Datasets:

sivan22
/

shulchan-aruch

Dataset card Viewer Files Files and versions Community

Split (1)

train · 11.4k rows

bookname stringclasses 3 values	topic stringlengths 9 45	siman stringlengths 16 159	seif stringlengths 1 5	text stringlengths 1 4.82k
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	יט.	כשם שאסו' לאחות קרע שאינו מתאחה כך אסור להפוך צד עליון של בגד למטה ולאחותו ואפי' הלוקח אותו אסור לאחותו לפיכך אם בא למכרו צריך להודיעו ואם מכרו לו סתם ולא הודיעו אסור לאחותו עד שידע שאינו מהקרעים שאינם מתאחים ואסור למוכרו לעובד כוכבים:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	כ.	הקורע מתוך המלל ומתוך השלל ומתוך הליקוט ומתוך הסולמות לא יצא אבל מתוך איחוי אלכסנדרי דהיינו תפירה שהיא שוה למעלה ובולטת מלמטה יצא:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	כא.	קרע על המת ומת לו מת אחר תוך ז' קורע קרע אחר לאחר ז' מוסיף על קרע הראשון כל שהוא מת לו מת שלישי אחר ז' של שני מוסיף עליו כל שהוא וכן מוסיף והולך עד טבורו הגיע לטבור מרחיק ג' אצבעות וקורע נתמלא לפניו מחזירו לאחוריו נתמלא מלמעלה הופכו למטה נתמלא מכאן ומכאן נעשה כמי שאין לו חלוק שאינו קורע:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	כב.	אמרו לו מת אביו וקרע ואחר ז' מת בנו והוסיף מתאחה התחתון ולא העליון אמרו לו מת בנו וקרע ואחר ז' מת אביו אינו מוסיף אלא קורע קריעה אחרת שאין אביו ואמו בתוספת:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	כג.	מי שמתו לו שני מתים כא' או שבאה לו שמועה משנים כאחד קורע קריעה אחת על שניהם קרע ואח"כ מת לו מת אחר (תוך שבעה) (טור) קורע קרע בפני עצמו בין באותו קרע עצמו שמוסיף בו וקורע עוד טפח או מרחיק ג' אצבעות וקורע טפח לאחר ז' מוסיף על קרע ראשון כל שהוא מת אביו או אמו ואחד משאר קרוביו קורע תחלה על אביו או על אמו עד לבו ומרחיק שלשה אצבעות וקורע טפח על המת האחר מת אביו וקרע ואחר ז' מת א' מהקרובים מוסיף על קרע הראשון ותחתון מתאחה ועליון אינו מתאחה מת א' מהקרובים וקרע ואח"כ מת אביו או אמו בין בתוך ז' בין לאחר ז' מרחיק ג' אצבעות וקורע מן הצד בשפת הבגד שהרי צריך להבדיל קמי שפה וקורע עד שמגיע ללבו מתו אביו ואמו כא' קורע קרע אחד על שניהם:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	כד.	אמרו לו מת אביו וקרע ואח"כ נמצא שהוא בנו יצא ידי קריעה והוא שנודע לו תוך כדי דיבור ואם לא נודע לו עד אחר כדי דיבור לא יצא אבל אם אמרו לו מת לך מת וכסבור אביו הוא וקרע ואח"כ נמצא שהוא בנו יצא אפי' לא נודע לו עד אחר כדי דיבור:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	כה.	היה לו חולה ונתעלף וקרע עליו ואח"כ מת אם מת תוך כדי דיבור של קריעה אין צריך קריעה אחרת ואם לאו צריך קריעה אחרת:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	כו.	אמרו לו מת אביו וקרע ונהג קצת ימי אבלות ואח"כ אמרו לו לא מת והפסיק וחזרו ואמרו לו בפעם הראשון מת כמו שאמרו הראשונים יצא ידי קריעה:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	כז.	קטן שמת לו מת מקרעין לו:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	כח.	הקורע בשבת על מתו אע"פ שחלל שבת יצא ידי קריעה:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	כט.	הקורע בחלוק גזול לא יצא ידי קריעה:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	ל.	קטן דלא קים לן ביה שכלו לו חדשיו שמת בתוך ל' או אפילו ביום שלשים אין קורעין עליו:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	לא.	אין קורעין ביום טוב אפי' בי"ט שני של גליות אפי' קרובים של מת אבל בחול המועד קורעין על כל אחד כפי מה שהוא אם עומד בשעת יציאת נשמה או אם הוא אדם כשר או חכם על כל אחד כדינו שנתבאר: {הגה: וי"א דנוהגין שאין לקרוע בחול המועד רק על אביו ואמו ועל שאר מתים קורעין לאחר המועד (ת"ה סימן רפ"ח) ובמקום שאין מנהג יש לקרוע על כולם:}
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	לב.	שמע ברגל שמועה קרובה קורע ואפילו אם אחר הרגל תהיה רחוקה:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	לג.	ההולך בבגד קרוע לפני המת שמראה עצמו שקרע ולא קרע ה"ז גוזל את החיים ואת המתים:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	לד.	האומר לחבירו השאילני חלוקך שאבקר את אבא שהוא חולה והלך ומצאו שמת קורעו ומאחהו ומחזיר לו חלוקו ומשלם לו דמי קרעו ואם לא הודיעו ה"ז לא יגע בו:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	לה.	המשאיל לחבירו חלוק לילך בו לבית האבל אינו רשאי ליטול ממנו עד שיעברו ימי האבל: (ובחושן המשפט סימן שמ"א סעיף ב' לא פסק כן):
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	לו.	קורעין על שמועות רעות כגון שנקבצו רוב הצבור למלחמה ושמעו שנגפו לפני אויביהם אפי' לא נהרגו אלא המיעוט מהם (וה"ה אם הלכו בשבי) (נ"י פא"מ):
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	לז.	השומע ברכת השם ואפי' ברכת הכינוי (רמב"ם פ"ב מהלכות עבודת כוכבים ד"י) (אפי' אמרו בלשון לעז הוי ככינוי) (נ"י פ' ד' מיתות) חייב לקרוע והוא שישמענה מישראל (וי"א דבזמן הזה מומר דינו כעובד כוכבים) (ג"ז שם) ואפי' השומע מהעדים היאך בירך פלוני חייב לקרוע והעדים אינם צריכים לקרוע פעם אחרת הרואה ס"ת שנשרף או תפילין או אפי' מגילה אחת מהנביאים או מהכתובים קורע שתי קריעות ודוקא ששורפין אותו בזרוע וכמעשה שהיה:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	לח.	הרואה ערי יהודה בחורבנן או ירושלים או בהמ"ק חייב לקרוע (וע' בא"ח סי' תקס"א):
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות קריעה	סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:	לט.	כל אלו הקרעים רשאי למוללן לשללן ללקטן לעשותן כמין סולמות למחרתו אבל אין מתאחין לעולם:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אנינות	סימן שמא - מי שמתו מוטל לפניו בשבת או בי"ט ודיני האונן. ובו ו' סעיפים:	א.	מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו קודם קבורה אוכל בבית אחר אין לו בית אחר אוכל בבית חבירו אין בית לחבירו עושה לו מחיצה ואוכל ואפילו מחיצה של סדין סגי אם תקע שולי הסדין בענין שאינו ניטל ברוח ואם אין לו דבר לעשות מחיצה מחזיר פניו ואוכל ובין כך ובין כך ואפילו הוא בעיר אחרת אינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ואינו מברך ברכת המוציא ולא ברכת המזון ואין מברכים עליו ולא מזמנין עליו אפילו אם אוכל עם אחרים שמברכים לא יענה אחריהם אמן ופטור מכל מצות האמורות בתורה ואפי' אם אינו צריך לעסוק בצרכי המת כגון שיש לו אחרים שעוסקים בשבילו וי"א שאפילו אם ירצה להחמיר על עצמו לברך או לענות אמן אחר המברכין אינו רשאי (ועיין בא"ח סי' ע"א) ובשבת ויו"ט אוכל בשר ושותה יין (אם ירצה) (רבינו יונה פ' מי שמתו) ומברך וחייב בכל המצות חוץ מבתשמיש המטה שאסור בו (ומותר לילך לבית הכנסת בשבת ואף בחול אין בו איסור רק מאחר שאסור להתפלל מה יעשה שם) (כל בו) ואם צריך להחשיך על התחום כדי לעסוק בצרכי המת חל עליו אנינות ליאסר בכולן משעה שמתחיל ללכת כדי להחשיך על התחום ואם רוצה לקברו ביו"ט ראשון ע"י עממין אסור בכולן וכ"ש בי"ט שני שהוא בעצמו יכול לקברו שחלו עליו כל דיני אנינות: (י"א דתלמיד על רבו מובהק אסור לאכול בשר ויין כל זמן שמוטל לפניהם) (הגהות אשירי פ' א"מ):
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אנינות	סימן שמא - מי שמתו מוטל לפניו בשבת או בי"ט ודיני האונן. ובו ו' סעיפים:	ב.	מי שמת לו מת יאכל במוצאי שבת בלא הבדלה ולא יתפלל ולא בבוקר קודם קבורה ולאחר קבורה יתפלל תפלת שחרית אם לא עבר זמנה אבל תפלת הערב לא יתפלל שכבר עבר זמנה ולא דמי לשכח ולא התפלל ערבית שמתפלל שחרית שתים כיון שבלילה לא היה חייב להתפלל ולענין ההבדלה יבדיל אחר שיקבר המת: (מהר"מ ומרדכי והג"מ):
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אנינות	סימן שמא - מי שמתו מוטל לפניו בשבת או בי"ט ודיני האונן. ובו ו' סעיפים:	ג.	מקום שנוהגים שכתפים מיוחדים להוציא המת ולאחר שנתעסקו הקרובים בצרכי הקבורה ימסרוהו להם והם יקברוהו משמסרוהו להם מותרים הקרובים בבשר ויין אפי' קודם שהוציאוהו מהבית ששוב אינו מוטל עליהם: {הגה: מקום שנושאין המת מעיר לעיר אם מקום קרוב הוא הוי כאילו מוטל לפניו אבל אם הוא מקום רחוק כגון מהלך שני ימים מותר עד שיבואו לעיר קבורתו (רבינו יונה פ' מי שמתו):}
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אנינות	סימן שמא - מי שמתו מוטל לפניו בשבת או בי"ט ודיני האונן. ובו ו' סעיפים:	ד.	מי שמת בתפיסה ולא ניתן לקבורה לא חל על הקרובים אנינות וגם אבילות לא חל עליהם כיון שלא נתייאשו מלקברו וכן אם קרובי המת בתפיסה אין אנינות חל עליהם וכן מי שנהרג בדרך או גררתו חיה או שטפו נהר ולא נתייאשו מלקברו אין על הקרובים לא דין אנינות ולא דין אבילות ומונים לו שבעה ושלשים מיום שנתייאשו מלקברו:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אנינות	סימן שמא - מי שמתו מוטל לפניו בשבת או בי"ט ודיני האונן. ובו ו' סעיפים:	ה.	כל זמן שלא נקבר המת אינו חולץ מנעל וסנדל ואינו חייב בעטיפת הראש וכפיית המטה אבל אסור לישב או לישן על גבי מטה אפי' כפויה: {הגה: וכל שכן שאסור בתשמיש המטה (טור בשם הרמב"ן ובשם התוספות ובמרדכי פ"ק דכתובות בשם י"א) וי"א דאסור ברחיצה וסיכה ושמחה ושאלת שלום ותספורת ובמלאכה (טור) אבל מותר לצאת מפתח ביתו: (הגהות מיימוני פ"ד בשם סמ"ק):}
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אנינות	סימן שמא - מי שמתו מוטל לפניו בשבת או בי"ט ודיני האונן. ובו ו' סעיפים:	ו.	המשמר את המת אפילו שאינו מתו פטור מקריאת שמע ומכל מצות האמורות בתורה היו שנים זה משמר וזה קורא:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמב - מי שהכין צרכי חופתו ומת לו מת שחייב עליו אבילות. ובו סעיף אחד:	א.	מי שהכין כל צרכי חופתו שאפה פתו וטבח טבחו ומזג יינו ומת אביו של חתן והוא במקום שאינו מצוי למכור ואם תדחה החופה יפסיד מה שהכין או שמתה אמה של כלה ואיכא תמרוקי נשים וקישוטין שאינם מתקיימים (מאחר שאין להם מי שיטרח בעבורם בפעם אחרת) (כך משמע בגמרא) מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש וכיון שחלה עליו החופה הויא לדידיה כרגל ונוהג שבעת ימי המשתה ואח"כ נוהג שבעת ימי אבילות וכל שבעת ימי המשתה נוהג בהם דברים שבצינעא ואסור בתשמיש המטה הלכך כל ז' ימי המשתה וז' ימי האבל הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים: {הגה: יש אומרים שאסורה ליחד עמו ביום כמו בלילה ואין צריך להיות להם שתי שמירות רק הוא בין האנשים או היא בין הנשים (טור בשם הרא"ש) ואם אינם ישנים בחדר אחד אין צריכין שימור כלל (כ"כ הרשב"א בכלה שפירסה וכו') וי"א דבלילה צריך שתי שמירות וביום מותר להתייחד עמה (טור בשם הראב"ד) והמנהג ליקח קטן אצל החתן וקטנה אצל הכלה ואין מתייחדין ביום בלא קטן או קטנה:} ולענין שלשים אינו מונה אלא מז' ימי אבילות ואילך וכל ז' ימי החופה מותר בגיהוץ ותספורת ואם אין לו פסידא כגון במקום שמצוי למכור מה שהכין או אפילו אית ליה פסידא ומתה אמו של חתן או אביה של כלה או אחד משאר קרוביהם שנשאר מי שיכין להם לפעם אחרת לא התירו לדחות האבלות אלא קובר אותו מיד ונוהג שבעת ימי אבילות ואחר כך מכניסין את החתן ואת הכלה לחופה מיד ונוהג שבעת ימי המשתה:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמג - מצות הלויית המת. ובו ב' סעיפים:	א.	מת בעיר כל בני העיר אסורין במלאכה שכל הרואה מת ואינו מלווהו עד שיהא לו כל צרכו בר נידוי הוא ואם יש חבורות בעיר שכל אחת מתעסקת במתים ביומה מותר ביום שאינה יומה בד"א שלא בשעת הוצאתו אבל בשעת הוצאתו הכל בטלים כדלקמן:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמג - מצות הלויית המת. ובו ב' סעיפים:	ב.	בכפר קטן אין שואלים שלום זה לזה כשהמת בעיר: {הגה: וכל שכן שאין שואלים בשלום כשיש מת על בית הקברות (כתבי מהר"ר אסרלין סימן כ"ה בשם ספר חסידים) אבל כשאין מת שם שואלין ברחוק ארבע אמות מן הקבר (בתוס' דאלפס פרק ג' דמ"ק והכל בו בשם הר"מ):}
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שדמ - חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:	א.	מצוה גדולה להספיד על המת כראוי ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב כדי להרבות בכיה ולהזכיר שבחו ואסור להפליג בשבחו יותר מדאי אלא מזכירין מדות טובות שבו ומוסיפין בהם קצת רק שלא יפליג ואם לא היו בו מדות טובות כלל לא יזכיר עליו וחכם וחסיד מזכירים להם חכמתם וחסידותם וכל המזכיר על מי שלא היה בו כלל או שמוסיף להפליג יותר מדאי על מה שהיה בו גורם רעה לעצמו ולמת:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שדמ - חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:	ב.	כשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן (ונספדות בין האנשים וחכמים) (טור):
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שדמ - חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:	ג.	במקום שרגילין להשכיר מקוננות להספיד חייב להשכיר מקוננות להספיד על אשתו ואם לא רצה בא אביה ומשכיר ומוציא ממנו בעל כרחו:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שדמ - חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:	ד.	קטן בן כמה שנים יהיה כשמספידין עליו עניים בני חמשה עשירים בני ששה בני זקנים כבני עניים אבל צדוק הדין וקדיש אומרים על תינוק משעברו עליו שלשים יום: {הגה: ואין נוהגים כן אלא עד שיהיה בן י"ב חדש שיוצא במטה כדלקמן סימן שנ"ג סעיף ה':}
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שדמ - חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:	ה.	בני עשירים ובני חכמים מוסיפין קצת על שבח מעשיהם:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שדמ - חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:	ו.	תינוק שיודע לישא וליתן מספידין אותו במעשה עצמו ואם אין לו מעשים מספידין אותו במעשה אבותיו ואם אין להם מעשים מספידין להם במעשה קרוביו:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שדמ - חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:	ז.	הכלה מספידין אותה בין במעשה אביה בין במעשה בעלה:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שדמ - חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:	ח.	המחותך והמסורס והנפלים ובן ח' וכן בן ט' מת והעובד כוכבים והעבדים אין מתעסקין להספד וללוות:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שדמ - חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:	ט.	יורשים שאינם רוצים לפרוע שכר הספדן מוציאים מהם בעל כרחם:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שדמ - חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:	י.	מי שצוה שלא יספדוהו שומעין לו. (אבל אם צוה שלא לנהוג עליו ז' וגזירת שלשים אין שומעין לו) (מהרי"ו סימן ד'):
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שדמ - חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:	יא.	איסור תלישת שיער וכן שריטה על מת בסימן ק"פ:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שדמ - חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:	יב.	העם העוסקים בהספד כל זמן שהמת מוטל לפניהם נשמטים אחד אחד וקורין את שמע ומתפללין אין המת מוטל לפניהם הם יושבים וקורין והאונן יושב ודומם הם עומדים ומתפללין והוא מצדיק עליו את הדין ואומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתגדור פרצותינו ופרצות עמך בית ישראל:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שדמ - חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:	יג.	לאחר קבורה מפסיקין ההספד בין בקריאת שמע בין לתפלה. (ועיין באורח חיים סימן ע"ב):
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שדמ - חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:	יד.	אין עושין שני הספדים בעיר אחת אלא א"כ יש שם רוב עם ליחלק לשנים ויהיה בכל הספד עם כדי צורכו:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שדמ - חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:	טו.	אין עושים שני הספדים בעיר אחת אלא אם כן יש כדי לספר שבחיו של זה ושבחיו של זה:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שדמ - חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:	טז.	אין אומרים בפני המת אלא דברים של מת כגון צרכי קבורתו והספד אבל שאר כל דבר אסור והני מילי בדברי תורה אבל במילי דעלמא לית לן בה:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שדמ - חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:	יז.	מותר לומר פסוקים ודרשה לכבוד המת בתוך ארבע אמותיו או בבית הקברות (מהרא"י בביאור מא"ח לדעת רמ"ה):
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שדמ - חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:	יח.	חכם שמת בית מדרשו בטל שסופדין אותו כל שבעה אבל שאר מדרשות עוסקין בתורה אפי' בשעת הספד ואחר ההספד אין תלמידיו מתקבצים בבית מדרשו אלא מתחברים שנים שנים ולומדים בבתיהם. אב בית דין שמת כל מדרשות שבעיר בטלין והרגילין להתפלל בב"ה משנים מקומם. נשיא שמת כל בתי מדרשות שבכל מקום שמספידין אותו בטלים ואחר ההספד אין נכנסים לבית המדרש אלא מתחברי' שנים שנים ולומדין בבתיה' וכל בני העיר מתפללים בבית האבל בין בחול בין בשבת חוץ מקריאת התורה בשבת ושני וחמישי שקורין בב"ה ולא [יטיילו] בשוק אלא יושבים משפחות משפחות ודוים כל היום:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שדמ - חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:	יט.	מספידין תלמידי חכמי' ונשותיהם בב"ה ובבית המדרש אבל לא שאר העם:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שדמ - חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:	כ.	חכם ואלוף וגאון מכניסין אותו לבית המדרש ומניחין המטה במקום שהיה דורש וסופדין אותו שם וכשמוציאים המטה סופדים אותו עד בית הקברות וביום הז' עולים לבית הקברות ומבקרין אותו וכן ביום שלשים ותכלית י"ב חדש מבקרין ומשכיבין אותו:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמה - דין המאבד עצמו לדעת ומנודה והרוגי ב"ד והפורשין מן הצבור. ובו ח' סעיפים:	א.	המאבד עצמו לדעת אין מתעסקים עמו לכל דבר ואין מתאבלין עליו ואין מספידין אותו ולא קורעין ולא חולצין אבל עומדין עליו בשורה אומרים עליו ברכת אבלים וכל דבר שהוא כבוד לחיים:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמה - דין המאבד עצמו לדעת ומנודה והרוגי ב"ד והפורשין מן הצבור. ובו ח' סעיפים:	ב.	איזהו מאבד עצמו לדעת כגון שאמר הרי הוא עולה לראש הגג וראוהו שעלה מיד דרך כעס או שהיה מיצר ונפל ומת הרי זה בחזקת שאיבד עצמו לדעת אבל אם ראוהו חנוק ותלוי באילן או הרוג ומושלך על גבי סייפו הרי הוא בחזקת כל המתים ומתעסקים עמו ואין מונעין ממנו דבר: {הגה: מי שגנב וגזל ועל ידי זה נהרג בדין מלכות מתאבלים עליו אם אין בו סכנה מפני אימת המלכות ולא מקרי מאבד לדעת (מהרי"ו סימן קי"ד):}
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמה - דין המאבד עצמו לדעת ומנודה והרוגי ב"ד והפורשין מן הצבור. ובו ח' סעיפים:	ג.	קטן המאבד עצמו לדעת חשוב כשלא לדעת וכן גדול המאבד עצמו לדעת והוא אנוס כשאול המלך אין מונעין ממנו כל דבר:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמה - דין המאבד עצמו לדעת ומנודה והרוגי ב"ד והפורשין מן הצבור. ובו ח' סעיפים:	ד.	מנודה שמת דינו כמאבד עצמו לדעת אין קורעין ולא חולצין ולא מספידין עליו ומניחין אבן על ארונו והני מילי באפקירותא כשעובר על ד"ת אבל בממונא כיון שמת פטור מגזירתם ואין מניחים אבן על ארונו ומספידין אותו כראוי:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמה - דין המאבד עצמו לדעת ומנודה והרוגי ב"ד והפורשין מן הצבור. ובו ח' סעיפים:	ה.	כל הפורשים מדרכי צבור והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארם ואין נכללים בכלל ישראל בעשייתם ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הם כבני חורין לעצמן כשאר האומות וכן המומרים והמוסרים כל אלו אין אוננים ואין מתאבלים עליהם אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ואכלים ושותים ושמחים: {הגה: הפורש מן הצבור ולא רצה לשאת עמהם במסים וארנוניות מתאבלים עליו (תשו' רשב"א סי' תשס"ג) אבל אין שאר בני העיר צריכים לבטל ממלאכתן בשבילו לעסוק עמו (כן משמע בנ"י סוף מ"ק):}
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמה - דין המאבד עצמו לדעת ומנודה והרוגי ב"ד והפורשין מן הצבור. ובו ח' סעיפים:	ו.	קטן בן שנה או שנתיים שהמיר עם אמו ומת אין מתאבלין עליו. (ועיין לעיל סימן ש"מ סעיף ה'):
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמה - דין המאבד עצמו לדעת ומנודה והרוגי ב"ד והפורשין מן הצבור. ובו ח' סעיפים:	ז.	מי שנפל בים או טבע בנהר או אכלתו חיה אין מונעין ממנו דבר:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמה - דין המאבד עצמו לדעת ומנודה והרוגי ב"ד והפורשין מן הצבור. ובו ח' סעיפים:	ח.	ארון העובר ממקום למקום אם שלדו (פירוש השדרה וצלעותיה) קיימת עומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים אם יש אבלים שמתאבלין עליו ואם אין שלדו קיימת אין עומדין עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמו - מי שקרובו צלוב בעיר לא ידור בה. ובו סעיף אחד:	א.	מי שהיה בעלה עמה צלוב בעיר או שאשתו עמו צלובה בעיר או אביו ואמו ועדיין לא כלה הבשר כולו לא ישהה בתוכה אא"כ היתה גדולה כאנטוכיא שאין אלו מכירין את אלו ולא ישהה בצד זה אלא בצד זה:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמז - שלא לעורר על מתו שלשים יום לפני הרגל. ובו ג' סעיפים:	א.	מי שמת לו מת לפני שלשים יום הסמוכים לרגל לא יספדנו משיכנסו שלשים יום הסמוכים לרגל ואפילו יש לו הספד בלא זה כגון שמת לו מת בתוך שלשים שמותר לספדו ואפילו מת ערב הרגל אסור להספיד עמו על המת שמת לו לפני שלשים יום קודם המועד:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמז - שלא לעורר על מתו שלשים יום לפני הרגל. ובו ג' סעיפים:	ב.	מי שבאה לו שמועה בתוך שלשים יום קודם הרגל נראה לי שמותר לספדו אף על פי שהיא רחוקה:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמז - שלא לעורר על מתו שלשים יום לפני הרגל. ובו ג' סעיפים:	ג.	מה שאנו נוהגין בתשלום השנה לקונן ולהזכיר נשמות נראה לי שאינו בכלל זה ומותר לעשותו סמוך לרגל:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמח - דין שרפה על המת והאומר אל תקברוני. ובו ג' סעיפים:	א.	שורפין על המלכים (או על הנשיאים) (טור בשם תוספתא) מטתן וכלי תשמישן אבל על ההדיוטות אסור:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמח - דין שרפה על המת והאומר אל תקברוני. ובו ג' סעיפים:	ב.	האומר אל תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו אלא מוציאין מיורשיו כל צרכי קבורתו בעל כרחו וכן כל מה שרגילין לעשות לבני משפחתו ואפילו האבן שנותנין על הקבר והוא שירשו ממון מאביהם:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמח - דין שרפה על המת והאומר אל תקברוני. ובו ג' סעיפים:	ג.	אפילו מי שאין לו ממון שצוה ואמר אל תקברוהו אין שומעין לו:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמט - איסור הנאה במת ובתכריכיו. ובו ד' סעיפים:	א.	מת בין עובד כוכבים בין ישראל תכריכיו אסורים בהנאה ודוקא שהזמינם לצרכו ונתנם עליו אבל בהזמנה לבד אפילו עשאם לצרכו לאחר שמת לא נאסרו דהזמנה לאו מלתא וכן אם נתנם עליו ולא הזמינם לכך בתחלה עדיין לא נאסרו:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמט - איסור הנאה במת ובתכריכיו. ובו ד' סעיפים:	ב.	נויי המת המחוברים בגופו כגון פאה נכרית וכיוצא בה אסורים כמו המת עצמו (ודוקא כשהם קשורים בשערות גופן אבל אינן קשורים מותר) (כך משמע מפרש"י פ"ק דערכין) ולכן מותר ליטול טבעות שבידם של מתים וכיוצא בזה במה דברים אמורים בסתם אבל אם צוה שיתנו נוי גופו המחוברים בו לבנו או לבתו או לצורך דבר אחר מותרים אבל שערו ממש אפילו אם צוה עליו אסור בהנאה: {הגה: אשה שיוצאת ליהרג נהנין בשערה אף על פי שנגמר דינה אין שערותיה נאסרים עד שתקטל (טור):}
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמט - איסור הנאה במת ובתכריכיו. ובו ד' סעיפים:	ג.	אם היו אביו ואמו מזרקים עליו כלים מצוה לאחרים להצילן אם לא נגעו במטה הנקברת עמו: {הגה: ואם הצילן חייב בשמירתן ואם החזירן לאביו ולאמו וחזרו וזרקום ונאסרו חייב המחזיר לשלם דהוי כזרקן למקום גדודי חיות ולסטים (במרדכי פרק המוכר את הספינה תשובת מהר"מ):} אבל אם נגעו בה אסורים אם הם של אותו שזרקן עליו והוא שיזרקם על דעת שיקברם עמו (טור בשם רא"ש והוא סוף מ"ק): {הגה: הדף שטיהרו עליו וכל הכלים שמוליכין המת עליהם לקבורה לא נאסרו דהרי לא נתנם שם ע"מ לקבור עמו (תשובת מהרי"ל סימן נ"ה וכך משמע מדברי הרא"ש שהביא הטור):}
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שמט - איסור הנאה במת ובתכריכיו. ובו ד' סעיפים:	ד.	כל המרבה כלים על המת הרי זה עובר משום בל תשחית (ויקרא כ יט ושם הנוסח: לא תשחית):
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנ - דברים העשויים למת ואין בו משום דרכי האמורי. ובו סעיף אחד:	א.	אם רצו מתירין שערות לכלות ומגלים פני חתנים ונותנין דיו וקולמוס בצדו ותולין מפתחו של מת ופנקסו בארונו משום עגמת נפש ועושים חופות לחתנים וכלות ותולין בהם דברים שלא הביאו אוכל נפש אבל דברים שהביאו אוכל נפש אסור מפני שהם נאסרים בהנאה:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנא - דין כלאים וציצית למת. ובו ב' סעיפים:	א.	תכריכי המת מותר לעשותן מכלאים:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנא - דין כלאים וציצית למת. ובו ב' סעיפים:	ב.	אין קוברין את המת אלא בטלית שיש בו ציצית: {הגה: וי"א דאין צריך ציצית (טור בשם י"א) ונהגו לקברו בציצית אך שפוסלין תחלה הציצית או כורכין אחד מן הכנפות:}
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנב - באיזו בגדים קוברין ואין האיש מלביש את האשה. ובו ד' סעיפים:	א.	אין קוברין המת בתכריכים יקרים אפילו לנשיא שבישראל:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנב - באיזו בגדים קוברין ואין האיש מלביש את האשה. ובו ד' סעיפים:	ב.	נהגו לקבור בבגדים לבנים:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנב - באיזו בגדים קוברין ואין האיש מלביש את האשה. ובו ד' סעיפים:	ג.	האיש אינו כורך ומקשר האשה אבל האשה כורכת ומקשרת האיש:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנב - באיזו בגדים קוברין ואין האיש מלביש את האשה. ובו ד' סעיפים:	ד.	מעצימין עיניו של מת ואם נפתח פיו קושרין לחייו ופוקקין נקביו אחר שמדיחין אותו במיני בשמים וגוזזין שערו: {הגה: וצפרניו ומדיחים אותו היטב בכל מקום שיהא נקי מכל טומאה (בנימין זאב) וטחין ראשו בביצים טרופים בקליפתן שגלגל הוא שחוזר בעולם (כל בו):}
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנג - היאך מוציאין מת גדול או קטן ובאיזו מטה. ובו ז' סעיפים:	א.	בראשונה היו מגלים פני עשירים ומכסים פני עניים מפני שמשחירים בשנת בצורת והיו עניים חיים מתביישים התקינו שיהיו מכסים פני הכל:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנג - היאך מוציאין מת גדול או קטן ובאיזו מטה. ובו ז' סעיפים:	ב.	אין מניחין ספר תורה על מטתו של חכם:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנג - היאך מוציאין מת גדול או קטן ובאיזו מטה. ובו ז' סעיפים:	ג.	כבודו של חכם להוציאו דרך הפתח ולא לשלשלו דרך גגות ובמטה ראשונה ולא לשנותו ממטה למטה:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנג - היאך מוציאין מת גדול או קטן ובאיזו מטה. ובו ז' סעיפים:	ד.	תינוק בן ל' יום מוציאים אותו בחיק לבית הקברות ולא בארון ונקבר באשה אחת ושני אנשים אבל לא באיש אחד ושתי נשים משום יחוד ואין עומדים עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים ואפילו אם קים לן שכלו לו חדשיו:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנג - היאך מוציאין מת גדול או קטן ובאיזו מטה. ובו ז' סעיפים:	ה.	בן ל' יום גמורות יוצא בגלוסקמא (פי' ארון ויישם בארון ת"י ושוון יתיה בגלוסקמא. נ"י) הניטלת באגפיים (פי' נסר רחב ופי' אגפיים זרועות) ועומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלי' בן י"ב חדש יוצא במטה וכל היוצא במטה רבים מצהיבים עליו ושאינו יוצא במט' אין רבים מצהיבים עליו וכל הניכר לרבים רבים מתעסקין בו וכל שאינו ניכר לרבים אין רבים חייבים להתעסק בו:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנג - היאך מוציאין מת גדול או קטן ובאיזו מטה. ובו ז' סעיפים:	ו.	תינוק שמת קודם שנימול מוהלין אותו על קברו בלא ברכה וקוראין לו שם:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנג - היאך מוציאין מת גדול או קטן ובאיזו מטה. ובו ז' סעיפים:	ח.	אין מוציאין מת במטה אלא אם כן היה ראשו ורובו קיים:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנד - עיר שיש בה שני מתים איזה קודם. ובו סעיף אחד:	א.	עיר שיש בה שני מתים מוציאין את הראשון ואח"כ מוציאין השני ואם היו מלינים הראשון מוציאין השני חכם ות"ח מוציאין החכם ת"ח ועם הארץ מוציאין ת"ח איש ואשה מוציאין האשה מפני שקרובה לבי' הניוול הוציאו הראשון וקברוהו אין עומדין עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים עד שיוציאו השני הוציאו השני וקברוהו באים ועומדים בשורה מנחמים ופוטרים את הרבים ואין מנחמים שני אבלים כאחד אלא אם כן היה כבודם שוה וקילוסן שוה:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנה - דברים שמשנים באשה יותר מבאיש. ובו סעיף אחד:	א.	אין מניחין מטה של אשה ברחוב מפני הכבוד (ואין עולין בחבר עיר על האשה) (טור):
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנו - גבו לצורך המת והותירו. ובו סעיף אחד:	א.	מת שלא היה לו צרכי קבורה וגבו לו והותירו אם כשגבו יחדו לצרכי זה המת ינתנו ליורשיו ואם לאו יעשו מהם צרכי מתים אחרים:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנז - איסור הלנת המת ומתי מותר להלינו. ובו ב' סעיפים:	א.	אסור להלין המת אלא אם כן הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין או מקוננות או כדי שיבאו קרובים או להשמיע עיירות:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנז - איסור הלנת המת ומתי מותר להלינו. ובו ב' סעיפים:	ב.	כל המתים הממהר להוציא מטתו הרי זה משובח אבל על אביו ועל אמו ה"ז מגונה אא"כ היה ערב שבת או ערב יום טוב או שהיו גשמים מזלפים על מטתו:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנח - נושאי המטה פטורים מקריאת שמע ומתפלה. ובו ג' סעיפים:	א.	נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן בין אותם שהם לפני המטה בין אותם של אחריה מאחר שלמטה צורך בהם פטורים (מקריאת שמע) ושאר המלוין את המת שאין למטה צורך בהם חייבים (ועיין בא"ח סימן ע"ב):
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנח - נושאי המטה פטורים מקריאת שמע ומתפלה. ובו ג' סעיפים:	ב.	אין מוציאין את המת סמוך לק"ש כל שאין שהות להוציאו לקברו קודם שיגיע זמן קריאת שמע ואם התחילו להוציאו אין מפסיקין כדי לקרות: {הגה: ויש להמתין מלקברו עד שיוכלו לשער שכבר התפללו רוב הקהל ואין חילוק בזה בין ק"ש של שחרית לק"ש של ערבית ויש מקילין בשל ערבית הואיל וזמנה כל הלילה (מבואר בא"ח סימן ע"ב):}
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנח - נושאי המטה פטורים מקריאת שמע ומתפלה. ובו ג' סעיפים:	ג.	במקום שיש כתפים מיוחדים לשאת את המטה אסורי' בנעילת הסנדל שמא יפסיק סנדלו של אחד מהם ונמצא מתעכב מהמצוה: {הגה: יש מקומות שנהגו שהאבלים יוצאים ראשון מן הבית והקרובים והמטה אחריהם והרחוקים נותנין המת על המטה ולוקחים האבלים והקרובים המטה על כתפיהם ואחר כך שאר העם (כל בו) יש אומרים כשמגיעים עם המת לקברות מעמידים אותו כל ד' אמות קודם שנקבר (שם וב"ז) וכן נהגו האידנא להעמידו ב' ג' פעמים קודם שאומרים עליו צדוק הדין ובימים שאין אומרים צדוק הדין אין צריך להעמיד אותו (מ"כ בשם מהרי"ל):}
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנט - מקום יציאת המת והאבלים. ובו ב' סעיפים:	א.	מקום שנהגו לצאת נשים לפני המטה יוצאות מקום שנהגו לצאת לאחר המטה יוצאות ועכשיו נהגו שאין יוצאות אלא לאחר המטה ואין לשנות:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שנט - מקום יציאת המת והאבלים. ובו ב' סעיפים:	ב.	יש למנוע מלצאת נשים לבית הקברות אחר המטה:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שס - מת וכלה ומילה איזה קודם. ובו סעיף אחד:	א.	אם פגעו מת וכלה זה בזה מעבירין המת מלפני הכלה וכן אם אין בעיר כדי לזה ולזה מקדימין ומכניסין הכלה לחופה ואחר כך קוברים המת אבל אחר שנכנסה לחופה ויש לפניו לנחם אבל ולשמח חתן תנחומי האבל קודם וכן הבראת האבל קודם למשתה של חתן במה דברים אמורים שיש בידו ספוק כדי שניהם אבל אם אין בידו כדי שניהם משתה החתן קודם. (חתן ואבל בב"ה יוצא החתן עם שושביניו תחילה ואחר כך האבל והמנחמים וכן הקרואים שלהם אוכלים עם החתן כשירצו ולא עם האבל) (ב"י בשם הגהות מיימוני פ"ד). המת והמילה מילה קודמת ואם הוא מת מצוה מת מצוה קודם:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שסא - הלוית המת ובטול ת"ת להלויתו. ובו ה' סעיפים:	א.	מבטלים תלמוד תורה להוצאת המת למאן דמתני לאחרים אין לו שיעור אפילו יש עמו כמה אלפים מתבטל בשבילו למאן דקרי ותני דהיינו שקרא ושנה ועדיין לא שנה לתלמידים אם יש ס' רבוא אין צריך להתבטל בשבילו למאן דלא קרי ותני כיון שיש לו מי שיתעסק עמו אין צריך להתבטל בשבילו והוא שיש שם עשרה (וי"א דעכשיו מן הסתם מבטלין שאין לך אחד מישראל בזמן הזה שאינו במקרא או במשנה) (ב"י בשם הריטב"א פ"ב דכתובות שכ"כ בשם סמ"ג) ואשה י"א שדינה כמאן דקרי ותני וי"א שדינה כמאן דלא קרי ותני וכן נהגו באשה ותינוק לקולא ואין מבטלין ת"ת למת כשיש מי שיתעסק עמו כל צרכו אלא עוסק בתורה ואינו צריך לצאת ולראות אם יש עמו כל צרכו אם לאו אלא כיון שיש שם מי שיעשה מעשה תלמוד תורה שלו קודם ותינוקות של בית רבן אין מתבטלין כלל:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שסא - הלוית המת ובטול ת"ת להלויתו. ובו ה' סעיפים:	ב.	במה דברים אמורים שמבטלין תלמוד תורה ללוותו בשעת הוצאתו אבל כל זמן שמוטל לקברו אין מבטלין בשבילו ת"ת אלא אם יש חבורות בעיר שכל אחת מתעסקת יומה אותה שאינה יומה מותרת בין בלימוד בין בשאר מלאכות ובשעת הוצאה מבטלין מכל שאר מלאכות ובאים ללוותו אפילו אי לא קרי ותני דלא מפלגינן בין לא קרי ותני אלא בביטול ת"ת אבל בשאר מלאכות אפילו אי לא קרי ותני הכל בטלים ובאים ללוותו ואם אין חבורות בעיר כל בעלי מלאכות צריכים להתבטל ולהתעסק בו עד שיקבר אבל מתלמוד תורה אין צריכים להתבטל אלא בשעת הוצאתו כדאמרן:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שסא - הלוית המת ובטול ת"ת להלויתו. ובו ה' סעיפים:	ג.	הרואה את המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש ובר נידוי הוא ולפחות ילוונו ד' אמות:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שסא - הלוית המת ובטול ת"ת להלויתו. ובו ה' סעיפים:	ד.	אפילו במקום שאינו צריך ללוות את המת צריך לעמוד מפניו:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שסא - הלוית המת ובטול ת"ת להלויתו. ובו ה' סעיפים:	ה.	ארון העובר ממקום למקום אם שלדו קיימת צריכין ללוותו כמו בשעת הוצאת המת:
שלחן ערוך - יורה דעה	הלכות אבילות	סימן שסב - לקבור בקרקע ואם קוברים שני מתים יחד. ובו ו' סעיפים:	א.	הנותן מתו בארון ולא קברו בקרקע עובר משום מלין את המת ואם נתנו בארון וקברו בקרקע אינו עובר עליו ומכל מקום יפה לקברו בקרקע ממש אפילו בח"ל: