json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Shevuot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Shevuot",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה שבועות",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Nezikin"
    ],
    "text": [
        [
            "שבועות שתים. שהן ארבע. ידיעות הטומאה. שתים שהן ארבע. יציאות השבת. שתים שהן ארבע. מראות נגעים. שנים שהם ארבעה:  ",
            "כל שיש בה ידיעה בתחלה. וידיעה בסוף. והעלם בינתיים. הרי זה בעולה ויורד. יש בה ידיעה בתחלה. ואין בה ידיעה בסוף. שעיר שנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיודע לו. ויביא בעולה ויורד:  ",
            "אין בה ידיעה בתחלה. אבל יש בה ידיעה בסוף. שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר. שנאמר (במדבר כט, יא) מלבד חטאת הכפורים. על מה שזה מכפר זה מכפר. מה הפנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה. אף החיצון אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה:  ",
            "ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים. דברי רבי יהודה. ר' שמעון אומר שעירי הרגלים מכפרין. אבל לא שעירי ראשי חדשים. ועל מה שעירי ראשי חדשים מכפרין. על הטהור שאכל את הטמא. רבי מאיר אומר כל השעירים כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו. היה ר' שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרין על הטהור שאכל את הטמא. ושל רגלים מכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. ושל יום הכפורים מכפר על שאין בה ידיעה בתחלה. אבל יש בה ידיעה בסוף. אמרו לו מהו שיקרבו זה בזה. אמר להם יקרבו. אמרו לו הואיל ואין כפרתן שוה. היאך קריבין זה בזה. אמר להן כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו:  ",
            "רבי שמעון בן יהודה אומר משמו. שעירי ראשי חדשים מכפרין. על הטהור שאכל את הטמא. מוסיף עליהם של רגלים. שמכפרין על טהור שאכל את הטמא. ועל שאין בה ידיעה. לא בתחלה ולא בסוף. מוסיף עליהן של יום הכפורים. שהן מכפרין על הטהור שאכל את הטמא. ועל שאין בה ידיעה. לא בתחלה ולא בסוף. ועל שאין בה ידיעה בתחלה. אבל יש בה ידיעה בסוף. אמרו לו מהו שיקרבו זה בזה. אמר להם הן. אמרו לו אם כן יהיו של יום הכפורים קרבין בראשי חדשים. אבל היאך של ראשי חדשים קריבים ביום הכפורים לכפר כפרה שאינה שלה. אמר להן כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו:  ",
            "ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפרין. ועל שאר עבירות שבתורה. הקלות והחמורות. הזדונות והשגגות. הודע ולא הודע. עשה ולא תעשה. כריתות ומיתית בית דין. שעיר המשתלח מכפר:  ",
            "אחד ישראלים. ואחד כהנים. ואחד כהן משוח. מה בין ישראלים לכהנים ולכהן משוח. אלא שדם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו. ר' שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים. כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך וידויו של פר מכפר על הכהנים:  "
        ],
        [
            "ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע. נטמא וידע. ונעלמה ממנו הטומאה. וזכור את הקדש. נעלם ממנו הקדש. וזכור את הטומאה. נעלמו ממנו זה וזה. ואכל את הקדש ולא ידע. ומשאכל ידע. הרי זה בעולה ויורד. נטמא וידע. ונעלמה ממנו טומאה. וזכור את המקדש. נעלם ממנו מקדש. וזכור את הטומאה. נעלם ממנו זה וזה. ונכנס למקדש ולא ידע. ומשיצא ידע. הרי זה בעולה ויורד:  ",
            "אחד הנכנס לעזרה. ואחד הנכנס לתוספת העזרה. שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות. אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד. ובשתי תודות. ובשיר. ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהם. וכל ישראל אחריהם. הפנימית נאכלת. והחיצונה נשרפת. וכל שלא נעשה בכל אלו. הנכנס לשם. אין חייבין עליה:  ",
            "נטמא בעזרה ונעלמה ממנו טומאה. וזכור את המקדש. נעלם ממנו מקדש וזכור לטומאה. נעלם ממנו זה וזה. והשתחוה. או ששהה בכדי השתחואה. בא לו בארוכה חייב. בקצרה פטור. זו היא מצות עשה שבמקדש שאין חייבין עליה:  ",
            "ואיזו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה. היה משמש עם הטהורה. ואמרה לו נטמאתי. ופירש מיד חייב. מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו:  ",
            "רבי אליעזר אומר (ויקרא ה, ב) השרץ. ונעלם ממנו. על העלם שרץ חייב. ואינו חייב על העלם מקדש. רבי עקיבא אומר ונעלם ממנו והוא טמא. על העלם טומאה חייב. ואינו חייב על העלם מקדש. ר' ישמעאל אומר ונעלם ונעלם שתי פעמים. לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש:  "
        ],
        [
            "שבועות שתים שהן ארבע. שבועה שאוכל ושלא אוכל. שאכלתי ושלא אכלתי. שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא. חייב. דברי רבי עקיבא. אמרו לו לרבי עקיבא היכן מצינו באוכל כל שהוא. שהוא חייב. שזה חייב. אמר להן רבי עקיבא וכי היכן מצינו במדבר ומביא קרבן. שזה מדבר ומביא קרבן. שבועה שלא אוכל. ואכל ושתה. אינו חייב אלא אחת. שבועה שלא אוכל ושלא אשתה. ואכל ושתה חייב שתים:  ",
            "שבועה שלא אוכל. ואכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין. אינו חייב אלא אחת. שבועה שלא אוכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין ואכל. חייב על כל אחת ואחת:  ",
            "שבועה שלא אשתה. ושתה משקין הרבה. אינו חייב אלא אחת. שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש. ושתה. חייב על כל אחת ואחת:  ",
            "שבועה שלא אוכל. ואכל אוכלים שאינן ראוין לאכילה. ושתה משקין שאינן ראוין לשתיה. פטור. שבועה שלא אוכל. ואכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים. חייב. רבי שמעון פוטר. אמר קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום. והוא אכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים הרי אשתו אסורה:  ",
            "אחד דברים של עצמו. ואחד דברים של אחרים. ואחד דברים שיש בהן ממש. ואחד דברים שאין בהם ממש. כיצד אמר שבועה שאתן לאיש פלוני. ושלא אתן. שנתתי. ושלא נתתי. שאישן. ושלא אישן. שישנתי. ושלא ישנתי. שאזרוק צרור לים. ושלא אזרוק. שזרקתי. ושלא זרקתי. רבי ישמעאל אומר אינו חייב אלא על העתיד לבא. שנאמר(ויקרא ה, ד) להרע או להטיב. אמר לו רבי עקיבא אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה. דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין. אמר לו מרבוי הכתוב. אמר לו אם ריבה הכתוב לכך. ריבה הכתוב לכך:  ",
            "נשבע לבטל את המצוה. ולא ביטל פטור. לקיים ולא קיים פטור. שהיה בדין שיהא חייב כדברי רבי יהודה בן בתירא. אמר רבי יהודה בן בתירא מה אם הרשות שאינו מושבע עליה מהר סיני. הרי הוא חייב עליה. מצוה שהוא מושבע עליה מהר סיני אינו דין שיהא חייב עליה. אמרו לו לא. אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה בה לאו כהן. תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן. שאם נשבע לבטל ולא ביטל פטור:  ",
            "שבועה שלא אוכל ככר זו. שבועה שלא אוכלנה. שבועה שלא אוכלנה. ואכלה אינו חייב אלא אחת. זו היא שבועת בטוי שחייבין על זדונה מכות. ועל שגגתה קרבן עולה ויורד. שבועת שוא חייבין על זדונה מכות. ועל שגגתה פטור:  ",
            "איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם. אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב. ועל האיש שהוא אשה. ועל האשה שהיא איש. נשבע על דבר שאי אפשר. אם לא ראיתי גמל שפורח באויר. ואם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד. אמר לעדים בואו והעידוני. שבועה שלא נעידך. נשבע לבטל את המצוה. שלא לעשות סוכה. ושלא ליטול לולב. ושלא להניח תפילין. זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות. ועל שגגתה פטור:  ",
            "שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה. הראשונה שבועת בטוי. והשניה שבועת שוא. אכלה עבר על שבועת שוא. לא אכלה. עבר על שבועת בטוי:  ",
            "שבועת בטוי. נוהג באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים. בכשרים ובפסולין. בפני בית דין. ושלא בפני בית דין. מפי עצמו. וחייבין על זדונה מכות. ועל שגגתה קרבן עולה ויורד:  ",
            "שבועת שוא. נוהגת באנשים. ובנשים. ברחוקים. ובקרובים. בכשרים. ובפסולים. בפני בית דין. ושלא בפני בית דין. ומפי עצמו. וחייבין על זדונה מכות. ועל שגגתה פטור. אחת זו ואחת זו המושבע מפי אחרים חייב. כיצד. אמר לא אכלתי היום ולא הנחתי תפילין היום. משביעך אני ואמר אמן חייב:  "
        ],
        [
            "שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקין ולא בקרובין. בכשרים. ולא בפסולין. ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד. בפני בית דין ושלא בפני בית דין. מפי עצמו. ומפי אחרים. אין חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בין מפי עצמו ובין מפי אחרים. אינן חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין:  ",
            "וחייבין על זדון השבועה. ועל שגגתה עם זדון העדות. ואינן חייבין על שגגתה. ומה הן חייבין על זדון השבועה. קרבן עולה ויורד:  ",
            "שבועת העדות כיצד. אמר לשנים בואו והעידוני. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות. או שאמרו לו אין אנו יודעין לך עדות. משביע אני עליכם. ואמרו אמן. הרי אלו חייבין. השביע עליהן חמשה פעמים חוץ לבית דין. ובאו לבית דין והודו פטורים. כפרו. חייבים על כל אחת ואחת. השביע עליהן חמשה פעמים בפני בית דין וכפרו. אינן חייבין אלא אחת. אמר רבי שמעון מה טעם הואיל ואינם יכולים לחזור ולהודות:  ",
            "כפרו שניהן כאחת שניהן חייבין. בזה אחר זה. הראשון חייב. והשני פטור. כפר אחד והודה אחד. הכופר חייב. היו שתי כתי עדים. כפרה הראשונה ואחר כך כפרה השנייה. שתיהן חייבות. מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן:  ",
            "משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון. ותשומת יד. וגזל. ואבידה. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות. אין חייבין אלא אחת. שבועה שאין אנו יודעין. שיש לך ביד פלוני. פקדון. ותשומת יד וגזל ואבידה. חייבין על כל אחת ואחת. משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון חטין ושעורין וכוסמין. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות אין חייבין אלא אחת. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין ושעורין וכוסמין. חייבין על כל אחת ואחת:  ",
            "משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק תשלומי כפל תשלומי ארבעה וחמשה ושאנס איש פלוני את בתי ופתה את בתי ושהכני בני. ושחבל בי חברי ושהדליק את גדישי ביום הכפורים. הרי אלו חייבין:  ",
            "משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאני כהן. שאני לוי. שאיני בן גרושה. שאיני בן חלוצה. שאיש פלוני כהן. שאיש פלוני לוי. שאינו בן גרושה. שאינו בן חלוצה. שאנס איש פלוני את בתו. ופתה את בתו. ושחבל בי בני. ושחבל בי חבירי. ושהדליק גדישי בשבת. הרי אלו פטורין:  ",
            "משביע אני עליכם. אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז. ולא נתן לי. הרי אלו פטורים. שאין חייבין אלא על תביעת ממון כפקדן:  ",
            "משביע אני עליכם כשתדעון לי עדות שתבואו ותעידוני הרי אלו פטורים. מפני שקדמה שבועה לעדות:  ",
            "עמד בבית הכנסת ואמר משביע אני עליכם שאם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני הרי אלו פטורין. עד שיהיה מתכוין להם:  ",
            "אמר לשנים משביע אני עליכם איש פלוני ופלוני. שאם אתם יודעין לי עדות. שתבואו ותעידוני. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות. והם יודעין לו עדות. עד מפי עד. או שהיה אחד מהן קרוב או פסול. הרי אלו פטורין:  ",
            "שילח ביד עבדו. או שאמר להן הנתבע. משביע אני עליכם שאם אתם יודעין לו עדות. שתבואו ותעידוהו. הרי אלו פטורין. עד שישמעו מפי התובע:  ",
            "משביע אני עליכם. מצוה אני עליכם. אוסרכם אני. הרי אלו חייבין. בשמים ובארץ. הרי אלו פטורין. באל\"ף דלי\"ת. ביו\"ד ה\"י. בשדי. בצבאות. בחנון ורחום. בארך אפים ורב חסד. ובכל הכנויין. הרי אלו חייבין. המקלל בכולן חייב. דברי רבי מאיר. וחכמים פוטרין. המקלל אביו ואמו בכולן חייב דברי רבי מאיר. וחכמים פוטרין. המקלל עצמו וחברו בכולן. עובר בלא תעשה. יככה אלהים. וכן יככה אלהים. זו היא אלה הכתובה בתורה. אל יכך. ויברכך. וייטב לך. רבי מאיר מחייב. וחכמים פוטרין:  "
        ],
        [
            "שבועת הפקדון. נוהגת באנשים ובנשים. ברחוקים ובקרובים. בכשרים ובפסולים. בפני בית דין ושלא בפני בית דין. מפי עצמו. ומפי אחרים אינו חייב עד שיכפור בו בבית דין. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפר בו חייב. וחייב על זדון השבועה. ועל שגגתה עם זדון הפקדון. ואינו חייב על שגגתה. ומה חייב על זדונה. אשם בכסף שקלים:  ",
            "שבועת הפקדון כיצד. אמר לו תן לי פקדוני שיש לי בידך. שבועה שאין לך בידי. או שאמר לו אין לך בידי. משביעך אני. ואמר אמן. הרי זה חייב. השביע עליו חמשה פעמים. בין בפני בית דין. ובין שלא בפני בית דין. וכפר. חייב על כל אחת ואחת. אמר רבי שמעון מה טעם מפני שיכול לחזור ולהודות:  ",
            "היו חמשה תובעין אותו אמרו לו תן לנו פקדון שיש לנו בידך. שבועה שאין לכם בידי. אינו חייב אלא אחת. שבועה שאין לך בידי. ולא לך. ולא לך. חייב על כל אחת ואחת. רבי אליעזר אומר עד שיאמר שבועה באחרונה. רבי שמעון אומר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד. תן לי פקדון. ותשומת יד. גזל. ואבדה. שיש לי בידך. שבועה שאין לך בידי. אינו חייב אלא אחת. שבועה שאין לך בידי. פקדון. ותשומת יד. וגזל. ואבדה. חייב על כל אחת ואחת. תן לי חטין. ושעורין. וכוסמים. שיש לי בידך. שבועה שאין לך בידי. אינו חייב אלא אחת. שבועה שאין לך ביד. חטין ושעורין וכוסמין. חייב על כל אחת ואחת. רבי מאיר אומר אפילו אמר חטה. ושעורה. וכוסמת. חייב על כל אחת ואחת:  ",
            "אנסת ופיתית את בתי והוא אומר לא אנסתי. ולא פיתיתי. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. רבי שמעון פוטר. שאינו משלם קנס על פי עצמו. אמרו לו אף על פי שאינו משלם קנס על פי עצמו. משלם בושת ופגם על פי עצמו:  ",
            "גנבת את שורי. והוא אומר לא גנבתי. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. גנבתי. אבל לא טבחתי. ולא מכרתי. משביעך אני. ואמר אמן. פטור. המית שורך את שורי. והוא אומר לא המית. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. המית שורך את עבדי. והוא אומר לא המית. משביעך אני. ואמר אמן. פטור. אמר לו חבלת בי ועשית בי חבורה. והוא אומר לא חבלתי ולא עשיתי בך חבורה. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. אמר לו עבדו. הפלת את שיני וסימית את עיני. והוא אומר לא הפלתי. ולא סימיתי. משביעך אני ואמר אמן. פטור. זה הכלל כל המשלם על פי עצמו חייב. ושאינו משלם על פי עצמו. פטור:  "
        ],
        [
            "שבועת הדיינין. הטענה שתי כסף. וההודאה בשוה פרוטה ואם אין ההודאה ממין הטענה פטור. כיצד שתי כסף לי בידך. אין לך בידי אלא פרוטה פטור. שתי כסף ופרוטה לי בידך. אין לך בידי אלא פרוטה חייב. מנה לי בידך. אין לך בידי פטור. מנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר. חייב. מנה לאבא בידך. אין לך בידי אלא חמשים דינר פטור. מפני שהוא כמשיב אבידה:  ",
            "מנה לי בידך. אמר לו בפני עדים הן. למחר אמר לו תנהו לי. נתתיו לך פטור. אין לך בידי. חייב. מנה לי בידך. אמר לו הן. אל תתנהו לי אלא בעדים. למחר אמר לו תנהו לי. נתתיו לך. חייב. מפני שצריך ליתנו לו בעדים:  ",
            "ליטרא זהב יש לי בידך. אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור. דינר זהב יש לי בידך. אין לך בידי. אלא דינר כסף. וטריסית. ופונדיון. ופרוטה. חייב. שהכל מין מטבע אחת. כור תבואה יש לי בידך. אין לך בידי אלא לתך קטנית. פטור. כור פירות יש לי בידך. אין לך בידי אלא לתך קטנית. חייב. שהקטנית בכלל פירות. טענו חטין והודה לו בשעורים. פטור. ורבן גמליאל מחייב. הטוען לחברו בכדי שמן. והודה לו בקנקנים. אדמון אומר הואיל והודה לו מקצת ממין הטענה. ישבע. וחכמים אומרים אין ההודאה ממין הטענה. אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון. טענו כלים וקרקעות. והודה בכלים וכפר בקרקעות. בקרקעות וכפר בכלים. פטור. הודה במקצת הקרקעות. פטור. במקצת הכלים. חייב. שהנכסים שאין להם אחריות. זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן:  ",
            "אין נשבעין על טענת. חרש. שוטה. וקטן. ואין משביעין את הקטן. אבל נשבעים לקטן. ולהקדש:  ",
            "ואלו דברים שאין נשבעין עליהן. העבדים. והשטרות. והקרקעות. וההקדשות. אין בהם תשלומי כפל. ולא תשלומי ארבעה וחמשה. שומר חנם אינו נשבע. נושא שכר אינו משלם. רבי שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן. נשבעין עליהן. ושאינו חייב באחריותן אין נשבעין עליהן:  ",
            "רבי מאיר אומר יש דברים שהן בקרקע. ואינן כקרקע. ואין חכמים מודים לו. כיצד עשר גפנים טעונות מסרתי לך. והלה אומר אינן אלא חמש. רבי מאיר מחייב שבועה. וחכמים אומרים כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע. אין נשבעין אלא על דבר שבמדה. ושבמשקל. ושבמנין. כיצד בית מלא מסרתי לך. וכיס מלא מסרתי לך. והלה אומר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל. פטור. זה אומר עד הזיז. וזה אומר עד החלון. חייב:  ",
            "המלוה את חבירו על המשכון. ואבד המשכון. אמר לו סלע הלויתיך עליו. ושקל היה שוה. והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו. וסלע היה שוה. פטור. סלע הלויתיך עליו. ושקל היה שוה. והלה אומר. לא כי. אלא סלע הלויתני עליו. ושלשה דינרים היה שוה. חייב. סלע הלויתני עליו. ושתים היה שוה. והלה אומר לא כי. אלא סלע הלויתיך עליו. וסלע היה שוה. פטור. סלע הלויתני עליו. ושתים היה שוה. והלה אומר לא כי. אלא סלע הלויתיך עליו. וחמשה דינרים היה שוה. חייב. ומי נשבע מי שהפקדון אצלו. שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון:  "
        ],
        [
            "כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ואלו נשבעין ונוטלין. השכיר. והנגזל. והנחבל. ושכנגדו חשוד על השבועה. והחנוני על פנקסו. השכיר כיצד. אמר לו תן לי שכרי שיש לי בידך. הוא אומר נתתי. והלה אומר לא נטלתי. הוא נשבע ונוטל. רבי יהודה אומר עד שתהא שם מקצת הודאה. כיצד. אמר לו תן לי שכרי חמשים דינר שיש לי בידך. והוא אומר התקבלת דינר זהב: \n",
            "הנגזל כיצד. היו מעידין אותו שנכנס לביתו למשכנו שלא ברשות. הוא אומר כליי נטלת. והוא אומר לא נטלתי. הרי זה נשבע ונוטל. רבי יהודה אומר עד שתהא שם מקצת הודאה. כיצד. אמר לו שני כלים נטלת. והוא אומר לא נטלתי אלא אחד: \n",
            "הנחבל כיצד היו מעידים אותו שנכנס תחת ידו שלם. ויצא חבול. ואמר לו חבלת בי. והוא אומר לא חבלתי. הרי זה נשבע ונוטל. רבי יהודה אומר עד שתהא שם מקצת הודאה. כיצד. אמר לו חבלת בי שתים. והלה אומר לא חבלתי בך אלא אחת: \n",
            "ושכנגדו חשוד על השבועה. כיצד. אחת שבועת העדות. ואחת שבועת הפקדון. ואפילו שבועת שוא. היה אחד מהן משחק בקוביא. ומלוה ברבית. ומפריחי יונים. וסוחרי שביעית. שכנגדו נשבע ונוטל. היו שניהן חשודין. חזרה השבועה למקומה. דברי רבי יוסי. רבי מאיר אומר יחלוקו: \n",
            "והחנוני על פנקסו. כיצד. לא שיאמר לו כתוב על פנקסי. שאתה חייב לי מאתים זוז. אלא אמר לו תן לבני סאתים חטין. תן לפועלי בסלע מעות. הוא אומר נתתי. והן אומרים לא נטלנו. הוא נשבע ונוטל. והן נשבעין ונוטלין. אמר בן ננס כיצד. אלו באין לידי שבועת שוא ואלו באין לידי שבועת שוא. אלא הוא נוטל שלא בשבועה והן נוטלין שלא בשבועה: \n",
            "אמר לחנוני תן לי בדינר פירות. ונתן לו. אמר לו תן לי את הדינר. אמר לו נתתיו לך ונתתו באונפלי. ישבע בעל הבית. נתן לו את הדינר. אמר לו תן לי את הפירות. אמר לו נתתים לך. והולכתן לתוך ביתך. ישבע חנוני. רבי יהודה אומר כל שהפירות בידו. ידו על העליונה. אמר לשולחני תן לי בדינר מעות ונתן לו. אמר לו תן לי את הדינר. אמר לו נתתיו לך. ונתתו באונפלי. ישבע בעל הבית. נתן לו את הדינר. אמר לו תן לי את המעות. אמר לו נתתים לך והשלכתם לתוך כיסך. ישבע שולחני. רבי יהודה אומר אין דרך שולחני ליתן איסר. עד שיטול דינרו: \n",
            "כשם שאמרו הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה. ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה. מנכסים משועבדים. ומנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה. והנפרעת שלא בפניו. לא תפרע אלא בשבועה. וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה. שבועה שלא פקדנו אבא ולא אמר לנו אבא. ושלא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע. רבי יוחנן בן ברוקה אומר אפילו נולד הבן לאחר מיתת האב. הרי זה נשבע ונוטל. אמר רבן שמעון בן גמליאל אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע הוא נוטל שלא בשבועה: \n",
            "ואלו נשבעים שלא בטענה. השותפין. והאריסין. והאפוטרופין. והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית. ובן הבית. אמר לו מה אתה טועניני. רצוני שתשבע לי חייב. חלקו השותפין והאריסין. אין יכול להשביעו. נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל. והשביעית משמטת את השבועה: \n"
        ],
        [
            "ארבעה שומרין הן. שומר חנם. והשואל. נושא שכר. והשוכר. שומר חנם נשבע על הכל. והשואל משלם את הכל. נושא שכר. והשוכר. נשבעין על השבורה. ועל השבויה. ועל המתה. ומשלמים את האבדה. ואת הגניבה:  ",
            "אמר לשומר חנם. היכן שורי. אמר לו מת. והוא שנשבר או נשבה או נגנב או אבד. נשבר. והוא שמת או נשבה או נגנב או אבד. נשבה. והוא שמת או נשבר או נגנב או אבד. נגנב. והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד. אבד. והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב משביעך אני ואמר אמן. פטור:  ",
            "היכן שורי. אמר לו איני יודע מה אתה סח. והוא שמת. או נשבר. או נשבה. או נגנב. או אבד. משביעך אני. ואמר אמן. פטור. היכן שורי. אמר לו אבד. משביעך אני. ואמר אמן. והעדים מעידין אותו שאכלו. משלם את הקרן. הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. היכן שורי אמר לו נגנב. משביעך אני. ואמר אמן. והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל. הודה מעצמו. משלם קרן וחומש ואשם:  ",
            "אמר לאחד בשוק היכן שורי שגנבת. והוא אומר לא גנבתי. והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל. טבח ומכר. משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ראה עדים שממשמשין ובאין. אמר גנבתי. אבל לא טבחתי ולא מכרתי. אינו משלם אלא קרן:  ",
            "אמר לשואל היכן שורי אמר לו מת. והוא שנשבר או נשבה או נגנב. או אבד. נשבר. והוא שמת או נשבה או נגנב או אבד. נשבה. והוא שמת או נשבר או נגנב או אבד. נגנב. והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד. אבד. והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב. משביעך אני ואמר אמן. פטור:  ",
            "היכן שורי. אמר לו איני יודע מה אתה סח. והוא שמת. או נשבר. או נשבה. או נגנב. או אבד. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. אמר לנושא שכר. והשוכר. היכן שורי. אמר לו מת. והוא שנשבר או נשבה. נשבר. והוא שמת או נשבה. נשבה. והוא שמת או נשבר. נגנב. והוא שאבד. אבד. והוא שנגנב. משביעך אני. ואמר אמן. פטור. מת. או נשבר. או נשבה. והוא שנגנב. או אבד. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. אבד. או נגנב. והוא שמת. או נשבר או נשבה. משביעך אני ואמר אמן. פטור. זה הכלל. כל המשנה מחובה לחובה. ומפטור לפטור. ומפטור לחובה פטור. מחובה לפטור. חייב. זה הכלל. כל הנשבע להקל על עצמו חייב. להחמיר על עצמו. פטור:   "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}