Unnamed: 0
int64 0
42.6k
| bookname
stringclasses 9
values | siman
stringlengths 1
4
| sek
stringlengths 1
1.63k
⌀ | text
stringlengths 2
18.1k
| seif
stringlengths 1
3
| topic
stringlengths 10
32
⌀ |
|---|---|---|---|---|---|---|
42,000 | טורי זהב | תרנח | ה | דבעינן לכם משלכם. עמ"ש מזה בהלכות ציצית סימן י"ד: | ג | null |
42,001 | טורי זהב | תרנח | ו | ואשה פטורה כו'. נ"ל דעכשיו שנשים שלנו מברכין ג"כ על האתרוג. אע"פ שהם פטורים מכח שזה מ"ע שהז"ג מ"מ יש רשות להם לברך כדאי' לעיל ע"כ חייבים ליתן לזה לפי ממונם. ותו נ"ל כיון דאמרי' בגמ' מוליך ומביא לעצור רוחות רעות וטללים רעים א"כ גם היא נהנית מזה ע"כ צריכה ליתן לסיוע: | ט | null |
42,002 | טורי זהב | תרס | א | זכר למקדש. שהיו מלקטין מורביות של ערב' ובאין וזוקפין אותן בצידי המזבח וראשיהן כפופים ע"ג המזבח תקעו והריעו ותקעו בכל יום מקיפין את המזבח ואומרי' אנא ה' הושיע' נא רי"א אני והו הושיעה נא ואותו יום הז' מקיפין ז"פ. ועכשיו עושין היקף לבימ' שיש בה ס"ת דוגמת המזבח ובשבת אין אנו מקיפין לפי שאין שם לולב: | א | null |
42,003 | טורי זהב | תרס | ב | מי שאירע לו אבל כו'. בב"י הביא זה בשם כל בו וכ' עליו ודברי תימה הם למה יפסידו ההקפ' וכן נוהגין להקיף אפי' האבל עצמו עכ"ל ואנו נוהגין שלא להקיף ומו"ח ז"ל הביא ראיה שלא להקיף ממה דאי' בפ' לולב וערב' דף מ"ד דר"ל ס"ל דכהני' בעלי מומין נכנסין בין האול' למזבח כדי לצאת בערבה ור"י אמר מי יימר דבעלי מומין נכנסין דלמא דוקא תמימים וכתבו התו' דפרועי ראש דינם כבעלי מומין וא"כ לדברי ר"י אסור בפרועי ראש והאבל הוא פרוע ראש ואין זה נכון דא"כ כל מי שאינו כהן לא יקיף עכשיו דהא במקדש לא הקיפו רק הכהנים סביב המזבח דזר אסור ליכנס לשם ואפי' כהני' בעלי מומין ג"כ לא יקיפו עכשיו אלא ודאי דאין מדמין בדבר זה למקדש אלא שאנו עושין זכר למקדש ונראה קצת ליתן טעם למנהגנו שהוא כמו שיש מנהג שאין אבל מתפלל בימי' שאין בהם תחנון כמ"ש בתשו' רמ"א שטעם בזה שמדה"ד מתו ח' נגד האבל וע"כ לא נכון להיות ש"ץ אף שזה טעם חלוש ושם בתשובה הוא חולק ע"ז מ"מ כיון שנהגו כך שם זהו עצמו הטעם בכאן שכל המקיפים הם כשלוחים של שאר הקהל כנ"ל: | ב | null |
42,004 | טורי זהב | תרס | ג | שא"א הושענא בשבת. טעמם מפני התינוקות שישמעו שאומרים בשבת כמו בחול וילכו גם ליטול לולב ולא נהגו כן דכיון שאין מקיפין בשבת מתברר להם במה שאין מקיפין: | ג | null |
42,005 | טורי זהב | תרסא | א | ואח"כ ברכת סוכה. דזמן לא קאי אלא אקידוש ולא אסוכה דאף אם יום ראשון חול יצא בזמן דסוכה הלכך צריך שלא להפסיק בסוכ' בין קידוש לזמן. וכתבו הטור והמרדכי בשם ראבי"ה שאף בליל ב' י"ל זמן באחרונה כמו יקנה"ז אע"פ שהזמן אינו חוזר על ההבדלה והרא"ש הסכי' לסבר' ראשונה ובת"ה כ' דנהגינן כראבי"ה ובתשו' רש"ל סי' ס"ד כ' שקבל' בידו לנהוג כראבי"ה דב' הימים שוים הם וכן מסיק מו"ח ז"ל בשם האחרונים: | א | null |
42,006 | טורי זהב | תרסב | א | אינו מברך זמן בי"ט שני. דממ"נ יצא בזמן שאמר בראשון אף אם הוא חול דלא גרע מאלו אמרו בשעת עשיית הלולב שיצ' ול"ד לקידוש שאומר בליל ב' זמן שאותו הוא בשביל היום ולא בשביל הסוכה ואע"ג שגבי שופר אומרים זמן גם בשני ש"ה דלפעמים עיקר הקדושה ביום ב' כדאית' סי' ת"ר כנ"ל והטור הביא בסי' זה וז"ל ומכאן קשה למנהג טולטילה שאומרים ביום השני הושיענו בחגיג' יום שני דכיון שעשינו אותו קודש במ"ש קרבנות המוספים היאך עשהו חול לו' יום שני עכ"ל ונ"ל דהא א"א היום בחגיגת יום שני אלא סתם יום שני דהיינו כ"ז שהוא יום ב' אם הוא היום יושיענו היום ואם הוא למחר יושיענו למחר ועכ"פ הם מזכירים זה ביום ב' משום ספיק' דיומ' אלא דק"ל הא אתי לזלזולי ביום ב' כדאיתא בסי' שאח"ז שהביא ב"י בשם רש"י והרא"ש והר"ן דהא דאין מתחילין לקרות בספיק' דיומא בי"ט שני דלא אתי לזלזולי בקדושת היום וי"ל דדוקא בקריאת יום השני דזה קאי ודאי אחול שייך זלזולא אבל במ"ש בתפל' שיושיענו בחגיגת יום שני אין בו זלזול ויום ב' שלו י"ט שלנו קאמר שאנו עושין שני קדושות: | ב | null |
42,007 | טורי זהב | תרסד | א | כמו בי"כ. לפי שבחג נידונים על המים וכל חיי האדם תלוים במים והכל הולך אחר החתום: | א | null |
42,008 | טורי זהב | תרסד | ב | ונוטלין ערבה. שהי' זכר למקדש שהי' מקיפין המזבח בערבה ומקשינן בגמ' למה לא תקנו לנוטל' כל ז' כשם שתקנו בלולב ומשנינן לולב דאית לי' עיקר מן התורה שהרי יום ראשון הוא מן התור' אף בגבולין עבדי' לי' זכר למקדש ערבה דל"ל עיקר מן התורה לא עבדי' ליה ז' וקבעו יום ז' לערב' יותר מיום אח' נ"ל כיון שבמקדש הי' ג"כ יותר קדוש' ביום זה שהרי היו מקיפין ז"פ ביום זה: | ב | null |
42,009 | טורי זהב | תרסד | ג | יש מי שאומר שאף ביום זה. הוא דעת הר"ן דבגמ' יש פלוגתא אם מקיפין בלולב או בערבה וכיון שבכל יום מקיפין בלולב ה"נ ביום זה נוטלין הלולב לבד להקפה ולא נהגו כך ונתן ב"י טעם לפי שגם מ"ד מקיפין בלולב אין פוסל אם מקיף בערבה וכן למ"ד בערב' אין פוסל משום הלולב: | ג | null |
42,010 | טורי זהב | תרסד | ד | משום בל תוסיף טעות הוא כו'. טעמו דהאגד של הלולב עם הערב' הוה כמאן דליתא דהא קי"ל א"צ אגד אלא משום נוי כדלעיל נמצא דהוי ערב' זו כמו ערבה של לולב כמ"ש ב"י בשם המרדכי ועוד נרא' דטעות הוא מטעם דאין מתכוין להוסיף על מצות נטילת ד' מינים אלא שמכוין לעשות מצוה אחרת שהיא נטילת הערב': | ז | null |
42,011 | טורי זהב | תרסד | ה | נ"ל דלאחר שהקיף יסיר כו'. ויש לכאור' סיוע לזה ממ"ש בהושענות אל נא דורשיך בענפי ערבות כו' ש"מ דבערב' לחוד מתפלל ואין זה הכרח דעכ"פ גם הערבה בידו ואדרב' נראה דיש לחוש ליטול כל הד' מינים בידו דהא הושענות הם תפלה על המים וכל ד' מינים באים לרצות על המים כדאי' פ"ק דתענית דף ב' ותו יש ראי' ממ"ש בהושענות שיחים בדרך מטעת' עומסים בשועתם מבואר דעל כל הד' מינים קאמר שהם צריכים להיות דרך גדילתם כדלעיל דהא אמר שיחים ל' רבים אילנות הרבה והיינו כל ד' מינים שנזכר בהם שיהיו דרך נטיעתם וע"ז אמר עומסי' בשועתם פי' שנושאין אותן בשעת שועתם מזה ראיה ברורה שיש לאחוז הלולב עם הושענ' בשעה שאומר הושענות עד שעת החבט' כנ"ל וכן ראיתי במהרי"ל שכ' וז"ל וכן כשאומר הושענות לא יפרד את הלולב מן האתרוג: | ז | null |
42,012 | טורי זהב | תרסד | ו | שלא יקוץ ישראל כו'. גבי הדס אי' כן בגמ' ר"פ לולב הגזול אר"ה להנהו אוונכרי [פי' מוכרי לולבים] כי זבינתו אסא מעכו"ם לאגוד בהם ההושענ' לגזיזו אינהו מן המחובר ויתנוהו לכם ולא תגזזו אתון מ"ט סתם עכו"ם גזלי ארעת' נינהו פירש"י גזלי ארעת' מישראל ושמא אותה קרקע מישראל הי' הלכך ליגזזו אינהו כי היכי דליהוי יאוש בעלים בידייהו ושינוי רשות בידייכו ומקשי' סוף סוף כי גזו אוונכרי ליהוי יאוש בידייהו דאוונכרי ושינוי רשות בידן ולא הו' מצוה הבאה בעביר' לדידן ל"צ בהושענ' דאוונכרי גופייהו באותן שהן קונים לצורכם לצאת בו משמע מזה אפי' אם ישראל אחר קוצץ די בכך וא"צ דוקא עכו"ם אפי' לכתחל' דאל"כ מאי פריך ס"ס כי גזו כו' דהא רב הונא למד' היאך יעשו לכתחלה וכאן הביא ב"י דברים אלו בערב' דהושענא בשם מ"כ ואע"ג שהוא תלמוד ערוך כ' כאן יש מי שאומר בשביל שחידש בזה דאע"פ שפירש"י סתם עכו"ם גזלי שדות מישראל היו לאו דוקא דמ"ל עכו"ם מ"ל ישראל גזל העכו"ם אסור ואני תמה למה לא הביאו הרי"ף ורא"ש ורמב"ם וטור מימרא זאת דר"ה כיון דלית בה מחלוקת וע"ק לי על הך דרב הונא שחושש שמא שדה זו גזלה העכו"ם מההיא דהגוזל בתרא רב אשי אזל באורח' חזא שיבשי דגופני בפרדיס' ותלי בה קיטפ' דעינבי א"ל לשמעי' זיל חזי אי דעכו"ם נינהו אייתי לי ואי דישראל לא אייתי לי שמע ההוא עכו"ם אמר דעכו"ם שרי א"ל עכו"ם שקיל דמי ישראל לא שקיל דמי הרי שצו' רב אשי ליקח אי הוה דעכו"ם ואמאי לא חש שמא גזולה היא מעכו"ם אחר ובב"י כאן הביא זה שאותו הכותי הרגי' בזה וכ' עלה וז"ל מפרשי רבותי משום הפקר דתלו לבר מפרדיס' עכ"ל וזה א"א דא"כ לא הוצרך לומ' אי דישראל לא אייתי דהא הפקר נינהו ותו גבי עכו"ם לא הי' צריך ליתן דמים ונ"ל דהפוסקים מפרשי' הא דר"ה שלא אמרה אלא בבבל דר"ה הי' שם והיו שהרוב יהודים והוחזקו שם עכו"ם מסתמא בגזלני' על השדות אבל במקומות אחרים אין חוששין לזה ואע"ג דכ' רמ"א לעיל בקוצץ לסכך הסוכה שלא יקצץ ישראל לסכך הסוכה אלא יתן לעכו"ם לקצוץ והוא מדרשת מהרי"ל נ"ל שאין זה אלא ממדת חסידות לא מצד הדין ותו נ"ל דבמקום שיש עצי יער של שר העיר והוא נותן רשות לקצוץ שם מי שירצה ודאי לכ"ע אין איסור דהא דינא דמלכותא דינא כדאיתא בזה בפ' הגוזל בתרא דמצד דינא דמלכותא מייאשי מרא קמא מינייהו וה"ה אם עכו"ם א' יש לו שדה ויערות מצד דין המלכות שאין בזה חשש איסור כלל לרב הונא דלא איירי רב הונא אלא בבבל שהיו העכו"ם גוזלים שדות מישראל לא מצד דין המלכות וכ"ש אם אין הישראל עצמו קוצץ לצורך שלו אלא אדם אחר קוצץ משדה העכו"ם מרשותו שמותר לכתחלה כמ"ש ראיה מפורשת מהנהו אוונכרי דר"ה שיש היתר לכתחלה לאחרים ע"י האוונכרי ומ"ה כ' בש"ע כאן יש מי שאומר כו' לא דרך הלכה ברורה ופסוק' כנלע"ד: | י | null |
42,013 | טורי זהב | תרסה | א | שהרי הוקצו לכל ז'. נראה פשוט שאפי' ביום הראשון קודם שנטלו למיפק ביה יש איסור מוקצ' ול"ד למ"ש ב"י בססי' זה בשם הג"א עבדי' להושענא ולא אגדי' למיפק ביה שרי בהנא' דהזמנה לאו מלתא היא דשם כ"ז שלא עביד המעשה שיש לו לעשות דהיינו האגודה לא אקצי דעתיה ממנה ואפשר שיברור לו אחרת ע"כ אין שייך מוקצה בזה אבל באתרוג אשר הכין לו בין השמשות לצאת בו למחר תכף אסחי דעתיה מיני' וכן ל"ד למ"ש רמ"א בסי' תרל"ח הזמין לסוכה ולא ישב בה כו' דשם הי' ראוי לישב בה ולא ישב גילה דעתו שאין רוצה בה באותה שעה ב"ה ממילא לא אתקצאי לכל אותו יום כנ"ל: | א | null |
42,014 | טורי זהב | תרסה | ב | ואפי' נפסל כו'. בב"י הביא א"ח בשם ירוש' דנפסל ביום א' מותר לאכלו עכ"ל ויש לתמוה אמאי לא מתסר משום דכיון דאתקצאי לב"ה אתקצאי לכולי יומ' עכ"ל ב"י נראה דתמיהת ב"י על א"ח דאלו על הירושלמי גופיה ל"ק דאיהו ס"ל כר"ל בגמ' דאמר אתרוג בז' מותר דלא הוקצה אלא למצותו ולא לכולא יומא מ"ה ס"ל לירוש' אם נפסל אפי' ביום הא' אזלא מצותו ושרי אלא דתמה ב"י למה הביא א"ח זה הירוש' דהא אנן קי"ל כר"י דאמר אתקצאי לכול' יומא אפי' אחר שעשה המצוה ונלע"ד לישב דלהכי מביא א"ח את הירוש' ללמוד ממנה לדידן דאם נפסל אז מותר בח' דמן הדין הי' לנו להתיר בח' אפי' בלא נפסל דל"ש ביה אתקצאי ב"ה של יום השמיני כמ"ש התו' בדף י' אלא דמ"ה אתרוג אסור לדידן אף בח' גזירה משום סוכה דאתקצאי ב"ה של השמיני דאלו אתרמי ליה סעודה הי' צריך לאוכל' בסוכה מכח ספק שמא עדיין יום הוא ומ"ה באם נפסל האתרוג שייך לומר לא גזרינן בשמיני אטו סוכה דגם בסוכה יש להתיר בנפלה ליהנות ממנה אחר יום הז' דהא בנפלה אפי' בתוך הז' אינו אסור אלא מדרבנן וע"כ בח' שאין כאן אלא מוקצה מספק אוקמי' אדאורייתא ושרי אף לפמ"ש ב"י בשם הר"ן סי' תרל"ח דבנפילה אין קולא בח' רק שמהני תנאי מ"מ ל"ש למיסר באתרוג בח' בנפסל כיון שבסוכה גופה יש קולא בח' בנפל וע"ז יש לנו סיוע מהירושלמי שמיקל בנפסל אפילו תוך ז' לכל הפחות לסמוך עליו בח' מ"ה הביא א"ח את הירושלמי כנלע"ד: | א | null |
42,015 | טורי זהב | תרסה | ג | ויש אוסרין. דשבת שלפניה אינה מכינה לי"ט שאחריה: | א | null |
42,016 | טורי זהב | תרסו | א | שלא יהא נראה כמוסיף. אבל מוסיף ממש לא הוה דאמרי' ס"פ ראוהו ב"ד שלא בזמנו אינו עובר על ב"ת רק אם נתכוין להוסיף: | א | null |
42,017 | טורי זהב | תרסז | א | גם בשמיני. מטעם דאיתקצאי ב"ה של ח' דצריך לאכול שם אם ירצה לאכול עמ"ש בססי' תרס"ה אם נפלה הסוכ' או האתרוג נפסל לפני ח': | א | null |
42,018 | טורי זהב | תרסז | ב | עד מ"ש ויש מתירין. דמאיזה טעם נאסר אי משום דשבת וי"ט הם קדושה א' הא קי"ל דהם ב' קדושות ואי משום הכנה מה הכנה יש כאן כן כתב הר"ן והרא"ש הביאם ב"י: | א | null |
42,019 | טורי זהב | תרסח | א | ואנו נוהגין שא"א חג כו'. בי"ד סי' ר"כ ס"כ הבאתי מפרק א"נ דף מ"א שש"ע קרוי חג מדאמרי' ואי כ' בחג הסוכות ה"א אפי' בי"ט האחרון כ' רחמנ' בבוא כל ישראל ש"מ דאי לאו בבוא כו' הו"א שי"ט אחרון שהוא שמיני עצרת קרוי חג ואח"ז הקשו עלי ואמרו דהך יו"ט אחרון דקאמר תלמודא אין פי' ש"ע כיון דכתי' בי' חג הסוכות אלא על יום האחרון של ח"ה קאמ'. השבתי ע"ז דא"א לומ' כן חדא דלא מצינו בגמר' בשום דוכתי שיהיו ימי ח"ה נקראים י"ט דהא בריש החליל אמרי' דאינו דוחה י"ט ש"מ שאין ח"ה י"ט ושם בדף נ"ו מזכיר התלמוד י"ט האחרון של חג הרבה פעמים וכן במגילה פ' ב"ה והכל קאי על ש"ע ולמה נפרש לשון זה כאן שלא כדרך בהרבה מקומות ותו מאי אפי' דקאמר בגמ' הלא אין מעלה בח"ה ביום א' על חבירו אלא הל"ל ה"א ל"ש י"ט ראשון ול"ש י"ט אחרון ותו דלמה הזכיר כלל ל' י"ט כאן אלא הל"ל יום אחרון אלא פשוט דעל ש"ע קאמר כמשמעות הפסוק שקראו חג ורבות' קאמר דאפי' י"ט האחרון בכלל דשייך ג"כ לסוכות דהוא עצרת ממנו כדאיתא ברש"י בחומש אמר הקב"ה קשה עלי פרידתכם ובכ"מ קורא ליום אחרון של סוכות י"ט האחרון מדאיצטריך תלמודא לומר שהוא חלוק ממנו לענין פז"ר קש"ב ש"מ דבלא"ה חד חג הוא ומיוחס אחריו אע"פ שאין יושבין באותו יום בסוכות דוגמ' לדבר חג המצות כל ז' הימים והלא אין חיוב אכילת מצה אלא בלילה הראשונה ובשאר ימים אין חיוב אלא מניעת חמץ ולמה יקראו כל הימים חג המצות והיה לקרותם איסור חמץ אלא דהכל נגרר אחר לילה הראשונה ובשבילה באו שאר הימים ה"נ כן הוא בח' של חג ומ"ה כל שאסר עצמו בבשר בחג סתם דהיינו חג הסוכות אסר אפי' בי"ט אחרון ודבר זה הייתי מרבה מדתלה רחמנא בל' חג הסוכות דכולל בזה אפי' י"ט האחרון שקרוי ג"כ חג. עוד הקשו עלי היאך ה"א דקאי על ש"ע דהא א"א לתקן אז בימה וכמ"ש רש"י אח"כ במסקנ' על מ"ש כ' רחמנא בבוא כל ישראל מאתחלת' דמועד ומיהו בי"ט לא שאין תיקון הבימה דוחה לא שבת ולא י"ט מאתמול נמי לא עבדינן לה דדחק לה עזרה אני אומר דלק"מ דהא איכא לאקשויי על מ"ש המשנ' עושין לו בימה כו' דמשמע שזהו הל"מ שצריך בימה למה לא ידח' י"ט באמת כיון דקרא קאמר בבוא כל ישראל הוה כאלו נכתב ביום הראשון והא גבי מיל' דוחה שבת מדכתיב וביום השמיני ה"נ נימא כך ואי דבר זה של בימה הל"מ למה נדחה עד מוצאי י"ט אלא דהענין הוא כן דיש לנו בפסוק ריבוי ומיעוט דל' בחג הסוכות הוא כל ימי החג ואפי' י"ט אחרון ועושין הבימה קודם לו ובבוא כל ישראל מיעוט דלאו כל ימי החג אלא התחלת החג וצריכין אנו לומר לקיים שניהם דלאו בהתחלה ממש ולא בסופו ממש אלא מילתא מציעתא ומוקמי לה אמסתבר דהיינו בהתחלת ח"ה בשעה שיש היתר לעשות בימה ואע"פ שגם בי"ט ראשון יש היתר בימה דהיינו שיעשה בעי"ט הסברא נותנת שאין לעשות כן כיון שהיא דחק בעזר' וטפי ניחא לעשות הבימה בו ביום וא"כ הורה לנו הכתוב בזה ריבוי ומיעוט שנעשה ביום אמצעי שהוא יותר מסתבר ואין בו חסרון כנ"ל נכון דעת רש"י ולא קשיא עליו קושית התוס' דשם ע"ש: וע"פ הדברים האלה ששמ"ע נכלל בתוך החג ונגרר אחריה יש לנו לומר את יום שמיני העצרת חג הזה דודאי א"ל חג ש"ע הזה דאנו צריכים לרמז שאינו חג בפ"ע אלא מחמת החג הסוכות אלא נקרא עצרת של חג כאלו אומר טפל לחג וכ"ה בפיוט מעריב של ש"ת בזה עצרת חג האוסף כו': שוב ראיתי בתשו' רש"ל הסכים לנוסח זה ולא לומר את יום שמיני חג עצרת דלא נפסק בין שמיני לעצרת כיון דבקרא הם סמוכים וכן ראוי לנו לומר בל' זה שאין עליו קושיא. כתוב בהגמ"נ הא דנהיגי מקצת לאכול חצי סעוד' בסוכ' וחצי סעוד' בביתו מנהג זה לא נזכ' בשום מקום אבל נ"ל ראי' ברורה ממדרש תנחומא פרשת פנחס ילמדנו רבינו כו' עד ולמה התירו חכמים להפטר מסוכה בי"ט אחרון של חג אלא כל ז' ימי החג מתפללי' לטללים וי"ט האחרון מתפללין לגשמים ולכן נפטרים מהסוכה כדי להתפלל על הגשמים בלב שלם עכ"ל: כתב רש"ל בתשובה סי' ס"ח שראה הג"ה בשם מהר"ר טעביל שלא היה אוכל בכניסת יום ש"ע עד הלילה דא"כ הי' צריך לברך לישב בסוכה כיון דעדיין יום הוא כו' וכתב רש"ל ראיה לזה מחמת ברכ' לישב בסוכה דאם לא יאמר אות' זה אין ראוי דלמה יגרע ברכ' מחוייבת נהי שהברכות אין מעכבות היינו דיעבד אבל לחיובי עצמו בברכה דהיינו לאכול בסוכה מבע"י ולא לאומרו עון גדול הוא וא"ל דכיון דמוסיף מחול על הקדש א"כ עבר היום זה אינו נהי דמוסיפין בתפלה כדאשכחן רב צלי של שבת בע"ש אבל לא לעשות לילה שהרי ק"ש של ערבית היה או' בשעתו ומ"ה אין ראוי לספור עומר בליל שבת אחר קידוש עד לילה כאשר כתבתי בתשו' סימן י"ג ולאומרו ג"כ אין ראוי דסתרי אהדדי שאם אמר לישב בסוכה חול הוא וקידוש למה הוא בא ואם י"ט הוא לישב בסוכה למה היא בא וראיה גדולה מדברי רי"ף ורא"ש סוף לולב וערבה וז"ל ולענין מיתב בסוכה בש"ע הלכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינ' כיון דש"ע הוא דלא אפשר לברוכי על הסוכ' דסתרי אהדדי ומשום דמספקא לן בתרווייהו עבדי' לחומרא יתבי' ונהגו ביה מנהג י"ט דהוא ש"ע לחומרא ע"כ אלמא דאי לא דעבדינן לחומרא מכח ספק לא מצאנו ידינו ורגלינו איך יתבי' ולא מברכין וא"כ היכא שהוא עדייי יום ואין כאן ספק איך יתבי' ולא מברכין ולברך א"א דסתרי אהדדי ושוב עיינתי בר"ן שאין לקצר הברכה המחוייבת אפי' אם אתה עושה י"ט חול שכתב וז"ל פי' מיתב יתבי' אע"ג דידעי' בקביעא דירחי משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם אבל לא מברכין כי היכי דלא לזלזולי בי"ט כ"פ רי"ף ואע"ג די"ט ב' של פסח עבדי' י"ט ועבדי' ספירת עומר שאני התם דה"ט משום דעומר וקידוש לא בהדדי אתיין אלא עביד כל חד באפי' נפשיה אבל כאן ברכת סוכ' היא בכוס א' עם הקידוש ואם מברך ברכת סוכה בש"ע אתי לזלזולי בי"ט ול"נ דא"צ לכך דספיר' א"א לדחות' משום זלזול דידעינן בקביעא דירחי והוי חייב בספירה מדאורייתא אבל סוכה בח' ספק ז' הוא מדרבנן עכ"ל אלמא אם חייב מדאורייתא אין ראוי שתעקר הברכה וכאן אם יום הוא מחויב מן התורה שלא לאכול חוץ לסוכה ואם אכל צריך לברך ואין ראוי לעוקר' ומ"מ בדיעבד אין נראה לברך שהרי הר"ן אינו חולק על טעם הא' אלא שכתב ול"נ שא"צ כו' ולפי טעם האחד מאחר שהוא בחד ענין א"א לזלזולי בי"ט ולכן איסור גדול הוא למי שמקדש קודם הלילה כו' עכ"ל: אלו דברי הרב רש"ל ואף שאין משיבין הארי לאחר מותו וק"ו בשועל כמוני מ"מ אחוה דעתי שדברי הרב מאד תמוהין ואין הדעת של ע"ד סובלן דלמה גזר תענית בחנם משעת כניסת ש"ע שהוא מבע"י והוא הכרח דתוספת מחול על הקודש הוא דאורייתא וע"כ חייב להתענות עד הלילה וזה ודאי הוא מן הנמנע חדא דודאי לא הוו שתקו חכמים מזה והרי חזינן דטרחי למצוא תקנה ליום הש"ע ליתב ולא לברך ולמה לא מצאו תקנה לכניסתו עד הלילה להציל האדם מאיסור גדול שלא יבוא לאכול קודם הלילה ולכל הפחות היה להם להזהיר אותנו בזה בפרט שרוב העולם אינם יודעין ואנו אין להוסיף איסור על מה שנמצא בדברי הגמ' ופוסקי' ותו דלפי חשש שלו יהא אסור לכנוס לסוכה באותה שעה דהא פסקו הרי"ף ורא"ש וטור דיש לברך על כל פעם שיכנס בה כמ"ש סימן תרל"ט אלא שר"ת פירש שעיקר קביעות היא אכילה מברך על האכילה ופוטר כל הדברים וכיון שזה אסור לאכול בסוכה במה יפטר ממה שחייב בכניסתו בעיקר הדין וכ"ת דמה שבירך ביום פוטרו זה אינו דהא כבר פנה אותו קביעות והופסק בתפלתו תפלה של ש"ע וכשנכנס אח"כ בעוד יום הוא חייב בעד כניסתו ואין מי שיפטרנו ותו לדבריו בכל י"ט בע"ש יהיה אסור באכילה עד הלילה דכיון דאותו יום חייב לברך על המזון שאוכל לקבוע בו יעלה ויבא מחמת שעדיין הוא יום וקדושת י"ט עליו והנה מחמת שקיבל עליו שבת נסתלק ממנו הי"ט והיאך יעשה ביעלה ויבוא והי' צריך שלא יאכל עד הלילה וא"ל שכנגד זה הוא אומר רצה ה"נ נגד לישב בסוכה יאמר קידוש. ובאמת סברא שבנה הרב עליו הוא אינו קיום כלל דודאי מי שמוסיף מחול על הקודש הוא עושה ע"פ צווי תורתינו כבר חלף והלך ממנו חובת היום מה שהיה עליו קודם זה והוה כמו בלילה ומחר ממש ומ"ש הרב לסתור זה מההיא דרב צלי של שבת בע"ש והיה ממתין עם ק"ש עד הלילה וכן בעומר תמהתי על גברא רבא דעימיה שרי נהורא מה חשב בזה דלא קרב זא"ז דק"ש ועומר זמנם בלילה ולמה יקדים מבע"י ולעשות שלא כדינם בשביל מה שקיבל שבת עליו ומה יהיה חסר לו באם ימתין בדברים אלו ולא לסמוך על קבלתו שבת מבע"י וכי לא סגי בלא"ה משא"כ בחיוב סוכה שלפנינו הן מצד הכניסה הן מצד האכילה ע"כ היא נמנעת ממנו בשעה שקיבל קדושת י"ט של ש"ע שבו סותר מצות סוכה ויש לו יכולת לעשות כן פשיטא שתכף נכנס לגדר יתובי יתבי' ברוכי לא מברכי') והוה כמו בלילה דהפה הקדוש יתעלה ב"ה שצוה עליו מצוה סוכה ביום ההוא הוא הפה הקדוש שהתיר לו אחר שקיבל עליו ש"ע נמצא שכל מ"ש רש"ל מרי"ף והר"ן לאו ראייה היא דאין חילוק כלל בין אחר קבלת ש"ע מבע"י ליום המחרת ומאן יהיב לן משופרי שופרי ואכלינן באותו שעה בסוכה רק שאין מברכים לישב בסוכה כנלע"ד ברור: | א | null |
42,020 | טורי זהב | תרע | א | ח' ימי חנוכ'. בטור הביא לשנה אחרת קבעום ח' י"ט הקשה ב"י למה קבעו ח' ימים כיון דבשמן שבפך הי' בו כדי להדליק ליל א' נמצא שלא נעשה נס אלא לז' ימים ותי' ג' תירוצים ע"ש ועל כולם ק' שאין לנו רמז מזה שנעש' כן וא"כ הי' לרבותינו להזכיר דבר זה כדי שנדע הנס מה שנעשה בליל' הראשון ול"נ לתרץ דלמפרע אנו רואין שגם בלילה הראשונה היה נס דמצינו בספר הזוהר על פסוק מה יש ליכי בבית שאין הוא ית' עושה נס ליתן ברכה אלא במה שיש כבר בעולם ואפי' הוא דבר מועט אז הוא ית' נותן ברכה להרבות המעט משא"כ בדבר ריקן אין שייך בו ברכ' לעשות בריה חדשה ע"כ ניחא כאן דאלו נדלק כל מה שהי' בלילה הראשון לא היה מקום לנס לחול על שום דבר אלא ודאי דגם בליל' הראשון נשתייר ממה שהי' ראוי לה וממנה נשתייר ועל אותו השיור באה הברכ' שנעש' שם נס להרבות אותו וא"כ ראינו שגם בלילה הראשונה נעשה נס: | א | null |
42,021 | טורי זהב | תרע | ב | שאין להקל להם. היא דעת הטור משום דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור אין להתיר בפניהם וכ' עוד גם אם יש מקומות שנוהגין בו איסור כל היום אין להקל להם וכ' ב"י שאין זה מוכרח כיון שאין כאן צד איסור ול"נ לדמותו לר"ח רסי' תי"ז דמותר מן הדין בעשיית מלאכה ואפ"ה כיון שנוהגים כן הנשים שלא לעשות מלאכ' הוא מנהג טוב וזהו להם לשכר שלא נתנו נזמיהם לעגל כמ"ש הטור ואמרי' בי' דברים המותרים ואחרים כו' כמ"ש שם ב"י ה"ה בחנוכה כיון שנעשה הנס ע"י הנשים יפה להם כשהם נוהגות שלא לעשות מלאכה אבל האנשי' ודאי אין שייכו' מנהג בזה ובמהרי"ל כ' קבלה בידינו שאין לאדם לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות וי"א גם ביום הראשון וביום האחרון מנהג רבותינו ג"כ לאסור מלאכה עכ"ל: | א | null |
42,022 | טורי זהב | תרע | ג | שלא קבעום למשתה ושמחה. פי' אלא להלל ולהודות ונראה הטעם דלא קבעו כאן לשמחה כמו בפורים דבפורים הי' הנס מפורסם להצלת נפשות וע"ז יש שמחה בעוה"ז משא"כ בחנוכה דאע"ג דהיתה ישועה ממנו יתברך במלחמה מ"מ לא היה מפורסם ע"צ הנס רק בנרות היה הנס מפורסם ע"כ קבעו להלל ולהודות כי אין מזה שמחה בעה"ז והצלת נפשות היה טפל בזה ע"כ עשו עיקר מן הנס המפורסם שהוא מורה על הודיה כי כן ראו רצונו יתברך בזה ובלבוש חילק ואמר כי בפורים היה הצלת נפשות ובחנוכה לא היה הצלת נפשות כי היונים לא בקשו נפשות רק ההכנעה והעברת דת ואין זה נכון דהא פירש"י בפ' כי תצא דגדול המחטיא את האדם יותר מהורגו: | ב | null |
42,023 | טורי זהב | תרע | ד | ויש אומרים שיש קצת מצוה כו'. וכ"כ רש"ל דמצוה לשמוח בחנוכה דברמב"ם משמע דימי שמחה נינהו וכ"כ מרדכי הארוך עכ"ל: | ב | null |
42,024 | טורי זהב | תרע | ה | ולענין צ"ה ע' וכו'. ששם כ' בהג"ה שא"א בכל יום שא"א בו תחנון וכ' בלבוש וי"א שלחכם בפניו אומרים גם צ"ה כיון שמספידין עליו ואין נ"ל שהרי צ"ה כמו תחינה וא"א תחינה בחנוכה אלא דורשין עליו אם בר הכי עכ"ל ואני שמעתי שביום שנפטר רמ"א בק"ק קראקא היה ל"ג בעומר והיה ויכוח אם י"ל צ"ה והעידו על רמ"א שהוא צוה לומר צ"ה על חכם בפניו ביום שאין אומרים תחנון ומיד אמרו כל הקהל צדוק הדין בעת ההוא: | ג | null |
42,025 | טורי זהב | תרעא | א | ואפי' אם רבים. דבגמ' איתא מהדרין מן המהדרין בה"א מוסיף והולך ופי' התו' דזה קאי אנר איש וביתו דהיינו שכל הבית אין להם אלא נר א' בליל הראשון ממילא כשרואין בבית שני נרות בליל ב' ירגישו בתוס' הנס אבל לאותן שמדליקים בלילה הראשונה נר לכל א' מבני הבית אז אם ידליקו בליל שני ב' לכל א' אין כאן הכרה לתוס' הנס כי יאמרו שיש הרבה בני בית ולכל א' אין שם רק נר אחת וזהו דעת הטור והש"ע אבל הרמב"ם פי' שאף לאותן שמדליקין נר לכל אחד יעשו לכל א' ב' נרות בליל שני וכן עד ח' וזהו הי"א של רמ"א ובכאן יש חידוש במנהג שהספרדים נוהגין כתוס' כמ"ש [ב"י] והאשכנזים כרמב"ם וזה לא מצינו בשאר מקומות: | ב | null |
42,026 | טורי זהב | תרעא | ב | שקורין לאמפ"א. וכ' רש"ל צריך לתלות' בטפח הסמוך לפתח ויתחיל מנר האמצעי שהוא הסמוך לפתח ויסבב לצד ימין והמדקדקי' אינ' מדליקים בלאמפ"א שאין בה הידור לנו חנוכה עכ"ל: | ד | null |
42,027 | טורי זהב | תרעא | ג | ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוה. זהו פי' התוס' בפ' כירה אבל רש"י פי' בב"מ דהסכנה שהיה יום איד לפרסיים שלא הניחו שום נר אלא בע"א שלהם דא"כ היה ק' מה מהני במניחו על השלחן והתוס' דחקו בב"מ לומ' שלא חפשו כ"כ בבתים אבל לפי' זה א"ש דמניח על השלחן דלא היה הרגש' בדבר שנעש' למצוה: | ה | null |
42,028 | טורי זהב | תרעא | ד | וצריך נר אחר כו'. אע"ג דבלא סכנה נמי צריך נר אחר דהא אסור להשתמש לאורן קמ"ל כאן דל"ת כיון דע"כ נהנה מהם כיון שהם מונחים על השלחן ממילא הותר' לגמרי אלא עכ"פ צריך אחר להכירא כ"פ הר"ן: | ה | null |
42,029 | טורי זהב | תרעא | ה | למעלה מכ'. הטור כתב בשם ר"י הלוי דוק' כשמניח' בחוץ אבל מניחו בבית אפי' למעלה מכ' כשרה כדאמרי' גבי סוכה אם דפנות הבית מגיעות לסוכ' אפי' למעל' מכ' כשרה דשלטא ביה עינא ונ"ל שאין הנדון דומה לראי' דהתם בעי' שתשלוט עיניו בגג וכיון שמחיצו' מגיעות לגג על ידם ישלוט עיניו בגג אבל הכא שצריך שישלוט עיניו בנרות כיון שהוא למעלה מכ' דלא שלטא בי' עינו מאי נפקא מינה בנג שהוא למעל' ממנו בשבילו לא שלטא עינא טפי עכ"ל וב"י בשם מהרי"א תירץ שסברת מהר"י שכשיש אויר האויר הוא מזיק לעיני' ואין יכול להביט למעלה כל מה שירצ' ולזה הביא ראיה מסוכה שאם הדפנות מגיעות לסכך אפי' למעלה מכ' כשרה דשלטא ביה עינא עכ"ל. הגם שאיני כדאי להכריע מ"מ תמוה לי דברי מהרי"א דאם כדבריו דעיקר הפסול בגובה למעלה מכ' משום שיש שם אויר ומזיק לעינים למה הצריכו בגמ' לרבה למצוא היתר דוקא בדפנות המגיעות לסכך הא מצינו היתר בלא"ה דהיינו באם יש קצת דופן סמוך לסכך באותו שיעור שהוא למעלה מכ' והדופן שלמטה הוא דופן קטן וכיון שאין אויר באותו שיעור לא יזיק לו אח"כ האויר שלמטה מכ' דאל"כ אפי' הסכך למטה מכ' יהיה פסול ולסברת הטור ניחא דאין ראות האדם הולך למעלה אא"כ יש מלמטה למעל' דפנות ואז הראות הולך מן הדפנות אל הסכך ע"כ צריך שיגיעו הדפנות אל הסכך מלמטה למעלה בלי הפסק כדי שעל ידם תלך ראות העין למעלה וכל שיש הפסק תפסוק הראות הנמשך מלמעלה כנלע"ד דמכח זה דברי רבינו הטור הם עיקר דלא מועיל בנר שהיא למעלה מכ' אף בבית שיש דפנות ותו נלע"ד דלא מסתבר כאן להכשיר בנר ע"י הדפנות כי עיקר מצות הנר חנוכה היא בצאת הכוכבים כמ"ש המרדכי וכל שהוא גבוה למעלה מכ' אמה אין העין הולך שם דרך הדפנות כי גם הדפנות עצמן אינם נראים בלילה ואור הנר מלמעל' אין שולט שם כנ"ל נכון: | ו | null |
42,030 | טורי זהב | תרעא | ו | מחציו של כניסה כו'. כ"ה ל' הטור בשם סמ"ק וכ' ב"י בשם מהרי"א וז"ל י"מ מחציו של פתח כשנחלק נ' לשנים נשים אותה בחצי' של הכניסה שהוא לצד פנים ויהיה לצד שמאל אבל ל' סמ"ק הוא יניחנ' מחציו של כניסת הבית לצד שמאל נראה שפי' שכשיכנס לבית יחלק מפתן הבית לשנים והחציה של כניסה הוא לצד שמאל יחשב מחלק השמאל ובזה יהיה לצד שמאל עכ"ל נתקשו רבים בהבנת דבר זה ונ"ל דהוא מיירי מפתח שצד הפתיחה הוא אצל המזוזה וצד ששם הציר היא לצד השני וה"פ דלפי הנוסחא של הטור בסמ"ק דהיינו בחצי' של כניסה לצד שמאל הוה לצד שמאל תנאי ב' ולא פירושו של כניסה שזכר קודם לה והוא באופן זה שאנו משערים כאלו עומד אדם בשנים הדלת לפניו ונחלקת לשנים נקרא החלק שקרוב לפי כניסה והחלק הקרוב למזוזה חיצון כי הוא יוצא ראשונ' בפתיחת הדלת א"כ ידענו מהו נקרא כניס' וא"כ מ"ש אח"כ לצד שמאל הוא תנאי שני שבאותו חלק הכניסה יניחנה לצד שמאל ולגי' סמ"ק עצמו מחציו של כניסת הבית אתה משער כאלו האדם עומד בחוץ ורוצה ליכנס לביתו אז לא שייך נקרא כניסה למקו' הפנימי דהא האדם עומד בחוץ אלא ע"כ שהסמ"ק נותן שיעו' להדל' שהיא כניס' לבית והכניסה מחלקין לשנים ומפ' אח"כ החלק מהכניסה מהו וע"ז אמר לצד שמאל בזה תבין מהו החלק מן הכניסה דהיינו מקום שהוא נקרא שמאל לנגד האדם כי שמאלו הוא מכוין נגד החלק שהיא רחוק מן המזוזה ובאותו חלק יוכל להניח אפי' בקצה שלו ממש אצל החלק החיצון הקרוב למזוזה כי כל אותו חלק נקרא חלק השמאל ע"כ אין בו קפידא וז"ש מהרי"א ובזה יהיה לצד שמאל כלו' כל החלק ההוא נקרא שמאל וכולו כשר להנחת הנר משא"כ לפי' הראשון שאדרבה ימין האדם נגד החלק הרחוק ממזוזה וא"כ ע"כ כניסה נקרא מה שהוא קרוב לפנימה של הבית ובאותו חלק עצמו התנה הסמ"ק שיהיה בקצה האחרון סמוך להכותל שהדלת סובב שם וכן ראוי לפסוק למעשה כנלע"ד: | ז | null |
42,031 | טורי זהב | תרעא | ז | ומסדרן ממזרח למערב. דומיא דמנורה דקי"ל כר' דהנרות היו מסודרין במקדש בין מזרח למערב כן יסדר גם נרות חנוכה: | ז | null |
42,032 | טורי זהב | תרעא | ח | ומברכין בב"ה. כ' רמ"א בתשו' סי' מ"ג דאם אבל מתפלל בערב חנוכה ידליק אחר הנרות משום שהחיינו אבל שאר ערבית דחנוכה (ידליק) ויתפלל: | ז | null |
42,033 | טורי זהב | תרעא | ט | חצר שיש לו ב' פתחים כו'. הב"י הקשה מ"ש מההיא דפ"ק דברכות דאסור לעבור אחורי בה"כ בשעה שהצבור מתפללין ולא אמרן אלא דל"ל פתחא אחריתא אבל אית ליה פתחא אחריתי ל"ל בה דחמרי' בפתחא אחרית' עייל וה"נ נימא דאע"ג דחזו דלא אדליק בחד פתחא לא אתי למחשדיה דאמרי' באידך פתחא אדליק ותי' דשאני תפלה דאי לא מצלי הוי פורק עול מש"ה לא חשדי ליה בכך ועי"ל דשאני נ"ח דיש בה חסרון ממון נחשד טפי מבתפל' ועוד חלוקים אחרים ולפע"ד נ"ל דודאי בכ"מ שיש חשד צריך הוא לעשות כדי שיהא נקי מה' ומישראל אלא דאם יש לו ב' פתחים והרבה בני אדם הולכים גם בפתח האח' אין כאן חשד לגמרי כדאי' בע"א דף מ"ג ד"א חישי' לחשדא בדבר הנעשה לרבים וזה העובר אחורי בה"כ ודאי הולך בדרך שרבים הולכים שם לב"ה בפתחא אחרינא והיינו מי שיש לו מקום סמוך לפתח ההוא עובר דרך זה ולא נכנס בפתח זה כי לפעמים יצטרך לעבור נגד המתפללים בבה"כ דאל"כ מה מועיל לו פתח האחר כיון שאין הדרך שם אלא ודאי שהדרך שם וע"כ אין חשד כלל: | ח | null |
42,034 | טורי זהב | תרעא | י | ואין היכר לבני ר"ה כו'. הטור כ"כ בשם בעה"ת וכתב ע"ז ונראה שאין להקל דאף לדידן יש חשש כיון שמדליקין בפתח הבית העוברים רואין שלא הדליק ואיכא חשד עכ"ל וע"כ כ' רמ"א לתרץ זה שעכשיו מדליקין ממש בפנים כו' לאפוקי מקושית הטור שבזמנו. היו מדליקים בפתח הבית היו עושין עכ"פ היכר לעוברים וכמ"ש הוא בסוף סי' תרע"א ע"כ יש חשד כל שאין שם היכר כראוי לעוברים משא"כ עכשיו שמדליקין ממש בפנים ולא אכפת לן כלל לעשו' היכר לבני ר"ה ע"כ לא אכפת לן בחשדא דידהו: | ח | null |
42,035 | טורי זהב | תרעא | יא | אלא פעם א' וכו'. דבר זה הוא מבואר בתשו' רשב"א סי' תקמ"א בפי' כן: | ח | null |
42,036 | טורי זהב | תרעב | א | יכול לכבותה כו'. בסי' תרע"ו פסק הטור והרא"ש והו' מדברי השאלתות דמותר השמן של נ"ח עושה לו מדורה כו' והקש' ב"י לקמן מהך דיכול לכבותה אחר השיעור של הדלקה ותי' דשם מיירי שנותר מהשמן הצריך לשיעור הדלקה הוקצה למצותו לפיכך יעש' לו מדורה וכאן מיירי שנתן שמן יותר מכשיעור ואחר שדלק השיעו' מותר ליהנו' ממנו דלא הוקצה למצוה אלא כדי שיעור הצריך בלבד וכן הוא האמת כתירוץ זה ושם בב"י מביא עוד תי' בשם מהרי"א שיש לחלק שאם נתן השמן בנר ולא הקצהו אלא לשיעו' זמן הדלק' יכול אח"כ להסתפק ממנו אם ירצה אבל כשנתן השמן בנר בסתם אז הוקצה למצות נ"ח וצריך לעשות מדור' ע"כ וקשה לי על תי' זה ממה דאיתא בפר' נגמר הדין לאביי דס"ל הזמנה מלתא היא פרכי' עליה ממה דתנן מותר המת ליורשיו אלמא הזמנה לאו מילתא היא ומשני דס"ל הך תנא הזמנה מילתא היא דחזי ליה תפיס ליה ודלא חזי ליה שא"צ להוציא בו לא תפיס ורבא דפליג שם וס"ל הזמנה לאו מילתא היא מ"מ לא פליג אהך מילתא דלא תפס האיסור אלא למאי דחזי ליה דהיינו לרבא אם עביד מעשה באיזה דבר דהוה מילתא מ"מ לא חמיר להתפיס האיסור יותר מלאביי בהזמנה לחוד א"כ חזינא דלא מותפס האיסור שבא ע"י האסור בהנאה למת אלא במה דחזי ליה לא במותר ואם יש לנו לומר דמה שהקצה שמן הרבה לחנוכה נאסר כו' היה לנו לומר גם במותר המת כן אלא ודאי דגם כאן אין האיסור אלא במה שצריך לחנוכה בשלמא לתי' הב"י א"ש דאין איסור רק במה שנשאר מהשיעור הצריך דהיינו שכבתה ואין זקוק לחזור ולהדליק בזה אמרי' דמ"מ נאסר שהוקצה למצות חנוכה במה שצריך לו גם תמוה הוא מהיכן יש ללמוד איסור כאן במה שא"צ לחנוכה לא מבעיא לאותו תירוצא דמשני ההיא דמצות' משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק היינו לשיעורא דפי' הרי"ף והרא"ש שצריך ליתן שמן כדי שיהא דולק כשיעור ההוא ואם היתה דולקת והולכת עד אותו שיעור ורוצ' לכבות' או להשתמש לאורה הרשות בידו דמשמע להדיא שאין איסור במותר על השיעור ואי ס"ד דזה מיירי שאו' בפי' שאינו מקצה אלא הצריך לשיעור פשיטא דאין אחר תנאי כלום אלא ודאי דמסתמא אמרי' כן ואפי' לתי הראשון דאמר דאי לא אדליק מדליק מ"מ לא מיירי כלל מהדין המותר ומהי תיתי לן לאסור אדרבא נראה לדמותו למותר המת שזכרנו אבל באם כבת' קודם זמנה אז יש לנו לומ' דהנשאר הוא אסור מטעם מוקצה למצו' ומזה מיירי השאלתות ובהדיא כת' הר"ן וז"ל אבל מקצת הגאונים אמרו דאם כבת' ונשאר שמן בנר ביום הראשון מדליק ביום שני כו' והיינו ההוא דשאלתות שזכרנו ש"מ דאכבתה דוקא קאי השאלתות והגאונים אלא דצ"ע בר"ן. שקודם לזה כתב שהרי"ף לא ס"ל כן דנראה מדבריו שאם כבת' שמותר להסתפק מהשמן וכ"ש הוא וטעמא דמילתא לפי שלא הקצה אות' אלא למצות' דהיינו כל זמן שהיא דולקת והולכת בתוך זמן מצוה הא כבתה מותר דומיא דעצי סוכה לאחר החג שמותרין עכ"ל מדעש' מחלוקת בין הרי"ף להגאונים משמע דלא מחלק כחילוק הב"י וס"ל דמאן דשרי לכבות' אחר השיעור ממילא מותר להסתפק מהם ה"ה כבתה מעצמ' תוך השיעור דשרי ליהנות דג"ז מקרי אחר השיעור כיון שאין זקוק עוד להדליקו אין עליו שום מוקצה למצו' אבל הרא"ש והטור מחלקי' בזה שפיר כמ"ש ב"י ולא הוצרכו להזכיר החילוק דמסתמ' משמע כן שהרי כאן לא כתבו היתר אלא אם נתן בו יותר מהשיעור ובסי' תרע"ז כ' הנותר מן השמן כו' משמע דהנותר מן השיעור שמסתמא הכניס שם כשיעור ע"כ יפה פסק בש"ע דמותר לכבות אחר השיעור וכ"כ רש"ל בקיצור דיני חנוכה שלו בתשובותיו רק שזכר שם שאסור להשתמש לאורה אם לא כיבה מפני הרואה פירוש שהרואה סבור שאפילו תוך השיעור מותר להשתמש לאורה אבל אחר הכיכר מותר ליהנות מהם אה כבר דלקו כשיעור והוא ג"כ חילק כמו הב"י וז"ל והא דפסקינן לעיל אחר שהדליק שיעורו שמותר לכבותה ולעשות מה שירצה היינו דאגלי מילתא למפרע שנתן בה יותר מכשיעור אבל היכא שלא נתן בה אלא כשיעור וכבה או שהפתילה רעה ומסכסכת כה"ג אסור עכ"ל וכן עיקר וחומרא דכ' ב"י בשם מהרי"א נראה דלאו הלכתא היא מטעם שאמרנו. עוד כתב שם רש"ל מיד כשהתחיל זמנו לא יאכל ולא ילמוד עד שידליק ואם התחיל פוסק ואם איחר הזמן אף שעשה המצוה שלא כתיקונ' מ"מ זמנו עד חצי הלילה שעדיין הוא פרסום הנס אבל אחר חצות עבר זמנו ולהקדים לא יתכן כלל בע"ש והש"ץ המדליק בב"ה בע"ש מדליק קודם מנחה עכ"ל: | ב | null |
42,037 | טורי זהב | תרעג | א | ואע"פ שאין השמנים כו'. פי' דבנר של שבת אסור משום שמא תכבה ויחזור וידליקנ' ובנר של חנוכה היה לנו לחוש אפי' בחול ג"כ שמא תכבה ויפשע ולא יתקן קמ"ל דאין חשש בזה דקי"ל כבתה אין זקוק לה ותו היה לנו לחוש בנר חנוכה ובשבת חנוכה שמא לא תדלק יפה ויטה הנר כמו שאנו חוששין בנר של שבת קמ"ל דזה אין חשש דהא אסור להשתמש לאורה א"כ לא אכפת לי' במה שלא תדליק יפה: | א | null |
42,038 | טורי זהב | תרעג | ב | אם אינו נותן בנר כו'. דאל"כ יש חשש שמא יטה אותו נ"ח כדי להשתמש בו אחר השיעור של הדלק' שאז מותר ליהנות ממנו כמש"ל: | א | null |
42,039 | טורי זהב | תרעג | ג | או למנותן לאור'. בב"י בשם הרא"ש כ' בזה דאף תשמיש עראי של גנאי כגון הרצאת מעות אסור לפי שידיו סמוכות לנר לעיין בהם יפה וכ"מ לישנא דקאמר נגד נר חנוכ' ולא אמר אסור להרצות מעות לאור' עכ"ל וכ' ב"י משמע מדבריו דבתשמיש עראי שאינו של גנאי דהיינו שא"צ להיות ידיו סמוכות לנר שרי ולא ידעתי למה לא כ"כ רבינו עכ"ל ותמיהני למה כ' ב"י דוקא שאינו של גנאי דאפי' של גנאי כגון דמיון דהרצאת מעות כל שא"צ לקרב ידיו להנר מותר ולא ה"ל להזכיר גנאי אצל תשמיש כלל אלא גנאי לנר כשמקריב ידיו לו וכ"ה באמת בפסקי רש"ל שכ' וז"ל ואף תשמישי עראי דהרצאת מעות אסור מאחר שמקרב ידיו אל הנר אבל שאר תשמיש עראי שרי עכ"ל ולי קשה בדברי הרא"ש מי הכריחו לכתוב של גנאי מה היה קשה לו דהא לא בא אלא לתרץ למה הוצרך רב אסי לומר דהרצאת מעות אסור דהא כבר אפסיק דכל תשמיש אסור לאור' וע"ז תי' דההיא דלעיל היינו תשמיש קבוע דהרוא' אומר לשם תשמיש זה הדליק ולא לשם מצוה אבל תשמיש עראי לא. וקמ"ל רב אסי דאפי' תשמיש עראי אסור כמו קבוע ממש ול"ל להזכיר של גנאי וסמוכות לנר ותו דמה גנאי יש בהרצאת מעות ונ"ל דיש חסרון תיבה א' באשר"י וצ"ל ואפי' תשמיש עראי שאינ' של גנאי כהרצאת מעות כו' דטעם שאמרו בגמ' ע"ז הוא משום ביזוי מצוה וזה שייך אפי' באינו של גנאי דהא בנוי של סוכה אמרי' שם ג"כ האיסור משום ביזוי מצוה ליהנות מהם וכן בסי' תרע"ד שאסור ע"י קינסא משום בזיון מצוה ואפי' להדליק מנר לנר איכא למ"ד דאסור אי הנחה עושה מצוה וכ"כ ברמזים שלא הזכיר של גנאי וכיון דהטור לא כתב נגד נר חנוכה אלא כתב אסור להשתמש לאור' משמע אפי' אין ידיו סמוכות לנר אסור כמו שדקדק הרא"ש מלשון רב אסי שלא אמר לאור' ע"כ בכל גווני אסור להשתמש לאורה אפי' אין ידיו סמוכות לנר וכמשמעות הש"ע: | א | null |
42,040 | טורי זהב | תרעג | ד | ויש מי שמתיר תשמיש כו'. הוא בעל העיטור בטור ק"ל הא הטעם דאסור להשתמש לאורה היא מפני שיהא ניכר שהוא נר של מצוה כדפירש"י בגמ' וא"כ מ"ט שרי ללמוד אצלו דהרי הרואה סבור שלא לשם מצות נ"ח הדליקו אלא ללמוד ותו דבמאי התירו בחנוכה בשמנים שפסולי' בנר של שבת משו' דלא חיישי' שמא יטה דהא אסור להשתמש לאורן אכתי ניחוש שמא יטה בשביל לימוד שהוא מותר וא"ל דהא לימוד אסור לאור הנר אפי' בנר של שבת משום שמא יטה אא"כ יש אחר עמו שיזכירנו כדלעיל סי' ער"ה וע"כ גם כאן אין חשש כיון שיש אחר עמו זה אינו דא"כ למה פסלו השמנים שאין נמשכים אחר הפתיל' בשבת היה להם להתיר באם יש אחר עמו אלא פשוט דלענין השמנים הפסולים ל"מ אחר עמו שא"א להזהר מלהטות א"כ ה"נ כאן בנ"ח יהא פסול משום שמא יטה להשתמש לתשמיש מצוה וע"כ נראה דגם בעל העיטור לא התיר בתשמיש מצוה אלא דרך עראי דבכה"ג לא מיגרע ההיכר של חנוכה שהכל יודעין שלא הודלק בשביל תשמיש עראי וגם חיישי' שמא יטה השמנים הפסולים בחנוכה דלא גזרי' בעראי ומ"ש ב"י בשם ש"ל דלקרות בספר מותר היינו גם כן דרך עראי בעלמא וא"כ קיצר כאן ש"ע במה שה"ל לבאר דיש מי שמתיר בתשמיש של מצוה היינו דרך עראי דוקא ולא ללמוד דרך קבע וכאן לא מהני אחר עמו דאפי' בחול אסור משום דלא יהיה היכר שנעשה לשם חנוכה: | א | null |
42,041 | טורי זהב | תרעג | ה | שאם ישתמש וכו'. א"ל הא אכתי ה"ל הנאה מנ"ח דודאי יש אור גדול טפי כשיש הרבה נרות דכאן אין איסור להשתמש לאור הנרות אלא מטעם שלא יהיה היכר שנדלקו לשם חנוכה או משום ביזוי מצוה כדלעיל וכאן לא שייכי תרווייהו כיון שיש נר של חול אצלם כנ"ל: | א | null |
42,042 | טורי זהב | תרעג | ו | דהוי דבר של מנין. כתוב שם בת"ה סי' ק"ג אע"ג דכשמוכרין אותו מוכרין במשקל אלא דמצוה הוה דבר שבמנין מ"מ כיון שנתערבו בו אחר שהודלקו למצוה והשתא הוה דבר שבמנין במלתיהו קיימי ואע"ג דלענין חול לא הוה דבר שבמנין ומייתי ראיה ממ"ש התו' פ' ג"ה דף ק' וא"ת אמאי אמרי' בפ' הערל חתיכת חטאת טמאה שנתערבה בק' טהורות תעלה ובטילה ומתרצין דקדשים לא מקרי ראוי להתכבד הואיל ואינם ראוים אלא לכהנים ורגילים זע"ז לאכול בלא החזקת טובה אלמא אע"ג דבעלמא הי' ראוי' להתכבד מ"מ בתר השתא אזלי' אפי' לקולא כ"ש כאן לחומר' ע"כ ומאוד תמהני על גברא רבה זה דכ' שלא בדקדוק אדרבה משם ראיה להיפך דכתבו שם התו' ובפ' הערל דאזלי' בתר מה שיהיה אחר הביטול מ"ה שם בפ' הערל דף פ"א בסיפא בחטאת שנתערבה בחולין לא תעלה משום דלאח' שנתבטלה ראויה להתכבד בה אבל ברישא שנתערבה בחתיכות טהורות של חטאת דכי נמי תעלה אין ראוי' לכבד דלא שייך כבוד כהנים במקדש הלכך תעלה דה"ל כל שדרכו למנו' כו' עכ"ל פי' ואנן קי"ל דוקא את שדרכו למנות בכ"מ וכאן בחנוכה אם נא' שיבטל הנ"ח ברוב של חול לא יהיה דבר שבמנין דהא בחול אין משתמשין בו במנין ודמי לרישא דאם נתערבה חתיכה טמאה בין הטהורו' דשפיר בטילה כמ"ש אמנם נ"ל מטעם אחר דלא בטל דשם בת"ה הוה השאלה דהנרות מונחים ודולקים ונ"ח א' בין שני שמשי' נתערב ובזה אני אומר שיש חילוק ראם הנ"ח קבוע במקומו נתערבו שם עמו ב' שמשים דאין בטל כיון דקי"ל דקבוע כמחצה על מחצה אבל אם הוזז הנ"ח מקביעתו ונתערב במקום אחר בין השמשים אז בטל שפיר ברוב גם בפיסקי רש"ל ראיתי שכ' וז"ל נראה דא"צ להוסיף נר א' לשמש כמנהג אשכנז מאחר שיש לו נר על שלחנו ותקנתם קלקלתם והארכתי ומ"ה אם נתערב נ"ח בב' שמשים חד בתרי בטל עכ"ל ולא נודע לנו טעמו ולדעתי נתכוין למ"ש דיש קלקלקה ע"י נר השמש נ"ל כוונתו דאז יהנו לאור השמש ויבוא ליהנות משאר נ"ח או אפשר שנתכוין שיהנה בתוספות אור מכח נרות חנוכה וכבר כתבתי שאין איסור מחמת זה: | א | null |
42,043 | טורי זהב | תרעג | ז | אלא ידליק מן התערובות כו'. נ"ל טעם הרב בזה דס"ל דלא חמירי הנרות כשהם מונחים בתערובות יותר מאם הם דולקים במצותן וכיון דבשעת הדלקה אין איסור אם יש נר אחר אצלם אע"ג דיש מהם אור גדול טפי אפ"ה שרי מטעם שזכרתי בסמוך ע"כ גם עכשיו ודאי אין איסור אלא להשתמש ביחידות כל נר וע"ז כתב בסמוך דחד אפילו באלף לא בטיל פי' ליקח אחד מהם ביחידות דבשאר יבש ביבש בטל חד בתרי ומותר לאוכלן כל א' בפ"ע ובכאן דהוה דבר שבמנין אפילו באלף לא בטיל להדליק נר א' בפ"ע כנ"ל טעם דברי רמ"א אבל אין מקום אתי לישב דבריו דהא ודאי שהוא מיירי מנרות כבויים ובזה אפילו ת"ה מודה דבטל ברוב דבת"ה זכר שם דהם מונחים ודולקים ואז יש עליהם שם דבר שבמנין לפי דעתו משא"כ אם הם כבויים בטל מהם מעלת המנין ודין זה מבואר במ"ש ס"ס תרע"ז דהמותר שנתערב ביום השמיני בשמן אחר בטל בס' ממילא אם נר של שעוה הוא דינו כיבש ביבש ובטל ברוב אם לא שנאמר דמיירי ביומא דחנוכה שנתערב ואז ראוי לצרפו עם אחרים להדליקו בליל' שני' וע"כ הוה דבר שבמנין וכבר כתבתי שאין כאן דבר שבמנין ואין כאן שום יסוד לאסור כלל: | א | null |
42,044 | טורי זהב | תרעג | ח | הדלק' וכו' לפיכך אם כבתה כו'. איני יודע היאך תלוי זה בזה דאפי' א"ת הנח' עושה מצוה הוא הדין כן ותו דבגמרא הביא הרבה הוכחות דלא קי"ל הנחה עושה מצו' ואמאי לא הוכיח ממה דקי"ל כבת אין זקוק לה אלא נרא' דכאן לא בא לאפוקי ממ"ד הנח' עושה מצוה אלא ה"ק כיון שהדליק תכף קיים המצו' ע"כ אם כבתה אין זקוק לה: | ב | null |
42,045 | טורי זהב | תרעג | ט | ואפי' כבת' בע"ש כו'. יש לי מקום עיון בדברים אלו שהם בת"ה סי' ק"ג ואעתיקם וז"ל יראה דאין זקוק לה אפי' כה"ג ואע"ג דעיקר המצו' מצ"ה כמ"ש המרדכי ולכך היינו יכולי' לו' דאם כבתה קודם התחלת קיום המצו' זקוק לה אמנם מדברכי' מבעוד יום להדליק נר של חנוכה ואע"ג דליכא מצו' עדיין מ"מ כיון דא"א בע"א חשיבא הכשר מצו' כדפי' התוס' ריש יבמות גבי הכשר מצו' דכיבוד אב ואם וכו' ולכן מברכין עליה ולה"נ אי כבת' אין זקוק לה שהרי כבר הותחל' המצו' בהכשר וראיה מדהתירו בחנוכה בשבת בשמנים האסורים בנר שבת והטעם משום דאסור להשתמש לאור' כדלעיל והשתא א"ת בנדון דידן דזקוק לה אמאי שרי ליחוש דלמא כבתה אחר קבלת השבת שהיא צ"ל קודם בין השמשות וכ"ז משך ב"ה אכתי ליכא קיום מצו' כמש"ל בשם המרדכי ונמצא בטל מן המצו' ואיכא למיגזר בהכי דלא מצי להדליק עכ"ד ולא נתיישבו לי דברים אלו דלפי הנרא' ודאי מ"ש כבתה אין זקוק היינו אם דלק עכ"פ בזמן החיוב דהיינו משתשקע החמ' ואם דלק קודם לזה קצת וכבה באותו קצת ודאי זקוק לה אלא דבשבת שא"א להמתין עד שקיעת החמה בהדלק' וצריך להתחיל קודם לו מקרי אותה שעה זמן התחל' כמו בחול מסיף שקיע' דהכי תקנו חכמים שידליק בשע' שיש לו היתר להדליק וזהו לא מקרי הכשר מצוה אלא מצוה ממש הוה כיון דאות' שעה הוי כמו אחר שקיעת החמה וע"כ מותר להדליק בשמנים הפסולים בשבת ולא חיישינן שמא יכבה אחר קבלת שבת דאז הוה ממש כמו שבת עצמו ואם ידליק בהם לפני קבלת שבת אה"נ דא"צ [דצריך] לחזור ולהדליק ואפי' בכל השמנים הדין כן משא"כ קודם קבלת שבת שיש לו עדיין היתר להדליק מי יאמר לנו שאות' שעה הוה כמו אח"כ ודאי אין דנין אפשר משא"א ואע"פ שנתנו לו חכמי' רשות לברך קודם הזמן של קבלת שבת מ"מ לא הוה אז שבת ממש ודבר זה דומה לההיא דרב צלי של שבת בע"ש ובודאי לא נעש' שבת ממש לחייבו אם עשה מלאכ' באות' שעה שהקדים כאלו עשה בשבת עצמו ואע"ג דבתפל' עשה כבר שבת ה"ל ממש כן דבב"י סוף סי' תרע"ב מביא בשם מהרי"א דמפלג המנחה יכול להקדים דומיא דרב צלי שבת בע"ש ותו דגם בהדלקת נר של שבת איתא לעיל סי' רס"ג שיש היתר לעשות מלאכ' עד ברכו אע"פ שכבר בירך להדליק נר של שבת וה"נ כאן לענין נר חנוכה באמת דנימא שקיים המצו' במה שדלק אות' שעה ומה"ט נדחה נמי מ"ש ת"ה מההיא דשחוט לי בשל לי דחשיב קיום מצו' דהתם נמי כיון שרוצה להאכיל לאביו צריך שישחוט לו תחלה וזה הוה כמו אחר קבלת שבת דהכא. שוב ראיתי שגם רש"ל כתב בקיצור דיני' שלו דזקוק להדליק שני' בע"ש ולא כמהרי"א עכ"ל. עכ"פ נ"ל שאין לברך שנית כשידליק אם כבתה קודם קבלת שבת דהיינו כל זמן שיש עדיין היתר מחמת זמן קבלת שבת לפי הדין אלא יחזור וידליק בלא ברכה דהרי כבר בירך בהיתר כנ"ל ברור אע"פ שכ' רמ"א כן במי שרוצה להחמיר כו' נ"ל שמצד הדין יש לפסוק כן: | ב | null |
42,046 | טורי זהב | תרעג | י | ואם רוצה להחמיר כו'. רש"ל כתב הרוצה לזכות במצוה שלימה יחזור וידליק דלא גרע מן המהדרין עכ"ל. וכ' עוד מצוה לקנות שעוה מן המובחר ממה שנטף מן נרות ביה"כ מאחר דאיתעביד בהו חדא מצו' ויזהר שלא יקנה שעוה מנרות של בתי תפלות שלהם דאע"ג דנתבטלו מ"מ מאיסים הם לתשמישי מצוה עכ"ל וכ"כ המרדכי פרק ר' ישמעאל בשם ראבי"ה גם בנרות של שבת או של בה"כ: כתוב בהג"ה להרי"ף אם הדליק בפני הרוח וכבתה יחזור וידליק במקום שאין הרוח מצויה דהוה כנותן שמן פחות מכשיעור ונ"ל דאין צריך לברך שנית דדלמא הוה כמו שמנים שאינם נמשכים אחר הפתיל': | ב | null |
42,047 | טורי זהב | תרעד | א | ע"י נר כו'. דקי"ל כשמואל דמדליקין מנר לנר והיינו משרגא לשרגא אבל לא ע"י קינסא והיינו דבר של חול שרוצה להדליק אח"כ נר של מצוה כיון דדבר המדליק ממנו הוא חול אע"פ שהוא עושה לצורך מצוה והטעם משום ביזוי מצו' ויש מתירין ס"ל דשמואל לא ס"ל כלל משום ביזוי מצוה ע"כ התיר אפי' ע"י קינסא: | א | null |
42,048 | טורי זהב | תרעד | ב | אא"כ הוא בענין כו'. בת"ה ילפינן לה מדפרכינן בגמ' אמ"ד קינסא שרי ממה דתניא אין שוקלין סלע של מעשר שני כנגד דינרי זהב ואפי' לחלל עליו מעשר שני ומשני רבא גזרה שמא לא יכוין משקלותיו פירש"י שמא ימצאו לו טובים או שיהיו יתירים ויחוס עליהם ולא יחלל המעשר עליהם ונמצא שביז' המעשר שלא לצורך ומזה יליף דאם יש לחוש שתכב' ברוח קודם שיגיע לנר מצוה דאסור ולעד"נ דל"ד דהתם אפשר שיבוא לידי ביטול מצוה כמ"ש רש"י דהא אין עליו חיוב מצו' אבל כאן שרוצה להדליק מנר לנר ע"י הקינסא למה יבוא לידי ביטול מצוה ע"י הקינסא טפי ממה שידליק מנר לנר ודאי אם יכבנ' הרוח יחזור וידליקנ' ולא יבוא לידי ביטול מצו' דהא יש עליו חיוב להדליק ואם בא אתה לחוש במה שהדליק פעם ראשון בחנם אף מנר לנר יש חשש זה ואיני יודע שום איסור בזה ע"י קינסא טפי מנר לנר הא מנר לנר מותר אפי' אם מדליק ואוחז נר שהוא רוצה להדליק ומטלטלו לנר שהוא מדליק ממנו והוא צריך להניחן עכ"פ במקומו כמ"ש סי' תרע"ה כנלע"ד: | א | null |
42,049 | טורי זהב | תרעד | ג | אינו למצו' כ"כ. וכ"ש שאם נכב' השמש שאין להדליקו מן נר חנוכה וכ' רש"ל שבב"הכ אין חילוק בין השמש לשאר נרות שכל הנרות שבתוכה קרוים נר מצוה ומ"ה יש לגעור באותן שמדליקין נרותיהן ע"י שפחות מנר ביה"כ חוץ ממ"ש משום מבואות האפילות שעי"כ זכה שאול למלכות ונר של הבדלה קרויה נר של מצוה אבל אחר שהבדיל עליה כבר נעשה המצוה ויכול להדליק ממנה דאפי' נ"ח אחר שיעורו שוב אינו קרוי נר של מצוה עכ"ל והך שכ' שזכה על ידו שאול למלכות הוא ע"פ המדרש א"ר לקיש שאול לא זכה למלכות אלא ע"י זקינו שהוא הי' מדליק נרות לרבים ולכך נקרא שמו נר: | א | null |
42,050 | טורי זהב | תרעה | א | הדלק' עושה מצוה. פירש"י דומיא דמנורה וא"כ ל"ש כן בנר של שבת ועסי' רס"ג: | א | null |
42,051 | טורי זהב | תרעה | ב | שהרואה אומר לצרכו. בגמ' פרכינן למ"ד הדלק' עושה מצוה מהא דאמר רבא הי' תפוס נ"ח לא עשה ולא כלום ש"מ הנחה עושה מצוה ומשנינן התם הרוא' אומר לצורכו הוא דנקיט לי' ת"ש דאמר רבא הדליק' בפנים והוציאה לא עשה ולא כלום אא"ב ההדלקה עוש' המצו' במקומ' בעי' דכיון שזהו מצותה צריך שתעשה במקום חיובא אא"א הנחה עושה מצוה אמאי לא עשה ולא כלום ומשני התם נמי הרואה הוא אומר לצורכו הוא דאדלקה א"כ משמע שלמ"ד הדלקה עושה מצוה א"צ לטעם שהרואה אומר כו' אלא מטעם דהדלק' במקומה בעינן כסברת המקשן ולמה כתב הטור וש"ע טעם דהרואה אומר כו' ונראה דהטור דקדק ל' הג"מ שאמר התם נמי דמשמע דאינו מסתבר כ"כ בזה כמו בההיא קמיית' דרבא ע"כ ס"ד דמקשן דדוקא בקמיית' דרבא בתפוס בידו ודאי מסתבר להרוא' שלצרכו הוא כי כן דרך בני אדם לתפוס בידו כשרוצה להשתמש שום דבר אבל במדליק בפנים אין סברא כ"כ לומר כן ע"כ טרח למצוא למ"ד הדלק' עוש' מצוה לתרץ משום דהמצו' צ"ל בחוץ ששם מקום נר חנוכ' לדין התלמוד אבל למ"ד הנחה עושה מצוה קשיא ומשני שגם בזה יש מ"מ לטעות להרואה כיון שאין עושה ההדלקה במקום החיוב שהוא בחוץ והוא טרחא שלא לצורך אלא ודאי דיש לו איז' צורך בפנים במקום שהוא מדליק וכיון שכן גם למ"ד הדלק' ע"מ א"צ תו לו' דהדלק' במקומה בעי אלא נימא גם הוא ס"ל האי טעמא משום הרוא' כיון דבלא"ה צריך אתה לומר שס"ל טעמא דרואה מחמת קמייתא דרבא דהי' תפוס נר חנוכה כו' ע"כ לא זכר רבינו רק טעם זה דהרוא' בשניהם וזה פשוט לפע"ד: | א | null |
42,052 | טורי זהב | תרעה | ג | וכן אם מדליק ואוחזה בידו. רש"י פי' משהדליק' עד שכבתה עכ"ל משמע דאם אוחזה בידו קצת זמן ואח"כ מניח' כשהיא דולקת יצא וכן י"ל לשון הטור וש"ע בזה שכתבו ואוחזו בידו דהיינו כל זמן מצותו: | א | null |
42,053 | טורי זהב | תרעה | ד | שאף היא חייבת כו'. כיון שהית' באותו נס שגזרו היוונים על כל בתולה שתיבעל להגמון תחלה והרגה אשה בת יוחנן כ"ג את הראש של האויבים ונראה מל' הגמ' שהאשה מוציא' אפי' איש מדאמרי' הדליק חש"ו לא עשה ולא כלום אשה ודאי מדלקת כו' מדאמר בחש"ו לא עשה ולא כלום שפי' להוציא אחרים ממילא מ"ש אשה ודאי מדלקת היינו להוציא אחרים וכ"כ באגודה שאם יודעת לברך תוכל להוציא את האיש ועסי' תרפ"ט לענין מגילה: | ג | null |
42,054 | טורי זהב | תרעו | א | מליל ראשון ואילך כו'. בגמ' מאי ממעט ממעט זמן ונמעט נס נס כל יומי איתי' פירש"י שהרי כל ח' הדליקו מן הפך אבל זמן משהגיענו להתחלת הזמן הגיענו עכ"ל פי' דבריו שלענין זמן אנו מברכי' לו יתברך שנתן לנו חיות עד זמן שנעשה בו נס והיינו שנתן לנו חיות שנה תמימה על העבר אבל מיום ליום אף שנתוסף נס אין שייך לברך על נתינת חיות יום נוסף אלא די בהתחלת הזמן כנ"ל: | ב | null |
42,055 | טורי זהב | תרעו | ב | קודם שיתחיל. דבעי' ברכה עובר לעשייתה: | ב | null |
42,056 | טורי זהב | תרעו | ג | ואינו עתיד להדליק כו'. ברש"י כתו' מצאתי בשם ר"י ב"ר יהודה שאמר משום רבינו יעקב דלא הוזקק' ברכ' זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינ' עכ"ל מל' עדיין משמע לכאורה אע"פ שאח"כ ידליק בביתו אבל הטור לא פי' כך דבריו אלא לשון עדיין לאו דוקא דגם אח"כ לא ידליק וע"כ מדמה אותו ליושב בספינ' דמסתמא לא ידליק כל הלילה אבל אם ידליק אח"כ באותה לילה לא יברך אראיי' כיון דיוכל לברך אח"כ על ההדלקה: | ג | null |
42,057 | טורי זהב | תרעו | ד | וגם אין מדליקין עליו משמע דאם אשתו מדלקת עליו בביתו אין מברך על הראיי' אבל במרדכי כתוב וז"ל קא מדלקי עלי בגו ביתאי ומ"מ צריך לראות כדאמר בסמוך הרואה יומא קמא כו' עכ"ל והר"ן כ' כדברי רבינו מטעם שלא מצינו יוצא במצו' שיתחייב לחזור ולברך על הראיי' והב"י כ' ע"ז וכ"כ המרדכי והוא תימא שהוא חולק ע"ז במי שהדליק' אשתו עליו ומ"מ לענין הלכה ודאי קי"ל בספק ברכות להקל מכ"ש בזה שהמרדכי הוא יחיד נגדם וכפסק הש"ע: | ג | null |
42,058 | טורי זהב | תרעו | ה | אחר שהדליק יאמר הנרות. רש"ל כ' אחר הדלקת הראשון שהוא עיקר יאמר הנרות הללו כו' ויגמור ההדלקות בעוד שאומר הנרות כו' ובנוסח הנרות יש ל"ו תיבת נגד הנרות של חנוכה מלבד אלו ב' תיבות הנרות הללו כלומר הנרות הללו הם ל"ו ע"כ: | ד | null |
42,059 | טורי זהב | תרעו | ו | יתחיל להדליק כו'. בת"ה כ' סי' ק"ו דבני ריינוס מתחילין להדליק בנר יותר שמאל ופונה לצד ימין מטעם כל פינות כו' וכן עשה מהר"ם ובני אוסטריי"ך מתחילים לצד ימין ומדליקים כדרך שאנו בני ברית כותבין וכ' להשוות הדיעו' האלו דבמקו' שאין מזוזה בחדר ממילא צריך להדליק בימי הכניס' בצד הטפח הסמוך לפתח כדאי' במרדכי וא"כ הנר שהוא כנגד ימינו הוא הסמוך לפתח לעולם ובו צריך להתחיל שהוא עיקר המצוה דבדידי' לחוד הוי סגי אי לא הוי בעי למיהוי מן המהדרין אבל בני ריינו"ס מיירי שיש לו מזוזה בחדרו וא"כ הוא צריך להדליק בשמאל הכניסה וא"כ נר הסמוך לפתח לעולם נגד שמאלו וא"ת א"כ מה צריך מהר"מ לטעם דכל פינות כו' תיפוק לי' משום האי טעמא דצריך להדליק תחלה בטפח הסמוך לפתח וי"ל דנ"מ אם היו הנרות מסודרים מצד הפתח לצד דופן שכנגד הפתח כמו אם הפתח במזרח והנרות מסודרים ממזרח למערב שאז צריך להפוך פניו לדרום ולהתחיל בנר שסמוך לפתח ולא יהפוך פניו לצפון ויתחיל באותו הנר משום כל פנות כו' עכ"ד והב"י כ' ע"ז ונראה שהמנהג בני ריינוס הוא הנכון וכמ"ש מהרי"ק שצריך להדליק בכל לילה על הנר הנוסף וכמ"ש כאן בש"ע ואין לחלק בין היכא שהנרות בימין הכניס' להיכא שהם בשמאל הכניס' וכן אנו נוהגים עכ"ל וכ' רש"ל המדקדק יניח לאורכו בטפח הסמוך לפתח שאז כולן שוין בענין טפח הסמוך לפתח שכולן סמוכין בכניסת הפתח ואז ידליק משמאל לימין ויתחיל לעולם בנר השמאלי ויוסיף לימין ובב"ה שהמנור' לדרום מונחים בין מזרח למערב ויפנה משמאל לימין עכ"ל ובלבוש כ' וז"ל ואומר אני שאין פי' כל פינות כו' כמו שהם מפרשים אלא פירוש' נ"ל היא כדרך הכתיבה שאנו כותבין כו' וכ"מ מהקפת המזבח שהיה הכהן עולה בדרום והתחיל בקרן דרומית מזרחית ואח"כ מזרחית צפונית וכו' ואם הי' כהן יכול לעמוד במקומו לזרוק הרי הוא כמ"ש כו' והאריך בסברא של טבע בני אדם כשפונ' עצמו בטבעו הוא פונה כך כגון במחול וכן נ"ל הלכה למעשה כבני אוסטריי"ך עכ"ל. ונ"ל דבריו נכונים שמ"ש חכמים כל פינות וכו' פירוש התחלת הפינה ויש לך ימין ושמאל אז אנו אומרים כל שאתה מתחיל תפנה לימין והיינו בפעם הראשון שיש ב' או יותר לפניך תדליק היותר ימיני שלך ואילו נפרש שתדליק ראשון בשמאלי כדי שאח"כ תפנה לימין קשה למה יהיה הסוף עדיף יותר מהתחלה של ההדלקה שהיא עיקרית אלא ודאי מסתבר לפ' על ההתחלה כשאתה בא ויש לפניך שני צדדים תקח לך הימין ואח"כ תלך לשמאל של אותו ימין וע"כ נהגתי בעצמי הדרך היותר נכון לפע"ד שלסדר הנרות באורך סמוך להפתח כמ"ש רש"ל כדי שיהיו כל הנרות בטפח הסמוך לפתח (ולהדליק בלילה ראשונה בנר שאצל הכותל ובליל שני יוסיף לו נר שני סמוך לו לצד החלל החדר ויתחיל בנר הנוסף ויסיים בנר שאצל הכותל וכן בכל לילה שאח"כ יוסיף נר לצד חלל החדר ויתחיל בו שהוא ימיני שלו ויסיים באותו שאצל הכותל ואם א"א לסדר כן יסדר אותם על הכותל בשורה מצד ימין הפתח ואע"פ שהאחרים שיוסיף לא יהיו כולם בטפח הסמוך לפתח אין חשש בזה כיון שהנר הראשון הוא באותו טפח סגי ויתחיל בכל לילה בנוסף שהוא ימין המזומן בפני האדם וידליק אח"כ עד נר שאצל הכותל כנ"ל נכון וכן בב"ה שמסדרין אותם במנורה ממזרח למערב ידליק בלילה הראשונה את היותר סמוך לצד מזרח ואח"כ יוסיף לצד מערב ויתחיל תמיד בהנוסף ועסי' תרנ"א גבי לולב ונ"ל עוד ט"א להתחיל ביותר שמאלי' שהוא ימין האדם דאל"כ הוא מעביר על המצו' במה שמוליך ידו לצד הנרו' המוכני' לפניו ושיכל ידו להדליק בנר שהוא בשמאל שלו ואחר כך ידליק במה שמונח לפניו: | ה | null |
42,060 | טורי זהב | תרעז | א | צריך לתת פרוט' לבע"ה כו'. בת"ה סי' ק"א כתב אכסנאי שהוא נשוי שרוצה להדליק בברכ' חוץ לביתו כ' גדול א' דרשאי לעשות כן דאע"ג דאמרי' בגמ' כיון דנסיבנ' אמינא השתא ודאי ל"צ היינו דלא מחויב אבל אי בעי מצי להדליק לא הוי ברכה לבטלה דהוה בכלל המהדרין. וגדול א' כתב שהואיל ולא צריך פטור נקרא הדיוט אם יעשה וכ"ש דהוי ברכה לבטלה כיון דלא אשכחן מהדרין זה בתלמוד ומסיק בת"ה דשפיר נקרא בכלל המהדרין דכי היכי שיש הידור בנר לכל א' בבית א' ה"נ יש הידור בנר לאיש ונר לאשתו בשני מקומות והתנא לא פסיקא ליה למיתני הך מהדרין דלא שכיחא כולי האי וכיון דאשכחן בתלמוד מהדרין ומהדרין מן המהדרין אין זה כמוסיף על התלמוד שהוא גורע עכ"ל וכ' ב"י ע"ז ול"נ דאין לסמוך ע"ז לברך ברכה שא"צ עכ"ל ורש"ל כ' בקיצור פסקיו וז"ל ואיש ואשתו בודאי מספיק להם נר א' ואכסנאי הנשוי אם אינו יודע שאשתו מדלקת עליו יכול להדליק ולברך אבל אם הוא יודע בבירור שהיא מדלקת עליו אין לו להדליק אם לא שהוא בבית יחידי משום הרואה ידליק אבל לא יברך והיכא שלא ידע שהיא הדליקה עליו ובא באותו לילה צריך לחזור ולהדליק ולברך לפי שחל עליו חובת חכמים אבל היכא שאינו רוצה לצאת בהדלקת אשתו שמדלקת עליו בבית נראה דלאו כל כמיני' ואינו יכול לברך עכ"ל. והנה לא זכינו עדיין לראות דברי רש"ל הארוכים לדעת מוצא דבריו אמנם כי נחזי אנן נראים דברי ת"ה נכונים דמ"ש גדול הא' שלא מצינו הידור זה בתלמוד לא נ"ל כלל כי מ"ש בגמרא מהדרין נתכוונו שמסתמא יעשה כל אחד כן וניחא לכל אדם להיות בכלל מהדרין משא"כ בדבר זה שהוא גם בשאר ברכות כמו כאן הרשו' נתונ' לאדם לעשות כרצונו אם רוצה יוצא בברכה שמדלקת אשתו ואם אינו רוצ' יברך בפ"ע ונראה לדמות דבר זה למ"ש ר"פ ג' שאכלו אמר אביי שנים שאכלו מצוה לחלק ופירש"י בין ברכת זימון בין ברכת המוציא. וכ' הרא"ש העולם לא נהגו כן וגם ברש"י לא שמענו שנהגו כן בברכת המוציא וכן בעובדא דבר קפרא כו' הרי דעכ"פ ליכא איסור בדבר אם מברך כל א' המוצי' אלא שהרא"ש כ' שלא נהגו כן אבל ח"ו שיאמר הרא"ש דנקרא ברכה לבטל' שהרי רש"י הכניס דבר זה אפי' בכלל מצוה ותו מצינו בברכת יוצר אור בפי' נ"ט תשובת הרא"ש אני או' אותה עם ש"ץ בנחת אע"פ שאם שמע מש"ץ יצא והטעם שמא לא יכוין יפה לדברי המברך וכן בב"ה כ' ב"י סי' קפ"ג בשם א"ח בשם הר"פ שיש לכל א' לברך ב"ה אף כשיזמנו לפי שאין יוכל לכוין כו' אבל כר"מ לא היה מברך בלחש כו' עכ"ל הנה אנו רואין שבדבר זה שיוכל א' לצאת בברכ' חבירו ואינו רצה בכך דאין איסור בידו כיון שכוונתו לש"ש ואותו שאינו רוצה לברך בפ"ע כמו שעשה הר"מ ג"כ כוונתו לש"ש שלא להרבות בברכות כיון שאפשר להיות יוצא בברכת חבירו ה"נ בדבר זה וכ"ש הוא כיון שאינו אצל אשתו ואינו שומע הברכה שיוכל לו' איני יוצא בברכת אשתי שלא בפני דהא דעת שומע ומשמיע בעי' ואפי' אם הוא בביתו ואינו רוצה לצאת בברכת אשתו איני יודע איסור בדבר אם יברך לעצמו מ"ש מקטן שהגיע לחינוך שמדליק לעצמו בברכה והא פשיטא שהוא יוצא בברכת אביו וכבר ראינו נוהגים בכל מי שהולך בחנוכה חוץ לביתו ליקח נרות חנוכה עמו להדליק במקום אשר יהיה שמה הרוח ללכת אע"פ שמדליקין בביתו בני ביתו שהם אצל אשתו ואף ע"פ שאין ראיה מזה שהבני בית אינם מכוונים להוציא את הבע"ה אלא את עצמם מ"מ היא גופא קשיא ל"ל ליקח הנרות עמו הבני בית עם אשתו יכוונו וידליקו עליו ג"כ אלא דניחא טפי לעשות הברכה בעצמו כנ"ל בדבר זה גם רמ"א פסק כן בסמוך: | א | null |
42,061 | טורי זהב | תרעז | ב | וי"א דבזמן הזה כו' ידליק במקום שאוכל. בתשו' רשב"א סי' תקמ"א כ' מי שאוכל על שלחן בע"ה ואפילו שוכב בבית שני בפ"ע א"צ להדליק אבל צריך להשתתף עם בע"ה כאכסנאי שאין לו בית במקו' אחר עכ"ל מזה יליף רמ"א דלא אזלינן בתר מקום השינה דא"כ ה"ל לזה חיוב להדליק במקום ששוכב ונראה דגם רמ"א לא מיירי אלא במי שיש לו תמיד חדר מיוחד לאכילה וחדר אחר לשכיבה אך העיקר הוא חדר האכילה וכנדון דהרשב"א שזכרתי משא"כ במי שיש לו דירה בעיר והולך פעם א' חוץ לביתו וסועד אצל חבירו פשיטא שלא יניח ביתו וידליק בבית שהוא אוכל שם פ"א אצל חבירו אלא צריך לילך לביתו ולהדליק שם ואם אחזו תאות האכילה ואינו רוצה לזוז משם עכשיו יצוה לבני ביתו שידלקו עליו בביתו דאותו בית שהוא סועד שם אין דינו אלא כאכסנאי שמדליקין עליו בבית והוא אינו מדליק במקום שהוא ואפי' למ"ש בסמוך דאכסנאי רשאי להדליק גם במקום שהוא שם היינו שעכשיו תהיה גם שכיבתו שם משא"כ בזה שיאכל כאן שעה או שתים וישוב למקומו אין שום סברא לו' שידליק שם ולא בביתו דזה הוה כאלו עומד בשעת הדלק' על רחוב העיר דאין שיך לו שם הדלקה הגם שראיתי קצת בני אדם בשע' שאוכלי' בסעוד' אצל אדם אחר שולחים אחר נרותיהם ודולקים שם וסומכים על הג"ה זו וטעות הוא בידם ואינם מבינים דבר זה וז"ל רש"ל חתן האוכל בבית חמיו אם יש יכולת בידו אפי' ישן בבית חמיו לא ישתתף אלא לעצמו משום המהדרין שהרי הוא איש וביתו ואם ישן בבית אחר פשיטא שחייב להדליק במקום שישן עכ"ל והוא נגד דעת הרשב"א שזכרתי ולע"ד דברי הרשב"א עיקר בזה וראיה מעירוב חצירות סי' ש"ע ס"ה מי שאוכל במקום א' וישן במקום אחר מקום האכילה עיקר כו' ואף שכתב הטור בשם הרא"ש דחייב להדליק במקום השינה אין סותר זה דשם מיירי לדין התלמוד והפוסקי' הראשונים שצריך להזהר מחשד וכמ"ש הטור כאן מפני השכנים כו' מה שאין כן לדידן שמדליקין בפיים ואין היכר אלא לבני הבית כמ"ש לעיל ססי' תרע"א והוא מבואר ברשב"א סימן תקמ"א לא איכפת לן במקום השינה שהרי בני הבית הם יודעים שקבוע דירתו לאכילה במקום אחר ושם הוא מדליק כנלע"ד ברור בזה: | א | null |
42,062 | טורי זהב | תרעז | ג | עושה לו מדורה. מה שקשה מכאן על מ"ש בסי' תרע"ב דמותר להשתמש בה אחר שדלק' כשיעור כתבתי שם: | ד | null |
42,063 | טורי זהב | תרעז | ד | שאין להוסיף כו'. בי"ד סי' צ"ט ס"ו כתבתי שדברי הש"ע סותרים זא"ז בהוראה זו ושקי"ל להתיר כמ"ש הש"ע שם: | ד | null |
42,064 | טורי זהב | תרעח | א | מפני שלום ביתו. שלא ישבו בחשך ויצטערו: | א | null |
42,065 | טורי זהב | תרעח | ב | יקנ' לנ"ח. כ' הר"ן וב"י אף ע"ג דקידוש דאורייתא ונ"ח דרבנן כיון דאפשר לקדש על הפת שמן לנ"ח עדיף ע"כ ולפי זה אם אין לו פת אז פת עדיף שצריך לקדש עליו מדאורייתא אבל הרמב"ם כ' כאן דנ"ח וקידוש היום שניהם מד"ס ונ"ח עדיף מקידוש היום משום פרסום נס וא"כ אפי' אין לו פת נ"ח עדיף אבל נראה דלענין פת דכ"ע פת קודם דמ"ש בסי' רע"א דקידוש קודם לצרכי סעודה נרא' דהיינו שאר צרכי סעודה כגון תבשילין וקראוהו בגמ' בפרק ע"פ כבוד יום אבל הפת דלחם משנה הוא קודם ליין קידוש דהא לחם משנה לכ"ע דאורייתא כדאמר ר' אבא בפ' כ"כ דכתיב לחם משנה ושלש סעודות ג"כ דאוריי' ופת בעינן כדאי' בסי' רע"ד וא"כ כ"ש שהיא קודם לנ"ח שאינו אלא מדרבנן כנ"ל: | א | null |
42,066 | טורי זהב | תרעט | א | נ"ח תחלה. דאי ידליק של שבת תחלה קבלי' לשבת ואתסר עליה מלאכה כ"כ בה"ג. והתוס' חולקי' וס"ל דלא תליא קבלת שבת בהדלק' הנר ולדידן שיש מנהג פשוט שהאשה המדלק' נר שבת מקבל' שבת עלי' ואסור' במלאכה רק אחרי' בני הבית עדיין מותרי' ע"כ איש שמדליק נר שבת ושכח להדליק של חנוכה אסור לו להדליק של חנוכ' אח"כ אלא יתן לאחד מבני ביתו להדליק' ולא כלבוש שמתיר בדיעבד בזה להדליק אח"כ כיון שלא קבל בפירוש שבת: | א | null |
42,067 | טורי זהב | תרפא | א | מדליקין נ"ח כו'. בב"י הביא זה בשם ת"ה סי' ס' ואח"כ הביא בשם הרד"א שיש שמדליקין אותם אחר שיבדיל על הכוס וכאן פסק בש"ע כת"ה כ' דבריו אחר שנמצא במנהגי' כן דעושין כן כדי לאחורי באפוקי יומא דשבת' ואני שמעתי שהרב מהר"ל מפראג עשה הלכה למעשה כדעת השני להבדיל קודם וכ"כ הוא ז"ל בס' אור חדש שלו: ונתתי את לבי לפע"ד ע"ז וזה אשר העליתי בס"ד דשפיר יש למיעבד כן ולהקדי' ההבדל' לנ"ח דאי' במשנ' בפ' כל התדיר דתדיר קודם לאינו תדיר ויליף לה מקרא דכתיב אשר לעולת התמיד וזה ברור דכל מידי שאין לנו הוכחה ברורה מן התלמוד לדחות האדיר משום איזה טעם אמרי' ליה לאו כלום עבדת דמנא לך לסתור הכלל ובזה אין לך טעם לדחות התדיר ונציע לפניך איזהו מקומן של הדברים שמצינו שיש מעלה באפוקי שבתא בפ' ע"פ דף קה אי' הנכנס לביתו במ"ש מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואח"כ הבדלה על הכוס ואם אין לו אלא כוס א' מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן לאחריו ולא אמרי' חביבה מצוה בשעתה פי' שלא יבדיל קמי סעוד' דהיא שעת הבדלה ומפרש רש"י שם הטעם דאפוקי יומא מאחרינן באבדלת' כי היכי דלא ליהוי עלי' כטונ' פי' כמשא ותו שם דף ק"ג לענין יקנה"ז דמסדרינן קידוש קודם הבדל' מטעם שפי' רשב"ם דאי מבדיל בריש' והדר קידוש מיחזי עליו קדושת שבת כמשוי ותו בברכות בפ' א"ד דף נ"ג ת"ר בש"א מברך על היום ואח"כ מברך על היין שהיום גורם ליין שיבוא ובה"א מברך על היין ואח"כ על היום שהיין גורם לקידוש שאם אין יין אין מקדשין והמקדש על הפת גם הוא במקום יין וברכת הפת קודמת ד"א ברכת היין תדיר' וברכת היום אינה תדיר' וכו' מאי ד"א ומשנינן וכ"ת התם תרתי הכא חדא ה"נ איכא תרתי ביין ופרכי' וסברי ב"ש דברכת היום עדיפא והתני' הנכנס לביתו במ"ש מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואח"כ הבדלה ואם אין לו אלא כוס אחד משלשלן כולן לאחריו והא ב"ש היא כו' ומשני קא סברי ב"ש שאני עיולי יומ' מאפוקי יומ' עיולי יומא דהיינו קידוש כל כמה שמקדימין אותו טפי עדיף וכו': ותו בספירת עומר כתב בת"ה סי' ס' לברך קודם הבדלה מטעם אפוקי שבת' וע"כ הי' לנו גם בחנוכה להקדים הנ"ח ולאחר ההבדל' משום אפוקי יומ': ע"ז אמינ' לך דאינו כן תחלה נבי' ראיה מהך דאלו דברים להיפך דהא ע"כ לב"ה דס"ל דמברך על היין תחלה ס"ל דתדיר דוח' מעלת עיולי יומ' וא"כ דהכא בחנוכה תדחה מעלת תדיר את מעלת אחורי יומ' וכ"ש היא דבכמה דברים הוי טפי איסור שבת בעיולא יומא מאפוקי יומא וא"ל דש"ה דיש ליין עוד מעלה א' דהיינו שהיין גורם ליום כמ"ש ויש לזה סיוע ממה דאיתא בפרק החליל רב אמר סוכה ואח"כ זמן חיובא דיומא עדיף פירש"י מי שלא בירך זמן דהיינו שהחיינו בעשיית' כו' אומר ברכת סוכה תחלה ורבה בב"ח אומר זמן ואח"כ סוכה תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם לימ' רב ורבה בב"ח פליגי בפלוגתא דב"ש וב"ה דלעיל לימא רב דאמר כב"ש ורבה ס"ל כב"ה א"ל רב אנא דאמרי אפי' לב"ה ע"כ לא אמרי ב"ה אלא שהיין גורם לקידוש שתאמר אבל הכא בסוכה אי לאו זמן מי לא אמרי' סוכה פירש"י דמשום טעמ' דתדיר לחוד לא הוה מקדימים ליה ליין משום דחובת היום עדיפ' ע"ז אומר אדרבא משם מוכח איפכ' דיש לדקדק מאי פריך לימא רב דאמר כב"ש וכי לא ראה מ"ש ב"ה בפי' ד"א היין גורם לקידוש אלא נראה ברור לכאורה שוין סוכה וזמן עם יין ויום דהיינו בסוכה וזמן יש לכל א' מהם מעלה אי' בסוכה יש חובת היום ובזמן יש תדיר וביין ויום יש לכל א' מהם ב' מעלות ביין יש תדיר וגורם לקידוש וביום יש ג"כ ב' מעלות שכבר נכנס קודם ליין והיום גורם ליין שיבוא וע"כ סבר המקשן דרב כב"ש ומשני דלא כן הוא אלא חובת היום דסוכ' עדיפא ממעלת הזמן דסוכה אינו תלוי בזמן כלל דאנו אומרים ברכה דסוכה אפי' בלא זמן כגון בשחרית אבל זמן בלא סוכה לא אמרי' ביום מ"ה דוחה סוכה את מעלת התדיר של זמן משא"כ ביום ויין שלב"ה שיש לכל א' ב' מעלות אמרי' דמעלת היום גורם ומעלת היין גורם הם שוים ממש דאין קידוש בלא יום ואין קידוש בלא יין נמצא דנשאר ליין מעלת תדיר וליום מעלת שכבר נכנס ואמרי' תדיר דוחה אותה ה"נ דוחה מעלת תדיר דהבדלה את מעלת אפוקי יומא דיש לחנוכה להקדים. ותו נראה דע"כ הך מעלה דכבר נכנס שבת נכלל בה מעלת עיולי יומא דאל"כ מה זה שאמרו בפ' אלו דברים ה"נ תרתי ואי ס"ד שמעלת עיולי יומא היא מעלה בפ"ע ומעלה שכבר נכנס היא בפ"ע קשה דא"כ הוה ג' מעלות ביום וביין ליכא אלא תרתי אלא ע"כ דהיא היא דהיינו עיולי יומא ושכבר נכנס הם חדא וא"כ כיון שדוחה תדיר דיין את עיולי יומא ודאי דוחה תדיר דהבדל' את אפוקי יומא ומיקנה"ז שזכרנו אין ראיה דיש מעלה באפוקי יומ' שאין שם כנגדו מעלת תדיר דהא קידוש והבדלה שוין בתדיר: כל זה כתבתי לרווחא דמילתא אם נאמר דיש כאן מעלת אפוקי יומא אבל לפי הנראה שאין בנדון דידן של חנוכה ושבת שום מעלה מחמת אפוקי יומא דהרי אין שייך לומר כאן שלא יהא שבת משוי עליו שהרי כשמברך להדליק נר של חנוכ' ממילא הוא פורק מעליו עול של שבת בברכה זו והיאך תאמר שהוא עדיין בקדושת שבת משא"כ ביין ויום שאפש' להיות קדוש' י"ט גם בשבת ואין זה סותר זה וגם ביקנה"ז אין קדושת י"ט שהוא מקדים סותר את קדושת השבת דאפש' להיות קדושת שניהם עליו משא"כ בחנוכ' ושבת שכבר בירך על סילוק שבת בפירוש: ובזה נסתלק כל מ"ש במעלת אפוקי יומא רק מספירה יש עדיין ראיה דהא שם סותר זא"ז שהוא סופר בפי' יום המחר' אלא די"ל דבספיר' שאני דהיא מתחלת בתחלת הלילה תכף דתמימות בעי' והבדלה מתחלת אחר קצת שעה מהליל' דבעי' להוסיף מחול על הקודש וא"כ ודאי חביב' מצו' בשעת' משא"כ בנ"ח אע"ג דמצות' משתכלה רגל מן השוק מ"מ בשבת שא"א לעשות כן אלא מטעם שיסיים השבת ואז חיילא מצות הבדלה והיא תדיר' וא"כ בודאי קודמת לנ"ח: ועוד ראיה דאפי' במקום דאיכא למעלת אחורי יומא [אין] לדחות התדיר ואין לו דמיון לחובת היום דהא בפ' כל התדיר מבעיא לן בתדיר ומקודש איזה מהם קודם ונשאר בספק ואמאי לא פשיט כי היכי דבחובת היום דסוכה נדחה התדיר ה"נ במעלת ההקדש אלא ע"כ דדוק' חובת היום שהיא מעלה גדול' מאוד דסוכה אמרי' בלא זמן וזה עדיף מתדיר דזמן משא"כ בשאר מעלת כמו הקדש או שאר מעלה כגון פרסום הנס דחנוכה לא דוחים התדיר ואע"ג דנשאר' הבעיא בספק משמע שיש לנו לפסוק דתדיר עדיף כיון שהוא כלל בתורה ואין לנו דבר ברור להוציא מן הכלל וכ"ש שיש לנו הוכחות כמו שביארנו וגם א"ל דמעלת פרסומי ניסא תהא מכרעת ולהקדים נ"ח כדאי' לעיל לענין נ"ח וקידוש היום דנ"ח עדיף משום פרסומי ניסא זה אינו דלענין אקדומי ל"מ מדכתבו התוס' שם בפ' ב"מ גבי נ"ח ונר שבת וז"ל ומה שמקדימין לקרות בשל ר"ח מבשל חנוכה משום דבקריאת התורה מצי למיעבד תרוייהו תדיר ופרסום נס עבדי' תרווייהו אבל היכא דלא אפשר למיעבד תרוייהו פרסומי ניסא עדיף עכ"ל. וכ"כ הרא"ש א"כ ה"ה לענין נ"ח והבדלה יש לנו ראיה ברור' להקדים התדיר כיון דאפשר לקיים שניהם וא"ל ממ"ש התוס' במגילה בפ"ק הביאו ב"י ריש ה' מגילה במ"ש מקרא מגילה קודם לעבודה ואע"ג דאפשר לכהנים לקרות המגילה אחר העבודה מ"מ איכא טפי פרסום הנס שיקראו עם הצבור ש"מ משום פרסום נס מקדימים אין זה דומה לזה דהתם ודאי יש חילוק בין קריאת הכהנים לבד מן הקהל ובין אם יקראו עם הקהל משא"כ כאן דכל הקהל קורין פרשת חנוכה אחר קריאת ראש חודש וכן הדלקת נ"ח אחר הבדלה שוה בכל לא איכפת לן בזה בפרסומי ניסא לענין הקדמה: גם א"ל על דברינו ממה שאנו נוהגים בקריאת מגילה במ"ש שמאחרין את ההבדלה כמ"ש רמ"א סי' תרצ"ג הא ל"ק דגם בזה אין קריאת מגילה סותר את קדושת שבת כמ"ש לחלק לעיל ותו דגם במגילה הוה כמ"ש לעיל לענין ספירה דגם מגילה הוה זמנה תיכף בהתחלת הלילה והבדלה אחר התוס' מחול על הקודש: שוב ראיתי הג"ה באלפסי וז"ל יש מדליקין קודם הבדלה אחר סדר קדושה והראב"ד כ' שאין נכון לעשות כן תחלה משום ברכת מאורי האש ואח"כ מדליקין הרי דאפי' בברכת האש לא נראה לו להקדים ההדלקה של חנוכה כי אין הברא שיברך תחלה על מצוה התלויה באש ואח"כ יברך על עיקר בריאותו של האש ואע"פ שאנו מבדילין אחר שכבר הדליקו נרות למגילה מ"מ לא בירכו עליהם משא"כ בנ"ח וזהו כעין סברא שכתבתי לענין ברכת הבדלה דהיאך יבדיל אחר שבירך על הנר כבר והפסיק בברכה שלו את השבת והראב"ד נקט רבותא ע"כ נלע"ד שיברך תחלה על ההבדלה ואח"כ על הנ"ח. ובמרדכי פ' ב"מ כ' וז"ל ואע"ג דתדיר קודם וה"ל להקדים ההוא דר"ח מ"מ פרסום הנס עדיף אף לקדם עכ"ל דבר זה אין לו ביאור רחב אלא ע"צ הדוחק וכבר כ' שם בגליון דבר זה אינו בשני נוסחאות של המרדכי וע"כ אין ללמוד שום דבר מדברים אלו והנלע"ד להלכה למעשה כתבתי הגם כי כבר נהגו בבתי כנסיות להדליק של חנוכה תחלה מ"מ מי שישיג בדברים כהלכה ראוי לו להבדיל בביתו ברישא והדר להדליק נ"ח: | ב | null |
42,068 | טורי זהב | תרפב | א | בברכת מודים. דכולי מילי דחנוכה הודאה נינהו: בב"י העתיק בשם א"ח דא"ל הרשעה בחיר"ק שהוא שם דבר אלא בקמ"ץ והוא שם התואר לאומה שהיא רשעה. עוד העתיק בנוסח זדים ביד עוסקי תורתך אע"פ שאין זה דבר והיפוכו מ"מ נתיסד ע"ש הפסוק זדים הליצוני עד מאד מתורתך וכו': | א | null |
42,069 | טורי זהב | תרפב | ב | אין מחזירין אותו. וכן בכל יום שאין בו קרבן מוסף דלאו דאורייתא נינהו: | א | null |
42,070 | טורי זהב | תרפב | ג | כששכח על הנסים כו'. נ"ל כ"ש בתפלה דאם שכח שיוכל לומר נוסח זה ועיין בס"ג: | א | null |
42,071 | טורי זהב | תרפב | ד | אע"פ שאין מוסף כו'. הטעם דמ"מ יום הוא שנתחייב בתפלת מוסף ובהגמ"ר כ' בזה דאם לא אמרו מחזירין אותו וכ' ב"י דזהו לשיטת ראבי"ה דס"ל דעכשיו הוה חובה כמו תפלת ערבית ולא דק בזה דאותה דיעה ס"ל אע"ג דבחול אין מחזירין אותו מ"מ בשבת שיש בו מוסף מחזירין אותו והוא בכלל מ"ש בפ' ב"מ ימים שיש בהם מוסף מחזירין אותו ובאמת גם בשחרית ערבית ומנחה מחזירין אותו לדיעה זו ומוסף דנקט הוא לרבותא דאע"ג דאין מוסף בחנוכה מ"מ מיקרי ימים שיש בהם מוסף ועכ"פ יפה פסק ב"י דאין מחזירין דלא מקרי ימים שיש בהם מוסף אלא דיש בו מוסף מצד קדושת היום ההוא לענין אותה תפלה משא"כ בשבת חנוכה שיש מוסף מצד השבת לא מצד חנוכה ע"כ אין מחזירין כלל משום על הניסים ששכח בשום פעם בחנוכה ועבסי' תרצ"ג מ"ש בדברי המרדכי בזה: | ב | null |
42,072 | טורי זהב | תרפב | ה | כשם שעשית. נראה דלפי נוסח זה צ"ל כן תעשה לנו דהא לפ"ז הוא דרך תפלה וזה טעם הי"א שא"א אותו מטעם שאין מבקש צרכיו [בתוך] ג' אחרונות וכיון דמסיק ב"י בזה הרשות ביד המתפלל לעשות כמו שירצה בזה א"כ מ"ש רמ"א בס"א שבב"ה יאמר כשם שעשית כו' ובב"ה בנודה לך הוה הודאה ואפ"ה יכול לומר כן כ"ש שיכול לומר כן בתפלה אחר שגמר התפלה שיאמר דרך בקשה תעשה לנו ניסים כשם שעשית כו'. ובנוסח על הניסים כתוב בלבוש שי"ל בימים ההם ובזמן הזה בוי"ו כדי לכלול כל הניסים שעשה לאבותינו ולפרוט אותו הנס דעכשיו מעין המאורע שבכל יום עושה לנו ניסים גלוים ונסתרים כמו שעשה לאבותינו ג"כ גלוים ונסתרים עכ"ד ולא נ"ל כן דא"כ ק' ל"ל בימים ההם ודאי היה בימים ההם שהיו אבותינו חיים בשלמא להנוסחא בזמן בזה בלא וי"ו הוכרח לומר כן דאל"כ הוה המשמעות שבזמן הזה שאנו קיימי' בו נעש' נס לאבותינו ע"כ צ"ל בימים ההם בזמן הזה כאלו אומר בימים ההם בכ"ה לחדש ותו דהא בעובר במקום שנעשה לו נס אומר ברוך שעשה לי נס במקום הזה כדאי' סי' רי"ח ולא אמר ובמקום הזה לכלול ג"כ שאר ניסים נסתרים אלא דאין זה בנוסח כלל וטעות הוא לומר ובזמן בוי"ו כנלע"ד: | ג | null |
42,073 | טורי זהב | תרפג | א | גומרין את הלל. לפי שבכל יום נוסף נס חדש. ועוד יש טעמים בב"י: | א | null |
42,074 | טורי זהב | תרפד | א | קורין בקרבנות הנשיאים. בטור כתב ומפרש בפסיקתא משום שנגמר מלאכת המשכן בכ"ה בכסליו עכ"ל. והיינו דהקמת משה את המשכן לא היה עד ר"ח ניסן ואז הקריבו הנשיאים קרבנם ואנו קורין פ' הנשיאים בחנוכה אחר השלמת המשכן: | א | null |
42,075 | טורי זהב | תרפד | ב | בברכת כהנים. הטעם לפי שנעשה הנס ע"י כהנים כ"כ הטור: | א | null |
42,076 | טורי זהב | תרפד | ג | בשל ר"ח. דתדיר קודם ואע"פ שיש בשל חנוכה פרסומי ניסא לית לן בה כיון דעכ"פ יקראנה אח"כ כ"כ התו': | ג | null |
42,077 | טורי זהב | תרפד | ד | ואם טעה והתחיל כו'. כן כ' האבודרהם וז"ל מדקתני מעכבות משמע שאם הניחה כן לא יצא דצריך להניחם כסדר מצותן עכ"ל משמע דעתו דגם בחנוכה ור"ח כן אם הקדים בחנוכה דצריך לחזור כסדר שאמרו חז"ל והוא תמו' הפלא ופלא חדא דהאי גמרא שהוא מביא לענין תפילין ליתא בשום דוכתא בתלמוד ותו דאדרבא מבואר בסי' כ"ח בב"י וז"ל ולפ"ז אם אירע שפגע בשל ראש תחלה צריך להעביר על אות' מצוה ויניח של יד תחלה וכ"כ הרא"ש והרמב"ם דלא כנ"י שכתב שיניח של ראש תחלה ולא יעבור על המצו' עכ"ל משמע דלכ"ע אם הניח של ראש תחלה ואח"כ של יד דודאי א"צ להסיר אותם ולחזור ולהניחם כסדרן ואין בזם שום דיעה או סברא לעשות כן וכ"פ בש"ע סי' כ"ה אם פגע בשל ראש תחלה צריך להעביר על אותה מצו' ויניח של יד תחלה כו' ולא אמר רבותא גדולה דאפי' כבר הניח של ראש תחל' ואח"כ של יד צריך להסיר' אלא פשיטא שזה אינו אלא כיון שכבר הם על ראשו וידו בדיעבד קיים עכ"פ מצות תפילין דהא הטע' בגמ' שם דכתיב והיו לטוטפו' בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שנים וכיון שיש כאן בראשו וידו שנים די בכך דהא אע"ג דבשעת התחלה לא עביד שפיר מ"מ בהוייתן עליו יש כאן בדין והכי נמי בקריאת חנוכה קודם ר"ח בדיעבד יצא ואע"ג דעבר על תדיר קודם. והכי מוכח בפ' כל התדיר דף צ"א דמבעיא לן בתדיר ושאינו תדיר וקדם ושחטי' לאינו תדיר מאי מי אמרי' כיון דשחיט ליה מקריב ליה או דלמא דמאחר בדמו עד דמקריב ליה בתדיר והדר מקריב ליה בשאינו תדיר ואי סלקא דעתך דאם עבר על תדיר קודם לא יצא אפי' דיעבד מאי מספקא ליה לתלמודא בזה לענין היאך יעשה אחר קדימה זו דהא פסול לגמרי תכף שעבר על תדיר קוד' אלא ודאי דמכח זה אין שייך פסול ותו ראיה ממ"ש שם בזבחים דתפלת המנחה קודם למוספין משום דמנחה תדיר טפי ומדמי ליה לשאר תדיר ואנן קי"ל בסי' רפ"ו דאם עבר והקדים תפלת המוסף למנחה יצא כו' אלא לכתחלה צריך להקדים המנחה עכ"ל. וא"ל ממ"ש בסי' ק"ח בשכח להתפלל מנחה בשבת והתפלל ב' במוצ"ש והבדיל בשנייה ולא בראשונה דראשונה לא עלתה לו כיון שצריך להתפלל תפלת החוב ברישא וצריך להתפלל פעם ג' ולא אמרי' דסגי בדיעבד מה ששינה והתפלל של תשלומין ברישא דשאני התם דשל התשלומין אין זמנה כלל באותה שעה כיון שצריך להתפלל של חובת שעתי' והוה כמתפלל תפלה שלא בזמנה מה שא"כ במוסף ומנחה ששניהם זמנם אלא שיש למנחה מעלת תדיר דיש טפי מעלה לחובת שעתיה ממעלת התדיר על אינו תדיר וכבר כתבתי מזה בסימן ק"ח ע"ש ע"כ נראה לעניות דעתי דהאי פיסקא דרמ"א לאו דסמכא הוא וכיון דפתח בדיעבד בשל חנוכה אין מחזירין אותו לחזור ולקרות בשל ר"ח תחלה ותו דאיכא פלוגתא אם צריך לחזור ולברך על מה שחוזר לקרות כנזכר בסימן ק"מ והיאך נאמר שיפסיק ויתחיל לקרות בשל ר"ח ויכניס עצמו לספק ברכה אלא העיקר דבדיעבד קורא הכהן בשל חנוכה ואחר כך יקרא לאחרים בשל ר"ח כנ"ל וכ"כ לי הרב מהר"ר נפתלי כ"ץ ז"ל בתשובה רק שהוא בא לפלפל בפירוש הגמרא שמביא האבודרהם ואמרתי לו שאין זה כלל בגמרא כמש"ל ונתחרט על זה ואמר אנא סמכתי עליו וסברתי שהוא בגמרא אבל באמת אינו כלל בגמרא: כתוב בתשובת מהרי"ל סי' ר"י פעם אחת שכח החזן וקרא רביעי על ובראשי חדשיכם ואמר קדיש וקרא הרביעי ג"כ פ' חנוכה והורה שם שא"צ לחזור ולו' קדיש אחר קריאת חנוכה ומ"ש דהרביעי קרא ג"כ פ' חנוכה כבר נתבאר בש"ע דצריך לקרות חמישי על פ' חנוכה: | ג | null |
42,078 | טורי זהב | תרפה | א | פרשת שקלים. דאמר קרא זאת עולת חודש בחדשו אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה וגמרינן בג"ש שחדש זה הוא ניסן וכיון שבניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה קדמי' בא' באדר כי היכי דליתי שקלים למקדש ואח"כ פ' זכור קודם קריאת המגילה בפורים כי היכי דלקדים זכיר' לעשיי' דכתיב נזכרים ונעשים ואח"כ פ' פרה כי היכי דלהזכיר אזהרת טמאים לפסח. | א | null |
42,079 | טורי זהב | תרפה | ב | חייבים לקרותם מן התורה. כתוב בת"ה סי' ק"ח צריכין ליזהר בקריאה בצבור טפי ממקרא מגיל' אע"ג דמקרא מגילה עדיפ' וכל מצו' נדחת מפני' מ"מ לדעת רוב הפוסקים נקראת אף ביחיד אבל פרשת זכור כתב האשר"י פ' שלשה שאכלו דעשה דאוריית' הוא לקרות' בעשר' ודוחה ל"ת שבתור' דלעול' בהם תעבודו להכי שחרר ר"א עבדו כדי להשלימו לעשרה. ובתוס' שנ"ץ כתבו דאין שום קריא' מדאורייתא רק פרשת זכור ובתוס' קצרות מברכות פ"ב פירשו דפרשת זכור ופרשת פרה חייבים בקריאתם מן התורה עכ"ל וכתב רש"ל דירא' מזה שאין הקטן עולה למפטיר בפרשת זכור ואע"פ שהש"ץ קורא בתורה מה בכך הא בעינן בר חיובא לעלות והוא ג"כ קורא בתורה אלא שהש"ץ קורא בקול רם שלא לבייש ואף בפרשת פרה יש ליזהר מאחר שבאותן תוספת ירא' דהיא מדאורייתא וכמדומה שכן מצאתי בחי' מרדכי עכ"ל וכ' מו"ח ז"ל ואינו נכון דבקטן היודע למי מברכין ודאי שרי אע"פ שהקטן קורא בקול רם דהא קטן עול' למנין ז' וקריאת ס"ת בכל שבת היא דאורייתא מוידבר משה את מועדי כו' כדאיתא בירושלמי ומביאו הרי"ף פרק הקורא עומד אלא שלא היה סדר מיוחד לכל קריא' מלבד פרשת זכור ועזרא תיקן הסדר לכל הקריאות ואפי' בקטן שאינו יודע למי מברכין לא ידעתי למה לא יצא בקריאת הש"ץ פרשת זכור בקריאת ס"ת דמאי נפקא מינ' בעול' לספר תורה אם הוא קטן עיקר החיוב שישמעו בקריאת התורה עד כאן לשונו. ולעניות דעתי נראה דבקטן שאין יודע למי מברכין אין יוצאין ידי הברכה על ידו ואין יוצאין ידי קריא' בלא ברכ' ע"כ אין להקרות למפטיר לקטן שאינו יודע למי מברכין אבל ביודע למי מברכין נראה דשפיר יוצאין ובסי' רפ"ב פסק רמ"א דקטן יכול לקרות בפרשת המוספין או בארבע פרשיות שמוסיפין באדר ונראה דביודע למי מברכין קאמר: | ז | null |
42,080 | טורי זהב | תרפו | א | מותר להתענות לפניהם. דהוה אמינא דאסור משום דכתיב במגילת תענית שאותן ימים שאין מתענין בהם שחכמים עשאום יום טוב גם לפניהם ולאחריהם אסור ואף דבטל' מגילת תענית בשאר יום טוב הנזכרים שם מ"מ בחנוכה ופורים לא בטלה ואסור להתענות בהם קמ"ל דמכל מקום מותר להתענות לפניהם ולאחריהם דלענין זה בטל' מגילת תעני' אף בחנוכ' ופורי': | א | null |
42,081 | טורי זהב | תרפו | ב | ולמחר ביום ו' יתענו כו'. נראה דאין לסמוך על זה למעש' שהרי הביא ב"י בשם המ"מ הא דמתער' ביום ה' לפי שא"א לאחר עד יום א' שהוא פורי' וכן אין מתענין בע"ש מפני כבוד שבת ואע"פ שנפסק' הלכה בע"ש מתענ' ומשלים דוקא כשבא זמנו הקבוע לו בע"ש אבל כשהוא נדח' מזמנו אין קובעין לו בע"ש. וכ"מ בתשו' הגאונים עכ"ל הרי דאף ביחיד אין להתענו' בע"ש דהא ההיא דמתענ' ומשלים מיירי ביחיד בפרק בכל מערבין דקאמר הני בני בי רב דיתבי בתעניתא בע"ש מהו לאשלומי ועל זה אמרו שם מתענה ומשלים ואפ"ה הוצרכו לתרץ דדוקא שם שזמנו קבוע כו' ממילא כאן שנדחה אין להתענות בע"ש ואת"ל דהרב המגיד קאי על מה שכתוב בפ"ב דתענית דבט"ב שחל בע"ש דמתענ' ומשלים והיינו בתענית צבור מ"מ כיון שכבר כתב רמ"א בסי' רמ"ט דבתענית יחיד לא ישלים וכאן שצריך להשלים לא יתענ' בע"ש ותו נראה דאם יתענה תענית אסתר בע"ש יצטרך להשלים עד צאת הכוכבים דכן דינו וא"כ היאך יעלה על הדעת שבזמנו הקבוע לו ע"פ חכמים ליום ה' לא יתענה מפני סעודת מילה ובע"ש יתענה עד הלילה וכבר נכנס שבת ומה לי מתענה מקצת שבת או כולו הלכך הך הורא' לאו דסמכ' היא אלא יאכל סעודת המיל' בליל' כמו בי"כ וט"ב וא"ל דכאן אסרו לקבוע תענית אסתר בע"ש מפני כבוד שבת ולעיל סי' רמ"ט הביא הטור דרך אנשי מעשה להתענות בע"ש ל"ק דהתם מיירי שאין מבטלין עונג שבת עבור זה ומדרכם לאכול בתאוה טפי כשהם מתענים משא"כ רוב העולם הם חלושים אחר התענית וע"כ אין לקבוע התענית בע"ש כנ"ל: | ב | null |
42,082 | טורי זהב | תרפז | א | ולשנותה ביום. פירש"י זכר לנס שהיו צועקים בימי צרתם יום ולילה: | א | null |
42,083 | טורי זהב | תרפז | ב | חוץ ממת מצוה כו'. ברמב"ם כתוב בל' זה שהפוגע בו קוברו תחלה ואח"כ קורא. ודקדק המזרחי דזה ואח"כ קורא הוא יתור ל' אלא דקמ"ל אי איכא שהות לקרות אח"כ אין אי לא לא. וק"ל דהא פשטי' בגמ' דמת מצוה עדיף ממגילה דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתור' והדחיי' היא שהלא תעשה נדחה לגמרי דהיינו כדפרש"י דכתיב לא תוכל להתעלם וכתיב והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו א"כ בקריאת מגילה נמי ידחה גדול כבוד הבריות את המגיל' לגמרי וק"ו הוא דהא המגיל' אינה אלא מדברי סופרים ולישנא יתירא דדייק המזרחי נרא' דאינו בא על כוונה זו אלא הוא ע"פ מ"ש התוס' וא"ת יעשו עבודתן מיד ואח"כ יקראו את המגילה לבדם וי"ל דטוב לקרות עם הצבור משום דהוה פרסומי ניסא טפי עכ"ל ולכוונה זו כ' הרמב"ם דמ"מ כל שיש שניהם לפניו ולשניהם יש שהות טובא דל"ת דמשום פרסום הנס בציבור יקדים המגילה קמ"ל דבזה לא איכפת לן בפרסום טפי אלא קורא אותה ביתידות אח"כ אבל אם אין שעות אח"כ מזה לא מיירי הרמב"ם והדין הוא דמבטלין המגילה לגמרי דכבוד הבריות דוחה אות' ותדע לך זה דאטו המוצא מת מצוה בשדה ואין מגילה עמו וכי ישליך את המת וילך לעיר לקרות המגילה ואפשר דמתוך כך יאכלוהו הכלבים וכי נאמר שיעשה כן ודאי דבר בטל לומר כן ומלבד זה אין קיום לדברי ש"ע כאן שדבריו סותרים זא"ז דתחלה כ' רמ"א אבל אם אי אפשר לעשו' שתיהן כו' משמע דשאר מצות קודמת למגילה. ובסוף כ' דוקא בדאפשר לקרות אח"כ משמע באין אפשר לקרות אח"כ מגילה קודמת למ"מ כ"ש דקודמת לשאר מצות. ולענין מגילה ועבודה דאמרי' בגמ' דמגילה עדיף וילפינן לה מדכתיב משפחה ומשפחה להביא משפחות כהנים ולוים שמבטלין עבודתן ובאים לשמוע מקרא מגילה וכ' הר"ן ומיהו דוקא בשיכולים אח"כ להשלים העבודה הא לאו הכי ודאי אין מבטלין העבודה מדאורייתא משום מגילה דרבנן וק"ל על זה דהא אמרי' מגילה עדיף מתלמוד תורה והתם בת"ת נדחית לגמרי מפניה דהיינו הלימוד שיש עכשיו עליו חיוב בשעה זו א"א בתשלומין שמה שילמוד אח"כ היא מצוה בפני עצמה ואפ"ה נדחה מפני המגיל' ה"ה נמי לענין עבוד' וק"ו הוא דהא אמרי' בגמ' דת"ת עדיף מעבודה. גם ל' הרמב"ם שהעתיק כאן מורה כן שכ' ק"ו לשאר מצות שנדחים כולם מפניה ובכלל זה ודאי גם הם נדחים לגמרי וזה ודאי דתמצא מצות שתלויין בזמן ההוא ואפ"ה כשהם נדחים נדחים לגמרי ומ"ש הר"ן דעבודה דאורייתא ומגילה מדרבנן י"ל דהיא דברי קבלה שקי"ל דברי קבלה כד"ת כמ"ש ב"י בסי' תקנ"ד בשם ר"ת לענין צ"ג וע"כ שפיר אמרי' תדחה העבודה והב"י כ' דדעת התוס' כדעת הר"ן דכתבו וז"ל כהנים מבטלין מעבודתן לשמוע מגילה וק' אמאי מבטלין והלא אחר הקריאה יש שהות הרבה לעבודה וי"ל כיון דמשהאיר היום הוה זמן העבודה והן מניחין אותה בשביל הקריאה קרי ליה ביטול עכ"ל ואני איני רואה הוכחה מזה להסכים להר"ן דהתוס' קאי על לשון התלמוד שאמר מבטלין מעבודתן דהיינו בזמן עבודתן בכל יום שהוא משהאיר היום וע"ז מקשים הא יש שהות אח"כ כל היום אבל אי מקרי דלא נעשית העבודה עד שעה קטנה קודם כלות שיעור שלה ויש לפניו מקרא מגילה אה"נ דמגילה דוחה העבודה לגמרי כיון שא"א לקיים שניהם פרסומי ניסא עדיף כנלע"ד: | ב | null |
42,084 | טורי זהב | תרפז | ג | וכל זה לא מיירי כו'. הג"ה זו כולה מדברי הר"ן והמזרחי וכבר כתבתי מה שיש להקשות ע"ז וגם מו"ח ז"ל פי' דברי הטור ע"פ הדרך שזכרתי בסמוך וכ"כ בשם רש"ל דבמקום שאמרו בזה עדיף טפי היינו לדחות את הנדחה לגמרי אפי' ליכא שהות אח"כ: | ב | null |
42,085 | טורי זהב | תרפח | א | כרכין המוקפים חומה. הקשה הר"ן למה חלקו מצוה זו לימים חלוקים וקבעו יום מיוחד לפרזים משא"כ בשאר המצו' ותי' שלא נחו בשוה וכמ"ש ב"י והקשה ב"י על תי' הר"ן מדפרכינן בגמ' אלא שושן כמאן עבדא כו' הא כל עיקרן של מוקפין לא עבדו בט"ו אלא להדמות לשושן ורבא מאי קאמר כו' ולפע"ד אין כאן קושיא כל עיקר דהרב"י הבין דמאי דפריך שושן כמאן עביד היינו דלא כמוקפי' ודלא כפרזין דאלו כמוקפין בעינן מימות יהושע ושושן לא ידעי אי מוקפת מימות יהושע ולא כפרזין דקורין בי"ד ושושן בט"ו מ"ה הקשה ב"י קושיות שלו אבל הר"ן לא פי' כן אלא דכשהקש' המקשן שושן דעביד כמאן הוקשה לו באמת גם על המוקפין דהם תלוים בשושן אלא דקשה ושושן עצמו במאי תלוי והיינו כמאן פי' ממי למדו לעשות בט"ו ממילא קשה גם על המוקפים שתלוים בשושן ותי' רבא הואיל ונעשה בו נס ההריגה ביום י"ד ונחו בט"ו ע"כ קבעו שם בט"ו וא"כ כשיש חילוק בין שושן לפרזים סברא לדמות כל המוקפים לשושן ופרזים לשאר עיירות שהיו בזמן ההוא אלא שהי' ראוי לחלק במוקפין מן אחשורש בזמן שהי' הנס אלא דהי' א"י חוץ לחיוב הקריאה כמוקפין והם רצו שלא לעשות זילותא לא"י שהית' חריבה בימים ההם וכדי לכוללם לשושן שהי' הנס ביותר וראוי לתת לא"י כל מעל' שאפשר ע"כ תלוי במוקף מיהושע ממילא גם א"י יהי' לו מעלה דשושן ומזה נמשך החילוק דמוקפין לאין מוקפין. וז"ש הב"י בשם הרמב"ם ולמה תלוי הדבר בימי יהושע כדי לחלוק כבוד לא"י כו' ויהיה לזכרון לא"י בנס זה עכ"ל פי' דע"י שיראו הדבר הזה שתלאו במקדש ולא באחשורוש כמו שהי' ראוי וישאלו ע"ז וישובו ע"ז שעושין כן לכבוד א"י כנלע"ד נכון ביאור דברי הר"ן בלי ספק. והרב"י טרח בחנם לתרץ בע"א ולומר שעשו לזכרון שבח א"י בנס זה והוא תמוה דא"כ קשה גם בנס דחנוכה ה"ל לתקן איזו דבר לנס בשביל א"י וכמ"ש הר"ן בתחלה מ"ש משאר המצות: | א | null |
42,086 | טורי זהב | תרפח | ב | אבל מסתמא הוקפה. לכאורה קשה ממ"ש בסי' ת"א בסי' שצ"א וסי' שכ"ה וסתם עיירות מוקפות לדירה שבונין בתים תחלה ואחר כך מקיפים אותה ולק"מ דהתם לא קפדי' אלא שיהיה היקף לדירה דהיינו לאפוקי מבצר שאין ההיקף שלו לדירה אלא לצורך מלחמה ובזה אמרינן דסתם עיירות בהתחלתה בונים איזה בתים דרך עראי תחלה והכנה בעלמא ואח"כ מקיפין חומה ואח"כ מיישבין אותה בבנינים הרבה והוה שפיר הוקפה ולבסוף ישבה כי הבנינים הראשונים לא היו רק התחלה בעלמא וה"ה נמי כאן אנו הולכים אחר ההקפה שתהיה קודם לישיבתה ואין הולכים אחר התחלת הבנינים כיון שעיקר הישיבה הוא אח"כ נמצא דמ"ש בסי' ת"א שתחלם בונין בתים היינו ההתחלה בעלמא שלא בא רק לסימן שיהי' כאן עיר. ומ"ש כאן שמן הסתם הוקפה ולבסוף ישבה היינו עיקר ישיבת וקביעת מקום היא אח"כ וכן מדוקדק לשון של הר"ן כאן בב"י שכ' שכן דרך רוב המדינות מקיפין חומה תחלה ואח"כ מיישבין אותה עכ"ל הרי שזכר ל' ישוב ולא בנין בתים שהישוב הוא עיקרי הבנינים לרובן כנלע"ד ברור: | א | null |
42,087 | טורי זהב | תרפח | ג | ובלבד שלא יהיו רחוקים כו'. בגמרא אי' שיעור זה ופירש"י דאסמוך קאי דמפרש עד היכן נקרא סמוך משמע דבנרא' ואין סמוך לא נתנו שיעור אלא כל שנרא' אפי' מרחוק דאל"כ אלא גם בנראה בעינן שיעור לא ה"ל להזכיר נראה אלא סמוך לחוד דהא הכל תלוי בסמוך דהיינו תוך מיל אבל מלשון הטור ורמב"ם משמע דקאי גם אנראה וכבר תמה הרב המגיד על הרמב"ם מכח קושיא שזכרנו והוצרך להגיה בדבריו בענין דלא קאי רק אסמוך לחוד כמו לרש"י והב"י האריך בזה בדרכים שונים והנלע"ד מחוורתא הכי הוא דנתנו שיעור מיל לקרקע שוה שבין עיר לעיר אבל לא השיפוע שיש בהר שהעיר יושבת עליו וע"ז אמרו שיעור אפי' בנרא' שאע"פ שאין אנו חושבין השיפוע מ"מ צריך שבקרקע השוה לא יהיה יותר ממיל וזהו בהר שאין אנו חושבין המיל רק עד קצה ההר שהעיר יושבת בראשו דאנו חושבין כל ההר להעיר כיון שע"י ההר נרא' הכרך לעיר הזו וע"כ אין חושבין השיפוע אבל ביושב בעמק אנו חושבין גם השיפוע דאין כאן רק מעלת סמוך ע"כ יהא סמוך ממש להכרך לא יותר מהשיעור. ואוכיח לך חילוק זה מן הסוגיא דאיתא בשלמא נראה אע"פ שאין סמוך משכחת לה בראש ההר אלא סמוך אע"פ שאין נראה היכי משכחת לה א"ר ירמיה שיושבת בנחל ותמו' לי מעודי דקארי ליה מאי קארי ליה למה היה ניחא לו טפי בהר וכי לא ידע שכך נוכל למצו' בעמק כמו שנמצ' בהר עד שבא ר"י ופתח לו פתח זה ולפ"ד נתיישב זה בס"ד דהוקש' להמקשן בשלמא בה דהוה המעלה מצד שהוא נראה שפיר דאין אנו חושבין השיפוע של הר דהוא הגורם הראיה כמ"ש אבל בסמוך ואין נראה קשה היכי משכחת לה אם יושבת בעמק ויש שם שיפוע עד למט' ודאי צריך אתה לחשוב גם השיפוע לשיעור מיל דהא אין מעלה לאותו שיפוע וא"כ צריך אתה לו' שהעיר עם השיפוע היא תוך השיעור וע"ז ק' הא ודאי נראית הכרך להעיר אם היה באופן זה דהיינו תוך שיעור המיל וע"ז מתרץ ר"י בנחל פי' שיש עמק בלי שיפוע אלא כעין מחיצ' שוה מלמעלה למטה ולמטה יושבת העיר ואין הכרך נראה לו כי הוא יושב למעל' מצד המחיצה ומותר שישיבת העיר הוא עכ"פ סמוך תוך מיל וראי' לזה שנחל פי' כך מפסוק ואת הנחלים ארנון שפירש"י שם שהיו כעין מחיצות מזה ומזה והנחל עמוק ביניהם והוא כעין שזכרנו: וניחא לי עוד מה שהוקשה לי בגמ' בברייתא עד כמה אמר ר' ירמיה כמחמתן לטבריא מיל ולימא מיל הא קמ"ל דשיעור מיל כמה הוה כמחמתן לטבריא וק' טובא אטו לא ידענ' שיעור מיל אלפים אמה וכל מסכת שבת מלא מזה ולפי דעתי יתיישב שפיר דטבריא היתה יושבת בעמק כמו שפירש"י בפ' כ"כ יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא לפי שיושבת בעמק ויש חושך מבע"י ובזה קמ"ל דשיעור מיל לענין מגיל' הוה אם הקרקע בשיפוע כמו שיש מחמתן לטבריא ובזה ניחא הכל בס"ד ואל יראה בעיניך דוחק מה שכלל שיעור מיל בנראה ובסמוך בחדא מחתא מ"מ הדברים נראים לחלק בסברא פשוטה כמ"ש מילתא בטעמא כנ"ל נכון בס"ד: | ב | null |
42,088 | טורי זהב | תרפח | ד | כרך שהוא ספק. כ' רש"ל ותימה ולמה אין מברכין עלי' בב' ימים כשאר ספיקא דיומא לענין ברכה ודוחק לחלק בין יו"ט דאוריי' למגילה דרבנן בשלמא בלא ספק היקף ליכא להקשות אמאי לא נקרא המגילה בי"ד וט"ו משום ספיקא דיומא כשופר ולולב דכבר תירץ המרדכי משום דכתיב ולא יעבור מאחר דאין בקיאין בקביעא דירחא אבל בספק ממש לא שייך לו' ולא יעבור דשמא היום עיקר זמנה ול"ל למיחש לספק ברכה לבטלה יותר מספיק' דיומא לענין י"ט ויש לחלק דהתם קדושת היום גורם לחייבו אף בברכה מכח ספק דאם לא תנהוג בו קדושת היום אף לענין ברכ' א"כ אתה עושיהו חול ועוד קדושת היום תלוי בב"ד והם כך קבלו עליהם עכ"ל. ושני התי' אין הקושיא מתורצת בהם דהא גם גבי מגיל' יש בו קדושת היום לענין כל הדינים התלוים בפורים וגם על התירוץ הב' קשה על הב"ד גופיה למה לא קבלו עליהם בשוה ונלע"ד לתרץ קושייתו דשאני גבי י"ט דיש צד א' לו' שלא יקיים מצות י"ט כלל דאם היום השני קודש לא יועיל מה שנהג אתמול קודש כי חול היה ע"כ מן הספק צריך לנהוג גם ביום השני קודש וכן להפך. אבל במגילם מצינו בלא"ה הרבה זמנים דיש למגילה דהיינו י"א י"ב י"ג וילפי' לה מדכתי' בזמניהם הרבה זמנים יש וגם במקום שעושין בט"ו מקדימין כגון אם חל בשבת. ויש בב"י בשם הירושלמי כל החודש עד ט"ו כשר למגילה וא"כ אפי' באותו צד שתאמר שביום ט"ו עיקר החיוב מ"מ מועיל מה שקראו בי"ד דמצינו בלא"ה קדימה לענין זה ע"כ אין חשש גמור וסגי בי"ד כיון שהיא לרוב העולם וזה נכון לע"ד: | ד | null |
42,089 | טורי זהב | תרפח | ה | אם היה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה. פי' של י"ד. וילפי' לה מדכתיב ע"כ היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות מכדי כתיב היהודים הפרזים למה ליה למיכתב היושבים בערי הפרזות הא קמ"ל דפרוז בן יומו קרוי פרוז. וממילא נמי מוקף בן יומו קרוי מוקף: | ה | null |
42,090 | טורי זהב | תרפח | ו | ונתעכב ולא חזר כו'. שיטת הרא"ש והטור היא דהולכין אחר הדיעה שלו בלכתו ממקומו ושניהם שוין ממש דבן כרך שהלך לעיר ודעתו להתעכב שם עד שיאיר היום של י"ד וכן הוה שנתעכב שם בתחלת היום חל עליו חובת הקריאה של העיר והוא פרוז בן יומו אבל אם חזר למקומו שהי' כרך קודם היום לא מועיל מה שחשב תחלה להיות בעיר בעת קריאת העיר. ובן עיר שהלך לכרך ודעתו להתעכב שם בתחלת יום י"ד וכן הוה שנתעכב שם לרש"י אין זה מועיל לו' שיהיה כבן כרך שהרי הוא יושב בטל שם ואין שם קריא' ואין מה שיחול עליו. ע"כ חייב לקרות כעירו. אבל להרא"ש והטור גם בזה נסתלק ממנו מנהג עירו ביין שבשעה שמתחלת זמן הקריא' של עירו אינו שם והוא היה בדעתו להיות בכרך ע"כ אפי' חוזר לעירו בי"ד קורא בט"ו כיון שנסתלק ממנו חיוב שלו בהתחלתו נתבטלה כולה וזהו נקרא מוקף בן יומו והב"י והכ"מ כתבו שלפי שיטה זו לא דמי פי' דפרוז בן יומו עם פי' מוקף בן יומו דהא מוקף בן יומו פירושו דאיבד את יום עירו שהוא יום י"ד דהיינו שהיה בדעתו להתעכב שם ביום י"ד נקרא מוקף ונסתלק ממנו חובת אנשי מקומו ופרוז בן יומו פי' שנתעכב בעיר ביום י"ד שהוא יום קריא' מקום שהלך לשם וחל עליו חובת קריאת יום זה עכ"ל ולא הבנתי שיחתו דמה חילוק יש ביניהם דבשניהם בעינן שבשע' הליכתו ממקומו יהי' דעתו להתעכב במקו' שילך שם בהתחלת יום י"ד וכן הוי בזה נשתנה כל א' ממנהג מקומו אלא שאין הטעם שוה דבבן כרך הוי הטעם שחל עליו בי"ד חובת העיר כיון שקוראין אז ובבן עיר הוי טעמא ג"כ כיון שהיה בדעתו להתעכב שם בעת ההתחל' בכרך ממילא נסתלק ממנו דין מקומו וגם דברי הרמב"ם שהוא סעי' זה נרא' לכוין ע"ד זה דאם לא היה בדעתי לחזור אלא לאח' זמן הקריא' פי' אחר קריא' של י"ד ממילא חל חובת הקריא' של העיר על בן הכרך ובן עיר נסתלק ממנו חובת קריא' שלו ע"כ קורא כל א' עם אנשי המקום שהוא שם דהיינו בן כרך קורא בי"ד כפי המקום אשר הוא שם ובן עיר קורא בט"ו במקו' אשר הוא בשעת הקריאה של י"ד והיינו אפי' חזר למקומו אחר הסילוק יקרא בט"ו וכיון שלא זכר הרמב"ם דבר זה בפירוש דאפי' חזר למקומו נרא' דס"ל דחייב להתעכב בכרך עד ט"ו ויקרא עמהם ולפי"ז יתיישב שפיר טפי ל' אנשי המקום אשר הוא שם דהיינו דתמיד קורא עם אנשי המקום הן הבן עיר בט"ו בכרך הן הב"כ בי"ד בעיר והא דתלי העיכוב בהתחלת היום י"ד אחר זמן הקריאה כפי' ל' הרמב"ם קשה למה לא ניזיל בתר קריא' הלילה שאם היה בדעתו של ב"ע להיות כל הלילה בכרך עם התחלת היום וכן עשה ממילא נסתלק ממנו חובת קריאת הלילה כמנהג עירו ואפש' דהרמב"ם נתכוין באמת על קריאת הלילה דהוא כל הלילה וכן קשה על הטור שכתב אבל אם היה דעתו לעמוד שם מקצת י"ד כיון שלא היה דעתו לשוב למקומו בזמן חובת מקומו נסתלק ממנו קריאת של מקומו וגם בגמ' לא הזכיר רבא אלא דעתו לחזור בליל י"ד ולא זכר מקצת היום ונראה דהטור נמי נתכוין לומר שדי בזה דאם נתכוין להתעכב שם כל הלילה לחוד אלא דשיעור קריאת הלילה אפשר ששיעור' בשעת הדחק כל הלילה עד הנץ החמ' כמו בק"ש בסי' רל"ה ומקצת י"ד שנקט הטור היינו משהאיר השחר וצ"ע: | ה | null |
42,091 | טורי זהב | תרפח | ז | ט"ו שחל בשבת. דאלו י"ד א"א לחול בשבת דא"כ יהיה י"כ בע"ש: | ו | null |
42,092 | טורי זהב | תרפח | ח | עד יום א' בשבת. דאמרי' בירושלמי ויעשו אות' בשבת אמר ליה ימי משתה כתיב את ששמחתו תלויה בב"ד יצא זה ששמחתו בידי שמים הוא ומהר"ל חביב בתשוב' סי' רל"ב האריך בראיות לעשות סעודה בשבת וכן עשה מעשה בירושלים וגם משלוח מנות זמנם כן כי המנות הם מהסעודה ע"ש: | ו | null |
42,093 | טורי זהב | תרפח | ט | מ"מ קרא אותה שלא בזמנה. נ"ל דהך קריא' של י"ד היא בברכה דהא זמנה היא וכן מ"ש בסעיף שאח"ז קורא אותה בט"ו היינו ג"כ דינה בברכ' דכן משמעות סתם קורא: | ז | null |
42,094 | טורי זהב | תרפט | א | אם הי' הקורא חרש כו'. במתנית' תנא הכל כשרים לקרו' המגילה חוץ מחש"ו ר"י מכשיר בקטן מאן תנא חרש דיעבד נמי לא אמר רבי' מתנא ר"י היא דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו כו' עד השתא דאתי' להכי כו' ועיין מה שהקשה ב"י באמת קושייתו קושיא גדולה הוא דהא כל שתרצ' לחלק ולהחמיר בחרש במגיל' תקשי לך למה מוקי מתני' כר' יוסי הא אפי' כר"י אתיא דמודה כאן בחרש במגילה דאסור ונלע"ד דהכל ניחא דודאי חרש גרע טפי מאותו שיכול להשמיע רק שלא השמיע לאזנו דזהו בר שמיע' עכ"פ משא"כ בחרש וע"ד שאחז"ל כל הראוי לבילה כו' מ"ה לעיל בתחלת הסוגיא היינו מפרשים פלוגתא דר"י ורבי יוסי דר"י ס"ל אפי' לכתחלה כשר בק"ש דלא דריש כלל שמע השמע לאזנך כדאי' בפ' היה קורא דר"י דריש שמע בכל ל' שאתה שומע וא"כ אין שום לימוד על חסרון שמיע' כלל ממילא כשר לכתחלה וה"ה חרש וע"כ הוכרחנו לאוקמי מתניתין כר' יוסי דפוסל אפי' בלא השמיע כ"ש בחרש כאן ובסוף דאוקימנא מתניתין כר"י אליבא דראב"ע דאמר צריך שישמיע לאזניו שנא' שמע וקשה בדבריו דמל' צריך משמע דוקא לכתחלה כדפירש"י ואח"כ מביא פסוק דמשמע אפי' דיעבד דהא קרא לא זכר לכתחלה אלא ע"כ דהפסוק ממעט דאפי' דיעבד היכא דאינו בר שמיע' לגמרי דהיינו חרש דאינו ראוי לשמוע אבל מי שראוי לשמוע אין השמיע' מעכבת בו ע"כ אין שם רק אזהרה לכתחל' א"כ מתניתין שלנו דפוסל לת"ק בחרש איתא אפי' לר"י וחרש שאני והא דלא מחלק בגמ' תחלה בין חרש ללא השמיע דהיינו סוברים דר"י לא ס"ל דרשא דשמע השמיע לאזניך א"צ לנו לחלק בין ראוי לשמוע או לא ואם נרצה לחלק ולו' מסברא דיש גריעותא דחסרון שמיעה אין לחלק בין חרש לאינו משמיע וע"כ כדפרכי' תחל' ודלמא ר"י היא דלכתחל' אסור אז לא היינו מחלקים בין חרש לאינו משמיע אלא בתרוויהו לכתחל' דוק' אסור דאז לא ידענא שום קרא אבל במסקנא דילפי' מקרא דמשמע גריעותא דחסרון שמיעה וקרא ודאי פוסל אפילו בדיעבד סתם לנו הכתוב הפסול אלא שהתנא אמר ל' לכתחלה אבל דיעבד לא וא"כ צריכין אנו לחלק דהכתוב מדבר בחרש דפסול בדיעבד כיון דאינו ראוי לשמיעה כלל והתנא דאמר לשון לכתחלה מדבר באינו משמיע דכל הראוי לבילה וכו' וא"כ תנא דמתניתי' בחרש אפילו דיעבד פוסל אפילו לר"י ואע"ג דדרשי' דבמסקנא דמתניתין נמי מיירי לכתחלה דוקא הפוסקים לא סבירא להו כן דאין חילוק לכתחלה אלא באינו משמיע אבל בחרש פסול אפי' דיעבד כנ"ל האי מילתא ברירא ונהירא ולית בה ספיקא בס"ד: | ב | null |
42,095 | טורי זהב | תרצ | א | בין יושב. בטור ז"ל הקורא המגילה עומד או יושב יצא משמע בדיעבד אבל לכתחל' לא יקרא יושב ובירושלמי אמר אפי' לכתחל' והרמב"ם כ' אבל לא יקרא לכתחלה יושב בציבור מפני כבוד הציבור ובגמ' שלפנינו לא כתוב יצא אלא הקורא את המגילה עומד או יושב פרש"י דה"ק הקורא את המגיל' רשות בידו או לעמוד או לישב ממילא ס"ל לרש"י לכתחל' שרי יושב ועל גירס' הטור ופירושו ק' למ"ל לתנא למתני עומד כלל לא ליתני רק הקורא יושב יצא ממילא דענא דעומד הוא לכתחל' וכן יש להקשות בסיפא דמתני' דאם קראה א' קראו שנים יצאו למה קתני קראה א' ותו קשה בסיפא דאמרינן יצאו דמשמע דוקא דיעבד ובברייתא אמרינן בהלל ומגיל' קורין אפי' עשרה ש"מ אפי' לכתחל' וכמ"ש אח"כ הטור וש"ע כאן ונ"ל דהוקשה להרמב"ם וטור קושיא שלנו במתניתין למה לי עומד אלא ודאי שבא ללמדנו דיושב דומיא דעומד דהיינו אפי' לכתחלה וא"כ אמאי אמר הקורא לשון דיעבד וכן קשה בסיפא דאמאי אמר יצא דהיינו דיעבד ובברייתא מתיר אפי' לכתחל' ומדברי הרמב"ם למדנו תירוץ על הרישא כי הוא מחלק בין יחיד לציבור ובזה מתורץ דהתנא אמר ג"כ ל' לכתחלה ול' דיעבד להורות שיש חילוק בזה כמ"ש וא"כ גם הסיפא ניחא דאה"נ לכתחלה שרי ונקט לשון יצא איידי דרישא שיש שם דוקא דיעבד דהיינו בצבור וא"כ הכל ניחא בס"ד: | א | null |
42,096 | טורי זהב | תרצ | ב | אפי' שנים כו'. ולא אמרי' תרי קלא לא משתמעי דכיון דחביב עלייהו יהבי דעתייהו ומשתמעי אפילו בתרי קלא דעכ"פ אפשר הוא: | ב | null |
42,097 | טורי זהב | תרצ | ג | שלא השמיט ענין שלם. זהו מדברי הרשב"א בב"י דהוקשה לו במאי דמכשרינן בהשמיט חציה והא פרכינן אמאי דאמרי' הי' דורש' אם כיון לבו יצא והא"ר חלבו הלכה כדברי האומר כולה כו' ואם איתא דלכתחלה קאמר מאי קושיא ומכח זה חילק דהא דפסלינן באין כתובה כולה היינו בחסר ענין שלם אבל אם חסר באמצע הענין כשר ותמוה לי מאוד דאין כאן קושיא כלל דמתני' שא' הי' דורשה וכוון לבו יצא דהיינו שקורא פסוק א' שכתב משמע שמתחלה ועד סוף עשה כן וע"ז קשה ודאי הא בהתחלה שכתב פסוק א' וקראו הרי חסר נפניו כל המגילה חוץ מפסוק זה שכתב וזה ודאי פסול אבל אם אין חסרון רק במקצת ודאי כשירה וכוונת הרשב"א נעלמה ממני בזה: | ג | null |
42,098 | טורי זהב | תרצ | ד | אלא שומע ושותק. מטעם דאחרים ישמעו מזה שקורא במגילה פסולה ולא ישמעו מן הש"ץ: | ד | null |
42,099 | טורי זהב | תרצ | ה | וקרא הג' כו'. בטור כתב אח"ז הלכך אם דלג פסוק א' לא יקרא לפניו ויחזור ויקרא הפסוק הנדלג אלא יחזור מפסוק שדילג כו' וק' מאי הלכך דאמר הא זהו דין עצמו שזכר קודם לזה וי"ל דאי רישא לחוד הייתי מפרש הטעם הפסול כיון שהחליף הפסוקים ומכח זה משתנ' הענין הכתוב באותן פסוקי' וממילא אם קרא אחר הדילוג כל המגילה או ענין אחד ההוא וקרא אח"כ הפסוק הנדלג אין חשש זה קמ"ל דאפ"ה פסול דה"ל למפרע: | ו | null |