopped discussing the Exodus from Egypt.
+
+Paragraph 2
+
+<b>Rabbi Elazar ben Azariah said: I was like a man of seventy:</b> He was not really seventy years old but as the Talmud explains, his hair grew white on the night after he was chosen to be the head of the Sanhedrin so that he looked was like a man of seventy. It was not fitting for such a young looking man to sit over the head court.
+<b>And I did not merit to teach that Exodus should be mentioned at night:</b> I did not merit (<i>lo zakhiti</i>) is another way of saying "I did not succeed." I did not best the sages until I learned Ben Zoma's teaching. Some say that Rabbi Elazar was convinced that it was not appropriate to mention the Exodus (in the third paragraph of the Sh'ma) at night until he heard the teaching of Ben Zoma. From then on he decreed that the Exodus passage should be read both in the daytime and at night. It was read in the daytime before emet v'yatziv, and at night before emet v'emunah.  Before he learned Ben Zoma's teaching, Rabbi Elazar would skip the entire passage,  because it says, "You shall see them," which implies only during the day. Upon hearing Ben Zoma's interpretation, he made it an obligation to mention the Exodus, which is in the last part of this passage, during the day and at night. The sages, however, took exception with Ben Zoma and said "the days of your life" refers this world, and "All the days of your life," refers to the world to come (the messianic era). The sages said that the Exodus would remain part of the liturgy but it would be secondary to Israel's final redemption, from subjugation to the nations.
+
+The Four Sons
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>Blessed is the "Place;"  Blessed is He:</b> The Holy One is called Ha-Makom because God is the place of the world but the world is not God's place. Similarly, we interpret the verse, "See there is a place near Me; station yourself on the rock…" (Ex 33:22) The verse does not say "I am in the place," but "The place is near me." It is a Dwelling Place, and the Place is without a place. Further, you will find that the word Makom has the same numerical value of God's name if one squares each of the letters of the divine name: yud (10) times yud (100), hay (5) times hay (25), vav (6) times vav 36), and hay (5) times hay (25) is 186, the same as Makom. 
+<b>Blessed is the one who gave the Torah:</b> The commandment to tell the story of the exodus to our children is written in four verses in the Torah. Since we are about to interpret these verses, we begin by reciting a blessing for the Torah and then offering interpretations.
+<b>The Torah speaks of four types of children:</b> The commandment of Haggadah, of telling the story of the Exodus, is written in four places. Since the Torah appears to repeat itself, we understand the four as referring to four types of children. They are not necessarily children but they are lacking knowledge, like children.
+
+Paragraph 2
+
+<b>What does the wise child ask? What are these testimonies, statutes and judgments which the Lord our God commanded us:</b> This passage is found in Parshat Va-etchanan (Deut. 6:20) It continues: "You shall say to your children: 'We were slaves to Pharaoh in Egypt and the Lord freed us  from Egypt with a mighty hand.  The Lord performed before our eyes marvelous and awesome signs and portents in Egypt against Pharaoh and all his household.'" (Deut. 6: 21-22) This was the answer to the wise child. There is no doubt that a wise person is praised for his intellect, and his choice of words are a reflection of his intellect. In the words of Proverbs, 25:11: "A word fitly spoken is like apples of gold in a setting of silver." This means that the wise person, when he asks a question or makes a statement does not repeat himself; each word deals with a separate matter and he chooses his words wisely.<br>This is the intent of the wise child's question. When he asks about "these testimonies, statutes and judgments," he understands that there are different types of commandments regarding the Festival and Passover offering. For instance, we learn that the offering must be a male lamb; only those appointed to the offering were allowed to eat it; it had to be roasted; and it had to be consumed by midnight, as Scripture says, "This is the law of Passover." (Ex. 12:43) The wise child knows that these details are testimonies that teach us important matters about the reason for the offering. They testify to the events of the Exodus from Egypt. But he also asks regarding the statutes  and judgments relating to the Passover offering; for example, "do not break the bones of the offering" and other details. One of the central statutes is the commandment to eat the Passover offering when one is already satiated from the festive meal, at the end of the meal, rather than when one normally eats one's favorite dish at the beginning of the meal. What purpose is there in eating delicacies on a full stomach and he is no longer able to eat any more? So you should explain to him, "You shall instruct him…no dessert (Afikomen) ought to be set before him after the Passover offering." That is, do not say, afiku mahn,  "bring out the sweets" after the meal in order to remove the taste of meat from his mouth at the conclusion of the meal. That is why the Afikomen is delayed to the end of the meal.  We can now explain the wise child's insightful question. We now eat an olives-size of sh'murah matzah at the end of the meal as a reminder of the Passover offering.<br>We now understand why the wise child asks this question the way he does. He sees that members of his household and those appointed to eat their Passover offering sitting together. Each is given only a bit to eat of the offering at the end of the meal. He also sees that they are meticulous about eating it, something that they do not normally do at other times. He asks, "What are these testimonies and statutes…" That is, generally it is the custom when people gather to celebrate an occasion with the members of their household, they leave their house afterwards to visit their friends' houses. If it is because of the preciousness of the Passover offering that they gathered, then why don’t they send portions to their neighbors as we do on other occasions. The wise child does not remove himself from the gathering; rather, he says "which the Lord our God commanded you." He says "you" because he knows that the commandment was not given to him because he is still a minor. Yet he has already accepted upon himself the yoke of the commandments which is why he says, "the Lord our God."
+<b>So you should explain to him all the laws of Passover, including, "You shall instruct him…no dessert (Afikomen) ought to be set before him after the Passover offering."</b> This answer implies that we are obligated to eat the Passover offering in one gathering and not with others. He will see that since we were appointed to this gathering, we cannot say "give me my cloak as I wish to go out from here," (afiku minai);  we cannot go out from the house as on other festivals. Thus we explain why people don’t eat in their own homes as we do on other festivals but gather in groups to eat the Passover offering.
+<b><i>Ayn maftirin</i></b>, comes from the same word as haftarah (from the liturgy) and has the meaning of 'finish' or 'complete.' When we recite the haftarah on Shabbat morning, we complete the Shacharit service. Another explanation of the word matftirin is 'to express' or 'to express intent.'<br>The word Afikomen is Greek. According to the first interpretation of the word, 'finish,' this word means 'bring out the sweets,' as in 'We do not finish the meal with sweets.' According to the second interpretation, 'to express,' the word, Afikomen means, 'go out from here.' As in, "We do not say 'Let us go out from here.'"
+
+Paragraph 3
+
+<b>What does the wicked child say:</b> This verse comes from Parshat Bo: "When your children ask you, 'What is this rite (avodah) to you?'" (Ex. 12:26) This verse is speaking about the wicked child who says <i>lakhem</i>, "to you," implying that the rite is for you and not for him. Speaking in the manner of a wicked person, he uses the word avodah, implying something that is a burden and troublesome. The wicked child says, "What is all the trouble with which you bother yourself all year?" He calls the service of God avodah, labor. Even though we find this word used for the sacrificial rites, we should presume that the wicked child has bad intentions since he removes himself from the community. Therefore you should "blunt his teeth." This means weaken his teeth as in the verse, "In those days they shall say no more, the fathers have eaten sour grapes, and the children’s teeth are set on edge." (Jer. 31:28) This means that he sees others eating and he is not able to eat the food. Tell him: "The Torah was speaking of you when it said, 'It is because of what the Lord did for me,' God did it for me and not for you!"  If an evil person like you had been in Egypt, he would not have been redeemed.<br> Why do we apply this verse to the wicked child when it is the verse that is applied to the one who does not know to ask? The reason is that the one who does not know to ask is not so different from the wicked child. The wicked child does not delve into the deeper meaning in his questions or try to understand the commandments of the God; rather he sees them as something that a person simply does without explanation. 
+
+Paragraph 4
+
+<b>The simple child, what does he say:</b> The one who does not know how to ask calls the simple child 'wise,' for he knows how to form his connection and to ask about ethics and wisdom.  The simple child is not wicked; he simply asks question, 'what is this,' without intention of mocking the tradition.
+
+Paragraph 5
+
+<b>The one who doesn’t know to ask, you open it for him:</b> As in "Open your mouth for the mute" (Prov. 31:8).  This verse is written in Parshat Bo, "You shall tell it to your child on that day, saying, 'It is because of what the Lord did for me when I went free from Egypt.'" (Ex. 13:8) Since there is no question in this verse and only the command, "You shall tell it," it is addressed to the one who doesn’t know how to interpret the verses in the Haggadah and publicize the miracle of Passover.
+
+Yechol Me'rosh Chodesh
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>You shall tell it to your child. One might have thought that one should do so from Rosh Hodesh:</b> This passage is not a continuation of the previous one. The father is not addressing his son who doesn’t know how to ask here. Rather the author of the Haggadah offers another explanation for Exodus 13:8.   It is an explication of when we are obligated 'to expand on' the story of the Exodus. We might presume that one is obligated to expound on the teachings of Passover from the beginning of Nisan, since God told Moses, "This month shall be unto you the beginning of months…." Just as Moses began warning the people of the coming observance on Rosh Hodesh, so too, we might think we should begin explaining the Exodus from Rosh Hodesh. Therefore the verse adds "on that day," to teach us that it applies not on Rosh Hodesh but from the day when Israel was redeemed from slavery.  We might also presume that one is obligated to expound on the teachings of Passover from the day before Passover when the sacrifice was slaughtered since it says 'On that DAY.'  The phrase adds, "Because of this," teaching us that we only expound when the offering is brought before us; that is, when he can point at the matzah and the maror, identifying them with the word "This."<br>It was necessary to teach this because previously Scripture states: "Seven days you shall eat matzot" (Ex. 13:7) and "on the evening you shall eat matzot." (Ex. 12:18). Since the end of the verse is, "God did this for me when I went forth from Egypt," (Ex. 13:8) it was necessary to clarify when we are to tell the story since we eat matzah all week.
+Another explanation: <b>"Because of this (zeh) which the Lord did for me…"</b> The Gematria of the word zeh is twelve because a person performs twelve mitzvot on Seder night. They are: four cups of wine, haroset, karpas, washing ones hands twice, motzi, matzah, maror and the sandwich. In the time of the Temple when the Passover offering, the matzah and the maror were brought, they would point at them and say, "Because of this which the Lord did for me." 
+
+In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>Originally our ancestors worshipped idols:</b> This is in accord with what we are taught: "Begin with disgrace and end with exaltation." The Talmud asks: What is disgrace? According to Rav, "Originally our ancestors worshiped idols."  According to Samuel, "We were slaves to Pharaoh in Egypt." We include both interpretations in the Haggadah" (BT Pesachim 116a). Rav's interpretation appears here following the explication of "Because of this (zeh) which the Lord did for me…" (Ex. 13:8) because the sages taught that one who has abandoned his faith for idolatry is not allowed to partake of the Passover meal, as it is written, "A stranger may not partake of it." Therefore we begin by speaking of the disgrace, that our ancestors worshipped idols, and only when they came closer to their true faith and were circumcised before they left Egypt, only then were they fit to offer the sacrifice and to come close to the service of God. We say it here in order that the children will hear this and will learn a lesson  and not allow their hearts to go astray after vanity, and thus be exiled from the table of their Father in Heaven.<br>It is fitting to mention how their ascent into slavery came about and how they learned the ways of other nations as a result of being dispersed among them as well as their Exodus from Egypt, along with the miracles and wonders God performed there. It was because of God's great love that He chose our ancestors and their children after them. Abraham had two sons but God only chose Isaac, the precious child and the pure offering. So too, Isaac had two sons but God chose Jacob. God decreed subjugation to the nations of the world in this world so that they would merit reward in the world to come.
+
+Paragraph 2
+
+<b>And I gave Mount Seir to Esau:</b> Onkeles, the Aramaic translation, interprets Har Seir as the Har Sheidin, a Mountain of Demons, based on the verse, "And there shall satyrs dance." (Is. 13:21) Mount Seir is the portion of Samael, who has a mighty storm (saar)  in his heart, as it  is written, "My Lord shall sound the ram's horn and advance in a stormy tempest." (Zach. 9:14) He  is from the side of redness (evil) and therefore Esau is called Edom. Jacob, on the other hand, was smooth, the opposite of a man of Seir (hairy). He is stands apart and separated from the tempest and the bonds (of Seir). Therefore his image is on the throne of glory. He and his offspring went down to Egypt to pay the debt that was decreed at the Covenant of the Pieces (Gen. 15).
+
+Paragraph 3
+
+<b>Praised is the One who kept His promise to Israel’s ancestors, Praised is He:</b> This statement is a kind of berachah, a blessing.  Some commentaries explain that one must recite a blessing immediately before one recalls the subjugation of the Israelites. “Just as one recites a blessing upon hearing good news, so one recites a blessing upon hearing bad news” (BT Berachot).  One offers comfort upon telling the story of this and other exiles, “Praised is the One who keeps His promise regarding the redemption of Israel which He promised us. Praised is the One who constantly calculates when the end time will arrive, when the time of peace and redemption will arrive. As it is written, “Then God said to Avram…your offspring shall be strangers in a land not their own (in Babylonia) and they shall serve (in Assyria) and they shall be afflicted (in Greece), and those that judged you I shall judge (in Edom).”  (Genesis 15) One concludes: “And afterwards, they shall go forth with great wealth.” This verse is a promise of redemption from all the nations.<br>One should explain the meaning of “the Holy One calculates the end.” Since the Holy One desired to bring the end (keitz) sooner, he subtracted 190 years (the gemartria of keitz) from the Covenant of the Pieces until the Israelites went forth from Egypt, which was said to be 400 years. The Israelites were only in Egypt 210 years – they skipped the extra 190 years. The literal meaning is “it was if they were subjugated all these years."
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+<b>It stood for our ancestors and for us:</b> This refers to the redemption which the Holy One promised to our forefather Abraham at the Covenant of the Pieces when God revealed to him the subjugation and the redemption. But that same promise was also made for us with regard to Babylonia, Assyria and Greece. It continues to hold fast with Edom. As is explained in Bereshit Rabbah, “Terror (Babylonia), and great (Greece) darkness (Assyria) fell upon Abram (Edom).” (Genesis 15:12) But God also showed Abram the redemption, “They went forth with great wealth.”
+<b>It was not just one who rose up against us: </b>That is, it was not just the Egyptians who rose up against us to harm and destroy us. Rather there were those in every generation who rose up against us to harm us though the strength of this decree of exile which was made at the time of the “Covenant of the Pieces. The Holy One, however, saved us just as He had promised.
+
+First Fruits Declaration
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>Come and see what Laban the Aramean sought to do to Jacob: </b>(Laban was also among those included in God's promise). Pharaoh made a decree against the males while Laban sought to uproot them all: Laban said, “It is within my power to do with you evil," (Gen. 31:29) if it weren't for the dream as has been explained, “But the God of your father hadn’t said to me yesterday, beware of speaking against Jacob.” It should have said, “Of acting.” However, Laban was a great wizard so that even his words, the things he mentions, and his oaths to demons could have swallowed up Jacob, harming him and his offspring. That Torah literally says, An Aramean destroys my father. Laban came with absolute certainty he could destroy Jacob had God not taken his strength from him. Why does it say that he "destroys?"   The Holy One made his thought as serious as an action, therefore, the Torah says, An Aramean destroys my father.  After God saved Jacob and his family from Laban another misfortune took place, as it says, He went down to Egypt, compelled by Divine decree. We find this explanation in Talmud Shabbat: It was fitting for our father Jacob to go down into Egypt in iron chains, but his merit saved him, for it is written, "I drew them with the cords of a man, with bands of love; and I was to them as they that take off the yoke on their jaws, and I laid meat before them." 
+
+Paragraph 3
+
+<b>He sojourned there, this teaches that they did not go down to Egypt to settle there:</b> They did not go down to Egypt to establish a permanent settlement and dwell as citizens, but rather to sojourn there as strangers and outsiders.
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+<b>And there he became a great nation, they were distinguishable: </b>They had the signs of being a great nation, recognizable, and well known, gathered together in one place and not scattered about throughout the land. Even though they were few in numbers, they were recognized as a nation unto themselves. 
+
+Paragraph 6
+
+<b>And numerous, as thus growth of the field:</b> Just as the growth of the field, when they are cut down grow back even more numerous, so too, Israel the more they were oppressed the more they increased ant became fertile. Thus it is states, "The more they were oppressed, the more they increased and spread out." (Exodus 1:12)
+<b>But you were naked and bare:</b> Naked and lacking in commandments so that when the end of the subjugation came, they did not have any commandments to their credit. Therefore God gave them the Passover offering and the commandment to circumcise all the males on the fourteenth day of Nisan. This is hinted at in the verse: "When I passed by you and saw you wallowing in blood, I said to you: "live in spite of your blood; yea, live in spite of your blood" (Ezekiel 16:7).  The verse refers to the blood of circumcision and the blood of the offering. 
+
+Paragraph 7
+
+<b>They dealt with us in an evil manner:</b> The Egyptians schemed to do us harm, saying, 'Esau was a fool for waiting until his father died to kill Jacob because by then his sons had grown up. Similarly, Laban was a fool for following a dream. We will be more shrewd in uprooting all of them!'
+
+Paragraph 8
+
+<b>In order to afflict them with forced labor:</b> There are those who explain that this was the forced labor of idolatry. They subjugated them and forced to worship idols, as is written: "They hire a metal worker to make it into a god…They must carry it on their back and (<i>yisbiluhu</i>) transport it." (Isaiah 46:7) 
+
+Paragraph 9
+
+<b>With rigor (<i>farekh</i>):</b> At first Pharaoh spoke to them softly (<i>bifeh rakh</i>), carrying bricks on his shoulders to encourage the Israelites to participate in the building of the cities so they could honor the king, but afterwards he subjugated them with rigor (<i>farekh</i>).  
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+Paragraph 12
+
+
+
+Paragraph 13
+
+
+
+Paragraph 14
+
+
+
+Paragraph 15
+
+<b>Our labor, this refers to the children:</b> who grew up surrounded by hard labor and the difficult work they had to perform.
+
+Paragraph 16
+
+<b>And our oppression, this refers to the severe pressure:</b> As it is written, "You must produce your quota." (Exodus 5:18) 
+
+Paragraph 17
+
+
+
+Paragraph 18
+
+<b>Adonai took us out of Egypt, not by an angel or by a seraf nor by a messenger:</b> Moses was not considered a 'messenger' but rather a spokesman to Pharaoh.  He did not have the power to take the people out of Egypt. Rather the Holy One alone could do this. The Hagga`ah therefore states regarding that an angel did not perform the final plague but rather God, and God alone, smote them. That which is written, "He will not permit a destroyer to enter and smite your homes," (Ex. 12:23) refers to the plague of destruction (and not some destroying angel). It should be explained, 'God will not let the destruction enter your homes.'  
+
+Paragraph 19
+
+
+
+Paragraph 20
+
+<b>With a mighty hand, this refers to pestilence:</b>  In Midrash Tehillim, it is explained that along with each plague that God brought upon the Egyptians, God also added the plague of pestilence, as it is written: "He gave the beasts over to hail, their cattle to (reshafim) lightning bolts." (Ps. 78:48) "They gave their cattle over to reshafim" implies the plague of pestilence. From this we learn that the rest of the plagues also included pestilence. 
+
+Paragraph 21
+
+<b>With an outstretched arm, this is the sword:</b> Which plague in Egypt is referred to as the sword? Pesikta D'Rav Kahanah, states: "All the first born gathered around their fathers and pleaded with them: "Now that Moses has said, "all the first born in the land of Egypt shall die," (Ex.  11:5)and all that he has predicted heretofore concerning the Egyptian people has befallen them, we must get those Hebrews out of our midst, or else the Egyptian people will die.' The fathers replied: 'Each of us has ten sons; let one of them die just so that the Hebrews be not permitted to get out!' The first born then said: 'There is but one way to settle this matter: let us go to Pharaoh, since he is a first-born, who may take pity on himself and let these Hebrews get out of our midst.' They went to Pharaoh and said to him: 'Since Moses has said "All the first-born shall die," and since everything he has predicted concerning the Egyptians has befallen them, rise up and get these Hebrews out of our midst, or else the Egyptian people shall die.' But Pharaoh said to his servants: Get going and beat these cowards until they are humpbacked! And to the first born he said: I have sworn: My life or the life of the Hebrews. And you dare speak thus!' At once the first-born went out and slew sixty thousand of their fathers. Of this it is written, "To Him that smote Egypt with their first born." (Ps. 136:10) Scripture does not say here , 'To Him who smote the first born of Egypt.'  
+
+Paragraph 22
+
+<b>Fearsome acts <i>(mora gadol)</i>, this refers to the appearance of the Divine Presence:</b> This means that the Holy One appeared in all His glory and smote the first born and then took the Israelites out of Egypt, as is written:"Or has any god ventured to go and take for himself one nation from another by providing prodigious acts, by signs and by portents, by war, by a mighty and an outstretched arm,  and awesome power (moraim gedolim)." (Deut. 4:34) Rabbi Yudan says that if you count the letters in the Hebrew verse from the beginning with the first word, lavo, to the word awesome power, moraim, there are seventy two letters. If you think there are seventy-five, so take out the word goy, nation (which refers to Egypt) The number of letters is equal to the number of letters that make up God's great name.  The appearance of the Divine presence is alluded to in the verse, "This is my God and I shall glorify Him," (Ex 15) The people of Israel pointed at God's glory when they made this statement. The expressions mora gadol and moraim gedolim refer to the awesome appearance of the Divine Presence.   Even though Egypt was filled with idolatry and filth, even so God's presence appeared in Egypt to fulfill the promise made to Jacob, "I shall take you up." God's presence appeared two times in Egypt: first, on the first day of Nisan when God commanded them to prepare for the Passover, and, second, on the night of the redemption from Egypt. Similarly God appeared to them at the Red Sea, as the sages taught: "a humble maid in Egypt saw more at the Red sea than the prophet Ezekiel." Since one who sees the divine presence trembles and is terrified, it is referred to as mora, awesome. 
+
+The Ten Plagues
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+
+
+Paragraph 8
+
+
+
+Paragraph 9
+
+
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+Paragraph 12
+
+
+
+Paragraph 13
+
+
+
+Paragraph 14
+
+
+
+Paragraph 15
+
+
+
+Paragraph 16
+
+
+
+Paragraph 17
+
+<b>Rabbi Judah used to abbreviate the plagues:</b> This is most difficult: why do we need this acronym since anyone can take the first letter of each word and combine them! Rabbi Yehudah, however, only brought this acronym to teach us about the number of plagues at the Red Sea. Rabbi Yossi said there were fifty plagues; Rabbi Eliezer said there were two hundred plagues, and Rabbi Akiva said there were two hundred and fifty plagues at the sea. Together they add up to five hundred plagues. Rabbi Yehudah's acronym adds up to five hundred and one; in matters of gematriah we don’t trouble ourselves over differences of just one!<br>Some suggest that the reason that he created this acronym is because of the listing of the plagues in the book of Psalms, which is different from the order in the Torah. Therefore, Rabbi Yehudah created this acronym so that we would know that the order in the Torah is the correct one.<br>Some commentators suggest that this is a reference to the pattern of the plagues: In some plagues, God sends Pharaoh a warning, and in others, there is no warning. The acronym shows us that there is a pattern of three groups of plagues, the first two with a warning and the third in each grouping without a warning. That is why Rabbi Judah groups the plagues together three by three. Pharaoh is warned during the plagues of blood and frogs, while he receives no warning when the plague of lice strikes the land. Wild animals and pestilence contain a warning while boils does not contain a warning. This follows the pattern regarding flogging. When one commits a crime again and again, he is flogged once and twice, each time with a warning. The third time we do not flog him. Rather we put him in a prison, feed him barley bread until his stomach explodes because he is wicked and no longer deserves a warning. Similarly, hail and locust occurred with a warning and darkness without a warning.  Since the final plague stands by itself, it has its own acronym.<br>Another explanation of the division into three groups: the first three plagues were carried out by Aaron. In the second group, wild animals and pestilence were not carried out by Moses or Aaron, and boils was carried out by both of them. The third group of plagues was carried out by Moses. And the final plague, the death of the first-born was carried out by the Holy one so it is in a grouping all by itself.
+<b>Rabbi Eliezer says ... Every plague which the Holy One brought upon the Egyptians in Egypt was four plagues:</b>  How do we understand the controversy of the Tanna'im  who argued whether each plague was quadrupled or quintupled. The Rokeach  offered a lovely explanation for this controversy. Rabbi Eliezer suggested that the plagues were quadrupled at the Red Sea because each one included all four basic elements of the universe (fire, water, air and earth).  According to Rabbi Akiva, each plague was quintupled based on the four elements plus the movement of the heavenly spheres  that influenced each plague as well.
+
+Dayenu
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>How many favors the Omnipresent has bestowed upon us: </b>Commentators explain that since the Tanna'im in the previous passages deal with the number of plagues, therefore we now turn our attention to the number of favors which God has bestowed upon us. Just as we can increase the count of curses, we can also increase the number of miracles which God performed out of His great love for us. 
+
+Paragraph 2
+
+Dayenu begins, <b>If God had taken us out of Egypt but not inflicted judgement</b> … This would have been a great miracle and it would have been sufficient, as is explained regarding the verse in the Torah, "Has any God ventured to go and take one nation out of another?" (Deut. 4:34) He took us out of Egypt as a person delivers a fetus from its mother's womb before its time. Israel was not yet worthy of leaving Egypt since they could have been judged as being no better than the Egyptians. These were idolaters, and these were idolaters. These partook of sexually illicit actions and these partook of sexually illicit actions. Even so God doubled our miracle by taking us out of Egypt and passing judgement on the Egyptians for subjugating us. How much more so should we praise the Master of Everything. God could not pass up the judgement of the Egyptians for He had promised Abraham, The nations which they served I will judge. (Gen. 15)  Not only that but God passed judgement on all of them and not just some of them!
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+<b>Had he not given them their wealth:</b> This refers to the wealth they gathered at the shore of the Red Sea and not booty they took from the Egyptians in Egypt. God had already promised them wealth from the Egyptians. The extra favor was that they gathered up the wealth of the Egyptians that washed up on the shore after they drowned in the Red Sea.
+
+Paragraph 7
+
+
+
+Paragraph 8
+
+
+
+Paragraph 9
+
+
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+Paragraph 12
+
+
+
+Paragraph 13
+
+<b>If He had brought us to Mount Sinai:</b> in order to show us His great glory, it would have been enough for us! And not given us the Torah, or, if He had not increased the number of commandments that He commanded us to perform. The seven Noahide Commandments would have been enough. The sages said, "When the people stood at Sinai, their impurity was removed from them." Those non-Jews who did not stand at Sinai were still impure even though they had the Noahide laws. Therefore, being at Sinai would have been enough even without the extra commandments. 
+
+Rabban Gamliel's Three Things
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>Rabban Gamliel said, anyone who did not mention these three things.</b>  That is, even if he ate the Passover offering, matzah and the Bitter herbs, he will not have fulfilled his obligation if he did not explain why we eat these three things, since the Torah emphasizes the explanation and the telling.
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+<b>For what reason do we eat this matzah?</b> This must be explained since we had already been commanded to eat the matzah without an explanation of why.  Rabbi Kimchi  explains that they were commanded to eat matzah in Egypt  before they left in anticipation of what was about to happen. God knows all possible futures and He already knew that they would have to leave Egypt in haste. Even they had wanted to do so because they were already commanded to eat unleavened bread for seven days and to eat the Passover offering together with matzah and maror.
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+<b>In every generation each person is obligated to make himself appear  as one who went forth from there: </b> This statement is based on what was said at the beginning of the Haggadah, had God not taken our ancestors out of Egypt, we, and our children would still be enslaved; that is, we must say, God took us out from there because we are included in all the miracles. Therefore, we are obligated to give thanks and praise God…
+
+First Half of Hallel
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>Therefore we are obligated to give thanks:</b> Since it is as if we went forth from Egypt, we are obligated to praise and give thanks for what God did for our ancestors.<br>It is customary for each person to take a cup of wine and to recite psalms and songs. The Haggadah should be more than just generic story-telling. One must accompany singing of praise with the drinking of wine, as it is written, "But has the vine replied, 'Have I stopped yielding my new wine which gladdens God and men that should go and wave among the trees?'" (Judges 9:13) From this point on in the Seder song must be accompanied by a cup of wine. In this passage we mention seven types of praise: <i>shevah, hodot, hallel, paer, romem, hader, kadesh</i> for the seven firmaments.<br>Even though we are reciting Hallel, we do not begin with a blessing (as we normally do). We find in the responsa of the Geonim, "One does not recite a blessing over Hallel on the eve of Passover even though we are about to recite the entire Hallel because  it is divided in half. Also since we recite it around the dinner table, we do not apply the rules Hallel ; instead we only apply the general rules of song and thanksgiving to it.  How can we say the blessing when we stop in the middle?
+
+Second Cup of Wine
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>Praised are you Adonai …who redeemed us and redeemed our ancestors:</b> We recite this blessing since we must end the Haggadah with praise. We began by saying, "Begin with degradation and end with praise." That is why we end by speaking not only of our ancestors redemption but ours as well.
+<b>Who has allowed (<i>vi-higee-ahnu</i>) us to reach:</b> Even though we already recited the she-he-heyanu along with the Kiddush, we express the same idea again, (that we have reached this occasion), in order to say that we have reached the holiday again. Some suggest that it should say tigi-aynu, You have allowed us to reach, since all blessings should include an expression in the second person. These holidays: this refers to Rosh Hashanah. And Festivals: Passover, Sukkot and Shavuot. Rejoicing…and eating there the offerings and the Passover offerings: we refer to the festive offering first since it is consumed before the Passover offering. 
+
+Paragraph 3
+
+One then recites the blessing over the wine and drinks the wine while leaning along with all those who are participating in the Seder with him. Wash the hands a second time since the reading of the Haggadah and Hallel are an interruption between the first washing and the second washing, and our mind is no longer on the first washing. Since our hands have been busy participating in this rite, it is possible that we have touched something which caused the hands to become impure, one has to wash the hands again since one is about to eat the unleavened bread, and it is impossible to eat bread with filthy hands. However, if one was extra careful to guard ones hands from the time of the first washing and one did not touch anything impure, that he does not have to go back and wash them again. If he decides to do so anyway, then he should do so without a blessing..
+
+Rachtzah
+
+
+
+Motzi Matzah
+
+
+
+Maror
+
+
+
+Korech
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+Afterwards, the head of the household takes two matzot that are shemurot, holding the whole and the broken piece together. For the master has taught: Everyone acknowledges that on Passover night one holds the whole piece of matzah and the half piece together. What is the reason? We do so because matzah is called the bread of the needy: just as it is the way of the needy to break the bread (and put some away for  later) so one recites blessing holding the broken piece.  One holds the broken piece together with a whole piece because of lechem mishneh, the two loaves over which one usually recites the blessing on Shabbat and holidays. One then recites the motzi and breaks the whole piece of matzah and does not yet take from the previously broken piece of matzah since reciting the blessing on a 'whole loaf' is the more common practice.  After reciting the blessing al akhilat matzah, one takes a bit of both pieces of matzah and eats them together. One should lean when eating the matzah. Some of the Gaonim are of the opinion that one makes the motzi on the previously broken piece of matzah and al akhilat matzah on the whole piece. Some follow one opinion and others follow the other opinion!
+Afterwards, one takes some of the hazeret  and recites the blessing al akhilat maror, dipping it in the haroset. This is good because of kafah a type of poisonous substance sometimes found on greens. Others say that kafah is a type of worm and that the haroset keeps it from harming the person who eats it. 
+Each person at the table receives at least an olives-worth of hazeret dipped in the haroset. One does not lean when eating it since the Talmud says that maror does not require leaning, since it is an allusion of the verse, "they embittered them," and leaning is a symbol of freedom. One does not have to recite the blessing borei p'ri ha-adamah since the blessing over the matzah exempts us from other blessings on the food. Anything that is now part of the meal no longer requires a separate blessing either before or after it. 
+After eating the maror, each person takes part of the third piece of shemurah matzah  along with the hazeret and makes a sandwich, eating them as one without leaning since it contains the bitter herbs.  One eats it as a reminder of the temple, just as Hillel did, for the verse says, "You shall eat it with matzah and maror.  In the time of the Temple, Hillel would recite the blessing over the matzah and then the blessing over the maror. He would then eat them together since both of them were commandments contained in the Torah and one did not cancel out the other. At this time we recite and eat them separately since matzah is a Torah commandment while maror is only a rabbinic commandment.  When there is a Passover offering, maror is a Torah commandment; in a time when there is no Passover commandment, the maror is only a rabbinic commandment. We cannot eat them together after reciting the blessings since the rabbinic commandment would cancel out the Torah commandment. Therefore, we do them separately and only then do we eat them together; since we have already recited the blessing there is no blessing for the Hillel sandwich.  Ibn Yarhei  writes that the optimal way to perform the commandment is to not have any interruptions between the blessings over the matzah and the making of the Hillel sandwich. In this way the blessing over the matzah and the maror would include the making of the sandwich.
+
+Shulchan Orech
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+After these blessings, one continues with the meal, eating whatever one wishes. At the end of the meal one should eat an olives-worth of matzah from the piece that was broken at the beginning of the Seder and that was hidden and wrapped in a cloth as a reminder of the dough that was wrapped in a cloth and carried out of Egypt. One eats it as the Afikomen, a reminder of the Passover offering which was consumed when the people were already sated by their meal. One does not eat anything after the Afikomen so that one concludes with the taste of the Afikomen in one's mouth. One should eat this matzah before midnight. If not one does not one fulfill one's obligation on Passover that nothing be consumed after midnight.  
+
+Tzafun
+
+
+
+Paragraph 1
+
+If one forgot and did not eat the Afikomen until he had already washed his hands prior to the Birkat haMazon, or until he said the Zimun  (Rabbotai Nivarech), or even if he had already recited the Birkat HaMazon but prior to the third cup of wine, the Avi Ezri and the Rosh write that he should wash his hands again, and recite the motzi and eat it. If, however, he already said the blessing over the third cup of wine, he should not eat it since this necessitates that he recite reciting the Birkat HaMazon and then drinking another cup of wine, and it would now appear that he is adding to the four cups of wine. It has also been established that one should not drink between the third and fourth cups of wine. Also, since all our matzah is shemurot, one can consider the last bit of matzah that he ate as the Afikomen.<br>Rabbi Peretz wrote that if he hasn’t recited the Zimun yet, he can still eat the Afikomen without a blessing even though he has already ended the meal. In this situation it is different because the Afikomen is a commandment that God has placed upon him and we depend upon this.<br>After he drinks the cup of wine over which he recited the Birkat HaMazon, he pours the fourth cup and completes Hallel. In Midrash Tehilim, it is written that there should be at least three people reciting psalms so that one can recite and two can respond, hodo l'adonai ki tov.<br>The Rosh writes that if it is impossible for him to have three people present, he his wife and his minor son is sufficient!
+
+Barech
+
+Birkat Hamazon
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+After the Afikomen, one pours the third cup of wine and recites the Birkat HaMazon, drinking it afterwards while leaning. Everyone should lean with the Seder leader. Between these first cups if one wishes to drink more wine, one may do so. Between the third and fourth cup of wine, one may not drink wine. The Jerusalem Talmud explains that one may not drink extra wine at the end of the Seder in order that one not become inebriated and forget to finish Hallel. This is problematic since he might already be drunk! However, wine within the meal does not make one inebriated while after the meal has the effect of making one inebriated. The Halachot Gedolot,  the Rif, and the Rambam all forbid drinking after the Afikomen except for the two cups of wine. It should not appear that he is adding to the four cups of wine.<br>Rabbi Yitzchak  follows the approach of the Jerusalem Talmud which says that since one should spend the whole night discussing the Exodus, the miracles  that the Holy One performed for our ancestors until day break, one should not drink extra wine lest he be overcome by sleep. The Tosefta says that each person is obligated study the laws of Passover and the Exodus all night long, like the sages who dined together in B'nai Brak.
+
+Third Cup of Wine
+
+
+
+Pour Out Thy Wrath
+
+
+
+Paragraph 1
+
+Some permit a fifth cup of wine based on the verse in Exodus, "I will bring you to the land." If one wishes to drink water it is permissible.
+
+Paragraph 2
+
+<b>Pour out Your wrath:</b> We recite this verse because the four cups of wine are an allusion to the four cups of retribution  that the Holy One will pour out in the future on the nations of the  world. We recite this prior to the fourth cup since it is with this cup that we complete the commandment of drinking four cups of wine. We now ask God to do what He promised to do to the gentiles who have oppressed us.
+
+Hallel
+
+Second Half of Hallel
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+
+
+Paragraph 8
+
+
+
+Paragraph 9
+
+
+
+Paragraph 10
+
+After completing Hallel, one says, "May all Your creations praise You," this is a blessing of song; it ends, "Praised are you Adonai, Sovereign acclaimed with songs of praise." One then recites the blessing for the fourth cup of wine. The leader of the Seder and everyone present reclines while drinking the wine. If one wishes to add a fifth cup, one may do so after reciting Hallel HaGadol (Psalm 136), which begins with Hodu la-adonai ki tov…hodu leilokei elokim. There are twenty six passages in this psalm equal to the twenty six generations that had not yet receive the Torah before it was given to the people of Israel. Despite this, God in His great mercy, continued to sustain these generations. One then recites Nishmat Kol Hai though the blessing at the end of Yishtabah; so says HaRitz Giat. Rabbi Hayim Kohen suggests that one should not say the blessing at the end of Hallel since it is sufficient for there to be a blessing at the end of Yishtabah. It is not necessary to conclude the passages of song and praise twice. This is also the opinion expressed in the Prayer book of Saadia Gaon.
+
+Songs of Praise and Thanks
+
+
+
+Fourth Cup of Wine
+
+
+
+Paragraph 1
+
+Concerning the blessing after drinking wine, al hagefen v'al p'ri hagefen,  there are those among the Gaonim who hold that one must recite a concluding blessing of thanksgiving after each cup of wine. Our teacher Hai Gaon says: "It is not fitting for us to recite al hagefen after each of the cups of wine since together they constitute one mitzvah and there is no interruption between them so that a blessing at the end should be sufficient. The Rif suggests that we should recite the concluding blessing (al hagefen) after the first two cups of wine and again after the final two cups of wine. The author of Sefer Hahashalamah explains that the Rif's opinion makes sense since the obligation to recite the blessing over the wine before the meal is not canceled by the wine during the meal and the wine after the meal is not exempted from a blessing by the wine during the meal. The reason for this is the purpose of the wine is different. The wine in the meal is for serving (lisharot) while the wine before and after the meal is for the drinking (lishtot). Since the wine lishtot is more important than the wine lisharot, the wine that is drunk during the meal does not divide the first two cups from the second two cups of wine in the Seder, and a blessing can be recited at the end of the Seder for all four cups of wine.
+
+Nirtzah
+
+Chasal Siddur Pesach
+
+
+
+L'Shana HaBaa
+
+
+
+And It Happened at Midnight
+
+
+
+Zevach Pesach
+
+
+
+Ki Lo Na'e
+
+
+
+Adir Hu
+
+
+
+Sefirat HaOmer
+
+
+
+Echad Mi Yodea
+
+
+
+Chad Gadya
+

txt/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah/Hebrew/Mahzor Roma, Bologna 1540.txt

@@ -0,0 +1,669 @@
+Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah
+קמחא דאבישונא על הגדה של פסח
+Mahzor Roma, Bologna 1540
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001073413
+
+קמחא דאבישונא על הגדה של פסח
+
+קדש
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>בבואם</b> מבית הכנסת כל אחד יערך שלחנו בדרך חירות בענין שנבאר. ולא ישבו על השלחן עד שתחשך היום כדי שיהיה ודאי לילה בעת אכלו מצה כדכתיב בערב תאכלו מצות. ואפי' עני שבישראל לא יפחתו לו מד' כוסות ואוכלי' ושותין בהסבה ונרמז בפ' דכתיב ויהי בשלח פרעה את העם כתיב בתרי' ויסב אלקי' את העם כי כשנגאלו אכלו דרך הסבה. ומצוה מן המובחר ביין אדום זכר לדם שהזו על המשקוף והמזוזות במצרים. ואם היו ידיו נקיות ישב אל השלחן ויקדש אמנם רוב בני אדם נוהגי' לבדוק נקביהם קודם לכן ובעלילה זו רוחצים ידיהם. שאם היו ידיו נקיות אין לו לרחוץ אות' בחנם ולברך על נטי' ידים. שהרי על נטילה זו לא יבא לאכול רק לשתות אחר קדוש. וקיימא לן הנוטל ידיו לפרות הרי זה מגסי הרוח. וטעם לארבעה כוסות אלו כנגד ד' לשונות גאולה הכתוב בפ' וארא. לכן אמו' לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וכו' והצלתי אתכם מעבודתם. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה. ולקחתי אתכם לי לעם. ד' כוסות כנגד והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. וי"א כנגד ד' כוסות האמורי' בפרעה. וכוס פרעה בידו. ואשחט אותם על כוס פרעה. ונתת כוס פרעה בידו. ואתן את הכוס על יד פרעה. וי"א כנגד ד' מלכיות. וי"א כנגד כוסות פורענות שעתיד הקב"ה להשקו' אומות העולם. כי בה אמר ה' אלקים קח את כוס יין החמה הזאת והשקית אותו את כל הגוים וכו' כוס זהב בבל ביד ה' משברת כל הארץ וגו' כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך. ימטר על רשעים פחי' וכו' ורוח זלעפות מנת כוסם. כנגד ד' כוסות של נחמות. ה' מנת חלקי וכוסי תערו' לפני שלחן וכו' ראשי כוסי רויה. כוס ישועות אשא. פי' בשתי כוסות הכתוב מדבר אחד לימות המשיח וא' לעולם הבא. יש שואלים למה אין מברכין על שתיית ד' כוסות כמו שמברכי' על אכילת מרור. ויש לתרץ שאין מברכי' אלא על מצוה שעושי' בבת אחת בלא הפסק. אבל ד' כוסו' שעוש' מצוה אחת על כל אחד מהם בהפסק אין לברך עליהם. וכתב רב נטרונאי גאון ד' כוסו' של ליל פסח אי אפשר שלא לשתו' ואם לא שתה לא יבא ידי חובותו וחייב מלקו' מדרבנן. ומה שאמר אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ר"ל אפי' עני שאין רגיל להיות מסב. ואין צריך לומ' לעשיר שרגיל להיות מסב על כלי מלת וכרפס ותכלת. וההסבה צריכ' להיות על צד שמאל. והסבת ימין אינה הסבה שמא יקדים קנה לושט. ואשה אינה צריכה הסבה מפני שאמת בעלה עליה. ואם היא אשה חשובה צריכה הסבה. ואין צריך לומר אלמנה וגרושה שאין רשות אחרים עליה. בן אצל אביו אפילו הוא רבו מובהק צריך הסבה. תלמיד אצל רבו אינו מסב אלא אם כן יתן לו רבו רשות. והטעם שאינו מסב לפני רבו ואם היה אביו רבו מסב לפניו. שהאב מוחל על כבודו לבנו והוא גס בו מה שאין כן בתלמיד לפני רבו. שמש לפני רבו צריך הסבה. וכתב אבי העזרי שבזמן הזה שאין רגילות בארצנו להסב יושב כדרכו ואין צריך להסב. 
+<b>ומכינין</b> קערה שיש בה שני תבשילין וג' מצות וב' מיני ירקות וחרוסת. הב' תבשילין אחד מהם צלי זכר לפסח ואחד מהם מבושל זכר לחגיגה המבושלת הנאכלת קודם לפסח כדי שיהא הפסח נאכל על השבע. ובירושלמי יליף לה מקרא דכתיב ועצם לא תשברו בו ואלו היה נאכל בשעת רעבון יש בו לחוש משום שבירת עצם. וכך היא המצוה בזמן שבית המקדש קיים בתחלה מביאים הפסח ומברכין בא"י אקב"ו על אכילת הפסח ואוכל ממנו כל אחד כזית לפחות ואחר כך מביאים החגיגה ומברכי' אקב"ו על אכילת הזבח. וכשגמרו לאכול את החגיגה מביאים הפסח ואוכלי' אותו על השבע. ובזמן שחל י"ד בניסן בשבת אין צריך כי אם הצלי שהוא זכר לפסח ולא המבושל שהוא זכר לחגיגה שלא היתה חגיגה דוחה שבת באותו זמן. ואמרינן בירושלמי שלוקחי' לב' תבשילי' בעא ודרועא. בעא כלומר בעא רחמנא למפרק יתנא. ודרועא כלומר דפרק יתנא בדרועא מרממא. והשני מיני ירקות. נהגו להיות אחד מהם כרפס. כי כשתהפוך כר"פ יהיה פר"ך והס' רמז לששי' רבוא. והאחר החזרת שנקראת חסא שחס הקדוש ברוך הוא עלינו. והחרוסת מדברי סופרים זכר לטיט שהיו משתעבדים בו ישראל במצרים. ועושי' אותה מיני פרות מתוקים וחמוצים ומתבלי' אותה בתבלי' לדמותה לחומר עם התבן ומשימי' בה תפוחים זכר לתחת התפוח עוררתיך. ואגוזי' זכר אל גנת אגוז ירדתי. ותאנים לזכר התאנ' חנטה פגיה. תמרי' זאת קומתך דמתה לתמר. ותבלין כגון קנה וקנמון שדומין לתבן.
+<b>כתב הרי"ף</b> מאן דבעי לברוכי בתרי ותלת אבתי היכי עביד מברך ברישא בביתיה ואכיל כל מאי דבעי ומברך ברכת המזון והדר מברך לכל חד וחד בביתיה ושתו אינהו כסא דקדושא ואגדתא ואכלי ירקי ומצה ואיהו לא אכיל מדי בהדיהו ושביק להו למגמר סעודתיהו. ומברכי אנהו ברכת המזון. והדר אזיל לביתא אחרינא. ועביד הכי וכן לכל ביתא וביתא. אף על גב דברכת הנהנים קיימא לן דאינו יכול לברך לאחרים אלא אם כן יהיה נהנה עמהם שאני ברכת הלחם של מצה וקדוש היום שהם חובה. הלכך יכול לברך לאחרים אף על גב דאינו נהנה. ומיהו כיון דבריך ברכת המזון לא לטעום מדי בהדיהו. דקיימא לן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ולבסוף אזיל לביתיה וגמר הלילא ושתי כסא דהלילא. ואי בעי לאקדומי להניא בתי ברישא מברך ליה ולא אכיל ולא טעם מדי בהדיהו והדר אזיל לביתיה ומקדש הרשות בידו. ואין לו להתחיל בביתו ולומר עד גאל ישראל ולברך המוציא ועל אכילת מצה ואחר כך הולך לשאר בתים ואחר כך חוזר לביתו וגומר סעודתו לפי שלא התירו לעקור מסעודתו ללכת למקום אחר אפילו הניח שם זקן או חולה אלא לדבר מצוה כגון לקראת חתן או לקראת כלה. ואין לומר שגם כן היא מצוה להוציא אתם שאינן בקיאין ידי חובתן. לפי שמצות חתן וכלה היא מצוה עוברת. ולפיכך התירו לו לעקור וללכת לקראתם. אבל להוציא מי שאינן בקיאין ידי חובתם אינה מצוה עוברת ויכול להוציאם אחר שגמר סעודתו או קודם. וכתב בעל העטור מסתברא דלא מצי מברך בורא פרי האדמה אשאר ירקי כיון שאין טועם עמהם. שלא אמרו אלא בברכת הלחם של מצה וצריך למעבד כרב חסדא דמברך בחזרת בורא פרי האדמה ולאכול מרור. ואכיל. וכי מנוי למרור אכיל בלא ברכה. וכתב הרא"ש ולא נהירא כיון דתקנת חכמים היא משום הכרא לתנוקות הוי כברכת מצה ויכול להוציאם אף על פי שאינו טועם. ומה שכתב הריא"ף ומברכי אנהו ברכת המזון הוי תקנה ליודעים ברכת המזון. ואם אינם יודעים כתב רב עמרם שאין תקנה להוציאם שאם מברך להם ברכת המזון תו לא מצי למשתי בביתיה. והרא"ש כתב דאפילו אם אינם יודעים ברכת המזון יש תקנה להקרותם מלה במלה כקטן שמקרא את ההלל שעונין אחריו מה שהוא אומר שאין כאן משום מוציא שם שמים לבטלה. ורבינו יעקב בן הרא"ש כתב ואפשר דאף ברכת המזון יכול לברך כדי להוציאם כי היכי דברכת הלחם דמצה מוציאם כיון שהוא חובה הכא נמי ברכת המזון כיון שתקנו ארבעה כוסות ותקנו אחד מהם על ברכת המזון הוי חובה נמי. ואין דבריו נכונים בעיני מדאמ' בירושלמי פרק מי שמתו תניא כל מצות שאדם פטור מהן מוציא הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון. ומקשה והא תנינן כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא הרבים די חובתן הא אם היה חייב אפילו אם יבא מוציא אם כן אלא שניא היא ברכת המזון דכתיב בה ואכלת ומשבעת וברכת. מי שאכל הוא מברך והנכון לעשות כדברי הרא"ש ז"ל. כשיהיה כל זה מוכן לפניו מוזגין לו כוס ראשון לכל אחד ואחד ומברך על היין תחלה ואחר כך על היום. ומברך אחר כך שהחיינו. ואינו מברך שעשה נסים לאבותינו מפני שברכת אשר גאלנו היא במקומה ויותר מבוארת שמזכרת פרט הנס. ושותה כל אחד מהם כוסו בהסבה דרך חרות.
+<b>ואם</b> חל להיות בשבת אומ' תחלה ויכלו ואחר כך מברך על היין ואחר כך על היום ואומ' בחתימה ושבת ומועדי קדשך באהבה וברצון ובשמחה ובששון הנחלתנו. שמחה ביום טוב מפורשת ובשבת שנאמר וביום שמחתכם ואמ' בספרי אלו השבתות. ובשבת מצאנו לשון נחלה שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם. לכן אומ' הנחלתנו. וחותם בא"י מקדש השבת ישראל והזמנים. ואומ' שהחיינו ואח"כ שותה.
+<b>ואם</b> חל במוצאי שבת הסימן יקנה"ז יין קדוש נר הבדלה זמן. ואומ' בהבדלה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ומצאנו הבדלה בין קדש חמור לקדש קל שנ' והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ושאל רבינו אפרים למה נהגו לומ' ואת יום ז' מששת ימי המעשה הבדלת וקדשת וקדש' את עמך יש' בקדושתך. אחר בין קדושת שבת לקדושת י"ט הבדלת שאין זה לא מעין החתימה ולא מעין הפתיחה. והשיב ר"ת משו' דאמ' בע' ערבי פסחי' הפוחת לא יפחות מג' הבדלו' והמוסיף לא יוסיף על ז' רצו להזכיר ז' הבדלות והוסיפו' בי"ט אחר שבת לפי שהוא מענין י"ט. ואלו הן בין קדש לחול. ובין אור לחשך. בין ישראל לגוי' ובין השבת לו' ימי המעשה הרי ארבע. אמנם בין שבת לו' ימי המעשה אינם מן המנין שהרי הזכיר בין קדש לחול אלא אגם דאמ' לה בעלמא אמרי' ליה הכא. הרי ג'. בין קדושת שבת לקדושת י"ט הבדלת זהו אוכל נפש שמותר בי"ט ולא בשבת. זאת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת זהו יום טוב אחרון של חג שחלוק מששת ימי חולו של מועד. והבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך הם מני הבדלות בין כהני' ללויי' ולויים לישראל. וזהו מעין החתימה המבדיל בין קדש לקדש. ומצאנו הבדלה בין כהני' ללויי' שנאמ' בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן לקדשו קדש וקדשי' עסוק בד"ת. והבדלה בין לויי' לישראל שנ' בעת ההי' הבדיל את שבט הלוי. ואומ' שהחיינו ואח"כ שותה ואי' מריח בשמים והטעם שמנוחת הי"ט הוא משיב את הנפש והוא לו במקו' הרחת הבשמים. 
+
+ורחץ
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>ולאחר</b> הקדוש נוטל ידיו לאכול הירקות שטבולה במשקה אפילו שאינו אוכל פת. משום דאמר כל שטבולו במשקה צריך נטילת ידים דלמא נגע במשקים והידים עסקניות הם. וכבר בארנו שטוב למצוא עילא וליטול ידיו קודם ולא לאחר קדוש לדידן שאין אנו נזהרין מטומאה.
+
+כרפס
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+ולוקח מן הכרפס וטובל בחומץ או בחרוסת להמית התולעת שבירקות ומברך בורא פרי האדמה. ור"ת ורשב"ם הנהיגו תלמידיהם לטבול טבול ראשון בחומץ ומביאין ראיה מדתנן הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שהוא מגיע לפרפרת הפת נמצא שבמשנה אין מזכיר חרוסת עד טבול שני. והר' יונה פי' לפי שטבול ראשון אין חובה אלא להכרא בעלמא ורגילין כל השנה שאוכלין חזרת בלא חרוסת ואין חוששים לקפא. גם עתה יאכלו כמו בשאר ימות השנה בלא חרוסת. אבל טבול שני שהוא משום מצות הזהירו חכמי' שלא יהא בו משום סכנה וקופא פרשו שהו' תולעת כדתנן בתרומו' האוכל תולעת שבעיקרי האילנות וקיפא מבירקות. ורבינו האי פירש עיקר הקיפא בלשון ארמית מלשון קפוי כגון נפיחה ורוח שאוחזת במעים מן המאכלות ונקרא קיפה מפני שהי' מנפחת. והחרוסת היא סם שטורד אותו רוח. והטעם שאין מברכים על החרוסת אע"פ שהיא מצוה מדברי סופרי' לפי שהיא טפלה לכרפס ותנן כל שהוא עקר ועמו טפלה מברך על העקר ופוטר את הטפלה וכטבול שני אין לברך בורא פרי האדמה אלא לאכול מרור בלבד כי ההגדה אינה הפש' לענין אכילה הואיל והמרור לפניו ואינו נמלך.
+אבל לענין נטילה הויא הסח הדעת שהידים עסקניות הם. ומזה הטעם אין לברך בורא נפשות רבות אחר אכילת שאר ירקות שאין ההגדה הפסק וכמו כן אחר המרור אין לבר' בנ"ר לפי שחובת אכילתו היא עם המצה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו ואם כן נחשוב אותו כדברים הבאים בתוך הסעודה שאין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם ומזה הטעם אין לברך על המרור בורא פרי האדמה. ושאר ירקות באים בתחלה להברא בעלמא כדי שישאלו התנוקות מה נשתנה שאין דרך לטבל בירקות קודם אכילת הפת. ומי שאין לו שאר ירקות אלא מרור בלבד מברך עליו בתחלה שתי ברכות בורא פרי האדמה ולאכול מרור וטובל בחרוסת ואוכל כזית וכשגומרים ההגדה מברך על המצה ואוכלה וחוזר ואוכל מן המרור בלא ברכה. 
+
+יחץ
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>ואחר</b> אכילת הכרפס בוצע אחת מן השלשה מצות ויתן חציה בין שתי השלמות והחציה האחר תחת המפה זכר למשארותם צרורות בשמלותם למצות אפיקומן שנאכל באחרונה זכר לפסח שהיה נאכל על השבע. ומפני מה נהגו לפרוס המצה קודם ההגדה כדי שלא יאמר הא לחמא עניא אלא על המצה פרוסה כדאמרינן בפסחים מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה.
+<b>כתב הרי"ף</b> ז"ל מאן דלית ליה אלא כזית דמנטר אכיל ברישא דלא מנטר ומברך עליה המוציא ולבסוף מברך על כזית דמנטר על אכילת מצה. והלל כריך מצה ומרור ואכיל בלא ברכה. ותמה עליו הרא"ש לפי סברתו שאוכל כזית דמנטר לבסוף היאך יעשה כריכה אחר שיאכל כזית דמנטר ויאכל שאין שמור אחריו ויבטל טעם מצה. דיותר מסתבר לפי סברתו להניח הכריכה שאינה אלא זכר למקדש ממה שיבטל נועם המצה של מצות מפיו. וכן כתב הרמב"ם ורבינו יונה שיאכל כזית דמנטר באחרונה ויברך עליו לאכול מצה ולא יאכל אחריו כלום. ובעל העטור כתב תיאכל מיד דלא מנטר ויברך עליו המוציא ולאכול מצה ויאכל דמנטר בסוף בלא ברכה. והרא"ש כתב שואכל כזית דמנטר מיד כדי שיאכל מצה משומרת לתאבון ויברך עליו המוציא ועל אכילת מצה ואין חושש אם יאכל אחריו לבסוף דלא מנטר. 
+
+מגיד
+
+הא לחמא עניא
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+<b>ומתחיל</b> ההגדה. והקשה הרי"ף למה אין מברכין על קריאתה כמו שמברכין על קריאת המגלה והלא מצות עשה היא שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא וכולי ותרץ כי במה שאנו אומרים בקדוש זכר ליציאת מצרים יצא. והרשב"א ז"ל תירץ טעם אחר שאין לברך על קריאתה מפני שאין לה קצבה שאפילו בדבור בעלמא שידבר ביציאת מצרים יצא אלא כל המרבה הרי זה משובח. ונקראת הגדה על שם והגדת לבנך ביום ההוא. ויש אומרים הגדה כמו דברי אגדה שמושכין לבו של אדם. וכן נראה לי המחבר מזה הפרוש הוא הנכון כמו ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך שדרשו בו ימשיך תהלתך כי הכל הולך אחר כונת הלב כי בספר האדם נפלאות ונוראות יוצאות מסדר העולם הטבעי ימשך ממנו אהבה ושמחה ותענוג נפשיי כי מי שמע כזאת ענין מבהיל יותר כמו שאמר בעל הכוזר כי היו בני ישראל משועבדים במצרים שש מאות אלף רגלי מתיחסים של השנים עשר שבטים ולא נכנס ביניהם נכרי מיחלים המועד אשר יעד לאבותם ובהיותם בתכלית הענוי והדלות ביד פרעה הורג את בניהם שלא ירבו שלח משה ואהרן עם חולשתם ועמדו כנגד פרעה עם חזקתו באותות ובמופתים ובשנוי המנהגים ולא יכול להסתר מהם ולא למנוע עצמו מהעשר מכות אשר חלו במצרים במימיהם ובארצם ובאוירם ובצמחיתם ובבהמתם ובגופם ובנפשות שמתו בכוריהם ברגע אחד בחצות לילה ואין בית אשר אין שם מת זולתי בתי בני ישראל וכל המכות באות באזהרה ובמועד ומסתלקות כדי שיתברר כי הם בכונה מאת אלוק' חפץ יכול עושה חפצו בעת שיחפוץ לא מצד הטבע ולא מצד הככבים ולא מצד כשפים ולא במקרה ואחר יצאו בני ישראל בדבר הנזכר בילה מי שיקבע בלבו שעור הדברים האלה בכונה לא במי שקורא בספר דברי הימים בלי בחינה יתקרב אל הבורא ביותר. וזהו סוד לשון הגדה והמשכת לב השומעים לאמונה השלמה. 
+<b>וכשאומר</b> הא לחמא עניא וכו' מגביהין הסל שיש בו המצות ושאר הדברים מהמצוה לשמח התנוקות ואחרי כן מסירים אותו כדי שישאלו מה נשתנה. שבכל הילות אנו אוכלים מה שלפנינו בקערה ועכשיו היא מסולקת מלפנינו. כדאמרינן בפר' אע"פ אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזא דקא מגבהי פתורא אמ' ומי אכלינן דקא עקריתו תבא מקמן. אמר פטרתינן מלומר מה נשתנה ופירש רשב"ם הני מילי לדידהו שהלשונות קטנים אבל אנו שיש לנו השלחנות גדולים ואין בנקל לסלקם מסלקים הסל או הקערה שבו השלשה מצות והמרור והשני תבשילי' ודי לנו בכך.
+<b>הא לחמא עניא.</b> כו' כזה היה הלחם שאכלו אבותינו במצרים ואם תאמר מהו די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים והלא ויאפו את הבצק וכו' עגות מצות כי לא חמץ לא היה אלא אחר יציאת מצרים ומתרץ האברבנילו בזבח פסח שכשהיו עובדים במצרים בעבודת פרך היו המצריים נותנים להם לחם מצה שהוא קשה לעכול כמו שנותנים היום לפועלים העמלין לחם הפולין והקטניות הבלתי מתעכל כן היו נותנים להם.
+<b> ולמה</b> נקראת המצה לחם עני לחם שעונים עליו דברים הרבה פירוש קריאת ההגדה וההלל על אכילתו.
+<b>דבר אחר</b> מה דרכו של עני בפרוס' אף כאן בפרוס' שבוצעים המוציא בפרוסה. ד"א מה עני מסיק והוא אופה מפני שאין לעני עבדים ושפחו' והוא עצמו צריך להיות מסיק ואשתו אופה. אף כאן כדי לזרז עשיי' המצות גם יהיה עשיר מתעסק בהם ומסיק ואשתו אופה כדי שלא תבא לידי חמוץ ועוד י"מ למה נקרא לחם עני לפי שאין לשין אותו אלא כשעו' קרבן עני דהיינו עומר שהו' עשירית האפה הבאה בדלי דלות.
+<b>כל דכפין ייתי ויכול.</b> אומר כן לפי שחוב' כל אדם לאכול מצה בליל פסח כמו שכתוב בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה על כן משמני' מי שאין לו מצה בליל הפסח. ויש מפרשים כל דכפין ייתי ויכול לפי שכל אדם מרעיב עצמו בערב הפסח כדי שיאכל מצה לתאבון הוא קורא לבני הבית שכלם רעבים.
+<b>כל דצריך ייתי ויפסח.</b> איכא דאמר דלא גרסינן ליה לפי שאין לנו פסח עתה. ומסתברא שטוב לאמרו ונוכל לפרש ויפסח כמו ויפסע כלו' יעבור עלי לסעו' אצלי או לפי שמשימים בשל החובה ב' תבשילים א' זכר לפסח. לכן אומר כן כמו שהיו אומ' בזמן הבית לזכר הפסח כמו שאנו אכלים האפיקומן ושאר דברים עושים לזכר הפסח.
+<b>הא שתא הכא.</b> אחר שהזכרנו ענין הפסח ויש בזה עגמת נפש למסובי' אל השלחן מזוכי' חרבנן ובטול הקרבן לכן מסדר ההגדה הוא מנחם בני ביתו ואו' השנה הזאת אנחנו כאן ולא נוכל לעשו' חובותינו ולהקרי' הפסח. בשנה הבאה נהיה בירושלים ואם לא נזכה לשלמו' המכוון. לפחו' נזכה מבשנה הזאת אנחנו פה עבדים ובשנה הבאה נהיה בני חורין. או הוא כמו תפלה יהי רצון שיקיים לנו הב"ה הבטחתו ויעודיו שיעד לגאלינו מגלותינו ושנזכה לעשות הפסח בשנה הבאה בירושלים. ויש מפרשים למה אומר בכל זאת בלשון ארמית. לפי שהיה לשונם והלעז שלהם שהרי בבבל נתקן וכדי שיבינו הנסים והתינוקות ועמי הארץ לקיים מצות והגדת בלשון שיהיו הכל שומעים. וי"א לפי שבירושלים היו מספרים בלשון שמחה ארמית. 
+
+מה נשתנה
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>מה נשתנה הלילה הזה וכו'.</b> זה נתקן בשביל מי שאין לו בן כדגרסינן בפרק אעפ"י חכם בנו שואלו ואם לאו אשתו שואלתו. ואם לאו הוא שואל לעצמו. ואפילו חכמים הבקיאים בהלכות הפסח שואלין זה את זה מה נשתנה. 
+<b>אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת.</b> אכילת ירק קרי טבול על שדרכו לאכל על ידי טבול חומץ או חרוסת.
+<b> והלילה הזה שני פעמים.</b> טבול ראשון וטבול שני וטבול ראשון אין חובה אלא בשבי התנוקות שישאלו ויאמרו למה אנו אוכלים הירקות קודם הסעודה ובשאר הילות תוך הסעודה.
+<b>והלילה הזה כלנו מסובים.</b> אפי' השמש צריך להסב ובן לפני אביו ושה חשובה אצל בעלה. לפי שהוא דרך חרות ושררה.
+
+עבדים היינו
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>עבדים היינו לפרעה במצרים.</b> היא תשובת למה נשתנה בשאלת האחרונה שהלילה הזה כלנו מסובין שבכלל תשובה זו כל שאר הדברים שלפיכ' נשתנה הלילה הזה באכילת מצה ומרור מכל שאר הלילות. ואם תאמ' מאי דהוה הוה ומה לנו לספר במה שעבר לכך אנו אומר' שאלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים הרי אנחנו ובנינו ובני בנינו עדין היינו משועבדים.
+<b>ואפי' כלנו חכמים וכו'.</b> כדאמרי' ואפילו שני ת"ח הבקיאים בהלכות הפסח שואלים זה את זה כדי לקיים מצות ההגדה. כמו שמספר והולך.
+
+מעשה שהיה בבני ברק
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>מעשה בר' אליעזר ור' יהושע וכו' שהיו מסובין בבני ברק. </b>בזאת הבבא מקש' הרבה קושיו' האברבנילו בזבח פסח איך יתכן שנזדמנו כל אלו החכמי' שזה דירתו בלוד וזה בפקיעין ואיך כל אחד נעתק ממקומו ללון בכמו זה המקום בחג הפסח הנכבד הזה אשר ברגילות כל אדם להעביר עצמו לשמוח עם בני ביתו וזה המקו' בלתי רשום ולא נקרא שמו עלי אדמות ומקומות ארץ ישראל ולא בבל רק בכאן. ומתר' שהנכון הוא בעיניו שהיו מסובין בבית על כרים וכסתות מרוקמות זהב והיינו בבני ברק שהיה הזהב והאבנים טובות מבהיקות כברקים להורות על עוצם זריזות בכבוד הלילה הזה להיות יושבים מסובים כבני מלכים אמנם לפי הפשט הוא שם מקום.
+<b>רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית.</b> בא ללמד שאלמלא היות הקרי' שמע מצוה עוברת עדין לא היו נמנעים מלספר ביציאת מצרים.
+
+Paragraph 2
+
+<b>אמר רבי אלעזר בן עזריא הרי אני כבן שבעים.</b> ולא בן שבעים כמו שאומר בגמרא דאדרו ליה תמני סר דרי חוורתא ביום שהושיבוהו נשיא וקפצה עליו זקנה ונראה כמו בן שבעים דלאו מצינו נאה יושב בישיב' מזקן.
+<b>ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים וכו'.</b> לא זכיתי רוצה לומר לא נצחתי כמו כל מאן דזכי למלכא. לא נצחתי חכמים שיזרו לדברי עד שדרשה בן זומא. ויש אומרים שהיה סבור מקודם שאין ראוי להזכיר יציאת מצרים כי אם ביום עד ששמע דרשת בן זומא ומכאן ואילך תקן לאמרו ביום ובלילה ביום אמת ויציב ובלילה אמת ואמונה. ונראה שקודם לכן היה מדלג פרשת צצית בלילה דכתיב וראיתם אותו ולילה לאו זמן ראייה היא, עד ששמע דרישת בן זומא וקבעה חובה ביום ובלילה. וחכמים שהיו חולקים ואומרים ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך העולם הבא. כדאמרינן לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה. אלא שיהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל.
+
+כנגד ארבעה בנים
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>ברוך המקום ברוך הוא.</b> הקדוש ברוך הוא נקרא מקום שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כמו שדרשו הנה מקום אתי הנה אני במקום לא נאמר אלא הנה המקום אתי שהוא המעון והמקום בזולת מקום. ועוד תמצא כי מקום עולה למנין השם כי י' פעמים י' הם ק' וה' פעמים ה' כ"ה. ו' פעמים ו' הם ל"ו. וה' פעמים ה' כ"ה תחברם כלם יהיו קפ"ו כמנין מקום. 
+<b>ברוך שנתן תורה.</b> יש מפרשים לפי שרוצה לדרוש המקראות הללו הכתוב בהגדה כנגד ארבע בנים מתחיל בברכת התורה תחלה ואחר כך דורש.
+<b>כנגד ארבעה בנים דברה תורה.</b> פרושו מצות ההגדה כתובה בארבע מקומות ולפי המקראות הכתובים אנו למדים שכנגד ארבעה בנים דברה תורה כמו שמפרש והולך וקורא אותם בנים שעדין אינם יודעים כלום כמו הנערים.
+
+Paragraph 2
+
+<b>חכם מהו אומר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם.</b> פסוק זה כתוב בפרשת ואתחנן וכתוב בתריה ואמרת לבנך עבדים היינו וכו' ויתן ה' אותות ומופתים וגו'. יש להתישב בשאלת החכם כי אין ספק לפי שכלו יהולל איש והדבור נמשך אחר השכל ודברי פי חכם חן תפוחי זהב במשכיות כסף שאין הכפל בדברו החכם רק כל תבה ותבה מורה ענין לעצמו ויבחר לשון ערומים ויש לומר שזהו תוכן כונתו ושאלתו היא זאת מה העדות והחקים והמשפטים דהיינו לאכול חגיגה ופסח אשר יש בו חקים ומשפטים שה זכר תמים ונאכל למנוייו וצלי עד חצות. ככתוב בו ככל חקת הפסח וגומר ויודע החכם שאלה הדברים הם עדות מורות על ענינים גדולים שיש להם נועם ועדות על יציאת מצרים ומעמיק לשאל בהיות כל החקים והמשפטים תלויים בקרבן הפסח כגון ועצם לא תשברו בו ושאר דקדוקים והוא העקר למה אוכלים אותו על השבע באחרונה. ודרך החביב חביב קודם באכילה כי מה יועילו המעדנים אחרי מלא כרסו ולא יכיל עוד טובם אף אתה אמור לו כהלכות הפסח שלפיכך מקדימים לאכול החגיגה לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כלומר אין אומרים אפיקו מיני מתיקה אחר המזון להסיר טעם הבשר מפיו לקינוח סעודה. לפיכך מאחרין אותו. וזה שאנו אוכלים גם אנחנו כזית מצה משומרת באחרונה זכר לפסח. ועוד י"ל שכן היא שאלת החכם המעמיק כשרואה שבניו עם בני ביתו ונמנין על פסח אחד ופעמי' מגיע לאחד מהן חלק מועט והן מקפידים עליו לאכלו מה שאין רגילין לעשו' בשאר הימים להתחבר ולהתאסף יחד בסעודה ולהקפיד בחלק מועט כזה. לכן הוא שואל מה העדות והחקים כלומר עתה שדרך העולם לחוג ולשמוח עם אנשי ביתו מניחים בתיהם והולכים אצל חבריהם. ואם מפני חבת הפסח היו יכולים לשלוח מנות איש לרעהו כמו בשאר הקרבנות ואינו מוציא עצמו מן הכלל אמנם שאמר אשר צוה ה' אלקינו אתכם לפי שהוא יודע שאין שוחטים הפסח על הקטן וכבר קבל עליו עול מלכות שמים באמרו ה' אלקינו. 
+<b>אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.</b> לפי תוכן שאלה זו תסביר לו כי חובה עלינו לאכול קרבן זה בחבורה אחת הוא ושכניו כמו שכתוב בבית אחד יאכל ותרגומו בחבורה חדא וכיון שנמנה עליו אין סדר לומר אפיקו מנאי מהכא תשא סרבלי שאני רוצה להפטר וזו תשוב' לעומק דבריו למה אין אוכלי' איש איש בביתו ובחומותיו כשאר המועדים.
+ומפטירין פירוש מסיימי' מלשון הפטרה שמסיימים בה תפלת שחרית. ואפיקומן בלשון יוני קורין לא כלום אפיקומן. פרוש אחר מפטירים לשון פתיחת פה לדבור מלשון יפטירו בשפה. ואפיקומן לפרוש הראשון נוטריקון אפיקו מיני מתיקת לפרוש השני אפיקו מנאי.
+
+Paragraph 3
+
+<b>רשע מה הוא אומר.</b> בפרשת בא אל פרעה כתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם בבן רשע הכתוב מדבר שהרי כתיב לכם דמשמע לכם ולא לו מה העבודה הזאת לכם משמע גם כן לשון טורח שהוא מדבר דרך רשע כלומר מה הטורח הזה שאתם מטריחים עלינו כל שנה לעכב סעודתי' ולערבב שמחת החג וקורא עבודת המקום טורח ועבודה גם שמצינו סתם לשון עבודה בקרבנות לעולם יש לדון דברי הרשע לכף חובה כמו שהוציא עצמו מן הכלל גם כן. לפיכך אתה הקהה את שניו, לשון חולש השנים כמו ושני בני' תקהנה שרואה לאחרים אוכלים והוא אינו אוכל ואמור לו כנגדך דברה תורה בעבור זה עשה ה' לי. לי ולא לו שרשע כמוך אלו היה שם לא היה נגאל. ואם תאמר היאך דורש בעבור זה עשה ה' לי וגו' הנאמר על שאינו יודע לשאל לגבי הרשע. וי"ל שדורש אותו באם אינו ענין לשאינו יודע תנהו ענין לרשע. וגם כתב השבלי הלקט. כי שאינו יודע לשאל קרוב למין הרשע כי מתוך רשע הוא מי שאינו מעמיק לשאול ולדרוש על מצותיו של מקום רק עושה אותם מצות אנשים מלומדה.
+
+Paragraph 4
+
+<b>תם מה הוא אומר.</b> תם קורא למי שאינו חכם שידע להעמיק ולהסדיר שאלתו דרך מוסר וחכמה. וגם אין בו רשע אלא שואל סתם מה זאת.
+
+Paragraph 5
+
+<b>ושאינו יודע לשאל את פתח לו.</b> כמו פתח פיך לאלם. בפרשת בא כתיב והגדת לבנך ביום ההוא. לא נאמר בזה הפסוק שאלת שום בן אלא והגדת סתם. היינו למי שאינו יודע דרוש לו בהגדה ופרסם לו את הנס.
+
+יכול מראש חודש
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>והגדת לבנך. יכול מראש חדש.</b> אין זה מענין ההודעה מהאב לבן שאינו יודע לשאול. רק אלו דברי המחבר ההגדה שהוא דורש אותו יכול מראש חדש כלומר שיהא חייב לדרוש לו לבן משנכנס ר"ח ניסן כדרך שהזהיר משה רבינו מראש חדש תלמוד לומר ביום ההוא יום שנגאלו בו. יכול יהא חייב לדרוש לו מבעוד יום כששוחטין פסחיהן ביום ארבעה עשר הואיל ונאמר ביום תלמוד לומר בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך שתוכל לומר בעבור זה שמונחים לפניך. ולמדנו זה מפני שהקדים לומר שבעת ימים מצות יאכל וכתיב בערב תאכלו מצות. וסוף הפסוק עשה ה' לי בצאתי ממצרים. 
+<b>דבר אחר</b> עשה ה' לי בעבור זה. זה בגמטריא שנים עשר מצות שאדם עושה בליל פסח ואלו הן ארבעה כוסות חרוסת כרפס שתי נטילת ידים המוציא מצה מרור כריכה. ובשעה שבית המקדש קיים אומר בשעת שפסח ומצה ומרור מונחים לפניך ולשון זה משמע שמורה לו באצבע.
+
+מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו במצרים.</b> לפי מה ששנינו מתחיל בגנות ומסיים בשבח. ואמר עלה מאי גנות רב אמר מתחלה ושמואל אמר עבדים היינו. ועבדינן כתרויהו. ומתחלה הוא מוסב על מה שאמרנו למעלה בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך ומפרשים לפי שהמשומד לעבודה זרה אסור באכילת הפסח כדכתיב כל בן נכר לא יאכל בו. לפיכך מתחיל בגנות שהיו עובדי עבודה זרה וכשקרבן לדת האמת ונמולו בצאתם אז הוכשרו להקריב ולהתקרב לעבודתו. כדי שישמעו הבנים וילמדו ויקחו מוסר ואל יטו לבם ללכת אחרי ההבל ויגלו מעל שלחן אביהם שבשמים. והנכון שצריך להזכיר ירידתן לשעבוד איך היה ומעשיהם אשר למדו בהתערבם בגוים ויציאתם ממצרים והנסים והנפלאות שעשה עמנו. מרוב אהבתו אותנו ויבחר באבותינו ובזרעם אחריהם שהרי לאברהם כמה בנים ולא בחר כי אם בבן סגולתו יצחק היה עולה תמימה. וכן ליצחק יעקב ועשו יעקב בחר לו יה. וגזר עליהם שעבוד מלכיות בעולם הזה כדי לזכותם לעולם הבא כמפורש בבראשית רבה בענין בין הבתרים. וארבה את זרעו דורש בירושלמי וארבה כמה ריבים רבתי בעדו.
+
+Paragraph 2
+
+<b>ואתן לעשו את הר שעיר.</b> יש מתרגמין הר שיידן על שם ושעירים ירקדו שם כי הוא מחלקו של סמאל שדרשו שיש לו סער בלבו כדכתיב והלך בסערות תימן והוא מחלק מאדים על כן היה אדמוני. ויעקב איש חלק הפך מאיש שעיר מרוחק ומובדל מן השערות ומותרות על כן צורתו בכסא הכבוד והוא ובניו ירדו מצרימה לפרוע שטר חוב שנגזר עליהם בין הבתרים.
+
+Paragraph 3
+
+<b>ברוך שומר הבטחתו לאבותיהם של ישראל ברוך הוא.</b> יש מפרשים שצריך לברך תכף לשעבוד שכשם שמברכים על הטובה כך מברכים על הרעה. ואנו מתנחמים ואומרים אחרי הגדת הגרות והגלו' ברוך המקו' שעתיד לשמור לנו הבטח' על גאולה שהבטיחנו. ברוך הוא שמחשב את הקץ תמיד מתי יבואו ויגיעו ימי השלו' ועת הגאולה. שנ' ויאמר וגו' בארץ לא להם בבב"ל ועבדו"ם במדי וענו אותם ביו"ן וגם אשר יעבוד"ו דן אנכי באדו"ם וחתם ואחרי כן יבאו ברכוש גדול. הרי ההבטחה של גאולה מכל המלכיות והשעבודים. ועוד יש לפרש שהיה מחשב את הקץ. לפי שהקב"ה היה חפץ לקרב גאולתם חשב אותם ק"ץ שנה משעה שהיתה הגזרה בין הבתרים עד שעה שיצאו ממצרים שהיו ת"ל שנה. שהרי לא נשתעבדו במצרים כי אם ר"י שנים כמנין רד"ו והינו מחשב את הקץ לדלגו ולקפצו וחשב הק"ץ כמשמעו ופשוטו כאלו נשתעבדו ממש.
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+<b>והיא שעמדה לאבותינו ולנו.</b> הבטח' הגאולה שהבטיח הקדוש ב"ה לאברהם אבינו בין הבתרים כשהראה לו השעבו' והגאולה. היא שעמדה במצרים ובבבל ויון ומדי. והיא העומדת לנו באדום. וכן דרשו בב"ר והנה אימה זו בב"ל חשיכה זו מד"י גדולה זו יון. נופלת עליו זו אדום. וכן הראה לו הגאולה ואחרי כן יבאו וכו'. 
+<b>שלא אחד בלבד עמד עלי' לכלותינו.</b> כלומ' לא המצריים לבדם עמדו עלינו להרע לנו ולכלותינו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו להרע לנו בכח אותה הגזרה של הגליות שנגזרה בין הבתרים והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם כמו שהבטיחנו.
+
+ארמי אבד אבי
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב.</b> שגם הוא בא מכח אותה הגזירה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל שאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע. שאלמלא החלום כמו שמפרש ואלקי אביכם אמש אמר אלי השמר לך מדבר מעשות היה לו לומר אלא שלבן היה מכשף גדול ואפילו בדבריו ובהזכרותיו והשבעותיו השדים היה יכול לבלוע יעקב ולהזיק ולכלות את זרעו. וזהו שנאמר ארמי אובד אבי שבא בהסכמה מוחלטת לאבדו לולא הקדוש ברוך הוא נטל לו כחו והקב"ה מצרף לו מחשבה רעה למעשה לכן נאמר ארמי אובד אבי. ולאחר שנצול מלבן נוסף לו פגע אחר וכו' שנאמר וירד מצרימה אנוס על פי הדבור. וכמו שדרשו בפרק רבי עקיבא ראוי היה יעקב אבינו לרדת בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרם לו וירד בכבוד גדול. שנאמר בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה. הדבר הוא רוח הקדש. כמו שכתוב והדבר אין בהם. 
+
+Paragraph 3
+
+<b>ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע.</b> פירוש לקבוע שם ישוב ולהיות כתושב אלא לגור שם כגר ואיש נכרי.
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+<b>ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו מצויינים.</b> מסומנים לגוי גדול ניכרים וידועים ונקבצים במקום אחד ולא נפרדים ופזורים ועם היותם אנשים מעטים היו נחשבים אומה בפני עצמה.
+
+Paragraph 6
+
+<b>ורב כצמח השדה.</b> מה צמח השדה כל מה שגוזזים אותו יותר צומח. אף ישראל כל מה שמענים אותה יותר פרים ורבים. וכן הוא אומר וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.
+<b>ואת ערום ועריה.</b> ערומים ומשוללים מן המצות שהגיע זמן הקץ ולא היה בידם מצות ונתן להם פסח ומילה שנמולו ביום ארבעה עשר בניסן וזהו שכתוב מתבוססת בדמיך. שני דמים דם מילה ודם פסח.
+
+Paragraph 7
+
+<b>וירעו אותנו המצרים.</b> נתחכמו להרע לנו אמרו שוטה היה עשו שהיה ממתין עד שימות אביו להרוג יעקב ובין כך הוליד בנים וגדלן וכן לבן שהלך אחר החלום שנאמר השמר לך מדבר עם יעקב. אבל אנו נתחכם לעקור את כלם.
+
+Paragraph 8
+
+<b>למען ענותו בבסבלותם.</b> יש אומרים בסכלות עבודה זרה שהיו משעבדים אותם לעבודה זרה כדכתיב ישאוהו על כתף יסבלוהו.
+
+Paragraph 9
+
+<b>בפרך.</b> בתחלה בפה רך כמו שדרשו שתלה פרעה לבנה בצוארו ונתחזקו והוסיפו אומץ לכבוד המלך. ואחרי כן שעבדו בהם בפרך. וירא את עניינו. זו פרישות דרך ארץ. פירוש עניינו כמו אם תענה את בנותי שהיו מבטלים מהם עונת נשותיהם.
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+Paragraph 12
+
+
+
+Paragraph 13
+
+
+
+Paragraph 14
+
+
+
+Paragraph 15
+
+<b>את עמלנו. אלו הבנים.</b> שהם גדלים מעמל האדם ויגיע כפיו הבא להם.
+
+Paragraph 16
+
+<b>לחצנו. זו הדחק.</b> כמו שנאמר ותכן הלבנים תתנו.
+
+Paragraph 17
+
+
+
+Paragraph 18
+
+<b>ויוציאנו ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף.</b> ומשה לא היה שליח רק לדבר אל פרעה. אבל לא היה בידו כח להוציאם אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו. ונאמר זה על מכת בכורות שלא הביא אותה הב"ה על ידי מלאך. אלא הוא בעצמו הכה אותם. והא דכתיב ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם קורא המכה משחית ופרושו ולא יתן ההשחתה לבא אל בתיכם.
+
+Paragraph 19
+
+
+
+Paragraph 20
+
+<b>ביד חזקה זו הדבר.</b> פירש באגדת תלים כל מכת שהביא הקב"ה על המצריים במצרים הביא מכת דבר עם כל אחד ואחד שנאמר ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים (תהלים עח, מח). מכיון שמסר מקניהם לרשפים במכת ברד דהיינו דבר. מזה אנו למדים לשאר מכות שהיה הדבר עמהם.
+
+Paragraph 21
+
+<b>ובזרוע נטויה זו החרב.</b> איזו מכת חרב מצינו במצרים. מצינו בפסיקתא דויהי בחצי הלילה בשע' שאמר משה ומת כל בכור נתכנסו הבכורות אצל אבותיהם. אמרו להם בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר משה על הדין עמא אתא עליהון. איתון ונפיק אין עבדייא מבינן. ואי לא אינון מייתין. אמרו עשרה בנים לאחר ממנו ימותון וחד מנכון לא יקום על אלין עבדייא. אמרין כל שמא דמילתא נזיל גבי פרעה דהוא בכור דלמא הוא חיי' על נפשיה ואפיקאלין עבדייא מבינן. הלכו אצל פרעה אמרו לו בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר מפה על הליך עמא אתא עליהון. אלא קום ואפיק אלין עברייא מבינן ואי לא הליך עינא מייתין. אמר קומו צאו קפחו שוקיהם של אלו. אנא אמרית או נפשי או נפשיהון דהלין עבדייא ואתון אמרין הכדין. מיד יצאו הבכורו' והרגו באבותיהם ששים רבוא ההוי למכה מצרים בבכוריהם. מהבכורות הרגו בהם וזו היא מכת החרב שהיתה במצרים.
+
+Paragraph 22
+
+<b>ובמורא גדול זו גלוי שכינה.</b> פירוש שנגלה הקדוש ברוך הוא בכבודו והכה הבכורות והוציאנו מתוכם כמו שנ' או הנסה אלקי' בבראשית רבה אמר רבי יודן מלבוא לקחת לו גוי עד ובמוראים ע"כ אותין הן. ואם יאמר לך ע"ה הן אמור לו צא מהן גוי שני שאינו מן המנין והם כנגד השם הגדול בן שבעים ושתים אותיות. תדע שכן כתוב זה אלי ואנוהו. שהיו מראים כבודו באצבע. וזהו ובמורא גדול ובמוראים גדולים אלו נוראות של גלוי שכינה. אעפ"י שהיתה מצרים מלאה גלולים וטנופים אעפ"י כן נראה להם לקיים מה שנאמ' ליעקב ואנכי אעלך גם עלה. ונגלה עליהם ב' פעמים א' במצרים ביום ר"ח ניסן שנ' וידבר ה' אל משה ואהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם. ובלילה בשעת הגאולה. וכמו כן ראוהו על הים. כמו שאמ' ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. והרואה שכינה נרתע ונבהל וזהו מורא.
+
+עשר המכות
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+
+
+Paragraph 8
+
+
+
+Paragraph 9
+
+
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+Paragraph 12
+
+
+
+Paragraph 13
+
+
+
+Paragraph 14
+
+
+
+Paragraph 15
+
+
+
+Paragraph 16
+
+
+
+Paragraph 17
+
+<b>רבי יהודה היה נותן בהם סימנים.</b> קשה מה היה צריך לסימן והלא הכל יודעין לקחת אות אחת מכל מכה ולעשות סימן. אלא לא בא רבי יהודה אלא ליתן סימן המכות שלקו על הים שרבי יוסי היה אומר חמשים מכות. ורבי אליעזר אומר מאתים ורבי עקיבא אומר מאתים וחמשים. ובין כלם עולה חמש מאות. ועל זה שם רבי יהודה הסימן דצ"ך עד"ש באח"ב שעולה חמש מאות וא' ובגמטריא לא קפדינן בשביל א' יותר או חסר. ויש אומרים לפי שבספר תהלים אינם סדורים כמו שהן סדורים בפרשה. לפיכך נתן בהם סימן זה להורות שהסדר מהפרשה הוא העיקר. ויש מפרשי' לפי שהמכו' יש מהם בהתראה. ויש מהם בלא התראה לפיכך נתן בהם סימנים שכלם הולכי' שלש שלש. היינו בסדר זה ב' עם התראה. והג' בלי התראה דם צפרדע בהתראה כנים הג' בלא התראה ע"ד בהתראה שחין בלא התראה. ולעולם מתחיל לראש כדין המלקו' מי שלקה ושנה. בשלישית אין מלקין אותו רק מכניסי' אותו לכפה ומאכילין לחם שעורי' עד שכרסו נבקעת מפני שרשע הוא ואין צריך יותר התראה וכן ברד ארבה בהתראה. וחשך בלי התראה. ולפי שהב' ממכת בכורות נשארת לבדה לפיכך הוצרך לכוללה ולצרפה בתיבת באח"ב. ועוד טעם אחר דצ"ך שלשתם על ידי אהרן. עד"ש ערוב דבר לא על ידי זה ולא על ידי זה. שחין על ידי שניהם. כמו שכתוב קחו לכם מלא חפניכם פיח הכבשן. בא"ח על ידי משה. ב' בכורות על ידי הקדוש ברוך הוא נמצא כל סימן בגדר לבדו. 
+<b>רבי אליעזר אומר. כל מכה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים היתה של ארבע מכות שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה וכו'.</b> יש להתבונן במחלוקת אלו התנאים שאחד אומר וכל מכה מרובעת והא' אומר שהיא מחומשת. והרוקח נותן בזה טעם יפה במאי פליגי. ואומר כי כונת רבי אליעזר שאומר שכל מכה היתה מארבע מכות הוא כי המכות היו משותפות בכל הארבעה יסודות ולא היו לוקים ביסוד מיוחד. ונמצאת כל מכה בלולה מכל הארבעה יסודות. ורבי עקיבא שאומר שהיתה מחמש מכות כונתו כי תנועת הגלגל שהוא היסוד והגשם החמישי מסייעת בכל מכה ומכה. בעבור זה הוא הסובב והמסבב הכל ברצון המורה ולהודיע כי מלכותו בכל משלה.
+
+דיינו
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>כמה מעלות טובות למקום עלינו.</b> יש מפרשים לפי שאלו התנאים היו מעלין כל אחד ואחד בחשבון המכות. לפיכך אמר מעלות טובות למקום עלינו. כלומר עדין נוכל לשפר ולהרבות במעלות הטובות והנסים שעשה המקום ברוב חבתו אלינו.
+
+Paragraph 2
+
+וכן מפרש והולך <b>אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים.</b> נס גדול היה ודי לנו. כדמפרש באגדה או הנסה אלקי' לבא לקחת לו גוי מקרב גוי כזה שמושך את העובר ממעי אמו שלא בזמנו. שלא היו ראויין לצאת שהיתה מדת הדין מקטרגת עליהן אלו עובדי ע"ז ואלו עובדי ע"ז. אלו מגלי עריות. ואלו מגלי עריות. ואחר שכפל לנו את הנס הזה להוציאנו. ולעשות בהם שפטים ע"י שנשתעבדו בנו. כ"ש יש לנו לשבח לאדון הכל. ולא ר"ל שלא יעשה בהם שפטים כלל כי כבר הבטיח לאברהם וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי אלא לא עשה בהם שפטים בכלם אלא במקצתם דיינו.
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+<b>ולא נתן לנו את ממונם.</b> גם זה אין ר"ל מכות מצרים שכבר הבטיח לאברהם ואח"כ יבאו ברכוש גדול אלא ר"ל מבזת הים.
+
+Paragraph 7
+
+
+
+Paragraph 8
+
+
+
+Paragraph 9
+
+
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+Paragraph 12
+
+
+
+Paragraph 13
+
+<b>אלו קרבנו לפני הר סיני.</b> להראות לנו כבודו דיינו. ולא נתן לנו את התורה או שלא יוסיף לנו המצות כלן אלא כמו שנצטוו בני נח דיינו. ויש מפרשין אלו קרבנו לפני הר סני ולא נתן לנו את התורה דיינו מפני שפסקה ממנו זוהמה כמו שאמרו ז"ל כשעמדו ישראל על הר סני פסקה זוהמתן. גוים שלא עמדו על הר סני לא פסקה זוהמתן. כל שכן שעשה לנו כל אלה בית המקדש זה משכן שלו. בית הבחירה זה בית המקדש שבירושלים. 
+
+פסח מצה ומרור
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>רבן גמליאל אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו וכו'.</b> כלומ' אפילו יאכל פסח מצה ומרור. אינו יוצא ידי חובתו אם לא יאמר ג' דברים אלו למה הם באי' שמצאנו שהכתוב מקפי' על אמיר' והגדה.
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+<b>מצה זו וגו' על שום שלא הספיק.</b> ויש לשאול כי כבר נצטוו קודם לכן לאכול מצות בסת' ולא אמר הכתוב טעם בדבר. פרש רבי יוסף קמחי שמה שנצטוו על המצו' קודם לכן היה על שם העתיד. השם יודע העתידות וידע שהיה להם לצאת ממצרים בחפזון. ואפילו אם היו רוצים לא היו יכולים להחמיץ בצקם צוה לאכול הפסח על מצו' ומרורים ולאכול שבעה ימים מצה.
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+<b>ובכל דור ודור חייב אדם להראות עצמו כאלו הוא יצא משם.</b> זה מוסב על מה שאמרנו בתחלת ההגדה שאלו לא הוציא הב"ה את אבותינו ממצרים עדין אנו ובנינו משועבדים היינו וכו' והיינו דאמרי וצריך לומר ואותנו הוציא משם כלומר הרי אנו בכלל כל הנסים שאלו לא יצאו הם עדיין היינו במצרים. לפיכך אנו חייבים להודות להלל וכו'. 
+
+חצי הלל
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>לפיכך אנו חייבים להודות וכו'.</b> כלומר כיון שהוא כאלו אנחנו יצאו ממצרים חובה עלינו להלל ולשבח וכו' כמו שעשו אבותינו. ונהגו שמעתה נוטל כל א' כוסו בידו שמכאן אנו פותחין בשיר שההגדה אינה אלא ספורי דברים בעלמא ואין אומרים שירה אלא על היין שכ' ולאמר להם הגפן החדלתי תרושי. המשמח אלקים ואנשים. אם אנשים משמח אלקים במה משמח. אלא מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין. ומזכיר כאן שבעה מיני שבח להודות להלל לשבח ולפאר וכו' כנגד שבעה רקיעים. ונאמר לפניו הללויה. הללו עבדי ה'. ואומר את ההלל עד חלמיש למעינו מים ומנהגנו שלא לברך עליו בתחלה. כי כן נמצא בשם תשובת הגאוני' למה אין מברכין על ההלל בליל פסח אף על פי שגומרין אותו לפי שחולקים אותו לשנים. וגם שאין אומרים אותו על השלחן בתורת הלל אלא בתורת שיר והודאה בלבד. ועוד היאך יברך לגמור והוא פוסק באמצע. המגביהי המשפילי מקימי להושיבי מושיבי ה' יודי"ן נוספות כנגד חמשים מכות שלקו במצרים או על הים ממזרח שמש עד מבואו בלא וי"ו. ישראל ממשלותיו בפתח המ"ם.
+
+כוס שניה
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>ברוך אתה ה' אמ"ה אשר גאלנו וגאל את אבותינו.</b> לפי שצריך לחתום בגאולה כמו שאמרנו מתחיל בגנות ומסיים בשבח וכלפי שאמר' שלא את אבותינו בלבד גאל וכו' אנו מזכירין גאולתינו וגאולת אבותינו. 
+<b>והגיענו לזמן הזה.</b> אף על פי שכבר ברכנו שהחיינו בקדוש אנו אומרים כן כדי לומר כן יגיענו למועדים וכו' ויש שגורסים כן הגיענו למועדים שכל נוסח הברכה מדבר לנכח. <b>למועדים</b> אלו ראש השנה ויום הכפורים <b>ולרגלים</b> אלו פסח שבועות וסכות. <b>שמחים וכו' ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים</b>. כי הזבח מהחגיגה קודם ��קרבן פסח.
+
+Paragraph 3
+
+<b>ומברך</b> בורא פרי הגפן ושותה בהסבה הוא וכל המסובין עמו. ונוטלין ידיהם פעם שנייה ומברכים על נטילת ידים לפי שבין טבול ראשון לשני קורא ההגד' וההלל ומסיח דעתו מן הנטילה הראשונה. ומפני שהידים עסקניות שמא נגע בדבר המטמא את הידים לכך צריך לחזור וליטול שהרי יש לו לאכל פת ואי אפשר לאכל עת בידים מסואבות ומסתברא שאם שמר ידיו מטבול ראשון שלא נגע בדבר שמטמא הידים שאין צריך לחזור וליטול ידיו ואם רוצה ליטול יטול בלא ברכה.
+
+רחצה
+
+
+
+מוציא מצה
+
+
+
+מרור
+
+
+
+כורך
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>ואחר</b> כך נוטל בעל הבית שתי מצות הנקראו' שמורים אחת שלמה ואחת פרוסה ובוצע בפרוסה דאמ' מר הכל מודים בפסח שמניח שלמה בתוך הפרוסה ובוצע. מאי טעמא לחם עוני כתיב מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. ומניח שלמה בתוך הפרוסה על שם לחם משנה ובוצע על השלמה המוציא לפי שברכת המוציא תדירה מברכים המוציא על השלמה ואינו אוכל עד שבוצע מן השלמה שתחתיה ומברך על אכילת מצה. ואוכל משניהן יחד ונותן לכלם וצריכים להסב דאמרי' מצה צריכה הסבה. וגאונים אחרים שמברכים המוציא על הפרוסה ועל אכילת מצה על השלמ' ודעבד כמר עבד וכמר עבד.
+<b>ואחר</b> כך נוטל החזרת ומברך עליה על אכילת מרור ומטבל בחרוסת יפה משום קפא יש אומרים שהוא ארס שיש לירק. ויש אומרים שהוא תולעת. לפי שהוא לילה ולא יראה אותו החרוסת הוא רפואתו שמונעתו מלהזיק.
+<b>ונותן</b> לכל אחד ואוכלים ממנו כזית לכל הפחות ואוכלים בלא הסבה דאמרו בגמרא מרור אין צריך הסבה. לפי שהמרור זכר לוימררו. והסבה זכר לחרות. ואין לברך בורא פרי האדמה על אכילת מרור לפי שהפת פוטרתו משו' דהוי דברי' הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה שאין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריה'.
+<b>ולאחר</b> שאכלו מרו' כזית לכל אחד נוטל המצה השלישית של שמורים וחזרת וכורכן יחד ואוכלם כאחד בלא הסבה שהרי יש בה מרור שאין צריך הסבה ואוכלים אותו זכר למקדש כהלל דאמר על מצות ומרורים יאכלוהו. ובערוך אמר בזמן שבית המקדש קיים היה הלל מברך על אכילת מצה במצה. ובמרור לאכול מרור. וכורך מצה ומרור בבת אחת כיון ששניהם מדברי תורה אין זה מבטל זה אבל בזמן הזה דמצה דאורייתא שנאמר בערב תאכלו מצות ומרור מדרבנן שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו. בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליבא פסח לא. אין לאכלן בבת אחת. דאתי דרבנן ומבטל דאורייתא אלא זה עצמו וזה בעצמו. ואח"כ אוכלן בבת אחת זכר למקדש. וכיון שכבר ברכנו על המצה ועל החזרת ואכילה זו לזכה בעלמא אין מברכין עליה. כתב אבן הירחי הרוצה לעשו' מצוה מן המובחר לא ישוח עד שיעשה כריכה כהלל כדי שתעלה לו ברכת מצה ומרור לכריכה דהלל. דהא משום דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר עבדינן לחמרא בתרויהו. הכי נמי לענין ברכה צריכין למעבד שיעלו לשניהם ובשיחת חולין צריך להזהר אבל טול כריך לא הוי הפסק. 
+
+שולחן עורך
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>ואחר</b> כך נמשך בסעודתו ואוכל כל צרכו. ובאחרונה אוכל כזית מן המצה הפרוסה ששמו בגניזה תחת המפה זכר למשארותם צרורות בשמלותם. ואוכלין אותו לאפיקומן זכר לפסח שהיה נאכל על השבע ואינו אוכל כלום אחר אפיקומן כדי שיהיה הפסק סעודתו בטעם המצה בפיו. וצריך ליזהר לאכול מצה זו של אפיקומן קודם חצות. ואם לאו לא יצא ידי חובתו בפסח שלא היה נאכל כי אם עד חצות.
+
+צפון
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>ואם שכח</b> ולא אכל אפיקומן עד שנטל ידיו לברך או שאמר הב לן ונבריך או אפילו ברך כבר ונזכר קודם שברך בפ"ה כתב אבי העזרי והרא"ש שיטול ידיו ויברך המוצי' ויאכלנה. ואם לא נזכר עד שברך בפ"ה לא יאכלנה פעם אחרת מפני שהיה צריך לברך עוד ברכת המזון ולברך בפ"ה. ונמצא מוסיף על ד' כוסות. ועוד דקיימא לן בין ג' לרביעי לא ישתה. ועוד כדאי הם מצות שלנו לסמוך עליהם כי כלם שמורות משעת לישה ומצה אחרונה שאכל תעלה לו במקום מצת אפיקומן. והר"ר פרץ כתב אע"ג דאמר הב לן ונבריך יכול לאכול בלא ברכ' אע"ג דבעלמ' חשיב סילוק שאני הכא כיון דאפיקומן מצוה דרמי רחמנ' עליה איכא למית' את כ' דרחמנ' סמכינן. ולאחר ששותה כוס של ברכת המזון. מוזגין כוס רביעי' וגו' עליו את ההלל. ואומ' במדרש תלים הקוראים צריכים שיהיו שלש כדי שיאמר אחד לניו הודו. וכתב הראש ואם אי אפשר בשלשה גדולי' יספיקו לו אשתו ובנו הקטן. 
+
+ברך
+
+ברכת המזון
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b> ואחר</b> שאכל האפיקומן מוזגין לו כוס שלישי ומברך עליו ברכת המזון ושותה בהסבה הוא וכל המסובין עמו. בין הכוסות הללו אם רצה לשתות שותה. בין ג' לרביעי לא ישתה ואמר בירושלמי למה בשביל שלא ישתכר וישכח מלגמור את ההלל. ומקשה והא כבר משוכר הוא. ומתרץ יין שבתוך המזון אינו משכר יין שלאחר המזון משכר. וכתב בה"ג והרי"ף והרמב"ם שאסור לשתות אחר מצת אפיקומן חוץ משתי כוסות אחד של ברכה ואחד של הלל. וכן עמא דבר כדי שלא יקבע עצמו על היין ויהיה כאוכל פסח בשתי חבורות וגם כדי שלא יראה כמוסיף על הכוסות. והרי תפס שיטת הירושלמי כיון שחייב לעסוק כל הלילה בהגדת יציאת מצרים ולספר בנסים שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו עד שלא תחטפנו שנה. יש לחוש אם ישתה יותר ישתכר. והכי איתא בתוספתא שחייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים כל הלילה. במעשה הזקנים שהיו מסובין בבני ברק. 
+
+כוס שלישית
+
+
+
+שפוך חמתך
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>אבל</b> כוס חמישי התירו שיש לו סמך מן הפסוק כנגד והבאתי אתכם ואם רצה לשתות מים ישתה.
+
+Paragraph 2
+
+<b>שפוך חמתך על הגוים.</b> מפני שארבע כוסות אלו הן כנגד ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את אומות העולם ואנו אומרים על כוס רביעי לפני הקדוש ברוך הוא בזה הכוס אנו משלימים המצוה מעתה עשה מה שהבטחתנו לשפוך אותם ארבעה כוסות של פורענות על הגוים.
+
+הלל
+
+מסיימים את ההלל
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+על אמתך בלא וי"ו בתחלה.
+ולא יהלכו בלא נון באחרונה.
+יהגו בלא וי"ו בתחלה.
+כל אשר בוטח בהם בלא וי"ו בתחלה.
+נתן לבני אדם בלא ה"א.
+
+Paragraph 3
+
+מן דמעה בנו"ן ארוכה. 
+
+Paragraph 4
+
+נגדה נא הד' ברפי.
+בתוככי הכ' ראשונה צי"רי. והשני בחיר"ק.
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+
+
+Paragraph 8
+
+
+
+Paragraph 9
+
+
+
+Paragraph 10
+
+ולאחר שגמר את ההלל אומר יהללוך שהיא ברכת השיר וחותם מלך מהולל בתושבחות ומברך בורא פרי הגפן. ושותה בהסבה הוא וכל המסובין. ואם רצה להוסיף כוס חמישי אומ' עליו הלל הגדול שהוא הודו לה' כי טוב הודו לאלקי האלקים ויש בו כו' חסדי' כנגד כ"ו דורות שלא נתן תורה לישראל מן אותם ברחמיו וברוב חסדיו ואומר נשמת כל חי וחותם בישתבח וחותם עליו כן כתב הרי"ץ גיאת. והר"ר חיים כהן לא היה חותם בסוף ההלל בברכת כי די בחתימה של ישתבח ולמה יחתום שני פעמים בענין אחר וכן כתוב בסדר רבי' סעדיה ז"ל. 
+
+מזמורי הודיה
+
+
+
+כוס רביעית
+
+
+
+Paragraph 1
+
+ולענין ברכת על הגפן ועל פרי הגפן יש מן הגאוני' אומרים שצריך לברך על כל כוס וכוס מארבעתן על הגפן ועל פרי הגפן. ורבינו האי כתב לא חזי לנא מאי דמברך על הגפן אלא בתר כלהו כשי כיון דחדא מצוה נינהו וליכא נמלך בברכה לבסוף שני. והריא"ף כתב דבתר תרי כשי קמאי. ובתר תרי כשי בתראי מבר' על הגפן ועל פרי הגפן. ובעל ההשלמה כתב מסתברא שהרי"ף סבירא ליה דיין שלפני המזון אינו פוטר יין שבתו' המזון משום שזה לשתות וזה לשרות. וכשם שיין שבתו' המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון משום שזה לשרות מה לשתות. ואני לא כן קבלתי אלא יין שבתוך המזון שהוא לשרות אינו פוטר יין שלאחר המזון שהוא לשתו' ועדיף לשתות מלשרות. אבל יין שלפני המזון שהוא לשתות פוטר יין שבתוך המזון שהוא לשרות דהא עדיף לשתות מלשרות. הלכך אין מברכי' על הגפן ועל פרי הגפן אלא בסוף כלם. וכן עמא דבר.
+
+נרצה
+
+חסל סידור פסח
+
+
+
+לשנה הבאה
+
+
+
+ויהי בחצי הלילה
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+<b>אז רוב נסים הפלאת בלילה.</b> כמו שהולך ומספר הנסים שארעו בליל פסח. גר צדק אברהם. נצחתו. נתת לו נצחון וגבור' על המלוכה כנחלק לו לילה. שנאמר ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם. דנת מלך גרר. אבימלך. בחלום הלילה. שנ' ויבא ה' אל אבימלך בחלום הלילה. הפחדת ארמי לבן הארמי. וישראל ישר לאל ויוכל בו לילה כשנאבק עם המלאך. שנאמר ויזר אל מלאך ויוכל. וכתיב כי מרית עם אלקים. זרע בכורי פתרוס. מצרים. טיסת נגיד חרושת. עפיפת כמו ינווש עלי אוכל שמהר בתשע מאות רכב ברזל. נגיד חרושת סיסרא שהיה מחרושת הגוים. סלית ככבי אור לילה הככבים ממשילות' נלחמו עם סיסרא. יעץ מחרף סנחריב אחר שלח עבדיו לחרף ה'. לנופף אווי ינופף ידו הר בת ציון. אווי על שם כי בחר ה' בציון אוה. הובשת פגריו שנאמ' והנה כלם פגרי מתים. כרע בל. עז שנאמר כרע בל קודם נבו. מצבו צלם שהקי' נבוכדנצר בבקע' דורא. לאיש חמודות. דניאל. נגלה רז. החלום שחלם נבוכדנצר. משתכר בכלי קדש. בלשצר שצו' והוציאו כלי בית המקדש ונשתמש בהם. נהרג בו בלילה. שנאמר בית בלליא קטיל בלטשצר. נושע מבור אריות דניאל. פותר בעתותי לילה הפותר החלומות. שנראי' בעתתי לילה. י"מ בעתותי מלשון בעתה. כלומר חלומות המבהילים מפחידים האדם בלילה. שנאה נטר אגגי. המן. בנדד שנת לילה. שנ' בלילה ההוא נדדה שנת המלך. פורה תדרוך. כמו פורה דרכתי לבדי. כשומר מה מלילה. לאדום שנאמר משא דומה. אלי קורא משעיר שומר מה מלילה וכו'. ודע שכל הנסים שנעשו לישראל. הן בליל פסח. לילו של אברהם. לילו של אבימלך. לילו של פרעה. לילו של גדון. לילו של סיסרא. לילו של דניאל. לילו של סנחריב. לילו של משיח לעתיד לבא. ושם דבר אתא בקר לצדיקים וגם לילה לרשעים.
+
+זבח פסח
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>אומץ גבורותיך הפלאת בפסח.</b> הולך ומפרש הנסים שארעו בפסח. בראש כל מועדות פסח הוא ראשון לכל המועדים. גלית לאזרחי. לאברהם. חצי ליל. שנאמר ויחלק עליהם לילה. דלתיו דפקת כחום היום. שנאמר וירא אליו ה' וכו' הוא יושב פתח האהל כחום היום. הסעיד נוצצים האכיל המלאכים שהם נוצצים כעין נחשת קלל. עוגות מצות. שנאמר לושי ועשי עגות. ופסח היה. ואל הבקר רץ אברהם כדפרשינן לעיל. זועמו סדומיים. הקדוש ברוך הוא הכעיס הסדומיים ושרפם באש שנאמר וה' המטיר על סדום גפרית ואש. חולץ לוט מהם. לוט נוצל ממהפכת סדום בזכות אברהם. וזה היה ליל שני של פסח. שנאמר ויבאו המלאכים סדומה בערב. טאטאת אדמת מוף ונוף ארץ מצרים שנ' וטאטת יה במטאטי השמד. קה ראש כל און מחצת. הקדוש ברוך הוא מחצת בליל שמורים כל בכור. כמו ראשית אונם. שנ' וה' הכה כל בכור. כבי"ר הקדוש ברוך הוא שנקר' כביר כח על ישראל. שנקראו בן בכור. שנאמר בני בכורי ישראל. פסחת שנ' ופסחתי עליכם לבלתי תת משחית. שנ' ולא יהיה בכך נגף למשחית וכו'. מסוגרת יריחו שהיתה סוגרת ומסוגרת. סוגרה נמסר' ביד ישראל. בעתותי פסח. סוגרה לשון מסירה. כמו היסגירוני בעלי קעילה. נשמדה מדין על ידי גדעון. בצליל שעורי עומר. בזכות העומר כמו שכתוב והנה בליל מצרים מתהפך וכו'. פול ולוד. שרי מלך אמור. עוד היום בנות לעמוד זהו סנחריב מלך אשור כדמוכח בפ' חלק. פס יד כתבה. על הכותל מנא מנא תקל ופרשין. כדי לקעקע צול. זה בבל. שנאמר האומר לצולה חורבי על בלשצר וכו'. צפה הצפית בלשצר צוה להביא כלי בית המקדש ונשתמש בהם הוא ושריו נשיו ופלגשיו. קהל כנסה הדסה אשת. צום לשלש. שנאמר כנוס כל היהודים וכו' וצומו עלי שלשת ימים לילה ויום. ראש מבית רשע המן. שתי אלה רגע. כמו שאמ' הנבי'. ותבואני לך שתי אלה כו'. שכול ואלמון ביום אחד. לעוצית. בת אדו' יושבת בארץ עוץ. בפסח כדאמרי' בניסן נגאלו ובניסן עתידים ליגאל.
+
+אדיר במלוכה
+
+
+
+אדיר הוא
+
+
+
+ספירת העומר
+
+
+
+אחד מי יודע
+
+
+
+חד גדיא
+

txt/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,672 @@
+Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah
+קמחא דאבישונא על הגדה של פסח
+merged
+https://www.sefaria.org/Kimcha_Davshuna_on_Pesach_Haggadah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Mahzor Roma, Bologna 1540
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001073413
+
+קמחא דאבישונא על הגדה של פסח
+
+קדש
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>בבואם</b> מבית הכנסת כל אחד יערך שלחנו בדרך חירות בענין שנבאר. ולא ישבו על השלחן עד שתחשך היום כדי שיהיה ודאי לילה בעת אכלו מצה כדכתיב בערב תאכלו מצות. ואפי' עני שבישראל לא יפחתו לו מד' כוסות ואוכלי' ושותין בהסבה ונרמז בפ' דכתיב ויהי בשלח פרעה את העם כתיב בתרי' ויסב אלקי' את העם כי כשנגאלו אכלו דרך הסבה. ומצוה מן המובחר ביין אדום זכר לדם שהזו על המשקוף והמזוזות במצרים. ואם היו ידיו נקיות ישב אל השלחן ויקדש אמנם רוב בני אדם נוהגי' לבדוק נקביהם קודם לכן ובעלילה זו רוחצים ידיהם. שאם היו ידיו נקיות אין לו לרחוץ אות' בחנם ולברך על נטי' ידים. שהרי על נטילה זו לא יבא לאכול רק לשתות אחר קדוש. וקיימא לן הנוטל ידיו לפרות הרי זה מגסי הרוח. וטעם לארבעה כוסות אלו כנגד ד' לשונות גאולה הכתוב בפ' וארא. לכן אמו' לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וכו' והצלתי אתכם מעבודתם. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה. ולקחתי אתכם לי לעם. ד' כוסות כנגד והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. וי"א כנגד ד' כוסות האמורי' בפרעה. וכוס פרעה בידו. ואשחט אותם על כוס פרעה. ונתת כוס פרעה בידו. ואתן את הכוס על יד פרעה. וי"א כנגד ד' מלכיות. וי"א כנגד כוסות פורענות שעתיד הקב"ה להשקו' אומות העולם. כי בה אמר ה' אלקים קח את כוס יין החמה הזאת והשקית אותו את כל הגוים וכו' כוס זהב בבל ביד ה' משברת כל הארץ וגו' כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך. ימטר על רשעים פחי' וכו' ורוח זלעפות מנת כוסם. כנגד ד' כוסות של נחמות. ה' מנת חלקי וכוסי תערו' לפני שלחן וכו' ראשי כוסי רויה. כוס ישועות אשא. פי' בשתי כוסות הכתוב מדבר אחד לימות המשיח וא' לעולם הבא. יש שואלים למה אין מברכין על שתיית ד' כוסות כמו שמברכי' על אכילת מרור. ויש לתרץ שאין מברכי' אלא על מצוה שעושי' בבת אחת בלא הפסק. אבל ד' כוסו' שעוש' מצוה אחת על כל אחד מהם בהפסק אין לברך עליהם. וכתב רב נטרונאי גאון ד' כוסו' של ליל פסח אי אפשר שלא לשתו' ואם לא שתה לא יבא ידי חובותו וחייב מלקו' מדרבנן. ומה שאמר אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ר"ל אפי' עני שאין רגיל להיות מסב. ואין צריך לומ' לעשיר שרגיל להיות מסב על כלי מלת וכרפס ותכלת. וההסבה צריכ' להיות על צד שמאל. והסבת ימין אינה הסבה שמא יקדים קנה לושט. ואשה אינה צריכה הסבה מפני שאמת בעלה עליה. ואם היא אשה חשובה צריכה הסבה. ואין צריך לומר אלמנה וגרושה שאין רשות אחרים עליה. בן אצל אביו אפילו הוא רבו מובהק צריך הסבה. תלמיד אצל רבו אינו מסב אלא אם כן יתן לו רבו רשות. והטעם שאינו מסב לפני רבו ואם היה אביו רבו מסב לפניו. שהאב מוחל על כבודו לבנו והוא גס בו מה שאין כן בתלמיד לפני רבו. שמש לפני רבו צריך הסבה. וכתב אבי העזרי שבזמן הזה שאין רגילות בארצנו להסב יושב כדרכו ואין צריך להסב. 
+<b>ומכינין</b> קערה שיש בה שני תבשילין וג' מצות וב' מיני ירקות וחרוסת. הב' תבשילין אחד מהם צלי זכר לפסח ואחד מהם מבושל זכר לחגיגה המבושלת הנאכלת קודם לפסח כדי שיהא הפסח נאכל על השבע. ובירושלמי יליף לה מקרא דכתיב ועצם לא תשברו בו ואלו היה נאכל בשעת רעבון יש בו לחוש משום שבירת עצם. וכך היא המצוה בזמן שבית המקדש קיים בתחלה מביאים הפסח ו��ברכין בא"י אקב"ו על אכילת הפסח ואוכל ממנו כל אחד כזית לפחות ואחר כך מביאים החגיגה ומברכי' אקב"ו על אכילת הזבח. וכשגמרו לאכול את החגיגה מביאים הפסח ואוכלי' אותו על השבע. ובזמן שחל י"ד בניסן בשבת אין צריך כי אם הצלי שהוא זכר לפסח ולא המבושל שהוא זכר לחגיגה שלא היתה חגיגה דוחה שבת באותו זמן. ואמרינן בירושלמי שלוקחי' לב' תבשילי' בעא ודרועא. בעא כלומר בעא רחמנא למפרק יתנא. ודרועא כלומר דפרק יתנא בדרועא מרממא. והשני מיני ירקות. נהגו להיות אחד מהם כרפס. כי כשתהפוך כר"פ יהיה פר"ך והס' רמז לששי' רבוא. והאחר החזרת שנקראת חסא שחס הקדוש ברוך הוא עלינו. והחרוסת מדברי סופרים זכר לטיט שהיו משתעבדים בו ישראל במצרים. ועושי' אותה מיני פרות מתוקים וחמוצים ומתבלי' אותה בתבלי' לדמותה לחומר עם התבן ומשימי' בה תפוחים זכר לתחת התפוח עוררתיך. ואגוזי' זכר אל גנת אגוז ירדתי. ותאנים לזכר התאנ' חנטה פגיה. תמרי' זאת קומתך דמתה לתמר. ותבלין כגון קנה וקנמון שדומין לתבן.
+<b>כתב הרי"ף</b> מאן דבעי לברוכי בתרי ותלת אבתי היכי עביד מברך ברישא בביתיה ואכיל כל מאי דבעי ומברך ברכת המזון והדר מברך לכל חד וחד בביתיה ושתו אינהו כסא דקדושא ואגדתא ואכלי ירקי ומצה ואיהו לא אכיל מדי בהדיהו ושביק להו למגמר סעודתיהו. ומברכי אנהו ברכת המזון. והדר אזיל לביתא אחרינא. ועביד הכי וכן לכל ביתא וביתא. אף על גב דברכת הנהנים קיימא לן דאינו יכול לברך לאחרים אלא אם כן יהיה נהנה עמהם שאני ברכת הלחם של מצה וקדוש היום שהם חובה. הלכך יכול לברך לאחרים אף על גב דאינו נהנה. ומיהו כיון דבריך ברכת המזון לא לטעום מדי בהדיהו. דקיימא לן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ולבסוף אזיל לביתיה וגמר הלילא ושתי כסא דהלילא. ואי בעי לאקדומי להניא בתי ברישא מברך ליה ולא אכיל ולא טעם מדי בהדיהו והדר אזיל לביתיה ומקדש הרשות בידו. ואין לו להתחיל בביתו ולומר עד גאל ישראל ולברך המוציא ועל אכילת מצה ואחר כך הולך לשאר בתים ואחר כך חוזר לביתו וגומר סעודתו לפי שלא התירו לעקור מסעודתו ללכת למקום אחר אפילו הניח שם זקן או חולה אלא לדבר מצוה כגון לקראת חתן או לקראת כלה. ואין לומר שגם כן היא מצוה להוציא אתם שאינן בקיאין ידי חובתן. לפי שמצות חתן וכלה היא מצוה עוברת. ולפיכך התירו לו לעקור וללכת לקראתם. אבל להוציא מי שאינן בקיאין ידי חובתם אינה מצוה עוברת ויכול להוציאם אחר שגמר סעודתו או קודם. וכתב בעל העטור מסתברא דלא מצי מברך בורא פרי האדמה אשאר ירקי כיון שאין טועם עמהם. שלא אמרו אלא בברכת הלחם של מצה וצריך למעבד כרב חסדא דמברך בחזרת בורא פרי האדמה ולאכול מרור. ואכיל. וכי מנוי למרור אכיל בלא ברכה. וכתב הרא"ש ולא נהירא כיון דתקנת חכמים היא משום הכרא לתנוקות הוי כברכת מצה ויכול להוציאם אף על פי שאינו טועם. ומה שכתב הריא"ף ומברכי אנהו ברכת המזון הוי תקנה ליודעים ברכת המזון. ואם אינם יודעים כתב רב עמרם שאין תקנה להוציאם שאם מברך להם ברכת המזון תו לא מצי למשתי בביתיה. והרא"ש כתב דאפילו אם אינם יודעים ברכת המזון יש תקנה להקרותם מלה במלה כקטן שמקרא את ההלל שעונין אחריו מה שהוא אומר שאין כאן משום מוציא שם שמים לבטלה. ורבינו יעקב בן הרא"ש כתב ואפשר דאף ברכת המזון יכול לברך כדי להוציאם כי היכי דברכת הלחם דמצה מוציאם כיון שהוא חובה הכא נמי ברכת המזון כיון שתקנו ארבעה כוסות ותקנו אחד מהם על ברכת המזון הוי חובה נמי. ואין דבריו נכונים בעיני מדאמ' בירושלמי פרק מי שמתו תניא כל מצות שאדם פטור מהן מוציא הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון. ומקשה והא תנינן כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא הרבים די חובתן הא אם היה חייב אפילו אם יבא מוציא אם כן אלא שניא היא ברכת המזון דכתיב בה ואכלת ומשבעת וברכת. מי שאכל הוא מברך והנכון לעשות כדברי הרא"ש ז"ל. כשיהיה כל זה מוכן לפניו מוזגין לו כוס ראשון לכל אחד ואחד ומברך על היין תחלה ואחר כך על היום. ומברך אחר כך שהחיינו. ואינו מברך שעשה נסים לאבותינו מפני שברכת אשר גאלנו היא במקומה ויותר מבוארת שמזכרת פרט הנס. ושותה כל אחד מהם כוסו בהסבה דרך חרות.
+<b>ואם</b> חל להיות בשבת אומ' תחלה ויכלו ואחר כך מברך על היין ואחר כך על היום ואומ' בחתימה ושבת ומועדי קדשך באהבה וברצון ובשמחה ובששון הנחלתנו. שמחה ביום טוב מפורשת ובשבת שנאמר וביום שמחתכם ואמ' בספרי אלו השבתות. ובשבת מצאנו לשון נחלה שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם. לכן אומ' הנחלתנו. וחותם בא"י מקדש השבת ישראל והזמנים. ואומ' שהחיינו ואח"כ שותה.
+<b>ואם</b> חל במוצאי שבת הסימן יקנה"ז יין קדוש נר הבדלה זמן. ואומ' בהבדלה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ומצאנו הבדלה בין קדש חמור לקדש קל שנ' והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ושאל רבינו אפרים למה נהגו לומ' ואת יום ז' מששת ימי המעשה הבדלת וקדשת וקדש' את עמך יש' בקדושתך. אחר בין קדושת שבת לקדושת י"ט הבדלת שאין זה לא מעין החתימה ולא מעין הפתיחה. והשיב ר"ת משו' דאמ' בע' ערבי פסחי' הפוחת לא יפחות מג' הבדלו' והמוסיף לא יוסיף על ז' רצו להזכיר ז' הבדלות והוסיפו' בי"ט אחר שבת לפי שהוא מענין י"ט. ואלו הן בין קדש לחול. ובין אור לחשך. בין ישראל לגוי' ובין השבת לו' ימי המעשה הרי ארבע. אמנם בין שבת לו' ימי המעשה אינם מן המנין שהרי הזכיר בין קדש לחול אלא אגם דאמ' לה בעלמא אמרי' ליה הכא. הרי ג'. בין קדושת שבת לקדושת י"ט הבדלת זהו אוכל נפש שמותר בי"ט ולא בשבת. זאת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת זהו יום טוב אחרון של חג שחלוק מששת ימי חולו של מועד. והבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך הם מני הבדלות בין כהני' ללויי' ולויים לישראל. וזהו מעין החתימה המבדיל בין קדש לקדש. ומצאנו הבדלה בין כהני' ללויי' שנאמ' בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן לקדשו קדש וקדשי' עסוק בד"ת. והבדלה בין לויי' לישראל שנ' בעת ההי' הבדיל את שבט הלוי. ואומ' שהחיינו ואח"כ שותה ואי' מריח בשמים והטעם שמנוחת הי"ט הוא משיב את הנפש והוא לו במקו' הרחת הבשמים. 
+
+ורחץ
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>ולאחר</b> הקדוש נוטל ידיו לאכול הירקות שטבולה במשקה אפילו שאינו אוכל פת. משום דאמר כל שטבולו במשקה צריך נטילת ידים דלמא נגע במשקים והידים עסקניות הם. וכבר בארנו שטוב למצוא עילא וליטול ידיו קודם ולא לאחר קדוש לדידן שאין אנו נזהרין מטומאה.
+
+כרפס
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+ולוקח מן הכרפס וטובל בחומץ או בחרוסת להמית התולעת שבירקות ומברך בורא פרי האדמה. ור"ת ורשב"ם הנהיגו תלמידיהם לטבול טבול ראשון בחומץ ומביאין ראיה מדתנן הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שהוא מגיע לפרפרת הפת נמצא שבמשנה אין מזכיר חרוסת עד טבול שני. והר' יונה פי' לפי שטבול ראשון אין חובה אלא להכרא בעלמא ורגילין כל השנה שאוכלין חזרת בלא חרוסת ואין חוששים לקפא. גם עתה יאכלו כמו בשאר ימות השנה בלא חרוסת. אבל טבול שני שהוא משום מצות הזהירו חכמי' שלא יהא בו משום סכנה ��קופא פרשו שהו' תולעת כדתנן בתרומו' האוכל תולעת שבעיקרי האילנות וקיפא מבירקות. ורבינו האי פירש עיקר הקיפא בלשון ארמית מלשון קפוי כגון נפיחה ורוח שאוחזת במעים מן המאכלות ונקרא קיפה מפני שהי' מנפחת. והחרוסת היא סם שטורד אותו רוח. והטעם שאין מברכים על החרוסת אע"פ שהיא מצוה מדברי סופרי' לפי שהיא טפלה לכרפס ותנן כל שהוא עקר ועמו טפלה מברך על העקר ופוטר את הטפלה וכטבול שני אין לברך בורא פרי האדמה אלא לאכול מרור בלבד כי ההגדה אינה הפש' לענין אכילה הואיל והמרור לפניו ואינו נמלך.
+אבל לענין נטילה הויא הסח הדעת שהידים עסקניות הם. ומזה הטעם אין לברך בורא נפשות רבות אחר אכילת שאר ירקות שאין ההגדה הפסק וכמו כן אחר המרור אין לבר' בנ"ר לפי שחובת אכילתו היא עם המצה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו ואם כן נחשוב אותו כדברים הבאים בתוך הסעודה שאין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם ומזה הטעם אין לברך על המרור בורא פרי האדמה. ושאר ירקות באים בתחלה להברא בעלמא כדי שישאלו התנוקות מה נשתנה שאין דרך לטבל בירקות קודם אכילת הפת. ומי שאין לו שאר ירקות אלא מרור בלבד מברך עליו בתחלה שתי ברכות בורא פרי האדמה ולאכול מרור וטובל בחרוסת ואוכל כזית וכשגומרים ההגדה מברך על המצה ואוכלה וחוזר ואוכל מן המרור בלא ברכה. 
+
+יחץ
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>ואחר</b> אכילת הכרפס בוצע אחת מן השלשה מצות ויתן חציה בין שתי השלמות והחציה האחר תחת המפה זכר למשארותם צרורות בשמלותם למצות אפיקומן שנאכל באחרונה זכר לפסח שהיה נאכל על השבע. ומפני מה נהגו לפרוס המצה קודם ההגדה כדי שלא יאמר הא לחמא עניא אלא על המצה פרוסה כדאמרינן בפסחים מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה.
+<b>כתב הרי"ף</b> ז"ל מאן דלית ליה אלא כזית דמנטר אכיל ברישא דלא מנטר ומברך עליה המוציא ולבסוף מברך על כזית דמנטר על אכילת מצה. והלל כריך מצה ומרור ואכיל בלא ברכה. ותמה עליו הרא"ש לפי סברתו שאוכל כזית דמנטר לבסוף היאך יעשה כריכה אחר שיאכל כזית דמנטר ויאכל שאין שמור אחריו ויבטל טעם מצה. דיותר מסתבר לפי סברתו להניח הכריכה שאינה אלא זכר למקדש ממה שיבטל נועם המצה של מצות מפיו. וכן כתב הרמב"ם ורבינו יונה שיאכל כזית דמנטר באחרונה ויברך עליו לאכול מצה ולא יאכל אחריו כלום. ובעל העטור כתב תיאכל מיד דלא מנטר ויברך עליו המוציא ולאכול מצה ויאכל דמנטר בסוף בלא ברכה. והרא"ש כתב שואכל כזית דמנטר מיד כדי שיאכל מצה משומרת לתאבון ויברך עליו המוציא ועל אכילת מצה ואין חושש אם יאכל אחריו לבסוף דלא מנטר. 
+
+מגיד
+
+הא לחמא עניא
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+<b>ומתחיל</b> ההגדה. והקשה הרי"ף למה אין מברכין על קריאתה כמו שמברכין על קריאת המגלה והלא מצות עשה היא שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא וכולי ותרץ כי במה שאנו אומרים בקדוש זכר ליציאת מצרים יצא. והרשב"א ז"ל תירץ טעם אחר שאין לברך על קריאתה מפני שאין לה קצבה שאפילו בדבור בעלמא שידבר ביציאת מצרים יצא אלא כל המרבה הרי זה משובח. ונקראת הגדה על שם והגדת לבנך ביום ההוא. ויש אומרים הגדה כמו דברי אגדה שמושכין לבו של אדם. וכן נראה לי המחבר מזה הפרוש הוא הנכון כמו ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך שדרשו בו ימשיך תהלתך כי הכל הולך אחר כונת הלב כי בספר האדם נפלאות ונוראות יוצאות מסדר העולם הטבעי ימשך ממנו אהבה ושמחה ותענוג נפשיי כי מי שמע כזאת ענין מבהיל יותר כמו שאמר בעל הכוזר כי היו בני ישראל משוע��דים במצרים שש מאות אלף רגלי מתיחסים של השנים עשר שבטים ולא נכנס ביניהם נכרי מיחלים המועד אשר יעד לאבותם ובהיותם בתכלית הענוי והדלות ביד פרעה הורג את בניהם שלא ירבו שלח משה ואהרן עם חולשתם ועמדו כנגד פרעה עם חזקתו באותות ובמופתים ובשנוי המנהגים ולא יכול להסתר מהם ולא למנוע עצמו מהעשר מכות אשר חלו במצרים במימיהם ובארצם ובאוירם ובצמחיתם ובבהמתם ובגופם ובנפשות שמתו בכוריהם ברגע אחד בחצות לילה ואין בית אשר אין שם מת זולתי בתי בני ישראל וכל המכות באות באזהרה ובמועד ומסתלקות כדי שיתברר כי הם בכונה מאת אלוק' חפץ יכול עושה חפצו בעת שיחפוץ לא מצד הטבע ולא מצד הככבים ולא מצד כשפים ולא במקרה ואחר יצאו בני ישראל בדבר הנזכר בילה מי שיקבע בלבו שעור הדברים האלה בכונה לא במי שקורא בספר דברי הימים בלי בחינה יתקרב אל הבורא ביותר. וזהו סוד לשון הגדה והמשכת לב השומעים לאמונה השלמה. 
+<b>וכשאומר</b> הא לחמא עניא וכו' מגביהין הסל שיש בו המצות ושאר הדברים מהמצוה לשמח התנוקות ואחרי כן מסירים אותו כדי שישאלו מה נשתנה. שבכל הילות אנו אוכלים מה שלפנינו בקערה ועכשיו היא מסולקת מלפנינו. כדאמרינן בפר' אע"פ אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזא דקא מגבהי פתורא אמ' ומי אכלינן דקא עקריתו תבא מקמן. אמר פטרתינן מלומר מה נשתנה ופירש רשב"ם הני מילי לדידהו שהלשונות קטנים אבל אנו שיש לנו השלחנות גדולים ואין בנקל לסלקם מסלקים הסל או הקערה שבו השלשה מצות והמרור והשני תבשילי' ודי לנו בכך.
+<b>הא לחמא עניא.</b> כו' כזה היה הלחם שאכלו אבותינו במצרים ואם תאמר מהו די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים והלא ויאפו את הבצק וכו' עגות מצות כי לא חמץ לא היה אלא אחר יציאת מצרים ומתרץ האברבנילו בזבח פסח שכשהיו עובדים במצרים בעבודת פרך היו המצריים נותנים להם לחם מצה שהוא קשה לעכול כמו שנותנים היום לפועלים העמלין לחם הפולין והקטניות הבלתי מתעכל כן היו נותנים להם.
+<b> ולמה</b> נקראת המצה לחם עני לחם שעונים עליו דברים הרבה פירוש קריאת ההגדה וההלל על אכילתו.
+<b>דבר אחר</b> מה דרכו של עני בפרוס' אף כאן בפרוס' שבוצעים המוציא בפרוסה. ד"א מה עני מסיק והוא אופה מפני שאין לעני עבדים ושפחו' והוא עצמו צריך להיות מסיק ואשתו אופה. אף כאן כדי לזרז עשיי' המצות גם יהיה עשיר מתעסק בהם ומסיק ואשתו אופה כדי שלא תבא לידי חמוץ ועוד י"מ למה נקרא לחם עני לפי שאין לשין אותו אלא כשעו' קרבן עני דהיינו עומר שהו' עשירית האפה הבאה בדלי דלות.
+<b>כל דכפין ייתי ויכול.</b> אומר כן לפי שחוב' כל אדם לאכול מצה בליל פסח כמו שכתוב בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה על כן משמני' מי שאין לו מצה בליל הפסח. ויש מפרשים כל דכפין ייתי ויכול לפי שכל אדם מרעיב עצמו בערב הפסח כדי שיאכל מצה לתאבון הוא קורא לבני הבית שכלם רעבים.
+<b>כל דצריך ייתי ויפסח.</b> איכא דאמר דלא גרסינן ליה לפי שאין לנו פסח עתה. ומסתברא שטוב לאמרו ונוכל לפרש ויפסח כמו ויפסע כלו' יעבור עלי לסעו' אצלי או לפי שמשימים בשל החובה ב' תבשילים א' זכר לפסח. לכן אומר כן כמו שהיו אומ' בזמן הבית לזכר הפסח כמו שאנו אכלים האפיקומן ושאר דברים עושים לזכר הפסח.
+<b>הא שתא הכא.</b> אחר שהזכרנו ענין הפסח ויש בזה עגמת נפש למסובי' אל השלחן מזוכי' חרבנן ובטול הקרבן לכן מסדר ההגדה הוא מנחם בני ביתו ואו' השנה הזאת אנחנו כאן ולא נוכל לעשו' חובותינו ולהקרי' הפסח. בשנה הבאה נהיה בירושלים ואם לא נזכה לשלמו' המכוון. לפחו' נזכה מבשנה הזאת אנחנו פה עבדים ובשנה הבאה נהיה בני חורין. או הוא כמו תפלה יהי רצון שיקיים לנו הב"ה הבטחתו ויעודיו שיעד לגאלינו מגלותינו ושנזכה לעשות הפסח בשנה הבאה בירושלים. ויש מפרשים למה אומר בכל זאת בלשון ארמית. לפי שהיה לשונם והלעז שלהם שהרי בבבל נתקן וכדי שיבינו הנסים והתינוקות ועמי הארץ לקיים מצות והגדת בלשון שיהיו הכל שומעים. וי"א לפי שבירושלים היו מספרים בלשון שמחה ארמית. 
+
+מה נשתנה
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>מה נשתנה הלילה הזה וכו'.</b> זה נתקן בשביל מי שאין לו בן כדגרסינן בפרק אעפ"י חכם בנו שואלו ואם לאו אשתו שואלתו. ואם לאו הוא שואל לעצמו. ואפילו חכמים הבקיאים בהלכות הפסח שואלין זה את זה מה נשתנה. 
+<b>אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת.</b> אכילת ירק קרי טבול על שדרכו לאכל על ידי טבול חומץ או חרוסת.
+<b> והלילה הזה שני פעמים.</b> טבול ראשון וטבול שני וטבול ראשון אין חובה אלא בשבי התנוקות שישאלו ויאמרו למה אנו אוכלים הירקות קודם הסעודה ובשאר הילות תוך הסעודה.
+<b>והלילה הזה כלנו מסובים.</b> אפי' השמש צריך להסב ובן לפני אביו ושה חשובה אצל בעלה. לפי שהוא דרך חרות ושררה.
+
+עבדים היינו
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>עבדים היינו לפרעה במצרים.</b> היא תשובת למה נשתנה בשאלת האחרונה שהלילה הזה כלנו מסובין שבכלל תשובה זו כל שאר הדברים שלפיכ' נשתנה הלילה הזה באכילת מצה ומרור מכל שאר הלילות. ואם תאמ' מאי דהוה הוה ומה לנו לספר במה שעבר לכך אנו אומר' שאלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים הרי אנחנו ובנינו ובני בנינו עדין היינו משועבדים.
+<b>ואפי' כלנו חכמים וכו'.</b> כדאמרי' ואפילו שני ת"ח הבקיאים בהלכות הפסח שואלים זה את זה כדי לקיים מצות ההגדה. כמו שמספר והולך.
+
+מעשה שהיה בבני ברק
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>מעשה בר' אליעזר ור' יהושע וכו' שהיו מסובין בבני ברק. </b>בזאת הבבא מקש' הרבה קושיו' האברבנילו בזבח פסח איך יתכן שנזדמנו כל אלו החכמי' שזה דירתו בלוד וזה בפקיעין ואיך כל אחד נעתק ממקומו ללון בכמו זה המקום בחג הפסח הנכבד הזה אשר ברגילות כל אדם להעביר עצמו לשמוח עם בני ביתו וזה המקו' בלתי רשום ולא נקרא שמו עלי אדמות ומקומות ארץ ישראל ולא בבל רק בכאן. ומתר' שהנכון הוא בעיניו שהיו מסובין בבית על כרים וכסתות מרוקמות זהב והיינו בבני ברק שהיה הזהב והאבנים טובות מבהיקות כברקים להורות על עוצם זריזות בכבוד הלילה הזה להיות יושבים מסובים כבני מלכים אמנם לפי הפשט הוא שם מקום.
+<b>רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית.</b> בא ללמד שאלמלא היות הקרי' שמע מצוה עוברת עדין לא היו נמנעים מלספר ביציאת מצרים.
+
+Paragraph 2
+
+<b>אמר רבי אלעזר בן עזריא הרי אני כבן שבעים.</b> ולא בן שבעים כמו שאומר בגמרא דאדרו ליה תמני סר דרי חוורתא ביום שהושיבוהו נשיא וקפצה עליו זקנה ונראה כמו בן שבעים דלאו מצינו נאה יושב בישיב' מזקן.
+<b>ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים וכו'.</b> לא זכיתי רוצה לומר לא נצחתי כמו כל מאן דזכי למלכא. לא נצחתי חכמים שיזרו לדברי עד שדרשה בן זומא. ויש אומרים שהיה סבור מקודם שאין ראוי להזכיר יציאת מצרים כי אם ביום עד ששמע דרשת בן זומא ומכאן ואילך תקן לאמרו ביום ובלילה ביום אמת ויציב ובלילה אמת ואמונה. ונראה שקודם לכן היה מדלג פרשת צצית בלילה דכתיב וראיתם אותו ולילה לאו זמן ראייה היא, עד ששמע דרישת בן זומא וקבעה חובה ביום ובלילה. וחכמים שהיו חולקים ואומרים ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך העולם הבא. כדאמרינן לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה. אלא שיהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל.
+
+כנגד ארבעה בנים
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>ברוך המקום ברוך הוא.</b> הקדוש ברוך הוא נקרא מקום שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כמו שדרשו הנה מקום אתי הנה אני במקום לא נאמר אלא הנה המקום אתי שהוא המעון והמקום בזולת מקום. ועוד תמצא כי מקום עולה למנין השם כי י' פעמים י' הם ק' וה' פעמים ה' כ"ה. ו' פעמים ו' הם ל"ו. וה' פעמים ה' כ"ה תחברם כלם יהיו קפ"ו כמנין מקום. 
+<b>ברוך שנתן תורה.</b> יש מפרשים לפי שרוצה לדרוש המקראות הללו הכתוב בהגדה כנגד ארבע בנים מתחיל בברכת התורה תחלה ואחר כך דורש.
+<b>כנגד ארבעה בנים דברה תורה.</b> פרושו מצות ההגדה כתובה בארבע מקומות ולפי המקראות הכתובים אנו למדים שכנגד ארבעה בנים דברה תורה כמו שמפרש והולך וקורא אותם בנים שעדין אינם יודעים כלום כמו הנערים.
+
+Paragraph 2
+
+<b>חכם מהו אומר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם.</b> פסוק זה כתוב בפרשת ואתחנן וכתוב בתריה ואמרת לבנך עבדים היינו וכו' ויתן ה' אותות ומופתים וגו'. יש להתישב בשאלת החכם כי אין ספק לפי שכלו יהולל איש והדבור נמשך אחר השכל ודברי פי חכם חן תפוחי זהב במשכיות כסף שאין הכפל בדברו החכם רק כל תבה ותבה מורה ענין לעצמו ויבחר לשון ערומים ויש לומר שזהו תוכן כונתו ושאלתו היא זאת מה העדות והחקים והמשפטים דהיינו לאכול חגיגה ופסח אשר יש בו חקים ומשפטים שה זכר תמים ונאכל למנוייו וצלי עד חצות. ככתוב בו ככל חקת הפסח וגומר ויודע החכם שאלה הדברים הם עדות מורות על ענינים גדולים שיש להם נועם ועדות על יציאת מצרים ומעמיק לשאל בהיות כל החקים והמשפטים תלויים בקרבן הפסח כגון ועצם לא תשברו בו ושאר דקדוקים והוא העקר למה אוכלים אותו על השבע באחרונה. ודרך החביב חביב קודם באכילה כי מה יועילו המעדנים אחרי מלא כרסו ולא יכיל עוד טובם אף אתה אמור לו כהלכות הפסח שלפיכך מקדימים לאכול החגיגה לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כלומר אין אומרים אפיקו מיני מתיקה אחר המזון להסיר טעם הבשר מפיו לקינוח סעודה. לפיכך מאחרין אותו. וזה שאנו אוכלים גם אנחנו כזית מצה משומרת באחרונה זכר לפסח. ועוד י"ל שכן היא שאלת החכם המעמיק כשרואה שבניו עם בני ביתו ונמנין על פסח אחד ופעמי' מגיע לאחד מהן חלק מועט והן מקפידים עליו לאכלו מה שאין רגילין לעשו' בשאר הימים להתחבר ולהתאסף יחד בסעודה ולהקפיד בחלק מועט כזה. לכן הוא שואל מה העדות והחקים כלומר עתה שדרך העולם לחוג ולשמוח עם אנשי ביתו מניחים בתיהם והולכים אצל חבריהם. ואם מפני חבת הפסח היו יכולים לשלוח מנות איש לרעהו כמו בשאר הקרבנות ואינו מוציא עצמו מן הכלל אמנם שאמר אשר צוה ה' אלקינו אתכם לפי שהוא יודע שאין שוחטים הפסח על הקטן וכבר קבל עליו עול מלכות שמים באמרו ה' אלקינו. 
+<b>אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.</b> לפי תוכן שאלה זו תסביר לו כי חובה עלינו לאכול קרבן זה בחבורה אחת הוא ושכניו כמו שכתוב בבית אחד יאכל ותרגומו בחבורה חדא וכיון שנמנה עליו אין סדר לומר אפיקו מנאי מהכא תשא סרבלי שאני רוצה להפטר וזו תשוב' לעומק דבריו למה אין אוכלי' איש איש בביתו ובחומותיו כשאר המועדים.
+ומפטירין פירוש מסיימי' מלשון הפטרה שמסיימים בה תפלת שחרית. ואפיקומן בלשון יוני קורין לא כלום אפיקומן. פרוש אחר מפטירים לשון פתיחת פה לדבור מלשון יפטירו בשפה. ואפיקומן לפרוש הראשון נוטריקון אפיקו מיני מתיקת לפרוש השני אפיקו מנאי.
+
+Paragraph 3
+
+<b>רשע מה הוא אומר.</b> בפרשת בא אל פרעה כתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם בבן רשע הכתוב מדבר שהרי כתיב לכם דמשמע לכם ולא לו מה העבודה הזאת לכם משמע גם כן לשון טורח שהוא מדבר דרך רשע כלומר מה הטורח הזה שאתם מטריחים עלינו כל שנה לעכב סעודתי' ולערבב שמחת החג וקורא עבודת המקום טורח ועבודה גם שמצינו סתם לשון עבודה בקרבנות לעולם יש לדון דברי הרשע לכף חובה כמו שהוציא עצמו מן הכלל גם כן. לפיכך אתה הקהה את שניו, לשון חולש השנים כמו ושני בני' תקהנה שרואה לאחרים אוכלים והוא אינו אוכל ואמור לו כנגדך דברה תורה בעבור זה עשה ה' לי. לי ולא לו שרשע כמוך אלו היה שם לא היה נגאל. ואם תאמר היאך דורש בעבור זה עשה ה' לי וגו' הנאמר על שאינו יודע לשאל לגבי הרשע. וי"ל שדורש אותו באם אינו ענין לשאינו יודע תנהו ענין לרשע. וגם כתב השבלי הלקט. כי שאינו יודע לשאל קרוב למין הרשע כי מתוך רשע הוא מי שאינו מעמיק לשאול ולדרוש על מצותיו של מקום רק עושה אותם מצות אנשים מלומדה.
+
+Paragraph 4
+
+<b>תם מה הוא אומר.</b> תם קורא למי שאינו חכם שידע להעמיק ולהסדיר שאלתו דרך מוסר וחכמה. וגם אין בו רשע אלא שואל סתם מה זאת.
+
+Paragraph 5
+
+<b>ושאינו יודע לשאל את פתח לו.</b> כמו פתח פיך לאלם. בפרשת בא כתיב והגדת לבנך ביום ההוא. לא נאמר בזה הפסוק שאלת שום בן אלא והגדת סתם. היינו למי שאינו יודע דרוש לו בהגדה ופרסם לו את הנס.
+
+יכול מראש חודש
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>והגדת לבנך. יכול מראש חדש.</b> אין זה מענין ההודעה מהאב לבן שאינו יודע לשאול. רק אלו דברי המחבר ההגדה שהוא דורש אותו יכול מראש חדש כלומר שיהא חייב לדרוש לו לבן משנכנס ר"ח ניסן כדרך שהזהיר משה רבינו מראש חדש תלמוד לומר ביום ההוא יום שנגאלו בו. יכול יהא חייב לדרוש לו מבעוד יום כששוחטין פסחיהן ביום ארבעה עשר הואיל ונאמר ביום תלמוד לומר בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך שתוכל לומר בעבור זה שמונחים לפניך. ולמדנו זה מפני שהקדים לומר שבעת ימים מצות יאכל וכתיב בערב תאכלו מצות. וסוף הפסוק עשה ה' לי בצאתי ממצרים. 
+<b>דבר אחר</b> עשה ה' לי בעבור זה. זה בגמטריא שנים עשר מצות שאדם עושה בליל פסח ואלו הן ארבעה כוסות חרוסת כרפס שתי נטילת ידים המוציא מצה מרור כריכה. ובשעה שבית המקדש קיים אומר בשעת שפסח ומצה ומרור מונחים לפניך ולשון זה משמע שמורה לו באצבע.
+
+מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו במצרים.</b> לפי מה ששנינו מתחיל בגנות ומסיים בשבח. ואמר עלה מאי גנות רב אמר מתחלה ושמואל אמר עבדים היינו. ועבדינן כתרויהו. ומתחלה הוא מוסב על מה שאמרנו למעלה בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך ומפרשים לפי שהמשומד לעבודה זרה אסור באכילת הפסח כדכתיב כל בן נכר לא יאכל בו. לפיכך מתחיל בגנות שהיו עובדי עבודה זרה וכשקרבן לדת האמת ונמולו בצאתם אז הוכשרו להקריב ולהתקרב לעבודתו. כדי שישמעו הבנים וילמדו ויקחו מוסר ואל יטו לבם ללכת אחרי ההבל ויגלו מעל שלחן אביהם שבשמים. והנכון שצריך להזכיר ירידתן לשעבוד איך היה ומעשיהם אשר למדו בהתערבם בגוים ויציאתם ממצרים והנסים והנפלאות שעשה עמנו. מרוב אהבתו אותנו ויבחר באבותינו ובזרעם אחריהם שהרי לאברהם כמה בנים ולא בחר כי אם בבן סגולתו יצחק היה עולה תמימה. וכן ליצחק יעקב ועשו יעקב בחר לו יה. וגזר עליהם שעבוד מלכיות בעולם הזה כדי לזכותם לעולם הבא כמפורש בבראשית רבה בענין בין הבתרים. וארבה את זרעו דורש בירושלמי וארבה כמה ריבים רבתי בעדו.
+
+Paragraph 2
+
+<b>ואתן לעשו את הר שעיר.</b> יש מתרגמין הר שיידן על שם ושעירים ירקדו שם כי הוא מחלקו של סמאל שדרשו שיש לו סער בלבו כדכתיב והלך בסערות תימן והוא מחלק מאדים על כן היה אדמוני. ויעקב איש חלק הפך מאיש שעיר מרוחק ומובדל מן השערות ומותרות על כן צורתו בכסא הכבוד והוא ובניו ירדו מצרימה לפרוע שטר חוב שנגזר עליהם בין הבתרים.
+
+Paragraph 3
+
+<b>ברוך שומר הבטחתו לאבותיהם של ישראל ברוך הוא.</b> יש מפרשים שצריך לברך תכף לשעבוד שכשם שמברכים על הטובה כך מברכים על הרעה. ואנו מתנחמים ואומרים אחרי הגדת הגרות והגלו' ברוך המקו' שעתיד לשמור לנו הבטח' על גאולה שהבטיחנו. ברוך הוא שמחשב את הקץ תמיד מתי יבואו ויגיעו ימי השלו' ועת הגאולה. שנ' ויאמר וגו' בארץ לא להם בבב"ל ועבדו"ם במדי וענו אותם ביו"ן וגם אשר יעבוד"ו דן אנכי באדו"ם וחתם ואחרי כן יבאו ברכוש גדול. הרי ההבטחה של גאולה מכל המלכיות והשעבודים. ועוד יש לפרש שהיה מחשב את הקץ. לפי שהקב"ה היה חפץ לקרב גאולתם חשב אותם ק"ץ שנה משעה שהיתה הגזרה בין הבתרים עד שעה שיצאו ממצרים שהיו ת"ל שנה. שהרי לא נשתעבדו במצרים כי אם ר"י שנים כמנין רד"ו והינו מחשב את הקץ לדלגו ולקפצו וחשב הק"ץ כמשמעו ופשוטו כאלו נשתעבדו ממש.
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+<b>והיא שעמדה לאבותינו ולנו.</b> הבטח' הגאולה שהבטיח הקדוש ב"ה לאברהם אבינו בין הבתרים כשהראה לו השעבו' והגאולה. היא שעמדה במצרים ובבבל ויון ומדי. והיא העומדת לנו באדום. וכן דרשו בב"ר והנה אימה זו בב"ל חשיכה זו מד"י גדולה זו יון. נופלת עליו זו אדום. וכן הראה לו הגאולה ואחרי כן יבאו וכו'. 
+<b>שלא אחד בלבד עמד עלי' לכלותינו.</b> כלומ' לא המצריים לבדם עמדו עלינו להרע לנו ולכלותינו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו להרע לנו בכח אותה הגזרה של הגליות שנגזרה בין הבתרים והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם כמו שהבטיחנו.
+
+ארמי אבד אבי
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב.</b> שגם הוא בא מכח אותה הגזירה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל שאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע. שאלמלא החלום כמו שמפרש ואלקי אביכם אמש אמר אלי השמר לך מדבר מעשות היה לו לומר אלא שלבן היה מכשף גדול ואפילו בדבריו ובהזכרותיו והשבעותיו השדים היה יכול לבלוע יעקב ולהזיק ולכלות את זרעו. וזהו שנאמר ארמי אובד אבי שבא בהסכמה מוחלטת לאבדו לולא הקדוש ברוך הוא נטל לו כחו והקב"ה מצרף לו מחשבה רעה למעשה לכן נאמר ארמי אובד אבי. ולאחר שנצול מלבן נוסף לו פגע אחר וכו' שנאמר וירד מצרימה אנוס על פי הדבור. וכמו שדרשו בפרק רבי עקיבא ראוי היה יעקב אבינו לרדת בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרם לו וירד בכבוד גדול. שנאמר בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה. הדבר הוא רוח הקדש. כמו שכתוב והדבר אין בהם. 
+
+Paragraph 3
+
+<b>ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע.</b> פירוש לקבוע שם ישוב ולהיות כתושב אלא לגור שם כגר ואיש נכרי.
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+<b>ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו מצויינים.</b> מסומנים לגוי גדול ניכרים וידועים ונקבצים במקום אחד ולא נפרדים ופזורים ועם היותם אנשים מעטים היו נחשבים אומה בפני עצמה.
+
+Paragraph 6
+
+<b>ורב כצמח השדה.</b> מה צמח השדה כל מה שגוזזים אותו יותר צומח. אף יש��אל כל מה שמענים אותה יותר פרים ורבים. וכן הוא אומר וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.
+<b>ואת ערום ועריה.</b> ערומים ומשוללים מן המצות שהגיע זמן הקץ ולא היה בידם מצות ונתן להם פסח ומילה שנמולו ביום ארבעה עשר בניסן וזהו שכתוב מתבוססת בדמיך. שני דמים דם מילה ודם פסח.
+
+Paragraph 7
+
+<b>וירעו אותנו המצרים.</b> נתחכמו להרע לנו אמרו שוטה היה עשו שהיה ממתין עד שימות אביו להרוג יעקב ובין כך הוליד בנים וגדלן וכן לבן שהלך אחר החלום שנאמר השמר לך מדבר עם יעקב. אבל אנו נתחכם לעקור את כלם.
+
+Paragraph 8
+
+<b>למען ענותו בבסבלותם.</b> יש אומרים בסכלות עבודה זרה שהיו משעבדים אותם לעבודה זרה כדכתיב ישאוהו על כתף יסבלוהו.
+
+Paragraph 9
+
+<b>בפרך.</b> בתחלה בפה רך כמו שדרשו שתלה פרעה לבנה בצוארו ונתחזקו והוסיפו אומץ לכבוד המלך. ואחרי כן שעבדו בהם בפרך. וירא את עניינו. זו פרישות דרך ארץ. פירוש עניינו כמו אם תענה את בנותי שהיו מבטלים מהם עונת נשותיהם.
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+Paragraph 12
+
+
+
+Paragraph 13
+
+
+
+Paragraph 14
+
+
+
+Paragraph 15
+
+<b>את עמלנו. אלו הבנים.</b> שהם גדלים מעמל האדם ויגיע כפיו הבא להם.
+
+Paragraph 16
+
+<b>לחצנו. זו הדחק.</b> כמו שנאמר ותכן הלבנים תתנו.
+
+Paragraph 17
+
+
+
+Paragraph 18
+
+<b>ויוציאנו ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף.</b> ומשה לא היה שליח רק לדבר אל פרעה. אבל לא היה בידו כח להוציאם אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו. ונאמר זה על מכת בכורות שלא הביא אותה הב"ה על ידי מלאך. אלא הוא בעצמו הכה אותם. והא דכתיב ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם קורא המכה משחית ופרושו ולא יתן ההשחתה לבא אל בתיכם.
+
+Paragraph 19
+
+
+
+Paragraph 20
+
+<b>ביד חזקה זו הדבר.</b> פירש באגדת תלים כל מכת שהביא הקב"ה על המצריים במצרים הביא מכת דבר עם כל אחד ואחד שנאמר ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים (תהלים עח, מח). מכיון שמסר מקניהם לרשפים במכת ברד דהיינו דבר. מזה אנו למדים לשאר מכות שהיה הדבר עמהם.
+
+Paragraph 21
+
+<b>ובזרוע נטויה זו החרב.</b> איזו מכת חרב מצינו במצרים. מצינו בפסיקתא דויהי בחצי הלילה בשע' שאמר משה ומת כל בכור נתכנסו הבכורות אצל אבותיהם. אמרו להם בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר משה על הדין עמא אתא עליהון. איתון ונפיק אין עבדייא מבינן. ואי לא אינון מייתין. אמרו עשרה בנים לאחר ממנו ימותון וחד מנכון לא יקום על אלין עבדייא. אמרין כל שמא דמילתא נזיל גבי פרעה דהוא בכור דלמא הוא חיי' על נפשיה ואפיקאלין עבדייא מבינן. הלכו אצל פרעה אמרו לו בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר מפה על הליך עמא אתא עליהון. אלא קום ואפיק אלין עברייא מבינן ואי לא הליך עינא מייתין. אמר קומו צאו קפחו שוקיהם של אלו. אנא אמרית או נפשי או נפשיהון דהלין עבדייא ואתון אמרין הכדין. מיד יצאו הבכורו' והרגו באבותיהם ששים רבוא ההוי למכה מצרים בבכוריהם. מהבכורות הרגו בהם וזו היא מכת החרב שהיתה במצרים.
+
+Paragraph 22
+
+<b>ובמורא גדול זו גלוי שכינה.</b> פירוש שנגלה הקדוש ברוך הוא בכבודו והכה הבכורות והוציאנו מתוכם כמו שנ' או הנסה אלקי' בבראשית רבה אמר רבי יודן מלבוא לקחת לו גוי עד ובמוראים ע"כ אותין הן. ואם יאמר לך ע"ה הן אמור לו צא מהן גוי שני שאינו מן המנין והם כנגד השם הגדול בן שבעים ושתים אותיות. תדע שכן כתוב זה אלי ואנוהו. שהיו מראים כבודו באצבע. וזהו ובמורא גדול ובמוראים גדולים אלו נוראות של גלוי שכינה. אעפ"י שהיתה מצרים מלאה גלולים וטנופים אעפ"י כן נראה להם לקיים מה שנאמ' ליעקב ואנכי אעלך גם עלה. ונגלה עליהם ב' פעמים א' במצרים ביום ר"ח ניסן שנ' וידבר ה' אל משה ואהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם. ובלילה בשעת הגאולה. וכמו כן ראוהו על הים. כמו שאמ' ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. והרואה שכינה נרתע ונבהל וזהו מורא.
+
+עשר המכות
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+
+
+Paragraph 8
+
+
+
+Paragraph 9
+
+
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+Paragraph 12
+
+
+
+Paragraph 13
+
+
+
+Paragraph 14
+
+
+
+Paragraph 15
+
+
+
+Paragraph 16
+
+
+
+Paragraph 17
+
+<b>רבי יהודה היה נותן בהם סימנים.</b> קשה מה היה צריך לסימן והלא הכל יודעין לקחת אות אחת מכל מכה ולעשות סימן. אלא לא בא רבי יהודה אלא ליתן סימן המכות שלקו על הים שרבי יוסי היה אומר חמשים מכות. ורבי אליעזר אומר מאתים ורבי עקיבא אומר מאתים וחמשים. ובין כלם עולה חמש מאות. ועל זה שם רבי יהודה הסימן דצ"ך עד"ש באח"ב שעולה חמש מאות וא' ובגמטריא לא קפדינן בשביל א' יותר או חסר. ויש אומרים לפי שבספר תהלים אינם סדורים כמו שהן סדורים בפרשה. לפיכך נתן בהם סימן זה להורות שהסדר מהפרשה הוא העיקר. ויש מפרשי' לפי שהמכו' יש מהם בהתראה. ויש מהם בלא התראה לפיכך נתן בהם סימנים שכלם הולכי' שלש שלש. היינו בסדר זה ב' עם התראה. והג' בלי התראה דם צפרדע בהתראה כנים הג' בלא התראה ע"ד בהתראה שחין בלא התראה. ולעולם מתחיל לראש כדין המלקו' מי שלקה ושנה. בשלישית אין מלקין אותו רק מכניסי' אותו לכפה ומאכילין לחם שעורי' עד שכרסו נבקעת מפני שרשע הוא ואין צריך יותר התראה וכן ברד ארבה בהתראה. וחשך בלי התראה. ולפי שהב' ממכת בכורות נשארת לבדה לפיכך הוצרך לכוללה ולצרפה בתיבת באח"ב. ועוד טעם אחר דצ"ך שלשתם על ידי אהרן. עד"ש ערוב דבר לא על ידי זה ולא על ידי זה. שחין על ידי שניהם. כמו שכתוב קחו לכם מלא חפניכם פיח הכבשן. בא"ח על ידי משה. ב' בכורות על ידי הקדוש ברוך הוא נמצא כל סימן בגדר לבדו. 
+<b>רבי אליעזר אומר. כל מכה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים היתה של ארבע מכות שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה וכו'.</b> יש להתבונן במחלוקת אלו התנאים שאחד אומר וכל מכה מרובעת והא' אומר שהיא מחומשת. והרוקח נותן בזה טעם יפה במאי פליגי. ואומר כי כונת רבי אליעזר שאומר שכל מכה היתה מארבע מכות הוא כי המכות היו משותפות בכל הארבעה יסודות ולא היו לוקים ביסוד מיוחד. ונמצאת כל מכה בלולה מכל הארבעה יסודות. ורבי עקיבא שאומר שהיתה מחמש מכות כונתו כי תנועת הגלגל שהוא היסוד והגשם החמישי מסייעת בכל מכה ומכה. בעבור זה הוא הסובב והמסבב הכל ברצון המורה ולהודיע כי מלכותו בכל משלה.
+
+דיינו
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>כמה מעלות טובות למקום עלינו.</b> יש מפרשים לפי שאלו התנאים היו מעלין כל אחד ואחד בחשבון המכות. לפיכך אמר מעלות טובות למקום עלינו. כלומר עדין נוכל לשפר ולהרבות במעלות הטובות והנסים שעשה המקום ברוב חבתו אלינו.
+
+Paragraph 2
+
+וכן מפרש והולך <b>אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים.</b> נס גדול היה ודי לנו. כדמפרש באגדה או הנסה אלקי' לבא לקחת לו גוי מקרב גוי כזה שמושך את העובר ממעי אמו שלא בזמנו. שלא היו ראויין לצאת שהיתה מדת הדין מקטרגת עליהן אלו עובדי ע"ז ואלו עובדי ע"ז. אלו מגלי עריות. ואלו מגלי עריות. ואחר שכפל לנו את הנס הזה להוציאנו. ולעשות בהם שפטים ע"י שנשתעבדו בנו. כ"ש יש לנו לשבח לאדון הכל. ולא ר"ל שלא יעשה בהם שפטים כלל כי כבר הבטיח לאברהם וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי אלא לא עשה בהם שפטים בכלם אלא במקצתם דיינו.
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+<b>ולא נתן לנו את ממונם.</b> גם זה אין ר"ל מכות מצרים שכבר הבטיח לאברהם ואח"כ יבאו ברכוש גדול אלא ר"ל מבזת הים.
+
+Paragraph 7
+
+
+
+Paragraph 8
+
+
+
+Paragraph 9
+
+
+
+Paragraph 10
+
+
+
+Paragraph 11
+
+
+
+Paragraph 12
+
+
+
+Paragraph 13
+
+<b>אלו קרבנו לפני הר סיני.</b> להראות לנו כבודו דיינו. ולא נתן לנו את התורה או שלא יוסיף לנו המצות כלן אלא כמו שנצטוו בני נח דיינו. ויש מפרשין אלו קרבנו לפני הר סני ולא נתן לנו את התורה דיינו מפני שפסקה ממנו זוהמה כמו שאמרו ז"ל כשעמדו ישראל על הר סני פסקה זוהמתן. גוים שלא עמדו על הר סני לא פסקה זוהמתן. כל שכן שעשה לנו כל אלה בית המקדש זה משכן שלו. בית הבחירה זה בית המקדש שבירושלים. 
+
+פסח מצה ומרור
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>רבן גמליאל אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו וכו'.</b> כלומ' אפילו יאכל פסח מצה ומרור. אינו יוצא ידי חובתו אם לא יאמר ג' דברים אלו למה הם באי' שמצאנו שהכתוב מקפי' על אמיר' והגדה.
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+<b>מצה זו וגו' על שום שלא הספיק.</b> ויש לשאול כי כבר נצטוו קודם לכן לאכול מצות בסת' ולא אמר הכתוב טעם בדבר. פרש רבי יוסף קמחי שמה שנצטוו על המצו' קודם לכן היה על שם העתיד. השם יודע העתידות וידע שהיה להם לצאת ממצרים בחפזון. ואפילו אם היו רוצים לא היו יכולים להחמיץ בצקם צוה לאכול הפסח על מצו' ומרורים ולאכול שבעה ימים מצה.
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+<b>ובכל דור ודור חייב אדם להראות עצמו כאלו הוא יצא משם.</b> זה מוסב על מה שאמרנו בתחלת ההגדה שאלו לא הוציא הב"ה את אבותינו ממצרים עדין אנו ובנינו משועבדים היינו וכו' והיינו דאמרי וצריך לומר ואותנו הוציא משם כלומר הרי אנו בכלל כל הנסים שאלו לא יצאו הם עדיין היינו במצרים. לפיכך אנו חייבים להודות להלל וכו'. 
+
+חצי הלל
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>לפיכך אנו חייבים להודות וכו'.</b> כלומר כיון שהוא כאלו אנחנו יצאו ממצרים חובה עלינו להלל ולשבח וכו' כמו שעשו אבותינו. ונהגו שמעתה נוטל כל א' כוסו בידו שמכאן אנו פותחין בשיר שההגדה אינה אלא ספורי דברים בעלמא ואין אומרים שירה אלא על היין שכ' ולאמר להם הגפן החדלתי תרושי. המשמח אלקים ואנשים. אם אנשים משמח אלקים במה משמח. אלא מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין. ומזכיר כאן שבעה מיני שבח להודות להלל לשבח ולפאר וכו' כנגד שבעה רקיעים. ונאמר לפניו הללויה. הללו עבדי ה'. ואומר את ההלל עד חלמיש למעינו מים ומנהגנו שלא לברך עליו בתחלה. כי כן נמצא בשם תשובת הגאוני' למה אין מברכין על ההלל בליל פסח אף על פי שגומרין אותו לפי שחולקים אותו לשנים. וגם שאין אומרים אותו על השלחן בתורת הלל אלא בתורת שיר והודאה בלבד. ועוד היאך יברך לגמור והוא פוסק באמצע. המגביהי המשפילי מקימי להושיבי מושיבי ה' יודי"ן נוספות כנגד חמשים מכות שלקו במצרים או על הים ממזרח שמש עד מבואו בלא וי"ו. ישראל ממשלותיו בפתח המ"ם.
+
+כוס שניה
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>ברוך אתה ה' אמ"ה אשר גאלנו וגאל את אבותינו.</b> לפי שצריך לחתום בגאולה כמו שאמרנו מתחיל בגנות ומסיים בשבח וכלפי שאמר' שלא את אבותינו בלבד גאל וכו' אנו מזכירין גאולתינו וגאולת אבותינו. 
+<b>והגיענו לזמן הזה.</b> אף על פי שכבר ברכנו שהחיינו בקדוש אנו אומרים כן כדי לומר כן יגיענו למועדים וכו' ויש שגורסים כן הגיענו למועדים שכל נוסח הברכה מדבר לנכח. <b>למועדים</b> אלו ראש השנה ויום הכפורים <b>ולרגלים</b> אלו פסח שב��עות וסכות. <b>שמחים וכו' ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים</b>. כי הזבח מהחגיגה קודם לקרבן פסח.
+
+Paragraph 3
+
+<b>ומברך</b> בורא פרי הגפן ושותה בהסבה הוא וכל המסובין עמו. ונוטלין ידיהם פעם שנייה ומברכים על נטילת ידים לפי שבין טבול ראשון לשני קורא ההגד' וההלל ומסיח דעתו מן הנטילה הראשונה. ומפני שהידים עסקניות שמא נגע בדבר המטמא את הידים לכך צריך לחזור וליטול שהרי יש לו לאכל פת ואי אפשר לאכל עת בידים מסואבות ומסתברא שאם שמר ידיו מטבול ראשון שלא נגע בדבר שמטמא הידים שאין צריך לחזור וליטול ידיו ואם רוצה ליטול יטול בלא ברכה.
+
+רחצה
+
+
+
+מוציא מצה
+
+
+
+מרור
+
+
+
+כורך
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>ואחר</b> כך נוטל בעל הבית שתי מצות הנקראו' שמורים אחת שלמה ואחת פרוסה ובוצע בפרוסה דאמ' מר הכל מודים בפסח שמניח שלמה בתוך הפרוסה ובוצע. מאי טעמא לחם עוני כתיב מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. ומניח שלמה בתוך הפרוסה על שם לחם משנה ובוצע על השלמה המוציא לפי שברכת המוציא תדירה מברכים המוציא על השלמה ואינו אוכל עד שבוצע מן השלמה שתחתיה ומברך על אכילת מצה. ואוכל משניהן יחד ונותן לכלם וצריכים להסב דאמרי' מצה צריכה הסבה. וגאונים אחרים שמברכים המוציא על הפרוסה ועל אכילת מצה על השלמ' ודעבד כמר עבד וכמר עבד.
+<b>ואחר</b> כך נוטל החזרת ומברך עליה על אכילת מרור ומטבל בחרוסת יפה משום קפא יש אומרים שהוא ארס שיש לירק. ויש אומרים שהוא תולעת. לפי שהוא לילה ולא יראה אותו החרוסת הוא רפואתו שמונעתו מלהזיק.
+<b>ונותן</b> לכל אחד ואוכלים ממנו כזית לכל הפחות ואוכלים בלא הסבה דאמרו בגמרא מרור אין צריך הסבה. לפי שהמרור זכר לוימררו. והסבה זכר לחרות. ואין לברך בורא פרי האדמה על אכילת מרור לפי שהפת פוטרתו משו' דהוי דברי' הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה שאין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריה'.
+<b>ולאחר</b> שאכלו מרו' כזית לכל אחד נוטל המצה השלישית של שמורים וחזרת וכורכן יחד ואוכלם כאחד בלא הסבה שהרי יש בה מרור שאין צריך הסבה ואוכלים אותו זכר למקדש כהלל דאמר על מצות ומרורים יאכלוהו. ובערוך אמר בזמן שבית המקדש קיים היה הלל מברך על אכילת מצה במצה. ובמרור לאכול מרור. וכורך מצה ומרור בבת אחת כיון ששניהם מדברי תורה אין זה מבטל זה אבל בזמן הזה דמצה דאורייתא שנאמר בערב תאכלו מצות ומרור מדרבנן שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו. בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליבא פסח לא. אין לאכלן בבת אחת. דאתי דרבנן ומבטל דאורייתא אלא זה עצמו וזה בעצמו. ואח"כ אוכלן בבת אחת זכר למקדש. וכיון שכבר ברכנו על המצה ועל החזרת ואכילה זו לזכה בעלמא אין מברכין עליה. כתב אבן הירחי הרוצה לעשו' מצוה מן המובחר לא ישוח עד שיעשה כריכה כהלל כדי שתעלה לו ברכת מצה ומרור לכריכה דהלל. דהא משום דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר עבדינן לחמרא בתרויהו. הכי נמי לענין ברכה צריכין למעבד שיעלו לשניהם ובשיחת חולין צריך להזהר אבל טול כריך לא הוי הפסק. 
+
+שולחן עורך
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>ואחר</b> כך נמשך בסעודתו ואוכל כל צרכו. ובאחרונה אוכל כזית מן המצה הפרוסה ששמו בגניזה תחת המפה זכר למשארותם צרורות בשמלותם. ואוכלין אותו לאפיקומן זכר לפסח שהיה נאכל על השבע ואינו אוכל כלום אחר אפיקומן כדי שיהיה הפסק סעודתו בטעם המצה בפיו. וצריך ליזהר לאכול מצה זו של אפיקומן קודם חצות. ואם לאו לא יצא ידי חובתו בפסח שלא היה נאכל כי אם עד חצות.
+
+צפון
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>ואם ש��ח</b> ולא אכל אפיקומן עד שנטל ידיו לברך או שאמר הב לן ונבריך או אפילו ברך כבר ונזכר קודם שברך בפ"ה כתב אבי העזרי והרא"ש שיטול ידיו ויברך המוצי' ויאכלנה. ואם לא נזכר עד שברך בפ"ה לא יאכלנה פעם אחרת מפני שהיה צריך לברך עוד ברכת המזון ולברך בפ"ה. ונמצא מוסיף על ד' כוסות. ועוד דקיימא לן בין ג' לרביעי לא ישתה. ועוד כדאי הם מצות שלנו לסמוך עליהם כי כלם שמורות משעת לישה ומצה אחרונה שאכל תעלה לו במקום מצת אפיקומן. והר"ר פרץ כתב אע"ג דאמר הב לן ונבריך יכול לאכול בלא ברכ' אע"ג דבעלמ' חשיב סילוק שאני הכא כיון דאפיקומן מצוה דרמי רחמנ' עליה איכא למית' את כ' דרחמנ' סמכינן. ולאחר ששותה כוס של ברכת המזון. מוזגין כוס רביעי' וגו' עליו את ההלל. ואומ' במדרש תלים הקוראים צריכים שיהיו שלש כדי שיאמר אחד לניו הודו. וכתב הראש ואם אי אפשר בשלשה גדולי' יספיקו לו אשתו ובנו הקטן. 
+
+ברך
+
+ברכת המזון
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b> ואחר</b> שאכל האפיקומן מוזגין לו כוס שלישי ומברך עליו ברכת המזון ושותה בהסבה הוא וכל המסובין עמו. בין הכוסות הללו אם רצה לשתות שותה. בין ג' לרביעי לא ישתה ואמר בירושלמי למה בשביל שלא ישתכר וישכח מלגמור את ההלל. ומקשה והא כבר משוכר הוא. ומתרץ יין שבתוך המזון אינו משכר יין שלאחר המזון משכר. וכתב בה"ג והרי"ף והרמב"ם שאסור לשתות אחר מצת אפיקומן חוץ משתי כוסות אחד של ברכה ואחד של הלל. וכן עמא דבר כדי שלא יקבע עצמו על היין ויהיה כאוכל פסח בשתי חבורות וגם כדי שלא יראה כמוסיף על הכוסות. והרי תפס שיטת הירושלמי כיון שחייב לעסוק כל הלילה בהגדת יציאת מצרים ולספר בנסים שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו עד שלא תחטפנו שנה. יש לחוש אם ישתה יותר ישתכר. והכי איתא בתוספתא שחייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים כל הלילה. במעשה הזקנים שהיו מסובין בבני ברק. 
+
+כוס שלישית
+
+
+
+שפוך חמתך
+
+
+
+Paragraph 1
+
+<b>אבל</b> כוס חמישי התירו שיש לו סמך מן הפסוק כנגד והבאתי אתכם ואם רצה לשתות מים ישתה.
+
+Paragraph 2
+
+<b>שפוך חמתך על הגוים.</b> מפני שארבע כוסות אלו הן כנגד ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את אומות העולם ואנו אומרים על כוס רביעי לפני הקדוש ברוך הוא בזה הכוס אנו משלימים המצוה מעתה עשה מה שהבטחתנו לשפוך אותם ארבעה כוסות של פורענות על הגוים.
+
+הלל
+
+מסיימים את ההלל
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+על אמתך בלא וי"ו בתחלה.
+ולא יהלכו בלא נון באחרונה.
+יהגו בלא וי"ו בתחלה.
+כל אשר בוטח בהם בלא וי"ו בתחלה.
+נתן לבני אדם בלא ה"א.
+
+Paragraph 3
+
+מן דמעה בנו"ן ארוכה. 
+
+Paragraph 4
+
+נגדה נא הד' ברפי.
+בתוככי הכ' ראשונה צי"רי. והשני בחיר"ק.
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+
+
+Paragraph 8
+
+
+
+Paragraph 9
+
+
+
+Paragraph 10
+
+ולאחר שגמר את ההלל אומר יהללוך שהיא ברכת השיר וחותם מלך מהולל בתושבחות ומברך בורא פרי הגפן. ושותה בהסבה הוא וכל המסובין. ואם רצה להוסיף כוס חמישי אומ' עליו הלל הגדול שהוא הודו לה' כי טוב הודו לאלקי האלקים ויש בו כו' חסדי' כנגד כ"ו דורות שלא נתן תורה לישראל מן אותם ברחמיו וברוב חסדיו ואומר נשמת כל חי וחותם בישתבח וחותם עליו כן כתב הרי"ץ גיאת. והר"ר חיים כהן לא היה חותם בסוף ההלל בברכת כי די בחתימה של ישתבח ולמה יחתום שני פעמים בענין אחר וכן כתוב בסדר רבי' סעדיה ז"ל. 
+
+מזמורי הודיה
+
+
+
+כוס רביעית
+
+
+
+Paragraph 1
+
+ולענין ברכת על הגפן ועל פרי הגפן יש מן הגאוני' אומרים שצריך לברך על כל כוס וכוס מארבעתן על הגפן ועל פרי הגפן. ורבינו האי כתב לא חזי לנא מאי דמברך על הגפן אלא בתר כלהו כשי כיון דחדא מצוה נינהו וליכא נמלך בברכה לבסוף שני. והריא"ף כתב דבתר תרי כשי קמאי. ובתר תרי כשי בתראי מבר' על הגפן ועל פרי הגפן. ובעל ההשלמה כתב מסתברא שהרי"ף סבירא ליה דיין שלפני המזון אינו פוטר יין שבתו' המזון משום שזה לשתות וזה לשרות. וכשם שיין שבתו' המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון משום שזה לשרות מה לשתות. ואני לא כן קבלתי אלא יין שבתוך המזון שהוא לשרות אינו פוטר יין שלאחר המזון שהוא לשתו' ועדיף לשתות מלשרות. אבל יין שלפני המזון שהוא לשתות פוטר יין שבתוך המזון שהוא לשרות דהא עדיף לשתות מלשרות. הלכך אין מברכי' על הגפן ועל פרי הגפן אלא בסוף כלם. וכן עמא דבר.
+
+נרצה
+
+חסל סידור פסח
+
+
+
+לשנה הבאה
+
+
+
+ויהי בחצי הלילה
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+<b>אז רוב נסים הפלאת בלילה.</b> כמו שהולך ומספר הנסים שארעו בליל פסח. גר צדק אברהם. נצחתו. נתת לו נצחון וגבור' על המלוכה כנחלק לו לילה. שנאמר ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם. דנת מלך גרר. אבימלך. בחלום הלילה. שנ' ויבא ה' אל אבימלך בחלום הלילה. הפחדת ארמי לבן הארמי. וישראל ישר לאל ויוכל בו לילה כשנאבק עם המלאך. שנאמר ויזר אל מלאך ויוכל. וכתיב כי מרית עם אלקים. זרע בכורי פתרוס. מצרים. טיסת נגיד חרושת. עפיפת כמו ינווש עלי אוכל שמהר בתשע מאות רכב ברזל. נגיד חרושת סיסרא שהיה מחרושת הגוים. סלית ככבי אור לילה הככבים ממשילות' נלחמו עם סיסרא. יעץ מחרף סנחריב אחר שלח עבדיו לחרף ה'. לנופף אווי ינופף ידו הר בת ציון. אווי על שם כי בחר ה' בציון אוה. הובשת פגריו שנאמ' והנה כלם פגרי מתים. כרע בל. עז שנאמר כרע בל קודם נבו. מצבו צלם שהקי' נבוכדנצר בבקע' דורא. לאיש חמודות. דניאל. נגלה רז. החלום שחלם נבוכדנצר. משתכר בכלי קדש. בלשצר שצו' והוציאו כלי בית המקדש ונשתמש בהם. נהרג בו בלילה. שנאמר בית בלליא קטיל בלטשצר. נושע מבור אריות דניאל. פותר בעתותי לילה הפותר החלומות. שנראי' בעתתי לילה. י"מ בעתותי מלשון בעתה. כלומר חלומות המבהילים מפחידים האדם בלילה. שנאה נטר אגגי. המן. בנדד שנת לילה. שנ' בלילה ההוא נדדה שנת המלך. פורה תדרוך. כמו פורה דרכתי לבדי. כשומר מה מלילה. לאדום שנאמר משא דומה. אלי קורא משעיר שומר מה מלילה וכו'. ודע שכל הנסים שנעשו לישראל. הן בליל פסח. לילו של אברהם. לילו של אבימלך. לילו של פרעה. לילו של גדון. לילו של סיסרא. לילו של דניאל. לילו של סנחריב. לילו של משיח לעתיד לבא. ושם דבר אתא בקר לצדיקים וגם לילה לרשעים.
+
+זבח פסח
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+<b>אומץ גבורותיך הפלאת בפסח.</b> הולך ומפרש הנסים שארעו בפסח. בראש כל מועדות פסח הוא ראשון לכל המועדים. גלית לאזרחי. לאברהם. חצי ליל. שנאמר ויחלק עליהם לילה. דלתיו דפקת כחום היום. שנאמר וירא אליו ה' וכו' הוא יושב פתח האהל כחום היום. הסעיד נוצצים האכיל המלאכים שהם נוצצים כעין נחשת קלל. עוגות מצות. שנאמר לושי ועשי עגות. ופסח היה. ואל הבקר רץ אברהם כדפרשינן לעיל. זועמו סדומיים. הקדוש ברוך הוא הכעיס הסדומיים ושרפם באש שנאמר וה' המטיר על סדום גפרית ואש. חולץ לוט מהם. לוט נוצל ממהפכת סדום בזכות אברהם. וזה היה ליל שני של פסח. שנאמר ויבאו המלאכים סדומה בערב. טאטאת אדמת מוף ונוף ארץ מצרים שנ' וטאטת יה במטאטי השמד. קה ראש כל און מחצת. הקדוש ברוך הוא מחצת בליל שמורים כל בכור. כמו ראשית אונם. שנ' וה' הכה כל בכור. כבי"ר הקדוש ברוך הוא שנקר' כביר כח על ישראל. שנקראו בן בכור. שנאמר בני בכורי ישראל. פסחת שנ' ופסחתי עליכם לבלתי תת משחית. שנ' ולא יהיה בכך נגף למשחית וכו'. מסוגרת יריחו שהיתה סוגרת ומסוגרת. סוגרה נמסר' ביד ישראל. בעתותי פסח. סוגרה לשון מסירה. כמו היסגירוני בעלי קעילה. נשמדה מדין על ידי גדעון. בצליל שעורי עומר. בזכות העומר כמו שכתוב והנה בליל מצרים מתהפך וכו'. פול ולוד. שרי מלך אמור. עוד היום בנות לעמוד זהו סנחריב מלך אשור כדמוכח בפ' חלק. פס יד כתבה. על הכותל מנא מנא תקל ופרשין. כדי לקעקע צול. זה בבל. שנאמר האומר לצולה חורבי על בלשצר וכו'. צפה הצפית בלשצר צוה להביא כלי בית המקדש ונשתמש בהם הוא ושריו נשיו ופלגשיו. קהל כנסה הדסה אשת. צום לשלש. שנאמר כנוס כל היהודים וכו' וצומו עלי שלשת ימים לילה ויום. ראש מבית רשע המן. שתי אלה רגע. כמו שאמ' הנבי'. ותבואני לך שתי אלה כו'. שכול ואלמון ביום אחד. לעוצית. בת אדו' יושבת בארץ עוץ. בפסח כדאמרי' בניסן נגאלו ובניסן עתידים ליגאל.
+
+אדיר במלוכה
+
+
+
+אדיר הוא
+
+
+
+ספירת העומר
+
+
+
+אחד מי יודע
+
+
+
+חד גדיא
+

txt/Liturgy/Haggadah/Commentary/Maaseh Nissim on Pesach Haggadah/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,218 @@
+Maaseh Nissim on Pesach Haggadah
+מעשה ניסים על הגדה של פסח
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Maaseh Nissim on Pesach Haggadah
+
+Kadesh
+
+
+
+Urchatz
+
+
+
+Karpas
+
+
+
+Yachatz
+
+
+
+Magid
+
+Ha Lachma Anya
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+To explain this paragraph, we need to introduce the difficulties which the commentaries have expanded upon, which include: (1) why is it written in Aramaic? (2) Why is the decree encumbent on all those who are hungry let them come and eat, which is specifically meant for the poor on Pesach, and not during the other festivals, where it states "Vesamachta b'Chagecha"? (3) This announcement is fitting to be said outside for those who sleep in the street, so that they should hear and come to the house, not for those who are already inside the house after the door is already closed.  It would make more sense to make this announcement before Kiddush is recited so that the poor person should be able to fulfil both Kiddush and Karpas! (4) Why is it called the bread of poverty? (5) The statement "that our forefathers ate in the land of Egypt is untrue because they did not eat Matza in Egypt until they left as the verse testifies "they carried the dough in bundles on their shoulders". (6)  Why does it repeat "now we are here" with "now we are slaves". (7)  Why is this paragraph not said when the temple was still standing?
+In order to answer these difficulties, we need to provide the following introduction.  It is fitting for a servant which has come from prison to thank and bless the one who took him out in his kindness.  The nature of man also obligates him to be happy when he remembers the moment that he was freed, how much more so the day that he is emancipated.  However, it is not the way of a person who has already left prison once and is then imprisoned again in an even worse prison than the first one to dance and be joyful in his second prison because he was released once before.  He is completely enveloped in prison - of what help was his first emancipation?
+It is also known that when a person has great joy, it is his way to invite many beloved friends to make a joyous party, and the greater his joy, the more he desires to share it with his friends to enjoy that moment with him.  We see testimony to this in the feast of Achashveirosh (who invited all the people in 127 provinces to feast with him)
+It is known that the commentators explain that also while the Jews ate Matzah in Egypt, because the Egyptians wouldn't let the Jew's dough rise, because of the pressure of their work.  This is the explanation of the Abarbanel as to why it is called the bread of affliction.
+After all these introductions, we can explain this paragraph, for it was established after the second temple's destruction.  The reason is that a person's heart should not be amazed at the making of a feast on leaving Egypt, yet we are still servants of Achashveirosh, and are still entrenched in this bitter exile.  This is not what a person does (as explained above).  We therefore say כהא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים.  This meal that we are eating is likened to the meal which our forefathers ate in Egypt (because the word bread signifies a meal, as is described in the book of Samuel).  It is therefore fitting to not be happy - after all we are in a worst exile than the first.  We are eating this meal with a bitter heart, as our forefathers ate it in Egypt - with sadness, and poverty, lacking the basics of life.  This is in contrast to the moment when the temple stood (which is why we did not say it then)
+
+Four Questions
+
+
+
+We Were Slaves in Egypt
+
+
+
+Story of the Five Rabbis
+
+
+
+The Four Sons
+
+
+
+Yechol Me'rosh Chodesh
+
+
+
+In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers
+
+
+
+First Fruits Declaration
+
+
+
+The Ten Plagues
+
+
+
+Dayenu
+
+
+
+Rabban Gamliel's Three Things
+
+
+
+First Half of Hallel
+
+
+
+Second Cup of Wine
+
+
+
+Rachtzah
+
+
+
+Motzi Matzah
+
+
+
+Maror
+
+
+
+Korech
+
+
+
+Shulchan Orech
+
+
+
+Tzafun
+
+
+
+Barech
+
+Birkat Hamazon
+
+
+
+Third Cup of Wine
+
+
+
+Pour Out Thy Wrath
+
+
+
+Hallel
+
+Second Half of Hallel
+
+
+
+Songs of Praise and Thanks
+
+
+
+Fourth Cup of Wine
+
+
+
+Nirtzah
+
+Chasal Siddur Pesach
+
+
+
+L'Shana HaBaa
+
+
+
+And It Happened at Midnight
+
+
+
+Zevach Pesach
+
+
+
+Ki Lo Na'e
+
+
+
+Adir Hu
+
+
+
+Sefirat HaOmer
+
+
+
+Echad Mi Yodea
+
+
+
+Chad Gadya
+
+
+
+Paragraph 1
+
+
+
+Paragraph 2
+
+
+
+Paragraph 3
+
+
+
+Paragraph 4
+
+
+
+Paragraph 5
+
+
+
+Paragraph 6
+
+
+
+Paragraph 7
+
+
+
+Paragraph 8
+
+
+
+Paragraph 9
+
+The angel of death came: The messiah of Joseph will be killed by the angel of death.