json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Batra/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

{
    "language": "he",
    "title": "Yachin on Mishnah Bava Batra",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "יכין בבא בתרא",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Yachin",
        "Seder Nezikin"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "<b>השותפין</b><br> בחצר, ויש לכל א' בית פתוח לחצר:"
            ],
            [
                "<b>שרצו לעשות מחיצה בחצר</b><br> שאין בה דין חלוקה, כמבואר לקמן [במ\"ו], להכי קתני \"שרצו\". ונ\"ל דרבותא קמ\"ל, דאפ\"ה לא מצי אמר לא נתרצתי אדעתא דמנהגא, אבל ביש בה דין חלוקה, כופין א' לחבירו לחלוק [קע\"א א' וקע\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>בונין את הכותל באמצע</b><br> דכל אחד יתן מחלקו מקום לחצי עובי הכותל, ולא מצי למימר שלא נתרצה לחלוק על דעת כן, ושדי לו במחיצת נסרים דקה. ומיירי בכבר ביררו חלק כל א', וגם קנו מידן בקניין סודר, או שהחזיק א' בחלקו ע\"י שנעל גדר ופרץ, דאז קנה גם האחר חלק השני [כח\"מ ר\"ג י'], או שהחזיקו שניהן ע\"י הליכה שהלכו בו לאורך ורוחב חלקן, אבל אי ליכא, חד מהנך, אז אפילו קנו מידו, קניין דברים הוא ומצי לחזור בו, מדלא בירר כל א' חלקו [קנ\"ז ב']:"
            ],
            [
                "<b>מקום שנהגו לבנות גויל</b><br> אבנים שאינן חלקות:"
            ],
            [
                "<b>גזית</b><br> אבנים חלקות שגררום במגירה:"
            ],
            [
                "<b>כפיסין</b><br> הוא אריח, שהוא חצי לבינה, והוא טפח ומחצה באורך ג' טפחים [וי\"א על אורך טפח ומחצה וערתוי\"ט עירובין פ\"א מ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>לבינים</b><br> ג' טפחים על ג' טפחים [וי\"א על רוחב טפח ומחצה]:"
            ],
            [
                "<b>בונים</b><br> אף דלהיזק ראיי' די במחיצה דקה, עכ\"פ שמא יפול וקודם שיבנהו יזיקהו בראייה:"
            ],
            [
                "<b>הכל כמנהג המדינה</b><br> כמנהג השותפין כשחולקין. \"והכל\", לאתויי כשנוהגין במחיצת קנים, ובלבד שלא יהיה בה אויר להציץ בו לשל חבירו, דהו\"ל היזק ראייה, ולא מהני מנהג. וכ\"כ בנהגו ביתר מגויל, אינו מנהג:"
            ],
            [
                "<b>בגויל זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים</b><br> דכותל גויל צריך טפח יותר בעביו, מעובי כותל גזית, מפני עוקצין הבולטין בהאבנים שאינן חלקות:"
            ],
            [
                "<b>בכפיסין זה נותן טפחיים וזה נותן טפחיים</b><br> דעובי כותל כפיסין הוא טפח יותר מכותל לבינים, דנותן אריח מכאן ואריח מכאן, וטפח טיט באמצע לחברן יחד, משא\"כ בלבינים, נותן לבינה א' של ג' טפחים לעובי הכותל:"
            ],
            [
                "<b>לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם</b><br> אף שהחזיק בהן א', שותפין אין להן חזקה זה על זה במילי דשותפות [כמ\"ש ב\"מ פ\"י סי' ג']:"
            ],
            [
                "<b>וכן בגנה</b><br> שיש בה דין חלוקה, כמבואר לקמן [מ\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו</b><br> ה\"ק וכן בגינה כשמסופק מנהגן, כמקום שנהגו לגדור דמיא ומחייבין אותו לגדור, אבל בנהגו שלא לגדור, אין מחייבין אותו [קנ\"ח]. מיהו בחצר שיש בו דין חלוקה, אפילו בנהגו שלא במחיצה, מחייבין לבנות, משום דבחצר, שדרך לעשות בה דברי סתר, וגם חבירו מצוי שם תדיר, נפיש היזק ראייה שלו טפי מהיזק ראייה דגינה שאינו רק משום עין הרע, וגם אין חבירו מצוי שם כל כך כבחצר:"
            ],
            [
                "<b>אבל בבקעה</b><br> מקום שדות תבואה שאינו מצוי חבירו שם כלל רק בשעת קצירה, משא\"כ בגינה מלקט ירק היום ומחר. גם נכנס בה לניכוש:"
            ],
            [
                "<b>מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו</b><br> ה\"ק מסתמא כמקום שנהגו שלא לגדור דמי, ואין מחייבין אותו:"
            ],
            [
                "<b>ועושה חזית</b><br> לשון ראייה שמטיח סיד בכותל אמה על אמה, שיחזו לסימן להכיר שהכותל שלו:"
            ],
            [
                "<b>מבחוץ</b><br> ר\"ל לצד חבירו יעשה הסימן, דאל\"כ יעשה חבירו גם הוא חזית, ויאמר שהכותל בשותפות, אבל אין לחוש השתא נמי יקלפו חבירו. דקלופה ניכר הוא:"
            ],
            [
                "<b>אם עשו מדעת שניהן בונין את הכותל באמצע ועושין חזית מכאן ומכאן</b><br> מיירי שקידם א' ועשה חזית."
            ],
            [
                "<b>המקיף את חבירו משלש רוחותיו</b><br> שקנה ג' שדות סביב שדה חבירו לג' מצריה."
            ],
            [
                "<b>ואת השניה ואת השלישית</b><br> ונמצא שדה הפנימי מוקף מג' רוחותיו:"
            ],
            [
                "<b>אין מחייבין אותו</b><br> אין הניקף מחוייב ליתן סיוע להמקיף להוצאות הכתלים מדלא אהני ליה מידי, שעדיין קרקע שלו פתוח:"
            ],
            [
                "<b>רבי יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל</b><br> לתת סיוע להכותלים כפי הצריך לשדהו. ודוקא שהתרצה הפנימי שיבנה החיצון הג' כותלים על מקום של שניהן, דאז הנאת שניהן שוה גם בגוף הכותלים. ולת\"ק בכה\"ג אינו נותן רק כפי הוצאות חצי מחיצת קנים, וקיי\"ל כר\"י. מיהו כשגדר החיצון הרביעית, אז דוקא בעשה הגדר בינו ובין הניקף אז צריך פנימי ליתן סיוע, אבל בגדר מבחוץ, א\"צ פנימי ליתן כלום, אבל אם הפנימי עשה הרביעית, אפילו אם החיצון עשה ג' רוחות שבחוץ, צריך פנימי ליתן סיוע, כפי הצריך בגדר שבינו לחיצון [קנ\"ח ו'], ואף דאמרי' לעיל דבשדה לא נהגו לגדור. הנ\"מ משום היזק ראייה, אבל הכא עכ\"פ נהנה שלא יכנסו הבהמות לשדהו:"
            ],
            [
                "<b>כותל חצר</b><br> של שותפין:"
            ],
            [
                "<b>עד ארבע אמות</b><br> בגובה, כדי למנוע היזק ראייה:"
            ],
            [
                "<b>בחזקת שנתן</b><br> ר\"ל כל א' נאמן לומר שנתן חצי ההוצאות, מדידוע לכל שצריך כל א' לסייע, ולולא שנתן היה כופהו בב\"ד. [וכ' רב\"י ח\"מ קנ\"ז, דהאי עד ד' אמות, קאי אלמעלה שעד ד\"א מחייבין אותו, וקאי נמי אלמטה דעד ד\"א הוא בחזקת שנתן. ולפעד\"נ דכה\"ג אשכחן טובא. דבכל דוכתא שצריך התנא להכפיל המלות, מסתגי בחד, דוגמת זה [נדה דל\"ו ב'] המקשה נדה, והיה צ\"ל נדה נדה, וכ\"כ [טהרות פ\"ט מ\"ג] משקין טמאין, והיה צ\"ל טמאין טמאין, ועי' רתוי\"ט שם] :"
            ],
            [
                "<b>אין מחייבין אותו</b><br> אפילו היה כך הכותל קודם שנפל:"
            ],
            [
                "<b>סמך לו כותל אחר</b><br> לאחר שבנה הא' למעלה מד' ולא סייעו חבירו, סמך חבירו כותל אחר כנגד כותל זה או בצדו, כדי לסכך על גבן:"
            ],
            [
                "<b>מגלגלין עליו את הכל</b><br> כל המגיע לחלקו, אף שאין הנאתו כהנאת אחר. [ואף דכל זה נהנה וזה לא חסר כופין על מדת סדום. ומה\"ט הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, והמשכיר גברא דלא עביד למיגר, א\"צ להעלות לו שכר. היינו בכבר נהנה, ולא ברוצה ליהנות לכתחילה [כח\"מ שס\"ג ס\"ו]. ואף דברוצה לחלוק שדה השותפין באופן שיקח אחד חלקו סמוך לשדה אחר שלו, י\"א דכופין על מדת סדום מה\"ט [כח\"מ קע\"ד א']. נ\"ל דהכא שאני שהוציא הלה ממון, להכי מסתבר שכל דבר שב' השותפין נהנין ממנו. יתן כל א' חלקו לזה, אבל התם י\"ל דלא מסתבר דבשביל שזה נהנה יתן דמים לחבירו, וכקיצור צנור [ח\"מ קנ\"ז פ\"ז], וכפתיחת חלון לרשות שאינו מזיקו [קנ\"ד סט\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>בחזקת שלא נתן</b><br> מדאין זה פשוט לכל שיצטרך לסייע. ולהכי ישבע חבירו בנקיטת חפץ ויטול [קנ\"ז]. וכל היכא דצריך להביא ראי' שלא נתן, דוקא באמרו עדים שביום שאמר זה שנתן, עמהם היה ולא נתן, דאל\"כ, לא ראינו אין ראי':"
            ],
            [
                "<b>עד שיביא ראיה שנתן</b><br> מיהו בבנה בניין קבוע, הו\"ל בחזקת שנתן [שם]:"
            ],
            [
                "<b>כופין אותו</b><br> לבן חצר:"
            ],
            [
                "<b>לבנות בית שער</b><br> חדר שלפני השער שיושב שם שומר הפתח למנוע הכל מלכנס לחצר:"
            ],
            [
                "<b>ודלת</b><br> דאף שיש שומר צריך דלת לשמירה בלילה [ודלא כרמ\"ז]. וה\"ה כל דבר הנצרך מאוד בחצר, אבל לקישוטים שבה א\"צ ליתן [קס\"א]:"
            ],
            [
                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל החצרות ראויות לבית שער</b><br> דבאינה סמוכה לר\"ה א\"צ. וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
            ],
            [
                "<b>כופין אותו</b><br> לבן עיר:"
            ],
            [
                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל העיירות ראויות לחומה</b><br> דבאינה סמוכה למלכות אחרת א\"צ. וקיי\"ל כת\"ק [קס\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>ויהא כאנשי העיר</b><br> ליתן סיוע להנ\"ל ולמס:"
            ],
            [
                "<b>הרי הוא כאנשי העיר מיד</b><br> וי\"א אפי' רק שכר בה דירה לשנה [שם]. ודוקא בשאר נתינות, אבל לצדקה ל' יום, וג' חדשים לתמחוי, ולכסות עניים ז' חדשים, ולקברות עניים ט' חדשים, וי\"א דלכולן בל' יום סגי [י\"ד רנ\"ו ה']:"
            ],
            [
                "<b>וארבע אמות לזה</b><br> ד' אמות מרובעות לכל א', חוץ מד' אמות מרובעות לכל פתח ופתח של בית. ואם רוחב הפתח יותר מארבע אמות, נותנין ד' אמות לתוך משך החצר ברוחב כל הפתח [קע\"א ג']:"
            ],
            [
                "<b>ותשעה קבין לזה</b><br> הוא ג' אלף ותש\"ן אמה, באמות מרובעין, והוא ס\"א אמה על ס\"א אמה בקירוב:"
            ],
            [
                "<b>ותשעת חצאי קבין לזה</b><br> ולא נקט ד' קבין וחצי, היינו מדבעי למנקט המנין דנקט ת\"ק, ומצינו דוגמת זה בב\"מ [פ\"ג מ\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>וחצי קב לזה</b><br> הוא ר\"ח אמות מרובעות, והוא י\"ד על י\"ד אמה בקירוב:"
            ],
            [
                "<b>רבי עקיבא אומר בית רובע</b><br> כדי לזרוע שם רובע הקב. והוא י' אמות וחומש מרובע:"
            ],
            [
                "<b>ולא את הטרקלין</b><br> [שלאסס] נקרא בלשון יון [טראכלום]:"
            ],
            [
                "<b>ולא את המורן</b><br> מגדל קטן שבונין בגנה:"
            ],
            [
                "<b>ולא את השובך</b><br> [טויבענשלאג]:"
            ],
            [
                "<b>ולא את בית הבד</b><br> בית לעצור הזיתים:"
            ],
            [
                "<b>בזמן שאין שניהם רוצים</b><br> אז אין אחד יכול לכוף חבירו לחלוק, אבל יכול לכופו לומר קנה חלקי או אקנה חלקך, ודוקא בשוייו [שם]:"
            ],
            [
                "<b>יחלוקו</b><br> משום סיפא נקט לה, א\"נ דקמ\"ל דאין כאן משום בל תשחית מדלא סגי בלא\"ה:"
            ],
            [
                "<b>וכתבי הקודש</b><br> כ\"ד ספרי תנ\"ך:"
            ],
            [
                "<b>לא יחלוקו</b><br> ודוקא שהן בכרך א', או בב' כרכים, אבל הן מענין א' [קע\"ג א'], אבל בב' לטיבותא שהן בב' כרכים וב' עניינים, חולקין:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>לא יחפור אדם בור</b><br> עגול:"
            ],
            [
                "<b>ולא שיח</b><br> חפירה בעומק, וארוך וקצר:"
            ],
            [
                "<b>ולא מערה</b><br> מקורה. וה\"ה חריצין ונעיצין [עי' ב\"ק פ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>ולא אמת המים</b><br> [פלוס [בראבען], אף דעדיף מנברכת, דהרי מים חיים בתוכה, אפ\"ה צריך הרחקה:"
            ],
            [
                "<b>ולא נברכת כובסין</b><br> חפירה מרובעת לשרות שם בגדים לכביסה. וקמ\"ל דאף דאין מצויין בה תמיד מים כבאמת המים, אפ\"ה צריך להרחיק [ואף דאמה ונברכת כ\"ש הן משיח ובור וכו'. י\"ל דקמ\"ל בור ושיח וכו' אף דעמוקי' טפי. סגי בהרחקת ג\"ט, וקמ\"ל הנהו דאף דאינן עמוקים כ\"כ, אפ\"ה צריך ג\"ט להרחיק] :"
            ],
            [
                "<b>אלא אם כן הרחיק מכותל חבירו שלשה טפחים</b><br> ר\"ל מכותל בורו, וכותל הבור ג\"כ ג' טפחים, נמצא מחלל בור לחלל בור מרחק ו' טפחים. ואפילו אין לחבירו בור, צריך להרחיק מקצה גבולו ג' טפחים, דשמא יעשה גם חבירו בור ונ\"ל דנקט מכותל חבירו דאפילו יש שם כותל מצי למימר שמא יסתור כותלו ויחפור שם גם הוא בור ולהכי צריך להרחיק:"
            ],
            [
                "<b>וסד בסיד</b><br> את כותל הבור, שלא יתלחלח קרקע חבירו ממימיו:"
            ],
            [
                "<b>מרחיקין את הגפת</b><br> פסולת הזיתים שנעצרו [עהלדריזען] בל\"א:"
            ],
            [
                "<b>ואת הסלעים</b><br> אבנים, משום שמרפים ומרטיבין הכותל בזיעתן:"
            ],
            [
                "<b>וסד בסיד</b><br> להכי לא כלל הך בבא ברישא, דהכא סד כותל חבירו ורק בסיד מועט, מדיש רק זיעה מועטת, ועוד דבהני בסד לחוד סגי:"
            ],
            [
                "<b>מרהיקין את הזרעים</b><br> ר\"ל לזרוע שם, מדמרטיבין הכותל אף שלא ישקום:"
            ],
            [
                "<b>ואת המחרישה</b><br> אף שחורש רק סביב האילנות, החרישה מרפה יסוד הכותל:"
            ],
            [
                "<b>ואת מי רגלים</b><br> שכשמשתין ממסמס לבינים שאינן שרופים שבכותל. מיהו בשרופים דינן ככותל אבנים, שמרחיק ממנה רק טפח:"
            ],
            [
                "<b>ומרחיקין את הרחים</b><br> קטנה של יד, שמניד הכותל, וברחיים גדולה צריך טפי, וכן כל מלאכה שיש בה הקשה. ואפילו נבנה כותל החצר אחר שבנה המזיק כל הנהו, אפ\"ה צריך המזיק להרחיק [קנ\"ה ז' וט\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>שלשה מן השכב</b><br> הוא אבן התחתון של הרחיים:"
            ],
            [
                "<b>שהן ארבעה מן הרכב</b><br> הוא אבן העליון, שהתחתון רחב ממנו טפח לכל צד סביב, ונקט שכב שממנו יכול למדוד מכוון. ואע\"ג שהוא בעצמו אינו מזיק, דמינח נייח, ונקט רכב, מדהוא המזיק בנדנודו:"
            ],
            [
                "<b>ואת התנור</b><br> ירחיק מהכותל:"
            ],
            [
                "<b>שלשה מן הכליא</b><br> הוא בסיס התנור:"
            ],
            [
                "<b>שהן ארבעה מן השפה</b><br> שפת התנור, והבסיס בולט טפח סביב לתנור. מיהו כותל התנור בכלל הד' טפחים [שם ח']. ונקט כליא שממנו יכול למוד מכוון בצמצום, ונקט תו שפה מדשם האש, ומשם יש לחוש לנזק:"
            ],
            [
                "<b>אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות</b><br> רווח מפי התנור עד התקרה, שלא ידליק לתקרה ויוזקו השכנים:"
            ],
            [
                "<b>צריך שיהא תחתיו מעזיבה</b><br> טיח טיט ואבנים:"
            ],
            [
                "<b>שלשה טפחים</b><br> שלא ידליק לתקרת העליי' וע\"ג צריך ד' אמות:"
            ],
            [
                "<b>ובכירה טפח</b><br> למעזיבה, מדאין היסיק' גדול כבתנור:"
            ],
            [
                "<b>ואם הזיק משלם מה שהזיק</b><br> אף שהרחיק כדינו:"
            ],
            [
                "<b>אלא שאם הזיק פטור מלשלם</b><br> וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
            ],
            [
                "<b>תחת אוצרו של חבירו</b><br> שחמימותן מזיק לפירות שבאוצר:"
            ],
            [
                "<b>ולא רפת בקר</b><br> להכי לא כלליה תנא בהדי חנות. דהתם טעמא משום חום, והכא משום ריח:"
            ],
            [
                "<b>באמת</b><br> ר\"ל הלכה פסוקה בלי גימגום הוא:"
            ],
            [
                "<b>ביין התירו</b><br> בכל הנך דלעיל מותר לעשותן תחת אוצר יין של חבירו שהחום משביח ליין שבא\"י:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא רפת בקר</b><br> דהריח קשה ליין:"
            ],
            [
                "<b>חנות שבחצר</b><br> ר\"ל הבא לעשות חנות בחצר:"
            ],
            [
                "<b>ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין</b><br> רק עושה וכו':"
            ],
            [
                "<b>ולא מקול הרחים</b><br> מדכבר החזיק. ודוקא בקול קטן, אבל בקול שיש בו נדנוד קרקע, אפילו החזיק כמה שנים לא מהני [קנ\"ה ל\"ו], וי\"א דבקול קטן אפילו לא החזיק שרי [קנ\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>ולא מקול התינוקות</b><br> שלומדי תורה אפילו לא החזיק, וה\"ה כל קול מילי דמצוה [שם]:"
            ],
            [
                "<b>מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו</b><br> כעין ד:"
            ],
            [
                "<b>לא יסמוך לו כותל אחד</b><br> שיהיו ג' הכותלים כעין ת :"
            ],
            [
                "<b>אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות</b><br> שיהי' המקום שבין ב' הכותלים רחב לדריסת בני ר\"ה, דדריסתן מועלת לחזק יסוד הכותל. ודוקא בעיר חדשה שאינה עומדת עדיין ס' שנה [ולרתוי\"ט, שאדם זוכר מתי נבנת] אבל ישנה, כבר נדושו היסודות היטב. וכ\"כ כותל שאין ארכה ד' אמות א\"צ לחזקה:"
            ],
            [
                "<b>והחלונות</b><br> ר\"ל בבא לבנות כותל נגד חלונות חבירו. צריך להרחיק מהן בהמשך, מלמעלן וכו':"
            ],
            [
                "<b>מלמעלן</b><br> אם ראש הכותל גבוה מהחלונות, צריך שיהיה גבוה מהחלונות ד' אמות:"
            ],
            [
                "<b>ומלמטן</b><br> דאם הכותל נמוך מהחלונות, צריך שיהיה ראש הכותל נמוך מהחלונות ד' אמות. וזה, משום היזק ראייה, שלא יעמיד עליה ויציץ לתוך חלון חבירו:"
            ],
            [
                "<b>ומכנגדן</b><br> אם הכותל עובר כנגד החלון, צריך להרחיקה מהחלון ד' אמות שלא יאפיל אורו:"
            ],
            [
                "<b>ארבע אמות</b><br> וכל זה, משום דהחזיק זה בחלונו כדינו, וכלקמן, ולהכי כל הרוצה לפתוח חלון למקום שאינו מזיק עדיין לחבירו, יכול חבירו למחות בו, דשמא יבנה הוא אח\"כ סמוך להחלון, ויטעון שקנה החזקה זאת ממנו לפתוח חלון לחצירו, מיהו אף שיכול למחות, אם לא מיחה, אין שתיקתו מחילה, מדאין מזיקו עדיין [קנ\"ד ט\"ז]. אבל בפתח חלון לחצר חבירו, הוה שתיקתו מחילה לגבי היזק ראייה [שם ז'], ודוקא בעשה מעשה שפתח חלון, אבל חצר השותפין, אף שהיה כמה שנים בלי מחיצה ביניהן, יכול לכופו לעשותה השתא [שם ח']:"
            ],
            [
                "<b>מרחיקין את הסולם מן השובך</b><br> של חבירו."
            ],
            [
                "<b>כדי שלא תקפוץ הנמיה</b><br> [מארדער] שטורף היונים אע\"ג שיש ביניהן כותל צריך להרחיק מהכותל ד' אמות, ואפילו לר' יוסי במשנה י' דס\"ל על הניזק להרחיק א\"ע, הכא שאני דזימנן כמעט שהעמיד הסולם תקפוץ הנמיי' ולהכי חשבינן ליה כמזיקו בידים:"
            ],
            [
                "<b>ואת הכותל מן המזחילה</b><br> שרוצה לבנות כותל נגד אורך המזחילה [דאכרעננע בל\"א]:"
            ],
            [
                "<b>כדי שיהא זוקף את הסולם</b><br> לעלות לתקן מזחילתו שהחזיק בה [קנ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה</b><br> דאוכלין זרעונים הנשטחות בחצרות להתיבש מיהו ביש נ' אמה שרי אפילו אינן שלו דשאני הכא מסיפא דאינו מצוי חוץ לעיר זרעונים שטוחים:"
            ],
            [
                "<b>ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח</b><br> שלא יפסידו שדות אחרים:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר בית ארבעת כורין</b><br> ר\"ל כור לכל רוח סביב בעיגול. והיא 6/7 273 אמות מרובע בקירוב:"
            ],
            [
                "<b>מלא שגר היונה</b><br> ר\"ל כך מרוצת פריחתן בפעם א'. ולת\"ק כיון דבחמשים אמות מלו כרסייהו, לא אכלי טפי:"
            ],
            [
                "<b>ואם לקחו</b><br> כשכבר בנוי כך:"
            ],
            [
                "<b>אפילו בית רובע</b><br> ר\"ל אפילו אינו מרוחק משדה חבירו רק י' אמות וחומש:"
            ],
            [
                "<b>הרי הוא בחזקתו</b><br> דטענינן ללוקח לומר דהמוכר עשאו ברשות, ואפילו נפל חוזר ובונהו מה\"ט [שם]:"
            ],
            [
                "<b>ניפול</b><br> ר\"ל גוזל קטן ורך:"
            ],
            [
                "<b>הנמצא בתוך חמשים אמה</b><br> משובך:"
            ],
            [
                "<b>הרי הוא של מוצאו</b><br> דמעוברי דרכים נפל ואין בו סימן:"
            ],
            [
                "<b>נמצא בין שני שובכות</b><br> תוך נ' לשניהן:"
            ],
            [
                "<b>קרוב לזה שלו</b><br> וכולה מתני' לא שייכא הכא רק באלו מציאות [ב\"מ], רק נקט' הכא מדדמי לדלעיל בשיעור נ' אמה. מיהו אם יוני שובך א' מרובין מבחבירו, רוב וקרוב רוב עדיף [ר\"ס ח']. ואי\"ל בל\"ז ניחש לרובא דעלמא, דהרי היכא דליכא חזקת ממון וודאי, הולכין גם בממון אחר הרוב. י\"ל דמיירי בנמצא בשביל של כרמים, או בכל מקום מוגבל. כעיר שרובא ישראל, וא\"כ כל מקום שיש רובא דאית' קמן ורובא דליתא קמן*), דאיתא קמן עדיף [כך נ\"ל]:"
            ],
            [
                "<b>עשרים וחמש אמה</b><br> מפני נוי העיר, ובארץ ישראל מיירי:"
            ],
            [
                "<b>ובחרוב</b><br> [באקסהארנבום] שפריו דומה לקרן עז, והאוכל מפריו נתרפא מחולי הנקרא זאדברעננען בל\"א, ולכן נקרא גם כן זאדשאטענבוים בל\"א:"
            ],
            [
                "<b>ובשקמה</b><br> עץ תאנה יערי ובל\"א נקרא [זיקעמארעס]:"
            ],
            [
                "<b>חמשים אמה</b><br> דענפיהן מרובין:"
            ],
            [
                "<b>אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה</b><br> דמגנה יופי העיר."
            ],
            [
                "<b>ואינו נותן דמים</b><br> כל יושב העיר פטור מלשלם דמי האילן:"
            ],
            [
                "<b>קוצץ ונותן דמים</b><br> כל יושב העיר משלם להיזיקו של זה:"
            ],
            [
                "<b>קוצץ ואינו נותן דמים</b><br> דבני העיר נקראים מוחזקים, מדעכ\"פ צריך לקצוץ, אח\"כ אמרי' המוציא מחבירו עליו הראיה:"
            ],
            [
                "<b>מרחיקין גודן קבוע</b><br> שזורין שם תבואה הרבה:"
            ],
            [
                "<b>חמשים אמה</b><br> שלא יזיק המוץ לבני העיר:"
            ],
            [
                "<b>לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח</b><br> שלא יזיק המוץ לנטיעות וניר של חבירו, והיינו דמסיים ומרחיק וכו':"
            ],
            [
                "<b>כדי שלא יזיק</b><br> ר\"ל במתני' דלעיל, הוא משום נוי העיר ואין בידן למחול לנוול עיר ארץ ישראל, מה שאין כן הכא ה\"ט משום היזקו ובידו למחול:"
            ],
            [
                "<b>ואת הבורסקי</b><br> בית לעיבוד עורות:"
            ],
            [
                "<b>מן העיד חמשים אמה</b><br> משום ריח רע:"
            ],
            [
                "<b>אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר</b><br> דרוח מזרחית חמה ואינה מזקת כל כך. ומדלא קאמר נמי כן בנבילות וקברות ש\"מ בנבילות ובקברות שרי. דנבילות מדלא קביע שלבסוף יסחבוה כלבים וחיות, ובקברות מדאתקבר וגם בשניהן אינו מסריח רק עד שיכלה הבשר. אבל לכאורה תמוה דכשיש כאן ב' עיירות א' במזרח וא' במערב יהיה הרווח שביניהן מותר לעיר המערבי ואסור למזרחי ואיך תחשב הרווח זה חמה לזו וצוננת לזו. וי\"ל דעיר המערבי מה\"ט שרי לעשות בורסקי בהרווח שבין ב' העיירות מדאין לה לחוש לריח רע שיובא לעירה ע\"י שום רוח דאי רוח מזרח, הרי אינו נושבת בחוזק, ואי משום רוח מערבית הרי אינו נושא הריח לעירם, אלא אדרבה ישאוהו להלן דחוק מעירם, ואם באמת יש עיר אחרת במזרח בסמוך שם שאפשר שיגיע לשם הריח, באמת אסור לעיר המערבי לעשות שם בורסקי, אבל במערב העיר אסור לעשות בורסקי, אפילו אין עיר אחרת סמוך לשם, דנהי דאין להן לתוש לרוח מזרחי אפילו אם היה חזק, דהרי הוא נושב ממזרח למערב, וירחיק הריח מהעיר, עכ\"פ כשישיב רוח מערבי החזק יביא הריח להעיר:"
            ],
            [
                "<b>רבי עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה</b><br> דמתפללין לאותה צד, דשכינה במערב. [ואף דמלא כל ארץ כבודו. אפ\"ה כמו שיש חילוק בין כח הנשמה שבלב לכחה שבשאר אברים. כ\"כ מבשרי אחזה אלהי, דאין קדושת אלהותו ית' והשגחתו בכל מקום בשוה, תדע וכי ס\"ד שתהיה השראת שכינתו ית' ח\"ו במקום הטינופת והטומאה שוה כבמקום הטהרה והקדושה. וגם מתנ\"ך מוכח שאין השגחה מהקב\"ה שוה בכל אדם, ובכל זמן, ובכל מקום, דהחילוק שבין אדם לאדם מבואר, דכתיב עיני ה' אל צדיקים וברשעים כ' והסתרתי פני מהם, והחילוק שבזמן נזכר ג\"כ בכתוב, בעת רצון עניתיך, והחילוק שבמקום ג\"כ מבואר בכתוב, דכתיב והיה עיני ולבי שם כל הימים. ואמרי' בספרי, כתוב א' אומר הנה עיני ה' משוטטות בכל הארץ, וכתוב א' אומר והיה עיני ולבי שם כל הימים. כביכול אין עיני ולבי אלא שם. והארכתי בזה הרבה בדרשותי. ואין כאן המקום להאריך, אבל עכ\"פ שמעינן מהנ\"ל שיש לומר שרוח א' מסוגל להשראת שכינתו ית' יותר ממקומות אחריה. וחז\"ל גלו לנו שהוא צד מערב, כדאמרי' בש\"ס הכא. אמנם תמיהני מאוד האיך אפשר לומר שיהיה מערב אסור ומזרח מותר. הגע בעצמך כשיהיו ב' עיירות זה אחורי זה, הראשון במזרח והשני במערב יהיה א\"כ הרווח שביניהן אסור לבני עיר שבמזרח משום דהרווח להם במערב. ולהעיר שבמערב יהיה אותו רווח בעצמו מותר לבורסקי, משום דהרווח ההוא להם במזרח עירם, וא\"כ יש לתמוה ג\"כ, אם שכינה במערב לעיר שבמזרח, איך יהיו בני עיר שבמערב מותרים להעמיד שם בורסקי. וראיתי לרבעתו\"ס כאן [ד\"ה וצבא] שהקשו וז\"ל וא\"ת בלילה נמי למזרח משתחוים. וי\"ל דאין לנו ללמוד רק ממה שאנו רואין עכ\"ל. א\"כ יש לישב קצת קושיתינו, דאף דהרווח שבין ב' העיירות, הוא מערב לזאת ומזרח לזאת, עכ\"פ דנינן לכל עיר כפי מה שנראה להן. ואותן שנראה להן אותו הרווח כמזרח מותר, וכמערב אסור. ועדיין לא נחה דעתי דהרי כל כדור הארץ עגול הוא, ואין שם נקודה שנכנהו מזרח ולא יהיה גם כן מערב, דבעלות לשם השמש הוא מזרח, ובהתעלמה משם נקרא מערב. ואיך א\"כ נוכל לומר שכינה במערב. ולכן נלפע\"ד דשכינה במערב דבר נעלם ונשגב משכל אנושי, ואנן רק ניחש לשמא הכא ובברכות [דס\"א ב'], כדחיישי לשמא באף מי רגלים יפין לה [כרט\"ז בא\"ח קל\"ב סק\"ב ע\"ש]. ולא קיי\"ל כר\"ע:"
            ],
            [
                "<b>מרחיקין את המשרה</b><br> ר\"ל לשרות פשתן:"
            ],
            [
                "<b>ואת הכרישין</b><br> לזרוע [קרעססע]:"
            ],
            [
                "<b>ואת החרדל</b><br> ר\"ל לזרוע [זענף]:"
            ],
            [
                "<b>מן הדבורים</b><br> בכוורתם, בכולן ירחיק נ' אמה, מדמזיקין זל\"ז:"
            ],
            [
                "<b>רבי יוסי מתיר בחרדל</b><br> דמצי א\"ל הרי גם אני ניזק, שדבוריך אוכלין ומפסידין חרדלי. וקיי\"ל דבכולן די בשירחיק ג' טפחים כדי שלא יהיה ההיזק רק ע\"י גירי דיליה [קנ\"ה ל\"א]:"
            ],
            [
                "<b>עשרים וחמש אמה</b><br> מפני השרשים אבל בור מאילן א\"צ להרחיק אלא קוצץ ויורד כסוף מי\"ב, והטעם דאין האילן נפסד עי\"ז, משא\"כ בור נפסד משרשי אילן שבאין לתוכו שהשרשים מתפשטים ממנו לצד מטה ולמן הצד:"
            ],
            [
                "<b>ובחרוב ובשקמה</b><br> ששרשיהן מרובין:"
            ],
            [
                "<b>בין מלמעלה בין מן הצד</b><br> ר\"ל בין שאחד מהן למעלה בהר, ובין ששניהן על קרקע שוה:"
            ],
            [
                "<b>אם הבור קדמה</b><br> ונטע הלה ולא הרחיק:"
            ],
            [
                "<b>קוצץ ונותן דמים</b><br> בעל הבור לבעל האילן:"
            ],
            [
                "<b>לא יקיץ</b><br> דהמוציא מחבירו עליו הראיה:"
            ],
            [
                "<b>וזה נוטע בתוך שלו</b><br> דמדלא בא ההיזק מיד כשנטע, רק אחר זה בא הנזק ממילא, רשאי. והכי קיי\"ל [שם ל\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו</b><br> בין לשדה אילן או תבואה:"
            ],
            [
                "<b>אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות</b><br> דהיינו כפי צורך רווח לחרישה, ובאין חורשין לאילנות, אינו מרחיק כלל [שם כ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>ואחד כל אילן</b><br> אף שאין הפסדן מרובה כגפנים, מרחיק כלעיל."
            ],
            [
                "<b>וזה סומך לגדר מכאן</b><br> קמ\"ל דלא חיישינן שמא ברוב הימים יפול הגדר ויוכרח עי\"ז לעשות גדר חדש שלא כדין [פ\"א מ\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>מעמיק שלשה טפחים</b><br> בעל השדה מותר לקצץ השרשים בעומק ג' טפחים:"
            ],
            [
                "<b>היה חופר</b><br> בעל השדה, אם היה חופר בשדהו בור וכו':"
            ],
            [
                "<b>והעצים שלו</b><br> של בעל השדה, וארישא נמי קאי. מיהו תוך ט\"ז אמה מהאילן, דהיינו כדי יניקת האילן, השרשים הנקצצים הן לבעל האילן [שם]. ואילה\"ק*) מלעיל שלהי ב\"מ, ומה התם שגוף הירק עומד באויר התחתון אפ\"ה אמרינן רואין מהיכן ירק זה חי, מכ\"ש הכי שכולו טמון בשדה חבירו נאמר רואין מהיכן שורש זה חי. י\"ל הכא שאני מדהשתרשו השרשים לצדדים וכל בעלי שדות. הסמוכי' זל\"ז מחלו להדדי יניקת השרשים בקרקעיתם, כל עוד שלא יצטרכו הם בעצמן להקרקע. תדע, דאל\"כ גם מפירות גוף האילן יהיה יכול לטעון השכן חלק, מדינקו השרשים מקרקעיתו. אלא כדאמרן. ומה\"ט לא דמי נמי לשטף נהר זיתיו [ב\"מ פ\"ח מ\"ה] ודו\"ק:"
            ],
            [
                "<b>קוצץ</b><br> הענפים:"
            ],
            [
                "<b>מלא המרדע</b><br> בגובה בכדי שהמוליך השוורים לחרוש, יהיה יכול לנשא המרדע [פייטשע בל\"א], כשמוליך השוורים:"
            ],
            [
                "<b>על גבי המחרישה</b><br> שלא יעכבוהו כשיחרוש. ונ\"ל דכשהתרצה סתם להניח הענף, אפ\"ה*) חולקין בפירות [כשלהי ב\"מ]:"
            ],
            [
                "<b>ובחרוב ובשקמה</b><br> שצלן עב:"
            ],
            [
                "<b>כנגד המשקולת</b><br> [זענקבלייא], והוא חוט שיש לבוני החומה, כדי לראות בה אם הרום שוה בהחומה, ור\"ל קוצץ כל הנוטה מעבר למצר שלו:"
            ],
            [
                "<b>בית השלחין</b><br> ר\"ל ואם השדה שנוטה האילן לתוכו הוא בית השלחין, דהיינו שדה יבישה:"
            ],
            [
                "<b>כל האילן</b><br> אפילו אינו חרוב ושקמה:"
            ],
            [
                "<b>כנגד המשקולת</b><br> כל גובה בענפים שכנגד השדה. שמונע הטל והגשם מלהרטיב"
            ],
            [
                "<b>אבא שאול אומר כל אילן סרק כנגד המשקולת</b><br> מדאין קציצתו היזק כל כך וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
            ],
            [
                "<b>או חבילי זמורות</b><br> וא\"צ כדי רווח הרוכב, מדגחין ועובר תחתיו:"
            ],
            [
                "<b>כל האילן כנגד המשקולת מפני הטומאה</b><br> שמא יאהיל על טומאת מת, ויטמא לכל העובר תחתיו אז, דרק בחצר לא שכיח מת משא\"כ בר\"ה. והלכה כת\"ק מדאינו מזיק בידים רק ע\"י גירא דליה, ותו דגם בר\"ה לא שכיח מת, דניחש שיאהיל אז:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>חזקת הבתים</b><br> דכל המביא עדים שקרקע זו שלו הוא, אין אחר יוכל להחזיק בה בלי שטר, אם לא שיביא עדים שהשתמש בה ג' שנים באין מוחה, דעד ג' שנים מזדהר אינש בשטריה, טפי לא, ואפילו מודה המחזיק שלא היה לו שטר מעולם, שקנה השדה בלא שטר, עכ\"פ נאמן אחר ג' שנים במגו דטען שהיה לו שטר ואבד, משא\"כ תוך ג' שנים מדלית לי' מגו, קרקע בחזקת בעליה עומדת:"
            ],
            [
                "<b>והשובכות</b><br> [טויבענשלאג]:"
            ],
            [
                "<b>ובית הבדין</b><br> לעצור השמן:"
            ],
            [
                "<b>ובית השלחין</b><br> שדה יבישה שצריך להשקותה. ומדיש לה מעין להשקותה היא עושה פירות תדיר:"
            ],
            [
                "<b>והעבדים</b><br> אף דקיימא לן גודרות [ר\"ל צאן וה\"ה כל בעל חי] אין להן חזקה [קל\"א]. י\"א דהיינו רק שאינן כמטלטלין שכשמוחזק בהן אף שיש לאחר עדים שהיו שלו, נאמן המחזיק לומר לקחתי [קל\"ג], אבל בגודרות לא מהני חזקתו, דשמא מאליו נכנס לרשות המחזיק, אבל בהחזיק ג' שנים. גם בגודרות מהני. והכי קיי\"ל [ש\"ך ח\"מ קל\"ה סק\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>וכל שהוא עושה פירות תדיר חזקתן שלש שנים מיום ליום</b><br> ר\"ל רצופות [ח\"מ וקמ\"א]:"
            ],
            [
                "<b>שדה הבעל</b><br> המסתפק בגשמים, ועושה פירות רק פ\"א בשנה, וה\"ה שדה אילן:"
            ],
            [
                "<b>ואינה מיום ליום</b><br> ומה היא חזקתה. ר' ישמעאל וכו':"
            ],
            [
                "<b>דבי ישמעאל אומר שלשה חדשים בראשונה</b><br> ר\"ל בסוף שנה ראשונה, אם זרע ואסף התבואה בהן, דבפחות מג' חדשים אין שום תבואה גדילה:"
            ],
            [
                "<b>ושלשה באחרונה</b><br> בתחלת שנה אחרונה, בזרע ואסף בהן:"
            ],
            [
                "<b>הרי שמנה עשר חדש</b><br> קמ\"ל מניינא, למימרא דבעינן ג' תבואות רצופין, אז הוה חזקה:"
            ],
            [
                "<b>חדש בראשונה</b><br> אם זרע ולקט בו ירקות, או שחת לבהמה שגדילין תוך חודש:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבי ישמעאל במה דברים אמורים בשדה לבן</b><br> ר\"ל שדה תבואה, שכל פירותיה נלקטין בפעם א':"
            ],
            [
                "<b>אבל בשדה אילן</b><br> של מיני אילנות הרבה, שכל מין אילן יש לו פרק אחר ללקיטתו:"
            ],
            [
                "<b>כנס את תבואתו</b><br> תבואת הכרם:"
            ],
            [
                "<b>מסק את זיתיו</b><br> ר\"ל קצר זיתיו:"
            ],
            [
                "<b>כנס את קייצו</b><br> שכינס לביתו תאני' שנתייבשו בשדה, אחר שלקטן:"
            ],
            [
                "<b>הרי אלו שלש שנים</b><br> אע\"ג שכל הג' היו בשנה א'. וקיי\"ל דבשדה בעל ואילן צריך ג' תבואות ממין א', וי\"א דצריכות ג' שנים רצופות [קמ\"א]:"
            ],
            [
                "<b>שלש ארצות לחזקה</b><br> דקיי\"ל דמחאה בפני שנים מבטלת החזקה, אפילו שלא בפני המערער, דהם יאמרו הדבר לאחרים, ואחרים לאחרים עד שישמע להמחזיק, ולפיכך הים לו להזהר בשטרו, להכי תאמר הכא דג' ארצות בא\"י חלוקות זו מזו לעניין חזקה:"
            ],
            [
                "<b>היה</b><br> בעל הקרקע:"
            ],
            [
                "<b>והחזיק בגליל</b><br> ר\"ל דאז החזיק אחר בקרקע שלו ג' שנים בגליל. והא דנקט יהודה וגליל דוקא, ולא קאמר היה באחד והחזיק באחרת. קמ\"ל דיהודה וגליל לעולם אין שיירות מצוייות מזה לזה, משא\"כ מעבר הירדן להן, דוקא בשעת מלחמה אין שיירות מצוייות מזל\"ז:"
            ],
            [
                "<b>אינה חזקה</b><br> דמדאין שיירות מצוייות מזו לזו, אף דחזקה יש לה קול, וודאי נשמע להמערער עכ\"פ המחאה אין לה קול [תוס' כתובות די\"ז ב'], ולהכי הו\"ל להמחזיק להיות נזהר בשטרו, דשמא מחה הלה והוא לא שמע, מדאין שיירות מצוייות:"
            ],
            [
                "<b>עד שיהא עמו במדינה</b><br> אחת:"
            ],
            [
                "<b>אלא כדי שיהא באספמיא</b><br> [שפאניען], והיה מהלך שנה מא\"י בימי התנאים:"
            ],
            [
                "<b>ויחזיק שנה</b><br> דבמוחזק שנה יצא הקול לכל:"
            ],
            [
                "<b>ויבא לשנה אחרת</b><br> דס\"ל לר\"י דטעם חזקה ג' שנים, לא משום שטר [כלעיל סי' א'], רק משום דלא שתיק אינש רגע למי שמשתמש בקרקעו, ולפיכך אפילו אין שיירות מצוייות, בג' שנים ודאי נודע לו והוה חזקה אבל בשהיה עמו בסמוך לו משערין הזמן לפי מה שיוכל להוודע לו שהחזיק זה ע\"י השיירות המצוייות. וקיי\"ל כת\"ק, דאפילו החזיק בפני המערער צריך שלש שנים, ובאין שיירות מצוייות אפילו בטפי מג\"ש אינה חזקה [קמ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>כל חזקה שאין עמה טענה</b><br> שאינו טוען שקנה הקרקע או שנתנה לו:"
            ],
            [
                "<b>אינה חזקה</b><br> ולא פתחינן לי' שמא שטר היה לך ואבדתו:"
            ],
            [
                "<b>והבא משום ירושה</b><br> שהחזיק ג' שנים וטוען שירשה מאביו:"
            ],
            [
                "<b>אינו צריך טענה</b><br> א\"צ לברר איך באה ליד אביו, אבל צריך ראיה שדר בה אביו יום א'. וה\"ה לוקח או בע\"ח שגבאה בחובו, א\"צ טענה [קמ\"ו ט']:"
            ],
            [
                "<b>האומנין</b><br> שבנו או תקנו הקרקע ג' שנים:"
            ],
            [
                "<b>והשותפים</b><br> בקרקע שאין בה דין חלוקה [כלעיל פ\"א מ\"ו], והחזיק בכולה, או שיש בה דין חלוקה ואכל חציה ג' שנים:"
            ],
            [
                "<b>והאריסין</b><br> שהיה כבר אריס בשדה זו לאבותיו של בעל השדה, ליתן לבעלים מחצה. שליש, או רביע, והשאר לאריס, והתנו שאין יכול לסלקו לאריס:"
            ],
            [
                "<b>והאפוטרופין</b><br> בין שמנהו ב\"ד או אבי היתומים, על נכסי יתומים, או שמנהו אדם על נכסיו, בין שהוא אפטרופס על שדה שהחזיק, או שהוא אפטרופס על נכסים אחרים של אותו שהחזיק, או שהוא אפטרופס על השדה עצמה, לא מהני חזקתו [קמ\"ט כ\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>אין להם חזקה</b><br> וה\"ה במטלטלין, שדינן שאפילו יש לו עדים שהן שלו, אפ\"ה אם אחר מוחזק בהן והן דברים שאינן עשויין להשאיל או להשכיר, נאמן לומר ממך קניתים, עכ\"פ באומן שניתן לו החפץ לתקן, אינו נאמן לומר שקנה חפץ זה וכ\"כ שותף אינו נאמן לומר שקנה דבר של שותפות, וכ\"כ אפטרופס [קע\"ט], אבל כולן כשיש להן מגו דהחזרתי, או לא נתת לי מעולם, או לא הייתי שותף ואפטרופס שלך מעולם, אז נאמנים לומר לקוח הוא בידי:"
            ],
            [
                "<b>אין לאיש חזקה בנכסי אשתו</b><br> באכל פירות נכסי מלוג שלה, דהיינו מה שירשה מאביה, ואפילו כתב לה בעודה ארוסה, דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן, אפ\"ה אין דרך האשה לדקדק עמו כשאעפ\"כ יאכלן, ולפיכך אין אכילתו חזקה. מיהו בעשה מעשה בגוף הקרקע יש לו חזקה. ובנכסי צאן ברזל שלה, לא שייך כלל חזקה דבל\"ז כתובים עליו [עי' כתובות פ\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>ולא לאשה חזקה בנכסי בעלה</b><br> ואפילו ייחד לה קרקע אחרת למזונותיה, אפ\"ה אין דרכו להקפיד כשתאכל גם זאת:"
            ],
            [
                "<b>ולא לבן בנכסי האב</b><br> כשסמוכין על שולחן א', וה\"ה אב ובתו או שאר קרובים כשסמוכין על שולחן א', אין מקפידין זה על זה [שם]:"
            ],
            [
                "<b>במה דברים אמורים</b><br> דבאחר צריך חזקה ג' שנים, ובאומן וחביריו הנ\"ל לא מהני חזקה:"
            ],
            [
                "<b>במחזיק</b><br> שחבירו מערער עליו וטוען שמחזיק שלא כדין:"
            ],
            [
                "<b>אבל בנותן מתנה</b><br> שמודה שנתנה לו וא\"ל לך חזק וקני, וכ\"ש במכר, רק שרוצה לחזור בו:"
            ],
            [
                "<b>והאחין שחלקו</b><br> והחזיק אחד מהאחין בשלו, נקנה לחבירו חליפיו [ר\"ג ס\"י]:"
            ],
            [
                "<b>והמחזיק בנכסי הגר</b><br> שמת הגר בלי יורשים, שכל נכסיו הפקר:"
            ],
            [
                "<b>נעל</b><br> שהעמיד דלת או עשה מנעל, או שהיה הפתח פתוח ונעלו וחזר ופתחו, וי\"א שצריך לנעול במפתח [קצ\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>וגדר</b><br> אפילו היה כבר גדר והשלימו הוא לגובה י' וי\"א דאפילו לפחות מי' [שם]:"
            ],
            [
                "<b>ופרץ</b><br> ואפילו היה שם פרצה שאפשר לכנס בה בדוחק, והרחיבה קצת שיכנסו בה ברווח [שם]:"
            ],
            [
                "<b>כל שהוא</b><br> כל שהועיל קצת במה שעשה:"
            ],
            [
                "<b>הרי זו חזקה</b><br> דכל אלו הג' בכלל חזקה הן שקרקע נקנה בה, וכ\"ש בכסף ושטר. מיהו איש שמכר לאשתו בעד מעות שאינן ידועין לו, לא מהני חזקתה, דמצי למימר, לגלויי אם יש לך מעות מכרתי לך [אה\"ע פ\"ה ט'], ואיש שקנה מאשתו נכסי צאן ברזל, או שדה שכתב לה אפותיקי על ק' ור' שלה, או שקנה ממנה שדה שמיוחד לה בכתובתה תחת נדוניא שהכניסה, לא מהני חזקתו, דיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי [ח\"מ קנ\"א]:"
            ],
            [
                "<b>משלמין לו את הכל</b><br> דמי הקרקע שרצו להפסידו, מלבד הקרקע עצמו שיטול מהמחזיק:"
            ],
            [
                "<b>ושנים בשלישית</b><br> שהיה על כל שנה כת אחרת, ואפ\"ה לא הוה חצי דבר, מדראו כל מה שיכולין לראות באותה שעה, ואח\"כ הוזמו:"
            ],
            [
                "<b>משלשין ביניהם</b><br> ישלמו כל כת שליש דמי הקרקע. ונ\"ל דמיירי בבאו כל הכתות בבת אחת דאל\"כ מצו ב' כתות הראשונים לומר, לחייבו תשלומי פירות שאכל באנו, ועי' דוגמת זה [ב\"ק דף כ\"א]:"
            ],
            [
                "<b>ואחד מצטרף עמהם</b><br> לכל שנה היה אח אחד מעיד, וא' נכרי מצטרף להעיד עם כולן:"
            ],
            [
                "<b>הרי אלו שלש עדיות</b><br> דמאי דאסהיד האי לא אסהיד האי, ולכן עדותן כשירה:"
            ],
            [
                "<b>והן עדות אחת להזמה</b><br> דבהוזמו משלשין ביניהן דהג' אחין משלמין החצי והאחד משלם החצי, גם אינן נזומין עד שיוזמו כולן:"
            ],
            [
                "<b>וכירים</b><br> המתטלטלין:"
            ],
            [
                "<b>ורחים</b><br> רחיים דיד:"
            ],
            [
                "<b>אינה חזקה</b><br> בחצר של שני שותפין מיירי, דלא קפדי אהדדי, אבל בקפדי, אף דבגוף הקרקע לא מהני חזקתו כלעיל סימן ל\"ב. אפ\"ה בתשמיש כי האי מחזיק, [ולהרמב\"ם בשותף א\"צ ג' שנים], וכ\"כ אחר שהחזיק בתשמיש זה בחצר חבירו ג\"ש, מהני חזקתו אם טוען שמכרה או נתנה לו [ק\"מ ט\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>או גבוה שלשה</b><br> שלא יתפזר:"
            ],
            [
                "<b>הרי זו חזקה</b><br> דבכל הני אפילו שותף קפיד [שם]:"
            ],
            [
                "<b>המרזב</b><br> [ריננע] קטנה, נוטריקון מר זב, מר ר\"ל טפה, כמו שכתוב מר מדלי, ור\"נ טפות גשמים שזב על ידו שם מהגג, שתולין אותה פעמים בקצה זה ופעמים בקצה האחר של הצנור הגדול ההולך ע\"פ כל שפת הגג:"
            ],
            [
                "<b>ויש למקומו חזקה</b><br> שאם בעל החצר שהמים זוחלין לתוכו רוצה לעוקרו לגמרי אחר שהחזיק זה בה, אינו יכול [וי\"א דצריך עכ\"פ חזקה ג' שנים וטענה], אבל יוכל לתלותו לצד אחר תוך חצירו כשירצה להשתמש במקומו שבתחלה [קנ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>המזחילה</b><br> הוא הצינור הגדול הנ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>יש לה חזקה</b><br> במקומה. מדקבוע הוא:"
            ],
            [
                "<b>סולם המצרי</b><br> שאין לו ד' שליבות, ואינו קבוע, להכי איט מקפיד עליו. מיהו בקבעו במסמר, יש בו חזקה [שם]:"
            ],
            [
                "<b>ולצורי</b><br> שיש לו ד' שליבות או יותר:"
            ],
            [
                "<b>חלון המצרית</b><br> קטן שאין ראש אדם נכנס לתוכו:"
            ],
            [
                "<b>אין לה חזקה</b><br> ויכול בעל החצר לבנות כנגדו ולסתמו:"
            ],
            [
                "<b>ולצורית</b><br> שהוא גדול:"
            ],
            [
                "<b>יש לה חזקה</b><br> ודוקא בעשוי לאויר, אבל בעשוי לאורה, אפילו קטן מאד יש לו חזקה, ותלוי בדעת הדיין אם עשוי לזה או לזה. וי\"א דצריך נמי מלבן סביב, דאל\"כ לא חשוב חלון [קנ\"ד י\"א]:"
            ],
            [
                "<b>איזו היא חלון המצרית</b><br> להכי שאל רק בחלון איזהו וכו', משום דרק בו פליג ר\"י:"
            ],
            [
                "<b>כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה</b><br> והוא ג\"כ תוך הבית למעלה מד' אמות, אבל בחדא לטיבותא יש לו חזקה [שם]:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן</b><br> [איינפאססונג וגעזימס] כעין מסגרת סביב להחלון:"
            ],
            [
                "<b>הזיז</b><br> כעין לוח או אבן היוצא מכותל לאויר חצר חבירו, ועשוי לתשמיש לבני עליי' להניח או לתלות בו שום דבר:"
            ],
            [
                "<b>עד טפח</b><br> ה\"ה יותר:"
            ],
            [
                "<b>יש לו חזקה ויכול למחות</b><br> כשירצה בעל העלייה להוציאו, יכול בעל החצר למחות בו:"
            ],
            [
                "<b>ואין יכול למחות</b><br> כשאין מזיק לו השתא, משום דהיזק ראייה ליכא' מדאינו ראוי לעמוד עליו ולראות, רק לתלות או להניח שם דבר, ובאותו רגע יוכל בעל החצר לראות שלא יציץ לחצירו, ולפיכך מצי בעל הזיז לומר לבעל החצר כשתצטרך למקומו תקוצצו, דהרי אין בו חזקה, א\"כ אין אתה מפסיד כלום בהוצאתו, אבל שאר מילי אע\"ג שאין לו חזקה יכול למחות כשמזיק לו השתא. וקיי\"ל דבכל גוונא יוכל בעל החצר לעכב על בעל הזיז, ויש לו חזקה, וי\"א דקיי\"ל דבזיז פחות מטפח אין בו חזקה [קנ\"ג א']:"
            ],
            [
                "<b>לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין</b><br> ר\"ל אפילו לחצר שמשותף בה, דחיישינן להיזק ראייה באופן שאין חבירו נזהר ממנו [קנ\"ד ג']:"
            ],
            [
                "<b>לקח בית בחצר אחרת</b><br> וכותלו סמוך לחצר שמשותף בה:"
            ],
            [
                "<b>לא יפתחנה לחצר השותפין</b><br> מדמרבה עליהן דריסת רגל מדיורי אותו בית:"
            ],
            [
                "<b>אלא אם רצה בונה את החדר לפנים מביתו</b><br> אפילו בניין חדש בונה בחלקו שבחצר, ואפילו בית שיש לו בחצר אחרת [וי\"ח], ופותחו לתוך ביתו שפתוח לחצר זה, או בונה עליי' וכו':"
            ],
            [
                "<b>ופותחה לתוך ביתו</b><br> דהחצר משועבד לחדרים המצורפים לבית זה שעמד בו כבר, רק שלא יפתח החדרים החדשים להחצר להדיא [שם א']:"
            ],
            [
                "<b>וחלון כנגד חלון</b><br> משום צניעות, אלא ירחיק מעט למן הצד., ולא חיישי' שיציץ [שם]:"
            ],
            [
                "<b>לא יעשנו גדול</b><br> דבגדול אינו יכול להשתמר מראייתו כבקטן:"
            ],
            [
                "<b>אחד לא יעשנו שנים</b><br> ואפילו מדתן שוה כמו האחד, דבשנים צריך להשתמר טפי מראייתו מבאחד:"
            ],
            [
                "<b>עושה אותו שנים</b><br> דהרי בל\"ז צריך לאצטנועי מבני ר\"ה, ודוקא בהוא תוך גובה ד' אמות מר\"ה [שם]:"
            ],
            [
                "<b>כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים</b><br> וחכמים חוששין שמא יתקלקל:"
            ],
            [
                "<b>אין מוציאין זיזין</b><br> עי' לעיל סי' ע\"ג:"
            ],
            [
                "<b>וגזוזטראות</b><br> [גאללעריא]:"
            ],
            [
                "<b>לרשות הרבים</b><br> למטה מגובה גמל ורוכבו. מיהו אנן נוהגין להקל בכל זה, מדמחלו זל\"ז בני ר\"ה [תי\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>אלא אם רצה כונס תוך שלו</b><br> כשיעור הוצאת הזיזין:"
            ],
            [
                "<b>הרי זו בחזקתה</b><br> דטענינן ללוקח שהמוכר לו, כינס לתוך שלו. ולא דמי לדלעיל פ\"ב מ\"ז דאמרינן דבספק כך וכך קוצץ ואינו נותן דמים, דהכא מדודאי עיר קדמה והניחו לו להוציאו ש\"מ דכינס, משא\"כ התם הרי אפילו קדם האילן צריך לקצצו, להכי כשקוצץ ה\"ל אח\"כ המע\"ה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>המוכר את הבית לא מכר היציע</b><br> חדר שבעובי הכותל:"
            ],
            [
                "<b>ואף על פי שהיא פתוחה לתוכו</b><br> ר\"ל אף שהיציע פתוח להבית. מיהו באין היציע רחב ד' אמות, אף שאינו פתוח לבית הוה כבית [רי\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>ולא את החדר שלפנים ממנו</b><br> אף שפתוח להבית. ואף דכ\"ש הוא מיציע. קא משמע לן חדר, אף שמצר לו מצרים חוץ להחדר. וי\"א דחדר דינו כיציע לענין רוחב ד' אמות [שם]:"
            ],
            [
                "<b>בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים</b><br> והגג רחב ד' אמות. אבל עלייה שפתוח לבית, הוה כבית [שם]:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר אם יש לו צורת פתח</b><br> מבית להגג:"
            ],
            [
                "<b>אינו מכור</b><br> ולא קיי\"ל כן:"
            ],
            [
                "<b>ולא את הדות</b><br> בור בחפירה, ודות בנוי כעין בור ע\"ג קרקע [עי' פירושינו ר\"ה פ\"ג סי' ל'], ושניהן עשויין לכנס שם מים, ואין שייכים לבית אפילו הם תוך הבית:"
            ],
            [
                "<b>אף על פי שכתב לו עומקא ורומא</b><br> והרי הבור הוא בכלל עמקא ודות *) בכלל רומא:"
            ],
            [
                "<b>וצריך ליקח לו דרך</b><br> המוכר צריך ליקח לו דרך להבור והדות מהלוקח, דמוכר בעין יפה מוכר, כדי להרבות דמי המקח. [אבל באמת הוא עצב שהוכרח למכור [כברכות ד\"ה א']. גם בל\"ז נ\"ל דאין קושי' מהך אגדה [ומב\"מ דנ\"א א'], דדוקא במוכר מה שצריך לעצמו, כלקח טוב נתתי לכם, הוא עצב, אבל מוכר בית. מסתמא א\"צ לו, וכל הסוחרים ששים ושמחים כשירבו להן קונים]:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך</b><br> וקיי\"ל כר\"ע [שם]:"
            ],
            [
                "<b>שאינו צריך ליקח לו דרך</b><br> דתנאי שלא לצורך הי' ולאטפויי דרך קאתי:"
            ],
            [
                "<b>מכרן לאחר</b><br> שמכר הבור והדות ושייר הבית לעצמו:"
            ],
            [
                "<b>רבי עקיבא אומר אינו צריך ליקח לו דרך</b><br> דמוכר בעין יפה מוכר:"
            ],
            [
                "<b>מכר את הדלת</b><br> שקבוע בבית בצירים:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא את המפתח</b><br> [שליססעל], אפילו קבוע בדלת:"
            ],
            [
                "<b>מכר את המכתשת הקבועה</b><br> שמחובר בקרקע בטיט:"
            ],
            [
                "<b>מכר את האיצטרובל</b><br> כך נקרא בל\"י הכן [געשטעלל] בל\"א, שמעמידין עליו הרחיים וקבוע בו ב' האבני רחיים, ולהכי מכורים עמו:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא את הקלת</b><br> אפרכסת, [מיהלען טריכטער] בל\"א, שמקבל התבואה לטחון, וי\"א שמקבל הקמח הנטחן:"
            ],
            [
                "<b>ולא את התנור ולא את הכירים</b><br> שאינן קבועין בארץ."
            ],
            [
                "<b>הרי כולן מכורין</b><br> אבל לא הנך דמשנה א' וב' [שם]:"
            ],
            [
                "<b>ומערות</b><br> שפתוחין לחצר או להבתים:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא את המטלטלין</b><br> כלים ומאכלים המתטלטלין בחצר שאינן קבועין:"
            ],
            [
                "<b>הרי כולן מכורין</b><br> חוץ ממאכלים שבתוכן:"
            ],
            [
                "<b>בין כך ובין כך לא מכר לא את המרחץ ולא את בית הבד</b><br> לעצור השמן שהיו רגילין לעשותו בחצר, מדהיו צריכין ליתן הזיתים במעטן קודם שיכבשום בבית הבד, והמעטן היה עומד בחצר, אבל הגת שהיו דורכין בו הענבים מיד שנקטפו, להכי העמידו הגת בהשדה סמוך להכרם, להכי נקט תנא גת גבי שדה לקמן במ\"ט:"
            ],
            [
                "<b>רבי אליעזר אומר המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר</b><br> דאפילו הבתים לא מכר, רק רווח הפנוי שבחצר:"
            ],
            [
                "<b>מכר את הים</b><br> הוא עריבה של אבן שטוחנים בה הזיתים:"
            ],
            [
                "<b>ואת הממל</b><br> האבן העליון שטוחנין עמו:"
            ],
            [
                "<b>ואת הבתולות</b><br> ב' עמודים מבתולות שקמה, שעומדין א' מכאן וא' מכאן לגת, ובכל א' חור זה כנגד זה, שבהן תחובין בריחים, ועל הבריחים מונח הקורה שכובשין בה הזיתים."
            ],
            [
                "<b>אבל לא מכר את העכירין</b><br> נסרין שמשימין על הזיתים ממש תחת הקורה הנ\"ל, לכבוש השמן:"
            ],
            [
                "<b>ואת הגלגל</b><br> [שרויבע], שכשיסבבוה יכבידו הקורה הנ\"ל על הנסרין לכבוש הזיתים:"
            ],
            [
                "<b>ואת הקורה</b><br> שכובשין בה הנסרים על הזיתים:"
            ],
            [
                "<b>מכר את הקורה</b><br> ואין הלכה כר\"א:"
            ],
            [
                "<b>לא מכר את הנסרים</b><br> דפין שמניחין עליהן הבגדים:"
            ],
            [
                "<b>ואת הספסלים</b><br> שיושבין עליהן במרחץ להזיע:"
            ],
            [
                "<b>ואת הוילאות</b><br> שמתנגבין בהן:"
            ],
            [
                "<b>בין כך וכין כך לא מכר לא את המגורות של מים</b><br> כלים גדולים שכונסין בהן מים צוננים הנצרכים במרחץ:"
            ],
            [
                "<b>ולא את אוצרות של עצים</b><br> לחמם המרחץ:"
            ],
            [
                "<b>בית הבדין ובית השלחין</b><br> גנות ופרדסים ונקראו בית השלחין מדרגיל להשקותן [עי' ריש מ\"ק]* וכמ\"ד והשקית ברגליך כגן הירק ומדצריך להשקותן תמיד, ורגיל לעשותן אחורי ביתו תוך העיר, לפיכך נכללו בכלל העיר, מה שאין כן בית הבעל בכלל שאר שדות העיר נחשבים שהן חוץ לעיר ואפילו הן תוך העיר:"
            ],
            [
                "<b>המוכר את העיר מכר אה הסנטר</b><br> כך נקרא בלשון יון שומר העיר [וועכטער] בל\"א:"
            ],
            [
                "<b>שהם לצורכה</b><br> הסדורות לגדר סביב לה:"
            ],
            [
                "<b>שהם לצורכו</b><br> לסמוך בהן הגפנים והיינו כשמכר לו כרם*):"
            ],
            [
                "<b>ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע</b><br> אף שהגיע להקצר [רט\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>ואת מחיצת הקנים</b><br> קנים שגדלים בשדה, הרבה מקלח א':"
            ],
            [
                "<b>שהיא פחותה מבית רובע</b><br> שמקום גדילת הקנים אינה בית רובע הקב, דהיינו שאינה עשרה אמות וחומש מרובע:"
            ],
            [
                "<b>ואת השומרה</b><br> סוכת השומר:"
            ],
            [
                "<b>שאינה עשויה בטיט</b><br> גירס' ר\"ח העשוייה בטיט בכותליה, אף שאינה מחוברת בקרקע, והכי קיי\"ל [שם]:"
            ],
            [
                "<b>ואת החרוב</b><br> [באקסהארנבוים]."
            ],
            [
                "<b>שאינו מורכב</b><br> שעדיין בחור ורך:"
            ],
            [
                "<b>ואת בתולת השקמה</b><br> עץ תאנה יערי, שעדיין הוא בבחרותו, שאז יניחוהו לגדל בגובה, דבזקנותו קוצצין כל שנה ראשו וענפיו, כדי שיתרבה כת גדולו בעביו, ונקראו אז סדן השקמה:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא מכר לא את האבנים שאינן לצורכה</b><br> אף שהוכן לכך:"
            ],
            [
                "<b>ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע</b><br> אף שצריכה עדיין להתייבש בשדה:"
            ],
            [
                "<b>ולא את השומרה שהיא עשויה בטיט</b><br> לגי' ר\"ח הנ\"ל גרסי' הכא אינה עשוייה בטיט:"
            ],
            [
                "<b>וצריך ליקח לו דרך</b><br> מוכר מלוקח כדי לילך אצל אלו מטעם שבסימן ט':"
            ],
            [
                "<b>אבל בנותן מתנה נותן את כולם</b><br> וכן כל הנך דאמרינן לעיל שאינן בכלל שדה, כסדן ושקמה, ובור ודות וכדומה, דבמתנה לכ\"ע נותן בעין יפה נותן, ודוקא כל מה שבתוכה [שם ו']:"
            ],
            [
                "<b>זכו בכולם</b><br> אפילו בור ודות ושובך שבשדה:"
            ],
            [
                "<b>המחזיק בנכסי הגר</b><br> שמת בלי יורש שנכסיו הפקר:"
            ],
            [
                "<b>הקדיש את כולם</b><br> דמקדיש בעין יפה מקדיש:"
            ],
            [
                "<b>ואת סדן השקמה</b><br> ס\"ל מקדיש בעין רעה מקדיש, ואפילו חרוב אף שיונק מקרקע הקדש, לא הקדישו, רק לדבריהן דרבנן קאמר דאפילו לדידהו לא הקדיש עם השדה רק החרוב והשקמה, שיונקין משדה הקדש, ולא מילי אחרינהו שבמשנה ח':"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>המוכר את הספינה מכר את התורן</b><br> [מאסטכוים]:"
            ],
            [
                "<b>ואת הנס</b><br> [זעגעל]:"
            ],
            [
                "<b>ואת העוגין</b><br> [אנקער] ונקרא עוגין ע\"ש הלהן תעגנה, שהוא לשון עיכוב, שהברזל ההוא ישליכוהו אל תחתית הים והוא קשור בחבל, כדי לעכב הספינה:"
            ],
            [
                "<b>ואת כל המנהיגין אותה</b><br> [רודער]:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא מכר לא את העבדים</b><br> משרתי הספינה:"
            ],
            [
                "<b>ולא את המרצופין</b><br> [זעקקע] לסחורה:"
            ],
            [
                "<b>ולא את האנתיקי</b><br> כך נקרא בלשון יון כללות הסחורה [לאדונג] בל\"א."
            ],
            [
                "<b>מכר את הקרון</b><br> [וואגען]:"
            ],
            [
                "<b>לא מכר את הפרדות</b><br> כשאינן קשורות עמו [ר\"כ]:"
            ],
            [
                "<b>לא מכר את הקרון</b><br> אפילו קשורות עמו, מדיכול לרכוב עליהן בלי קרון למחוז חפצו."
            ],
            [
                "<b>מכר את הצמד</b><br> [יאך] שצומד צואר השוורים יחד:"
            ],
            [
                "<b>לא מכר את הבקר</b><br> אפילו במקום שמקצתן קורין לצמד בקר או איפכא. מיהו בקשורין יחד שניהן מכורין [שם]:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים אין הדמים ראיה</b><br> אם טעה בכדי שהדעת טועה, יש בו אונאה או בטול מקח [כפ\"ד דב\"מ סי' י\"ז], ואם בכדי שאין הדעת טועה, אמרי' במתנה נתנן לו. ודוקא במקום שהרוב קורין לצמד צמד ולבקר בקר, אבל כשהרוב קורין נצמד בקר, אמרי' הדמים מודיעין, ואם כולן קורין לצמד בקר, אפילו בלא הודעת הדמים הכל מכור [ר\"כ]:"
            ],
            [
                "<b>לא מכר כליו</b><br> סק ודסקיא, אפילו היו עליו בשעת מכירה, אבל אוכף הוא [זאטטעל] בל\"א, ומרדעת [דעקקע] שעליו לחממו. [אולם מרדע הוא [פייטשע] או [קאנשוק] בל\"א, ועיין פרק ה' דשבת מ\"ב ובערוך ערך מרדע], אפילו אינן עליו, מכורין עמו [ר\"כ ז']:"
            ],
            [
                "<b>חמורך הוא</b><br> דשאלו לו, הכי חמורך הוא. מכרהו לי, אז אמרינן דלא נתכוון רק לחמור לבדו. ולר' יהודה הנ\"ל הדמים מודיעים, וקיי\"ל כת\"ק:"
            ],
            [
                "<b>המוכר את החמור מכר את הסייח</b><br> [פיללען]. ודוקא באמר המוכר חמור מניקה אני מוכר לך דאם לא לולדו נתכוון א\"צ לחלב החמור:"
            ],
            [
                "<b>מכר את הפרה לא מכר את בנה</b><br> אף שאמר המוכר מלת מניקה, אמרי' דלחלב נתכוון:"
            ],
            [
                "<b>מכר אשפה</b><br> ר\"ל מקום גבוה או עמוק לכינוס הזבל:"
            ],
            [
                "<b>מכר בור מכר מימיו</b><br> המכונסים בו. וקיי\"ל דלא מכר מימיו, וי\"א דקיי\"ל כמתני' [ר\"כ ט\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>הלוקח פירות שובך מחבירו</b><br> מיירי שמכר בית השובך עצמו, שיהיו כל הנולדים בו כל השנה ללוקח, דבכה\"ג הו\"ל כמוכר דקל לפירותיו, שאינו כמוכר דבר שלא בא לעולם [כסי' ר\"ט ד']:"
            ],
            [
                "<b>מפריח כריכה ראשונה</b><br> ר\"ל זוג ראשון יניח למוכר לצוותא לאבות שלא יברחו:"
            ],
            [
                "<b>פירות כוורת</b><br> שמכר בלשון זה כוורת לנחיליו שיוציא כל השנה, כלעיל:"
            ],
            [
                "<b>נוטל שלשה נחילין</b><br> דבכל ט' ימים יוצא נחיל דבורים ילדים, ויושבין על ענף, ומביא כוורת חדשה ומושיבן בתוכה, וג' נחילין הראשונים מובחרין הן, ואותן נוטל הלוקח להושיבן בכוורתיו:"
            ],
            [
                "<b>ומסרס</b><br> ר\"ל ואח\"כ מסרס, שנוטל מוכר א' ולוקח א':"
            ],
            [
                "<b>חלות דבש</b><br> במכר כוורת להדבש שיתהווה בתוכה בכל השנה:"
            ],
            [
                "<b>מניח שתי חלות</b><br> דבש לפרנסת הדבורים בחורף:"
            ],
            [
                "<b>זיתים לקוץ</b><br> בקנה ממנו הענפים שרבו באילני זיתים שיקצצם לוקח לעצים:"
            ],
            [
                "<b>מניח שתי גרופיות</b><br> ב' ענפים ויחזרו ויגדלו, וי\"א שמניחן רק מהסמוכין לארץ [רט\"ז י\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>הקונה שני אילנות</b><br> לפירותיהן:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה לא קנה קרקע</b><br> שבין האלנות, אבל יש לו דרך לאילניו, ולא דמי לדלעיל בקנה בור דצריך ליקח לו דרך [כפ\"ד מ\"ב] י\"ל דהכא גם רבנן מודו דבשלמא התם מדמכר לו מגוף הקרקע ולא הזכיר לו גם הדרך שאני, משא\"כ הכא ודוק. וגם יש לו קרקע תחת האילנות כמלוא המלקט וסלו, שאין בעל הקרקע רשאי לזרען כל זמן שהאילנות קיימין:"
            ],
            [
                "<b>רבי מאיר אומר קנה קרקע</b><br> וקיי\"ל כת\"ק [סרט\"ז ה']:"
            ],
            [
                "<b>הגדילו</b><br> אם הרחיבו הענפים יותר מבתחילה:"
            ],
            [
                "<b>לא ישפה</b><br> ר\"ל לא יקוצם בעל הקרקע, דמדאין לו לבעל האילנות קרקע, להכי שעבד גם לזה קרקעו בעודן קיימין:"
            ],
            [
                "<b>והעולה מן הגזע</b><br> [שטאם], שהוא למעלה מהקרקע:"
            ],
            [
                "<b>שלו</b><br> שייך לבעל האילן ולא דמי להך דב\"מ [פ\"ח מ\"ה] דאמרי' יחלוקו, דהכא שאני דשיעבד ליה קרקעו לכל יניקת הגזע. מיהו נל\"פ דהתם העולה מן השרשים הוה של בעל הקרקע ק\"ו מהכא. אבל חייב לקוץ מיד להעולה מהגזע, דחיישינן שמא תגביה הקרקע עד למעלה ממקום חיבור הענף החדש בהגזע, ויאמר ג' אילנות לקחתי ויש לי קרקע, ואף שיהיה אז עכ\"פ בעל הקרקע מוחזק. עכ\"פ מביא אותו לדינא ודיינא. ומה\"ט נ\"ל דאפילו אין בהשנים שמכר והענף החדש עמם התנאי' שנזכיר לקמן סי' ל\"ט, אפ\"ה חייב לקוץ, דעכ\"פ יביאהו לידי דינא ודיינא:"
            ],
            [
                "<b>ומן השרשים</b><br> כל שלמטה מהקרקע:"
            ],
            [
                "<b>ואם מתו</b><br> שנתיבשו ב' האילנות:"
            ],
            [
                "<b>אין לו קרקע</b><br> דספיקא הוה והממע\"ה:"
            ],
            [
                "<b>קנה שלשה קנה קרקע</b><br> שבין האילנות, מלבד הדרך והמקום להמלקט כדלעיל סי' ל'. ודוקא בעומדין כסגול כזה <img src=\"\">, א' כנגד הרווח שבין הב', ושיהיו בין אילן לאילן לא פחות מד' ולא יותר מט\"ז אמה, ושאין מפסיק ביניהן בור או אמת המים או ר\"ה, והיו כולן בתוך שדהו, ולקחן ביחד, ואם חסר א' מאלו אין לו קרקע:"
            ],
            [
                "<b>ישפה</b><br> יקוץ מה שגדל והתפשט יותר מבתחלה, שלא יזיק בצילן לזרעים שתחתיהן:"
            ],
            [
                "<b>שלו</b><br> לבעל האילן:"
            ],
            [
                "<b>יש לו קרקע</b><br> ויוכל ליטע אחרים במקומן [סרט\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>מכר את הרגלים לא מכר את הראש</b><br> דכל א' חשוב בפני עצמו:"
            ],
            [
                "<b>מכר את הקנה</b><br> הריאה והלב יחד:"
            ],
            [
                "<b>לא מכר את הקנה</b><br> דבדקה במכר החשוב מכר הטפל, אבל לא איפכא. ובכל הנך דפרקן הכל כמנהג המדינה:"
            ],
            [
                "<b>ארבע מדות במוכרין</b><br> ד' דינין חלוקין:"
            ],
            [
                "<b>מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות</b><br> הוא הדין כל מילי."
            ],
            [
                "<b>הלוקח יכול לחזור בו</b><br> ולא המוכר, ואפילו הוקרו:"
            ],
            [
                "<b>רעות ונמצאו יפות</b><br> שהטעהו לוקח ואמר לו שרעות הן ונמצא שהן יפות:"
            ],
            [
                "<b>מוכר יכול לחזור בו</b><br> ולא לוקח אפילו הוזלו:"
            ],
            [
                "<b>אין אחד מהם יכול לחזור בו</b><br> אפי' אינן יפות שביפות או רעות שברעות:"
            ],
            [
                "<b>שחמתית</b><br> חיטין אדומים, שעושין קמח רב אבל לא יפה:"
            ],
            [
                "<b>ונמצאת לבנה</b><br> חיטין לבנים שעושין קמח יפה אבל מעט:"
            ],
            [
                "<b>שניהם יכולין לחזור בהן</b><br> דיש חפץ בזה ויש בזה [רל\"ג] ונקט הנך שדומין קצת וכ\"ש ב' מינין ממש:"
            ],
            [
                "<b>המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד</b><br> אם פסקו הדמים, ומשך הלוקח הפירות, אפילו בכליו של מוכר, אפילו לא מדדן:"
            ],
            [
                "<b>קנה</b><br> ואפילו לא א\"ל משוך [ר' ס\"ו]. מיהו משיכה לא קנה רק בסימטא [עי' ב\"מ פ\"א מ\"ד], או בחצר של שניהן, ושיגיע סוף החפץ שמושך למקום שהיה ראשו בתחלה [קצ\"ח ג' וט']:"
            ],
            [
                "<b>מדד ולא משך</b><br> שמדד המוכר להלוקח לתוך כלי המוכר. אפילו בסימטא, ולא משכן לוקח [והר\"ב פי' שמדד לכלי לוקח בר\"ה. *)ודבריו תמוהים דבר\"ה גם משיכה לא קנה [כח\"מ קצ\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>לא קנה</b><br> אפילו פסקו הדמים תחילה. אבל כלי הלוקח בסימטא אי בחצר של שניהן, קנה, וי\"א שצריך נמי שמדד המוכר לתוכן, או שיאמר לו המוכר קני. ובמדדן לוקח, אפילו לכלי המוכר, קנה, דהרי משך [ר']. מיהו הגבהה קונה בכל מקום, אבל משיכה או כלי לוקח אינן קונין בר\"ה, אפילו בסמטא, או בחצר של אחר או של מוכר [שם קצ\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>אם היה פקח</b><br> הלוקח, והפירות ברשות מוכר או ברשות אחר, וירא לוקח שמא יחזור בו מוכר אחר פיסוק דמים:"
            ],
            [
                "<b>שוכר את מקומן</b><br> ויהיה על ידי זה כחצר לוקח שקונה לו [ר' א']:"
            ],
            [
                "<b>עד שיטלטלנו ממקום למקום</b><br> ר\"ל שיגביהנו והא פשיטא דמטלטלין אינן נקנין רק בהגבהה או במשיכה, רק משום סיפא נקט לה:"
            ],
            [
                "<b>קנה</b><br> מיירי בא\"ל מוכר ללוקח תיפה לי קרקע זו כל שהו, וקנה בשכרך כל מה שעליה. ולפי מאי דקיימא לן [קצ\"ג], דמחובר לקרקע הוא כקרקע' ואפילו א\"צ לקרקע י\"א דהוה כקרקע, א\"כ אפשר דמיירי הכא בהחזיק בקרקע ע\"י תלישת הפשתן, שהתכוון לתקן הקרקע ע\"י זה, וקנה אגבו הפשתן המחובר, [כש\"ס דפ\"ד ב']. ונקט תנא פשתן, מדנוח להתלש:"
            ],
            [
                "<b>או שהוזלו</b><br> ה\"ה בלא הוקרו, רק אין דרך שיחזרו בהן מוכר או לוקח רק ע\"י יוקרא וזולא מיהו עכ\"פ אפ\"ה כל החוזר בו מקבל מי שפרע כשקנה כבר במעות [כב\"מ פ\"ד סי' י\"א]:"
            ],
            [
                "<b>אם עד שלא נתמלאת המדה</b><br> הוקר או הוזל:"
            ],
            [
                "<b>למוכר</b><br> דאכתי ברשות מוכר עומד:"
            ],
            [
                "<b>ללוקח</b><br> מיירי במדה שאולה לשניהן מאחר, דבכה\"ג קודם שנתמלא היא שאולה למוכר, ומשנתמלאת שאולה ללוקח, וככלי שלו דמי שקונה לו במודד בסימטא או ברשות של שניהן:"
            ],
            [
                "<b>נשברה החבית</b><br> שמדד הסרסור ולא נזהר יפה ונשברה בידו:"
            ],
            [
                "<b>נשברה לסרסור</b><br> ונ\"ל דה\"ה אדם אחר, דהרי אדם מועד לעולם [כסי' שע\"ה], רק אורחאי. דמלתא נקט, דסרסור מודד. או נ\"ל דוקא סרסור #א), דסתמא שאינו שליח של שניהן, רק אדעתי' דנפשי' קעביד, להכי אפילו א\"ל לוקח למוכר שיניח לסרסור למדוד, אפ\"ה בנשברה והסרסור עני, אפ\"ה פטור הלוקח, משא\"כ באחר, משכח\"ל דחייב הלוקח בעשאו לוקח שליח למדוד ושיקנה במשיכה עבורו, וא\"ל לוקח למוכר שיניח להאחר למדוד בשבילו, ושברה השליח והוא עני, חייב הלוקח [כב\"מ פ\"ח סי' י\"ז]."
            ],
            [
                "<b>וחייב להטיף לו שלש טפין</b><br> צריך המוכר להשהות מדתו על כלי הלוקח עד שיטוף ג' טיפין אחר שהורק הכלי [רל\"א ו']."
            ],
            [
                "<b>הרכינה</b><br> אם הטה החבית:"
            ],
            [
                "<b>ומיצה</b><br> ר\"ל אם אחר שהטיף ג' טיפין, הטה המדה ונתמצה משקין בשוליה:"
            ],
            [
                "<b>הרי הוא של מוכר</b><br> דמחל לי' הלוקח:"
            ],
            [
                "<b>אינו חייב להטיף שלש טפין</b><br> מדטרוד בחנותו:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> רק אז פטור החנווני, וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
            ],
            [
                "<b>השולח את בנו</b><br> קטן:"
            ],
            [
                "<b>אצל חנוני ופונדיון בידו</b><br> פונדיון ב' איסרין, ושלחו להביא שמן באיסר ולהחזיר לו איסר:"
            ],
            [
                "<b>שבר</b><br> התינוק:"
            ],
            [
                "<b>חנוני חייב</b><br> לשלם השמן והאיסר, מדמסרן להקטן, דהרי לא אמר לוקח להמוכר בפירוש שישלחם לו על ידו [כב\"מ פ\"ח סי' י\"ז] ואע\"ג דהוא עצמו נתן להקטן הפונדיון, ולא חשש שיאבדו. י\"ל דמימר אמר דוקא פונדיון שהוא גדול #ב) לא יאבדו הקטן משא\"כ האיסר. אבל פטור המוכר מלשלם הצלוחית. מדמסר גם הלוקח ביד הקטן זאת הצלוחית עצמו, אבידה מדעת היא. ואפ\"ה משכח\"ל דחייב מוכר גם על הצלוחית, כשמדד בו המוכר לאחרי', דהו\"ל עי\"ז שואל שלא מדעת דהו\"ל גזלן, דחייב אז עליו עד שיחזירו חזרה מעלייתא ללוקח [קפ\"ח ב']:"
            ],
            [
                "<b>שעל מנת כן שלחו</b><br> הלוקח להקטן שיחזיר הכל על ידו, ואפילו השתמש בהצלוחית פטור מלשלמו כשנשבר, דס\"ל שואל הוה, והרי החזירו למקום ששאל משם. וקיי\"ל כת\"ק:"
            ],
            [
                "<b>בזמן שהצלוחית ביד התינוק</b><br> נ\"ל דהאי ביד תינוק ר\"ל ברשותו [כמו ויקח את כל ארצו מידו], דאפילו נטלו מוכר למוד לו לתוכה., כל שלא מדד בה לאחרים, פטור:"
            ],
            [
                "<b>הסיטון</b><br> הוא סוחר שקונה הרבה משקה ביחד, ומוכר מעט מעט לחנווני':"
            ],
            [
                "<b>מקנח מדותיו אחת לשלשים יום</b><br> דמשום לכלוך הנדבק, המדה מתמעטת:"
            ],
            [
                "<b>ובעל הבית</b><br> שאינו מוכר תדיר כסיטון:"
            ],
            [
                "<b>חלוף הדברים</b><br> דסיטן מדמוכר תדיר אין המשקה נקרש בהמדה, ואין הלכה כרשב\"ג [כללא. דכללא דכל ששנה רשב\"ג במשנה, הלכה כמותו, לאו דוקא ועפ\"ה מ\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>חנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת</b><br> מדאינו מטיף ג' טיפין כסיטון נדבק בכליו הרבה:"
            ],
            [
                "<b>וממחה</b><br> מקנח:"
            ],
            [
                "<b>ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל</b><br> כל פעם ששוקל, דמדעמוקים נדבק בהם האבק:"
            ],
            [
                "<b>אבל ביבש אינו צריך</b><br> ורבנן פליגי עלי' דעכ\"פ חששינן לאבק שבו."
            ],
            [
                "<b>וחייב להכריע לו טפח</b><br> כשנהגו להכריע. ודוקא כשמכר ליטר' [רשב\"ם ולטר' היינו לוג כך כתב רש\"י ע\"פ ירושלמי (עירובין דכ\"ט א' ד\"ה עוכל)], וכן מסתבר שיהיה חילוק בשיעור שקונה, דלא מסתבר דבקנה מעט יכריע לו כ\"כ הרבה כאילו קונה הרבה, וגם לפעמים יהיה הכרעת טפח טפי מהמשקל שקנה, וגם השיעור לטרא בעצמו שכתב רבינו הרשב\"ם לא ידענא מנ\"ל. ועוד נ\"ל דהכרעת טפח היינו רק במאכלים פשוטים שדרך חנווני למכרם, אבל לא בבשמים יקרים ככרכום קדה וקנמון צרי ואפרסמון:"
            ],
            [
                "<b>היה שוקל לו עין בעין</b><br> ר\"ל כשלא נהגו באותו מקום להכריע:"
            ],
            [
                "<b>נותן לו גירומיו</b><br> [איבערגעוויכט] כדינו:"
            ],
            [
                "<b>אחד לעשרה בלח</b><br> אמרינן בגמרא דהיינו חלק ק' ממה שקנה."
            ],
            [
                "<b>ואחד לעשרים ביבש</b><br> היינו חלק ת' ממה שקנה:"
            ],
            [
                "<b>מקום שנהגו למוד בדקה</b><br> כל ליטר' בפני עצמה:"
            ],
            [
                "<b>לא ימוד בגסה</b><br> הרבה ליטראות בבת אחת, דמפסיד לוקח ההכרעות:"
            ],
            [
                "<b>לא ימוד בדקה</b><br> דמפסיד מוכר ההכרעות, או שמוסיף דמים עי\"ז ונתאנה הלוקח:"
            ],
            [
                "<b>למחוק</b><br> ר\"ל שנהגו באותו מקום להסיר מה שלמעלה משפת המדה:"
            ],
            [
                "<b>לא יגדוש</b><br> שלא ברצון הלוקח ולהוסיף דמים עבור שמגדיש, דלפעמים נתאנה הלוקח בזה:"
            ],
            [
                "<b>לא ימחוק</b><br> אף שפוחת דמים, ומטעם הנ\"ל [ועי' ב\"מ ספ\"ד]:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>המוכר פירות לחברו</b><br> ולא פירוש אם לזריעה או לאכילה:"
            ],
            [
                "<b>ואפילו זרע פשתן</b><br> דרובן לזריעה, עכ\"פ אין הולכין בממון אחר הרוב, להוציא מהמוחזק כשבא בידו בהיתר [והא דהולכין בדיינין אחר הרוב. ה\"ט מדאינו רוב המקרה, רק רוב הכרעת השכל מרוב בני אדם, והוה המיעוט כליתא כלל [כך נ\"ל פי' התוס'. ועמ\"ש ב\"ק פ\"ג פי' ב'. עוד תירוץ אחר]:"
            ],
            [
                "<b>זרעוני גנה שאינן נאכלין</b><br> דאינו ראויין כלל לאכילה:"
            ],
            [
                "<b>חייב באחריותן</b><br> דודאי לזריעה קצינהו והוה מקח טעות, אפילו לא ידע המוכר שגרועות הן [רל\"ב כ']. מיהו בקנה ביצים ונמצאו סרוחות, נהגו שהמוכר פטור [שם י\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>המוכר פירות</b><br> תבואה:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה</b><br> הלוקח:"
            ],
            [
                "<b>מקבל עליו רובע טנופת לסאה</b><br> לכל סאה תבואה שקנה מקבל עליו רובע הקב עפרורית וקש, דהיינו חלק כ\"ד והוא שיעור כלאים [ככלאים פ\"ב מ\"א]:"
            ],
            [
                "<b>מקבל עליו עשר מתולעות למאה</b><br> היינו א מי', דדרכן היה למכור ק' תאנים ביחד:"
            ],
            [
                "<b>מקבל עליו עשר קוססות</b><br> י' חביות יין מקולקל:"
            ],
            [
                "<b>למאה</b><br> לק' חביות, והיינו חלק י'. ודוקא שאמר המוכר להלוקח, אני מוכר לך יין זה או מרתף זה למקפה, דהיינו להסתפק ממנו מעט מעט לתבשיל, דאז צריך שיהיה היין חזק שלא יתקלקל. והנה דין זה נחלק לד' חלקים. (א) בהזכיר המוכר מלת מקפה, משמע יין חזק, אפילו לא הזכיר מלת יין, ועכ\"פ כשאמר ג\"כ מלת זה, דמשמע כמו שהוא לפניך, בזה הרע קצת כח מלת מקפה שאמר תחלה, לכן כשאמר מקפה זה אני מוכר לך, סגי במקבל עליו י' חביות שכבר התחילו להחמיץ קצת בכל ק' חביות שימכור. וה\"ה בלא הזכיר לא מלת מקפה, ולא מנת זה, רק אמר מלות מרתף יין או שאמר יין סתם, אני מוכר לך, כך דינו כלעיל, דכל לשון מרתף או יין סתם משמע חביות יין מעורבין, שבכל מאה יש י' מקולקלין. כמבואר לעיל. (ב) ובאמר מקפה ולא אמר זה, אפילו לא הזכיר מלת יין ולא מלת חבית, רק מלת מרתף, כגון מרתף מקפה אני מוכר לך, צריך שיתן לו יין שכולו יפה וחזק, וה\"ה כשלא הזכיר שניהן, לא מלת מקפה, ולא מלת זה, רק שאמר חבית יין אני מוכר לך, דמלת חבית משמע כולו מין א', ומדהזכיר ג\"כ מלת יין, משמע יפה כולו, כל שלא אמר ג\"כ מלת זה. (ג) ובאמר מלת זה, ולא מלת מקפה, אבל הזכיר מלת יין, אז בין שאמר מרתף, או שאמר חבית יין אני מוכר לך נותן לו אפילו כולו יין בינוני שהתחיל קצת להחמיץ. (ד) ובלא הזכיר מלת יין או מקפה, רק אמר חבית זה, או מרתף זה אני מוכר לך, הו\"ל מלת זה ריעותא גדולה, ויכול ליתן לו אפילו חומץ ממש [ר\"ל]:"
            ],
            [
                "<b>קנקנים</b><br> [וויינקריגע]:"
            ],
            [
                "<b>בשרון</b><br> שם מדינה שאין טיט שבכ\"ח שלהן נשרף יפה:"
            ],
            [
                "<b>מקבל עליו עשר פיטסיאות</b><br> קנקנין שלא נתייבשו היטב, ועשויין להתבקע ופשוט דבשאר מדינות אין צריך לקבל עליו כלל:"
            ],
            [
                "<b>אינו חייב באחריותו</b><br> ואף שא\"ל שקונהו לשתותו מעט מעט. ודוקא בנתנו לוקח בקנקניו, דמצי א\"ל מוכר כליך גרמו שהחמיץ, אבל בנשאר בכלי המוכר, ואמר לו למקפה אמכרנו לך, דהיינו לשתותו מעט מעט, חייב מוכר. ובלא א\"ל למקפה, אפילו החמיץ ביומו פטור [שם]:"
            ],
            [
                "<b>ואם ידוע שיינו מחמיץ</b><br> ולקח למקפה:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה מקח טעות</b><br> אפילו נתנו לוקח בכליו:"
            ],
            [
                "<b>חייב להעמיד לו עד העצרת</b><br> שכך דרכו לבלי להחמיץ עד אז. ודוקא שנשאר בכלי המוכר, וי\"א אף בכלי לוקח [שם]:"
            ],
            [
                "<b>וישן</b><br> ר\"ל אם מכר לו יין ישן, והוא בכלי המוכר:"
            ],
            [
                "<b>משל אשתקד</b><br> נוטריקון שתא קדמיתא, ור\"ל שנה שעברה:"
            ],
            [
                "<b>וכן המקבל מחבירו לבנות לו בית חתנות לבנו</b><br> אבל לבתו לא, דחתנא אסור לדור בבית חמיו [כקידושין י\"ב ב'], ונהגו להקל כשדר בחנם [תוס' שם]:"
            ],
            [
                "<b>ובית אלמנות לבתו</b><br> דכבר היה להלוקח, קרקע סמוך לביתו, וא\"ל לזה שיקבל לבנות שם בית קטן לבנו או לבתו [ונ\"ל דנקט תרתי, בית סתם במכירה, ובית לבנו ולבתו בקבלנות. דקמ\"ל דאפילו בית במכירה לתשמישו, אפ\"ה אינו חפץ שיהיה יותר גדול משיעור המפורש, וקמ\"ל תו בבית קטן ובקבלנות, דסד\"א דניחא ליה שישאר מקרקעו פנוי אחורי הבית, אפ\"ה אמרי' שחפץ שלא יהיה יותר קטן משיעור המפורש] :"
            ],
            [
                "<b>רבי ישמעאל אומר רפת בקר הוא זה</b><br> והלכה כר\"ע מחבירו [רי\"ד סי\"ג]. מיהו דוקא בהתנה עמו שיבנה, לא טרח בפחות מד' על ו', אבל במכר לו בית, דמשמע שבנוי כבר, סגי בד' על ד' [נ\"י. ולתוס' ל\"ש]:"
            ],
            [
                "<b>שש על שמנה</b><br> דברי ר\"י היא, אבל באינך כ\"ע מודו:"
            ],
            [
                "<b>טרקלין</b><br> חדר לשרים, ונקרא בל\"י [טראכלוס]:"
            ],
            [
                "<b>רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו</b><br> בקטן רומו ה' אמות [לר\"ע], וגדול רומו ט', וטרקלין רומו י' [שם]:"
            ],
            [
                "<b>ראיה לדבר</b><br> ר\"ל קצת ראיה וזכר, דראיה גמורה לא הוה, מדמסתבר טפי לאגמורי מבניין בית שני שבניינו קרוב לזמנינו ומנהגינו, הרי היה גבהו מ':"
            ],
            [
                "<b>היכל</b><br> בנין שלמה שארכו מ' ורחבו כ' וגבהו ל':"
            ],
            [
                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כבנין ההיכל</b><br> ה\"ק שרשב\"ג אומר הכל וכו', [ונ\"ל דלהכי לא קאמר דברי רשב\"ג. דר\"ל דהא דקאמר תנא רומו כחצי וכו', לא תימא דדוקא אטרקלין קאי, אלא אפילו על בית קטן]. וי\"א דרשב\"ג פליג ומתמה. וכי הכל בונין כבניין היכל:"
            ],
            [
                "<b>מי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו</b><br> ויש לו דרך עליו לבורו:"
            ],
            [
                "<b>ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין</b><br> הכל ביום ולא בלילה. מיהו ביש לו דירה לפנים מדירת חבירו, נכנס ויוצא כמו שירצה [קס\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>וזה עושה לו פותחת</b><br> [שלאס] להבור:"
            ],
            [
                "<b>וזה עושה לו פותחת</b><br> זה שלא יגנוב מימיו, וזה שלא יכנס בלי ידיעתו:"
            ],
            [
                "<b>ואינו מכניס לתוכה תגרין</b><br> לקנות פירות. מדמרבה דריסת רגל עליו, וה\"ה בחדר לפנים מחדר חבירו אסור כה\"ג [שם]:"
            ],
            [
                "<b>ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת</b><br> לבלי לצורך גינתו:"
            ],
            [
                "<b>והחיצון זורע את הדרך</b><br> ר\"ל אף דדרך היחיד צריך ד' אמות [כמ\"ז]. אפ\"ה הכא יכול לזרוע כולן, דברוב פעמים א\"צ לדריסת רגלו רוחב ד\"א, ולא יתקלקל כל כך זריעתו, ואף דעכ\"פ לא יוכל הלה לילך בטוב לגינתו בין הצמחים לא חיישינן [שם]:"
            ],
            [
                "<b>ומכניס לתוכה תגרין</b><br> ונ\"ל משום דכשנתן לו מן הצד אין לו שוב שום שותפות עמו:"
            ],
            [
                "<b>לתוך שדה אחרת</b><br> דלהא לא נתנו לו ולהכי לא דמי להך דאם רצה בונה [לעיל פ\"ג מ\"ז] ודו\"ק, דהכא שאני דהחיצון נתן לו הדרך, ולהא לא נתנו לו:"
            ],
            [
                "<b>מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו</b><br> דאיכא מבני ר\"ה דניחא להו בזה, ואיכא דניחא להו בזה, ושניהן הן כמצר שהחזיקו בו רבים שאסור לקלקלו [שע\"ז. ונ\"ל דמה\"ט לא דמי לשאר מחילה בטעות [רמ\"א ב']:"
            ],
            [
                "<b>דרך היחיד ארבע אמות</b><br> במכר לו דרך היחיד סגי בכך. וקיי\"ל דסגי בב' אמות ומחצה, כמלוא חמור ומשאו [רי\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>דרך הרבים שש עשרה אמה</b><br> כך סתם דרך שבתורה:"
            ],
            [
                "<b>דרך המלך</b><br> נ\"ל *)דר\"ל באמר לו, דרך המלך אני מוכר לך, וכן כולהו:"
            ],
            [
                "<b>אין לה שיעור</b><br> שהמלך פורץ גדר והולך כשצריך לו כך:"
            ],
            [
                "<b>דרך הקבר</b><br> במכר דרך לשאת המת לקברו:"
            ],
            [
                "<b>אין לה שיעור</b><br> מפני המלווים [כי\"ד שס\"א]:"
            ],
            [
                "<b>המעמד</b><br> במכר לו מקום למעמד, שכך נהגו, שכשחוזרין מהקבורה, מתאספין קרובי המת שאינן מתאבלין, ויושבין ז' פעמים ואומרים קנות, וא' מנהיג אותם, ואומר להם כל פעם כשיושבים, שבו יקרים שבי. וכשעומדים אומר להם עמדו יקרים עמדו. ולכן נקרא המקום המיוחד לכך מעמד ומושב:"
            ],
            [
                "<b>דייני צפורי אמרו בית ארבעת קבין</b><br> הוא ל\"ג אמות וב' טפחים על אורך חמשים אמה:"
            ],
            [
                "<b>לעשות לו קבר</b><br> בקרקע של לוקח:"
            ],
            [
                "<b>עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש</b><br> וגובה המערה ד' אמות:"
            ],
            [
                "<b>ופותח לתוכה שמונה כוכין</b><br> כוך הוא כמין [שובע] בכותל המערה, [כשובלאדע] שבשולחן, שמושכו לפנים ומניח המת, לתוכו, ואחר כך דוחה [השובע] לתוך הכותל:"
            ],
            [
                "<b>שלש מכאן ושלש מכאן</b><br> ג' לכל כותל אורך המערה:"
            ],
            [
                "<b>ושתים מכנגדן</b><br> בכותל שכנגד הפתח:"
            ],
            [
                "<b>וכוכין אורכן ארבע אמות</b><br> דאף דאורך האדם ג' אמות. היינו מלבד הראש והצואר ודפי הארון [תוס' יומא דל\"א א']:"
            ],
            [
                "<b>ורומן שבעה</b><br> ז' טפחים, דהיינו ו' לעובי המת, וא' חלול פנוי, כדי שיהיה אדם העומד למעלה בצד המערה טהור, דבלי חלול טפח הו\"ל טומאה רצוצה דבוקעת ועולה [רמב\"ם פי\"ב משומ']:"
            ],
            [
                "<b>ורחבן ששה</b><br> ו' טפחים [דהא דגברא באמתא יתיב. היינו עם המלבושים, אבל מת שמלבושיו דקין, עוביו אמה עם דפי הארון], נמצא דין קבר לקבר שבאורך המערה, אמה וחצי, ובין הב' קברי' שבכותל שכנגד הפתח ב' אמות [רי\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>ארבעה מכאן וארבעה מכאן</b><br> נמצא בין קבר לקבר אמה ושליש:"
            ],
            [
                "<b>ושלשה מכנגדן</b><br> דשם בין קבר לקבר אמה ומחצה:"
            ],
            [
                "<b>ואחד מימין הפתח ואחד מן השמאל</b><br> ר\"ל בב' הזויות שבכותל שכנגד הפתח:"
            ],
            [
                "<b>ועושה חצר על פי המערה</b><br> בין שהוא מוכר, או שקבל לעשות קברות:"
            ],
            [
                "<b>שש על שש כמלא המטה וקובריה</b><br> נושאי המטה:"
            ],
            [
                "<b>ופותח לתוכה שתי מעדות</b><br> מערה כלעיל, ועוד אחרת ברוח שכנגדה:"
            ],
            [
                "<b>רבי שמעון אומר ארבע לארבע רוחותיה</b><br> ודלת על פתח המערה. שעליו ידרסו הנכנסים להחצר, דאל\"כ האיך יכנסו להחצר שמוקפת פתחי מערות:"
            ],
            [
                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל לפי הסלע</b><br> אם הסלע קשה, חופר ו' על ד' כת\"ק, ואם העפר תחוח חופר ו' על ח' כר\"ש, וכ\"כ בפלוגתא דסיפא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך</b><br> מקום לזרוע כור, שהוא ל' סאין, והוא רע\"ד על רע\"ד אמה בקירוב, וי\"א דה\"ה באמר בית כור סתם, וי\"א דבאמר בית כור סתם, דינו כאמר בית כור קרקע, דלכ\"ע אפילו כולו סלעין הגיעו:"
            ],
            [
                "<b>היו שם נקעים</b><br> בקעים:"
            ],
            [
                "<b>עמוקים עשרה טפחים</b><br> ורחבן ד' על ד' טפחים דאז הוה מקום חשוב ושניהן לאחזו [כל כך] לזריעה:"
            ],
            [
                "<b>אינן נמדדין עמה</b><br> מיהו כשיוכל הלוקח להעביר מחרשתו עליהן, אז אין נחשבין לו בתוך הבית כור שקנה, ואעפ\"כ הן שלו, וי\"א דהן של מוכר. וכשלא יוכל להעביר מחרשתו עליהן, צריך ליתן לו קרקע אחרת בלי הפסק נקעים [רי\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>ואם אמר לו כבית כור עפר</b><br> דמשמע לא בית כור ממש:"
            ],
            [
                "<b>בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל</b><br> ר\"ל במדה מצומצמת:"
            ],
            [
                "<b>פחת כל שהוא</b><br> מבית כור:"
            ],
            [
                "<b>ינכה</b><br> מדמי המכר:"
            ],
            [
                "<b>יחזיר</b><br> המותר להמוכר, דהא דאין אונאה לקרקעות, זהו רק ביוקרא וזולא, ואפילו במטלטלין כל שטעו במדה משקל מניין, נקנה מקח ומחזיר הטעות:"
            ],
            [
                "<b>אפילו פחת רובע</b><br> מקום לזרוע רובע הקב והוא י' אמות וחומש מרובעי' בקירוב:"
            ],
            [
                "<b>לסאה</b><br> כל בית סאה הוא נ' על נ' אמה ורובע הוא חלק כ\"ד לסאה, [ועי' לעיל פ\"ו סי' ז'] [והא דלא נקט ל' רביעיות לכור, דבכור איירי בפרקן. קמ\"ל דאפילו במכר רק סאה, צריך לוותר רובע]:"
            ],
            [
                "<b>יותר מכאן יעשה חשבון</b><br> דאם הותיר יותר מרובע או פיחת יתר מרובע, יחשוב כמה מעות הוא שוה לפי דמי המכר ויחזיר לו לוקח למוכר או מוכר ללוקח, ובפיחת דוקא בלא פיחת כ\"כ עד שאין שם בית כור עליו דאל\"כ בטל מקח [רי\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>מה הוא מהדר לו</b><br> לוקח למוכר:"
            ],
            [
                "<b>ואם רצה</b><br> המוכר:"
            ],
            [
                "<b>שאם שייר בשרה</b><br> בבית כור שמכר לתבואה:"
            ],
            [
                "<b>בית תשעה קבין</b><br> הוא סאה ומחצה, שכך שיעור שדה ולפ\"ז הותיר ו' רבעיי' יותר מהראוי:"
            ],
            [
                "<b>ובגינה בית חצי קב</b><br> הוא שיעור גינה:"
            ],
            [
                "<b>וכדברי רבי עקיבא</b><br> [בפ\"א מ\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>מחזיר לו את הקרקע</b><br> הנותר על בית כור:"
            ],
            [
                "<b>ולא את הרובע בלבד הוא מהדר אלא את כל המותר</b><br> בש\"ס מתקן לישנא דמתניתין. דה\"ק, לא את המותר לבד הוא מחזיר, דהיינו *) הט' קבין' אלא כל הרבעין הנותרים על הבית כור:"
            ],
            [
                "<b>מדה בחבל אני מוכר לך הן חסר הן יתר</b><br> דהוה ב' לשונות סמוכים שסותרים זא\"ז:"
            ],
            [
                "<b>דברי בן ננס</b><br> דתפוס לשון אחרון וקיי\"ל דספיקא הוה, והמוכר מוחזק, ולהכי הולכין אחר הפחות שבלשונות [רי\"ח. ועי' ב\"מ פ\"ח סי' מ\"ט:"
            ],
            [
                "<b>בסימניו ובמצריו</b><br> באמר בית כור עפר אמכר לך תוך סימנים ומצרים אלו:"
            ],
            [
                "<b>פחות משתות הגיעו</b><br> ר\"ל אם הקרקע הוא בית כור חסר פחות משתות, או פחות משתות יתר מבית כור, הגיעו, ואינו חושבו:"
            ],
            [
                "<b>עד שתות ינכה</b><br> אם פיחת כך, ינכה לוקח למוכר מדמיו, ובהוסיף כך יוסיף הלוקח דמים:"
            ],
            [
                "<b>משמנין ביניהן</b><br> דהמוכר נוטל קרקע כפי חצי דמי שדהו, בשמן ובמובחר שבשדה:"
            ],
            [
                "<b>ונוטל חצי שדהו</b><br> ר\"ל מחצי דמי שדהו:"
            ],
            [
                "<b>משמנין ביניהן</b><br> שמין דמי כל השדה, ונותן להלוקח בדרומה בהכחוש שבה, כחצי כל הדמים. ואפשר דנקט דרום לרבותא, דאע\"ג דדרום הוא המובחר שבשדות וכדכתיב וממגד תבואת שמש, לא אמרינן דבכה\"ג לא נימא דבעין רעה מכר, קמ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>ונוטל חציה בדרום</b><br> ואף דקיי\"ל מוכר בעין יפה מוכר [רט\"ז ד']. נ\"ל דהיינו בלא פרט כלל [כלעיל פ\"ד מ\"ב], מה שאין כן הכא מספקא לן בלשון השטר, דאפשר גילה דעתו שלא מכר בעין יפה, [ומה\"ט נאמר מוכר לבר מאילני, ואית בה גופני ודיקלא לא שייר אלא גופנא, ולא אמרי' דמוכר בעין יפה מוכר, ושייר דיקלא. דשאני הכא דלשונו משמע טפי גופנא [כב\"ב דה\"ט ב', ועי' מ\"מ פכ\"ד ממכירה הכ\"ב]. וכ\"כ במכר בית וחצר לחבירו, וא\"ל ע\"מ שהדיוטא העליונה שלי, אמרי' דשייר לעצמו מקום בחצר נגד הזיזין שיוציא מדיוטא העליונה, מדאמר לישנא יתירתא, ולא אמרי' דמוכר בעין יפה מוכר, (ואע\"ג דקיי\"ל באמר) [והא דאמר] לישנא יתירתא לא התכוון רק לבנות עלייה ע\"ג דיוטא [כב\"ב ס\"ג ב']. הכא שאני דדלמא מדאמר לישנא יתירתא גם לזה התכוון והממע\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>והוא</b><br> ר\"ל הלוקח:"
            ],
            [
                "<b>מקבל עליו מקום הגדר</b><br> שמחוייב לתת מחלקו מקום הגדר וכו' [רי\"ח כ']:"
            ],
            [
                "<b>ובן חריץ</b><br> דכדי שלא תדלג חיה לשדה, עושין סביב לגדר וסמוך לו, בן חריץ, שהוא עמוק ואינו רחב, ומדיכולה לדלג ממעל לו, עושין עוד חריץ עמוק ורחב חוצה לו סביב, שאם תכנס החיה לתוך החריץ החיצון הרחב, לא תוכל שוב לדלג למעלה להשדה, מדאין לה מקום לסמוך ידיה בשפת בן חריץ שלפנים:"
            ],
            [
                "<b>וכמה הוא חריץ ששה טפחים</b><br> כך שיעור רחבו סביב להשדה:"
            ],
            [
                "<b>שלשה</b><br> ובין ב' החריצים טפח:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>יש נוחלין ומנחילין</b><br> ר\"ל יש קרובין שנוחלין קרוביהן כשימותו, וכשמתו הם, מנחילין ג\"כ לקרוביהן:"
            ],
            [
                "<b>האב את הבנים</b><br> כשאין זרע לבן, האב יורשו:"
            ],
            [
                "<b>והאחין מן האב</b><br> כשאין זרע להמת, וגם אין אביו קיים, אז אחיו מהאב יירשוהו. אפילו כשאינן בני אם אחת:"
            ],
            [
                "<b>והאיש את אשתו</b><br> ולא נקט הבן את אמו, משום סיפא דנקט האיש את אשתו נקט נמי הכי כן:"
            ],
            [
                "<b>ובני אחיות</b><br> ר\"ל בני אחות המת יירשוהו כשאין לו בנים ולא הניח אב או אח או אחות ליורשו, ירשוהו אלו, אבל לא מנחילין לאחי האם בשום אופן, דנחלתן חוזרת למשפחת אביהן:"
            ],
            [
                "<b>והאשה את בעלה</b><br> הכא קרי ליה בעל ולא איש כלעיל. דמלתא בטעמא קאמר דמש\"ה יורשה מדהוא בעלה דהיינו שקנויה לו, כמו בעל הבור. הנהו ב' כבר תנא, האיש את אמו והאיש את אשתו נוחל ולא מנחיל. רק קמ\"ל הכא דאשה לבנה דומיא דאשה לבעלה, מה אשה לבעלה אין הבעל בקבר יורש את אשתו שמתה אחריו, להנחיל למשפחתו, רק משפחת אביה יירשוה, כך איש לאמו כשהוא בקבר בשעה שמתה אמו, אינו יורש אמו שמתה אחריו, להנחיל לאחיו מאב, אע\"ג שהבן אף שמת. לעולם קרוב הוא לאמו, רק משפחת אביה יירשוה:"
            ],
            [
                "<b>ואחי האם</b><br> לבן האם דהיינו בן אחותו מנחיל לו ואינו נוחלו והא נמי לא צריך למתני' דהא שמעינן לה מבני אחיות דתני ברישא אלא אגב גררא דאינך נקט נמי הא:"
            ],
            [
                "<b>וכל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת</b><br> ר\"ל דאם יש לו בן, או זרע הבן, לא תירש הבת, וכן פי' כל מלת קודם שבמשנתינו:"
            ],
            [
                "<b>בת קודמת לאחין</b><br> וה\"ה לאב, רק דכל המשנה מיירי באין האב קיים:"
            ],
            [
                "<b>והאב קודם לכל יוצאי יריכו</b><br> אבל זרע המת קודם להאב. וכן אבי אבי אביו של מת קודם לאחי אבי אביו של מת, וכן לעולם האב קודם לבניו, ואותן בנים קודמין לאבי אביהן [רע\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה</b><br> שבארץ ישראל. וקמ\"ל מתני', דבמה שהיה הבן ראוי לירש ואפילו הפי שנים, אם מת ירשו בנותיו במקומו כשאין לו בנים, דהרי בנות צלפחד נטלו חלק אביהן בנכסי חפר, כשאר בני חפר, כאילו היה צלפחד אביהן קיים:"
            ],
            [
                "<b>חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים</b><br> דליוצאי מצרים נחלקה א\"י, וצלפחד וחפר אביו שניהן מיוצאי מצרים היו, וכשנכנסו הבנות לא\"י, כבר מתו שניהן:"
            ],
            [
                "<b>וחלקו</b><br> של צלפחד:"
            ],
            [
                "<b>נוטל שני חלקים</b><br> ואעפ\"י שכשמת צלפחד עדיין לא ירשו ישראל את הארץ, והרי אין הבכור נוטל פי שנים בראוי לבוא אחר מיתה, כירושה או מלוה שביד אחרים כשאין עליה משכן [כסי' רע\"ח]. י\"ל דהכא שאני, דא\"י מחשבה כמוחזקת ביד יוצאי מצרים הוה:"
            ],
            [
                "<b>בנחלה</b><br> ר\"ל הבן והבת שדינן שהבן קודם להבת, דבר זה שוה בכל נחלה בין בנכסי אב או אם, ואין שום חילוק בין ירושת נכסי אב לירושת אם:"
            ],
            [
                "<b>אלא שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב</b><br> אם הבן בכור, ונולד בחיי אביו [לאפוקי תאומים שנולדו אחר מיתת האב] , ואפילו אינו בכור רק לאב ולא לאם, ואפילו נולד אחר נפל שנולד לח' חדשים, או. אחר בן ט' שנולד מת לאביו, בכולן בכור נוטל פי שנים [רע\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם</b><br> אפילו הוא בכור לאב ולאם [רע\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>והבנות נזונות מנכסי האב</b><br> אחר מיתת האב נזונות בתנאי כתובה [ככתובות פ\"ד מי\"א]. ודין מזונתן מפורש לקמן [ריש פ\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים</b><br> ולא קאמר בני הבכור וכו' דקמ\"ל דאפילו לא ידענו שהוא בכור רק על הגדתו זו אפ\"ה לא יכול להפקיע חלק בכורתו:"
            ],
            [
                "<b>שהתנה על מה שכתוב בתורה</b><br> אפילו התרצה הבן בתנאי זה עם אביו ואף דקיי\"ל [ב\"מ סוף פ\"ז], דכל תנאי שבממון קיים. היינו במחל הלה, משא\"כ הכא, אי אפשר לבן למחול, מדהוה הירושה דבר שלא בא לעולם:"
            ],
            [
                "<b>המחלק נכסיו לבניו על פיו</b><br> שהיה שכ\"מ, שכל דבריו בקרקעותיו שנותנן במתנה לאחר מותו, הרי הן כאילו כתב להמקבל שטר עליהן, ואם במטלטלין שאין נקנין בשטר, הו\"ל דבריו במתנה שלהן, כאילו מסרן להמקבל, וא\"צ קבלת קניין בכל דבריו והכל קיים [ר\"נ]:"
            ],
            [
                "<b>ריבה לאחד</b><br> או מיעט לא, שלא יירש כלום או מקצת:"
            ],
            [
                "<b>ומיעט לאחד</b><br> או השווה וכו':"
            ],
            [
                "<b>והשוה להן את הבכור</b><br> והכל בלשון מתנה:"
            ],
            [
                "<b>דבריו קיימין</b><br> דיש כח ביד אדם ליתן ממונו לכל מי שירצה, אף שלא ישאיר עי\"ז אחר מותו כלום להוריש [רפ\"א]:"
            ],
            [
                "<b>ואם אמר משום ירושה</b><br> שאמר בני זה יירש יותר מאחיו, או זה הבכור יירש בשוה לאחיו, ואפילו היה המוריש שכ\"מ:"
            ],
            [
                "<b>לא אמר כלום</b><br> דמתנה ע\"מ שכ' בתורה:"
            ],
            [
                "<b>משום מתנה</b><br> תנתן שדה פלוני לבני ויירשה, זהו בתחלה, יירשה ותנתן לו, זהו בסוף, יירשה ותנתן לו ויירשה, זהו באמצע [שם, וע\"ש. ואי\"ל הכל הולך אחר התחתון [כלקמן פ\"ט מ\"ב] . דנ\"ל דמתנה עמשכב\"ת כלא אמר כלום דמי] :"
            ],
            [
                "<b>במקום שיש בת</b><br> וכ\"ש במקום שיש בן:"
            ],
            [
                "<b>רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שהוא ראוי לירושה</b><br> שהיה בן בין הבנים, או בת בין הבנות:"
            ],
            [
                "<b>דבריו קיימין</b><br> וכן הלכה. ולא דמי לדלעיל סי' כ\"ו דבאמר יירש לא מהני, התם תלאן זב\"ז במלת יירש יותר. זה הכלל בהעברת נחלה, בלא כלל שניהן, אז דוקא באמר פלוני יירש הכל, או כך וכך מהני, אבל פלוני לא יירש, לא מהני, ונגד בכור אפילו אמר שהפשוט יירש לא מהני, אבל בכללם שניהן, דוקא בתלה יירש דראובן בלא יירש דשמעון, כגון דקאמר לא יירש שמעון רק ראובן, דהרי לא יירש שמעון, כמאן דלא אמר כלום דמי, ואצל ראובן לא הזכיר ירושה, אבל אם לא תלאן זב\"ז, רק אמר יירש ראובן ולא יירש שמעון או לא יירש שמעון רק יירש ראובן, דבריו קיימים [טור ח\"מ רפ\"א]. ונ\"ל דה\"ה אם אמר יירש ראובן ולא שמעון אע\"ג שכללן, כיון שהזכיר מלת יירש הכל, אצל ראובן, מהני מיהו באמר פלוני בני יירשנו לבדו, אם אמר כן בעל פה, דבריו קיימין. ואם בכתב לא עשאו רק אפטרופס. וכל זה באמר כן שכ\"מ אבל בבריא לא מהני רק לשון מתנה ובקניין:"
            ],
            [
                "<b>ועל מי שאין ראוי לירושה</b><br> אפילו בת בין הבנים, או שהשוה בכור לפשוט:"
            ],
            [
                "<b>אין דבריו קיימין</b><br> והכי קיימא לן [שם]:"
            ],
            [
                "<b>אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו</b><br> אינן מרוצים במעשיו:"
            ],
            [
                "<b>זכור לטוב</b><br> וקיי\"ל כת\"ק [עי' פ\"ה סי' פ\"ד], דחיישינן לזרעא מעליא דנפק מנייהו. מיהו מדת חסידות שלא להעיד בצואה להעביר נחלה אפי' מבן לבן, אפילו מלא מעליא למעליא [סי' רפ\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>האומר זה בני</b><br> [וה\"ה זה אחי, או זה קרובי, וכוונתו שיירשנו]:"
            ],
            [
                "<b>נאמן</b><br> שיירשנו, אפילו בנכסים שבאו לידו אחר כך, אף שאין לו בהן מגו שכשהיה רוצה היה נותנן לו עכשו [רע\"ט]. ונאמן גם לפטור בדיבור זה אשתו מחליצה, אף דמוחזק המת באח, וי\"א דבמוחזק באח אינו נאמן אפילו לומר זה בני, ומכ\"ש שאינו נאמן אז לומר יש לי בנים [אה\"ע קנ\"ו ו']:"
            ],
            [
                "<b>זה אחי</b><br> שאמר ראובן לשמעון, גם לוי אחינו הוא, ויחלוק עמנו בנכסי אבינו, ושמעון אומר שאינו מכירו:"
            ],
            [
                "<b>אינו נאמן</b><br> להורישו עם אחיו בנכסי אביהם. וה\"ה לענין חליצה וייבום שאינו נאמן [אה\"ע קנ\"ז ו']:"
            ],
            [
                "<b>ונוטל עמו בחלקו</b><br> שיטול שמעון חצי הנכסים וראובן שליש, ולוי שתות הנותר:"
            ],
            [
                "<b>מת</b><br> הספק בלי זרע:"
            ],
            [
                "<b>יחזרו נכסים למקומן</b><br> לראובן:"
            ],
            [
                "<b>נפלו לו</b><br> להספק:"
            ],
            [
                "<b>נכסים ממקום אחר</b><br> ע\"י ירושה או מתנה או הרווחה, ואח\"כ מת:"
            ],
            [
                "<b>יירשו אחיו עמו</b><br> דהרי הודה ראובן שאחיהן הוא מיהו בטען שמעון ברי שאינו אחיהן, לא יירשו בנכסיו [ר\"פ]:"
            ],
            [
                "<b>ונמצאת דייתיקי</b><br> כך נקרא בלשון יון שטר מתנת שכ\"מ [עי' ב\"מ פ\"א מ\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>קשורה על יריכו</b><br> ר\"ל אפילו נמצא במקום שאין להסתפק שמא אחר כתבו ונתנו שם, וכ\"ש בנמצא בתיבתו:"
            ],
            [
                "<b>הרי זו אינה כלום</b><br> ואפילו קנו מידו והחתים עליו עדים, ואפילו נתנו ביד אדם וא\"ל קח זה בידך עד שאומר לך מה תעשה בו, אפילו הכי לא מהני, דמדכתב שטר ולא מסרו, להכי חיישי' שמא נמלך [ר\"נ כ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>זיכה בה לאחר</b><br> שאמר לאחד זכה בשטר זה לצורך פלוני:"
            ],
            [
                "<b>בין שאינו מן היורשין</b><br> ר\"ל אפילו אותו שזיכה על ידו הוא יורש, ונמצא שלא יצאתה לגמרי מתחת ידו:"
            ],
            [
                "<b>דבריו קיימין</b><br> [שם]:"
            ],
            [
                "<b>הכותב נכסיו לבניו</b><br> בריא שרצה לישא אשה, וירא שישתעבדו נכסיו לכתובתה, ויפסדו בניו עי\"ז לאחר מותו, לכן כתב להן נכסיו, רק התנה שיאכל פירותיהן בחייו:"
            ],
            [
                "<b>צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה</b><br> דאז משמע שגוף הקרקע יהיה שלהן מהיום, והפירות לאחר מיתה:"
            ],
            [
                "<b>רבי יוסי אומר אינו צריך</b><br> דאפילו לא כתב מהיום, עכ\"פ זמנו של שטר מוכיח שמהיום יקנו הגוף, והכי קיי\"ל. וכן בכתוב בו קנין, אפילו אין בו זמן, כל קנין כמעכשיו דמי [רנ\"ח, וע\"ש]:"
            ],
            [
                "<b>האב אינו יכול למכור</b><br> גוף הקרקע אלאחר מיתה:"
            ],
            [
                "<b>והבן אינו יכול למכור</b><br> הפירות מעכשיו:"
            ],
            [
                "<b>אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב</b><br> ואי\"ל גם אחר כך לא יקנה מדמכר לו דבר שלבל\"ע [כלעיל סי' כ']. י\"ל הכא שאני שהגוף כבר קנוי להבן, והגוף כבר הוא בעולם:"
            ],
            [
                "<b>ומה שהניח תלוש הרי הוא של יורשין</b><br> ולא להמקבל מתנה לבדו. ומחובר העומד לקצור כקצור דמי [ולש\"ך כמחובר דמי]. מיהו בכותב נכסיו לאחר והשאיר הפירות לעצמו כל ימי חייו, ומת, אז אפילו פירות המחוברין שלא נגמרו, הרי הן של בן, ונותן הלוקח דמיהן להבן [רל\"ז ב']:"
            ],
            [
                "<b>הניח בנים גדולים וקטנים</b><br> בדלא כתב נכסים מיירי:"
            ],
            [
                "<b>אין הגדולים מתפרנסים</b><br> במלבושים:"
            ],
            [
                "<b>על הקטנים</b><br> ר\"ל מן האמצע, דצורך מלבושי גדולים מרובה יותר מצורך מלבושי הקטנים:"
            ],
            [
                "<b>ולא הקטנים נזונין על הגדולים</b><br> דמזונות קטנים מרובה טפי מהגדולים:"
            ],
            [
                "<b>אלא חולקין בשוה</b><br> ודוקא בקפדי ולא בסתם, וי\"ח [רפ\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>נשאו הגדולים</b><br> מהאמצע."
            ],
            [
                "<b>ואם אמרו קטנים</b><br> לאחר מיתת אביהם:"
            ],
            [
                "<b>הרי אנו נושאים כדרך שנשאתם אתם</b><br> בחיי אבינו, ובאותו שיעור ההוצאה נוציא אנחנו מהירושה:"
            ],
            [
                "<b>אלא מה שנתן להם אביהם נתן</b><br> אבל בפסק האב נדוניא לבנו או לבתו, ומת קודם שהשיאו, לא יקח רק חלקו בירושה [רפ\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>הניח בנות גדולות וקטנות</b><br> [ונ\"ל דקמ\"ל בנים במ\"ז לרבותא דפרנסה, דאע\"ג דקשוטי הגדולים אינו כ\"כ הרבה כקישוטי בנות גדולות במשנה ח', אפ\"ה אין מתפרנסים על הקטנים, וקמ\"ל בנות במ\"ח לרבותא דמזונות, דאע\"ג דבנות נזונות מתנאי כתוכה, היינו על הבנים ולא על אחיות גדולות]:"
            ],
            [
                "<b>שהבנות נזונות על הבנים</b><br> דכשיורשים הבנים, הבנות נזונות בתנאי כתובה:"
            ],
            [
                "<b>ואין נזונות על הבנות</b><br> דכשאין שם בנים רק בנות. אין נזונות מהאמצע, רק חולקות בשוה [שם]:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>בזמן שהנכסים מרובים</b><br> כדי לזון הבנים והבנות עד שיבגרו הבנות:"
            ],
            [
                "<b>בנים יירשו והבנות יזונו</b><br> ר\"ל הבנים ירשו והם יזונו הבנות עד שיבגרו [אה\"ע קי\"ב י\"א]:"
            ],
            [
                "<b>נכסין מועטין</b><br> שאין בהן כשיעור הנ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>והבנים ישאלו על הפתחים</b><br> ונותנין להבנים רק הנשאר משיעור מזונות הבנות עד שיבגרו:"
            ],
            [
                "<b>אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי</b><br> בתמיה, אלא יזונו כולן יחד:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון</b><br> וקיי\"ל כת\"ק דהרי מזונות הבנות כבר נתחייב בכתובה והופקע מירושת הבן [שם]. וה\"ה אלמנה ובת, ששתיהן נזונות מתנאי כתובה, ואם אין בנכסים בכדי שתזון הבת עד שתבגר והאלמנה עד זמן שראוי שתחיה, אז האלמנה דוחה הבת וגם הבן, וי\"ח [צ\"ג ד', ועי' כתובות פ\"י מ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>הניח בנים ובנות וטומטום</b><br> שמטומטם ומכוסה ערותו עם עור, ואין ידוע אם הוא זכר או נקיבה, וה\"ה אנדרוגינוס, שיש לו זכרות ונקבות [רכ\"ג], וי\"א דאנדרוגינוס בריה בפ\"ע היא ואין לו כלום [ר\"פ]:"
            ],
            [
                "<b>הזכרים דוחין אותו אצל נקבות</b><br> וניזון, דא\"ל אייתי ראיה דזכר את ותירש עמנו:"
            ],
            [
                "<b>הנקבות דוחות אותו אצל זכרים</b><br> דא\"ל אייתי ראיה דנקיבה את ותיזן עמנו:"
            ],
            [
                "<b>ילדה זכר נוטל מנה</b><br> אף דהמזכה לעובר לא קנה, הכא דעתו קרובה לבנו, ומקנהו קנין גמור כשכבר עברו מ' יום משנתעברה, וי\"א דוקא בשכ\"מ, דמדרחים לברי', וכשלא יהיה יוכל להקנותו חיישינן שתטרף דעתו [ר\"י, ודו\"ק. ואילה\"ק עכ\"פ אסמכתא היא, ולא קניא. י\"ל דהיינו דוקא כשרוצה המקנה שלא יקנה הלה, אבל הכא רוצה שיקנה] :"
            ],
            [
                "<b>נקבה מאתים</b><br> מדכחה חלש לבקש פרנסתה, רגיל לפסוק לה טפי:"
            ],
            [
                "<b>ילדה זכר ונקבה</b><br> תאומים:"
            ],
            [
                "<b>והנקבה נוטלת מאתים</b><br> אף שלא התנה רק על כל אחד לבד:"
            ],
            [
                "<b>ילדה טומטום אינו נוטל</b><br> וקיי\"ל דנוטל עכ\"פ כפחות שבשניהן [רנ\"ג כ\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה יטול</b><br> ולא תימא על וולד כזה לא התכוון:"
            ],
            [
                "<b>יורש את הכל</b><br> ולא תימא וולד כזה לא מחשב כזרעו וירשו אחי המת:"
            ],
            [
                "<b>השביחו גדולים את הנכסים</b><br> בעודן בתפוסת הבית:"
            ],
            [
                "<b>השביחו לאמצע</b><br> ואפילו שכר עמלן לא יטלו, ומכ\"ש בגדולים וגדולים, דלפעמים זה או זה מתעסק, וודאי הכל לאמצע. מיהו בהשביחו בהוצאות מכיסן, או טרחו הרבה בטרחות שלא היו הקטנים יכולין לעשותן, שבחן לעצמן [רפ\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>אם אמרו</b><br> בפני ב\"ד, ואם אחיהן גדולים גם בפני עדים סגי:"
            ],
            [
                "<b>הרי אנו עושים ואוכלין השביחו לעצמן</b><br> דמדשתקו לאזהרתן, וודאי ראו שיש תועלת גם לאחיהן בהתעסקן, ומחלו להן הרווחתן [רפ\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>וכן האשה</b><br> אלמנה:"
            ],
            [
                "<b>השביחה לאמצע</b><br> ומיירי באשה אלמנה שירשה נכסי בעלה, כגון שנשא בת אחיו, ומת בלא בנים ואחים, דאז אשתו ואחיותיה יירשוהו, והיינו דקמ\"ל, דאף על גב דאיכא תרתי נגד אחיותיה שהיא גם אשתו, אפ\"ה כשלא אמרה ראו וכו' הרווח לאמצע, אבל בלאו אשה יורשת, בכל גוונא השבח ליתומים:"
            ],
            [
                "<b>הרי אני עושה ואוכלת השביחה לעצמה</b><br> וצריכה לאשמעינן ב' בבי גבי אשה, דקמ\"ל רישא, אף דאין דרך אשה לטרוח קמי אחיותיה, אפ\"ה לא אמרי' דגם בלא אמרה כאמרה דמי, וקמ\"ל סיפא, דאף דנהנת עי\"ז דנפק עלה קלא דנושאת ונותנת, שעי\"ז תנשא, אפ\"ה באמרה, שבחה לעצמה:"
            ],
            [
                "<b>האחין השותפין</b><br> בתפוסת הבית, ויש אומרים דה\"ה שותפין אחרים:"
            ],
            [
                "<b>שנפל אחד מהן לאומנות</b><br> בעבודת המלך, שיש בזה הרווחה:"
            ],
            [
                "<b>נפל לאמצע</b><br> הרווח לכל האחין, אם מחמת אביהן נבחר. ואם מחמת חכמתו וחשיבותו. הרוח שלו [קע\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>חלה</b><br> אחד מהאחין בהתעסקו בהשותפות חלה בפשיעה, מדהלך בקור וחום וכדומה:"
            ],
            [
                "<b>נתרפא משל עצמו</b><br> ודוקא ביש קצבה לרפואתו, אבל באין קצבה, או שחלה באונס אפילו יש קצבה, מתרפא מהאמצע. וכל זה במתעסק הוא לבד, או שנזונין בשותפות, אבל בב' לריעותא: שמתעסקין כולן, ונזונין כ\"א לעצמו., בכל גוונא מתרפא משלו [שם]:"
            ],
            [
                "<b>האחין שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב</b><br> נוהגין ששולחין דורונות להחתן ביום הנשואין, וכשהוא חוזר ונושא, חוזר המקבל ושולח לו דורון, ואלו שלוחו דורונות כשהיו בבית אביהן כשאביהן היה חי, מנכסי אביהן. ולא דמי לנשאו בחיי אביהן [פ\"ח מ\"ז] דאמרינן דמתנה יהיב להן. התם להן נתן, והו\"ל כנתן מתנה לאחר, אבל הכא הרי גם להמקבל השושבינות לא קבלה כמתנה דהרי נגבית בב\"ד וכ\"ש לבנים הנותנים השושבינות, רק יקרא הוא דעביד לבניו שיהיה נראה כאילו נתנו הם, וכה\"ג אמרינן בפסחים האומר הריני שוחט הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים, דגם אחיו זכו עמו דרק לכבדו נתכוון:"
            ],
            [
                "<b>חזרה לאמצע</b><br> וכולן חולקין בו:"
            ],
            [
                "<b>שהשושבינות נגבית בבית דין</b><br> ולא נהגו עכשיו כן [אה\"ע ס']:"
            ],
            [
                "<b>אבל השולח לחבירו כדי יין וכדי שמן</b><br> ביום החופה, רק שלא אכל שם, וכ\"ש כששלח לו ביום אחר:"
            ],
            [
                "<b>השולח סבלונות לבית חמיו</b><br> ששלח החתן מתנות לכלתו אחר שקידשה:"
            ],
            [
                "<b>שלח שם מאה מנה</b><br> בסתם, שלא פירש שתביאן עמה כשישאנה:"
            ],
            [
                "<b>ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר</b><br> ואח\"כ מת א' מהן, או שחזר בו הוא:"
            ],
            [
                "<b>אינן נגבין</b><br> ודוקא באכל בדינר הא פחות לא:"
            ],
            [
                "<b>שלח סבלונות מרובין שיחזרו עמה לבית בעלה</b><br> ר\"ל אם פירש כן בדבריו, ואורחא דמלתא נקט, דבסבלונות מרובין רגיל לפרש שתביאן אליו, וה\"ה בסבלונות מועטין, ואמר כן:"
            ],
            [
                "<b>הרי אלו נגבין</b><br> (כשלא אכל) [אף כשאכל] בבית חמיו:"
            ],
            [
                "<b>סבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה אינן נגבין</b><br> אף שלא אכל שם. וקיי\"ל [אה\"ע נ'], דבין ששלח סבלונות מרובין או מועטין, בין אכל אצל חמיו או לא, אם מת א' או שחזר בו האיש, תחזיר הכל, חוץ מהמאכל או משתה או מעות שנתן לה, או כלים ששלח ובלו ואבדו. וי\"א דבלא אכל שם בדינר, אז אפילו מאכל ומשתה ששלח, חייב חמיו לשלם. אבל בחזרה היא, או שחזר בו חמיו, מחזרת הכל, ואפילו המאכלים משלמת דמיהן בזול, דהיינו ב' שלישי דמיהן, וכ\"כ מה שהפסידה לו שישלם לשדכנים וחזנים ושמשים כנהוג, צריכים לשלם לו. וכל זה בחזרו בהן לאחר שנתקדשה, אבל בחזרו בהן לאתר שידוכין בכל גוונא משלמת הכל, וי\"ח [עיי' ב\"ש שם]:"
            ],
            [
                "<b>שכיב מרע</b><br> חולה שהוצרך לשכוב במטה מחמת חולשתו, אבל לא חולה ראש או שאר אבר [ח\"מ ר\"נ]:"
            ],
            [
                "<b>שכתב כל נכסיו לאחרים</b><br> ה\"ה בחילק כל נכסיו על פיו, דדברי שכ\"מ ככתובים ומסורים דמו:"
            ],
            [
                "<b>ושייר קרקע כל שהוא</b><br> לעצמו. וה\"ה מטלטלין. וי\"א דבעינן כדי להתפרנס בהן:"
            ],
            [
                "<b>מתנתו קיימת</b><br> ובעמד אינו חוזר:"
            ],
            [
                "<b>אין מתנתו קיימת</b><br> ודוקא שכתב בה כדשכיב ורמי בערסא דמוכח שנותן במתנת שכ\"מ וכסיפא. וקיי\"ל, דזה הכלל במתנת שכיב מרע. (א) מתנת שכ\"מ במקצת , צריך קנין, או משיכה, או הגבהה, או שאר קנייני מטלטלין או קרקעות, דבקנה באחד מאלו, אפילו בעמד אינו חוזר, ובלא קנה באלו, אפילו בלא עמד לא קנה המקבל [ר\"נ ד']. והני מילי בסתם, אבל במפרש שנותן המקצת במתנת שכ\"מ, אז א\"צ קנין, ובלא עמד קנה, ובעמד חוזר, ואדרבה ע\"י הקנין, מגרע גרע, דאז אפילו בלא עמד לא קנה, אא\"כ כתב כמיפה כחו, שקנו מני' [ר\"נ ס\"ט]. (ב) מתנת שכ\"מ בכולה, דהיינו שלא שייר לעצמו כלום. אז אפילו נתן הכל לכמה בני אדם, ולא הפסיק בין א' לחבירו, א\"צ קנין, ובלא עמד קנה, ובעמד אפילו בקנו מני' לא קנה, ואפילו התנה שלא יהא יוכל לחזור בו, רק בב' לטיבית' שהתנה כן וגם קנו מני', אז בכל גוונא אינו חוזר דהו\"ל כמתנת בריא [שם ס\"ב וסי\"א]. וה\"ה באומר שנותן הכל מהיום, או שמצאו כתוב בשטר שנתן הכל מהיום, לא חיישינן שמא הסופר כתב כך מעצמו מבלי שצוהו השכ\"מ, ודין מתנת בריא יש לו, ולהכי צריך קנין, ואז אינו יכול לחזור בו בשום גוונא [שם ס\"ט]. (ג) אמנם מצוה מחמת מתה, דהיינו שפירש שמחמת מיתה הוא נותן, או שהיה באותה שעה מתאונן על מיתתו, או אפילו בריא שמפרש בים, או יוצא בשיירא, או בקוצר, או שקפץ עליו החולי, בכל אלו אפילו במתנה במקצת דינו כמתנת שכ\"מ בכולה, דנקנית באמירה בלא קנין. ובעמד וניצל, חוזר אפילו היה בקנין [שם ז' ח']:"
            ],
            [
                "<b>לא כתב בה שכיב מרע</b><br> ר\"ל שלא כתב בשטר המתנה שהיה שכ\"מ ולא שייר קצת לעצמו דאל\"כ הרי אפילו היה שכ\"מ היה מתנתו קיימת:"
            ],
            [
                "<b>הוא אומר שכיב מרע היה</b><br> שיוכל לחזור בו:"
            ],
            [
                "<b>צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע</b><br> דבתר השתא אזלינן, שהוא בריא:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה</b><br> והכי קיי\"ל [רנ\"א]:"
            ],
            [
                "<b>אין נקנין אלא במשיכה</b><br> דס\"ל אפילו שכ\"מ, ואפילו מצוה מחמת מיתה, אין דבריו ככתובין ומסורין, רק דינו כמתנת בריא:"
            ],
            [
                "<b>אמרו לו מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה תנו כבינתי</b><br> [הויבע]:"
            ],
            [
                "<b>בני רוכל תקברם אמן</b><br> דרשעים היו, ואמן היתה רוצה לקברן, להכי אמדו חכמים דעת אמן שגמרה והקנתה להבת אפילו בלא קנין. [ורבותינו פירשו, דמשום דרשעים היו קנסום מנמיה. וק\"ל ממ\"ד [כמכילתא משפטים] רשע וכשר עומדים לפניך בדין. לא תאמר הואיל ורשע הוא זה, אטה עליו הדין, ח\"ל לא תטה משפט אביונך. אביון הוא במצות. ונ\"ל*), דזהו באינו ראוי ברשעתו לקנסו, רק שיחשוב הדיין הואיל שרשע הוא וודאי טוען שקר, וראוי להטות עליו הדין, דזבל בני רוכל שהחזיקו ברשעתן שזרעו קוצים בכרם, דהו\"ל כלאים אליבא דר\"א. להכי הודיעום חכמים שאע\"פ שהדין עמם יקנסום, והפקר ב\"ד הפקר [כיבמות דף פ\"ט ב']:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים בשבת</b><br> אם בשבת חילק נכסיו:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהושע אומר בשבת אמרו</b><br> דא\"צ קנין וכתיבה:"
            ],
            [
                "<b>קל וחומר בחול</b><br> דראוי לקניין וכתיבה., וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, והכי קיימא לן [ר\"נ]. מיהו בחפץ השכ\"מ שיקנו ממנו, קונין בקנין סודר ממנו, אפילו בשבת, אף דכשאינו שכיב מרע אסור משום מקח וממכר [רנ\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>כיוצא בו זכין לקטן</b><br> ברצה ליתן מתנה לקטן, והרי אין לקטן יד לזכות בעצמו, יכול אחר לזכות עבורו לצרכו:"
            ],
            [
                "<b>ואין זכין לגדול</b><br> מדיכול לזכות בעצמו:"
            ],
            [
                "<b>קל וחומר לגדול</b><br> מטעם הנ\"ל סימן נ\"ד. ועוד דהרי גדול מצי משוי שליח, והרי זכין לאדם שלא בפניו, והכי קיי\"ל [רמ\"ג י\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>והיתה עליו</b><br> על הבן:"
            ],
            [
                "<b>כתובת אשה ובעל חוב</b><br> ולא היה לו נכסים אחרים לפרוע מהן:"
            ],
            [
                "<b>יורשי האב אומרים הבן מת ראשון ואחר כך מת האב</b><br> ולא יירש הבן כלום:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים יחלוקו</b><br> דס\"ל שטר העומד לגבות כגבוי דמי, להכי הבע\"ח נמי מוחזק, וחולקין כב' אוחזין בטלית [קל\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן</b><br> והרי נכסים בחזקת יתמי קיימי, והכי קיימא לן [ר\"פ]:"
            ],
            [
                "<b>יורשי הבעל אומרים האשה מתה ראשונה</b><br> וירש אותה הבעל:"
            ],
            [
                "<b>יורשי האשה אומרים הבעל מת ראשון ואחר כך מתה האשה</b><br> ואנחנו יורשיה, ולצררי אין לחוש, מדמת פתאום:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן</b><br> ר\"ל נכסי צאן ברזל, כנדוניא ותוס' שליש, בחזקת ב' כתות היורשין הן [ועיין ש\"ס, מיהו הכי קיי\"ל, ועיין באה\"ע צ' ס\"ו, וק' ס\"ב, וס\"ו סי\"א]."
            ],
            [
                "<b>כתובה</b><br> ק' ור' ותוס':"
            ],
            [
                "<b>נכסים הנכנסים והיוצאין עמה</b><br> ר\"ל נכסי מלוג, שירשה ממשפחתה, שהבעל אוכל פירותיהן, וגוף הקרקע עומד באחריותה:"
            ],
            [
                "<b>בחזקת יורשי האב</b><br> ר\"ל בחזקת יורשי האשה [ונקט יורשי אב, אגב גררא דיבמות פ\"ד מ\"ג), דקנין פירות דבעל לאו כקנין הגוף דמי:"
            ],
            [
                "<b>ועל אמו</b><br> ר\"ל אלמנה שלא היה לה בן רק זה, ונפל הבית על שניהן:"
            ],
            [
                "<b>אלו ואלו מודים שיחלוקו</b><br> יורשי הבן שאינן יוצאי יריכו, ויורשי האשה, יחלקו נכסי האשה, דלא דמי למשנה ח', דהכא שניהן יורשין, גם לא דמי למשנה ט' דהכא שניהן מוחזקין בהכל שוה:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן</b><br> מדנקט ת\"ק מודים, נקט איהו נמי מודה, וה\"ק ואני מודה לחולק עליך דלב\"ה הכא נמי הנכסים בחזקת יורשי האשה היו בחייה. והכי קיי\"ל [ר\"ס ס\"י]:"
            ],
            [
                "<b>אמר לו בן עזאי על החלוקין אנו מצטערין</b><br> על מחלוקתן שבמשנה ט':"
            ],
            [
                "<b>אלא שבאת לחלק עלינו את השוין</b><br> לומר שגם במשנה י' פליגי:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>גט פשוט</b><br> ר\"ל כל שטר פשוט, דכל שטר נקרא גט:"
            ],
            [
                "<b>עדיו מתוכו</b><br> ר\"ל דינו הוא שיחתמו עדיו בתוכו בסוף השטר:"
            ],
            [
                "<b>ומקושר</b><br> הוא שטר שכותב שטה א' או ב', וכופפן על הקלף החלק כשיעור הכתב, ותופר הכפל הזה בשני הקצוות, וחותם עד על הכפל מבחוץ, וחוזר וכותב שיטה א' או ב', וכופלן על החלק ותופר כנ\"ל, וחוזר וחותם עד על הכפל מבחוץ, וכן הרבה פעמים כנגד מקום התורף, דהיינו מקום שם האיש והאשה, שם המלוה והלוה, ושם המקום והזמן, וסך ההלואה, על כל כפל חתום א' מבחוץ:"
            ],
            [
                "<b>עדיו מאחוריו</b><br> ותקנו כן לכהנים קפדנים שבמהירותם יגרשו, ואחר כך יתחרטו, ולא יכלו להחזיר נשותיהן, להכי תקנו להן שיתנו גט מקושר דוקא, שצריך זמן רב, וגם צריך עדים רבים בין כל כפל וכפל, ובתוך זמן זה יתישב כעסו ויתחרט קודם נתינה, ואגב זה תקנוהו ג\"כ בכל השטרות לכל מי שירצה להתישב בענין, ואותו שכנגדו דוחק לכתוב שטר:"
            ],
            [
                "<b>פשוט שכתבו עדיו מאחוריו</b><br> אף שחתומים בו עדים מבפנים והו\"ל פשוט, אעפ\"כ עשה בו ג\"כ כפלים תפורים בקצוות, והחתים עדים גם מבחוץ:"
            ],
            [
                "<b>שניהם פסולים</b><br> מדלא נעשה כתיקון חז\"ל:"
            ],
            [
                "<b>מפני שיכול לעשותו פשוט</b><br> שיפתח התפירות ויפשיטנו. משא\"כ פשוט, א\"א שיכפילנו, מדאין מרוחקת שיטה מחבירתה. ולת\"ק כיון דשיטותיו מרוחקין ביותר, א\"כ אף שיפשיטנו תו אינו כתיקון פשוט ולא כתיקון מקושר:"
            ],
            [
                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה</b><br> מדמשמע נמי מדברי ת\"ק דקאמר פשוט שעשאו מקושר, ר\"ל באמר לסופר שיכתוב פשוט, וכתבו הסופר מקושר, או איפכא פסול, להכי קאמר ר\"ג. דאם מנהג המקום לכתוב כך וכך, מראה מקום הוא לו לעשותו כך, אבל אינו מקפיד אם יעשנו איפכא, מדלא אמר שיכתוב רק כך [וע' אה\"ע קמ\"א מ\"ז מ\"ח מ\"ט], וקיי\"ל כת\"ק:"
            ],
            [
                "<b>גט פשוט עדיו בשנים</b><br> בסוף השטר בפנים:"
            ],
            [
                "<b>ומקושר בשלשה</b><br> לכל הפחות, דבג' שיטין הראשונים רגיל להיות מקום התורף:"
            ],
            [
                "<b>שניהם פסולין</b><br> ר\"ל כמו שפשוט שחתום בו ע\"א וודאי פסול מדאו', כ\"כ מקושר בלי ג' עדים מאחוריו. פסול מדרבנן, דחכמים עשו חיזוק לדבריהם אפילו יותר משל תורה [ככתובות דף נ\"ו ע\"א]:"
            ],
            [
                "<b>כתב בו זוזין מאה</b><br> ר\"ל אם כתוב בשטר שהלוהו ק' זוזין, והיינו ק' דנרין:"
            ],
            [
                "<b>אין לו אלא עשרין</b><br> דאף דק' דנרין הן כ\"ה סלעין. עכ\"פ אזלינן בתר הפחות שבלשונות [כפ\"ז מ\"ג], ואמרי' דנתכוון לדנרין גרועין שק' מהן הן רק כ' סלעין:"
            ],
            [
                "<b>זוזין מאה דאינון תלתין סלעין</b><br> והרי ל' סלעין הן ק\"כ דנרין."
            ],
            [
                "<b>אין לו אלא מנה</b><br> דאמרי' דנתכוון לסלעין גרועין של' מהן אינן רק ק' דנרין. וקמ\"ל דלא אמרינן תפוס לשון אחרון שפירש הראשון, ולדנרין יפין נתכוון:"
            ],
            [
                "<b>כסף זוזין דאינון ונמחק</b><br> שנמחק מניין הזוזין:"
            ],
            [
                "<b>אין פחות משתים</b><br> נ\"ל דכל הנהו צריכי, דבכתוב בשטר כסף זוזין דאינון ונמחק, סד\"א וודאי סלע א' היה, דאל\"כ מה דאינון, קמ\"ל דאינון אמספר קאי, והדר נקט כסף סלעין דאינון ונמחק, דסד\"א מדיד בעל השטר על התחתונה, אמרי' שיהיה פחות משנים, דשמא כתוב היה דאינון ז' דנרין, ולסלעין גרועין התכוון כלעיל סי' ט\"ו, דאל\"כ למה היה צ\"ל דאינון, קמ\"ל, והדר נקט נמי מלתא בדרכונות, שהיא מטבע של זהב, דסד\"א מדאינן מצויין לפרוע מהן ואפ\"ה הזכירם, להכי וודאי לכך היה צריך לכתוב דאינון כך וכך סלעי כסף, לומר שדרכונות גרועין היו, ויהיה פחות מב' יפים, קמ\"ל דאינון אמספר קאי:"
            ],
            [
                "<b>כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים</b><br> כשחוזר וכופל דבריו בסוף השטר, או מלמעלה וכו':"
            ],
            [
                "<b>מלמעלה מאתים ומלמטה מנה הכל הולך אחר התחתון</b><br> דבכה\"ג שיש הפסק ביניהן, אמרי' שחזר בו [עי' מ\"ש ב\"מ פ\"ח סי' מ\"ט]. מיהו אין למדין משיטה אחרונה רק מה שהוא לחוב בעהש\"ט, דאל\"כ שמא הוסיפה הוא, מדהרחיקו העדים חתימתן מהשטר, אבל בכתוב בסוף השטר הכל שריר וקים, י\"א דלמדין משיטה אחרונה [ח\"מ מ\"ד ד']:"
            ],
            [
                "<b>אם כן למה כותבין את העליון</b><br> מדכותב לבסוף, ואחריות ממון כך וכך קבלית עלי:"
            ],
            [
                "<b>אף על פי שאין אשתו עמו</b><br> מדמתגרשת בעל כרחה, ואין חוששין שמא יגרשה בגט זה לאחר זמן, ותוציא כתובתה מהלקוחות מיום כתיבת הגט, שלא כדין, או שמא יחפה עליה כשתזנה ביני ביני, ליתא, דהרי בשניהן צריכה להביא ראיה אימת מטי גיטא לידה:"
            ],
            [
                "<b>והשובר לאשה</b><br> שובר שנותנת אשה לבעלה שקבלה כתובתה:"
            ],
            [
                "<b>אף על פי שאין בעלה עמה</b><br> ולכשישלם תתנהו לו [ועי' ב\"מ פ\"א מ\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>ובלבד שיהא מכירן</b><br> שהעד החותם [וי\"א גם הסופר] יהיה מכיר שזהו פלוני, ושאשתו היא פלונית שמקבלת הגט בפניו, ואפילו ע\"פ עדות אשה או קרוב [אה\"ע ק\"כ ג'], דשמא זה אינו הבעל, וימסור הגט לאשת איש אחר, או היא תמסור השובר לאיש אחר, משא\"כ כשמכיר שניהן, לא חיישינן לשנים ששמותיהן ושמות נשותיהן שוין, דזה אינו מצוי [ולאאמ\"ו הגאון הגדול זצוק\"ל בספרו מרגניתא על אה\"ע [סק\"כ] בשעת הדחק נאמנים גם האיש והאשה בעצמן על זה, ע\"ש] :"
            ],
            [
                "<b>והבעל נותן שכר</b><br> שכר כתיבת הגט, דכתיב וכתב לה, ושכר השובר גם כן יתן הוא, מדלזכותו נכתב, שלא תוכל לחזור ולגבות ממנו. מיהו באבדה כתובתה בפשיעה, צריכה היא לשלם שכר השובר [אה\"ע ק\"י]:"
            ],
            [
                "<b>אף על פי שאין מלוה עמו</b><br> מיירי בשטר הקנאה, ששעבד לו הלוה נכסיו מעכשיו, אפילו לא ילוה, דאז עי\"ז יצא הקול מיד ששעבד נכסיו, דאל\"כ חיישינן שמא לא יתן השטר להמלוה היום, ויטרוף המלוה אח\"כ מהלקוחות מיום הכתיבה שלא כדין [ח\"מ ל\"ט י\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>עד שיהא לוה עמו</b><br> ואפילו אומר המלוה כתבוהו וחתמוהו וכשיבוא הלוה היום, שאז לא יהיה מוקדם, תקנו ממנו בקנין סודר ותתנו לי השטר, ואם לא יבוא היום תקרעוהו, אפ\"ה אין כותבין, דמדחתמו קודם שקנו ממנו, הרי חתמו שקר [שם], אבל כשכותבין ללוה א\"צ שיכירו העדים המלוה והלוה ושכך שמותיהן כלעיל סי' כ\"ד, דהרי ב' יוסף בן שמעון אין מוציאין עליהן שט\"ח [מ\"מ פכ\"ד הלכה ג' ממלוה], ולהכי סגי בשיכירו הלוה:"
            ],
            [
                "<b>והלוה נותן שכר</b><br> אפילו בשטר עסקא, דפלגא מלוה ופלגא פקדון, אפ\"ה הו\"ל טובה למקבל טפי מלנותן דזוזי דאינש אינון עבדין לי' ספסרותא [בב\"מ ד' ס\"ג ב']:"
            ],
            [
                "<b>אף על פי שאין לוקח עמו</b><br> והוא שהקנהו לו מיד בקנין, או שמודה שכבר קנה השדה באחד מדרכי הקנייה, דאל\"כ שמא לא יתנהו לו היום, וכשיטרפוהו ממנו בע\"ח של מוכר, יחזור גם הוא לטרוף מהלקוחות שלאחריו מהיום שלא כדין, וצריך שיכירו גם כן המוכר והלוקח [ולמ\"מ הנ\"ל שגי בשיכיר המוכר]. וי\"א שצריך שיכתב ג\"כ שכבר קבל המעות וי\"א שצריך גם כן שלא יהא משמע מהשטר שנכתב מדעת שניהן [ח\"מ רל\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>עד שיהא מוכר עמו</b><br> וי\"א שאפילו קנו מהמוכר בקנין סודר, לא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד, אלא כשיכתבוהו בפני המוכר [שם]:"
            ],
            [
                "<b>והלוקח נותן שכר</b><br> אפילו קנה שדה זבורית, אפ\"ה מרוויח, דזבנת קנית זבינת אובד [ב\"מ נ\"א א']:"
            ],
            [
                "<b>אין כותבין שטרי אירוסין</b><br> שטרי פסיקתא, כתנאים שלנו, כמה יתן זה לבנו וכמה זה לבתו:"
            ],
            [
                "<b>ונשואין</b><br> כתובה:"
            ],
            [
                "<b>והחתן נותן שכר</b><br> מדמרוויח ע\"י הכתב הנדוניא, וקונה גם האשה [אה\"ע נ\"א]:"
            ],
            [
                "<b>אין כותבין שטרי אריסות</b><br> שמקבל לזרוע שדה של חבירו, וליתן לבעליה מחצה, שליש, או רביע מהתבואה:"
            ],
            [
                "<b>וקבלנות</b><br> היינו שחוכר השדה בדבר קבוע לשנה, בין שתעשה השדה או לא [עי' ב\"מ פ\"ט סי' א']:"
            ],
            [
                "<b>והמקבל נותן שכר</b><br> ואפילו צריך להובירה איזה שנים, דאז אין להמקבל עתה רווח בהשדה:"
            ],
            [
                "<b>אין כותבין שטרי בירורין</b><br> שטר שכתוב בו איזה דיינין בררו להן הבעלי דין, או שטר שכותבין לעצמן הדיינין לברר טענות הבעלי דין, מה טוענים זע\"ז:"
            ],
            [
                "<b>וכל מעשה בית דין</b><br> המפורשים סוף פ\"א דב\"מ:"
            ],
            [
                "<b>ולזה לעצמו</b><br> דלת\"ק במתרצה א' שיכתבו רק א', כדי למעט בהוצאות הכתיבה, ויתנוהו לחבירו דכשיצטרך יראהו לו, שומעין לו, ולרשב\"ג מצי אידך למימר אינני חפץ להיות לי שום עסק עמך:"
            ],
            [
                "<b>והשליש את שטרו</b><br> שלא רצו לכתוב שובר, והאמינו עליו השליש:"
            ],
            [
                "<b>ואמר לו</b><br> לוה לשליש:"
            ],
            [
                "<b>אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני</b><br> יתר החוב:"
            ],
            [
                "<b>תן לו שטרו</b><br> להמלוה ואשלם הכל:"
            ],
            [
                "<b>רבי יוסי אומר יתן</b><br> דס\"ל אסמכתא קניא:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר לא יתן</b><br> וקיי\"ל דלא יתן, דכל שמתנה אם יהיה כך אתן כך וכך, אסמכתא היא ולא קניא. אולם בדיני אסמכתא, י\"א דהדין נחלק לג' אופנים (א) אם הדבר תולה ביד אחרים, כגון אם לא אקנה לך דבר זה, אתן לך כך וכך, ודלמא לא ירצה הלה למכור, לכן וודאי הוה אסמכתא: (ב) ואם הדבר תלוי בידו, כגון אם לא אעבד אשלם במיטב [כב\"מ פ\"ט מ\"ג], בזה יש חילוק דאם לא גיזם לא הוה אסמכתא, ואם גיזם, כגון אשלם אלפא זוזי, הוה אסמכתא. (ג) ובתלה תנאו במקרה, כמשחק בקוביא, או שהמרו זה עם זה, וכדומה, לא הוה אסמכתא, ודוקא כששוחקים במעות מזומנים, אבל בהלואה, אף שאינו אסמכתא, אפ\"ה פטור כשהפסיד, וי\"א שצריך נמי שהשולחן שהמעות עליו קנוי לשניהן [ר\"ז י\"ג]. (ד) ולתוס' [שבועות דמ\"ג ב' ד\"ה מתני'], דוקא בחדא לטיבותא הוה אסמכתא, כגון באם אוביר ולא אעביד דאע\"ג דחדא לטיבותא דהפסיד לחבירו, ומסתבר דמה\"ט יהיה חייב לשלם כמו שאמר, עכ\"פ מדעשה לו חבירו טובה לתת בידו השדה, גזם בהבטחתו לשלם כך וכך, והו\"ל אסמכתא. וה\"ה במשחק בקוביא איפכא, דלא עשה לו חבירו טובה שיבטיח לו לשלם כך וכך, עכ\"פ הוא לא הפסיד לחבירו, והו\"ל מה\"ט כשישלם אסמכתא. משא\"ש בב' לטיבותא כמשכן שהבטיח המלוה שכשיפסד יאבד חובו, הלוה לא עשה למלוה טובה במה שנתן לידו משכן, וגם המלוה עשה הפסד ללוה במה שאבד המשכן, בכה\"ג לא הוה אסמכתא. (ה) מיהו כל אסמכתא י\"א דאם אמר בפירוש שמקנה מעכשיו, מהני, אבל קנין סודר אף דהוה כמעכשיו אפ\"ה באסמכתא לא קניא, אם לא שפירש, מעכשיו. וי\"א דעל מנת הוה כמעכשיו, וי\"א דצריך תרתי, מעכשיו ושיקנו ממנו בב\"ד הבקיאין בדיני אסמכתא [הט\"ז בח\"מ ר\"ז], וי\"א דצריך שימסור השטר לב\"ד, וגם צריך שלא יתהווה אח\"כ אונס שא\"א לקיים תנאו. מיהו בצוה לכתוב בשטר שקנו ממנו בב\"ד כנ\"ל, אף דלא קנו מהני, דהודאת בע\"ד כק' עדים דמי [כח\"מ סי' מ']. ובצוה לעדים שיכתבו לשכנגדו שטר על זה, יוכלו לכתוב מעצמן שקנו ממנו בב\"ד כנ\"ל, דמסתמא התכוון על שטר שיועיל [שם]. (ו) אמנם בהתחייב לחבירו בקנין על סך כך וכך, והתנה שבאם יעשה דבר פלוני יהיה פטור מסך הנ\"ל, או שבחם לא יעשהו יפטור מהחיוב הנ\"ל, לכ\"ע מהני. וי\"א דגם נדר, ושבועה, ותקיעת כף או בכתוב בשטר בחרם חמור ובשבועה דאורייתא, מהני באסמכתא, וי\"ח. (ז) מיהו כל אסמכתא אפילו כתוב בשטר דנעשה דלא כאסמכתא, לכ\"ע לא מהני [שם]:"
            ],
            [
                "<b>מי שנמחק שטר חובו</b><br> שיש עדים שנמחק באונס:"
            ],
            [
                "<b>מעידין עליו עדים</b><br> שיודעים הזמן והסך שנכתב בו:"
            ],
            [
                "<b>ובא לפני בית דין ועושין לו קיום</b><br> שהב\"ד כותבין לו איש פלוני וכו':"
            ],
            [
                "<b>איש פלוני בן פלוני נמחק שטרו ביום פלוני</b><br> שזמנו ביום פלוני, ועל סך כך וכך:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר יחליף</b><br> יקרעו אותו השטר, ויכתבו שטר אחר על סך הנשאר:"
            ],
            [
                "<b>אמר לו רבי יוסי כך יפה לו</b><br> ר\"ל כך ראוי לו ללוה, דהרי בידו למהר לפרוע, והרי עבד לוה לאיש מלוה:"
            ],
            [
                "<b>ולא יודע כחו של זה</b><br> שיפסיד המלוה אם יכתבו שטר החדש מזמן דהשתא, וס\"ל דדוקא היכא דבאמת נשרף או נמחק שט\"ח. כותבין שטר אחר בב\"ד, אבל לקורעו לכתחילה אדעתא דהכי למכתב לו שטר אחר, אטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן. וקיי\"ל דאם הגיע זמן הפרעון כבר, הברירה ביד המלוה, או שיכתבו ב\"ד שטר חדש מזמן ראשון, או שיכתבו שובר, ואם לא הגיע זמן הפרעון של סך הנשאר עדיין, אז הברירה ביד הלוה, או להחליף לו השטר או לכתוב הפרעון ע\"ג השטר עצמו [נ\"ד ש\"ך סק\"ב]. וכל זה בפרע מקצת, אבל ברוצה לפרוע הכל והשטר נאבד, יכתוב שובר, ואם הלוה טוען ברי שהשטר ביד המלוה, נשבע המלוה היסת שאינו יודע היכן הוא, דבישנו בידו פטור מלשלם עד שיחזירהו לו. ואפילו כשהשטר בעיר אחרת, י\"א שפטור מלשלם עד שיחזירהו לו. מיהו כשהלוה אינו רוצה לשלם עד שיחזיר לו השטר תחלה, והמלוה אומר שישלם תחלה, ישליש השטר ואח\"כ יפרע הלוה [נ\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>השכר לאמצע</b><br> ואין העשיר יכול לומר השכיר חלקך לבד:"
            ],
            [
                "<b>הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים</b><br> לחמם המרחץ:"
            ],
            [
                "<b>וירחצו במרחץ</b><br> ר\"ל וירחצו בני ביתך בהמרחץ:"
            ],
            [
                "<b>קח לך זיתים ובא ועשם בבית הבד</b><br> ר\"ל ותמעכם ותכבשם בבית הבד [כמו עשו דדי בתוליהן [יחזקאל כ\"ג], וכ\"כ גט מעושה [גיטין פ\"ח ב']. ומעשין לפסולות [כתובות ע\"ז א'] כולן לשון מעוך ודוחק הן. וכ\"כ נ\"ל דמעשה קדירה [נדרים מ\"ט] ר\"ל מאכל שנתמעך בקדירה. ע\"י הבשול, וכדקאמר התם דאסור ברתחתא. אמנם נקט הך מתני' הכא. מדדמי להך דלעיל, דכמו לעיל באבד השובר, יאכל מלוה וחדי, כמן כן הכא באין להעני עבדים, יאכל אחיו וחדי]. והכי קיי\"ל במרחץ ובכל דבר שאין בו דין חלוקה. ודוקא באין א' מהן רוצה לקנות, דברוצה א' מהן לקנות, יכול לומר לחבירו, קנה חלקי או אקנה חלקך בכך וכך. אפילו אומר הרבה יותר מדמיו, צריך השני או לקנות או למכור, אבל לא יכול לומר כן על פחות מדמיו, דבזה יפסיד העני שאין לו מעות. מיהו באינו רוצה לחנות, אבל יכול לכוף לחבירו לקנות חלקו אפילו בשער הזול [קע\"א ו']:"
            ],
            [
                "<b>זה על זה</b><br> דכל א' יאמר החזרתיו כשפרע לי, ולא מצי תובע לומר א\"כ היית קורע אותו קודם שהחזרתו לי, דמצי אידך לומר לאו אדעתאי אז בזה:"
            ],
            [
                "<b>ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב</b><br> דכל א' יאמר חבירי לוה:"
            ],
            [
                "<b>שטרות שניהן פרועין</b><br> ר\"ל כשנמצא בבית לוה שובר שכתוב בו, שטרו של יוסף ב\"ש פרוע, שניהן פרועין בהלוהו שניהן:"
            ],
            [
                "<b>ישלשו</b><br> שיכתבו גם שם זקנם של היוסף ב\"ש:"
            ],
            [
                "<b>ואם היו משולשים</b><br> שגם שם זקנם שוה:"
            ],
            [
                "<b>יכתבו סימן</b><br> ארוך או גוץ [דאע\"ג דארוך וגוץ לחוד לא הוה סימן [יבמות ק\"כ ע\"ב]. עכ\"פ הכא נגד האחר וודאי הוה סימן מעליא. והא דלא קאמר ירבעו. ה\"ט מדאין מצוי שיכיר אדם אבי אבי אביו, ואסור שאפילו הוא ידע, לא מהני, כיון דאינו מפורסם לעדים]:"
            ],
            [
                "<b>ואם היו מסומנין</b><br> שסימנן ג\"כ שוה:"
            ],
            [
                "<b>יכתבו כהן</b><br> אם א' כהן והב' ישראל. ואעפ\"כ באין סימנין שוה, סימן שבגופן עדיף טפי. ואם גם שניהם כהנים, יכתבו אבי זקנם [מ\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>האומר לבנו</b><br> בשעת מיתתו, ואורחא דמלתא נקט, שירא שיבוא בנו לידי חטא. וה\"ה מלוה שמסופק בעצמו בשטר שבידו:"
            ],
            [
                "<b>והקטן אינו פרוע</b><br> דשטר א' אמר [ס\"ה כ\"ד]."
            ],
            [
                "<b>המלוה את חבירו על ידי ערב</b><br> שהיה ערב בשעת הלואה:"
            ],
            [
                "<b>לא יפרע מן הערב</b><br> עד שיתבע ללוה בדין, וכשיתחייב והוא עני, אז ישלם הערב:"
            ],
            [
                "<b>יפרע מן הערב</b><br> ר\"ל אז א\"צ לתבוע הלוה בדין תחלה. וכל זה באין נכסים ידועין ללוה, אבל ביש לו, לא יפרע כלל מהערב בשום אופן. מהקבלן, דהיינו באמר הערב בשעת ההלואה, תן לו ואני נותן לך, אף שיש ללוה לפרוע, יוכל להפרע מהקבלן:"
            ],
            [
                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך</b><br> בין ערב בין קבלן:"
            ],
            [
                "<b>לא יפרע מן הערב</b><br> וקיי\"ל כת\"ק. ועי' מ\"ש בסוף פרקן:"
            ],
            [
                "<b>והיה בעלה מגרשה</b><br> ואין להבעל לשלם הכתובה, וצריך הערב לשלם:"
            ],
            [
                "<b>ידירנה הנאה</b><br> ר\"ל א\"צ לשלם עד שידור הבעל הנאה ממנה על דעת הרבים:"
            ],
            [
                "<b>שמא יעשו קנוניא על נכסים של זה ויחזיר את אשתו</b><br> כדי שלא יעשו הבעל קנוניא עליו שישלם לה, ויחזור וישאנה אחר שתגבה כתובתה מהערב. וקיי\"ל דערב דכתובה ותוספת, לא משתעבד אפילו בקנין. מדלא חסרה מידי, אבל לאשת בנו משתעבד בקנין. מיהו בא\"ל תנשאי לזה ואני אתן לך כתובתך, משתעבד אף בלא קנין אפילו אינו בנו. וי\"א דכל ערב דכתובה על ידי קנין משתעבד, ולאשת בנו משתעבד אפילו בלא קנין [אה\"ע ק\"ב ו']. וכל שהיה ערב באופן שמשתעבד, כשיגרשה בעלה ידירנה הנאה כמבואר במשנתינו [שם ז']:"
            ],
            [
                "<b>גובה מנכסים משועבדים</b><br> אפילו לא כתוב שם אחריות, קיי\"ל אחריות ט\"ס הוא בין בהלואה ובין במכר [ח\"מ ל\"ט ורכ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>גובה מנכסים בני חורין</b><br> מיהו ביש עדים שקנו מידו, אפילו אין שטר גובה ממשעבדי, דהעדים שקנו מידו מוציאים הקול שלוה והשתעבד, ויזהרו הלקוחות:"
            ],
            [
                "<b>גובה מנכסים בני חורין</b><br> אפילו מודה לוה שקנו עדים מידו [ס\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>ערב היוצא לאחר חיתום שטרות</b><br> דאחר שחתמו העדים השטר, כתב הערב למטה, ואני פב\"פ ערב:"
            ],
            [
                "<b>גובה מנכסים בני חורין</b><br> של ערב, דמדלא חתמו עדים על ערבותו הו\"ל כמלוה על פה:"
            ],
            [
                "<b>שלא על אמונתו הלוהו</b><br> ולהכי אפילו אמר כן בפני ב\"ד פטור, מיהו בקנו מידו, אפילו שלא בפני ב\"ד מהני:"
            ],
            [
                "<b>שכן על אמונתו הלוהו</b><br> והנה דין ערב נחלק לג' אופנים, ערב בשעת הלואה, ערב לאחר הלואה. וערב קבלן. (א) ערב בשעת ההלואה, שא\"ל אז הלוהו. או תן לו, ואני ערב או ואני פורע, או ואני חייב [קכ\"ט י\"ח], או שאמר להמלוה אז שהוא בטוח, והמלוה אמר להערב שסומך רק עליו להלוותו, ואח\"כ נמצא שלא היה בטוח בשעת ההלואה [שם ב'], או אפילו אמר להמלוה כן אחר ההלואה, וע\"י שאמר שהוא ערב החזיר המלוה השטר או משכן להלוה או נתפשר עמו, או שרצו ב\"ד להגביהו, ואמר זה הניחוהו ואני פורע [שם ג'], בכל אלו, אם בשעת הלואה, משתעבד וא\"צ קנין. ואם הוא ערב כלעיל שלא בשעת ההלואה צריך קנין [שם א']. מיהו בכל אלו אף דמשתעבד, אינו נפרע מהערב, עד שיתברר שאין ללוה קרקעות אפילו זבורית, גם שאין לו אפילו מטלטלין [שם ח'], וביש לו ללוה נכסים במדינה רחוקה, נפרע מהערב [שם י\"א], ואם הלוה במדינת הים או שמת, אם הוא מליה ע\"פ, אין משלם הערב, דשמא פרעו הלוה, רק במת הלוה תוך זמנו או שהודה בשעת מיתה שחייב לו, או שנדוהו ב\"ד שישלם, אז משלם הערב [שם י\"א י\"ב]. אבל בהתנה המלוה עם הערב ממי שארצה אפרע, אז יכול לפרוע מהערב אף ביש ללוה נכסים, וי\"א דצריך להתנות ממי שארצה אפרע תחלה [שם י\"ד]. (ב) ערב לאחר ההלואה, אם בעל פה, אינו מתחייב רק בקנין סודר כלעיל [שם א'], ואם כתב ערבותו בשטר ההלואה, אפילו אחר שחתמו העדים. י\"א דא\"צ קנין, אבל קיי\"ל דצריך קנין אפילו כתב ערבותו בשטר קודם שחתמו העדים [ש\"ך שם סקי\"א]. (ג) קבלן, ר\"ל שא\"ל תן לו ואני נותן לך, או שאמר לו תן לו ואני קבלן [וי\"ח], או שא\"ל אחר ההלואה, מה שנתת לו אני נותן לך, וכן בא\"ל כן בלע\"ז. כל שלא הזכיר מלת הלוהו או אפרע לך [סמ\"ע שקל\"ט ובמרדכי הגירסא, אלא לשון פרעון ע\"ש] בכל אלו הו\"ל קבלן, ואין חילוק בינו לערב, דכשם שהערב משתעבד רק בשעת הלואה או בקנין, או בב\"ד, או בשאר דברים הנ\"ל. כמו כן בקבלן [שם ה']. רק דבקבלן לעולם כשירצה המלוה נפרע ממנו תחלה, אפילו יש נכסים ללוה, רק כשרוצה הלוה לפרעו אפילו בזבורית, נפטר הערב [שם ט\"ו]. אמנם בלקח הקבלן המעות מהמלוה ונתנן ללוה בהלואה, אין לו למלוה על הלוה כלום. רק באין לו להקבלן, אז נפרע מהלוה משעבודא דר' נתן [שם י\"ט]. וי\"א דה\"ה בלא דיבר הלוה עם המלוה כלום שילוהו, רק שאמר הערב להמלוה, הלוהו. ואני פורע, דינו רק על הערב [שם כ']:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבי ישמעאל הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע</b><br> זוית:"
            ],
            [
                "<b>בתורה גדול מהן שהן כמעין הנובע</b><br> שאין לך שום דבר מדיני התורה מאיסור והיתר, שנתנה בו תורה רשות לשכל האנושי לעוף כפי כחו לחתור ולחקור ולהחליט כפי הנראה בעיניו, כמו בדיני הממונות, שפתחה לו התורה בהם לאדם נחלה בלי מצרים, לשקול ולשפוט ולדקדק כפי שכלו, עד שרוב דיני טוען ונטען שנדברו בהם דברים הרבה כעגלה המלאה לה עמיר, כולם כללה התורה בדברים מועטים בפסוק א', באמרה בצדק תשפט עמיתך, רק מפני ששכל האדם עשוי לטעות באריגה דקה כזאת, לכן רבותינו הקדמונים בעלי המשנה והתלמוד, התאספו יחד לאלפים מגדולי האומה, והניחו לנו יסודות ושרשים בכל אלה. ובכל זה עדיין נשאר מקום להדיין להשמט לימין או לשמאל, לדמות מלתא למלתא, או לחלק ביניהם לפעמים בכחוט השערה. לכן עסק דיני ממונות ישנם שכל האנושי, לדקדק היטב שיכוון מטרת האמת על הנקודה, מלבד שכך מחוייב לו, דבכל דיני איסור והיתר, כשמסתפק בדבר, יחמיר באיסור תורה, משא\"כ בדיני ממונות, לא יכול להשמט בבית הספק להחמיר, דהרי מה שהוא חומרא לזה הוא קולא לזה, וע\"כ צריך להתעמל לכוון רק האמת לאמתתו:"
            ],
            [
                "<b>ישמש את שמעון בן ננס</b><br> שדקדק כל כך, דמדכתב לו שהוא ערב אחר חתום העדים. להכי לא לבד שלא שעבד לו נכסים משועבדים, אלא לא שעבד א\"ע כלל, דלא על אמונתו הלוהו:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Seif",
        "Comment"
    ]
}