json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Yoma/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Yoma",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה יומא",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Moed"
    ],
    "text": [
        [
            "שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול. מביתו ללשכת פלהדרין ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול. רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו. שמא תמות אשתו. שנאמר (ויקרא טז, ו) וכפר בעדו ובעד ביתו. ביתו זו אשתו. אמרו לו אם כן אין לדבר סוף:  ",
            "כל שבעת הימים הוא זורק את הדם. ומקטיר את הקטורת. ומטיב את הנרות ומקריב את הראש ואת הרגל. ושאר כל הימים אם רצה להקריב מקריב. שכהן גדול מקריב חלק בראש. ונוטל חלק בראש:  ",
            "מסרו לו זקנים מזקני בית דין וקורין לפניו בסדר היום. ואומרים לו אישי כהן גדול. קרא אתה בפיך שמא שכחת. או שמא לא למדת. ערב יום כפורים שחרית מעמידין אותו בשער מזרח. ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים. כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה:  ",
            "כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה. ערב יום הכפורים עם חשיכה לא היו מניחים אותו לאכול הרבה. מפני שהמאכל מביא את השינה:  ",
            "מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה. והעלוהו לעליית בית אבטינס. והשביעוהו ונפטרו והלכו להם. ואמרו לו אישי כהן גדול. אנו שלוחי בית דין. ואתה שלוחנו ושליח בית דין משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה. שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך. הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין:  ",
            "אם היה חכם דורש ואם לאו תלמידי חכמים דורשין לפניו. ואם רגיל לקרות קורא. ואם לאו קורין לפניו. ובמה קורין לפניו. באיוב ובעזרא ובדברי הימים. זכריה בן קבוטל אומר. פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל:  ",
            "בקש להתנמנם. פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה. ואומרים לו אישי כהן גדול עמוד והפג אחת על הרצפה. ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן השחיטה:  ",
            "בכל יום תורמין את המזבח. בקריאת הגבר. או סמוך לו. בין לפניו. בין לאחריו. ביום הכפורים מחצות. וברגלים. מאשמורה הראשונה. ולא היתה קריאת הגבר מגעת. עד שהיתה עזרה מלאה מישראל:  "
        ],
        [
            "בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם. ובזמן שהן מרובין. רצין ועולין בכבש. וכל הקודם את חברו בארבע אמות זכה. ואם היו שניהם שוין. הממונה אומר להם הצביעו. ומה הן מוציאין. אחת או שתים. ואין מוציאין אגודל במקדש: \n",
            "מעשה שהיו שניהם שוין. ורצין ועולין בכבש. ודחף אחד מהן את חבירו ונפל. ונשברה רגלו. וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה. התקינו שלא יהו תורמין את המזבח. אלא בפייס. ארבע פייסות היו שם. וזה הפייס הראשון: \n",
            "הפייס השני מי שוחט. מי זורק. מי מדשן מזבח הפנימי. ומי מדשן את המנורה. ומי מעלה אברים לכבש. הראש והרגל. ושתי הידים. העוקץ והרגל. החזה והגרה. ושתי הדפנות. והקרבים. והסלת. והחביתין. והיין. שלשה עשר כהנים זכו בו. אמר בן עזאי לפני רבי עקיבא משום רבי יהושע דרך הלוכו היה קרב: \n",
            "הפייס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו. והרביעי חדשים עם ישנים. מי מעלה אברים מן הכבש ולמזבח: \n",
            "תמיד קרב בתשעה. בעשרה. באחד עשר. בשנים עשר. לא פחות. ולא יותר. כיצד. עצמו בתשעה. בחג ביד אחד צלוחית של מים. הרי כאן עשרה. בין הערבים באחד עשר. הוא עצמו בתשעה. ושנים בידם שני גזירי עצים. ובשבת באחד עשר. הוא עצמו בתשעה. ושנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים: \n",
            "איל קרב באחד עשר. הבשר בחמשה. הקרבים והסלת והיין בשנים שנים: \n",
            "פר קרב בעשרים וארבעה. הראש והרגל. הראש באחד. והרגל בשנים. העוקץ והרגל. העוקץ בשנים. והרגל בשנים. החזה והגרה. החזה באחד. והגרה בשלשה. שתי ידים בשנים. שתי דפנות בשנים. הקרבים והסלת והיין בשלשה שלשה. במה דברים אמורים בקרבנות צבור. אבל בקרבן יחיד אם רצה להקריב מקריב. הפשטן ונתוחן של אלו ואלו שוין: \n"
        ],
        [
            "אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. אם הגיע. הרואה אומר ברקאי. מתתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח. עד שבחברון. והוא אומר הן:  ",
            "ולמה הוצרכו לכך. שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר מזרח ושחטו את התמיד. והוציאוהו לבית השריפה. הורידו כהן גדול לבית הטבילה. זה הכלל היה במקדש. כל המיסך את רגליו טעון טבילה. וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים:  ",
            "אין אדם נכנס לעזרה לעבודה. אפילו טהור עד שיטבול. חמש טבילות. ועשרה קדושין. טובל כהן גדול ומקדש בו ביום. וכולן בקדש על בית הפרוה. חוץ מזו בלבד:  ",
            "פרסו סדין של בוץ. בינו לבין העם. פשט ירד וטבל. עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב ולבש. וקדש ידיו ורגליו. הביאו לו את התמיד. קרצו. ומרק אחר שחיטה על ידו. קבל את הדם וזרקו. נכנס להקטיר קטורת של שחר ולהטיב את הנרות. ולהקריב את הראש. ואת האברים. ואת החביתין. ואת היין:  ",
            "קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאברים. של בין הערבים בין אברים לנסכים. אם היה כהן גדול זקן. או אסטניס. מחמין לו חמין. ומטילין לתוך הצונן. כדי שתפיג צנתן:  ",
            "הביאוהו לבית הפרוה ובקדש היתה. פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם. קדש ידיו ורגליו. ופשט. ר' מאיר אומר פשט. קדש ידיו ורגליו. ירד וטבל עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי לבן. לבש וקדש ידיו ורגליו:  ",
            "בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה. ובין הערבים הנדוין של שמונה מאות זוז דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בשחר היה לובש של שמונה עשר מנה. ובין הערבים של שנים עשר מנה. הכל שלשים מנה. אלו משל צבור. ואם רצה להוסיף. מוסיף משלו:  ",
            "בא לו אצל פרו. ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח. ראשו לדרום ופניו למערב והכהן עומד במזרח ופניו למערב וסומך שתי ידיו עליו ומתודה. וכך היה אומר. אנא השם עויתי. פשעתי. חטאתי לפניך אני וביתי. אנא השם. כפר נא לעונות. ולפשעים. ולחטאים. שעויתי. ושפשעתי. ושחטאתי לפניך אני וביתי. ככתוב בתורת משה עבדך (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם וגו'. והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:  ",
            "בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח. הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו. ושם שני שעירים וקלפי היתה שם. ובה שני גורלות של אשכרוע היו. ועשאן בן גמלא של זהב. והיו מזכירין אותו לשבח:  ",
            "בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור שלא היו לו אלא שנים. ואף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה. מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יום הכפורים של זהב. הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל. ואף היא עשתה טבלא של זהב. שפרשת סוטה כתובה עליה. נקנור נעשו נסים לדלתותיו. והיו מזכירין אותו לשבח:  ",
            "ואלו לגנאי של בית גרמו. לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים. של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת. הגרוס בן לוי היה יודע פרק בשיר. ולא רצה ללמד. בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה. ועל אלו נאמר ושם רשעים ירקב:  "
        ],
        [
            "טרף בקלפי והעלה שני גורלות. אחד כתוב עליו לשם. ואחד כתוב עליו לעזאזל. הסגן בימינו. וראש בית אב משמאלו. אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך. ואם של שם עלה בשמאלו. ראש בית אב אומר לו אישי כהן גדול הגבה שמאלך. נתנו על שני השעירים ואומר לה' חטאת. ר' ישמעאל אומר לא היה צריך לומר חטאת אלא לה'. והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:  ",
            "קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והעמידו כנגד בית שלוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו. בא לו אצל פרו שנייה. וסומך שתי ידיו עליו ומתודה. וכך היה אומר. אנא השם. עויתי. פשעתי. חטאתי לפניך אני וביתי. ובני אהרן עם קדושך. אנא השם. כפר נא לעונות. ולפשעים. ולחטאים. שעויתי. ושפשעתי. ושחטאתי לפניך אני וביתי. ובני אהרן עם קדושך. ככתוב בתורת משה עבדך (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:  ",
            "שחטו וקבל במזרק את דמו. ונתנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרוש נטל מחתה ועלה לראש המזבח. ופנה גחלים אילך ואילך. וחותה מן המעוכלות הפנימיות. וירד והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה:  ",
            "בכל יום היה חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס. בכל יום חותה בשל ד' קבין ומערה בתוך של שלשת קבין והיום חותה בשל שלשת קבין ובה היה מכניס. ר' יוסי אומר בכל יום חותה בשל סאה ומערה בתוך של שלשת קבין והיום חותה בשל שלשת קבין ובה היה מכניס. בכל יום היתה כבדה והיום קלה בכל יום היתה ידה קצרה והיום ארוכה בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום דברי ר' מנחם. בכל יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערבים. והיום מוסיף מלא חפניו. בכל יום היתה דקה. והיום דקה מן הדקה:  ",
            "בכל יום כהנים עולין במזרחו של כבש. ויורדין במערבו. והיום כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע. רבי יהודה אומר לעולם כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע. בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור. והיום מן הקתון של זהב. רבי יהודה אומר לעולם כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב:  ",
            "בכל יום היו שם ארבע מערכות והיום חמש. דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר בכל יום שלש. והיום ארבע. רבי יהודה אומר בכל יום שתים. והיום שלש:  "
        ],
        [
            "הוציאו לו את הכף ואת המחתה. וחפן מלא חפניו. ונתן לתוך הכף. הגדול לפי גדלו. והקטן לפי קטנו. וכך היתה מדתה. נטל את המחתה בימינו. ואת הכף בשמאלו. היה מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכת המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים. וביניהן אמה. ר' יוסי אומר לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד. שנאמר (שמות כו, לג) והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. החיצונה היתה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון מהלך ביניהן עד שמגיע לצפון. הגיע לצפון. הופך פניו לדרום. מהלך לשמאלו עם הפרוכת עד שהוא מגיע לארון הגיע לארון. נותן את המחתה בין שני הבדים צבר את הקטורת על גבי גחלים. ונתמלא כל הבית כולו עשן יצא ובא לו בדרך בית כניסתו ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון ולא היה מאריך בתפלתו. שלא להבעית את ישראל:  ",
            "משניטל הארון. אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים. ושתיה היתה נקראת. גבוהה מן הארץ שלש אצבעות ועליה היה נותן:  ",
            "נטל את הדם ממי שהיה ממרס בו. נכנס למקום שנכנס. ועמד במקום שעמד. והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה. ולא היה מתכוין להזות לא למעלה. ולא למטה. אלא כמצליף וכך היה מונה. אחת. אחת ואחת. אחת ושתים. אחת ושלש. אחת וארבע. אחת וחמש. אחת ושש. אחת ושבע. יצא והניחו על כן הזהב שבהיכל:  ",
            "הביאו לו את השעיר. שחטו וקבל במזרק את דמו. נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד והזה ממנו אחת למעלה. ושבע למטה. ולא היה מתכוין להזות. לא למעלה ולא למטה. אלא כמצליף וכך היה מונה אחת. אחת ואחת. אחת ושתים וכו'. יצא והניחו על כן השני שהיה בהיכל. רבי יהודה אומר לא היה שם אלא כן אחד בלבד. נטל דם הפר. והניח דם השעיר והזה ממנו על הפרוכת. שכנגד הארון מבחוץ. אחת למעלה ושבע למטה. ולא היה מתכוין וכו'. וכך היה מונה וכו'. נטל דם השעיר. והניח דם הפר. והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ. אחת למעלה ושבע למטה וכו'. עירה דם הפר לתוך דם השעיר. ונתן את המלא בריקן:  ",
            "ויצא אל המזבח אשר לפני ה' זה מזבח הזהב. התחיל מחטא ויורד מהיכן הוא מתחיל. מקרן מזרחית צפונית. צפונית מערבית. מערבית דרומית. דרומית מזרחית. מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון משם היה גומר על מזבח הפנימי. ר' אליעזר אומר במקומו היה עומד ומחטא ועל כולן היה נותן מלמטה למעלה. חוץ מזו שהיתה לפניו שעליה היה נותן מלמעלה למטה:  ",
            "הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים ושירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון. ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי. אלו ואלו מתערבין באמה. ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בהן:  ",
            "כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחברו לא עשה כלום. הקדים דם השעיר לדם הפר. יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר ואם עד שלא גמר את המתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחלה בפנים. וכן בהיכל וכן במזבח הזהב. שכולן כפרה בפני עצמן. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים ממקום שפסק. משם הוא מתחיל:  "
        ],
        [
            "שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהן שוין. במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחד. ואף על פי שאין שוין כשרין. לקח אחד היום ואחד למחר כשרין. מת אחד מהן. אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני. ואם משהגריל מת. יביא זוג אחר ויגריל עליהם בתחלה. ויאמר אם של שם מת. זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו. ואם של עזאזל מת. זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו. והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה. שאין חטאת צבור מתה. ר' יהודה אומר תמות. ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם ימות המשתלח. מת המשתלח. ישפך הדם:  ",
            "בא לו אצל שעיר המשתלח. וסומך שתי ידיו עליו ומתוודה. וכך היה אומר. אנא השם. עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל. אנא בשם. כפר נא לעונות. ולפשעים. ולחטאים. שעוו. ושפשעו. ושחטאו. לפניך עמך בית ישראל. ככתוב בתורת משה עבדך לאמר (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. והכהנים והעם העומדים בעזרה. כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול היו כורעים ומשתחוים. ונופלים על פניהם. ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:  ",
            "מסרו למי שהיה מוליכו. הכל כשרין להוליכו. אלא שעשו הכהנים גדולים קבע ולא היו מניחין את ישראל להוליכו. אמר רבי יוסי מעשה והוליכו ערסלא. וישראל היה:  ",
            "וכבש עשו לו מפני הבבליים. שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא. מיקירי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה. עשר סוכות מירושלם ועד צוק. תשעים ריס. שבעה ומחצה לכל מיל:  ",
            "על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים ומלוין אותו מסוכה לסוכה. חוץ מאחרונה שבהן. שאינו מגיע עמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו:  ",
            "מה היה עושה. חולק לשון של זהורית. חציו קשר בסלע. וחציו קשר בין שתי קרניו. ודחפו לאחוריו. והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים. בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך ומאימתי מטמא בגדים. משיצא חוץ לחומת ירושלם. ר' שמעון אומר משעת דחייתו לצוק:  ",
            "בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין. קרען והוציא את אימוריהן. נתנן במגיס. והקטירן על גבי המזבח. קלען במקלעות והוציאן לבית השריפה ומאימתי מטמאין בגדים משיצאו חוץ לחומת העזרה. ר' שמעון אומר משיצית האור ברובן:  ",
            "אמרו לו לכהן גדול. הגיע שעיר למדבר ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר. דרכיות היו עושין ומניפין בסודרין. ויודעין שהגיע שעיר למדבר. אמר ר' יהודה והלא סימן גדול היה להם. מירושלים ועד בית חדודו שלשה מילין. הולכין מיל. וחוזרין מיל. ושוהין כדי מיל. ויודעין שהגיע שעיר למדבר. ר' ישמעאל אומר והלא סימן אחר היה להם. לשון של זהורית היה קשור על פתחו של היכל. וכשהגיע שעיר למדבר. היה הלשון מלבין שנאמר (ישעיה א, יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:  "
        ],
        [
            "בא לו כהן גדול לקרות אם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא ואם לא קורא באצטלית לבן משלו חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת. וראש הכנסת נותנו לסגן. והסגן נותנו לכהן גדול. וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו. ואומר יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן. ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה. ומברך עליה שמנה ברכות. על התורה. ועל העבודה. ועל ההודאה. ועל מחילת העון ועל המקדש בפני עצמו ועל ישראל בפני עצמן <small>(ועל ירושלים בפני עצמה)</small> ועל הכהנים בפני עצמן ועל שאר התפלה: ",
            "הרואה כהן גדול כשהוא קורא. אינו רואה פר ושעיר הנשרפים. והרואה פר ושעיר הנשרפים. אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא. ולא מפני שאינו רשאי אלא שהיתה דרך רחוקה. ומלאכת שניהן שוה כאחת:  ",
            "אם בבגדי בוץ קורא קדש ידיו ורגליו פשט. ירד וטבל. עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו ויצא. ועשה את אילו ואת איל העם. ואת שבעת כבשים תמימים בני שנה. דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר עם תמיד של שחר היו קרבין. ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ. היו קרבין עם תמיד של בין הערבים:  ",
            "קדש ידיו ורגליו. ופשט. וירד וטבל. ועלה ונסתפג. הביאו לו בגדי לבן ולבש. וקדש ידיו ורגליו. נכנס להוציא את הכף. ואת המחתה. קדש ידיו ורגליו. ופשט וירד וטבל. עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש. וקדש ידיו ורגליו. ונכנס להקטיר קטורת של בין הערבים. ולהטיב את הנרות. וקדש ידיו ורגליו. ופשט. הביאו לו בגדי עצמו. ולבש. ומלוין אותו עד ביתו. ויום טוב היה עושה לאוהביו. בשעה שיצא בשלום מן הקדש:  ",
            "כהן גדול משמש בשמנה כלים. וההדיוט בארבעה. בכתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט. מוסיף עליו כהן גדול. חשן ואפוד ומעיל וציץ. באלו נשאלין באורים ותומים. ואין נשאלין אלא למלך. ולבית דין. ולמי שהצבור צריך בו:  "
        ],
        [
            "יום הכפורים אסור באכילה. ובשתיה. וברחיצה. ובסיכה. ובנעילת הסנדל. ובתשמיש המטה. והמלך והכלה ירחצו את פניהם. והחיה תנעול את הסנדל. דברי רבי אליעזר. וחכמים אוסרין:  ",
            "האוכל ככותבת הגסה. כמוה וכגרעינתה. והשותה מלא לוגמיו. חייב. כל האוכלין מצטרפין לככותבת. וכל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו. האוכל ושותה אין מצטרפין:  ",
            "אכל ושתה בהעלם אחת. אינו חייב אלא חטאת אחת. אכל ועשה מלאכה חייב שני חטאות. אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה. ושתה משקין שאינן ראויין לשתייה. ושתה ציר. או מורייס פטור:  ",
            "התינוקות. אין מענין אותן ביום הכפורים. אבל מחנכין אותם לפני שנה. ולפני שנתים. בשביל שיהיו רגילין במצות:  ",
            "עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה. חולה מאכילין אותו על פי בקיאין. ואם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו. עד שיאמר די:  ",
            "מי שאחזו בולמוס. מאכילין אותו אפילו דברים טמאים. עד שיאורו עיניו. מי שנשכו כלב שוטה. אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו. ורבי מתיא בן חרש מתיר. ועוד אמר רבי מתיא בן חרש. החושש בגרונו. מטילין לו סם בתוך פיו בשבת. מפני שהוא ספק נפשות. וכל ספק נפשות דוחה את השבת:  ",
            "מי שנפלה עליו מפולת. ספק הוא שם. ספק אינו שם. ספק חי. ספק מת. ספק עובד כוכבים. ספק ישראל. מפקחין עליו את הגל. מצאוהו חי מפקחין עליו. ואם מת יניחוהו:  ",
            "חטאת ואשם ודאי מכפרין. מיתה ויום הכפורים מכפרין. עם התשובה. תשובה מכפרת. על עבירות קלות. על עשה. ועל לא תעשה. ועל החמורות. הוא תולה. עד שיבא יום הכפורים ויכפר:  ",
            "האומר אחטא ואשוב. אחטא ואשוב. אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכפורים מכפר. אין יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם למקום. יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו. אין יום הכפורים מכפר. עד שירצה חברו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה (ויקרא טז, ל) מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחברו. אין יום הכפורים מכפר. עד שירצה את חברו. אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין. מי מטהר אתכם אביכם שבשמים. שנאמר (יחזקאל לו, כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ואומר (ירמיה יד, ח) מקוה ישראל. מה מקוה מטהר את הטמאים. אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל:   "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}