id
stringlengths
1
6
articleBody
stringlengths
1
295k
description
stringlengths
1
14.1k
headline
stringlengths
0
157
title
stringlengths
1
157
0
זה היה באוויר כבר יותר מחודשיים. העצמאות שבה ביקש וניהל שלמה רודב את דירקטוריון בזק, היו רחוקים מההשקפה של קרן סרצ'לייט ודוד פורר, שרכשו אמנם את השליטה בקבוצה תמורת חצי מיליארד שקל בלבד, אבל מבחינתם זה היה אמור להספיק לנהל את בזק. רודב סבר אחרת. מבחינתו, אחזקה של 26.3% בבזק לא הצדיקה הובלה של הדירקטוריון והותירה מקום להתחשבות ביתר בעלי המניות של החברה. היו"ר טירפד 3-2 החלטות שביקשו סרצ'לייט ופורר להוביל, סרצ'לייט לא אהבה את ההתנהלות אבל הקפידה לא להתבטא בעניין. התבוסה שסרצ'לייט ופורר נחלו בחודש שעבר, כשבעלי המניות של בזק הצביעו ברוב מוחץ בעד עמדת הדירקטוריון שהוביל רודב, ומנעו שינוי תקנון החברה - ציירה אותם באור שלילי. שם חל קו השבר. היחסים שהיו קרירים וקורקטיים מרגע כניסתם של הרוכשים לחברה, הפכו קפואים. ההתנגשות הפומבית אכן הגיעה היום (ב') בסביבות השעה שש בערב שלח רודב מייל לחברי הדירקטוריון שבו הודיע להם: "מבקש להודיע על סיום תפקידי. בתוקף מיידי. בכבוד רב ובהצלחה". הדירקטורים נדהמו מההודעה, זאת אף שבאוויר ריחפה האפשרות. העיתוי לא היה צפוי. גם בסרצ'ילייט הופתעו מהמכתב. היה ברור שההתנגשות הפומבית בין הצדדים תגיע, ורודב יעזוב, אבל ההערכות דיברו על סוף השנה. המחלוקת הגיעה לשיא כאשר סרצ'לייט ופורר ביקשו לשנות את תקנון החברה, לפי התחייבות שהעניקו למשרד התקשורת כתנאי לקבלת היתר השליטה, כך ש"לא תשונה שיטת מינוי הדירקטורים הקבועה בתקנון החברה ללא אישור מראש ובכתב מאת שר התקשורת". הדירקטוריון בראשות רודב סירב, כאמור, וקבע כי שינוי זה, ושינויים נוספים, הם לטובת בי־קום, שבאמצעותה מחזיקים סרצ'לייט ופורר בבזק; הם מקפחים את בעלי המניות האחרים; וכי מדובר בסמכויות שהן לטובת משרד התקשורת ושאינן לטובת בזק. הדירקטוריון פעל לטרפד את הנסיון של בי־קום באסיפת בעלי המניות במאי, וקיבל שם רוב לעמדתו. בי־קום שבשליטת סרצלייט ופורר הובסה. זה היה אירוע כמעט חסר תקדים. רודב יושב בדירקטוריון על אחד מארבעת הכסאות של סרצ'לייט ופורר, כולל כסא רביעי שאויש לאחרונה אחרי שאושר באותה אסיפה, של מנכ"ל בי־קום תומר ראב"ד. עם כל ההצגה של סרצ'לייט כאילו האירוע איננו מהותי מבחינתה, וטענה של מקורבים לבעלי השליטה שלפיה הם קיבלו את החלטת האסיפה ודעת הרוב, משום שהם לא התחיבו כלפי משרד התקשורת שההחלטה תעבור, הרי שמאחורי הקלעים הכעס היה רב. רודב חש אותו והחליט שלא להישאר בחברה. "כלכליסט" אגב, חשף את העימותים בין הצדדים כולל האפשרות הריאלית שרודב יפרוש. רודב מגייס את הדח"צים למערכה רודב טירפד גם נסיון של בי־קום להגדיל את מספר הדירקטורים שלה בדירקטור נוסף שימונה על ידה, כנראה דירקטור בלתי תלוי. הוא נעזר בוועדה מיוחדת של כמה מחברי דירקטוריון בזק שהורכבה מהדח"צים אמנון דיק, עידית לוסקי וזאב וורמברנרד,שתמכו בעמדתו לגבי הנושאים השונים. בי־קום ביקשה גם לשנות את תקנוני החברות־הבנות באופן שיאפשר לה למנות בהן דירקטורים נוספים. גם לתיקון זה בזק התנגדה בהיותו, לדעת הדירקטוריון, סעיף מקפח. בזימון ששיגרה בזק לאסיפה הכללית השנתית שלה ב־14 במאי צוינה התנגדותה של החברה לסעיף והיא זו שהתקבלה. "זה היה צפוי. הם לא יכלו לשבת בשקט אחרי מה שקרה עם ההצבעה. הם רצו להוכיח שליטה. הם הראו לו את הדלת", אמר גורם בכיר ותיק בבזק. רודב היה יו"ר נוקשה. מדי חודשיים־שלושה הוא שלח את הדירקטורים כולם לפוליגרף, כשהפעמים האחרונות היו כש"כלכליסט" חשף את העימותים שבינו לבין סרצ'לייט. הוא שינה את מבנה הייעוץ המשפטי וניסה להחליף גם את משרד רואי החשבון של החברה, כדי לנתק אותה מהעבר בראשות אלוביץ' ועסקאות בעלי העניין, אבל בכך לא הצליח. משרד KPMG התפשר על שכר טירחה נמוך ונשאר. סרצ'לייט ופורר ימנו כנראה דירקטור חדש במקום רודב, שאיננו קשור אליהם אלא דמות מקומית מוערכת. עד אז ימונה יו"ר זמני, כשיש סיכוי לא רע שיהיה זה דוד גרנות שהיה יו"ר זמני לפני רודב. מעמדו של המנכ"ל דודו מזרחי, אגב, לא צפוי להיפגע למרות שעבד בצמידות לרודב. בזק מכפילה שווי בעקבות הדו"חות עיתוי ההתפטרות מגיע לאחר התאוששות מרשימה במניית בזק בשבועות האחרונים, זאת אחרי שירדה למחיר שפל של 1.94 שקל למניה ב־16 במרץ, שיא משבר הקורונה. הציגה דו"חות טובים לרבעון הראשון, וכמעט והכפילה את שוויה בשלושה החודשים שלאחר מכן עד השבוע. רודב הצליח להדביק את הצניחה במניה, ולעזוב עם ירידה של 17% בתקופת כהונתו, לאחר שהמניה כבר ירדה בחצי משוויה מאז כניסתו. בעליות אלה באה לידי ביטוי ההתייעלות שהוביל רודב, שינוי מבנה החברה ומינוי מנהלים לחברות־הבנות. הניתוח הביא ברבעון הראשון של 2020 לעלייה של 11% ברווח הנקי לעומת הרבעון המקביל, ל־332 מיליון שקל, זאת חרף ירידה של 3% בהכנסות. סרצ'לייט ובי־קום שהיו מופסדים על ההשקעה, עברו לרווח עם ההתאוששות במניית בזק שגררה התאוששות בבי־קום. להתאוששות תרמה גם כניסתו של השר החדש יועז הנדל שנתפס כמי שיפעל בצורה רכה יותר כלפי בזק וחברות התקשורת. עם זאת, עזיבתו של רודב היא מכה לבזק, ועלולה להוביל ירידות במניה בטווח הקצר, כשבטווח הארוך יותר גורלה יהיה תלוי בזהות היו"ר החדש.
העצמאות שבה ניהל שלמה רודב את דירקטוריון בזק הייתה רחוקה מהשקפתם של קרן סרצ'לייט ודוד פורר, שסברו כי השקעה של חצי מיליארד שקל בלבד תאפשר להם לנהל את החברה. רודב נלחם, ניצח בקרב נקודתי, ופרש בתיזמון מפתיע כי מאס במלחמה
סרצ'לייט רצתה להוכיח שליטה והראתה לרודב את הדלת
סרצ'לייט רצתה להוכיח שליטה והראתה לרודב את הדלת
1
בשיתוף מערכת זירת הנדל"ן ביולי 2019 החליטה עיריית נתניה להגביל את תוספת השטח לדירות בפרויקטים של פינוי-בינוי ל- 12 מ"ר לכל היותר ולשטח דירת תמורה מינימלי שלא יפחת מ-60 מ"ר; זמן לא רב לאחר מכן אישרה עיריית פתח תקוה מסמך מדיניות דומה; בדצמבר 2019 אישרה עיריית תל אביב-יפו מסמך מדיניות להתחדשות עירונית בעיר, הקובע, בין היתר, כי התמורות לדיירים בפרויקטים של פינוי-בינוי יוגבלו לתוספת שטח של 12 מ"ר בלבד ולשטח דירה מינימלי של 60 מ"ר. מאוחר יותר גם מועצת העיר בחיפה הלכה בדרכן של ערי המרכז. במקביל פירסמה מועצת שמאי המקרקעין להערות את טיוטת תקן 21, הקובעת בין היתר כי התמורות הראויות לדיירים בפרויקטים של פינוי-בינוי כוללות תוספת של 25-12 מ"ר לשטח הדירה (זאת לעומת המסמך הקיים המציין כי התמורה הראויה הינה תוספת של 25 מ"ר). אולם את החותמת הסופית לעתידה המתגבש של ההתחדשות העירונית נתנה לפני מספר שבועות הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, כשהודיעה כי לראייתה התמורה הראויה לדיירים בפרויקטים של פינוי-בינוי היא תוספת של 12 מ"ר ולשטח דירה מינימלי שלא יפחת מ-65 מ"ר. המגמה, אם כן, ברורה. עוד ועוד רשויות ומוסדות תכנון מאמצים את מדיניות צמצום הזכויות והגבלת התוספת לדיירים מ-25 מ"ר ויותר, כפי שהיה נהוג עד היום, ל-12 מ"ר לשטח הדירה החדשה. האם המדיניות החדשה נכונה ותסייע לקידום פרויקטים, או שתיקח אותנו צעד לאחור ותגרום להאטה משמעותית בעסקות פינוי-בינוי? ודאות לפני הכל המצדדים במדיניות החדשה טוענים כמובן כי היא תסייע במימוש וקידום פרויקטים רבים. לטענתם, המדיניות כאמור תיצור קודם כל ודאות תכנונית – קידום הליכי תכנון בהתאם לכללים ברורים ואחידים, ביעילות גבוהה יותר ובפרקי זמן קצרים יותר מכפי שקורה כיום. עוד נטען כי המדיניות החדשה תיצור רמת ציפיות אחידה ושוויון לגבי התמורות לדיירים בכלל הפרויקטים, מה שימקד את התחרות על איכות היזם והתכנון, ויאפשר לקצר את תקופת המשא ומתן בין הדיירים ליזם. לבסוף, טוענים התומכים בהגבלות, המדיניות החדשה תביא להפחתת העומס על התשתיות העירוניות ושטחי הציבור. כאשר התמורה לדיירים קטנה יותר, היזם יכול להגיע לרווח הנדרש בפרויקט גם כאשר הוא בונה מספר קטן יותר של דירות, ובכך להקטין את העומס על התשתיות העירוניות ושטחי הציבור כגון מוסדות חינוך, ולאפשר הגדלה של שטחי ציבור בתוכנית. זוהי אינה טענה של מה בכך, משום שהמחסור בבתי ספר, גני ילדים, חניה ושטחים פתוחים מהווה את אחד החסמים העקרים באישור תוכניות ובהוצאתם של פרויקטים רבים מן הכוח אל הפועל. מהצד השני, המתנגדים למדיניות החדשה טוענים כי הגבלת התמורות תהווה חסם משמעותי לפרויקטים של פינוי-בינוי. המדיניות החדשה תגרום לטענתם בראש ובראשונה לפגיעה בתחרות – כיום השוק מאפשר לדיירים לנהל משא ומתן ולהתמקח על תוספת השטח שהם יקבלו לדירתם החדשה; אם יוחלט על קו אחיד ותוספת שווה לדיירים, קבלנים ו/או חברות קטנות או חדשות יתקשו להתחרות בחברות הגדולות בעלות הניסיון וייאלצו "לצאת מהמשחק". כמו כן, ייווצר חוסר שוויון בין התמורות לדירות הקטנות לעומת הדירות הגדולות, שכן התמורות לדירות הקטנות יעלו לעיתים על 12 מ"ר על מנת להגיע לשטח דירה מינימלי כפי שקובעת המדיניות. מצב זה עשוי ליצור התנגדות לעסקות מטעם בעלי הדירות הגדולות יותר, שתמיכתם חשובה ביותר ליציאה לפועל של פרויקטים מסוג זה. בנוסף, תמורה של 12 מ"ר תקטין את המוטיבציה של הדיירים להיכנס לפרויקט. פינוי-בינוי הוא הליך ארוך, מייגע ומסורבל, הטומן בחובו סיכונים רבים, ותמורה של 12 מ"ר בלבד אינה אטרקטיבית דיה כדי לגרום לדיירים להיכנס להרפתקה. ואולם ההתנגדות העיקרית למדיניות החדשה גורסת כי הפחתת התמורות עלולה לגרום לביטול או הקפאה של פרויקטים קיימים, בהם הדיירים כבר הוחתמו על הסכם עם היזם ובהתאם להסכם הובטחה לדיירים תוספת העולה על 12 מ"ר. במצב כאמור לא ניתן יהיה לקיים את ההתחייבויות שניתנו לדיירים, ותידרש הסכמתם מחדש להפחתת התמורות. אם הדיירים לא יתנו את הסכמם לשינוי, ייאלץ היזם לעצור את הפרויקט או לבטל את ההסכם, ושנים של עבודה והשקעה כספית גבוהה יירדו לטמיון. מה עושים כשכולם צודקים? הנוסחה הנכונה היא ככל הנראה שילוב של קולות הבעד והנגד. הרעיון ביצירת כללים אחידים בשיתוף כלל הגורמים הינו רעיון נכון, אך הצלחת המדיניות תהיה תלויה באופן יישומה, ברמת הגמישות והרגישות שתגלה הרשות המקומית בתקופת המעבר, ובקביעת הוראות מעבר מתאימות שיחולו על פרויקטים קיימים. צריך גם לזכור כי השוק זקוק לאורך נשימה. כדי שהמדיניות החדשה לא תביא לסיכול עסקות קיימות ולהגברת תופעת הסרבנות בקרב הדיירים, על הרשויות המקומיות לקבוע הוראות מעבר ביחס לפרויקטים שבהם הוחתמו רוב בעלי הדירות על ההסכמים עם היזם, ולכבד את התמורות שסוכמו בין הצדדים – ובלבד כמובן שהתמורות שהובטחו לדיירים תואמות את המדיניות או הנוהג ששרר ערב המדיניות החדשה. חיוב היזמים לחתוך בתמורות לדיירים עלול לגרום לביטול העסקות או לחלופין להעמדת העסקות במצב סיכון. במצב כזה, יזם שהשקיע כספים רבים יאלץ לתת לדיירים תמורות מאחוזי הרווח שלו ובכך להעמיד את הפרויקט בסיכון ובניגוד לרווחיות המינימלית המומלצת בהתאם לתקן 21. בכך ייצא שכרן של הרשויות בהפסדן. הכותבת היא שותפה במשרד דן בר-אל ושות' – משרד עורכי דין ונוטריון לכתבות נוספות היכנסו אל זירת הנדל"ן >>
השחקנים בתחום ההתחדשות העירונית חלוקים בשאלת השפעתה של המדיניות החדשה על תוכניות הפינוי-בינוי – האם תכשיל אותן או שמא דווקא תסייע במימושם של פרויקטים? עו"ד אורית רימון, שותפה במשרד דן בר-אל ושות', מנסה לתת תשובה חותכת
בונה או הורסת: מה תעשה הגבלת התמורות ל-12 מ"ר?
בונה או הורסת: מה תעשה הגבלת התמורות ל-12 מ"ר?
2
זוכי תוכנית מחיר למשתכן ברחוב דבורה עומר ברעננה גילו לאחרונה כי בפרויקט שלהם תוצמד רק חניה אחת לדירה, בעוד יתר החניות יישארו בידי הקבלן, שלטענתם מעוניין למכור אותן בשוק החופשי. הפרויקט נמצא בהליכי קידום וטרם התקבל לו היתר בנייה. הוא כולל חמישה בניינים בני תשע קומות, ובסך הכל 147 דירות, מהן 27 יימכרו בשוק החופשי והיתר במסגרת מחיר למשתכן. בנוסף לכך הפרויקט כולל שטחי מסחר. המחיר לזכאים עומד על כ־14 אלף שקל למ”ר, וטווח המחירים נע בין כ־1.2 מיליון שקל ל־2 מיליון שקל לדירת מחיר למשתכן. לפי התב"ע, לפרויקט יש 298 חניות תת־קרקעיות. לכל אחת מהדירות שיימכרו בשוק החופשי יוצמדו שתי חניות, ובסך הכל 54 חניות, בעוד ליתר 120 הדירות תוצמד רק חניה אחת. כ־20 חניות יוצמדו לשטחי המסחר. מכל זאת יוצא ש־104 חניות נותרות ללא הצמדה. לטענת הרוכשים, הקבלן כמיל שגראווי מחברת שגראווי SBC אמר להם כי בכוונתו למכור את החניות בשוק החופשי, אף שהמפרט של תוכנית מחיר למשתכן אוסר על כך. לפי המפרט, שהופץ על ידי משרד השיכון בדצמבר 2017, "כל החניות המתוכננות בתחום המגרשים יוצמדו לדירות המתוכננות במגרשים. למען הסר ספק, לא ניתן יהיה להותיר חניות בתחום המגרשים למכירה עתידית". עוד נכתב במפרט כי "עודף חניות יוצמד באופן יחסי בין שוק חופשי לבין מחיר למשתכן". מהקבלן כמיל שגראווי לא נמסרה תגובה. לפי תקן החניה של עיריית רעננה, כל דירה ששטחה מעל 75 מ"ר מחויבת ב־1.7 חניות, ואילו דירות בשטח של 120 מ"ר ומעלה מחויבות בשתי חניות לדירה. מבדיקת שטחי הדירות בפרויקט עולה כי כל 147 הדירות בפרויקט הן בשטח שמעל 75 מ"ר, ו־33 דירות הן בשטח שמעל 120 מ"ר. כלומר לפי תקני העירייה, הפרויקט נדרש ל־260 חניות, והוא עומד בתקן. אלא שהוא אינו עומד במפרט של משרד השיכון. בניגוד שנוצר בין המפרט של משרד השיכון לתקן החניה של העירייה, העירייה קובעת. רוכשי מחיר למשתכן דורשים הצמדת חניות בהתאם להנחיות משרד השיכון, כי עודפי החניות יוצמדו לכלל הדירות בפרויקט, ואילו לקבלן יש אינטרס ברור למכור להם את החניות הללו, אלא שמשרד השיכון אוסר זאת עליו. בנוסף לכך, גם אם יבחר למכור את הדירות לרוכשים בפרויקט, הוא אינו יכול לחייב אותם בכך. המחיר שנקבע לכל חניה במכרז עומד על 28 אלף שקל וכ־3 מיליון שקל לכלל החניות הנותרות. עו"ד ליאור לוי, המייצג כ־50 רוכשים בפרויקט: "פעם נוספת אנחנו עדים לכך שרוכשי נדל"ן בכלל, וזוכי מחיר למשתכן בפרט, עלולים ליפול בין הכיסאות במקרה שזכויותיהם נפגעות. במקרה הנידון מדובר בזכות לחניה נוספת, זכות ששווה הרבה כסף. על כן ראוי שהגורמים הרלבנטיים יבחנו שוב את חלוקת החניות, ויחייבו את היזם להצמיד חניה נוספת לבעלי דירות מחיר למשתכן בפרויקט, זאת על פי כללי המכרז ומדיניות החניות של הרשות המקומית". ממשרד הבינוי והשיכון נמסר בתגובה: "תקן חניה נמצא באחריות הוועדה המקומית של הרשות המקומית, אשר מחליטה את התקן הרלבנטי בהתאם לפרויקט. המשרד יוודא כי הצמדת החניות בפרויקט זה תתבצע לפי התקן של הוועדה המקומית. ככלל, מכרזי מחיר למשתכן מחייבים להצמיד לפחות חניה אחת לדירת מחיר למשתכן, ואכן בפרויקט זה לכל דירה מוצמדת חניה. ככל שישנן חניות עודפות, ניתן להצמיד יותר מחניה אחת לדירה. במקרה זה המשרד בוחן את נושא החניות העודפות ואת האפשרויות הקיימות להצמדתן לדירות". מעיריית רעננה נמסר: “באזור רחוב דבורה עומר תקן החניה הנדרש, על פי מסמך מדיניות החניה של העירייה מתאריך 13.6.2016, נקבע באופן הדרגתי על פי שטח הדירות המתוכננות לדירות עד 75 מ”ר, דירות של 75־120 ודירות מעל 120 מ”ר. על פי בדיקת יועץ התנועה, מספר החניות הכולל המתוכנן שהוצג בבקשה שנידונה בוועדה עומד בדרישות התקן על פי המדיניות המאושרת”.
קבלן ברעננה תכנן לפרויקט 298 חניות, ששליש מהן הוא מתכוון למכור בשוק החופשי. המפרט של משרד הבינוי אוסר זאת, אך העירייה מתירה לו
יזם מחיר למשתכן קמבן לעצמו עוד 100 חניות
יזם מחיר למשתכן קמבן לעצמו עוד 100 חניות
3
ברצלונה תובעת את ניימאר בשל הפרת חוזה, לאחר שהשחקן הברזילאי עזב את המועדון בתחילת החודש לטובת פריז סן ז'רמן. הקבוצה הספרדית כבר הודיעה כי לא תסכים לשלם את הבונוסים בגובה 26 מיליון אירו שניימאר היה אמור לקבל בקיץ, כעת היא מנסה גם לקבל בחזרה כסף ששילמה לשחקן. ביום שלישי הודיעה הקבוצה כי לדעתה מגיע לה לקבל חזרה כסף ששילמה לניימאר כבונוס על הארכת החוזה בשנה שעברה, וכן פיצויים וריבית בגובה 8.5 מיליון אירו. סכום בונוס החתימה לא פורסם. במקביל, ניימאר תובע את ברצלונה במוסדות פיפ"א על כך שלא שילמה לו 26 מיליון אירו בבונוס נאמנות. ניימאר חגג אמש בברצלונה את יום ההולדת של בנו, ביחד עם חבריו מברצלונה שהעלו תמונות מהמסיבה באינסטגרם. התמונות הרגיזו את ההנהלה שכיום נמצאת בסכסוך עם השחקנים המובילים - בעקבות המהלכים האחרונים שלה. בהצהרה שפרסמה ברצלונה ביום שלישי הודיעה כי הגישה את התלונה לפדרציית הכדורגל הספרדית (RFEF), זאת לאחר שהגישה אותה במקור בבית המשפט בברצלונה ב-11 באוגוסט. "ברצלונה הגישה תביעה נגד ניימאר בגין הפרת חוזה ב-RFEF, על מנת שתעביר אותה לפדרציית הכדורגל הצרפתית (FFF) ולפיפ"א", נכתב בהצהרה. "בתביעה, הקבוצה דורשת שהשחקן יחזיר סכום כסף שכבר שולם לו עבור חידוש חוזה, זאת מכיוון שהוא לא עמד בהתחייבויות החוזה, וכן ישלם 8.5 מיליון אירו בפיצויים ו-10% נוספים בריבית. המועדון מבקש גם שאם השחקן יסרב לקחת על עצמו את האחריות, פריז סן ז'רמן תממן זאת". ניימאר חתם באוקטובר האחרון על הארכת החוזה שלו בקאמפ נואו בחמש שנים, ובנוסף לבונוס שקיבל היה אמור להרוויח 26 מיליון אירו נוספים הקיץ. אולם לאחר השלמת ההעברה שלו בסכום שיא של 222 מיליון אירו לפריז, דובר ברצלונה ג'וזף ביבס אישר שהמועדון לא מתכוון לבצע את התשלום מכיוון שניימאר הפר את החוזה שלו. "היו שלושה תנאים לחוזה: ראשית, שהשחקן לא ינהל מו"מ עם מועדון אחר לפני 31 ביולי, שנית, שהוא יביע נכונות בציבור למלא את החוזה ושלישית, התשלום היה אמור לעבור ב-1 בספטמבר כדי לוודא שהוא לא עובר למועדון אחר", אמר הדובר. "מכיוון שהוא לא עמד בדרישות הללו, המועדון לא ישלם את הבונוס, והכסף חזר למועדון". ניימאר לא הכריז בפומבי כי הוא שוקל לעבור לפריז עד ל-3 באוגוסט, היום שבו ברצלונה סיימה את החוזה שלו והוא חתם בקבוצה החדשה שלו. התביעה של ברצלונה הוגשה ימים ספורים לאחר שניימאר השמיץ את דירקטוריון הקבוצה. "יש לי משהו לומר: אני מאוכזב מהנהלת ברצלונה", אמר לאחר הניצחון של פריז על טולוז ביום ראשון. "ביליתי שם ארבע שנים והייתי מרוצה. התחלתי מרוצה, העברתי ארבע שנים מרוצה ועזבתי מרוצה. אבל לא מהם. אני חושב שהם לא צריכים לנהל את ברצלונה, מגיע לקבוצה הרבה יותר מזה, וכולם יודעים את זה. לראות את חברי לשעבר לקבוצה לא מרוצים מעציב אותי כי יש לי שם הרבה חברים. אני מקווה שהמצב ישתפר עבור ברצלונה, שהם ישובו להיות הקבוצה שהיו ויהפכו להיות קבוצה שיכולה להתחרות עם השאר".
הקבוצה הספרדית כבר הודיעה שלא תסכים לשלם את הבונוסים בגובה 26 מיליון אירו שניימאר היה אמור לקבל בקיץ, כעת היא מנסה גם לקבל בחזרה כסף ששילמה לשחקן
ברצלונה תובעת את ניימאר, ניימאר תובע את ברצלונה
ברצלונה תובעת את ניימאר, ניימאר תובע את ברצלונה
4
מניית אינטל נפלה ב-9% לאחר פרסום דו"חותיה הלילה (ה') על רקע עיכובים בהשקת שבבים ה-7 ננומטר החדשניים שלה, ותחזית רווח מאכזבת יחסית לרבעון השלישי. את יום המסחר סיימה בירידה של 1.1% לרמה של 60.4 דולר למניה ושווי שוק של 255.7 מיליארד דולר. התוצאות לרבעון השני אמנם היו חיוביות - רווח מתואם של 1.19 דולר למניה (5.1 מיליארד דולר) לעומת צפי ל-1.11 דולר למניה, ו-92 סנט למניה (4.18 מיליארד דולר) ברבעון המקביל בשנה שעברה. כן נרשמו הכנסות של 19.73 מיליארד דולר לעומת צפי ל-18.55 מיליארד דולר ו -16.51 מיליארד דולר אשתקד (גידול של 20%). זאת בזכות הצורך המוגבר בשבבים לשירותי ענן על רקע מגפת הקורונה. אולם הצפי לרבעון השלישי עמד על רווח מתואם של 1.1 דולר למניה לעומת צפי אנליסטים ל-1.14 דולר למניה. ההכנסות לפי תחזית החברה יעמדו על 18.2 מיליארד דולר לעומת צפי ל-17.9 מיליארד דולר. התחזית לכל השנה עומדת על רווח של 4.85 דולר למניה והכנסות של 75 מיליארד דולר לעומת צפי של 4.81 דולר למניה ורווח של 73.86 מיליארד דולר. אינטל מסרה כאמור שהרווח השנתי עלה ב-20% ברבעון השני לעומת עלייה של 23% ברבעון הראשון. חטיבת המחשוב ללקוחות, שהיא הבכירה ביותר בחברת השבבים, רשמה עלייה של 7% בהכנסות לרמה של 9.5 מיליארד דולר, לעומת צפי ל-9.1 מיליארד דולר. חטיבת הדאטה, שמתמקדת בשבבים לספקי שירותי ענן ויצרני שרתים, תרמה 7.12 מיליארד דולר להכנסות - עלייה של 43%. הצפי עמד על 6.61 מיליארד דולר. התוצאה הושגה בזכות התגברות הלמידה והעבודה מרחוק עקב מגפת הקורונה. חטיבת הפתרונת בתחום הזיכרון רשמה זינוק של 76% בהכנסות - ל-1.66 מיליארד דולר, ולעומת צפי ל-1.29 מיליארד דולר. החברה סיפקה כאמור חדשות לא חיוביות בנוגע להשקת שבבי ה-7 ננומטר שלה - שבבים שאמורים להתחרות באלו של AMD. מהצהרתה עולה כי יחולו עיכובים נוספים בהשקה והיא מסרה כי חל עיכוב של כשנה בלוח הזמנים המיועד שלה. זאת לאחר שבשנה שעברה הצהירה שתאריך היעד יהיה ינואר 2021. בעקבות זאת מניות AMD עלו ב-6% במסחר המאוחר.
חברת השבבים אמנם סיפק תוצאות מפתיעות לטובה לרבעון השני, אך הציגה תחזית פחות חיובית לרבעון השלישי עם רווח של 1.1 דולר למניה לעומת צפי ל-1.14; כן הודיעה על דחייה נוספת בהשקת שבבי ה-7 ננומטר החדישים שלה
תחזית רווח מאכזבת של אינטל הורידה את המניה ב-9% במסחר המאוחר
תחזית רווח מאכזבת של אינטל הורידה את המניה ב-9% במסחר המאוחר
5
בניגוד לאביו האדריכל יצחק ישר, האדריכל אבנר ישר (57) מזוהה עם בניית העתיד. בשעה שיצחק ישר תכנן מבנים כמו מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון בית התפוצות, דיזנגוף סנטר והמרכז למחקר גרעיני, הבן הפך לדובר בולט של חזון המגדלים, "רחובות עומדים" בני 30–40 קומות בלב הכרך. בין המגדלים שתכנן ניתן למצוא את רוטשילד 1, רוטשילד 17, מגדל W, מגדלי מרום נווה ברמת גן ופרויקט השוק הסיטונאי, שהוא עוסק כיום בתכנונו. לאור זאת, קצת מפתיע לגלות שישר עצמו מתגורר - עם אשתו ושני ילדיהם, תאומים בני שנה וחצי - בדירת גג בבניין בן ארבע קומות ברחוב דובנוב בתל אביב. הסנדלר הולך יחף. "בהחלט יכול להיות שאגור יום אחד במגדל, אני חושב שזה מקסים", הוא אומר, "אני מאוד אוהב נוף, מאוד אוהב את האוויר הפתוח. הדירה שבה אני גר נמצאת בצומת שיש בה פרספקטיבות אורבניות לחלוטין של כבישים ובנייני משרדים מול העינים ואני אוהב את זה מאוד, זה יותר חשוב לי מאשר שיהיה לי דשא. למרות זאת, נראה לי בהחלט שיום אחד ארצה לגור במגדל, להסתכל על הנוף ולהרגיש כמו באיזה סרט. אני לא נמנע מלגור במגדל בגלל איזו אידיאולוגיה". איכות חיים עם עוד 400 דיירים בבניין יכולה להיות נסבלת? "זו איכות חיים פנטסטית לגור במגדל. אני גר בבניין עם מעלית ישנה שאי אפשר להכניס אליה עגלת תאומים, אז צריך לפרק אותה כל הזמן. אצלי בבניין צריך להוריד את הזבל במעלית, במגדל אתה יכול לזרוק את האשפה בקומה שלך. כשאת גרה בקומה רביעית את יודעת שיש מעליך מישהו בקומה חמישית שלפעמים הולך עם כפכפים. זהו. אז מה אכפת לך אם מעלייך יש 10 או 37 קומות? אם יש חניה, אם יש מספיק מעליות, אם הכל נקי ונחמד - מה אכפת לי? לכל דבר יש מעלות וחסרונות, ודייר שלא מכבד את השכנים שלו יכול להיות בכל מקום, גם לא במגדל". אבל אם אתה כל כך מאמין בתרבות המגורים הזו, מדוע אתה לא מממש אותה? "חוסר הנגישות של המגדלים למעמד הביניים מאוד מציק לי, כי אין אדריכלות בלבד, לאדריכל יש אחריות חברתית. ככל שיבנו פחות דירות בתל אביב כך מחירי הדיור ימשיכו לעלות עוד יותר. אני לא רוצה להיות חלק מהקבוצה שגרה במגדלים כיום. אני איש פרטי, אבל מבחינה ציבורית אני לא חושב שזה נכון שאחיה באחד ממגדלי העשירים האלה. אני בהחלט רואה את עצמי חי עם המשפחה שלי במגדלים בעתיד, כשהם יהיו יותר עממיים, אף שקשה להגיד היום 'עממי' על דיור בתל אביב. אני כן רואה את עצמי גר במגדל פחות אליטיסטי". אליטיזם מייצר בך אנטי? הרי אתה נמנה עם מי שיכול להרשות לעצמו להתגורר גם היום במגדל. "אליטיזם לא מייצר בי שום דבר. אני לא אליטיסט, אני פשוט לא חלק מהמיליה הזה. לכל אחד יש אופי, אהבות מסוימות וערכים מסוימים. בעיניי, כרגע לפחות, במגדלים שהיום יכולתי לגור בהם, יש משהו מנקר עיניים שאני לא חפץ להיות חלק ממנו, אף שאין לי שום דבר נגד מי שחפץ לחיות במגדל. עם זאת אני נוסע באוטו מפואר, אני לא איזה צדיק. כל אחד עושה את המאזן הכללי שלו ומוצא את פינתו, אין לי שום דבר נגד עשירים. הם אנשים טובים לא פחות מכל אחד אחר". איך בכלל המגדלים, שיכלו להיות פתרון דיור נהדר למעמד הביניים, הפכו להיות מעוזי האלפיון העליון? "מה שקרה במגדלים הראשונים הוא שהעשירים קנו הרבה דירות ואיחדו אותן. בניינים שהיו אמורים לאכלס 120 יחידות דיור - שזה דבר מצוין מבחינת ניצול הקרקע - מאכלסים 30 משפחות שחצי מהזמן בכלל בחו"ל. "אני דוגל באידיאולוגיה שאומרת שמגדלים חוסכים שטח ומביאים לציפוף חיובי של העיר, אבל בסוף ברוטשילד יש מגדל אחד שבמקום 120 דירות יש בו רק 37. כשאני עובר לידו בלילה ורואה אותו חשוך, כואב לי הלב. האנשים שקנו בו דירות הם אנשים טובים ויקרים, שמסתובבים בעולם ומביאים עבודה לארץ, הכל בסדר, אבל זו לא המטרה. אם זו המטרה אז לא צריכים מגדלים, אותן 37 משפחות יכולות לקנות וילות בהרצליה פיתוח. המגדלים כיום הם לא מה שהם היו צריכים להיות. היו צריכים להיות מגדלים עם 400 דירות קטנות, אבל שלא יהיה סלאמס. משלמים אחזקה ושומרים על הבניין, כך שכמות הדיירים לא בהכרח מייצרת זולות". "עיר זה דבר דינמי" ישר עובד ממשרדו המונה 50 עובדים שברחוב אוסישקין בתל אביב ומגדיר את עבודתו "בניין הארץ". הוא משרטט ללא הרף, וצליל רישומיו על הדף מלווה את הראיון. על המחשב במשרדו הדמיה של בניין ירוק שתכנן לסאפ ברעננה, "קופסת זכוכית שקופה, ומחוצה לה מערכת תריסים שנפתחת ונסגרת לפי עוצמת השמש. כשהשמש נעלמת, הבניין הופך שקוף לגמרי". הסקיצות האדרכיליות של ישר נראות כיצירות אמנות בפני עצמן. במקביל הוא עובד על בניין משרדים בן 30 קומות שיוקם במקום בית החרושת של טרה ברחוב יגאל אלון בתל אביב ויורכב משני מגדלים מחוברים, "אחד בן 30 קומות, אחד יתחיל רק מהקומה ה־20. לוקחים בניין אחד ומפצלים אותו לשניים, וזה יוצר כל מיני סיטואציות מעניינות". עוד הוא עובד על בניין סול בגבעתיים, 57 קומות שבהן 300 יחידות דיור. "לשמחתי הרבה, משהו בשיח הציבורי על מגדלים מתחיל להשתנות", הוא אומר, "המגדלים הראשונים למגורים שנבנו בתל אביב באמת משרתים אוכלוסייה מאוד עשירה, זאת עובדה ואין עליה ויכוח. מתוך זה צמחה, אולי באופן טבעי, הדעה הקדומה שאומרת שמגדלים מיועדים רק לעשירים, אז זה לא מענין אותנו. זה לא צריך להיות ככה. אם לא נפנים את המצב שלנו נהיה בצרות צרורות. אנחנו מדינה קטנטונת, ובעוד 30 שנה נהיה 15–17 מיליון איש אם לא יותר. כולם רוצים קורת גג מעל הראש, ואם לא נהיה מחושבים בניהול משאבי הקרקע שלנו הכל יתכסה באספלט ובבטון, יווצרו זיהומים נוראיים, בזבוז של זמן ושל משאבים. לקבל את פיסת הדשא שלך, אבל להגיע אליה רק ב־9 בלילה ולצאת מהבית ב־5:30 לפנות בוקר בגלל הפקקים - לא בטוח שזה משתלם. "הגישה שטוענת שהרכב הוא המלך די פשטה את הרגל. זה תהליך שהיישום שלו לוקח שנים, אבל הוא חלק משינוי תפיסתי בכל העולם, של הרחבת מדרכות וצמצום כבישים. הערים המוצלחות ביותר בעולם הן כאלו שהולכים בהן ברגל, וכדי שיהיו מקומות כאלו הערים צריכות להיות מרוכזות. צריך לצופף את הערים, ואחת הדרכים לעשות את זה היא לבנות לגובה. אני לא אומר שכל העיר צריכה להיות מגדלים ונקיקים בין מגדלים, אפילו ניו יורק היא לא ככה, אבל להקיא החוצה את המגדלים לפריפריה העירונית, כמו בנים חורגים ולא כל כך אהובים - זה לא נראה לי נכון. "יש תוכנית מתאר חדשה שעומדת להיות מופקדת לכל תל אביב עד שנת 2025, והיא די חוסמת את האפשרות לבנות מגדלים בחלק הפנימי של העיר, מאבן גבירול בצפון ועד אלנבי בדרום. למעשה, היא חוסמת את האפשרות אפילו לבקש היתר למגדל. אני מאוד מקווה שהתוכנית הזו לא תאושר ככה, היא לא נותנת מקום לבוא ולשכנע. כל מה שניתן יהיה לבנות בחלק הפנימי של תל אביב הוא עוד 2.5 קומות במסגרת תמ"א 38". למה זו בעיה? "עיר זה דבר דינמי. אני תמיד חושב על פריז, עיר יפהפייה, אין יפה ממנה, היא כמו תכשיט. אין פעם שאני לא הולך בה ומוקסם. מצד שני, מכיוון שאסור לבנות בתוכה בנייה חדשה, לאט לאט אני מתרשם שכל היופי הזה - שתמיד יהיה מרהיב, אין ויכוח - מתחיל קצת להיראות קצת כמו דיסנילנד, קצת תפאורתי. לא קורה בו כלום, הוא לא משתנה, אין בו חיים או התחדשות. "בלונדון, שאני גם מאוד אוהב, יש בניין ישן ולידו מגדל חדש, עני ליד עשיר. אתה מרגיש חיים. הם עושים שגיאות, אבל לפחות הם מנסים. מגדל "השארד" בלונדון הוא הבניין הכי גבוה באירופה: פירמידת זכוכית עצומה, מאוד נועז ויפה אבל חריג. אני מסתכל עליו ועד היום עוד לא החלטתי אם אני אוהב אותו או לא. בפריז בנו מגדל אחד בן 30 קומות בסן מישל עם קניון זוועתי מתחתיו, ומאז אומרים: 'זהו, אין יותר מגדלים'. זו בעיה. "ככל שיבנו פחות בתל אביב כך מחירי הדירות ימשיכו לעלות. היום חדר בתל אביב עולה מיליון שקל, ובעוד 10 או 15 שנה חדר יעלה מיליון דולר. כולם תמיד ירצו לגור בתל אביב, כי כולם רוצים לגור בעיר הגדולה. אחת הדרכים לאפשר את זה היא לבנות הרבה יחידות דיור, ולא רק גדולות, גם קטנות. כיום בונים בתל אביב דירות בשטח של 130–140 מ"ר - מישהו צריך לשלם על זה כשהקרקע כל כך יקרה, ואז דירה עולה 5 מיליון שקל. אם היו נבנות גם דירות קטנות יותר, של 40 מ"ר, הן היו עולות מיליון שקל ומאפשרות למי שרוצה לגור בתל אביב לעשות את זה. אבל זה לא כל כך קורה. לא מספיק". איזה קו רקיע הכי מדבר אליך? ניו יורק? לונדון, דובאי? לאן אנחנו צריכים לשאוף? "שילוב של ישן וחדש על ציר הזמן. עכשיו קו הרקיע פה, ובכל תקופה הוא צריך להיות במקום אחר. כל דור יחליט איפה ואיך, אבל העיר צריכה להיות גוף חי. אי אפשר לקחת חצי מהעיר החשובה בישראל ולעשות ממנה מוזיאון בצורה מלאכותית. צריך לשלב בנייה קלאסית לגובה בתוך העיר ולעשות את זה מאוד בזהירות, עם הרבה עדינות. קשה לקבל את זה שלוקחים חצי עיר ואומרים: 'אין יותר מגדלים'. זו אולי תגובה למה שהיה קודם, כשהמגדלים צמחו פה באופן קצת מקרי, אבל צריכה להיות סינתזה. במזרח ובדרום תל אביב יש פוטנציאל אדיר להתפתחות העיר וליצירת עשרות אלפי מקומות דיור ותעסוקה". אם זה כל כך הגיוני, למה זה כל כך קשה? "ערים מפסידות מדיור ומרוויחות מתעסוקה. בתל אביב, מתוך הכנסות של 2.7 מיליארד שקל בשנה - 2 מיליארד שקל מגיעים מעסקים. מגורים מחייבים את העיר לממן חינוך, בתי כנסת, קופות חולים, בתי אבות ובתי קברות. במשרדים העיר אחראית רק על פינוי אשפה ומקבלת פי שבעה ארנונה, אז האינטרס של ראשי הערים הוא לא להביא מגורים אלא עסקים לעיר שלהם. משהו לא נכון בזה, כי מי שמביא חיים לעיר אלו התושבים שלה. ראש עיריית תל אביב, ואני מבין אותו, לא רוצה להיות בגירעון. הוא רוצה שיהיה לו כסף לעשות את מה שהוא עושה". "אין סיבה להוסיף ערים" שכונות הדרום הוזנחו לדעתך? הן הופקרו מבחינה תכנונית? "יש נתק רציני מאוד בין תל אביב לבין השכונות שלה. כששואלים מישהו שגר בשינקין איפה הוא גר הוא אומר תל אביב, כשאתה שואל מישהו שגר ביד אליהו איפה הוא גר הוא אומר ביד אליהו. יש TLV ויש את השכונות, והן לא מחוברות. "אני לא יודע אם השכונות הופקרו, זה כבר שיפוט מוסרי. אני לא חושב שמישהו בכוונה תחילה רצה להזניח אותן, אבל יש עניין תודעתי, איך אתה רואה את גבולות העיר שלך. כיום יש את TLV המשגשגת והידועה בכל העולם, אבל אותה עיר קטנטונת - חצי מהשטח שלה בכלל לא נכלל בחגיגה הזו. חייבים למצוא דרכים לשנות את זה. אני עובד על תוכנית שתחבר את כל העיר, אף שאף אחד לא שכר את שירותיי. אני מנסה למצוא דרך שבה העיר תהיה כזו שניתן ללכת בה ברגל, שהמרחקים בה יתקצרו ושהתחושה תהיה שכל העיר היא חטיבה אחת - לא 'תל אביב' עם שכונות לוויין". החזון הזה יכול להתגשם בלי מערכת תחבורה ציבורית מצוינת, שאינה קיימת היום? "תחבורה ציבורית טובה וקלה לשימוש זה דבר שחייב להיות פה. אני חושב הרבה על למה דווקא הנושא הזה לא מצליח להמריא. יש לי תאוריות קונספירטיביות: כנראה שהמדינה מרוויחה הרבה מיבוא מכוניות וממסים על דלק, כי עובדה שברגע שהחליטו לעשות כיפת ברזל - בתוך שנתיים קיבלנו מה שאין לאף אחד בעולם. זה רק אומר שאם מחליטים, אין שום סיבה בעולם שלא תהיה פה תחבורה ציבורית נהדרת". כי ראשי ערים חושבים למרחק של קדנציה? "רון חולדאי הוא לא ראש עיר קטנה, הוא סוג של ראש ממשלה. הוא הוכיח את עצמו כאיש ביצוע יוצא מן הכלל, ואם היו נותנים לו לעשות רכבת תחתית הוא היה מקים אותה. אם אין תקציב - הוא היה יכול לקחת אג"ח מהציבור. עיריות בחו"ל מגייסות כסף מהציבור, יש ערים יציבות וחזקות שיכולות להחזיר, אבל לחולדאי אסור. כנראה שיותר חשוב להקים רכבת מתל אביב לאילת. הרי גם אם ייתנו כרטיסי טיסה חינם לאילת ב־30 השנים הקרובות, כמה ייסעו?" באילו עוד ערים היית רוצה לראות מגדלים? באר שבע? קריית גת? אופקים? "אם היום חיים במדינת ישראל 8 מיליון איש, וב־2035 יהיו כאן 16 מיליון איש, אז הנושא הזה הוא בעיה ארצית ולא תל אביבית. צריך לשכן 8 מיליון איש, ואין סיבה להוסיף עוד ערים ועוד יישובים. כדי שמיליון וחצי איש יגורו בבאר שבע והיא תשגשג, היא צריכה להיות יותר מאוסף של שיכונים. היא צריכה להיות עיר שאפשר ללכת בה ברגל, עיר עם בתי קפה ומקומות שאפשר להסתובב בהם. אז כן, צריך להרים שם בנייה לגובה. כיום אנחנו מתכננים שם ארבעה מגדלים בני 30 קומות. אם הייתי אומר לך את זה לפני כמה שנים, היית חושבת שאני שיכור. באר שבע היא עיר בעלייה, וגם חיפה. דברים משתנים והן הופכות לאטרקטיביות". "כשנכנסתי לעבוד היה רק שם" הבניין שמעורר בו הכי הרבה השראה בארץ, לדבריו, הוא "מוזיאון תל אביב לאמנות שאבא שלי תכנן. אני מטייל עם הילדים שלי בסביבתו וכל הזמן אומר להם: 'סבא שלכם עשה את זה'. אני מאוד אוהב איך שהבניין יושב במגרש, יש לו תנוחה, כמו כלב שמגיע למקום שלו, מסתובב ומסתובב עד שהוא מוצא את התנוחה שנוחה לו וזה נראה הכי נכון. זה שיא החוכמה באדריכלות: משהו לא מאיים, לא מפואר מדי, לא עממי מדי, תנוחה של הבניין שיש לה פרופורציות מדויקות. יש בזה קסם, אין לזה נוסחה". יצחק ישר נפטר לפני קרוב לשנתיים, בגיל 90, ואילו אמו של אבנר, זמרת המצו־סופרן רמה סמסונוב, נפטרה לפני קרוב לשנה, בגיל 91. "להיפרד מההורים זה תמיד משמעותי, גם אם זה קורה כשהם בשנות ה־90 לחייהם", הוא אומר. ישר גדל בבית בוהמייני, עם שני הורים חזקים, כריזמטיים, מפורסמים ומרוכזים מאוד בקריירה שלהם, מעט פחות בגידול הילד שנולד להם. הם התגרשו כשהיה ילד, ומאז הספיק כל אחד מהם להינשא עוד פעמיים. "מה שמדהים זה שאף על פי שהם נפרדו כשהייתי בן 3, 50 שנה אחר כך, כשהייתי בן 53, הם עברו להתגורר באותו בית אבות. אני מדמיין את אמא עוברת ליד אבא במסדרון", הוא צוחק. בראיון קודם סיפר כי "אמי, שהיתה כוכבת גדולה, היתה אשה קשה. כל החיים היו סביב עבודתה. היא היתה חוזרת מאוחר מהופעות ולכן לא קמה בבוקר להכין לי סנדוויצ'ים. אבי היה גבר חכם, קורא ספרים, אבל גם חתיך שהשקיע את רוב מרצו בנשים. הוא היה לוקח אותי איתו לבתי קפה בזמן דייטים שלו, והייתי יושב בצד. זה היה מרתק, אבל רציתי שיישב איתי ולא עם הבחורות". זה לא פשוט לגדול בצלם של אב ואם מפורסמים, בעיקר כשאתה ואביך באותו מקצוע. "אתה גדל בתוך מקצוע שבו כשאתה פותח את הדלת אומרים: 'הבן של' הגיע. נדרשות לך שנים כדי להפסיק להיות 'הבן של' ולעמוד בזכות עצמך. זה אולי פותח לך דלתות, אבל חובת ההוכחה עליך. אתה רוצה להיות אתה, אבל אתה עדיין 'הבן של', זה גם תהליך אישי של הגדרה עצמית. "זה שאבא שלי לא עשה לי הנחות זה דבר טוב. היו שנים שהייתי בדיסוננס, כלפי חוץ הייתי 'הבן של ישר', אבל המצב במשרד היה די רע. כשהתחלתי לעבוד המצב היה רע מאוד, חשבו שאני גדל לתוך המקצוע עם כפית של כסף בפה, אבל במציאות לא היתה עבודה. "נכון שאבא היה אדריכל עטור פרסים, אבל כל הקליינטים שלו היו ממפא"י, ואני התחלתי לעבוד כמה שנים אחרי נפילת מפא"י. אבא לא השכיל ליצור לעצמו קליינטורה בשוק הפרטי, שהתחיל אז לצמוח, כך שהיה שם, אבל לא היו תוכן ועבודה מאחוריו. היה את השם של אבא, השתמשתי בו והיתה לי סבלנות, ובסוף הגענו למקום טוב". ההורים שלך היו טוטאליים מאוד בעיסוקים שלהם. מה ההבדל ביניכם? "אני לא חושב שאני בן אדם פחות טוטאלי בעבודה מהם, אבל בניגוד אליהם אני כן איש משפחה. הם במהות שלהם לא היו אנשי משפחה, ועבורם משפחה וילדים לא היו בראש סדר העדיפויות". אתה כועס עליהם? "אין בי כעס על הצורה שבה גדלתי. כל אחד יוצא מילדותו עם מטען כזה או אחר. עוד לא הוכח אילו אנשים יוצאים מעניינים יותר — אלה עם הילדות היותר מאושרת או הילדות הפחות מאושרת. "זה קצת כמו שהתלמידים הטובים בכיתה לא בהכרח מפתחים קריירה מצליחה כשהם גדלים. במבט לאחור, לא הייתי משנה כלום בחיים שהיו לי, גם אם היתה לי אפשרות לעשות את זה". "אני אוהב הפתעות" כיום ישר נמצא בעיצומו של פרק ב' אינטנסיבי בחייו. לפני שלוש שנים נישא לאשתו השנייה, השחקנית רונית אלקבץ, ויחד הם מגדלים את ילדיהם המשותפים, עומרי ושאלימר. מנישואיו הראשונים הוא אב לשלושה: תות, תרה ותאי (29, 23, 22). "הורות בגיל יותר מבוגר זה דבר מקסים", הוא אומר, "אני מסתכל על עצמי כהורה צעיר - הייתי אז לחוץ כלכלית, רציתי להוכיח את עצמי, רציתי לקנות דירה. כשהגבר הוא המפרנס העיקרי ויש לו רצון לפתח קריירה מצליחה, אז הוא הופך לאדם מאוד לחוץ. הרבה פעמים אין לו זמן ואין לו כוח, אין נינוחות נפשית שמאפשרת ליהנות מהילדים. "היום, כשאני מסתכל על הילדים הגדולים שלי, אני כבר יודע כמה מהר הכל עובר. כשהם קטנים אתה חושב: 'טוב, שכבר יסיים להיות תינוק, שיהיה יותר עצמאי' - אתה רוצה להשתחרר. תמיד הייתי מאושר להיות אבא, אבל ההורות היתה סוג של עול. עכשיו אני נהנה מזה, יש איזה רוגע, אני לא מחכה שכבר לא יהיו תינוקות. אני יודע שמקסים עכשיו ושיהיה מקסים גם אחר כך". מה עוד משתנה בסיבוב השני? "כשהייתי אבא צעיר פחדתי מטעויות, פחדתי שאם נתתי להם עונש הילדים ילכו לפסיכולוג כל החיים. אתה חושב שמה שאתה עושה יקבע את הגורל שלהם, אבל מילד לילד אתה מבין שאתה לא מגדל אותם. הם גדלים לבד, ואתה רק מלווה אותם. כשהחזקתי את התאומים, אחד בימין ואחת בשמאל, הבנתי שמהרגע שהם יצאו מבטן אמם הם באו לעולם עם אופי מלא. לא הבנתי את זה בילדים הראשונים. אחת היא כולה סערה ואש ואחד רגוע ומבסוט, וזה רק הולך ומתגשם לנגד עיניי. "הדבר הכי חשוב זה היכולת שלך להיות יותר משוחרר, כי השחרור הזה נעים לילדים. זה לא נעים לגדול ליד מישהו לחוץ. הדבר הכי חשוב שעשיתי בחיים שלי זה הילדים שלי, אין לי שום ספק בזה. כשאני אעצום את עיניי המחשבה האחרונה שלי לא תהיה על המגדלים שבניתי, אלא על הילדים שלי. מבחינתי הם הדבר הכי נהדר שיש". ואיך זה לנהל זוגיות שנייה באמצע שנות ה־50 שלך? "אין ספק שבגיל 55 שונה מאוד מאשר בגיל 25. יש הבדל ביכולת לתת, לקבל, לאהוב באמת. לא להיות מאוהב, אלא לרצות שהאדם השני יהיה מאושר. יש כאלה שיש להם את זה כבר בגיל 25, אבל כשאתה לא יודע מי אתה, איך תדע מה מתאים לך? אתה יותר מבוגר, יותר בשל, זה מאפשר לך לחוות את הזוגיות בצורה יותר נינוחה ויותר כיפית. "יש לי בת זוג חכמה ומוכשרת, אני רואה דברים כמו שהיא רואה וזה מעשיר לי את העולם. כל כולי הערצה לאשתי. אני שמח להיות איתה, בשלמות שלה, לא בודק מה מתאים לי יותר ומה מתאים לי פחות. היא אדם מאוד מיוחד, יצירתית, מדויקת, ממוקדת, חושבת על דברים באופן שמראה לי זוויות שלא חשבתי עליהן. כל החוויה של לחיות לצדה מעשירה אותי". איפה אתה רואה את עצמך בעתיד? "אני הכי אוהב כשאין לי מושג. אני אוהב הפתעות, אני לא רוצה לדעת מה יהיה. יש מיליון ספרים שאני רוצה לקרוא, מיליון אופרות שאני רוצה לשמוע, מיליון הצגות ומקומות שאני רוצה לראות, מגדלים שאני רוצה לתכנן, מוזיאונים, ספריות, ערים וערים תת־מימיות. העולם לא מצטמצם, אני מרגיש שהאפשרויות רק הולכות וגדלות".
האדריכל אבנר ישר, שחתום על מהפכת המגדלים בתל אביב, מפתיע בחזון סוציאליסטי: "לא לילד הזה פיללנו. במגדלים כיום יש משהו מנקר עיניים שאני לא חפץ להיות חלק ממנו. אני נוסע באוטו מפואר, אני לא איזה צדיק, אבל במגדלים אגור רק כשיהיו עממיים יותר"
"לא אגור במגדלי העשירים"
"לא אגור במגדלי העשירים"
6
קפה: בשבח האיטיות הבקבוק החדש של Soma הוא פתרון אידאלי לנשיאת משקה חם: פשוט שמים במסננת המובנית חליטה או קפה, מוזגים מים רותחים, סוגרים ויוצאים לדרך. מעדיפים חליטה קרה ואטית של קפה? שימו במקרר ללילה, והקסם יקרה מעצמו. 40 דולר בהזמנה מוקדמת. בישול: קופסת קסמים ההנחה שמאחורי Prepdeck היא שהמטבח שלנו מבולגן מדי, והפתרון לכך הוא מעין מיני־מטבח, מלא במגירות, אביזרי חיתוך, כלי מדידה ותאי אחסון שאמור להיות החבר בזמן הבישול. במשיכה קלה מקפלים מהקופסה קרש חיתוך וקוצצים את כל המרכיבים לתוך תאים קומפקטיים, בהתאם למתכון מהאייפד שמונח על התקן ייעודי. 109 דולר. לגו: בשירות הוד מלכותה בשבוע שעבר כיכב כאן קונספט לרחפן משפחתי מבית אסטון מרטין, אבל הפעם זה הדבר האמיתי: דגם לגו מוקפד של האסטון מרטין DB5, זו ששימשה את ג'יימס בונד. הוא מורכב מ־1,300 חלקים, וכולל אפילו את כיסא המפלט המפורסם, שאותו ניתן להקפיץ בלחיצת כפתור. 150 דולר. משחק: בתוך הים משחקים של התאמת צבעים הם סוגה פופולרית ואהובה, וכל מי שאוהב את הז'אנר חייב לבדוק את הלהיט החדש "Tiny Bubbles". לפי התפאורה ניכר שהכל מתרחש מתחת לפני הים, ובמקום צורות אחידות יש הפעם בועות במגוון גדלים, כאשר שילוב של רביעייה מאותו צבע מביא לפצלוח שלהן. התמכרות כיפית במיוחד, תמורת 3.99 דולר לאייפון ואנדרואיד. אלכוהול: יש קוקטייל גדול מהחיים העצמה נשית היא עניין חשוב, ואם אפשר לשלב אותו עם אלכוהול — בכלל טוב. "Free the Tipple" הוא ספר קוקטיילים חדש שכולל 60 מתכונים בהשראת נשים איקוניות, ממרלן דיטריך עד ריהאנה וסרינה וויליאמס. הקוקטייל של לוסיל בול, למשל, הוא קיצי ומרענן במיוחד, מבוסס על בקבוק רוזה שלם, סירופ תות ומיץ לימון. 15 דולר. תחבורה: בובה של אוטו המיקרולינו, מכונית עירונית קטנטנה עם מנוע חשמלי, הוצגה לראשונה בתערוכת הרכב בז'נבה לפני שנתיים, ועכשיו סוף סוף קיבלה אישור לייצור מסחרי. מה שהכי מעניין בה, מלבד העיצוב המדליק, הוא שהחברה שעומדת מאחוריה מתמחה בכלל בקורקינטים וצעצועים מוטוריים לילדים. המהירות המקסימלית של הרכב היא 90 קמ"ש, המחיר עדיין לא נקבע. סרט: המירוץ למחשב הקטן ביותר ב־1989 חברה קטנה מעמק הסיליקון, General Magic, עמלה על פיתוח פורץ דרך: מחשב אישי קטן כל כך שאפשר להכניס אותו לכיס. היו שם כמה מהמוחות הטכנולוגיים המבריקים אז, אבל גם נאיביות: אפל, שאותה הם החשיבו לבעלת ברית, הקדימה אותם עם מוצר שנקרא ניוטון. דוקומנטרי חדש מספר על המירוץ הטכנולוגי המרתק הזה.
דגם לגו של האסטון מרטין של ג'יימס בונד, ספר קוקטיילים חדש בהשראת נשים איקוניות וקופסת קסמים לכל מי שהמטבח שלו מבולגן מדי
מה הלאה: החידושים החמים ברשת
מה הלאה: החידושים החמים ברשת
7
בראיון למגזין TheAge ב־2012, חשפו בני משפחתו של ניימאר את הביטוי הברזילאי שהפך למוטו של המשפחה. את הפתגם calca de veludo ou bunda de fora קשה לתרגם, אך מדובר בסוג של שילוב בין "חיים רק פעם אחת", "רק המעז מנצח" ו"תמיד אלך בדרכי שלי". לאורך החיים הקצרים של ניימאר, בן 25 בסך הכל, זה בדיוק מה שהוא עשה. מגיל 3-4, אז התחיל לשחק כדורגל ברחוב עם ילדים גדולים וקשוחים ממנו ועד המעבר מברצלונה לפריז סן ז'רמן במחיר שמנפץ את כל השיאים - 222 מיליון יורו. ניימאר תמיד לקח סיכונים ומשפחתו תמיד עודדה אותו לעשות זאת, וההצלחה שלו מבוססת על כך. אביו של ניימאר היה שחקן כדורגל מקצועי לא רע, אבל "לא באיכות הגבוהה ביותר", כפי שהעיד על עצמו. ב־1992 עבר עם משפחתו למוג'י, עיר תעשייתית כ־40 קילומטר מזרח לסאו פאולו, ושם נולד ניימאר ג'וניור. באותה תקופה הבין האב שהקריירה שלו בכדורגל לא יכולה להמשיך, והמשפחה עברה לבית הוריו בסאו פאולו. כדי להתמודד עם הקריירה שהסתיימה, ניימאר האב החל לעבוד בשלוש עבודות שונות. בזמן שאביו עבד, ניימאר ג'וניור בילה את רוב הזמן שלו בלטפח את האהבה הגדולה שלו, כדורגל. אביו דחף אותו לשחק עם ילדים גדולים יותר ולקחת סיכונים. הוא עודד אותו להטעות אותם עם הגוף והרגליים, ואפילו לעצבן אותם כדי להראות עליונות ולגרום להם לשנות את הגישה שלהם כלפיו. סקאוטים שמו עין על ניימאר כבר בגיל שבע, והוא חתם בקבוצת אתלטיקה פורטוגזה. כשהיה בן 11 הציעה סנטוס - המחזיקה באחת מאקדמיות הכדורגל המשובחות בברזיל - סכומים נאים להוריו כדי שיעבור. המשפחה השתמשה בסכום זה כדי לרכוש את הבית הראשון שלה, ואז הבין האב כי הוא צריך להתפטר מעבודתו ולהתמקד בדבר אחד בלבד - להפוך את הבן שלו לכדורגלן מקצועני שירוויח מאות מיליונים. הסיכון היה ענק, אבל calca de veludo ou bunda de fora. ההשבחה מתחילה בבית בגיל 14 ניימאר ומשפחתו התחברו לסוכן הכדורגל הברזילאי ואגנר ריברו, שלקח את הילד לפגישות בריאל מדריד. סנטוס חששו שיקחו להם את השחקן הצעיר, שלא חתום על חוזה מקצועי, עוד לפני שיתאמן עם הקבוצה הבוגרת. כשחזר לברזיל, סנטוס כבר הציעה לו חוזה מקצועני ראשון של 3,000 דולר בחודש. בגיל 16 החוזה שודרג ל־40 אלף דולר בחודש, ובגלל שהקבוצה לא היתה מסוגלת להציעה סכום גבוה יותר - היא הציעה לו ולאביו 40% מכל העברה עתידית. כדי להפוך את העסקה לעוד יותר מתוקה עבור האב, סנטוס קישרו אותו עם דלסיר סונדה, בעלים של רשת סופרמרקטים ואחד העשירים באוהדי הקבוצה. סונדה רכש מאביו של ניימאר אחוזים מאחזקתו בילד עבור סכום של כ־2 מיליון דולר, וניימאר נהיה מיליונר לפני גיל 17. כיום הקרן של סונדה, DIS, טוענת שהיא אמורה לקבל יותר מהמעברים של ניימאר. ההליך עדיין בבית משפט. במקביל לביזנס של אביו, ניימאר המשיך להתמקד בכדורגל. הוא שיפר וחידד את כישוריו והרשים שחקנים, מאמנים וסקאוטים מאירופה. כדי להגדיל את השווי שלו, סונדה ואביו של ניימאר הוציאו אותו לטור פגישות ברחבי אירופה. בין השאר הם נפגשו עם רומן אברמוביץ', הבעלים של צ'לסי, בתיווכו של הסופר־אייג'נט הישראלי פיני זהבי. ב־2010 ניימאר כבר נהפך לכוכב של סנטוס ושיחק במדי נבחרת ברזיל. צ'לסי הגישה הצעה בשווי 35 מיליון ליש"ט כדי לרכוש אותו אך ונדחתה. קבוצות אחרות גם כן הביעו עניין בילד ואביו הבין שהביקוש הוא עצום. הוא דרש מכל קבוצה שרוצה להחתים את בנו לשלם לו סכום של 10 מיליון יורו כמקדמה, ו־30 מיליון יורו אם העסקה אכן יוצאת לפועל. מדובר בדרישה כמעט בלתי נתפסת, אבל calca de veludo ou bunda de fora. הערך קופץ בבארסה ב־2011 ריאל מדריד החלה להביע עניין רציני בילד, וכך גם ברצלונה. ב־15 בנובמבר 2011 ניימאר חתם על חוזה מקדים עם ברצלונה, שהסכימה לשלם 10 מיליון יורו לאביו. שלושה ימים לאחר מכן אביו ואמו הקימו את חברת N&N Consultoria Esportiva e Empresarial, שאליה העבירה ברצלונה את התשלום. על פי ההסכם, אחרי רכישתו, ברצלונה תשלם 30 מיליון יורו נוספים לאב. הכל נעשה במחשכים, כשאפילו סנטוס לא ידעה על זה. ברצלונה קברה את התשלום בדו"ח השנתי שלה, בסעיף בו צוין כי מדובר במקדמה על רכישה עתידית של שחקן ששמו לא הוזכר. במקביל, חברת ייעוץ שיווקי התחילה לעבוד עם ניימאר והחלה לבנות אותו כמותג. נייקי, פנסוניק ועוד מותגים מקומיים ובינלאומיים החלו לחתום עם חברת הניהול של ניימאר על הסכמי חסות משמעותיים. המטרה העיקרית היתה להשאיר אותו בברזיל עד אחרי מונדיאל 2014, כדי לחזק את מותגו במדינה ולאפשר לחברות שהחתימו אותו על הסכמי חסות למצות את השוק הברזילאי. אך ב־2013 ברצלונה היתה לחוצה להביאו והגיעה לסיכום רכישתו ב־17 מיליון יורו מסנטוס ועוד 40 מיליון יורו מאביו של ניימאר ושותפיו. עם זאת, המחיר שלו היה הרבה הרבה יותר גבוה. אחרי הגעתו של ניימאר לברצלונה שלח ג'ורדי קאסס, רוקח ואחד מ־222 אלף האוהדים שמחזיקים בקבוצה, מכתב להנהלה. הוא ביקש לדעת את הסכום שהוציאה הקבוצה על הכוכב מברזיל, אך משלא קיבל תשובות פנה לבית המשפט. הפרשה התפתחה, וביוני 2016 הסכימה ברצלונה לשלם קנס של 5.5 מיליון יורו בשל "טעות בתכנון המס" סביב מעברו מסנטוס. בנוסף, המועדון הברזילאי היה זכאי ל־2 מיליון יורו לאחר שניימאר הגיע לרשימת המועמדים הסופיים לתואר שחקן השנה ב־2016 ו־4.5 מיליון יורו מכיוון שברצלונה ככל הנראה תפר את ההתחייבות שלה לשחק משחק ידידות בסנטוס. בתוספת הקנס האחרון, הסכום הכולל כבר מגיע ל־111.2 מיליון יורו, ולכך עוד צריך להוסיף את המשכורת ששולמה לשחקן בשלוש השנים האחרונות. כלומר, העלות הכוללת של שירותיו של ניימאר עומדת על יותר מ־136.7 מיליון יורו. השחקן, בינתיים, יצר שיתוף פעולה קטלני עם לואיס סוארס וליאו מסי, וברצלונה זכתה בעשרה תארים. במקביל ניימאר הרגיש יותר ויותר שהוא צריך ללכת בדרכו שלו ולקחת יותר סיכונים על המגרש ומחוצה לו. במגרש יש את ליאו מסי - השחקן הגדול בדורו ואולי בהיסטוריה - שמונע מניימאר לצמוח לעמדת הכוכב הגדול היחיד בקבוצה. מרסלו בכלר, כתב ספורט ברזילאי שפרסם ראשון על המעבר של ניימאר לפריז סן ז'רמן, טען בראיון ל־CNN כי "ניימאר רוצה להיות השחקן הכי טוב בהיסטוריה, הוא רוצה לזכות בכדור הזהב והוא לא יכול לעשות זאת כשהוא עם מסי באותה הקבוצה. הוא צריך לעזוב". אמנם זה סיכון, אבל calca de veludo ou bunda de fora. הקטארים פותחים את הכיס לפי Goal.com, כדי להביא את ניימאר לפריז היה צריך יותר משנה של עבודה מאחורי הקלעים. המכשולים רבים: מהפייר פליי הפיננסי, דרך הגעה להסכמה עם ברצלונה על רכישתו ועד הגעה לסיכום עם אביו של ניימאר. מדובר בפרויקט רציני, שבשבילו צריך מוטיבציה וכסף. לקטאר, הבעלים של פריז סן ז'רמן דרך חברת ההשקעות בספורט שלה QSI, יש את הכסף וגם את המוטיבציה. ואפילו יותר מוטיבציה מתמיד. מאז שאברמוביץ' רכש את צ'לסי ב־2003 הגיחו עוד מיליארדרים זרים לכדורגל האירופי. חלקם הגיעו כדי להרוויח כסף, חלקם כדי לשחק עם צעצוע יקר במיוחד וחלקם כדי ליהנות מהחשיפה האדירה של המשחק. אבל אחרים רכשו מועדונים והשקיעו בגלל סיבות שאינן קשורות לכדורגל. אם אברמוביץ' "הגן על עצמו" מולדימיר פוטין, אז קטאר רכשה את הקבוצה הצרפתית כדי להגן על עצמה מעתיד שבו נגמר הגז הטבעי. אין כאן מטרה עסקית, אלא אסטרטגית: להפוך את קטאר למדינה גדולה ומשמעותית יותר ממה שהיא. הבחירה בסן ז'רמן אינה מקרית, ולא נובעת מחיבה מיוחדת לעיר האורות. היא פשוט היתה זולה יותר מקבוצת פרמיירליג; התחרות בצרפת חלשה מבליגות הבכירות; ולא מדובר בקבוצה היסטורית בה המסורת תמיד תאפיל על ההווה. כך, בזכות הכסף שהשקיעו הקטארים במיתוג ובהבאת שחקנים כמו דיוויד בקהאם, זלאטן איברהימוביץ' ואדינסון קאבאני, פריז סן ז'רמן נהפכה למושא לקנאה בעולם הכדורגל. סוף סוף, אחרי שנים רבות, היא נכנסה לאופנה בבירה הצרפתית. אך אחרי שנים טובות, הקטארים איבדו בעונה החולפת את האליפות למונאקו כנגד כל הציפיות. פריז גם הושפלה על ידי ברצלונה במשחק הגומלין בשלב הנוק אאוט של ליגת האלפות, כשבמקביל הקבוצה הקטאלונית מחליטה שלא להמשיך עם הסכם החסות עם קטאר. נראה היה שהפרויקט הפריזאי קצת מגמגם, אבל ברצלונה רק העירה את חיית הטרף הקטארית, שהלכה בכל הכוח על הילד הברזילאי המוזהב של בארסה. היא היתה מוכנה לשלם עבורו 222 מיליון יורו, ולתת חוזה של 30 מיליון יורו לעונה. אבל את הרכישה של ניימאר לא צריך לבחון בהקשר הספורטיבי בלבד, אלא גם דרך הרצון של קטאר להיות עצומה יותר מגודלה. קטאר מסובכת כיום במשבר מדיני עם המדינות השכנות, כולל ערב הסעודית ומצרים. האסטרטגיה של קטאר - להשקיע בנכסים מחוץ למדינה כדי להפוך אותה ל"גדולה יותר" ובכך להגן על עצמה - כללה גם מימון גופי טרור ותמיכה באיראן המשוקצת בעיני מדינות המפרץ. זו, כביכול, הסיבה לסכסוך המדיני שגרם לסגירת הגבולות היבשתיים של המדינה. אך התגובה של קטאר היתה אסרטיבית, והמדינה המשיכה להדגיש את הכוח הפיננסי העצום שלה. בין היתר, היא מצמצמת את התלות שלה בנפט, מתחזקת עתודות מזומנים ואג"ח וממשיכה בכל הכוח להכין את עצמה למונדיאל ב־2022. במקביל, היא הופכת את עצמה לאפילו עוד יותר גדולה עם ניימאר, אחד מהספורטאים הפופולריים והמוכרים בעולם. "הרצון של קטאר לעמוד גבוה מעל היריבות האזוריות ולצעוק הכי חזק, הפך להעברה הגדולה ביותר בתולדות הכדורגל", אומר סיימון צ'דוויק, פרופסור לכלכלת ספורט. "רבים יאמרו שספורט ופוליטיקה לא אמורים להתערבב אבל ההעברה של ניימאר מדגימה שבמאה ה־21 ספורט הוא פוליטיקה". למעשה, המעבר של ניימאר לפריז סן ז'רמן הוא שילוב שנראה בלתי אפשרי בין אינטרסים עסקיים וכלכליים של משפחה מסאו פאולו לאינטרסים גיאופוליטיים של נסיכות ערבית. לכוכב הברזילאי יהיה פחות אכפת מהאחים המוסלמים, דאעש, אל־קעידה, איראן והפוליטיקה - אבל הצלחתו במדי פריז סן ז'רמן ובעיקר זכייה בליגת האלופות - עשויה להיות ההישג הפוליטי הגדול ביותר של קטאר. איך אומרים בערבית calca de veludo ou bunda de fora?
הסיפור הזוהר של ניימאר ועסקת הענק מסתירים שורה של אינטרסים כלכליים ופוליטיים מצד קטאר, שנועדו להלבין פעילות טרור. בדרך הם הורסים את התחרותיות העסקית בעולם הספורטיבי
ניימאר עובר לפריז סן ז'רמן: איך ילד בן 25 שווה 222 מיליון יורו
ניימאר עובר לפריז סן ז'רמן: איך ילד בן 25 שווה 222 מיליון יורו
8
חברת פתאל החזקות, המחזיקה, מנהלת ומתפעלת בתי מלון בישראל ובאירופה, דיווחה הערב (א') כי היא צופה ירידה של כ-10% בהכנסותיה לרבעון הראשון של 2020 בהשוואה לרבעון הראשון של 2019, שיגרום לירידה בשיעור של כ-50 מיליון שקל ב-EBITDA. החברה מציינת עוד, כי בשל כך היא מבצעת, בין היתר, מספר פעולות כדי להתאים את הוצאותיה להכנסות הצפויות ובהן: דחיית השלמת בתי המלון שנמצאים על ידה בבנייה; צמצום ודחיית רכישות חדשות; עצירת פעילויות הדרכה ורווחה לעובדים; צמצום היקף שעות עבודה ואיחוד משרות; צמצום פרויקטים של קרן לחידוש ציוד; קבלת הנחות מספקים ונותני שירותים; איחוד בתי מלון סמוכים; צמצום מלאים; והפעלת מדיניות מכירות אגרסיבית לקהלי יעד שונים. החברה, הנסחרת בבורסה בתל אביב בשווי של 4.95 מיליארד שקל, סיימה את יום המסחר היום בירידה של 6.92% במחיר מנייתה, שהניבה תשואה שלילית של 19% מתחילת החודש ושל מינוס 39% מתחילת השנה. ב-17 בפברואר השנה החברה סיפקה הערכה ראשונית לפיה היא צופה בחודשים הקרובים ירידה לא מהותית בהכנסותיה בישראל ובאירופה, שתיגרם בעיקר בשל ביטול הזמנות קיימות בשילוב עם ירידה מסוימת בהזמנות עתידיות, שהחברה ייחסה לאירוע נגיף הקורונה. החברה פתחה את חודש פברואר 2020 עם הודעה של חברת פתאל אירופה שבבעלותה, על רכישת ארבעה נכסים באירופה תמורת 76 מיליון יורו. הרכישה הזו מצטרפת לרכישת מלון פלטין בתל אביב תמורת 150 מיליון שקל (כ־39 מיליון יורו), שהתבצעה בחודש קודם לכן, ומעמידה את היקף הרכישות של רשת המלונאות בחודש ויומיים מאז החלה שנת 2020 בקו אחד כמעט עם כלל רכישותיה בשנת 2019 כולה - שהסתכמו ב־125 מיליון יורו. עת דיווח הרכישה בפברואר שווי החברה עמד על 7.3 מיליארד שקל, ובתוך חודש וחמישה ימים היא מחקה 2.35 מיליארד שקל משוויה. החברה דיווחה אז כי בכוונתה להשקיע 22 מיליון יורו בנכס שקנתה בפורטוגל כדי להפוך אותו למלון חמישה כוכבים בן 132 חדרים. וכי היא מתכוונת להסב נכס בליברפול בריטניה, שנרכש מכונס נכסים בתמורה ל־7.2 מיליון יורו, למלון בן 210 חדרים. אלו, על פי הודעת החברה, עתידים להידחות לעת זו. לפתאל החזקות כ־225 בתי מלון פעילים ובשלבים שונים של הקמה בארץ וב־19 מדינות נוספות, ובהם כ־43 אלף חדרים. 93 מבתי המלון הם בבעלות פתאל, 122 מהם שכורים, וב־10 מהם היא משמשת כמנהלת.
דיווחה כי תעצור פעילויות הדרכה ורווחה לעובדים; תפעל לצמצם פיתוח ותדחה השלמת בתי מלון שבבנייה ורכישות חדשות; תצמצמם שעות עבודה, תאחד משרות ופעילות בתי מלון סמוכים, ותפעיל מדיניות מכירה אגרסיבית לקהלי יעד שונים
פתאל צופה ירידה של כ-10% בהכנסות הרבעון הראשון כתוצאה מהקורונה
פתאל צופה ירידה של כ-10% בהכנסות הרבעון הראשון כתוצאה מהקורונה
9
"קשה לדבר על העתיד בלי להתייחס גם להווה, ובייחוד לרעידת האדמה שעוברת חברת טבע, על אלפי עובדיה ומנהליה בארץ ובעולם. אירועי השבועות האחרונים בטבע עוד ייחקרו וידוברו, אבל אני חושב שכבר עכשיו עולים כמה לקחים ברורים מהמשבר הזה, שרלוונטיים לכולנו" - כך פתח את דבריו אריק פינטו, מנכ"ל בנק הפועלים, בוועידת התחזיות 2018 של כלכליסט. "יש כאן לקחים על הצורך הקיומי של כל חברה לחפש באופן בלתי מתפשר אחר מנועי צמיחה חדשים ולא להישען רק על מקורות ההכנסה הישנים. על יצירת צמיחה אחראית תוך איזון בין הטווח הקצר לטווח הארוך; ועל אחריות להשגת תשואה לכלל מחזיקי העניין, כולל אחרון העובדים; לצערי הרב, אלפי עובדים ומנהלים בטבע ישראל משלמים בימים אלה מחיר כבד. אני מקווה שטבע תשוב לצמוח מחדש ולהישאר גאווה ישראלית. תשתיות עדיפות על הוזלת מכסים "ולמרות הפתיח אני אופטימי לגבי העתיד. בשנתה ה-70, ישראל היא מדינה חזקה ומתקדמת. רמת ההכנסה לנפש נמצאת בהלימה עם מדינות אירופאיות מתקדמות, וישראל מוכרת בכל העולם כסטארט-אפ ניישן – מעצמת חדשנות ומרכז טכנולוגי עולמי. תחזית הצמיחה למשק הישראלי היא חיובית. שיעור הצמיחה גבוה ביחס לכלכלות מפותחות, שיעור האבטלה נמוך ומגזרים נוספים נכנסים לשוק העבודה. "אבל בפני מדינת ישראל ניצבים עדיין אתגרים משמעותיים ביותר: ראשית, כדי שישראל תממש את פוטנציאל הצמיחה העצום שלה, עליה לבצע השקעות אדירות בתשתיות, ויש לי הרושם שהחשב הכללי, רוני חזקיהו, שם את הנושא בראש סדר העדיפויות שלו. זוהי משימה כבדת משקל, אך התועלת שלה לאזרחי ישראל תהיה גדולה בהרבה מאשר הנחה ברכישת טלוויזיה משוכללת או גוף תאורה חדש. פינטו התייחס למהלך להוזלות מכסים שמבצע שר האוצר משה כחלון ואמר כי"עם כל הכבוד לחשיבותן של הנחות זמניות על מוצרי אלקטרוניקה בידורית, יש להניח כי תושבי דימונה ייהנו יותר מהקמתה של תחנת רכבת בתוך העיר; תושבי ירושלים ישמחו יותר על בניית אלפי כיתות לימוד חדשות; ואני בטוח שתושבי צפון הארץ זקוקים יותר להסדרה דחופה של הכבישים הישנים והצרים". פינטו המשיך ואמר כי "בנק הפועלים שימש מאז קום המדינה שחקן מרכזי בבניין תשתיות הארץ. עד היום מימנו עשרות פרויקטים בתחומי התשתיות והאנרגיה, בהיקף כולל של יותר מ-30 מיליארד שקל. היינו שם בבניית כביש חוצה ישראל והרכבת הקלה בירושלים, דרך פיתוח מאגר הגז תמר והקמת עיר הבה"דים ועד הקמת עשרות שדות סולאריים ותחנות כוח. "גם בשנים הבאות ימשיך הבנק להיות שחקן מרכזי בבניין הארץ. גם בתחום הדיור אנו שותפים מלאים של המגזר העסקי והממשלה - ואחראים לשליש מהמימון לדיור במדינת ישראל, כולל במסגרת מימוש תוכנית מחיר למשתכן. במקביל למשבר הדיור, אחד האתגרים הגדולים ביותר של החברה הישראלית הוא עדיין אי השוויון. "החודש פורסם דו"ח העוני השנתי של הביטוח הלאומי, ולמרבה הצער ראינו כי ישראל היא המדינה עם רמת העוני הגבוהה מבין מדינות ה-OECD. על פי דו"ח שפרסם ארגון "לתת", גם אנשים שאינם מוגדרים באופן רשמי כ'עניים' מתקשים להתקיים בישראל 2017, אפילו אם הם עובדים למחייתם. זו תמונת מצב בלתי נסבלת, שאסור להשלים איתה. לחברה הישראלית אסור להשאיר את החלשים מאחור, ואסור להגיע למצב שבו אפילו אנשים עובדים לא מצליחים לקיים את עצמם ואת ילדיהם בכבוד. "הנושא הזה חשוב לי אישית, כמי שמאז ילדותו פילס את דרכו במעלה הסולם החברתי והכלכלי. בנק הפועלים בראשותי ימשיך לגייס עובדים מאוכלוסיות מוחלשות ומוגבלות, ימשיך להשקיע בקהילה, בעיקר בפריפריה, ויקנה ידע וכלים להתנהלות פיננסית נכונה, לכלל הציבור בישראל. אני מסכים עם נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, שמדינת ישראל חייבת לאמץ מדיניות של צמיחה מכלילה – צמיחה שפירותיה מגיעים לכל שכבות האוכלוסיה, ואינה מרוכזת רק בענפים מסוימים או בשכבת עובדים מסוימת. "הסתה נגד המערכת הבנקאית" "אחרי שסקרתי את האתגרים הלאומיים, אני רוצה לעבור לתחזית טכנולוגית: אנחנו מאמינים שצפויות לנו בשנים הקרובות מהפכות חדשות. טכנולוגיות מתקדמות, כמו בלוקצ'יין ובינה מלאכותית, משנות תעשיות שלמות, וסביר להניח שהמוסדות הפיננסיים ישתנו בהתאם. בעתיד הקרוב נוכל אף להציע ללקוחותינו מוצרים מבוססי בלוקצ'יין. כבנק עם פריסת הסניפים הרחבה בישראל ומערך הפתרונות הדיגיטליים המתקדמים ביותר, שתפיסת עולמו היא 'אישי, אנושי וטכנולוגי', נדע לאמץ גם את חזית החידושים הטכנולוגיים לטובת לקוחותינו, ובמקביל לשמור על המרכיב האנושי בשירות וביעוץ, שאין לו תחליף. "לסיום, אני רוצה להתייחס לתופעה שלצערי נמשכה גם בשנת 2017 – מבול החוקים והרגולציות החדשות בתחום הבנקאות בישראל. הבנקים זכו לתשומת לב מוגברת מצד הרגולטורים השונים, בטענה ש'אין בישראל מספיק תחרות'. מאחר שהטענה הזו לא מבוססת על עובדות, אני רוצה להקדיש דקה לעובדות בשטח: 70% מהאשראי העסקי בישראל מתבצע דרך הגופים המוסדיים, כלומר במימון כספי הפנסיות של הציבור; עלות המשכנתאות בישראל נמוכה ביחס לעולם: המרווח הבנקאי הממוצע, המתבטא בריבית שמשלם הלקוח, נמוך בישראל בכ-25% לעומת בריטניה; העלות הממוצעת של ניהול חשבון עו"ש בישראל עומדת על 25 שקלים לחודש, כלומר 300 שקלים לשנה – פחות מלילה אחד בצימר, או מזוג נעלי ספורט לילד; "איך כל זה מסתדר עם הטיעון שאין תחרות? לאחרונה שמענו על מהלך רגולטורי חדש – הרפורמה לניוד חשבון. אני מתקשה להבין את חשיבותה של הרפורמה החדשה הזו, ולרגע נדמה לי שחזרנו עשר שנים אחורה. הרי היום, לקוח יכול בקלות לפתוח ולסגור חשבון בנק באינטרנט ולהעביר את כל ההרשאות לבנק אחר בקליק אחד. אני גם תוהה אם הוגי הרפורמה בחנו לעומק מה קרה לדוגמא בבריטניה, שבה בוצעה רפורמה כזו. הרפורמה התגלתה כיקרה, לא אפקטיבית, ולא חל כל שינוי בשיעור מעבר הלקוחות בין הבנקים. "חשוב להבין: הסיבה שלקוחות לא מחליפים בנק היא כי רובם מרוצים מהבנקאי שלהם וסומכים עליו. רק כדי לסבר את האוזן: שיעור הלקוחות המרוצים של בנק הפועלים נע סביב 80% - נתון מרשים לכל ענף, ועל אחת כמה וכמה לבנקאות. אנחנו מאמינים שניתן להשיג יותר באמצעות שיתוף פעולה. ניתן להקים צוות משותף למשרד האוצר, בנק ישראל והבנקים הגדולים, שיציע מתווה מוצלח יותר בנושא המעברים – בלי חקיקה מיותרת וללא הוצאות מיותרות המוערכות בסכום של בין חצי למיליארד שקלים. "במקביל, אנחנו חוזרים ומתריעים מההשלכות הצפויות של יישום חוק שטרום, במסגרתו גופים חוץ בנקאיים עלולים להציף באשראי דווקא את משקי הבית החלשים יותר. המפקחת על הבנקים, ד"ר חדווה בר, אף הזהירה בעצמה מבעיית האשראי הצרכני במשקי הבית, והסיכונים הגלומים בהתנפחות האשראי לאוכלוסיה זו. חשוב לזכור, כי בניגוד לבנקים, שכפופים לכללי רגולציה מחמירים, חלק מהגופים החדשים יוכלו להעניק אשראי בקלות רבה יותר – דבר שיגביר את הסיכון לחדלות פירעון. "הדבר חמור אף יותר כשבוחנים את שינויי החקיקה של השנים האחרונות בתחום חדלות הפירעון, שינויים שהובילו לירידה במוסר התשלומים ולהעדפה של הליך פשיטת רגל על פני פירעון החוב. לפי נתוני כונס הנכסים הרשמי, בשנת 2016 הוגשו יותר מ- 19,000 בקשות לפשיטת רגל – עלייה של 32% בתוך שנתיים. על רקע הנתונים האלה, קשה שלא לחשוש מהשלכותיה של הגדלת היצע האשראי, במקביל לירידה במוסר התשלומים. "לפני סיום, אני מרגיש חובה להסתייג מהאמירות חסרות האחריות של מי שאחראים על הכלכלה הישראלית, שחזו 'שהבנקים ייעלמו'". יש לציין כי ראש הממשלה בנימין נתניהו התבטא ברוח זו לאחרונה בהתייחסו להתחזקות הביטקוין. לדבריו, "מי שאמרו זאת יודעים היטב את החשיבות הרבה שיש למערכת הבנקאית במשק הישראלי. אסור שהרס המערכת הבנקאית יהיה מטרה בפני עצמה. ואני בטוח שהציבור מספיק חכם כדי להבין שהסיבה העיקרית להסתה נגד המערכת הבנקאית, מיועדת להסיט את הדיון הציבורי מהאתגרים הלאומיים העיקריים: בעיית הדיור ויוקר המחיה". "אני אישית משוכנע שהמערכת הבנקאית והפיננסית לא ייעלמו אלא יתאימו עצמן וילבשו צורה אחרת. אבל אני רוצה להשאיר אתכם עם מסר אופטימי: המשק הישראלי חזק ויציב, צומח, ישראל עדיין נהנית מעוצמה טכנולוגית ומחדשנות בלתי רגילה, ובסך הכל – יש לנו ארץ נהדרת".
אריק פינטו בוועידת התחזיות של "כלכליסט": "אני מתקשה להבין את חשיבותה של הרפורמה החדשה לניוד חשבון בנק - חזרנו 10 שנים אחורה"; לדבריו, "חוק שטרום יציף באשראי דווקא את משקי הבית החלשים"; כן טען כי "ההסתה נגד המערכת הבנקאית מיועדת להסיט את הדיון הציבורי מהאתגרים הלאומיים העיקריים: בעיית הדיור ויוקר המחיה"
מנכ"ל בנק הפועלים: "פיתוח תשתיות לאומיות חשוב יותר מהורדת מכסים על מוצרי צריכה"
מנכ"ל בנק הפועלים: "פיתוח תשתיות לאומיות חשוב יותר מהורדת מכסים על מוצרי צריכה"
10
פרויקט הפינוי־בינוי הראשון בתולדות גבעת שמואל קיבל לאחרונה את אישור ועדת התכנון המחוזית לאחר הדיון בהתנגדויות. מדובר בפרויקט של החברה להתחדשות עירונית, הנמצאת בבעלות היזמים לוי קושניר, דני שפירא, עמי כחלון וטל גולדשטיין. להערכתם, היתר הבנייה לפרויקט יתקבל בתוך כחצי שנה. במסגרת הפרויקט ייהרסו שלושה בניינים בני 36 דירות על ציר בן־גוריון 2־6, ובמקומם ייבנו שני מגדלים בני 15 קומות כל אחד, שיכללו ביחד 144 דירות. מדובר ביחס של 1:4, המשקף את מחירי הנדל"ן הגבוהים בגבעת שמואל. כמו כן יכלול הפרויקט תוספת שטחי מסחר בשטח של 200 מ"ר. בנוסף לכך החברה הגישה בקשה לפינוי־בינוי במתחם בן־גוריון 16-10, כחלק מתוכנית כוללת של העירייה לתת מענה לפיתוח סביבתי ופתרונות לבעיות תנועה באזור. המתחם כולל היום ארבעה בניינים ישנים בני 64 דירות. במקומם צפויים להיבנות שלושה בניינים חדשים בני כ־14 קומות כל אחד, שיכללו יחד כ־225 דירות, וכן ייבנו 1,000 מ"ר שטחי מסחר. בסך הכל יכלול כל הפרויקט העתידי בציר בן־גוריון שישה מגדלי מגורים בני כ־370 דירות. על פי התוכנית, תמהיל הדירות בפרויקט יהיה מגוון, ויכלול דירות בנות 3, 4 ו־5 חדרים וכן דירות גג וגן. אדריכל הפרויקט הוא משרד שפיזמן שסל אדריכלים. בפרויקט שותפה קבוצת יובלים, בבעלות איציק ברוך וטל גרסון.
במסגרת הפרויקט ייהרסו שלושה בניינים בני 36 דירות על ציר בן־גוריון 2־6, ובמקומם ייבנו שני מגדלים בני 15 קומות כל אחד, שיכללו ביחד 144 דירות
הפינוי־בינוי הראשון בגבעת שמואל קיבל את אישור הוועדה המחוזית
הפינוי־בינוי הראשון בגבעת שמואל קיבל את אישור הוועדה המחוזית
11
אבנר חדד, מנכ"ל קסם קרנות ו-ETF מבית אקסלנס, תוקף חזיתית את מתחריו הגדולים - על רקע פדיונות הענק שנרשמו השבוע בקרנות הנאמנות אומר היום (ג') חדד כי "'שיטת ה'כוכבים' ותופעת ריבוי הקרנות הן הגורם המרכזי לקריסה בחלק מהקרנות. "קסם אומרת את זה מאז שהיא נכנסה לענף הקרנות -הענף לא שקוף מספיק. ישנם מנהלי קרנות שלוקחים סיכונים בצורה לא שקופה בקרנות שאמורות להיות סולידיות. בטווח הקצר זה מייצר להם יתרון קל בטבלת התשואות והם נהנים מאוד כי כך הם מגייסים לא מעט כסף אבל בטווח הארוך זה רע לכולם – רע למנהל הקרן, רע לענף ורע למשקיע", אומר חדד. אין זו הפעם הראשונה שחדד יוצא במתקפה כזו כל המתחרים וגם בכנס המדדים של "כלכליסט" בשנה שעברה העביר ביקורת דומה לע שיטת הקרנות הכוכבות. "המשבר הנוכחי מתחיל לחשוף שוב את התופעה הזאת", מציין היום חדד ומוסיף "קרנות סולידיות כביכול מראות ירידה לא פרופורציונאלית לרמת הסיכון שאותה חיפש חלק ניכר מהמשקיעים. שאלו אותי פעם אם זה עניין של רגולציה וכמובן שרגולציה תמיד יכולה לסייע, אבל אי אפשר לתלות כל דבר ברגולטור – צריכה להיות הוגנות ואחריות גם מצד המנפיקים ולקיחת אחריות מצידם". חדד מכוון לתופעה שבה מנהלי קרנות נאמנות פותחים כמה קרנות עם מדיניות השקעות דומה כשכל קרן לוקחת "פינה" ומהמרת על נייר ערך מסויים ואם מצליחה נהיית שיאנית גיוסים ואם כושלת הקרן נסגרת. ביקורת דומה מטיחים כבר תקופה בבית ההשקעות אלטשולר שחם.
אבנר חדד תוקף חזיתית את המתחרים, על רקע פדיונות הענק שנרשמו השבוע: "קרנות סולידיות כביכול מראות ירידה לא פרופורציונאלית לרמת הסיכון שאותה חיפש חלק ניכר מהמשקיעים"
מנכ"ל קסם: "יש מנהלי קרנות שלוקחים סיכון בקרנות סולידיות"
מנכ"ל קסם: "יש מנהלי קרנות שלוקחים סיכון בקרנות סולידיות"
12
"אנחנו מביאים את הידע והניסיון מהתחום הצבאי אל השוק האזרחי", כך אמר ראש מנהל מודיעין וסייבר ברפאל, תא"ל (במיל.) אריאל קארו בוועידת Mind the Data 2017 של "כלכליסט" בשיתוף בנק לאומי, על פתרון "אבן החכמים" - טכנולוגיה ייחודית בתחום ניהול ופענוח ביג דאטה. קארו כיהן בעבר כקצין מודיעין ראשי. "משחר ההיסטוריה תמיד היה מידע והגורמים שנדרשו לאגור את הדאטה, לנהל אותו ולהפיק ממנו תוצרים היו אלו ארגוני המודיעין". אמר קארו, לדבריו, השוק כיום שונה לחלוטין וההבנה כי ידע שווה כסף והרבה, הגיעה לחברות המסחריות. מכיוון שהמידע קיים הם זקוקים למי שינהל אותו וגם יהיה מוכשר מספיק כדי להסיק ממנו מסקנות ומהן להבין כיצד לפעול. "הבעיה היא לא איך להשיג את הדאטה, אלא לייצר ממנו משהו מיוחד ובעל ערך ייעודי ללקוח". עם זאת, הסביר קארו כי בעידן הממוחשב של ימינו הקלות בה ניתן לאסוף מידע על כל אחד מאיתנו יכולה גם להיות אחד המכשולים הגדולים ביותר עבור תחום הביג דאטה. "אם אנחנו לא יודעים למיין את המידע ולנתב אותו אנחנו יוצרים גודש מידע. עודף שעלול להקריס לחלוטין את אנשי הביג דאטה ומהנדסים שעובדים על הפרויקטים הללו". בנוסף, קארו התייחס שהיה קצין מודיעין של פיקוד מרכז בזמן חומת מגן וקצין מודיעין שדה ראשי במהלך עופרת יצוקה, כי כמו שצבא לסודיות והסיווג יש ערך משמעותי ביותר ברמה המבצעית אסטרטגית. "החשש הגדול של כל חברה ולמעשה של כולנו הוא שאנחנו לא נצליח לשמור על הסודות שלנו", אמר קארו. "אותו חשש מקשה על היכולת שלנו לשתף פעולה, גם במקרים שחבירה שזו שווה המון כסף ותועלת, ולכן מידור המידע הוא כל כך חשוב". את המידור החשוב וההכרחי עבור הארגונים השונים הסביר קארו הוא אחד המוצרים אותם יודעים בתעשייה הישראלית לפתח ולספק. קארו, האמון כאמור על מיזם "אבן החכמים" של רפאל, אמר כי על אף סכומי הכסף הגדולים ושעות הפיתוח הרבות שהושקעו עד כה בתחום – אם יש משהו יותר חכם מהענן הוא האדם. "מאז הוא מתמיד ידע האדם לנהל את המידע שהוא מחזיק בו ולהפיק ממנו תוצאות באמצעות ההתנהלות המולטידיספלינרית כך שזה מסוגל לנתח את המידע באופן רב ערוצי תוך השלכה רעיונית". לדבריו, היכולת המולטידיספלינרית היא אתגר שעומד כיום במרכז עיסוקם של מדעני מידע ואנשי תוכנה רבים. כמו כן, זו מוטמעת כבר היום בתוצרה זו או אחרת בטכנולוגיות שונות – גם בפתרונות שלקארו ולאנשיו יש להציע לגופים השונים. "החלטנו שאנחנו מייצרים פלטפורמה שלוקחת את הכלים המתקדמים ביותר של ארגוני המודיעין ולצד אלו פיתחנו את הרכיבים שזיהינו שחסרים ולא פותחו עד כה", סיפר קארו. "כמו כן, התוספת החשובה שלנו לכלים ורכיבים הללו היא המחשבה, ההתאמה והפיתוח הייעודי שאנחנו מייצרים מתוך הבנת הדרישות והבעיות של הלקוח שלנו". במסגרת אותו שירות שהסיבו ברפאל לתחום האזרחי מהעולמות הביון והמודיעין, אמר ראש מינהל מודיעין וסייבר בחברה, כי התאמת המוצר ללקוח היא עד לרמת מבנה התוכנה ודרכי הפעולה שלה. "אנחנו פיתחנו פתרון רב-רבדי. אנחנו לא מגיעים עם מוצר שהוא מערכת סגורה, אלא ארכיטקטורה פתוחה. זאת מתוך הבנה ששיש לו חלק מהכלים וחלק אנחנו נספק לו לראשונה", העיד קארו. "מערכת סגורה מסורבלת ומקשה משום שהחלפת מערכות קיימות היא מכשול ואתגר ממשי ודאי במערכות גדולות".
תא"ל (במיל.) אריאל קארו, אמר בוועידת Mind the Data 2017 של "כלכליסט", כי "אם אנחנו לא יודעים למיין את המידע ולנתבו, אנחנו יוצרים גודש מידע. עודף זה עלול להקריס לחלוטין את אנשי הביג דאטה ומהנדסים שעובדים על פרויקטים"
"היה מידע על החוליה של 11 בספטמבר. הוא רק לא עבר"
"היה מידע על החוליה של 11 בספטמבר. הוא רק לא עבר"
13
שלום, כאן הקברניט; אי שם באוגוסט 1990 נדבקו הישראלים למסכים. עיראק פלשה לכוויית, שיגרה טילי סקאד על גוש דן, וחטפה בראש מקואליציה בינלאומית רחבה. לראשונה בהיסטוריה הועברה מלחמה בשידור חי מהדקה הראשונה, ויכולנו לראות את המתקדמים שבכלי המשחית, איך הם מכים בעיראק החבוטה של סדאם חוסיין בשם הצדק, החופש והנפט. הכוכב הבלתי מעורער של מלחמת המפרץ הראשונה היה ה-F117 נייטהוק, המטוס החמקן שמחק את ההגנה העיראקית והקסים את הקהל בעיצוב החללי שלו. "זה המטוס המתקדם ביותר", אמרו הכתבים הצבאיים ודמעות בעיניהם. "הוא היה סוד מוחלט עד לא מזמן, הוא בעצם בלתי נראה במכ"מ". היום אספר לכם את כל מה שלא אמרו על ה-F117; מאין הגיע העיצוב העב"מי שלו, היכן הצליח והיכן לא, ואם היה כה מתקדם - מדוע נעלם אל מגרש הגרוטאות? לפני שנתחיל, אזכיר שה-F117 לא היה המטוס החמקן הראשון. התואר הזה שייך ל-Ho229 של האחים הורטן מ-1944, שני נאצים מבריקים שהמציאו את החמקן בטעות (סיפור נחמד, שכולל גם לוחמת מודיעין וגם ירקות). ה-F117 אם כן, הוא החמקן המבצעי הראשון - וגם הראשון שתוכנן כך בכוונה. סיפורנו מתחיל בסוף מלחמת העולם השנייה, כשישבו אנליסטים בכל העולם והחלו להיערך למלחמות הבאות. המכ"מ, שהוכיח את עצמו במלחמה וקצץ את כנפי המטוס, שולב בטילי קרקע אוויר שהלכו והשתפרו. הומצאו כלים שונים לטשטוש חתימת המכ"מ, אך הסורקים עדיין ידעו שיש מטוס באוויר, פשוט התקשו לקבל מיקום מדויק שלו. תעשיית התעופה ידעה שיש פה בעיה שצריך לפתור, אבל אף חברה לא רצתה את התיק הזה; היצרניות הניחו שמדובר בסיפור כל כך מסובך טכני, שיהיה טיפשי לנסות לפתח מטוס כזה ביוזמתן. אם הממשלה רוצה דבר כזה, שתשלם בעצמה. בתחילת 1974 זה קרה: DARPA, סוכנות הפרויקטים המיוחדים של הפנטגון, הבינה שחובה להמציא מטוס חמקן. זאת, אחרי שראתה איך טילים סובייטיים מפילים מטוסים מתוצרת אמריקאית גם בוויאטנם וגם בסיני, במלחמת יום כיפור. רשת ההגנה של ברית המועצות ומדינות החסות שלה היתה גדולה בהרבה משל ויאטנם או מצרים; לשלוח מטוסים סטנדרטיים כדי להביס אותה יהיה שקול לשליחת פירורי לחם כדי להביס ברווזים. הממשלה פנתה לכמה יצרניות אירוספייס לקבלת הצעות, אך לא לחברת לוקהיד. מנהליה הופתעו ובצדק; היא זו שפיתחה את ה-U2 והציפור השחורה, והיתה אלופה בהמצאת מטוסים לא אפשריים. החברה החליטה לזכות במכרז הזה. דניס אוברהולסר, מבכירי המעצבים בחברה, הפך ארכיונים בכל ארה"ב וחיפש רעיונות. הוא מצא מסמך שנכתב ב-1962 בידי מדען סובייטי, ובו נוסחה מתמטית לחישוב שטח חתימת המכ"מ של עצמים שטוחים. עיניו הבריקו: מהו בעצם מטוס, אם לא אוסף של הרבה משטחים? לאחר שנתיים של חישובים, הגישה הגישה לוקהיד הצעת עיצוב של מטוס בצורת יהלום שטוח; היא שתשלב בין תכונות שחיוניות למטוס כדי לטוס, ובין צמצום החזרי מכ"מ. היא זכתה, ופרויקט Have Blue נולד. העיצוב הראשון של לוקהיד ייראה מאוד מוכר לכל מי שנשאר פעם ער בשעות מוזרות, חיפש משהו לצפות בו ונחת על ערוץ ההיסטוריה ועל דוקו החייזרים התורן, הנה, תראו. הוא זכה לכינוי "היהלום חסר התקווה" ובצדק - על אף יתרונות החמקנות שבתצורה כזו, חוקי הפיזיקה לא עושים הנחות לאף אחד; אין סיכוי שהדבר הזה היה יכול לטוס ולהיות יציב באוויר. לכן, הוחלף בעיצוב קצת יותר סטנדרטי: יהלום שטוח, אבל עם כנפיים. הפרויקט הזה היה, באותם ימים, המיזם הכי סודי בארצות הברית. העיצוב בוצע בבניין בו כל החלונות נאטמו. כל תנועה של מסמכים רלוונטיים היתה בתוך מזוודה שמחוברת באזיקים למי שנושא אותה. הוא כלל בניית שני מטוסים שנועדו לבחון את החמקנות ואת ביצועי הטיסה. השלדה שלהם היתה עשויה רשת של פחמן ופיברגלאס, מעליה צבע פחמני מיוחד, שגרמו לכך שגלי רדיו ששלחו מכ"מים הוסטו מהגוף או נבלעו בו. במאי 1978, לאחר שישה חודשים של טיסות ניסוי, עבר המטוס הראשון תקלת מנוע והתרסק. ביולי 1979 התרסק גם המטוס השני. אבל לוקהיד לא התבאסה: היא צברה די ידע טכני והצליחה להוכיח שאפשר לבנות מטוס חמקן מבצעי. החל פרויקט חדש, בשם Senior Trend - במסגרתו יפותח מטוס תקיפה חמקן, מין מפציץ טקטי שיוכל לעקוף את ההגנות הסובייטיות, ולהיות קלף מנצח בכל עימות עתידי. ככזה, היה חשאי להדהים: חברות הקבלן שעבדו עם לוקהיד לא ידעו עבור מה הן בונות רכיבים, ולא ידעו אחת קיומה של רעתה. למיזם הזה הוקצה סכום של 314 מיליון דולר (1.143 מיליארד דולר של ימינו). לוקהיד וחיל האוויר רצו להשיק את החמקן כמה שיותר מהר, ולשם כך עיגלו פינות והוא קיבל רכיבים ממטוסים אחרים: מערכת בקרת הטיסה נלקחה מה-F16; מערכות הקוקפיט - מה-F18 ואילו מערכות הניווט הגיעו מהמפציץ הענק B52. למעשה, קיבל גם שם של מטוס אחר: מנהלי הפרויקט רצו לגייס את הטייסים הטובים ביותר עבורו, שהיו טייסי קרב; בגלל ענייני אגו, עלול טייס שעובר ממטוס קרב למטוס תקיפה להתבאס או לסרב, ולכן נתנו לחמקן את השם F117; האות F מייצגת מטוס קרב, מה שנתפס כסקסי יותר בעיני הצוותים והבטיח מוטיבציה גבוהה. באוגוסט 1982 נמסר המטוס לחיל האוויר, והטייסת הראשונה הוצבה בבסיס גרום לייק (הידוע גם כ"אזור 51") במדבר נבאדה. הטכנולוגיה של המטוס, יכולותיו החשאיות והאווירה הג'יימס-בונדית של הטייסת עשו את שלהן והמוטיבציה היתה בשמיים. כדי להסתיר את הפרויקט, הוצבו במקום מטוסי תקיפה A7 קורסייר, שטסו כל היום כדי לדמות פרויקט ניסוי חימוש. מטוסי ה-F117 טסו רק בלילות, כדי להקשות על איסוף מודיעין. מוטיבציית הטייסים התחלפה במהרה בתסכול. ארצות הברית ישבה וחיכתה להזדמנות לשלוף את הקלף החמקן שלה, אך בריה"מ לא רצתה לשחק; בסוף שנות השמונים היא היתה עסוקה פחות בלאיים על החופש בעולם, ויותר בלהתפרק פיקסל אחר פיקסל. ב-1989 שמחו הגנרלים: ארה"ב פלשה לפנמה במסגרת מבצע "מטרה צודקת". שם אירוני משהו, בהתחשב בכך שהפלישה בוצעה לאחר שארה"ב החליטה להפסיק לכבד הסכם בינלאומי לגיטימי, ופשוט פתחה באש. שליט פנמה, מנואל נורייגה, היה בכלל סוכן של ה-CIA, ששילמה לו מאה אלף דולר בשנה כדי לרגל אחר שכניו. הנ"ל גם התעלל בבני עמו, וקידם סחר בסמים כך שאין טובים בסיפור הזה. אבל חיל האוויר האמריקאי רעד מהתרגשות: סוף סוף יוכל לשלוח את החמקנים הנוצצים להפציץ משהו בתנאי אמת. בתחילת המערכה, נשלחו שני מטוסי F117 לתקוף מחנה ארעי של צבא פנמה במנחת ריו האטו. הפצצות שלהם נפלו בקרבת הקסרקטין ולא עליו, כדי להפחיד את החיילים ולבלבל את הגנת פנמה לפני נחיתת כוחות רגלים אמריקאים. הדיוק היה מרשים מאוד, אבל בפנטגון לא היו מרוצים. בשלב הזה, ברית המועצות הפכה מאיום לאיום לשעבר, ולאחר מבצע פנמה כבר לא ניתן להצדיק את תוכנית החמקנים. הון עתק, שנים של ניסויים, הקמת מערך חשאי, בניית עשרות מטוסים ובשביל מה? לעשות בום גדול ובור גדול באיזה שום מקום? צל כבד הוטל על ה-F117; נראה שמחיסול התקציב הוא לא יחמוק. ואז בא לו מושיע משופם: סדאם חוסיין עבד אל-מג'יד א-תכריתי. בשני באוגוסט פלשה לכוויית, וארצות הברית גייסה קואליציה בינלאומית גדולה, שתביס את העריץ העיראקי. הנ"ל בנה מערך נ"מ צפוף וגדול, ומטוסי הנייטהוק היו הדרך המושלמת לפצח אותו; החמקנים תקפו כ-1,600 מטרות בדייקנות, תוך שהתקשורת האמריקאית מתפארת בהם. הקהל בבית התרגש אף הוא, והגנרלים דילגו מאושר: ה-F117 המגניב היה לנערת הפוסטר של תקציב הביטחון. מאז אותה מלחמה, שקע כוכבו של הנייטהוק; מספר מטוסים אבדו בתאונות, ואחד אף הופל באש אויב במלחמת קוסובו של 1999. מה הפיל את החמקן? טיל ניסיוני? משהו משוכלל? לא ולא: גרסה מקומית של טיל ה-SA3, שנכנס לשירות עוד ב-1961. המטוס האמור פשוט פתח את דלתות תא הפצצות שלו, והפך על המכ"מ הסרבי מאייקון מטושטש לאייקון ברור. מספר טילים עלו לאוויר, וחמקן אחד נפל לאדמה. הוא התרסק בקרבת בלגרד, והריסותיו משכו מקומיים שבאו לצפות בפלא שהיה, ולחגוג את תבוסתו. הסרבים, במפגן נפלא של הומור, הפיצו עלונים ועליהם איור ה-F117 והכיתוב "מצטערים, לא ידענו שהוא בלתי נראה". שיעור התאונות של ה-F117 היה איום ונורא: מתוך 64 מטוסים שנבנו (59 שירתו בפועל), שישה התרסקו בגלל תקלות. עם סטטיסטיקה כזאת, איבד גם את תמיכת הטייסים וגם את תמיכת הצבא. ב-2008 קורקעו מטוסי הנייטהוק, אחרי 25 שנות שירות. נשמע הרבה, אבל מדובר באורך חיים קצר להפליא עבור מטוס צבאי עיקרי. לשם השוואה, מטוס התקיפה A6 אינטרודר שירת 37 שנה (ודגם הלוחמה האלקטרונית שלו שירת 44 שנה), המפציץ F111 שירת 31 שנה, מטוס התקיפה סקייהוק שירת 47 שנה, ואילו ה-F15 וה-F16 לדגמיהם עדיין בשירות, כבר 42 ו-40 שנה בהתאמה. למה הועבר החמקן הראשון למוזיאונים כל כך מהר? קל להאשים את קריסת בריה"מ; הזאב הגדול כבר לא כל כך רע, בקושי זאב. אפשר להאשים גם את שיעור התאונות הגבוה של המטוס. אבל הסיבה שורשית יותר: צבא ארה"ב הבין שה-F117 היה כשל תפיסתי. עובדה שלא הוחלף בחמקן אחר אלא במטוסים רגילים שפשוט נושאים חימוש לטווח ארוך יותר - ויכולים לפגוע באויב גם בלי להיכנס לטווח הפגיעה של הנ"מ. ההצטיידות בכלים חמקנים נמשכת בשל השיפורים במערכות ההגנה; חלקן יכול להפיל טילים באוויר, מה שמצריך שוב מטוס שיכול להתקרב. אך בכל מקרה, המגמה היא לעבור לכלים רב משימתיים וגמישים, ולא לשפוך המון כסף על אווירון שיודע לעשות דבר אחד. ביולי האחרון צצו דיווחים לפיהם שלף הפנטגון את ה-F117 מהנפטלין, וכמה מטוסים נצפו שוב בבסיס הניסויים טונופה שבנבאדה. אני מהמר שהם חלק מניסוי לגילוי חמקנים; לא כל כוכבי הטלוויזיה שנעלמו חייבים לעשות קאמבק. טיסה נעימה!
החמקן המבצעי הראשון הקסים את כל העולם בשידורי מלחמת המפרץ הראשונה, עם צורת היהלום השחור הייחודית שלו והאסון שהמיט על צבא עיראק. אבל מאחורי הקסם עמד מטוס שנוי במחלוקת, שהומצא בכלל בזכות מדען סובייטי, הופל בידי טילים ישנים וסיים את חייו מוקדם מהצפוי
מפרויקט סודי לכוכב טלוויזיה: F117, חמקן כושל או מטוס גאוני?
מפרויקט סודי לכוכב טלוויזיה: F117, חמקן כושל או מטוס גאוני?
14
"רשויות האכיפה התנהלו בצורה כוחנית, בלתי חוקית וחסרת תקדים", כך טוען היום (ו') רועי ורמוס מנכ"ל פסגות בתגובה נוספת שהגיש לבג"ץ. "גופי האכיפה הפעילו לחצים ואיומים על גופים עסקיים", אמר ורמוס בהתייחס להסדר עליו חתמה פסגות, במסגרתו נדרשה הדחתו של ורמוס מתפקידו כמנכ"ל בתמורה לאי הגשת כתב אישום נגד החברה. פרקליט המדינה לא הגיש עד כה את תגובתו בעניין, ככל הנראה בשל שביתת הפרקליטים. ורמוס טוען כי חוסר תגובה זו של הפרקליט, אותו הוא מגדיר "השושבין העיקרי של העתירה הזו", מצדיקה מתן צו שיקפיא את פיטוריו. ורמוס תוקף את הטענה לפיה הפיטורים היוו החלטה עסקית עצמאית של אייפקס ופסגות, וטוען שלמעשה ההחלטה נעשתה בשל לחצי רשות ניירות ערך. לפני כשבועיים הגיש ורמוס עתירה נגד ההסדר שהביא להדחתו. עד כה בג"ץ לא נעתר לבקשתו להוציא צו מידי כנגד פיטוריו. ביום ד' האחרון היה אמור ורמוס להתייצב לשימוע במשרדי אייפקס, אך לבסוף השימוע התקיים בלעדיו. מאייפקס ומרשות ניירות ערך לא נמסרה תגובה.
מנכ"ל פסגות השיב היום לבג"ץ, בהמשך לעתירה שהגיש למתן צו שיקפיא את פיטוריו. ורמוס טוען כי ההחלטה לפטרו נעשתה בשל לחצים שהפעילה רשות ני"ע. לדבריו "רשויות האכיפה התנהלו בצורה כוחנית, בלתי חוקית וחסרת תקדים"
רועי ורמוס: "גופי האכיפה הפעילו לחצים ואיומים על גופים עסקיים"
רועי ורמוס: "גופי האכיפה הפעילו לחצים ואיומים על גופים עסקיים"
15
דלק קידוחים הודיעה (ב') על יציאה למימון מחדש בפרויקט לווייתן באמצעות הנפקת אגרות חוב 'לווייתן בונד' בסכום כולל של כ- 2.25 מיליארד דולר. את ההנפקה יובילו הבנקים להשקעות ג'יי.פי מורגן ו-HSBC. לצורך המימון מחדש הוקמה חברה ייעודית בשם לוויתן בונד, אשר באמצעותה תבוצע ההנפקה - תמורת ההנפקה תועמד ככהלוואה לשותפות בתנאים זהים לתנאי אגרות החוב שלה (back to back). דלק קידוחים תשעבד את זכויותיה בפרויקט לווייתן לטובת החוב. אגרות החוב יונפקו ב-4 סדרות שמועד פירעונן צפוי בשנים 2023, 2025, 2027 ו-2030 - דירוג הסדרות יעמוד על BB . בנוסף, הבוקר הודיעה דלק קידוחים, שאם אכן יושלם הליך המימון מחדש, בכוונתה לבצע רכישה עצמית ממקורותיה העצמיים של אג״ח מסדרה א׳ ומתמר בונד בהיקף של עד 50 מיליון דולר - צעד שלדבריה נעשה כמימוש הזדמנות עסקית וכלכלית וכן יאפשר את צמצום החוב של השותפות. הנהלת השותפות תקיים בימים הקרובים רוד-שואו (roadshow) לקראת ההנפקה שבו תציג למשקיעים הזרים והישראלים את פרויקט לווייתן ואת פרטי ההנפקה. לאחר השלמת המהלך ייסחרו אגרות החוב בשוק הבינלאומי וובשוק המקומי במקביל.
לטובת המימון מחדש של פרוייקט לוויתן הוקמה חברה ייעודית בשם לוויתן בונד, אשר באמצעותה תבוצע ההנפקה; מועד הפירעון של הסדרות החדשות צפוי בשנים 2023, 2025, 2027 ו-2030; ג'יי.פי מורגן ו-HSBC. יובילו את ההנפקה
דלק קידוחים תנפיק 4 סדרות אג"ח חדשות בסכום כולל של 2.25 מיליארד דולר
דלק קידוחים תנפיק 4 סדרות אג"ח חדשות בסכום כולל של 2.25 מיליארד דולר
16
יו"ר הפדרל ריזרב ג'רום פאוול אמר הערב (ו') שהבנק הפדרלי עוקב אחר התפרצות נגיף הקורונה והסיכונים לכלכלה האמריקאית וינקוט פעולה במידת הצורך. "היסודות של כלכלת ארה"ב איתנים", אמר פאוול בהצהרה שפרסם בצהרי היום בארה"ב. "עם זאת, הסיכונים של הקורונה על הפעילות הכלכלית מתפתחים. הפדרל ריזרב עוקב מקרוב אחר ההתפתחויות וההשלכות שלהם על התחזית הכלכלית. נשתמש בכלים שלנו כדי לתמוך כראוי בכלכלה", אמר פאוול. ההצהרה הנוכחית של פאוול שונה במקצת מההצהרות הקודמות שפרסמו פאוול ובכירים נוספים בפד. עם זאת, היא מגיעה על רקע ירידה חדה השבוע בשוקי המניות והדאגות הגוברות שהמשך התפשטות הנגיף עלולה לפגוע בתחזית הצמיחה העולמית. מוקדם יותר היום בראיון ל-CNBC, קרא מושל לשעבר בפד, קווין ווארש (Kevin Warsh), להקל את המדיניות של הפד ואמר שמישהו מהבנק המרכזי צריך לפרסם הצהרה לפני פתיחת השווקים באסיה ביום ראשון בערב שעון ניו יורק. ווארש אמר שהשווקים "שולחים איתות על הכלכלה האמיתית". בנוסף, מוקדם יותר היום אמר ג'יימס בולארד, נשיא הפד בסנט לואיס, כי הורדות ריבית נוספות בארה"ב ייתכנו אם הקורונה יתפתח למגפה עולמית, עם השפעות הדומות לאלו של השפעת. בנאום שנשא בפורט סמית', ארקנסו, אמר בולארד שתרחיש המגפה העולמית הוא "לא המקרה נכון לעכשיו". לדבריו, הבנק הפדרלי נמצא במצב טוב מכיוון שכבר ביצע שלוש הפחתות ריבית בשנה שעברה.
על רקע הירידות החדות בשווקים והחשש שהתפרצות הנגיף תפגע בצמיחה העולמית, אמר ג'רום פאוול: "היסודות של כלכלת ארה"ב חזקים. נשתמש בכלים שלנו כדי לתמוך כראוי בכלכלה"
יו"ר הפד: "עוקבים מקרוב אחר הקורונה, נפעל במידת הצורך"
יו"ר הפד: "עוקבים מקרוב אחר הקורונה, נפעל במידת הצורך"
17
התרגלנו כבר לקנות ברשת בלחיצת כפתור, בלי לחשוב יותר מדי על הלוגיסטיקה שנכנסת לפעולה לאחר הלחיצה הזו. אבל מה קורה כשצצות בעיות בדרך? "מעל 440 מיליארד דולר של עסקאות מקוונות לא קורות כי מישהו בשרשרת - בנקים, הסוחרים עצמם, חברות כרטיסי אשראי - מחליט לדחות את העסקה", מספר מיכאל רייטבלט, מנכ"ל פורטר ואחד ממייסדיה. "אם תקים חברה שמה שהיא יודעת לעשות זה רק להעביר את העסקאות האלה - תקבל עסק גדול יותר מאמזון ושופיפיי ביחד". לפרקים נוספים של הפודקאסט "30 דקות או פחות" ליחצו כאן פורטר (Forter) הישראלית מנסה לטפל במהירות בעסקאות כאלה. המייסדים עבדו ביחד בחברת Fraud Sciences שנמכרה לפייפאל בתחילת 2008 ועסקה במניעת הונאות ברשת, אבל בפורטר פונים לתחום אחר ורוצים לעבוד בצורה מהירה יותר: "המערכת חייבת להיות אוטומטית, כדי לאשר עסקאות בחצי שנייה", מסביר רייטבלט. ויש לו המחשה לשינוי הדרמטי שחל במכירות ברשת: "כש-Fraud Sciences היתה בשיאה, בסייבר מאנדיי 2007, עשינו 1,800 עסקאות ביום. בפורטר הגענו ל-1,800 עסקאות בשנייה. אנחנו לא מתעסקים בהונאה, אלא בכמה אנשים לגיטימיים נדחים". בראיון בפודקאסט "30 דקות או פחות" הוא מספר על הזינוק בעולם המסחר האלקטרוני בתקופת הקורונה, על ההנפקה שאולי תגיע ומסביר למה הוא לא ימהר למכור את החברה לאמזון וג'ף בזוס, גם אם תגיע הצעת ענק. מראיינים: נבות וולק, איש הייטק. אביב פרנקל, איש התקשורת וסטארט-אפיסט.
מיכאל רייטבלט, מנכ"ל פורטר הישראלית, מספר כי בכל שנה לא יוצאות לפועל עסקאות בהיקף של 440 מיליארד דולר במסחר מקוון בגלל בעיות בדרך, איך החברה מנסה לשנות את המצב ואיך יגיב להצעת רכישה מאמזון
"חברה שתטפל רק בעסקאות שנדחות במסחר מקוון תהיה גדולה יותר מאמזון"
"חברה שתטפל רק בעסקאות שנדחות במסחר מקוון תהיה גדולה יותר מאמזון"
18
ישראל תלך בעקבות אירופה, ותחייב את יבואני הרכב לקבל אחריות על גריטת המכוניות הישנות כאשר יירדו מהכביש. התוכנית תכלול גם מימון לעידוד בעלי רכב ישן לגרוט את רכבם. השרה להגנת הסביבה אישרה את המלצת הדרג המקצועי המשרד לאמץ את התקינה האירופית בנושא, וכעת תוכן הצעת חוק בנושא שתוגש לאישור הכנסת. בחינת המהלך נחשפה לפני שנה בכלכליסט. "בעשור האחרון הלך ועלה מספר כלי הרכב החדשים בישראל", מסבירה השרה גמליאל, "כ-3.5 מיליון כלי-רכב נעים בכבישי ישראל ובממוצע נגרעים בכל שנה כ-200 אלף כלי רכב שהופכים ל-200 אלף טון של פסולת מזהמת. יש לדאוג לפסולת זו, לאיסוף שלה ולמיחזור שלה, ולכן הנחיתי את עובדי משרדי לפעול לקידום הבסיס לחקיקה מתאימה. בנוסף, נבדוק שימוש בתקבולים שיתקבלו במסגרת החקיקה לצרכים של עידוד גריטה מוקדמת של כלי רכב ישנים ומזהמים". באירופה מחוייבים יצרני הרכב לטפל בפסולת שיוצרות המכוניות שיורדות מהכביש, באמצעות איסופן ומיחזור החלקים שלהן, במסגרת דירקטיבת ELV- End of Life Vehicles. בישראל תוטל האחריות על יבואני הרכב, המשמשים כנציגיהם של היצרנים. עקרונות הטיפול במכוניות הישנות ישענו חוק מ־2014, המחייב יבואני ציוד אלקטרוני למחזר לפחות 50% ממשקל הציוד שייבאו, לאחר שזה התיישן ונזרק. יבואן הציוד האלקטרוני, כך קובע החוק, מחויב לממן את כל עלויות הפינוי והטיפול במקרים אלו. חוקים דומים התקבלו לגבי צמיגים ואריזות ישנות, לפי התפיסה כי האחריות הכלכלית והתפעולית לאיסוף ולטיפול בפסולת המוצרים בסוף חייהם, העמידה ביעדי המיחזור והדיווח מוטלת על היצרנים והיבואנים, לפי עיקרון "המזהם משלם". מסתמן שיבואני הרכב יחויבו להתקשר עם אינטגרטור שיהיה אחראי על איסוף המכוניו ומיחזור 95% מהמשקל שלהן. התשלומים של היבואנים יממנו גם תכנית גריטה קבועה, שתסבסד הורדת מהכביש ומיחזור של כלי רכב ישנים, בדומה לתוכנית שהפעילו בעבר משרדי הגנת הסביבה והתחבורה, וכללה תשלום של 3,000 שקל לכל בעל רכב בן 15-20 שנה שמוכן להורידו מהכביש. אולם עד ליישום המהלך יעברו עוד שנים ארוכות. יש צורך להכין הצעת חוק, שתהיה מקובלת על משרדי התחבורה והמשפטים, ולאשר אותה בכנסת. גם אז, היא לא צפויה לחול רטרואקטיבית, אלא רק על מכוניות שייבואו לארץ מרגע כניסת החוק לתוקפו, כך שבפועל המכוניות הראשונות שיטופלו במסגרת החוק לא צפויות להיגרט לפני שנת 2035. זאת ועוד, במהלך החודשים האחרונים פנו יבואני הרכב מספר פעמים אל משרד התחבורה בניסיון לגבש מתווה גריטה שיפעל בטווח הקרוב יותר, כדי לעודד מכירות, אך סורבו בשל היעדר תקציב. ההצעה שהגישו יבואני הרכב לפני חודשים ספורים כללה השתתפות של כל יבואן באלפי שקלים עבור גריטה של מכוניות ישנות, כאשר אחת האפשרויות שעלו כללה גם הענקת "תלושי מענק" שניתן יהיה לממש לרכישת מכונית חדשה. בפועל מהלך זה לא צלח.
השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, אישרה את המלצת הדרג המקצועי לאמץ את התקינה האירופית, שתכלול גם סבסוד גריטת מכוניות ישנות. אולם היישום עוד ייקח שנים ארוכות
יבואני הרכב יחויבו לגרוט מכוניות שירדו מהכביש
יבואני הרכב יחויבו לגרוט מכוניות שירדו מהכביש
19
"A+ הוא מוצר דיגיטלי לילדים בגילאי 3-7 הכולל שילוב של סרטונים ומשחקים. הצלחנו לייצר לוח משחקים שנותן מוצר מאד אישי לילד כשהוא נכנס אליו. יש שם חיווי מוזיקלי שמתאים לכל ילד, ליווי תכני שמתאים לכל ילד. כשהמשתמש נכנס למערכת, הוא מקבל סרטון וידאו. לילד זו הרפתקה, לא אומרים לו מה הוא הולך ללמוד מראש. אחרי זה הוא משחק משחק. המערכת מחליטה עבור המשתמש מה תהיה התחנה הבאה שלו. האם הוא יעבור לנושא הבא או יקבל סרטון שיסביר בדרך אחרת את אותו נושא. ההורים מקבלים פידבקים לאורך הדרך על התכנים שהילדים שלהם מקבלים. ההורים גם מקבלים בריל טיים אפשרות לשנות את הנושאים שהילדים שלהם מקבלים", כך אמרה אתמול גליה חלאוי מנכ"לית ומייסדת אפליקציית A+Kids וממייסדי הערוצים הופ ולולי בכנס "When Technology Meets Kids" של "כלכליסט". חלאוי התייחסה לפערים השונים להם נחשפה לאור הידע שנצבר בבינה המלאכותית, "אנחנו רואים שוני מאד גדול בין ילדים בגילאים שונים, בין בנות ובנים. לא מדברים על היכולות אלא על האופן שבו מסבירים את אותן תופעות לבנים או בנות. מחקרים הראו זאת בגילאים מבוגרים יותר. באמצעות בינה מלאכותית הצלחנו לראות זאת גם בגילאים נמוכים". עוד הוסיפה, "ראינו כי בנים אוהבים מסלולים טוריים בעוד שהבנות מחפשות דברים חדשים, מרימות את הראש אחרי מספר דקות לראות איזה עוד אזורים נמצאים באפליקציה. לגבי ההורים, באופן כללי יותר אמהות משלמות עבור האפליקציה מאשר אבות, באזור ת"א יש שוויון שנרשם בנושא". לדבריה, "אחד הדברים שהיה לנו חשוב זה לקרב בנות לתחום המדע והמתמטיקה. מה שרצינו לבדוק זה שבעוד שגברים לא מתרחקים כאשר מי שמוביל את התוכן זה אשה, דווקא בנות מתקרבות כאשר נשים מובילות זאת". לדבריה "ילדים בכל העולם אוהבים מסכים. הורים לעומת זאת הדבר שהכי חשוב לנו זה החינוך של הילדים שלנו, לא רק האמא היהודיה, גם האמא הקוריאנית, השוודית, בדרום אפריקה וכו'. איך מגשרים על הפער בין המקום שהם הכי אוהבים להיות בו למה שהם הכי צריכים? מה גורם לילדים שלנו לרצות להמשיך ללמוד? התשובה לכל השאלות היא פרסונליזציה. בעברי באתי מעולם המדיה. מה ששאלנו את עצמנו אז הוא איזה סוג תוכן יתאים לכל הילדים. מורים שאלו את עצמם איזה תרגיל יתאים לכל הילדים ומעצבי משחקים שאלו איזה עיצובים יתאימו לכל הילדים? היום שואלים - מה מתאים לכל ילד ללמוד, איזה סוג תכנים צריך להתאים לו וכו'". חלאוי התייחסה לשאלה כיצד יוצרים פרסונליזציה באמצעות בינה מלאכותית ואמרה "אנחנו אוספים מידע ומייצרים מערכת למידה שלא משעממת כדי שלא ינטשו אותה ובמקביל מאתגרת ומלמדת. מי לא מכיר היום את נטפליקס שמתאימה תכנים בהתאם לצרכנים שלה. הבינה המלאכותית מאפשרת לייצר מסלול אישי לכל ילד, עם מסלולי למידה ומשחקים שמתאימים לכל ילד. כל הורה נתקל בסיטואציה שבה הוא קונה משחק יקר לילד ואחרי שעתיים הוא מוטל בצד. הבינה מאפשרת לנו לעשות משחקים איכותיים במחירים יותר נמוכים".
גליה חלאוי, מנכ"לית ומייסדת אפליקציית A+Kids, בכנס "When Technology Meets Kids" של "כלכליסט", "אנחנו אוספים מידע ומייצרים מערכת למידה שלא משעממת כדי שלא ינטשו אותה ובמקביל מאתגרת ומלמדת"
"הבינה המלאכותית מאפשרת לייצר מסלול למידה אישי לכל ילד"
"הבינה המלאכותית מאפשרת לייצר מסלול למידה אישי לכל ילד"
20
שוהם דירת גן, 5 חדרים, רחוב ארז, 135 מ”ר, 2 גינות בשטח של 50 ו־60 מ”ר, קומת קרקע מתוך 3, עם חניה, נמכרה ב־2.8 מיליון שקל דירת 6 חדרים, רחוב מצפה, 135 מ”ר, מרפסת 32 מ”ר, קומה 2 מתוך 6, נמכרה ב־3.07 מיליון שקל באר שבע דירת 3 חדרים, רחוב בני אור, שכונה ב, 76 מ”ר, קומה 3 מתוך 4, נמכרה ב־625 אלף שקל דירת 3 חדרים, רחוב הגמל, שכונה ה, 72 מ”ר, קומה 3 מתוך 3, נמכרה ב־550 אלף שקל דירת 2 חדרים, רחוב רבי עקיבא, שכונה ד, 62 מ”ר, קומה 3 מתוך 4, נמכרה ב־620 אלף שקל דירת 3 חדרים, רחוב רחבת טבריה, שכונה ט, 76 מ”ר, קומה 4 מתוך 7, נמכרה ב־830 אלף שקל ראשון לציון דירת 4 חדרים, רחוב רוטשילד, שכונת כצנלסון, 100 מ”ר, קומה 5 מתוך 5, עם חניה ומעלית, נמכרה ב־1.48 מיליון שקל דירת 5 חדרים, רחוב בן אליעזר, 117 מ”ר, קומה 2 מתוך 4, עם חניה ומעלית, נמכרה ב־1.74 מיליון שקל תל אביב דירת 5 חדרים, רחוב יפתח בשכונת יד אליהו, 126 מ”ר, 20 מ”ר מרפסת, קומה 4 מתוך 7, עם מעלית וחניה, נמכרה ב־3.26 מיליון שקל דירת 4 חדרים ברחוב משה דיין, 99 מ”ר, מרפסת 14 מ”ר, קומה 2 מתוך 18, עם חניה ומעלית נמכרה ב-2.25 מיליון שקל דיווחו: רי/מקס אושן, רי/מקס פלוס, רי/מקס TEAM, רי/מקס פרימיום
וגם: דירת 4 חדרים בראשון לציון בשכונת כצנלסון נמכרה ב-1.48 מיליון שקל, דירת 3 חדרים ברחוב הגמל נמכרה ב-550 אלף שקל ובכמה נמכרה דירת 6 חדרים ברחוב מצפה בשוהם?
עשו עסקה: בכמה נמכרה דירת 4 חדרים ברחוב משה דיין בת"א?
עשו עסקה: בכמה נמכרה דירת 4 חדרים ברחוב משה דיין בת"א?
21
בשיתוף מערכת זירת הנדל"ן הפרק בדו"ח מבקר המדינה העוסק בתוכנית מחיר למשתכן, שפורסם בשבוע שעבר, כולל את מרבית הביקורת שכבר הושמעה נגד התוכנית במהלך חמש שנות קיומה: היא הצליחה לבלום את העלייה במחירי הדיור לרגע קצר מאוד — אך במחיר כבד של 6 מיליארד שקל רק בשלוש שנותיה הראשונות; היא קודמה במרץ על ידי משרדי האוצר והבינוי והשיכון ללא התאמה לצורכי הזכאים, ללא יעדים ברורים ומבלי לדעת מה תהיה העלות הכלכלית שלה. בנוסף, בשל סחבת ביורוקרטית מתמשכת והתארכות תהליך קבלת ההיתרים – הדו"ח נכתב הרבה לפני פרוץ משבר הקורונה, כך שסביר כי המצב כיום חמור הרבה יותר – מועד מסירתן לרוכשים של אלפי דירות צפוי להתעכב. "אפשר היה לברר בשלב הרישום לתוכנית מה אזור המגורים המועדף, גודל הדירה המועדף והסכום המרבי שהנרשמים מוכנים לשלם, ולגבש בסיס נתונים ככלי לקבלת החלטות מושכלות יותר", נכתב בדו"ח על התוכנית, שיועדה בראש ובראשונה לסייע לזוגות צעירים. ואמנם, הדו"ח מראה כי גודל הדירות בשלוש השנים הראשונות של התוכנית לא היה מותאם ליכולתם הכלכליות ולמבוקשם של צעירים מחוסרי דיור. כך למשל, 41% מהדירות שהתקבלו עבורן היתרי בנייה עד מאי 2018 היו דירות בנות 5 חדרים ומעלה, ורק 14% מהדירות ששווקו היו דירות של 3–3.5 חדרים. בנוסף, הגודל הממוצע של השטח הנלווה לדירה — מרפסת או חצר — היה 35 מ"ר, דבר שייקר מאוד את מחירי הדירות, והשאיר מאות דירות גן ופנטהאוזים ללא רוכשים. חוסר ההתאמה בין צורכי הזכאים להיצע הדירות בתוכנית הממשלתית מתבטא בכך ש-53% מהזוכים בהגרלות ויתרו על האופציה לרכוש דירה – רבים מהם בגלל שהדירה היתה גדולה למידותיהם או עלתה יותר מדי. פיקס מחיר "לא היה שום קשר בין הצרכים של הזוגות שנרשמו לתוכנית לבין הדירות שהוצעו להם. המיקום, הגודל המחיר – הכל היה בבחינת כזה ראה וקדש. וכאן בעצם טמון הכשל הכי גדול של התוכנית", קובע ארז כהן, הבעלים של חברת ז.כ. מחקר וסקרים ולשעבר יו"ר לשכת שמאי המקרקעין בישראל. לדבריו, "היום אנחנו מבינים שהמדינה ביקשה לשווק קרקעות מהר ובכל מחיר על מנת להציג הישגים, מבלי לבצע כל חשיבה מוקדמת". משגה נוסף שעליו מצביע הדו"ח הוא אזורי שיווק הדירות, שלא הותאמו לצורכי הזכאים. 58% מהזוכים בהגרלות היו ממחוז מרכז ותל אביב, ואולם בתקופה שנבדקה, רק 30% מהדירות ששווקו היו במחוז זה. לדברי כהן, הביקורת מוצדקת גם במקרה הזה: "זה שוב מראה שלא היתה כל הלימה בין הביקוש להיצע, גם מבחינת המיקום. לא סתם דירות רבות בתוכנית נותרו ריקות בערי בפריפריה. עוד קודם לכן מכרזים רבים לשיווק הקרקע כשלו, כי גם היזמים והקבלנים הבינו שאנשים פשוט לא יגיעו לשם, בטח כשאין תשתיות תחבורה מספקות שיוכלו 'לקרב' את התושבים למוקדי התעסוקה במרכז הארץ". המבקר התייחס לעניין זה וציין כי "יכולתה של הממשלה לגבות את יעדי הפיזור מוטי־הפריפריה של האוכלוסייה בכל הנוגע ליצירת תעסוקה מוטלת בספק, וכרוכה בהשקעה כספית אדירה גם בתחבורה, בריאות ובחינוך". כלומר, לדבריו, רשות מקרקעי ישראל ידעה שהשיווקים הרבים בפריפריה רק יצרו בעיות של תעסוקה וגישה. דין תל אביב בהצביעו על כשל מהותי נוסף בתוכנית, מפנה דו"ח המבקר לניתוח שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת, לפיו מחיר הדירה בתוכנית אמנם נמוך ב–21% בממוצע ממחיר השוק, אך גובה ההנחות בין אזורי השיווק השונים אינו מאוזן. כך, ההנחה הממוצעת לדירת מחיר למשתכן בדרום הארץ ובצפונה נעו בין 175 אלף שקל ל-195 אלף שקל ממחיר השוק, בעוד במרכז הארץ העניקה תוכנית מחיר למשתכן הנחה של לא פחות מ-600 אלף שקל לדירה בממוצע. "גובה ההנחות בתוכנית תואם את השווי של הקרקע באזורי ביקוש, ומכאן העיוות", אומר כהן. "ברור שבאזור המרכז ההנחות יהיו משמעותיות יותר, ללא השוואה לפריפריה. גם כאן, לא נערכה בכלל חשיבה על גובה ההנחה שניתנה. כך שמעבר לעלותה העצומה למשק, גם בכל הנוגע לצמצום הפערים החברתיים התוכנית לא הגשימה את מטרתה. הלקח שהתוכנית הזאת צריכה ללמד את קובעי המדיניות הוא שסובסדיה צריכה להינתן לנצרך, ולא למצרך". מרשות מקרקעי ישראל נמסר בתגובה: "מחיר למשתכן כמעט הכפילה את הכנסות רמ"י, ציננה את הביקושים בשוק הדיור וסגרה את הגירעונות בקרקע זמינה לדיור שהצטברו בתחילת העשור. עמדת המבקר, שלפיה היה צריך לצמצם את תוכנית מחיר למשתכן כך שתותאם באופן מלא לצורכי הזכאים, בין במיקום גיאוגרפי ובין במאפייני הדירה, היתה עלולה לפגוע במאמצים הממשלתיים להורדת מחירי הדיור". ממשרד הבינוי והשיכון נמסר כי "אנו ממשיכים כל העת בתהליכי למידה, הפקת לקחים, שיפור שירות יומיומי ובעבודת מטה מעמיקה וחסרת תקדים, במטרה לתת מענה הולם איכותי ויעיל לכל הסוגיות שהועלו, ולמתן קורת גג ראויה במחיר אטרקטיבי לזכאים. עוד יש לציין כי הסוגיות שהדוח מתייחס אליהן נכונות לספטמבר 2018 , ומעת כתיבתו נעשו מהלכים רבים לשיפור השירות, עדכון נוסח המכרזים והכללים, מעקב שבועי אחרי פניות הציבור, מוקד פניות ועוד". לכתבות נוספות היכנסו אל זירת הנדל"ן >>
פרק מיוחד הוקדש בדו"ח מבקר המדינה לתוכנית הדיור הממשלתית הגדולה בתולדות המדינה, אולם הכשלים שציין ידועים כבר מזמן. השמאי ארז כהן: "התוכנית לא הגשימה את מטרותיה. סובסידיה צריכה להינתן לנצרך, ולא למצרך"
מבקר המדינה נגד מחיר למשתכן – והלקח החשוב לקובעי המדיניות
מבקר המדינה נגד מחיר למשתכן – והלקח החשוב לקובעי המדיניות
22
"המעבר מאזור הנוחות אל הלא נודע הוא הימור", כך אמרה אופיר בן נון, בעלים ומנכ"לית בית ההשקעות DBM, בכנס יוזמות 2018 של "כלכליסט" ובנק לאומי בשיתוף רשת עמל. בן נון, האישה הראשונה שפתחה בית השקעות בישראל, סיפרה את סיפורה האישי ומעורר ההשראה שהתחיל בגיל מאוד צעיר. "עד גיל 18 עברתי 13 בתים ושמונה בתי ספר", אמרה בן נון, "אבי היה אביהו בן נון, מפקד חיל אוויר. בכל מקום חדש שהגעתי אליו בדקתי מה חסר ואיך אפשר למלא את החסר. כך הפכתי בעצם להיות סוחרת – למשל קניתי בשקם מסטיקים מסובסדים ומכרתי לילדים בבתי הספר. בגיל 15 סבא שלי לקח אותנו לטיול באירופה, בכל מקום אמרתי לו: 'פה צריך לקנות מארקים, פה כדאי לקנות מטבע אחר'. הוא לא הבין מה לי ולמטבעות. אמרתי לו שכשחברות שלי קוראות 'מעריב לנוער', אני קוראת על מטבעות". נקודת המפנה עבור בן נון היתה בגיל 16. "סבא שלי נתן לי את המתנה הכי גדולה – הוא לקח אותי לסניף בנק לאומי בגדרה, שם לי אלף דולר ופתח לי חשבון השקעות. הוא אמר: 'תכפילי, תחזירי, תפסידי – עשיתי השקעה גרועה'. ביקשתי מאבא שלי שישים לי עוד כסף כדי שיהיה לי הון גדול יותר, והוא אמר לי: 'הימורים – לא בבית ספרנו'". כדי להגדיל את ההון שלה התחילה בן נון לעבוד כמלצרית. "לקח לי שנה להכפיל את הסכום שסבא שלי נתן לי ולהחזיר לו. כשהשתחררתי מהצבא היה לי כסף לטיול של שנה, שכר דירה של שלוש שנים ושכר לימוד מלא לאוניברסיטה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסתי לזירות המסחר – שני מסכי ענק, אווירה מחשמלת, כולם מחוברים לשפופרות טלפון וצעקות. במבט שני אני קולטת שכמעט כולם גברים, זה גורם לי להסס אבל ההיסוס הזה נעלם". לאחר חמש שנים בזירות המסחר, החלה בן נון לעבוד בהראל שוקי הון. "שם, במהלך ארבע שנים, עשיתי עסקאות של מיליארדים עבור הראל", היא מספרת, "ביום אחד, כשעשיתי עסקת ענק, המנכ"ל הזמין אותי לחדר להגיד לי תודה, ונפל לי האסימון: אני עובדת בשבילו, כשאני יכולה לעבוד בשבילי. ברגע שנכנסה לי המחשבה לראש הייתי בקונפליקט: אני אמא לשני קטנטנים, אני עובדת בחברה הכי טובה בשוק לדעתי. האם כדאי להמר על הכול וללכת אל הלא–נודע? אחרי לילה ללא שינה הלכתי על זה. אבא שלי הפעם לא מצמץ ואמר לי 'פרשי כנפיים בתי'. "אחרי שנתיים הייתי האישה הראשונה שהקימה בית השקעות – די.בי.אם, בשנת 2000. אני מזכירה לכם, בשנה זאת, התפוצצה בועת הדוט.קום והשווקים נפלו. הרגעתי את עצמי ואמרתי תגיע 2001. ואז הגיע הלינץ' ברמאללה, נפילת התאומים. ואז הגיעה 2002 - מפולת בכלל שוקי העולם. ב-2002 אנחנו יושבים שלושה שותפים שלא יכולים לממן מזכירה ובקושי מושכים משכורת מינימום. חשבתי לעצמי: זה הזמן לילד שלישי. אחרי הלידה עצרתי בדרך במשרד לחתום על מסמכים. בהמשך הקמתי עוד ועוד חברות בשוק ההון המקומי והעולמי וחתמתי על שיתופי פעולה עם קרנות וגופים נוספים". בן נון מודעת לעובדה שהצעד שעשתה היה הימור גדול. "בשנים הראשונות אין ספור פעמים חשבתי לעשות פרסה ולחזור להיות שכירה. היום אני מבינה אחרת. אני אמא לארבעה ילדים. בת אחת מתכננת ללמוד מינהל עסקים ויזמות, בת שנייה בקורס טיס, בן אחד מתמקצע בסייבר והבן הקטן בן 11 סוחר בתוכנת דמו ולדעתי הוא עוד ייקח אותי. כל פעם שאני נתקלת בניצוץ מחוץ למערכת הלימודים אני מנסה להיות שם. כשאני נזכרת בסבא ובנכדה ההיא חוצים את הכביש לעבר סניף הבנק, אני מנסה לעשות הכול כדי להיות לילדים ולעובדים שלי מה שהוא היה עבורי", סיכמה.
בן נון, האישה הראשונה שפתחה בית השקעות בישראל, סיפרה בכנס יוזמות 2018 של "כלכליסט" כי אחרי שעשתה עסקת ענק כשכירה בהראל והמנכ"ל "הזמין אותי לחדר להגיד לי תודה, נפל לי האסימון: אני עובדת בשבילו, כשאני יכולה לעבוד בשבילי"
אופיר בן נון, מנכ"לית בית ההשקעות DBM: "כשחברות שלי קראו עיתון לנוער, אני קראתי על מטבעות"
אופיר בן נון, מנכ"לית בית ההשקעות DBM: "כשחברות שלי קראו עיתון לנוער, אני קראתי על מטבעות"
23
בפארק המיחזור בחיריה נחנך מפעל שייצר חומר דלק למפעל המלט נשר, באמצעות עיבוד אשפה. המפעל שעלותו כ-400 מיליון שקל אמור לטפל בכ-1500 טון אשפה ביום, ולייצר ממנה כ-500 טון דלק תחליפי, כחמישית מהאנרגיה הדרושה למפעל נשר. לדברי דורון ספיר, סגן ראש עיריית ת"א, "מה שאתם רואים פה מאחורינו הוא המתקן הגדול ביותר בעולם, עם יחידת ההפרדה הגדולה ביותר לייצור דלק תולד פסולת. זהו צעד גדול לשיפור איכות הסביבה בישראל, ובעתיד אנחנו מקווים לפתוח מתקנים נוספים מסוג זה". במפעל מתבצע מיון של האשפה שמגיעה בכל יום מערי גוש דן. חומרים ניתנים למיחזור כמו נייר ומתכות מופרדים, כששאר הזבל הופך לערימות קטנות של דלק תולד פסולת (RDF) יבש, שנשלח למפעל המלט נשר, שם הוא מחליף דלק מאובנים. האשפה מוכרת בעולם כמקור ידידותי יותר לסביבה ליצירת דלק, ומשמשת לעיתים קרובות כדלק בתעשיית המלט.
בפארק המיחזור בחיריה נחנך מפעל שמייצר מדי יום כ-500 טון חומר דלק למפעל המלט נשר, מעיבוד הזבל של גוש דן
האשפה של גוש דן הופכת לדלק בחיריה
האשפה של גוש דן הופכת לדלק בחיריה
24
העשור האחרון בענף קרנות ההשתלמות התאפיין בעיקר בבידול בין בתי ההשקעות הפעילים בשוק, כשכוחם של כאלה שנחשבו בעבר לבוטיקים המשפחתיים, תופסים את המקומות הראשונים בדירוג העשור של “כלכליסט”. התוצאות לא צריכות להפתיע את המשקיעים בישראל שהסיטו בשנים האחרונות את הכספים שלהם בקרנות ההשתלמות לעבר אותם גופים, שבולטים שנה אחרי שנה, כמו אלטשולר שחם, שמותג כשיאן התשואות בשנים האחרונות. חברת הגמל של אלטשולר שהונפקה לפני כמה חודשים נסחרת כיום לפי שווי של כ־2 מיליארד שקל, עדות נוספת להצלחה. אלא שבדירוג העשור ההצלחה הזו של אלטשולר מספיקה רק למקום השני, כאשר עוקפת אותה קרן ההשתלמות של ילין לפידות. המדד של קלי משקלל את התשואה ב־50% ועוד 25% ניתנים לסטיית התקן, שמשקפת את רמת הסיכון, ו־25% ניתנים על עקביות בביצועים. גם ללא פרמטרים אלה, התשואה שהציגה קרן ההשתלמות של ילין בעשור עוקפת את זו של אלטשולר. ניצחון בנוקאאוט. לא טרנדיים התמונה מתהפכת ב־5 שנים קרן ההשתלמות של ילין הציגה בעשור תשואה של 103.3% בהשוואה ל־99.5% של אלטשולר, ולכן היא המצטיינת של העשור ללא עוררין. היא גם הצליחה לעשות זאת בסטיית תקן נמוכה יותר (1.24 מול 1.36 של אלטשולר, הגם ששתי הקרנות מחזיקות באותו שיעור של מניות (סביב 40%), וגם בעקביות רבה יותר (75% לעומת 67% של אלטשולר). וזה לא מפתיע. המשקיעים שסומכים ידיהם על אלטשולר שחם יודעים שלא מדובר בגוף של בנצ'מרקים, כזה ש"נצמד" למדדי הבורסה, אלא אחד שמסתער על השקעות שבהן הוא מאמין. כשמצליח, הוא מצליח בגדול וכשהוא טועה, הטעות עלולה לעלות לו בתנודתיות גבוהה. אי אפשר לקחת לילין את ההישג, וכידוע ניהול כסף לזמן ארוך דורש הסתכלות ארוכת טווח על התשואות, מבלי לרדוף אחרי טרנדים של כוכבים לרגע. גם אלטשולר וגם ילין הוכיחו בעשור האחרון כי הם מנהלים כסף טוב, הרבה יותר טוב מהמתחרים שלהם. עם זאת, לא בכדי אלטשולר מגייס בשנה האחרונה כמיליארד שקל מדי חודש, בזמן שילין לפידות רושם בעיקר פדיונות. למעט קרב הראש בראש, מהמקום השלישי ומטה ההפרשים הופכים לכמעט זניחים במדד המשוקלל. בהסתכלות על התשואה בחמש השנים האחרונות אלטשולר עוקף את ילין ומגיע למקום הראשון עם תשואה מצטברת של 31.5% לעומת 27.2% של ילין. בחמש שנים ילין יורד למקום השלישי, רק אחרי קרן ההשתלמות של אנליסט שרשמה תשואה מעט גבוהה יותר של 27.4%. אלא שלפי דירוג כלכליסט וקלי לעשור, אנליסט לא מתברגת במקום השלישי אלא רק בשמיני, כיוון שסטיית התקן שלה הכי גבוהה מבין הקרנות (1.72) ומדד העקביות שלה לא מאוד גבוה (63.3%) — כלומר עדיף למי שמשקיע אצל אנליסט שלא יסבול מלב חלש. התנודתיות של אנליסט עניין של פרספקטיבה התנודתיות הגבוהה של אנליסט היתה בעוכריה. למי שמסתכל רק על תשואות, הרי שאנליסט מתברגת במקום השלישי, אבל מי שמרחיב את הפרספקטיבה מבין למה היא לא הצליחה למנף זאת לגיוסים משמעותיים וצמיחה אדירה כמו ילין ובעיקר כמו אלטשולר. אנליסט בעשור החולף ידעה שנים חלשות בביצועים ושנים חזקות מאוד, ולא מעט לקוחות לא סבלניים התפתו לעבור למי שסומן כ"כוכב" ולא לשמור לאנליסט אמונים. בהקשר זה יש להדגיש שעבור משקיעים צעירים שמנהלים את כספם בקרן ההשתלמות לזמן ארוך – ולא מתכננים למשוך את הכסף אחרי שש שנים – סטיית התקן לא ממש צריכה לעניין, אלא אך ורק התשואה לאורך זמן. שלושה מבתי ההשקעות הבולטים בדירוג העשור – ילין, אלטשולר ואנליסט – הם בתי השקעות בוטיקיים שמנוהלים על ידי אותם בעלים לאורך כל התקופה, שגם מובילים את מתודולוגיית ההשקעות (דב ילין ויאיר לפידות, גילעד אלטשולר ושמואל לב ואהוד שילוני), בזמן שאצל רוב המתחרים שלהם מנהלי ההשקעות התחלפו, אפילו כמה פעמים בשנים האחרונות. * * * העשור שבו נפרצו הגבולות כך דירגנו קרנות ההשתלמות הנבחרות הן קרנות במסלול הכללי, בעלות נתונים היסטוריים ב־10 שנים האחרונות, ועם צבירות העולות על 1 מיליארד שקל. במידה שלגוף המנהל יש שתי קרנות שעונות על ההגדרה, נבחרה הקרן עם הצבירה הגדולה ביותר. הדירוג, שנעשה בסיוע קמי חנוכייב, אנליסט בקלי פרימיום, התבצע בשקלול של שלושה פרמטרים: התשואה בעשור האחרון היוותה 50% מהציון; סטיית התקן – 25% מהציון. ומדד העקביות, המשקף את כמות הפעמים שהקרן השיגה תשואה עודפת על הממוצע – 25%. מה מצאנו? ניתן לומר כי בעשור האחרון השתנה ללא היכר תיק ההשקעות הממוצע בקרנות: החשיפה לאפיק המנייתי זינקה מכ־22% בתחילת העשור לכ־36% באוקטובר 2019. מגמת הפחתות הריבית בעולם, שהתחילה ב־2009, ההרחבות הכמותיות, ושמירת סביבת הריבית האפסית עד היום, תרמו לתדלוק של מדדי המניות העיקריים, מה שתורגם לגידול ניכר בחלקן של המניות בתיק של משקיעי קרנות ההשתלמות. באפיק הקונצרני תמונת מראה – חלקן של האג"ח הקונצרניות התכווץ מ־30.5% ל־19.2%. התכווצות האפיק הקונצרני נובעת מסביבת הריבית והתשואה הפנימית הנמוכה, שלא מפצה מספיק על הסיכון באפיק, וכן צמצום המרווחים מול האג"ח הממשלתי בשנים האחרונות. קשה להאמין היום, אבל בתחילת העשור החשיפה לחו"ל בכל האפיקים עמדה על כ־8.5% בלבד. 10 שנים מאוחר יותר, היא זינקה לכ־32.5%. הגדלת החשיפה לחו"ל היא פועל יוצא של הגידול בהיקף הנכסים המנוהלים והירידה במחזורי המסחר בבורסה המקומית. על רקע הירידה באטרקטיביות של איגרות החוב, הרחיבו הגופים את השקעותיהם במוצרים אלטרנטיביים, כגון נדל"ן, תשתיות, אנרגיה חלופית, קרנות הון וגידור וכו'. החשיפה לאפיק זה גדלה בכ־250% בעשור האחרון לכ־18% באוקטובר 2019, והיקף הנכסים המושקעים בו מסתכם בכ־43.5 מיליארד שקל. העשור האחרון התאפיין בשחיקה בדמי הניהול ועלייה ברגולציה, שתרמו להתכווצות מספר הגופים המנהלים את קרנות ההשתלמות וקופות הגמל. את השחיקה בדמי הניהול ניתן לייחס לתחרות בענף ולמודעות הגוברת של החוסכים לבדיקת דמי הניהול. דמי הניהול הממוצעים בקרנות שבדירוג ירדו מ־1.17% בסוף 2009 ל־0.73% בסוף 2018, לפי נתוני משרד האוצר נכון לאוקטובר 2019. יובל לרר, סמנכ"ל קלי פרימיום מקבוצת קלי
דירוג העשור של כלכליסט וקלי לקרנות ההשתלמות מציג ענף תחרותי שבו מדברת בעיקר התשואה, עם פערים משמעותיים בין שני המקומות הראשונים ליתר המנהלים. כך הצליחו בתי ההשקעות שמנוהלים על ידי המייסדים שלהם לנצח את השוק
ילין לפידות מצטיינת העשור, אחרי קרב צמוד עם אלטשולר
ילין לפידות מצטיינת העשור, אחרי קרב צמוד עם אלטשולר
25
"אנחנו סובלים מהמון בעיות ילדות של פרויקט שרונה מרקט", אמר היום בצהריים שלומי חג'ג', מנכ"ל שרונה מרקט, בפאנל התחדשות עירונית בוועידת הנדל"ן של "כלכליסט". "האם נעשו טעיות?! בהחלט", המשיך חג'ג'. "אנחנו לומדים מהן. שרונה מרקט הוא פרויקט מורכב - יש בו דיירים משרדים ומסחר וזה לא פשוט לעבוד יחד. למדנו שצריך להפריד בין המערכות עד כמה שאפשר כדי לתת לדייר את הנוחות שלה הוא מצפה, אבל גם לבעל עסק, ולקהל הלקוחות. להערכתי בחודשים הקרובים הדברים יגיעו לידי פתרון עם הדיירים עצמם". חג'ג' הוסיף כי השוק שהוא מנהל תרם לעיר שכן פארק שרונה הסמוך סבל מפדיון נמוך לעסקים, "אבל מהרגע ששרונה מארקט נפתח האזור כולו השתנה כיוון שהתווספה תנועה ערה לאזור". ארנון פרידמן, מנכ"ל אשדר, הסביר בהקשר זה כי "הרבה פעמים אנחנו מנסים לפתור בעיות שלא היינו צרכים להגיע אליהן. כשעושים עירוב שימושים באותו בניין זה מתכונת לבעיות. עירוב שימושים צריך להיות ברמה העירונית, אבל בבניינים נפרדים. שיתוף של תעסוקה ומגורים באותו בניין יוצר חיכוך מיותר. צריך להפריד בין הבניינים כדי שיהיה מינימום הפרעה". המתכנן רן וולף (ממשרד רן וולף תכנון אורבני וניהול פרויקטים), אמר כי בתהליך של התחדשות עירונית בו מחליטים לשלב במתחם אחד תעסוקה וגם מגורים "יש לרכז בפינה מסוימת את המגורים ובפינה אחרת את העסקים. במתכונת כזו היתרון של עירוב שימושים הוא גדול וכולם מחייכים". וולף ציין כי יש כמה אזורי מלאכה שניתן להחיות אותם בערבים באמצעות תכנון חדש שכזה. "מתחם הבורסה ברמת גן הוא דוגמה למקום בו מגורים שיכנסו יעזרו מאוד לעסקים", אמר. עו"ד ענת בירן, בעלי משרד עוה"ד ענת בירן, הוסיפה כי בפרויקטים של פינוי-בינוי יש התנגדות של הדיירים לכך שיוקמו שטחי מסחר בבניין החדש שיבנה במקום זה שייהרס. "כשאתה רוצה לעשות מהפך בחיים של דיירים צריך לעשות את זה ברגישות. הם רוצים לחזור למקום בעל אופי דומה למקום המגורים הוותיק שלהם. זה לא דומה למקרה של דיירים שקונים מראש דירה בבניין בו יהיו שטחי מסחר". בירן הוסיפה כי "אחד הפתרונות שועלים לאחרונה זה לתת ליזמים זכויות בניה במקום אחר, כך שהם יוכלו לתכנן אותם באופן חופשי, ויוכלו להחזיר את הדיירים לשכונות בעלות אופי דומה לזה שהתרגלו אליו". בירן ציינה גם את הקשיים מהם סובלים הדיירים בעקבות עיכובים ממושכים בפרויקטים של התחדשות עירונית "הקושי של הדיירים הוא המתנה ארוכה מאוד, שנים בהם הם חיים בתנאים בלתי נסבלים ולא יכולים לשפץ את הבית כי הם ממתינים לדירה החדשה. זה מצב לא טוב גם מבחינת השכונה בה הבניינים הולכים ומתפוררים. פרידמן הסכים שהבעיה הקשה ביותר בפרויקטים כאלה היא היעדר וודאות תכנונית. בנוסף, לדבריו הוא נתקל בקשיים להגיע לרווחיות מספקת משום ש "הרשויות גם רוצות שנבנה פחות דירות חדשות כדי למזער התנגדויות של התושבים, וגם רוצות היטלי השבחה. אם רוצים גם וגם זה תוקע את הפרויקט".
המתכנן רן וולף אמר בפאנל בוועידת הנדל"ן של "כלכליסט" כי "יש כמה אזורי מלאכה שניתן להחיות אותם בערבים באמצעות תכנון חדש שכזה. "מתחם הבורסה ברמת גן הוא דוגמה למקום בו מגורים שיכנסו יעזרו מאוד לעסקים", אמר
מנכ"ל שרונה מרקט: "אנחנו סובלים מבעיות ילדות; יש להפריד בין הדיירים למסחר"
מנכ"ל שרונה מרקט: "אנחנו סובלים מבעיות ילדות; יש להפריד בין הדיירים למסחר"
26
האם בועת הקניונים וריבוי שטחי המסחר עומדת להתפוצץ? אבי לוי, מנכ"ל מליסרון, לא חושש לומר שהקניונים שנפתחו בשנה האחרונה לא מצליחים. "אין ספק שיש בעיה עם הקניונים שנפתחו בשנה האחרונה", אמר לוי בועידת הנדל"ן והתשתיות של "כלכליסט". "היחידי שנפתח בשנתיים האחרונות ומצליח הוא ביג אשדוד. יתר הקניונים שנפתחו, כולם, לא מצליחים. אם אתה לא בא עם בשורה חדשה אז אין סיבה לבוא אליך. בחמש שנים אחרונות נפתחו 80 קניונים בישראל ובסך הכל יש בארץ 388 קניונים. נתונים אלה עולים מחברת הייעוץ הכלכלי צ'מנסקי בן שחר. חברות הקניונים הגדולות הן מליסרון, עזריאלי וביג מרכזי קניות, שהגדילו שלושתן את הרווחים שלהם בשנה האחרונה, בעוד שרשתות האופנה, שמהוות את השוכרות העיקריות של אותן חברות נדל"ן, ממשיכות לדווח מנגד על ירידה במכירות ושחיקה ברווחיות. לוי הוסיף: "קחו לדוגמה את הקריון (הקריון בבעלות מליסרון – א"י). נפתחו סביבו המון קניונים אבל אף אחד לא מגיע לתמהיל, ולחוויה שלו, ואין סיבה שצרכנים יסעו לקניון קטן שלא נותן שום ערך מוסף ולא ילכו לקניון גדול. הקניונים הגדולים עובדים בעוצמה וימשיכו להצליח. השוכרים שלנו, לצערי כי רב, הלכו ופתחו בכל אחד מהקניונים האלה חנויות, ומחזור המכירות שלהם באותם קניונים לא משאיר להם שום רווח. לא רק זאת, מכירות אלה נגסו בחנויות האחרות שהיו להם בקניונים ותיקים". השאלה הנשאלת היא האם לנוכח הירידה במכירות אין מקום להורדת שכר הדירה בקניונים. לוי חושב שלא. "כשהמדינה תוריד את מחיר שכר העבודה, את מחירי החשמל ומחירי הארנונה, גם אנחנו נוריד את שכר הדירה. היות וזה לא קורה, אין שום סיבה שאנחנו נהיה החלוצים בעניין הזה", אמר לוי. מטרת הקניונים היא לייצר פדיונות גבוהים ככל האפשר, מה שמאפשר להם להעלות את שכר הדירה ולהציג לשוכרים שהקניון מצליח. זאת אחת הסיבות בגללה למשל הם לא מכניסים את רשת קופיקס אל בין כתליהם. אבי כץ, מייסד קופיקס, אמר בועידה כי מליסרון מתחילה לשנות מגמה, אבל בעיקר בכל הקשור לכניסת חנויות הסופרמרקטים, סופר קופיקס. לדבריו, "אמרתי לאבי לוי שאני רוצה לבוא אליו לפגישה ואחרי שני טלפונים נכנסתי לשני קניונים שלו. קופיקס מוריד מחיר בכל מקום שהוא מגיע אליו. ברחובות שיש קופיקס, הרחוב לא יחזור להיות מה שהיה. הכניסה של קופיקס לקניון מעולה אבל איפה מכניסים אותנו? בקומה שצריכה עידוד, הגדלת התנועה, במרתפים. בכל מקום שנכנסו החלה תנועה בקומה. החלו תורים". לוי אמר כי הוא משתף פעולה עם אבי כץ. "ישבנו עם כץ ואנו משתפים איתו פעולה ובכל מקום שנוכל להכניס את סופר קופיקס נכניס. אין לנו מטרה להתחרות ברמי לוי או יוחננוף, אבל צריך לתת ללקוח תמהיל חנויות שיהיה לו איפה לקנות. חשוב לי שיהיה לצרכן סופר מרקט בקניון והוא לא יצטרך לצאת מהקניון מוקדם יותר כדי לעשות את הקניות אצל רמי לוי. גם את קופיקס אנחנו מכניסים לקניונים שלנו". אבי כץ מאמין שהעולם משתנה והבועה תתפוצץ: "אי אפשר להשאיר את המהפכה מחוץ לקניון. אם היא לא תיכנס בדלת היא תיכנס דרך החלון. אם לא תשתנה עם העולם, המהפכה תתרחש בלעדיך". איתן בר זאב, מנכ"ל ביג, הסביר את הפער בין ביג לקבוצות המתחרות. קבוצת ביג ידועה כמי שגובה את שכר הדירה הנמוך ביחס לקניונים סגורים והעומס על השוכרים שלה נמוך מהעומס של שוכרי עזריאלי ומליסרון. "עלות העסק שלנו נמוכה יותר, עלות הקרקע שלנו יותר נמוכה ועלות בניה יותר נמוכה, ומזה נגזר שכר דירה ודמי ניהול יותר נמוכים. לכן, הפדיונות אצלנו עולים משמעותית אז הסוחר מקבל עומסים יותר נמוכים ובהרבה מאד מקרים העומסים נמוכים מדי לדעתי. אנחנו רואים שנפתחים חוזים ארוכים של סוחרים שהם משלמים נמוך מידי. שמחדשים חוזים ורואים ששכר הדירה קופץ אתה מבין שלאורך השנים שכר הדירה היה הגון. אחת הדרכים להוריד שכר דירה היא להגדיל פדיונות. כששוכר פותח יותר מדי חנויות נוצרת קניבליזציה והוא נפגע. יקח עוד שנה שנתיים שלוש, ואנשים יבינו בסוף שהם צריכים ללכת למקומות בהם אפשר לייצר פדיונות". על פי נתוני ריס לשנת 2015, הפדיונות בקניונים עלו ב 2.5% אבל בפאוור סנטרים הם עלו רק ב 0.07%. בר זאב לא מתרגש מנהנתונים ויש לו גם הסברים. "בפאוור סנטרים (קניונים פתוחים) האופנה מהווה 30% מתמהיל החנויות והאופנה זה המגזר היחיד שמדווח בריס. לא רואים שם את סופר פארם, את חנויות החשמל, את הסופרמרקטים. הנתונים הפנימיים שלנו מראים מספרים אחרים והפדיונות שלנו בפאוור סנטרים עלו ביותר מהנתונים שמראה ריס. אבל יש בעיה. שמסתכלים על כל השוק רואים שהפדיונות זוחלים למעלה והרווחיות נשחקת כי התחרות קשה, ויש קונסולידציה בענף. בהמון חנויות השורה התחתונה מתכווצת כתוצאה מזה שבמסגרת התחרות הם חייבים להוריד מחירים בצורה משמעותית". רמי שביט, הבעלים של המשביר לצרכן, מכיר את העובדות. החברה שלו היא אחת הקמעונאיות שסובלות מהתופעה הזו. המשביר לצרכן סיימה את 2015 בהפסד, ומגמת הקניות באינטרנט נוגסת בה כמו ביתר הקמעונאיות המתחרות. שביט עקץ את קבוצת עזריאלי שדיווחה הבוקר על רכישת אתר הקניות buy2 ואמר כי הוא לא מבין את הרציונל. "זה שעזריאלי קנו את buy2 אומר שהם מייצרים לעצמם תחרות. תהיה תחרות באינטרנט גם לתחום הנדל"ן". שביט הצביע על המגמות השליליות בראייתו בענף: לפני שנתיים קיבלתי החלטה להתמקד בליבת העסקים שלנו, חזרתי לנהל את החברה וקיצצתי את המטה בחמישים אחוז. התמונה לא פשוטה - הלקוחות מתפזרים על הרבה מקומות, חג זה לא חג - היום הקניות נעשות שלושה ימים לפני החג במקרה הטוב, ולא שבועיים שלושה כמו שהיה בעבר." "לביג אין מזגנים ובקיץ אנשים לא באים לפאוור סנטרים. אני אישית מאמין בקניונים ופחות בפאוור סנטרים. מאמין גם במרכזים שכונתיים. מחלק מהקניונים אנחנו יוצאים, בחלק מצמצמים ובחלק מגדילים חנויות. עזבתי את עזריאלי תל אביב כי קיבלתי כסף. היה לי חוזה לעוד 4 שנים. הקדמנו את היציאה שלנו וניכנס לחלק החדש שייבנה. קיבלנו 15 מיליון שקל שזה סכום שלא אקבל בעשר השנים הקרובות מפדיונות. נכנסתי לעזריאלי רמלה שעובד טוב והשינוי שעשינו הוא ברור." שביט סיכם: "סיפור הקניונים זה היצע וביקוש. קניונים טובים יגדילו שכר דירה ופחות טובים יורידו שכר דירה. מערכות היחסים בין השוכרים למשכירים הם פשוטות – נגמר חוזה, נפתח חוזה חדש ומתחילים יחסים מחדש. לכולם ברור שאם הקמעונאים לא ירוויחו כסף גם בעלי הנכסים לא ירוויחו כסף. בעלי הרשתות מצמצמים פעילות עסקית. כולם מדברים על זה שיפתחו פחות חנויות ויסגרו חנויות מפסידות ויהיה זיקוק של העסקים. כולנו נצטרך לחזור לעבודה קשה ולהדק את החגורה".
את הדברים אמר מנכ"ל קבוצת המשביר לצרכן רמי שביט בועידת הנדל"ן של כלכליסט. בחמש שנים אחרונות נפתחו 80 קניונים בישראל
האם ההאטה בצריכה הגיעה לקניונים? "חג זה לא חג - היום הקניות נעשות שלושה ימים לפני במקום שלושה שבועות"
האם ההאטה בצריכה הגיעה לקניונים? "חג זה לא חג - היום הקניות נעשות שלושה ימים לפני במקום שלושה שבועות"
27
זוכה אלמוני ישלם יותר מ-3 מיליון דולר עבור ארוחת צהריים עם וורן באפט. האיש זכה בארוחה עם גורו ההשקעות במכירה הפומבית השנתית למטרות צדקה של ברקשייר הת'אוויי, חברת האחזקות של באפט. הסכום, 3.3 מיליון דולר, ייתרם לארגון גלייד שפועל למיגור העוני בסן פרנסיסקו. במהלך 19 השנים שבהם הן נמכרות, גייסו ארוחות הצהריים עם וורן באפט יותר מ-26 מיליון דולר. הזוכה בארוחה עם באפט בן ה-87 יכול להביא עד 7 חברים לאירוע, שייערך במסעדת הבשר הניו יורקית סמית' אנד וולנסקי. ההצעה הזוכה השנה היתה נמוכה אך במעט מההצעה הגבוהה ביותר שזכתה אי-פעם, שעמדה על 3,456,789 דולר. שני זוכים אלמונים שילמו את הסכום הזה בדיוק ב-2012 וב-2016. המחיר ההתחלתי של המכירה הפומבית של ארוחת הצהריים עם באפט היה 25 אלף דולר. "גלייד לוקחת אנשים שנמצאים בתחתית ועוזרת להם לעמוד על הרגליים. הם עושים את זה שנים. אם אפשר לעזור בגיוס כסף בשבילם, אני עושה זאת בשמחה", כתב באפט בהצהרה שפרסם.
זוכה אלמוני זכה במכירה פומבית וישלם את הסכום תמורת ארוחה עם המיליארדר בן ה-87. הכסף ייתרם למיגור העוני בסן פרנסיסקו. הזוכה יוכל לצרף עד 7 חברים לאירוע שייערך במסעדת בשר בניו יורק
המחיר לארוחת צהריים עם וורן באפט: 3.3 מיליון דולר
המחיר לארוחת צהריים עם וורן באפט: 3.3 מיליון דולר
28
את האבסורד המוחלט של הוויכוח על סיום שנת הלימודים ביטאה היטב מועצת התלמידים הארצית שפרסמה הודעה לפיה אינה רואה כל סיבה לתוספת ימי לימוד לכיתות י'. המועצה קראה לשר החינוך לסיים את הלימודים במוסדות אלה בסוף השבוע. הלימודים בכיתות י' התנהלו עד השבוע שעבר בהנחה ששנת הלימודים מסתיימת ביום שישי הקרוב. "סיימנו את כל חומר הלימודים", אמרה אתמול נציגת המועצה בישיבה של ועדת החינוך של הכנסת. אבל אין פה רק שאלה של היגיון אלא גם של היתכנות. כידוע בעידן הקורונה המדינה משאירה להורים את ההחלטה אם לשלוח את הילדים לבתי הספר. כמה הורים יצליחו לשכנע את הילדים ללכת לבית הספר במקום לחופים בגלל שברגע האחרון החליטו להאריך להם את שנת הלימודים? כמה הורים ירצו? מאחרי השאלה מתי תסתיים שנת הלימודים עומדת התחרות בין שני ארגוני המורים. הסתדרות המורים, המייצגת את המורים בבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים, הגיעה בתחילת משבר הקורונה להסכם שלפיו המורים יחזירו תשעה ימים עבור תקופת הלמידה המקוונת. אבל בהסכם יש סעיף הקובע שהוא יחול על כל המורים שאינם מכינים לבגרות כלומר על כיתות י'. ארגון המורים העל יסודיים הגיע להסכם שלפיו המורים ילמדו את התלמידים עד בחינות הבגרות. זה יצר ויכוח קשה על כיתות י', שאינן מכינות לבגרות. יו"ר הארגון רן ארז דורש ששנת הלימודים של כיתות י' תסתיים כבכל שנה ב-20 לחודש כלומר בסוף השבוע הזה. מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד דורשת שמורי כיתות י' יתנו 9 ימי לימוד נוספים כמו המורים בכיתות א-ט, כלומר ילמדו עד ה-1 ביולי. היא מאיימת שאחרת גם כיתות א-ט לא יתנו תשעה ימים נוספים. שלשום הכריע שר החינוך יואב גלנט שגם כיתות י' ימשיכו ללמוד עד ה-1 ביוני. שלא יהיה ספק, איש לא סבור שחשוב או חיוני לתלמידים בני ה-16 ללמוד עוד 9 ימים, בטח ללא תכנון מראש. אין בכך גם כל תועלת למשק. גלנט החליט להאריך את הלימודים בגלל החשש שבן דוד תשבית את כיתות א-ג שהחשיבות של הלימודים בהן למשק גורלית כדי לאפשר להורים לעבוד. מדובר בוויכוח שכולו סביב השאלה מי יוצא יותר חזק וסביב השאלה הכל כך לא חינוכית מי לא יוצא פראייר. רן ארז הציג עצמו במהלך משבר הקורונה כמי שבניגוד לבן דוד לא נכנע לאוצר ולכן לא הסכים להחזיר ימים בחופש. בן דוד ספגה ביקורת קשה מקרב המורים. היריבות זהו היא שעמדה מאחורי הסירוב של בן דוד להחזיר עוד ימים מעבר לתשעה. הסירוב הזה עומד גם מאחורי הדרישה של בן דוד שמורי כיתה י' ילמדו כתנאי לכך שהמורים בכיתות א-ט יעשו זאת. הרבה יותר נוח שיוציאו צווי מניעה בישיבת ועדת החינוך של הכנסת אתמול דיברו רבים על הצורך לפתור את הבעיה במשא ומתן לפני הרגע האחרון ולא להגיע לבית הדין לעבודה. הסיכוי שזה יקרה קטן במיוחד. זה ברור שלארגוני המורים הרבה יותר חשוב לצאת כמי שלא מתפשרים, מאשר כמי שמתחשבים בציבור. לאף אחד מהצדדים אין עניין להתקפל ביוזמתו. לכן יהיה להם הרבה יותר נוח שבית המשפט יוציא צווי מניעה ויחייב אותם לעבוד מאשר להגיע להסכמה. חלק מהמורים עשו עבודה מדהימה בימי הקורונה והלמידה המקוונת ובכך קידמו את מערכת החינוך שנים קדימה. חלק אחר לא עשו כמעט דבר ובכל מקרה יש גבול ליכולת של ילדים בכיתות נמוכות ללמוד במקוון. הדרישה שהמורים יוסיפו ימים על חשבון החופש היתה לגמרי טבעית. זאת, ביחוד לאור האורך השערורייתי ממילא של החופש הגדול. עבודתם של המורים המאורגנים לא עמדה בשום רגע בסכנה. לעומתם יש עדין 750 אלף מובטלים. הסירוב של המורים להתגייס להיות "הבייביסיטרים של המדינה" בשעת משבר, כשזה מה שהיא כל כך צריכה, היה צעד בלתי חינוכי מהמדרגה הראשונה. מלחמת השרירנים בין ארז לבין דוד רק מחמירה את התחושה שלמורים פשוט לא אכפת מהחברה הישראלית. שניהם פגעו אנושות במעמד המורה שגם ככה היה בשפל. המורים יכולים לבוא בטענות בעיקר לעצמם או לפחות למנהיגים שלהם. הלו"ז נכון לעכשיו, שיש להכריע לגביו: 19 ביוני – מועד מקורי של סיום שנת הלימודים בחטיבות הביניים ובתיכונים. מועד סיום הלימודים בכיתה י' על פי עמדת ארגון המורים 30 ביוני – מועד מקורי של סיום שנת הלימודים בבתי הספר היסודיים. 1 ביולי – מועד סיום הלימודים בחטיבות הביניים השנה בתוספת 9 ימים. הסתדרות המורים דורשת שגם כיתות י' ילמדו עד מועד זה. 13 ביולי – מועד סיום הלימודים בבתי הספר היסודיים בתוספת 9 ימים. 27 ביולי – מועד סיום בחינות הבגרות לכיתות יא-יב.
הארכת הלימודים של כיתות י' ללא תכנון מראש לא תועיל לאיש. מדובר בהורדת ידיים של שני ארגוני המורים והוויכוח הוא על מי ייתן פחות ימים לתלמידים
תלמידים יקרים, היום נלמד שהכי חשוב לא לצאת פראיירים
תלמידים יקרים, היום נלמד שהכי חשוב לא לצאת פראיירים
29
עשרות סטארט-אפים כבר הבטיחו את מקומם בוועידת WeTech Berlin ב-26-27 בפברואר בברלין. ועידת כלכליסט בשיתוף ענקית הנדל"ן האירופית Aroundtown, בנק לאומי ולאומי טק וקרן ההשקעות האירופית Target Global תפגיש בכירים וכוכבי הייטק מישראל וגרמניה עם משקיעים ושותפים אסטרטגיים בתאגדים אירופיים מובילים. התחומים שנבחרו השנה: Disrupting the City AI & Big Data Prop-Tech Tech for Good Cyber & Intelligence Tech ועידת ברלין תתקיים ב-27-26 בפברואר. לפרטים נוספים ולהרשמה לחצו כאן. נותרו מקומות אחרונים במשלחת הסטארט-אפים לברלין. להגשת מועמדות: omer.vermouth@calcalist.co.il Arbe החברה מפתחת את הדור הבא של הדמיית תמונת המכ"מים המאפשרת חישה ברזולוציה גבוהה ומיועדת למערכות סיוע לנהגים (ADAS) תוך כדי סלילת הדרך לנהיגה אוטונומית מלאה. גיוסים: 55 מיליון דולר משקיעים: Canaan Partners Israel, iAngels, 360 Capital Partners, Catalyst CEL, AI Alliance (Hyundai, Hanwha, SKT), BAIC Capital, Mission Blue Capital, Maniv Mobility, O.G. Tech Ventures, Taya Ventures and OurCrowd Wave פלטפורמת Wave הינה מערכת אשר תכליתה לאפשר לכל הצדדים בשרשרת האספקה ממשק נוח להעברת שטרות ומסמכי מקור בעזרת ניהול מרשם בעלויות ברשת מבוזרת מבוססת על טכנולוגית הבלוקצ'יין - טכנולוגית הבלוקציין מאפשרת בפעם הראשונה לנהל את העברת הערך הנלווה לשטרות בין כל הצדדים בצורה דיגיטלית וללא כל שימוש בנייר. עד היום, המערכת כבר נוסתה בהצלחה על ידי עשרות בנקים, חברות ספנות ומשלחים מרחבי העולם המשתמשים בשירותי המערכת ואף מציעים אותה ללקוחותיהם (חברת הספנות צים לדוג') במטרה לשפר את חווית הלקוח המוצעת תוך כדי יצירת חיסכון וערך נוספים לשרשרת האספקה כולה. המערכת של Wave הינה למעשה מערכת קורייר אלקטרונית, והיא מאפשרת להעביר מסמכים בצורה מאובטחת אך גם להעביר מסמכים מקוריים כך שהשולח כבר אינו הבעלים של המסמך המקורי אלא מקבל רק עותק שלו, ואילו הנמען מקבל לרשותו את המסמך המקורי. גיוסים: 6 מיליון דולר משקיעים: מריוס נכט, גיגי לוי (NFX), פרנק סיקה, מארסק, צים. Xm Cyber החברה מובילה בתחום ה-"Breach and Attack Simulation" (סימולציה של פריצה ותקיפה) פיתחה פלטפורמה חדשנית בשםHaXM . הפלטפורמה של XM Cyber מייצרת סימולציות תקיפה באופן רציף, וחושפת את כלל מסלולי התקיפה האפשריים מנקודת מבטו של התוקף, החל מנקודת הפריצה הראשונית ועד הגעה לנכסים ארגוניים חיוניים, ובכלל זה מסלולי תקיפה העוברים מתחת לרדאר של רבים ממוצרי האבטחה הקיימים אשר כיום אין שום דרך לגלותם. כצעד משלים לסימולציית התקיפה, מערכת HaXM מספקת המלצות ממוקדות ומתועדפות המראות כיצד ניתן לתקן את הליקויים שהתגלו. למעשה המערכת פועלת כצוות סגול אוטומטי המשלב תהליכים של צוות אדום וצוות כחול על מנת לייצר תהליך אבולוציוני מהיר שמביא את הארגונים לרמת מוכנות גבוהה בפני איומי סייבר. משקיעים: Macquarie Capital, Nasdaq Ventures, Our Innovation Fund, LP ו-UST Global, Swarth Group גיוסים: 32 מיליון דולר Plentific החברה מציעה לבעלי נדל"ן ומנהלי נכסים אתר מקוון לשירותי תיקונים ותחזוקה ביתיים גיוסים: 41 מיליון דולר משקיעים: Pi Labs, Target Global, Round Hill Ventures, A/O PropTech, PropTech Capital Juganu החברה פיתחה במהלך השנים האחרונות בשיתוף עם ענקיות תוכנה וחומרה את ”FOAM”. הפתרון המיוחד של ג'וגאנו, נותן מענה פורץ דרך לסוגיות תקשורת ושירותים במרחב הציבורי והמסחרי שחברות רבות בעולם מנסות לפתור במהלך השנים האחרונות ללא הצלחה. בהטמעה פשוטה ומהירה, הטכנולוגיה שפותחה על ידי ג'וגאנו, מאפשרת לכל רשות ציבורית, להנגיש ולהשיק אפליקציות ויישומים כגון: בינה מלאכותית, תמיכה אורבנית במכוניות חכמות ובקרות תנועה, יישומי ביטחון והצלה מתקדמים, שירותים מוניציפליים מתקדמים, ניטור מלא בזמן אמת של תשתיות, וחיבור לכל סנסור או שירות מתחומי הIOT, עבור כל אחד מהצרכים השוטפים של הרשות. גיוסים: 25 מיליון דולר משקיעים: Comcast, Viola Growth, Amdocs, Ourcrowd Guardian Optical Technologies גארדיאן פיתחה חיישן מתקדם לתעשיית הרכב. הוא מהווה את הפיתרון הכולל היחיד שמאחד ניטור נהג, ניטור מצב התפוסה (עבור כריות האוויר ושאר יישומי בטיחות) וזיהוי של תינוקות שנשכחו ברכב. החיישן, שמחליף מספר רב של חיישנים ברכב, חוסך מעל מאה דולר לרכב עבור כל יצרן ומאפשר יישומים מתקדמים יותר בעתיד באמצעות עדכון תוכנה בלבד. החברה צופה הטמעה של החיישנים שלה כבר ב 2023. גיוסים: 16 מיליון דולר משקיעים: קרן ההשקעות של טויוטה, מניב מוביליטי, סומפו (ענקית ביטוח יפנית) ויבואני רכב ישראלים GK8 חברת אבטחת סייבר שפיתחה טכנולוגיה פורצת דרך לניהול ושמירה על נכסים דיגיטליים. הטכנולוגיה מאפשרת למוסדות פיננסיים לבצע את כל תהליך ניהול הנכסים הדיגיטליים, כולל שליחת עסקאות מאושרות ל- blockchain, בצורה מאובטחת. החברה כבר מנהלת באופן מאובטח נכסים דיגיטליים עבור מספר לקוחות שמנהלים מעל למיליארד דולר בנכסים. החברה הוקמה ביולי 2018 על ידי המנכ"ל, ליאור לאמש, ומנהל טכנולוגיות ראשי שחר שמאי, שעסקו באבטחת הנכסים האסטרטגיים של מדינת ישראל בפני מתקפות סייבר. המשקיעים והוועדה המייעצת של GK8 כוללים גיוסים: 4 מיליון דולר משקיעים: מריוס נכט, דיסקונט קפיטל, זרוע ההשקעות של בנק דיסקונט, פרופ' ערן טרומר, מומחה הצפנה ומייסד חברת Zcash ואילן לבנון, מי שניהל את תחום אבטחת הסייבר באחת מיחידות המודיעין של צה"ל. QEDIT החברה מפתחת פתרונות וכלים לשמירה על הפרטיות עבור ארגונים פיננסיים המעוניינים לשתף פעולה מבלי לחשוף זה בפני זה נתונים רגישים. החברה משתמשת בשכבת בלוקצ'יין פרטי ומצפינה את המידע באמצעות שיטה מתמטית מורכבת הקרויה 'הוכחה באפס ידיעה' (zero-knowledge proof cryptography). בכך, החברה מאפשרת לארגונים להשתמש בבלוקצ'יין, ובאותה עת לשמור על סודיות המידע ללא חשש מדליפתו. הטכנולוגיה של החברה מעניקה לארגונים את היכולות לשתף מידע רגיש ולהוכיח את אמינותו של פרט מידע מסוים, וכל זאת מבלי להחזיק במידע ומבלי לחשוף את תוכנו. החברה אף מסייעת לחברות להקים מערכות לניהול שרשרת האספקה בשילוב האקו-סיסטם שלהן, תוך שמירה על סודיות המידע הרגיש. שימוש בטכנולוגית החברה עשוי לקצר ולייעל תהליכים ארגוניים שהיו עמוסים בבירוקרטיה ותלויים במשאבים יקרים, ולאפשר לצרכנים להיות בטוחים שהמידע עליהם לא דולף מספקי השירותים השונים. החברה הכריזה לאחרונה על שיתוף פעולה אסטרטגי עם ענקיות הווירטואליזציה VMware ו-Ant Financial, ואף נבחרה לאחת מחברות הסטארט-אפ החדשניות על ידי פורום הכלכלה העולמי ועל ידי אתר הטכנולוגיה הפופולארי Crunchbase. גיוסים: 13 מיליון דולר משקיעים: המשקיעים הראשונים בחברה היו אודי וינשטיין ואופיר שלוי, אדי שלו מקרן ג'נסיס, יריב גילת, עפר רותם ומני רוזנפלד. סבב הגיוס האחרון היה בהובלת MizMaa Ventures, ובשיתוף Ant Financial, RGAX, Meron Capital, Collider Ventures, Jovono ו-Target Global Rewire החברה פיתחה את פלטפורמת הבנקאות הבינלאומית עבור מהגרים, ציבור שברוב המקרים לא מצליח לקבל שירותים בנקאיים ונאלץ להשתמש בפתרונות חלופיים אשר מחד כרוכים בעמלות גבוהות. הפתרון של Rewire נותן מענה לקשיים הללו באמצעות חשבון (Neo bank ) חוצה גבולות וגלובלי המאפשר לנהל את חיי היום יום של מהגר העבודה גם במדינה בה הוא עובד וגם במדינת המוצא. כך יכול מהגר העבודה הן לתמוך בקרוביו שהותיר במולדת והן לבנות את עצמאותו הפיננסית. שיתופי הפעולה שהחברה חותמת עם בנקים במדינות המוצא יחד עם הטכנולוגיה שפיתחה, מאפשרים לכל מהגר להפקיד כסף לחשבון בנק דיגיטאלי ולהשתמש בו מקומית, להפקיד משכורת , לבצע תשלומים באמצעות כרטיס אשראי אשר מנפיקה החברה, לבצע העברת כספים למדינת המוצא ובהמשך ליהנות ממוצרים פיננסיים שונים כגון – תשלומים לחינוך, לקיחת הלוואות ונטילת משכנתא. Rewire פעילה ביותר מ20 מדינות בעולם ,ונותנת שירות למהגרים מיותר מ10 מדינות מוצא. גיוסים: 17 מיליון דולר משקיעים: קרןViola FinTech ומשקיעים נוספים ובעיקרם BNP Paribas דרך גוף ההשקעות Opera Tech Ventures ,OurCrowd, קרן הון סיכון Montea תוך שהיא מצרפת את שותפתה האסטרטגית Standard Bank of South Africa, ומשקיעים פרטיים Sixdof Space חברת Sixdof Space יצרה מערכת עקיבה אופטית חדשנית שמהווה פריצת דרך משמעותית הן מבחינת מהירות והן מבחינת דיוק. המערכת משלבת בצורה ייחודית אופטיקה, אלקטרוניקה ואלגוריתמיקה עבור יישומים בתעשיות שונות. למרות שבתחילת דרכה החברה התמקדה בפיתוח של מערכת עקיבה inside-out בעלת שש דרגות חופש (6DOF) עבור תעשיית המציאות המדומה או הרבודה, החברה כיום מפתחת יישומים עבור תחומים נוספים, כגון רובוטיקה ותעשיית הרכב. גיוסים: 3 מיליון דולר משקיעים: אנג'לים ומשרד המדען הראשי CybeReady Learning Solutions החברה מספקת פלטפורמת למידה אוטומטית בנושא אבטחת סייבר עבור הארגון שמבקש להשיג יותר הגנה בפחות מאמץ. החברה פותרת את בעיית התכנון הביצוע והמדידה ל תכנית הלמידה על ידי התבססות על אוטומציה ולמידת מכונה. החברה משרתת מאות לקוחות בכ-20 מדינות ותומכת ב-36 שפות. גיוסים: 5 מיליון דולר Home Made החברה יצרה אתר נדל"ן מקוון המחבר בין בעלי בית לדיירים. גיוסים: 3.8 מיליון דולר משקיעים: VentureFriends Anachoic אנאקואיק פיתחה מערכת בטיחות אקטיבית למשתמשי כביש פגיעים, כגון רוכבי אופנוע, אופניים והולכי רגל. המערכת הייחודית של אנאקואיק, מחזקת את תפיסת המרחב של המשתמש דרך שדה שמע סינתטי ובכך מפחיתה באופן משמעותי את הסיכון להיפגע בתאונת דרכים. ליישום המערכת, החברה פיתחה חיישנים זעירים, מסנתז שמע ובינה מלאכותית שמוטמעים בתוך קסדה או אוזניות ובאמצעותם המערכת מגלה איומים ומעבירה אותם למשתמש באופן טבעי ואימרסיבי. לחברה יש שת"פ עם יצרן קסדות לאופנועים ואופניים מוביל ומתכננת להתחיל ניסוי שטח בהיקף רחב עם מספר שחקנים נוספים בתחום. משקיעים: אנג'לים Bllush כיום, רובנו רגילים לצרוך תוכן ולקבל השראה דרך פלטפורמות כמו אינסטגרם ופינטרסט, מה שמביא לכך שחברות אופנה מקוונות (e-commerce), שמשווקות בגדים דרך אתרים ואפליקציות, מאבדות את תשומת הלב של המשתמשים כיוון שהן לא מצליחות לספק חוויה המשתווה לזו שמספקות הרשתות החברתיות. חברת בלאש מאפשרת לחנויות אלו לייצר חוויות תוכן דומות לאלו של הרשתות החברתיות בתוך האתר או האפליקציה שלהן, דרך עבודה עם משפיעני רשת ותכנים מעוררי השראה. החברה מפעילה marketplace של תמונות אופנה מקצועיות המגיעות מ- micro-influencers כך שחברות אופנה יכולות להשתמש בהן. מיליוני יוזרים בחודש צופים בתכנים של בלאש דרך החברות המובילות באירופה כגון Otto Group ו-Zalando. משקיעים: קבוצה של אינג׳לים ישראליים ואמרקיאים וקרן LETA Capital Agrowing החברה מספקת סנסורים מולטיספקטרליים המאפשרים לאתר ולזהות מחלות ומזיקים באתרים חקלאיים באמצעות למידת מכונה, תוך רכישת צילומי תקריב מולטיספקטרליים מרחפנים ברזולוציה של פחות מחצי מ"מ לפיקסל. העיצוב המיוחד של הסנסורים, שמבוססים על מצלמות סוני מתקדמות, מאפשר לאגרווינג להציע את מוצריה במחיר תחרותי למוצרים המובילים בשוק, למרות הפער האיכותי המשמעותי שלהם. מוצרי החברה נמצאים בשימוש מסחרי ע"י חברות AI מובילות בחקלאות המדייקת, כמו SeeTree.ai הישראלית. החברה משתפת פעולה עם יצרנית הרחפנים YUNEEC ועם מוסדות אקדמיים כמו הטכניון של רוצ'סטר ואוניברסיטת סאו פאולו. משקיעים: Agrichem Ltd
עשרות סטארט-אפים כבר הבטיחו את מקומם בוועידת WeTech Berlin ב-26-27 בפברואר בברלין. ועידת כלכליסט בשיתוף ענקית הנדל"ן האירופית Aroundtown, בנק לאומי ולאומי טק וקרן ההשקעות האירופית Target Global תפגיש בכירים וכוכבי הייטק מישראל וגרמניה עם משקיעים ושותפים אסטרטגיים בתאגידים אירופיים מובילים
רשימה שנייה של הסטארט-אפים במשלחת לוועידת כלכליסט בברלין
רשימה שנייה של הסטארט-אפים במשלחת לוועידת כלכליסט בברלין
30
חברת ארמקו הסעודית יצאה מהמתקפות על מתקני הנפט שלה "חזקה יותר מאי פעם", כך כתב מנכ"ל החברה אמין נאסר לעובדיו. הוא חזר על ההערכה שלפיה החברה צפויה לחזור לתפוקה מלאה עד סוף החודש. המתקפות שאירעו ב-14 בספטמבר במפעלי אבקאיק וחוראיס, שניים מהגדולים ביותר בממלכה, גרמו לשריפות ענק ונזק משמעותי. בעקבות כך תפוקת יצואנית הנפט הגדולה בעולם ירדה בחצי, ב-5.7 מיליון חביות ביום. "השריפות שהיו מיועדות להרוס את ארמקו הביאו לתוצאה לא צפויה: הן איחדו 70 אלף מאיתנו סביב המשימה לחזור במהירות ובבטחה לפעילות מלאה, והחברה יצאה מהתקרית חזקה יותר מאי פעם", כתב נאסר בהודעתו, שפורסמה לרגל יום הלאום הסעודי, שנחגג ב-23 בספטמבר. לדבריו, "כל שנייה חשובה ברגעים כאלה, ואם לא היינו פועלים במהירות על מנת להכיל את השריפות, ההשפעה על שוק הנפט ועל הכלכלה הגלובלית הייתה קשה הרבה יותר". שישה ימים לאחר המתקפה, שפגעה בלב תעשיית האנרגיה הסעודית והעצימה את המאבק ארוך השנים מול יריבתה המושבעת איראן, ארמקו הממשלתית הזמינה כתבים לצפות בנזק ובפעילות התיקון. אלפי עובדים וקבלנים הועברו מפרויקטים אחרים כדי לעבוד סביב לשעון ולהחזיר את התפוקה לרמתה הרגילה. ארמקו משנעת ציוד מארה"ב ומאירופה כדי לבנות מחדש את המתקנים שנפגעו, כך אמרו פקידי החברה לכתבים. החברה כבר החזירה חלק מהתפוקה שנפגעה, ותחזור לרמות תפוקה של לפני המתקפה עד סוף החודש, כך לדברי נאסר. "לא החמצנו אפילו משלוח בודד ללקוחותינו בחו"ל כתוצאה מהמתקפות, ונמשיך לעמוד במשימתנו לספק את האנרגיה שהעולם צריך". שר האנרגיה הסעודי הנסיך עבדול עזיז בין סלמן אמר ביום שלישי שסעודיה השתמשה בעתודותיה כדי לשמור על אספקת נפט ללקוחות בתוך ומחוץ לממלכה.
אמין נאסר אמר כי מתקפת הרחפנים על מתקני הנפט של החברה הסעודית "איחדה 70 אלף מאיתנו סביב המשימה לחזור במהירות ובביטחה לפעילות מלאה"; לדבריו, "לא החמצנו אפילו משלוח אחד לחו"ל"
מנכ"ל ארמקו: "הצלחנו למנוע פגיעה קשה הרבה יותר בשוק הנפט ובכלכלה הגלובלית"
מנכ"ל ארמקו: "הצלחנו למנוע פגיעה קשה הרבה יותר בשוק הנפט ובכלכלה הגלובלית"
31
1,500 משתתפים הגיעו הבוקר (ב') לוועידת Mind the Data, ועידת הביג דאטה של "כלכליסט" ובנק לאומי שהתקיימה במלון דייוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב, והביאה לבמה את השמות הגדולים ביותר בתחום מעולמות הטכנולוגיה, הרפואה, האקדמיה, הצבא, הרכב, התעשיות הביטחוניות, הביולוגיה ועוד. לצפייה בתוכנית הוועידה לחצו כאן את הוועידה פתחה ג'וליה ווייט, סגנית נשיא בכירה במיקרוסופט, שאחראית על פעילות השיווק של מוצרי האבטחה ושירותי הענן של ענקית התוכנה. ווייט נחשבת למקורבת במיוחד למנכ"ל מיקרוסופט, סאטיה נאדלה. במרץ 2014, כשנאדלה ביצע את ההופעה הפומבית הראשונה שלו כמנכ"ל מיקרוסופט, במסגרת אירוע השקת אפליקציית אופיס לאייפד שנערך בסן פרנסיסקו, גנבה את ההצגה בזכות הופעתה הכריזמטית והמחשמלת. עוד השתתפו בוועידה: * תא"ל רמי מלאכי, מפקד לוט"ם, היחידה הטכנולוגית הגדולה בצה"ל, שאחראית על הקמת, פיתוח ותפעול מערך התקשוב של הצבא. * תא"ל (במיל') אריאל קארו, כיום ראש מנהל מודיעין וסייבר ברפאל ובעברו קצין מודיעין ראשי בצה"ל, דיבר בוועידה על פתרון "אבן החכמים" - טכנולוגיה ייחודית בתחום ניהול ופענוח ביג דאטה שאת פיתוחה הוא מוביל. * בני שניידר, כיום סגן נשיא לפיתוח תוכנה באורקל, הצטרף לחברה ב-2016 כשזו רכשה את הסטארט אפ שהקים, ראבלו, בעסקה בשווי 430 מיליון דולר. * פרופ' יחזקאל ישורון הוא חוקר בכיר בבית הספר למדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב. לוועידה הוא הגיע גם בכובעו כמייסד חברת הסייבר פורסקאוט, שבסוף ספטמבר הנפיקה בנאסד"ק לפי שווי של 800 מיליון דולר. * עדי אופק, מנהלת מרכז הפיתוח של מרצדס בישראל. היא מנהלת את הפיתוח של ענקית הרכב בישראל מאז הקמת המרכז ב-2016, ומובילה פעילות מחקר בתחומים כמו טכנולוגיות רכב חשמלי, מכוניות אוטונומיות ומכוניות מקושרות. * בדיון מיוחד על ביג דאטה בתחום הרפואה הפגיש הכנס על הבמה שניים מהשמות הגדולים בתחום: פרופ' גבי ברבש ופרופ' רן בליצר. ברבש, לשעבר מנכ"ל בי"ח איכילוב ומנכ"ל משרד הבריאות, וכיום אחד ממייסדי קונסיליום, חברה לפיתוח פתרונות ייעוץ רפואי וסיוע בהתמודדות על מצבים רפואיים מורכבים. בליצר, הנחשב לאחד החוקרים הצעירים המבטיחים ביותר בתחום הרפואה בישראל, הוא מנהל מכון כללית למחקר ומנהל המחלקה לתכנון מדיניות בריאות במשרד הרופא הראשי בכללית. * את בנק לאומי ייצגו סמנכ"ל הטכנולוגיות של בנק לאומי, אילן בוגנים, ראש ענף ביג דאטה בבנק לאומי, אייל ברזילי וראש אגף סייבר בבנק לאומי, מוטי בנמוחא. * גיל רוזן, סמנכ"ל שיווק וחדשנות בבזק, הציג את דו"ח האינטרנט של בזק ל-2017. במקביל לוועידה ערך "כלכליסט" זו השנה השנייה את תחרות הסטארט אפ המבטיח בתחום הביג דאטה, ובמקום הראשון זכתה חברת Intensix, שפיתחה מערכת לומדת שמסוגלת לשפר תוצאות קליניות בחדרי טיפול נמרץ בהתבסס על מאגרי נתונים גדולים. צוות השופטים של התחרות כלל את מנכ"לית מיקרוסופט ישראל, שלי לנצמן, שותף קרן לייטספיד, דוד גוסרסקי, שותפה קרן מרקר, ליאת אהרונסון, מייסד ושותף מנהל בקומרה קפיטל, ארז שחר, מייסד ושותף מנהל בגלילות קפיטל, אריק קליינשטיין, ושותף Accel Partners, ניר בלומברגר. הפרס לזוכה במקום הראשון בתחרות כולל ביקור מיוחד במטה מיקרוסופט העולמית בסיאטל וב-Executive Briefing Center.
על במה אחת: 36 יזמים, מומחים ומשקיעים בתחומי סייבר, פיננסים, בריאות, ענן, רכב, שיווק ופוליטיקה - ועידת Mind The Data של כלכליסט בשיתוף בנק לאומי התקיימה היום במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב
1,500 איש השתתפו בוועידת הביג דאטה של כלכליסט
1,500 איש השתתפו בוועידת הביג דאטה של כלכליסט
32
מוגש מטעם DUN'S 100 עם טיסה שאורכה שעה ו-40 דקות בלבד, שוק הנדל"ן של יוון הפך בשנים האחרונות לטרנד בקרב משקיעים רבים בעולם, וישראלים בפרט. מחירי הנדל"ן למגורים ביוון צנחו בכ־40% על רקע המשבר הכלכלי שהמדינה חוותה. כיום למשל, ניתן לרכוש דירה בגודל 100 מ"ר במרכז אתונה, בסכום של כ־1.2 מיליון ש"ח, כשליש ממחיר דירה דומה בתל אביב. אך ככל שמתרחקים מהמרכז, המחירים צונחים. ניתן אף למצוא דירות בגודל 100 מ"ר, במיקום טוב, במחיר של כ-600 אלף ש"ח. גיא ארליך, רואה חשבון בכיר ממשרד רואי חשבון שטיינמץ עמינח, סבור כי יוון היא שוק אטרקטיבי למשקיעים, אך חלון ההזדמנויות במדינה עלול להיסגר בעתיד הקרוב. אי היציבות מהעבר דווקא משך משקיעים לדברי ארליך, העוסק במיסוי בינלאומי ומעניק שירותי מיסוי מורכבים מטעם משרד שטיינמץ עמינח, מקובל לחלק את שווקי העולם לשניים: שווקים מערביים ושווקים של מדינות עולם שלישי. בשווקים המערביים, המגמה של השנים האחרונות היא כניסת מדינות אסייתיות באופן הדרגתי. מנגד, בכלכלות עולם שלישי המאפיינות את אפריקה, מדינות שונות באסיה, וכלכלות ממרכז ומדרום אמריקה, ישנה יציבות שלטונית והמשכיות המדיניות של אותן הממשלות, ופחות עיסוק בכלכלה. "יוון היא בהחלט אחת מכלכלות העולם המערבי, ועם כל החוויה שהיא עברה בשנים האחרונות, אי אפשר לבוא ולהגיד שהיא עולם שלישי", מבהיר רו"ח ארליך. "אמנם היא מזכירה קצת את מדינת ישראל בשנות ה-70 וה-80, אבל היא ודאי לא עולם שלישי כמו מדינות באפריקה. הייתי מסווג את ההשקעה ביוון כהשקעה במקום יחסית יציב וסביר. זה גם מה שמושך משקיעים". "כמובן שההזדמנויות היום באות בעקבות חוסר היציבות שהיה בעשור האחרון ביוון", מבהירים במשרד שטיינמץ עמינח. "אם ביוון ימצאו את הדרך הנכונה לצאת מהמשבר באופן מוחלט, כמו למשל בתכנית הייצוב שהונהגה בישראל בשנות ה-80, אני רואה ביוון מוקד עם יתרון משמעותי, במיוחד לאור התיירות הגדולה שיש במדינה, המשפרת את הכלכלה באזור", מוסיף רו"ח ארליך. פטור ממס שבח - כאן כדי להישאר? אחד היתרונות המרכזיים עבור המשקיעים ביוון, הוא הפטור מס שבח עבורם. הדבר אמנם מעודד משקיעים, אבל חשוב לזכור שהוא לא נצחי ועלול להיות מבוטל - מה שיחייב את המשקיעים לבצע חשיבה מחדש. "עד סוף 2018 היה ליוון פטור ממס שבח, הוא נמשך גם ב-2019 וזה משהו שכדאי להשתמש בו, אבל ממש לא בטוח שהפטור הזה יישאר לתמיד", מבהיר רו"ח ארליך. "אם אדם נכנס להשקעה כיום, אין לו ביטחון שבשנת 2025 למשל, הוא יזכה לאותו פטור. אבל עבור מי שמנסה לעשות עסקאות סיבוביות, זה בהחלט זמן טוב לבצע אותן". בכל מקרה, מבהירים במשרד רואי חשבון שטיינמץ עמינח, יש צורך להתייעץ עם יועץ מס מקומי בישראל כדי להבין מה השלכות המס הישראליות בהשקעות ביוון, ובחו"ל בכלל. "העצה שלי למשקיעים: אל תיקחו את הפטור ממס שבח כמובן מאליו. ההחלטה על הפטור אמנם נועדה למשוך משקיעים חדשים, אך אם קונים נדל"ן ביוון, ההשקעה תממש את עצמה כנראה רק לאחר 5-6 שנים. קחו בחשבון שהפטור לא חל לפי מועד הרכישה, אלא לפי מועד המכירה. כמובן שמי שהצליח לצאת ללא מיסים - הרוויח". ישראל מחזיקה כיום באמנות מס בינה לבין מדינות רבות, אחת מהן היא יוון. גם לסוגיה זו השפעה גדולה על השקעות הנדל"ן ביוון. האמנה בין ישראל לבין יוון בדבר מניעת מסי כפל ומניעת התחמקות מתשלום מיסים, מסדירה גם את תחום הנדל"ן, והייחוד שלה לעומת אמנות אחרות הוא שזכות המיסוי הבלעדית נמצאת במוקד שבו הנדל"ן יושב. כלומר, אם ישראלי מוכר דירה ביוון או חברה שיש בה דירה, מי שייהנו מהמיסים הם היוונים בלבד, וישראל לא תוכל לדרוש מס. משרד שטיינמץ עמינח מבדיל בין אמנת ישראל-יוון לבין אמנות מודל או"ם או אמנות מודל OECD השכיחות יותר. "בניגוד ליוון, ישראלי שקונה דירה בלונדון, בגרמניה או בארה"ב, ישלם את המיסים במדינה המארחת, ואם יש הפרש, הוא ישלים אותו מול רשות המיסים בישראל. זה לא קורה ביוון, וזה עוד גורם שהופך אותה לאטרקטיבית בעיני המשקיע הישראלי", מציין רו"ח ארליך. "אמנה היא גם לא דבר שמשנים מהר. לא צפוי שזה יקרה כלל, אבל גם אם האמנה תשונה, הדבר ייקח כמה שנים טובות". "אנשים יוצאים מאתונה לערים פחות מרכזיות" לפי משרד שטיינמץ עמינח, היתרון ביוון הוא באופן חד משמע - המחיר. בהינתן שהשכירות היא טובה, והמחיר הוא הזדמנותי, אפשר להגיע ביוון לתשואות של 10%-15% על ההשכרה. כמובן שאם נכנסים לעסקי ה-Airbnb, הדבר עשוי להגדיל את התשואות עוד יותר. תשואה היא בסך הכל משחק של כמה שכירות משקיע מקבל, לעומת מה מחיר העלות כולל, כולל השיפוץ, עלויות עסקה וכיו"ב. לדברי משרד רואי החשבון שטיינמץ עמינח, חלון ההזדמנויות של השקעות נדל"ן ביוון מתחיל להיסגר: "אנחנו רואים בשנה-שנתיים האחרונות רכבת אווירית בין ישראל לאתונה, כמו שהיה ברומניה בזמנו. אלו לא רק ישראלים שבאים להשקיע, יש שם גם סינים ורוסים ובערך כל מי שבידו מצויה פרוטה, כי יש שם הזדמנויות טובות. אנחנו מכירים מקרים שבהם בפחות ממיליון יורו, נרכש בניין במרכז אתונה. אלו דברים שקשה להאמין להם. אבל החלון הזה מתחיל להיסגר". כיום, ניתן לראות משקיעים שכבר משלמים סכומים גבוהים יותר על נכסים, ואנשים שיוצאים מאתונה לערים אחרות כמו סלוניקי והאיים. ככל שמזהים תנועות כאלה, מתחילים להבין שההזדמנויות בערים המרכזיות ובמיוחד אתונה, מצטמצמות. "המגמה של ירידה באטרקטיביות באתונה צפויה להימשך, אבל היא כמובן תלויה בשוק הבינלאומי, בריביות ובהתאוששות הכלכלה באופן כללי", מציין רו"ח ארליך ממשרד שטיינמץ עמינח. "בשנתיים האחרונות לא מעט אנשים נמצאים על קו ישראל-יוון" (תמונה: Pexels) לכן, לפני בחירת האזור להשקעה ביוון, מומלץ מאוד, או לעשות שיעורי בית יסודיים באופן עצמאי, או להיעזר באנשים רוויי ניסיון בתחום, כאן בישראל. "בשנתיים האחרונות יש לא מעט אנשים שנמצאים על קו ישראל-יוון בכל שבוע. הם נמצאים בקשר עם חברות מקומיות וחשופים לעסקאות יפות, בין אם זה נכסים מכינוס נכסים, או כל מיני עזבונות", מציין רו"ח ארליך. יוון או ישראל: איפה כדאי יותר להשקיע יוון היא שוק מערבי, מדינה עם שלטון ברור, ומכאן הלגיטימיות שלה בעולם ההשקעות, במיוחד עבור ישראלים, שרואים בה יעד קרוב מאוד גאוגרפית. עובדה זו, מאפשרת לכל משקיע ישראלי, לנסוע כמה פעמים בשנה ליוון ולבחון את השטח, במקום להסתפק במה שמתווכים או "גורמים מקצועיים" אחרים מציעים, כפי שקורה לא פעם בהשקעות נדל"ן בארה"ב. "כיום, השקעה ביוון היא לגיטימית, כאשר כמובן מסתכלים גם על פוטנציאל ההשבחה שיש בה. פוטנציאל ההשבחה הזה מחפה על סיכונים שלא קיימים בשוק הגרמני למשל", מציינים רואי חשבון במשרד שטיינמץ עמינח. ומה בנוגע לשיעורי המיסים? בפירמה מסבירים כי שיעור המיסים ביוון דומה מאוד לזה שבישראל. "בהינתן שהפטור ממס שבח יבוטל בנקודת זמן מסוימת, לא יהיה הרבה הבדל בין השקעה ביוון לבין השקעה בישראל, מבחינה מיסויית", מציין רו"ח ארליך. במקרה כזה, מוטב לשקלל את הרכישה גם עם הסיכון של קניית דירה מעבר לים, עניין שמצריך עליה על מטוס על מנת לראותה. בשורה התחתונה, צריך להביט על התשואות. הן משחקות תפקיד חשוב ביותר בהשקעה, במיוחד במדינה אחרת, עם תרבות שונה. ימים יגידו איזו השקעה תהיה טובה ובטוחה יותר - בישראל או ביוון.
הקרבה הגאוגרפית וההקלות בתחום המס הביאו הרבה משקיעים ליוון שאחרי המשבר הכלכלי. לאחרונה, הם החלו לצאת מאתונה לערים פחות מרכזיות. האם עדיין משתלם להשקיע בנדל"ן יווני, או שהשקעה בישראל עדיפה? שיחה עם רו"ח גיא ארליך ממשרד רואי חשבון שטיינמץ עמינח ושות'
משרד שטיינמץ עמינח: "תשואות גבוהות ופטור ממס שבח הפכו את יוון ליעד נחשק להשקעה"
משרד שטיינמץ עמינח: "תשואות גבוהות ופטור ממס שבח הפכו את יוון ליעד נחשק להשקעה"
33
מזכר ההבנות לגבי כספי הסיוע האמריקאי, שנחתם ב-2016 במהלך כהונתו של ברק אובמה כנשיא ארה"ב, כלל אמנם סיוע בקנה מידה חסר תקדים בהיקף של 3.8 מיליארד דולר בשנה (כ-14 מיליארד שקל), אך הוא כלל גם בשורת איוב לתעשיות הביטחוניות בישראל. זאת מאחר שהסכום שישראל יכולה להמיר לשקלים ולבצע באמצעותו רכישות מהתעשיות הביטחוניות בארץ אמור לרדת בהדרגה משנת 2025. עד 2028 יופחתו כ-5.6 מיליארד שקל מהמקורות השקליים השנתיים של מערכת הביטחון (לאחר שקלול הפחתת כספי ההמרות והקיטון השנתי בעקבות רכש של חומרים מסוימים). אמנם ההפחתה תהיה הדרגתית, אך מבחינת מערכת הביטחון מדובר בשינוי מהותי מהמצב הקיים, שכן במזכר ההבנות הקודם ניתנה לה אפשרות להמיר 3.2 מיליארד שקל מדי שנה (815 מיליון דולר). עם חתימת ההסכם ציין בנימין נתניהו כי "ההסכם הזה יבטיח היקף סיוע ביטחוני חסר תקדים לישראל בעשור הקרוב. זוהי חבילת הסיוע הצבאי הגדולה ביותר שארה"ב נתנה אי-פעם למדינה כלשהי. ההסכם יסייע לנו להמשיך לבנות את כוחנו הצבאי ולהמשיך לשפר את ההגנה שלנו נגד טילים, וזהו כמובן הישג חשוב מאוד למדינת ישראל, וכל אזרחי ישראל יכולים בצדק להתברך בו". למרות הזמן שעבר מאז חתימת ההסכם והאזהרות שהשמיעו באותה תקופה גורמים במערכת הביטחון ובחברות הביטחוניות, לא בחנו עדיין במשרד הביטחון מה יהיו ההשלכות האפשריות של צמצום הרכש מהתעשיות הביטחוניות בארץ - הגדולות, הבינוניות והקטנות - על התעצמות צה“ל ועל היערכות מערכת הביטחון למצבי חירום. כך עולה מדו"ח מבקר המדינה המתפרסם היום. משמעות ההסכם שנחתם לפני ארבע שנים היא שחלק מהרכישות שנעשות היום בישראל יוסתו לחברות אמריקאיות - וזו למעשה דרכו של הממשל האמריקאי לסייע לתעשייה המקומית שלו. ב-2017 הקים מנכ"ל משרד הביטחון דאז אודי אדם צוות שכלל את נציגי משרד הביטחון, צה"ל והתעשיות הביטחוניות, כדי לבחון את ההשלכות של ההסכם. מנתונים שאסף המבקר עולה כי היקף הרכש השנתי מהתעשיות הביטחוניות בישראל, נכון ל-2017, עמד על 12 מיליארד שקל, כאשר המכירות של שלוש התעשיות הגדולות - התעשייה האווירית, אלביט ורפאל - למשרד הביטחון הסתכמו ב-8.5 מיליארד שקל בשנה. אותו צוות מצא כי הרכש המקומי צפוי להצטמצם ביותר מ-4 מיליארד שקל בשנה - מסיבה כלשהי דווקא מתעשיות קטנות בפריפריה ולא מהחברות הגדולות) - וכי חברות בינוניות וקטנות כבר נערכות לכך ומצמצמות את השקעותיהן בציוד ובמכונות, תוך פגיעה, לטענתן, בתעסוקה של כ-21.5 אלף עובדים ופגיעה של כ-7 מיליארד שקל בתוצר. כיווני הפעולה שעליהם המליץ הצוות היו: דיון עם משרד האוצר, במטרה להגדיל את התקציב; מיפוי היכולות והטכנולוגיות שאותן יש לשמר בארץ, לאור שיקולים של יתרון טכנולוגי, יכולות וזמינות בשגרה ובחירום; מיפוי התעשיות הנמצאות בסיכון בעקבות השינוי וגיבוש מנגנונים וכלים שיכולים לסייע לחברות הפעילות בתחומים האלה. אולם, כאמור, בפועל לא בחן משרד הביטחון את משמעות ההשלכות על התעצמות צה"ל ואת יכולות המחקר והפיתוח של ישראל, וכן לא בדק מהי ההיערכות הנדרשת לכך. מעבר לכך, לפי דו"ח המבקר, לא נעשה כל מיפוי בנוגע ליכולות ולגבי התעשיות שצריך לשמר בארץ. צוות נוסף שהוקם בפברואר 2018 והשתתפו בו נציגים מתחום התכנון בצה"ל ומשרד הביטחון , הזהיר כי במזכר ההבנות שעליו חתם נתניהו קיימים סיכונים לביטחון המדינה, כגון פגיעה ב"יכולות ליבה ביטחוניות". אולם הצוות הזה לא הציג דרכי התמודדות אפשריות עם הסיכונים וההשלכות שינבעו ממזכר ההבנות. כאמור, נכון למועד הביקורת - ספטמבר 2019, שלוש שנים לאחר החתימה על ההסכם - עדיין לא היו למשרד הביטחון פתרונות לבעיות שהוצפו. נושא נוסף, שעל פי מבקר המדינה לא פעלו במשרד הביטחון למצוא לו פתרון, הוא מציאת מקורות תקציביים למיליארדים שאפשר יהיה לנצלם רק בארה"ב. מבקר המדינה ציין כי "היעדר מידע, כאמור, פוגע ביכולתו של משהב"ט להציג כהלכה למשרד האוצר את צורכי תקציב הביטחון, נוכח ההשלכות האפשריות של מימוש מזכר ההבנות. כן פוגע היעדר המידע ביכולתו של משהב"ט לדון עם כלל משרדי הממשלה הרלוונטיים בפיתרונות ברמה הלאומית". אם לשפוט לפי אירועי עבר, הדרישות יכולות להגיע גם ברגע האחרון ,בידיעה שהכסף יגיע על חשבון יתר משרדי הממשלה. ממשרד הביטחון נמסר כי "עם חתימת הסכם הסיוע בשנת 2016 החל משרד הביטחון בבחינת משמעויות הקיטון הצפוי בנתח ההמרות והשפעותיו על התעשיות הביטחוניות. המבקר ציין לחיוב את עבודת הוועדה בראשות הכלכלן הראשי במשרד, שהוקמה בינואר 2017 בשיתוף עם צה"ל, התעשיות הביטחוניות ומשרד הכלכלה. המלצות הוועדה מיושמות משנת 2018 בתוכניות העבודה של משרד הביטחון וכוללות: רכש רב-שנתי בפרויקטים מרכזיים בתעשיות, סיוע ממוקד לתעשיות קטנות ובינוניות ברכש וביצוא, ניצול מיטבי של התקציב השקלי לטובת רכש מקומי בדגש על הפריפריה, סיוע בחיבור עשרות תעשיות ישראליות לחברות אמריקאיות גדולות ועוד".
מהדו"ח עולה כי לא נבדקו ההשלכות של הקיטון ההדרגתי ביכולתה של ישראל לרכוש בכספי הסיוע ציוד בתעשיות הביטחוניות המקומית. משרד הביטחון: "מהחתימה ב-2016 החלה בחינת משמעויות הקיטון הצפוי"
משרד הביטחון לא בחן את הפגיעה בביטחון המדינה מהסכם הסיוע עם ארה"ב
משרד הביטחון לא בחן את הפגיעה בביטחון המדינה מהסכם הסיוע עם ארה"ב
34
אביה הקדמון של הנקניקייה הוא הנקניק. מקורו של הנקניק בגילוי, מלפני יותר מ־5,000 שנה, שמילוי מעי בעל חיים בבשרו המומלח וייבושו מסייעים בשימורו וביכולת לשאתו כצידה למסעות. הנקניקים עשירי הטעם הכילו גם כמויות נכבדות של חלבון ושומן והפכו נפוצים ברחבי העולם העתיק, מסין ועד ספרד. בכל אזור התפתחו שיטות הכנה וסוגי נקניקים המשקפים את הבשר, התבלינים ומסורות הבישול המצויים ונהוגים במקום, וכך באו לעולמנו שכיות חמדה קולינריות כסלמי, סלצ'יצ'ה, סרוולט, פפרוני וקבנוס. כדי לשמר את בשר הנקניק נהגו לייבש, להחמיץ או לעשן אותו עד לקבלת התנאים המתאימים להחזיקו ללא קירור. הרבה אחריהן החל ייצור הנקניקיות הטריות, המיועדות לצריכה מיידית או לשמירה בקירור. ובזמן שבאירופה ניטש הוויכוח על מקור הנקניקייה בין פרנקפורט ובין וינה, הרי שבצפון אפריקה ובלבנט כבר צלו את המֻרְגָּז על גחלים בחגיגות ובמסעדות על שפת הים התיכון. בסיסה של המֻרְגָּז עזת הטעם הוא בשר כבש או בקר המעורב בפלפלת מיובשת וחריפה, אריסה או שלל תבלינים - זרעי כמון, כוסברה או אניס, נענע מיובשת או לימון כבוש. בעונה את נקניקיות המֻרְגָּז אפשר להשיג כל השנה, אך סביר להניח שלקראת חגיגות האסכלה של יום העצמאות מכינים הקצבים מחזור טרי שלהן. אצל היצרנים המתמחים אפשר למצוא תערובות עונתיות שמכילות נענע, צנוברים, שום ירוק או מרווה. בשוק מֻרְגָּז טובות קונים אצל קצב אמין ולא בסופר. בשווקים אפשר למצוא כאלה שהמתכונים להכנתן עוברים במשפחה, והן נודעות בטעמן ובאיכותן. מובן שיש לקנות רק את אלה הממולאים במעי אמיתי ולא בעטיפות סינתטיות. במטבח את המֻרְגָּז יש לצלות ללא שמן על גבי פחמים באסכלה או מחבת ברזל לוהטת. הן נצרבות בשומן של עצמן ונותרות עסיסיות ופריכות. כך או כך, לעולם לא מבשלים אותן במים, שכן אז השומן לא נמס וטעמן הופך דלוח. ניתן לצלות אותן בשלמותן ולהניח על פרוסת לחם אחיד מרוחה בלימון כבוש וטחינה לצד עלה חסה פריך. אפשר גם לפרוס את המֻרְגָּז לפרוסות אלכסוניות ולטגן אותן במחבת לוהטת עד שהן מזהיבות. יש להוסיף כמה שיני שום פרוסות וכמה חופנים של עלי תרד עסיסיים ושטופים. מערבבים עד שהם מתרככים ומאבדים מנפחם, מניחים מעל כמה חלמוני ביצה ומתבלים במלח ופלפל. צולים עוד דקה ומגישים עם כף יוגורט צאן ופיתה חמה. להכנת ג'חנון מֻרְגָּז מגלגלים את הג'חנון לגלילים, מניחים במרכז כל גליל מֻרְגָּז צנומה ואופים כל הלילה. השומן נמס לאטו ומספיג את טעמי הנקניקייה בבצק. מגישים בבוקר שבת לצד חצילים מטוגנים, ביצים קשות וטחינה וחוזרים לנמנם עד הצהריים. אפשר גם להכין מן המֻרְגָּז ציפוי נהדר. טוחנים את הנקניקיות במעבד מזון למרקם גרגירי ואחיד. מניחים דג טרי נקי מקשקשים על נייר אפייה וממלאים את בטנו בפרוסות לימון ושום ובצרור פטרוזיליה. מהדקים מעליו את עיסת המֻרְגָּז וצולים בתנור שחומם ל־250 מעלות כ־25 דקות עד שהציפוי נצרב ומזהיב. מטפטפים מעט לימון וסופגים את השמן מן התחתית בפיסת חלה. לכל כתבות המדור "אוכל בזמן" של הדיי עפאים לחצו כאן
נקניקיית מֻרְגָּז עזת הטעם נהדרת בצלייה על פחמים או בתנור - בסנדוויץ', כמילוי לג'חנון או כציפוי לדג
אוהבים נקניקיות
אוהבים נקניקיות
35
שלום, כאן הקברניט; כל אחד יודע שאם שותים, לא נוהגים ושאם משתמשים בסמים, לא מומלץ להפעיל ציוד מכני כבד (למשל, מטוס). ובכן, פעם ההנחיות עבדו אחרת: למעשה, בימי קדם היו חייבים טייסים להשתמש בסמים תוך כדי טיסה. וחכו שתשמעו אילו סמים ומי התמכר אליהם. לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, השתתף חיל האוויר הנאצי במלחמת האזרחים בספרד של 1936, עת סייע לכוחות הגנרל פרנקו. היה זה שדה ניסוי משובח עבור טכנולוגיות התעופה החדשות של גרמניה, שהיו המתקדמות ביותר בעולם. המסרשמידט 109 התגלה כמטוס קרב עילאי, היונקרס 87 שטוקה - כמפציץ צלילה נהדר וכן הלאה. אבל היטלר לא היה מרוצה; הוא תכנן מלחמה הרבה יותר גדולה, והרבה יותר תובענית מכל הבחינות - מלחמה שלא יכולה לעצור, מתקפה שתתגלגל במהירות וללא הפסקה. הנאצים הבינו שגם עם המכונות הכי טובות בעולם, צריך גם אנשים שיוכלו לתפעל אותן שעות ארוכות. ואנשים, כידוע, מתעייפים. לעזרת הלופטוואפה הגיע דוקטור אוטו ראנקה, פסיכולוג צבאי ונרקומן מקצועי. הוא הציע להשתמש בחומרים כימיים ממריצים, שיאפשרו לטייסים להישאר ערים שעות על גבי שעות, גם אם יידרשו לטוס עד לונדון וחזרה. הלופטוואפה קיבל את הצעתו בזרועות פתוחות, מכמה סיבות. ראשית, הפיתרון שלו נשמע ישים וקל למדי. שנית, כדורי מרץ היו רעיון זול ומהיר בהרבה מאימוני מניעת שינה מיוחדים לטייסים. ושלישית, האצולה הצבאית בגרמניה (כמו במדינות רבות אחרות) הורכבה מחובבי קוקאין מושבעים, כך שכולם בצמרת הפיקוד היו דראג פרנדלי. הפיקוד פנה לחברת התרופות טמלר ושאלו מה ביכולתה לעשות. התשובה באה ב-1938, בדמות טבלית בשם פרביטין. היה לה אפקט מושלם על המשתמש: היא המריצה אותו, חידדה אותו, נתנה תחושת אופוריה עדינה ונטרלה עכבות ממקור רגשי ופיזי כאחד. התרופה, שפותחה במקור כסם פסיכיאטרי, הפכה בבת אחד לתוסף-דלק עבור הרייך השלישי, כשבראשו טייסי הלופטוואפה. כל טייס החזיק עליו אריזת פרביטין עגולה, ובלע טבלית או שתיים בכל פעם שהרגיש קצת עייף. בצורה זו, הרגישו הטייסים כסופרמנים: הם יכלו להמריא למשימת הפצצה בפולין, להשלים אותה, לנחות, לחכות עד שיתדלקו את המטוס ומיד לעלות לאוויר שוב. מהר מאוד הגיע החומר, שזכה לכינוי "מלח הטייסים", לכל יחידות השדה - חי"ר, שריון, תותחנים, חיל הים, אפילו השלישות. מלח הטייסים הגיע גם לשוק האזרחי והיה זמין לרכישה בכל בית מרקחת בתקופה מסוימת. מה, איך אפשר להוביל את הרייך השלישי לצמיחה מופלאה אם צריך לפעמים לעצור ולנוח? תוך כדי הבליצקריג, המפקדים שמו לב שמשהו מוזר קורה לטייסים: הם הפכו אלימים יותר, מנותקים רגשית, קרים ומכניים. וחלקם הפכו בצורה פתאומית לפרנואידים, מבוהלים, הוזים וחסרי שליטה. זה קרה קצת בגלל שמלחמה היא סיטואציה מאוד מלחיצה ומטריפה. אבל לטבלית הפלא היה תפקיד מפתח במה שעבר על המשתמשים: היא הכילה מתטמפטמין הידרוכלוריד בריכוז פראי - מה שידוע היום בתור קריסטל מת' - סם שארה"ב מוציאה הון עתק כל שנה כדי למגר אותו כיום. בכל פעם שלאחד החיילים נגמרה האספקה, הוא חווה תסמיני גמילה קשים מאוד, שהפכו אותו לפקעת עצבים מתפוררת, ברמה של סצנת התינוק מהסרט "טריינספוטינג". ככל שהמלחמה נמשכה, הפכו כל טייסי הלופטוואפה למכורים; בחזית המערבית, הם נדרשו לטוס מספר גיחות בכל יום. כשהסיט היטלר את המאמץ מזרחה, אל ברית המועצות רחבת הידיים, הוכפל מספר הגיחות ואיתן שעות העבודה - וצריכת הסמים. כשהחלו הנאצים לאבד שטח ולספוג הפצצות מאסיביות ביום ובלילה, שוב עלו מינוני הפרביטין. בשנות המלחמה המאוחרות, להיטלר היה חיל אוויר שכולו מסטול, מתוח ואגרסיבי באוויר, ועובר תסמונות של נרקומן תל אביבי על הקרקע. הסופר נורמן אוהלר, שחקר את הנושא והציג אותו בספרו Blitzed, טען שהסם הזה היה אחת הסיבות שהנאצים הפסידו במלחמה. לדבריו, ארנסט אודט, בכיר הלופטוואפה שניהל את מלחמת האוויר בפועל, היה פשוט מסטול כל הזמן. אודט תמך בשימוש בסמים ואף רצה שהטייסים יקחו חומרים חזקים יותר מהפרביטין. הסם הגיע גם לחיל השריון (שם נקרא "שוקולד הטנקים") והיו תכנונים להפוך אותו גם למסטיק, עבור תנועת הנוער ההיטלראית. ואז, ערב אחד בתחילת 1945, המריא מבנה מפציצים מבריטניה ושם פעמיו גרמניא. מבנים כאלה טסו בכל יום, כשהם ממטירים פצצות על מפעלי התעשייה הכבדה של הנאצים באירופה. הבריטים העדיפו הפצצות ליליות, כדי להקשות על מטוסי אויב ויחידות נ"מ לאתר את הכוחות התוקפים. המחיר היה דיוק ההפצצה; מספיק שעננה קטנה נחה לה על המטרה, או שלצידה היה בניין ממש דומה, והפצצות נפלו במקום הלא נכון. וזה מה שקרה לאותו מבנה מפציצים: במקום להפציץ מפעל מיסבים כדוריים בברלין, הטיל פצצותיו על מפעל טמלר השכן. בבת אחת, איבדה גרמניה הנאצית את ספק הסמים שלה. טמלר שלטה בייצור באופן מרוכז ובלעדי, וקצרה רווחים נפלאים. ואולם, עם השמדת המפעל פרצה שריפה, בה אבדו גם החומרים הנדיפים ששימשו לייצור, גם מאגרי הסמים המוכנים וגם מסמכים טכניים כנוסחאות. טמלר יכלה לשחזר את החומר, אך הדבר לקח זמן רב - כשבינתיים, ישנם עשרות אלפי טייסים ומאות אלפי לוחמים שצריכים את המנה שלהם - מנה שלא הגיעה. צבא גרמניה הנאצית כולו הוטל למערבולת גמילה פראית; חיילים הרגו את חבריהם כדי להשיג עוד טבליות פרביטין, פרצו לבתי מרקחת, איימו על רופאים - הכל כדי להשיג את הפיקס שלהם. בשלב זה, תבוסת גרמניה כבר היתה עניין של זמן, אבל תסמונות הגמילה האיצו את התהליך; הטייסים יכלו לטוס פחות גיחות בכל יום, וסבלו מפראנויות והזיות קשות כשהיו על הקרקע. בכמה מקרים, הזו טייסים מטוסי אויב כשהשמיים היו נקיים, במקרים אחרים - סבלו מהתקפים ברגעים קריטיים במשימה (למשל, כשהחלו גישה לנחיתה). טייסי הפיהרר היו פשוט מסטולים מכדי לטוס. ואם בפיהרר עסקינן, מספרים שגם הר היטלר היה מכור לפרביטין ואף קיבל את החומר בצורה נוזלית, ישר לווריד. וכשהדילר שלו עלה בלהבות, חווה גם הוא תסמונות גמילה שגרמו לרעידות והפרעות מוטוריות אחרות (יש שטוענים שהוא סבל מפרקינסון, מחלה שהחריפה כשהפסיק ליטול פרביטין). כל מערכת קבלת ההחלטות של הפיהרר - שגם ככה נגדה כל היגיון צבאי, העידו הגנרלים שלו - התעוותה אף יותר. בשורה התחתונה, נראה שסם הפלא של גרמניה הנאצית שיחק תפקיד לא מבוטל במפלתה. בעלות הברית, לעומת הנאצים, לא הזדקקו לסמים שיאפשרו להם לתפקד ימים שלמים מבלי לישון (בכמה מקרים, תועדו טייסים נאצים שביצעו משימות במשך שבוע ללא הפסקה). למה? כי לאמריקאים ולבריטים היו מספיק טייסים ומטוסים לתקיפות מתגלגלות. ניסויים שערכו בחומרים דמויי קריסטל מת' גילו מהר מאוד את בעיית תסמונת הגמילה. במספר מצומצם של מקרים נעשה שימוש בבנזדרין ובחומרים ממריצים, שלא כללו תופעות לוואי רצחניות. וברית המועצות? לה היו גם כוח אדם עצום וגם דרך יצירתית לדרבן את הטייסים: מי שביקש לישון או לנוח הואשם בבגידה בידי קומיסר היחידה, מה שיכל להוביל לכדור בעורף או לנופש בארכיפלג גולאג. מבחינת סטאלין, למות בקרב היה דבר פטריוטי; למות מתשישות? פחות. על אף הנזקים שלה, הפרביטין המשיכה להגיע ליחידות צבא בצורה מוגבלת גם לאחר נפילת גרמניה; חברת טמלר מכרה גלולות משני צידי חומת ברלין והכימאי הראשי של החברה היה ממונה על תוכנית "שדרוג הביצועים" של ספורטאי מזרח גרמניה. ורק ב-1988 הופסק השימוש בגלולת הפלא. בימינו אנו, ככל הנראה שכבר לא דוחפים סמים ממכרים בחילות האוויר. אך לא רק בגלל שזה, ובכן, סמים; פשוט לא צריך. גיחות קרב לא אורכות, ברוב המקרים, שעות ארוכות. על הקרקע ממתין צוות חליפי, שיכול לעלות לאוויר באותו המטוס לאחר השלמת הגיחה. ובמקרה של מטוס תובלה שצריך להקיף חצי עולם, פשוט לוקחים עוד צוות ומטיסים במשמרות.
טייסי גרמניה הנאצית קצרו שורת ניצחונות מפוארת, בין השאר הודות לטבלית פלא שנטלו בפקודה. ואז נפלה פצצה על מפעל תרופות בטעות, מה שגרם לטייסים להיכנס לקריז ולתסמונות גמילה שלא יביישו את "טריינספוטינג". האם נותנים סמים לטייסים גם היום?
סם הטייסים: חיל האוויר שהפך את כל אנשיו לנרקומנים
סם הטייסים: חיל האוויר שהפך את כל אנשיו לנרקומנים
36
חברת השכרת הדירות Airbnb הודיעה כי הגישה לרשות ני"ע האמריקאית (SEC) את המסמכים הראשוניים הנדרשים לקראת הנפקה ציבורית ראשונה (IPO). עם זאת, החברה לא חשפה את הנתונים הפיננסיים שהעבירה וטענה כי עוד לא נקבעה כמות המניות שתציע בהנפקה, ומה יהיה טווח המחירים. הגשת המסמכים מגיעה לאחר שנה לא פשוטה לחברה בפרט ולתעשיית התיירות בכלל. התפרצות הקורונה פגעה בביקוש ל-7 מיליון הנכסים המשווקים דרך האתר, כך שבחודש מאי פיטרו קרוב ל-1,900 עובדים המייצגים 25% מכוח האדם בחברה. בנוסף, צמצמה החברה את הוצאות השיווק וגייסה מיליארדי דולרים באג"ח. יתרה מכך, מספר בעלי דירות להשכרה לטווח קצר התלוננו שקיבלו באיחור תשלומים מ-Airbnb וההערכה היא כי ההכנסות השנה יהיו נמוכות בחצי מההכנסות השנה שעברה. עם זאת, ההנפקה של החברה שהוקמה לפני 12 שנים הייתה צפויה כבר תקופה. המנכ"ל בריאן צ'סקי אמר בחודש שעבר כי היה שרוי עמוק בעבודה על מסמכי ההנפקה כשהקורונה התפרצה בארה"ב במרץ. יחד עם זאת, לאחרונה חלה התאששות מסוימת, על רקע הסרת ההגבלות במרבית המדינות והעובדה שחלק מהנופשים מאמינים שבטוח יותר לשהות בדירה שכורה מאשר במלון. "העסקים שלנו לא התאוששו לגמרי, אבל אנחנו רואים כמה סימנים מעודדים", נמסר בחודש שעבר מהחברה. לאחר סבב גיוס ההון האחרון של החברה באפריל, הערכת השווי שלה עמדה על 18 מיליארד דולר, נמוך בחצי מההערכת השווי שלה ב-2017.
החברה טרם חשפה את הנתונים הפיננסיים שהעבירה לרשות ני"ע בארה"ב וטענה כי עוד לא נקבעה כמות המניות שתציע בהנפקה, ומה יהיה טווח המחירים; יחד עם זאת, לאחר סבב גיוס ההון האחרון שלה באפריל, הערכת השווי של חברת השכרת הדירות עמדה על 18 מיליארד דולר; התפרצות הקורונה הובילה לפיטורים של 25% מכוח האדם בחברה
עוד צעד בדרך להנפקה: Airbnb הגישה את המסמכים הראשוניים ל-SEC
עוד צעד בדרך להנפקה: Airbnb הגישה את המסמכים הראשוניים ל-SEC
37
לן בלווטניק מנהל מגעים ראשוניים למכירת כ־20% מתוך 50% ממניות חברת תעבורה שהוא מחזיק דרך כלל תעשיות, לגופים מוסדיים ופרטיים ישראליים. ל"כלכליסט" נודע כי המגעים מתנהלים לפי שווי של 2 מיליארד שקל לתעבורה, כך שמדובר בעסקה של כ־400 מיליון שקל. תעבורה נחשבת אחת החברות החזקות והיציבות במשק, והיא פעילה בשורת תחומים - בעיקר הובלה יבשתית, אבל גם לוגיסטיקה, הובלת מלט, יבוא משאיות ויבוא מכוניות ושיווקן במזרח אירופה. ההכנסות שלה מוערכות ב־3 מיליארד שקל בשנה והרווח הנקי ב־175–200 מיליון שקל. היא מזוהה עם משפחת לבנת שמחזיקה ב־50% ממנה, כזרוע האחזקות העיקרית שלה. המשפחה נחשבת אחת העשירות והחזקות במשק, ומנוהלת בידי צבי לבנת, בנו של אברהם לבנת (בונדי) שהקים אותה ונפטר לפני שנה. היתרון הגדול: להפוך לשותף של משפחת לבנת הגופים המרכזיים שמתעניינים בהשקעה הם חברות הביטוח הגדולות, בהן כלל, הפניקס, מגדל; וכן זרועות השקעה של גופים פיננסיים נוספים. מדובר בהשקעה פיננסית לגופים אלה, אם כי העובדה שמשפחת לבנת נחשבת גוף עסקי שכמעט לא מוכר אחזקות, היא גם יתרון וגם חיסרון. יתרון בשל יכולות הניהול של המשפחה וההיכרות עם התחום, וחיסרון בשל קושי עתידי אפשרי לממש את האחזקה ברווח. בכל מקרה מדובר במכונת דיבידנדים: 70–100 מיליון שקל בשנה. המהלך הוא חלק מניסיונות כלל תעשיות להנזיל חלק מאחזקותיה. החברה, שמנוהלת על ידי אבי פישר, עלתה לכותרות בשבועות האחרונים עקב מהלך מתוקשר להנפקת חלקה (30%) במניות חברת המשקאות יפאורה, תוך עימות עם השותפה קרור, שבשליטת שלמה רודב ורוני גת. השניים טוענים שמכירת 46% מאחזקת כלל ביפאורה מהווה עילה לאיבוד זכויות המיעוט של כלל תעשיות. זכויות אלה כוללות מינוי שלושה מ־11 הדירקטורים, והטלת וטו על החלטות מהותיות שאינן במהלך עסקים רגיל. כלל הצטיידה בחוות דעת ממשרדי עורכי הדין הרצוג פוקס נאמן, ופישר בכר חן וול אוריון, שבהן נטען כי אין איבוד זכויות. במקביל, נודע בסוף השבוע כי חברת ניאון של כלל ביוטכנולוגיה, שבה בלווטניק מחזיק אישית בנתח הגדול ביותר, מתכננת לצאת להנפקה בנאסד"ק לפי שווי של 400 מיליון דולר. ההובלה היבשתית של תעבורה מהווה את עיקר ההכנסות שלה, והיא כוללת כלי רכב – כמעט כל כלי הרכב שמגיעי לנמל אילת משונעים למרכז הארץ על ידי משאיות תעבורה, ציוד כבד, חומרי גלם לתעשייה ועוד. תחום נוסף הוא מנופים ניידים, עבודות תשתית ועפר, עבודות ימיות ועבודות חוף של חפירה וחציבה ימית. החברה מייבאת לארץ משאיות מתוצרת דאף, איסוזו וקנוורת', אוטובוסים מתוצרת VDL, ומנופים ומחפרים של ליבהאר. מוכרת פורד ויונדאי במזרח אירופה בתחום הלוגיסטיקה פעילה תעבורה באמצעות ממן הבורסאית (65%) – חברת הלוגיסטיקה הגדולה בנתב"ג, הפועלת גם בתחום השילוח, ההפצה והמשלוחים הבינלאומיים. החברה מחזיקה גם ב־50% מאגד תעבורה, ומפעילה באמצעותה שירותי הסעות בשיתוף עם אגד (50%). פעילות מרכזית של החברה, שהתפתחה בשנים האחרונות, היא יבוא מכוניות פורד ומותגי רכב נוספים לקרואטיה, סרביה, מונטנגרו, מקדוניה, קוסובו ובוסניה, כשבחלק מהמדינות היא משווקת גם את רכבי יונדאי. בלווטניק רכש את השליטה (49%) בכלל תעשיות ב־2012 מאי.די.בי פתוח, שנשלטה אז על ידי נוחי דנקנר, תמורת כ־1.25 מיליארד שקל. כעבור שנה הוא מחק אותה מהבורסה עם הצעת רכש. הוא השקיע בכלל כ־2.6 מיליארד שקל, אך עד כה לא מדובר בהשקעה רווחית. מאז הוא הספיק לממש חלק מהאחזקות כשמכר את השליטה בנייר חדרה ובמנועי בית שמש לקרן פימי של ישי דוידי.
אחרי התוכניות להנפיק את אחזקותיו ביפאורה ונאון, הבעלים של כלל תעשיות מנהל מגעים למימוש חלק מאחזקתו בחברה (50%). בין המתעניינים: חברות הביטוח כלל, הפניקס ומגדל, וזרועות השקעה של גופים נוספים. משפחת לבנת תישאר עם החצי שלה
בלווטניק מציע למכירה 20% מתעבורה ב־400 מיליון שקל
בלווטניק מציע למכירה 20% מתעבורה ב־400 מיליון שקל
38
"איכות האנשים בטיסה הזו מעידה על הכישרון והיזמות שקיימים בישראל, שהפכה למרכז חדשנות עולמי ששני רק לעמק הסיליקון". כך אמר שגריר ארה"ב בישראל, דן שפירו, בפתח הוועידה המוטסת של "כלכליסט", שנערכה במהלך טיסה ישירה מתל אביב לסן פרנסיסקו. "זה תענוג וכבוד להיות כאן עם כמה מהמנהיגים הגדולים של תעשיית ההייטק בישראל", הוא הוסיף. השגריר הקדיש חלק ניכר מדבריו לתיאור מערכת היחסים הקרובה בין ישראל לארה"ב, בעיקר בתחום ההייטק. "אנחנו חולקים את אותם ערכים, ויש בינינו סינגריה בתחום הכלכלי. אין מערכת יחסים בעולם שמפיקה יותר חדשנות. אנחנו רואים את זה בהרבה תחומים שבהם יזמים ומדענים ישראלים עובדים עם משקיעים אמריקאים". "יזמים ישראלים אף פעם לא מרוצים ותמיד רוצים לקחת את הדברים לרמה הבאה. יש יתרון אמיתי בשילוב בין המגזרים. חברות אמריקאיות עוזרות לישראליות להפוך לגלובליות וחברות ישראליות עוזרות לאמריקאיות להיות חדשניות יותר. זה מודל חכם שעובד טוב". שפירו הזכיר את תוכנית Select USA, שיזם הנשיא ברק אובמה ושנועדה לעזור לחברות זרות, ובכללן ישראליות, לבסס פעילות בארה"ב. "ביוני הזה אוביל משלחת שנייה לוועידה של התוכנית בוושינגטון, וכל חברה שתיקח בה חלק תוכל לפגוש חברות מכל העולם וגורמים כלכליים מכל מדינות ארה"ב, ולאתר הזדמנויות לפעילות מקומית שם", הוא סיפר, והזמין את היזמים בטיסה לבוא ולדבר אתו על התוכנית באופן אישי. "אני רוצה שהשנה יהיו במשלחת לפחות 25 חברות", סיכם.
דן שפירו הזמין את משתתפי הוועידה להשתתף בתוכנית Select USA, שיזם הנשיא אובמה ושנועדה לעזור לחברות זרות לבסס פעילות בארה"ב: "אני רוצה שהשנה יהיו במשלחת לפחות 25 חברות"
שגריר ארה"ב: "החברות הישראליות מביאות את החדשנות והאמריקאיות את הגלובליות"
שגריר ארה"ב: "החברות הישראליות מביאות את החדשנות והאמריקאיות את הגלובליות"
39
שר החינוך נפתלי בנט מעכב תוספת תקציב שהובטחה לארגוני נוער, ובפרט לנוער מקבוצות מיעוט כגון ערבים ויוצאי אתיופיה. ל"כלכליסט" נודע שכבר חודשיים ממתינות על שולחנו של בנט תקנות בנושא שנוסחו במשרד החינוך, בשיתוף משרדי האוצר והמשפטים, אבל השר עדיין לא חתם עליהן. התקנות אמורות לא רק להגדיל את המימון לכלל הארגונים ב־11 מיליון שקל, אלא גם להנהיג הקצאה שוויונית יותר של הכסף בין הארגונים. עיכוב התקנות, אחרי שעברו את כל המסלולים הנדרשים, מכביד על התנהלותם הכספית של ארגוני הנוער. אלה ציפו לתקציבים הנוספים, וכבר החלו להרחיב את פעילותם בהנחה שהגדלת המסגרת התקציבית תספק מימון לכך. כפתרון ביניים הסכימו בסביבתו של בנט להזרים לארגונים עוד 5 מיליון שקל; אלא שפשרה זו תשאיר את אי־השוויון בהקצאת המשאבים על כנו. הסיבות לעיכוב באישור התקנות בלשכתו של בנט לא ברורות. בנט התגאה לא פעם בתקציבים שהקדיש משרד החינוך בתקופת כהונתו למסגרות חינוך לא פורמליות כגון ארגוני הנוער ותנועות הנוער. יתר על כן, העבודה על התקנות החדשות החלה בימי כהונתו של בנט, ולכן יש להניח שהוא היה מודע להן ומעורב בהן. בארגוני הנוער (להבדיל מתנועות הנוער) פעילים כ־200 אלף חניכים מכלל המגזרים, ו־64% מפעילותם נעשית בפריפריה. עם הארגונים שמאוגדים במועצת ארגוני הנוער נמנים בין השאר נוער מד"א, ארגון הצופים הקתוליים, ארגון צופי השלום שפועל במגזר הערבי, וארגוני נוער המזוהים עם המגזר החרדי, תנועת חב"ד והציונות הדתית. התקציב המוקצה לכל הארגונים עומד היום על 44 מיליון שקל בשנה, והתקנה החדשה נועדה להעלות את הסכום ל־55 מיליון שקל. בארגונים טוענים שהם מופלים לרעה בהשוואה לתנועות הנוער, וגורסים שגם ההגדלה המובטחת בתקציב הממשלתי לא תספיק, שכן הממשלה מקציבה היום לכל חניך רק כ־250 שקל בממוצע לשנה. סכום זה מכסה, לטענתם, רק 11% מעלות ההשקעה בחניך. ממשרד החינוך לא התקבלה תגובה.
שר החינוך מעכב תקנות שיגדילו את תקציב ארגוני הנוער בישראל. הנפגעים העיקריים: ארגונים שפועלים עם נוער מקבוצות מיעוט, כגון ערבים ויוצאי אתיופיה, שהתקנות החדשות הבטיחו להם הקצאה שוויונית יותר. במשרד החינוך העדיפו לא להגיב
ארגוני הנוער מחכים לתקציב השוויוני ‑ אבל בנט לא חותם
ארגוני הנוער מחכים לתקציב השוויוני ‑ אבל בנט לא חותם
40
ענקית הצעצועים מאטל הודיעה ביום ו' האחרון שהיא מבטלת את ההשקה של פרויקט אריסטו. מאחורי שם הקוד הסתתר לו רמקול חכם שהחברה תיארה כמעין "אלקסה לילדים". על פי מאטל, המוצר בוטל משום שהוא "לא יישר קו עם המוצרים והאסטרטגיה שלה". המכשיר הזה היה בפיתוח תקופה ארוכה ואף הוצג בינואר האחרון בתערוכת CES בלאס וגאס; איך יתכן שפתאום הוא לא תואם יותר את מטרות החברה? ועוד בעידן בו יישומי הפעלה קולית ואינטרנט הדברים הם שוק חם ומתפתח? הסיבה היתה הלקוחות הפוטנציאלים של הרמקול: קבוצת הורים נזעמת החלה להתנגד להשקת המוצר והצליחה לסחוף אחריה מחוקקים בכמה ממדינות ארה"ב. שירות דמוי אלקסה לילדים הוא בגדר חציית קו אדום: מותר לשווק לילדים, אבל עד גיל 13 אסור לרגל אחריהם. רמקול אריסטו לא היה רמקול חכם רגיל: הוא יכל לנטר ולזהות את כל הצלילים שמושמעים סביבו ולתפקד כמצלמת רשת מקוונת תמידית. בנוסף, יכלה המצלמה שלו לזהות מוצרים של מאטל ושל חברות אחרות כדי לדעת מה קונים בבית. הבעיה של המוצר לא הייתה דאגה מחדירת סייבר או ממחסור בפרטיות - אלא הרעיון שהחברה מעוניינת באופן בוטה לייצר תלות במכשיר אצל הורים וילדים כאחד. אחת היכולות המובנות הייתה היכולת לזהות מתי נגמרים החיתולים. את היכולת הזו ביססו על מנגנון זיהוי רגשות בתינוקות (שבעצם, פירושו ניתוח צווחות ובכי); ברגע שהרמקול זיהה מצב כזה הוא היה מציע לרכוש חיתולים מאחד משותפי מאטל. כל זה הוביל לכך שארגון "הורים למען ילדות לא ממוסחרת" החל בקמפיין אינטרנטי תוך האשמת החברה בכך שבנתה מוצר שמאלץ תלות צרכנית אצל הקהל. באופן מפתיע, זה לא ממש רחוק ממה שמאטל הצהירה בעצמה. סמנכ"ל המוצרים של החברה הסביר לבלומברג שמדובר במוצר שמיועד להתפתח ולגדול עם הילד תוך שהוא מודה שהציפייה היא שהמשתמש ייצר בו "תלות רגשית". מאטל ניסתה למתן את ההתנגדות תוך שימת דגש על מנגנוני אבטחת המידע שהוטמעו באריסטו, אך הם לא שמו לב שזו לא הייתה הטענה העיקרית כנגדו. הלקוחות משלמים את המחיר המחאה הביאה את חברי הסנאט והקונגרס שאחראים על נושא קידום הפרטיות להגיב ולשלוח מכתב בו הם העלו סדרה של שאלות נוקבות לגבי הרמקול החכם. בין השאר היא נשאלה האם הרמקול יפעל באופן קבוע והאם היא מתכננת לשתף את המידע עם צד שלישי. החל מהרגע הזה, החברה כנראה עשתה חישוב מסלול מחדש והחליטה לבטל בשלב הזה את השקת אריסטו. ייאמר לזכותה שהיא קלטה את סערת היח"צ המתהווה בהקדם. יצרנים אחרים כגון Vtech או קלאודפטס התעלמו מהנורות האדומות ולקוחותיהם שילמו את המחיר: במקרה של Vtech, פדופילים פרצו למצלמות רשת וצפו בילדים. הסיפור הזה ממחיש עד כמה היכולות של התקני אינטרנט הדברים מוסתרות מקהל הצרכנים. הפרטיות שלנו אמנם כבר הפכה מזמן למטבע עובר לסוחר, אבל ישנם עדיין תחומים שבהם הסחר במידע אישי עדיין מוקצים מחמת מיאוס. החיים של הילדים שלנו הם אחד מהם. עם זאת קשה להאמין שאם במאטל מישהו ברמת ההנהלה הבכירה חשב שמוצר כגון אריסטו הוא רעיון טוב, לא נמצאים במקומות אחרים יצרני צעצועים או מוצרים לילדים שחושבים שאין במהלך הזה כל פסול. החובה של ארגוני ההורים והצרכנים היא להיות עם האצבע על הדופק, כי זה לא סוף הסיפור וסביר להניח שמוצרים כאלה נמצאים בדרכם לשוק.
ענקית הצעצועים מאטל פיתחה רמקול חכם עם מצלמה שנועד לאסוף מידע על ילדים - לרבות רגשותיהם והמוצרים שהם אוהבים. ארגוני הורים בארה"ב הצליחו לבטל את המוצר בקושי; מה יקרה בפעם הבאה?
אתם לא תעקבו אחר הילדים שלנו, או: כך בוטלה "אלקסה לילדים"
אתם לא תעקבו אחר הילדים שלנו, או: כך בוטלה "אלקסה לילדים"
41
"אנו מציינים בימים אלה 25 שנה למדדים בבורסה", כך אמר מנכ"ל קסם מדדים, אבנר חדד, בכנס מדדים 2017 של כלכליסט בשיתוף קסם מדדים. חדד מנה את עשרת האירועים הגדולים בתקופה זו לפי השפעתם על המדדים: 10. יוני 92 חצי שנה אחרי השקת מדד 25, רבין נבחר והמדד עלה 7%, וב-25% בשנה כולה. 9. טראמפ זוכה בבחירות, בארה"ב המדדים יורדים 5% והמעוף 2% למעלה. 8. הפיגוע בתאומים, נהרגים כ-3,000 איש. באותו היום המדדים בארה"ב ירדו ב-5% וגם ת"א נפל ב-3%. 7. הברקזיט. אירוע מפתיע לשווקים. ירידות בארץ ובעולם. באותו יום המדדים יורדים ב-6%. אבל מאז עלו ב-17%. 6. מלחמת לבנון השנייה. באותו יום ת"א 25 יורד ב-4% אך כעבור שנה הוא עלה ב-20%. 4. הנפילה של לימן ברדרס. ארה"ב מלאימה חלק מחברות. בסוף שנה זו המדדים ירדו ב-9% בארה"ב. המעוף עלה ב-4% 4. אוקטובר 2000 באותו יום ת"א 25 נופל ב-5.5% בתום השנה מאבד 26% 3. נתניהו מתפטר מהממשלה בזמן ההתנתקות. אוגוסט 2005. באותו יום ירד ב-5%, באותה שנה עלה ב-20% 2. 1997, אירוע במזרח אסיה, באותו יום המדד יורד בכ-10%, שנה לאחר מכן עלה ב-4.4% 1. 1994 הכוונה להטיל מס על הבורסה (בסוף נכנס לתוקף במאי 2000) אברהם (בייגה) שוחט שר האוצר. ביום ראשון ירידה הגדולה ביותר אי פעם של 10%, שנה לאחר מכן עלה ב-27% חדד הוסיף, "למה כל מנהלי ההשקעות הצליחו השנה להכות את ת"א 100? המדד משקף את מצבה העגום של הבורסה ולא את הכלכלה המקומית כמו מובילאיי. יש ירידה במספר החברות הנסחרות כי איבדנו את היתרון היחסי מול העולם. אין שום עזרה ברגולציה. אם נחזיר אותם נוכל לשפר את הבורסה ואז מדד 100 ישקף את הכלכלה המקומית. "אם הבורסה היא משאב לאומי בו ננסה להגדיל את מספר החברות. אולי ננסה לגבות מס של 10% על ההון ולא 25%. האם מה שהיה הוא מה שיהיה – ככל הנראה שלא. אני לא מציע לאף אחד להמר שמה שקרה הוא מה שיקרה. לאורך זמן המדדים מנצחים את הניהול האקטיבי".
מניצחונו של רבין בבחירות ב-1992 ועד לכוונה להטיל מס על הבורסה, אבנר חדד מסכם את האירועים הגדולים לפי השפעתם על המדדים. לדבריו, "המדד משקף את מצבה העגום של הבורסה ולא את הכלכלה המקומית כמו מובילאיי"
מנכ"ל קסם מדדים: אלה 10 האירועים הגדולים שהשפיעו על המדדים
מנכ"ל קסם מדדים: אלה 10 האירועים הגדולים שהשפיעו על המדדים
42
בינה מלאכותית היא המושג הכי חם כיום בעולם הטכנולוגיה - שם קוד לכל מה שחדש ומתקדם, וחלק הכרחי בכל שיח ציבורי על עתיד המחשוב. ואולם, אם תשאלו את ויבק וואדווה, מבכירי חוקרי ה-AI באוניברסיטת קרנגי מלון היוקרתית, בינה מלאכותית היא כמו סקס בגיל ההתבגרות: "כולם מדברים על זה, לאף אחד אין ממש מושג איך עושים את זה, כולם חושבים שהאחרים עושים את זה וטוענים בתורם שהם גם עשו את זה". במאמר שפרסם באתר Venture Beat, סיפר וואדווה על מחקר שערכו אנשי MIT וחברת בוסטון קונסולטינג, שהקיף 3,000 מנהלים בכירים ומצא שבכל הנוגע לבינה מלאכותית, רוב העסקים מעדיפים דיבורים ולא מעשים; כ-85% מהבכירים האמינו ש-AI תספק להם יתרון עסקי ברור על המתחרים, אך רק כ-20% מהם שילב את הטכנולוגיה הזו במערכות הארגון. לדברי וואדווה, שנבחר בידי מגזין טיים ב-2013 כאחד מ-40 אנשים המשפיעים ביותר בתחום הטכנולוגיה, השילוב של טכנולוגיות AI בארגונים דורש סט של כישורים וכוח אדם שלא קל לגייס. למרות שבשנים האחרונות אנו רואים הישגים מרשימים בתחום מבחינת טכנולוגית כגון AI שמכה שוק על ירך אלופי שחמט, שעשוני ידע או גו, ההישגים הללו מתבססים על שימוש בלמידת מכונה ואימון ה-AI. זה תהליך ארוך ושמתבצע במשך חודשים אם לא שנים. עוד מסביר וואדווה שמעבר לאימון ישנה גם ההגדרה של המשימה, שצריכה להיות פשוטה ומדויקת. זאת, בעוד רוב העסקים לא יודעים להגדיר את האתגרים שלהם בצורה פשוטה; ההגדרות מורכבות יותר מאשר "לנווט את הכלים השחורים אל עבר הלבנים ולהשיג שח". סביבה עסקית היא כאוטית מטבעה, ולכן קשה מאוד לקבוע לתוכנה יעדים קבועים ולאמן אותה בהשגתם. עוד בעיה בהפעלת בינה מלאכותית בעסקים היא שפעמים רבות אפילו למפתחים שלה אין מושג כיצד היא מגיעה למסקנות. בעולם בו עסקים רבים נדרשים לפעול תחת רגולציה כזו או אחרת מדובר בבעיה; מי יסכים לשים את מבטחו בתהליך שלא ניתן להסביר אותו אחר כך לרשויות במקרה ותתגלה בעיה? עסקים לא יכולים להרשות לעצמם מערכות מחשב שמבצעות החלטות מבלי שיהיה מעקב על התהליך. מעט מאוד חברות הצליחו לשלב בינה מלאכותית בעסק שלהן: אמזון, גוגל, IBM או מיקרוסופט הן דוגמאות ברורות, אבל מחוץ לעולם הטכנולוגיה זה כבר הרבה יותר נדיר. החברות הבאות בתור ליישום של בינה מלאכותית הן לרוב יצרניות רכב, שמנסות למצוא דרכים לייעל את בטיחות הכלים ופעולתם. גם חברות עתירות ידע שצריכות לשלוט על פרמטרים רבים בתהליכי ייצור מורכבים הן שוק AI פוטנציאלי טוב. ומה על בנקים או חברות תרופות? לדברי וואדווה, גופים שכאלה נזהרים שבעתיים בשילוב כלי AI, מחשש לקשיים מול רגולטורים במקרי חירום.
ויבק וואדווה, חוקר בכיר באוניברסיטת קרנגי מלון היוקרתית, מסביר מדוע כל התאגידים מדברים גדולות ונצורות על בינה מלאכותית, אך לא ממהרים לשלב אותה במערכותיהם. לדבריו, הרבה יותר קל ללמד את התוכנה שחמט מאשר מנהל עסקים
"יכולות AI זה כמו סקס בתיכון; כולם מדברים, אף אחד לא עושה"
"יכולות AI זה כמו סקס בתיכון; כולם מדברים, אף אחד לא עושה"
43
הסיפור של שכונת פסגות אפק בראש העין יכול להמחיש מדוע הבנייה בישראל מתארכת כל כך. כדי להבין איך קורה שזמן הבנייה של שכונה מגיע ל־30 שנה, כלומר כפול מהזמן הממוצע — 15 שנים ושמונה חודשים על פי משרד השיכון — צריך להיכנס לפרטים. המחסור בעתודות קרקע לבנייה באזור המרכז אינו תופעה של השנים האחרונות. לכן כשבאמצע שנות השמונים זוהתה קרקע על הגבעות שמדרום־מזרח לראש העין כעתודת בנייה רלבנטית ואטרקטיבית, היה זה אינטרס של כל הגורמים לקדם את הבנייה בה. רק היום, 30 שנה אחרי, מתבצעת בפועל הבנייה של שכונת הענק, שבסיומה תכיל 16 אלף יחידות דיור ותאכלס 60 אלף תושבים. גם ה"בולדוזר" לא הזיז בשנת 1990 הופקדה תוכנית ראשונה בוועדת התכנון המחוזית מרכז, אולם היא זכתה להתנגדויות רבות מצד ארגוני סביבה, שטענו כי מדובר בריאה ירוקה שבה שוהות חיות בר שצריך להגן עליהן, ולכן לא קודמה במשך יותר מ־15 שנה. באופן אבסורדי, ראש העין, שבשטחה נמצאת שכונת פסגות אפק, שיחקה באותה התקופה תפקיד מרכזי בניסיונות להגדיל את מלאי הדירות באזור המרכז כחלק מהמענה לעלייה הגדולה מברית המועצות בתחילת שנות התשעים. עם זאת, למרות מאמצי הבנייה המוגברים באותן שנים ולמרות תואר ה"בולדוזר" שהודבק לאריאל שרון, שהיה אז שר הבינוי, תוכניות בנייה בראש העין קודמו, והעיר אף שילשה את מספר תושביה, אך הבנייה בפסגות אפק לא התקדמה. מאחר שמדובר באחת השכונות הגדולות שתוכננו אי פעם בישראל, היא חולקה לשישה רבעים בתחילת שנות האלפיים, וכל רובע תוכנן באופן עצמאי ונשאר מקושר לרבעים הנושקים לו אך לא תלוי בהם. מבני הציבור ושטחי המסחר חולקו בין הרבעים השונים כדי שבסופו של דבר הם יספקו את הצרכים של הרשות המקומית והדיירים העתידיים. בשנת 2005 התבצע התכנון המפורט של שני הרבעים הראשונים. התכנון של רבעים A ו־C קודם על ידי מינהל מקרקעי ישראל (רשות מקרקעי ישראל היום), רובע B תוכנן על ידי יזמים פרטיים, ואת שאר הרבעים קידם משרד הבינוי והשיכון. התוכנית, ששופרה והותאמה לתנאים ולצרכים של אותה העת, הופקדה מחדש להתנגדויות בוועדה המחוזית מרכז בשנת 2007, זאת למרות החלטה אסטרטגית שהתקבלה בממשלת אולמרט שלפיה יש לעצור את התכנון באזור המרכז במטרה לעודד פיזור אוכלוסין לגליל ולנגב. תושבים מגישים עתירה אם על פי לוח הזמנים הממוצע של משרד הבינוי והשיכון התקופה המינימלית שבה נמצאת תוכנית בוועדה המחוזית היא כשנתיים וחודש ימים, הרי שבפסגות אפק נדרשו להליך שלוש שנים, והיא קיבלה תוקף רק ב־2010. במקרה הזה הליך התכנון ארך כ־20 שנה. רק אז החל שיווק הקרקע, ורק מכאן ואילך ניתן היה להכין תוכנית מפורטת למבני המגורים, למבני הציבור ולתשתיות. הסיבה לזמן הרב שחלף מהפקדת התוכנית עד למתן תוקף רשמי של סמכויות התכנון היא עתירה שהגישו תושבי העיר, עתירה שנדחתה בהמשך. הליך התכנון, שהוא ארוך כשלעצמו לרוב, אינו סוף הדרך. הוא מסמן שהתוכנית הגיעה לשני שלישי הדרך במקרה הטוב או לאמצע הדרך במקרה הטוב פחות. וכך היה גם במקרה של פסגות אפק. השנה היא 2010, מחירי הדירות מממשיכים לעלות אך בממשלה מתקשים להבין את ממדי הבעיה. תכנון שיווק השכונה מתארך, ורק במאי 2011, בתקופת כהונתו של אריאל אטיאס כשר הבינוי והשיכון, יצאה פסגות אפק לשיווק. היתר בנייה בצוואר בקבוק כדי להתחיל לבנות דרושות תשתיות מינימליות — סלילת דרכי גישה, מקורות חשמל ומים ועוד. ההכנות ארכו זמן רב, והבנייה המסיבית על הקרקע החלה רק ב־2013 במקביל לשיווק הדירות. ובינתיים מחירי הדירות ממשיכים לעלות. חברות שזכו במתחמים קטנים יותר החלו בבנייה רק ב־2014, ואלה נתקלו בחסם אחר. משום שמדובר בשכונת ענק בקשות היתרי הבנייה הגיעו לרשות המקומית יחד ונוצר צוואר בקבוק באגף ההנדסה בעיריית ראש העין. מתן היתרי הבנייה התעכב ונדרשה לו שנה ואף יותר מכך לעיתים. "העירייה לא הבינה כי היא תקבל מבול של בקשות להיתרים. היה אדם אחד המוסמך לחתום על היתרים, ולכן כל בקשה נגררה", מספר אחד הקבלנים שקיבל בשנה האחרונה היתר שהגיש לפני יותר משנתיים. וכך, עתודת קרקע ענקית אוכלסה ב־3,000 משפחות עד היום, כ־30 שנה לאחר שהחלו הליכי התכנון ועשר שנים לאחר שהסתיים התכנון בפועל ל־16 אלף, כשמ־2007, עת הופקדה התוכנית בועדה בשנית, זינקו מחירי הדירות ביותר מ־100%.
במציאות הישראלית משך הזמן לבניית שכונה יכול להיות אפילו כפול מהמצוין במסמך של משרד הבינוי. באמצע שנות השמונים אותרה קרקע בראש העין לשכונת פסגות אפק, אולם רק ב־2015 קיבלו ראשוני הרוכשים את דירותיהם, ובשטח נמשכת הבנייה
ראש העין כמשל: 30 שנה לקח לבנות את שכונת פסגות אפק
ראש העין כמשל: 30 שנה לקח לבנות את שכונת פסגות אפק
44
"בסופ"ש מיקרוסופט הפכה לחברה עם השווי השני בעולם. זה לא במקרה, זה קשור לשתי מהפכות בחברה: מהפכה עסקית של מעבר מעולם של שולחנות עבודה, לענן ובינה מלאכותית, וגם מהפכה תרבותית שאנחנו עוברים בארגון - פתיחות לפלטפורמות שונות. בעבר כינו אצלנו את לינוקס (Linux) סרטן, היום המנכ"ל סאטיה נאדלה אומר שהחברה אוהבת את לינוקס". כך אמר אסף רפפורט מנכ"ל מרכז המחקר והפיתוח של מיקרוסופט בישראל, בשיחה אם כתבת "כלכליסט" הגר רבט בוועידת הדיגיטל והמובייל של כלכליסט" ובנק הפועלים. רפופרט התייחס לכוח האדם בעולם ההייטק ולטענתו הוא אינו מגוון, ונשים מתקשות להתקדם בו: "חשוב להבין שזו בעיה, מה שעצוב זה לא רק שאין נשים שמובילות סטארט-אפים, הבעיה היא כשאנחנו לוקחים תמונה של 25 גברים ולא חושבים שחסר כאן משהו. התמונה עם אנגלה מרקל אינה מייצגת את התעשייה הישראלית שבה יש יזמיות ומנהלות, אבל היא כן מייצגת את הצורך לתשומת הלב שאנחנו נדרשים לתת בגיוון". באשר לדרך לשפר את השונות והמגוון בגיוס כוח האדם אמר רפפורט: "אני פחות אוהב לעקוב אחר מספרים. זה עניין של לאמץ תרבות של שונות, לא להסתכל על הרקע של האדם כשאתה מראיין אותו. זה קשה וצריך להשקיע בכך הרבה אנרגיה. אבל צריך להבין שגיוון הוא הכרח עסקי, צוותים מגוונים עובדים יותר טוב, הם חדשניים ומוצאים מוצר יותר טוב. "אנחנו פתוחים לכולם, לא חשוב מה הרקע או מה הגיל. אני רואה המון שיפור בפתיחות, אני אופטימי, אך יש לנו עוד הרבה מה לעשות, עדיין לא פתרנו את הבעיה. לא מספיק לגייס מגוון אנשים. צריך גם להבטיח שהם יקודמו, אם נשים לא יקודמו הן לא יגיעו. צריך לראות איך בונים תרבות ארגונית שמכילה את השונות. זה מתחיל מלמעלה, צריך לדבר, להסביר וליצור צוותים מגוונים בתוך החברה". "אנחנו נמצאים בנצרת כדי למשוך משם טאלנטים" רפופורט סיפר על מרכז פיתוח של החברה שהוקם לפני כמה שנים בלב העיר נצרת, לדבריו, "אנחנו נמצאים בנצרת כדי למשוך טאלנטים משם. ההשפעה של נצרת הפתיעה, אמנם המספרים שם אינם גבוהים כי זה מרכז קטן. אבל בעקבות הקמת המרכז בנצרת יותר ויותר ערבים הגישו קורות חיים למרכזי מקירוספוט בהרצליה ובחיפה". לדברי רפופורט, "אחת הבעיות של החברה נעוצה באופן גיוס כוח האדם – לא באמצעות חברות כוח אדם, אלא בעיקר בשיטת חבר מביא חבר. כדי ליצור שונות ומגוון אנחנו פותחים את עצמנו כמה שיותר מוקדם למוסדות לימוד בתקווה שהטאנלנטים יגיעו אלינו. "התחרות על הכוח האדם קשה, אני לא חשוב שהיום הטאלנט מסתכל רק על משכורות. חברות מעניקות לטאלנט אפשרות גדילה והתפתחות. במיקרוסופט יש תפיסה לפיה אנחנו מחפשים אנשים שמגיעים אלינו לפרק זמן קצר של כמה שנים, זה בריא, המעברים יוצרים עולם יותר טוב. אני מקווה שהתהילה שלנו תגיע מכך שאנשים שהצליחו בחברות אחרת היו אלה שצמחו אצלנו", סיכם רפפורט.
מנכ"ל מרכז המו"פ של מיקרוסופט בישראל, אמר בוועידת הדיגיטל והמובייל של "כלכליסט" ובנק הפועלים, כי "כדי ליצור שונות ומגוון אנחנו פותחים את עצמנו כמה שיותר מוקדם למוסדות לימוד בתקווה שהטאנלנטים יגיעו אלינו"
אסף רפפורט: "לא מספיק לגייס מגוון אנשים, צריך גם להבטיח שהם יקודמו"
אסף רפפורט: "לא מספיק לגייס מגוון אנשים, צריך גם להבטיח שהם יקודמו"
45
בזמן המחאה החברתית אייל גבאי היה בשלהי כהונתו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, אחרי למעלה מעשור של כהונה לסירוגין בתפקידי פקידות בכירים, בדרך כלל לצידו של בנימין נתניהו. רגע לפני שפינה את הכיסא המחאה פרצה, והוא מצא את עצמו גורם דומיננטי בציר שבין רחוב בלפור לשדרות רוטשילד. גבאי היה אז חבר בוועדה לשינוי חברתי־כלכלי, ובאחד הפרוטוקלים סיפר כי רק מפני שהוא עוזב את התפקיד במשרד ראש הממשלה הוא מרשה לעצמו לדבר בחופשיות גדולה. עכשיו, חמש שנים לאחר מכן, הוא מאפשר לעצמו לדבר בחופשיות גדולה אף יותר על מקבלי ההחלטות הכלכליים של ישראל ועל ראש הממשלה. בפרוטוקולים של ועדת טרכטנברג לשינוי חברתי־כלכלי אתה טוען שהתקציב הדו־שנתי שהוביל בזמנו שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ היה אחראי במידה רבה לפרוץ המחאה החברתית. חלפו חמש שנים מאז, והנה אנחנו שוב ניצבים בפני תקציב דו־שנתי. איך זה יכול להיות? "זה קורה כי העניין בכלכלה במדינת ישראל הידרדר לגמרי, אף על פי שלכאורה בעקבות המחאה החברתית התפתח דיון אם אנחנו כלכלה סוציאל־דמוקרטית או כלכלה של שוק חופשי ובמה השאלה הזאת באה לידי ביטוי. זה דיון שמתקיים אולי בעיתונות ובמכוני מחקר, אבל בתוך הממשלה הוא נעלם לחלוטין. כיוון שאין דיון על מדיניות כלכלית ויש רק דיון על שאלות טכנוקרטיות, אז תקציב דו־שנתי משרת את הממשלה. אם הדיון היה יותר על שאלות של מהות, על צעדים מאקרו־כלכליים, היינו רואים תקציב חד־שנתי - אבל כששר האוצר תופס את עצמו קודם כל כשר מחירי הדיור, נורא קל לו להסכים על תקציב דו־שנתי". אלא ששר האוצר משה כחלון הוא לא האשם היחיד לשיטתו של אייל גבאי, שסבור שכל ההנהגה הכלכלית בישראל בראשותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו פשוט איבדה עניין בכלכלה. התובנה הזו מטלטלת במיוחד כשהיא מגיעה ממי שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ואחד האנשים הקרובים ביותר לנתניהו ב־15 השנים האחרונות עוד מתפקידו כמנהל רשות החברות. מדובר באיש שמעיד על עצמו שהוא מצביע ליכוד. "מי שבסופו של דבר מתווים את המדיניות הכלכלית הם שלושה אנשים: ראש הממשלה, שר האוצר ונגיד בנק ישראל אם הוא מהווה אוטוריטה כפי שהיה סטנלי פישר. היום השלישייה הזאת לא מתווה מדיניות כלכלית, היא בכלל לא משחקת במשחק הזה: בנק ישראל מתפקד כמבקר מבחוץ שנותן חוות דעת וסקירות בדיעבד, שר האוצר דהיום תופס את תפקידו כשר הדיור והורדת מחירי הדיור וראש הממשלה אפילו לא טרח להוציא מצע כלכלי. "יצא לי להיות בממשלת 2002 שהיתה הממשלה הכלכלית הכי משמעותית שקמה בישראל (כיהן כמנהל רשות החברות הממשלתיות - נ"ס וש"א). זאת ממשלה שכל הזמן התעסקה בקביעת מדיניות כלכלית, אבל היום אין שיח בכיוונים האלה". איפה נתניהו בסיפור הזה? "נתניהו חזר לתפקיד ראש הממשלה ב־2009 עם התובנה שהכהונה שלו כשר אוצר עלתה לו במחיר פוליטי כבד. בנוסף, הוא ראה בסיפור האיראני את האתגר הגדול שלו, ולכן הוא רצה לראות את אהוד ברק ואת מפלגת העבודה לצדו בממשלה. על כך הוא שילם מחירים בתפיסת עולם כלכלית, וזה הוביל למין רידוד של העשייה הכלכלית. הצער שלי נובע בחלקו מכך שאחרי שאני עזבתי, ההמלצה לקצץ בתקציב הביטחון נבעטה מעל השולחן. ביום של הוצאת המסקנות (מסקנות הוועדה לשינוי חברתי־כלכלי - נ"ס וש"א) נכנסנו טרכטנברג ואני לנתניהו וביקשנו ממנו לחתום על מכתב שמורה על הקיצוץ. "נתניהו פנה אז לטרכטנברג וביקש ממנו להוציא את המלצות הוועדה גם בלי לחתום על המכתב. אני אמרתי לטרכטנברג לעזוב, להגיד לראש הממשלה שאנחנו דוחים ביום את מסיבת העיתונאים ושביום הזה ידבר עם אהוד ברק (שר הביטחון דאז - נ"ס וש"א) ונחליט אם אנחנו מוציאים את ההודעה. ראש הממשלה הסתובב אליי ואמר לי, 'תגיד, אתה איתי או נגדי?'. אני עניתי לו, 'אני איתך, ודווקא בגלל זה אני רוצה ליצור לך מצב שיש לך מסקנות סגורות, גם מוניטרית וגם פיסקאלית. אם צריך לעשות עוד שיעורי בית, אז צריך לעשות שיעורי בית, ואם לא - הנה המכתב, אתה מכיר אותו'. הוא חתם וטרכטנברג יצא למסיבת העיתונאים". הצצה למחאה, כפי שהשתקפה במשרד רה"מ אתה מתאר סיטואציה שבה רה"מ חותם על הצהרה שלפיה הוא יקצץ בתקציב הביטחון, אבל בסוף הוא לא קוצץ. מה זה אומר? שמערכת הביטחון חזקה יותר? "האם אנחנו נמצאים במקום שבו הלובי הביטחוני הוא החזק ביותר? אני חושב ששניים מתחרים ביניהם, והרבה פעמים גם מצטלבים - הלובי החקלאי והלובי הבטחוני. חלק גדול מהלשעברים מתפרנסים יפה מאוד ממערכת הביטחון - מהתעשיות הביטחוניות, מהיצוא הביטחוני וכו' - ולכן יש להם עניין בתקציב ביטחון גדול ככל שאפשר. בסופו של דבר, לאלוף שנמצא באחת המפלגות או לרב־אלוף שהוא שר ביטחון יש השפעה מאוד גדולה. "צריך להבין, ראש ממשלה זה תפקיד נורא ואיום. רק אנשים שהם מזוכיסטים אמיתיים הולכים לתפקיד כזה, כי רוב ההחלטות שמגיעות לראש הממשלה הן בחירה בין נורא לבין איום. כשמגיע רמטכ"ל, והייתי שם, שאומר לפרוטוקול לראש הממשלה כי עם תקציב כזה אי אפשר להגן על מדינת ישראל - ראש הממשלה מת. "באים לך ראש אג"ם (אגף המבצעים) וראש אמ"ן (אגף המודיעין), מעלים לך מצגת, ונדמה לך שאם לא תעביר את כל תקציב המדינה לתקציב הביטחון - מחר בבוקר מוחקים אותנו. מי שאמורה לעמוד לצד ראש הממשלה במערכת הלחצים הזאת היא המל"ל (המועצה לביטחון לאומי), אבל גם המל"ל מורכבת למעשה מיוצאי מערכת הביטחון". טרכטנברג אמר שהוא הבין בדיעבד שהפספוס ההיסטורי של המחאה הוא שהקיצוץ בביטחון נמנע בגלל הכוונה להפציץ באיראן, מה שלא קרה בסוף. יצאנו קירחים מכאן ומכאן. "טרכטנברג היה מוכן לוותר על הקיצוץ הזה באותו הערב. הוא אמר לראש הממשלה, 'אם אתה מבטיח לי שיהיה קיצוץ, זה בסדר'. אני אמרתי לו, 'עזוב, מה, לאן אתה רץ? אנחנו ממהרים לאן שהוא?'". אולי ראש הממשלה נתניהו לא רצה לחתום על הקיצוץ כי הוא הבין שאין תקציב זמין? שהכל הוקשח לטובת ההרפתקה האיראנית? "מערכת הביטחון תמיד תמצא סיבה למה להקשיח את התקציב, והיא מביאה כל ראש ממשלה להקשחת התקציב עוד לפני שהוא מתחיל את הקדנציה. אם זה לא איראן, אז זה דעאש, ואם לא דאעש, אז ההתעצמות של חמאס או החיזבאללה. השם רק משתנה והכסף נראה אותו הדבר. הם יגידו לכם שאני עוכר מדינת ישראל, וזה בסדר גמור". יש לך היכולת לתת לנו הצצה למה שקרה בלשכת ראש הממשלה ובבית ראש הממשלה החל מ־14 ביולי 2011. חבורה של אנשים יושבים בקצה שדרות רוטשילד, אבל מה קורה בצד השני, בירושלים? "אני חושב שהיה ברור שזה סיפור גדול, שזה סיפור שמזין את עצמו. אני לא יודע אם בשבוע הראשון או אחרי עשרה ימים, אבל היה ברור שזה משהו". איך נתניהו מתמודד עם זה שהוא לא זיהה את המחאה מבעוד מועד? "אני לא חושב שיש מישהו שבאמת זיהה אותה. כמובן שלכל אחד מאיתנו יש השקפה משלו לגבי השאלה האם זאת תנועה עממית שצמחה מזה שאנשים קמו יום אחד. אני חושב שזה איפשהו באמצע. בכל מקרה זה מחזיר אותנו לדיון על התקציב הדו־שנתי כי המחאה פרצה בדיוק באותו עיתוי שהיו אמורים להתחיל דיוני התקציב אם לא היה תקציב דו־שנתי. לדעתי, אם היו דיוני תקציב באותה תקופה בכנסת, הרבה מאוד מהקולות שנשמעו ברחוב היו מוצאים את ביטוים בחדרי הוועדות. "אני חושב שהמינוח 'מחאה חברתית' הוא מינוח שגם אז היה מצחיק. לא היה בו שום דבר מאורגן חוץ מאותה קריאה, שכל אחד התכוון בה למשהו אחר. אבל, בגדול, 90% מהאנשים שיצאו לרחוב התכוונו לכך שהם רוצים לקבל יותר ושמישהו אחר ישלם". אז למה החלטתם להקים ועדה? "אני חושב שנתניהו הבין שכל פתרון שהוא יביא - גם אם מחר הוא יוריד הר של כסף אל שדרות רוטשילד וכל עם ישראל יצעד אל השקיעה - לא יהיה פתרון מקובל. הוא הבין שהוא צריך לעשות איזושהי יציאה החוצה: הראשון שפנינו אליו היה אלי הורביץ (נשיא טבע המיתולוגי - נ"ס וש"א), אבל מכל מיני סיבות זה לא הסתייע. הוא רצה דברים שלא היו עוברים בממשלה, והיה יותר קל להביא מישהו שהכיר את הממשלה מבפנים ושבאותה התקופה היה גם אמון על ראש הממשלה לא כיריב פוליטי. למרות זאת, אני חושב שנתניהו ידע וגם אמר לי שנמצא את טרכטנברג בפוליטיקה, ולא בצד של הליכוד". מה אלי הורביץ רצה שהיה בסוף דיל ברייקר? "אלי רצה גם חופש פעולה מוחלט בכל נושא, אבל ראש הממשלה לא היה יכול לתת לו חופש פעולה בעניין תקציב הביטחון. דבר שני, הוא רצה לקיים את הדיון מעל ראשי האוצר, דהיינו שהם לא יהיו חברים בוועדה. זה היה מחסל את האוצר". מה היה הלך הרוח אצל ראש הממשלה באותה תקופה? הוא היה לחוץ? הוא התעניין במה שקרה ברחוב? הוא שלח שליחים לראות מה קורה שם? "אני לא חושב שהוא שלח שליחים ביוזמתו. אני הסתובבתי ברוטשילד כמה פעמים, אפילו מצאתי תמונה שלי מסתובב עם כובע קסקט וג'ינס". הלכת ברוטשילד תחת הסוואה כדי שלא יזהו אותך? "כן, הלכתי לשם כמה פעמים עם עם כל הצוות שלי. הסתובבנו, ישבנו ודיברנו עם אנשים". לנגיד בנק ישראל דאז סטנלי פישר היה חלק בקבלת ההחלטות? "צריך להבין, סנטלי פישר היה האוטוריטה מספר אחת בכלכלת מדינת ישראל. אף שאני עצמי שמעתי מארבעה אנשים שונים שהם הביאו את סטנלי להיות נגיד - אריאל שרון, בנימין נתניהו, יוסי בכר (מנכל משרד האוצר לשעבר - נ"ס וש"א) ואילן כהן (מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר - נ"ס וש"א) - מבחינת נתניהו, בזיכרון ההיסטורי שלו הוא הביא אותו ולכן חש אליו קרבה. סטנלי פישר היה הרבה פעמים חותמת כשרות לכל מיני מהלכים כלכליים, ולכן ברור שהוא היה מעורב, אבל גם נתניהו וטרכטנברג דיברו הרבה באותם ימים". היו ניסיונות לתחום גבולות גזרה לוועדת טרכטנברג? "היו מספיק פילטרים על ועדת טרכטנברג - של בנק ישראל בראשות סטנלי פישר, של חלק מאנשי הוועדה, של יוג'ין קנדל (כיהן אז כיו"ר המועצה הלאומית לכלכלה - נ"ס וש"א) ושלי - כדי להביא לכך שבסוף לא תהיה תוצאה שתהיה רחוקה ממה שהממשלה יכולה ליישם. אני חושב שחלק מהסיפור היה שאלת גבולות הגזרה. אני חושב שמלכתחילה טרכטנברג ונתניהו ידעו פחות או יותר לאילו כיוונים זה ילך. אתה חושב שהמחאה הפכה את הפוליטיקאים לחברתיים יותר? "אני חושב שיצאנו מהמחאה החברתית עם אגדת החברתיות. לכל מהלך מדביקים היום את הביטוי חברתי. בואו נחזור שנייה לעולם המונחים הכלכלי הלועזי - הרי חברתי זה תרגום לא מוצלח של סוציאליסטי. אם סוציאליסטי אומר גביית מסים גבוהה, מתן שירותים על ידי המדינה באופן שוויוני ורשתות ביטחון - אני לא חושב שהיום אנחנו יותר חברתיים. המשק לא הפך להיות סוציאלי. "אבל כן חזרנו למקום שבעיניי הוא נורא - למצב שבו ממשלת ישראל מפחדת להוציא שירותים למיקור־חוץ והיא עסוקה בלספק את השירותים בעצמה כשהיא לא יודעת לעשות את זה. השיח הזה נעלם, אז אולי במובן הזה הממשלה היא יותר סוציאליסטית־ריכוזית. דווקא בנימין נתניהו, שהתהדר במשל השמן והרזה, ניפח את המגזר הציבורי". למה נתניהו נוקט את המדיניות הזו? היא הרי מנוגדת לכאורה לתפיסת עולמו. "דיברתי על זה שאני חושב שנתניהו איבד עניין, אין לי מושג מה האידיאולוגיה הכלכלית של נתניהו היום. האם נתניהו מתעסק במדיניות כלכלית? האם עכשיו, כשיש שיח על מנועי צמיחה למדינת ישראל, שמענו את נתניהו וכו'? לא. הוא נעדר מבחירה, בחירה לגיטימית, אבל מבחירה. "בפעם הראשונה במדינת ישראל, הוא נתן לשני שרי אוצר להיות שרי אוצר שלא ממפלגת השלטון. זה ויתר על השליטה ועל איכות החיים בממשלה. הוא בחר לתת את תיק האוצר ליאיר לפיד, מתוך מחשבה שהוא הולך לעשות לו את מה שעשו לעמיר פרץ בביטחון, והוא אכן הצליח. כך הוא עשה גם עם כחלון". אפילו גבאי לא יודע איך להסביר את הכישלון בדיור בפרוטוקולים של ועדת טרכטנברג יש ציטוט שלך אומר שבסוף נקבל את לפיד עם קפיטליזם קיצוני. זה נאמר עוד בתקופה שלפיד היה רחוק מהפוליטיקה, כך שלפחות בחלק הזה שלהאמירה ניבאת את העתיד. האם גם קיבלנו קפיטליזם? "לא, לא קיבלנו עם יאיר לפיד קפיטליזם קיצוני, אבל קיבלנו קפיטליזם מכובס באמירות חברתיות וכדומה. אני לא חושב שקיבלנו מדיניות סוציאל־דמוקרטית. אגב, אני חושב שאם רוב המוחים היו מבינים, הם לא היו רוצים מדיניות סוציאל־דמוקרטית. בואו נסתכל על החתך הסוציו־אקונומי שיצא להפגין: המשמעות של מדיניות סוציאליסטית במדינת ישראל היא שהיו לוקחים את הכסף ממי שמפגין ונותנים אותו לבוחרים אחרים". בתקופתך בממשלה עסקת לא מעט בנושא מחירי הדיור. אתה מסוגל להסביר לעצמך ולנו איך הממשלה עוד לא מצליחה להתמודד עם הבעיה? "אם הייתם שואלים אותי ב־2011 האם בתוך שנה, גג שנתיים, אנחנו לא מצליחים לפתור את הסיפור הזה - הייתי אומר לכם שזה מטורף לגמרי, שאין סיכוי, שזה אחד הנושאים הכי בוערים לפתחה של הממשלה. והנה, אנחנו ב־2016, ואנחנו כבר שומעים מכחלון כל מיני גמגומים". איך זה יכול להיות? "זה נשגב מבינתי. צריך לטפל בכל שרשרת הייצור של דירה - החל מהתכנון, דרך הפשרת השטח, ועד לעובדים, יזמים, מימון, שיווק, הכל. זה סיפור שמאוד קשה להתעסק איתו כי הוא כולל המון דברים, וכל אחד מהם נמצא על הציר הקריטי ודורש עבודה סיזיפית. בניגוד לאשליות שיש לנו קרקע ללא הגבלה ושהכל יהיה נורא פשוט אם רק נפשיר יותר - זה לא כזה פשוט ומדינת ישראל היא מדינה קטנה ואין עתודות של קרקע. האם המחירים יכולים לרדת מחר ב-20%–30%? פעם חשבתי שזה אפשרי, היום אני יותר סקפטי. אני חושב שהמחירים ייעצרו כשהם יעלו יותר מדי". כלומר, הפתרון הוא בכלל לא ממשלתי, הוא פשוט יגיע דרך משבר. "לדעתי, ירידת מחירים משמעותית תבוא מסונכרנת עם איזושהי האטה כלכלית, או משבר או משהו שישפיע על תיק החסכונות של הציבור. אבל אלה תובנות מבחוץ - יכול להיות שהגופים המאקרו־כלכליים חושבים אחרת ממני, או שנעשים צעדים מדהימים ואנחנו נראה אותם מתרחשים מחר". נתניהו טוב היום לכלכלה? "אני חושב שמבין האלטרנטיבות, כיום בנימין נתניהו החוא ראש הממשלה הטוב ביותר שיכול להיות לכלכלה. אני חושב שהוא יכול לעשות הרבה יותר ממה שהוא עושה היום, אבל אני מניח שבסדרי העדיפויות שלו זה לא נמצא במקום הראשון". מה הסיכוי למחאה חברתית נוספת? "אני חושב שהרעיון של מחאה חברתית מיצה את עצמו. הרבה אנשים שנטלו בה חלק מבינים שהם היו סטטיסטים בשיח יותר גדול, בזה שאנשים רצו אותם מסיבות פוליטיות, בזה שאנשים השתמשו במחאה כדי לזנק פוליטית, ובזה שלא קבוצת הלחץ שלהם היא זאת שבסופו של דבר הרוויחה.במובן מסוים הציבור הפך להיות ציני יותר, אני חושב שהסיכוי לעוד מחאה לא גבוה, אבל יכול להיות שאני טועה".
אייל גבאי, אחד האנשים הקרובים ביותר לנתניהו ומנכ"ל משרדו בתקופת המחאה החברתית, טוען שאין היום הנהגה כלכלית לישראל: "כחלון מתעניין רק בדיור, בנק ישראל משקיף מבחוץ ורה"מ בחר משיקולים פוליטיים לצאת מהמשחק". לדבריו, צריך לקצץ בתקציב הביטחון "ולא אכפת לי שיגידו שאני עוכר ישראל"
"נתניהו איבד עניין בכלכלה. אין לי מושג מה האידיאולוגיה הכלכלית שלו"
"נתניהו איבד עניין בכלכלה. אין לי מושג מה האידיאולוגיה הכלכלית שלו"
46
בשנים האחרונות חודשי הקיץ הניבו רווחים גבוהים לבעלי דירות Airbnb והם נהנו מתפוסה מלאה של תיירים ששטפו את רחובות תל אביב. בקיץ הזה, למעלה מ-8,000 דירות מתמודדות עם משבר קשה בשל השלכות הקורונה, כאשר רוב הדירות נותרו ריקות. המשבר פוגע במיוחד בבעלי החברות המנהלות את דירות ה-Airbnb. לדברי יואב הרץ, מנהל חברת Tlv Short: "אנחנו על סף תהום. אם לא יהיה אופק, גם אנחנו נמצא את עצמנו במעגל האבטלה". הרץ שמנהל דירה בלב תל אביב נאלץ לראות אותה ריקה בחודשיים האחרונים, למרות שהיא כבר מוצעת ב-50% פחות מהמחיר שהושכרה בשנים קודמות. כרגע דירות ה-Airbnb מופנות לתיירות פנים בלבד ולא מעט ישראלים מגלים עניין בדירות הנופש בתל אביב. "אנחנו משכירים כרגע דירות למשפחות, כל מי שרוצה חופשה בתל אביב וגם לישראלים שצריכים מקום לבידוד", מציין עומר מזור, מנהל חברת הומי. כל בעלי הדירות נאלצו לחתוך את המחירים בכ-50% כדי לקרוץ לקהל הישראלי, אך הביקוש רחוק מלענות על היצע הדירות הגדול. רוב בעלי הדירות מסכימים שכרגע העסק לא רווחי בכלל אך נותרים אופטימיים ולא מסבים את הדירה לשכירות לטווח ארוך. "כרגע לא הייתי נכנס לעסקי Airbnb, אנחנו רק מנסים לשרוד אבל מאמינים שבקרוב המצב ישתפר", מוסיף מזור. "יש לא מעט דירות שכבר ירדו מהשוק ושהבעלים העבירו אותן לשכירות לטווח ארוך". והרץ מוסיף ש"מי שנשאר נמצא במלחמת הישרדות". בינתיים המשבר בתחום ה-Airbnb עוד לא משפיע על שוק השכירות בתל אביב. רוב דירות הנופש עדיין ממתינות לחזרתם של התיירים והבעלים עוד אופטימיים אך ככל שחולף הזמן הדילמה של בעלי הדירות נעשית יותר קשה: האם להיפטר מדירת ה-Airbnb או להעביר אותה לשוק השכירות הרגיל.
הקורונה שהעלימה את התיירים מרחובות תל אביב היכתה בבעלי דירות ה-Airbnb. כרגע הדירות מושכרות לישראלים שמעוניינים בנופש לטווח קצר או שצריכים מקום לבידוד. בעלי הדירות נאלצו לחתוך את המחיר ורשמו ירידה של למעלה מ-50% בהכנסות. מנהל דירת Airbnb: "זה נהיה קשה מיום ליום, אנחנו במלחמת הישרדות"
משבר ב-Airbnb: "אנחנו על סף תהום והדירות ריקות, מנסים רק לשרוד"
משבר ב-Airbnb: "אנחנו על סף תהום והדירות ריקות, מנסים רק לשרוד"
47
"ההנפקה של פייבר לא היתה מבחינתנו אקזיט - אלא אירוע מימון"; כך אמר היום (ג') אדם פישר, שותף בקרן ההון סיכון Bessamer, מהמשקיעות הבולטות בחברה הישראלית שהנפיקה בשבוע שעבר, במפגש משקיעים ויזמים של CTech מבית כלכליסט ו-Labs. פישר, ששוחח עם עורך מדור ההייטק של "כלכליסט", מאיר אורבך, הוסיף כי "זו אבן דרך חשובה מאוד, ואני שמח במיוחד כי זה אומר שהחברה התבגרה והגיעה לשלב שבו היא יכולה לבצע IPO". פישר הסביר מה צריכה חברה כדי להגיע להנפקה. "שולי רווח גדולים, קצב גידול של לפחות 30% ויכולת לחזות את המשך הגידול. אתה צריך להבין את העסק מספיק טוב כדי לשמר את קצב הגידול ולצפות אותו על מנת לתת ההערכות לעתיד. להרבה חבורת אין את כל הדברים האלו, ולא ברור האם צוות ההנהלה מסוגל להתמודד עם ההנפקה. "הרבה תלוי במנכ"ל, והאם הוא יכול לעמוד מול הציבור, להבטיח הבטחות ולעמוד בהן כל פעם. רוב המנכ"לים לא חולמים על הקמת חברה ציבורית אלא מחפשים הצלחה, כמו מכירה. בעידן הזה, שבו הרבה יותר קל לגייס כסף בשוק הפרטי, מאוד מפתה להישאר פרטי. צריך אומץ בשביל להנפיק, אבל אני צופה שבשנים הקרובות נראה לפחות 10 חברות ישראליות שיבצעו הנפקה". באשר לקשיים בפעילות מול סין, על רקע מלחמת הסחר עם ארה"ב, אמר פישר: "אנחנו לא היחידים שנלכדו באמצע במלחמת הסחר, מדינות הרבה יותר גדולות, כמו הודו, גם נלכדו. סין היא שוק קריטי בעבורנו, ואי אפשר להימנע ממנו. נכון לעכשיו אני לא רואה אימפקט, האימפקט העיקרי הוא בפיננסים ולא בהייטק. בכל מה שנוגע לכסף מסין, מלחמות הסחר ירגעו, זה אינטרס של כולם שזה יקרה, אבל אנחנו לא יודעים מתי זה יקרה. אני קורא לחברות לגלות זהירות, ומייעץ לחברות שלי לא לקבל כרגע כסף מסין. זה מפתה, כי לרוב מדובר בשמקיעים לא כל כך מנוסים שמוכנים להשקיע סכומים גדולים יותר בהערכות שווי נמוכות יותר, אבל זה עלול לכלול מכשולים לא צפויים". פישר גם התייחס לאפשרות שאנחנו פועלים בעיצומה של בועת הייטק. "אני לא אטען שאנחנו בבועה", הוא אמר. "אנחנו בסביבה של מימון מאוד קל, ויש השקעות ממקורות חדשים שלא היו זמינים בעבר. זה מאפשר מימון קל, וחברות יכולות לגייס סכומים גדולים יותר בהערכות שווי גבוהות יותר. קל להצביע על חברה מסוימות ועל ההפסדים שלה, אבל אלו חברות מסוג אחר בהן ההפסדים לא רלוונטיים כל עוד הצמיחה התלת-ספרתי נמשכת. "מדובר בתופעה חדשה, אני חושב שיש רק חופן חברות שמסוגלות לכך, ואני לא מכיר חברות בארץ שעשו את זה יותר משלוש שנים. צמיחה כזו מייצרת הרבה הפסדים, ויש כאלו שיטענו שזו בועה. יכול להיות שבראייה לאחור נגיד שהיינו בבועה, אבל גם אם כן אני לא חשוב שזו בועה כמו הבועות שראינו בעבר, כי יש כאן חברות מאוד רווחיות שגדלות במהירות ושמעולם לא ראינו כמותן". עוד ציין פישר שלמרות המצב, הוא לא רוצה להיות חלק מהחברות שמגייסות בשווי גדול מדי: "לפעמים מתברר שאני טועה. זה סיכון, ולפעמים אתה יכול לבצע אקזיט בצורה מסורתית. אבל זה לא מיינסטרים. יכול להיות שעשינו את זה בשניים או שלושה מקרים בארבע השנים האחרונות. סכומי ההשקעות לא אומרים כלום. חברות שצריכות הון, וזה מוצדק לפי התוכניות שלהן, מגיע להן לקבל את הסכום. לפעמים הן מגייסות יותר ממה שהן צריכות, אבל כשאנחנו רואים את זה זה סימן לכך שהן חוששות מהעתיד ומשינוי בשוק. "הרבה חברות מגייסות הון כהכנה לקריסה של בועה. כבר חמש שנים אני אומר שהסוף קרוב. אם הוא קרוב אני לא יודע מתי הוא יגיע. הסוף יגיע, לא בטוח שזה יהיה פיצוץ. יכול להיות שהיו מקורות הון שיתייבשו, אבל אני לא חושב שבן לילה כל ההון ייעלם, אלא אם יהיה עוד משבר כלכלי. יש מספיק כסף לממן סטארט-אפים שנים קדימה. יש לנו הרבה הון, ואנחנו לא מודאגים. החברות שצריכות להיות מודאגות הן אלו שמפסידות הרבה כסף וההפסדים שלהן גדלים".
פישר, שותף בקרן ההון סיכון Bessamer, אמר את הדברים במפגש משקיעים ויזמים של CTech מבית כלכליסט ו-Labs. "הרבה יותר קל לגייס כסף בשוק הפרטי; צריך אומץ בשביל להנפיק, אבל אני צופה שבשנים הקרובות נראה לפחות 10 חברות ישראליות שיבצעו הנפקה"
אדם פישר: "מבחינתנו ההנפקה של פייבר לא היתה אקזיט - אלא אירוע מימון"
אדם פישר: "מבחינתנו ההנפקה של פייבר לא היתה אקזיט - אלא אירוע מימון"
48
שלום, כאן הקברניט; חיל האוויר הישראלי החליט להצטייד ב-F35; עד כמה נבעה ההחלטה מצורך מבצעי ועד כמה בוצעה בלחץ פוליטי, בהיותנו מדינת-חסות של ארה"ב? בכירים ממני נדרשו לנושא וקיבלו החלטה מושכלת וראויה. ולכן, לא עליה נדבר כאן היום. תחת זאת, נצלול לעומקו של המטוס הידוע לשמצה ונבין מה יש לכל העולם נגדו, למה הוכתר כפרויקט הצבאי הכושל בהיסטוריה ואיך הוכיח שאם יש בעולם חברה חכמה יותר מלוקהיד מרטין, כנראה שהיא שומרת את חכמתה בסוד. אפתח דווקא בסיכום: לראייתי, ה-F35 לא עונה על הדרישות בגינן הומצא וחושף את הפוליטיקה המסוכנת שמאחורי תעשיית האירוספייס הצבאית בארה"ב. וזה לא בגלל שהוא מפחד מגשם, האקרים, טיסה נמוכה או מהתותח שלו-עצמו. למה כן? הדקו את החגורות, אנחנו מתחילים. מאז הולדת ה-F15 (סיפור מצחיק: הוא נולד בטעות), התחלקו מטוסי הקרב לשתי קטגוריות: מטוס עליונות אווירית עתיר-יכולות, גדול ויקר ולצידו, מטוס קרב קל ורב-משימתי שהוא זול וזמין ממנו (F16, לשירותכם). הסוג השני גם היה נוח יותר לייצוא. שנה אחרי שנה השתמשו היצרנים ביכולות וטכנולוגיות שפותחו עבור המטוס המגודל עבור אחיו הקטן, מה שאיפשר להוזיל אותו. מטוס העל האחרון של ארצות הברית הוא ה-F22, כלי נפלא ומופלא שעולה 150 מיליון דולר לחתיכה ואף מדינה לא צפויה לקבל אותו, אפילו מבין המדינות שמפעילות את קודמו, ה-F15. למה? כי ארה"ב החליטה שהוא מכיל טכנולוגיות סודיות מדי. מה גם שלישראל אין כסף, יפן שוקלת להמציא סופר-מטוס משל עצמה וסעודיה קצת בעייתית מבחינה פוליטית לראיית ארה"ב; בעבר מכרה מטוסי F14 לאיראן ואז הופתעה לגלות שהמשטר שם השתנה ועושה לה בעיות עד היום. ועדיין, ארצות הברית צריכה מטוס קרב מתקדם מאוד, שלא יעלה יותר מדי כסף ויתאים לכל הזרועות של כוחות הביטחון בה. ולכן, ב-1994 אוחדו כמה תוכניות פיתוח למכרז אחד בשם JSF - שנועד להפיק מטוס קרב רב משימתי עבור חיל האוויר, חיל הים והנחתים. לכל כוח כזה יש מטוסים מזדקנים עם תפקידים אחרים - קרב-הפצצה (F16, F18), סיוע קרוב לכוחות הקרקע (A10, הארייר AV8) ועוד. המטוס נועד גם להחליף את ה-F16 בצבאות זרים - מה שיכניס הון עתק לארצות הברית. העיצוב של לוקהיד מרטין זכה בתחרות מול העיצוב של בואינג, קיבל את השם YF35 והחל בדרך הארוכה להפיכתו לכלי מבצעי. הוא פותח בגרסה A סטנדרטית, גרסה B שמסוגלת להמריא ממסלול קצרצר ולנחות אנכית וגרסה C בעלת כנפיים מוגדלות וגלגלים מחוזקים, להפעלה מנושאות מטוסים. מאז, קרו הרבה מאוד דברים. בשלב מוקדם מאוד של הפרויקט התברר שזה עומד להיות סיפור מסובך פי מיליון משהעריך הפנטגון: ראשית, המטוסים שנועד ה-F35 להחליף מבצעים משימות שונות מאוד, שמצריכות פרופיל טיסה, חימוש ויכולות שפשוט אי אפשר לצפות ממטוס אחד. שנית, רבים מקבלני המשנה של רכיבי המטוס לא עמדו בלוחות הזמנים שהוגדרו, מה שהצריך אילתורים רבים. ושלישית, הנסיונות לעמוד בדרישות, לפתור את הבעיות הקיימות (כך שלא ייצרו חדשות) ובאגים שהתגלו בקצב של שניים ביום גרמו לפרויקט להתעכב ולהתייקר עוד ועוד. אני רוצה להתעכב על עניין המחיר: מיזם ה-F35 עלה יותר מפיתוח אחיו הבכור, ה-F22. הוא גם עלה יותר מפיתוח פצצת האטום הראשונה, מהצבת תחנת החלל הבינלאומית במסלול סביב כדור הארץ (פי 3 וחצי ממנה) או מהנחתת האדם על הירח. פרויקט ה-F35 עלה 406 מיליארד דולר. מעולם בהיסטוריה האנושית לא הוציאו כל כך הרבה כסף על מוצר אחד. וגם המטוס שהתקבל בסופו של דבר אינו גרויסע מציאע: פייר ספרי, אחד ממעצבי ה-F16 ואדם בעל ניסיון עשיר בעיצוב מטוסי קרב קלים, אמר עליו: "זה אחד המטוסים הכי גרועים שאי פעם עיצבנו, מהרבה סיבות, אבל בעיקר משום שהתפשרנו...הוא בלאגן שלם". דו"ח של הפנטגון מסוף 2015 גילה מאות כשלים במטוס שלא נפתרו עד אז. לפניכם רשימה חלקית: המכ"מ שלו מכבה את עצמו כשהוא מגיע לטמפרטורה מסוימת. איזו? הטמפרטורה בה הוא אמור לתפקד. מיכלי הדלק שלו כוללים כלי מדידה אלקטרוניים שהם רגישים מאוד ומחוברים לנתיכים בעייתיים. התוצאה: הם עלולים להתלקח בעת קפיצות מתח, מה שהוביל לכך שנאסר על ביצוע טיסות ב-F35 בעת סופות ברקים. התקלה נותרה בעינה גם לאחר שהוחלפו מיכלי הדלק. התותח מוקם בצורה בעייתית ויצר רעידות קשות בגוף בעת ירי. כמה קשות? הרעידות מטעות חיישנים ומנתקות מגעים במערכות חשמליות מסוימות. בנוסף, תוכנה שמסנכרנת אותו עם מחשב הירי של המטוס התגלתה כפגומה. פיתוח של תוכנה חלופית יושלם ב-2019. החלפת מנוע תקול אורכת 52 שעות. זאת, בעוד הדרישה הראשונית היתה למטוס שאפשר להחליף לו מנוע תוך שעתיים. כיסא המפלט נמצא בלתי תקין, ברמה שמסכנת חיי טייסים בעת פליטה. המטוס מאבד יציבות במהירות איטית, בשל מערבולות שמקורן במבנה הכנף - ומפגין יציבות מוגבלת בגובה נמוך. קסדת הטייס אינה מסונכרנת באופן מלא עם מכשירי הטיסה, מחשב המטוס המרכזי והחיישנים. כמה ממערכות התחזוקה והתקשורת שבו דווחו כרגישות למתקפות סייבר. ולקינוח, בכל הנוגע לתוכנה המטוס הוא מסיבת חילופי באגים; כמה מהתוכנות בו הוגדרו כבלתי כשירות לשימוש מבצעי, או אפילו לטיסות ניסוי. חלק מהליקויים תוקנו, בעוד חדשים ממשיכים להתגלות; זה קורה לפעמים במטוסי קרב - אבל לא בכמויות כאלה. מה נשתנה מאז? התשובה העצובה היא שכמעט כלום: דו"ח שפורסם בסוף ינואר השנה, עליו חתום רוברט בהלר, מנהל המרכז להערכת ביצועים בפנטגון, קבע שלא רק שרוב הליקויים טרם תוקנו בצורה משביעת רצון, אלא חלק מהליקויים נשארו במצב בו היו עוד ב-2014. בין השאר, ציין בעיות בגלגלים, במערכת התדלוק באוויר, בכיול התותח ועוד. "המוכנות המבצעית של צי ה-F35 נותרה מתחת לנדרש", כתב בהלר. "התיקונים יצריכו אילתורים שאינם תואמים את דרישות זרועות הביטחון למצבי לחימה. בשנה האחרונה לא בוצעה התקדמות מהותית ברוב המדדים". איך יתכן שמטוס עם כל כך הרבה מחלות בכלל ייכנס לשירות? כאן נכנסת לתמונה הפוליטיקה של תעשיית האירוספייס האמריקאית, בה כל היגיון שאינו משרת בעלי הון פשוט צולל בזנב בוער. לוקהיד מרטין, לדעתי, היא טוענת רצינית לכתר "החברה הכי חכמה בעולם"; כשהיא החלה בפרויקט, היא רצתה לדאוג שאי אפשר יהיה לבטל אותו - לא משנה כמה יעלה. לכן, שילבה בפרויקט הרבה מאוד יצרני רכיבים גדולים - ופרסה את הייצור על 46 ממדינות ארה"ב. בתוך שנים ספורות הוקמו מערכי ייצור חדשים, בעיקר במדינות בהן המושלים והסנאטורים ידעו לשמור טובה ובצדק: לוקהיד מרטין פתרה הרבה מבעיות האבטלה בהן. כיום מיזם ה-F35 מעסיק 170,000 איש, שרובם גויס ספציפית עבורו. והחברה יודעת טוב מאוד שאף נשיא, מזכיר הגנה, מושל או סנאטור לא יעז להיות זה שיהפוך את העובדים הללו למובטלים. כדי לבצר את המיזם, חתמה לוקהיד מרטין על הסכמי ייצור גם עם ספקיות במדינות שיחסי החוץ איתן חשובים לארה"ב: בריטניה, אוסטרליה, טורקיה, איטליה ואחרות. ההחלטה הבטיחה שפוליטיקאים בהן ידחפו לרכוש את המטוס, וגם גייסה תומכים במשרד החוץ האמריקאי. וכך נותרה ארצות הברית עם מטוס קרב רב משימתי שלא מסוגל לבצע את רוב מה שנדרש ממנו, שרוב הגייסות שרצו להצטייד בו צמצמו משמעותית או ביטלו את ההזמנות, ושאי אפשר להיפטר ממנו. והוא לא רק בעיה שלה: לפנטגון יש הסדר עם לוקהיד מרטין, לפיו ככל שיוזמנו יותר מטוסי F35, כך ירדו עלויות הייצור והמחיר ליחידה. לפיכך, יצאה ממשלת ארה"ב למצוא קליינטים לחמקן שלה, כדי ש-406 המיליארד לא יהפכו ל-506 מיליארד. משרד החוץ האמריקאי הפעיל לחץ כבד על מדינות החסות של ארה"ב (ביניהן נחשו מי), והצליח לסגור עסקאות. כיום נמצא צי המטוסים במצב שמיש למחצה, במקרה הטוב; כדי להאיץ את פתיחת מערכי הייצור, העדיפה לוקהיד מרטין תצורה בה קודם בונים את המטוסים ופותרים בעיות תוך כדי תנועה - כך שכל פעם שתתגלה תקלה חדשה, יחזרו כל המטוסים למוסך. היא אמנם יצרה כך הרבה משרות במהירות, אך גם גרמה לפרויקט להתעכב ולהסתרבל. איך יסתיים הסיפור? אין לדעת. בחמש השנים האחרונות חלו ירידות יחסיות בתקציב ההגנה האמריקאי. אבל תוכנית ה-F35 לא נפגעה והמימון עבורה רק עלה; רק לפני שבוע נודע שתוכנית המודרניזציה של צי ה-F35 (שם קוד ל"תיקון פאדיחות טכניות") צפויה לעלות עוד 16 מיליארד דולר כי היי, למה לא. אם יתוקנו כל הבאגים, יהיה זה מטוס מצוין; לוקהיד מרטין היא מיצרניות המטוסים הוותיקות והיצירתיות ביותר בעולם (מי לדעתכם המציא את "הציפור השחורה"?) - אבל בואו נחשוב לרגע על מצב בו זה לא קורה. חילות אוויר ייתקעו עם מטוס יקר ומיותר, ומדינות ששרויות במצבי עימות חם אף יהיו בסכנה ביטחונית. אבל כנראה שהמטוס שיחליף את ה-F35 יהיה א. בלתי מאויש וב. לא מתוצרת לוקהיד מרטין; הממשלה קלטה מה עשו לה, ולא תשכח בקלות. המובילות בתחום מל"ט הקרב היא נורת'רופ-גראמן, עוד חברה סופר-יצירתית (מי לדעתכם המציא את ה-B2?) שלא נוהגת לעשות טריקים עסקיים. אולי מסיבה זו הפסידה כ"כ הרבה חוזים למתחרות. אבל אחרי המקרה המוזר של ה-F35, אולי דווקא תכונה זו תעלה אותה לליגת העל של מטוסי הקרב, בה לא שיחקה מאז ימי ה-F14 וה-F5. ומה על ה-F35 של חיל האוויר הישראלי? כנראה שמצבם יהיה טוב משל כל האחרים, פשוט משום שישראלים מצטיינים בלאלתר. היחידות הטכניות, התעשיות המקומיות והטייסים עצמם ידועים במציאת פתרונות בשטח - גם כשהציוד עצמו עושה קונצים. נקווה שלא יידרשו לכך.
החמקן הידוע לשמצה הוא לא רק הפרויקט הצבאי הכי יקר בהיסטוריה, אלא גם מסיבת חילופי באגים. כך הצליחה לוקהיד מרטין לבנות את הפרויקט כך שאין סיכוי שיבוטל, וגרמה לממשלת ארה"ב להתאמץ למכור אותו לכל חיל אוויר בעולם המערבי
ה-F35: גאונות עסקית חסרת תקדים ומטוס שאלרגי לעצמו
ה-F35: גאונות עסקית חסרת תקדים ומטוס שאלרגי לעצמו
49
בחודשים האחרונים כתבנו כאן לא מעט על מערך הריגול האימתני שמפעילה סין במחוז שינג'יאנג בדרום מערב המדינה, כחלק ממאציה לדכא את המיעוט האויגורי שמתגורר שם. מאמצים אלו הפכו את האזור למדינת משטרה מודרנית, קיצונית יותר אפילו מהחזון הדיסאוטופי שפרס ג'ורג' אורוול ב-1984. עתה, תחקיר נרחב של הניו יורק טיימס מגלה, באופן לא מפתיע לחלוטין, שסין לא התכוונה להפעיל את מדינת המשטרה הזו רק כדי לדכא אוכלוסייה מסוימת באזור מרוחק, ושבתקופה הנוכחית היא מגבירה את מאמציה על מנת לנטר ולעקוב ברמת דיוק מפחידה אחרי כל אחד מ-1.4 מיליארד אזרחיה, תוך שהיא הופכת את הפרטיות למושג תיאורטי בלבד, אם בכלל. לפי התחקיר, שמבוסס בראש ובראשונה על בחינת מאגרי מידע משטרתיים ופרטיים, כוחות השיטור בסין אורגים, בהצלחה, בין טכניקות מסורתיות לטכנולוגיות מודרניות, כמו סריקת טלפונים, מצלמות זיהוי פנים, מאגרים ביומטריים של טביעות אצבע ותמונות פנים, על מנת ליצור מערכי שליטה מוחלטים. מערכים מתוחכמים אלו מאפשרים לכוחות הביטחון לזהות אנשים בעודם צועדים לתומם ברחוב, לדעת עם מי הם נפגשים ולזהות את אלו שאינם שייכים למפלגה הקומוניסטית. הכלים שבהם נעשה שימוש אינם חדשים לחלוטין, וגם השימוש בהם לא תקדימי. ארה"ב ומדינות אחרות משתמשות בשיטות דומות על מנת לאתר מחבלים וסוחרי סמים. אבל בסין נעשה בכלים אלו שימוש גורף לניטור כל האוכלוסייה. הנפגעת המיידית היא כמובן פרטיות האזרחים, אבל רק ביחסיהם עם הממשלה. מידע רגיש על מיליוני אזרחים נשמר בשרתים לא מוגנים, נטולי אפילו אמצעי אבטחה בסיסיים ביותר, וגם הגיע לידיהם של קבלני משנה ומתווכים שנהנים מגישה רחבה למידע. מערכי הריגול גם לא נשלטים מלמעלה, אלא על ידי כוחות המשטרה המקומיים – שווה ערך למצב שבו למפקד תחנת משטרה בישראל תהיה שליטה במערך הריגול הנרחב שמפעילים גופים כמו סוכנות ה-NSA. שימושים בולטים שעושים השוטרים במערכים אלו כוללים זיהוי ומעקב אחרי תומכים של המחאה בהונג קונג, מבקרים של המשטרה, קבוצות של מהגרי עבודה, וכמובן מיעוטים אתניים. "המידע האישי של כל אחד משאיר אחריו נתיב", אמרה לניו יורק טיימס אגנס אוֹאוּיָאנְג, עובדת הייטק בשנזן שפעילותה ליצירת מודעות למעקב והפרת הפרטיות במדינה כבר עוררה עניין שלילי מצד הרשויות. "הממשלה יכולה להשתמש בזה, ובוסים בחברות גדולות יכולים להשתמש בזה כדי לעקוב אחרינו. החיים שלנו שווים כקליפת שום". איך נראה פריסת מערך הריגול הזה בשטח? הניו יורק טיימס מביא דוגמה מטרידה: באפריל האחרון הגיעו שוטרים למתחם דירות מוזנח בגֶ'נְגְג'וֹאוּ, שכולל מלונות זולים ועסקים מפוקפקים, ובמשך שלושה ימים התקינו בו ארבע מצלמות זיהוי פנים ושני סורקי טלפונים סלולריים שמסוגלים לזהות ולשמור את מספר הזיהוי הייחודים של המכשירים. המידע שנאסף שימש לבניית פרופילים אישיים – אם פנים וטלפון זוהו באותו מקום ובאותו זמן יכלה המערכת לקבוע ברמה סבירה של ודאות שהם שייכים לאותו אדם במשך ארבעה ימים זיהו הסורקים 67 אלף טלפונים. המצלמות צילמו 23 אלף תמונות וזיהו 8,700 פרצופים ייחודיים. באמצעות שילוב בין שני מאגרי המידע הצליחה המערכת לקשר 3,000 טלפונים לפרצופים, ברמות משתנות של ודאות (אגב, חוק חדש שאושר בחודש זה, ושיחייב כל רוכש כרטיס סים בסין בסריקת פנים, ייתר בינתיים את הצורך בשיטת זיהוי זו). לפי מסמכים שהגיעו לניו יורק טיימס, מאז 2017 כוחות משטרה בפרובינציות גְווֵיְג'וֹאוּ, גֶ'גְ'יָאנְג וחֶנְאָן רכשו מערכות דומות. משטרת דְזְה-גונְג בפרובינציית בסצ'ואן רכשה לבדה 156 סטים של המערכת. במסמך רכש משטרת ווּהָאן אמרה שהיא מעוניינת במערכת שיכולה לבצע איסוף מאסיבי של זהות כל משתמשי האינטרנט, התנהגותם המקוונת, מיקומם, תנועותיהם ומידע מזהה על הטלפונים שלהם. חוברת שיווקית למערכות מעקב שכוחות משטרה בסין עושים בה שימוש מכריזה: "אנשים עוברים ומשאירים אחריהם צל. טלפון עובר ומשאיר אחריו מספר. המערכת מחברת בין השניים". מה שמעניין במיוחד במהלכים השונים שמתאר העיתון הוא שלא מדובר ביוזמה שמופעלת על ידי השלטון המרכזי אלא במהלכים שמובצעים ביוזמת כוחות השיטור המקומיים בערים ובפרובינציות השונות, שעומדים מאחורי רכישת המערכות, התקנתן והפעלתן. המידע שנאסף, עם זאת, עושה את דרכו במעלה שרשרת הפיקוד למשרד לביטחון הציבור בבייג'ינג. מדובר בשיטת מעקב שמופעלת באופן ביזורי ומקומי, אך באופן שעדיין מחזק את השלטון המרכזי. טָאנְג לִייִינְג, בכירה במפלגה הקומוניסטית במזרח סין, אמרה לניו יורק טיימס שהתקנת מערכות המעקב התקבלה לא פעם בחשש. "זקנים אמרו שהם תמיד בבית, אז זה לא נחוץ מבחינתם. אנשים צעירים חששו מפגיעה בפרטיות ולא חשבו שזה נחוץ. עבדנו כדי לשכנע אותם, ובסוף מרבית האנשים הסכימו", היא אמרה. כאילו שהיתה להם ברירה. העובדה שהמערכות מופעלות בצורה מקומית גם מובילה לכך שהמידע נשמר פעמים רבות בצורה לא מאובטחת, תוצאה של העדר נהלי אבטחה לא מספקים ביחידות המשטרה השונות. מאגרים אלו חושפים פרטים כמו פעילות מערכת לניטור תנועת כלי רכב, מידע על תלמידים ומורים, מידע על נסיעות ולינות של אזרחים בבתי מלון או על פעילות משתמשים במסופי אינטרנט ציבוריים. מאגרי מידע חשופים אלו הם גם שאפשרו, במקרה זה, את חשיפת קיומו של המערך. החשיפה מחדדת שתי נקודות חשובות. הראשונה, שכבר כתבנו עליה בעבר: מערכות מסוג זה לא יכולות לפעול כנראה על בסיס טכנולוגיה ופיתוחים מקומיים בלבד. סביר מאוד שטכנולוגיה מורכבת כזו כוללת לכל הפחות כמה רכיבים חיוניים שמגיעים מחברות מערביות. האחריות לשימוש המזיק שנעשה בטכנולוגיה שלהן מוטל גם על כתפיהן. הנקודה השנייה מטרידה לא פחות. לסין יש השפעה תרבותית ניכרת, בעיקר על מדינות עם מערכת דמוקרטית לא יציבה או כאלו שחסרות מערכת כזו לחלוטין. יש מקום סביר לחשוש שהמודל החדש יחסית – כוחות משטרה מקומיים שמפעילים מערכי ריגול על דעת עצמם, ללא פיקוח של השלטון המרכזי אך בהסכמתו ואף בעידודו – יתפשט במהרה למדינות אחרות. המשמעות היא הרבה פחות חופש פעולה להרבה פחות אנשים, והרבה יותר מדינות, מחוזות וערים שמתנהלים כמו מדינת משטרה מודרנית. קצרצרים 1. אובר תשלם 4.4 מיליון דולר כדי לסגור תביעה מ-2017 שנוגעת לאפליה מגדרית ותרבות של הטרדות מיניות בחברה. בתביעה, שהוגשה אחרי חקירה של נציבות שוויון הזדמניות בתעסוקה בארה"ב, נטען שאובר אפשרה קיום של תרבות הטרדות מיניות ונקמה נגד עובדים שהתלוננו על הטרדה כזו. החקירה עסקה בתקופת כהונתו של המייסד טראוויס קלניק כמנכ"ל אובר. 4.4 מיליון הדולר יחולקו בין העובדים והעובדות שהנציבות תקבע שנפגעו ממדיניות זו. 2. מחוקקים דמוקרטים בארה"ב דורשים מהמשרד לדיור ופיתוח עירוני לחוקר שימוש בטכנולוגיות זיהוי פנים במתחמי דיור במימון פדרלי. במכתב ששלחו אומרים המחוקקים שהם חוששים שהטכנולוגיה תוביל למעקב ממשלתי פולשני, מיותר ומזיק, ושאזרחים שמתגוררים בדיור ציבורי לא צריכים לוותר על זכויות האזרח שלהם או לסבול מאפליה. במיוחד, הם מציינים חשש לאפליה נגד נשים ומיעוטים על רקע הקושי של טכנולוגיות זיהוי פנים לזהות כל מי שהוא לא גבר לבן. 3. אפל, אמזון וגוגל, ביומיום יריבות מרות, חברו אתמול יחדיו לשיתוף פעולה נדיר בתחום הבית החכם. שלוש ענקיות הטכנולוגיה הקימו ארגון משותף שיפעל לקידום תקנים אחידים ונטולי תמלוגים בתחום, במטרה לשפר את היכולת של מוצרים מתחרים מיצרניות שונות לפעול יחד. מדובר במהלך חשוב שאם יתממש ישחרר את הגן הסגור שקיים בתחום, ויאפשר לא רק למוצרים של שלוש החברות לפעול זה עם זה, אלא גם למוצרים של שחקניות קטנות יותר להשתלב באקוסיסטם שייווצר.
תחקיר נרחב מגלה שממשלת סין וכוחות השיטור שלה הקימו מערך ריגול אימתני שעוקב אחרי כל האוכלוסיה ולא רק אחרי האויגורים, 1984 זה כאן; אובר ממשיכה לשלם מיליונים על מעללי קאלניק וחבורתו
סין כבר הפכה למדינת המשטרה שכולם הזהירו מפניה
סין כבר הפכה למדינת המשטרה שכולם הזהירו מפניה
50
בשיתוף מערכת זירת הנדל"ן סוגיית חישוב התמורות לבעלי דירות במסגרת מיזמי פינוי-בינוי ממשיכה לעורר הדים. הנחת העבודה שרווחה עד כה בענף לפיה בפרויקטים מסוג זה זכאיות דירות המקור לתוספת שטח של 25 מ"ר, עומדת כעת בסימן שאלה ממשי ומייצרת, כך נראה, חילוקי דעות של ממש בין הגורמים הפעילים בתחום. בדצמבר האחרון קבעה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל אביב מדיניות כוללת להתחדשות עירונית בעיר, במסגרתה נקבע כי התוספת המקסימלית לשטחי הדירות תהיה 12 מ"ר, ובלבד שהשטח המינימלי של דירת התמורה לא יפחת מ-60 מ"ר. לקו שאימצה תל אביב הצטרפו באחרונה גם רשויות נוספות ובהן פתח תקוה, נתניה וחיפה, עם מסמכי התחדשות עירונית ברוח דומה. לנושא נדרשה גם הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, שהציגה בימים האחרונים את עמדתה במסמך מדיניות המופנה למוסדות התכנון, היזמים ומינהלות ההתחדשות העירונית הפזורות ברחבי הארץ. לראיית הרשות תוספת השטח הראויה לדירות במיזמי פינוי-בינוי היא 12 מ"ר ומרפסת. "התמורה מהווה שיפור משמעותי באיכות החיים של הדיירים ובערך הנכס", נכתב במסמך. "זאת בנוסף לשדרוג הנובע מעצם קבלת דירה חדשה, ממוגנת ומחוזקת עם חניה ועל פי רוב גם מחסן". עם זאת, במקרים בהם הדירות קטנות במיוחד ושטחן אינו עולה על 52 מ"ר, מציעה הרשות להגדיל את התוספת עד ל-25 מ"ר. "על מנת לייצר מוטיבציה לכל השותפים בפרויקט התחדשות עירונית, ובמיוחד לבעלי הנכסים, היזם והרשות המקומית, יש לשאוף לאיזון בין הרווחים והעלויות של כל הגורמים", מסבירים ברשות, ומבהירים כי בכדי לאפשר לכלל הגורמים פרק זמן ראוי להתאים עצמם למדיניות החדשה, "יש לאמץ תקופת מעבר של שלוש שנים במהלכן לא תחול המדיניות על תוכניות שנדונו בוועדה המקומית ואושרו בהתבסס על תמורות שונות. כמו כן, מוצע להפעיל שיקול דעת במקרים בהם תוכניות קודמו ו/או הוגשו בשנה האחרונה בהסכמה ובהתבסס על תמורות שונות מהנ"ל, גם אם טרם נדונו בוועדה המקומית". לדברי שרת הבינוי והשיכון, יפעת שאשא ביטון, מהווה המסמך צעד נוסף בדרך להסדרת תחום ההתחדשות העירונית וכי "פרסום של סטנדרט אחיד ושקוף יסייע הן לאזרח והן ליזם לעמוד על זכויותיו בתהליך של התחדשות עירונית, יחזק את הוודאות בפרויקט ויפיג חששות או אי-בהירות המלווים לעיתים מיזמים מסוג זה". תנועת ההתנגדות אף כי המסמך של הרשות הממשלתית אינו בעל תוקף מחייב, במשרד המשפטים מיהרו להידרש גם הם לסוגיה – ולתת פרשנות אחרת. שם מתנגדים להגבלת שטחי התמורה ל-12 מ"ר ואף רואים בכך פעולה העתידה למנוע התקדמותם של פרויקטים. לטענת גורם בכיר במשרד, יישום המלצת הרשות ייצר "חוסר-ודאות בעולם היזמות, על חשבון זכויות הקניין של הדיירים". לדבריו, "אנחנו לא מקבלים את העמדה הנוכחית, שתוספת לדירה צריכה להיות 12 מ"ר. זה משהו שצריך להתקבל בין הדיירים לבין היזם, וזה תלוי בפרויקט. יש פרויקטים שניתן יותר ויש כאלה שפחות, והיזם צריך לדעת מה הוא יכול לתת. באחרונה יצאה טיוטה לעדכון התקן השמאי, שבה השמאי הממשלתי כתב שהתמורה צריכה להיות בין 12 ל-25 מ"ר. לכן לא מקובל עלינו שצריך להורות לשוק שצריך לרדת ל-12 מ"ר". "טוב ונכון לקדם מדיניות המבקשת לקבוע גבולות גזרה ברורים, אבל לא זו הדרך", קובעת עו"ד מיכל ליבן קובי, המלווה בעלי דירות במיזמי התחדשות עירונית ברחבי הארץ. "כיצד ניתן לקדם מדיניות אם משרד המשפטים והרשות הממשלתית להתחדשות עירונית לא רואים עין בעין בנושא כה מהותי? מהלך משמעותי שכזה דורש תיאום של כלל הגופים והתערבות מזערית". ליבן -קובי מוסיפה כי "הוצאה לפועל של פרויקט בהתחדשות עירונית הוא תהליך מורכב האורך שנים ארוכות ולכן העקרונות החשובים ביותר הם ודאות ויציבות. מעבר לדיון האם התוספת הראויה היא 12 מ"ר או 25 מ"ר – חשוב יותר לקבוע כללי משחק עקביים שלא ישתנו חדשות לבקרים. כל התערבות ושינויים תכופים - של המדינה או של העיריות - רק מגדילה את חוסר הסדר והבלבול". צעד תימני בעיה אחרת, מתריעה ליבן-קובי, עשויה להיווצר מ"הוראות המעבר" במסמך החדש. לדבריה, "יש לגלות גמישות ולהחיל את המדיניות הקודמת גם על פרויקטים בהם כבר הוחתמה מסה קריטית מבין בעלי הדירות, אך מי שעיכב את התהליך היו הרשויות". כדוגמה מביאה ליבן-קובי שני מיזמים באזור המרכז, בהם היא מייצגת את בעלי הדירות, במסגרתם חתם רוב משמעותי מבעלי הדירות לפני כעשור על הסכם לתוספת ממוצעת של 28-25 מ"ר בשטח הדירות, ואולם רשויות התכנון והרשות המקומית הם שעיכבו במשך שנים את התקדמות הפרויקטים שהוגשו בזמנו בידי היזמים. כעת הגיעו הפרויקטים הללו לדיונים בוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור, שערה לקושי ומנסה לפתור את הבעיות. "מה מצפים שיקרה עכשיו?", תוהה ליבן-קובי. "מישהו באמת חושב שאחרי שהמתינו כל כך הרבה שנים, יחתמו בעלי הדירות על הסכמה לתמורות קטנות יותר? בכל מה שנוגע לפרויקטים בסטטוס דומה, ויש עוד לא מעט כאלה בצנרת, חשוב להתנהל ברגישות ובראש פתוח. אחרת, במקום לעשות עוד צעד קדימה תחום ההתחדשות העירונית עוד עשוי לעשות צעד גדול לאחור". ליבן-קובי מבקשת להתייחס גם למשמעות מסמך המדיניות בהיבט החברתי: "קביעת רף מיריבי של 12 מ"ר בשטחי התמורה אפשר שתפגע בזכויות הקניין של בעלי הדירות, כפי שסבור משרד המשפטים. מהלך כזה עשוי גם שלא לספק פתרונות דיור הולמים דווקא לאוכלוסייה שזקוקה לכך במיוחד. מה תעשה משפחה מרובת ילדים עם דירה שתוספת מקסימלית של 12 מ"ר תגדיל את שטחה ל-70 מ"ר בלבד במקרים כאלה התוכנית לא תביא איתה בשורה חברתית. נכון שגם היום אותן משפחות מתגוררות בדירה קטנה, אבל אם המגרש גדול וניתן לייצר צפיפות שכן תאפשר מתן תמורה גדולה יותר, מדוע למנוע זאת ולהחמיץ הזדמנות להביא לשיפור משמעותי באיכות חייהם ומגוריהם של הדיירים?" "לכן זהו תפקידם של מוסדות התכנון לבדוק מהן זכויות הבנייה האפשריות ליחידת השטח תוך תשומת לב למדיניות הציפוף ובהתאמה לאותה שכונה, ומכאן לגזור התמורות הראויות לבעלי הדירות, מבלי להסתמך על הנחה גורפת", ממשיכה ליבן קובי. "אני סבורה כי יש להמשיך ולהתנהל בהתאם למצב הנוכחי, שבו השוק, כולל המחוקק והרשויות, רואה ב-25 מ"ר תוספת סבירה. מצב העניינים הקיים מייצר ודאות ויציבות, ואף מאפשר גמישות ליזמים ולדיירים לסכם על תמורה שונה, לפי שווי הנכס ובהתאם למשא ומתן ביניהם". לכתבות נוספות היכנסו אל זירת הנדל"ן >>
מסמך המדיניות של הרשות הממשלתית להתחדשות העירונית, הקורא להגביל את שטח התמורה ל-12 מ"ר, הקפיץ את הפעילים בתחום, שטוענים כי מי שייפגעו יהיו דווקא האוכלוסיות המוחלשות. "לא ניתן לקדם מדיניות כשמשרד המשפטים והרשות לא מסכימים בנושא כה מהותי"
עו"ד מיכל ליבן-קובי: "הקטנת תמורות גורפת בפינוי-בינוי – צעד גדול לאחור"
עו"ד מיכל ליבן-קובי: "הקטנת תמורות גורפת בפינוי-בינוי – צעד גדול לאחור"
51
מיקרוסופט הפסיקה את הפרסום שלה בפייסבוק ואינסטגרם כבר מחודש מאי, כך על פי גילוי של אתר Axios שפורסם היום (ג'). על פי הדיווח המתבסס על תשובה שניתנה לעובד מיקרוסופט על ידי סמנכ''ל השיווק של החברה, כריס קפוסלה ובה תהה העובד אם אכן החברה הפסיקה את הפרסום. "בהתבסס על חששות שעלו במהלך מאי האחרון, החלטנו להפסיק הוצאות מדיה בפייסבוק ואינסטגרם בארה"ב, מה שהוביל אותנו להפסיק את ההוצאות גם ברחבי העולם", כך כתב קפוסלה. הפסקת הפרסום עם זאת אינה מהווה חלק מהחרם הנוכחי על פייסבוק שהחל בתחילת החודש עם שלל מותגים, כגון North Face, בן אנד ג'ריס או קוקה-קולה. מיקרוסופט דאגה מהמיקומים של הפרסומות בפלטפורמה. בחברה הביעו חשש שמה הן יופיעו בצמוד לתכנים כגון: שיח שנאה, פורנוגרפיה (תמוה שכן פייסבוק אוכפת פרסומים בעלי תכני עירום או מין באופן מאוד אגרסיבי) או תכני טרור. עם זאת מיקרוסופט לא פירטה במדויק את התכנים מהם היא חוששת. בנוסף החברה עומדת בקשר עם הנהלת פייסבוק ואינסטגרם ותחזור לפרסם ברגע שיסופקו תשובות שמניחות את דעתה בנושא. קפוסלה ציין שאין כאן לוח זמנים קשיח, ושהחזרה של הפרסומות תלויה בעיקר ב"פעולות חיוביות" שיבוצעו על ידי פייסבוק, עם זאת הוא העריך שההפסקה תימשך לפחות עד סוף אוגוסט. קפוסלה יוצא מגדרו בתשובה שנתן כדי לדייק את הפעולה שמיקרוסופט נוקטת בה. לדבריו, לא מדובר כאן בחרם. "הניסיון שלנו מצביע על כך ששינוי מתבצע רק דרך שיח ישיר עם שותפות המדיה שלנו ופעולות נחושות כמו עצירה של הוצאות הדולרים שלנו על שיווק". עוד הוסיף ש"למדנו מניסיון שזה לא מסייע לאף אחד משותפותינו כשאנחנו מפרסמים את מדיניות הוצאות הפרסום והשיווק שלנו". למרות הכל והניסיון של קפוסלה להימנע מלשייך את הפסקת הפרסום בפייסבוק למהלכים השונים המתבצעים במקביל על ידי מותגים שונים. אפשר לתהות מה הביא את המהלך מצד מיקרוסופט להעניש את השותפה העיקרית שלה בעולם האינטרנט. בעיקר כשבוע לאחר שנחשף שהיא העניקה במתנה את פלטפורמת הסטרימינג מיקסר בה הושקעו מאות מיליוני דולרים לפייסבוק עצמה. בנוסף לא ממש ברור מה הטענות של החברה נגד פייסבוק בהתחשב בכך שהתכנים האלה עליהם היא מצביעה בטענותיה קיימים כבר זמן רב. נראה שמיקרוסופט מעדיפים לנסות ולהלך בין הטיפות. ציבורית, החברה לא יכולה להתעלם מהמצב הקיים והלך הרוח הציבורי. מנגד, היא ביצעה מהלך דומה בעבר נגד יוטיוב, עם טענות דומות. והיא חזרה לפרסם בפלטפורמה לאחר שהעריכה שדבריה זכו להתייחסות מצד גוגל. מנגד, היא לא יכולה לצאת באופן ישיר נגד שותפתה העיקרית בקרב חברות האינטרנט. מיקרוסופט פרסמה בפייסבוק בהיקפים של כ-115 מיליון דולר בשנה שעברה, כך לפי נתוני חברת המחקר Pathmatics, לא סכום כסף קטן אך בהחלט לא החלק הארי מהוצאותיה על פרסום ברחבי העולם. גם עבור פייסבוק מדובר בסכום יחסית קטן, אך האימפקט הציבורי לעומת זאת גדול יותר. לא ברור אם המהלך של מיקרוסופט היה אמור להגיע לאוזני הציבור או שמדובר בהדלפה אמיתית, אבל אם כן, המהלך בהחלט מאפשר לה להבהיר את עמדתה ללא שהיא צריכה להסביר את עצמה מול פייסבוק.
החברה הפסיקה את הפרסום שלה בפייסבוק ובאינסטגרם כבר מחודש מאי ולטענתה המהלך לא מהווה חלק מהחרם הנוכחי על הרשת חברתית אלא מחשש למיקומים של הפרסומות בפלטפורמה לצד תכנים אלימים, פורנוגרפים או תומכים בשיח שנאה
מיקרוסופט יורה בנגמ''ש: מפסיקה את הפרסום בפייסבוק למרות השותפות ביניהן
מיקרוסופט יורה בנגמ''ש: מפסיקה את הפרסום בפייסבוק למרות השותפות ביניהן
52
חברות האוטובוסים בדרום מנסות לחסוך דלק ויתחלקו עם נהגיהן בכסף שירוויחו מהחיסכון בהוצאות. מנכ"ל דן דרום ודן באר־שבע, טל כהן, הודיע לנהגים כי במסגרת פרויקט גדול להקטנת צריכת הדלק של 550 האוטובוסים של שתי החברות, הוא יעניק לכל נהג בונוס חודשי על הורדת צריכת הדלק. על חיסכון בשיעור של כ-1% בצריכת הסולר של האוטובוסים, יקבל כל נהג 70 שקל בחודש. ככל שהחיסכון בדלק יהיה גדול יותר, יגדלו גם התשלומים לנהגים. בשתי החברות עובדים במשולב 720 נהגים. בינתיים יתבצע החישוב לפי יעדי צריכת הדלק שקיבל כל אחד מסניפי החברות. בעתיד תשולב בכל האוטובוס מערכת טכנולוגית שתאפשר למדוד את צריכת הדלק האישית של כל נהג, ואז יוכלו הנהגים לקבל את חלקם היחסי אך ורק על פי הנהיגה שלהם עצמם, וללא תלות בנהגים אחרים. הורדת צריכת הדלק תקטין גם את זיהום האוויר שפולטים האוטובוסים, ובחודשים הקרובים יצטרפו אליהם לראשונה גם אוטובוסים חשמליים. אוטובוס דיזל עירוני צורך בממוצע 2־2.3 ליטר סולר לכל קילומטר נסיעה, לעומת 12־14 ק"מ שצורכת בממוצע כיום מכונית בנזין משפחתית, אך מסיע עשרות נוסעים, לעומת עד חמישה ברכב פרטי. שתי החברות צורכות יחד בשנה כ־6.5 מיליון ליטר סולר, בעלות של כ־30 מיליון שקל.
הנהגים של חברות דן דרום ודן באר-שבע יקבלו תוספת של 70 שקל בחודש לכל שיפור של אחוז בצריכת הדלק
נהג האוטובוס ייסע רגוע ויחסוך דלק? הבונוס בדרך
נהג האוטובוס ייסע רגוע ויחסוך דלק? הבונוס בדרך
53
דירקטוריון חברת מיחזור הפלסטיק הבורסאית, אינפימר, הודיע היום (ג') כי החליט למנות כמנכ"ל את משה דיין - מנכ"ל כתר ישראל לשעבר. כניסתו של המנכ"ל החדש לתפקיד, במקומו של הבעלים יובל תמיר, מותנת בתנאי מעניין – הצלחת הנפקת שמתכננת החברה לבצע עוד החודש. לפי הדיווח של אינפימר, אם לא תצלח ההנפקה במאי הנוכחי בגיוס של 8 מיליון שקלים (ברוטו), הרי שהמינוי של דיין לא יצא לדרך. מניותיה של חברת אינפימר הנשלטת על ידי יובל וטל תמיר, המוכרים כמי שהיו בין מובילי מאבק הצוללנים בקישון להכרה ופיצויים מהמדינה, נסחרות בבורסה התל אביבית לפי שווי של כ-54 מיליון שקל (נכון לתום המסחר אתמול). החברה עוסקת במיחזור אשפה עירונית לחומרי גלם המשמשים את תעשיית הפלסטיק. תנאיו של דיין כוללים תשלם למנכ"ל הנכנס משכורת חודשית של 80 אלף שקל בחודש, הוצאות שימוש ברכב ותנאים נלווים נוספים. דיין יהיה זכאי לבונוס שנתי של עד 6 משכורות חודשיות שיחושב בהתאם לעמידה באבני הדרך שיוגדרו לו, כנגזרת של ה-EBITDA. בנוסף יהיה זכאי דיין למענק חד פעמי במקרה של הצעת רכש למניות החברה וכתבי אופציות. דיין אמור להביא איתו ניסיון ניהולי עשיר מחברת כתר. הוא ביצע סדרת תפקידים בכתר, לרבות ניהול פעילות כתר בארץ משנת 2016. פעילות בהיקף של כחצי מיליארד דולר. פעילות שכללה שמונה מפעלים והעסקה של 1500 עובדים. דיין מילא תפקידים נוספים בחברת כתר הגלובלית. באינפימר ציינו כי דיין יביא עמו מומחיות וניסיון של מעל ל-30 שנה בהובלת עסקים ותפעולם, ניהול חברות עם פעילות גלובלית וחדירה לשווקים חדשים. לדיין ניסיון בפיתוח מוצרים חדשניים וייחודיים והבנה רחבה של מכלול טכנולוגיות ייצור פלסטיק. דיין מצטרף לאינפימר לאחר קריירה ארוכה ורבת הישגים בחברת כתר, שהינה החברה מספר אחת בעולם לשיווק, מכירה וייצור מוצרי צריכה מפלסטיק.
דיין ימונה למנכ"ל במקומו של הבעלים יובל תמיר; המינוי מותנה בהצלחת גיוס של 8 מיליון שקל שמתכננת החברה לבצע עוד החודש
שחקן חיזוק לחברת המחזור אינפימר: משה דיין מנכ"ל כתר ישראל לשעבר
שחקן חיזוק לחברת המחזור אינפימר: משה דיין מנכ"ל כתר ישראל לשעבר
54
"אין ספק שהמצב נותן לגונג רוח גבית", אומר לכלכליסט עמית בן דב, מנכ"ל ומייסד משותף של חברת גונג, שהודיעה אתמול על גיוס של 200 מיליון דולר בסבב D לפי הערכת שווי של 2.2 מיליארד דולר. גונג, שמפתחת פלטפורמת בינה עסקית עבור אנשי מכירות, גייסה בדצמבר האחרון בסבב C כ־65 מיליון דולר והסבב הנוכחי מביא אותה לסך גיוסים של 334 מיליון דולר. את הגיוס הנוכחי הובילה קרן Coatue והשתתפו בו Index Ventures, Salesforce Ventures ו-Thrive Capital. גם לאחר הסבב הנוכחי, בעל המניות הגדול ביותר בחברה מקרב המשקיעים הוא קרן ההשקעות האמריקאית Norwest Venture Partners שהשקיעה בחברה כבר מסבב הסיד שלה. בעל המניות השני בגודלו הוא שלמה קרמר שמחזיק 15% בחברה. בהמשך הצטרפו סיסקו ו־Wing Venture Capital האמריקאית. קרנות נוספות שהצטרפו הן Sequoia Capital ו-Battery Ventures האמריקאיות, קרן הגידור Coatue המתמחה בתחום הטכנולוגיה, הקרן התאגידית Salesforce Ventures, קרן ההשקעות NextWorld Capital, קרן Thrive Capital של ג’ושוע קושנר - אחיו של ג’ארד קושניר, וקרן ההשקעות האירופאית Index Ventures. גורם המקורב לחברה אמר ל”כלכליסט” שחברת סיילספורס, שנכנסה לסבב הנוכחי לראשונה, עשויה לשקול רכישה של גונג בעתיד, מכיוון שהמוצר של האחרונה נחשב לדור הבא בתחום הפתרונות למערכי המכירות בו פועלת הענקית האמריקאית. סיילספורס, שהוקמה ב־1999 על ידי יוצא ענקית ההייטק האמריקאית אורקל, מארק בניוף, רכשה לפני שנה את חברת התוכנה הישראלית קליקסופטוור ב־1.35 מיליארד דולר. בגונג אומרים כי הגיוס בוצע על רקע צמיחה של פי שלושה בהכנסותיה ב־2020 מול התקופה המקבילה אשתקד, ושהגיוס משקף ביקוש לפלטפורמת הבינה העסקית שחשיבותה גוברת בתקופה של עבודה מהבית ומכירות מרחוק. התוכנה של גונג - שבין לקוחותיה ספוטיפיי, לינקאדין ו־PayPal - לוכדת באופן אוטומטי את כל האינטראקציות של החברה עם לקוחותיה - דרך דואר אלקטרוני, שיחות ועידה, שיחות טלפון ועוד, תוך צמצום הסיכון הכרוך בנתונים חסרים. בשלב הבא גונג עושה שימוש בטכנולוגיית בינה מלאכותית הרשומה כפטנט, כדי להבין מה נאמר בדיוק באינטראקציות אלה עם הלקוחות. הדבר מסייע לחברות לחשוף דפוסים ומגמות בנתונים, המניבים תובנות שעשויות להגדיל מכירות, לצמצם נטישת לקוחות ולהגדיל נתח שוק. בדצמבר 2018 החברה של בן דב ואילון רשף זכתה במקום הראשון בתחרות הסטארטאפ המבטיח מעולמות הביג דאטה וה־AI של “כלכליסט” ומיקרוסופט. יושבת על הר של כסף בדצמבר, כשדיברנו על סבב הגיוס הקודם, אמרת לי שהחברה טרם ניצלה את הכסף מהסבב שלפניו, שיושב עדיין בחשבון הבנק שלה. עכשיו יצאתם לסבב נוסף, גדול אפילו יותר. “זה עדיין נכון, ועדיין לא השתמשנו בגיוס של סבב B. נראה לי שנקנה את בית”ר ירושלים”, הוא צוחק. “לא חיפשנו לגייס אבל העניין סביב גונג בטירוף, במיוחד בימים האלה של המשבר”. בן דב מתאר סבב גיוס לא טיפוסי: “כל הסבב נגמר תוך 14 יום, מהיום שהחלטנו לגייס ועד הסגירה”. צירפת לסבב כמה משקיעים חדשים, אלה משקיעים שהכרתם קודם? “לאורך השנים היו לא מעט משקיעים שרצו להשקיע ולמרות שזה לא קרה, שמרנו על קשר. כשהחלטנו לצאת לסבב הנוכחי היינו צריכים לבחור את מי ניקח להשקעה ובחרנו ארבע קרנות. זו לא חוויה טיפוסית של גיוס - במקום להכין מצגות שלנו ולהסביר להם למה לבחור בנו, זה היה ההפך ואנחנו היינו צריכים לבחור משקיעים. אם הייתי לוקח את כל הכסף שרצה להיכנס, הייתי מגיע לסבב של מיליארד דולר. הקרנות בסבב הנוכחי הן כאלה שנכנסות לרוב לפני הנפקה”. אתם מכוונים להנפקה? “לא, הנפקה היא לא הייעוד שלנו בחיים. סביר שבשלב הזה גונג היא חברה להנפקה וכבר לא לרכישה, אבל הדרך עוד ארוכה וחייבים לשמור על צניעות ולהבין איפה אנחנו נמצאים ולאיפה יש לנו ללכת. הנפקה היא צעד אחד בדרך שהוא מאוד טבעי - אבל בהחלט לא המטרה הסופית”. אתה חוזר ואומר שאתם לא צריכים את הכסף, אז למה לגייס כל כך הרבה? “משלוש סיבות. קודם כל כי זה מאפשר לנו אורך נשימה מאוד גדול גם בעולם לא יציב. למרות שמצבנו טוב, אלוהים יודע מה יוליד יום, גם בארה”ב וגם במזרח התיכון, והגיוס יאפשר לנו לשרוד חורף גרעיני וייתן שקט ללקוחות. שנית, זה יאפשר לנו לקנות חברות ולהגדיל את המוצר בצורה לא אורגנית. הדבר השלישי הוא שזה עולם מאוד הפכפך, והכי גרוע לחברות זה לא להבין מה קורה בשוק. גונג נותנת תמונת מזל”ט אמיתית של מה שקורה בשדר הקרב. נוצר מצב שהרבה לקוחות שדיברנו איתם בעבר ודחו את העסקה, מגיעים עכשיו, וכתוצאה הגדלנו הכנסות פי שלושה”. הזכרת רכישה, יכול להיות שיש לכם רכישה ספציפית על הכוונת ולשמה נעשה הגיוס? “לא כרגע, אבל זו אפשרות”. גויסו עובדים למרות המשבר עם פרוץ משבר הקורונה, לא היו בטוחים בחברה לגבי השפעתו: “החלטנו קודם כל להעביר את על העובדים לעבודה מהבית וגם שלפחות ברבעון השני, לא נעשה קיצוצים ואם תהיה בעיה אנחנו נספוג אותה. אבל דברים הסתדרו, הוספנו 30 איש ברבעון הזה ואנחנו מתכננים לשכור עוד 100 איש בארבעה החודשים הקרובים. לגבי עבודה מהבית, אנחנו מאוד גמישים ונותנים לכל אחד לעשות מה שטוב לו. פתחנו את המשרד כי יש אנשים שמתקשים לעבוד מהבית, אבל הודענו שלפחות עד יולי 2021 לא נכריח אנשים לחזור למשרד”. הייתם צריכים לבצע התאמות ברמת המוצר לצרכים החדשים בשוק? “בעיקר התחזק הצורך במוצר כמו שלנו, אבל גם עשינו התאמות. למשל תוספת של מעין יומן ויזואלי במטרה ליצור קצת אווירה של עבודה משותפת. הדבר השני שהוספנו זה יכולת חיזוי, כי היום קשה לחברות להבין איך יסתיים הרבעון, אז גונג עוקבת אחרי תקשורת עם הלקוחות ועוזרת לחברות להבין איזה עסקאות מתקדמות ואיפה צריך עזרה. עיקר ההשפעה על התחום שלנו זה המעבר לעבודה מהבית. צוותים התפזרו וגונג מחברת את הצוותים. בנוסף, הרבה מכירות מסורתיות היו פנים מול פנים - זה נעלם ולא יחזור גם אחרי הקרונה. למשל ההרגל של לקחת לקוחות לארוחה כבר לא קיים, אנשים צריכים להבין איך בונים קשר אישי בזום ובטלפון וזה בדיוק מה שאנחנו עושים”. אתם צופים תחרות? “רוב העולם אפילו לא מכיר את התחום. יש חברות שעובדות על זוויות שונות של העולם הזה אבל אין מישהו שעובד על דבר דומה. תחרות? זה אוקיינוס פתוח. אסור לשכוח שיצרנו עכשיו סף כניסה מאוד גבוה - יש לנו 1,300 לקוחות ורבע מיליארד דולר בבנק, זה לא בלתי אפשרי להתחרות בנו אבל זה לא פשוט. החברות הגדולות יכולות לעשות זאת ואני לא אופתע אם יחליטו להיכנס לתחום, אבל אנחנו רצים הכי מהר שאנחנו יכולים ומסתכלים בעיקר קדימה כי אם לא נרוץ מספיק מהר, ישיגו אותנו. אנחנו לא שוכחים שאנחנו ממש בתחילת הדרך. עד כמה שאני יודע זו החברה הפרטית עם השווי שוק הכי גבוה בישראל ועדיין זו לא אמת המידה שלנו”.
גונג, שמתפתחת פלטפורמת בינה מלאכותית לאנשי מכירות, ושזכתה בשנת 2018 בתחרות הסטארט-אפים של כלכליסט, גייסה 200 מיליון דולר לפי שווי של 2.2 מיליארד דולר, לאחר ששילשה הכנסות. המנכ"ל עמית בן דב: "נגדיל את מצבת העובדים ב־25%"
מנכ"ל גונג: "במקום לשכנע משקיעים, נדרשנו רק לבחור אותם"
מנכ"ל גונג: "במקום לשכנע משקיעים, נדרשנו רק לבחור אותם"
55
הסיפור הבא ממחיש כיצד לעיתים הכסף הקטן מסובב את הכסף הגדול: בעל חשבון בנק ישראלי שהגיע לביקור בארץ שנה וחצי לאחר שעזב אותה, גילה כי הכסף שהותיר בחשבונו — כמעט 8,000 שקל — התכווץ ב־300 שקל. הלקוח פנה לבנק לאומי שבו החשבון מתנהל כדי להבין כיצד התרחש הדבר. התשובה שקיבל היא שמכוח החוק, הבנק מחוייב להשקיע באיגרות חוב ממשלתיות כספים שמצויים בחשבונות שבהם לא התבצעה פעולה במשך 10 חודשים או יותר ואשר בעליהם לא ניתן לאיתור. כספו של הלקוח הושקע, שערי האג"ח צנחו באותה התקופה, ויחד איתם התכווצה גם היתרה הצבורה בחשבון הבנק. נגיד בנק ישראל דוד קליין חתם על צו הבנקאות בשנת 2000, שבה הן סביבת הריבית והן רמת האינפלציה היו גבוהות יותר, והוא נועד להגן על "כספים רדומים" מפני שחיקה. כיום, בסביבת הריבית האפסית הקיימת, השקעה באג"ח מדינה משולה להפסד כמעט בטוח בטווח הקצר־בינוני. ל"כלכליסט" נודע כי בבנק ישראל צפויים לקיים בתקופה הקרובה פגישה בנושא צו הבנקאות, לבחון אותו מחדש, ולגבש החלטה ברקע המציאות המאקרו־כלכלית הנוכחית של ריביות ואינפלציה נמוכות. פגישה זו נולדה, בין היתר, על רקע פניות מצד בנקים בנושא, בטענה כי לקוחות שלהם שגילו כי כספם הושקע ללא ידיעתם זעמו על כך. פיקדונות עו"ש ללא תנועה לפי בנק ישראל קיימים במערכת הבנקאית 528 אלף חשבונות בנק ופיקדונות ללא תנועה בהיקף מצטבר של 6.5 מיליארד שקל, מתוכם 86 אלף חשבונות בנק של אנשים שנפטרו, בהיקף מצטבר של 1.6 מיליארד שקל. במילים אחרות, רוב הכספים "האבודים" הם בכלל של אנשים חיים שפשוט שכחו אותם או לא ביצעו פעולות בחשבונות שלהם. לפי אותם נתונים 60% מהחשבונות הרדומים מנהלים עד אלף שקל. כך, אם ב־300 אלף חשבונות בנק שוכבים 700 שקל בממוצע, אזי כ־200 מיליון שקל מכספים אלה לא מושקעים כלל. לבנק ישראל אין נתונים לגבי חשבונות רדומים שבהם יותר מ־5,000 שקל, אך לפי הערכות חצי מהכספים הרדומים – 3.3 מיליארד שקל – מושקעים בשוק ההון. רק שלשום פרסם בנק ישראל תזכורת לציבור להיכנס לאתר "הר הכסף 2" שמאפשר ללקוחות לאתר חשבונות בנק אבודים. חשבון ללא תנועה הוא חשבון שלא בוצעה בו שום פעילות למשך תקופה של 10 חודשים ואשר הבנק ניסה ליצור עם בעליו קשר בכל האמצעים העומדים לרשותו אך ללא הצלחה. מדובר בכספים של לקוחות שנפטרו, או כאלה שהחליפו מען. מספיק שלקוח עזב את הארץ בלי להשאיר מספר טלפון או כתובת מייל, ובידי הבנק נותרה רק כתובת מגורים, כדי להביא למצב שבתוך פחות משנה כספי אותו לקוח מושקעים מכוח הוראת החוק באיגרות חוב ממשלתיות. ואמנם, בנק לאומי שלח ללקוח המדובר מכתב שהגיע לביתה של אמו באוקטובר 2018, אך לא נפתח על ידיה. במכתב נאמר כי חשבון העו"ש של הלקוח מוגדר כחשבון ללא תנועה, וכי אם לא תתקבל הוראה שתגדיר מה לעשות בכספים שבחשבון, הם יושקעו לפי צו הבנקאות (פקדונות ללא תנועה). בהיעדר תגובה למכתב רכש בנק לאומי בדצמבר 2018, באמצעות כספי הלקוח, אג"ח מדינה צמודות שמחירן בעת הרכישה היה 148.53 אגורות לאיגרת. 9 חודשים לאחר מכן, כאשר הלקוח גילה את הדבר ודרש למכור את האג"ח, מכר אותן הבנק במחיר של 144.25 שקל לאיגרת, הפסד של 2.9%. עם זאת, לאורך תקופת ההשקעה קיבל הלקוח ריבית של 207 שקל לפני מס, כך ששיעור ההפסד בפועל היה נמוך יותר. לפי צו הבנקאות, על בנק להשקיע כספים בחשבון ללא תנועה, בהתאם להוראה האחרונה שקיבל מבעל החשבון ב־4 השנים שלפני הכרזת החשבון כלא פעיל. מדובר, למשל, בהוראה להשקעה בני"ע סחירים, קרנות נאמנות, תכנית חיסכון, פיקדונות מטבע חוץ או פיקדונות צמודי מדד. במילים אחרות, הבנק צריך להניח שהוראה שניתנה ב־4 שנים שקדמו להפסקת הקשר עם הלקוח, תקפה גם בהווה. לפי הצו, אם מדובר בפיקדון עו"ש שמכיל עד 5,000 שקל, שלגביו לא ניתנה שום הוראת השקעה, יש להשקיע אותו בפיקדון בנקאי לא צמוד לתקופה של חצי שנה. אך אם מדובר בסכום גבוה יותר, כפי שקרה במקרה הנוכחי, יש להשקיע את כספי הפיקדון באג"ח מדינה צמודות מדד במח"מ של 5-2 שנים. מדובר בהוראה שהרציונל שלה נועד במקור למנוע מצב שבו כספי הלקוח, בהנחה ששכח על דבר קיומם או אם מדובר בכספו של אדם שנפטר ובני משפחתו לא מודעים לקיומו, יישחק. בבנק ישראל מבצעים מדי תקופה בדיקה של רלבנטיות הצו, וההנחה היא שהשקעת הכספים מונעת מכספי הלקוח שלא מודע לעצם קיומם להישחק באופן שכוח הקניה שלהם יהיה נמוך יותר בגלל התייקרות מחירים ומכך שהלקוח לא נהנה מריבית חסרת סיכון במשק. אלא שכיום המציאות שונה. עם אינפלציה נמוכה של פחות מ־1.5% בשנה וריבית אפסית. חלק מאפיקי ההשקעה הסולידיים כמעט לא מניבים תשואה וחלקם אף יוצרים הפסד. השוק לא התחשב בציפיות במקרה של הלקוח המדובר, הכסף הושקע באג"ח צמודות כשהציפיות בשוק היו לעליית ריבית במשק ולעליה בקצב האינפלציה כפי שאמנם אותת בנק ישראל. אלא שכמה חודשים לאחר מכן, ברקע תחילת מגמת ירידת ריבית בארה"ב מחשש להאטה, גם ההערכות בשוק המקומי החלו להשתנות מתוך הבנה שהריבית בישראל לא תעלה בתקופה הקרובה וכי האינפלציה תיוותר נמוכה. כתוצאה מכך, אג"ח ממשלתיות שמציעות הצמדה למדד, כלומר מגינות מפני אינפלציה ועליית ריבית, רשמו הפסדי הון. במקרה המדובר הלקוח דרש למכור את האג"ח שנרכשו עבורו במה שקיבע את ההפסד. ייתכן כי לו היה מחזיק באג"ח עד לפידיונן לא היה מפסיד כסף. עם זאת, לבנק אסור היה לייעץ ללקוח שלא למכור את האג"ח, וכך, אף שכספו הושקע ללא ידיעתו, מכירת ההשקעה לא לוותה בייעוץ פיננסי.
בישראל קיימים 528 אלף חשבונות בנק, שלא התבצעה בהם פעולה במשך 10 חודשים לפחות ובעליהם לא ניתנים לאיתור. לפי חוק משנת 2000, בנקים חייבים להשקיע כספי חשבונות גדולים כאלה באג"ח ממשלתיות צמודות, כהגנה מפני שחיקה. הבעיה: כיום מדובר במתכון שעלול להביא להפסד, ובבנק ישראל שוקלים לשנות את החוק
3.3 מיליארד שקל בחשבונות רדומים מושקעים באג"ח שעלולות להפסיד
3.3 מיליארד שקל בחשבונות רדומים מושקעים באג"ח שעלולות להפסיד
56
פדיון רשתות השיווק ירד בחודש יוני ב-3.6% לעומת חודש מאי שקדם לו וירד ב-4.8% לעומת חודש יוני 2019. כך עולה מנתונים שמפרסמת היום (ב') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בתוך כך, פדיון רשתות המזון ירד בחודש יוני ב-2.2% לעומת חודש מאי, אולם לעומת חודש יוני אשתקד הוא טיפס ב-4.9%. רשתות המזון כלולות ברשתות השיווק, שמלבד רשתות המזון הן כוללות בין היתר טקסטיל והלבשה, מוצרי קוסמטיקה, תרופות, צעצועים, ספרים ציוד משרדי ואופטיקה. פדיון הרשתות המוגדרות כרשתות מזון כולל את הפדיון גם ממכירת חומרי ניקוי ומוצרים אחרים. הסיבות לכך הן המשך עבודה מהבית של שכירים רבים במשק ועלייה במספר המבודדים, שהביאה לעלייה בקניות מזון ולירידה ברכישות בקניונים. גם מספר המובטלים לא עוזר להתאוששות רשתות האופנה. כמו כן, החשש שהחל להתעורר בסוף יוני מסגר נוסף, הביא לעלייה מתונה במכירות מזון וככל הנראה לא תרם למכירות בקניונים שאף התירו לאחרונה לרשתות לסגור חנויות בסופ"ש ונמצאים בסדרה של מאבקי כול מול רשתות על גובה דמי השכירות והניהול. מרכזי הקניות הפתוחים אמנם נהנו ביוני מעלייה של כ-20% במכירות לעומת אשתקד ויש רשתות שחוו צמיחה - במיוחד רשתות צעצועים ומיחשוב, אבל בקניונים הסגורים חלה ירידה של כ-4% במכירות ביוני לעומת יוני 2019. עלייה של 0.9% בחציון בין ינואר ליוני 2020 בבחינת התקופה שבין ינואר ליוני 2020, נרשמה עלייה של 0.9% בסך פדיון רשתות השיווק לעומת התקופה המקבילה אשתקד. זאת בהשוואה לעלייה של חצי אחוז בכל שנת 2019, ושל 2.6% בכל שנת 2018. בתוך כך, פדיון רשתות המזון טיפס בין חודש ינואר ליוני 2020 ב-9.5% לעומת התקופה המקבילה אשתקד - שיעור גבוה מזה שנרשם בשנת 2019 (0.3%) ובשנת 2018 (3%). זאת, בין היתר על רקע רכישות מוגברות באפריל לקראת חג הפסח ויום העצמאות וכן במסגרת ההצטיידות במזון בשל משבר הקורונה והחשש מסגר.
זאת בהשוואה לחודש המקביל אשתקד. הסיבה: המשך עבודה מהבית של שכירים רבים במשק ועלייה במספר המבודדים, שהביאה לעלייה בקניות מזון ולירידה ברכישות בקניונים
הלמ"ס: צניחה של 4.8% בפדיון רשתות השיווק ביוני; עלייה של 4.9% במכירות המזון
הלמ"ס: צניחה של 4.8% בפדיון רשתות השיווק ביוני; עלייה של 4.9% במכירות המזון
57
חברת VMware, הודיעה היום (א') על מינויו של שלומי אביב לתפקיד מנכ"ל VMware ישראל. בתפקידו החדש, אביב מסר שיעודד חדשנות בתחומי הענן, פתרונות ושירותי הרשת, אבטחת מידע והמכשירים הניידים שמספקת החברה לארגונים ברחבי המדינה. אביב יחליף את אלי שקד, שקודם לאחרונה לתפקיד ניהול מכירות השוק הפרטי של החוף המזרחי בארה״ב. אביב צפוי להיכנס לתפקיד כאשר הוא יהיה אחראי על יישום וקידום של פתרונות ענן, קונטיינרים, SDN/NFV, SD-WAN, אחסון ופתרונות אבטחת סייבר. עד למינוי זה שימש שלומי אביב כמנהל מכירות אזורי בכיר בארץ ובמזרח אירופה בחברה וסייע לספק את היתרונות העסקיים של פתרונות מוגדרי תוכנה (SDDC), במיוחד בכל הקשור לרשת ואבטחה. בתפקידו זה, שלומי עבד מול השותפים העסקיים של החברה בישראל. אלי שקד ניהל את הסניף הישראלי של VMware בשלוש השנים האחרונות, והיה אחראי ליישום והנעה של הצמיחה והפיתוח של החברה בישראל. לאלי הבנה עמוקה במהות העסקית של הענן, בצרכים ובדרישות של מאות ארגונים בישראל וכיצד הטכנולוגיה יכולה לסייע להם הטכנולוגיה. בין היתר הוא ליווה ותמך בפרויקטים חשובים לחברה, ביניהם המעבר ל-VMware Cloud on AWS ו-PKS, בחברות הגיימינג פלייטיקה ו-888, משרד הביטחון ומשרדי הממשלה. הסניף הישראלי של VMware חגג בשנה האחרונה 10 שנים בישראל למרכז הפיתוח המקומי שלה שנוסד מרכישת הסטארט-אפ B-Hive. שלומי אביב מילא שורה של תפקידים בכירים בבינת תקשורת מחשבים שם מילא את תפקיד סמנכ''ל מכירות לסקטור העסקי. אלי שקד החליף בתפקיד המנכ''ל את נתי אמסטרדם, שהחליף בתורו את רענן ביבר - כיום מנכ''ל פוג'יטסו ישראל. בחברה מתגאים שהסניף הישראלי מהווה את השני בחשיבותו באיזור EMEA בזכות הובלה במכירות הענן ההיברידי.
אביב צפוי להחליף את אלי שקד, קודמו בתפקיד, שיעבור לתפקיד ניהול מכירות השוק הפרטי של החברה בחוף המזרחי בארה"ב. תחת הובלתו של שקד הפך הסניף הישראלי לשני במכירות באיזור EMEA
שלומי אביב מונה לתפקיד מנכ"ל VMware ישראל
שלומי אביב מונה לתפקיד מנכ"ל VMware ישראל
58
עם פרוץ משבר הקורונה, התעוררו שאלות רבות בנושאים כלכליים שונים. לשם כך הקים "כלכליסט" את קבוצת הפייסבוק "הקורונה והכיס", בה ניתן לשאול שאלות ולקבל מידע רב, בכל הנושאים הכלכליים הנוגעים לזכויות עבודה, פנסיה, פיננסים, והתנהלות כלכלית נכונה. ריכזנו כאן עבורכם שאלות בולטות מהקבוצה בנושאי עבודה, חוזים ופיננסים: אם המעסיק מפטר אותי כעת אחרי החל"ת, האם אני צריך להתחיל שוב את ההליך מול ביטוח לאומי? לא. ברגע שאושרה התביעה, למעשה אתה ממשיך לנצל את ימי האבטלה שנותרו לך לאחר ניכוי הימים אותם ניצלת בעת החל"ת. אם המעסיק מפטר אותי לאחר החל"ת, האם אני מקבל דמי הודעה מוקדמת? כן, אך אלו מקוזזים מדמי האבטלה שאתה מקבל. המעסיק שלי האריך לי את החל"ת, ואני מעוניינת להתפטר, האם אני זכאית לפיצויים? על פי ההסדר הנוהג היום, ההפרשה לפיצויים היא חלק מההפרשות הפנסיוניות של העובד. כלומר, ביחד עם ההפרשה לחיסכון לגיל פרישה, ישנה הפרשה לפיצויים. המעביד חייב להפריש לפיצויים 8.33% משכרו של העובד, ולפי הסדר פנסיה חובה הוא ממלא את חובתו אם הוא מפריש באופן שוטף 6%. במצב זה, אם התפטרת, את מקבלת את קופת הפיצויים אליה הופרשו 6% משכרך באופן שוטף. אם פוטרת – על המעסיק להשלים לך עוד 2.33% משכרך האחרון. ישנם מעסיקים שבוחרים להפריש לקופת העובד את כל ה-8.33%, במקרה זה תקבלי את כל הסכום שהצטבר בקופה, אולם הסדר זה פחות רווח. נציין כי מכיוון שהפיצויים הם חלק מהפנסיה, משיכתם תקטין את הקצבה הפנסיונית בעד 40%, ותוביל לפגיעה בהטבות מס נוספות שיש בפרישה. לכן, מוטב לשקול היטב את הצורך במשיכתם. המעסיק שלי האריך לי את החל"ת מעל ל-30 ימים. אם אני לא מסכים לכך, מה אפשר לעשות? חל"ת ללא הגבלת זמן או ללא הסכמה, או חל"ת שמנוצלת לרעה - מהווה הרעת תנאים מהותית שמאפשרת לעובד להתפטר בדין מפוטר. מתי חל"ת מנוצלת לרעה? למשל אם מעסיק מחזיר את כל העובדים חוץ מעובד ספציפי, מעסיק לא מחזיר עובדים מחל"ת ושוכר אחרים תחתיהם. האם חל"ת שמוארכת למעלה מ-30 ימים אוטומטית היא מזכה באפשרות להתפטר בדין מפוטר? נראה לי שאם הארכת החל"ת נעשית מסיבות ענייניות (למשל - המעביד לא חזר עדיין לפעילות), אז לא. מה קורה כאשר עובד נמצא בחל"ת שמוארך ומוארך? הבסיס של החל"ת הוא הסכמה. כדאי לעובד להגיע להסכמה עם המעביד על מנגנון סיום עבודה, לפני נקיטה בצעדים. כן, חל"ת זו הרעת תנאים מהותית, אבל עיקרון תום הלב מחייב את שני הצדדים לנסות להגיע להסכמה, ויש לתת למעביד את האפשרות להחזיר את המצב לקדמותו. בפועל, מה לעשות? הוצאתם לחל"ת בלי תאריך סיום? יכול להיות מאוד שיש תאריך סיום פשוט המעסיק לא יידע אתכם על מנת שתהיה לו גמישות להחזיר קודם לכן. בקשו לדעת תאריך סיום מפורש. אם תאריך הסיום מאוד רחוק, ובייחוד אם הוא נמצא אחרי שכבר מיצתם את כל זכאותכם לאבטלה ואתם נאלצים להיות בחל"ת על חשבונכם, בקשו לקבל תאריך אחר או פיתרון למצב. אם אינכם מקבלים פיתרון הגיוני ציינו בפני המעסיק כי מדובר בהרעת תנאים משמעותית שאינכם מסכימים לה, ובקשו מכתב פיטורין. רק אם לא תקבלו, התפטרו תוך שאתם מציינים את כל שרשרת הנסיבות, וציינו כי אין הסכמה על החל"ת, והסבירו את הפגיעה בכם. אני רוצה לקחת הלוואה על חשבון קרן ההשתלמות שלי, איך אני יכולה לקבל הצעות למסלולים שונים? ראשית נציין שהלוואה מקרן ההשתלמות ניתן לקחת רק מהחברה שמנהלת את הקרן שלך. בדרך כלל לחברה יש מדיניות ריבית ששונה אם קרן ההשתלמות נזילה, אם לא, ותלויה גם בהחזר ההלוואה: כמה ארוכה היא, והאם היא נפרעת לשיעורין או כבלון בסוף התקופה. אם את מוצאת בית השקעות או חברת ביטוח אחרת שמציעות הלוואות בריביות יותר טובות, תצטרכי להעביר אליהם את קרן ההשתלמות, ואת זה כדאי לבחון גם בהיבט דמי הניהול על הקרן, והתשואה שהגוף המנהל משיג עבור החוסכים. הילדה בגן ורשומה לצהרון, אבל אני בבית בחל"ת, ומעדיפה לא לשלוח אותה בשלב זה. האם אצטרך לשלם עבור הצהרון? אם הצהרון מציע את אותו שרות מבחינת שעות וימים לפני הקורונה, על פניו יש לשלם. אם יש שינויים בימים, בזמנים, ובתנאים שמאפשרים שימוש בצהרון (למשל, לילד יש מחלת רקע), אז ניתן לטעון שלא. רצוי שמשרד האוצר יבהיר סוגיות אלו כשמערכת החינוך תחזור לפעילות מלאה. יש לכם שאלות בנושאי זכויות עבודה, זכויות עצמאיים, פנסיה, משכנתאות, ביטוחים, הלוואות והתנהלות כלכלית נכונה? כיתבו לנו בקבוצת הפייסבוק "הקורונה והכיס". https://www.facebook.com/groups/1101331233555591
עד כמה אפשר להאריך את החל"ת? האם פיטורים אחרי חל"ת דורשים הודעה מוקדמת? איך לקחת הלוואה מקרן ההשתלמות? "כלכליסט" עונה על שאלות שהועלו בקבוצת הפייסבוק "הקורונה והכיס"
הקורונה והכיס: חל"ת, פיטורים וקרן השתלמות - שאלות ותשובות
הקורונה והכיס: חל"ת, פיטורים וקרן השתלמות - שאלות ותשובות
59
חברת ScyllaDB, שמפתחת פלטפורמת מסדי נתונים מבוזרים, גייסה 25 מיליון דולר בהובלת קרן Eight Roads ובהשתתפות המשקיעים הקיימים בחברה - TLV פרטנרס, בסמר ונצ'ר פרטנרס, קוואלקום ונצ'רס, מאגמה ונצ'ר פרטנרס, וענקית האחסון Western Digital. עד כה גייסה החברה הישראלית 60 מיליון דולר. החברה נוסדה ב-2015 בידי דור לאור ואבי קיוויתי, ומשרדיה שוכנים בהרצליה. מאז השקת המוצר שלה באותה השנה, החליפה ScyllaDB את בסיס הנתונים קסנדרה במספר רב של ארגונים בעולם, ביניהם ג'נרל אלקטריק, סמסונג, IBM, גראב, קומקאסט ועוד. "כעת, לאחר שהמוצר שלנו הגיע לבגרות, הרחבנו את ה-API עם יכולות חדשות והוספנו אפשרויות פריסה להפעלה על גבי תשתיות מרובות עננים", מסר לאור, מנכ"ל ScyllaDB. אדם פישר מקרן בסמר, שהיתה המשקיעה המוסדית הראשונה בחברה, הוסיף: "עבור חברות, העלות הכוללת היא המפתח. הגאונות של ScyllaDB היא שהיא מציעה ביצועים ברמה הטובה ביותר יחד עם העלות הכוללת הנמוכה ביותר. בעוד שבדרך כלל אתה צריך לבחור אחד או אחר, עם Scylla אתה מקבל את שניהם. זה נותן לו יתרון תחרותי רב עוצמה שעזר לה לזכות בלקוחות ארגוניים כמו קומקאסט וגראב".
החברה מפתחת פלטפורמת מסדי נתונים מבוזרים, שנמצאת בשימוש ג'נרל אלקטריק, סמסונג, IBM, גראב ועוד; את סבב הגיוס הובילה קרן Eight Roads והשתתפו בו משקיעיה הקיימים, ביניהם הקרנות בסמר, TLV ומאגמה
חברת ScyllaDB גייסה 25 מיליון דולר
חברת ScyllaDB גייסה 25 מיליון דולר
60
"המהפכה שאנחנו מאמנים שצריכה לקרות במבנה שוק הקאפיטל מרקט העולמי דומה למה שקרה בעולם המלונאות לפני 30 שנה", אמר גיל מנדלזיס, מייסד ומנכ"ל Capitolis, בכנס שוק ההון של "כלכליסט" בשיתוף פסגות ו-BDO "לפני המהפכה", אמר מנדלזיס, "המלונות הגדולים היו גם הבעלים של כל המלונות וגם אחראיים על הניהול והאחזקה ואז נעשתה הפרדה בין הניהול לבעלות. היום אם אחת מהרשתות הגדולות רוצה לפתוח מלון ולא להשקיע היא יכולה לחבור ליזם מקומי שידאג להשקעה ולהביא בעצמם רק את הניהול. זה מה שאנחנו רוצים לעשות עם הבנקים הגדולים בעולם - שהם ישרתו את הלקוחות, יתנו את האופרציה, אבל הפוזיציה תשב אצל בנקים אחרים או תעשה דרך מכשירים פיננסיים אצל שאר המשקיעים ברחבי העולם". Capitolis הוא סטארט-אפ שממומן על ידי קרנות הון סיכון, ביניהן סקויה מישראל. לדברי מנדלזיס, כבר השנה החברה הגיעה להכנסות של מיליוני דולרים והצליחה להרים שיתופוי פעולה עם המוסדות הפיננסיים הגדולים בעולם. "בעקבות המשבר הפיננסי הגדול של לפני עשור הרגולטורים אמרו שבנקים כמו סיטי בנק וגיי פי מורגן צריכים לקטון מבחינת הגודל כדי להקטין את הסיכון שהם לוקחים ואת התלות ההדתית ביניהם", אמר, "אבל עדיין, 10 שנים אחר כך אין שינוי מבני בעולם שוקי ההון הגדולים, עולם הפינטק עוד לא הגיע לקאפיטל מרקט וזה קצת אבסורדי כי זו תעשייה עצומה שמגלגלת טריליוני דולרים". המודל רב המשתתפים של Capitolis זה מנצל את הטכנולוגיה המובנית שלו במטרה להאיץ את הצמיחה ולשפר את הביצועים הכלכליים של השוק כולו. "אנחנו מנסים ומצליחים לדמיין מחדש את מבנה שוק ההון העולמי, הפרדה בין הקפיטל לשירותים. בסוף התוצאה היא שאנחנו מביאים היא שהבנקים הגדולים יכולו לגדול והלקוחות יקבלו את השירותים והמחירים של הבנקים הכי טובים בעולם". מנדלזיס סיכם ואמר כי "אנחנו עובדים עם הבנקים הכי גדולים בעולם, הם השותפים הכי גדולים שלנו והם כוח המכירות שלנו כי זה עוזר להם והופך את התעשיה לטובה יותר".
גיל מנדלזיס, מייסד ומנכ"ל Capitolis, אמר בכנס שוק ההון של "כלכליסט" בשיתוף פסגות ו-BDO, כי "עולם הפינטק עוד לא הגיע לקאפיטל מרקט וזה קצת אבסורדי כי זו תעשייה עצומה שמגלגלת טריליוני דולרים"
גיל מנדלזיס: "מבנה שוק ההון העולמי הנכון - הפרדה בין הקפיטל לשירותים"
גיל מנדלזיס: "מבנה שוק ההון העולמי הנכון - הפרדה בין הקפיטל לשירותים"
61
ווטסאפ היא אפליקציית צ'ט נהדרת, אך לא חפה ממגבלות: למשל, אי אפשר לשלוח בה הודעה לאנשים שאינם שמורים ברשימת אנשי הקשר שלנו, מה שלא נותן לה פונקציונלית מלאה של SMS למשל. עד כה, הדרך היחידה לשליחת הודעה למספר שאינו ברשימה היתה להוסיף אותו. כשמתכתבים דרך הסלולרי, אפשר פשוט לפתוח איש קשר חדש - אך מה עושים כשמתכתבים דרך המחשב? לפניכם כמה טריקים שמאפשרים לשלוח הודעות רק על בסיס מספר הטלפון של הנמען. 1. השיטה הרשמית של ווטסאפ היא להעתיק את מספר הטלפון ולהוסיף אותו בקצה הקישור https://wa.me/XXXXXXXX (כשהמספר מחליף את האיקסים - למשל, https://wa.me/12345678) ואז להוסיף אותו לחלון חדש בדפדפן. הקישור יעביר אתכם לווטסאפ ויפתח צ'ט חדש עם בעל המספר. 2. השיטה השנייה עושה שימוש באפליקציית אנדרואיד חיצונית; כפי שאמר פעם סטיב ג'ובס המנוח, יש אפליקציה לכל דבר בעולם. ישנם יישומים שעושים אוטומטית את התהליך שפורט לעיל, אך רובן ימטיר עליכם פרסומות. הנה אחת שלא דורשת הרשאות שמסכנות את הפרטיות שלכם, לא מכילה פרסומות ופועלת היטב. 3. השיטה השלישית זמינה רק לבעלי אנדרואיד מגרסאות 9, Android One ו-Q, בתצורה נקייה - שבישראל, הם בעיקר מכשירי שיאומי מסדרת Android One ומכשירי נוקיה. הרעיון הוא פשוט לסמן את מספר הטלפון אליו רוצים לשלוח את ההודעה וללחוץ עליו לחיצה ארוכה. יופיע לכם תפריט עם מספר הצעות ואם תלחצו על שלוש הנקודות בסוף התפריט יוצעו לכם אפשרויות נוספות וביניהן ווטסאפ. אם יש לכם מכשיר של סמסונג, וואווי או וואן פלוס, כנראה שלא תראו את האפשרות הזו, אך יתכן שהיא תופיע בעדכונים הבאים של מערכת ההפעלה.
ווטסאפ לא יכולה להחליף את יישומי ה-SMS בצורה מלאה, משום שאם הנמען לא ברשימת אנשי הקשר שלכם, לא תוכלו להתכתב איתו. מדריך פשוט זה יציג לכם שלוש שיטות לשליחת הודעה דרך ווטסאפ גם על בסיס מספר טלפון בלבד
מדריך ווטסאפ: 3 שיטות לשליחת הודעה למי שלא ברשימה שלכם
מדריך ווטסאפ: 3 שיטות לשליחת הודעה למי שלא ברשימה שלכם
62
בית המשפט המחוזי בתל אביב נענה היום חלקית לבקשת קרן הפנסיה של חברי אגד ואפשר לה לעיין בשני דוחות כספיים של אגד. המדובר בדוחות של אגד ל-31 בדצמבר 2017 ו-30 בספטמבר 2018. לאור זאת, הקרן שוקלת לבקש להאריך לה את המועד להגשת התנגדות לשינוי המבנה של אגד מאגודה שיתופית לחברה או להתנות אותו בתנאים, עד לאחר העיון בדוחות הכספיים. השופט חגי ברנר קבע כי לא שוכנע שיש הצדקה לאפשר לקרן לעיין במסמכים נוספים, בין השאר מאחר שמעמדה הוא של נושה מותנית - כלומר נושה שעצם נשייתה וסכום נשייתה שנויים במחלוקת ומותנים בכך שבית הדין האזורי לעבודה יקבל את תביעתה. "במסגרת ההליך שלפני לא ניתן לקבוע ואף לא להעריך מהם סיכויי ההצלחה של תביעה זו", קבע השופט. אתמול פורסם כי הקרן טוענת כי קיים חשש ממשי שמהלך שינוי המבנה ירע את מצב הנושים, בהם הקרן. מדובר בקרן פנסיה מפעלית של חברי אגד אשר נימנת עם קרנות הפנסיה הוותיקות. ב-2010 תבעה הקרן את אגד בסך של כ-2 מיליארד שקל בטענה כי ניצלה את שליטתה בפועל בקרן ופעלה בניגוד עניינים תוך הפרת חובותיה כלפיה. אגד מנגד דחתה הטענות, והגישה תביעה נגדית נגד הקרן. התביעות מתנהלות בבית הדין לעבודה וטרם הוכרעו. את הקרן מייצגים אלישע שור ממשרד עו"ד אשר חלד וכן עו"ד ברק טל מיגאל ארנון. את אגד מייצג עו"ד מיכאל גינסבורג ממשרד גרוס קלינהדלר.
בעקבות כך, הקרן שוקלת לבקש להאריך לה את המועד להגשת התנגדות לשינוי המבנה של אגד מאגודה שיתופית לחברה או להתנות אותו בתנאים
ביהמ"ש: קרן הפנסיה של אגד תוכל לעיין בשני דוחות כספיים
ביהמ"ש: קרן הפנסיה של אגד תוכל לעיין בשני דוחות כספיים
63
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת גן הגישה ערעור לבית המשפט העליון, על החלטת נשיא בית המשפט המחוזי בת"א איתן אורנשטיין שקיבל בספטמבר האחרון את עתירת התאחדות בוני הארץ, ואסר על הוועדה המקומית לעצור את הבנייה בעיר. בספטמבר האחרון, קיבל אורנשטיין את עתירת התאחדות בוני הארץ, שטענה כי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת גן, שינתה את מדיניותה מאז היבחרו של כרמל שאמה הכהן לראשות העיר, ולא דנה בבקשות להיתרי בנייה בתמ"א 38 מאז היבחרו ובניגוד לדין. אורנשטיין הורה לוועדה לדון בבקשות להיתרים שעוכבו מסוף אוקטובר 2018, מועד הבחירות לרשויות המקומיות, בתוך 3 חודשים. שאמה הכהן כבר הודיע כי יערער על ההחלטה, ואף הזמין את השופט אורנשטיין "לחתום על היתרים בעצמו". "עיריית רמת גן שימשה שנים בירת התמ"א" בערעור שהוגש באמצעות עוה"ד אילנה בראף שניר ועזרא רחמים ממשרד הררי טויסטר ושות', מזכירה הוועדה כי עיריית רמת גן שימשה במשך שנים כ"בירת התמ"א" של מדינת ישראל, עד כדי כך, ש-18% מכלל יחידות הדיור שהתווספו בכל רחבי המדינה, במשך כל שנותיה של תמ"א 38, נוספו בעיר רמת גן לבדה (9,000 יח"ד, אשר נהגה לאשר בקשות לתמ"א 38 באופן כמעט אוטומטי. על רקע זה, עמד נושא המדיניות התכנונית העירונית במוקד מערכת הבחירות לראשות העיר. שאמה הכהן הצהיר במהלך מערכת הבחירות כי יבצע שינוי מהותי במדיניות הקיימת, נוכח מחסור חמור בשטחי ציבור בעיות תנועה ותשתיות, והשלכות כלכליות חמורות על עיריית רמת גן. "חילופי השלטון בעיר, משקפים את רצון תושבי העיר לשינוי, הכולל גם שינוי בתפיסה התכנונית ובמדיניות הבנייה". נכתב בערעור. עוד טוענת הוועדה המקומית בערעור, כי ההחלטה לשנות את המדיניות ב-2019 בוצעה לאחר דיונים מעמיקים בהם נשמעו גם הנציגים המקצועיים של הוועדה, ועמדת התאחדות בוני הארץ. בתגובה לכך, עתרה התאחדות בוני הארץ לבית המשפט, ובמסגרת ההליך הוגשה גם עמדת היועץ המשפטי לממשלה שסבר כי נפלו פגמים במדיניות זו. הוועדה המקומית טוענת בערעור, כי לאור עמדת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט - "מדיניות תמ"א 38 של עיריית רמת גן אינה סבירה ועליה להתבטל" - ביקשה מבית המשפט שיאפשר לה לשקול מחדש את מדיניותה ואף לתקן אותה ובהתאם למחוק את העתירה, אך בית המשפט ללא כל נימוק דחה את הבקשה, ובהמשך קיבל את עתירת הקבלנים. עוד טוענת הוועדה בערעור, כי בית המשפט שגה כאשר לא איפשר לה לבחון את האפשרות לגבש מדיניות תכנונית חדשה, ובמקום זאת נכנס בנעליה המקצועיות, ביטל את שיקול דעתה וביטל את המדיניות החדשה לשנת 2019 – תוך שהוא מחזיר את המדיניות הקודמת משנת 2017 ומורה לה לדון בבקשות להיתרים לפרויקטים של תמ"א 38. "באשר מדובר בעתירה בעלת השלכות רוחביות על כלל העיר רמת גן לדורי דורות, היה על בית המשפט לקבל בחיוב ולאמץ את התנהלותה הגונה הסבירה והמידתית של הוועדה המקומית אשר הרכינה ראשה אל מול עמדת היועץ המשפטי לממשלה וביקשה לבחון החלטתה בשנית". נטען בערעור. בנוסף טוענת הוועדה המקומית כי להחלטה של בית המשפט השלכות משמעותיות על העיר, שעלולה להביא ל'בכיה לדורות. "תוצאות המדיניות הקודמת אשר אישרה באופן כמעט אוטומטי בקשות לתמ"א 38, שכללו תוספות של אלפי יחידות דיור, לא לוותה בתוספת שטחים ציבוריים למבני ציבור חדשים או שטחים פתוחים חדשים, לא לוותה בפתרון כלשהו לבעיות התחבורה או לבעיות התשתיות". עמדתה של דלית זילבר הוועדה המקומית מנמקת בערעור, כי גם מבחינה תכנונית, מימוש פרויקט תמ"א 38 בודד, מסכל את האפשרות לממש תוכניות פינוי-בינוי גדולה במתחם גדול יותר שבו מצוי הבניין, וכי ועדות הערר קבעו לא פעם כי יש להעדיף תכנון מתחמי כולל, על פני תכנון נקודתי לפי תמ"א 38. בערעור מזכירה הוועדה המקומית גם את עמדת מינהל התכנון בראשות דלית זילבר, שרק לאחרונה החליט שלא להאריך את תקופה של תמ"א 38 לאחר שנת 2022, וזאת מהנימוקים כי יש להעדיף תוכניות התחדשות עירונית שנעשות בראייה כוללת מבלי לפגוע במרקם העירוני תוך התייחסות לכלל צורכי הציבור הנדרשים. בנוסף טוענת הוועדה כי חובתה של העירייה לבחון גם את השלכות התמ"א על מצבה הפיננסי של העיר, ועל השירותים שהיא יכולה להעניק לתושביה. "בקרב רוב חברי הוועדה המקומית והצוות המקצועי בה, אין ולא היתה כל מחלוקת שככל ותמשיך הועדה המקומית במדיניותה לאשר בקשות לפי תמ"א 38 באופן גורף ללא בחינת שיקולים נוספים, הדבר עלול להביא לקריסתה של העיר ולפגיעה בשירותים אותם מקבלים ויקבלו התושבים הקיימים כמו גם החדשים". בערעור, מבקשת כאמור הוועדה המקומית מבית המשפט העליון, לבטל את פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, ולתת לוועדה המקומית לתקן את מדיניותה ברוח עמדת היועץ המשפטי לממשלה.
בספטמבר קיבל המחוזי את עתירת הקבלנים נגד העירייה והורה לעירייה לדון בבקשות לתמ"א 38 בעיר. העירייה: "אם תימשך המדיניות של אישור באופן כמעט אוטומטי בקשות לתמ"א 38 - העיר תקרוס"
רמת גן ערערה לעליון: "אפשר לנו לאסור תמ"א 38, אחרת נקרוס"
רמת גן ערערה לעליון: "אפשר לנו לאסור תמ"א 38, אחרת נקרוס"
64
ועדה של רשות ניירות ערך החליטה בשבוע שעבר לאפשר לראשונה לקרנות ETF (קרנות סל) זרות לשווק קרנות שקליות בישראל - והסנונית הראשונה שאושרה היא קרן בלאקרוק. ההחלטה התקבלה בהמשך לאישור שיווק קרנות שניתן לקרנות הזרות ב־2016, אולם אלה - בהובלת בלאקרוק - טענו אז כי השיווק במטבע זר מעמיד אותן בנחיתות מול הקרנות הישראליות, וביקשו היתר לשווק קרנות סל זרות בשקלים - דבר שיחסוך ללקוחות עמלת מט"ח. אולם אף על פי שהקרנות ייסחרו בשקלים, המשקיעים בהן יושפעו משער המטבע, כך ששינוי בו ישנה גם את התמחור השקלי. במילים אחרות, הקרנות לא באמת מגדרות את החשיפה למטבע חוץ. נימוקי הוועדה היו הגברת התחרות לטובת הצרכן. המקומיות טרפדו בעבר מי שמתנגדות להחלטה הן קרנות הנאמנות המקומיות, שבעבר טרפדו מהלך כזה ברפורמה שהוביל יו"ר רשות ני"ע בעבר שמואל האוזר. הרפורמה אפשרה לקרנות נאמנות זרות לשווק בישראל את מוצריהן, באמצעות היועצים בבנקים, במטרה לייצר תחרות לקרנות המקומיות ולגוון את אפשרויות ההשקעה. כבר אז הסבירו הקרנות שרצו להגיע לישראל, ובהן בלאקרוק, כי הן יסבלו מנחיתות קשה למול הקרנות המקומיות, שכן עמלת ההמרה של השקל לדולר או ליורו תפגע באטרקטיביות שלהן, וגם העובדה שהן נשארו חשופות לתנודתיות של המטבעות הזרים מול השקל. מנהלי הקרנות המקומיים התנגדו למהלך, שמנטרל את היתרון שלהם על הקרנות הזרות, שמציעות דמי ניהול נמוכים יותר. מנהלי הקרנות ותעודות הסל יצאו אז למלחמה והכריזו כי התעשייה המקומית, שמנהלת כ־330 מיליארד שקל נכון לתחילת יולי, תחוסל, וכי הכסף ייצא מישראל להשקעות בחו"ל וגם הבורסה תיפגע. רשות ני"ע חזרה בה בסוף 2016 מההסכמה לאפשר לקרנות הזרות להציע קרנות שקליות, וקבעה שהבקשה תיבחן שוב בעתיד. ההחלטה גרמה לכך שמאז הגיעו לישראל רק קרנות זרות בודדות, כמו פרנקלין טמפלטון וגאם, שהשיקו עד כה רק קרנות נאמנות אקטיביות במטבע הבסיס של הקרן, שבהן מנהל הקרן הוא שבוחר את אפיקי ההשקעה, ולא בקרנות פסיביות (קרנות מחקות), המבוססות על השקעה במדדים ומעקב אחריהם. קרנות אלה כמעט אינן משווקות באמצעות הבנקים, בגלל החשיפה הדולרית. אלטשולר שחם ייהנה כפי שפורסם ב"כלכליסט" בשבוע שעבר, בלאקרוק הציעה לשר האוצר משה כחלון להשקיע מאות מיליוני דולרים בתשתיות בארץ, במהלך שנתפס כסוג של עסקת חבילה תמורת אישור הקרנות השקליות. בלאקרוק משווקת את הקרנות בישראל בשיתוף פעולה עם בית ההשקעות אלטשולר שחם, שצפוי ליהנות מהאישור החדש. האישור האחרון צפוי לחולל שינוי בתעשיית הקרנות המחקות בישראל, שיוצעו לציבור בשקלים בידי מערכי הייעוץ בבנקים.
הקרנות הזרות טענו ב־2016, כשאושר להן לשווק בארץ במט"ח, כי הן בנחיתות מול הקרנות המקומיות בשל עמלות ההמרה. נימוקי הוועדה: הגברת התחרות
רשות ני"ע אישרה שיווק קרנות סל זרות בשקלים
רשות ני"ע אישרה שיווק קרנות סל זרות בשקלים
65
בשיתוף מערכת זירת הנדל"ן במסגרת תוכנית המתאר ליבנה יתווספו לה בשנים הקרובות כ-17 אלף יחידות דיור, רבות מהן בהתחדשות עירונית. איך נערכים לאתגר באחת הערים הכי מתפתחות במישור החוף הדרומי? צפו
לקראת בנייתן בעיר של עשרות אלפי יחידות דיור חדשות, ראש העיר יבנה מביט קדימה באופטימיות ומזכיר כי המפתחות לקידומה נמצאים בחינוך ובתחבורה; עו"ד דוידוביץ', המלווה פרויקטים בעיר, מרוצה מפעילות המינהלת העירונית, ומזכירה מדוע ליווי משפטי לדיירים הוא קריטי
צבי גוב ארי ועו"ד יהודית דוידוביץ' מסכימים: גדילתה של יבנה טמונה בהתחדשות
צבי גוב ארי ועו"ד יהודית דוידוביץ' מסכימים: גדילתה של יבנה טמונה בהתחדשות
66
רוב הנשים שעובדות בחברות סטארט-אפ בישראל הן בגילאי 27 עד 39, בעלות תואר ראשון, ורובן אינן מועסקות בתפקידים טכנולוגיים, כך עולה מסקר שבדק את מידת שביעות הרצון של נשים העובדות בחברות סטארט-אפ בקרב 250 נשים בתפקידי פיתוח, מחקר, ניהול ושיווק. לפי הסקר, 32% מהנשים מועסקות בתפקידי הליבה הטכנולוגיים - במחקר ופיתוח. 20% מהן עוסקות במשאבי אנוש וגיוס; 17% בתפקידי אנליזה; 4% בתפקידי שיווק; 5% בתפקידי מנהלה ו-22% בתפקידים אחרים. "נשים בתפקידים טכנולוגיים מביאות איתן יכולות יותר הוליסטיות ומגוונות לתוך סביבת העבודה בכלל ולתפקידים ניהוליים בפרט. עד לפני עשור, עולם הטכנולוגיה היה גברי לחלוטין וככל שעובר הזמן עולם ההייטק מכיר יותר ויותר ביכולות הניהול של נשים. חל שינוי עצום שאנחנו עדים לו בשנים האחרונות, עם זאת הדרך עוד ארוכה לשיוויון", אומרת אסנת רוזנווקס, VP HR בחברת CLEW. רוב הנשים בחברות סטארט אפ מרוצות מהאיזון בין העבודה לחיים האישיים ולבית. 51% מהן דיווחו כי הן מרוצות במידה רבה מהאיזון ו-10% השיבו כי הן מרוצות מאוד מהאיזון. רק 3% השיבו כי הן אינן מרוצות כלל מהאיזון ו-36% השיבו כי הן מסופקות מהאיזון בין העבודה והחיים האישיים במידה מועטה. בממוצע, נשים בחברות סטארט-אפ עובדות כ-9 שעות ביום. 23% השיבו כי הן עובדות פחות מתשע שעות ביום, 26% עובדות 10 שעות ביממה ו-11% למעלה מ-10 שעות בכל יום. "יש להוריד את המושג 'משרת אם' מסדר היום- הוא מושג מיושן שמעיד בדרך כלל על משרה מצומצמצת. ובמקום זאת לדבר במונחים של 'משרת הורה' המאפשרת גמישות של שעות העבודה, בבית ובמשרד - ככל שסביבת העבודה תשכיל לשנות את התפיסה המיושנת לגבי שילוב של הורות וקריירה, להכין את עצמה להורות של נשים וגברים – כך נראה את השינוי המיוחל", אומרת רוזנווקס. 53% מהנשאלות (הרוב) השיבו כי אין להן ילדים; ל-45% יש ילדים, ו-2% הנוספות דיווחו כי הן בדרך להבאת ילדים. אפליה בהייטק 42% מהנשים דיווחו כי חוו לאורך הקריירה שלהן אפלייה על רקע מגדי בתחום השכר, 42% דיווחו שלא חוו אפליה כזו, ו-16% מהנשים דיווחו כי לא יכלו לדעת במהלך עבודתן האם הן מופלות בכלל וכי הנושא לא העסיק אותן משום שלא היה להן בהירות לגביו. "אני חושבת שאפליה בשכר שייכת לעולם הישן. בתעשיית הסטארטאפים לא רק שאין אפליה, יש לנו כל הזמן בדיקות מדוייקות חצי שנתיות לגבי שיוויון בשכר לתפקידים מקבילים. יותר מכך, גם אם מועמדת אינה דורשת שכר בגובה של מועמד גבר לאותו התפקיד, בתעשיית הסטארטאפים מה שמקובל זה להשוות לאותו השכר. זו תעשייה מאוד קטנה, עובדים מתניידים בה ממקום למקום ומדברים בניהם על השכר הנהוג בתקידים שונים. חברה שתתפס כחברה שיש בה אי שיוויון בשכר עשויה להפגע מזה מאוד בטווח הרחוק ובקרוב", אומרת ג'ניה מדבדב, סמנכ"לית HR של Fundbox. רוב הנשים (62%) דיווחו כי הן לא חוו אפלייה על רקע מגדרי בתהליך המיון והקבלה למקום עבודה בתעשיית הסטארט-אפ, אולם 30% דיווחו שכן חוו אפליה כזו, ו8% מהנשים דיווחו כי לא יכלו לדעת האם הן מופלות בתהליך הקבלה לעבודה, כלומר לא יכלו לדעת האם אי קבלתם למקום מסוים היתה על בסיס אפליה מגדרית. "ככל שחברה יותר בתחילת דרכה יש התמקדות בדרך כלל במטרה אחת בודדת - בניית המוצר ולכן נושאים כמו דייברסיטי ושיוויון לעיתים נדחקים לצד. אך ככל שחברה צומחת היכולת להתמקד בגיוון גדלה. כשנככסתי ל- IBM , ב-2008, הפתיע אותי מאוד מספר הנשים בתפקידי ניהול בכירים. אחרי זמן מה התברר לי שלכל הנשים הללו, למעט אחת, אין ילדים. אני חושב שהאתגר המרכזי, מעיד על העובדה שלא ניתן לנתק את אי השיוויון מהבעיה החברתית הכוללת", אומר עומרי פלמון, ממייסדי WekaIO. רוב הנשים (71%) דיווחו כי לא חווה הטרדה מינית מכל סוג במקום עבודתן. 24% דיווחו כי חוו הטרדה מינית במהלך הקריירה שלהן, ו-5% מהנשים דיווחו כי חוו אירועים ותקריות קטנות שהן לא בהכרח הטרדות מינית מובהקות אך היו שחוו שיח מזלזל, התעמרות, מילים והערות שונות מגברים. "ככלל, אני חושב שתעשיית הסטארטאפים היא לא תעשייה שמעודדת הטרדות מיניות, או בכלל התנהגות לא הולמת במקום העבודה. אני אומר את זה בזהירות, כי תמיד כמובן יהיו היוצאים מן הכלל. אני חושב שאחד הדברים המרכזיים ליצירת מקום עבודה מוגן עבור נשים הוא הרוח של ההנהלה שיורדת מלמעלה למטה. מעבר לכתיבת הכללים על הקירות, אם ההנהלה של החברה משדרת לעובדים שהתנהגות כזאת היא וטו מוחלט, הסיכוי להטרדות, מכל סוג שהוא, יורד בצורה משמעותית", אומר אלון ארבץ, ממייסדי חברת מודיעין הסייבר Intsights . איך נשים מגיעות להייטק? כשלישי מהנשים בחברות סטארט-אפ הן בוגרות יחידות טכנולוגיות בצה"ל. לרובן (57%) יש תואר ראשון, ל-31% תואר שני ול-2% תואר שלישי ומעלה. רק 3% מהנשים הגיעו לתעשייה באמצעות קורסים מקצועיים או למידה עצמאית של המקצוע. הבחירה בהייטק הגיעה בהרבה מקרים מתוך עניין אישי (37%) וגם מתוך שיקולים של תנאים והשכר. 27% הגיעו להייטק בגלל התנאים והשכר, 21% מתוך רצון להשפיע; 11% בחרו בהייטק מתוך תחושת משמעות ו-1% בגלל קירבה לבית. הרוב המוחלט של הנשים מרוצות מהבחירה, כאשר 69% השיבו כי הן מרוצות במידה רבה מהבחירה לעסוק בתחום הטכנולוגיה ו-29% מרוצות במידה רבה. הנשים בסטארט-אפים כל כך מרוצות עד כי 91% דיווחו כי הן ימליצו לחברותיהן ולקרוביהן לעבוד בחברות טכנולוגיה. :אני חושבת שעצם העובדה שאחת ממייסדות החברה, נעמה אלון, היא אישה, משך לפה הרבה נשים", אומרת מאיה וולקון מנהלת האניבוק ישראל שם 57% מהעובדים הן נשים.
סקר חדש מצא שנשים בחברות הזנק עובדות בממוצע 9 שעות ביום, למרות שמחצית מהן חוו אפלייה בשכר על רקע מגדרי רובן הגדול ימליצו לחברות לעבוד בתעשיית ההייטק
רוב הנשים בחברות סטארט-אפ לא מועסקות בתפקידים טכנולוגיים
רוב הנשים בחברות סטארט-אפ לא מועסקות בתפקידים טכנולוגיים
67
הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז מרכז אישרה למתן תוקף, לאחר שמיעת ההתנגדויות, את התוכנית היזמית הראשונה לפינוי־בינוי בלוד. במסגרת התוכנית, בשדרות הציונות, יפונו שבעה מבני מגורים ישנים בני 124 דירות, וייבנו שישה מבנים בני 30-23 קומות כל אחד, עם 742 יחידות דיור. שלושה מהבניינים ייבנו בעירוב שימושים, ויוקמו מעל קומות מסחר ותעסוקה, ושלושה נוספים יכללו שטחי ציבור בקומות הקרקע. בנוסף לכך התוכנית כוללת פיתוח של פארק רובעי בשטח של 14 דונם, משדרות הציונות עד צומת גינתון אל כביש 40. במסגרת התוכנית הכביש בשדרות הציונות יורחב כדי לאפשר תנועה רבה יותר של כלי רכב, אשר צפויה לגדול עם הגידול באוכלוסיית האזור, ולאפשר גישה נוחה אל המתחם וממנו דרך חיבור חדש אל רחוב גרינבאום. את התוכנית יזמה חברת פיוצ'ר סנצ'ורי יזמות והשקעות של עו"ד שי צוקרמן וליאור אברהם חכם, והיא מתוכננת על ידי משרד כנען שנהב אדריכלים בשיתוף עיריית לוד והחברה כלכלית לוד. אדריכל התוכנית גיל שנהב: "תוכנית הציונות בלוד היא תוכנית פינוי־בינוי ראשונה שמקבלת תוקף בלוד. היא תעניק לשכונה ולתושביה התחדשות ושיפור באיכות החיים, תשדרג משמעותית את המראה החיצוני של השכונה ותעניק לתושביה הוותיקים חוסן כלכלי ותחושת גאווה ותקווה. הפרויקט מתוכנן בעירוב שימושים של מגורים, מסחר, שטחי ציבור ושטחים ירוקים ויעניק לשכונה אופי חדש ומודרני, יעורר את חיי הרחוב בזכות תנועה של אנשים, ויכניס לה חיות ורעננות חדשה".
במסגרת התוכנית בשדרות הציונות בעיר ייהרסו 124 דירות ו־742 ייבנו במקומן בשישה מבנים בני 23-30 קומות; את התוכנית יזמה חברת פיוצ'ר סנצ'ורי יזמות והשקעות
אושרה התוכנית היזמית הראשונה לפינוי־בינוי בלוד
אושרה התוכנית היזמית הראשונה לפינוי־בינוי בלוד
68
צפון-מזרח רעננה, אזור שזוהה במשך שנים עם מתחם התעשייה האפרורי והמנומנם, משנה את פניו וממתג את עצמו מחדש. את המוסכים ובתי המלאכה ששלטו בנוף לאורך שנים מחליף כיום מרכז היי-טק מתקדם המושך שמות נוצצים כמו אמדוקס ומיקרוסופט, כמו גם מרכז אקדמי של האוניברסיטה הפתוחה הנמצא בסמוך. מפריחת האזור נהנה גם ענף הנדל"ן למגורים, בעיקר בזכות נאות שדה – שכונה חדשה הידועה בקרב תושבי השרון גם כ"שכונת הקאנטרי", בשל קרבתה למתחם הפנאי השוכן בסמוך. השכונה האינטימית כוללת כ-400 יחידות דיור בסך הכל, וממזגת בין מגורים, תעסוקה ומסחר, לצד מבני ציבור ושטחים ציבוריים פתוחים. בהליכי התכנון והפיתוח ניתן מענה מקיף גם להיבט התחבורתי, כשהשכונה ממוקמת במרחק דקות ספורות מצירים ראשיים – כביש 4, כביש 531 והכביש העוקף החדש, המחבר את כביש החוף וכביש 4, המשחרר את העיר מעומסי תנועה ופקקים שהיו נחלתה לאורך שנים. מעלים את הרף חלוצת הבנייה בשכונה החדשה ומי שעודנה מהווה את אחד השחקנים הבולטים במקום היא חברת אלקטרה מגורים מקבוצת אלקטרה. פרויקט הביכורים "אלקטרה בשדרה", שכלל את הקמתם של ארבעת הבניינים הראשונים בשכונה, כבר הושלם ואוכלס בהצלחה, וכעת מקדמת החברה מיזם נוסף – "אלקטרה בשכונת הקאנטרי". "הפרויקט הוא המשך ישיר ל'אלקטרה בשדרה' וממחיש עד כמה אנחנו מאמינים בשכונה הזו", מסביר יובל מרטין, מנהל השיווק באלקטרה מגורים. "לאורך שנים סבלה רעננה מהיצע נמוך של בנייה חדשה, ואנחנו כאן כדי להשתלב בתנופת הפיתוח, ולענות על הביקוש הרב למגורים בעיר. מעבר לזה, בכל הארץ שכונות הקאנטרי נחשבות לשכונות איכותיות, וזה בדיוק היעד שלנו ברעננה – אנחנו מספרים את הסיפור של האזור מחדש". עם השלמתו בעוד כשנתיים יכלול הפרויקט שלושה מבנים של 9-5 קומות ו-89 יחידות דיור בתמהיל חדרים מגוון, כשגולת הכותרת הן 7 דירות הפנטהאוז והמיני-פנטהאוז היוקרתיות, הנהנות ממרפסות הענק. בניגוד למרבית דירות היוקרה בישראל, הפנטהאוזים והמיני-פנטהאוזים בפרויקט משתרעים על מפלס אחד בלבד. המיני-פנטהאוזים כוללים 5 חדרים בשטח שנע בין 151 מ"ר עם מרפסת של 66 מ"ר, ל-170 מ"ר עם מרפסת של 90 מ"ר; הפנטהאוזים הם של 5 חדרים בשטח של 180 מ"ר ושלוש מרפסות של 140 מ"ר, או של 6 חדרים בשטח של 164 מ"ר עם מרפסת של 155 מ"ר. לדברי מרטין, "אלו דירות במפרט ובסטנדרט שלא קיימים ברעננה, ומתאפיינות בחלונות מסך גדולים ממש כמו בחו"ל, דרכם ניתן להשקיף אל הנוף הפתוח של העיר ושל אזור השרון כולו. בכל דירה תותקן מערכת בית חכם, לצד ממ"ד, מחסן ושתי חניות בחניון תת-קרקעי". קהל היעד אליו מכוונות דירות היוקרה מורכב בראש ובראשונה מתושבי העיר החפצים להמשיך ולגור ברעננה. מדובר בעיקר מצמצמי דיור המבקשים, אחרי שהדור הצעיר כבר עזב את הקן, לצאת מהווילות מרובות המדרגות ולעבור לפנטהאוזים יוקרתיים ורחבי ידיים, כאלה המספקים חללים אופטימליים הן למגורים והן לאירוח המשפחה והחברים. כעיר המזוהה עם אוכלוסייה אנגלו-סקסית, לא מפתיע לגלות כי הפנטהאוזים והמיני-פנטהאוזים זוכים להתעניינות גם מעבר לים. "אנחנו מוצפים בפניות מתושבי חוץ מארה"ב ומדינות מערב אירופה", מדווח מרטין. "משבר הקורונה מלווה בעלייה ניכרת בכמות התקריות האנטישמיות, עניין הגורם ליהודים רבים לחשב מסלול מחדש". מנוי לקאנטרי ונועה קירל מעבר לדירות ברף מגורים גבוה, הפרויקט של אלקטה מגורים מבקש ליצור אקלים קהילתי והווי של שכונה. לרוכשי הדירות מוענק ללא תשלום נוסף מנוי לקאנטרי-קלאב, ואפשרות ליהנות ממגוון פעילויות לכל המשפחה. את אקורד הפתיחה סיפק הפנינג תוסס בקיץ שעבר שאירגנה החברה ובו כיכבה נועה קירל, כשעם מיגור מגפת הקורונה, מתוכננים אירועים נוספים. המיזם מקפיד להתכתב עם אופייה של השכונה ועיקרון עירוב השימושים, כשלמרגלות הבניינים החדשים יוקמו שטחי מסחר ופנאי שיאפשרו לדיירים ליהנות משלל שירותים מתחת לבית מבלי להזדקק לכלי הרכב. לכך צריך להוסיף גם את הקרבה למוקדי הקניות והבילוי של רעננה – ובראשם קניון רננים – הנמצא במרחק הליכה קצר. מפזרים את החששות בזמן שהפעילות בשוק הנדל"ן הואטה בשל משבר הקורונה, באלקטרה מגורים ממשיכים בשגרת העבודה. כזרועה היזמות של קבוצת אלקטרה בענף הנדל"ן, מצויות תחת אחריותה כ-2,500 יחידות דיור בשלבים שונים של תכנון, בנייה, שיווק ואכלוס – בשורה של פרויקטים במוקדי ביקוש ברחבי הארץ. הגב הרחב והמוניטין של אלקטרה, מהחברות הוותיקות והמנוסות במשק הישראלי, משחקים תפקיד מרכזי אצל ציבור הצרכנים, ומסייעים בחיזוק תחושת הביטחון והפגת החששות לקראת כניסה לתהליך של רכישת דירה. "לקחת חלק משמעותי בבניית שכונות חדשות זו האג'נדה שלנו", מסכם מרטין. "כמי שידעו לזהות את הפוטנציאל בשכונות כמו פארק הים בבת ים, אכזיב בנהריה ואור ים הסמוכה לקיסריה, אנו מאמינים שגם שכונת הקאנטרי הולכת באותו הכיוון, ותוך שנים ספורות היא תמצב את עצמה כאחת השכונות האטרקטיביות והיקרות ברעננה". פרויקט אלקטרה בשכונת הקאנטרי – תעודת זהות המיזם: 3 בניינים של 5 עד 9 קומות ו-89 יחידות דיור המיקום: שכונת הקאנטרי, צפון-מזרח רעננה התהמיל: דירות 6-3 חדרים, דירות גן, מיני-פנטהאוזים ופנטהאוזים המחירים: החל מ-4.2 מיליון שקל לדירות המיני-פנטהאוז, החל מ-4.7 מיליון שקל לדירות הפנטהאוז האכלוס: 2022 החברה היזמית: אלקטרה מגורים לכתבות נוספות היכנסו אל זירת הנדל"ן >>
אזור צפון-מזרח העיר ממתג עצמו מחדש, כשבתנופת הפיתוח משתלבת אלקטרה מגורים עם פרויקט שני שכבר זוכה לביקוש גדול בזכות דירות המיני-פנטהאוז והפנטהאוז היוקרתיות: "זו תהיה אחת השכונות האטרקטיביות ברעננה"
פנטהאוזים בשכונת הקאנטרי החדשה: אלקטרה מגורים מאמינה ברעננה
פנטהאוזים בשכונת הקאנטרי החדשה: אלקטרה מגורים מאמינה ברעננה
69
"סוכני נסיעות חייבים כלים טכנולוגיים רבים כדי להצליח ולהיות רלוונטיים", כך הדגישה אייה מגן, מנכ"לית תלמה נסיעות ותיירות – העוסקת בין היתר גם בתיירות עסקית, בכנס Travel &Tech של כלכליסט ובנק לאומי. לדבריה, "קיימים כלים לניבוי וחיזוי של מחירי טיסות ואנו עובדים כל הזמן על הפיתוח, אך איננו עוסקים בבנאליה ובמה ששגרתי, אנו אוהבים אתגרים בסוכנות תלמה. קיימות כיום מערכות אונליין שמיועדות לחברות עסקיות שמיועדות לאפשר לעובדים להזמין נסיעות ללא סוכן. ועדיין, דווקא ישראל נמצאת רחוק מאחור בכל הקשור באימוץ המערכות הללו - רק שלושה אחוזים מהעסקאות בחברות העסקיות שקשורות בנסיעות, מבוצעות ללא סוכן. עבור ענף סוכני הנסיעות זה כמובן גן עדן, אך אנו דווקא רוצים להוביל בתחום זה". לדברי מגן, היום בו עובדים יזמינו נסיעות עסקיות אינו רחוק - ובלתי נמנע. "מטרתנו היא לתת לכל לקוח על שולחן העבודה מערכת המותאמת לצרכיו, כי זו שאלה של זמן עד שזה יקרה בכל מקרה. ומעבר לכך, קברניטים של חברות עסקיות גדולות מגדירים נסיעות עבודה כאסטרטגיה עסקית. כיום מדובר בכלים נגישים, יעילים ונוחים המאפשרים לעובד לבצע הזמנה לבד. ומעבר לכך, אנו שואפים ליצור עבור הלקוחות שלנו סט של ערכים שמותאמים להם". מטבע הדברים, הזמנה ממוחשבת של נסיעות עסקיות מייתרת את סוכן הנסיעות, אך לא לפי מגן. לדבריה, "כיצד אנו מייצרים ערכים נוספים עבור אנשי עסקים ועובדים בחברות שיוצאים לנסיעות עסקיות? התשובה היא דאטה, מידע, ייצור של שותפויות אסטרטגיות. תארו לעצמכם עובדת בחברה שיוצאת לנסיעה עסקית, מזמינה מלון בעצמה, טיסה בעצמה, ואז היא מקבלת מסוכן הצעה להפוך את הנסיעה הזו לחופשה קצרה, הסוכן מציע למשל כרטיסי טיסה עבור הבעל של העובדת, כרטיסים לאופרה, הזמנה למסעדה מצוינת, ופרטי הקשר של בייביסיטר, כי מדובר בתמונה כוללת. ואז אנו מובילים, לא מובלים, ואנו נותרים גם רלוונטיים בענף העובר כל הזמן שינויים תמידיים".
אייה מגן, מנכ"לית תלמה נסיעות ותיירות בכנס Travel&Tech: "היום בו עובדים יזמינו נסיעות עסקיות אינו רחוק - ובלתי נמנע. מטרתנו היא לתת לכל לקוח על שולחן העבודה מערכת המותאמת לצרכיו"
"סוכני נסיעות חייבים כלים טכנולוגיים כדי להצליח ולהיות רלוונטיים"
"סוכני נסיעות חייבים כלים טכנולוגיים כדי להצליח ולהיות רלוונטיים"
70
בנק לאומי מבקש הבוקר (א') מבית המשפט המחוזי בתל אביב להכריז על יוסף גרינפלד, בעלי קרדן אן.וי, כפושט רגל, זאת על רקע חוב לבנק בגובה 110.3 מיליון שקל. "גרינפלד הודה בפני הבנק במספר הזדמנויות כי אין לו יכולת כלכלית לפרוע את החוב או כל חלק מהותי ממנו". לפי הבקשה לפשיטת רגל ולכינוס נכסיו, מצבת החובות של גרינפלד כלפי הבנק ונושים אחרים עומדת על למעלה מ-260 מיליון שקל. "מדובר", נכתב, "בחדלות פירעון עמוקה ומבוהקת שבה עודף התחייבויותיו על הנכסים עולה, לדברי גרינפלד עצמו, על 260 מיליון שקל". בבקשה, שהוגשה באמצעות עו"ד עופר שפירא, מפורט כי גרינפלד נטל מהבנק הלוואות ואשראים שונים והינו גם בעל השליטה היחיד והערב כלפי הבנק לחובותיה של חברת טלרומית אחזקות פיננסיות, היא החברה המשמשת אותו לצורך החזקה בתאגידים שונים ובהם קרדן אן.וי, בה הוא מחזיק ביחד עם אבנר שנור. לפי בנק לאומי, בנובמבר 2007 נחתם בין טלרומית לבין הבנק הסכם תנאים לפתיחת חשבון ובהמשך נחתם בין הצדדים הסכם מימון שלפיו העמיד הבנק לטלרומית מסגרת אשראי של עד 40 מיליון דולר לתקופה של 8 שנים, עם תקופת גרייס (חסד) של 3 שנים, שלאחריה הייתה החברה אמורה לפרוע 5% מהקרן מדי חצי שנה, תוך שהיתרה נועדה לתשלום סוף התקופה. בהמשך, כך נטען, ביוני 2010 נחתם כתב תיקון להסכם המימון, לאחר שהחברה וגרינפלד לא עמדו בתנאי הסכם המימון. להבטחת ההלוואות והאשראים שנטלה טלרומית מהבנק וכן לבטחת קיומן המלא של כל התחייבויותיה של החברה כלפי הבנק, חתם גרינפלד על ערבות מתמדת ללא הגבלה לכל חובות החברה והתחייבויותיה. "טלרומית", נכתב בבקשה, "הפרה את תנאי ההלוואות והאשראים שהועמדו לה, ולא עמדה בפירעון חובותיה כלפיה הבנק. הבנק פנה אל טלרומית ואל גרינפלד בכתב ובעל פה פעמים רבות בעבר בנוגע להפרת הסכמי המימון על ידם ודרש מהם לפרוע באופן מיידי את כל חובותיהם...". בבקשת הבנק מפורט עוד כי בסמוך להעמדת האשראי לטלרומית, באוקטובר 2007, יצרה החברה לטובת הבנק שעבוד קבוע על 9 מיליון ממניות חברת קרדן אן.וי שבבעלותה וזאת "להבטחת קיומן המלא של כל התחייבויותיה כלפי הבנק ופירעון כל חובותיה כלפיו". הבנק, נטען, אינו מוותר על זכויותיו כנושה מובטח בכל הנוגע למניות המשועבדות. שווי השוק של המניות המשועבדות, נכון לשבוע שעבר, נאמד בכ-12 מיליון שקל כשלדברי הבנק מדובר בחלק קטן ביותר מתוך חובות טלרומית וגרינפלד כלפיו. "בקשה זו אינה עוסקת במניות המשועבדות ששוויין העתידי אינו ידוע", נכתב לבית המשפט, "אלא רק בהיותו של גרינפלד חייב לבנק את סכום החוב והוא אינו פורע אותו ולא מסדירו". לגרסת הבנק, גרינפלד "אף הודה בפני הבנק במספר הזדמנויות כי אין לו יכולת כלכלית לפרוע את החוב או כל חלק מהותי ממנו מעבר למימוש המניות". הבנק מציין עוד כי לגרינפלד גם יתרת ערבות בשווי של כ-4.8 מיליון שקל, ערבות שהוציא הבנק להבטחת תשלום מס שבח בעסקת מכירה של דירתו של גרינפלד שהייתה משועבדת לבנק ונמכרה בתיאום ולפי דרישתו. התמורות מהעסקה, מצוין, שולמו על חשבון חובו. בנוסף, גם בחשבונו הפרטי של גרינפלד קיימת יתרת חובה שלא סולקה ואינה נפרעת והיא עומדת על 1.1 מיליון שקל. "התראה ששלח הבנק אל המשיב", נכתב, "נותרה ללא מענה והוא לא פרע את החוב ולא הסדירו בכל דרך אחרת". "גם לאחר ההתראות הרבות שנשלחו אל גרינפלד, הוא לא פרע את חובו לבנק. יודגש כי גרינפלד מכיר בחוב ולא מכחישו, וגם אם טען שלהבנתו החוב הכולל אמור להיות נמוך במעט, הרי שהוא מודה ומכיר בכך שגם את החוב העצום לגישתו אין ביכולתו לפרוע והוא חדל פירעון", כותב עו"ד שפירא בבקשה. חובות ההלוואות והערבויות שנטל גרינפלד, כך לפי הבנק, עומדים כיום על כ-110.3 מיליון שקל. עוד מצוין כי במהלך תקופה ארוכה של מו"מ בין הצדדים, בוצעו בהסכמה מימושים של נכסים שהיו משועבדים לטובת הבנק והתמורה עברה אליו. "אלא", נכתב, "שלמרות הצעדים שננקטו והפעולות שבוצעו, הסכומים שהתקבלו ממימושים אלה לא כיסו את חובות העתק של החייב כלפי הבנק, ולפי הצהרותיו שלו עצמו אין בידיו אמצעים לפרוע את חובותיו כלפי הבנק וכלפי נושים אחרים שלו". לאומי: מדובר באדם שצבר נכסים רבים ומורכבים על אף חד-משמעיות חדלות הפירעון של גרינפלד, מציינים בבנק, אין ספק שהוא אינו מקרה רגיל של פשיטת רגל. "עסקינן", כך נכתב, "באדם שצבר ועודנו בעלים של נכסים רבים ומורכבים, ביניהם החזקות המהוות שליטה בחברות שחלקן נמצאות במצב עסקי מאתגר ביותר. נכסים אלה מצריכים תשומת לב וקבלת החלטות יום-יומיות, וגם חשופים לסיכונים שונים והשפעות חיצוניות שונות העלולים להשפיע בצורה מהותית על שוויים ואפשרות מימושם. בצד צבירת נכסיו, צבר גרינפלד גם חובות עתק לגורמים שונים, חלקם תאגידים בנקאיים וחלקם גורמים פרטיים אשר טיב קשריו והתנהלותו של גרינפלד עם גורמים אלה אינם ידועים". עוד לפי הבנק, על אף חובותיו של גרינפלד, ובעודו חייב "סכומי עתק לנושים שונים ואינו פורע את חובותיו", משלם גרינפלד עשרות אלפי שקלים מדי חודש לבנק אגוד, וזאת במסגרת הלוואה שנטל מהבנק למשכנתאות על שלוש דירות מגורים "מפוארות ביותר" במגדלי אקירוב בתל אביב. מדובר ב-שתי דירות שאחדו לדירה אחת שבה הוא מתגורר ודירה נוספת במתחם. "תשלומים אלה", נכתב, "על רקע חדלות הפירעון המובהקת של גרינפלד מהווים העדפת מרמה וכשלעצמם מהווים מעשה פשיטת רגל". מיותר לציין, מוסיפים עוד נציגי הבנק, כי פרט לתשלומים לבנק, מגוריו של גרינפלד במגדלי אקיראוב כרוכים בהוצאות שוטפות עצומות והדבר מוכיח את חוסר הרגישות בהתנהלותו בכל הנוגע לרכושו ונכסיו. לפי מידע שנמסר לבנק מגרינפלד עצמו, נטען, קיימת לו הכנסה חודשית נוספת ממספר מקורות "בסכום לא מובטל", כשבין השאר הוא מקבל שכר שנושא משרה בחברות שונות בקבוצת קרדן. "גרינפלד", נכתב, "אינו משתמש גם בסכומים אלה לפירעון חובותיו, דבר המציג שוב, כשלעצמו, סדרי עדיפויות בעייתיים שלו, המשתמש גם במקורות הקיימים בידיו שלא לצורך פירעון חובותיו לבנק או למצער – להקטנתם".
בבקשת הבנק נכתב כי חובו לבנק של בעלי קרדן אן.וי עומד על 110 מיליון שקל וכי הוא "הודה בפני הבנק במספר הזדמנויות כי אין לו יכולת כלכלית לפרוע את החוב או כל חלק מהותי ממנו"
בנק לאומי מבקש פשיטת רגל ליוסף גרינפלד: חובותיו לנושיו מגיעים ל-260 מיליון שקל
בנק לאומי מבקש פשיטת רגל ליוסף גרינפלד: חובותיו לנושיו מגיעים ל-260 מיליון שקל
71
שיעור ההצבעה - זה המשתנה שיכריע את תוצאות הבחירות לפי הערכת הפרשנים הפוליטיים והפוליטיקאים, שמנסים לעורר את הציבור המנומנם שהולך היום לקלפי. ישראל נחשבה לאורך השנים למדינה עם מעורבות פוליטית גבוהה מצד אזרחיה, הנובעת מהסכסוכים הפנימיים והחיצוניים שעמם מתמודדת המדינה. רמת ההתעניינות בפוליטיקה התבטאה גם בשיעור הצבעה גבוה שעמד סביב 80% עד לתחילת שנות ה־2000. אלא שב־20 השנים האחרונות שיעור ההצבעה החל להישחק, כאשר בבחירות אפריל 2019 הוא עמד על 68.5%, כלומר קרוב לשליש מהציבור לא הגיע להצביע. "עם השנים ההשתתפות הפוליטית אינה פוחתת, אלא משנה צורה וזירה", כותבים ד"ר ניר אטמור וד"ר חן פרידברג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה במסגרת מחקר בנושא ההשתתפות בבחירות לכנסת. "כיום אזרחים משתתפים בדיונים פוליטיים יומיומיים באינטרנט ורואים בכתיבת תגובה מקוונת או בחתימה על עצומות השפעה שאינה פחותה מהצבעה בבחירות", הם מוסיפים. פרופ' גדעון רהט, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מעריך כי "יש סיבה להיות מודאגים מאחוז ההצבעה הצפוי. נתונים מהעולם מראים שכאשר מערכות בחירות מתנהלות בפרק זמן סמוך יש ירידה בשיעורי ההצבעה". במדינות כמו אוסטרליה, בלגיה ולוקסמבורג שיעור ההצבעה מגיע ל־90%, בין היתר בשל חובת ההצבעה. לעומת זאת בשוויץ, למשל, הוא עומד על כ־55% בלבד, ככל הנראה בשל ריבוי ההצבעות הנובע מהנוהג לבצע משאל עם בנושאים שונים. החוקרים מציינים עוד כי ככל שהמדינה קטנה יותר, כך שיעורי ההשתתפות בה גבוהים יותר. ואכן, לאורך ההיסטוריה שיעור ההצבעה בישראל היה גבוה לעומת הממוצע ב־21 מדינות דמוקרטיות מפותחות שנבדקו במחקר. אך כאמור ב־20 השנים האחרונות משהו השתנה. ההסברים למגמה הם, בין היתר, חוסר עניין של הצעירים בפוליטיקה, ירידת קרנו של הממשל והתחזקות התחושה בציבור שהצבעתו אינה משפיעה על מדיניות השלטון. מרוויח הרבה? לך לקלפי המחקר ניתח גם את שיעור ההשתתפות בהצבעות לפי פרמטרים שונים. מהנתונים עולה שהמשפיע ביותר הוא המצב הסוציו־אקונומי. ככל שהיישובים משתייכים למעמד סוציו־אקונומי גבוה יותר, כך שיעורי ההצבעה גבוהים יותר. "יש קשר חיובי, חזק ומובהק סטטיסטית בין השכר החודשי הממוצע של תושבי הרשות ובין שיעור ההשתתפות שלהם בבחירות", כותבים אטמור ופרידברג. כך, למשל, בבחירות האחרונות יישובים המשתייכים לאשכול כלכלי חברתי גבוה, כגון רמת השרון, גבעתיים, קריית טבעון וקריית אונו הגיעו לשיעורי הצבעה שבין 70% ל־80%. לעומת זאת, ביישובים כמו דימונה, רמלה וערד שיעור ההצבעה היה נמוך בהרבה ונע סביב 60%. הדת וההכנסה מתקזזים לאורך העשורים האחרונים כוחו של הימין התחזק בתוצאות הבחירות, אולם המגמות בדפוסי ההצבעה לאו דווקא משרתות אותו. מצד אחד, שיעורי ההצבעה הגבוהים במגזר הדתי פועלים לטובת הימין, שכן מגזר זה מצביע ברוב גורף למפלגות הימין. מצד שני, שיעור ההצבעה הנמוך בקרב בעלי הכנסה נמוכה משחק לרעת הימין, שכן נטייתם של בעלי ההכנסה הנמוכה היא להחזיק בדעות פוליטיות ימניות. "שיעור ההשתתפות הנמוך נובע גם מתחושת ריחוק וניכור — תחושה שהפוליטיקה הלאומית לא ממש רלבנטית לחייהם, ושהפוליטיקאים בכנסת, במילים פשוטות, 'לא סופרים אותם'", כותבים החוקרים. באשר להצבעה למפלגות שמאל, לדברי פרופ' רהט, עם הגורמים שפוגעים במגזר זה נמנית גם ירידת כוחם של התאגדויות העובדים. "האיגודים המקצועיים היוו את כוחו של השמאל באירופה ובישראל. אלא שכוחם ירד וגם יכולתם לתמרץ עובדים להגיע לקלפי ולבחור". סוגיה נוספת המשפיעה על התוצאות היא שיעור ההשתתפות הנמוך במגזר הערבי. רשימת עשרת היישובים בפריפריה שבהם נרשמה הירידה החדה ביותר כוללת רק יישובים ערביים. פרופ' רהט מעריך כי הירידה בשיעור ההשתתפות בהצבעה נובעת גם מירידת קרנן של המפלגות. "הפוליטיקה הפכה להרבה יותר אישית וכזו התומכת במועמד מסוים ולא במפלגה. אך היכולת של בודדים להקים מנגנון ולדרבן מצביעים הרבה יותר מוגבלת מכוחן של מפלגות לעשות זאת", הוא אומר. "יש בעולם תהליך של ירידה בתפקיד המפלגות כמוקד לנאמנות והזדהות. וזה בולט עוד יותר בישראל. כוחן של המפלגות נחלש וגם יכולתן להבאת מצביעים".
שיעור ההצבעה הוא שיכריע את תוצאות הבחירות. מחקר על דפוסי הצבעה מגלה: ישראל לא לבד, אחוזי ההצבעה יורדים גם בעולם. ושיעור ההצבעה הגבוה של הדתיים פועל לטובת הימין, אך מתקזז עם זה של מעוטי הכנסה
"בישראל מייחסים לטוקבק השפעה כמו להצבעה"
"בישראל מייחסים לטוקבק השפעה כמו להצבעה"
72
אורלי בן ארי, המועמדת של שר המשפטים אמיר אוחנה לתפקיד מ"מ פרקליט המדינה, ויתרה על המינוי לתפקיד. ביום רביעי האחרון הוציא בג"ץ צו ארעי המעכב את מינויה לתפקיד, דקות ספורות לפני טקס כניסתה לתפקיד. בן ארי גינזברג הודיעה לאוחנה שוויתרה על המינוי במכתב ששלחה לו, ובו כתבה: "בימים האחרונים, אחרי כשלושה עשורים של עבודה מקצועית ומסורה בפרקליטות, אשר יקרה לי כל כך ובה אני מאמינה, מתנהל 'מחול שדים' במערכת המשפט, שבעל כורחי אני חלק ממנו. נבחרתי על ידי שר המשפטים לתפקיד ממלא מקום פרקליט המדינה ואני סמוכה ובטוחה ביכולתי ובכישוריי למלא תפקיד זה בהצלחה. הניסיון להפוך את הבחירה בי לעניין פוליטי ולהציגו כחלק ממהלך שנועד לפגוע בשלטון החוק, או בעצמאות שיקול הדעת של הפרקליטות - הוא מצער וסותר את התנהלותי וערכיי מאז ומתמיד". עורכת הדין, המשמשת כיום המשנה לפרקליטת מחוז מרכז, הוסיפה: "האווירה שנוצרה מאיימת לפגוע באמון הציבור בפרקליטות - ולשחוק אותו עוד יותר. אינני מוכנה שעל גבי תיגרם למערכת המשפטית פגיעה נוספת, כל עוד בכוחי למנעה. למרות הזכות הכרוכה בחובה להוביל את הפרקליטות בתקופה רגישה זו, אני רואה לנכון להעדיף את טובת הציבור והאינטרס הציבורי, על פני שאיפותיי האישיות. אי לכך, אני חוזרת בי מהסכמתי לעמוד בראש הפרקליטות, היקרה לי כל כך. אמשיך, כפי שפעלתי עד כה - לתרום למערכת ככל יכולתי בכל תפקיד שיוטל עליי. אני מודה לשר המשפטים על האמון שנתן בי, מודה לכל הפרקליטים ולגורמים רבים גם מחוצה לה, שקיוו כי אנווט את הספינה, אך בעת הזו - המערכת ואמון הציבור בה חשובים לי יותר".
המועמדת של שר המשפטים לתפקיד ויתרה על המינוי: "הניסיון להפוך את הבחירה בי לעניין פוליטי ולהציגו כחלק ממהלך שנועד לפגוע בשלטון החוק, או בעצמאות שיקול הדעת של הפרקליטות - הוא מצער וסותר את התנהלותי וערכיי מאז ומתמיד. אי לכך, אני חוזרת בי מהסכמתי לעמוד בראש הפרקליטות, היקרה לי כל כך"
כישלון לאוחנה: בן ארי מוותרת על המינוי למ"מ פרקליט המדינה
כישלון לאוחנה: בן ארי מוותרת על המינוי למ"מ פרקליט המדינה
73
פייסבוק ערכה שינוי במדיניות הפרטיות שלה, ולקחה מהמשתמשים את הזכות לבטל את המעקב המשתמש אחר מיקומם הפיזי. לפי דיווח של גיזמודו מאמש (ג'), החברה מציגה פרסומות מבוססות מיקום גם למשתמשים שהגדירו בעבר את מיקומם כפרטי, וביקשו להימנע מהריגול הזה. פייסבוק אישרה את הדיווח ומסרה כי "לא ניתן להתנתק לחלוטין מהפרסום שמבוסס על מידע מיקום". הדיווח נבחן בידי ד"ר אלכסנדרה קורולובה, חוקרת בכירה בתחום מדעי המחשב מאוני' דרום קליפורניה, שכבר זיהתה בעבר ליקויים ושינויים בולטים בפייסבוק (ואף זכתה על כך בפרס מטעם פייסבוק עצמה). החוקרת מצאה קשר בין הפרסומות שהוצגו למשתמשים ובין המיקום שלהם, על אף שהגדירו את ניטור המיקום כמנוטרל. לדבריה, כלי השליטה במידע המיקום שמציגה פייסבוק לגולשים נועדו לתת להם אשליה של שליטה; בפועל, מדובר רק בהפעלה או ניטרול של יידוע המשתמש במה שנעשה עם המידע שלו. בכך, משקרת החברה למשתמש. לצד הפגיעה הבלתי הוגנת בפרטיות, פרסום ממוקד מבוסס מיקום מדויק מאפשר להשפיע על אנשים בנקודות רגישות בחייהם, באופן בלתי מידתי; למשל, גורמים שמתנגדים להפלות יכולים להציג פרסומות לבגדי תינוקות או גני ילדים לנשים שנכנסות למרפאת הפלות. פייסבוק, מצידה, טענה שהריגול הזה הוא לטובתנו: "איסוף נתוני המיקום נועד להבטיח שאנו מספקים לאנשים שירות טוב, מווידוא התצוגה בשפה הנכונה ועד להבטחה שאנו מציגים אירועים סמוכים ופרסומות לעסקים שבקרבתם", מסר נציג מטעמה לגיזמודו. מחקר שפרסמו חוקרים מאוניברסיטאות פרינסטון ונורתאיסטרן לפני מספר חודשים הראה שהרשת החברתית מנתבת לפלטפורמת הפרסום שלה כל מידע אפשרי, גם אם לא לכך התכוון בעליו. בספטמבר האחרון דיווח גיזמודו שפייסבוק משתמשת במספרי טלפון שנתנו לה גולשים כדי להפעיל את יכולת האימות הדו-שלבי כמידע פרסומי.
למרות שלוח הבקרה של פייסבוק מאפשר למשתמש לנטרל את איסוף נתוני המיקום שלו, ממשיכה החברה להציג לו פרסומות בהתאם למיקומו - מה שעלול לגרור סיבוכים וסיכונים. פייסבוק: איסוף מידע המיקום הוא לטובתכם, ואי אפשר להימנע ממנו
פייסבוק שינתה את המדיניות: תאסוף מידע מיקום גם בניגוד לרצונכם
פייסבוק שינתה את המדיניות: תאסוף מידע מיקום גם בניגוד לרצונכם
74
בשבוע האחרון החלו בתי ההשקעות לחשוף את מדיניות ההשקעה של תוכנית חיסכון לכל ילד בגמל. "כלכליסט" מציג כיצד ייראה תיק החיסכון של הילדים בקופות הגמל במסלולים השונים בשנת 2017. במסגרת תוכנית חיסכון לכל ילד, שיצאה לדרך בתחילת השנה, תפקיד המדינה מדי חודש 50 שקל לכל ילד. הסכום יותר למשיכה כשהילד יגיע לגיל 18, וההורים יוכלו להכפיל את הסכום מתוך קצבת הילדים שלו. ההורים יורשו לבחור בין חיסכון באמצעות פיקדון בבנק לבין קופת גמל. אם לא יעשו זאת עד יוני 2017, המדינה תבחר אפיק עבורם. ברירת המחדל לילדים שגילם קטן מ־15 תהיה חיסכון בקופת גמל ולגדולים יותר — פיקדון בנקאי. להורים ניתנה האפשרות לבחור מתוך שלוש רמות סיכון לחיסכון — מופחת, בינוני או מוגבר. הורה שלא יבצע בחירה אקטיבית ישויך אוטומטית למסלול מופחת סיכון. ככל הידוע, מרבית ההורים שכבר ביצעו בחירה אקטיבית בחרו במסלול הסיכון הבינוני או המוגבר, מתוך ציפייה כי לאורך השנים חשיפה גבוהה יותר למניות (שמגדירה את עיקר ההבדלים בין רמות הסיכון) צפויה להניב תשואה גבוהה יותר. ההנחה סבירה במיוחד אם מביאים בחשבון את כניסת הכספים ההדרגתית לחיסכון, שמקטינה את רמת התנודתיות גם במקרה של ירידות בשוק ההון. אלטשולר: בחירת הרוב כפי שנחשף ב"כלכליסט", יותר ממחצית ההורים שבחרו אקטיבית עד כה בקופת גמל העדיפו חיסכון באלטשולר שחם. על פי תמהיל ההשקעה של בית ההשקעות, מסלול הסיכון המופחת יורכב מחשיפה של 15% למניות, של 40% לאג"ח ממשלתיות ושל 33% לאג"ח קונצרניות. יתר החשיפה תתחלק בין קרנות השקעה, הלוואות פרטיות, נדל"ן ומזומן. ברמת החשיפה המנייתית, 60% מההשקעות יהיו בחו"ל ו־40% בישראל. במסלול הסיכון הבינוני החשיפה המנייתית תגיע ל־35%, החשיפה לאג"ח ממשלתיות על 37% ולאג"ח קונצרניות על 20%. כלומר, תוספת הסיכון לעומת המסלול הסולידי תגיע מהגדלת החשיפה למניות על חשבון אג"ח קונצרניות. במסלול הסיכון המוגבר הדיווח פחות מפורט, ומצוין כי לפחות 75% מהנכסים יושקעו במניות ולא יותר מ־120% (החשיפה יכולה לעלות על 100% באמצעות אחזקת אופציות). יתרת הנכסים, נכתב, "תושקע בכפוף להוראות הדין ובכפוף לשיקול דעתה של ועדת ההשקעות". מיטב דש: חלוקה שווה בבית ההשקעות המתחרה מיטב דש החלוקה מעט שונה. בדומה לאלטשולר שחם, במסלול הסיכון המופחת החשיפה למניות תעמוד על 15% אם כי בחלוקה גיאוגרפית מעט שונה (45% בישראל ו־55% בחו"ל; מדד הייחוס הוא בעיקר מדד ת"א־100 בישראל לעומת מדד המניות הכללי באלטשולר שחם). החשיפה לאג"ח ממשלתיות תעמוד על 50% והחשיפה לאג"ח קונצרניות תהיה 31%. היתרה תתחלק בין מזומן לנכסים לא סחירים. ברמת הסיכון הבינונית החשיפה למניות במיטב דש תעמוד על 36%, החשיפה לאג"ח קונצרניות על 35% ולאג"ח ממשלתיות על 36%. בגזרת האג"ח ניכר הבדל משמעותי לעומת אלטשולר שחם, שבמסלול זה הגדירו העדיפו אחזקה גדולה משמעותית באג"ח ממשלתיות (37%) לעומת קונצרניות (20% בלבד). ברמת הסיכון המוגבר בחרו במיטב דש חשיפה של כ־81% למניות, עוד 10% לאג"ח ממשלתיות, עוד 6% לאג"ח קונצרניות והיתר במזומן. הראל: דגש על קונצרניות גם בהראל, שפרסם את מדיניות ההשקעה במסלול הבינוני בלבד, החשיפה למניות דומה לזו של מתחריו ועומדת על 34%. אולם, החשיפה לאג"ח קונצרניות גבוהה יותר ועומדת על 35% בארץ. יחד עם חשיפה של 12% לאג"ח קונצרניות בחו"ל מגיע האפיק ל־47%. החשיפה לאג"ח ממשלתיות היא 14% בלבד.
בתי ההשקעות החלו לפרסם את מדיניות ההשקעה בקופות הגמל של תוכנית חיסכון לכל ילד. במסלול בסיכון בינוני ישקיעו הראל, אלטשולר שחם ומיטב דש כשליש במניות, ואילו במסלול בסיכון מוגבר חלקן של המניות יכול לנסוק ל־80%
מוגבר פלוס: החשיפה למניות בחיסכון לכל ילד - עד 80%
מוגבר פלוס: החשיפה למניות בחיסכון לכל ילד - עד 80%
75
ב-1850, רופא פיזיקאי גרמני בשם הרמן פון הלמהולץ רצה להיות הראשון שבודק את המהירות של מחשבה. בניסוי מפורסם הוא השתמש בעצב ירך של צפרדע המחובר בקצהו לשריר של יונק כדי לגלות שאות עוברת מעצבים לשרירים במהירות של בין 24.6 ל-38.4 מטרים לשנייה. בניסויים אחרים, על מתנדבים אנושיים, הוא השתמש בשוקים חשמליים קטנים על עורם כדי למדוד את זמן התגובה שלהם. הוא גילה שיש הבדל במהירויות התגובה לשוק ביחס למרחק מהמוח. כלומר, שוק באצבעות הרגל מורגש במוח לאט יותר משוק באף. הלמהולץ חקר נושאים רבים והתמקד במיוחד בקשר בין ראייה לזמן תגובה, תפישה מרחבית, שימוש בחושים וכו'. האמצעים למדידת מהירות מחשבה ואיכות ראייה השתכללו מאז, ובמחקר שנערך בשנה שעברה באוניברסיטת קליפורניה גילו שזמן תגובה, לא תמיד קשור ליכולת ראייה כפי שאנחנו מכירים אותה. "יש לנו יכולת ראייה חייתית, כזאת שמאפשרת לנו לזהות תנועה כמו שנחש מזהה תנועה של טרף או ציפור מזהה תנועה ופועלת", מסביר ד"ר דניאל לביא, שמתמחה בראייה של ספורטאים. "מדובר במערכת ראייה אחרת מזו שהיתה מוכרת עד היום, שמקושרת במוח לחלק קדום יותר מבחינה אבולוציונית, המוקדש כולו לזיהוי תנועה. יכול להיות שהחלק הזה פשוט מפותח יותר אצל ספורטאים. ועדיין, בטוח שהכלי העיקרי של הספורטאי יישאר העיניים. בלעדיהן הוא לא יוכל להפעיל שום דבר במוח". המחקר בקליפורניה מתחבר למחקר שנערך ב-2009 במוסד לניורביולוגיה על שם פקס פלנק. לפי המחקר של פרופסור טים גוליש הגרמני, רקמת רשתית טרייה של צפרדעים (חזרנו לצפרדעים בניסויים של גרמנים, כן) מגיבה לתמונות. פרופ' גוליש ראה שהניורונים מתחילים לנוע מהר יותר או מהר פחות לפי התמונה ש"הראו" לרקמת הרשתית. כלומר, עיבוד המידע מתחיל מוקדם מאוד - ממש בקצה הרשתית - וככל הנראה קשור לסביבה וההיכרות עימה. ממחקרים נוספים, אנחנו יודעים שהתגובה היא פעולה מאוחרת יותר שתלויה מאוד בסביבה, במהירות הניורונים, האַקְסוֹנים (סיבים היוצאים מתא העצב להעברת מסרים עצביים לשרירים, איברים וכו'), תרגול וניסיון ובכלל, במערכת ההפעלה המופלאה שבראש שלנו: המוח. ולכאן נכנס הפרופסור הגרמני השלישי בסיפור הזה: הפרופסור לכדורגל ממוסד הכדורגל מבסאבנר שטראסה, FC באיירן מינכן: תומאס מולר. חוזה חדש למוח מבריק רגע לפני משבר הקורונה, מולר בן ה-30 האריך את חוזהו בבאיירן עד 2023 על רקע עונה שהתחילה רע מאוד תחת ניקו קובאץ', אבל נהפכה לאחת מעונות השיא שלו ככדורגלן תחת האנזי פליק. מולר מעורב כבר ב-22 שערים ב-18 משחקי ליגה בהרכב, ומהגעתו של פליק לתפקיד המאמן, באיירן מינכן נהפכה לאחת מהקבוצות ההתקפיות הטובות באירופה. מה פליק עשה שונה מקובאץ'? הוא בעיקר נתן למולר יותר חופש לפעול קרוב יותר לשער היריבה. קובאץ' רצה שמולר ישחק "עמוק" יותר. "זה לא סוד ואין מסתורין בזה", הסביר מולר ל-Goal.com. "המפתח הוא התזמון בין המוסר למי שמקבל את המסירה. הריצה הנכונה למקום הנכון בזמן הנכון. יש אזורים בכדורגל שבהם התזמון הזה יעיל יותר. אם לוקחים את הזמן ללמוד את זה ולהבין מה פוגע ביריבה יותר - אתה יותר מסוכן". כדורגלן משונה מולר הוא כדורגלן "משונה". הוא בקושי נראה כמו כדורגלן אבל המספרים מלמדים שהוא אחד מהגרמנים הטובים בכל הזמנים. "יש לי טכניקה סבירה אבל אני לא מכדרר טוב", אמר. "יש חלוצים עם בעיטה יותר טובה משלי, מהירים יותר יותר ממני ויש לי הרבה חולשות. הגעתי לפסגת הכדורגל בגלל אלמנטים אחרים במשחק שלי. זה הכל עניין של עמדה, ביטחון עצמי ומהירות מחשבה. אני אוהב לעבוד בשטח מאחוריי הקישור של היריבות. אני מפרש חללים (Raumdeuter), זה אינסטנקטיבי". הוא מסוכן כשהוא מקבל את החופש לנתח ולפרש את התזמון והחללים סביבו - קרוב יותר לשער היריבה. ככל שפחות מגבילים אותו לפעולות "הכרחיות" בהגנה כפי שניקו קובאץ' ניסה לעשות, הוא פחות מסוכן. ככל שהמוח הזה מכיר טוב יותר את המערך ואת תבניות התנועה של השחקנים שלצידו, הוא מזהה מהר יותר חללים ומצליח לייצר יותר הזדמנויות הבקעה - בלי הרבה "פעולות כדורגל" פר אקסלנס, אלא בעיקר בזכות הבנת המרחב והתנועה. ובמהירות. במקום הנכון על המגרש, זמן התגובה שלו הופך אותו למהיר יותר מרוב הכדורגלנים המהירים. מאמן שמבין זאת ומחבר את המוח הזה למערך בצורה הנכונה - ירוויח כדורגלנים הרבה יותר טובים בסגל שלו. "זה קל יותר לשחק כשתומאס לידי", אמר רוברט לבנדובסקי, חלוץ באיירן מינכן, ל"בילד". "הוא עוזר לי. אנחנו משלימים זה את זה. כשהוא משחק תמיד נראה שיש לנו עוד שחקן אחד ברחבה ולי יש יותר שטח - אין מול שניים או שלושה יריבים מולי". מירוסלב קלוזה, חלוץ באיירן מינכן לשעבר, שמונה לעוזר מאמן הקבוצה לאחרונה, אמר דברים דומים על מולר: "הוא פשוט הבין אותי. היינו צריכים רק להסתכל אחד על השני וידענו מה אנחנו הולכים לעשות. זו היתה שותפות אדירה". שחקנים כגון מולר מאפשרים שותפויות אדירות כאלו בכל הרכב. ובכל קבוצה גדולה בהיסטוריה היה את השחקן הזה שאולי לא נראה כמו הכדורגלן המושלם, ואולי היו לו ליקויים טכניים ופיזיולוגיים רבים, אבל הוא פשוט היה מוח כדורגל מבריק. פול סקולס במנצ'סטר יונייטד, אנדרס אינייסטה וצ'אבי בברצלונה, לוקה מודריץ' בריאל מדריד, אנדראה פירלו במילאן ועוד. והמשותף לכולם? הם חשבו יותר מהר ונכון מכל אחד אחר, מהירות תגובה ושנים רבות באותה סביבה ומערך, מה שאיפשר לבנות סביבם התקפה - הנעת כדור מוגדרת ותבניות תנועה מוכרות. קבוצותיהם לא היו יכולות לזכות בליגת האלופות בלעדיהם.
למזלה של באיירן מינכן, תומאס מולר משחק במדיה. הוא מסוג השחקנים שאין קבוצה גדולה בלעדיו
הבונדסליגה חוזרת ויש הרבה חלל למלא
הבונדסליגה חוזרת ויש הרבה חלל למלא
76
בעלי עסקים רבים "מופתעים" מחדש בכל פעם שהם נתקלים בבעיות בבנקים, נוטים להאשים לרוב את הבנק שמתנכל להם ונאלצים להיגרר אחר אותן "גזירות" שמונחתות עליהם על ידי הבנק. הסיבה לכך, ברוב במקרים, היא השפה והחשיבה השונה בין בעלי העסקים אוהבי הסיכון לבין הבנקאים ששונאי סיכון. בעלי עסקים הם לרוב לא אנשי כספים מקצועיים, ולעיתים הבנקאי מדבר איתם בשפה שהם אינם מבינים, כמו במקרה של רופא המדבר במונחים מקצועיים עם הפציינט. מערכת יחסים תקינה עם הבנק היא חיונית מבחינתו של עסק שזקוק להלוואות ולאשראי. הבנקאי יעדיף לעבוד עם עסקים אקטיביים ויוזמים על פני עסקים פסיביים. בנקאי שיתרשם מיכולת הניהול והמקצועיות של בעל העסק, בד בבד עם הבנה בשוק בו פועל העסק וסיכוני הענף יהיה נכון יותר להעניק מימון לעסק במידת הצורך. כמה כללים פשוטים יוכלו לעזור לכם, בעלי העסקים, לבנות מערכת יחסים טובה יותר עם הבנק ולהשפיע באופן משמעותי על עתיד העסק: הבחירה בישראל פועלים לא מעט בנקים, וחשוב לעשות את הבחירה הנכונה. בנק, הוא כמו כל ספק אחר של העסק שלכם, כאשר במקרה הזה תפקידו העיקרי הוא לספק כסף ולאפשר לכם להתנהל פיננסית מול גורמים נוספים: ספקים, לקוחות, עובדים, רכישות וקבלת כסף מחו"ל וכדומה. במקרים בהם הפעילות השנתית של העסק גבוהה, יש לעבוד עם יותר מבנק אחד ולחלק הפעילות ביניהם. ייתכנו מקרים בהם בנק אחד יסרב אבל בנק אחר יסכים. בדיקה תנאים ב-28 לפברואר בכל שנה, הבנקים מחויבים לשלוח לעסקים מסמך שנקרא "תעודת זהות בנקאית" (ניתן גם לבקש המסמך מהבנק במהלך השנה). המסמך בנוי בפורמט זהה שמסייע לבעלי העסקים להבין את מצבם הפיננסי הכולל בבנק ולבדוק את היקפי העמלות והריביות ששילמו במהלך השנה. זו ההזדמנות שלכם כבעלי עסקים להשוות ולשפר תנאים. לא אחת במעמד פתיחת החשבון שהייתה לפני כמה שנים נקבעה עמלה על פעולה מסוימת שבאותו פרק זמן לא הייתה כל כך שימושית ולאחר זמן תדירותה גברה (כדוגמת עמלות על קבלה והעברת מט"ח). ניהול משא ומתן חשוב לנהל משא ומתן על גובה הריביות והעמלות, אולם לא צריך להתעקש על כל פסיק של ריבית ו"להפוך שולחנות" או לאיים. זכרו שגם הבנק רוצה להרוויח וחשוב לשמור על איזון נכון ששני הצדדים יצאו מרוצים וירצו לעשות עסקאות גם בהמשך. המונח win-win תקף גם במקרה הזה. הכימיה עסקים עושים עם אנשים.חשוב שהבנקאי יהיה דמות שתרצו לעבוד איתה ושתתרשמו מרמתו המקצועית. מיקום גיאוגרפי המיקום של הסניף חשוב, אך חשוב מכך הוא תחום התמחותו. סניפי בנק מסוימים מתמחים בעסקים קטנים ובינוניים בעוד אחרים לא מעוניינים לעבוד עם עסקים קטנים או בכלל עם עסקים. יש לקחת בחשבון את צורכי העסק לא רק בטווח המיידי, אלא גם בשנים הבאות. לעסק גדול יותר כדאי לבחור בסניפים עסקיים, שבהם לצוות הבנקאי יש סמכות החלטה אישית רחבה יותר. לעסק קטן, לעומת זאת, כדאי להימנע מפנייה לסניפי עסקים גדולים, מאחר שמרב תשומת הלב של הבנקאי מוקדשת לעסקאות גדולות. הפרדת כוחות מומלץ לנהל את חשבון הבנק הפרטי והעסקי בבנקים שונים. הבנק לוקח בחשבון את כלל האובליגו שיש לכם אצלו גם הפרטי וגם העסקי. יש פעמים שזה עוזר כאשר החשבון העסקי נמצא במצב לא טוב והחשבון הפרטי במצב טוב מה שמשפר את הדירוג שלכם בבנק. אולם, ברבים מן המקרים בהם בחשבון הפרטי קיימות הלוואות לגיטימיות בדומה למשקי בית רגילים, ואז שתגיעו לבקש הלוואה בחשבון העסקי תקבלו תשובה שהחשיפה הכוללת (פרטי ועסקי יחד) של הבנק מולכם היא גבוהה ולא ניתן לאשר. בקשת אשראי הבנקאי שואף למזער למינימום את הסיכון שלו במתן אשראי. בשלב הראשון הוא יבחן מיהו הלקוח ומהי רמת היכולת הניהולית והפיננסית שלו (החזרות צ'קים, חריגות ממסגרות האשראי, היסטוריה וכדומה). בקשת אשראי מסודרת תעשה את הרושם הראשוני הנכון. אם בקשת האשראי היא לצורך מימון הון חוזר, כדאי להסביר לבנקאי מהם תנאי התשלום הנהוגים בחברה ובתחום העסקי. לבוא לבנק ולתאר ב"ורוד" את עסקת חלומותיכם הבאה שלגביה אתם מבקשים מימון יהיה לא מקצועי מצדכם. זכרו כי עסקים כמוכם ראה הבנקאי לא מעט בימי חייו כולל את אותן עסקאות חלומיות שכמעט הובילו את בעליהם לפשיטת רגל. בצד כל עסקה תתארו את הסיכונים הטמונים בה ופתרונות שתכננתם במידה ואחד מאותם סיכונים יתממשו (בשפה מקצועית קוראים לזה "ניהול סיכונים"). אמון ושקיפות בנקאים אינם אוהבים הפתעות, לכן חשוב לבנות עם הבנקאי מערכת יחסים המבוססת על אמון ועל שקיפות. חשוב לבנות תוכנית עסקית אמינה בלי לייפות אותה ולהציגה לבנקאי כולל עדכון כל פרק זמן כיצד מתקדמת התוכנית. אם בעל העסק מרגיש שהוא לא עומד ביעדי התוכנית, חשוב שיעדכן את הבנק ויבדוק פתרונות שיהיו מקובלים על שני הצדדים. יש להציג דוחות ונתונים מדי תקופה, אל "תשכחו" להציג אותם מצד אחד, ומאוד חשוב שגורם מקצועי יעבור על הדוחות טרם העברתם לבנק במיוחד במאזני בוחן שלרוב צורת הצגתם אינה שלמה ועלולה להעלות תמיהות על חוסנו של העסק. ביטחונות חשוב לדעת כי לבנקאי סמכות לתת מסגרת אשראי עד גובה מסוים ללא צורך בביטחונות (לבד מהערבות האישית), או בלשון הבנקאי לתת "סולו". נסו לבדוק תוך כדי משא ומתן מה גובה ה"סולו" שהוא יכול לתת – ייתכן שמסגרת אשראי זו מספיקה בעבורכם. אל תתפתו לתת לבנק שיעבוד שוטף על כלל נכסי החברה, אלא אם אין ברירה (בדקו גם את הסכם פתיחת החשבון שבטעות לא חתמתם על נוסח דומה). שעבוד כזה קשה מאוד להסיר, והוא מגביל בפעילות פיננסית מול בנקים וגורמים אחרים. כן יש לשקול בחיוב מתן התחייבות לשעבוד שלילי ("נגיטיבי" – התחייבות מצידכם כי לא תיתנו שעבוד שוטף לאף גורם אחר), אשר נותן שקט מסוים לבנק כי לא תפתיעו אותו עם שעבוד שוטף שחתמתם לגורמים אחרים. התנהלות נכונה ועבודה מקצועית עם הבנק (ולא מול הבנק) יכולה לתת לבעל העסק את השקט הנפשי להביא לקוחות חדשים ולחשוב על רעיונות חדשים להתפתחות וצמיחה. הכותב הוא רו"ח, מנכ"ל משותף ניהול נטו מנהלי כספים
מערכת יחסים תקינה עם הבנק היא חיונית מבחינתו של עסק שזקוק להלוואות ולאשראי, כך עושים את זה נכון
הפרידו חשבונות ובידקו תנאים: מדריך לעסקים קטנים להתנהלות מול הבנקים
הפרידו חשבונות ובידקו תנאים: מדריך לעסקים קטנים להתנהלות מול הבנקים
77
חברת הקנאביס הרפואי קנביט הנסחרת בבורסה בתל אביב בשווי 219 מיליון שקל, דיווחה היום (א'), כי השרה לשעבר אורית נוקד סיימה את תפקידה כדירקטורית בלתי תלויה בחברה החל מ-10 לאוקטובר השנה, לאחר כהונה של כ-11 חודשים בלבד. גורמים בשוק ההון אמרו לכלכליסט, כי הסיבה לאי הארכת כהונתה של נוקד נוגעת, ככל הנראה, להימנעותה בהצבעת הדירקטוריון על אישור עסקת רכישת הפעילות הישראלית של תיקון עולם, ובשל ראיון טלפוני שנתנה לערוץ 13 בכתבה שכותרתה "בועת הקנאביס" בחודש יולי האחרון, במסגרתו ענתה כי היא חושבת שהחברה מתומחרת גבוה, ולשאלה אם היא מושקעת בה ענתה "לא, מה פתאום". קנביט מדווחת עוד על מינויו של פרופ' איציק אשכנזי, רופא פיקוד העורף, שהיה זה שהציל את שירן פרנקו לאחר רעידת האדמה שפקדה את טורקיה לפני 20 שנה, כדירקטור בלתי תלוי. אשכנזי, בעל מומחיות רפואית בתחום העיניים המשמש כיום, בין היתר, כיועץ רפואי בתחום אסונות המוניים ברחבי העולם, יחליף את נוקד בדירקטוריון. בחמש השנים האחרונות כיהן אשכנזי כדירקטור במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן .מאז 2007 ועד היום הוא לוקח חלק בפעילות הומניטרית להצלת חיים. בין השאר אשכנזי השתתף בהכנת ברזיל למצבי חירום לקראת האולימפיאדה ב-2016, ושימש מנהל תחום המנהיגות של אוניברסיטת הרווארד בשנים 2001 עד 2013. איתן בן אליהו, יו"ר קנביט, אמר לכלכליסט: "נוקד סיימה את תפקידה. פרופ' איציק אשכנזי יחליף אותה כדירקטור בלתי תלוי. אנו מאמינים שהוא מתאים מאוד לחברה ושמדובר בחיזוק טוב עבורנו. פרופ' אשכנזי מתמצה בעסקים, כיהן כאלוף משנה בצבא, ומכיר את עולם הרפואה מפרספקטיבת מאקרו ומיקרו כאחד". קנביט החלה את פעילותה בחוות גידול באזור ים המלח. לאחרונה סגרה עם צחי כהן, הבעלים של מגדלת הקנאביס הוותיקה תיקון עולם, על רכישת פעילותה העסקית של האחרונה בישראל תמורת 42 מיליון דולר ותמלוגים. בנוסף, הצדדים סיכמו על תוספות כספיות שיינתנו בהתאם לעמידה באבני דרך שונים. קנביט מצוייה בהסכמים לפיתוח תרופות וקוסמטיקה עם חברת הקנאביס הרפואי פנקסיה, שהתמזגה בסוף ספטמבר לחברה הציבורית הרודיום, ושימוש במדיקל סנטר בהרצליה כמקום חלוקה ומחקר למוצריה. בנוסף, החברה רכשה את הזכויות למחקר של יו"ר הוועדה המדעית שלה, פרופ' רפאל משולם, לפיתוח תרופה למלנומה (סרטן עור), נוירובלוסטמה (סרטן שמקורו במערכת העצבית המקיפה ושכיח בעיקר בקרב ילדים) וגלאובלסטומה (סרטן מוח), באמצעות תכשירים מסונתזים בעלי פעילות קנבואידית (CBD). החברה גם הקימה לאחרונה קרן השקעות וחממה לחברות קנאביס, המשקיעה עד 20 מיליון שקל מכספי החברה למשך שנתיים, לטובת איתור מנועי צמיחה
נוקד עוזבת לאחר פחות משנה. גורמים בשוק ההון מייחסים זאת להימנעותה מאישור רכישת הפעילות הישראלית של תיקון עולם על ידי קנביט ולראיון שלה בערוץ 13 בו ענתה כי היא סבורה שהחברה מתומחרת גבוה וכי היא אינה מושקעת בה
קנביט: אורית נוקד מסיימת תפקידה כדירקטורית, פרופ' איציק אשכנזי יחליף אותה
קנביט: אורית נוקד מסיימת תפקידה כדירקטורית, פרופ' איציק אשכנזי יחליף אותה
78
בכל חודש ב' כותבת צ'ק בסכום של אלף שקל ונותנת אותו לבנה האמצעי, נשוי ואב לבת. לאורך החודש היא גם קונה אוכל לו ולמשפחתו, בסכום של כאלף שקל נוספים. היא גם עוזרת לו בהוצאות חד־פעמיות גדולות, למשל בתשלום למוסך, כפי שהיא עוזרת לשני ילדיה האחרים. וכל זה מתוך הכנסה חודשית נטו של 15–13 אלף שקל בחודש, שלה ושל בעלה. "אני מורה, בשנה הבאה אצא לשבתון, וכבר ניהלתי איתם שיחה על כך שהמשכורת שלי תרד ושהם יצטרכו להביא בחשבון שלא אוכל להרשות לעצמי לעזור להם כמו היום", היא אומרת. "אני יודעת שיש הורים שממשכנים את הדירה שלהם כדי לעזור לילדים. הדור היום לא מחזיק את עצמו בלי עזרה משני הצדדים". מדובר בסוד הכי גלוי בארץ, הערוץ החשאי של הכלכלה הישראלית: המימון השוטף, פחות או יותר, שמספקים הורים מבוגרים לילדיהם, בעצמם כבר בעלי משפחות. מימון שוטף, בצ'ק חודשי או בתשלומים לגן, למוסך, לשכר דירה, למקרר חדש, שבלעדיו רוב בעלי המשפחות הצעירות לא היו מחזיקים מעמד. בהרבה מקרים המימון השוטף הזה חונק את ההורים - אנשים שמוכנים לספוג פגיעה משמעותית באיכות החיים שלהם כדי שהילדים יחזיקו מעמד. הערוץ החשאי הזה מעולם לא נחקר לעומק. הוא עולה ללא הפסקה בשיחות בין אנשים, אך ממדיו לא נבחנו, אופיו לא מופה. כעת, סקר מקיף שביצעו מכון המחקר מדגם ו־iPanel בעבור "מוסף כלכליסט", בקרב מדגם מייצג של 800 הורים וילדיהם הבוגרים, חושף את ממדי התופעה, את עומקה של הכלכלה האינטימית והשקטה שרוחשת מתחת לכלכלה הפורמלית, ומגלגלת מיליארדי שקלים מדי שנה. ממצאי הסקר פותרים תהייה גדולה שעולה מהסטטיסטיקה הרשמית. מהנתונים שבה מצטייר פער מעמיק והולך בין המשכורות שלא עולות למחירים המאמירים. לפי נתוני הלמ"ס, ב־2011 סל התצרוכת הממוצע של משק בית ישראלי, כולל הוצאות רכב ודיור, היה גבוה ב־1,622 שקל מההכנסה הממוצעת נטו של משק הבית. ובכל זאת, רוב מעמד הביניים מחזיק מעמד. הסטטיסטיקה מסוגלת להציג את הפער, אבל לא להסביר אותו, לא להסביר איך הוא אינו גורם לקריסה רחבת היקף של עוד ועוד משפחות. את התשובה לכך אפשר למצוא בסקר הזה: את הפערים סוגרים ההורים. לפי ממצאי הסקר, שיעור עצום - 87% - מההורים מדווחים כי הם מעניקים לילדיהם סיוע כספי קבוע, מדי חודש, ו/או מסייעים להם בהוצאות חד־פעמיות גדולות. חשוב לשים לב שמדובר בעזרה שניתנת רק לילדים בוגרים, הורים לילדים, שכבר יצאו מהבית לחיים משלהם - כלומר משפחות עצמאיות, מתפקדות, עובדות. לא מדובר בסיוע לילדים חיילים, סטודנטים או רווקים, ולא בסיוע למי שמתגורר אצל הוריו מסיבות כלכליות. על פי הסקר, 66% מההורים מסייעים לילדיהם באופן קבוע, מדי חודש, בסכום ממוצע של 2,141 שקל. 12% מההורים נותנים כסף מזומן או צ'ק, ואחרים מעניקים סיוע כספי באמצעות קניות בסופר (כחמישית מההורים), הוצאות על הנכדים (קניית הבגדים, מימון החוגים), כיסוי האוברדרפט בבנק או השתתפות בתשלום שכר דירה או משכנתא. 2,141 שקל בחודש הם כמעט 26 אלף שקל בשנה. והסיוע לא נגמר כאן. 76% מההורים עוזרים לילדיהם גם בהוצאות חד־פעמיות גדולות (קניית דירה, רכב או מכשירי חשמל, שיפוץ וכן הלאה), והעזרה הזאת הסתכמה השנה בסכום ממוצע של 63,492 שקל. סך הכל, אם כן, ההורים מעניקים לכל ילדיהם סיוע ממוצע בסכום של כ־90 אלף שקל בשנה. אבן ריחיים נוספת על משקי הבית של מעמד הביניים. לא מדובר בהורים עשירים במיוחד. לפי הסקר, אפשר למצוא את הסיוע הכספי בכל שכבות האוכלוסייה. כך, עולה כי הורים שהכנסתם נטו היא 5,000–8,000 שקל נותנים לילדיהם בממוצע 1,195 שקל, כלומר 15%–24% מהכנסתם החודשית. בשנה האחרונה ההורים האלה גם השתתפו בהוצאות חד־פעמיות גדולות של ילדיהם בכ־67 אלף שקל בממוצע, סכום ששקול ל־8.4–13.4 חודשי עבודה שלהם. אצל שאר ההורים מדובר בסכומים ששווים ל־4–8 חודשי עבודה. מאין הכסף? מאיפה שרק אפשר. בעשור השישי והשביעי לחייהם, ההורים נותנים לילדיהם נתח מהמשכורת שלהם, וגם משעבדים את עתידם, מזרימים לילדים חלק מכספי הפנסיה, החסכונות וקצבאות הביטוח הלאומי שלהם. יש מי שלוקחים הלוואות או משכנתא נוספת על הבית שלהם. בתשובה לשאלה בנוגע למידה שבה הסיוע לילדיהם פוגע בהם עצמם, 55% מהם אומרים שהעזרה פוגעת במידה בינונית עד רבה מאוד ברווחה הכלכלית שלהם. מה שמחזיק את רוב המשפחות הצעירות בישראל עם הראש מעל המים הוא הגרסה הכלכלית, היקרה והכואבת, של "אמא ואבא יעשו הכל בשבילך". הם לא צריכים להגיד שקשה, אנחנו יודעים את זה הסיוע הכלכלי של הורים לילדיהם הבוגרים מלווה בהרבה מאוד רגשות מעורבים, משני הצדדים. ההורים רואים את המצוקה הכלכלית האמיתית שבה נמצאים ילדיהם, והם עוזרים להם בשמחה, אבל גם לעתים חושבים שהם קצת מפונקים, או חסרי אחריות כלכלית. הרי בדור ההורים זה לא היה ככה. הם רוצים לסייע להם ולהקל, אבל מתמודדים בעצמם עם שכר או פנסיה שנשחקים ועם יוקר המחיה המאמיר, ונדרשים לעתים לוויתורים גדולים כדי להצליח לעזור לילדים. והסיוע הכספי הזה טוען את כל היחסים הטעונים ממילא בין הורים וילדיהם בצבעים נוספים של הכרת תודה ותלות, תחושות אשמה וחמדנות. כשאני מתארת לל' (56) את ממצאי הסקר, שהורים מוציאים על הילדים שלהם 2,100 שקל בחודש ועוד 64 אלף שקל בשנה, הוא צוחק ואומר שאלה בול המספרים שלו. הוא עוזר בעיקר לבתו בת ה־30, נשואה ואם לשתיים. "אמרתי לה שלא תפסיק ללמוד כי קשה להם כלכלית, אז אני משלם את שכר הלימוד שלה. כשאני עושה קניות אני מוסיף עוד 50% לקנייה בשבילם, ואם יש הוצאות מיוחדות - צריך מחשב, סורגים בבית - אני משלם", הוא מספר. לפני כמה שנים הוא נתן להם את האוטו החדש שלו. "אמרתי להם: כשאצטרך תשאילו לי. האוטו אצלם, אני הטרמפיסט". לפני כמה שנים הוא עודד את בתו ובן זוגה - "בכפייה, אני לא מצטער על זה" - לקנות דירה, כדי שבמקום לשלם 4,000 שקל לחודש על שכירות ישלמו 5,000 שקל משכנתא, ויום אחד הדירה תהיה שלהם. "לא היה להם כסף אז נתתי להם 100 אלף שקל, וכמה פעמים הוספתי עשרת אלפים שקל לעזור פה ושם". קשה להם לעמוד בהחזרי המשכנתא, ול' עשה הסכם עם החתן שלו - שאם יש בעיה, שיגיד ויקבל צ'ק, רק שלא ייכנס למינוס. "הם לא צריכים להגיד לי שקשה להם, אני יודע את זה לבד, ואני לא רוצה שייחנקו. אם לא אעזור להם הם לא יגיעו לשום דבר עם העשרת אלפים שקל נטו אולי שהם מביאים יחד". התמיכה הזאת מגיעה מההכנסות של ל' ואשתו, 13–15 אלף שקל נטו לחודש, ומהחסכונות. "בינתיים אני לא מוותר על דברים בחיים שלי", הוא אומר. "אני לא עשיר, אבל לא חסר לי כלום". ד' (65) מסייע לשני ילדיו מהכנסה נטו של 10,000–8,000 שקל בחודש. בנו הבכור (36) רווק, עובד ומקבל עזרה מהוריו בעיקר בהוצאות גדולות כמו קניית מחשב. גם הבת הצעירה, נשואה ואם לילד, עובדת, ו"אני עוזר לה בקניות, בעזרה בבית, בשיפוץ, בגדים לילד. אנחנו כל הזמן בקניות", אומר ד' בחיוך. הם זקוקים לעזרה שלך או שכיף לך לפנק אותם? "הם קודם כל זקוקים לזה, ואחר כך כיף לי לפנק. אם זה היה נובע רק מהכיף שלי זה היה פחות. שני הילדים עובדים, גם בעלה של הבת שלי. כולם בעבודה וכולם חנוקים, אבל אני חושב שהם בזבזנים. מאוד. מה שחשוב זה מה שקורה היום ומחר, ואחריי המבול. ישבתי איתם, ניסיתי לבנות גיליונות אקסל, אבל זה לא עוזר. אז עכשיו אני משתדל לצמצם, לא לעזור במה שאני לא חייב ולהגביל את הסכום. אם פעם הם רצו לקנות משהו ונתתי את כל הסכום, עכשיו אני אומר שאני משתתף עד איקס, ומפה אתם תשלימו. הבעיה שלנו היא שהילדים נדבקו אלינו יותר מדי חזק בנושאים הכלכליים". הצמצום של ד' לא נובע רק מהעניין העקרוני של לחנך את הילדים. הוא מודה שהוא חושש. "למדתי מהניסיון של משפחה רחוקה שצריך להיזהר מלהעביר לילדים את כל מה שיש לך, שלא תישאר חסר כל. אני מכיר זוג שרשמו דירה על הילדים כדי להימנע מתשלום מס, והילדים הוציאו את ההורים מהדירה. בגלל כסף ערכים נעלמים. עוד דבר שלמדתי הוא לא לתת משהו קבוע - למשל לא לתת בהוראת קבע, כי אז הם מרגישים שזה שלהם ושואלים, 'ועכשיו מה אתה נותן לי עוד?'". גם ב', המורה שמסייעת לילדיה באופן קבוע ובהוצאות חד־פעמיות גדולות, מקפידה על גבולות. "אנחנו עובדים בשיטה של חצי־חצי", היא אומרת. "אם צריך לשלם למוסך, אם אנחנו יכולים אנחנו נותנים חצי. השיטה הזאת חשובה מבחינה ערכית, וודאי שלא אעזור להם על חשבון דברים מהותיים לי". עיקר הסיוע של ב', כאמור, ניתן לבן האמצעי שלה, באופן שוטף. הבן הבכור, נשוי ואב לשתיים, פחות צריך ("יש לו עזרה משני הצדדים"), אז היא רק קונה למשפחתו מתנות "כדי לפנק". הבן הצעיר עדיין גר בבית, הוא עובד אבל היא משלמת הרבה מההוצאות שלו (כולל, למשל, חשבון טלפון סלולרי). לרבים מההורים יש ילדים בשלבים שונים של החיים. בעלי משפחות צעירות שצריכים עזרה, וגם סטודנטים שזקוקים לשכר לימוד. אחד שבדיוק התחתן וצריך לעזור לו, ואחת שעדיין בצבא וחיה בבית. מדובר בהוצאות שנערמות זו על זו. למשל אצל ק' ואשתו, בראשית שנות ה־60 לחייהם. יש להם שלושה בנים - הבכור נשוי ואב לילדה, שני הצעירים סטודנטים. לפי מה שהוא מספר, העזרה שנתן לשלושתם בשנה האחרונה מסתכמת בכ־100 אלף שקל במישרין ועוד כ־50 אלף שקל בשווה ערך כסף: כדי שהבכור יחסוך כסף, אמו, אשתו של ק', היא המטפלת של הנכדה כבר שנה. "אני עוזר להם בשכר דירה בסכום לא גדול", אומר ק', "נתתי להם 80 אלף שקל לקנות דירה, אשתי מטפלת להם בילדה במקום מטפלת, בהתנדבות, ולצעיר אני עוזר בשכר לימוד, 14 אלף שקל לשנה. יש לי עוד שני סמסטרים וסיימתי". זה המון כסף. קשה לכם? "אנחנו נקרעים ועושים ויתורים, אבל משתדלים לעזור כמה שאפשר. פעם הייתי יוצא לחופשות שלוש פעמים בשנה וויתרתי על זה. לא קונה בגדים, נעליים, אני אפילו כבר לא הולך למסעדות. רכב לא החלפנו הרבה זמן. אנחנו דוחים כי עכשיו אנחנו עוזרים לילדים, ויוקר המחיה שקפץ משפיע גם עליי וגם עליהם". במקום ירושה שתסדר אותם ההורים מקריבים את הקורבן העצום הזה כי לילדים שלהם קשה כלכלית. מחקר מרתק שפרסם לפני כשנתיים פרופ' מיכאל שלו מהמחלקה לסוציולוגיה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית, במסגרת מכון טאוב, חושף את עומק הקושי: שלו מצא שמ־2005 חלה ירידה בהכנסה של משפחות צעירות ביחס להכנסת כלל המשפחות בישראל. בניגוד לדורות קודמים, שעם השנים הכנסתן היחסית גדלה, אצל ילידי 1981–1985 היא רק פחתה. מה שמדהים עוד יותר הוא שדברים שהיה מובן מאליו שהם מגדילים את ההכנסה, כמו השכלה אקדמית או שני מפרנסים, כבר לא עובדים. למעשה שלו סבור שמרבית המשפחות נאבקות על מציאת מקומן במעמד הביניים. הכלכלן פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר הוות"ת ומי שעמד בראש הוועדה שבחנה לעומק את הקשיים של מעמד הביניים הישראלי, מכיר את תופעת הסיוע ההורי מבפנים. "אני לא מופתע מהממצאים", הוא אומר, "אני חווה את זה כהורה. יש לי שלוש בנות, שתי הגדולות נשואות וסטודנטיות, הצעירה בצבא, וגם אנחנו חיים את זה". טרכטנברג נהפך למרואיין מבוקש מאז שפרסם את הדו"ח שלו. לראיונות רבים הוא מסרב, אולם לראיון הזה נענה בשמחה. "אף אחד עוד לא עשה על הנושא הזה מחקר מעמיק, וזה נוגע לחיים של כולנו בצורה כזאת או אחרת", הוא מסביר, ומנסה לפרק את התופעה לגורמיה. ההסבר הכלכלי הראשון שהוא נותן לממדי הסיוע הכלכלי של ההורים נוגע, כמובן, ליוקר המחיה. "זה בא לידי ביטוי במחאה. מעמד הביניים שרכש השכלה ועובד לא מצליח לעמוד על הרגליים מבחינה כלכלית מול הצרכים הבסיסיים של דיור וחינוך לילדים. זו תופעה מדאיגה, וזו הסיבה שהם נשענים על חסכונות ההורים, כדי לגשר על תקופת החיים הזאת. בדרך כלל פרופיל ההכנסה עולה עם השנים, כשצוברים ותק וניסיון בעבודה ומתקדמים. אבל ישנו השלב ההתחלתי שבו כל ההוצאות חדשות - דירה, חינוך לילדים, מכונית, מכשירי חשמל. השלב הזה היום יקר יותר. החינוך חינם לבני 3–4 יחסוך להורים 1,000–1,500 שקל לחודש ויותר, זה יותר ממחצית הסכום שההורים מעבירים היום לילדים מדי חודש, אז זה בהחלט יכול לתרום. אבל ישנו עניין הדיור, הסעיף הכי משמעותי בצריכה של הצעירים, וכל עוד לא נפתור את זה כל השאר לא ייפתר". ההסבר השני של טרכטנברג הוא כלכלי־דמוגרפי. "לפני 40–50 שנה ההורים היו מתים בגיל צעיר לעומת הסטנדרטים של היום, ואז הירושה היתה עוברת במכה אחת לילדים. הילדים אז גם התחילו לעבוד מוקדם יותר, ולכן יצאו לחופש כלכלי מוקדם יותר. שני הדברים האלה השתנו בצורה מאוד משמעותית. תוחלת החיים התארכה מאוד - ב־50 השנים האחרונות היא עלתה ב־15 שנה, וזה דרמטי, והילדים מתחילים להתבסס ולנהל חיי עבודה מלאים בגיל מאוחר יותר, אחרי הצבא, טיול בחו"ל ולימודים ארוכים יותר. קורה פה משהו תהליכי שמסונכרן עם הצרכים של הילדים. היום הגיל הממוצע של תחילת הלימודים האקדמיים הוא 24, שש שנים יותר משאר העולם. אז מתחילים לפחות שלוש שנות לימודים, מוצאים עבודה, ובקלות אנחנו מגיעים לגיל 30 עם הכנסה מינימלית של אחרי תואר ראשון, שהיום זה בגרות פלוס". אחרי ההפרטה נשארה המשפחה פרופ' דני גוטוויין, היסטוריון בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת חיפה, מנתח כל תופעה חברתית וכלכלית דרך עדשת הניאו־ליברליזם. הוא סבור שהמדינה הסירה מעצמה אחריות והעבירה אותה למשפחות, וזו הסיבה שהורים נאלצים לתמוך בצורה כבדה כל כך בילדיהם הבוגרים. "העזרה הכלכלית של ההורים היא חלק מההפרטה וממנגנוני העזרה החיצוניים שהתפרקו, והפכו את המשפחה ליחידה כלכלית בסיסית", מסביר גוטוויין. "למדינה אין אחריות על אנשים, הם והתאים המשפחתיים אחראים לעצמם, ובישראל זה עובד. ככל שהמדינה תומכת פחות ערך המשפחה עולה, וזה בניגוד להיגיון של החברה המודרנית, שבה מקום המשפחה מצטמצם. זה הופך את החברה הישראלית ללא שוויונית, ומבצר את מעמדן של השכבות שהצליחו בדורות הקודמים". אז העזרה של ההורים נותנת לגיטימציה למדינה להמשיך ולהסיר אחריות. "ההתבצרות הזאת בתוך המשפחה, שנראית כאילוץ כלכלי עמוק, מאפשרת שכבת מגן שמפוררת את מדינת הרווחה. וזה מסביר את האופי - איך נאמר בעדינות? הרופס - של המחאה של מעמד הביניים. כי בסוף אתה יכול להישען על חגורת המשפחה". לגוטוויין יש דוגמאות רבות לשירותים שהמדינה התנערה מהם והעבירה לכתפי המשפחות. "כשישראלי הולך לבית חולים הציפייה היא שהמשפחה שלו תעזור בטיפול. בתי החולים מאורגנים באופן שמניח את כוח העזר המשפחתי. ומי שאין לו משפחה? הסיכוי שלו די מזעזע. גם סיעוד הקשישים בעזרת פיליפינים בנוי על הרעיון הזה. קשיש באובדן תפקוד לא יכול לנהל משא ומתן עם חברת כוח אדם, לקבל את האישורים והתשלום. ההנחה היא שיש מערך משפחתי שמתחזק את הקשיש והפיליפיני. "זה פולש מפה להמון מקומות. חיילים בצה"ל צריכים משפחה תומכת כדי לקנות את כל הקשקושים בריקושט, וצה"ל רואה את עצמו פטור משאלות של מגורים ותזונה ומניח שההורים יעשו את זה. או הסבתות. בעולם המקצועי של שעות עבודה אינסופיות ושל שני בני זוג קרייריסטים, אי אפשר לתפקד בלי להריץ סבתות מקצה הארץ. שוק העבודה מניח את העזרה המשפחתית הזאת ומתארגן בהתאם. אם יש לך ארבעה סבים וסבתות את מסודרת לארבעה ימים ויכולה לעבוד. ואם אין לך? יוצא שכמו בחברות בורגניות מסורתיות, המשפחה היא מקור העושר בכסף ובשווה ערך כסף, לאורך מעגל חיים שלם. להורה שווה לקנות לך טלוויזיית HD חדשה כי הוא יצטרך שתשב לידו בבית החולים. זו מין השקעה. במקום לבטח את עצמם בביטוח לאומי הורים מבטחים את עצמם דרך קניית טלוויזיית HD". מה המחיר שמשלמים הילדים ע' (40) מרגיש היטב את קיומו של ההסכם הלא כתוב הזה, אבל בשיחתנו הוא מתקשה לומר את המילים המפורשות בקול רם. בסוף זה יוצא: ההורים עוזרים להם מיוזמתם ובנדיבות, אבל הוא מרגיש חייב, וזה חולף לו בראש בכל פעם שהם נפגשים. "זה נשמע דבילי ואגואיסטי, אבל קשה לי לקבל מהם כסף כי אני חושב על המחויבות. מה המחיר שאצטרך לשלם על זה? אני לא יודע להסביר את זה רציונלית. הם לא מבקשים כלום, אבל יש ארומה כזאת מסביב". לע' יש תואר ראשון בהנדסה ותואר שני במינהל עסקים. הוא מהנדס בחברת הייטק. הוא ואשתו משתכרים קרוב ל־20 אלף שקל נטו בחודש, אבל עם ארבעה ילדים צעירים גם הם זקוקים לעזרה מההורים, והוא לא מפסיק לשאול למה לעזאזל. "אני עובד במשרה טובה, שמכניסה יפה. זה אמור לעבוד, אבל עדיין אני צריך לקבל עזרה. צריכים להיות הכנסה מסוימת או גיל מסוים שבו אתה מסתדר לבד. אז או שזה לא גיל 40 או שזאת לא הכנסה של 20 אלף שקל, עוד לא עליתי על הטריק. מתי לא אצטרך עזרה? כשאהיה מנכ"ל חברה? כמה חברות כמו ווייז יש? כשארוויח 25, 30, 40 אלף שקל? עשיתי צבא, אני עושה מילואים, משלם מסים, עושה הכל נכון ולא מקבל 100 במבחן, וזה מאוד מתסכל. אני לא רואה אותנו מסתדרים לבד". לפני כמה שנים ע' ואשתו הלכו להרצאה על כלכלת המשפחה, ומאז הם מתנהלים בזהירות. "אנחנו קונים עם רשימה בסופר, לא מוציאים 300 שקל לפני שאנחנו מדברים על זה בינינו, דוחים נעליים ובגדים לילדים, בלי מינוי לקאנטרי ופינוקים. יש לי תדפיסי חשבון, אקסלים, אני בודק הכנסות והוצאות. המשפחה התרחבה ולא החלפתי רכב. אנחנו מאוד מחושבים ועומדים על המינימום, ועדיין שכירות זה 4,000 שקל, יום לימודים ארוך לשני ילדים זה 1,400 שקל, הגן של הקטן 2,100 שקל, חשבונות, ארנונה, ולא נשאר לך יותר מדי ביד. אני לא מבין איך מ־20 אלף לא נשאר כלום. לפעמים אני חושב מאיפה אני יכול לגרד עוד כמה שקלים בשיעורים פרטיים, עסק ביתי, כדי שלא אהיה נצרך". להיות נצרך זה אומר שההורים שלו נותנים לו אלף שקל בכל חודש, ההורים של אשתו עוזרים בעוד עשרות אלפי שקלים בהוצאות נקודתיות גדולות בעת הצורך, ושני הצדדים קונים לנכדים דברים שגדולים עליהם, כמו בית ברבי. "אנחנו בני מזל שההורים שלנו יכולים לעזור, ובלי העזרה הזאת היה לי קשה לקחת עליי את כל האחריות - לא היינו משפרים דיור ולא בטוח שהיינו מביאים ארבעה ילדים. זה סוג של גב, ואתה יודע שאם תיפול יתמכו בך וייתנו אוכל לילדים. אבל מרגיז אותי שמשפחה שמרוויחה 20 אלף שקל צריכה עוד אקמול כזה. ואני לא מצליח להבין איך אחרים מגדלים שניים־שלושה ילדים עם 12–10 אלף שקל". אחת הביקורות הקבועות על סיוע של הורים לילדיהם היא שהילדים פשוט מפונקים. ספק אם הממצאים תומכים בטענה הזאת. לפי הסקר, ככל ששכרם של הילדים עולה הם מדווחים כי הם נעזרים פחות בהוריהם. 45% מאלה שמרוויחים ממש מעט, 5,000–8,000 שקל נטו לחודש, נעזרים בהוריהם, לעומת רק רבע ממי שמרוויחים יותר מ־15 אלף שקל נטו בחודש. ברמות ההכנסה הנמוכות העזרה של ההורים היא 15%–25% מההכנסה המשפחתית החודשית, וברמות ההכנסה הגבוהות יותר היא מצטמצמת ל־10%. אבל גם אם מדובר בעזרה קטנה, הילדים זקוקים לה. זה מצבה של ט', בראשית שנות ה־40 לחייה, שגרמה לי לדמוע. היא גרושה, אם לשלוש בְּנות 16–24, עובדת יותר מעשר שנים בחברת טכנולוגיה גדולה ומרוויחה 8,000 שקל לחודש נטו. כשהיא התגרשה לפני שש שנים כל המשפחה התגייסה כדי לעזור לה לקנות את החצי של הגרוש שלה בדירה. אולם מאז היא מתקשה לחיות מהמשכורת שלה. "בהתחלה ההורים שלי ממש נתנו לי כסף, אבל היום גם להם קשה והם לא יכולים, אז אני מבקשת רק בשביל הבנות. למשל הקטנה עכשיו לומדת נהיגה והם מממנים לה חלק", היא אומרת, ולהפתעתי מתגלגלת מצחוק. ומה אם הם לא היו יכולים לעזור לך? "לא יודעת מה הייתי עושה. הייתי צריכה למכור את הדירה. אני לא יודעת לגבי רמת החיים כי גם ככה היא ירדה דרסטית מאז הגירושים. אני לא אוהבת לקחת מהם, זה לא שיש להם הרבה כסף או שאני יודעת שעתידם מובטח עד הזִקנה. אם הייתי חיה בגרמניה, צרפת או לא יודעת - קרואטיה", היא צוחקת שוב, "והייתי עושה את העבודה שלי, הייתי יכולה לגמור את החודש". פתאום היא נשברת והקול שלה נסדק. "לפעמים אני לא יכולה ללכת לשוק לעשות קניות אז פה אני נעזרת בהורים, ולפעמים הבנות שלי עוזרות לי. התקלקלה לי מכונת הכביסה והבנות שלי קנו לי. זה הכי גרוע". עכשיו היא ממש בוכה. אני מצטערת שגרמתי לך לבכות. מבעד לדמעות היא חוזרת לצחוק. "זה נושא רגיש אצלי. אני יודעת שיש לי על מה להודות - יש לי בנות מקסימות וגג מעל הראש, אבל כשמדברים איתי על כסף זה מה שקורה לי. אני לא חושבת שמישהו שעובד ולא מתפנק צריך להגיע למצבים שהוא נתקע. אני לא רוצה חופשות, אני רוצה שאפשר יהיה לחיות". גם ב' מאשדוד, אב לבני 8 ו־12, אומר שהוא לא יכול בלי העזרה של ההורים. "בלעדיהם הייתי מתמוטט כלכלית. כל חודש המינוס גדל, מהלוואה להלוואה, ובסוף ההלוואות גבוהות יותר מהמשכנתא. כל החברים שלי ואני באותו מצב, ככה אנחנו חיים במעמד הביניים". ומה יקרה אם ההורים יפסיקו לעזור? "אם אצטמצם אוכל להסתדר לבד, אבל יהיה לא קל. הם עוזרים לי בשנה בעשרות אלפי שקלים במזומן. הם משלמים קבוע את הצהרונים של הילדים, עוזרים בחוגים, קייטנות, ולפעמים בלהחליף רכב. הלוואי ולא הייתי זקוק לכסף הזה. הלוואי ויכולתי לעשות הכל לבד". כשאני מתארת למ' את ממצאי הסקר שלנו היא לא מתפלאת. זה נשמע לה כמו תיאור מדויק של המציאות שלה. "אנחנו לא מקבלים כל חודש צ'ק מההורים, אבל במקום צהרון הם מתחלקים ביניהם בטיפול בילדים כבר שלוש שנים". לפני כן היא שילמה כמעט 2,000 שקל לחודש לצהרונים, כך שההורים חסכו להם משהו כמו 72 אלף שקל. "אנחנו לא בזבזנים, אין לנו מותרות. גרים בדירת 100 מטר באשקלון שקנינו בלי עזרה של ההורים עם משכנתא ל־20 שנה, יש לנו רכב אחד. אני לא מסתובבת בקניונים, אין לי מותגים, הבית צנוע, ואת הריהוט והמזגנים קיבלנו מההורים כי אין לי עשרת אלפים שקל להוציא על סלון. "להגיד לך שזה עושה לי טוב? לא. אני לא באה מבית שבו ההורים עבדו במשרות עם הכנסות גבוהות. זה הכי כואב, ואני רוצה שתכתבי את זה: שנינו אקדמאים, אנחנו עובדים, לא פרזיטים, המשכורות שלנו הן הממוצע, 12 נטו יחד, ואי אפשר להסתדר עם זה. אני לא מדברת על חו"ל, בתי מלון או תכשיטים, אלא על דברים סטנדרטיים - מחיה, חוגים לילדים, גנים. אני בת 39, בעלי בן 40, לא כך רציתי לראות את חיינו".
רוב מוחלט של הישראלים מקבלים סיוע כספי מהוריהם גם כשהם כבר הורים בעצמם. בכל חודש או כמה פעמים בשנה, בצ'ק או מזומן, בתשלום למוסך או לגן, בהשתתפות בשכר הדירה או בקניית רכב. משפחות צעירות לא מצליחות לגמור את החודש בלי העזרה הזאת, וההורים מצדם מוצאים את עצמם יורדים ברמת החיים כדי לעזור לילדים. סקר מוסף כלכליסט חושף את ממדיו של הערוץ הכלכלי החשאי שמצליח, איכשהו, להנשים את מעמד הביניים הישראלי. עד שגם הוא יקרוס
ערוץ החמצן הסודי של מעמד הביניים: יש לנו חשבון עם ההורים
ערוץ החמצן הסודי של מעמד הביניים: יש לנו חשבון עם ההורים
79
במציאות הנוכחית של שוק הנדל"ן הרותח, תוכניות להשכרה ארוכת טווח צריכות לתת מענה גם לצורכי משקי בית ממעמד הביניים שמתקשים לרכוש דירה, במטרה להוריד את הביקוש לנדל"ן באזורים הלוהטים. בישראל נהוג לחשוב כי יש הטיה חברתית להעדפת בעלות על דירה על פני שכירות ארוכת טווח; עם זאת, מחקר שערכה האנתרופולוגית הדס וייס על סיבות שמובילות ישראלים לרכישת דירה, מעלה שהנטייה להעדיף בעלות ושוק השכירות הפרוע מזינים זה את זה. שר האוצר הקודם, יאיר לפיד, השיק תוכנית להקמת פרויקטים שבהם יוקצו 30% מיחידות הדיור להשכרה ארוכת טווח, והקים את חברת "דירה להשכיר" על מנת להוציא לפועל פרויקטים כאלה. השר הנוכחי משה כחלון הרחיב את תפקידיה של החברה בשיווק קרקעות. בחלק ממכרזי הקרקע שהוציאה "דירה להשכיר" הוקצו שיעורים נמוכים ואף אפסיים לטובת השכרה ארוכת טווח. מה קרה? קושי אחד הוא התעניינות נמוכה של הגופים המוסדיים בהשקעה בפרויקטים. עם זאת, שינוי חקיקה שנערך לאחרונה מאפשר לקרנות ריט להשקיע בפרויקטים להשכרה ארוכת טווח, ועשוי להוביל להתעניינות דווקא מצדן. קושי אחר הוא חוסר כדאיות ליזמים לגשת למכרזים בפריפריה. ההטבה העיקרית שמוענקת ליזמים בפרויקטים אלו היא הנחה במכרז על מחיר הקרקע, אלא שבפריפריה, שבה מחירי הקרקע נמוכים, ההטבה הזו מאבדת מקסמה. איפה טעינו במקומות שבהם המודל עובד ישנו שיתוף פעולה הדוק בין ההמשלה לרשויות המקומיות המשקיעים המוסדיים הם חלק חשוב בפרויקטים מסוג זה. יש להפוך את הפרויקטים לאטרקטיביים עבורם אפשר גם אחרת קנדה - השכרה ל־60 שנה מחירי הדיור בערי קנדה זינקו ב־140% מאז שנת 2000. בוונקובר שבמדינת בריטיש קולומביה, אחת הערים המובילות בעולם במדדי איכות חיים, העירייה השיקה לפני ארבע שנים תוכנית בשם "Rental 100" שבמסגרתה היא מציעה ליזמים הקלות בדרישות התכנון העירוניות. לפי התוכנית העירונית, יזם שיקצה 100% מהדירות בפרויקט להשכרה למשך 60 שנה או למשך חיי המבנה (מה שיבוא קודם) יקבל הפחתה בהיטל הפיתוח, הגדלת אחוזי בנייה והקלות בדרישות תכנון נוספות כמו הגדלת מספר מקומות החניה. נוסף על ההתחייבות להשכרת כל הדירות במבנה, היזם מתחייב גם לקבוע רף שכירות מקסימלי בהתאם לגודל הדירה. הטבות ליזם: הפחתת היטלים והגדלת אחוזי בנייה בריטניה - סיוע ממשלתי בדומה לישראל, בבריטניה קיימת נטייה להעדיף מגורים בדירה בבעלות הדיירים. אלא שמחירי הנדל"ן בממלכה לא מפסיקים לדהור, ולבני דור המילניום, אלה שנולדו מ־1980, הודבק גם הכינוי "דור השכירות" (Generation Rent). הממשלה השיקה כמה יוזמות להקלת מצוקת הדיור, ואחת מהן היא "בנייה להשכרה" (Build to Rent), תוכנית שבמסגרתה הוקמה קרן בגובה מיליארד ליש"ט שנועדה לסייע ליזמים לפתח פרויקטים גדולים של דיור להשכרה שמיועד למשקי בית שמשתייכים למעמד הביניים. הקרן מציעה ליזמים הלוואה בתנאים נוחים לכיסוי עד 50% מעלות הפרויקט, בתנאי שיתחייבו לבנות באזורי ביקוש ולעמוד בסטנדרט גבוה של בנייה ותחזוקה. אם היזם לא מתכוון לנהל את בנייני המגורים בעצמו, עליו למכור את הפרויקט למשקיעים מוסדיים, שמצדם נהנים מפרויקט מניב בעל תזרים יציב עבור הפנסיונרים. התוכנית רושמת הצלחה, ופרויקטים שנהנים מחסותה נבנים במרכזי מטרופולין כמו לונדון ואדינבורו. מועצות מקומיות ברחבי בריטניה, ובהן גם עיריית מנצ'סטר, שוקלות לפתח תוכניות דומות. הטבות ליזם: מימון 50% מהפרויקט בתנאים נוחים אוסטרליה - 20% פחות ממחיר השוק ממשלת אוסטרליה החלה להפעיל כבר ב־2008 את "התוכנית הלאומית לדיור בר־השכרה להשגה", ובקיצור NARS. התוכנית, שהסיבוב החמישי שלה מצוי כעת בעיצומו, מציעה ליזמים שישכירו דירות בבעלותם תמריצים בדמות הטבות שנתיות בפטורים ממסים או בהחזרים בתשלום ישיר לעשר שנים. ההטבות ניתנות הן על ידי הממשל המרכזי והן על ידי ממשלות המדינות המקומיות. כדי להיכנס לתוכנית, היזמים צריכים להציע מספר מינימום של דירות להשכרה במחיר נמוך ב־20% לפחות ממחיר השוק. קהל היעד של התוכנית הוא משקי בית שהכנסתם נמוכה עד בינונית. היזמים שמשתתפים בתוכנית אחראים גם לבדיקת הזכאות של הדיירים לדיור בר־השגה וכמובן גם לעמידה בסטנדרט התחזוקה שקבעה הממשלה המקומית. בעלי הבתים נדרשים להשכיר את הדירות לעשר שנים לפחות, ועל כל דירה שהם משכירים הם זכאים להטבה שנתית של 7,846 דולר אוסטרלי (כ־21,600 שקל) מהממשל המרכזי ו־2,285 דולר אוסטרלי (כ־6,300 שקל) מממשלת המדינה. הטבות ליזם: הפחתה בשיעורי המיסוי או החזרי המס
מדוע לא מתפתח בישראל שוק יציב לשכירות ארוכת טווח, שנותן פתרון למשקי בית שלא יכולים לקנות דירה ומסייע בהורדת המחירים? חברת "דירה להשכיר" שאמורה לטפל בכך קיבלה מטלות אחרות ממשה כחלון. מה לא עובד כאן ואיך עושים את זה מעבר לים?
ארוכה ומייגעת
ארוכה ומייגעת
80
בסוף העשור הקודם כלכלות העולם היו נתונות במשבר. באיסלנד הוא היה קשה במיוחד, והשפיע גם על שבדיה השכנה. בעוד קברניטי הכלכלות נלחמו על החייאתן, גם ברמת המיקרו התנהלו מלחמות. בעלי עסקים ניסו לשרוד. סכסוכים התגלעו. אי־השקט גבר. אבי ואמיר דיין זיהו הזדמנות. כמה תפירות ומינופים, ועסקת ענק שלהם בשבדיה יצאה לדרך. בשקט, כמובן. כמו רוב העסקים של משפחת דיין: אבי ואמיר הם שניים מ־12 אחים ואחיות שמחזיקים - בהרכבי בעלויות שמצטלבים בשילובים שונים, ללא חברה משפחתית מרכזית - אימפריה עסקית רחבה, מגוונת וגלובלית, שכמעט אף אחד לא מכיר. בשבועות האחרונים פורסם כי הם נמצאים במגעים לקניית אפריקה ישראל מלב לבייב, והאחים דיין רשמו הופעה נדירה בכותרות. הופעות נדירות אחרות נרשמות כשאחד האחים, לרוב יעקב, נשלח לחזית כדי לקדם קצת את עסקי הרכב המשפחתיים (בהם חברת הטרייד אין טרייד מוביל ומוסך אוטו בנץ למרצדס). מי שכבר מכיר את השם של הדיינים מקשר אותם לעסקי הרכב האלה, שלפי ההערכות בענף מגלגלים כ־200 מיליון שקל בשנה. זה מחזור נאה, אך ספק אם הוא הוליד את ההון שמאפשר להם להרהר בעסקת ענק כמו קניית השליטה באפריקה תמורת מאות מיליוני שקלים. את ההון הזה, אומרים מקורביהם, הם צברו מנדל"ן בניו יורק ובמערב אירופה, ומשיטת ניהול שבה לכל פרויקט נדל"ן מקימים חברה חדשה, ייעודית, עוד זרוע באימפריה התמנונית שקשה לעקוב אחריה, ושמעורבת בעסקאות שמצטברות למיליארדי שקלים רק בשנה האחרונה. השבדים כמשל בתוך השקט התקשורתי הזה, ובשטוקהולם הרחוקה, העסקה השבדית סיפקה הצצה לאופן העבודה הדייני. ראשיתה בסכסוך כמעט שגרתי. חברה אחת קנתה מחברה אחרת בניין של שבע קומות בנמל הישן של שטוקהולם, שהיה בעיצומם של שיפוצים, אבל אז התגלע ויכוח בשאלה מי ישלם על השיפוצים, הקונה או המוכרת. הקבלן הפסיק לעבוד. שיפוץ הנכס נתקע. אפקט הדומינו היה מהיר, והחברה הקונה נכנסה לסחרור - שהוביל לקריסה. לחברה הזאת קראו PMS Investment, חברת השקעות שעד דצמבר 2008 צברה 11 בנייני משרדים בשטוקהולם וסביבותיה. הכסף התגלגל בקרונות, אבל הבעלים היו ישראלים: ברוב המניות החזיקה קרן פורטופינו של אילן ניר, ובעוד קצת החזיקו רונן צלניר, הפרסומאים ראובן אדלר ואייל חומסקי ואחרים. כדי לקנות את הבניינים השבדיים קיבלה החברה הלוואות מהבנק האיסלנדי Kaupthing, בתמורה לשעבוד הנכסים. ואז התחולל המשבר, איסלנד היתה על סף פשיטת רגל, הבנק הולאם, ההנהלה התחלפה, ואיתה הפקידות שהכירה את הישראלים. כשהתברר שהשיפוץ מתעכב, ההנהלה החדשה של הבנק דרשה פירעון מיידי של כל ההלוואות לחברה, שהסתכמו ביותר ממיליארד קרונות (כ־566 מיליון שקל אז). ל־PMS לא היה איך להחזיר את הכסף, והבנק חילט את הנכסים. מסביב הבלגן רק העמיק. שבדיה נקלעה למחנק אשראי, בנקים נמנעו מלתת הלוואות או החמירו את התנאים, דרשו יותר הון עצמי ושלל ביטחונות. רוב המשקיעים הזרים התחילו להתקפל. שבדיה נותרה רלבנטית רק למי שיכלו להביא כסף מהבית, לא מעט כסף, ולנצל את המצב כדי לקנות בזול. כמו האחים דיין, שעד אז ככל הידוע עסקי הנדל"ן שלהם באירופה התמקדו בגרמניה ובהולנד. שבדיה נראתה כמו יעד אטרקטיבי להתרחבות. PMS היתה דריסת הרגל שהם צריכים. זה לא היה קל. הבנק האיסלנדי המולאם סירב במשך זמן רב לנהל עם אמיר ואבי דיין משא ומתן, אבל בסוף 2009 הושג הסכם משולב עם מחזיקי האג"ח והבנק השבדי, והדיינים הזרימו לחברה 16 מיליון שקל בתמורה ל־70% מהמניות. הנכסים החלוטים נקנו תמורת עוד כ־415 מיליון שקל (835 מיליון קרונות). אלא שאת הכסף הזה, באופן מפתיע, הבנק הוא שנתן: הדיינים הביאו מהבית רק את 16 המיליון שנדרשו לקניית החברה עצמה. בתקופה של מצוקת אשראי ומשבר פיננסי חמור, אמיר ואבי דיין הצליחו לקנות נכסים בשווי מאות מיליוני שקלים בהשקעה קטנה יחסית, כשהבנק הלווה להם את רוב הסכום שנדרש לקניית הנכסים שהוא עצמו חילט. כדי לקבל הלוואה של כל הסכום בסביבה עסקית לוחצת ומבנק קפוץ יד, קרוב לוודאי שהאחים דיין היו צריכים להציג איתנות פיננסית משכנעת במיוחד. פרטי העסקה השבדית נחשפו בדו"ח שהגישה ב־2010 חברת DGC, שמה החדש של PMS. לצד פירוט הרכישה, באותו דיווח נדיר - שהדיינים חויבו בו אז כי קנו את החברה יחד עם חוב לבעלי אג"ח - נחשף גם כי החברה התחייבה לשלם לאבי דיין, אחד מבעליה (הוא קנה בהמשך גם את חלקו של אמיר), 80 אלף שקל בחודש בעבור שירותי ניהול כלכליים, מיליון שקל בשנה בעבור פיתוח עסקי, 487 אלף שקל בשנה על ניהול הנכסים וסכומים נוספים על שיפוץ הנכסים. התנאים האלה היו אמורים להבטיח שההשקעה של 16 מיליון תוחזר מהר יחסית. שנה אחר כך, ב־2011, הוגש דו"ח נוסף, שלפיו החברה החזיקה ב־132 אלף מ"ר להשכרה בשווי של 675 מיליון קרונות, כ־330 מיליון שקל. לפי מקורבים למשפחה, מאז סך השטחים להשכרה צמח בכ־50% ועומד כעת על כ־200 אלף מ"ר, שעל פי ההערכות מקנים לחברה שווי של כחצי מיליארד שקל. וזו רק חברה אחת, כאמור, שמתמצתת את העבודה הדיינית: חושים חדים, ניצול הזדמנויות, מיקוד, מינוף, והקמת חברה נפרדת לכל עסקה. מקורב למשפחה מסביר כי חברות נפרדות מאפשרות להם נזילות גבוהה וגמישות גדולה, ומקטינות את הסיכון לעסקים האחרים. כשמרכיבים תמונה מלאה ממעט הפרטים שאפשר ללקט על האימפריה של המשפחה, המאפיינים האלה ניכרים גם בעסקי הנדל"ן האחרים. כמעט תמיד הם קונים חברה או פרויקט כושל במחיר הזדמנות, פועלים להשבחתו, וכנראה מצליחים להחזיר לעצמם את השקעתם בתוך שנים אחדות. בוקר טוב אמיר משפחת דיין עלתה לישראל מאיראן בשנות החמישים. תשעה בנים יש בה ושלוש בנות, והיחסים ביניהם מתוארים כקרובים מאוד: כמה מהם גרים בשכנות במתחם סי אנד סאן בתל אביב, ילדיהם מבלים זמן רב יחד, המשפחות מקפידות על חופשות וארוחות משותפות. חרף החיים המרופדים, לא תראו את בני המשפחה באירועי אלפיון, תמונות של האחים קשה למצוא, והאחיות נחבאות אל הכלים במיוחד. ובכל זאת, מצטיירת תמונה ברורה למדי על פעילותם השקטה. בראש הפירמידה עומד האח הבכור משה (63), המכונה מיקי. כל אחד מהאחים מנהל את עסקיו בנפרד או בשותפות עם עוד אח או שניים - אבל אף אחד לא משלים עסקה ללא אישורו של מיקי, כך לפי אדם המכיר את המשפחה. בשנות השמונים היו אלה מיקי ואחיו שלום שהחלו את עסקי הנדל"ן המשפחתיים, כשקנו בנייני משרדים במנהטן; ככל הידוע הם עדיין מחזיקים בהם, מה שמבטיח תשואות נאות לנוכח עליית מחירי הנדל"ן בניו יורק. במקביל שלום, שחי בארצות הברית, מחזיק שם כמה תחנות דלק, ואילו מיקי חזר לישראל והקים כאן, באותו עשור, את המוסך של מרצדס, יחד עם יעקב (52). עם אבי (55) מיקי הקים את פטרוטק, שמוכרת מוצרים לענף הרכב ומייצגת בישראל את BG, הענקית האמריקאית שמתמחה בשמנים ועוד. את עסקי הטרייד אין הוביל בתחילה דודו (46), וכיום עומד בחזית יעקב. בראשית שנות התשעים הוקמה חברת קרמיקה שרוני, שכיום הבעלים שלה הם רוני (אהרון), יצחק ואמיר. האחיות יפה, טובה ומרים מנהלות בחברות הרכב והקרמיקה. האח יהודה כנראה לא מעורב בעסקי אחיו. האח הצעיר אמיר (42) הוצג באחד הפרסומים האחרונים כדמות המפתח במגעים לקניית אפריקה. אחד המקורבים הגיב בגיחוך לדיווח הזה. "התקיימו עשרות פגישות עם הנהלת אפריקה ישראל לרכישת שלושה מלונות (קראון פלאזה ירושלים, תל אביב ואילת)", אומר המקורב, "אמיר לא היה נוכח בהן. פעם אחת לקחו אותו לפגישה עם אנשים שמנסים לארגן קבוצה לרכישת החברה". קניית המלונות תושלם כנראה בקרוב תמורת 714 מיליון שקל. כמי שהיכולות הפיננסיות שלו הן הגבוהות ביותר, את המהלך מוביל מיקי, אך נראה כי הוא יצרף לרכישה כשותפים את אמיר, יעקב ומכר נוסף; לפי מקורבים כל אחד מהם ישקיע כ־80 מיליון שקל והשאר יגויס באמצעות מימון בנקאי. קניית השליטה באפריקה עצמה ירדה לאחרונה מהפרק לנוכח הקשיים שבהם מצויה החברה של לבייב ודרישת מחזיקי האג"ח לביטחונות. בפועל, אמיר שקוע בשנים האחרונות בעסקי נדל"ן באירופה, בעיקר בגרמניה, שבה קנה בניין ראשון לפני כ־15 שנה, ובהולנד. "אמיר מצליח למצוא פוטנציאל איפה שאחרים לא רואים", מסביר מקורב. הוא אינו קונה בשוק אלא מכונסי נכסים, ואוהב לעבוד בשותפות עם בנק ההשקעות האמריקאי הענקי גולדמן זאקס וגם עם חברות ביטוח ישראליות. בהאנובר, למשל, הוא שותף במתחם שכולל מרכז מסחרי ומעונות סטודנטים שהוסבו למגורים לפליטים - עסקה אטרקטיבית במיוחד שכן ממשלת גרמניה היא שמשלמת את שכר הדירה. במקביל הקים אמיר את חברת PBM Construction, שמשפצת בניינים ומשכירה אותם למשרדים, מגורים ומלונות, בין שהם שייכים לדיין או לאחרים. בתוך הערפל הכללי שאופף את המשפחה, מעמדו של אמיר מעורפל במיוחד. מצד אחד, נראה כי מקורבי הדיינים מנסים ליצור את הרושם כי הוא הפרונטמן החדש; כך כנראה שורבב שמו לדיווחים על המגעים עם אפריקה. מצד אחר, איש עסקים בכיר שעבד איתם באירופה ופגש את מיקי, יעקב ואמיר אומר כי באופן ברור "יש אח גדול ואח קטן ויש להם המשחקים שלהם". על התנהלותם הכללית יש לו מילים טובות, והוא מדגיש כי נהנה לשתף איתם פעולה ואף הציע להם להמשיך לעבוד יחד: "הם חושבים נכון, עובדים נכון ושותפים ישרים", הוא מסביר. בחודשים האחרונים שמה של החברה ושמו של אמיר הופיעו שוב ושוב בכלי תקשורת בגרמניה בדיווחים על כמה עסקאות גדולות. ניכר כי אמיר מסקרן את העיתונאים הגרמנים; הם מתארים אותו כמעין איש צללים, ותוהים אם הוא בעל הממון שמאחורי העסקאות האחרונות. באחת הכתבות הוא תואר כמי שמתמחה במציאת בניינים מתפוררים, ואז מחדש אותם וגובה שכר דירה גבוה שאמור להבטיח שההשקעה תוחזר בתוך שנים מעטות. וכרגיל, כל פרויקט מנוהל בידי חברה חדשה שהוקמה לצורך העניין, כשלעתים כמה חברות שונות של הדיינים מטפלות בכמה בניינים שונים באותה עיר. כשהסקרנות של הגרמנים שלחה אותם למצוא היכן רשומות החברות השונות הללו, היא גילתה אותן בקפריסין, מקלט מס מוכר. בפינצטה ובשת"פ הפעילות בגרמניה מציגה שני היבטים נוספים בעסקי הדיינים: האחד הוא בחירה מוקפדת מאוד אם להיכנס כבעלים או לא, והאחר הוא חיבה לשיתופי פעולה עם חברות אחרות, חלק מהן גדולות ויציבות. FBC, למשל, Frankfurter Buro Center, הוא בניין משרדים מוכר בפרנקפורט, הרשום בבעלות PBM של הדיינים. לפי מקורביהם, הבניין העצום, 142 מטר גובהו, רשום כך בגלל דקויות שונות של החוק הגרמני, אך בפועל גולדמן זאקס הם הבעלים העיקרי ולדיין יש רק חלק קטן בו. מה שאין עליו מחלוקת הוא שהחברה של דיין שיפצה את הבניין תמורת 10 מיליון יורו ומנהלת את הנכס. ובינתיים בלייפציג, מלון אסטוריה ההיסטורי נמכר ביוני תמורת 12 מיליון יורו, אחרי שנים שבהן היה סגור; רובו עבר ככל הנראה לבעלותה של קרן פנסיה צרפתית, אבל חלק קטן, ובו דירות מגורים, נמכר על פי הידוע לאמיר דיין, שהחברה שלו גם משפצת את הנכס. גם את הפרטים האלה היה קשה ללקט. המידע בגרמניה סותר, ונראה כי שם הולכת ונבנית תמונה של אמיר כמעין טייקון בצמיחה. כאילו התקשורת הגרמנית פגשה זר גבוה ומסתורי. והוא לא לבד: על פי הפרסומים את PBM מנהלת אפרת אבואב, שככל הידוע משמשת דירקטורית ואשת אמונו של אמיר בכל החברות שבהן הוא פועל. שמה הוזכר כמי שהיתה מעורבת בעסקה לקניית מרכז מסחרי בהאנובר תמורת 16.5 מיליון יורו וקומפלקס מוזנח של 412 בתים בדורטמונט, שנקנו גם הפעם לאחר שבעל הנכס הקודם נקלע לחובות. בעסקה אחרת, שלא סוקרה עד כה בגרמניה וגם לא בישראל, אמיר, מיקי ויעקב דיין היו מעורבים יותר בבעלות: יחד עם אשטרום נכסים הישראלית הם קנו בית אבות ישן בברלין, משפצים אותו כבניין מגורים ומתכננים למכור את הדירות. כל אחד מהשותפים השקיע כ־4 מיליון יורו. הדיינים התעקשו כי PBM היא שתשפץ את הנכס, וכך הבטיח לעצמו רווחים גם כיזמים וגם כקבלנים. בהמשך הם קנו מאשטרום את חלקה, כדי לגזור לבד את כל הרווח שמוערך בכ־5 מיליון יורו. עבודה משותפת עם ישראלים נעשית גם מול רשת מלונות הבוטיק האירופית Sir Hotels השייכת ל־Europe Hotels Private Collection, לקוח מרכזי של PBM. מנהל החברה הוא הישראלי לירן ויצמן, בנו של איש הנדל"ן מני ויצמן, עוד אחד שנזהר מחשיפה. פעילות נוספת של הדיינים עם משפחת ויצמן תושק בקרוב ברחוב נחלת בנימין בתל אביב. מדובר במלון הבוטיק פולי האוס, שעל תכנונו הופקדו אדריכלית השימור הישראלית המוערכת ניצה סמוק והמעצב הבינלאומי הנודע קארים ראשיד. על פי רשם החברות בעלת המלון היא סיר בנימין; סמוק מסבירה ל"מוסף כלכליסט" כי בראשית הדרך הוא אכן היה אמור להיות חלק מ־Sir Hotels. כיום בעליו הם משה פטרבורג, משפחת דיין - שמחזיקה ברבע מהמלון באמצעות שתי חברות שונות - וניר ויצמן, בנו של מני ואח של לירן. סמוק, אגב, התרשמה מהעבודה עם אמיר דיין. "אני מורידה את הכובע על הקוליות והענייניות שלו", היא אומרת. "זה לא פרויקט פשוט, כי אין שליטה על כל הבניין ולא היה שיתוף פעולה עם הבעלים של הקומה המסחרית. אבל דיין התנהג בצורה ממלכתית, פשוט הופתעתי. העברתי רשימה של ריג'קטים, והוא פשוט אמר 'תעשו מה שהיא אומרת'. לפניו זה התנהל כמו חנות מכולת. הוא אדם חכם שעוטף את עצמו באנשים טובים, אבל אינו מרבה בדיבורים". האם התרשמה שמדובר באיש עסקים בסדר גודל של לבייב, אני שואל. לא, היא מבהירה, "לרגע לא חשבתי שהוא במעמד לקנות את אפריקה". צמרת הנדל"ן הישראלית מלון בוטיק תל־אביבי הוא כנראה רק ההתחלה. הגישושים עם אפריקה ישראל וקניית המלונות ממנה מרמזים על כוונת הדיינים לתקוע יתד עמוקה בענף הנדל"ן בישראל. לפני כשנה הם כמעט קנו את מלון הנסיכה באילת מכונס הנכסים, תמורת 226 מיליון שקל; ברגע האחרון נחלץ קובי מימון לעזרת משפחת טסלר, בעלי המלון המקוריים, וסייע להם לגייס 200 מיליון שקל ולהשאירו בידיהם. בעסקה אחרת עם כונס הנכסים (כאמור, איתור הזדמנויות זולות הוא מומחיות שלהם) אמיר דיין זכה לאחרונה באפשרות לתבוע את נכסי חברת מגדל הזוהר של דודי אפל, ואם יצליח, תמורת 150 מיליון שקל יקבל בין השאר קרקעות לבניית כ־100 דירות בירושלים, 540 דירות בלוד ומאות דירות בגבעת שמואל, וגם מגרש לבית הארחה בטבריה. על פי מקורות המכירים את הפעילות העסקית של המשפחה, לנוכח החשיפה שלה זכה לאחרונה אמיר שואף כרגע להתרחק מפעילויות בישראל, אך במקביל חלק מאחיו מנהלים משא ומתן לקניית עוד שלושה בתי מלון, כשברקע מתבשלת עסקה לרכישת קרקע לבניית עוד 900-600 דירות. ספק אם יש עוד חברה ישראלית שקנתה כל כך הרבה נדל"ן בישראל בשנה האחרונה. רק העסקאות הידועות שעשו כאן האחים בתקופה הזאת כבר מסתכמות בכמיליארד שקל, מה שמציב אותם בצמרת הענף בישראל. הנתונים ברורים, גם אם הם ממש מנסים להשאיר אותם נסתרים.
בשקט ומתחת לרדאר מצליחים האחים דיין לבנות אימפריה עסקית עם הון שאיתו שקלו לקנות אפילו את אפריקה ישראל. הם לא בוחלים בשום עסק, כולל מכירת אריחים לאמבטיה, תיקונים במוסך, טרייד אין, שיפוצים ובעיקר השכרת שלל בניינים ברחבי אירופה. הם אוהבים לעבוד עם שותפים, מאשטרום עד גולדמן זאקס. הם משלבים בין ניהול מרוכז למבוזר, עם אח בכור שמעורב בכל ועוד עשרה שמשובצים באינספור חברות. הם מצויים כעת בעיצומו של מסע רכישות נרחב בסכומי עתק. והם מאוד רוצים שלא נדע את כל זה
מסע לאימפריה החרישית של משפחת דיין
מסע לאימפריה החרישית של משפחת דיין
81
לפרטים ולהרשמה לכנס פינטק 2018 לחצו כאן
דוראל בליץ, מנהל מחלקת פינטק ב-KPMG, אומר כי הפינטק יאפשר ללקוחות הבנקים וחברות הביטוח לקבל הרבה יותר שירותים שיהיו גם יותר זולים וגם יותר מהירים. אילנית אדסמן נבון, מנהלת תחום הסיכונים הפיננסיים, קוראת לרגולטורים להקל בדרישות כדי לאפשר לחברות הפינטק לצמוח כמו בחו"ל
"הפינטק ישפר לאין שיעור את השירותים הפיננסיים ללקוחות"
"הפינטק ישפר לאין שיעור את השירותים הפיננסיים ללקוחות"
82
רונלד קומאן, מאמן ברצלונה החדש, נחשב לאחד מהשחקנים ה"קרויפיסטים" הבכירים. יוהן קרויף אימן אותו באייאקס, הביא אותו ל"דרים טים" שלו בברצלונה ובמסורת "הטוטאל פוטבול" ההולנדי הבלם ההולנדי היה כובש שערים מצטיין. השניים שמרו על קשר חם לאורך קריירת האימון של קומאן, שמוכר את עצמו כאחד מחסידיו הרבים של הדמות החשובה ביותר בהיסטוריה של הכדורגל ההולנדי ומועדון הכדורגל ברצלונה. "יוהן קרויף היה האיש שלימד אותי שכדורגל הוא משחק שמשחקים עם המוח", אמר קומאן. ואולם, קריירת האימון של קומאן לא ממש מייצגת את התפיסה "הקרויפיסטית". הכדורגל של קבוצותיו אף פעם לא הבריק ויש מאמנים רבים שיישמו את השיעורים שקיבלו מקרויף בצורה הרבה יותר טובה מקומאן. קומאן לא מגיע לברצלונה כמושיע. אף אחד לא חושב שאפשר להושיע את הקבוצה מהסיטואציה הנוכחית. הוא מגיע כמי שקשור למועדון ויכול להעביר את הזמן בקבוצה בכבוד מסוים עד חילופי משמרות הנשיא. זו לפחות התפיסה הרווחת בספרד. ישאר קירח מכאן ומכאן? קומאן עזב את נבחרת הולנד כדי לאמן את ברצלונה. בהולנד דווקא הצליח להחזיר עטרה ליושנה. בערך. הנבחרת - עם דור חדש של שחקני הגנה מוכשרים במיוחד - העפילה לגמר ליגת האומות וגם ליורו 2020. זה היה חלום שמתגשם עבור בלם נבחרת הולנד לשעבר. וכך גם המעבר לברצלונה. "כשהתחלתי להתאמן היו לי שני חלומות: לאמן את נבחרת הולנד ולאמן את בארסה", אמר באפריל. קומאן, על פי הדיווחים, דחה את ברצלונה לאחר שארנסטו ואלוורדה פוטר באמצע העונה. "זה לא הזמן הנכון כרגע", אמר. "אני אשאר עם הולנד עד סיום יורו 2021 לפחות. בארסה לא בתכניות שלי. נראה בעתיד". מה גרם לו לשנות את דבריו ואולי גם להישאר - בתום עונת 2020/21 - קירח מכאן ומכאן? לא ברור. מה שידוע זה שהוא נכנס לתפקיד בברצלונה בנקודת השפל הגדולה ביותר שידע המועדון במאה ה-21. הפסדים כספיים צפויים של יותר מ-120 מיליון יורו, חובות עמוקים, סגל מבוגר ולא מחובר, הנהלה במלחמת עולם עם חדר ההלבשה וכוכב ענק - ליאו מסי - שלא מעוניין להמשיך בקבוצה. אה, והקבוצה מרוסקת לחלוטין מתבוסה היסטורית - 8-2 לבאיירן מינכן. המאמן ליום שאחרי מסי? קומאן, לפי דבריו לפני מספר חודשים בראיון ל"ספורט", חושב שברצלונה צריכה להתכונן לחיים ללא מסי ושהוא בעד "הצערה" של הסגל. "מסי הוא הטוב בכל הזמנים אבל הוא אנושי ולא הפתרון להכל. בארסה צריכה להתכונן לחיים בלעדיו. בלי מסי, שום דבר לא יהיה אותו דבר". הוא הוסיף: "אני הולנדי ואנחנו אף פעם לא מפחדים לבנות על צעירים, אנחנו כבר רגילים לזה. בנוסף, אם יש לך שחקנים עם איכות מתאימה מהבית, הם תמיד צריכים להיות בעדיפות ראשונה". קומאן דיבר על "שחקנים בגיל 30" שצריך להחליף והוסיף. "בארסה כבר לא מה שהיתה פעם. זה קורה. זה קרה גם לבארסה שלנו - הדרים טים. הקבוצה פשוט חסרת אינטנסיביות ואגרסיביות וככה צריך לשחק כיום. לכן היא לא דומיננטית ומאבדת מה-DNA שלה. החזקת הכדור היא כלום כשהיא לא מייצרת מספיק מצבי הבקעה. החזקת כדור היא לא רלוונטית אם אתה מייצר רק שני מצבים במשחק - וגם הם דרך יכולת אישית ולא מתוכננים". דבריו מלפני ארבעה חודשים רק מחזקים את התחושה שהמועדון עומד בפני שאלות קשות במיוחד. והשאלות מתחילות עם הסגל המבוגר. קשה עד בלתי אפשרי לראות את ברצלונה מרעננת את הסגל שלה עם שחקנים צעירים ואיכותיים. אמנם יש את ריקי פוץ' ואנסו פאטי - שני תוצרי האקדמיה - וגם את פרנקי דה יונג ההולנדי, אך הסגל עבש וההרכב הממוצע בגיל ממוצע שעומד על 29. וכרגע המעבר הגדול ביותר לקבוצה הוא של מירלאם פיאניץ' בן ה-30. סימן השאלה הגדול ביותר הוא סביב השחקן הגדול ביותר. ליאו מסי, האיש שכל המערך בנוי סביב היכולות החד פעמיות שלו, מתקשה לראות את עצמו ממשיך בארגון תחת הנשיא ז'וזפ מריה ברתומאו. האם ברצלונה תוכל למכור אותו בסכום שיאפשר לה שיפוץ כללי? האם תוכל בכלל להביא בשבועות הקרובים - שחקנים מספיק צעירים וטובים כדי להיבנות מחדש? האם המועדון בכלל יכול לבצע רכש טוב בכל הכסף שיקבל ממכירת מסי? בכל זאת, השלטון הנוכחי לקח סגל שזכה בשלוש אליפויות אירופה ולמרות שהשקיע בו יותר מ-1 מיליארד יורו הסגל חלש, מזדקן וגורם לליאו מסי לרצות לעזוב. ושוב, הקבוצה צריכה להיבנות מחדש. כבר שנים שהיא צריכה לבנות מחדש. הקריסה מול באיירן מינכן היתה רק תסמין לקבוצה עם תשתיות רקובות ועבשות. הפיטורים של קיקה סטיין היו ברורים. גם הפיטורים של אריק אבידל, המנהל הספורטיבי. אבל ברור שהשניים לא אחראים על המצב של הסגל. הם היו שעירים לעזאזל. מה בקו"ח? רונלד קומאן, אלא אם כן ישנה את התבנית שמאפיינת את התקופות שלו בכל קבוצותיו, כנראה שלא הולך לתקן את המצב לבדו. גם אם יביא צוות עוזרים מוכשר כפי שהוא מתכנן להביא. קודם כל, הוא מאותה "תבנית" של מאמנים אחרים בברצלונה. הוא לא "מאמן על", שמביא רשת קשרים ורעיונות חדשים אלא מישהו עם קשרים - אידואלוגיים או מקצועיים - למועדון. נראה שהדבר החשוב ביותר בקורות החיים שלו כמאמן היא העובדה שכבש שער ניצחון בגמר ליגת האלופות במדי ברצלונה. הדבר השני הכי חשוב? 88 שערים ב-264 הופעות במדי ברצלונה. העובדה שככל הנראה יביאו לצידו את הנריק לארסון מראה שהמטרה של המינוי שלו היא לרכך את הקהל עם נוסטלגיה מתוקה - לא לתקן טעויות אינהרנטיות בקבוצה. כמאמן הזמן הממוצע של קומאן בקבוצה הוא 1.7 שנים - כלומר הוא לא נשאר זמן רב מדי במקומות העבודה שלו. בסאות'המפטון עשה עבודה טובה אחרי מאוריסיו פוצ'טינו - כולל הבאת וירג'יל ואן דייק, סאדיו מאנה ודושאן טאדיץ'. עם זאת, יש לציין שבסאות'המפטון יש מערכת רכש שמתפקדת ברמה גבוהה מאוד, ולא בטוח כמה קומאן היה משמעותי באסטרטגיית הרכש המוצלחת של סאות'המפטון. באברטון קומאן הגיע למקום השביעי בלי להותיר חותם גדול מדי לפני שפוטר. בוולנסיה אמנם זכה בגביע אך הסתכסך עם הקפטנים של המועדון ופוטר אחרי הזכייה בגביע. בהולנד רשם הצלחות יחסיות עם אייאקס ופ.ס.וו, אבל שחקנים התלוננו על כך שהאימונים שלו בסיסיים ומשעממים. לזכותו יאמר שהוא היה המאמן הראשון שהעניק את הבכורה לשחקנים כגון ווסלי סניידר, נייג'ל דה יונג וראיין באבל. בפרמיירליג העניק בכורה לשחקן כגון דומיניק קלברט לואין ובספרד השחקן הבולט ביותר שקיבל ממנו את הבכורה שלו במדי ולנסיה היה אוור בנאגה המצוין. לא ברור מה תהיה ההשפעה של קומאן בשוק העברות השחקנים - אם בכלל. כמו כן, לא ברור מה יקרה איתו ברגע שיגיע נשיא חדש אחרי הבחירות במרץ. לא ברור מה תקציב ההעברות שיקבל. לא ברור המצב המנטלי של השחקנים - למשל, איך מצליחים להתאושש ממה שסמדו עבר נגד באיירן? לא ברור עד כמה קומאן יקבל את תמיכת חדר ההלבשה - אם בכלל. הדבר היחיד שבטוח זה שהוא מתכנן להפוך את פרנקי דה יונג לגלגל השיניים המרכזי בקבוצה - כפי שעשה בנבחרת הולנד. גם שעיר לעזאזל הוא לא מצד אחד הסיכוי שלו להצליח לא גדול. מצד שני, אם איכשהו יצליח - הוא יקבל את מרבית הקרדיט לכך. מצד שלישי, אם יכשל - אף אחד לא יחשוב שזה בגללו. זה כבר ברור לכולם שלההנהלה בראשות ברתומאו נגמר הקרדיט. אפילו שעיר לעזאזל הם לא יכולים להביא.
המינוי של רונלד קומאן לאימון ברצלונה לא נועד לתקן את הבעיות האינהרנטיות שיש במועדון. הוא נועד להרגיע את הקהל עם קצת נוסטלגיה וזכרונות מבית קרויף
קחו קצת נוסטלגיה מתוקה
קחו קצת נוסטלגיה מתוקה
83
גוגל פתחה הערב (ג') את אירוע המפתחים השנתי שלה, I/O. במהלכו, הוצגה אנדרואיד P, גרסה חדשה למערכת ההפעלה הנפוצה בעולם, כמו גם שורת חידושים בתחום יכולות הבינה המלאכותית - מכלי שעוזר לכם לכתוב מיילים בג'ימייל ועד לכלי שמתקשר במקומכם כדי לקבוע תור למספרה או להזמין מקום במסעדה. השיפורים הבולטים ביותר נעשו בסייענית החכמה של החברה, גוגל אסיסטנט. מנכ"ל גוגל, סונדאר פיצ'אי, הדגים כיצד מתקשרת הסייענית למספרה ומנהלת שיחה מלאה עם המזכירה במקום, במהלכה מוצאות השתיים מועד מתאים לפגישה עד לקביעת תור. לאחר מכן, הודגמה שיחה דומה עם מסעדה, בה הצליחה הסייענית להתמודד עם שאלות כמו "כמה סועדים תהיו" ולהגיב בשפה טבעית מאוד. גוגל משקיעה הרבה בפלטפורמת ההפעלה הקולית שלה, שתכלול בקרוב שישה קולות חדשים, ביניהם קולו של הזמר ג'ון לג'נד. בנוסף, שופר מבנה המענה בצורה שתאפשר לסייענית לנהל שיחה בסגנון פחות מלאכותי, שמזכיר שיחה עם אדם יותר מבעבר. גם יכולת החיפוש דרך האסיסטנט שופרה, הודות ליכולתה של הסייענית להבין יותר הקשרים ואף שאלות המשך, מה שמקל על המשתמש ועשוי להאריך את משך השימוש בשירות. נעים להכיר: אנדרואיד P אנדרואיד, שחוגגת השנה יום הולדת 10, תציע הטמעה יותר עמוקה של מערכת הבינה המלאכותית בגירסה P החדשה. היא צפויה לשפר את ביצועי המכשירים שעליהם תותקן, למשל מערכת השליטה על הסוללה שלדברי גוגל תוכל להוסיף שעות עבודה רבות. גם הממשק של אנדרואיד P עבר שינויים: מחוות סווייפ יוכלו לשלוף את תצוגת ריבוי המשימות, בצורה שמזכירה את ממשק האייפון X של אפל. מחוות סווייפ נוספת תציג את מגירת האפליקציות כולן. ממשק ההתראות שופר אף הוא ויאפשר הרבה יותר גמישות תפעולית; המערכת תלמד אילו התראות אתם מוחקים מיד ותציע לכם לאחר מספר ניסיונות להפסיק לקבל אותן. אנדרואיד P תאפשר לייצר שני פרופילים - אחד לאפליקציות עבודה ואחד לאפליקציות פנאי למשל, מה שימנע מכם לקבל התראות מאפליקציות כגון אאוטלוק במשך החופשה או לאחר שסיימתם את העבודה. עוד שינוי מעניין הוא כלי צילום המסך, שיאפשר להוסיף ציורים ישירות על התמונה, לסימון טקסט ועוד. מגירת האפליקציות תתחיל להציג יישומים לפי תכיפות ואופי השימוש שלכם, ואף להמליץ על פעולות ואפליקציות בהתאם לניתוח ההרגלים. גוגל הציגה תחום פעילות חדש של אנדרואיד, שמכונה digital well being; הרעיון הוא להגביל את זמן השימוש ביישומים, כדי לצמצם בזבוז זמן או התמכרות לשירותים מקוונים. במסגרת תכונה זו, ניתן יהיה לדעת אילו אפליקציות היו בשימוש, לכמה זמן ובאיזו תכיפות. ממשק השליטה יאפשר לכם להגביל את זמן השימוש - למשל, להגביל את השימוש בפייסבוק ל-30 דק' בלבד בזמן שאתם אמורים לעבוד או לעשות משהו אחר. יהיה גם ממשק שליטה להורים, שיאפשר להגביל את השימוש של הילדים במכשיר - תכונה שהייתה נדרשת מזה זמן רב. גוגל תוסיף לאנדרואיד P גם שיפורים בתחום החיפוש, שיאפשרו לקבל תצוגה של פעולות ספציפיות באפליקציות - למשל, אם תחפשו כתובת, יקשר הממשק ישירות למפות גוגל. גוגל מעמידה את מנגנון למידת המכונה הזה לשירות המפתחים. הם יוכלו להטמיע את היכולות האלה דרך ערכת הפיתוח MLkit. עם זאת ישנה בעיה אחת שאנדרואיד עדיין סובלת ממנה: חוסר הרצון של היצרניות לשדרג את הגרסאות בהתאם לקצב ההוצאה שלהן בידי גוגל. המצב כל כך גרוע, שאפילו אנדרואיד אוריאו עוד לא הצליחה להגיע ליותר מ-1% מהמכשירים בשוק. עד היום הגרסה הפופולרית ביותר הינה עדיין מרשמלו (6.0) ואחריה נוגט (7.0). הפתרון של גוגל הוא treble, ארכיטקטורת פיתוח שתאפשר להפריד את תכונות הליבה של המערכת והממשק הגרפי מעליה. זה יאפשר לעדכן את הליבה באופן עצמאי מהממשק, שהוא למעשה הבידול העיקרי בין היצרניות. גוגל גם העמידה את גרסת הבטא הציבורית להורדה עבור שבעה מכשירים מעבר למכשיריה: הסוני אקספריה XZ2, השיאומי מי מיקס 2S, הנוקיה 7 פלוס, ה-Oppo R15, ה-Vivo X21, הוואן פלוס 6 והאסנשיאל פון. ההפרדה של הבטא מאפשרת ליצרניות להתחיל לעבוד על השינויים הרבה יותר מהר. אלה יתורגמו - לתקוות גוגל - לעדכונים הרבה יותר מהירים. שם אחד בלט בהיעדרו: סמסונג, יצרנית האנדרואיד הגדולה ביותר. תמונות חכמות, הודעות חכמות יכולות ה-AI של גוגל שולבו גם באפליקציית התמונות שלה, שבקרוב יאפשרו לעבד תמונות בקלות, ממש בלחיצה בודדת. למשל, אפשר יהיה לקחת תצלום ישן שצולם בשחור-לבן ולהוסיף לו צבע, או להשאיר עצמים בתצלום צבעוניים כשהרקע נצבע בשחור לבן. עוד תכונה, שעשויה להטריד את החרדים לפרטיותם, היא סריקת תצלום של מסמך והפיכתו לקובץ PDF - מה שיעביר מסמכים לידי גוגל גם אם לא נשלחו דרך ג'ימייל. ואם בג'ימייל עסקינן, הדגימה החברה תכונה מעניינת שמאפשרת לחזות את הטקסט שבכוונת המשתמש לכתוב ולהציג לו המלצות תוך כדי הקלדה. ההמלצות נשענות על המידע שיש לגוגל על המשתמש עצמו, על הנמען, על תוכן השיחה ועוד. גרסת הדפדפן של ג'ימייל קיבלה לאחרונה שורת שיפורי עיצוב וממשק, ותכונה זו תוכל לסייע בכתיבה מהירה יותר של הודעות.
באירוע המפתחים השנתי של החברה הוצגה גרסה חדשה ומתקדמת של מערכת ההפעלה הפופולרית. בנוסף הוצגו יכולות מרשימות לסייענית החכמה אסיסטנט, כגון קביעת פגישות והזמנת מקום במסעדה בשיחות טלפון
גוגל חשפה את אנדרואיד P ו-AI שמתקשרת לעסקים במקומכם
גוגל חשפה את אנדרואיד P ו-AI שמתקשרת לעסקים במקומכם
84
כפי שכל יזם יודע, הצוות שבו הוא מקיף עצמו הוא אחד המרכיבים הבסיסיים בהצלחת המיזם. אולם, מציאת הצוות הנכון היא לעיתים קשה יותר ממציאת הרעיון המנצח. לכן, צריך למצוא את הדרך הטובה ביותר לבנות צוות מוצלח. ההנחה היא כמובן שהשילוב בין סינון קורות החיים והראיונות צורכי הזמן יסתכם במציאת העובדים הטובים ביותר, כאלה שיעזרו להפוך את החברה להצלחה גדולה. אולם למרבה הצער, הדברים לא תמיד מסתדרים בצורה מושלמת, לרוב מכיוון שמעניקים יותר מדי חשיבות לכתוב בקורות החיים. לכן חברות סטארט אפ, שזקוקות לגייס הרבה אנשים, פונות לדרכים יצירתיות לעשות זאת. לעיתים הן אף מקנות חשיבות נמוכה יותר לקורות החיים ולהשכלה הפורמלית של המועמד ובוחנות יותר את יכולת הלמידה שלו. למשל, הדס טל מנהלת משאבי אנוש בחברת פירמיד אנליטיקס, אומרת כי "אנחנו בוחנים יכולות חשיבה – גם אם למועמד אין ידע בטכנולוגיה קונקרטית, או השכלה כמו תואר במחשבים או ידע בכלי מסוים שאנחנו עובדים איתו. צריך עדיין בסיס מסוים, אבל אנחנו לא חברה מקובעת שנצמדים לטייטלים, גם אם אין לו את התואר הנחשק אבל אנחנו נזהה בו את עקומת הלמידה ולוגיקה גבוהה, אנחנו נשמח לגייס אותו". החברה מפתחת מערכות תוכנה מתקדמות לניתוח חכם של מידע ומונה 70 עובדים בארץ ו-150 סך הכל, כולל ארה"ב ואירופה. "אנחנו לא מגייסים בצורה טיפוסית מהרבה בחינות", טל מוסיפה, "בראיונות אנו נוהגים לשאול שאלות לוגיקה מבעיות שאנחנו מתמודדים איתם מתוך הקוד. בעיות שהתמודדנו איתם וכבר פתרנו ורוצים לדעת איך המועמדים פותרים אותן". אחרי שלב שאלות הלוגיקה, המועמדים בחברה עוברים שאלון IQ של 60 שאלות הקשורות לעולם ההנדסה ב-60 דקות. השאלון לדברי טל הוא המדד הכי חשוב מבחינתם, שהצליח לנבא הצלחות בצורה מדויקת. חברת StartApp, המפתחת פלטפורמות מידע למפתחי אפליקציות ולמפרסמים, צמחה בשלוש שנים מ-33 עובדים ל-160 עובדים גלובלית. 120 מהם עובדים בארץ והשאר בניו יורק, סן פרנסיסקו ואוקראינה. הם הכינו קמפיין "brains and beauty" (מוח ויופי) במסגרתו עובדי החברה צילמו סרטון שבו העובדים הראו מה מייצגות עבורם המילים "מוח" ו"יופי". החברה שולחת למועמד את הסרט ומבקשת ממנו להראות מה מייצגות עבורו המילים הללו. לדברי שירה הופר, מנהלת משאבי האנוש בחברה, "קיבלנו תשובות מגוונות ומקסימות שנותנות לך להבין את הבן האדם. הצד החברתי מאד חשוב לנו וכולנו יושבים בחלל אחד גדול, ולכן הקטע האישיותי מאד חשוב לנו, מעבר למקצועיות. גם ברמת תחביבים והתנדבויות, שאנחנו מנסים לקחת פנימה ולשלב בעשייה החברתית שלנו". "לא מעט מנהלים נכנסים לראיונות בלי קורות חיים" מוסיפה הופר, "כדי להתרשם ממנו באופן נקי. לא נצמדים לקורות חיים, אלא מנהלים שיחה פתוחה במטרה להכיר את האדם". "היום היוצרות התהפכו" אומר היועץ הארגוני רז מצנע, מנכ"ל Attract & Retain. "כשמועמד הולך להתראיין למשרה מסוימת – אנשים יותר מסתכלים מי החברה ומי המנהל שהולך לראיין אותי ומה רושמים בפורומים בחברה. חברות צריכות לנהל את המוניטין שלהן – איך הן כמעסיקות. החברה צריכה לשווק ולמכור את עצמה כמקום שטוב לעבוד בו. עושים את זה במגוון פלטפורמות. אתרי קריירה (קריירה-מדריך כלכליסט) מאד מושקעים, שמראים את התרבות של הארגון". מצנע מוסיף כי "חברה היום לא יכולה לצאת בקמפיין רק כשיש לה גיוס. זו עבודה כל ימות השנה. כשאדם יגיע לחיפוש כבר שתהיה לו תמונה בראש שבחברה הזו יש מוצר מעניין ושהיא עושה רושם טוב". "אנחנו דגש מאד גדול על חווית המועמד" אומרת הופר, "מיצירת הקשר הראשוני ועד המפגש הראשון שלנו בפגישה בדלת. לא נותנים לו רגע ללכת לאיבוד, מנסים לעשות את התהליך יעיל ככל האפשר, לטרטר אותו כמה שפחות. לנסות לצוות יותר ממראיין אחד בראיון כדי לצמצם את כמות הראיונות ולהפוך את החוויה ליותר נעימה". לדבריה, נוצרת למועמדים חוויה נעימה, ו"גם מועמדים שלא התקבלו אלינו, עדיין שומרים על קשר בטווח של שנה, לפעמים מנסים שוב או שולחים אלינו מועמדים אחרים". מעבר לקורות החיים, גם בראיון יש הרבה מאד הטיות. כדי להתמודד עם זאת, חברות מנסות לשלב שני ראיונות עם שני אנשים שונים או ששניים מראיינים יחד כדי לייצר עוד מקורות מידע. "יש חברות יותר קטנות שיכולות לאפשר את הגמישות – שנותנות לך משימה שהיא קשורה לעבודה ומשלמים לך על זה. זה גם מאפשר למועמד לקבל החלטה נכונה האם הוא באמת רוצה ומתאים. כי גם למועמדים יש כל מיני פנטזיות על מקום העבודה והמציאות שונה", אומר מצנע. גם ב-StartApp בחלק מהמשרות נותנים למועמד לטעום מהו יום בחיי החברה – המועמד יושב בצמוד לעובד באותו תפקיד, רואה את סוג המשימות שהעובד מתמודד איתם, מתרשם מהדינמיקה בצוות ויוצא לאכול איתם צהריים. עם זאת לדברי הופר, הדבר נעשה יותר לצרכי התרשמות המועמד וזהו אינו מבחן עבורו. לפי ביזנס אינסיידר, המדד הטוב ביותר לחיזוי האיכות הוא "מבחן עבודה". הם מציינים כי המסקנה הזו אושרה פעם אחר פעם בניסויים, ובמידה מסוימת היא מובנת מאליה. האם תעדיפו לטוס עם טייס שהועסק בהתבסס על מבחן אמריקאי או שתעדיפו לראות אותו מבצע טיסה בסימולטור? הם פרטו 4 סיבות מדוע רצוי לא להתבסס מדי על קורות החיים: 1. משתנים המבוססים על קורות חיים לא מצליחים לחזות כל מה שהם אמורים: מחקרים שונים, כולל אחד מגוגל, מצאו שגם נתונים מוחשיים כמו האוניברסיטה שבה למדו המועמדים או ממוצע הציונים שלהם הם למעשה "חסרי ערך" כמדדים לחיזוי ההצלחה של מרבית המועמדים הפוטנציאלים, מלבד אלה שרק סיימו את לימודיהם. גם בחלק המתאר את הניסיון בקורות החיים, לא בהכרח כל מה שכתוב משקף את הנעשה בשטח, אך קשה להבדיל בין העושים ובעלי ההישגים לבין המתחזים. כמו כן, עדיף לא להתמקד אך ורק במועמדים שעבדו בחברות נחשבות, מכיוון שכך עלולים לפספס עובדים טובים בעלי ניסיון בחברות פחות מוכרות. 2. מכיוון שכולם מעוניינים באותה קבוצת אנשים, בייחוד למשרות טכניות, מאגר המועמדים עלול להידלדל: כלומר, הסיכוי שהסטארט אפ שלכם יצליח להשיג כוכב אמיתי הוא קטן ביותר. ייתכן שתמצאו עצמכם בסופו של דבר עם מועמד שכמעט ולא עבר את הסינון. אולם, בהתחשב בכך שהסינון מבוסס על משתנים שלא טובים בחיזוי הצלחה, דווקא המועמד שכן רציתם עלול להתגלות כבינוני. 3. חשיבה המבוססת על קורות חיים מובילה להיעדר גיוון: הסכנה פה היא שאנשים בעלי כישורים מתאימים לעיתים כמעט ולא נשקלים לתפקיד. לא מעט מחקרים מצביעים על כך שהתמקדות רבה מדי בקורות חיים מייצרת דעה קדומה בעד מועמדים מסוימים, שלרוב דומים למראיינים עצמם. באחד המחקרים נשלחו אותם קורות חיים פעם עם שם של בחור ופעם בתור בחורה, התגובות החיוביות יותר היו כמובן למועמדים ולא למועמדות. 4. לא קל להרשים בראיונות עבודה: ביותר ויותר ראיונות בוחרים המראיינים דווקא לשאול שאלות "מסובכות" שאין להן כמעט כל קשר לאופן בו העובד יבצע את עבודתו. ההמלצה היא לשים את המועמד בסיטואציה המזכירה את מה שיעשו בעבודה עצמה. ככל שהמבחן ייצג את העבודה היומיומית הממשית שמבצעים, כך גדל הסיכוי שתחזו נכונה.
מדוע קורות חיים אינם מנבאים טוב את ההצלחה בעבודה ואילו דרכים מצאו חברות סטארט-אפ ישראליות כדי לגייס עובדים טובים במהירות?
תשכחו מקורות החיים: מהן הדרכים היצירתיות לגייס עובדים
תשכחו מקורות החיים: מהן הדרכים היצירתיות לגייס עובדים
85
וירוס הקורונה ממשיך להתפשט באיראן ללא שליטה, מה שצפוי להנחית מהלומה נוספת על המשק האיראני, הנתון ממילא תחת סנקציות חונקות. אתמול (ג') הודיע איראג' חרירצ'י, סגן שר הבריאות האיראני, כי נדבק בנגיף. הוא אמר את הדברים יום לאחר שהופיע זחוח במסיבת עיתונאים כשהוא דוחה הצעות להסגר מסיבי בעיר קום, מוקד ההתפרצות במדינה. קום היא עיר קדושה לאסלאם השיעי ונמצאת במרכז המדינה. אתמול הצהירו השלטונות כי מספר המתים מהנגיף באיראן הגיע ל־15. מכה למסחר ולתיירות העובדה שאיראן מנותקת ממערכת המסחר הבינלאומית בשל הסנקציות המוטלות עליה צפויה לצמצם את היקף הנזקים בעולם. הדבר תקף גם לגבי ירידת מחירי הנפט, בשל הצמצום הדרסטי של יצוא נפט מאיראן. למעשה, עוד לפני גילוי הנגיף באיראן הוא איים לחסל את הגישה המוגבלת שנותרה לכלכלה האיראנית לשווקים העולמיים. זאת משום שסין היא שותפת הסחר המובילה של איראן, כשהיקף הסחר בין המדינות עמד על כ־40 מיליארד דולר בשנה שעברה. 25% מהיצוא האיראני מופנים לסין. בין מרץ לדצמבר 2019 שווי היצוא הממוצע של איראן לשוק הסיני הגיע לכמיליארד דולר בחודש. המקור של חלק ניכר מהכנסה זו הוא יצוא נפט לשוק הסיני, למרות הסנקציות האמריקאיות. בעקבות גילוי הנגיף באיראן וסגירת הגבולות מצד המדינות השכנות, איראן צפויה לאבד עוד שוקי יצוא חשובים. לפי נתוני הסחר המתפרסמים באיראן, עיראק, איחוד האמירויות, טורקיה ואפגניסטן הם יעדי היצוא החשובים ביותר, שיחד עם סין קולטים כ־70% מהיצוא האיראני. בימים האחרונים המדינות הללו הודיעו על סגירת הגבולות עם איראן ואיסור כניסה ממנה. אף שעיראק עדיין לא אסרה כניסת סחורות מאיראן, בבגדד מעריכים כי צעד כזה הוא בלתי נמנע, וצפוי להתרחש כבר בימים הקרובים. בשנים האחרונות הפך השוק העיראקי ליעד יצוא מועדף על איראן, עם שווי יצוא חודשי מוערך של כ־750 מיליון דולר. הצעדים של המדינות השכנות לא יפגעו רק בהכנסות מיצוא של איראן, אלא גם במגזר חיוני שתופס מקום מרכזי בכלכלת איראן בשנים האחרונות - התיירות, ובעיקר התיירות הדתית. בשנה שעברה ביקרו באיראן כ־7 מיליון תיירים והכנסותיה מתיירות עמדו על כ־12 מיליארד דולר. חלק ניכר מהמבקרים מגיע ממדינות שכנות דוגמת אזרבייג'ן, טורקיה, פקיסטן ועיראק. התיירות מעיראק הפכה למקור הכנסות חשוב עבור איראן. בממוצע בכל חודש מבקרים באיראן כ־350 אלף עיראקים המוציאים בממוצע במהלך שהותם כ־1,500 דולר. נתח משמעותי מהתיירים מגיע למקומות הקדושים לשיעים, ובכלל זה קום. הסתרת מידע מהציבור הציבור האיראני מורגל בהודעות הכזב של השלטונות מהשנים האחרונות, כמו הצהרתם מתחילת השנה כי נפילת המטוס האוקראיני נגרמה מטעות טכנית. לכן הם מייחס אמון מועט לנתונים הרשמיים וסבורים כי השלטונות מסתירים את מספר המתים מהנגיף, הגדול פי כמה מזה הרשמי. ביום שני האחרון הצהיר חבר פרלמנט המייצג את קום כי מספר המתים בה מהנגיף עומד על יותר מ־50, דבר שערער עוד יותר את אמינות ההודעות הממשלתיות. התחושה בקרב האוכלוסייה האיראנית היא שהשלטונות אינם ערוכים או אינם מעוניינים לנקוט צעדים לעצירת התפשטות הנגיף, מחשש כי הדבר יגביר את התסיסה נגדם. לנוכח אוזלת היד של השלטון, מאיראן החלו לזרום ידיעות על הפגנות באזורים שונים, בשלב זה בהיקף קטן. בקרב האיראנים ישנה תחושה לא רק של כעס, אלא בעיקר של פאניקה. על כך יכולים להעיד דיווחים מאיראן על מחסור חמור במסכות מגן שאזלו מבתי המרקחת. הציבור באיראן בטוח כי ראשי המשטר היו מודעים להתפרצות הנגיף עוד לפני כמה שבועות, אך הסתירו זאת מהציבור מחשש לצניחת אחוזי ההצבעה בבחירות לפרלמנט שהתקיימו ביום שישי האחרון. לשאלה כיצד הפכה איראן למרכז הפצת הנגיף במזרח התיכון אין תשובה ברורה. האיראנים אמנם הכריזו על הפסקת הטיסות לסין וממנה בשלהי ינואר, אך לא עשו הרבה מעבר לכך. משרד הבריאות האיראני האשים "מסתננים בלתי חוקיים" שהגיעו מאחת המדינות השכנות כמקור לנגיף. עם זאת, דיווחים בלתי רשמיים גורסים כי הנגיף הובא לאיראן על ידי יועצים סינים המועסקים בפרויקטים בקום או פועלים סינים שמועסקים בפרויקטי בנייה. יהיה המקור אשר יהיה, השלטון האיראני לא נוקט צעדים נוקשים כמו במדינות אחרות ודחה את הקריאות להטיל סגר על קום. ההחלטה להימנע מסגירת הגישה למרכז השיעי החשוב בעולם היא בעלת פוטנציאל הרסני מבחינת הפצת הנגיף. בכל שנה פוקדים את קום כ־25 מיליון עולי רגל, רובם מאיראן. מספר עולי הרגל הזרים שמגיעים לעיר עומד על כ־3 מיליון בשנה, כולל ממדינות נחשלות כמו אפגניסטן ופקיסטן. כדי לא להחריף את תחושת המשבר במדינה ולמזער נזקים כלכליים, משטר האייתולות נמנע מסגירת גבולות עם מדינות שכנות. לכן במדינות הממשיכות לקיים קשרים עם איראן כבר התגלו מקרי קורונה ‑ כולל לבנון, עיראק, עומאן, כווית ובחריין. מה שעלול לתרום לעליית מספר הנדבקים באזור הוא מצב התשתיות הרעוע של מערכות הבריאות במדינות אלה. הפסקת הטיסות וסגירת המעברים שנקטו שכנותיה של איראן מסוף השבוע האחרון הם צעדים שבוצעו מאוחר מדי, שכן החשש הוא שבשבועות האחרונים עברו נשאי הנגיף מאיראן למדינות אחרות באזור. הכותב הוא מנהל חברת קונקורד המזה"ת www.concordmena.com.
מוקד התפרצות הנגיף באיראן הוא בעיר קום הקדושה לאסלאם השיעי, אליה עולים לרגל כ־25 מיליון איש מדי שנה. סגירת הגבולות מצד עיראק, טורקיה, איחוד האמירויות ואפגניסטן, שקולטות יחד עם סין כ־70% מהיצוא האיראני, צפויה להנחית מהלומה על המשק
נגיף הקורונה מאיים לחסל את מה שנותר מהמשק האיראני
נגיף הקורונה מאיים לחסל את מה שנותר מהמשק האיראני
86
ספק של פרטי ביגוד תובע מהמשביר לצרכן והמנכ"ל ובעל השליטה רמי שביט 43 מיליון שקל. התביעה הוגשה ביום חמישי לבית המשפט המחוזי בתל אביב לאחר שהליך גישור ממושך בין הצדדים נכשל. חברת טורבו טקסטיל, שהגישה את התביעה, סיפקה למשביר לצרכן פרטי ביגוד שונים במשך שמונה שנים וחצי, בהסכם קונסיגנציה. בהסכם כזה הסחורה נותרת בבעלות הספק עד למכירתה על ידי הרשת הקמעונאית. אבי ומאיר כלש הם הבעלים של טורבו טקסטיל. החברה עוסקת בייצור, יבוא ושיווק בגדי גברים. התביעה הוגשה באמצעות עו"ד מיכאל נאור ועו"ד מאיה צרפתי ממשרד קלינמן, נאור ושות'. לפי התביעה, לפי ההסכם בין הצדדים המשביר היתה אמורה למכור את הבגדים במחיר שנקבע על ידי טורבו טקסטיל, ולהעביר לטורבו את התמורה שהתקבלה מהמכירה, בניכוי עמלה של 45%. ואולם, לפי הנטען בתביעה, המשביר לצרכן רימתה באופן שיטתי את טורבו טקסטיל בקשר למחירי המכירה של מוצרים שונים. המשביר יצרה שיטת דיווח מורכבת ביחס למכירות, שבה היה קשה מאוד לעקוב אחר העסקאות שבוצעו, שכן לא נמסר דיווח ביחס לכל עסקה בנפרד. מניפולציות על נתונים בהדרגה, טורבו טקסטיל החלה לחשוד שדיווחי העסקאות שנמסרים על ידי המשביר אינם נכונים. בהמשך, התברר לטורבו טקסטיל לטענתה כי המשביר פיתחה מערכת מחשוב מיוחדת לצורך יצירת דיווחים מסולפים לספקים. לפי התביעה, המשביר מנהלת מערכת קופה מתקדמת של חברת ריטליקס שבה נרשמו העסקאות שביצעו הצרכנים. בדיעבד התברר שהמשביר לא העבירה לטורבו טקסטיל את נתוני העסקאות מריטליקס, אלא העבירו את הנתונים מריטליקס למערכת מחשוב נוספת שאותה הם מכנים "מערכת איציק" שהוקמה על ידי הסמנכ"ל במשביר לצרכן יצחק פאר שפיתח אותה. "איציק" קיבלה את הנתונים ממערכת ריטליקס וביצעה בהם מניפולציות כדי לספק דיווח לא נכון. עוד נטען בתביעה כי המשביר לצרכן סירבה למסור לטורבו טקסטיל את נתוני המקור של מערכת הקופה, כדי שניתן יהיה להשוות את הנתונים לדו"חות שהפיקה "מערכת איציק". בתביעה מועלות טענות נגד בעל השליטה והמנכ"ל במשביר לצרכן רמי שביט, באופן אישי, והוא צורף כנתבע להליך. בתביעה נטען כי שביט הוביל את המשא ומתן בין הצדדים, והציג בו מצגים כוזבים. בין היתר, נטען ששביט הציג שלמשביר מערכת מחשוב אמינה של חברה חיצונית, שניתן לסמוך על הדיווחים שהיא מפיקה. המצגים הללו הרגיעו את טורבו והיא הסתמכה על דיווחי המשביר לאורך השנים. בתביעה נטען ששביט לא עדכן את טורבו על קיום "מערכת איציק" ועל המניפולציות שהיא עורכת לנתונים. דיווחים כוזבים במשך חמש שנים נערך הליך גישור בפני המגשר עמוס גבריאלי, אבל הגישור התפוצץ בנובמבר 2018 והוביל לתביעה הנוכחית. עו"ד מיכאל נאור, המייצג את טורבו טקסטיל, אמר ל"כלכליסט" כי "העובדה שהמשביר סירבה לדרישות להעביר את נתוני המקור של מערכת הקופה מעוררת חששות כבדים. אין לנו מידע כיצד פעלה 'מערכת איציק'. התביעה הוגשה לאחר בדיקה יסודית ומקיפה, בכל הדיווחים שנמסרו מ'מערכת איציק', והשוואה של הדיווחים הללו למידע ממקורות אחרים. מהבדיקה שנערכה עולה שהדיווחים שנמסרו לאורך השנים היו לא נכונים, ושהמשביר לא העבירה לטורבו טקסטיל סכומים שהיא היתה חייבת להעביר על פי ההסכם, שמסתכמים בעשרות מיליוני שקלים". את המשביר לצרכן ורמי שביט מייצג עו"ד צבי בר־נתן ממשרד גולדפרב זליגמן. מהמשביר נמסר כי היא לומדת את התביעה יחד עם יועציה המשפטיים וכי "להערכת החברה, טענות הספק מבוססות על הנחות שגויות". בתביעה מתואר כיצד החליט בעלי טורבו טקסטיל אבי כלש לבדוק את הדיווחים הנמסרים וביצע רכישה של 5 זוגות מכנסיים של טורבו שנמכרו במשביר. כלש שילם תמורת המכנסיים 100 שקל לפריט. אולם, בדיווחי המשביר שנמסרו לטורבו בסוף החודש, המשביר דיווחה שקיבלה רק 76 שקל לפריט ‑ בסכום כולל של 380 שקל בלבד על חמשת הפריטים. בתביעה נטען שמדובר בדיווח כוזב, שנועד לרמות את טורבו. לאחר מכן, על פי המתואר בתביעה, כלש החזיר ארבעה מתוך חמשת הפריטים שרכש, וקיבל תמורתם זיכוי של 400 שקל. המשביר דיווחה על החזרת ארבעה פריטים במחיר כולל של 400 שקל, וקיזזה מטורבו סכום זה. לפי התביעה, המשביר חייבה את טורבו טקסטיל בכספים בגין העסקה, והשאירה אותה ביתרה שלילית ‑ למרות שבפועל נמכר זוג מכנסיים שלא הוחזר ושטורבו טקסטיל היתה אמורה לקבל תמורה בגינו. המשביר שמרה בידיה את הפרש הכספים, שנוצר כתוצאה מהדיווח הלא נכון. טורבו טקסטיל שכרה את רו"ח חובב ריקה לביצוע ביקורת חקירתית ולבדיקת הדיווחים שקיבלה מהמשביר לאורך השנים. לפי הדו"ח שצורף לתביעה, נמצאה שורת מקרים ארוכה בהם הדיווח שהמשביר מסרה בקשר למכירות לא היה נכון. נמצא כי המשביר רשמה בדיווחים שהופקו מ"מערכת איציק" שורת "הנחות" שלא אושרו על ידי טורבו טקסטיל ואף לא ניתנו בפועל ללקוחות. ה"הנחות" הללו הפחיתו באופן מלאכותי את הסכומים המגיעים לטורבו טקסטיל מהמשביר. כך המשביר שמרה בכיסה סכומים שהצטברו לאורך שנים לעשרות מיליוני שקלים. עו"ד צבי בר נתן מגולדפרב זליגמן מסר בשם המשביר אחזקות: "מדובר בתביעה מופרכת, דבר שידוע היטב לתובעת .זאת לאור תוצאות בדיקה יסודית וממושכת שנערכה על ידי גורם בלתי תלוי במשך זמן ארוך ואשר גרמה לתובעת זה מכבר לחזור בה מכל טענות המירמה וההטעיה, אותן היא שבה וטוענת באופן חסר תום לב כיום. התובעת קיבלה מדי חודש בחודשו, שנים רבות, את דו״חות מכירת מוצריה והתקבולים המגיעים לה בגינם ואישרה אותם בכתב ובעל פה. טענותיה של התובעת, המופרכות כאמור, התיישנו ממילא זה מכבר ואין להן דבר וענין עם מר רמי שביט אשר שורבב לתביעה למטרות לחץ פסול".
טורבו טקסטיל תובעת את המשביר לצרכן ואת המנכ"ל רמי שביט על 43 מיליון שקל. לפי התביעה, המשביר רימתה את הספקית בשיטתיות לגבי מחירי מוצרים על ידי מערכת דיווח כפולה; המשביר: "מדובר בתביעה מופרכת ובהאשמות ישנות, אשר מונה להן מגשר חיצוני בעבר שלא מצא בהתנהלות המשביר דופי"
ספקית של המשביר: הרשת ניהלה מערכת ספרים כפולה
ספקית של המשביר: הרשת ניהלה מערכת ספרים כפולה
87
שלום, כאן הקברניט; למזרח התיכון היה פעם תפקיד מפתח בתעופה הצבאית: עם כל כך הרבה קרבות, מלחמות ותקצוב בטחוני של "תרשום על החשבון", מדינות רבות שמחו למכור את מטוסי הקרב הכי חדשים שלהן לירדן, לבנון, סוריה, מצרים ובעיקר לישראל - כדי להפגין את יכולות הדגמים, מה שיימשוך לקוחות חדשים. בשנות החמישים והשישים העליזות פרח לו רומן מתוקשר מאוד בין ישראל ובין תעשיית התעופה הצבאית בצרפת. שיאו היה כשמטוסי מיראז' 3 עם סמלי חיל האוויר הישראלי חיסלו את חילות האוויר של מצרים וסוריה במלחמת ששת הימים. העולם כולו התרשם מישראל, טייסיה ומטוסיה - והצרפתים סברו שזהו, עכשיו כל העולם יקנה מיראז'ים. למה זה לא קרה? לתעשיית התעופה הצרפתית היו נתונים מעולים להצלחה: במלחמת העולם הראשונה היתה צרפת מהמובילות בפיתוח מטוסי קרב קטנים, מפציצים למיניהם וטכנולוגיות מנועים. בכלל, יש לצרפתים מורשת מאוד מיוחדת בתחום: האחים מונגלפיה היו בני האנוש הראשונים שהטיסו כדורים פורחים מאוישים ולואי בלריו ביצע את הטיסה הבינלאומית הראשונה במטוס, מצרפת לאנגליה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה ,פיתחו הצרפתים מנועים מצוינים, מדחפים יעילים, מערכות נשק ותצפית. עד כדי כך היתה חזקה האחיזה הצרפתית בתעופה הצבאית, שמטוסי קרב צרפתים נמכרו ל-20 מדינות, ביניהן בריטניה, בריה"מ וארה"ב. בשנות העשרים והשלושים השתנה המצב: בוצעה קונסולידציה נרחבת בין יצרניות המטוסים במדינה, במטרה לייעל את הייצור ולקבל תקציבים מהממשלה. זה לא קרה - בעוד יצרניות במדינות אחרות נהנו מתמיכה ממשלתית מקומית. התעשייה הצרפתית התקשתה להתחרות וגם עיצובים יצירתיים מאוד נשארו על שולחן השרטוט. לאחר מלחמת העולם השנייה נותרה צרפת כשהיא שבורה, ללא גישה לטכנולוגיית הנאצים שסייעה כל כך לקידום תעשיות האירוספייס בארה"ב, בריטניה ורוסיה. אך הצרפתים, עם גאה מאוד, תכנן רנסנס טכנולוגי - בתוכו שיקום תעשיית התעופה. אם יש אדם אחד שאחראי לתחיית תעשיית האירוספייס הצרפתית, הרי זה יהודי חכם בשם מרסל בלוך. חברת המטוסים שלו, שהתמחתה בפיתוח מפציצים, סופחה בידי הנאצים לאחר כיבוש צרפת. המייסד התנגד לשתף פעולה עם הגרמנים ונשלח למחנה הריכוז בוכנוואלד. לאחר המלחמה שינה את שם משפחתו ל"דאסו" - הכינוי של אחיו דריוס, קצין צרפתי בכיר שפעל במחתרת הצרפתית. חברת המטוסים החדשה שלו, דאסו אירוספייס, מיד החלה לפתח מטוס סילון ראשון, שזכה לשם אורגאן. הוא עוצב כמטוס יירוט והתבסס על מנוע הרולס רויס נין, אותו מנוע שארטיום מיקויאן הצליח להשיג מהבריטים בערמומיות, עבור המיג 15 הסובייטי. אבל העיצוב הצרפתי היה כבד ומסורבל יחסית, מה שפגם ביכולות היירוט שלו והוא הושק כמטוס קרב-הפצצה. צבא צרפת הבין שהאורגאן הוא פתרון ביניים; בתחילה תוכננה רכישת 850 מטוסים, מספר שירד במהירות ל-150. למעט הודו, אף מדינה לא גילתה עניין בתוצרת הצרפתית, מה שהעמיד את עתיד התעשייה המקומית בסימן שאלה. ואז, כשהכל נראה אבוד, צצה לה איזו מדינה צעירה במזרח התיכון, דפקה בדלת ואמרה "אהלן, פה זה צורפת? שמענו אתם מוכרים מטוסים". ראשון הגיע האורגאן, והועמד מול מטוסי המיג 15 של מצרים במבצע קדש. הוא היה נחות מהמיגים בביצועיו, אך יכל להם הודות ליכולות טייסי חיל האויר, שהיו עדיפות בהרבה על של האויב. אחריו הגיע המיסטר 4, מטוס קרב על קולי שהיה יריב ראוי למיג 17 המקביל. ואז, בבוקר אחד באפריל 1962, נחת בישראל המיראז' 3C והחל לו סיפור אהבה דביק במיוחד. המיראז' היה הרולס רויס של מטוסי הקרב: השילוב בין כנפי הדלתא, המנוע החזק והמשקל הנמוך איפשרו תמרון זריז וביצועים נהדרים: הוא נסק כמו טיל, צלל כמו מטאור והיה קל לשליטה. כלומר, כל עוד המטוס טס מהר מספיק; במהירות איטית הוא היה פחות ממושמע ובנחיתה זקר מעלה את האף, מה שהקשה על הראות. אבל החזון התגשם ואחרי אלפיים שנות, סוף סוף יש מטוס קרב עילאי לעם היהודי. הצרפתים שמחו מאוד למכור לנו מיראז'ים, בתקווה שכל העולם יראה כמה הם מוצלחים במלחמה הבאה במזה"ת וישוש לקנות כמה בעצמו. עבור צרפת (ובעצם, עבור כל מי שאי פעם מכר לנו מטוסים צבאיים), היתה ישראל שדה הדגמה חי לטכנולוגיה צבאית. וב-5 ביוני, 1967, פרח השדה: עשרות מטוסי מיראז' טסו אל מצרים וסוריה, כשהם מכסחים את רוב מטוסי האויב בבסיסיהם. אלה שהצליחו להמריא, נקצרו במהירות בתותחי 30 המ"מ של המיראז'ים. מטוסי מיג 19 דו-מנועיים, מיג 17 וסוחוי 17 הפכו לגלי גרוטאות מעשנות. ישראל הוכיחה משהו שהפתיע גם את הצרפתים: מטוס היירוט שלהם יכול לתפקד גם כמטוס קרב-הפצצה - קטגוריית מוצר אחרת לגמרי, ולכן מסוגל להתמודד במכרזים רבים נוספים בעולם. ישראל שמחה, דאסו שמחה, השלטון הצרפת - פחות. בחודשים שקדמו למלחמה, הזהיר נשיא צרפת שארל דה גול את ישראל שלא תתקוף את שכנותיה הערביות; הנשיא שאף להפוך את צרפת לגורם מאזן וממתן בזירה הבינלאומית - וישראל היתה ההיפך מכך, לראייתו. לאחר המלחמה, הוטל אמברגו נשק על ישראל, שהיה נכלולי במיוחד: דה גול אסר על העברת 50 מטוסי מיראז' 5 משופרים, שישראל כבר שילמה על חלקם. דאסו דפקה את הראש בקיר; ברגע אחד נעלם הלקוח הכי טוב שלה. וישראל, בחוצפה טיפוסית, השיגה את המיראז' 5 שלה. או יותר נכון - גנבה את התוכניות שלו ממפעלי דאסו ואת תוכניות המנוע שלו ממפעלי חברת סנקמה. לפי טענה אחת, מרסל דאסו עצמו היה מעורב בכך או לפחות דאג להעלים עין. התוכניות הפכו למטוס הנשר, שעל נפלאותיו אספר לכם בפעם אחרת. תעשיית התעופה הצרפתית, דאסו בראשה, פנתה עתה ללקוחות חדשים: דרום אמריקה, אפריקה ומדינות ערב. המיראז' 5 נקנה במספרים קטנים בידי לוב, מצרים, פקיסטן, ארגנטינה, זאיר ועוד - אך לרוב במספרים קטנים. יורשו, המיראז' F1, נמכר לעיראק, מרוקו, דרום אפריקה ואחרות. אבל אף אחד מהדגמים לא הצליח להגיע לאותו נפח שוק של יצרניות אמריקאיות או סובייטיות - פשוט משום שבימי המלחמה הקרה, כמעט כל מדינה היתה תלויה כך או אחרת באחת המעצמות ולכן גם תפקדה כשוק ייצוא בטחוני עבורן. דאסו מכרה מיראז'ים גם בספרד ובלגיה, אך אלו מדינות שצמצמו את הוצאות הביטחון שלהן - משום שהן פשוט לא הרבו להילחם. מדינות ערב, שצרפת תכננה עליהן בתור לקוח מרכזי, פשוט העדיפו מטוסי מיג וסוחוי. כשהושק המיראז' 2000 בשנות התשעים, עדיין היו רוב שווקי הביטחון בעולם עדיין תלויים בספקים אמריקאים או רוסים. הוא נמכר בשווקים כהודו, טייוואן וקטאר, אך התוצרת הצרפתית נתפסה כפחות מבוקשת משל המתחרות. גם מטוס הקרב האחרון של דאסו, הרפאל, מתקשה להשיג חוזים; למעט עסקה גדולה בהודו ושתי עסקאות קטנות במצרים ובקטאר, המטוסים לא נמכרים. והסיבה לכך היא הפליפ של דה גול, אי שם בשנות השישים: בעקבותיו נוצר נתק בין דאסו ובין ממשלת צרפת, דבר שהשפיע במידה רבה על יחסי תעשיית האירוספייס המקומית כולה עם השלטון. בעוד חברות אמריקאיות כמו כמו לוקהיד מרטין (F16, F35) או בואינג (F15) נשענות על מנופי לחץ בינלאומיים שמפעילה ממשלת ארה"ב (הודות ללובי חזק בקונגרס ושנים של שת"פ), היצרנים בצרפת כמעט שלא הסתמכו על הממשלה כדי לקדם עסקאות. כך נוצר מצב בו על אף האיכות הגבוהה של תוצרת האירוספייס הצרפתית, לקוחות צבאיים מעדיפים ספקים ותיקים ומוכרים. בתחום האזרחי, שונה התמונה בתכלית: כאן לא צריכה התעשייה את אישורי השלטון, מה שאיפשר לתעופה האזרחית לצמוח היטב: בדרום מערב המדינה שוכן "עמק האירוספייס", בו יושבות חברות כאיירבוס, ששולטת ביחד עם בואינג האמריקאית בשוק מטוסי הנוסעים הסילוניים, בצורה של דואופול דה-פקטו. ככל הנראה שמטוסי קרב צרפתים כבר לא יגיעו לשורות חיל האוויר הישראלי, בהיותנו מדינת חסות אמריקאית. אך יש עוד לא מעט ישראלים שזוכרים את המיראז' בחיבה; ימיו בחיל האוויר היו מפוארים ובעזרתו הופלו 390 מטוסי אויב - יותר מחצי מכל ההפלות שרשם החיל בתולדותיו.
טייסי חיל האוויר התאהבו במטוס יפה התואר, שכבש את שמי המזרח התיכון באש תותחים. גם דאסו, היצרנית היתה שמחה וקיוותה שכל שאר העולם יתלהב וירכוש לו מיראז'ים. כך, עד שלצרפתים התחלפו האינטרסים - החלטה שהם בוכים עליה גם היום
מחץ הדלתא: הרומן של ישראל עם המיראז' הצרפתי
מחץ הדלתא: הרומן של ישראל עם המיראז' הצרפתי
88
במהלך הקדנציה האחרונה הח”כים דוד ביטן, מיקי זוהר ושרן השכל היללו את ראש הממשלה בנימין נתניהו בכל הזדמנות, ויצאו להגנתו בכל פעם שקצה קצהו של ביקורת הושמע כלפי מעשיו. הביקורת הציבורית שהוטחה בהם על החנופה העיוורת לנתניהו לא שינתה להם. הם עשו הכל כדי למצוא חן בעיני הבוס. אך לצערם הרב, הם גילו שהנאמנות וההתרוצצות בין האולפנים לא השתלמו להם. בפריימריז שנערכו בליכוד, נתניהו לא יצא מגדרו כדי לסייע להם להיבחר למקום גבוה ברשימה, והעדיף על פניהם ח”כים אחרים, ואף מתמודדים מבחוץ, כמו יואב גלנט ודוד שרן, אחד מכוכבי פרשת הצוללות. ואכן, השלושה נדחקו לתחתית הרשימה. אבל זוהר, ביטן והשכל לא נשארו חייבים ועתרו לבית הדין העליון של הליכוד נגד השריונים שקיבל יו”ר המפלגה. מסתבר שלחנופה יש גבול, והוא עובר במקום שבו החנפנים נאלצים לשלם מחיר אישי.
דוד ביטן, מיקי זוהר ושרן השכל שהיללו את נתניהו בכל הזדמנות ונדחקו בפריימריז למקומות לא אטרקטיביים עתרו לבית הדין העליון של הליכוד נגד השריונים שקיבל יו”ר המפלגה
הליקוק ושברו
הליקוק ושברו
89
מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור יוסף שפירא קובע כי על כל איש ציבור לפרסם תקנון מסודר לפעילות דף הפייסבוק הציבורי שלו. במסגרת התקנון, עליו לקבוע מדיניות מדורגת של סנקציות בשל התבטאויות לא ראויות שכוללת מתן אזהרות לפני מחיקה או חסימה. שפירא כתב את הדברים בדו"ח נציב תלונות הציבור לשנת 2016 המתפרסם היום (שני). הנציב קובע כי "אי-מתן האפשרות לאדם להגיב בדף פייסבוק רשמי של איש ציבור או מחיקת תגובתו הם בגדר מעשה הפוגע בחופש הביטוי של אותו אדם". בשנת 2016 החלה הנציבות לקבל תלונות על כך שאישי ציבור שונים מחקו תגובות של המתלוננים מדף הפייסבוק שלהם או חסמו את גישתם לדף. לצורך בירור התלונות בדקה הנציבות אם מדובר בדפים בעלי "סממנים ציבוריים", ובכלל זה האם מדובר בדף אוהדים או דף אישי, האם מעורב מימון ציבורי בהפעלת הדף והאם הדף מופעל על ידי איש הציבור עצמו או על ידי עובדיו. הנציב קובע שאם מדובר בדף ציבורי חלים עליו כללי היסוד של המשפט הציבורי. לדברי שפירא, חסימת גולש היא אמצעי חריף. "מניעת ביקורת לא נוחה לאיש הציבור או לגוף הציבורי", אינה סיבה המצדיקה חסימה. יש לנקוט תחילה ב"אמצעים שפגיעתם בחופש הביטוי פחותה, כמו מתן אזהרה או חסימה מוגבלת בזמן". הנציב קובע כי על גוף ציבורי או איש ציבור המפעיל דף פייסבוק ציבורי לפרסם מדיניות בדבר השימוש בדף ולקבוע נהלים. "על נוהלי השימוש לעלות בקנה אחד עם הזכות לחופש הביטוי ולכלול אמצעי תגובה מידתיים שיינקטו נגד המפרים את מדיניות השימוש בדף, כגון אזהרה קודם מחיקה או חסימה לזמן מוגבל בתגובה על ההפרות הראשונות". עוד הוא קובע שהסנקציות צריכות להיות מנומקות ויש לתעד את הטלתן. בין היתר נציבות תלונות הציבור טיפלה בתלונה של גולש שנחסם בדף הפייסבוק של ראש עיריית פתח תקוה יצחק ברוורמן. "הנציבות הצביעה לפני ראש העירייה על שאין הוא רשאי לפגוע בחופש הביטוי של המתלונן אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש". היא דרשה מהעירייה לקבוע כללי התנהגות ברורים, כולל הליך חסימה הדרגתי. העירייה הודיעה שהיא נערכת ליישום ההנחיות. הבעיה של הנציבות היא שאינה יכולה לפעול בעניין דפים של חברי כנסת ושרים. השאלה היא האם הכנסת תאמץ את הנחיות המבקר או שהח"כים ימשיכו לחסום מי שמביעים דעה שונה עד שתוגש עתירה לבג"ץ.
כך קבע מבקר המדינה, בעקבות תלונות גולשים שהתקבלו בשנה האחרונה. מעתה, יהיה על איש ציבור שמפעיל דף פייסבוק לפרסם מדיניות בדבר השימוש בדף - ולקבוע תקנון עם הליך חסימה מדורג
"חסימת גולש בדף פייסבוק של איש ציבור - פגיעה בחופש הביטוי"
"חסימת גולש בדף פייסבוק של איש ציבור - פגיעה בחופש הביטוי"
90
בשיתוף מערכת זירת הנדל"ן משבר הקורונה הכניס את המשק כולו להלם, ובכלל זה את ענף הנדל"ן. עצירת עסקאות מחיר למשתכן וירידה של עשרות אחוזים בהיקף ובמספר העסקאות בשוק החופשי, כבר הביאו לירידה תלולה בפעילות בשוק הדיור. חומרת הפגיעה תלויה בראש ובראשונה במשך המשבר: לפי ההערכות, במקרה של אירוע קצר נראה רק התמתנות של עליית המחירים וקיפאון, ובמקרה של משבר ארוך יותר ייתכן מאוד שנראה ירידת מחירים, לראשונה זה יותר מעשור. עם זאת, בחינה מעמיקה יותר של הדברים מלמדת שהערכות אלה אינן חד-משמעיות, שכן ישנם כאן שני כוחות שוק מנוגדים הפועלים במקביל: מחד, ישנם מאות אלפי משקי בית שנפגעו מבחינה כלכלית וכפועל יוצא מכך גם היכולת שלהם להתחייב לרכישת דירה או לקבל משכנתאות מוטלת בספק. הדבר הזה ככל הנראה יגרום לכך שהביקוש לדירות יפחת, וכתוצאה מכך תהיה ירידת מחירים; מאידך, יש לשים לב שעלויות הבנייה התייקרו ואף עתידות להתייקר עוד יותר בהמשך – הן בשל עלייה במחיר חומרי הגלם כגון ברזל וכיו"ב והן בשל ירידה משמעותית בכוח העבודה – מה שיוביל את היזמים והקבלנים לגלגל אותן אל רוכשי הדירות. גורם חשוב נוסף שבכוחו להכריע את גורל הענף הוא ההכרה בחשיבותו למשק הישראלי ולחברה בכלל. ואמנם, בימים אלה כל השחקנים בתחום ממתינים, בחשש מה, להחלטת הממשלה בעניין "חיוניותו" של ענף הבנייה למשק, מה שבמידה רבה יאפשר להבין האם פניו של הענף לגסיסה איטית ומיוסרת, או שמא יהיה המשבר רק מהלומה חזקה וחולפת שתביא לכל היותר להאטה בקצב הפעילות הכללית. חובת התחדשות מטבע הדברים, ההשלכות שיהיו להאטה במשק על שוק הנדל"ן נוגעות, ביתר שאת, לתחום הכי רותח של השנים האחרונות – ההתחדשות העירונית. אמנם ההתחדשות הגיעה רק חלק זעום מכלל המבנים הישנים עד כה, אולם באמצעות הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית האמונה על קידום התחום, והודות למודעות גוברת מצד בעלי דירות ויזמים שהתמקצעו בהתנעה של פרויקטים וניהולם, מצויה כיום ההתחדשות העירונית בנקודת זינוק טובה לקראת מימוש הפוטנציאל העצום שלה בעשור הנוכחי. אז איך בכל זאת שומרים על ההתחדשות העירונית מפני פגעי הקורונה? התשובה כמעט מובנת מאליה: אסור להוריד את הרגל מהגז. הדבר נכון הן לרשויות המדינה והן ליזמים ולבעלי הדירות. בכל הנוגע למדינה, הרי שגם אם ענף נדל"ן יאבד את הכרתו הזמנית כענף חיוני למשק והבנייה תיפסק, ההתחדשות העירונית צריכה לקבל מעמד על. מדובר בלא פחות מפיקוח נפש. סכנת רעידות האדמה ואיומי הטילים לא נעלמו מחיינו, אף שהם פחות מדוברים בימים אלה; כרבע מהדירות בערי מרכז הארץ אינן ממוגנות ואין בהן ממ"דים; המבנים בשכונות רבות מטים ליפול, ועוד לא דיברנו בכלל על הפריפריה שאליה ההתחדשות העירונית אפילו לא הגיעה. לאור כל אלה, עצירת ההתחדשות העירונית לזמן לא ידוע – לאיש אין מושג מה יהיה משכו של המשבר ומתי תושג שליטה על התשפטות הנגיף – תהיה בכייה לדורות. לעניין זה אני סבור שיש לדחות גם את מועד הסיום של תמ"א 38, שקבוע כיום לאוקטובר 2022, ולדחות אותו למצער באותו פרק זמן שבו השוק יהיה שרוי תחת משבר הקורונה. בכל הקשור לבעלי הדירות, המלצתנו היא לחתור להסכם מול יזם כבר עכשיו, ולא להשתהות. נכון, הסגר מקשה על העבודה התקינה ומעכב את הבנייה, מה שבטווח הקרוב יגרור דחיות ועיכוב מסירה ומכירה של הדירות החדשות; ונכון, אנשים חוששים כיום להתחייב וליטול משכנתא, על רקע הכרזת הבנקים כי הריביות במשכנתאות יעלו. אולם על אף כל אלה, מי שרוצה להרוויח ולצאת נשכר מהמצב, מוטב דווקא שימהר. ברקע מתקרב כאמור בצעדי ענק מועד סיומה של תמ"א 38, על שלל התמריצים שהיא מספקת לדיירים; ובלאו הכי, בעסקאות של התחדשות עירונית, היזם הוא זה שנושא בכל הוצאות הפרויקט. מבחינת היזמים, מוטב לזכור כי ככל משבר, גם תקופה זו המאופיינת בחוסר ודאות ובהפסדים כספיים גדולים, היא זמנית. זה גם המקום להבחין בין פרויקטים חדשים – בהם ניתן להתקדם שכן עד שהם יגיעו לכדי מימוש (בטח אם לא יהיה שינוי מהותי בהליכי הרישוי במדינת ישראל), סביר כי מחירי הדירות כבר ידביקו את רמתם טרום המשבר אם לא מעבר לכך, אפילו אם תהיה קודם לכן ירידת מחירים זמנית; לבין פרויקטים שעתידים להיבנות בתקופה הקרובה. באלה האחרונים, מומלץ דווקא לעצור רגע ולראות לאן הרוח נושבת, הן מבחינת מחירי הדירות והן מבחינת עלויות הביצוע. במקביל, כדאי ליזמים בפרויקטים אלה למכור כמה שיותר דירות בפריסייל, על מנת להבטיח לעצמם את מחירי המכירה דהיום ולעמוד בציפיות הבנק המממן. מכל מקום גם אם המשבר יישאר כאן לאורך זמן, הרי שמבחינת היזמים זהו תמריץ לקדם הסכמים חדשים מול בעלי דירות. ההצעות שמונחות כיום לפתחם של אותם בעלי נכסים מבוססות על מחיר למ"ר של טרום תרופת הנגיף, ובהמשך המחיר מן הסתם יירד. לסיום, חשוב להזכיר כי קצב הגידול בהיצע הנכנס לשוק המקומי צפוי לרדת בקרוב, לנוכח השיבושים שנגרמים לפעילותו הסדירה של ענף הבינוי בהגדרתו הרחבה – לרבות הוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה, העיריות, משרדי התכנון השונים וגם, כמובן, מחסור מסתמן בכוח אדם באתרי הבנייה ובאספקת חומרי הבניין. המשמעות היא שבטווח הבינוני-ארוך שוב נראה עליית מחירים בשוק הנדל"ן. על כל הצדדים הרלוונטיים לתחום ההתחדשות העירונית לקחת גם את זה בחשבון. הכותב הוא המייסד והבעלים של משרד עו"ד גרומן ושות' המתמחה במקרקעין ומלווה מאות עסקאות של התחדשות עירונית לכתבות נוספות היכנסו אל זירת הנדל"ן >>
משבר הקורונה מאיים להנחית מכה קשה על ענף הנדל"ן, ובכלל זה על תחום ההתחדשות העירונית. עו"ד זיו גרומן עושה סדר בבלגן עבור היזמים ובעלי הדירות, ומבהיר: "ההתחדשות העירונית קריטית למשק, אסור להוריד את הרגל מהגז"
התחדשות חיונית: מדוע אסור להפסיק פרויקטים של תמ"א 38 ופינוי-בינוי?
התחדשות חיונית: מדוע אסור להפסיק פרויקטים של תמ"א 38 ופינוי-בינוי?
91
בימים האחרונים התרחשו שני אירועים שמאירים את חברת הנדל"ן המניב גזית גלוב, שבשליטת המנכ"ל חיים כצמן (57%), באור שלילי. ביום חמישי נודע כי בית ההשקעות אלטשולר שחם מכר נתח של 6.1% מהחברה בתמורה לכ־245 מיליון שקל, ובכך נותר עם אחזקה של 1.1% בלבד בחברה. כמו כן, בית ההשקעות מכר אג"ח של גזית גלוב בכ־60 מיליון שקל. האירוע השני שהתרחש הוא שאתמול הפיץ בנק לאומי, באמצעות לאומי פרטנרס מחקרים ‑ זרוע המחקר של זרוע ההשקעות הריאליות שלו ‑ אנליזה ללקוחות הכשירים של הבנק על גזית גלוב, שהשורה התחתונה שלה היא "תשואת חסר" לחברה. אלטשולר שחם לא חיסל את כל אחזקות הנדל"ן בהקשר רחב יותר, אלטשולר שחם מכר את מניות גזית גלוב במסגרת מהלך אסטרטגי של צמצום החשיפה למניות הנדל"ן המניב בישראל בפרט, וצמצום החשיפה למניות בישראל בכלל ‑ לטובת הגדלת החשיפה למניות בחו"ל, בעיקר ממגזר הטכנולוגיה. בהתאם לכך, בית ההשקעות מכר גם נתח של 5% ממניות מליסרון ב־300 מיליון שקל וכן גם מניות של ענקית עזריאלי ושל קרן ריט 1. גילעד אלטשולר, מנכ"ל משותף ומבעלי בית ההשקעות, אמר ל"כלכליסט" כי "הנדל"ן המניב היה מאוד משמעותי בפורטפוליו שלנו, עת הוא נהנה מתפוסה מלאה, עלייה בפדיונות של הקניונים ואפשרויות תשואה גבוהות. אבל סביר שנראה ירידה בהכנסות ובדמי השכירות בקניונים, ושלא נראה תפוסה מלאה במשרדים. נכון שכל התהליך של מעבר לעבודה מהבית הוא ארוך, אבל הוא קורה, והחלטנו לצמצם חשיפה לתחום לטובת סקטורים אחרים, כמו טכנולוגיה, שממוקדים בעיקר בארה"ב". אלא שאלטשולר שחם לא חיסל את כל האחזקות שלו בנדל"ן המניב ואף לא צמצם את האחזקות בכל החברות. כך, למשל, בית ההשקעות לא מכר כלל מניות של חברת האחזקות אלוני חץ, שבה הוא מחזיק בכ־12%, חרף העובדה שאחת משתי החברות־הבנות שלה היא חברת הנדל"ן אמות שמתמחה במשרדים. אלטשולר שחם גם לא מכר מניות של אמות וממשיך להחזיק בכ־5% מהחברה. במילים אחרות, בתווך שבין המילים למעשים, ניתן להבין אילו חברות לדעת אלטשולר שחם ישכילו להסתגל לעולם הנדל"ן החדש בעידן הפוסט־קורונה. גם על האנליזה של בנק לאומי ניתן להסתכל בצורה לא דרמטית. השורה התחתונה היא אמנם תשואת חסר, אך טווח מחיר המניה שבו נוקבת האנליזה — 22.5-18.5 שקל — מגלם אפסייד של 5% ברף העליון וירידה של 13% ברף התחתון. אלא שכאמור, בנק לאומי בכל זאת בוחר בתשואת חסר ולא בתשואת שוק. על כך יש להוסיף את העובדה שמפרוץ משבר הקורונה בתחילת מרץ, מניית גזית גלוב נחתכה כמעט ב־43%, בשעה שמדד ת"א נדל"ן ירד בשיעור מתון יותר של 28%. כיום, גזית גלוב נסחרת לפי שווי שוק של 3.77 מיליארד שקל , שרחוק ביותר מ־50% משווי השיא של החברה, שאליו היא הגיעה באמצע פברואר האחרון — 8.5 מיליארד שקל. טווח המחירים שבו נוקב בנק לאומי מאותת על כך שלדעתו ייתכן שגזית גלוב צריכה להיסחר לפי שווי של 3.4 מיליארד שקל — פחות מ־60% משווי השיא שלה. גזית גלוב היא חברת הנדל"ן התשיעית בגודלה בבורסה במונחי שווי שוק. מקדימות אותה חברות שבעבר נסחרו בשווי דומה לשלה, אך כיום משקיפות עליה מלמעלה, כמו אמות. הירידה בשווי השוק של גזית גלוב גררה מטה גם את החברה־האם נורסטאר, שבאמצעותה כצמן שולט בגזית גלוב. מניית נורסטאר איבדה 71% משווייה מאז הגיעה לשווי השיא שלה - 2.5 מיליארד שקל באמצע פברואר, כש־20% היא איבדה מסוף מאי. האנליזה של בנק לאומי, שנכתבה על ידי האנליסט ברי גדנשטיין, נוקבת בכמה סיבות לתשואת החסר ובראשן היא מעמידה את המינוף הגבוה של גזית גלוב, שעומד על 70%. לפי הסקירה, שווי הנכסים של החברה עומד על 13.3 מיליארד שקל, אך כנגדם יש חוב פיננסי נטו של 9.4 מיליארד שקל. "חלק מהאחזקות של החברה הנן אחזקות במניות של חברות ממונפות", נכתב בסקירה. "רכישת המניות העצמית ‑ צעד לא אחראי" הסקירה מציינת כי בידי גזית גלוב מזומן בהיקף גדול ‑ יתרות נזילות של 3 מיליארד שקל ‑ אך היא גם מותחת ביקורת על האופן שבו החברה משתמשת בכספים אלו, בין היתר לרכישה עצמית של מניות בהיקף של עד 400 מיליון שקל. "להערכתנו, מדובר בצעד לא אחראי, במיוחד בסיטואציה שבה התזרים מהחברות־הבנות הציבוריות של הקבוצה אינו ודאי", נכתב. כמן כן, הסקירה מביעה מורת רוח מכך ש"למרות המינוף הגבוה, גזית גלוב מתכוונת להמשיך לחלק דיבידנד רבעוני". לפי הסקירה, הדבר צורם במיוחד "על רקע עצירת החלוקות על ידי מליסרון וביג, שלהן רמת מינוף נמוכה יותר". כמו כן, הסקירה מציינת כי הנכסים הבלתי־סחירים של החברה ספגו מכה בדמות שיערוך שלילי ברבעון הראשון בהיקף של 122 מיליון שקל. בכל הנוגע לביצועים של החברה, בנק לאומי מעריך שה־NOI בישראל ייחתך בעד 50% בעקבות משבר הקורונה, יתאושש לרמה של 80% משיעורו טרום־הקורונה בהמשך, אך לא יחזור לקדמותו. "כל מרכזי המסחר שלנו פתוחים והמכירות עלו" כצמן אמר בתגובה ל"כלכליסט" כי "אלו העובדות נכון להיום: כל מרכזי המסחר שלנו, בכל העולם, פתוחים, ורוב מוחלט של העסקים חזרו לפעילות מלאה. מדיווחי הדיירים עולה כי כמעט בכל המרכזים המכירות גבוהות יותר בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. גם כך עולה מהדו"ח של ריס לגבי הקניונים בישראל. יתרה מזו, יחס ההמרה בין מבקרים לקונים גבוה יותר מלפני המשבר באופן משמעותי. גם S&P בסקירה על סיטיקון מציין לטובה את תפקודם של קניוני סיטיקון במדינות הנורדיות, תוך שהוא מאשרר את דירוגה של החברה — דירוג השקעה. סיטיקון גייסה 200 מיליון יורו בהרחבת סדרת אגרות חוב בחמישי האחרון. מניות חברות הנדל"ן המניב ברחבי העולם, לרבות מניות חברות בשליטתנו ‑ בעיקר באירופה, ברזיל וארה"ב ‑ עלו בשיעור ניכר בשבועות האחרונים, במקרים רבים בכ־50%. באשר לסקירות, רצוי להתייחס גם לסקירה של בנק ברקליס הבינלאומי, שיצאה מיד אחרי הדו"חות ב־27 במאי, שמעניקה למניית גזית גלוב המלצה של תשואת יתר, עם מחיר יעד של 33 שקל, לעומת 21.5 שקל כיום ומשבחת את נזילותה הגבוהה של החברה. יודגש, אנו מכבדים את כל המשקיעים שלנו והאנליסטים שמסקרים אותנו, ונמשיך לפעול להשאת ערך לכל בעלי העניין שלנו".
בשבוע שעבר מכר בית ההשקעות אלטשולר שחם את האחזקה במניות גזית גלוב ונותר עם 1.1%. אתמול היה זה בנק לאומי שצוות שלו העניק למניה תשואת חסר. גזית גלוב איבדה 52% משווי השיא שלה בפברואר וחברת האחזקות נורסטאר איבדה 71%
אלטשולר ולאומי מאבדים אמון בכצמן והמניות בצלילה חופשית
אלטשולר ולאומי מאבדים אמון בכצמן והמניות בצלילה חופשית
92
סלקום מסכמת את הרבעון השני של 2020 עם הפסד של 46 מיליון שקל, כך עולה מהדו"ח שפרסמה הבוקר (ב') חברת התקשורת בניהולו של אבי גבאי. זה הרבעון השביעי ברציפות שאותו מסיימת סלקום בהפסד, כאשר את הרבעון המקביל היא סיימה בהפסד של 35 מיליון שקל. ההפסד התפעולי הסתכם ב-22 מיליון שקל בעומת רווח תפעולי של 6 מיליון שקל ברבעון המקביל. החברה מעדכנת ש"ההפסד כולל את האצת הפחת בגין מערכת ה-CRM בסך של 14 מיליון שקל". ה-EBITDA הסתכם ב-222 מיליון שקל - ירידה של 4.7% לעומת התקופה המקבילה. הכנסות החברה ירדו בכ-7% לעומת הרבעון מהקביל והסתכמו ב-855 מיליון שקל. הירידה מיוחסת לקיטון של 23.6% בהכנסות מציוד קצה (בעיקר מכשירים סלולריים), שהסתכמו ב-172 מיליון שקל, וזאץ לאור סגירת מרכזי הסחר והקניונים עקב משבר הקורונה. לעומת זאת, מכירות החברה באונליין זינקו ב-300%. עוד מיוחסת הירידה לקיטון של 1.7% בהכנסות משירותים, שהסתכמו ב-683 מיליון שקל, ובעיקר לאור הפגיעה בשירותי נדידה (חבילות חו"ל) ותיירות פנים, עקב משבר הקורונה. ההכנסות ממגזר הסלולר רשמו ירידה של 8.6% לעומת התקופה המקבילה והסתכמו ב-532 מיליון שקל. ההכנסות מהמגזר הנייח (טלוויזיה, טלפוניה ואינטרנט) ירדו ב-3% לעומת הרבעון המקביל והסתכמו ב-364 מיליון שקל. תזרים המזומנים נטו מפעילות שוטפת ירד ב-10.5% לעומת הרבעון המקביל והסתכם ב-196 מיליון שקל. השקעות החברה הסתכמו ב-114 מיליון שקל, בדומה לרבעון המקביל. תזרים המזומנים הפנוי הסתכם ב-24 מיליון שקל - קיטון של 56% לעומת הרבעון השני של 2019. החברה מציינת כי "הקיטון נבע בעיקר מתשלומי מענקים בסך 40 מיליון שקל, בגין תוכנית פרישה מרצון שהופרשה בשנת 2019, מקיטון בתקבולים מלקוחות, אשר קוזז על ידי ירידה בתשלומים לספקים וירידה בתשלומי שכר". ההון של החברה הסתכם בסוף הרבעון ב-1.874 מיליארד שקל, לעומת הון של 1.628 מיליארד שקל בסוף הרבעון המקביל. החברה מעדכנת כי "במהלך הרבעון מומשו אופציות בתמורה של כ-48 מיליון שקל". החוב ברוטו של סלקום עמד בסוף הרבעון על 3.24 מיליארד שקל, במקביל ליתרת מזומנים ושווי מזומנים של 1.4 מיליארד שקל, כך שהחוב נטו הסתכם ב-1.84 מיליארד שקל. במהלך הרבעון צלחה החברה גיוס חוב של 200 מיליון שקל. בסוף הרבעון המקביל החוב נטו עמד על 2.24 מיליארד שקל ובסוף הרבעון הקודם על 1.9 מיליארד שקל. החברה איבדה 13 אלף מנויי סלולר ו-1,000 מנויי טלוויזיה בתחום הסלולר איבדה החברה ברבעון 13 אלף מנויים, כך שמספרם עמד בסופו על 2.734 מיליון - נתון המציב את סלקום כחברת הסלולר הגדולה בישראל, עם נתח שוק של כ-28%. ברבעון קודם גייסה החברה 3,000 מנויים, ורבעון קודם לכן איבדה 23 אלף מנויים. שיעור הנטישה עמד בסוף הרבעון על 8.7%, לעומת 11.3% ברבעון המקביל. ההכנסה החודשית הממוצעת למנוי (ARPU) עמדה על 46.9 שקל, לעומת הרבעון המקביל, אז עמדה על 51.9 שקל, וזאת לנוכח ירידה בהיקף פעילות הרומינג. בתחום הטלוויזיה גייסה החברה 4,000 מנויים, אך סיימה עם אובדן של 1,000, לאור שינוי אופן הספירה והחלתו רטרואקטיבית. החברה גורעת עתה מנוי ממצבת המנויים ממועד קבלת הבקשה לניתוק ולא ממועד החזרת ציוד. על כן מחקה סלקום 5,000 מנויים. ברבעון הקודם גייסה החברה 2,000 מנויים. מצבת המנויים בסוף הרבעון עמדה על 245 אלף. בתחום האינטרנט גייסה סלקום 4,000 מנויים סיטונאיים, כך שמספרם עמד בסוף הרבעון על 283 אלף. מדובר בהאצה בקצב גיוס המנויים, שכן ברבעון הקודם גייסה סלקום 1,000 מנויים, וברבעון לפניו גייסה 2,000. סלקום כבר אינה פורסת סיבים אופטיים, לאחר שמכרה את תשתית הסיבים העצמאית שלה לחברה-הבת IBC, שנכון להיום נגישה לכ-410 אלף משקי בית. החברה לא מציינת כמות לקוחות מחוברים משלמים. זהו הרבעון השני שעליו חתום גבאי כמנכ"ל החברה, שנכנס לתפקידו בינואר, והרבעון הראשון שעליו חתום יו"ר החברה, דורון כהן, שנכנס לתפקידו במרץ. גבאי הוביל לבקשת הרכישה את גולן טלקום בפברואר תמורת 590 מיליון שקל. לאחר תוספות נלוות וויתור על הלוואה לגולן, שווי העסקה עומד על כ-780 מיליון שקל. בשבוע שעבר אישר את הרכישה שר התקשורת, יועז הנדל, שדרש כי גולן תיהפך למפעילה וירטואלית למשך 3 שנים בטרם מיזוג מלא. עם תחילת משבר הקורונה הוציאה סלקום כ-1,400 עובדים לחל"ת מתוך מצבת עובדים של כ-3,500, והיא צפויה לקבל מהמדינה מענק עידוד תעסוקה, שיסתכם בכ-10 מיליון שקל. בשבוע שעבר הסתיים מכרז דור 5, שבמהלכו רכשה קבוצת סלקום-גולן-אקספון תדרים חדשים, שעליהם תשלם בעתיד 115 מיליון שקל. מנכ"ל סלקום אבי גבאי אמר כי "ברבעון השני התמודדנו עם השפעות משבר נגיף הקורונה, אשר הובילו לירידה בהכנסות החברה. אנו ממשיכים בימים אלה לבצע מהלכים מקיפים ועמוקים להמשך התייעלות ולשיפור המדדים הפיננסיים והתפעוליים של החברה. הצעדים שאנו נוקטים היום צפויים לאפשר לחברה להתמודד עם משבר נגיף הקורונה - ואף לצאת ממנו כחברה יעילה וממוקדת יותר. רכישת גולן טלקום תחזק את מעמדה של סלקום כחברת תקשורת מובילה וצפויה לתרום תוספת משמעותית ל-EBITDA ולתזרים החופשי של סלקום". מ"מ סמנכ"ל הכספים, אראלי בקר הוסיף כי "תוצאות הרבעון השני הושפעו לרעה ממשבר הקורונה, שגרם בעיקר לירידה בהכנסות משירותי נדידה של לקוחות החברה בחו"ל ושל תיירים שמגיעים ארצה. בנוסף, היתה ירידה בהכנסות ציוד קצה, כתוצאה מסגירה זמנית של מרכזי השירות ונקודות המכירה במהלך הרבעון. אנו צופים שגם הרבעונים שנותרו עד סוף השנה יושפעו לרעה כתוצאה ממשבר נגיף הקורונה".
זה הרבעון השביעי ברציפות שהחברה מסיימת בהפסד. ההכנסות ירדו ב-7% והסתכמו ב-855 מיליון שקל, בעקבות פגיעה בשירותי חו"ל ומכירות ציוד קצה. ההכנסה החודשית הממוצעת למנוי סלולר צנחה ל-47 שקל
הקורונה דחפה את סלקום להפסד רבעוני של 46 מיליון שקל. מכירות האונליין זינקו ב-300%
הקורונה דחפה את סלקום להפסד רבעוני של 46 מיליון שקל. מכירות האונליין זינקו ב-300%
93
הסכסוך המשפטי-עסקי בין דודי ויסמן לשרגא בירן, עולה מדרגה: ויסמן הגיש היום (ה') כתב תביעה לבית המשפט המחוזי (מחוז מרכז) לפירוק השותפות בחברת ביילסול שבה מחזיקים כיום בירן (80%) וויסמן (20%), ושבאמצעותה הם מחזיקים בעסקי קבוצת אלון. הידיעה על כוונתו של ויסמן לפנות לבית המשפט פורסמה ב"כלכליסט" לפני כשבועיים. בכתב התביעה דורש ויסמן, המיוצג על-ידי עורכי הדין איל רוזובסקי ומור פינגרר ממשרד צלרמאיר, פילוסוף, רוזובסקי, צפריר, טולידאנו ושות', לקבל סעדים להסרת הקיפוח שנוקט בירן כנגדו. בין היתר דורש ויסמן להביא לפירוק השותפות והפרדת השותפים זה מזה, על דרך של חלוקת מניות החברה המשותפת שלהם (השולטת בקבוצת אלון) כדיבידנד בעין ולחלופין ליתן צו המורה על התמחרות (BAMY) ביניהם ביחס לאחזקותיהם בחברה. ויסמן ובירן, קרובי משפחה, החלו את עסקיהם המשותפים על יסוד יחסי האמון המלאים והיחסים המשפחתיים הקרובים, בשנות ה-70 וה-80. וויסמן היה זה שעמד מטעם השניים בראש החברה המשותפת ומי שהוביל אותה מחברה קטנה שבבעלותה חברת דלק אחת לקונצרן בינלאומי אדיר מימדים, המעסיק למעלה מ-15 אלף עובדים, בעל מחזור עסקים מאוחד בסך של למעלה מ-40 מיליארד שקל. במשך עשרות השנים ניהלו השניים שותפות מלאה שהובילה לצמיחתו של קונצרן חריג בנוף הישראלי. ויסמן הוא מי שהוביל את הקונצרן במשך עשרות השנים. לזכותו ניתן לרשום הישגים רבים. בין היתר, הוביל את קבוצת אלון בשנת 1999 (שהיתה באותה העת חברה קטנה) לרכישת חברת דור אלון, ובהמך את דור אלון להשקעה בשותפות תמר.כמו כן, ויסמן הוביל את חברת אלון להקים את החברה השולטת ומפעילה את כביש 6. כל הפעולות הללו בהנהגתו של ויסמן נעשו בהסכמה של בירן. לטענת ויסמן, בשנת 2011, פרץ סכסוך משפחתי בין בירן ושניים מילדיו, כשזמן לא רב לאחר מכן החל בירן - כחלק מהמאבק בילדיו - לנקוט גם בפעולות שפגעו במארג היחסים המיוחד בינו ובין ויסמן. לטענת ויסמן בתביעה, בשנת 2013, בניסיון לקעקע את יחסי השותפות ומתוך מטרה לנתקו מניהול הקונצרן, שבר בירן את כללי המשחק שנהגו בשותפות מעת הקמתה, הכל תוך הפעלת לחצים ואיומים מצידו של בירן, כי אם לא ייעתר ויסמן לרצונותיו, "יהיה לו גהינום". ויסמן מתאר בכתב התביעה, דרישות חמורות שהעלה בירן, כי דירקטורים בחברות ציבוריות בקבוצה יפקידו בידו מכתבי התפטרות (כדי שיוכל לכפות עליהם את אופן ההצבעה הראוי בעיניו), תוך איום מפורש שיעשה שימוש במכתבים במקרה שלא יפעלו כרצונו. לטענת ויסמן, בירן מתעלם מכללי הממשל התאגידי הנוהגים באשכול חברות ציבוריות, בהפנותו דרישות בלתי סבירות. על פי התביעה, סופן של פעולות כוחניות אלה בהן נקט בירן בהדחתו של ויסמן מתפקידו כמנכ"ל אלון ואף התפטרותו מתפקידו כמנכ"ל אלון הריבוע הכחול. את כתב התביעה חותם ויסמן באמירה, כי "ענייננו נמנה, לדאבון הלב, על המקרים בהם אבד האמון בין בעלי המניות בחברה הפועלת כמעין שותפות, באופן שאינו מאפשר עוד את פעילותה התקינה של החברה המשותפת. במקרה כאמור קמה זכותו של בעל מניות המיעוט לעתור לקבלת סעד הולם". לקריאת כתב התביעה המלא לחצו כאן חברת ביילסול הוקמה בשנות ה-70 ע"י בירן ועו"ד אביגדור זיו, והחזיקה בתחנת דלק בפתח תקוה. ויסמן החל לעבוד כשכיר בתחנה עם שחרורו מצה"ל מספר שנים לאחר מכן ועל רקע שביעות רצונות של בירן מתפקודו קיבל 5% ממניות ביילסול המקורית. בהמשך יזם ויסמן והקים 8 תחנות נוספת באמצעות החברה. ב-1987, עפ"י התביעה, החליטו בירן, זיו וויסמן לשתף פעולה גם בתחום הנדל"ן, בעסקאות יזמיות שהוביל ויסמן - בניית קריית רב בריח ביבנה וחברת שופרסל ביילסול השקעות בכפר סבא, ולשם כך הקימו חברה חדשה, אחזקות ביילסול. ויסמן קיבל הקצאה ממניות החברהוסוכם כי הוא יפעיל אתהחברה וינווט את עסקיה. ויסמן טוען בכתב התביעה כי "בירן לא היה מעורב כמעט בנעשה בחברה המשותפת והיה עסוק בענייניו - למעט בהחלטות מהותיות שהתקבלו כמעט כולן בהסכמה, אם באמצעותו ואם באמצעות בנו בועז מטעמו". ויסמן טוען עוד כי מ-1987 ועד סוף 2013 לא קוימה ישיבה אחת של ביילסול, למרות שעסקיה התרחבו וכיום הם מונים את רשת מגה, תחנות הדלק דור אלון והשליטה בחברת הדלק אלון ארה"ב. ב-1991 חברה ביילסול לקיבוצים להחזקה משותפת באלון חברת הדלק שהפכה לחברת אחזקה מהגדולות בארץ. על פי טענותיו של התובע, הוא ובירן הקפידו לנהל את ביילסול על יסוד יחסי אמון וקשרים אישיים ומשפחתיים מיוחדים וכל ההחלטות האסטרטגיות התקבלו יחד על ידם בלי קשר לשיעור האחזקות השונה ביניהם, וכי סוכם שויסמן יהיה אחראי לענייני היום יום. ויסמן טוען כי הבקיעים הראשונים ביחסים בינו לבין בירן התגלעו ב-2011. הוא תולה את המניע לכך ב"משבר משפחתי של בירן ובסכסוך קשה בינו לבין שני בניו יפתח וגרשום בירן". בכתב התביעה נאמר בעניין זה כי "לראשונעה ביקש בירן לשנות סדרי בראשית הנהוגים בחברה 30 שנה, בין היתר כדי להתגונן מפני התביעה שהגישו נגדו ילדיו. השינויים שיזם בירן בחברה המשותפת נועדו גם (כך התברר בדיעבד) לפגוע בבסיס היחסים שנהגו בינו ובין ויסמן". ויסמן טוען כי בירן החל לדרוש באופן כוחני שהחלטות בנושאים מהותיים תתקבלנה על ידו בלבד, כבעל שליטה בחברה המשותפת, ולהקים אקזקוטיבה פורנאלית שבה יש לו רוב ושתדון בכניסה לעסקאות חדשות ומינוי נושאי מישרה לחברה. לדברי ויסמן, הוא בחר שלא לשבור את הכלים ולא התנגד באופן אקטיבי לדרישות של בירן,מתוך דאגה לגורל החברות המשותפות, והשגת שקט תעשייתי תוך נסיון להימנע מסכסוך מר. ויסמן טוען כי כל נסיונותיו להביא לרגיעה ביחסים עם בירן עלו בתוהו וכי התחוור לו כי "בירן הוציא אל הפועל תכנית רב שלבית, לקיפוחו של ויסמן ולנישולו מזכויותיו. החל להגיע לישיבות דירקטוריון של ביילסול מלווה ביועצים שאת שכרם דרש כי ביילסול תשלם, ומינה כיו"ר ביילסול את יונל כהן, מנכ"ל מגדל לשעבר, המזוהה עימו באופן מלא. בהמשך מינה את כהן בנציג בלעדי של ביילסול בחברות המוחזקות. את כשלונה של חברת הנדל"ן רוזבאד, שבה ביילסול משמשת בעלת השליטה ואשר נאלצה להזרים הון רב כדי שתוכל לעמוד בהחזר לבעלי החוב, תולה ויסמן בבועז בירן, בנו של שרגא שלדבריו הוביל את רוזבאד לעסקאות באירופה שרובן ככולן נחלו כשלון וגרמו לחיברה הפסדים של מאות מייליונים. "ההלוואות והשקעת הכספים של ביילסול ברוזבאד בין השנים 2010-2014 הסתכמו בסך של למעלה מ-230 מיליון שקל" מציין ויסמן.
הסכסוך בין שני השותפים הגיע לבית המשפט: ויסמן טוען כי בירן שבר את כללי המשחק שנהגו בשותפות, תוך הצגת איומים. מבקש סעד של חלוקת מניות החברה או הפעלת מנגנון התמחרות שיוביל לרכישת מניות צד אחד על ידי הצד השני
דודי ויסמן הגיש בקשה לפירוק השותפות עם שרגא בירן
דודי ויסמן הגיש בקשה לפירוק השותפות עם שרגא בירן
94
הסנונית הראשונה? אפל שילמה כאלף דולר לאחד מלקוחותיה בקוריאה הדרומית, לאחר שתבע אותה בגין נזקים אישיים שנגרמו לו בעקבות "פרשת המעקב" - כך מדווחת סוכנות הידיעות רויטרס. הפרשה, שעוררה סערה ברחבי העולם בחודש אפריל השנה, התעוררה לאחר שמומחי אבטחה שאפל שומרת נתונים על מיקום מכשירי האייפון והאייפד. אפל נמנעה מלהגיב במשך ימים ארוכים, עד שהוציאה הודעה רשמית שבה ציינה כי היא לא "עוקבת" אחר משתמשיה, אלא שומרת מידע על מיקומם באופן אנונימי. בעדכון התוכנה שיצא כחודש לאחר מכן למערכת ההפעלה של האייפון, iOS 4.3.3, איפשרה אפל להפסיק לחלוטין את שמירת נתוני המיקום במכשיר. קים יונג-סוק בן ה-36 תבע את יצרנית האייפון בעקבות עליית הנושא לכותרות: הוא טען ששמירת נתוני המיקום היוו הפרה של זכויותיו לפרטיות וחופש, וכן גרמו לו נזק פסיכולוגי עקב החרדה שבה לדבריו היה שרוי. קים ביקש פיצויים על חמישה חודשים שבהם השתמש באייפון. אפל בקוריאה הדרומית לא ערערה על ההחלטה לשילמה ליונג-סוק מיליון וון (המטבע הקוריאני), שהם כ-946 דולר. עם זאת, לא ברור האם הסכמתה של אפל לפצות את המשתמש עשויה לשמש בסיס לתביעות נוספות בעתיד.
קים יונג-סוק הגיש את התביעה כיוון שלדבריו סבל מחרדה וממתח נפשי לאחר שגילה שהטלפון מתעד את מיקום המשתמשים. יפוצה ב-946 דולר
אפל תפצה משתמש אייפון בקוריאה הדרומית בעקבות "פרשת המעקב"
אפל תפצה משתמש אייפון בקוריאה הדרומית בעקבות "פרשת המעקב"
95
"אני רוצה לדבר על הדרך שבה אנו משתמשים בדאטה כדי להבין מידע (הכוונה היא לניתוחי ביג דאטה, להבדיל מהמידע שמגיע למשתמשי הקצה. ה"ר). לבאזפיד יש קהל עצום שחי בסביבה מזוהמת מבחינת מידע, וחובתנו היא לסייע לו לדעת במה הוא יכול לבטוח", כך אמר גלעד לוטן, סגן נשיא חברת באזפיד (BuzzFeed). "אני חוקר מידע וכשמסתכלים על הדאטה שמאחורי המידע, קל מאוד להבחין בין האמיתי למזויף. כשבוחנים את הדאטה ברשתות חברתיות, למשל, קל מאוד לזהות את החשבונות והעוקבים המזויפים. סוגיית העוקבים המזויפים היא מעניינת כי רכישת עוקבים מזוייפים יכולה להועיל למותג: כשמתשמשים מסתכלים כמה עוקבים יש לך הם מניחים שככל שהמספר גדול יותר כך אתה מקור מהימן יותר. "אני רוצה להציג שתי דוגמאות לכך שדאטה עוזר לך להבין ולזהות מידע אמיתי. הראשונה היא האשתגים פופולריים (tending בטוויטר). בימי מחאת וול סטריט למשל אנשים האשימו את טוויטר שהוא מצנזר את המפגינים ואת ההאשתג שלהם. אבל כשמתסכלים על הדאטה הפנימי רואים את שההאשתג היה פופולרי מאוד, הוא פשוט לא זכה לנסיקות בולטות בתקופת זמן קצרה כמו האשתגים אחרים באותה תקופה. "דוגמה אחרת היא אנליזה שהרצתי על המלחמה בין צהל לחמאס בה זיהיתי שתי קבוצות קיצוניות ונפרדות מאוד. כמעט תמיד כשמנתחים אירוע ואת התגובות עליו, רואים פולריזציה גדולה מאוד. במקרה הזה היה מדובר בטיל של צה"ל שפגע בבית ספר של האו"ם. כשבוחנים את המידע רואים שני נרטיבים שונים מאוד. הצד הפרו-ישראלי התמקד בכך שהיו טרוריסטים בבית הספר. בצד השני המוקד של הכתבות הוא על האזרחים שנהרגו. שני הצדדים נכונים, אבל כל אחד מתמקד במשהו אחר ולגמרי מתעלם מהשני. "אם אנחנו מתמקדים רק במידע מזויף אנחנו מפספסים משהו חשוב מאוד וזה פרופוגנדה: לדחוף מישהו לכיוון מסוים על ידי התעלמות מחלק מהמידע. הניתוח שלנו זיהה גם נקודה אסטרטגית בתחום הזה: עמדות האמצע שמביאות את כמות המידע הגדולה ביותר ומקבלות תשומת לב מצד אנשים משני הצדדים. "אלה נובעים משני גורמים שונים. הראשון הוא הומופוליה (homophily) – הנטייה של אנשים להעדיף קרבה לאנשים שדומים להם. השני הוא הדרוג האלגוריתמי – מערכות המלצות שמפלטרות את המידע שהן מציעות למשתמשים בהתבסס על תחומי העניין שהלם. אמזון למשל עושה את זה מצוין, אבל מה קורה כשזה מגיע לחדשות ולכיסוי חדשותי? כשזה מכתיב את העבודה העיתונאית עצמה בהתאם למה שקהל הקוראים שלהם רוצה. "התפקיד שלנו באקוסיסטם הזה הוא לספק שלל נקודות מבט – לכן כשאנחנו מכסים אירועים אנחנו מספקים נקודת מבט חיצונית ומוסיפים גם "כך אנשים מגיבים לזה", סיכם לוטן.
לוטן, סגן נשיא חברת באזפיד, אמר בוועידת כלכליסט בניו יורק, כי "את הדאטה ברשתות חברתיות, למשל, קל מאוד לזהות את החשבונות והעוקבים המזויפים"
גלעד לוטן: "כשמסתכלים על הדאטה שמאחורי המידע, קל מאוד להבחין בין האמיתי למזויף"
גלעד לוטן: "כשמסתכלים על הדאטה שמאחורי המידע, קל מאוד להבחין בין האמיתי למזויף"
96
חברת הקנאביס קנביט פארמסוטיקלס (הנסחרת בבורסה בתל אביב בשווי 182.9 מיליון שקל), דיווחה היום, כי היק"ר (היחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות) לא אישר לברק רוזן לכהן כבעל עניין בחברה. הנימוק להחלטת היחידה במשרד הבריאות לא צויין בדיווח, אך החברה כן מבהירה כי פנתה ליק"ר לביצוע בדיקה נוספת בנושא - הפנייה אושרה על ידי הרגולטור ותתבצע בקרוב. כל גורם המבקש להיות בעל עניין בחברת קנאביס חייב לעבור את אישור היק"ר (היחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות). לאחר מעבר תיקון פקודת הסמים המסוכנים ב-25 לדצמבר 2018 ניתנו גם למשטרת ישראל סמכויות פיקוח ואכיפה על עיסוק הקנאביס הרפואי, וסמכויות לוועדה חיצונית כדי לבחון מתן או מניעה של רישיון עיסוק בקנאביס במקרים של חילוקי דעות בין המשטרה לבין היק"ר. ברק רוזן אמר לכלכליסט בתגובה להחלטה שההשקעה של הקבוצה תצא לפועל והאישורים הנדרשים יתקבלו: "העיסקה תושלם בכל מקרה. ויתרנו על כל התנאים המתלים. אני מעריך מאוד את הרגולציה, ובטוחני כי לאחר בדיקה חוזרת הדברים ייראו אחרת ונקבל האישורים הדרושים. קנביט תהיה מהשחקנים המובילים בשוק". במסגרת תיקון החוק האמור, ניתן רישיון לעיסוק בקנאביס לפי שיקול דעתו של מנהל היחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות (היק"ר) - כיום מכהן בתפקיד יובל לנדפשט. מתן הרישיון מותנה גם בתנאי אבטחה ומיגון לפי דרישת המשטרה. עוד נקבע, כי מי שיפר את תנאי הרישיון לעיסוק בקנאביס רפואי צפוי ל-24 חודשי מאסר או קנס של 75 אלף שקל. לנדשפט סירב להתייחס לשאלה מדוע רוזן לא אושר. רוזן, בעל שליטה משותף בחברת הנדל"ן קנדה ישראל, ביקש להפוך לבעל שליטה בקנביט ב-30 לינואר השנה, כשחתם יחד עם קבוצת משקיעים על הסכם השקעה משותפת של 24 מיליון שקל בחברה - מאז גדל סכום ההשקעה ל-2 מיליון שקל עם כניסתם של משקיעים נוספים - שעתידים היו להחזיק מעל 59% ממניות החברה. ב-18 לאפריל השנה הנפיקה החברה 19% ממניותיה וגייסה 31.4 מיליון שקל מהציבור, ובכך דוללה הקבוצה ל-52% החזקה. באותו היום החברה גם אישרה את העסקה עם קבוצת המשקיעים בראשות רוזן. עוד ציינה החברה בדיווח, שקבוצת המשקיעים, אותה מוביל רוזן - המחזיקה בשליטה בחברה (52%) - הודיעה לה, כי היא מוותרת על כל התנאים המתלים הקבועים בהסכם ההשקעה (שטרם התקיימו עד למועד הדיווח), ובכוונתה להשלים ההשקעה עד לסוף חודש מאי 2019 בין אם רוזן יאושר כבעל עניין בחברה ובין אם לא.
החברה פנתה ליחידה בבקשה לבצע בדיקה נוספת; רוזן: "אני מעריך את הרגולציה, ובטוחני כי לאחר בדיקה חוזרת הדברים ייראו אחרת"; קנביט הודיעה כי הסכם ההשקעה של הקבוצה אותה מוביל רוזן יצא לפועל בכל מקרה
יחידת הקנאביס במשרד הבריאות לא מאשרת לברק רוזן להיות בעל עניין בקנביט
יחידת הקנאביס במשרד הבריאות לא מאשרת לברק רוזן להיות בעל עניין בקנביט
97
דיווח שוטף מהבורסה בת"א: העדכונים החשובים, המניות הבולטות, אגרות החוב, ועדכוני האנליסטים ת"א 35 ת"א 125 בנקים-5 טכנולוגיה ביומד נפט וגז נדל"ן לחצו כאן לעמוד הטלגרם של מדור שוק ההון בכלכליסט 17:25 - יום המסחר ננעל בעליות קלות - ת"א 35 ות"א 125 טיפסו ב-0.1%; פרוטרום ריכזה את המחזור הגבוה בבורסה ושמרה על שער הפתיחה, טבע התחזקה ב-1.5% ביום חמישי רצוף של עליות, אינטרנט זהב איבדה 8.1%, ארד עלתה ב-4.4% במחזור גבוה יחסית אחרי שדיווחה על חוזה של 100 מיליון שקל. 16:30 - הראל פיננסים: "בתנאי השוק הנוכחיים ובהסתכלות קדימה, קיים סיכוי גבוה שתיק הכולל אג"ח קונצרני בדירוגים גבוהים במח"מ עד שנתיים יניב תשואה גבוהה יותר מהשקעה באג"ח ממשלתי. בנוסף, סטיית התקן של תיק קונצרני קצר תהיה נמוכה יותר ממדד אג"ח ממשלתי". 15:00 - גיל דטנר, אנליסט תקשורת וקמעונאות בלאומי שוקי הון, מפרסם עדכון מחיר יעד למניית שטראוס: התחזית של חברת הקפה הינה חיובית, על רקע ירידת מחירי הקפה וסביבה כלכלית תומכת. בישראל, שטראוס ממשיכה להציג תוצאות טובות, כאשר היא צומחת מעל קצב השוק, שבעצמו נראה טוב יחסית לשנים קודמות. בתחום הסלטים רואים סימנים ראשונים של התאוששות מהריקול של סוף 2016, וגם שטראוס מים מראה שיפור משמעותי ברווחים. לכן, גם במחיר הוגן נראה לנו כי מדובר בהשקעה טובה בטווח הקצר. 13:30 - מחצית היום, מחזור המסחר עומד על 587 מיליון שקל, פרוטרום מרכזת מחזור גבוה של 136 מיליון שקל (הממוצע היומי בחודש האחרון - 93.2 מיליון שקל) - זהו כמובן המחזור הגבוה בבורסה. פועלים הרחק מאחור במקום השני, עם מחזור של 25.8 מיליון שקל. 12:50 - עוד בולטות בת"א 35 (מעבר לטבע, אופקו וסודהסטרים שכבר הוזכרו):החברה לישראל עולה ב-1.8%, נייס עולה ב-1.5%, בזק יורדת ב-2.3%. 12:00 - תנועות בת"א 90: ארד מטפסת ב-3.9% בפסגת המדד, אייאיאס אחריה עם עלייה של 2%, בתחתית נסחרת או.פי.אי אנרגיה שמאבדת 2.5%. 10:50 - שעה של מסחר, זו תמונת המדדים: ת"א 35 נסחר ביציבות, ת"א 125 עולה ב-0.1%. 10:25 - שגריר מזנקת ב-6% לאחר דיווח על הסכם בין החברה הבת קאר2גו (באמצעות גוטו מוביליטי, החברה הבת שבשליטה מלאה של קאר2גו) לחברת שיתוף רכבים זרה (שבבעלות יצרנית רכב גדולה) למתן רשיונות שימוש במערכת שפיתחה למכוניות שיתופיות. החברה הזרה תשלם תשלום חודשי לפי כל מכונית שבה נעשה השימוש במערכת. בשלב הראשון המערכת תותקן ב-200 מכוניות במדריד, וההכנסות שינבעו לקאר2גו משלב זה אינן מהותיות. תקופת ההסכם היא ל-24 חודשים, עם אפשרות חידוש חוזרת לתקופות של 12 חודשים. 9:50 - המסחר נפתח: מדד ת"א 35 עולה ב-0.1%, ת"א 125 עולה ב-0.2%; אופקו עולה ב-2.5% בפסגת ת"א 35, טבע מתחזקת ב-1.5% ביום חיובי חמישי ברצף. מנגד, סודהסטרים יורדת ב-1.5% בתחתית המדד. 9:30 - דן מלונות מדווחת לפני דקות אחדות לבורסה כי הוצא לה אתמול צו להמצאת מסמכים לרשויות מע"מ, וכן זומנו לחקירה נושא המשרה הבכיר של החברה בתחום הכספים, חשב החברה וכן עובדת נוספת. דן מציינת כי למיטב ידיעה, "הדרישה הינה חלק מביקורת מע"מ שנערכת ביחס לחיובי מע"מ של תיירים". 8:50 - ארד זכתה במכרז תאגיד המים מי אביבים להקמה, אספקה, התקנה ותחזוקה של מערכת קריאה מרחוק בת"א-יפו - הפרויקט יתבצע בשני שלבים ותקופת החוזה תעמוד על 7 שנים (לתאגיד ניתנו אופציות הארכה לתקופות נוספות, עד 14 שנים נוספות). היקף החוזה מוערך ב-100 מיליון שקל. בנוסף לכך, ארד תקבל דמי תחזוקה בסכום של 30-20 מיליון שקל, בתקופה של 12 שנה. 55 - הצלחה לכלל תעשיות של לן בלווטניק בהנפקת מניות כלל משקאות - המחזיקה ב-30% ממניות חברת המשקאות יפאורה. כלל הצליחה לגייס 250 מיליון שקל בהצעת מכר של 46% ממניויתה, שהן 15% ממניות יפאורה. השווי של כלל משקאות בהנפקה נקבע על 500 מיליון שקל שמשקף שווי של 1.67 מיליארד שקל ליפאורה. כלל תעשיות תיפגש עם 240 מיליון שקל בעקבות ההנפקה. 7:40 - בורסת ת"א תיפתח הבוקר, בהמשך למגמה החיובית שנרשמה אמש בניו יורק (דאו ג'ונס סיים ביציבות, נאסד"ק עלה ב-0.6%, ומדד S&P 500 טיפס ב-0.2%) והמגמה המעורבת שנרשמת הבוקר באסיה (ניקיי עולה ב-0.4%, האנג סנג יורד ב-0.6%). אתמול ננעל מדד ת"א 35 ביציבות, ת"א 125 ירד בשיעור קל ביותר של פחות מ-0.1%. החברה לישראל בלטה בפסגת ת"א 35 עם עלייה חדה של 3.9%, טבע טיפסה ב-3.3% וכיל ב-2.8%. את המדד סגרה פרטנר שאיבדה 3.5%, בזק ועזריאלי ירדו ב-2.8% ו-2.7% בהתאמה. ומחוץ למדדים המובילים - פורסייט זינקה ב-17.1% במחזור ענק של 16 מיליון שקל (פי 25 מהממוצע היומי), אינטרנט זהב קפצה ב-12.3% (והשלימה טיפוס של 38% בשלושה ימים).
המדדים ת"א 35 ו-125 עלו ב-0.1%; ארד דיווחה על זכייתה במכרז תאגיד המים של ת"א והתחזקה ב-4.4%; מניית טבע טיפסה ב-1.5%, אינטרנט זהב איבדה 8.1%
נעילה חיובית בבורסת ת"א; טבע השלימה חמישה ימי עליות רצופים
נעילה חיובית בבורסת ת"א; טבע השלימה חמישה ימי עליות רצופים
98
הצרות בחברת כתר פלסטיק מחמירות. רווחי החברה יורדים כבר במשך 20 חודשים, המינוף שלה גדל ותזרים המזומנים הוא שלילי. כך עולה מדו”ח על כתר שהוציאה חברת הדירוג מודי’ס ביום חמישי האחרון שבו היא הודיעה על הורדת דירוג איגרות החוב של כתר בדרגה אחת (מ־B3 לCaa1) וכן העלתה את ההסתברות לאי פירעון האג"ח שלה (גם כן מ־B3 לCaa1). זהו דירוג נמוך במיוחד שמשקף סיכון אמיתי לכך שהחברה לא תוכל לפרוע את החוב. לשם השוואה, אי.די.בי פתוח, חברה שמצויה בפתחו של הסדר חוב בארץ, מדורגת CCC - שהוא הדירוג המקביל של מעלות S&P, המתחרה של מודי’ס, לדירוג הנוכחי של האג”ח של כתר. עם זאת, הדירוג הבינלאומי נחשב מחמיר יותר. כתר היא חברה פרטית שמעולם לא הנפיקה אג”ח. וכך גם החוב, שגויס מהבנקים, הוא פרטי. על פניו, לציבור לא אמורה להיות גישה לנתונים עליו, אך מידע על חובות כמו אלו, שנסחרים בין הבנקים, מופיע באזור מיוחד באתר המידע הפיננסי בלומברג. רכישה ממונפת השליטה בחברת כתר פלסטיק, בעבר פאר התעשייה הישראלית, נמכרה ב־2016 על ידי סמי ויצחק סגול, בניו של מייסד החברה, לקרן הבינלאומית BC Partners ששילמה על 80% מהמניות כ־1.4 מיליארד יורו (כ־5.7 מיליארד שקל), מחיר שגילם לחברה שווי של כ־1.7 מיליארד דולר. ואולם BC - קרן השקעות פרטית עם נכסים מנוהלים בהיקף 12 מיליארד יורו - לא מצליחה להמשיך את השנים החיוביות. עם הרכישה, BC מינתה למנכ”ל כתר פלסטיק את יונתן קולודני אך כעבור שנה החליפה אותו באלחנדרו פנה, שפועל ממטה החברה שעבר לארה”ב. האחים סגול ממשיכים להחזיק ב־20% מהחברה, אך כמעט לא מעורבים כיום בניהול. BC ביצעה את הרכישה בצורה ממונפת, בהלוואה בגובה של כ־700 מיליון יורו מהבנקים ג’יי.פי מורגן ו־UBS שהועמסה על החברה. המינוף של החברה גדל עם שתי הרכישות שביצעה ועומד היום על 1.1 מיליארד יורו. כתר פלסטיק נרכשה במכפיל 10 על הרווח התזרימי, שמעמיד את שווייה על מיליארד יורו בלבד - פחות מהיקף חובותיה, כלומר משקף שווי נכסי נקי שלילי של כ־100 מיליון יורו. על פי הדו”ח של מודי’ס, הרווח התפעולי התזרימי של כתר (EBITDA) צנח ב־2018 ל־100 מיליון יורו בלבד, לעומת 170 מיליון יורו ב־2017 - ירידה של 41%. זאת, למרות שהכנסותיה ב־2018 גדלו באחוזים בודדים ל־1.2 מיליארד יורו. על הסיום הקטסטרופלי של שנת 2019 לכתר מעידה העובדה שבדו”ח הקודם של מודי’ס, מחודש מרץ, הוערך הרווח התזרימי ב־2018 (עד נובמבר) ב־134 מיליון יורו. הירידה ברווח התזרימי היא אחד הגורמים המרכזיים להורדת הדירוג של כתר על ידי מודי’ס: יחס המינוף של החברה (היחס בין החוב לרווח התזרימי) זינק ל־13.2 לעומת 7.1 שנה קודם. בחישוב הרווח התזרימי של 100 מיליון יורו ל־2018 כללה מודי’ס את שתי הרכישות האחרונות של כתר בשנים 2017—2018, חברת אדמס באיטליה ויונייטד בבריטניה, שנרכשו בכ־400 מיליון יורו ברכישות ממונפות. מודי’ס מציינת כי נכון לעכשיו גם ב־2019 רושמת כתר ירידה ברווח התזרימי - בשיעור של 16%. כמו כן מציינת חברת הדירוג כי בסוף מאי 2019 היו בקופת החברה 25 מיליון יורו בלבד. בצד האופטימי מציינים במודי’ס כי החל ממאי החולשה העונתית של השוק שבו פעילה כתר מפנה את מקומה לשיפור בתזרים המזומנים. עם זאת, לחברה חוב גדול לטווח קצר לבנקים, אשר מעיק על הנזילות שלה. התוצאות התפעוליות החלשות של כתר חיזקו את מגמת תזרים המזומנים השלילי שלה. כדי לאזן את התזרים השלילי, מציינים במודי’ס, ביצעה החברה מספר פעולות ביניהם פקטורינג - ניכיון תשלומים של לקוחות (תשלום למועד מאוחר יותר שמנוכה בחברות אשראי או בנקים לתשלום מיידי, תמורת נתח מהסכום). פעולה נוספת שנקטה החברה היא מכירת נכסים ושכירתם לתקופה ארוכה (sale and lease back). הנהלת כתר נאלצה לנקוט את שני הצעדים כדי להגדיל את הנזילות של החברה אבל במודי’ס טוענים שלא ניתן להסתמך על צעדים אלה בנוגע לעתיד. את הפקטורינג ביצעה כתר בקו אשראי של 50 מיליון יורו, שאותו היא מתכוונת להרחיב ל־100 מיליון יורו. עסקת המכירה והשכירה מחדש שבוצעה באתר של החברה בקנדה במרץ האחרון והניבה לה תרומה לרווח התזרימי של 28 מיליון יורו. כאמור, במודי’ס פסימיים בנוגע לאפשרות להמשיך במהלכים מעין אלה בעתיד מבחינת כתר. "הרווחיות של החברה ירדה באופן דרמטי כתוצאה מעלייה בעלות חומרי הגלם, עלות כח האדם והלוגיסטיקה", מונים במודי’ס את הסיבות לירידה ברווחיות. כתר יצאה לפי הדו"ח בתוכנית שנקראת "כתר 2.0" שכוללת צמצום עלויות עקיפות והוצאות רכש. את תחזית הדירוג השלילית מנמקים במודי’ס בהערכה שלהם כי כתר לא תוכל לייצר רווחים משמעותיים בשנה וחצי הקרובות, לא תצליח להוריד הוצאות שהיא מחשיבה כחד פעמיות בגין המיזוג עם שתי החברות הנרכשות, ולא תצליח ליהנות מהירידה בעלות חומרי הגלם שקרתה ברבעון השני של 2019. בנוסף, מודי’ס מעריכה כי מקורות הנזילות של החברה נמוכים, ומסתמכים על קווי אשראי שאינם חתומים. שיפור מסוים באג"ח החוב של כתר מתחלק לארבע סדרות. הגדולה ביותר של 690 מיליון יורו, השנייה של 230, ושתי סדרות קטנות 95 ו־89 מיליון יורו. כל ארבע הסדרות נפרעות עד אוקטובר 2023, כלומר מח”מ 4.3. שלוש הסדרות הראשונות נסחרות בתשואה של 8.8%-8.7% והרביעית בתשואת זבל של 11%. אלה הן תשואות גבוהות עבור אג”ח קצרות ומשקפות ספקנות של השוק ביכולת הפירעון שלהן. עם זאת לפני כחצי שנה נסחרו כל ארבע הסדרות בתשואה גבוהה של 11%, במחיר של 80 סנט ליורו, כלומר כל יורו חוב מוצע למכירה ב־80 סנט. שלוש הסדרות הראשונות התאוששות ומוצעות כאמור ב־88-87 סנט כיום. החזרת הדירוג של כתר פלסטיק כלפי מעלה תלויה בשיפור יחס החוב המינוף לכיון 7.1 ומעבר לתזרים מזומנים חיובי, מציינים במודי’ס, ומוסיפים כי אחרת הדירוג עלול להמשיך לרדת, בעיקר אם נזילות החברה תמשיך להידרדר. כתר אגב, תלויה במחירי הנפט שמשמש כחומר הגלם העיקרי שלה. התייעלות לא פשוטה כתר פלסטיק היתה בעבר הלא רחוק פאר התעשיה הישראלית. היא נוסדה בידי יוסף סגול, תעשין שהקים בית מלאכה קטן ביפו למוצרי פלסטיק והתפתחה לממדי ענק תודות לחזון של בנו סמי שיחד עם אחיו יצחק הזניקו את העסק. החברה שבסיסה בישראל, מעצבת, מפתחת, מייצרת ומפיצה ברחבי העולם מוצרי צריכה מפלסטיק ונחשבת למובילה עולמית וחדשנית בתחום מוצרי פלסטיק לבית ולגן. לכתר 25 מפעלים בעולם, מרכזי הפצה בתשע מדינות והיא מעסיקה 4,500 עובדים כמחציתם בישראל. כתר פועלת בכמה מגזרי פעילות. הראשון, שמהווה 28% מהמחזור, הוא ייצור מוצרים המשמשים לארגון הבית ולאחסון; השני, 23% מהמכירות, הוא מוצרים לשימוש חיצוני כמו סככות, דקים ותיבות אחסון; השלישי, 22% מהמכירות, הוא ארגזים לאחסון כלי עבודה, ארונות אכסון לצורכי תעשייה ומדפים; הרביעי, 18% מהמכירות הם ריהוט לגן, מוצרי פנאי ומוצרי גינון; והמגזר החמישי, 9% מהמכירות, הוא מוצרים עבור חברות אחרות, שכוללים בעיקר מוצרים עבור איקאה. האחים סגול מכרו את החברה בעיתוי אופטימלי. מנגד, כדי לא לרשום את אחת מהשמדות הערך הגדולות בחברות ישראליות שנרכשו, תצטרך BC Partners לעמול קשה בניסיון להחזיר את תזרים המזומנים של החברה לפסים חיוביים, להתייעל ולהגדיל את הרווחיות שלה. וזו משימה כלל לא פשוטה בעידן של תחרות מול סין ותנודתיות של מחירי הנפט.
מאז רכשה קרן BC Partenrs את כתר, מצבה של החברה מידרדר והולך, גם בגלל רכישות ממונפות שבוצעו על גבה. כעת מודי'ס מורידה את הדירוג שלה לרמה נמוכה של סכנת אי־פירעון
מאבדת גובה: צניחה נוספת ברווחים של כתר פלסטיק
מאבדת גובה: צניחה נוספת ברווחים של כתר פלסטיק
99
חברת החשמל סיימה את 2019 ברווח נקי של כ-1.8 מיליארד שקל. כך עולה מדו"חות החברה שפורסמו היום. השוואה לשנה שעבר עשויה להטעות, מאחר שאת 2018 החברה סיימה ברווח נקי חריג של מעל ל-4 מיליארד שקל, שמקורו באירוע חד פעמי של מחיקת חוב של אג"ח צמית מצד המדינה, מה שרשם שנה שעברה הכנסה "יש מאין" של כ-2.7 מיליארד שקל. באופן מפתיע, במהלך 2019 חלקו של הפחם בייצור החשמל היה גבוה מזה של הגז הטבעי, עם 45.8% ייצור בפחם לעומת כ-45.1% ייצור בגז טבעי. למרות שחברת החשמל הצליחה "לגרד" בשבועות האחרונים כמה מטעני גז נוזלי במחיר מאוד נמוך (כחצי ממחיר הגז הטבעי), פועל יוצא של משבר הדלקים העולמי, חלקו של הגז הנוזלי בסל הדלקים של החברה מהווה רק 8%, ולכן ההשפעה של רכישת הגז הנוזלי הזול על תעריף החשמל בתחילת 2021 תהיה מינורית, אם בכלל. י צוין שלמדינת ישראל אין תשתיות ייבוא גז נוזלי רחבות, והיא נשענת על מצוף קטן שאמור להסגר במהלך 2022, גם בגלל חיבור מאגרי גז וגם בשל הרצון לחסוך הוצאות שנתיות של כ-200 מיליון שקל על תחזוקת המצוף, בין אם חברת החשמל השתמשה בו ובין אם לאו. כך או כך, הכנסות החברה לשנה שעברה הסתכמו בכ-24.66 מיליארד שקל, עלייה של כ-5% לעומת 2018, שמיוחסת לעליית התעריף בתחילת שנה שעברה (כ-3%). במקביל, החברה רשמה קיטון של כ-1% בעלויות הפעלת מערכת החשמל, שהסתכמו בכ-19.37 מיליארד שקל, מתוכם כ-8.3 מיליארד שקל על דלקים (קיטון של כ-3% ביחס להוצאות הדלקים ב-2018). במקביל נרשמו הכנסות אחרות של כמיליארד שקל בגין מכירת תחנת הכוח אלון תבור (התקבלו כ-1.87 מיליארד שקל לעומת עלות בספרים של כ-800 מיליון שקל בלבד), ועוד כ-1.5 מיליארד שקל מהסכם הפשרה מול חברות הגז המצריות. ההכנסות הללו הביאו את החברה לרשום רווח תפעולי יוצא דופן של כ-5.53 מיליארד שקל, לעומת הפסד תפעולי של כ-1.78 מיליארד שקל ב-2018. חלקה של החברה בייצור החשמל ירד לשפל של כ-66%, כאשר שאר הייצור הגיע מהסקטור הפרטי. עלויות המימון של חברת החשמל קטנו והסתכמו בכ-1.37 מיליארד שקל, לעומת כ-1.8 מיליארד שקל בסוף 2018. בחברה מסבירים שעסקאות הגנה על הפרשי שער והוצאות ריבית הקטינו לה את עלויות המימון. החוב הפיננסי (בנקים ומוסדיים) לסוף 2019 הסתכם בכ-36 מיליארד שקל, לעומת כ-38.3 מיליארד שקל בסוף 2018, קיטון שמקורו גם מתקבולי מכירת תחנת הכוח באלון תבור. במקביל החברה רשמה גידול חד פעמי חשבונאי בעיקרו של כמיליארד שקל מיישום לראשונה של תקן IFRS16 (חכירות קרקע ורכוש קבוע). שיאן השכר בחברה הוא המנכ"ל עופר בלוך, עם עלות שכר שנתית של כ-1.4 מיליון שקל. אחריו בסדר נמצא יו"ר החברה יפתח רון טל עם עלות שכר של כ-1.2 מיליארד שקל, ובמקום השלישי סמנכ"ל הכספים אבי דויטשמן עם עלות שכר של כ-1.19 מיליון שקל לשנה. "האיתנות הפיננסית של החברה השתפרה משמעותית בשנים האחרונות. ממצב של חוב פיננסי של כ- 52 מיליארד שקל, בשיאו של המשבר במשק האנרגיה, החוב ירד לכ- 36 מיליארד שקל. כך גם הרזרבות בכמות החשמל המיוצר במשק. ממצב של אפס רזרבה בשיאו של המשבר, למציאות נוכחית של מעל 20% רזרבה בייצור החשמל", אמר היו"ר יפתח רון-טל. בלוך ציין כי "חברת החשמל רשמה רווח שנתי של 1.8 מיליארד שקל כתוצאה מגידול בצריכה, מהלכי התייעלות חוצי ארגון שבוצעו בהצלחה וכן ממכירת תחנת הכוח אלון תבור. בשנתיים האחרונות מעל 800 מעובדי החברה יצאו לפרישה מוקדמת וכ-1,000 עובדים נוספים צפויים לפרוש עד שנת 2025 לצד מהלכי ייעול נוספים".
החברה רשמה הכנסה של כמיליארד שקל בגין מכירת תחנת הכוח אלון תבור; חלקן של הפחם בייצור החשמל בשנה שחלפה היה גבוה מזה של הגז; עלות השכר השנתית של המנכ"ל עופר בלוך - 1.4 מיליון שקל
בעקבות מכירת תחנת כוח: חברת החשמל סיימה את 2019 ברווח נקי של כ-1.8 מיליארד שקל
בעקבות מכירת תחנת כוח: חברת החשמל סיימה את 2019 ברווח נקי של כ-1.8 מיליארד שקל