json/Mishnah/Seder Tahorot/Mishnah Negaim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Negaim",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה נגעים",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Tahorot"
    ],
    "text": [
        [
            "מראות נגעים שנים שהן ארבעה. בהרת. עזה כשלג. שניה לה כסיד ההיכל. והשאת. כקרום ביצה. שניה לה כצמר לבן. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים השאת. כצמר לבן. שניה לה. כקרום ביצה:  ",
            "הפתוך שבשלג. כיין המזוג בשלג. הפתוך שבסיד. כדם המזוג בחלב. דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר. אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים. אלא של שלג עזה. ושל סיד דיהה ממנה:  ",
            "ארבעה מראות האלו מצטרפין זה עם זה לפטור. ולהחליט. ולהסגיר. להסגיר. את העומד בסוף שבוע ראשון. לפטור. את העומד בסוף שבוע שני. להחליט את שנולד לו מחיה. או שער לבן. בתחלה. בסוף שבוע ראשון. בסוף שבוע שני. לאחר הפטור. להחליט את שנולד לו פשיון. בסוף שבוע ראשון. בסוף שבוע שני. לאחר הפטור. להחליט את ההופך כולו לבן מתוך הפטור. לפטור. את ההופך כולו לבן מתוך החלט או מתוך הסגר. אלו מראות נגעים שכל נגעים תלוים בהן:  ",
            "רבי חנינה סגן הכהנים אומר מראות נגעים ששה עשר. ר' דוסא בן הרכינס אומר מראות נגעים שלשים וששה. עקביא בן מהללאל אומר שבעים ושנים. רבי חנינא סגן הכהנים אומר. אין רואים את הנגעים בתחלה לאחר השבת. ששבוע שלו חל להיות בשבת. ולא בשני ששבוע שני שלו חל להיות בשבת. ולא בשלישי לבתים. ששבוע שלישי שלו חל להיות בשבת. ר' עקיבא אומר לעולם רואים. חל להיות בתוך השבת. מעבירין לאחר השבת. ויש בדבר להקל ולהחמיר:  ",
            "כיצד להקל. היה בו שער לבן. והלך לו שער לבן. היו לבנות והשחירו. אחת לבנה ואחת שחורה. והשחירו שניהם. ארוכות והקצירו. אחת ארוכה ואחת קצרה. והקצירו שתיהן. נסמך השחין לשתיהן. או לאחת מהן. הקיף השחין לשתיהן. או לאחת מהן. או חלקן. השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק. היתה בו מחיה והלכה לה המחיה. היתה מרובעת ונעשית עגולה או ארוכה. מבוצרת ונעשית מן הצד. מכונסת ונתפזרה ובא השחין ונכנס בתוכה. הקיפה חלקה או מעטה. השחין או מחית השחין. והמכוה ומחית המכוה. והבוהק. היה בו פסיון. והלך לו פסיון. או שהלכה לה האום. או שנתמעטה ואין בזה ובזה כגריס. השחין ומחית השחין. והמכוה ומחית המכוה והבוהק חולקין בין האום לפסיון. הרי אלו להקל:  ",
            "כיצד להחמיר לא היה בו שער לבן ונולד לו שער לבן. היו שחורות והלבינו. אחת שחורה ואחת לבנה. והלבינו שתיהן. קצרות והאריכו. אחת קצרה ואחת ארוכה והאריכו שתיהן. נסמך השחין לשתיהן. או לאחת מהן. הקיף השחין את שתיהן או את אחת מהן. או חלקו השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק. והלכו להם. לא היתה בו מחיה. ונולדה לו מחיה. היתה עגולה או ארוכה. ונעשית מרובעת. מן הצד ונעשת מבוצרת. מפוזרת ונתכנסה. ובא השחין ונכנס בתוכה. הקיפה חלקה או מעטה השחין או מחית השחין. והמכוה ומחית המכוה והבוהק. והלכו להן. לא היה בו פסיון ונולד בו פסיון. השחין ומחית השחין. והמכוה ומחית המכוה והבוהק. חולקין בין האום לפסיון. והלכו להן. הרי אלו להחמיר:  "
        ],
        [
            "בהרת עזה. נראית בגרמני כהה. והכהה בכושי עזה. רבי ישמעאל אומר. בני ישראל אני כפרתן. הרי הן כאשכרוע. לא שחורים ולא לבנים. אלא בינוניים. רבי עקיבא אומר יש לציירים סממנין. שהן צרין צורות שחורות לבנות ובינוניות. מביא סם בינוני ומקיפו מבחוץ. ותראה בבינוני. רבי יהודה אומר מראות נגעים להקל. אבל לא להחמיר יראה הגרמני בבשרו. להקל. והכושי בבינוני להקל. וחכמים אומרים זה וזה בבינוני:  ",
            "אין רואים הנגעים בשחרית. ובין הערבים. ולא בתוך הבית. ולא ביום המעונן. לפי שהכהה נראית עזה. ולא בצהרים לפי שעזה נראית כהה. אימתי רואין בשלש בארבע ובחמש ובשבע ובשמנה ובתשע. דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר בארבע בחמש בשמנה ובתשע:  ",
            "כהן הסומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים שנאמר (ויקרא יג, יב) לכל מראה עיני הכהן. בית האפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו:  ",
            "כיצד ראיית הנגע. האיש נראה כעודר. וכמוסק זיתים. האשה כעורכת וכמניקה את בנה. כאורגת בעומדין לשחי ליד הימנית. רבי יהודה אומר אף כטווה בפשתן לשמאלית. כשם שנראה לנגעו כך הוא נראה לתגלחתו:  ",
            "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו. ר' מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו. כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו. רבי יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים. כל הבכורות אדם רואה. חוץ מבכורות עצמו:  "
        ],
        [
            "הכל מיטמאין בנגעים. חוץ מן העובדי כוכבים וגר תושב. הכל כשרים לראות את הנגעים. אלא שהטומאה והטהרה בידי כהן. אומרים לו אמור טמא. והוא אומר טמא. אמור טהור והוא אומר טהור. אין רואים שני נגעים כאחד. בין באיש אחד ובין בשני אנשים. אלא רואה את האחד ומסגירו. ומחליטו. ופוטרו. וחוזר לשני. אין מסגירין את המוסגר. ולא מחליטין את המוחלט. אין מסגירין את המוחלט. ולא מחליטין את המוסגר. אבל בתחלה בסוף שבוע. המסגיר מסגיר. והמחליט מחליט. מסגיר ופוטר. מחליט ופוטר:  ",
            "חתן שנראה בו נגע. נותנין לו שבעת ימי המשתה. לו ולביתו ולכסותו. וכן ברגל. נותנין לו כל ימות הרגל:  ",
            "עור הבשר מיטמא בשני שבועות. ובשלשה סימנין. בשער לבן ובמחיה ובפסיון. בשער לבן ובמחיה. בתחלה ובסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור. ובפסיון. בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור. ומיטמא בשני שבועות שהן שלשה עשר יום:  ",
            "השחין והמכוה. מיטמאין בשבוע אחד. ובשני סימנין. בשער לבן ובפסיון. בשער לבן. בתחלה בסוף שבוע. לאחר הפטור. ובפסיון בסוף שבוע. לאחר הפטור. ומיטמאין בשבוע אחד. שהוא שבעת ימים:  ",
            "הנתקין מיטמאין בשני שבועות. בשני סימנין. בשער צהוב דק ובפסיון. בשער צהוב דק. בתחלה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור. ובפסיון. בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור. ומיטמאין בשני שבועות שהן שלשה עשר יום:  ",
            "הקרחת והגבחת. מיטמאות בשני שבועות. ובשני סימנין. במחיה ובפשיון. במחיה בתחלה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור. ובפסיון. בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור. ומיטמאות בשני שבועות. שהן שלשה עשר יום:  ",
            "הבגדים מיטמאים בשני שבועות. ובשלשה סימנין בירקרק ובאדמדם ובפשיון. בירקרק ובאדמדם. בתחלה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור. ובפשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור. ומיטמאין בשני שבועות שהן שלשה עשר יום:  ",
            "הבתים מיטמאין בשלשה שבועות ובשלשה סימנים. בירקרק ובאדמדם ובפשיון. בירקרק ובאדמדם בתחלה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני בסוף שבוע שלישי לאחר הפטור. ובפשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני בסוף שבוע שלישי לאחר הפטור. ומיטמאין בשלשה שבועות. שהן תשעה עשר יום. אין בנגעים פחות משבוע אחד. ולא יותר על שלשה שבועות:  "
        ],
        [
            "יש בשער לבן מה שאין בפשיון. ויש בפשיון מה שאין בשער לבן. ששער לבן מטמא בתחלה. ומטמא בכל מראה לובן. ואין בו סימן טהרה. יש בפשיון שהפשיון מטמא בכל שהוא ומטמא בכל הנגעים. חוץ לנגע. מה שאין כן בשער לבן:  ",
            "יש במחיה מה שאין בפשיון. ויש בפשיון מה שאין במחיה. שהמחיה מטמא בתחלה. ומטמא בכל מראה. ואין בה סימן טהרה. יש בפשיון. שהפשיון מטמא בכל שהוא. ומטמא בכל הנגעים. חוץ לנגע. מה שאין כן במחיה:  ",
            "יש בשער לבן מה שאין במחיה. ויש במחיה מה שאין בשער לבן. ששער לבן מטמא בשחין ובמכוה. במכונס ובמפוזר. במבוצר ושלא במבוצר. יש במחיה. שהמחיה מטמא בקרחת ובגבחת. הפוכה ושלא הפוכה. ומעכבת את ההופך כולו לבן. ומטמא בכל מראה. מה שאין כן בשער לבן:  ",
            "שתי שערות עקרן משחיר וראשן מלבין טהור. עקרן מלבין וראשן משחיר. טמא. כמה יהא בלבנונית. רבי מאיר אומר כל שהוא. ר' שמעון אומר כדי לקרוץ בזוג. היתה אחת מלמטה. ונחלקה מלמעלה. והיא נראית כשתים. טהור. בהרת ובו שער לבן. או שער שחור. טמא. אין חוששין שמא מיעט מקום שער שחור את הבהרת. מפני שאין בו ממש:  ",
            "בהרת כגריס. וחוט יוצא ממנה. אם יש בו רוחב שתי שערות. זוקקה לשער לבן. ולפסיון. אבל לא למחיה. שתי בהרות. וחוט יוצא מזו לזו. אם יש בו רוחב שתי שערות. מצרפן. ואם לאו אין מצרפן:  ",
            "בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה. ושער לבן בתוך המחיה. הלכה המחיה. טמאה מפני שער לבן. הלך שער לבן. טמא מפני המחיה. ר' שמעון מטהר. מפני שלא הפכתו הבהרת. בהרת היא ומחיתה כגריס. ושער לבן בתוך הבהרת הלכה המחיה טמאה מפני שער לבן. הלך שער לבן טמא מפני המחיה. ר' שמעון מטהר. מפני שלא הפכתו בהרת כגריס. ומודה שאם יש במקום שער לבן כגריס שהוא טמא:  ",
            "בהרת ובה מחיה ופסיון. הלכה המחיה טמאה מפני הפסיון. הלך הפסיון טמאה מפני המחיה. וכן בשער לבן ובפסיון. הלכה וחזרה בסוף שבוע. הרי היא כמות שהיתה. לאחר הפטור תראה כתחלה. היתה עזה. ונעשית כהה. כהה ונעשית עזה. הרי היא כמו שהיתה. ובלבד שלא תתמעט מארבעה מראות. כנסה ופשתה. פשתה וכנסה. ר' עקיבא מטמא. וחכמים מטהרין:  ",
            "בהרת כגריס. ופשתה כחצי גריס. והלך מן האום כחצי גריס. רבי עקיבא אומר תראה בתחלה. חכמים מטהרין:  ",
            "בהרת כגריס. ופשתה כחצי גריס ועוד. והלך מן האום כחצי גריס. רבי עקיבא מטמא. וחכמים מטהרין. בהרת כגריס ופשתה כגריס ועוד. והלכה לה האום. ר' עקיבא מטמא. וחכמים אומרים תראה בתחלה:  ",
            "בהרת כגריס ופשתה כגריס. נולדה לפסיון מחיה. או שער לבן והלך לה האום. רבי עקיבא מטמא. וחכמים אומרים תראה בתחלה. בהרת כחצי גריס ואין בה כלום. נולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת. הרי זו להסגיר. בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת. נולדה בהרת כחצי גריס. ובה שערה אחת. הרי זו להסגיר. בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות. נולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת. הרי זו להסגיר:  ",
            "בהרת כחצי גריס ואין בה כלום. נולדה בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות. הרי זו להחליט. מפני שאמרו אם בהרת קדמה לשער לבן. טמא. ואם שער לבן קדם לבהרת. טהור. ואם ספק. טמא. ורבי יהושע קיהה:  "
        ],
        [
            "כל ספק נגעים טהור. חוץ מזה ועוד אחר. ואיזה זה. מי שהיתה בו בהרת כגריס. והסגירה. בסוף שבוע והרי היא כסלע. ספק שהיא היא ספק שאחרת באה תחתיה טמא:  ",
            "החליטו בשער לבן. הלך שער לבן. וחזר שער לבן. וכן במחיה ובפשיון. בתחלה ובסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור. הרי היא כמו שהיתה. החליטו במחיה. והלכה המחיה וחזרה המחיה. וכן בשער לבן. ובפשיון. בתחלה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור. הרי היא כמו שהיתה. החליטו בפשיון. הלך הפשיון וחזר הפשיון. וכן בשער לבן. בסוף שבוע ראשון. בסוף שבוע שני. לאחר הפטור. הרי היא כמות שהיתה:  ",
            "שער פקודה עקביא בן מהללאל מטמא. וחכמים מטהרין. איזה הוא שער פקודה מי שהיתה בו בהרת ובה שער לבן. הלכה הבהרת והניחה לשער לבן במקומו וחזרה. עקביא בן מהללאל מטמא. וחכמים מטהרין. אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהוא טהור. איזה הוא שער פקודה. מי שהיתה בו בהרת כגריס. ובה שתי שערות. והלך הימנה כחצי גריס. והניחו לשער לבן במקום הבהרת וחזר. אמרו לו כשם שבטלו את דברי עקביא אף דבריך אינן מקוימין:  ",
            "כל ספק נגעים בתחלה. טהור עד שלא נזקק לטומאה. משנזקק לטומאה. ספקו טמא. כיצד שנים שבאו אצל כהן. בזה בהרת כגריס. ובזה כסלע. בסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע. ואינו ידוע באיזה מהן פשה. בין באיש אחד. בין בשני אנשים. טהור. ר' עקיבא אומר באיש אחד טמא. ובשני אנשים טהור:  ",
            "משנזקק לטומאה ספקו טמא. כיצד שנים שבאו אצל כהן. בזה בהרת כגריס. ובזה כסלע. בסוף שבוע בזה כסלע ועוד. ובזה כסלע ועוד. שניהן טמאין. אף על פי שחזרו להיות כסלע וכסלע שניהן טמאין עד שיחזרו להיות כגריס. זה הוא שאמרו. משנזקק לטומאה ספקו טמא:  "
        ],
        [
            "גופה של בהרת. כגריס הקלקי מרובע. מקום הגריס תשע עדשות. מקום עדשה ארבעה שערות נמצאו שלשים ושש שערות:  ",
            "בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה רבתה הבהרת טמאה. נתמעטה טהורה. רבתה המחיה טמאה. נתמעטה טהורה:  ",
            "בהרת כגריס ובה מחיה פחותה מכעדשה. רבתה הבהרת טמאה. נתמעטה טהורה. רבתה המחיה טמאה. נתמעטה. ר' מאיר מטמא. וחכמים מטהרים. שאין הנגע פושה לתוכה:  ",
            "בהרת יתרה מכגריס. ובה מחיה יתרה מכעדשה. רבו או שנתמעטו. טמאין. ובלבד שלא יתמעטו מכשיעור:  ",
            "בהרת כגריס. ומחיה כעדשה מקפתה. וחוץ למחיה בהרת. הפנימית להסגיר. והחיצונה להחליט. אמר ר' יוסי אין המחיה סימן טומאה לחיצונה. שהבהרת לתוכה. נתמעטה והלכה לה. רבן גמליאל אומר אם מבפנים היא כלה. סימן פשיון לפנימית. והחיצונה טהור. ואם מבחוץ. החיצונה טהורה והפנימית להסגיר. רבי עקיבא אומר בין כך ובין כך. טהורה:  ",
            "אמר רבי שמעון אימתי. בזמן שהיא כעדשה מובאת. היתה יתרה מכעדשה. המותר סימן פשיון לפנימית. והחיצונה טמאה. היה בהק פחות מכעדשה. סימן פשיון לפנימית. ואין סימן פשיון לחיצונה:  ",
            "עשרים וארבע ראשי איברין באדם. שאינן מיטמאין משום מחיה. ראשי אצבעות ידים ורגלים. וראשי אזנים. וראש החוטם וראש הגויה. וראשי הדדים שבאשה. ר' יהודה אומר אף של איש. ר' אליעזר אומר אף היבלות והדלדולין אינן מיטמאין משום מחיה:  ",
            "אלו מקומות באדם שאינן מיטמאין בבהרת. תוך העין. תוך האזן. תוך החטם. תוך הפה. הקמטין. והקמטין שבצואר. תחת הדד. ובית השחי כף הרגל והצפורן. הראש. והזקן. השחין והמכוה והקדח המורדין. אינן מיטמאין בנגעים. ואינן מצטרפים בנגעים. ואין הנגע פושה לתוכן. ואינן מיטמאין משום מחיה ואין מעכבין את ההופך כולו לבן. חזר הראש והזקן. ונקרחו. השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת. הרי אלו מיטמאין בנגעים. ואינן מצטרפין בנגעים. ואין הנגע פושה לתוכן. ואינן מיטמאין משום מחיה. אבל מעכבין את ההופך כולו לבן. הראש והזקן עד שלא העלו שער. והדלדולין שבראש ושבזקן. נדונים כעור הבשר:  "
        ],
        [
            "אלו בהרות טהורות. שהיו בו קודם למתן תורה בעובד כוכבים ונתגייר. בקטן ונולד. בקמט ונגלה. בראש ובזקן. בשחין ובמכוה וקדח ובמורדין. חזר הראש והזקן ונקרחו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת. טהורים. הראש והזקן. עד שלא העלו שער. העלו שער. ונקרחו. השחין והמכוה והקדח עד שלא נעשו צרבת. נעשו צרבת וחיו. ר' אליעזר בן יעקב מטמא. שתחלתן וסופן טמא. וחכמים מטהרים: \n",
            "נשתנו מראיהן בין להקל. בין להחמיר. כיצד להקל. היתה כשלג ונעשה כסיד ההיכל. כצמר לבן. וכקרום ביצה. נעשית מספחת שאת. או מספחת עזה. כיצד להחמיר. היתה כקרום ביצה ונעשה כצמר לבן. כסיד ההיכל וכשלג. רבי אלעזר בן עזריה מטהר. ר' אלעזר חסמא אומר להקל טהור. ולהחמיר תראה בתחלה. רבי עקיבא אומר בין להקל בין להחמיר. תראה בתחלה: \n",
            "בהרת ואין בה כלום. בתחלה. בסוף שבוע ראשון. יסגיר. בסוף שבוע שני. לאחר הפטור יפטור. עודהו מסגירו. ופוטר. ונולדו לו סימני טומאה. יחליט. בהרת ובה סימני טומאה. יחליט. עודהו מחליטו והלכו להן סימני טומאה. בתחלה בסוף שבוע ראשון יסגיר. בסוף שבוע שני לאחר הפטור יפטור: \n",
            "התולש סימני טומאה. והכווה את המחיה עובר בלא תעשה. ולטהרה. עד שלא בא אצל הכהן. טהור. לאחר החלטו. טמא. אמר רבי עקיבא שאלתי את רבן גמליאל. ואת רבי יהושע. הולכין לגדווד בתוך הסגירו מה הוא. אמרו לי לא שמענו. אבל שמענו עד שלא בא אצל הכהן. טהור. לאחר החלטו. טמא. התחלתי מביא להם ראיות. אחד עומד בפני הכהן. ואחד בתוך הסגירו. טהור. עד שיטמאנו הכהן. מאימתי היא טהרתו. ר' אליעזר אומר לכשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו וחכמים אומרים עד שתפרח בכולו. או עד שתתמעט בהרתו מכגריס. \n",
            "מי שהיתה בו בהרת ונקצצה טהורה. קצצה מתכוין. ר' אליעזר אומר לכשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו. וחכמים אומרים עד שתפרח בכולו. היתה בראש הערלה ימול: \n"
        ],
        [
            "הפורח מן הטמא טהור. חזרו בו ראשי אברים טמא. עד שתתמעט בהרתו מכגריס. מן הטהור טמא. חזרו בו ראשי אברים טמא. עד שתחזור בהרתו לכמות שהיתה:  ",
            "בהרת כגריס. ובה מחיה כעדשה. פרחה בכולו ואחר כך הלכה לה המחיה. או שהלכה לה המחיה. ואחר כך פרחה בכולו. טהור. נולדה לו מחיה טמא. נולד לו שער לבן. ר' יהושע מטמא. וחכמים מטהרין:  ",
            "בהרת ובה שער לבן פרחה בכולו. אף על פי ששער לבן במקומו. טהור. בהרת ובה פשיון. פרחה בכולו טהור. וכולן שחזרו בהן ראשי אברים הרי אלו טמאין. פרחה במקצתו טמא. פרחה בכולו טהור:  ",
            "כל פריחת ראשי אברים שבפריחתן טהרו טמא. כשיחזרו טמאים. כל חזירת ראשי אברים שבחזירתם טימאו טהור. נתכסו. טהור. נתגלו טמא. אפילו מאה פעמים:  ",
            "כל הראוי ליטמא בנגע הבהרת. מעכב את הפריחה. כל שאינו ראוי ליטמא בנגע הבהרת אינו מעכב את הפריחה. כיצד פרחה בכולו אבל לא בראש ובזקן בשחין במכוה ובקדח המורדין. חזר הראש והזקן ונקרחו. השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת. טהורים. פרחה בכולו. אבל לא בכחצי עדשה הסמוך לראש ולזקן לשחין למכוה ולקדח. חזר הראש והזקן ונקרחו. השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת. אף על פי שנעשה מקום המחיה. בהרת טמא. עד שתפרח בכולו:  ",
            "שתי בהרות אחת טמאה ואחת טהורה. פרחה מזו לזו. ואחר כך פרחה בכולו טהור. בשפתו העליונה. בשפתו התחתונה. בשתי אצבעותיו בשני ריסי עיניו. אף על פי שמדובקים זה לזה. והם נראים כאחד. טהור. פרחה בכולו אבל לא בבוהק. טמא. חזרו בו ראשי אברים כמין בוהק טהור. חזרו בו ראשי אברים פחות מכעדשה. ר' מאיר מטמא. וחכמים אומרים. בוהק פחות מכעדשה. סימן טומאה בתחלה ואין סימן טומאה בסוף:  ",
            "הבא כולו לבן יסגיר. נולד לו שער לבן יחליט. השחירו שתיהם או אחת מהן. הקצירו שתיהן או אחת מהן. נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן. הקיף השחין את שתיהן או את אחת מהן. או חלקן השחין ומחית השחין. המכוה ומחית המכוה והבוהק. נולד לו מחיה. או שער לבן טמא. לא נולד לו לא מחיה. ולא שער לבן טהור. וכולן שחזרו בהן ראשי אברים. הרי אלו כמות שהיו. פרחה במקצתו טמא. פרחה בכולו. הרי הוא טהור:  ",
            "אם בכולו פרחה כאחת מתוך הטהרה טמא ומתוך הטומאה טהור. הטהור מתוך הסגר פטור מן הפריעה. ומן הפרימה. ומן התגלחת. ומן הצפרים. מתוך החלט חייב בכולן. זה וזה מטמאים בביאה:  ",
            "הבא כולו לבן. ובו מחיה כעדשה. פרחה בכולו ואחר כך חזרו בו ראשי אברים. רבי ישמעאל אומר כחזירת ראשי אברים בבהרת גדולה. ר' אלעזר בן עזריה אומר כחזירת ראשי אברים בבהרת קטנה:  ",
            "יש מראה נגעו לכהן ונשכר. ויש מראה ומפסיד. כיצד מי שהיה מוחלט והלכו להן סימני טומאה. לא הספיק להראותה לכהן עד שפרחה בכולו טהור. שאילו הראה לכהן היה טמא. בהרת ואין בה כלום. לא הספיק להראותה לכהן עד שפרחה בכולו טמא. שאילו הראה לכהן היה טהור:  "
        ],
        [
            "השחין והמכוה מיטמאין בשבוע אחת. בשני סימנים. בשער לבן ובפשיון. איזה הוא השחין לקה בעץ או באבן או בגפת או במי טבריא. כל שאינו מחמת האש זה הוא שחין. איזו היא מכוה. נכוה בגחלת או ברמץ. כל שהוא מחמת האש זו היא מכוה: \n",
            "השחין והמכוה. אין מצטרפין זה עם זה. ואין פושין מזה לזה. ואין פושין לעור הבשר. ולא עור הבשר פושה לתוכן. היו מורדין טהורין. עשו קרום כקליפת השום. זו היא צרבת השחין האמורה בתורה. חזרו וחיו. אף על פי שמקומן צלקת. נדונין כעור הבשר: \n",
            "שאלו את ר' אליעזר. מי שעלתה לתוך ידו בהרת כסלע. ומקומה צרבת שחין. אמר להם יסגיר. אמרו לו למה. לגדל שער לבן אינה ראויה. ולפשיון אינה פושה. ולמחיה אינה מטמא. אמר להן שמא תכנוס ותפשה. אמרו לו והלא מקומה כגריס. אמר. להן לא שמעתי. אמר לו רבי יהודה בן בתירא אלמד בו. אמר לו אם לקיים דברי חכמים הין. אמר לו שמא יולד לו שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו. אמר לו חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים: \n"
        ],
        [
            "הנתקים מיטמאין בשני שבועות ובשני סימנים בשער צהוב דק ובפשיון בשער צהוב דק לקוי קצר דברי ר' עקיבא. ר' יוחנן בן נורי אומר אפילו ארוך. אמר ר' יוחנן בן נורי מה הלשון אומרים דק מקל זה דק קנה זה דק לקוי קצר או דק לקוי ארוך אמר לו ר' עקיבא עד שאנו למדים מן הקנה נלמד מן השער דק שערו של פלוני. דק לקוי קצר. לא דק לקוי ארוך:  ",
            "שער צהוב דק מטמא מכונס ומפוזר ומבוצר ושלא מבוצר. הפוך ושלא הפוך דברי רבי יהודה. ר' שמעון אומר אינו מטמא אלא הפוך. אמר ר' שמעון ודין הוא. מה אם שער לבן שאין שער אחר מציל מידו אינו מטמא אלא הפוך. שער צהוב דק ששער אחר מציל מידו אינו דין שלא יטמא אלא הפוך. ר' יהודה אומר כל מקום שצריך לומר הפוך. אמר הפוך. אבל הנתק שנאמר בו לא היה בו שער צהוב. מטמא הפוך. ושלא הפוך:  ",
            "הצומח מציל מיד השער צהוב ומיד הפשיון מכונס ומפוזר מבוצר ושלא מבוצר. והמשואר מציל מיד שער צהוב ומיד הפשיון מכונס ומפוזר ומבוצר. ואינו מציל מן הצד עד שיהא רחוק מן הקמה מקום שתי שערות. אחת צהובה ואחת שחורה אחת צהובה ואחת לבנה אינן מצילות:  ",
            "שער צהוב שקדם את הנתק טהור רבי יהודה מטמא רבי אליעזר בן יעקב אומר לא מטמא ולא מציל. ר' שמעון אומר כל שאינו סימן טומאה בנתק. הרי הוא סימן טהרה בנתק:  ",
            "כיצד מגלחין את הנתק. מגלח חוצה לו. ומניח שתי שערות סמוך לו כדי שיהא ניכר אם פשה. החליטו בשער צהוב הלך שער צהוב וחזר שער צהוב. וכן בפשיון בתחלה בסוף שבוע ראשון. בסוף שבוע שני לאחר הפטור. הרי הוא כמות שהיה החליטו בפשיון. והלך הפשיון וחזר הפשיון וכן בשער צהוב. בסוף שבוע ראשון. בסוף שבוע שני לאחר הפטור. הרי הוא כמו שהיה:  ",
            "שני נתקים זה בצד זה ושטה של שער מפסקת ביניהם. נפרץ ממקום אחד טמא. משני מקומות טהור. כמה תהא הפרצה מקום שתי שערות נפרץ ממקום אחד כגריס טמא:  ",
            "שני נתקין זה לפנים מזה. ושטה של שער מפסקת ביניהן נפרץ ממקום אחד. טמא. משני מקומות. טהור כמה תהא הפרצה מקום שתי שערות. נפרץ ממקום אחד כגריס. טהור:  ",
            "מי שהיה בו נתק. ובו שער צהוב. טמא. נולד לו שער שחור טהור. אף על פי שהלך לו שער שחור טהור. רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון. כל נתק שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם. ר' שמעון אומר כל שער צהוב שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם:  ",
            "מי שהיה בו נתק כגריס. וניתק כל ראשו טהור. הראש והזקן אין מעכבין זה את זה דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר מעכבין זה את זה. אמר ר' שמעון ודין הוא. מה אם עור הפנים ועור הבשר. שיש דבר אחר מפסיק ביניהם. מעכבין זה את זה. הראש והזקן. שאין דבר אחר מפסיק ביניהם. אינו דין שיעכבו זה את זה. הראש והזקן אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה איזה הוא זקן מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת:  ",
            "הקרחת והגבחת. מטמאות בשני שבועות בשני סימנים במחיה ובפסיון. איזו היא קרחת. אכל נשם סך נשם מכה שאינה ראויה לגדל שער. איזו היא קרחת מן הקדקד השופע לאחוריו עד פיקה של צואר. איזו היא גבחת. מן הקדקד השופע לפניו. עד כנגד שער מלמעלן. הקרחת והגבחת אינן מצטרפות זו עם זו. ואינן פושות מזו לזו. רבי יהודה אומר אם יש שער ביניהן אינן מצטרפות. ואם לאו. הרי אלו מצטרפות:  "
        ],
        [
            "כל הבגדים מיטמאין בנגעים. חוץ משל עכו\"ם. הלוקח בגדים מן העכו\"ם יראו בתחלה ועורות הים אינן מטמאין בנגעים חיבר להם מן הגדל בארץ אפילו חוט אפילו משיחה דבר שהוא מקבל טומאה טמא:  ",
            "צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה. אם רוב מן הגמלים אינם מיטמאין בנגעים אם רוב מן הרחלים. מיטמאים בנגעים. מחצה למחצה מיטמאין בנגעים. וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה:  ",
            "העורות והבגדים הצבועים אין מיטמאין בנגעים. הבתים בין צבועים בין שאינן צבועים מיטמאין בנגעים. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר העורות כבתים. ר' שמעון אומר הצבועים בידי שמים מיטמאין. ובידי אדם אינן מיטמאין:  ",
            "בגד ששתיו צבוע וערבו לבן. ערבו צבוע ושתיו לבן. הכל הולך אחר הנראה. הבגדים מיטמאין בירקרק שבירוקים ובאדמדם שבאדומים. היה ירקרק ופשה אדמדם. אדמדם ופשה ירקרק טמא. נשתנה ופשה נשתנה ולא פשה. כאילו לא נשתנה. ר' יהודה אומר יראה בתחלה:  ",
            "העומד בראשון יכבס ויסגיר. העומד בשני ישרף הפושה בזה ובזה ישרף הכהה בתחלה ר' ישמעאל אומר יכבס ויסגיר. וחכמים אומרים אינו זקוק לו. הכהה בראשון יכבס ויסגיר. הכהה בשני קורעו ושורף מה שקרע וצריך מטלית רבי נחמיה אומר אינו צריך מטלית:  ",
            "חזר נגע לבגד מציל את המטלית חזר למטלית שורף את הבגד. הטולה מן המוסגר בטהור. חזר נגע לבגד שורף את המטלית. חזר למטלית הבגד הראשון ישרף והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנין:  ",
            "קייטא שיש בה פספסים צבועים ולבנים. פושין מזה לזה. שאלו את ר' אליעזר. והרי הוא פספס יחיד. אמר להן לא שמעתי. אמר לו ר' יהודה בן בתירא אלמד בו אמר לו אם לקיים דברי חכמים הן. אמר לו שמא יעמוד בו שני שבועות. והעומד בבגדים שני שבועו' טמא. אמר לו חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים. הפשיון הסמוך כל שהוא. הרחוק כגריס והחוזר כגריס:  ",
            "השתי והערב מיטמאים בנגעים מיד. רבי יהודה אומר השתי משישלק והערב מיד. והאונין של פשתן משיתלבנו. כמה יהא בפקעת ותהא מטמא בנגעים. כדי לארוג ממנה שלש על שלש שתי וערב. אפילו כולה שתי אפילו כולה ערב. היתה פסיקות אינה מיטמאה בנגעים. ר' יהודה אומר אפי' פסיקה אחת וקשרה. אינה מיטמאה:  ",
            "המעלה מן הפקעת לחברתה מן הסליל לחברו. מן הכובד עליונה לכובד התחתונה וכן שני דפי חלוק שנראה נגע באחד מהן. הרי השני טהור. בנפש המסכת ובשתי העומד הרי אלו מיטמאין בנגעים מיד ר' שמעון אומר השתי אם היה רצוף מיטמא:  ",
            "נראה בשתי העומד האריג טהור. נראה באריג השתי העומד טהור. נראה בסדין שורף את הנימין נראה בנימין הסדין טהור. חלוק שנראה בו נגע מציל את האומריות שבו. אפילו הן ארגמן:  ",
            "כל הראוי ליטמא טמא מת. אף על פי שאינו ראוי ליטמא מדרס מיטמא בנגעים. כגון קלע של ספינה ווילון ושביס של סבכה. ומטפחות של ספרים וגלגלון ורצועות מנעל וסנדל שיש בהן רוחב כגריס. הרי אלו מיטמאין בנגעים סגוס שנראה בו נגע. ר' אליעזר בן יעקב אומר עד שיראה באריג ובמוכין. החמת והתורמל נראין כדרכן. ופושה מתוכו לאחוריו ומאחוריו לתוכו:  ",
            "בגד המוסגר שנתערב באחרים. כולן טהורים. קצצו ועשאו מוכין טהור ומותר בהנייתו. והמוחלט שנתערב באחרים כולם טמאין. קצצו ועשאו מוכין טמא. ואסור בהנייתו:  "
        ],
        [
            "כל הבתים מיטמאין בנגעים. חוץ משל עובדי כוכבים. הלוקח בתים מן העובדי כוכבים. יראו בתחלה. בית עגול. בית טריגון. בית הבנוי בספינה או באסקריא. על ארבע קורות אינו מיטמא בנגעים. ואם היה מרובע אפילו על ארבע עמודים מטמא:  ",
            "בית שאחד מצדדיו מחופה בשיש אחד בסלע ואחד בלבנים ואחד בעפר טהור. בית שלא היו בו אבנים ועצים ועפר. ונראה בו נגע. ואחר כך הביאו בו אבנים ועצים ועפר טהור. וכן בגד שלא ארג בו שלש על שלש ונראה בו נגע ואחר כך ארג בו שלש על שלש טהור. אין הבית מיטמא בנגעים עד שיהא בו אבנים ועצים ועפר:  ",
            "וכמה אבנים יהו בו. ר' ישמעאל אומר ארבע. ר' עקיבא אומר שמנה. שהיה ר' ישמעאל אומר עד שיראה כשני גריסין. על שתי אבנים. או על אבן אחת. ר' עקיבא אומר. עד שיראה כשני גריסין. על שתי אבנים. לא על אבן אחת. רבי אליעזר ברבי שמעון אומר עד שיראה כשני גריסין. על שתי אבנים. בשני כתלים בזויות. ארכו כשני גריסין. ורחבו כגריס:  ",
            "עצים כדי ליתן תחת השקוף. ר' יהודה אומר כדי לעשות סנדל לאחורי השקוף עפר כדי ליתן בין פצים לחברו. קירות האבוס וקירות המחיצה אינן מיטמאין בנגעים. ירושלים וחוצה לארץ אינן מיטמאין בנגעים:  ",
            "כיצד ראיית הבית. ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר. כנגע נראה לי בבית. אפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי. לא יגזור ויאמר. נגע נראה לי בבית. אלא כנגע נראה לי בבית. וצוה הכהן ופנו את הבית (ובטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית. ואחר כך יבא הכהן לראות את הבית). ואפילו חבילי עצים. ואפילו חבילי קנים. דברי רבי יהודה. ר' שמעון אומר עסק הוא לפנוי. אמר רבי מאיר. וכי מה מטמא לו. אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו מטבילן והן טהורים. על מה חסה התורה. על כלי חרסו. ועל פכו. ועל טפיו. אם כך חסה התורה. על ממונו הבזוי. קל וחמר על ממונו החביב. אם כך על ממונו. קל וחמר על נפש בניו ובנותיו. אם כך על של רשע קל וחמר על של צדיק:  ",
            "אינו הולך לתוך ביתו ומסגיר. ולא בתוך הבית שהנגע בתוכו ומסגיר אלא עומד על פתח הבית שהנגע בתוכו ומסגיר. שנאמר (ויקרא יד, לח) ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים. ובא בסוף השבוע וראה אם פשה וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא. ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים ועפר אחר יקח וטח את הבית. אינו נוטל אבנים מצד זה. ומביא לצד זה. ולא עפר מצד זה. ומביא לצד זה. ולא סיד מכל מקום. אינו מביא לא אחת תחת שתים ולא שתים תחת אחת. אלא מביא שתים תחת שתים. תחת שלש תחת ארבע. מכאן אמרו. אוי לרשע אוי לשכנו. שניהן חולצין. שניהן קוצעין שניהן מביאין את האבנים. אבל הוא לבדו מביא את העפר שנאמר (ויקרא יד, מב) ועפר אחר יקח וטח את הבית. אין חברו מטפל עמו בטיחה:  ",
            "בא בסוף שבוע וראה. אם חזר. ונתץ את הבית את אבניו. ואת עציו. ואת כל עפר הבית. והוציא אל מחוץ לעיר. אל מקום טמא. הפסיון הסמוך כל שהוא. והרחוק כגריס. והחוזר בבתים. כשני גריסין:  "
        ],
        [
            "עשרה בתים הן. הכהה בראשון וההולך לו. קולפו והוא טהור. הכהה בשני וההולך לו קולפו והוא טעון צפרים. הפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ינתץ. לא חזר טעון צפרים. עמד בראשון ופשה בשני. חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. חזר ינתץ. לא חזר טעון צפרים. עמד בזה ובזה. חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. חזר. ינתץ. לא חזר טעון צפרים אם עד שלא טהרו בצפרים נראה בו נגע. הרי זה ינתץ. ואם משטהרו בצפרים נראה בו נגע. יראה בתחלה: ",
            "האבן שבזוית בזמן שהוא חולץ. חולץ את כולו. ובזמן שהוא נותץ. נותץ את שלו. ומניח את של חבירו. נמצא חומר בחליצה מבנתיצה. ר' אלעזר אומר. בית הבנוי ראש ופתין. נראה בראש. נוטל את כולו. נראין בפתין. נוטל את שלו. ומניח את של חברו: ",
            "בית שנראה בו נגע. היתה עליה על גביו נותן את הקורות לעליה נראה בעליה נותן את הקורות לבית. לא היתה עליה על גביו אבניו ועציו ועפרו נתצין עמו. ומציל על המלבנים ועל שריגי החלונות. ר' יהודה אומר מלבן הבנוי על גביו. ניתץ עמו. אבניו ועציו ועפרו מטמאין בכזית ר' אלעזר חסמא אומר במה שהן: ",
            "בית המוסגר מטמא מתוכו. והמוחלט מתוכו ומאחוריו. זה וזה מטמאין בביאה: ",
            "הבונה מן המוסגר בטהור וחזר נגע לבית חולץ את האבנים חזר על האבנים הבית הראשון ינתץ. והאבנים ישמשו את הבית השני בסימנין: ",
            "בית שהוא מיסך על גבי בית המנוגע. וכן אילן שהוא מיסך על גבי בית המנוגע. הנכנס לחיצון טהור. דברי ר' אלעזר בן עזריה. אמר רבי אלעזר. מה אם אבן אחת ממנו מטמא בביאה הוא עצמו לא יטמא בביאה: ",
            "הטמא עומד תחת האילן והטהור עובר. טמא. הטהור עומד תחת האילן והטמא עובר. טהור. אם עמד טמא וכן באבן המנוגעת טהור. ואם הניחה הרי זה טמא: ",
            "טהור שהכניס ראשו ורובו לבית טמא. נטמא. וטמא שהכניס ראשו ורובו לבית טהור. טמאהו. טלית טהורה שהכניס ממנה שלש על שלש לבית טמא נטמאה. וטמאה שהכניס ממנה אפילו כזית לבית טהור טמאתו: ",
            "מי שנכנס לבית המנוגע. וכליו על כתפו. וסנדליו וטבעותיו בידיו. הוא והן טמאין מיד. היה לבוש בכליו. וסנדליו ברגליו. וטבעותיו בידיו. הוא טמא מיד. והן טהורין. עד שישהא כדי אכילת פרס. פת חטין ולא פת שעורים. מיסב ואוכלן בלפתן: ",
            "היה עומד בפנים ופשט ידו לחוץ. וטבעותיו בידיו. אם שהה כדי אכילת פרס. טמאות. היה עומד בחוץ ופשט ידו לפנים וטבעותיו בידיו. רבי יהודה מטמא מיד וחכמים אומרים עד שישהא כדי אכילת פרס. אמרו לר' יהודה מה אם בזמן שכל גופו טמא. לא טימא את מה שעליו עד שישהה כדי אכילת פרס. בזמן שאין כל גופו טמא אינו דין שלא יטמא את מה שעליו עד שישהה כדי אכילת פרס: ",
            "מצורע שנכנס לבית. כל הכלים שיש שם טמאין. אפי' עד הקורות. ר' שמעון אומר עד ארבע אמות כלים מיד טמאין ר' יהודה אומר אם שהה כדי הדלקת הנר: ",
            "נכנס לבית הכנסת עושים לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים. על רוחב ארבע אמות. נכנס ראשון ויצא אחרון. כל המציל צמיד פתיל באהל המת. מציל צמיד פתיל בבית המנוגע. וכל המציל מכוסה באהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע. דברי ר' מאיר. ר' יוסי אומר כל המציל צמיד פתיל באהל המת. מציל מכוסה בבית המנוגע. כל המציל מכוסה באהל המת. אפילו מגולה בבית המנוגע טהור. "
        ],
        [
            "כיצד מטהרין את המצורע. היה מביא פיילי של חרש חדשה. ונותן לתוכה רביעית מים חיים. ומביא שתי צפרים דרור. שחט את אחת מהן על כלי חרש. ועל מים חיים. חפר וקוברה בפניו. נטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת. וכרכן בשירי הלשון. והקיף להם ראשי אגפים וראש הזנב של שניה טבל והזה שבע פעמים לאחר ידו של מצורע. ויש אומרים על מצחו. וכך היה מזין על השקוף שבבית מבחוץ: ",
            "בא לו לשלח את הצפור החיה. אינו הופך פניו לא לים ולא לעיר ולא למדבר שנאמר (ויקרא יד, ז) ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה בא לגלח את המצורע. העביר תער על כל בשרו וכבס בגדיו וטבל. טהור מלטמא בביאה. והרי הוא מטמא כשרץ. נכנס לפנים מן החומה. מנודה מביתו שבעת ימים. ואסור בתשמיש המטה: ",
            "ביום השביעי מגלח תגלחת שניה כתגלחת הראשונה. כבס בגדיו וטבל טהור מלטמא כשרץ והרי הוא טבול יום. אוכל במעשר. העריב שמשו אוכל בתרומה. הביא כפרתו אוכל בקדשים. נמצאו שלש טהרות במצורע ושלש טהרות ביולדת. ",
            "שלשה מגלחין. ותגלחתן מצוה. הנזיר. והמצורע. והלוים וכולן שגלחו שלא בתער. או ששיירו שתי שערות. לא עשו כלום: ",
            "שתי צפרים מצותן שיהו שוות במראה ובקומה ובדמים. ולקיחתן כאחת. אף על פי שאינם שוות כשרות. לקח אחד היום ואחד למחר. כשרות. שחט אחת מהן ונמצאת שלא דרור. יקח זוג לשניה. הראשונה מותרת באכילה. שחטה ונמצאת טרפה. יקח זוג לשניה. הראשונה מותרת בהנאה. נשפך הדם תמות המשתלחת. מתה המשתלחת. ישפך הדם: ",
            "מצות עץ ארז ארכו אמה. ועביו כרביע כרע המטה. אחד לשנים ושנים לארבעה. מצות אזוב. לא אזוב יון לא אזוב כוחלי לא אזוב רומי לא אזוב מדברית. ולא כל אזוב שיש לו שם לווי: ",
            "ביום השמיני מביא שלש בהמות חטאת ואשם. ועולה. והדל היה מביא חטאת העוף. ועולת העוף: ",
            "בא לו אצל האשם. וסמך שתי ידיו עליו ושחטו. וקבלו שני כהנים את דמו. אחד בכלי ואחד ביד. זה שקבל בכלי בא וזרקו על קיר המזבח. וזה שקבל ביד בא לו אצל המצורע. והמצורע טבל בלשכת המצורעים. בא ועמד בשער ניקנור. רבי יהודה אומר לא היה צריך טבילה: ",
            "הכניס ראשו. ונתן על תנוך אזנו. ידו ונתן על בהן ידו. רגלו. ונתן על בהן רגלו. רבי יהודה אומר שלשתם היה מכניס כאחד. אין לו בהן יד. בהן רגל. אזן ימנית. אין לו טהרה עולמית. רבי אליעזר אומר נותן הוא על מקומן. ר' שמעון אומר. אם נתן על של שמאל יצא: ",
            "נטל מלוג השמן ויצק לתוך כפו של חברו ואם יצק לתוך כף עצמו יצא. טבל והזה שבע פעמים כנגד בית קדש הקדשים. על כל הזיה טבילה. בא לו אצל המצורע. מקום שהוא נותן את הדם. שם הוא נותן את השמן שנאמר (ויקרא יד, כח) על מקום דם האשם והנותר מן השמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר לכפר. אם נתן כפר. ואם לא נתן. לא כפר דברי רבי עקיבא. רבי יוחנן בן נורי אומר. שירי מצוה הן בין שנתן בין שלא נתן כפר. ומעלין עליו כאילו לא כפר. חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו משיצק יביא אחר בתחלה. דברי ר' עקיבא. ר' שמעון אומר חסר הלוג. עד שלא נתן ימלאנו. משנתן יביא אחר בתחלה: ",
            "מצורע שהביא קרבנו. עני והעשיר. או עשיר והעני. הכל הולך אחר חטאת דברי ר' שמעון. ר' יהודה אומר. אחר האשם: ",
            "מצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא. ועשיר שהביא קרבן עני לא יצא. מביא אדם על ידי בנו. על ידי בתו. על ידי עבדו ושפחתו. קרבן עני. ומאכילן בזבחים. ר' יהודה אומר. אף על ידי אשתו מביא קרבן עשיר. וכן כל קרבן שהיא חייבת: ",
            " שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם קרב קרבנו של אחד מהם. ומת אחד מהם. זו ששאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע אמר להם יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני: "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}