Datasets:

LevMuchnik

/

SupremeCourtOfIsrael

like 4

HebrewVerdicts\97\800\028\Q01\97028800_Q01.txt

בג"ץ 2880/97

HebrewVerdicts\97\800\028\Q01

עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל נ. פרנקל בת שבע

97028800_Q01.txt

97028800.Q01.doc

החלטה

a73b0db0d4124db92c6358e62b5c1f35390b49b4f9b6b2851dd2bde254d36434

בבית המשפט העליון ע"א 2880/97 - 1 ע"א 2908/97 ע"א 2997/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל 2. סמואל שמואל,עו"ד 3. חתמי ללוידס לונדון 4. כלל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. פרנקל בת שבע 2. רינון חיה,עו"ד 3. שיף אבי 4. עוזיאל דני בקשה לאיחוד הדיון בשם המשיבה הראשונה: עו"ד מ. ויתקון החלטה 1. איחוד הדיון בערעורים שבכותרת כמבוקש. 2. אני מבקשת להביא בפני בעלי הדין את האפשרות להעביר את הסכסוך שביניהם להליכי פישור על-פי סעיף 79ג לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984-, והתקנות שהותקנו על-פיו. בימים אלה נערך נסיון בבית-המשפט העליון במסגרתו פועלים מפשרים שונים (ובהם שופטים בדימוס) ליד בית המשפט, ומנסים להביא את בעלי הדין לידי סיום מוסכם של הסכסוך שביניהם. עד כה נרשמו הצלחות בשיעורים נאים. המדובר, כאמור, בהליך נסיוני אשר אינו כרוך בתשלום, ואשר אינו פוגע ב"תור" התיקים הממתינים לדיון. נהפוך הוא, ניתן לקבוע ישיבת פישור ראשונה בסמוך לאחר הפגרה על אף שהמדובר בערעורים שהוגשו בעת האחרונה. באי כוח בעלי הדין מתבקשים להביא עמדתם להצעה שלעיל, וזאת תוך 20 יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"א בתמוז תשנ"ז (16.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028800. Q01

עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל נ. פרנקל בת שבע

97028800.Q01

אזרחי

1997-07-16

1997-05-11

false

ע"א 2880/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\800\028\H02\97028800_H02.txt

בג"ץ 2880/97

HebrewVerdicts\97\800\028\H02

עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל נ. פרנקל בת שבע

97028800_H02.txt

97028800.H02.doc

החלטה

c13c9b502043287a942f1d33322d9b1d94eeabaf910b5f8805150e277d2fff2f

ע"א 2880/97 - 2 בפני: כבוד השופט י. קדמי המערערים : 1. עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל 2. סמואל שמואל, עו"ד 3. חתמי ללוידס לונדון 4. כלל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. פרנקל בת שבע 2. רינון חיה, עו"ד 3. שיף אבי 4. עוזיאל דני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין החלטה עיינו בפסק הדין ובהודעת הערעור ולא מצאנו הצדקה לעיכוב הביצוע. נראה שזו היתה גם עמדתו של בית המשפט המחוזי אשר הפנה את המבקשים למשא ומתן לקראת פשרה. במצב דברים זה, הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"ח באב תשנ"ז (21.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028800. H02

עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל נ. פרנקל בת שבע

97028800.H02

אזרחי

1997-08-21

1997-05-11

false

ע"א 2880/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\800\028\O08\97028800_O08.txt

בג"ץ 2880/97

HebrewVerdicts\97\800\028\O08

עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל נ. פרנקל בת שבע

97028800_O08.txt

97028800.O08.doc

החלטה

3b0e24881a4befd7c8e7427d58caae4b0e326771d9ecb44d7b1996f3209b2e92

ב בית המשפט העליון ע"א 2880/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל 2. סמואל שמואל,עו"ד 3. חתמי ללוידס לונדון 4. כלל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. פרנקל בת שבע 2. רינון חיה, עו"ד 3. שיף אבי 4. עוזיאל דני בקשה למחיקת ערעור בשם המערערות 3 ו4-: עו"ד שלמה זינגר החלטה ערעורן של המערערות 3 ו4- נמחק לבקשתן ללא צו להוצאות. ערעורם של המערערים 1 ו2- נשאר על כנו. ניתנה היום, ח' בטבת תשנ"ח (6.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028800. O08

עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל נ. פרנקל בת שבע

97028800.O08

אזרחי

1998-01-06

1997-05-11

false

ע"א 2880/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\800\028\O07\97028800_O07.txt

בג"ץ 2880/97

HebrewVerdicts\97\800\028\O07

עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל נ. פרנקל בת שבע

97028800_O07.txt

97028800.O07.doc

החלטה

030c67a5aef10b8a4cdcdb53f2aad74c1054163570a2b68531e5325497719a9e

ב בית המשפט העליון ע"א 2880/97 - ה' וערעור שכנגד ע"א 2908/97 ע"א 2997/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים בע"א 2880/97 והמשיבים בשאר הערעורים : 1. עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל 2. סמואל שמואל,עו"ד 3. חתמי ללוידס לונדון 4. כלל חברה לביטוח בע"מ נגד המ ערערת בערעור שכנגד בע"א 2880/97 והמשיבה בשאר הערעורים : 1. פרנקל בת שבע המערערת בע"א 2997/97 והמשיבה בשאר הערעורים: 2. רינון חיה,עו"ד המשיב בכל הערעורים: 3. שיף אבי המערער בע"א 2908/97 והמשיב בשאר הערעורים: 4. עוזיאל דני בקשה למחיקת ערעור ים בשם המערער הראשון בע"א 2880/97: עו"ד יורם יוסיפוף בשם המערערת בערעור שכנגד בע"א 2880/97: עו"ד מ. ויתקון בשם המערערת בע"א 2997/97: עו"ד נתן רסקין בשם המערער בע"א 2908/97: עו"ד י. עוזיאל החלטה 1. לבקשת באי כוח בעלי הדין נמחקים הערעור שכנגד בע"א 2880/97, ע"א 2908/97 ו-ע"א 2997/97, ללא צו להוצאות. 2. ע"א 2880/97 נשאר על כנו. 3. נרשמה התנגדות עו"ד יוסיפוף להסכם הפשרה בין המערער בע"א 2908/97 והמערערת בערעור שכנגד בע"א 2880/97, אך מאחר שהצדדים להסכם לא חזרו עוד על בקשתם לתת תוקף של פסק דין להסכם זה, ההתנגדות איננה רלבנטית. ניתנה היום, ב' בטבת תשנ"ח (31.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028800. O07

עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל נ. פרנקל בת שבע

97028800.O07

אזרחי

1998-01-01

1997-05-11

false

ע"א 2880/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\800\028\O10\97028800_O10.txt

בג"ץ 2880/97

HebrewVerdicts\97\800\028\O10

עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל נ. פרנקל בת שבע

97028800_O10.txt

97028800.O10.doc

החלטה

a743f23e7e5a03a96c748997287e66c8fe73c497d45c724f381d94f6cba5544e

ב בית המשפט העליון ע"א 2880/97 - ח' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל 2. סמואל שמואל,עו"ד 3. חתמי ללוידס לונדון 4. כלל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. פרנקל בת שבע 2. רינון חיה,עו"ד 3. שיף אבי 4. עוזיאל דני בקשה למחיקת ערעור בשם המערער הראשון: עו"ד י. יוסיפוף בשם המערער השני: בעצמו החלטה על יסוד הודעת בא כוח המערער הראשון והמערער השני אני מוחקת את הערעור. אין צו להוצאות. ניתנה היום ב' בשבט תשנ"ח (29.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028800. O10

עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל נ. פרנקל בת שבע

97028800.O10

אזרחי

1998-01-29

1997-05-11

false

ע"א 2880/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\800\028\O09\97028800_O09.txt

בג"ץ 2880/97

HebrewVerdicts\97\800\028\O09

עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל נ. פרנקל בת שבע

97028800_O09.txt

97028800.O09.doc

החלטה

e8dd7b947204bd0027d556b270980b982240006dc0ff558bf849d012564dfc8d

ב בית המשפט העליון ע"א 2880/97 - ז' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל 2. סמואל שמואל, עו"ד נגד המשיבים : 1. פרנקל בת שבע 2. רינון חיה, עו"ד 3. שיף אבי 4. עוזיאל דני בקשה למחיקת ערעור בשם המערער הראשון: עו"ד יורם יוסיפוף החלטה לפני שאחליט בבקשת בא כוח המערער הראשון למחוק את הערעור, מתבקש בא כוח המערער השני, עו"ד אמגור, להודיע לבית המשפט אם הוא עומד על בירור הערעור. תגובת המערער השני תוגש תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום ב' בשבט תשנ"ח (29.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028800. O09

עזבון המנוח סמואל יוסף ז"ל נ. פרנקל בת שבע

97028800.O09

אזרחי

1998-01-29

1997-05-11

false

ע"א 2880/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\640\039\I04\96039640_I04.txt

בג"ץ 3964/96

HebrewVerdicts\96\640\039\I04

אוחנה יוסי נ. השר לעניני דתות

96039640_I04.txt

96039640.I04.doc

החלטה

4f6ba591dda6f9b050521f571ad4dc59269084c60a8195246f3b2b824c004cd8

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3964/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : אוחנה יוסף נגד המשיבים : 1. השר לענייני דתות 2. ועדת השרים 3. מועצת עיריית קרית מוצקין 4. הרב דרוקמן, רב העיר דיון מקדמי בעתירה החלטה פרקליטות המדינה מתבקשת להגיש תגובה לעתירה. התגובה תוגש תוך 30 יום. ניתנה היום, כ"ט בכסלו תשנ"ח (28.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96039640. I04

אוחנה יוסי נ. השר לעניני דתות

96039640.I04

בג"ץ

1996-12-29

1996-06-03

false

בג"ץ 3964/96

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\640\039\I05\96039640_I05.txt

בג"ץ 3964/96

HebrewVerdicts\96\640\039\I05

אוחנה יוסי נ. השר לעניני דתות

96039640_I05.txt

96039640.I05.doc

החלטה

f37c786120349208c99064d757b5ea93af1a346d03a94f6bc3a20781bb9c3cd8

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3964/96 - ב' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : יוסף אוחנה נגד המשיבים : 1. השר לענייני דתות 2. ועדת השרים 3. מועצת עירית קרית מוצקין 4. רב העיר בקשה למחיקת עתירה החלטה לבקשת העותר, העתירה נמחקת. ניתנה היום, ז' בתמוז תשנ"ט (21.6.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96039640. I05

אוחנה יוסי נ. השר לעניני דתות

96039640.I05

בג"ץ

1999-08-03

1996-06-03

false

בג"ץ 3964/96

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\94\060\007\G06\94007060_G06.txt

בג"ץ 706/94

HebrewVerdicts\94\060\007\G06

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060_G06.txt

94007060.G06.doc

פסק-דין

a36aca9c14fbab5d90b8be95b4880dc0ad005059a381652472e1261c6526b9ad

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 706/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין העותר ת: שפרה רונן נגד המשיבים : 1. פרופ' אמנון רובינשטיין - שר החינוך והתרבות 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. שנסי עזרא תאריך סיכומים: ג' אלול התשנ"ט (15.8.99) בשם העותר : עו"ד יהודה רסלר בשם המשיבים 3-1: עו"ד מלכיאל בלאס, ממונה על ענייני הבג"צים בפרקליטות המדינה בשם המשיב 4: עו"ד אביגדור פלדמן עו"ד מיכאל ספרד תשובה לצו על-תנאי פסק-דין השופט מ' חשין: זו הפעם שאלת-משפט יחודית לפנינו: חנינה או הקלה בעונש שהעניק נשיא המדינה לעבריין - הניתנות הן לביטול? ואם ניתנות הן לביטול - מהו שבכוחו להביא לביטולן? השאלה ייחודית היא, הואיל ונשיא המדינה אין הוא כשאר רשויות ציבור, ומעשי חנינה או הקלה בעונש שעושה הנשיא אין הם כשאר מעשיהן של רשויות ציבור. העתירה שלפנינו היא לבטל מעשה הקלה בעונש שהעניק נשיא המדינה למי שהורשע בדינו; לבטל הקלה בעונש ולהחזיר לכלא מי שכבר נפטר לביתו. מתבקשים אנו לעשות מעשה שאינו קל, וממילא נשגיח היטב בדרכנו ונלך בה זהיר-זהיר. אלא שעד אשר נגיע לבחינת הסוגיות במשפט דרך ארוכה עוד לפנינו, והיא בתיאור העובדות שלעניין. ופרשה זו שלפנינו פרשה מפותלת היא, מפותלת וסבוכה. עיקרי העובדות שלעניין 2. הדמות המרכזית בהליכים שלפנינו הוא מר עזיז עזרא שנסי, המשיב מס' 4 לעתירה, ולהלן נכנה אותו - שנסי. שנסי הועמד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הורשע ברצח אברהם סמרגנדי ז"ל, וערעורו לבית-המשפט העליון נדחה. לסמרגנדי ולשנסי היו חנויות בתחנה המרכזית (הישנה) בתל-אביב, ובין השניים נמשך והלך סיכסוך שמקורו היה ברצונו ובנסיונותיו של סמרגנדי לדחוק את שנסי מחנותו-שלו. במהלך סיכסוך ממושך זה אף פנה שנסי פעמים אחדות למשטרה בבקשה כי תחקור בתלונותיו נגד סמרגנדי. יום אחד, ובעקבות פריצה שהיתה לחנותו, הלך שנסי אל חנותו של סמרגנדי ואקדחו עליו. בין השניים התפתחו חילופי דברים קשים, ובמהלכם שלף שנסי את אקדחו וירה אל-עבר סמרגנדי שתים-עשרה יריות. שמונה מאותם כדורי-אקדח שנורו פגעו בגופו של סמרגנדי - פגעו ונטלו את חייו. בית-המשפט המחוזי הרשיע את שנסי בעבירת רצח, ואולם ההרשעה לא היתה אלא ברוב דעות. שופט המיעוט האמין לשנסי כי סמרגנדי תקפו תחילה בסכין, וכי הוא, שנסי, שלף את אקדחו וירה בסמרגנדי כהגנה עצמית. יחד עם זאת, כך סבר שופט המיעוט, שנסי המשיך לירות בסמרגנדי גם לאחר שכרע-נפל, ויריות אלו חרגו מגדר הגנה עצמית. אך הואיל ולא ניתן להכריע אלו יריות היו יריות-המוות, אמר שופט המיעוט להרשיע את שנסי בעבירת נסיון רצח תחת הרשעתו בעבירת רצח. בית-המשפט העליון דחה את ערעורו של שנסי על הרשעתו, גם-הוא ברוב דעות של חבריו. שופט המיעוט, השופט אליעזר גולדברג, סבר כי נתקיים ספק באשר להיעדרו של יסוד הקינטור, ועל-כן הציע להרשיע את שנסי בעבירת הריגה תחת הרשעתו בעבירת רצח. 3. לא חלפו אלא שבועות מספר מאז הכרעת הדין בבית-המשפט העליון, ושנסי פנה שתי פעמים אל נשיא המדינה בבקשת חנינה: פעם במכתב שבכתב-ידו ופעם במכתב באי-כוחו, עורכי הדין פרופ' דוד ליבאי ודן שיינמן. מכתבו של שנסי, וכמותו מכתבם של באי-כוחו, רוויים בקשת חסד ורחמים ומצביעים הם על מצבו הקשה של שנסי. את מכתבו-שלו משתית שנסי, בעיקר, על הנסיבות החריגות של הפרשה ועל מצב בריאותו, וכך מתאר הוא, בין השאר, את מצב בריאותו: " .. המחלה שבי כואבת ומשאירה את חותמה בי יותר ויותר לאחר כמה התקפות לב קשות ומחלת ריאות דרכי נשימה ובעיות רפואיות נלוות החורצת (כך) את דיני כמעט למוות בין הכלאים" בעוד אשר מכתבו של שנסי בולטת בו הנימה האישית, מכתב באי-כוחו הוא מכתב "משפטי", בנוי וסדור כהילכת עורכי-הדיינין. עיון במכתב זה מעלה בבירור כי נשען הוא על שני עמודי-תמיכה, וכאמור ברישה למכתב: 2. בקשת חנינה זו מבוססת על שני טעמים עיקריים אשר יפורטו בהמשך: א. ב. נסיבותיו האישיות של המבקש ובעיקר מצבו הרפואי החמור והסכנה המיידית לחייו עקב המשך מאסרו. נסיבות המקרה. ................ " (ההדגשה במקור - מ' ח') בהמשך המכתב מזכירים באי-כוחו של שנסי את שופטי המיעוט בשתי הערכאות, ולטענתם "מן הראוי לקחת זאת בחשבון כשיקול רציני בשיקולי החנינה". כן מפורט עניינו של שנסי ומסכת ההתעללויות בו מצידו של סמרגנדי. מצב בריאותו הקשה של שנסי מהווה מוטיב מרכזי במכתב. באי-כוחו כותבים, למשל, כי "כבר בעת שנעצר היה מר שנסי אדם חולה מאד ...", וכי - "... במשך ארבע השנים ורבע מאז שנעצר - חלה הדרדרות כה חמורה במצבו הבריאותי והנפשי עד כי הרופאים סבורים שנשקפת סכנה מיידית לחייו אם מאסרו ימשך ." (ההדגשה במקור - מ' ח') עוד נאמר באותו מכתב על שנסי כי "[]מצבו הבריאות והנפשי חמור מאין כמוהו" וכי "[]הוא גווע לנגד עינינו". לקראת סיומו של המכתב חוזרים באי-כוחו של שנסי על נסיבותיה החריגות של הפרשה; מתארים הם את שנסי כ"אדם הגווע ממש לנגד עינינו"; וחותמים הם את דבריהם במלים אלו: "אפילו אם מתעלמים מכל הטענות הנ"ל ואפילו אם מתעלמים מדעות שני שופטי המיעוט ויוצאים מן הנחה שעזרא שאנסי הוא רוצח, גם אז במצבו הבריאותי הנוכחי ובהתחשב בסכנת המוות האורבת לו בכל רגע, ראוי וצודק לדעתנו לשחררו לאלתר. נבקש איפוא כי כב' יתיחס לבקשת חנינה זו כבקשה מיוחדת ויוצאת דופן ויחון את מרשנו באופן שישוחרר לאלתר או בהקדם." לבקשת החנינה צורפו שתי חוות-דעת של רופאים ועניינן מצב בריאותו של שנסי: האחת, חוות-דעת מסכמת של ד"ר אילן אור, מנהל מכון הלב של מרכז הבריאות "פרוקרדיה", והאחרת, חוות-דעתו של הפסיכיאטר ד"ר שלום ליטמן. נפתח באומרנו כי שתי חוות-הדעת - כל אחת מהן בדרכה - מעלות סכנה ממשית לחייו של שנסי אם לא ישוחרר מן הכלא. בחוות-דעת אלו נוסיף ונדון בהמשך דברינו. 4. עד שבקשת החנינה באה להכרעת הנשיא, נתמנה פרופ' ליבאי לכהונת שר המשפטים, ועל-כן הועבר הטיפול בבקשה לחבר הממשלה פרופ' אמנון רובינשטיין שהיה אותה עת שר האנרגיה והתשתית. השר רובינשטיין המליץ לפני הנשיא לקצוב את עונשו של שנסי לעשר שנות מאסר מיום מעצרו, והנשיא קיבל את ההמלצה וחתם על כתב הקלה בעונש: תחת מאסר עולם שנגזר עליו העמיד הנשיא את עונשו של שנסי על עשר שנות מאסר בפועל החל ביום מעצרו. לאחר כשנה, בעבור שני שלישים ממאסר עשר השנים ובהצטרף לכך החלטה על הקלה מינהלית, שוחרר שנסי מכילאו לאחר ריצוי מאסר בן שש שנים וארבעה חודשים. 5. בִּיתו של סמרגנדי המנוח לא השלימה עם החלטת הנשיא להקל בעונשו של שנסי, וביום 2.2.1994 פנתה אלינו בעתירה בה הצביעה על פגמים רבים שנפלו, לטענתה, בהליך ההקלה בעונש. אותה עת טרם שוחרר שנסי מכילאו, ובקשת העותרת היתה כי נורה ושנסי לא ישוחרר לביתו. סירבנו לבקשתה של העותרת ליתן צו ביניים, ושנסי אכן שוחרר מכילאו. 6. עוד העתירה תלויה ועומדת, ולעותרת נתגלה דבר קשר פסול שנקשר בין יוסף שנסי, אחיו של שנסי, לבין אחד בשם משה משיח (להלן נכנה אותו - משיח) פקיד בקופת-חולים. תכלית הקשר: השגת חוות-דעת של רופאים המצביעות על מצב בריאותו החמור של שנסי, חוות דעת האמורות לתמוך בבקשת חנינה. בתמורה להשגתן של אותן חוות-דעת אמור היה אחיו של שנסי לשקול על ידו של משיח טבין-ותקילין - 115,000 ש"ח, והם שוויים של 50,000 דולר של ארה"ב אותה עת. היתרנו לעותרת לתקן את העתירה, ובה-בעת החלה המשטרה חוקרת בעניינו של אותו קשר. 7. נקצר במקום שיכולנו להאריך: לסופם של הליכי משטרה הוחלט להגיש כתב אישום נגד משיח ונגד יוסף שנסי, בעבירה של קשר לביצוע פשע. עקב כך החלטנו לדחות את שמיעתה של העתירה עד לסיום ההליכים הפליליים. 8. תוך כדי ההליך הפלילי נחתם הסדר-טיעון בין המדינה לבין משיח, ומשיח הודה בעובדות אלו (בין שאר עובדות): "שני הנאשמים [משיח ויוסף שנסי] קשרו קשר לפיו נאשם 1 [משיח] יפנה לרופאים אותם הוא מכיר, ודרכם ישיג חוות-דעת לא נכונות אשר יעידו כי עזרא [שנסי] חולה אנוש, גווע בכלא, כי ימיו ספורים וכי המשך שהייתו בבית הסוהר מסכן את חייו. את חוות הדעת האלה ימציא נאשם 2 [יוסף שנסי] לעזרא בתמיכה לבקשת החנינה שתוגש." העבירה שיוחסה למשיח בשל עובדות אלו היתה - כאמור - קשירת קשר לבצע פשע. משיח הורשע בעבירה זו, ועונשו נגזר, כעתירת התביעה, לחודשיים מאסר בפועל שהומרו בעבודות שירות. 9. לאחר שנסתיים ההליך הפלילי נגד משיח, הגיע תורו של יוסף שנסי, אחיו של שנסי (להלן נכנה אותו - האח או אחי-שנסי). האישום נגד האח היה אותו אישום שכנגד משיח - קשירת קשר לבצע פשע - ובעקבות סיום ההליכים נגד משיח הוגש נגד האח כתב אישום מתוקן, ולפיו קָשַר קֶשֶר עם משיח, בנסיבות מחמירות, שלתמיכה בבקשת חנינה שיגיש שנסי לנשיא המדינה, ישיג משיח חוות-דעת רפואיות שאינן דוברות אמת ואשר תעדנה כי שנסי חולה אנוש וגווע בכלא. בית-המשפט הרשיע את האח בעבירה שיוחסה לו, ועונשו נגזר ל12- חודשי מאסר, מתוכם 5 חודשים לריצוי בעבודות שירות והיתרה מאסר על-תנאי. האח ערער על הרשעתו בדין ועל גזר-הדין ואילו המדינה עירערה על קולת העונש. בית-המשפט המחוזי החליט לדחות את ערעורו של האח, לקבל את עירעורה של המדינה, וגזר על האח עונש מאסר בן 18 חודשים, מתוכם 10 חודשים לריצוי בפועל והיתרה מאסר על-תנאי. וכך אמר בית-משפט השלום, מפי השופטת נירה לידסקי, בהרשיעו את אחי-שנסי: "... אני מחליטה להרשיע הנאשם [אחי-שנסי] ורואה את התביעה כמי שהוכיחה את הנטען על ידה בעובדות כתב האישום, דהיינו שהנאשם קשר קשר עם משיח, על מנת שזה יפנה לרופאים אותם הוא מכיר ודרכם ישיג חוות דעת מזוייפות אשר תעדנה באופן שקרי כי עזרא [שנסי] חולה אנוש, גווע בכלא, כי ימיו ספורים וכי המשך שהותו בכלא מסכן את חייו." 10. כאמור, דחינו את שמיעת העתירה עד לאחר סיום ההליכים הפליליים נגד משיח ונגד האח. לאחר שנסתיימו אותם הליכים שינתה המדינה את עמדתה מקצה-אל-קצה: בעוד אשר בתחילה העמידה המדינה חומת-מגן סביב הליך החנינה והֵגֵנָּה על שנעשה - למתחילה ועד סוף - הנה לאחר סיום ההליכים הפליליים שינתה המדינה את טעמה. בסוברה כי נפלו פגמים קשים בהליך החנינה, צירפה המדינה עצמה אל מחנה העותרת, והסכימה לעתירה (כפי שתוקנה) והיא, כי מעשה ההקלה בעונש יבוטל וכי שנסי יוחזר לכלא לריצוי מאסר עולם שהושת עליו. חילוקי-הדעות בין בעלי הדין והשאלות השנויות במחלוקת 11. וזו היא תמצית עמדותיהם של בעלי-הדין: העותרת טוענת כי יש וראוי לבטל את מעשה ההקלה בעונש - או להכריז עליו כמעשה בטל - הואיל ושנסי ומקורביו היטעו את השר רובינשטיין ואת הנשיא, בכזבם להם בנושא מצב בריאותו של שנסי. לטענתה של העותרת יוסדה החנינה - בנושא מצב בריאותו של שנסי - על הונאה ועל טעות-שבעובדה, טעות מהותית היורדת-אלי-שורש, וטעות זו, לדבריה, יש בה כדי להביא לביטול מעשה ההקלה בעונש. מנגד טוען שנסי כי לא נפלה במעשה ההקלה בעונש טעות מהותית; כי חוות-הדעת שניתנו בעניינו לא היו חוות-דעת שיקריות; וכי מכל מקום מצב בריאותו של שנסי היה שיקול זניח במעשה החנינה. עוד טוען שנסי כי ידו לא היתה במעל, כי לא היה צד לקשר שבו הורשעו אחיו ומשיח, אשר-על-כן אין להלקותו בביטול מעשה ההקלה בעונש. יתר-על-כן, כך טוען הוא: כל עוד לא הוכח כי הוא עצמו - אישית - הונה את הנשיא, אין לבטל את ההקלה בעונש לה זכה ואשר לטענתו היה ראוי לה. 12. עיקר חילוקי-הדעות בין בעלי-הדין נסב על שאלת מצב בריאותו של שנסי לעת שזכה בהקלה בעונש, ועל רקע השתלשלות האירועים שאת מיקצתם תיארנו לעיל שומה עלינו להידרש, בראש ובראשונה, לשלוש שאלות אלו: אחת , כיצד תיארו שנסי ומקורביו את מצב בריאותו של שנסי לעת בקשתו להקל בעונשו? שתיים , האם תיאור מצב בריאותו של שנסי ניגע במירמה או בהטעייה או, למיצער, לקה בתיאור שאינו אמת? שלוש , בהנחה שאכן היו מירמה, הטעייה או תיאור שאינו-אמת: האם השפיע תיאור זה על מעשה החנינה, ואם השפיע - באיזו עוצמה השפיע? אחרי כל אלה נידרש לשאלה המשפטית המתבקשת, והיא: בנסיבות העניין, ובתיתנו דעתנו לעוצמת ההשפעה שנודעה לשיקול בדבר מצב בריאותו של שנסי על מעשה ההקלה בעונש, האם ראויה היא ההקלה בעונש כי תבוטל או כי תוכרז כבטלה? נפתח איפוא בתחנה ראשונה ונסיע עצמנו מתחנה לתחנה, כסידרן. הערה : שנסי זכה בהקלה בעונש ולא בחנינה; אך הואיל ולענייננו אין הבדל בין השתיים, נדבר להלן בחנינה ככוללת גם החלטה על הקלה בעונש. השאלה הראשונה: כיצד תיארו שנסי ומחנהו את מצב בריאותו של שנסי 13. עמדנו לעיל על בקשתו של שנסי להקלה בעונש ועל מכתב באי-כוחו אל נשיא המדינה. במכתבו אמר שנסי על עצמו כי עבר "כמה התקפות לב קשות", ואילו באי-כוחו דיברו על "הסכנה המיידית לחייו עקב המשך מאסרו"; על היותו "חולה מאוד"; על כי "נשקפת סכנה מיידית לחייו אם מאסרו יימשך"; על כי "מצבו הבריאותי והנפשי חמור מאין כמוהו"; על כי "הוא גווע לנגד עינינו"; ועל כך ש "[]סכנת המוות []אורבת לו בכל רגע". ביטויים קשים ודרמטיים אלה על מצב בריאותו של שנסי לא בדו באי-כוחו מליבם. בכותבם את אשר כתבו סמכו עצמם באי-כוחו אל שתי חוות-דעת שכתבו שני רופאים, ומחוות-דעת אלו - אשר צירפו למכתבם - אף ציטטו במכתבם. הבה נעמוד מעט על אותן שתי חוות-דעת. 14. נדבר בתחילה בחוות-דעתו של ד"ר אילן אור, חוות-דעת שניתנה כתצהיר. בראשית חוות דעתו מציג ד"ר אור את עצמו כך: "אני מרכז את הטיפול הרפואי בו [בשנסי] מטעם המשפחה, מכיר את חוות הדעת ונמצא בקשר עם המומחים השונים; לאור זאת אוכל לתת חוות דעת כוללת המאחדת את המחלות הרבות מהן סובל מר שנסי ומתארת באופן כולל ומקיף את מצבו הרפואי." בהמשך חוות-הדעת קובע ד"ר אור כי עניינו של שנסי מציג "[] מקרה מיוחד, קיצוני, אשר בו המשך השהות בבית-הסוהר מסכן באופן חמור את בריאותו ואף עלול חלילה לסכן את חייו." ובסיכום: " .. למר שנסי נגרמים היום בפועל נזקים בריאותיים בלתי הפיכים והמשך ההתדרדרות במצבו הרפואי עלול חלילה לגרום לסיכון קיומי ממשי. ככל שחולפים הימים (וגורם הזמן במקרה זה הוא קריטי) מצטברים נזקים בריאותיים נוספים. מר שנסי ממש גווע בהדרגה לנגד עינינו. שומה עלינו לנקוט בכל האמצעים הדרושים ולעשות בהקדם כל שלאל ידנו על מנת להצילו וזאת, בטרם יקרה חלילה אסון." נזכור את המלים "מר שנסי ממש גווע בהדרגה לנגד עינינו". מלים אלו מחוות-דעתו של ד"ר אור נתגלגלו לבקשת החנינה של באי-כוחו; מבקשת החנינה אל שולחנו של השר רובינשטיין; ומשולחן השר אל שולחן הנשיא, מקום בו נעצרו. אשר לחוות-דעתו של ד"ר שלום ליטמן, מומחה לפסיכיאטריה: תיאור מצבו של שנסי בחוות-דעת זו דומה במאוד לתיאור שבחוות-דעתו של ד"ר אור. בפרק "התרשמות קלינית ומסקנות" אומר ד"ר ליטמן כי "מר שנסי נחשב 'למת חי'", ובהמשך: "לדעתי אין למר שנסי מאגר נוסף של כוחות נפשיים וגופניים כדי להתמודד עם המשך מאסרו, והסכנה הקיומית מוות פיזי או נפשי קרובים ומציאותיים ביותר". ולבסוף: "כמי שראה את מהלך הדרדרות זו איני רואה אפשרות של הישרדות של הנבדק בתנאי בית סוהר לזמן נוסף." נזכיר כבר עתה, כי ד"ר ליטמן אינו מזכיר כלל את חוות-דעתה של ד"ר ויינשטיין, פסיכיאטרית העובדת במשרד הבריאות, הגם שחוות-דעתה אינה עולה בקנה אחד עם חוות-דעתו. 15. כללם של דברים: שנסי עצמו והדוברים מטעמו הציגו אותו כאדם גווע; אדם שימיו ספורים; אדם שאפסו סיכוייו להישרד זמן נוסף בכלא. על רקע זה נעבור לשאלה השניה, והיא: האם היה אמת בתיאור מצבו זה של שנסי? השאלה השניה: האם תיאור מצב בריאותו של שנסי ניגע במירמה או בהטעייה או באי-אמת? 16. מוסכם על הכל כי שנסי עצמו לא דיבר אמת שעה שכתב לנשיא כי עבר "כמה התקפות לב קשות". שנסי לא הותקף בליבו - לא-כל-שכן שלא הותקף כמה פעמים - וכל העת אף התעקש וסירב כי ייעשה צינתור בגופו לבדיקת מצבו. זה איפיון בקשתו של שנסי - איפיון של אי-אמת - וזה עיקר איפיונם של שאר המיסמכים שהונחו על שולחנו של השר רובינשטיין ועל שולחנו של הנשיא מטעמו של שנסי. אכן, דומה כי כיום לא יכחיש איש - בייחוד לאחר שד"ר אור נחקר בבית-המשפט על חוות-דעתו - כי בתיאור מצב בריאותו של שנסי, ובקביעתו (בין השאר) כי שנסי "גווע בהדרגה לנגד עינינו", עבר ד"ר אור את גבול האמת אל עבר אי-אמת. באי-כוחו המלומדים של שנסי, עורכי-דין פלדמן וספרד, עשו בסיכומיהם בכתב את כל הניתן כדי לחלץ את שנסי מן הסבך. לטענתם (ותוך פירוש לדברים שאמר בית-משפט השלום על ד"ר אור) אין בה בחוות-דעתו של ד"ר אור לא מירמה ולא שקר, "אלא במקרה הגרוע ביותר [המדובר הוא] בליצנציה מדיקה, על משקל ליצנציה פואטיקה, שהיא הרשיון הניתן למשוררים להדגיש קווים ותכונות". נער הייתי, גם זקנתי: ליצנציה פואטיקה שמעתי עליה וידעתי מהי; ליצנציה מדיקה - לא שמעתי עליה ולא ידעתי מהי. השיר נישא על כנפי הרוח - בני-רשף יגביהו-עוף - ומיטב השיר - כְּזָבוֹ; ואולם טרם שמעתי כי מיטב חוות-דעתו של רופא הוא כְּזָבוֹ. משורר שיספר לנו כי ראה דגים הנכנסים במעופה אל ביתו מבעד לחלון, נקבל את דבריו בהתפעמות ובהשתאות; פרופסור שכך ילמד את תלמידיו בשיעור זואולוגיה, יועבר לפקולטה לדרמה. אשר לחוות-דעתו של רופא - כחוות-דעתו של ד"ר אור - לתומנו סברנו עד-כה כי מיטב חוות-דעתו של רופא הוא באמת שבו, אמת שאינה ניגַעַת לא בהפרזה, לא בגוזמה ובוודאי לא בְּכָזָב. ואם אלה דברים אמורים בחוות-דעת הניתנת בידי חולה והמאשרת כי נזקק הוא לשלושה ימי מנוחה בביתו, על-אחת-כמה-וכמה ייאמרו הדברים על חוות-דעת שלידיעת הרופא החותם עליה אמורה להיות מוגשת לנשיא המדינה או לבית-משפט. אם נכיר ב"ליצנציה מדיקה", כטענת באי-כוח של שנסי, כמו הוספנו ואמרנו כי בתי-המשפט אל להם להשתית הכרעות-דין על חוות-דעת של רופאים. 17. הרושם הברור הוא, שתיאור מצבו של שנסי בחוות-דעתו של ד"ר אור לא נועד אלא לצורכי חנינה בלבד. כיצד זה שד"ר אור מתאר את שנסי - חולה בו הוא מטפל, לדבריו - כאדם "גווע", ובה-בעת אין הוא מפנה את תשומת ליבן של רשויות הכלא ושל רופאי הכלא לדבר? ד"ר אור נחקר על-כך בבית-משפט השלום וזו היתה תשובתו: "באף אחד מן המסמכים שאתה מראה לי ... איני רואה שהפניתי את תשומת לב מישהו לכך שהמשך שהייתו של שנסי בבית הסוהר עלולה לסכן את חייו. אם מדובר בסכנה מיידית, מקובל עלי שהייתי אמור לדווח על כך לרופאים. אני מסכים ששנסי לא היה בסכנת חיים מיידית ." (ההדגשה שלי - מ' ח') שנסי מסרב בכל-תוקף לעשות בדיקת צינתור - כל בר-דעת יבין מדוע; כיצד זה שד"ר אור מתרצה ואינו עומד על דעתו כי ה"גווע" יעשה אותה בדיקה? יתר-על-כן: לא נדע לעולם מה עבר בליבו של ד"ר אור, ואולם חזקה על ד"ר אור כי ידע היטב מה פירושו של המושג "גווע", וכיצד יפרש הקורא מושג זה בחוות-דעת של רופא. כיצד זה איפוא נתיר לו לטעון כיום כי לא נתכוון "ברצינות" לתאר את מצבו של שנסי כמצבו של "גווע"? זאת ועוד: ד"ר אור מציג את חוות דעתו כמרכזת את חוות הדעת של המומחים למיניהם שטיפלו בשנסי; כמי שנמצא בקשר עם המומחים השונים; ואת עצמו מציג הוא כמי שיכול "לתת חוות דעת כוללת ...". לא מיניה ואך מעט מיקצתיה. בחקירתו בבית-המשפט עלה כי ד"ר אור אינו מכיר כלל למיצער שלושה מן הרופאים שטיפלו בשנסי, וכי מעולם אף לא נפגש עימהם. ומה אמר על-כך בחקירתו בבית-המשפט: "הייתי בקשר עם שלושה מומחים: ד"ר שינדלר, שהוא מומחה למחלות ריאה, ד"ר אונטרמסקי שהוא מומחה לאורטופדיה, וד"ר שלומי שהוא מומחה לכירורגיית פה ולסת. כשכתבתי בחוות דעתי 'המומחים' התכוונתי לחלק מן המומחים." (עמ' 104 לפרוטוקול) ועוד: מחוות דעתו של ד"ר אור עולה כי מצב ריאותיו של שנסי בסכנה קריטית של הידרדרות (בשל שהייה מתמדת בחברת אסירים מעשנים), וכי כך כותב הוא בהסתמך על חוות-דעתו של ד"ר שמעון שפיצר. אלא שד"ר שפיצר לא אמר דברים אלה מעולם. בחוות דעתו בכתב נוקט ד"ר אור במונחים מעורפלים, ורק בחקירה נוקבת נסוג הוא בו מדבריו. כך, למשל, קובע ד"ר אור בחוות-דעתו כי "מזה זמן מועמד [שנסי] לצינטור (כך) לב אשר עד כה לא יצא לפועל מסיבות שונות". מהן אותן "סיבות שונות" - סתם ד"ר אור ולא פירש. רק בחקירתו עלה כי אותן "סיבות שונות" אינן אלא סירובו של שנסי להיבדק. ובלשונו של ד"ר אור בחקירתו בבית-המשפט: "נכון שכתבתי בנ10/ שהצינתור לא בוצע ממספר סיבות. חוץ מהסיבה ששנסי התנגד לבדיקה, איני זוכר מה היו הסיבות הנוספות, אני זוכר שסירובו לבצע את הצינתור היתה הסיבה העיקרית ." (ההדגשה שלי - מ' ח') השופט המר בבית-המשפט המחוזי מביא רשימה של עשרות בדיקות להן סירב שנסי במהלך שנותיו הכלא, ודעת לנבון נקל מדוע סירב שנסי לבדיקות. אכן, גם לאחר שיחרורו מן הכלא לא טרח שנסי לבצע צינתור, וגם קטן יבין מדוע. מדוע כתב ד"ר אור כי שנסי "ממש גווע בהדרגה לנגד עינינו"? כך מסביר הוא את הדבר בחקירתו בבית-המשפט: " לשאלת בית המשפט : אני אומר שהוא [שנסי] לא היה עדיין במצב של 'גווע' ממש. אם הובן מדברי שכתבתי 'גווע' זה מחר או בשבוע הבא, לא לזה התכוונתי. אני מעריך סדר גודל של חודשים, אך איני זוכר בדיוק את הסיטואציה. העד ממשיך : אני כתבתי בפירוש שהוא 'גווע' בתנאים הנוכחיים שהוא נמצא בהם, והכל מתייחס לתנאים הנוכחיים. במצב דברים אחר אם התנאים היו אחרים, הייתי כותב אחרת. מוסכם עלי כי אחת האפשרויות לשיפור מצבו עובר לתאריך שנכתב נ10/ היה לאשפזו בבית חולים של בית הסוהר." ואני אשאל: כיצד ניתן להסמיך ולו מימצא-שבעובדה אחד על דברים שכותב ד"ר אור בתצהירו? ד"ר אור העיד במשפטו של אחי-שנסי, ובית-המשפט אומר על עדותו דברים קשים. כך, למשל, לעניין הקביעה כי "מר שנסי ממש גווע בהדרגה לנגד עינינו ..." אומר בית המשפט כי רופאים שד"ר אור מתיימר להסתמך על חוות-דעתם לא אמרו כך. ובלשונו: "עד חודש אפריל 1992 לא מצא ד"ר אור שינוי משמעותי במצבו של עזרא [שנסי], ואף ידע כי עד המועד הנ"ל (משך כשנה ומחצה מ- 10.12.90) - לא בוצע הצינתור. למרות זאת, בחוות דעתו מיום 24.2.92, לאחר שהד"ר הנ"ל ריכז בידיו חוות דעת של רופאים אחרים (ד"ר שפיצר, ד"ר פרידמן, פרופ' שכנר) - הסיק וכתב כי 'מר שנסי ממש גווע בהדרגה לנגד עינינו ...' - דבר שלא הוסק ע"י אף רופא אחר. ונכון אף לציין, שלמרות המצב הרפואי שתואר על ידו, נסע הד"ר אור לבדוק את עזרא ולטפל בו - רק לפי דרישת משפחת שנסי ולא בהתאם לצורך, לפי דעתו שלו." וכך ממשיך בית-המשפט באותו נושא: "... במהלך השנים בהן שהה עזרא [שנסי] בין כותלי הכלא, נבדק ע"י מספר לא מבוטל של רופאים: - ד"ר פרידמן, ד"ר ליטמן, פרופ' שפיצר, ד"ר אור, ד"ר רוטנברג, ד"ר לוי ופרופ' שכנר - אינם אלא רשימה חלקית של רופאים אשר בדקו את עזרא ונתנו את חוות דעתם על מצבו - כל אחד בשטח הרפואי בו הוא עוסק. (וזאת בנוסף לרופאי שב"ס ורופאי בתי החולים בהם היה). איש מן הרופאים שבדק את עזרא לא ראה סיכון לחייו מעצם שהותו בבית הסוהר. ולמשל פרופ' שפיצר: 'אני לא חשבתי שמצבו בכלא מסכן את חייו'; ד"ר פרידמן, מומחה למחלות לב - מסכים עם ד"ר שפיצר שלא מדובר במחלה שנמצאת במצב חמור, המליץ על צינתור כדי לקבוע את חומרת המחלה, ומבחינה קרדיאלית, עד סוף 1991 היה מצבו בינוני ורחוק מתהליך גסיסה. לדעת הד"ר פרידמן יש לבצע בדיקות - אך אין צורך לשחררו." ובהמשך כך אומר בית-המשפט: "נראה כי לא בכדי צורפו לבקשת החנינה רק שתי חוות דעת: זו של הד"ר ליטמן, פסיכיאטר, וזו של הד"ר אור כ'רכז' רפואי. וייאמר, כי חוות דעתו של הפסיכיאטר הד"ר ליטמן, אינה עולה בקנה אחד עם דעתה של פסיכיאטרית בית הסוהר, הד"ר וינשטיין." ובמקום אחר: "למרות שעזרא [שנסי] טופל ללא הפוגה במסגרת השירות הרפואי של שב"ס, ידע הנאשם [אחי-שנסי] כי רופאי שב"ס אינם רואים סכנה לחייו בהמשך שהותו בכלא. ומכאן פניית הנאשם למשיח, תוך כוונה להשיג חוות דעת חדשות, נוספות וסותרות." אין פלא בדבר, איפוא, שבית-משפט השלום כך מסכם את התרשמותו מד"ר אור: " צר היה לי לראות רופא נכבד עומד על דוכן העדים נפתל, מזיע, חש אי נוחות רבה ומחפש את דרכו להסביר את מסקנתו הקשה בחוות הדעת .. ולתרצה. לטעמי - כל שכר אין בו משום פיצוי למעמד זה." 18. בית-המשפט המחוזי המשיך בדרכו של בית-משפט השלום והנחית מכות עזות על אותו תוף מהדהד שעליו תופף בית משפט השלום: תוף האמת-לא-אמת. על-חוות-דעתו של ד"ר אור אומר בית-המשפט המחוזי, בין השאר, דברים אלה: "חוו"ד רפואית כללית של ד"ר אור (נ10/), האמורה לשקף ' חוות דעת רפואית כוללת לגבי מצבו של מר שנסי '. ד"ר אור אכן בדק את עזרא מספר פעמים, אך טענתו כי ריכז את הטיפול הרפואי בו והיה בקשר עם המומחים השונים, נתבררה כלא מדוייקת, בלשון המעטה, שכן הרופאים המומחים שהעידו, כלל לא הכירוהו ומעולם לא שוחחו עמו (למשל: ד"ר פרידמן, פרופ' שפיצר ופרופ' שכנר). ................... ................... בימ"ש קמא התרשם לשלילה מד"ר אור ומעדותו, בין היתר, גם מכך, שהסכים לכתוב שעזרא ' גווע בהדרגה לנגד עינינו ' בהסתמכו כביכול, על חוו"ד של רופאים אחרים, שאיש מהם לא אמר ולא כתב זאת." דומה שאין צורך להוסיף על דברים שאמרנו, שהרי אם נוסיף אפשר נגרע. 19. הרשעותיהם של משיח ושל אחי-שנסי בקשירת קשר להונאת הנשיא יש בהן כדי לחזקנו במסקנתנו - מסקנה שאינה נדרשת לחיזוק - כי שנסי עשה כמירעו כדי להביא להטעיית הנשיא בבואו לשקול את הבקשה לחנינה. טענתו של שנסי כי הוא עצמו לא הועמד לדין וממילא לא הורשע בעבירת קשר להונאת הנשיא; וכי אין לחייבו בעוון אחיו - בבחינת "איש בעוונו ימות"; טענה זו על שלוחותיה אין בה אלא היתממות. אכן, כדברי באי-כוחו של שנסי, בהחלטת-ביניים אחת בעניינו של שנסי כתבתי כי "העתירה שלפנינו מדיפה ריח חריף של הליך פלילי"; אך גם בהליך פלילי שליט השכל הישר וההגיון הצרוף. הנאמר כי האח קשר קשר להונות את נשיא המדינה בעשותו על דעת עצמו - לטובת שנסי - בבחינת זכין לאדם שלא בפניו ואף שלא מדעתו? טיעון מעין-זה לא יצלח. לדעתנו, יש לדחות את טענת שנסי כי אחיו ומשיח עשו, כביכול, מאחורי-גבו ושלא בידיעתו. המסקנה הנדרשת מן הראיות, ומסקנה אחת היא: הקשר שקשרו משיח ואחי-שנסי להונאת הנשיא נעשה, למיצער, על דעתו ובידיעתו של שנסי. הראיות המוצגות לפנינו - הן והשכל הישר לדֶבֶק להן וביניהן - מוליכות אותנו היישר למסקנה שהיסקנו, לעניין ההליך המינהלי - אם תרצו: ההליך החוקתי - בו מדברים אנו עתה. 20. לסיכום: הראיות שהוצגו לפנינו וניתוחן בהקשרן יביאונו לכלל מסקנה כי שנסי עשה כמירעו להטעות את הנשיא באשר למצב בריאותו, והמיסמכים שביקש להציג לפני השר רובינשטיין ולפני הנשיא לא ציירו תמונת-אמת באשר למצב בריאותו. בעוד אשר התמונה המצטיירת מבקשתו של שנסי; ממכתבם של באי-כוחו; ומחוות-הדעת של ד"ר אור ושל ד"ר ליטמן; היא כי שנסי הוא אדם "גווע" ו"מת-חי" - לאמיתם של דברים שנסי לא היה לא אדם גווע ולא מת-חי. אכן, שנסי לא היה אדם בריא והשהות בכלא אף לא היטיבה עימו, ואולם מצב בריאותו לא הצביע, לאמיתם של דברים, על סכנת-חיים אקוטית כפי שהצטיירו הדברים מבקשתו. מבין כל הרופאים הרבים שטיפלו בשנסי - למעט שני אלה שחוות-דעתם צורפו לבקשת החנינה - לא היה ולו רופא אחד בדעה כי שנסי "גווע" או כי נשקפת סכנה מיידית לחייו. נהפוך הוא: הרופאים האחרים סברו מפורשות כי אין נשקפת סכנה לחייו. וכחוות-דעתם של הרופאים ד"ר זיגלבוים וד"ר וינר משירות בתי הסוהר: "המשך שהותו [של שנסי] בבית הסוהר אינו מסכן את חייו". או בלשונו של ד"ר פרידמן - איש מכון הלב של בית החולים בילינסון - בהעידו בבית-המשפט: "... מחלת הלב שלו כפי שהעלתה בדיקתו על ידי בשלב שאני בדקתי אותו, היתה קלה בינונית. על כל פנים לא מעבר לבינונית. אני יודע ששנסי סבל גם מאסטמה. בהמשך לאותו עמוד כתוב 'מיוחד וקיצוני'. לדעתי מן הבחינה הקרדיאלית רפואית הוא לא מוגדר כמקרה קיצוני ומיוחד. לאור כל מה שראיתי עד סוף שנת 1991, לגבי דברי ד"ר אור בעמוד 6 של נ10/, אני אומר שמבחינה קרדיאלית לבבית, מצבו לא היה חמור, מצבו היה בינוני, ולכן התהליך של גסיסה הוא רחוק מאוד ממצבו נכון ליום שאני בדקתי אותו." ובלשונו של ד"ר שפיצר: "אני לא חשבתי שמצבו בכלא מסכן את חייו". חוות-דעת אלו - וחוות-דעת אחרות שאינן עולות בקנה אחד עם חוות דעתו של ד"ר אור ושל ד"ר ליטמן - לא הובאו בידי שנסי לפני הנשיא, וכמסתבר גם השר וגם הנשיא לא ידעו עליהן כלל. נזכיר עוד את אמירת שנסי במכתבו אל הנשיא, כי עבר "כמה התקפות לב קשות" ("ליצנציה פרסונה"?) 21. ועל כל אלה: קודם תחילתם של הליכי החנינה נדון עניינו של שנסי בוועדת השיחרורים שליד שירות בתי הסוהר (הבקשה נדחתה על-הסף הואיל ועונשו של שנסי טרם נקצב). במסגרת אותו דיון ניתנו חוות-דעת של רופאים, ולפיהן אין נשקפת לשנסי סכנה מהמשך שהותו בכלא. שנסי לא גָלָה את אוזנו של הנשיא להליכים אלה ולחוות-הדעת שניתנו בהם, ובפועל לא ידעו על אותם הליכים לא הנשיא ולא השר רובינשטיין. 22. פרקליטות המדינה מסכמת את הליקויים שנפלו בחוות-דעתו של ד"ר אור, ולדעתה יש בליקויים אלה כדי לשלול את "הקביעה הרפואית הקשה" ולפיה שנסי "גווע בהדרגה לנגד עינינו". ואלה עיקרי הליקויים לדעתה של הפרקליטות: "א. ציון לא נכון של עובדת היותו בקשר עם המומחים השונים שבדקו את המשיב מס' 4 [שנסי], בעוד שבפועל לא היה בקשר עם 3 מומחים שעל חוות דעתם הסתמך; ב. העובדה שהמשיב מס' 4 לא היה בסכנת חיים מיידית; ג. העובדה שד"ר אור לא היפנה את תשומת הלב של רופאי השב"ס או רופא כלשהו למצבו הבריאותי המתדרדר של המשיב מס' 4; ד. אי ציון העובדה שהמשיב מס' 4 הוא שסרב לבצע את בדיקת הצינתור שנקבע כי עליו לעבור וטשטוש מצב דברים זה במילים שהדבר 'לא יצא לפועל מסיבות שונות'; ה. העדר כל הסבר רפואי מדוע נכתב בחוות הדעת כי המשיב מס' 4 גווע לנגד עינינו; ו. הכללת דברים בחוות הדעת המצביעים על אפשרות לגרימת הדרדרות קריטית במצב הריאות של המשיב מס' 4, והמתיימרים להיות מבוססים על האמור בחוות הדעת של ד"ר שפיצר, אשר לא נכתבו בחוות הדעת של ד"ר שפיצר." אני מסכים לכל דברים אלה כולם, ואני מסכים אף למסקנה כי "ליקויים אלה בחוות הדעת של ד"ר אילן אור שוללים ממנה למעשה כל ערך רפואי של ממש". 23. תשובתנו לשאלה השניה הינה איפוא זו, שתיאור מצב בריאותו של שנסי בבקשת החנינה שהוגשה לנשיא ניגעה, על דרך ההמעטה, בהטעייה, באי-אמת ובטעות מהותית יורדת-אל-שורש. עוד נאמר, כי שנסי היה מודע לקשר שקשרו אחיו ומשיח להטעיית הנשיא באשר למצב בריאותו. 24. להסרת ספק אוסיף עוד ואומר, כי לא מצאתי פגם בפועלם של באי-כוחו של שנסי. דרכם היתה דרכם של פרקליטים, ובכותבם לנשיא את בקשת החנינה לא סטו מדרך הפרקליטים. במכתבם סיכמו הפרקליטים באורח מסודר את הטיעונים שניתן להעלות לזכותו של שנסי, ובדבריהם הסתמכו על חוות הדעת ששנסי נתן בידיהם. אין לחייב את הפרקליטים במעשיו ובמחדליו של ד"ר אור, לא-כל-שכן במעשי המירמה של אחי-שנסי ושל שנסי עצמו. השאלה השלישית: האם תיאור מצב בריאותו של שנסי השפיע על מעשה החנינה? 25. משהיגענו לכלל מסקנה כי תיאור מצב בריאותו של שנסי בבקשת החנינה לא היה תיאור-אמת, וכי שנסי היה מודע לקשר להונות את הנשיא, נשאלת השאלה הבאה, ובה עיקר: האם תיאור מצב בריאותו של שנסי בבקשות החנינה השפיע על החלטת הנשיא להקל בעונשו? ובהנחה שהשפיע - האם השפיע בעוצמה כזו עד שראויה היא אותה החלטה כי תבוטל או כי תוכרז כבטלה? כדי להשיב על שאלה זו עלינו להסיע עצמנו לאחור, ללמוד את ההליכים שהיו במעשה החנינה, ומכל אלה להסיק מסקנות שנסיק. 26. בקשות החנינה על נספחיהן הונחו על שולחנו של השר אמנון רובינשטיין, ואין ספק כי אותן בקשות ייסדו עצמן על מצב בריאותו של שנסי. באי-כוחו של שנסי כותבים מפורשות, כי בקשתם נסמכת על שני עמודי-תמיכה עיקריים: האחד, נסיבותיו האישיות של שנסי, "ובעיקר מצבו הרפואי החמור והסכנה המיידית לחייו עקב המשך מאסרו" (הדגשה במקור - מ' ח'), והאחר, "נסיבות המקרה" (ראו לעיל, פיסקה 3). לאחר שקיבל את המלצת עורכת-דין ימימה גבאי - עוזרת שר המשפטים לענייני חנינה - כתב השר אל נשיא המדינה והמליץ לפניו לקצוב את עונשו של שנסי לכדי עשר שנות מאסר החל ביום מעצרו. במכתבו מתאר השר רובינשטיין את הסיכסוך המתמשך בין שנסי לבין סמרגנדי; את מעשה הרצח גופו; את הכרעות-הדין שנעשו - כל אחת מהן - ברוב דעות; את עקרון האחריות המופחתת שלדעתו של השר רובינשטיין היתה תופשת במקרה זה לו היה חל העיקרון במשפט הארץ, כפי שראוי לדעתו כי יחול (בהקשר זה מציין השר כי הצעת חוק המחילה את העיקרון עברה קריאה ראשונה בכנסת. נזכיר כי ביני-לביני החליטה הכנסת שלא לאמץ את העיקרון אל משפט הארץ אלא באורח מוגבל ולעניין העונש בלבד). אשר למצב בריאותו של שנסי, מוצאים אנו דברים אלה במכתבו של השר אל הנשיא: "מצב בריאותו הפיזי והנפשי [של שנסי] בכי רע, ומאז מעצרו חלה הדרדרות קשה במצבו. הקריסה במצבו הגופני - מטעים הקרדיולוג המטפל בו - מלווה בהתמוטטות נפשית ומצב דכאוני בעל אופי פסיכוטי עם מחשבות אבדניות. ................... מכלל חוות הדעת הרפואיות המצויות בתיק בקשת החנינה עולה לדעתי, כי אם יצטרך המבקש לשחות עוד זמן ממושך בכלא, עלול הוא לסיים בו את חייו. ................. בהתחשב בכך, שחלפו כחמש שנים ממעצרו, ולנוכח הנסיבות המיוחדות של המקרה, וההדרדרות הקשה במצב בריאותו הנפשי והפיסי, המסכן את השרדותו בתנאי הכלא, לפי עדות רופאיו, הריני ממליץ על קציבת עונשו בשלב זה, לכדי 10 שנות מאסר החל ביום מעצרו." מכתבו-המלצתו של השר רובינשטיין הונח לפני הנשיא הרצוג, והנשיא נענה להמלצה. כתבי-חנינה וכמותם כתבי הקלה בעונש הינם כתבים מגיסטריאליים שאינם מכילים הנמקה להחלטת הנשיא. ואולם לימים, ובעוד ההליכים בעתירה תלויים ועומדים, כתב הנשיא אל מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה מכתב ובו הסברים על מעשה ההחלטה להקל בעונשו של שנסי. וכך מתאר הנשיא, בין השאר, את מעשה החנינה של שנסי: " .. החלטתי בנוגע לתיק של שנסי ניתנה על סמך חוות דעתו והמלצתו של השר אמנון רובינשטיין. המלצתו היתה מבוססת על שני מישורים: האחד קשור למצבו הבריאותי של הנדון מר שנסי, והשני, עליו לדעתי הוא שם דגש במיוחד קשור לנסיבות ביצוע העבירה כפי שנקבעו בפסקי הדין של שתי הערכאות, נסיבות שלדעת השר רובינשטיין היו להן היבטים משפטיים מיוחדים שהשליכו על מסכת שיקוליו. אני התרשמתי מגישתו הכוללת, על נימוקיה השונים, וקבלתי לפיכך את חוות דעתו. אציין עוד כי בבואי לשקול המלצה לחנינה סמכתי, כדבר שבשגרה, על הבדיקה העובדתית שנערכת על ידי משרד המשפטים, על הממצאים שהובאו בפני, וכמובן ששקלתי גם את עמדתו של השר שממליץ בפני על הבקשות. במקרה זה, נהגתי בצורה דומה והשתכנעתי כי יש לקבל את ההמלצה של השר רובינשטיין. בנוגע לעיון במסמכים הרפואיים אבקש לציין: נהגתי לדון בתיקי החנינה לאחר קבלת המלצת השר. לקראת מתן החלטתי בתיקי החנינה, תארה בפני היועצת המשפטית של הנשיא את פרטי המקרה, והגישה לי את תיק החנינה שכלל תאור של כל העובדות הרלוונטיות, כולל כמובן תיאור המצב הרפואי. כמצויין לעיל, גם במקרה זה, לקראת החלטתי בתיק החנינה, סקרה בפני היועצת המשפטית את נסיבות המקרה, לרבות העובדות הרפואיות הנוגעות לאסיר, תוך פירוש האמור בחוות דעתו של השר וממצאי משרד המשפטים כפי שנמסרו בתיק החנינה, לרבות הממצאים הרפואיים והמלצת השר. על סמך מכלול העובדות דלעיל וחוות דעתו של השר, נתתי את החלטתי בענינו של עזרא שנסי." 27. בצרפנו אחד לאחד לא נוכל להימלט ממסקנה כי מצב בריאותו של שנסי שימש שיקול חשוב, שיקול ממשי, במעשה ההקלה בעונש. הנשיא הרצוג מודיענו כך מפורשות, באומרנו כי "המלצתו [של השר רובינשטיין] היתה מבוססת על שני מישורים, האחד קשור למצבו הבריאותי של הנדון מר שנסי, והשני, עליו לדעתי הוא שם דגש במיוחד קשור לנסיבות ביצוע העבירה ...". מכאן: שני שיקולים ראה הנשיא הרצוג בהמלצת-החנינה: אחד - נסיבות העבירה - שיקול עיקרי ("דגש במיוחד"), ואחד - מצב הבריאות - שיקול חשוב הגם שלכלל שיקול עיקרי לא בא. חוות דעתו של ד"ר אור הונחה לפני הנשיא, וקשה להניח כי האמירה הקשה והיחודית כי "מר שנסי ממש גווע בהדרגה לנגד עינינו" נעלמה מעיני הנשיא או מעיני מי שדיווח לו על מצבו הרפואי של שנסי. מצב בריאותו של שנסי היה איפוא שיקול חשוב, שיקול ממשי, בהחלטתו של הנשיא להפחית בעונשו של שנסי. הוא הדין בהמלצתו של השר רובינשטיין. אכן, עיקר חוות דעתו של השר רובינשטיין מוקדש לנסיבות העבירה, ואולם השר לא פסח - ובצדק לא פסח - על נושא מצב בריאותו של שנסי. האמירות כי "מצב בריאותו הפיזי והנפשי בכי רע"; כי "הקריסה במצבו הגופני - מטעים הקרדיולוג המטפל בו [קרי: ד"ר א' אור] - מלווה בהתמוטטות נפשית ומצב דכאוני בעל אופי פסיכוטי עם מחשבות אבדניות"; כי "אם יצטרך המבקש [שנסי] לשהות עוד זמן ממושך בכלא, עלול הוא לסיים בו את חייו"; וכי "ההדרדרות הקשה במצב בריאותו, הנפשי והפיסי, המסכן את הישרדותו בתנאי הכלא, לפי עדות רופאיו [קרא: ד"ר א' אור] ..."; כל אמירות אלו מלמדות כי השר נתן מישקל ממשי למצב בריאותו של שנסי, שאחרת לא היה עושה שימוש במושגים כה דרמטיים הבאים במכתבו. 28. השר רובינשטיין הוסיף וחתם על כמה תצהירים שהוגשו לבית-המשפט ואשר הסבירו את המניעים להמלצתו. לא מצאתי כי יש בתצהירים אלה כדי להוסיף לדברים שאמרנו או כדי לגרוע מהם. באי-כוחו של שנסי מסתמכים בעיקר על מכתבו של השר רובינשטיין מיום 3.12.1995 אל המישנה לפרקליט המדינה (מינהלי חוקתי), ומפני כבודם נביא מכתב זה ככתבו וכלשונו (תוך השמטות קלות): " 1. המלצתי לכבוד נשיא המדינה דאז, מר חיים הרצוג, בבקשתו לחנינה של מר עזרא שאנסי התבססה על עמדתי, כי נסיבותיו המיוחדות של המקרה מצדיקות עונש מופחת, וקציבת עונש מיוחדת. שיקול זה היה השיקול המכריע בעמדתי, בעוד תיאור מצבו הבריאותי של המשיב היה בבחינת שיקול שברקע הדברים ולא מעיקרם... 2. בשיקולים אלה אני מחזיק גם כיום, ובגדרם הייתי שוקל עניין זה לו הובא בפני שוב. 3. אולם, משהתקיימה חקירת המשטרה בעקבות תלונתה של הגב' שפרה רונן בדבר אי כשרותן של חוות הדעת הרפואיות שצורפו לבקשת החנינה, ומשהודעה לי היום כוונת פרקליטות המדינה להגיש כתב אישום כנגד מר יוסף שנסי ומר משה משיח, בגין ביצוע עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עמדתי היא זו: אילו הדברים היו ידועים לי באותה עת, ולו היה לי חשד קל שבקלים שמדובר בניסיון להשיג מסמכים רפואיים בדרך קלוקלת ולא בדרך הנאמנה והישרה, הייתי מעכב את המלצתי ומחליט בה אך ורק לאחר סיום ההליכים הפליליים, הבדיקות והחקירות. כלומר, הייתי מבקש בירור של כל הנסיבות בחשד שמר עזרא שנסי השתתף בניסיון, במישרין או בעקיפין, להשיג תעודות רפואיות שלא כדין. 4. לאור תוצאות ההליכים המשפטיים, אם היו מסתיימים בזיכוי או אם לא היו ננקטים, ואם היה מתברר לי כי אכן התעודות הרפואיות אשר צורפו לבקשת החנינה אכן אינן משקפות את מצבו הבריאותי למעשה של מר עזרא שאנסי, הייתי תומך עדיין בהפחתה בעונשו של מר עזרא שאנסי, אם גם לא בהפחתה משמעותית באותה המידה. המלצתי להקלה בעונש היתה ניתנת על בסיס השיקול העיקרי שבהמלצתי הראשונה, על רקע הנסיבות המיוחדות של המקרה שהיה בהן כדי לזכות את המבקש, להבנתי, בעונש מופחת על פי התיקון לחוק העונשין בענין זה." על מכתב זה נאמר אנו, כי על-פי טיבם של דברים נעדר הוא כל מישקל הוכחתי, או, כי מישקלו ההוכחתי הינו זעום. המכתב הוא על דרך של "לו", ואולם אנו ענייננו הוא באירועים שאירעו ולא באירועים שלא אירעו. אין בו במכתב זה כדי לשנות כהוא-זה ממכתבו המקורי של השר לנשיא המדינה, מכתב שעל-פיו פעל הנשיא: לא להוסיף לו, לא לגרוע ממנו ולא לשנות ממנו. תמהני מה מצאו באי-כוחו של שנסי במכתב זה, בטוענם כי שיקול הבריאות היה נעדר מישקל של ממש. אמירת השר רובינשטיין ברורה ונקיה: לו ידע את שאנו יודעים כיום על מעלליו של שנסי, לא היה ממליץ לפני הנשיא את שהמליץ. הלא נלמד מכאן כי שיקול הבריאות שימש שיקול ממשי בהמלצתו של השר רובינשטיין כפי שהונחה על שולחן הנשיא? 29. כללם של דברים: לא נוכל להימלט ממסקנה - ומסקנה חד משמעית היא - כי מצב בריאותו של שנסי שימש שיקול בעל-מישקל, שיקול בעל השפעה ממשית - הגם שלא שיקול מכריע - בהמלצתו של השר רובינשטיין לנשיא, ובהחלטתו של הנשיא להקל בעונשו של שנסי. מיתווה נורמטיבי - חנינת נשיא, הקלה בעונש וביטולם של אלה 30. סמכות החנינה וכמותה הסמכות להקל בעונשם של עבריינים, נתונה בידי נשיא המדינה. וכדבריו של סעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה: "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם". נזכור ונזכיר, כי כתב חנינה - ככל כתב רשמי שחתימת הנשיא באה עליו, זולת מיסמך הקשור בפיזור הכנסת - טעון חתימת קיום של ראש הממשלה או של שר אחר שהחליטה עליו הממשלה (סעיף 12 לחוק יסוד: נשיא המדינה). מעשה חנינה או הקלה בעונש הוא איפוא צירוף דעה לדעה: צירוף דעתו של שר לדעתו של הנשיא. רק בצירוף דעות זה יקומו ויהיו חנינה או הקלה בעונש. כן היה אף בענייננו, שהשר רובינשטיין המליץ; הנשיא נענה להמלצה וחתם על כתב הקלה בעונש; והשר רובינשטיין קיים את חתימת הנשיא. 31. ומכאן לשאלות העיקריות: מהו היקף סמכותו של הנשיא לחון עבריינים ולהקל בעונשם?; אלו עילות ניתן לתקוף בהן מעשה חנינה או הקלה בעונש?; ומה יהא עומק ההתערבות במעשה חנינה או הקלה בעונש? נשיא המדינה זוכה לחסינות במילוי תפקידו, וכדבר סעיף 13(א) לחוק יסוד: נשיא המדינה: "לא יתן נשיא המדינה את הדין לפני כל בית משפט או בית דין בשל דבר הקשור בתפקידיו או בסמכויותיו, ויהא חסין בפני כל פעולה משפטית בשל דבר כזה". פירוש הדברים הוא: בית-משפט לא קנה סמכות על הנשיא בנושא "הקשור בתפקידיו או בסמכויותיו", וכמתבקש מכך אין ניתן לתקוף במישרין מעשה חנינה או הקלה בעונש. ואולם, החוק הורנו כי הנשיא זוכה לחסינות; החוק לא הורנו כי מעשיו של הנשיא זוכים בחסינות. ואמנם, מעשי הנשיא בתחום המשפט הם - לא מעל למשפט ולא חוצה-למשפט - ומכאן שנתונים הם לביקורת שיפוטית של בתי-המשפט. הביקורת לא תיעשה בהתקפת-מישרין נגד הנשיא ונגד פעולתו אלא בהתקפת-עקיפין נגד המעשה גופו: התקפת המעשה להבדילה מהתקפת העושה. ראו והשוו: בג"ץ 428/86 ברזילי נ' ממשלת ישראל , פ"ד מ(3) 505, 556 (מפי הנשיא שמגר), 588-587, 605 (מפי השופט ברק); בג"צ 659/85 מינה בר-יוסף-יוסקוביץ נ' שר המשטרה , פ"ד מ(1) 785, 786; השוו: בג"צ 443/99 שוקרי סלאמה נ' נשיא מדינת ישראל (טרם פורסם)). השאלה אינה אלא מהו תחומה של אותה ביקורת ומהו עומק ההתערבות של בית-המשפט במעשה חנינה או הקלה בעונש. 32. אין ספק כי בתי-המשפט רשאים - ולעתים אף חייבים הם - להתערב בהחלטות חנינה או הקלה בעונש שעה שהנשיא עשה בחריגה מסמכות. את סמכותם זו להתערב בהחלטות הנשיא ראו בתי-המשפט כמובנת מאליה. ראו, למשל, פרשת מתאנה (ד"נ 13/60 היועץ המשפטי לממשלה נ' מתאנה , פ"ד טז 430; ע"פ 185/59 מתאנה נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד יד 970) ופרשת ברזילי (בג"ץ 428/86), לעיל. אכן, עילה שעניינה חריגה מסמכות תעמוד לעולם לבעל-עניין, ובית-המשפט יאמר את דברו. כך בעניינו של הנשיא וכך בעניינה של כל רשות אחרת במדינה. חריגה מסמכות מתייצבת איפוא כעילה ראויה להתערבות במעשי הנשיא. מן העבר האחר מתייצבת החלטה שאינה נראית בעיני בית-המשפט אך בה-בעת אין היא חורגת ממיתחם הסבירות. החלטה מעין-זו, כך נפסק, לא תקנה עילה להתערבותו של בית-המשפט: "אפילו פעל הנשיא על-פי עצה מוטעית או אפילו טעה הנשיא עצמו בשיקול-דעתו, אין בכך כדי לפגום בתוקפה המשפטי של החלטתו, ובית-משפט זה אינו יושב בערעור על החלטות הנשיא" (בג"ץ 483/77 ברזילי נ' ראש ממשלת ישראל , פ"ד לא(3)671, 672, מפי השופט חיים כהן). וכך: מעבר מזה ניצבת עילת החריגה מסמכות; מעבר מזה ניצבת החלטה שאינה נראית בעיני בית משפט אך בה-בעת, אין היא מצדיקה התערבות של בית המשפט; ובתווך ביניהן משתרעת מעין terra virgina , אותו שטח בלתי-מעובד שהוטל עלינו להשליט בו סדר נורמטיבי. מה יהא אותו סדר נורמטיבי? שאלה זו אינה חדשה עימנו. השיב לה הנשיא שמגר בפרשת ברזילי (בג"ץ 428/86), ואלה היו דבריו (שם, 556): "... אין מניעה, כי חוקיות פעולתו של הנשיא תיבחן במקרה מתאים באופן עקיף ... ... מושג החוקיות בהקשר לנושא שלפנינו הוא רחב וכולל הן את שאלת הסמכות והן את שאלת אופן הפעלת שיקול הדעת. ..." הנשיא שמגר מצטט את דברי בית-המשפט שהבאנו לעיל מפרשת ברזילי (הראשונה; בג"ץ 483/77), וממשיך הוא ואומר (שם, 557): "עניין זה מחייב הבהרה וסיוג מסויימים, כמקובל עלינו, בהפעילו ביקורת שיפוטית - אף בעקבות תקיפה עקיפה - אין בית המשפט עושה את עצמו לנושא המשרה, אשר את חוקיות פעולתו תוקפים לפניו ... בית המשפט בוחן, אם נושא המשרה פעל כפי שנושא משרה שכמותו ראוי היה לו לפעול. בית המשפט אינו שם עצמו במקום הרשות, כדי להחליט מה היה מחליט לו היה במקומה, אלא מתערב רק כאשר הוא סובר, כי אף רשות סבירה, במעמדה המוגדר, לא הייתה יכולה להגיע למסקנה אשר אליה הגיעה. מיתחם הסבירות, אשר על החריגה מתוכו המדובר כאן, הוא, כאמור, מיתחם שמידותיו נקבעות בהתחשב עם מעמדה של הרשות השלטונית ועם אופי סמכויותיה. קרי, בהפעילו סמכותו פועל בית המשפט גם תוך התייחסות לכך, מהי הרשות החוקתית שכלפיה מופעלת הביקורת השיפוטית. ממילא שלובה לתוך המסגרת הנורמאטיבית של הביקורת על שיקול הדעת גם התייחסות לאופי ולמהות תפקידה של אותה הרשות מרשויות השלטון, אשר עניינה נמצא אותה שעה בבדיקה בבית המשפט." ראו עוד: שם, 606-605; בג"ץ 6230/95 ד"ר אחמד טיבי נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם). בית-המשפט יבחן איפוא את "חוקיות" פעילותו של הנשיא. כך יעשה במסגרת עקרון הביקורת הרגילה - קרא: העיקרון הקובע כי בית-המשפט אינו מושיב עצמו על כיסאה של רשות מוסמכת - ובתיתו דעתו למעמדו של הנשיא ולטיב הסמכות שהנשיא מפעיל. מעמדו של הנשיא כמגביל התערבות לגופן של החלטותיו - הבנו וידענו; טיב סמכותו כמגביל התערבות - מה פירושו? 33. סמכותו של הנשיא לחון עבריינים או להקל בעונשים הינה סמכות יחידה ומיוחדת בתחום המימשל והמינהל. שמורה היא לנשיא המדינה "משום שרואים אותו כשומר החסד, הדוחה בנדיבות ליבו את מידת הדין מפני מידת הרחמים, והדואג דאגות אנוש בשעות צרה ומצוקה, שבתי-המשפט אינם מוסמכים או אינם מסוגלים לדאוג" (חיים ה' כהן, המשפט , מוסד ביאליק, 1991, 296). וכדברי הנשיא אגרנט בפרשת ראובן נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית , בג"ץ 177/50, פ"ד ה 737, 747: "... טמונה בחובה של החנינה נימה של סליחה או כפרה ... מידת הרחמים, ולא מידת הדין, היא העולה במחשבתנו כשאנו משווים לנגדנו את העבריין העומד, כשהוא 'מלא עוון', ומפיל תחינתו לחנינה לפני הריבון, שהנהו בבחינת 'מלא רחמים'". ראו עוד: ד"נ 13/60 מתאנה , שם, 445. שיקולי הנשיא בהעניקו חנינה הינם שיקולי חסד ורחמים, ומסקנה נדרשת מאליה היא כי לא נוכל ולא יהא זה ראוי כי נחיל על שיקולים אלה את כללי המשפט המינהלי החלים ברגיל על החלטותיהן של שאר רשויות מימשל ומינהל. חסד ורחמים - על פי עצם טיבעם - אין הם ניתנים למדידה ולמישקל כשיקולי-משפט מן-המנין, וממילא נדרשים אנו לכללי-משפט מיוחדים שיחולו על מעשי חנינה. הוא הדין באשר למקרים יוצאי-דופן, שמיסגרות המשפט הנוקשות אינן עשויות להתאים עצמן להם. ראו והשוו: פרופ' י. ה. קלינגהופר, "מסגרת קונסטיטוציונית של החנינה", הרצאה שהושמעה בסימפוזיון על חנינה בישראל (פירסומי המכון לקרימינולוגיה, מס' 13, ירושלים תשכ"ח), 2; דבריהם של חיים צדוק, פרופ' ש"ז פלר, השופט חיים כהן, פרופ' קלוד קליין וד"ר לסלי סבה ב"רב שיח בנושא החנינה", משפטים טו (תשמ"ה - 1985), 9. ראו עוד: ש"ז פלר, "בחינות משפטיות של החנינה", הפרקליט כה (תשכ"ט1969-) 106, 112. השוו: ע"פ 24/54 היועץ המשפטי לממשלת ישראל נ' סלמונדר , פ"ד ח 474, 476; בג"צ 492/76 יורם קציר נ' נציב שירות בתי-הסוהר , פ"ד לא(1) 714, 716. השוו את דברי השופט בייסקי בע"פ 747/86 דני אייזנמן נ' מדינת ישראל , פ"ד מב (3) 447, 464-463; משה בייסקי, "פיקוח שיפוטי על ההליך הפלילי - החלטות בדבר העמדה לדין וחנינות", המשפט ג (תשנ"ו1996-), 15, 27. נדע מכל אלה, כי בית-משפט קנה סמכות ורשאי הוא לבחון את חוקיות פעולותיו של הנשיא, אלא שמושג ה"חוקיות" בהקשר זה הינו מצומצם בתחום התפרשותו ממושג החוקיות המוחל בביקורת על פעולותיהן של רשויות מימשל ומינהל אחרות. 34. בענייננו-שלנו יכולים היינו להקשות על החלטת הנשיא מכמה וכמה בחינות. כך, למשל, עשויה היתה להישאל שאלה אם הנשיא לא השים עצמו - שלא בדרך המקובלת - בעל סמכות-על לביקורת הכרעת-דין של בית-המשפט העליון. ראו והשוו: השופט ברק בפרשת ברזילי , שם, 601 ואילך; המישנה לנשיא בן פורת, שם, 583. ואולם לא נכניס ראשנו לביקעת-מחלוקת זו ונרכז עצמנו אך בנושא אחד בלבד, והוא: הטעייתם של הנשיא ושל השר רובינשטיין באשר למצב בריאותו של שנסי, והשפעתה של הטעייה זו על מעשה ההקלה בעונש. דינו של מעשה הניגע במירמה 35. כל מעשי מימשל ומינהל הניגעים במירמה - בהם מעשי שפיטה - כמוהם כפרי שפשׁה בו הרקב; מתכלים ומתאכלים הם מתוכם ונדמים הם לעץ ששורשיו הרקיבו וצמרתו יָבְשָׂה. מעשה הנגוע במירמה פגום ופסול הוא מיסודו ותולה הוא עצמו על בלימה. ואלה דברים אמר הלורד Buckmaster על מירמה כלפי בית-המשפט: “ Fraud is an insidious disease, and if clearly proved to have been used so that it might deceive the Court, it spreads to infects the whole body of the judgment.” ( Jonesco v. Beard [1930] A.C. 298, 301-302). ראו עוד: ד"ר נינה זלצמן, מעשה בית-דין בהליך אזרחי (תשנ"א - 1991) 598 ואילך. וכבר בלקסטון לימד אותנו כי כך הוא דין: William Blackstone, Commentaries on the Laws of England , Book iv, Ch. 31 (Oxford, at the Clarendon Press, 1769): “[I]t is a general rule, that, wherever it may reasonably be presumed the king is deceived, the pardon is void. Therefore any suppression of truth, or suggestion of falshood, in a charter of pardon, will vitiate the whole; for the king was misinformed”. כך דין במעשי שפיטה וכך דין בכל מעשה מימשל ומינהל, ובעצם בכל מעשה בן-פועל בתחום המשפט. ההלכה הינה בת לציווי ראשוני , ודבר הציווי הוא שעַוָּל לא יימצא נשכר בעוולתו. הזורע כזב יקצור רִיק. זה הציווי המוסרי-החברתי, ובדרכו נלך. ראו: ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית , פ"ד נ(3) 133, 167 ואילך. עמד על-כך השופט דנינג (Denning, L.J.) בפרשת Lazarus Estates Ltd . v. Beasley [1956] 1 Q.B 702, 712 , ואלה היו דבריו: “No Court in this land will allow a person to keep an advantage which he has obtained by fraud. No judgment of a court, no order of a Minister, can be allowed to stand if it has been obtained by fraud. Fraud unravels everything. The Court is careful not to find fraud unless it is distinctly pleaded and proved; but once it is proved, it vitiates judgments, contracts and all transactions whatsoever.” ראו עוד: Abouloff v. Oppenheime r (1882) 10 Q.B.D. 295 ; ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס, פ"ד יג, 449, 454. כל מעשה מימשל ומינהל שמקורו במירמה ניתן לביטול. אמר בהקשר זה מ"מ הנשיא השופט זוסמן בבג"ץ 135/71 פרסמן נ' המפקח על התעבורה , פ"ד כה (2) 533, 539: "כדרך שהטעיית אדם שהתקשר בחוזה מזכה אותו לבטל את הקשר, כך גם במשפט המינהלי דין הוא, שהרשות רשאית לחזור בה מרשיון שנתנה, אם נתנה אותו עקב תרמית או מצג-שוא. ... רשות זו של מי שרומה או הוטעה, אינה מותנית במתן סמכות מפורשת לכך בחיקוק. ... היא 'אינהרנטית '. ולא רק בארצות הברית נקבעה הלכה כך ..., אלא גם בארצות הקונטיננט נוהגים על-פיה ..." כך אף אמרנו בבג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר אגף המכס והמע"מ פ"ד נב(1) 289, 382: "רישיון כי יוצא בדרכי הונאה של מקבל הרישיון, פגום הוא הרישיון מלידה, ומסקנה נדרשת מאליה היא כי רשאית היא הרשות לשלול את הרישיון ממקבלו." ראו עוד והשוו: בג"צ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי היריה, תש"ט1949- , פ"ד לו(1) 317, 331. מעשה מינהל ומימשל ניתן לביטול, ובהתעורר השאלה בין צדדים מתאימים (כנדרש מסוגיית הבטלות היחסית) יכריז בית-המשפט על בטלותו. ראו: בג"צ 727/88 עווד נ' שר הדתות , פ"ד מב (4) 487, 493; ע"א 143/51, 55/52 ראש העיר רמת-גן נ' חברת פרדס ינאי בע"מ , פ"ד י 1804 , 1817. למותר לומר - הדברים ברורים מאליהם - כי עד שנורה על ביטול מעשי מימשל ומינהל בשל פגם-מירמה שנפל בהם, נידרש לראיות (מינהליות) מוצקות. כך הדין במקומות אחרים במשפט וכך יהא דין בענייננו-שלנו אף-הוא. ראו והשוו: ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מ(1) 589. 35. מעשי חנינה כמוהם ככל מעשי מימשל ומינהל; ומה אחרונים ניתנים הם לביטול אם רמיה או הטעייה הביאו אותם לעולם, כן יהא דינם של ראשונים. וכפי שאמרנו לעיל: הגם שהנשיא - הוא עצמו - לא יתן את הדין לפני בית-משפט בשל דבר הקשור בתפקידיו או בסמכויותיו, מעשיו והחלטותיו - שָאני: אלה בתחום המשפט הם ואין הם זוכים לחסינות ולמעמד אקסטרה-משפטי. מירמה תפגום במעשי הנשיא ובהחלטותיו כשם שפוגמת היא בכל מעשי מימשל ומינהל אחרים, בהם פסקי-דין של בתי-משפט. ראו: אלעזר לסלי סבה, החנינה האישית והחנינה הכללית - היבטים משפטיים ופנלוגיים (חיבור לשם קבלת תואר דוקטור למשפטים, הוגש לסנאט האוניברסיטה העברית בירושלים בשנת תשל"ה - 1975), 198-197. זו אף ההלכה המקובלת בארצות-הברית, וכדי לקצר במקום שיכולנו להאריך נביא את תמצית הדברים מתוך ה- 59 American Jurisprudence 2d ("Pardon and Parole") § 37, pp. 33-34: “It has often been broadly stated that a pardon obtained by fraud is void, as, for instance, where it may reasonably be inferred ... that the executive was deceived or imposed upon by those procuring it, by false statements or omissions to state relevant facts ... Other courts, however, have held that the term ‘void’ as thus used means simply that a pardon obtained by fraud may be declared to be void in a proceeding authorized by law, before a court having jurisdiction for the purpose, with ample opportunity to the person holding the pardon to defend.” שאלה: הנשיא מגלה כי חנן את פלוני או הקל בעונשו של פלמוני מחמת הטעייה שהוטעה. הרשאי הוא הנשיא - הוא עצמו - לחזור בו ממעשה החנינה או מהחלטת ההקלה בעונש ? ההלכה המקובלת בארצות-הברית היא כי סמכות זו אינה קנויה לבעל סמכות החנינה. ראו למשל: Bess v. Pearman 150 S.E. 54; 65 A.L.R. 1459 (1929); Rathbun v. Baumel 191 N.W. 297; 30 A.L.R. 216 (1922) . כך לעניינו של בעל סמכות החנינה עצמו. אשר לבית-משפט, הכל מסכימים כי סמכותו עומדת לו לבטל חנינה או הקלת עונש שהושגו במירמה. סמכות זו לביטול אין רואים בה התערבות במעשה החנינה או ההקלה בעונש; נהפוך הוא: רואים בה הגנה על הרשות מפני ניצולה לרעה והגנה על הציבור מפני העבריין. אמר על-כך בית-המשפט בפרשת Adkins v. Commonwealth 23 S.W. 2d 277, 280 (1929) : “To set aside a pardon obtained by deception is not interfering with the executive department, but is protecting it. .... To declare the pardon invalid is in effect but to deny the accused of all legal right thereunder and to prevent him from taking advantage of the wrong which he has practiced on the commonwealth.” מאותם טעמים עצמם נקבע כי מעשי חנינה או הקלה בעונש דינם בטלות, אף אם יוזם המירמה היה צד שלישי ולא מי שזכה לחנינה או להקלה בעונש. ראו: Ex Parte Paquette 27 A. 2d 129 (1942). 36. משידענו כי מירמה פוגמת עד-כלות במעשה חנינה, נוסיף ונסכים כי חייב שיהיה ויתקיים קשר סיבתי בין מעשה המירמה לבין מעשה החנינה. בהקשר זה נאמר, בראשית, כי לא כל גוזמה ולא כל סטיה מן האמת הצרופה תיחשב למירמה בת-פועל. כל בקשה לחנינה תתגנבנה אל-תוכה, כמו-מאליהן, גוזמאות או סטיות-מה מן האמת, אך לא נקפיד עם מי שנשלחו אל הכלא ומבקשים את החופש. לא נשגיח בקטנות ולא נקפוץ את ידנו. ואולם עיקר הוא, שמקום בו עבריין או מי מטעמו מכזבים לנשיא בבקשת חנינה, והנשיא נעתר לבקשה בלא שיתן כלל דעתו לכזב ובלא שאותו כזב ישפיע כלל על שיקול דעתו, פשוט הוא שמעשה הנשיא לא נפגם. נסכים כי עַוָּול לא יימצא נשכר בעוולתו, אך אם יוצא פלוני נשכר שלא בעוולתו - הגם שעוול - מה לנו שנביא לביטול מעשה החסד? אפשר נבוא עם פלוני בדין על הנסיון להונות, אך לא למעלה מכך. בהיעדר קשר סיבתי איפוא - בין מירמה לבין חנינה - לא ייפגם מעשה הנשיא. על כך, דומה, יוכלו הכל להסכים. ואולם עדיין שומה עלינו להחליט בשאלה העיקרית, והיא: מה עוצמת קשר סיבתי חייבת שתתקיים בין מירמה לבין מעשה חנינה עד שנחליט כי מעשה הנשיא בטל או ניתן לביטול? אין ספק בדבר, כאמור, שעד שנכיר במירמה כמירמה-בת-פועל חייבת שתהא זו מירמה שהשפיעה על החנינה; ואולם: האם כל מירמה שהשפיעה על מעשה חנינה - ולו מירמה שהשפעתה היתה שולית בלבד - תביא לביטול החנינה? 37. לעניין זה נוכל לשאוב חוכמה מן ההלכה הנוהגת באשר להחלטת רשות שמיקצת משיקוליה היו ראויים ומיקצת משיקוליה היו בלתי ראויים (plurality of purposes) . השאלה הנשאלת היא: החלטת רשות שהולידו אותה שיקולים ראויים ושיקולים בלתי-ראויים יחדיו - מה דינה? האם בטלה היא - מפאת אותם שיקולים בלתי-ראויים - או שמא עומדת היא על רגליה - מפאת אותם שיקולים ראויים? להכרעה בשאלה זו הוצעו בהלכה כמה וכמה מיבחנים חלופיים (מיבחנים שבחלקם חופפים אחדים מהם זה-את-זה). סיכום המיבחנים בא בסיפרם של דה-סמית, וולף וג'ואל De Smith, Woolf & Jowell, Judicial Review of Administrative Action (Sweet & Maxwell, 5 th ed., 1995) 340-343 , ואלה הם המיבחנים: (1) מה היתה התכלית האמיתית שלשמה נעשה שימוש בסמכות? (2) מה היתה המטרה הדומיננטית שלשמה נעשה שימוש בסמכות? (3) האם היתה הרשות עושה שימוש בסמכותה לולא קיומו של השיקול הפסול? (4) האם אחת מתכליות ההחלטה היתה תכלית כשרה? (5) האם אחת התכליות לשימוש בסמכות היתה תכלית בלתי כשרה? אם כן, ואם התכלית הבלתי כשרה השפיעה באורח ממשי על מעשה הרשות, כי אז ייפסל המעשה; (6) האם בעל הסמכות היה מגיע לאותה החלטה שהגיע אליה לו היה נותן דעתו לשיקולים הכשרים או לתכליות הראויות בלבד? אלה הם שישה המיבחנים, והשאלה אינה אלא איזה מהם נאמץ לנו? במקום אחד ביכר בית-המשפט בישראל את המיבחן הנסוב על ההשפעה הממשית שנודעה לתכלית או לשיקול הבלתי כשרים על ההחלטה שנתקבלה. ובלשונו של השופט יצחק כהן בבג"ץ 392/72 אמה ברגר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז חיפה , פ"ד כז(2) 764, 773: "נראה לי שהמיבחן שיש להעדיף אותו הוא - האם היתה לשיקול הפסול או למטרה הפסולה השפעה ממשית על מעשה הרשות, ואם כך היה הדבר, הרי יש לפסול את מעשה הרשות." במקום אחר (בג"צ 390/79 דויקאת נ' ממשלת ישראל , פ"ד לד (1) 1), היה בית-המשפט נכון לאמץ מיבחן המֵקֵל עם הרשות והוא מיבחן המטרה הדומיננטית . ובלשונו של מ"מ הנשיא השופט לנדוי (לאחר שמזכיר הוא את החלטת בית-המשפט בפרשת אמה ברגר באשר לחלופת השפעה הממשית; שם, 20): "ברצוני להוסיף כמה מלים על הסוגיה של נימוק דומיננטי כנגד נימוק טפל בקבלת החלטה על-ידי רשות שלטונית. ... [בפרשת אמה ברגר] הזכיר השופט י. כהן את הדיון בשאלה של 'ריבוי נמוקים' ... ובחר מבין ... המבחנים את המבחן: האם היתה לשיקול הפסול או למטרה הפסולה השפעה ממשית על החלטת הרשות. מצדי מוכן אני לאמץ מבחן המקל יותר עם הרשות ... דהיינו: 'מה היתה המטרה המכרעת (הדומיננטית) שלמענה הפעילו את הסמכות? אם הרשות מבקשת להשיג שתי מטרות או יותר, כאשר רק מטרה אחת מותרת, במפורש או מכללא, חוקיותו של המעשה נקבעת על פי התיחסות למטרה הדומיננטית'". מבין שתי החלופות - ועל רקע כל שש החלופות - איזו חלופה נאמץ לנו? 38. מיבחן ההשפעה הממשית ומיבחן המטרה הדומיננטית - כמוהם כשאר המיבחנים המוצעים - על-פי עצם הגדרתם מיבחנים-שבעובדה הם לשני אלה: אחד, מיבחן לקיומו של קשר סיבתי בין סיבה ומסובב, ושניים, מיבחן לעוצמתו של אותו קשר סיבתי. על רקע דברים אלה יכולה שתישאל שאלה: האם נספק עצמנו במיבחן עובדתי גרידא, או שמא נוסיף עליו - קרא: ראוי שנוסיף עליו - מיבחן משפטי-ערכי, מיבחן של מדיניות כמקובל במקומות אחרים במשפט (כגון בדין הנזיקין)? 39. הלכה מכבר היא, שחובת זהירות בדין הרשלנות בונה עצמה על מיבחן הצפיות של האדם הסביר; ואולם אין אנו מדברים בצפיות "טכנית" אלא בצפיות "נורמטיבית", קרא: ענייננו בחובה אותה ראוי להטיל על אדם כלפי חברו, חובה שהיא בת למדיניות משפטית. ראו, למשל: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש , פ"ד לז(1) 113, 123 (מפי השופט ברק). הוא הדין בכללי הסיבתיות: אנו מבחינים בין סיבתיות עובדתית - סיבתיות "טכנית" - לבין סיבתיות משפטית, ומחייבים אנו מזיק רק על-פי כללי הסיבתיות המשפטית. ראו, למשל: ד"ר ישראל גלעד, "הסיבתיות במשפט הנזיקין הישראלי - בחינה מחודשת", משפטים יד (תשמ"ד1984-) 15. הסיבתיות המשפטית נקבעת אף היא - כמוה כחובת הזהירות - מכוחה של מדיניות משפטית, והדברים ידועים. השאלה הנשאלת היא, אם לא יהא זה ראוי כי נחיל עיקרון של מדיניות משפטית גם על החלטת רשות שהיא בה-בעת פרי של שיקולים ראויים ושל שיקולים בלתי-ראויים. אם נאמץ את עקרון המדיניות המשפטית גם על ענייננו, לא עוד נעסיק עצמנו אך בשאלת הקשר הסיבתי העובדתי (שיקול בעל השפעה ממשית, שיקול דומיננטי וכו'), אלא נוסיף למערכת השיקולים שיקולי מדיניות אף-הם. אם כך נעשה, כי-אז מישקלם המצטבר של מיכלול השיקולים הוא אשר יכריע בסופו של יום בשאלת פסלותה או כשרותה של החלטת הרשות. למשל: רשות עושה החלטה הנִיגעת, בין השאר, בטעות שבעובדה. בניתוחו של אותו אירוע יכול הטוען לטעון כי לא הרי דין טעות בעובדה גרידא כהרי דין אותה טעות אם מקורה במירמה של צד מעוניין; וגם אם אמרנו כי הטעות השפיעה אמנם על ההחלטה אך ההשפעה לא היתה בעלת עוצמה לביטולה של ההחלטה במקרה הראשון, הנה במקרה השני יצרף עצמו יסוד המירמה ליסוד ההשפעה ונתיר לצד מעוניין (למשל: לרשות עצמה) לבטל את החלטתה. הוא הדין באשר ל מישקלו השיקול הפסול, שהרי השיקולים הפסולים למיניהם אין מישקל פסלותם שווה: יש מהם שפסלותם היא פסלות-בעליל - פסלות מסנוורת - וראויים הם להוקעה בכל לשון (למשל: הפליה מטעמים פוליטיים או מטעמי גזע) ויש מהם שפסלותם היא פסלות אך אין הם צבועים בצבעים עזים. על סוג השיקולים הראשון נחיל מיבחן אחד, ואילו בסוג השיקולים האחר נספק עצמנו במיבחן אחר. 40. מערכת עובדות בה נוכח יסוד של תרמית מעמידה לפנינו קטיגוריה לעצמה, ולו משום שיסוד התרמית, באשר הוא, יש בו - וראוי שיהא בו - כדי להשפיע על נושא הקשר הסיבתי. לשון אחר: נוכחות יסוד התרמית יצדיק ביטולה של החלטה אם אותה תרמית השפיעה על ההחלטה הגם שהשפעתה לא היתה ניכרת. ומן הכלל אל הפרט 41. בענייננו שלנו אין אנו נצרכים להרחיק לכת. שוכנענו כי המצג על מצב בריאותו של שנסי היה מצג-שוא, מצג של אי-אמת והטעייה. כן הונחו לפנינו ראיות מינהליות מוצקות מהן ניתן להסיק כי ההטעייה נעשתה בידיעתו של שנסי ועל דעתו. הוכח לנו, כי מצב בריאותו של שנסי - כפי שהוצג לפני השר רובינשטיין ולפני הנשיא - נודעה לו השפעה ממשית על ההכרעה להקל בעונש. החלטתם של הנשיא ושל השר ניגעה איפוא בתשתית עובדות המיוסדת על אי-אמת - אם תרצו: החלטתם מיוסדת על מעשה מירמה. המסקנה מכל אלה אינה אלא זו, שהחלטת הנשיא להקל בעונשו של שנסי דינה בטלות. אין צורך שנחליט אם הבטלות כוחה הוא אך מהיום או אם פועלת היא מלמפרע. 42. ומכאן הכרעתנו בדין: אנו מצהירים בזאת כי החלטת הנשיא מיום י"ג בשבט התשנ"ג (4 בפברואר 1993) להקל בעונש מאסר עולם שנגזר על שנסי ולהעמיד את עונש המאסר שהוטל עליו על עונש בן עשר שנות מאסר החל ביום המעצר, הינה החלטה שדינה בטלות. משבטלה החלטת הנשיא - ועימה החלטת השר רובינשטיין לקיים את חנינת הנשיא - מתעורר מחדש עונש מאסר עולם שהוטל על שנסי בידי בית-המשפט המחוזי, עונש שאושר בידי בית-המשפט העליון. שנסי יוחזר איפוא אל בית-האסורים לרצות עונש של מאסר עולם. 43. דבר אחרון. החלטתו של הנשיא להקל בעונשו של שנסי בטלה, ואולם אין מונע את שנסי מהגיש לנשיא בקשה חדשה להקלה בעונש. אין אנו מביעים דעה על בקשה מעין-זו - אם תוגש - והנשיא יעשה בגידרי סמכותו וכחוכמתו. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. נ ש י א השופט א' מצא : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט מ' חשין. היום, ג' בחשוון התש"ס (13.10.99) נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94007060. G06

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060.G06

בג"ץ

1996-07-02

1994-02-02

false

בג"ץ 706/94

פסק-דין

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\94\060\007\A09\94007060_A09.txt

בג"ץ 706/94

HebrewVerdicts\94\060\007\A09

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060_A09.txt

94007060.A09.doc

החלטה

4cd4545ba457249adc722ca6d64b6e2251581572101bece4aca0cb6f23b8f6fd

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 94 / 706 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרת : שפרה רונן נגד המשיבים : 1. פרופ' אמנון רובינשטיין 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. שנסי עזרא בקשה לקביעת דיון מטעם מש יב 4 בשם משיב 4: עו"ד יוסף בנקל החלטה להחלטת ההרכב. ניתנה היום, כ"ז בניסן התשנ"ז (4.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94007060. A09 /דז/

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060.A09

בג"ץ

1997-05-04

1994-02-02

false

בג"ץ 706/94

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\94\060\007\A14\94007060_A14.txt

בג"ץ 706/94

HebrewVerdicts\94\060\007\A14

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060_A14.txt

94007060.A14.doc

פסק-דין

ba1351b806935b8aedae6a2498e8ed6195ed4b5732d678d22e0c6834006afefc

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 94 / 706 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין העותר ת: שפרה רונן נגד המשיבים : 1. שר החינוך והתרבות 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. שנסי עזרא עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ח' באייר התשנ"ז ( 15.05.97 ) בשם העותר ת: עו"ד יהודה רסלר בשם משיבים 1, 2 ו3-: עו"ד מלכיאל בלס בשם משיב 4: עו"ד יוסף בנקל; עו"ד דוד וידר; עו"ד שמואל גלינקא החלטה לאחר ששמענו טיעוני הצדדים, הננו סבורים כי העתירה אינה בשלה לדיון לגופה, וזאת כל עוד לא נסתיים ההליך הפלילי במשפטו של מר יוסף שנסי. נמסר לנו כי ההליך נקבע לדצמבר 1997. הננו מבקשים להפנות תשומת ליבו של נשיא בית משפט השלום לעשות כל מאמץ להקדמת הדיון במשפט ולסיומו המהיר. עם מתן פסק הדין במשפט הפלילי ימסור לנו בא כוח המשיבים 1 ו2- הודעה משלימה. בעקבותיה תיקבע העתירה להמשך הדיון בה בפנינו. ניתנה היום, ח' באייר התשנ"ז (15.5.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94007060. A14 /דז/

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060.A14

בג"ץ

1997-05-19

1994-02-02

false

בג"ץ 706/94

פסק-דין

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\94\060\007\N08\94007060_N08.txt

בג"ץ 706/94

HebrewVerdicts\94\060\007\N08

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060_N08.txt

94007060.N08.doc

החלטה

7c3d4a772e346e82f86358b8e6314fa9c41eb6fb49a55c99f5a3c0aa5f188899

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 94 / 706 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המבקשת : שפרה רונן נגד המשיבים : 1. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. שנסי עזרא בקשה להגשת מסמכים נוספים החלטה הבקשה תידון בפני ההרכב שידון בעתירה. ניתנה היום, ז' בניסן תשנ"ז (14.4.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94007060. N08 חכ/

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060.N08

בג"ץ

1997-04-14

1994-02-02

false

בג"ץ 706/94

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\94\060\007\A22\94007060_A22.txt

בג"ץ 706/94

HebrewVerdicts\94\060\007\A22

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060_A22.txt

94007060.A22.doc

החלטה

7b31bec6c29ec0d6b858ceb6d3ff141fe782a6f53ed693f12ea378d1ec5ccc2e

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 706/94 - ז' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ת : שפרה רונן נגד המשיבים : 1. פרופ' אמנון רובינשטיין 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. שנסי עזרא בקשה מטעם המשיב מס' 4 לדחית מועד דיון בשם העותרת: עו"ד יהודה רסלר בשם המשיבים מס' 3-1: עו"ד מלכיאל בלס בשם המשיב מס' 4: עו"ד אביגדור פלדמן החלטה הבקשה נדחית. ניתנה היום, ל' בסיון התשנ"ט (14.06.99). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94007060. A22 /דז/

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060.A22

בג"ץ

1999-07-14

1994-02-02

false

בג"ץ 706/94

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\94\060\007\G18\94007060_G18.txt

בג"ץ 706/94

HebrewVerdicts\94\060\007\G18

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060_G18.txt

94007060.G18.doc

החלטה

be00d83281f02686c4e1351cbb5d7e435d9e5ea6c31853453f7eb259f87e957e

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לצדק בג"ץ 706/94 - ה' בפני: כבוד השופט מ' חשין המבקשת (העותר ת): שפרה רונן נגד המשיבים : 1. פרופ' אמנון רובינשטיין 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. עזרא שנסי בקשה ל עיכוב יציאה מן הארץ החלטה ניתן בזאת, במעמד צד אחד, צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב מס' 4. שמיעת הבקשה במעמד שני הצדדים תהיה ביום חמישי, 29 באפריל 1999, בשעה 09:00. היום, י"א אייר תשנ"ט (27.4.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94007060. G18

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060.G18

בג"ץ

1999-04-28

1994-02-02

false

בג"ץ 706/94

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\94\060\007\G20\94007060_G20.txt

בג"ץ 706/94

HebrewVerdicts\94\060\007\G20

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060_G20.txt

94007060.G20.doc

החלטה

03781dafc61a6f98a0d268f052e63fdca449e7362ac04cd4d3e2ed3e414d0dfb

ב בית המשפט העליון בג"ץ 706/94 - ד' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר ת: שפרה רונן נגד המשיבים : 1. פרופ' אמנון רובינשטיין - שר החינוך והתרבות 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. עזרא שנסי תאריך הישיבה: י"ג באייר התשנ"ט (29.4.99) בשם העותרת: עו"ד יהודה רסלר, עו"ד לויט בשם המשיבים 3-1: עו"ד בלאס בשם המשיב 4: בעצמו; עו"ד בנקל נוכח בקשה לצו עיכוב יציאה מהארץ החלטה לבקשת המבקשת, ובהסכמת המשיב מס' 4 בעצמו, אני מצווה על עיכוב יציאתו של המשיב מס' 4 מן הארץ עד להכרעה בעתירה לגופה. אין בצו זה כדי למנוע את המשיב מס' 4 מהגיש בקשה מיוחדת להיתר יציאה את הארץ, ואם תוגש בקשה מעין-זו היא תידון לגופה. בראשית הדיון נתן המשיב מס' 4 בידי מכתב בכתב-ידו, בו מבקש הוא לשחרר את בא-כוחו, עורך-דין בנקל, מייצוגו בעתירה הנדונה. המשיב מס' 4 מעתיר על עורך-דין בנקל שבחים רבים, אך מבקש הוא כי יותן לו לייצג את עצמו. אמרתי למר בנקל בעת הדיון על-פה, ואני חוזר על כך גם בכתב, כי בקשה זו ראוי לה כי תהא מוגשת באורח מסודר למותב הדן בעתירה, והמותב יחליט את אשר יחליט. באותו הקשר הוספתי ואמרתי כי העתירה שלפנינו מדיפה ריח חריף של הליך פלילי, וכידוע אין סניגורו של נאשם יכול לשחרר עצמו מייצוג אלא בהסכמת בית-המשפט. בין כך ובין אחרת, מר בנקל הודיעני כי תוגש אמנם בקשה באורח מסודר והמותב ידון בה ויחליט את אשר יחליט. היום, י"ג באייר התשנ"ט (29.4.99) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94007060. G20

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060.G20

בג"ץ

1999-04-29

1994-02-02

false

בג"ץ 706/94

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\94\060\007\A21\94007060_A21.txt

בג"ץ 706/94

HebrewVerdicts\94\060\007\A21

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060_A21.txt

94007060.A21.doc

החלטה

5371b4c07b994e042acc9001df3bea979340fff55023b3c972d7dd37ccf144b1

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 706/94 - ג' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ת : שפרה רונן נגד המשיבים : 1. פרופ' אמנון רובינשטיין 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. שנסי עזרא בקשה לשחרור מייצוג בשם משיב מס' 4: עו"ד יוסף בנקל החלטה בקשתו של המשיב מס' 4 לשחרור בא כוחו תידון על ידי ההרכב בפתח הדיון ביום 16.6.99. בהחלטה מיום 14.1.99 הוחלט, כי במועד שייקבע תידון העתירה לגופה. לפיכך, בא כוח המשיב מס' 4 מתבקש להתכונן לטעון בדיון זה אף לגוף העתירה, במידה שהבקשה לשחרורו מייצוג תדחה (ומבלי להביע כל עמדה בענין זה לגופו). המזכירות מתבקשת להודיע החלטה זו לצדדים בהקדם. ניתנה היום, כ"ה בסיון התשנ"ט (9.6.99). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94007060. A21 /דז/

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060.A21

בג"ץ

1999-06-09

1994-02-02

false

בג"ץ 706/94

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\94\060\007\A24\94007060_A24.txt

בג"ץ 706/94

HebrewVerdicts\94\060\007\A24

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060_A24.txt

94007060.A24.doc

החלטה

af34cc4e3c2879497ed5e6e87f642920bc210b33e67b172069bb625d193f2edc

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 706/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין העותר ת : שפרה רונן נגד המשיבים : 1. פרופ' אמנון רובינשטיין 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. עזרא שנסי עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ב' בתמוז התשנ"ט ( 16.06.99 ) בשם העותר ת: עו"ד יהודה רסלר בשם המשיבים מס' 1-3: עו"ד מלכיאל בלס בשם המשיב מס' 4: עו"ד אביגדור פלדמן החלטה העתירה תשמע בדרך של סיכומים בכתב. המשיב מס' 4 יסכם בתוך 30 ימים. המשיבים 1-3 והעותרת יסכמו בתוך 15 ימים. הפגרה אינה נלקחת בחשבון. אם נמצא לנכון, נבקש השלמת טיעונים בעל-פה. אנו משחררים את מר בנקל מייצוג המשיב מס' 4. ניתנה היום, ב' בתמוז התשנ"ט (16.06.99), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94007060. A24 /דז/

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060.A24

בג"ץ

1999-06-20

1994-02-02

false

בג"ץ 706/94

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\94\060\007\G25\94007060_G25.txt

בג"ץ 706/94

HebrewVerdicts\94\060\007\G25

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060_G25.txt

94007060.G25.doc

החלטה

3231300958ad5444f7a5ba2854547ed5712e7369780535174847c00f3642bda2

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 706/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין העותר ת: שפרה רונן נגד המשיבים : 1. פרופ' אמנון רובינשטיין - שר החינוך והתרבות 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. עזרא שנסי תאריך הישיבה: ג' בחשוון התש"ס (13.10.99) בשם העותר : עו"ד יהודה רסלר בשם המשיבים 3-1: עו"ד מירה פטמן עו"ד מלכיאל בלס בשם המשיב 4: עו"ד מיכאל ספרד בקשה לעיכוב ביצוע מאסר החלטה אנו דוחים את בקשתו של מר עזרא שנסי לעכב את ביצוע עונש המאסר. מר שנסי ייאסר איפוא לאלתר. מר שנסי יהא רשאי להעלות לפני שלטונות בית-הסוהר את הבקשות שהעלה לפנינו, ולא נביע עמדה על בקשות אלו. היום, ג' בחשוון התש"ס (13.10.99) נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94007060. G25

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060.G25

בג"ץ

1999-10-18

1994-02-02

false

בג"ץ 706/94

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\94\060\007\A17\94007060_A17.txt

בג"ץ 706/94

HebrewVerdicts\94\060\007\A17

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060_A17.txt

94007060.A17.doc

החלטה

dc017b49c557445d057ad2368ea708f93f726172f2020dd835057c35ae4c46fa

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 706/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין העותר ת : שפרה רונן נגד המשיבים : 1. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. שנסי עזרא עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ו בטבת התשנ"ט ( 14.01.99 ) בשם העותר ת: עו"ד י' רסלר; עו"ד י' שגיא; עו"ד א' לויט בשם המשיבים 1-3: עו"ד מ' בלס בשם המשיב 4: עו"ד י' בנקל; עו"ד ד' וידר; ע ו"ד ש' גלינקא החלטה לאור הודעת המדינה, אנו דוחים המשך שמיעת העתירה למועד שייקבע על ידי המזכירות בתחילת חודש אפריל 1999. במועד זה תידון העתירה לגופה, תוך שכל צד שומר על עמדותיו, פרט לטענה של העדר שימוע של טענות המשיב מס' 4 - אותם לא יעלה בא כוחו. ניתנה היום, כ"ו בטבת התשנ"ט (14.01.99), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94007060. A17 /דז/

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060.A17

בג"ץ

1999-01-17

1994-02-02

false

בג"ץ 706/94

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\94\060\007\F28\94007060_F28.txt

בג"ץ 706/94

HebrewVerdicts\94\060\007\F28

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060_F28.txt

94007060.F28.doc

החלטה

bd34bd8ec737dd96dce6bed8a5454e6a0e96959220df5ab7915de0ace79a2fdd

בבית המשפט העליון בג"ץ 706/94 73/94 בפני: כבוד השופט ד' חשין העותר: שפרה רונן נ ג ד המשיבים: 1. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. שנסי עזרא בקשה לביטול סעד זמני החלטה צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד המשיב מס' 4 מבוטל בזה. ניתנה היום, ל' בתשרי תשס"ז (22.10.2006). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 94007060_F28.doc יב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

החלטה בתיק בג"ץ 706/94

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060_F28.doc

בג"ץ

2006-10-22

1994-02-02

false

בג"ץ 706/94

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\94\060\007\F27\94007060_F27.txt

בג"ץ 706/94

HebrewVerdicts\94\060\007\F27

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060_F27.txt

94007060.F27.doc

החלטה

eb432bf525e36a0c5691ba12ea9b0f3d9516a5bdbb4dba6acd5dd55697829267

בבית המשפט העליון בג"ץ 706/94 - ב' בפני: כבוד השופט ד' חשין העותרת: שפרה רונן נ ג ד המשיבים: 1. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. שנסי עזרא בקשה מוסכמת להארכת מועד מטעם המשיבים החלטה כמבוקש. ניתנה היום, כ' בתשרי תשס"ז (12.10.2006). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 94007060_F27.doc עכ ב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

החלטה בתיק בג"ץ 706/94

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060_F27.doc

בג"ץ

2006-10-12

1994-02-02

true

בג"ץ 706/94

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\94\060\007\F26\94007060_F26.txt

בג"ץ 706/94

HebrewVerdicts\94\060\007\F26

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060_F26.txt

94007060.F26.doc

החלטה

ff66c3e38182eb25f0dd66cabe16b7f0f55325d85582c05496a78e35251ec192

בבית המשפט העליון בג"ץ 706/94 - א' בפני: כבוד השופט ד' חשין העותרת: שפרה רונן נ ג ד המשיבים: 1. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות 2. משרד המשפטים - מחלקת החנינות 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. שנסי עזרא בקשה לביטול סעד זמני החלטה לתגובת המשיבים 3-1 עד ליום 10.10.06. ניתנה היום, י"ג בתשרי תשס"ז (5.10.06). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 94007060_F26.doc לח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

החלטה בתיק בג"ץ 706/94

שפרה רונן נ. פרופ' אמנון רובינשטיין-שר החינוך והתרבות

94007060_F26.doc

בג"ץ

2006-10-05

1994-02-02

true

בג"ץ 706/94

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\190\070\B02\96070190_B02.txt

בג"ץ 7019/96

HebrewVerdicts\96\190\070\B02

וקנין אנהמריה נ. וקנין אברהם

96070190_B02.txt

96070190.B02.doc

החלטה

f5f38770408398d7a0769cdba3409fe708b44f1ddd8146eead46a89853d437a6

ב בית המשפט העליון בה"נ 7019/96 בפני המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדיון לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- המבקשת: וקנין אנה מריה נגד המשיבים : 1. וקנין אברהם 2. היועץ המשפטי לממשלה בשם המבקשת: עו"ד אוריה באר בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד זיוה שמחה החלטה בדבר קביעת שיפוט בענייני התרת נישואין לאחר שעיינתי בחוות דעתם של בית הדין הרבני הגדול ושל בית הדין הפטריארכלי הלטיני לערעורים, הנני קובע בתוקף סמכותי לפי סעיף 1(א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969-, כי לבית המשפט לענייני משפחה באילת יהיה שיפוט בעניין התרת הנישואין של בני הזוג וקנין. ניתנה היום, ה' בתשרי התשנ"ח (6.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96070190. B02 /דז/

וקנין אנהמריה נ. וקנין אברהם

96070190.B02

אזרחי

1996-10-06

1996-10-08

false

בה"ן 7019/96

החלטה

בה"ן

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\190\070\A01\96070190_A01.txt

בג"ץ 7019/96

HebrewVerdicts\96\190\070\A01

וקנין אנהמריה נ. וקנין אברהם

96070190_A01.txt

96070190.A01.doc

החלטה

1adb8c50dc88d369b6709b969ae54eaf8e8dc2a5d7be0bafc102203e589c1f79

בית המשפט העליון בה"נ 96 / 7019 בפני נשיא בית המשפט העליון בדיון לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- המבקשת: וקנין אנה מריה נגד המשיבים : 1. וקנין אברהם 2. היועץ המשפטי לממשלה בשם המבקשת: עו"ד אוריה באר בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד זיוה שמחה החלטה בדבר בקשת חוות דעת של בית דין דתי מאחר והתקיימו התנאים האמורים בסעיף 2(א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- (להלן - החוק), הריני מורה, בתוקף סמכותי לפי סעיף 2(א) לחוק הנ"ל ותקנה 10 לתקנות סדר הדין בעניין התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשמ"ה1984- (להלן - התקנות), כי תתבקש חוות דעת של בתי הדין הנוגעים בדבר והם: בית הדין הרבני הגדול ובית הדין הפטריארכלי הלטיני לערעורים, בדרך הקבועה בסעיף 2(ב) לחוק ובתקנה 11(א) לתקנות. המבקשת תמציא תוך שלושים ימים מיום המצאת החלטה זו, תרגום מאושר לאנגלית של הבקשה על נספחיה. המסמכים יומצאו במקורם לבית משפט זה ובשלושה עותקים לבא כוח היועץ המשפטי לממשלה. ניתנה היום, ל' בניסן התשנ"ז (7.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96070190. A01 /דז/

וקנין אנהמריה נ. וקנין אברהם

96070190.A01

אזרחי

1997-05-07

1996-10-08

false

בה"ן 7019/96

החלטה

בה"ן

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\93\910\049\I07\93049910_I07.txt

בג"ץ 4991/93

HebrewVerdicts\93\910\049\I07

ז'ינט פרמן נ. ביה"ד הרבני האזורי תל אביב יפו

93049910_I07.txt

93049910.I07.doc

החלטה

dac6c6020b7e1d42db9b1fdce009c7af1a6a958d2e4dbaad843fbb6c9fab490b

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4991/93 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר ת : ז'ינט פרמן נגד המשיבים : 1. ביה"ד הרבני האזורי תל-אביב-יפו 2. בית הדין הרבני הגדול לערעורים 3. איתן פרמן דיון מקדמי בעתירה החלטה על יסוד תגובת העותרת מיום 29.9.97 אני מחליט לדחות את המשך הטיפול בעתירה עד לאחר שיינתן פסק דין על ידי בית הדין הרבני האזורי בתביעת הגירושין שהגיש המשיב 3 נגד העותרת. העתירה תובא בפני להחלטה בדבר המשך הטיפול כאשר תתקבל הודעה מאחד הצדדים בדבר מתן פסק דין על ידי בית הדין הרבני האזורי, כאמור, או בעוד ששה חודשים, לפי המוקדם. ניתנה היום, ד' בתשרי תשנ"ח (5.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93049910. I07

ז'ינט פרמן נ. ביה"ד הרבני האזורי תל אביב יפו

93049910.I07

בג"ץ

1996-10-05

1993-09-13

false

בג"ץ 4991/93

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\93\910\049\I04\93049910_I04.txt

בג"ץ 4991/93

HebrewVerdicts\93\910\049\I04

ז'ינט פרמן נ. ביה"ד הרבני האזורי תל אביב יפו

93049910_I04.txt

93049910.I04.doc

החלטה

ed5666720496936292f7e9dde099c8f6dda4c4cd27279da9a6c39c0dbf5db52d

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4991/93 - 1 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר ת : ג'ינט פרמן נגד המשיבים : 1. ביה"ד הרבני האזורי תל-אביב-יפו 2. בית הדין הרבני הגדול לערעורים 3. איתן פרמן דיון מקדמי בעתירה החלטה לאחר שניתן פסק דין על ידי בית הדין הרבני הגדול ביום י"א בשבט תשנ"ז, מתבקשת העותרת להגיב על הבקשה שהוגשה על ידי ב"כ המשיב 3 ביום 22.8.97. העותרת תגיש את תגובתה תוך 30 יום. ניתנה היום, כ"ב באב תשנ"ז (25.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93049910. I04

ז'ינט פרמן נ. ביה"ד הרבני האזורי תל אביב יפו

93049910.I04

בג"ץ

1997-08-18

1993-09-13

false

בג"ץ 4991/93

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\93\910\049\I08\93049910.I08

בג"ץ 4991/93

HebrewVerdicts\93\910\049\I08

ז'ינט פרמן נ. ביה"ד הרבני האזורי תל אביב יפו

93049910.I08

93049910.I08

החלטה

6962a852a72da555adf73b0afa7f77a04f7af69e16f5b8ab3f0a1135e407f586

á áéú äîùôè äòìéåï áâ"õ 4991/93 - á' áôğé: ëáåã äùåôè é' æîéø äòåúø ú : â'éğè ôøîï ğâã äîùéáéí : 1. áéä"ã äøáğé äàæåøé úì-àáéá-éôå 2. áéú äãéï äøáğé äâãåì ìòøòåøéí 3. àéúï ôøîï ãéåï î÷ãîé áòúéøä äçìèä äîæëéøåú îúá÷ùú ì÷áåò àú äòúéøä ìãéåï áôğé äøëá áéåí 6.4.98. ğéúğä äéåí, é"ã áàãø úùğ"ç (12.3.98). ù å ô è äòú÷ îúàéí ìî÷åø ùîøéäå ëäï - îæëéø øàùé 93049910. I08

Word.Document

HebrewVerdicts\93\910\049\P10\93049910_P10.txt

בג"ץ 4991/93

HebrewVerdicts\93\910\049\P10

ז'ינט פרמן נ. ביה"ד הרבני האזורי תל אביב יפו

93049910_P10.txt

93049910.P10.doc

החלטה

ff946cb4e00a52e16da6376425ae1ba8d60bc60468ba82458380abedfb740bc5

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4991/93 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : ז'ינט פרמן נגד המשיבים : 1. ביה"ד הרבני האזורי תל אביב יפו 2. בית הדין הרבני הגדול לערעורים 3. איתן פרמן בקשה לדחית מועד דיון בשם העותרת ומשיב מס' 3: עו"ד שאול שוחט החלטה התיק שבנדון קבוע ליום 6.4.98. בשל מועדי הוכחות קודמים שנקבעו לבא כוח העותרת ובהסכמת בא כוח המשיב 3 אני דוחה את מועד הדיון. המזכירות תקבע מועד חדש לדיון. ניתנה היום, ב' בניסן תשנ"ח (29.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93049910. P10

ז'ינט פרמן נ. ביה"ד הרבני האזורי תל אביב יפו

93049910.P10

בג"ץ

1998-03-31

1993-09-13

false

בג"ץ 4991/93

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\93\910\049\F11\93049910_F11.txt

בג"ץ 4991/93

HebrewVerdicts\93\910\049\F11

ז'ינט פרמן נ. ביה"ד הרבני האזורי תל אביב יפו

93049910_F11.txt

93049910.F11.doc

פסק-דין

d059ade02bdb41273129c456a5d58c25cf7fc1c0c2ffb469696f1b1fe5a5dfa5

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4991/93 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש העותר : ז'ינט פרמן נגד המשיבים : 1. בית הדין הרבני האזורי תל-אביב-יפו 2. בית הדין הרבני הגדול לערעורים 3. איתן פרמן בקשה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י' בסיון תשנ"ח (4.6.98) בשם העותרת: עו"ד שאול שוחט בשם המשיבים : עו"ד בצלאל הוכמן פ ס ק - ד י ן העותרת חזרה בה מן העתירה. העתירה נדחית. המשיב 3 מחל על הוצאותיו. ניתן היום, י' בסיון תשנ"ח (4.6.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93049910. F11

ז'ינט פרמן נ. ביה"ד הרבני האזורי תל אביב יפו

93049910.F11

בג"ץ

1998-07-19

1993-09-13

false

בג"ץ 4991/93

פסק-דין

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\540\032\F03\96032540_F03.txt

בג"ץ 3254/96

HebrewVerdicts\96\540\032\F03

רשת שוקן בע"מ נ. חב' הכשרת הישוב בישראל בע"מ

96032540_F03.txt

96032540.F03.doc

פסק-דין

ad191b0fbc2c405b62cce1236f341dbdb5b4c1a43e3bd9ac19c33a8b66a75402

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 3254/96 רע"א 7329/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי המבקשים ברע"א 3254/96: 1. רשת שוקן בע"מ (המשיבים 2. אילן שחר ברע"א 7329/96) 3. בירנית גורן נ ג ד המשיבים: 1. חברת הכשרת הישוב בישראל בע"מ (המבקשים 2. עופר נמרודי ברע"א 7329/96) 3. מעריב החזקות בע"מ 4. מעריב הוצאת מודיעין בע"מ 5. רונאל פישר בקשות רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' עדיאל) מיום 3.4.96 בהמרצה 1295/96 ומיום 16.9.96 בהמרצות 4089/96, 4099/96, 4100/96, 4196/96, 4224/96 (במסגרת תי"א 455/94) תאריך הישיבה: כו' בשבט תשנ"ז (3.2.97) בשם המבקשת 1: עו"ד ז' ליאונד בשם המבקשים 3-2: עו"ד י' חורש, עו"ד א' קסטיאל, עו"ד א' כספרי בשם המשיבים: עו"ד ד' אבי-יצחק, עו"ד י' מימון פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: לפנינו בקשות, מזה ומזה, למתן רשות-ערעור על החלטות דיוניות שנתן בית המשפט המחוזי במהלך בירור תובענת המבקשים ברע"א 7329/96 (להלן - קבוצת מעריב) נגד המבקשים ברע"א 3254/96 (להלן - רשת שוקן). עילת התובענה, שעניינה פרסום לשון הרע, נעוצה בכתבתה של בירנית גורן, שפורסמה במקומון "כל העיר" תחת הכותרת "כל האמת על מעריב". בין היתר נטען בכתבה, כי התובעים (בעלי השליטה ב"מעריב", העורך עופר נמרודי וכתב העיתון רונאל פישר) מנצלים את כוחם העיתונאי להשגת פרסומים מסחריים לעיתון "מעריב" בדרך פסולה. על-פי המתואר בכתבה, יוזמים התובעים עריכת תחקירים אודות אישים וגופים. התחקירים נערכים, כביכול, לצרכים עיתונאיים, אך בדיעבד אין התובעים מפרסמים את מימצאי התחקירים אלא משתמשים בתוצאותיהם כאמצעי סחיטה להשגת פרסומים מסחריים, מצד הגורמים הנחקרים, ב"מעריב". רע"א 7329/96 2. אפתח בבקשתה של קבוצת מעריב. בקשה זו מופנית כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.9.96. החלטה זו עסקה במספר עניינים הקשורים בסוגיית החיסיון העיתונאי. ואולם במהלך הדיון שלפנינו הודיע פרקליט המבקשים, כי הוא מגביל את בקשתו לעניין עיקרי אחד, והוא החלטת בית המשפט המחוזי שלא להתיר לו לחקור את עדי הנתבעים, במסגרת החקירה-שכנגד, בדבר היותם מקורות-מידע של "כל העיר" (או של העיתונאית בעלת הכתבה) ובדבר נכונותם לוותר על החיסיון הנתון להם כמקורות-מידע. השופט המלומד קיבל אמנם את השקפת פרקליט המבקשים, כי החיסיון האמור אינו של העיתונאי אלא של המקור, ומכאן שבידי המקור לוותר על חסיונו ולחשוף את עובדת היותו מקור. עם זאת סירב להרשות לפרקליט המבקשים להציג לעדים שאלות בדבר עמידתם על החיסיון או נכונותם להסרתו, שכן בעצם התייחסותו של עד שהינו מקור לשאלה מעין זו - בין שישיב עליה בחיוב, בין שישיב בשלילה ובין שימאן להשיב - יהיה כדי לחשוף את העובדה שהעד הינו מקור. 3. טעמו האמור של השופט נראה לי, ודי בו כדי להוביל לדחיית הבקשה. השאלה אם החיסיון העיתונאי מיועד להגן רק על מקורותיו של העיתונאי, או גם על העיתונאי עצמו, אינה טעונה הכרעה מלפנינו. לצורך ענייננו די לנו להניח, שהדין בעניין זה הוא עם פרקליט המבקשים. משמע, כי במקום שהמקור אינו עומד על החיסיון, או מבקש לוותר עליו, אין לעיתונאי זכות לעכב בעדו (השוו: בג"צ 3815/90 גילת נ' שר המשטרה , פ"ד מה(3) 414). אך דווקא מתפיסה זו מתחייב טעמו של השופט המלומד, כי אין להרשות חקירה לעד שקיומה עשוי לחשוף את העובדה כי העד הינו מקור. אינני מתעלם מן האפשרות, עליה הצביע פרקליט קבוצת מעריב, שעיתונאי יזמין את מי שהינו מקור לדוכן העדים, ובחסות החיסיון יימנע מן הצד שכנגד לחקור אותו בנושאים שהיו נפתחים לבירור, אילו ניתן לו לחשוף את העובדה שהעד הוא מקור המוכן למחול על החיסיון. ברם, בעצם האפשרות הזאת אין כדי להצדיק התרת פגיעה בזכות החיסיון של המקור. הנטל להראות, כי עדו של העיתונאי הינו מקור שאיננו עומד על חסיונו, רובץ על בעל הדין הטוען זאת. ונטל זה בידו לפרוק בהבאת ראיה מצדו, אך לא בהצגת שאלות לעד שבעצם הצגתן יש משום הפרת זכותו של העד לחיסיון. והדברים, כמדומה, מובנים מאליהם. רע"א 3254/96 4. בקשתה של רשת שוקן מופנית כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 3.4.96, למחוק על הסף חלקים מכתב ההגנה שלה, בשל אי-ציותה להחלטת בית המשפט מיום 16.1.96, בדבר המצאת פרטים נוספים לטענות כתב ההגנה שהוגש מטעמה. השתלשלות דיונית 5. בכתב התביעה שהוגש מטעם קבוצת מעריב יוחס לרשת שוקן פרסום לשון הרע בשבע מן הפרשיות בהן עסקה הכתבה. בכתב הגנתה טענה רשת שוקן, ביחס לכל אחת מן הפרשיות, כי הפרסום נעשה בתום לב וכי מה שפורסם הוא אמת. פרקליט התובעים ביקש מבית המשפט למחוק חלקים מכתב ההגנה, בטענה שכתב ההגנה לוקה בחוסר פירוט של העובדות שעל יסודן נטען בכתבה, כי מעשי התובעים, בכל אחת מן הפרשיות, עולים כדי סחיטה באיומים. בהחלטתו (מיום 12.2.95) קבע בית המשפט, כי כתב ההגנה אכן לוקה בחוסר פרטים, אלא שתרופתה של קבוצת מעריב אינה בבקשה למחיקת חלקים מכתב ההגנה כי אם בהצגת דרישה למתן פרטים נוספים. התובעים הציגו את דרישתם לפרטים נוספים, אך רשת שוקן נענתה לדרישה רק בחלקה. על רקע זה פנו התובעים לבית המשפט בבקשה לחייב את רשת שוקן להמציא להם את הפרטים החסרים ופרטים נוספים. לאחר דיון בבקשה זו החליט בית המשפט (ביום 5.6.95) כי על רשת שוקן ליתן פרטים נוספים לטענת אמת הפרסום על-ידי פירוט זהותם של הנסחטים ופירוט המידע שבאמצעותו בוצעו מעשי הסחיטה. אך משגם הפירוט הנוסף שהומצא לו בעקבות ההחלטה לא הניח את דעתו, חזר פרקליטם של התובעים ופנה לבית המשפט בבקשה נוספת באותו העניין. 6. ביום 16.1.96 ניתנה החלטתו ( השלישית ) של השופט המלומד בפרשת הפרטים הנוספים. בהחלטה זו קבע השופט, כי קבוצת שוקן לא מילאה אחר החלטתו הקודמת, בכך שבהודעה שנמסרה מטעמה לא ניתן פירוט מספיק לגבי המידע שהאיום בגילויו (על-פי הנטען) שימש בידי קבוצת מעריב כאמצעי לסחיטה. כן הכיר השופט בצדקת דרישתם של התובעים לקבלת פרטים נוספים גם בגין טענות שעד כה לא חויבו הנתבעים לפרטן. בסיכום החלטתו נקבע, שכדי לצאת ידי חובה מוטל על רשת שוקן להשיב, במתן הפרטים הנוספים, לחמש השאלות העיקריות הבאות: (1) למי פנו התובעים, או נציגיהם, לשם ביצוע הסחיטה? (2) מי מעובדי התובעים פנה לנסחטים? (3) מתי (במדויק ככל האפשר) בוצעה הפנייה? (4) מהו המידע שהאיום לפרסמו שימש כאמצעי לסחיטה? ו-(5) מה אירע בעקבות הסחיטה הנטענת; האם כמות הפרסומים המסחריים ב"מעריב" של מי ששימש כיעד לסחיטה גדלה או קטנה? הואיל ורשת שוקן טענה, כי חלק מן הפרטים שנדרשה להמציאם כלל אינם מצויים בידיעתה, הורה לה בית המשפט להגיש תצהיר בו תאמת את טענת היעדר הידיעה. לעניין המשמעות של אי-ידיעת הפרטים הנדרשים העיר השופט, כי עמדת הנתבעים מעוררת קושי, שכן אם הפרטים אינם מצויים בידיעת הנתבעים, משמע כי במשפט לא יהיה בידם להוכיח עובדות חיוניות להעמדת הגנתם. אך בהיעדר טיעון לעניין זה ציין השופט, כי בשלב זה אין הוא דן בשאלה "מה יהא גורלו של כתב ההגנה או הפרטים (החסרים) אם הנתבעים לא יהיו מסוגלים למסור את הפרטים הנדרשים משום שאלה אינם בידיעתם". 7. בעקבות החלטה זו המציאה רשת שוקן הודעה משלימה למתן פרטים נוספים. להודעה צורף תצהיר של כתבת "כל העיר" בירנית גורן. בתצהיר פורטו נושאים אשר, לפי הנטען, הפרטים שנדרשו לגביהם אינם מצויים בידיעת הנתבעים. על רקע זה שבו התובעים וביקשו מבית המשפט למחוק את כתב ההגנה או חלקים מתוכו. בבקשה נטען, כי הפרטים שנכללו בהודעתה המשלימה של רשת שוקן אינם כוללים מענה לשאלות שעליהן חויבו הנתבעים להשיב במתן הפרטים הנוספים. מכאן שהפרטים אשר נמסרו אינם ממלאים אחר החלטת בית המשפט. בית המשפט בדק את מכלול הפרטים הנוספים שנמסרו על-ידי רשת שוקן, ביחס לכל אחת משבע פרשיות הסחיטה שתוארו בכתבה. מסקנתו היתה, כי רק בגין שלוש מן הפרשיות עמדו הנתבעים בחיוב שהוטל עליהם. לא כן הדבר ביחס לארבע הפרשיות האחרות. בפרטים שנמסרו גבי אחת מן הפרשיות הללו לא ניתן מענה לאף אחת מחמש השאלות שהעמיד בית המשפט בהחלטתו השלישית; ובפרטים שנמסרו ביחס לשלוש מן הפרשיות לא ניתנה תשובה לחלק מן השאלות (במקרה אחד הוחסרו תשובות לשלוש מבין חמש השאלות, ובשני המקרים האחרים - לשתיים מבין חמש השאלות). בית המשפט קבע, כי יכולתם של התובעים להתמודד עם האשמתם במעשי סחיטה מותנית בכך שהנתבעים ימסרו להם מבעוד מועד את כל הפרטים העיקריים אודות כל אחד מן המעשים שיוחסו להם בכתבה נשוא התובענה. החסרתם של פרטים מציבה את התובעים אל מול האשמות חמורות שיתקשו להתגונן מפניהן. השופט הוסיף וקבע, כי בטענת היעדר הידיעה - בה ניתלו הנתבעים - אין כדי לחלצם מן החובה המוטלת עליהם. האיזון בין השמירה על עקרון חופש הביטוי של העיתונאי לבין ההגנה על זכותו של הזולת לשמו הטוב מחייב הבחנה בין שלב הפרסום לבין הבא בעקבותיו. כל עוד לא פורסמו הדברים, נהנים העיתון והעיתונאי מחופש מוחלט להביא את הדברים לכלל פרסום. אך ההגנה הרחבה הנתונה לזכותם זו היא בבחינת שטר ושובר בצדו, ואם הדברים שפורסמו כוללים פגיעה בשמו הטוב של האדם, מועתק מרכז הכובד לאינטרס הנגדי: זכות הזולת לשמו הטוב. על יסוד שיקולים מרכזיים אלה נענה בית המשפט לבקשת התובעים והורה למחוק מכתב ההגנה של רשת שוקן את כל החלקים הנוגעים לארבע מפרשיות הסחיטה שתוארו בכתבה ואשר לגבי העובדות שביסודן לא מסרו הנתבעים פרטים נוספים מלאים, ככל שחויבו בהחלטתו הקודמת של בית המשפט. טענות רשת שוקן: אליה וקוץ בה 8. פרקליטה של רשת שוקן טען לפנינו, כי בהחלטתו למחוק חלקים מכתב ההגנה העמיד בית המשפט את הנתבעים במצב בו לא יורשו להוכיח את טענותיהם כי הפרסום נעשה על-ידם בתום לב וכי מה שפורסם הוא אמת. מטרת הפרטים הנוספים היא להבהיר את הנטען בכתב-טענות, מקום שבעל הדין ניסח את טיעוניו בלשון כללית ועמומה. ככל שהנטען בכתב ההגנה שהוגש מטעם רשת שוקן הצריך פירוט, עמדו הנתבעים בחובתם ופירטו את כל הידוע להם. הפירוט שנמסר אמנם לא כלל תשובה לכל אחת ואחת מחמש השאלות, שעליהן חייבם בית המשפט להשיב, אלא שעצם חיובם לספק תשובות ישירות לשאלות אותן העמיד השופט בהחלטתו, היה מוטעה, ומכמה בחינות. ראשית , בשל הפרת האיזון הראוי בין האינטרס שבהגנה על חופש הביטוי לבין האינטרס שבהגנה על זכות הפרט לשמירת שמו הטוב. הצדדים במשפט חלוקים בשאלה אם מה שפורסם על-ידי הנתבעים אודות קבוצת מעריב הוא אמת או שקר, וכל עוד לא נפלה הכרעה בשאלה זו, ידו של חופש הביטוי על העליונה ויש להעדיפו על פני האינטרס הכרוך בשמירת שמם הטוב של התובעים. שנית , בשל כך שבחייבו את הנתבעים להשיב (במסגרת הודעת הפרטים הנוספים) על השאלות שהעמיד בהחלטתו, לא ייחס השופט משקל למיגבלות המידע שבגדרן פועלת העיתונות. הפירוט העובדתי בו חייב את הנתבעים עולה כדי הפירוט הנדרש מן התביעה הכללית בהגישה כתב-אישום. דא עקא שלעיתונות אין הכלים המצויים בידי רשויות החקירה, וחיובם של עיתונאים לעמוד ברמת בדיקה כה מחמירה, יפגע ביכולתם למלא את תפקידם החברתי. לדברים אלה יש משנה תוקף במקרה - כמו המקרה נשוא הדיון - בו מדובר בדיווח עיתונאי אודות ביצוע מעשי סחיטה באיומים, כשסיכוייו של העיתונאי לזכות לשיתוף פעולה מצד נסחטים אשר נכנעו למעשי הסחיטה הינם, מלכתחילה, דלים ביותר, וממילא גם סיכוייו להשיג פרטים מלאים אודות זהות שליחיו של הסחטן, תוכן האיומים והדרכים בהם השיג הסחטן את מבוקשו. ו שלישית , בשל כך שבחייבו את הנתבעים להשיב לחמש השאלות שהעמיד בהחלטתו, פגע השופט בשתיים מזכויותיהם הדיוניות של הנתבעים: זכותם שלא לחשוף את שמות עדיהם וזכותם לבחור בראיות שבעזרתן יוכיחו במשפט את גירסתם. חיובם להשיב, במסגרת הפרטים הנוספים, על שאלות שהתשובה עליהן חושפת שמות של עדים, חורג ממידתו של הכלל המקובל. גם אי-יכולתם לספק תשובות מלאות על השאלות שהוצגו להם אין פירושה שלא יעלה בידם להוכיח במשפט - למשל, בעזרת ראיות נסיבתיות - כי מה שפורסם על-ידם עומד במבחני חוק איסור לשון הרע להגנת תום הלב והגנת אמת הפרסום. על רקע כלל נסיבות העניין, לא היה זה כדין למחוק חלקים מכתב ההגנה. מחיקת כתב הטענות של בעל-דין מהווה סנקציה חמורה, ונסיבות ענייננו לא הצדיקו שימוש באמצעי כה קיצוני. 9. כמה מן הטענות שבפי בא-כוחה של רשת שוקן הינן, אכן, כבדות משקל. אך זו אליה וקוץ בה; שכן, הטענות - רובן ועיקרן - אינן מופנות כנגד ההחלטה שעליה מבוקשת הרשות לערער, אלא כנגד ההחלטה מיום 16.1.96, בה נקבע שכדי לצאת ידי חובתם מוטל על הנתבעים להשיב במסגרת הודעת הפרטים, ביחס לכל אחת משבע פרשיות הסחיטה, על כל אחת מחמש השאלות שהעמיד להם בית המשפט. דא עקא שעל ההחלטה מיום 16.1.96 לא ביקשו הנתבעים רשות לערער; ולדידי, אין הם רשאים לצפות שבית-משפט זה יידרש, במסגרת בקשתם לרשות-ערעור כנגד ההחלטה למחוק חלקים מכתב-הגנתם, להשגות ערעוריות כנגד צדקת ההחלטה שהקימה לקבוצת מעריב עילה לבקשת המחיקה. השגות כאלה היה על הנתבעים להעלות, מבעוד מועד, בבקשת רשות-ערעור כנגד ההחלטה הקודמת. את אשר החסירו יוכלו, כמובן, להשלים במסגרת ערעורם על פסק הדין, אם וכאשר יוגש מטעמם ערעור כזה. ברם, כל עוד ההליך לפני בית המשפט קמא מתנהל והולך, בית-משפט זה לא יראה לבחון את צדקתה של החלטת ביניים קודמת שבמועדה לא נתבקשה לגביה רשות-ערעור. 10. נותרה השאלה אם החלטת בית המשפט, למחוק חלקים מכתב ההגנה, מעמידה עילה מספקת לערעור-ביניים. העיון בקורות ההליך ובטענות הצדדים הובילני לכלל מסקנה כי לשאלה זו יש להשיב בשלילה. אקדים ואטעים, כי ברקע המסקנה האמורה ניצבת ההנחה, שבהחלטתו הקודמת של בית המשפט - שכנגדה לא נתבקשה רשות-ערעור - לא נפל כל פגם ושהנתבעים אכן היו מצווים לקיימה. על-פי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, "בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו". נמצא שמחיקת כתב הטענות, כולו או חלקו, מהווה סנקציה שבית המשפט (או הרשם) רשאי להטילה על בעל-דין שלא קיים צו למתן פרטים נוספים ומפורטים יותר לכל עניין הנזכר בכתב-טענותיו, ומצבו של בעל-דין כזה אינו שונה ממצבו של בעל-דין המפר צו להשיב על שאלון, לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים. אין צריך לומר, כי מחיקת כתב הטענות, או חלקו, מהווה סנקציה קשה וחמורה, וככלל יימנע בית המשפט מנקיטתו אם לא נתבקש לכך במפורש על-ידי בעל הדין הנגדי וכל עוד סבור בית המשפט כי בידו לכפות ציות לצו באמצעים יותר מתונים (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ש' לוין) בעמ' 435, 452). אך שיקול הדעת הנתון לבית המשפט הוא צר למדי: בכוחו להאריך מועד שנקבע לקיום הצו, אך אין בכוחו לפטור את מפר הצו מן החובה לקיימו (ראו ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מרדכי , פ"ד מו(3) 793, דברי השופט חשין בעמ' 800). בענייננו אין כל מקום לחשש שלנתבעים לא ניתנה הזדמנות לקיים את הצו, ולוא גם באיחור. אף במהלך הטיעון לפנינו חזרנו ושאלנו את בא-כוחה של רשת שוקן אם יש בפיו בקשה להארכת המועד להמצאת הפרטים הנוספים. תשובתו היתה כי לנתבעים אין ידועים פרטים נוספים מעבר לאלה שכבר נמסרו על-ידם, אך תשובה זו אינה ממין השאלה. ויש גם טעם מעשי: בקדם המשפט קבע בית המשפט קמא שעל הנתבעים להתחיל בהבאת ראיות, ובהסכמת בעלי הדין החל בית המשפט בשמיעת הראיות עוד בטרם הושלם הדיון במחלוקת הדיונית. בדיון לפנינו הסתבר שהנתבעים כבר הביאו את רוב ראיותיהם במשפט. וגם מטעם זה ראוי, לדעתי, להניח למשפט להימשך ולהסתיים מבלי להתערב בהחלטת השופט למחוק חלקים מכתב ההגנה. הלוא אפשר שבסופו של דבר תניח ההכרעה את דעתם של הנתבעים; והיה וההכרעה לא תניח את דעתם, ויחליטו לערער עליה, יוכלו להשיג בערעורם גם על החלטות הביניים הדיוניות. 11. מן הטעמים שפורטו הייתי דוחה את בקשותיהם של שני הצדדים. בדחיית בקשתה של רשת שוקן (רע"א 3254/96) אין משום נקיטת עמדה בשאלה אם הצו למתן פרטים נוספים, שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 16.1.96, היה, כשלעצמו, מוצדק. בהתחשב בכלל נסיבות העניין הייתי נמנע מעשיית צו להוצאות. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. ה נ ש י א השופט י. קדמי: 1. רע"א 7329/96 גם אנכי סבור כי דין הבקשה בתיק זה להידחות, מן הטעמים שפירט חברי הנכבד, השופט מצא, בפסק דינו. הצגת שאלה לעד "האם הוא המקור לידיעה העתונאית", מהווה גלישה אל תחומיה של הזכות לחסיון עתונאי, לפיה יש ל"מקור" הידיעה שנמסרה לעתונאי זכות שהעתונאי לא יחשוף את זהותו; וזכות זו עומדת, מטבע הדברים, גם ל"מקור" עצמו כאשר הוא ניצב על דוכן העדים. ולמותר יהיה לציין, כי אין לדרוש מן העד, שלו מוצגת שאלה כאמור, לבקש מבית המשפט שלא להשיב עליה בשל קיומו של חסיון עתונאי; שדין בקשה כזו כדין חשיפת זהותו של העד כמקור המידע. 2. רע"א 3254/96 בעניינה של בקשה זו, שונה עמדתי מעמדתו של חברי, השופט מצא. נקודת המוצא של חברי - העומדת, בסופו של דבר בבסיס החלטתו - היא: כי על המבקשים היה לערער על החלטתו של בית המשפט בסוגית "מתן הפרטים" מיום 16.1.96, במסגרתה נקבע "תוכנו" של החיוב במתן הפרטים; וכי משלא עשו כן, אין הם יכולים לערער על ההחלטה מיום 3.4.96, נושא הבקשה שבפנינו, במסגרתה נמחקו חלקים מכתב ההגנה בשל אי מילוי החובה למתן פרטים. לשיטתו של חברי, ההחלטה נושא הבקשה אינה עומדת על רגליה שלה, אלא - נגזרת מן ההחלטה שניתנה ביום 16.1.96 כאמור; ועל כן, לא ניתן לערער עליה, כל עוד עומדת על כנה ההחלטה שממנה נגזרה. עמדה זו, עם כל הכבוד, אינה מקובלת עלי. בהחלטתו מיום 16.1.96 - ההחלטה שבה פירט בית המשפט את השאלות שהתשובות עליהן משקפות את ה"פרטים" המבוקשים - ציין בית המשפט במפורש כי בשלב זה, אין הוא דן בשאלה "מה יהא גורלו של כתב ההגנה או הפרטים (החסרים) אם הנתבעים לא יהיו מסוגלים למסור את הפרטים הנדרשים משום שאלה אינם בידיעתם". אשר על כן, רשאים היו המבקשים - לשיטתי - להמתין ולראות כיצד יגיב בית המשפט על המאמץ שיעשו למילוי הוראותיו; ולשקול הגשת בקשה לרשות ערעור, רק אם תגובתו של בית המשפט תחייב זאת. כאמור, עניינה של ההחלטה מיום 16.1.97 בקביעת השאלות שהתשובות עליהן מספקות את הפרטים שהמבקשים נדרשים ליתן; בעוד שההשגות נושא הערעור, מתיחסות לתגובתו - הקיצונית והבלתי הולמת לשיטת המבקשים - של בית המשפט לכך, שמחמת אי יכולת ליתן את כל הפרטים לא עמדו בצפיותיו. אין בפי המבקשים השגות כנגד השאלות שהציב בית המשפט כבסיס למתן הפרטים בתור שכאלו; אלא - כנגד החלטתו למחוק קטעים מכתב ההגנה, בתגובה ל"אי היכולת" להשיב לכל השאלות מחמת "אי ידיעה". אי מתן פרטים בנושא זה או אחר מן הנושאים שפירט בית המשפט בהחלטתו ביום 16.1.96, מן הטעם שאין הם מצויים בידיעת הנתבעים, כובל את ידי האחרונים ואינו מאפשר להם להוכיח פרטים אלה במהלך הדיון. בנסיבות הענין, די בסנקציה זו כדי להגן על האינטרס של התובעים, שלא יופתעו במהלך הדיון; ואין הצדקה לקבוע עמדה ולפסוק סופית לטובתם, כבר בשלב זה. מחיקת ההגנה בקשר לארבע פרשיות, אינה מהווה תוצאה הכרחית של אי העמידה בצפיותיו של בית המשפט בדבר הפרטים שעל המבקשים היה לספק לתמיכת טענתם "אמת דיברתי"; ובנסיבות הענין, ראוי היה שבית המשפט יחזור ויבחן , אם אכן יש מקום לפסוק לטובת התובעים "על הסף", בשל "העדר הגנה". כפי שמציין חברי, חלק מהטענות שמעלים המבקשים בדבר שלילת זכותם להתגונן כנגד ארבע הפרשיות - שהקטעים המתיחסים אליהן בכתב ההגנה נמחקו - הינן טענות כבדות משקל; וכאמור, אנכי לא הייתי מסתפק בטעם שהיה עליהם לערער על ההחלטה מיום 16.1.96 להנמקת דחייתן. אכן, בין יתר ההשגות שמעלים המבקשים, מצויות גם כאלה המכוונות כנגד השאלות שנוסחו על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 16.1.96; ברם, השגות אלו, אינן מכוונות כנגד השאלות בתורת שכאלה, אלא כנגד המשמעות שיש ליתן לאי יכולתם של המשיבים להשיב עליהן "מחוסר ידיעה". ככל שתרומתן של התשובות לשאלות האמורות לעניינם של המשיבים דלה יותר, כן מתכרסם כוחו של ה"עדר התשובות", "מחוסר ידיעה", להביא למחיקת הגנתם של המבקשים. לשיטתי, יש להבחין בהקשר זה: בין הטלת חובה "טכנית" של מתן פרטים שהחייב בה אינו ממלאה על אף שבידו לעשות כן; לבין הטלת חובה "עניינית", שהחייב בה מצהיר שאין הוא מסוגל למלאה "מחוסר ידיעה". אי מילוי חובה "טכנית" - ראוי לו שיביא ל"הענשת" המפר במחיקת הגנתו; להבדיל מאי מילוי "חובה עניינית" מחוסר ידיעה, שאז יש לעמת את אי מילוי החובה בתור שכזה, כנגד ההשלכה העניינית שיש לאי המילוי על יכולתו של היריב לנהל את עניינו. לאור האמור לעיל, אילו דעתי נשמעה, היינו מקבלים את הבקשה. ש ו פ ט הבקשה ברע"א 7329/96 נדחית. הבקשה ברע"א 3254/96 נדחית ברוב דעות, בניגוד לדעתו החולקת של השופט י' קדמי. ניתן היום, ט"ז באדר ב' תשנ"ז (25.3.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט 96032540. F03

רשת שוקן בע"מ נ. חב' הכשרת הישוב בישראל בע"מ

96032540.F03

אזרחי

1996-07-28

1996-05-07

false

רע"א 3254/96

פסק-דין

רע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\560\056\E04\96056560_E04.txt

בג"ץ 5656/96

HebrewVerdicts\96\560\056\E04

קוקה קולה חב' ישראלית למשקאות בע"מ נ. עזבון המנוחה פאטמה חלא

96056560_E04.txt

96056560.E04.doc

פסק-דין

702f1c7f118fa161407e51248c216aced2f10ff66e72d9da83cfbf90efe1e9f5

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5656/96 ע"א 4438/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין המערער ת : קוקה קולה, חברה ישראלית למשקאות בע"מ נגד המשיבים : 1. עזבון המנוחה פאטמה חלאיפה ז"ל 2. טייסיר חלאיפה 3. בראא חלאיפה 4. נתן אנגלסמן 5. מדינת ישראל ערעור וערעור שכנגד על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 3.6.96 בתיק 490/94 שניתן על ידי כבוד השופט בן זמרה תאריך הישיבה: י"ג באלול התשנ"ז ( 15.09.97 ) בשם המערער ת: עו"ד אלבינצר אבי בשם המשיבים : עו"ד ברגר שי (צ'רלס) עו"ד ויתקון מיכה ה ח ל ט ה לאחד הדיון בע"א 5656/96 ובע"א 4438/96. ניתנה היום, יג' באלול התשנ"ז (15.9.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט פסק דין אין עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כשקבע את אחריותו בנזיקין של נתן אנגלסמן ואת אחריותה השילוחית של קוקה קולה, מבלי שחלה חבות על המבטחת, חברת הביטוח אריה, והמדינה. אשר על כן, הערעור והערעור שכנגד, ככל שהם נוגעים לחבות, נדחים, כמוסכם על הצדדים בפנינו. באשר לגובה הנזק, נראה לנו שיש להתערב בעניין אחד. משפסק בית המשפט הפסד תמיכה לבעלה של המנוחה, היה מקום לפסוק הפסד תמיכה גם לבתה הקטינה של המנוחה, בראא חלאופה ( להלן: הקטינה ). בדרך אומדן, נראה לנו שיש לפסוק לקטינה סכום של 15,000 ש"ח ליום פסק הדין בערכאה הראשונה, וזאת בנוסף לסכום שנפסק לה בגין הפסד שירותי אם, ובמובן זה מתקבל הערעור. אנגלסמן וקוקה קולה ישאו גם בהפרשי הצמדה וריבית מחושבים על הסכום של 15,000 ש"ח עד לפרעון מלא, וכן בשכר טיחרת עורך דין בסך 15% + מע"מ מחושב על הסכום הנ"ל. בכפוף לאמור, נדחה הערעור בע"א 4438/96. ניתן היום, יג' באלול התשנ"ז (15.9.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96056560. E04

קוקה קולה חב' ישראלית למשקאות בע"מ נ. עזבון המנוחה פאטמה חלא

96056560.E04

אזרחי

1996-09-15

1996-08-11

false

ע"א 5656/96

פסק-דין

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\560\056\A03\96056560_A03.txt

בג"ץ 5656/96

HebrewVerdicts\96\560\056\A03

קוקה קולה חב' ישראלית למשקאות בע"מ נ. עזבון המנוחה פאטמה חלא

96056560_A03.txt

96056560.A03.doc

החלטה

c31b7150d26ea2b224320ced653d8327e4cb43236ca339b8d48b9b1d82597314

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5656 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : קוקה קולה, חברה ישראלית למשקאות בע"מ נגד המשיבים : 1. עזבון המנוחה פאטמה חלאיפה ז"ל 2. טייסיר חלאיפה 3. בראא חלאיפה 4. נתן אנגלסמן 5. מדינת ישראל סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. 4. לצו זה בדבר סיכומים בכתב מצורפת הזמנה לדיון לתאריך 15.9.97, שנועד להשלמת טיעון, כמבואר בהודעה בעניין זה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ד בניסן התשנ"ז (1.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96056560. A03 /דז/

קוקה קולה חב' ישראלית למשקאות בע"מ נ. עזבון המנוחה פאטמה חלא

96056560.A03

אזרחי

1997-05-01

1996-08-11

false

ע"א 5656/96

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\060\076\J09\96076060_J09.txt

בג"ץ 7606/96

HebrewVerdicts\96\060\076\J09

אברהם כהן נ. מדינת ישראל

96076060_J09.txt

96076060.J09.doc

החלטה

032d59f54ad39595c4f1a0156a1b167ad13b54133653b7bd4fa9b706f259825b

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7606/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר כב' השופט י' גולדברג המערער : אברהם כהן נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 19.9.96 בת.פ. 147/92 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' אבידע תאריך הישיבה: ה' בחשון תשנ"ח (5.1.97) בשם המערער : עו"ד גלעד חריש בשם המשיבה: עו"ד תמר בורנשטיין החלטה השופטת ט' שטרסברג-כהן: חוות דעת הממונה על עבודות השרות מקובלת בעקרון על שני הצדדים. ב"כ המערער מבקש לקצר את השעות שנקבעו על ידי הממונה ולהפחיתם מ8- שעות עבודה ליום ל6- שעות עבודה ליום. ב"כ הפרקליטות מתנגדת לבקשה ומבקשת לקבל את חוות הדעת כמות שהיא. אין אנו מוצאים להתערב בחוות דעתו של הממונה על עבודות השרות שנראית לנו ראויה והולמת. לפיכך, קובעים אנו כי המערער יתחיל לרצות את עונשו בעבודות השרות שנקבעו על-ידי הממונה בחוות דעתו מיום 27.10.97 ביום 18.11.97. באחד משני בתי האבות (בית אבות ברודצקי או בית אבות פירמן) בתאום מוקדם עם הממונה ועם האחראי על הנושא בבית האבות עצמו. הודע. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076060. J09

אברהם כהן נ. מדינת ישראל

96076060.J09

פלילי

1996-11-05

1996-10-27

false

ע"פ 7606/96

החלטה

ע"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\060\076\J08\96076060_J08.txt

בג"ץ 7606/96

HebrewVerdicts\96\060\076\J08

אברהם כהן נ. מדינת ישראל

96076060_J08.txt

96076060.J08.doc

החלטה

ca09f1089c15556e7263744098ed848f8e100aa33aa26460213e6ce55cb04cac

ב בית המשפט העליון בירושלים ע"פ 7606/96 - א' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: אברהם כהן ע"י ב"כ עו"ד גיל-עד חריש נגד המשיב ה : מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד ת. ברונשטיין בקשה למתן היתר ליציאה מן הארץ החלטה לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה אני מורה כי הבקשה למתן היתר יציאה מן הארץ תידחה, והיא נדחית בזה, וכי המועד הקבוע לדיון ב5.11.97- יעמוד בעינו. ייטיב המבקש עשות אם במקום פניות מיותרות לבית משפט יצור קשר עם הממונה על עבודות שירות על מנת להתחיל בריצוי עונשו, ללא דחיות נוספות. ניתנה היום, כ"א בתשרי תשנ"ח (22.10.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076060. J08

אברהם כהן נ. מדינת ישראל

96076060.J08

פלילי

1997-10-26

1996-10-27

false

ע"פ 7606/96

החלטה

ע"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\060\076\N02\96076060_N02.txt

בג"ץ 7606/96

HebrewVerdicts\96\060\076\N02

אברהם כהן נ. מדינת ישראל

96076060_N02.txt

96076060.N02.doc

החלטה

ab8bf64bbd06e3eb82e15d0f583a0784fd34a9434ef8b0e99e8d4bbecbcaaca1

בבית המשפט העליון בירושלים ע"פ 96 / 7606 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המבקש : אברהם כהן נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לביטול איסור יציאה מן הארץ החלטה ניתן בזה צו המתיר למבקש לצאת מן הארץ לתקופה של 10 ימים החל מיום 22.4.97 כמבוקש. על המבקש יושתו ערבויות כפי שהושתו עליו בעת יציאתו הקודמת מהארץ, בבית המשפט המחוזי. ניתנה היום, י"א בניסן תשנ"ז (18.4.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076060. N02

אברהם כהן נ. מדינת ישראל

96076060.N02

פלילי

1997-04-18

1996-10-27

false

ע"פ 7606/96

החלטה

ע"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\060\076\N01\96076060_N01.txt

בג"ץ 7606/96

HebrewVerdicts\96\060\076\N01

אברהם כהן נ. מדינת ישראל

96076060_N01.txt

96076060.N01.doc

החלטה

f7b12d74ca3365d5346e2fbe905fbe1604b8cdec844a166267d4dac17ca41b58

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 7606 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המבקש : אברהם כהן נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה להיתר יציאה מן הארץ החלטה לתגובת המשיבה עד ליום 18.4.97. ניתנה היום, ט' בניסן תשנ"ז (16.4.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076060. N01 חכ/

אברהם כהן נ. מדינת ישראל

96076060.N01

פלילי

1997-04-16

1996-10-27

false

ע"פ 7606/96

החלטה

ע"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\060\076\J10\96076060_J10.txt

בג"ץ 7606/96

HebrewVerdicts\96\060\076\J10

אברהם כהן נ. מדינת ישראל

96076060_J10.txt

96076060.J10.doc

החלטה

6f6c465ac9a77645a2a00fdc0938e9e11c59f51cb2323ec9780f6a16651523e3

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7606/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש : אברהם כהן ע"י ב"כ עו"ד ג. חריש נגד המשיבה : מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד ת. בורנשטיין בקשה להתרת יציאת המערער מן הארץ החלטה לתגובת הפרקליטות. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076060. J10

אברהם כהן נ. מדינת ישראל

96076060.J10

פלילי

1997-11-05

1996-10-27

false

ע"פ 7606/96

החלטה

ע"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\060\076\L03\96076060_L03.txt

בג"ץ 7606/96

HebrewVerdicts\96\060\076\L03

אברהם כהן נ. מדינת ישראל

96076060_L03.txt

96076060.L03.doc

פסק-דין

b6a83e6daca6a8b8705d25bc0f42d275a285eacdbeb5ee888ba898dd78fa0d7e

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק ע"פ 7606/96 ע"פ 7107/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר המערער בע"פ 7606/97: אברהם כהן נגד המשיב ה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 19.9.96 בתיק ת.פ. 147/92 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' אבידע המערער בע"פ 7170/96: עמרם כהן נ ג ד המשיבה בע"פ 7170: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 2.7.96 בתיק ת.פ. 147/92 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' אבידע תאריך הישיבה: כ' באלול התשנ"ז (22.9.97) בשם המערער בע"פ 7606/96: עו"ד גלעד חריש בשם המערער בע"פ 7170/96: עו"ד דוד אופק בשם המשיבה: עו"ד תמר בורנשטיין פסק דין השופטת ד' דורנר : 1. בשנים 1991-1989 שימש המערער עמרם כהן (להלן:עמרם) ראש צוות מעריכים בתחנת המכס בנמל אילת. מכוח תפקידו זה היה בקשרי עבודה עם עמילי המכס, אהרן סמוכה וחיים נחמני, וכן עם המערער, אברהם כהן (להלן: אברהם) מנהלה של חברת רינת אלקטרוניקה בע"מ (להלן: החברה), שייבאה מוצרי אלקטרוניקה דרך נמל אילת ושיחררה אותם באמצעות תחנת המכס בנמל. 2. בשנת 1991 בעקבות חקירה שנפתחה תחילה על-ידי המכס ובהמשך על-ידי המשטרה בחשד כי עמרם קיבל שוחד מאברהם ומשני עמילי המכס הנ"ל, הוגש נגד עמרם אברהם והחברה כתב אישום בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות שוחד. עמרם גם הואשם בפעולה במטבע זר ללא היתר. לנחמני הוענק מעמד של עד מדינה ולסמוכה הובטח שלא יפתחו נגדו בהליכים משפטיים. 3. בית-המשפט המחוזי מצא על-יסוד עדויות נחמני וסמוכה שהיו מהימנות עליו כי השניים שיחדו את עמרם. נחמני העיד על עצמו כי נתן לעמרם שוחד בעשר הזדמנויות - בכל פעם בסכום של מאה דולר - תמורת שחרור של משלוחי צעצועים מהונג-קונג. סמוכה העיד כי נתן לעמרם מתנות מתוך סחורה שבייבואה טיפל: נעלי ספורט, עטים, יומנים, תיק, מזוודה, פנסים וזמזם. עמרם, אברהם וחברתו נמצאו גם אשמים בעבירת שוחד שעניינה מערכת רהיטים במחיר 5,200 ש"ח, שנרכשה עבור עמרם על-ידי אברהם בחנות רהיטים באילת. 4. בחקירתו במשטרה סירב עמרם למסור מידע על הדרך שבה נרכשו הרהיטים שבביתו, ובעדותו בבית-המשפט העלה לראשונה את הגירסה כי נחמני שילם עבור הרהיטים ובדרך זו החזיר לו חוב שהיה חייב לו. אברהם בחקירתו במשטרה תחילה הכחיש כי שילם עבור הרהיטים בהודעה מאוחרת הודה כי הוא זה ששילם עבור הרהיטים אך הסביר כי עשה זאת לבקשת נחמני וכי נחמני החזיר את הכסף לחברה. לחיזוק טענתו הסתמך אברהם בעדותו בבית-המשפט על רישומים שנרשמו על-גבי כריכה של תיק משרדי שנתפס במשרדי החברה. לפי טענתו התייחסו רישומים אלה להתחשבנות שערך בינו לבין נחמני ובגידרה נרשם הסכום 5,200 ש"ח שהוא, כאמור, מחיר הרהיטים, ולטענתו של אברהם זוכה בסכום זה בהתחשבנות. נחמני שהעיד מטעם התביעה, הכחיש בעדותו כל קשר לרכישת הרהיטים. בחקירתו הנגדית על-ידי סניגורו של אברהם לא שלל את האפשרות כי הייתה התחשבנות בינו לבין אברהם, ואף הסביר פישרם של סכומים מסויימים באותו רישום שלגביהם נשאל על-ידי הסניגור. ואולם, הסניגור נמנע מלשאול אותו על פשר הרישום בסך 5,200 ש"ח. 5. בית-המשפט המחוזי דחה עדויות אברהם ועמרם בעניין זה כבלתי מהימנות, ואילו להכחשתו של נחמני האמין. עמרם הורשע איפוא בקבלת שוחד מסמוכה, מנחמני ומאברהם. כן, נמצא אשם על-יסוד הודאתו בהחזקת ובמכירת 100,000 דולר ללא היתר. הוא נידון לשנתיים וחצי מאסר מתוכן שנה אחת לריצוי בפועל ושנה וחצי על-תנאי בצירוף קנס בסך 10,000 ש"ח. אברהם הורשע במתן שוחד ונגזרו עליו 23 חודשי מאסר מתוכם חמישה חודשים לריצוי בפועל בעבודות שירות ו18- חודשים על-תנאי בצירוף קנס 7,500 ש"ח. עמרם ואברהם ערערו הן על הרשעתם בעבירות שוחד והן על חומרת עונשיהם. 6. הרשעתו של עמרם מעוגנת בעדויות שהיו מהימנות על בית-המשפט המחוזי אשר נתמכו בהודעתו המתחמקת במשטרה בדבר מקור התשלום עבור הרהיטים בביתו, ובעניין זה לא מצאנו עילה המצדיקה התערבותנו. אשר לעונש, נטען בפנינו כי הזמן הרב שחלף מאז התגלתה הפרשה, הסבל הנפשי הקשה שנגרם לעמרם בעטיו של הגילוי והעובדה שגם הושעה מעבודתו במכס, מצדיקים להקל בעונשו. ואולם, גם בהביאנו בחשבון נסיבות מקילות כבדות משקל אלה לא נוכל להקל בעונשו. שכן, אחת ממטרות הענישה בעבירת השוחד הינה הבעת סלידתה של החברה ממעשי השוחד בצורה שתרתיע את הרבים. מכאן ההלכה, כי, ככלל, העונש ההולם מבצע עבירת שוחד הוא מאסר בפועל. במקרה שלפנינו לא מדובר בכשלון חד פעמי ובטובת הנאה של מה בכך, אלא בקבלת שוחד ממספר אנשים במשך תקופה ניכרת. זאת על-ידי עובד ציבור בעמדה בכירה. 7. אשר לערעורו של אברהם כנגד ההרשעה. טענתו המרכזית של סניגורו היא כי עדותו של אברהם נתמכת בראיה אובייקטיבית - הרישומים על גבי התיק משרדי בהם מופיע מחיר הרהיטים 5,200 ש"ח. טענה זו אינה יכולה להתקבל. הוכח בראיות אובייקטיביות כי אברהם הנזקק לשירותיו של עמרם, עובד הציבור, שילם עבור רהיטיו של האחרון. בהודעתו הראשונה במשטרה הכחיש אברהם תשלום זה, ואת גירסת המעורבות של נחמני העלה רק בהודעה מאוחרת, וגם אז לא הזכיר את ההחשבנות, וכאמור, בבית-המשפט לא ביקש סניגורו מנחמני להסביר פשר הרישום בדבר 5,200 ש"ח ואף לא הביא ראיה אובייקטיבית התומכת ברישום זה. בנסיבות אלה אין ברישום שנחמני לא נשאל עליו, כדי להחליש את האמון שנתן בית-המשפט המחוזי בהכחשת נחמני ולתמוך בגירסת אברהם, שכאמור, נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי. אשר-על-כן אנו דוחים את ערעוריהם של אברהם ועמרם הן כנגד ההרשעה והן כנגד חומרת העונש. ניתן היום, כ באלול תשנ"ז (22.9.97). המשנה-לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת 96076060. L03

אברהם כהן נ. מדינת ישראל

96076060.L03

פלילי

1997-09-22

1996-10-27

false

ע"פ 7606/96

פסק-דין

ע"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\06\090\006\H03\06006090.H03

ע"פ 609/06

HebrewVerdicts\06\090\006\H03

פלוני נ. מדינת ישראל

06006090.H03

06006090.H03.doc

החלטה

c17ba67a0da983622f9650a3c17dab3d208551d73e6f1ac212d426a3f019798d

ááéú äîùôè äòìéåï ò"ô 609/06 áôğé: ëáåã äùåôè ñ' â'åáøàï äîòøòø: ôìåğé ğ â ã äîùéáä: îãéğú éùøàì á÷ùä ìòéåï çåæø äçìèä ìàçø òéåï áá÷ùä åáúâåáú äîùéáä, äâòúé ìîñ÷ğä ëé àéï î÷åí ìäéòúø ìá÷ùä ìòéåï çåæø. ìá÷ùú äöããéí äîæëéøåú îúá÷ùú ì÷áåò àú äòøòåø ìãéåï áä÷ãí äàôùøé. ğéúğä äéåí, ë"à áùáè úùñ"å (19.2.06). ù å ô è _________________________ äòåú÷ ëôåó ìùéğåéé òøéëä åğéñåç. 06006090_H03.doc îøëæ îéãò, èì' 02-6593666 ; àúø àéğèøğè, www.court.gov.il

äçìèä áúé÷ ò"ô 609/06

Word.Document

HebrewVerdicts\06\090\006\H05\06006090_H05.txt

ע"פ 609/06

HebrewVerdicts\06\090\006\H05

פלוני נ. מדינת ישראל

06006090_H05.txt

06006090.H05.doc

החלטה

9bfcabb8e90272ac4e0806ecf7196c89a66cdcd65f7efd7eebc95cb20b585dd6

בבית המשפט העליון ע"פ 609/06 - ב' בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה מאת המערער לעיון חוזר בשם המערער: עו"ד גלית זמירי החלטה לתגובת המשיבה תוך 21 יום. ניתנה היום, ח' באדר תשס"ו (8.3.2006). ש ו פ ט _________________________ /עכב העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06006090_H05.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

החלטה בתיק ע"פ 609/06

פלוני נ. מדינת ישראל

06006090_H05.doc

פלילי

2006-03-08

2006-01-19

true

ע"פ 609/06

החלטה

ע"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\06\090\006\H02\06006090_H02.txt

ע"פ 609/06

HebrewVerdicts\06\090\006\H02

פלוני נ. מדינת ישראל

06006090_H02.txt

06006090.H02.doc

החלטה

47eaf4e76b1586b7fed0b3c90aa77fba6648fb4fc576f0e156f9c5f53016625e

בבית המשפט העליון ע"פ 609/06 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לעיון חוזר החלטה לתגובת המשיבה תוך 21 יום. ניתנה היום, ט"ז בשבט תשס"ו (14.2.06). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06006090_H02.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

החלטה בתיק ע"פ 609/06

פלוני נ. מדינת ישראל

06006090_H02.doc

פלילי

2006-02-14

2006-01-19

true

ע"פ 609/06

החלטה

ע"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\06\090\006\H06\06006090_H06.txt

ע"פ 609/06

HebrewVerdicts\06\090\006\H06

פלוני נ. מדינת ישראל

06006090_H06.txt

06006090.H06.doc

החלטה

248c116a0dbabd2b6bd33cd32619ed44093cc028e380194d88938d70d8aebff3

בבית המשפט העליון ע"פ 609/06 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל הודעה לבית המשפט ובקשה לעיון חוזר החלטה לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה מיום 9.3.06, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה והיא נדחית. ניתנה היום, י"ג באדר תשס"ו (13.3.06). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06006090_H06.doc /אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

החלטה בתיק ע"פ 609/06

פלוני נ. מדינת ישראל

06006090_H06.doc

פלילי

2006-03-13

2006-01-19

true

ע"פ 609/06

החלטה

ע"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\06\090\006\H01\06006090_H01.txt

ע"פ 609/06

HebrewVerdicts\06\090\006\H01

פלוני נ. מדינת ישראל

06006090_H01.txt

06006090.H01.doc

החלטה

80539ff22a03777e2ace34e69b09e1aa590b5b4a377fb3ccef06ec6c95f71718

בבית המשפט העליון ע"פ 609/06 - א' בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר החלטה לבקשת באת-כוח המבקש ובהסכמת בא-כוח המשיבה, אני מעכב בזה את ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה בת.פ. 4108/05, וזאת עד למתן פסק דין בערעור, בכפוף לתנאים הבאים: 1. תנאי שחרורו של המבקש בערובה, כפי שנקבעו בבית-המשפט המחוזי, לרבות מעצר הבית, יעמדו על כנם עד להכרעה בערעור. 2. באת-כוח המבקש הסכימה, כי לא תתבקש על ידה דחיית מועד הדיון בערעור, לכשייקבע, אלא בהסכמת המשיבה. 3. המשיבה אינה מתנגדת למתן היתר למבקש לצאת לפגישות בשירות המבחן לנוער במועדים שיוזמן אליהם, בכפוף לכך, שהמבקש יהיה מלווה על-ידי אמו כל עת יציאתו ממעצר הבית לפגישה ובחזרה. המבקש יגיע לפגישה עם שירות המבחן ישירות, ללא כל עיכוב ושיהוי וישוב חזרה למקום מעצר הבית באותו אופן. שירות המבחן ידווח לבאת-כוח המבקש מראש על כל מועד פגישה ומשכה המתוכנן. שירות המבחן יעדכן את המשיבה ישירות בכל מקרה של חריגה מלוח הפגישה. ניתנה היום, י"ט בטבת תשס"ו (19.1.06). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06006090_H01.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

החלטה בתיק ע"פ 609/06

פלוני נ. מדינת ישראל

06006090_H01.doc

פלילי

2006-01-19

2006-01-19

true

ע"פ 609/06

החלטה

ע"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\230\036\J02\97036230_J02.txt

בג"ץ 3623/97

HebrewVerdicts\97\230\036\J02

מדינת ישראל נ. מנצור נזיה

97036230_J02.txt

97036230.J02.doc

החלטה

b108c53728ecba60f146b79b73f54de7f9a49c06633b1b8c8f17e677204b1590

בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 97 / 3623 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת: מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד נאוה בן אור נגד המשיב : מנצור נזיה ע"י ב"כ עו"ד תמר אולמן בקשה שלישית להארכת מעצר מעבר לשנה לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב1982- החלטה בהסכמת המשיב מוארך מעצרו בשלושה חודשים החל מיום 23.6.97 או עד למתן גזר הדין בת.פ. 30/96 לפי המוקדם. ניתנה היום, י"ב בסיוון תשנ"ז (17.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036230. J02

מדינת ישראל נ. מנצור נזיה

97036230.J02

פלילי

1996-07-18

1997-06-13

false

בש"פ 3623/97

החלטה

בש"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\230\036\J01\97036230_J01.txt

בג"ץ 3623/97

HebrewVerdicts\97\230\036\J01

מדינת ישראל נ. מנצור נזיה

97036230_J01.txt

97036230.J01.doc

החלטה

1137b11ea26f20567cf15b7afefea4c8a54c7e143fa1627466d82c2a10e94cad

בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 3623/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת: מדינת ישראל ע"י פרקליטות המדינה נגד המשיב : מנצור נזיה ע"י ב"כ עו"ד תמר אולמן בקשה שלישית להארכת מעצר מעבר לשנה לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב1982- החלטה לשמיעה ביום 18.6.97 בשעה 8:30. ניתנה היום, י' בסיוון תשנ"ז (15.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036230. J01

מדינת ישראל נ. מנצור נזיה

97036230.J01

פלילי

1997-06-15

1997-06-13

false

בש"פ 3623/97

החלטה

בש"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\370\065\F03\96065370_F03.txt

בג"ץ 6537/96

HebrewVerdicts\96\370\065\F03

טלאל תופיק חטיב נ. מדינת ישראל

96065370_F03.txt

96065370.F03.doc

פסק-דין

73d2d563a648854218fe1c7d4f546c0bc0bf09791f5ccc41ad925db478ea8a3e

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6537/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר : טלאל תופיק חטיב נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לדחיית העתירה בשם המשיבה: עו"ד יהודה שפר פ ס ק - ד י ן עניינה של העתירה בעיכוב שחרורו של העותר ממאסרו, חרף החלטת ועדת השחרורים לשחררו, בתנאי שעם שחרורו יגורש ללבנון. מהודעת פרקליטות המדינה עולה כי עוד ביום 16.4.97 שוחרר העותר ממאסרו וגורש ללבנון. בכך נתייתר הצורך לדון בעתירה והיא נדחית. ניתן היום, יט' בשבט תשנ"ח (15.2.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96065370. F03

טלאל תופיק חטיב נ. מדינת ישראל

96065370.F03

בג"ץ

1996-02-16

1996-09-16

false

בג"ץ 6537/96

פסק-דין

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\06\440\094\H01\06094440.H01

רע"א 9444/06

HebrewVerdicts\06\440\094\H01

ש.א ידיד לוי נ. בנק איגוד לשיראל בע"מ

06094440.H01

06094440.H01.doc

החלטה

cab8b5dd5fc6047d054090c1697f0008cb99df725a1ea161ceb820da3af589da

בבית המשפט העליון רע"א 9444/06 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המבקשת: ש.א ידיד לוי בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בנק איגוד לשיראל בע"מ 2. קובי אשכנזי,עו"ד,ככונס הנכסים ע"פ צו ראש ההוצל"פ בתל אביב בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבר"ע 1523/06 מיום 17.10.06, שניתן על-ידי כבוד השופטת ש' דותן בשם המבקשת: עו"ד י' שלמון החלטה מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' דותן) מיום 17.10.06, בגדרו הוחלט לבטל את החלטתו של בית-משפט השלום בדבר מתן צו זמני לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שננקטו על-ידי המשיבים. המבקשת, חברת ש.א ידיד לוי בע"מ, הינה חברת פרטית שמניותיה מוחזקות על-ידי איתן ידיד לוי. ביום 23.3.04 פתחו המשיבים בהליכים למימוש משכון הרשום לטובת המשיב 1 (להלן: הבנק) על נכס מקרקעין בנתניה (להלן: דירת המגורים) שבבעלות בני הזוג ידיד-לוי (להלן: בני הזוג). הליכי המימוש נעשו לצורך פירעון חוב כספי שחבה המבקשת לבנק בגין הליווי הפיננסי שהוא העמיד לרשותה. ביום 28.2.06 הגישה המבקשת, תובענה לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, במסגרתה עתרה למתן סעד לפיו יוצהר על בטלות חובה הכספי כלפי הבנק. בד בבד עם הגשת התובענה עתרה המבקשת למתן צו מניעה זמני בגדרו התבקש בית-המשפט לעכב את הליכי ההוצאה לפועל השונים שננקטו על-ידי המשיבים, ובכלל זה למנוע את הליכי מימוש המשכון. ביום 16.3.06 דן בית-משפט השלום בבקשה למתן הסעד הזמני. אף-על-פי שבית-משפט השלום היה בדיעה כי סיכויי התובענה אינם גבוהים, מצא הוא לנכון להיעתר לבקשה למתן סעד זמני. בהקשר זה ציין בית-המשפט את העובדה שאמנם מדובר בנכס הרשום במלאי העסקי של החברה, אך בפועל מתגוררים בו בני הזוג לוי. על החלטה של בית-משפט השלום הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' דותן) החליט לתת רשות ערעור ולדון בערעור כאילו הוגש על-פי הרשות שניתנה. לגופו של עניין, בית-המשפט המחוזי קבע, כי לא היה מקום ליתן את צו המניעה המבוקש. בהחליטו כן, נתן בית-המשפט המחוזי את דעתו לסיכויים הנמוכים של התובענה ולשיהוי הניכר שנפל בהגשתה. עוד נפסק, כי נסיבות הגשת הבקשה מעוררות חשש לחוסר תום לב וכי מטרת הגשת הבקשה היא "למשוך את הקץ". כן הובאה בחשבון העובדה שהדירה הינה בבעלות המבקשת ורשומה כמלאי עסקה שלה. על פסק-דינו זה של בית-המשפט המחוזי, הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה, היא הבקשה שמונחת בפניי. במסגרת הבקשה דנא, טוענת המבקשת, כי היות ומדובר בדירת מגוריהם היחידה של בני הזוג הרי שהפגיעה העלולה להיגרם להם באם לא ינתן צו המניעה הינה גבוהה לאין שיעור מכל נזק אפשרי שעשוי להיגרם לבנק. המבקשת אף סבורה, כי סיכוייה לזכות בהליך העיקרי הינם גבוהים, זאת ומאחר והבנק פעל שלא כדין, כך לטענתה, שעה שגבה ריביות שאינן בהתאם למוסכם וחייבה בחיובים מיותרים. בד בבד עם הגשת הבקשה דנא, התבקש בית-המשפט ליתן סעד זמני לפיו יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל השונים, וזאת עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור. לאחר שעיינתי בבקשה, ובהחלטותיהן של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט במקרים חריגים. דברים אלו ודאי וודאי נכונים מקום בו שאלת מתן הסעד הזמני נדונה ב"גלגול שלישי" (רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסם) וההפניות שם). לא שוכנעתי כי המקרה הנוכחי בא בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעתו של בית-המשפט המחוזי, בייחוד במסגרת הליך של סעד זמני. מה גם, שהמקרה דנן אינו מעורר כל שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית, שהינה בעלת חשיבות החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת, ולמעשה די בכך כדי לדחות את הבקשה שלפניי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). אף לגופם של דברים, איני סבור כי יש מקום להתערבות בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. שתי הערכאות שקדמו לי בחנו את סיכויי התובענה והגיעו למסקנה כי הם קלושים ביותר. על פניו, ומבלי שאדרש לקבוע מסמרות בעניין, מסקנה זו נראית גם לי. שכן, הלכה ידועה היא, טענות הנוגעות לגובה החוב אינן עילה להפסקת הליכי הוצאה לפועל, וזאת לאור הפגיעה בערכה של בטוחת המשכון (ראו למשל, רע"א 6764/02 עזרא נ' המשביר סוכנויות (לא פורסם)). מאזן הנוחות אף הוא אינו נוטה לטובתה של המבקשת. בצדק, ציין בית-המשפט המחוזי, את השיהוי הרב בו לקתה הבקשה. הבנק פתח בהליכי ההוצאה לפועל לפני כשנתיים וחצי, בחודש מרץ 2004. הליכי מכירת הדירה במסגרת תיק ההוצאה לפועל החלו כבר במהלך שנת 2005. חרף האמור, הבקשה למתן סעד זמני הוגשה ביום 28.6.06, כשנתיים לאחר פתיחת הליכי ההוצאה לפועל ושלושה שבועות עובר למועד פינויים של בני הזוג מן הדירה. כפי שציין בית-משפט זה לא אחת, שיהוי כה ניכר בהגשת הבקשה לסעד זמני מצביע על העדר החיוניות של הסעד הזמני מבחינתו של המבקש עצמו (ראו למשל, רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ , פ"ד מז(1) 45, 50; רע"א 6872/05 קייזמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם)). ההליך הנוכחי אינו ההליך היחידי שנוהל מול הבנק לשם עיכוב הפינוי. במסגרת הליך נוסף שנוהל בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.א. 1228/05), במסגרתו הגיעו בני-הזוג והבנק להסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק-דין ביום 28.3.05, לפיה התחייב הבנק לעכב את הליכי מימוש המשכון עד ליום 5.7.05. המבקשת מצידה התחייבה למכור את הדירה עד למועד האמור, ואילו בני הזוג הסכימו להצהיר כי הם לא יעלו כל טענה בנוגע לזכות מגורים בדירה. תובענה שהגישו בני הזוג לביטול הסכם הפשרה עקב פגמים שנפלו בכריתתו נדחתה על ידי בית-המשפט המחוזי (ה.פ. 897/05). כעת תלוי ועומד בפני בית-משפט זה ערעור שהגישו בני הזוג לוי-ידיד על פסק-דין שדחה את הבקשה לביטול הסכם הפשרה (ע"א 10702/05). לאור השתלשלות האירועים האמורה, מוצא אני ממש בקביעתו של בית-המשפט המחוזי לפיה נסיבות הגשת הבקשה הנוכחית מעלות חשש לחוסר תום לב, ויש בהן כדי להוות ניסיון נוסף "למשוך את הקץ" ולעכב את פינויים של בני-הזוג מן הדירה. כך או אחרת, מן האמור לעיל עולה כי ההליכים למכירת הדירה החלו כבר לפני כשנה וחצי. עיכוב פינוי בני הזוג לוי-ידיד מן הדירה נמשך במשך כל אותה עת, תוך שניתנה להם שהות מספקת לנקיטת הליכים משפטיים שונים לשם מיצוי זכויותיהם. בנסיבות אלו, איני רואה מקום ליתן לאפשר עיכוב נוסף של הפינוי. המבקשת טוענת, כי אי-עיכוב הליכי ההוצאה לפועל, יביא לפינוי בני הזוג מדירת מגוריהם, דבר אשר ייסב להם נזק בלתי הפיך. טענה זו מעוררת קושי רב, ובפרט נוכח העובדה שהדירה האמורה מהווה חלק מן המלאי העסקי של המבקשת, וכן לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, אשר במסגרתה הצהירו, כאמור, בני-הזוג, כי הם לא יעלו בעתיד טענות כלשהם בנוגע לזכויותיהם הקנייניות בדירה. אף אם אקבל את טענת המבקשת כי ההלכות הנוגעות לפינוי מדירת מגורים חלות אף על עניינה, ואיני מבקש להביע כל עמדה בעניין זה, הרי אין די בכך, לשיטתי, כדי להועיל לה. יש לזכור, כי לא בכל מקרה בו מדובר בפינוי מדירת מגורים ייעתר בית-המשפט באופן עיוור לבקשה לעיכוב ביצוע, שכן שומה עליו לייחס משקל אף לזכותו של הנושה לנקוט בהליכים לגביית חובו ולבחון זאת לאור כלל נסיבות המקרה (לדוגמא בה נמנה בית-משפט מלעכב הליכי פינוי אף על-פי שמדובר היה בדירת מגורים, ראו: רע"א 8784/06 שיינינגר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות (טרם פורסם)). נסיבות המקרה דנא, ובכללן השיהוי שנפל בהגשת הבקשה, כמו גם ההליכים השונים שננקטו לשם עיכוב הפינוי, אינן מצדיקות כך לדידי מתן אורכה נוספת למבקשת. כן נתתי דעתי אף לחשש הממשי, שאם בסופו של יום תידחה תובענתה של המבקשת, קיימת אפשרות שהבנק יתקשה לפרוע את חובו, אשר ממשיך כמובן לשאת ריבית. כאן המקום אף לציין, כי במסגרת ההליך שמנהלים בני הזוג לוי-ידיד בבית משפט זה (ע"א 10702/05), הוגשה על-ידם בקשה לפטור מעירבון, בגדרה טענו הם כי מצבם הכלכלי אינו מן המשופרים, וכי לחברות שהם מחזיקים במניותיהם חובות כבדים. אף החשש האמור מפני היעדר אפשרות עתידית של המבקשת לפרוע את חובותיה לבנק אינו מצדיק עיכוב נוסף של הליכי מימוש המשכון. על יסוד כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית, איפוא. בנסיבות אלו מתייתר הצורך לדון בבקשה למתן צו הארעי. ניתנה היום, כ"ח בחשוון תשס"ז (19.11.2006). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06094440_H01.doc קק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

החלטה בתיק רע"א 9444/06

Word.Document

HebrewVerdicts\97\080\074\F02\97074080_F02.txt

בג"ץ 7408/97