language
stringclasses 1
value | title
stringlengths 3
110
| versionSource
stringclasses 882
values | versionTitle
stringlengths 1
124
| status
stringclasses 1
value | license
stringclasses 7
values | versionTitleInHebrew
stringclasses 509
values | actualLanguage
stringclasses 1
value | isBaseText
bool 1
class | level_1_index
float64 0
2.34k
⌀ | level_2_index
float64 0
2.73k
⌀ | level_3_index
float64 0
170
⌀ | level_4_index
float64 0
137
⌀ | level_5_index
float64 | text
stringlengths 0
1.28M
| versionNotes
stringclasses 26
values | versionNotesInHebrew
stringclasses 22
values | method
stringclasses 1
value | digitizedBySefaria
float64 0
1
⌀ | heversionSource
stringclasses 2
values | priority
float64 0.5
7
⌀ | shortVersionTitle
stringclasses 7
values | purchaseInformationImage
stringclasses 151
values | purchaseInformationURL
stringclasses 106
values |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 89 | 4 | null | null | null | והמורה פירש בריש נדרים כל כינוי שבועות כשבועות אם אמר שבוקה שלא אוכל ככר זו אע"פ שלא הזכיר שם הוה ליה כמאן דאמר שבועה שלא אוכל ככר זו וקם ליה בלא יחל ואע"ג דקיימא לן בשבועות דבעינן השבעה בשם הני מילי לגבי שבועת העדות או שבועת הפקדון או שבועת ביטוי להתחייב קרבן אבל לענין לא יחל לא בעינן שבועה בשם כלל משום דהוה ליה כידות שבועה דאנן סהדי כל המזכיר שבועה מתכוין לישבע בבורא הוא הלכך אע"ג דלא הזכיר השם קם ליה בלא יחל וכי אמר שבוקה נמי לא שנא שהוא כינוי לשבועה. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 89 | 5 | null | null | null | וכדברי רבינו משה נראה לי אע"פ שיש דברים בתלמוד שמשמע דלא בעינן שם בשבועת ביטוי כמו כל האומר לאו לאו שני פעמים דהיכי דמי אי דאמר שם כגון בשם שלא אעשה דבר זה בחד לא מחייב ומה צורך לשני לאוין אלא ודאי בלא שם ויש לפרש כגון שאמר דבר שיכול לומר לאו לשבועה נתכונתי כגון ההוא דאמר לאלהא דישראל לא מגלינא ודעתו היתה לאלהא דישראל לא מגלינא הא לעמו ישראל מגלינא ולא נתכוון לישבע אלא אמר פעמים לא מגלינא כאילו הוציא שבועה מפיו דמי ואינו יכול להערים ולעולם הזכרת השם בעינן. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 89 | 6 | null | null | null | ומאי דאמר בפירקין דלעיל גבי אסר הוציאו בלשון נדר נדר ובלשון שבועה שבועה ופירושו אם אמר אסר עלי ככר זה זהו בלשון נדר אסר שלא אוכל ככר זה זהו בלשון שבועה ואי סלקא דעתך בשבועת ביטוי בעינן שם השם יוכיח שאם הזכי' שם הוא שבועה אם לאו הוא נדר. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 89 | 7 | null | null | null | יש לומר אם אמר אסר עלי ככר זה אע"פ שהזכיר את השם ואמר לה' נדר הוא ולאו דבעינן הזכרת שם אלא דשייכא נמי הזכרת דשם בנדרים ואילו אמר קונם עלי ככר זה לה' נדר הוא דהא אשכחן דכתיב איש כי ידור נדר לה' ומשמע לשם ה'. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 89 | 8 | null | null | null | ובפרקא קמא דנדרים אמרינן וטעמא תקינו רבנן כינויין דלא לימא קרבן ולימא קרבן לה' דילמא אמר לה' קרבן ולימא לה' קרבן דילמא אמר לה' ולא אמר קרבן וקא מפיק שם שמים לבטלה וכו' ומשמע מהכא דבשבועה אינו [צריך] להזכיר את השם אלא כיון שאמר בשבועה כאילו אמר בשם דמי דאם איתא דצריך להזכיר שם בשבועה כדפרישית אם כן למה תקנו כינויין בשבועה כדי שלא יזכיר שבועה ויבא לומר בשם והרי אתה מצריכו להזכיר השם בשבועה עצמה ואם לאו אינה שבועה וכל שכן בכינויין אלא לאו שמע מינה אם אמר בשבועה הרי קשר עצמו בשבועה וקאי בלא יחל על זדונה ועל שגגתה מביא קרבן עולה ויורד ומשום הכי תקנו חכמים כינויין שלא יאמר שבועה ויזכיר השם. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 89 | 9 | null | null | null | והכי נמי מסתברא ממאי דאמרינן משביע אני עליכם מצוה אני עליכם אוסרכם אני עליכם הרי אלו חייבין ואמרינן בגמרא מאי קאמר אמר רב יהודא הכי קאמר משביע אני עליכם דאמר בתורה מצוה אני עליכם בצואה האמורה בתורה אוסרכם אני באסר האמורה בתורה אמר ליה אביי דתני רבי חייא כובלכם אני הרי אלו חייבים כובל בתורה מי כתיב אלא אמר אביי הכי קאמר משביע אני עליכם בשבועה מצוה אני עליכם בשבועה אוסרכם בשבועה כובלכם בשבועה כל הני מוכיחי בלא הזכרת השם דאם איתא דצריך הזכרת השם כדפריש המורה ומזכיר השם באחד מכל הלשונות הללו אם כן כובלכם אני אמאי קשיא ליה לאביי מי כתיב כובל דאורייתא אע"ג דלא כתיב כובל כיון דאמר כובל אני אתכם בשם הבורא או קושר אני אתכם בשם שתעידו לי אמאי לא הויא שבועה אלא ודאי כולהו בלא הזכרת השם נינהו ומשום הכי מקשה אביי דכובל אני לאו כלום קאמר והכי נמי מסתברא ממאי דאמרן תנא רבנן ומבטא שבועה אסר שבועה וכו' עד אמר אביי הכי קאמר מבטא שבועה מהכא אם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה ואילו שבועה לא אמר ואם איתא דצריך הזכרת השם אמאי בעינן למילף מקרא דמבטא שבועה אילו אמר מבטא בה' אינה שבועה אלא ודאי בלא הזכרת השם קאמר דמבטא בלבד הוא לשון שבועה וכל שכן כשאמר שבועה והאי דתנן בשי"ן דל"ת ובכל הכינויין הכין פירושה בשמים ובארץ הרי אלו פטורים שאין זו שבועה דודאי כשהשביעם שבועה סתם הם חייבים שסתם שבועה בשם משמע אבל כשפירש בשמים ובארץ אין זו שבועה של כלום ומשום הכי אצטריך למיתני דדוקא בשמים ובארץ אינו כלום אבל אם פירש באחד מכל אלו הכינויים שבועה הוא שלא תאמר עד שיפרש בשם המיוחד ושי"ן דל"ת ויו"ד ה"א כינויים הם שלא הזכיר כל השם שלם אלא שתי אותיות לבד הזכיר לו ולא גרע מכל הני כינויין אבל לעולם הכא דהזכיר לו שבועה סתם כאילו הזכיר בשם דמי והכי מוכחי כל הני הלכתא דמסכת נדרים ומסכת שבועות דאין לפקפק בהם ולהתירם. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 0 | null | null | null | גרסינן בפרק השוכר את האומנים המלוה את חבירו על המשכון שומר שכר וכו'. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 1 | null | null | null | בדין המלוה את חבירו על המשכון ראיתי חלוקות בין הגאונים רבינו האי גאון זצוק"ל אמר בספר מספרי שבועות שחיבר המלוה את חברו על המשכון ואבד אם קיבל את המשכון בהלואה אנו סומכין אותו בדרך זכרון דברים ואינו מתחייב המלוה באחריותו אם אבד מפני שהוא כשומר חנם אלא מתחייב המלוה שבועה ששמרתיו כראוי לו ולא פשעתי בשמירתו וגם לא נשאתי ונתתי בו וגם שבועה שאינו ברשותי כמו שאמר רב הונא ג' שבועות משביעין אותו אחת שלא פשעתי בו ואחת שלא שלחתי בו יד ואחת שאינה ברשותי. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 2 | null | null | null | ואם לקח המשכון אחרי עת ההלואה אנו סומכים אותו כעין שומר שכר שלקחו שלא יאבד מעותיו בענין דרך אפותיקי למלוה וקנה המשכון והוא באחריותו אם נאבד או נגנב לדבריהם הלוהו על המשכון שומר שכר ודינו כמו זה נושא שכר והשוכר משביעין על השבירה ועל השבויה ועל המיתה ומשלמין את הגניבה ואת האבידה ואם אבד יראה אם היו דמי המשכון פחות מן המלו' יפרענו הנשאר הלוה מביתו ואם היה כנגד החוב כבר נפרע חובו ואם יותר יחזיר המלוה הנותר ללוה מביתו כמו שאמרו המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון אבדו מעותיו והלכה כרבי עקיבא. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 3 | null | null | null | ואינו נראה לי שהמקבל את המשכון בעת ההלואה דהוי שומר חנם דמתניתין דתנן בפ' השוכר את האומנים הלוהו על המשכון שומר שכר וברייתא דפליגי הכא רבי עקיבא ורבי אליעזר דתניא המלוה את חבירו על המשכון ואבד וכו' ומתניתין דתנן הכא וכו' כולה במשכנתו בשעת הלואתו קא מיירי כדאמרינן בפרק השוכר את האומנין לימא מתניתין דלא כרבי אליעזר וכו' עד אפילו תימא רבי אליעזר ולא קשיא כאן שמשכנו בשעת הלואתו וכאן שמשכנו שלא בשעת הלואתו והא אידי ואידי על המשכון קתני אלמא במשכנו בשעת הלואתו קא מיירי והכא נמי מקשינן ממתניתין לשמואל דאמר האי מאן דאוזפיה אלפא זוזי לחבריה ואנח ליה קתא דמגלא עלייהו למימר' דמתני' בהניח לו משכון בשעת ההלואה משמע ואפילו הכי קתני דאם אבד המשכון אבדו מעותיו ולא פליגי אלא רבי אליעזר על רבי עקיבא בהא מילתא ורבי יהודא על רבנן בפרק השוכר את האומנין דאמר הלוהו פירות שומר שכר הלוהו מעות שומר חנם ואין הלכה כרבי אליעזר אלא כרבי עקיבא ולא כרבי יהודה אלא כרבנן. ותו דבשומר אבידה פליגי רבה ורב יוסף וקיימא לן כרב יוסף דאמר שומר שכר הוי ולא יגרע המלוה על המשכון משומר אבידה. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 4 | null | null | null | ונראה לי דמשום דאמרינן הכא ובפרק השוכר את האומנין דבמשכנו שלא בשעת הלואתו דכולי עלמא אית להו דרבי יצחק אלמא לא אמרינן דמשכון קונה אלא דמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל במשכנו בשעת הלואתו לא משום הכי סבר רבינו האי דהוי שומר חנם ולא היא דהא אמרינן דהוי כשומר אבידה ושומר אבידה כשומר שכר הוי כרב יוסף ובפירוש תנן ותניא דהוי שומר שכר והאי דאינו קונה משכון שמשכנו בשעת הלואתו הוא כדבעינן למימר לקמן. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 5 | null | null | null | ורבינו יצחק זצוק"ל פסק והלכת' המלוה את חבירו על המשכון שומר שכר לא שנא משכנו בשעת הלואתו ולא שנא משכנו שלא בשעת הלואתו לא שנא הלוהו פירות לא שנא הלוהו מעות בכולהו שומר שכר הוי שאם אבד או נגנב והיה המשכון כנגד החוב אין למלוה על הלוה כלום אלא יצא משכנו בחובו ואם החוב יתר על המשכון משלם הלוה היתר על המשכון ואם המשכון יתר על החוב משלם המלוה ללוה היתר על החוב ואם אבד לו באונס ששומר שכר פטור גם המלוה על המשכון פטור וגובה חובו מן הלוה עד גמירא וצריך שבועה כשבועת השומרין. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 6 | null | null | null | וכן כתב גם רבינו משה זצוק"ל בפרק עשירי מהלכות שכירות שחיבר המלוה את חבירו על המשכון בין שהלוהו מעות בין שהלוהו פירות בין שמשכנו בשעת הלואתו בין שמשכנו אחר שהלוהו הרי זה שומר שכר לפיכך אבד המשכון או נגנב חייב בדמיו. ואם נאנס המשכון כגון שנלקח בלסטים מזויין וכיוצא בו משאר אונסין ישבע שאנסוהו וישלם בעל המשכון את חובו עד פרוטה אחרונה. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 7 | null | null | null | וכך אמר רבינו חננאל זצוק"ל בפרק השוכר את האומנים וסוגיא דשמעתא לתנא קמא דמתניתין בין הלוהו מעות בין הלוהו פירות והא הדין בין בשעת הלואה בין שלא בשעת הלואה ונקיט עליה משכון שומר שכר הוא עליה וקיימא לן כותיה דהא רבי עקיבא כותיה קאי ופטור מן האונסין וחייב בגניבה ואבידה. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 8 | null | null | null | ובהלכות הגאונים ראיתי כתוב דרב צמח גאון ורב מתתיה גאון זצוק"ל פסקו הלכתא כתנא קמא דפירות ומעות שוין וליתא לדרב יהודה ורב עמרם פליג עלייהו ואמר הלכה כרבי יהודה דהלוהו מעות שומר חנם ואתיא דרב עמרם כרבינו האי. ופסק שאר הגאונים נ"ל דהוי שומר שכר כדפרישית. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 9 | null | null | null | אבל הא קשיא לי לפסק שלהם כי כולם השוו לדעת אחת שאם נאבד המשכון שנשבע המלוה כדין שומר שכר ונפטר וגובה מעותיו. ולא חילקו בדבר זה בין משכנו שלא בשעת הלואתו ובין משכנו בשעת הלואתו. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 10 | null | null | null | ואינו נראה לי דכיון דקיימא לן כרבי יצחק דאמר דהיכא דמשכנו שלא בשעת הלואתו דבעל חוב קנה משכון כדאמרינן הכא ובפרק השוכר את האומנים דהיכא דמשכנו שלא בשעת הלואתו דכולי עלמא אית להו דרבי יצחק. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 11 | null | null | null | אם נאנס המשכון חייב המלוה לשלמו כקונה קנין גמור משמע לעמוד ברשותו ולהתחייב באונסין ואם קידש בו את האשה מקודשת כדאמרינן בפרקא קמא דקדושין ואי אמרינן דלא קני ליה קנין גמור להתחייב באונסין אמאי יכול לקדש בו את האשה. אילו הפקיד לו חבירו חפץ ויתן לו שכר לשומרו וקידש בו את האשה מי הוי מקודשת הכא נמי לא תהיה מקודשת כיון שגוף המשכון אינו שלו. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 12 | null | null | null | ואי אמרינן אע"פ שגוף המשכון אינו שלו להתחייב באונסין אפי' הכי מקודשת באותו החוב שיש לו לגבות עליו ונתנו לאשה. מי עדיף ממאי דאמרינן התם אמר רבא אמר רב נחמן התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליו אינה מקודשת מנה אין כאן משכון אין כאן. והכא נמי נימא מנה אין כאן משכון אין כאן אלא ודאי מדאמרינן מקודשת שמע מינה שגוף המשכון קנוי לו קנין גמור עד שיפרענו להתחייב באונסין ותו אי קנין דרבי יצחק לעמוד עליו כשומר שכר היא ותו לא אמאי איצטריך למילתיה מולך תהיה צדקה תיפוק לי' דלא גרע משומר אבדה לרב יוסף ותו אי לא קנייה קנין מה צדקה כאן בדבר שאינו שלו אלא ודאי קנין גמור קאמר. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 13 | null | null | null | תדע דקנין גמור קאמר קנין דרבי יצחק להתחייב באונסין דאי סלקא דעתך לא אמר אלא להתחייב בגניבה ואבידה ולא באונסין כשומר שכר. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 14 | null | null | null | אי הכי אמאי אמרינן בפ' השוכר את האומנין ותיסברא אימר דאמר רבי יצחק דמשכנו שלא בשעת הלואתו משכנו בשעת הלואתו מי אמר. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 15 | null | null | null | והכא אמרינן דרבי יצחק אפי' משכנו בשעת הלואתו קאמר אבל הני תנאי במשכנו שלא בשעת הלואתו דכולי עלמא אית להו דרבי יצחק במשכנו בשעת הלואתו לית להו דרבי יצחק ובשומר אבידה פליגי. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 16 | null | null | null | ואם איתא דקנין דר' יצחק להיות כשומר שכר ותו לא מאי שנא משכנו בשעת הלואתו ממשכנו שלא בשעת הלואתו והא תנא קמא אפילו משכנו בשעת הלואתו אמר דהוא שומר שכר והיכי אמרינן דבמשכנו בשעת הלואתו דכולי עלמא לית להו דרבי יצחק ואמרינן נמי עד כאן לא משכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואתו לא אמרינן. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 17 | null | null | null | והא מתניתין דמשכנו בשעת הלואתו היא וקתני דהוא שומר שכר. ורבי עקיבא נמי פליג על רבי אליעזר ואמר דהוא שומר שכר והלכתא כרבי עקיבא. אלא לאו שמע מינה קנין דרבי יצחק קנין גמור קאמר שהרי הוא שלו עד שיפרענו וחייב באונסין. ואע"ג דהוה בעינן מעיקרא לאוקומי פלוגתא דרבי עקיבא ודרבי אליעזר בדרבי יצחק לא תימא דוקא באבד הוה מחייב רבי עקיבא כדין שומר שכר ותו לא. אלא סלקא דעתי' למימר דאפילו באבד על ידי אונס הוה מחייב. לעולם דרבי יצחק אפילו באונסין הוה מחייב והלכך אם משכנו שלא בשעת הלואתו נראה לי שחייב באונסין כרבי יצחק ואם קידש בו את האשה אינה מקודש' ואע"ג דיש לו לגבות חובו מנה אין כאן משכון אין כאן. ואע"ג דאמרינן הכא ובפרק השולח גט לאשתו דרבי יצחק אפי' במשכנו בשעת הלואתו קאמר דקונה משכונו. הא אמרינן דבמשכנו בשעת הלואתו דכולי עלמא לית להו כרבי יצחק. וטעמא דאין משמיטין כדפרישית. אשר יהיה לך את אחיך ולא כל מה שלאחיך בידך דלא קרינא ביה לא יגוש. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 18 | null | null | null | ואמר רבינו יצחק בפרקא קמא דקדושין המקדש במשכון של אחרים מקודשת כדרבי יצחק ולא שנא משכון דשעת הלואה ולא שנא שלא בשעת הלואה דהא תנן המלוה על המשכון ואוקימנא כרבי יצחק. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 19 | null | null | null | ואינו נראה לי דהא אמרינן הכא דבמשכנו שלא בשעת הלואתו דכולי עלמא לית להו דר' יצחק למימרא דלית הלכתא כותיה. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 20 | null | null | null | ורבינו יצחק הלך אחר סברתו דסבר שאם משכנו שלא בשע' הלואתו אינו אלא כשומר שכר ובשעת הלואתו שומר שכר. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 21 | null | null | null | ולא יתכן דבר זה מכמה ראיות שהוכחתי וכך מצאתי שפירש המורה בפרק השוכר את האומנין במילתי' דרבי יצחק שקונה משכון לכל מילי להתחייב באונסין. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 90 | 22 | null | null | null | ובפסחים בפרק כל שעה פירש נמי שקונה משכון כל ימי ההלואה משכון קנוי לו להתחייב באונסין שאינו עליו לאו כשומר שכר ולא כשומר חנם שפטורין באונסין אלא כולו ברשותו ובשמירתו עומד. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 91 | 0 | null | null | null | גרסינן בפרקא קמא דבכורות תנן שהיוצא מן הטמא טמא. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 91 | 1 | null | null | null | בעו מיניה מרב ששת מי רגלים הוא דסוסי' וגמלים לא מיבעי להו דלא שתו אנשי פירוש והוו להו פירשו בעלמא כי קא מיבעיא דחמור דהוא דשתו אינשי ומעלו לירקינא מאי. אמר להו תניתוה שהיוצא מן הטמא טמא פירוש לא פשט רב ששת אם מתמצין מי רגלים מן הגוף אם לאו אלא פשט לאיסורא שאפילו אם תמצא לומר שאינן מתמצין מן הגוף כיון שיוצאים מן גוף טמא אסורין הן. ואותבינן ליה ממאי דתניא מפני מה אמרו דבש דבורים מותר מפני שמכניסות אותן לגופן ואין מוצצות אותן מגופן דאלמא כל דבר שאינו מתמצה מן הגוף אע"פ שיצא מותר הוא. ואהדר הוא דאמר כרבי יעקב דשרי דבש דבורים ואסר דבש הגזין וצרעין דאלמא סבירא ליה דבש הגזין וצרעין אסור אע"פ שאינו מתמצה מן הגוף לבד שיצא מן הגוף שהוא טמא ודבש דבורים משום דשרייה רחמנא וגזירת הכתוב היא, ואמרינן כמאן אזל הא דתניא דבש הגזין וצרעין טהור ומותר באכילה דלא כרבי יעקב. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 91 | 2 | null | null | null | פירוש דהאי תנא סבר כל דבר שאינו מתמצ' מן הגוף אע"פ שיצא מגוף טמא מותר הוא, רבינו תם זצוק"ל פסק כי האי ברייתא דבמסכת מכשירין בפרק בתרא סתם משנה כי הך ברייתא דהכי תנן התם דבש צרעין טהור ומותר באכילה והאי דלא אייתי הכא המשנה משום דלא קתני בה דבש הגזין כדקתני בברייתא. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 91 | 3 | null | null | null | ופסק רבינו תם דמי רגלים של חמור אע"ג דעכורי שרו וכל שכן דסוסים וגמלים. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 91 | 4 | null | null | null | ומטעם דבש הגזין וצרעין דאע"ג דנשתנו בגופן שפיר דמי וכן נמי מי רגלים של אדם מותרין מטעם חלב האשה ואינם נראים לי כל דבריו מראש ועד סוף במה שפסק כסתם מתניתין דמכשירין אינו נראה לי דאימת קאמרינן הלכה כסתם משנה וסמכינן עלה היכא דליכא שום אמורא דדחי לה. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 91 | 5 | null | null | null | אבל הא איכא רב ששת דלא סבר לה כוותה. ודייק מסתם מתניתין דבכורות מדקתני שהיוצא מן הטמא טמא דכל היוצא מגוף טמא אע"פ שאינו מתמצה מגופו אסור. וסבר לה כרבי יעקב דפליג על מתניתין דמכשירין ואמר דבש הגזין וצרעין ולא אשכחן שום אמורא דפליג עליה דרב ששת. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 91 | 6 | null | null | null | וכיון דרב ששת דהוא בתרא חזא למתניתין דמכשירין ולא סבר לה כוותה אלא סבר כרבי יעקב דפליג עלה אי לאו דקים ליה שפיר דהכי הויא הלכתא לא הוה שביק לה ואזיל בתר רבי יעקב. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 91 | 7 | null | null | null | וקיימא לן דכל היכא דאיכא מתניתין ומתניתא ואמוראי לא סבר דכוותה ופליגי עלה, אאמוראי סמכי דאינהו בתראי ואינהו ידעי אמאי שבקי לה ופליגי עילווה והן הן בעלי הוראה וחקרו הכל וידעו שאין הלכה כמותה וגם במה שפסק דמי רגלים של חמור שרו אינו נראה לי חדא דהלכה כרב ששת כדפרישית. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 91 | 8 | null | null | null | ועוד אם תמצא לומר דהלכה כסתם מתניתין מאן לימא לן דמי רגלים של חמור אינן מתמצין מן הגוף והלא שאלו לרב ששת דבר זה ולא פשט להכי אם מתמצין ואם לאו משום דקסבר אע"ג דאינן מתמצים אסירי אבל אכתי בספק עומד אם מתמצין מן הגוף ואסירי אלא דכולי עלמא כ"ש שחכמי הרופאים אומרים שמי רגלים הן מתמצין מכל האיברים הלכך אין להתירם. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 91 | 9 | null | null | null | ובמה שאמר דמי רגלים של אתון אסור משום דאתיא לאיחלופי בחלבה אינו נראה לי דאי מי רגלים של חמור שרו כדסבר מר אין לחלק בין חמור לאתון מה שלא חילק התלמוד ולא גזר דילמא אתו לאיחלופי אלא הכל דין אחד להם ומי רגלים של סוסים וגמלים אע"ג דאיכא למימר דמתמצים מגופם שרו משום דלא שרו להו אינשי והוו להו כפירשא בעלמא כעור שעל פני החמור דאמרינן לקמן דשרי משום דפירשא בעלמא הוא ומי רגלים של אדם נמי שרו אע"פ שמתמצין מגופן דהא חלב מהלכי ב' ודם מהלכי ב' טהור כדאמרינן בפ' אע"פ בכתובות. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaMakhria | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001919747/NLI | Livorno, 1779 | locked | Public Domain | null | he | true | 91 | 10 | null | null | null | <b>ספר המכריע תם ונשלם שבח לאל בורא עולם</b> | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Sefer HaOrah | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002082351/NLI | Lviv, 1905 | locked | Public Domain | null | he | true | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null |
||
he | Tashbetz Katan | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002085545/NLI | Warsaw, 1902 | locked | Public Domain | null | he | true | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null |
||
he | Siddur Rashi | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017640040205171/NLI | Buber Edition, Berlin, 1912 | locked | Public Domain | null | he | true | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null |
||
he | Leket Yosher | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019311530205171/NLI | Berlin, 1903 | locked | Public Domain | null | he | true | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null |
||
he | Divrei Rivot | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001109457/NLI | Sudilkov, 1833 | locked | Public Domain | null | he | true | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null |
||
he | Teshuvot HaGeonim (Harkavy) | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001892926/NLI | Berlin, 1887 | locked | Public Domain | null | he | true | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null |
||
he | Teshuvot HaGeonim (Shaarei Teshuva) | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001014422/NLI | Leipzig, 1858 | locked | Public Domain | null | he | true | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null |
||
he | Sha'agat Aryeh HaChadashot | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018328370205171/NLI | Vilna, 1873 | locked | Public Domain | null | he | true | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null |
||
he | Chiddushei HaRim Responsa | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011863020205171/NLI | Warsaw, 1882 | locked | Public Domain | null | he | true | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null |
||
he | Be'er Sheva | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011754990205171/NLI | Warsaw, 1890 | locked | Public Domain | null | he | true | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null |
||
he | Admat Kodesh | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959930205171/NLI | Saloniki, 1756 | locked | Public Domain | null | he | true | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null |
||
he | Be'er Yitzchak | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020281890205171/NLI | Königsberg, 1858 | locked | Public Domain | null | he | true | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null |
||
he | Beit Elohim | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001013444/NLI | Warsaw, 1872 | locked | Public Domain | null | he | true | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null |
||
he | Seder HaYom | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002002279/NLI | Warsaw, 1876 | locked | Public Domain | null | he | true | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null |
||
he | Geder Olam | https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001960725/NLI | Warsaw, 1892 | locked | Public Domain | null | he | true | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 0 | 0 | null | null | [א] ויהי בימי שפוט השופטים (רות א: א). ר' יוחנן פתח (ואמר): שמעה עמי ואדברה [ישראל ואעידה בך, אלקים אלקיך אנכי] (תהלים נ: ז). א"ר יוחנן, אין מעידין אלא בשומע. ר' יודן בר' סימון אמר, לשעבר היו קרויין (כ"ש) ישראל כשאר כל האומות, סבתא (ולענ"א) ורעמא וסבתכא (דהי"א א: ט ועי' בר' י: ז), מכאן ואילך אין נקראין אלא עמי, שמעה עמי ואדברה. מאין זכיתם שתקראו עמי? מואדברה, ממה שדברתם לפני בסיני ואמרתם, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד: ז). | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 0 | 1 | null | null | א"ר יוחנן, שמעה עמי - לשעבר, ואדברה - לעתיד לבא. שמעה עמי - בעולם הזה, ואדברה - בעולם הבא, כדי שיהא [לי] פתחון פה לפני שרי אומות העולם. שרי אומות העולם עתידים לקטרג לפני ולומר, רבון העולמים, אלו עובדין ע"ז, ואלו עובדין ע"ז, אלו גילו עריות, ואלו גילו עריות, אלו שפכו דמים, ואלו שפכו דמים. אלו יורדין לגיהנם, ואלו [אין] יורדין לגיהנם? אותה שעה סנגורן של ישראל משתתק. הדא היא ובעת ההיא יעמוד מיכאל (דניאל יב: א). וכי יש ישיבה למעלה? הא א"ר חנינא [בר אנדריי משום ר' שמואל בר' סיטר] אין ישיבה למעלה דכת' קרבת על חד מן קאמיא (דניאל ז: טז), הדין דאתא קאמיא. קיימיא, דכת' שרפים עומדים ממעל לו (ישעיה ו: ב), וכת' וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו (מ"א כב: יט). ואתה אומר יעמד? מהו יעמד? משתתק. כמה דאת אמר, והוחלתי כי לא ידברו, עמדו ולא ענו עוד (איוב לב: טז). אמר לו הקב"ה, נשתתקת ואין אתה מלמד סניגוריא על בני, חייך שאני מדבר בצדקה ומושיע את בני. באי זו צדקה? [ר' פנחס, ואמרי לה ר' אלעזר] ור' יוחנן. [חד] אמר בצדקה שעשיתם את עולמי על שקבלתם את תורתי, שאלו לא קבלתם את תורתי הייתי מחזיר את העולם לתהו ובהו. דא"ר הונא בשם ר' אחא נמוגים ארץ וכל יושביה (תהלים עה: ד) כבר היה העולם מתמוגג והולך אלולי שעמדו ישר' לפני הר סיני [ואמרו, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד: ז)]. ומי ביסם את העולם? אנכי תכנתי עמודיה סלה (תהלים שם), בזכות אנכי תכנתי עמודיה סלה. וחד אמר, בצדקה שעשיתם עם עצמיכם על שקבלתם את תורתי, שאלולא כן הייתי מכלה אתכם מן העולם. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 0 | 2 | null | null | אלקים אלקיך אנכי ר' יוחנן [וריש לקיש חד] אמר דיינך אנא, פטרונך [אנא]. וחד אמ' אע"ג דאנא פטרונך, מה פטרונא מהני בדינא. תאני ר' שמעון בן יאחי, אלקים אנכי לכל באי עולם, ולא ייחדתי שמי אלא על עמי ישראל. אין אני נקרא אלוה כל האומות אלא אלקי ישראל, אלקים אלקיך אנכי. ר' יודן פתר קרייא במשה. אמר הב"ה למשה, אע"פ שקראתי אותך אלקים - ראה נתתיך אלקים לפרעה (שמות ז: א) אלקיך אנכי - אני על גבך. ר' אבא בר יודן פתר קרייה בישר'. אע"פ שקראתי אתכם אלקים שנא' אני אמרתי אלקים אתם (תהלים פב: י), אלקיך אנכי - דעו שאנכי על גביכם. רבנן פתרי קרייה בדיינין, אע"פ שקראתי אתכם אלקים - אלקים לא תקלל (שמות כב: כז), [אלקיך אנכי] - דעו שאני על גביכם. וחוזר ואומר לישראל, אני חלקתי כבוד לדיינין וקראתי אותם אלקים, והן מבזי' אותם. אוי לדור ששפטו את שופטיהם, ויהי בימי שפוט השופטים. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 1 | 0 | null | null | [ב] עצלה תפיל תרדמה [ונפש רמיה תרעב] (משלי יט: טו) על ידי שנתעצלו ישראל לעשות גמול חסד ליהושע [בקש הקב"ה להרעיש את כל העולם כלו] הדא היא ויקברו אותו בגבול נחלתו מצפון להר געש (יהושע כד: ל; שופטים ב: ט) [ר' ברכיה ור' סימון בשם ר' יהושע בן לוי] חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום ששמו [הר] געש. ומהו הר געש? לפי שנתגעשו ישראל מעשות גמילות חסד ליהושע. באותה שעה נתחלקה ארץ ישראל והיה חלוקה חביבה עליהם יותר מדאי. והיו ישראל עסוקין במלאכתן, זה עוסק בשדהו, וזה עוסק בכרמו, וזה עוסק בזתיו, וזה עוסק בפוצמו. לפי' (ונפש רמיה תרעב) נתגעשו מלעשות גמילות חסד ליהושע, ובקש הב"ה להרעיש את כל העולם כלו על יושביו כמד"א ותתגעש ותרעש הארץ (תהלים יח: ח; ש"ב כב: ח). ונפש רמיה תרעב - על שהיו מרמין להקב"ה, מהם עובדין ע"ז ומהם עובדין להב"ה, לכן ריעבן הב"ה מרוח הקדש, דכתי' ודבר ה' היה יקר בימים ההם (ש"א ג: א). | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 1 | 1 | null | null | ד"א: עצלה תפיל תרדמה (משלי שם) על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי אליהו, תפיל תרדמה - רבת' הנבואה כמד"א נפל שעריהון דפוריא. א"ר סימון כאיניש דאמ' לחבריה, הא סקא והא סילעא והא סאתא קום אכול. רבתא, ואת אמר תפיל? (דא"ר) [א"ר] דרוסה [א"ר ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק] ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו. ר' יעקב [בר' אידין] אמ' [בשם ר' יוחנן] מאה ועשרים רבוא. א"ר יוחנן, מגרת ועד אנטיפרס ששים רבוא עיירות היו, ואין לך עיירות מקוללות מהן מבית אל ויריחו. יריחו על שאררה יהושע. בית אל על שהיו עגלים של ירבעם עומדי' שם, וכתי' ויצא בני הנביאים אשר בבית אל אל אלישע (מ"ב ב: ג) [וכת' ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע (שם שם: ה)]. נביאים - אין נביאים פחות משנים. ומפני מה לא נתפרסמה נבואתם? שלא היה בה צורך לדורות. אמור מעתה, כל נבואה שלא היה צורך לדורות, לא נתפרסמה. אבל לעתיד לבא הקב"ה בא ומביאן עמו ותתפרס' נבואתם, הדא היא דכתי' ובא ה' אלקי וכל קדושיו עמך (זכריה יד: ה). ונפש רמיה תרעב - על ידי שהיו מרמין להב"ה, מהם עובדי' לע"ז ומהם עובדים להב"ה. הוא שאליהו אומר להם, עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים (מ"א יח: כא) תרעב - הרעיבן הב"ה בימי אליהו שנא', חי יי אשר עמדתי לפניו (שם יז: א). | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 1 | 2 | null | null | ד"א: עצלה תפיל תרדמה - על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי שופטיהן, תפיל תרדמה. ונפש רמיה תרעב על ידי שהיו מרמין להב"ה, מהם עובדין ע"ז ומהם עובדין להב"ה; [תרעב] הרעיבן הב"ה בריעבון בימי שופטיהן. ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 2 | 0 | null | null | [ג] הפכפך דרך איש וזר [וזך ישר פעלו] (משלי כא: ח) זה עשו הרשע שהוא מתהפך ובא על ישראל בגזירות: גנבתון, לא גנבנון. קטלתון, לא קטלנון. לא (נ') גנבת, מאן גנב עמך? לא קטלת, מאן קטל עמך? קניס להון, יזמי להון, אייתי גולגולתך, אייתי ארנונך, אייתי דימוסך. איש - זה עשו, ויהי עשו איש יודע ציד (בראשית כה: כז). וזר - שעשה עצמו זר למילה ולמצות. וזך ישר פעלו - זה הב"ה שהוא נוהג עמו במדת ישרות [ונותן לו שכרו] בעולם הזה, כפועל שהוא עושה [עם] בעל הבית באמונה. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 2 | 1 | null | null | ד"א: הפכפך דרך - אלו אומות העולם שהם מתהפכים ובאים על ישראל. גנבתון, לא גנבנון. קטלתון, לא קטלנון. לא גנבתון, מאן גנב עמכון? לא קטלתון מאן קטל עמכון? קנסין להון, מזמיין להון, אייתו גולגלתכון, אייתו ארנוניכון, אייתו דימוסא דידכון. איש - שהם באים מנח שנקרא איש שנא' איש צדיק תמים (בראשית ו: ט). וזר - שהיו עובדים ע"ז. וזך ישר פעלו - זה הב"ה שהוא נוהג עמהם במדת ישרות [ונותן להם שכרם] בעולם הזה, כפועל שהוא עושה עם בעל הבית באמונה. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 2 | 2 | null | null | ד"א: הפכפך דרך איש וזר - אלו ישראל, שנא' כי דור תהפוכות המה (דברים לב: כ). איש - ואיש ישראל נגש ביום ההוא (ש"א יד: כד). וזר - שעשו עצמם כאלו זרים להב"ה. וזך ישר פעלו - זה הב"ה שהוא נוהג עמהם במדת ישרות בעולם הזה [ונותן להם שכרם משלם לעתיד לבא]. אמר הב"ה בני סרבנין הן, הפכנין הן, טרחנין הן, מה אני עושה להם. לכלותן א"א, להחזירן למצרים א"א, להחליפן באומה אחרת א"א, הריני מייסרן בייסורין בעולם הזה, וקונסן ברעבון בימי שופטיהם, הה"ד ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 3 | 0 | null | null | [ד] ר' יהודה בר' סימון פתח: ויאמר אסתירה פני מהם (דברים לב: כ) אמר ר' יהודה בר' סימון, לבן מלכים שהיה יוצא לשוק, מכה ולא לוקה, מבזה ולא מתבזה. והיה עולה אצל אביו בטרוניא. אמר לו אביו, מה את סבור בכבודך אתה מתכבד? אין אתה מתכבד אלא בכבודי. מה עשה? הפליג דעתו ממנו ולא היה בריה משגחת בו. כך ישראל בשעה שיצאו ממצרים. נפלה אימתן על בני העולם, שנאמ' שמעו [עמים ירגזון אז נבהלו] אלופי אדום תפול עליהם אימתה (שמות טו: יד - טז). כיון שבאו ישראל לידי עבירות ומעשים רעים אמר להם הב"ה (בכבודכם) [מה] אתם סבורים [שבכבודכם] אתם מתכבדי'? [אין אתם מתכבדין] אלא בכבודי. מה עשה? הפליג דעתו מהם. באו עמלקיים ונזדווגו עמה' שנא' [ויבא עמלק (שם יז: ח) ובאו כנענים שנא'] וישמע הכנעני מלך ערד (במדבר כא: א). אמ' הב"ה, אין בכם אמונה של ממש, אין אתם מאמינים בדבריכם שנא' כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם (דברים שם). אתה מוצא בשעה שהיו (ישרא"ל) הנביאים מברכין את ישראל לא פתח א' מהם את פיו ואמר אמן, עד שעמד ירמיהו ואמר אמן, הדא היא ויענו ויאמרו אמן י"י אין כת' כאן, אלא ואען ואומר אמן (ירמיה יא: ה). אמר הב"ה, בני הפכנין הם, סרחנין הם, [סרבנין הם. לכלותן א"א, להחזירן למצרים א"א, להחליפן באומה אחרת א"א. הריני מייסרן בייסורים בעולם הזה, וקונסן ברעבון בימי שופטיהם, הה"ד ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ]. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 4 | 0 | null | null | [ה] ר' נחוניא פתח: כשועלים בחרבות [נביאיך ישראל היו] (יחזקאל יג: ד) מה השועל הזה יושב ומצפה בחרבה בשעה שהוא רואה אדם לאי זה צד הוא בורח, כך כשועלים בחרבות. כך לא עליתם בפרצות (שם שם: ה) כמשה. ולמה היה משה דומה? לרועה יפה שנפרץ גדר צאנו בערב שבת עם חשיכה, ועמד וגדרה ונשתייר שם פרצה אחת ועמד בתוכה. בא ארי ועמד כנגדו. בא זאב ועמד כנגדו. אבל אתם לא עליתם בפרצות כמשה, שאלו עליתם בפרצות כמשה הייתם יכולים לעמוד [במלחמה] ביום אף י"י (שם). ואת אלימלך כד אתת עקתא לדרך שבקתנון ואזלת לך, וילך איש מבית לחם יהודה. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 5 | 0 | null | null | [ו] אלופינו מסובלים [אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו] (תהלים קמד: יד) ר' יוחנן אמר, אלופינו מבלי' אין כתיב כאן אלא אלופינו מסובלים - בשעה שהקטנים סובלים [את הגדולים] אין פרץ אין פרצה של פורענות, כמא דאתמר ותפרץ בם מגפה (תהלים קו: כט). ואין יוצאת - אין יציאה שלפורענות, כמא דאת אמר ואש יצאה מאת י"י (במדבר טז: לה). ואין צוחה - אין צוחה שלפורענות, כמא דאת אמר וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם (שם: לד). ריש לקיש מסריס קרייה, אלופינו מסובלים אל תהי קורא כן אלא אלופינו מסובלים - בשעה שהגדולי' סובלים את הקטנים, אין פרץ - אין פרצה של גלות, כמא דאת אמר ופרצים תשאנה אשה נגדה (עמוס ד: ג) ואין יוצאת - אין יציאה של פורענות, כמד"א שלח מעל פני ויצאו (ירמיה טו: א). ואין צוחה - אין צווחה שלפורענות, כמא דאת אמר וצוחת ירושלים עלתה (ירמיה יד: ב). ר' לוליאנוס בר טברוס [בשם ר' יצחק] אמר בשעה שהגדולים סובלים את הקטנים, והקטנים את הגדולים, אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו. אין פרץ - לא של פורענות ולא של גלות. ואין יוצאת - לא של פורענות ולא של גלות. [ואין צוחה - לא של פורענות ולא של גלות]. ר' הונא בשם ר' יוסף אומר, בשעה שהקטנים סובלים את הגדולים, ואין הגדולים נושאין משוי של קטנים, עליהם הוא אומר י"י במשפט יבא עם זקני עמו ושריו (ישעיה ג: יד). ואת אלימלך כד אתא עקתא לדרך שבקתנון ואזלת לך, [וילך איש מבית לחם יהודה]. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 6 | 0 | null | null | [ז] ויהי בימי שפוט השופטים. [ר' תנחומא [בשם] רבי חייא רבא, ור' ברכיה בשם] ר' אלעזר, זה מדרש עלה בידינו מן הגולה כל מקום שנ' ויהי [בימי] צרה ר' שמואל בר נחמני אמ' חמשה הן. ויהי בימי אמרפל (בראשית יד: א) מה צרה היתה שם? עשו מלחמה (שם: ב) לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה, ובשבילו היה המלך זקוק למדינה. פעם אחת באו [הברבריין] ונזדווגו [לו]. ואמר ווי, שאין המלך כמות שהיה. כך העולם לא נברא אלא בזכות אברהם, הה"ד ויבוא אל עין משפט היא קדש (שם: ז). א"ר אחא, לא באו אלא לסמות גלגל עינו של עולם. עין שעשתה מידת הדין בעולם, אתם מבקשין לסמותה. היא קדש - א"ר אחא, הוא כת', הוא שקידש שמו של הקב"ה בכבשן האש. וכיון שבאו אותן המלכים ונזדווגו [לו], התחילו הכל צוחין ווי, ויהי בימי אמרפל. ויהי בימי אחז (ישעיה ז: א) מה צרה הייתה [שם]? ארם מקדם ופלשתים מאחור וגו' (שם ט: יא). לבן מלכים שנזדווג פירגונו להמיתו. אמ', [אם] אני הורגו, הריני מחוייב מיתה למלך, אלא הריני מושך מניקתו ממנו, ומעצמו הוא מת. כך אמ' אחז, אם אין גדיים אין [תיישים, אם אין תיישים אין צאן], אם אין צאן, אין רועה. היה סבור בדעתו לומר, אם אין קטנים אין גדולים, [אם אין גדולים אין] תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים, אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, והקב"ה מסלק שכינתו מישר', הה"ד צור תעודה, חתום תורה בלמודי (שם ח: טז). ר' הונא בשם ר' אלעזר, למה נקרא שמו אחז? שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות. ר' יעקב ב"ר אבהו בשם ר' אחא, אמ' ישעיה, וחיכיתי לי"י המסתיר פניו מבית יעקב וקיויתי לו (שם: יז) אין לך שעה [קשה] מאותה שעה שכת' בה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא (דברים לא: יח) מאותה שעה קיויתי לו, כי לא תשכח מפי זרעו (שם שם: כא), ומה הועיל לו? הנה אנכי והילדים אשר נתן לי י"י לאות ולמופת בישר' (ישעיה ח: יח), וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו? אלא כיון שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, התחילו הכל צווחין ווי, ויהי בימי אחז. ויהי בימי יהויקים (ירמיה א: ג) מה צרה הייתה שם? ראיתי את הארץ והנה תוהו ובהו (שם ד: כג). למלך ששלח פרוסדוגמא שלו למדינה, מה עשו בני המדינה? נטלו אותה וקרעו אותה [ושרפו אותה באש], אמרו אוי לנו כשהרגיש המלך דברים הללו, כדכת' ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה, יקרעה בתער (ירמיה לו: כג). כיון שראו, התחילו הכל צווחין ווי, ויהי [בימי] יהויקים. ויהי בימי אחשורוש (אסתר א: א) מה צרה הייתה? להשמיד להרוג ולאבד [את כל היהודים] (שם ג: יג). למלך שהיה לו כרם ונזדווגו [לו] שלשה שונאים. הראשון התחיל מקטף בעוללות, השני התחיל מזנב באשכולות, והשלישי מעקר בגפנים. כך פרעה הרשע אמ', כל הבן הילוד [היאורה תשליכוהו] (שמות א: כב). נבוכד נצר אמ', החרש והמסגר אלף (מ"ב כד: טז). [ר' ברכיה בשם ר' יהודה, החרש אלף, והמסגר אלף. ורבנן אמרי, כלן אלף. ר' שמואל בר יצחק אמ', אלו הבליוטין. ר' יהודה בר' סימון אמ', אלו] תלמידי חכמים. המן ביקש לעקור את כל הביצה. אמ', אנא זבינתיה בבינותא באין להשמיד להרוג ולאבד (אסתר ג: יג). כיון שראו הכל התחילו צווחין ווי, ויהי בימי אחשורוש. ויהי בימי שפוט השופטים. מה צרה הייתה? ויהי רעב בארץ. למדינה שהייתה חייבת לפייס את המלך, שלח גבאי טמיון לגבותה, מה עשו בני המדינה תלו אותו וגבו אותו, ואמרו מה שרצה לעשות לנו עשינו לו. וכן היה אחד מישר' הולך אצל הדיין והיה הדיין מבקש להלקותו, והיה מלקה את הדיין. אמ' מה שביקש לעשות לי עשיתי לו. כך אוי לדור ששופט את שופטיו, ויהי בימי שפוט השופטים. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 6 | 1 | null | null | ר' שמעון [בר בא] או' בשם רבי יוחנן, כל מקום שנ' ויהי, משמש צרה ושמחה, שאם צרה - אין צרה כיוצא בה, ואם שמחה - אין שמחה כיוצא בה. אתא ר' שמואל בר נחמני עבדא פליגא, כל מקום שנ' [ויהי -] צרה, והיה - שמחה. התיבון לה, הכתי' ויהי אור (בראשית א: ג)? אמ' להם אף היא אינה שמחה, שלא זכו העולם להשתמש לאותה אורה [דאמ' ר' יהודה בר' סימון, אותה האורה] שברא הקב"ה ביום ראשון היה אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו. כיון שראה הקב"ה דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, עמד וגינזה ותיקנה לצדיקים לעתיד לבא. ומניין שגינזה? שנ' וימנע מרשעים אורם (איוב לח: טו) ומניין שגינזה לצדיקים לעתיד לבא? שנ' וארח צדיקים כאור נוגה, הולך ואור עד נכון היום (משלי ד: יח). התיבון ליה, והכתי' ויהי ערב ויהי בקר [יום אחד] (בראשית א: ה)? אמ' להם, אף [היא] אינה שמחה, שכל מה שברא הקב"ה ביום ראשון עתיד לכלות, שנ' כי שמים כעשן נמלחו, והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא: ו). התיבון [ליה, והכתי'] יום שלישי (בראשית א: יג) ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי (שם: יט) יום שישי (שם: לא)? אמ' להם, כל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון החרדל צריך למתקן, החיטין צריכין לטחנן, התורמוסין צריכין למתקן. התיבון ליה, והכתי' ויהי י"י את יוסף, ויהי איש מצליח (שם לט: ב)? אמ' להו, אף הוא אינה שמחה, שנתגרה בו הדוב. התיבון ליה, ויהי ביום כלות משה (במדבר ז: א)? [אמ' להן,] אף היא [אינה] שמחה [שבו נגנז בית המקדש, שנ' ולא יכל משה לבא אל אהל מועד (שמות מ: לה)]. התיבון ליה, והכת' ויהי ביום השמיני (ויקרא ט: א)? אמ' ליה, אף היא אינה שמחה, שבו ביום מתו נדב ואביהו. התיבון ליה, והכת' ויהי י"י את יהושע (יהושע ו: כז)? אמ' להו, אף הוא אינה שמחה, שבו ביום קרע את בגדיו, שנ' ויקרע יהושע שמלותיו (שם ז: ו). התיבון ליה, והכת' ויהי כי ישב המלך בביתו (ש"ב ז: א)? [אמ' להן], אף היא אינה שמחה, שבו ביום בא נתן הנביא ואמ' לו, אתה לא תבנה הבית (מ"א ח: ט). | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 6 | 2 | null | null | אמרי ליה, אמרינן דידן, אמור לנו דידך. אמ' להם, והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול (ישעיה כז: ג), והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (יואל ד: יח) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים (זכריה יד: ח), והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו (ישעיה ד: ג). התיבון [ליה], והיה כאשר נלכדה ירושלים (ירמיה לח: כח)? אמ' להם, אף היא שמחה, שבו ביום נולד מנחם, ובו ביום בטלו ישר' איפופיסין של עונותיהם, בו ביום שחרב בית המקדש, [שנ'] תם עונך בת ציון (איכה ד: כב). | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 7 | 0 | null | null | [ח (א)] ויהי בימי שפוט השופטים אוי לדור ששפטו את שופטיהם, אוי לדור ששופטיהם צריכין להשפט, שנא' וגם אל שופטיהם לא שמעו (שופטים ב: יז). ומי היו? רב אמר, דבורה וברק היו. ר' יהושע בן לוי אמ', שמגר ואהוד היו. רב הונא אמר, דבורה ויעל היו. ר' אחא, דבורה וברק ויעל היו. שפוט אחד, השופטים שנים, הרי שלשה. (ב) ר' שאל לבוצלא, מהו דין כי זנתה אמם הובישה הורתם (הושע ב: ז) א"כ אמנו שרה זונה היתה, דאת אמר כי זנתה אמם? אמר ליה, אימתי דברי תורה מתבזין בפני עם הארץ, בשעה שבעליהן מבזין אותה. אתא ר' יעקב בר אביי בשם ר' אחא ועבדה שמועה, אימתי נעשין דברי תורה כזונות לפני עם הארץ, בשעה שבעליהן מבזי' אותם. ר' יוחנן מייתי לה מן הדא, וחכמת המסכן בזויה (קהלת ט: טז) וכי חכמתו של ר' עקיב' שהיה מסכן, ושל הלל שהיה מסכן, בזויה היתה? אלא מהו מסכן? בזוי בדבריו, כגון זה שהיה דורש, לא תטה משפט (דברים טז: יט), והוא מטה. לא תקח שוחד (שם). והוא לוקח. כל אלמנה ויתום לא תענון (שמות כב: כא), והוא מענה. שמשון הלך אחר עיניו, שנאמ' ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני (שופטים יד: ג), והוא שפט את ישראל (שם טז: לא). גדעון [עבד ע"ז שנא'] ויעש אותו גדעון לאפוד (שם ח: כז) - לע"ז. והוא שפט את ישראל. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 7 | 1 | null | null | אוי לו לדור שהוא מעול במשפט. תני ר' חייא, לא תעשו עול במשפט (ויקרא יט: טו). מלמד שהדיין שמקלקל את הדין קרוי: עול, שנואי, משוקץ, חרם, ותועבה. והב"ה קראו ה' שמות: רע, [מנאץ, מפר ברית], ממרה, מכעיס. וגורם לה' דברים שבאים לעולם: לטמא את הארץ, ולחלל את השם, ולסלק את השכינה, ולהפיל את ישראל בחרב, ולהגלותם מארצם. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 7 | 2 | null | null | אוי לדור שהוא מעול במדות. תני ר' חייא לא תעשו עול במשפט (שם: לה) [אם לדין, הרי הדין אמור, מה ת"ל לא תעשו עול במשפט?] במדה (שם), מלמד שהמודד נקרא דיין שאם שקר במדות קרוי: שנוא, עול, ומשוקץ, [וחרם, ותועבה. וגורם לחמשה דברים שיבואו לארץ: לטמא את הארץ, לחלל את השם, ולסלק את השכינה, ולהפיל את ישראל בחרב ולהגלותם מארצם]. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 7 | 3 | null | null | אוי לו לדור שמדותיו של שקר [א"ר בנאה בשם ר' הונא], אם ראית דור שמדותיו של שקר, סוף שהמלכות באה ומתגרה בו. מה טעם, מאזני מרמה תועבת י"י (משלי יא: א) מה כתי' בתריה? בא זדון ויבא קלון (שם). ר' ברכייא בשם ר' אבא [בר כהנא], האזכה במאזני רשע (מיכה ו: א) איפשר דור שמדותיו של שקר זכאי, אלא ובכיס אבני מרמה (שם). [א"ר לוי], אף משה רמזה לישראל בתורה, לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן (דברים כה: יד). ואם עשית כן, סוף שהמלכות באה ומתגרה בו. מה כתי' תמן? [כי תועבת י"י כל עושה אלה כל עושה עול (שם: טז) וכתי' בתריה] זכור את אשר עשה לך עמלק (שם: יז). (ג) אמר ר' לוי, ברכות מברכות בעליהן, והקללות מקללות לבעליהן. הברכות מברכו' לבעליהן, אבן שלימה וצדק יהיה לך (שם: טו) אם עשית כן אמר הב"ה, יהיה לך. והקללות מקללות לבעליהן, לא יהיה לך [בכיסך אבן ואבן] (שם: יג). אמר הב"ה אם בקשת לעשות גדולה חייך אפי' קטנה אין מספיקין בידיך לעשות, לא יהיה לך (שם). [ודכותה לא תעשון אתי (שמות כ: כ) אמ' הב"ה, אתה בקשת לך אלהי כסף ואלהי זהב, חייך שלעץ אין מספיקין בידו של אותו רשע לעשות, לא תעשון (שם)]. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 8 | 0 | null | null | [ט (ד)] ויהי רעב בארץ עשרה רעבון באו לעולם: אחד בימי אדם הראשון, שנ' ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג: יז), ואחד בימי למך, שנ' מן האדמה אשר אררה י"י (שם ה: כט), ואחד בימי אברהם, שנ' ויהי רעב בארץ וירד אברם (שם יב: י), ואחד בימי יצחק, שנ' ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון (שם כו: א), ואחד בימי יעקב, שנ' כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ (שם מה: ו), ואחד בימי אליהו, שנ' חי י"י אשר עמדתי לפניו [אם יהיה השנים האלה טל ומטר] (מ"א יז: א), ואחד בימי אלישע שנ' ויהי רעב גדול בשומרון (מ"ב ו: כה), ואחד בימי דוד שנ' ויהי רעב בימי דוד שלש שנים (ש"ב כא: א), ואחד בימי שפט השופטים. ואחד שהוא מגלגל ובא לעולם, הה"ד והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים (עמוס ח: יא). ר' חונא בשם ר' ירמיה אמ' בשם ר' שמואל בר' יצחק, עיקר אותניטייה שלהם היה ראוי לבא בימי שאול, ולא היה ראוי לבא בימי דוד. אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה ולא יכול לעמוד בו, גלגלו הב"ה והביאו בימי דוד. על ידי שהיה דוד גרופית של זית, והיה יכול לעמוד בו, גלגלו הב"ה והביאו בימי דוד. מתלא אמרין, שלו חטייה ויוחנה משתלמא. כך כולם לא באו בבני אדם שפופין, אלא בבני אדם גבורין, שהיו יכולין לעמוד בהן. ר' חייא רבה בשם ר' שמעון בן אלעזר, [לזגג] עהיתה בידו קופה מלאה כוסות דיוטריטון, וכיון שהיה מבקש לתלות את קופתו, היה מביא יתד ותוקעה, ואחר כך תולה את קופתו. כך כולם לא באו בבני אדם שפופין אלא בבני אד' גבורין. ר' ברכייה הוה קרי עליהון, נותן ליעף כח (ישעיה מ: כט). ר' ברכייה [בשם ר' חלבו], אומ' שנים [באו] בימי אברהם. ר' חונא בשם ר' אחא, אחד בימי למך ואחד בימי אברהם. רעב שבא בימי אליהו, רעב של בצורת היה, שנת עבדה, שנת לא עבדה. אבל רעב שבא בימי אלישע, רעב של מהומה היה, עד היות ראש חמור בשמונים כסף (מ"ב ו: כה). רעב שבא בימי שפט השופטים, ר' הונא בשם ר' דוסא, ארבעים ושתים סאים היו, ונעשו ארבעים ואחת. והתני, לא יצאו ישראל לחוצה לארץ אלא אם כן היו סאתים הולכות בשקל. אמ' ר' שמעון בן גמליאל, אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל בזמן שהוא מוצא ליקח, אפילו סאה בשקל, לא יצאו ישראל לחוצה לארץ. והא תני בשעת דבר ובשעת מלחמה כנס את הרגל, ובשעת הרעבון פזר את הרגל. ולמה נענש? על ידי שהשפיל לבן של ישראל עליהם. משל לבולווטוס שהיה שרוי במדינה, והיו בני המדינה בטוחים עליו שאם יבא שנת בצורת [שהוא יכול לפרנס את המדינה עשר שנים. וכיון שבאת שנת בצורת,] והיתה שפחתו עומדת בסירקי וקופתה בידה. והיו בני המדינה אומרים, זהו שהיינו בטוחים עליו ואומרים, אם תבא שנת בצורת שהוא יכול לפרנסנו עשר שנים, והרי שפחתו עומדת בסירקי וקופתה בידה. כך אלימלך היה מגדולי הדור ומפרנסי את הצבור, וכיון שבאו שני רעבון אמר, עכשיו כל ישראל מסובבין על פתחי, זה בא בקופתו וזה בא בקפיפו. מה עשה? עמד וברח לו מפניה', הה"ד וילך איש [מבית לחם יהודה]. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 9 | 0 | null | null | [י (ה)] [וילך איש] גרדום. א"ר אבהו בא וראה כמה חיבב הכתוב ביאתה של ארץ ישראל יותר מיציאתה, להלן כתיב, סוסיהם חמוריהם גמליהם (עזרא ב: סז). ברם הכא וילך איש - גרדום. להלן, על ידי שהיו באים מחוצה לארץ, ייחס הכת' את ממונם. ברם הכא, על ידי שהיו יוצאים מארץ ישראל לחוצה לארץ, לא ייחס הכתוב את ממונם, לכך כתי' וילך איש - גרדום. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 9 | 1 | null | null | לגור בשדה מואב א"ר לוי כל מקום שאת מוצא שדה - עיר, עיר - מדינה, מדינה - אפרכייא. שדה - עיר: ענתות לך על שדך (מ"א ב: כו), עיר - מדינה: (שנא') עבור בתוך העיר בתוך ירושלם (יחזקאל ט: ד). מדינה - אפרכיא: שבע ועשרים ומאה מדינה. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 0 | 9 | 2 | null | null | הוא ואשתו ושני בניו הוא עיקר, ואשתו טפלה, ובניו טפלין להן. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 0 | 0 | null | null | ושם האיש אלימלך (רות א: ב) א"ר סימון [בשם ר' יהושע בן לוי ור' חמא אבויה דר' הושעיא בשם ר'], לא ניתן דברי הימים אלא לדרש הה"ד (דהי"א ד: כא - כג), בני שלה בן יהודה, ער אבי לכה - אב ב"ד של ליכה. ולעדה אבי מרשה - אב ב"ד של מרשה. ומשפחות בית עבודת הבוץ - זו רחב הזונה שהטמינה את המרגלים בפשתי העץ, שנא' ותטמנם בפשתי העץ (יהושע ב: ו). ר' יהושע בר סימון אמר, בכיסמון היתה עסוקה. לבית אשבע - שנשבעו לה המרגלים, שנא' ועתה השבעו נא לי בי"י (שם: יב). ויוקים - שקיימו לה את השבועה, שנא' ויבאו הנערים המרגלים ויוציאו [את רחב וגו'] (שם ו: כג) מה תלמוד לומ', ואת כל משפחותיה הוציאו (שם)? תני ר' שמעון בן יאחי, שאם היו במשפחותיה מאתים אנשים והלכו ונדבקו במאתים משפחות, כלם ניצולו בשבילה. ואנשי כוזבא - שכיזבה למלך יריחו, ותאמר כן באו אלי האנשים ולא ידעתי מאין המה (שם ב: ד). ויואש - שנתייאשה מן החיים. ושרף - שהתקינה עצמה לשריפה אשר בעלו למואב - שבאת ועילת במעשיה הטובים לפני אביה שבשמים. וישובי לחם - שראתה ונדבקה בישראל שקבלו את התורה שנקראת לחם, שנאמ' לכו לחמו בלחמי (משלי ט: ה). והדברים עתיקים [ר' אייבו אמר,] הדברים הללו נאמרו מעתיקו של עולם. ר' יודה בר' סימון אמר, הדברים הללו אמורים [כאן] ומפורשים במקום אחר. המה היוצרים - אלו המרגלי', וישלח יהושע בן נון מן השטים [שנים אנשים מרגלים] חרש לאמר (יהושע ב: א). ר' יהודה אומר, כלי נגרות היו בידם, מרגלים חרש לאמר (שם). ר' נחמיה אומר, כלי קדרות היו בידם, מקדרים חרש לאמר (שם). תני ר' שמעון בן יאחי. חרש - כמשמעו. אמר להם, עשו עצמיכם כחרשים ואתם עומדים על אופנייא שלהם. תני משום ר' מאיר מתוך שאתם עושים עצמיכם כחרשים, אתם עומדים על אופנייא שלהם. תני משום ר' אלעזר בן יעקב מתוך שאתם חורשין בהם, אתם עומדי' על רזיהם. ויושבי נטעים - שהיו בקיאים בנטיעה. וגדרה - שהטמינה אותם אחורי הגדר, ותאמר להם ההרה לכו [פן יפגעו בכם הרדפים, ונחבתם שמה שלשת ימים עד שוב הרודפים] (שם: טז). ויש אומרים, ששרתה שכינה עליה עד שלא יכנסו ישראל ליריחו, שאלולא כן, מנין היתה יודעת שהם חוזרים לשלשת ימים. עם המלך במלאכתו ישבו שם - ר' נחמיא אמר, זה בניה ויהוידע שנטפלו עם המלך שלמה בבנין בית המקדש. ר' אביי אמ', זה [יהוידע הכהן] שנטפל עם המלך יואש בבדק הבית. ר' יודה אמר, זה בניה שנטפל עם המלך בבנין הבית. ור' ירמיה אמר, זה ירמיה ויחזקאל שפייסו להב"ה שלא להחריב את הבית. עשרה כהנים ונביאים עמדו מרחב הזונה, אלו הן: ירמיה, חלקיה, שריה, מעשיה, חנמאל, שלום, נריה, ברוך, יחזקאל, בוזי. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 1 | 0 | null | null | ר' שמואל [בר נחמן] פתר קרייה בדוד. [בני שלה בן יהודה, ער] אבי לכה - אב ב"ד [של לכה. ולעדה אבי מרשה - אב ב"ד של מרשה]. ומשפחות (יעבץ) בית עבודת הבוץ - זה דוד שהיה עסוק בפרכות, הדא הוא דכתי' ויך אלחנן בן יערי אורגים בית הלחמי (ש"ב כא: יט). אלחנן - שחננו הב"ה. בן יערי - שהיה גדל ביער. אורגים - שהיה עסוק בפרכות. ד"א: אורגים - זו סנהדרין שהיתה גוררת עמו בדברי תורה. ד"א: שהיתה מעלה הלכה [לפניו] והוא אורגה. לבית אשבע - שנשבע לו הב"ה, שנא' כרתי ברית לבחירי [נשבעתי לדוד עבדי] (תהלים פט: ד). ויוקים - שקיים לו את השבועה, שנא' נשבע י"י לדוד אמת לא ישוב ממנה (תהלים קלב: יא). ואנשי כוזבא - [ר' עזריה ור' יוחנן בן חגי,] ר' יצחק בר מריון [בשם ר' יוסי בר' חנינא] (אמר), רובה של סנהדרין משל יהודה היה, שנא' חכלילי עינים מיין (בראשית מט: יב), וכת' והיה אם מעיני העדה (במדבר טו: כד). [ולבן שנים מחלב (בראשית מט: יב) שהיו סודרין את ההלכה כשנים עד שהיו מוציאין אותה בנקיון כחלב]. ויואש - שנתיאש מן החיים, שנא' תהי נא ידך בי ובבית אבי (דהי"א כא: יז). ושרף - שהזכיר מעשה שרופים, י"י אלקי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם (שם כט: יח). אשר בעלו למואב - אשר בא מרות המואביה. וישובי לחם - שהוא מבית לחם. והדברים עתיקים - אמ' ר' סימון, הד"א ויעתק משם ההרה (בראשית יב: ח) המעתיק הרים (איוב ט: ה), ויעתק צור ממקומו (שם יח: ד), שאמר עזרא וכתב זה הייחוס שבדברי הימים, ועתקו בזה המקום והדברים הללו סתומים כאן, ומפורשי' במקום אחר. המה היוצרים - זה בעז ורות. ויושבי נטעים - זה שלמה המלך והזקנים, שהיו דומים לנטע חכמה, והוא בחכמה ובמלכות. וגדרה - זו סנהדרין, שהיו יושבים לפניו על שבעים קתדראות עשויים כגדר, וגודרין דברי תורה. עם המלך במלאכתו ישבו שם - מנין אתה אומר שלא מתה רות המואביה עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן דינן של זונות? שנא' עם המלך במלאכתו ישבו שם, ואומר וישם כסא לאם המלך (מ"א ב: יט) - זו בת שבע. ותשב לימינו (שם) - זו רות המואביה. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 2 | 0 | null | null | ר' חמא [בר חנינא] פתר קרייה במשה. ויוקים - על שם קומה י"י ויפוצו אויביך (במדבר י: לה). ואנשי כוזבא - שעשו דבריו של הקב"ה כאלו כזבים, למה י"י יחרה אפך בעמך (שמות לב: יא). ויואש - שנתיאש מן החיים, ועתה אם תשא חטאתם [ואם אין מחני נא] (שם: לב). ושרף - שהזכיר מעשה שרופים, זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך (שמות לב: יג). אשר בעלו למואב - שבא ועילה במעשיו לפני אביו שבשמים. וישובי לחם - שעלה למרום ושבה את התורה, על שם עלית למרום שבית שבי (תהלים סח: ט). והדברים עתיקים - אפי' דברים שנעתקו מהם, כמד"א ויעתק משם ההרה (בר' שם), החזירן הב"ה למקומן, הה"ד ויאמר י"י אל משה פסול לך שני לוחות אבנים [כראשונים] (שמות לד: א). המה היוצרים - ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר, אלו נפשותיהן של צדיקים, שבהן נמלך הב"ה וברא את עולמו. ד"א: המה היוצרים - ע"ש וייצר י"י אלקים את האדם (בראשית ב: ז). ויושבי נטעים - על שם ויטע י"י אלקים גן בעדן מקדם (שם: ח). וגדרה - על שם אשר שמתי חול גבול לים (ירמיהו ה: כב). עם המלך במלאכתו ישבו שם - עם המלך מלכי המלכי' הב"ה ישבו נפשותיהן של צדיקים שבהם נמלך הב"ה וברא את עולמו. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 3 | 0 | null | null | ד"א: ויוקים - זה אלימלך. ואנשי כוזבא - שעשה דבריו של הב"ה כאלו כזבים. ד"א: ואנשי כוזיבא - אלו בניו שהיו מכוזבים. ויואש - שנתיאשו מן החיים. ד"א: ויואש - שנתיאשו מארץ ישראל. ושרף - ששרפו את בניהם ואת בנותיהם לע"ז. ד"א: ושרף - ששרפו את התורה. ר' מנחמא [ור' סודר בשם ר' אחא] אמרי, וכי שרפוה? אלא ללמדך שכל המבטל דבר אחד מן התורה כאלו שורפה. אשר בעלו למואב - שנשאו נשים מואביות. ד"א: אשר בעלו למואב - שהניחו ארץ ישראל והלכו ונסתפחו בשדה מואב. וישובי לחם - זו נעמי ששבה לבית לחם. והדברים עתיקי' - כבר אמר כל אחד ואחד מפורש בפני עצמו. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 4 | 0 | null | null | ושם האיש אלימלך (רות א: ב) ר' מאיר היה דורש שמות. ר' יהושע בן קרחא היה דורש שמות. ושם האיש אלימלך - [שהיה אומר,] אלי תבוא מלכות. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 4 | 1 | null | null | ושם אשתו נעמי שהיו מעשיה נאים ונעימים. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 4 | 2 | null | null | ושם שני בניו מחלון וכליון מחלון - שנמחו מן העולם. וכליון - שכלו מן העולם. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 4 | 3 | null | null | אפרתים ר' יהושע בן לוי אמר, פלטונא. ר' מנחמא אמר, יוגיטסטטי. ד"א אפרתים א"ר פנחס, מאותה עטרה שנתעטר אפרים מיעקב אבינו בשעת פטירתו מן העולם. אמר לו, אפרים בני, ראש השבט, ראש הישיבה, המעולה והמשובח בבני יהא נקרא על שמך, בן תוחו בן צוף אפרתי (ש"א א: א), ודוד בן איש אפרתי (שם יז: יב), וירבעם בן נבט אפרתי (מ"א יא: כו), מחלון וכליון אפרתים (מחלון וכליון). | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 5 | 0 | null | null | ויבאו שדה מואב ויהיו שם בתחלה באו להם לעיירות ומצאו [אותן פרוצין בעבירות, ואחר כך באו לכרכין ומצאו] אותם דחוקי' במים, ואח"כ באו להם לעיירות, הה"ד ויבאו שדה מואב ויהיו שם. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 6 | 0 | null | null | וימת אלימלך איש נעמי (רות א: ג) תני הכל מת והכל למיתה, ואשרי אדם שיצא בשם טוב מן העולם. מת האיש, מי מחסרו? אשתו, וימת אלימלך איש נעמי. מתה אשתו, מי מחסרה? אלא בעלה. ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל (בראשית מח: ז). א"ר יוחנן, עלי מתתה של רחל. אמר יעקב אבינו קשה היא עלי מתתה של רחל, מכל הצרות הבאות עלי. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 7 | 0 | null | null | ר' יודן בשם ר' שמעון בן יהוצדק, גילים גילים וחבורות חבורות הקב"ה מביא לעולם, מת אחד מן הגיל, ידאג כל הגיל. א' מן החבורה, תדאג כל החבורה, דא"ר שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן, ארכיות ארכיות הן, ואין אחד מהם נכנס לתוך ארכי של חבירו, ואפי' מלא נימא. ר' אלעזר אמר, דאמרין לר' יוחנן, בחלום של בת כנה דוחקה. א"ר יוסי בר חלפתא, מימי לא קראתי לביתי ביתי ולאשתי אשתי אלא לבתי אשתי, ולאשתי בתי. ומימי לא קראתי לשורי שורי ולשדי שדי, אלא לשורי שדי ולשדי שורי. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 7 | 1 | null | null | ותשאר היא ושני בניה א"ר חנינא [בריה דר' אבהו,] נעשית שירי נחמה. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 8 | 0 | null | null | וישאו להם נשים מואביות (רות א: ד) תני בשם ר' מאיר, לא גיירום ולא הטבילום ולא הניחו את ההלכה לחדש, לא נענשו עליה: עמוני (דברים כג: ד) - ולא עמונית, מואבי (שם) - ולא מואבית. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 8 | 1 | null | null | שם האחת ערפה שהפכה עורף לחמותה. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 8 | 2 | null | null | ושם השנית רות שראתה דברי חמותה. ר' ביבי בשם ר' ראובן, רות וערפה בנותיו של עגלון היו, הה"ד דבר סתר לי אליך המלך [ויאמר הס וגו'. וכתב ואהוד בא אליו וגו' ויאמר אהוד דבר אלקים לי אליך] ויקם מעל הכסא (שופטים ג: יט - כ). אמר הב"ה, אתה קמת מכסאך ופסעת שלש פסיעות בשביל כבודי, חייך שאני מעמיד ממך בן יושב על כסאי, [שנ'] וישב שלמה על כסא י"י (דהי"א כט: כג). א"ר יודן, קל וחומר הדברים, עגלון היה בנו של בלק, ובזכות שבעה מזבחות שבנה לרעה, זכה ויצאה ממנו רות, הבונה מזבח לטובה על אחת כמה וכמה. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 9 | 0 | null | null | וישבו שם כעשר שנים ר' יודן בר סימון, בכל מקום שנא' כעשר, כעשרים, כשלשים, כארבעים, או חסר או יתר. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 9 | 1 | null | null | וימותו גם שניהם מחלון וכליון (רות א: ה) [ר' חנינא ור' יהושע ב"ר אבין ורבי זכריה חתניה דר' לוי בשם] ר' לוי, לעולם אין בעל הרחמים פורע מן הנפשות תחלה. וממי את למד? מאיוב, שנא' ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם (איוב א: יד). א"ר סמא ב"ר חנינא, הראה להם הב"ה מעין דוגמא של עולם הבא, כד"א ונגש חורש בקוצר (עמוס ט: יג). ותפול שבא ותקחם (איוב א: טו). א"ר אבא בר כהנא, יצאו מכפר קורנוס והלכו כל האוכל [עד] מגדל צבעים, ומתו שם. ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך (שם: טו - יז) ר' הונא אמר, רק מיעוט, עוד הדא משובר ומלוקה. א"ר יודן, לבדי להגיד לך (שם), אף הוא כששמע בשורתו מיד מת. עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים (שם: יז). א"ר שמואל [בר נחמן], כיון ששמע איוב כן, התחיל מגייס חיילותיו למלחמה. אמר, כמה חיילות אני יכול לחייל, כמה גייסות אני יכול לגייס. והאומה הבזוייה שבעולם, הן ארץ כשדים זה העם לא היה (ישעיה כג: יג), הלואי לא היה בא ליתן אימתו עלי. וכיון שאמרו לו, אש אלקים נפלה מן השמי' (איוב א: טז) אמר, מן השמים היא מה אני יכול לעשות, ואדום לא אצא פתח (שם לא: לד). באותה שעה ויקח לו חרש להתגרד בו (שם ב: ח). אף במצרים כך. ויך גפנם ותאנתם (תהלים קה: לג). ואח"כ, ויסגר לברד בעירם [ומקניהם לרשפים] (שם עח: מח). ואחר כך, ויך כל בכור במצרים (שם: נא). ואף בנגעים כך. בתחלה היו באים על בתיו. אם חזר בו, טעונין הן חליצה, שנאמר [וצוה] הכהן וחלצו [האבנים] (ויקרא יד: מ). ואם לאו, [טעונין] נתיצה, ונתץ את הבית (שם: מה). ואח"כ באים על בגדיו. אם חזר בו, טעונין קריעה, וקרע אותו מן הבגדים (שם יג: נו). ואם לאו, טעונין שריפה, ושרף את הבגד (שם: נב). ואחר כך הן באין על גופו, אם חזר בו יצא, ואם לאו, בדד ישב [מחוץ למחנה מושבו] (שם: מו). ואף במחלון וכליון כך. בתחלה מתו סוסיה', חמוריהם, גמליהם. ואח"כ וימותו גם שניהם מחלון וכליון. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 9 | 2 | null | null | ותשאר האשה אמר ר' חנינא בשם ר' אבהו, נעשית שיורי שיורים. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 10 | 0 | null | null | ותקם היא וכלותיה ותשב משדי מואב כי שמעה [בשדה מואב] (רות א: ו) ממי שמעה? מן הרוכלים המחזירין בעיירות. ומה שמעה? כי פקד י"י את עמו [לתת להם לחם]. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 10 | 1 | null | null | כת' אחד אומר, כי לא יטוש י"י את עמו ונחלתו לא יעזוב (תהלים צד: יד), וכתוב א' אומ', כי לא יטוש י"י את עמו בעבור שמו הגדול (ש"א יב: כב). א"ר שמואל בר נחמן, פעמים שהוא עושה בעבור עמו ונחלתו, ופעמים שהוא עושה בעבור שמו הגדול. א"ר איבו, כשישראל זכין בעבור עמו ונחלתו, וכשאין ישראל זכין בעבור שמו הגדול. דרבנן אמרי, בארץ ישראל, בעבור עמו ונחלתו. בחוצה לארץ, בעבור שמו הגדול. א"ר ראובן, לעולם הוא עושה בעבור שמו הגדול, למעני למעני אעשה (ישעיה מח: יא). | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 11 | 0 | null | null | ותצא מן המקום אשר היתה שמה (רות א: ז) ותצא. וכי לא יצתה משם אלא היא? [והלא] כמה גמלים [יצאו], כמה חמורים [יצאו], ואת אמר ותצא? ר' עזריא בשם ר' יודא בר סימון, [ר' חנין בשם ר' שמואל בר רב יצחק,] הגדול שבעיר הוא זיוה, הוא הדרה, הוא שבחה. [פנה משם, פנה זיוה, פנה הדרה, פנה שבחה]. ודכותה: ויצא יעקב מבאר שבע (בראשית כח: י) וכי לא יצא משם אלא הוא? כמה גמלי' יצאו כמה חמרים [יצאו], ואת אמר ויצא? ר' עזריא [בשם ר' יהודה בר סימון, ר' חנין בשם ר' שמואל בר רבי יצחק, גדול שבעיר, הוא זיוה, הוא הדרה, הוא שבחה. פנה משם, פנה זיוה, פנה הדרה פנה שבחה]. ניחה תמן שלא היתה שם אלא אותה צדקת. ברם הכא לא היה שם יצחק? (ל"ד) א"ר זעירא, לא דומה זכות צדיק א' לזכות של שני צדיקים. | null | null | null | null | null | null | null | null |
|
he | Ruth Rabbah (Lerner) | https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI | Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971 | locked | Public Domain | null | he | true | 1 | 11 | 1 | null | null | ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה א"ר יוחנן עברו על שורת תורה והלכו בי"ט. ד"א: ותלכנה בדרך - הוצרה עליהם הדרך, והלכו בייחוד. ד"א: ותלכנה בדרך - מלמד שהלכו יחפות, והיה גופן מתפאר. ד"א: ותלכנה בדרך - היו עסוקות בהלכות גרים. | null | null | null | null | null | null | null | null |