273b6cef7c4699b0b159c26e87ec5ac77730220b2b9b264804f7975aa1e939a7

.gitattributes

@@ -97,3 +97,5 @@ txt/Responsa/Acharonim/Responsa[[:space:]]Chatam[[:space:]]Sofer/Hebrew/merged.t
 txt/Responsa/Acharonim/Responsa[[:space:]]Chatam[[:space:]]Sofer/Hebrew/Pressburg,[[:space:]]1855-1864.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
 txt/Responsa/Modern/Mishpetei[[:space:]]Uziel/Hebrew/merged.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
 txt/Responsa/Modern/Mishpetei[[:space:]]Uziel/Hebrew/Mishpetei[[:space:]]Uziel,[[:space:]]Jerusalem,[[:space:]]1995-2005.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
+txt/Tanakh/Acharonim[[:space:]]on[[:space:]]Tanakh/Torah[[:space:]]Temimah/Torah/Torah[[:space:]]Temimah[[:space:]]on[[:space:]]Torah/Hebrew/merged.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
+txt/Tanakh/Acharonim[[:space:]]on[[:space:]]Tanakh/Torah[[:space:]]Temimah/Torah/Torah[[:space:]]Temimah[[:space:]]on[[:space:]]Torah/Hebrew/Torah[[:space:]]Temimah,[[:space:]]Vilna,[[:space:]]1904.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim)/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,240 @@
+Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim)
+אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim)
+
+Title Page
+
+
+
+Introduction
+
+
+
+Bereshit
+
+
+
+Noach
+
+
+
+Lech Lecha
+
+
+
+Vayera
+
+
+
+Chayei Sara
+
+
+
+Toldot
+
+
+
+Vayetzei
+
+
+
+Vayishlach
+
+
+
+Vayeshev
+
+
+
+Miketz
+
+
+
+Vayigash
+
+
+
+Vayechi
+
+
+
+Shemot
+
+
+
+Vaera
+
+
+
+Bo
+
+
+
+Beshalach
+
+
+
+Yitro
+
+
+
+Mishpatim
+
+
+
+Terumah
+
+
+
+Tetzaveh
+
+
+
+Ki Tisa
+
+
+
+Vayakhel
+
+
+
+Pekudei
+
+
+
+Vayikra
+
+
+
+Tzav
+
+
+
+Shmini
+
+
+
+Tazria
+
+
+
+Metzora
+
+
+
+Achrei Mot
+
+
+
+Kedoshim
+
+
+
+Emor
+
+
+
+Behar
+
+
+
+Bechukotai
+
+
+
+Bamidbar
+
+
+
+Nasso
+
+
+
+Beha'alotcha
+
+
+
+Sh'lach
+
+
+
+Korach
+
+"Korach, etc." It is mentioned in the Gemara of Sanhedrin that "And Korach took" (Numbers 16:1) - Rabbi Levi said: He took an evil acquisition for himself, etc. It can be understood with divine inspiration to explain according to what our master, Shimson of Ostropol z"l, wrote in Likutei Shoshanim. It is mentioned in the Peliyah of Rabbi Nachman Caro z"l that there are chambers in Gehennim corresponding to the numerical value of "Tachlit" (a hint to the chambers' names). In these chambers, even a completely righteous person must enter in order to fix and elevate the souls of the wicked, as explained in the Zohar and other sources. Now, when the soul of a righteous person enters these chambers, it does not need to fear the harmful forces, because the chambers of Tachlit are not a valid jurisdiction. Therefore, the remaining wicked are not powerful, and when the righteous go there without being harmed, it would be possible for them to be harmed by pure spiritual forces. In such a case, an angel named Joshua, with a fiery coal in his hand, would come and write the name "Atah" (You) on the forehead of the righteous person. Then, even if they were to enter those chambers of Tachlit, there would be no Satan or evil harm. According to my understanding, it is revealed to us by King David, peace be upon him, that even though I walk through the valley of the shadow of death, I will fear no evil. The numerical value of "Gai Tzalmavet" (shadow of death) is equal to "Tachlit Chadarim" (chambers of Tachlit). These chambers are not a valid jurisdiction, and therefore, the remaining wicked are not powerful. From those chambers, I will not fear evil because "Atah Imadi" (You are with me), as written on the forehead of the righteous person. Who writes it? It is explained that "Atah" (You) means "Shavitcha" (Your rod) and "Mis'anntecha" (Your staff), which are initials of "Shavitcha" (Your rod) and "Mis'anntecha" (Your staff) will comfort me. "Shavitcha" refers to Joshua, who writes them, and it is a wondrous matter that everything is alluded to in the verse "And G-d will forgive me," etc. This is the explanation of their words, z"l, that they said: He took an evil acquisition for himself, meaning that even the chambers of Tachlit, which are difficult and very harsh, he took them specifically for himself, precisely so that he would be judged in them, not for the purpose of fixing and elevating the souls of the wicked when it was appropriate for him to do so while he was still righteous before he rebelled, as mentioned above. Rather, he took them for his own sake, literally.
+Or it can be understood with the help of Divine inspiration to interpret their statement, may it be blessed, that "he took a bad acquisition for himself." It is known that when a person commits a sin, a bad part of that sin adheres to him, for that sin he committed is itself a bad part that clings to and defiles him. As it is stated, "Let their sins be upon their bones." For the sin, which is entirely evil, is definitely attached to a person. However, it is possible to separate and remove this evil from him, as our sages said: "One who reports a negative report about his fellow takes all his fellow's sins and gives him all his merits," as is well known. Based on this, if someone reports negative information about him to the negative reporter, he has a remedy to separate himself from the evil that is the sin itself. Because then the owner of the negative report will take it. However, it seems certain that if this person is the one who causes discord, the evil that adheres to him from the sin cannot be separated from him through a negative report by someone else. It is only possible for someone else to report about him to the negative reporter and take it from him, as our sages said: "It is permissible to report a negative report to the negative reporter about the one who causes discord." Therefore, if someone can find another person to report about him to the negative reporter, Hashem will not consider him guilty, for it is permissible to report a negative report to the negative reporter about the one who causes discord. If this is the case, the one who causes discord has no hope of separating from the evil, and it will remain with him alone. He has no hope unless he himself rectifies his deviation and purifies himself from his impurity. However, it is not appropriate for the evil to transfer from him to another. Here, concerning Korach, whose primary sin was the sin of discord, now the evil that he took through his sin will certainly be his alone, and it is not possible for it to transfer from him to another. Because what is possible is only through reporting to the negative reporter, and it is not applicable here, as, on the contrary, it is permissible to report to the negative reporter about those who cause discord. Therefore, Rabbi Yosef Chaim meticulously chose his words to say, "He took a bad acquisition for himself," specifically for himself, as stated.
+And behold, our sages said in Midrash Korach that Korach was a heretic who mocked gratitude. And it is possible, with the help of Divine inspiration, to allude to this through the name "Korach" itself, which contains the letters Kuf, Reish, and Chet. These letters can form the word "Pokar" (פוקר), which means a gambler, and "Yashchit" (ישחית), which means he corrupts himself. By becoming a gambler and a heretic, he corrupted his soul. It is also possible to find meaning in the letters of his name, forming the words "Sheker" (שקר), meaning falsehood, and "Yachit" (יחית), meaning he destroys. And our sages further asked, "What did Korach see to challenge Moses regarding the Red Heifer?" This can be understood further, as mentioned. Now, it is possible to allude, with the help of Divine inspiration, to additional meanings in the letters of his name. The letters of "Korach" can form the words "Yafrish" (יפריש), which means he separates or isolates himself, and "Chokat" (חוקת), which alludes to the matter of the Red Heifer, which is referred to as a "chok" (חוק), a statute, as it is written, "This is the statute of the Torah." And "Yafriach Chokat" (יפריש חוקת) means he separates himself to challenge Moses regarding the statute, which is the Red Heifer, as it is written, "This is the statute, etc."
+
+
+Chukat
+
+
+
+Balak
+
+
+
+Pinchas
+
+
+
+Matot
+
+
+
+Masei
+
+
+
+Devarim
+
+
+
+Vaetchanan
+
+
+
+Eikev
+
+
+
+Re'eh
+
+
+
+Shoftim
+
+
+
+Ki Teitzei
+
+
+
+Ki Tavo
+
+
+
+Nitzavim
+
+
+
+Vayeilech
+
+
+
+Ha'Azinu
+
+
+
+V'Zot HaBerachah
+
+
+
+Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh
+
+
+
+Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh
+

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim)/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,243 @@
+Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim)
+אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
+merged
+https://www.sefaria.org/Aderet_Eliyahu_(Rabbi_Yosef_Chaim)
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim)
+
+Title Page
+
+
+
+Introduction
+
+
+
+Bereshit
+
+
+
+Noach
+
+
+
+Lech Lecha
+
+
+
+Vayera
+
+
+
+Chayei Sara
+
+
+
+Toldot
+
+
+
+Vayetzei
+
+
+
+Vayishlach
+
+
+
+Vayeshev
+
+
+
+Miketz
+
+
+
+Vayigash
+
+
+
+Vayechi
+
+
+
+Shemot
+
+
+
+Vaera
+
+
+
+Bo
+
+
+
+Beshalach
+
+
+
+Yitro
+
+
+
+Mishpatim
+
+
+
+Terumah
+
+
+
+Tetzaveh
+
+
+
+Ki Tisa
+
+
+
+Vayakhel
+
+
+
+Pekudei
+
+
+
+Vayikra
+
+
+
+Tzav
+
+
+
+Shmini
+
+
+
+Tazria
+
+
+
+Metzora
+
+
+
+Achrei Mot
+
+
+
+Kedoshim
+
+
+
+Emor
+
+
+
+Behar
+
+
+
+Bechukotai
+
+
+
+Bamidbar
+
+
+
+Nasso
+
+
+
+Beha'alotcha
+
+
+
+Sh'lach
+
+
+
+Korach
+
+"Korach, etc." It is mentioned in the Gemara of Sanhedrin that "And Korach took" (Numbers 16:1) - Rabbi Levi said: He took an evil acquisition for himself, etc. It can be understood with divine inspiration to explain according to what our master, Shimson of Ostropol z"l, wrote in Likutei Shoshanim. It is mentioned in the Peliyah of Rabbi Nachman Caro z"l that there are chambers in Gehennim corresponding to the numerical value of "Tachlit" (a hint to the chambers' names). In these chambers, even a completely righteous person must enter in order to fix and elevate the souls of the wicked, as explained in the Zohar and other sources. Now, when the soul of a righteous person enters these chambers, it does not need to fear the harmful forces, because the chambers of Tachlit are not a valid jurisdiction. Therefore, the remaining wicked are not powerful, and when the righteous go there without being harmed, it would be possible for them to be harmed by pure spiritual forces. In such a case, an angel named Joshua, with a fiery coal in his hand, would come and write the name "Atah" (You) on the forehead of the righteous person. Then, even if they were to enter those chambers of Tachlit, there would be no Satan or evil harm. According to my understanding, it is revealed to us by King David, peace be upon him, that even though I walk through the valley of the shadow of death, I will fear no evil. The numerical value of "Gai Tzalmavet" (shadow of death) is equal to "Tachlit Chadarim" (chambers of Tachlit). These chambers are not a valid jurisdiction, and therefore, the remaining wicked are not powerful. From those chambers, I will not fear evil because "Atah Imadi" (You are with me), as written on the forehead of the righteous person. Who writes it? It is explained that "Atah" (You) means "Shavitcha" (Your rod) and "Mis'anntecha" (Your staff), which are initials of "Shavitcha" (Your rod) and "Mis'anntecha" (Your staff) will comfort me. "Shavitcha" refers to Joshua, who writes them, and it is a wondrous matter that everything is alluded to in the verse "And G-d will forgive me," etc. This is the explanation of their words, z"l, that they said: He took an evil acquisition for himself, meaning that even the chambers of Tachlit, which are difficult and very harsh, he took them specifically for himself, precisely so that he would be judged in them, not for the purpose of fixing and elevating the souls of the wicked when it was appropriate for him to do so while he was still righteous before he rebelled, as mentioned above. Rather, he took them for his own sake, literally.
+Or it can be understood with the help of Divine inspiration to interpret their statement, may it be blessed, that "he took a bad acquisition for himself." It is known that when a person commits a sin, a bad part of that sin adheres to him, for that sin he committed is itself a bad part that clings to and defiles him. As it is stated, "Let their sins be upon their bones." For the sin, which is entirely evil, is definitely attached to a person. However, it is possible to separate and remove this evil from him, as our sages said: "One who reports a negative report about his fellow takes all his fellow's sins and gives him all his merits," as is well known. Based on this, if someone reports negative information about him to the negative reporter, he has a remedy to separate himself from the evil that is the sin itself. Because then the owner of the negative report will take it. However, it seems certain that if this person is the one who causes discord, the evil that adheres to him from the sin cannot be separated from him through a negative report by someone else. It is only possible for someone else to report about him to the negative reporter and take it from him, as our sages said: "It is permissible to report a negative report to the negative reporter about the one who causes discord." Therefore, if someone can find another person to report about him to the negative reporter, Hashem will not consider him guilty, for it is permissible to report a negative report to the negative reporter about the one who causes discord. If this is the case, the one who causes discord has no hope of separating from the evil, and it will remain with him alone. He has no hope unless he himself rectifies his deviation and purifies himself from his impurity. However, it is not appropriate for the evil to transfer from him to another. Here, concerning Korach, whose primary sin was the sin of discord, now the evil that he took through his sin will certainly be his alone, and it is not possible for it to transfer from him to another. Because what is possible is only through reporting to the negative reporter, and it is not applicable here, as, on the contrary, it is permissible to report to the negative reporter about those who cause discord. Therefore, Rabbi Yosef Chaim meticulously chose his words to say, "He took a bad acquisition for himself," specifically for himself, as stated.
+And behold, our sages said in Midrash Korach that Korach was a heretic who mocked gratitude. And it is possible, with the help of Divine inspiration, to allude to this through the name "Korach" itself, which contains the letters Kuf, Reish, and Chet. These letters can form the word "Pokar" (פוקר), which means a gambler, and "Yashchit" (ישחית), which means he corrupts himself. By becoming a gambler and a heretic, he corrupted his soul. It is also possible to find meaning in the letters of his name, forming the words "Sheker" (שקר), meaning falsehood, and "Yachit" (יחית), meaning he destroys. And our sages further asked, "What did Korach see to challenge Moses regarding the Red Heifer?" This can be understood further, as mentioned. Now, it is possible to allude, with the help of Divine inspiration, to additional meanings in the letters of his name. The letters of "Korach" can form the words "Yafrish" (יפריש), which means he separates or isolates himself, and "Chokat" (חוקת), which alludes to the matter of the Red Heifer, which is referred to as a "chok" (חוק), a statute, as it is written, "This is the statute of the Torah." And "Yafriach Chokat" (יפריש חוקת) means he separates himself to challenge Moses regarding the statute, which is the Red Heifer, as it is written, "This is the statute, etc."
+
+
+Chukat
+
+
+
+Balak
+
+
+
+Pinchas
+
+
+
+Matot
+
+
+
+Masei
+
+
+
+Devarim
+
+
+
+Vaetchanan
+
+
+
+Eikev
+
+
+
+Re'eh
+
+
+
+Shoftim
+
+
+
+Ki Teitzei
+
+
+
+Ki Tavo
+
+
+
+Nitzavim
+
+
+
+Vayeilech
+
+
+
+Ha'Azinu
+
+
+
+V'Zot HaBerachah
+
+
+
+Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh
+
+
+
+Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh
+

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Aderet Eliyahu/Aderet Eliyahu/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,411 @@
+Aderet Eliyahu
+אדרת אליהו
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Aderet Eliyahu
+
+Introduction
+
+
+
+Genesis
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+The firmament is a half-sphere filled with the lower waters. "And there was a division between the waters, between the upper waters," which is the upper half-sphere. Regarding the waters, it is a half-sphere, from the lower waters, and the separation itself is what our Sages of blessed memory referred to as "like the interlocking parts of a puzzle." This is what it is.  The sky is called "fargod" because it includes the sky called "vilon" and it rolls like a curtain. This is what I heard from behind the fargod. Those who dwell in the air under the stars are subject to their authority, and our sages of blessed memory said that the sky, which was created on the second day, was made of fire above and water below. The philosophers do not know which are the upper waters that are above it. The ones who follow them mistakenly attribute the order of the four elements to "ARaG'M" (earth, air, water, and fire), but the sense testifies that it is "ARaMaG" (air, water, earth, and fire), as I explained in my book. The sky is like a half-sphere hollowed out inside upper waters, as it says in the Beraisa of Samuel, and it reaches down to the lower waters, which is the ocean, as the waters flow to one place, which is the ocean. The celestial spheres move in the sky until they reach the ocean, and then they move in the ocean. It was said in Perek Shirah that at night the sun moves in the ocean, and this sky moves only in the upper waters. The waters on which it moves reach down to the lower waters, where they connect together, and this is what it says, "And there was a separation between the waters and the waters." Our sages of blessed memory said that the sky is like two crowns pressed against each other like two halves of a sphere, with only a little air separating them. This is what they meant when they said that the upper heavens depend on the word of God.
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+[...] "from all His work that God created to do/make." The explanation of this is that "to do/make" refers to the future. That is that the Holy-One-blessed-be-He renews every day anew the work of creation. And the renewal of the work of creation on the Sabbath day is prepared on the day before and on the Sabbath He refrains from that too; and that is the meaning of what is said "from all."
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+"And the sister of Tuval-Cain was Naamah." She was known in the days of Moshe our teacher and the Israelites, and thus it says (Genesis 36:22) "And the sister of Lotan was Timna," because she was famous. Know that all of these were wiped out and turned into demons, and were well-known, and it is not my desire to discuss this at length, therefore I am writing here. 
+
+Exodus
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Chapter 33
+
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+<b>God compassionate and gracious:</b> For forgiveness and mercy is in His hands. And all of this was in the later forty days. And these are all the prayers that he [prayed] during all of these forty days - to bring back His Divine Presence amongst us as at first when He told him [about] the creation of the Tabernacle in order that, 'I will dwell amongst you." But they lost [this]. However now [Moshe] did not desist until he brought the Divine Presence to dwell [with them]. So he stated the section, "And he said [...], 'Behold, You'" (Exodus 33:12), before, "Hew for yourself" (Deuteronomy 10:1), for there is no chronological order [in the Torah]. So that [section from Exodus] should be made adjacent to the verse, "I will not go up among you" (Exodus 33:3). This means that [first] He returned and was appeased as before; and then it states that He descended in a cloud, "And He passed before his face."
+
+Leviticus
+
+
+
+Numbers
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+Verse: "By way of a hint: I will speak with him (Moshe) face to face, openly and not in riddles." Commentary: "For the Nukva is located in the middle line, and the name 'Hashem' is given to her in the aspects of Aleph(one) in the crown, Aleph in the foundation, Aleph in Tiferet, Aleph in Da'at, and Aleph in the aspect of a distinct face. It is known that the Patriarchs were in the aspect of "shuruk katan", and their root was in the aspect of cholam, shuruk and chirik (vowelization points). The meaning is that 'Keter Ehad' (the supernal crown) cleaved to the Shekhinah, and this is the aspect of the men who belonged to 'Keter Ehad.' Abraham took the lower aspect in the crown, which is called 'Sihara,' as known, and it is called 'Sihara Tzedek.'                         Isaia 41:2:  "Who has roused a victor from the East, summoned him to G-d’s service?" as it is written: Exodus 24:10 "and they saw the G-d of Israel; under whose feet was the likeness of a pavement of sapphire". Therefore, the Sihara is called 'Lavana' (moon) - the attribute of chessed/kindness. Therefore "mountain" is the secret of the apple, as known. Isaac took the aspect of Yesod, and he is called 'Yitzhak Ketz Chai' (Isaac, the end of life), as it is written in  Tikunei Zohar Chadash 98: 'Yitzhak Ketz Chai Olamin (Isaac, the end of life of the worlds).' It is tied with the left. There he is called 'field' and is connected to Nun-Heh-Yod (Netzach Hod Yesod) as is known and this is the meaning of "field that is abandoned and plowed" like it says: Genesis 47:23: "here is seed for you to sow the land" and Genesis 47:19: "and that the land may not become a waste.” Jacob took the aspect of Tav Tav (Tiferet) meaning 'Bayit' (house) like: Yeshayahu  47:13 As a man's glory to sit in a house. As our Sages said, ' From (all) my days, I have not called my wife, my wife,' etc. For in the aspect of field is nothing, except when it is given over to be plowed, unlike a house, where a person is always present. And this is the aspect of Yesod and Tiferet, which is called 'Ish' (man), and Tiferet is called 'Adam.' This is the secret of 'and no man passed there, and no man dwelled there.' Here he passed (field), and here he dwelled (house), and they are the general principle of all, like the three aforementioned points. They are the general principle and the general body: head, abdomen, and body. They are the general principle of NR"N (Nefesh-Ruach-Neshamah), and likewise all the principles of the Merkavah (Divine Chariot) and the general principle of the Ten Sefirot, as known. And this is in the external aspect, and it is known that Da'at includes Chessed and Gevurah, graces/sefirot, that draw from the small face. And this is Kel De'ot (G-d of knowledge), the secret of the knowledge of Z"A (Zeir Anpin). And Moshe is the "principle" of da'at, awesome and holy and that is the "bridal aspect" of Moshe Rabbeinu and this is the meaning that Jakob served with his body and Moshe served with his spirituality for da'at is the inner fragrance and therefore he (Moshe) separated from his wife for he served with his mind/spirit, and this is the secret of the union of kisses, which is the voice and speech, and the hidden knowledge in the mouth, as stated in Perek Mishpatim (Chapter on Laws). And this is what it means, 'Face to face, I will speak with him,' and in the fifth aspect, which is the face. This is the second of the lights that diminished, as it said, "aleph" immediately followed "tav" on the fourth day when the lights were diminished.' And she descended into "beriya", and this is ' HeshemElokeinu.' And this is with Z"A (Zeir Anpin), and makes it a complete Name, and it is the aspect of Judah. And David is the fourth leg to the forefathers, as they brought him to their level, which is HG"T (Chessed-Gevurah-Tiferet), and this is the fourth leg. And this is what is meant by 'Judah descended,' as known. And this is 'Avnei Ma'asu Habonim' (the stone the builders rejected), and it is the supernal Malchut (kingdom) of the ten s'firot, as known. And this full name will ascend in the future, and this is what 'shall be the cornerstone' means." 
+
+Deuteronomy
+

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Aderet Eliyahu/Aderet Eliyahu/English/Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009.txt

@@ -0,0 +1,232 @@
+Aderet Eliyahu
+אדרת אליהו
+Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
+
+Aderet Eliyahu
+
+Introduction
+
+
+
+Genesis
+
+
+
+Exodus
+
+
+
+Leviticus
+
+
+
+Numbers
+
+
+
+Deuteronomy
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>All illness and all the harmful disease.</b> Illness refers to one who falls sick in bed, even though no specific part of his body hurts him. Disease refers to pain in a certain part of the body, while the rest of the body is healthy.
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+<b>Blinds the eyes of the wise [<i>chachamim</i>]:</b> Yet in <i>Shemos </i>(23:8) the parallel verse states, “Blind the eyes of the <i>pikchim</i>. The word “wise” means wise in Torah. <i>Pikchim</i> means in worldly affairs, so that they will be able to cross-examine the witnesses. A judge must be proficient in both types of knowledge.

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Aderet Eliyahu/Aderet Eliyahu/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,619 @@
+Aderet Eliyahu
+אדרת אליהו
+merged
+https://www.sefaria.org/Aderet_Eliyahu
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Aderet Eliyahu
+
+Introduction
+
+
+
+Genesis
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+The firmament is a half-sphere filled with the lower waters. "And there was a division between the waters, between the upper waters," which is the upper half-sphere. Regarding the waters, it is a half-sphere, from the lower waters, and the separation itself is what our Sages of blessed memory referred to as "like the interlocking parts of a puzzle." This is what it is.  The sky is called "fargod" because it includes the sky called "vilon" and it rolls like a curtain. This is what I heard from behind the fargod. Those who dwell in the air under the stars are subject to their authority, and our sages of blessed memory said that the sky, which was created on the second day, was made of fire above and water below. The philosophers do not know which are the upper waters that are above it. The ones who follow them mistakenly attribute the order of the four elements to "ARaG'M" (earth, air, water, and fire), but the sense testifies that it is "ARaMaG" (air, water, earth, and fire), as I explained in my book. The sky is like a half-sphere hollowed out inside upper waters, as it says in the Beraisa of Samuel, and it reaches down to the lower waters, which is the ocean, as the waters flow to one place, which is the ocean. The celestial spheres move in the sky until they reach the ocean, and then they move in the ocean. It was said in Perek Shirah that at night the sun moves in the ocean, and this sky moves only in the upper waters. The waters on which it moves reach down to the lower waters, where they connect together, and this is what it says, "And there was a separation between the waters and the waters." Our sages of blessed memory said that the sky is like two crowns pressed against each other like two halves of a sphere, with only a little air separating them. This is what they meant when they said that the upper heavens depend on the word of God.
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+[...] "from all His work that God created to do/make." The explanation of this is that "to do/make" refers to the future. That is that the Holy-One-blessed-be-He renews every day anew the work of creation. And the renewal of the work of creation on the Sabbath day is prepared on the day before and on the Sabbath He refrains from that too; and that is the meaning of what is said "from all."
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+"And the sister of Tuval-Cain was Naamah." She was known in the days of Moshe our teacher and the Israelites, and thus it says (Genesis 36:22) "And the sister of Lotan was Timna," because she was famous. Know that all of these were wiped out and turned into demons, and were well-known, and it is not my desire to discuss this at length, therefore I am writing here. 
+
+Exodus
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Chapter 33
+
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+<b>God compassionate and gracious:</b> For forgiveness and mercy is in His hands. And all of this was in the later forty days. And these are all the prayers that he [prayed] during all of these forty days - to bring back His Divine Presence amongst us as at first when He told him [about] the creation of the Tabernacle in order that, 'I will dwell amongst you." But they lost [this]. However now [Moshe] did not desist until he brought the Divine Presence to dwell [with them]. So he stated the section, "And he said [...], 'Behold, You'" (Exodus 33:12), before, "Hew for yourself" (Deuteronomy 10:1), for there is no chronological order [in the Torah]. So that [section from Exodus] should be made adjacent to the verse, "I will not go up among you" (Exodus 33:3). This means that [first] He returned and was appeased as before; and then it states that He descended in a cloud, "And He passed before his face."
+
+Leviticus
+
+
+
+Numbers
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+Verse: "By way of a hint: I will speak with him (Moshe) face to face, openly and not in riddles." Commentary: "For the Nukva is located in the middle line, and the name 'Hashem' is given to her in the aspects of Aleph(one) in the crown, Aleph in the foundation, Aleph in Tiferet, Aleph in Da'at, and Aleph in the aspect of a distinct face. It is known that the Patriarchs were in the aspect of "shuruk katan", and their root was in the aspect of cholam, shuruk and chirik (vowelization points). The meaning is that 'Keter Ehad' (the supernal crown) cleaved to the Shekhinah, and this is the aspect of the men who belonged to 'Keter Ehad.' Abraham took the lower aspect in the crown, which is called 'Sihara,' as known, and it is called 'Sihara Tzedek.'                         Isaia 41:2:  "Who has roused a victor from the East, summoned him to G-d’s service?" as it is written: Exodus 24:10 "and they saw the G-d of Israel; under whose feet was the likeness of a pavement of sapphire". Therefore, the Sihara is called 'Lavana' (moon) - the attribute of chessed/kindness. Therefore "mountain" is the secret of the apple, as known. Isaac took the aspect of Yesod, and he is called 'Yitzhak Ketz Chai' (Isaac, the end of life), as it is written in  Tikunei Zohar Chadash 98: 'Yitzhak Ketz Chai Olamin (Isaac, the end of life of the worlds).' It is tied with the left. There he is called 'field' and is connected to Nun-Heh-Yod (Netzach Hod Yesod) as is known and this is the meaning of "field that is abandoned and plowed" like it says: Genesis 47:23: "here is seed for you to sow the land" and Genesis 47:19: "and that the land may not become a waste.” Jacob took the aspect of Tav Tav (Tiferet) meaning 'Bayit' (house) like: Yeshayahu  47:13 As a man's glory to sit in a house. As our Sages said, ' From (all) my days, I have not called my wife, my wife,' etc. For in the aspect of field is nothing, except when it is given over to be plowed, unlike a house, where a person is always present. And this is the aspect of Yesod and Tiferet, which is called 'Ish' (man), and Tiferet is called 'Adam.' This is the secret of 'and no man passed there, and no man dwelled there.' Here he passed (field), and here he dwelled (house), and they are the general principle of all, like the three aforementioned points. They are the general principle and the general body: head, abdomen, and body. They are the general principle of NR"N (Nefesh-Ruach-Neshamah), and likewise all the principles of the Merkavah (Divine Chariot) and the general principle of the Ten Sefirot, as known. And this is in the external aspect, and it is known that Da'at includes Chessed and Gevurah, graces/sefirot, that draw from the small face. And this is Kel De'ot (G-d of knowledge), the secret of the knowledge of Z"A (Zeir Anpin). And Moshe is the "principle" of da'at, awesome and holy and that is the "bridal aspect" of Moshe Rabbeinu and this is the meaning that Jakob served with his body and Moshe served with his spirituality for da'at is the inner fragrance and therefore he (Moshe) separated from his wife for he served with his mind/spirit, and this is the secret of the union of kisses, which is the voice and speech, and the hidden knowledge in the mouth, as stated in Perek Mishpatim (Chapter on Laws). And this is what it means, 'Face to face, I will speak with him,' and in the fifth aspect, which is the face. This is the second of the lights that diminished, as it said, "aleph" immediately followed "tav" on the fourth day when the lights were diminished.' And she descended into "beriya", and this is ' HeshemElokeinu.' And this is with Z"A (Zeir Anpin), and makes it a complete Name, and it is the aspect of Judah. And David is the fourth leg to the forefathers, as they brought him to their level, which is HG"T (Chessed-Gevurah-Tiferet), and this is the fourth leg. And this is what is meant by 'Judah descended,' as known. And this is 'Avnei Ma'asu Habonim' (the stone the builders rejected), and it is the supernal Malchut (kingdom) of the ten s'firot, as known. And this full name will ascend in the future, and this is what 'shall be the cornerstone' means." 
+
+Deuteronomy
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>All illness and all the harmful disease.</b> Illness refers to one who falls sick in bed, even though no specific part of his body hurts him. Disease refers to pain in a certain part of the body, while the rest of the body is healthy.
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+<b>Blinds the eyes of the wise [<i>chachamim</i>]:</b> Yet in <i>Shemos </i>(23:8) the parallel verse states, “Blind the eyes of the <i>pikchim</i>. The word “wise” means wise in Torah. <i>Pikchim</i> means in worldly affairs, so that they will be able to cross-examine the witnesses. A judge must be proficient in both types of knowledge.

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Ahavat Yehonatan/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,253 @@
+Ahavat Yehonatan
+אהבת יהונתן
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Ahavat Yehonatan
+
+Introduction
+
+
+
+Parashat Bereshit
+
+
+
+Haftarah of Bereshit
+
+
+
+Haftarah of Noach
+
+
+
+Parashat Lech Lecha
+
+
+
+Haftarah of Lech Lecha
+
+
+
+Haftarah of Vayera
+
+
+
+Haftarah of Chayei Sara
+
+
+
+Haftarah of Toldot
+
+
+
+Haftarah of Vayetzei
+
+
+
+Haftarah of Vayishlach
+
+
+
+Haftarah of Vayeshev
+
+
+
+Haftarah of Miketz and Chanukah
+
+
+
+Haftarah of Vayigash
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+<b>And I will make a covenant of peace with them; it shall be an everlasting covenant with them:</b> It explains how it is that they should live [forever] naturally; that it is understood according to the verse that the Holy One, blessed be He, said to Pinchas (Numbers 25:12), "behold, I give him My covenant of peace." For the matter of natural death is from the inferior quality of [man's] makeup. As he is not perfect in his composition, so that [his] components do not equally fit his makeup. So he acquires one of the circumstances [that compromise his health] that exist in the world and the days of old age and senescence come upon him, such that the body encounters deterioration. Yet the whole entire Torah is built upon guarding the body from [these] circumstances. And you should know that 'one who keeps the commandment does not know a bad thing.' And this is what the Holy One, blessed be He, said to Pinchas, "behold, I give him My covenant of peace." For it is peace among the components [of his body]. And that is why we say that Pinchas is Eliyahu and that Eliyahu lives and survives forever. So that is what it informs us here, "And I will make a covenant of peace with them." And it is easy to understand.
+
+Haftarah of Vayechi
+
+
+
+Haftarah of Shemot
+
+
+
+Haftarah of Vaera
+
+
+
+Haftarah of Bo
+
+
+
+Haftarah of Beshalach
+
+
+
+Haftarah of Yitro
+
+
+
+Haftarah of Shekalim
+
+
+
+Haftarah of Terumah
+
+
+
+Haftarah of Zachor
+
+
+
+Haftarah of Parah
+
+
+
+Haftarah of HaChodesh
+
+
+
+Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh
+
+
+
+Haftarah of Vayikra
+
+
+
+Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh
+
+
+
+Haftarah of Shmini
+
+
+
+Haftarah of Tazria Metzora
+
+
+
+Haftarah of Achrei Mot Kedoshim
+
+
+
+Haftarah of Emor
+
+
+
+Haftarah of Behar Bechukotai
+
+
+
+Haftarah of Bamidbar
+
+
+
+Haftarah of Nasso
+
+
+
+Haftarah of Beha'alotcha
+
+
+
+Haftarah of Sh'lach
+
+
+
+Haftarah of Korach
+
+
+
+Haftarah of Chukat
+
+
+
+Haftarah of Balak
+
+
+
+Haftarah of Pinchas
+
+
+
+Haftarah of Matot Masei
+
+
+
+Haftarah of Devarim
+
+
+
+Haftarah of Vaetchanan
+
+
+
+Haftarah of Eikev
+
+
+
+Haftarah of Re'eh
+
+
+
+Haftarah of Shoftim
+
+
+
+Haftarah of Ki Teitzei
+
+
+
+Haftarah of Ki Tavo
+
+
+
+Haftarah of Nitzavim
+
+
+
+Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah
+
+
+
+Haftarah of Shabbat Shuva
+
+
+
+Haftarah of Ha'azinu
+
+
+
+Haftarah for the First Day of Sukkot
+
+
+
+Haftarah for the First Day of Pesach
+
+
+
+Haftarah for the Second Day of Pesach
+
+
+
+Haftarah for the Seventh Day of Pesach
+
+
+
+Haftarah for the Eighth Day of Pesach
+
+
+
+Haftarah for the Second Day of Shavuot
+

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Ahavat Yehonatan/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,256 @@
+Ahavat Yehonatan
+אהבת יהונתן
+merged
+https://www.sefaria.org/Ahavat_Yehonatan
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Ahavat Yehonatan
+
+Introduction
+
+
+
+Parashat Bereshit
+
+
+
+Haftarah of Bereshit
+
+
+
+Haftarah of Noach
+
+
+
+Parashat Lech Lecha
+
+
+
+Haftarah of Lech Lecha
+
+
+
+Haftarah of Vayera
+
+
+
+Haftarah of Chayei Sara
+
+
+
+Haftarah of Toldot
+
+
+
+Haftarah of Vayetzei
+
+
+
+Haftarah of Vayishlach
+
+
+
+Haftarah of Vayeshev
+
+
+
+Haftarah of Miketz and Chanukah
+
+
+
+Haftarah of Vayigash
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+<b>And I will make a covenant of peace with them; it shall be an everlasting covenant with them:</b> It explains how it is that they should live [forever] naturally; that it is understood according to the verse that the Holy One, blessed be He, said to Pinchas (Numbers 25:12), "behold, I give him My covenant of peace." For the matter of natural death is from the inferior quality of [man's] makeup. As he is not perfect in his composition, so that [his] components do not equally fit his makeup. So he acquires one of the circumstances [that compromise his health] that exist in the world and the days of old age and senescence come upon him, such that the body encounters deterioration. Yet the whole entire Torah is built upon guarding the body from [these] circumstances. And you should know that 'one who keeps the commandment does not know a bad thing.' And this is what the Holy One, blessed be He, said to Pinchas, "behold, I give him My covenant of peace." For it is peace among the components [of his body]. And that is why we say that Pinchas is Eliyahu and that Eliyahu lives and survives forever. So that is what it informs us here, "And I will make a covenant of peace with them." And it is easy to understand.
+
+Haftarah of Vayechi
+
+
+
+Haftarah of Shemot
+
+
+
+Haftarah of Vaera
+
+
+
+Haftarah of Bo
+
+
+
+Haftarah of Beshalach
+
+
+
+Haftarah of Yitro
+
+
+
+Haftarah of Shekalim
+
+
+
+Haftarah of Terumah
+
+
+
+Haftarah of Zachor
+
+
+
+Haftarah of Parah
+
+
+
+Haftarah of HaChodesh
+
+
+
+Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh
+
+
+
+Haftarah of Vayikra
+
+
+
+Haftarah for Shabbat Rosh Chodesh
+
+
+
+Haftarah of Shmini
+
+
+
+Haftarah of Tazria Metzora
+
+
+
+Haftarah of Achrei Mot Kedoshim
+
+
+
+Haftarah of Emor
+
+
+
+Haftarah of Behar Bechukotai
+
+
+
+Haftarah of Bamidbar
+
+
+
+Haftarah of Nasso
+
+
+
+Haftarah of Beha'alotcha
+
+
+
+Haftarah of Sh'lach
+
+
+
+Haftarah of Korach
+
+
+
+Haftarah of Chukat
+
+
+
+Haftarah of Balak
+
+
+
+Haftarah of Pinchas
+
+
+
+Haftarah of Matot Masei
+
+
+
+Haftarah of Devarim
+
+
+
+Haftarah of Vaetchanan
+
+
+
+Haftarah of Eikev
+
+
+
+Haftarah of Re'eh
+
+
+
+Haftarah of Shoftim
+
+
+
+Haftarah of Ki Teitzei
+
+
+
+Haftarah of Ki Tavo
+
+
+
+Haftarah of Nitzavim
+
+
+
+Haftarah for the First Day of Rosh Hashanah
+
+
+
+Haftarah of Shabbat Shuva
+
+
+
+Haftarah of Ha'azinu
+
+
+
+Haftarah for the First Day of Sukkot
+
+
+
+Haftarah for the First Day of Pesach
+
+
+
+Haftarah for the Second Day of Pesach
+
+
+
+Haftarah for the Seventh Day of Pesach
+
+
+
+Haftarah for the Eighth Day of Pesach
+
+
+
+Haftarah for the Second Day of Shavuot
+

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Avi Ezer/Torah/Avi Ezer/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,979 @@
+Avi Ezer
+אבי עזר
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Avi Ezer
+
+Genesis
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+Our Sages said, "That a letter Beth was added...etc." The commentators longed to for their sake to an explanation HaRav's words in a various ways, And after the study it seems that his words (brought) up with an opinion (from) Rashi and became a few. Here is HaRav (whom) introduce to the Torah conflicting opinions Midrash of the study beginning with Beth assume a blessing in the creation of heaven and...etc. And in a book explain clear an opposite of that wrote showed letters reason, these (was) his words hakof reverse a truth and curse forever...etc. 
+
+Exodus
+
+
+
+Leviticus
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+"Lest they profane" - I saw that Rashi wrote: "Invert the order of the words of the verse and explain it accordingly", (Ed. Note the word דרש in original Rashi) but I do not understand why he has not followed the simple reading: "Lest they profane My holy name" - [After the fact that] they sanctify me through their prayers and sacrifices, and if they were to touch the holy sacrifices when they were impure they would be desecrating my holy name and all their worship would be in vain. This explains the depth of Isaiah's complaints when he says, "[Woe is me; I am dead! ...] I live among a people of unclean lips; [yet] my own eyes have beheld [the King] Lord of Hosts" (Isaiah 6:5) and he fears for his life (see Rashi there).
+
+Numbers
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>That which has a spirit in it, and every living person has a spirit within them, etc.</b>Only an explanation (or interpretation) by the spirit of wisdom and knowledge can reveal this. Therefore, it is said, "Because there was another spirit with him." The verse uses concise language in a place where the matter can be understood on its own. We have also become accustomed to saying to a person, "I will repay you for this and this," or "After this and this," or "Before this and this." And I acknowledge that everyone will understand the statement, "The judgment of the day of the marketplace," which is in concise language in a known month. Therefore, they shortened their language. And so it is with the judgment of all languages.
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>"And all the children of Israel concerning something that was a general principle for everyone, etc."</b>Since the language is duplicated, 'and all the children of Israel and the entire congregation,' therefore, the Rabbi explains that 'the entire congregation' refers to those who were designated in the Tent of Meeting for a specific task upon them. 'And all the children of Israel' pertains to something that applies to the entire nation of Israel. Although we find in the scripture 'the children of Israel' being explained as 'the entire congregation' in the portion of Shelach Lecha, and there the commentators provided a suitable reason, here this reason does not apply.
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>Regarding the commands of the army.</b> The term 'Pakid' (officer in charge) and 'Memuneh' (appointed) are used as if it were stated 'My officers' (Pakidai) and likewise, those who are called (Keruai) are the leaders. The resolution of this matter compels the Raavad (Rabbi Abraham ben David) to interpret it, and refer to the portion of Bamidbar (Numbers) in the verse 'the officers of the congregation.
+
+Verse 15
+
+<b>You shall keep alive every female.</b> And likewise, there is nothing like it, and for the male there is nothing like it except for one lamb. Therefore, before us, every specific negative commandment applies.
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>And every action of goats.</b> And in my opinion, the hif'il verb form applies and is appropriate according to the context, as the hif'il form is the least common among all the forms found. Therefore, do not think that only a few of the verbs found in the Torah are in the hif'il form, for even those in the hif'il form are few. In general, it is better for us to interpret the verb form as 'yotze' (derived) when it is fitting to interpret it in that form, and it is not fitting to interpret it in that form when it is not appropriate. Moreover, the early scholars agreed that it is derived, and I have also seen meticulous scholars debate between these two views.
+
+Chapter 32
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>And they said, 'Yoten.'</b> It is not hidden from you that 'Yoten' is derived from the intensive verb form, and likewise, 'Yoten' refers to the act of providing, as in 'Yoten mayim al zera,' meaning 'providing water for seed,' and behold, 'Yoten' is masculine while 'ha'aretz' (the earth) is feminine. Therefore, they thought that 'et' is the active verb form, which means the essence of the matter, like 'et hashamayim ve'et ha'aretz' (the heavens and the earth). Therefore, the Rabbi responded that we find its counterpart in the word 'ne'etam,' dividing and carrying, and the Rabbi has already called it the 'cheil' (active) of any matter that does not possess a living spirit, classifying it as masculine and feminine.
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+Kaleb ben Yefuneh. I have already explained its interpretation in Parshat Bamidbar and in the book of Joshua, son of Nun.
+<b>The word "shem" and the word "male'o" (its full form) are used in phrases like "request the fullness of my soul."</b> Do not make the mistake of saying that it is derived from the light verb structure, as in "fill your hand" (Exodus 32:29), because the letter "lamed" was made light (omitted). Rather, the context indicates that it is derived from the heavy verb structure, as in "they sent in the fire" (Numbers 21:28), for they too made it light. Refer to Radak's commentary for further clarification.
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>Before the Lord, for He is forever deserving of praise.</b> One who examines the scripture will see that at times the word "before" (lifnei) is used in a derogatory sense, but it all depends on the context of the interpretation.
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+<b>We are indeed the main focus.</b> Take a look at the portion of Miketz, for the rabbi there also explained it that way.
+
+Chapter 33
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+
+
+Verse 45
+
+
+
+Verse 46
+
+
+
+Verse 47
+
+
+
+Verse 48
+
+
+
+Verse 49
+
+
+
+Verse 50
+
+
+
+Verse 51
+
+
+
+Verse 52
+
+
+
+Verse 53
+
+
+
+Verse 54
+
+<b>And you shall possess.</b> I have confirmed what I previously mentioned in the portion of Matot, regarding the passive causative verb form standing and emerging.
+
+Chapter 34
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>The letter "vav" should be replaced with the letter "aleph" in the phrase "ve'altafitem" (and you will desire) and "ve'taviytem" (and you will come).</b> The reference to Mekhilol l'Radak (the compilation of Radak's commentary) shows that there is an error in the printing of the words of the Rabbi, and it should be said as "tetavu" (you will desire) instead of "ve'altafitem," and "tetavim" (you will come) instead of "ve'taviytem." This is the opinion of the Rabbi, as well as the view of the Ohel Yosef.
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>The "hei" in the word "pada" and "el" are two separate words.</b> Since the "hei" does not rest in the middle of a syllable, it is evident that they are two separate words. Examples include "pada tzur asah" (redeemed, formed, made) and "El chazei El" (God, who sees). Refer to the root "Yehudah" in Sha'ar HaNekudot, which is written with a "pei" and "gimmel." Similarly, "eglah yafah peyah" (beautiful heifer) is written with a "pei" in each word. Radak wrote in Mikhlol that although they are written as two words, their essence is one word. The meticulous scholars explained that the reason is that the "hei" should not rest in the middle of a syllable, so they were written as two words. See in Chapter Eruvin, the dispute between Rava and Rabbah regarding several words in the Torah and Psalms.
+
+Chapter 35
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>According to Rashi, the phrase "vehikritem" (and you shall proclaim) is not meant as a command but as an expression of invitation.</b> The author of the work "Be'er Rechovot" did not adhere to this meticulous interpretation, and there he directed his attention toward the homiletical interpretation. However, the strict interpretation does not exclude the meaning of "proclaim," derived from the term "kriah" (calling out), as well as from the term "kir" (wall). The homiletical interpretation is permissible, but it is not the only valid interpretation.
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>To the children of Israel, it is not connected with the first verse, etc.</b> And if it is not so, let them be repeated again for the permissibility.
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>And not an enemy to him.</b> It is explained that it is a light language standing on the pattern of "Vayehi," as in "Vayehi Sha'ul Ovin et David" (And Saul was hostile to David). And it is not appropriate in terms of linguistic precision to say that it is a name indicating possession, as in "Ein Damim Lo" (He has no blood).
+
+Deuteronomy
+

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Avi Ezer/Torah/Avi Ezer/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,982 @@
+Avi Ezer
+אבי עזר
+merged
+https://www.sefaria.org/Avi_Ezer
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Avi Ezer
+
+Genesis
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+Our Sages said, "That a letter Beth was added...etc." The commentators longed to for their sake to an explanation HaRav's words in a various ways, And after the study it seems that his words (brought) up with an opinion (from) Rashi and became a few. Here is HaRav (whom) introduce to the Torah conflicting opinions Midrash of the study beginning with Beth assume a blessing in the creation of heaven and...etc. And in a book explain clear an opposite of that wrote showed letters reason, these (was) his words hakof reverse a truth and curse forever...etc. 
+
+Exodus
+
+
+
+Leviticus
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+"Lest they profane" - I saw that Rashi wrote: "Invert the order of the words of the verse and explain it accordingly", (Ed. Note the word דרש in original Rashi) but I do not understand why he has not followed the simple reading: "Lest they profane My holy name" - [After the fact that] they sanctify me through their prayers and sacrifices, and if they were to touch the holy sacrifices when they were impure they would be desecrating my holy name and all their worship would be in vain. This explains the depth of Isaiah's complaints when he says, "[Woe is me; I am dead! ...] I live among a people of unclean lips; [yet] my own eyes have beheld [the King] Lord of Hosts" (Isaiah 6:5) and he fears for his life (see Rashi there).
+
+Numbers
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>That which has a spirit in it, and every living person has a spirit within them, etc.</b>Only an explanation (or interpretation) by the spirit of wisdom and knowledge can reveal this. Therefore, it is said, "Because there was another spirit with him." The verse uses concise language in a place where the matter can be understood on its own. We have also become accustomed to saying to a person, "I will repay you for this and this," or "After this and this," or "Before this and this." And I acknowledge that everyone will understand the statement, "The judgment of the day of the marketplace," which is in concise language in a known month. Therefore, they shortened their language. And so it is with the judgment of all languages.
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>"And all the children of Israel concerning something that was a general principle for everyone, etc."</b>Since the language is duplicated, 'and all the children of Israel and the entire congregation,' therefore, the Rabbi explains that 'the entire congregation' refers to those who were designated in the Tent of Meeting for a specific task upon them. 'And all the children of Israel' pertains to something that applies to the entire nation of Israel. Although we find in the scripture 'the children of Israel' being explained as 'the entire congregation' in the portion of Shelach Lecha, and there the commentators provided a suitable reason, here this reason does not apply.
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>Regarding the commands of the army.</b> The term 'Pakid' (officer in charge) and 'Memuneh' (appointed) are used as if it were stated 'My officers' (Pakidai) and likewise, those who are called (Keruai) are the leaders. The resolution of this matter compels the Raavad (Rabbi Abraham ben David) to interpret it, and refer to the portion of Bamidbar (Numbers) in the verse 'the officers of the congregation.
+
+Verse 15
+
+<b>You shall keep alive every female.</b> And likewise, there is nothing like it, and for the male there is nothing like it except for one lamb. Therefore, before us, every specific negative commandment applies.
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>And every action of goats.</b> And in my opinion, the hif'il verb form applies and is appropriate according to the context, as the hif'il form is the least common among all the forms found. Therefore, do not think that only a few of the verbs found in the Torah are in the hif'il form, for even those in the hif'il form are few. In general, it is better for us to interpret the verb form as 'yotze' (derived) when it is fitting to interpret it in that form, and it is not fitting to interpret it in that form when it is not appropriate. Moreover, the early scholars agreed that it is derived, and I have also seen meticulous scholars debate between these two views.
+
+Chapter 32
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>And they said, 'Yoten.'</b> It is not hidden from you that 'Yoten' is derived from the intensive verb form, and likewise, 'Yoten' refers to the act of providing, as in 'Yoten mayim al zera,' meaning 'providing water for seed,' and behold, 'Yoten' is masculine while 'ha'aretz' (the earth) is feminine. Therefore, they thought that 'et' is the active verb form, which means the essence of the matter, like 'et hashamayim ve'et ha'aretz' (the heavens and the earth). Therefore, the Rabbi responded that we find its counterpart in the word 'ne'etam,' dividing and carrying, and the Rabbi has already called it the 'cheil' (active) of any matter that does not possess a living spirit, classifying it as masculine and feminine.
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+Kaleb ben Yefuneh. I have already explained its interpretation in Parshat Bamidbar and in the book of Joshua, son of Nun.
+<b>The word "shem" and the word "male'o" (its full form) are used in phrases like "request the fullness of my soul."</b> Do not make the mistake of saying that it is derived from the light verb structure, as in "fill your hand" (Exodus 32:29), because the letter "lamed" was made light (omitted). Rather, the context indicates that it is derived from the heavy verb structure, as in "they sent in the fire" (Numbers 21:28), for they too made it light. Refer to Radak's commentary for further clarification.
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>Before the Lord, for He is forever deserving of praise.</b> One who examines the scripture will see that at times the word "before" (lifnei) is used in a derogatory sense, but it all depends on the context of the interpretation.
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+<b>We are indeed the main focus.</b> Take a look at the portion of Miketz, for the rabbi there also explained it that way.
+
+Chapter 33
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+
+
+Verse 45
+
+
+
+Verse 46
+
+
+
+Verse 47
+
+
+
+Verse 48
+
+
+
+Verse 49
+
+
+
+Verse 50
+
+
+
+Verse 51
+
+
+
+Verse 52
+
+
+
+Verse 53
+
+
+
+Verse 54
+
+<b>And you shall possess.</b> I have confirmed what I previously mentioned in the portion of Matot, regarding the passive causative verb form standing and emerging.
+
+Chapter 34
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>The letter "vav" should be replaced with the letter "aleph" in the phrase "ve'altafitem" (and you will desire) and "ve'taviytem" (and you will come).</b> The reference to Mekhilol l'Radak (the compilation of Radak's commentary) shows that there is an error in the printing of the words of the Rabbi, and it should be said as "tetavu" (you will desire) instead of "ve'altafitem," and "tetavim" (you will come) instead of "ve'taviytem." This is the opinion of the Rabbi, as well as the view of the Ohel Yosef.
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>The "hei" in the word "pada" and "el" are two separate words.</b> Since the "hei" does not rest in the middle of a syllable, it is evident that they are two separate words. Examples include "pada tzur asah" (redeemed, formed, made) and "El chazei El" (God, who sees). Refer to the root "Yehudah" in Sha'ar HaNekudot, which is written with a "pei" and "gimmel." Similarly, "eglah yafah peyah" (beautiful heifer) is written with a "pei" in each word. Radak wrote in Mikhlol that although they are written as two words, their essence is one word. The meticulous scholars explained that the reason is that the "hei" should not rest in the middle of a syllable, so they were written as two words. See in Chapter Eruvin, the dispute between Rava and Rabbah regarding several words in the Torah and Psalms.
+
+Chapter 35
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>According to Rashi, the phrase "vehikritem" (and you shall proclaim) is not meant as a command but as an expression of invitation.</b> The author of the work "Be'er Rechovot" did not adhere to this meticulous interpretation, and there he directed his attention toward the homiletical interpretation. However, the strict interpretation does not exclude the meaning of "proclaim," derived from the term "kriah" (calling out), as well as from the term "kir" (wall). The homiletical interpretation is permissible, but it is not the only valid interpretation.
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>To the children of Israel, it is not connected with the first verse, etc.</b> And if it is not so, let them be repeated again for the permissibility.
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>And not an enemy to him.</b> It is explained that it is a light language standing on the pattern of "Vayehi," as in "Vayehi Sha'ul Ovin et David" (And Saul was hostile to David). And it is not appropriate in terms of linguistic precision to say that it is a name indicating possession, as in "Ein Damim Lo" (He has no blood).
+
+Deuteronomy
+

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Ba'alei Brit Avram/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,214 @@
+Ba'alei Brit Avram
+בעלי ברית אברם
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Ba'alei Brit Avram
+
+Endorsement
+
+
+
+Introduction
+
+
+
+Bereshit
+
+
+
+Noach
+
+These are the generations of Noah. Noah etc. The text wants to praise Noah for having been whole from his beginning until his end. And this is why it is said, "These are the generations of Noah. Noah..." This intends to emphasize [Noah's wholeness] from his beginning until his end, he was of one value and of singularly similar acts. And an explanation for this reason that the text says "A righteous man he was in his generations" is that he was as such in generations when people are not seen as righteous--throughout all of this, as if in all of his generations, both in the generation of his youth and in the generation of his old age. Throughout them all, he was of one character. He was a righteous man in all of the generations that passed over him. And the text says "complete" (tamim), for he was not like some of the righteous people who have erred and in the end changed course and turned over (towards righteousness). Rather, he had always been 'complete,' for he had no blemish or  perversion. And, if you were to say, "How is it possible for him to have had this [quality]?" Then, say that the reason for this is "Noah walked with God." This is to say, that he never had any dealing with a human creature, but he would spend all day alone [i.e., with God]. And for this, he had the power to be saved from those [humans] and did not sin at all. Proof has been brought for his isolation, for the whole world had engaged in sexually illicit actions, and that is how they had many sons and daughters, and, as such, it says, "It was when the human species began to increase." Indeed, Noah did not produce offspring until he had reached 600 years of age, and all that he produced was three sons and nothing more, and all of this is to teach about his isolation. And for this, the text doubly mentioned their generations here, for the text said indeed, "in all of the world," and this is why the text said, "the land became corrupt etc."
+
+Lech Lecha
+
+
+
+Vayera
+
+
+
+Chayei Sara
+
+
+
+Toldot
+
+
+
+Vayetzei
+
+
+
+Vayishlach
+
+
+
+Vayeshev
+
+"And Reuben heard and saved him from their hands, etc." (Genesis Rabbah, Parasha 44) Where was Rabbi Yossi? He said, 'Every day each one of them used to serve his father, and that day of Reuben was [when he served], etc.' Rabbi Yossi interpreted 'וישמע' (and he heard) in the sense of hearing, as it literally means, while Rabbi Nechemia and the Sages interpreted it in the sense of understandingHowever, there is cause for wonder: when did Reuben serve his father on that particular day? He comes immediately [after the incident with Joseph], and since each of them served his father every day, why did Jacob need to send Joseph to them? He could have waited a little until one of them came to serve him, and then he could inform Joseph about the well-being of his brothers and the welfare of the flock.It can be explained that initially, his brothers intended to devise a plot and set a trap for him. Before this incident, they were grazing the cattle near their father, and Joseph was also shepherding with them, as it is mentioned that he was shepherding his brothers among the flock. When they became jealous of him, they went to a distant place, hoping that he might come there, and they could take revenge on him. This is also evident from their overall scheme: on that particular day, they intentionally delayed Reuben from going to his father to serve him so that their father would send Joseph. They gave Reuben a pretext, informing him that their intention was to travel to Dotan, and they asked him to delay his journey to help them prepare for their departure. Reuben agreed, and afterwards, he would go to his father." "And this means, 'Behold, I have heard people saying, 'Let's go to Dotan.'" Therefore, Jacob was distressed because none of them came that day as was customary. For this reason, he sent Joseph, fearing that the people of Shechem might gather against them due to what had happened. This is indicated by the phrase, 'Are not your brothers pasturing in Shechem? Come, and I will send you to them,' where Jacob said to him, 'Here I am.' Like a son who fears his father, he said to him, 'Please go and see,' meaning, 'See with your own eyes.' He did not learn it from the Maggid [angelic messenger], and he immediately returned to instruct him about his great distress. He sent him, meaning that he provided him with a guide until the depth of Hebron, and from there, he let him go. "And a man found him wandering," meaning that three angels encountered him. At first glance, it seems that they did not help him at all, and they did not make any effort to save him. On the contrary, if they had not met him, he would have returned to his father when he realized he was lost. Although he might not have returned, it would have been better for him to remain lost than to fall into the hands of his enemies who wanted to kill him. God, however, saved him from evil situations just as the angels saved him from the snakes. Nevertheless, all of this was part of the advice of a good companion, the buried one in Hebron. When he came to his brothers, Reuben was then involved in the household matters to serve his father for the day. He went to his father to serve him every day. He found out about their intentions from the words of his brothers, who wanted to kill Joseph. This is the meaning of 'And Reuben heard and saved him from their hands. And behold, it does not say here, 'And his brothers heard,' as it is stated about Judah. It is possible that Judah was their king, and they were obligated to listen to him by force. Another possibility is that since it says, 'And they took him and cast him,' with 'they took him' written in the singular form, it indicates that it was Simeon, as the sages state. Therefore, when they heard the matter from Reuben, they immediately arose and cast him into the pit. At that moment, after casting him into the pit, Reuben had not yet gone to his father, as he was occupied with the household matters before leaving. Later, he returned to the pit in the wilderness, took Joseph, and intended to return him to his father. This is what is meant by 'And Reuben returned to the pit.' Where was Rabbi Joshua saying that all the troubles of the household were thrown upon him? Once he turned away, he went to the pit. According to this interpretation, his statement, 'The boy is gone, and where can I go?' is more understandable. He meant that his intention was to bring the boy back to his father when he returned. Now, since the boy is gone, he does not want to go to his father, even though it is his daily task. Therefore, Rabbi Eliezer says that he was busy with fasting and mourning when he turned away and went to the pit. This explains his statement, 'And they sat down to eat bread, and Reuben did not sit with them to eat.' One can inquire about the deed that the tribes of Jacob did, allowing themselves to shed innocent blood and sell him.  And behold, some say that their intention was related to their suspicions that, God forbid, they might be separated from their elevated status of holiness, and Joseph would become the main figure in place of their father. They feared that they would become subordinate to him. They saw it similar to the case of Ishmael and Esau, as they observed that their father loved him more than all his brothers. Jacob trusted him, imparted knowledge to him, and taught him everything he learned. Joseph, too, had the same perception. He saw himself as the favorite, and his conduct was pious and esteemed in their eyes. As it is written, 'And Joseph brought evil reports of them to their father,' meaning that he reported that they were eating limbs from a living animal while it was still writhing. He was strict about this. He also claimed that they were gazing at the local girls, implying that they were engaging in inappropriate relationships, which he considered permissible. Furthermore, he mentioned that they called his brothers the sons of the maidservants, indicating a degree of disparagement towards them. He was strict about this as well. Regarding these three matters, the Scripture hints in the verse, 'Now Israel loved Joseph more than all his sons, for he was a son of his old age,' meaning that he kept them in line with matters related to the flock. He was a young man who looked after the affairs of the youth, meticulously attending to their conduct. He would inform his brothers about the deeds of the youth. He referred to his father's wives as 'your father's wives,' unlike his brothers who referred to them as 'the maidservants of your father.' Therefore, when they observed him engaging in these actions of separation, strictness, and jealousy, they thought he intended to cause harm and displace them from their superior position. His dreams further strengthened this perception. Hence, they said it was permissible to pursue him and remove him from their midst."
+.."And Jacob tore his clothes, put sackcloth on his loins, etc. It is suggested that the reason it says 'his clothes' and not 'his garments' as it did for Reuben is to emphasize that Jacob tore his precious garments. Similarly, it mentions 'sackcloth on his loins' and not 'girded with sackcloth' like 'gird with sackcloth.' Alternatively, it could be 'he put on sackcloth,' as in the case of Mordecai. Another reason for this excessive mourning is that, since one does not find comfort in life, as the sages said, it was not fitting for him to perform mourning rites for these actions. The verse also says 'and they rose,' not 'and they came.' It also mentions 'all his sons and all his daughters' without specifying that the comforters were young boys and girls. The reason for saying 'I will go down mourning' is questioned; what comfort did he find in this? It seems that Jacob mourned for Joseph in two ways: first, due to the loss of a great and righteous man like Joseph, for whom everyone should mourn. Second, because he was his son, and he had no merit to protect him, and his brothers' transgressions led to these events. Therefore, to express his awareness of Joseph's worth, he tore his splendid clothes, according to the saying, 'The garment makes the man.' And as 'and put your clothes upon you,' it is expounded as 'wear mourning garments' like the explanation in the Jerusalem Talmud (Pe'ah 5:7 and Rabbah). This is due to the general mourning, even if he didn't have a son; he would do this, as explained. The second point: 'and put sackcloth upon his loins.' It means that he placed the sackcloth directly on his flesh from the inside, and it stuck to his skin beneath his garments. He put it on his loins to signify mourning for his son who came out from his loins and his abdomen. He acted with this private mourning for many days. Later, his sons and daughters sensed this, and they saw his actions as a bad omen. As the Sages say (Midrash Kohelet 27): 'Anyone who prolongs mourning for a deceased more than necessary is doing so over another deceased.' This is what they felt against him, thinking that what he was doing was a bad sign for them. Therefore, they rose up to forcefully put an end to his behavior. Perhaps they demanded that he console himself for their sake, as he had other sons and daughters, and the sons had their own children. This is the meaning of 'all his sons and all his daughters.' He replied that he wasn't concerned about them, even though they were numerous, as he was mourning and lamenting for his son, and none of them would fill his place. According to the first interpretation, he meant that he would go down to his sons' level of mourning, behaving in mourning throughout his life for his son, for whom he did not merit to protect. And there are pious individuals who weep and mourn all their days when they see that, Heaven forbid, they stumbled even in a minor matter, as exemplified by Rabbi Yehoshua ben Chananiah, who fasted every day because his teeth turned black, as he said, 'I am ashamed before my teeth,' as mentioned in Chagigah 22. Some say he responded to them that, on the contrary, it is better that they do not see him happy but rather sad, so that the Satan does not accuse him. Furthermore, he quoted the words of Job, 'If I say, "I will forget my complaint, I will change my expression and smile,"' meaning that he would forget entirely from his heart or, at least, even if he does not forget from his heart, he would change his face to present himself before people as if he has no sorrow. 'All my suffering I know that You will not acquit me,' meaning that he feared that the Satan would not cease accusing him.
+
+Miketz
+
+
+
+Vayigash
+
+
+
+Vayechi
+
+
+
+Shemot
+
+
+
+Vaera
+
+
+
+Bo
+
+
+
+Beshalach
+
+
+
+Yitro
+
+
+
+Mishpatim
+
+
+
+Terumah
+
+
+
+Tetzaveh
+
+
+
+Ki Tisa
+
+
+
+Vayakhel
+
+
+
+Pekudei
+
+
+
+Vayikra
+
+
+
+Tzav
+
+
+
+Tazria
+
+
+
+Metzora
+
+
+
+Achrei Mot
+
+
+
+Kedoshim
+
+<b>You shall each fear your mother and your father, etc.:</b> He first commanded about the fear of father and mother, because one who honors his father and mother, and is afraid of them, recognizes those who gave him birth and who created him. And likewise is it incumbent upon his father and mother to also do to their forebears, and likewise those to those up until the supernal Elder who created everything. And so, from the fear of one's father and mother, he will recognize the existence of the Creator, may He be blessed, and His awe. This is along the lines of that which [the Sages] said (Kiddushin 30b), "I count it for you as if I lived among them and you honored Me." And from the Shabbat as well, we know and we believe in the origin of the world and that it has an Originator who originated it during the six days of creation. So, "I am the Lord your God," will then be fulfilled. And afterwards He warned about combination [of God with other forces], like His saying (Leviticus 19:4), "Do not turn to the idols," and distance yourself from that which is ugly and that which is similar to it, from combination and that which is similar to it. And because of this, he warned about the thinking of <i>pigul</i>, which is when he slaughters a sacrifice today in order to eat from it tomorrow, outside of its [allotted] time. For it is necessary to not mix and combine any other thought with it. And this is the meaning of (Leviticus 19:5), "you shall slaughter it to be acceptable for you."
+
+Emor
+
+
+
+Behar
+
+
+
+Bechukotai
+
+
+
+Bamidbar
+
+
+
+Nasso
+
+
+
+Beha'alotcha
+
+
+
+Sh'lach
+
+
+
+Korach
+
+
+
+Chukat
+
+
+
+Balak
+
+
+
+Pinchas
+
+
+
+Matot
+
+
+
+Masei
+
+
+
+Vaetchanan
+
+
+
+Eikev
+
+
+
+Re'eh
+
+
+
+Shoftim
+
+
+
+Ki Teitzei
+
+
+
+Ki Tavo
+
+
+
+Nitzavim
+
+
+
+Vayeilech
+

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Ba'alei Brit Avram/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,217 @@
+Ba'alei Brit Avram
+בעלי ברית אברם
+merged
+https://www.sefaria.org/Ba'alei_Brit_Avram
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Ba'alei Brit Avram
+
+Endorsement
+
+
+
+Introduction
+
+
+
+Bereshit
+
+
+
+Noach
+
+These are the generations of Noah. Noah etc. The text wants to praise Noah for having been whole from his beginning until his end. And this is why it is said, "These are the generations of Noah. Noah..." This intends to emphasize [Noah's wholeness] from his beginning until his end, he was of one value and of singularly similar acts. And an explanation for this reason that the text says "A righteous man he was in his generations" is that he was as such in generations when people are not seen as righteous--throughout all of this, as if in all of his generations, both in the generation of his youth and in the generation of his old age. Throughout them all, he was of one character. He was a righteous man in all of the generations that passed over him. And the text says "complete" (tamim), for he was not like some of the righteous people who have erred and in the end changed course and turned over (towards righteousness). Rather, he had always been 'complete,' for he had no blemish or  perversion. And, if you were to say, "How is it possible for him to have had this [quality]?" Then, say that the reason for this is "Noah walked with God." This is to say, that he never had any dealing with a human creature, but he would spend all day alone [i.e., with God]. And for this, he had the power to be saved from those [humans] and did not sin at all. Proof has been brought for his isolation, for the whole world had engaged in sexually illicit actions, and that is how they had many sons and daughters, and, as such, it says, "It was when the human species began to increase." Indeed, Noah did not produce offspring until he had reached 600 years of age, and all that he produced was three sons and nothing more, and all of this is to teach about his isolation. And for this, the text doubly mentioned their generations here, for the text said indeed, "in all of the world," and this is why the text said, "the land became corrupt etc."
+
+Lech Lecha
+
+
+
+Vayera
+
+
+
+Chayei Sara
+
+
+
+Toldot
+
+
+
+Vayetzei
+
+
+
+Vayishlach
+
+
+
+Vayeshev
+
+"And Reuben heard and saved him from their hands, etc." (Genesis Rabbah, Parasha 44) Where was Rabbi Yossi? He said, 'Every day each one of them used to serve his father, and that day of Reuben was [when he served], etc.' Rabbi Yossi interpreted 'וישמע' (and he heard) in the sense of hearing, as it literally means, while Rabbi Nechemia and the Sages interpreted it in the sense of understandingHowever, there is cause for wonder: when did Reuben serve his father on that particular day? He comes immediately [after the incident with Joseph], and since each of them served his father every day, why did Jacob need to send Joseph to them? He could have waited a little until one of them came to serve him, and then he could inform Joseph about the well-being of his brothers and the welfare of the flock.It can be explained that initially, his brothers intended to devise a plot and set a trap for him. Before this incident, they were grazing the cattle near their father, and Joseph was also shepherding with them, as it is mentioned that he was shepherding his brothers among the flock. When they became jealous of him, they went to a distant place, hoping that he might come there, and they could take revenge on him. This is also evident from their overall scheme: on that particular day, they intentionally delayed Reuben from going to his father to serve him so that their father would send Joseph. They gave Reuben a pretext, informing him that their intention was to travel to Dotan, and they asked him to delay his journey to help them prepare for their departure. Reuben agreed, and afterwards, he would go to his father." "And this means, 'Behold, I have heard people saying, 'Let's go to Dotan.'" Therefore, Jacob was distressed because none of them came that day as was customary. For this reason, he sent Joseph, fearing that the people of Shechem might gather against them due to what had happened. This is indicated by the phrase, 'Are not your brothers pasturing in Shechem? Come, and I will send you to them,' where Jacob said to him, 'Here I am.' Like a son who fears his father, he said to him, 'Please go and see,' meaning, 'See with your own eyes.' He did not learn it from the Maggid [angelic messenger], and he immediately returned to instruct him about his great distress. He sent him, meaning that he provided him with a guide until the depth of Hebron, and from there, he let him go. "And a man found him wandering," meaning that three angels encountered him. At first glance, it seems that they did not help him at all, and they did not make any effort to save him. On the contrary, if they had not met him, he would have returned to his father when he realized he was lost. Although he might not have returned, it would have been better for him to remain lost than to fall into the hands of his enemies who wanted to kill him. God, however, saved him from evil situations just as the angels saved him from the snakes. Nevertheless, all of this was part of the advice of a good companion, the buried one in Hebron. When he came to his brothers, Reuben was then involved in the household matters to serve his father for the day. He went to his father to serve him every day. He found out about their intentions from the words of his brothers, who wanted to kill Joseph. This is the meaning of 'And Reuben heard and saved him from their hands. And behold, it does not say here, 'And his brothers heard,' as it is stated about Judah. It is possible that Judah was their king, and they were obligated to listen to him by force. Another possibility is that since it says, 'And they took him and cast him,' with 'they took him' written in the singular form, it indicates that it was Simeon, as the sages state. Therefore, when they heard the matter from Reuben, they immediately arose and cast him into the pit. At that moment, after casting him into the pit, Reuben had not yet gone to his father, as he was occupied with the household matters before leaving. Later, he returned to the pit in the wilderness, took Joseph, and intended to return him to his father. This is what is meant by 'And Reuben returned to the pit.' Where was Rabbi Joshua saying that all the troubles of the household were thrown upon him? Once he turned away, he went to the pit. According to this interpretation, his statement, 'The boy is gone, and where can I go?' is more understandable. He meant that his intention was to bring the boy back to his father when he returned. Now, since the boy is gone, he does not want to go to his father, even though it is his daily task. Therefore, Rabbi Eliezer says that he was busy with fasting and mourning when he turned away and went to the pit. This explains his statement, 'And they sat down to eat bread, and Reuben did not sit with them to eat.' One can inquire about the deed that the tribes of Jacob did, allowing themselves to shed innocent blood and sell him.  And behold, some say that their intention was related to their suspicions that, God forbid, they might be separated from their elevated status of holiness, and Joseph would become the main figure in place of their father. They feared that they would become subordinate to him. They saw it similar to the case of Ishmael and Esau, as they observed that their father loved him more than all his brothers. Jacob trusted him, imparted knowledge to him, and taught him everything he learned. Joseph, too, had the same perception. He saw himself as the favorite, and his conduct was pious and esteemed in their eyes. As it is written, 'And Joseph brought evil reports of them to their father,' meaning that he reported that they were eating limbs from a living animal while it was still writhing. He was strict about this. He also claimed that they were gazing at the local girls, implying that they were engaging in inappropriate relationships, which he considered permissible. Furthermore, he mentioned that they called his brothers the sons of the maidservants, indicating a degree of disparagement towards them. He was strict about this as well. Regarding these three matters, the Scripture hints in the verse, 'Now Israel loved Joseph more than all his sons, for he was a son of his old age,' meaning that he kept them in line with matters related to the flock. He was a young man who looked after the affairs of the youth, meticulously attending to their conduct. He would inform his brothers about the deeds of the youth. He referred to his father's wives as 'your father's wives,' unlike his brothers who referred to them as 'the maidservants of your father.' Therefore, when they observed him engaging in these actions of separation, strictness, and jealousy, they thought he intended to cause harm and displace them from their superior position. His dreams further strengthened this perception. Hence, they said it was permissible to pursue him and remove him from their midst."
+.."And Jacob tore his clothes, put sackcloth on his loins, etc. It is suggested that the reason it says 'his clothes' and not 'his garments' as it did for Reuben is to emphasize that Jacob tore his precious garments. Similarly, it mentions 'sackcloth on his loins' and not 'girded with sackcloth' like 'gird with sackcloth.' Alternatively, it could be 'he put on sackcloth,' as in the case of Mordecai. Another reason for this excessive mourning is that, since one does not find comfort in life, as the sages said, it was not fitting for him to perform mourning rites for these actions. The verse also says 'and they rose,' not 'and they came.' It also mentions 'all his sons and all his daughters' without specifying that the comforters were young boys and girls. The reason for saying 'I will go down mourning' is questioned; what comfort did he find in this? It seems that Jacob mourned for Joseph in two ways: first, due to the loss of a great and righteous man like Joseph, for whom everyone should mourn. Second, because he was his son, and he had no merit to protect him, and his brothers' transgressions led to these events. Therefore, to express his awareness of Joseph's worth, he tore his splendid clothes, according to the saying, 'The garment makes the man.' And as 'and put your clothes upon you,' it is expounded as 'wear mourning garments' like the explanation in the Jerusalem Talmud (Pe'ah 5:7 and Rabbah). This is due to the general mourning, even if he didn't have a son; he would do this, as explained. The second point: 'and put sackcloth upon his loins.' It means that he placed the sackcloth directly on his flesh from the inside, and it stuck to his skin beneath his garments. He put it on his loins to signify mourning for his son who came out from his loins and his abdomen. He acted with this private mourning for many days. Later, his sons and daughters sensed this, and they saw his actions as a bad omen. As the Sages say (Midrash Kohelet 27): 'Anyone who prolongs mourning for a deceased more than necessary is doing so over another deceased.' This is what they felt against him, thinking that what he was doing was a bad sign for them. Therefore, they rose up to forcefully put an end to his behavior. Perhaps they demanded that he console himself for their sake, as he had other sons and daughters, and the sons had their own children. This is the meaning of 'all his sons and all his daughters.' He replied that he wasn't concerned about them, even though they were numerous, as he was mourning and lamenting for his son, and none of them would fill his place. According to the first interpretation, he meant that he would go down to his sons' level of mourning, behaving in mourning throughout his life for his son, for whom he did not merit to protect. And there are pious individuals who weep and mourn all their days when they see that, Heaven forbid, they stumbled even in a minor matter, as exemplified by Rabbi Yehoshua ben Chananiah, who fasted every day because his teeth turned black, as he said, 'I am ashamed before my teeth,' as mentioned in Chagigah 22. Some say he responded to them that, on the contrary, it is better that they do not see him happy but rather sad, so that the Satan does not accuse him. Furthermore, he quoted the words of Job, 'If I say, "I will forget my complaint, I will change my expression and smile,"' meaning that he would forget entirely from his heart or, at least, even if he does not forget from his heart, he would change his face to present himself before people as if he has no sorrow. 'All my suffering I know that You will not acquit me,' meaning that he feared that the Satan would not cease accusing him.
+
+Miketz
+
+
+
+Vayigash
+
+
+
+Vayechi
+
+
+
+Shemot
+
+
+
+Vaera
+
+
+
+Bo
+
+
+
+Beshalach
+
+
+
+Yitro
+
+
+
+Mishpatim
+
+
+
+Terumah
+
+
+
+Tetzaveh
+
+
+
+Ki Tisa
+
+
+
+Vayakhel
+
+
+
+Pekudei
+
+
+
+Vayikra
+
+
+
+Tzav
+
+
+
+Tazria
+
+
+
+Metzora
+
+
+
+Achrei Mot
+
+
+
+Kedoshim
+
+<b>You shall each fear your mother and your father, etc.:</b> He first commanded about the fear of father and mother, because one who honors his father and mother, and is afraid of them, recognizes those who gave him birth and who created him. And likewise is it incumbent upon his father and mother to also do to their forebears, and likewise those to those up until the supernal Elder who created everything. And so, from the fear of one's father and mother, he will recognize the existence of the Creator, may He be blessed, and His awe. This is along the lines of that which [the Sages] said (Kiddushin 30b), "I count it for you as if I lived among them and you honored Me." And from the Shabbat as well, we know and we believe in the origin of the world and that it has an Originator who originated it during the six days of creation. So, "I am the Lord your God," will then be fulfilled. And afterwards He warned about combination [of God with other forces], like His saying (Leviticus 19:4), "Do not turn to the idols," and distance yourself from that which is ugly and that which is similar to it, from combination and that which is similar to it. And because of this, he warned about the thinking of <i>pigul</i>, which is when he slaughters a sacrifice today in order to eat from it tomorrow, outside of its [allotted] time. For it is necessary to not mix and combine any other thought with it. And this is the meaning of (Leviticus 19:5), "you shall slaughter it to be acceptable for you."
+
+Emor
+
+
+
+Behar
+
+
+
+Bechukotai
+
+
+
+Bamidbar
+
+
+
+Nasso
+
+
+
+Beha'alotcha
+
+
+
+Sh'lach
+
+
+
+Korach
+
+
+
+Chukat
+
+
+
+Balak
+
+
+
+Pinchas
+
+
+
+Matot
+
+
+
+Masei
+
+
+
+Vaetchanan
+
+
+
+Eikev
+
+
+
+Re'eh
+
+
+
+Shoftim
+
+
+
+Ki Teitzei
+
+
+
+Ki Tavo
+
+
+
+Nitzavim
+
+
+
+Vayeilech
+

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Beit HaLevi on Torah/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,98 @@
+Beit HaLevi on Torah
+בית הלוי על התורה
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Beit HaLevi on Torah
+
+Introduction
+
+
+
+Bereshit
+
+
+
+Noach
+
+
+
+Lech Lecha
+
+
+
+Vayera
+
+
+
+Chayei Sara
+
+
+
+Toldot
+
+
+THE FIRST ONE EMERGED RED [...]; THEN HIS BROTHER EMERGED. The Midrash states that the reason that Esau emerged first is so that his afterbirth (refuse) would emerge with him. R’ Abahu said, like the bathing master who first scours the bath and then afterwards the king’s son bathes. One can understand the intent of this statement and the allegory that R’ Abahu gave and what additional information he conveyed with the allegory. In all circumstances, the first is the most important and the foundation of what comes after, The first is also greater in stature than the second. This is the significance of the firstborn. However, when one considers BT Pesachim (5a) where a distinction is made in the gemara between where “first” is written by itself and where “first” is written with a “heh ha’yedi’a” (the first.)  “First” without the “heh” means literally first and what comes after is subordinate to it. (The gemara is talking about a case) where the first day of the holiday is the most important day and the days that follow are subordinate to it, but where “first” is written with the “heh” (“the first”) it means earlier (but not necessarily most important.) See the verse (Exodus 12:15) which states “on the first day you shall remove leaven from your houses” that the gemara establishes is referring to the day before Passover and not the first day of Passover, because “the first” implies ordering (and not importance) as in Job (15:7) – “Were you the first man born?”  It makes no sense to says that the day before Passover is the most important and the first day of Passover is secondary to it; what is meant is merely that it is before Passover and after it comes the first day of Passover.  For example, when a king travels, he is the first in the procession and his minister comes behind him; the king is called “first”. It is known, however, that the king’s servants travel before the king’s procession to clear the way and to announce his arrival; it makes no sense to say that they go first and the king goes after them and is subordinate to them; they are not called “first,” they merely travel earlier and are called “the first” with a “heh.”  Afterwards, the king travels in the front of the procession. It makes no sense to say the king is in procession after them; he is only traveling behind them so that they can do their job to clear the way or to give honor to the king (by announcing his arrival.)  This is why the verse is exact with regard to Esau since the word “first” is not written, just “the first emerged” (with a “heh”, implying order and not importance.) Esau is not called “first” to imply that Jacob was subordinate to him, he is just called “the first” to imply birth order. Similarly, the verse does not say “after him his brother emerged” because this would imply that he was subordinate to Esau. The verse instead say “afterwards his bother emerged”, that is, after Esau emerged and performed his function by emerging first (to remove the afterbirth and refuse) Jacob emerged. This is the question being answered by the Midrash as to what purpose was served by Esau emerging first; the Midrash answers to clean the way so that Jacob would be clean when he emerged because Esau had emerged and brought the afterbirth and refuse with him.  R’ Abahu then gives the allegory “like the bathing master who first scours the bath and then afterwards the king’s son bathes” to say that after to work that the bathing master did to clean the bath, (it is fit for the king’s son to bathe.) I saw some a similar idea in the book “Beit David”, see there.  At the outset of their birth, the prophecy of Shem and Ever was fulfilled; they had said to Rivka that the older (“rav”) would perform serve the younger (“tzair”). At the outset of their emerging, Esau did a service for Jacob. This is why they did not say “the firstborn” (bekhor) will serve the younger. Similar to the language of scripture in a number of other places where firstborn (“bekhor”) is used in comparison to younger “tzair”, (for example  Exodus 43:33.) In truth, Esau was not the firstborn, Jacob was, since he was conceived first. A similar allegory is brought in the midrash:; two pearls are placed in a vial – the pearl that was placed in the vial second comes out first. Esau is called older “rav” since he was born first, and he will serve the younger brother who is the firstborn (“bekhor”).  
+
+
+
+
+
+SELL ME YOUR BIRTHRIGHT TODAY – (Our sages) have already inquired how it is proper (for Jacob) to entice his brother to sell the birthright, in particular, for lentils.  It is certainly not the case that he intended to gain the right to the (firstborn’s double share of) the estate; also, who even knows whether prior to the giving of the Torah it was customary that the firstborn received a double share of the inheritance.  The benefit of the birthright at that time was apparently a sign of virtue and the right to carry on the family name (literally, “to rise to his father’s name”.) The scripture already stated, “through Isaac your heirs will be named” (with regards to Abraham, Bereishit 21:12) and our sages learned “in Isaac” and not “all of Isaac,” meaning that the one who holds on to Isaac’s (righteous) ways has the pedigree to carry on the family name. After (the sale) Esau went out to a bad culture that very day, and therefore to Esau there was no difference whether he had the birthright or not, since how could he rightly be called “firstborn” if he couldn’t be called (Isaac’s) “son” (as a result of his decision to engage in bad behavior.) The only benefit to Esau in having the birthright was to deprive Jacob of it so that he did not have the birthright; Esau so no positive benefit for himself in it. That is the reason Jacob asked Esau to sell it, since Esau did not lose anything in the sale and Jacob had benefit from the sale. This is also why Esau said, “why do I need the birthright” – he stated that it made no difference at all to him whether he had the birthright, since he had no desire at all to be (Isaac’s) son (i.e., to live up to the family name.) This is the reason the scripture states among the attributes of Israel, “Israel, my son, my firstborn.” (Shemot 4:22) Apparently, the word “firstborn” already implies “son” (so why the redundant language?) This language is coming only to repudiate Esau – that Israel has two positive attributes, “son” and also “firstborn,” whereas Esau was not content to spurn the birthright, he also spurned being Isaac’s son. 
+
+Fetch me two choice kids. The Midrash Rabba (Ber. 65:14) states, “good for you and good for your descendants: Good for you, because you will receive the blessings through them; good for your descendants, because they will pardoned through them on the Day of Atonement, one for God and one for Azazel [cf. Lev. 16:8] One ought to inquire as to the intent of the Midrash in stating this and for what purpose the Midrash points out that this alludes to the two kids that are part of the service on the Day of Atonement. One also ought to inquire as the the root cause of Rebeccah’s concern that the blessings be given to Jacob and she made several interventions with food and hides to ensure this. Also, Jacob received significant heavenly intervention. One ought to understand, first, that one main point is that all blessings pertain only to this world – “the fat of the earth, abundance of new grain and wine. (Gen. 27:28)” We do not generally find that the righteous make such an effort to engage in the materialism of this world. The second point is more difficult in that we see that even though Jacob is now blessed, most of the blessings of material benefits of this world accrue to Esau and the lesser portion accrued to the children of Jacob for only a few years. Therefore, it appears that all of this effort was for nothing, and Jacob suffered tremendously as a result of this because he needed to run away and be afraid of Esau.
+
+Vayetzei
+
+
+
+Vayishlach
+
+
+
+Vayeshev
+
+
+
+Miketz
+
+
+
+Vayigash
+
+
+
+Chanukah
+
+
+
+Shemot
+
+
+
+Bo
+
+
+
+Beshalach
+
+
+
+Yitro
+
+
+
+Mishpatim
+
+
+
+Terumah
+
+
+
+Ki Tisa
+
+
+
+Addenda
+

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Beit HaLevi on Torah/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,101 @@
+Beit HaLevi on Torah
+בית הלוי על התורה
+merged
+https://www.sefaria.org/Beit_HaLevi_on_Torah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Beit HaLevi on Torah
+
+Introduction
+
+
+
+Bereshit
+
+
+
+Noach
+
+
+
+Lech Lecha
+
+
+
+Vayera
+
+
+
+Chayei Sara
+
+
+
+Toldot
+
+
+THE FIRST ONE EMERGED RED [...]; THEN HIS BROTHER EMERGED. The Midrash states that the reason that Esau emerged first is so that his afterbirth (refuse) would emerge with him. R’ Abahu said, like the bathing master who first scours the bath and then afterwards the king’s son bathes. One can understand the intent of this statement and the allegory that R’ Abahu gave and what additional information he conveyed with the allegory. In all circumstances, the first is the most important and the foundation of what comes after, The first is also greater in stature than the second. This is the significance of the firstborn. However, when one considers BT Pesachim (5a) where a distinction is made in the gemara between where “first” is written by itself and where “first” is written with a “heh ha’yedi’a” (the first.)  “First” without the “heh” means literally first and what comes after is subordinate to it. (The gemara is talking about a case) where the first day of the holiday is the most important day and the days that follow are subordinate to it, but where “first” is written with the “heh” (“the first”) it means earlier (but not necessarily most important.) See the verse (Exodus 12:15) which states “on the first day you shall remove leaven from your houses” that the gemara establishes is referring to the day before Passover and not the first day of Passover, because “the first” implies ordering (and not importance) as in Job (15:7) – “Were you the first man born?”  It makes no sense to says that the day before Passover is the most important and the first day of Passover is secondary to it; what is meant is merely that it is before Passover and after it comes the first day of Passover.  For example, when a king travels, he is the first in the procession and his minister comes behind him; the king is called “first”. It is known, however, that the king’s servants travel before the king’s procession to clear the way and to announce his arrival; it makes no sense to say that they go first and the king goes after them and is subordinate to them; they are not called “first,” they merely travel earlier and are called “the first” with a “heh.”  Afterwards, the king travels in the front of the procession. It makes no sense to say the king is in procession after them; he is only traveling behind them so that they can do their job to clear the way or to give honor to the king (by announcing his arrival.)  This is why the verse is exact with regard to Esau since the word “first” is not written, just “the first emerged” (with a “heh”, implying order and not importance.) Esau is not called “first” to imply that Jacob was subordinate to him, he is just called “the first” to imply birth order. Similarly, the verse does not say “after him his brother emerged” because this would imply that he was subordinate to Esau. The verse instead say “afterwards his bother emerged”, that is, after Esau emerged and performed his function by emerging first (to remove the afterbirth and refuse) Jacob emerged. This is the question being answered by the Midrash as to what purpose was served by Esau emerging first; the Midrash answers to clean the way so that Jacob would be clean when he emerged because Esau had emerged and brought the afterbirth and refuse with him.  R’ Abahu then gives the allegory “like the bathing master who first scours the bath and then afterwards the king’s son bathes” to say that after to work that the bathing master did to clean the bath, (it is fit for the king’s son to bathe.) I saw some a similar idea in the book “Beit David”, see there.  At the outset of their birth, the prophecy of Shem and Ever was fulfilled; they had said to Rivka that the older (“rav”) would perform serve the younger (“tzair”). At the outset of their emerging, Esau did a service for Jacob. This is why they did not say “the firstborn” (bekhor) will serve the younger. Similar to the language of scripture in a number of other places where firstborn (“bekhor”) is used in comparison to younger “tzair”, (for example  Exodus 43:33.) In truth, Esau was not the firstborn, Jacob was, since he was conceived first. A similar allegory is brought in the midrash:; two pearls are placed in a vial – the pearl that was placed in the vial second comes out first. Esau is called older “rav” since he was born first, and he will serve the younger brother who is the firstborn (“bekhor”).  
+
+
+
+
+
+SELL ME YOUR BIRTHRIGHT TODAY – (Our sages) have already inquired how it is proper (for Jacob) to entice his brother to sell the birthright, in particular, for lentils.  It is certainly not the case that he intended to gain the right to the (firstborn’s double share of) the estate; also, who even knows whether prior to the giving of the Torah it was customary that the firstborn received a double share of the inheritance.  The benefit of the birthright at that time was apparently a sign of virtue and the right to carry on the family name (literally, “to rise to his father’s name”.) The scripture already stated, “through Isaac your heirs will be named” (with regards to Abraham, Bereishit 21:12) and our sages learned “in Isaac” and not “all of Isaac,” meaning that the one who holds on to Isaac’s (righteous) ways has the pedigree to carry on the family name. After (the sale) Esau went out to a bad culture that very day, and therefore to Esau there was no difference whether he had the birthright or not, since how could he rightly be called “firstborn” if he couldn’t be called (Isaac’s) “son” (as a result of his decision to engage in bad behavior.) The only benefit to Esau in having the birthright was to deprive Jacob of it so that he did not have the birthright; Esau so no positive benefit for himself in it. That is the reason Jacob asked Esau to sell it, since Esau did not lose anything in the sale and Jacob had benefit from the sale. This is also why Esau said, “why do I need the birthright” – he stated that it made no difference at all to him whether he had the birthright, since he had no desire at all to be (Isaac’s) son (i.e., to live up to the family name.) This is the reason the scripture states among the attributes of Israel, “Israel, my son, my firstborn.” (Shemot 4:22) Apparently, the word “firstborn” already implies “son” (so why the redundant language?) This language is coming only to repudiate Esau – that Israel has two positive attributes, “son” and also “firstborn,” whereas Esau was not content to spurn the birthright, he also spurned being Isaac’s son. 
+
+Fetch me two choice kids. The Midrash Rabba (Ber. 65:14) states, “good for you and good for your descendants: Good for you, because you will receive the blessings through them; good for your descendants, because they will pardoned through them on the Day of Atonement, one for God and one for Azazel [cf. Lev. 16:8] One ought to inquire as to the intent of the Midrash in stating this and for what purpose the Midrash points out that this alludes to the two kids that are part of the service on the Day of Atonement. One also ought to inquire as the the root cause of Rebeccah’s concern that the blessings be given to Jacob and she made several interventions with food and hides to ensure this. Also, Jacob received significant heavenly intervention. One ought to understand, first, that one main point is that all blessings pertain only to this world – “the fat of the earth, abundance of new grain and wine. (Gen. 27:28)” We do not generally find that the righteous make such an effort to engage in the materialism of this world. The second point is more difficult in that we see that even though Jacob is now blessed, most of the blessings of material benefits of this world accrue to Esau and the lesser portion accrued to the children of Jacob for only a few years. Therefore, it appears that all of this effort was for nothing, and Jacob suffered tremendously as a result of this because he needed to run away and be afraid of Esau.
+
+Vayetzei
+
+
+
+Vayishlach
+
+
+
+Vayeshev
+
+
+
+Miketz
+
+
+
+Vayigash
+
+
+
+Chanukah
+
+
+
+Shemot
+
+
+
+Bo
+
+
+
+Beshalach
+
+
+
+Yitro
+
+
+
+Mishpatim
+
+
+
+Terumah
+
+
+
+Ki Tisa
+
+
+
+Addenda
+

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Chida/Chomat Anakh/Chomat Anakh on Torah/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,410 @@
+Chomat Anakh on Torah
+חומת אנך על תורה
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Chomat Anakh on Torah
+
+Genesis
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Chapter 33
+
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Chapter 35
+
+
+
+Chapter 36
+
+
+
+Chapter 37
+
+
+
+Verse 1
+
+
+The word "וישב" (And he settled) is composed of the same letters as the names Joseph, Dinah, Esau, and Laban. Our Rabbi Ephraim, may his memory be blessed, in his commentary, interpreted it cryptically. It is worth examining why these specific letters were chosen. It is possible that these letters, which allude to troubles, hint at the salvation because they spell out "ישוב" (settlement), indicating that ultimately there was settlement for him, and God placed peace for him from all his troubles. Since, in the end, he had settlement, significant like those, all his days were in a state of settlement, as our Sages mentioned. It also hints that "וישב" is a notarikon for "יסורין בתחילה ולבסוף שלוה" (suffering in the beginning and peace in the end).
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+Jacob loved Joseph more than all his sons because he was the son of his old age. It is possible that Jacob (peace be upon him) sought to rectify through Joseph what Adam did, as our Sages (may their memory be blessed) interpreted, and after all the trouble, Leah misled him, and he thought she was Rachel. When it was morning, and behold, it was Leah, just as it says in the verse: "And it came to pass in the morning, behold, it was Leah." This caused great distress to Jacob because after completing the rectification, a prohibition of illicit relations came upon him. Perhaps he lost all that he had rectified.Therefore, with Rachel, who had a problem, as mentioned by Rabbi Mordechai Gimpel Yaffe Zatzal, "God made that she gave birth to Joseph," who is a soul of Adam's World to come, to inform Jacob (peace be upon him) that he did not commit a prohibition. Everything he did was a complete rectification. This fruit born in Joseph represents the soul of Adam's World to come to complete the rectification. Joseph embodies the aspect of Foundation (Yesod).This is the reason Jacob (peace be upon him) loved Joseph, as it is a great testimony regarding Joseph, as God already desired his actions. This is indicated by "And Israel loved Joseph more than all his sons," with the numerical value of "son of his old age" being equivalent to "Adam with everything." He made for him a coat of many colors, which is the light of the clothing of Adam. As Rabbi Karban Shabbat explains, the numerical value of "son of his old age" is the letters Aleph, Mem, Nun, Yud, which hint at the unique designation, Kav and Vav. It also hints that the numerical value is 90, as Joseph was born when Jacob was 91, according to the hint mentioned as our Sages explained. It is written, "And Jacob settled," and afterwards, it says, "And Israel loved Joseph." It is possible that Joseph was in the place of David, who is the chariot. When he touched the hollow of his thigh, he was called Israel, as a hint that David was the chariot. When he comes in his place, Joseph, and for this reason, "And Israel loved Joseph." Alternatively, Joseph was in the place of David, and the hint is that David was the chariot, and when he comes in his place, Joseph, and that is why it says, "And Israel loved Joseph." Alternatively, as our Sages said, Joseph is called El, and if so, it is permitted to have two sisters. According to this, "And Israel loved Joseph." Otherwise, as Rabbi Shaul says, "And Israel loved Joseph," means that he called him El, and if so, it is permissible to have two sisters. According to this, "And Israel loved Joseph," as Rachel, who is hinted at by Israel, is permitted, and therefore, he loved Joseph more than all his sons.
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+"They saw him from a distance." The explanation is that they foresaw Joseph in the distant future, distanced from the service of God due to the calves of Jeroboam. Before he approaches, they will revolt against him. The great Rabbi, Rabbi Yedidya El-Farchi, may his memory be a blessing, explained that it has been many years since I, the poor one, have directed my attention more to the knowledge of the Almighty, in an expanded sense, with the help of God.
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+A wicked beast devoured him; Joseph was truly devoured. It is possible that the Holy Spirit alluded to it in his mouth, and the intention is that, just as the Holy Spirit is directed, so was the wicked beast Potiphar's wife, who was possessed by the evil inclination. She was intensely involved in every possible way to ensnare Joseph because the redemption of Israel and the rectification of Adam's sin depended on him. If, God forbid, Joseph would sin, the world would be destroyed. The adversary sought to tempt him doubly, and the rest of the nations hoped to see Joseph fail, God forbid. However, God did not forsake him, and he was saved. It was a rectification for Adam's sin and the salvation of Israel from exile. But this wicked beast, an evil thought, God associates with the action, and it is considered as if a wicked beast devoured him. But the truth is, Joseph was truly devoured, tormented and afflicted, even though he later ended up in prison, as our sages have said. But after all the torment, Joseph remained righteous, firm in his faith, and was saved by the mercy of God.
+
+Chapter 38
+
+
+
+Chapter 39
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+The bread, which is food, and Joseph was handsome of form and handsome of appearance." This assisted him in placing all that he possessed in the hands of Potiphar, for the needs of beauty are closer to being successful in them, like one who is as a wing flapping. Additionally, he is a sign of beauty of character because the eye and the face are like a solid indicator for the internal matter. "The bread, which is food," refers to the new Torah that he was engaged in, and in this, he was handsome of appearance according to the new revealed light. The great Rabbi Yedidya of Zarfat explained in his commentary, "For." This does not contradict what the sages said, that wisdom is necessary in an unattractive vessel, as this applies specifically to the aspect of learning. It was said, "If one merits Torah, he will certainly merit beauty of character." However, in the general sense, beauty indicates perfection of character. According to the interpretation of the Rabbi , who explained, "The bread, which is food," regarding Joseph's engagement in Torah, it is thus stated, "And Joseph was handsome of form, etc.," and this is a reasonable and correct interpretation.
+
+Exodus
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Verse 1
+
+U8uuikggj
+
+Leviticus
+
+
+
+Numbers
+
+
+
+Deuteronomy
+

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Chida/Chomat Anakh/Chomat Anakh on Torah/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,413 @@
+Chomat Anakh on Torah
+חומת אנך על תורה
+merged
+https://www.sefaria.org/Chomat_Anakh_on_Torah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Chomat Anakh on Torah
+
+Genesis
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Chapter 33
+
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Chapter 35
+
+
+
+Chapter 36
+
+
+
+Chapter 37
+
+
+
+Verse 1
+
+
+The word "וישב" (And he settled) is composed of the same letters as the names Joseph, Dinah, Esau, and Laban. Our Rabbi Ephraim, may his memory be blessed, in his commentary, interpreted it cryptically. It is worth examining why these specific letters were chosen. It is possible that these letters, which allude to troubles, hint at the salvation because they spell out "ישוב" (settlement), indicating that ultimately there was settlement for him, and God placed peace for him from all his troubles. Since, in the end, he had settlement, significant like those, all his days were in a state of settlement, as our Sages mentioned. It also hints that "וישב" is a notarikon for "יסורין בתחילה ולבסוף שלוה" (suffering in the beginning and peace in the end).
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+Jacob loved Joseph more than all his sons because he was the son of his old age. It is possible that Jacob (peace be upon him) sought to rectify through Joseph what Adam did, as our Sages (may their memory be blessed) interpreted, and after all the trouble, Leah misled him, and he thought she was Rachel. When it was morning, and behold, it was Leah, just as it says in the verse: "And it came to pass in the morning, behold, it was Leah." This caused great distress to Jacob because after completing the rectification, a prohibition of illicit relations came upon him. Perhaps he lost all that he had rectified.Therefore, with Rachel, who had a problem, as mentioned by Rabbi Mordechai Gimpel Yaffe Zatzal, "God made that she gave birth to Joseph," who is a soul of Adam's World to come, to inform Jacob (peace be upon him) that he did not commit a prohibition. Everything he did was a complete rectification. This fruit born in Joseph represents the soul of Adam's World to come to complete the rectification. Joseph embodies the aspect of Foundation (Yesod).This is the reason Jacob (peace be upon him) loved Joseph, as it is a great testimony regarding Joseph, as God already desired his actions. This is indicated by "And Israel loved Joseph more than all his sons," with the numerical value of "son of his old age" being equivalent to "Adam with everything." He made for him a coat of many colors, which is the light of the clothing of Adam. As Rabbi Karban Shabbat explains, the numerical value of "son of his old age" is the letters Aleph, Mem, Nun, Yud, which hint at the unique designation, Kav and Vav. It also hints that the numerical value is 90, as Joseph was born when Jacob was 91, according to the hint mentioned as our Sages explained. It is written, "And Jacob settled," and afterwards, it says, "And Israel loved Joseph." It is possible that Joseph was in the place of David, who is the chariot. When he touched the hollow of his thigh, he was called Israel, as a hint that David was the chariot. When he comes in his place, Joseph, and for this reason, "And Israel loved Joseph." Alternatively, Joseph was in the place of David, and the hint is that David was the chariot, and when he comes in his place, Joseph, and that is why it says, "And Israel loved Joseph." Alternatively, as our Sages said, Joseph is called El, and if so, it is permitted to have two sisters. According to this, "And Israel loved Joseph." Otherwise, as Rabbi Shaul says, "And Israel loved Joseph," means that he called him El, and if so, it is permissible to have two sisters. According to this, "And Israel loved Joseph," as Rachel, who is hinted at by Israel, is permitted, and therefore, he loved Joseph more than all his sons.
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+"They saw him from a distance." The explanation is that they foresaw Joseph in the distant future, distanced from the service of God due to the calves of Jeroboam. Before he approaches, they will revolt against him. The great Rabbi, Rabbi Yedidya El-Farchi, may his memory be a blessing, explained that it has been many years since I, the poor one, have directed my attention more to the knowledge of the Almighty, in an expanded sense, with the help of God.
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+A wicked beast devoured him; Joseph was truly devoured. It is possible that the Holy Spirit alluded to it in his mouth, and the intention is that, just as the Holy Spirit is directed, so was the wicked beast Potiphar's wife, who was possessed by the evil inclination. She was intensely involved in every possible way to ensnare Joseph because the redemption of Israel and the rectification of Adam's sin depended on him. If, God forbid, Joseph would sin, the world would be destroyed. The adversary sought to tempt him doubly, and the rest of the nations hoped to see Joseph fail, God forbid. However, God did not forsake him, and he was saved. It was a rectification for Adam's sin and the salvation of Israel from exile. But this wicked beast, an evil thought, God associates with the action, and it is considered as if a wicked beast devoured him. But the truth is, Joseph was truly devoured, tormented and afflicted, even though he later ended up in prison, as our sages have said. But after all the torment, Joseph remained righteous, firm in his faith, and was saved by the mercy of God.
+
+Chapter 38
+
+
+
+Chapter 39
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+The bread, which is food, and Joseph was handsome of form and handsome of appearance." This assisted him in placing all that he possessed in the hands of Potiphar, for the needs of beauty are closer to being successful in them, like one who is as a wing flapping. Additionally, he is a sign of beauty of character because the eye and the face are like a solid indicator for the internal matter. "The bread, which is food," refers to the new Torah that he was engaged in, and in this, he was handsome of appearance according to the new revealed light. The great Rabbi Yedidya of Zarfat explained in his commentary, "For." This does not contradict what the sages said, that wisdom is necessary in an unattractive vessel, as this applies specifically to the aspect of learning. It was said, "If one merits Torah, he will certainly merit beauty of character." However, in the general sense, beauty indicates perfection of character. According to the interpretation of the Rabbi , who explained, "The bread, which is food," regarding Joseph's engagement in Torah, it is thus stated, "And Joseph was handsome of form, etc.," and this is a reasonable and correct interpretation.
+
+Exodus
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Verse 1
+
+U8uuikggj
+
+Leviticus
+
+
+
+Numbers
+
+
+
+Deuteronomy
+

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Chida/Chomat Anakh/Prophets/Chomat Anakh on Amos/Hebrew/Chomat Anakh, Jerusalem 1965.txt

@@ -0,0 +1,440 @@
+Chomat Anakh on Amos
+חומת אנך על עמוס
+Chomat Anakh, Jerusalem 1965
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001139222
+
+חומת אנך על עמוס
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> דברי עמוס אשר היה בנוקדים</b>. תרגם יונתן דהוה מריה גתין והקב"ה מינהו רועה צאנו של הקב"ה להשגיח עליהם ועל מי מנוחות ינהלם:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b> על שלשה פשעי דמשק</b>. כי ברוב רחמיו מוותר להם שלש כדכתיב פעמים שלש עם גבר ור"ת על שלשה פשעי הוא פשע דאחר ג' נחשב פשע כמו שכתוב ועל ארבעה לא אשיבנו:
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b> על שלשה פשעי אדום</b>. אדום גי' טמא עה"כ:
+<b> על רדפו בחרב אחיו</b>. פי' מתנה שנתן לו אביו וא"ל ועל חרבך תחיה במתנה זו רצה להרוג בחרב אחיו ושיצטער אביו. וכונתו היה להרוג אחיו וכל זרעו ויירש הוא הכל. הלא זה מלידה ומבטן כדי שלא תלד עוד רבקה אמו בעודנו במעי אמו חתך מטרין שלה שלא תלד שנאמר ושחת רחמיו כמו שאמרו רז"ל בפסיקתא רבתי דף י"ח ובילקוט סוף פ' תצא. וכן בספר חסידים סי' תתשל"ז כתב עשו הרשע עקר מטרין של אמו. והמפרש שם הביא מילקוט תהלים מזמור ק"ט שכתב הפך מטרין שלה ע"ש ולא זכר דבילקוט עצמו פ' תצא כתוב חתך וכן בפסיקתא והביאה הערוך. וכתב שם ס' חסידים דאע"ג דאין יצה"ר עד שיצא מן הבטן שאני עשו שהיה מאותן תתקע"ד דורות וכו' ע"ש ודבריו נעלמו מהרב באר שבע ומהר"ם ן' חביב ושאר אחרונים במ"ש אני הדל במ"א בס"ד:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b> על מאסם את תורת ה' וחקיו וכו'</b>. אפשר דנקט על מאסם תורת ה' ר"ל שלא היו מחשיבין התורה כמ"ש הר"ן ז"ל בשם רבינו יונה ז"ל ע"ש ולכן אף שהיו לומדים בתורה במקום שהתורה מבטלת היצה"ר היה מתגבר היצה"ר והיו חוטאים הרבה. וז"ש על מאסם תורת ה' ועל ידי זה וחקיו לא שמרו דאדרבא היה מתגבר היצה"ר עליהם. ולכן ושלחתי אש ביהודה יען מאסו בתורה שהיא אש של גבוה. והיתה לבער אש של יצה"ר ללכדם בעבירות על פי מדתם ושלחתי אש ביהודה וכו':
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b> על שלשה פשעי</b>. ר"ת למפרע פשע דכשיש ג' בתלתא הויא חזקה אליבא דכ"ע וכשחטאו חטא ד' למפרע נחשבין הג' לפשע וזה רמז למפרע פשע וכמש"ל. והדרך הוא לחטוא שוגג ואח"כ יבא למזיד וכל אחד בפני עצמו. ודא עקא תכף פשע ובבת אחד שלשה פשעי. על מכרם ישראל א'. והיותו צדיק ב'. בעבור נעלים ג':
+<b> ועל ארבעה לא אשיבנו</b>. דבצבור אם חטאו ג'. והיחיד ב' הקב"ה מעורר בתשובה וכיון דיחיד חטא חטא ג'. והצבור ד' אינו מעורר רק אם ישוב מעצמו וז"ש לא אשיבנו הרב מהר"ר יהונתן ז"ל ובנחל יש ט"ס וכמו שכתבתי כצ"ל:
+<b> על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים</b>. היה המנהג דאין עבד לובש מנעל ומכרוהו בעבור נעלים להורות כי הם בני חורין ויוסף עבד. הרב מהר"ר יהונתן ז"ל:
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b> ואנכי השמדתי את האמורי וכו'</b>. יש כמה דקדוקים בפסוקים אלו והם מורגשים. ואפשר דתחילה מדבר כנגד בני גד ובני ראובן היושבים מעבר לירדן ואליהם יאמר שלא לנכח ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם הם סיחון ועוג אשר היו כגובה ארזים וכו' ואחר ידבר לשאר ישראל לנכח ואנכי העלתי אתכם וכו' והני בהני שייכי דהשמיד האמורי וכו' מפני כל ישראל ולכלם העלה ממצרים. רק חילוק הדברים לרמוז שמדבר לבני גד ובני ראובן ולישראל. ואמרו רז"ל כי בצאת ישראל ממצרים הכנענים הרסו הבתים והכריתו האלנות ועשו פרצה גדולה כדי שלא יהנו ישראל מבנינים ונטיעות וכיוצא ולכן איחרם הקב"ה מ' שנה ונתיאשו וחזרו לבנות ולנטוע וזהו בעצם ואולך אתכם מ' ��נה במדבר לרשת את ארץ האמורי דאי לאו הכי היתה הארץ חרבה ובזה שישבו מ' שנה מצאו הארץ מיושבת מבונה מכל טוב ונטיעים מגודלים:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם</b>. אפשר במ"ש כמה פעמים משם מז"ה חסד לאברהם ז"ל דבדור הפלגה הקב"ה בירר הנשמות הטובות ונתנם באוצר בפני עצמו והגוים כשחוטאים אינם פוגמים למעלה אלא בשר שלהם דוקא. אך כשחוטאים ישראל פוגמים ח"ו למעלה זהת"ד וז"ש רק אתכם ידעתי חיבבתי מכל משפחות האדמה כי נשמות ישראל באוצר בפני עצמו. על כן שאתם מיוחדים לטובה אפקוד וכו' דאתם פוגמים למעלה ולפי חיבתכם אפקוד וכו':
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b> הישאג אריה ביער וטרף אין לו</b>. דורשי רשומות דרך מוסר אמרו ונוסיף נפך קצת בס"ד כי הנה בארבעה פרקים בשנה מתעורר האיש ישראלי ביותר לשוב ולתקן אשר עיות והם ארי"ה ר"ת אלול ראש השנה יום כפור הושענא רבה ולפני ה' ישפוך שיחו ואולם עיקר הצער ואנח"ה עושה על חרבן בית המקדש וביטול עבודה עבודת הקרבנות אשר עונותנו הטו אלה וז"ש הישאג אריה ר"ת אלול ראש השנה יום הכפורים הושענא רבה אם אדם ישראלי שאוג ישאג ארי"ה שהם ד' פרקים האמורים יהיה כל כונתו ביער שהר הבית לבמות יער וטרף הקרבנות אין לו לה' יתברך וזה תהיה כונתו וכבר אמרו בתקונים דצוחין הב לן חיי וכו' ואכמ"ל:
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b> ובדמשק ערש</b>. השין של ובדמשק בשבלת שהוא לשון פאה אבל בתרגום יונתן ובמדרש כמו שאר דמשק ומלת ערש הסין בסבלת. דברי אמת להרב מהר"ש עדני ז"ל כ"י וכן הסכים הרב מנחת שי בשם מהר"י אבראבאניל שכן הוא בספרי דווקני כ"י:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b> לכן כה אעשה לך ישראל עקב כי זאת וכו'</b>. הנה למעלה הזכיר מיני פורעניות נמרצות ואמר ולא שבתם עדי לכן כה אעשה לך בכל השפטים הרעים. וכי תאמרו מה חרי האף הגדול הזה הלא אנוסים אנו על יד יצר הרע כמ"ש פ"ק דבתרא שטען איוב. ואף אם אנו נהנים מן העבירות בסוף הו"ל כאשה שנאנסה דאף דסופה ברצון יצרא אלבשה ומותרת לבעלה כמ"ש בכתובו' דף נ"א. לכן בא האלהים יודיע דרכיו דהוא טעות גמור דכיון דעל ידי התורה יכולים לינצל מהיצה"ר תו לא חשיב אונס וכמ"ש פ"ק דבתרא שהשיבו לו חברי איוב וז"ש עקב זאת אעשה לך אין זאת אלא תורה כלומר הדין דין אמת בעבור התורה שעל ידה יכולים לינצל ואין כאן אונס וכי תאמרו מה כח גברא עם היצה"ר שהוא אש ואנחנו בשר ודם לזה אמר הכון לקראת אלהיך ישראל אתם הכינו עצמכם לתשובה ואני מסייע אתכם דבאתערותא דלתתא הבא ליטהר מסייעין אותו הבא ליטהר דייקא כיון שהוא מכין עצמו והוא בא ליטהר דרך ביאתו מסייעין אותו תכף ולכן אני אומר הכון לקראת אלהיך ישראל ואז הבא ליטהר מסייעי ליה שמים לו זכ"ו לגמור לטובה. ויען תחילת ההכנה היא שמירת הלשון כמש"ה מי האיש החפץ חיים נצור לשונך וכו' לכן אמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח היינו גוף ונפש חיה רוח ממללא כמ"ש בחדושי אגדות פ"ק דחגיגה ורמז בזה מוסר הרב בינה לעתים ז"ל כי כח הדברי הוא מתנה טובה מהאל יתברך ובזה הבדילנו מחית הארץ וראוי מאד וחייב האדם שלא לזלזל במתנתו יתברך וכ"ש שלא להשתמש ממנה כנגדו ח"ו וז"ש כי הנה יוצר הרים כלהו גופי דרופתקי ובורא רוח ממללא ומשו"ה ומגיד לאדם הנבדל מחיה מה שחו אפילו שיחה קלה דאין לזלזל במתנ��ו וכ"ש להכעיס ח"ו:
+
+Verse 13
+
+<b> עושה שחר עיפה וכו'</b>. אפשר במ"ש ז"ל דהמדבר לשון הרע עושה חליפין כי זכיותיו וצדקותיו נתנים לאדם שסיפר עליו לה"ר וקונה בחליפין את חטאותיו וכאשר יענישוהו לעה"ב על איזה עבירות יצא לטעון כי לא מידו היתה זאת וישיבהו זה חטא האיש אשר ספרת עליו לה"ר וכנגד זה קנה הוא זכיותיך ואמרו בערכין דף ט"ו מה תקנת בעלי לה"ר אם ת"ח הוא יעסוק בתורה ואם ע"ה ישפיל דעתו. וז"ש ומגיד לאדם מה שחו אפילו שיחה קלה וכ"ש לה"ר וז"ש עושה שחר עיפה כלפי מספר לה"ר דבמקום זכיותיו יבואו לו עונות איש ריבו וז"ש עושה שחר במקום אור זכיותיו עיפה חשך עבירות זולתו. ודורך על במתי ארץ כלומר שתקנת מספרי לה"ר להשפיל עצמם ואלו עומדים בגאותם לכן משפילם כמו שפירש"י ז"ל ודורך על במתי ארץ משפיל גבוהים וגסי הרוח:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל</b>. פירשו בזהר הקדוש לא תוסיף קום מעצמה אלא הקב"ה יקים אותה כדכתיב אקים את סוכת דוד הנופלת. והנה פ"ק דברכות אמר ר' יוחנן מפני מה לא נאמרה נ' באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל דכתיב נפלה ולא תוסיף ומסיק דחזר וסמכה דוד ברוח הקדש סומך ה' לכל הנופלים. ועלה בדעתי הקצרה לומר גרגיר קטן לא לביאור המאמר רק ענין בפני עצמו דיש לחקור מה ראה דוד הע"ה שלא לומר נון בתהלה לדוד והרי כמה מזמורים אמר באלפא ביתא ובכלם אמר נון ומה נשתנה מזמור זה ואפשר דדוקא במזמור זה דייק שלא לומר נון בפי' משום שאמר מלכותך מלכות כל עולמים וכו' וקאי על השכינה ועל זה נרגש מהחרבן דכתיב נפלה וכו' אך כיון שבעה"י תהיה גאולה ויהיה עילוי לשכינה תדיר שפיר אמר מלכותך מלכות כל עולמים ומיהו לא נאמרה נון דוקא הכא במזמור זה להורות דמה שאמר הוא על שם העתיד ואמר סומך ה' לכל הנופלים ובהעלם נמרץ פירש דבריו ודוקא הכא לא אמר נו"ן ואמר סומך ה' לכל הנופלים ודוק הטב:
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b> לכן המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה</b>. פי' שאם היתה עת צרה היה מציאות להתפלל לה' כמש"ה ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. אך זאת היא עת רעה שהסט"א הנקראת עת רעה כבר קבלה הגזרה ומתחלת לקיים הגזרה:
+
+Verse 14
+
+<b> דרשו טוב ואל רע</b>. אפשר במה שרמזתי בפ' כי תבנה בית חדש וכו' על התשובה ושם רמזתי לא תזרע כרמך כלאים שיזהר שיהיו כל מעשיו מתוקנים שלא יעשה מצות וחטאות כגון להשכים לביהכ"נ ולדבר באמצע הזמירות וכיוצא לתת צדקה ולזלזל בת"ח. ללמוד תורה ולהתיהר וכיוצא כי מעשים אלו הם כזורע כלאים ושם פירשתי דרך רמז כל הפסוקים. וז"ש דרשו טוב ואל רע שלא יהיה מצורף רע לטוב על דרך האמור. א"נ כי בטוב עצמו לא יהיה רע שלא יהיה פניה או יוהרא או מחשבה רעה אלא יהיה הטוב בשלימות לגמרי. למען תחיו ויהי כן ה' אלהי צבאות אתכם שאם יצטרף במעשה הטוב איזה רע לא תזכו שתהיה בכם השראת שכינה:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b> לכן עתה יגלו בראש גולים</b>. אפשר לרמוז כי יען בטלו ק' ברכות המצילות מק' תוכחות אשר בפ' תבא כמ"ש רבינו הרב הרוקח וגם ביטול תורה הנקראת ראש כמשז"ל דכתיב מעולם נסכתי מראש לכן גימטריא ק' עתה יגלו בראש גולים רמז לק' ברכות שביטלו כמספר לכן וביטול תורה הנקראת ראש וכמש"ה על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי:
+
+Verse 8
+
+<b> מתאב אנכי את גאון יעקב</b>. פי' כי בוחר אני בבית המקדש וכמש"ה את גאון יעקב אשר אהב סלה אך עונותם הטו אלה להחריב העיר והסגרתי עיר ומלואה ביד האויב ובכלל בית המקדש אבל בית המקדש לא נמסר ביד האויב כי מלאכים הביאו משרפות סיד ואבנים ודימה האויב ששרף בית המקדש כמ"ש הרמ"ע ז"ל וז"ש והסגרתי עיר ומלואה להחריב העיר ולשורפה אך לפי האמת בית המקדש לא נמסר בידם והארכנו בעניותנו בזה בדרושים בס"ד:
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b> הבית הגדול רסיסים</b>. בקיעות דקות מרובות ותכופות שאי אפשר לתקנם ורמז למלכות אפרים שאין לו תקנה עד עת קץ והבית הקטון בקיעים שיש לו תקון ורמז למלכות יהודה שיחזרו בבית שני מפרשים:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> סלח נא מי יקום יעקב כי קטון הוא</b>. אפשר דמזכיר ברמז זכות יעקב אע"ה שהיה עניו ומקטין עצמו נגד הכל. והגם שהכל גלוי לפניו יתברך יש מקטרגים למעלה וכאשר צדיק אחד למטה מליץ טוב מעורר מדת רחמים ובזכות הצדיק נסתם פי המקטרגים כמ"ש רבינו ישעיה ז"ל הובא בשיטה מקובצת קמא על דף ן' ומייתי טובה תוכח"ת מגולה ממ"ש פ' אין דורשין דאמר אליהו הנביא זכור לטוב לרבה בר שילא דהקב"ה אמר שמעתא מכלהו רבנן בר מר"מ ואמר רב בר שילא ר"מ תוכו אכל קליפתו זרק ותכף ומיד אמר משם ר"מ והוא פלא. וה"נ היו מקטרגים ונגזרה גזרה וכשעמוס הליץ טוב תכף נתבטלה גזרה:
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b> ונשמו במות ישחק</b>. כתבו בשם מהרמ"א ז"ל יראה אין במות עשרת השבטים דומים לבית המקדש שביהודה כי בית המקדש גם שיחרב עודנו בקדושתו ולא ישום לגמרי כי על כן לא זזה שכינה מכתל מערבי אך במות שאר שבטים ישומו לגמרי ורמז הטעם בשום שי"ן במקום צד"י והוא כי ליצחק היו לו שני בנים יעקב ועשו ואלו בבמותם לע"א נטו אל בחינת עשו שיצא מיצחק ולא אל בחינת יעקב כי זוהמת נחש לא עברה עד עמדם על הר סיני ובכן אברהם הטיל חלק זוהמתו בהגר ויצא ישמעאל וחלק שהיה ביצחק יצא ממנה עשו ונרמז פה כי נטו בבמותם עשרת השבטים אל חלק עשו שיצא מיצחק ולא אל חלק שיצא ממנו יעקב והוא כי עי"ן וי"ו שבעשו ביעקוב ואות שי"ן דעשו הוטלה ביצחק כי שי"ן במקום צד"י ומטעם זה כינה אותם בסמוך אל יצחק ולא תטיף אל בית ישחק עכ"ל ויש להשיב קצת על דברי הרב ז"ל. ואפשר דאמר ונשמו במות ישחק דאמרו רז"ל כי ישחק נתן אות שי"ן ולקח צד"י כדי לקצר גלות מצרים וזה רמז לכו חזו דישחק נתן אות שין משמו כדי לקצר הגלות והם טורחים ללכת לגלות. א"נ ברגז רחם יזכור דיצחק מסר נפשו עליהם כמה זמני ולכן יחסם לישחק לרחם עליהם ולהיות רחום בדין:
+
+Verse 10
+
+<b> קשר עליך עמוס וכו'</b>. אמרו רז"ל דהמלך לא הטה אזן לדבריו ולכן בא אח"כ לעמוס בדרך עצה שיברח:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> כלוב קיץ ויאמר ה' אלי בא הקץ אל עמי ישראל</b>. פירוש כמו פירות הקיץ שנגמרו ונתנים בכלוב כן בא הקץ. וגם דקיץ וקץ קרובים במבטא. וברוב רחמיו ברגז רחם יזכור ואמר אל עמי ישראל באהבתו ובחמלתו שתים כהלכתן עמי וזו חיבה גדולה לקרותם עמי וזאת שנית חיבה יתירה ישראל להזכיר זכות אבות דכל א' מהאבות נקרא ישראל כמ"ש בב"ר ריש פ' תולדות וגם שם ישראל כבר כתבנו בכמה מקומות מה יקר כי עצום לפי פשטו ורמזו ודרשתו וסודו וייקר שמו מאד:
+<b> לא אוסיף עוד עבור לו</b>. פי' למחול הכל אבל רחם ירחם רחום בדין:
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b> ולשבית ענוי ארץ</b>. כתיב ועניי ארץ קרי וכן בספר תהלים כמה זמני קרי וכתיב ואידי ואידי חד שעורא עקב ענו"ה ירא"ת ה' דלית מגרמה כלום:
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b> נשבע ה' בגאון יעקב</b>. שה��א ביהמ"ק כמש"ה את גאון יעקב אשר אהב סלה. מפרשים:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> ובצעם בראש כלם</b>. אמרו רז"ל דעון הגזל עולה בראש לכל עון ולכל חטאת ואפילו בדור המבול לא נחתם דינם אלא על הגזל:
+
+Verse 2
+
+<b> אם יחתרו בשאול וכו'</b>. ענין מליצה לומר שאין מידו מציל בשום אופן ולא במאה חורפ"ן לא בתחילתן ולא סופן:
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b> כי לא השמיד אשמיד את בית יעקב</b>. אפשר דרמז לזכות רחל אמנו שהיא בית יעקב העיקרית ובעבורה ניצולנו מגלות מצרים כמו שפירש הרב זקוקין דנורא במאמר סדר אליהו. ובחרבן היא תליץ בעדנו א"נ זכר ברב רחמיו שהמשילנו לאשה כביכול וז"ש בית יעקב:
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b> ביום ההוא אקים את סוכת דויד וכו'</b>. ההוא אקים את ס"ת אמת הרומז לת"ת שכ"י הוא יקים אותה כמ"ש בזהר הקדוש. ויש מי שפירש דבגלות זה הצע"ר לשלשה. א' גלות השכינה כ"י. ב' ישראל בצערם. שלישית חרבן בית המקדש. ולז"א אקים את סוכת דוד היא השכינה. ואחר זה וגדרתי את פרציהן כלפי ישראל שיחזרו לכל אחד השני כתרים שפרקו כמ"ש ויתנצלו בני ישראל את עדיים והריסותיו אקים כנגד בית המקדש שיבנה ב"ב ונזכה ונחיה לאור באור החיים:

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Chida/Chomat Anakh/Prophets/Chomat Anakh on Amos/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,443 @@
+Chomat Anakh on Amos
+חומת אנך על עמוס
+merged
+https://www.sefaria.org/Chomat_Anakh_on_Amos
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Chomat Anakh, Jerusalem 1965
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001139222
+
+חומת אנך על עמוס
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> דברי עמוס אשר היה בנוקדים</b>. תרגם יונתן דהוה מריה גתין והקב"ה מינהו רועה צאנו של הקב"ה להשגיח עליהם ועל מי מנוחות ינהלם:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b> על שלשה פשעי דמשק</b>. כי ברוב רחמיו מוותר להם שלש כדכתיב פעמים שלש עם גבר ור"ת על שלשה פשעי הוא פשע דאחר ג' נחשב פשע כמו שכתוב ועל ארבעה לא אשיבנו:
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b> על שלשה פשעי אדום</b>. אדום גי' טמא עה"כ:
+<b> על רדפו בחרב אחיו</b>. פי' מתנה שנתן לו אביו וא"ל ועל חרבך תחיה במתנה זו רצה להרוג בחרב אחיו ושיצטער אביו. וכונתו היה להרוג אחיו וכל זרעו ויירש הוא הכל. הלא זה מלידה ומבטן כדי שלא תלד עוד רבקה אמו בעודנו במעי אמו חתך מטרין שלה שלא תלד שנאמר ושחת רחמיו כמו שאמרו רז"ל בפסיקתא רבתי דף י"ח ובילקוט סוף פ' תצא. וכן בספר חסידים סי' תתשל"ז כתב עשו הרשע עקר מטרין של אמו. והמפרש שם הביא מילקוט תהלים מזמור ק"ט שכתב הפך מטרין שלה ע"ש ולא זכר דבילקוט עצמו פ' תצא כתוב חתך וכן בפסיקתא והביאה הערוך. וכתב שם ס' חסידים דאע"ג דאין יצה"ר עד שיצא מן הבטן שאני עשו שהיה מאותן תתקע"ד דורות וכו' ע"ש ודבריו נעלמו מהרב באר שבע ומהר"ם ן' חביב ושאר אחרונים במ"ש אני הדל במ"א בס"ד:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b> על מאסם את תורת ה' וחקיו וכו'</b>. אפשר דנקט על מאסם תורת ה' ר"ל שלא היו מחשיבין התורה כמ"ש הר"ן ז"ל בשם רבינו יונה ז"ל ע"ש ולכן אף שהיו לומדים בתורה במקום שהתורה מבטלת היצה"ר היה מתגבר היצה"ר והיו חוטאים הרבה. וז"ש על מאסם תורת ה' ועל ידי זה וחקיו לא שמרו דאדרבא היה מתגבר היצה"ר עליהם. ולכן ושלחתי אש ביהודה יען מאסו בתורה שהיא אש של גבוה. והיתה לבער אש של יצה"ר ללכדם בעבירות על פי מדתם ושלחתי אש ביהודה וכו':
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b> על שלשה פשעי</b>. ר"ת למפרע פשע דכשיש ג' בתלתא הויא חזקה אליבא דכ"ע וכשחטאו חטא ד' למפרע נחשבין הג' לפשע וזה רמז למפרע פשע וכמש"ל. והדרך הוא לחטוא שוגג ואח"כ יבא למזיד וכל אחד בפני עצמו. ודא עקא תכף פשע ובבת אחד שלשה פשעי. על מכרם ישראל א'. והיותו צדיק ב'. בעבור נעלים ג':
+<b> ועל ארבעה לא אשיבנו</b>. דבצבור אם חטאו ג'. והיחיד ב' הקב"ה מעורר בתשובה וכיון דיחיד חטא חטא ג'. והצבור ד' אינו מעורר רק אם ישוב מעצמו וז"ש לא אשיבנו הרב מהר"ר יהונתן ז"ל ובנחל יש ט"ס וכמו שכתבתי כצ"ל:
+<b> על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים</b>. היה המנהג דאין עבד לובש מנעל ומכרוהו בעבור נעלים להורות כי הם בני חורין ויוסף עבד. הרב מהר"ר יהונתן ז"ל:
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b> ואנכי השמדתי את האמורי וכו'</b>. יש כמה דקדוקים בפסוקים אלו והם מורגשים. ואפשר דתחילה מדבר כנגד בני גד ובני ראובן היושבים מעבר לירדן ואליהם יאמר שלא לנכח ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם הם סיחון ועוג אשר היו כגובה ארזים וכו' ואחר ידבר לשאר ישראל לנכח ואנכי העלתי אתכם וכו' והני בהני שייכי דהשמיד האמורי וכו' מפני כל ישראל ולכלם העלה ממצרים. רק חילוק הדברים לרמוז שמדבר לבני גד ובני ראובן ולישראל. ואמרו רז"ל כי בצאת ישראל ממצרים הכנענים הרסו הבתים והכריתו האלנות ועשו פרצה גדולה כדי שלא יהנו ישראל מבנינים ונטיעות וכיוצא ולכן איחרם הקב"ה מ' שנה ונתיאשו וחזרו לבנות ולנטוע וזהו בעצם ואולך אתכם מ' שנה במדבר לרשת את ארץ האמורי דאי לאו הכי היתה הארץ חרבה ובזה שישבו מ' שנה מצאו הארץ מיושבת מבונה מכל טוב ונטיעים מגודלים:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם</b>. אפשר במ"ש כמה פעמים משם מז"ה חסד לאברהם ז"ל דבדור הפלגה הקב"ה בירר הנשמות הטובות ונתנם באוצר בפני עצמו והגוים כשחוטאים אינם פוגמים למעלה אלא בשר שלהם דוקא. אך כשחוטאים ישראל פוגמים ח"ו למעלה זהת"ד וז"ש רק אתכם ידעתי חיבבתי מכל משפחות האדמה כי נשמות ישראל באוצר בפני עצמו. על כן שאתם מיוחדים לטובה אפקוד וכו' דאתם פוגמים למעלה ולפי חיבתכם אפקוד וכו':
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b> הישאג אריה ביער וטרף אין לו</b>. דורשי רשומות דרך מוסר אמרו ונוסיף נפך קצת בס"ד כי הנה בארבעה פרקים בשנה מתעורר האיש ישראלי ביותר לשוב ולתקן אשר עיות והם ארי"ה ר"ת אלול ראש השנה יום כפור הושענא רבה ולפני ה' ישפוך שיחו ואולם עיקר הצער ואנח"ה עושה על חרבן בית המקדש וביטול עבודה עבודת הקרבנות אשר עונותנו הטו אלה וז"ש הישאג אריה ר"ת אלול ראש השנה יום הכפורים הושענא רבה אם אדם ישראלי שאוג ישאג ארי"ה שהם ד' פרקים האמורים יהיה כל כונתו ביער שהר הבית לבמות יער וטרף הקרבנות אין לו לה' יתברך וזה תהיה כונתו וכבר אמרו בתקונים דצוחין הב לן חיי וכו' ואכמ"ל:
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b> ובדמשק ערש</b>. השין של ובדמשק בשבלת שהוא לשון פאה אבל בתרגום יונתן ובמדרש כמו שאר דמשק ומלת ערש הסין בסבלת. דברי אמת להרב מהר"ש עדני ז"ל כ"י וכן הסכים הרב מנחת שי בשם מהר"י אבראבאניל שכן הוא בספרי דווקני כ"י:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b> לכן כה אעשה לך ישראל עקב כי זאת וכו'</b>. הנה למעלה הזכיר מיני פורעניות נמרצות ואמר ולא שבתם עדי לכן כה אעשה לך בכל השפטים הרעים. וכי תאמרו מה חרי האף הגדול הזה הלא אנוסים אנו על יד יצר הרע כמ"ש פ"ק דבתרא שטען איוב. ואף אם אנו נהנים מן העבירות בסוף הו"ל כאשה שנאנסה דאף דסופה ברצון יצרא אלבשה ומותרת לבעלה כמ"ש בכתובו' דף נ"א. לכן בא האלהים יודיע דרכיו דהוא טעות גמור דכיון דעל ידי התורה יכולים לינצל מהיצה"ר תו לא חשיב אונס וכמ"ש פ"ק דבתרא שהשיבו לו חברי איוב וז"ש עקב זאת אעשה לך אין זאת אלא תורה כלומר הדין דין אמת בעבור התורה שעל ידה יכולים לינצל ואין כאן אונס וכי תאמרו מה כח גברא עם היצה"ר שהוא אש ואנחנו בשר ודם לזה אמר הכון לקראת אלהיך ישראל אתם הכינו עצמכם לתשובה ואני מסייע אתכם דבאתערותא דלתתא הבא ליטהר מסייעין אותו הבא ליטהר דייקא כיון שהוא מכין עצמו והוא בא ליטהר דרך ביאתו מסייעין אותו תכף ולכן אני אומר הכון לקראת אלהיך ישראל ואז הבא ליטהר מסייעי ליה שמים לו זכ"ו לגמור לטובה. ויען תחילת ההכנה היא שמירת הלשון כמש"ה מי האיש החפץ חיים נצור לשונך וכו' לכן אמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח היינו גוף ונפש חיה רוח ממללא כמ"ש בחדושי אגדות פ"ק דחגיגה ורמז בזה מוסר הרב בינה לעתים ז"ל כי כח הדברי הוא מתנה טובה מהאל יתברך ובזה הבדילנו מחית הארץ וראוי מאד וחייב האדם שלא לזלזל במתנתו יתברך וכ"ש שלא להשתמש ממנה כנגדו ח"ו וז"ש כי הנה יוצר הרים כלהו גופי דרופתקי ובורא רוח ממ��לא ומשו"ה ומגיד לאדם הנבדל מחיה מה שחו אפילו שיחה קלה דאין לזלזל במתנתו וכ"ש להכעיס ח"ו:
+
+Verse 13
+
+<b> עושה שחר עיפה וכו'</b>. אפשר במ"ש ז"ל דהמדבר לשון הרע עושה חליפין כי זכיותיו וצדקותיו נתנים לאדם שסיפר עליו לה"ר וקונה בחליפין את חטאותיו וכאשר יענישוהו לעה"ב על איזה עבירות יצא לטעון כי לא מידו היתה זאת וישיבהו זה חטא האיש אשר ספרת עליו לה"ר וכנגד זה קנה הוא זכיותיך ואמרו בערכין דף ט"ו מה תקנת בעלי לה"ר אם ת"ח הוא יעסוק בתורה ואם ע"ה ישפיל דעתו. וז"ש ומגיד לאדם מה שחו אפילו שיחה קלה וכ"ש לה"ר וז"ש עושה שחר עיפה כלפי מספר לה"ר דבמקום זכיותיו יבואו לו עונות איש ריבו וז"ש עושה שחר במקום אור זכיותיו עיפה חשך עבירות זולתו. ודורך על במתי ארץ כלומר שתקנת מספרי לה"ר להשפיל עצמם ואלו עומדים בגאותם לכן משפילם כמו שפירש"י ז"ל ודורך על במתי ארץ משפיל גבוהים וגסי הרוח:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל</b>. פירשו בזהר הקדוש לא תוסיף קום מעצמה אלא הקב"ה יקים אותה כדכתיב אקים את סוכת דוד הנופלת. והנה פ"ק דברכות אמר ר' יוחנן מפני מה לא נאמרה נ' באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל דכתיב נפלה ולא תוסיף ומסיק דחזר וסמכה דוד ברוח הקדש סומך ה' לכל הנופלים. ועלה בדעתי הקצרה לומר גרגיר קטן לא לביאור המאמר רק ענין בפני עצמו דיש לחקור מה ראה דוד הע"ה שלא לומר נון בתהלה לדוד והרי כמה מזמורים אמר באלפא ביתא ובכלם אמר נון ומה נשתנה מזמור זה ואפשר דדוקא במזמור זה דייק שלא לומר נון בפי' משום שאמר מלכותך מלכות כל עולמים וכו' וקאי על השכינה ועל זה נרגש מהחרבן דכתיב נפלה וכו' אך כיון שבעה"י תהיה גאולה ויהיה עילוי לשכינה תדיר שפיר אמר מלכותך מלכות כל עולמים ומיהו לא נאמרה נון דוקא הכא במזמור זה להורות דמה שאמר הוא על שם העתיד ואמר סומך ה' לכל הנופלים ובהעלם נמרץ פירש דבריו ודוקא הכא לא אמר נו"ן ואמר סומך ה' לכל הנופלים ודוק הטב:
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b> לכן המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה</b>. פי' שאם היתה עת צרה היה מציאות להתפלל לה' כמש"ה ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. אך זאת היא עת רעה שהסט"א הנקראת עת רעה כבר קבלה הגזרה ומתחלת לקיים הגזרה:
+
+Verse 14
+
+<b> דרשו טוב ואל רע</b>. אפשר במה שרמזתי בפ' כי תבנה בית חדש וכו' על התשובה ושם רמזתי לא תזרע כרמך כלאים שיזהר שיהיו כל מעשיו מתוקנים שלא יעשה מצות וחטאות כגון להשכים לביהכ"נ ולדבר באמצע הזמירות וכיוצא לתת צדקה ולזלזל בת"ח. ללמוד תורה ולהתיהר וכיוצא כי מעשים אלו הם כזורע כלאים ושם פירשתי דרך רמז כל הפסוקים. וז"ש דרשו טוב ואל רע שלא יהיה מצורף רע לטוב על דרך האמור. א"נ כי בטוב עצמו לא יהיה רע שלא יהיה פניה או יוהרא או מחשבה רעה אלא יהיה הטוב בשלימות לגמרי. למען תחיו ויהי כן ה' אלהי צבאות אתכם שאם יצטרף במעשה הטוב איזה רע לא תזכו שתהיה בכם השראת שכינה:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b> לכן עתה יגלו בראש גולים</b>. אפשר לרמוז כי יען בטלו ק' ברכות המצילות מק' תוכחות אשר בפ' תבא כמ"ש רבינו הרב הרוקח וגם ביטול תורה הנקראת ראש כמשז"ל דכתיב מעולם נסכתי מראש לכן גימטריא ק' עתה יגלו בראש גולים רמז לק' ברכות שביטלו כמספר לכן וביטול תורה הנקראת ראש וכמש"ה על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי:
+
+Verse 8
+
+<b> מתאב אנכי את גאון יעקב</b>. פי' כי בוחר אני בבית המקדש וכמש"ה את גאון יעקב אשר אהב סלה אך עונותם הטו אלה להחריב העיר והסגרתי עיר ומלואה ביד האויב ובכלל בית המקדש אבל בית המקדש לא נמסר ביד האויב כי מלאכים הביאו משרפות סיד ואבנים ודימה האויב ששרף בית המקדש כמ"ש הרמ"ע ז"ל וז"ש והסגרתי עיר ומלואה להחריב העיר ולשורפה אך לפי האמת בית המקדש לא נמסר בידם והארכנו בעניותנו בזה בדרושים בס"ד:
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b> הבית הגדול רסיסים</b>. בקיעות דקות מרובות ותכופות שאי אפשר לתקנם ורמז למלכות אפרים שאין לו תקנה עד עת קץ והבית הקטון בקיעים שיש לו תקון ורמז למלכות יהודה שיחזרו בבית שני מפרשים:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> סלח נא מי יקום יעקב כי קטון הוא</b>. אפשר דמזכיר ברמז זכות יעקב אע"ה שהיה עניו ומקטין עצמו נגד הכל. והגם שהכל גלוי לפניו יתברך יש מקטרגים למעלה וכאשר צדיק אחד למטה מליץ טוב מעורר מדת רחמים ובזכות הצדיק נסתם פי המקטרגים כמ"ש רבינו ישעיה ז"ל הובא בשיטה מקובצת קמא על דף ן' ומייתי טובה תוכח"ת מגולה ממ"ש פ' אין דורשין דאמר אליהו הנביא זכור לטוב לרבה בר שילא דהקב"ה אמר שמעתא מכלהו רבנן בר מר"מ ואמר רב בר שילא ר"מ תוכו אכל קליפתו זרק ותכף ומיד אמר משם ר"מ והוא פלא. וה"נ היו מקטרגים ונגזרה גזרה וכשעמוס הליץ טוב תכף נתבטלה גזרה:
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b> ונשמו במות ישחק</b>. כתבו בשם מהרמ"א ז"ל יראה אין במות עשרת השבטים דומים לבית המקדש שביהודה כי בית המקדש גם שיחרב עודנו בקדושתו ולא ישום לגמרי כי על כן לא זזה שכינה מכתל מערבי אך במות שאר שבטים ישומו לגמרי ורמז הטעם בשום שי"ן במקום צד"י והוא כי ליצחק היו לו שני בנים יעקב ועשו ואלו בבמותם לע"א נטו אל בחינת עשו שיצא מיצחק ולא אל בחינת יעקב כי זוהמת נחש לא עברה עד עמדם על הר סיני ובכן אברהם הטיל חלק זוהמתו בהגר ויצא ישמעאל וחלק שהיה ביצחק יצא ממנה עשו ונרמז פה כי נטו בבמותם עשרת השבטים אל חלק עשו שיצא מיצחק ולא אל חלק שיצא ממנו יעקב והוא כי עי"ן וי"ו שבעשו ביעקוב ואות שי"ן דעשו הוטלה ביצחק כי שי"ן במקום צד"י ומטעם זה כינה אותם בסמוך אל יצחק ולא תטיף אל בית ישחק עכ"ל ויש להשיב קצת על דברי הרב ז"ל. ואפשר דאמר ונשמו במות ישחק דאמרו רז"ל כי ישחק נתן אות שי"ן ולקח צד"י כדי לקצר גלות מצרים וזה רמז לכו חזו דישחק נתן אות שין משמו כדי לקצר הגלות והם טורחים ללכת לגלות. א"נ ברגז רחם יזכור דיצחק מסר נפשו עליהם כמה זמני ולכן יחסם לישחק לרחם עליהם ולהיות רחום בדין:
+
+Verse 10
+
+<b> קשר עליך עמוס וכו'</b>. אמרו רז"ל דהמלך לא הטה אזן לדבריו ולכן בא אח"כ לעמוס בדרך עצה שיברח:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> כלוב קיץ ויאמר ה' אלי בא הקץ אל עמי ישראל</b>. פירוש כמו פירות הקיץ שנגמרו ונתנים בכלוב כן בא הקץ. וגם דקיץ וקץ קרובים במבטא. וברוב רחמיו ברגז רחם יזכור ואמר אל עמי ישראל באהבתו ובחמלתו שתים כהלכתן עמי וזו חיבה גדולה לקרותם עמי וזאת שנית חיבה יתירה ישראל להזכיר זכות אבות דכל א' מהאבות נקרא ישראל כמ"ש בב"ר ריש פ' תולדות וגם שם ישראל כבר כתבנו בכמה מקומות מה יקר כי עצום לפי פשטו ורמזו ודרשתו וסודו וייקר שמו מאד:
+<b> לא אוסיף עוד עבור לו</b>. פי' למחול הכל אבל רחם ירחם רחום בדין:
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b> ולשבית ענוי ארץ</b>. כתיב ועניי ארץ קרי וכן בספר תהלים כמה זמני קרי וכתיב ואידי ואידי חד שעורא עקב ענו"ה ירא"ת ה' דלית מגרמה כלום:
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b> נשבע ה' בגאון יעקב</b>. שהוא ביהמ"ק כמש"ה את גאון יעקב אשר אהב סלה. מפרשים:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> ובצעם בראש כלם</b>. אמרו רז"ל דעון הגזל עולה בראש לכל עון ולכל חטאת ואפילו בדור המבול לא נחתם דינם אלא על הגזל:
+
+Verse 2
+
+<b> אם יחתרו בשאול וכו'</b>. ענין מליצה לומר שאין מידו מציל בשום אופן ולא במאה חורפ"ן לא בתחילתן ולא סופן:
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b> כי לא השמיד אשמיד את בית יעקב</b>. אפשר דרמז לזכות רחל אמנו שהיא בית יעקב העיקרית ובעבורה ניצולנו מגלות מצרים כמו שפירש הרב זקוקין דנורא במאמר סדר אליהו. ובחרבן היא תליץ בעדנו א"נ זכר ברב רחמיו שהמשילנו לאשה כביכול וז"ש בית יעקב:
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b> ביום ההוא אקים את סוכת דויד וכו'</b>. ההוא אקים את ס"ת אמת הרומז לת"ת שכ"י הוא יקים אותה כמ"ש בזהר הקדוש. ויש מי שפירש דבגלות זה הצע"ר לשלשה. א' גלות השכינה כ"י. ב' ישראל בצערם. שלישית חרבן בית המקדש. ולז"א אקים את סוכת דוד היא השכינה. ואחר זה וגדרתי את פרציהן כלפי ישראל שיחזרו לכל אחד השני כתרים שפרקו כמ"ש ויתנצלו בני ישראל את עדיים והריסותיו אקים כנגד בית המקדש שיבנה ב"ב ונזכה ונחיה לאור באור החיים:

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Chida/Chomat Anakh/Prophets/Chomat Anakh on Habakkuk/Hebrew/Chomat Anakh, Jerusalem 1965.txt

@@ -0,0 +1,130 @@
+Chomat Anakh on Habakkuk
+חומת אנך על חבקוק
+Chomat Anakh, Jerusalem 1965
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001139222
+
+חומת אנך על חבקוק
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> המשא אשר חזה חבקוק הנביא</b>. אמרו בזהר הקדוש ריש פ' בשלח דהוא בן השונמית ונקרא חבקוק על שם את חובקת בן ונקרא חבקוק תרין חבוקין חד דאמיה וחד דאלישע:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b> איום ונורא וכו'</b>. אמרו רז"ל והובא בילקוט. איום ונורא זה פרעה שהיה קוזמוקטור בימי יוסף ממנו משפטו ושאתו יצא זה משה שנתגדל בביתו של פרעה ואח"כ עמד עליו והביא עשר מכות עכ"ל וצריך ביאור. ואפשר במ"ש הרב מהר"ש אלקבץ ז"ל דפרעה הרע של קין שהרג להבל ומשה הבל וכתיב וישם ה' לקין אות והיא אות יו"ד ובה היה מתגאה פרעה והיה רוצה להרוג למשה בכח אות יו"ד וכן פרעה גימטריא משה ועוד יו"ד יותר והוא לא ידע שהיו"ד רמז לעשר מכות וכתב הרמ"ף ז"ל דיוסף הבל. וז"ש איום ונורא זה פרעה שהיה קוזמוקטור בימי יוסף דפרעה קין ויוסף הבל כפי מ"ש הרמ"ף (יש דעת אחרת כמ"ש בדרושים) וז"ש זה פרעה שהיה קוזמוקטור בימי יוסף שפרעה קין ויוסף הבל והשתדל יוסף עמו שיודה בהשגחה ואח"כ חזר לסורו והיה רוצה להרוג למשה שהוא הבל. ממנו משפטו ושאתו יצא זה משה שנתגדל בביתו והוא מתגאה ביו"ד יתירה ולכך הביא עליו עשר מכות כנגד יו"ד:
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b> מראות רע</b>. הראב"ע כתב בית ברע נוסף כמו ואל אראה ברעתי אבל רד"ק כתב נודע לנו מפי המסורת כי זה מראות רע ושל ישעיה מראות ברע וכן היא המסורת קדמאה דישעיהו מראות ברע תנינא דתרי עשר מראות רע וחד פסוק סימן לא יחליפנו טוב ברע או רע בטוב:
+<b> בבלע</b>. בבי"ת צ"ל וכן במסרה של ה"ר אהרן בן אשר מונה אותו בבי"ת הפך מילת כבלע את הקדש. דברי אמת להרב כמהר"ש עדני ז"ל כ"י:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> על משמרתי אעמודה וכו'</b>. אמרו רז"ל הובא בילקוט א"ל הקב"ה כל מי ששבר קרדומו יבא אצלי התחיל צוח עד אנא ה' שועתי וכו' א"ל הקב"ה הוי רב את יוצרו וכו' בן תורה אתה ולא ע"ה אתה לך כתוב אלף בלוח ואח"כ תאמר הודיעני את הקץ וכו' עכ"ד ולכאורה הם דברים תמוהים. ולפי חמר הנושא אפשר לומר דידוע שהחרבנות על ביטול תורה והגאולה העתידה ב"ב בזכות משה רבינו ע"ה והוא תבע יקרא דאורייתא ותנן אל תעשה עטרה להתגדל בה ולא קרדום לחפור בה גם אמרו ז"ל דאותיות התורה היו כתובות למעלה קודם שנברא העולם במילואן. והאלף היתה כתובה אף וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים באף והטיל למ"ד בתוך ונעשה אלף ובביטול תורה מסתלק למ"ד ונשאר אף עכ"ד וז"ש מי ששבר קרדומו שבמקום קרדום לחפור בו משבר קרדומו כלומר שאינו פונה לעניני העה"ז כלל ולמד תורה לשמה שלא ע"מ לקבל פרס כי אם לש"ש יבא אצלי. התחיל צווח דכיון שהוא לומד תורה וחוטא במחשבה לבד הא קי"ל דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ואמאי לא יועיל אם לומד אף דמחשבתו אינה לשם שמים. לז"א הוי רב את יוצרו בן תורה אתה שאתה מכוין לשמה כתוב אלף בלוח וראה שעיקרו אף ואני הטלתי למד לקיום העולם ואין זה אלא כשלומד לשמה. וכשלומד שלא לשמה אף שהוא במחשבה התורה שלו אינה מועלת לבטל האף. ואין זה כמחשבה רעה דעלמא דהכא במחשבה רעה אזדא סגולות התורה ואין בה תועלת. א"נ שמעתי ואוסיף נפך בס"ד והוא שכתבו המקובלים דאדם הראשון פגם באלף משמו ונשאר דם וז"ש כתוב אלף בלוח כי לוח גימטריא דם וכל הגליות נמשכו בחטא אדה"ר לכן כתוב אלף בלוח שהוא גימטריא דם ותכתוב אלף ונעשה אדם כלומר שיתקנו האלף ובא לציון גואל:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות</b>. הראשונים פירשו דכשהיה בית המקדש קיים היו התמידין מכפרים על השוגג וז"ש וה' בהיכל קדשו שהיה בית המקדש קיים ומקריבין תמידין הס מפניו פנים של זעם שהתמידין היו מכפרים. אבל עתה תפלה לחבקוק על שגיונות דצריך להתפלל במקום תמידין שיתכפרו על שגיונות:
+
+Verse 2
+
+<b> ה' שמעתי שמעך יראתי</b>. בכת"ר יש תר"ך אורות ואלו י"ש לאבא י"ש לאימא ויש דאימא נתנים לחג"ת ולפעמים יש אחיזה לחיצונים וש"י גימטריא קרי. לזה ה' שמעתי ר"ת יש ביושר כנגד אבא. שמעך יראתי ר"ת יש בהפך רומז לאי' שיש אחיזה ולפי שחבקוק היה משם לכך היה ירא מאד. האר"י ז"ל:
+
+Verse 3
+
+<b> אלוה מתימן יבא וכו'</b>. פירשו רז"ל שאמר הקב"ה לשר עשו ושר ישמעאל שיקבלו התורה ולא רצו ופירש הרב תורת חיים דלכן אמרו ישראל נעשה ונשמע כלפי אשר עשו וישמעאל לא רצו וכנגד עשו אמרו נעשה לשון נופל על עשו ונשמע לשון נופל על ישמעאל:
+<b> כסה שמים הודו</b>. אפשר שלא נתן התורה למלאכי השרת ותהלתו מלאה הארץ שנתנה לישראל והטעם דישראל שייכי בפשט ובסוד וז"ש ונוגה פשט כאור סוד תהיה קרנים שני אורות מידו לו לישראל שהיו לאחדים כמ"ש ויחן שם ישראל וז"ש לו פשט וסוד וז"ש וקרנים אבל המלאכים אין להם אלא הסוד וז"ש ושם בשמים חביון עזו דוקא הסוד ואין זכות למה"ש מדינא דב"מ דבמקום פסידא לא נאמר ובדרושים הארכתי בס"ד:
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b> מחצת ראש מבית רשע</b>. דהיינו שחושים בן דן כרת ראש עשו ביום קבורת יעקב כמו שפירשו המפרשים וכתבו ז"ל דנקצצו רגליו גם כן ולא נשאר כי אם מיסוד עד צואר ועתה יכלה השאר וזהו ערות יסוד עד צואר סלה ויפרה ישע על דבר כבוד שמו והבית הגדול והקדוש בארץ חיים:

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Chida/Chomat Anakh/Prophets/Chomat Anakh on Habakkuk/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,133 @@
+Chomat Anakh on Habakkuk
+חומת אנך על חבקוק
+merged
+https://www.sefaria.org/Chomat_Anakh_on_Habakkuk
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Chomat Anakh, Jerusalem 1965
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001139222
+
+חומת אנך על חבקוק
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> המשא אשר חזה חבקוק הנביא</b>. אמרו בזהר הקדוש ריש פ' בשלח דהוא בן השונמית ונקרא חבקוק על שם את חובקת בן ונקרא חבקוק תרין חבוקין חד דאמיה וחד דאלישע:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b> איום ונורא וכו'</b>. אמרו רז"ל והובא בילקוט. איום ונורא זה פרעה שהיה קוזמוקטור בימי יוסף ממנו משפטו ושאתו יצא זה משה שנתגדל בביתו של פרעה ואח"כ עמד עליו והביא עשר מכות עכ"ל וצריך ביאור. ואפשר במ"ש הרב מהר"ש אלקבץ ז"ל דפרעה הרע של קין שהרג להבל ומשה הבל וכתיב וישם ה' לקין אות והיא אות יו"ד ובה היה מתגאה פרעה והיה רוצה להרוג למשה בכח אות יו"ד וכן פרעה גימטריא משה ועוד יו"ד יותר והוא לא ידע שהיו"ד רמז לעשר מכות וכתב הרמ"ף ז"ל דיוסף הבל. וז"ש איום ונורא זה פרעה שהיה קוזמוקטור בימי יוסף דפרעה קין ויוסף הבל כפי מ"ש הרמ"ף (יש דעת אחרת כמ"ש בדרושים) וז"ש זה פרעה שהיה קוזמוקטור בימי יוסף שפרעה קין ויוסף הבל והשתדל יוסף עמו שיודה בהשגחה ואח"כ חזר לסורו והיה רוצה להרוג למשה שהוא הבל. ממנו משפטו ושאתו יצא זה משה שנתגדל בביתו והוא מתגאה ביו"ד יתירה ולכך הביא עליו עשר מכות כנגד יו"ד:
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b> מראות רע</b>. הראב"ע כתב בית ברע נוסף כמו ואל אראה ברעתי אבל רד"ק כתב נודע לנו מפי המסורת כי זה מראות רע ושל ישעיה מראות ברע וכן היא המסורת קדמאה דישעיהו מראות ברע תנינא דתרי עשר מראות רע וחד פסוק סימן לא יחליפנו טוב ברע או רע בטוב:
+<b> בבלע</b>. בבי"ת צ"ל וכן במסרה של ה"ר אהרן בן אשר מונה אותו בבי"ת הפך מילת כבלע את הקדש. דברי אמת להרב כמהר"ש עדני ז"ל כ"י:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> על משמרתי אעמודה וכו'</b>. אמרו רז"ל הובא בילקוט א"ל הקב"ה כל מי ששבר קרדומו יבא אצלי התחיל צוח עד אנא ה' שועתי וכו' א"ל הקב"ה הוי רב את יוצרו וכו' בן תורה אתה ולא ע"ה אתה לך כתוב אלף בלוח ואח"כ תאמר הודיעני את הקץ וכו' עכ"ד ולכאורה הם דברים תמוהים. ולפי חמר הנושא אפשר לומר דידוע שהחרבנות על ביטול תורה והגאולה העתידה ב"ב בזכות משה רבינו ע"ה והוא תבע יקרא דאורייתא ותנן אל תעשה עטרה להתגדל בה ולא קרדום לחפור בה גם אמרו ז"ל דאותיות התורה היו כתובות למעלה קודם שנברא העולם במילואן. והאלף היתה כתובה אף וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים באף והטיל למ"ד בתוך ונעשה אלף ובביטול תורה מסתלק למ"ד ונשאר אף עכ"ד וז"ש מי ששבר קרדומו שבמקום קרדום לחפור בו משבר קרדומו כלומר שאינו פונה לעניני העה"ז כלל ולמד תורה לשמה שלא ע"מ לקבל פרס כי אם לש"ש יבא אצלי. התחיל צווח דכיון שהוא לומד תורה וחוטא במחשבה לבד הא קי"ל דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ואמאי לא יועיל אם לומד אף דמחשבתו אינה לשם שמים. לז"א הוי רב את יוצרו בן תורה אתה שאתה מכוין לשמה כתוב אלף בלוח וראה שעיקרו אף ואני הטלתי למד לקיום העולם ואין זה אלא כשלומד לשמה. וכשלומד שלא לשמה אף שהוא במחשבה התורה שלו אינה מועלת לבטל האף. ואין זה כמחשבה רעה דעלמא דהכא במחשבה רעה אזדא סגולות התורה ואין בה תועלת. א"נ שמעתי ואוסיף נפך בס"ד והוא שכתבו המקובלים דאדם הראשון פגם באלף משמו ונשאר דם וז"ש כתוב אלף בלוח כי לוח גימטריא דם וכל הגליות נמשכו ��חטא אדה"ר לכן כתוב אלף בלוח שהוא גימטריא דם ותכתוב אלף ונעשה אדם כלומר שיתקנו האלף ובא לציון גואל:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות</b>. הראשונים פירשו דכשהיה בית המקדש קיים היו התמידין מכפרים על השוגג וז"ש וה' בהיכל קדשו שהיה בית המקדש קיים ומקריבין תמידין הס מפניו פנים של זעם שהתמידין היו מכפרים. אבל עתה תפלה לחבקוק על שגיונות דצריך להתפלל במקום תמידין שיתכפרו על שגיונות:
+
+Verse 2
+
+<b> ה' שמעתי שמעך יראתי</b>. בכת"ר יש תר"ך אורות ואלו י"ש לאבא י"ש לאימא ויש דאימא נתנים לחג"ת ולפעמים יש אחיזה לחיצונים וש"י גימטריא קרי. לזה ה' שמעתי ר"ת יש ביושר כנגד אבא. שמעך יראתי ר"ת יש בהפך רומז לאי' שיש אחיזה ולפי שחבקוק היה משם לכך היה ירא מאד. האר"י ז"ל:
+
+Verse 3
+
+<b> אלוה מתימן יבא וכו'</b>. פירשו רז"ל שאמר הקב"ה לשר עשו ושר ישמעאל שיקבלו התורה ולא רצו ופירש הרב תורת חיים דלכן אמרו ישראל נעשה ונשמע כלפי אשר עשו וישמעאל לא רצו וכנגד עשו אמרו נעשה לשון נופל על עשו ונשמע לשון נופל על ישמעאל:
+<b> כסה שמים הודו</b>. אפשר שלא נתן התורה למלאכי השרת ותהלתו מלאה הארץ שנתנה לישראל והטעם דישראל שייכי בפשט ובסוד וז"ש ונוגה פשט כאור סוד תהיה קרנים שני אורות מידו לו לישראל שהיו לאחדים כמ"ש ויחן שם ישראל וז"ש לו פשט וסוד וז"ש וקרנים אבל המלאכים אין להם אלא הסוד וז"ש ושם בשמים חביון עזו דוקא הסוד ואין זכות למה"ש מדינא דב"מ דבמקום פסידא לא נאמר ובדרושים הארכתי בס"ד:
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b> מחצת ראש מבית רשע</b>. דהיינו שחושים בן דן כרת ראש עשו ביום קבורת יעקב כמו שפירשו המפרשים וכתבו ז"ל דנקצצו רגליו גם כן ולא נשאר כי אם מיסוד עד צואר ועתה יכלה השאר וזהו ערות יסוד עד צואר סלה ויפרה ישע על דבר כבוד שמו והבית הגדול והקדוש בארץ חיים:

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Chida/Chomat Anakh/Prophets/Chomat Anakh on Haggai/Hebrew/Chomat Anakh, Jerusalem 1965.txt

@@ -0,0 +1,100 @@
+Chomat Anakh on Haggai
+חומת אנך על חגי
+Chomat Anakh, Jerusalem 1965
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001139222
+
+חומת אנך על חגי
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> היה דבר ה' ביד חגי הנביא אל זרובבל וכו'</b>. היו שתי נבואות אחת קצרה לזרובבל ואל יהושע כ"ג לומר דמה שאומרים העם אינו אמת והשנית לעם באורך ותוכחת. והראשונה לא נצרכא אלא כדי לחלוק להם כבוד שהם ראשי העם. והשנית דרך תוכחה לעם והיה מספיק בשנית לכוללות אך כדי לחלוק כבוד היה לבדם נבואה קצרה:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b> וארצה בו ואכבדה</b>. כתיב חסר ה' דחסרו ה' דברים בבית שני ובש"ס ביומא דף כ"א מנאם ארון וכו' אש ושכינה ורוח הקדש ואורים ותומים. ובירושלמי ריש פ"ב דתעניות במקום שכינה קתני שמן המשחה ע"ש:
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b> הכהן הגדול</b>. קאי איהושע אבל יהוצדק מעולם לא היה כ"ג ומה שלא היה עזרא בן שריה כ"ג ובן אחיו יהושע בן יהוצדק היה כ"ג הטעם לפי שיהושע עלה עם זרובבל קודם שעלה עזרא ויש מי שאמר שיהוצדק ועזרא בני שריה ויהוצדק הלך בגולה לבבל וכשעלו מבבל עלה יהושע ושמש ולא שמש עזרא לפי שיהוצדק היה הבכור וקדמו בן אחיו הבכור. הרב מהר"ש עדני ז"ל בספר דברי אמת כ"י משם המפרשים. ומדברי הרמב"ם מוכח דעזרא היה כ"ג כמ"ש בקונטרס ועד לחכמים דף ל"ד. אך רז"ל במדרש חזית אמרו דעזרא לא היה כהן גדול וכ"כ הרשב"ץ בריש פי' אבות והכי מוכחי קראי:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b> ואני מרעיש</b>. פירש רש"י ז"ל בניסים הנעשים לבני חשמונאי עכ"ד וזה נראה יותר ממי שפירש דקאי על חרבן בית שני:
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b> גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון</b>. פ"ק דבתרא רב ושמואל ואמרי לה ר' אלעזר ור' יוחנן חד אמר בבנין וחד אמר בשנים ואיתא להא ואיתא להא. ואפשר דפליגי בפירוש תיבת גדול דמר דריש גדול באיכות ומשו"ה קאמר בבנין. ומר דריש גדול בכמות ומשו"ה דריש בשנים. ואיתא להא ואיתא להא דתרוייהו רמיזי בקרא גדול בבנין יהיה דיהיה לו הויה וקיום יותר בשנים. וכתב מהר"ש עדני ז"ל בספר דברי אמת כ"י. האחרון מן הראשון אפילו אם נפרש האחרון היינו בית שני כפשוטו עוד נקוה לתשועת ה' שיבנה במהרה בימינו בית שלישי דפירוש האחרון כמו אחרונים דלאה שיש עוד יוסף ורחל אחרונים וכמו ושמעו לקול האות האחרון וחוזר ונותן עוד אות שלישי כן בית שלעתיד שיבנה ב"ב יהיה אחרון לזה השני [וכ"כ הרשב"א ח"ד חדש סי' קפ"ז ע"ש] בנין עדי עד מעשה ידי יוצר אלהים חיים:

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Chida/Chomat Anakh/Prophets/Chomat Anakh on Haggai/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,103 @@
+Chomat Anakh on Haggai
+חומת אנך על חגי
+merged
+https://www.sefaria.org/Chomat_Anakh_on_Haggai
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Chomat Anakh, Jerusalem 1965
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001139222
+
+חומת אנך על חגי
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> היה דבר ה' ביד חגי הנביא אל זרובבל וכו'</b>. היו שתי נבואות אחת קצרה לזרובבל ואל יהושע כ"ג לומר דמה שאומרים העם אינו אמת והשנית לעם באורך ותוכחת. והראשונה לא נצרכא אלא כדי לחלוק להם כבוד שהם ראשי העם. והשנית דרך תוכחה לעם והיה מספיק בשנית לכוללות אך כדי לחלוק כבוד היה לבדם נבואה קצרה:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b> וארצה בו ואכבדה</b>. כתיב חסר ה' דחסרו ה' דברים בבית שני ובש"ס ביומא דף כ"א מנאם ארון וכו' אש ושכינה ורוח הקדש ואורים ותומים. ובירושלמי ריש פ"ב דתעניות במקום שכינה קתני שמן המשחה ע"ש:
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b> הכהן הגדול</b>. קאי איהושע אבל יהוצדק מעולם לא היה כ"ג ומה שלא היה עזרא בן שריה כ"ג ובן אחיו יהושע בן יהוצדק היה כ"ג הטעם לפי שיהושע עלה עם זרובבל קודם שעלה עזרא ויש מי שאמר שיהוצדק ועזרא בני שריה ויהוצדק הלך בגולה לבבל וכשעלו מבבל עלה יהושע ושמש ולא שמש עזרא לפי שיהוצדק היה הבכור וקדמו בן אחיו הבכור. הרב מהר"ש עדני ז"ל בספר דברי אמת כ"י משם המפרשים. ומדברי הרמב"ם מוכח דעזרא היה כ"ג כמ"ש בקונטרס ועד לחכמים דף ל"ד. אך רז"ל במדרש חזית אמרו דעזרא לא היה כהן גדול וכ"כ הרשב"ץ בריש פי' אבות והכי מוכחי קראי:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b> ואני מרעיש</b>. פירש רש"י ז"ל בניסים הנעשים לבני חשמונאי עכ"ד וזה נראה יותר ממי שפירש דקאי על חרבן בית שני:
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b> גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון</b>. פ"ק דבתרא רב ושמואל ואמרי לה ר' אלעזר ור' יוחנן חד אמר בבנין וחד אמר בשנים ואיתא להא ואיתא להא. ואפשר דפליגי בפירוש תיבת גדול דמר דריש גדול באיכות ומשו"ה קאמר בבנין. ומר דריש גדול בכמות ומשו"ה דריש בשנים. ואיתא להא ואיתא להא דתרוייהו רמיזי בקרא גדול בבנין יהיה דיהיה לו הויה וקיום יותר בשנים. וכתב מהר"ש עדני ז"ל בספר דברי אמת כ"י. האחרון מן הראשון אפילו אם נפרש האחרון היינו בית שני כפשוטו עוד נקוה לתשועת ה' שיבנה במהרה בימינו בית שלישי דפירוש האחרון כמו אחרונים דלאה שיש עוד יוסף ורחל אחרונים וכמו ושמעו לקול האות האחרון וחוזר ונותן עוד אות שלישי כן בית שלעתיד שיבנה ב"ב יהיה אחרון לזה השני [וכ"כ הרשב"א ח"ד חדש סי' קפ"ז ע"ש] בנין עדי עד מעשה ידי יוצר אלהים חיים:

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Chida/Chomat Anakh/Prophets/Chomat Anakh on Hosea/Hebrew/Chomat Anakh, Jerusalem 1965.txt

@@ -0,0 +1,562 @@
+Chomat Anakh on Hosea
+חומת אנך על הושע
+Chomat Anakh, Jerusalem 1965
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001139222
+
+חומת אנך על הושע
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> תחילת דיבר ה' בהושע ויאמר ה' אל הושע לך קח לך וכו'</b>. אמרו בפרק האשה בפסחים דף פ"ז אמר הקב"ה להושע חטאו ישראל וכו' אמר לפניו רבונו של עולם כל העולם שלך הוא העבירם באומה אחרת אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה אני אומר לך קח אשה וכו' ע"ש. ויש לדקדק איך הושע לא הליץ טוב על ישראל ותכף א"ל העבירם באומה אחרת גם להבין מאמר ה' מה אעשה לזקן זה ועוד יש לדקדק כמה דקדוקים בשארית המאמר. ושמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה שהיה מפרש בפלוגתא דרב ורבי יוחנן בזבחים דף נ"ט דמר סבר בעלי חיים נדחין ומר סבר אינן נדחין. והושע סבר בעלי חיים נדחין וסבר נראה ונדחה אינו חוזר ונראה ולפי דעתו בהלכות א"ל העבירם באומה אחרת. אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה והענין במ"ש הריטב"א ז"ל משם רבני צרפת דאלו ואלו דברי אלהים חיים וההכרעה מסורה ביד חכמי הדור ודא עקא דהושע גדול הדור והוא סבר בע"ח נדחין ונראה ונדחה אחו"נ וצריך לקבוע ההלכה כך דכך רצה ה' דההכרעה תהיה ביד חכמי הדור וז"ש הקב"ה מה אעשה לזקן זה על דרך כבר הורה זקן. לכן השתדל הקב"ה שהוא מעצמו יתעורר ויחזור בו מסברתו. וא"ל לך קח לך וכו' ואח"כ אמר לו לא היה לך ללמוד ממשה שפירש מן האשה. ומטמין ברמ"ז שילמוד ממשה רבינו ע"ה בכל והרי חטאו בעגל ונראו ונדחו ומסר עצמו עד שנתרצה הקב"ה אלמא סבר דבע"ח אינן נדחין ונראה ונדחה חוזר ונראה הפך דעתו והושע הבין מה שרמז הקב"ה ואהני' ליה להשיב על האשה ג"כ דבע"ח אינן נדחין ואז הוכיחו הקב"ה ישראל בני בני בחוני וכו' ובקש עליהם רחמים. ולהבין מ"ש לו הקב"ה בני בני בחוני אברהם יצחק ויעקב אחד מד' קנינין ישראל תורה שמים וארץ ובית המקדש ואתה אמרת העבירם באומה אחרת וכו' כמ"ש שם בפסחים ע"ש. ואפשר לי הדל לומר במ"ש רבינו מהרח"ו זצ"ל דמחצב הנשמות הוא אצל האורות כביכול וכתב מז"ה חסד לאברהם ז"ל דבדור הפלגה הפריד הקב"ה כל הנשמות הטהורות ונתנן באוצר בפ"ע ועם זה פירשנו בעניותנו מ"ש אין קורין אבות אלא לשלשה דמאברהם אע"ה התחילו הנשמות לצאת מאוצר הטוב וז"ש לו הקב"ה להושע ישראל בני רמז דשם ישראל נורא מאד כ"י ועוד בני דמחצב הנשמות אצל האורות והם בנים ממש בני בחוני שנשמות באוצר בפ"ע מזמן האבות א' מד' קנינין ישראל תורה ובקבלת ישראל התורה לבד נתקיימו שמים וארץ כמ"ש התוס' פ"ק דע"ז וז"ש ישראל תורה שמים וארץ ובמוט"ב תלתא כחדא דישראל קבלו התורה ונתקיימו שמים וארץ. ובית המקדש להקריב קרבנות לקשר העולמות וצריך ישראל שנשמתם היא כוללת כל העולם ולכך נברא האדם לקשר העולמות ואליהם יאתה להקריב קרבנות ונמצא דישראל הן הם ד' קנינים ואיך אמרת העבירם באומה אחרת ואין יחס לשום אומה עם ישראל ויח"ד יתר"ו כיתרון האור מן החשך וכיון שידע שחטא וכו' כמ"ש שם בש"ס:
+<b> ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים וכו'</b>. שמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה שני דרכים ויסעו מה"ר שפ"ר וממורינו הרב מהרא"י זלה"ה. זה יצא ראשונה הרב מהר"ש פרימו זלה"ה פירש דכאשר ירדוף הקור"א מימרא דרחמנא קח לך אשת זנונים וכו' בעיניו יפלא. והענין הוא שקדם לזה ויכוח מהקב"ה עם הושע שא"ל חטאו ישראל והוא השיב העבירם באומה אחרת ולזה הוצרך הקב"ה לומר קח לך אשת זנונים וכו'. וזה רמז הכתוב תחילת דיבר ה' בהושע כלומר לפני הדיבר שאמר קח לך וכו' היה ויכוח א' לה' עם הושע וע"ז אמר לו קח לך וכו' וקודם לזה קדם ענין אשר בעבורו ויאמר ה' אל הושע וכו'. ומורינו הרב מהר"ר אברהם יצחקי ז"ל היה מפרש דכמערכה אל הדרוש רצה הכתוב בנותן טעם למה לא נענש הושע כמו ישעיה דנענש על שאמר בתוך עם טמא שפתים וכו' והתירוץ לזה דהושע קדם לישעיה. וישעיה הי"ל ללמוד מהושע. אך הושע הראשון לא הי"ל ממי ללמוד וזש"ה תחילת דיבר ה' בהושע ולהיותו תחילה וראשון לד' נביאים שנבאו בו בפרק כמשז"ל לכן לא נענש וא"ל קח לך וכו':
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> והיה מספר בני ישראל וכו'</b>. פ"ב דיומא פריך כתיב והיה מספר וכתיב אשר לא ימד ומשני ל"ק כאן כשעושים רצונו של מקום כאן כשאין עושים רצונו של מקום ויש לחקור אם אינם עושים רצונו של מקום ונודע מספרם ותכף הרהרו תשובה בלבם הרי הם צדיקים כמשז"ל. כיצד פתע פתאום בתוך שעה אחת היה להם מספר ובמעט רגעים בה שעתא יתקיים אשר לא ימד ולא יספר. וניחא להו לרבנן דכשאינם עושים רצונו של מקום כל אחד נמנה לאדם אחד אמנם כשהם צדיקים כל אחד הרי הוא ככמה אנשים על דרך שאמרו ז"ל זה יאיר ן' מנשה ששקול כרובא של סנהדרין וכיוצא ואם כן אם הרהרו תשובה ונעשו צדיקים אין להם מספר דכל אחד שקול ככמה אנשים עכ"ד ולפ"ז לי הדל כונת הכתוב הכי והיה לשון שמחה דמספר בני ישראל לגולגלותם זה המספר עצמו אשר לא ימד ולא יספר לפי חשיבותם וזהו השמחה. ומינה דכשאינם עושים רצונו של מקום יש להם מספר. וכשעושים רצונו של מקום גדלה מעלתם ואין להם מספר לפי חשיבותם ועפ"ז יש לפרש הש"ס ובהכי ניחא דנקט והיה דהוא לשון שמחה גבי מספר דאינם עושים רצונו של מקום. א"נ אפשר בסגנון זה מספר בני ישראל כשאינם עושים רצונו של מקום וכן ס"ת מספר בני ישראל לר"י שהיא קליפת ג"ע ושולטת כשאינם עושים רצונו של מקום ואמר והיה לשון שמחה דבעלי חיים אינם נדחין ונראה ונדחה חוזר ונראה דאחר דהם בסוג מספר בני ישראל כשהרהרו תשובה בה שעתא אשר לא ימד דבתשובה נעשו עושים רצונו של מקום אשר לא ימד כי גדלה יוקר חשיבותם והשמחה הוא דיש להם תשובה:
+<b> והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי</b>. הראשונים פירשו במ"ש היכי דמי בעל תשובה באותו פרק באותו מקום באותה אשה וז"ש והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם שחטאו במקום ועשו תשובה גמורה באותו מקום יאמר להם בני אל חי והיה לשון שמחה שהוא תשובה גמורה עכ"ד. ואפשר לומר דישראל יש לנו תשובה דיש לנו דין בנים ואב שמחל על כבודו מחול וזדונות נעשות זכיות וז"ש והיה במקום יאמר לא עמי אתם יאמר להם בעבור מקום זה שחטאו בני אל חי דזדונות נעשות זכיות והטעם שהם בנים בני אל חי:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b> כי זנתה אמם הובישה הורתם</b>. פירש רד"ק אמם כנסיה שלהם הורתם החכמים המורים להם עיין שם והיינו כמו שאמרו אי רישא דעמא זכאה כולי עלמא זכאה וז"ש כי זנתה אמם עון ישראל מסיבה כי הובישה הורתם רישי עמא דלאו זכאי ומלבד העון איכא בושה הובישה הורתם ועיין מה שדרשו רז"ל בריש רות רבתי:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b> ימים רבים תשבי וכו' וגם אני אליך</b>. אפשר דרחמי שמים שהשכינה עמנו כביכול וזה נחמה גדולה לישראל דהיא אמנו השומרת אותנו ובעבורה היא תשועתנו וכמ"ש ועמה יפקון וז"ש וגם אני אליך וידוע דאני כינוי לשכינה וז"ש ימים רבים תשבי ר"ל בגלות וגם אני היא השכינה אליך ובכן יש מקוה לישראל ותפרה ישע הגאולה בעבור השכינה:
+
+Verse 5
+
+<b> אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם</b>. אפשר דיבקשו על גלות השכינה כביכול וכמ"ש לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד שם היא השכינה וז"ש ובקשו את ה' שהוא השכינה כידוע וכל מגמתם להושיע השכינה ואת דוד מלכם בחינת השכינה ופחדו אל ה' ואל טובו בית המקדש דלא זזה שכינה מכותל המערבי. עוד רמז מ"ש רז"ל לא חרבה ירושלם אלא על שביזו בה ת"ח וז"ש אחר ישובו ובקשו את ה' ר"ל ת"ח כמ"ש את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ועתה ישובו ובקשו מהת"ח להורות להם דרכי וענייני התשובה ואת דוד מלכם לזרע דוד המשיח שאנו מצפים לישועה וכל כונתנו לש"ם שמי"ם וזהו שאמר ופחדו אל ה' קדשא בריך הוא ת"ת ואל טובו יסוד באחרית הימים מ' ליחדם:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ</b>. אפשר במה שכתבתי אני בעניי בדרושים דשלשה עיקרים גדולים הם ענוה צדקה תורה וסימן לדבר עצ"ת ה' היא תקום אשרי שיאחז בהם וענפיהם והוא הסולם לזכות לקיים התורה ולזכות לעה"ב והם מקרבין הגאולה וכבר נודע מרז"ל בש"ס ומדרשים מה עצמו ראשיהם של שלשה אלה ואין להאריך להביא דבריהם וזה היה מתאונן דביטלו עיקרים אלו המה כשלו ונפלו בכמה עבירות כדמפרש והולך וז"ש כי ריב לה' עם יושבי הארץ הולכים אחר החומר דבקה לעפר נפשם וז"ש יושבי הארץ. כי אין אמת זו תורה וריח נור אש דת לא עדת בהון. ואין חסד אבירי לב הרחוקים מצדקה. ואין דעת אלהים בארץ וכל המתגאה כאלו דוחק רגלי השכינה ואמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור וכו' והשתא בבצרי להו הני נפול ברברבתא אלה וכחש וכו':
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b> נדמו עמי מבלי הדעת וכו' אשכח בניך וכו'</b>. אפשר במ"ש בקמא דף צ"ב דבן נח נהרג שהיה לו ללמוד ולא למד. ואשכחן שאמר שמואל הע"ה לשאול הע"ה יען מאסת דבר ה' וימאסך ממלך. ושאול שוגג היה ולא שמאס דבר ה' ח"ו אך מאחר שהי"ל להתבונן ולישב דעתו קרי ביה כי מאס דבר ה' והיינו המאיסה. ומבואר בח"מ סי' קע"ו דאם א' מהשותפין ביטל תנאי השותפות דהשותפות בטל לדעת המרדכי ואמרז"ל פ"ג דנדה ג' שותפים באדם אביו ואמו והקב"ה והכא הקב"ה התנה ושננתם לבניך. וגם לדעת מאן דסבר דאינו בטל השותפות והוא דעת הרמב"ם ז"ל בנדון זה מודה דבטל השותפות דהכא אמר רחמנא בפירוש אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הוא נוטלה ממך כמ"ש שם פ"ג דנדה ובכה"ג דבפירושא אתמר דאם ביטל התנאי בטל השותפות מודה הרמב"ם דבטל וז"ש נדמו עמי מבלי הדעת ות"י אטפשו עמי דנראה כאלו הם טפשים מבלי הדעת. אבל האמת כי אתה הדעת מאסת הגם שנראה שאתה שוגג כאלו אתה טפש שלא היה במזיד. עכ"ז קורא אני עליך כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי כמ"ש בזהר הקדוש ורבינו האר"י זצ"ל כי כל התורה והמצות שלומד ועושה הרשע הולך לסט"א וז"ש ואמאסך מכהן לי שאני מואס בשירותך כי הסט"א טורפת הכל. ותשכח תורת אלהיך ולא למדת לבניך ובטלת התנאי א"כ השותפות שיש לי עמך בבניך בטל לכ"ע אשכח בניך גם אני:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b> כי רוח זנונים בקרבם ואת ה' לא ידעו</b>. אפשר במ"ש בס' טל אורות ב"י להרב עיר וקדיש מהר"ר מאיר פאפירש כ"ץ במאמרם ז"ל אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות דהול"ל נכנס בו שטות ופירש בהקדמת חכמי האמת דכשחטא אדם בשוגג אח"כ מתנוצץ בו ניצוץ רשע אחד ומחטיאו וז"ש נכנס בו רו"ח שטות רוח דייקא עכ"ד ויראה דאם חטא בשוגג והרגיש בחטאתו והתודה ונכנע ושב אל ה' ובקש סליחה אינו בסוג זה ונסלח לו. אך אם ראינו דחוטא חטאות אחרות זה מורה דלא שב על החטא ראשון ועל זה אמרו אין ��דם חוטא בהוה אא"כ נכנס בו רו"ח שטות ניצוץ רשע והוא מתעהו. וז"ש כי רוח זנונים בקרבם שנכנס בהם ניצוץ רשע וז"ש רו"ח זנונים בקרבם ואז בורחת הקדושה שהיה בו. ועי"ז ואת ה' לא ידעו שבאים לידי עבירות תדיר:
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b> בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאו חלץ מהם</b>. לפום ריהטא יש לחקור דאמרו בש"ס שילהי מגילה דאמר אברהם אע"ה שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך וכו' א"ל קחה לי עגלה משולשת וכו' דהקרבנות מכפרין וא"ל תינח בזמן שבה"מ קיים וכו' א"ל כבר תקנתי להם סדר קרבנות וכו' ומוחל אני לכל עונותיהם. ומאחר שכן אמאי לא הועיל ליהודה הקרבנות שמקריבין ומה גם דכתיב ילכו לבקש ה' דמוכח דמקריבין לשמו יתברך ומה חרי האף דקאמר ולא ימצאו וכו'. וי"ל דעיקר הקרבנות להתודות בעת ההיא ולשוב בתשובה ואז הוא שמכפרין הקרבנות ובאופן זה הוא שהבטיח הקב"ה לאברהם אע"ה שיהיו הקרבנות מכפרים אבל יהודה מקריבין לשם ה' אך לא היו מתודין על העונות ולא היו שבים כלל ולכן לא עשו כלום. וכיוצא בזה חקר הרב כתנות אור דאיך נחרב בית המקדש כיון שהיו קרבנות וניחא ליה להרב ז"ל שלא התודו ולא שבו והיו אומרים שלא חטאו וכמש"ה הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי עש"ב וז"ש בצאנם וכו' ולא ימצאו חלץ מהם כלומר הם מלאים סט"א והקדושה שבקרבם נשמטה וז"ש חלץ מהם. ואיך יועילו הקרבנות כיון שהרבו לפשוע ומלאים סט"א ואינם מתודים ואינם שבים ולכן לא ימצאו:
+
+Verse 7
+
+<b> בה' בגדו כי בנים זרים ילדו</b>. מצאתי כתוב מהרב עיר וקדיש מהר"י צמח ז"ל כי בנים זרים ילדו ר"ת כזבי עכ"ד והיינו כמו שפירש"י ז"ל שלקחו נכריות. ואפש' לרמוז במ"ש רז"ל איש ואשה שזכו י"ה ביניהם והם במקום להשתדל בזיווג כשר על פי התורה להמשיך שם י"ה בגד"ו שהוא כמספר י"ה:
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b> עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרונני</b>. פירוש דבתחילה צריך שיכירו חטאתם ואחר זה יבקשו פני למחול להם וגם שצריך להקדים תפלה לצרה אני מרחם עליהם כשבצר להם ישחרונני הגם שהוא מתוך הצרה. ואפשר לרמוז דאמר ישחרונני בשני נונין שיברכו מאה ברכות בגימטריא שני נוני"ן וכתב רבינו מהר"א מגרמיזה ז"ל בס' הבהיר הרוקח סי' ש"ך דמאה ברכות מצילין מצ"ח תוכחות וכתיב גם כל חולי וכל מכה הם מאה ע"ש ונעלם זה מהרב כתנות אור פרשת נצבים דאמרה מדנפשיה. ואמר ישחרונני שיהיו הברכות כתקנן לשמו יתברך ובכונה שלימה:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> לכו ונשובה אל ה' וכו'</b>. אפשר בהקדים מ"ש הרב עיר וקדיש הרשב"א הלוי ז"ל בס' שרש ישי דדריש הליכה לשון עצה במשז"ל וילך איש שהלך בעצת בתו. עוד נקדים מ"ש רבני אשכנז דכ"י מקיים המצות והשבת אבידה הוא מקיים שמצות ותורת החוטא וניצוצי נפשו נשבו בסט"א ובשובו הוא יתברך מחזירם למקום קדושה ואין לך השבת אבידה גדולה מזו. אך יש לחקור דזקן ואינו לפי כבודו פטו'. ותירצו דכתב הרמב"ם ז"ל דאם היתה פרה והכישה במקל אף זקן ואינו לפי כבודו חייב להחזירה. והכא היסורים שהקב"ה מיסרנו מדה כנגד מדה הו"ל כהכישה במקל. והנה אמרו פ"ק דע"ז דנפרע מהאוהב מעט מעט. ואיכא מרבוואתא דסבר דפורע מעט מעט צריך המלוה לקבל דפרעון הוי וז"ש לכו ונשובה עוצו עצה משל ומליצה להתיעץ מעניני הגוף כגון שהאדם ממעט בשינה ואכילה להרויח ממון ומזה ידונו ק"ו לשוב בתשובה ולהרויח תורה ומצות וז"ש לכו ונשובה להתיעץ מאד ולהתבונן לשוב אל ה'. וכי תימא איך נשוב שהקב"ה כ"י יוציא לאור ניצוצי תורתנו ומצותנו ונפשנו אשר הם במקום הטנופת סט"א ואפי' זקן ואינו לפי כבודו אינו חייב לז"א כי הוא טרף וירפאנו כיון שיסרנו הו"ל כהכישה במקל וצריך שירפאנו וישיב אבדתנו. יך מכה אותנו מעט ויחבשנו באהבתו ובחמלתו כנפרע מאוהב. יחינו מיומים כמ"ש בירושלמי פ"ט דברכות ימים אעזבך וביום הג' של התשובה יקימנו מאשפות ירים ונחיה לפניו ע"ד חיה יחיה. ונדעה מעניני הגוף וכשנתבונן נרדפה לדעת את ה' ונשא ק"ו אם פועל להרויח לא אכפת ליה בשינה ואכילה ודיבור ק"ו נרדפה לדעת ה'. והתשובה צריכה מעט בסדר המדרגה כמ"ש רבינו יונה ז"ל וז"ש וכשחר נכון מוצאו כמו השחר אשר יעלה מעט מעט. ויבא כגשם לנו שכתבו הטבעיים שלחות הארץ עולה מעלה מעלה וחלקי מים הזכים העולים למעלה יתקבצו כי חום השמש מגרשם וירדו לארץ כמ"ש בריש ס' יערות דבש ח"א וז"ש ויבא כגשם לנו שצריך התעוררות מלמטה כמו שלחות הארץ עולה כמלקוש יורה ארץ בגוף הארץ כן יושפע הקדושה בקרבנו:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b> כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות</b>. אפשר דלענין מעשה חפץ חסד ולענין מחשבה שהעולה לכפר על המחשבה חפץ דעת אלהים להכיר ברוממותו ויחודו. והיינו משום דהיו נמנעים מעשות חסד גם לא ידעו את ה'. אבל אם יעשו חסד התבוננו לדעת ה'. אז הוא חפץ גם בקרבנות:
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>[ איש וכו'</b>. אני בעניי בקונט' ראש דוד סוף פ' וישלח כתבתי בהתכת הכתובים ובמאמר רז"ל ע"ש באורך בס"ד:
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b> גם יהודה שת קציר וכו'</b>. בערכין דף ל"ג ע"א רב נחמן בר יצחק מפרש האי קרא דהחזיר ירמיה מעשרת השבטים ומלך יאשיהו עליהן ופירש"י ז"ל קציר קצין דנו"ן מתחלפת ברי"ש:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> כרפאי לישראל וכו'</b>. אפש' במה שכתבו ז"ל דהקב"ה מלא רחמים אך באים המקטרגים שנבראו מהעונות ושואלים דין וכשאדם חוטא מסתלקת הקדושה שבקרבו ובאה סט"א ומלאכי חבלה מקיפין אותו מבחוץ וז"ש כרפאי לישראל שרצוני לרחם עליו נגלה עון אפרים ורעות שומרון שבאו המקטרגים מכח העבירות. כי פעלו שקר דבעונות פועלים מקטרגים וזהו פעלו שקר ממש דעשה עבירה קנה לו קטיגור:
+<b> וגנב יבא וכו'</b>. ובזה גם הסט"א גונבת מהקדושה. עתה סבבום מעלליהם מלאכי חבלה מקיפים אותם. נגד פני היו המקטרגים שנבראו לשאול דין:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b> כמו תנור בערה</b>. מלעיל והה"א נוספת כי תנור לשון זכר. הרב מהר"ש עדני ז"ל בספר דברי אמת כ"י. ומ"ש מאפה הוא היצה"ר. ויש לרמוז ולהסמיך מ"ש רבינו האר"י ז"ל דמי שהוא עניו אין יצה"ר שולט בו וכ"כ מהר"א הלוי ברוכים ז"ל דלכך דוד הע"ה קבע לא גבה לבי מזמור קל"א לרמוז דאין ס"מ גימטריא קל"א שולט בו ובזה פירשתי בעניותי משז"ל אפשר שכינה עמו וחטא בא על ידו ר"ל שהוא עניו ומרכבה לשכינה ואין חטא בה ע"י ואינו שולט ס"מ בו. ואמרו רז"ל מי שהוא גאה כאלו בא על העריות וז"ש כלם מנאפים כמו תנור בערה שהם גאים דהגאוה מיסוד האש וא"כ כלם מנאפים דהגם שלא יהיו מהם בפועל הם גאים כמו תנור בערה מאפה הוא היצה"ר ס"מ גימטריא מאפ"ה וד' אותיות והכולל. ומי שהוא ענ"ו גימטריא מאפ"ה לרמוז דאין ס"מ שולט בו וניצול מאפ"ה כדבר האמור:
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b> אכלו זרים כחו והוא לא ידע</b>. אפשר דבעודו רשע כל התורה ומצות שעושה לוקח הסט"א וגם מחלקי נפשו והוא לא ידע. גם שיבה זרקה בו והי"ל לראות כי הוא מתקרב אל המיתה והיה צריך לשוב עד שלא ימות והוא לא ידע אינו רוצה לידע. והא דקאמר והוא לא ידע זה פעמים ותסגי בחד. אפשר דהוא דרך תמיהא אכלו זרים כחו שהסט"א טורפת הטוב שבו והוא לא ידע וזה אינו כל כך דהוא הולך אחר הגוף העב הגס והחומרי ולכך לא ידע אבל התמיהא היא גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע אטו אינו רואה חלושי שיב"ה יצאו גדודים ושער"א דגופא לו ניתן לבנ"ה במילואה ואיך לא יעלה על לב הנה מיתת"ו ולא ידע כי כלת"ו. א"נ אפשר לרמוז והוא לא ידע כלומר הוא לא ידע אבל נפשו והמזל שלו בשמים ידעו והיינו דלפעמים יבואו לו הרהורי תשובה והוא דוחה אותם:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> אל חכך שופר וכו'</b>. אפשר במ"ש פ"ק דבתרא דבקש איוב לפטור את כל העולם מן הדין דהם אנוסים מצד היצה"ר ואמרו שם דאינה טענה דהתורה מבטלת יצה"ר. וז"ש אל חכך שופר רמז לתרועת מלחמת האויב כנשר ידאה על בית ה' יען עברו על בריתי הם המצות. וכי תימא הם אנוסים ביד יצה"ר לז"א ועל תורתי פשעו שלא עסקו בתורה שאם היו עוסקים בתורה היו נצולים וזהו פשיעה וחזר הכל בסוג פשיעה ואינו אונס:
+
+Verse 2
+
+<b> לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל</b>. כלו' מצד השכל והסברא אבל היצה"ר אונס אותנו ואנו פטורים דהו"ל אונס לז"א זנח ישראל טוב ואמרו בירושלמי פ"ג דר"ה על פ' זה זנח ישראל טוב היא התורה ע"ש ולזה אויב יצה"ר ירדפו:
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b> גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם</b>. אמרז"ל דבזכות לימוד המשניות תבא הגאולה שנא' גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. ואפשר לרמוז על פי זה בכתוב במ"ש המקובלים דבח"ל שולטים שרי א"ה וח"ו יש לשר איזה אחיזה בתורה ומצות של ישראל. וז"ש גם כי יתנו בגוים אשר תחת השרים ויש איזה סרך אחיזה לשר עם כל זה אהני לגאולה אם יהיה תשובה עם הלימוד וזה עתה אקבצם עתה היא תשובה כמשז"ל אקבצם ובא לציון גואל:
+
+Verse 11
+
+<b> כי הרבה אפרים מזבחות לחטוא</b>. אפשר דהכונה הרבה אפרים חשב במחשבה להרבות מזבחות במחשבה לבד נחשב היו לו מזבחות לחטוא במעשה דמחשבת ע"ז כמעשה:
+
+Verse 12
+
+<b> אכתוב לו רבי תורתי כמו זר נחשבו</b>. אמרו ז"ל בילקוט תשא שלא כתב הקב"ה תורה שבע"פ שלא ילמדוה א"ה ע"ש ובסוף נכתבה תורה שבע"פ כשהיה גלוי לפניו יתברך שלא ימשך מזה נזק ועמ"ש הסמ"ג בהקדמתו. וז"ש אכתוב לו רבי תורתי רמז דלימים עוד אכתוב רובי תורתי שהיא תורה שבע"פ בזמן אשר כמו זר נחשבו להם:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> אל תשמח ישראל אל גיל כעמים</b>. אפשר דלא מיבעיא לשמוח בשמחת העמים שהם שמחים בשלהם כי בזה לפעמים הוא איסור גמור. ולפעמים אינו אסור ממש. אך מאי דאתא קרא דגם כשהיא שמחת ישראל ואנו שמחים בשמחתנו שמחה זו לא תהיה על דרך שמחת הגוים שהיא שמחת הגוף כלה אלא תהיה שמחה להודות לה' בשירות ותשבחות מוקפות חומה. וז"ש אל תשמח ישראל אל גיל שלך כעמים כמו ששמחים הם דשמחתם גופנית בפריקת עול ואתה לא כן:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b> מה תעשו ליום מועד וליום חג ה'</b>. פירש רש"י ז"ל להיות זמן קבוע להיות האויב נועד עליכם חג לה' זבח הריגה שיש לו בכם עכ"ל והיינו כמ"ש רד'ל רשעים מהפכים מדת רחמים למדת הדין ולכך כתיב חג לה' דהוא מדת רחמים דנהפך למדת הדין:
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b> צופה אפרים עם אלהי</b>. מפירש"י נראה דהיה בספרו עם אלהיו. אך בכל הספרים כתוב עם אלהי ועיין בס' מנחת שי:
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b> כענבים במדבר מצאתי ישראל</b>. אפשר לומר במ"ש במדבר רבה פ"ג שיצאו ממצרים שהיו גדורים בעריות ואמרו רז"ל החנוכי הפלואי שם י"ה מעיד עליהם. והוא פלא והפלא איך בס' רבוא והותר מבן כ' שנה וכמה אלפים וכן בנקבות איך לא היה שום זכר או נקבה שעשה זנות זולתי שלומית באונס ושוגג. וז"ש כענבי' במדבר שהוא דרך תמיה כן מצאתי ישראל מציאה ממש דבר אשר לא יעלה על הדעת שהיו כלם גדורי' בעריו' ונקט ענבים שנמשלו ישראל לגפן שאינה מקבלת הרכבה ממין אחר כמ"ש רז"ל וכתב הרב הקדוש מהר"ר שמשון מאסטרפולי ז"ל דקליפת לר"י היא על הזנות ע"ש בסוף ס' קרנים. ואפשר במדבר מצאתי ישראל ס"ת לר"י שם רמז ששלטו על קליפת לר"י ולא עשה שום א' זנות. ור"ת במדבר מצאתי ישראל גימטריא ב"ן היא השכינה דמצד השכינה היה יציאת מצרים כמו שכתב רבינו הרמ"ק ז"ל:
+
+Chapter 10
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> חלק לבם עתה יאשמו</b>. אפשר לומר שעיקר הכל הוא אחדות. ואם יש לאדם תורה ומצות ויש לו שנאה עם חבירו לא עשה כלום דעיקר התורה הוא השלום ואם יש שנאת חנם לשוא צרף צורף כי האחדות הוא עיקר הכל ואפש' זה רמז חלק לבם אם יש שנאת חנם וחלק לבם. עתה היא תשובה כמשז"ל כלומר אם יש שנאת חנם עתה אפי' תעשו תשובה כמו שרוצה לרמוז עתה למצות תשובה כמו שאמרו רז"ל בתיבת עתה עם כל זה כיון שיש שנאת חנם יאשמו דהאחדות הוא עיקר הכל:
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b> זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד וכו'</b>. אפשר לומר במ"ש הטור י"ד סי' רמ"ז דשרי לנסות במצות הצדקה כדכתיב ובחנוני נא בזאת. ומרן שם בבית יוסף כתב דמהש"ס פ"ק דתעניות משמע דדוקא במעשר מותר לנסות ע"ש ולדעת הטור אפשר לומר זרעו לכם כלומר להנאתכם שתתברכו דבהא מותר לנסות וקצרו לפי חסד דהקב"ה יברך אתכם כפי החסד שאתם עושים. נירו לכם ניר להוציא מחשבות רעות מלבבכם דלא תנסון את ה' אלהיכם דוקא בזה התיר הכתוב לנסות. ועת לדרוש את ה' יאיר עיניכם במצותיו. א"נ אפשר במ"ש רז"ל דהקב"ה זורע המצות והפירות אוכל בעה"ז וכתב הרב מהר"י דוד ז"ל דע"פ הדין אינו צריך ליתן הפירות והביא הוכחות לזה ע"פ הדין. אמנם מתורת חסד הוא ברחמיו נותן הפירות לבעלי המצות. ואפשר זה רמז זרעו לכם לצדקה דהצדקה הקב"ה זורעה אך דעו וקצרו הפירות לפי חסד דמן הדין אין צריך ליתן הפירות והוא חסד ה':
+<b> נירו לכם ניר</b>. כשם שהחורש מכוין להוציא עשבים רעים כי הם מריעים בזרע השדה. כן תסירו המדות הרעות ונפסדות שהן מפסידות הזרע הטוב:
+<b> ועת לדרוש את ה'</b>. בתורתו הקדושה לדעת הטוב והישר ולא ימנע טוב להולכים בתמים עד יבא ויורה צדק לכם שיתן בלבכם לכוין האמת. ואפשר עד יבא ויורה צדק לכם רמז לביאת המשיח דכתיב ומלאה הארץ דעה את ה' ונזכה לשמוע תורה מפיו ב"ב:
+
+Chapter 11
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b> ועמי תלואים למשובתי</b>. אפשר במה שחקר הרב נחלת בנימין ז"ל דקי"ל לאו הנתק לעשה אין לוקין עליו א"כ כל הלאוין שבתורה נתקין לעשה דתשובה. ותירץ דלאו הנתק לעשה הוא בפרטות לאותו עשה אבל לעשה דתשובה הוא כולל לכל הלאוין וגרע בזה מעין דוגמא דלאו שבכללות אין לוקין עליו וה"נ עשה דתשובה עשה שבכללות לאוין וגרע כחו מנתק לעשה פרטי זהת"ד שראיתי כתו' בשמו. וז"ש ועמי תלואים למשובתי ר"ל לתשובתי והם תלואי' ומסופקי' בעבור תשובתי ר"ל דעשה דתשובה כל לאוין שבתורה נתקין אליו וא"כ אין עונש מלקות ומיתה לשום לאו ואף שעדיין לא עשה תשובה כן הדין בכל לאו הנתק לעשה דאין לוקין הגם שלא קיים העשה ועל כן תלוים ועומדים למצותי שהיא התשובה ואל על יקראהו מטיחים דברי' כלפי מעלה ח"ו דמהתורה עצמה נראה דלא ענשין מיתה ומלקות על שום לאו. וטח מראות עיניהם דעשה דתשובה הוא עשה שבכללו' וז"ש יחד לא כלומר צירוף כל לא שהוא כל הלאוין ירומם עשה דתשובה מגביה ומנתק כל הלאוין ולא דמי לעשה פרטי המנתק הלאו. ובאמת דשאלתך שלא כהוגן ועל זה לבד אתה חייב עונש. אך איך אתנך אפרים ורחם ארחמך להיותך אפרים דכתבו ז"ל דנקרא אפרים על שם אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר ועל שם יצחק דאפרו צבור ומונח וזהו אפרים שני אפר ולזה איך אתנך אפרים ביד אויב ואני זוכר זכות אברהם ויצחק. איך אמגנך ישראל ואני זוכר יעקב הנקרא ישראל ובזכותם יהמו רחמי:
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b> לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים</b>. פירש הרב באר יצחק דקללת חכם אפי' על תנאי היא באה וא"כ [ח"ו] שכל הקללות יבואו. והתירוץ לזה דכביכול אומר קללה וברכה בדבור אחד ואם הנביא יאמר ה' משרה שכינתו בתוכו כי פי ה' דיבר וז"ש לא אעשה חרון אפי וכי תימא לא גרע מקללת חכם לז"א כי אל אנכי ולא איש ואני אומר ברכה וקללה בבת א'. וכי תימא הרי הנביא לז"א בקרבך קדוש אני בקרבו ולא אבא בעיר שהנביא שם רק בקרבו ואני המדבר:
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b> יחרדו כציפור ממצרים וכיונה מארץ אשור</b>. אפשר במה ששמעתי משם הרב מהר"ר יהונתן ז"ל דפירש פ' ובאו האובדים מארץ אשור והנדחים מארץ מצרים שהכונה דעשרת השבטים שהם אובדים יבואו מארץ אשור והנדחים גליות ישראל הנודעים רק שהם נדחים יבואו בארץ מצרים ומשם יעלו לירושלם עכ"ד וז"ש יחרדו כצפור ממצרים הגליות שבאו ממצרים יחרדו כצפור לשוב. וכיונה מארץ אשור עשרת השבטים שבאו לאשור אלו ואלו יחרדו לשוב לארץ ישראל והושבתים על בתיהם:
+
+Chapter 12
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> ויהודה עוד רד עם אל</b>. אפשר במ"ש בספר דרוש שמואל פ' תשא לך רד כי שחת. כי דל"ת דאחד גדולה שלא יהיה נראה כרי"ש. גם רי"ש דלא תשתחוה לאל אחר גדולה שלא יהא נראה כדל"ת ז"ש כי שחת ר"ד עכ"ל וז"ש ויהודה עוד ר"ד עם אל הרי"ש והדל"ת ככתבן מקיימין אותן עם אל. ואפשר לרמוז עוד כי ר"ד אל גימטריא רל"ה רמז כי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גימטריא רל"ב ועוד ג' רמז לג' אהי"ה הם גימטריא רל"ה וזה רמז ויהודה היה מיחד תמיד להשפיע ליסוד גימטריא עוד. רד אל גימטריא רל"ה כמספר עסמ"ב וג' נגד ג' אהיה כדי ליחד היחוד ועם קדושים נאמן נא"ם גימטריא הוי"ה אדנ"י ונוסף ן' רמז לן' שערי בינה ודוק כי קצרתי וא"ש ההי"ב:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b> וה' אלהי הצבאות ה' זכרו</b>. אפשר רמז דלעת"ל יהיה נקרא ה' ככתבו כ"י וז"ש ה' זכרו כי עתה כתיב זה שמי לעלם וזה זכרי שם אדני אבל לעת"ל ה' זכרו. ואתה באלהיך תשוב שתעיד עליך אלהיך לשוב כמו שכתב הרמב"ם ז"ל. חסד ומשפט שמור שתקבל המצות ותמתין לעשות וז"ש שמור. ואמר לשון יחיד כי העיקר הוא האחדות וקוה אל אלהיך תמיד דבשכר הקיווי נגאלים כמשז"ל:
+
+Chapter 13
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> ועתה יוסיפו לחטוא</b>. אפשר שנתנו כח לפ' וכל כת דילה כמספר ועתה שהוא גימטריא תפ"א כמו לי' עם הכולל. ובמקום לשוב בתשובה שהוא רמז ועתה כמ"ש רז"ל בכמה דוכתי הם הוסיפו לחטוא ונתנו כח לפ'. לכן יהיו כענן במקום קץ גאולה יהיו כענן גימטריא ק"ץ. ובמקום שתשרה עליהם שכינה שהיא אדנ"י עונותיהם גרמו וכטל משכים וכט"ל גימטריא אדנ"י:
+<b> להם הם אומרים זובחי אדם עגלים ישקון</b>. פירשו המפרשים שהיו מטעים אותם ואומרים להם שמי שנושק העגל הרי הוא כזובחי לפניו קרבן וז"ש להם הם אומרים חשוב זובחי אדם במה שעגלים ישקון ולכן עשו להם כל אחד בביתו מסכה כדי לזכות לזה:
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b> שחתך ישראל כי בי בעזרך</b>. יש מי שפירש דכשישראל עושים מצות ולומדי תורה כביכול מוסיפין כח בפמליא של מעלה וז"ש שחתך ישראל וכי תימא הלא כל הגוים חוטאים ולמה מדקדק עמנו לז"א כי בי בעזרך דבמצות ותורה שעושים ישראל עוזרים כב יכול כי בעזרך וידיעת ההפכים אחת דין עכ"ד ואפשר לומר בסגנון אחר ויותר בהרחבה שכתב מז"ה חסד לאברהם ז"ל דא"ה אינם פוגמים למעלה כי אם בשר שלהם אך ישראל ח"ו כ"י פוגמים למעלה ע"ש באורך וכבר נודע דשם ישראל יקר מאד. והשתא חטא ישראל חמור מאד אחד דאם הם מתעוררים לשוב ולשמור המצות וללמוד תורה מתדבקים בשרשי נשמתם למעלה וה' עוזר להם וכמ"ש פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם וא"כ נקל מאד להיות טובים משא"כ א"ה. ועוד שאם חוטא ישראל הוא פוגם ח"ו למעלה משא"כ א"ה וזה רמז שחתך ישראל כלומר חטאתך הוא חטא גדול והבט וראה שמך ישראל ואז תבין. ועוד כי בי בעזרך כשתתעורר לשוב אתה נדבק בי ואני בעזרך וז"ש כי בי אתה דבק ואני בעזרך ובכן השתונן והתבונן לשוב וכמש"ה ואתה באלהיך תשוב שהוא בעזרך:
+
+Chapter 14
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> שובה ישראל עד ה' אלהיך</b>. אפשר במ"ש הרמב"ם ז"ל שהשב יעיד עליו הקב"ה שלא ישוב עוד וז"ש שובה ישראל תשוב כי אתה ישראל ושם זה נאחז בשב"ח בקרני"ו קרן אור ישראל סבא ועוד יוס"ף בסתר עליון. וז"ש שובה ישראל פקח עיניך לשוב מסיבה כי אתה ישראל. ותשובתך היא העולה עד ה' אלהיך. ועיקר התשובה היא עד ה' אלהיך קרי ביה עד בצירי מלשון עדות להעיד ה' עליו לבל ישוב עוד לחטוא:
+
+Verse 3
+
+<b> קחו עמכם דברים</b>. אפשר דתחילת התשובה הוא שמירת הלשון וכמש"ה מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע וכו' סור מרע ועשה טוב וכו' הרי דבטרם כל אמר נצור לשונך ואח"כ אמר סור מרע ועשה טוב. וכן אמר ברישא קחו עמכם דברים לשמור ברית הלשון להיותו מצוי תדיר ויש בו עונות חמורים כידוע וכתיב הוגעתם ה' בדבריכם ואמרו רז"ל דכ"י אין לו יגיעה ואמר הוגעתם ה' בדבריכם וצריכא רבה. א"נ אפשר דהוא רמז על התפלות והברכות אשר יאמר האדם ולבו בל עמו והוא עון פלילי כדכתיב בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו ריחק ממני לז"א קחו עמכם דברים כלומר תנו דעתכם בתפלה וברכות שלא יהיה הפה מדבר ולא ידע מאי קאמר כאלו הדברים יוצאים מפי אחר לז"א קחו עמכם דברים כלומר שאתם ודבריכם תהיו לאחדים והיו הדברים בדעת נכון כדת מה לעשות ושובו אל ה' שהוא יודע מחשבות וצופה ומביט בכם ודבריכם. א"נ אפשר במ"ש המפרשים דשב מאהבה ניכר שעושה דברים נוספים דמורה ובא שמאהבה הוא עושה ולפי חשקו עושה דברים יתרים ואמרו בש"ס דשב מיראה זדונות נעשות לו כשגגות ובשב מאהבה נעשות לו כזכיות ועוד כתבו דד' חלוקי כפרה ליתנהו בשב מאהבה דשב מאהבה תכף מתכפר הכל ואין צריך זמן לכל ענין בפני עצמו וז"ש שובה ישראל וכו' ועיקר התשובה מאהבה וז"ש קחו עמכם דברים יתרים מאהבה ושובו אל ה' בעבור כבוד שמו מאהבה. אמרו אליו כל עון תשא באיזה אופן שיהיה מאחר דשבנו מאהבה. וקח טוב דזדונות נעשות כזכיות והקב"ה אומר ארפא משובתכם אוהבם נדבה פי' אני אוהב כשיעשו תשובה מאהבה דאין צריך זמן כמו ד' חלוקי כפרה כי שב אפי תכף:
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b> ישובו יושבי בצלו</b>. אמרו רז"ל אלו הגרים יחיו דגן נעשו עיקר בישראל ואפשר במה שחקרו המפרשים דהקב"ה חילק שבעים אומות לשבעים שרים ונטל ישראל על פי הגורל ואם כן איך אפשר להתגייר מן האומות כי זה שבא להתגייר הוא תחת ממשלת השר של אומתו שנפלה לו בגורל. ותירצו דהגרים הם ניצוצות הקדושה שנטמעו באומה ההיא ועתה הם חוזרים למקום קדושה וזה אינו חלק השר כי זה ניצוץ קדוש דשייך לישראל עכ"ד ואפשר שז"ש ישובו יושבי בצלו אלו הגרים. ולא תימא נראה ונדחה אינו חוזר ונראה וה"נ נשמות הגרים היו במעמד הר סיני ונראו ואח"כ נדחו שנולדו בגיותם לז"א אין לחוש לזה דקי"ל נראה ונדחה חוזר ונראה וז"ש ישובו דאחר שנדחו ישוב דייקא. וכי תימא סוף סוף איך יכול להתגייר דהוא תחת השר של האומה וכבר זכה בו לז"א יחיו דגן נעשו עיקר בישראל כלומר אלו הם ניצוצות הקדושה דשייכי לישראל וא"כ לא לקחו מהשר כלום כי הם עיקר בישראל ודוק היטב: 

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Chida/Chomat Anakh/Prophets/Chomat Anakh on Hosea/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,565 @@
+Chomat Anakh on Hosea
+חומת אנך על הושע
+merged
+https://www.sefaria.org/Chomat_Anakh_on_Hosea
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Chomat Anakh, Jerusalem 1965
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001139222
+
+חומת אנך על הושע
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> תחילת דיבר ה' בהושע ויאמר ה' אל הושע לך קח לך וכו'</b>. אמרו בפרק האשה בפסחים דף פ"ז אמר הקב"ה להושע חטאו ישראל וכו' אמר לפניו רבונו של עולם כל העולם שלך הוא העבירם באומה אחרת אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה אני אומר לך קח אשה וכו' ע"ש. ויש לדקדק איך הושע לא הליץ טוב על ישראל ותכף א"ל העבירם באומה אחרת גם להבין מאמר ה' מה אעשה לזקן זה ועוד יש לדקדק כמה דקדוקים בשארית המאמר. ושמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה שהיה מפרש בפלוגתא דרב ורבי יוחנן בזבחים דף נ"ט דמר סבר בעלי חיים נדחין ומר סבר אינן נדחין. והושע סבר בעלי חיים נדחין וסבר נראה ונדחה אינו חוזר ונראה ולפי דעתו בהלכות א"ל העבירם באומה אחרת. אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה והענין במ"ש הריטב"א ז"ל משם רבני צרפת דאלו ואלו דברי אלהים חיים וההכרעה מסורה ביד חכמי הדור ודא עקא דהושע גדול הדור והוא סבר בע"ח נדחין ונראה ונדחה אחו"נ וצריך לקבוע ההלכה כך דכך רצה ה' דההכרעה תהיה ביד חכמי הדור וז"ש הקב"ה מה אעשה לזקן זה על דרך כבר הורה זקן. לכן השתדל הקב"ה שהוא מעצמו יתעורר ויחזור בו מסברתו. וא"ל לך קח לך וכו' ואח"כ אמר לו לא היה לך ללמוד ממשה שפירש מן האשה. ומטמין ברמ"ז שילמוד ממשה רבינו ע"ה בכל והרי חטאו בעגל ונראו ונדחו ומסר עצמו עד שנתרצה הקב"ה אלמא סבר דבע"ח אינן נדחין ונראה ונדחה חוזר ונראה הפך דעתו והושע הבין מה שרמז הקב"ה ואהני' ליה להשיב על האשה ג"כ דבע"ח אינן נדחין ואז הוכיחו הקב"ה ישראל בני בני בחוני וכו' ובקש עליהם רחמים. ולהבין מ"ש לו הקב"ה בני בני בחוני אברהם יצחק ויעקב אחד מד' קנינין ישראל תורה שמים וארץ ובית המקדש ואתה אמרת העבירם באומה אחרת וכו' כמ"ש שם בפסחים ע"ש. ואפשר לי הדל לומר במ"ש רבינו מהרח"ו זצ"ל דמחצב הנשמות הוא אצל האורות כביכול וכתב מז"ה חסד לאברהם ז"ל דבדור הפלגה הפריד הקב"ה כל הנשמות הטהורות ונתנן באוצר בפ"ע ועם זה פירשנו בעניותנו מ"ש אין קורין אבות אלא לשלשה דמאברהם אע"ה התחילו הנשמות לצאת מאוצר הטוב וז"ש לו הקב"ה להושע ישראל בני רמז דשם ישראל נורא מאד כ"י ועוד בני דמחצב הנשמות אצל האורות והם בנים ממש בני בחוני שנשמות באוצר בפ"ע מזמן האבות א' מד' קנינין ישראל תורה ובקבלת ישראל התורה לבד נתקיימו שמים וארץ כמ"ש התוס' פ"ק דע"ז וז"ש ישראל תורה שמים וארץ ובמוט"ב תלתא כחדא דישראל קבלו התורה ונתקיימו שמים וארץ. ובית המקדש להקריב קרבנות לקשר העולמות וצריך ישראל שנשמתם היא כוללת כל העולם ולכך נברא האדם לקשר העולמות ואליהם יאתה להקריב קרבנות ונמצא דישראל הן הם ד' קנינים ואיך אמרת העבירם באומה אחרת ואין יחס לשום אומה עם ישראל ויח"ד יתר"ו כיתרון האור מן החשך וכיון שידע שחטא וכו' כמ"ש שם בש"ס:
+<b> ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים וכו'</b>. שמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה שני דרכים ויסעו מה"ר שפ"ר וממורינו הרב מהרא"י זלה"ה. זה יצא ראשונה הרב מהר"ש פרימו זלה"ה פירש דכאשר ירדוף הקור"א מימרא דרחמנא קח לך אשת זנונים וכו' בעיניו יפלא. והענין הוא שקדם לזה ויכוח מהקב"ה עם הושע שא"ל חטאו ישראל והוא השיב העבירם באומה אחרת ולזה הוצרך הקב"ה לומר קח לך אשת זנונים וכו'. וזה רמז הכתוב תחילת דיבר ה' בהושע כלומ�� לפני הדיבר שאמר קח לך וכו' היה ויכוח א' לה' עם הושע וע"ז אמר לו קח לך וכו' וקודם לזה קדם ענין אשר בעבורו ויאמר ה' אל הושע וכו'. ומורינו הרב מהר"ר אברהם יצחקי ז"ל היה מפרש דכמערכה אל הדרוש רצה הכתוב בנותן טעם למה לא נענש הושע כמו ישעיה דנענש על שאמר בתוך עם טמא שפתים וכו' והתירוץ לזה דהושע קדם לישעיה. וישעיה הי"ל ללמוד מהושע. אך הושע הראשון לא הי"ל ממי ללמוד וזש"ה תחילת דיבר ה' בהושע ולהיותו תחילה וראשון לד' נביאים שנבאו בו בפרק כמשז"ל לכן לא נענש וא"ל קח לך וכו':
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> והיה מספר בני ישראל וכו'</b>. פ"ב דיומא פריך כתיב והיה מספר וכתיב אשר לא ימד ומשני ל"ק כאן כשעושים רצונו של מקום כאן כשאין עושים רצונו של מקום ויש לחקור אם אינם עושים רצונו של מקום ונודע מספרם ותכף הרהרו תשובה בלבם הרי הם צדיקים כמשז"ל. כיצד פתע פתאום בתוך שעה אחת היה להם מספר ובמעט רגעים בה שעתא יתקיים אשר לא ימד ולא יספר. וניחא להו לרבנן דכשאינם עושים רצונו של מקום כל אחד נמנה לאדם אחד אמנם כשהם צדיקים כל אחד הרי הוא ככמה אנשים על דרך שאמרו ז"ל זה יאיר ן' מנשה ששקול כרובא של סנהדרין וכיוצא ואם כן אם הרהרו תשובה ונעשו צדיקים אין להם מספר דכל אחד שקול ככמה אנשים עכ"ד ולפ"ז לי הדל כונת הכתוב הכי והיה לשון שמחה דמספר בני ישראל לגולגלותם זה המספר עצמו אשר לא ימד ולא יספר לפי חשיבותם וזהו השמחה. ומינה דכשאינם עושים רצונו של מקום יש להם מספר. וכשעושים רצונו של מקום גדלה מעלתם ואין להם מספר לפי חשיבותם ועפ"ז יש לפרש הש"ס ובהכי ניחא דנקט והיה דהוא לשון שמחה גבי מספר דאינם עושים רצונו של מקום. א"נ אפשר בסגנון זה מספר בני ישראל כשאינם עושים רצונו של מקום וכן ס"ת מספר בני ישראל לר"י שהיא קליפת ג"ע ושולטת כשאינם עושים רצונו של מקום ואמר והיה לשון שמחה דבעלי חיים אינם נדחין ונראה ונדחה חוזר ונראה דאחר דהם בסוג מספר בני ישראל כשהרהרו תשובה בה שעתא אשר לא ימד דבתשובה נעשו עושים רצונו של מקום אשר לא ימד כי גדלה יוקר חשיבותם והשמחה הוא דיש להם תשובה:
+<b> והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי</b>. הראשונים פירשו במ"ש היכי דמי בעל תשובה באותו פרק באותו מקום באותה אשה וז"ש והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם שחטאו במקום ועשו תשובה גמורה באותו מקום יאמר להם בני אל חי והיה לשון שמחה שהוא תשובה גמורה עכ"ד. ואפשר לומר דישראל יש לנו תשובה דיש לנו דין בנים ואב שמחל על כבודו מחול וזדונות נעשות זכיות וז"ש והיה במקום יאמר לא עמי אתם יאמר להם בעבור מקום זה שחטאו בני אל חי דזדונות נעשות זכיות והטעם שהם בנים בני אל חי:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b> כי זנתה אמם הובישה הורתם</b>. פירש רד"ק אמם כנסיה שלהם הורתם החכמים המורים להם עיין שם והיינו כמו שאמרו אי רישא דעמא זכאה כולי עלמא זכאה וז"ש כי זנתה אמם עון ישראל מסיבה כי הובישה הורתם רישי עמא דלאו זכאי ומלבד העון איכא בושה הובישה הורתם ועיין מה שדרשו רז"ל בריש רות רבתי:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b> ימים רבים תשבי וכו' וגם אני אליך</b>. אפשר דרחמי שמים שהשכינה עמנו כביכול וזה נחמה גדולה לישראל דהיא אמנו השומרת אותנו ובעבורה היא תשועתנו וכמ"ש ועמה יפקון וז"ש וגם אני אליך וידוע דאני כינוי לשכינה וז"ש ימים רבים תשבי ר"ל בגלות וגם אני היא השכינה אליך ובכן יש מקוה לישראל ותפרה ישע הגאולה בעבו�� השכינה:
+
+Verse 5
+
+<b> אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם</b>. אפשר דיבקשו על גלות השכינה כביכול וכמ"ש לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד שם היא השכינה וז"ש ובקשו את ה' שהוא השכינה כידוע וכל מגמתם להושיע השכינה ואת דוד מלכם בחינת השכינה ופחדו אל ה' ואל טובו בית המקדש דלא זזה שכינה מכותל המערבי. עוד רמז מ"ש רז"ל לא חרבה ירושלם אלא על שביזו בה ת"ח וז"ש אחר ישובו ובקשו את ה' ר"ל ת"ח כמ"ש את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ועתה ישובו ובקשו מהת"ח להורות להם דרכי וענייני התשובה ואת דוד מלכם לזרע דוד המשיח שאנו מצפים לישועה וכל כונתנו לש"ם שמי"ם וזהו שאמר ופחדו אל ה' קדשא בריך הוא ת"ת ואל טובו יסוד באחרית הימים מ' ליחדם:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ</b>. אפשר במה שכתבתי אני בעניי בדרושים דשלשה עיקרים גדולים הם ענוה צדקה תורה וסימן לדבר עצ"ת ה' היא תקום אשרי שיאחז בהם וענפיהם והוא הסולם לזכות לקיים התורה ולזכות לעה"ב והם מקרבין הגאולה וכבר נודע מרז"ל בש"ס ומדרשים מה עצמו ראשיהם של שלשה אלה ואין להאריך להביא דבריהם וזה היה מתאונן דביטלו עיקרים אלו המה כשלו ונפלו בכמה עבירות כדמפרש והולך וז"ש כי ריב לה' עם יושבי הארץ הולכים אחר החומר דבקה לעפר נפשם וז"ש יושבי הארץ. כי אין אמת זו תורה וריח נור אש דת לא עדת בהון. ואין חסד אבירי לב הרחוקים מצדקה. ואין דעת אלהים בארץ וכל המתגאה כאלו דוחק רגלי השכינה ואמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור וכו' והשתא בבצרי להו הני נפול ברברבתא אלה וכחש וכו':
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b> נדמו עמי מבלי הדעת וכו' אשכח בניך וכו'</b>. אפשר במ"ש בקמא דף צ"ב דבן נח נהרג שהיה לו ללמוד ולא למד. ואשכחן שאמר שמואל הע"ה לשאול הע"ה יען מאסת דבר ה' וימאסך ממלך. ושאול שוגג היה ולא שמאס דבר ה' ח"ו אך מאחר שהי"ל להתבונן ולישב דעתו קרי ביה כי מאס דבר ה' והיינו המאיסה. ומבואר בח"מ סי' קע"ו דאם א' מהשותפין ביטל תנאי השותפות דהשותפות בטל לדעת המרדכי ואמרז"ל פ"ג דנדה ג' שותפים באדם אביו ואמו והקב"ה והכא הקב"ה התנה ושננתם לבניך. וגם לדעת מאן דסבר דאינו בטל השותפות והוא דעת הרמב"ם ז"ל בנדון זה מודה דבטל השותפות דהכא אמר רחמנא בפירוש אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הוא נוטלה ממך כמ"ש שם פ"ג דנדה ובכה"ג דבפירושא אתמר דאם ביטל התנאי בטל השותפות מודה הרמב"ם דבטל וז"ש נדמו עמי מבלי הדעת ות"י אטפשו עמי דנראה כאלו הם טפשים מבלי הדעת. אבל האמת כי אתה הדעת מאסת הגם שנראה שאתה שוגג כאלו אתה טפש שלא היה במזיד. עכ"ז קורא אני עליך כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי כמ"ש בזהר הקדוש ורבינו האר"י זצ"ל כי כל התורה והמצות שלומד ועושה הרשע הולך לסט"א וז"ש ואמאסך מכהן לי שאני מואס בשירותך כי הסט"א טורפת הכל. ותשכח תורת אלהיך ולא למדת לבניך ובטלת התנאי א"כ השותפות שיש לי עמך בבניך בטל לכ"ע אשכח בניך גם אני:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b> כי רוח זנונים בקרבם ואת ה' לא ידעו</b>. אפשר במ"ש בס' טל אורות ב"י להרב עיר וקדיש מהר"ר מאיר פאפירש כ"ץ במאמרם ז"ל אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות דהול"ל נכנס בו שטות ופירש בהקדמת חכמי האמת דכשחטא אדם בשוגג אח"כ מתנוצץ בו ניצוץ רשע אחד ומחטיאו וז"ש נכנס בו רו"ח שטות רוח דייקא עכ"ד ויראה דאם חטא בשוגג והרגיש בחטאתו והתודה ונכנע ושב אל ה' ובקש סליחה אינו בסוג זה ונסלח לו. אך אם ראינו דחוטא חטאות אחרות זה מורה דלא שב על החטא ראשון ועל זה אמרו אין אדם חוטא בהוה אא"כ נכנס בו רו"ח שטות ניצוץ רשע והוא מתעהו. וז"ש כי רוח זנונים בקרבם שנכנס בהם ניצוץ רשע וז"ש רו"ח זנונים בקרבם ואז בורחת הקדושה שהיה בו. ועי"ז ואת ה' לא ידעו שבאים לידי עבירות תדיר:
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b> בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאו חלץ מהם</b>. לפום ריהטא יש לחקור דאמרו בש"ס שילהי מגילה דאמר אברהם אע"ה שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך וכו' א"ל קחה לי עגלה משולשת וכו' דהקרבנות מכפרין וא"ל תינח בזמן שבה"מ קיים וכו' א"ל כבר תקנתי להם סדר קרבנות וכו' ומוחל אני לכל עונותיהם. ומאחר שכן אמאי לא הועיל ליהודה הקרבנות שמקריבין ומה גם דכתיב ילכו לבקש ה' דמוכח דמקריבין לשמו יתברך ומה חרי האף דקאמר ולא ימצאו וכו'. וי"ל דעיקר הקרבנות להתודות בעת ההיא ולשוב בתשובה ואז הוא שמכפרין הקרבנות ובאופן זה הוא שהבטיח הקב"ה לאברהם אע"ה שיהיו הקרבנות מכפרים אבל יהודה מקריבין לשם ה' אך לא היו מתודין על העונות ולא היו שבים כלל ולכן לא עשו כלום. וכיוצא בזה חקר הרב כתנות אור דאיך נחרב בית המקדש כיון שהיו קרבנות וניחא ליה להרב ז"ל שלא התודו ולא שבו והיו אומרים שלא חטאו וכמש"ה הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי עש"ב וז"ש בצאנם וכו' ולא ימצאו חלץ מהם כלומר הם מלאים סט"א והקדושה שבקרבם נשמטה וז"ש חלץ מהם. ואיך יועילו הקרבנות כיון שהרבו לפשוע ומלאים סט"א ואינם מתודים ואינם שבים ולכן לא ימצאו:
+
+Verse 7
+
+<b> בה' בגדו כי בנים זרים ילדו</b>. מצאתי כתוב מהרב עיר וקדיש מהר"י צמח ז"ל כי בנים זרים ילדו ר"ת כזבי עכ"ד והיינו כמו שפירש"י ז"ל שלקחו נכריות. ואפש' לרמוז במ"ש רז"ל איש ואשה שזכו י"ה ביניהם והם במקום להשתדל בזיווג כשר על פי התורה להמשיך שם י"ה בגד"ו שהוא כמספר י"ה:
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b> עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרונני</b>. פירוש דבתחילה צריך שיכירו חטאתם ואחר זה יבקשו פני למחול להם וגם שצריך להקדים תפלה לצרה אני מרחם עליהם כשבצר להם ישחרונני הגם שהוא מתוך הצרה. ואפשר לרמוז דאמר ישחרונני בשני נונין שיברכו מאה ברכות בגימטריא שני נוני"ן וכתב רבינו מהר"א מגרמיזה ז"ל בס' הבהיר הרוקח סי' ש"ך דמאה ברכות מצילין מצ"ח תוכחות וכתיב גם כל חולי וכל מכה הם מאה ע"ש ונעלם זה מהרב כתנות אור פרשת נצבים דאמרה מדנפשיה. ואמר ישחרונני שיהיו הברכות כתקנן לשמו יתברך ובכונה שלימה:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> לכו ונשובה אל ה' וכו'</b>. אפשר בהקדים מ"ש הרב עיר וקדיש הרשב"א הלוי ז"ל בס' שרש ישי דדריש הליכה לשון עצה במשז"ל וילך איש שהלך בעצת בתו. עוד נקדים מ"ש רבני אשכנז דכ"י מקיים המצות והשבת אבידה הוא מקיים שמצות ותורת החוטא וניצוצי נפשו נשבו בסט"א ובשובו הוא יתברך מחזירם למקום קדושה ואין לך השבת אבידה גדולה מזו. אך יש לחקור דזקן ואינו לפי כבודו פטו'. ותירצו דכתב הרמב"ם ז"ל דאם היתה פרה והכישה במקל אף זקן ואינו לפי כבודו חייב להחזירה. והכא היסורים שהקב"ה מיסרנו מדה כנגד מדה הו"ל כהכישה במקל. והנה אמרו פ"ק דע"ז דנפרע מהאוהב מעט מעט. ואיכא מרבוואתא דסבר דפורע מעט מעט צריך המלוה לקבל דפרעון הוי וז"ש לכו ונשובה עוצו עצה משל ומליצה להתיעץ מעניני הגוף כגון שהאדם ממעט בשינה ואכילה להרויח ממון ומזה ידונו ק"ו לשוב בתשובה ולהרויח תורה ומצות וז"ש לכו ונשובה להתיעץ מאד ולהתבונן לש��ב אל ה'. וכי תימא איך נשוב שהקב"ה כ"י יוציא לאור ניצוצי תורתנו ומצותנו ונפשנו אשר הם במקום הטנופת סט"א ואפי' זקן ואינו לפי כבודו אינו חייב לז"א כי הוא טרף וירפאנו כיון שיסרנו הו"ל כהכישה במקל וצריך שירפאנו וישיב אבדתנו. יך מכה אותנו מעט ויחבשנו באהבתו ובחמלתו כנפרע מאוהב. יחינו מיומים כמ"ש בירושלמי פ"ט דברכות ימים אעזבך וביום הג' של התשובה יקימנו מאשפות ירים ונחיה לפניו ע"ד חיה יחיה. ונדעה מעניני הגוף וכשנתבונן נרדפה לדעת את ה' ונשא ק"ו אם פועל להרויח לא אכפת ליה בשינה ואכילה ודיבור ק"ו נרדפה לדעת ה'. והתשובה צריכה מעט בסדר המדרגה כמ"ש רבינו יונה ז"ל וז"ש וכשחר נכון מוצאו כמו השחר אשר יעלה מעט מעט. ויבא כגשם לנו שכתבו הטבעיים שלחות הארץ עולה מעלה מעלה וחלקי מים הזכים העולים למעלה יתקבצו כי חום השמש מגרשם וירדו לארץ כמ"ש בריש ס' יערות דבש ח"א וז"ש ויבא כגשם לנו שצריך התעוררות מלמטה כמו שלחות הארץ עולה כמלקוש יורה ארץ בגוף הארץ כן יושפע הקדושה בקרבנו:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b> כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות</b>. אפשר דלענין מעשה חפץ חסד ולענין מחשבה שהעולה לכפר על המחשבה חפץ דעת אלהים להכיר ברוממותו ויחודו. והיינו משום דהיו נמנעים מעשות חסד גם לא ידעו את ה'. אבל אם יעשו חסד התבוננו לדעת ה'. אז הוא חפץ גם בקרבנות:
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>[ איש וכו'</b>. אני בעניי בקונט' ראש דוד סוף פ' וישלח כתבתי בהתכת הכתובים ובמאמר רז"ל ע"ש באורך בס"ד:
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b> גם יהודה שת קציר וכו'</b>. בערכין דף ל"ג ע"א רב נחמן בר יצחק מפרש האי קרא דהחזיר ירמיה מעשרת השבטים ומלך יאשיהו עליהן ופירש"י ז"ל קציר קצין דנו"ן מתחלפת ברי"ש:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> כרפאי לישראל וכו'</b>. אפש' במה שכתבו ז"ל דהקב"ה מלא רחמים אך באים המקטרגים שנבראו מהעונות ושואלים דין וכשאדם חוטא מסתלקת הקדושה שבקרבו ובאה סט"א ומלאכי חבלה מקיפין אותו מבחוץ וז"ש כרפאי לישראל שרצוני לרחם עליו נגלה עון אפרים ורעות שומרון שבאו המקטרגים מכח העבירות. כי פעלו שקר דבעונות פועלים מקטרגים וזהו פעלו שקר ממש דעשה עבירה קנה לו קטיגור:
+<b> וגנב יבא וכו'</b>. ובזה גם הסט"א גונבת מהקדושה. עתה סבבום מעלליהם מלאכי חבלה מקיפים אותם. נגד פני היו המקטרגים שנבראו לשאול דין:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b> כמו תנור בערה</b>. מלעיל והה"א נוספת כי תנור לשון זכר. הרב מהר"ש עדני ז"ל בספר דברי אמת כ"י. ומ"ש מאפה הוא היצה"ר. ויש לרמוז ולהסמיך מ"ש רבינו האר"י ז"ל דמי שהוא עניו אין יצה"ר שולט בו וכ"כ מהר"א הלוי ברוכים ז"ל דלכך דוד הע"ה קבע לא גבה לבי מזמור קל"א לרמוז דאין ס"מ גימטריא קל"א שולט בו ובזה פירשתי בעניותי משז"ל אפשר שכינה עמו וחטא בא על ידו ר"ל שהוא עניו ומרכבה לשכינה ואין חטא בה ע"י ואינו שולט ס"מ בו. ואמרו רז"ל מי שהוא גאה כאלו בא על העריות וז"ש כלם מנאפים כמו תנור בערה שהם גאים דהגאוה מיסוד האש וא"כ כלם מנאפים דהגם שלא יהיו מהם בפועל הם גאים כמו תנור בערה מאפה הוא היצה"ר ס"מ גימטריא מאפ"ה וד' אותיות והכולל. ומי שהוא ענ"ו גימטריא מאפ"ה לרמוז דאין ס"מ שולט בו וניצול מאפ"ה כדבר האמור:
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b> אכלו זרים כחו והוא לא ידע</b>. אפשר דבעודו רשע כל התורה ומצות שעושה לוקח הסט"א וגם מחלקי נפשו והוא לא ידע. גם שיבה זרקה בו והי"ל לראות כי הוא מתקרב אל המיתה והיה צריך לשוב עד שלא י��ות והוא לא ידע אינו רוצה לידע. והא דקאמר והוא לא ידע זה פעמים ותסגי בחד. אפשר דהוא דרך תמיהא אכלו זרים כחו שהסט"א טורפת הטוב שבו והוא לא ידע וזה אינו כל כך דהוא הולך אחר הגוף העב הגס והחומרי ולכך לא ידע אבל התמיהא היא גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע אטו אינו רואה חלושי שיב"ה יצאו גדודים ושער"א דגופא לו ניתן לבנ"ה במילואה ואיך לא יעלה על לב הנה מיתת"ו ולא ידע כי כלת"ו. א"נ אפשר לרמוז והוא לא ידע כלומר הוא לא ידע אבל נפשו והמזל שלו בשמים ידעו והיינו דלפעמים יבואו לו הרהורי תשובה והוא דוחה אותם:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> אל חכך שופר וכו'</b>. אפשר במ"ש פ"ק דבתרא דבקש איוב לפטור את כל העולם מן הדין דהם אנוסים מצד היצה"ר ואמרו שם דאינה טענה דהתורה מבטלת יצה"ר. וז"ש אל חכך שופר רמז לתרועת מלחמת האויב כנשר ידאה על בית ה' יען עברו על בריתי הם המצות. וכי תימא הם אנוסים ביד יצה"ר לז"א ועל תורתי פשעו שלא עסקו בתורה שאם היו עוסקים בתורה היו נצולים וזהו פשיעה וחזר הכל בסוג פשיעה ואינו אונס:
+
+Verse 2
+
+<b> לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל</b>. כלו' מצד השכל והסברא אבל היצה"ר אונס אותנו ואנו פטורים דהו"ל אונס לז"א זנח ישראל טוב ואמרו בירושלמי פ"ג דר"ה על פ' זה זנח ישראל טוב היא התורה ע"ש ולזה אויב יצה"ר ירדפו:
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b> גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם</b>. אמרז"ל דבזכות לימוד המשניות תבא הגאולה שנא' גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. ואפשר לרמוז על פי זה בכתוב במ"ש המקובלים דבח"ל שולטים שרי א"ה וח"ו יש לשר איזה אחיזה בתורה ומצות של ישראל. וז"ש גם כי יתנו בגוים אשר תחת השרים ויש איזה סרך אחיזה לשר עם כל זה אהני לגאולה אם יהיה תשובה עם הלימוד וזה עתה אקבצם עתה היא תשובה כמשז"ל אקבצם ובא לציון גואל:
+
+Verse 11
+
+<b> כי הרבה אפרים מזבחות לחטוא</b>. אפשר דהכונה הרבה אפרים חשב במחשבה להרבות מזבחות במחשבה לבד נחשב היו לו מזבחות לחטוא במעשה דמחשבת ע"ז כמעשה:
+
+Verse 12
+
+<b> אכתוב לו רבי תורתי כמו זר נחשבו</b>. אמרו ז"ל בילקוט תשא שלא כתב הקב"ה תורה שבע"פ שלא ילמדוה א"ה ע"ש ובסוף נכתבה תורה שבע"פ כשהיה גלוי לפניו יתברך שלא ימשך מזה נזק ועמ"ש הסמ"ג בהקדמתו. וז"ש אכתוב לו רבי תורתי רמז דלימים עוד אכתוב רובי תורתי שהיא תורה שבע"פ בזמן אשר כמו זר נחשבו להם:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> אל תשמח ישראל אל גיל כעמים</b>. אפשר דלא מיבעיא לשמוח בשמחת העמים שהם שמחים בשלהם כי בזה לפעמים הוא איסור גמור. ולפעמים אינו אסור ממש. אך מאי דאתא קרא דגם כשהיא שמחת ישראל ואנו שמחים בשמחתנו שמחה זו לא תהיה על דרך שמחת הגוים שהיא שמחת הגוף כלה אלא תהיה שמחה להודות לה' בשירות ותשבחות מוקפות חומה. וז"ש אל תשמח ישראל אל גיל שלך כעמים כמו ששמחים הם דשמחתם גופנית בפריקת עול ואתה לא כן:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b> מה תעשו ליום מועד וליום חג ה'</b>. פירש רש"י ז"ל להיות זמן קבוע להיות האויב נועד עליכם חג לה' זבח הריגה שיש לו בכם עכ"ל והיינו כמ"ש רד'ל רשעים מהפכים מדת רחמים למדת הדין ולכך כתיב חג לה' דהוא מדת רחמים דנהפך למדת הדין:
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b> צופה אפרים עם אלהי</b>. מפירש"י נראה דהיה בספרו עם אלהיו. אך בכל הספרים כתוב עם אלהי ועיין בס' מנחת שי:
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b> כענבים במדבר מצאתי ישראל</b>. אפשר לומר במ"ש במדבר רבה פ"ג שיצאו ממצרים שהיו גדורים בעריות ואמרו רז"ל החנוכי הפלואי שם י"ה ��עיד עליהם. והוא פלא והפלא איך בס' רבוא והותר מבן כ' שנה וכמה אלפים וכן בנקבות איך לא היה שום זכר או נקבה שעשה זנות זולתי שלומית באונס ושוגג. וז"ש כענבי' במדבר שהוא דרך תמיה כן מצאתי ישראל מציאה ממש דבר אשר לא יעלה על הדעת שהיו כלם גדורי' בעריו' ונקט ענבים שנמשלו ישראל לגפן שאינה מקבלת הרכבה ממין אחר כמ"ש רז"ל וכתב הרב הקדוש מהר"ר שמשון מאסטרפולי ז"ל דקליפת לר"י היא על הזנות ע"ש בסוף ס' קרנים. ואפשר במדבר מצאתי ישראל ס"ת לר"י שם רמז ששלטו על קליפת לר"י ולא עשה שום א' זנות. ור"ת במדבר מצאתי ישראל גימטריא ב"ן היא השכינה דמצד השכינה היה יציאת מצרים כמו שכתב רבינו הרמ"ק ז"ל:
+
+Chapter 10
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> חלק לבם עתה יאשמו</b>. אפשר לומר שעיקר הכל הוא אחדות. ואם יש לאדם תורה ומצות ויש לו שנאה עם חבירו לא עשה כלום דעיקר התורה הוא השלום ואם יש שנאת חנם לשוא צרף צורף כי האחדות הוא עיקר הכל ואפש' זה רמז חלק לבם אם יש שנאת חנם וחלק לבם. עתה היא תשובה כמשז"ל כלומר אם יש שנאת חנם עתה אפי' תעשו תשובה כמו שרוצה לרמוז עתה למצות תשובה כמו שאמרו רז"ל בתיבת עתה עם כל זה כיון שיש שנאת חנם יאשמו דהאחדות הוא עיקר הכל:
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b> זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד וכו'</b>. אפשר לומר במ"ש הטור י"ד סי' רמ"ז דשרי לנסות במצות הצדקה כדכתיב ובחנוני נא בזאת. ומרן שם בבית יוסף כתב דמהש"ס פ"ק דתעניות משמע דדוקא במעשר מותר לנסות ע"ש ולדעת הטור אפשר לומר זרעו לכם כלומר להנאתכם שתתברכו דבהא מותר לנסות וקצרו לפי חסד דהקב"ה יברך אתכם כפי החסד שאתם עושים. נירו לכם ניר להוציא מחשבות רעות מלבבכם דלא תנסון את ה' אלהיכם דוקא בזה התיר הכתוב לנסות. ועת לדרוש את ה' יאיר עיניכם במצותיו. א"נ אפשר במ"ש רז"ל דהקב"ה זורע המצות והפירות אוכל בעה"ז וכתב הרב מהר"י דוד ז"ל דע"פ הדין אינו צריך ליתן הפירות והביא הוכחות לזה ע"פ הדין. אמנם מתורת חסד הוא ברחמיו נותן הפירות לבעלי המצות. ואפשר זה רמז זרעו לכם לצדקה דהצדקה הקב"ה זורעה אך דעו וקצרו הפירות לפי חסד דמן הדין אין צריך ליתן הפירות והוא חסד ה':
+<b> נירו לכם ניר</b>. כשם שהחורש מכוין להוציא עשבים רעים כי הם מריעים בזרע השדה. כן תסירו המדות הרעות ונפסדות שהן מפסידות הזרע הטוב:
+<b> ועת לדרוש את ה'</b>. בתורתו הקדושה לדעת הטוב והישר ולא ימנע טוב להולכים בתמים עד יבא ויורה צדק לכם שיתן בלבכם לכוין האמת. ואפשר עד יבא ויורה צדק לכם רמז לביאת המשיח דכתיב ומלאה הארץ דעה את ה' ונזכה לשמוע תורה מפיו ב"ב:
+
+Chapter 11
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b> ועמי תלואים למשובתי</b>. אפשר במה שחקר הרב נחלת בנימין ז"ל דקי"ל לאו הנתק לעשה אין לוקין עליו א"כ כל הלאוין שבתורה נתקין לעשה דתשובה. ותירץ דלאו הנתק לעשה הוא בפרטות לאותו עשה אבל לעשה דתשובה הוא כולל לכל הלאוין וגרע בזה מעין דוגמא דלאו שבכללות אין לוקין עליו וה"נ עשה דתשובה עשה שבכללות לאוין וגרע כחו מנתק לעשה פרטי זהת"ד שראיתי כתו' בשמו. וז"ש ועמי תלואים למשובתי ר"ל לתשובתי והם תלואי' ומסופקי' בעבור תשובתי ר"ל דעשה דתשובה כל לאוין שבתורה נתקין אליו וא"כ אין עונש מלקות ומיתה לשום לאו ואף שעדיין לא עשה תשובה כן הדין בכל לאו הנתק לעשה דאין לוקין הגם שלא קיים העשה ועל כן תלוים ועומדים למצותי שהיא התשובה ואל על יקראהו מטיחים דברי' כלפי מעלה ח"ו דמהתורה עצמה נראה דלא ענשין מיתה ומלקות על שום לאו. וטח מראות עיניהם דעשה דתשובה הוא עשה שבכללו' וז"ש יחד לא כלומר צירוף כל לא שהוא כל הלאוין ירומם עשה דתשובה מגביה ומנתק כל הלאוין ולא דמי לעשה פרטי המנתק הלאו. ובאמת דשאלתך שלא כהוגן ועל זה לבד אתה חייב עונש. אך איך אתנך אפרים ורחם ארחמך להיותך אפרים דכתבו ז"ל דנקרא אפרים על שם אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר ועל שם יצחק דאפרו צבור ומונח וזהו אפרים שני אפר ולזה איך אתנך אפרים ביד אויב ואני זוכר זכות אברהם ויצחק. איך אמגנך ישראל ואני זוכר יעקב הנקרא ישראל ובזכותם יהמו רחמי:
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b> לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים</b>. פירש הרב באר יצחק דקללת חכם אפי' על תנאי היא באה וא"כ [ח"ו] שכל הקללות יבואו. והתירוץ לזה דכביכול אומר קללה וברכה בדבור אחד ואם הנביא יאמר ה' משרה שכינתו בתוכו כי פי ה' דיבר וז"ש לא אעשה חרון אפי וכי תימא לא גרע מקללת חכם לז"א כי אל אנכי ולא איש ואני אומר ברכה וקללה בבת א'. וכי תימא הרי הנביא לז"א בקרבך קדוש אני בקרבו ולא אבא בעיר שהנביא שם רק בקרבו ואני המדבר:
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b> יחרדו כציפור ממצרים וכיונה מארץ אשור</b>. אפשר במה ששמעתי משם הרב מהר"ר יהונתן ז"ל דפירש פ' ובאו האובדים מארץ אשור והנדחים מארץ מצרים שהכונה דעשרת השבטים שהם אובדים יבואו מארץ אשור והנדחים גליות ישראל הנודעים רק שהם נדחים יבואו בארץ מצרים ומשם יעלו לירושלם עכ"ד וז"ש יחרדו כצפור ממצרים הגליות שבאו ממצרים יחרדו כצפור לשוב. וכיונה מארץ אשור עשרת השבטים שבאו לאשור אלו ואלו יחרדו לשוב לארץ ישראל והושבתים על בתיהם:
+
+Chapter 12
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> ויהודה עוד רד עם אל</b>. אפשר במ"ש בספר דרוש שמואל פ' תשא לך רד כי שחת. כי דל"ת דאחד גדולה שלא יהיה נראה כרי"ש. גם רי"ש דלא תשתחוה לאל אחר גדולה שלא יהא נראה כדל"ת ז"ש כי שחת ר"ד עכ"ל וז"ש ויהודה עוד ר"ד עם אל הרי"ש והדל"ת ככתבן מקיימין אותן עם אל. ואפשר לרמוז עוד כי ר"ד אל גימטריא רל"ה רמז כי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גימטריא רל"ב ועוד ג' רמז לג' אהי"ה הם גימטריא רל"ה וזה רמז ויהודה היה מיחד תמיד להשפיע ליסוד גימטריא עוד. רד אל גימטריא רל"ה כמספר עסמ"ב וג' נגד ג' אהיה כדי ליחד היחוד ועם קדושים נאמן נא"ם גימטריא הוי"ה אדנ"י ונוסף ן' רמז לן' שערי בינה ודוק כי קצרתי וא"ש ההי"ב:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b> וה' אלהי הצבאות ה' זכרו</b>. אפשר רמז דלעת"ל יהיה נקרא ה' ככתבו כ"י וז"ש ה' זכרו כי עתה כתיב זה שמי לעלם וזה זכרי שם אדני אבל לעת"ל ה' זכרו. ואתה באלהיך תשוב שתעיד עליך אלהיך לשוב כמו שכתב הרמב"ם ז"ל. חסד ומשפט שמור שתקבל המצות ותמתין לעשות וז"ש שמור. ואמר לשון יחיד כי העיקר הוא האחדות וקוה אל אלהיך תמיד דבשכר הקיווי נגאלים כמשז"ל:
+
+Chapter 13
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> ועתה יוסיפו לחטוא</b>. אפשר שנתנו כח לפ' וכל כת דילה כמספר ועתה שהוא גימטריא תפ"א כמו לי' עם הכולל. ובמקום לשוב בתשובה שהוא רמז ועתה כמ"ש רז"ל בכמה דוכתי הם הוסיפו לחטוא ונתנו כח לפ'. לכן יהיו כענן במקום קץ גאולה יהיו כענן גימטריא ק"ץ. ובמקום שתשרה עליהם שכינה שהיא אדנ"י עונותיהם גרמו וכטל משכים וכט"ל גימטריא אדנ"י:
+<b> להם הם אומרים זובחי אדם עגלים ישקון</b>. פירשו המפרשים שהיו מטעים אותם ואומרים להם שמי שנושק העגל הרי הוא כזובחי לפניו קרבן וז"ש להם הם אומרים חשוב זובחי אדם במה שעגלים ישקון ולכן עשו להם כ�� אחד בביתו מסכה כדי לזכות לזה:
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b> שחתך ישראל כי בי בעזרך</b>. יש מי שפירש דכשישראל עושים מצות ולומדי תורה כביכול מוסיפין כח בפמליא של מעלה וז"ש שחתך ישראל וכי תימא הלא כל הגוים חוטאים ולמה מדקדק עמנו לז"א כי בי בעזרך דבמצות ותורה שעושים ישראל עוזרים כב יכול כי בעזרך וידיעת ההפכים אחת דין עכ"ד ואפשר לומר בסגנון אחר ויותר בהרחבה שכתב מז"ה חסד לאברהם ז"ל דא"ה אינם פוגמים למעלה כי אם בשר שלהם אך ישראל ח"ו כ"י פוגמים למעלה ע"ש באורך וכבר נודע דשם ישראל יקר מאד. והשתא חטא ישראל חמור מאד אחד דאם הם מתעוררים לשוב ולשמור המצות וללמוד תורה מתדבקים בשרשי נשמתם למעלה וה' עוזר להם וכמ"ש פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם וא"כ נקל מאד להיות טובים משא"כ א"ה. ועוד שאם חוטא ישראל הוא פוגם ח"ו למעלה משא"כ א"ה וזה רמז שחתך ישראל כלומר חטאתך הוא חטא גדול והבט וראה שמך ישראל ואז תבין. ועוד כי בי בעזרך כשתתעורר לשוב אתה נדבק בי ואני בעזרך וז"ש כי בי אתה דבק ואני בעזרך ובכן השתונן והתבונן לשוב וכמש"ה ואתה באלהיך תשוב שהוא בעזרך:
+
+Chapter 14
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> שובה ישראל עד ה' אלהיך</b>. אפשר במ"ש הרמב"ם ז"ל שהשב יעיד עליו הקב"ה שלא ישוב עוד וז"ש שובה ישראל תשוב כי אתה ישראל ושם זה נאחז בשב"ח בקרני"ו קרן אור ישראל סבא ועוד יוס"ף בסתר עליון. וז"ש שובה ישראל פקח עיניך לשוב מסיבה כי אתה ישראל. ותשובתך היא העולה עד ה' אלהיך. ועיקר התשובה היא עד ה' אלהיך קרי ביה עד בצירי מלשון עדות להעיד ה' עליו לבל ישוב עוד לחטוא:
+
+Verse 3
+
+<b> קחו עמכם דברים</b>. אפשר דתחילת התשובה הוא שמירת הלשון וכמש"ה מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע וכו' סור מרע ועשה טוב וכו' הרי דבטרם כל אמר נצור לשונך ואח"כ אמר סור מרע ועשה טוב. וכן אמר ברישא קחו עמכם דברים לשמור ברית הלשון להיותו מצוי תדיר ויש בו עונות חמורים כידוע וכתיב הוגעתם ה' בדבריכם ואמרו רז"ל דכ"י אין לו יגיעה ואמר הוגעתם ה' בדבריכם וצריכא רבה. א"נ אפשר דהוא רמז על התפלות והברכות אשר יאמר האדם ולבו בל עמו והוא עון פלילי כדכתיב בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו ריחק ממני לז"א קחו עמכם דברים כלומר תנו דעתכם בתפלה וברכות שלא יהיה הפה מדבר ולא ידע מאי קאמר כאלו הדברים יוצאים מפי אחר לז"א קחו עמכם דברים כלומר שאתם ודבריכם תהיו לאחדים והיו הדברים בדעת נכון כדת מה לעשות ושובו אל ה' שהוא יודע מחשבות וצופה ומביט בכם ודבריכם. א"נ אפשר במ"ש המפרשים דשב מאהבה ניכר שעושה דברים נוספים דמורה ובא שמאהבה הוא עושה ולפי חשקו עושה דברים יתרים ואמרו בש"ס דשב מיראה זדונות נעשות לו כשגגות ובשב מאהבה נעשות לו כזכיות ועוד כתבו דד' חלוקי כפרה ליתנהו בשב מאהבה דשב מאהבה תכף מתכפר הכל ואין צריך זמן לכל ענין בפני עצמו וז"ש שובה ישראל וכו' ועיקר התשובה מאהבה וז"ש קחו עמכם דברים יתרים מאהבה ושובו אל ה' בעבור כבוד שמו מאהבה. אמרו אליו כל עון תשא באיזה אופן שיהיה מאחר דשבנו מאהבה. וקח טוב דזדונות נעשות כזכיות והקב"ה אומר ארפא משובתכם אוהבם נדבה פי' אני אוהב כשיעשו תשובה מאהבה דאין צריך זמן כמו ד' חלוקי כפרה כי שב אפי תכף:
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b> ישובו יושבי בצלו</b>. אמרו רז"ל אלו הגרים יחיו דגן נעשו עיקר בישראל ואפשר במה שחקרו המפרשים דהקב"ה חילק שבעים אומות לשבעים שרים ונטל ישראל על פי הגורל ואם כן איך אפשר להתגייר מן האומות כי זה שבא להתגייר הוא תחת ממשלת השר של אומתו שנפלה לו בגורל. ותירצו דהגרים הם ניצוצות הקדושה שנטמעו באומה ההיא ועתה הם חוזרים למקום קדושה וזה אינו חלק השר כי זה ניצוץ קדוש דשייך לישראל עכ"ד ואפשר שז"ש ישובו יושבי בצלו אלו הגרים. ולא תימא נראה ונדחה אינו חוזר ונראה וה"נ נשמות הגרים היו במעמד הר סיני ונראו ואח"כ נדחו שנולדו בגיותם לז"א אין לחוש לזה דקי"ל נראה ונדחה חוזר ונראה וז"ש ישובו דאחר שנדחו ישוב דייקא. וכי תימא סוף סוף איך יכול להתגייר דהוא תחת השר של האומה וכבר זכה בו לז"א יחיו דגן נעשו עיקר בישראל כלומר אלו הם ניצוצות הקדושה דשייכי לישראל וא"כ לא לקחו מהשר כלום כי הם עיקר בישראל ודוק היטב: 

txt/Tanakh/Acharonim on Tanakh/Chida/Chomat Anakh/Prophets/Chomat Anakh on II Kings/Hebrew/Chomat Anakh, Jerusalem 1965.txt

@@ -0,0 +1,2616 @@
+Chomat Anakh on II Kings
+חומת אנך על מלכים ב
+Chomat Anakh, Jerusalem 1965
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001139222
+
+חומת אנך על מלכים ב
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b> ואזור עור אזור במתניו</b>. רז"ל אמרו עור איל שהקריב אאע"ה תחת יצחק אע"ה. ופירשו המפרשים דהכונה דאליהו הנביא זכור לטוב אזור עור אזור במתניו לעורר הרחמים שיזכור הקב"ה עקידת יצחק והאיל שקרב שהיה בו נשמת יצחק אע"ה. ואפשר שלזה זכה דבכל יום מקריב שני תמידין בבית המקדש בחרבן ויכפר על בני ישראל כמ"ש הרמ"ע ז"ל משם רז"ל:
+
+Verse 9
+
+<b> איש האלהים המלך דיבר רדה</b>. פירוש אתה עלית בראש ההר והמלך דיבר רדה ודבר המלך אין להשיב. ולכן אמר אם איש אלהים אני וכו' ואפשר דשר חמשים אמר לו איש האלהים. ותיבת האלהים הוא רחום בדין כי אלהים הוא דין. האלהים הוא רחמים בדין. על דרך מ"ש רז"ל ה' מדת רחמים. וה' הוא ובית דינו והכא על דרך זה להפך וכמ"ש הרב מהר"י חאגי"ז ז"ל בספר קרבן מנחה. ועפ"ז אפשר דשר חמשים אמר לו איש האלהים שהוא רחום בדין. ואליהו הנביא ז"ל אמר לו אם איש אלהים אני לעורר הדין עליו:
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b> כה אמר המלך מהרה רדה</b>. זה העיז פניו יותר מהראשון דהראשון עלה בהר מיהא כמ"ש ויעל אליו. ושר זה השני לא נזכר שעלה כלל אל ההר והוסיף להעיז ולומר מהרה רדה בהרמנא ויקיים תכף מהרה:
+
+Verse 12
+
+<b> אם איש האלהים אני</b>. כונתו גם לבחינה שהוא רחום בדין כמשמעות תיבת האלהים כמש"ל תרד אש וכו' דרשעים מהפכים מדת רחמים למדת הדין. וכן כתיב ותרד אש אלהים מדת הדין הגמור:
+
+Verse 13
+
+<b> תיקר נא נפשי</b>. שבאתי בהכנעה ובתשובה הרמוז בתיבת ועתה כמו שאמרו רז"ל בכמה דוכתי ולכן תיקר נא נפשי ונפש עבדיך וכו' ולבסוף אמר תיקר נא נפשי בעיניך לבד אפשר דרצה לומר לו בתחילה התחננתי עלי ועל החמשים. ואם בנבואה ידעת כי אלה החמשים אין לבם שלם ואינם ראוים. אני שידעתי בעצמי דפי ולבי שוין בהכנעה רבה אחת שאלתי תיקר נא נפשי אני עני לפחות:
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b> וימלוך יהורם</b>. כי אחזיה לא היה לו בן. כדמפרש ולכן מלך יהורם אחי אחזיה בן אחאב:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b> גם אנכי ידעתי החשו</b>. אפשר דרך הלציי במ"ש הכובש נבואתו מאן מתרי ביה חברוהי נביאי דכתיב כי לא יעשה ה' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. וז"ש גם אנכי ידעתי מה שידעתם בנבואה כי כמוני כמוכם. והראיה לזה החשו שתשתקו במה שנאמר לכם שתתנבאו ואני מתרה בכם כי גם אני יודע בנבואתכם וכמ"ש דחביריו הנביאים מתרין בכובש נבואתו. וי"מ דהחשו הוא עבר דכשאמר גם אני ידעתי שתקו:
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b> ויחצו הנה והנה ויעברו שניהם בחרבה</b>. הדבר מבואר שנקרע הירדן ועברו בו ביבשה ומכאן הקשה עטרת ראשי אבא מארי ז"ל על מה שכתב הרב יפה תואר בב"ר פרשה פ"ד סימן ד'. דאמרו רז"ל דהים נקרע בזכות יוסף והקשה הרב דאם לא היה בשביל יוסף היה מניחם שיפלו ביד המצרים ותירץ שהיה מעבירם על פני המים כההיא דאליהו ויגלום אדרתו אבל נס גדול שיקרע הים ויעברו ביבשה לא היה כי אם בשביל יוסף עכ"ל ועטרת ראשי אמ"ן עד"ן הקשה דהכי מבואר בכתוב דהיה באליהו הנביא כקריעת ים סוף. וכן הקשתי אני הדל על הרב מהר"י אלגאזי ז"ל בספר נאות יעקב בפירוש ההגדה דף ן' שכתב כדברי הרב יפ"ת ז"ל ע"ש:
+
+Verse 9
+
+<b> ויהי נא פי שנים</b>. נ"א ר"ת נדב ואביהוא נא פי שנים ר"ת נפש ופי שנים הם גלגולי נדב ואביהוא שהיו באלי��ו ושאל שיתנם לו ודע שהגם שאנו אומרים שנתגלגלו כמה פעמים ראוי שתדע שאינה הבחינה ראשונה שלהם רק דע שנדב ואביהוא הם משרש א' של נשמה וכמה פרטי נשמות תלוים בה ובכל גלגול נתקנים ניצוצות וחלקים רבים מהם ואותם שלא נתקנו הם שרצה אלישע ליטול שאותם שכבר נתקנו כבר עלו במדרגתם הראויה להם. רבינו האר"י זצ"ל ועוד האריך:
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b> איה ה' אלהי אליהו אף הוא ויכה את המים</b>. כתב מהר"ש עדני ז"ל בספר דברי אמת כ"י יש מפרשים אף הוא מוסב לאליהו שבא כמו שהוא רוחני ויכה את המים עכ"ל ולא פניתי לראות מי בעל דברים שמפרש הכי (וכבר כתבתי שאיני מעיין ורואה במפרשים כי אם דרך עראי לפעמים באיזה מפרש). ומ"מ לי ההדיוט אינו נראה פירוש זה. ואפשר דהפירוש להפך כי אלישע הנביא ע"ה לפי רוב הענוה תלה בזכות רבו ואמר איה ה' אלהי אליהו כלומר שיענהו בזכותו. על כן בא הכתוב ואמר אף הוא ויכה את המים לומר שהוא עצמו לבד אלים זכותיה להכות במים כמו אליהו הנביא ז"ל. ומה שאמר איה ה' אלהי אליהו ולכאורה יקשה דקי"ל דאסור לקרות לרבו בשמו בין בחייו בין במותו כמ"ש בי"ד סימן רמ"ב. כבר כתב בספר חסידים סימן ת"ת וז"ל אדם שמתפלל על אביו אם הוא חולה לא יאמר תרפא אבא מארי או לאדוני אבי רפא כי שלמה אמר דוד אבי וכן אלישע אמר איה אלהי אליהו ולא אמר אדוני עכ"ל וכונתו דאלישע מילין לצד עילאה ימלל ולכך לא אמר אדוני. א"נ אפשר על דרך שכתבו תוספות ישנים סוף יומא דאמר אזיל אבא וכו' ורב היה שמו אבא דכיון דשם אבא הוא שם של כבוד שרי וה"נ נימא דשם אליהו הוא שם של כבוד דהוא אל יהו. גם במספר שם ב"ן. ואין כאן מקום להאריך:
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b> עלה קרח</b>. לפי פשטו רצו לומר לו אם יש בך יכולת עלה לשמים כאליהו הנביא זכור לטוב ומשום דאליהו זכור לטוב היה בעל שער והוא אינו קראוהו קרח. ורבינו האר"י ז"ל פירש דאלישע היה מקין וגם קרח היה מקין וז"ש עלה קרח ע"ש באורך אמרי קדוש. ואפשר דזה לעגו דבמקום להמתיק המים יעלה קרח שהוא מקין כמוהו וירד לשאול בגוף ונפש וז"ש עלה קרח ואמור בכפילה שיעלה גופו ונפשו:
+
+Verse 24
+
+<b> ויקללם בשם ה' ותצאנה שתים דובים וכו'</b>. אמרו רז"ל שנתעברה אמן ביה"כ וגם א"ר חנינא שהיה זה בשביל מ"ב קרבנות דבלק ופירשו משם רבינו האר"י ז"ל כי מ"ב קרבנות גרמו דכשעברו הנשמות קדושות בתקלא נעשקו מ"ב נשמות כנגד מ"ב קרבנות ולא תחזירם הקליפה עד שתמצא ביאה אסורה ולכן ניתנו המ"ב נשמות העשוקות במ"ב ביאות אסורות ביוה"כ וקללם אלישע בשם ה' הוא שם מ"ב שהוא להעלות וקלל הגופות וחזרו המ"ב נשמות לקדושה ונתקנו זהו תורף אמרי קדוש. ואפשר דלכך יצאו שתים דובים לרמוז שהקליפה טורפת כדוב ובתחילה טרפה נפשם ועתה גופם וזהו שתים דובים שתי חטיפות נפש וגוף. ועוד יש לרמוז תיבת בש"ם ר"ת שם מ"ב. שוב הראו לי מה שכתב הרב עיר וקדיש מהר"ר אברהם גאלאנטי ז"ל בספר קול בוכים דף נ"ה ע"א דהאריך בזה משם רבינו מהר"ם קורדווירו ז"ל וקרובים דבריו לדברי רבינו האר"י ז"ל ושם ביאר למה היו דובים ישנו בנותן טעם ע"ש בדבריו באורך וברוחב עיניך תחזינה משרים:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b> פה אלישע בן שפט וכו'</b>. שהוא בתוך המחנה. ואמר יש אותו דבר ה' כלומר מאשר בא מוכרח דאם לאו הכי למה בא דלא ס"ד שבא להלחם:
+
+Verse 12
+
+<b> וירדו אלי��</b>. פירוש ירדו מהסוסים לדבר עמו:
+
+Verse 13
+
+<b> אל כי קרא וכו'</b>. פירוש שלא יעורר הדין להזכיר עונות שהם בסכנה ויש פקוח נפש:
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b> והיה כנגן המנגן וכו'</b>. דאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה ולפי שאמר ליהורם מה לי ולך וכו' בא לכלל כעס וכשיש כעס יש עצבות ונסתלקה שכינה ועל כן הוצרך לעורר השמחה כדי שתחזור השכינה והנבואה. ומכאן ישא האדם כמה ק"ו אם ככה יעשה לאיש גדול הדור בחכמה ובנבואה ודיבר לשם שמים. עאכ"ו ירבה העונש והנזק לכועס ועצב על מילי דעלמא וכבר רז"ל ראשונים ואחרונים האריכו למענית"ם ואכמ"ל:
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b> ונקל זאת בעיני ה' ונתן את מואב בידכם</b>. פירוש דמביאת המים עצמם ימשך לתת מואב דמכח שיראו המים אדומים יסברו שנהרגו המלכים כי לא ידעו דיש שם מים ועל כן יבואו בלי הכנת מלחמה ויפלו ביד ישראל כדמפרש והולך ונמצא דמהמים עצמם יבואו לזה:
+
+Verse 19
+
+<b> והכיתם כל עיר מבצר וכו'</b>. ראיתי בספר אמרי נועם פרשת שופטים (שהוא מהתוספות והראשונים) שכתב וז"ל קשה מאלישע שציוה להלחם עם מואב דהכתיב אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה וי"ל דמיירו לאחר שכבשו סיחון דאז היה מותר להלחם עמהם לפי שסיחון קנאו בחזקה דגוי קונה מגוי בחזקה עכ"ל ודבריו קשים חדא דמאי קושיא והלא אלישע אמר בשם ה' וה' שאמר אל תצר הוא ציוה עתה להלחם. ותו אעיקרא כבר דוד הע"ה נלחם עם מואב שהם פרצו גדר כמ"ש התוספות בקמא דף ל"ח מרז"ל. ומה שתירץ אינו דהמלחמה היתה על ארץ מואב עצמה שלא נלקחה מידם. ומ"ש דגוי מגוי קונה בחזקה גם זה נראה מהראשונים להפך שכתבו גבי עמון ומואב דהתם בכבוש מלחמה ואכמ"ל:
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b> ויקח בנו הבכור וכו' ויעלהו עולה וכו'</b>. אמרו רז"ל דשאל מה טיבן של ישראל שנעשים להם נסים ונפלאות ואמרו לו דאברהם אע"ה גמר בלבו להעלות יצחק אע"ה עולה לשמים. ולכן העלה את בנו הבכור עולה. ומשו"ה היה קצף על ישראל. הגם דמלך מואב לא עשה כלום וחטא מכמה טעמים כידוע וכמו שכתבנו בעניותנו במקום אחר בסייעתא דשמיא:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> ואשה אחת צעקה אל אלישע</b>. אמרו רז"ל שהיתה אשת עובדיה ובלקוטי התורה הנדפס מפלאות תמים דעים בפסוקים אלו ע"ש:
+<b>צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת</b>. אפשר במ"ש רז"ל דאשת עובדיה הלכה לקבר בעלה ושמעה קול אומר לה שתלך אל אלישע וז"ש צעקה אל אלישע הנביא ורמזה לו שמה שבאתה אליו הוא על פי בעלה שציוה לה וז"ש לאמר עבדך אישי אני צועקת מאמירת אישי מת כי מן הקבר נאמר לי ולאו רבותא היא כי עבדך היה ירא את ה' וגדולים צדיקים במיתתן אשר כח בו ליטפל בצרתנו. ואפשר לרמוז כי יען שכינה שרויה באלישע ממש ומשו"ה כל אשה שמסתכלת בפניו מתה כמשז"ל. לכן אמרה עבדך אישי מת הגם דמת חפשי אבל עבדך אישי מת אף שהוא מת כי הוא עבד ה' אף במותו והשכינה היא עמך ולצד זה עבדך אישי אפילו שהוא מת הוא עבדך:
+<b>והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים</b>. הנושה הוא יהורם בן אחאב. ואפשר כי רמזה בדבריה דהגם דדין המלך לקחת בחורי ישראל למלחמתו זו אינה משלנו ואינו אלא נושה כאיניש דעלמא כי רוצה ליקח ילדי הילדים רכים ואינם מסוג שיקחם המלך ועוד שרוצה לקחתם לעבדים בשביל חובו כי אין זה משפט המלוכה להיות לו לעבדים ממש:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b> תחיי בנותר</b>. אפשר דמשום דאין ליהנות ממעשה ניסים ציוה לה בדבר ה' תחיי בנותר ולא תחושי וגם אין זה בסוג ליהנות ממעשה נסים דהכא נתייקר השמן ומשום הכי יכולה ליהנות דהיוקר אינו נס:
+
+Verse 8
+
+<b> ושם אשה גדולה</b>. אמרו רז"ל שהיא אחותה של אבישג השונמית. ומ"ש אשה גדולה הפשט הוא לעושר ולכבוד עד אשר אישה היה טפל ולא נזכר כי אם היא נזכרת לשבח. ואפשר לרמוז שהיא גדולה במדות שכל הנשים שהיו מסתכלות באלישע מתות. והיא גדולה שכובשת תאותה ואינה מסתכלת בו ולא עוד אלא שהפצירה שיבא לביתה דקים לה בגוה שלא תסתכל:
+<b>ויהי מידי עברו יסור שמה</b>. פירש מורינו הרב מהר"ר אליעזר נחום ז"ל שהוא על דרך מ"ש רז"ל גבי לוט סורו נא עקמו הדרך וגם כאן יסור שמה פירושו שהיה מעקם הדרך מפני הנשים שמדתם הוא לראות הכל והמסתכלת בו מתה:
+
+Verse 9
+
+<b> ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי</b>. הגיד הכתוב ענותנותה שהגם שהיתה אשה חשובה מאד ויהללוה בשערים ובעלה טפל אליה. עם כל זה לא רצתה לעשות מעשה קבוע בלי רשותו והסכמתו:
+<b>הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא</b>. אמרו רז"ל הוא קדוש ואין משרתו קדוש. ויש להבין אשה גדולה מה לה להזכיר ברמז גנות דמשרתו אינו קדוש וגם הכתוב רמז זה. ואפשר במ"ש הטור בא"ה סימן כ"ב דתרי וכשרי ליכא איסור יחוד. והטור וש"ע כתבו דבעלה בעיר אין בו משום יחוד ואי גייסא ביה יש איסור יחוד אפילו בעלה בעיר. ורש"י והר"ן סברי דגם אי בעלה בעיר איסורא איכא. ובזה נבא בפרק האשה רבה השונמית הלזו דאפשר לדעת רש"י דבעלה בעיר איסורא איכא מ"מ אלישע ומשרתו תרי וכשרי נינהו ושרי וכדעת הרא"ש והטור. אבל אח"ך הכירה דהמשרת אינו כשר וליכא אלא חד ואפילו אם נאמר דבעלה בעיר אין בו משום יחוד אפילו לכתחלה כדעת רוב הפוסקים מ"מ בגייסא ביה אסור והכא קרוב הדבר אחר דמידי עוברו יסור שמה דהויא גייסא במשרת וז"ש ותאמר אל אישה דבר הנוגע לאישות משום יחוד הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא הוא קדוש ואין משרתו קדוש וא"כ ליכא תרי וכשרי עובר עלינו תמיד ואיכא גייסא ביה במשרת ויש איסור יחוד ולכן נעשה נא עליית קיר קטנה ומידי עוברו יסור שמה וליכא יחוד:
+
+Verse 10
+
+<b> ונשים לו שם מטה ושלחן כסא ומנורה</b>. ר"ת משכן מטה שלחן כסא נר כמ"ש דורשי רשומות והם ד' תקוני שכינה כמ"ש בזהר הקדוש. וכבר אמרו רז"ל עובר עלינו תמיד דחשוב כאלו הקריבו תמידין. ועתה על ידי ד' אלה יעלה עלינו כאלו עשינו ד' תקוני שכינה דהרי השכינה שורה בו ממש כמעט בפרהסיא שכל אשה המסתכלת בו מתה. ויען ע"י מטה ושלחן ידעה ידיעה פרטית מקדושתו דהצע"ה עומדת לו דהריחה ריח ג"ע בסדין של מטתו כמ"ש בזהר הקדוש ולא היה זבוב עובר על שלחנו כמ"ש רז"ל לכן הקדימה מטה ושלחן. ובזהר הקדוש פירשו לדרכם דרך הקדש. ולפי הפשט יש לרמוז דס"ת מטה ושלחן כסא ומנורה הוא הנאה דבזה יהיה להם הנאה מקדושתו:
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b> אל תעצר לי לרכוב</b>. י"מ שהיתה הולכת על רגליה ממרירות נפשה:
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+<b> אחת הנה ואחת הנה</b>. לכוין לבו לתפלה יותר כדכתיב אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי:
+<b>ויזורר הנער</b>. פירש נמקי יוסף אליבא דהרי"ף והרא"ש דהיינו פשוט עצמות עיין בספר בית יוסף בחשן המשפט סימן קנ"ט. הרב שלמה עדני זלה"ה בספר דברי אמת כתיבת יד:
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+<b> ללקט אורות</b>. פירוש ירקות כמו כחום צח עלי אור:
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+<b> וקח�� קמח</b>. פירוש החזירו הנזיד אל הסיר וקחו קמח לתת בסיר אז יסיר הארס:
+
+Verse 42
+
+<b> מבעל שלישה</b>. שם מקום:
+<b>לחם בכורים</b>. אמרו רז"ל כל המקריב דורון לת"ח כאלו הקריב בכורים כמ"ש בכתובות דף ק"ה וכתבו שם התוספות דת"ח כפרה הם לישראל שנאמר תקריב מנחת בכורים:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> כי בו נתן ה' תשועה לארם</b>. שהוא הרג לאחאב מלך ישראל:
+
+Verse 2
+
+<b> נערה קטנה</b>. אמרו רז"ל ריבה אחת קטנה מעיר נעורן:
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b> לך בא ואשלחה ספר וכו'</b>. אפשר דחש מלך ארם דשמא אם ילך נעמן אצל הנביא בראותו אור פניו וקדושתו וגם יאסוף אותו מצרעתו. אז נעמן יעזוב הע"ז לכן חשב שהוא לא ילך רק יהיה ע"י מלך ישראל. וזה רמז לך בא רצוני שתלך ותבא מקיש הליכה לביאה להיות עע"ז ואלישע הנביא שידע מחשבתו. אמר שילך נעמן אצלו למרות עיני מלך ארם ומ"מ לא יצא כי כן ציוהו מלכו שלא יתערב עם הנביא ויתקיים רצונו במקצת:
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b> הלוך ורחצת ז' פעמים בירדן וכו'</b>. י"מ שהנביא רצה לעשות דרך טבע במקצת כי ידע דהצרעת באה לו מרוב גאותו. לכן לא יצא אצלו ושליח דיבר לו וזה להכניע ולהשפיל גאותו. ואמר הלוך ורחצת כלומר תלך פשוט בלי גדולות ורכב ופרשים ורמז לו שישפיל זדונו וגאותו:
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b> אבי דבר גדול הנביא דיבר אליך הלא תעשה</b>. אפשר דעבדיו הבינו מאי דמחוי ליה הנביא במחוג דישפיל גאותו וזו רפואה דרך טבע ולכן אמרו לו ברמז ובלישנא דמשתמע לתרי אנפי ורמזו לו דע שדבר גדול דיבר הנביא אליך שתשפיל רוח גבוה. הלא תעשה. וגם מ"ש דרך סגולה לרחוץ בירדן:
+
+Verse 14
+
+<b> וירד ויטבול</b>. אפשר שגם הוא הבין ולכן וירד ר"ל שהשפיל עצמו וגם ירד לטבול:
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b> לדבר הזה יסלח ה' לעבדך וכו' והשתחויתי וכו'</b>. שהוא אנוס בהשתחואה ההיא ולבו חלוק אך הוא אנוס:
+
+Verse 19
+
+<b> ויאמר לו לך לשלום</b>. דב"נ אינו מצווה על קדוש ה'. ואנוס אתה ושלום לך:
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b> וצרעת נעמן</b>. פירוש שהוסרה ממנו והיא מזומנת לאחר תדבק בך:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b> ויהי האחד מפיל הקורה</b>. אפשר דהוא ניהו דאמר לו שילך עמהם כמ"ש ויאמר האחד הואל ולך את עבדיך ואע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי שיצטרך לנביא להציף הברזל אי נמי על שהטריח לנביא היה לו צער זה. ועל שכונתו לשמים כי בחר הסתופף בזכות הנביא בא נס על ידו:
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b> ונשמר שם</b>. י"מ דקאי על מלך ארם שהיה נשמר שם כמו שאמר הנביא:
+
+Verse 11
+
+<b> מי משלנו</b>. י"מ מי המראה עצמו כי הוא משלנו ונפשו קשורה בנו ותכליתו להפך להגיד אל מלך ישראל חדרי לבנו:
+
+Verse 12
+
+<b> הנביא וכו' אשר תדבר בחדר משכבך</b>. אפשר דכונתו לא מיבעיא אשר תדבר בעניני מלחמה ואביזרייהו שידע. אלא אפילו דברים בעלמא שתדבר בחדרי משכבך דלא נפקא מיניהו דבר כלל יוכל להגיד למלך ישראל כי גדלה מאד ידיעתו:
+
+Verse 13
+
+<b> לכו וראו איכה הוא</b>. דאם הוא בעיר פרוצה מורה דאין לו פחד כלל ואם הוא בעיר מבצר נראה דיש לו פחד ולזה יושב בעיר חומה להציל עצמו וכשאמרו שהוא בדותן עיר מבצר שלח חיל להקיף את העיר כדי שאנשי העיר יתנוהו. מפרשים:
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b> סביבות אלישע</b>. לשמרו גם מאנשי העיר אם יתחברו עם אנשי ארם. מפרשים:
+
+Verse 18
+
+<b> הך נא את הגוי הזה בסנוירים</b>. הגם שהיו סוסי ורכב אש לשומרו. בחר בזה לכמה טעמים. א' שאם אנשי העיר ואנשי ארם רוצים למוסרו רכב אש פוגעים בהם ומתים ולא רצה שימותו. ב' שיתקדש שם שמים לעיני הגוים. ג' שיראה מלך ישראל נס זה אולי ישוב ויפרוש מע"ז וידבק בו יתברך. ד' שילכו אנשי ארם ויגידו למלכם ושריו ויתקדש ש"ש בערי ארם. ה' להראות למלך ארם שהגם שהיה בידו וביד מלך ישראל להמיתם לא עשה עמהם רעה ויתפרסם כי עבדי ה' אינם מריעין אף לאויביהם. קצת מזה במפרשים:
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b> ויהי אחרי כן</b>. פירוש דגם שראה מלך ישראל הנס והפלא שנעשה לאלישע והי"ל לשוב בתשובה ולהשיב את העם. עמד בדרכו הראשון וזה גרם לאמץ לב מלך ארם לבא עליהם וגרם הרעב הגדול. מפרשים:
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+<b> וירא העם והנה השק וכו'</b>. אבל לא היה לבבו שלם וחשב כי בלבישת השק סגי והעיקר עזיבת החטא ולקבל עול מלכות שמים ועול תורה ומצות:
+
+Verse 31
+
+<b> אם יעמוד ראש אלישע בן שפט</b>. שציוה שלא להרוג לאנשי ארם ולעשות להם סעודה גדולה וגם שלא התפלל על ישראל להושיעם מתוקף הרעב:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b> וארבעה אנשים היו מצורעים</b>. אמרו רז"ל שהיו גחזי וג' בניו. ואפשר שדקדקו מדכתיב היו שהיה להם הויה בצרעת שלא יוכלו להרפא ולכן דרשו שהכתוב רמז שהיו גחזי ובניו שקללם אלישע שיהיו מצורעים כל ימיהם:
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b> ואדני השמיע וכו'</b>. אפשר דאומרו ואדני רמז רחום בדין כי שם אדני הוא דין ואותיות דינא ובתוספת וי"ו הוא רחום בדין. ע"ד מ"ש וה' הוא ובית דינו. ודרשינן הוי"ו מעניניה דקרא דהתם דריש הוא ובית דינו והכא נדרוש רחום בדין ואכמ"ל. והכא ריחם ה' על עמו לחיותם ברעב:
+
+Verse 7
+
+<b> ואת חמוריהם</b>. מרוב החרדה שנפלה עליהם סברו שלא יש זמן אפילו לרכוב על החמור וינוסו אל נפשם. ועוד טעמים אחרים במפרשים:
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b> היום הזה יום בשורה</b>. לילה כיום יאיר בנס המופלא בצרה גדולה וחרפת רעב:
+
+Verse 10
+
+<b> באנו אל מחנה ארם והנה אין שם איש וקול אדם</b>. פירוש דהגם דיש לחוש שמא נחבאו ודאי שהם קרובים ולא יבצר לשמוע קול אדם קול [כל] שהוא. והמלך לא סמך על השערתם:
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b> ויען אחד מעבדיו וכו'</b>. שנראין הדברים כאשר דן גחזי והן לו יהי ספק כמו שחשב המלך. יש להכריע דהוא נס לפי שקדמה נבואת אלישע ולכן יקחו נא חמשה מן הסוסים וכו':
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b> ויהי כדבר איש האלהים אל המלך וכו' ויען השליש וכו'</b>. וחטא שלא להאמין בנביא מפורסם ועוד שהנביא היה מדבר עם המלך ולא עמו והמלך לא השיב והוא העיז פניו להשיב. ועוד שהמלך היה רוצה להרוג לאלישע ונח רוגזיה והשליש רצה לעורר עד לבא חמ"ת המלך להרוג לנביא. ולכך היה לו כן:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> קומי ולכי וכו' כי קרא ה' לרעב וכו'</b>. ומותר לצאת מארץ ישראל ובפרט ברעב גדול מאד כזה:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b> והנה האשה אשר החיה את בנה וכו'</b>. אמרו רז"ל שאין הקב"ה חפץ בקלוסו של רשע לכן נזדמנה האשה תכף שהיא תגיד למלך:
+
+Verse 6
+
+<b> ויתן לה המלך סריס אחד</b>. הגם דאסור בישראל לסרס אפילו בהמה יתכן שזה הסריס היה גוי ונסתרס בגיותו ונתגייר. או שהיה ישראל ונסתרס מחמת חולי. ודרכן של מלכים שסריסי"ם מקדימין לשמור הנשים:
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b> קח בידך מנחה ולך לקראת איש האלהים</b>. יען כיבד לאנשיו כשהוליכן לשומרן וציוה למלך לעשות להם סעודה גדולה וישלחם לשלום. ��כן שלח לו מנחה גדולה לכבדו לפי מעלתו כי הוא איש האלהים. מפרשים:
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b> לך אמור לו חיה תחיה</b>. להפיס דעתו וכתיב לא. כי ימות כמו שמפרש. וי"מ כי חיה תחיה כלפי חזאל שיהיה מלך והוא לא יבין:
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b> אמר לי חיה תחיה</b>. והוא כיוין עליו שיחיה ויהיה מלך וז"ש אמר לי חיה תחיה:
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b> ובשנת חמש ליורם בן אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה</b>. י"מ שחסר תיבת מת כאלו כתיב ויהושפט מת. וי"מ שהמליכו בחייו:
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b> כאשר עשו בית אחאב</b>. פירוש כמו שבית אחאב עשו על ידי הסתת איזבל גם הוא ע"י הסתת אשתו כי בת אחאב היתה לו לאשה. מפרשים:
+
+Verse 19
+
+<b> כאשר אמר לו לתת לו ניר</b>. תרגם יונתן למיתן ליה מלכו. ואהני זכות דוד הע"ה כי רב הוא וכמו שאמר למען דוד עבדו:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> לאחד מבני הנביאים</b>. אמרו רז"ל כי יונה בן אמיתי היה. ומה שלא הלך הוא עצמו יש מי שפירש כי יען שנכנע לפני איש האלהים וילך עד ביתו על רגליו להנצל על אשר דיבר נגדו לכן חלק לו כבוד זה שיהיה על יד שלוחו ולא על ידי עצמו. ולי הדל נראה דאפשר שהטעם שהיה על יד שלוחו כי היה הדבר בהעלם ובסוד ושלא ירגישו דאין סומכין על הנס לכן היה על ידי נערו וציוהו מאד על הזריזות כדמפרש והולך:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b> וילך הנער הנער הנביא</b>. תרגם יונתן עולימא תלמידא דנבייא. והנה הנע"ר הראשון לומר שהיה מיוחד בזריזות. והנע"ר השני שהיה החשוב בתלמידי הנביא ולכן שניהם בה"א הדעת:
+
+Verse 5
+
+<b> ויאמר יהוא אל מי מכלנו</b>. דמזליה חזי שמוכן לגדולה ולכן הוא ענה:
+
+Verse 6
+
+<b> למלך אל עם ה' אל ישראל</b>. כלומר שתחזירם בתשובה ויהיו עם ה' לעובדו כדת של תורה אל ישראל שנקראו בשם קדוש פשטו יושר ישר עם אל באחדות זה עם זה ודבק באל וסודו נשגב מאד ועל זה משחך למלך:
+
+Verse 7
+
+<b> והכית וכו'</b>. והנביא אמר לו כל זה וקצר הכתוב למעלה ולא זכר הפרטים. א"נ דנחה עליו רוח נבואה ופירש בפרטות:
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b> מדוע בא המשוגע הזה וכו'</b>. לפי שהיו עע"ז היו קורין לנביא משוגע על שבעת הנבואה היה מתבודד ומסלק מחשבתו מעניני העולם הזה:
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b> אל גרם המעלות</b>. שיהיה יושב במקום גבוה למעלה מכלם:
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b> ויאמר מה השלום עד זנוני איזבל וכו'</b>. אפשר לרמוז מה השלום שהוא יסוד. עד זנוני שהרבתה לפגום היסוד:
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b> את דמי נבות ואת דמי בניו</b>. רז"ל נחלקו בדבר יש אומרים בניו נהרגו עמו ויש אומרים בנים העתידים לצאת ממנו. ואפשר דמ"ד שנהרגו בניו עמו סבר דאי משום בנים העתידים לצאת תסגי באומרו דמי נבות והיינו דמו וזרעיותיו כדרשינן בפסוק קול דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו ומדכתיב דמי בניו סבר שנהרגו בניו עמו שכבר היו בעולם ונהרגו. והא לא נפקי מדמי נבות דדמי משמע שהיו כלולים בו וזה נדרוש במ"ש דמי בניו דהיינו זרעם שהיו כלולים בם. וגם דמי נבות יפורש על בנים שלא נולדו. ומ"ד בנים העתידין סבר דאה"נ דה' לא אמר אלא דמי נבות אלא יהוא לבדקר שלישו פירש בהדיא דמי בניו. והמפרשים בש"ס על זה נדחקו מאד ומ"ש נראה יותר נכון ואכמ"ל:
+
+Verse 27
+
+<b> וינס מגידו וימת שם</b>. קצר הכתוב ובדברי הימים מפורש שהמיתוהו בשומרון:
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+<b> כי אם הגלגלת וכו'</b>. אמרו רז"ל שהיתה מרק��ת ברגליה ומטפחת בידיה ומרכנת בראשה לפני הכלה לשמחה ובזכות זה נשארו ולא אכלום הכלבים. וקברום. ובזה שמעתי וכמדומה משם מר זקני זלה"ה כונת פסוקי איוב השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר. הכונה האברים השמחים אלי גיל לדבר מצוה לשמח הכלות בידים ורגלים הגם שנגזרה גזרה על כל הגוף אלו האברים ינצלו ישישו כי ימצאו קבר דאברים אלו נתנו לקבורה:
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+<b> והיתה נבלת אזבל כדומן על פני השדה וכו' אשר לא יאמרו זאת אזבל</b>. פירש הרב מהר"ש פרימו ז"ל כי דומן כשיהיה באופן אחד וזבל הוא באופן אחר ונבלת אזבל תהיה כדומן. כלומר תהיה כדומן ולא תהיה כזבל שאם תהיה זבל. יבואו להזכיר אזבל ולכן תהיה כדומן ולא כזבל ונתן טעם שלא תהיה כזבל אשר לא יאמרו זאת אזבל כי זבל ואזבל קרובים במבטא ולמען לא יזכר שמה כלל תהיה כדומן:
+
+Chapter 10
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> ולאחאב שבעים בנים בשומרון</b>. אמרו רז"ל שהיו מאיזבל. ודרוש סמוכים אזבל ולאחאב ע' בנים וכו':
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b> הנה שני המלכים לא עמדו וכו'</b>. פירוש אפילו עמידה כל שהוא כי ברחו ונסו ואיך נעמוד אנחנו להלחם שהדברים מוכיחים כי יד ה' עשתה זאת לאבד את בית אחאב:
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b> וישלחו אליו יזרעאלה</b>. ולא רצו לבא הם כי יראו שהוא עידן רתחא:
+
+Verse 8
+
+<b> שני צבורים</b>. לרמוז לאחאב ואיזבל שברשעם הולידו רשעים וספו תמו ושני צבורים מעונות אחאב ואיזבל היו בעוכריהם:
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b> אשר דיבר ה' על בית אחאב</b>. הגם דשם הויה מדת רחמים הרשעים מהפכים מדת רחמים למדת הדין:
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b> אחי אחזיהו</b>. הם בני אחי אחזיהו כמ"ש בדברי הימים:
+<b>לשלום בני המלך ובני הגבירה</b>. יש מי שפירש דלא שמעו כלל מכל אשר נעשה רק להיותם בחורים הזכירו בני המלך שדעתם קרובה אצלם:
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b> ויאמר יהונדב יש ויש</b>. פירוש יש את לבבי ומזה מוכיח ויש את לבבך כי לב ולב ידברו וזהו הכפל:
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b> אחאב עבד את הבעל מעט</b>. פירוש ומשום דלא עבד כדחזי לכך נגזר לאבד את ביתו ולהטעותם נתכוון. מפרשים:
+<b>יהוא יעבדנו הרבה</b>. ולדעת רבא בסנהדרין ק"ב אין בזה משום ברית כרותה לשפתים דכיון דלבו חלוק ועשה זה בדרך המצאה אין לחוש שאמר יהוא יעבדנו הרבה ועמ"ש בעניותי בקונטריס דברים אחדים דף קכ"ז ע"ג בס"ד:
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+<b> בני רביעים ישובו לך</b>. ארבעה דורות מזרעך ימלוכו. ואמרו בשכר שהשמיד בית אחאב שמלכו ד' דורות. ודרך דרש אפשר כנגד שני מלכים שהרג יהורם מלך ישראל ואחזיהו מלך יהודה וכל בית אחאב וכל עובדי הבעל:
+
+Chapter 11
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> ועתליה אם אחזיהו וראתה כי מת בנה</b>. וראתה כתיב ראתה קרי. אפשר דרמז דבמרמתה ורשעתה הועיל לה ו' שנים שמלכה. ולפי פשוטו אפשר דידוע דהאם אם היא רשעה גורמת לבנה שיהיה רשע ועתליה בת אחאב מלבד שהיא גרמה לאחזיה שיהיה רשע וז"ש ועתליה אם אחזיהו שהיא גרמה שיהיה רשע עוד הוסיפה וראתה וכו' ותאבד וכו' ועבירה גוררת עבירה ורמוז דכתיב וראתה בוי"ו:
+<b>ותקם ותאבד</b>. ובדברי הימים כתיב ותקם ותדבר מלשון דבר שהאכילה אותם דבר ארסיי להמיתם:
+
+Verse 2
+
+<b> ותקח יהושבע בת המלך יורם</b>. והיא היתה אשת יהוידע כהן גדול. והגם שאמה היתה מולכת והיא ודאי היה לה שררה כאמה בתה. היא עשתה כמו בת המלך יורם לשמור זרע המלוכה ועשתה והצליחה נגד אמה. מפרשים:
+<b>בחדר המטות</b>. בבית המקדש בעזרה מקום שישנים שם הכהנים והלויים יש מי שפירש כן והיותר נכון כמ"ד שהיה בבית קדש הקדשים שהיה נשמר ודאי ואין רואה:
+<b>ויסתירו אותו</b>. גם מי שידע כיוין להסתיר הדבר:
+<b>ולא הומת</b>. אפשר דרוצה לומר דכך רצו מן השמים בזכות דוד הע"ה ולא הומת:
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b> ויצום לאמר</b>. פירוש שיעשו כדרך שומרי החומות שצועקים להודיע שהם על משמרת וזה תועלת שלא ישנו וגם לא יקרב זר אצלם. מפרשים:
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b> את הנזר ואת העדות</b>. י"מ שנתנו לו ס"ת בזרועו כמשפט המלך וז"ש ואת העדות זו תורה ורז"ל אמרו הנז"ר הוא העדות שכל הראוי למלכות הולמתו:
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b> ויכרות יהוידע את הברית וכו'</b>. אפשר הברית הידוע במעמד הר סיני ועתה הוא לזרוזי נפשם בין ה' ובין המלך ויען כי המלך קטן לז"א ובין העם שהעם יהיו על משמרת שהמלך יקיים הברית. להיות לעם לה' לקיים מצותיו כאשר היתה באמנה מקבלת התורה ובין המלך ובין העם על משפט המלוכה הנודע ביהודה וישראל:
+
+Chapter 12
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> בן שבע שנים יהואש במלכו</b>. טעם שהמתינו שבע שנים לא פחות ולא יותר פירש הרב מהר"ר יהונתן ז"ל דאחת לשבע שנים מפנין את קדש הקדשים והיו משלשלין את האומנין בתיבות ולכך היה שבע שנים ולא יכלו עוד הצפינו שלא ידעו האומנין ויגלו הסוד. ועוד כי הפעוטות מקחן מקח ופירש הרמב"ן ז"ל שהם בני ז' שנים עד כאן דברי הרב מהר"י ז"ל ועוד האריך. ואפשר כי המלכים הם מבחינת מלכות. ומלכות היה מדה ז' בסוד שבת ולכך המתינו שיהיה בן שבע שנים:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b> ויעש יהואש הישר בעיני ה' וכו'</b>. אמרו רז"ל דבסוף עשה עצמו אלוה. והוא פלא ואולי יש איזה מקום פתו"ר במ"ש בספר יערות דבש ח"א דף נ"ט דהיה סברא נפסדת דכיון דה' המליכו למלך נתן את הארץ בידו ורצה הוא יתברך שיהיה אלוה בארץ. ואפשר שזה היה טעות יואש שאמרו לו כי ה' בחר בו ורצה שיהיה אלוה בארץ ובא האות שהיה בבית קדשי הקדשים כמה שנים וחי. אבל לא היה בסוג פרעה וכיוצא בו שעשו עצמם אלוהות חס ושלום:
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b> כל כסף הקדשים וכו' כסף עובר וכו'</b>. קשה דהתינח כסף נפשות ערכו וכיוצא ואולם כסף עובר שהוא מחצית השקל הוא לקנות תמידין ומוספין וא"כ למה ניתן לכהנים. ועוד הקשה רד"ק מהיכן הקריבו תמידין. ותירץ הרב צמח דוד ז"ל במ"ש הרמב"ם ז"ל פרק ד' דשקלים. שקלים שלא הספיקו להן לכל הקרבנות מוציאין את הראוי להן מקדשי ב"ה. וא"כ לכן ניתן לכהנים כל כסף שקלי הקרבנות שיהיה לב"ה ומשם יוציאו לקרבנות והגם שלא פירש אין צריך לאומרו דודאי הם יתנו לקרבנות זהת"ד וכ"כ מהר"ש עדני ז"ל כמ"ש בסמוך בס"ד:
+
+Verse 6
+
+<b> והם יחזקו</b>. כי עתליה פרצה את בית האלהים ולא הביאה שקלים להקריב התמידין כל אותן שש שנים. ועתה כל אשר יראת ה' בלבו הביאו כל מה שחייבין מהשנים שעברו והיה ספק לתמידין ולב"ה. דברי אמת כ"י למהר"ש עדני ז"ל:
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b> ויקרא המלך וכו' ועתה אל תקחו כסף וכו' ויאתו הכהנים וכו'</b>. אפשר ויקרא המלך כלומר בהרמנא דמלכא והוא שאל מדוע אינכם מחזקים וקודם שישיבו תכף גזר ועתה אל תקחו וכו'. וז"ש ויאותו הכהנים וכו' כלומר אעפ"י שהיה להם תשובה וגם שיש להם זלזול בזה נתרצו ויאותו לבלתי קחת וכו':
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b> אז יעלה חזאל מלך ארם וכו'</b>. פירוש אחרי מות יהוידע שעשה יהואש הרע בעיני ה':
+
+Chapter 13
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b> וישמע אליו ה' כי ראה את לחץ ישראל וכו'</b>. פירוש אעפ"י דמן הראוי היה שלא תקובל תפלתו כי לא סר מחטאות ירבעם וכו' כדמפרש. מ"מ רחם עליהם כי ראה את לחץ ישראל וכו' ולא כלו רחמיו יתברך:
+
+Verse 5
+
+<b> ויתן ה' לישראל מושיע</b>. הוא יהואש בן יהואחז כי כל ימי יהואחז לחץ אותם ארם:
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b> מלך יהואש בן יהואחז וכו'</b>. בחיי אביו התחיל למלוך שתי שנים כדי שיראה אביו מעט מהתשועה:
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b> וישכב יואש וכו'</b>. הגם שהכתוב אחר זה מונה והולך ממלחמות יואש הקדים וכתב וישכב יואש להודיענו שלולי זכות אלישע שהבטיחו להכות לארם והיה זה על שהלך ובכה לפני אלישע כבר היה מת אמנם בזכות אלישע האריך ימים והצליח. מפרשים:
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b> חץ תשועה לה' וכו'</b>. יש מי שפירש דאלישע רמז לו בהלחמו עם ארם יתן דעתו כי לה' התשועה ויאמין ביכולתו כי לו לבדו הישועה ועל ידי כן יזכה לחץ תשועה בארם ויכה בארם עכ"ד. ואפשר במה שפירשתי בעניותי במאמרם ז"ל עומדות היו רגלינו במלחמה בשעריך ירושלים שערים המצויינים שהיה דוד הע"ה עוסק בתורה דהענין הוא דחיות הגוים וממשלתם וכחם ותוקפם הוא מניצוצות הקדושה שבקרבם וכאשר יתבררו ניצוצות הקדושה אשר בהם המה כרעו ונפלו וגבר ישראל. ודוד הע"ה היה עוסק בתורה ובכחו הגדול מברר ניצוצות הקדושה ועל כן אנשי הצבא רבים לוחמים ניטל מהם חיותם ונצח ישראל. ואפשר דאלישע בכונתו באומרו חץ תשועה לה' היה מברר ניצוצות הקדושה מקליפות בחינת ארם ועל ידי זה כשל יכשלו והיה חץ תשועה בארם:
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b> להכות חמש או שש פעמים</b>. כי במשך זמן זה היה אלישע מכוין ומיחד יחודים והיה מועיל להכות ארם עד כלה. ועתה שפסק אחר ג' הפסיקו לנביא ולא גמר כל אשר ברוחו לכוין. מפרשים. ולפ"ז יומתק מ"ש ויקצוף עליו כי הפסיק כונותיו:
+
+Verse 20
+
+<b> וגדודי מואב יבאו בארץ בא שנה</b>. מגיד הכתוב שבזכות אלישע לא היו באים בימיו ואף כי אחרי מותו שנה אחת. וז"ש וגדודי מואב כלומר אחר קבורת אלישע יבואו לעתיד כי אין עוד הנביא המגין ואימתי יבואו בא שנה אחרי תשלום שנתו. הרב כלי יקר:
+
+Verse 21
+
+<b> ויהי הם קוברים איש וכו'</b>. רש"י ז"ל פרק נגמר הדין פירוש שזה האיש היה נביא השקר הזקן אשר החזיר את עידו לאכול והוא ציוה לקוברו בקבר עדו ומפני גדודי מואב לא יכלו לקברו אצל עידו והשליכוהו לקבר אלישע לקיים במקצת צואת אביהם לקוברו אצל נביא ולא הונח לו. מפרשים. ורז"ל אמרו שהיה שלום בן תקוה א' מגדולי הדור בעלה של חולדה הנביאה:
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b> למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב</b>. כי ברית אבות לא תמה:
+
+Chapter 14
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b> ויעש הישר בעיני ה' רק לא כדוד אביו ככל אשר עשה יואש אביו עשה</b>. דגם יואש אביו אח"ך עשה הרע. כן הוא בסוף השתחוה לאלהי שעיר כמ"ש בד"ה ואפילו בזמן דעשה הישר לא היה כדוד. מפרשים:
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b> ואת בני המכים וכו' הוא הכה את אדום וכו'</b>. בשכר שקיים הכתוב בתורה בנים לא יומתו על אבות זכה והכה עשרת אלפים באדום:
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b> לכה נתראה פנים</b>. פירוש במלחמה. והיה טעמו שאנשי יואש פשטו בערי יהודה וי"מ על שיהוא זקנו הרג זקנו אחזיהו:
+
+Verse 9
+
+<b> החוח אשר בלבנון</b>. פירש"י ז"ל שכם בן חמור שלח אל הארז יעקב ותעבור חית השדה וכו' בני יעקב וכו' עכ"ל ולכאורה אינו מתישב דכתיב תנה את בתך לבני לא��ה והם דברי חמור אשר ביקש דינה לשכם בנו ואיך פירש"י ז"ל החוח שכם בן חמור. ונראה דרש"י ז"ל דייק אומרו החוח אשר בלבנון שלח. ואם מדבר על חמור כמ"ש את בתך לבני מאי שלח והלא פה אל פה דיבר. להכי מפרש שלח שכם לאמר על ידי חמור אביו שאמר תנה את בתך לבני שוב ראיתי בילקוט דאתמר התם החוח אשר בלבנון זה חמור. שלח אל הארז זה יעקב תנה את בתך לבני שכם בני חשקה נפשו וכו' ותעבור חית השדה זה שמעון ולוי. ותרמוס את החוח ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב עכ"ל והוא מבראשית רבה פרשה פ' ורש"י ז"ל דרך דרש שינה החוח שכם ועוד שינה דבב"ר אמרו ותרמוס את החוח ואת חמור ואת שכם הרגו לפי חרב ורש"י ז"ל כתב בני יעקב באו על החללים. ולדעת ב"ר נראה דלא חש על מ"ש החוח שלח דנקט הכי משום דאמציהו שלח אליו:
+
+Verse 10
+
+<b> הכה הכית את אדום</b>. אפשר לומר דרצה לרמוז לו מ"ש בספרי ידיו רב לו בשעה שהרג עשו וכן אמרו רז"ל שברכו יעקב אע"ה ידך בעורף אויביך שיהרוג עשו. ומכח זה אהניא לך שאתה מיהודה ונלוו שבט יהודה עמך ואהניא לך להכות אדום זרע עשו וז"ש הכה הכית מחמת מכה הקדומה מיהודה שהרג עשו לזה הכית את אדום. ואין זה ענין להלחם עם ישראל ולכן הכבד ושב בביתך וישאר לך הכבוד שנצחת לאדום:
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b> וינגף יהודה לפני ישראל</b>. בעון שהביא מלך יהודה אלהי שעיר והשתחוה להם:
+
+Verse 13
+
+<b> בשער אפרים</b>. פירוש דרך אותו שער היו נכנסים בבואם בני אפרים לירושלם מפני שהיה פתוח נכח גבולם:
+<b>שער הפנה</b>. הוא שער הפנים ונקרא כן לפי שהיה שם פנת החומה:
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b> אחרי שכב המלך עם אבותיו</b>. רצה לומר כי תכף שמת אביו התחיל להצליח הפך ממה שהיה בימי אביו:
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b> אשר דיבר ביד עבדו יונה</b>. י"מ שלא דיבר עמו בענין זה אך פירושו כמו שנתהפך לנינוה מרעה לטובה כך בימי ירבעם נהפך להם מרעה לטובה הגם שכאן לא שבו בתשובה:
+
+Chapter 15
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> וחמשים ושתים שנה</b>. פירוש ט"ו בימי אביו ול"ז אחרי מות אביו:
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b> וינגע ה' את המלך ויהי מצורע</b>. מפני שרצה לשמש בכהונה ולהקטיר קטורת. ולפי שכונתו היה לשמים כמ"ש רז"ל העלימו הכתוב פה. מפרשים. והגם דהיה מצורע קראו מלך ויכון מאד מה שפירש הגאון מהר"ר העשל ז"ל במאמרם ז"ל וימת מלך מצרים שנצטרע דקשיא להו לרז"ל היכי כתיב וימת מלך מצרים והלא אין שלטון ביום המות וכדכתיב ויקרבו ימי דוד למות וכיוצא ולזה אמרו רז"ל וימת מלך מצרים שנצטרע ומ"ש וימת היינו דמצורע חשוב כמת ואם כן מצי לומר מלך מצרים עכ"ד וא"ש דכתיב הכא וינגע ה' את המלך:
+<b>וישב בבית החפשית</b>. רז"ל אמרו שנסתלק מהנהגת המלכות ונעשה חפשי דהמלך בצד מה הוא עבד. ויש אומרים שעשה לו בית סמוך לבית הקברות ולדעת זה ניחא דכתיב בבית החפשית דלפירוש ראשון לא דייק שתלה החירות בבית דכתיב וישב בבית החפשית. ומפני שגם זה הוא קצת רחוק תרגם יונתן דישב בבית חוץ מירושלם וכפ"ז א"ש דפירושו חפשי מן המלכות ותלה זה בבית דהבית שהיה חוץ לירושלם מורה שנסתלק מהנהגת המלכות וא"ש בית החפשית ומקומו מוזכ"ר יצא לחפשי בהיותו חוץ לירושלם:
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b> הוא דבר ה' אשר דיבר אל יהוא לאמר בני רביעים וכו'</b>. אפשר במ"ש הרא"ם ז"ל פרשת וישלח דכשיש הכזבת הנביא ההבטחה מתקיימת אף אם יחטאו ומיהו כשתתקיים במקצת אם יחטאו סגי ותו ליכא הכז��ת הנביא ע"ש והכא הבטיח ה' על ידי נביא ליהוא ואף אם חטאו מפני הכזבת הנביא צריך להתקיים אמנם אם חטאו במקצת סגי וכן נתקיים בזכריה שמלך ששה חדשים מיהא ואם היה כדאי היה מאריך ימים על ממלכתו. וז"ש הוא דבר ה' אשר דיבר אל יהוא על ידי נביא וז"ש לאמר שהנביא אומר לו בני רביעים וכו' ויהי כן דכיון שיש הכזבת הנביא מתקיימת במקצת אף אם יחטאו וז"ש ויהי כן:
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b> כי לא פתח ויך</b>. פירוש כי לא פתח פתח העיר השר ויך את תפסח:
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b> בא פול</b>. ארז"ל דהוא סנחריב:
+
+Verse 20
+
+<b> ויוצא מנחם את הכסף על ישראל</b>. שגבה אותו מישראל. וכל גבור יתן ן' שקל כסף והשאר חילקו על שארית ישראל. מפרשים:
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b> את הארגוב ואת האריה</b>. י"מ שהם שני גבורים שם א' ארגוב ושם הב' אריה:
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+<b> הוא בנה את שער בית ה' העליון</b>. אפשר לרמוז במ"ש בסוכה דף מ"ה דאמר רשב"י אלמלא יותם בן עוזיהו עמנו היינו פוטרים את כל העולם מן הדין וכו' ופירש"י ז"ל יותם בן עוזיהו צדיק היה ועניו יותר משאר מלכים וזכה בכבוד אביו שכל הימים שהיה אביו מצורע והוא שופט לא נטל כתר מלכות וכל הדינין שדן היה אומרן בשם אביו עכ"ל. והמפרש בד"ה ב' סימן ז"ך כתב דבכל מלך נמצא איזה דופי אבל ביותם בן עוזיהו לא נמצא שום דופי כלל ע"ש ולפ"ז אפשר לרמוז דהכתוב הוא רומז שכיוין יותם ליחד השכינה עם דודה בכל מעשיו ובפרט שהיה עניו והוא מרכבה לשכינה ושאר מעלות רבות וזה רמז הוא בנה את שער מלכות בית ה' דייקא. ויתכן לרמוז העליון רמז ללאה גם כן שנקראת ענוה כמ"ש האר"י ז"ל בסוד פסוק עקב ענוה. א"נ העליון רמז בסוד גדלות שני וא"ש ההי"ב ואפשר לרמוז עוד ר"ת שער בית ה' שיב גימטריא י"ב הויות אשר בכל חדש צירוף אחד כמ"ש במ"א:
+
+Chapter 16
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> ולא עשה הישר בעיני ה' אלהיו כדוד וכו'</b>. מגיד הכתוב דנמשך מקלה לחמורה ומן החמורה ליותר רעה כי בתחילה לא עשה הישר כדוד המלך ע"ה אבל קצת היושר עשה ואז כתיב ה' אלהיו. ומזה נמשך וילך בדרך מלכי ישראל ואח"ך עוד הוסיף וגם את בנו העביר באש. מפרשים:
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b> אז יעלה רצין וכו'</b>. הכתוב כאן קיצר בעניניו משום כבוד אביו יותם בן עוזיהו וכבוד בנו חזקיהו המלך. ובדברי הימים נכתב כי שם הוא דברי הימים. מפרשים:
+<b>ולא יכלו להלחם</b>. על ירושלם דוקא:
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b> הקומים עלי</b>. יפה נכתב הקומים עלי שמשמע בשבילי כלומר בעונותיו שסר מעבודת ה':
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b> ויבן אוריה הכהן את המזבח וכו'</b>. בגנותו סיפר הכתוב שהיה לו להתעצל בבנין המזבח הזה וביני ביני יבא המלך וכה יאמר שהוא עוסק בבנינו. אך אם טוב בעיניו לא טוב הדבר לדחות המזבח שנעשה כהלכתו כרצונו יתברך בעבור זה וכיוצא מדברי טעם ויראת ה' אולי היה חוזר בו ואם בכל זה לא שב מידיעתו יהיה עון עליו ועל צוארו. אבל הוא נזדרז וייפה כדי שתכף בבא המלך יעלה עליו. מפרשים:
+
+Chapter 17
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> רק לא כמלכי ישראל</b>. אמרו רז"ל שביטל השומרים שהושיב ירבעם שלא יעלו לרגל ונתן רשות שמי שרוצה לעלות יעלה:
+
+Verse 3
+
+<b> ויהי לו הושע עבד</b>. פירוש עבד בצד מה דהא וישב לו מנחה אלמא לא היה עבד ממש דמה שקנה עבד קנה רבו ומה מנחה היא אלא שהיה מעלה לו מס. ואף זה היה דרך כבוד דהמס קראו מנחה:
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b> ויהי כי חטאו בני ישראל לה'</b>. מרוב רחמיו כשצבור עושים עונות ופשעים קורא אותם חטאים כמ"ש בספרי פרשת שלח:
+<b>לה' אלהיהם המעלה אותם מארץ מצרים מתחת יד פרעה מלך מצרים וייראו אלהים אחרים</b>. אפשר דנקט לשון זה דהעלה כל ניצוצות הקדושה ונשמות ישראל אשר היו מוטמעים במצרים ערות הארץ והיו תחת פרעה ראש הקליפה וסט"א והוצרך כב יכול לירד מצרים כב יכול כמ"ש אני ולא מלאך ופדאם לעבוד עבודתו כמשז"ל ע"מ כן פדיתיך. ועוד שקבלו שטר המילה שנתן הארץ ע"מ לקבל אלהותו כמ"ש בדרושים. וז"ש לה' אלהיהם שקבלו אלהותו המעלה כ"י הוא בכבודו ואזלי בתר איפכא וייראו אלהים אחרים:
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b> וילכו אחרי ההבל ויהבלו</b>. עבירה גוררת עבירה בתחילה הלכו אחרי ההבל וכל כך נשתרשו בעבירה שנעשו הם עצמם הבל וז"ש ויהבלו זהו לפי פשוטו. ולפי מדרשו כי על ידי עוצם העונות הלכה הקדושה שבהם ובאה בקרבם הסט"א וז"ש ויהבלו שהם עצמם הסט"א כי שכנה הסט"א בקרבם ומלאכי חבלה מקיפים אותם:
+
+Verse 16
+
+<b> ויעזבו את כל מצות וכו' ויעשו להם מסכה וכו'</b>. כי העובד ע"ז כופר בכל התורה כלה:
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b> וישלח ה' בם את האריות</b>. שלא יאמרו הגוים אם ה' שונא ע"ז ומפני כך גלו ישראל איך אלו עע"ז והם שקטים אלא דאלהיהם עזרם ומגינם ויש חילול ה' ח"ו לכן באו האריות. והגם שאח"ך את ה' יראים ואת אלהיהם היו עובדים. הם לא נצטוו ולא נעשו להם נסים ויצ"מ ואבותיהם לא יראו את ה' וכיוצא טעמים אחרים דלא דמו לישראל. מפרשים:
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+<b> סוכות בנות</b>. תרנגולת ואפרוחיה. נרגל תרנגול. אשימא תיש. נבחז כלב. תרתק חמור. לאדרמלך וענמלך פרד וסוס. ושמות אלו הם לשון האומות:
+
+Chapter 18
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b> ככל אשר עשה דוד אביו</b>. תולה השבח במשובח וגם שהוא היה הראשון למלכי יהודה ומלך על יהודה טרם שימלוך על כל ישראל. אמנם נראה דלעשות הישר בעיני ה' דהיינו תלמוד תורה וקיום מצות דיבר הכתוב דעשה חזקיהו הע"ה ככל אשר עשה דוד הע"ה. אך דוד הע"ה הגדיל לעשות דלא ישן שיתין נשמי והגדיל לעשות בשירי זמרה וכיוצא בענותנותו הגדולה ולכן גדלה יתר מאד מעלת דוד המלך ע"ה:
+
+Verse 4
+
+<b> ויקרא לו נחשתן</b>. דרך בזיון כי אין בו אלא נחשת. והוסיף ן' להקטין הדבר על דרך איש אישון וגם כתיב האמינון אחיך. ובאגדתא דבראשית פרק י"א אמרו דמזמן משה רבינו ע"ה עד חזקיה הע"ה כל מי שנישוך היה מסתכל בנחש הנחשת והוא מתרפא ומניחין הקב"ה עד שעמד חזקיה וראה את ישראל זונים אחריו אמר כל מי שצריך להתרפאות הולך אצל זה ומניח להקב"ה העבירו וכו' ע"ש:
+
+Verse 5
+
+<b> ואשר היו לפניו</b>. כלומר במלכי יהודה ואין דוד הע"ה ושלמה הע"ה בכלל כי הם לא היו מלכי יהודה לבד אלא על ישראל ויהודה והכתוב מדבר על מלכי יהודה לבד:
+
+Verse 6
+
+<b> וישמור מצותיו אשר ציוה ה' את משה</b>. ובכלל אשר ציוה לא תסור מן הדבר לקיים כל מילי דרבנן:
+
+Verse 7
+
+<b> והיה ה' עמו בכל אשר יצא ישכיל</b>. אפשר דהגיד הכתוב זהירות וזריזות חזקיהו הע"ה דהגם כי היה ה' עמו וידע זה עם כל זה לא סמך על הנס לעשות דבריו במהירות אלא בכל דבר היה משכיל בכל חלקיו טרם שיעשנו:
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b> על אשר לא שמעו בקול ה' אלהיהם ויעברו בריתו וכו'</b>. אפשר במ"ש בדברים רבה פרשת עקב מה ראה לומר שמע ישראל רבנן אמרי למה"ד למלך שקדש מטרונא בשתי מרגליות ואבדה אחת מהם א"ל המלך אבדת אחת שמרי השנית כך הקב"ה קדש את ישראל בנעשה ונשמע אבדו נעשה שעשו העגל אמר להם משה שמרו נשמע הוי שמע ישראל עכ"ל. והוא תמוה דגם עתה יש נעשה ומצוים לעשות תרי"ג מצות והיכי קאמר דעתה לא נשאר אלא נשמע והלא במאמ"ר אחד הלזה כתבתי בעניותי בקונטריס פני דוד פרשת עקב בס"ד ושם כתבתי דמ"ש למלך שקדש מטרונה בשתי מרגליות היינו על דרך מ"ש פ"ק דקדושין דהאומרת הילך מנה ואתקדש אני לך אם הוא אדם חשוב מקודשת ע"ש ובעצם המאמר אפשר לומר בדרך אחר חדש דישראל שתים הנה חוב"ת גברא תורה ומצוות ותלמוד גדול שמביא לידי מעשה כמ"ש בש"ס וחוץ מפשטן של דברים אפשר לומר דטעם דתלמוד גדול הוא מטעם דהלימוד מבטל יצר הרע וכמ"ש פ"ק דקדושין דאמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תבלין ולכך תלמוד גדול שמבטל יצה"ר ויכול לקיים המצות וז"ש שמביא לידי מעשה דאם לא יש לימוד מתגבר עליו יצה"ר ואינו מניחו לקיים המצות. והנה אמרו רז"ל שבמעמד הר סיני נעקר מהם היצה"ר. ואפשר דלכך אמרו נעשה ונשמע כלומר נעשה המצות ונשמע התורה ונלמוד אותה. וכתיב על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי אלמא מוכח דעל לימוד התורה אמר רחמנא ולא שמעו בקולי. הנה כי כן אפשר לומר דרך דרש דמ"ש נעשה ונשמע כונתם נעשה המצות ונשמע התורה ללומדה. ויען כי בו בפרק לא היה להם יצה"ר הקדימו נעשה לקיים המצות דאין מעכב על ידם וזוהי מרגלית טובה לקיים המצות באהבה מעצמם וכרצונם בלי עזר וסיוע ונשמע התורה ללומדה וזו מרגלית חשובה לעסוק בתורה והם כסדרן דהמצות תלויות בנפש והתורה ברוח כמ"ש רבינו האר"י ז"ל. אך כשעשו העגל חזר להם יצה"ר ואבדו המרגלית הראשונה כי מכח שאור שבקרבם היצה"ר אינם יכולים לקיים המצות אלא מתוך עסק התורה המבטל יצה"ר ונמצא כי הן עתה נאבדה המרגלית לקיים המצות ואפילו בלי עסק התורה ולכן אמר הקב"ה על ידי משה בחירו אבדתם נעשה שעשיתם העגל וחזר היצה"ר ולא נשאר אלא נשמע שתלמדו התורה ועי"כ תקיימו המצות ולזה שמרו נשמע דהיינו תלמוד תורה שבאמצעותה תקיימו המצות. וזה כונת קראין על אשר לא שמעו בקול ה' אלהיהם שבטלו התורה ונתגבר היצה"ר ויעברו בריתו את כל אשר ציוה משה עבד ה' שעבדו ע"ז ג"ע ש"ד והעע"ז כפר בכל התורה וז"ש את כל אשר ציוה וכו' וז"ש ולא שמעו ולא עשו כי העיקר היה ביטול תורה וכמ"ש על עזבם את תורתי דע"י ביטול תורה נתגבר היצה"ר ובאו לידי כך ובדרושים הארכתי בס"ד:
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b> בעת ההיא קצץ חזקיה את דלתות היכל ה' וכו'</b>. ספ"ד דפסחים אמרו דלא הודו לו חכמים. ויש לחקור דחזקיה שהיה שומר כל מידי דאוריתא ודרבנן איך עבר על מ"ש אחרי רבים להטות וכיון שחכמים לא הודו לו נהי דהוא היה סובר דשרי מטעמים אשר לו. מ"מ הא פליגי רבנן עליה. ואפשר דכיון שהיו עמו איזה חכמים שהסכימו לדעתו כמ"ש הרמב"ם ז"ל סוף פ"ד מהלכות ביאת מקדש גבי עיבר ניסן בניסן. הרי אמרו דאחרי רבים לא נאמר אלא דהשני כתות כי הדדי נינהו בחכמה אז אזלינן בתר רובא אמנם אם הכת שהם מעטים מחדדי טפי בהא לא נאמר אחרי רבים וכמ"ש פ"ק דיבמות גבי ב"ש וב"ה. והכא אפשר דחזקיה הע"ה והחכמים העומדים בסברתו קים להו דאינהו מחדדי טפי מכת האחרת. ואכמ"ל:
+<b>ויתנם למלך אשור</b>. הגם דבה' בטח. מ"מ כל מה שהיה יכול לסלקו בדמים היה עושה וטעמו כדי שהעם יהיו שקטים ולא יהיה בטול תורה ועבודה. מפרשים:
+
+Verse 17
+
+<b> וישלח מלך אשור את תרתן וכו'</b>. כי רימה אותו לשים עליו עונש וליקח הכסף ועם כל זה עלה להלחם:
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b> על מי בטחת וכו'</b>. י"מ כי רצונו שיצאו מארצם ללכת אל ארץ אחרת כמו שבלבל לכל העולם וכמו שאומר אח"ך אמנם יש מי שפירש שחזר ומרד המלך חזקיהו ולא נתן לו מה שקצב שנה בשנה. ואפשר לומר דהקצבה היה סתם וחזקיהו סבר דהוא בפעם אחת. אך סנחריב היה דעתו שיתן לו קצבה זו בכל שנה. וזה דבר שאי אפשר לו לחזקיהו המלך כי אפילו לפעם אחת הוצרך לקצץ דלתות ההיכל וכו' ובזה יתישבו כמה הערות:
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b> לפני המזבח הזה תשתחוו</b>. פירוש ובמקום שסבר שהוא עשה בזה כבוד לה' אדרבא מיעט בכבודו. ולא זו בלבד אלא שעשה לכבוד עצמו שיבואו הכל לירושלם זה כונת סנחריב ברשעותו וטפשותו:
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b> ושתו איש מי בורו</b>. מהך קרא מקשים על מ"ש רבינו סעדיה גאון והביאו רבינו בחיי פרשת וארא דלשון מימי נזכר על המים הראוים לשתות ולשון מי נזכר על מים שאינם ראוים לשתיה ע"ש באורך דהרי הכא כתיב ושתו איש מי בורו ויש לישב בדוחק:
+
+Chapter 19
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> ויהי כשמוע המלך חזקיהו ויקרע את בגדיו</b>. על מה שהגידו לו שרבשקה חירף וגדף כלפי מעלה:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b> כי באו בנים עד משבר</b>. אפשר שדימה הענין לאשה יושבת על המשבר דודאי איכא ולד ואין לה כח לילד. גם כאן ודאי טרם מכה ציץ רפואה פרח אבל צריך תפלה ומעשים כדי שתוכל לבא הישועה ולכן ונשאת תפלה בעד שארית הנמצאה כי כבר כבש כל ערי הבצרות אשר ביהודה ובתפלתו תבא הישועה. ועד"ה רמז הכתוב דבני במזלא וזה רמז בעלמא וכח אי"ן ללידה. גם ונשאת תפל"ה להעלות למלכות וליחדה וזה רמז ונשא"ת תפלה שהיא המלכות וא"ש ההי"ב:
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b> הנני נותן בו רוח וכו' והפלתיו בחרב בארצו</b>. פירוש כי יניח מלחמת העיר הזו ואח"ך אפילנו בחרב בארצו וזה היה אחר ששב ממלחמת כוש לירושלם וניגף המחנה ע"י המלאך ושב לארצו ושם נפל בחרב. ואפשר שעשה זה השי"ת כדי שירויחו ישראל ביזת כוש ומצרים גם כן. ועוד להודיע לכל העולם מה עשה השי"ת לאוהבי שמו כי מלך אשור נצח הכל ובירושלם ניגף בלא חרב ובלא חנית. דברי אמת להרב מהר"ש עדני ז"ל:
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b> וזה לך האות אכול השנה ספיח</b>. לחזקיה ע"ה יבשר שיכלכלם בשנה ההיא בספיחים ובשנה השנית בספיחי ספיחים. ויש אומרים כי השנה השנית היתה שמיטה והיו אסורים לזרוע:
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+<b> ויהי הוא משתחוה וכו' הכוהו בחרב וכו'</b>. לקלון ולחרפה רבה היה לו זה. כי אם ניגף על ידי המלאך בירושלם עם מחנהו היה לו לכבוד. אך לחרפתו ולקלונו נהרג על ידי בניו. והאלהים עשה לנקום נקם ולהודיע לכל עון פשעו ונקמתו:
+
+Chapter 20
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> ויסב את פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'</b>. אפשר במ"ש רבינו מהר"ר חיים ויטאל ז"ל בכ"י בכונת פרשת ואתחנן כי כל התפלות לא יתפלל אל השמות המוציא מפיו אלא אל שם הויה הנקרא שם העצם כי כל השמות ככנויים וכנפים ומלבושים אליו והטועה בזה כופר בעיקר וכנגד זה אמר ואתחנן אל ה' שהוא הוי"ה עם היות שהשמות שהזכיר הם אדני אלהים כי ע"י שמות אלו נפתחים שערי תפלה ואח"ך מתפ��ל אל שם הויה לבדו ואליו אמר אתה החלות זהת"ד בקצור וז"ש ויסב את פניו אל הקיר שהיא השכינה שם אדני כמ"ש בזהר כי ע"י נפתחו שערי תפלה וכמ"ש אדני שפתי תפתח ואח"ז ויתפלל אל ה' דוקא אל שם הוי"ה כמ"ש מהרח"ו ז"ל:
+
+Verse 3
+
+<b> והטוב בעיניך עשיתי</b>. אמרו רז"ל שסמך גאולה לתפלה. אפשר דהגזרה שאמר לו ישעיה הע"ה כי מת ולא יחיה בעון שלא נשא אשה ועי"ז גרם פירוד וכלפי זה אמר והטוב בעיניך עשיתי דסמך גאולה לתפלה כמשז"ל והסוד הוא ליחד הדודים קבה"ו וכונתו שהרי הוא נזהר ליחד אלא שלא נשא דחזא דנפקי בנין דלא מעלי ואין חטאו גדול מאחר דמוכח דהוא כונתו ליחד:
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b> מה אות כי ירפא ה' לי</b>. פירוש כמה גדול זה האות שיעלה ביום הג' בית ה'. וה' רצה לתת אות מעצמו בצל. מפרשים:
+
+Verse 9
+
+<b> הלך הצל עשר מעלות</b>. פירוש שאל ממנו בחר לך אחת משתי אותות אלה או למהר השמש להלך לפנים עשר מעלות ברגע או לחזור לאחור עשר מעלות. ויענהו יותר נקל הוא ללכת במרוצה השמש עשר מעלות מלחזור לאחור עשר מעלות. ובחר בקשה.
+
+Chapter 21
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b> וישב ויבן את הבמות וכו'</b>. מגיד הכתוב אשר הפליא לחטוא והיה מוסיף והולך:
+<b>ויעש אשרה כאשר עשה אחאב</b>. שהוא התחיל לעשות אשרה אבל קודם אחאב לא היו כי אם עגלי ירבעם:
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b> בעיני ה' להכעיס</b>. שסילק האש העליונה שהיתה במזבח מעת שירדה שם בימי שלמה והוא להכעיס סלקה:
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b> הרבה מאד</b>. שהרג ישעיה הע"ה וכמ"ש בש"ס ביבמות פרק החולץ (יבמות דף מ"ט) עש"ב:
+<b>עד אשר מלא את ירושלם פה לפה</b>. י"מ שכלם היו מדברים על שפיכות דמים ועל שהרג ישעיה הנביא ע"ה. וי"מ שממנו למדו לשפוך דם נקי והכל נקרא על שמו שהוא הגורם:
+
+Chapter 22
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b> ויעש הישר בעיני ה' וילך בכל דרך דוד אביו</b>. גבי חזקיה הע"ה כתיב ויעש הישר בעיניו ככל אשר עשה דוד אביו. אבל הכא כתיב וילך בכל דרך שדרכו היה ללכת בכל דרך דוד אביו אבל לא היה כחזקיה הע"ה:
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b> ויתם הכסף</b>. י"מ וישלים לגבותו:
+
+Verse 5
+
+<b> עושי המלאכה המופקדים</b>. הם הממונים והם יתנו לעושי המלאכה האומנים ממש ופועלים:
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b> לכו דרשו את ה' בעדי וכו'</b>. אפשר לומר ונקדים מ"ש פ"ק דמגילה דפריך במקום ירמיה איך מתנבאה חולדה ומשני דקרובת ירמיה הות חולדה ולא מקפיד עלה. ומוכח בעירובין דף ס"ג דאפילו במקום שמותר להורות אם התחילו בכבודו של גדול אסור. ואפשר שז"ש ויצו המלך את חלקיה וכו' לאמר לכו דרשו אל ה' כלומר שבלכתם אצל חולדה יאמרו לה דמ"ש יאשיה הע"ה היינו לכו דרשו אל ה' ולא פתח בכבוד ירמיה ושרי לה להתנבאת וילכו אל חולדה. וכי תימא הא דלא פתחו בכבודו אהני היכא דשרי להורות אבל הכא אעיקרא חולדה איך מתנבאה במקום ירמיה לז"א בן תקוה רמז שבאת מרחב דכתיב את תקות חוט השני וא"כ היתה קרובת ירמיה שגם הוא בא מרחב. ומשום דקי"ל דחוץ לשלשה פרסאות ודרך אקראי שרי לז"א דהכא אין זה ולא שריא שהרי היא יושבת בירושלם בתוך ג' פרסאות ועוד במשנה בית אולפנא כמ"ש ביונתן וקבעה מדרש לעצמה ואסור אי לאו דהיתה קרובת ירמיה ולא מקפיד עלה. ותאמר אליהם כה אמר ה' אמרו לאיש וכו' דזה מאמר ה' אמרו לאיש ולכך לא קראתו מלך והגם שרז"ל רוח אחרת אתם מ"מ אפשר להליץ טוב בעדה דאלו הם דברי ה' ואח"ך אמרה וא�� מלך יהודה השולח וכו' דאלה הם דבריה:
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b> בשלום ולא תראינה וכו'</b>. פירוש השלום הוא שלא יראה ברעה שהוא חרבן הבית אבל לו עצמו ויורו היורים וכו':
+
+Chapter 23
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b> ויעמוד העם בברית</b>. ולגבי צבור סגי להתחייב ומה גם שכבר מושבעים ועומדים מהר סיני:
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b> והשבית את הכמרים</b>. פירוש עובדי ע"ז לובשי שחורים מלשון עורנו כתנור נכמרו. מפרשים:
+<b>ויקטר בבמות</b>. פירוש כל אחד ממלכי יהודה שהיו מקטרים בערים:
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b> אכלו מצות</b>. פירוש מנחות שהיו נאפות מצות והוא הדין נמי לשאר קדשים:
+
+Verse 10
+
+<b> וטמא את התופת</b>. נקרא כן על שם שהיו מכים בתופים שלא ישמע האב קול בנו:
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b> הר המשחית</b>. הוא הר המשחה וכינוהו כן לגנאי שבנו בו ע"ז:
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+<b> ויאסרהו פרעה נכה</b>. נראה כי יהואחז במלכו חשב לנקום נקמת אביו מפרעה נכה והלך ופשט בארץ מצרים והכה בהם מכה גדולה ובשובו פגע בו פרעה בארץ חמת ולכדו ואסרו. דברי אמת להרב מהר"ר שלמה עדני זלה"ה כתיבת יד:
+
+Chapter 24
+
+
+
+Verse 1
+
+<b> וישב וימרוד בו</b>. ולסוף שלשה למרדו בא נבוכדנצר וכבשו פעם שניה והיו מגררין אותו ומת בידם לקיים מה שנאמר סחוב והשלך ואעפ"י שכתוב בו וישכב לאו דוקא. הרב מהר"ש עדני ז"ל בספר דברי אמת כ"י. ונראה דכתיב וישכב שלא המיתוהו בהדיא ובצד מה מת מעצמו. ואפשר שמה שהיו גוררין אותו לא כיונו להמיתו וגם הגרירה לא היתה מחייבת דרך טבע למות אלא שמת מהצער ומהבזוי ולהכי כתיב וישכב:
+
+Verse 2
+
+<b> וישלחם ביהודה</b>. יש מי שפירש לפי שארכו הדברים לכך חזר ואמר וישלחם כי כן דרך המקרא עכ"ד ולפי מה שכתבו קצת מפרשים דכל אלו הגדודים שלחם נבוכדנצר אפשר דה"פ דקרא וישלח ה' בו את גדודי כשדים דהכל ברצונו יתברך ובגזרתו. ואח"ך כתיב וישלחם פירוש נבוכדנצר שלח לכל אלו לאבד יהודה. וכל זה כדבר ה':
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b> הכל גבורים אנשי מלחמה</b>. היינו אנשי חיל שזכר לא על החרש והמסגר:
+
+Chapter 25
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b> דרך שער בין החומותים</b>. פירוש דרך השער שהיה בין שתי החומות שלא ירגישו בהם הכשדים. ומאי דכתיב קודם הלילה פירוש ברחו בלילה:
+
+Verse 5
+
+<b> וישיגו אותו בערבות ירחו</b>. אמרו רז"ל שברח דרך מערה ההולכת עד ערבות יריחו ונזדמן צבי הולך על גג המערה ורדפו הכשדים אחר הצבי וכבואם פתח המערה מצאו את המלך יוצא ותפשוהו:
+
+Verse 6
+
+<b> אל מלך בבל רבלתה</b>. פירוש דבראותו דארכו ימי המצור הניח חילו והלך לרבלה וכשנלכדה העיר לא היה הוא שם ורז"ל אמרו כי מאי דכתיב לעיל בא נבוכדנצר הוא נבוזראדן ומפני שהיתה אימתו של נבוכדנצר מוטלת על נבוזראדן כאלו הוא עומד לפניו לכך כתיב בא נבוכדנצר:
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b> בשבעה לחדש</b>. פירוש בשביעי נכנסו להיכל ושמיני ותשיעי קלקלו בו ובט' סמוך לחשכה הציתו בו את האור. ולפי מ"ש בזהר דהסט"א אינה שולטת בחדש אב אלא בט' ימים לבד. א"ש דבעשירי שלא יש שליטה לסט"א היתה ישועת ישראל דשפך חמתו על עצים ואבנים וניצולו ישראל. ויצדק יותר לפי מ"ש ז"�� דלא [שלט] אויב במקדש ומלאכי השרת הביאו סיד ואבנים ממקום אחר ונראה לעיני האויב כאלו שרפו בית המקדש ואינו אמת והיה זה בעשירי דאין לסט"א רשות. ואפשר דהיינו דאמר ר' יוחנן אלו הואי התם קבעתיו בעשירי כלומר דלא יש שליטה בו והיה צרה ונחמה באים כאחד:
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b> ואכל לחם תמיד לפניו כל ימי חייו</b>. יש מי שפירש לאו דוקא לפניו על שלחנו שהרי כתיב נתנה לו. וי"מ דמאי דכתיב וארוחת תמיד נתנה לו היינו לאכילת אנשי ביתו כי הוא עצמו היה אוכל תמיד על שלחן המלך. וה' ברחמיו יאיר עינינו בתורתו הקדושה תורת חיים: