edc97d857d518178fca7b3c02d2981635f8e786d43b398aa53bdcc6ee77be4d7

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Abarbanel on Torah/English/Etzion VBM.json

@@ -0,0 +1,150 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Abarbanel on Torah",
+    "versionSource": "http://etzion.org.il/en/lecture-23-abarbanel",
+    "versionTitle": "Etzion VBM",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אברבנאל על תורה",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel"
+    ],
+    "text": {
+        "Genesis": {
+            "Introduction": [],
+            "": []
+        },
+        "Exodus": {
+            "Introduction": [],
+            "": []
+        },
+        "Leviticus": {
+            "Introduction": [],
+            "": []
+        },
+        "Numbers": {
+            "Introduction": [],
+            "": []
+        },
+        "Deuteronomy": {
+            "Introduction": [],
+            "": [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "",
+                        "Due to the horrible troubles, many of them will leave their faith and worship forms of the stars of the heavens, “human handiwork.” They do not believe them, because they know that in their knowledge and their recognition they are “wood and stone, which neither see, nor hear, nor eat, nor smell.” They will only perform this service in order to escape death… and they will keep God’s Torah in their midst, while they serve the nations’ gods out of fear. This is not mentioned here to portray a sin, but rather a punishment: this was the greatest of evils, recognizing and feeling the belief of the true God in their hearts while they serve idols with their mouths, and their tongues will betray them, and they will be killed for this. About this it is said (Devarim 28:64), “And you shall serve there other gods.”"
+                    ]
+                ]
+            ]
+        }
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אברבנאל על תורה",
+        "enTitle": "Abarbanel on Torah",
+        "key": "Abarbanel on Torah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "בראשית",
+                "enTitle": "Genesis",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "שמות",
+                "enTitle": "Exodus",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "ויקרא",
+                "enTitle": "Leviticus",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "במדבר",
+                "enTitle": "Numbers",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "דברים",
+                "enTitle": "Deuteronomy",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Abarbanel on Torah/English/The Biblical Exegesis of Don Isaac Abrabanel. PhD thesis by Dr. David E. Cohen, University of London, 2015.json

@@ -0,0 +1,225 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Abarbanel on Torah",
+    "versionSource": "http://sefaria.org",
+    "versionTitle": "The Biblical Exegesis of Don Isaac Abrabanel. PhD thesis by Dr. David E. Cohen, University of London, 2015",
+    "priority": 1.0,
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אברבנאל על תורה",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel"
+    ],
+    "text": {
+        "Genesis": {
+            "Introduction": [],
+            "": [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [
+                        "<b>‘And Joseph was brought down to Egypt’</b>, etc, to the end of this Scriptural portion. There are (valid) questions arising out of these two chapters (39 &amp; 40) also, which are as follows:",
+                        "Question 1: In the verse (Gen. 39:2): <b>‘And the Lord was with Joseph, and he was a successful man, and he was in the house of his Egyptian master’</b>, the verse utilizes the Hebrew verb <i>‘hayah’</i> (‘he was’) three times, which seems unnecessary repetition. It could simply have stated: <b>‘And the Lord was with Joseph, so that he was successful in his Egyptian master’s household’</b>.",
+                        "Question 2: In connection with the Torah recording that his master handed over control of everything he had into his (Joseph’s) hands, it has already been stated previously: ‘And he appointed him over his household and all that he had he placed under his control (39:4) and yet again, subsequently, we are told: <b>‘And he left everything he had in Joseph’s hands and knew nothing of it’</b>, etc (39:6). This threefold reiteration of the same point is surely unnecessary.",
+                        "Question 3: Why did Joseph’s master’s wife publicize what had taken place between Joseph and herself: for surely, by doing so, she was impugning her own moral dignity? It would have been better for her to maintain silence so as to retain her honor. Furthermore, (had she kept silent), the hope always remained that on some future occasion she might succeed in enticing him to comply with all her desires – in view of this, then, did she act foolishly?",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "The commentary will cover from: <b>‘And Joseph was brought down to Egypt’</b> etc (39:1) to ‘Now it transpired, after these events’ (40:1). Scripture relates that it was part of Divine providence, for Joseph’s benefit, that the Ishmaelites who had purchased him did not take him on their own familiar routes or lead him away to a distant land, nor did they sell him (merely) to grind amongst the millstones, or to work in a lowly occupation entailing much physical labor and exertion, but (on the contrary) sold him in Egypt, which was a highly advanced country, to Potiphar, who was Pharaoh’s officer, a prince – one of his greatest officials.",
+                        "Now, as regards the true meaning of (the Hebrew word) <i>‘sarisim’</i> (appearing here in the text), our Sages of blessed memory held various opinions, some maintaining that they were actually eunuchs – incapable of sexual relations – and others claiming that they were high-ranking officials; the latter view is the one I believe to be correct.",
+                        "We are also told that the Chief Executioner was appointed for the purpose of executing and incarcerating offenders, and accordingly the prison-house was under his control, being indeed located inside his own house; and the officer in charge of the prison was subject to his jurisdiction."
+                    ],
+                    [
+                        "Now Joseph, despite being merely a slave to the ruling classes, constantly retained the fear of God before his eyes, and had the Almighty in mind throughout the course of his activities. It is regarding this that (the Torah) states: <b>‘And the Lord was with Joseph’</b>, i.e. that the thought of Him was always in Joseph’s mind. Accordingly, as a reward for this, he became a person who succeeded in every venture he undertook.",
+                        "However, I personally consider the most accurate overall interpretation of these verses to be that Scripture here records three enormous acts of grace conferred by the Holy One, blessed be He, upon Joseph there (in the jail). The first was that, despite being but a slave, with a depressed spirit, he nonetheless enjoyed Divine influence to such a degree that when he heard a dream, he could interpret it in accordance with what would actually transpire in the future – and it was impossible for this to be on account of (his) inherent gift of discernment, simple knowledge (of current events), and well-developed analytical powers possessed by him, as such powers are variable in their results – they do indeed predict the truth on some occasions, whilst on others they fail to do so. (We are thus forced to conclude that) it was the spirit of the Almighty speaking through him, and that His word was upon his (Joseph’s) tongue; and accordingly, not a single one of his predictions failed to be fulfilled; he could also see dreams fulfilled in accordance with his predictions; and it is thus, in relation to all this, that Scripture states: <b>‘And the Almighty was with Joseph’</b>. The second (act of Divine grace) was that he succeeded in all his affairs. Concerning this aspect, we are told, <b>‘And he was a successful person’</b> in that whatever he turned his hand to prospered. The third (act of Divine grace) was that, despite the general custom amongst high-ranking officials, on purchasing a slave, to leave him to labor in the fields, [indeed the Egyptians, in particular, would treat Hebrews in this fashion, as they were hated by them on account of their (i.e. the Hebrews) being meat-eaters], in this instance the Almighty favored him in his master’s house by allowing him to remain working inside the house, (even) in Egypt, where he could relax, rather than dispatching him to the fields to toil away there. In regard to this point, the verse emphasizes: <b>‘And he was in the house of his Egyptian master’</b>. Moreover, since each of these three (acts of grace) were quite distinct, the narrative repeatedly utilizes the word <b>‘va’yehi’</b> (‘and he was’) in each particular instance. Thus, in the light of this interpretation, the first of the questions initially posed (by us) has been satisfactorily resolved.\n"
+                    ],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "When his master observed that the Almighty <b>‘was with him’</b>, i.e. that he possessed both Divine knowledge and fear of God, and that He was, so to speak, ‘advising’ him in relation to his affairs; and on his witnessing such a great measure of Divine grace as would guarantee Joseph’s success in all his endeavors, Joseph found favor in his sight.",
+                        "It is, however, also legitimate to interpret the verse (39:3) <b>‘And his master saw that the Almighty was with him and that God caused all that he did to succeed’</b> as follows: sometimes merchants make healthy profits from their merchandise, but this is attributable solely to the deceitful (commercial) practices to which they resort: as Scripture indeed informs us elsewhere: (Hosea 12:8): ‘Canaan (i.e. the merchant) holds in his hands scales of deceit; he loves to defraud’); but Joseph did not act in this fashion, as God’s presence was permanently in his thoughts and before his eyes; hence he would never commit a wrong, nor would he ever resort to deceitful language – but nonetheless, the Almighty allowed all his dealings to prosper. It was due to this that his master elevated him to a higher status. Until now, he had been serving in his master’s home, but not inside his ‘inner sanctum’; he had not been attending upon his master in his inner chamber. But at this juncture, he (Potiphar) elevated his working status in three ways: first, he (Joseph) ministered directly to his master, by dressing and feeding him – this is what is meant by the phrase <b>‘and he ministered to him’</b>; secondly, he appointed him in charge of his entire household, i.e. that he (Joseph) could henceforth command all the servants employed there to carry out such tasks as befitted them: thirdly, he handed over control of all his possessions to Joseph, by creating him guardian of his treasures and his riches.",
+                        "Now it was by virtue of Divine Providence that, from the very moment he had appointed Joseph over his household and all he possessed, <b>‘God blessed the Egyptian’s house for Joseph’s sake’</b> (39:5). And not only did He bless the items inside the house, which were under Joseph’s direct control, but the Divine blessing extended to all he owned, both in the house and in the fields, despite Joseph having no role to play in the fields at all."
+                    ],
+                    [
+                        "The narrative continues to relate that Potiphar went yet one step further, by leaving all his possessions in Joseph’s charge, by which is meant without any written record or inventory (of the items in question). This, then, is what is meant by the phrase <b>‘And he knew nothing of what was under Joseph’s control’</b> (39:6). For previously, the Torah relates: ‘And he appointed him over his household, and handed over all his possessions to him’ i.e. his treasures – yet his master was aware of what was in the house, and he (Joseph) would account to him on a daily basis. However, once he had observed his success and his uprightness of character – <b>‘he was not cognizant of anything in Joseph’s possession’</b> (39:6), insofar as he did not demand any reckoning from him, as is customary amongst administrational delegators. This, then, is the true import of the phrase ‘he abandoned control of all his possessions’.",
+                        "Now when the Torah tells us (that he left everything in Joseph’s hands) <b>‘except the bread that he ate’</b> (39:6), it means to say that he left his entire wealth and possessions in Joseph’s charge without requiring any account from him, besides the bread his master ate; this could not be under Joseph’s control, as he was of Hebrew origin, and (as we are later informed – [Ch. 43:32]: ‘the Egyptians are not permitted to eat bread together with the Hebrews’ – as Rabbi Abraham Ibn Ezra has noted ( in his Torah commentary). Accordingly, (as we have amply demonstrated), there is, after all, nothing repetitious or superfluous contained within these verses, and thus the second question initially posed by us has been satisfactorily resolved.",
+                        "After Scripture has praised Joseph by recording that ‘God was with him’ and that ‘he was successful’, thus causing him to find favor in his master’s sight, it continues to lavish yet more praise on him, by relating that he was <b>‘of fair countenance and handsome appearance’</b>, on account of which he found favor in the eyes of his master’s wife!\n"
+                    ],
+                    [
+                        "It is due to the fact that a man’s high status, plus the fact that everyone pays him attention, frequently induce women to love him, that Scripture states at this point (39:7): <b>‘So it happened after these events’</b> i.e. once he had been appointed supreme controller of his master’s house, coupled with his natural good looks, that his mistress started to think about him.",
+                        "When the verse tells us that <b>‘his master’s wife raised her eyes towards Joseph’</b>, it intends to convey the idea that she was, so to speak, pleading with him (to surrender to her) because of her love for him. When it states that she <b>‘raised her eyes towards him’</b>, this expression must be understood in the same sense as the phrase we find (in Psalm 123:1): ‘Unto Thee, O Lord, have I raised my eyes!’ She thus addressed him: <b>‘Lie with me!’</b>, as though to say, ‘now that you are already in control of the entire household, rule over me as well!’\n"
+                    ],
+                    [
+                        "<b>‘But he (Joseph) refused, and said to his master’s wife’</b>, etc. (39:8) First of all, the verse states that he inwardly refused – as being a mortal sin – to consort , rebelliously and treacherously, with his master’s wife – and, even more so, to beget children destined for idol-worship. And, besides this, i.e. his inward refusal to succumb – he also openly declared to her his reasons for avoiding intimacy with her –",
+                        "<b>‘Look, my master has handed over all his affairs to me’</b>, etc. (39:8). What he wished to point out by this was that an individual who sins does so exclusively either to satiate himself with something materially beneficial, or for the sake of obtaining glory, or to fulfill a pledge (made by him); ‘but in my case, none of these factors apply: from the aspect of material benefit, my master has no idea of what household items are under my control, having placed all his possessions in my hand. As to obtaining glory, <b>‘even my master himself is not of higher rank in the household than I am’</b> – by which he meant to say: <b>‘whilst it is possible that within the king’s household, he is greater than I, in this household, he is not’</b>. And as regards fulfillment of a pledge, my master has withheld nothing from me besides you, and that too is only because of your being his wife – i.e. insofar as your marital status is concerned; but not in any other respect. Accordingly, if all that remains to him is yourself, on account of your marriage to him, how can I perpetrate so great an evil as to remove you forcibly from him? – for by doing so, I would be acting like a traitor and a thief in respect of what was placed in my care. Furthermore, even if he knew nothing of the affair, and I could thus not be called a sinner against him personally, still, there can be no doubt that the sin would be against God, Who is aware of secret matters’. This, then, is what he meant by exclaiming: <b>‘I will have sinned against the Almighty!’</b>\n"
+                    ],
+                    [],
+                    [
+                        "Now, as regards the next verse: (39:10): <b>‘And it happened, when she spoke to Joseph daily, but he paid no attention to her importunings’</b>, I believe its correct interpretation is as follows: on the first occasion, Joseph did listen to her words, and replied to her, as she was his master’s wife; but subsequently, he became afraid that her continual advances would (ultimately) entice him; for repeated words or deeds can make a huge impression, so as to effect an alteration in a person’s conduct. Consequently, from then onwards, when she used to speak to him every day – our Sages indeed tell us that this went on for twelve months! – he would not listen to what she said, to avoid himself becoming seduced. Now she, as mistress of the house, would sit on the ground – as is customary for ladies of that rank – on a rug made of linen and embroidered wool – and high-ranking officials, when coming to converse with them, would (customarily) lie down on those very rugs to conduct their dialogue. She was accordingly continually urging Joseph to lie down beside her on the rug so that she could speak to him, but he (for his part) had no desire to approach her. This, then, is the (full) purport of the verse (found here) :(39:10): <b>‘But he paid no heed to her, to lie by her side, to be with her’</b>. On perceiving that she would not accept his efforts to extricate himself (from her clutches), he chose to shut his ears and neither to listen to anything she said, nor, needless to say, to venture close to her in the place where she was seated.\n"
+                    ],
+                    [],
+                    [
+                        "Accordingly, when the power of her love overwhelmed her, and he was no longer paying any attention to her words, she seized him by his robe, reasoning that, once she had been so bold as to grab hold of it, he would be ashamed to despise her and tell her (outright): ‘I do not desire you!’ He, for his part, for fear that he would let himself be seduced by her advances and her conduct, fled away from her presence, and went outside, not even tarrying to extricate his robe from her hand so that she would not seize and kiss him. This is what Scripture intends to convey by (the expression) <b>‘he fled’</b> (39:12). He also did not wish to extract his garment from her hand by superior force because she was, after all, his mistress, so that she was able to detach it from him; as it was a robe in which he would envelop himself, like a cloak, as Nahmanides has stated (in his commentary on this passage)."
+                    ],
+                    [
+                        "She, for her part, seeing that he had left his robe in her hand and had fled outside naked – something which is not done – thought that, without doubt, if his master arrived on the scene, he would question him as to what had occurred, and Joseph would be compelled to reply to him to excuse himself for walking about outside the house naked; and that when he would tell him the truth as to what had taken place, her nefarious conduct would become public knowledge. This, then, is the correct interpretation of the verse: <b>‘Now it transpired, that when she saw that he had left his robe in her hand and fled outside’</b> (39:13) – for had he not done both these things, she would not have suspected him of revealing the incident; just as she too had not disclosed it till now. However, as he had fled outside naked, whoever saw him – and most certainly his master – would be prompted to demand an explanation from him; and he in turn would be forced to disclose the incident. It was due to such considerations (only) that she (decided to) act cunningly, for fear of the shame she would suffer on being discovered by the members of the household. Hence she herself publicized the affair, by exclaiming:(39:14): <b>‘Look how he (my husband) has brought us a Hebrew man’</b> – an enemy of the Egyptian nation – and promoted him over his household; and he, for his part, perceiving this, had the temerity to mock me!’ [in the sense of the Biblical verse (Proverbs 29:21): ‘he who pampers his slave from his youth will ultimately find the slave lording it over him!’] With such an interpretation of the passage, the third question we initially posed has been satisfactorily resolved.\n"
+                    ],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "Undoubtedly, when Joseph’s master, appreciating that God was ever-present in his mind, did not believe what his wife was saying; for had he done so, he would have had to put him to death. However, he was still troubled by this episode, and accordingly put him in prison – had he not acted in this way, he would have become a laughing-stock, as his wife was (already) saying as much. By remaining silent, he would have provided her with a pretext for being unfaithful to him. This, then, is what Scripture intends to convey by the phrase, <b>‘And when his master heard the words of his wife’</b> (39:19): – for he was not unduly affected by the incident itself, since he lent it no credence; nor was he influenced by the robe found in her hand – as he undoubtedly questioned Joseph about it, and was told the truth. The Torah mentions this only briefly, as it is quite clear from the basic drift of the narrative. Hence it does not say (39:19): ‘And his fury was aroused against Joseph’, but simply, <b>‘his fury was aroused’</b>. He was angered by what his wife had said, and his mind pre-occupied with what to do to appease her, given that she was insisting on her version of events. Accordingly, he resolved to incarcerate Joseph in the prison-house, which was under his control and located within the precincts of his own home, to remain there until (his wife’s) fury had subsided.\n"
+                    ],
+                    [
+                        "He did not hand him over to his servants, the officials, to lead him away in shame and derision to the jail, as would be normal (in such cases); but rather, his master personally took him by the hand and led him there, as he (Joseph) was highly esteemed by him. This is what is meant by the verse <b>‘And Joseph’s master took him, and placed him in the prison-house’</b>. (39:20). However, he did not put him in the area where men of lowly rank were imprisoned by order of the city’s judiciary, but in the section where royal prisoners were incarcerated; for inside the jail were various chambers and storeys, each separate from one another; and Joseph was placed in that very room where those princes imprisoned by royal command had been assigned.",
+                        "As for the next phrase, <b>‘and he remained there in the prison-house’</b>, we must understand this to mean that he (Potiphar) placed him there, as this was to be his punishment, i.e. to remain there at his pleasure for a period of time; and he was to receive no further punishment.\n"
+                    ],
+                    [
+                        "Scripture then goes on to relate: <b>‘And the Almighty was with Joseph and extended grace towards him, and granted him favor in the eyes of the prison governor’</b> (39:21). We should note that, whereas in regard to Joseph’s master (Potiphar), who was a high-ranking official, Scripture (deliberately) employs the (more neutral) expression ‘he found favor in his sight’, in the case of the governor of the jail, who was cruel by nature, showing neither pity nor mercy [such a nature well suited his job, as he would inevitably be in the company of wrongdoers and sinful men all day long], – so that Joseph’s finding favor with him would be truly miraculous – Scripture relates: <b>‘The Almighty was with Joseph and extended him grace, granting him favor (even) with the governor of the jail’</b>. This was nothing less than a miracle, taking into account the governor’s base character. Indeed, (Joseph found favor with him) to such an extent that the governor delegated control of all the prisoners to him, and he was appointed to watch over all their comings and goings. Now, since the poorest element amongst a group of prisoners continue with the performance of their regular occupations whilst in jail so as to allow them to earn some money, and it would be risky to permit outsiders to visit them to buy such items from them as they had made themselves, in case the prisoners plotted an escape, all their business affairs and dealings were directed through Joseph. This, then, is the underlying meaning of the phrase (39:22): <b>‘and everything they did there was done by him’</b> – as they carried out all their activities under his supervision. Rashi states in his commentary on this verse that everything was done at Joseph’s command and with his permission; and undoubtedly Joseph too obtained some personal benefit from this arrangement; hence the next verse goes on to say: (39:23): <b>‘The prison governor saw nothing of all that passed through (Joseph’s) hand’</b> – as he did not bother to check whether Joseph would obtain material benefit from it or not.",
+                        "The same verse then records that all these benefits flowed from the prison governor, despite this being totally out of character for him; and we may ascribe this to two reasons; first, because God was with Joseph, causing him to find favor in his sight; and secondly, because the Almighty granted Joseph success in regard to anything to which he turned his hand; and such success allowed him permanently to retain the governor’s favor.\n"
+                    ]
+                ]
+            ]
+        },
+        "Exodus": {
+            "Introduction": [],
+            "": []
+        },
+        "Leviticus": {
+            "Introduction": [],
+            "": []
+        },
+        "Numbers": {
+            "Introduction": [],
+            "": []
+        },
+        "Deuteronomy": {
+            "Introduction": [],
+            "": []
+        }
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אברבנאל על תורה",
+        "enTitle": "Abarbanel on Torah",
+        "key": "Abarbanel on Torah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "בראשית",
+                "enTitle": "Genesis",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "שמות",
+                "enTitle": "Exodus",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "ויקרא",
+                "enTitle": "Leviticus",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "במדבר",
+                "enTitle": "Numbers",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "דברים",
+                "enTitle": "Deuteronomy",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Abarbanel on Torah/English/YU Torah miTzion Beit Midrash.json

@@ -0,0 +1,169 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Abarbanel on Torah",
+    "versionSource": "http://www.torontotorah.com",
+    "versionTitle": "YU Torah miTzion Beit Midrash",
+    "versionTitleInHebrew": "ישיבה-יוניברסיטי בית מדרש תורה מציון",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אברבנאל על תורה",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel"
+    ],
+    "text": {
+        "Genesis": {
+            "Introduction": [],
+            "": [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "... Without a doubt, as Noach and his children left the boat they were desolate, grieving for the past, ‎and fearful, frightened of the future. This was for four reasons: 1. They mourned the death of their ‎relatives and friends, all of their intimates … 2. They were fearful, frightened of the predatory ‎beasts. When they had been in a political body before, then when a beast came, as in an ambush, ‎many people gathered to kill it … 3. They were anxious, saying, “What shall we eat? We lack the ‎tree fruit which were given as food for Adam, and we lack fruit of the land from which to eat … 4. ‎They feared lest strife and quarrels befall brothers, and lest they kill each other as Kayin had killed ‎Hevel … ‎And when G-d saw that they were desolate for the past and anxious for the future, He addressed ‎their hearts regarding each of these four matters, and He blessed them in ways that matched each ‎of the thoughts in their hearts [in Bereishit 9:1-7].‎ For the first [thought], the lack of relatives and friends who had died in the flood, He told them, ‎‎“Bear fruit and multiply and fill the land.” Meaning: You shall generate relatives and friends from ‎your progeny, and they will be more lovingly loyal than strangers. It is as though He had said, “I will ‎give you great procreative capacity, so that the land will quickly fill up with your children.”‎ For the second thought, their fear of predatory beasts, He said, “And your fear and terror will be ‎upon all of the beasts of the land, and all of the birds of the heavens.” For the human form has a ‎natural domination and authority over all living creatures… “In your hand they have been placed,” ‎meaning to say that  [the animals] had acquired humility and domestication before human beings ‎on the boat, and this would remain.‎‏ ‏For the third thought, the lack of food, He said, “All crawling ‎creatures that live are for you to eat,” as if to say, “If you lack fruit to eat, take your food from the ‎living.”…‎‏ ‏And for the fourth thought, their fear of themselves lest they kill each other, He said, “But ‎only, your blood for your lives I will demand.”‎"
+                    ]
+                ],
+                [
+                    [
+                        "Without a doubt, as Noach and his children left the boat they were desolate, grieving for the past, and fearful, frightened of the future. This was for four reasons: 1. They mourned the death of their relatives and friends, all of their intimates ... 2. They were fearful, frightened of the predatory beasts. When they had been in a political body before, then when a beast came, as in an ambush, many people gathered to kill it... 3. They were anxious, saying, “What shall we eat? We lack the tree fruit which were given as food for Adam, and we lack fruit of the land from which to eat ... 4. They feared lest strife and quarrels befall brothers, and lest they kill each other as Kayin had killed Hevel ...<br> And when G-d saw that they were desolate for the past and anxious for the future, He addressed their hearts regarding each of these four matters, and He blessed them in ways that matched each of the thoughts in their hearts [in Bereishit 9:1-7].<br> For the first [thought], the lack of relatives and friends who had died in the flood, He told them, “Bear fruit and multiply and fill the land.” Meaning: You shall generate relatives and friends from your progeny, and they will be more lovingly loyal than strangers. It is as though He had said, “I will give you great procreative capacity, so that the land will quickly fill up with your children.”<br> For the second thought, their fear of predatory beasts, He said, “And your fear and terror will be upon all of the beasts of the land, and all of the birds of the heavens.” For the human form has a natural domination and authority over all living creatures ... “In your hand they have been placed,” meaning to say that [the animals] had acquired humility and domestication before human beings on the boat, and this would remain.<br> For the third thought, the lack of food, He said, “All crawling creatures that live are for you to eat,” as if to say, “If you lack fruit to eat, take your food from the living.”... <br>And for the fourth thought, their fear of themselves lest they kill each other, He said, “But only, your blood for your lives I will demand.” "
+                    ]
+                ]
+            ]
+        },
+        "Exodus": {
+            "Introduction": [],
+            "": []
+        },
+        "Leviticus": {
+            "Introduction": [],
+            "": []
+        },
+        "Numbers": {
+            "Introduction": [],
+            "": []
+        },
+        "Deuteronomy": {
+            "Introduction": [],
+            "": []
+        }
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אברבנאל על תורה",
+        "enTitle": "Abarbanel on Torah",
+        "key": "Abarbanel on Torah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "בראשית",
+                "enTitle": "Genesis",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "שמות",
+                "enTitle": "Exodus",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "ויקרא",
+                "enTitle": "Leviticus",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "במדבר",
+                "enTitle": "Numbers",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "דברים",
+                "enTitle": "Deuteronomy",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Abarbanel on Torah/English/Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009.json

@@ -0,0 +1,1289 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Abarbanel on Torah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623",
+    "versionTitle": "Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "",
+    "shortVersionTitle": "Metsudah Publications, 2009",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/721a0c9f8b43429b534c2b92453c8c44.png",
+    "purchaseInformationURL": "https://www.israelbookshoppublications.com/store/pc/Sifsei-Chachamim-Chumash-Vol-1-p482.htm",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אברבנאל על תורה",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel"
+    ],
+    "text": {
+        "Genesis": {
+            "Introduction": [],
+            "": [
+                [],
+                [],
+                [
+                    [
+                        "<b>That the tree was good for food.</b> She saw that the serpent himself ate of it with no ill effects. <b>And she also gave it to her husband.</b> The fruit had the effect of increasing one’s passions; therefore it was important to her that he eat of it as well. This passage illustrates the dangers of treating Hashem’s commandments as a subject for philosophical inquiry."
+                    ]
+                ],
+                [
+                    [
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "<b>She gave birth … to … Hevel.</b> “Vanity.” Hevel sought dominion over others, which is why he chose to be a sheperd. Kayin, on the other hand, desired material possessions, and because he lacked fear of Heaven he was unconcerned about the curse upon the soil."
+                    ]
+                ],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    []
+                ],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>Adonoy was comforted (or “repented”).</b> That is, it would have appeared to a human observer that He repented.<br><b>That He had made man.</b> Note that it does not say that He repented that He <i>created</i> man, but only that He <i>made</i> him — i.e. that He allowed him to become so numerous. Hashem knew from the start that a creature made of earth could only be brought to perfection after much tending and pruning.<br><b>Adonoy said.</b> He said it to Mesushelach and Noach who had been charged with rebuking and forewarning the people."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>As he came near.</b> Avraham did not employ this subterfuge when he entered Canaan because he came there at God’s command and was confident that God would protect him."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>He lived in a cave.</b> He was embarrassed to face Avraham, who had separated from him, so he told his daughters that the entire world was destroyed."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [
+                    [
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "<b>Who would have said.</b> They had not been told that Sarah would even be able to nurse. The purpose of this additional miracle was to spare Yitzchok having to nurse from a stranger. <b>And was weaned.</b> Sarah’s milk did not dry up until Yitzchok was two. It was to give thanks for this unexpected miracle that Avraham made the feast"
+                    ],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>Elokim opened her eyes.</b> He did not create a miraculous well for her but merely enabled her to find an existing one."
+                    ]
+                ],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>He bound his son.</b> Yitzchok assumed that this was to be a symbolic offering. It was only when Avraham took the knife and marked the place for the cut did he realize that he was actually to be slaughtered. At that moment he called out to Hashem."
+                    ]
+                ],
+                [
+                    [
+                        "<b>Negotiable currency.</b> Literally, “handed over to the merchant” — Avraham delivered the coins to the city’s financial expert for examination."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    []
+                ],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>Angels … were ascending and descending.</b> Yaakov was afraid that he had sinned in taking the blessings, but Hashem showed him that heaven approved and that the prayers and offerings of his offspring would ascend to heaven from this spot."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>Isn’t it enough that you took.</b> When Leah stopped producing children Yaakov reduced the time he spent with her. <b>Would you also take.</b> Although the Matriarch’s pregnancies were all from Heaven, they did not refrain from using medicinal aids as well."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>They approached … with confidence.</b> Yaakov’s sons had performed the circumcisions themselves. Then when they came to check up on their “patients” they sent the women and children out of their rooms and killed them one at a time."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>Let us not kill him.</b> Some of the brothers wished to kill him to prevent him from imposing his rule upon them, but Reuvein was concerned that the dreams might have been genuine. <b>Throw him into this pit.</b> If he escaped miraculously it would prove that the dreams were genuine."
+                    ]
+                ],
+                [
+                    [
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "<b>At that time.</b> This episode is inserted here to compare the founding of Yehudah’s dynasty with that of Yoseif’s dynasty, and to show how Providence saw to it that none of Yaakov’s offspring would be lost, so that even the sinful Er and Onan were replaced by the righteous Peretz and Zorach. <b>Yehudah descended.</b> He wanted to distance himself from his brothers’ cruelty as well as from his father’s sorrow. Nevertheless, from the fact that he went with his brothers to Egypt it is clear that he did not sever his ties to them altogether.<br><b>She is righteous, [it is] from me.</b> I had thought my two sons died on her account, but now I see that it was due to their own wickedness, for she has conceived through me yet I am still alive (<i>Abarbanel</i>)."
+                    ]
+                ],
+                [
+                    [],
+                    [
+                        "",
+                        "<b>Ad-noy was with Yoseif.</b> This was evident in three ways: 1) He was granted Divine inspiration, although this usually requires a spirit of joy; 2) he was successful in all his endeavors; and 3) his master accepted him into his household despite Egyptian antipathy towards Hebrews .\n"
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>In truth we are guilty.</b> The man’s mercy towards their households reminded them of their own lack of mercy towards their brother. Alternatively, until now they thought he was simply cruel, but now that they saw otherwise they knew that what had befallen them was a punishment."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>You will dwell.</b> He invited his father to come to Egypt because he could not abandon his duties to go to Canaan. <b>In the land of Goshen.</b> In case his father was deterred by the immorality of the capital, he assured him that he could dwell in Goshen instead."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "<b>Please do not bury me in Egypt.</b> He was concerned that Yoseif would leave his coffin in Egypt until the redemption to ensure that the Israelites would take his own out as well."
+                    ]
+                ]
+            ]
+        },
+        "Exodus": {
+            "Introduction": [],
+            "": [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>On … the houses.</b> The blood was to be placed on the inside because it was a sign for the B’nei Yisrael, not the Egyptians (see v. 13)."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>Honor your father.</b> Included within this is the obligation to honor Hashem, one’s true Father, and according to the Sages (<i>Kesubos</i> 103a), one’s older brother. It also includes honoring Torah scholars, who are like fathers to their disciples, heeding the prophets, showing respect to the elderly and obeying the Sanhedrin. The purpose of this <i>mitzvah</i> is to bolster faith in tradition by honoring its bearers. That is why it is listed on the first Tablet along with the commandments between man and God. <b>So that your days may be lengthened.</b> This is in recompense for his good deed towards his forebears. Alternatively, it is to enable his own children to honor <i>him</i>, measure for measure; therefore when this commandment is repeated in <i>Devarim</i> (5:16) the Torah adds, “in order that it will be good for you” (<i>Abarbanel</i>)."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "<b>Do not oppress a stranger.</b> Do not pressure him even under circumstances where it would be appropriate to pressure a born Jew, lest he assume that you are doing so because he is a convert."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>And this is what you shall offer.</b> The purpose of the altar could not have been for the sacrificing of sin offerings because God did not want people to sin in the first place. Rather, its primary purpose was for the sacrificing of the continual offerings, which were expressions of gratitude for God’s kindnesses to the B’nei Yisrael. Thus the morning offering recalled the Giving of the Torah, which took place in the morning. The afternoon sacrifice recalled the redemption from Egypt, which took place in the evening. The tenth of an <i>epha</i> of flour recalled the manna, of which each person received a tenth of an <i>epha</i> every day. The oil recalled the distinction they received at the time of the exodus and the wine recalled their joy."
+                    ]
+                ]
+            ]
+        },
+        "Leviticus": {
+            "Introduction": [],
+            "": [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>This is the offering of Aharon.</b> Ten reasons can be presented for this meal-offering: 1) The Kohein Godol needs to atone for himself first before atoning for others. 2) So that others will say if the Kohein Godol needs atonement then we certainly do. 3) So that those who sinned will not be embarrassed about bringing an offering for themselves. 4) So that the poor will not be embarrassed bringing only flour. 5) So that the Kohein Godol will be humble before Hashem. 6) To demonstrate that the kohanim eat the meal-offerings because Hashem commanded and not to satiate themselves. 7) To thank Hashem for the gifts to the kohanim. 8) To atone for the possibility that the kohanim did not take enough in the fistful from the other meal-offerings. 9) Just as there is a continual communal offering, there should be a continual individual offering. 10) To atone for the Sin of the Golden Calf whose punishment is meted out slightly each day."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>You shall afflict yourselves.</b> All the physical enjoyments are prohibited on Yom Kippur, so that the animal soul will be afflicted and be rebuked from chasing after these enjoyments. Work is prohibited so that our thoughts will be free for repentance and prayer, for how can we work on this day on which our life depends? The proselyte is also obligated in this so that the congregation will not be liable for his iniquities."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>You shall regard its fruit as closed off.</b> According to the Moreh Nevuchim (3:37), the reason for <i>orlah</i> is because there was an idolatrous law to do certain known things during the planting to quicken the arrival of the fruits. Therefore, these fruits were prohibited so they would not come to these actions. A type of a mitzvah connected to the land that serves to distance one from idol worship is applicable in both Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael. Afterwards the Torah prohibits the actions they did at the time of planting, as we see later."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>I will scatter you.</b> From the time of the Destruction of the First and Second Temples many came to Spain and France and the rest of the kingdoms, and yet there as well they had no rest."
+                    ],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>They will confess.</b> As we explained, the leaders of the returnees from Babylon will confess, but the people will not repent. <b>In their unfaithfulness.</b> They will still ascribe everything to coincidence, as one who [attempts to purify himself but] immerses in a ritual pool with a vermin [that imparts impurity] in his hand. Therefore (v. 41), “I will bring them …” in an extended exile."
+                    ]
+                ],
+                [
+                    [
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "<b>When a person expresses a vow.</b> This refers to a vow made in time of trouble. It is not proper that we should make the valuation for a person in the same way as that of an animal. Furthermore, there is a set amount of the valuation to remove any jealousy in valuations. The Torah differentiates between male and female because the male is on the level of “form” (more spiritual) and the female is on the level of “matter” (more material). In reparation for damages, however, there is no difference between a male or female servant, and the like. This is because the damager makes no distinction. The valuation of a female is about half that of a male because the female fetus completes its formation in twice as much time — eighty days for the female and forty days for the male. Additionally, one man has the strength to work as two women."
+                    ]
+                ]
+            ]
+        },
+        "Numbers": {
+            "Introduction": [],
+            "": [
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>And have it stand</b>. This connotes service; their role was: 1) “they shall serve,” which is the song, 2) “guardianship,” lest an outsider enter, and 3) “to serve,” which was the service of carrying."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>If war shall come</b>. The trumpets will arouse them to repentance, and Hashem will no longer hide His Face from them, which is termed ‘being forgotten.’ <b>And you will be remembered</b>. This will remind them that they stand before Hashem and they will not sin on their joyous occasions."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>Those days.</b> He told them that the days were the days of the first ripening of the grapes so they would not be afraid to carry fruits, as other people would also be carrying fruits in those days."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "<b>And Miriam died.</b> This tells us something derogatory about the congregation, that instead of comforting Moshe and Aharon for their loss, they quarreled with them."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>To the large [tribe], increase.</b> According to Rashi they gave a larger portion to the bigger tribe, and yet it was all by means of lots. The ones causing the inheritance were those who went out of Egypt. According to Ramban the Land was divided into twelve equal portions, and the tribe was divided into families according to their size. It seems to me that the lottery would inform in which region of the Land the tribe’s inheritance would be, and afterwards Yehoshua and the elders would make the boundary according to the number of persons in the tribe. This is the meaning of (Bamidbar 33:54): “To whomever the lottery [system] ordains, it shall be his.” And this was the complaint of the tribe of Menashe to Yehoshua — that he gave them too little."
+                    ]
+                ],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>Take to yourself.</b> Due to Moshe’s honor, Hashem told him to do it by himself, and to testify about Yehoshua’s completeness, to honor him from now on so that Bnei Yisroel will treat Yehoshua with honor."
+                    ]
+                ],
+                [
+                    [
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "<b>In the Holy [Sanctuary] you shall pour.</b> They poured it into a special place in the Altar; its measure was a <i>revi’is</i> (quarter of a <i>log</i>), the amount that is enough to cause a person to be inebriated.",
+                        "",
+                        "The reason for the constant offering was because of the two acts of kindness that Bnei Yisroel received: They acquired physical completion, to be free men, at the time of the Exodus from Egypt, and with the Giving of the Torah they acquired spiritual completion. Corresponding to these were two lambs, one in the morning corresponding to the Giving of the Torah which was in the morning, and one in the afternoon corresponding to the Exodus from Egypt. Corresponding to the manna they brought the meal-offering, tenth of an <i>eiphah</i> of flour, and for the joy and happiness that was given to them they brought wine and oil. They offered lambs (כבשים) because the people of Israel are completely subdued (נכבשים) to Hashem."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "<b>Moshe was angry.</b> The officers thought that only the Midianite warriors, who are men, should be killed. Similarly, it is written (Devorim 20:14): “However, the women and the children … are you to plunder for yourself.” Moshe, however, contended that in this case the women caused even more harm and must be killed, and the children must be killed as well so they will not fight against Bnei Yisroel when they grew up, or because of the sin of their fathers."
+                    ],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>Divide in half.</b> The rest of the community [received half because they] were withheld from the war only due to Moshe’s command, and the warriors were victorious in their merit and prayer. Just as they sent one part of fifty to the army, so too, they gave to the Levites one part of fifty to honor Hashem. The warriors gave one part of five hundred to Elozor as reward for Pinchas who went with them, and Hashem helped them through him."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "<b>Speak to Bnei Yisroel.</b> Moshe became disconsolate because he would not be able to carry out his mission of inheriting the land, so Hashem commanded him that he should give all the orders as if he was going to do it. The main points were: 1) to uproot the inhabitants, 2) to define the borders, 3) to divide them up amongst the tribes, 4) to bequeath an inheritance for the Levites, his tribe, and 5) to set aside the cities of refuge. Each one of these things was done with a command, and therefore when Moshe gave the orders now that they should be done in the future, it would be considered as if he had done them himself."
+                    ]
+                ]
+            ]
+        },
+        "Deuteronomy": {
+            "Introduction": [],
+            "": [
+                [
+                    [
+                        "<b>These are the words.</b> Moshe Rabbeinu’s intention with these words was not to reproach or to give new mitzvot. Rather to explain those mitzvot which required explanation. In this book of the Chumash there are no mitzvot that were not alluded to already. Moshe retold stories of the ancestors so that there would be no doubt. It was not in order to reproach them through this, for that would be a pointless activity. All of it was from the mouth of Hashem. <b>That Moshe addressed.</b> He reproached them at the time for each sin, and was not afraid. The Torah here elaborates on what it stated briefly elsewhere."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "<b>Hashem grew angry at me.</b> The reasons that Moshe wanted to enter the land were:",
+                        "1. To acquire perfection through fulfilling the mitzvos that only apply in Israel.",
+                        "2. That he should complete his work with the people until the conclusion, to bring them into the land.  ",
+                        "3. To show the people that the land is truly good, and not as the spies had said.  ",
+                        "4. To pray at the holy Mount Moriah."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "Knowledge of the unity of Hashem, His relationship to the nation, the creation of the world, His love of Yisroel and similar things, are not like hidden parts of the Torah, but should be explained constantly to everyone."
+                    ]
+                ],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "",
+                        "<b>Silver and gold upon them.</b> Even if the idolaters wish to give you silver and gold to redeem their idols."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "<b>A blessing and a curse.</b> This refers to the <i>mitzvos</i> which are themselves blessing to those who perform them, and a curse to those who mock them. This is similar to good food, which is a blessing to the healthy and a curse to those who are ill."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "<b>Do not eat.</b> The reason that only from the time of Noach were people permitted to eat meat is explained by Ramban, that the sole reason for saving the animals was for the sake of Noach. According to <i>Sefer HaIkkarim</i> the reason is that animal flesh causes closing of the soul and leads to bad character traits. Therefore they were all forbidden to Adam. Kayin and Hevel thought that people were no better than animals, and most people thought this apart from a few treasured individuals. To remove this evil thinking Hashem permitted Noach to eat meat, and Hashem warned against killing people who have an intellect soul… ",
+                        "",
+                        "The most likely explanation seems to me that Adam was permitted to eat only plants, for the are the most appropriate food for humans. When they nevertheless sinned, mean was permitted to Noach, as if to say to them that they have no hope with the good path, but only through punishment… Just as everything is permitted to one who is ill when they have despaired of his life. Hashem did not forbid all meat to Bnei Yisroel, for their evil inclination would defeat them. However, He also did not permit everything, for they are not on the low level of the generation of the flood."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>Remember.</b> On Shavuos it is difficult to come to Yerushalayim, since everyone was there shortly before, on Pesach. And unlike on Sukkos, the crops have not yet been brought in from the fields. So Hashem reminded them of their labor in Egypt, which was even more difficult. This is why it states, “these statutes”."
+                    ],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "<b>Celebrate for yourself.</b> This means that I know that you will make yourself a festival of rejoicing at that time, and I ask that you make it into a mitzvah before Hashem, and dwell for seven days in <i>sukkos</i>. ",
+                        "",
+                        "Hashem commanded Yisroel to celebrate three festivals to give thanks for three good things He did for them, the exodus from Egypt, the giving of the Torah and the inheritance of the land of Israel… ",
+                        "The purpose of coming to Yerushalayim on those three festivals is ",
+                        "1. To give thanks to Hashem. ",
+                        "2. Through this the people will observe the fundamentals of the Torah.",
+                        "3. They will see the constant miracles of the <i>Beis HaMikdosh</i>, its service and its sacredness. ",
+                        "4. There will be an increase of recognition and peace amongst the people.",
+                        "5. That they will have an opportunity to learn Torah and to remove any doubts."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "",
+                        "<b>Hashem will raise.</b> Now he mentions the destruction of the second Beis HaMikdosh. <b>From afar.</b> Who came from Britain and other distant countries speedily. They came three times.",
+                        "The first time Pompei came against Aristobulos.",
+                        "The second time Sussuis came with Herod against Antigonos.",
+                        "The third time Vespasian and Titus came.",
+                        "This corresponds to the three times the word “nation” appears in these verses."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "We learn seven principles from this song:",
+                        "1. That in the future there will be vengeance and repayment on all those who harm the Jewish people.",
+                        "2. This will occur at a specific time, decreed by Hashem’s supernal wisdom, but is not revealed, as the verse states, “Is this not sequestered with Me.”  ",
+                        "3. That the redemption will be after their sins have been atoned.",
+                        "4. That during the exile the merit of the forefathers has ceased, and our salvation depends solely on Hashem’s great name, as the verse states, “Were it not for the enemy’s amassed rage… Now observe! For it is I! I am the One!”…  ",
+                        "5. The resurrection of the dead will occur shortly after the ingathering of the exiles, as is also stated in Daniel 12:1-2).  ",
+                        "6. That the redemption and the atonement are not conditional on repentance, as Ramban explains.  ",
+                        "7. That all the words of this song have come true ."
+                    ]
+                ],
+                [],
+                [
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [],
+                    [
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "",
+                        "<b>And no man knows his burial place.</b> So that the enemies should not gain benefit, unlike the cave of the Patriarchs, which is in the hands of the Yishmaelim. ",
+                        "And so that they should not desecrate or trample his grave.",
+                        "Just as the level of his soul and his prophecy was hidden from every living thing, and this is alluded to in the phrase “In the valley [<i>bagai</i>]” which refers to the pride [<i>bega’ut</i>] and lofty honor."
+                    ]
+                ]
+            ]
+        }
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אברבנאל על תורה",
+        "enTitle": "Abarbanel on Torah",
+        "key": "Abarbanel on Torah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "בראשית",
+                "enTitle": "Genesis",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "שמות",
+                "enTitle": "Exodus",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "ויקרא",
+                "enTitle": "Leviticus",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "במדבר",
+                "enTitle": "Numbers",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "דברים",
+                "enTitle": "Deuteronomy",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Abarbanel on Torah/Hebrew/Venice, 1579.json

@@ -0,0 +1,119 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Abarbanel on Torah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010887070205171/NLI",
+    "versionTitle": "Venice, 1579",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "אברבנאל על תורה",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel"
+    ],
+    "text": {
+        "Genesis": {
+            "Introduction": [
+                "[הקדמת המדפיס]",
+                "בראשית ברוא אלהים אדם עלי ארץ בדמותו בצלמו ויפח באפיו נשמה חצובה מצרור החיים חשב מחשבות לקשר על ידו מעדנות גלות עליות וגלות תחתיות אם יפנה בבחירתו אל עושהו ויהיה מעשהו בחול כמעשהו בשבת להבין ולהשכיל את פרשת גדלת המלך הקדוש. וכאשר לא זכו בעיניו דור דור ודורשיו השליכם מעל פניו ויצרוף כבור סיגם קמא קמא שתקן עד אשר נשקפה כמו שחר ראשית תבואתו מתרפקת על דודה והתענג מזיז כבודה בעטרה שעטרה לו ביום חתונתו שם נתן לה חמדה גנוזה ראשית דרכו עם כפתוריה ופרחיה וציציה להכין אותה ולסעדה כאשר אותה נפשו. וצמחו בבין חציר משה ואהרן בכהניו ושרידי בני ישראל לדורותם שלבם רחב כפתחו של אולם להבין נפלאות ותלי תלים של הלכות על כל קוץ וקוץ לשמור מאד ולעשות נחת רוח ליוצרם ובכן ימים רבים היו עליונים ותחתונים מלאים זיו ומפיקים נגה עד שיפוח היום ושבו העבים אחר הגשם בפשע ארץ חשכו הרואות ובטלו האשכולות וידל ישראל מאד. מאז והנה לא רבים יחכמו לפתח פתוחי חותם קדש באמתה של תורה למסוך את יינה לערוך שלחנה בטעם לשבח לפום ארחה. גם לא כל הרוצה ליטול את השם יבחר ויקרב אס לא עליו יהיה גשם נדבות יניף אלהים ליריאיו ולחושבי שמו רוח חכמה ובינה רוח דעת ויראת ה' כאנקלוס הגר וכיונתן בן עזיאל שהחזירו עטרה ליושנה ולא הוסיפו מדעתם. וכר\"שי אשר נכבדות מדובר בו. וכרעיו ותלמידיו אשר מעולם אנשי השם יושבי על מדין והולכי על דרך שיחתם של ת\"ח. ותהי חטאת הנערים גדולה מאד בהרסם לעלות אל ה׳ לבאר הכתובים כפי העולה על רוחם. זה לרשעו וזה לתומו אוכל את פתו עסה בלוסה אוי להס לבריות מעלבונה של תורה שלא מלא כפו קוצר כי אם פסולת מרובה על האוכל לא שקטה ולא נחה בדברי רוח הנפש הזכה הנכספת לדעת דבר אמת לאמתו. ואולם בעבור זאת כל נדיב לב אשר מלאו לבו להוציא לאור דברי איזה חובר חברי' מחוכם. בחצוצרות וקול שופר יריע אף יצריח כי שבט מישור שבט מלכותו למען יהיו לרצון אמרי פיו לברי לבב יחיו דגן יפיקו כגפן בכנה אשר נטעה ימינו. אנחנו מעתה אשר זרח עלינו אור החבור הנכבד הלזה. לא בחיל ולא בכח נעיר ממזרח צדק לקוח ספר והעד עדים על כמה מעלות טובות אשר קשרו כתרים על ראש מחברו כי שמו נאה לו השר הטפסר עתיר תקוע עתיר משח נר ישראל החכם דון יצחק אברבנאל זצ\"ל אשר שם נפשו ומאדו ללמד את בני יהודה קשת במלחמתה של תורה ועם כל הרפתקי דעדו עליה לא הניח מקרא ומשנה הלכות ואגדות שלא טחן את קמחה ונפה אותו בכמה נפה לעשות ממנו פתין גריצין ורקיקין ריח ניחח לה'. ויזרע יצחק זרעו לצדקה על חמשה חומשי תורה שם נתן דודיו ליושבים לפכי ה'. אמנם עד היום הזה היו למאורות באוצרות יחידי סגלה בלבד כפרצידא דתותי קלא. ועתה כיון דנבט נבט. החפץ ימלא את ידו ולצמאו ישתה חמרא דפרוגיתא בכסא דזוגיתא אשרי העם שככה לו. וזה כל פרי דברי פי חכם חן לעשו׳ כונניות לכל פרשה ופרשה ונתח אותה לנתחיה בהעיר הספקות הנופלים עליה ולפתח חרצובותיהם בקשר נפלא ושפה ברורה המלאה לה סמוכות בדברי רז\"ל הרחב מקו אהלו בכל אש�� יהיה שמה הרוח להפליג בו הדריש' והחקיר׳ לא יחשוך מהסיר מסוה מעל פני המשכילים להראותם אור כי יהל. ויהיו תוצאותיו עקב ענוה ויראת ה' לתהלה ולשם ולתפאר׳. מעתה קור' משכיל עשה אזנך כאפרכסת כי הבלים נפלו לך בנעימים. על הרי בשמים:"
+            ],
+            "": []
+        },
+        "Exodus": {
+            "Introduction": [],
+            "": []
+        },
+        "Leviticus": {
+            "Introduction": [],
+            "": []
+        },
+        "Numbers": {
+            "Introduction": [],
+            "": []
+        },
+        "Deuteronomy": {
+            "Introduction": [],
+            "": []
+        }
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אברבנאל על תורה",
+        "enTitle": "Abarbanel on Torah",
+        "key": "Abarbanel on Torah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "בראשית",
+                "enTitle": "Genesis",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "שמות",
+                "enTitle": "Exodus",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "ויקרא",
+                "enTitle": "Leviticus",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "במדבר",
+                "enTitle": "Numbers",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "דברים",
+                "enTitle": "Deuteronomy",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on Amos/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,149 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Abarbanel on Amos",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אברבנאל על עמוס",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "1. \"Thus said Hashem for the three sins of Damascus...\" Amos the prophet was prophecising here about six non Jewish nations. Damascus was the head of the kingdom of Aram, Aza the head of the Phillistine kingdom, Tzur, Edom, Amon and Moab. Why aren't the other nations who also attacked and destroyed Israel mentioned here (eg Babylon, Egypt...). I see two possible reasons. The first is that Amos connected his prophecy to that of Yoel. Yoel's prophecy mentioned the two destructions of the Temple and their judgement (\"I will gather the nations and bring them to the valley of judgement and there I will judge them regarding my lot, Israel, that they scattered among the nations and my people they divided\" Yoel 4:2) and there it specifically mentions Egypt and Edom becoming a waste. Egypt there refers to the lands of the Ishmaelites who joined the Babylonians in destroying the first temple. Edom refers to Rome who destroyed the second temple. Amos therefore doesn't need to include these nations (Rome? Egypt? Babylon?) in his prophecy about the other nations. He includes nations that Yoel didn't speak of. Yosel does mention Tzur and Sidon and Amos also speaks of Tzur because Tzur was destroyed two times likes it says in Isiah. The first was through Nevudnezer who conquered Tzur and made a great slaughted there. The second conquering of Tzur was through Alexander (the Great?) who destroyed Tzur's army and walls and throughoughly destroyed it that no inhabitants were left there until this day. And Yoel spoke of the final great destruction of Tzur, whereas Amos's prophecy about Tzur referred to the first destruction that would take place through Nevuchadnezer. Also regarding Edom, Yoel said it would become a \"desolate wilderness\" and Amos also mentioned Edom in his prophecy.  Yoel was referring to the Roman Empire and Amos was discusing the sins of Edom connected to Jerusaem and the burning of the south. This is the first reason why the prophet Amos doesn't bring up the other nations who attacked Israel. And the second reason is that the prophet is bring a proof and a reproof for Israel from their wicked neighbors. That if Gd punishes the nations who don't have a connection to Him and don't have the Torah for their sins, how could He also not punish His nation, Israel. And because they accepted the Torah they were more stricken by punishment than the other nations and therefore Amos only brought up examples of close by neighbors to Israel who were punished and not far out island nations (for example Rome). And now I will explain how the punishments are connected to these nations and to Judah together when Israel found themselves in a more serious judgement than the nations and therefore the other sins aren't mentioned only the sins that nations did that are connected to israel.",
+                "2. And what are the three sins that are mentioned about all the nations that Gd overlooked. Our Rabbis in Yom 86:2 say, \"says Rabbi Yehuda son of Rabbi Yose, Edom did a sin one time and it was overlooked. He sinned a second time and it was overlooked. he sinned a third time and it was overlooked and the fourth time it was not overlooked. And from this we learned that it relates to man as well as a nation that a person who sins 2 or 3 times.\" On this, Rashi with his knowledge and intellect isn't able to understand  that it is talking about the sins of the nations equally. And he therefore writes that if one contineus to increase his sin making what is small greater regarding the fourth sin, Gd will exact judgement from him on the fourth sin and even more so if he committed many sins. This raises the third question that I asked (why these specific nations). And the Ibin Ezra writes the reason they that the fourth sins is not overlooked is because they are warned and don't listen before this. And it could be it speaks about the fourth generation. If the whole generation is wicked and you see that there is no warning for the nations here or passing of generations mentioned here. Therefore I believe that the three sins mentioned here don't refer to just any sins or to generations of sinners but they refer to the three specific and heavy sins that are idolatry, immorality and murder that are found among these nations who don't have the the Torah to distance themselves from them. These three sins are specifically included in the 7 Noahide laws. And he says here that each of these nations is obligated to Gd for these three sins but when they add onto it to the fourth sin, their cup is filled and they are ready to recieve punishment immediately. And therefore \"thus says Hashem for three sins of Damascus...\" whic is the capital of Aram and had the three big sins (idolatry, immorality and murder) among them. And the fourth sins was a different sin that they attacked Israel. It seems surprising for Gd to not exact judgement for the first three sins. The word \"ashivenu\" which is translated as \"revoking the sin\" is the same word used in Hose 12:15 and Tehillim 7:17 and means to receive what is deserved from Gd according to the work of their hands. And the fourth sins is explain that Damascus threshed Gilad with iron threshing boards. And it is what is explained in Kings 10:33 that Hazael attacked all the borders of Israel. Meaning that he did a vengeful and disgraceful act to the inhabitants of Gilad by putting iron threshing boards on their bodies as if they were threshing th produce. And in Shmuel 12:31 it mentiones King David acting this way to the nation of Ammon. And via these three sins their cup was filled. ",
+                "1:4- And the matter came before Gd to send fire into the palace Hazael meaning in his descendants who cam from him. The fire here refers to the enemy who comes to destroy his palace  and it here refers to the Assyrians who conquered Damascus and killed the general who was a descendant of Hazael. And because the palace of the king was in Damascus the prophet says that the palace of Ben Haddad was consumed. And other scholars say that the fire means the burning wrath of Gd that will not be requitted by any means. And this is also a possible explanation."
+            ],
+            [],
+            [
+                "And after the prophet mentions that destruction of the kings and their palaces, he mentions the destruction of the land when he says \"I will break the gates of Damascus...\" The meaning of this is that even if its gates are big and strong, Gd will break them. Meaning that even the strongest gates will be unable to withstand the enemy. And Gd said, \"I will remove the inhabitants from Bikat Aven and grasp the scepter from Beis Aden .\" The commentaries generally define Bikas Aven and Beis Aden as large cities in Aram. But I will explain the truth of the matter that actually Bikas Aven is the valley next to Damascus and it is the most fertile and praiseworthy valley in the world full of fruits and produce. And in the valley in every vineyard and orchard and field there is a house and a tower and there they store the food for the inhabitants of Damascus. And the enemy will come and destroy the valley after the inhabitants flee from them. And because of the wickedness of the people of Damascus, it is called \"Bikas Avon\" (Avon meaning sin). And the meaning of Beis Aden is that it is a name for Damascus itself that it is a city that is \"aden\" pleasant and luxurious to no end. To the point that the Ishmaelites saw the city from afar on a mountaintop and they saw the valley of Aven also and they feared to enter it because they thought it was literally the Garden of Eden. And they thought if they entered the Garden of Eden on Earth they would give up their place in the Garden of Eden in heaven since a person can't merit two Gardens of Eden. And they therefore left and didn't enter Damascus. And then the Assyrian king came and attacked it and killed all the descendants of the king and destroyed the city and the valley. Therefore the prophet says \"I will grasp the scepter from Beis Aven\" because the king/ruler holds a scepter in his hand to rule over the people. And he will lose his leadership when the enemy attacks. And after mentioning killing the kings and the destruction of the land, the prophet expounds on the exile of the people by saying \"all of Aram will be exiled to Kira\" and Kira is a city in Assyria as we know from Malachim 2 16:9) where we told that the Assyrian King attacks Damascus and conquers it, exiles them to Kira and kills the leaders.  And it is explained here that the sin that caused Damascus's cup to overflow was the wicked way they treated Israel when they shamed and humbled the residents of Gilad. "
+            ],
+            [
+                "\"Thus says Hashem, for three sins of Gaza...\" This refers to Gaza, the capital of the Phillistines that was near Jerusalem and the Phillistines also committed the sins of idolatry, adultry and murder and then added a fourth sin when they harmed Israel and therefore were wholly deserving of Gd's recompense. What was the fourth sin? The prophet says that they exiled fully. Meaning they ensured the exile was complete, by standing on the pathways and catching the refugees who were escaping from Israel and returning them to their captives. And likewise did the people of Tzur. And I think, the Radak's explanation is more correct. That the refugees from the war in Israel ran by way of the land of the Phillistines, since it is nearby to them and they had a peace treaty with them. And the Phillistines took them and returned them to Edom. And the text explains about how they sent the Israelites into exile  despite the peace treaty. Can this be referring to an event that took place during the destruction of the second temple then Edom would refer to the Roman army that captured the Israelite kings. And it means that the Edomites captured the Israelites becuase often in war, one wins a battle and then the next one wins a battle and when the Edomites captured Israel, the Israelites ran from them and came to the Philistines who were at peace with them and they trusted them. But the Philistines in their wickedness would return them immediately to the Edomites which is the opposite of the halacha in the Torah (Devarim 23:17) that one is forbidden to return a servant to his master. And this made it a complete exile in that they returned them to the exile. "
+            ],
+            [
+                "1:7 Therefore Gd decreed to send the enemies fire in the walls of Aza that it would consume the fine palaces of theirs.",
+                "..",
+                "1: and therefore the nation that dwells in Ashdod will be destoryed and the rulership will be removed from Ashkelon. They they are all Philistine cities, Aza, Ashdod and Ashkelon and Akron. Gath is not mentioned here because it was a city of the the kingdom of Judah. And when the prophet says \"I will destroy the remnant of the Philistines\" you will see the truth of what I said because the prophecy of Amos came after the prophecy of Yoel, chronologically. And because Amos heard Yoel's prophecy about the destruction of Tzur and Sidon and the districts of the Philistines therefore Amos prophecy dealt with the other Philistine cities and that's what was mean by the \"remnants of the Philistines.\""
+            ],
+            [],
+            [
+                "1:9 And the sin of Tzur is mentioned here when it says they made Israel have the complete exile meaning they sent the refugee israelites who were living peacefully amongst them to Edom. And they didn't remember the convenant that there was between Israel and Tzur. That was in the days of Chiram and Shlomo Hamelech like it says (Malachim 1 5:26) they made a covenant of peace. And they called each other brothers as you see from the pesukim \"what are these cities you have given to me my brother?\"",
+                "",
+                "1:10 And therefore Hashem decreed to send fire to the walls of Tzur. This refers to Nevudnezer who destroyed Tzur and its palaces. And it is explained that Tzur and Aza joined in committing the fourth sin just like they joined the other nations in committing the other three sins. "
+            ],
+            [],
+            [
+                "The prophet then goes on to decree regarding Edom. I already explain the meaning of the three sins of Edom. The first was that in the days of Esau, he pursued Jacob his brother. The second sin was in the days of Moshe Rabbeinu when the Israelites sought to pass in Edom's land they didn't allow them to pass through and threatened (Bamidbar 20:18) lest a sword come to greet you. The third sin occured during the destruction of the first Temple (Psalsm 137:10) as it says \"Gd remembers regarding the sons of Edom, the day of Jerusalem that they said Aru, aru\" and the fourth sin was that the Edomite descendants, who were the Romans destroyed the second Temple and spilled the blood of the Judeans like water around Jerusalem. And the prophet Amos says about this \"for the three sins of Edom...\" The explanation is that the prophet says \"he pursued his brother with a sword\" this refers to the first sin of Esau pursuing Jacob to do evil to him because even though he wasn't able to harm him, his intention was murder. The second sin is referenced by Amos's statement \"he curbed his mercy\". The third sin is referenced by \"his anger raged unceasing\" and refers to the destruction of the first temple and possibly here the word \"l'ad\" or \"unceasing/forever\"  comes from the same root as in (Breishis 49:27) where the word \"ad\" means the spoils of the war, and during the destruction of the first temple, Edom came to Jerusalem to take the spoils. And regarding the destruction of the second Temple and the extended exile and the all the tragedies that Judah has borne from the nation of Edom, the prophet says \"his fury lasted forever\" and the word \"netzach/forever\" references the length of the exile. But, I also gave a different explanation that can be correct where the three sins that are overlooked refer to the three more serious trangressions which are idolatry, immorality and murder and the fourth references their persecution of Israel. In which case they were certainly deserving of punishment for the first three sins alone but were only punished for the fourth. And the fourth sin is mentioned in the pesukim. The prophet says \"he pursued his brother with the sword\" this was when Israel passed them in the desert and Edom came out to meet them and Moshe Rabbenu sent them word of peace \"thus said your brother Israel\" and Edom in their cruelty, curbed their compassion and their brotherly feelings and chase them with the sword. And they continued to display rage and animosity towards the nation of Israel  that lasted eternally even after Israel settle in their land Edom continually acted as an enemy. And therefore, Gd decreed that midah k'neged midah, deservingly, since their animosity towards Israel was everlasting, Gd would also harbor animosity towards them eternally.",
+                "",
+                "1:12- And I will sent a fire in Teiman (which is in the land of Edom) near Israel. Gd harbored anger towards Edom until the end of days when He will consume the palaces of their major city Betzarah. I explained in sefer Yeshaya that if the Romans came from the land of the Greeks they were connected to Edom because Edom settled there and the first kings were from Edom. And I gave proofs for this there from the book of chronicles for officers. And I explained that ifMoab had had a city called Betzarah, the Romans' would have called it by it's original name and it was a strong and powerful city. And I also wrote above that the prophet Amos spoke here about the destruction of the land of Edom that is near Jerusalem and i fso he prophesized about the destruction of the large Roman cities that were specifically Edomite. But Yoel already prophecized about the whole kingdom of Edom and the rest of the land of Edom.  "
+            ],
+            [],
+            [
+                "And here the decree that Hashem put on the Amonites is mentioned including the three sins of idolatry, immorality and murder that the Amonites did and the fourth sin that was regarding Israel. For all these, Gd will not overlook and will truthfully repay them according their deeds. And the fourth sin was ripping open the \"haros\" of Gilead in order to expand their boundary. And the word \"haros\" comes from the word \"harim\" mountains and it's the feminine form of the word. And this means that since they were neighbors with Gilead, they would break open the mountains that they were neighbors to to expand their borders and since we know \"cursed is the one who encroaches on his fellow man's borders\" and Jeremiah (49:1) said \"to the sons of Amon thus said Hashem, 'has Israel no sons to inherit taht you inherited their land of Gad and dwelled in their cities\" . Jeremiah mentions Gad because it is capitol of Gilead nad has access to crossing the Jordan. And rashi provides another explanation for the word \"haros\" and says it refers to pregnant women. The Amonites were so unmerciful in their quest to destroy every remnant of Israel that is why the prophet says \"has Israel no children to inherit\"",
+                "",
+                "And their sins is given here that the fire will come in their palace in their largest city \"Rabat\". And consume their palaces on the day of war that they are fighting agains tthe enemy. ANd it says it will come suddently and quickly like a storm on clear day like Shlomo Hamelech said \"when terror descends upon you destructively and calamity like a whirlwind\" (Mishlei 1:27). ",
+                "",
+                "And the prophet says that not only will the land be defeated but also it's kings and officers will jointly go into exile because their fate was sealed due to their theft and wanton cruelty"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "And the decree regarding Moab is mentioned here when the prophet says \"for three trangressions of Moab I will overlook and for the fourth I will not overlook. Because they burned the bones of the Edomite king to lime\" And with the other nations mentioned above, Damascus, Aza, Tzur, Edom and Amon their fourth sin was regarding Israel, but Moab's sin we don't understand why it was listed here when he acted against Edom who is the enemy of Gd. And Rashi write about a time when the king of Edom fell and they burnt his bones and ground them into the walls of the house. And Gd decreed regarding the humiliation and afflictation of this king. And anothe commentary says that burning the bones of the king of Edom was a humiliation and Edom is still the child of Yitzchak. But these are not the true answers. In my opinion the prophecies are in a specific order beginning with Damascus who fought in Gilead in a humiliating way. Then it discusses Aza and Tzur who both were punished for rebellion and breaking the peace treaty between them and Israel to send them to Edom. And afterwards the prophet discusses Edom to tell us about the war between Edom and Israel during which the Philistines, Tzur and Aza gave over the refugees. And it discusses the wickedness of Edom who curbed their compassion.",
+                "And after discussing the wars in Damascus and Edom the prophet returns to the rebellion of Aza and Tzur and says what their reason was in these two wars. The Damascus used the iron furrows on the residents of Gilead in order to do the same thing that Amon tried to do and to increase their borders. The men of Damascus learned from Amon. Then the prophet discusses the factors behind the hatred and war between Edom and Israel. They were allies with Israel and Judah and went to fight Moab. The king of Moab during that fight took the King Adom and brought him up on the wall and burned him as an offering to his god. And the \"offering\" was completely burned up to \"lime\" meaning until the bones were soft as dust. And this created animosity between the Edomites and the Israelites because Israel brought them into a war that ended up with the crown prince getting burned. And from them on the animosity between Israle and Edom increased and they were in a constant state of war between them until the point when the Philistines gave the Israelite refugees to Edom. So Moab was the cuase of the animosity between Israel and Edom and the cause of the war",
+                "",
+                "2:2 and therefore his punishment was that Gd sent the fire of the enemy into Moab and it consumed his palaces and capital cities and the king died in a catastrophic manner to the sound of the shofar from the war.",
+                "",
+                "2:3 And therefore the judges are cut off from inside it that this is regarding the king and officers from that city that were killed in it. "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "And after speaking of the nations, the destruction of Judah is mentioned because they were also guilty of the sins of the idolatry, immorality and murder. And their fourth sin was their rejection of the Torah and its laws. It wasn't that they merely served idols but they also did not serve Gd and therefore they rejected the Torah and did not keep it's lawas and they followed the falsehoods of their fathers, meaing the Baal that they served and the false prophets that they obeyed. And therefore Gd decreed that a fire would come to Judah and that is the sword of Nevuchadnezer  who defeated them and exiled them. And the simple meaning of the fire is that which burned the palaces of Jerusalem and the fire that burned the Beis Hamikdash.",
+                "And I will explain what the 3 sins that are mentioned 8 times in Amos propechies that refer to idolatry, immorality and murder. That every nation committed these with reprecussions only being punished for their actions regarding Israel. The reason these six nations are mentioned is because they are close to Jerusalem and other nations who acted wickedly towards each other aren't mentioend here becasue they did cause Israel harm . And Judah who is mentioend here also implicates Israel through its actions and is therefore mentioned before the prophecy about Israel. And this answers the 3, 4, and 5 questions."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Make it heard in the palaces.... Now the prophet returns to telling us of the punishment of the kings of Israel specifically according to their since. And since he says \"Gd speaks who can not prophecy\" it was a call to the prophets to listen and not withhold their prophecy from fear of the people but rather make the word of Gd known in the palaces of Ashdod, in the land of the Philistines. And in the palaces of Egypt meaning tell the leadersa nd kings who dwell in palaces to gather against the Mountain of Shomron to destroy it. This refers to the mountains of Shomron and those around it. Meaning that Gd gave them permission to enter the land and wreak judgement against them. And to see great upheavals in it, referring to the upheavals of the enemeis that come against it and this is the inhabitants of Shomron who would fight and steal from their enemies. And when the pasuk says \"they are incapable of doing right\" it means that the inhabitants of Shomron were filled with violeance and lawlessness  and didn't act according to the straight and narrow and rather filled their palaces with violence and lawlessness. This is what most commentaries explain these pesukim as. But I have a different explanation because the destruction of the 10 tribes did not orccur through Egypt and Ashdod, but rather through the king of Assyria",
+                "And therefore I will explain these pesukim in one of two ways. The first way is that this doesn't speak of the enemies coming rather that it will be heard in the palaces of Ashdod that if they are in bands of theives and rebels and the palaces of Egypt that are filled with idols and adultery. It will be said to them to gather on Mt Shomron to see their deeds and their idols and they will without a doubt see the great upheavals in it from these sins and lying, murdering, stealing, adultry and they will see that they are also involved in these as it says \"the land is filled with violence\" (10) and the inhabitants of Shomron will know that the upheavals have only come as a result of them committing violence and lawlessness in their palaces and the sinners in Ashdod and Egypt will be shocked from the violence in Shomron that all the bad that occured to them and it will be like the pasuk in Jeremiah (2:10) \"Just cross over to the isles of the Kittim and look, Send to Kedar and observe carefully; See if aught like this has ever happened:\" This is the first explanation for these pesukim. THe second one is...Ashdod is mentioned because the word Ashdod has the word \"shod\" in it and Egypt because Mitzrayim has the word \"tzara\" and \"metzor\" the preophet says let it be heard in their palaces that the Israelites will hear about the \"shod\" destruction coming to them and the times of \"tzara\" trouble. And it says about these enemies that htye will gather on Har Shomron to see the upheavals and then they will know that the inhabitantso f Shomron are deserving of these and that Hasehm has decreed this measure for measure on the palaces of Shomron because they were involved in \"shod\" they will be punished with \"shod\" "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "about the nation and tribes and what will be with them, Gd says \"just like the shephard saves from the lion only two hindlegs or a piece of an ear, meaning the shephard is only able to rescue the ear piece as a witness that the lion. Similar to the piece needed as witness in (Shemot 22:12). And that matter that only a small piece is saved from the lion and he wasn't able to consume it, to that extent the Israelites who live in Shomron will be saved. Not the warriors and mighty men but rather the sick ones who are bedridden from their illness in the corner of the bed. And from the trouble of the enemy there will remain a small corner of the bed. The meaning of those \"dameshek arish\" (the piece of the couch) according to the Radak is the prophet repeating himself in different words. The word \"damashek\" means \"corner\" and \"arish\" is a \"bed\" as you see in other pesukim in the Torah (Yeshaya 33:4). And the two phrases used for the corner of the bed refer to the sick man who is lying in the corner of the bed unable to move (peat hamitah) and the sick man who can't rest because of his pain who is \"mesheck\" moving and rolling around from side to side of the bed (damashek arish). Rashi says this is referring to what is says about the end of the King of Aram in King Yehoyachaz ben Yehu and Jerobam ben Joash when they were rescued only a remnant (Malachim 2 14:27) and Hashem did not say to destroy the name of Israel and to save them through Jeroban ben Joash.\"  and Hashem return the borders of Israel. THis is the meaning of the corner of the bed. The corner of the bedi n the corner of the house is the strength of the house and therefore refers to the stregnth of Jerobams reign and Amos lived and prophesized during this time. And he prophesized that they would end up reliant on the King of Aram like they were in the days of the King Pekach ben Remalliyahu who joined with them. This is the meanin of \"demeshek arish\" that their main source of reliance was on Damascus/demeshek. ",
+                "And our Rabbis explain in Seder Olam, Rabbi Nehorai in the name of Rabbi Yehoshua say this is the 10 tribes who relied on Chizkiyahu the king of Judah and remained among them during the days of Assyria conquest. The meaninf of the corner of the bed means that only 1 in 8 Israelites remained and the rest of the remnant was in Damascus (arish demeshek) that is says \"I will exile them from here to Damascus\" and we see from this that even though the word \"damashek\" is written with letter \"sin\" and usually has a \"shin\" when meaning Damascus I am writing according to the words of our rabbis that even in the correct writings that we have in Spain it has a \"sin\" "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "The second prophecy begins with the pasuk \"listen you cows of Bashan\" and goes until \"Gd showed me the locusts He was creating... (Amos 7:1). And it has 8 sections to it. The first is \"listen cows of Bashan\" (Amos 4:1). The second is \"therefore I will do thus to you\" (Amos 4:12). The third is \"listen to this matter that I am bringing upon you as a dirge\" (Amos 5:1). The fourth is \"because thus said Gd to the house of Israel\" (Amos 5:4). The fifth is \"thus said Gd the Host of Legions\" (Amos 5:16). The sixth is \"Woe to those who wish for the day of the Lord\" (Amos 5:18). The seventh is \"Those who are at ease in Zion\" (Amos 6:1). The eight is \"For the Lord will command\" (Amos 6:11). And about these I have six questions. ...",
+                "The first questions is that when listing the troubles that will come upon the nation, the famine is listed two times. First it says \"I will give you cleanness of teeth in all your cities and lack of bread in all your places yet you did not return to Me\" (Amos 4:6). And after this, the propeht says \"and I will also withhold from you the rain...\" (Amos 4:7) And these are both telling us about the terrible famine and if so why is it told two times using the words \"and I will also\" like it is new thing.",
+                "The second question is that in the rebuke, the prophet says 5 times that you did not return to Hashem. Why does he need to repeat this so many times. Wouldn't one or two times be enough. He doesn't use this phrase anywhere else in his prophecy.",
+                "The third question is not printed here because it's missing from this copy. But we will be able to understand the question from the Abarbenel's answer.",
+                "The fourth question is the phrase \"She has fallen and will rise no more, virgin of Israel\" (Amos 5:2). This makes it seem that the tribes won't return from their exile. Which is in direct contradiction to many other prophecies including Isiah who described the ingathering of the exiles of Israel and the scattered ones of Judah as it says (Isaiah 11:13) \"and Efraim will not be jealous of Judah...\" and this concept of the ingathering of Israel is repeated in detail and explained in Ezekiel (Ezekiel 37:19) \"I am going to take the stick of Joseph—which is in the hand of Ephraim—and of the tribes of Israel associated with him, and I will place the stick of Judah upon it and make them into one stick; they shall be joined in My Hand\" and then says \"And I will make them into one nation in the land in the hills of Israel and they will have one king and will not longer be two nations or divided into two kingdoms again. And in the end of the book the prophet discusses the division of the land of Israel to each and every tribe. So how could these prophecies be accurate if the tribes of Israel were not be returned. ",
+                "The fifth question is one the pasuk \"don't seek Beitel and the Gilgal don't come to and Beersheva don't pass through, because the Gilgal will go into exile and Beitel will be for sin\" (Amos 5:3). And this is difficult to understand why the prophet designated Beersehva not to pass through. If this was for idolatry, then why doesn't it say don't seek or enter it like with Beitel and Gilgas. And why are the punishments of Gilgal and Beitel mentioned but nothing about Beersheva if they were also involved in the same sin of idolatry.",
+                "The sixth question in this parsha is about hte phrase \"those who desire the day of Gd\". How is possible that the sinners desired the day of Gd when He would destroy their idols? And this prophet and other prophets have generally used the phrase \"day of Gd\" to refer to a future time that will come among them and will be a day of trouble and rebuke so why are they looking forward to it at all. And Gd says \"I hate and am disgusted...\" about the sacrifices. Can this indeed refer to the kingdom of Israel who weren't oleh regel to Jerusalem and did not bring sacrifices there? And how can the prophet say \"Did you bring sacrifices to Me in the desert\"? I will now explain the pesukim according to these questions.",
+                "The overarching intention of the prophecy is to rebuke and make known the sin of the children of Efraim individually and the sin of the Judeans individually. The prophecy begins with the wicked deeds of the kingdom of Efraim, specifying the women of Shomrom who were the reason for the perversion of their husbands. And the prophecy makes known their punishment for these deeds, which is exile. And he also rebukes the men who rebelled against Gd by turned to idolatry and giving the sacrifices normally reserved for the house of Gd to idolatry. And Gd warns them of five specific punishments that He will bring to them. Three involve famine: famine caused by the enemy taking their wealth and produce, famine caused by the lack of rain and famine caused by the locusts. All three are types of famine. And the fourth warning is the plague. And the fifth warning is the enemy who will destroy the land with the first exile. And because htey would not listen the prophet declared a lament for the total destruction of Shomron and the rest of the tribes. Therefore the prophet advised them to sek Gd and not the baal idols because if Gd could arragne the stars and create day and night, He is also capable of destroying them if they don't do teshuva with a devastating destruction that the moans will be heard in all neighborhoods of Shomron. Afterwards, he prophecized about the Judeans who were desiring the destruction of the Kingdom of Israel. He rebuked them saying, \"Gd doesn't desire your offerings, rather for you to do justice and walk humbly with Gd.\" And because they were also idolaters among them, he reveleaed to them that they would be placed in the hands of Damascus and Phillistines because they didn't take the prophet's warning seriously about the troubles that would come to them and they turned to satisfy their desires. And therefore their punishment would be great with blood and swords. And afterwards, he prophecized about the two kingdoms together like I will explain when explaining the pesukim. ",
+                "\"Listen to this matter cows of Bashan...\" Because the women of Shomron were used to luxury and were fat from the luxury and ruled their husbands and they caused their husbands to pervert justice and steal from the poor in order to sustain their desires for luxury and good foods and fancy dress, therefore, the prophet spoke about them. They are called cows of Bashan becase Bashan is a place where the fruits are ripe and good and fat, and therefore the wives of the kings and officers in Shomron who were fat and beautiful are called cows of Bashan. And the explanation of this is about those who were in the mountain of Shomron who perverted the justice towards the destitute and afflicted the poor. The explanation is not that they would beat and afflict the poor  themsleves rather they would tell their husbands to bring them to drink wine. And in order to fulfill their desires for wine they would abuse the poor who didn't have the ability to fight back in order to bring their wives the money so it's like the wives themselves abused them. (pasuk beis)- And because of this Hashem promised by His Holiness- this means that He made a decree according to His Heavenly Wisdom to bring bad days upon the luxurious cows and to bring an exile of the enemy and a siege that is mentioned in the above text that they would end up in the fishing boats. The word Tzinah according to commentaries means shield, like in the psasuk in Tehillim (Psalms 91:4) meaning the warriors bring their war equipment to protect them and it's in the form of a shield. And thus did Targum Yonasan translate. But the Abarbenel questions why they would carry away the woman on their shields? And then they end up in the fishing boats and fishing nets. So it seems to be referring to a small boat. And the word \"achariso\"  means the children as it is used in (Daniel 11:4)  \"but not for any of his posterity, nor with dominion like that which he had; for his kingdom will be uprooted and belong to others beside these.\". And no that their children will be brought in fishing boats like Rashi said. Rather what Yonasan explains that the Tzinus were names of the ships because they shielded the smaller ships. And we have ships today that are in the form of shields. When he  prophecies that the bad days will come and the exile and the enemy will take them at will in large shield like ships and their virgin daughters who are thier \"acharisan\" will be taken in smaller fishing boats called \"sirot\" and it will be a disgrace for honorable, officials women to be taken in fishing boats like prostitues. This is the eplanation of the Even Kaspi.",
+                "But in my opinion, the pasuk can be translated in a more simple way. The word \"tzinah\" means \"cold\" in the pasuk in Mishlei (Proverbs 25:13) (tangentially, the Abarbenel suggests the that the word \"tzinah\" meaning cold maybe whyit means shields and armor since these shade a person from the sun keeping him cold). The word \"acharischen\" means the end of a person as it is used in Job (Job 8:7). The word \"sirot\" is from the word \"sir\" meaning a pot of meat. So altogether the pasuk means that the women will go into exile and will be exiled through cold and snow, despite having lived in warmed palaces (as the pasuk states they had winter and summer palaces) and now will be forced into the cold winter night. And in Shomron they ate delicacies of meat, bread and many other foods and royal wine, but in their exile they will have a bad end since they will only be able to eat pots of fish. We know from the Israelites complaint in the desert that \"we remember the fish we ate in Egypt\" that slaves are generally given the free cheap fish to eat. "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "The second warning is that \"I will cause the rain to cease\". And this especially during the three month harvest season when rain is most needed. Because if the rains ceased at the beginning of the year there would be no planting (due to the drought) and at least the seeds wouldn't be lost and they would still have food. But now, it will not be the case. The year will start with rain, in order to encourage planting and then Gd will stop the rain for three months during the harvest in order for the seed that you planted to be lost and not produce a harvest. And so that you don't assume it is a natural occurance, the ceasure of rain will take place in a wonderous wonder that it will affect city by city with one experiencing rain and another not. And not just that it will rain in one city and not another, even more so, it will rain on parts of a city  and My curse will dry out your portion. (8)-until two-three cities will gather in one place, because Gd will provide water but not enough to satisfy. And I have no doubt that the places that will experience the rain  are through the merit of the people living there or through their teshuva. Gd says about them, even though you were incuded in the warning and judged for famine and thirst and didn't return to Me. About this Isaiah says (Isaiah 9:18) \"the nation will be a like a fiery knife\" meaning that when the rain stops the sun will strike the land with eat and because of the trouble caused by the famine and drought, man will not help his fellow and in the end you will not return to Me, although My Hand is outstretched. This makes it clear that a second warning doesn't have the power of a first warning. And it answers the first question"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "The final prophecy begins in this pasuk and goes until the end of Sefer Amos. And it has two parts to it. The first \"you are unto Me like the Cushite\" and the second \"behold days are coming\". I have six questions.",
+                "The first questions is on the words \"Did I not take Israel up from the land of Egypt and the Philistines from Caftor and Aram from Kir\" If the purpose of this statement is to tell about the kindness that Gd did for Israel when He took them from Egypt and then mentions that He acted similarly for the other nations, does this decrease the degree of kindness for Israel.",
+                "THe second question is about that the Philistines and Caftor are brothers which we know from the geneology of the seventy nations in Breishit 10:14 and Jeremiah 47:4 mentions the PHilistins and Caftor in the same verse. If they are indeed one nation, how did Hashem take the Philistines out of Caftor as if the Caftors had exiled the PHilistines there.",
+                "The third questions about Aram and Kir. When this prophecy was given, Aram had not yet been exiled because they were exiled in the days Achaz by the king of Assyria to Kir (Kings 2 16:9), so this was in fact a prophecy about the exile of Aram as well. And the Philistine exile was during Tzidkiyahu days more than 130 years later so how come it is told in past tense like it already happened.",
+                "The fourth question, \"Behold Gd's Eyes are on the sinful kingdom and I will destroy them\" if this is about the Kingdom of Efraim, like the commentaries say, why is told right afterwards \"but I will not destroy the house of Jacob\" when the kingdom of Efraim was from the house of Jacob. Doesn't one phrase contridict the other.",
+                "The fifth quesion \"I will shake the house of Israel among the nations like one shakes a sieve and not a pebble falls to the ground\" makes it seem like not one will be lost or dead. And immediately after it is contradicted by saying \"and all the sinners in My nation will die\".",
+                "The sixth question \"the sinners of My nation will die\" is followed by \"I will restore the fallen sukkah of Dovid\" is switching from telling about bad and teling about good. How can they take place at the same time. I will now explain everything according to these questions.",
+                "The overarching theme of the prophecy is to tell us that the children of Israel are all from the seed of Jacob and are servants of Gd and His aquirement and children of His house and therefore He took them from Egypt to be His servants and has not done this to other nations to attach Himself to any other nation from the nations of the world and to single out His actions towards them. Therefore when a nation corrupts its ways it brings total destruction. This was not done to Israel that even though they sinned, He did reject them completely but rather brought them to a wandering exile for many years. And then the end of the exile is mentioned and the time of the ingathering of the exiles that throughout the many wanderings the sinners and the rebellious died. And afterwards, He will restore the fallen sukkah of Dovid and gather the scattered of Israel and Judah from the four corners of the land and appoint on them a king from house of Dovid and they will inherit the remainder of Edom and the nations that had destroyed them. And they will be blessed wth the produce of the land as they had previously and be returned to their land with no further exiles until the end of the world like these pesukim explain.",
+                "\"Are you not like the Kushim... until the end o the sefer. The commentaries explain this prophecy as a rebuke to the kings of Israel. But I see that there are inconsistencies in their explanations. I will choose and explain in a different way sometimes using the commentaries and sometimes not. But always first quoting the commentries. And in my opnion, this prophecy is actually is a comfort to Bnei Israel and Bnei Judah against the bad tidings that are delivered above. The meaning of Bnei Cushim is that Hashem tells His nation that they are like the Cush son of Ham who was cursed to be slaves to their masters eternally and likewise Israel is slaves to Me eternally which was decided when I took you from Egypt and acquired you with My Strong Hand. And if you say that I also took out the PHilistines and Aram and other nations that had ruled them for extended times and did not make them My servants, well the Philistines dwell in Azah and the Avim and Caftorim came to them and destoryed them like it says Devarim 2:23 prior to the Exodus and this is a parable to the past. The prophet gives a parable in the future of Aaram using the future tense, since Aram was exiled by the king o Assyria and they came out of the exile. And if this is the normal way of the world that one nation has power over another and rules it for a time and afterwards is released from that nations hand.  therefore what significance does Israle have to Hashem. therfore in the next pasuk, Hashem answers the question about PHilistines and Aram and says that \"behold Hashem's Eyes are on on this sinful kingdom\" and this is not about the kingsom of Efraim but rather to differentiate Israel from the nations that are distinguished by Hahsme's love to them and His guarding them in an extra way. Meaning that typically a nation sins beore Him and He destroys them utterly, because Gd's Eyes are on a sinful kingdom that corrupts its ways  and Hashem takes notices and destoys it from the earth. Do we knot see that many nations that are mentioned in the Torah and in the books of Divrei Hayamim taht are about the nations who were destoyed without a trace but Israel is not that way that rather despite having sinned, \"I will not destory the house of Jacob...\" That een though they rebelled against Me I will restore your descendants like it says in Medrash Tanchuma (Nitzavim 1:1) \"don't rejoice my enemeis on me\" whenever Gd sees ways of sinners they have no way to stand against Him like with the generations of the flood and the peopel of Sodom and Egypt and Babylon and the rest about them Dovid Hamelech says in Tehillim \"there fell the doers of sin, they fall and were unable to rise\" But Israel if they fall they rise Rav Chanina bar Papa says that Hashem   never destoryed a nation and then changed His Mind but Israel I will not destroy meaning it will be an eternal nation enduring through Godly Eternity and this not done to other nations      ",
+                "and he brings a proof of this from the time of the ingathering that Israel will be wandering in the desert of the nations that it says \"I led them from nation to nation, kingdom to kingdom\" and despite this all they weren't able, rather the sinners and rebellious among them died ndd the rest of the nation merited redeption. This explains pasuk 9 \"behold I am commanding and the house of Israel will be shaken among the nations...\" Just like in a sieve, the grain is scattered and moves from side to side without rest, so too you will wander. But despite all this you won't be completely destroyed, which is the meaning of the \"pebble will not fall to the ground\". The commentaries explain that the pebble is the righteous men and the dust that falls out is the wicked ones. And Rashi writes that the pasuk says that not a pebble will fall from the orce of the movement. But to me it seems that the meaning is that the word \"tzarur\" (which the commentaries translate as pebble meaning tzadik) is from the meaning of the word to \"bind\"  and gather like the word is used in Deutoronomy 14:25 and Exodus 12:36 and like the word \"tzur\" from the same root means a siege because the enemy \"gathers\" around the city. So here it alludes to the ingathering of Israel, because the prophet said \"only I will not utterly destroy the house of Israel\" meaning that when a small item is in a sieve but it is attached to other items, it will not fall and be lost. The next pasuk (Amos 9:10) but the wicked will die because of the same movement and upheaval. Each man will die from his sin. And this is the meaning of \"by the sword, will perish the sins of my nation\". The wicked gave up hope from the troubles and said that the bad wasnt coming in an accerlated and \"supernatural\" way and was rather a happenstance but not as a result of our wayward deeds. This is all speaking about the birth pangs of the Messiah and the ingathering of exiles. Which is in line with the navi Ezekiel 20: 39 that the sinners will be cleansed from you and also similar to the Abarbenel commentary on Hosea.",
+                "And it's also possible to explain the phrase \"I command and the house of Israel will be shaken...\" about the total exile (not just the birth pangs/ingathering) that Gd will not destroy Israel because of sin but rather will shake out them among the exile and the sinners wll fall. And afterwards (Amos 9:11) \"on that day\" meaning to say at that time that is auspcious towards Me for the redemption, \"I will raise up the fallen sukkah of Dovid...\" An alternative meaning of \"on that day\"  is that at that time when the sinners will be finished because of the movement of the exile, I will raise the fallen sukkah of Dovid. And if you say it will not be raised as Amos said earlier \"fallen and will not rise is the virgin daughter or Israel\" this means, she will not rise on her own and will not have a king from the shvatim. But now, Gd will raise the sukkah of Dovid that fell in the days of Jerobam and will appoint a king from the house of Dovid Hamelech on His people. And the \"fall\" of the house of Dovid began during the first Temple era with the splitting of the 10 tribes into a separate kingdom. ANd during the second Temple there was no king from the house of David. Rather the Hasmoneans and Herod's house were the rulers. Therefore the prophet Amos says \"I will mend its breaches\"  the breaches are the kings that the ten tribes set up for themsleves during the first Temple era. And regarding the second Temple \"I will rebuild its ruins\" ruins indicate a total destruction (as opposed to breaches) because during that era there was no Davidic rule on any of the tribes. And then the pasuk continues \"I will build it like the days of yore\"  as strong and grounded as it was in the past.  And I already explained earlier in this pasuk a different and correct explain that the word \"et' in \"et sukkat\" is used similarly to the word \"et\" in Shemot 1:1 where it means \"with\". That along \"with\" the rebuilding of Dovid's sukah, Gd will also raise the fallen, who refer to the tribes of Israel (called fallen by Amos above) . And sukkat Dovid therefore refers to the tribes of Judah. And about both groups the prophet says \"I will repair their breaches\" about the house of Dovid, I will rebuilt the ruins, beacuse the 10 tribes will be restored to Davidic rule. And the sukkah in this case refers to Jerusalem which will be complete like the days of yore (Psalms 76:3)"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Verse",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on Amos/English/merged.json

@@ -0,0 +1,150 @@
+{
+    "title": "Abarbanel on Amos",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Abarbanel_on_Amos",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "1. \"Thus said Hashem for the three sins of Damascus...\" Amos the prophet was prophecising here about six non Jewish nations. Damascus was the head of the kingdom of Aram, Aza the head of the Phillistine kingdom, Tzur, Edom, Amon and Moab. Why aren't the other nations who also attacked and destroyed Israel mentioned here (eg Babylon, Egypt...). I see two possible reasons. The first is that Amos connected his prophecy to that of Yoel. Yoel's prophecy mentioned the two destructions of the Temple and their judgement (\"I will gather the nations and bring them to the valley of judgement and there I will judge them regarding my lot, Israel, that they scattered among the nations and my people they divided\" Yoel 4:2) and there it specifically mentions Egypt and Edom becoming a waste. Egypt there refers to the lands of the Ishmaelites who joined the Babylonians in destroying the first temple. Edom refers to Rome who destroyed the second temple. Amos therefore doesn't need to include these nations (Rome? Egypt? Babylon?) in his prophecy about the other nations. He includes nations that Yoel didn't speak of. Yosel does mention Tzur and Sidon and Amos also speaks of Tzur because Tzur was destroyed two times likes it says in Isiah. The first was through Nevudnezer who conquered Tzur and made a great slaughted there. The second conquering of Tzur was through Alexander (the Great?) who destroyed Tzur's army and walls and throughoughly destroyed it that no inhabitants were left there until this day. And Yoel spoke of the final great destruction of Tzur, whereas Amos's prophecy about Tzur referred to the first destruction that would take place through Nevuchadnezer. Also regarding Edom, Yoel said it would become a \"desolate wilderness\" and Amos also mentioned Edom in his prophecy.  Yoel was referring to the Roman Empire and Amos was discusing the sins of Edom connected to Jerusaem and the burning of the south. This is the first reason why the prophet Amos doesn't bring up the other nations who attacked Israel. And the second reason is that the prophet is bring a proof and a reproof for Israel from their wicked neighbors. That if Gd punishes the nations who don't have a connection to Him and don't have the Torah for their sins, how could He also not punish His nation, Israel. And because they accepted the Torah they were more stricken by punishment than the other nations and therefore Amos only brought up examples of close by neighbors to Israel who were punished and not far out island nations (for example Rome). And now I will explain how the punishments are connected to these nations and to Judah together when Israel found themselves in a more serious judgement than the nations and therefore the other sins aren't mentioned only the sins that nations did that are connected to israel.",
+                "2. And what are the three sins that are mentioned about all the nations that Gd overlooked. Our Rabbis in Yom 86:2 say, \"says Rabbi Yehuda son of Rabbi Yose, Edom did a sin one time and it was overlooked. He sinned a second time and it was overlooked. he sinned a third time and it was overlooked and the fourth time it was not overlooked. And from this we learned that it relates to man as well as a nation that a person who sins 2 or 3 times.\" On this, Rashi with his knowledge and intellect isn't able to understand  that it is talking about the sins of the nations equally. And he therefore writes that if one contineus to increase his sin making what is small greater regarding the fourth sin, Gd will exact judgement from him on the fourth sin and even more so if he committed many sins. This raises the third question that I asked (why these specific nations). And the Ibin Ezra writes the reason they that the fourth sins is not overlooked is because they are warned and don't listen before this. And it could be it speaks about the fourth generation. If the whole generation is wicked and you see that there is no warning for the nations here or passing of generations mentioned here. Therefore I believe that the three sins mentioned here don't refer to just any sins or to generations of sinners but they refer to the three specific and heavy sins that are idolatry, immorality and murder that are found among these nations who don't have the the Torah to distance themselves from them. These three sins are specifically included in the 7 Noahide laws. And he says here that each of these nations is obligated to Gd for these three sins but when they add onto it to the fourth sin, their cup is filled and they are ready to recieve punishment immediately. And therefore \"thus says Hashem for three sins of Damascus...\" whic is the capital of Aram and had the three big sins (idolatry, immorality and murder) among them. And the fourth sins was a different sin that they attacked Israel. It seems surprising for Gd to not exact judgement for the first three sins. The word \"ashivenu\" which is translated as \"revoking the sin\" is the same word used in Hose 12:15 and Tehillim 7:17 and means to receive what is deserved from Gd according to the work of their hands. And the fourth sins is explain that Damascus threshed Gilad with iron threshing boards. And it is what is explained in Kings 10:33 that Hazael attacked all the borders of Israel. Meaning that he did a vengeful and disgraceful act to the inhabitants of Gilad by putting iron threshing boards on their bodies as if they were threshing th produce. And in Shmuel 12:31 it mentiones King David acting this way to the nation of Ammon. And via these three sins their cup was filled. ",
+                "1:4- And the matter came before Gd to send fire into the palace Hazael meaning in his descendants who cam from him. The fire here refers to the enemy who comes to destroy his palace  and it here refers to the Assyrians who conquered Damascus and killed the general who was a descendant of Hazael. And because the palace of the king was in Damascus the prophet says that the palace of Ben Haddad was consumed. And other scholars say that the fire means the burning wrath of Gd that will not be requitted by any means. And this is also a possible explanation."
+            ],
+            [],
+            [
+                "And after the prophet mentions that destruction of the kings and their palaces, he mentions the destruction of the land when he says \"I will break the gates of Damascus...\" The meaning of this is that even if its gates are big and strong, Gd will break them. Meaning that even the strongest gates will be unable to withstand the enemy. And Gd said, \"I will remove the inhabitants from Bikat Aven and grasp the scepter from Beis Aden .\" The commentaries generally define Bikas Aven and Beis Aden as large cities in Aram. But I will explain the truth of the matter that actually Bikas Aven is the valley next to Damascus and it is the most fertile and praiseworthy valley in the world full of fruits and produce. And in the valley in every vineyard and orchard and field there is a house and a tower and there they store the food for the inhabitants of Damascus. And the enemy will come and destroy the valley after the inhabitants flee from them. And because of the wickedness of the people of Damascus, it is called \"Bikas Avon\" (Avon meaning sin). And the meaning of Beis Aden is that it is a name for Damascus itself that it is a city that is \"aden\" pleasant and luxurious to no end. To the point that the Ishmaelites saw the city from afar on a mountaintop and they saw the valley of Aven also and they feared to enter it because they thought it was literally the Garden of Eden. And they thought if they entered the Garden of Eden on Earth they would give up their place in the Garden of Eden in heaven since a person can't merit two Gardens of Eden. And they therefore left and didn't enter Damascus. And then the Assyrian king came and attacked it and killed all the descendants of the king and destroyed the city and the valley. Therefore the prophet says \"I will grasp the scepter from Beis Aven\" because the king/ruler holds a scepter in his hand to rule over the people. And he will lose his leadership when the enemy attacks. And after mentioning killing the kings and the destruction of the land, the prophet expounds on the exile of the people by saying \"all of Aram will be exiled to Kira\" and Kira is a city in Assyria as we know from Malachim 2 16:9) where we told that the Assyrian King attacks Damascus and conquers it, exiles them to Kira and kills the leaders.  And it is explained here that the sin that caused Damascus's cup to overflow was the wicked way they treated Israel when they shamed and humbled the residents of Gilad. "
+            ],
+            [
+                "\"Thus says Hashem, for three sins of Gaza...\" This refers to Gaza, the capital of the Phillistines that was near Jerusalem and the Phillistines also committed the sins of idolatry, adultry and murder and then added a fourth sin when they harmed Israel and therefore were wholly deserving of Gd's recompense. What was the fourth sin? The prophet says that they exiled fully. Meaning they ensured the exile was complete, by standing on the pathways and catching the refugees who were escaping from Israel and returning them to their captives. And likewise did the people of Tzur. And I think, the Radak's explanation is more correct. That the refugees from the war in Israel ran by way of the land of the Phillistines, since it is nearby to them and they had a peace treaty with them. And the Phillistines took them and returned them to Edom. And the text explains about how they sent the Israelites into exile  despite the peace treaty. Can this be referring to an event that took place during the destruction of the second temple then Edom would refer to the Roman army that captured the Israelite kings. And it means that the Edomites captured the Israelites becuase often in war, one wins a battle and then the next one wins a battle and when the Edomites captured Israel, the Israelites ran from them and came to the Philistines who were at peace with them and they trusted them. But the Philistines in their wickedness would return them immediately to the Edomites which is the opposite of the halacha in the Torah (Devarim 23:17) that one is forbidden to return a servant to his master. And this made it a complete exile in that they returned them to the exile. "
+            ],
+            [
+                "1:7 Therefore Gd decreed to send the enemies fire in the walls of Aza that it would consume the fine palaces of theirs.",
+                "..",
+                "1: and therefore the nation that dwells in Ashdod will be destoryed and the rulership will be removed from Ashkelon. They they are all Philistine cities, Aza, Ashdod and Ashkelon and Akron. Gath is not mentioned here because it was a city of the the kingdom of Judah. And when the prophet says \"I will destroy the remnant of the Philistines\" you will see the truth of what I said because the prophecy of Amos came after the prophecy of Yoel, chronologically. And because Amos heard Yoel's prophecy about the destruction of Tzur and Sidon and the districts of the Philistines therefore Amos prophecy dealt with the other Philistine cities and that's what was mean by the \"remnants of the Philistines.\""
+            ],
+            [],
+            [
+                "1:9 And the sin of Tzur is mentioned here when it says they made Israel have the complete exile meaning they sent the refugee israelites who were living peacefully amongst them to Edom. And they didn't remember the convenant that there was between Israel and Tzur. That was in the days of Chiram and Shlomo Hamelech like it says (Malachim 1 5:26) they made a covenant of peace. And they called each other brothers as you see from the pesukim \"what are these cities you have given to me my brother?\"",
+                "",
+                "1:10 And therefore Hashem decreed to send fire to the walls of Tzur. This refers to Nevudnezer who destroyed Tzur and its palaces. And it is explained that Tzur and Aza joined in committing the fourth sin just like they joined the other nations in committing the other three sins. "
+            ],
+            [],
+            [
+                "The prophet then goes on to decree regarding Edom. I already explain the meaning of the three sins of Edom. The first was that in the days of Esau, he pursued Jacob his brother. The second sin was in the days of Moshe Rabbeinu when the Israelites sought to pass in Edom's land they didn't allow them to pass through and threatened (Bamidbar 20:18) lest a sword come to greet you. The third sin occured during the destruction of the first Temple (Psalsm 137:10) as it says \"Gd remembers regarding the sons of Edom, the day of Jerusalem that they said Aru, aru\" and the fourth sin was that the Edomite descendants, who were the Romans destroyed the second Temple and spilled the blood of the Judeans like water around Jerusalem. And the prophet Amos says about this \"for the three sins of Edom...\" The explanation is that the prophet says \"he pursued his brother with a sword\" this refers to the first sin of Esau pursuing Jacob to do evil to him because even though he wasn't able to harm him, his intention was murder. The second sin is referenced by Amos's statement \"he curbed his mercy\". The third sin is referenced by \"his anger raged unceasing\" and refers to the destruction of the first temple and possibly here the word \"l'ad\" or \"unceasing/forever\"  comes from the same root as in (Breishis 49:27) where the word \"ad\" means the spoils of the war, and during the destruction of the first temple, Edom came to Jerusalem to take the spoils. And regarding the destruction of the second Temple and the extended exile and the all the tragedies that Judah has borne from the nation of Edom, the prophet says \"his fury lasted forever\" and the word \"netzach/forever\" references the length of the exile. But, I also gave a different explanation that can be correct where the three sins that are overlooked refer to the three more serious trangressions which are idolatry, immorality and murder and the fourth references their persecution of Israel. In which case they were certainly deserving of punishment for the first three sins alone but were only punished for the fourth. And the fourth sin is mentioned in the pesukim. The prophet says \"he pursued his brother with the sword\" this was when Israel passed them in the desert and Edom came out to meet them and Moshe Rabbenu sent them word of peace \"thus said your brother Israel\" and Edom in their cruelty, curbed their compassion and their brotherly feelings and chase them with the sword. And they continued to display rage and animosity towards the nation of Israel  that lasted eternally even after Israel settle in their land Edom continually acted as an enemy. And therefore, Gd decreed that midah k'neged midah, deservingly, since their animosity towards Israel was everlasting, Gd would also harbor animosity towards them eternally.",
+                "",
+                "1:12- And I will sent a fire in Teiman (which is in the land of Edom) near Israel. Gd harbored anger towards Edom until the end of days when He will consume the palaces of their major city Betzarah. I explained in sefer Yeshaya that if the Romans came from the land of the Greeks they were connected to Edom because Edom settled there and the first kings were from Edom. And I gave proofs for this there from the book of chronicles for officers. And I explained that ifMoab had had a city called Betzarah, the Romans' would have called it by it's original name and it was a strong and powerful city. And I also wrote above that the prophet Amos spoke here about the destruction of the land of Edom that is near Jerusalem and i fso he prophesized about the destruction of the large Roman cities that were specifically Edomite. But Yoel already prophecized about the whole kingdom of Edom and the rest of the land of Edom.  "
+            ],
+            [],
+            [
+                "And here the decree that Hashem put on the Amonites is mentioned including the three sins of idolatry, immorality and murder that the Amonites did and the fourth sin that was regarding Israel. For all these, Gd will not overlook and will truthfully repay them according their deeds. And the fourth sin was ripping open the \"haros\" of Gilead in order to expand their boundary. And the word \"haros\" comes from the word \"harim\" mountains and it's the feminine form of the word. And this means that since they were neighbors with Gilead, they would break open the mountains that they were neighbors to to expand their borders and since we know \"cursed is the one who encroaches on his fellow man's borders\" and Jeremiah (49:1) said \"to the sons of Amon thus said Hashem, 'has Israel no sons to inherit taht you inherited their land of Gad and dwelled in their cities\" . Jeremiah mentions Gad because it is capitol of Gilead nad has access to crossing the Jordan. And rashi provides another explanation for the word \"haros\" and says it refers to pregnant women. The Amonites were so unmerciful in their quest to destroy every remnant of Israel that is why the prophet says \"has Israel no children to inherit\"",
+                "",
+                "And their sins is given here that the fire will come in their palace in their largest city \"Rabat\". And consume their palaces on the day of war that they are fighting agains tthe enemy. ANd it says it will come suddently and quickly like a storm on clear day like Shlomo Hamelech said \"when terror descends upon you destructively and calamity like a whirlwind\" (Mishlei 1:27). ",
+                "",
+                "And the prophet says that not only will the land be defeated but also it's kings and officers will jointly go into exile because their fate was sealed due to their theft and wanton cruelty"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "And the decree regarding Moab is mentioned here when the prophet says \"for three trangressions of Moab I will overlook and for the fourth I will not overlook. Because they burned the bones of the Edomite king to lime\" And with the other nations mentioned above, Damascus, Aza, Tzur, Edom and Amon their fourth sin was regarding Israel, but Moab's sin we don't understand why it was listed here when he acted against Edom who is the enemy of Gd. And Rashi write about a time when the king of Edom fell and they burnt his bones and ground them into the walls of the house. And Gd decreed regarding the humiliation and afflictation of this king. And anothe commentary says that burning the bones of the king of Edom was a humiliation and Edom is still the child of Yitzchak. But these are not the true answers. In my opinion the prophecies are in a specific order beginning with Damascus who fought in Gilead in a humiliating way. Then it discusses Aza and Tzur who both were punished for rebellion and breaking the peace treaty between them and Israel to send them to Edom. And afterwards the prophet discusses Edom to tell us about the war between Edom and Israel during which the Philistines, Tzur and Aza gave over the refugees. And it discusses the wickedness of Edom who curbed their compassion.",
+                "And after discussing the wars in Damascus and Edom the prophet returns to the rebellion of Aza and Tzur and says what their reason was in these two wars. The Damascus used the iron furrows on the residents of Gilead in order to do the same thing that Amon tried to do and to increase their borders. The men of Damascus learned from Amon. Then the prophet discusses the factors behind the hatred and war between Edom and Israel. They were allies with Israel and Judah and went to fight Moab. The king of Moab during that fight took the King Adom and brought him up on the wall and burned him as an offering to his god. And the \"offering\" was completely burned up to \"lime\" meaning until the bones were soft as dust. And this created animosity between the Edomites and the Israelites because Israel brought them into a war that ended up with the crown prince getting burned. And from them on the animosity between Israle and Edom increased and they were in a constant state of war between them until the point when the Philistines gave the Israelite refugees to Edom. So Moab was the cuase of the animosity between Israel and Edom and the cause of the war",
+                "",
+                "2:2 and therefore his punishment was that Gd sent the fire of the enemy into Moab and it consumed his palaces and capital cities and the king died in a catastrophic manner to the sound of the shofar from the war.",
+                "",
+                "2:3 And therefore the judges are cut off from inside it that this is regarding the king and officers from that city that were killed in it. "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "And after speaking of the nations, the destruction of Judah is mentioned because they were also guilty of the sins of the idolatry, immorality and murder. And their fourth sin was their rejection of the Torah and its laws. It wasn't that they merely served idols but they also did not serve Gd and therefore they rejected the Torah and did not keep it's lawas and they followed the falsehoods of their fathers, meaing the Baal that they served and the false prophets that they obeyed. And therefore Gd decreed that a fire would come to Judah and that is the sword of Nevuchadnezer  who defeated them and exiled them. And the simple meaning of the fire is that which burned the palaces of Jerusalem and the fire that burned the Beis Hamikdash.",
+                "And I will explain what the 3 sins that are mentioned 8 times in Amos propechies that refer to idolatry, immorality and murder. That every nation committed these with reprecussions only being punished for their actions regarding Israel. The reason these six nations are mentioned is because they are close to Jerusalem and other nations who acted wickedly towards each other aren't mentioend here becasue they did cause Israel harm . And Judah who is mentioend here also implicates Israel through its actions and is therefore mentioned before the prophecy about Israel. And this answers the 3, 4, and 5 questions."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Make it heard in the palaces.... Now the prophet returns to telling us of the punishment of the kings of Israel specifically according to their since. And since he says \"Gd speaks who can not prophecy\" it was a call to the prophets to listen and not withhold their prophecy from fear of the people but rather make the word of Gd known in the palaces of Ashdod, in the land of the Philistines. And in the palaces of Egypt meaning tell the leadersa nd kings who dwell in palaces to gather against the Mountain of Shomron to destroy it. This refers to the mountains of Shomron and those around it. Meaning that Gd gave them permission to enter the land and wreak judgement against them. And to see great upheavals in it, referring to the upheavals of the enemeis that come against it and this is the inhabitants of Shomron who would fight and steal from their enemies. And when the pasuk says \"they are incapable of doing right\" it means that the inhabitants of Shomron were filled with violeance and lawlessness  and didn't act according to the straight and narrow and rather filled their palaces with violence and lawlessness. This is what most commentaries explain these pesukim as. But I have a different explanation because the destruction of the 10 tribes did not orccur through Egypt and Ashdod, but rather through the king of Assyria",
+                "And therefore I will explain these pesukim in one of two ways. The first way is that this doesn't speak of the enemies coming rather that it will be heard in the palaces of Ashdod that if they are in bands of theives and rebels and the palaces of Egypt that are filled with idols and adultery. It will be said to them to gather on Mt Shomron to see their deeds and their idols and they will without a doubt see the great upheavals in it from these sins and lying, murdering, stealing, adultry and they will see that they are also involved in these as it says \"the land is filled with violence\" (10) and the inhabitants of Shomron will know that the upheavals have only come as a result of them committing violence and lawlessness in their palaces and the sinners in Ashdod and Egypt will be shocked from the violence in Shomron that all the bad that occured to them and it will be like the pasuk in Jeremiah (2:10) \"Just cross over to the isles of the Kittim and look, Send to Kedar and observe carefully; See if aught like this has ever happened:\" This is the first explanation for these pesukim. THe second one is...Ashdod is mentioned because the word Ashdod has the word \"shod\" in it and Egypt because Mitzrayim has the word \"tzara\" and \"metzor\" the preophet says let it be heard in their palaces that the Israelites will hear about the \"shod\" destruction coming to them and the times of \"tzara\" trouble. And it says about these enemies that htye will gather on Har Shomron to see the upheavals and then they will know that the inhabitantso f Shomron are deserving of these and that Hasehm has decreed this measure for measure on the palaces of Shomron because they were involved in \"shod\" they will be punished with \"shod\" "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "about the nation and tribes and what will be with them, Gd says \"just like the shephard saves from the lion only two hindlegs or a piece of an ear, meaning the shephard is only able to rescue the ear piece as a witness that the lion. Similar to the piece needed as witness in (Shemot 22:12). And that matter that only a small piece is saved from the lion and he wasn't able to consume it, to that extent the Israelites who live in Shomron will be saved. Not the warriors and mighty men but rather the sick ones who are bedridden from their illness in the corner of the bed. And from the trouble of the enemy there will remain a small corner of the bed. The meaning of those \"dameshek arish\" (the piece of the couch) according to the Radak is the prophet repeating himself in different words. The word \"damashek\" means \"corner\" and \"arish\" is a \"bed\" as you see in other pesukim in the Torah (Yeshaya 33:4). And the two phrases used for the corner of the bed refer to the sick man who is lying in the corner of the bed unable to move (peat hamitah) and the sick man who can't rest because of his pain who is \"mesheck\" moving and rolling around from side to side of the bed (damashek arish). Rashi says this is referring to what is says about the end of the King of Aram in King Yehoyachaz ben Yehu and Jerobam ben Joash when they were rescued only a remnant (Malachim 2 14:27) and Hashem did not say to destroy the name of Israel and to save them through Jeroban ben Joash.\"  and Hashem return the borders of Israel. THis is the meaning of the corner of the bed. The corner of the bedi n the corner of the house is the strength of the house and therefore refers to the stregnth of Jerobams reign and Amos lived and prophesized during this time. And he prophesized that they would end up reliant on the King of Aram like they were in the days of the King Pekach ben Remalliyahu who joined with them. This is the meanin of \"demeshek arish\" that their main source of reliance was on Damascus/demeshek. ",
+                "And our Rabbis explain in Seder Olam, Rabbi Nehorai in the name of Rabbi Yehoshua say this is the 10 tribes who relied on Chizkiyahu the king of Judah and remained among them during the days of Assyria conquest. The meaninf of the corner of the bed means that only 1 in 8 Israelites remained and the rest of the remnant was in Damascus (arish demeshek) that is says \"I will exile them from here to Damascus\" and we see from this that even though the word \"damashek\" is written with letter \"sin\" and usually has a \"shin\" when meaning Damascus I am writing according to the words of our rabbis that even in the correct writings that we have in Spain it has a \"sin\" "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "The second prophecy begins with the pasuk \"listen you cows of Bashan\" and goes until \"Gd showed me the locusts He was creating... (Amos 7:1). And it has 8 sections to it. The first is \"listen cows of Bashan\" (Amos 4:1). The second is \"therefore I will do thus to you\" (Amos 4:12). The third is \"listen to this matter that I am bringing upon you as a dirge\" (Amos 5:1). The fourth is \"because thus said Gd to the house of Israel\" (Amos 5:4). The fifth is \"thus said Gd the Host of Legions\" (Amos 5:16). The sixth is \"Woe to those who wish for the day of the Lord\" (Amos 5:18). The seventh is \"Those who are at ease in Zion\" (Amos 6:1). The eight is \"For the Lord will command\" (Amos 6:11). And about these I have six questions. ...",
+                "The first questions is that when listing the troubles that will come upon the nation, the famine is listed two times. First it says \"I will give you cleanness of teeth in all your cities and lack of bread in all your places yet you did not return to Me\" (Amos 4:6). And after this, the propeht says \"and I will also withhold from you the rain...\" (Amos 4:7) And these are both telling us about the terrible famine and if so why is it told two times using the words \"and I will also\" like it is new thing.",
+                "The second question is that in the rebuke, the prophet says 5 times that you did not return to Hashem. Why does he need to repeat this so many times. Wouldn't one or two times be enough. He doesn't use this phrase anywhere else in his prophecy.",
+                "The third question is not printed here because it's missing from this copy. But we will be able to understand the question from the Abarbenel's answer.",
+                "The fourth question is the phrase \"She has fallen and will rise no more, virgin of Israel\" (Amos 5:2). This makes it seem that the tribes won't return from their exile. Which is in direct contradiction to many other prophecies including Isiah who described the ingathering of the exiles of Israel and the scattered ones of Judah as it says (Isaiah 11:13) \"and Efraim will not be jealous of Judah...\" and this concept of the ingathering of Israel is repeated in detail and explained in Ezekiel (Ezekiel 37:19) \"I am going to take the stick of Joseph—which is in the hand of Ephraim—and of the tribes of Israel associated with him, and I will place the stick of Judah upon it and make them into one stick; they shall be joined in My Hand\" and then says \"And I will make them into one nation in the land in the hills of Israel and they will have one king and will not longer be two nations or divided into two kingdoms again. And in the end of the book the prophet discusses the division of the land of Israel to each and every tribe. So how could these prophecies be accurate if the tribes of Israel were not be returned. ",
+                "The fifth question is one the pasuk \"don't seek Beitel and the Gilgal don't come to and Beersheva don't pass through, because the Gilgal will go into exile and Beitel will be for sin\" (Amos 5:3). And this is difficult to understand why the prophet designated Beersehva not to pass through. If this was for idolatry, then why doesn't it say don't seek or enter it like with Beitel and Gilgas. And why are the punishments of Gilgal and Beitel mentioned but nothing about Beersheva if they were also involved in the same sin of idolatry.",
+                "The sixth question in this parsha is about hte phrase \"those who desire the day of Gd\". How is possible that the sinners desired the day of Gd when He would destroy their idols? And this prophet and other prophets have generally used the phrase \"day of Gd\" to refer to a future time that will come among them and will be a day of trouble and rebuke so why are they looking forward to it at all. And Gd says \"I hate and am disgusted...\" about the sacrifices. Can this indeed refer to the kingdom of Israel who weren't oleh regel to Jerusalem and did not bring sacrifices there? And how can the prophet say \"Did you bring sacrifices to Me in the desert\"? I will now explain the pesukim according to these questions.",
+                "The overarching intention of the prophecy is to rebuke and make known the sin of the children of Efraim individually and the sin of the Judeans individually. The prophecy begins with the wicked deeds of the kingdom of Efraim, specifying the women of Shomrom who were the reason for the perversion of their husbands. And the prophecy makes known their punishment for these deeds, which is exile. And he also rebukes the men who rebelled against Gd by turned to idolatry and giving the sacrifices normally reserved for the house of Gd to idolatry. And Gd warns them of five specific punishments that He will bring to them. Three involve famine: famine caused by the enemy taking their wealth and produce, famine caused by the lack of rain and famine caused by the locusts. All three are types of famine. And the fourth warning is the plague. And the fifth warning is the enemy who will destroy the land with the first exile. And because htey would not listen the prophet declared a lament for the total destruction of Shomron and the rest of the tribes. Therefore the prophet advised them to sek Gd and not the baal idols because if Gd could arragne the stars and create day and night, He is also capable of destroying them if they don't do teshuva with a devastating destruction that the moans will be heard in all neighborhoods of Shomron. Afterwards, he prophecized about the Judeans who were desiring the destruction of the Kingdom of Israel. He rebuked them saying, \"Gd doesn't desire your offerings, rather for you to do justice and walk humbly with Gd.\" And because they were also idolaters among them, he reveleaed to them that they would be placed in the hands of Damascus and Phillistines because they didn't take the prophet's warning seriously about the troubles that would come to them and they turned to satisfy their desires. And therefore their punishment would be great with blood and swords. And afterwards, he prophecized about the two kingdoms together like I will explain when explaining the pesukim. ",
+                "\"Listen to this matter cows of Bashan...\" Because the women of Shomron were used to luxury and were fat from the luxury and ruled their husbands and they caused their husbands to pervert justice and steal from the poor in order to sustain their desires for luxury and good foods and fancy dress, therefore, the prophet spoke about them. They are called cows of Bashan becase Bashan is a place where the fruits are ripe and good and fat, and therefore the wives of the kings and officers in Shomron who were fat and beautiful are called cows of Bashan. And the explanation of this is about those who were in the mountain of Shomron who perverted the justice towards the destitute and afflicted the poor. The explanation is not that they would beat and afflict the poor  themsleves rather they would tell their husbands to bring them to drink wine. And in order to fulfill their desires for wine they would abuse the poor who didn't have the ability to fight back in order to bring their wives the money so it's like the wives themselves abused them. (pasuk beis)- And because of this Hashem promised by His Holiness- this means that He made a decree according to His Heavenly Wisdom to bring bad days upon the luxurious cows and to bring an exile of the enemy and a siege that is mentioned in the above text that they would end up in the fishing boats. The word Tzinah according to commentaries means shield, like in the psasuk in Tehillim (Psalms 91:4) meaning the warriors bring their war equipment to protect them and it's in the form of a shield. And thus did Targum Yonasan translate. But the Abarbenel questions why they would carry away the woman on their shields? And then they end up in the fishing boats and fishing nets. So it seems to be referring to a small boat. And the word \"achariso\"  means the children as it is used in (Daniel 11:4)  \"but not for any of his posterity, nor with dominion like that which he had; for his kingdom will be uprooted and belong to others beside these.\". And no that their children will be brought in fishing boats like Rashi said. Rather what Yonasan explains that the Tzinus were names of the ships because they shielded the smaller ships. And we have ships today that are in the form of shields. When he  prophecies that the bad days will come and the exile and the enemy will take them at will in large shield like ships and their virgin daughters who are thier \"acharisan\" will be taken in smaller fishing boats called \"sirot\" and it will be a disgrace for honorable, officials women to be taken in fishing boats like prostitues. This is the eplanation of the Even Kaspi.",
+                "But in my opinion, the pasuk can be translated in a more simple way. The word \"tzinah\" means \"cold\" in the pasuk in Mishlei (Proverbs 25:13) (tangentially, the Abarbenel suggests the that the word \"tzinah\" meaning cold maybe whyit means shields and armor since these shade a person from the sun keeping him cold). The word \"acharischen\" means the end of a person as it is used in Job (Job 8:7). The word \"sirot\" is from the word \"sir\" meaning a pot of meat. So altogether the pasuk means that the women will go into exile and will be exiled through cold and snow, despite having lived in warmed palaces (as the pasuk states they had winter and summer palaces) and now will be forced into the cold winter night. And in Shomron they ate delicacies of meat, bread and many other foods and royal wine, but in their exile they will have a bad end since they will only be able to eat pots of fish. We know from the Israelites complaint in the desert that \"we remember the fish we ate in Egypt\" that slaves are generally given the free cheap fish to eat. "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "The second warning is that \"I will cause the rain to cease\". And this especially during the three month harvest season when rain is most needed. Because if the rains ceased at the beginning of the year there would be no planting (due to the drought) and at least the seeds wouldn't be lost and they would still have food. But now, it will not be the case. The year will start with rain, in order to encourage planting and then Gd will stop the rain for three months during the harvest in order for the seed that you planted to be lost and not produce a harvest. And so that you don't assume it is a natural occurance, the ceasure of rain will take place in a wonderous wonder that it will affect city by city with one experiencing rain and another not. And not just that it will rain in one city and not another, even more so, it will rain on parts of a city  and My curse will dry out your portion. (8)-until two-three cities will gather in one place, because Gd will provide water but not enough to satisfy. And I have no doubt that the places that will experience the rain  are through the merit of the people living there or through their teshuva. Gd says about them, even though you were incuded in the warning and judged for famine and thirst and didn't return to Me. About this Isaiah says (Isaiah 9:18) \"the nation will be a like a fiery knife\" meaning that when the rain stops the sun will strike the land with eat and because of the trouble caused by the famine and drought, man will not help his fellow and in the end you will not return to Me, although My Hand is outstretched. This makes it clear that a second warning doesn't have the power of a first warning. And it answers the first question"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "The final prophecy begins in this pasuk and goes until the end of Sefer Amos. And it has two parts to it. The first \"you are unto Me like the Cushite\" and the second \"behold days are coming\". I have six questions.",
+                "The first questions is on the words \"Did I not take Israel up from the land of Egypt and the Philistines from Caftor and Aram from Kir\" If the purpose of this statement is to tell about the kindness that Gd did for Israel when He took them from Egypt and then mentions that He acted similarly for the other nations, does this decrease the degree of kindness for Israel.",
+                "THe second question is about that the Philistines and Caftor are brothers which we know from the geneology of the seventy nations in Breishit 10:14 and Jeremiah 47:4 mentions the PHilistins and Caftor in the same verse. If they are indeed one nation, how did Hashem take the Philistines out of Caftor as if the Caftors had exiled the PHilistines there.",
+                "The third questions about Aram and Kir. When this prophecy was given, Aram had not yet been exiled because they were exiled in the days Achaz by the king of Assyria to Kir (Kings 2 16:9), so this was in fact a prophecy about the exile of Aram as well. And the Philistine exile was during Tzidkiyahu days more than 130 years later so how come it is told in past tense like it already happened.",
+                "The fourth question, \"Behold Gd's Eyes are on the sinful kingdom and I will destroy them\" if this is about the Kingdom of Efraim, like the commentaries say, why is told right afterwards \"but I will not destroy the house of Jacob\" when the kingdom of Efraim was from the house of Jacob. Doesn't one phrase contridict the other.",
+                "The fifth quesion \"I will shake the house of Israel among the nations like one shakes a sieve and not a pebble falls to the ground\" makes it seem like not one will be lost or dead. And immediately after it is contradicted by saying \"and all the sinners in My nation will die\".",
+                "The sixth question \"the sinners of My nation will die\" is followed by \"I will restore the fallen sukkah of Dovid\" is switching from telling about bad and teling about good. How can they take place at the same time. I will now explain everything according to these questions.",
+                "The overarching theme of the prophecy is to tell us that the children of Israel are all from the seed of Jacob and are servants of Gd and His aquirement and children of His house and therefore He took them from Egypt to be His servants and has not done this to other nations to attach Himself to any other nation from the nations of the world and to single out His actions towards them. Therefore when a nation corrupts its ways it brings total destruction. This was not done to Israel that even though they sinned, He did reject them completely but rather brought them to a wandering exile for many years. And then the end of the exile is mentioned and the time of the ingathering of the exiles that throughout the many wanderings the sinners and the rebellious died. And afterwards, He will restore the fallen sukkah of Dovid and gather the scattered of Israel and Judah from the four corners of the land and appoint on them a king from house of Dovid and they will inherit the remainder of Edom and the nations that had destroyed them. And they will be blessed wth the produce of the land as they had previously and be returned to their land with no further exiles until the end of the world like these pesukim explain.",
+                "\"Are you not like the Kushim... until the end o the sefer. The commentaries explain this prophecy as a rebuke to the kings of Israel. But I see that there are inconsistencies in their explanations. I will choose and explain in a different way sometimes using the commentaries and sometimes not. But always first quoting the commentries. And in my opnion, this prophecy is actually is a comfort to Bnei Israel and Bnei Judah against the bad tidings that are delivered above. The meaning of Bnei Cushim is that Hashem tells His nation that they are like the Cush son of Ham who was cursed to be slaves to their masters eternally and likewise Israel is slaves to Me eternally which was decided when I took you from Egypt and acquired you with My Strong Hand. And if you say that I also took out the PHilistines and Aram and other nations that had ruled them for extended times and did not make them My servants, well the Philistines dwell in Azah and the Avim and Caftorim came to them and destoryed them like it says Devarim 2:23 prior to the Exodus and this is a parable to the past. The prophet gives a parable in the future of Aaram using the future tense, since Aram was exiled by the king o Assyria and they came out of the exile. And if this is the normal way of the world that one nation has power over another and rules it for a time and afterwards is released from that nations hand.  therefore what significance does Israle have to Hashem. therfore in the next pasuk, Hashem answers the question about PHilistines and Aram and says that \"behold Hashem's Eyes are on on this sinful kingdom\" and this is not about the kingsom of Efraim but rather to differentiate Israel from the nations that are distinguished by Hahsme's love to them and His guarding them in an extra way. Meaning that typically a nation sins beore Him and He destroys them utterly, because Gd's Eyes are on a sinful kingdom that corrupts its ways  and Hashem takes notices and destoys it from the earth. Do we knot see that many nations that are mentioned in the Torah and in the books of Divrei Hayamim taht are about the nations who were destoyed without a trace but Israel is not that way that rather despite having sinned, \"I will not destory the house of Jacob...\" That een though they rebelled against Me I will restore your descendants like it says in Medrash Tanchuma (Nitzavim 1:1) \"don't rejoice my enemeis on me\" whenever Gd sees ways of sinners they have no way to stand against Him like with the generations of the flood and the peopel of Sodom and Egypt and Babylon and the rest about them Dovid Hamelech says in Tehillim \"there fell the doers of sin, they fall and were unable to rise\" But Israel if they fall they rise Rav Chanina bar Papa says that Hashem   never destoryed a nation and then changed His Mind but Israel I will not destroy meaning it will be an eternal nation enduring through Godly Eternity and this not done to other nations      ",
+                "and he brings a proof of this from the time of the ingathering that Israel will be wandering in the desert of the nations that it says \"I led them from nation to nation, kingdom to kingdom\" and despite this all they weren't able, rather the sinners and rebellious among them died ndd the rest of the nation merited redeption. This explains pasuk 9 \"behold I am commanding and the house of Israel will be shaken among the nations...\" Just like in a sieve, the grain is scattered and moves from side to side without rest, so too you will wander. But despite all this you won't be completely destroyed, which is the meaning of the \"pebble will not fall to the ground\". The commentaries explain that the pebble is the righteous men and the dust that falls out is the wicked ones. And Rashi writes that the pasuk says that not a pebble will fall from the orce of the movement. But to me it seems that the meaning is that the word \"tzarur\" (which the commentaries translate as pebble meaning tzadik) is from the meaning of the word to \"bind\"  and gather like the word is used in Deutoronomy 14:25 and Exodus 12:36 and like the word \"tzur\" from the same root means a siege because the enemy \"gathers\" around the city. So here it alludes to the ingathering of Israel, because the prophet said \"only I will not utterly destroy the house of Israel\" meaning that when a small item is in a sieve but it is attached to other items, it will not fall and be lost. The next pasuk (Amos 9:10) but the wicked will die because of the same movement and upheaval. Each man will die from his sin. And this is the meaning of \"by the sword, will perish the sins of my nation\". The wicked gave up hope from the troubles and said that the bad wasnt coming in an accerlated and \"supernatural\" way and was rather a happenstance but not as a result of our wayward deeds. This is all speaking about the birth pangs of the Messiah and the ingathering of exiles. Which is in line with the navi Ezekiel 20: 39 that the sinners will be cleansed from you and also similar to the Abarbenel commentary on Hosea.",
+                "And it's also possible to explain the phrase \"I command and the house of Israel will be shaken...\" about the total exile (not just the birth pangs/ingathering) that Gd will not destroy Israel because of sin but rather will shake out them among the exile and the sinners wll fall. And afterwards (Amos 9:11) \"on that day\" meaning to say at that time that is auspcious towards Me for the redemption, \"I will raise up the fallen sukkah of Dovid...\" An alternative meaning of \"on that day\"  is that at that time when the sinners will be finished because of the movement of the exile, I will raise the fallen sukkah of Dovid. And if you say it will not be raised as Amos said earlier \"fallen and will not rise is the virgin daughter or Israel\" this means, she will not rise on her own and will not have a king from the shvatim. But now, Gd will raise the sukkah of Dovid that fell in the days of Jerobam and will appoint a king from the house of Dovid Hamelech on His people. And the \"fall\" of the house of Dovid began during the first Temple era with the splitting of the 10 tribes into a separate kingdom. ANd during the second Temple there was no king from the house of David. Rather the Hasmoneans and Herod's house were the rulers. Therefore the prophet Amos says \"I will mend its breaches\"  the breaches are the kings that the ten tribes set up for themsleves during the first Temple era. And regarding the second Temple \"I will rebuild its ruins\" ruins indicate a total destruction (as opposed to breaches) because during that era there was no Davidic rule on any of the tribes. And then the pasuk continues \"I will build it like the days of yore\"  as strong and grounded as it was in the past.  And I already explained earlier in this pasuk a different and correct explain that the word \"et' in \"et sukkat\" is used similarly to the word \"et\" in Shemot 1:1 where it means \"with\". That along \"with\" the rebuilding of Dovid's sukah, Gd will also raise the fallen, who refer to the tribes of Israel (called fallen by Amos above) . And sukkat Dovid therefore refers to the tribes of Judah. And about both groups the prophet says \"I will repair their breaches\" about the house of Dovid, I will rebuilt the ruins, beacuse the 10 tribes will be restored to Davidic rule. And the sukkah in this case refers to Jerusalem which will be complete like the days of yore (Psalms 76:3)"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אברבנאל על עמוס",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Verse",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on Ezekiel/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,59 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Abarbanel on Ezekiel",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אברבנאל על יחזקאל",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                []
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אברבנאל על יחזקאל",
+        "enTitle": "Abarbanel on Ezekiel",
+        "key": "Abarbanel on Ezekiel",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on Ezekiel/English/merged.json

@@ -0,0 +1,61 @@
+{
+    "title": "Abarbanel on Ezekiel",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Abarbanel_on_Ezekiel",
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                []
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אברבנאל על יחזקאל",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "אברבנאל על יחזקאל",
+        "enTitle": "Abarbanel on Ezekiel",
+        "key": "Abarbanel on Ezekiel",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on Habakkuk/Hebrew/Abarbanel, Tel Aviv 1960.json

@@ -0,0 +1,186 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Abarbanel on Habakkuk",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001080676&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL",
+    "versionTitle": "Abarbanel, Tel Aviv 1960",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "אברבנאל על חבקוק",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ספר חבקוק והוא נבואה אחת מדובקת מתחילת הספר עד סופו: ויש בה ט' פרשיות. הא' המשא אשר חזה: הב' על משמרתי אעמודה: הג' הוי בוצע בצע: הד' הוי בונה עיר בדמים: הה' הוי משקה רעהו: הששית מה הועיל פסל: השביעית הוי אומר לעץ: השמינית תפלה לחבקוק: התשיעית הבנהרים חרה ה': וראיתי לשאול בה ששת השאלות:",
+                "השאלה הראשונה מה ראה חבקוק להתרעם מה שיעשה נבוכד נצר בירושלים הלא ידע אם לא שמע כי בחטאת ישראל ויהודה בא חורבנה והנביאים ניבאו על זה בשווקים וברחובות ואיך אם כן חשב שהיה ישראל צדיק ושהיה עוות הדין חורבנו כמו שאמר כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל ואיך קרא את ישראל צדיק עם כל רשעותו ואם הוא היה בדור מנשה כמו שאמרו חז\"ל איך חשבו לצדיק, והנה ירמיהו אמר בפירוש בספור החורבן (מלכים ב' כד, ג) אך על פי ה' היתה ביהודה להסיר מעל פניו בחטאת מנשה בכל אשר עשה וגם דם הנקי אשר שפך וימלא ירושלם דם ולא אבה ה' לסלוח ואיך לא ידע זה נביא ה' ועומד בסודו, כל שכן שחבקוק עצמו אמר ה' למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו והנה אם כן הודה שהיה נבוכדנצר שבט אפו של הקדוש ברוך הוא בחטאת יהודה וזה היה מספיק לו בתשובת תלונתו:",
+                "השאלה השנית למה לא השיבו השם על תוכחתו סבת החורבן ורעת ישראל והיה לו לומר חטא ישראל וילכו ויעבדו אלקים אחרים וישפכו דם נקי וגלוי עריות ושאר הרעות אשר עשו שבעבורם נתחייבו בחרבן ובגלות, והנה משה אדונינו על שאלת על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת השיב בביאור הסבה באומרו על אשר עזבו את ברית ה' אלקי אבותם וילכו וגו' ויחר אף ה' בארץ ההיא וגומר ויתשם ה' מעל אדמתם וגומר ולמה לא השיב השם כזה לחבקוק ובפרט בהיות הדבר מבואר בעצמו ונכון הדבר מעם האלקים, גם יקשה אם שאל על גאולת בבל למה לא הודיעו השם שלשבעים שנה יפקוד אותם כמו שאמר לירמיהו:",
+                "השאלה השלישית באומרו עד אנה ה' שועתי, וזה כי מאמר עד אנה לא יבוא כ\"א על העתיד כמו עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי עד אנה ה' תשכחני נצח עד אנה תסתיר פניך ממני עד אנה אשית עצות בנפשי עד אנה ירום אויבי עלי ואיך יסכים א\"כ עם מאמר עד אנה ה' מלת שועתי שהוא מהעבר:",
+                "השאלה הרביעית באומרו כתוב חזון ובאר על הלוחות למען ירוץ קורא בו כי עוד חזון למועד, כי אם היה כי עוד חזון למועד נאמר על פקודת בבל לע' שנה כדברי המפרשים יקשה עליהם מאד מה שאמרתי רוצה לומר למה לא ביאר לו המועד ההוא שהוא לשבעים שנה כמו שביארו לירמיהו ואמר כתב חזון ובאר על הלוחות ולא אמר לו כלום מעיקר הדבר ואיה אם כן הביאור שיעדו בו, ועוד מה יהיה ענין אומרו כי עוד חזון אחרי שכבר אמר כי עוד חזון שמפשט זה הכתוב יראה שהיו שני חזיונות ולכן אמר בראשון כתב חזון ועל השני אמר כי עוד חזון:",
+                "השאלה החמישית באומרו אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר, כי המאמר הזה קשה בפירושו מאד לפי שאם אמת היה הדבר שאמרו על גלות בבל שהיה לע' שנה איך יאמר עליו אם יתמהמה חכה לו כי באמת לא יתמהמה א��ל מהרה חושה יבא עתו, ואם לפי שהמאמר הזה קשיא רישיה אסיפיה לפי שבאומרו אם יתמהמה חכה לו יורה שתתעכב ביאתו מאד ובאומרו כי בא יבוא לא יאמר מורה בהפך שלא יאחר ולא יתמהמה אבל יבוא במהרה ואם כן ראשו סותר לסופו:",
+                "השאלה הששית באומרו הנה עופלה לא ישרה נפשו וצדיק באמונתו יחיה, שלא ידענו על מי אמר הנה עופלה ומה ענין עופלה כי אם נפרשהו מלשון זדון כמו ויעפילו לעלות אל ראש ההר (במדבר יד, מד) יקשה איך נקראת כן בת ציון בדברי מיכה שאמר (מיכה ד, ח) ואתה מגדל עדר עופל בת ציון, ואם נפרשהו על החוזק יקשה אומרו לא ישרה נפשו בו וגם סוף הפסוק לא יסכים אליו שאמר וצדיק באמונתו יחיה:",
+                "והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות כולן:",
+                "הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא אצלי להודיע התרעומת שעשה חבקוק הנביא לפני השם יתברך מפני הצלחת נבוכד נצר מלך בבל שהיה מצליח במלחמותיו שעשה בירושלם ובארץ יהודה ובשאר המלכיות הרבות שהיה כובש כרצונו, כי כאשר הראהו השם בנבואתו כל מה שהיה עתיד לעשות נבוכד נאצר להחריב גוים לכבוש ממלכות התרעם הנביא על ההצלחה ההיא שהיה השם יתברך נותן לאותו רשע ולעמו בהיותו מיחס נצחונותיו והצלחותיו לכח אלוהו ובל יראה גאות ה' וכאילו עזב ה' את הארץ ואינו משגיח עליה ולכן כל מאן דאלים גבר ואין דין ואין דיין, ועל זה השיבו כשם שנבוכד נצר קרוב יומו לבוא ופתע יקומו עליו הפרסיים שיחריבו ביתו ומלכותו וזרעו וידע עם זה שאז יהיה עת הפקודה לישראל לפי שפקודת גלות בבל היתה סמוכה למפלתו, ואגב גררא הודיעו עוד לדעתו שלא יהיה אז קץ הימים ואחרית הזעם כולו כי אם אחרי כן ימים רבים לפי שילכו בגלות אחרת ולקץ הימים יגאל השם יתברך את עמו, וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:",
+                "המשא אשר חזה וגומר עד כי הנני מקים את הכשדים: הנביא הזה חבקוק לא ידענו דורו ולא משפחתו ולבד מצאנו בסדר עולם שניבא בימי מנשה, האמנם יוסף בן גוריון בספרו הנס אשר נעשה לדניאל כשהשליכו אותו בבור האריות שביום ההוא עת אשר הורד דניאל אל בור האריות חבקוק הנביא היה בארץ יהודה בא מקצירו לפנות ערב עת בא השמש ויכרה כרה לקוצרים והוא נושא את ארוחתם בידו לפניהם לאכול, והנה דבר ה' אליו לאמר הולך את הארוחה הזאת אל עבדי דניאל בארץ כשדים אל בור האריות אשר הורידוהו שם ויאמר אהה אלהי ומי יוליכני שמה ורחוק ממני הדרך והנה מלאך נשאו בציצת ראשו והארוחה בידו ויניחהו אל תוך הבור אל דניאל ויאכל וישת עמו וישאהו המלאך וישיבהו אל מקומו אשר נשאו משם בטרם כלו הקוצרים לאכול. אבל זה הוא קשה מאד להאמינו כפשוטו כ\"א חבקוק היה בימי מנשה שמלך יותר מתשעים שנה קודם מלכות נבוכד נצר ודניאל הושלך לבור אחר שנשלמו שבעים שנה למלכות נבוכדנצר איך יתכן שהיה כל כך, כל שכן שבספר דניאל אשר שם סופר הנס כפי מה שהיה לא נזכר דבר מזה בהיותו נס יותר עצום משל האריות, גם שיהיה הנס העצום ההוא מבלי צורך רב וכן לא יעשה. סוף דבר שאנחנו לא נסמוך כ\"א על מה שזכר הכתוב או העידו חז\"ל לא בספרי הספורים כשיהיו רוחקים מן ההיקש. ונחזור לענין חבקוק ונאמר שחז\"ל (ב\"ר נג, ב ד\"ר י, ג) אמרו שהוא בן השונמית שהחיה אלישע הנביא כמו שיונה היה בן הצרפתית שהחיה אליהו כי שניהם ניבאו מכח השפעת רבותיהם, ומפני שאמר אלישע לאמו ביעדה על זה הבן למועד הזה כעת חיה את חובקת בן (מ\"ב ד, טז) נקרא חבקוק, וכבר בארתי בהקדמת זה הספר שמשא כפי דעת המפרשים נאמר לפי שהי�� נושאים אותו התודעות מהשם יתברך וכן ת\"י מטול נבואתא, וכתב רש\"י מה שנשא וקבל ברוח הקדש, וביארתי שם שמאשר לא מצינו הלשון הזה משא בכל הנביאים ובקבוץ נבואותיהם הרבות כי אם על נבואה יחידה שנאמרה על אומה או איש מה כמו משא צור משא מצרים ומשא נינוה ידענו ששם משא יוחד לבדו למה שגזר השם שישא איש אחד או אומה מיוחדת מהעונש והרעה, ובעבור שחבקוק ניבא הנבואה הזאת על חרבן מלכות בבל באותו דרך שנחום ניבא על חרבן מלכות אשור לכן נאמר לשון משא.",
+                "האמנם ראוי שנדע שלא היתה תרעומת ותלונת חבקוק בכאן על חרבן יהודה וירושלם כי יודע היה שבפשעים היו ראוים לכך וכמ\"ש ה' למשפט שמתו, אבל היתה תרעומתו על הצלחת נבוכד נצר בכל המלכיות שהיה כובש שהוא לרשעתו לא היה ראוי לכל כך מההצלחה והממשלה, הנה לא היה א\"כ תלונתו בצדיק ורע לו בחושבו שהיה ישראל צדיק בדינו אבל היתה ברשע וטוב לו שהיה נבוכדנצר רשע מחלל כבוד אלקים ואיך יצליח, ומפני זה לא השיבו הקדוש ברוך הוא ברשעת ישראל ובספור פשעיהם לפי שלא היה דרושו בזה אבל הודיעו מפלת נבוכדנצר תשובת מה שהקשה מרשע וטוב לו. וכבר זכרו אחרוני המחברים שאין שתי התלונות מצדיק ורע לו רשע וטוב לו שוות בענינם כי תלונת רשע וטוב לו קשה מאד בראות כל אדם רשעת הרשע ועובד עבודה זרה שיגעו אליו טובות והצלחות ובפרט נצחון וממשלה על היותר טובים ממנו שבהכרח יאמרו בני אדם מדוע דרך רשעים צלחה, ועל זה אמר איוב (איוב ט, כב) אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה אם שוט ימית פתאום למסת נקיים ילעג ארץ נתנה ביד רשע כלומר שהוא המושל על כל הארץ וגם על הנקיים, אבל תלונת צדיק ורע לו אינה כל כך קשה לפי שתמיד יחשוב כל אדם שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואולי חטא זה בסתר ונפרעים ממנו בגלוי, ולכן אמרו (אבות פ\"ד מט\"ו) באמת אין בידינו לא משלות הרשעים ואף לא מייסורי הצדיקים שבאומרם ואף לא רצו שאף בצדיקים שאין בהם תלונה כל כך לא נדע ענינם. ומפני זה כולו היתה תרעומת חבקוק על הצלחת נבוכד נצר הרשע שמלך בכפה ומשל על כל ממלכות הארץ וגם עיר ה' ומקדשו נפל בידו ואם חטא חטאה ירושלם היה ראוי שתהיה הפוכה כמו רגע כהמפכת סדום לא שימשול בם נבוכד נצר שהיה יותר רשע מהם. ועם מה שביארתי בזה הותרה השאלה הראשונה והב' שהעירותי בנבואה הזאת:"
+            ],
+            [
+                "ונבא לפרש הכתובים מסכימים על זאת הכונה:",
+                "עד אנה ה' שועתי ולא תשמע אין הכוונה בשועתי אשוע ושאמר כאן עבר במקום עתיד כדברי המפרשים, אבל הכתוב מסורס כאלו אמר עד אנה ה' אצעק אליך חמס ר\"ל החמס אשר עושה המעוול והחומס הזה ולא תושיע עד אנה אצעק כיון ששועתי ולא תשמע עד כה כי למה יפציר האדם במעשה מה אם כבר נסה פעמים רבות לעשותו ולא הועיל ולכן אמר עד אנה ה' כיון ששועתי כל הזמן שעבר אצעק עוד אליך חמס כיון שלא תושיע ולא תועיל צעקתי והותרה בזה השאלה השלישית:"
+            ],
+            [
+                "ואומרו למה תראני און פירש רש\"י און בזה וחמס ועמל זה אתה מביט ואינך עוזר, ויהי ריב ומדון ישא וזה הרשע הנושא ריב ומדון מתקיים ומצליח ישא לשון נשיאות. והרב רבי אברהם בן עזרא פירש שמלת למה תשמש שתי פעמים ואון כמו ואני תפלה רוצה לומר למה תראני איש און ולמה עמל תביט בי איך יוכל איש לעשות און ועמל במקום ממשלתך. ולי נראה שאון ועמל נאמר על הפשעים והעונות כמו לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל (במדבר כג, כא) וענינו בכאן שהקדוש ברוך הוא הראה לנביא האון והעמל שהיו ישראל עושים כמו שזכר יחזקאל שהראה לו הקדוש ברוך הוא העבודה זרה שהיו עושים בני יהודה, וכן אמר חבקוק שהראהו השם האון והעמל שהיו עושים ושהראהו גם כן השוד והחמס העתיד לבא עליהם, והיה הנביא מתרעם על זה רוצה לומר למה יראהו הקדוש ברוך כל הרעות ההן כאילו כל נבואתו אינה כי אם להרע וזהו אומרו למה תראני און שישראל עושין והעמל אשר אתה תביט ורואה בהם ותראני גם כן השוד והחמס העתיד לבא על ירושלם כאלו הוא לנגדי באופן שתהיה נבואתי ומשאי כולה לריב ומדון לחורבן ולגלות וזהו ויהי ריב ומדון ישא כי ישא הוא מלשון משא ונבואה כאלו אמר והייתי אני איש מתנבא ריב ומדון, ואם תקשה עליך מלת ויהי ומלת ישא שהוא לנסתר יהיה ענין הכתוב למה תראני האון והעמל אשר תביט להיות ושוד וחמס לנגדי רוצה לומר כאלו הוא לנגד עיני והיה ראוי שאיש ריב ומדון ישא המשא הזה לא אני שאיני חפץ בה, ויהיה אם כן ויהי ריב כמו ואני תפלה כלומר ויהי איש ריב ומדון."
+            ],
+            [
+                "ואומרו על כן תפוג תורה אינו חוזר למעלה כי אם למה שאחריו יאמר על כן תפוג התורה מידי לומדיה ולא יחזיק בה ולא יצא לנצח משפט ישר בין האנשים, והסבה בזה כולו היא לפי שהרשע מכתיר את הצדיק ועל כן יצא משפט מעוקל ומכתיר ענינו מקיץ וסיבב אותו להרע לו כענין כתרו את בנימין. ואפשר לפרש עוד שיש בכתוב שתי סבות לשני מסובבים כי הראשון הוא מ\"ש ושוד וחמס לנגדי רומז על חרבן ירושלם וגלות יהודה ועליו אמר על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי בגלות העם תבטל התורה שביניהם ומשפטיה, אמנם בראותו עוד רע שני והוא שחורבנם יהיה ע\"י נבוכדנצר הרשע כמ\"ש כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא המשפט מעוקל ומעוות, כי על הראשון אמר לא יצא לנצח משפט לפי שיהיו בני אדם מסופקים בדבר אם הוא השגחיי אם לא אמנם בהיות הרשע מכתיר את הצדיק יאמרו בני אדם לית דין ולית דיין עזב את הארץ, והנה לא קרא הנביא את מלכות יהודה צדיק אבל אמר מכתיר את הצדיק כמתוכח המניח הנחה להקשות עליה כאומר כאשר ימצא הרשע שהוא מכתיר את הצדיקים בעולם אז יצא המשפט מעוקל בין האנשים לא שיקרא את יהודה צדיק, ואפשר לומר שאמר צדיק כפי המפרשים כנגד חסידי ישראל שהרגו הכשדים והגלו אותם, גם שמלכות יהודה בהתיחסה לנבוכדנצר היה יהודה צדיק בדינו באמונותיו ותורותיו ונבוכדנצר בהפך."
+            ],
+            [
+                "וביאר על מה היתה תלונתו באומרו ראו בגוים והביטו והתמהמהו תמהו ר\"ל הן אמת שתמיד היה בגוים שמתגברים אלו על אלו וכובשים אותם ומושלים בהם אבל כשתראו ותביטו במנהגו של עולם ובספורי הגוים תתמהו מאד לפי פעל נבוכדנצר אשר נעשה בימיכם הוא כ\"כ זר ויוצא מהטבע שאדם אחד אשר לא מזרע המלוכה הוא יקום מעצמו ויכבוש את כל הארץ וימלוך בכפה ואין מוחה בידו שתהיה האמנתו דבר קשה לשומעים, ולכן אמר כנגד ישראל הביטו זה והתמהמהו תמהו וידעתי שלא תאמינו בו אע\"פ שיסופר לכם ואמר זה לפי שהנבואה הזאת היתה קודם חרבן ירושלם וחשב הנביא שבני דורו ברשעתם לא יאמינו בה כשיספר ענינה אליהם:"
+            ],
+            [
+                "כי הנני מקים את הכשדים וגומר עד על משמרתי אעמודה: אמרו המפרשים שהנביא אמר בשם האל יתברך הנני מקים את הכשדים, והוא בלתי מתישב אצלי לפי שכל התוכחה הזאת אמרה הנביא כמדבר בשם עצמו אין בה דברים בשם האל, ולכן יראה שהנביא על עצמו אמר כי הנני מקים את הכשדים כי לפי שהוא בנבואתו זאת היה מיעד במעלתם וממשלתם על כל הארץ ייחס הקמתם ומעלתם לעצמו המיעד עליה, וקרא אותם גוי מר ונמהר להגיד שאין בו תכונה טובה מחסד ורחמים כי הוא מר כלענה במעשיו, וגם כן אין בו ישוב השכל ולא דעת ולא תבונה בו ועל זה אמר והנמהר כי הוא גוי מהיר בפעולותיו מבלי מחשבה טובה ויהיה מזדון לבו ללכת למרחבי ארץ בדרך רחוק לרשת משכנות לא לו (ז) ולקחת ולכבוש ארצות המלכים, והגוי הזה איום ונורא הוא מפיל יראתו על כל יראיו, ואומרו ממנו משפטו ושאתו יצא אפשר לפרשו על גוי הכשדים שלא יקראוהו עמים וממלכות אחרות להמליכו עליהם אבל מעצמו יצא אותו משפט ונשיאות מעלה אשר לקח כרצונו. ואפשר לפרש מלת ממנו על הקדוש ברוך הוא שזכר למעלה עד אנה ה' יאמר ממנו יתברך משפטו ושאתו ומעלתו של מלך בבל יצא כי הוא יתברך מינהו לכבוש ממלכות ולהחריבם והוא לא כן יחשוב ולבבו לא כן ידמה, וחכמים ז\"ל דרשו במכילתא (בשלח שירתא פ\"ב פ\"ו) דרשות רבות על איום ונורא הוא ומכללם אמרו איום ונורא הוא זה נבוכדנצר דכתיב ביה (ישעיה יד, יג) ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממנו משפטו ושאתו יצא זה אויל מרדך בנו שצוה להוציאו מקברו וגרר את עצמותיו מהקבר לראות אם היה מת, עשו בדרש משפטו המשפט שנעשה בו ושאתו על שנשאוהו מקברו וגם הוא פשט נכון בכתוב."
+            ],
+            [],
+            [
+                "וזכר הנביא מגבורת הגוי הזה וקלו מנמרים סוסיו שיהיו סוסי הכשדים קלים כנמרים, והכשדים עצמם חדו מזאבי ערב שיצאו לטרוף ולא יטרפו עד הערב שהם בתאוה רבה לטרוף מפני הרעב שלהם וכל זה אמר באיכותם, ואמנם ברבויים וכמותם אמר ופשו פרשיו ר\"ל ירבו פרשיו מאד, והראב\"ע פי' ופשו והתפשטו ואמר שעם היות שפרשיו מרחוק יבאו הנה לא יגעו ולא ייעפו בדרך אבל יעופו כמו הנשר שהוא חש וממהר לאכול:"
+            ],
+            [
+                "כלו לחמס יבא ר\"ל הגוי הזה כלו ר\"ל כשרים כעבדים כולם באים לחמס כלומר לשלול שלל ולבוז בז אין בהם שרים שילחמו בעבור הכבוד ולא יחושו לבזה כמו שהיו ברומיים כי אלה כולם באים לחמוס, ואמנם אומרו מגמת פניהם קדימה נתקשה על המפרשים לפי שהכשדים בבואם על ירושלים כלפי מערב הם באים כי בבל מזרחית היא לא\"י ולכן פרש\"י מגמת מלשון יגמא ארץ רץ במרוצה לשעה קלה כברת ארץ כאלו גמע ושתה הארץ לפניו, וכן הם מגמת פניהם קדימה שאיפת פניהם דומים לרוח קדים העזה שברוחות כן ת\"י, והראב\"ע פירשו קרוב לזה שאמר שחסר כף מגמת פניהם כקדימה. ויותר נ\"ל לפרש שגוי הכשדיים היה מגמת ונוכח פניהם לשלול שלל תמיד ולבוז בז ולשוב מיד לארצם שהיא לצד קדימה עם השלל אשר ישללו, ואמר זה לפי שהגוים הצרים על עיר אחת כשתהיה מגמת פניהם לשבת ולדור בה לא ישחיתוה ולא יחריבוה אבל כאשר יכוננו לשוב מיד לארצם לא יחמלו על הארץ, ולכן אמר שהכשדים יהיה מגמת פניהם לשוב קדימה אל ארצם לפי שבעבור זה שמו את ירושלם לעיים שרפוה באש והחריבוה."
+            ],
+            [
+                "ואחרי שזכר תארי הכשדים זכר תארי נבוכד נאצר מלכם באומרו והוא במלכים יתקלס ר\"ל שכל כבודו וקלוסו הוא בהכנע מלכים לחרפן ולגדפם, וכן רוזנים משחק שהיותו הורג ומגלה הרוזנים היה אליו שמחה ושחוק גדול, הוא לכל מבצר עם היותה עיר בצורה וראשה בשמים ישחק כי יהיה נקל בעיניו לכובשה, ויצבור עפר וילכדה ר\"ל שבבואו אל עיר היה מצוה לכל עמו לצבור ולאסוף עפר רב לעשות חומה גבוה עליה כדי להלחם בה ובזה היה נקל אצלו לכובשה. והראב\"ע פי' ויצבור עפר וילכדה שהוא דבור המשליי כאלו הוא צבר עפר הארץ למלוך עליה."
+            ],
+            [
+                "וזכר שנבוכדנצר בראותו הצלחותיו היה מתגאה וחלף רוח ממה שהיה כמו שנאמר בשאול (ש\"א י, ו) ונהפכת לאיש אחר מפני שההמלכה לאדם שלא היה מקוה אותה יחליף את רוחו ותכונותיו, כן אמר שזה הרשע אז חלף רוחו כי בראות עצמו בכל כך ממשלה כאלו נעשה אדם אחר ויעבר חקו, ומלבד זה היה אשם לפי שהיה מיחס זה כח לאלוהו ונצחונו וגבורותיו והצלחתו היה מיחס אותם לאלקיו ולא היה עולה על רוחו שמאת הש\"י היתה הסיבה לכל הצלחותיו."
+            ],
+            [
+                "והנה אמר הנביא ע\"ז הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי ולא נמות כלומר אין אני מתרעם ע\"ז מפני פחדי מנבוכדנצר שיעשה כלה נחרצת בעמי כי ידעתי שאתה הוא ה' אלקי מקדם אלקי אבותינו אברהם יצחק ויעקב ומקדם קדמה שמרת אותם מאויביהם וכן תשמור אותנו ותרחם עלינו באופן שלא נמות, כ\"ש שאתה ה' למשפט שמתו את נבוכדנצר ואתה צור עולמים להוכיח בו עמך יסדתו והמשפט והתוכחת אינו ככליה הגמורה, (יג) אבל היתה תרעומתי ותלונתי לפי שאתה טהור עינים מראות ברע ר\"ל שלא אל חפץ רשע אתה ואין הרע מטבעך, והבט אל עמל מבואר הוא שלא תוכל לפי שהוא דבר סותר אל שלמותך, והיה ראוי מפני זה שכפי רשעת הכשדים ונבוכדנצר מלכם תחריבם ותחרימם ולא תתן להם הצלחה על שאר האומות אשר כבש ולמה אם כן תביט בבוגדים שהם הרשעים האלה ומסביר להם פנים ואיך תחריש בבלע רשע נבוכדנצר את ירושלם ומלכות יהודה שאף על פי שהוא חוטא אין ספק שהוא צדיק ממנו וכמו שאמרו במסכת ברכות (דף ז, ב) צדיק ממנו הוא בולע צדיק גמור אינו בולע."
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואם תאמר שאין זה מאתך בעצם כי אם הסתרת פניך זו קשה מן הראשונה שתעשה האדם כדגי הים שהם נעזבים למקרה (טו) וכל מי שרוצה ליטול מהם יבא ויטול וזהו אומרו כולו בחכה העלה ר\"ל נבוכדנצר הוא כמו הצייד הגדול שבחכה שלו כל הדגים יעלה מן הים וגם לא לא' וא' מן הדגים יקח בפרט אבל לכולם בהתחספות' יגורהו בחרמו ר\"ל יקבצהו ברשתו ויאספהו במכמרתו שהוא גם כן מין רשת על כן ישמח ויגיל בהצלחתו, (טז) ובעבור זה יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו בחשבו שאין הצלחתו מאתך כי אם שבהמה ר\"ל בחרמו ומכמרתו היה שמן חלקו כאלו בכוחו הגיע לכל זה, (יז) וגם ימשך מזה שלהיותו מצליח בצידתו לא יחדל ממנה והוא אומרו העל כן יריק חרמו והוא בתמיה ר\"ל האם בהיוחת הדבר כן יריק חרמו לא באמת כי הוא תמיד להרוג גוים לא יחמול ולא יריק אם כן חרמו כיון שבכל אשר יפנה יצליח כרצונו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            []
+        ],
+        [
+            [
+                "על משמרתי אעמודה וגו' עד הנה עופלה לא ישרה וגו'. חז\"ל בשוח\"ט (תה' פ\"ז) אמרו על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור מהו מצור שהצר לו צורה ואמר איני זז מכאן עד שישיבני שנאמר ואצפה לראות מה ידבר בי וגו'. והראב\"ע כ' הטעם בשומר חלקו באשמורות הלילה שהוא נעור ויפתח עיניו לראות שהשומרים מחלקים את הלילה למשמרות וכ\"א שומרת משמרתו. ויותר נכון אצלי לפרש שהיו הנביאים מכינים נפשם לנבואה ונפרשים מהדברים הגשמיים המעכבים את הדבקות והיו משוטטים מחשבותיהם באותה דבר שהיו חפצים לדעתו ואז היתה מגעת אליהם הנבואה באותם הדברים בפרטיותם מהצד שהיו מתנודדים ושוטטים מחשבותיהם בהם, וז\"ש כאן על משמרתי אעמודה רוצה לומר על אותה משמרת ופרישות והכנה והתבודדות שהיה לי בעת הנבואה עמדתי עליה ולא זזתי ממנה ואתיצבה על מצור ר\"ל שהיתה מחשבתו משוטטת תמיד ומעיינת ומחשבת בענין מצור ירושלם העתיד לבוא והיה מצפה לראות מה ידבר בו השם יתברך ברוח נבואתו באופן שידע מה ישיב על תוכחתו לשואלים ממנו איה אלהי המשפט ולכן אמר ומה אשיב כלומר ומה אשיב אני על תוכחתי כשיעשו אותה לי בני אדם."
+            ],
+            [
+                "וסיפר שענהו השם כתב חזון ובאר על הלחות למען ירוץ קורא בו וזה בלא ספק על מפלת נבוכד נצר אמרו, רוצה לומר כתוב החזון והנבואה אשר אדבר אותך במפלת מלכות בבל וזרע נבוכד נצר ויהיה כתיבה ומאמרים מבוארים שלא יצטרכו אל פירושם למען ירוץ קורא בו ומבלי עומק העיון יבינהו."
+            ],
+            [
+                "ואמנם אומרו אחר כך כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב וגומר פרש\"י והחזון אשר תכתוב הוא כי עוד חזון למועד שעוד עתיד לקום נביא לקץ שנים שיתגלה לו חזון למתי יהיה מועד מפלת בבל וגאולת ישראל משם ויפח לקץ ודבור יאמר לו על הקץ של בבל לפי מלאת לבבל שבעים שנה ולא יכזב, אם יתמהמה לבוא שיאריך לכם אותו מועד חכה לו כי בא יבא ולא יאחר אחר השבעים כלום. ויש עוד לפרש אם יתמהמה הנביא לבוא והוא היה ירמיהו. וי\"ת כתיבא נביאתא ומפרשא על ספרא דאוריתא תרגם כתוב בחולם כמו כתוב בשורק כבר נרמז בתורה (ויקרא כו, לד) אז תרצה הארץ את שבתותיה שבעים שמטות שקלקלו וכנגדן כלו שבעים שנה ע\"כ לשון הרב. והראב\"ע כתב על הלוחות שהנערים קוראים בהם כי עוד חזון עוד יקום זה החזון למועד שגזר השם ויפח ואשר ידבר לקץ לא יכזב כמו כל צורריו יפיח בהם (תהלים י, ה) וטעם זה הקץ קץ מפלת כשדים, והיו אם כן דברי החכם אלה קרובים לפירוש רש\"י. והרד\"ק פירש שכתוב חזון הוא על ספר ושענינו שיכתוב החזון בספר ברמיזות למען יעמוד ימים רבים ושמלבד זה יבאר על הלוחות שעל הלוחות שהיו בידיהם יבארהו אבל לא בספר כי בו יכתוב ברמיזות ושהוא על דרך מה שאמר לישעיה (ישעיה ל, ח) כתבה על לוח אותם ועל ספר חקה ותהי ליום אחרון, ודבריו אלה דמיון רוח הם כי בכתוב הזה לא נזכר ספר כי אם לוחות ולא נזכר ברמיזות כי אם בביאור והספר והלוח בכאן אחד הוא אם לא כפי מנהג הארצות לכתוב. ואתה המעיין רואה אם כן שהמפרשים כולם פירשו החזון הזה כולו אחד ועל פקידת בבל, ואין דעתי סובלת זה מטענות. ראשונה מאומרו כתוב חזון ואמר כי עוד חזון למועד ופשט הכתוב מורה ששני חזיונות נזכרו לא אחד. ושנית שאיך יאמר על גלות בבל אם יתמהמה חכה לו והנה הם נפקדו אחרי מ\"ט שנה לחרבן ירושלם עד רשות מלך פרס לאמר מי בכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל ומה ההתמהמהות והעיכוב אשר ראה בגלות הזה. ושלישית שאיך יקרא לפקידת בבל קץ והנה לא נקרא קץ כי אם לתכלית הגליות וקצם והיא קץ הימים וקץ הפלאות ואחרית הזעם אבל ענין בבל לא נקרא קץ כי אם פקידה אמצעית בין הגלות והגאולה. ורביעית שהנה מצאנו לחכמינו הקדושים ז\"ל שדרשו זה הפסוק על הגאולה העתידה לא על פקידת בבל, אמרו בפרק חלק (סנהדרין צז, ב) תניא רבי נתן אומר מקרא זה נוקב ויורד עד תהום כי עוד חזון למועד ויפח לקץ לא יכזב לא כרבותינו שהיו אומרים עד עידן עדנין ופלג עידן ולא כרבי שמלאי שהיה דורש ותשקמו בדמעות שליש (תהלים פ, ו) ולא כרבי עקיבא שהיה דורש עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ (חגי ב, ו) מלכות ראשונה שבעים שנה שנייה נ\"ב שנה ומלכות כוזיבא שתי שנים ומחצה, מאי יפח לקץ לא יכזב אמר רבי שמואל בר נחמני תיפח רוחן של מחשבי קיצין שהם אומרים כיון שהגיע קץ ולא בא שוב אינו בא אלא חכה לו ש��אמר אם יתמהמה חכה לו כי בוא יבא ולא יאחר ע\"כ. וגם כן דרשו בשוחר טוב (תהלים פ\"ז) כתוב חזון ובאר על הלוחות אמר לו הקב\"ה לחבקוק כשאמרתי בגלות ראשונה כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה (ירמיה כט, י) לא היו מאמינים ואומרים בנו בתים ושבו (שם ה) וכיון שנשלמו אותם שבעים שנה כתוב (דברי הימים ב' לו, כג) כה אמר כורש מלך פרס, אף עכשיו כשיגיע הקץ אני גואלם וכן הוא אומר (ישעיה סג, ד) כי יום נקם בלבי, כששמע חבקוק נפל על פניו ואמר לפניו רבש\"ע על תדין אותי מזיד אלא שוגג שנאמר (להלן ג, א) תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות. הנך רואה בעיניך שהאנשים האלה שלמים הם הבינו שהיה בפסוקים האלה רמז אל גאולתנו העתידה.",
+                "ולכן נראה לי לפרש בפסוקים האלה שעם היות שחבקוק התרעם על הצלחת נבוכדנצר שהחריב בית ראשון הנה השם יתברך בתשובתו הודיעו והשפיע עליו שני חזיונות, הראשון לענין נבוכדנצר ומלכות בבל שבמהרה תהיה מפלתו ועם זה ישובו בני יהודה על אדמת קדש, ועל החזון הזה הראשון אמר כתוב חזון ובאר על הלוחות רוצה לומר כתוב ובאר החזון אשר אני דובר אליך לא לבד בספר אבל גם על הלוחות שהנערים מתלמדים לקראת בהם כדי שהחזון הזה יהיה מגולה ומפורסם ומבואר לכל ממפלת בבל ומלכה וזהו למען ירוץ קורא בו, ועוד הודיעו חזון שני שלא שאל עליו הנביא באומרו כי עוד חזון למועד כאלו אמר ודע לך עוד שאחרי אותו חזון ראשון ממפלת בבל ומפקידת בית שני עוד יש חזון אחר למפלת האומות ולגאולה אחרת והוא למועד קץ כי אותו חזון יפח וידבר לקץ הגלות ואחרית הזעם ולא יכזב ומה שידבר ממנו הוא שיהיה המשכות ארוך מאד עד אותו קץ, ולכן אם יתמהמה הקץ ההוא אתה ישראל חכה לו ולא תתיאש מהגאולה כי הנה עכ\"פ אותו קץ ומועד בוא יבוא ולא יאחר, והנה בא יבא אמר על המועד שזכר כי יבא אותו מועד הקצוב לפניו ואז קץ האומות ומפלתם וקץ הגליות ואחרית הזעם לא יאחר כי בבוא אותו מועד במהרה תכלינה כל אלה והוא על דרך אני ה' בעתה אחישנה (ישעיה ס, כב) כי בהגיע עתה ומועדה לא תתאחר הפעולה ההיא אבל במהרה חוסה תצא לפעל. הנה אם כן לא היתה כל תשובת השם יתברך לנביא לבד על תלונתו מענין נבוכדנצר ומלכות הכשדים אבל הודיעו שני חזיונות הראשונה בתשובת מה ששאל ממפלת בבל והכרת זרעו של נבוכדנצר ופקידת בית שני וגם צוה לכתוב ולבאר על הלוחות למען ירוץ קורא בו והיה זה מפני שממהר האלקים לעשותו ואין הסתר במה שהיתה לימים מעטים, והחזון השני הוא מחרבן אחר יותר גדול ממנו לכלל האומות וקץ הגליות כולם ואחרית הזעם וזה לא צוה שיכתוב על הלוחות ולא שיבארהו למען ירוץ קורא בו לפי שהיה לזמן ארוך וכדי שלא יתיאשו ישראל מהגאולה.",
+                "ואולי כיון השם להודיע לנביא שבגלות הארוך הזה בתחילתו יבא איש מתפאר שהוא משיח וגואל כי בזה תתעפל נפשו בזדון והצדיק ירא אלקים לא יאמין בדבריו ועל זה אמר אם יתמהמה קץ הגלות הזה חכה לו, והנה אמרתי זה רוצה לומר אם יתמהמה חכה לפי שבא יבא לא יאחר מי שעופלה בזדון ולא ישרה נפשו בו רומז אל שהעפיל לעלות למדרגת נביא וגם משיח וגם אלוה אבל הצדיק באמונתו יחיה ולא יתפתה אליו, ויהיה לפי זה פסוק הנה עופלה מכלל החזון מגיד מהעתידות מה שיהיה בסוף בית שני בתחלת זה הגלות הארוך. ואפשר לומר עוד שעל שתי החזיונות האלה אמר אם יתמהמה וגומר כי על החזון השני שזכר באחרונה אמר מיד אם יתמהמה חכה לו לרמוז על אורך זמנו, ועל החזון הראשון מענין בבל אמר כי בא יבא לא יאחר כאומר הנה מועד החזון השני הזה ארוך מאד הוא ולכן אף שיתמהמה אל תתיאש וחכה לו על כל פנים אמנם החזון הראשון לא יתמהמה כמוהו כי הוא בוא יבוא ולא יתאחר בזה, וכבר יורה על אמתת מה שפירשתי בשני החזיונות האלה ושאומרו כתוב חזון הוא על פקידת בבל ואומרו כי עוד חזון הוא לעתיד לבוא, מאשר באותו מאמר שזכרתי מפרק חלק ודרשו חכמים ז\"ל על קבוץ הגליות הפסוק השני כי עוד חזון למועד ולא דרשו עליו הפסוק הראשון כתב חזון ובאר על הלוחות לפי שהיה מבואר אצלם שהפסוק הראשון נאמר על ענין בבל בלבד והשני נאמר לעתיד לבא, והותרו עם מה שפירשתי בזה בכל אחד מהדרכים השאלה הרביעית והחמישית: ואחרי שהודיע הש\"י לנביא בדרך כלל עניני שני החזיונות נתן לו בכל אחד מהם תוספת ביאור כי הנה על הראשון שצוהו שיכתוב אותו על הלוחות ויבאר אותו מענין מפלת בבל אמר:"
+            ],
+            [
+                "הנה עופלה לא ישרה נפשו בו וגומר עד הוי בונה עיר בדמים. והמפרשים פירשו הנה עופלה לא ישרה נפשו בו על נבוכדנצר וכמו שדרשו במדרש תנחומא (תרומה ד) זה נבוכדנצר שהמליך אותו הקב\"ה על כל העולם ולא היה שמח בחלקו, וכן דרשו חז\"ל וצדיק באמונתו יחיה על יכניה מלך יהודה. והראב\"ע כתב שמלת לא שאמר לא ישרה מושך עצמו ואחר עמו יאמר הנה נבוכדנצר עופלה מתחזק ומתגאה בנפשו בחושבו שביתו יהיה נכון לעד עם היות שלא ישרה בו ואין בו מדה טובה ואיך זה והנה הצדיק באמונתו לא יחיה ולא ינצל מידו ואיך יחשוב הוא שינצל ונפשו עופלה ולא תבוא לנפילה והוא פירוש בלתי מתישב. ולי נראה שהפסוק הזה לא נאמר על נבוכדנצר כי אם על תוכחת הנביא ותרעומתו ועפלה הוא כמו אפלה כי אותיות החא\"ע כבר ידעת שהם מתחלפות, ורוצה לומר הנה האדם כשיסמך על דעתו ומחשבותיו תהיה תמיד נפשו עופלה אפלה וחשכה ולא ישרה בו כי תמיד תשב בספקות ומבוכות מחשבותיהם, אמנם הצדיק והוא המאמין שכל דרכי ה' משפט ואין עול והוא מצדיק את דינו באמונתו יחיה מבלי ספקות וחקירות עיוניות, ואמר זה כנגד חבקוק שרצה להתוכח עם השם יתברך בטענות עיוניות בענין רשע וטוב לו ולכן אמר לו הספיקות האלה הם כולם דרך חשכה לא ראו אור כי הנה עופלה ואפלה הנפש אשר לא ישרה באדם אבל יש בה ספקות שהם מפני הנטיה מהיושר אמנם הצדיק לא יעשה כן ולא יהרהר אחר מדת בוראו אבל באמונתו יחיה באומרו תמיד הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט (דברים לב, ד) וכבר אמרו בשוחר טוב (תהלים פ\"ז) שהוכיח הקדוש ברוך הוא לחבקוק על תרעומתו, ושאמר לו הקב\"ה (ישעיה מה, ט) הוי רב את יוצרו וחרש את חרשי אדמה הסכימו למה שפירשתי בפסוק הזה והותרה השאלה הששית:"
+            ],
+            [
+                "ובעבור שעיקר תלונת חבקוק היה בהצלחת נבוכדנצר לא על חורבן ירושלם וגלות יהודה כמו שזכרתי לכן לא הודיעו הש\"י מתי תהיה פקידת בבל כמו שעשה לירמיהו לפי שלא שאל על זה, האמנם הודיעו מפלת בבל והשחתת בית נבוכדנצר וזרעו כי על זה היתה תלונתו כולה, ומפני שהיה נבוכדנצר רודף אחרי היין ומשתכר פעמים הרבה והיה עם זה בוגד ובלתי עומד בדבורו לכן קראו יין ובוגד ואמר ואף כי היין בוגד ר\"ל כי איש היין הבוגד הזה הוא עתה גבר יהיר ולא ינוה שלא יתישב בדבר ולא יתבונן במה שיעשה גם כי לא ינוח בנוה כי כל חפצו ללכת להשחית, והאיש הזה הרחיב כשאול נפשו לכבוש ממלכות והוא כמות ולא ישבע להשמיד ולהרוג גוים כאשר תעשה המות שלא ימלט ממנה איש ותראה שהכל נכנעים לפניו ויאסוף אליו כל הגוים ויקבוץ אליו כל העמים והממלכו�� להיות תחת ממשלתו, (ו) אל תחשוב שלא יבא יומו לקבל עונשו כי הלא אלה כולם עליו משל ישאו ומליצה שהחידות שלה יהיו לו ובעבורו ויאמר כל אחד עליו הוי המרבה לא לו ר\"ל המרבה מלכיות וממשלות ולא יהיו לו ולזרעו ובזה רמז מה שהיה לו בחייו שנטרד מן האנשים והלך בשדה כחיתו יער, ועליו אמר עד מתי ומכביד עליו עבטיט רוצה לומר עד מתי תתמיד ממשלתו כי הנה הוא יהיה מכביד עליו עב טיט והוא הפוך על דרך כל רבים עמים כאלו אמר שיבוא זמן שהוא יכביד על עצמו טיט עב ויתפלש בעפר כפגר מובס ולא אמר זה באמת כי אם על הזמן שהלך בשדה לשלג ביום ולקרח בלילה כמשוגע וכבעל חי שיכביד על עצמו הטיט. ורש\"י פירש ואף כי היין בוגד על בלשצר שבמשתה היין הביא כלי בית המקדש ושתה בהם לפיכך לא יעמוד במלכותו ולא יתקיים מדורו ונוהו, ופירש ומכביד עליו עבטיט משא עונות כבדים כעב של טיט והרב רבי דוד קמחי פירש בשם אביו הלא יחשוב נבוכדנצר כי סופו לקבר ומכביד עליו עבטיט שעל קברו יכביד עליו הטיט העב, (ז) ופירש הלא פתע יקומו נושכיך על התולעים שבהיותו בקבר יקומו ויקיצו לאכול בשרו. ואינו נכון בעיני כי המות הטבעית אחת היא לכל כצדיק כרשע ורמה תכסה עליהם, ויותר נכון היה לפרש הלא פתע יקומו נושכיך ויקצו מזעזעיך על אותם שהשליכוהו מקברו.",
+                "אבל פשט הכתוב על אמתתו מבואר והוא שאחרי שרמז לו מה שיקרהו בחייו זכר מה שיהיה על ביתו וזרעו אחרי מותו ממלכי מדי ופרס שיחריבו את כבודו, ועל זה אמר הלא פתע יקומו נושכיך ר\"ל הנושכים את מלכותך ויקצו ויעורו מזעזעיך רוצה לומר המזעזעים והמחריבים אותך והיית למשסות למו, והנה אמר על מדי ופרס המחריבים את מלכות בבל יקומו ויקצו לפי שהם קודם לזה היו נכנעים לבבל ונבוכדנצר וזרעו היו מושלים על אותם המלכים והם התעוררו בימי בלשצר למרוד במלכות נבוכדנצר ולבא להלחם עם זרעו היושב על כסאו ולכן אמר הלא פתע יקומו שוכניך ויקצו מזעזעיך שיעורו לזה כאיש אשר יעור משנתו. והרב ר' אברהם בן עזרא כתב שבעבור שאמר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות על ההרוגים אשר הרג לכן בהתעוררות זרעם לנקום נקמתם אמר יקומו נושכיך ויקצו כאלו יקיצו ויעורו שוכני עפר להנקם ממנו, (ח) וזהו גם כן כי אתה שלות גוים רבים רוצה לומר אתה שללת עמים רבים גם כן יבאו עמים שישללוך, ואפשר לפרש שלות מגזרת לדבר אתו בשלי והענין אחד שבעבור שגזל ועשה שלי בגוים רבים היתה הגזרה האלקית שגם כן ישלו אותו כל יתר עמים, והסתכל אומרו ישלוך כל יתר עמים כי הנה ביאר בזה שלא יחריבו מלכות בבל אחת מהמלכויות שכבש נבוכדנצר כי אם יתר העמים פרס ומדי אשר לא כבש והיו מקדם תחת מלכות בבל המה קמו עליו והתעוררו לזה, ואמר שיהיה כל זה מסבת דמי אדם אשר שפך והחמס אשר עשה בארץ בבל קריה ובכל יושבי בה, ורש\"י פירש מדמי אדם ישראל שנקראים אדם וחמס ארץ ישראל קריה ירושלם וכל יושבי בה בני יהודה ונכון הוא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "וקנן עליו באומרו הוי בוצע בצע רע לביתו רוצה לומר הוי על הגוזל העמים למלאת את ביתו שהוא בצע רע וחמדה מגונה באמת וחשב להנצל לשום במרום קנו רוצה לומר בבנותו מגדל חזק וגבוה, או שאמרו על בבל כמ\"ש בספר דניאל (דניאל ד, כז) הלא דא היא בבל רבתא די אנא בנייתא לבית מלכות בתקוף חסני, ועשית זה להנצל מכף רעה כלומר מהאויב המבקש רעתך (י) תדע לך שיעצת בשת לביתך כלומר אע\"פ שלעצתך לא היתה בושת מפלת המלכות בימיך הנה לביתך יעצת בושה רבה במה שקצות שהכרת והרגת עמים רבים כי קצות הוא מלשון וקצות את כפה (דברים כה, יב) רק הוא מפעל הקל מבעלי הה\"א כמו מקצה רגלים. והראב\"ע פי' שקצות דבק אל בושת כאלו אמר יעצת בושת לביתך מכל קצות עמים רבים ויהיה לפי זה קצות מלשון קץ וקצה, ומלבד הפסד מלכותך הנה הפסדת נפשך וחייבת אותה לעונש גדול ומופלג בעולם הנשמות והוא אומרו וחוטא נפשך, (יא) וכ\"ז מפני החמס והגזל אשר עשית לפי שכל אשר לך היה בגזל וחמס עד שהאבן מקיר תצעק מהכותל אשר היא בנויה שם ואומרת גזולה וכפיס מעץ יעננה את האבן שג\"כ היא גזולה וכל זה הפלגת המליצה שאפי' האבנים והעצים שעשה מהם ביתו היו מגזל וחמס, או שהרס מדינות וקריות ולקח האבנים היפות והעצים הנאים אשר בהם והביא לבנות בבל וליפותה ולכן אמר אחר זה הוי בונה עיר בדמים וכונן קריה בעולה ר\"ל אוי לך נבוכדנצר שבנית עיר בבל בדמים וכוננת אותה קריה בעולה וגזל, כך פירשו המפרשים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "הוי בונה עיר בדמים וכו' עד תפלה לחבקוק הנביא. כבר זכרתי שהמפרשים פירשו הפסוקים האלה כולם מפרשת הוי בונה עיר בדמים ופרשת הוי משקה רעהו ומה הועיל פסל והוי אומר לעץ על נבוכדנצר ועל מלכות בבל כדרך הפרשיות של מעלה, ולא נראה לי כן אלא שמפני שבתשובת השם לנביא זכר לו שני חזיונות אחד במפלת בבל ואחד לעתיד לבוא במפלת האומות שהצרו לישראל אשר מלכות אדום היא הראש שלהם והיה שכבר ביארו מפלת מלכות בבל, לכן הודיעו עתה הקדוש ברוך הוא ענין החזון השני מחרבן אדום אשר החריב גם כן את ירושלם והגלה את עמו בגלותינו זה ועליו אמר הוי בונה עיר בדמים וכונן קריה בעולה שהיא רומי ראש מלכות אדום."
+            ],
+            [
+                "הלא הנה מאת ה' צבאות וייגעו עמים בדי אש רוצה לומר גזור הוא מלפניו יתברך שיגיעת העמים ההם תהיה סופה לאש ולכליון ומעשה אותם האומות ייעפו בדי ריק (יד) לפי שיבא זמן שתמלא הארץ לדעת את כבוד ה' כמים יכסו על ים, והכתובים האלה אין ראוי לפרשם על פקידת בית שני כי לא נתקיימו שמה אבל בהפך שאז פסקה הנבואה ונתחדשו כתות צדוקים וביתוסים המינים והאפיקורסים, אבל הייעוד הזה בא בדברי ישעיהו מיוחד לגאולה העתידה כמו שאמר (ישעיה יא, ט) כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, ומסכים אליו אמר ירמיהו (ירמיה לא, לד) מיעד לעתיד לבוא כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם, וצפניה אמר (צפניה ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה', ועליו אמר כאן באמת כי תמלא הארץ לדעת את כבוד ה' לפי שאז יתגלה כבוד השם לעיני כל בשר והיה ה' למלך על כל הארץ וכאשר יתגלה כבוד ה' יהיה יגיעת האומות לריק ולבהלה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "ובעבור שרומי היתה בנאמנות אהבה ואחוה ושלום עם ישראל כ\"ז שנה כמו שזכרו חז\"ל בפר\"ק דע\"ז (דף ח, ב) ואחר כך קמו עליהם לכבשם ולהחרימם לכן אמר הנביא נגדה הוי משקה רעהו שהוא אדום שהשקה את ישראל כוס התרעלה והחרבן והיית מספח ואוסף חמתך עליו ואף שכר ששתו וישכרו ממנו, וכל זה עשית למען הביט על מעוריהם ר\"ל לגלות ערותם, ומספח הוא מגזרת ספחני נא, וענינו שאתה מאכילם חמתך ומשקה אותם אפך ומעוריהם הוא כמו ערותם חרפתם וקלונם."
+            ],
+            [
+                "וכיון שאתה אדום שבעת קלון מכבוד ר\"ל לעשות קלון לגוים יותר מלכבדם שתה גם אתה עתה מכוס התרעלה והחורבן והערל מהתרעלה, והראב\"ע פירש והערל תראה ערלתך כמ\"ש כמעשהו למען הביט אל מעוריהם, תסוב עליך כוס ימין ה' כלומר שתשקה גם אתה אותו וקיקלון על כבודך וקיקלון מלה אחת הוא ו\"ק הפועל כפול כאלו אמר קלון או הם שתי מלות קיא וקלון, (יז) והנה יהיה זה לפי שחמס לבנון יכסך ר\"ל החמס שעשית ללבנון שהוא ארץ ישראל כמ\"ש (דברים ג, כה) ההר הטוב הזה והלבנון הוא יכסך, והוא ע\"ד מ\"ש עובדיה (עובדיה א, י) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה. ומפני שהמשיל ארץ ישראל ללבנון המשיל יושביה לחיות שדרכן לשכון בלבנון ע\"ד ולבנון אין די בער וחייתו אין די עולה (ישעיה מ, טז) ולכן אחרי שזכר חמס הארץ הקדושה שמשלו בה הרומיים זכר גם כן שוד הבהמות שהוא משל לשפיכות דם בני יהודה בגלותם באומרו ושוד בהמות יחיתן ר\"ל וחמס לבנון שנפל חתיתך עליהם ויחיתן הוא מלשון מחיתה ר\"ל שוד בני יהודה שנפל חיתת אדום עליהם, וכמו שנבוכדנצר כשזכר מפלתו אמר שהיה מדמי אדם וחמס ארץ קריה וכל יושבי בה כן אומר באדום שיהיה חרבנו מסבת דמי אדם וחמס ארץ קריה וכל יושבי בה והם בני יהודה אשר שפכו דמם כמים וחמס ארץ שהיא ארץ ישראל קריה וכל יושבי בה שהיא ירושלם, ומזה יראה הראות מבואר שניבא חבקוק על חרבן בית ראשון ע\"י נבוכדנצר ועל חרבן בית שני על ידי אדום ולכן אמר הכתוב שני פעמים מדמי אדם וחמס ארץ כנגד אותם שתי חורבנות ואם לא נפרשהו כן יהיה אחד מהם מותר וכפל מבואר בהכרח."
+            ],
+            [],
+            [
+                "ולפי שמלכות רומי כשכבשה את ירושלם היתה עבודתה בפסילים ובצלמים וגם היום שהחזיקה בדת ישו\"ע הנוצרי עושים להם פסילי אלהיהם וכל קדושיו עמו לכן אמר כנגדם מה הועיל פסל כי פסלו יוצרו כלומר מה הועילו לאדום פסיליהם שפסל אותם יוצרם שהוא האומן שעשאם ומה הועיל להם המסכה שנסך בה הפסל שהוא מורה שקר לעובדיו, וה\"ר אברהם אבן עזרא כתב שאמר מורה שקר על כהן הע\"ז והענין לומר מה התועלת ליוצר ולעושה אותו כי בטח יצרו עליו לעשות אלילים אלמים שאין בהם כח ולא דבור, (יט) ואוי להם שמתפללים להם ואומרים לפסל העץ הקיצה ועורי לאבן דומם, ובדרך תימה אמר כנגדם הוא יורה רוצה לומר איך תחשבו שהוא יורה לכם את הדרך אשר תלכו בה והנה הוא תפוש זהב וכסף כלומר מצופה ממנו אבל כל רוח אין בקרבו ואיך א\"כ יורה לכם את אשר תעשו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "ולכן דע נא וראה כי לא עזב ה' את הארץ והוא רואה ומשגיח בכל זה וכי יקום לדין עמים כולם יראו מלפניו ולא יהיה פוצה פה ומצפצף כי ה' בהיכל קדשו שהוא השמים יתן קולו לפני עמו הס מפניו כל הארץ ומי יאמר לו מה תעשה, ואפשר שאמר וה' בהיכל קדשו על ב\"ה העתיד להבנות שכאשר תשוב שכינתו בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ וכל האומות ישימו יד לפה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "תפלה לחבקוק הנביא וכו' עד סוף הספר. רש\"י כתב שענין התפלה הזאת הוא שחבקוק בקש רחמים על עצמו לפי שהטיח דברים וקנטר אחר מדת הדין וכן דרשו חכמים ז\"ל במדרש שוחר טוב (תהלים פ\"ז)."
+            ],
+            [
+                "ופירש שמעתי שמעך, שמעולם נפרעת ממכעיסיך פעלך בקרב שנים פעלך הראשון שהיית נפרע ממכעיסיך אויבינו בקרב שני הצרה הזאת שאנו שרויין בה חייהו כלומר עוררהו והשיבהו ובקרב שנים הללו תודיעהו, וברוגז אשר תקצוף על הרשעים תזכור לרחם את ישראל. והראב\"ע כתב שהראה הקב\"ה לחבקוק רעב שעתיד להיות ועליו התפלל וראייתו על זה אומרו בקרב שנים חייהו רוצה לומר בקרב שני הרעב, וכן הבנהרים חרה ה' על עצירת המטר ותעור קשתך על הקשת הנראה ביום הקשת וכן כי תרכב על סוסיך ר\"ל העננים וכן כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים וגומר. ודברי רש\"י הם דרך דרש, ובדברי הראב\"ע הם דרך חלום אולי שראה בחלומו זה כי ראיות שהביא אינם הכרחיות בפשט הכתובים. והטיב לראות הרד\"ק שכתב שהתפלל על צרות גלותינו זה אבל לדעתו שלא הודיעו הקב\"ה דבר ממנו בנבואתו זאת לא יהיה ענין לתפלתו כי איך יתפלל על הגלות הזה אשר לא ידעו.",
+                "אבל אמתת הדבר הוא כמ\"ש שהנביא בתחילת נבואתו התחיל להתלונן על חרבן בית ראשון והאל ית' הראהו שני חזיונות. א' מחרבן ראשון ומפלת נבוכדנצר שתהיה עליו והודיעו שיהיה זה מהרה, ובחזון השני הראהו חרבן שני והגלות הזה שהיה ארוך מאד, ולכן ראה הנביא להתפלל על הגלות הזה אשר הודיעו באחרונה, ומפני שעשה תפלתו בדרך שיר אמר בה על שגיונות מלשון שגיון לדוד (תהלים ז, א) שהוא כלי זמר ואמר ה' שמעתי שמעך יראתי כלומר שמעתי מה שאמרת לי מהגלות ואורכו ויראתי איך יעמדו ישראל כ\"כ שנים בקרב אויביהם כי הנה על הגלות הראשון אשר בבבל אנו מצטערין והייתי אני מתרעם ואתה בא להוסיף עליו גלות אחר ארוך ונמשך מאד, ולכן אני מתפלל לפניך שפעלך שהוא ישראל פועל האל ומעשה ידיו כמ\"ש (ישעיה מה, יא) על בני ועל פעל ידי תצווני, בקרב שני הגלות ההוא הארוך אשר ישב בו כמת תחיה אותו כלומר תעמידהו שלא יבוא לידי כלייה ובקרב אותם שנות ראינו רעה תודיע שברוגז רחם תזכור ר\"ל שאף בזמן הרוגש וחגלות והאף תזכור לרחם עליהם וכמ\"ש בתורתך (ויקרא כו, מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וגומר וזכרתי להם ברית ראשונים, ובדרש (עיין מו\"ק יז, א) אמרו רח\"ם בגימטריא אברהם חשבון זה כחשבון זה כלומר זכור להם ברית אברהם וזכר על זה הנסים והגבורות שעשה הקב\"ה עמהם כאשר גאלם ממצרים כדי להוציא מזה שכן יעשה עמהם בגלות הזה בצאתם ממנו."
+            ],
+            [
+                "ועל זה אמר אלוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן סלה שהוא ספור מתן תורה על דרך מה שאמר משה אדוננו (דברים לג, ב) וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן כי תימן הוא שעיר, ואמר כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ להגיד שהיתה התורה שניתנה שמה אלהית ונתנה לישראל אשר בארץ, והראב\"ע פירש כי כאשר עבר הכבוד על הר שעיר שהוא סמוך לפארן כמו שאמר (בראשית יד, ו) ואת החורי בהררם שעיר עד איל פארן אז זרח כבוד השם ונראתה גבורתו על ישראל במלחמת סיחון ועוג וכסה שמים הודו ששבחוהו הכל ופחדו ממנו אבל מדברי משה למדנו שזה באמת על מתן תורה נאמר."
+            ],
+            [
+                "וכן אומרו ונוגה כאור תהיה הוא על מראה כבוד ה' שהיתה כאש אוכלת בראש ההר, ועל הדרך הזה אפשר לפרש קרנים מידו לו ששם במעמד הר סני זכה משה לקרון פנים מידו של הקדוש ברוך הוא ושם היה חביון עוזו שעמד בהר נחבא ומסתתר בתוך הענן ארבעים יום ומ' לילה בלי מאכל ומשתה שזה היה עוזו באמת. והראב\"ע פירש ונוגה כאור תהיה על עמוד האש ושם חביון עוזו על הארון כמו אתה וארון עוזך (תהלים קלב, ח).",
+                "ויותר נכון אצלי לפרש שמפני שדיבר על האור הנכרת שראו במעמד הר סיני באומרו ונוגה אמר כאור תהיה רוצה לומר שהדברים האלהיים זה דרכם שיקרה להם כמו שיקרה לשמש ולאור המופלג שלא יוכל האדם לראותו לרוב זוהרו ובהירותו, וכן ענין השגת כבוד השם יתברך שלרוב אורו וזוהרו אי אפשר שיושג בשכל האנושי והוא אומרו כאור תהיה רוצה לומר אותו נוגה וכבוד שראו בהר סיני בענין האור השמשי היה לפי שקרנים מידו לו ר\"ל הקרון הזוהר והאור המופלג יתחבא עוזו ויעלם מבני אדם כי היה ענין הנוגה והכבוד הנגלה בהר סיני שהיה כאש אוכלת לא בעצמו כי אם לעיני בני ישראל כי לא היה אש ממש אבל לא היו משיגים אמתתו מפני זוהרו."
+            ],
+            [
+                "אחר כך זכר מה שקרה להם באומרו לפניו ילך דבר כלומר כמו שעשה השם יתברך עם ישראל כל הטובה הזאת מהתורה ואור שזרח עליהם כן כשחטאו לפניו במדבר היה הורג לפניו בדבר ובשאר עונשים. והראב\"ע פירשו על מלחמת הארץ שלפניו רוצה לומר לפני ארון הכבוד ילך דבר להרוג את העמים ויצא רשף שהוא כמו דבר מלשון ולחומי רשף (דברים לב, כד) והוא על דרך את אימתי אשלח לפניך והמותי כל העם."
+            ],
+            [
+                "וזכר אחר זה כיבוש הארץ ויציאת כנענים ממנה ועל זה אמר עמד וימודד ארץ שכבשוה וחלקוה לשבטים במדה ובחבל ראה ויתר גוים שהתירם ושלחם מן הארץ ויתפוצצו הררי עד שהוא משל למלכי כנען, או שאמר על הארץ עצמה, והענין שכל מקום ששם עינו עליו מיד היה נמס וכל הר שהיה עובר בו הארון היה מתמוסס ואין מלך ואין שר שיעמוד לפניהם, וכן שחו גבעות עולם שהם הערים הבצורות שכבש יהושע וכל זה למה לפי שהליכות עולם לו רוצה לומר מהלכי העולם כולם הם לשם יתברך לעשות בהם כרצונו, ובתנחומא (שמיני ו) דרשו עמד וימודד ארץ כנגד דור המבול ודור הפלגה שמדד השם להם מדה כנגד מדה ודרשו ראה ויתר גוים התיר להם האיסורין שקצים ורמשים וכו'."
+            ],
+            [
+                "ואמנם אמרו עוד תחת און ראיתי אהלי כושן הוא להגיד שהקדוש ברוך הוא תמיד היה חפץ להטיב לישראל ואם יום או יומיים ישפוך עליהם זעמו הנה הוא בעון ישראל כי הנה בזמן השופטים שבחטאת ישראל משלו בהם כושן רשעתיים לא היה כ\"א תחת און של ישראל ובהפך בקראם אליו יענם כי הנה בימי גדעון ירגזון יריעות ארץ מדין."
+            ],
+            [
+                "עוד זכר בקיעת הירדן וקריעת ים סוף באמרו הבנהרים חרה ה' אם בנהרים אפך אם בים עברתך שזכר הנהרות כנגד הנסים שנעשו בירדן, ואמר שתי פעמים הבנהרים לרמוז אל הנס שנעשה בו בהעברת ישראל ולנס שנעשה בו גם כן לאליהו ולאלישע, אבל בים לפי שלא נקרע כ\"א פעם אחד בלבד אמר אם בים עברתך שהוא ים סוף, והענין האם כאשר נחרבו הים והנהרות ההם היה בחרון אפך בהם לא באמת אלא שהיתה הסיבה לפי שרכבת על סוסיך ומרכבותיך ישועה להושיע עמך."
+            ],
+            [
+                "ועריה תעור קשתך כי כמו תשועתו לרוכב הסוס כן דמה אותו לתופס הקשת, ועריה ותעור הם מענין גלוי כלומר נגלה נגלתה קשתך והיה זה מפני שבועת האבות שקיימת לבניהם וזהו אומרו שבועות מטות אומר סלה כלומר השבועות שנשבעת לתת הארץ למטות ולשבטי ישראל אותו האומר והנדר עומד לנצח ולכן נהרות תבקע ארץ ר\"ל בקעת להם הארץ להוציא להם נהרות לשתות מים במדבר וכמו שאמר (תהלים עח, טז) ויוציא נוזלים מסלע ויורד בנהרות מים ורש\"י פירש נהרות תבקע ארץ על בקיעת הירדן."
+            ],
+            [
+                "וכנגד מלכי כנען שנמוגו וחלו מפני השם יתברך אמר ראוך יחילו הרים רוצה לומר שראו הנפלאות שעשית עם ישראל במדבר ועם מלכי האמורי וראו גם כן שזרם מים עבר ר\"ל שעבר ישראל בזרם ים סוף ובירדן, כי הנה נתן תהום קולו ונשמעו אותם הניסים בכל ארץ כנען וכמו שאמרה רחב (יהושע ב, י) כי שמענו אשר הוביש ה' את מי ים סוף וגומר, וזהו גם כן אמרו רום ידהו נשא שבים סוף ובירדן נצבו כמו נד מים נוזלים כאלו נשא התהום ידו לרום, ורש\"י פירש רום ידהו נשא צבא השמים הודו לו."
+            ],
+            [
+                "וזכר גם כן הנס שנעשה ליהושע בגבעון בהלחמו עם המלכים ועל זה אמר שמש ירח עמד זבולה ר\"ל שעמד השמש בחצי השמים וירח עמד כדי שלאור חציך יהלכו רוצה לומר יהושע ועמו באותה מלחמה ולנוגה ברק חניתך שהוא רמז אל אבני הברד שהשליך הקדוש ברוך הוא באותה מלחמה על האויבים, (יב) ובזה האופן בזעם תצעד ארץ כלומר בזעמך ובאפך כבשת ארץ העממים וירשת אותם. (יג-יד) ואומרו יצאת לישע עמך וגו' נקבת במטיו וגו' דרכת בים סוסיך וגו' פרש\"י משיחך שאול ודוד ערות יסוד חומות אויביהם נקבת במטיו סנחריב וסיעתו שהם סוערים כרוח סערה להפיציני ואתה נקבת ראשי גייסותיו במטיו שהיה בא לרדות בהם. והרד\"ק פירש כל זה עבר במקום עתיד:",
+                "ונראה לי לפרשם כמשמעם והענין שהוציא הנביא כלל מכל תפלתו כאלו אמר כמו שיצאת ועשית תשועה ופורקן ביציאת מצרים כן תצא לעתיד לבא לישע עמך ולהחריב אויביך וזהו יצאת לישע עמך כלומר הנה התבאר מכל מה שאמרתי שיצאת לישע עמך שהוא ישראל ולישע את משיחך שהוא משה ובעבורם מחצת כל ראש מבית רשע שהוא פרעה ערות יסוד עד צואר סלה כלומר גלית יסודו מן הראש ועד הצואר שהוא יסוד הגוף, ונקבת במטיו ראש פרזיו רוצה לומר במטות פרעה שצוה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו באותה מדה נדון הוא וכל עמו בים, כי במטיו ר\"ל באותו שבט הרשע אשר הכה בהם את ישראל נקבת את ראש פרזיו שהם ראשי עריו וטירותיו שהם רודפים אחריו ויסערו להפיצני באומרם ארדף אשיג אחלק שלל והיה בזה עליצותם כמו לאכול עני במסתר ר\"ל כמו כשהיו אוכלים את ישראל העני בהיותו במצרים נסתר ביניהם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "ולגודל גבורתו בים אמר עוד דרכת בים סוסיך חומר מים רבים שכל זה על קריעת ים סוף נאמר, ובמכילתא (בשלח פרשה ג') אמרו בזכות השבטים קרע הקדוש ברוך הוא את הים שנאמר נקבת במטיו ראש פרזיו וכן רמזו דרכת בים סוסיך על סוסי פרעה רוצה לומר שהקדוש ברוך הוא הביא את סוסי פרעה בים כדי להטביעם בחומר מים רבים, ואמר הנביא הנה כל התשועה והגאולה אשר עשית בימים ההם אתה בעצמך עשית אותם בפרעה ובכל עמו, (טז) אבל עתה בגאולה העתידה שמעתי ותרגז בטני לאותה השמועה ובטני שהוא רמז אל הלב כמו המו מעי לו (ירמיה לא, כ) ותורתך בתוך מעי (תהלים מ, ט) שהוא גם כן נאמר על הלב, ולקול אותה שמועה צללו שפתי שהוא הקשת השפתים זו בזו מרוב הפחד, ואפילו עצמי ששם האברים היותר קשים שבגוף ירקבו לזאת השמועה ותחתי ובמקומי שירגז הגוף כולו במקומו, והשמועה היא אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו רוצה לומר שבמקום שהייתי חושב שאנוח בארצי אחרי שובי מגלות בבל הנה כפי מה ששמעתי מהחזון השני נהפכה מנוחתי ליום צרה לפי שיעלה על ארץ יהודה וירושלם עם יגודנו והוא עם הרומיים מלכות אדום שהחריבה.",
+                "ונכון גם כן אצלי לפרש שמעתי ותרגז בטני שהיא השמועה ששמע חבקוק מנבואת שאר נביאים שיעדו מפי השם ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל (יחזקאל כה, יד) ועובדיה (עובדיה א, יח) אמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום, ומיכה (מיכה ד, יג) אמר קומי ודושי בת ציון כי קרנך אשים ברזל ופרסותיך אשים נחושה והדיקות עמים רבים, ולכן כנגד אותה שמועה ששמעו מאת השם אמר חבקוק שמעתי ותרגז בטני, ונתן הטעם למה רעדה אחזתהו באומרו אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו רוצה לומר איך אפשר שתהיה מנוחת ישראל מצרתם וגלותם ��קנית מכח גבורתם כשיעלה הוא להלחם על עם יגודנו והם האומות שהחריבום ומשלו עליהם שנים רבות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואמר זה לפי שראה כי אזלת יד של ישראל ואפס עצור ועזוב ונשארו מעט מהרבה ואיך יעלו על העם שיביא גדודיו עליהם ואיך יוכלו להלחם בם ולנוח מצרתם כי תאנה לא תפרח ואמר זה כנגד ישראל שנקרא בדברי הנביאים תאנה וגפן וזית וצאן ובקר כמו שהיתה בנבואות שהמשילו את ישראל לכל אחד מהעצים האלה ועליו אמר כי תאנה לא תפרח כלומר אין בה כבר כח להוציא פרח ואין יבול בגפנים וגומר שהכל משל על מיעוט ישראל וחולשתם, וכבר מצינו בדבריהם ז\"ל בב\"ר (נג, ג) שדרשו הכתוב קרוב לזה אמרו כי תאנה לא תפרח זה אברהם כד\"א (הושע ט, י) כבכורה בתאנה בראשיתה, ואין יבול בגפנים זה שרה כד\"א (תהלים קכח, ג) אשתך כגפן פוריה, כחש מעשה זית אותם מלאכים שבשרו את שרה האירו פניה כזית שכחשים היו, ושדמות לא עשה אוכל אותם השדים המתים לא עשו אוכל, גזר ממכלה צאן כד\"א (יחזקאל לד, יז) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, ואין בקר ברפתים כד\"א (הושע י, יא) ואפרים עגלה מלומדה ע\"כ. וכבר נוכל לפרש כי תאנה לא תפרח כפשוטו שהיו ישראל בדור ההוא עם עני ודל בחוסר כל לפי שהארץ תהיה בקללה כי תאנה לא תפרח וגו' שהוא על דרך אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה (ירמיה ח, יג) וגם צאן ובקר לא יהיה להם לאכול."
+            ],
+            [
+                "ועכ\"ז ימלטו בחמלת ה' והוא אומרו ואני בה' אעלוזה כלומר כל תקותי וכל נחמתי אינה כ\"א באלקים כי בו אעלוזה שהוא ילחם לישראל ויגן באדם ובזרועו וכוחו, אגילה באלקי ישעי כי אף על פי שישראל היו מועטים ה' יהיה חילי שהוא חיל גדול מאד."
+            ],
+            [
+                "ואף על פי שישראל חלשים ולא יוכלו להתנועע והם עם עיף ויגע הנה הוא יתברך ישים רגליהם כאילות, ואף על פי שיהיו עם מפוזר ומפורד בין העמים הנה הוא יתברך ברוב רחמיו וחסדיו על במותיהם של ישראל ידריכם באופן שכל נגינותי שירותי וזמירותי יהיו למנצח האמתי שהוא האל יתברך, או אמר למנצח בנגינותי שישוררו במקדש ה' ע\"ז הנס הלוים המנצחים עוד כל ימי הארץ.",
+                "והרד\"ק פירש ותרגז בטני וגומר אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו על מלחמת גוג ומגוג, ופירש כי תאנה לא תפרח דרך משל על העמים הנאספים על ירושלם והוא דרך יונתן שתרגם כי תאנה לא תפרח על מלכות בבל, ואין יבול בגפנים שלא תמשול עוד על ישראל שנקראו גפן, כחש מעשה זית על מלכות מדי ופרס ושדמות לא עשה אוכל על מלכות יון גזר ממכלה צאן על מלכות רומי ואין בקר ברפתים שלא תהיה עוד אחת מהאומות מושלת על ירושלם, ואלה הם דבריו ארי מלכות בבל לא תתקיים ולא תעביד שולטן על ישראל יתקטלון מלכי מדי ופרס וגברי יון לא יצלחון ישתצון רומאי ולא יגבון קיסומא בירושלם, ואני כבר הודעתיך במאמר מעיני הישועה ובמקומות אחרים שמלחמת גוג ומגוג לא תהיה על ישראל אבל שילכו בני אדום על ישראל לכובשה ויביאו מלכי המזרח והצפון מבני ערב עליהם ותהיה עת צרה גדולה ובה תהיה נקמת השם מאויביהם כי באותה מלחמה יאספו כל הד' מלכיות ותהיה בהם נקמת ה' כדברי המתרגם הזה. הנה אם כן בסוף הנבואה הזו נתן השם לנביא גזרה כוללת על שני חזיונות רוצה לומר שיכלו האומות כולם ובעת ההיא ימלט ישראל כי יעלוז בה' ובקדוש ישראל תתהלל:",
+                "תם ספר חבקוק תלי\"ת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Verse",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on Habakkuk/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,186 @@
+{
+    "title": "Abarbanel on Habakkuk",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Abarbanel_on_Habakkuk",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ספר חבקוק והוא נבואה אחת מדובקת מתחילת הספר עד סופו: ויש בה ט' פרשיות. הא' המשא אשר חזה: הב' על משמרתי אעמודה: הג' הוי בוצע בצע: הד' הוי בונה עיר בדמים: הה' הוי משקה רעהו: הששית מה הועיל פסל: השביעית הוי אומר לעץ: השמינית תפלה לחבקוק: התשיעית הבנהרים חרה ה': וראיתי לשאול בה ששת השאלות:",
+                "השאלה הראשונה מה ראה חבקוק להתרעם מה שיעשה נבוכד נצר בירושלים הלא ידע אם לא שמע כי בחטאת ישראל ויהודה בא חורבנה והנביאים ניבאו על זה בשווקים וברחובות ואיך אם כן חשב שהיה ישראל צדיק ושהיה עוות הדין חורבנו כמו שאמר כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל ואיך קרא את ישראל צדיק עם כל רשעותו ואם הוא היה בדור מנשה כמו שאמרו חז\"ל איך חשבו לצדיק, והנה ירמיהו אמר בפירוש בספור החורבן (מלכים ב' כד, ג) אך על פי ה' היתה ביהודה להסיר מעל פניו בחטאת מנשה בכל אשר עשה וגם דם הנקי אשר שפך וימלא ירושלם דם ולא אבה ה' לסלוח ואיך לא ידע זה נביא ה' ועומד בסודו, כל שכן שחבקוק עצמו אמר ה' למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו והנה אם כן הודה שהיה נבוכדנצר שבט אפו של הקדוש ברוך הוא בחטאת יהודה וזה היה מספיק לו בתשובת תלונתו:",
+                "השאלה השנית למה לא השיבו השם על תוכחתו סבת החורבן ורעת ישראל והיה לו לומר חטא ישראל וילכו ויעבדו אלקים אחרים וישפכו דם נקי וגלוי עריות ושאר הרעות אשר עשו שבעבורם נתחייבו בחרבן ובגלות, והנה משה אדונינו על שאלת על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת השיב בביאור הסבה באומרו על אשר עזבו את ברית ה' אלקי אבותם וילכו וגו' ויחר אף ה' בארץ ההיא וגומר ויתשם ה' מעל אדמתם וגומר ולמה לא השיב השם כזה לחבקוק ובפרט בהיות הדבר מבואר בעצמו ונכון הדבר מעם האלקים, גם יקשה אם שאל על גאולת בבל למה לא הודיעו השם שלשבעים שנה יפקוד אותם כמו שאמר לירמיהו:",
+                "השאלה השלישית באומרו עד אנה ה' שועתי, וזה כי מאמר עד אנה לא יבוא כ\"א על העתיד כמו עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי עד אנה ה' תשכחני נצח עד אנה תסתיר פניך ממני עד אנה אשית עצות בנפשי עד אנה ירום אויבי עלי ואיך יסכים א\"כ עם מאמר עד אנה ה' מלת שועתי שהוא מהעבר:",
+                "השאלה הרביעית באומרו כתוב חזון ובאר על הלוחות למען ירוץ קורא בו כי עוד חזון למועד, כי אם היה כי עוד חזון למועד נאמר על פקודת בבל לע' שנה כדברי המפרשים יקשה עליהם מאד מה שאמרתי רוצה לומר למה לא ביאר לו המועד ההוא שהוא לשבעים שנה כמו שביארו לירמיהו ואמר כתב חזון ובאר על הלוחות ולא אמר לו כלום מעיקר הדבר ואיה אם כן הביאור שיעדו בו, ועוד מה יהיה ענין אומרו כי עוד חזון אחרי שכבר אמר כי עוד חזון שמפשט זה הכתוב יראה שהיו שני חזיונות ולכן אמר בראשון כתב חזון ועל השני אמר כי עוד חזון:",
+                "השאלה החמישית באומרו אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר, כי המאמר הזה קשה בפירושו מאד לפי שאם אמת היה הדבר שאמרו על גלות בבל שהיה לע' שנה איך יאמר עליו אם יתמהמה חכה לו כי באמת לא יתמהמה אבל מהרה חושה יבא עתו, ואם לפי שהמאמר הזה קשיא רישיה אסיפיה לפי שבאומרו אם יתמהמה חכה לו יורה שתתעכב ביאתו מאד ובאומרו כי בא יבוא לא יאמר מורה בהפך שלא יאחר ולא יתמהמה אבל יבוא במהרה ואם כן ראשו סותר לסופו:",
+                "השאלה הששית באומרו הנה עופלה לא ישרה נפשו וצדיק באמונתו יחיה, שלא ידענו על מי אמר הנה עופלה ומה ענין עופלה כי אם נפרשהו מלשון זדון כמו ויעפילו לעלות אל ראש ההר (במדבר יד, מד) יקשה איך נקראת כן בת ציון בדברי מיכה שאמר (מיכה ד, ח) ואתה מגדל עדר עופל בת ציון, ואם נפרשהו על החוזק יקשה אומרו לא ישרה נפשו בו וגם סוף הפסוק לא יסכים אליו שאמר וצדיק באמונתו יחיה:",
+                "והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות כולן:",
+                "הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא אצלי להודיע התרעומת שעשה חבקוק הנביא לפני השם יתברך מפני הצלחת נבוכד נצר מלך בבל שהיה מצליח במלחמותיו שעשה בירושלם ובארץ יהודה ובשאר המלכיות הרבות שהיה כובש כרצונו, כי כאשר הראהו השם בנבואתו כל מה שהיה עתיד לעשות נבוכד נאצר להחריב גוים לכבוש ממלכות התרעם הנביא על ההצלחה ההיא שהיה השם יתברך נותן לאותו רשע ולעמו בהיותו מיחס נצחונותיו והצלחותיו לכח אלוהו ובל יראה גאות ה' וכאילו עזב ה' את הארץ ואינו משגיח עליה ולכן כל מאן דאלים גבר ואין דין ואין דיין, ועל זה השיבו כשם שנבוכד נצר קרוב יומו לבוא ופתע יקומו עליו הפרסיים שיחריבו ביתו ומלכותו וזרעו וידע עם זה שאז יהיה עת הפקודה לישראל לפי שפקודת גלות בבל היתה סמוכה למפלתו, ואגב גררא הודיעו עוד לדעתו שלא יהיה אז קץ הימים ואחרית הזעם כולו כי אם אחרי כן ימים רבים לפי שילכו בגלות אחרת ולקץ הימים יגאל השם יתברך את עמו, וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:",
+                "המשא אשר חזה וגומר עד כי הנני מקים את הכשדים: הנביא הזה חבקוק לא ידענו דורו ולא משפחתו ולבד מצאנו בסדר עולם שניבא בימי מנשה, האמנם יוסף בן גוריון בספרו הנס אשר נעשה לדניאל כשהשליכו אותו בבור האריות שביום ההוא עת אשר הורד דניאל אל בור האריות חבקוק הנביא היה בארץ יהודה בא מקצירו לפנות ערב עת בא השמש ויכרה כרה לקוצרים והוא נושא את ארוחתם בידו לפניהם לאכול, והנה דבר ה' אליו לאמר הולך את הארוחה הזאת אל עבדי דניאל בארץ כשדים אל בור האריות אשר הורידוהו שם ויאמר אהה אלהי ומי יוליכני שמה ורחוק ממני הדרך והנה מלאך נשאו בציצת ראשו והארוחה בידו ויניחהו אל תוך הבור אל דניאל ויאכל וישת עמו וישאהו המלאך וישיבהו אל מקומו אשר נשאו משם בטרם כלו הקוצרים לאכול. אבל זה הוא קשה מאד להאמינו כפשוטו כ\"א חבקוק היה בימי מנשה שמלך יותר מתשעים שנה קודם מלכות נבוכד נצר ודניאל הושלך לבור אחר שנשלמו שבעים שנה למלכות נבוכדנצר איך יתכן שהיה כל כך, כל שכן שבספר דניאל אשר שם סופר הנס כפי מה שהיה לא נזכר דבר מזה בהיותו נס יותר עצום משל האריות, גם שיהיה הנס העצום ההוא מבלי צורך רב וכן לא יעשה. סוף דבר שאנחנו לא נסמוך כ\"א על מה שזכר הכתוב או העידו חז\"ל לא בספרי הספורים כשיהיו רוחקים מן ההיקש. ונחזור לענין חבקוק ונאמר שחז\"ל (ב\"ר נג, ב ד\"ר י, ג) אמרו שהוא בן השונמית שהחיה אלישע הנביא כמו שיונה היה בן הצרפתית שהחיה אליהו כי שניהם ניבאו מכח השפעת רבותיהם, ומפני שאמר אלישע לאמו ביעדה על זה הבן למועד הזה כעת חיה את חובקת בן (מ\"ב ד, טז) נקרא חבקוק, וכבר בארתי בהקדמת זה הספר שמשא כפי דעת המפרשים נאמר לפי שהיו נושאים אותו התודעות מהשם יתברך וכן ת\"י מטול נבואתא, וכתב רש\"י מה שנשא וקבל ברוח הקדש, וביארתי שם שמאשר לא מצינו הלשון הזה משא בכל הנביאים ובקבוץ נבואותיהם הרבות כי אם על נבואה יחידה שנאמרה על אומה או איש מה כמו משא צור משא מצרים ומשא נינוה ידענו ששם משא יוחד לבדו למה שגזר השם שישא איש אחד או אומה מיוחדת מהעונש והרעה, ובעבור שחבקוק ניבא הנבואה הזאת על חרבן מלכות בבל באותו דרך שנחום ניבא על חרבן מלכות אשור לכן נאמר לשון משא.",
+                "האמנם ראוי שנדע שלא היתה תרעומת ותלונת חבקוק בכאן על חרבן יהודה וירושלם כי יודע היה שבפשעים היו ראוים לכך וכמ\"ש ה' למשפט שמתו, אבל היתה תרעומתו על הצלחת נבוכד נצר בכל המלכיות שהיה כובש שהוא לרשעתו לא היה ראוי לכל כך מההצלחה והממשלה, הנה לא היה א\"כ תלונתו בצדיק ורע לו בחושבו שהיה ישראל צדיק בדינו אבל היתה ברשע וטוב לו שהיה נבוכדנצר רשע מחלל כבוד אלקים ואיך יצליח, ומפני זה לא השיבו הקדוש ברוך הוא ברשעת ישראל ובספור פשעיהם לפי שלא היה דרושו בזה אבל הודיעו מפלת נבוכדנצר תשובת מה שהקשה מרשע וטוב לו. וכבר זכרו אחרוני המחברים שאין שתי התלונות מצדיק ורע לו רשע וטוב לו שוות בענינם כי תלונת רשע וטוב לו קשה מאד בראות כל אדם רשעת הרשע ועובד עבודה זרה שיגעו אליו טובות והצלחות ובפרט נצחון וממשלה על היותר טובים ממנו שבהכרח יאמרו בני אדם מדוע דרך רשעים צלחה, ועל זה אמר איוב (איוב ט, כב) אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה אם שוט ימית פתאום למסת נקיים ילעג ארץ נתנה ביד רשע כלומר שהוא המושל על כל הארץ וגם על הנקיים, אבל תלונת צדיק ורע לו אינה כל כך קשה לפי שתמיד יחשוב כל אדם שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואולי חטא זה בסתר ונפרעים ממנו בגלוי, ולכן אמרו (אבות פ\"ד מט\"ו) באמת אין בידינו לא משלות הרשעים ואף לא מייסורי הצדיקים שבאומרם ואף לא רצו שאף בצדיקים שאין בהם תלונה כל כך לא נדע ענינם. ומפני זה כולו היתה תרעומת חבקוק על הצלחת נבוכד נצר הרשע שמלך בכפה ומשל על כל ממלכות הארץ וגם עיר ה' ומקדשו נפל בידו ואם חטא חטאה ירושלם היה ראוי שתהיה הפוכה כמו רגע כהמפכת סדום לא שימשול בם נבוכד נצר שהיה יותר רשע מהם. ועם מה שביארתי בזה הותרה השאלה הראשונה והב' שהעירותי בנבואה הזאת:"
+            ],
+            [
+                "ונבא לפרש הכתובים מסכימים על זאת הכונה:",
+                "עד אנה ה' שועתי ולא תשמע אין הכוונה בשועתי אשוע ושאמר כאן עבר במקום עתיד כדברי המפרשים, אבל הכתוב מסורס כאלו אמר עד אנה ה' אצעק אליך חמס ר\"ל החמס אשר עושה המעוול והחומס הזה ולא תושיע עד אנה אצעק כיון ששועתי ולא תשמע עד כה כי למה יפציר האדם במעשה מה אם כבר נסה פעמים רבות לעשותו ולא הועיל ולכן אמר עד אנה ה' כיון ששועתי כל הזמן שעבר אצעק עוד אליך חמס כיון שלא תושיע ולא תועיל צעקתי והותרה בזה השאלה השלישית:"
+            ],
+            [
+                "ואומרו למה תראני און פירש רש\"י און בזה וחמס ועמל זה אתה מביט ואינך עוזר, ויהי ריב ומדון ישא וזה הרשע הנושא ריב ומדון מתקיים ומצליח ישא לשון נשיאות. והרב רבי אברהם בן עזרא פירש שמלת למה תשמש שתי פעמים ואון כמו ואני תפלה רוצה לומר למה תראני איש און ולמה עמל תביט בי איך יוכל איש לעשות און ועמל במקום ממשלתך. ולי נראה שאון ועמל נאמר על הפשעים והעונות כמו לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל (במדבר כג, כא) וענינו בכאן שהקדוש ברוך הוא הראה לנביא האון והעמל שהיו ישראל עושים כמו שזכר יחזקאל שהראה לו הקדוש ברוך הוא העבודה זרה שהיו עושים בני יהודה, וכן אמר חבקוק שהראהו השם האון והעמל שהיו עושים ושהראהו גם כן השוד והחמס העתיד לבא עליהם, והיה הנביא מתרעם על זה רוצה לומר למה יראהו הקדוש ברוך כל הרעות ההן כאילו כל נבואתו אינה כי אם להרע וזהו אומרו למה תראני און שישראל עושין והעמל אשר אתה תביט ורואה בהם ותראני גם כן השוד והחמס העתיד לבא על ירושלם כאלו הוא לנגדי באופן שתהיה נבואתי ומשאי כולה לריב ומדון לחורבן ולגלות וזהו ויהי ריב ומדון ישא כי ישא הוא מלשון משא ונבואה כאלו אמר והייתי אני איש מתנבא ריב ומדון, ואם תקשה עליך מלת ויהי ומלת ישא שהוא לנסתר יהיה ענין הכתוב למה תראני האון והעמל אשר תביט להיות ושוד וחמס לנגדי רוצה לומר כאלו הוא לנגד עיני והיה ראוי שאיש ריב ומדון ישא המשא הזה לא אני שאיני חפץ בה, ויהיה אם כן ויהי ריב כמו ואני תפלה כלומר ויהי איש ריב ומדון."
+            ],
+            [
+                "ואומרו על כן תפוג תורה אינו חוזר למעלה כי אם למה שאחריו יאמר על כן תפוג התורה מידי לומדיה ולא יחזיק בה ולא יצא לנצח משפט ישר בין האנשים, והסבה בזה כולו היא לפי שהרשע מכתיר את הצדיק ועל כן יצא משפט מעוקל ומכתיר ענינו מקיץ וסיבב אותו להרע לו כענין כתרו את בנימין. ואפשר לפרש עוד שיש בכתוב שתי סבות לשני מסובבים כי הראשון הוא מ\"ש ושוד וחמס לנגדי רומז על חרבן ירושלם וגלות יהודה ועליו אמר על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי בגלות העם תבטל התורה שביניהם ומשפטיה, אמנם בראותו עוד רע שני והוא שחורבנם יהיה ע\"י נבוכדנצר הרשע כמ\"ש כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא המשפט מעוקל ומעוות, כי על הראשון אמר לא יצא לנצח משפט לפי שיהיו בני אדם מסופקים בדבר אם הוא השגחיי אם לא אמנם בהיות הרשע מכתיר את הצדיק יאמרו בני אדם לית דין ולית דיין עזב את הארץ, והנה לא קרא הנביא את מלכות יהודה צדיק אבל אמר מכתיר את הצדיק כמתוכח המניח הנחה להקשות עליה כאומר כאשר ימצא הרשע שהוא מכתיר את הצדיקים בעולם אז יצא המשפט מעוקל בין האנשים לא שיקרא את יהודה צדיק, ואפשר לומר שאמר צדיק כפי המפרשים כנגד חסידי ישראל שהרגו הכשדים והגלו אותם, גם שמלכות יהודה בהתיחסה לנבוכדנצר היה יהודה צדיק בדינו באמונותיו ותורותיו ונבוכדנצר בהפך."
+            ],
+            [
+                "וביאר על מה היתה תלונתו באומרו ראו בגוים והביטו והתמהמהו תמהו ר\"ל הן אמת שתמיד היה בגוים שמתגברים אלו על אלו וכובשים אותם ומושלים בהם אבל כשתראו ותביטו במנהגו של עולם ובספורי הגוים תתמהו מאד לפי פעל נבוכדנצר אשר נעשה בימיכם הוא כ\"כ זר ויוצא מהטבע שאדם אחד אשר לא מזרע המלוכה הוא יקום מעצמו ויכבוש את כל הארץ וימלוך בכפה ואין מוחה בידו שתהיה האמנתו דבר קשה לשומעים, ולכן אמר כנגד ישראל הביטו זה והתמהמהו תמהו וידעתי שלא תאמינו בו אע\"פ שיסופר לכם ואמר זה לפי שהנבואה הזאת היתה קודם חרבן ירושלם וחשב הנביא שבני דורו ברשעתם לא יאמינו בה כשיספר ענינה אליהם:"
+            ],
+            [
+                "כי הנני מקים את הכשדים וגומר עד על משמרתי אעמודה: אמרו המפרשים שהנביא אמר בשם האל יתברך הנני מקים את הכשדים, והוא בלתי מתישב אצלי לפי שכל התוכחה הזאת אמרה הנביא כמדבר בשם עצמו אין בה דברים בשם האל, ולכן יראה שהנביא על עצמו אמר כי הנני מקים את הכשדים כי לפי שהוא בנבואתו זאת היה מיעד במעלתם וממשלתם על כל הארץ ייחס הקמתם ומעלתם לעצמו המיעד עליה, וקרא אותם גוי מר ונמהר להגיד שאין בו תכונה טובה מחסד ורחמים כי הוא מר כלענה במעשיו, וגם כן אין בו ישוב השכל ולא דעת ולא תבונה בו ועל זה אמר והנמהר כי הוא גוי מהיר בפעולות��ו מבלי מחשבה טובה ויהיה מזדון לבו ללכת למרחבי ארץ בדרך רחוק לרשת משכנות לא לו (ז) ולקחת ולכבוש ארצות המלכים, והגוי הזה איום ונורא הוא מפיל יראתו על כל יראיו, ואומרו ממנו משפטו ושאתו יצא אפשר לפרשו על גוי הכשדים שלא יקראוהו עמים וממלכות אחרות להמליכו עליהם אבל מעצמו יצא אותו משפט ונשיאות מעלה אשר לקח כרצונו. ואפשר לפרש מלת ממנו על הקדוש ברוך הוא שזכר למעלה עד אנה ה' יאמר ממנו יתברך משפטו ושאתו ומעלתו של מלך בבל יצא כי הוא יתברך מינהו לכבוש ממלכות ולהחריבם והוא לא כן יחשוב ולבבו לא כן ידמה, וחכמים ז\"ל דרשו במכילתא (בשלח שירתא פ\"ב פ\"ו) דרשות רבות על איום ונורא הוא ומכללם אמרו איום ונורא הוא זה נבוכדנצר דכתיב ביה (ישעיה יד, יג) ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממנו משפטו ושאתו יצא זה אויל מרדך בנו שצוה להוציאו מקברו וגרר את עצמותיו מהקבר לראות אם היה מת, עשו בדרש משפטו המשפט שנעשה בו ושאתו על שנשאוהו מקברו וגם הוא פשט נכון בכתוב."
+            ],
+            [],
+            [
+                "וזכר הנביא מגבורת הגוי הזה וקלו מנמרים סוסיו שיהיו סוסי הכשדים קלים כנמרים, והכשדים עצמם חדו מזאבי ערב שיצאו לטרוף ולא יטרפו עד הערב שהם בתאוה רבה לטרוף מפני הרעב שלהם וכל זה אמר באיכותם, ואמנם ברבויים וכמותם אמר ופשו פרשיו ר\"ל ירבו פרשיו מאד, והראב\"ע פי' ופשו והתפשטו ואמר שעם היות שפרשיו מרחוק יבאו הנה לא יגעו ולא ייעפו בדרך אבל יעופו כמו הנשר שהוא חש וממהר לאכול:"
+            ],
+            [
+                "כלו לחמס יבא ר\"ל הגוי הזה כלו ר\"ל כשרים כעבדים כולם באים לחמס כלומר לשלול שלל ולבוז בז אין בהם שרים שילחמו בעבור הכבוד ולא יחושו לבזה כמו שהיו ברומיים כי אלה כולם באים לחמוס, ואמנם אומרו מגמת פניהם קדימה נתקשה על המפרשים לפי שהכשדים בבואם על ירושלים כלפי מערב הם באים כי בבל מזרחית היא לא\"י ולכן פרש\"י מגמת מלשון יגמא ארץ רץ במרוצה לשעה קלה כברת ארץ כאלו גמע ושתה הארץ לפניו, וכן הם מגמת פניהם קדימה שאיפת פניהם דומים לרוח קדים העזה שברוחות כן ת\"י, והראב\"ע פירשו קרוב לזה שאמר שחסר כף מגמת פניהם כקדימה. ויותר נ\"ל לפרש שגוי הכשדיים היה מגמת ונוכח פניהם לשלול שלל תמיד ולבוז בז ולשוב מיד לארצם שהיא לצד קדימה עם השלל אשר ישללו, ואמר זה לפי שהגוים הצרים על עיר אחת כשתהיה מגמת פניהם לשבת ולדור בה לא ישחיתוה ולא יחריבוה אבל כאשר יכוננו לשוב מיד לארצם לא יחמלו על הארץ, ולכן אמר שהכשדים יהיה מגמת פניהם לשוב קדימה אל ארצם לפי שבעבור זה שמו את ירושלם לעיים שרפוה באש והחריבוה."
+            ],
+            [
+                "ואחרי שזכר תארי הכשדים זכר תארי נבוכד נאצר מלכם באומרו והוא במלכים יתקלס ר\"ל שכל כבודו וקלוסו הוא בהכנע מלכים לחרפן ולגדפם, וכן רוזנים משחק שהיותו הורג ומגלה הרוזנים היה אליו שמחה ושחוק גדול, הוא לכל מבצר עם היותה עיר בצורה וראשה בשמים ישחק כי יהיה נקל בעיניו לכובשה, ויצבור עפר וילכדה ר\"ל שבבואו אל עיר היה מצוה לכל עמו לצבור ולאסוף עפר רב לעשות חומה גבוה עליה כדי להלחם בה ובזה היה נקל אצלו לכובשה. והראב\"ע פי' ויצבור עפר וילכדה שהוא דבור המשליי כאלו הוא צבר עפר הארץ למלוך עליה."
+            ],
+            [
+                "וזכר שנבוכדנצר בראותו הצלחותיו היה מתגאה וחלף רוח ממה שהיה כמו שנאמר בשאול (ש\"א י, ו) ונהפכת לאיש אחר מפני שההמלכה לאדם שלא היה מקוה אותה יחליף את רוחו ותכונותיו, כן אמר שזה הרשע אז חלף רוחו כי בראות עצמו בכל כך ממשלה כאלו נעשה אדם אחר ויעבר חקו, ומלבד זה היה אשם לפי שהיה מיחס זה כח לאלוהו ונצחונו וגבורותיו והצלחתו היה מיחס אותם לאלקיו ולא היה עולה על רוחו שמאת הש\"י היתה הסיבה לכל הצלחותיו."
+            ],
+            [
+                "והנה אמר הנביא ע\"ז הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי ולא נמות כלומר אין אני מתרעם ע\"ז מפני פחדי מנבוכדנצר שיעשה כלה נחרצת בעמי כי ידעתי שאתה הוא ה' אלקי מקדם אלקי אבותינו אברהם יצחק ויעקב ומקדם קדמה שמרת אותם מאויביהם וכן תשמור אותנו ותרחם עלינו באופן שלא נמות, כ\"ש שאתה ה' למשפט שמתו את נבוכדנצר ואתה צור עולמים להוכיח בו עמך יסדתו והמשפט והתוכחת אינו ככליה הגמורה, (יג) אבל היתה תרעומתי ותלונתי לפי שאתה טהור עינים מראות ברע ר\"ל שלא אל חפץ רשע אתה ואין הרע מטבעך, והבט אל עמל מבואר הוא שלא תוכל לפי שהוא דבר סותר אל שלמותך, והיה ראוי מפני זה שכפי רשעת הכשדים ונבוכדנצר מלכם תחריבם ותחרימם ולא תתן להם הצלחה על שאר האומות אשר כבש ולמה אם כן תביט בבוגדים שהם הרשעים האלה ומסביר להם פנים ואיך תחריש בבלע רשע נבוכדנצר את ירושלם ומלכות יהודה שאף על פי שהוא חוטא אין ספק שהוא צדיק ממנו וכמו שאמרו במסכת ברכות (דף ז, ב) צדיק ממנו הוא בולע צדיק גמור אינו בולע."
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואם תאמר שאין זה מאתך בעצם כי אם הסתרת פניך זו קשה מן הראשונה שתעשה האדם כדגי הים שהם נעזבים למקרה (טו) וכל מי שרוצה ליטול מהם יבא ויטול וזהו אומרו כולו בחכה העלה ר\"ל נבוכדנצר הוא כמו הצייד הגדול שבחכה שלו כל הדגים יעלה מן הים וגם לא לא' וא' מן הדגים יקח בפרט אבל לכולם בהתחספות' יגורהו בחרמו ר\"ל יקבצהו ברשתו ויאספהו במכמרתו שהוא גם כן מין רשת על כן ישמח ויגיל בהצלחתו, (טז) ובעבור זה יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו בחשבו שאין הצלחתו מאתך כי אם שבהמה ר\"ל בחרמו ומכמרתו היה שמן חלקו כאלו בכוחו הגיע לכל זה, (יז) וגם ימשך מזה שלהיותו מצליח בצידתו לא יחדל ממנה והוא אומרו העל כן יריק חרמו והוא בתמיה ר\"ל האם בהיוחת הדבר כן יריק חרמו לא באמת כי הוא תמיד להרוג גוים לא יחמול ולא יריק אם כן חרמו כיון שבכל אשר יפנה יצליח כרצונו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            []
+        ],
+        [
+            [
+                "על משמרתי אעמודה וגו' עד הנה עופלה לא ישרה וגו'. חז\"ל בשוח\"ט (תה' פ\"ז) אמרו על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור מהו מצור שהצר לו צורה ואמר איני זז מכאן עד שישיבני שנאמר ואצפה לראות מה ידבר בי וגו'. והראב\"ע כ' הטעם בשומר חלקו באשמורות הלילה שהוא נעור ויפתח עיניו לראות שהשומרים מחלקים את הלילה למשמרות וכ\"א שומרת משמרתו. ויותר נכון אצלי לפרש שהיו הנביאים מכינים נפשם לנבואה ונפרשים מהדברים הגשמיים המעכבים את הדבקות והיו משוטטים מחשבותיהם באותה דבר שהיו חפצים לדעתו ואז היתה מגעת אליהם הנבואה באותם הדברים בפרטיותם מהצד שהיו מתנודדים ושוטטים מחשבותיהם בהם, וז\"ש כאן על משמרתי אעמודה רוצה לומר על אותה משמרת ופרישות והכנה והתבודדות שהיה לי בעת הנבואה עמדתי עליה ולא זזתי ממנה ואתיצבה על מצור ר\"ל שהיתה מחשבתו משוטטת תמיד ומעיינת ומחשבת בענין מצור ירושלם העתיד לבוא והיה מצפה לראות מה ידבר בו השם יתברך ברוח נבואתו באופן שידע מה ישיב על תוכחתו לשואלים ממנו איה אלהי המשפט ולכן אמר ומה אשיב כלומר ומה אשיב אני על תוכחתי כשיעשו אותה לי בני אדם."
+            ],
+            [
+                "וסיפר שענהו השם כתב חזון ובאר על הלחות למען ירוץ קורא בו וזה בלא ספק על מפלת נבוכד נצר אמרו, רוצה לומר כתוב החזון והנבואה אשר אדבר אותך במפלת מלכות בבל וזרע נבוכד נצר ויהיה כתיבה ומאמרים מבוארים שלא יצטרכו אל פירושם למען ירוץ קורא בו ומבלי עומק העיון יבינהו."
+            ],
+            [
+                "ואמנם אומרו אחר כך כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב וגומר פרש\"י והחזון אשר תכתוב הוא כי עוד חזון למועד שעוד עתיד לקום נביא לקץ שנים שיתגלה לו חזון למתי יהיה מועד מפלת בבל וגאולת ישראל משם ויפח לקץ ודבור יאמר לו על הקץ של בבל לפי מלאת לבבל שבעים שנה ולא יכזב, אם יתמהמה לבוא שיאריך לכם אותו מועד חכה לו כי בא יבא ולא יאחר אחר השבעים כלום. ויש עוד לפרש אם יתמהמה הנביא לבוא והוא היה ירמיהו. וי\"ת כתיבא נביאתא ומפרשא על ספרא דאוריתא תרגם כתוב בחולם כמו כתוב בשורק כבר נרמז בתורה (ויקרא כו, לד) אז תרצה הארץ את שבתותיה שבעים שמטות שקלקלו וכנגדן כלו שבעים שנה ע\"כ לשון הרב. והראב\"ע כתב על הלוחות שהנערים קוראים בהם כי עוד חזון עוד יקום זה החזון למועד שגזר השם ויפח ואשר ידבר לקץ לא יכזב כמו כל צורריו יפיח בהם (תהלים י, ה) וטעם זה הקץ קץ מפלת כשדים, והיו אם כן דברי החכם אלה קרובים לפירוש רש\"י. והרד\"ק פירש שכתוב חזון הוא על ספר ושענינו שיכתוב החזון בספר ברמיזות למען יעמוד ימים רבים ושמלבד זה יבאר על הלוחות שעל הלוחות שהיו בידיהם יבארהו אבל לא בספר כי בו יכתוב ברמיזות ושהוא על דרך מה שאמר לישעיה (ישעיה ל, ח) כתבה על לוח אותם ועל ספר חקה ותהי ליום אחרון, ודבריו אלה דמיון רוח הם כי בכתוב הזה לא נזכר ספר כי אם לוחות ולא נזכר ברמיזות כי אם בביאור והספר והלוח בכאן אחד הוא אם לא כפי מנהג הארצות לכתוב. ואתה המעיין רואה אם כן שהמפרשים כולם פירשו החזון הזה כולו אחד ועל פקידת בבל, ואין דעתי סובלת זה מטענות. ראשונה מאומרו כתוב חזון ואמר כי עוד חזון למועד ופשט הכתוב מורה ששני חזיונות נזכרו לא אחד. ושנית שאיך יאמר על גלות בבל אם יתמהמה חכה לו והנה הם נפקדו אחרי מ\"ט שנה לחרבן ירושלם עד רשות מלך פרס לאמר מי בכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל ומה ההתמהמהות והעיכוב אשר ראה בגלות הזה. ושלישית שאיך יקרא לפקידת בבל קץ והנה לא נקרא קץ כי אם לתכלית הגליות וקצם והיא קץ הימים וקץ הפלאות ואחרית הזעם אבל ענין בבל לא נקרא קץ כי אם פקידה אמצעית בין הגלות והגאולה. ורביעית שהנה מצאנו לחכמינו הקדושים ז\"ל שדרשו זה הפסוק על הגאולה העתידה לא על פקידת בבל, אמרו בפרק חלק (סנהדרין צז, ב) תניא רבי נתן אומר מקרא זה נוקב ויורד עד תהום כי עוד חזון למועד ויפח לקץ לא יכזב לא כרבותינו שהיו אומרים עד עידן עדנין ופלג עידן ולא כרבי שמלאי שהיה דורש ותשקמו בדמעות שליש (תהלים פ, ו) ולא כרבי עקיבא שהיה דורש עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ (חגי ב, ו) מלכות ראשונה שבעים שנה שנייה נ\"ב שנה ומלכות כוזיבא שתי שנים ומחצה, מאי יפח לקץ לא יכזב אמר רבי שמואל בר נחמני תיפח רוחן של מחשבי קיצין שהם אומרים כיון שהגיע קץ ולא בא שוב אינו בא אלא חכה לו שנאמר אם יתמהמה חכה לו כי בוא יבא ולא יאחר ע\"כ. וגם כן דרשו בשוחר טוב (תהלים פ\"ז) כתוב חזון ובאר על הלוחות אמר לו הקב\"ה לחבקוק כשאמרתי בגלות ראשונה כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה (ירמיה כט, י) לא היו מאמינים ואומרים בנו בתים ושבו (שם ה) וכיון ש��שלמו אותם שבעים שנה כתוב (דברי הימים ב' לו, כג) כה אמר כורש מלך פרס, אף עכשיו כשיגיע הקץ אני גואלם וכן הוא אומר (ישעיה סג, ד) כי יום נקם בלבי, כששמע חבקוק נפל על פניו ואמר לפניו רבש\"ע על תדין אותי מזיד אלא שוגג שנאמר (להלן ג, א) תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות. הנך רואה בעיניך שהאנשים האלה שלמים הם הבינו שהיה בפסוקים האלה רמז אל גאולתנו העתידה.",
+                "ולכן נראה לי לפרש בפסוקים האלה שעם היות שחבקוק התרעם על הצלחת נבוכדנצר שהחריב בית ראשון הנה השם יתברך בתשובתו הודיעו והשפיע עליו שני חזיונות, הראשון לענין נבוכדנצר ומלכות בבל שבמהרה תהיה מפלתו ועם זה ישובו בני יהודה על אדמת קדש, ועל החזון הזה הראשון אמר כתוב חזון ובאר על הלוחות רוצה לומר כתוב ובאר החזון אשר אני דובר אליך לא לבד בספר אבל גם על הלוחות שהנערים מתלמדים לקראת בהם כדי שהחזון הזה יהיה מגולה ומפורסם ומבואר לכל ממפלת בבל ומלכה וזהו למען ירוץ קורא בו, ועוד הודיעו חזון שני שלא שאל עליו הנביא באומרו כי עוד חזון למועד כאלו אמר ודע לך עוד שאחרי אותו חזון ראשון ממפלת בבל ומפקידת בית שני עוד יש חזון אחר למפלת האומות ולגאולה אחרת והוא למועד קץ כי אותו חזון יפח וידבר לקץ הגלות ואחרית הזעם ולא יכזב ומה שידבר ממנו הוא שיהיה המשכות ארוך מאד עד אותו קץ, ולכן אם יתמהמה הקץ ההוא אתה ישראל חכה לו ולא תתיאש מהגאולה כי הנה עכ\"פ אותו קץ ומועד בוא יבוא ולא יאחר, והנה בא יבא אמר על המועד שזכר כי יבא אותו מועד הקצוב לפניו ואז קץ האומות ומפלתם וקץ הגליות ואחרית הזעם לא יאחר כי בבוא אותו מועד במהרה תכלינה כל אלה והוא על דרך אני ה' בעתה אחישנה (ישעיה ס, כב) כי בהגיע עתה ומועדה לא תתאחר הפעולה ההיא אבל במהרה חוסה תצא לפעל. הנה אם כן לא היתה כל תשובת השם יתברך לנביא לבד על תלונתו מענין נבוכדנצר ומלכות הכשדים אבל הודיעו שני חזיונות הראשונה בתשובת מה ששאל ממפלת בבל והכרת זרעו של נבוכדנצר ופקידת בית שני וגם צוה לכתוב ולבאר על הלוחות למען ירוץ קורא בו והיה זה מפני שממהר האלקים לעשותו ואין הסתר במה שהיתה לימים מעטים, והחזון השני הוא מחרבן אחר יותר גדול ממנו לכלל האומות וקץ הגליות כולם ואחרית הזעם וזה לא צוה שיכתוב על הלוחות ולא שיבארהו למען ירוץ קורא בו לפי שהיה לזמן ארוך וכדי שלא יתיאשו ישראל מהגאולה.",
+                "ואולי כיון השם להודיע לנביא שבגלות הארוך הזה בתחילתו יבא איש מתפאר שהוא משיח וגואל כי בזה תתעפל נפשו בזדון והצדיק ירא אלקים לא יאמין בדבריו ועל זה אמר אם יתמהמה קץ הגלות הזה חכה לו, והנה אמרתי זה רוצה לומר אם יתמהמה חכה לפי שבא יבא לא יאחר מי שעופלה בזדון ולא ישרה נפשו בו רומז אל שהעפיל לעלות למדרגת נביא וגם משיח וגם אלוה אבל הצדיק באמונתו יחיה ולא יתפתה אליו, ויהיה לפי זה פסוק הנה עופלה מכלל החזון מגיד מהעתידות מה שיהיה בסוף בית שני בתחלת זה הגלות הארוך. ואפשר לומר עוד שעל שתי החזיונות האלה אמר אם יתמהמה וגומר כי על החזון השני שזכר באחרונה אמר מיד אם יתמהמה חכה לו לרמוז על אורך זמנו, ועל החזון הראשון מענין בבל אמר כי בא יבא לא יאחר כאומר הנה מועד החזון השני הזה ארוך מאד הוא ולכן אף שיתמהמה אל תתיאש וחכה לו על כל פנים אמנם החזון הראשון לא יתמהמה כמוהו כי הוא בוא יבוא ולא יתאחר בזה, וכבר יורה על אמתת מה שפירשתי בשני החזיונות האלה ושאומרו כתוב חזון הוא על פקידת בבל ואומרו כי עוד חזון הוא לעתיד לבוא, מאשר באותו מאמר שזכרתי מפרק חלק ודרשו חכמים ז\"ל על קבוץ הגליות הפסוק השני כי עוד חזון למועד ולא דרשו עליו הפסוק הראשון כתב חזון ובאר על הלוחות לפי שהיה מבואר אצלם שהפסוק הראשון נאמר על ענין בבל בלבד והשני נאמר לעתיד לבא, והותרו עם מה שפירשתי בזה בכל אחד מהדרכים השאלה הרביעית והחמישית: ואחרי שהודיע הש\"י לנביא בדרך כלל עניני שני החזיונות נתן לו בכל אחד מהם תוספת ביאור כי הנה על הראשון שצוהו שיכתוב אותו על הלוחות ויבאר אותו מענין מפלת בבל אמר:"
+            ],
+            [
+                "הנה עופלה לא ישרה נפשו בו וגומר עד הוי בונה עיר בדמים. והמפרשים פירשו הנה עופלה לא ישרה נפשו בו על נבוכדנצר וכמו שדרשו במדרש תנחומא (תרומה ד) זה נבוכדנצר שהמליך אותו הקב\"ה על כל העולם ולא היה שמח בחלקו, וכן דרשו חז\"ל וצדיק באמונתו יחיה על יכניה מלך יהודה. והראב\"ע כתב שמלת לא שאמר לא ישרה מושך עצמו ואחר עמו יאמר הנה נבוכדנצר עופלה מתחזק ומתגאה בנפשו בחושבו שביתו יהיה נכון לעד עם היות שלא ישרה בו ואין בו מדה טובה ואיך זה והנה הצדיק באמונתו לא יחיה ולא ינצל מידו ואיך יחשוב הוא שינצל ונפשו עופלה ולא תבוא לנפילה והוא פירוש בלתי מתישב. ולי נראה שהפסוק הזה לא נאמר על נבוכדנצר כי אם על תוכחת הנביא ותרעומתו ועפלה הוא כמו אפלה כי אותיות החא\"ע כבר ידעת שהם מתחלפות, ורוצה לומר הנה האדם כשיסמך על דעתו ומחשבותיו תהיה תמיד נפשו עופלה אפלה וחשכה ולא ישרה בו כי תמיד תשב בספקות ומבוכות מחשבותיהם, אמנם הצדיק והוא המאמין שכל דרכי ה' משפט ואין עול והוא מצדיק את דינו באמונתו יחיה מבלי ספקות וחקירות עיוניות, ואמר זה כנגד חבקוק שרצה להתוכח עם השם יתברך בטענות עיוניות בענין רשע וטוב לו ולכן אמר לו הספיקות האלה הם כולם דרך חשכה לא ראו אור כי הנה עופלה ואפלה הנפש אשר לא ישרה באדם אבל יש בה ספקות שהם מפני הנטיה מהיושר אמנם הצדיק לא יעשה כן ולא יהרהר אחר מדת בוראו אבל באמונתו יחיה באומרו תמיד הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט (דברים לב, ד) וכבר אמרו בשוחר טוב (תהלים פ\"ז) שהוכיח הקדוש ברוך הוא לחבקוק על תרעומתו, ושאמר לו הקב\"ה (ישעיה מה, ט) הוי רב את יוצרו וחרש את חרשי אדמה הסכימו למה שפירשתי בפסוק הזה והותרה השאלה הששית:"
+            ],
+            [
+                "ובעבור שעיקר תלונת חבקוק היה בהצלחת נבוכדנצר לא על חורבן ירושלם וגלות יהודה כמו שזכרתי לכן לא הודיעו הש\"י מתי תהיה פקידת בבל כמו שעשה לירמיהו לפי שלא שאל על זה, האמנם הודיעו מפלת בבל והשחתת בית נבוכדנצר וזרעו כי על זה היתה תלונתו כולה, ומפני שהיה נבוכדנצר רודף אחרי היין ומשתכר פעמים הרבה והיה עם זה בוגד ובלתי עומד בדבורו לכן קראו יין ובוגד ואמר ואף כי היין בוגד ר\"ל כי איש היין הבוגד הזה הוא עתה גבר יהיר ולא ינוה שלא יתישב בדבר ולא יתבונן במה שיעשה גם כי לא ינוח בנוה כי כל חפצו ללכת להשחית, והאיש הזה הרחיב כשאול נפשו לכבוש ממלכות והוא כמות ולא ישבע להשמיד ולהרוג גוים כאשר תעשה המות שלא ימלט ממנה איש ותראה שהכל נכנעים לפניו ויאסוף אליו כל הגוים ויקבוץ אליו כל העמים והממלכות להיות תחת ממשלתו, (ו) אל תחשוב שלא יבא יומו לקבל עונשו כי הלא אלה כולם עליו משל ישאו ומליצה שהחידות שלה יהיו לו ובעבורו ויאמר כל אחד עליו הוי המרבה לא לו ר\"ל המרבה מלכיות וממשלות ולא יהיו לו ולזרעו ובזה רמז מה שהיה לו בחייו שנטרד מן האנשים והלך בשדה כחיתו יער, ועליו אמר עד מתי ומכביד עליו עבטיט רוצה לומר עד מתי תתמיד ממשלתו כי הנה הוא יהיה מכביד עליו עב טיט והוא הפוך על דרך כל רבים עמים כאלו אמר שיבוא זמן שהוא יכביד על עצמו טיט עב ויתפלש בעפר כפגר מובס ולא אמר זה באמת כי אם על הזמן שהלך בשדה לשלג ביום ולקרח בלילה כמשוגע וכבעל חי שיכביד על עצמו הטיט. ורש\"י פירש ואף כי היין בוגד על בלשצר שבמשתה היין הביא כלי בית המקדש ושתה בהם לפיכך לא יעמוד במלכותו ולא יתקיים מדורו ונוהו, ופירש ומכביד עליו עבטיט משא עונות כבדים כעב של טיט והרב רבי דוד קמחי פירש בשם אביו הלא יחשוב נבוכדנצר כי סופו לקבר ומכביד עליו עבטיט שעל קברו יכביד עליו הטיט העב, (ז) ופירש הלא פתע יקומו נושכיך על התולעים שבהיותו בקבר יקומו ויקיצו לאכול בשרו. ואינו נכון בעיני כי המות הטבעית אחת היא לכל כצדיק כרשע ורמה תכסה עליהם, ויותר נכון היה לפרש הלא פתע יקומו נושכיך ויקצו מזעזעיך על אותם שהשליכוהו מקברו.",
+                "אבל פשט הכתוב על אמתתו מבואר והוא שאחרי שרמז לו מה שיקרהו בחייו זכר מה שיהיה על ביתו וזרעו אחרי מותו ממלכי מדי ופרס שיחריבו את כבודו, ועל זה אמר הלא פתע יקומו נושכיך ר\"ל הנושכים את מלכותך ויקצו ויעורו מזעזעיך רוצה לומר המזעזעים והמחריבים אותך והיית למשסות למו, והנה אמר על מדי ופרס המחריבים את מלכות בבל יקומו ויקצו לפי שהם קודם לזה היו נכנעים לבבל ונבוכדנצר וזרעו היו מושלים על אותם המלכים והם התעוררו בימי בלשצר למרוד במלכות נבוכדנצר ולבא להלחם עם זרעו היושב על כסאו ולכן אמר הלא פתע יקומו שוכניך ויקצו מזעזעיך שיעורו לזה כאיש אשר יעור משנתו. והרב ר' אברהם בן עזרא כתב שבעבור שאמר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות על ההרוגים אשר הרג לכן בהתעוררות זרעם לנקום נקמתם אמר יקומו נושכיך ויקצו כאלו יקיצו ויעורו שוכני עפר להנקם ממנו, (ח) וזהו גם כן כי אתה שלות גוים רבים רוצה לומר אתה שללת עמים רבים גם כן יבאו עמים שישללוך, ואפשר לפרש שלות מגזרת לדבר אתו בשלי והענין אחד שבעבור שגזל ועשה שלי בגוים רבים היתה הגזרה האלקית שגם כן ישלו אותו כל יתר עמים, והסתכל אומרו ישלוך כל יתר עמים כי הנה ביאר בזה שלא יחריבו מלכות בבל אחת מהמלכויות שכבש נבוכדנצר כי אם יתר העמים פרס ומדי אשר לא כבש והיו מקדם תחת מלכות בבל המה קמו עליו והתעוררו לזה, ואמר שיהיה כל זה מסבת דמי אדם אשר שפך והחמס אשר עשה בארץ בבל קריה ובכל יושבי בה, ורש\"י פירש מדמי אדם ישראל שנקראים אדם וחמס ארץ ישראל קריה ירושלם וכל יושבי בה בני יהודה ונכון הוא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "וקנן עליו באומרו הוי בוצע בצע רע לביתו רוצה לומר הוי על הגוזל העמים למלאת את ביתו שהוא בצע רע וחמדה מגונה באמת וחשב להנצל לשום במרום קנו רוצה לומר בבנותו מגדל חזק וגבוה, או שאמרו על בבל כמ\"ש בספר דניאל (דניאל ד, כז) הלא דא היא בבל רבתא די אנא בנייתא לבית מלכות בתקוף חסני, ועשית זה להנצל מכף רעה כלומר מהאויב המבקש רעתך (י) תדע לך שיעצת בשת לביתך כלומר אע\"פ שלעצתך לא היתה בושת מפלת המלכות בימיך הנה לביתך יעצת בושה רבה במה שקצות שהכרת והרגת עמים רבים כי קצות הוא מלשון וקצות את כפה (דברים כה, יב) רק הוא מפעל הקל מבעלי הה\"א כמו מקצה רגלים. והראב\"ע פי' שקצות דבק אל בושת כאלו אמר יעצת בושת לביתך מכל קצות עמים רבים ויהיה לפי זה קצות מלשון קץ וקצה, ��מלבד הפסד מלכותך הנה הפסדת נפשך וחייבת אותה לעונש גדול ומופלג בעולם הנשמות והוא אומרו וחוטא נפשך, (יא) וכ\"ז מפני החמס והגזל אשר עשית לפי שכל אשר לך היה בגזל וחמס עד שהאבן מקיר תצעק מהכותל אשר היא בנויה שם ואומרת גזולה וכפיס מעץ יעננה את האבן שג\"כ היא גזולה וכל זה הפלגת המליצה שאפי' האבנים והעצים שעשה מהם ביתו היו מגזל וחמס, או שהרס מדינות וקריות ולקח האבנים היפות והעצים הנאים אשר בהם והביא לבנות בבל וליפותה ולכן אמר אחר זה הוי בונה עיר בדמים וכונן קריה בעולה ר\"ל אוי לך נבוכדנצר שבנית עיר בבל בדמים וכוננת אותה קריה בעולה וגזל, כך פירשו המפרשים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "הוי בונה עיר בדמים וכו' עד תפלה לחבקוק הנביא. כבר זכרתי שהמפרשים פירשו הפסוקים האלה כולם מפרשת הוי בונה עיר בדמים ופרשת הוי משקה רעהו ומה הועיל פסל והוי אומר לעץ על נבוכדנצר ועל מלכות בבל כדרך הפרשיות של מעלה, ולא נראה לי כן אלא שמפני שבתשובת השם לנביא זכר לו שני חזיונות אחד במפלת בבל ואחד לעתיד לבוא במפלת האומות שהצרו לישראל אשר מלכות אדום היא הראש שלהם והיה שכבר ביארו מפלת מלכות בבל, לכן הודיעו עתה הקדוש ברוך הוא ענין החזון השני מחרבן אדום אשר החריב גם כן את ירושלם והגלה את עמו בגלותינו זה ועליו אמר הוי בונה עיר בדמים וכונן קריה בעולה שהיא רומי ראש מלכות אדום."
+            ],
+            [
+                "הלא הנה מאת ה' צבאות וייגעו עמים בדי אש רוצה לומר גזור הוא מלפניו יתברך שיגיעת העמים ההם תהיה סופה לאש ולכליון ומעשה אותם האומות ייעפו בדי ריק (יד) לפי שיבא זמן שתמלא הארץ לדעת את כבוד ה' כמים יכסו על ים, והכתובים האלה אין ראוי לפרשם על פקידת בית שני כי לא נתקיימו שמה אבל בהפך שאז פסקה הנבואה ונתחדשו כתות צדוקים וביתוסים המינים והאפיקורסים, אבל הייעוד הזה בא בדברי ישעיהו מיוחד לגאולה העתידה כמו שאמר (ישעיה יא, ט) כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, ומסכים אליו אמר ירמיהו (ירמיה לא, לד) מיעד לעתיד לבוא כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם, וצפניה אמר (צפניה ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה', ועליו אמר כאן באמת כי תמלא הארץ לדעת את כבוד ה' לפי שאז יתגלה כבוד השם לעיני כל בשר והיה ה' למלך על כל הארץ וכאשר יתגלה כבוד ה' יהיה יגיעת האומות לריק ולבהלה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "ובעבור שרומי היתה בנאמנות אהבה ואחוה ושלום עם ישראל כ\"ז שנה כמו שזכרו חז\"ל בפר\"ק דע\"ז (דף ח, ב) ואחר כך קמו עליהם לכבשם ולהחרימם לכן אמר הנביא נגדה הוי משקה רעהו שהוא אדום שהשקה את ישראל כוס התרעלה והחרבן והיית מספח ואוסף חמתך עליו ואף שכר ששתו וישכרו ממנו, וכל זה עשית למען הביט על מעוריהם ר\"ל לגלות ערותם, ומספח הוא מגזרת ספחני נא, וענינו שאתה מאכילם חמתך ומשקה אותם אפך ומעוריהם הוא כמו ערותם חרפתם וקלונם."
+            ],
+            [
+                "וכיון שאתה אדום שבעת קלון מכבוד ר\"ל לעשות קלון לגוים יותר מלכבדם שתה גם אתה עתה מכוס התרעלה והחורבן והערל מהתרעלה, והראב\"ע פירש והערל תראה ערלתך כמ\"ש כמעשהו למען הביט אל מעוריהם, תסוב עליך כוס ימין ה' כלומר שתשקה גם אתה אותו וקיקלון על כבודך וקיקלון מלה אחת הוא ו\"ק הפועל כפול כאלו אמר קלון או הם שתי מלות קיא וקלון, (יז) והנה יהיה זה לפי שחמס לבנון יכסך ר\"ל החמס שעשית ללבנון שהוא ארץ ישראל כמ\"ש (דברים ג, כה) ההר הטוב הזה והלבנון הוא יכסך, והוא ע\"ד מ\"ש עובדיה (עובדיה א, י) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה. ומפני שהמשיל ארץ ישראל ללבנון המשיל יושביה לחיות שדרכן לשכון בלבנון ע\"ד ולבנון אין די בער וחייתו אין די עולה (ישעיה מ, טז) ולכן אחרי שזכר חמס הארץ הקדושה שמשלו בה הרומיים זכר גם כן שוד הבהמות שהוא משל לשפיכות דם בני יהודה בגלותם באומרו ושוד בהמות יחיתן ר\"ל וחמס לבנון שנפל חתיתך עליהם ויחיתן הוא מלשון מחיתה ר\"ל שוד בני יהודה שנפל חיתת אדום עליהם, וכמו שנבוכדנצר כשזכר מפלתו אמר שהיה מדמי אדם וחמס ארץ קריה וכל יושבי בה כן אומר באדום שיהיה חרבנו מסבת דמי אדם וחמס ארץ קריה וכל יושבי בה והם בני יהודה אשר שפכו דמם כמים וחמס ארץ שהיא ארץ ישראל קריה וכל יושבי בה שהיא ירושלם, ומזה יראה הראות מבואר שניבא חבקוק על חרבן בית ראשון ע\"י נבוכדנצר ועל חרבן בית שני על ידי אדום ולכן אמר הכתוב שני פעמים מדמי אדם וחמס ארץ כנגד אותם שתי חורבנות ואם לא נפרשהו כן יהיה אחד מהם מותר וכפל מבואר בהכרח."
+            ],
+            [],
+            [
+                "ולפי שמלכות רומי כשכבשה את ירושלם היתה עבודתה בפסילים ובצלמים וגם היום שהחזיקה בדת ישו\"ע הנוצרי עושים להם פסילי אלהיהם וכל קדושיו עמו לכן אמר כנגדם מה הועיל פסל כי פסלו יוצרו כלומר מה הועילו לאדום פסיליהם שפסל אותם יוצרם שהוא האומן שעשאם ומה הועיל להם המסכה שנסך בה הפסל שהוא מורה שקר לעובדיו, וה\"ר אברהם אבן עזרא כתב שאמר מורה שקר על כהן הע\"ז והענין לומר מה התועלת ליוצר ולעושה אותו כי בטח יצרו עליו לעשות אלילים אלמים שאין בהם כח ולא דבור, (יט) ואוי להם שמתפללים להם ואומרים לפסל העץ הקיצה ועורי לאבן דומם, ובדרך תימה אמר כנגדם הוא יורה רוצה לומר איך תחשבו שהוא יורה לכם את הדרך אשר תלכו בה והנה הוא תפוש זהב וכסף כלומר מצופה ממנו אבל כל רוח אין בקרבו ואיך א\"כ יורה לכם את אשר תעשו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "ולכן דע נא וראה כי לא עזב ה' את הארץ והוא רואה ומשגיח בכל זה וכי יקום לדין עמים כולם יראו מלפניו ולא יהיה פוצה פה ומצפצף כי ה' בהיכל קדשו שהוא השמים יתן קולו לפני עמו הס מפניו כל הארץ ומי יאמר לו מה תעשה, ואפשר שאמר וה' בהיכל קדשו על ב\"ה העתיד להבנות שכאשר תשוב שכינתו בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ וכל האומות ישימו יד לפה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "תפלה לחבקוק הנביא וכו' עד סוף הספר. רש\"י כתב שענין התפלה הזאת הוא שחבקוק בקש רחמים על עצמו לפי שהטיח דברים וקנטר אחר מדת הדין וכן דרשו חכמים ז\"ל במדרש שוחר טוב (תהלים פ\"ז)."
+            ],
+            [
+                "ופירש שמעתי שמעך, שמעולם נפרעת ממכעיסיך פעלך בקרב שנים פעלך הראשון שהיית נפרע ממכעיסיך אויבינו בקרב שני הצרה הזאת שאנו שרויין בה חייהו כלומר עוררהו והשיבהו ובקרב שנים הללו תודיעהו, וברוגז אשר תקצוף על הרשעים תזכור לרחם את ישראל. והראב\"ע כתב שהראה הקב\"ה לחבקוק רעב שעתיד להיות ועליו התפלל וראייתו על זה אומרו בקרב שנים חייהו רוצה לומר בקרב שני הרעב, וכן הבנהרים חרה ה' על עצירת המטר ותעור קשתך על הקשת הנראה ביום הקשת וכן כי תרכב על סוסיך ר\"ל העננים וכן כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים וגומר. ודברי רש\"י הם דרך דרש, ובדברי הראב\"ע הם דרך חלום אולי שראה בחלומו זה כי ראיות שהביא אינם הכרחיות בפשט הכתובים. והטיב לראות הרד\"ק שכתב שהתפלל על צרות גלותינו זה אבל לדעתו שלא הו��יעו הקב\"ה דבר ממנו בנבואתו זאת לא יהיה ענין לתפלתו כי איך יתפלל על הגלות הזה אשר לא ידעו.",
+                "אבל אמתת הדבר הוא כמ\"ש שהנביא בתחילת נבואתו התחיל להתלונן על חרבן בית ראשון והאל ית' הראהו שני חזיונות. א' מחרבן ראשון ומפלת נבוכדנצר שתהיה עליו והודיעו שיהיה זה מהרה, ובחזון השני הראהו חרבן שני והגלות הזה שהיה ארוך מאד, ולכן ראה הנביא להתפלל על הגלות הזה אשר הודיעו באחרונה, ומפני שעשה תפלתו בדרך שיר אמר בה על שגיונות מלשון שגיון לדוד (תהלים ז, א) שהוא כלי זמר ואמר ה' שמעתי שמעך יראתי כלומר שמעתי מה שאמרת לי מהגלות ואורכו ויראתי איך יעמדו ישראל כ\"כ שנים בקרב אויביהם כי הנה על הגלות הראשון אשר בבבל אנו מצטערין והייתי אני מתרעם ואתה בא להוסיף עליו גלות אחר ארוך ונמשך מאד, ולכן אני מתפלל לפניך שפעלך שהוא ישראל פועל האל ומעשה ידיו כמ\"ש (ישעיה מה, יא) על בני ועל פעל ידי תצווני, בקרב שני הגלות ההוא הארוך אשר ישב בו כמת תחיה אותו כלומר תעמידהו שלא יבוא לידי כלייה ובקרב אותם שנות ראינו רעה תודיע שברוגז רחם תזכור ר\"ל שאף בזמן הרוגש וחגלות והאף תזכור לרחם עליהם וכמ\"ש בתורתך (ויקרא כו, מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וגומר וזכרתי להם ברית ראשונים, ובדרש (עיין מו\"ק יז, א) אמרו רח\"ם בגימטריא אברהם חשבון זה כחשבון זה כלומר זכור להם ברית אברהם וזכר על זה הנסים והגבורות שעשה הקב\"ה עמהם כאשר גאלם ממצרים כדי להוציא מזה שכן יעשה עמהם בגלות הזה בצאתם ממנו."
+            ],
+            [
+                "ועל זה אמר אלוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן סלה שהוא ספור מתן תורה על דרך מה שאמר משה אדוננו (דברים לג, ב) וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן כי תימן הוא שעיר, ואמר כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ להגיד שהיתה התורה שניתנה שמה אלהית ונתנה לישראל אשר בארץ, והראב\"ע פירש כי כאשר עבר הכבוד על הר שעיר שהוא סמוך לפארן כמו שאמר (בראשית יד, ו) ואת החורי בהררם שעיר עד איל פארן אז זרח כבוד השם ונראתה גבורתו על ישראל במלחמת סיחון ועוג וכסה שמים הודו ששבחוהו הכל ופחדו ממנו אבל מדברי משה למדנו שזה באמת על מתן תורה נאמר."
+            ],
+            [
+                "וכן אומרו ונוגה כאור תהיה הוא על מראה כבוד ה' שהיתה כאש אוכלת בראש ההר, ועל הדרך הזה אפשר לפרש קרנים מידו לו ששם במעמד הר סני זכה משה לקרון פנים מידו של הקדוש ברוך הוא ושם היה חביון עוזו שעמד בהר נחבא ומסתתר בתוך הענן ארבעים יום ומ' לילה בלי מאכל ומשתה שזה היה עוזו באמת. והראב\"ע פירש ונוגה כאור תהיה על עמוד האש ושם חביון עוזו על הארון כמו אתה וארון עוזך (תהלים קלב, ח).",
+                "ויותר נכון אצלי לפרש שמפני שדיבר על האור הנכרת שראו במעמד הר סיני באומרו ונוגה אמר כאור תהיה רוצה לומר שהדברים האלהיים זה דרכם שיקרה להם כמו שיקרה לשמש ולאור המופלג שלא יוכל האדם לראותו לרוב זוהרו ובהירותו, וכן ענין השגת כבוד השם יתברך שלרוב אורו וזוהרו אי אפשר שיושג בשכל האנושי והוא אומרו כאור תהיה רוצה לומר אותו נוגה וכבוד שראו בהר סיני בענין האור השמשי היה לפי שקרנים מידו לו ר\"ל הקרון הזוהר והאור המופלג יתחבא עוזו ויעלם מבני אדם כי היה ענין הנוגה והכבוד הנגלה בהר סיני שהיה כאש אוכלת לא בעצמו כי אם לעיני בני ישראל כי לא היה אש ממש אבל לא היו משיגים אמתתו מפני זוהרו."
+            ],
+            [
+                "אחר כך זכר מה שקרה להם באומרו לפניו ילך דבר כלומר כמו שעשה השם יתברך עם ישראל כל הטובה הזאת מהתורה ואור שזרח עליהם כן כשחטאו לפניו במדבר היה הורג לפניו בדבר ובשאר עונשים. והראב\"ע פירשו על מלחמת הארץ שלפניו רוצה לומר לפני ארון הכבוד ילך דבר להרוג את העמים ויצא רשף שהוא כמו דבר מלשון ולחומי רשף (דברים לב, כד) והוא על דרך את אימתי אשלח לפניך והמותי כל העם."
+            ],
+            [
+                "וזכר אחר זה כיבוש הארץ ויציאת כנענים ממנה ועל זה אמר עמד וימודד ארץ שכבשוה וחלקוה לשבטים במדה ובחבל ראה ויתר גוים שהתירם ושלחם מן הארץ ויתפוצצו הררי עד שהוא משל למלכי כנען, או שאמר על הארץ עצמה, והענין שכל מקום ששם עינו עליו מיד היה נמס וכל הר שהיה עובר בו הארון היה מתמוסס ואין מלך ואין שר שיעמוד לפניהם, וכן שחו גבעות עולם שהם הערים הבצורות שכבש יהושע וכל זה למה לפי שהליכות עולם לו רוצה לומר מהלכי העולם כולם הם לשם יתברך לעשות בהם כרצונו, ובתנחומא (שמיני ו) דרשו עמד וימודד ארץ כנגד דור המבול ודור הפלגה שמדד השם להם מדה כנגד מדה ודרשו ראה ויתר גוים התיר להם האיסורין שקצים ורמשים וכו'."
+            ],
+            [
+                "ואמנם אמרו עוד תחת און ראיתי אהלי כושן הוא להגיד שהקדוש ברוך הוא תמיד היה חפץ להטיב לישראל ואם יום או יומיים ישפוך עליהם זעמו הנה הוא בעון ישראל כי הנה בזמן השופטים שבחטאת ישראל משלו בהם כושן רשעתיים לא היה כ\"א תחת און של ישראל ובהפך בקראם אליו יענם כי הנה בימי גדעון ירגזון יריעות ארץ מדין."
+            ],
+            [
+                "עוד זכר בקיעת הירדן וקריעת ים סוף באמרו הבנהרים חרה ה' אם בנהרים אפך אם בים עברתך שזכר הנהרות כנגד הנסים שנעשו בירדן, ואמר שתי פעמים הבנהרים לרמוז אל הנס שנעשה בו בהעברת ישראל ולנס שנעשה בו גם כן לאליהו ולאלישע, אבל בים לפי שלא נקרע כ\"א פעם אחד בלבד אמר אם בים עברתך שהוא ים סוף, והענין האם כאשר נחרבו הים והנהרות ההם היה בחרון אפך בהם לא באמת אלא שהיתה הסיבה לפי שרכבת על סוסיך ומרכבותיך ישועה להושיע עמך."
+            ],
+            [
+                "ועריה תעור קשתך כי כמו תשועתו לרוכב הסוס כן דמה אותו לתופס הקשת, ועריה ותעור הם מענין גלוי כלומר נגלה נגלתה קשתך והיה זה מפני שבועת האבות שקיימת לבניהם וזהו אומרו שבועות מטות אומר סלה כלומר השבועות שנשבעת לתת הארץ למטות ולשבטי ישראל אותו האומר והנדר עומד לנצח ולכן נהרות תבקע ארץ ר\"ל בקעת להם הארץ להוציא להם נהרות לשתות מים במדבר וכמו שאמר (תהלים עח, טז) ויוציא נוזלים מסלע ויורד בנהרות מים ורש\"י פירש נהרות תבקע ארץ על בקיעת הירדן."
+            ],
+            [
+                "וכנגד מלכי כנען שנמוגו וחלו מפני השם יתברך אמר ראוך יחילו הרים רוצה לומר שראו הנפלאות שעשית עם ישראל במדבר ועם מלכי האמורי וראו גם כן שזרם מים עבר ר\"ל שעבר ישראל בזרם ים סוף ובירדן, כי הנה נתן תהום קולו ונשמעו אותם הניסים בכל ארץ כנען וכמו שאמרה רחב (יהושע ב, י) כי שמענו אשר הוביש ה' את מי ים סוף וגומר, וזהו גם כן אמרו רום ידהו נשא שבים סוף ובירדן נצבו כמו נד מים נוזלים כאלו נשא התהום ידו לרום, ורש\"י פירש רום ידהו נשא צבא השמים הודו לו."
+            ],
+            [
+                "וזכר גם כן הנס שנעשה ליהושע בגבעון בהלחמו עם המלכים ועל זה אמר שמש ירח עמד זבולה ר\"ל שעמד השמש בחצי השמים וירח עמד כדי שלאור חציך יהלכו רוצה לומר יהושע ועמו באותה מלחמה ולנוגה ברק חניתך שהוא רמז אל אבני הברד שהשליך הקדוש ברוך הוא באותה מלחמה על האויבים, (יב) ובזה האופן בזעם תצעד ארץ כלומר בזעמך ובאפך כבשת ארץ העממים וירשת אותם. (יג-יד) ואומרו יצאת לישע עמך וגו' נקבת במטיו וגו' דרכת בים סוסיך וגו' פרש\"י משיחך שאול ודוד ערות יסוד חומות אויביהם נקבת במטיו סנחריב וסיעתו שהם סוערים כרוח סערה להפיציני ואתה נקבת ראשי גייסותיו במטיו שהיה בא לרדות בהם. והרד\"ק פירש כל זה עבר במקום עתיד:",
+                "ונראה לי לפרשם כמשמעם והענין שהוציא הנביא כלל מכל תפלתו כאלו אמר כמו שיצאת ועשית תשועה ופורקן ביציאת מצרים כן תצא לעתיד לבא לישע עמך ולהחריב אויביך וזהו יצאת לישע עמך כלומר הנה התבאר מכל מה שאמרתי שיצאת לישע עמך שהוא ישראל ולישע את משיחך שהוא משה ובעבורם מחצת כל ראש מבית רשע שהוא פרעה ערות יסוד עד צואר סלה כלומר גלית יסודו מן הראש ועד הצואר שהוא יסוד הגוף, ונקבת במטיו ראש פרזיו רוצה לומר במטות פרעה שצוה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו באותה מדה נדון הוא וכל עמו בים, כי במטיו ר\"ל באותו שבט הרשע אשר הכה בהם את ישראל נקבת את ראש פרזיו שהם ראשי עריו וטירותיו שהם רודפים אחריו ויסערו להפיצני באומרם ארדף אשיג אחלק שלל והיה בזה עליצותם כמו לאכול עני במסתר ר\"ל כמו כשהיו אוכלים את ישראל העני בהיותו במצרים נסתר ביניהם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "ולגודל גבורתו בים אמר עוד דרכת בים סוסיך חומר מים רבים שכל זה על קריעת ים סוף נאמר, ובמכילתא (בשלח פרשה ג') אמרו בזכות השבטים קרע הקדוש ברוך הוא את הים שנאמר נקבת במטיו ראש פרזיו וכן רמזו דרכת בים סוסיך על סוסי פרעה רוצה לומר שהקדוש ברוך הוא הביא את סוסי פרעה בים כדי להטביעם בחומר מים רבים, ואמר הנביא הנה כל התשועה והגאולה אשר עשית בימים ההם אתה בעצמך עשית אותם בפרעה ובכל עמו, (טז) אבל עתה בגאולה העתידה שמעתי ותרגז בטני לאותה השמועה ובטני שהוא רמז אל הלב כמו המו מעי לו (ירמיה לא, כ) ותורתך בתוך מעי (תהלים מ, ט) שהוא גם כן נאמר על הלב, ולקול אותה שמועה צללו שפתי שהוא הקשת השפתים זו בזו מרוב הפחד, ואפילו עצמי ששם האברים היותר קשים שבגוף ירקבו לזאת השמועה ותחתי ובמקומי שירגז הגוף כולו במקומו, והשמועה היא אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו רוצה לומר שבמקום שהייתי חושב שאנוח בארצי אחרי שובי מגלות בבל הנה כפי מה ששמעתי מהחזון השני נהפכה מנוחתי ליום צרה לפי שיעלה על ארץ יהודה וירושלם עם יגודנו והוא עם הרומיים מלכות אדום שהחריבה.",
+                "ונכון גם כן אצלי לפרש שמעתי ותרגז בטני שהיא השמועה ששמע חבקוק מנבואת שאר נביאים שיעדו מפי השם ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל (יחזקאל כה, יד) ועובדיה (עובדיה א, יח) אמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום, ומיכה (מיכה ד, יג) אמר קומי ודושי בת ציון כי קרנך אשים ברזל ופרסותיך אשים נחושה והדיקות עמים רבים, ולכן כנגד אותה שמועה ששמעו מאת השם אמר חבקוק שמעתי ותרגז בטני, ונתן הטעם למה רעדה אחזתהו באומרו אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו רוצה לומר איך אפשר שתהיה מנוחת ישראל מצרתם וגלותם נקנית מכח גבורתם כשיעלה הוא להלחם על עם יגודנו והם האומות שהחריבום ומשלו עליהם שנים רבות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואמר זה לפי שראה כי אזלת יד של ישראל ואפס עצור ועזוב ונשארו מעט מהרבה ואיך יעלו על העם שיביא גדודיו עליהם ואיך יוכלו להלחם בם ולנוח מצרתם כי תאנה לא תפרח ואמר זה כנגד ישראל שנקרא בדברי הנביאים תאנה וגפן וזית וצאן ובקר כמו שהיתה בנבואות שהמשילו את ישראל לכל אחד מהעצים האלה ועליו אמר כי תאנה לא תפרח כלומר אין בה כבר כח להוציא פרח ואין יבול בגפנים וגומר שהכל משל על מיעוט ישראל וחולשתם, וכבר מצינו בדבריהם ז\"ל בב\"ר (נג, ג) שדרשו הכתוב קרוב לזה אמרו כי תאנה לא תפרח זה אברהם כד\"א (הושע ט, י) כבכורה בתאנה בראשיתה, ואין יבול בגפנים זה שרה כד\"א (תהלים קכח, ג) אשתך כגפן פוריה, כחש מעשה זית אותם מלאכים שבשרו את שרה האירו פניה כזית שכחשים היו, ושדמות לא עשה אוכל אותם השדים המתים לא עשו אוכל, גזר ממכלה צאן כד\"א (יחזקאל לד, יז) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, ואין בקר ברפתים כד\"א (הושע י, יא) ואפרים עגלה מלומדה ע\"כ. וכבר נוכל לפרש כי תאנה לא תפרח כפשוטו שהיו ישראל בדור ההוא עם עני ודל בחוסר כל לפי שהארץ תהיה בקללה כי תאנה לא תפרח וגו' שהוא על דרך אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה (ירמיה ח, יג) וגם צאן ובקר לא יהיה להם לאכול."
+            ],
+            [
+                "ועכ\"ז ימלטו בחמלת ה' והוא אומרו ואני בה' אעלוזה כלומר כל תקותי וכל נחמתי אינה כ\"א באלקים כי בו אעלוזה שהוא ילחם לישראל ויגן באדם ובזרועו וכוחו, אגילה באלקי ישעי כי אף על פי שישראל היו מועטים ה' יהיה חילי שהוא חיל גדול מאד."
+            ],
+            [
+                "ואף על פי שישראל חלשים ולא יוכלו להתנועע והם עם עיף ויגע הנה הוא יתברך ישים רגליהם כאילות, ואף על פי שיהיו עם מפוזר ומפורד בין העמים הנה הוא יתברך ברוב רחמיו וחסדיו על במותיהם של ישראל ידריכם באופן שכל נגינותי שירותי וזמירותי יהיו למנצח האמתי שהוא האל יתברך, או אמר למנצח בנגינותי שישוררו במקדש ה' ע\"ז הנס הלוים המנצחים עוד כל ימי הארץ.",
+                "והרד\"ק פירש ותרגז בטני וגומר אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו על מלחמת גוג ומגוג, ופירש כי תאנה לא תפרח דרך משל על העמים הנאספים על ירושלם והוא דרך יונתן שתרגם כי תאנה לא תפרח על מלכות בבל, ואין יבול בגפנים שלא תמשול עוד על ישראל שנקראו גפן, כחש מעשה זית על מלכות מדי ופרס ושדמות לא עשה אוכל על מלכות יון גזר ממכלה צאן על מלכות רומי ואין בקר ברפתים שלא תהיה עוד אחת מהאומות מושלת על ירושלם, ואלה הם דבריו ארי מלכות בבל לא תתקיים ולא תעביד שולטן על ישראל יתקטלון מלכי מדי ופרס וגברי יון לא יצלחון ישתצון רומאי ולא יגבון קיסומא בירושלם, ואני כבר הודעתיך במאמר מעיני הישועה ובמקומות אחרים שמלחמת גוג ומגוג לא תהיה על ישראל אבל שילכו בני אדום על ישראל לכובשה ויביאו מלכי המזרח והצפון מבני ערב עליהם ותהיה עת צרה גדולה ובה תהיה נקמת השם מאויביהם כי באותה מלחמה יאספו כל הד' מלכיות ותהיה בהם נקמת ה' כדברי המתרגם הזה. הנה אם כן בסוף הנבואה הזו נתן השם לנביא גזרה כוללת על שני חזיונות רוצה לומר שיכלו האומות כולם ובעת ההיא ימלט ישראל כי יעלוז בה' ובקדוש ישראל תתהלל:",
+                "תם ספר חבקוק תלי\"ת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Abarbanel, Tel Aviv 1960",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001080676&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אברבנאל על חבקוק",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Verse",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on Haggai/Hebrew/Abarbanel, Tel Aviv 1960.json

@@ -0,0 +1,121 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Abarbanel on Haggai",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001080676&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL",
+    "versionTitle": "Abarbanel, Tel Aviv 1960",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "אברבנאל על חגי",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בדברי חגי מצאנו נבואות רבות אם כפי לשונות הכתוב שאמר בשנת שתים לדריוש וגומר היה דבר ה' ואמר אחר כך ויהי דבר ה' ביד חגי שמורה שהיא נבואה אחרת, ועם כפי הזמנים שנאמר אחר כך בשביעי בעשרים וארבעה לתשיעי וגומר היה דבר ה' ביד חגי ואחר כך בסוף הספר ויהי דבר ה' שנית אל חגי בעשרים וארבעה לחדש, ויראה מכל זה שהם חמש נבואות חלוקות אבל עם כל זה להיותן קטנות מאד ובעבור שהיה הדרוש בכולם אחד שהוא בנין בית ה' לכן ראיתי לקבצם כולם בנבואה אחת לענין הפירוש והשאלות. ויש בה שבעה פרשיות. הראשונה בשנת שתים לדריוש. השנית ויהי דבר ה' ביד חגי. השלישית כה אמר ה' צבאות שימו לבבכם. הרביעית וישמע זרובבל. החמישית ביום עשרים וארבעה לחדש בששי. הששית כי כה אמר ה' צבאות אחת מעט היא. השביעית ויהי דבר ה' שנית אל חגי: וראיתי לשאול בהם שש השאלות:",
+                "השאלה הראשונה איך ארז\"ל שבבית שני לא חלה נבואה והלא ראינו שחגי ניבא שם כל הנבואות הכתובות בספר הזה וכן זכריה ומלאכי, ובספר עזרא נאמר והתנבי חגי וזכריה בר עדוא נביאיא על ישראל די ביהוד ובירושלם בשום אלה ישראל עליהון באדין קמו וגומר שזכר לבד חגי וזכריה לפי ששניהם ניבאו על בנין הבית ולא זכר מלאכי לפי שלא ניבא דבר על בנינה ואם היו בזמן בית שני שלשה הנביאים האלה איך אמרו חז\"ל שחסרה הנבואה בבית שני:",
+                "השאלה השנית אם היה שהקב\"ה סילק שכינתו מישראל בחרבן בית ראשון ולא רצה להשפיעה להם שם ולא לחול נבואתו ולא אורים ותומים ולא רוח הקדש ולא ארון וכפורת וכרובים ואש מן השמים שהם חמשת הדברים שחסרו בבית שני כמו שזכרו במסכת יומא (יומא כא, ב) מפני שלא היתה גאולה שלמה ולא בנין אלהי בקדושה ראויה אליו, אם כן למה צוה בבנין הבית השני הזה ושלח ע\"ז נביאיו השכם ושלוח אחרי שלא היה אלא מקדש מעט כאחת מבתי כנסיות אשר בגלות כאילו תאמר ביתר או אלכסנדריא וזולתם אשר לא באה הנבואה על בנינם:",
+                "השאלה השלישית בפר' עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ וגו' והרעשתי את כל הגוים ובאו חמדת כל הגוים ומלאתי הבית הזה כבוד וגו' לי הכסף ולי הזהב וגו', כ\"א נאמר כ\"ז על בית שני כמו שפי' המפרשים כולם מה הרעש אשר היה בבית שני כשנבנה הבית שעליו אמר ואני מרעיש את השמים ואת הארץ כי הנה הרעש שזכר יוסף בן גוריון היה בימי הורדוס קרוב לחרבן הבית ולא בזמן בנינו בימי זרובבל, כל שכן שכבר ביאר הכתוב שלא היה הרעש בארץ כי אם בין האומות במלחמותם כמו שאמר והרעשתי את כל הגוים ולא נתקיים זה, ועוד שאיך נתקיים ובאו חמדת כל הגוים ומלאתי הבית הזה כבוד כי הנה לא נתקבצו עמים בירושלם בזמן בית שני לעבוד את השם אם לא להחריב את ביתו ומתי באו חמדתם, ואיך נתקיים לי הכסף ולי הזהב כי הנה בבית שני לא היה עושר כל כך לא ביהודים ולא בבית השם ועם היות שהורדוס נתעשר הנה בכל דור ודור ובכל אומה ואומה יש עשירים מי ומי וכל שכן מהמלכים:",
+                "השאלה הרביעית באומרו גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, כ�� איך אפשר שהבית אשר בנה זרובבל במדה אשר נתן להם מלך פרס היה יותר נכבד מן הבית אשר בנה שלמה, ואף שנאמר שהבנין שעשה הורדוס היה יפה ועשיר מאד לא מפני זה ראוי שנחשוב שדמה ביופיו אל הבית אשר בנה שלמה כי מה שזכרו חז\"ל מיופיו וטובו של בית הורדוס היה בערך הבית אשר בנה זרובבל, כל שכן שהכתוב לא אמר גדול יהיה יופי הבית הזה או עושר הבית הזה האחרון מן הראשון אבל אמר כבוד והכבוד אינו העושר ולא היופי ולא רוב התמדת הבנין כמו שאמרו בדרשתם, כי הכבוד באמת נאמר על כבוד ה' שמלא את המשכן אחר שהוקם ועל כבוד ה' שמלא את בית ה' אשר בנה שלמה כשהביא הארון לבית קדשי הקדשים שהוא הענן האלהי והאור העליון אשר ירד שמה לעיני כל העם וכמו שאמר בשלמה ויהי כצאת הכהנים מן הקדש והענן מלא את בית ה' ולא יוכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה' את בית ה', והכבוד ההוא לא היה בבית שני לא ממנו ולא הרבה ואיך יאמר אם כן גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון אף כי ראשון ואחרון לא יאמר בשום צד על שנים בלבד אבל יאמר עליהם אחד ושני כי ראשון ואחרון לא יפול כי אם במנין שלשה או משם ולמעלה ולכן בימי בראשית נאמר יום אחד ולא יום ראשון:",
+                "השאלה החמישית באומרו ובמקום הזה אתן שלום אמר ה' צבאות, כי זה באמת לא נתקיים בבית שני לא בזמן הבנין כי היו צוררי יהודה שכניהם הרעים נלחמים תמיד עמהם כמ\"ש בעזרא (נחמי' ד, י) ויהי מן היום ההוא חצי נערי עושים במלאכה וחציים מחזיקים ברמחים מגינים והקשתות והשריונים וגו', ולא ג\"כ בימי היונים ששם היתה כל מלחמת החשמונאים עם מלכי יון ושריהם, ולא בזמן בית הורדוס כי תמיד היו איש באחיו להשמיד להרוג ולאבד וגם עם הגוים אשר סביבותיהם, ועם הרומיים תמיד היו במלחמה עד אשר ספו תמו מן בלהות ומתי נתקיים א\"כ ובמקום הזה אתן שלום בזמן בית שני:",
+                "השאלה הששית בנבואה האחרונה שאמר חגי אל זרובבל בשם הש\"י אני מרעיש את השמים ואת הארץ והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חוזק ממלכות הגוים וגומר ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם כי בך בחרתי, ולא ידעתי מתי נתקיימה הנבואה הזאת ואין לנו לפרשה על חרבן מלכות בבל כי זה כבר עבר לפי שחגי לא ניבא כ\"א בשנת שתים לדריוש ומהו הרעש אם כן אשר נעשה בימי זרובבל בהשמד ממלכות הגוים להעלותו לגדולה האם היו מלחמות מלכי פרס כמו שכתב רש\"י והרד\"ק, הנה כל ימי זרובבל ישבו מלכי פרס בכבוד על כסאם כל שכן שזרובבל לא נשאר בירושלם ולא מלך בתוכה לא הוא ולא אדם מזרעו כי הנה מיד אחר שבנה הבית שב לבבל ושם מת כמו שכתב יוסף בן גוריון, ואיך אם כן לקחו השם ושמו כחותם ובחר בו כאילו הומלך על בני יהודה ותמהתי מהמפרשים איך עברו על זה: והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות כולן:",
+                "הכוונה הכוללת בנבואות הספר הזה הוא להודיע בראשונה אל העם אשר שבו לירושלם מבבל לפי שהיו מתעצלים בבנין בית השם בחשבם שעדיין לא הגיע עת בנינו מפני מה שראו שצוו מלכי פרס להשבית הבנין, שאין הדבר כן ושכבר הגיע עת לבנות ובנבואה הזאת הוכיחם על התעצלותם בבנין באמרו שהפקידה אחת היא לבנות בתיהם בירושלם וארץ יהודה ולבנות בית ה' וכיון שהם בנו בתיהם למה יהיה בית ה' חרב, והוכיח את הדבר מהנסיון שהיו בלתי מצליחים במעשיהם בעבור שהיה בית ה' חרב ביניהם, ושלכן שמע זרובבל ויהושע הכהן הגדול וכל שארית העם לעשות המלאכה, ובעבור שהיו מהם מפחיתים ומקטינ��ם בנין הבית להיותו כאין בעיניהם בערך הבית הראשון אשר בנה שלמה לכן דיבר הנביא על לבם שלא יחדלו מלבנות בעבור זה כי קיום המצוה האלהית הוא העיקר לא יופי הבנין ועושרו, והודיעם עם זה לדעתי שגם הבית ההוא שיבנו בקטנותו לא יתמיד כי יבא אחריו רעש מלחמה והפסד אבל אחר כך יבנה בית שלישי וימלא השם אותו בית מכבודו ומעושרו ויהיה גדול כבודו מן הבית הראשון אשר בנה שלמה, ועוד שבימי הבית השלישי ההוא העתיד להיות יהיה שלום בכל העולם מה שלא יהיה בבית הזה. עוד הזהירם בנבואה אחרת על הכוונה והטהרה אשר ראוי שתהיה בבנינם ושלא יחשבו שהמזבח שהיה ביניהם והיו מקריבים עליו עולות וזבחים היה מספיק לעבודתם ולהתברך כל תבואותיהם על ידו כמו שיהיה עם בנין הבית אשר יסדו והתחילו לבנות ושמיד יראו בנסיון ברכת ה' בכל מעשה ידיהם: ובנבואה האחרונה הודיע את זרובבל בפרט לדעתי שהוא לא ימלוך בבית שני ולא איש מזרעו אבל באחרית הימים יהפוך השם וישמיד כסא ממלכת הגוים מארבעה מלכיות ויגאל את עמו וימלוך בתוכו איש מזרע זרובבל וזה כולו לעתיד לבוא הוא. הרי לך בזה קשור חמש הנבואות שבאו לחגי כפי מה שנזכרו בספר הזה:",
+                "בשנת שתים לדריוש המלך וגומר עד ויהי דבר ה' ביד חגי הנביא: בנבואת זכריה אתן טעם להגבלת השנה והחדש שעשה בנבואותיו מה שלא עשו שאר הנביאים. ועתה ראוי שתדע בתחילת כל הדברים שבני יהודה גלו מעל אדמתם בעון הע\"ז גלוי עריות ושפיכות דמים שהיה ביניהם גם בעון חלול שבתות ועוות המשפט והחמס והגזל שהיה בירושלם ומלבד כל זה בעון השמיטות שלא שמרו ישראל: והנה גלו לבבל כמספר השמיטות והיובלות שלא שמרו ולכן היו שבעים שנה בגלות בבל, אמנם אחרי אותם השבעים שנה רצה הקב\"ה לפקוד את עמו ולהוציאו מגלות ולהשיבו לירושלם והיה זה לתכלית משובחה והוא לתת להם מקום שישובו בתשובה ויתפללו אליו ומתוך תפלתם ותשובתם יסלח לעונותם וישרה שכינתו בתוכם ושבו בנים לגבולם אחיהם שהיו נדחים ומפוזרים בגליות, כי מפני שלא היתה פקידתם מבבל גאולה שלמה הוצרכו לאותו מצוע מהפקידה ההוא כדי להכין לבם לשוב אל אלהיהם באופן שיחכה לחננם ויחון לרחמם ותהיה להם הכנה גדולה לזה בהיותם בארץ ובבנותם בית ה' ועבודתם שם מה שלא יהיה בהיותם בחוצה לארץ, וכבר ביאר ירמיה הנביא עליו השלום שזה היה באמת תכלית פקידת בבל באומרו (ירמיה כט, י) כי כה אמר ה' כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם והקימותי לכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה ואין ספק שאמר זה על פקידת בבל, אמנם אומרו אחר כך כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם נאם ה' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה וקראתם אלי וגומר ושאר הפסוקים שאחרי זה מבואר נגלה הוא שלא נאמרו על פקידת בבל אלא להודיע שלא היתה פקידת בבל מכוונת לעצמה כי אם לתת להם הכנה והזדמנות לשישובו אל אלהיהם שיקבץ נדחיהם אשר לא שבו לבית שני, ואלה הם המחשבות שאמר שהיה חושב עליהם לשלום ולא לרעה ושהיו לתת להם אחרית ותקוה שהיא הגאולה השלמה שהיא אחרית הזעם ולכן אמר והלכתם והתפללתם אלי ר\"ל שאחרי אותה פקידה מבבל בהיותם בירושלם מקום התפלה ושער השמים יקראו אותו ויתפללו אליו ואין זה ייעוד אלא צווי שיעשו כן, ויעדם שהוא ישמע אליהם ואז ישיב את שבותם ויקבץ אותם מכל הגוים ומכל המקומות אשר נדחו שם, כי אי אפשר לפרש זה על פקידת בבל שכבר נעשתה כי אם על מה שיהיה אחר כך בחזרת עשרת השבטים ובני יהודה שנתפזרו בשאר הארצות שמתוך אותה התפלה והצעקה שיעשו בירושלם אותם השבים מבבל בפקידתם ישיב השם יתברך את שבותם ויקבצם כולם על אדמת הקדש, הנה התבאר בזה תכלית פקידת גלות בבל.",
+                "וכדי להשלים הכנתם לתפלתם וצעקתם רצה הקדוש ברוך הוא שיבנו את הבית, והנה לא עמדו בבבל כי אם קרוב לחמשים ושנים שנה כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה, עד שהעיר השם את רוח כורש לתת להם רשות לעלות לירושלם וכורש לא מלך אלא שלש שנים מקוטעות, ובתחילת מלכות אחשורוש כתבו שטנה ובוטל הבנין ארבע עשרה שנה של מלכות אחשורוש ועד השנה השנית לבנו שהוא היה בן אסתר המלכה כמו שזכרו חכמים זכרונם לברכה במדרש ויקרא רבה (יג, ה) שהוא אשר נתן להם בעצתה רשות ועזר להשלים בנין הבית, ומפני שבני יהודה היו מתיאשים מבנין הבית לפי שראו שבטלו צרי יהודה את הבנין שנים רבות לכן הוצרך השם יתברך לתת מרוחו על חגי הנביא שהיה בירושלם ולא ידענו מאי זה שבט היה כדי שינבא אל עולי הגולה ויחזק את לבם לשישתדלו בבנין הבית, ואמנם זכריה הוצרכה נבואתו אם להודיע מה שיהיה בימי הבית מממשלת המלכיות ואם לישר עולי הגולה בעניני הבית ובנינה ולנבאות על אותם שלא רצו לעלות מבבל לירושלם כמו שיתבאר בנבואותיו, וכן מלאכי הוצרכה נבואתו להוכיח את העולים מבבל על הנשים הנכריות ולנבא על מה שיהיה באחרית הימים וכמו שיתבאר. הנה אם כן נבאו שלשת האנשים האלה חגי זכריה ומלאכי כדי ללמד את העם העולים מבבל דרך ה' ויהו בונים את הבית כל שכן בראותם שלא ישובו בו הנבואה והארון ושאר הדברים הקדושים, ולכן היתה נבואת הנביאים האלה חגי זכריה ומלאכי עד תשלום בנין הבית ומשם ואילך אין עוד נביא כדבריהם ז\"ל, וכן כתב רש\"י בפירושו למסכת יומא פ\"ק (כא, ב) שהנבואה חסרה בבית שני אחרי שנגמר בנין הבית, ובעל ספר הכוזר כתב שהתמידה הנבואה בתוך אנשי בית שני ארבעים שנה אחרי שעלו מבבל וגם זה קרוב הוא למה שכתב רש\"י. והענין הוא שמה שניבאו חגי זכריה ומלאכי היה קודם תשלום הבנין או סמוך אליו יען וביען היתה נבואתם עם בנין הבית כולו לאותו תכלית אשר זכרתי רוצה לומר לישר את העם הבאים בפקידה לשיתחננו אל השם ויצעקו לפניו להשיב שבותם ולהשיב שכינתו בתוכם הנבואה ושאר הדברים הקדושים אשר היו ביניהם מימי קדם, אמנם בני יהודה לא עשו כן והוסיפו לחטוא ולא שבו אל אלהיהם ולא התפללו אליו ולכן לא זכו לחול השכינה ביניהם והשפע הנבואיי ורוח הקדש ושאר הדברים הקדושים לא חזרו בקהלם ולא לקבוץ אחיהם הגולים. הנה התבאר מזה צורך ותכלית פקידת בבל וענין הנביאים שהיו בבית שני, והותרו בזה שתי השאלות הראשונות אשר העירותי בזה.",
+                "ואתה תראה שבאו לחגי כפי מה שנזכר בספרו זה חמש נבואות וכולן היו בשנת שתים לדריוש מלך פרס בן אחשורוש ובן אסתר בזמן ארבעה חדשים בששי ובשביעי עד התשיעי ולא ניבא חגי עוד. והיתה הנבואה הראשונה שיאמר אל זרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה שהגיע עת הבנות בית ה', ולפי שהיה עיקר הדיבור הזה אל זרובבל ואל יהושע לכן אמר הכתוב ביד חגי אל זרובבל וגומר להגיד שאל זרובבל היה עיקר הדבור אבל נאמר לו על ידי חגי, וכן ראוי שיובן בשאר הפעמים שנאמר ביד חגי, וכבר כתבו המפרשים שלא היה זרובבל בנו של שאלתיאל אלא בן פדיה ופדיה היה בן שאלתיאל כמו שאמר בדברי הימים (דברי הימים א' ג, יז - יט) אולי היה שאלתיאל זקנו נכבד מפדיה אביו או שזרובבל נגדל על ברכי שאלתיאל זקנו ולכן נתיחס אליו, וככה אלה בני מי��ל בת שאול כי לא היה לה ולד רק גדלה אותם ונתיחסו אליה. והנה קרא את זרובבל פחת יהודה שהרצון בו שליט או מושל לפי שהיתה ירושלם נכבשת ונכנעת למלכי פרס ואיך יקרא זרובבל מלך שלא מלך בירושלם אבל להיותו מזרע המלוכה פחת שר ומושל, אמנם יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול כבר נזכר בדברי הימים שיהוצדק היה כהן גדול בימי צדקיה מלך יהודה כשנשרף בית ה' והלך בהגלות בית ה' את יהודה וירושלם ביד נבוכדנצר על כן ירש יהושע בנו מעלתו בעלות בני יהודה מגלות בבל, ואחרי יהושע שמש עדוא בנו ככתוב בספר עזרא ומפני זה לא שמש עזרא בכהונה גדולה לפי שבאה המעלה ההיא מאב לבן."
+            ],
+            [
+                "והנבואה הראשונה הזאת שבאה לחגי אין ספק אצלי שהיתה קודם שנתן דריוש רשות לבנות הבית ולכן אמר העם הזה אמרו לא עת בא עת בית ה' להבנות רוצה לומר העם הזה אמרו לא עת בוא רוצה לומר עדיין לא בא ולא הגיע העת לבנין הבית, ואין הדבר כדבריהם כי עת בית ה' להבנות כלומר עת וזמן ראוי הוא להבנות בית ה' ואמר זה להודיעם שעת הבנין לא היה אלא אחר תשלום השבעים שנה, והנה פקידת כרש היתה למלאת למלכות בבל שבעים שנה ולכן נפקדו אז לעלות אבל בנין הבית נתלה בחרבות ירושלם ונשלמה השבעים שנה בשנת שתים לדריוש ולכן היתה כוונת הנבואה האחת הזאת להודיעם שעת בית ה' להבנות כי כבר הגיע עת באה הצפירה להבנות בית ה':"
+            ],
+            [
+                "ויהי דבר ה' ביד חגי הנביא וגומר עד בשביעי בעשרים ואחד לחדש:"
+            ],
+            [
+                "זאת היא הנבואה השנית שבאה לחגי לאמר אל העם בעבור שהיו מתעצלים בבנין הבית ויראים מצוררי יהודה, העת לכם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב והעת הוא לשון תמיהה כאלו אמר הנראה בעיניכם שהיה עת לבנות לכם בתים ספונים אשר עשיתם לכם כלומר מכוסים בנסרי ארזים כמו ויספון את הבית (מלכים א' ו, ט) וספון בארז ומצאתם לכם שהם עת וזמן ראוי לבנות לכם בתים ספונים ואיך לא יהיה כל כך עת לבנין בית ה' שהבית הזה שהוא בית ה' חרב באמרכם שאין עת להבנות, (ה) ואם תאמרו על כל פנים שהאמת כדבריכם נניח ההיקש והטענות ונבא לנסיון שימו לבבכם על דרכיכם ועסקיכם שהנסיון יורה אתכם שמעשיכם רעים ואין ברכת השם יתברך בעסקיכם, (ו) כי הנה זרעתם הרבה והבא מעט רוצה לומר אל הבית והוא הפך דרך העולם כי אדם זורע מעט וקוצר ומביא לבית יותר ויותר ממה שיזרע ואיך אם כן לא תחשבו כי זה בעון שהבית הזה חרב, ועוד כי מה שתביאו אל הבית יש בו מארה שאם תאכלו לא תשבעו ואם תשתו אף על פי שיהיה אין לשכרה ר\"ל לא יוכל אדם להשתכר בו לפי שגם ביין חלה המארה לבלתי תת כחו, גם הלבוש אינו כדאי לחמם את הגוף עם היותו מהצמר שהוא חם והוא אומרו לבוש ואין לחום לו, והמשתכר ר\"ל האיש המשכיר עצמו או בהמתו גם אותו שכר יהיה לו למארה כנותן מעותיו בבגד נקוב כי כמו שיכנס יצא ולא ישאר כלום והוא אומרו והמשתכר משתכר אל צרור נקוב, והנה איש חכם ראוי שיתן אל לבו על דרכיו ולמה אתם לא תעשו כן: ורש\"י פירש זרעתם הרבה והבא מעט בעון הבכורים שבטלו אכול ואין לשבעה בעבור המנחות ולחם הפנים שבטלו, שתו ואין לשכרה לפי שבטלו הנסכים לבוש ואין לחום לפי שבטל בגדי כהונה וממדרש תנחומא הוא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "והנה אמר פעם שנית כה אמר ה' צבאות שימו לבבכם על דרכיכם לפי שבתחלת הנבואה הזו צוה להם שימו לבבכם על דרכיכם שיעיינו במארה הדבקה בכל מעשה ידיהם ואחרי שאמר להם זה צוה אותם שישימו לבבם על דרכיהם לתקנם, (ח) והוא בשיעלו ההרה ויביאו עצים ויבנו את הבית, ויעדם שאף שיהיה הבית קטן ומבלי עושר ירצה השם בו ויכבד שם כי אין הכבוד תלוי תמיד בעושר כי אם בכוונה הרצויה מהעובד הטוב האמתי.",
+                "וחכמים זכרונם לברכה דרשו בעבור הה\"א שחסרה במלת ואכבד שהוא לרמוז לחמשה דברים שהיו במקדש ראשון ולא היו במקדש שני כדאיתא במסכת יומא (כא, ב) ארון אורים ותומים אש מן השמים שכינה ורוח הקדש כי הנה הארון גנזו יאשיהו או ירמיהו הנביא והאורים ותומים חסרו לפי שעם היות שם שמונה בגדים הנה לא היו שואלים באורים ותומים אשר בחשן לפי שהם לא היו משיבים וכמו שכתב הרב הגדול המימוני בספר עבודה, ואמנם האש הן אמת שיוסף בן גוריון כתב שבזמן בית שני מצאו האש שהיה גנוז תחת הארץ והיה כשמן אבל אין זה סותר לדבריהם זכרונם לברכה, הנה עם היות שהיה שם מאותו אש שהיה על המזבח בזמן בית ראשון שנגנז היה מהראוי בבנין הבית שתרד אש מן השמים לעיני כל העם בחנוכת המזבח, כי הנה בבית אשר עשה שלמה עם היות שהיה אש על מזבח העולה אשר עשה משה לא נמנע מלרדת אש מן השמים בחנוכת המזבח ההוא אשר עשה שלמה כי זה קדוש עליון למזבח וכן היה ראוי שתרד אש בבית שני בחנוכת המזבח אשר עשו שם, ומאשר לא ירד שמה אש מן השמים צדקו דברי חכמים ז\"ל באמרם שחסרה האש כלומר האש היורדת מן השמים לעיני כל העם ושמו במקומו אותו אש שמצאו גנוז כדברי יוסיפון. ושכינה היא ענן הכבוד אשר מלא את המשכן כשהוקם ואשר מלא קדש הקדשים כשהביא שם שלמה את הארון. ורוח הקדש יהיה כפי דעת הרב המורה אותו הכח האלהי שנלוה אל דוד ואל שלמה לדבר דברי שירות ותשבחות ודברי חכמה עליונה, וכפי דעת המקובלים הוא מין ממיני הנבואה כי הנה הדברים האלה כולם לא היו בבית שני, אך אמנם ראוי לדעת שלא לבד אלה הדברים חסרו שמה כי גם המנורה והשלחן וכל כלי המשכן ויריעותיו וקרשיו ושאר הדברים שעשה משה במדבר וצנצנת המן ומקלו של אהרן ושמן המשחה כולם נגנזו ולא שבו בבית שני והיתה בהם קדושה נפלאה, והיה זה לפי שכלי המשכן אשר עשה משה לישראל לא היה ראוי שישתמשו בהן בהיותם בגלות כי אם בהיות ישראל כולם על אדמתם ולכן בהיות השבטים רובם בגלות שלא שבו בפקידה לא היה ראוי שאותם המעטים ששבו ישתמשו בהם, וכן שמן המשחה המיוחד למלכי בית דוד נגנז עד שוב המלוכה לביתו. סוף דבר שהיו עניני הבית השני ענינים אנושיים ועניני הבית הראשון אלהיים, האמנם חכמים ז\"ל זכרו אותם החמשה בלבד להיותם כוללים ומהכרח האומה ולהיותם יסודות לכל קדושת הבית ואלהותו. ואמר הנביא שאם לא יעשו כן לעלות ההר ולהביא עצים ולבנות הבית הזה תמיד יהיו לאחור ולא לפנים, (ט) ולכן אמר כנגד הזמן העתיד פנה אל הרבה והנה למעט והבאתם הבית ונפחתי בו רוצה לומר אשרפהו בהבל פי והוא מלשון נופח באש פחם, ואם תאמרו יען מה הנה השם משיבם יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "ואומרו על כן עליכם כלאו שמים רוצה לומר על כן תראו דבר נפלא שעליכם ועל אדמתכם בפרט כלאו שמים מטל והארץ תכלה יבולה, (יא) ואין כן בארצות הגוים שעליהם יהיה הגשם, והיה זה לפי שאני קראתי חורב על הארץ רוצה לומר על ארץ ישראל כי בעבור שהיה ביתי חרב הבאתי חורב והוא דרך צחות בלשון, וזכר הארץ שהיא השפלה וההרים שהם הגבוהים והדגן והתירוש והיצהר ובכלל אמר ועל כל אשר יוציא האדם ביגיע כפיו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "וזכר הכתוב שזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וכל שארית העם שמעו לקול ה' ולדברי חגי אשר דבר בשמו וייראו מעונשי השם וממארתו."
+            ],
+            [
+                "ואמנם אומרו ויאמר חגי וגומר אני אתכם יראה שאין לו ענין אבל ענינו הוא שבעבור שעדיין לא היה להם רשות מדריוש לבנות את הבית היו מסתפקים לעסוק בבנינה פן יענישם המלך על המלאכה אשר עשו הפך מצותו, לכן חגי בהיותו נודע בקרבם למלאך ה' ונביאו כי כל נביא יקרא מלאך כמו שאמר (במדבר כ, טז) וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים אמר לעם בשליחותו אל תראו ואל תפחדו ממלך פרס כי נחם ה' ומאמרו הוא אני אתכם רוצה לומר שהוא יתברך יהיה אתכם ויצילכם מכל רע ושומר מצוה לא יירא ולא יפחד ולא ידע דבר רע."
+            ],
+            [
+                "ומלבד דברי הנביא עוד העיר השם את רוח זרובבל שהוא היה הראש ואת רוח יהושע שהיה גם כן וכן את רוח כל שארית העם כי כולם הסכימו והתנדבו בלב שלם ובנפש חפצה לעשות מלאכה בבית ה', ובאו והתחילו לעשותה ביום העשרים וארבעה לחדש הששי באותה שנה שתים לדריוש, והנה אמר ויבאו ויעשו מלאכה להגיד שלא החלו עד יום כ\"ד לחדש התשיעי כמו שיזכור אחר זה אבל החלו להכין המלאכה מהאבנים והעצים הצריכים לבנין (טו) ובין אותו זמן בא רשות המלך ובנו ברשותו, ואל תתמה מאשר באה פרשה ביום עשרים וארבעה עם היות הפסוק ההוא דבק למעלה עם ויעשו מלאכה כי הנה נכתב כן לעשות ציון והפרש נרגש ביום אשר התחילו במלאכת הבית שהיה באותו יום, ומפני שמיד אחר כך קרוב לחדש ימים באה לחגי נבואה אחרת על הבנין ההוא עצמו לכן מבלי הפסק באה אחר זה הנבואה השלישית שהתחלתה בשביעי בעשרים ואחד לחדש כי בעבור שהיה הדרוש אחד לא הושם הפסק בתחילת הנבואה השלישית הזאת וכן בתחילת הנבואה הרביעית כמו שיבאר:"
+            ],
+            []
+        ],
+        [
+            [
+                "בשביעי בעשרים ואחד וגומר עד בעשרים וארבעה לתשיעי: זאת היא הנבואה השלישית וענינה שהיו באותם שעלו מבבל לירושלם אנשים שראו את הבית הראשון אשר בנה שלמה שהיה גדול ורם ורב כולו זהב טהור ואבן יקרה, והבית הזה אשר היו בונים להיותו קטן כפי מצות מלך פרס ומבלי עושר לדלות העם שעלו בפקידה היה כאין בעיניהם והיו מפני זה מתרשלים בבנין, (ג) ולכן צוה השם לאמר אליהם מי בכם הנשאר אשר ראה הבית הזה בכבודו הראשון רוצה לומר מי בכם הנשאר מאנשי חרבן ראשון הזקנים שראו את הבית הזה שבעבור שהיה באותו מקום עצמו קראו בית הזה בכבודו הראשון כפי מה שבנה אותו שלמה, ומה אתם רואים אותו עתה רוצה לומר ומה שאתם רואים אותו עתה בבנין הזה הלא כמוהו כאין בעיניכם ירצה בערך אל אותו הבית הראשון ובבחינתו יהיה זה כאין בעיניכם, (ד) אבל עם כל זה אין ראוי שירפו ידיכם מהבנין ולכן חזק זרובבל הנשיא הראש וחזק יהושע הכהן הגדול שאתה במעלה אחריו וחזק כל עם הארץ איש איש כפי מדרגתו ועשו כי אני אתכם נאם ה' ר\"ל ועשו הבנין הזה כי שפע השם ועזרו יהיה אתכם ואותה אתם מבקשים להמשיך רצון הש\"י והשפעתו עליכם לא יופי הבית ועושרו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "ואמנם אומרו עוד את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים ענינו שאין עיקר הבית בגודלו ורוממותו ועושרו כ\"א בקדושת ושמירת התורה אשר יהיה בו, ולפי שאמר למעלה ועשו כי אני אתכם ביאר שג\"כ יעשו את הדבר אשר כרת אתם בצאתם ממצרים שהיא התורה כי אם ישמרוה כראוי תהיה רוחו עומדת בתוככם רומז שתשוב השכינה והנבואה ושאר הדברים הקדושים שהיו חסרים ביניהם אם ייטיבו מעשיהם בשמירת התורה כי זה היה תכלית הפקידה ותכלית בנין הבית כמו שביארתי למעלה, מזה ימשך שאם לא יעשו כן ולא ישמרו את התורה כראוי לא תעמוד רוחו בקרבם ובזה נחמם על קוטן הבית ודלותו שיהיה כאין בעיני הזקנים אשר ראו הבית הראשון:"
+            ],
+            [
+                "ואמנם אומרו עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ וכל שאר הנבואה כבר ראית שהמפרשים כולם פירשוה על עניני בית שני ואמרו כי אמר עוד אחת מעט היא על ממשלת יון על ישראל שתבא אחרי ממשלת פרס ומדי לפי שגם היא מעט מהזמן תכלה, ופירוש הרעש על מלחמת החשמונאים שהוא רעש בדרך משל, ואחרים פירשוהו על הרעש שהיה בפעל בימי הורדוס, וכן פירשו גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון על בית שני כמו שדרשו רב ושמואל בפרק קמא דבבא בתרא (ג, א) חד אמר בשנים שבית ראשון עמד ד' מאות וי' שנה ובית שני עמד ת\"ק שנה וחד אמר בבנין שבנין הורדוס היה דבר יפה ונאה מאד:",
+                "וכבר זכרתי בשאלות שהפירוש הזה קשה לסובלו מפאת הספקות אשר העירותי עליהם שמה, וכבר התעצמו בהם חכמי הנוצרים להוכיח מהם שלא נאמרה הנבואה הזאת על בית שני אומרו עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ לפי שהאלוה סבת הסבות ומניע את השמים ואת הארץ ומה רעש יותר גדול מזה בשמים ובארץ, (ז) ושעל קיבוץ העמים לקבלת אמונתו אמר והרעשתי את כל הגוים ובאו חמדת כל הגוים שבאו כולם לקבל אמונתם, ושבעבור שהיה משכן משה והבית אשר בנה שלמה דבר מועט וקטן כפי רבוי העמים שהאמינו אז וכפי גשמות עבודת הקרבנות שהיו עושים בזמן ההוא לכן אמר הנביא על בית תורתם ואמונתם גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון וכמו שהרחיבו בזה פה האריכו לשון, אבל כבר יתחייבו אליהם בדעתם זה ספיקות ובטולים עצומים. האחד באומרו עוד אחת מעט היא שפירשו הם במעט זמן יבא זה הרעש וחדוש הדת הזאת וידוע שמעת שנאמרה נבואה זו על לידת משיחם שהיה לדבריהם בסוף בית שני עברו קרוב לארבע מאות שנה ואיך יאמר עליו מעט היא, והנה מיכה (מיכה ד, א) אמר והיה באחרית הימים ופירשוהו על ענין דתם ואמרו שמפני רוחק הזמן קרא אותו אחרית הימים ואיך יאמרו עתה שיקראהו עוד מעט: והבטול השני שהרעש שזכר חגי כאן הוא הרעש שזכר אחר כך בפרשת ויהי דבר ה' שנית אל חגי בעשרים וארבעה לחדש אמור אל זרובבל פחת יהודה לאמר אני מרעיש את השמים ואת הארץ והפכתי כסא ממלכות הגוים וגומר ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם וגומר, וזה יורה בביאור שאותו הרעש שנזכר בדברי הנביא הזה שני פעמים אחד הוא ואם האחרון היה בימי זרובבל לא אחריו ארבע מאות שנה גם הראשון אי אפשר לפרשו אלא כן. והבטול השלישי מאומרו ובמקום הזה אתן שלום אמר ה' צבאות ורמיזת במקום הזה אין ספק שנאמר על ירושלם והנה מיום שנולד משיחם לא היה שלום בירושלם כי אם חרב באחיו קטטות ומלחמות עד נחרצת שוממות ואיך נתקיים א\"כ ובמקום הזה אתן שלום: והבטול הד' כי השלום אשר יעד עליו חגי הוא השלום אשר יעדו הנביאים לימות המשיח בקבוץ גליותינו ואין ענינו אלא שלא יהיה אחריו מלחמה בכל הארץ לפי שישתתפו האומות כולם באמונת הש\"י, וכאשר לא יהיה ביניהם אמונות שונות שהוא הסבה להחזיק במחלוקת לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה ואיך יפורש זה על משיחם שאחרי בואו נתחלפו האמונות והדתות ונתרבו המלחמות בכל הגוים:",
+                "הנה מפאת הטענות שעשו חכמי הנוצרים שזכרתי בשאלות יראה שאין לפרש הנבואה הזאת על בית שני: ומכח הטענות עשיתי עליהם פה מלבד מה שעיקרי אמונתם הם נמנעים בעצמם ויוצאים מדרך האמת והמושכל מבואר נגלה שאי אפשר שתפורש על פי דעתם: ויצא לנו מזה שהפרשה הזאת לא נתקיימה עד כה ושהיא עתידה להתקיים בימי הגאולה אשר קוינוה וזה ענין הפרשה כפי הדעת האמיתי הזה:",
+                "הנה הנביא בעבור שאמר למעלה שהיה הבית הזה אשר היו בונים כאין בעיניהם אמר להם כי כה אמר ה' צבאות עוד אחת מעט היא ר\"ל הבית הזה השני אשר אתם בונים אמת הוא שמעט יהיה בערך אל הבית הראשון שבנה שלמה כאשר אמרתם וזהו עוד אחת מעט היא כלומר מלבד הבית הראשון ההוא אשר ראו הזקנים שבכם עוד תבנה ותכונן עתה בית אחר זה השני שיהיה מעט בערך אל הראשון, ואין לתמוה מאשר אמר בלשון נקבה כי כן דרך הנביאים לתאר פעמים הזכר בלשון נקבה כפי בחינה מהבחינות וכמו שאמר (ישעיה יז, י) על כן תטעי נטעי נעמנים וזמורה זר תזרענו כי תטעי הוא לשון נקבה ותזרענו לשון זכר: ואמר הנביא עוד אודיע לכם גרעון שני שיהיה בבית הזה והוא שלא יתמיד ולא יעמוד זמן רב גם הוא כי יבא אחריו חורבן וגלות אחר ארוך ומופלג ועל זה אומר ואני מרעיש את השמים ואת הארץ את הים ואת החרבה רוצה לומר שהכוכבים ממסילותם ילחמו באנשי בית שני וגם מלכי האדמה כולם יבאו להלחם בם מהם בים ומהם בחרבה רומז לאוכלוסי הרומיים אשר באו לחורבן בית שני מארבע פנות הארץ, אבל דעו נא וראו שאחר כך יבא זמן שתהיה נקמת השם יתברך על המחריבים ההם ועל עבדיו יתנחם ויבנה בית שלישי אחרון לכולם, ועל חורבן האומות אמר והרעשתי את כל הגוים שהוא רמז אל מלחמת האומות וחרבנם בזמן קיבוץ הגליות ועליו אמר ובאו חמדת כל הגוים שיבאו על אדמת הקדש ושם ינקם מהם, ואז בזמן ההוא אמלא את הבית הזה כבוד רוצה לומר הן אמת שבבית השני אשר תבנו עתה לא יהיה לכם כבוד ולא עושר ואין שלום אבל בזמן ההוא אני אמלא את הבית ההוא כבוד מפני שתבא שמה שכינה עליונה והעושר והכבוד מלפניה והשם יברך את עמו בשלום, (ח) כי הנה לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות ולכן אני ארבה אותם בבית האחרון ההוא העתיד להיות באופן (ט) שגדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון שהוא הבית השלישי מן הראשון אשר עשה שלמה ובמקום הזה שהוא ירושלם אתן אז שלום ולא ישמע חמס שוד ושבר בגבולו, והנה אמר ברמיזה הבית הזה לפי שבאותו מקום שבנה שלמה את הבית שם בנו בית שני ושם יבנה הבית האחרן לעתיד לבא. הנה התבאר שפרשת עוד אחת מעט היא ומה שנאמר והרעשתי כל הגוים וגומר ומלאתי את הבית הזה כבוד וגומר גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון וגומר לא נאמר על בית שני כי אם על הבית העתיד להיות כי הראה הש\"י לנביאו אגב גררא דבית שני ענין הבית העתיד שיהיה בית ה' לכבוד ולתפארת. והותרו בזה השאלה השלישית והרביעית והחמישית:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "בעשרים וארבעה לתשיעי וגומר עד ויהי דבר ה' שנית אל חגי: זאת היא הנבואה הרביעית שבאה לחגי."
+            ],
+            [
+                "ואמרו חכמים ז\"ל בפר\"ק דתעניות דרשו בעניני טומאה וטהרה שצוה השם את הנביא שאל את הכהנים תורה שמא שכחו בגלותם הלכות קדש וטומאה וטהרה, (יב) ופירשו בשר קדש טומאת נבילה או שרץ, וכן פירשו היקדש שענינו היטמא כמו שתרגם יונתן היסתאב ונחלקו בה רב ושמואל חד אמר אשתבוש כהני דבעא מניהו רביעי בקדש ואמרו ליה טהור וחד אמר לא ��שתבוש כהני חמישי בקדש בעא מנייהו ופירשו ונגע בכנפו שלא נגע בשרץ עצמו אלא בבגד שהוא ראשון, (יג) וכן פירשו אם יגע טמא נפש שהכנף נגע במת, וכן בירושלמי בפרק אמרו (סוטה פ\"ה ה\"ב) שתי שאלות שאלם חגי הנביא אחת השיבו לו כראוי ואחת השיבו לו שלא כראוי. האמנם סגנון הפרשה ודברי הנביא בה מוכיחים שלא צוה השם לנביא שישאל את הכהנים דברי טומאה וטהרה שמא שכחו הלכותיהם בגלות כי הנה תורת השם היתה בפיהם ולא היו חוטאים בסכלות הדינים כי אם ביצר הרע ולתגבורת התאוה, ואם בא לשאול מהם תורה למה לא שאל מאתם דבר ממעשה הקרבנות שהיו מיוסדים לכהנים או משרשי התורה ועיקריה באמונות או מן המשפטים בין דם לדם בין ריב לריב בין נגע לנגע ושאל אותם בלבד על הדבר הזה, ועוד כי הנה בבואם אל הארץ בעלותם מבבל בנו המזבח והיו מקריבים שם קרבנות תשעה עשר שנה קודם בנין הבית ולמה זה לא שאלם כל השנים כך מעת שהחלו להקריב קרבנות, ועוד למה זה עשה להם שתי שאלות בלבד לאחת השיבוהו לו ולשנית יטמא ואם היה שבאחת מהן השיבו שלא כהוגן איך לא הוכיחם על זה כי הנה אמרו כן העם הזה וכן הגוי הזה לא יורה שטעו בתשובתם אבל בהפך שהיה הדבר כדבריהם, ועוד למה בשאלה הראשונה אמר היקדש ובשנית אמר היטמא בלשונות מתחלפות אם היה הענין אחד.",
+                "ומפני זה כולו אחשוב אני עם היות דברי חכמים ז\"ל דברי אלהים חיים בענין הדין ושהם ראו לפרש ענין הדין הזה בנבואה הזאת שהנה לא כיוון הנביא ולא צוהו השם בשאלות האלה מפאת עצמם כי אם לעשות מזה משל לענין בנין הבית כמו שמפרש הנביא בדברים, והיה זה לפי שהכהנים בעבור היות להם מזבח וקרבנות תמידין כסדרן מוספין כהלכתן לא היו מוכיחים את העם על התעצלם לבנין הבית, ומפני כן צוה השם לנביא שישאל מהם תורה בדבר ילמדו ממנו ענין התוכחה שהיה רוצה לעשות להם באמרו הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ואחשוב שלא אמר בשר קדש על נבלה וטרפה או מגע שרץ וכל דבר טומאה כי אם על בשר הקדש שנתקדש לגבוה וקרב על המזבח ושאל מאתם האם בעבור שהיה אותו הבשר קדש אם בהיותו בכנף בגדו שאינו ראוי לקדש ונגע האיש בכנפו הזה אל הלחם או אל הנזיד שהוא התבשיל המבושל או אל היין ואל השמן ואל כל מאכל אחר היקדש ר\"ל היקדש היין והשמן או התבשיל והלחם מפני שנוגע בו הכנף שהיה בו בשר קדש, והכהנים ענו והשיבו לא ר\"ל שאין כח בקדש לקדש מה שאינו קדש על ידי מגע אמצעי, ועוד שאלם שאלה שנית הפך הראשונה שהראשונה היתה אם בשר קדש יקדש דבר אחר בנגעם בו על ידי אמצעי והשנית היא מענין הטומאה אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ר\"ל אם יגע האיש שנגע במת שהוא טמא נפש בכל אחד מכל אלה אשר זכר כלומר לחם או נזיד יין ושמן וכל מאכל היטמא כיון שהמת עצמו לא נגע באותה מאכל או משקה כ\"א על ידי אמצעי, ויענו הכהנים ויאמרו יטמא כי הנה הטמא נפש בנגעו בכל מאכל מטמא אותו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "והנביא ביאר הנמשל המכוון אצלו בשתי השאלות האלה באומרו כנגד הראשונה כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני נאם ה' ורצה בזה שהם מפני הקרבנות שהיו מקריבים על המזבח שלהם היו חושבים שאותו בשר קדש יקריבו שם יקדש ויברך תבואותיהם בלחם וביין ובשאר הדברים, והיא מחשבה נפסדת הבל ורעות רוח כי כבר ענו הכהנים שבשר קדש לא יקדש באמצעות הכנף את שאר המאכלות כן הקרבן הנקרב על גבי המזבח שהוא בכנף בית השם עומד בקצהו לא יקדש ולא יברך את תבואותיהם. וכנגד השאלה השנית אמר וכן כל מעשה ידיהם ואשר יקריבו שם טמא הוא ר\"ל וכן אמר מכח השאלה הב' ותשובתה שמעשה ידיהם של אלו המביאים קרבנות ואשר יקריבו שם על אותו מזבח לא די שאינו בשר קדש ושלא יקדש ולא יברך את התבואות אבל בהפך שטמא הוא מפני שאותו שנגע בהם ומביא אות הוא טמא נפש וקרא אותם טמא נפש לפי שהיו מתחייבים בנפשם בבנותם את ביתם והתעצלם בבנין בית ה', (טו) ולכן צוה אותם שישימו לבבם מהיום ההוא ומעלה לפי שהיום ההוא היה יום ארבעה ועשרים לחדש הששי שהוא אלול שבו החלו לבנות ובו ביום באה הנבואה הזאת לחגי שתכליתה שיעיינו ויתנו לב ממה שהיה קודם הבנין טרם שום אבן על אבן בהיכל ה', (טז) והוא שהיתה אז מארה בכל תבואותיהם כי קודם הבנין מי שהיה בא בא אל ערמת עשרים כלומר ערמה שהיא ראוי לשים ממנה עשרים סאים הנה מפני אותה מארה המשתלחת בה היתה נותנת עשרה, וכן הבא אל היקב לחשוף חמשים פורה כלומר להוציא חמשים מדות מאותה פורה היה מוציא עשרים ומלת לחשוף היא מלשון לחשוף מים מגבא (ישעיה ל, יד) שענינו להוציא או לשאוב ופורה מלשון פורה דרכתי לבדי (שם סג, ג) שהיא דריכת הענבים ביקב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "ואמר זה דרך משל להשתלחות המארה וכן הכתי אתכם בשדפון ובירקון ובברד הם כולם מכות בתבואה כי השדפון הוא בקמה כמו שדופות קדים (בראשית מא, כג), וירקון הוא שמריק אותה מהגרעינין ולכן זכר אחריו הברד, ואמר אחריהם את כל מעשי ידיכם ר\"ל שהכה את כל יגיע כפם ותבואותיהם במכות האלה ואין אתכם אלי רוצה לומר ועם כל זה אין אתם שבים אלי כ\"ז היה קודם הבנין, (יח) אבל עתה שכבר התחלתם לבנות שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה רוצה לומר והלאה וכתבו לכם את עצם היום הזה שהוא יום עשרים וארבעה לחדש התשיעי שהוא היום אשר יוסד היכל ה', כי הנה מה שנזכר למעלה שעשו מלאכה ביום הששי היה כמו שפירשתי לתקן האבנים והעצים הצריכים למלאכה ובחדש התשיעי החלו לשום אבן על אבן ליסד את הבית, (יט) ומכאן והלאה שימו לב ועיינו העוד הזרע במגורה רוצה לומר ראו אם יש עוד זרע במגורה כי רובו הוצאתם לזריעה ומעט הוא הנשאר לכם במגורה, ועד הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא רוצה לומר אפילו אותם עצי פירות לא היו נושאים פרי כראוי, אבל מהיום הזה והלאה אברך אתכם כלומר אברך אתכם שישאו פרי לרוב, וזכר אלה העצים בפרט לפי שנשתבחה בהם ארץ ישראל כמו שאמר (דברים ח, ח) ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית ודבש. ורש\"י פירש העוד זרע במגורה אם עדיין לא זרעתם בשנה הזאת והאילנות עדיין לא חנטו הביטו וראו כי מן היום הזה אברך הזרע והפירות כי זה בכסליו היה כשיסדו את הבית בחדש התשיעי והיו מהאנשים שכבר זרעו ומהם שהיו להם הזרע במגורה, וכבר הוקשה על הרב רבי דוד קמחי מה שאמר על עץ הזית לא נשא כי הנה עץ הזית זמנו במרחשון וכסלו לתת פריו והשיב שאולי מפני המארה שהיתה בהם מתחילה היה מתאחר לתת פריו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "ויהי דבר ה' אל חגי שנית וגומר עד סוף הספר: זו היא הנבואה החמישית שניבא חגי לענין זרובבל, כי אחרי שניבא על בנין הבית כמו שנזכר ניבא על ענין זרובבל וגילה הכתוב שהיה זה באותו יום עצמו שניבא הנבואה הרביעית שהוא יום כ\"ד לחדש התשיעי ששני פעמים דיבר השם לחגי באותו יום."
+            ],
+            [
+                "והמפרשים פירשו אני מרעיש את השמים ואת הארץ (כב) והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חוזק ממלכות הגוים, ואומרו עוד והפכתי מרכבה ורוכביה וירדו סוס��ם ורוכביהם איש בחרב אחיו כולו על המלחמות אשר יהיו למלכי פרס עם היונים ולאלכסנדרוס מוקדון על הפרסיים, (כג) ושנאמר זה לזרובבל לבשרו כי בעבור המלחמות ההם לא תשפל מעלתו אבל תגדל מאד, וכבר הודעתיך בשאלות מה שיתחייב בזה מהספק לפי שזרובבל לא מלך בירושלם ולא משל בה לא הוא ולא אדם מזרעו אבל מיד אחר בנין הבית שב לבבל ושם מת בגלותו ואיך יאמר ביום ההוא אקחך זרובבל. כי אחר מפלת מלכות פרס לא נודע זרובבל בגדולה ולא נזכר שמו בעולם, ומה יהיה ג\"כ ענין ושמתיך כחותם כי בך בחרתי שהחותם הוא כטבעת שהאדם מביא בידו לא תסור ממנה לא ביום ולא בלילה ומתי נתקיים בזרובבל. אבל אמתת הענין הזה הוא אצלי שהש\"י הודיע את זרובבל שענין הבית השני לא יתמיד כי תבא אחריו גלות אחרת ועל זה אמר אני מרעיש את השמים ואת הארץ שהמערכות השמימיות יחייבו על בני יהודה רעה, וכן מארבע כנפות הארץ יבאו עליהם חיל הרומיים להחריב ירושלם ולהגלות את עמה כמו שביארתי, והודיעו עוד שאחר כך זמן הרבה יקח השם נקמתו מהאומות ההם אשר אכלו את יעקב ואת נוהו השמו ועל זה אמר והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חוזק ממלכות הגוים והפכתי מרכבה ורוכבים וירדו סוסים ורוכביהם איש בחרב אחיו כי הנה הראה לו גם כן בזה ממשלת ארבע המלכיות וחורבנם והמלחמות והנקמה שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות בהם ולכן זכר מרכבה ורוכביה וסוסים רמז אל המרכבה והסוסים שראה זכריה וכמו שיתבאר, ואמר איש בחרב אחיו להגיד כי כן תהיה המלחמה העתידה בין אדום וישמעאל כמו שזכרתי לך פעמים רבות, והודיע לו עוד שהמלך אשר ימלוך בישראל בזמן גאולתם משיח מזרע זרובבל ומבית דוד. וראה הקדוש ברוך הוא להודיעו כל זה כדי לנחמו ולדבר על לבו וכאילו אמר לו הן אמת שלא תמלוך אתה בזמן בית שני ולא איש מזרעך אבל ביום ההוא שיהפך השם יתברך כסא ממלכות הגוים בקבוץ עמו ישראל וגאולתם אז תמלוך אתה על עמי כי מזרעך יהיה המולך מישראל בעת ההיא עד עולם ועל זה אמר אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי ושמתיך כחותם כי בך בחרתי כי להיות מלך המשיח מזרעו אמר שיקחהו והוא על דרך מה שאמר (יחזקאל לז, כה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם שמלך המשיח הוא יהיה דוד הוא יהיה זרובבל להיותו חוטר יוצא מגזעם:",
+                "ואחשוב אני שמפני הנבואה הזאת הלך זרובבל מירושלם אחרי שבנה הבית ושב לבבל וישב שם עד יום מותו מפני שידע שהוא וזרעו לא ימלכו בבית שני והגלות שהיה עתיד לבא על עמו. ובפסיקתא (פס\"ר מח, א; פסדר\"כ קסג, א) אמרו גדולה תשובה שבטלה את הגזרה ובטלה את השבועה, בטלה את השבועה מנין חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו כבן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך (ירמיה כב, כד), וכתיב ביום ההוא אקחך זרובבל, בטלה את הגזרה מניין כה אמר ה' כתבו את האיש ערירי (שם ל) וכתיב (דברי הימים א' ג, יז) ובני יכניה אסיר שהיה חבוש בבית האסורים שאלתיאל שממנו נשתלה מלכות בית דוד. הנה ביארו שייעוד זרובבל לא היה כי אם שממנו נשתלה מלכות בית דוד שהוא רמז למלך המשיח, וכן דרשו שם קודם לזה המאמר א\"ר מאיר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מעמיד מיכניה מלך שנאמר אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני משם אתקנך, רבי חמא ב\"ר חנינא אמר משם אני נותן מלכות לבית דוד, ד\"א אנתקך אין כתיב כאן אלא אתקנך בתשובה ממקום נתיקתו תהיה תקנתו. הנך רואה שבדבריהם לעתיד לבוא כיוונו והותרה עם מה שפירשתי בזה השאלה הששית:",
+                "תם ספר חגי התלי\"ת:"
+            ],
+            [],
+            []
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Verse",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on Haggai/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,121 @@
+{
+    "title": "Abarbanel on Haggai",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Abarbanel_on_Haggai",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בדברי חגי מצאנו נבואות רבות אם כפי לשונות הכתוב שאמר בשנת שתים לדריוש וגומר היה דבר ה' ואמר אחר כך ויהי דבר ה' ביד חגי שמורה שהיא נבואה אחרת, ועם כפי הזמנים שנאמר אחר כך בשביעי בעשרים וארבעה לתשיעי וגומר היה דבר ה' ביד חגי ואחר כך בסוף הספר ויהי דבר ה' שנית אל חגי בעשרים וארבעה לחדש, ויראה מכל זה שהם חמש נבואות חלוקות אבל עם כל זה להיותן קטנות מאד ובעבור שהיה הדרוש בכולם אחד שהוא בנין בית ה' לכן ראיתי לקבצם כולם בנבואה אחת לענין הפירוש והשאלות. ויש בה שבעה פרשיות. הראשונה בשנת שתים לדריוש. השנית ויהי דבר ה' ביד חגי. השלישית כה אמר ה' צבאות שימו לבבכם. הרביעית וישמע זרובבל. החמישית ביום עשרים וארבעה לחדש בששי. הששית כי כה אמר ה' צבאות אחת מעט היא. השביעית ויהי דבר ה' שנית אל חגי: וראיתי לשאול בהם שש השאלות:",
+                "השאלה הראשונה איך ארז\"ל שבבית שני לא חלה נבואה והלא ראינו שחגי ניבא שם כל הנבואות הכתובות בספר הזה וכן זכריה ומלאכי, ובספר עזרא נאמר והתנבי חגי וזכריה בר עדוא נביאיא על ישראל די ביהוד ובירושלם בשום אלה ישראל עליהון באדין קמו וגומר שזכר לבד חגי וזכריה לפי ששניהם ניבאו על בנין הבית ולא זכר מלאכי לפי שלא ניבא דבר על בנינה ואם היו בזמן בית שני שלשה הנביאים האלה איך אמרו חז\"ל שחסרה הנבואה בבית שני:",
+                "השאלה השנית אם היה שהקב\"ה סילק שכינתו מישראל בחרבן בית ראשון ולא רצה להשפיעה להם שם ולא לחול נבואתו ולא אורים ותומים ולא רוח הקדש ולא ארון וכפורת וכרובים ואש מן השמים שהם חמשת הדברים שחסרו בבית שני כמו שזכרו במסכת יומא (יומא כא, ב) מפני שלא היתה גאולה שלמה ולא בנין אלהי בקדושה ראויה אליו, אם כן למה צוה בבנין הבית השני הזה ושלח ע\"ז נביאיו השכם ושלוח אחרי שלא היה אלא מקדש מעט כאחת מבתי כנסיות אשר בגלות כאילו תאמר ביתר או אלכסנדריא וזולתם אשר לא באה הנבואה על בנינם:",
+                "השאלה השלישית בפר' עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ וגו' והרעשתי את כל הגוים ובאו חמדת כל הגוים ומלאתי הבית הזה כבוד וגו' לי הכסף ולי הזהב וגו', כ\"א נאמר כ\"ז על בית שני כמו שפי' המפרשים כולם מה הרעש אשר היה בבית שני כשנבנה הבית שעליו אמר ואני מרעיש את השמים ואת הארץ כי הנה הרעש שזכר יוסף בן גוריון היה בימי הורדוס קרוב לחרבן הבית ולא בזמן בנינו בימי זרובבל, כל שכן שכבר ביאר הכתוב שלא היה הרעש בארץ כי אם בין האומות במלחמותם כמו שאמר והרעשתי את כל הגוים ולא נתקיים זה, ועוד שאיך נתקיים ובאו חמדת כל הגוים ומלאתי הבית הזה כבוד כי הנה לא נתקבצו עמים בירושלם בזמן בית שני לעבוד את השם אם לא להחריב את ביתו ומתי באו חמדתם, ואיך נתקיים לי הכסף ולי הזהב כי הנה בבית שני לא היה עושר כל כך לא ביהודים ולא בבית השם ועם היות שהורדוס נתעשר הנה בכל דור ודור ובכל אומה ואומה יש עשירים מי ומי וכל שכן מהמלכים:",
+                "השאלה הרביעית באומרו גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, כי איך אפשר שהבית אשר בנה זרובבל במדה אשר נתן להם מלך פרס היה יותר נכבד מן הבית אשר בנה שלמה, ואף שנאמר שהבנין שעשה הורדוס היה יפה ועשיר מאד לא מפני זה ראוי שנחשוב שדמה ביופיו אל הבית אשר בנה שלמה כי מה שזכרו חז\"ל מיופיו וטובו של בית הו��דוס היה בערך הבית אשר בנה זרובבל, כל שכן שהכתוב לא אמר גדול יהיה יופי הבית הזה או עושר הבית הזה האחרון מן הראשון אבל אמר כבוד והכבוד אינו העושר ולא היופי ולא רוב התמדת הבנין כמו שאמרו בדרשתם, כי הכבוד באמת נאמר על כבוד ה' שמלא את המשכן אחר שהוקם ועל כבוד ה' שמלא את בית ה' אשר בנה שלמה כשהביא הארון לבית קדשי הקדשים שהוא הענן האלהי והאור העליון אשר ירד שמה לעיני כל העם וכמו שאמר בשלמה ויהי כצאת הכהנים מן הקדש והענן מלא את בית ה' ולא יוכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה' את בית ה', והכבוד ההוא לא היה בבית שני לא ממנו ולא הרבה ואיך יאמר אם כן גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון אף כי ראשון ואחרון לא יאמר בשום צד על שנים בלבד אבל יאמר עליהם אחד ושני כי ראשון ואחרון לא יפול כי אם במנין שלשה או משם ולמעלה ולכן בימי בראשית נאמר יום אחד ולא יום ראשון:",
+                "השאלה החמישית באומרו ובמקום הזה אתן שלום אמר ה' צבאות, כי זה באמת לא נתקיים בבית שני לא בזמן הבנין כי היו צוררי יהודה שכניהם הרעים נלחמים תמיד עמהם כמ\"ש בעזרא (נחמי' ד, י) ויהי מן היום ההוא חצי נערי עושים במלאכה וחציים מחזיקים ברמחים מגינים והקשתות והשריונים וגו', ולא ג\"כ בימי היונים ששם היתה כל מלחמת החשמונאים עם מלכי יון ושריהם, ולא בזמן בית הורדוס כי תמיד היו איש באחיו להשמיד להרוג ולאבד וגם עם הגוים אשר סביבותיהם, ועם הרומיים תמיד היו במלחמה עד אשר ספו תמו מן בלהות ומתי נתקיים א\"כ ובמקום הזה אתן שלום בזמן בית שני:",
+                "השאלה הששית בנבואה האחרונה שאמר חגי אל זרובבל בשם הש\"י אני מרעיש את השמים ואת הארץ והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חוזק ממלכות הגוים וגומר ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם כי בך בחרתי, ולא ידעתי מתי נתקיימה הנבואה הזאת ואין לנו לפרשה על חרבן מלכות בבל כי זה כבר עבר לפי שחגי לא ניבא כ\"א בשנת שתים לדריוש ומהו הרעש אם כן אשר נעשה בימי זרובבל בהשמד ממלכות הגוים להעלותו לגדולה האם היו מלחמות מלכי פרס כמו שכתב רש\"י והרד\"ק, הנה כל ימי זרובבל ישבו מלכי פרס בכבוד על כסאם כל שכן שזרובבל לא נשאר בירושלם ולא מלך בתוכה לא הוא ולא אדם מזרעו כי הנה מיד אחר שבנה הבית שב לבבל ושם מת כמו שכתב יוסף בן גוריון, ואיך אם כן לקחו השם ושמו כחותם ובחר בו כאילו הומלך על בני יהודה ותמהתי מהמפרשים איך עברו על זה: והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות כולן:",
+                "הכוונה הכוללת בנבואות הספר הזה הוא להודיע בראשונה אל העם אשר שבו לירושלם מבבל לפי שהיו מתעצלים בבנין בית השם בחשבם שעדיין לא הגיע עת בנינו מפני מה שראו שצוו מלכי פרס להשבית הבנין, שאין הדבר כן ושכבר הגיע עת לבנות ובנבואה הזאת הוכיחם על התעצלותם בבנין באמרו שהפקידה אחת היא לבנות בתיהם בירושלם וארץ יהודה ולבנות בית ה' וכיון שהם בנו בתיהם למה יהיה בית ה' חרב, והוכיח את הדבר מהנסיון שהיו בלתי מצליחים במעשיהם בעבור שהיה בית ה' חרב ביניהם, ושלכן שמע זרובבל ויהושע הכהן הגדול וכל שארית העם לעשות המלאכה, ובעבור שהיו מהם מפחיתים ומקטינים בנין הבית להיותו כאין בעיניהם בערך הבית הראשון אשר בנה שלמה לכן דיבר הנביא על לבם שלא יחדלו מלבנות בעבור זה כי קיום המצוה האלהית הוא העיקר לא יופי הבנין ועושרו, והודיעם עם זה לדעתי שגם הבית ההוא שיבנו בקטנותו לא יתמיד כי יבא אחריו רעש מלחמה והפסד אבל אחר כך יבנה בית שלישי וימלא השם אותו בית מכבודו ומעושרו ויהיה גדול כבודו מן הבית הראשון אשר בנה שלמה, ועוד שבימי הבית השלישי ההוא העתיד להיות יהיה שלום בכל העולם מה שלא יהיה בבית הזה. עוד הזהירם בנבואה אחרת על הכוונה והטהרה אשר ראוי שתהיה בבנינם ושלא יחשבו שהמזבח שהיה ביניהם והיו מקריבים עליו עולות וזבחים היה מספיק לעבודתם ולהתברך כל תבואותיהם על ידו כמו שיהיה עם בנין הבית אשר יסדו והתחילו לבנות ושמיד יראו בנסיון ברכת ה' בכל מעשה ידיהם: ובנבואה האחרונה הודיע את זרובבל בפרט לדעתי שהוא לא ימלוך בבית שני ולא איש מזרעו אבל באחרית הימים יהפוך השם וישמיד כסא ממלכת הגוים מארבעה מלכיות ויגאל את עמו וימלוך בתוכו איש מזרע זרובבל וזה כולו לעתיד לבוא הוא. הרי לך בזה קשור חמש הנבואות שבאו לחגי כפי מה שנזכרו בספר הזה:",
+                "בשנת שתים לדריוש המלך וגומר עד ויהי דבר ה' ביד חגי הנביא: בנבואת זכריה אתן טעם להגבלת השנה והחדש שעשה בנבואותיו מה שלא עשו שאר הנביאים. ועתה ראוי שתדע בתחילת כל הדברים שבני יהודה גלו מעל אדמתם בעון הע\"ז גלוי עריות ושפיכות דמים שהיה ביניהם גם בעון חלול שבתות ועוות המשפט והחמס והגזל שהיה בירושלם ומלבד כל זה בעון השמיטות שלא שמרו ישראל: והנה גלו לבבל כמספר השמיטות והיובלות שלא שמרו ולכן היו שבעים שנה בגלות בבל, אמנם אחרי אותם השבעים שנה רצה הקב\"ה לפקוד את עמו ולהוציאו מגלות ולהשיבו לירושלם והיה זה לתכלית משובחה והוא לתת להם מקום שישובו בתשובה ויתפללו אליו ומתוך תפלתם ותשובתם יסלח לעונותם וישרה שכינתו בתוכם ושבו בנים לגבולם אחיהם שהיו נדחים ומפוזרים בגליות, כי מפני שלא היתה פקידתם מבבל גאולה שלמה הוצרכו לאותו מצוע מהפקידה ההוא כדי להכין לבם לשוב אל אלהיהם באופן שיחכה לחננם ויחון לרחמם ותהיה להם הכנה גדולה לזה בהיותם בארץ ובבנותם בית ה' ועבודתם שם מה שלא יהיה בהיותם בחוצה לארץ, וכבר ביאר ירמיה הנביא עליו השלום שזה היה באמת תכלית פקידת בבל באומרו (ירמיה כט, י) כי כה אמר ה' כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם והקימותי לכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה ואין ספק שאמר זה על פקידת בבל, אמנם אומרו אחר כך כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם נאם ה' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה וקראתם אלי וגומר ושאר הפסוקים שאחרי זה מבואר נגלה הוא שלא נאמרו על פקידת בבל אלא להודיע שלא היתה פקידת בבל מכוונת לעצמה כי אם לתת להם הכנה והזדמנות לשישובו אל אלהיהם שיקבץ נדחיהם אשר לא שבו לבית שני, ואלה הם המחשבות שאמר שהיה חושב עליהם לשלום ולא לרעה ושהיו לתת להם אחרית ותקוה שהיא הגאולה השלמה שהיא אחרית הזעם ולכן אמר והלכתם והתפללתם אלי ר\"ל שאחרי אותה פקידה מבבל בהיותם בירושלם מקום התפלה ושער השמים יקראו אותו ויתפללו אליו ואין זה ייעוד אלא צווי שיעשו כן, ויעדם שהוא ישמע אליהם ואז ישיב את שבותם ויקבץ אותם מכל הגוים ומכל המקומות אשר נדחו שם, כי אי אפשר לפרש זה על פקידת בבל שכבר נעשתה כי אם על מה שיהיה אחר כך בחזרת עשרת השבטים ובני יהודה שנתפזרו בשאר הארצות שמתוך אותה התפלה והצעקה שיעשו בירושלם אותם השבים מבבל בפקידתם ישיב השם יתברך את שבותם ויקבצם כולם על אדמת הקדש, הנה התבאר בזה תכלית פקידת גלות בבל.",
+                "וכדי להשלים הכנתם לתפלתם וצעקתם רצה הקדוש ברוך הוא שיבנו את הבית, והנה לא עמדו בבבל כי אם קרוב לחמשים ושנים שנה כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה, עד שהעיר השם את רוח כורש לתת להם רשות לעלות לירושלם וכורש לא מלך אלא שלש שנים מקוטעות, ובתחילת מלכות אחשורוש כתבו שטנה ובוטל הבנין ארבע עשרה שנה של מלכות אחשורוש ועד השנה השנית לבנו שהוא היה בן אסתר המלכה כמו שזכרו חכמים זכרונם לברכה במדרש ויקרא רבה (יג, ה) שהוא אשר נתן להם בעצתה רשות ועזר להשלים בנין הבית, ומפני שבני יהודה היו מתיאשים מבנין הבית לפי שראו שבטלו צרי יהודה את הבנין שנים רבות לכן הוצרך השם יתברך לתת מרוחו על חגי הנביא שהיה בירושלם ולא ידענו מאי זה שבט היה כדי שינבא אל עולי הגולה ויחזק את לבם לשישתדלו בבנין הבית, ואמנם זכריה הוצרכה נבואתו אם להודיע מה שיהיה בימי הבית מממשלת המלכיות ואם לישר עולי הגולה בעניני הבית ובנינה ולנבאות על אותם שלא רצו לעלות מבבל לירושלם כמו שיתבאר בנבואותיו, וכן מלאכי הוצרכה נבואתו להוכיח את העולים מבבל על הנשים הנכריות ולנבא על מה שיהיה באחרית הימים וכמו שיתבאר. הנה אם כן נבאו שלשת האנשים האלה חגי זכריה ומלאכי כדי ללמד את העם העולים מבבל דרך ה' ויהו בונים את הבית כל שכן בראותם שלא ישובו בו הנבואה והארון ושאר הדברים הקדושים, ולכן היתה נבואת הנביאים האלה חגי זכריה ומלאכי עד תשלום בנין הבית ומשם ואילך אין עוד נביא כדבריהם ז\"ל, וכן כתב רש\"י בפירושו למסכת יומא פ\"ק (כא, ב) שהנבואה חסרה בבית שני אחרי שנגמר בנין הבית, ובעל ספר הכוזר כתב שהתמידה הנבואה בתוך אנשי בית שני ארבעים שנה אחרי שעלו מבבל וגם זה קרוב הוא למה שכתב רש\"י. והענין הוא שמה שניבאו חגי זכריה ומלאכי היה קודם תשלום הבנין או סמוך אליו יען וביען היתה נבואתם עם בנין הבית כולו לאותו תכלית אשר זכרתי רוצה לומר לישר את העם הבאים בפקידה לשיתחננו אל השם ויצעקו לפניו להשיב שבותם ולהשיב שכינתו בתוכם הנבואה ושאר הדברים הקדושים אשר היו ביניהם מימי קדם, אמנם בני יהודה לא עשו כן והוסיפו לחטוא ולא שבו אל אלהיהם ולא התפללו אליו ולכן לא זכו לחול השכינה ביניהם והשפע הנבואיי ורוח הקדש ושאר הדברים הקדושים לא חזרו בקהלם ולא לקבוץ אחיהם הגולים. הנה התבאר מזה צורך ותכלית פקידת בבל וענין הנביאים שהיו בבית שני, והותרו בזה שתי השאלות הראשונות אשר העירותי בזה.",
+                "ואתה תראה שבאו לחגי כפי מה שנזכר בספרו זה חמש נבואות וכולן היו בשנת שתים לדריוש מלך פרס בן אחשורוש ובן אסתר בזמן ארבעה חדשים בששי ובשביעי עד התשיעי ולא ניבא חגי עוד. והיתה הנבואה הראשונה שיאמר אל זרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה שהגיע עת הבנות בית ה', ולפי שהיה עיקר הדיבור הזה אל זרובבל ואל יהושע לכן אמר הכתוב ביד חגי אל זרובבל וגומר להגיד שאל זרובבל היה עיקר הדבור אבל נאמר לו על ידי חגי, וכן ראוי שיובן בשאר הפעמים שנאמר ביד חגי, וכבר כתבו המפרשים שלא היה זרובבל בנו של שאלתיאל אלא בן פדיה ופדיה היה בן שאלתיאל כמו שאמר בדברי הימים (דברי הימים א' ג, יז - יט) אולי היה שאלתיאל זקנו נכבד מפדיה אביו או שזרובבל נגדל על ברכי שאלתיאל זקנו ולכן נתיחס אליו, וככה אלה בני מיכל בת שאול כי לא היה לה ולד רק גדלה אותם ונתיחסו אליה. והנה קרא את זרובבל פחת יהודה שהרצון בו שליט או מושל לפי שהיתה ירושלם נכבשת ונכנעת למלכי פרס ואיך יקרא זרובבל מלך שלא מלך בירושלם אבל להיותו מזרע המלוכה פחת שר ומושל, אמנם יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול כבר נזכר בדברי הימים שיהוצדק היה כהן גדול בימי צדקיה מלך יהודה כשנשרף בית ה' והלך בהגלות בית ה' את יהודה וירושלם ביד נבוכדנצר על כן ירש יהושע בנו מעלתו בעלות בני יהודה מגלות בבל, ואחרי יהושע שמש עדוא בנו ככתוב בספר עזרא ומפני זה לא שמש עזרא בכהונה גדולה לפי שבאה המעלה ההיא מאב לבן."
+            ],
+            [
+                "והנבואה הראשונה הזאת שבאה לחגי אין ספק אצלי שהיתה קודם שנתן דריוש רשות לבנות הבית ולכן אמר העם הזה אמרו לא עת בא עת בית ה' להבנות רוצה לומר העם הזה אמרו לא עת בוא רוצה לומר עדיין לא בא ולא הגיע העת לבנין הבית, ואין הדבר כדבריהם כי עת בית ה' להבנות כלומר עת וזמן ראוי הוא להבנות בית ה' ואמר זה להודיעם שעת הבנין לא היה אלא אחר תשלום השבעים שנה, והנה פקידת כרש היתה למלאת למלכות בבל שבעים שנה ולכן נפקדו אז לעלות אבל בנין הבית נתלה בחרבות ירושלם ונשלמה השבעים שנה בשנת שתים לדריוש ולכן היתה כוונת הנבואה האחת הזאת להודיעם שעת בית ה' להבנות כי כבר הגיע עת באה הצפירה להבנות בית ה':"
+            ],
+            [
+                "ויהי דבר ה' ביד חגי הנביא וגומר עד בשביעי בעשרים ואחד לחדש:"
+            ],
+            [
+                "זאת היא הנבואה השנית שבאה לחגי לאמר אל העם בעבור שהיו מתעצלים בבנין הבית ויראים מצוררי יהודה, העת לכם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב והעת הוא לשון תמיהה כאלו אמר הנראה בעיניכם שהיה עת לבנות לכם בתים ספונים אשר עשיתם לכם כלומר מכוסים בנסרי ארזים כמו ויספון את הבית (מלכים א' ו, ט) וספון בארז ומצאתם לכם שהם עת וזמן ראוי לבנות לכם בתים ספונים ואיך לא יהיה כל כך עת לבנין בית ה' שהבית הזה שהוא בית ה' חרב באמרכם שאין עת להבנות, (ה) ואם תאמרו על כל פנים שהאמת כדבריכם נניח ההיקש והטענות ונבא לנסיון שימו לבבכם על דרכיכם ועסקיכם שהנסיון יורה אתכם שמעשיכם רעים ואין ברכת השם יתברך בעסקיכם, (ו) כי הנה זרעתם הרבה והבא מעט רוצה לומר אל הבית והוא הפך דרך העולם כי אדם זורע מעט וקוצר ומביא לבית יותר ויותר ממה שיזרע ואיך אם כן לא תחשבו כי זה בעון שהבית הזה חרב, ועוד כי מה שתביאו אל הבית יש בו מארה שאם תאכלו לא תשבעו ואם תשתו אף על פי שיהיה אין לשכרה ר\"ל לא יוכל אדם להשתכר בו לפי שגם ביין חלה המארה לבלתי תת כחו, גם הלבוש אינו כדאי לחמם את הגוף עם היותו מהצמר שהוא חם והוא אומרו לבוש ואין לחום לו, והמשתכר ר\"ל האיש המשכיר עצמו או בהמתו גם אותו שכר יהיה לו למארה כנותן מעותיו בבגד נקוב כי כמו שיכנס יצא ולא ישאר כלום והוא אומרו והמשתכר משתכר אל צרור נקוב, והנה איש חכם ראוי שיתן אל לבו על דרכיו ולמה אתם לא תעשו כן: ורש\"י פירש זרעתם הרבה והבא מעט בעון הבכורים שבטלו אכול ואין לשבעה בעבור המנחות ולחם הפנים שבטלו, שתו ואין לשכרה לפי שבטלו הנסכים לבוש ואין לחום לפי שבטל בגדי כהונה וממדרש תנחומא הוא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "והנה אמר פעם שנית כה אמר ה' צבאות שימו לבבכם על דרכיכם לפי שבתחלת הנבואה הזו צוה להם שימו לבבכם על דרכיכם שיעיינו במארה הדבקה בכל מעשה ידיהם ואחרי שאמר להם זה צוה אותם שישימו לבבם על דרכיהם לתקנם, (ח) והוא בשיעלו ההרה ויביאו עצים ויבנו את הבית, ויעדם שאף שיהיה הבית קטן ומבלי עושר ירצה השם בו ויכבד שם כי אין הכבוד תלוי תמיד בעושר כי אם בכוונה הרצויה מהעובד הטוב האמתי.",
+                "וחכמים זכרונם לברכה דרשו בעבור הה\"א שחסרה במלת ואכבד שהוא לרמוז לחמשה דברים שהיו במקדש ראשון ולא היו במקדש שני כדאיתא במסכת יומא (כא, ב) ארון אורים ותומים אש מן השמים שכינה ורוח הקדש כי הנה הארון גנזו יאשיהו או ירמיהו הנביא והאורים ותומים חסרו לפי שעם היות שם שמונה בגדים הנה לא היו שואלים באורים ותומים אשר בחשן לפי שהם לא היו משיבים וכמו שכתב הרב הגדול המימוני בספר עבודה, ואמנם האש הן אמת שיוסף בן גוריון כתב שבזמן בית שני מצאו האש שהיה גנוז תחת הארץ והיה כשמן אבל אין זה סותר לדבריהם זכרונם לברכה, הנה עם היות שהיה שם מאותו אש שהיה על המזבח בזמן בית ראשון שנגנז היה מהראוי בבנין הבית שתרד אש מן השמים לעיני כל העם בחנוכת המזבח, כי הנה בבית אשר עשה שלמה עם היות שהיה אש על מזבח העולה אשר עשה משה לא נמנע מלרדת אש מן השמים בחנוכת המזבח ההוא אשר עשה שלמה כי זה קדוש עליון למזבח וכן היה ראוי שתרד אש בבית שני בחנוכת המזבח אשר עשו שם, ומאשר לא ירד שמה אש מן השמים צדקו דברי חכמים ז\"ל באמרם שחסרה האש כלומר האש היורדת מן השמים לעיני כל העם ושמו במקומו אותו אש שמצאו גנוז כדברי יוסיפון. ושכינה היא ענן הכבוד אשר מלא את המשכן כשהוקם ואשר מלא קדש הקדשים כשהביא שם שלמה את הארון. ורוח הקדש יהיה כפי דעת הרב המורה אותו הכח האלהי שנלוה אל דוד ואל שלמה לדבר דברי שירות ותשבחות ודברי חכמה עליונה, וכפי דעת המקובלים הוא מין ממיני הנבואה כי הנה הדברים האלה כולם לא היו בבית שני, אך אמנם ראוי לדעת שלא לבד אלה הדברים חסרו שמה כי גם המנורה והשלחן וכל כלי המשכן ויריעותיו וקרשיו ושאר הדברים שעשה משה במדבר וצנצנת המן ומקלו של אהרן ושמן המשחה כולם נגנזו ולא שבו בבית שני והיתה בהם קדושה נפלאה, והיה זה לפי שכלי המשכן אשר עשה משה לישראל לא היה ראוי שישתמשו בהן בהיותם בגלות כי אם בהיות ישראל כולם על אדמתם ולכן בהיות השבטים רובם בגלות שלא שבו בפקידה לא היה ראוי שאותם המעטים ששבו ישתמשו בהם, וכן שמן המשחה המיוחד למלכי בית דוד נגנז עד שוב המלוכה לביתו. סוף דבר שהיו עניני הבית השני ענינים אנושיים ועניני הבית הראשון אלהיים, האמנם חכמים ז\"ל זכרו אותם החמשה בלבד להיותם כוללים ומהכרח האומה ולהיותם יסודות לכל קדושת הבית ואלהותו. ואמר הנביא שאם לא יעשו כן לעלות ההר ולהביא עצים ולבנות הבית הזה תמיד יהיו לאחור ולא לפנים, (ט) ולכן אמר כנגד הזמן העתיד פנה אל הרבה והנה למעט והבאתם הבית ונפחתי בו רוצה לומר אשרפהו בהבל פי והוא מלשון נופח באש פחם, ואם תאמרו יען מה הנה השם משיבם יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "ואומרו על כן עליכם כלאו שמים רוצה לומר על כן תראו דבר נפלא שעליכם ועל אדמתכם בפרט כלאו שמים מטל והארץ תכלה יבולה, (יא) ואין כן בארצות הגוים שעליהם יהיה הגשם, והיה זה לפי שאני קראתי חורב על הארץ רוצה לומר על ארץ ישראל כי בעבור שהיה ביתי חרב הבאתי חורב והוא דרך צחות בלשון, וזכר הארץ שהיא השפלה וההרים שהם הגבוהים והדגן והתירוש והיצהר ובכלל אמר ועל כל אשר יוציא האדם ביגיע כפיו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "וזכר הכתוב שזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וכל שארית העם שמעו לקול ה' ולדברי חגי אשר דבר בשמו וייראו מעונשי השם וממארתו."
+            ],
+            [
+                "ואמנם אומרו ויאמר חגי וגומר אני אתכם יראה שאין לו ענין אבל ��נינו הוא שבעבור שעדיין לא היה להם רשות מדריוש לבנות את הבית היו מסתפקים לעסוק בבנינה פן יענישם המלך על המלאכה אשר עשו הפך מצותו, לכן חגי בהיותו נודע בקרבם למלאך ה' ונביאו כי כל נביא יקרא מלאך כמו שאמר (במדבר כ, טז) וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים אמר לעם בשליחותו אל תראו ואל תפחדו ממלך פרס כי נחם ה' ומאמרו הוא אני אתכם רוצה לומר שהוא יתברך יהיה אתכם ויצילכם מכל רע ושומר מצוה לא יירא ולא יפחד ולא ידע דבר רע."
+            ],
+            [
+                "ומלבד דברי הנביא עוד העיר השם את רוח זרובבל שהוא היה הראש ואת רוח יהושע שהיה גם כן וכן את רוח כל שארית העם כי כולם הסכימו והתנדבו בלב שלם ובנפש חפצה לעשות מלאכה בבית ה', ובאו והתחילו לעשותה ביום העשרים וארבעה לחדש הששי באותה שנה שתים לדריוש, והנה אמר ויבאו ויעשו מלאכה להגיד שלא החלו עד יום כ\"ד לחדש התשיעי כמו שיזכור אחר זה אבל החלו להכין המלאכה מהאבנים והעצים הצריכים לבנין (טו) ובין אותו זמן בא רשות המלך ובנו ברשותו, ואל תתמה מאשר באה פרשה ביום עשרים וארבעה עם היות הפסוק ההוא דבק למעלה עם ויעשו מלאכה כי הנה נכתב כן לעשות ציון והפרש נרגש ביום אשר התחילו במלאכת הבית שהיה באותו יום, ומפני שמיד אחר כך קרוב לחדש ימים באה לחגי נבואה אחרת על הבנין ההוא עצמו לכן מבלי הפסק באה אחר זה הנבואה השלישית שהתחלתה בשביעי בעשרים ואחד לחדש כי בעבור שהיה הדרוש אחד לא הושם הפסק בתחילת הנבואה השלישית הזאת וכן בתחילת הנבואה הרביעית כמו שיבאר:"
+            ],
+            []
+        ],
+        [
+            [
+                "בשביעי בעשרים ואחד וגומר עד בעשרים וארבעה לתשיעי: זאת היא הנבואה השלישית וענינה שהיו באותם שעלו מבבל לירושלם אנשים שראו את הבית הראשון אשר בנה שלמה שהיה גדול ורם ורב כולו זהב טהור ואבן יקרה, והבית הזה אשר היו בונים להיותו קטן כפי מצות מלך פרס ומבלי עושר לדלות העם שעלו בפקידה היה כאין בעיניהם והיו מפני זה מתרשלים בבנין, (ג) ולכן צוה השם לאמר אליהם מי בכם הנשאר אשר ראה הבית הזה בכבודו הראשון רוצה לומר מי בכם הנשאר מאנשי חרבן ראשון הזקנים שראו את הבית הזה שבעבור שהיה באותו מקום עצמו קראו בית הזה בכבודו הראשון כפי מה שבנה אותו שלמה, ומה אתם רואים אותו עתה רוצה לומר ומה שאתם רואים אותו עתה בבנין הזה הלא כמוהו כאין בעיניכם ירצה בערך אל אותו הבית הראשון ובבחינתו יהיה זה כאין בעיניכם, (ד) אבל עם כל זה אין ראוי שירפו ידיכם מהבנין ולכן חזק זרובבל הנשיא הראש וחזק יהושע הכהן הגדול שאתה במעלה אחריו וחזק כל עם הארץ איש איש כפי מדרגתו ועשו כי אני אתכם נאם ה' ר\"ל ועשו הבנין הזה כי שפע השם ועזרו יהיה אתכם ואותה אתם מבקשים להמשיך רצון הש\"י והשפעתו עליכם לא יופי הבית ועושרו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "ואמנם אומרו עוד את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים ענינו שאין עיקר הבית בגודלו ורוממותו ועושרו כ\"א בקדושת ושמירת התורה אשר יהיה בו, ולפי שאמר למעלה ועשו כי אני אתכם ביאר שג\"כ יעשו את הדבר אשר כרת אתם בצאתם ממצרים שהיא התורה כי אם ישמרוה כראוי תהיה רוחו עומדת בתוככם רומז שתשוב השכינה והנבואה ושאר הדברים הקדושים שהיו חסרים ביניהם אם ייטיבו מעשיהם בשמירת התורה כי זה היה תכלית הפקידה ותכלית בנין הבית כמו שביארתי למעלה, מזה ימשך שאם לא יעשו כן ולא ישמרו את התורה כראוי לא תעמוד רוחו בקרבם ובזה נחמם על קוטן הבית ודלותו שיהיה כאין בעיני הזקנים אשר ראו הבית הראשון:"
+            ],
+            [
+                "ואמנם אומרו עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ וכל שאר הנבואה כבר ראית שהמפרשים כולם פירשוה על עניני בית שני ואמרו כי אמר עוד אחת מעט היא על ממשלת יון על ישראל שתבא אחרי ממשלת פרס ומדי לפי שגם היא מעט מהזמן תכלה, ופירוש הרעש על מלחמת החשמונאים שהוא רעש בדרך משל, ואחרים פירשוהו על הרעש שהיה בפעל בימי הורדוס, וכן פירשו גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון על בית שני כמו שדרשו רב ושמואל בפרק קמא דבבא בתרא (ג, א) חד אמר בשנים שבית ראשון עמד ד' מאות וי' שנה ובית שני עמד ת\"ק שנה וחד אמר בבנין שבנין הורדוס היה דבר יפה ונאה מאד:",
+                "וכבר זכרתי בשאלות שהפירוש הזה קשה לסובלו מפאת הספקות אשר העירותי עליהם שמה, וכבר התעצמו בהם חכמי הנוצרים להוכיח מהם שלא נאמרה הנבואה הזאת על בית שני אומרו עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ לפי שהאלוה סבת הסבות ומניע את השמים ואת הארץ ומה רעש יותר גדול מזה בשמים ובארץ, (ז) ושעל קיבוץ העמים לקבלת אמונתו אמר והרעשתי את כל הגוים ובאו חמדת כל הגוים שבאו כולם לקבל אמונתם, ושבעבור שהיה משכן משה והבית אשר בנה שלמה דבר מועט וקטן כפי רבוי העמים שהאמינו אז וכפי גשמות עבודת הקרבנות שהיו עושים בזמן ההוא לכן אמר הנביא על בית תורתם ואמונתם גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון וכמו שהרחיבו בזה פה האריכו לשון, אבל כבר יתחייבו אליהם בדעתם זה ספיקות ובטולים עצומים. האחד באומרו עוד אחת מעט היא שפירשו הם במעט זמן יבא זה הרעש וחדוש הדת הזאת וידוע שמעת שנאמרה נבואה זו על לידת משיחם שהיה לדבריהם בסוף בית שני עברו קרוב לארבע מאות שנה ואיך יאמר עליו מעט היא, והנה מיכה (מיכה ד, א) אמר והיה באחרית הימים ופירשוהו על ענין דתם ואמרו שמפני רוחק הזמן קרא אותו אחרית הימים ואיך יאמרו עתה שיקראהו עוד מעט: והבטול השני שהרעש שזכר חגי כאן הוא הרעש שזכר אחר כך בפרשת ויהי דבר ה' שנית אל חגי בעשרים וארבעה לחדש אמור אל זרובבל פחת יהודה לאמר אני מרעיש את השמים ואת הארץ והפכתי כסא ממלכות הגוים וגומר ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם וגומר, וזה יורה בביאור שאותו הרעש שנזכר בדברי הנביא הזה שני פעמים אחד הוא ואם האחרון היה בימי זרובבל לא אחריו ארבע מאות שנה גם הראשון אי אפשר לפרשו אלא כן. והבטול השלישי מאומרו ובמקום הזה אתן שלום אמר ה' צבאות ורמיזת במקום הזה אין ספק שנאמר על ירושלם והנה מיום שנולד משיחם לא היה שלום בירושלם כי אם חרב באחיו קטטות ומלחמות עד נחרצת שוממות ואיך נתקיים א\"כ ובמקום הזה אתן שלום: והבטול הד' כי השלום אשר יעד עליו חגי הוא השלום אשר יעדו הנביאים לימות המשיח בקבוץ גליותינו ואין ענינו אלא שלא יהיה אחריו מלחמה בכל הארץ לפי שישתתפו האומות כולם באמונת הש\"י, וכאשר לא יהיה ביניהם אמונות שונות שהוא הסבה להחזיק במחלוקת לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה ואיך יפורש זה על משיחם שאחרי בואו נתחלפו האמונות והדתות ונתרבו המלחמות בכל הגוים:",
+                "הנה מפאת הטענות שעשו חכמי הנוצרים שזכרתי בשאלות יראה שאין לפרש הנבואה הזאת על בית שני: ומכח הטענות עשיתי עליהם פה מלבד מה שעיקרי אמונתם הם נמנעים בעצמם ויוצאים מדרך האמת והמושכל מבואר נגלה שאי אפשר שתפורש על פי דעתם: ויצא לנו מזה שהפרשה הזאת לא נתקיימה עד כה ושהיא עתידה להתקיים בימי הגאולה אשר קוינוה וזה ענין הפרשה כפי הדעת האמיתי הזה:",
+                "הנה הנביא בעבור שאמר למעלה שהיה הבית הזה אשר היו בונים כאין בעיניהם אמר להם כי כה אמר ה' צבאות עוד אחת מעט היא ר\"ל הבית הזה השני אשר אתם בונים אמת הוא שמעט יהיה בערך אל הבית הראשון שבנה שלמה כאשר אמרתם וזהו עוד אחת מעט היא כלומר מלבד הבית הראשון ההוא אשר ראו הזקנים שבכם עוד תבנה ותכונן עתה בית אחר זה השני שיהיה מעט בערך אל הראשון, ואין לתמוה מאשר אמר בלשון נקבה כי כן דרך הנביאים לתאר פעמים הזכר בלשון נקבה כפי בחינה מהבחינות וכמו שאמר (ישעיה יז, י) על כן תטעי נטעי נעמנים וזמורה זר תזרענו כי תטעי הוא לשון נקבה ותזרענו לשון זכר: ואמר הנביא עוד אודיע לכם גרעון שני שיהיה בבית הזה והוא שלא יתמיד ולא יעמוד זמן רב גם הוא כי יבא אחריו חורבן וגלות אחר ארוך ומופלג ועל זה אומר ואני מרעיש את השמים ואת הארץ את הים ואת החרבה רוצה לומר שהכוכבים ממסילותם ילחמו באנשי בית שני וגם מלכי האדמה כולם יבאו להלחם בם מהם בים ומהם בחרבה רומז לאוכלוסי הרומיים אשר באו לחורבן בית שני מארבע פנות הארץ, אבל דעו נא וראו שאחר כך יבא זמן שתהיה נקמת השם יתברך על המחריבים ההם ועל עבדיו יתנחם ויבנה בית שלישי אחרון לכולם, ועל חורבן האומות אמר והרעשתי את כל הגוים שהוא רמז אל מלחמת האומות וחרבנם בזמן קיבוץ הגליות ועליו אמר ובאו חמדת כל הגוים שיבאו על אדמת הקדש ושם ינקם מהם, ואז בזמן ההוא אמלא את הבית הזה כבוד רוצה לומר הן אמת שבבית השני אשר תבנו עתה לא יהיה לכם כבוד ולא עושר ואין שלום אבל בזמן ההוא אני אמלא את הבית ההוא כבוד מפני שתבא שמה שכינה עליונה והעושר והכבוד מלפניה והשם יברך את עמו בשלום, (ח) כי הנה לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות ולכן אני ארבה אותם בבית האחרון ההוא העתיד להיות באופן (ט) שגדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון שהוא הבית השלישי מן הראשון אשר עשה שלמה ובמקום הזה שהוא ירושלם אתן אז שלום ולא ישמע חמס שוד ושבר בגבולו, והנה אמר ברמיזה הבית הזה לפי שבאותו מקום שבנה שלמה את הבית שם בנו בית שני ושם יבנה הבית האחרן לעתיד לבא. הנה התבאר שפרשת עוד אחת מעט היא ומה שנאמר והרעשתי כל הגוים וגומר ומלאתי את הבית הזה כבוד וגומר גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון וגומר לא נאמר על בית שני כי אם על הבית העתיד להיות כי הראה הש\"י לנביאו אגב גררא דבית שני ענין הבית העתיד שיהיה בית ה' לכבוד ולתפארת. והותרו בזה השאלה השלישית והרביעית והחמישית:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "בעשרים וארבעה לתשיעי וגומר עד ויהי דבר ה' שנית אל חגי: זאת היא הנבואה הרביעית שבאה לחגי."
+            ],
+            [
+                "ואמרו חכמים ז\"ל בפר\"ק דתעניות דרשו בעניני טומאה וטהרה שצוה השם את הנביא שאל את הכהנים תורה שמא שכחו בגלותם הלכות קדש וטומאה וטהרה, (יב) ופירשו בשר קדש טומאת נבילה או שרץ, וכן פירשו היקדש שענינו היטמא כמו שתרגם יונתן היסתאב ונחלקו בה רב ושמואל חד אמר אשתבוש כהני דבעא מניהו רביעי בקדש ואמרו ליה טהור וחד אמר לא אשתבוש כהני חמישי בקדש בעא מנייהו ופירשו ונגע בכנפו שלא נגע בשרץ עצמו אלא בבגד שהוא ראשון, (יג) וכן פירשו אם יגע טמא נפש שהכנף נגע במת, וכן בירושלמי בפרק אמרו (סוטה פ\"ה ה\"ב) שתי שאלות שאלם חגי הנביא אחת השיבו לו כראוי ואחת השיבו לו שלא ��ראוי. האמנם סגנון הפרשה ודברי הנביא בה מוכיחים שלא צוה השם לנביא שישאל את הכהנים דברי טומאה וטהרה שמא שכחו הלכותיהם בגלות כי הנה תורת השם היתה בפיהם ולא היו חוטאים בסכלות הדינים כי אם ביצר הרע ולתגבורת התאוה, ואם בא לשאול מהם תורה למה לא שאל מאתם דבר ממעשה הקרבנות שהיו מיוסדים לכהנים או משרשי התורה ועיקריה באמונות או מן המשפטים בין דם לדם בין ריב לריב בין נגע לנגע ושאל אותם בלבד על הדבר הזה, ועוד כי הנה בבואם אל הארץ בעלותם מבבל בנו המזבח והיו מקריבים שם קרבנות תשעה עשר שנה קודם בנין הבית ולמה זה לא שאלם כל השנים כך מעת שהחלו להקריב קרבנות, ועוד למה זה עשה להם שתי שאלות בלבד לאחת השיבוהו לו ולשנית יטמא ואם היה שבאחת מהן השיבו שלא כהוגן איך לא הוכיחם על זה כי הנה אמרו כן העם הזה וכן הגוי הזה לא יורה שטעו בתשובתם אבל בהפך שהיה הדבר כדבריהם, ועוד למה בשאלה הראשונה אמר היקדש ובשנית אמר היטמא בלשונות מתחלפות אם היה הענין אחד.",
+                "ומפני זה כולו אחשוב אני עם היות דברי חכמים ז\"ל דברי אלהים חיים בענין הדין ושהם ראו לפרש ענין הדין הזה בנבואה הזאת שהנה לא כיוון הנביא ולא צוהו השם בשאלות האלה מפאת עצמם כי אם לעשות מזה משל לענין בנין הבית כמו שמפרש הנביא בדברים, והיה זה לפי שהכהנים בעבור היות להם מזבח וקרבנות תמידין כסדרן מוספין כהלכתן לא היו מוכיחים את העם על התעצלם לבנין הבית, ומפני כן צוה השם לנביא שישאל מהם תורה בדבר ילמדו ממנו ענין התוכחה שהיה רוצה לעשות להם באמרו הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ואחשוב שלא אמר בשר קדש על נבלה וטרפה או מגע שרץ וכל דבר טומאה כי אם על בשר הקדש שנתקדש לגבוה וקרב על המזבח ושאל מאתם האם בעבור שהיה אותו הבשר קדש אם בהיותו בכנף בגדו שאינו ראוי לקדש ונגע האיש בכנפו הזה אל הלחם או אל הנזיד שהוא התבשיל המבושל או אל היין ואל השמן ואל כל מאכל אחר היקדש ר\"ל היקדש היין והשמן או התבשיל והלחם מפני שנוגע בו הכנף שהיה בו בשר קדש, והכהנים ענו והשיבו לא ר\"ל שאין כח בקדש לקדש מה שאינו קדש על ידי מגע אמצעי, ועוד שאלם שאלה שנית הפך הראשונה שהראשונה היתה אם בשר קדש יקדש דבר אחר בנגעם בו על ידי אמצעי והשנית היא מענין הטומאה אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ר\"ל אם יגע האיש שנגע במת שהוא טמא נפש בכל אחד מכל אלה אשר זכר כלומר לחם או נזיד יין ושמן וכל מאכל היטמא כיון שהמת עצמו לא נגע באותה מאכל או משקה כ\"א על ידי אמצעי, ויענו הכהנים ויאמרו יטמא כי הנה הטמא נפש בנגעו בכל מאכל מטמא אותו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "והנביא ביאר הנמשל המכוון אצלו בשתי השאלות האלה באומרו כנגד הראשונה כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני נאם ה' ורצה בזה שהם מפני הקרבנות שהיו מקריבים על המזבח שלהם היו חושבים שאותו בשר קדש יקריבו שם יקדש ויברך תבואותיהם בלחם וביין ובשאר הדברים, והיא מחשבה נפסדת הבל ורעות רוח כי כבר ענו הכהנים שבשר קדש לא יקדש באמצעות הכנף את שאר המאכלות כן הקרבן הנקרב על גבי המזבח שהוא בכנף בית השם עומד בקצהו לא יקדש ולא יברך את תבואותיהם. וכנגד השאלה השנית אמר וכן כל מעשה ידיהם ואשר יקריבו שם טמא הוא ר\"ל וכן אמר מכח השאלה הב' ותשובתה שמעשה ידיהם של אלו המביאים קרבנות ואשר יקריבו שם על אותו מזבח לא די שאינו בשר קדש ושלא יקדש ולא יברך את התבואות אבל בהפך שטמא הוא מפני שאותו שנגע בהם ומביא אות הוא טמא נפש וקר�� אותם טמא נפש לפי שהיו מתחייבים בנפשם בבנותם את ביתם והתעצלם בבנין בית ה', (טו) ולכן צוה אותם שישימו לבבם מהיום ההוא ומעלה לפי שהיום ההוא היה יום ארבעה ועשרים לחדש הששי שהוא אלול שבו החלו לבנות ובו ביום באה הנבואה הזאת לחגי שתכליתה שיעיינו ויתנו לב ממה שהיה קודם הבנין טרם שום אבן על אבן בהיכל ה', (טז) והוא שהיתה אז מארה בכל תבואותיהם כי קודם הבנין מי שהיה בא בא אל ערמת עשרים כלומר ערמה שהיא ראוי לשים ממנה עשרים סאים הנה מפני אותה מארה המשתלחת בה היתה נותנת עשרה, וכן הבא אל היקב לחשוף חמשים פורה כלומר להוציא חמשים מדות מאותה פורה היה מוציא עשרים ומלת לחשוף היא מלשון לחשוף מים מגבא (ישעיה ל, יד) שענינו להוציא או לשאוב ופורה מלשון פורה דרכתי לבדי (שם סג, ג) שהיא דריכת הענבים ביקב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "ואמר זה דרך משל להשתלחות המארה וכן הכתי אתכם בשדפון ובירקון ובברד הם כולם מכות בתבואה כי השדפון הוא בקמה כמו שדופות קדים (בראשית מא, כג), וירקון הוא שמריק אותה מהגרעינין ולכן זכר אחריו הברד, ואמר אחריהם את כל מעשי ידיכם ר\"ל שהכה את כל יגיע כפם ותבואותיהם במכות האלה ואין אתכם אלי רוצה לומר ועם כל זה אין אתם שבים אלי כ\"ז היה קודם הבנין, (יח) אבל עתה שכבר התחלתם לבנות שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה רוצה לומר והלאה וכתבו לכם את עצם היום הזה שהוא יום עשרים וארבעה לחדש התשיעי שהוא היום אשר יוסד היכל ה', כי הנה מה שנזכר למעלה שעשו מלאכה ביום הששי היה כמו שפירשתי לתקן האבנים והעצים הצריכים למלאכה ובחדש התשיעי החלו לשום אבן על אבן ליסד את הבית, (יט) ומכאן והלאה שימו לב ועיינו העוד הזרע במגורה רוצה לומר ראו אם יש עוד זרע במגורה כי רובו הוצאתם לזריעה ומעט הוא הנשאר לכם במגורה, ועד הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא רוצה לומר אפילו אותם עצי פירות לא היו נושאים פרי כראוי, אבל מהיום הזה והלאה אברך אתכם כלומר אברך אתכם שישאו פרי לרוב, וזכר אלה העצים בפרט לפי שנשתבחה בהם ארץ ישראל כמו שאמר (דברים ח, ח) ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית ודבש. ורש\"י פירש העוד זרע במגורה אם עדיין לא זרעתם בשנה הזאת והאילנות עדיין לא חנטו הביטו וראו כי מן היום הזה אברך הזרע והפירות כי זה בכסליו היה כשיסדו את הבית בחדש התשיעי והיו מהאנשים שכבר זרעו ומהם שהיו להם הזרע במגורה, וכבר הוקשה על הרב רבי דוד קמחי מה שאמר על עץ הזית לא נשא כי הנה עץ הזית זמנו במרחשון וכסלו לתת פריו והשיב שאולי מפני המארה שהיתה בהם מתחילה היה מתאחר לתת פריו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "ויהי דבר ה' אל חגי שנית וגומר עד סוף הספר: זו היא הנבואה החמישית שניבא חגי לענין זרובבל, כי אחרי שניבא על בנין הבית כמו שנזכר ניבא על ענין זרובבל וגילה הכתוב שהיה זה באותו יום עצמו שניבא הנבואה הרביעית שהוא יום כ\"ד לחדש התשיעי ששני פעמים דיבר השם לחגי באותו יום."
+            ],
+            [
+                "והמפרשים פירשו אני מרעיש את השמים ואת הארץ (כב) והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חוזק ממלכות הגוים, ואומרו עוד והפכתי מרכבה ורוכביה וירדו סוסים ורוכביהם איש בחרב אחיו כולו על המלחמות אשר יהיו למלכי פרס עם היונים ולאלכסנדרוס מוקדון על הפרסיים, (כג) ושנאמר זה לזרובבל לבשרו כי בעבור המלחמות ההם לא תשפל מעלתו אבל תגדל מאד, וכבר הודעתיך בשאלות מה שיתחייב בזה מהספק לפי שזרובבל לא מלך בירושלם ולא משל בה לא הוא ולא אדם מזרעו אבל מיד אחר בנין הבית שב לבבל ושם מת בגלותו ואיך יאמר ביום ההוא אקחך זרובבל. כי אחר מפלת מלכות פרס לא נודע זרובבל בגדולה ולא נזכר שמו בעולם, ומה יהיה ג\"כ ענין ושמתיך כחותם כי בך בחרתי שהחותם הוא כטבעת שהאדם מביא בידו לא תסור ממנה לא ביום ולא בלילה ומתי נתקיים בזרובבל. אבל אמתת הענין הזה הוא אצלי שהש\"י הודיע את זרובבל שענין הבית השני לא יתמיד כי תבא אחריו גלות אחרת ועל זה אמר אני מרעיש את השמים ואת הארץ שהמערכות השמימיות יחייבו על בני יהודה רעה, וכן מארבע כנפות הארץ יבאו עליהם חיל הרומיים להחריב ירושלם ולהגלות את עמה כמו שביארתי, והודיעו עוד שאחר כך זמן הרבה יקח השם נקמתו מהאומות ההם אשר אכלו את יעקב ואת נוהו השמו ועל זה אמר והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חוזק ממלכות הגוים והפכתי מרכבה ורוכבים וירדו סוסים ורוכביהם איש בחרב אחיו כי הנה הראה לו גם כן בזה ממשלת ארבע המלכיות וחורבנם והמלחמות והנקמה שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות בהם ולכן זכר מרכבה ורוכביה וסוסים רמז אל המרכבה והסוסים שראה זכריה וכמו שיתבאר, ואמר איש בחרב אחיו להגיד כי כן תהיה המלחמה העתידה בין אדום וישמעאל כמו שזכרתי לך פעמים רבות, והודיע לו עוד שהמלך אשר ימלוך בישראל בזמן גאולתם משיח מזרע זרובבל ומבית דוד. וראה הקדוש ברוך הוא להודיעו כל זה כדי לנחמו ולדבר על לבו וכאילו אמר לו הן אמת שלא תמלוך אתה בזמן בית שני ולא איש מזרעך אבל ביום ההוא שיהפך השם יתברך כסא ממלכות הגוים בקבוץ עמו ישראל וגאולתם אז תמלוך אתה על עמי כי מזרעך יהיה המולך מישראל בעת ההיא עד עולם ועל זה אמר אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי ושמתיך כחותם כי בך בחרתי כי להיות מלך המשיח מזרעו אמר שיקחהו והוא על דרך מה שאמר (יחזקאל לז, כה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם שמלך המשיח הוא יהיה דוד הוא יהיה זרובבל להיותו חוטר יוצא מגזעם:",
+                "ואחשוב אני שמפני הנבואה הזאת הלך זרובבל מירושלם אחרי שבנה הבית ושב לבבל וישב שם עד יום מותו מפני שידע שהוא וזרעו לא ימלכו בבית שני והגלות שהיה עתיד לבא על עמו. ובפסיקתא (פס\"ר מח, א; פסדר\"כ קסג, א) אמרו גדולה תשובה שבטלה את הגזרה ובטלה את השבועה, בטלה את השבועה מנין חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו כבן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך (ירמיה כב, כד), וכתיב ביום ההוא אקחך זרובבל, בטלה את הגזרה מניין כה אמר ה' כתבו את האיש ערירי (שם ל) וכתיב (דברי הימים א' ג, יז) ובני יכניה אסיר שהיה חבוש בבית האסורים שאלתיאל שממנו נשתלה מלכות בית דוד. הנה ביארו שייעוד זרובבל לא היה כי אם שממנו נשתלה מלכות בית דוד שהוא רמז למלך המשיח, וכן דרשו שם קודם לזה המאמר א\"ר מאיר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מעמיד מיכניה מלך שנאמר אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני משם אתקנך, רבי חמא ב\"ר חנינא אמר משם אני נותן מלכות לבית דוד, ד\"א אנתקך אין כתיב כאן אלא אתקנך בתשובה ממקום נתיקתו תהיה תקנתו. הנך רואה שבדבריהם לעתיד לבוא כיוונו והותרה עם מה שפירשתי בזה השאלה הששית:",
+                "תם ספר חגי התלי\"ת:"
+            ],
+            [],
+            []
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Abarbanel, Tel Aviv 1960",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001080676&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אברבנאל על חגי",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Verse",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on Hosea/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,64 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Abarbanel on Hosea",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אברבנאל על הושע",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "החקירה השנית בידיעת סבת חלוף גדול שנמצא בתחלת נבואות שנים עשר הנביאים האלה, והוא שאתה תראה שבששה ספרים מהם זכר הכתוב בימי המלכים אשר ניבאו אותם הנביאים אם ממלכי יהודה בלבד ואם מהם וממלכי ישראל יחד ואם ממלכי פרס כמו שנאמר בהושע דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עוזיה יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל, ובעמוס נאמר דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע אשר חזה על ישראל בימי עוזיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל, ובמיכה נאמר דבר ה' אשר היה אל מיכה המורשתי בימי יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה, ובצפניה נאמר דבר ה' אשר היה אל צפניה וגומר בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה, ובחגי נאמר בשנת שתים לדריוש המלך בחדש הששי ביום אחד לחדש היה דבר ה' ביד חגי הנביא, ובזכריה נאמר בשנת שתים לדריוש המלך היה דבר ה' אל זכריה. הנה אם כן ששה הנביאים האלה הושע עמוס ומיכה צפניה חגי זכריה נזכרו בנבואותיהם שמות המלכים אשר ניבאו בימיהם, האמנם יואל ועובדיה יונה ונחום חבקוק ומלאכי שהם ששה נביאים אחרים לא תמצא באחד מהם זכרון זמן נבואותיהם ולא שמות המלכים אשר ניבאו בימיהם וידוע שבימי מלך או מלכים נאמרו, וראוי שנבקש הסבה בחלוף הגדול הזה כי אם היו התחלות הנבואות מזכרון שם הנביא ועירו וזמנו מרוח הקדש שכל אחד מהנביאים כתב ספרו ברוח ה' דיבר בו לכתוב יחוסו וזמנו הנה כיון שכולם נתנו מרועה אחד ית' היה ראוי שיהיו התחלות הנבואות כולן בסגנון אחד, ואם היה שעזרא כתב התחלות הנבואות האלה כדעת חכמים אחרים עדיין יקשה למה לא כתב כולם על סגנון אחד, והנה לא מצאתי למפרשים התעוררות מה בזה, ומה שנראה לי בו הוא שאין מהכרח הנבואות להודיע באיזה זמן ובימי אי אלו מהמלכים נאמרו, כי הנה נבואות הנביאים נכתבו לאחד משלשה תכליות או לכולם."
+        ],
+        "": [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "The prophet Hosea here is teaching how the reprentence is done. First, \"take for yourself words\" meaning you don't need sacrifices only words. And these words are that you confess befor G-d and return to Him. And say to Him \"You forgive iniquity and take good\". The meaning of this according to commentaries is that the opposite of the words \"all sin you forgive\". And in my opinion, they are saying here that one doesn't ask forgiveness for an unintentional sin as it says \"as for the unintentional sins who understands them?\" but the intentional sin you do need to ask that it be waved. This is the meaning of \"He who forgives inquities.\" Meaning iniquities, not unintentional sins. And in it's place \"take good\". What is this good? Eiither it is as mitzvah that you do and \"offer\" up in the place of coews. Or it's a hint to the cows that they served and in it's place they will return and seek forgiveness. And it's possible to explain \"take good\" meaning to have recogntion and gratitude towards Gds like David Hamelech says \"It is good to praise Gd\" (Psalms 92:2)"
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אברבנאל על הושע",
+        "enTitle": "Abarbanel on Hosea",
+        "key": "Abarbanel on Hosea",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on Hosea/English/merged.json

@@ -0,0 +1,65 @@
+{
+    "title": "Abarbanel on Hosea",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Abarbanel_on_Hosea",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "החקירה השנית בידיעת סבת חלוף גדול שנמצא בתחלת נבואות שנים עשר הנביאים האלה, והוא שאתה תראה שבששה ספרים מהם זכר הכתוב בימי המלכים אשר ניבאו אותם הנביאים אם ממלכי יהודה בלבד ואם מהם וממלכי ישראל יחד ואם ממלכי פרס כמו שנאמר בהושע דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עוזיה יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל, ובעמוס נאמר דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע אשר חזה על ישראל בימי עוזיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל, ובמיכה נאמר דבר ה' אשר היה אל מיכה המורשתי בימי יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה, ובצפניה נאמר דבר ה' אשר היה אל צפניה וגומר בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה, ובחגי נאמר בשנת שתים לדריוש המלך בחדש הששי ביום אחד לחדש היה דבר ה' ביד חגי הנביא, ובזכריה נאמר בשנת שתים לדריוש המלך היה דבר ה' אל זכריה. הנה אם כן ששה הנביאים האלה הושע עמוס ומיכה צפניה חגי זכריה נזכרו בנבואותיהם שמות המלכים אשר ניבאו בימיהם, האמנם יואל ועובדיה יונה ונחום חבקוק ומלאכי שהם ששה נביאים אחרים לא תמצא באחד מהם זכרון זמן נבואותיהם ולא שמות המלכים אשר ניבאו בימיהם וידוע שבימי מלך או מלכים נאמרו, וראוי שנבקש הסבה בחלוף הגדול הזה כי אם היו התחלות הנבואות מזכרון שם הנביא ועירו וזמנו מרוח הקדש שכל אחד מהנביאים כתב ספרו ברוח ה' דיבר בו לכתוב יחוסו וזמנו הנה כיון שכולם נתנו מרועה אחד ית' היה ראוי שיהיו התחלות הנבואות כולן בסגנון אחד, ואם היה שעזרא כתב התחלות הנבואות האלה כדעת חכמים אחרים עדיין יקשה למה לא כתב כולם על סגנון אחד, והנה לא מצאתי למפרשים התעוררות מה בזה, ומה שנראה לי בו הוא שאין מהכרח הנבואות להודיע באיזה זמן ובימי אי אלו מהמלכים נאמרו, כי הנה נבואות הנביאים נכתבו לאחד משלשה תכליות או לכולם."
+        ],
+        "": [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "The prophet Hosea here is teaching how the reprentence is done. First, \"take for yourself words\" meaning you don't need sacrifices only words. And these words are that you confess befor G-d and return to Him. And say to Him \"You forgive iniquity and take good\". The meaning of this according to commentaries is that the opposite of the words \"all sin you forgive\". And in my opinion, they are saying here that one doesn't ask forgiveness for an unintentional sin as it says \"as for the unintentional sins who understands them?\" but the intentional sin you do need to ask that it be waved. This is the meaning of \"He who forgives inquities.\" Meaning iniquities, not unintentional sins. And in it's place \"take good\". What is this good? Eiither it is as mitzvah that you do and \"offer\" up in the place of coews. Or it's a hint to the cows that they served and in it's place they will return and seek forgiveness. And it's possible to explain \"take good\" meaning to have recogntion and gratitude towards Gds like David Hamelech says \"It is good to praise Gd\" (Psalms 92:2)"
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אברבנאל על הושע",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "אברבנאל על הושע",
+        "enTitle": "Abarbanel on Hosea",
+        "key": "Abarbanel on Hosea",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on I Kings/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,65 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Abarbanel on I Kings",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אברבנאל על מלכים א",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "1. Said Isaac the son of Liadi, a prince and a great one in Israel, Don Judah Abarbanel, from the stock of Jesse the Beth-lehemi, from the seed of David the officer and commander of the nation, from the scattered and   divided nation, the exiles of Jerusalem who are in Spain.",
+            "2. Behold what chanced upon me in the course of writing the interpretation of the books (i.e. Joshua, Judges, Samuel and Kings) the opposite of the fate of Hiel of the House of Eli (I Kings 16:34) who rebuilt Jericho’s foundations with his eldest and with his youngest, he hung the doors.  In the early days (which were better than these), I was silent about my guards in the Kingdom of Portugal, the land of my birth, addressed my mouth to G-d to interpret these four volumes for I had seen there the interpretations were sparse. The debts of the king and his officers wove a yoke upon my neck that I could not meet, until the hand of G-d meddled with me. The King of Portugal thought me his enemy for ?I was not violent? and he stood, planted at my right like an enemy to attack me without cause and to seize all I owned, enduring wealth and success and ??? but that I fled to the Kingdom of Castilla like before the deadly sword. When I came there, I was like a strange in the land, a guest searching for a place to rest. I understood that G-d was telling me to complete my ???? and I interpreted the three first volumes, Joshua, for G-d had delivered me and saved me from the sword of Pharaoh, and Judges for G-d judged on Earth to decide my cases, and fight my fights with a violent thief and Samuel, for from G-d I have been answered. All this was in the beginning of the year 244 of the sixth millennium of Creation.",
+            "3. The first introduction in the matters of the kings memorialized in this book and it appropriate that we discuss ten topics: The first topic is the ??? according to their dates. For of the kings mentioned in these books, only a few ruled the whole nations: Shual, David, and Solomon who reigned over all the tribes united. You will see that all three were Men of Valor, G-d fearing and Men of Truth. As I explained in the Book of Samuel that the reigns summed to 100 years, keep this memory aid to hand (Kings 1, 20:31) \"Magnanimous kings are they\" for 'Melchi' adds to 100. These kings were unique in reigning over all the tribes without divisions because once the kingdom was divided in the days of Rechavem and Yeravam. King Rechavam and all the progeny of House of David ruled over the tribes of Yehuda and Binyamin, majority of the tribe of Levi and the fraction of the tribe of Shimon whose patrimony was amid the patrimony of the sons of Yehuda. You will see in their stories, which of them walked in peace and wealth along the path of their father, David and which among them ?betrayed? G-d and went wayward to serve other gods. The length of the reign of the Kings of Judah, good and bad, was 393 years. A hint to this (Proverbs 15:3) \"The eyes of G-d observe both bad and good, since the words 'raim and tovim' sum to 393 [translator's note: the gemateria is 392 +1 for the phrase] ",
+            "4. The Kings of All Jews:",
+            "5. Shaul the son of Kish according to what I have explained in the book of Shumel from the years of his reign, he became king in 2864 years from the Creation of the World and the days of his kingship were 20 years. In his days, Pinchas was the High Priest and Shumel the Seer was the Prophet. ",
+            "6. David the son of Yishai in the year 2884 to the Creation of the World, and his reign was 40 years. In his days, Avitar was the High Priest and the prophets of his time were Shumel the Seer, Gad the 'Chozeh' and Natan the Prophet. ",
+            "7. Sholmo, his son, became king in the year 2924 to the Creation of the World and his reign was for 40 years, like his father. In his days, Tzdok was the High Priest and the prophets: Natan the Prophet, Achiyah the Shiloni, and Edo the 'Chozeh'. ",
+            "8. The Kings of Judah: ",
+            "9. Rechavam the son of Shlomo became king in the year 2964 to the Creation of the World and his reign was 17 years. In his days, Achimatz was the High Priest and the prophets were Shamayah the Prophet and Edo the Visionary. ",
+            "10. Aviyah, his son, reigned in the year 2981 from Creation, for three years. In his days Azariah was High Priest and Edo the Prophet. ",
+            "11. Asa, his son, reigned in the year 2984 to Creation for 41 years. In his days, Johoram was High Priest, Azariah the son of Oded and Chanani the Seer and Yehu the son of Chanani were the prophets.",
+            "12. Jehosaphat, his son reigned in the yar 3520 of Creation for 25 years. In his days, Jehochaz was High Priest and Ovadiah and Jechiziel the son of Zechairahu from the children of Asaf and Michahu the son of Yimla and Jehu the son of Channani were prophets.",
+            "13. Jehoram his son reigned in the year 3050 from Creation for 8 years. In his days Jehoyada was High Priest and Elijah the prophet. ",
+            "14. Achizahu his son reigned in the year 3058 from Creation and ruled in Jerusalem one year. In his days Jehoshua was High Priest and Elisha the Prophet.",
+            "15 Atalia the mother of Achizyahu seized the kingdom in the year 3950 of Creation and destroyed the royal descendants and reigned 6 years. In her days, Yehoyahu, her father-in-law, was the High Priest and Elisha the Problem. Her reign overlapped the reign of Yoash. ",
+            "16. Yoash the son of Achizahu, reigned in the year 3560 of Creation for 40 years. In his days, Yehoyahda. Afterwards Pediah was the high priest and Zechariah the son of Yehoyahda was High Priest and Prophet. ",
+            "17. Amatzia, his son, reigned in the years 3105 from Creation and ruled 29 years. In his days, Tzedikahu was high priest, Amutz the brother of Amazyahu , the father of Isaiah the Prophet.",
+            "18.  Uzziah his son, reigned in the year 3134 of Creation. He ruled 16 years and in his days, Joel was High Priest and Hosea, Amos, and Isaiah were prophets.",
+            "19. Yotam his son reigned in the 3186 of Creation. He ruled 16 years and in his days, Joel was High Priest, and Hoshea, Amos, Isaiah and Micah were the ministers of the prophets ",
+            " Ahaz, his son, reigned in the year 3202 years from Creation, and ruled 16 years like his father. In his days Uriahu was High Priest and Hoshea, Amos, Isaiah, Oded and Micah with prophets."
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "The first topic retells  how David made Shlomo his son king during his life because of the matter of Adoniyahu and what he [ David] commanded him [Shlomo] before his death and the matters of his burial. The beginning of the topic “and the King David was old…” and ends with “and Adoniyah the son of Chagit came to Bat Sheva…” and now I have asked six question as is my way. ",
+                    "The first question is what I asked in the general introduction that I wrote to the Book of Joshua, namely why does this book begin with the affairs of David in his old age and his commands to Solomon before his death? These would more appropriately recounted in the Book of Samuel which is dedicated to David’s history and would be completed with his death and begin the Book of Kings with Solomon and his recounting. Why is it fit to discuss in this place? "
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אברבנאל על מלכים א",
+        "enTitle": "Abarbanel on I Kings",
+        "key": "Abarbanel on I Kings",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on I Kings/English/merged.json

@@ -0,0 +1,66 @@
+{
+    "title": "Abarbanel on I Kings",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Abarbanel_on_I_Kings",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "1. Said Isaac the son of Liadi, a prince and a great one in Israel, Don Judah Abarbanel, from the stock of Jesse the Beth-lehemi, from the seed of David the officer and commander of the nation, from the scattered and   divided nation, the exiles of Jerusalem who are in Spain.",
+            "2. Behold what chanced upon me in the course of writing the interpretation of the books (i.e. Joshua, Judges, Samuel and Kings) the opposite of the fate of Hiel of the House of Eli (I Kings 16:34) who rebuilt Jericho’s foundations with his eldest and with his youngest, he hung the doors.  In the early days (which were better than these), I was silent about my guards in the Kingdom of Portugal, the land of my birth, addressed my mouth to G-d to interpret these four volumes for I had seen there the interpretations were sparse. The debts of the king and his officers wove a yoke upon my neck that I could not meet, until the hand of G-d meddled with me. The King of Portugal thought me his enemy for ?I was not violent? and he stood, planted at my right like an enemy to attack me without cause and to seize all I owned, enduring wealth and success and ??? but that I fled to the Kingdom of Castilla like before the deadly sword. When I came there, I was like a strange in the land, a guest searching for a place to rest. I understood that G-d was telling me to complete my ???? and I interpreted the three first volumes, Joshua, for G-d had delivered me and saved me from the sword of Pharaoh, and Judges for G-d judged on Earth to decide my cases, and fight my fights with a violent thief and Samuel, for from G-d I have been answered. All this was in the beginning of the year 244 of the sixth millennium of Creation.",
+            "3. The first introduction in the matters of the kings memorialized in this book and it appropriate that we discuss ten topics: The first topic is the ??? according to their dates. For of the kings mentioned in these books, only a few ruled the whole nations: Shual, David, and Solomon who reigned over all the tribes united. You will see that all three were Men of Valor, G-d fearing and Men of Truth. As I explained in the Book of Samuel that the reigns summed to 100 years, keep this memory aid to hand (Kings 1, 20:31) \"Magnanimous kings are they\" for 'Melchi' adds to 100. These kings were unique in reigning over all the tribes without divisions because once the kingdom was divided in the days of Rechavem and Yeravam. King Rechavam and all the progeny of House of David ruled over the tribes of Yehuda and Binyamin, majority of the tribe of Levi and the fraction of the tribe of Shimon whose patrimony was amid the patrimony of the sons of Yehuda. You will see in their stories, which of them walked in peace and wealth along the path of their father, David and which among them ?betrayed? G-d and went wayward to serve other gods. The length of the reign of the Kings of Judah, good and bad, was 393 years. A hint to this (Proverbs 15:3) \"The eyes of G-d observe both bad and good, since the words 'raim and tovim' sum to 393 [translator's note: the gemateria is 392 +1 for the phrase] ",
+            "4. The Kings of All Jews:",
+            "5. Shaul the son of Kish according to what I have explained in the book of Shumel from the years of his reign, he became king in 2864 years from the Creation of the World and the days of his kingship were 20 years. In his days, Pinchas was the High Priest and Shumel the Seer was the Prophet. ",
+            "6. David the son of Yishai in the year 2884 to the Creation of the World, and his reign was 40 years. In his days, Avitar was the High Priest and the prophets of his time were Shumel the Seer, Gad the 'Chozeh' and Natan the Prophet. ",
+            "7. Sholmo, his son, became king in the year 2924 to the Creation of the World and his reign was for 40 years, like his father. In his days, Tzdok was the High Priest and the prophets: Natan the Prophet, Achiyah the Shiloni, and Edo the 'Chozeh'. ",
+            "8. The Kings of Judah: ",
+            "9. Rechavam the son of Shlomo became king in the year 2964 to the Creation of the World and his reign was 17 years. In his days, Achimatz was the High Priest and the prophets were Shamayah the Prophet and Edo the Visionary. ",
+            "10. Aviyah, his son, reigned in the year 2981 from Creation, for three years. In his days Azariah was High Priest and Edo the Prophet. ",
+            "11. Asa, his son, reigned in the year 2984 to Creation for 41 years. In his days, Johoram was High Priest, Azariah the son of Oded and Chanani the Seer and Yehu the son of Chanani were the prophets.",
+            "12. Jehosaphat, his son reigned in the yar 3520 of Creation for 25 years. In his days, Jehochaz was High Priest and Ovadiah and Jechiziel the son of Zechairahu from the children of Asaf and Michahu the son of Yimla and Jehu the son of Channani were prophets.",
+            "13. Jehoram his son reigned in the year 3050 from Creation for 8 years. In his days Jehoyada was High Priest and Elijah the prophet. ",
+            "14. Achizahu his son reigned in the year 3058 from Creation and ruled in Jerusalem one year. In his days Jehoshua was High Priest and Elisha the Prophet.",
+            "15 Atalia the mother of Achizyahu seized the kingdom in the year 3950 of Creation and destroyed the royal descendants and reigned 6 years. In her days, Yehoyahu, her father-in-law, was the High Priest and Elisha the Problem. Her reign overlapped the reign of Yoash. ",
+            "16. Yoash the son of Achizahu, reigned in the year 3560 of Creation for 40 years. In his days, Yehoyahda. Afterwards Pediah was the high priest and Zechariah the son of Yehoyahda was High Priest and Prophet. ",
+            "17. Amatzia, his son, reigned in the years 3105 from Creation and ruled 29 years. In his days, Tzedikahu was high priest, Amutz the brother of Amazyahu , the father of Isaiah the Prophet.",
+            "18.  Uzziah his son, reigned in the year 3134 of Creation. He ruled 16 years and in his days, Joel was High Priest and Hosea, Amos, and Isaiah were prophets.",
+            "19. Yotam his son reigned in the 3186 of Creation. He ruled 16 years and in his days, Joel was High Priest, and Hoshea, Amos, Isaiah and Micah were the ministers of the prophets ",
+            " Ahaz, his son, reigned in the year 3202 years from Creation, and ruled 16 years like his father. In his days Uriahu was High Priest and Hoshea, Amos, Isaiah, Oded and Micah with prophets."
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "The first topic retells  how David made Shlomo his son king during his life because of the matter of Adoniyahu and what he [ David] commanded him [Shlomo] before his death and the matters of his burial. The beginning of the topic “and the King David was old…” and ends with “and Adoniyah the son of Chagit came to Bat Sheva…” and now I have asked six question as is my way. ",
+                    "The first question is what I asked in the general introduction that I wrote to the Book of Joshua, namely why does this book begin with the affairs of David in his old age and his commands to Solomon before his death? These would more appropriately recounted in the Book of Samuel which is dedicated to David’s history and would be completed with his death and begin the Book of Kings with Solomon and his recounting. Why is it fit to discuss in this place? "
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אברבנאל על מלכים א",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "אברבנאל על מלכים א",
+        "enTitle": "Abarbanel on I Kings",
+        "key": "Abarbanel on I Kings",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on I Kings/Hebrew/Abarbanel on I Kings temp.json

@@ -0,0 +1,55 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Abarbanel on I Kings",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001080676&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL",
+    "versionTitle": "Abarbanel on I Kings temp",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "אברבנאל על מלכים א",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "וזכר הכתוב שאפילו השעורים והתבן לסוסים ולרכש היו גם כן מביאים אותם הנציבים איש כמשפטו, ר\"ל איש חדשו המוטל עליו, והרכש הם הסוסים קלי המרוץ מאד, כמו שאמר (אסתר ח' י\"ד) הרצים רוכבי הרכש, ואחרים פירשו שהם הפרדים בני הסוסים והאתונות. וכפי המנהג הנהוג לתת בכל יום מהשעורה לכל סוס, יתחייב שיהיה צריך שלמה לארבעים אלף סוסים שהיו לו מאתים אלף טונבאלו\"ס שעורים ממדת איטאליי\"א ונאפול\"י, שהם מקרוב למאתים אלף איפה ממדת קאשטיליי\"ה, מלבד השעורה אשר היה המלך צריך אליה לתת לבאים אליו מארצות הגוים, אם לבקרו או להביא מנחה או לשלחיות אחרים, שהמלכות נותנים להם ולבהמתם משאת כיד המלך כל ימי היותם עמו, ואמנם שעור התבן לא ידעתי ספורות כי אין מספר. ומה שאמר ואת כל הקרב אל שלחן המלך, אין פירושו שהיו כלם עם המלך יחד על שלחנו, כי הוא לכבוד המלכות היה אוכל בשלחן יחידים, אבל אמר שלחן המלך על שלחנות כלם שהיו עושים בבית המלכות אוכלים עליהם מפת בג המלך ומיין משתיו פרשיו ועבדיו כלם בבקר ובערב. או קראו שלחן המלך, לפי שכל עבדיו ואנשי ביתו עם היותם אוכלים איש בביתו היו נושאים משאת המלך ואוכלים משלו, כאלו אוכלים על שלחנו. ואולי אמר כל הקרב אל שלחן המלך, על שלוחי המלכים שהיו באים אליו משאר הארצות והיו באים לאכול בחצר המלך עם פרשיו. ומה שאמר כאן ארבעים אלף ארות סוסים ואמר בדברי הימים ארבעת אלפים, כבר הודעתיך בשאלות דעות חכמינו ז\"ל (סנהדרין פ\"ב כ\"א ע\"ב) בזה, ואחריהם נמשכו המפרשים, והערותיך כמה הם רחוקים מדרך המושכל. ומפרשי הנוצרים אמרו שהיו ארבעת אלפים לשלמה משלו, כמו שנזכר בדברי הימים (דברי הימים ב' ט' כ\"ה), והארבעים אלף ארות סוסים היו לכל ישראל אשר בארץ. וגם זה בלתי נכון אצלי, לפי שהיה הדבר אם כן הדבר בלתי מתיחס שנים עשר אלף פרש' וארבעת אלפים סוסים, כי אם היו הסוסים האלה כדי שירכב עליהם שלמה בלבד היו מיותרים הרבה מאד, ואם היו לפרשיו היו מעטים ויתחייב שרובם יהיו הולכים כעבדים על הארץ, ואיך יהיו הפרשים שנים עשר אלף והסוסים ארבעת אלפים? ועוד שאם הארבעים אלף סוסים אשר זכר הכתוב בכאן לא היו של שלמה, למה יתעסק בכלכלתם? ולמה יביאו הנציבים השעורים והתבן אליהם? ולכן היותר נכון בזה הוא, שבדברי הימים מנה האבוסים שהיו בו סוסי שלמה, כי ארות הם אבוסים, וכן תרגם יונתן (ישעיה א' ד') אבוס בעליו, אוריה דמריה, והוא הבית אשר הסוסים עומדים בו הנקרא בלעז קאבלירייא\"ה, ובלשון חז\"ל (סנהדרין שם) נקראו אצטבלאות, וזכר אם כן בדברי הימים שהיה לשלמה ארבעת אלפים אבוסים, ר\"ל בתים של סוסים, וכאן מנה הסוסים שהיו לו שהיו ארבעים אלף, לפי שעשרה סוסים היו עומדים בכל אבוס ובית, וכאלו אמר ויהי לשלמה ארבעים אלף סוסים שהיו עומדים באורות, כי המספר הזה מהארבעים אלף הוא לסוסים ולא לאורות, וכן כתב ה\"ר לוי בן גרשום. ובאמרו למרכבו הוא שם כולל, כי היו מהם לרכוב הוא ופרשיו, ומהם היו לנשוא המרכבות עליהם, ומהם היו לעבוד ולמשא בשאר הדברים, ובאמת המספר הזה מהסוסים הוא עצום מאד, ולא שמעתי למלך ממלכי העמים ולא ראיתי בספר ספורי מלכיהם הקדומים שהיה מלך תחת השמש שיהיו בביתו תמיד, בהיותו בשלום אין מלחמה אין שטן ואין פגע רע, ארבעים אלף סוסים מבלי הכרח כי אם לכבוד ולתפארת כדי שילכו עמו ממקום למקום וירוצו לפניו. וכבר אחז\"ל (סנהדרין שם) שעבר שלמה בזה על (דברים י\"ז ט\"ז) ולא ירבה לו סוסים, אחרי שלא היו לצורך המלחמה. ואני אחשוב שלא ראה שלמה להרבות בסוסים ובפרשים האלה לגסות הרוח ולגאוה וגאון ודרך רע, כי אם בעצה הגונה, שבעבור זה היו המלכים אשר סביביו יראים אותו והיו נכנעים לפניו ומגישים אליו מנחה, מה שלא היו עושים אם לא היו יודעים שהיו לו כל כך רכב ופרשים וסוסים שיוכל לכבשם כאשר ירצה, ויותר ראוי היה לעשות זה מפני השלום מלעשות מלחמות, הנה אם כן קנה שלמה שלום מלכות והכנעת אויביו בסוסיו ובפרשיו ולכן החזיק בהם. גם מה שזכר שהיו לו שנים עשר אלף פרשים, להיותם תמידיים בביתו ובחצרותיו היה זה באמת דבר גדול ועצום מאד ולא עשה כן מלך לפניו ולאחריו בהיותו בביתו בטח בדד בלי מלחמה, ואין לנו שנאמר שהיו הפרשים האלה משרתים לפניו חדש בחדשו אלף בכל חדש, כי הנה זה לא זכרו הכתוב כן, כי אם שהיו לו תמיד שנים עשר אלף פרשים, ולכן היו לו כל כך מהסוסים לעצמו ולפרשיו, ולכן היה מאכל שלחנו כל מה שזכר, והותרה עם זה השאלה הששית: וממה שפירשתי בפסוקים תדע למה חזר הכתוב לומר וכלכלו הנציבים האלה אל המלך, אחרי שכבר אמרו למעלה, וחשבו המפרשים שנכתב פעם שנית בעבור הסוסים ואינו נכון, וכפי מה שפירשתי היא תולדה מכל אשר ספר למעלה, כי אחרי שהשיב לשלשת הספקות, אמר כותב הספר הנה בעבור זה כלו הוצרך שלמה לשום אותם הנציבים שיכלכלו את שלחן המלך ואת ביתו. ואחרי זה בסוף ספור שלמה יזכור הכתוב (בסי' י' כ\"ו) ויאסוף שלמה רכב ופרשים ויהי לו אלף וארבע מאות רכב ושנים עשר אלף פרשים ויניחם בערי הרכב ועם המלך בירושלם, ואין פירושו שהיו הפרשים בערי הרכב אבל שהאלף וארבע מאות רכב היו בערי הרכב, שהם הערים שבנה המלך מיוחדים לזה והפרשים היו תמיד עם המלך, ולזה אמר ויניחם בערי הרכב חוזר לרכב שזכר, ואמרו ועם המלך בירושלם חוזר לפרשים שהיו עמו תמיד. וזכר הכתוב בכאן שהנציבים היה גם כן מוטל עליהם להוליך השעורים והתבן לסוסים ולרכש אל המקום אשר היו בו הסוסים, רוצה לומר לירושלם לסוסים שהיו שם שהיו רוכבים עליהם הפרשים ועבדי המלך, והיו תמיד עמו להראות העמים והשרים את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו, ולסוסי המרכבות שהם הנקראים רכב, היו מוליכים הנציבים השעורים והתבן אל המקום אשר היו שם שהם ערי הרכב כמו שזכרתי:"
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אברבנאל על מלכים א",
+        "enTitle": "Abarbanel on I Kings",
+        "key": "Abarbanel on I Kings",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on I Samuel/English/The Biblical Exegesis of Don Isaac Abrabanel. PhD thesis by Dr. David E. Cohen, University of London, 2015.json

@@ -0,0 +1,89 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Abarbanel on I Samuel",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/",
+    "versionTitle": "The Biblical Exegesis of Don Isaac Abrabanel. PhD thesis by Dr. David E. Cohen, University of London, 2015",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אברבנאל על שמואל א",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "<b>And there was a certain man.</b> I have already explained, in connection with the verse ‘And it was after the death of Moses (the opening verse of the Book of Joshua) that it is not (mere) linguistic usage to commence a narrative with a (conjunctive) ‘vav’, as R. David Kimhi thought; but it comes to connect…the forthcoming… with the preceding narrative; and since, at the end of the Book of Judges, there is related the episode of the concubine at Gibeah, and that (it was) from that man dwelling in… the hill-country of Ephraim, and… his concubine, that great evil ensued for all Israel, (Scripture) here relates (immediately) afterwards an episode in (exact) contrast to it – that there was a certain man – also a Levite from the hill-country of Ephraim - named Elkanah, from whom and his wife Hannah great good ensued, through the birth of her son Samuel. (This deliberate juxtaposition is) so that we should not revile the Levites, or execrate the hill-country of Ephraim, from where evil emanated for Israel, since (it was) from there that the Lord also ordained blessing…",
+                    "",
+                    "…It is also possible to interpret ‘Zophim’ as a family name, insofar as they were of the children of Zuph, who is called ‘Zophai’ in the Book of Chronicles; and you will likewise find later, in the stories of Saul and David, (the phrase) ‘they came into the land of Zuph’; and thus (the author) here traces Elkanah’s lineage to the (original) head of the family, viz. ‘the son of Tohu, the son of Zuph’… after whose name the (surrounding) country was called…",
+                    "Scripture wishes to teach us… that all his (Samuel’s) ancestors were God-fearing men of truth; for (the name) Elkanah alludes to (the fact) that God acquired him as His inheritance (she-kanah ha-Elohim le’nahalah lo); and similarly (the name) Jeroham (he shall be treated mercifully) indicates that his father was merciful (rahman) and beneficent to others; and likewise (the name) Elihu indicates that his grandfather cleaved to the Divine Presence (Eli-hu = He is my God)…"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "(Scripture) relates that Elkanah’s regular custom was to ascend… once a year to prostrate himself and to sacrifice, etc., which is the meaning of ‘mi-yamim yamimah’, as in Exodus 13:10... on the Feast of the Ingathering, which is the season of joy; or (alternatively) this phrase means ‘from season to season, and from one pilgrim-festival to the next, namely that he went to Shiloh three times each year. But the former interpretation is more correct, for (Scripture) states (subsequently) ‘And so he would do year by year, on the occasion of her (Hannah) ascending to the House of the Lord’, etc…",
+                    "And (the purpose of Scripture in relating that) the two sons of Eli… were ministering there unto the Lord is to state that, even though Hophni and Phinehas…were (officiating) in the Sanctuary and… taking the sacrificial offerings (from the people) by force, and lying with the women (pilgrims), as will be mentioned later, notwithstanding all this, Elkanah did not refrain from going there year after year to prostrate himself and to sacrifice; for, because of his great righteousness, he was concerned with the worship of God, and…not with the wickedness of the priests."
+                ],
+                [
+                    "The commentators have interpreted (this expression) as ‘one worthy portion to relieve her anger and wrath’; and according to (Targum) Jonathan the meaning would be ‘a portion fit to be received in a pleasant spirit…’ Both these (interpretations) emanate from our Sages, taken from Midrash Samuel ad loc… R. Levi b. Gershon (Ralbag) interpreted ‘apayim’ to mean ‘face’; i.e. that she was sitting near him face to face (to enable him) to look closely at her (in a caring fashion)… The Christians have rendered ‘apayim’ as ‘sad’ (‘tristis’ in Latin), and explained that Elkanah would give Hannah just one portion, but that he was angry that he could not give more than one portion, namely because the Lord had shut her womb and that she (thus) had no children to whom he could give numerous portions, as with Peninah’s children… This is (the purport of) ‘For he loved Hannah’, viz. because he loved her and desired to have children from her – and as he had no children from her to whom he could give many (additional) portions, he became sad that her portion was necessarily (a single) one only…R. David Kimhi advanced this (interpretation) too, in his father’s name, and it is… very attractive..."
+                ],
+                [],
+                [
+                    "For when a person who is (already in a state of) sadness and worry about a great trouble, when another (cause of) anguish befalls him, be it …small or great, will recall to mind his major troubles, and that minor trouble will (thus) have a huge effect upon him – not on its own account but because it reminds him of his other, overwhelming trouble… that is why (Scripture) states that ‘her rival (Peninah) would anger Hannah with an additional cause, in order to make her fret’… not on account of that (extraneous) small issue, but because of the innate anguish within her that the Lord had shut her womb… And our Sages, in Bava Batra have stated: ‘R. Levi said: “… Peninah’s intention was for the sake of Heaven”, and (on this) R. Abraham b. David explained that the anger (Peninah caused Hannah)…was so that she (Hannah) should pray and complain to the Holy One, blessed be He, and plead for mercy; for since her husband loved her (in any case), she was neglecting to plead for mercy… "
+                ],
+                [
+                    "And according to the view of our Sages…who said that Peninah (‘s provocation) was for a good purpose, we may say that the reason she provoked Hannah only when she went up to the House of the Lord was so that she (Hannah) would (be induced to) pray to the Lord there and weep bitterly… And it is further possible to say… that Peninah and Hannah were not (living) in one city, since Hannah was in Ramathah and Peninah in Ramah; and because they only came together when they went up to the House of the Lord…(Scripture) states that Peninah would provoke Hannah to anger when they went up to the House of the Lord; for at other times they never met! We may say further that the anger (of Hannah) was over the gifts (distributed by Elkanah); for since Elkanah only gave them when they went up to the House of the Lord, it was at that time that the provocation and anger occurred…"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "…I think that, because Elkanah and his wives used to come there each year,Eli had become fond of them, and since on this occasion he saw Hannah in this state, he became enraged… that she was drunk, and said to her ‘How long will you be drunk? Remove your wine from yourself!’ - …he was not referring to the wine she had already drunk, but… to the future; it was now appropriate that she should no longer continue drinking wine (altogether), so that she should not become drunk…that is (the meaning of) what he (Eli) said: ‘How long will you get drunk?’ i.e. on a daily basis, which would involve great… embarrassment…therefore it would be best that she distance herself from drunkenness by refraining from… wine altogether… For… it would be appropriate for a man to set right the despicable character traits he happens to have by (recourse to) the method employed by those (engaged in) straightening (crooked) rods – that they bend them right over to the opposite extremity, so that, when they return to their natural state, they will remain in a median position…In accordance with this (notion), Eli ordered Hannah that… to avoid drunkenness, she should avoid drinking wine altogether, which is the opposite extreme… and in the (Talmudic) Tractate Ketubot it is taught: “One cup (of wine) is excellent for a woman, two (cups) are shameful…”"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "…It would have been fitting, on this account, for him to have been called Saul (Heb. Sha’ul), and the commentators have not given a correct reason for this (incongruity) …I think, in this connection, that one of three alternatives (must be  adopted).either she intended (to convey) by this name that God (‘El’) put him (Heb. samo) in the world – hence she called him ‘Sh’muel’ as though to say that God placed him (there); and she said ‘For I have requested him from the Lord’,… and He placed him inside me; or she intended (to convey) by this name that Sh’muel was from God Almighty, blessed be He… ‘Sh’muel’ being equivalent to ‘she-me’El’ (the one who was from God)…or it is also possible to say that ‘Sh’muel’ is equivalent to ‘she’mo El’ (his name is God) – since all divine things are called by the name of the Holy One… as (we find that Jacob) called the altar he made ‘El-Elohe-Yisrael’ (God, the God of Israel); and the prophet (Isaiah) said (in reference to King Ahaz’s son) “And his name shall be called Pele-joez-El-Gibbor” (Wonderful, Counsellor, the Mighty God), etc…"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "… I accordingly think… that since Elkanah and Hannah his wife brought the child to Eli together… Hannah was concerned that Eli would have the same (halakhic) problem as I have raised…; namely, why did Elkanah not make the vow that Samuel should become a Nazirite, rather than Hannah, since in law, (only) a man may vow his son to Naziriteship, but a woman may not?… Accordingly, Hannah said “My lord, do not think that because we are bringing the child together, we, Elkanah my husband and I, were… equal partners in (relation to) him. That is not so; for it was for my sake… alone that the child was born!” That is the meaning of the expression ‘bi adoni’, meaning ‘it was for my sake…’ And she (proceeded to) explain why it was for her sake and not her husband’s, saying “ I was the woman who was standing with you in this place to pray to the Lord”; and as it was I who was standing here, and not Elkanah…the child (’s existence) was… on my account; and just as I stood here, and not Elkanah, so (too) it was I who prayed for this child’ (meaning, he, Elkanah, did not pray for him either in this place…or anywhere else) and thus it was through me… that the child came into existence - through my prayer”. She further said “And the Lord granted me my request”, etc. (meaning , God…gave him to me and…not to Elkanah my husband”) – and from this it necessarily follows that “It is also I who has lent him to the Lord”(meaning) “just as (it was) I (who) stood on my watch concerning him, and I (who) prayed for him, and God gave him to me alone, so too it is within my power to make a vow concerning him and to give him to the Lord”. …This is the meaning of “And (it is) also I who has lent him to the Lord”…"
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אברבנאל על שמואל א",
+        "enTitle": "Abarbanel on I Samuel",
+        "key": "Abarbanel on I Samuel",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on I Samuel/English/merged.json

@@ -0,0 +1,91 @@
+{
+    "title": "Abarbanel on I Samuel",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Abarbanel_on_I_Samuel",
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "<b>And there was a certain man.</b> I have already explained, in connection with the verse ‘And it was after the death of Moses (the opening verse of the Book of Joshua) that it is not (mere) linguistic usage to commence a narrative with a (conjunctive) ‘vav’, as R. David Kimhi thought; but it comes to connect…the forthcoming… with the preceding narrative; and since, at the end of the Book of Judges, there is related the episode of the concubine at Gibeah, and that (it was) from that man dwelling in… the hill-country of Ephraim, and… his concubine, that great evil ensued for all Israel, (Scripture) here relates (immediately) afterwards an episode in (exact) contrast to it – that there was a certain man – also a Levite from the hill-country of Ephraim - named Elkanah, from whom and his wife Hannah great good ensued, through the birth of her son Samuel. (This deliberate juxtaposition is) so that we should not revile the Levites, or execrate the hill-country of Ephraim, from where evil emanated for Israel, since (it was) from there that the Lord also ordained blessing…",
+                    "",
+                    "…It is also possible to interpret ‘Zophim’ as a family name, insofar as they were of the children of Zuph, who is called ‘Zophai’ in the Book of Chronicles; and you will likewise find later, in the stories of Saul and David, (the phrase) ‘they came into the land of Zuph’; and thus (the author) here traces Elkanah’s lineage to the (original) head of the family, viz. ‘the son of Tohu, the son of Zuph’… after whose name the (surrounding) country was called…",
+                    "Scripture wishes to teach us… that all his (Samuel’s) ancestors were God-fearing men of truth; for (the name) Elkanah alludes to (the fact) that God acquired him as His inheritance (she-kanah ha-Elohim le’nahalah lo); and similarly (the name) Jeroham (he shall be treated mercifully) indicates that his father was merciful (rahman) and beneficent to others; and likewise (the name) Elihu indicates that his grandfather cleaved to the Divine Presence (Eli-hu = He is my God)…"
+                ],
+                [],
+                [
+                    "(Scripture) relates that Elkanah’s regular custom was to ascend… once a year to prostrate himself and to sacrifice, etc., which is the meaning of ‘mi-yamim yamimah’, as in Exodus 13:10... on the Feast of the Ingathering, which is the season of joy; or (alternatively) this phrase means ‘from season to season, and from one pilgrim-festival to the next, namely that he went to Shiloh three times each year. But the former interpretation is more correct, for (Scripture) states (subsequently) ‘And so he would do year by year, on the occasion of her (Hannah) ascending to the House of the Lord’, etc…",
+                    "And (the purpose of Scripture in relating that) the two sons of Eli… were ministering there unto the Lord is to state that, even though Hophni and Phinehas…were (officiating) in the Sanctuary and… taking the sacrificial offerings (from the people) by force, and lying with the women (pilgrims), as will be mentioned later, notwithstanding all this, Elkanah did not refrain from going there year after year to prostrate himself and to sacrifice; for, because of his great righteousness, he was concerned with the worship of God, and…not with the wickedness of the priests."
+                ],
+                [
+                    "The commentators have interpreted (this expression) as ‘one worthy portion to relieve her anger and wrath’; and according to (Targum) Jonathan the meaning would be ‘a portion fit to be received in a pleasant spirit…’ Both these (interpretations) emanate from our Sages, taken from Midrash Samuel ad loc… R. Levi b. Gershon (Ralbag) interpreted ‘apayim’ to mean ‘face’; i.e. that she was sitting near him face to face (to enable him) to look closely at her (in a caring fashion)… The Christians have rendered ‘apayim’ as ‘sad’ (‘tristis’ in Latin), and explained that Elkanah would give Hannah just one portion, but that he was angry that he could not give more than one portion, namely because the Lord had shut her womb and that she (thus) had no children to whom he could give numerous portions, as with Peninah’s children… This is (the purport of) ‘For he loved Hannah’, viz. because he loved her and desired to have children from her – and as he had no children from her to whom he could give many (additional) portions, he became sad that her portion was necessarily (a single) one only…R. David Kimhi advanced this (interpretation) too, in his father’s name, and it is… very attractive..."
+                ],
+                [],
+                [
+                    "For when a person who is (already in a state of) sadness and worry about a great trouble, when another (cause of) anguish befalls him, be it …small or great, will recall to mind his major troubles, and that minor trouble will (thus) have a huge effect upon him – not on its own account but because it reminds him of his other, overwhelming trouble… that is why (Scripture) states that ‘her rival (Peninah) would anger Hannah with an additional cause, in order to make her fret’… not on account of that (extraneous) small issue, but because of the innate anguish within her that the Lord had shut her womb… And our Sages, in Bava Batra have stated: ‘R. Levi said: “… Peninah’s intention was for the sake of Heaven”, and (on this) R. Abraham b. David explained that the anger (Peninah caused Hannah)…was so that she (Hannah) should pray and complain to the Holy One, blessed be He, and plead for mercy; for since her husband loved her (in any case), she was neglecting to plead for mercy… "
+                ],
+                [
+                    "And according to the view of our Sages…who said that Peninah (‘s provocation) was for a good purpose, we may say that the reason she provoked Hannah only when she went up to the House of the Lord was so that she (Hannah) would (be induced to) pray to the Lord there and weep bitterly… And it is further possible to say… that Peninah and Hannah were not (living) in one city, since Hannah was in Ramathah and Peninah in Ramah; and because they only came together when they went up to the House of the Lord…(Scripture) states that Peninah would provoke Hannah to anger when they went up to the House of the Lord; for at other times they never met! We may say further that the anger (of Hannah) was over the gifts (distributed by Elkanah); for since Elkanah only gave them when they went up to the House of the Lord, it was at that time that the provocation and anger occurred…"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "…I think that, because Elkanah and his wives used to come there each year,Eli had become fond of them, and since on this occasion he saw Hannah in this state, he became enraged… that she was drunk, and said to her ‘How long will you be drunk? Remove your wine from yourself!’ - …he was not referring to the wine she had already drunk, but… to the future; it was now appropriate that she should no longer continue drinking wine (altogether), so that she should not become drunk…that is (the meaning of) what he (Eli) said: ‘How long will you get drunk?’ i.e. on a daily basis, which would involve great… embarrassment…therefore it would be best that she distance herself from drunkenness by refraining from… wine altogether… For… it would be appropriate for a man to set right the despicable character traits he happens to have by (recourse to) the method employed by those (engaged in) straightening (crooked) rods – that they bend them right over to the opposite extremity, so that, when they return to their natural state, they will remain in a median position…In accordance with this (notion), Eli ordered Hannah that… to avoid drunkenness, she should avoid drinking wine altogether, which is the opposite extreme… and in the (Talmudic) Tractate Ketubot it is taught: “One cup (of wine) is excellent for a woman, two (cups) are shameful…”"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "…It would have been fitting, on this account, for him to have been called Saul (Heb. Sha’ul), and the commentators have not given a correct reason for this (incongruity) …I think, in this connection, that one of three alternatives (must be  adopted).either she intended (to convey) by this name that God (‘El’) put him (Heb. samo) in the world – hence she called him ‘Sh’muel’ as though to say that God placed him (there); and she said ‘For I have requested him from the Lord’,… and He placed him inside me; or she intended (to convey) by this name that Sh’muel was from God Almighty, blessed be He… ‘Sh’muel’ being equivalent to ‘she-me’El’ (the one who was from God)…or it is also possible to say that ‘Sh’muel’ is equivalent to ‘she’mo El’ (his name is God) – since all divine things are called by the name of the Holy One… as (we find that Jacob) called the altar he made ‘El-Elohe-Yisrael’ (God, the God of Israel); and the prophet (Isaiah) said (in reference to King Ahaz’s son) “And his name shall be called Pele-joez-El-Gibbor” (Wonderful, Counsellor, the Mighty God), etc…"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "… I accordingly think… that since Elkanah and Hannah his wife brought the child to Eli together… Hannah was concerned that Eli would have the same (halakhic) problem as I have raised…; namely, why did Elkanah not make the vow that Samuel should become a Nazirite, rather than Hannah, since in law, (only) a man may vow his son to Naziriteship, but a woman may not?… Accordingly, Hannah said “My lord, do not think that because we are bringing the child together, we, Elkanah my husband and I, were… equal partners in (relation to) him. That is not so; for it was for my sake… alone that the child was born!” That is the meaning of the expression ‘bi adoni’, meaning ‘it was for my sake…’ And she (proceeded to) explain why it was for her sake and not her husband’s, saying “ I was the woman who was standing with you in this place to pray to the Lord”; and as it was I who was standing here, and not Elkanah…the child (’s existence) was… on my account; and just as I stood here, and not Elkanah, so (too) it was I who prayed for this child’ (meaning, he, Elkanah, did not pray for him either in this place…or anywhere else) and thus it was through me… that the child came into existence - through my prayer”. She further said “And the Lord granted me my request”, etc. (meaning , God…gave him to me and…not to Elkanah my husband”) – and from this it necessarily follows that “It is also I who has lent him to the Lord”(meaning) “just as (it was) I (who) stood on my watch concerning him, and I (who) prayed for him, and God gave him to me alone, so too it is within my power to make a vow concerning him and to give him to the Lord”. …This is the meaning of “And (it is) also I who has lent him to the Lord”…"
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "The Biblical Exegesis of Don Isaac Abrabanel. PhD thesis by Dr. David E. Cohen, University of London, 2015",
+            "https://www.sefaria.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אברבנאל על שמואל א",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "אברבנאל על שמואל א",
+        "enTitle": "Abarbanel on I Samuel",
+        "key": "Abarbanel on I Samuel",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on II Kings/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,48 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Abarbanel on II Kings",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אברבנאל על מלכים ב",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Chazoel asked:\"Why is my master crying?\" This means to say:\"Why do you care about the death of the king that you cry over him?\" The prophet replied that he was not crying about this rather [he was crying] because he saw in his vision the evil that Chazoel himself would do to the Jews, that he would set fire to their fortifications and kill by the sword their young men and their infants he would dash to the rock[s] or on the ground to trample them with their feet and their pregnant ones he would split with great brazenness. And when Chazoel asked:\"What is your servant the dog that he will do such a big thing?\" Elisho informed him that he will reign over Aram"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Verse",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on II Kings/English/merged.json

@@ -0,0 +1,49 @@
+{
+    "title": "Abarbanel on II Kings",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Abarbanel_on_II_Kings",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Chazoel asked:\"Why is my master crying?\" This means to say:\"Why do you care about the death of the king that you cry over him?\" The prophet replied that he was not crying about this rather [he was crying] because he saw in his vision the evil that Chazoel himself would do to the Jews, that he would set fire to their fortifications and kill by the sword their young men and their infants he would dash to the rock[s] or on the ground to trample them with their feet and their pregnant ones he would split with great brazenness. And when Chazoel asked:\"What is your servant the dog that he will do such a big thing?\" Elisho informed him that he will reign over Aram"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אברבנאל על מלכים ב",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Verse",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on II Samuel/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,45 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Abarbanel on II Samuel",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אברבנאל על שמואל ב",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "Section 21 describes the sin of Avshalom against his father, in that he rose against him, slept with his wives in front of all the Jews, and how things spun out of control between him and his father, and the advice of Achitophel and Chushi the Arkite, and the subject of Shimi son of Geira and his curse, until Avshalom fought with Dovid's men and died in war. The beginning of the section, \"And it was after this that Avshalom prepared for himself a chariot and horses etc.,\" until \"And all of the men were judged\" etc., and I have asked about this section six questions:",
+                "The first question: What did Avshalom see which made him want to rebel against his father? We know that he was the oldest of his brothers and he had the status of being the firstborn, and he would inherit his father. And his father Dovid was old, close to 70 years old, and he would not live much longer, so why did Avshalom lead this great rebellion with no purpose? All the more so because he didn't do it earlier, when he was in the Land of Geshur or while he was in Yerushalayim for two years and didn't see the King's face, and if he didn't do it then, why did he think to do this now, when he was living in peace and harmony like a son honoring his father or loike a servant honoring his master? The second question "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Verse",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on II Samuel/English/merged.json

@@ -0,0 +1,46 @@
+{
+    "title": "Abarbanel on II Samuel",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Abarbanel_on_II_Samuel",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "Section 21 describes the sin of Avshalom against his father, in that he rose against him, slept with his wives in front of all the Jews, and how things spun out of control between him and his father, and the advice of Achitophel and Chushi the Arkite, and the subject of Shimi son of Geira and his curse, until Avshalom fought with Dovid's men and died in war. The beginning of the section, \"And it was after this that Avshalom prepared for himself a chariot and horses etc.,\" until \"And all of the men were judged\" etc., and I have asked about this section six questions:",
+                "The first question: What did Avshalom see which made him want to rebel against his father? We know that he was the oldest of his brothers and he had the status of being the firstborn, and he would inherit his father. And his father Dovid was old, close to 70 years old, and he would not live much longer, so why did Avshalom lead this great rebellion with no purpose? All the more so because he didn't do it earlier, when he was in the Land of Geshur or while he was in Yerushalayim for two years and didn't see the King's face, and if he didn't do it then, why did he think to do this now, when he was living in peace and harmony like a son honoring his father or loike a servant honoring his master? The second question "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אברבנאל על שמואל ב",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Verse",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on Isaiah/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,52 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Abarbanel on Isaiah",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אברבנאל על ישעיהו",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "[\"Translator\"'s note: This translation might not be fully accurate since it was made using Chat GPT] I begin by explaining the book according to its prophecies with the help of the one who teaches man knowledge.",
+                    "The first prophecy extends from the beginning of the book until “The matter that [Isaiah the son of Amoz] saw” (Isaiah 2:1), and it contains five sections. The first section is “the vision of Isaiah” (Isaiah 1:1). The second section is “hear the word of the Hashem” (Isaiah 1:10) The third section is “Come now, and let us reason together”(Isaiah 1:18). The fourth section is “How has the faithful city become a harlot!”(Isaiah 1:21). The fifth section is “Therefore says the Master”(Isaiah 1:24). I have seen fit to start with this prophecy because of the six questions that it raises:",
+                    "The first question is why was this prophecy placed at the beginning of the book, if Isaiah’s first prophecy was in the year of King Uzziah’s death? As it is stated “Whom shall I send, and who will go for us?” (Isaiah 6:8) and Isaiah responded, “Here I am, send me” (Isaiah 6:8). This is also stated in Midrash Mechilta and agreed upon by the commentators, so it would have been appropriate for that prophecy to be the beginning of the book. The answer given by the Sages that there is no before or later in the Bible is not satisfactory, because the question always remains as to why the prophecies were written out of order. It cannot be answered that this prophecy was not placed at the beginning of the book because Isaiah sinned by saying “I dwell in the midst of a people of unclean lips”(Isaiah 6:5), as he was punished for it, as is mentioned in Yevamot, because this is a method of interpretation. Rather, in this prophecy, which begins his book, he reproaches and denounces Israel more than in any other prophecy by calling them a sinful nation, a people laden with iniquity, offspring of evildoers, and so on.",
+                    "The second question on what it says “The vision of Isaiah the son of Amoz”, If this statement included all the prophecies in this book, as it appears from its plain meaning, how could he refer to all of them as ‘the vision’ in the singular form? It would have been more appropriate to say ‘the visions of Isaiah’ according to the phrase ‘your young men shall see visions’ (Yoel 3:1) or ‘the words of Isaiah,’ as in the case of Jeremiah, who did not use the term ‘vision’ for all of his prophecies, but only for one prophecy, like “The vision of Obadiah” (Obadiah 1:1) which is one prophecy.",
+                    "The third question asks what did Isaiah see to write in the beginning of his book such a harsh rebuke and vision that rebuked Israel? It would have been appropriate for the beginning of his words to be gentle, just as our master Moses did in Egypt and on Mount Sinai at the beginning of his prophecy, speaking words of appeasement to Israel, and only at the end of his words, in the song of Ha’azinu, did he rebuke them with harsh words, similar to the rebuke in Isaiah’s prophecy, as will be explained in the commentary on the Book of Isaiah....",
+                    "The fourth question is regarding what was said here, “which he saw concerning Judah and Jerusalem,” as if his prophecies were only about the people of Judah and the inhabitants of Jerusalem, but this is not the case, for he also prophesied many times about the kingdom of Israel. Even in this first prophecy, he spoke about the kingdom of Israel, as it says “Israel does not know, my people do not understand.” So why then did it say “which he saw concerning Judah and Jerusalem,”, it would have been appropriate to also mention the kings of Israel who he prophesied about in their time, as it says in Hosea “The word of the Lord that came to Hosea son of Beeri during the reigns of Uzziah, Jotham, Ahaz and Hezekiah, kings of Judah, and during the reign of Jeroboam son of Jehoash king of Israel”? Additionally, why wasn’t King Manasseh mentioned, since Isaiah also prophesied during his reign? Furthermore, we find that Isaiah prophesied about other nations as well, such as Egypt, Babylon, and Moab. So why did it only mention Judah and Jerusalem?",
+                    "The fifth question in the statement “Your new moons and appointed feasts my soul hates” troubled me, because the Torah commands us regarding these appointed times, saying “These are the appointed feasts of the Lord, holy convocations.” How can it be said that He hates them? And if one were to say that it was because of their sins, it would not be fitting to say that He hates the new moons and appointed feasts, but rather their wicked deeds. Additionally, why did it mention “your new moons and appointed feasts” and not also mention “your Sabbaths”?",
+                    "The sixth question is regarding the mixed nature of the statements mentioned here, from bad to good and from good to bad. For they said “Woe to the Egyptians, my people, and to the Assyrians, the work of my hands, and Israel, my inheritance!” This is a bad prophecy. But then they say “And I will restore your judges as at the first, and your counselors as at the beginning; afterward you shall be called the city of righteousness, the faithful city.” This is a good prophecy of comfort. But then it quickly reverts to a bad prophecy with the statement “And I will break the oppressor, for the virgin daughter of Zion has despised you and laughed you to scorn.” The mixed nature of these statements creates confusion between good and bad and does not follow a logical pattern.",
+                    "And behold, I am explaining the scriptures in a more detailed manner, all of the questions.",
+                    "Overall, the purpose of this prophecy is to rebuke the people of Judah and Jerusalem for their wickedness and encourage them to repent to avoid the exile and destruction that will come upon them. The prophecy also contains messages of comfort and hope for the future, including during the reigns of Ahaz and Hezekiah. This will be further explained in the interpretation of the verses.",
+                    "Overall, the purpose of this prophecy is to rebuke the people of Judah and Jerusalem for their wickedness and encourage them to repent to avoid the exile and destruction that will come upon them. The prophecy also contains messages of comfort and hope for the future, including during the reigns of Ahaz and Hezekiah. This will be further explained in the interpretation of the verses."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אברבנאל על ישעיהו",
+        "enTitle": "Abarbanel on Isaiah",
+        "key": "Abarbanel on Isaiah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on Isaiah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,54 @@
+{
+    "title": "Abarbanel on Isaiah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Abarbanel_on_Isaiah",
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "[\"Translator\"'s note: This translation might not be fully accurate since it was made using Chat GPT] I begin by explaining the book according to its prophecies with the help of the one who teaches man knowledge.",
+                    "The first prophecy extends from the beginning of the book until “The matter that [Isaiah the son of Amoz] saw” (Isaiah 2:1), and it contains five sections. The first section is “the vision of Isaiah” (Isaiah 1:1). The second section is “hear the word of the Hashem” (Isaiah 1:10) The third section is “Come now, and let us reason together”(Isaiah 1:18). The fourth section is “How has the faithful city become a harlot!”(Isaiah 1:21). The fifth section is “Therefore says the Master”(Isaiah 1:24). I have seen fit to start with this prophecy because of the six questions that it raises:",
+                    "The first question is why was this prophecy placed at the beginning of the book, if Isaiah’s first prophecy was in the year of King Uzziah’s death? As it is stated “Whom shall I send, and who will go for us?” (Isaiah 6:8) and Isaiah responded, “Here I am, send me” (Isaiah 6:8). This is also stated in Midrash Mechilta and agreed upon by the commentators, so it would have been appropriate for that prophecy to be the beginning of the book. The answer given by the Sages that there is no before or later in the Bible is not satisfactory, because the question always remains as to why the prophecies were written out of order. It cannot be answered that this prophecy was not placed at the beginning of the book because Isaiah sinned by saying “I dwell in the midst of a people of unclean lips”(Isaiah 6:5), as he was punished for it, as is mentioned in Yevamot, because this is a method of interpretation. Rather, in this prophecy, which begins his book, he reproaches and denounces Israel more than in any other prophecy by calling them a sinful nation, a people laden with iniquity, offspring of evildoers, and so on.",
+                    "The second question on what it says “The vision of Isaiah the son of Amoz”, If this statement included all the prophecies in this book, as it appears from its plain meaning, how could he refer to all of them as ‘the vision’ in the singular form? It would have been more appropriate to say ‘the visions of Isaiah’ according to the phrase ‘your young men shall see visions’ (Yoel 3:1) or ‘the words of Isaiah,’ as in the case of Jeremiah, who did not use the term ‘vision’ for all of his prophecies, but only for one prophecy, like “The vision of Obadiah” (Obadiah 1:1) which is one prophecy.",
+                    "The third question asks what did Isaiah see to write in the beginning of his book such a harsh rebuke and vision that rebuked Israel? It would have been appropriate for the beginning of his words to be gentle, just as our master Moses did in Egypt and on Mount Sinai at the beginning of his prophecy, speaking words of appeasement to Israel, and only at the end of his words, in the song of Ha’azinu, did he rebuke them with harsh words, similar to the rebuke in Isaiah’s prophecy, as will be explained in the commentary on the Book of Isaiah....",
+                    "The fourth question is regarding what was said here, “which he saw concerning Judah and Jerusalem,” as if his prophecies were only about the people of Judah and the inhabitants of Jerusalem, but this is not the case, for he also prophesied many times about the kingdom of Israel. Even in this first prophecy, he spoke about the kingdom of Israel, as it says “Israel does not know, my people do not understand.” So why then did it say “which he saw concerning Judah and Jerusalem,”, it would have been appropriate to also mention the kings of Israel who he prophesied about in their time, as it says in Hosea “The word of the Lord that came to Hosea son of Beeri during the reigns of Uzziah, Jotham, Ahaz and Hezekiah, kings of Judah, and during the reign of Jeroboam son of Jehoash king of Israel”? Additionally, why wasn’t King Manasseh mentioned, since Isaiah also prophesied during his reign? Furthermore, we find that Isaiah prophesied about other nations as well, such as Egypt, Babylon, and Moab. So why did it only mention Judah and Jerusalem?",
+                    "The fifth question in the statement “Your new moons and appointed feasts my soul hates” troubled me, because the Torah commands us regarding these appointed times, saying “These are the appointed feasts of the Lord, holy convocations.” How can it be said that He hates them? And if one were to say that it was because of their sins, it would not be fitting to say that He hates the new moons and appointed feasts, but rather their wicked deeds. Additionally, why did it mention “your new moons and appointed feasts” and not also mention “your Sabbaths”?",
+                    "The sixth question is regarding the mixed nature of the statements mentioned here, from bad to good and from good to bad. For they said “Woe to the Egyptians, my people, and to the Assyrians, the work of my hands, and Israel, my inheritance!” This is a bad prophecy. But then they say “And I will restore your judges as at the first, and your counselors as at the beginning; afterward you shall be called the city of righteousness, the faithful city.” This is a good prophecy of comfort. But then it quickly reverts to a bad prophecy with the statement “And I will break the oppressor, for the virgin daughter of Zion has despised you and laughed you to scorn.” The mixed nature of these statements creates confusion between good and bad and does not follow a logical pattern.",
+                    "And behold, I am explaining the scriptures in a more detailed manner, all of the questions.",
+                    "Overall, the purpose of this prophecy is to rebuke the people of Judah and Jerusalem for their wickedness and encourage them to repent to avoid the exile and destruction that will come upon them. The prophecy also contains messages of comfort and hope for the future, including during the reigns of Ahaz and Hezekiah. This will be further explained in the interpretation of the verses.",
+                    "Overall, the purpose of this prophecy is to rebuke the people of Judah and Jerusalem for their wickedness and encourage them to repent to avoid the exile and destruction that will come upon them. The prophecy also contains messages of comfort and hope for the future, including during the reigns of Ahaz and Hezekiah. This will be further explained in the interpretation of the verses."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אברבנאל על ישעיהו",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "אברבנאל על ישעיהו",
+        "enTitle": "Abarbanel on Isaiah",
+        "key": "Abarbanel on Isaiah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on Jeremiah/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,53 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Abarbanel on Jeremiah",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אברבנאל על ירמיהו",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "The first prophecy begins from the beginning of the book of Jeremiah, son of Hilkiah, and concludes with the phrase, \"the word of the Lord came to Jeremiah, son of Hilkiah, in the days of Josiah, son of Amon, king of Judah.\" This prophecy contains five sections. The first is \"the words of Jeremiah.\" The second is \"before I formed you in the womb.\" The third is \"what do you see, Jeremiah?\" The fourth is \"a boiling pot.\" The fifth is \"going and calling.\" And behold, I have asked about these five questions in the verses of this prophecy, following my usual method in interpreting the words of the prophets.",
+                    "The first question is whether the verse intends to inform us during which kings Jeremiah prophesied. Why is it not sufficient to say that he prophesied during the days of Josiah, Jehoiakim, and Zedekiah, kings of Judah, as explained in Isaiah, Hosea, and other prophets? And what is the need to specify that his prophecy began in the thirteenth year of Josiah and continued until the eleventh year of Zedekiah, since in the case of other prophets, the Scripture mentions the time of the kings during which they prophesied but does not specify the number of years of their reigns? Furthermore, if Jeremiah began prophesying during the days of Josiah and his prophecy continued until the end of Zedekiah's reign, why does the verse mention Jehoiachin, who was a middle king between them, and why does it not also mention Jehoahaz, who reigned before Jehoiakim, and Jehoiachin, who reigned before Zedekiah?",
+                    "The second question is why did the Almighty say to Jeremiah at the beginning of his prophecy, \"Before I formed you in the womb, I knew you, and before you were born, I sanctified you,\" while such a statement is not mentioned to any other prophet? And if this applies to every prophet as a general rule, as stated by the distinguished Rabbi in Chapter 32, Part Two, why is it specifically mentioned for Jeremiah and not for others? And if the purpose of the verse is to establish a foundation for all the prophets, it would have been more appropriate to mention it with regard to Abraham or our Master Moses, who began their prophecy and its exalted status, rather than Jeremiah, who was one of the later prophets. The response of Rabbi David Kimchi is not satisfactory, as he wrote that because the Almighty knew that Jeremiah would initially refuse his mission, he informed him that he was prepared for prophecy from the womb. However, this explanation is not valid, as our teacher Moses also initially refused his mission, and no similar statement was made to him, and the appearance of the burning bush did not withhold anything from this matter....",
+                    "The third question relates to the statement, \"Before I formed you in the womb, I knew you, and before you were born, I sanctified you.\" If the meaning of \"I knew you\" is from a broad perspective, as understood by Rabbi David Kimchi, how is it possible for G-d to have known Jeremiah before his physical development? And if the matter refers to wisdom and knowledge, such that when the foundations were created, G-d knew that Jeremiah's body would eventually be formed from them, then this statement would be superfluous, lacking substance. For indeed, G-d knew all the righteous and all the wicked before they came into existence, so why was this specifically emphasized in relation to Jeremiah? Furthermore, it is difficult to understand the phrase, \"Before you came out of the womb, I sanctified you,\" because sanctity is not merely the separation from impurity and permissible things. If Jeremiah was still in the womb, how could he be sanctified? And the statement, \"I appointed you as a prophet to the nations,\" cannot be understood as Jeremiah prophesying while still in the womb, unless he was proclaiming future events.",
+                    "The fourth question is: What was the prophet's objection to the statement of G-d, \"Behold, I did not know how to speak, for I am a youth\"? For G-d's response was, \"Do not say, 'I am a youth,' for you shall go to all whom I send you, and whatever I command you, you shall speak.\" Although it is true that Moses, our teacher, was prepared for the exalted status of prophecy from birth, and Solomon, the king, attained the level of wisdom, there is no doubt that they still needed time because when they were young, their days of appointment had not yet arrived, neither for prophecy nor for wisdom, for everything has its appointed time.",
+                    "The fifth question pertains to the inquiry that G-d posed to Jeremiah regarding the almond rod and the boiling pot that He showed him in these two visions, asking, \"What do you see?\" It would have been fitting for the prophet to respond, \"I see what You have shown me, for You are the G-d of my visions.\" Furthermore, the prophet Amos declared concerning his own visions, \"Thus the Lord showed me\" (Amos 7:1, 4), and Jeremiah himself also said, \"The Lord showed me\" (Jeremiah 1:11). Yet, these visions were ascribed to G-d and not attributed to the prophets, and G-d asked them, \"What do you see?\" Additionally, it is perplexing that in reference to the boiling pot, the word \"boiling\" is used twice, suggesting that it represents three prophecies rather than just two.",
+                    "The sixth question: Why are there four prophecies presented here, each consisting of a brief dialogue, and in each of them it is stated, \"The word of the Lord came to me, saying\"? Why were they not all included in one continuous dialogue? The prophecies are as follows: The first, \"Before I formed you in the womb.\" The second, \"What do you see, Jeremiah?\" And he responds, \"I see an almond branch.\" The third, \"What do you see?\" And he answers, \"I see a boiling pot.\" The fourth, \"Go and proclaim in the hearing of Jerusalem.\" It would have been appropriate to preface each of them with the phrase \"The word of the Lord came to me, saying\" once, without repeating it, and it is also puzzling why, in the case of the vision of the boiling pot, it is mentioned a second time and not in the subsequent visions. Furthermore, the fourth vision is not mentioned in a sequential order like the others. I will now explain these questions one by one in more detail.",
+                    "The overall intention of this prophecy and all its five parts and dialogues is to command Jeremiah and urge him in his prophetic mission, to remove any doubts that may have arisen in his heart due to his youth or the urgency and gravity of the task at hand, and to strengthen him to immediately go and fulfill the commandments of his G-d. This will be further elaborated in the verses.",
+                    "The words of Jeremiah, son of Hilkiah, come to an end, and the word of the Lord came to me, saying: \"Before I formed you in the womb, I knew you, and before you were born, I sanctified you; I appointed you as a prophet to the nations.\" (Jeremiah 1:4-5)",
+                    "Before I have written the explanation of the twelve prophecies, why did the prophecy of Jeremiah begin with the phrase \"The words of Jeremiah\"? It is because the events described in his book are recorded according to what happened to him, and they are contrary to him. Many times he speaks in his own words. Therefore, he began his book with the phrase \"The words of Jeremiah.\" Similarly, the words of Amos are also introduced as \"The words of Amos.\" The Scripture informed at the beginning of this book and its preface about four matters concerning Jeremiah.",
+                    "First, he was the son of Hilkiah, and Hilkiah was the son of Shaphan the high priest who found the Book of the Law in the house of the Lord during the time of King Josiah. It was from this discovery that the high priest began to prophesy about the future destruction that would occur in Israel, as it is written, \"The Lord will bring disaster upon you and upon your people, according to all the words of the book\" (2 Kings 22:16). Therefore, Jeremiah, who completed the task, came out from his loins.",
+                    "Secondly, he was from the city of Anathoth in the land of Benjamin. This was written as a preliminary information for what would be recounted later regarding his experiences with the people of Anathoth."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אברבנאל על ירמיהו",
+        "enTitle": "Abarbanel on Jeremiah",
+        "key": "Abarbanel on Jeremiah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Abarbanel/Prophets/Abarbanel on Jeremiah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,55 @@
+{
+    "title": "Abarbanel on Jeremiah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Abarbanel_on_Jeremiah",
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "The first prophecy begins from the beginning of the book of Jeremiah, son of Hilkiah, and concludes with the phrase, \"the word of the Lord came to Jeremiah, son of Hilkiah, in the days of Josiah, son of Amon, king of Judah.\" This prophecy contains five sections. The first is \"the words of Jeremiah.\" The second is \"before I formed you in the womb.\" The third is \"what do you see, Jeremiah?\" The fourth is \"a boiling pot.\" The fifth is \"going and calling.\" And behold, I have asked about these five questions in the verses of this prophecy, following my usual method in interpreting the words of the prophets.",
+                    "The first question is whether the verse intends to inform us during which kings Jeremiah prophesied. Why is it not sufficient to say that he prophesied during the days of Josiah, Jehoiakim, and Zedekiah, kings of Judah, as explained in Isaiah, Hosea, and other prophets? And what is the need to specify that his prophecy began in the thirteenth year of Josiah and continued until the eleventh year of Zedekiah, since in the case of other prophets, the Scripture mentions the time of the kings during which they prophesied but does not specify the number of years of their reigns? Furthermore, if Jeremiah began prophesying during the days of Josiah and his prophecy continued until the end of Zedekiah's reign, why does the verse mention Jehoiachin, who was a middle king between them, and why does it not also mention Jehoahaz, who reigned before Jehoiakim, and Jehoiachin, who reigned before Zedekiah?",
+                    "The second question is why did the Almighty say to Jeremiah at the beginning of his prophecy, \"Before I formed you in the womb, I knew you, and before you were born, I sanctified you,\" while such a statement is not mentioned to any other prophet? And if this applies to every prophet as a general rule, as stated by the distinguished Rabbi in Chapter 32, Part Two, why is it specifically mentioned for Jeremiah and not for others? And if the purpose of the verse is to establish a foundation for all the prophets, it would have been more appropriate to mention it with regard to Abraham or our Master Moses, who began their prophecy and its exalted status, rather than Jeremiah, who was one of the later prophets. The response of Rabbi David Kimchi is not satisfactory, as he wrote that because the Almighty knew that Jeremiah would initially refuse his mission, he informed him that he was prepared for prophecy from the womb. However, this explanation is not valid, as our teacher Moses also initially refused his mission, and no similar statement was made to him, and the appearance of the burning bush did not withhold anything from this matter....",
+                    "The third question relates to the statement, \"Before I formed you in the womb, I knew you, and before you were born, I sanctified you.\" If the meaning of \"I knew you\" is from a broad perspective, as understood by Rabbi David Kimchi, how is it possible for G-d to have known Jeremiah before his physical development? And if the matter refers to wisdom and knowledge, such that when the foundations were created, G-d knew that Jeremiah's body would eventually be formed from them, then this statement would be superfluous, lacking substance. For indeed, G-d knew all the righteous and all the wicked before they came into existence, so why was this specifically emphasized in relation to Jeremiah? Furthermore, it is difficult to understand the phrase, \"Before you came out of the womb, I sanctified you,\" because sanctity is not merely the separation from impurity and permissible things. If Jeremiah was still in the womb, how could he be sanctified? And the statement, \"I appointed you as a prophet to the nations,\" cannot be understood as Jeremiah prophesying while still in the womb, unless he was proclaiming future events.",
+                    "The fourth question is: What was the prophet's objection to the statement of G-d, \"Behold, I did not know how to speak, for I am a youth\"? For G-d's response was, \"Do not say, 'I am a youth,' for you shall go to all whom I send you, and whatever I command you, you shall speak.\" Although it is true that Moses, our teacher, was prepared for the exalted status of prophecy from birth, and Solomon, the king, attained the level of wisdom, there is no doubt that they still needed time because when they were young, their days of appointment had not yet arrived, neither for prophecy nor for wisdom, for everything has its appointed time.",
+                    "The fifth question pertains to the inquiry that G-d posed to Jeremiah regarding the almond rod and the boiling pot that He showed him in these two visions, asking, \"What do you see?\" It would have been fitting for the prophet to respond, \"I see what You have shown me, for You are the G-d of my visions.\" Furthermore, the prophet Amos declared concerning his own visions, \"Thus the Lord showed me\" (Amos 7:1, 4), and Jeremiah himself also said, \"The Lord showed me\" (Jeremiah 1:11). Yet, these visions were ascribed to G-d and not attributed to the prophets, and G-d asked them, \"What do you see?\" Additionally, it is perplexing that in reference to the boiling pot, the word \"boiling\" is used twice, suggesting that it represents three prophecies rather than just two.",
+                    "The sixth question: Why are there four prophecies presented here, each consisting of a brief dialogue, and in each of them it is stated, \"The word of the Lord came to me, saying\"? Why were they not all included in one continuous dialogue? The prophecies are as follows: The first, \"Before I formed you in the womb.\" The second, \"What do you see, Jeremiah?\" And he responds, \"I see an almond branch.\" The third, \"What do you see?\" And he answers, \"I see a boiling pot.\" The fourth, \"Go and proclaim in the hearing of Jerusalem.\" It would have been appropriate to preface each of them with the phrase \"The word of the Lord came to me, saying\" once, without repeating it, and it is also puzzling why, in the case of the vision of the boiling pot, it is mentioned a second time and not in the subsequent visions. Furthermore, the fourth vision is not mentioned in a sequential order like the others. I will now explain these questions one by one in more detail.",
+                    "The overall intention of this prophecy and all its five parts and dialogues is to command Jeremiah and urge him in his prophetic mission, to remove any doubts that may have arisen in his heart due to his youth or the urgency and gravity of the task at hand, and to strengthen him to immediately go and fulfill the commandments of his G-d. This will be further elaborated in the verses.",
+                    "The words of Jeremiah, son of Hilkiah, come to an end, and the word of the Lord came to me, saying: \"Before I formed you in the womb, I knew you, and before you were born, I sanctified you; I appointed you as a prophet to the nations.\" (Jeremiah 1:4-5)",
+                    "Before I have written the explanation of the twelve prophecies, why did the prophecy of Jeremiah begin with the phrase \"The words of Jeremiah\"? It is because the events described in his book are recorded according to what happened to him, and they are contrary to him. Many times he speaks in his own words. Therefore, he began his book with the phrase \"The words of Jeremiah.\" Similarly, the words of Amos are also introduced as \"The words of Amos.\" The Scripture informed at the beginning of this book and its preface about four matters concerning Jeremiah.",
+                    "First, he was the son of Hilkiah, and Hilkiah was the son of Shaphan the high priest who found the Book of the Law in the house of the Lord during the time of King Josiah. It was from this discovery that the high priest began to prophesy about the future destruction that would occur in Israel, as it is written, \"The Lord will bring disaster upon you and upon your people, according to all the words of the book\" (2 Kings 22:16). Therefore, Jeremiah, who completed the task, came out from his loins.",
+                    "Secondly, he was from the city of Anathoth in the land of Benjamin. This was written as a preliminary information for what would be recounted later regarding his experiences with the people of Anathoth."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אברבנאל על ירמיהו",
+    "categories": [
+        "Tanakh",
+        "Rishonim on Tanakh",
+        "Abarbanel",
+        "Prophets"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "אברבנאל על ירמיהו",
+        "enTitle": "Abarbanel on Jeremiah",
+        "key": "Abarbanel on Jeremiah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}