json/Midrash/Aggadah/Midrash Rabbah/Ruth Rabbah (Lerner)/Hebrew/Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971.json

{
    "language": "he",
    "title": "Ruth Rabbah (Lerner)",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI",
    "versionTitle": "Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971",
    "status": "locked",
    "license": "Public Domain",
    "versionNotes": "",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "רות רבה (לרנר)",
    "categories": [
        "Midrash",
        "Aggadah",
        "Midrash Rabbah"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "[א] ויהי בימי שפוט השופטים (רות א: א). ר' יוחנן פתח (ואמר): שמעה עמי ואדברה [ישראל ואעידה בך, אלקים אלקיך אנכי] (תהלים נ: ז). א\"ר יוחנן, אין מעידין אלא בשומע. ר' יודן בר' סימון אמר, לשעבר היו קרויין (כ\"ש) ישראל כשאר כל האומות, סבתא (ולענ\"א) ורעמא וסבתכא (דהי\"א א: ט ועי' בר' י: ז), מכאן ואילך אין נקראין אלא עמי, שמעה עמי ואדברה. מאין זכיתם שתקראו עמי? מואדברה, ממה שדברתם לפני בסיני ואמרתם, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד: ז).",
                "א\"ר יוחנן, שמעה עמי - לשעבר, ואדברה - לעתיד לבא. שמעה עמי - בעולם הזה, ואדברה - בעולם הבא, כדי שיהא [לי] פתחון פה לפני שרי אומות העולם. שרי אומות העולם עתידים לקטרג לפני ולומר, רבון העולמים, אלו עובדין ע\"ז, ואלו עובדין ע\"ז, אלו גילו עריות, ואלו גילו עריות, אלו שפכו דמים, ואלו שפכו דמים. אלו יורדין לגיהנם, ואלו [אין] יורדין לגיהנם? אותה שעה סנגורן של ישראל משתתק. הדא היא ובעת ההיא יעמוד מיכאל (דניאל יב: א). וכי יש ישיבה למעלה? הא א\"ר חנינא [בר אנדריי משום ר' שמואל בר' סיטר] אין ישיבה למעלה דכת' קרבת על חד מן קאמיא (דניאל ז: טז), הדין דאתא קאמיא. קיימיא, דכת' שרפים עומדים ממעל לו (ישעיה ו: ב), וכת' וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו (מ\"א כב: יט). ואתה אומר יעמד? מהו יעמד? משתתק. כמה דאת אמר, והוחלתי כי לא ידברו, עמדו ולא ענו עוד (איוב לב: טז). אמר לו הקב\"ה, נשתתקת ואין אתה מלמד סניגוריא על בני, חייך שאני מדבר בצדקה ומושיע את בני. באי זו צדקה? [ר' פנחס, ואמרי לה ר' אלעזר] ור' יוחנן. [חד] אמר בצדקה שעשיתם את עולמי על שקבלתם את תורתי, שאלו לא קבלתם את תורתי הייתי מחזיר את העולם לתהו ובהו. דא\"ר הונא בשם ר' אחא נמוגים ארץ וכל יושביה (תהלים עה: ד) כבר היה העולם מתמוגג והולך אלולי שעמדו ישר' לפני הר סיני [ואמרו, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד: ז)]. ומי ביסם את העולם? אנכי תכנתי עמודיה סלה (תהלים שם), בזכות אנכי תכנתי עמודיה סלה. וחד אמר, בצדקה שעשיתם עם עצמיכם על שקבלתם את תורתי, שאלולא כן הייתי מכלה אתכם מן העולם.",
                "אלקים אלקיך אנכי ר' יוחנן [וריש לקיש חד] אמר דיינך אנא, פטרונך [אנא]. וחד אמ' אע\"ג דאנא פטרונך, מה פטרונא מהני בדינא. תאני ר' שמעון בן יאחי, אלקים אנכי לכל באי עולם, ולא ייחדתי שמי אלא על עמי ישראל. אין אני נקרא אלוה כל האומות אלא אלקי ישראל, אלקים אלקיך אנכי. ר' יודן פתר קרייא במשה. אמר הב\"ה למשה, אע\"פ שקראתי אותך אלקים - ראה נתתיך אלקים לפרעה (שמות ז: א) אלקיך אנכי - אני על גבך. ר' אבא בר יודן פתר קרייה בישר'. אע\"פ שקראתי אתכם אלקים שנא' אני אמרתי אלקים אתם (תהלים פב: י), אלקיך אנכי - דעו שאנכי על גביכם. רבנן פתרי קרייה בדיינין, אע\"פ שקראתי אתכם אלקים - אלקים לא תקלל (שמות כב: כז), [אלקיך אנכי] - דעו שאני על גביכם. וחוזר ואומר לישראל, אני חלקתי כבוד לדיינין וקראתי אותם אלקים, והן מבזי' אותם. אוי לדור ששפטו את שופטיהם, ויהי בימי שפוט השופטים."
            ],
            [
                "[ב] עצלה תפיל תרדמה [ונפש רמיה תרעב] (משלי יט: טו) על ידי שנתעצלו ישראל לעשות גמול חסד ליהושע [בקש הקב\"ה להרעיש את כל העולם כלו] הדא היא ויקברו אותו בגבול נחלתו מצפון להר געש (יהושע כד: ל; שופטים ב: ט) [ר' ברכיה ור' סימון בשם ר' יהושע בן לוי] חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום ששמו [הר] געש. ומהו הר געש? לפי שנתגעשו ישראל מעשות גמילות חסד ליהושע. באותה שעה נתחלקה ארץ ישראל והיה חלוקה חביבה עליהם יותר מדאי. והיו ישראל עסוקין במלאכתן, זה עוסק בשדהו, וזה עוסק בכרמו, וזה עוסק בזתיו, וזה עוסק בפוצמו. לפי' (ונפש רמיה תרעב) נתגעשו מלעשות גמילות חסד ליהושע, ובקש הב\"ה להרעיש את כל העולם כלו על יושביו כמד\"א ותתגעש ותרעש הארץ (תהלים יח: ח; ש\"ב כב: ח). ונפש רמיה תרעב - על שהיו מרמין להקב\"ה, מהם עובדין ע\"ז ומהם עובדין להב\"ה, לכן ריעבן הב\"ה מרוח הקדש, דכתי' ודבר ה' היה יקר בימים ההם (ש\"א ג: א).",
                "ד\"א: עצלה תפיל תרדמה (משלי שם) על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי אליהו, תפיל תרדמה - רבת' הנבואה כמד\"א נפל שעריהון דפוריא. א\"ר סימון כאיניש דאמ' לחבריה, הא סקא והא סילעא והא סאתא קום אכול. רבתא, ואת אמר תפיל? (דא\"ר) [א\"ר] דרוסה [א\"ר ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק] ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו. ר' יעקב [בר' אידין] אמ' [בשם ר' יוחנן] מאה ועשרים רבוא. א\"ר יוחנן, מגרת ועד אנטיפרס ששים רבוא עיירות היו, ואין לך עיירות מקוללות מהן מבית אל ויריחו. יריחו על שאררה יהושע. בית אל על שהיו עגלים של ירבעם עומדי' שם, וכתי' ויצא בני הנביאים אשר בבית אל אל אלישע (מ\"ב ב: ג) [וכת' ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע (שם שם: ה)]. נביאים - אין נביאים פחות משנים. ומפני מה לא נתפרסמה נבואתם? שלא היה בה צורך לדורות. אמור מעתה, כל נבואה שלא היה צורך לדורות, לא נתפרסמה. אבל לעתיד לבא הקב\"ה בא ומביאן עמו ותתפרס' נבואתם, הדא היא דכתי' ובא ה' אלקי וכל קדושיו עמך (זכריה יד: ה). ונפש רמיה תרעב - על ידי שהיו מרמין להב\"ה, מהם עובדי' לע\"ז ומהם עובדים להב\"ה. הוא שאליהו אומר להם, עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים (מ\"א יח: כא) תרעב - הרעיבן הב\"ה בימי אליהו שנא', חי יי אשר עמדתי לפניו (שם יז: א).",
                "ד\"א: עצלה תפיל תרדמה - על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי שופטיהן, תפיל תרדמה. ונפש רמיה תרעב על ידי שהיו מרמין להב\"ה, מהם עובדין ע\"ז ומהם עובדין להב\"ה; [תרעב] הרעיבן הב\"ה בריעבון בימי שופטיהן. ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב."
            ],
            [
                "[ג] הפכפך דרך איש וזר [וזך ישר פעלו] (משלי כא: ח) זה עשו הרשע שהוא מתהפך ובא על ישראל בגזירות: גנבתון, לא גנבנון. קטלתון, לא קטלנון. לא (נ') גנבת, מאן גנב עמך? לא קטלת, מאן קטל עמך? קניס להון, יזמי להון, אייתי גולגולתך, אייתי ארנונך, אייתי דימוסך. איש - זה עשו, ויהי עשו איש יודע ציד (בראשית כה: כז). וזר - שעשה עצמו זר למילה ולמצות. וזך ישר פעלו - זה הב\"ה שהוא נוהג עמו במדת ישרות [ונותן לו שכרו] בעולם הזה, כפועל שהוא עושה [עם] בעל הבית באמונה.",
                "ד\"א: הפכפך דרך - אלו אומות העולם שהם מתהפכים ובאים על ישראל. גנבתון, לא גנבנון. קטלתון, לא קטלנון. לא גנבתון, מאן גנב עמכון? לא קטלתון מאן קטל עמכון? קנסין להון, מזמיין להון, אייתו גולגלתכון, אייתו ארנוניכון, אייתו דימוסא דידכון. איש - שהם באים מנח שנקרא איש שנא' איש צדיק תמים (בראשית ו: ט). וזר - שהיו עובדים ע\"ז. וזך ישר פעלו - זה הב\"ה שהוא נוהג עמהם במדת ישרות [ונותן להם שכרם] בעולם הזה, כפועל שהוא עושה עם בעל הבית באמונה.",
                "ד\"א: הפכפך דרך איש וזר - אלו ישראל, שנא' כי דור תהפוכות המה (דברים לב: כ). איש - ואיש ישראל נגש ביום ההוא (ש\"א יד: כד). וזר - שעשו עצמם כאלו זרים להב\"ה. וזך ישר פעלו - זה הב\"ה שהוא נוהג עמהם במדת ישרות בעולם הזה [ונותן להם שכרם משלם לעתיד לבא]. אמר הב\"ה בני סרבנין הן, הפכנין הן, טרחנין הן, מה אני עושה להם. לכלותן א\"א, להחזירן למצרים א\"א, להחליפן באומה אחרת א\"א, הריני מייסרן בייסורין בעולם הזה, וקונסן ברעבון בימי שופטיהם, הה\"ד ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ."
            ],
            [
                "[ד] ר' יהודה בר' סימון פתח: ויאמר אסתירה פני מהם (דברים לב: כ) אמר ר' יהודה בר' סימון, לבן מלכים שהיה יוצא לשוק, מכה ולא לוקה, מבזה ולא מתבזה. והיה עולה אצל אביו בטרוניא. אמר לו אביו, מה את סבור בכבודך אתה מתכבד? אין אתה מתכבד אלא בכבודי. מה עשה? הפליג דעתו ממנו ולא היה בריה משגחת בו. כך ישראל בשעה שיצאו ממצרים. נפלה אימתן על בני העולם, שנאמ' שמעו [עמים ירגזון אז נבהלו] אלופי אדום תפול עליהם אימתה (שמות טו: יד - טז). כיון שבאו ישראל לידי עבירות ומעשים רעים אמר להם הב\"ה (בכבודכם) [מה] אתם סבורים [שבכבודכם] אתם מתכבדי'? [אין אתם מתכבדין] אלא בכבודי. מה עשה? הפליג דעתו מהם. באו עמלקיים ונזדווגו עמה' שנא' [ויבא עמלק (שם יז: ח) ובאו כנענים שנא'] וישמע הכנעני מלך ערד (במדבר כא: א). אמ' הב\"ה, אין בכם אמונה של ממש, אין אתם מאמינים בדבריכם שנא' כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם (דברים שם). אתה מוצא בשעה שהיו (ישרא\"ל) הנביאים מברכין את ישראל לא פתח א' מהם את פיו ואמר אמן, עד שעמד ירמיהו ואמר אמן, הדא היא ויענו ויאמרו אמן י\"י אין כת' כאן, אלא ואען ואומר אמן (ירמיה יא: ה). אמר הב\"ה, בני הפכנין הם, סרחנין הם, [סרבנין הם. לכלותן א\"א, להחזירן למצרים א\"א, להחליפן באומה אחרת א\"א. הריני מייסרן בייסורים בעולם הזה, וקונסן ברעבון בימי שופטיהם, הה\"ד ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ]."
            ],
            [
                "[ה] ר' נחוניא פתח: כשועלים בחרבות [נביאיך ישראל היו] (יחזקאל יג: ד) מה השועל הזה יושב ומצפה בחרבה בשעה שהוא רואה אדם לאי זה צד הוא בורח, כך כשועלים בחרבות. כך לא עליתם בפרצות (שם שם: ה) כמשה. ולמה היה משה דומה? לרועה יפה שנפרץ גדר צאנו בערב שבת עם חשיכה, ועמד וגדרה ונשתייר שם פרצה אחת ועמד בתוכה. בא ארי ועמד כנגדו. בא זאב ועמד כנגדו. אבל אתם לא עליתם בפרצות כמשה, שאלו עליתם בפרצות כמשה הייתם יכולים לעמוד [במלחמה] ביום אף י\"י (שם). ואת אלימלך כד אתת עקתא לדרך שבקתנון ואזלת לך, וילך איש מבית לחם יהודה."
            ],
            [
                "[ו] אלופינו מסובלים [אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו] (תהלים קמד: יד) ר' יוחנן אמר, אלופינו מבלי' אין כתיב כאן אלא אלופינו מסובלים - בשעה שהקטנים סובלים [את הגדולים] אין פרץ אין פרצה של פורענות, כמא דאתמר ותפרץ בם מגפה (תהלים קו: כט). ואין יוצאת - אין יציאה שלפורענות, כמא דאת אמר ואש יצאה מאת י\"י (במדבר טז: לה). ואין צוחה - אין צוחה שלפורענות, כמא דאת אמר וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם (שם: לד). ריש לקיש מסריס קרייה, אלופינו מסובלים אל תהי קורא כן אלא אלופינו מסובלים - בשעה שהגדולי' סובלים את הקטנים, אין פרץ - אין פרצה של גלות, כמא דאת אמר ופרצים תשאנה אשה נגדה (עמוס ד: ג) ואין יוצאת - אין יציאה של פורענות, כמד\"א שלח מעל פני ויצאו (ירמיה טו: א). ואין צוחה - אין צווחה שלפורענות, כמא דאת אמר וצוחת ירושלים עלתה (ירמיה יד: ב). ר' לוליאנוס בר טברוס [בשם ר' יצחק] אמר בשעה שהגדולים סובלים את הקטנים, והקטנים את הגדולים, אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו. אין פרץ - לא של פורענות ולא של גלות. ואין יוצאת - לא של פורענות ולא של גלות. [ואין צוחה - לא של פורענות ולא של גלות]. ר' הונא בשם ר' יוסף אומר, בשעה שהקטנים סובלים את הגדולים, ואין הגדולים נושאין משוי של קטנים, עליהם הוא אומר י\"י במשפט יבא עם זקני עמו ושריו (ישעיה ג: יד). ואת אלימלך כד אתא עקתא לדרך שבקתנון ואזלת לך, [וילך איש מבית לחם יהודה]."
            ],
            [
                "[ז] ויהי בימי שפוט השופטים. [ר' תנחומא [בשם] רבי חייא רבא, ור' ברכיה בשם] ר' אלעזר, זה מדרש עלה בידינו מן הגולה כל מקום שנ' ויהי [בימי] צרה ר' שמואל בר נחמני אמ' חמשה הן. ויהי בימי אמרפל (בראשית יד: א) מה צרה היתה שם? עשו מלחמה (שם: ב) לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה, ובשבילו היה המלך זקוק למדינה. פעם אחת באו [הברבריין] ונזדווגו [לו]. ואמר ווי, שאין המלך כמות שהיה. כך העולם לא נברא אלא בזכות אברהם, הה\"ד ויבוא אל עין משפט היא קדש (שם: ז). א\"ר אחא, לא באו אלא לסמות גלגל עינו של עולם. עין שעשתה מידת הדין בעולם, אתם מבקשין לסמותה. היא קדש - א\"ר אחא, הוא כת', הוא שקידש שמו של הקב\"ה בכבשן האש. וכיון שבאו אותן המלכים ונזדווגו [לו], התחילו הכל צוחין ווי, ויהי בימי אמרפל. ויהי בימי אחז (ישעיה ז: א) מה צרה הייתה [שם]? ארם מקדם ופלשתים מאחור וגו' (שם ט: יא). לבן מלכים שנזדווג פירגונו להמיתו. אמ', [אם] אני הורגו, הריני מחוייב מיתה למלך, אלא הריני מושך מניקתו ממנו, ומעצמו הוא מת. כך אמ' אחז, אם אין גדיים אין [תיישים, אם אין תיישים אין צאן], אם אין צאן, אין רועה. היה סבור בדעתו לומר, אם אין קטנים אין גדולים, [אם אין גדולים אין] תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים, אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, והקב\"ה מסלק שכינתו מישר', הה\"ד צור תעודה, חתום תורה בלמודי (שם ח: טז). ר' הונא בשם ר' אלעזר, למה נקרא שמו אחז? שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות. ר' יעקב ב\"ר אבהו בשם ר' אחא, אמ' ישעיה, וחיכיתי לי\"י המסתיר פניו מבית יעקב וקיויתי לו (שם: יז) אין לך שעה [קשה] מאותה שעה שכת' בה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא (דברים לא: יח) מאותה שעה קיויתי לו, כי לא תשכח מפי זרעו (שם שם: כא), ומה הועיל לו? הנה אנכי והילדים אשר נתן לי י\"י לאות ולמופת בישר' (ישעיה ח: יח), וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו? אלא כיון שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, התחילו הכל צווחין ווי, ויהי בימי אחז. ויהי בימי יהויקים (ירמיה א: ג) מה צרה הייתה שם? ראיתי את הארץ והנה תוהו ובהו (שם ד: כג). למלך ששלח פרוסדוגמא שלו למדינה, מה עשו בני המדינה? נטלו אותה וקרעו אותה [ושרפו אותה באש], אמרו אוי לנו כשהרגיש המלך דברים הללו, כדכת' ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה, יקרעה בתער (ירמיה לו: כג). כיון שראו, התחילו הכל צווחין ווי, ויהי [בימי] יהויקים. ויהי בימי אחשורוש (אסתר א: א) מה צרה הייתה? להשמיד להרוג ולאבד [את כל היהודים] (שם ג: יג). למלך שהיה לו כרם ונזדווגו [לו] שלשה שונאים. הראשון התחיל מקטף בעוללות, השני התחיל מזנב באשכולות, והשלישי מעקר בגפנים. כך פרעה הרשע אמ', כל הבן הילוד [היאורה תשליכוהו] (שמות א: כב). נבוכד נצר אמ', החרש והמסגר אלף (מ\"ב כד: טז). [ר' ברכיה בשם ר' יהודה, החרש אלף, והמסגר אלף. ורבנן אמרי, כלן אלף. ר' שמואל בר יצחק אמ', אלו הבליוטין. ר' יהודה בר' סימון אמ', אלו] תלמידי חכמים. המן ביקש לעקור את כל הביצה. אמ', אנא זבינתיה בבינותא באין להשמיד להרוג ולאבד (אסתר ג: יג). כיון שראו הכל התחילו צווחין ווי, ויהי בימי אחשורוש. ויהי בימי שפוט השופטים. מה צרה הייתה? ויהי רעב בארץ. למדינה שהייתה חייבת לפייס את המלך, שלח גבאי טמיון לגבותה, מה עשו בני המדינה תלו אותו וגבו אותו, ואמרו מה שרצה לעשות לנו עשינו לו. וכן היה אחד מישר' הולך אצל הדיין והיה הדיין מבקש להלקותו, והיה מלקה את הדיין. אמ' מה שביקש לעשות לי עשיתי לו. כך אוי לדור ששופט את שופטיו, ויהי בימי שפוט השופטים.",
                "ר' שמעון [בר בא] או' בשם רבי יוחנן, כל מקום שנ' ויהי, משמש צרה ושמחה, שאם צרה - אין צרה כיוצא בה, ואם שמחה - אין שמחה כיוצא בה. אתא ר' שמואל בר נחמני עבדא פליגא, כל מקום שנ' [ויהי -] צרה, והיה - שמחה. התיבון לה, הכתי' ויהי אור (בראשית א: ג)? אמ' להם אף היא אינה שמחה, שלא זכו העולם להשתמש לאותה אורה [דאמ' ר' יהודה בר' סימון, אותה האורה] שברא הקב\"ה ביום ראשון היה אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו. כיון שראה הקב\"ה דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, עמד וגינזה ותיקנה לצדיקים לעתיד לבא. ומניין שגינזה? שנ' וימנע מרשעים אורם (איוב לח: טו) ומניין שגינזה לצדיקים לעתיד לבא? שנ' וארח צדיקים כאור נוגה, הולך ואור עד נכון היום (משלי ד: יח). התיבון ליה, והכתי' ויהי ערב ויהי בקר [יום אחד] (בראשית א: ה)? אמ' להם, אף [היא] אינה שמחה, שכל מה שברא הקב\"ה ביום ראשון עתיד לכלות, שנ' כי שמים כעשן נמלחו, והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא: ו). התיבון [ליה, והכתי'] יום שלישי (בראשית א: יג) ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי (שם: יט) יום שישי (שם: לא)? אמ' להם, כל מה שברא הקב\"ה בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון החרדל צריך למתקן, החיטין צריכין לטחנן, התורמוסין צריכין למתקן. התיבון ליה, והכתי' ויהי י\"י את יוסף, ויהי איש מצליח (שם לט: ב)? אמ' להו, אף הוא אינה שמחה, שנתגרה בו הדוב. התיבון ליה, ויהי ביום כלות משה (במדבר ז: א)? [אמ' להן,] אף היא [אינה] שמחה [שבו נגנז בית המקדש, שנ' ולא יכל משה לבא אל אהל מועד (שמות מ: לה)]. התיבון ליה, והכת' ויהי ביום השמיני (ויקרא ט: א)? אמ' ליה, אף היא אינה שמחה, שבו ביום מתו נדב ואביהו. התיבון ליה, והכת' ויהי י\"י את יהושע (יהושע ו: כז)? אמ' להו, אף הוא אינה שמחה, שבו ביום קרע את בגדיו, שנ' ויקרע יהושע שמלותיו (שם ז: ו). התיבון ליה, והכת' ויהי כי ישב המלך בביתו (ש\"ב ז: א)? [אמ' להן], אף היא אינה שמחה, שבו ביום בא נתן הנביא ואמ' לו, אתה לא תבנה הבית (מ\"א ח: ט).",
                "אמרי ליה, אמרינן דידן, אמור לנו דידך. אמ' להם, והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול (ישעיה כז: ג), והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (יואל ד: יח) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים (זכריה יד: ח), והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו (ישעיה ד: ג). התיבון [ליה], והיה כאשר נלכדה ירושלים (ירמיה לח: כח)? אמ' להם, אף היא שמחה, שבו ביום נולד מנחם, ובו ביום בטלו ישר' איפופיסין של עונותיהם, בו ביום שחרב בית המקדש, [שנ'] תם עונך בת ציון (איכה ד: כב)."
            ],
            [
                "[ח (א)] ויהי בימי שפוט השופטים אוי לדור ששפטו את שופטיהם, אוי לדור ששופטיהם צריכין להשפט, שנא' וגם אל שופטיהם לא שמעו (שופטים ב: יז). ומי היו? רב אמר, דבורה וברק היו. ר' יהושע בן לוי אמ', שמגר ואהוד היו. רב הונא אמר, דבורה ויעל היו. ר' אחא, דבורה וברק ויעל היו. שפוט אחד, השופטים שנים, הרי שלשה. (ב) ר' שאל לבוצלא, מהו דין כי זנתה אמם הובישה הורתם (הושע ב: ז) א\"כ אמנו שרה זונה היתה, דאת אמר כי זנתה אמם? אמר ליה, אימתי דברי תורה מתבזין בפני עם הארץ, בשעה שבעליהן מבזין אותה. אתא ר' יעקב בר אביי בשם ר' אחא ועבדה שמועה, אימתי נעשין דברי תורה כזונות לפני עם הארץ, בשעה שבעליהן מבזי' אותם. ר' יוחנן מייתי לה מן הדא, וחכמת המסכן בזויה (קהלת ט: טז) וכי חכמתו של ר' עקיב' שהיה מסכן, ושל הלל שהיה מסכן, בזויה היתה? אלא מהו מסכן? בזוי בדבריו, כגון זה שהיה דורש, לא תטה משפט (דברים טז: יט), והוא מטה. לא תקח שוחד (שם). והוא לוקח. כל אלמנה ויתום לא תענון (שמות כב: כא), והוא מענה. שמשון הלך אחר עיניו, שנאמ' ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני (שופטים יד: ג), והוא שפט את ישראל (שם טז: לא). גדעון [עבד ע\"ז שנא'] ויעש אותו גדעון לאפוד (שם ח: כז) - לע\"ז. והוא שפט את ישראל.",
                "אוי לו לדור שהוא מעול במשפט. תני ר' חייא, לא תעשו עול במשפט (ויקרא יט: טו). מלמד שהדיין שמקלקל את הדין קרוי: עול, שנואי, משוקץ, חרם, ותועבה. והב\"ה קראו ה' שמות: רע, [מנאץ, מפר ברית], ממרה, מכעיס. וגורם לה' דברים שבאים לעולם: לטמא את הארץ, ולחלל את השם, ולסלק את השכינה, ולהפיל את ישראל בחרב, ולהגלותם מארצם.",
                "אוי לדור שהוא מעול במדות. תני ר' חייא לא תעשו עול במשפט (שם: לה) [אם לדין, הרי הדין אמור, מה ת\"ל לא תעשו עול במשפט?] במדה (שם), מלמד שהמודד נקרא דיין שאם שקר במדות קרוי: שנוא, עול, ומשוקץ, [וחרם, ותועבה. וגורם לחמשה דברים שיבואו לארץ: לטמא את הארץ, לחלל את השם, ולסלק את השכינה, ולהפיל את ישראל בחרב ולהגלותם מארצם].",
                "אוי לו לדור שמדותיו של שקר [א\"ר בנאה בשם ר' הונא], אם ראית דור שמדותיו של שקר, סוף שהמלכות באה ומתגרה בו. מה טעם, מאזני מרמה תועבת י\"י (משלי יא: א) מה כתי' בתריה? בא זדון ויבא קלון (שם). ר' ברכייא בשם ר' אבא [בר כהנא], האזכה במאזני רשע (מיכה ו: א) איפשר דור שמדותיו של שקר זכאי, אלא ובכיס אבני מרמה (שם). [א\"ר לוי], אף משה רמזה לישראל בתורה, לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן (דברים כה: יד). ואם עשית כן, סוף שהמלכות באה ומתגרה בו. מה כתי' תמן? [כי תועבת י\"י כל עושה אלה כל עושה עול (שם: טז) וכתי' בתריה] זכור את אשר עשה לך עמלק (שם: יז). (ג) אמר ר' לוי, ברכות מברכות בעליהן, והקללות מקללות לבעליהן. הברכות מברכו' לבעליהן, אבן שלימה וצדק יהיה לך (שם: טו) אם עשית כן אמר הב\"ה, יהיה לך. והקללות מקללות לבעליהן, לא יהיה לך [בכיסך אבן ואבן] (שם: יג). אמר הב\"ה אם בקשת לעשות גדולה חייך אפי' קטנה אין מספיקין בידיך לעשות, לא יהיה לך (שם). [ודכותה לא תעשון אתי (שמות כ: כ) אמ' הב\"ה, אתה בקשת לך אלהי כסף ואלהי זהב, חייך שלעץ אין מספיקין בידו של אותו רשע לעשות, לא תעשון (שם)]."
            ],
            [
                "[ט (ד)] ויהי רעב בארץ עשרה רעבון באו לעולם: אחד בימי אדם הראשון, שנ' ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג: יז), ואחד בימי למך, שנ' מן האדמה אשר אררה י\"י (שם ה: כט), ואחד בימי אברהם, שנ' ויהי רעב בארץ וירד אברם (שם יב: י), ואחד בימי יצחק, שנ' ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון (שם כו: א), ואחד בימי יעקב, שנ' כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ (שם מה: ו), ואחד בימי אליהו, שנ' חי י\"י אשר עמדתי לפניו [אם יהיה השנים האלה טל ומטר] (מ\"א יז: א), ואחד בימי אלישע שנ' ויהי רעב גדול בשומרון (מ\"ב ו: כה), ואחד בימי דוד שנ' ויהי רעב בימי דוד שלש שנים (ש\"ב כא: א), ואחד בימי שפט השופטים. ואחד שהוא מגלגל ובא לעולם, הה\"ד והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים (עמוס ח: יא). ר' חונא בשם ר' ירמיה אמ' בשם ר' שמואל בר' יצחק, עיקר אותניטייה שלהם היה ראוי לבא בימי שאול, ולא היה ראוי לבא בימי דוד. אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה ולא יכול לעמוד בו, גלגלו הב\"ה והביאו בימי דוד. על ידי שהיה דוד גרופית של זית, והיה יכול לעמוד בו, גלגלו הב\"ה והביאו בימי דוד. מתלא אמרין, שלו חטייה ויוחנה משתלמא. כך כולם לא באו בבני אדם שפופין, אלא בבני אדם גבורין, שהיו יכולין לעמוד בהן. ר' חייא רבה בשם ר' שמעון בן אלעזר, [לזגג] עהיתה בידו קופה מלאה כוסות דיוטריטון, וכיון שהיה מבקש לתלות את קופתו, היה מביא יתד ותוקעה, ואחר כך תולה את קופתו. כך כולם לא באו בבני אדם שפופין אלא בבני אד' גבורין. ר' ברכייה הוה קרי עליהון, נותן ליעף כח (ישעיה מ: כט). ר' ברכייה [בשם ר' חלבו], אומ' שנים [באו] בימי אברהם. ר' חונא בשם ר' אחא, אחד בימי למך ואחד בימי אברהם. רעב שבא בימי אליהו, רעב של בצורת היה, שנת עבדה, שנת לא עבדה. אבל רעב שבא בימי אלישע, רעב של מהומה היה, עד היות ראש חמור בשמונים כסף (מ\"ב ו: כה). רעב שבא בימי שפט השופטים, ר' הונא בשם ר' דוסא, ארבעים ושתים סאים היו, ונעשו ארבעים ואחת. והתני, לא יצאו ישראל לחוצה לארץ אלא אם כן היו סאתים הולכות בשקל. אמ' ר' שמעון בן גמליאל, אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל בזמן שהוא מוצא ליקח, אפילו סאה בשקל, לא יצאו ישראל לחוצה לארץ. והא תני בשעת דבר ובשעת מלחמה כנס את הרגל, ובשעת הרעבון פזר את הרגל. ולמה נענש? על ידי שהשפיל לבן של ישראל עליהם. משל לבולווטוס שהיה שרוי במדינה, והיו בני המדינה בטוחים עליו שאם יבא שנת בצורת [שהוא יכול לפרנס את המדינה עשר שנים. וכיון שבאת שנת בצורת,] והיתה שפחתו עומדת בסירקי וקופתה בידה. והיו בני המדינה אומרים, זהו שהיינו בטוחים עליו ואומרים, אם תבא שנת בצורת שהוא יכול לפרנסנו עשר שנים, והרי שפחתו עומדת בסירקי וקופתה בידה. כך אלימלך היה מגדולי הדור ומפרנסי את הצבור, וכיון שבאו שני רעבון אמר, עכשיו כל ישראל מסובבין על פתחי, זה בא בקופתו וזה בא בקפיפו. מה עשה? עמד וברח לו מפניה', הה\"ד וילך איש [מבית לחם יהודה]."
            ],
            [
                "[י (ה)] [וילך איש] גרדום. א\"ר אבהו בא וראה כמה חיבב הכתוב ביאתה של ארץ ישראל יותר מיציאתה, להלן כתיב, סוסיהם חמוריהם גמליהם (עזרא ב: סז). ברם הכא וילך איש - גרדום. להלן, על ידי שהיו באים מחוצה לארץ, ייחס הכת' את ממונם. ברם הכא, על ידי שהיו יוצאים מארץ ישראל לחוצה לארץ, לא ייחס הכתוב את ממונם, לכך כתי' וילך איש - גרדום.",
                "לגור בשדה מואב א\"ר לוי כל מקום שאת מוצא שדה - עיר, עיר - מדינה, מדינה - אפרכייא. שדה - עיר: ענתות לך על שדך (מ\"א ב: כו), עיר - מדינה: (שנא') עבור בתוך העיר בתוך ירושלם (יחזקאל ט: ד). מדינה - אפרכיא: שבע ועשרים ומאה מדינה.",
                "הוא ואשתו ושני בניו הוא עיקר, ואשתו טפלה, ובניו טפלין להן. "
            ]
        ],
        [
            [
                "ושם האיש אלימלך (רות א: ב) א\"ר סימון [בשם ר' יהושע בן לוי ור' חמא אבויה דר' הושעיא בשם ר'], לא ניתן דברי הימים אלא לדרש הה\"ד (דהי\"א ד: כא - כג), בני שלה בן יהודה, ער אבי לכה - אב ב\"ד של ליכה. ולעדה אבי מרשה - אב ב\"ד של מרשה. ומשפחות בית עבודת הבוץ - זו רחב הזונה שהטמינה את המרגלים בפשתי העץ, שנא' ותטמנם בפשתי העץ (יהושע ב: ו). ר' יהושע בר סימון אמר, בכיסמון היתה עסוקה. לבית אשבע - שנשבעו לה המרגלים, שנא' ועתה השבעו נא לי בי\"י (שם: יב). ויוקים - שקיימו לה את השבועה, שנא' ויבאו הנערים המרגלים ויוציאו [את רחב וגו'] (שם ו: כג) מה תלמוד לומ', ואת כל משפחותיה הוציאו (שם)? תני ר' שמעון בן יאחי, שאם היו במשפחותיה מאתים אנשים והלכו ונדבקו במאתים משפחות, כלם ניצולו בשבילה. ואנשי כוזבא - שכיזבה למלך יריחו, ותאמר כן באו אלי האנשים ולא ידעתי מאין המה (שם ב: ד). ויואש - שנתייאשה מן החיים. ושרף - שהתקינה עצמה לשריפה אשר בעלו למואב - שבאת ועילת במעשיה הטובים לפני אביה שבשמים. וישובי לחם - שראתה ונדבקה בישראל שקבלו את התורה שנקראת לחם, שנאמ' לכו לחמו בלחמי (משלי ט: ה). והדברים עתיקים [ר' אייבו אמר,] הדברים הללו נאמרו מעתיקו של עולם. ר' יודה בר' סימון אמר, הדברים הללו אמורים [כאן] ומפורשים במקום אחר. המה היוצרים - אלו המרגלי', וישלח יהושע בן נון מן השטים [שנים אנשים מרגלים] חרש לאמר (יהושע ב: א). ר' יהודה אומר, כלי נגרות היו בידם, מרגלים חרש לאמר (שם). ר' נחמיה אומר, כלי קדרות היו בידם, מקדרים חרש לאמר (שם). תני ר' שמעון בן יאחי. חרש - כמשמעו. אמר להם, עשו עצמיכם כחרשים ואתם עומדים על אופנייא שלהם. תני משום ר' מאיר מתוך שאתם עושים עצמיכם כחרשים, אתם עומדים על אופנייא שלהם. תני משום ר' אלעזר בן יעקב מתוך שאתם חורשין בהם, אתם עומדי' על רזיהם. ויושבי נטעים - שהיו בקיאים בנטיעה. וגדרה - שהטמינה אותם אחורי הגדר, ותאמר להם ההרה לכו [פן יפגעו בכם הרדפים, ונחבתם שמה שלשת ימים עד שוב הרודפים] (שם: טז). ויש אומרים, ששרתה שכינה עליה עד שלא יכנסו ישראל ליריחו, שאלולא כן, מנין היתה יודעת שהם חוזרים לשלשת ימים. עם המלך במלאכתו ישבו שם - ר' נחמיא אמר, זה בניה ויהוידע שנטפלו עם המלך שלמה בבנין בית המקדש. ר' אביי אמ', זה [יהוידע הכהן] שנטפל עם המלך יואש בבדק הבית. ר' יודה אמר, זה בניה שנטפל עם המלך בבנין הבית. ור' ירמיה אמר, זה ירמיה ויחזקאל שפייסו להב\"ה שלא להחריב את הבית. עשרה כהנים ונביאים עמדו מרחב הזונה, אלו הן: ירמיה, חלקיה, שריה, מעשיה, חנמאל, שלום, נריה, ברוך, יחזקאל, בוזי."
            ],
            [
                "ר' שמואל [בר נחמן] פתר קרייה בדוד. [בני שלה בן יהודה, ער] אבי לכה - אב ב\"ד [של לכה. ולעדה אבי מרשה - אב ב\"ד של מרשה]. ומשפחות (יעבץ) בית עבודת הבוץ - זה דוד שהיה עסוק בפרכות, הדא הוא דכתי' ויך אלחנן בן יערי אורגים בית הלחמי (ש\"ב כא: יט). אלחנן - שחננו הב\"ה. בן יערי - שהיה גדל ביער. אורגים - שהיה עסוק בפרכות. ד\"א: אורגים - זו סנהדרין שהיתה גוררת עמו בדברי תורה. ד\"א: שהיתה מעלה הלכה [לפניו] והוא אורגה. לבית אשבע - שנשבע לו הב\"ה, שנא' כרתי ברית לבחירי [נשבעתי לדוד עבדי] (תהלים פט: ד). ויוקים - שקיים לו את השבועה, שנא' נשבע י\"י לדוד אמת לא ישוב ממנה (תהלים קלב: יא). ואנשי כוזבא - [ר' עזריה ור' יוחנן בן חגי,] ר' יצחק בר מריון [בשם ר' יוסי בר' חנינא] (אמר), רובה של סנהדרין משל יהודה היה, שנא' חכלילי עינים מיין (בראשית מט: יב), וכת' והיה אם מעיני העדה (במדבר טו: כד). [ולבן שנים מחלב (בראשית מט: יב) שהיו סודרין את ההלכה כשנים עד שהיו מוציאין אותה בנקיון כחלב]. ויואש - שנתיאש מן החיים, שנא' תהי נא ידך בי ובבית אבי (דהי\"א כא: יז). ושרף - שהזכיר מעשה שרופים, י\"י אלקי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם (שם כט: יח). אשר בעלו למואב - אשר בא מרות המואביה. וישובי לחם - שהוא מבית לחם. והדברים עתיקים - אמ' ר' סימון, הד\"א ויעתק משם ההרה (בראשית יב: ח) המעתיק הרים (איוב ט: ה), ויעתק צור ממקומו (שם יח: ד), שאמר עזרא וכתב זה הייחוס שבדברי הימים, ועתקו בזה המקום והדברים הללו סתומים כאן, ומפורשי' במקום אחר. המה היוצרים - זה בעז ורות. ויושבי נטעים - זה שלמה המלך והזקנים, שהיו דומים לנטע חכמה, והוא בחכמה ובמלכות. וגדרה - זו סנהדרין, שהיו יושבים לפניו על שבעים קתדראות עשויים כגדר, וגודרין דברי תורה. עם המלך במלאכתו ישבו שם - מנין אתה אומר שלא מתה רות המואביה עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן דינן של זונות? שנא' עם המלך במלאכתו ישבו שם, ואומר וישם כסא לאם המלך (מ\"א ב: יט) - זו בת שבע. ותשב לימינו (שם) - זו רות המואביה."
            ],
            [
                "ר' חמא [בר חנינא] פתר קרייה במשה. ויוקים - על שם קומה י\"י ויפוצו אויביך (במדבר י: לה). ואנשי כוזבא - שעשו דבריו של הקב\"ה כאלו כזבים, למה י\"י יחרה אפך בעמך (שמות לב: יא). ויואש - שנתיאש מן החיים, ועתה אם תשא חטאתם [ואם אין מחני נא] (שם: לב). ושרף - שהזכיר מעשה שרופים, זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך (שמות לב: יג). אשר בעלו למואב - שבא ועילה במעשיו לפני אביו שבשמים. וישובי לחם - שעלה למרום ושבה את התורה, על שם עלית למרום שבית שבי (תהלים סח: ט). והדברים עתיקים - אפי' דברים שנעתקו מהם, כמד\"א ויעתק משם ההרה (בר' שם), החזירן הב\"ה למקומן, הה\"ד ויאמר י\"י אל משה פסול לך שני לוחות אבנים [כראשונים] (שמות לד: א). המה היוצרים - ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר, אלו נפשותיהן של צדיקים, שבהן נמלך הב\"ה וברא את עולמו. ד\"א: המה היוצרים - ע\"ש וייצר י\"י אלקים את האדם (בראשית ב: ז). ויושבי נטעים - על שם ויטע י\"י אלקים גן בעדן מקדם (שם: ח). וגדרה - על שם אשר שמתי חול גבול לים (ירמיהו ה: כב). עם המלך במלאכתו ישבו שם - עם המלך מלכי המלכי' הב\"ה ישבו נפשותיהן של צדיקים שבהם נמלך הב\"ה וברא את עולמו."
            ],
            [
                "ד\"א: ויוקים - זה אלימלך. ואנשי כוזבא - שעשה דבריו של הב\"ה כאלו כזבים. ד\"א: ואנשי כוזיבא - אלו בניו שהיו מכוזבים. ויואש - שנתיאשו מן החיים. ד\"א: ויואש - שנתיאשו מארץ ישראל. ושרף - ששרפו את בניהם ואת בנותיהם לע\"ז. ד\"א: ושרף - ששרפו את התורה. ר' מנחמא [ור' סודר בשם ר' אחא] אמרי, וכי שרפוה? אלא ללמדך שכל המבטל דבר אחד מן התורה כאלו שורפה. אשר בעלו למואב - שנשאו נשים מואביות. ד\"א: אשר בעלו למואב - שהניחו ארץ ישראל והלכו ונסתפחו בשדה מואב. וישובי לחם - זו נעמי ששבה לבית לחם. והדברים עתיקי' - כבר אמר כל אחד ואחד מפורש בפני עצמו."
            ],
            [
                "ושם האיש אלימלך (רות א: ב) ר' מאיר היה דורש שמות. ר' יהושע בן קרחא היה דורש שמות. ושם האיש אלימלך - [שהיה אומר,] אלי תבוא מלכות.",
                "ושם אשתו נעמי שהיו מעשיה נאים ונעימים.",
                "ושם שני בניו מחלון וכליון מחלון - שנמחו מן העולם. וכליון - שכלו מן העולם.",
                "אפרתים ר' יהושע בן לוי אמר, פלטונא. ר' מנחמא אמר, יוגיטסטטי. ד\"א אפרתים א\"ר פנחס, מאותה עטרה שנתעטר אפרים מיעקב אבינו בשעת פטירתו מן העולם. אמר לו, אפרים בני, ראש השבט, ראש הישיבה, המעולה והמשובח בבני יהא נקרא על שמך, בן תוחו בן צוף אפרתי (ש\"א א: א), ודוד בן איש אפרתי (שם יז: יב), וירבעם בן נבט אפרתי (מ\"א יא: כו), מחלון וכליון אפרתים (מחלון וכליון)."
            ],
            [
                "ויבאו שדה מואב ויהיו שם בתחלה באו להם לעיירות ומצאו [אותן פרוצין בעבירות, ואחר כך באו לכרכין ומצאו] אותם דחוקי' במים, ואח\"כ באו להם לעיירות, הה\"ד ויבאו שדה מואב ויהיו שם."
            ],
            [
                "וימת אלימלך איש נעמי (רות א: ג) תני הכל מת והכל למיתה, ואשרי אדם שיצא בשם טוב מן העולם. מת האיש, מי מחסרו? אשתו, וימת אלימלך איש נעמי. מתה אשתו, מי מחסרה? אלא בעלה. ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל (בראשית מח: ז). א\"ר יוחנן, עלי מתתה של רחל. אמר יעקב אבינו קשה היא עלי מתתה של רחל, מכל הצרות הבאות עלי."
            ],
            [
                "ר' יודן בשם ר' שמעון בן יהוצדק, גילים גילים וחבורות חבורות הקב\"ה מביא לעולם, מת אחד מן הגיל, ידאג כל הגיל. א' מן החבורה, תדאג כל החבורה, דא\"ר שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן, ארכיות ארכיות הן, ואין אחד מהם נכנס לתוך ארכי של חבירו, ואפי' מלא נימא. ר' אלעזר אמר, דאמרין לר' יוחנן, בחלום של בת כנה דוחקה. א\"ר יוסי בר חלפתא, מימי לא קראתי לביתי ביתי ולאשתי אשתי אלא לבתי אשתי, ולאשתי בתי. ומימי לא קראתי לשורי שורי ולשדי שדי, אלא לשורי שדי ולשדי שורי.",
                "ותשאר היא ושני בניה א\"ר חנינא [בריה דר' אבהו,] נעשית שירי נחמה."
            ],
            [
                "וישאו להם נשים מואביות (רות א: ד) תני בשם ר' מאיר, לא גיירום ולא הטבילום ולא הניחו את ההלכה לחדש, לא נענשו עליה: עמוני (דברים כג: ד) - ולא עמונית, מואבי (שם) - ולא מואבית.",
                "שם האחת ערפה שהפכה עורף לחמותה.",
                "ושם השנית רות שראתה דברי חמותה. ר' ביבי בשם ר' ראובן, רות וערפה בנותיו של עגלון היו, הה\"ד דבר סתר לי אליך המלך [ויאמר הס וגו'. וכתב ואהוד בא אליו וגו' ויאמר אהוד דבר אלקים לי אליך] ויקם מעל הכסא (שופטים ג: יט - כ). אמר הב\"ה, אתה קמת מכסאך ופסעת שלש פסיעות בשביל כבודי, חייך שאני מעמיד ממך בן יושב על כסאי, [שנ'] וישב שלמה על כסא י\"י (דהי\"א כט: כג). א\"ר יודן, קל וחומר הדברים, עגלון היה בנו של בלק, ובזכות שבעה מזבחות שבנה לרעה, זכה ויצאה ממנו רות, הבונה מזבח לטובה על אחת כמה וכמה."
            ],
            [
                "וישבו שם כעשר שנים ר' יודן בר סימון, בכל מקום שנא' כעשר, כעשרים, כשלשים, כארבעים, או חסר או יתר.",
                "וימותו גם שניהם מחלון וכליון (רות א: ה) [ר' חנינא ור' יהושע ב\"ר אבין ורבי זכריה חתניה דר' לוי בשם] ר' לוי, לעולם אין בעל הרחמים פורע מן הנפשות תחלה. וממי את למד? מאיוב, שנא' ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם (איוב א: יד). א\"ר סמא ב\"ר חנינא, הראה להם הב\"ה מעין דוגמא של עולם הבא, כד\"א ונגש חורש בקוצר (עמוס ט: יג). ותפול שבא ותקחם (איוב א: טו). א\"ר אבא בר כהנא, יצאו מכפר קורנוס והלכו כל האוכל [עד] מגדל צבעים, ומתו שם. ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך (שם: טו - יז) ר' הונא אמר, רק מיעוט, עוד הדא משובר ומלוקה. א\"ר יודן, לבדי להגיד לך (שם), אף הוא כששמע בשורתו מיד מת. עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים (שם: יז). א\"ר שמואל [בר נחמן], כיון ששמע איוב כן, התחיל מגייס חיילותיו למלחמה. אמר, כמה חיילות אני יכול לחייל, כמה גייסות אני יכול לגייס. והאומה הבזוייה שבעולם, הן ארץ כשדים זה העם לא היה (ישעיה כג: יג), הלואי לא היה בא ליתן אימתו עלי. וכיון שאמרו לו, אש אלקים נפלה מן השמי' (איוב א: טז) אמר, מן השמים היא מה אני יכול לעשות, ואדום לא אצא פתח (שם לא: לד). באותה שעה ויקח לו חרש להתגרד בו (שם ב: ח). אף במצרים כך. ויך גפנם ותאנתם (תהלים קה: לג). ואח\"כ, ויסגר לברד בעירם [ומקניהם לרשפים] (שם עח: מח). ואחר כך, ויך כל בכור במצרים (שם: נא). ואף בנגעים כך. בתחלה היו באים על בתיו. אם חזר בו, טעונין הן חליצה, שנאמר [וצוה] הכהן וחלצו [האבנים] (ויקרא יד: מ). ואם לאו, [טעונין] נתיצה, ונתץ את הבית (שם: מה). ואח\"כ באים על בגדיו. אם חזר בו, טעונין קריעה, וקרע אותו מן הבגדים (שם יג: נו). ואם לאו, טעונין שריפה, ושרף את הבגד (שם: נב). ואחר כך הן באין על גופו, אם חזר בו יצא, ואם לאו, בדד ישב [מחוץ למחנה מושבו] (שם: מו). ואף במחלון וכליון כך. בתחלה מתו סוסיה', חמוריהם, גמליהם. ואח\"כ וימותו גם שניהם מחלון וכליון.",
                "ותשאר האשה אמר ר' חנינא בשם ר' אבהו, נעשית שיורי שיורים."
            ],
            [
                "ותקם היא וכלותיה ותשב משדי מואב כי שמעה [בשדה מואב] (רות א: ו) ממי שמעה? מן הרוכלים המחזירין בעיירות. ומה שמעה? כי פקד י\"י את עמו [לתת להם לחם].",
                "כת' אחד אומר, כי לא יטוש י\"י את עמו ונחלתו לא יעזוב (תהלים צד: יד), וכתוב א' אומ', כי לא יטוש י\"י את עמו בעבור שמו הגדול (ש\"א יב: כב). א\"ר שמואל בר נחמן, פעמים שהוא עושה בעבור עמו ונחלתו, ופעמים שהוא עושה בעבור שמו הגדול. א\"ר איבו, כשישראל זכין בעבור עמו ונחלתו, וכשאין ישראל זכין בעבור שמו הגדול. דרבנן אמרי, בארץ ישראל, בעבור עמו ונחלתו. בחוצה לארץ, בעבור שמו הגדול. א\"ר ראובן, לעולם הוא עושה בעבור שמו הגדול, למעני למעני אעשה (ישעיה מח: יא)."
            ],
            [
                "ותצא מן המקום אשר היתה שמה (רות א: ז) ותצא. וכי לא יצתה משם אלא היא? [והלא] כמה גמלים [יצאו], כמה חמורים [יצאו], ואת אמר ותצא? ר' עזריא בשם ר' יודא בר סימון, [ר' חנין בשם ר' שמואל בר רב יצחק,] הגדול שבעיר הוא זיוה, הוא הדרה, הוא שבחה. [פנה משם, פנה זיוה, פנה הדרה, פנה שבחה]. ודכותה: ויצא יעקב מבאר שבע (בראשית כח: י) וכי לא יצא משם אלא הוא? כמה גמלי' יצאו כמה חמרים [יצאו], ואת אמר ויצא? ר' עזריא [בשם ר' יהודה בר סימון, ר' חנין בשם ר' שמואל בר רבי יצחק, גדול שבעיר, הוא זיוה, הוא הדרה, הוא שבחה. פנה משם, פנה זיוה, פנה הדרה פנה שבחה]. ניחה תמן שלא היתה שם אלא אותה צדקת. ברם הכא לא היה שם יצחק? (ל\"ד) א\"ר זעירא, לא דומה זכות צדיק א' לזכות של שני צדיקים.",
                "ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה א\"ר יוחנן עברו על שורת תורה והלכו בי\"ט. ד\"א: ותלכנה בדרך - הוצרה עליהם הדרך, והלכו בייחוד. ד\"א: ותלכנה בדרך - מלמד שהלכו יחפות, והיה גופן מתפאר. ד\"א: ותלכנה בדרך - היו עסוקות בהלכות גרים."
            ],
            [
                "ותאמר נעמי לשתי כלותיה לכנה שובנה אשה לבית אמה (רות א: ח) לבית אומתה. אבטימס הגרדי מתה אמו בערבי פסחים, ועלה ר' מאיר להראות לו פנים, ומצא אותן יושבים אבלים. לאחר זמן מת אביו ועלה ר' מאיר להראות לו פנים, ומצאם שהם עסוקים במלאכתם. אמ' לו, דומה שאמך היתה חביבה עליך מאביך. אמר לו, ולא כן כתיב אשה לבית אימה - לבית אומתה. אמר לו, יפה אמרת, שאין אב לגוי."
            ],
            [
                "יעש י\"י עמכם חסד [ר' חנינא בריה דר' אחא,] יעשה כתיב. כאשר עשיתם עם המתים שנטפלתם בתכריכיהם. ועמדי שויתרו לה בכתובותיהן.",
                "אמר ר' זעירא המגלה הזאת, אין בה לא טומאה ולא טהרה, לא איסור ולא היתר, ולא נכתבה אלא ללמדך כמה מתן שכר טוב לגומלי חסדים."
            ],
            [
                "יתן י\"י לכם (ומצאן) (רות א: ט) א\"ר יוסי, אמרה להן כל אותן הטובות והנחמות שהקב\"ה עתיד ליתן לשלמה דכתי' ויתן אלקים חכמה לשלמה [ותבונה הרבה מאד ורחב לב] (מ\"א ה: ט), יהי מכם. ומצאן מנוחה [א\"ר חנינא בריה דר' אחא,] ומצאן כת', אחת מוצאה, ושתים לא מוצאות.",
                "אשה בית אישה א\"ר יוחנן, מכאן שאין לאשה קורת רוח אלא בבית בעלה.",
                "ותשק להן [ותשאנה קולן ותבכינה. ותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך]. ותאמר נעמי שבנה בנותי למה תלכנה עמי [העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים] (רות א: ט - יא) וכי יש אדם מיבם אשת אחיו שלא היה בעולמו?"
            ],
            [
                "שבנה בנותי לכנה (רות א: יב) ר' שמואל [בר חייא ב\"ר יודן בשם ר' חנינא] אמר, בשלשה מקומות כתיב כאן שבנה (שם: ח), שבנה (שם: יא) שבנה (שם: יב), כנגד שלשה פעמים שדוחים את הגר, ואם הטריח יותר מכאן מקבלין אותו. א\"ר יצחק, בחוץ לא ילין גר (איוב לא: לב), לעולם יהא אדם דוחה בשמאל וימין, ומקרב בימין. כי זקנתי מהיות לאיש א\"ר יוחנן, למדתך תורה דרך ארץ שאין תשמישה של מטה אלא (באר\"ץ) בלילה, הה\"ד וישכב עמה בלילה ההוא (בראשית ל: טז). ואומר, בערב היא באה ובבקר היא שבה אל בית הנשים (אסתר ב: יד). וכתי', גם הייתי הלילה לאיש.",
                "[וגם ילדתי בנים] האלו הייתי הלילה לאיש, וילדתי בנים.",
                "(יז) הלהן תשברנה (רות א: יג) [יכולות אתם יושבות עד אשר יגדלו?]",
                "הלהן תעגנה יכולות אתן להיות יושבות עגונות לבלתי היות לאיש. אל בנותי אללי בנותי.",
                "כי מר לי [מאד] מכם בשבילכם.",
                "בי - ובבעלי ובבני יצאה בי יד י\"י.",
                "(יח) ר' חנינא בריה דר' אבהו פתר קרייה במשה. אמר משה לפני הב\"ה, רבון העולמים, בהן קלסתיך, הן לי\"י אלקיך [השמים ושמי השמים וגו'] (דברים י: יד). בהן הייתי סבור שאת נותן לי פרוקפין. הלהן תעגינה - הוגעתני במלאך המות. נפק דבירא ואמר לי, הן קרבו ימיך למות (שם לא: יד) על שאמרתי לישראל שמעו נא המורים (במדבר כ: י) נגזר עלי שלא אכנס לארץ. וחוזר ואומר, אל בנותי - אללי בני. [כי מר לי מאד מכם -] בשבילכם.",
                "בי - ובאחי [ובאחותי] יצאה יד י\"י.",
                "(יט) א\"ר יהושע, בכל מקום שנא' יד י\"י מכת דבר היא, ובנין אב שבכלם הנה יד י\"י הויה [במקנך] (שמות ט: ג). בר קפרא אמ', יד תבעו, ויד נגעה בהם. יד תבעו - מי יתן מותנו ביד י\"י (שם טז: ג). יד פגעה בהם - וגם יד י\"י היתה בם (דברים ב: טו). א\"ר יודן בר סימון, ביוצאים היתה מגפה, ולא היתה מגפה ביושבי'. תלמידוי דר' נחוניא מייתי לה מהכא, בכל אשר יצאו, יד י\"י היתה בם לרעה (שופטים ב: טו), הוי ביוצאים היתה מגפה, ולא היתה מגפה ביושבים. אמר ר' ראובן, אף בניהם היו מצרין אחריהם ואומרים, אימתי ימותו אלה ונכנס אנו לארץ ישראל."
            ],
            [],
            [],
            [],
            [
                "ותשאן קולן ותבכן (רות א: יד) ותשנה כתי' תשש כחן (מי) מהלכות ובוכות. ר' ברכייה בשם ר' יצחק אמר, ארבעים פסיעות הלכה ערפה אחר חמותה ונתלה לבנה ארבעים יום, [שנ' ויגש הפלשתי השכם והערב, ויתיצב ארבעים יום (ש\"א יז: טז)]. ר' יודן בשם ר' יצחק, ארבעה מילין הלכה ערפה אחר חמותה, ועמדו ממנה ארבעה גבורים, [שנ'] את ארבעת אלה יולדו להרפה בגת (ש\"ב כא: כב), אמר ר' יצחק, כל אותה הלילה שפירשה ערפה מחמותה נתערו בה גייס של מאה בני אדם, הדא היא והוא מדבר עמם והנה איש הבינים ממערכות (ש\"א יז: כג), ממערות כתב, ממאה ערלות שנתערו בה כל אותו הלילה. ר' תנחומא אמר, אף כלב אחד, [דכת'] ויאמר הפלשתי [אל דוד] הכלב אנכי (שם: מג)."
            ],
            [
                "ותשק ערפה לחמותה כל נשיקה של תפלות, בר מן תלת: נשיקה של גדולה, נשיקה של פרקים, נשיקה של פרישות. נשיקה של גדולה - ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו (ש\"א י: א). (וי\"ש) נשיקה של פרקים, - וילך ויפגשהו בהר האלקים וישק לו (שמות ד: כז). נשיקה של פרישות - ותשק ערפה לחמותה. ר' תנחומא [אמ'], אף נשיקה של קריבות, וישק יעקב לרחל (בר' כט: יא) למה? שהיתה קרובתו.",
                "ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה (רות א: טו) [כיון ששבה אל עמה, שבה אל אלהיה] שובי אחרי יבמתך."
            ],
            [
                "ותאמר [רות] אל תפגעי בי (רות א: טז) אמרה לה, לא תחטיאי עלי, לא תסבין פגעיך מני לעזביך לשוב מאחריך. מכל מקום דעתי להתגייר, לא מוטב על ידיך ולא על ידי אחר. כיון ששמעה נעמי [כן], התחילה סודרת לפניה דברי הלכות גרים. אמרה לה, בתי אין דרכן של ישראל לילך, לא לבתי טרטייאות ולא לבתי קרקסייאות, אלא לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. ואין דרכן של ישראל להלוך יותר מאלפי' אמה בשבת. אמרה לה, אל אשר תלכי אלך. ואין דרכן של ישראל ללון אלא בבית שיש בו מזוזה. אמרה לה, באשר תליני אלין.",
                "עמך עמי אלו עונשין ואזהרות.",
                "ואלקיך אלקי לבטל ע\"ז שלי.",
                "(כג) ד\"א: כי אל אשר תלכי אלך - לאהל מעד, לגלגל, לשילה, לנב, לגבעון, לבית עולמים.",
                "ובאשר תליני אלין - לנה אני על קרבנותי.",
                "עמך עמי לבטל ע\"ז שלי.",
                "ואלקיך אלקי לשלם שכר פעולתך."
            ],
            [],
            [
                "באשר תמותי אמות (רות א: יז) אלו ארבע מיתות ב\"ד: שריפה, סקילה, הרג, וחנק.",
                "ושם אקבר אלו שני קברים המתוקנים לבית דין, אחד לנסקלין ולנשרפין, ואחד לנהרגין ולנחנקים.",
                "כה יעשה י\"י [לי] וכה יוסיף אמרה לה, בתי כל מה שאת יכולה לסגל מצות ומעשים טובים וצדקות בעולם הזה סגלי, אבל לעתיד לבא כי המות יפריד ביני ובינך. "
            ]
        ],
        [
            [
                "קטן וגדול שם הוא (איוב ג: יט) א\"ר סימון, זה א' מארבע מקראות שהם דומים זה לזה, קטן וגדול שם הוא, בעולם הזה מי שהוא קטן, יכול להעשות גדול, ומי שהוא גדול, יכול להעשות קטן, אבל לעתיד לבא, מי שהוא קטן, אינו יכול להעשות גדול, ומי שהוא גדול, אינו יכול להעשות קטון. ועבד חפשי מאדוניו האדם הזה, כל זמן שהוא חי, הרי הוא עבד לשני יצרים, עבד ליוצרו ועבד ליצרו, בשעה שהוא עושה רצון יוצרו, הוא מכעיס את (י\"ר) יצרו, ובשעה שהוא עושה רצון יצרו, הוא מכעיס את יוצרו, מת, יצא לחירות, ועבד חפשי מאדניו. ר' מיישא [בר בריה דר' יהושע בן לוי] נשתקע בחליו שלשה ימים, לאחר שלשה ימים נתיישבה דעתו עליו. אמר ליה אבוי, ברי, הן הוית? אמר ליה, בעולם מעורבב. אמר ליה, מה חמית תמן? אמר ליה, הרבה בני אדם ראיתי, כאן בכבוד ושם בבזיון, כאן בבזיון ושם בכבוד. כד שמע ר' יוחנן וריש לקיש, סלקין למבקרא יתיה. אמר להון אבוי, שמעתון מה אמר הדין מינוקא. אמרין ליה, מה [אמר]? תני לון עובדא. אמר ר' שמעון בן לקיש, ולא מקרא מלא הוא, כתיב כי כה אמר י\"י הסר המצנפת והרם העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפל (יחזקאל כא: לא). עמד ר' יוחנן ונשקו על ראשו [ואמר], אלמלא לא עליתי לכאן אלא לשמוע הטעם הזה מפיך דיי. רב הונא ריש גלותא שאל לרב חסדא. אמר ליה, מהו דין דכתי', הסר המצנפת והרם העטרה? [אמר ליה, הסר המצנפת מרבותינו, והרם העטרה] מאומו' העולם. אמר ליה, אנת חסיד ומילך חסד.",
                "(ב) כי מי אשר יחובר [אל כל החיים יש בטחון] (קהלת ט: ד) תמן תנינן, הרוא' ע\"ז מהו אומר, ברוך ארך אפים. מקום שנעקרה ממנו ע\"ז, ברוך שעקר ע\"ז מארצנו, [כן יהי רצון מלפניך י\"י אלקינו שתעקור אותה ממקומות אחרים ותשיב לב עובדיה לעובדך בלב שלם]. אמר רבן שמעון ב\"ג, אף בחוצה לארץ צריך להתפלל כך, ולא נמצאת מתפלל על הרשעים? אמר ר' יוחנן, יבחר כתי', אפילו לאותן שפשטו ידיהם בזבול יש בטחון. להחיותן א\"א שכבר פשטו ידיהם בזבול, ולאבדן א\"א, שכבר עשו תשובה, עליהם הוא אומר, וישנו שנת עולם ולא יקיצו (ירמיה נא: נז). תני, קטני גויים וחיילותיו של נבוכדנאצר, לא חיין ולא נדונין, עליהם הוא אומר, וישנו שנת עולם (שם). כי לכלב חי [הוא טוב מן האריה המת] (קהלת שם) בעולם הזה, מי שהוא כלב יכול להעשות ארי, ומי שהוא ארי יכול להעשות כלב, אבל לעתיד לבא, [מי שהוא ארי, אינו יכול להעשות כלב], ומי שהוא כלב, אינו יכול להעשות ארי. אדרינוס, שחיק עצמות, שאל את ר' יהושע בן חנניה, אמ' ליה, אנא טב ממשה רבך. אמ' ליה, למה? אמ' ליה, דאנא חי והוא מית, וכת', כי לכלב חי [הוא] טוב מן האריה המת. אמ' ליה, את יכול למגזר דלא ידלק בר נש נור ברומי תלתא יומין? אמ' לו, הן. לעדן רמשא דיומא קמא, סלקין תרויהון למיטלייה על איגר פלטרין. חמיה תננא סליק מן רחיק. אמ' ליה, מהו כן? אמ' ליה, איפרכא בייש, ועל אסייא ובקר יתיה, ואמ' ליה, לית אפשר, עד דשתי חמימין לא מיתסי. אמ' ליה, תיפח רוחו, עד דאת בסיין, גזרתך בטלה, אבל משה רבינו משעה שגזר עלינו, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (שמות לה: ג), לא מדלקי יהודאי נור בשבתא מן יומוהי, ועדין לא נתבטלה גזרתו עד השתא, אמרת את כן, דאנא טב מיניה.",
                "הודיעני י\"י קצי ומדת ימי מה היא (תהלים לט: ה) אמר דוד [לפני הב\"ה, רבונו של עולם,] הודיעני אימת אנא מיית? אמר ליה, הדין רזא לא גלית לבר נש, ולא איפשר דיתגלי לך. ומדת ימי מה היא? אמר ליה, שבעים שנה. אדעה מה חדל אני הודיעני מה הדין יום [אנא מיית]. אמר ליה, ביומא דשבתא. אמר ליה, פחות לי חד יום. אמר ליה, לא. אמר ליה, למה? אמר ליה, חביבא עלי תפלה אחת שאתה מתפלל לפני, מאלף עולות ששלמה בנך עתיד להעלות [לפני, שנ'] אלף עולות יעלה שלמה (מ\"א ג: ד). אמר ליה, אוסיף לי חד יום. אמר ליה, לא. אמר ליה, למה? [אמר ליה], אורכי של בנך דוחקת, דא\"ר שמעון [בר אבא] בשם ר' יוחנן, ארכיות ארכיות [הן], ואין אחד מהם נכנס לתוך ארכי של חבירו ואפי' מלא נימא. ומת בעצרת שחל להיות בשבת. וסלקת סנהדרין למיחמי ליה אפין [לשלמה] אמר להון, מהו מעברין יתיה מאתר לאתר? אמרין ליה, ולאו מתניתא היא: סכין ומדיחין אותו, ובלבד שלא יזוז בן אבר. אמר לון, כלביא דבית אבא רעבין. אמרין ליה, ולא מתניתא היא: מחתכין את הדלועין לפני הבהמה, ואת הנבלה לפני הכלבי'. מה עשה? נטל אפא פינון ופירש עליו כדי שלא תרד עליו השמש. ויש אומרי' קרא לנשרים, וסככו עליו בכנפיהם כדי שלא תרד עליו השמש."
            ],
            [],
            [
                "מעוות לא יוכל לתקון (וחסרון לא יוכל להמנות) (קהלת א: טו) בעולם הזה, מי שהוא מעוות יכול לתקן, ומי שהוא מתוקן יכול לעוות, אבל לעתיד לבא, מי שהוא מעוות, אין יכול לתקן, ומי שהוא מתוקן אין יכול לעוות.",
                "וחסרון לא יוכל להמנות יש מהרשעים שמזדווגין זה עם זה בעולם [הזה], אחד מהן עשה תשובה לפני מותו, ואחד מהן לא עשה תשובה, [לעתיד לבא], נמצא זה עומד בחבורת הצדיקים, וזה עומד בחבורת הרשעים. והוא רואה אותו ואומר, אוי לי שמא משוא פנים יש בדבר, אני וזה גנבנו כאחת, אני וזה הרגנו כאחת, זה עומד בחבורת צדיקים, ואני [עומד] בחבורת רשעים. והן משיבין ואומרין לו, שוטה שבעולם, מנוול היית ומושלך לאחר מיתתך ג' ימים, ולא בחבלים גררוך לקבר, תחתיך יוצע רמה ומכסך תולעה (ישעיה יד: יא). כשהבין זה חברך, שב מאותו הדרך. ואתה הייתה בידך ספיקה לעשות תשובה, ולא עשיתה. אמר להם, הניחוני שאלך לעשות תשובה. והן משיבין לו ואומרי', שוטה שבעולם, אין אתה יודע שעולם זה דומה לשבת, ועולם שבאת ממנו דומה לערב שבת, אם אין אדם מתקן מערב שבת, מה יאכל בשבת? ועוד: עולם זה דומה לים, ועולם שבאת ממנו דומה ליבשה, אם אין אדם מתקן ביבשה, מה יאכל בים? ועוד: עולם זה דומה למדבר, ועולם שבאת ממנו דומה ליישוב, אם אין אדם מתקן בישוב, מה יאכל במדבר? מיד הוא חובק את ידיו ואוכל את בשרו, שנא' הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו (קהלת ד: ה). והוא אומר, הניחוני שאראה את חברי בכבודו. ומשיבין ואומ' לו, שוטה שבעולם. מצווין אנו מפי הגבורה שלא יעמדו רשעים בצד צדיקים, ולא צדיקים בצד רשעים, ולא טמאים בצד טהורים, ולא טהורים בצד טמאים, ועל מה אנו מצווין? על השער הזה, שנאמר זה השער לי\"י צדיקים יבאו בו (תהלים קיח: כ)."
            ],
            [
                "דילמ': ר' חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא הוו יתבין לעין באוריתא קדם הדין בית מדרשא דטבריא בערובתא דפסחא, ואית דאמרי בערובת צומא רבה, ושמעין קליהון דברייתא מדברין וזבנין זבינן. אמר ליה, שמע בר חלפתא לר' חייא רבא, ברבי, אילין ברייתא מה עסקיהון מזבנין זבינן ומדברין? אמר ליה, דאית ליה זבין, ודלית ליה אזיל גבי מרי עבידתיה, והוא יהיב ליה. אמר ליה, א\"כ אוף אנא אזיל גבי מרי עבדתי והוא יהיב. נפק וצלי בהדי אולוסיס דטבריא, וחמא ידא מושטא ליה חדא מרגלית. אזל טעין ליה גבי רבינו. אמר ליה, הדין מנא לך? ותני ליה עובדא. אמר ליה, דהיא מלה דאסטרופיקיא היא, אלא הא תלתא דינרין ואזיל ודבר יומא. ובתר יומא, אנן צווחין קדמיה, והוא עביד טימיתא. נסב תלתא דינרין ואזל וזבן זביניה, ואעיל לביתיה. אמרה ליה איתתיה, שרית גניב, כל פעליך לית היא אלא מאה מניי, ואינון זבינתא מינן אינון? ותני לה עובדא. אמרה ליה, מאן את בעי דיהוי גנותך חסר מן רגלי לעלמא דאתי, אמר לה, ומה נעביד? אמר' ליה, אזיל והדר זבינתא למריהון, וחזר תלתא דינרין למריהון, והדר מרגליתא למרא. כד שמע רבינו, שרי ומצטערא, שלח ואייתי יתה. אמר לה, כל הדין צערא להדין צדיקא. אמרה ליה, מה את בעי דיהוו גנוניה חסיר מדידכון חדא מרלי, לעלמא דאתי. אמר לה, דאין הוה חסיר, לא הוה יכלינן למימלי יתה. אמרה ליה, מרי, רב, רבינו הקדוש, ר' יהודה הנשיא, בחמש שמהן אתכנית, בהדין עלמא זכינן למיחמי אפך, אבל לעלמא דאתי מאן יכיל למיחמי סבר אפוי דמרי? לא כן אמר ר' שמעון בן לקיש, כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו, והודי לה. ולא עוד, אלא דרכן של עליונים ליתן ואין דרכן ליטול. הנס האחרון היה קשה מן הראשון. ההיא ידא דחמת יהבת ליה, חמתא נסבה ליה מניה. ולא עוד אלא מנסב הות ידא מלרע, מיהב הות ידא מלעיל, כאיניש דמושיט לחבריה."
            ],
            [
                "ותרא כי מתאמצת היא (רות א: יח) א\"ר יהושע בר סימון, מיתא ונזדרזה.",
                "ותחדל לדבר אליה א\"ר אבהו, בוא וראה כמה חביבין גרים לפני הקב\"ה. כיון שנתנה דעתה להתגייר השוה אותה [הכת'] לנעמי, ותלכנה שתיהן [עד בואנה בית לחם] (רות א: ט).",
                "[ותהום כל העיר] א\"ר שמואל בר נחמן, אותן ימים ימי קצירת העומר היו, דתנינן תמן, כל העיירות הסמוכות לשם היו מתכנסות לשם, כדי שיהא נקצר בעסק גדול. ויש אומרי', אבצן היה משיא את בנותיו, ובאו הכל לגמילות חסד. ר' תנחומא בשם ר' עזריא, [ור' מנחמא בשם ר' יהושע בר אבין,] כתיב י\"י אלקי צבאות מי כמוך חסין יה (תהלים פט: ט) ממציא דברים בעונתן. א\"ר יודן, כת' אין כמוך באלקים ואין כמעשיך (תהלים פו: ח) ממציא דברים בעונתן. ויש אומרים, אשתו של בועז מתה באותו היום, ונתכנסו כל העיירות לגמילות חסד, ועד כל עמה בגמילות חסד, נכנסה רות עם נעמי, והיתה זו יוצאה וזו נכנסת, ותהום כל העיר עליהן. [ותאמרנה הזאת נעמי] אמרו, [זו] היא שהיו מעשיה נאים ונעימים? לשעבר היתה מתכסה בבגדי צבעונין ומילתין שלה, ועכשיו היא מתכס' בסמרטוטין, לשעבר היו פניה אדומות מכח האכילה והשתיה, ועכשיו פניה ירוקות מכח רעבון. לשעבר היתה מהלכת באסקפסטיות [שלה], ועכשיו היא מתהלכת יחפה. והיא אומרת להם אל תקראו לי נעמי קראו לי מרה (רות א: כ). בר קפרא אמר, לפרה כודיינית שהיתה עומדת בשוק. אמרין למרה, מה עיסקא דהדין תורתא? אמר, רדיינית היא, משוה תלמים היא. אמרין, אם רדיינית היא, משוה תלמים היא, אילין מכותא דאית בה, מה אינון? כך - אם נעמי אני, למה המר שדי לי מאד?"
            ],
            [],
            [
                "אני מלאה הלכתי (רות א: כא) מלאה בבנים, מלאה בנכסים. [ד\"א: אני מלאה הלכתי שהייתי מעוברת].",
                "למה תקראו לי נעמי וי\"י ענה בי ענה בי מדת הדין, כמה דאת אמר אם ענה תענה אותו (שמות כב: כב). ד\"א: וי\"י ענה בי אסהיד עלי, כמה דאת אמר שקר ענה באחיו (דברים יט: יח). ד\"א: וי\"י ענה בי כל ענינא לא הוית אלא בי. לפי שבעולם הזה וי\"י ענה בי אבל לעתיד לבא מה כתיב? וששתי עליכם להטיב אתכם ונטעתים (ירמיה לב: מא). "
            ]
        ],
        [
            [
                "ושחרים הוליד בשדה מואב [מן שלחו אותם] את חושים [ואת בערה נשיו] (דהי\"א ח: ח). אליהו זכור לטוב שאל לר' נהוראי. אמר ליה, מהו דכתיב, ושחרים הוליד? אמר ליה, אדם גדול, הוא שהוליד בשדה מואב, מן אותן שהיה משבטו שלבניימן דכתיב ביה, וישלחו שבטי ישראל אנשים בכל שבטי בניימן (שופטים כ: יב). [ד\"א]: ושחרים (הוליד) - זה בועז. ולמה הוא קורא אותו שחרים? שהיה משוחרר מן העונות. הוליד בשדה מואב - שהוליד מרות המואביה. מן שלחו אותם - שהיה משבטו של יהודה, דכתי' ואת יהודה שלח לפניו (בראשית מו: כח). את חושים ואת בערה נשיו - ויש אדם שהוליד נשיו? ויולד מן חדש אשתו (דה\"י שם: ט) ולא היה צריך קרייא למימר, ויולד מן בערה אשתו? אלא בימיו נתחדשה הלכה, עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית.",
                "כתב אחד [אומר] יתר הישמעאלי (דהי\"א ב: יז), וכת' אחד אומר יתרא הישראלי (ש\"ב יז: כה). א\"ר יהושע בן לוי, הוא יתר הישמעאלי, הוא יתרא הישראלי. ר' שמואל בר נחמן אמ' ישמעאל היה, ונכנס לבית המדרש ומצא ישי יושב ודורש, פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ (ישעיה מה: כב) ונתגייר על ידו, ונתן לו בתו. ורבנן אמרי, ישראל היה וחגר חרבו כישמעאל, ונעץ את החרב באמצע. ואמ' או להרוג [או] להרג, או מקיים אני את ההלכה לר', כל מי שהוא מבטל את ההלכה זו, בחרב זו אתיז את ראשו, עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית."
            ],
            [
                "ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדה מואב (רות א: כב) [זו היא ששבה משדה מואב].",
                "והמה באו בית לחם בתחילת קציר שעורים [אמ' ר' שמואל בר נחמן, כל מקום שנ' קציר שעורים,] בקצירת העמר הכתוב מדבר. [קציר חטים, בשתי הלחם הכת' מדבר]. קציר סתם, משמש לכאן ולכאן."
            ],
            [
                "ולנעמי מודע לאישה (רות ב: א) קרובה.",
                "איש גבור חיל ולהלן הוא אומר כי אשת חיל את (רות ג: יא). [אמ'] ר' אבהו [נפיל] נסיב נפילא מה הן מולידין? גבור. בעז נסב לרות מה הן מעמידין? יודע נגן וגבור חיל [ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וי\"י עמו] (ש\"א טז: יח). יודע נגן - במקרא. וגבור חיל - במשנה. ואיש מלחמה - בתלמוד. ונבון דבר - במעשה הטוב. ד\"א: ונבון דבר - שהיה מבין דבר מתוך דבר. ואיש תאר - שהיה מאיר פנים בהלכה. וי\"י עמו - שהלכה כמותו בכל מקום.",
                "ושמו בועז (רות ב: א) הרשעים קודמין לשמן: נבל שמו (ש\"א כה: כה), גלית שמו (שם יז: ד), שבע בן בכרי שמו (ש\"ב כ: כא). אבל הצדיקים שמן קודמין: ושמו קיש בן אביאל (ש\"א ט: א), ושמו שאול (שם: ב), ושמו ישי (שם יז: יב), ושמו דוד, ושמו מרדכי (אסתר ב: ה), ושמו אלקנה (ש\"א א: א), ושמו בועז. דומין לבוראן, ושמי י\"י לא נודעתי להם (שמות ו: ג). התיבון ליה, והכתיב ולרבקה אח ושמו לבן (בראשית כד: כט)? ר' יצחק אמר, פלאן דוכסוס. ר' ברכייה אמר, מלובן ברשע. התיבון ליה, והכתי' ובני שמואל הבכור [ושני ואביה] (דהי\"א ו: יג)? רבנן אמרין, זה רשע, וזה רשע. ר' יודן בר סימון אמר, לפי שנשתנו במעשים טובים זכו לרוח הקדש, דבר י\"י אשר היה אל יואל בן פתואל (יואל א: א)."
            ],
            [
                "ותאמר רות המואביה אל נעמי [אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו, ותאמר לה, לכי בתי] (רות ב: ב) ר' ינאי אומר, בת ארבעים שנה היתה, שאין קורין בת אלא לבת ארבעים שנה.",
                "ותלך ותבא ותלקט בשדה (רות ב: ג) עד כדון לא אזלת, ואת אמר ותבא? ר' יודן בר' סימון אמר, התחילה מסיימת לפניה בדברים.",
                "ויקר מקרה א\"ר יוחנן, מי שהיה רואה אותה היה מיריק קרי.",
                "חלקת השדה לבעז מלמד שנתנו לה חלק ממי שהיה עתיד ליפול בחלקה."
            ],
            [
                "והנה בועז בא מבית לחם [ויאמר לקוצרים י\"י עמכם ויאמרו לו יברכך י\"י] (רות ב: ד) ר' תנחומא [בשם ר' אבין, ר' חונא בשם ר' יהודה בר' סימון, ור' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן, ורבנין בשם ר' יהושע בן לוי] אמרי, שלשה דברים גזרו בית דין שלמטן, והסכים עמהן בית דין שלמעלה. ואלו הן: שאלת שלום בשם, ומגלת אסתר, ומעשרות.",
                "(ו) שאלת שלום בשם. החושבים להשכיח את עמי שמי (ירמיה כג: כז). אימתי חשבו? בימי עתליא. ורבנן אמרי, [בימי] חנניא מישאל ועזריא. ר' עזריא [בשם ר' יהודה בר' סימון] אמר, בימי שפוט השופטים, ועמד בעז ובית דינו והסכים שאלת שלום בשם, שנאמר, והנה בעז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים י\"י עמכם, וכן המלאך אומ' לגדעון, י\"י עמך גבור החיל (שופטים ו: יב).",
                "(ז) מגלת אסתר. מה עשו מרדכי ואסתר? [ר' חונה ור' ירמיה בשם ר' שמואל] בר' יצחק אמרי, כתבו אגרות ושלחו לכל בני הגולה, ואמרו להם, מקבלין [אתם] עליכם להיות עושים שני הימים האלה? שלחו ואמרו, לא דיינו צרותיו של המן, ואתם מטריחים עלינו לעשות את שני הימים האלה. שלחו ואמרו להם, חייכם, אם מן הדבר הזה אתם מתייראים, הרי היא כתובה בארכיים, הלא הם כתובים בספר דברי הימים [למלכי מדי ופרס] (אסתר י: ב). מה עשו? כתבו אגרת שנייה ושלחו להם, לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית (אסתר ט: כט). ר' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן, שמנים וחמשה זקנים וכמה נביאים, היו מצטערים על הדבר הזה, אלה המצות אשר צוה י\"י את משה (ויקרא כז: לד) אלה - אין להוסיף ואין לגרוע. אין נביא עוד עתיד לחדש דבר מעתה, ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש עלינו דבר אחד חדש? עד שהאיר הב\"ה את עיניהם, ומצאו אותה כתובה בתורה, בנביאים, ובכתובים: בתורה - כתו' זאת זכרון בספר (שמות יז: יד), ובנביאים - אז נדברו יראי י\"י איש אל רעהו [ויקשב י\"י וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו] (מלאכי ג: טז), ובכתובים - הלא הם כתובים על ספר דברי הימים (אסתר י: ב). [רב] ור' חנינא ור' יונתן [ור' שמואל בר נחמן, ור' אחא ובר קפרא, אמרי], המגלה הזאת נאמרה למשה, שכל מה שהיה ועתיד להיות הראהו למשה, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ומנין שהסכים הב\"ה עמהם? אמ' רב, וקבלו היהודים אין כת' אלא וקבל (אסתר ט: כז), רבן של יהודים קבלו.",
                "(ח) ומעשרות. ר' ברכיה [ור' קריצפי בשם ר' יוחנן], בעון תרומות ומעשרות גלו ישראל. [ר' שמעון בר אבא בשם] ר' יוחנן אמר, כיון שגלו נפטרו, והן חייבו עצמן מאיליהן. מה עשו אנשי כנסת הגדולה? כתבו ספר ושטחוהו בעזרה ומצאו אותו חתום בשחרית, הה\"ד ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים על החתום (נחמיה י: א). כתוב א' אומר על החתום, וכתוב א' אומר על החתומים (שם: ב). על החתום - זה ב\"ד שלמעלה. ועל החתומים - זה ב\"ד שלמטן. ויש אומרים, אף חרמה של יריחו כך. אמ' ר' יהושע בר אבין, חטא ישראל (יהושע ז: יא) ולא יהושע גזר? אף הקב\"ה הסכים עמו."
            ],
            [],
            [],
            [],
            [
                "ויאמר בעז לנערו הנצב על הקוצרים (למי הנערה הזאת) (רות ב: ה) על כמה היה ממונה? [א\"ר אלעזר בר מריון,] על ארבעים ושנים. מן הדא, ויספר שלמה את כל האנשים הגרים [אשר בארץ ישראל אחרי הספר אשר ספרם דוד אביו וימצאו מאה וחמשים אלף ושלשת אלפים ושש מאות]. ויעש מהם שבעים אלף סבל [ושמנים אלף חוצב בהר ושלשת אלפים ושש מאות מנצחים להעביד את העם]. (דהי\"ב ב: טז - יז). דעבד כן יכיל לקיים, פחות מכן יכיל קיים, וידע מהו עביד. יתר על כן, לא יכיל קיים, ולא ידע מהו עביד.",
                "למי הנערה הזאת לא הוה חכים לה, אלא כיון שראה אותה נעימה ומעשיה נעימים, התחיל שואל עליה. כל הנשים שוחחות ומלקטות, והיא יושבת ומלקטת. כל הנשים מסלקות את כליהן, וזאת משלשלת את כליה. כל הנשים משחקות עם הקוצרים, וזאת מצנעת את עצמה. כל הנשים מלקטות מבין העמרים, וזו מלקטת מן ההפקר.",
                "ודכוותה: וכראות שאול [את דוד] יוצא לקראת הפלשתי [אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער] (ש\"א יז: נה). ולא הוה חכים [ליה]? אתמול הוה משלח ואומר לישי, יעמד נא דוד לפני [כי מצא חן בעיני] (ש\"א טז: כב). ועכשיו הוא שואל עליו? אלא כיון שראה שאול את ראש הפלשתי בידו התחיל שואל עליו. אמר, אם מפרץ הוא מלך הוא, אם מזרח הוא, [שופט הוא]. והיה שם דואג [האדומי] באותה שעה ואמר, אפי' מפרץ הוא לא (מפסול) [פסול] משפחה הוא, לא מרות המואביה הוא? אמר לו אבנר, כבר נתחדשה הלכה, עמוני (דברים כג: ד) - ולא עמונית, מואבי (שם) - ולא מואבית. אמר לו, [אם כן] אדומי (שם: ח) - ולא אדומית, מצרי (שם) - ולא מצרית. אנשים על זה נתרחקו, על דבר שלא קדמו אתכם בלחם ובמים (שם: ה), היה להם לנשים להוציא. נתעלמה הלכה מעיניו של אבנר לאותה שעה. אמר לו שאול, אבנר הלכה שנתעלמה ממך צא ושאל לשמואל ובית דינו. כיון שבא אצל שמואל אמר לו, הדא מן לך, לא מן דואג? מיניי הוא, ואינו יוצא בשלום מן העולם. ולהוציאך חלק א\"א, כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה: יד) - לאיש להוציא, ולא לאשה להוציא. ואשר שכר עליך [את בלעם בן בעור] (דברים כג: ה) - על האיש ליתן שכר, ולא לאשה.",
                "ויען הנער הנצב על הקוצרים [ויאמר] נערה מואביה [היא] (רות ב: ו) ולא אמר מעשיה נעימים, אלא רבתה מלכה לה."
            ],
            [
                "ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים [אחרי הקוצרים ותבוא ותעמוד מאז הבקר עד עתה זה שבתה הבית מעט] (רות ב: ז) מעט תפיס לה, קל וחמר לאותה שבבית שהיא מצפה לה."
            ],
            [
                "ויאמר בעז אל רות הלא שמעת בתי אל תלכי ללקט בשדה אחר (רות ב: ח) על שם, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ: ג) וגם לא תעבורי מזה על שם, זה אלי ואנוהו (שם טו: ב) וכה תדבקין עם נערותי אלו הצדיקים שהם קרויים נערות דכתיב, התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך (איוב מ: כט)."
            ],
            [
                "[עיניך בשדה אשר יקצורון] (רות ב: ט) עיניך - זו סנהדרין, כמד\"א אם מעיני העדה (במדבר טו: כד), עיניו כיונים [על אפיקי מים] (שיר השירים ה: יב), על אבן אחת שבעה עינים (זכריה ג: ט). מנין לרמ\"ח [איברים] שבאדם שהם הולכים אחר, העינים? שנא' עיניך בשדה אשר יקצורון והלכת אחריהם.",
                "הלא צויתי את הנערים לבלתי נגעך שלא לרחק.",
                "וצמית והלכת אל הכלים - אלו הצדיקים, שהם קרויים כלים. ומנין שהצדיקים קרויים כלים? [ר' חנינה ור' יונתן אמרי], איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה (ש\"ב א: כז).",
                "ושתית מאשר ישאבון הנערים זו בית השואבה. ולמה נקרא שמה בית השואבה? [ר' נחוניא משום ר' יהושע ב\"ר אבין,] ששם היו שואבין [רוח הקדש] וחכמה ותורה לעולם שנאמר, ושאבתם מים בששון [ממעיני הישועה] (ישעיה יב: ג). "
            ]
        ],
        [
            [
                "הוא היה עם דוד באפס דמים (דהי\"א יא: יג) ר' יוחנן אמר, [בחקל סומקתא. ר' שמואל בר נחמן אמר, בפס דמים] - שמשם פסקו דמים. ופלשתים נאספו שם למלחמה [ותהי חלקת השדה מלאה שעורים] (שם) כתב א' אומר, מלאה שעורים. וכתב אחר [אומר], מלאה עדשים (ש\"ב כג: יא). ר' יעקב דכפר חנין אמר, עדשים פעם אחת, ושעורים פעם שנייה. ר' יודן אמר, עדשים היו, אלא ענבתם דומה לשעורים. ר' לוי אמר, אלו הפלשתים שבאו גבוהים כשעורים, והלכו נמוכים כעדשי'. ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה (דהי\"א יא: יד) [כתב אחד אומר, ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה]. וכתב אחד אומר ויתיצב בתוך החלקה ויצילה (ש\"ב כג: ב), אלא מלמד שהחזירנה לבעליה והיתה חביבה עליהם כשדה מלאה כרכום. ר' שמואל בר נחמן אמר, שנה אחת היתה ושתי שדות היו. פשיטה ליה, לעביד וליתן דמים, מה צריכה ליה? אין תימר ליעביד אבל לא וליתן דמים, עד כדין צריכא ליה. ואי זו מהן ליעביד, של עדשים ושל שעורים? של עדשים אוכל אדם, ושל שעורים אוכל בהמה, של עדשים אין העומר מתקרב מהם, ושל שעורים העומר מתקרב מהם, של עדשים אין מפרישים מהם חלה, ומן השעורים מפרישים. ורבנן אמרי, שדה אחת היתה ושתי שנים היו. והלא נלמד משל אשתקד? שאין למדין מעשה ממעשה.",
                "ויתאוה דוד ויאמר [מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער] (ש\"ב כג: טו) ר' חייא רבא אמר, הלכה נצרכה לו. ויבקעו שלשת הגבורים במחנה הפלשתי' (שם: טז) למה שלשה? [שאין הלכה מתבררת אלא מפי שלשה. וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דוד ולא אבה דוד לשתותם (שם) לא אבה שתקבע הלכה מעצמו אלא עשה לה מסכתא וקבעה לדורות: מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו. בר קפרא אמ', חג היה, וניסוך המים היה, וויתור במה היה. ולמה שלשה?] אחד הורג, ואחד מפנה את ההרוגים, ואחד מכניס צלוחית בטהרה. ר' הונא בשם רב יוסף אמר, הלכות שבויים נצרכה לו. שמעון בירא אמר, בנין בית המקדש תבע. ויסך אותם לי\"י (שם) כתב א' אומר ויסך, וכתב אחר אומר וינסך אותם (דהי\"א יא: יח). מאן דאמר ויסך, מסייע לבר קפרא. ומאן דאמר וינסך, מסייע לר' חייא רבא."
            ],
            [
                "ותפל על פניה ותשתחו [ארצה ותאמר מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני] (רות ב: י) מלמד שנתנבאת על עצמה שהוא עתיד להכירה בדרך ארץ."
            ],
            [
                "ויען בעז ויאמר לה הגד הוגד לי (רות ב: יא) שני פעמים הוגד לי בבית, הוגד לי בשדה.",
                "הוגד לי כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך לא צריך לומר בחיי בעליך.",
                "ותעזבי אביך ואמך אביך - זה אביך ודאי. אמך - זו ודאית. וארץ מולדתך - [זו אפרכייה שלך. ד\"א: ותעזבי אביך ואמך - זו ע\"ז שלך, שנ' אומרים לעץ אבי אתה, ולאבן את ילדתני (ירמיה ב: כז). ואמך - זו אומתך. וארץ מולדתך -] זו שכונתך. ותלכי אל [עם] אשר לא ידעת תמול שלשום שאלו באת תמול שלשום לא היינו מקבלין אותך, שעדיין לא נתקבלה הלכה: עמוני (דברים כג: ד) - ולא עמונית, מואבי (שם) - ולא מואבית."
            ],
            [
                "ישלם י\"י פעלך ותהי משכורתך שלמה [מעם ה' אלקי ישראל] אשר באת לחסות תחת כנפיו (רות ב: יב) א\"ר אבין, שמענו שיש כנפים לשחר, אשא כנפי שחר (תהלים קלט: ט). כנפים לארץ, מכנף הארץ זמירות שמענו (ישעיה כד: טז). כנפים לשמש, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג: כ). כנפים לחיות, וקול כנפי החיות (יחזקאל ג: יג). כנפים לכרובים, וקול כנפי הכרובים (יחזקאל י: ה). כנפים לשרפים, [שרפים עומדים ממעל לו] שש כנפים לאחד (ישעיה ו: ב). בוא וראה כמה גדול כחן של צדיקים, כמה גדול כחן של עושי צדקה, כמה גדול כחן של גומלי חסדים, שאין חסין לא בצל שחר, ולא בצל הארץ, ולא בצל השמש, ולא בצל החיות, ולא בצל הכרובי', ולא בצל השרפים. ובצל מי חסין? בצל מי שאמר והיה העולם, הה\"ד מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון (תהלים לו: ח)."
            ],
            [
                "ותאמר אמצא חן בעיניך אדוני כי ניחמתני [וכי דברת על לב שפחתך ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך] (רות ב: יג) אמר לה, חס ושלום, מן האמהות. אין את נקראת מן האמהות. ודכותה: ונבח הלך וילכד את קנת [ואת בנותיה ויקרא לה נבח בשמו] (במדבר לב: מב), מלמד שלא עמד לה אותו השם. ודכוותה: ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער (זכריה ה: יא). מלמד שאין לשקר עמידה. והדין, ויאמר לה בעז לעת האוכל (רות ב: יד)."
            ],
            [
                "[גושי הלום ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחומץ ותשב מצד הקוצרים ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר] (רות ב: יד). ר' יודן אמר [בה] שית שיטין.",
                "גושי הלום מדבר בדוד [גושי הלום] - קריבי למלכות. אין הלום אלא מלכות, שנא' כי הביאותני עד הלום (ש\"ב ז: יח). ואכלת מן הלחם - זו לחמה של מלכות. וטבלת פתך בחומץ - אלו הייסורין, [שנ' י\"י באפך תוכיחני] (תהלים ו: ב). ותשב מצד הקוצרים - שניצדה מלכותו לשעה, דאמר ר' הונא, כל אותן ששה חדשים שהיה בורח מאבשלום לא עלו מן המנין, ובשעירא היה מתכפר לו כהדיוט. ויצבוט לה קלי - שחזרה מלכותו, עתה ידעתי כי הושיע י\"י משיחו (תהלים כ: ז) ותאכל ותשבע ותותר, ותאכל - בעולם הזה. ותשבע - לימות המשיח. ותותר - לעתיד לבא.",
                "ד\"א: גושי הלום מדבר בשלמה [גושי הלום] - קריבי למלכות.",
                "ואכלת מן הלחם - מלחמה של מלכות, ויהי לחם שלמה ליום אחד [שלשים כר סלת וששים כר קמח] (מ\"א ה\"ב). וטבלת פתך בחומץ - זה לכלוך מעשים. ותשב מצד הקוצרים - שניצדה מלכותו לשעה, דאמר ר' יוסי בר' חנינא, מלאך בא בדמות שלמה וישב לו על כסאו. והיה שלמה מחזר על פתחיהן של ישראל ועל בתי כנסיות ועל בתי מדרשות ואומר להם, אני קהלת הייתי מלך על ישראל [בירושלים] (קהלת א: יב). מה היתה אחת מהן עושה? היתה נותנת קערה של גריסין, ומכה אותו בקנה על ראשו ואומרת לו, שלמה יושב על כסאו, ואת אומר, אני שלמה בן דוד?",
                "ויצבט לה קלי - שחזרה מלכותו. ותאכל ותשבע ותותר ותאכל - בעולם הזה. ותשבע - לימות המשיח. ותותר - לעתיד לבא.",
                "ד\"א: גושי הלום - מדבר בחזקיהו. גושי הלום - קריבי למלכות. ואכלת מן הלחם - זו לחמה של מלכות. וטבלת פתך בחומץ - אלו הייסורין, שנ' ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין (ישעיה לח: כא). ותשב מצד הקוצרים - שניצדה מלכותו לשעה, שנ' ויאמרו אליו כה אמר חזקיהו יום צרה ותוכחה (מ\"ב יט: ג). ויצבט לב קלי] - שחזרה מלכותו שנא' וינשא לעיני כל הגוים [מאחרי כן] (דהי\"ב לב: כג). ותאכל ותשבע ותותר [ותאכל - בעולם הזה. ותשבע - לימות המשיח. ותותר - לעתיד לבא].",
                "ד\"א: גושי הלום מדבר במנשה. [גושי הלום] - קריבי למלכות. ואכלת מן הלחם - מלחמה של מלכות. וטבלת פתך בחומץ - זה לכלוך מעשים רעים. ותשב מצד הקוצרים - שניצדה מלכותו ממנו לשעה, וידבר י\"י אל מנשה ואל עמו [ולא הקשיבו ויבא י\"י עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור] וילכדו את מנשה בחחים. (דבהי\"ב לג: י - יא) מהו בחחים? ר' אבא בר כהנא אמר, כרמוניא. אמר ר' לוי בר חיתא, עשו לו מולי של נחשת והיו מסיקין את האור מתחתיו. והיה מצווח ואומר, צלם פלן שיזבי, כיון שראה שלא הועילוהו כלום אמר, זוכר אני שהיה אבא מקריני פסוק זה, בצר לך ומצאוך [כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד י\"י אלקיך ושמעת בקולו] כי אל רחום י\"י [אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם] (דברים ד: ל - לא). אנא צווח ליה, אין עני לי, הא טבית. ואין לא, הא כל אפיא שוין. באותה שעה עמדו כל מלאכי השרת וסתמו כל החלונות של מעלן. ואמרו לפניו, רבונו של עולם מי שהעמיד צלם בהיכל, אתה מקבלו בתשובה! אמר להם, אם איני מקבלו בתשובה, הריני נועל דלת לפני כל בעלי תשובה. מה עשה לו הקב\"ה? חתר לו חתירה מתחת כסא כבודו, מקום שאין מלאך יכול לשלוט בו, הה\"ד ויעתר לו (י\"י) (דהי\"ב לג: יג). אמר ר' לוי, בערבייא צווחין לעתירה חתירה. ויצבט לה קלי - שחזרה לו מלכותו, הה\"ד וישיבהו ירושלם למלכותו (שם). במה השיבו? ר' שמואל [בר' יונה בשם ר' אחא] אמר, ברוח השיבו, כמד\"א משיב הרוח. ותאכל ותשבע ותותר. [ותאכל - בעולם הזה. ותשבע - לימות המשיח. ותותר - לעתיד לבא]. ד\"א: גושי הלום מדבר במלך המשיח. [גושי הלום] - קריבי למלכות. ואכלת מן הלחם - מלחמה של מלכות. וטבלת פתך בחומץ - אלו הייסורין, והוא מחולל מפשעינו (ישעיה נג: ה). ותשב מצד הקוצרים - שמלכותו עתידה לצוד ממנו לשעה, ואספתי את כל הגוים אל ירושלים [למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים] (זכריה יד: ב). ויצבט לה קלי - שעתידה לחזור לו, והכה ארץ בשבט פיו [וברוח שפתיו ימית רשע] (ישעיה יא: ד). (אומר) [אומרים] למלך המשיח היכן אתה מבקש לדור? והוא אומר להם, הדא צריכא שאלה? על ציון הר קדשי (תהלים ב: ו). ר' ברכייא [בשם ר' לוי] אמר, כגואל הראשון כך גואל השני. מה גואל הראשון נגלה וחזר ונכסה, כך גואל השני. וכמה הוא נכסה מהם? ר' תנחומא אמר, שלשה חדשים, הה\"ד ויפגעו את משה ואת אהרן (שמות ה: כ). אף הגואל השני חזר ונכסה מהם. וכמה הוא נכסה מהם? [ר' תנחומא בשם ר' חמא בר' חנינא,] ארבעים וחמשה יום, הה\"ד ומעת הוסר התמיד [לתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים] אשרי המחכה ויגיע [לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה] (דניאל יב: יב - יג). אילין יתירייא מה אינון? ר' יצחק [בן קצרתה משום ר' יונה], אלו מ\"ה יום שהוא נכסה מהם, ואותן מ\"ה יום קוטפין מלוח ואוכלין, הה\"ד הקוטפים מלוח עלי שיח (איוב ל: ד). להיכן הוא מוליכן? מאן דאמר למדבר יהודה, ומאן דאמר למדבר סיחון ועוג. מאן דאמר למדבר יהודה, לכן הנה אנכי מפתה והולכתיה המדבר (הושע ב: טז). ומאן דאמר למדבר סיחון ועוג, עוד אושיבך באהלים כימי מועד (הושע יב: י). מי שהוא מאמין בו ממתין וחיה. ומי שאינו מאמין הולך אצל אומו' העולם והורגין אותו. א\"ר יצחק [בר מריון], בסוף הב\"ה נגלה עליהם ומוריד להם את המן, ואין כל חדש תחת השמש (קהלת א: ט).",
                "ד\"א גושי הלום מדבר ברות.",
                "גושי הלום [קרובי להכא].",
                "ואכלת [מן] הלחם מלחמה של קוצרים.",
                "וטבלת פתך בחומץ שכן דרך הקוצרים להיות טובלין פתן בחומץ. [א\"ר יוחנן, מכאן שמוציאין מיני חומצנין לגרנות].",
                "ותשב מצד הקוצרים ממש.",
                "ויצבט לה קלי חליל זעיר בשתי אצבעותיו. אמ' ר' יצחק, אשתמע מינה תרתי: או ברכה שרת בתוך ידיו של אותו צדיק, או ברכה שרתה בתוך מעיה של אותה צדקת. אלא מה כתיב, ותאכל ותשבע ותותר, נראין דברים ששרתה ברכה בתוך מעיה של אותה צדקת.",
                "א\"ר יצחק בר מריון, בא הכתוב ללמדך שאם יהא אדם עושה מצוה יהא עושה בלב שלם. שאלו היה ראובן יודע שהב\"ה מכתיב לו, וישמע ראובן ויצילהו מידם (בראשית לז: כא), [בכתפו] היה מוליכו לאביו. ואלו היה אהרן יודע שהב\"ה מכתיב לו, וגם הנה הוא יוצא לקראתך (שמות ד: יד), בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. ואלו היה בעז יודע שהב\"ה מכתיב לו, ויצבט לה קלי, עגלים פטומין היה מאכילה. ר' כהן ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר, לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה. ועכשיו עושה, מי כותבה? אליהו ומלך המשיח, והב\"ה חותם על ידיהם, הה\"ד אז נדברו [יראי י\"י] איש אל רעהו [ויקשב י\"י וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי י\"י ולחושבי שמו] (מלאכי ג: טז)."
            ],
            [
                "ותקם ללקט [ויצו בעז את נעריו לאמר גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה] (רות ב: טו)",
                "וגם שול תשולו לה [מן הצבתים ועזבתם] (רות ב: טז). ר' יוחנן הוה מבדר סלעין כדי לזכות בהן שמעון [בר בא]. רבינו הוה מפקיר גרישין כדי לזכות בהן ר' שמעון בן חלפתא."
            ],
            [
                "ותלקט בשדה עד הערב [ותחבוט את אשר לקטה ויהי כאיפה שעורים] (רות ב: יז) וכמה היא האיפה? ר' יוחנן אמ', שלש סאים, [דתנינן: האיפה שלש סאין]. ותשא ותבא העיר [ותרא חמותה את אשר לקטה ותתן לה את אשר הותירה משבעה] (רות ב: יח) הותירה מן הברכה מעין טובה שנתן לה."
            ],
            [
                "ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום (רות ב: יט) תני בשם ר' יהושע, יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית. שכן רות אמרה לנעמי שם האיש אשר עשיתי עמו [אשר עשה עמי אין כתיב כאן אלא אשר עשיתי עמו], הרבה פעולות והרבה טובות עשיתי עמו בשביל פרוסה שנתן לי. א\"ר כהן, הוא יען (ויקרא כו: מג) הוא עני. א\"ר שילא, האביון (דברים טו: ט) הזה, הב הונך ביה. א\"ר נחמן, כתוב כי בגלל הדבר הזה (שם: י), גלגל הוא שחוזר בעולם. הדין עלמא דמי לגלגל אינטיליא, דמתמלי מתרוקן ודמתרוקן מתמלי. בר קפרא אמר, אין לך אדם שאינו בא למדה זאת, אם לא הוא בנו, ואם לא בנו בן בנו. תני ר' אלעזר בן יעקב, נקמתן של אומות העולם ביד ישראל ונקמתן של ישראל ביד ענייהן. נקמתן של אומות העולם ביד ישראל, ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל (יחזקאל כה: יד). נקמתן של ישראל ביד ענייהן, שנא' וקרא עליך אל י\"י והיה בך חטא (דברים טו: ט). אמ' ר' אבין, העני הזה עומד על פתחך והקב\"ה עומד על ימינו. אם נתת לו, זה שהוא עומד על ימינו מברכך. ואם לאו הוא עתיד ליפרע מאותו האיש, הה\"ד כי יעמוד לימין אביון (תהלים קט: לא).",
                "ר' אבהו בשם ר' אליעזר אמר, צריכין להחזיק טובה לרמאים שבהם. דילמא: ר' יוחנן ור' שמעון בן לקי' הוון נחתין למסחי בהדין נימוסין דטבריא. פגע בהון חד מסכן. אמר להון, זכון בי. אמרין ליה, כד נפקינן אנן זכינן בך. נפקין ואשכחין יתיה מית. אמרין, הואיל ולא זכינן בחייו ניטפל ביה במיתותיה. כד מטפיין מסחיין ליה, אשכחון גביה חד כיס דדינרין. אמרין, יאות א\"ר אבהו, צריכין אנו להחזיק טובה לרמאים, שאלמלא כן, כיון שהיה א' מהם תובע צדקה ואינו נותן לו, מיד הוא עונשו למיתה."
            ],
            [
                "ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא לי\"י אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים (רות ב: כ) [את החיים -] שזן ופרנס את החיים. ואת המתים - שנטפלתם בהם בתכריכיהם. ותאמר לה נעמי קרוב לנו האיש אמר ר' שמואל בר נחמן, בעז גדול הדור, והאשה עושה אותה קרובה קרוב לנו האיש."
            ],
            [
                "ותאמר רות המואביה גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין (רות ב: כא) א\"ר חנן בן לוי, בודאי מואביה היא. הוא אומר, וכה תדבקין עם נערותי (רות ב: ח) והיא אמרה, עם הנערים אשר לי תדבקין. [ואף נעמי אמרה ברוח הקדש,] ותאמר נעמי אל רות כלתה [טוב בתי כי תצאי עם נערותיו] (רות ב: כב) ותדבק בנערות בעז [ללקט עד כלות קציר השעורים וקציר החטים] (רות ב: כג) א\"ר שמואל [בר נחמן], מתחלת קציר שעורים עד כלות קציר החטים, שלשה חדשים.",
                "ותשב אל חמותה ותאמר לה נעמי [חמותה] בתי הלא אבקש לך מנוח (רות ג: א) מכאן שאין לאשה מנוח אלא בבית בעלה. ואין לאיש מנוח אלא באשתו, ועתה הלא בעז מודעתנו (רות ג: ב)."
            ],
            [
                "ורחצת וסכת (רות ג: ג) [ורחצת -] מטנופת ע\"ז שלך. וסכת - במצות ובמעשים טובים.",
                "ושמת שמלותיך עליך וכי ערומה היתה? [אלא] אלו בגדי שבתה. מכאן א\"ר חנינא, צריך לאדם שיהיו לו שתי עטיפים, אחת של חול ואחת של שבת. כד דרשא ר' שמלאי בצבורא, בכון חברייא לקבליה. אמרו, כעטיפתינו בחול כך עטיפתינו בשבת. אמר להם, צריכין אנו לשנות.",
                "וירדת הגרן וירדתי כתב. אמרה לה, זכותי תחת עמך. ד\"א: וירדת הגורן. מכאן שאין עושין גרנות אלא בנמוך שבעיר. דילמא: ר' שמעון בן חלפתא זבן מר' חייא חד חקל. אמר ליה, ברבי כמה עבדא? אמר ליה, מאה כורין. זרעה ואכלה ועבדא פרא. אמ' ליה, לא כן אמר מרי, דהיא עבדא מאה כורין. אמר ליה, [אין. אמר ליה,] והא עבדת פרא. אמ' ליה, הן אקמיתא אידרא? אמר ליה, בגבוה שבעיר. אמר ליה, ולא כן כתיב וירדת הגרן. אעפ\"כ אזיל נפיתא ועבדת שארא. אזל ועבדת שארא."
            ],
            [
                "ויהי בשכבו וידעת את המקום (רות ג: ד).",
                "ותאמר אליה כל אשר תאמרי אלי (רות ג: ה) [אלי] קרא ולא כתב. אמרה לה, הדור הזה שטוף בזמה הוא, שמא יבא כלב ויזדווג לי, אעפ\"כ כל אשר תאמרי אלי אעשה, עלי לישב את הדברים, ותרד הגרן [ותעש ככל אשר צותה חמותה] (רות ג: ו)."
            ],
            [
                "כתב, אני ידעתי נאם י\"י עברתו ולא כן בדיו לא כן עשו (ירמיה מח: ל) [ר' חנינא בר פפא אמר, תחלת] עבורה של מאב לא היה לשם זנות אלא לשם שמים. כשזנו ישראל בשטים, בדיו לא כן עשו - לשום שמים, אלא לשום זנות. [ר' סימון אמר, תחלת עבורה של מואב לא היה לשם שמים, אלא לשם זנות, שנא' ולא כן] בדיו לא כן עשו - [לא עשו] לשם [שמים], אלא לשם זנות, וישב ישראל בשטים [ויחל העם לזנות אל בנות מואב] (במדבר כה: א). [ר' לוי אמר, אם תחלת עבורה לשם זנות, אף סופה לשם זנות, בדיו לא כן עשו, וישב ישראל בשטים (במדבר שם), ואם תחלת עבורה לשם שמים אף סופה לשם שמים, בדיו לא כן עשו, ותעש ככל אשר צותה חמותה]. ורבנן אמרי, רישא לשם שמים, אמצעיתא לשם זנות, וסופא לשם שמים, ותרד הגרן [ותעש ככל אשר צותה חמותה]."
            ],
            [
                "ויאכל בעז וישת וייטב לבו (רות ג: ז). למה וייטב לבו? שברך על מזונו, [הטוב והמטיב לכל]. ד\"א: למה וייטב לבו? שאכל מתקא אחר המזון, שהיא מרגלת הלשון לתורה. ד\"א: וייטב לבו שהיה מבקש אשה, כמד\"א מצא אשה מצא טוב (משלי יח: כב). ד\"א: למה וייטב לבו? שהיה עסוק בתורה, דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם (משלי ד: ב).",
                "ויבא לשכב בקצה הערמה [ר' יהודה נשיאה בעא קומי ר' פנחס, ור' מנחמיה בשם ר' יהודה בר' סימון], בעז גדול הדור היה, ואת אמר ויבא לשכב בקצה הערמה? אמר [לו], לפי שהיה אותו הדור שטוף בזמה והיו [נותנין] שכר לזונות מן הגרנות, הה\"ד אהבת אתנן על כל גרנות דגן (הושע ט: א), ואין דרכן של צדיקים לעשות כן. ולא עוד, אלא שהצדיקים רחוקים מן הגזל לפיכך ממונם חביב עליהם. "
            ]
        ],
        [
            [
                "חצות לילה אקום להודות [לך על משפטי צדקך]. (תהלים קיט: סב) א\"ר [פנחס בשם ר'] אלעזר [בר' מנחם], כנור ונבל היה תלוי למעלה מראשותיו של דוד [וכיון שהגיע חצות לילה היה עומד ומנגן בהם. אמר ר' לוי, כנור היה תלוי על מטתו של דוד] וכיון שהיה מגיע חצות לילה היה רוח צפונית מנשבת בו, והיה מנגן מאליו, הה\"ד והיה כנגן המנגן (מ\"ב ג: טו), והיה כנגן במנגן אין כתיב כאן, אלא והיה כנגן המנגן, מאליו היה מנגן. והיה דוד שומע קולו ועומד ועוסק בתורה. והיו כל ישראל אומרים, דרך כל המלכים לעמוד בשלש שעות ואתה חצות לילה. מיד, כל ישראל עומדין ועוסקים בתורה, הוא שדוד אמר, עורה כבודי [עורה הנבל וכנור אעירה שחר] (תהלים נז: ט). אתער יקרי, דלית יקרי קדם יקריה דברייה כלום. אורחא דארעא שחרא מעורר לאינשי, אנא מעורר לשחרא.",
                "על משפטי צדקך משפטים שהבאת על פרעה, דכתי' וינגע י\"י, את פרעה (בראשית יב: יז). וצדקות שעשית עם אברהם ושרה.",
                "ד\"א: [על] משפטי צדקך משפטים שהבאת על המצרים, וצדקות שעשית עם אבותינו במצרים, שלא היה בידם מצות שיתעסקו בהם ויגאלו [ונתת להם שתי מצות שיתעסקו בהן ויגאלו] ואלו הן: דם פסח ודם מילה. [אמ' ר' לוי, באותה הלילה נתערב דם פסח עם דם מילה], שנא' ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך (יחזקאל טז: ו), דמך לא נאמר אלא דמיך.",
                "ד\"א: על משפטי צדקך על משפטים שהבאת על עמונים ועל מואבים, וצדקות שעשית עם זקני וזקנתי. שאלו החיש לה קללה אחת, מהיכן הייתי בא? ונתת בלבו ברכה, שנא' ברוכה את בתי לי\"י (רות ג: י)."
            ],
            [
                "חרדת אדם יתן מוקש [ובוטח בי\"י ישוגב] (משלי כט: כה). ר' עקיבא הוה סליק לרומי. אמר לבר ביתיה, אזיל וזבין לי חדא צבו שויא מן שוקא. אזל זבן ליה צפרין. אמר ליה, מפני [מה] הן שוות? [אמר ליה], מפני שהן מחרידות את האדם ושתות ליצוד. קרא עליו הפסוק הזה, חרדת אדם יתן מוקש.",
                "[חרדת אדם יתן מוקש] חרדה שהחריד יעקב ליצחק דכתי' ויחרד יצחק חרדה (בראשית כז: לג). יתן מוקש בדין היה שיקללנו אלא, ובוטח בי\"י ישוגב נתן בלבו וברכו גם (בר\"כ) ברוך יהיה (בראשית שם).",
                "ד\"א: חרדת אדם יתן מוקש חרדה שהחרידה רות לבעז, ויהי בחצי הלילה [ויחרד האיש וילפת] (רות ג: ח) יתן מוקש - בדין היה שיקללנה אלא, ובוטח בי\"י ישוגב נתן בלבו וברכה, שנא' ברוכה את בתי לי\"י (רות ג: י)."
            ],
            [
                "וילפת (רות ג: ח) לפפתו כחזזית. התחיל ממשמש בשערה. אמר, רוחות אין להם שער. אמר לה, מה את? רוח או אשה? אמרה לו, אשה. [אמר לה,] פנויה או אשת איש? אמרה לו, פנויה. [אמר לה,] טהורה או טמאה? אמרה לו, טהורה. והנה אשה טהורה מכל הנשים שוכבת מרגלותיו. ויאמר, מי את? ותאמר, אנכי רות אמתך (רות ג: ט).",
                "[ופרשת כנפיך על אמתיך כי גואל אתה] א\"ר ברכייה, ארורים הרשעים. להלן כתיב, ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי (בראשית לט: יב) כבהמה. ברם הכא, ופרשת כנפיך על אמתך."
            ],
            [
                "ויאמר ברוכה את בתי לי\"י (רות ג: י) א\"ר יוחנן, לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אחר זקן לברכו. בעז בן שמנים שנה (ו') היה ולא נפקד. וכיון שנתפללה עליו אותה צדקת נפקד, ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא לי\"י (רות ב: כ). א\"ר שמעון בן לקיש, רות בת ארבעים שנה היתה ולא נפקדה וכיון שנתפלל עליה אותו צדיק מיד נפקדה, ויאמר ברוכה את בתי לי\"י ויתן י\"י לה הריון ותלד בן (רות ד: יג). הריון בגימטרייא רע\"א ימים שהולד דר במעי אמו. מכאן אמרו, תלמידי חכמים אין משמשין מטותיהן אלא בלילי רביעיות ובלילי שבתות, שומ' שנא' והיה כעץ שתול על פלגי מים (התלים א: ג). ורבנן אמרין, שניהם לא נפקדו אלא מברכותיהם של זקנים, ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים (רות ד: יא).",
                "היטבת חסדך האחרון מן הראשון [לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר] (רות ג: י) אמר ר' שמואל בר רב יצחק, אוהבת אשה בחור מסכן מזקן עשיר."
            ],
            [
                "ועתה בתי אל תיראי [כל אשר תאמרי אעשה לך] (רות ג: יא) מה שאת מבקשת אעשה. ואם כן, כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את."
            ],
            [
                "ועתה [כי אמנם] כי אם גואל אנכי (רות ג: יב) אם כתב ולא קרי. אמר לה, כי אם אגאל אותך, כי יש גואל קרוב ממני, והוא כועס שהוא קרוב ממני. אלא אם יגאל אותך יגאל. ואם לאו, כי גואל אנכי - בעצמי אגאל אותך. ומי זה הוא? טוב (רות ג: יג) ר' אומר טאב. ר' שמעון אומר, סאב. ד\"א: טאב טוב אלימלך בעז אחים. ר' יהושע בן לוי, סאב, סלמון אלימלך בעז אחים. התיבון ליה, והא כתיב אשר לאחינו לאלימלך (רות ד: ג)? אמר להם, אין אדם נמנע מלקרות לדודו אחיו."
            ],
            [
                "ליני הלילה (רות ג: יג) הלילה הזה את לנה בלא איש, ואין לילה אחרת את לנה בלא איש. והיה בבקר אם יגאלך טוב אם יגאלך הרי זה טוב, טוב אחרית דבר מראשיתו (קהלת ז: ח). ר' מאיר הוה יתיב דריש בבית מדרשא דטבריא והוה אלישע בן אבויה רביה גייז בשוקא, רכיב על סוסיא בשבתא. אמרין ליה לר' מאיר, הא אלישע רבך גייז בשוקא. נפק לגביה אמ' ליה, במה הויתה עסיק? אמ' ליה, וי\"י ברך את אחרית איוב מראשיתו (איוב מב: יב). אמ' ליה, ומאי אמרת ביה? אמ' ליה, ברך שהכפיל לו ממונו, אמ' ליה, עקיבא רבך לא אמ' כך אלא, וי\"י ברך את אחרית איוב מראשיתו, בזכות תשובה ומעשים טובים שהיו בידו מראשיתו.",
                "אמ' ליה, ומאי אמרת תובן? [א\"ל,] טוב אחרית דבר מראשיתו (קהלת שם). אמ' ליה, ומאי אמרת ביה? אמ' ליה, יש לך אדם עושה סחורה בנערותו והוא מפסיד, ובזקנותו הוא משתכר בה, הרי טוב אחרית דבר מראשיתו. יש לך אדם שהוא מוליד בנים בנערותו והן מתים, ובזקנותו מוליד והן מתקיימין, הרי טוב אחרית דבר מראשיתו. יש לך אדם שהוא עושה מעשים רעים בנערותו, ובזקנותו הוא עושה מעשים טובים, הרי טוב אחרית דבר מראשיתו. יש לך אדם שהוא למד תורה בנערותו ומשכחה, ובזקנותו הוא חוזר עליה, הרי טוב אחרית דבר מראשית.",
                "אמ' ליה, עקיבא רבך לא כך אמ' אלא, טוב אחרית דבר מראשיתו כשהוא טוב מראשיתו. ובי היה המעשה. אבויה אבא היה מגדולי הדור וכשבא למולני קרא [לכל] גדולי ירושלים, וקרא לר' אליעזר ור' יהושע עמהן. וכשאכלו ושתו שרון אלין אמרין מזמורין ואלין אמרין אלפבטרין. אמ' ר' אליעזר לר' יהושע, אילין עסיקין בדידהון ואילין בדידהון, ואנן לית אנן עסיקין בדידן? מיד התחילו בתורה ומן התורה לנביאים, ומן הנביאים לכתובים, והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, והיה האש מלהטת סביבותיהן. עלה אבויה אבא, אמ' להן, רבותי מפני מה באתם לשרוף ביתי? אמרו לו, חס ושלום עסוקים היינו בתורה, ומן התורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני והאש מלהטת סביבותינו. עיקר נתינתן מסיני, לא באש נתנו שנ' וההר בוער באש עד לב השמים (דברים ד: יא)? אמ', הואיל וכך גדול כחה של תורה, הבן הזה אם מתקיים לי אני נותנו לתורה ועל ידי שלא היתה מחשבתו לשם שמים לא נתקיימה בי תורתי.",
                "אמ' ליה. ומה אמרת תובן? [אמ' ליה,] לא יערכנה זהב וזכוכית (איוב כח: יז). אמ' ליה, ומאי אמרת ביה? אמ' ליה, אלו דברי תורה שהן קשין לקנות ככלי זהב, ונוחין לאבד ככלי זכוכית. אמ' ליה, עקיבא רבך לא כך אמ' אלא, מה כלי זהב וזכוכית אם נשברו יש להן תקנה, כך תלמיד חכם שאיבד את משנתו יכול הוא לחזור עליה. אמ' ליה, ר' מאיר חזור לאחורך! [אמ' ליה, למה? אמ' ליה,] עד כאן תחום שבת. [אמ' ליה, מנן את ידע? אמ' ליה, מטלפי סוסי שכבר הלך אלפים אמה]. אמ' ליה, כל הדין חכמתא אית בך, ולית את חזר בך? אמ' ליה, לית בחילי. אמ' ליה, למה? אמ' ליה, רוכב הייתי על הסוס ומטייל אחורי בית המקדש ביום הכפורים שחל להיות בשבת ושמעתי בת קול מפוצצת ואומ', שובו בנים שובבים (ירמיה ג: יד) שובו אלי ואשובה אליכם (מלאכי ג: ז) חוץ מאלישע בן אבויה, שהיה יודע כחי וגבורתי והוא מרד בי.",
                "ומהיכן היה לו המעשה הזה? אמרו, פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גינוסר, וראה אדם אחד שעולה לראש הדקל ונטל את האם על הבנים וירד בשלום. ובמוצאי שבת, ראה אדם אחד עולה לראש הדקל ושלח [את] האם ונטל [את] הבנים וירד והכישו נחש ומת. אמ', כת' שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח [לך למען ייטב לך והארכת ימים] (דברים כב: ז) היכן הוא טובו של זה? והיכן אריכות ימיו של זה? ולא ידע שדרשה ר' עקיבא בצבורא למען ייטב לך - בעולם שכולו טוב, והארכת ימים - בעולם שכולו ארוך. ויש אומ': על ידי שראה לשונו של ר' יהודה הנחתום נתון בפי הכלב. אמ', מה אם הלשון שיגע בתורה כל ימיו כך, לשון שאינו יגע על אחת כמה וכמה. אמ' אם כן לא מתן שכרן לצדיקים ולא תחית המתים. ויש אומ': על ידי שהיתה אמו מעוברת בו ועברה על בתי ע\"ז והריחה ונתנו לה מאותה המין ואכלה והיה מפעפע בכריסה כריסה של חכינא.",
                "לאחר ימים חלה אלישע בן אבויה. אתון אמרי ליה לר' מאיר, אלישע רבך חולה. אזל לגביה. אמ' ליה, חזור בך. אמ' ליה, ועד כדון מקבלין? אמ' ליה, ולא כת' תשב אנוש עד דכא (תהלים צ: ג) עד דכדוכה של נפש. באותה שעה בכה אלישע בן אבויה ומת. והיה ר' מאיר שמח ואומ', דומה לי שמתוך תשובה נסתלק ר'. וכיון שקברוהו באת האור לשרוף את קברו. אתון אמרין ליה לר' מאיר, קבר רבך נשרף. יצא ופרס עליו טליתו אמ', ליני הלילה בעולם הזה שכולו לילה והיה בבקר לעולם הבא שכולו בקר. אם יגאלך טוב יגאל זה הב\"ה, שנ' טוב י\"י לכל (תהלים קמה: ט). ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי י\"י שכבי עד הבקר [ודמכת] ליה.",
                "אמרין ליה, ר' לעלמא דאתי אין אמרין לך מאן את בעי, לאבוך או לרבך, מה תימר? אמ' [להון,] אנא אימר להון אבא ואחר כך ר'. אמרין ליה, ושמעין לך אינון? אמ' להון, ולאו מתניתא היא, מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין, עם התפילין, מצילין את אלישע בן אבויה בזכות תורתו.",
                "לאחר ימים באו בנותיו ותובעות צדקה אצל רבינו. אמ', אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן ליתומיו (תהלים קט: יב). אמרין, רבי, לא תסתכל בעובדוהי אסתכל לאוריתיה. באותה שעה בכה רבי וגזר עליהון שיתפרנסו. אמ', מה מי שלא היתה תורתו לשום שמים כך העמיד, מי שתורתו לשום שמים על אחת כמה וכמה. אמרו עליו על אלישע בן אבויה, שלא היתה העזרה ננעלת על אדם חכם וגבור בתורה בישראל כמותו. וכיון שהיה מדבר ודורש בלשכת הגזית או בבית המדרש של טברייא, היו כל החברים עומדים על רגליהם ומאזנים לדבריו, ואח\"כ באים כלם ונושקין אותו על ראשו. אם בטבריא כך, קל וחמר בשאר מדינות ובשאר עיירות."
            ],
            [
                "א\"ר יוסי, שלשה הן שבא יצרן לתוקפן ונזדרזו עליו ונשבעו לו. ואלו הן: יוסף ודוד ובעז. יוסף אמר, איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים (בראשית לט: ט). ר' הונא בשם ר' אידי אמר, לא שבק קרייא כלום, וחטאתי לי\"י אין כתי' כאן אלא וחטאתי לאלקים, [לאלקים] אין אני עושה הרעה הגדולה הזאת. דוד אמר, ויאמר (י\"י) חי י\"י כי אם י\"י יגפנו. (ש\"א כו: י) למי נשבע? ר' אלעזר אומר, ליצרו נשבע. ור' שמואל בר נחמן אמר, לאבישי בן צרויה נשבע, חי י\"י אם תפגע בו, אני מערב את דמיך בדמו. בעז [אמר], חי י\"י שכבי עד הבקר. א\"ר יודן, כל אותו הלילה היה יצרו מקטרגו ואומר, את פנוי ומבקש אשה והיא פנויה ומבקשת איש, עמוד ובעלה ותהי לך לאשה. ונשבע ליצרו ואמר לו, חי י\"י אם אגע בה. ולאשה אמר, שכבי עד הבקר. ר' חוני' אמר, גבר חכם בעוז (משלי כד: ה) [גבר] חכם בעז. ואיש דעת מאמץ כח (שם) שנזדרז על יצרו בשבועה. "
            ]
        ],
        [
            [
                "ותשכב מרגלותיו עד הבקר (רות ג: יד) מלמד ששוכבת מרגלותיו.",
                "ותקם בטרם [יכיר אש את רעהו] א\"ר ברכיא, בטרום כתי'. מלמד שעשת ו' שעות כמנין ו' שוכבת מרגלותיו, ולא נגע בה. ויאמר אל יודע כי באה האשה למי אמר? ר' מאיר אמר, לבן ביתו. א\"ר הונא [ור' ירמיה בשם ר' שמואל ב\"ר יצחק], כל אותה הלילה היה בעז שטוח על פניו ואמר, רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שלא נגעתי בה. יהי רצון מלפניך י\"י אלקי ואלקי אבותי, אל יודע כי באה האשה הגרן, שלא יתחלל בי שם שמים."
            ],
            [
                "ויאמר הבי המטפחת (רות ג: טו) הביא כתב. מלמד שהיה מדבר עמה בלשון זכר, שלא ירגיש בו בריה.",
                "ואחזי בה ותאחז בה מלמד שחגרה מתניה כזכר."
            ],
            [
                "וימד שש שעורים וישת עליה א\"ר סימון, [דרש בר קפרא בציפורין,] וכי דרכה להנשא בשש סאין, או דרכו של מלך לישא בשש סאים? א\"ר יודן בר' סימון, בזכות ששה, יצאו ששה, ובכל אחד ששה, ונתברך בששה. דוד חזקיה, יאשיה, דניאל, חנניא מישאל ועזריא, ומלך המשיח. דוד, יודע נגן (ש\"א טז: יח). חזקיה, פלא יועץ (ישעיה ט: ה). יאשיה, וכמהו (מ\"ב כג: כה). דניאל, די רוח יתירא (דניאל ה: יב). חנניא, מישאל, ועזריא לאחד נחשבו, ילדים אשר אין בהם כל מום וג' (שם א: ד). מלך המשיח, ונחה עליו וג' (ישעיה יא: ב). וימד שש שעורים נתברך בשש ברכות, דא\"ר יצחק, כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, שנא' הלא פרוס לרעב לחמך (שם נח: ז). ועמדו ממנו ששה צדיקים, וכל אחד משש מידות: דוד וחזקיה, יאשיה, חנניא, מישאל ועזריא, דניאל, ומלך המשיח. דוד, יודע נגן וגבור חיל וגו' (ש\"א שם). חזקיה, פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום למרבה המשרה (ישעיה ט: ה - ו). לם רבה כתב, ולית כת' בקריאה מם סתומה באמצע תיבה. ולמד שלו גדול מכל למד שבתורה, למה? שבקש הב\"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב וחיילותיו גוג ומגוג, וכיון שלא אמר שירה נסתם [המי\"ם]. למד שלו גדול למה? שהיה גדול בחכמה וביראה שלא עמד בכל מלכי יהודה כמותו שלא חטא מימיו. שכך כתב, אנא י\"י זכר נא את אשר התהלכתי לפניך [באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי], לפיכך רבהו הכתוב.",
                "ודכותה: אדם שת אנוש (דהי\"א א: א) ראש דברי הימים. אלף אדם גדול שבמקרא אין כמותו, שאדם [בו] התחיל הב\"ה לבראת את הכל, ובו גמר את הכל. כיצד? ברא אותו והניחו גולם, וביום הששי נפח בו נשמה. ולמה לא נפח בו נשמה מיום ראשון? שלא יאמרו הבריות אדם ברא עמו את העולם. ומנין שהתחיל עמו בבריאה? שכן כתב, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (בראשית ב: ד). מה כתיב אחריו? וכל שיח השדה [וגו'] (שם: ה) ואיד יעלה מן הארץ [וגו'] (שם: ו). מה כתיב אחריו? וייצר י\"י אלקים [את האדם] מן האדמה (שם: ז). ואחר כל הענין [הזה הוא אומר, וייצר י\"י אלקים את האדם מן האדמה (שם)]? ללמדך שאדם הראשון לבריאה. וכן הוא אומר, אחור וקדם צרתני (תהלים קלט: ה) אחור - שבו גמר את הכל, וקדם - שבו התחיל את הכל. וכיון שבא ליחס את העולם נתנו בראש ועשאו גדול, אלף שלו גדולה, ולעולם האב גדול מן הבן. ואם תאמר, תרח אין לו חלק לעולם הבא, היה גדול מאברהם, [אין] שאלולי תרח לא היה אברהם, ובישר הב\"ה לאברהם שיש לו חלק לעולם הבא שנא' ואתה תבא אל אבותיך בשלום (בראשית טו: טו).",
                "יאשיה, דכתי' והיה כעץ שתול על (פלגי) מים (ירמיה יז: ח). חנניא, מישאל, ועזריא, ילדים אשר אין בהם כל מום (דניאל א: ד). והלא שמנה הם? אלא חנניא מישאל ועזריא הואיל ומעלתן שוה, מנאן כאחד. דניאל, די רוח יתירא ביה וג' (שם ו: ד) מלך המשיח, ונחה עליו רוח י\"י וג' (ישעיה יא: ב).",
                "(ג) ויבא העיר ולא הוה צריך למימר אלא ותבא העיר, ואת אמר ויבא? אלא מלמד שהיה מהלך אחריה, שלא יפגעו בה אחד מן הבחורים."
            ],
            [
                "ותבא אל חמותה ותאמר מי את בתי (רות ג: טז) וכי לא היתה מכירתה? אלא אמרה לה, פנויה את או אשת איש את? אמרה לה, פנויה, ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש."
            ],
            [
                "ותאמר שש השעורים האלה נתן לי (רות ג: יז) א\"ר אלכסנדרי, בכל מקום שנכנסו ישראל [לא] יצאו ריקנין. בביזת הים, לא יצאו ריקנים. בביזת סיחון ועוג, לא יצאו ריקנים. בביזת שלשים ואחד מלך, לא יצאו ריקנים. נאמ' ריקם במצרים, והיה כי תלכון לא תלכו ריקם (שמות ג: כא). נאמר ריקם בעבד עברי, וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם (דברים טו: יג). נאמר ריקם בעולי רגלים, לא יראו פני ריקם (שמות כג: טו; שם לד: כ). ונאמר ריקם בצדיקייא אילין, כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך. ולא כריקם שנאמ' ביוצאי מצרים, ולא כריקם שנא' בעבד עברי, ולא כריקם שנא' בעולי רגלים, ולא כריקם שנא' בצדיקייא, אלא כההיא דתנינן, הראיה שתי כסף והחגיגה מעה כסף."
            ],
            [
                "ותאמר שבי בתי (רות ג: יח) [ר' חונא] ור' ירמיה [בשם ר' שמואל בר רב יצחק], הצדיקים הן שלהן הן ולאו שלהן לאו, כי לא ישקוט האיש [כי אם כלה הדבר היום]."
            ],
            [
                "ובעז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר אשר דבר בעז (רות ד: א) לאחורי תרעא הוה קאי? אמר ר' שמואל [בר נחמן]. אפי' היה בסוף העולם, הסיטו המקרא והביאו, שלא יהא אותו הצדיק יושב ומצטער בתוך יישובו. אמר ר' ברכייא, כך דרשו שני גדולי עולם, ר' אליעזר ור' יהושע. ר' אליעזר אומר, בעז עשה את שלו, ורות עשתה את שלה, [ונעמי עשתה את שלה]. אמר הב\"ה, עלי לעשות את שלי.",
                "ויאמר סורה שבה פה [פלוני אלמוני] ר' יהושע בן לוי אמר, פלוני אלמוני היה שמו. ר' שמואל [בר נחמן] אמר, אלם היה (זו) בדברי תורה. אמר, הראשונים לא מתו אלא על ידי שנטלו אותה, ואני הולך ליטול אותה? חס לי. לית אנא מערב זרעיתי. אין אנא מערב פסולת בבני. ולא היה יודע שכבר נתחדשה ההלכה, עמוני (דברים כג: ד) - ולא עמונית. מואבי (שם) - ולא מואבית."
            ],
            [
                "ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו (רות ד: ב) אמר ר' אלכסנדרי, מכאן שאין רשות לקטן לישב עד שנתן לו הגדול רשות. א\"ר פנחס, מכאן לב\"ד של מטה שאין ממנין זקנים בבית המשתאות. א\"ר אלעזר בר' יוסי, מכאן לברכת חתנים שתהא בעשרה. א\"ר יהודה בן פזי, לא סוף דבר בחור לבתולה אלא אפי' אלמון לאלמנה, עד שתהא בעשרה."
            ],
            [
                "ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך [מכרה נעמי השבה משדה מואב. ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר קנה נגד היושבים ונגד זקני עמי] אם תגאל גאל (רות ד: ג - ד) לגואל אמר. ואם לא תגאל הגידה לי לבית דין אמר.",
                "ואדעה כי אין זולתך לגאול שלא תאמר יש לי אשה יש לי בנים, הריני כונסה לתוך הבית על מנת שלא להזדקק לה. כיון ששמע הגואל כן, אמר, ואי דהא אזלת רות."
            ],
            [
                "ויאמר בעז ביום קנותך השדה [מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת] קנית (רות ד: ה) קניתי כת'. דא מסייעא לההיא דא\"ר שמואל [בר נחמן], אלם היה בדברי תורה. [אמר, הראשונים לא מתו אלא על ידי שנטלו אותה, ואני הולך ליטול אותה? חס לי, לית אנא מערב זרעיתי. אין אנא מערב פסולת בבני. ולא היה יודע שכבר נתחדשה ההלכה, עמוני (דברים כג: ד) - ולא עמונית. מואבי (שם) - ולא מואבית]."
            ],
            [
                "וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה (רות ד: ז) ר' חנניא בר פפא פתר קרא בישראל. לשעבר היו משגיחין על הגאולה, זה אלי ואנוהו (שמות טו: ב) ועכשיו על התמורה, וימירו את כבודם [בתבנית שור אוכל עשב] (תהלים קו: כ), אין לך מנוול משור בשעה שהוא אוכל עשב.",
                "[שלף איש נעלו ונתן לרעהו] חזרו להיות קונין בסנדל, דכתיב שלף איש נעלו ונתן לרעהו. חזרו להיות קונין בקציצה. מהו דין קציצה? אמ' ר' יוסי בר אבין, כל מי שמוכר אחוזתו לגוי, היו קרוביו מביאין חביות מלאות קליות ואגוזים ומשברין אותן לפני התינוקות. והתינוקות מלקטין ואומרין, נקצץ פלוני מאחוזתו. החזירה היו אומרים, חזר פלוני לאחוזתו. וכל מי שנושא אשה שאינה הוגנת לו, היו הקרובים מביאים חביות מלאות [קליות ואגוזים ומשברין אותו לפני התינוקות]. והתינוקות מלקטין ואומרין, נקצץ פלוני ממשפחתו. גרשה היו אומרים, חזר פלו' למשפחתו. חזרו להיות קונין בכסף ובשטר ובחזקה, ושלשתן בכתוב אחד. שדות בכסף יקנו (ירמיה לב: מד), הרי בכסף. וכתוב בספר וחתום (שם), הרי בשטר. והעד עדים (שם), אלו עידי חזקה. ר' אסי אמר, אין כסף נקנה בפחות משוה פרוטה, ואין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה. מילתא דר' אסי פליג אדר' חנינא, כל שקלים שבתורה סלעים, ובנביאים ליטרין, ובכתובים קנטרין. [אמ\"ר יודן בן פזי,] חוץ משקלי עפרון שהן קנטרין. ולא דמי, הכא כתב כסף, ומה דא\"ר חנינא שקלים. ולא כר' אליעזר שהיה אומר, הלוך קונה. וחכמים אומרים, אין הלוך קונה. תני, הילך בשדה בין לארכה בין לרחבה קנה עד מקום שהלך כדברי ר' אליעזר. וחכמים אומרים, לא קנה עד שיחזיק בכל. הכל מודים במוכר שביל לחבירו, כיון שהלך קנה."
            ],
            [
                "ויאמר הגואל לבועז קנה לך וישלוף נעלו (רות ד: ח) נעלו של מי? רב ולוי. חד אמר, נעלו של בעז וחרנה אמר, נעלו של גואל. א\"ר שמואל [בר נחמן], מסתברא כמאן דאמר נעלו של בעז, שכן דרך הלוקח להיות נותן ערבון.",
                "ודכוותה: ויתפוש אחיה בשלמה החדשה (מ\"א יא: ל). שמלתו של מי? רב ולוי. חד אמר, שמלתו של ירבעם. וחרנה אמר, שמלתו של אחיה. אמר ר' שמואל [בר נחמן], מסתברא כמאן דאמ' שמלתו של אחיה, שכן דרך הצדיקים להיות קורעין בשעה שיש מחלוקת במלכות בית דוד.",
                "ודכוותה: ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע (ש\"א טו: כז). מעילו של מי? רב ולוי. חד אמר, כנף מעילו של שאול. וחד אמר, כנף מעילו של שמואל. [אמר ר' שמואל בר נחמן, ומסתברא כמאן דאמר כנף מעילו של שמואל,] שכן דרך הצדיקים להיות קורעין בשעה שאין נטיעתן משובחת.",
                "ודכוותה: ולא עצר (בי) כח ירבעם עוד [בימי אביה ויגפהו י\"י וימת] (דהי\"ב יג: כ) אמר ר' שמואל [בר נחמן], את סבור ירבעם ניגף, לא ניגף אלא אביה. ולמה ניגף? ר' אבא בר כהנא [אמר], על ידי שהעביר פניהם של ישראל, שנא' הכרת פניהם ענתה בם (ישעיה ג: ט). ר' אמי אמר, ע\"י שהעמיד עליהם שומרים שלשה ימים, עד שנשתנו צורת פניהם, דתנינן תמן: אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם. ר' תנחומא אמר, על ידי שהרג חמש מאות אלף בחור, ולא דיו אלא שהיה מפשיט עור פניהם כדי שלא יוכרו צורת פניהם לנשיהם. ועליהם ירמיה מקונן, עצמו לי אלמנותיו מחול ימים (ירמיה טו: ח). ר' יוחנן אמר, ע\"י שחסרן ברבים שנא' ועמכם עגלי זהב [אשר עשה לכם ירבעם לאלהים] (דהי\"ב יג: ח). ריש לקיש [אמר], ע\"י שבזה כבוד אחיה השילוני, ויקבצו עליו אנשים ריקים בני בליעל (שם ז), קרא לאחיה השילוני בן בליעל. ורבנן אמרי, ע\"י שבאת ע\"ז לידו ולא בטלה, הה\"ד וירדוף אביה אחרי ירבעם וילכד ממנו [את בית אל ואת בנותיה] (שם: יט) וכתיב וישם את האחד בבית אל (מ\"א יב: כט). והרי דברי' קל וחמר, ומה אם [המלך] שהונה את המלך [נגפו הכתוב], הדיוט שהונה את ההדיוט על אחת כמה וכמה.",
                "ודכותה: וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו [מאת המלך דבר יום ביומו עד יום מותו] כל ימי חייו (מ\"ב כה: כט) (ירמיה נב: לד). ימי חייו של מי? רב ולוי. חד אמר, ימי חייו של יהויכין. וחרינה אמר, ימי חייו של אויל מרודך. א\"ר שמואל בר נחמן, מסתברא כמאן דאמר ימי חייו של יהויכין, שמשעה שהקב\"ה נותן שלוה לצדיקים, אינו נוטלה מהם אלא הולכת עמהם לגן עדן.",
                "ודכותה: וישסף שמואל את אגג [וגו'] (ש\"א טו: לג) א\"ר [אבא] בר כהנא, חיתך בשרו זיתים זיתים והיה משליך לנעמיות, הה\"ד יאכל בדי עורו יאכל בדיו בכור מות (איוב יח: יג), ביכר בו מיתה. ורבנן אמרי, העמיד ארבעה קונדיסין ומתחו עליהן. והיה צווח ואומר, אכן סר מר המות (ש\"א טו: לב), היכן ממיתין את השרים מיתה מרה. ר' יצחק אמר, סירסו, כמה דאת אמר כאשר שכלה נשים [חרבך כן תשכל מנשים] אמך (שם: לג). אמר ר' לוי, אף משה רמזה מן התורה כי ינצו אנשים יחדיו... וקצותה את כפה (דברים כה: יא - יב) וכתיב, זכור את אשר עשה לך עמלק (שם: יז)."
            ],
            [
                "ויאמרו כל העם אשר בשער [והזקנים עדים יתן י\"י את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה] (רות ד: יא) א\"ר יצחק, רחל היתה עיקרו של בית לפיכך, ורחל עקרה (בראשית כט: לא), עיקרה של בית. א\"ר ברכייה, רוב מסובין משל לאה היו, לפיכך הוא עושה רחל עקרה. תני ר' שמעון בן יאחי, לפי שנאמרו דברים כנגד רחל, לפיכך נקראו ישראל [על שמה], רחל מבכה על בניה (ירמיה לא: יד). ולא סוף דבר על שמה, אלא על שם בנה, שנא' אולי יחנן י\"י צבאות שארית יוסף (עמוס ה: טו). ולא סוף דבר על שם בנה אלא על שם בן בנה, הבן יקיר לי אפרים (ירמיה לא: יט). וכל גדול שבישראל על שם אפרים: ודוד בן איש אפרתי (ש\"א יז: יב), וירבעם בן נבט אפרתי (מ\"א יא: כו), מחלון וכליון אפרתים (רות א: ב)."
            ],
            [
                "ויהי ביתך כבית פרץ [אשר ילדה תמר ליהודה מן הזרע אשר יתן י\"י לך מן הנערה הזאת] (רות ד: יב) [אמרו,] כל בנים שעתיד הקב\"ה ליתן לך יהיו מן הצדקת הזו.",
                "ודכוותה: ויעתר יצחק לי\"י לנכח אשתו (בראשית כה: כא). מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן. הוא אומר [כל בנים] שאתה עתיד [ליתן] לי יהיו מן הצדקת הזאת, והיא אומרת כן. ודכוותה: וברך עלי את אלקנה ואת אשתו (ש\"א ב: כ). אמ' לו, כל בנים שאת עתיד להוליד יהיו מן הצדקת הזו.",
                "[מן הזרע אשר יתן לך י\"י מן הנערה הזאת] א\"ר תנחומא בשם ר' אבא, ונחיה מאבינו זרע (בראשית יט: לב). בן אין כתיב כאן אלא זרע. אותו זרע שהוא בא ממקום אחר. ואי זה זה? זה מלך המשיח.",
                "ויקח בעז את רות ותהי לו לאשה (רות ד: יג) א\"ר שמעון [בן לקיש], עיקר מיטרון לא היה לה, וגילף לה הב\"ה עיקר מיטרון."
            ],
            [
                "ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך י\"י [אשר לא השבית לך גואל] היום (רות ד: יד) מה היום הזה שולט ברקיע, כך יהיה זרעך שולט ורודה בישראל. אמר ר' הונא, מברכותיהן של נשים לא נתקעקעה ביצתו של דוד בימי עתליא."
            ],
            [
                "והיה לך למשיב נפש [ולכלכל את שיבתך, כי כלתך אשר אהבתך ילדתו אשר היא טובה לך משבעה בנים] (רות ד: טו) ר' יודן אמר, משבעה ראשי אבות מפורשין להלן, אוצם הששי דוד השביעי (דהי\"א ב: טו). ר' נחמיא אמר, משבעה המפורשין כאן: פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בעז (רות ד: יח - כא). "
            ]
        ],
        [
            [
                "ר' אבא בר כהנא פתח: רגזו ואל תחטאו (תהלים ד: ה) אמר דוד לפני הקב\"ה, עד אימתי הם מתרגזים עלי ואומרים, לא פסול משפחה הוא? ולא מרות המואביה הוא? אמרו בלבבכם על משכבכם - אף אתם לא מאסור שתי אחיות אתם? ראו מה עיקרכם ודומו סלה. ואף תמר שלקח יהודה זקני, לא מפסול משפחה הוא אלא בתו של שם בן נח. מה אתם יש לכם יחסים, אף אני יש לי יחסים. ר' יעקב בר אבינא אמר, ארגיז יצרך ואל תחטא. ורבנין אמרין, אכעיס יצרך ולא תחטא."
            ],
            [
                "ואלה תולדות פרץ (רות ד: יח) א\"ר אבא, כל מקום שנא' אלה פוסל את הראשונים. ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים צדיקים, אף האחרונים צדיקים."
            ],
            [
                "תולדות אמר ר' שמואל בר נחמן, כל תולדות שנ' בתורה חסרין בר מתרין, ואלה תולדות השמים והארץ (בראשית ב: ד) והדין. ומה הן חסרין? ר' איבו בשם ר' ראובן, ו\"ו. כנגד ששה דברים שניטלו מאדם הראשון: זיוו, וחייו, וקומתו, פירות הארץ, ופירות האילן ומאורות. זיוו, דכת' משנה פניו ותשלחהו (איוב יד: כ). חייו, דכת' כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג: יט). קומתו, ויתחבא האדם ואשתו (שם: ח). אמ' ר' יודן, גיועה קומתו של אדם הראשון ונעשית של מאה אמה. פירות הארץ ופירות האילן, דכת' ארורה האדמה בעבורך (שם: יז). מאורות דכת', וחפרה הלבנה ובושה החמה (ישעיה כד: כג). ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמ' משום ר' שמעון, אע\"ג שנתקלקלו המאורות בערב שבת, אבל לא לקו עד מוצאי שבת. ובמוצאי שבת שינה פניו ושלחו, שנ' משנה פניו ותשלחהו (איוב שם). אתייה כרבנן ולא כר' יוסי דאמ', אדם הראשון לא לן כבודו עמו. ובמוצאי שבת נוטל את זיוו ממנו וטרדו מגן עדן, שנ' ויגרש את האדם (בראשית ג: כד). אמ' ר' יהודה בר' סימון, אותה האורה שברא הב\"ה ביום הראשון היה צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו. כיון שנסתכל באנשי דור המבול ובאנשי דור הפלגה, עמד וגנזה והתקינה לצדיקים לעתיד לבא. ומנין שגנזה? שנ' וימנע מרשעים אורם (איוב לח: טו). ומנין שגנזה לצדיקים לעתיד לבא? שנ' ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום (משלי ד: יח). ר' לוי בר נזירה, ל\"ו שעות שימשה האורה, י\"ב של ערב שבת וי\"ב של לילי שבת, וי\"ב של (ליל) שבת. כיון שחטא אדם הראשון מערב שבת, בקש הקב\"ה לגנוז אותה האורה וחלק כבוד לשבת, הה\"ד ויברך אלקים את יום השביעי (בראשית ב: ג), ברכו באורה. וכיון ששקעה החמה בלילי השבת. והמתינה אותה האורה משמשת, התחילו הכל מקלסין להב\"ה, הה\"ד תחת כל השמים ישרהו (איוב לז: ג). מפני מה? ואורו על כנפות הארץ (שם). וכיון ששקעה החמה במוצאי שבת, התחיל החשך ממשמש ובא. נתיירא אדם הראשון. אמ', שמא תאמר אך חושך ישופני (תהלים קלט: יא), ואותו שכת' בו הוא ישופך ראש (בראשית ג: טו), בא לנשכני, שנ' אך חשך ישופני (תהלים שם). מה עשה לו הב\"ה? אמ' ר' לוי, זימן לו הב\"ה שני רעפים והקישן זה לזה ויצא מהן את האור ובירך עליה. מה בירך עליה? בורא מאורי האש. איתייה כר' שמואל, דאמ' ר' שמואל, מפני מה מברכין ישראל על הנר במוצאי שבת? מפני שהיא תחלת ברייתו של עולם. ר' הונא בשם ר' אבהו בשם ר' יוחנן, אף במוצאי יום הכפורים מברכין עליו, ששבת כל היום כלו.",
                "ד\"א: זיוו, וחייו, וקומתו, ופירות הארץ, ופירות האילן, ומאורות חוזרין. זיוו, שנ' ואוהביו כצאת השמש (שופטים ה: לא). חייו, דכת' כימי העץ ימי עמי (ישעיה סה: כב). תני ר' שמעון בן יוחאי, אין עץ אלא תורה, שנ' עץ חיים למחזיקים בה (משלי ג: יח). קומתו, דכת' ואולך אתכם קוממיות (ויקרא כו: יג). תני ר' חייא בקומה זקופה, לא יריאים מכל ברייה. ר' שמעון אומר, מאתים אמה, ר' יהודה אומ' מאה אמה כאדם הראשון. ר' לעזר בר' שמעון, שלש מאות אמה: [קו -] ק' אמה, ממיות - מאתים אמה, הרי שלש מאות אמה. ר' אבהו אמ', תשע מאות אמה. ר' חנינא בשם ר' דוסא, טעמ' דר' אבהו כשקמה הזו עושה בארץ שש מאות שנה והולד יוצא ממעי אמו אמה גדומה, צא וחשוב אמה ומחצה לכל שנה ואת מוצא תשע מאות אמה. פירות הארץ ופירות האילן מנין? דכת' כי זרע השלום הגפן תתן פריה [והארץ תתן את יבולה]. (זכריה ח: יב) מאורות, שנ' והיה אור הלבנה כאור החמה [ואור החמה יהיה שבעתים] (ישעיה ל: כו). ר' ברכיה בשם ר' אבא בא כהנא, אע\"פ שנבראו שמים וארץ דברים על מליאתן וחזרו ונתקלקלו, וכולהון אינן חוזרין לתיקונן עד שיבא. בן פרץ, שנ' ואלה תולדות (בן) פרץ מלא."
            ],
            [
                "ואלה תולדות פרץ [פרץ] אמ' ר' אבא, כל מי שנכפל שמו יש לו בעולם הזה, ויש לו בעולם הבא. היתיבון ליה: והכת' אלה תולדות תרח תרח (בראשית יא: כז). אמ' להן, אף היא לא נבטלה. דאמ' ר' אבא בשם ר' אבא בר כהנא, אמ' הקב\"ה לאברהם, ואתה תבוא אל אבותיך בשלום (שם טו: טו) - בישרו שיש לאביו חלק לעולם הבא. תקבר בשיבה טובה (שם) - בשרו שישמעאל עשה תשובה."
            ],
            [
                "וחצרון הוליד את רם (רות ד: יט) ולא ירחמאל היה מן קדמאי, ובנו חצרון אשר נולד [לו] את ירחמאל ואת רם ואת כלובי (דהי\"א ב: ט)? אלא שנשא אשה גויה להתעטר בה, דכתב ותהי אשה [אחרת] לירחמאל ושמה עטרה (שם: כו)."
            ],
            [
                "ורם הוליד את עמינדב [ועמינדב הוליד את נחשון ונחשון הוליד את שלמה ושלמון הוליד את בעז (רות ד: יט - כא) למה שלמה] ושלמון? אלא עד כאן עשו סולמות לנשיאים, מכאן ואילך עשו סולמות למלכים."
            ],
            [
                "ר' יצחק פתח: אז אמרתי הנה באתי (תהלים מ: ח). שירה הייתי צריך לומר שבאתי, ואין אז אלא שירה, שנא' אז ישיר משה (שות טו: א). מכלל לא יבא הייתי ובאתי. במגלת ספר כתוב עלי במגלה - אשר צוית לא יבאו בקהל לך (איכה א: י). בספר - לא יבא עמוני ומואבי [בקהל י\"י] (דברים כג: ד) ובאתי. ולא דיו שבאתי, אלא במגלה ובספר כתוב עלי. במגלה - פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, [שלמון] בעז, עובד, ישי, דוד (רות ד: יח - כב). בספר - ויאמר [י\"י] קום משחהו כי זה הוא (ש\"א טז: יב).",
                "ר' חוניא [ור' יעקב בר אבין בשם ר' שמואל בר נחמן] (אומר), כתיב כי שת לי אלקים זרע אחר (בראשית ד: כה), זרע הבא ממקום אחר, ואי זה זה? [זה] מלך המשיח.",
                "ר' ברכייא ור' סימון [בשם ר' נחמיה], למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו. עמד המלך וכל פמליא שלו שם. והיו עוברים ושבים אומרי' מה טיבו של מלך וכל פמליא שלו כאן? אמרו, נפלה מרגלית מעל ראשו. מה עשה? צבר את העפר והביא מכברות וכבר את הצבור הראשון ולא מצאה. והשני, ולא מצאה. ואת השלישי, ומצאה. אמרו, מצא המלך את מרגליתו. כך אמר הקב\"ה לאברהם, לך לך (בראשית יב: א) לך הייתי מצפה, מה צורך היה לי ליחס שם, ארפכשד, שלח, רם, עבר, פלג, [רעו, שרוג], נחור, תרח (דהי\"א א: כד - כו) לא בשבילך? אברם הוא אברהם (שם: כז) [שנא' בו] ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמיה ט: ח). כך אמ' הקב\"ה לדוד, מה צורך היה לי ליחס פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בעז, עובד, ישי (רות שם), לא בשבילך? מצאתי דוד עבדי (תהלים פט: כא).",
                "תם ונשלם שלב\"ע אמן ב\"נ ל\"כ ול\"א ע\"י ב\"י לא\"ו סליקא לה האי מגלתא. לאלהא רבה שבחא ותושבחתא. "
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Parasha",
        "Section",
        "Paragraph"
    ]
}