json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Beitzah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Beitzah",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה ביצה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Moed"
    ],
    "text": [
        [
            "ביצה שנולדה ביום טוב. בית שמאי אומרים תאכל. ובית הלל אומרים לא תאכל. בית שמאי אומרים שאור בכזית. וחמץ בככותבת. ובית הלל אומרים זה וזה בכזית: ",
            "השוחט חיה ועוף ביום טוב. בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה. ובית הלל אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום. ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה. שאפר כירה מוכן הוא: ",
            "בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסולם משובך לשובך. אבל מטהו מחלון לחלון. ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד יום. ובית הלל אומרים עומד ואומר זה וזה אני נוטל: ",
            "זמן שחורים ומצא לבנים. לבנים ומצא שחורים. שנים ומצא שלשה. אסורים. שלשה ומצא שנים מותרים. בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים. ואם אין שם אלא הם הרי אלו מותרים: ",
            "בית שמאי אומרים אין מסלקין את התריסין ביום טוב. ובית הלל מתירין אף להחזיר. בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר. ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים אין נותנין את העור לפני הדורסן ולא יגביהנו אלא אם כן יש עמו כזית בשר. ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים אין מוציאין לא את הקטן. ולא את הלולב. ולא את ספר תורה. לרשות הרבים. ובית הלל מתירין: ",
            "בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביום טוב. בין שהורמו מאמש. בין שהורמו מהיום. ובית הלל מתירין. אמרו להם בית שמאי גזרה שוה חלה ומתנות מתנה לכהן. ותרומה מתנה לכהן כשם שאין מוליכין את התרומה. כך אין מוליכין את המתנות. אמרו להם בית הלל לא. אם אמרתם בתרומה. שאינו זכאי בהרמתה. תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן: ",
            "בית שמאי אומרים תבלין נדוכין במדוך של עץ והמלח בפך ובעץ הפרור ובית הלל אומרים תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן. והמלח במדוך של עץ: ",
            "הבורר קטנית ביום טוב. בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל. ובית הלל אומרים בורר כדרכו בחיקו. בקנון. ובתמחוי אבל לא בטבלא ולא בנפה. ולא בכברה. רבן גמליאל אומר אף מדיח ושולה: ",
            "בית שמאי אומרים אין משלחין ביום טוב אלא מנות ובית הלל אומרים משלחין בהמה חיה ועוף בין חיין בין שחוטין. משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות. אבל לא תבואה. ורבי שמעון מתיר בתבואה: ",
            "משלחין כלים בין תפורין. בין שאינן תפורין ואף על פי שיש בהן כלאים. והן לצורך המועד. אבל לא סנדל המסומר. ולא מנעל שאינו תפור. רבי יהודה אומר אף לא מנעל לבן. מפני שצריך אומן. זה הכלל כל שנאותין בו. ביום טוב משלחין אותו: "
        ],
        [
            "יום טוב שחל להיות ערב שבת. לא יבשל אדם בתחלה מיום טוב לשבת אבל מבשל הוא ליום טוב. ואם הותיר הותיר לשבת. ועושה תבשיל מערב יום טוב. וסומך עליו לשבת. בית שמאי אומרים שני תבשילין. ובית הלל אומרים תבשיל אחד. ושוין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשילין. אכלו. או שאבד. לא יבשל עליו בתחלה. ואם שייר ממנו כל שהוא סומך עליו לשבת.  ",
            "חל להיות אחר השבת. בית שמאי אומרים מטבילין את הכל מלפני השבת. ובית הלל אומרים כלים מלפני השבת. ואדם בשבת:  ",
            "ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן. אבל לא מטבילין. ומטבילין מגב לגב. ומחבורה לחבורה:  ",
            "בית שמאי אומרים מביאין שלמים. ואין סומכין עליהן. אבל לא עולות. ובית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות. וסומכין עליהם:  ",
            "בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו. אלא אם כן ראויין לשתיה. ובית הלל מתירין. עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה:  ",
            "שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי. אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת ואין זוקפין את המנורה ביום טוב. ואין אופין פתין גריצין אלא רקיקין. אמר רבן גמליאל מימיהן של בית אבא לא היו אופין פתין גריצין אלא רקיקין. אמרו לו. מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן. ומקילין לכל ישראל להיות אופין פתין גריצין. וחורי:  ",
            "אף הוא אמר שלשה דברים להקל. מכבדין בין המטות. ומניחין את המוגמר ביום טוב. ועושין גדי מקולס בלילי פסחים. וחכמים אוסרין:  ",
            "שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר. וחכמים אוסרין. פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה. ומקרדין את הבהמה ביום טוב. ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהם. רבי יהודה אומר אין מקרדין את הבהמה ביום טוב מפני שעושה חבורה. אבל מקרצפין. וחכמים אומרים אין מקרדין. אף לא מקרצפין:  ",
            "הרחים של פלפלין טמאה משום שלשה כלים. משום כלי קבול. ומשום כלי מתכות. ומשום כלי כברה:  ",
            "עגלה של קטן טמאה מדרס. ונטלת בשבת. ואינה נגררת אלא על גבי כלים. רבי יהודה אומר כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה. מפני שהיא כובשת:  "
        ],
        [
            " אין צדין דגים מן הביברין ביום טוב. ואין נותנין לפניהם מזונות. אבל צדין חיה ועוף מן הביברין. ונותנין לפניהם מזונות. רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל הביברין שוין. זה הכלל כל המחוסר צידה אסור. ושאינו מחוסר צידה מותר. ",
            "מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב. לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן יודע שניצודו מערב יום טוב. ומעשה בנכרי אחד. שהביא דגים לרבן גמליאל. ואמר מותרין הן. אלא שאין רצוני לקבל הימנו: ",
            "בהמה מסוכנת לא ישחוט. אלא אם כן יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי. רבי עקיבא אומר אפילו כזית חי מבית טביחתה. שחטה בשדה. לא יביאנה במוט. ובמוטה. אבל מביא בידו אברים אברים: ",
            "בכור שנפל לבור. רבי יהודה אומר ירד מומחה ויראה. אם יש בו מום יעלה וישחוט. ואם לאו. לא ישחוט. רבי שמעון אומר כל שאין מומו ניכר מבעוד יום. אין זה מן המוכן: ",
            "בהמה שמתה. לא יזיזנה ממקומה. ומעשה ושאלו את רבי טרפון עליה. ועל החלה שנטמאה. ונכנס לבית המדרש ושאל. ואמרו לו לא יזיזם ממקומם: ",
            "אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביום טוב. אבל נמנין עליה מערב יום טוב. ושוחטין ומחלקין ביניהן. ר' יהודה אומר שוקל אדם בשר. כנגד הכלי. או כנגד הקופיץ. וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר: ",
            "אין משחיזין את הסכין ביום טוב. אבל משיאה על גבי חברתה. לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר בשר. אבל שוחט ומחלקים ביניהם: ",
            "אומר אדם לחבירו. מלא לי כלי זה. אבל לא במדה. רבי יהודה אומר אם היה כלי של מדה. לא ימלאנו. מעשה באבא שאול בן בטנית. שהיה ממלא מדותיו מערב יום טוב. ונותנן ללקוחות ביום טוב. אבא שאול אומר אף במועד עושה כן. מפני ברורי המדות. וחכמים אומרים אף בחיל עושה כן. מפני מצוי המדות. הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו. ואומר לו תן לי ביצים ואגוזים. במנין. שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו: "
        ],
        [
            "המביא כדי יין ממקום למקום. לא יביאם בסל ובקופה. אבל מביא הוא על כתפו. או לפניו. וכן המוליך את התבן. לא יפשיל את הקופה לאחוריו. אבל מביאה הוא בידו. ומתחילין בערמת התבן. אבל לא בעצים שבמוקצה: \n",
            "אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה. מביאין עצים מן השדה. מן המכונס. ומן הקרפף. אפילו מן המפוזר. איזהו קרפף. כל שסמוך לעיר. דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת. ואפילו בתוך תחום שבת: \n",
            "אין מבקעין עצים. לא מן הקורות. ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב. ואין מבקעין לא בקרדום. ולא במגרה. ולא במגל. אלא בקופיץ. בית שהוא מלא פירות. סתום ונפחת. נוטל ממקום הפחת. ר' מאיר אומר אף פוחת לכתחילה ונוטל: \n",
            "אין פותחין את הנר. מפני שהוא עושה כלי. ואין עושין פחמין ביום טוב. ואין חותכין את הפתילה לשנים. רבי יהודה אומר חותכה באור לשתי נרות. \n",
            "אין שוברין את החרס. ואין חותכין הנייר לצלות בו מליח ואין גורפין תנור וכירים. אבל מכבשין. ואין מקיפין שתי חביות. לשפות עליהן את הקדרה. ואין סומכין את הקדרה בבקעת. וכן בדלת. ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב. ור' אלעזר בר' שמעון מתיר: \n",
            "רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם משלפניו. לחצוץ בו שניו. ומגבב מן החצר ומדליק. שכל מה שבחצר מוכן הוא. וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק: \n",
            "אין מוציאין את האור. לא מן העצים. ולא מן האבנים. ולא מן העפר. ולא מן המים. ואין מלבנין את הרעפים לצלות בהן. ועוד אמר רבי אליעזר. עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית. ואומר מכאן אני אוכל למחר. וחכמים אומרים עד שירשום. ויאמר מכאן ועד כאן: \n"
        ],
        [
            "משילין פירות דרך ארובה. ביום טוב. אבל לא בשבת. ומכסים פירות בכלים. מפני הדלף. וכן כדי יין וכדי שמן. ונותנין כלי תחת הדלף. בשבת: \n",
            "כל שחייבין עליו משום שבות. משום רשות. משום מצוה. בשבת. חייבין עליו ביום טוב. ואלו הן משום שבות. לא עולין באילן. ולא רוכבין על גבי בהמה. ולא שטין על פני המים. ולא מטפחין. ולא מספקין. ולא מרקדין. ואלו הן משום רשות. לא דנין. ולא מקדשין. ולא חולצין. ולא מיבמין. ואלו הן משום מצוה. לא מקדישין. ולא מעריכין. ולא מחרימין. ולא מגביהין תרומה ומעשר. כל אלו ביום טוב אמרו. קל וחומר בשבת. אין בין יום טוב לשבת. אלא אוכל נפש בלבד: \n",
            "הבהמה והכלים. כרגלי הבעלים. המוסר בהמתו לבנו. או לרועה. הרי אלו כרגלי הבעלים. כלים המיוחדין לאחד מן האחין שבבית. הרי אלו כרגליו. ושאין מיוחדין. הרי אלו כמקום שהולכין: \n",
            "השואל כלי מחבירו מערב יום טוב. כרגלי השואל. ביום טוב כרגלי המשאיל. האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה. הרי אלו כרגלי שתיהן. רבי יהודה פוטר במים. מפני שאין בהן ממש: \n",
            "הגחלת כרגלי הבעלים. ושלהבת בכל מקום. גחלת של הקדש מועלין בה. ושלהבת לא נהנין ולא מועלין. המוציא גחלת לרשות הרבים חייב. ושלהבת פטור. בור של יחיד. כרגלי היחיד. ושל אנשי אותה העיר. כרגלי אנשי אותה העיר. ושל עולי בבל כרגלי הממלא: \n",
            "מי שהיו פירותיו בעיר אחרת. וערבו בני אותה העיר להביא אצלו מפירותיו. לא יביאו לו. ואם ערב הוא. פירותיו כמוהו: \n",
            "מי שזמן אצלו אורחים. לא יוליכו בידם מנות. אלא אם כן זיכה להם מנותיהם מערב יום טוב. אין משקין ושוחטין את המדבריות. אבל משקין ושוחטין את הבייתות. אלו הן בייתות הלנות בעיר. מדבריות הלנות באפר: \n\n"
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}