json/Jewish Thought/Acharonim/Kol HaTor/Hebrew/merged.json

{
    "title": "Kol HaTor",
    "language": "he",
    "versionTitle": "merged",
    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kol_HaTor",
    "text": [
        [
            "א) בעמידתנו על סף האתחלתא דגאולה (ל״עת הזמיר הגיע״ לשתיתאה) לפי מצות רבנו הגר״א וברכתו הקדושה בסעד״ש צריכים אנו ללמוד ולהבין את כל דרכי העקבות דמשיחא ואת אופני המעשים אשר לפנינו ביעודו והוראותיו של רבנו הגר״א שזכה להיות נהורא דמשיח בן יוסף, לקבוץ גליות ולגלות רמזי התורה בעקבתא דמשיחא שלכך נחית משמיא [בסוד הקטן יהיה לאלף וכו׳ והוא טצ״ץ ביסוד ושורש דזיהרא עילאה במעליתא דמט״ט שר הפנים]. לרבנו נגלו כל רמזי האתחלתא וסודות העקבות דמשיחא עד הקץ האחרון ועד בכלל. על דבר הקץ האחרון כתב באריכות בביאורו על ספרא דצניעותא והשביע בשם אלקי ישראל שלא לגלות זה. ועל דבר כל העקבות של האתחלתא גילה לרבים מתלמידיו שהבטיחוהו נאמנה לעלות לציון ולהתחיל בפועל בעבודת קבוץ גליות באתערותא דלתתא בסע״ד, ועפ״י הכלל הגדול של רבנו הגר״א בספרא דצניעותא שכל מה שהי׳ הוה ויהי׳ בכל העולמות העליונים והתחתונים, כל הדברים הכלליים והפרטיים המתהוים בכל דור ודור רמוזים בתורה, כמבואר להלן בפרק ג׳ ״רמיזין קדישין״.",
            "ב) עפ״י רבנו הגר״א כל עבודת קבוץ גלויות, בנין ירושלים והרחבת ישוב אר״י להחזרת השכינה, כל עיקרי העבודה וכל פרטיה ופרטי פרטיה נאחזים ביעודו ובתפקידו של משיח, רז דאתחלתא משיח הראשון, משיח בן יוסף שהוא הכח הנסי המסייע לכל פעולה הנעשית באתערותא דלתתא על דרך הטבע, כי משיח בן יוסף מארץ, ומשיח בן דוד משמים לפי בחינת רחל ולאה כנודע בעקבות משיחא וקץ המגולה. גם מב״י עצמו הוא בב׳ בחינות. יוסף בן רחל מארץ, יוסף בן יעקב משמים. לכן חובה עלינו ללמוד ולהבין את כל קנ״ו התכונות, הכינויים וכל הבחינות והסגולות של משיח בן יוסף (כמבואר להלן פרק ב׳). להיות לנו נר לרגלנו וכשלחן ערוך על דרך המעשה ואופני העבודה אשר לפנינו בעזרת גואל ישראל במהרה.",
            "ג) עפ״י רבנו הגר״א, אם לא זכו, תתחיל האתחלתא דגאולה באתערותא דלתתא כמו שהיה בימי כורש, בימי בית שני, מסטרא דשמאלא היינו במדת הדין. שמאלו תחת לראשי שנאמר על מב״י ותהיה ברשיון מלכי האומות ואחר כך תבוא שלמות הגאולה מסטרא דימינא, היינו במדת החסד. וע״י קו הרחמים על פי הכתוב ברחמים גדולים אקבצך. עפ״י רבנו הגר״א קבוץ גלויות שבאתחלתא דגאולה באה בדרך של פדות ופדיון עפ״י הכתוב ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה, והוא כולו ע״י משיח בן יוסף, פדיון משעבוד הגוף ושעבוד הנפש, ישובון תרתי משמע, ישובו לציון כפי שכתוב שם, ובאו לציון, ישובון ישובו בתשובה, בסוד ששון ושמחה ישיגו.",
            "כלל גדול מאד הוא עפ״י רבנו שכל הדברים העתידים לבוא בשלמות הגאולה מתחילין גם באתחלתא דגאולה קימעא קימעא בטצ״ץ עקבות משיחא, עקבי הצאן.",
            "ד) רבנו התחיל בגלוי רמזי התורה בהיותו בן עשרים שנה בשנת ת״ק תחלת השעה הראשונה של אור בוקר יום השישי באלף השישי אשר אז החל רוח אלקים, רוחא דמשיחא, לפעם ברוח קדשו, לגלות רזי התורה קימעא קימעא ביעודו של משיח הראשון, גלויי רזין דרזין סודות שבסודות בעקבות משיחא וכל רז לא אניס ליה וכנודע החל לנסוע לארה״ק בתחילת השעה השניה, היינו בשנת תקמ״ב, אשר אז ההלה סערת רוחו סערת אליהו לקבוץ גלויות ביתר שאת.",
            "עקבות משיחא בכללות נפתחו תחלה בשעה הראשונה של בוקר יום הששי לשתיתאה, היינו שנת ת״ק לאלף הששי דנא. ומשעה לשעה מתקדמים העקבות מבחינות רבות. וכנודע כל שעה ארבעים ואחת שנה ושמונה חדשים מאז נפתחו מוסרותיהם של עקבות משיח בן יוסף שעל זה נאמר פתחת למוסרי ובסוד עדות ביהוסף, הסירותי מסבל שכמו כפיו מדוד תעברנה. ומהשעה השניה (היינו משנת תקמ״ב) נכנסה בחינתם של כל בית ישראל הן הכלל והן כל איש ואיש בישראל, בפקידה דמעליתא של משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף.",
            "ה) רבנו הגר״א ידע ברוח קדשו כל איש ישראל איפה שמו ויעודו מרומז בתורה איש על דגלו לבית אבותיו לפי שורש נשמתו וזכות אבות, עפ״י רמזי גימטריאות נוטריקון ועל עצמו מצא רמזים רבים (נ״ב רמזים) על יעודו הגדול והקדוש לקבוץ גליות, כמבואר להלן פרק ג׳.",
            "ו) ואלה הן שבעת עיקרי היסודות בשיטת עקבות משיחא ״על אבן אחת שבעה עינים״ עפ״י רבנו הגר״א:",
            "[א] ״עוד יוסף חי״. השיטה היסודית של רבנו היה ״עוד יוסף חי״ היינו שמשיח בן יוסף חי ויחיה ותתבטל הגזירה לההרג ע״י ארמילוס הרשע, כי כאמור בו תלויה כל האתחלתא דגאולה מכל הבחינות. הגזירה מתבטלת ע״י אריכות הגלות וע״י יסוריו שסובל ונושא חליו. וע״י המעשים הנעשים במסירות נפש לקבוץ גלויות שזה הוא תפקידו. וע״י חבלי משיח ויסורי ארץ ישראל וע״י תפלותינו בכל יום תמיד בעד חייו.",
            "והצלחתו של מב״י, בתפלות הקבועות כמבואר להלן. והעוסקין בקבוץ גליות מקילין את יסוריו של מב״י בעקבות משיחא. הגזירה מתבטלת באופן שנחלקת לחלקים קטנים כמשל המובא במדרש: משל למלך שכעס על בנו ונשבע לזרוק בו אבן גדולה אח״כ נחם ורחם עליו ובכדי לקיים שבועתו שבר את האבן הגדולה לחלקים קטנים וזרק עליו את החלקים האלה אחד אחד. נמצא שלא נהרג ובכל זאת סובל גם מהחלקים הקטנים. והם חבלי משיח הבאים קימעא קימעא יחד עם תתקצ״ט עקבות משיחא, באופן שגם הגזירה נחלקה לתתקצ״ט חלקים קטנים. ולעומתם צד הישועות כמרומז בפסוק ״ועת צרה היא ליעקב״ ממנה יושע. [ועת צרה היא ליעקב = 999.]",
            "יעודו הכללי של מב״י הוא בשלשה דברים: גלוי רזי התורה, קבוץ גלויות, וביעור רוח הטומאה מן הארץ. קבוץ גלויות הוא בשלשה תפקידים: בנין ירושלים, קבוץ גלויות וקיום מצוות התלויות בארץ. כל אלה נרמזים בפסוקים : ״מי יעלה בהר ה׳״ היינו קבוץ גליות (ר״ת משיח בן יוסף). ״מי יקום במקום קדשו״ קימה זו בנין (ר״ת משיח בן יוסף) וכל לשון קימה היא בטוריא דמב״י בסוד קמה אלמתי. ״ישא ברכה מאת ה׳״ היינו דבר הנושא ברכה, זו נטיעה (ר״ת משיח בן יוסף), ובפסוקים ״שבי אל עריך״ ״בנה ירושלים״ ״כי עת לחננה״, לחננה היינו נטיעה כאמור שם את עפרה יחננו. כל אחד מהם עולה בחושבנא ״עדות ביהוסף״ שנאמר על משיח בן יוסף. וכל שלשת הדברים האלה נאמרים גם בתפקידו של כורש עפ״י הכתוב (ישעי׳ מ״ר) ״מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, האומר לירושלים תושב וכו׳״ ״האומר לצולה חרבי ונהרותיך אוביש״ ״האומר לכורש רעי, וכל חפצי ישלים וכו׳״, ולפי ביאור רבנו ״צולה״ בגימטריא סמאל כי בנין אר״י מטרתו לגרש את הס״מ משערי ירושלם. ולכן זהו בתפקידו של כורש ביעודו של משיח בן יוסף מסטרא דשמאלא היינו מדת הדין כחו של משיח בן יוסף הוא המסייע הנסי בכל מעשי קבוץ גליות הבאים באתערותא דלתתא.",
            "ז) [ב] עשה והצליח. אחת התכונות של מב״י הצלחה ע״י עשייה כמו שכתוב ביוסף ״כל אשר הוא עושה ה׳ מצליח בידו״. ונודע למשגב דבר רבנו: שתי המצוות שהאדם נכנס בהן שלם בכל גופו הן סוכה וארץ ישראל. ורמז נתן לזה בפסוק ״ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון״ והוסיף: סוכה מצוותה תעשה ולא מן העשוי אף ציון כך וכאמור במדרש על הפסוק: ובא לציון גואל. כל זמן שציון אינה בנויה עדיין הגואל לא בא, וכדברי חז״ל (מגילה י״ז) מכיון שירושלים נבנית בן דוד בא, ובמדרש: אין בן דוד בא עד שתהא ירושלים נבנית.",
            "ח) [ג] בעתה אחישנה. בקשר לדברי חז״ל (סנהדרין צ״ח) על הפסוק בעתה אחישנה, זכו אחישנה, לא זכו בעתה, אמר לנו רבנו סו״ס אין מקרא יוצא מידי פשוטו. שהפשט הוא שאפילו בעתה אחישנה, ומתי – כשהקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום, הקטן והצעיר נאמרו על אפרים שהוא מב״י וכנודע שהדרגה הכי גבוהה של מב״י הבא באתערותא דלתתא היא אלף פחות אחד היינו ״טצ״ץ ביסוד״. כשהקטן יהיה לאלף: כלומר כשיגיע במעשיו עד הדרגה שעד האלף, אזי – אני ה׳ אפילו בעתה אחישנה וכן הכוונה ״וחש עתדות״ למו (דברים ל״ב:ל״ה). בדברי רבנו, כי ״עת לכל חפץ״ היינו שקביעות הזמן תלוי בחפץ שהוא חפץ דלתתא ובמו שכתוב על כורש ״וכל חפצי ישלים״. וכורש נתון בתפקידו של מב״י מסטרא דשמאלא היינו מדת הדין הבאה באתערותא תתאית. הרבה פעמים ראיתי את רבנו מסתובב בחדרו ומדבר בסערת רוח נוראה ואומר ״רבש״ע האין לך דרך אמצעית בין בעתה לבין אחישנה. אנו עומדים בכל תוקף על דברי הפשט הפשוט שבדברי הבטחתך. אני ה׳ בעתה אחישנה״.",
            "ט) [ד] חזקה וכיבוש בקץ המגולה. אתחלתא דגאולה של ימינו היינו, האתחלתא האחרונה שבדור אחרון, בכל הפעולות שלה צריכין להיות בשתי הטוריות, בטוריא דעזרא ונחמיה ובטוריא דיהושע. על הפסוק וירשתם אותה וישבתם בה. אומר רבנו הגר״א (אדרת אליהו דברים י״א:ל״א) ״בזכות שתרשו אותה תשבו בה, ובמה תירשוה בחזקה״. וחזקה היינו בנין ונטיעה כדין חזקת קרקע בכללות וזאת בטוריא דעזרא ונחמיה. ולעת הצורך גם בחזקה (החי״ת בקמץ) וזאת בטוריא דיהושע. רמז נפלא הראה לנו רבנו על זה כי ״עזרא נחמיה״ בחושבנא ״יהושע״. יהושע הוא מצאצאי אפרים בן יוסף והוא הנלחם בעמלק. עמלק במילוי עי״ן מ״מ למ״ד קו״ף בגימטריא ״סטרא אחרא״ (ת״פ) ||הערת המגיה: עי״ן מ״מ למ״ד קו״ף = ת״ע, סטרא אחרא = ת״פ|| תפקידו של יהושע בן נון – צ״א הלחם בעמלק. ויהושע משיח בן יוסף, והוא משיב״י מלחמה שערה היינו בשערי ירושלם אפתחא דקרתא אשר כאן מרכז מלחמתו בעשו וכאמור ״שמה שבר רשפי קשת״ וכו׳, ביעודו של מב״י שבפסוק הקודם, ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון. ובזה ראה רבנו את יעודו ורמז לשמו ״בשלם סוכו ומעונתו בציון״ עולה בחשבון ג׳ דורותיו של רבנו כזה ״אליהו בן שלמה זלמן בן ישכר דוב״ (מבואר להלן פרק ג׳). הדברים האלה מבטיחים לנו שבמלחמתנו בעמלק מכל הבחינות תהא סכתנו שלמה בסע״ד. וכוונת רבנו תירשוה בחזקה הוא ענין קץ המגולה שבדברי חז״ל לסנהדרין צ״ח מגילה י״ז) על הפסוק, ואתם הרי ישראל ענפיהם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וכו׳ אשר זאת היתה שאיפתו הנמרצה של רבנו הגר״א. וכלל גדול עפ״י רבנו שכל הפעולות בדרכי האתחלתא צריכות להיות כמו בימי עזרא ונחמיה כמו בימי כורש ורבנו כותב מפורש שקבוץ גליות תלוי בזכות קיום המצוות התלויות בארץ. והכוונה השניה ״תירשוה בחזקה״ שבדברי רבנו (החי״ת בקמץ כדלעיל) היא למאן דאמר (קדושין כ״ו) עפ״י הפסוק (ירמ׳ מ׳ י׳): ״ושבו בעריכם אשר תפשתם״, ותכלית עבודתנו בקבוץ גליות היא מלחמה לה׳ בעמלק שזאת היתה תפקידו העיקרי של יהושע בטוריא דמב״י מלחמה בעמלק מכל הבחינות נגד כל אויבי ישראל ונגד ארמילוס שר הערב רב, להעביר רוח הטומאה מן הארץ ולהעלות כנסת ישראל ושכינתא תתאה מעפרא ופתיחת המערכה נגד מלחמת גוג ומגוג בגאולה הראשונה לקראת בא משיח צדקנו – משיח בן דוד ב״ב. ועיקרי הפעולות הם בנין ירושלם וקבוץ גליות וקיום מצוות התלויות בארץ בסוד קץ המגולה וכולם הם ביעודו של רבנו נהורא דמב״י. ולפי הוראותיו הנשגבות במפורש ובדרך רמיזין בסוד צפנת פענ״ח ובסוד מעשה וחשבון ובסוד הגדול והנשגב סוד קול התור לפתיחת קץ המגולה בפועל שזאת היתה בשאיפתו של רבנו הגר״א ותלמידיו. וכן צפון יעודו של רבנו בפסוק ״חזה ציון קרית מועדנו״ הנאמר על שליחות משיח בן יוסף ובזה ראה גם האריה״ק ז״ל את יעודו כמב״י עפ״י רמיזין ידועין.",
            "י) [ה] פליטה בציון. עפ״י הכתוב בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה ובשרידים אשר ה׳ קורא. וציון בטוריא דמב״י עפ״י המדרש תנחומא, מה שאירע ליוסף אירע לציון. ורבנו רמז זה גם במלת ״בשרידים״ בחושבנא ״משיח בן יוסף״ שעל ידו קבוץ גליות עפ״י רבנו ובמדה שיגדל קבוץ גליות יתגבר הסט״א ואז תוסיף גם קטיגוריה נגד אלה שאינם מחזקים בקבוץ גליות אחר שנפתחה האתחלתא בזה, כי אז תהיה פליטה בציון ובירושלים ובשרידים וד״ל. ועל זאת דאג רבנו מאד. קשר השפע העליון. פליטה בציון ובירושלים. קבוץ גלויות מפנה הדרך של שפע העליון לישראל שפע כל הסגולות העליונות הבא דרך ציון וירושלים: חיים, ישועה, ברכה, שלום וחסד, רחמים, טובה וכו׳. שפע החיים עפ״י הכתוב: כי שם צוה ה׳ את הברכה חיים עד העולם. ועפ״י הכתוב: לראות בטוב ה׳ בארץ חיים. שפע הישועה עפ״י הכתוב: כי מציון ישועת ישראל. שפע הברכה עפ״י הכתוב: יברכך ה׳ מציון וכו׳. כי שם צוה ה׳ את הברכה וכו׳ שפע השלום עפ״י הכתוב שלום ירושלים, וירושלים היא עיר השלום.",
            "שפע החסד עפ״י הכתוב: כטל חרמון שיורד על הררי ציון, טל החרמון הוא במדת החסד, שפע הרחמים עפ״י הכתוב: בונה ברחמיו ירושלים. טובה עפ״י הכתוב: וראה בטוב ירושלים. ועפ״י הכתוב: ההר הטוב הזה והלבנון, וכל אלה הם ביעודו של מב״י כי ציון בטוריא דיוסף עפ״י המדרש כנ״ל. כל זמן שציון שוממה הרי שולטת בה רוח הטומאה ומכשילה את דרך המעבר של השפע העליון, ורק בנין ירושלים מחזיק את הקשר הזה עפ״י הכתוב: ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו.",
            "יא) [ו] תורה מציון. כי מציון תצא תורה היינו התגלות סודות התורה שעקר מקורה הוא בציון ובירושלים ורבנו כותב הרבה שהגאולה תלויה בלימוד תורת הקבלה וע״י זה תתגלה קימעא קימעא תורת משיח צדקנו והיא תורת ארץ ישראל. סוד וזהב הארץ ההיא טוב.",
            "יב) [ז] צפנת פענ״ח. באתחלתא דגאולה בהגיע עת לחננה שהיא ע״י משיחא דאתחלתא מתחילים גלויי הרמזים שבתורה וחז״ל ולהבין ע״י זה את דרכי האתחלתא ועקבות משיחא המרמזים על ״יעודים מועדים ומיועדים״ עפ״י הכתוב ״הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו״ ועפ״י הכתוב ״ישרו בערבה מסלה לאלקינו״. כמבואר להלן פרקים ג־ד. ורבנו נחית משמיא לגלות רמזי התורה בעקבות דמשיחא בסוד צפנת פענ״ח ולהורות לנו על־פיהן את דרך המעשה בעקבות משיחא. (ראה לעיל סעיף ד׳ ולהלן פרק ג׳).",
            "יג) שבעת דרכי האתחלתא למעשה בסעד״ש.",
            "[א] חבלים ונעימים. לדעת מראש כי אתחלתא דגאולה באה בדרך חבלים ונעימים כמרומז בפסוק ״חבלים ליוסף״. היא באה במדת הדין באתערותא דלתתא. עקבות משיחא באים בחבלים ולפעמים גם בעקיפין, אך מצד שני באה לעומתה מדת החסד, בחינת וישת יד ימינו על ראש אפרים, לדעת מראש כי בעקבות משיחא מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרה עפ״י הכתוב: ועת צרה היא ליעקב ממנה יושע, אשר על זה אומר רבנו הגר״א בחבקוק בביאורו על הפסוק אנוח ליום צרה שזה נאמר על משיח בן יוסף, לדעת מראש כי ארץ ישראל נקנית ביסורים. אבל בזה היא נקנית ממש. עקבות משיחא באות בהפרעות ומכשולים מצד שרו של עשו וגם ע״י ארמילוס שר הערב רב אבל בסופו נופל ביד שרו של יוסף כדאיתא במדרש תנחומא (כי תצא). בעזרתו של משיח בן דוד בחינת יהודה מציל את יוסף אף מעז יצא מתוק ופועל ידינו ירצה ה׳. ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו אם יהיה ח״ו איזה קושי, איזה מכשלה בדרך עבודתנו, ולהיות בטוחים כי דוקא ממנה יעקב יושע, ומן המיצר נגיע למרחביה.",
            "יד) [ב] הצנע לכת. כל פעולה של אתחלתא דגאולה צריכה להיות בהצנע לכת עם אלקיך בסוד שים באזני יהושע שהוא בטוריא דמב״י ״באזני״ כפשוטו, ובם מרומז בזה ״סוד״ בחושבנא. עוד מרמז רבנו על הפסוק ״סוד ה׳ ליראיו״. סוד במילוי: סמ״ך ו״ו דל״ת בגימטריא ״משיח בן יוסף״ שעל ידו בא קבוץ גליות. ועל הפסוק ״כבוד ה׳ הסתר דבר״: ״הסתר דבר״ בגימ׳ ״עלית שבטים״ בכוונה זו הורה לנו רבנו לקרוא את הגבאות של קבוץ גליות בשם ״חזון ציון״ ולא בשם ״שיבת ציון״, חזון ציון הוא עפ״י הפסוק חזה ציון קרית מועדנו, היינו שמועד הגאולה תלוי בציון. ופסוק זה נאמר על מב״י. וכן עפ״י כתבי רבנו האריה״ק ז״ל, וכן עפ״י הפסוק לחזות בנועם ד׳ ולבקר בהיכלו כנודע, וראה להלן פרק ב׳ בקנ״ו הבחינות של מב״י.",
            "טו) [ג] קימעא קימעא, לדעת מראש כי אתחלתא דגאולה באה קימעא קימעא מעט מעט, עפ״י חז״ל (ירושלמי ברכות) כך היא גאולתן של ישראל קימעא קימעא באה, כאילת השחר, כי אשב בחשך ה׳ אור לי הולך ואור עד נכון היום. לכן כל פעולה של האתחלתא יש להתחיל אפילו במעט עפ״י הכתוב אחד מעיר ושנים ממשפחה. כלל גדול הוא עפ״י רבנו שכל הדברים שעתידים לבוא בשלמות הגאולה מתחילים קימעא קימעא גם באתחלתא, וכן בנין ירושלים, להתחיל אפילו מאבן אחת. עפ״י הכתוב הנני יסד בציון אבן, אבן בחן. כי האבן הזאת היא למבחן להוכיח את הרצון לבנות ירושלם ולהרחיב מקום אהלה וה׳ יסייע בידינו. גם בסוד ״ואתנהלה לאטי״. שאלנו את פי רבנו מדוע צריכה האתחלתא להיות דוקא קימעא קימעא. אם באה עת רצון לפני ה׳ לקבץ נדחי ישראל היד ד׳ תקצר. שקבוץ גליות יהיה במדה גדולה בבת אחת? ויסבר לנו רבנו כי כל ענין האתחלתא דגאולה הרי הוא בלא זכו. היינו לא בזכות צדקתנו. ואם הגאולה תבוא בפעם אחת הרי מצד אחד לא יהיה אפשר לעמוד במדת היסורים הבאה במדת הדין כאמור לעיל. ומצד שני לא יהיה אפשר לקבל את האור הגדול הבא מצד החסד שבו בפעם אחת. את כל זאת עלינו לדעת מראש בדרך העבודה המעשית של קבוץ גליות.",
            "שאלתי את פי רבנו אם יהיה האפשרות במציאות הגשמית להעביר את כל ישראל בפעם אחת לארץ ישראל כיצד לעשות הרי יעמדו לפנינו שאלות רבות וקשות בנוגע לסידור הישוב. אחרי עיון רב בשאלה זו ענה לנו רבנו: אם יהיה אפשר להעביר לארץ ישראל ששים רבוא בפעם אחת צריכים לעשות זה מיד כי מספר זה של ששים רבוא כחו גדול ושלם להכריע את הס״מ בשערי ירושלים ואז תשתלם מיד הגאולה השלמה בענני שמיא בדרך נסית. ועפ״י האמור: ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה שעפ״י רבנו נאמר זה על מב״י ועפ״י חז״ל (שבת פ״ח) בפסוק זה נכלל המספר ששים רבוא. יודעים אנו מראש כי לעומת כל הדברים הטובים הבאים קימעא קימעא בעקבות משיחא לפי הכלל הגדול שביאר רבנו כמבואר לעיל באים מכשולים מצד הסט״א, הדברים שמנו חז״ל שיהי׳ בעקבות משיחא ר״ל. אך בפועל ידינו נתגבר על כולם בסע״ד כפי שהובטח לנו בהבטחות נביאינו וחז״ל וכמצוות רבנו וברכתו הקדושה, יחד עם התחלת האתחלתא דגאולה ע״י קבוץ גליות באתערותא דלתתא של מב״י מתחילין קימעא קימעא כל הסגולות הטובות של מב״י, פתחי ישועה, כנאמר דלותי ולי יהושיע וממנה יושע, הושיע ה׳ משיחו וכו׳ שנאמרו על מב״י צנור הטוב שהוא טצ״ץ בסוד הרואה טי״ת בחלום וכו׳ וכן ברכת א״ל שד״י שכ״ז דקדושה וכל אלה ביעודו של מב״י ובנהורא דמב״י בדור אחרון שהוא אורו דרבנו ההולך ואור עד נכון היום.",
            "טז) [ד] עני על חמור. דרך האתחלתא בלא זכו היא כעני רוכב על חמור באה בעניותא, הן קבוץ גליות והן בנין ירושלם נעשית מעוני. עפ״י הכתוב: בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וכו׳. ואפרים בכורי הוא. וברמיזי רבנו ״בתחנונים״ בחושבנא ״משיח בן יוסף״, וכן עפ״י הכתוב: דלותי ולי יהושיע, שנאמר על משיח בן אפרים. וע״ז התפלל דוד שלא ימות כביאור רבנו בחיבורו יהל אור וכן בבנין ירושלים ככתוב ה׳ יסד ציון ובה יהמו עניי עמו וכו׳ הכל כדרך עני רוכב על חמור. כל זאת היא באתערותא דלתתא הבאה על דרך הטבע עד שנזכה לענני שמיא.",
            "יז) [ה] אנשי אמנה. אחד האמצעים העיקרים לקיומה של כל עבודתנו היא הקמת אנשי אמנה, עפ״י חז״ל (שבת קי״ט) כי לא חרבה ירושלם אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה. להקים אנשי אמנה, בכל השלמות בעיר קדשנו כי בלעדי זאת אין שום ערך לכל עמלנו ופעלינו ח״ו, ועפ״י כל היסודות והתקנות שסדרנו בע״ה.",
            "יח) [ו] מדות שוות. ישוב ארצנו הקדושה בכלל ובנין ירושלם בפרט צריך להיות במדות שוות, עפ״י חז״ל אין בן דוד בא עד שיהיו כל המדות שוות, אין בן דוד בא עד שיהיו כל השערים שקולים (סנהדרין צ״ח). ועפ״י שיטת טפ״ף גינאות בדרשת חז״ל (בבא בתרא ע״ה ובתוספות שם). וכל זאת היא גם ביעודו של רבנו בפסוק: לא יהיה בביתך איפה ואיפה גדולה או קטנה, הסמוך לפסוק אבן שלמה וצדק שבזה ראה רבנו את שמו ויעודו בתורה כנודע. וביאר לנו רבנו, בביתך היינו ארץ ישראל עפ״י הכתוב שם למען יאריכון ימיך על האדמה וגו׳, ואחריו, בארץ אשר ד׳ אלקיך נותן לך. וכן בקשר לירושלם הבנויה כתוב: יהי שלום בחילך. וכתרגומו: שלום בנכסיך. ואין שלום בר קיימא. דק כשיהיה שלום בנכסיך במדות שוות כנ״ל. ובכדי לקיים בזה את כוונת הכתוב: כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו, ועפ״י הכתוב בצדקה תכונני היינו באופן שווה לכל נפש עפ״י הכתוב ושמתי משפט לקו וצדקה למשקולת, ועל ישוב ירושלים כבר אמרו חז״ל ירושלים לא נתחלקה לשבטים. ואין משכירין בתים בירושלם. ובפרק ו׳ הבא מבואר הענין ביתר אריכות. וע״י זה יתקיים כי זרע השלום הגפן תתן פריה וכו׳ (זכריה ח׳:י״ב), שעפ״י חז״ל נאמר זה על ענין קץ המגולה (סנהדרין צ״ח) וזהו היסוד העקרי של קיום אנשי אמנה האמור לעיל, וסימנך ״אנשי אמנה״ ״קו משוה״ וד״ל.",
            "יט) ז] בצדקה תכונני. חז״ל אמרו אין ירושלם נפדית אלא בצדקה, שנאמר: ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה (סנהדרין צ״ח) וכל לשון פדיון היא בטוריא דמב״י, וכן רמז רבנו ״במשפט תפדה״ בחושבנא ״משיח הראשון״. ונאמר: בצדקה תכונני צדקה תרתי משמע, צדקה לשון שוויון עפ״י הכתוב: וצדקה למשקולת. וצדקה כפשוטה, היינו תרומת נדבה. גזירה וחנינה היא שישוב ארץ ישראל יבנה בצדקה כי רצה הקב״ה לזכות את כל ישראל הקרובים והרחוקים לקחת חלק בבנין נחלת ה׳ ועפ״י הכתוב: וקבצו מכל ישראל כסף לחזק את בית אלקיכם (דברי הימים ב כ״ד:ה׳) ובבנין ירושלם כלולות וצפונות עוד הרבה מצוות שבתורה כמבואר להלן פרק ז׳.",
            "כ) עוד יוסף חי. עצמיותו של משיח בן יוסף היא בשלשה סוגים: א) מב״י העליון הוא מט״ט שר הפנים וכנודע יוסף ומט״ט שניהם מזיהרא עילאה ושניהם ביסוד ובפעולה של מלחמה נגד ארמילוס (וביחוד במלחמת גוג ומגוג) הוא נעזר ע״י שריה בן דן. ב) מב״י התחתון הוא אחד בכל דור בחינת צדיק יסוד עולם, הזוכה לפי מעשיו ולפי שרש נשמתו לעשות לישועת ישראל, פעולות ישועה והרמת קרן התורה מתוך מסירות נפש, אשר בזה מגיע למספר הגבוה של מב״י והוא טצ״ץ ביסוד. ג) מב״י השרוי בכל בית ישראל בכלל, בסוד ״שארית יוסף״ שנאמר על כל ישראל ובכל איש ישראל בפרט, המקנן בטצ״ץ ניצוצין נשמתו ברבים מבני ישראל אנשי המעשה הזוכים לעשות בקבוץ גלויות וכו׳. כל הזוכה לפי מעשיו וזכות אבות לעשות באותן הפעולות שהן בתכונותיו של מב״י הרי הוא ניצוץ משרש נשמתו דמב״י. כל אחד לפי דרגת המעשים.",
            "כא) עוד יוסף חי. שלשה אלה כולם הם בספירת יסוד. עו״ד הוא בהוד דיסוד קו השמאל. יוס״ף הוא ביסוד קו האמצעי. ח״י הוא נצח דיסוד קו ימין.",
            "כב) עוד יוסף חי. נהורא דמב״י בשלש דרגות : א) משיח בן יוסף מארץ והוא בטוריא דיוסף בן רחל, בחינת מקבל. ב) משיח בן יוסף משמים בטוריא דיוסף בן יעקב, בחינת נותן ומשפיע. ג) משיח בן יוסף משמים ומארץ. סוד כי כל בשמים ובארץ. ״כי כל״ זה יסוד וכן בחושבנא, ״כל בשמים ובארץ״ בחושבנא ״משיח בן אפרים״, וכן ״קרן ישועה״ בחושבנא, שעפ״י רבנו הכוונה על משיח בן אפרים.",
            "בכל פעולה של פדות והצלה של מב״י הוא נעזר ע״י משיח בן דוד בטוריא דיהודה מציל את יוסף. עפ״י הכתוב: מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו וכו׳, ולכן זכה יהודה שממנו יצאה מלכות בית דוד.",
            "כג) עוד יוסף חי. גם האבות ורבים מנביאי ה׳, מלכי ישראל ורבים מהתנאים והאמוראים, רבים מגדולי ישראל ואנשי מעשה בכל הדורות היו בטוריא דמשיח בן יוסף. הראשון היה אברהם אבינו בסוד ״במה אדע כי אירשנה״ וכנודע כל לשון ירושה שנאמר על ארץ ישראל הוא בטוריא דמב״י, וכן מרומז במלת ״אירשנה״ העולה בחושבנא ״משיח בן יוסף״. אברהם אבינו התחיל באתחלתא דגאולה הראשונה, היינו גאולת הקדושה של מטה שהיא באדמת ארץ ישראל. יצחק אבינו נכנס לטוריא דמב״י מיום העקידה. גם נרמז בשמו יצחק: קץ חי. יעקב אבינו – מיום שנאבק עם שרו של עשו, ויבא יעקב שלם. שלם, סכתה. יהודה מיום שהציל את יוסף. יוסף מיום חלומו הראשון. משה רבנו מיום שלקח עמו את עצמות יוסף. יהושע בן נון שהוא הראשון במלחמת ה׳ בעמלק. שאול ודוד אשר שניהם עסקו במלחמת ה׳, וכנודע שכל מלחמת ה׳ היא בטוריא דמב״י, וכו׳ וכו׳. ובדורות האחרונים גם האר״י הק׳ ותלמידו המיוחד קו״ט ר׳ חיים ויטאל, והרב הק׳ בעל אור החיים היו בטוריא דמב״י כנודע. ובדור האחרון זה רבנו הגר״א נהורא דמב״י אשר אורו הולך לפנינו הולך ואור עד נכון היום, וזכו גם אחדים מתלמידיו אשר מקיימים מצוותו בחזון ציון לקבל ולהיות נאצלים מרוחו ומאורו הגדול בטוריא דנא.",
            "כד) עוד יוסף חי. צדיק באמונתו יחיה. יחד עם כל פעולתנו ביעודו דמב״י מצוה וחובה רבה עלינו להתפלל הרבה בעד חייו והצלחתו של משיח בן יוסף, שבו צפון כל קיומנו בסוד ״שארית יוסף״ ושעל ידו קבוץ גלויות, על משיח בן יוסף התחתון – שבכל דור ודור – שלא יהרג ע״י ארמילוס הרשע. שלא ימות לפני שהוא מוציא לפועל את שליחותו הקדושה בשלמות, שיחזיק מעמד נגד ארמילוס המבקש להכשילו בכל דרכיו שיחזיק באמונתו את שליחותו הקדושה והאדירה עד יומו האחרון. וזאת כוונת צדיק באמונתו יחיה, ועל משיח בן יוסף העליון שלא יפסק אורו, שהוא האור המקשר בעמודא דאמצעיתא בין כנסת ישראל לאבינו שבשמים. שהוא הבריח התיכון המקשר בין יסוד ומלכות ובין יסוד לתפארת בקו הרחמים. הרבה תפלות התפלל דוד המלך ע״ה בעד משיח בן יוסף שלא ימות ויסתייע בעניותא דישראל לביטול הגזירה על מב״י בסוד דלותי ולי יהושיע שהיא אחת התפילות שדוד המלך ע״ה התפלל בעד מב״י כמבואר בדברי רבנו הגר״א, וביחוד החובה להתפלל התפלות דלהלן:",
            "תפלת ״עוד יוסף חי״ (המתחילה : רחם נא אבינו בשמים על שארית יוסף וכו׳), תפלת כסא דוד עבדך, בברכת בונה ירושלים, תפלת את צמח דוד לישועתך קוינו כל היום מצמיח קרן ישועה. תפלה לעני כי יעטף (תהילים ק״ב:י״ד) ושם תרחם ציון כי עת לחננה וכו׳ כי רצו עבדיך את אבניה וכו׳ וייראו גוים את שם ה׳ וכו׳. אהבתי כי ישמע (תהילים קט״ז:ו׳), ושם דלותי ולי יהושיע. מן המיצר (תהילים קי״ח:י״ז) ושם לא אמות כי אחיה וכו׳. לה׳ הארץ ומלואה (תהילים כ״ד:ג׳) ושם מי יעלה בהר ה׳ וכו׳. שב לימיני (תהילים ק״י:א׳), יענך ה׳ ביום צרה (תהילים כ׳:ב׳). כי באו מים עד נפש (תהילים ס״ט:ב׳) ושם הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש. ושם, אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה. יששום מדבר וציה וכו׳ (ישעיהו ל״ה:י׳) ושם ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה וכו׳. קנאתי לציון קנאה גדולה (זכריה ה) ושם כי זרע השלום וכו׳. הר ציון ירכתי צפון (תהילים מ״ח:ג׳). ה׳ בעזך (תהילים כ״א:ה׳) ושם, חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים. גם עפ״י האריה״ק על מב״י בתפלת: כסא דוד ועפ״י רבנו בתקוז״ח. בשוב ה׳ וכו׳, היינו כחולמים (תהילים קכ״ו:א׳). ה׳ אל באפך תוכיחני (תהילים ו׳:ב׳). הרנינו לאלקים עוזנו (תהלים פ״א), ושם עדות ביהוסף, בצרה קראת ואחלצך. ויהי בשלם סוכו (תהילים ע״ו:ד׳), ושם שבר רשפי קשת וכו׳. בך ה׳ חסיתי (תהילים ל״א:י״ב) ושם מכל צוררי הייתי חרפה. ארוממך ה׳ כי דליתני (תהילים ל׳:ב׳). יאמרו גאולי ה׳ (תהלים ק״ו) ושם ישלח דברו וירפאם. ה׳ אורי וישעי (תהילים כ״ז:ג׳) ושם, אם תחנה עלי מחנה וכו׳ לראות בטוב ה׳ וכו׳.",
            "במעשינו ובתפלותינו נבוא לעזרתו של משיח בן יוסף וע״י הפעולות בכל כוחנו באתערותא דלתתא נגיע ליחוד ב׳ המשיחין מב״י ומב״ד שהם ״עץ יוסף ועץ יהודה״. תחלה יהיו לאחדים בידיך. ואח״כ יהיו לאחד בידי. יחוד ב׳ המשיחין הם היסוד ליחוד קוב״ה ושכינתיה שהיא שלמות הגאולה.",
            "ועלינו ללמוד ולהבין את כל הבחינות והתכונות והסגולות השונות של משיה בן יוסף עפ״י שיטת רבנו ז״ל המדבר הרבה ע״ז בחבוריו הקדושים בנגלה ובנסתר, כדי שנדע את כל הדרך נלך בה ואת דרכי המעשים אשר לפנינו כי אורו ורוחו הולכים לפנינו ואתנו בסע״ד.",
            "כל הפעולות של קבוץ גליות בארץ ישראל בכלל ובירושלם בפרט וכל פעולה כללית ופרטית בכל צעד ושעל של הכלל והפרט תלויה בקיומו ובהצלחתו של משיח בן יוסף וקיומו והצלחתו של משיב״י תלויים באתערותא דלתתא בקיום כל הדברים והפעולות הנתונים והצפונים בקנ״ו התכונות, הכינויים והבחינות של משיח בן יוסף כמבואר לעיל ולהלן, להשתתף בכל כוחנו במעלותיו וסגולותיו עד הדרגא הגבוהה של ״טצ״ץ ביסוד״ היינו תתקצ״ט מעלות של אתערותא דלתתא שעל זה נאמר הקטן יהיה לאלף היינו עד דרגת האלף, והצעיר לגוי עצום. הקטן והצעיר שנאמר על אפרים שהוא משיב״י ואז אני ה׳ אפילו בעתה אחישנה. ואת כל זאת חובה רבה גם לכוון בתפלות לחיי משיח בן יוסף והצלחתו."
        ],
        [
            "א) אפרים בכורי. הר אפרים, אפרים מתנודד, הבן יקיר לי אפרים (ירמיהו ל״א:כ׳) – כל אלה הם הבחינות היסודיות של משיח בן יוסף וכתובים בפרק אחד (שם) אפרים בכורי. בשביל שהוא המשיח הראשון שעל ידו קבוץ גלויות. היינו היציאה מהגלות. הר אפרים, בשביל שהוא המעלה את ישראל לציון, כאמור שם קראו מהר אפרים קומו ונעלה ציון. אפרים מתנודד, בשביל שמשיח בן יוסף אין לו מנוח, מתנודד מצפון לדרום ומדרום לצפון שעליו נאמר עורי צפון ובואי תימן, וראשי התבות ״עצו״ת״ בגימטריא ״משיח בן יוסף״. הבן יקיר לי אפרים בחינת מדת החסד, כי אפרים עצמו הוא מסטרא דשמאלא היינו מדת הדין והוא מקבל תמיד השפעה מסטרא דימינא היינו מדת החסד וזאת כוונת וישת יד ימינו על ראש אפרים. ומצוה לדבר בו תמיד כמו שכתוב שם: כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד וכו׳. ״אפרים״ מלחמתו בארמילוס. וכן בחושבנא ״ארמלס״. כל הבחינות האלה הם בטוריא דיוסף בן רחל שהיא מארץ ולכן מדובר בפרק זה על רחל, רחל מבכה על בניה. מנעי קולך מבכי ושבו מארץ אויב. היינו היציאה מהגלות ושבו בנים לגבולם היינו העליה לציון.",
            "ב) אנוח ליום צרה (חבקוק ג׳:ט״ז) – ביאור רבנו בחבקוק שזה נאמר על מב״י וכן יענך ה׳ ביום צרה. ושם הושיע ה׳ משיחו. כנודע שכל לשון ישועה בתכונתו של משיב״י.",
            "ג) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף (תהלים פ״ה) – הפסוק השני גם ה׳ יתן הטוב וארצנו תתן יבולה בחינת משיב״י מארץ וצדק שהוא במדת הדין.",
            "ד) אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה (תהילים קי״ח:כ״ב) – כמובא בזהר (במדבר) וזה נאמר על יוסף ברה״ת הפסוק הזה בחושבנא ״יהוסף״ ועליו נאמר: משם רועה אבן ישראל.",
            "ה) אבן שלמה וצדק (דברים כ״ה:ט״ו) – בזה ראה רבנו את יעודו הראשון בנהורא דמב״י. ואחרי פסוק זה מחיית עמלק, ומיד כי תבוא אל הארץ, ובמושווה לזה כי תבואו אל הארץ ונטעתם וכו׳, ומכאן ראה רבנו את יעודו הגדול בקץ המגולה. ורבנו כותב על הפסוק אבן שלמה שהוא במדת הדין מסטרא דשמאלא. ורק בדרך נסיעתו לאר״י ראה שעלה לבחינת רעיא מהימנא בפסוק ״ברחמים גדולים אקבצך״ ולכן לא נתן לו משמים רשות להכנס לאר״י וצוה לתלמידיו בחינת יהושע להתחיל בקבוץ גליות.",
            "ו) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהילים צ״ז:י״א) – כנודע כל סתם צדיק הוא בטוריא דיוסף, וראה להלן (סימן ק״ט) עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב.",
            "ז) אהל בת ציון (איכה ב׳:א׳) – ״אהל גת ציון״ שהוא בקו האמצעי, קו הרחמים. וכן ״אבן ישראל״ מימין ו״בית יעקב״ משמאל.",
            "ח) אילת השחר (תהילים כ״ב:ב׳) – ושם אלי למה עזבתני. תפלת אסתר המלכה שהיתה משיב״י ראה להלן (סימן קמ״א). וע״ז אמרו חז״ל (ירושלמי ברכות) כך היא גאולתן של ישראל כאילת השחר וכל הענין על האתחלתא דגאולה שהוא ביעודו של מב״י ובסוד אילה שלוחה בטוריא דמב״י בחינת בכור שורו כביאור רבנו בחבקוק (פ׳ ב׳).",
            "ט) אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה (תהילים ס״ט:ל״ו) – וזה במושווה לפסוק דלותי ולי יהושיע שנאמר על מב״י לפי ביאור רבנו וציון בטוריא דיוסף.",
            "י) בצר הרחבת לי (תהלים ד׳) – וכן מן המיצר וכו׳ ענני במרחביה במושווה לפסוק בצרה קראת ואחלצך אענך וכו׳ ושם עדות ביהוסף כל לשון קריאה לה׳ מצרה וה׳ עונה בעת צרה היא בטוריא דמב״י.",
            "יא) בכור שורו הדר לו (דברים ל״ג:י״ז) – שור בחינת יוסף מסטרא דצפון והוא אתערותא דלתתא. ועליו נאמר בתקוז״ח (דף ל׳) ויתער משיחא לתתא, וראה ביאור רבנו שם. וכן משלחי רגל השור שהוא משיב״י כמובא במדרש תנחומא (בראשית) וראה להלן (סימן פ״ה) מברכת ה׳ ארצו.",
            "יב) ברכת אל שדי (בראשית כ״ח) א״ל שד״י במילוי אל״ף למ״ד שי״ן דל״ת יו״ד עולה אלף פחות אחד היינו טצ״ץ שביסוד, כביאור רבנו בסוד האותיות (לקוטי הגר״א). ובשער השמים על הפסוק: וא״ל שד״י יברך וכו׳, ומספר זה תתקצ״ט היא הדרגה הגבוהה של משב״י באתערותא דלתתא לפי הכתוב: הקטן יהיה לאלף וכו׳.",
            "יג) בוא יבוא ברנה (תהילים קכ״ו:ו׳) – ביאור רבנו בחבקוק (פרק ב׳) נאמר על ב׳ המשיחין, תחלה בוא, היינו משיח הראשון מב״י ואחריו יבוא, הוא משיח האחרון מב״ד.",
            "יד) ״בקר אערך לך״ ואצפה (תהילים ה׳:ד׳) – בקר בטוריא דמב״י. ובחושבנא ״עדות ביהוסף״.",
            "טו) ברכת ה׳ בבית ובשדה (בראשית ל״ט) – פסוק זה נאמר על יוסף, ברכה זו כלולה בסוד שש הויות כמנין יוסף וכמנין ציון.",
            "נח) בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם (ישע׳ ל׳) – ושם בשובה ונחת תושעון. בהשקט, כמו ״שים באזני יהושע״, ״באזני״ בגמ׳ ״סוד״. בשובה ונחת תושעון היינו תשוב ה׳ גבי ו׳ כמבואר בזהר על תיבת ״תשובה״. ואז ו׳ נחתא לה׳ כמובא בזהר שהוא סוד הגאולה ובזה תושעון, גם רמז לדבר ״תושעון״ בחושבון ״ארץ ישראל״.",
            "יז) בית יעקב אש ובית יוסף להבה (עובדיה א׳) – ובית עשו לקש כדרשת רז״ל (תנחומא תצא), כי שרו של עשו יפול ביד שרו של יוסף.",
            "יח) ברית שלום (במדבר כ״ה:י״ב) שניהם ביסוד וכתובים על פינחס, שהוא משרש נשמתו של יוסף. ומב״י הוא גם משרש נשמתו של פינחס.",
            "יט) בצרה קראת ואחלצך (תהלים פ״א) – בקשר לפסוק עדות ביהוסף. וכן מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה.",
            "כ) בשרידים אשר ה׳ קורא (יואל ג׳:ה׳) ״בשרידים״ רמז למשיב״י וכן בחושבנא, ושם נאמר: והיה כל אשר יקרא בשם ה׳ ימלט כי בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה כאשר אמר ה׳ ובשרידים אשר ה׳ קורא.",
            "כא) בשובה ונחת תושעון (ישעי׳ ל׳) – היינו בשוב ה׳ גבי ו׳ כמבואר בזוה״ק, והכוונה בשוב ה׳ ו׳ נחתא כמבואר בזה״ק שהגאולה היא ב-ו׳ אחרי שה-ה׳, היא כנסת ישראל מתקרבת ל-ו׳ באתערותא דלתתא שהוא מתפקידו של מב״י בטוריא דיוסף בן רחל. (ראה לעיל סימן טז) בהשקט ובבטחה.",
            "כב) ברק השחר ואילת השחר שניהם בטוריא דמשיח הראשון.",
            "כג) בתחנונים אובילם (ירמי׳ ל״א) – ״בתחנונים״ בגימ׳ ״משיח בן יוסף״ בפסוק בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וכו׳. ואפרים .בכורי הוא היינו משיב״י. בתהנונים, לכפר על החטא של בהתחננו אלינו ולא שמענו, מובא בזה״ק כי ״בבכי״ בגימ׳ ״דל״ (ראה להלן סימן כ״ז דלותי ולי יהושיע).",
            "כד) גבריאל בו המתקת מידת הדין ע״י מיכאל כי יסודו דמב״י היא בטוריא דגבריאל במדת הדין והאיש גבריאל (דניאל ט). ע״י גבריאל בא יוסף לצרתו ועל ידו בא לגדולתו. ביאור חברי ר׳ סעדיה.",
            "כה) גואל משחת חייכי (תהלים ק״ג), ושם הרופא לכל תחלואיכי – גאולה היא ביסוד כנודע המילוי של שחת שי״ן חי״ת תי״ו עולה כמו ״בשלם סכו ומעונתו בציון״ והוא זה לעומת זה ביעודו דרבנו.",
            "כו) גן נעול מעין חתום (שיר ד׳) – בטוריא דצפנת פענח ורבנו רמז ״נעול״ בגימ׳ ״יוסף״, מבואר להלן (סימן צ״ח) בחינה סוד.",
            "כז) דלותי ולי יהושיע (תהלים קט״ז) תפלה זו התפלל דוד המלך ע״ה לישועת משיח בן יוסף שלא ימות, כביאור רבנו בחבורו יהל אור והוא בטוריא דיהושע בן נון.",
            "כח) דברי שלום ואמת (אסתר ט׳) – היינו יחוד יסוד ומלכות. שהוא בתפקידו של מב״י.",
            "כט) הושיע ה׳ משיחו (תהלים כ׳) כל הפרק הזה של יענך ה׳ ביום צרה הוא תפלה לישועת משיח בן יוסף וכדברי רבנו בחבקוק על הפסוק: אנוח ליום צרה, וכן במלים ״עזרך מקדש״ שם מרומז ״משיח בן אפרים״ בחושבנא.",
            "ל) הזורעים בדמעה ברנה יקצרו (תהילים קכ״ו:ה׳) – כך הוא עקבות משיחא שכל דבר טוב בא מתוך צער ומצוקה, וכן הלך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלומותיו. והוא בטוריא של קמה אלומתי וגם נצבה. בא יבא ברנה נאמר על ב׳ המשיחין עפ״י ביאור רבנו בחבקוק.",
            "לא) הרי ישראל ענפיכם תתנו (יחזקאל ל״ו:י׳). ושם ונושבו הערים והחרבות תבנינה, ולפני זה כתוב הנני בקנאתי. והוא ענין קץ המגולה שבחז״ל (סנהדרין צח, מגילה יז) וכן עפ״י הכתוב: (ישעיהו ס״א:י״א) כי כארץ תוציא צמחה, וכגנה זרועיה תצמיח, כן ה׳ אלקים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים. וזה היה עיקר שאיפתו של רבנו הגר״א. ונקרא קץ המגולה ע״ש עלמא דאתגליא בחינת יוסף בן רחל. וע״ש אדני דגליא ע״י טיהור קדושת אדמת הקדש ופירותיה מרוח הקליפה ע״י קיום מצוותיה.",
            "לב) הר ציון ירכתי צפון (תהילים מ״ח:ג׳) – שהוא יפה נוף משוש כל הארץ שנאמר על יוסף עפ״י המדרש (תנחומא) כל מה שאירע ליוסף אירע לציון. כי משיח בן יוסף הוא בצפון עפ״י המדרש. וגם בחושבנא כך ״ציון״ בגימ׳ ״יוסף״ ושם סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה וכו׳ שנאמר על חמשת היקפי הקדושה בסביבי ירושלם.",
            "לג) המלאך הגואל אותי (בראשית מ״ח:ט״ז) – המלאך הגואל הוא שרו של יוסף. וזהו הענין שמיום שנולד יוסף יכול יעקב להשתלט על עשו, וגואל הוא ביסוד כנודע.",
            "לד) הוד והדר פעלו וצדקתו עומדת לעד (תהילים קי״א:ג׳) – הוד הוא במדת הדין. הדר עפ״י הכתוב: בכור שורו הדר לו. הוד והדר הוא בטוריא דמב״י, עפ״י רבנו בסוד האותיות (לקוטי הגר״א דף מ׳).",
            "לה) הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום (ישעיהו ס׳:כ״ב) – הקטן היינו אפרים, ככתוב: אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים, וכן והצעיר הוא אפרים. והכוונה אם הוא יגיע עד דרגת האלף פחות אחד היינו טצ״ץ ביסוד, שהוא הדרגה האחרונה של אתערותא דלתתא אז אני ה׳ אפילו בעתה אחישנה. וזה שאמר לאלף היינו עד אלף ולא עד בכלל כי אז דרגת האלף עצמה משתלמת בענני שמיא בדרך נסית כלה.",
            "לו) הרחיבי מקום אהלך וכו׳ (ישעי׳ כ״ד) – מצות הרחבת הגבולים הוא בתפקידו של משיב״י כדבר ה׳ אל יונה הנביא שהוא היה במעליתא דמשיח בן יוסף, להשיב גבול ישראל (מלכים ב י״ד:כ״ה). וכן מן המיצר למרחביה שתפקידו הרחבת הגבולים במלחמתו נגד עמלק שהוא המחריב כפי המדרש: האויב תמו חרבות לנצח על הפסוק: מלחמה לה׳ בעמלק מרחיב נגד מחריב.",
            "לז) הר ציון לא ימוט, לעולם ישב (תהלים ק״ה) – וכן צדיק לעולם בל ימוט (משלי י״א) וכמובא במדרש: מה שאידע ליוסף אירע לציון.",
            "לח) הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו (שיר השירים ב׳:י״ב) – הכוונה על יעודים, מועדים ומיועדים, הנצנים הם היעודים היינו עקבות משיחא. עת הזמיר הגיע, הם המועדים, היינו הקצין והפקידות. וקול התור נשמע הם המיועדים, היינו השליחים המיוחדים. וכולם כלולים ביעודו של משיח הראשון. קול התור הוא קול הבא לפני התור, תור הוא משה רבנו הבא עם משיח בן דוד הגואל האחרון.",
            "לט) ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו (בראשית מ״ב:ח׳) – וזוהי אחת מתכונותיו של יוסף ולא רק בדורו כי אם בכל דור ודור אשר הוא משיח בן יוסף מכיר את אחיו והם לא מכירים אותו, ומעשה שטן הוא המסתיר את תכונותיו של מב״י שאין מכינין בעקבות משיחא וגם מזלזלים בהם בעוה״ר. (ראה להלן סימן ק״ג). כי לולא זאת היה כבר קץ לצרותינו. ואילו ישראל מכירים את יוסף, היינו עקבות דבן יוסף משיחא שהם קבוץ גלויות וכו׳ היינו נגאלים כבר בגאולה שלמה.",
            "מ) ותשב באיתן קשתו (בראשית מ׳) – דבר זה יסוד גדול הוא לנו שאנו צריכים לעמוד איתן בקשי ערף רב בעבודתנו הקדושה של קבוץ גלויות שהוא ע״י משיח הראשון.",
            "מא) ויוסף הוא השליט על הארץ (בראשית מ״ב:ו׳) – היינו שהשתלט על כל כחות הטומאה, וזהו אחד מתפקידיו הגדולים של משיח הראשון – לבער רוח הטומאה מן הארץ ע״י ישוב ארה״ק, השולטת באדמת הקדש בשוממותה, וזהו סוד ״והאדמה לא תשם״, אף שזה נאמר על מצרים אבל תכלית הדבר יוצאת ל״ארץ ישראל״, לפי רוחו של יוסף וכן בחושבנא.",
            "מב) ויהי ״בשלם סוכו ומעונתו בציון״ (תהילים ע״ו:ג׳) – כבר בארנו שכל תכונותיה של ציון הן בטוריא של יוסף. כמבואר במדרש (תנחומא סוף ויגש) ובפסוק זה ראה רבנו רמז קדוש בשמו בשלשה דורותיו ״אליהו בן שלמה זלמן בן ישכר דוב״. והוא מוסיף על זה: כשם שסכה מצוותה תעשה ולא מן העשוי אף ציון כך.",
            "מג) זיהרא עילאה (בזהר ובשער הגלגולים) – הוא שרו של יוסף, בשרש מטטרון שר הפנים העולה בחושבנא אלף פחות אחד, וזה כוונת הקטן יהיה לאלף, שנאמר על אפרים כמבואר לעיל (סימן לה).",
            "מד) זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור וכו׳ (דברים ל״ב:ז׳) – מכוון למשיח הראשון שהוא הלוחם בעמלק מלחמה עולמית, מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור שזהו בתפקידו של יהושע שהיה משיח בן יוסף.",
            "מה) זרע השלום (זכריה ח׳:י״ב) – שלום ביסוד ולפיכך זרע השלום הוא בן יוסף וכח ה״שלום״ הוא המכריע את ״עשו״, וחושבנא דדא כדא (זה לעומת זה) ומתוך פסוק זה: זרע השלום הגפן תתן פדיה והארץ יבולה דרשה הגמ׳ את ענין קץ המגולה.",
            "מו) חיים שאל ממך נתת לו ארך ימים (תהילים כ״א:ה׳) – זה נאמר על משיח בן יוסף כמבואר באריכות בכתבי האריה״ק בשער הכוונות. וזוהי אחת התפלות שדוד המע״ה התפלל בעד חייו של משיח בן יוסף, הכלולות במזמורי התהלים.",
            "מז) חרב יהושע (שמות י״ז:ט׳) – שהוא חרבו של משיח הראשון הלוחם בעמלק בסוד הכח הגדול של שם ה׳ הצפון במלחמת ה׳ (?) ובשילוב ״יאהדונהי״, הנכלל במלת צ״א הלחם בעמלק.",
            "מח) חזה ציון קרית מועדנו (ישעיהו ל״ג:כ׳) – זהו בטוריא דרחל ומרומז ברה״ת חצק״מ בחושבנא ״רחל״ הוא משיח בן יוסף, והאריה״ק ראה בפסוק זה רמז לשמו כמשיח בן יוסף. (כמובא בשער הגלגולים ובשער הכוונות, בפרי עץ חיים על תפלת וכסא דוד עבדך).",
            "מט) חבלים בנעימים (תהלים ט״ז) – הכוונה על חבלי משיח הראשון, וכן מרומז בפסוק ליוסף חבלים (יחזקאל מ״ז).",
            "נ) חכמת סופרים (תקוני זהר, תקונא שבעין ביאור הגר״א שם) אחד מהדברים שמנו חז״ל בעקבות משיחא חכמת סופרים תסרח (סוטה דף מ״ט), ורבנו מבאר בתקוני זהר (דף קל״ט) כי זה מכוון לחכמת רמזים גימטריאות, וכן למעשה וחשבון (ביאור הגר״א תקוז״ח דף ה׳) המתגלים ע״י משיח בן יוסף. אלה הם ביעודו של רבנו הגר״א שהוא נהורא דמב״י ולכך נחית משמיא. לגלות רמזי התורה בעקבתא דמשיהא וכנודע סבל רבות מזלזולים בענין זה.",
            "נאץ טוב ביסוד – לביאור רבנו היינו ט׳ ביסוד. הרואה ט׳ בחלום וכו׳, וזה שייך לתבונתו של יוסף, ועליו נאמר טוב עין הוא יבורך, והוא טצ״ץ ביסוד (ליקוטי הגר״א דף מ״א).",
            "נב) טוב הצפון – עפ״י הפסוק מה רב טובך אשר צפנת (תהילים ל״א:כ׳) זהו באותה הבחינה כנ״ל. ורבנו מבאר בשיר השירים על הפסוק אשר צפנת, היינו צד צפון אשר שם כל הטובות וכמבואר במדרש שמב״י הוא בצפון.",
            "נג) טוב עין הוא יבורך (משלי כ״ב:ט׳) – (בספר לקוטי הגר״א), היינו טצ״ץ ביסוד והוא יוסף וכמבואר לעיל. כי נתן מלחמו לדל.",
            "נד) יוסף בן רחל ובן יעקב – משיח בן יוסף בשתי הבחינות, יוסף בן רחל מארץ ויוסף בן יעקב משמים, ולפעמים הוא משתי הבחינות יחד, יוסף בן יעקב ורחל – כי כל בשמים ובארץ ״כי כל״ דא ״יסוד״ בחושבנא.",
            "נה) יד על כס י-ה מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור (שמות י״ז:ט״ז) – וזהו תפקידו של יהושע שהוא משיח בן יוסף.",
            "נו) יחוד יסוד ומלכות – זהו אחד מעיקרי היעודים של מב״י ליחד שמים וארץ, לאחד ב׳ המשיחין היינו עץ יוסף ועץ יהודה באתערותא דלתתא בחבור ירושלם של מעלה וירושלם של מטה ע״י ירושלם הבנויה, אז תהיה כעיר שחוברה לה יחדיו.",
            "נז) יסור יסרני י-ה ולמות לא נתנני (תהילים קי״ח:י״ח) – כל הפרק מן המיצר קראתי י-ה נאמר על מב״י כמבואר להלן (בסימן פ״ח) בחינה מרחביה והוא קשר אחד לפסוק דלותי ולי יהושיע לביאור רבנו כמבואר לעיל. וזאת היא אחת התפילות שדוד המלך ע״ה התפלל שמשיח בן יוסף לא ימות.",
            "נח) יוסף הוא השליט על הארץ (בראשית מ״ב:ו׳) – הכוונה שהוא משתלט על כל קליפות הטומאה של ישמעאל ועשו.",
            "נט) ינון שמו (תהילים ע״ב:ז׳) – לפני שמש ינון שמו, ושם יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח. ולפי חז״ל (סנהדרין צ״ח) ינון זהו אחד משמותיו של משיח והכוונה על משיח בן יוסף.",
            "ס) יש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם (ירמיהו ל״א:ח׳) – כל הפרק הזה, בעיקר מהפסוק המתחיל הנני מביא אותם מארץ צפון, נאמר על מב״י וקבוץ גליות בארבע התכונות של אפרים הנאמרים באותו פרק (מבואר לעיל סימן א׳ אפרים בכורי) וכולם הם בבחינת יוסף בן רחל היינו באתערותא דלתתא עד הדרגא האחרונה של טצ״ץ ביסוד הנחלק לשנים, תצ״ט ופלגא משמאל היינו מדת הדין ותצ״ט ופלגא מימין היינו מדת החסד. זו כוונת הקטן יהיה לאלף כמבואר לעיל, ואז יושלם המספר אלף משני הצדדים עד שיהיה ת״ק בו׳ ות״ק בה׳ וזוהי הכוונה יש תקו״ה לאחריתך.",
            "סא) ידין בגוית מלא גויות (תהילים ק״י:ו׳) – כל הפרק הזה המתחיל שב לימיני נאמר על מב״י, וכן מרומז בראשי התיבות י׳דין ב׳גוים מ׳לא משמאל לימין כדרכה של מדת הדין מצד שמאל ושם מנחל בדרך ישתה שהיא במדת החסד, וכן מרומז בראשי התיבות מ׳נחל ב׳דרך י׳שתה מימין לשמאל כדרכה של מדת החסד מימין.",
            "סב) יהושע בן נון – ובטוריא דיליה משיח בן אפרים שמלחמתו בעמלק. ״עקיבא בן יוסף״ בטוריא ד״יהושע״ וכן בחושבנא. וכן מה שנאמר שמענוה באפרתה, זה יהושע דקאתי מאפרים (זבחים נ״ד).",
            "סג) ה׳ יסד ציון ובה יחסו עניי עמו (ישעיהו י״ד:ל״ב) – יוסף וציון הם ביסוד ובנינה בא בדרך עניותא לפי תכונת משיח בן יוסף וכן דלותי ולי יהושיע וכנאמר בבכי יבואו ובתחנונים אובילם כמבואר לעיל (סימן כ״ג) – בחינה בתחנונים אובילם.",
            "סד) ישרו בערבה מסלה (ישעיהו מ׳:ג׳) – בר״ת המלים האלה משמאל לימין מרומז שמו של מב״י וכנודע שכל הפעולות של הכשרת הקרקע וסלילת הדרך לגאולה הם ביעודו של מב״י. ״בערבה״, מרומז ל״קץ המגולה״, וכן בחושבנא. גם רמז לי בזה רבנו על יעודי משמים בסעד״ש.",
            "סה) כאיש מלחמות יעיר קנאה (ישעי, מ״ב) – כל המלחמות באויבי ה׳ באות בשליחותו של משיח בן יוסף שנמסרה בתחלתה ליהושע בן נון וכן ענין קנאה ״קנאה״ לה׳ ול״ציון״ וכן בחושבנא.",
            "סו) כי עת לחננה (תהילים ק״ב:י״ד) – ושם תרחם ציון. כל ענין, רחמים וניחומים לציון הם ביעודו של מב״י, וכן ברמיזא ״כי עת לחננה״ בגימ׳ ״עדות ביהוסף״.",
            "סז) כסא דוד (ישעיהו ט׳:ו׳) – הוא משיח בן יוסף ושם: להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה. ושם, (לפני פסוק זה) כי ילד יולד לנו וכו׳. ועפ״י האריה״ק (בברכת בונה ירושלם) חובה גדולה וקדושה לכוון תמיד בתפלת כסא דוד עבדך שמשיח בן יוסף לא יהרג ע״י ארמילוס הרשע וכן: אקים את סוכת דוד הנופלת (עמוס ט׳:י״א) כל לשון קימה שייך למב״י ראה להלן (סימן קלג) בחינה קמה אלמתי, גם מרומז במלת ״נופלת״ (בחולם מלא). ותכלית עבודתנו בקבוץ גלויות היא להכין כסא דוד במלחמתו נגד ארמילוס הרשע בסוד מלחמה לד׳ בעמלק.",
            "סח) כחתן יכהן פאר (ישעיהו ס״א:י׳) – יכהן פאר זהו ביעודו של מב״י בבחינת יוסף בן יעקב במעליתא דתפארת.",
            "סט) כי כל בשמים ובארץ (דברי הימים א כ״ט:י״א) – היינו יסוד מעליתא דיוסף. ״כי כל״ בחושבנא ״יסוד״ וכן מרומז בזה ״כל בשמים ובארץ״ בגימ׳ ״משיח בן אפרים״.",
            "ע) כל חפצי ישלים (ישעיהו מ״ד:כ״ח) – זה נאמר על בנין ירושלם ע״י עזרא ונחמיה בשליחות כורש לפי הכתוב שם האומר לכורש רועי כל חפצי ישלים, ולאמור לירושלם תבנה והיכל תוסד. וכל זאת במדת הדין מסטרא שמאלא ביעודו של מב״י.",
            "עא) לב אבות על בנים (מלאכי ג׳:כ״ד) – הנני שולח לכם את אליה וכו׳ והשיב לב אבות על בנים. אחד מתפקידיו של אליהו שהוא משיב את נפשו של משיח בן יוסף. וכן נרמז בזה ״לב אבות על בנים״ בגימ׳ ״עדות ביהוסף״ וכנודע מב״י הוא משרש נשמתו של אליהו.",
            "עב) משיבי מלחמה שערה (ישעיהו כ״ח:ו׳) – משיב״י ר״ת משיח בן יוסף, שתפקידו מלחמה בעמלק בשערי ירושלם אפתחא דקדתא.",
            "עג) מ״י י׳עלה ב׳הר ה׳ (תהלים נ״ד) – ר״ת משיח בן יוסף שתפקידו קבוץ גליות. מ״י י׳קום ב׳מקום קדשו ר״ת משיח בן יוסף, קימה זו בנין וראה להלן (סימן קל״ג) בחינה קמה אלמתי. י׳שא ב׳רכה מ׳את ה׳ ר״ת משיח בן יוסף, ברכה היינו דבר הנושא ברכה והוא נטיעה. ע׳ליה, ק׳ימה, ב׳רכה ר״ת עק״ב ונכלל בכוונת עקבי משיחא.",
            "עד) מכל צוררי הייתי חרפה (תהילים ל״א:י״ב) – כל הפרק הזה היא אחת התפלות שדוד המע״ה התפלל בעד משיח בן יוסף בו נאמר: ידעת בצרות נפשי. בלשון זה נאמר על יוסף: כי ראינו בצרת נפשו, נשכחתי כמת מלב, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך כי מב״י בצפון. על עקבות משיחא נאמר אשר חרפו עקבות משיחך (תהלים פ״ט), וראה לעיל (סימן נ״ב) בחינה טוב הצפון.",
            "עה) מוכיח לתשובה – לא רק לישראל אלא גם לאומות העולם, בטוריא של יונה הנביא שהיה משיח בן יוסף בדורו כמבואר במדרשים ובזוה״ק. וכן: והוכיח לעמים רבים (ישעי׳ ב׳), וכן: ולמוכיחים ינעם ותבוא עליהם ברכת טוב (משלי כ״ד), וכן: והוכיח במישור לענוי ארץ (ישעי׳ י״א).",
            "עו) משוה רגלי כאילות (שמואל ב כ״ב:ל״ד) – רגלי כאילות הם ב׳ המשיחין המקננים בנצח והוד ועומדות בשערי ירושלם הבנויה והוא תפקידו של מב״י לשוות את הרגלים האלה, רגלי הדום ה׳ באופן שווה וישר תצ״ט ופלגא משמאלא ותצ״ט ופלגא מימינא ויחד טצ״ץ ביסוד.",
            "עז) מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל (בראשית מ״ט:כ״ד) – היא ברכת יוסף לקיומו של מב״י, וכן הכוונה: על אבן אחת שבעה עינים (זוה״ק במדבר דף רמ״ג).",
            "עת) מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור (שמות י״ז:ט״ז) – כולה בתפקידו של יהושע שהוא משיח בן יוסף ותפקידו זה נמשך בכל דור ודור והולך ומתגבר בעקבות דב״י משיחא. וזוהי המלחמה בארמילוס (כמבואר לעיל סימן ס״ז בחינה כסא דוד).",
            "עט) מעין הישועה – שהוא בטוריא דששון עפ״י חז״ל (סוכה מ״ח), ומכוון למב״י, וכן בחושבנא ״מעין הישועה״. ורבנו אמר לנו שאילו לא נברא אלא להשגת כוונת חז״ל (שם), בענין ששון ושמחה – דיו.",
            "פ) מחוקק מבין רגליו (בראשית מ״ט) – בטוריא דיסוד נאמר על מב״י ביאור רבנו תקוז״ח (דף ל״ו). והדא דכתיב: לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, שנאמר על ב׳ המשיחין הקיימין בכל דור ודור.",
            "פא) משמיע ישועה (ישעי׳ נ״ב) – ושם רגלי מבשר שנאמר על ב׳ המשיחין. משמיע ישועה, שהיא לשון יחיד, הוא מב״י כי כל לשון ישועה בעקבות משיחא היא ביעודו של יהושע בן נון ובשליחותו של מב״י וכביאור רבנו על ענין כוס ישועות אשא.",
            "פב) מטהו יפרח ובמדבר י״ז) – מרומז בפסוק ״האיש אשר אבחר ב׳ו מ׳טהו י׳פרח״ ר״ת מב״י ״מטהו יפרח״ בגימט׳ ״משיח״.",
            "פג) משלחי רגל השור (ישעי׳ ל״ב) – ושם וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות. במדרש (תנחומא בראשית) משלחי רגל השור זה משיח בן יוסף ושם אשריכם זורעי על כל מים.",
            "פד) מביא גואל – וזה בשליחותו של מב״י, גאולה היא ביסוד וכן מרומז באותיות מביא (ביאור רבנו על תקוני זהר).",
            "פה) מברכת ה׳ ארצו (דברים ל״ג) – נאמר בברכת יוסף. והוא מסטרא דימינא כנגד בכור שורו הדר לו שהוא מסטרא דשמאלא במדת הדין, כמבואר לעיל במדה שוה וכן בחושבנא: ״מברכת ה׳ ארצו״ בגימט׳ ״בכור שורו הדר לו״.",
            "פו) מנחם משיב נפשי (איכה א׳) – זהו אחד משמותיו של משיח עפ״י חז״ל (סנהדרין צ״ח) במושווה לזה הפסוק: ותשב נפש הילד אל קרבו שנאמר על משיח בן יוסף ולפי המבואר בתוס׳ (ב״מ קי״ד ע״א).",
            "פז) משיח בצפון (מדרש רבה) – והוא משיח בן יוסף שהוא בצפון מסטרא דשמאלא במדת הדין, וכן רב טובך אשר צפנת ליראיך מבואר לעיל ובסימן נ״ב) בחינה טוב הצפון, וביאור רבנו בשיר השירים, צפנת היינו צד צפון.",
            "פח) מרחבי-ה – מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחבי-ה (תהילים קי״ח:ה׳) וכן העמדת במרחב רגלי (תהילים ל״א:כ׳) ושם רב טובך אשר צפנת ליראיך. וכמו בצרה קראת ואחלצך אענך וכו׳ ושם עדות ביהוסף, מן המיצר למרחבי-ה וכן הרהיבי מקום אהלך שהוא בתפקידו של משיח בן יוסף להשיב גבול ישראל ביעודו של יונה הנביא שהיה משיח בן יוסף כמבואר לעיל (סימן לו) בחינה הרחיבי מקום אהלך, מרחבי-ה הוא גם אחד הכינוים של ארץ ישראל, והיא בסוד הו״ד סדרא דמב״י בסוד רחובות הנהר, כי עתה הרחיב ה׳ לנו ופרינו בארץ (לקוטי הגר״א סוד האותיות סימן חפ״ף והביאור שם) ובו סוד תשב נא נפש הילד, וכן בכוונת הפסוק ושבו בנים לגבולם (ירמיהו ל״א:י״ז) היינו אחר שישובו מארץ אויב ישובו לגבולם.",
            "פט) מדות שוות – אין בן דוד בא עד שיהא כל המדות שוות (סנהדרין צ״ח) בן דוד בא כשכל השערים שקולים (שם) וכן ענין טפ״ף גינאות שבחז״ל.",
            "צ) נרי-ה (ירמי׳ לב) – אחד משמותיו של משיח בן יוסף וכן בחושבנא ״נריה״ בגימ׳ ״מרחביה״ וראה להלן ובסימן צ״ו) בחינת ספר הגלוי וכן ערכת נר למשיחי.",
            "צא) נושא משך הזרע (תהלים קכ״ו) – כך היא תכונתו של משיח בן יוסף מצרה לישועה כביאור רבנו בחבקוק על הפסוק אנוח ליום צרה, עת צרה היא ליעקב ממנה יושע מן המיצר למרחביה. ומבכיה לרנה, בוא יבוא ברנה נושא אלומותיו, בחינת קמה אלמתי. וכל אותו הפרק של שיבת ציון, שהוא קבוץ גליות הוא ביעודו של מב״י.",
            "צב) נרדף – אלקים יבקש את נרדף האמור בפסוק (קהלת ג׳) מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלקים יבקש את נרדף המכוון ליוסף ומשיח בן יוסף שבכל דור ודור. וכבר ביארתי ברמזים ״אלקים יבקש (את) נרדף״ בחושבנא ״ארץ ישראל״ שבכללותה היא ציון שהיא בטוריא דיוסף עפ״י המדרש (תנחומא כי תצא) מה שאירע ליוסף אירע לציון.",
            "צג) נשכחתי כמת מלב (תהלים ל״א) – ושם מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך וכו׳, העמדת במרחב רגלי. נשכח כמת מלב, מלב נשתכח – מלבו של יעקב כי גזירה על המת שנשתכח מן הלב, אך לא מנפשו, לכן וימאן להתנחם.",
            "צד) נער – והוא נער (בראשית ל״ז). ארבעה נקראים נער: יוסף, יהושע, מט״ט ודוד.",
            "צה) נר ה׳ נשמת אדם (משלי כ׳:כ״ז) – נר אלקים הכולל את שלשת היחודים הוי׳ה אהי׳ה, הויה אלקים, הו׳יה אד׳ני, כלם בחושבנא ״נר״ ויחודם בא בסוד יסוד.",
            "צו) ספר הגלוי בענתות (ירמי׳ ל״ב) – ענין שני ספרי המקנה המדובר בפרק זה הוא על ב׳ המשיחין, ספר הגלוי מכוון על משיח בן יוסף שהוא בבחינת עלמא דאתגליא. והוא סוד קץ המגולה שבחז״ל וספר החתום בבחינת משיח בן דוד בבחינת עלמא דאתכסיא, ענין ספר הגלוי קשור לענין ארבע הבחינות של אפרים כאמור לעיל (סימן א׳) בחינה אפרים בכורי והוא כוונת קץ המגולה.",
            "צז) סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה (בראשית כ״ח) – זוהי תכונתו של יוסף כנודע: מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, שכל מעשיו הם באתערותא דלתתא ומסתייע משמיא, וראה לעיל (סימן ס״ט) בחינה כי כל בשמים ובארץ, בי משיח בן יוסף הוא בשתי הבחינות יוסף בן רחל ויוסף בן יעקב.",
            "צח) סוד ה׳ ליראיו (תהלים כה) – כל ענין סוד בא ביעודו של מב״י וכן מרומז בפסוק שים באזני יהושע ״באזני״ בגימט׳ ״סוד״ וכן המילוי של ״סוד״ ס׳מך ו׳ו ד׳לת בחושבנא ״משיח בן יוסף״",
            "צט) עורי צפון ובואי תימן (שיה״ש ד׳) – ראשי התיבות ״עצו״ת״ בגימט׳ ״משיח בן יוסף״, אשר תחלת התעוררותו היא בצפון וכמדרשו: משיח בצפון, ולכן התחלת קבוץ גלויות היא מארץ הצפון ככתוב הנני מביא אותם מארץ צפון (ירמיהו ל״א:ו׳) ושם אפרים בכורי, קראו בהר אפרים קומו ונעלה ציון וכו׳ כמבואר לעיל (סימן א׳) בחינה אפרים בכורי.",
            "ק) עת צרה היא ליעקב וממנה יושע (ירמיהו ל׳:ז׳) – כל זה נאמר על משיח בן יוסף, כביאור רבנו בחבקוק אנוח ליום צרה. וכל לשון ישועה היא ביעודו של יהושע בן נון, שהוא בטוריא דמב״י בכוחו הגדול, הוא בסוד טצ״ץ ביסוד נגד ״ועת צרה היא ליעקב״ וכן בחושבנא. וממנה יושע, וממנה היינו בכוח מנין זה יושע.",
            "קא) עץ יוסף (יחזקאל ל״ז:י״ט) – הכוונה על משיח בן יוסף אשר כל הגאולה תלויה באיחודם של שני העצים עץ יוסף ועץ יהודה – כאמור בפרק זה. והם ב׳ המשיחין מב״י ומב״ד אשר תחלה יהיו לאחדים בידך, היינו באתערותא דלתתא בדרך הטבע, ואח״כ והיו לאחד בידי, ביד ה׳, – היינו בדרך הנסית בענני שמיא.",
            "קב) עץ אפרים – בפרק הנ״ל (יחזקאל ל״ז:ט״ז). הוא עץ יוסף ושם כתוב ״יוסף עץ אפרים״ וע״ז הוסיף רבנו רמז ״קבוץ גלויות״ בחושבנא.",
            "קג) עקבות משיחך (תהלים פ״ט) – בפסוק אשר חרפו עקבות משיחך. גל עקבות משיחא ביעודו של משיח הראשון משיח בן יוסף. וכנודע אויבי ה׳ ואויבי ישראל צוררים את כל הפעולות של אתחלתא דגאולה שבעקבות משיחא. וע״ז נאמר שם: אשר חרפו עקבות משיחך. וכבר מנו חז״ל את כל התלאות הבאות בעקבות משיחא. ואנחנו אין לנו להשען אלא על אבינו בשמים ועל רצונו שאנו נעסוק באתערותא דלתתא ולעמוד איתן נגד כל ההפרעות והחירופים, ולעשות ברוחו של איתן האזרחי שהוא אברהם אבינו, עפ״י דרשת רז״ל כמבואר לעיל פרק א׳ שהוא היה משיח בן יוסף הראשון. ורבנו הוסיף את הרמז בפסוק: במה אידע כי אירשנה ״אירשנה״ בחושבנא ״משיח בן יוסף״",
            "קד) עקבות משיחא – בשביל שני דברים נקראים עקבות, בשביל שבאים קימעא קימעא ובשביל שכל סגולות הגאולה באות בדרך עקיבין היינו עקיפין, בדרך של סחור סחור כדי שלא יתאחזו בהם קליפות הטומאה.",
            "קה) עיר עז לנו ישועה ישית חומות וחיל (ישעיהו כ״ו:א׳) – וכן מגדל עז מפני אויב וכן מפי עוללים ויונקים יסדת עז. לשון ישועה ועז הן ביסוד, עיר בטוריא דמלכות. ושניהם יחד מיחדות יסוד ומלכות וכן כוונת: עיר שחברה לה יחדיו בירושלים הבנויה וכן אפרים מעוז ראשי.",
            "קו) עשה והצליח (דה״י ב׳ ל״א) – כך הן תכונותיו וסגולותיו של יוסף שהצלחתו באה רק ע״י עשיה כמו שנאמר על יוסף: כל אשר הוא עושה ה׳ מצליח בידו (בראשית ל״ט:ג׳-ד׳). רבנו הוסיף ע״ז רמז ״הוא עושה ה׳ מצליח בידו״ בגימטר׳ ״תרי״ג״.",
            "קז) עץ הדעת טוב ורע (בראשית ב׳:ט׳) – שניהם ביסוד, וכנודע ההכרעה בין שניהם תלויה על חוט השערה.",
            "קח) עוד יוסף חי (בראשית מ״ו) – כולם ביסוד ובהם צפון כל עיקר קיומו ותחיתו של משיח בן יוסף וקיום חייו של משיח בן דוד שכל ״עוד יוסף חי״ דוד מלך ישראל חי וקים. ולכן אנו מתפללים בכל יום לחייו של משיח בן יוסף בתפלת כסא דוד עבדך בברכת בונה ירושלים כמבואר לעיל והסימן מ״ז) בחינה כסא דוד (וראה לעיל פרק א׳ סעיף כ״א). ורבנו שהיה נהורא דמשיח בן יוסף היה מתפלל בכל יום את תפלת עוד יוסף חי שבו תלויה וקשורה כל טצ״ץ עקבות משיחא באתחלתא דגאולה. בתפלה זו היה מזכיר ג״כ את זכותו של אב זקנו ר׳ אלי׳ חסיד שהיה מב״י בדורו. וזאת כוונת הפסוק על אפרים: זכור אזכרנו עוד, כלומר את התכונה של עוד יוסף חי.",
            "קט) עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב (תהילים צ״ד:ט״ו) – שניהם בטוריא דמב״י כמו שכתוב צדק ומשפט מכון כסאו, מכון כסאו הוא בתפקידו של מב״י כמו כסא דוד כמבואר לעיל (סימן ס״ז) בחינה כסא דוד עבדך. רבנו הוסיף ע״ז רמז ״צדק ומשפט מכון כסאו״ בחושבנא ״ארץ ישראל״ וכן נאמר על כורש שהוא בטוריא דמב״י אנכי העירתיהו בצדק.",
            "קי) עצמות יוסף (שמות י״ג:י״ט) – בזה צפון סוד עצמיותו של משיח בן יוסף ומכאן שכל תכונותיו וסגולותיו באות לא רק ע״י צנור השפע שביסוד אלא גם מעצמיות עצמו (?). בעצמיות זו קשורה הגאולה האחרונה השלמה של משיח בן דוד שיבוא יחד עם משה רבנו שהוא הגואל האחרון וזאת הכוונה ויקח משה את עצמות יוסף עמו.",
            "קיא) עיר שחברה לה יחדיו (תהלים קכ״ב) – היינו החבור השלם של ירושלים של מעלה ושל מטה, ומתי, כשתהא ירושלים הבנויה הבא בפסוק הנ״ל, וחבור זה בא ע״י ב׳ המשיחין שהם רגלי ה׳ נצח והוד כמו״ש שם: עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם. ובנין ירושלם של מטה הוא ביעודו של משיח בן יוסף שהוא כסא דוד שנאמר בתפלת בנין ירושלם. ראה לעיל (סימן מז) בחינה כסא דוד.",
            "קיב) עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר (קהלת י׳) – זה נאמר על מט״ט שר הפנים, כמובא בתק״ז. והוא שרו של משיח בן יוסף. ״עוף״ מרומז על ״יוסף״ וכן בחושבנא.",
            "קיג) עושה משפט מבקש אמונה – בפסוק: שוטטו בחוצות ירושלם וכו׳ (ירמי׳ ה׳) ושם אם תמצאו איש, שהוא בסוד גבריאל, מבקש אמונה בסוד קריה נאמנה הבא לפני הפסוק: ציון במשפט תפדה (ישעי׳ א׳). וכן צדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב׳). ועל הפסוק: עושה משפט מבקש אמונה, דרשת חז״ל ע״ד אנשי אמנה בירושלם.",
            "קיד) עני רוכב על חמור (זכרי׳ ט׳) (מדרש תנחומא בראשית) משיח בן יוסף הוא בבחינת עני, ראה לעיל (סימן כ״ז) בחינה דלותי ולי יהושיע. והוא מסתייע בעניותא שלא ימות",
            "קטו) עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה (דברים י״א) – עיני ה׳ אלקיך הם ב׳ המשיחין. מרשית השנה הוא משיח בן יוסף שהוא במדת הדין. עד אחרית שנה שהוא חודש הרחמים – משיח בן דוד במדת הרחמים. עיני ה׳ אל יראיו למיחלים לחסדו (תהלים ל״ג) זו בחינת מב״י. וכן הכוונה שאל נא לדור רישון (איוב ח׳) ״רישון״ בחושבנא ״מב״י״.",
            "קטז) עזרא ונחמיה – ״עזרא נחמיה״ בחינת ״יהושע״ וכן בחושבנא ברמזי רבנו: יהושע הוא משיח בן יוסף וגם עזרא ונחמיה הם ביעודו של מב״י. וכבר ביארנו שכל האתחלתא דגאולה האחרונה כל הפרטים ופרטי הפרטים של כל העבודה בעקבות משיחא הם ביעודו של עזרא ונחמיה כמו שהיה בימי כורש בימי בית שני.",
            "קיז) עדות ביהוסף שמו על ארץ מצרים (תהלים פ״א) – היינו שלטונו של יוסף מתגבר על כל רוח הטומאה, ותפקידו של משיח בן יוסף הוא להעביר רוח הטומאה מן הארץ ע״י קבוץ גלויות, בנין ירושלם ונטיעת השממה. ורבנו רמז בזה את כל העיקרים האלה: ״שבי אל עריך״ בגימט׳ ״עדות ביהוסף״, ״בנה ירושלם״ בגימט׳ ״עדות ביהוסף״, ״כי עת לחננה״ בגימט׳ ״עדות ביהוסף״ לחננה היינו נטיעה כאמור שם (תהלים קב) את עפרה יחננו היינו נטיעת השממה. וראה לעיל (סימן עג) בחינה מי יעלה בהר ה׳ (גם בזה ראה רבנו רמז על יעודו ״עפרה יחננו״ בגימטרי׳ ״אליהו בן שלמה״).",
            "קיח) פדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה (ישעי׳ ל״ה) – כל לשון פדיון הוא ביעודו של משיח בן יוסף שעל ידו קבוץ גלויות כביאור רבנו ע״ז באריכות בחיבורו סוד האותיות (ספר ליקוטי הגר״א). מכאן שקבוץ גלויות העיקרי הוא לא פחות מששים רבוא עפ״י דרשת חז״ל על פסוק זה (מסכת שבת פ״ח) בקשר לענין שני הכתרים ומעשה העגל ותיקונו. ובפסוק זה ששון ושמחה ישיגו ודרשת חז״ל ע״ז (סוכה מ״ח) שע״ז אמר רבנו: אילו לא נברא אלא להשיג את כוונת הגמרא בענין זה – כדאי הוא לו. ועיקר הכוונה הוא על ב׳ המשיחין.",
            "קיט) פתחת למוסרי (תהלים קט״ז) – זה נאמר בקשר לענין דלותי ולי יהושיע שבפרק הקודם שנאמר על מב״י עפ״י רבנו, וכן פתחת שקי ותאזרני שמחה. ראה לעיל (סימן כ״ז) בחינה דלותי ולי יהושיע.",
            "קכ) פתח שערי ירושלם (ירמיה א׳) – דא פתחא דקרתא שבחז״ל אשר שם עיקר מלחמתם של ב׳ המשיחין נגד שרו של עשו, וזהו סוד מעמק עכור ל״פתח תקוה״ (הושע ב׳). והוא טצ״ץ ביסוד, וכן בחושבנא, ביאור רבנו בסוד האותיות בטוריא דיוסף בסוד טוב עין הוא יבורך, ונחלק לשנים: תצ״ט ופלגא משמאלא ותצ״ט ופלגא מימינא בסוד שני צבאות והם בחשבון תתקצ״ט עקבי משיחא כנודע, והוא הפתיחה לשלימות האלף ת״ק בו׳ מימינא ות״ק בה׳ משמאלא וזאת כוונת יש תקו״ה לאחריתך שנאמר על משיח בן יוסף, כמבואר לעיל (סימן ס׳) בחינה יש תקוה לאחריתך, והיא הפתיחה לנצחון ולקיום המצוות התלויות בארץ, עפ״י רבנו על פסוק הנ״ל: ואת עמק עכור לפתח תקוה (כמבואר להלן פרק ה׳). (עמקי סודות הענין כו׳ וכו׳, כפי שמוסברני מפי רבנו בסתר אהלו וכו׳). פתחא דקרתא, שהוא על קו הבינים בין שטח החומות ובין שטח השערים מערבה על מקום ״ראש הגבעה״ עפ״י הכתוב על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים וכו׳, הני תרי משיחיא.",
            "קכא) צדיק מצרה נחלץ (משלי י״א:ח׳) – וכן הר ציון לא ימוט לעולם ישב (תהילים קכ״ה:א׳) כל לשון צדיק סתם ובכללות הוא בטוריא דיוסף הצדיק. ראה לעיל (סימן ל״ב) בחינה הר ציון. וכן צדיק כתמר יפרח (תהילים צ״ב:י״ג) כנ״ל כל לשון צדיק בטוריא דיוסף, וכן יפרח במעליתא של ״מטהו יפרח״ ״משיח״ בחושבנא, ראה לעיל (סימן פ״ב) בחינה מטהו יפרח.",
            "קכב) צפנת פענח (בראשית מ״א) – שנאמר על יוסף והוא אחד מיעודיו של משיח בן יוסף שבכל דור ודור לפענח רמזי התורה, וביחוד בהתקרב עקבתא דמשיחא כנודע.",
            "קכג) צדק ומשפט מכון כסאו (תהלים פ״ט) – וכן כסא דוד מהרה לתוכה תכין. וסימנך ״ארץ ישראל״ בחושבנא, ראה לעיל (סימן מ״ז) בחינה כסא דוד, ובסוד מעשה וחשבון עפ״י ביאור רבנו בתקזו״ח.",
            "קכד) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה (ישעי׳ א׳) – ציון בנהורא דיוסף כנודע מה שאירע ליוסף אירע לציון, וכל לשון פדיון הוא בטוריא דמשיח הראשון. וברמזי רבנו: ״משפט תפדה״ ״משיח הראשון״ בחושבנא. מבואר לעיל (סימן קי״ח) בחינה פדויי ה׳ ישובון",
            "קכה) צמח צדיק – בפסוק והקמותי לדוד צמה צדיק (ירמי׳ כ״ג). צמח צדיק הוא משיח הראשון מב״י כמו כסא דוד מבואר לעיל שהוא המכין למשיח בן דוד וחובה רבה להתפלל בעדו שלא יהרג במלחמה ע״י ארמילוס ולכן אנו מכוונים זאת בכל יום בתפלת את צמח דוד וקרנו תרום בישועתך בסוד קרני ראם. ובסוף הברכה מצמיח ״קרן ישועה״ בחושבנא ״משיח בן אפרים״. וגם לכוון את המספר הזה. ראה להלן (סימן קל״ח) בחינה קם שבט מישראל.",
            "קכו) צדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב׳) – ראה לעיל (סימן קי״ג) בחינה עושה משפט מבקש אמונה, ומכאן ההבטחה שמשיח בן יוסף יחיה גם בזכות אנשי אמנה וקריה נאמנה. ובפסוק תקודם (לפני הפסוק צדיק באמונתו יחיה) נאמר עוד חזון למועד וכו׳.",
            "קכז) צדיק יסוד עולם (משלי כ״ה) – שניהם בספירת יסוד, כי אחד מעיקרי יעודיו של משיח בן יוסף הוא יסוד ובנין עולם שהוא בנין ירושלם כמבואר לעיל (סימן ס׳) בחינה כסא דוד בברכת בנה ירושלם.",
            "קכח) ציר אמונים מרפא (משלי י״ג) – לשון הפסוק שם: מלאך רשע יפול ברע וציר אמונים מרפא. מלאך רע הוא שרו של עשו שהוא יפול ברעתו ביד שרו של יוסף כמובא כמדרש תנחומא (כי תצא), והוא ציר אמונים מרפא ובמושווה לזה בחבורתו נרפא לנו.",
            "קכט) ציון ממכותיך ארפאך (ירמי׳ ל״א) – רפואתה של ציון היא בטוריא דמב״י כמו ציר אמונים מרפא כאמור לעיל, וכן הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי. ועפ״י הכתוב (תהילים ק״ז:כ׳) ״ישלח דברו וירפאם״ שנאמר על מב״י ובחושבנא ״אפרים משיח בן יוסף״.",
            "קל) צדק. י) בחינת יוסף בן רחל במלכות וכן בכתוב (ישעיהו מ״ה:י״ג) על כרש: אנכי העירותיהו בצדק וכל דרכיו אישר, הוא יבנה עירי וגלותי ישלח, אמר ה׳ צבאות. וכנודע כרש הוא תחת פקודו של משיב״י, וכן עד צדק ישוב משפט. ראה לעיל (סימן קט) מבחינה עד צדק ישוב משפט.",
            "קלא) קרני ראם – קרני ראם קרניו בהם עמים ינגח וכו׳ (דברים ל״ג:י״ז). שכל עיקרו הוא על משיח בן יוסף כביאור רבנו באריכות על פסוק זה (בחיבורו אדרת אליהו) כי מב״י הוא בטוריא דיהושע, מלחמה לה׳ לעמלק מדור דור. קרני ראם עיקרם על מלחמת גוג ומגוג המתחלקת לחלקים רבים וכפי משל המדרש, מלך שכעס על בנו ונשבע לזרוק עליו אבן גדולה ואה״כ נתחרט כו׳, וכלל גדול הוא כל סבל וכל צער שישראל סובלים מגויים, הן הכלל והן הפרט ומכש״כ בעבודת קבוץ גלויות, ממעטין ומנכין מהיסורים של מלחמת גוג ומגוג, (פתיחתה משנת ״אפרים בכורי״ לפ״ק כנודע). אשריהם ב״צ היקרים העומדים בפרץ נגד פראי אדם מבני הגר כמו שמובטח לנו, בהם עמים ינגח ולה׳ הישועה וזאת הדרך והתרופה היותר גדולה ובטוחה להקל, אף להסיר את כל יסורי גומ״ג וכל יסורי אר״י: תקון המדות עם הקמת אנשי אמנה בעיה״ק שעי״ז גאולת האמת וקידוש השם, שהם עיקרי התכלית של כל מעשינו באתחלתא דגאולה, וכבר בארנו לעיל עפ״י רבנו שככל אשר עקבות משיחא מתקדמים בקבוץ גליות, מתגבר הסט״א בכל עוזו במלאכתו העיקרית לכחש ולעקור את האמת והצדק כאמרם חז״ל, בעקבות משיחא האמת נעדרת וכו׳. ולעומת כל אלה עלינו לעשות וללחום בכל עוזנו בסעד״ש, להתגבר עליו במעשים ובכל התיקונים כאמור וכמבואר להלן.",
            "קלב) קץ המגולה – (סנהדרין צ״ח מגילה י״ז) על הפסוק: ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא. וכפירוש רש״י שם שקץ המגולה יקרב את קץ הגאולה. והוא בתפקידו של משיח הראשון, שכל דבר שהוא הכשרה לגאולה נתון בתפקידו של מב״י ונקרא קץ המגולה ע״ש אדני דגליא, וגם ע״ש ספר הגלוי בענתות בחינת עלמא דאיתגליא בטוריא דרחל.",
            "קלג) קמה אלמתי וגם נצבה (בראשית ל״ז:ז׳) – וכן כל לשון קימה הוא בטוריא דיוסף, וראה לעיל (סימן ע״ג) בחינה מי יעלה ומי יקום וכו׳.",
            "קלד) קנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה (זכרי׳ א׳) – כל זאת היא בטוריא דיוסף כמובא במדרש (תנחומא סוף ויגש) עפ״י ההשואה ויקנאו בו אחיו.",
            "קלה) קרן ישועה – הכוונה על משיח בן אפרים וכן בחושבנא. ראה לעיל (סימן קכה) בחינה צמח צדיק ולהלן (סימן קלח) בחינה קם שבט מישראל.",
            "קלו) קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה׳ עליך זרח (ישעי׳ ס׳) – כל לשון קימה היא בטוריא דיוסף עפ״י הכתוב קמה אלמתי וגם נצבה. וכן בחושבנא ״קומי״ בגימט׳ ״יוסף״",
            "קלז) קדקד נזיר אחיו (בראשית מ״ט:כ״ו) – שנאמר על יוסף – (?)",
            "קלח) קם שבט מישראל (במדבר כ״ה) – זה נאמר על משיח בן יוסף שהוא קם מעצמו כאיתערותא דלתתא בדרך טבעית (כביאור הרה״ג בעל אור החיים על פסוק זה) ״וקם שבט״ בגימט׳ ״אנשי אמנה״",
            "קלט) קומו ונעלה ציון (ירמיהו ל״א:ו׳) – זה נאמר על אפרים שהוא משיח בן יוסף שעל ידו קבוץ גלויות, וראה לעיל (סימן א) בחינה אפרים בכורי וכנודע כל לשון קימה היא בטוריא דיוסף קמה אלמתי.",
            "קמ) קול שאון מעיר (ישעיהו ס״ו:ו׳-ז׳) – ושם: קול מהיכל קול ה׳ משלם גמול לאויביו, ושם: בטרם תחיל ילדה, ושם: קול מבשר המכוון לאליהו שהוא יסוד שרשו של מב״י.",
            "קמא) קול התור (שיה״ש ב׳) – זה קולו של יהושע בטוריא דמשיח בן יוסף. בטוריא זו היה משה רבנו עד מתן תורה, וזהו סוד ויקח משה את עצמות יוסף עמו (וברמזי רבנו ״קול התור״ בחושבנא ״משה בן עמרם״ וזה שייך לעקבות משיחא עפ״י האמור שם: הנצנים נראו בארץ). וממתן תורה עלה מרע״ה לדרגה דתפארת וברזא דתו״ר ואחרי זה האציל את דרגתו הקודמת בסוד קול התור ליהושע. ובמלת ״תור״ ראה רבנו רמז לשמו (אליהו בן שלמה זלמן) ו״קול התר״ (בלי ו׳ כמו תר אסתר) ״משיח בן אפרים״ בחושבנא. וזכיתי אף אני לרמז קדוש ב״קול התור״ עפ״י רבנו. וכן ״קנאתי לציון״ בחושבנא.",
            "קמב) ראש אפרים – וישת יד ימינו על ראש אפרים (בראשית מ״ח:י״ז). ראש אפרים הוא הצד הרוחני של משיב״י המסתייע משפע החסד מסטרא דימינא. וזאת כוונת יד ימינו על ראש אפרים ברמזי רבנו ״ראש אפרים״ בגימט׳ ״ארץ ישראל״. וברמזי רבנו (עפ״י אבי מורי ר׳ בנימין) ״יד ימינו על ראש אפרים״ ״חזה ציון קרית מועדנו״ בחושבנא.",
            "קמג) ראש אמנה (שיה״ש ד׳) – בטוריא דהוד ומלכות בחינת צפונית מערבית, כי משיח ב״י בצפון והשכינה במערב, ראה לעיל (סימן קכו) בחינה צדיק באמונתו יחיה.",
            "קמר) ראש יוסף תהיינה לראש יוסף (בראשית מ״ט:כ״ו), נקרא ראש בשביל שהוא וממנו משיח הראשון.",
            "קמה) רוח אלקים מרחפת על פני המים (בראשית א׳:ב׳) – רוחא דמשיחא וכן איש אשר רוח אלקים בו שנאמר על יוסף. רוח היא באנוש ונשמת שד-י תבינם (איוב ל״ב:ח׳)",
            "קמו) רגלי מבשר (ישעי׳ נ״ז) – רגלי מבשר הם ב׳ המשיחין שבנצח והוד ועליהם נאמר, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם (תהילים קכ״ב:ב׳). מבשר הוא ביסוד בטוריא דמשיח הראשון.",
            "קמז) ששון ושמחה – בפסוק: ופדויי ה׳ ישובון וכו׳ ששון ושמחה ישיגו (ישעיהו ל״ה:י׳). ששון ושמחה הם ב׳ המשיחין ועיקרו של ששון הוא משיח בן יוסף שעליו נאמר בפסוק זה, ופדויי ה׳ ישובון עפ״י רבנו בסוד האותיות חפ״ף (בספר לקוטי הגר״א) והוא עיקר כוונת הגמ׳ (סוכה מ״ח) על ענין ששון ושמחה. ורבנו זכה להשיג כוונת הגמרא בזה בכל תכליתה ועל זאת אמר לנו רבנו שאילו לא נברא אלא כדי להשיג דבר זה – כדאי הוא לו. וכנודע שהוא בעצמו היה נהורא דמב״י, לעורר על קבוץ גלויות תחילה בסוד שמאלו תחת לראשי, דרגא דהוד, ובסוד אפרים מעוז ראשי, ואחר כך בנסיעתו לארה״ק עלה במעליתא דנצח שבתפארת (ע״ד סוד ענין זה כתבו גם אחדים מחברתנו, טובים השנים ה״ה ר׳ סעדיה ור׳ מנחם מנדיל ב״ר ברוך נ״י).",
            "קמח) שים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק וכו׳ (שמות י״ז:י״ד) – ״באזני״ בגימט׳ ״סוד״ כי דרך המלחמה בעמלק תחלתה בדרך סוד וכפי שכבר מבואר לעיל כי העבודה בקבוץ גלויות היא מלחמה בעמלק להכריע את הס״מ בשערי ירושלם ויהושע הוא ביעודו של מב״י. רבנו רמז ג״כ בפסוק: כבוד אל׳ ״הסתר דבר״ בחושבנא ״עלית שבטים״ וראה לעיל (סימן צ״ה) בחינה סוד ה׳ ליראיו.",
            "קמט) שדות בכסף יקנו (ירמיהו ל״ב:מ״ד) – גזירה זו הוא כעונש לכפר ״על מכרם בכסף צדיק״ (עמוס ב׳:ו׳) שנאמר על יוסף וכל הענין של שדות יקנו הוא בסמיכות לפרק הקודם (ירמיה ל״א) ששם מדובר על ארבע התכונות של אפרים שהוא מב״י כמבואר לעיל (סימן א׳) בחינה אפרים בכורי.",
            "קנ) שריה בן דן – הוא העוזר למשיח בן יוסף להפיל את ארמילוס הרשע כמובא בזהר.",
            "קנא) שומע יוסף (בראשית מ״ב:כ״ג) – בפסוק והם לא ידעו כי ״שמע יוסף״ (לפי הכתיב בלי ו׳) בגימט׳ ״משיח בן יוסף״. היינו שאחיו לא ידעו את יעודו של יוסף שהוא משיח בן יוסף. כבר ביאר רבנו את מחשבתם הראשונה של אחי יוסף, הם ידעו כשירדה נשמתו של אברהם אבינו לעולם נתדבקה בו קליפת הימין ע״כ יצא ממנו ישמעאל להפריד ממנו את הקליפה, וכשירדה נשמתו של יצחק אבינו נתדבקה בו קליפת השמאל ע״כ יצא ממנו עשו להפריד ממנו את הקליפה, וחשבו שהקליפה האמצעית נתדבקה ביעקב שהוא בקו האמצעי, ואחרי שראו כי יוסף מתנהג במדות של גאווה חשבו בודאי כי יוסף הוא הקליפה שנפרד מיעקב. והם לא ידעו את קדושתו ויעודו הגדול של יוסף להכשרת הגאולה.",
            "קנב) שארית יוסף (עמוס ה׳:ט״ו) – לפי המדרש וכמובא ברש״י שם: כל ישראל נקראין על שמו של יוסף לפי שהוא כלכל את אחיו במצרים ולפי באור רבנו: שארית יוסף היינו שארית קיום ישראל ביעודו של משיח בן יוסף וכן כמו שנאמר: כי למחיה שלחני אלקים לפניכם. ויעודו זה נמשך בכל דור ודור.",
            "קנג) שיבת ציון (תהלים קכ״ז) – ושם היינו כחולמים. כל הבחינות שבפרק זה בשוב ה׳ את שיבת ציון וכו׳ נאמרו על יעודו של משיח בן יוסף כמבואר במדרש (תנהומא סוף ויגש) בענין זה: מה שאירע ליוסף אירע לציון כי קבוץ גלויות בעקבות משיחא הוא ע״י מב״י, וגם רמז רבנו ע״ז ״לפנות בקר״ (תהילים מ״ו:ו׳) נאמר על קץ הגאולה (רש״י שם) ״לפנות בקר״ כמו ״שיבת ציון״ בחושבנא. ״לפנות״ בגימט׳ ״משיח בן יוסף״ בכוונת אילת השחר שבגמרא.",
            "קנד) שבי אל עריך (ירמיהו ל״א:כ״א) – כל הפרק הזה נאמר על משיח בן אפרים ראה לעיל (סימן א׳) בחינה אפרים בכורי שעל ידו קבוץ גלויות. ורבנו הוסיף רמז ע״ז ״שבי אל עריך״ (לפי הכתיב שבי בלי ו׳) בגימט׳ ״עדות ביהוסף״ ראה לעיל (סימן קי״ז) בחינה עדות ביהוסף, ושם הציבי לך ציונים וכו׳ שיתי לבך למסילה וכו׳.",
            "קנה) תפוח – כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים (שיה״ש ב׳), זהו בטוריא דמב״י.",
            "קנו) תקון עולם במלכות שדי, – כל לשון תקון הוא ביעודו דמב״י זהו תכלית התכליתין של כל עבודת האתחלתא בעקבות משיחא אשר עיקריה הם קבוץ גלויות, בנין ירושלם, ביעור רוח הטומאה מן הארץ, גאולת האמת, קדוש השם ותקון עולם במלכות שדי עפ״י הכתוב (ישעיהו נ״ב:ח׳): עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון, היינו קיבוץ גלויות. פצחו רננו יחדיו חרבות ירושלם, היינו בנין ירושלם וביעור שממת הארץ. נחם ה׳ עמו גאל ירושלם, היינו גאולת האמת כי ירושלם נקראת עיר האמת. חשף את זרוע קדשו לעיני כל הגויים, היינו קדוש השם. וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו, היינו תקון עולם במלכות שדי. כל אלה ביעודו של משיחא דאתחלתא משיח הראשון משיח בן יוסף הבאים באיתערותא דלתתא ושלמותם ע״י משיח בן דוד שיבוא בב״א.",
            "ע״כ קנ״ו הבחינות והכנויים של משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף ושוב אני חוזר על דבר החובה והמצוה להתפלל בכל יום בעד חייו והצלחתו של מב״י כמבואר לעיל פרק א׳. גם מצוה רבה לדבר בו תמיד, שע״י הדבור בו מתעוררים רחמי שמים עליו ועל כל בית ישראל עפ״י הכתוב על אפרים שהוא מב״י: ״כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה׳״."
        ],
        [
            "א) סייעתא דשמיא מיוחדת בקיבוץ גלויות באתחלתא דגאולה - העבודה וכל פרטיה וכל פרטי פרטיה \"יעודיה מועדיה ומיועדיה\" נרמזין בתורה בנביאים ובכתובים בחז\"ל שבנגלה ושבנסתר עפ\"י גילויים קדושים ומופלאים של רבנו הגר\"א שנשלח מן השמים לגלות רמזי התורה בהתקרב עקבתא דמשיחא דרך קץ המגולה, וכל רז לא אניס לי'. רבנו ידע על כל איש מישראל איה שמו ויעודו לישועת ישראל מרומז בתוה\"ק עפ\"י מעשה וחשבון בסוד \"שמא גרים\" בגמטריאות ונוטריקון. נ\"ב רמיזיו קדישין (כמספר אליהו) ראה הגר\"א על יעודיו הוא.",
            "בעמדנו על סף הגאולה באתחלתא של \"קול התור\", ואנו בחשיכה איו כהן ונביא אין אורים ותומים להורות לנו עיקרי המסלה ומכ\"ש פרטיה ופרטי פרטיה, וישלח לנו ה'. את נהורא דמב\"י, הוא רבנו הגר\"א, לגלות רמזי התורה בעקבות משיחא וכו'. מתוך כל קנ\"ו הבחינות של מב\"י כמובא לעיל פרק ב' חלק א' ומתוך הפסוקים שבהם צפונים יעודיו של רבנו בעקבות משיחא ובסמוך להן - יש לנו ללמוד הרבה על דרך עבודתנו באתחלתא דגאולה והם לנו כאורים ותומים וכשלחן ערוך ב\"דור אחרון\" בסוד אחרית הימים בעהי\"ת, על פי כוונת: למען תספרו לדור אחרון תספרו לשון ספירה היינו חושבנא.",
            "רבנו מדבר באריכות בהרבה מחבוריו שכל הפנימיות של תוה\"ק, האורות העילאין כל כוונות התורה שנכתב וכל התורה שבע\"פ, כל העולמות וכל הנבראים העליונים והתחתונים צפונים הם ברמזין בתורה ובחז\"ל. ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא ליכא מידי דלא רמיזי באורין, ליכא מידי דלא רמיזי במתניתין, וכן ליכא מידי בעקבות משיחא דלא רמיזי במגלת סתרים של רבנו. וכל הרמזים כלולים במספרים לפי סוד \"המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא\" היינו שכל נברא מהנבראים יש לו מספר יסודי בפני עצמו והיעוד של כל אחד מהם לפי שמו ומספרו היסודי נרמז בתורה בסוד מעשה וחשבון היינו בחושבנא שבאותיות התורה בגימטריאות ונוטריקון. וכאמרם: לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ אל תיקרי שמות אלא שמות. פרפראות לחכמה, הם הכלים המקבלים את הסגולות העליונות מעולם האצילות במלויין ומלויין דמלויין עד אין סוף, וכל יצירה וכל אדם לפי תפקידיו הכלליימ והפרטיים מרומזין בשמו של כל אחד ומרומז בתורה במספר גימטריאות. רבנו בביאורו לספרא דצניעותא כותב בלשון זה \"והכלל כי כל מה שהיה הוה ויהיה עד עולם הכל כלול בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל, ולא הכללים בלבד אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין ושל כל אדם בפרט, וכל מה שאירע לו מיום הולדו עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו וכן של כל מין בהמה וחיה וכל בעלי חי שבעולם וכל עשב וצומח ודומם וכל פרטיהם ופרטי פרטיהם בכל מין ומין ואישי המינים עד לעולם ומה שיארע להם ושרשם, וכן כל מ\"ש באבות ומשה וישראל כולם הן בכל דור ודור שכולם מתגלגלים ניצוצותיהם בכל דור ודור כידוע, וכן כל מעשיהם מאדה\"ר עד סוף התורה הוא בכל דור כידוע למבין וכ\"ה בכל אדם ואדם לבד כמו שהתחיל לבאר במדרש הנעלם ברמז. וכל זה נכלל כלו בפרשת בראשית עד נח כמ\"ש כאן בסע\"ד\" וכו'.",
            "ב) רבנו הגר\"א נשלח מן השמים לגלות רמזי התורה בהתקרב עקבתא דמשיחא \"יעודים מועדים ומיועדים\" עד הקץ האחרון, - רמזי גימטריאות עפ\"י הגר\"א. ורואים אנו שכמעט כל החידושים והגילויים של הגר\"א בחיבוריו בתורת הקבלה העולים לאלפים עשה סמוכין של רמזים נפלאים שהוא גילה אותם ברוח קדשו וכל זה זכו לו מן השמים כדי לגלות את עקבות דמשיחא בעתה כי הכל בדלא זכו עסקינן.",
            "ג) על כל איש ישראל לעשות בכל כוחו להשיג את דרגת המספרים העילאים הצפונים בשמו בחושבן גימטריאות המרומזים בתורה על השליחות היחידאית של כל אחד, איש על דגלו באותות לבית אבותיו, ועל דא נאמר: יגדל נא כח אדנ-י וכו' והוא המעשה והחשבון שנאמר בקהלת ט' עפ\"י הכתוב בתקוני זהר חדש (תקונא עד א) וביאור רבנו הגר\"א שם2. ועל כל אחד להשיג את חשבונות וגימטריאות שמו שאם לאו עלול הוא להנתן לגלגול חדש לתקן מה שהחסיר בזאת בגלגול זה דמאן דלא ידע בגימטריאות וחשבונות שלו הצפונים בשמו עתיד לנחתא לשאול, ובביאורי רבנו שם בתקוני זהר חדש לביאור הגר\"א בתקוז\"ח שם) - שישיג בחשבון שלו בכח התלויין ביד, וזה כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, כי אין מעשה וחשבון בשאול, היינו שבשאול לא תוכל עוד להשיב את ה\"מעשה וחשבון\" זה, והטעם הוא כי על יסוד ידיעה זו ידע כל אחד איך לקיים את שליחותו היחידאית בעולם הזה וככל אשר מתקרבין עקבות משיחרז מתגלין יותר רמזי הגימטריאות שבהם צפונים סודות היעודים הכלליים והפרטיים ועלה איתמר כל גיא ינשא וכו' ואיהו גימטריאות פרפראות לחכמה כמובא בזוה\"ק (תיקונא שבעין) וע\"ז אמרו חז\"ל חכמת סופרים וכו' כביאור רבנו שם.",
            "חשבון ומעשה גימטריאות פרפריא לחכמה, פרפריא היינו כלים פ\"ר דינים פעמיים תכונת הגימטריאות היא כל סגולה של האורות העילאים מלובשת במספר מיוחד, כל מספר כלול באותיות הצרופות בתיבות המדברות על ענין אותה סגולה ותפקידה בעולם העשיה, העולם התחתון וכלולה בפסוקים בתורה ובנ\"ך, כל שליחות המעשה ושמו של השליח בכל דור ודור מלובשים ונאחזים במספר הגימטריא המרומז בפסוקים של ענין השליחות ושם השליחות לפי שרש נשמתו וזכות אבות המיועד לכל אחד. וזהו נ \"ובגינייהו אתמר (במדבר י״ד:י״ז) ועתה יגדל נא כח א-דני ובגין האי כח אתמר דמאן דלא ידע בגמטריאות וחשבונות דיליה עתיד לנחתא לשאול כמה דאוקמוהו במדרש (קהלת ט׳:י׳) כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה\", תיקונים מזוהר חדש שם, דף ה ע\"ב, ובביאור הגר\"א שם נאמר: \"ר\"ל כי כל חשבונות הן תלויין בהאי כח וכל א' מישראל יש לו שרש למטה באותן החשבונות בשמו\".",
            "הפסוק המוציא במספר צבאם (ישעי' כ\"ו) היינו כל צבא במספר המיוחד. לכלם בשם יקרא היינו הכלול בשמו של הנברא. אשרי האיש המשיג ומגיע בכח ידו ומעשיו הטובים. \"מעשה וחשבון\" זה כפי ביאור רבנו שלא יפול בשאול היינו גלגול חדש ח\"ו. אשרי כל המשיג בכח מעשיו את דרגת שליחותו הצפונה בחשבונות שמו, אשר כל זה יתגלה לפניו בעולם האמת, אך מוטב שישיג ידיעה זו בחייו בכדי שיהיה יותר חזק בשליחותו היחידאית בעולם הזה כי גדול המצווה ועושה וד\"ל.",
            "הדרכים להשיג הידיעות האלה, ראשית כל ע\"י המעשים עצמם וכו' ועפ\"י גורל הגר\"א בסוד \"מעשה ,וחשבון\" וסוד גביע הכסףי וכן כוונת הפסוק \"ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם\" היינו מעשה וחשבון במובן הנ\"ל, יד היינו בכח ידך, ושם היינו החשבון הנתון בשמו של כל אחד העוסק בבנין ירושלים. וכן כל עיקרי הכוונות של בנין ירושלים צפונים ברמזי גימטריאות עפ\"י חז\"ל (בבא בתרא ע\"ה) בקשר לפסוק פרזות תשב ירושלים וענין תפף גינאות וכו', כולם הם רמזי גימטריאות כפירוש רש\"י שם. ולבי אומר לי בבירור שאילו לא נוצרתי אלא כדי להשיג כוונת הגמרא שם - כדאי הוא לנו, כאשר אבאר אי\"ה בפרק ז' הבא.",
            "כל הרואה סימני רמזין בפסוקי תנ\"ך וחז\"ל לשמו וליעודו, חובתו להתחזק בהם בכל כוחו וחפצו כי לכך נוצר ולכך באה נשמתו לעולם הזה, עולם העשנה.",
            "ד) רבנו הגר\"א כתב הרבה על דרכי האתחלתא דגאולה בעקבתא דמשיחא וצונו הרבה להתחיל באיתערותא דלתתא. בחבוריו הקדושים בתורת הנסתר ג\"כ ברמיזין עמוקים ורק בדרך צפנת פענח, היינו גלוי הנסתר. ולרבים מתלמידיו, אלה שראה בהם סימנים מובהקים שהם ראויים ורצונם חזק לעלות לקודש, גילה להם עיקרי הרמזים הנוגעים ל\"יעודים מועדים ומיועדים\" בדרכי האתחלתא, וביחוד במי שראה בו הדרגא הגבוהה של טצ\"ץ ביסוד, שהיא הדרגא הכי גבוהה בטוריא דמשיח בן יוסף (והוא גם בן צור מחצבתו של רבנו) אשר לו גילה גם את סוד טצ\"ץ עקבות משיחא ואת סוד \"קול התור\" עד הקץ האחרון ועל כל אחד לעשות ולקיים לפי סוד הרמזים כי לכך נוצד.",
            "עקבתא דמשיחא, כל דרכיה באיתערותא דלתתא וכל פרטיהן ופרטי פרטיהן מרומזין בתורה בנביאים ובכתובים ובחז\"ל בנגלה ובנסתר, כל יעודיה מועדיה ומיועדיה מרומזין בתורה וכו' עפ\"י רבנו הגר\"א.",
            "ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא ואפילו משה רבנו ע\"ה כו' עפ\"י חז\"ל (חולין קל\"ט) כלומר אפילו משה רבנו אשר שמו כתוב בתורה במפורש במספר רב, בכל זאת צריך שמו להיות גם ברמז נסתר כמו כל אחד מישראל, ועפ\"י הגמ' שם מרומז שמו של מרע\"ה בפסוק: בשגם הוא בשר, ופירש\"י שם \"בשגם\" בגימ' \"משה\", ורבנו הגר\"א הוסיף לזה עוד רמז נפלא \"בשגם הוא בש\"ר\" בחושבנא \"ששים רבוא\". כי מרע\"ה שקול כנגד ששים רבוא.",
            "ה) לרבנו נגלו כל שבילי דרקיע כל רז לא אניס ליה הכל ראה בגוונין נהירין מזיהרא עילאה, בכל מעשה בראשית ומעשה מרכבה בשבילי דרקיע וכן כל הפרטים בסוד \"קול ישועה\" שבה צפונים, יהושע בן נון, עקיבא בן יוסף ועזרא ונחמיה. רבנו ידע בתורת משיח צדקנו זו תורת ארץ ישראל כנרמז לו מיעקב אבינו וזהב הארץ ההיא טוב, שנתקפלה בו כל ארץ ישראל ובה תורת הגאולה התחתונה והעליונה, לו נתגלו שלשת דרגות היסוד של יי\"ן י'שרים, י'ראים, נ'ביאים מזיהרא עילאה, שעבר מרוחם הקדושה של האריה\"ק ז\"ל ותלמידו הר\"ח ויטאל לרבנו הגר\"א בשנת ת\"ק תחילת השעה הראשונה של אור בוקר יום הששי באלף הששי אשר אז החל רוח אלקים, רוחא דמשיחא לפעם ברוח קדשו, (ואז היה רבנו בן עשרים שנה).",
            "ו) בעקבתא דמשיחא מתגבר הסט\"א בכל, ביחוד לגבי פנימיות התורה ונגד גילוי הסודות של חשבונות הגמטריאות הנוגעים לעקבות משיחא אשר ע\"ז כוונת חז\"ל חכמת סופרים תסרח, כביאור רבנו הגר\"א, וע\"ז נאמר אשר חרפו עקבות משיחך. אך בהגיע הקץ האחרון, קץ הימים, יקוים הנאמר כל גיא ינשא אינון גימטריאות וכו' כאמור בזהר הקדוש וביאור רבנו שם (תקוני זהר דף קל\"ט) חכמת סופרים תסרח והוא מחולל מפשעינו (ישעי' נג) שנאמר על מב\"י",
            "רבנו הגר\"א ידע היטב על כל איש ישראל המיועד בשליחות שמים, ישועת ישראל, וקבוץ גליות, איפה שמו מרומז בתורה בנביאים ובכתובים איש על דגלו באותות לבית אבותיו, וכל ידיעותיו של רבנו ברוח קדשו סמיכין על רמיזין קדישין בתנ\"ך ובחז\"ל בנגלה ובנסתר, ועל עצמו אמר רבנו שבתורה מרומז שמו בפסוק \"אבן שלמה\" וצדק לבסוף פ' תצא) ר\"ת אליהו בן שלמה (שם אביו שלמה זלמן) ובפסוק השני לזה כתוב על מחית עמלק ומיד אחרי זה כתוב: \"והיה כי תבוא אל הארץ\" היינו קבוץ גליות וזה מושווה להפסוק והיה כי תבואו אל הארץ ונטעתם, לקיים מצוות התלויות בארץ, אשר קבוץ גליות תלויה בברכת השנים לפ\"י חז\"ל בגמרא (מגילה י\"ז וסנהדרין צ\"ח) ענין קץ המגולה שזה היה שאיפתו הגדולה של רבנו. גם בהפטרה של אותה פרשה (כי תצא) ראה את שמו ויעודו בפסוק \"ברחמים גדולים אקבצך\" (העולה אליהו בן שלמה זלמן). ובפסוק \"בשלם סוכו ומעונתו בציון\" בזה ראה שמו בחושבנא \"אליהו בן שלמה זלמן בן ישכר דוב\" (סוכו לפי הכתיב) אין יעקב שלם אלא באריי ויבוא יעקב שלם, שלם סכותה. ואת יעודו הגדול טצ\"ץ בנהורא דמב\"י בסוד טצ\"ץ ביסוד היינו תתקצ\"ט, מספרו הגדול של משיח בן יוסף, ראה בזה רמז בשמו (שעולה כמספר ארבעה דורותיו עד א\"ז ר' אלי' חסיד (תתקצ\"ט)). וכן בפסוק \"עת כנוס\" ובבטוי חז\"ל \"מעלין בקדש\", ובפסוק \"עפרה יחננו\", ועוד הרבה רמזין ראה רבנו בתנ\"ך על שליחותו הקדושה באתחלתא דגאולה, נ\"ב רמיזין קדישין כמנין אליהו, וכל רמז היה גדול וקדוש בעיניו כאורים ותומים עפ\"י חז\"ל \"שמא גרים\" היינו השם גורם לכל אחד לדעת את שליחותו מן השמים.",
            "ח) \"קול התור\" כנודע ראה בזה רבנו יעודו הגדול בפסוק \"עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו\", קול התור זה יהושע, תור זה משה רבנו (כמובא לעיל פרק ב' (סימן קמא) בחינה קול התור) בתחילה ראה רבנו שהוא בחינת יהושע כפי שרמוז בתורה בפסוק אבן שלמה (סוף פ' תצא) אליהו בן שלמה, ואחרי פסוק זה מחית עמלק וזה תפקידו של יהושע היינו מסטרא דשמאלא והוא ביעודו דמשיח בן יוסף לביאורי הגר\"א לתקוז\"ח דף כ\"ז על הפסוק שמאלו תחת לראשי) ורבנו ג\"כ כותב כי אבן שלמה מסטרא דשמאלא (היינו מדת הדין). ומיד אחר זה הפסוקים והיה כי תבוא אל הארץ ומכיון שהיה אז רבנו מסטרא דיהושע היינו בחינת משיח בן יוסף נסע לארה\"ק אך בדרך הנסיעה עלה בדרגה דתפארת, מעליתא דמרע\"ה בראותו שמו מרומז בפסוק \"ברחמים גדולים אקבצך\" ששייך למרע\"ה ושמו עולה כך (לעיל פרק זה סעיף ז') וכן ב\"קול התור\" כי גם \"תור\" עולה כך בחושבנא, ולכן ראה שאין לו רשות להכנס לאר\"י ורק למסור הדבר לתלמידיו מבחינת יהושע, להתחיל בקבוץ גליות וזוהי מלחמה לה' בעמלק מדר דר. אחד מתלמידיו קבל ממנו רמז מופלא בפסוק זה \"מדר דר\" שבזה מרומז שמו ב-ג' דורות וגם רמז במלים \"קול התור\".",
            "רבנו נולד בשנת ת\"ף באלף הששי, ראה בזה סימן המרומז ותקח מרים התף בידה נגד ה\"סטרא אחרא\". יעודו של הגר\"א מרומז בתורה בפסוק אבן שלמה, בפרשת כי תצא, היינו במאה הששית שבאלף הששי רבנו השיג נהורא דמב\"י בהיותו בן כ' שנה בשנת ת\"ק היינו מהשעה הראשונה של אור הבקר באלף הששי מאז החל דור אחרון מאז זכה לגילוי יעקב אבינו ונתגלו לו רזין דרזין של כל עקבות משיחא באתחלתא דגאולה עד קץ הפלאות ועד בכלל באחרית הימים.",
            "רבנו ראה ברוח קדשו שהוא עלה לדרגת טצ\"ץ ביסוד ושפעו, שפע הטוב, מתחלק לשנים בקו המשוה של שני צבאות תצ\"ט ופלגא בימינא ותצ\"ט ופלגא בשמאלא, הכולל יחד אלף פחות אחד, אשר הוא צנור הטוב, הכח הכי גבוה למלחמה בסט\"א. על עצם הענין כתב רבנו בסוד האותיות (ספר לקוטי הגר\"א) וראה בזה רמזים גדולים לשמו כמובא לעיל סעיף ז'.",
            "ט) ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא ובמתניתין, כל נברא רוחני או גשמי ויעודו הן מצד הקדושה והן להבדיל מצד הטומאה, וזה מה שאמרו חז\"ל (חולין קל\"ט) כי משה רבנו נרמז בתורה והוא הגדול שבקדושה, ולהבדיל גם המן נרמז בתורה והוא הגדול שבטומאה, וכן כל הפרטים ופרטי הפרטים של כל נברא ושל כל איש באותות לבית אבותיו גם לפי שמו המקובל בין ההמון נרמזים בתנ\"ך ובחז\"ל.",
            "כלל גדול היא ברמזי נוטריקין וגימטריאות, כל רמז המרמז להנרמז צריך להיות במלה או בפיסקא המפורשת בתנ\"ך או בחז\"ל ככתבה וכלשונה, וכל נרמז הבנוי על פיסקא של הרכב מילים שאינו נמצא בצורתו בתנ\"ך או בחז\"ל אין לו שום ערך ברמיזין קדישין. כלל זה הוא בנוגע ליסוד המרמז שהוא הקולט והמאחז, שיסודו הוא רק בתנ\"ך או בחז\"ל כל דבר כלשונו וככתבו ממש, אבל מה שנוגע להדבר הנרמז - הענין או האדם יכול להיות גם לפי השם המקובל בין ההמון הן של קדושה והן של חולין כי קול המון כקול שד-י.",
            "י) כל איש ישראל יש לו שורש למעלה בשמו לפי שורש נשמתו וזכות אבות וכנודע שהשם הנקרא לילד בהולדו לא באיקראי הוא אלא מה שהושם בפי אביו משמים לפי שורש נשמתו, ולכל אחד לא פחות משבעה מספרים וכולם מרומזים בתנ\"ך או בחז\"ל ולפעמים גם בשניהם בסוד מעשה וחשבון עפ\"י ביאור רבנו בתקוז\"ח. שבעה המספרים, בסוד על אבן אחת שבעה עינים, באים איש על דגלו באותות לבית אבותיו (לדוגמא: יוסף בן יעקב, יוסף בן רחל, יוסף בן יעקב ורחל, יוסף בן יעקב בן יצחק, יוסף בן יעקב בן יצחק בן אברהם, יוסף... בצירוף שם משפחתו, יוסף... בצירוף שם מלאכתו, כפי שנקרא בפי ההמון). כל אלה שייכים לצד הנרמז והנקלט בשויונם המספרי לצד המרמז והקולט של כל אחד הנמצא בתנ\"ך ובחז\"ל כאמור לעיל.",
            "מקור המקורות של המספרים היסודיים הוא בעשרת הנבראים הראשיים שהם עשר הספירות שכל אחד מהם מיוסד על מספר יסודי עצמאי ולכן נקרא כל אחד בשם ספירה ובסוד ספי\"ר, והם הראשונים בכוונת הפסוק המוציא במספ\"ר צבאם כנודע. וכן כל הענין של צירוף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ.",
            "רבנו היה נוהג לדייק בשמו של כל אחד כמו שמובא בגמרא על ר' מאיר (יומא פ\"ג) בענין ההוא אכסנאי ששמו הי' \"כידור\", כי דור תהפוכות וכו' ונראה כי ר' מאיר הרגיש שאותו האיש נדבק בקליפת עמלק שנך הוא בחושבן, כי דרכו של עמלק להתהפך באחיזת עינים כנודע. ומעשה שהיה בפני: פעם הכיר רבנו באחד מתלמידיו כי רוח עצבות זרה שולטת בו וישאלהו על שם משפחתו ויאמר לו כי שם משפחתו הוא מאלין ויאמר לו רבנו לשנות מיד את השם הזה שהוא בגימטריא כמו שם הס\"מ (סמאל).",
            "יש לפעמים אשר דוקא צדיק גדול מאנשי מעשה נושא בתוך שמו אחד המספרים שהוא בדומה לאחד המספרים של כוחות הטומאה בחינת זה לעומת זה עשה אלקים, עפ\"י ביאור חז\"ל, כדי שכח הקדושה יכריע את כח הטומאה הנגדי כמו המספר של \"תורה\" נגד המספר של הס\"מ ובת זוגו, וכמו \"שלום\" נגד \"עשו\" ובדומה לזה כנודע.",
            "בענין הפסוק \"אבן שלמה\" וצדק, שבזה ראה רבנו את שמו ויעודו כמבואר לעיל (פרק זה סעיף ז') - שאלתי את פי רבנו על שמו השני של אביו ב\"אבן שלמה\" (\"כי שמו של אבי הגר\"א הוא שלמה זלמן) ויען לי בלשון זו: \"בנשאר אחרי ר\"ת של שני השמות ב\"אבן שלמה\" תמצא\", מיד הבנתי שהכוונה היא שראשי התיבות של אבן שלמה, היינו א\"ש, בהם מרומז השמות \"אליהו שלמה\" והנשאר מהם, היינו האותיות \"בן\" \"למה\" בגימטריא \"זלמן\" את זאת השיב לי בכדי לחזק את רוחי ביעוד הקדוש.",
            "\"ברחמים גדולים אקבצך\" (ישעיהו נ״ד:ב׳) שבזה ראה רבנו רמז לשמו כמבואר לעיל וכן בפסוק הרחיבי מקום אהלך שבאותו פרק ראה רבנו יעוד גדול בשלשת קוי היסוד האמור שם \"הרחיבי, האריכי, חזקי\" העולה בחושבנא כמו \"ברחמים גדולים אקבצך\". ורבנו האריך בזה שכל אלה הם בטוריא דמב\"י וכבר נודע חלומו הנפלא של רבנו בדרך נסיעתו לארה\"ק בפסוק עומדות היו רגלנו \"בשעריך ירושלם\".",
            "יא) הדרכים להשיג ולמצוא את שמו ויעודו של כל אחד מישראל ברמזי כתבי הקדש בסוד \"כח ידך לעשות במעשה וחשבון\" כאמור לעיל הם : א) לפי סוג מעשיו מעשי חסד וישועה להכלל ולהפרט וחיזוק תוה\"ק. ב) עפ\"י הנטיה המיוחדת של כל אחד ללמוד ענין מיוחד בתורה, מסכת מיוחדת לימוד תורת הנסתר וכו'. ג) עפ\"י סבלו המוסרי המיוחד או הצלחתו המיוחדת בענינים הרוחניים והגשמיים של כל אחד ואחד. ובנוגע לשליחות שמים יחידאית של כל או\"א בעבודת קבוץ גלויות בכל עבודה שהיא במצות ישוב ארה\"ק יוכל כל אחד למצוא את שמו ויעודו בפסוקים שבהם כלולים וצפונים קנ\"ו הבחינות והכינויים של משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף, הנמנים לעיל פרק ב' בסייעתא דשמיא. ורק בענין של שאלה קשה הנוגעת להכלל בעניני ישוב הקדש אפשר להשתמש גם בגורל הסודי הגדול שעפ\"י רבנו הגר\"א - הגורל \"פלש\"ץ\" (פתחו לי שערי צדק), ע\"י יודעי חן, המיוסד על מטמוני\"ם של גימטריאין ונוטריקין וסימנך \"שערי צדק\" בחושבנא. ואין להשתמש בשם סודי זולת בשעה חמורה להצלת הכלל וישוב הקודש, ומכש\"כ למנוע חילול השם, וזאת לעשות רק בדרך תקוני צפנת פענח ולפחות ע\"י שלשה צדיקים מסוד אשרי כל חוכי ל\"ו.",
            "יב) התגלות רמזי התורה הולכת ומתקדמת יחד עם עקבות משיחא בארצנו הקדושה עד גילוי כל רזי התורה בדור האחרון, וזוהי תורת משיח צדקנו כי מציון תצא תורה, היינו גילוי גנזיה ורזיה במהרה בימינו. וכלל גדול הוא עפ\"י רבנו שכל לימוד הפשט שאינו מתאים להסוד - הפשט אינו נכון. לימוד תורת הקבלה הוא בצנעא ובהכנעה וסימן לדבר: \"השתחוו לה' בהדרת קדש\" ר\"ת (משמאל לימין) קבל\"ה. אבל תורת ההלכה היא בגלוי וסימן לדבר: \"הריעו לה' כל הארץ\" ר\"ת (מימין לשמאל) הלכ\"ה.",
            "ובעקבות משיחא מתחילים הגילויים קמעא קמעא בדרכי האתחלתא דגאולה כאילת הטהר עפ\"י חז\"ל במדת הקבוץ גליות וביעור רוח הטומאה מן הארץ ע\"י ישובה והקמת אנשי אמנה, כי תגלית הגאולה בכללה היא גאולת האמת וקידוש ה' כמבואר בפרקים הקודמים. גאולת האמת משמעותה בשתים - בפשוטה, וגאולת חכמת האמת. ולכן מתגדלת המצוה והחובה הקדושה לעסוק בלימוד תורת הקבלה, באשר בה גילוי רזי התורה שהוא ביעודו הקדוש של משיחא דאתחלתא, משיח בן יוסף שעל ידו קיבוץ גליות, וע\"י זה מתקרבת הגאולה עד שלמותה הגמורה ע\"י משיה בן דוד ומרע\"ה בב\"א.",
            "עוד בילדותו החל רבנו הגר\"א לעסוק בלימוד תורת הנסתר, אחרי שהש\"ס ופוסקים וכו' היו שגורים אצלו כנודע. ומאז כבר עסק בעמקות נפלאה בגילוי רמזי התורה כאמור לעילן בעודנו נער בן י\"ד שנה בערך קבל הרבה בתורת הנסתר גם מאת גדולי קהלתנו בשקלאוו שארי אביו אב זקננו הרש\"ז בה\"ר צבי וה\"ר אלי צייטליס. ובמיוחד התעסק הרבה בסוד צרופי אותיות בחכמת היצירה. וכפי ששמענו מפי קדשו, גם כוונתו בזה היה בכדי להשיג ולדעת איך ליצור כוח גולמי בע\"ה - להכריע בו את הס\"מ בשערי ירושלים ולשם כך התחיל עוד בילדותו לעשות נסיון נורא ביצירת גולם כנודע.",
            "אספרה אל חוק מעט מזעיר, עד כמה שיש לנו רשות לספר, והוא ענין החזון הנשגב, מחזה שדי מופלא שחזה רבנו הגר\"א זמן קצר אחרי שחזר מדרך נסיעתו לארץ הקדושה בשנת תקמ\"ב. רבנו היה אז שרוי בדאגה עמוקה ובמבוכה נפשית שקשה לתאר. מצד אחד ראה ברוח קדשו את השליחות הגדולה שהוטלה עליו מן השמים לעורר ולהתחיל בקיבוץ גליות בפועל, ומצד שני ראה את הסכנות הנוראות הכרוכות בענין זה, הן בנסיעות לאר\"י והן בתנאי ההתישבות, - בזמן שארץ ישראל היתה מדבר שמם, מחלות מדבקות שוררות בה ומלאה שודדים פראי בני אדם וכן שאלת הצרכים, צרכי הכלכלה וצרכי הפרנסה וגודל האחריות בענין זה בדרך טבעית. הוא היה שרוי במבוכה כזאת שלא ראינוה אצלו מימיו, הרבה להתפלל בצום ובכי לקבל עצה ברורה מן השמים, עשה מה שעשה בתיקונים סודיים וכו'. אכן, הוא נענה במחזה גדול וקדוש בגילויי עילאיים, גילוי יעקב אבינו בסוד \"אחרית הימים\" וכו' (הערת המעתיק: כאן יש להזכיר מה שהגאון ר' חיים מוולוזין תלמיד הגר\"א כותב בהקדמתו לביאורי הגר\"א על ספרא דצניעותא שלהגר\"א היה גלוי יעקב אבינו ואליהו הנביא). באותו המחזה הקדוש אמרו לו פסוקים רבים שבהם מדובר ע\"ד הבטחות טובות בענין ישוב ארץ ישראל ובהם רמזים בשמו, ביניהם הפסוקים האלה: \"אל תירא עבדי יעקב וישרון בחרתי בו\" ונרמז לו שהמלים \"וישרון בחרתי בוו עולות: כשמו בשלשה דורותיו \"אליהו בן שלמה זלמן בן ישכר דוב\" ובזה ראה בפעם הראשונה את יעודו בתפקיד הגדול של משיחא דאתחלתא, כי \"ישרון\" בגימטריא \"משיח בן יוסף\") וכן בפסוק \"בשלם סוכו ומעונתו בציון\" עולה כמנין \"וישרון בחרתי בו\" (מדובר על זה באריכות לעיל פרק ב' ופרק ג'), ובסופו של אותו פרק ישעי' מ\"ד שבו ראה רבנו את יעודו בטוריא דמב\"י בפסוק וישרון בחרתי בו, - מדובר גם על תפקידו של כורש האומר לכורש רעי וכו' ורבנו כתב שאתחלתא דגאולה באה בתפקידו. המחזה הנשגב הזה עודד מאד וחיזק את לבו של רבנו, מאז חדלו להטרידו הפקפוקים בדבר בעיות הקשיים והסכנות הטבעיות שאודותם דאג לפני כן.",
            "בגילוי זה עלה במוסכם למסור לרבנו הגר\"א את השליחות הנשגבה של החזרת חמשת הואוין שיעקב אבינו נטל משמו של אליהו הנביא למשכון שיבוא לבשר גאולת בניו כמובא במדרש. תחילה ה' הואוין זעירין, שכן כל מלוי הוא במדת הדין כדרך האתחלתא דגאולה שהיא במדת הדין. ועי\"ז ניתן הכח לרבנו להכשיר את האתחלתא בקיבוץ גלויות עד כדי להגיע לידי שלמות האתחלתא עפ\"י הכתוב הנני שולח לכם את אליה הנביא וכו'. יעודו זה של רבנו נרמז לו אז גם בפסוק \"אבן שלמה וצדק\", שבזה צפון שמו \"אליהו בן שלמה\" כנודע בסוד ב\"ן, שהוא כמספר אליהו השלם. אחרי שרבנו חזר מדרך נסיעתו לאר\"י בשביל שלא נתנה לו רשות מן השמים כנודע, מסר יפוי כח זה לאחד מתלמידיו בן צור מחצבתו ששמו עולה כמספר חמש פעמים ואו בדרגא דזעיר לע\"ע.",
            "הענין שאומרים על רבנו הגר\"א שהיה נוסע ממקום למקום כדי לערוך גלות לעצמו וכו' לא נתפרש כראוי, מטרתו של רבנו הגר\"א היתה בעיקר להתחקות על מעשי בני אדם מבני עמנו והתנהגותם בדרך המדות. כפי שכתב רבנו שלא נברא האדם אלא לשם שבירת המדות הרעות, לתקן עצמו ולתקן אחרים במדות תוה\"ק. ואמנם, בכל מקום שבא רבנו לא התגלה לשום איש והסתיר את עצמו להיות נראה כאחד הפשוטים בעם, אך לפני עזבו את המקום התגלה במקצת לרב הקהילה וליחידי סגולה שבמקום והעיר להם ע\"ד התקונים שמצא לנחוץ לתקן בקהילתם בנוגע למדות, לתורה ולמעשים טובים. ועם זאת היה מעיר ומעורר מאד ע\"ד ההתכוננות לקבוץ גליות בהסברה מרובה כי \"עת לחננה כי בא מועד\" וכו'.",
            "כל תלמידיו של הגר\"א, שהבטיחוהו נאמנה לנסוע לארה\"ק ולהתמסר לעבודת ישוב הקדש גלה להם רבנו מסודות דרכי האתחלתא דגאולה בסוד \"יעודים מועדים ומיועדים\" לפי הכתוב \"הנצנים נראו בארץ\" ברמיזין קדישין הצפונים בדברי הנבואה וחז\"ל. אך את הסוד הגדול של קץ האחרון, קץ הימין שע\"ז מדבר רבנו באריכות ב\"ספרא דצניעותא\" ומשביע בה' אלקי ישראל שלא לגלות זאת, - גילה בזעיר אנפין לאחדים מתלמידיו שהבטיחוהו נאמנה לנסוע לארה\"ק ולעסוק בקיבוץ גלויות ואת סוד קץ הימין פתח קץ הפלאות לאחד מבני צור מחצבתו. עוד רמיזין בענין זה עד כמה שיש לנו רשות לדבר על גלויים בדרך צפנת פענח ידובר אי\"ה בפרק ה' הבא בד\"ה לכל זמן ועת לכל חפץ בסעד\"ש."
        ]
    ],
    "versions": [
        [
            "Kol HaTor: Chapter 3",
            "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%9C_%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8_%D7%92"
        ],
        [
            "Kol HaTor",
            "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%9C_%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8_%D7%91_%D7%90"
        ]
    ],
    "heTitle": "קול התור",
    "categories": [
        "Jewish Thought",
        "Acharonim"
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Verse"
    ]
}