Unnamed: 0
int64 0
42.6k
| bookname
stringclasses 9
values | siman
stringlengths 1
4
| sek
stringlengths 1
1.63k
⌀ | text
stringlengths 2
18.1k
| seif
stringlengths 1
3
| topic
stringlengths 10
32
⌀ |
|---|---|---|---|---|---|---|
200 | עטרת זקנים על אורח חיים | עד | ב | שהנשים יכולות לברך ולהתפלל כשהן לבושות החלוק אע"פ שאין מפסיק' למטה מן החזה ולא בעי' טוחות בקרקע אלא כשהן ערומות כדי שיתכסה ערותה (ב"י בשם א"ח) וי"א דכשאשה עומדת אפי' לובשת חלוק אסורה להתפלל תפלה מעומד כמו שאסו' לאיש אלא צריכה להפסיק ביד' על החלוק למטה מהלב (מורי בב"ח): | ד | null |
201 | עטרת זקנים על אורח חיים | עה | א | טפח מגולה באשה כו' אסור לקרות ק"ש כנגדה אפי' שוקה שדרך להיות באיש מגול' אפ"ה באשה הוה ערוה ואסו' לקרות ק"ש כנגדה (לשון הגמ' ברכות דף כד) אפי' פחו' מטפח נמי הוה השוק ערוה (מורי בב"ח): | א | null |
202 | עטרת זקנים על אורח חיים | עה | ב | וי"א דוקא באשתו כו'. ומה שאסור להסתכל באשה אחר' אפי' באצבע קטנה היינו שמכוון לראות בה אבל גבי ק"ש איכא איסורא אפי' אינו מכוון כלל אלא הרואה אותה לפי תומה בלא כוונה דאז אינו אסו' בק"ש אלא טפח מגולה (מורי בב"ח) ולא מהני העלמת עין (מרדכי פרק מי שמתו): | א | null |
203 | עטרת זקנים על אורח חיים | עה | ג | וכ"ש שער נכרית כו' כל זה כ' רמ"א ע"פ הגה באלפסי פרק במה אשה פסק עפ"ז בסי' ש"ג שלא אמרו חז"ל שער באשה ערוה אלא דוקא שערות הדבוקי' לבשרה ממש אבל בנחתכו אין בהם משום שער באשה ערוה וגם לא משום פריעת ראש וי"א אפילו פאה נכרית אסו' משום פריעת הראש ושער באשה ערוה דמה ששנינו היתר לצאת בפאה נכרית בכול' גמרא מיירי דדוקא מכוסה תחת השבכה (באר שבע בשם א"ז מהרר"י פאדיווה) ולפ"ז אסו' לקרות ק"ש כנגד פאה נכרית ואף דברי בעלי הגה מהררמ"א כאן שמתי' בפאה נכרית אבל שער של עצמ' אף אחר שנחתכו וחברה בראשה כדי שתהא נראה בעלת שער אסו' לקרות ק"ש. (מהררמ"י) ובד"מ סי' ש"ג כ' מהררמ"א בהדיא דמות' לאשה נשואה לגלות פאה נכרי' שלה ל"ש עשוי משערותיה או משער חברתה כו' וע"כ כ' בהג' סתם א"כ חולק מהררמ"י בזה על בעל הגהת ע"כ: | ב | null |
204 | עטרת זקנים על אורח חיים | עו | א | צואה בגומא כו'. והוא שאין סנדלו נוגע בו אבל אם הי' סנדלו נוגע בו אסו' אף שאין דבוק בסנדלו ממש (הרמב"ם והרא"ש והטור) ולא כהר' יונה דפסק אף נוגע שרי אלא א"כ הוא דבוקה בסנדלו ממש: | ב | null |
205 | עטרת זקנים על אורח חיים | עו | ב | העבירו צואה לפניו אסו' לקרות כנגדה כו'. אפי' כמלא עיניו ולאחריו ד"א ממקום שכלה הריח (ב"י בשם הרמב"ם) וי"א אפי' לפניו כיון שעוברי' והולכים להם בהרחקה ד"א שרי (ר"י אבוהב ומורי בב"ח) ומ"מ אם הצואה עוברת מכנגדו בלבד לכ"ע סגי בד"א ואין חילוק בין ק"ש לשאר ברכו' (ע"ל סי' צ"ט): | ג | null |
206 | עטרת זקנים על אורח חיים | עו | ג | ונכון לעשות כדברי המחמיר ומיהו אם אין לו מים מקנח ידיו בצרור או במידי דמנקי וקורא ק"ש ומברך כדלעיל: | ד | null |
207 | עטרת זקנים על אורח חיים | עו | ד | אבל ספק מי רגלי' אפילו באשפה מותר ודוקא באשפה שאין ריח רע דאם לא כן תיפיק ליה משום אשפה (ב"י בשם הר"ר מנוח): | ז | null |
208 | עטרת זקנים על אורח חיים | עו | ה | א"צ לחזור ולקרות הואיל דמן התורה אינו אסור אלא כנגד קלוח לבד: | ח | null |
209 | עטרת זקנים על אורח חיים | עז | א | רביעי' שאמרו למי רגלים של פעם אחד ושל שני פעמים כו' כך כתב הב"י והרמב"ם והרא"ש והכי נקטינן ולא כהרשב"א דפסק רביעית מהני אפי' למי רגלים הרבה: | ב | null |
210 | עטרת זקנים על אורח חיים | עח | א | ואם נפלו מי רגלים בארץ מרחיק מהם ד"א כו' או ממתין עד שיבלעו בקרקע (הר"י בפ"ב דברכות דף ט"ו) ודוקא בק"ש יכול לילך ולהרחיק עצמו אבל בתפלה דאסו' לו לזוז ממקומו פוסק בשעה ששותתין על ברכיו ואם הוא במקום שנבלעין בקרקע ממתין עד שיבלעו ואם הוא במקום שאין נבלעי' בקרקע כיון שהוא עומד בתוך התפלה ואינו יכול להרחיק עצמו ד"א וגם אין לו רביעית מים שיכול לשפוך עליהם מתפלל כנגדם ואינו חושש דמדאורייתא אינו אסו' רק כנגד הקלוח לבד ורבנן הוא דגזרו לבטלן ברביעית מים או בהרחקת ד"א הילכך בעומד תוך התפלה לא גזרו הואיל ולא אפשר לו לזוז ממקומו (ב"י רשב"א ורא"ש): | א | null |
211 | עטרת זקנים על אורח חיים | עט | א | היתה צואת אדם מאחריו צריך להרחיק ד"א ממקום שכלה הריח ויש מי שכתב שאין צריך להרחיק כ"א עד מקום שכלה הריח: | א | null |
212 | עטרת זקנים על אורח חיים | עט | ב | הית' במקו' גבוה י' טפחים ורחבה ד' טפחים אז היא רשות אחרת מפני שהוא מקום חשוב בפ"ע כרשות היחיד דשבת (זהו דעת הרא"ש) וי"א דוקא כשאינו רואה אותה אבל כשהוא רואה אותה אינו יכול לקרות דלא הוי בכלל כיסוי ולא דמי לצואה בעששית (הרשב"א) ודברי הרא"ש עיקר ומיהו לכתחיל' טוב להזהר כדברי הרשב"א (ב"י): | ב | null |
213 | עטרת זקנים על אורח חיים | עט | ג | וי"א דכי היכי דהפסקה מועלת לצואה עצמה כו' ונכון להחמיר כסברא ראשונה (ב"י): | ב | null |
214 | עטרת זקנים על אורח חיים | עט | ד | וכנגד צואת תרנגולים אדומים כו' וי"א צואת תרנגולים אדומים המסרחת הם התרנגולים שבארץ אדום שאוכלים שם שעורים וצואתן מסרחת ביות' ונרא' שהן אותו התרנגולים הגדולים נקראים ענגלישא הינר שידוע שצואתן מסרח' ביותר (מורי בב"ח) וי"א דכל בהמה וחיה ועוף שיש לצואה שלה ריח רע אסור לקרות כנגדה לפ"ז אין חילוק ביניהם בין אדומים לאחרים דכל דבר שיש לו ריח רע אסו' ושאין לו ריח רע שרי (ד"מ) וי"א דכל שחיותו בפת אסו' לקרות נגד צואתו כגון הכלבים והחזירים וכל שאין חיותו בפת מותר (כ"כ בא"ח): | ו | null |
215 | עטרת זקנים על אורח חיים | פ | א | מי שיש לו חולי אבן ב"מ ומכח זה החולי מטפטף ממנו תמיד מי רגלי' לאונסו מותר להתפלל אף בלא גוף נקי דהא אתי איסור דרבנן ודחי לחיוב דאורייתא ובשעת הטפת מי רגלים יפסיק ואח"כ יחזור ויתפלל אע"פ שמי רגלים נשארו על בגדיו (ש"ת רמ"א סי' צ"ח): | א | null |
216 | עטרת זקנים על אורח חיים | פא | א | היה קורא ורואה צואה כנגדו ילך כדי שיזריקנה מאחוריו כו'. וה"ה שישאר על עמדו ויחזור פניו ויניח צוא' מאחוריו וירחיק שיעור ד"א רק שלשון הגמרא כן אצל התפלה ושם מיירי שהולך כנגד המזרח וא"א לו בענין אחר כי עכ"פ צריך לחזור פניו כנגד המזרח (משמעות ר"י) או י"ל תקנת' דמהלך נקט דקיל' וא"כ אם רוצ' לעמוד ולהתעכב מדרכו כדי שיחזו' פניו כלפי מערב כדי להניח צואה שם אחוריו ד"א פשיטא שיכול לעשות כן ויותר טוב הוא (אמ"ז): | ב | null |
217 | עטרת זקנים על אורח חיים | פא | ב | אם היה במקו' שהי' לו לתת אל לבו כו'. הגה ע"ז כ"כ הר"ר יונה י"א אף במקום שהיה לו להסתפק אינו חוזר וקורא מאחר שלא מצא במקומו ממש רשב"א והכי נקטי' כדברי הרשב"א דבתרא הוא (ב"י): | ב | null |
218 | עטרת זקנים על אורח חיים | פב | א | צואה יבשה שאם יזרקנה תתפרך כו' אבל אם לא נפרכת ע"י זריק' אע"פ שנפרכת ע"י גלילה אסור וע"כ צריך להחמיר שצריך להיות יבישה כ"כ שנפרכת על ידי גלילה וע"י זריקה כנ"ל ודוקא אם נפרכה פרוכין אבל אם לא נפרכה פרוכין אלא נשברה מאליה אסו' לקרות כנגדה (ב"י בשם הררמ"י): | א | null |
219 | עטרת זקנים על אורח חיים | פג | א | אסור לקרות כנגד ב"ה ישן אפי' פינה ממנו הצואה אפ"ה הוי עדיין כאלו הצואה בתוכ' וצריך להרחיק לפניו כמלא עיניו ומלאחריו ד' אמות ממקום שכלה הריח: | א | null |
220 | עטרת זקנים על אורח חיים | פג | ב | אבל אם יש מחיצות וכו' הגה ע"ז ודוקא גבוה מחיצות עשרה אז קורא אף שיש בו צוא' (ע"ל סימן פ"ז): | א | null |
221 | עטרת זקנים על אורח חיים | פג | ג | הזמינו כו' מותר לקרות כנגדה ולא בתוכו אפילו להרהר בו ד"ת אסור (כ"מ) ויש מי שמיקל בהרהור וכן נ"ל: | ב | null |
222 | עטרת זקנים על אורח חיים | פג | ד | בני אדם כו' מותר לקרות ק"ש וצריך לרחוק ממנו ד"א (ב"י) כמו ב"ה שאין בה צואה ויש מי שכ' לדידן שאסור בב"ה שלנו דקי"ל כר"י ממילא גם בספסל נקוב אסור הואיל ודין ב"ה יש לו (אא"ז) . ואין נ"ל כלל כי מה שאנו נוהגין איסור בבה"כ שלנו אע"פ שהם סתומים משום דרגילין להשתין בתוכו והכל מזוהם בהשתנה הוא משא"כ ספסל נקוב כנ"ל: | ה | null |
223 | עטרת זקנים על אורח חיים | פד | א | מרחץ חדש כו' ובאמצע שקצת עומדים שם לבושים וקצת ערומים כו'. אף ע"פ שאין שם אדם עתה כיון שהיה בו פעם אחד ערומים ולבושים אסור לקרות ק"ש ותפלה וכן פנימי כי מרחץ שאמרו אע"פ שאין שם אדם (שבת דף ב'): | א | null |
224 | עטרת זקנים על אורח חיים | פד | ב | ומותר להרהר כו' ד"ת ובכ"מ שמותר להרהר בו ד"ת מותר להורות בו היתר או איסור אך לא יאמר טעמו של דבר כמ"ש בהגה ס"ס פ"ה: | א | null |
225 | עטרת זקנים על אורח חיים | פד | ג | ובפנימי אפילו שאלת שלום אסור. והטעם משום שנ' ויקרא לו ה' שלום ופירש"י ויקרא לו גדעון להקב"ה ה' שלו' (בפ"ק דשבת) ולא כן פרש"י בשופטים סי' ו' ע"ש. ולאו דוקא שאלת שלום אלא אפילו אסור לקרוא אפילו בבית המרחץ הפנימי לאיש ששמו שלום וכן בב"ה ובל' אשכנז או בל' לע"ז אין בו איסור ואף ע"פ ששמות שאינם נמחקין אסור להזכירם בב"ה ובבית המרחץ אפי' בל' אשכנז או בלע"ז דדברים של קודש אסור לאומרן בל' חול כמ"ש הרמב"ם פ"ג מהלכו' ק"ש שאני התם דמתיחדים לקדושה אבל בהזכרת שלום אינו מיוחד לקדושה ואין בו איסור אלא כשמזכירו דוקא בל' הקודש ולא בל' חול (מורי בב"ח) והרוצה לשתות בבית המרחץ יברך בבית החיצון ע"מ לשתות בבית הפנימי. (אגודה) ואיסור מרחץ אינו אלא משום זוהמא לכן הני מקואות מים שהמים שלהם צוננים ליכא זוהמא ומותר (כ"מ ע"ש הרר"ז) ופשוט הוא: | א | null |
226 | עטרת זקנים על אורח חיים | פה | א | אפי' להרהר בד"ת אסור היינו לכתחלה אכן אם תלמודו שגורה בפיו והרהר לאונסו לית לן בה (זבחים פ' טבול יום): | ב | null |
227 | עטרת זקנים על אורח חיים | פה | ב | וכן הכנוים כגון רחום או נאמן מותר לאומרם שם. הגה ע"ז ויש אוסרים בשם רחום (ראב"ד) משום שלא מצינו שם רחום כי אם על השם ית' ויש להחמיר בשם רחום מיהו בל' אשכנז או בל' לע"ז לכ"ע שרי כמו גבי שלום (מורי בב"ח) אבל שאר דברי' של לשון הקודש אסור לאומרם בלשון חול (פרק כירה): | ב | null |
228 | עטרת זקנים על אורח חיים | פז | א | אבל אם הם של מתכת כו' או של חרס מצופ' מותר אם הם רחוצים יפה (ולא) יצא הריח ממנו (ב"י בשם אוהל מועד) ובשל חרס מצופ' צריך דוקא להיות מצופה בפנים ובחוץ (מורי ב"ח) אזי מותר אפי' אין בהן מים כיון שאין בו שום זוהמא לא בפנים ולא בחוץ ורחוצים יפה (ב"י) וי"א דמ"מ בעינן להטיל בתוכן רביעי' מים (ב"י בשם התו' והמרדכי) אבל של חרס או של עץ אפי' רחוצים יפה ואין בהן ריח רע אפ"ה צריך להרחיק כמו מהצואה (ברכות דף כ"ב): | א | null |
229 | עטרת זקנים על אורח חיים | פח | א | וכן פשט המנהג והיינו במקום שאין שם טינוף כלל אבל במקום צואה או מטונף אסור לקרות בין ק"ש בין שאר ד"ת מ"מ מי שרוצה לנהוג כתקנת עזרא צריך לטבול במ' סאה אפי' שאובים כולם כשרים או ט' קבין בנתינה שישפוך עליו דוקא אבל לא בטבילה והני ט' קבין מצטרפין אף מג' כלים. רק שישפכן רצופין זו אחר זו שישפוך מן השני קודם שכלה מן הראשון ומן ד' כלים בכל ענין אין מצטרפין (ב"י) ויכול לטבול חציה ולרחוץ חציה אע"ג דתקנת עזרא ליכא האידנא נפקא מינה מי שמקבל עליו לנהוג כתקנת עזרא (ב"י) שיעור תשעה קבין הוא לערך ט' מדו' וחצי מער"הריש כן נ"ל: | א | null |
230 | עטרת זקנים על אורח חיים | פט | א | ואם התפלל משעלה ע"ה כו'. היינו בדיעבד בשעת הדחק וזמן עלות השחר הוא זמן קודם שיראה את חבירו ברחוק ד"א אבל מזמן שיראה את חבירו רשאי לכתחלה להתפלל רק מצוה מן המובחר הוא יותר טוב שיתפלל אחר הנץ החמה מיד: | א | null |
231 | עטרת זקנים על אורח חיים | פט | ב | שהוא שליש היום (ע"ל סי' נ"ח) הגה ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית עד זמן מנחה כיון דלאו זמן תפלה הוא כלל אינו מתפלל בשום ענין ואם התפלל הוי ברכה לבטלה (כ"כ הרשב"א) ויש מי שכ' שמותר להתפלל אף לאחר חצות עד שיגיע זמן מנחה גדולה וכיון שמגיע זמן מנחה גדולה אז צריך להתפלל תחילה תפלת מנחה ואחר כך לתשלומין דשחרית ושניהם יחד זה אחר זה. (ראב"ד פ"ג ה"ת) ואף שרוצה להתפלל בזמן מנחה גדולה תפלת שחרית ואח"כ מנחה בזמן מנחה קטנה אינו רשאי (מורי בב"ח): | א | null |
232 | עטרת זקנים על אורח חיים | פט | ג | כיון שהגיע זמן תפלה אסור כו' ליתן לו שלום כו' ואם התחיל לברך הברכות אח"כ אין לחוש כ"כ כו' ויכול אז אף לכרוע בפגעו בו דוקא (ב"ח) ויש מי שכ' דוקא באינו משכים לפתחו אבל במשכים לפתחו אף שכבר התחיל הברכות אסור וכן עיקר לדעתי דאין להקל במה שהוא נוגע בכבוד המקום ב"ה ואף שהתחיל הברכות אין לו להשכי' לפתחו ובפרט שבגמ' והרי"ף לא משמע לחלק לגמרי בין אם התחיל הברכות אם לא ולכרוע אף שאינו משכים לפתחו ואפי' בלא נתינת שלום אסור עד שיקבל עליו עול מלכות שמים כנ"ל: | ב | null |
233 | עטרת זקנים על אורח חיים | פט | ד | ולא לאכול ולא לשתות כו' בין בחול בין בשבת וי"ט. נ"ל דוקא בבוקר קודם התפלה כיון שעדיין לא הגיע זמן הקידוש אבל כיון שהגיע זמן קידוש אסור לשתות אפילו מים קודם קידוש (טור והרא"ש) ואף קודם תפלת מוסף מותר לשתות כי לא הגיע עדיין זמן קידוש (מהרש"ל בהגהות) ויש מי שכתב שאם הוא צמא הרבה טוב יותר שישתה מים משיצטער בתפילתו ומותר לאכול אוכלין גם משקין לרפואה קודם שיתפלל (כלבו מהררי"א): | ג | null |
234 | עטרת זקנים על אורח חיים | פט | ה | בשעת הדחק יכול להתפלל משעלה ע"ה כו' דהכי עדיף טפי שיתפלל בביתו מעומד ובכוונה ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך ויסמוך גאולה לתפילה אכן אין חילוק אם מהלך ברגליו או יושב בעגלה אפילו בספינה משום דאף אם יושב בעגלה או בספינה אינו יכול לכוין בתפילתו משא"כ בק"ש בקל יכול לעמוד על הדרך בקריאת פסוק ראשון ובשכמל"ו שהוא זמן קצר: | ח | null |
235 | עטרת זקנים על אורח חיים | צ | א | המתפלל לא יעמוד ע"ג מטה ולא ע"ג כסא כו'. דהיינו מטה וכסא וספסל אפילו אינם גבוהים ג' כמ"ש רמ"א משום טרדא שהוא טרוד שמא יפול ולא יתכוון בתפלתו אבל שאר דברי' צריך להיות גבוה ג' טפחים וי"א דאינו אסור אלא בגבוה עשרה טפחים (ב"י רי"א בשם ארחות חיים) ויש להחמיר אפילו בגבוה ג' נמי אסור להתפלל עליהן (ב"י בשם הרמב"ם) ויש מי שכ' אפי' מטה כסא וספסל אינו אסור אלא בגבוה ג' טפחים אבל פחות מג' טפחי' שרי דליכא טרדא בפחות מג' (מורי ב"ח) והטעם שלא יתפלל במקום גבוה שנא' ממעמקים קראתיך ה' וגו' לכך נוהגין במקום שעומד החזן להתפלל הוא מקום עמוק שבב"ה (אגודה וע"ל סי' צ"ח): | א | null |
236 | עטרת זקנים על אורח חיים | צ | ב | האומנין שעושין מלאכה לבעה"ב כו' (ע"ל סי' ס"ג): | ג | null |
237 | עטרת זקנים על אורח חיים | צ | ג | וטוב שיהיו בב"ה י"ב חלונות. וא"צ להיות כולם לצד המזרח אדרבה צריך להיות לכל הצדדים ויהיו פתוחים (זוהר פ' פקודי) וכן ראיתי מאדוני אבי זקני הגאון שהיה לו ב"ה מיוחד בק"ק ויינא ובנה י"ב חלונות ג' מכל צד וראוי לחוש לדברי שניהם: | ד | null |
238 | עטרת זקנים על אורח חיים | צ | ד | ולא אחורי ב"ה כו'. ואפשר שכל זה לא מיירי אלא בעומד אחורי הכותל שהארון בו אבל בעומד בצד הכותל שהפתח פתוח היינו במערב ומחזיר פניו לצד הכותל למזרח לכ"ע שרי (מורי בב"ח): | ז | null |
239 | עטרת זקנים על אורח חיים | צ | ה | או לסבה אחרת הגה ע"ז וטוב שיצא מב"ה כשמקדים את תפלתו לתפלת הציבור לאיזה סבה אם אין טורח לצאת (אמ"ו): | י | null |
240 | עטרת זקנים על אורח חיים | צ | ו | מותר לרוק בב"ה דאל"כ לא יוכל להתפלל כהוגן (מהררמ"י) . ודוקא שלא בשעת תפלת י"ח אבל בשעת תפלת י"ח אסור לרוק כדלקמן בסי' צ"ח ועיין לקמן סי' קנ"א סעיף ו': | יג | null |
241 | עטרת זקנים על אורח חיים | צ | ז | ודורסו ברגלו ואפילו בביתו במקום המיוחד לו לפעמים להתפלל צריך לעשות כן (הרר"י): | יג | null |
242 | עטרת זקנים על אורח חיים | צ | ח | ישכים אדם לב"ה כדי שימנה מעשר' ראשונים. הג"ה ע"ז ולעולם ישתדל אדם להקדים לב"ה אפילו אם לא יהיה מעשרה ראשונים שכל המקדי' הוא יותר קרוב אל שורש הקדושה ואחרונים יונקי' מענפי ענפים ויש מאנשי מעשה שנוהגי' שאותו היום שאין הולכים להיות מעשר' ראשונים מתענים מכאן תדין עליך איזה קנס (תוצאות חיים) וילך לב"ה: | יד | null |
243 | עטרת זקנים על אורח חיים | צ | ט | אם נשאר אדם יחידי בב"ה כו'. אע"פ שלא נכנסו ביחד אותן שנשארו אחרוני' יש לאחד להמתין על חבירו ומיהו אם נכנס יחידי בשעה שלא יוכל לסיים תפלתו עמהם אין חבירו חייב להמתין לו דכיון שלא יוכל לסיים עמהם ונכנס אגלאי מילתא דאדעתא דהכי נכנס ואינו מפחיד אם ישאר יחידי (הר"ר יונה פ"ק דברכות דף ד') ור"י היה מחמיר על עצמו אם בא אדם אחד לב"ה היה מעיין בספר עד שגמר תפלתו (מרדכי): | טו | null |
244 | עטרת זקנים על אורח חיים | צ | י | בית המדרש קבוע קדוש יותר מב"ה כו'. ואפילו לדעת הרמב"ם דמצריך בבית המדרש עשרה היינו מי שהולך מביתו למקום אחר ללמוד כיון דדרכו להתבטל מלמודו בשעה שהולך ללמוד יש לו להתפלל בי' או לכנס לבה"כ אבל מי שלומד בביתו כל היום במקום קבוע ותורתו אומנתו אין לו ללכת לב"ה אפילו אם אין שם י' מפני שמבטל מלמודו בשע' הליכתו ומוטב לו להתפלל ביחיד (ב"י בשם הר"ר יונה וע"ל סי' ק"ו) . וכ"ש שלא יפסיק בתורה בב"ה וכ"כ בהגהת אלפסי החדשי' אותן ת"ח שעוסקין בתורה בב"ה בי"כ בשעה שהצבור מתפללין לאו שפיר עבדי (ע"ל סי' ס"ט): | יח | null |
245 | עטרת זקנים על אורח חיים | צ | יא | צריך שלא יהא דבר חוצץ כו'. אבל מטה אין זה קבוע ע"כ אם היא גבוה עשרה ורחבה ארבעה חוצץ (תו') ונראה היינו דוקא מטה שבזמן התלמוד שהיה לישיבה אבל מטה דידן העשויה לשכיבה הוי קבע ואינו חוצץ (ב"י) וי"א אפילו אינה עשוי לשכיבה כיון דלפעמים משנין ממקום המטה ממקום למקום חוצץ (מורי בב"ח): | כא | null |
246 | עטרת זקנים על אורח חיים | צ | יב | לא יתפלל בצד רבו כו'. ולא מהני רחוק ד' אמות אלא המתפלל אחורי רבו או כנגדו אבל המתפלל ואחוריו לרבו אפילו רחוק כמלא עיניו אסור (נ"י שכן משמע בהרא"ש והרר"י) ומדברי הטור לא משמע כן אלא כל רחוק ד"א רשות בפני עצמו הוא ובכל ענין מותר (מורי בב"ח וע"ל סי' ק"ג) ואפי' בצבור שא"צ להרחיק מ"מ צריך ליזהר שירחיק מאחורי רבו כדי שיוכל רבו לפסוע שלש פסיעות לאחוריו (ב"י בשם אהל מועד) מי שבא בדרך והוא סמוך למלון וירא שאם יבא למלון יבלבלוהו בני מלון ולא יכול להתפלל בכוונה אם יוכל להסתלק מן הדרך באופן שקרוב הדבר שלא יבואו עוברי דרכים ויפסיקוהו שפיר טפי להתפלל בדרך מלהתפלל במלון אבל אם אין ברור לו שלא יפסיקוהו עוברי דרכים ואפשר למצוא לו חדר או קרן זוית במלון שיכול להתפלל שם בלב פנוי ולא יבלבלוהו בני המלון אז שפיר טפי להתפלל במלון (מהררמ"י): | כד | null |
247 | עטרת זקנים על אורח חיים | צא | א | עד שיכסה לבו כו'. וצריך אדם להכין בגדיו בתפלה וכן היו עושין קדמונים שמתקשטין עצמן בבגדים נאים בשעת תפלה (טור) לכן אין להתפלל בבתי שוקי' של פשתן אם לא ילבש עליה' פוזמקי שקורין זאקין ומכ"ש שיש לגעור באותן שלובשין בתי שוקים של פשתן ונועלין פנטאפיל שהעקב מגול' (מורי בב"ח) בשם רבו: וכן אסור ללבוש בשעת תפלה בתי ידים שקורי' הענשי"ך ומי שעושה כן עליו נאמר המקרא הזה אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני וכן קבלתי בשם הרב מהור"ר יעקב פאלק ז"ל: | א | null |
248 | עטרת זקנים על אורח חיים | צב | א | היה צריך לנקביו כו'. שעור הילוך פרסה ושיעור פרסה הוא שעה וחומש שעה והטעם כי זמן תפלה הוא שעה מעט לפני' ומעט לאחריה שצריך כל אדם לשהות הרי החומש לשני שהיות לפניה ולאחריה ואפילו יעבור זמן תפלה אפ"ה אסור להתפלל עד שינק' גופו תחיל' (ב"ח ע"פ דברי הרמב"ם והרא"ש ור"י): | א | null |
249 | עטרת זקנים על אורח חיים | צב | ב | צריך לרחוץ ידיו במים כו'. וצריך לחזור אחריה' אף בעובר זמן תפל' (הרי"ף הרמב"ם והרשב"א בשם רבי' האי) וי"א שאין צריך לחזור אחר מים בין לק"ש ובין לתפלה (תו' ור"י והרא"ש) ויש מי שכ' אפילו אם יודע שלא יעבור זמן התפלה דאפ"ה א"צ לחזור אחר מים משא"כ בערבית כיון שא"צ להסמיך גאולה לתפלה אז שפיר קעביד אם מחמיר ומהדר אמים בין לפניו ובין לאחריו (מורי בב"ח) . | ד | null |
250 | עטרת זקנים על אורח חיים | צב | ג | מקום מטונף כו'. המכוסים באדם לאפוקי במקום מגולה כגון בפניו ובצואר עד החזה וזרועותיו עד פרק העליון הנקרא עלבוגי"ן מותר ליגע במקומו' הללו בשעה שעומד בתפלה או עוסק בתורה (ב"י רמב"ן כלבו): | ז | null |
251 | עטרת זקנים על אורח חיים | צג | א | לא יעמוד להתפלל כו'. אלא מתוך שמחה כגון דברי תנחומין כו'. וכן נוהגין בשחרית סמוך ליציאת מצרים שהיא שמחה ותנחומין ובמנחה סמוך לתהלה לדוד ובערבית סמוך למקראות הסדורים לפניו כי לא יטוש ה' את עמו וכיוצא בהן וצריך לעמוד במקומו להכין עצמו לתפלה כשהתחיל החזן תהלות לאל עליון (מהרי"ל): ומי שאינו רוצה לנגן עם הש"ץ ורוצה להתפלל עם הקהל ימתין בכאן כמו שעשה מהר"ם בענין הקרוב"ץ. | ב | null |
252 | עטרת זקנים על אורח חיים | צד | א | ואנו שמחזירין פנינו למזרח מפני שאנו יושבין במערבו של ארץ ישראל והיושב במערב יחזיר פניו למזרח כדאיתא בגמ' דברכות ע"ש וכל הארצות האלו אשר אנו מפוזרין בהן כולם הם כנגד מערבית צפונית של א"י ואינם מכוונים במערב א"י ממש לפיכך טוב ונכון הוא כשעושין ב"ה שיעשו כותל מזרחית שעושין שם ארון הקודש ומתפללין כנגדו שתהא נוטה קצת לצד מזרחית דרומית מהררמ"י ומי שרוצה לקיים הרוצ' להעשיר יצפין כו' היינו דוקא באם יושב בצד דרום הארון הקודש אז יכול להצפין וכן באם יושב בצד צפון יכול להדרים אבל לא להיפך משום שאז יהיה נרא' כהופך עורף ולא פנים כלפי הארון הקודש (כן נ"ל מדברי מטה משה) רק אז הופך פניו למזרח בלבד ודי לו בשחיות ששוחה בנטייה קצת (לחם חמודות): | ב | null |
253 | עטרת זקנים על אורח חיים | צד | ב | לעמוד באבות. אפילו ברוכב יעמוד באבות דרוכב כמהלך דמי: | ד | null |
254 | עטרת זקנים על אורח חיים | צד | ג | ופוסע ג' פסיעות כו'. יחזיר הבהמה ג' פסיעות או מחזיר עצמו לאחוריו ע"ג בהמתו כדרך שהיה נוהג באם בא להפטר מלפני המלך: | ה | null |
255 | עטרת זקנים על אורח חיים | צד | ד | אפי' שוכב על צדו וכן זקן שאינו יכול לעמוד ישב במקומו ויתפלל (כ"מ): | ו | null |
256 | עטרת זקנים על אורח חיים | צה | א | יכוין רגליו כו'. ויש נוהגין ליתן ריוח למעלה אצל האצבעות משום דכתיב ורגליהם ככף רגל העגל ואין זה כלום שהרי בגמרא לא הזכירו אלא שיכוין אותן בענין שידמו אחד (הרר"י): | א | null |
257 | עטרת זקנים על אורח חיים | צה | ב | וי"א כשעומד כו' ילך לפניו ג' פסיעות שכ' ג' הגשות לתפלה ויגש אברהם ויגש יהודה ויגש אליהו (רוקח) ויעמוד בשחרית לתפלה מתי שיתחיל הש"ץ תהלות לאל עליון ובמנחה כשירד הש"ץ לפני התיבה ובערבית כשיתחיל הש"ץ קדיש (מהררי"ל): | א | null |
258 | עטרת זקנים על אורח חיים | צה | ג | צריך שיכוף ראשו. וצריך לחשוב ג"כ רוממות האל יתברך ושפלות האדם ויאמר בלבו מה אני דל ונבזה בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקב"ה. ובשעת תפלה יתן עיניו למטה אבל קודם שיתפלל י"ח צריך ליתן עיניו לחלונות שבאותו הכותל (ב"ח וכן משמע בפי' התוס' שכתב הב"י בשם מהררי"א) ובתפלת מיושב אל יסמוך לאחוריו ולא יהא מוטה לצדדים מפני שהוא דרך גאות ולא יפשוט רגליו ואל ירכיבם זה על זה שכ"ז דרך גאות אלא יושב וראשו כפוף שלא יראה פני היושב כנגדו חוץ לארבע אמותיו וב' אציליו על עצם הירך מקום חבורם לגוף לכאן ולכאן ידיו תחת לבושו הימנית על השמאלית לרמז כדי להגביר מדת הרחמים על מדת הדין וינענע כל גופו מאחוריו לפניו לקיים מ"ש כל עצמותי כו' אבל בתפלת י"ח אסור לנענע גופו (מהררמ"ע סי' קי"ג): | ב | null |
259 | עטרת זקנים על אורח חיים | צו | א | תפלות כו' וטוב להתפלל מתוך הכתב כי הכתב מעורר הכוונה (תניא) ואף בחזרת הש"ץ תפלת י"ח יהי' סדור פתוח לפניו להיות אזניו פתוחות על מה שאומר הש"ץ ולא יפנה מחשבותיו אנה ואנה (תוצאות חיים): | ב | null |
260 | עטרת זקנים על אורח חיים | צז | א | ויזהר שלא להניח ידו על סנטרו וכן כל מה שנראה שיש גסות רוח יש לזהר ממנו בעמדו בתפלה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ומה שהחזנים כשמגביהים קולם מניחין ידיהם על הלחי אין בכך כלום כיון שאינם עושין ליוהרא ולגסות רוח אבל שלא בשעת זמר יש למחות בידם וגם אם יכולים לנגן ולא יצטרכו להניח ידם על הלחי טוב מאוד (לחם חמודות): | א | null |
261 | עטרת זקנים על אורח חיים | צז | ב | זורקו לשמאלו. וי"א לימינו אבל לא לשמאלו וסברא ראשונה עיקר כי אין לדקדק בשעת הרקיקה לימין או לשמאל של הקב"ה כי אין לחשוב באותו הפעם כאלו הקב"ה נגדו (ד"מ) כנ"ל ע"כ: | ב | null |
262 | עטרת זקנים על אורח חיים | צח | א | ושלא יחוץ דבר בינו לקיר וכן שלא יחוץ בינו לקרקע דומיא דקרבן (טור) מ"מ ליכא עכובא בדבר ולא אמר שלא יחוץ בינו לבין הקרקע אלא למצוה מן המובחר וכן נוהגין לשטוח על הקרקע ביה"כ עשבים יבישים וכן נוהגין לשטוח מחצל' בט' באב ועומדים עליהם ומתפללים (מורי בב"ח): | ד | null |
263 | עטרת זקנים על אורח חיים | צט | א | אם עבר זמן התפלה משלים אותה בתפלה שאחריה כדין שוגג ואפילו התחיל לשתות אחר שהגיע זמן התפלה. וי"א אם התחיל לשתות אחר שהגיע הזמן התפלה יש לדונו כמזיד ואין לו תשלומין (ע"ל סימן ק"ח) אבל שאר ברכות יכול לברך אע"פ שהוא שכור אף שלענין צואה אין חילוק (מורי בב"ח): | א | null |
264 | עטרת זקנים על אורח חיים | צט | ב | דרך מיל. דוקא במהלך ברגליו אבל רכוב אין מפיג את היין אלא ברוכב ג' מילין (עירובין דף ס"ד ב"י הגה"מ) ויש מי שכתב בשתה רביעית יש להקל אפי' רכב מיל מפיג את היין אבל באם שתה יותר מרביעית אז אין הדרך מפיגו בין הוא מהלך ובין הוא רוכב אפילו כמה מילין כן משמעות התלמוד וכנ"ל: | ב | null |
265 | עטרת זקנים על אורח חיים | ק | א | תפלות של מועדות צריך להסדיר תפלתו וי"א תפלות של ר"ח אין צריך לסדר (הרא"ש והטור): | א | null |
266 | עטרת זקנים על אורח חיים | ק | ב | אבל כשמתפללים מתוך הסדור מותר ויש להחמיר גם כשמתפלל מתוך הסדור ואפי' בר"ח (ב"י) ומכ"ש שיש לסדר התפילה של חנוכה ור"ה וי"כ ושל ט"ב ושל מועדות אע"פ שמתפלל מתוך הסדור (מורי בב"ח): | א | null |
267 | עטרת זקנים על אורח חיים | קא | א | לפחות יכוין באבות וירגיל אדם את עצמו שיכוין לפחות בחתימה של כל ברכה שיש בהן קי"ג תיבות כמו שיש בתפלת חנה וקי"ג פעמים לב בחומש לומר שצריך כוונת הלב (טור בשם הר"א) ויכוין ג"כ שר"ת של י"ח ברכות עולין אלף ת"ת ולכן אין נכון לומר ולמלשינים אלא למלשינים ולירושלים ואלף ות"ת מלאכים מקבלין ומשימין כתר להקב"ה: | א | null |
268 | עטרת זקנים על אורח חיים | קא | ב | ומשמיע לאזניו בלחש ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד יצא אף שלא השמיע לאזניו כמו בק"ש (ברכות דף ל"א והרשב"א) ואם אינו יכול מחמת חולי או דבר אחר יאמר בלבו שנאמר אמרו בלבבכם (ב"י בשם הא"ח): | ב | null |
269 | עטרת זקנים על אורח חיים | קא | ג | שלא להגביה קול'. מ"מ הודוים שאנו אומרים בנוסח אחד כולם כטוב כחוטא בי"ה מותר לאומרם בקול רם כדי להתודות בכל לב (ב"י מהררמ"י) ואם משמיע קולו בביתו כדי שילמדו ממנו ב"ב ישמיע קולו יותר ולכן יש לגעור באותם החזנים שמגביהים קולם ביותר ממה שצריך להשמיע לציבור כדי שיענו איש"ר וברכו ואמן (מורי בב"ח): | ג | null |
270 | עטרת זקנים על אורח חיים | קב | א | ויש מתיר כשעוסק בתור' אבל בעוסק בהלכות דרך ארץ צריך להרחיק דזה אינו נקרא עוסק בתורה (ב"ח): | א | null |
271 | עטרת זקנים על אורח חיים | קב | ב | אינו צריך לקום וי"א דדוקא בבית שלא יחדוהו לתפלה אז אינו צריך לקום אם זה בא בגבולו אבל בבה"כ שיחדוהו לתפילה צריך לקום אף שבא בגבולו והוא ישב כבר (מורי בב"ח): | ג | null |
272 | עטרת זקנים על אורח חיים | קג | א | וחוזר למקום שפסק והוא דעת הרמב"ם וי"א שחוזר למקומו תחלה ואח"כ אומר רבון כו' וחוזר למקום שפסק כי מסתמא הוא שעה מועט' ואינו בשיעור כדי לגמור את כולה לכן אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש כנ"ל: | ב | null |
273 | עטרת זקנים על אורח חיים | קד | א | אבל מלך א"ה כו'. וה"ה אפילו אנס דעלמא נמי פוסק: | א | null |
274 | עטרת זקנים על אורח חיים | קד | ב | יטה מן הדרך כו', היינו היכא שא"א לו לקצר קודם שמגיע אליו הבהמה והקרון אבל אם אפשר לו לקצר יקצר ולא יצא ממקומו עד שיגמור תפלתו בקצור: | ב | null |
275 | עטרת זקנים על אורח חיים | קד | ג | ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק והיינו בדבור לא יפסיק לומר לאחר שיסיר מעליו הנחש אבל יוכל לילך שאין זה נקרא הפסק: | ג | null |
276 | עטרת זקנים על אורח חיים | קד | ד | אם ראה שור בא כנגדו כו'. ואם השוורים במקום שהם מוחזקים שאינם מזיקים אינו פוסק כו' וכל השוורים המסורסים אינו פוסק ודוקא בשור תם שלא נגח ואפי' בשור שחור ביומי דניסן אבל מועד שנגח ג"פ אף בשוורים שלנו צריך להרחיק כמלא עיניו וה"ה כשנגח פעם א' או שתים נמי צריך להרחיק ואפי' אינו שחור ובכל שאר ימות השנה ובכל מקום שפוסק אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. וי"א דוקא במקום שיש קצת פשיעה אז חוזר לראש אם שהה כדי לגמור את כולה אבל היכא דאיכא אונס כגון שבא אנס או קרון או שוורים אז א"צ לחזור לראש אפי' שהה כדי לגמור את כולה (מורי בב"ח): | ד | null |
277 | עטרת זקנים על אורח חיים | קד | ה | אם שח בתפלה י"א שיש לחלק בין שח בשוגג או מחמת אונס ובין שח במזיד אז בכל מקום שטעה חוזר לראש (הרי"א הראב"ד ואבי העזרי) וכן נוהגין: | ו | null |
278 | עטרת זקנים על אורח חיים | קו | א | פטורים מן התפלה. זהו דעת הרמב"ם אבל בטור משמע דוקא את שהמטה צורך בהם הא שאר מלווים המת חייבים גם בתפלה: | א | null |
279 | עטרת זקנים על אורח חיים | קו | ב | ואם לומד לאחרים אינו פוסק אפילו לק"ש אינו פוסק ודוקא אם יתבטלו מלמודם כשיפסוק אכן אם לא יתבטלו צריך להפסיק (ב"י סי' ע'): מקום כבודו הוא בסי' ס"א רק שלא רציתי להוציא הדף חלק כתבתי מה שמצאתי בב"י בא"ח סי' ס"א הנ"ל שנמצא כתוב בספר הפליאה אני ה' אלהיכם אמת דהיה במצרים מי שהיה נוהג כדבריו וגערו בו כל גדולי הדור כו' הנה באמת מהרש"ל בתשו' כתב כשהתפלל יאר צייט שהיה חוזר אני ה' אלהיכם לא שמלת אמת שאינו מק"ש ימלא תיבות ק"ש ומטה משה הסכים לדעת מהרש"ל כי אף שהביא הב"י מג' מקומות מהזוהר לו' ה' אלהיכם אמת זהו דעת חבורה של רשב"י אבל דעת רשב"י עצמו בהזוהר לומר אני ה' אלהיכם אמת וז"ל ולקביל אינון ע"ב תיבין דאינון בי דינא דילי' ישראל לתת' משלימין לזה באילין שבעין ותרין תיבין דפרשת' דתכלת ומהדרין תלתא תיבין אני לקבליה דאברהם ה' לקבליה דיצחק אלהיכם לקבלי' דיעקב וחבורה אמרו ה' אלהיכם אמת ה' לקבליה דאברהם אלהיכם לקבלי' דיצחק אמת ליעקב ע"ש אמנם מצאתי הכותב דוד בהר"ר יוסף צימלש ז"ל מק"ק קראק' באבודרהם וצרור המור וציוני וספר המוסר ותולעת יעקב וטעמי מצות רקנטי בכולן כתיב ה' אלהיכ' אמת ומה שמשלים אמת אף שאינו מן ק"ש תירץ מהר"מ אלשקר ומהר"ל חביב דמ"מ הואיל ואינו רשאי להפסיק בין תיבת אלהיכם לתיבת אמת עכ"ל מטה משה כל זה מצאתי דוד הנ"ל): | ג | null |
280 | עטרת זקנים על אורח חיים | קז | א | אם הוא מסופק וצריך להתנות אם לא התפלל תהא תפלה זו לחובתו ואם התפלל כבר תהא זו לנדבתו ואז מתפלל בין ביחיד בין בצבור ואם נזכר בתוך התפלה שכבר התפלל אם התנה בכך מתחילה אז גומרה לשם נדבה ומחדש דבר משם והלאה והוי כולה נדבה (טור ב"י והרשב"א ר"י) חוץ מתפלת מוסף שאין מתפללין נדבה מפני שמזכירין קרבן מוסף ולפ"ז באם ירצה להתפלל נדבה ולא יזכיר קרבן מוסף רשאי ולפ"ז אם ירצה להזכיר בשחרית קרבן תמיד ג"כ אסור להתפלל נדבה (ש"ת מהררמ"ע סי' י"ט) כיון הרב בעט"ז ז"ל לדעת הרב מ"א ז"ל: | א | null |
281 | עטרת זקנים על אורח חיים | קז | ב | חידוש זה שאמרנו והוא שיחדש בכל ברכה מהאמצעיות כו' אבל ג' ראשונות וג' אחרונות לעולם אין מוסיפין ולא פוחתין מהן ולא משנין בהן דבר (ב"י בשם הרמב"ם פ"א מה"ת): | ב | null |
282 | עטרת זקנים על אורח חיים | קח | א | טעה או נאנס ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים הטעם משום תדיר קודם (מהר"מ) ולא כמ"ש בעל ל"ח הטעם שיש לחוש שיתפלל שחרית אפי' שלא בזמן תפלה שניה: | א | null |
283 | עטרת זקנים על אורח חיים | קח | ב | לאחר שיאמר י"ח ברכות יאמר אשרי. וכן כשמתפלל מנחה שתים משום שלא התפלל שחרית צריך לומר ג"כ אשרי בין תפלה לתפלה אע"פ שאמר אשרי קודם התפלה ראשונה וי"א שיהיה זהיר מאוד שלא יאמר אשרי אחר שהתפלל מנחה (מהררמ"ע בש"ת) ע"כ ישהה רק כדי הילוך ד"א בין תפלה לתפל' כשמתפלל מנחה שתים ואין שייך תשלומין רק לתפלה שהיא בקשת רחמים אבל לק"ש וברכותיה לא שייך תשלומין שאם לא יקרא ק"ש של שחרית או של ערבית בזמנן אין לה תשלומין בתפלה הסמוכה לה כיון שעבר זמנה בטל קרבנה ומעוות לא יוכל לתקן הוא (מהררמ"י) יש מי שכתב הברכות אין להם תשלומין (ב"י כל בו): | ב | null |
284 | עטרת זקנים על אורח חיים | קח | ג | הא דמשלים תפלה שהפסיד דוקא בזמן תפלה. כגון שישלים תפלת שחרית מיד אחר חצות קודם שהגיע זמן תפלת מנחה אין זה תשלומין שאין עכשיו זמן תפלה כלל לא של שחרית ולא של מנחה וכן אם טעה ולא התפלל מנחה לא ישלים אותה אלא בזמן תפלת ערבית לא כל הלילה אחר כלות זמן תפלת ערבית: | ג | null |
285 | עטרת זקנים על אורח חיים | קח | ד | אין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה לבד וה"ה אם התפלל התפלה שבנתיים אלא ששהה התשלומין שלא השלים התשלומין בזמן התפלה שלישית כיון שכבר עבר זמן תפלה אחת מבנתיים (מהררמ"י) וי"א אפילו לא התפלל תפלות הרבה יש לכולן תשלומין וע"כ מי שהיה תפוס או חולה כשיוצא מבית האסורים או כשיתרפא יתפלל כל התפלות שהפסיד (הרר"י פ' תפלת השחר וכ"כ הב"י שכן דעת הרשב"א) ועכ"פ צריך להתפלל תחילה תפילה הסמוכה דהיינו באם שכח ערבית ושחרית מתפלל במנחה של מנחה תחלה ואח"כ של שחרית ואח"כ של ערבית וכן לעולם בין שמתפלל כפשוטה או ע"י נדבה וחידוש כמוזכר אח"כ בסעיף ה' כל פעם עכ"פ תפלה הסמוכה תחילה: | ד | null |
286 | עטרת זקנים על אורח חיים | קח | ה | עבר כל היום ולא התפלל מוסף כו'. מ"מ אם לא התפלל שחרית בשבת יש לה תשלומין למנחה אף שאין תשלומין מועיל אלא בתפלה הסמוכה לה כנ"ל ע"ל סימן רפ"ו סע"א ומכ"ש שיכול להתפלל מוסף אע"פ שכבר התפלל מנחה כדלקמן סימן רפ"ו סעיף ד': | ו | null |
287 | עטרת זקנים על אורח חיים | קח | ו | הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין אפי' בתפלה הסמוכה לה. ויש מי שכתב דוקא בהזיד בתפלת מנחה אז יכול להתפלל ערבית שתים בלא חידוש אבל ערבית ושחרית אין להתפלל אותה בתורת תשלומין אלא בתורת נדבה וצריך לחדש בה (מורי בב"ח): | ז | null |
288 | עטרת זקנים על אורח חיים | קח | ז | ואם הבדיל בשתיהן שטועה שמזכיר מאורע שאר ימים בתפלה שלא בזמנה לא הוי הפסקה כדבסמוך סעיף י"ב לכך יצא: | י | null |
289 | עטרת זקנים על אורח חיים | קט | א | הנכנס לב"ה כו' ואם מצא ציבור שכבר התחילו לענות קדושה או אמן יש"ר כל שלא השלימו מותר לו לענות אמן עמהם (ש"ת מהררמ"ע סימן ק"ב): | א | null |
290 | עטרת זקנים על אורח חיים | קט | ב | וה"ה אמן דהאל הקדוש ושומע תפלה דינן כקדיש וקדושה לפי שצריך לומר אמן אחר האל הקדוש ואחר שומע תפלה ולכתחלה צריך לומר אמן אחר כל ברכה וברכה וע"כ טוב דלא יעסוק בשום דבר בשעת חזרת התפלה ויכוין לענות אמן (ש"ת מהררמ"ע סי' ק"ב) ואם השעה עוברת יתפלל מלה במלה עם הש"ץ וה"ה אם יכול להגיע למודים והטעם משום דחיישי' שמא לא יוכל לצמצם שיהיה באמצע הברכה כשיגיע ש"ץ למודים אלא יהיה בתחלת ברכה שאין שוחין בה או בסופה (ב"י סי' קי"ג) או י"ל הטעם לפי שבשחיי' זו של רשות לא יפטור לכתחילה שחי' של מודים שהיא של מצוה לכן לא יתחיל לכתחילה להתפלל אלא אם יודע שיכול להגיע למודים או לאחד מן הברכות ששוחין כשיגיע ש"ץ למודים דאז הוי נמי שחייה של מצוה זו נמי פוטרת שחייה של מודים (רמ"ז) ויש מ"ש אף אם הגיע עם הש"ץ למודים אסור למתחיל משום דלא יוכל לומר מודים דרבנן (א"ז): | א | null |
291 | עטרת זקנים על אורח חיים | קי | א | היוצא לדרך. ומה שנוהגים ליטול רשות מהגדולים כשהולכי' בדרכים ומתברכים מהגדולים יש סמך ממה שאמרו רז"ל בפ"ק דברכות נמלכין בסנהדרין פירש"י נטלו רשות כדי שיתפללו עליהם (אמ"ז בשם מהרר"ש כמהרר"ל מלובלין): | ד | null |
292 | עטרת זקנים על אורח חיים | קי | ב | ואם אפשר יעמוד. ודוקא בדאפשר ליה כגון שהחברות' ממתנ' עליו אבל מן הדין סגי במהלך (ב"י הרא"ש והרי"ף וכ"כ הר"ר יונה והרשב"א): | ד | null |
293 | עטרת זקנים על אורח חיים | קי | ג | ואם היה רוכב אין צריך לירד. דלא עדיפא מתפלת י"ח עצמה (הר"י בפרק תפלת השחר) וי"א שצריך לירד מאחר שתפלה קצרה היא ואינה צריכה כוונה כ"כ וליכא למיחש שמא יטרד באיחו' דרכו הרר"י): | ד | null |
294 | עטרת זקנים על אורח חיים | קי | ד | אומר אותה אחר שהחזיק בדרך ויש מפרשים לאפוקי שלא יאמר אותה מיד אחר שיצא מן העיר (עמק הברכה ובנו מהד"ר ישעיה בספרו של"ה) ועיין בס' באר שבע דף ק"ח ול"נ אף שהכין את עצמו לילך בדרך ועדיין לא הלך יש לומר תפלת הדרך וכן פירש"י בהוריות בפ"ק החזיק בדרך איכא וכן נכון לעשות באם אין לו לילך כ"א פרסה אחת מצומצמת אז יאמר תפלת הדרך בביתו כשילך אחר ברכת ת"ה פרסה שלימה וכן יעשה בעת שהוא על הדרך יתפלל בבוקר ויכלול ת"ה בתוך שומע תפלה או אחר גומל חסדים טובים כמו שעשה מהר"ם ובזה יוצא ידי כולם ובתשובה הארכתי כנ"ל: | ז | null |
295 | עטרת זקנים על אורח חיים | קיא | א | צריך לסמוך גאולה לתפלה וכל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק כל היום היינו דוקא אם קורא כוותיקין ק"ש קודם הנץ החמה ותפלה לאחר הנץ החמה וסומך גאולה לתפלה אז אינו ניזוק כל היום. ולא יאמר שום פסוק אפי' קודם תפלת מנחה ומוסף נמי לא יאמר רק ה' שפתי תפתח וגו' ולכך קבעו ה' שפתי תפתח בתחלת ברכת י"ח מפני שהתפלות כנגד תמידין תקנו ופסוק זה כתיב קודם זבח שנאמר אחריו כי לא תחפוץ זבח (אבודרהם) וגם הוא ע"ד לאדם מערכי לב ומי"י מענה לשון וזה השם כתיב באל"ף דלי"ת מפני שהוא כנגד עצמו אדני רבוני גבירי אזי יכתוב בא' ד' כדין כל הדברים שמדבר אדם כנגד עצמו שיש בסופם יו"ד והראיה על זה מדברי הנביא אדני לריבי (אבודרהם): | א | null |
296 | עטרת זקנים על אורח חיים | קיג | א | אלו ברכות ששוחין בהם. וצריך לכוין כשכורע באבות תחילה לאות ראשון של שם הוי"ה ואות ראשון של שם אדני דהיינו י"א ובסוף יכוון ה"ד ובמודים יכווין ו"נ ובסוף יכווין ה"י ומי שלא מכוון כן עליו נאמר נתנני ה' בידי לא אוכל קום (כ"כ בגלאנטי) וזולת אלו הכריעות אסור לאדם לנענע גופו בשעה שמתפלל (ר"ח רמ"ע בש"ת סי' קי"ג) ע' מ"ש הטור והפרדס שער ערכי הכנויים ערך י"ד וע' בזוהר פ' תרומה והביאו הפרדס בשער הצירוף פ"ז: | א | null |
297 | עטרת זקנים על אורח חיים | קיג | ב | אבל באמצעיתן יכול לשחות ואין להקשות מהא דכתב לעיל סי' ק"ט שלא יתחיל להתפלל אלא א"כ יגיע למקום ששוחין שם כשיגיע הש"ץ למודים משמע הא באמצע לא וי"א דאע"ג דמותר לשחות באמצע ברכה מ"מ הואיל ואינו מחויב שם לשחות ישכח בתפלתו ולא ישחה עמהן אבל כשמגיע למקום שמחויב לשחות ישחה עמהן מצד חיוב תפלתו (י"מ) ויש מי שכ' כשמזכירין ירושלים יש להשתחוות למזרח (מהרי"ל) ומ"מ אינו נכון לכרוע כשאומר בונה ירושלים שהרי אסור לכרוע סוף ברכה רק באבות והודאות: | א | null |
298 | עטרת זקנים על אורח חיים | קיד | א | ברכה שניה אינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכה הסמוכה לחברתה וכן כל ברכה עד סוף התפלה ומתחיל אתה גבור לעולם אדני ר"ת שם של אגל"א ובזה השם לא יהרהר בו אדם אא"כ הוא טהור מאוד מכל הטומאות ובבגדים נקיים וכאשר בירך יעקב ליהוד' מסר לו זה השם. אתה יודוך. גור אריה. לא יסור שבט מיהודה. אוסרי לגפן. והשם הזה הוא מבואר לבעלי קבלה כאשר נרמז בתורה והקורא יזהר שיהיה הגימ"ל נדגשה (כ"כ הציוני בפ' ויחי) ויוצא לנו מזה שיש לקרות אתה גבור הג' דגושה (מטה משה): | א | null |
299 | עטרת זקנים על אורח חיים | קיד | ב | אסור להזכיר הגשם עד שיזכיר הש"ץ אע"פ שאינו מתפלל בציבור דאי בציבור בכל ימות השנה נמי אסור להקדים תפלתו לתפלת ציבור ודוקא בגשם אסו' להזכיר קודם לש"ץ אבל בטל אם רצה להזכיר יחיד יזכיר (ר"ן ריש תענית) וי"א אף טל אסור להזכיר קודם ש"ץ (ב"י): | ב | null |