Unnamed: 0
int64 0
9.3k
| bookname
stringclasses 1
value | topic
stringclasses 1
value | siman
stringlengths 1
8
| sek
stringlengths 2
5
| text
stringlengths 11
3.21k
|
|---|---|---|---|---|---|
0 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | א | שנינו במסכת אבות יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים. ולמדו מכאן ארבעה דברים בעבודת הבורא, הוי עז כנמר, כי כאשר יעשה אדם מצוה לא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו. וקל כנשר, למהר לעצום עיניו מראות ברע, כי ראיית העינים היא תחלת העבירה. ורץ כצבי, שהרגלים ירוצו לדבר טוב. וגבור כארי, זו גבורת הלב לנצח היצר. ולכן יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר. ועל כל פנים לא יאחר זמן תפלה וקריאת שמע. <small><small>[ועיקר הגבורה הוא בלב, להתגבר על יצרו לנצחו, כגבור המתגבר על שונאו לנצחו ולהפילו לארץ. וכך צריך כל אדם להתגבר על יצרו כארי לקום משינתו לעבודת בוראו]</small></small>. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד עמוד נז. וילקוט יוסף שארית יוסף חלק א', עמוד א']</small></small>. ואף על פי שהמקיים את מצוות ה' אין לו להתבייש מפני המלעיגים עליו, מכל מקום לא יתקוטט ויריב עמהם, גם כדי שלא יתרגל למדת העזות המגונה מאד. <small><small>[ואם מטרתו להשפיע על עניני הקהלה בעניני התורה והמצוות, וניסה בדרכי שלום ולא הצליח, אזי מותר להעיז פניו ולריב עמם להפר עצתם]</small></small>. <small><small>[שארית יוסף חלק א' עמוד ג'. ילקו''י מהדורת תשס''ד, עמוד צו]</small></small>. |
1 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | ב | צריך האדם שיהיה אצלו בטבע והרגל תמידי לרוץ לדבר מצוה, ויש המאחרים בשינתם, ומתעכבים בביתם, ואחר כך רצים לבית הכנסת, ואין זו מדת הזריזות, דאף שרואים אותם רצים ומזדרזים, זה מפני שאיחרו להשכים קום, ולכן רצים להספיק להגיע לתפלה בבית הכנסת. ולעולם יהא אדם זריז לתפלה ולתורה, ואל ימשך אחר השינה והתענוגות, ואל יפתהו יצרו להתרשל בגלל עשרו ונכסיו, שהכל חולף ואבד, ואילו תורה ושכרה עומדים לעד. <small><small>[ילקו''י הל' השכמת הבוקר, עמ' סב. ושם בענין הזריזות לקיום המצוות]</small></small>. |
2 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | ג | צריך להקדים לקום בבוקר כדי שיספיק להכין את עצמו להתפלל בצבור ובנקיות, שלא יפסיד זמן תפלה. ונהגו בכמה קהלות ישראל, שהשמש הולך בבוקר ודופק בדלת או בחלון לעורר הישנים לתפלה ועבודת ה'. <small><small>[ילקו''י הל' השכמת הבוקר מהדור' תשס''ד עמ' סג]</small></small>. |
3 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | ד | אל יחשוב האדם על השינה שכל מה שתהיה בריבוי, יש בה תועלת לגוף, שהרי הסכימו הרופאים המובהקים שלא ישן אדם פחות משש שעות, ולא יותר משמונה שעות. ויותר מזה מזיק לבריאות. ואמרו בגמרא: שינה לצדיקים רע להם ורע לעולם. שהתורה שהן עוסקים בה מגינה על הדור, וכשהן מתבטלין פורענות באה לעולם. ועוד אמרו בגמרא תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהן הכתוב כאילו עוסקים בעבודת הקרבנות. ועוד אמרו בירושלמי היגע בתלמודו בצינעא <small><small>[בלילה]</small></small>, לא במהרה הוא שוכח. והרמב''ם כתב: אף שמצוה ללמוד ביום ובלילה, אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה. לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה, יזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחד מהם בשינה ואכילה ושיחה, אלא בתורה ודברי חכמה. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, הל' השכמת הבוקר עמוד סד. ושם מאמרי חז''ל בשבח לימוד התורה בלילה]</small></small>. |
4 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | ה | ראוי לו לאדם להמנע משינה ביום, משום ביטול תורה. אולם אם על ידי שישן מעט ביום יוכל ללמוד בלילה עד שעה מאוחרת יותר, או שיוכל ללמוד יותר בריכוז ובעיון, מותר לישון ביום. אך לא ירבה בשינה. <small><small>[ואמנם על פי הקבלה יש להמנע מלישון ביום]</small></small>. וכן בשבת מותר לישון ביום. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד, עמוד עב]</small></small>. |
5 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | ו | יש אומרים שראוי לו לאדם לישון בחצי הראשון של הלילה, ויעסוק בתורה בחצי השני של הלילה, ויש בזה תועלת לאדם הן מצד בריאות גופו, והן מצד הרוחניות בתיקון הנפש, אולם בתלמוד שלנו ובדברי הרמב''ם מבואר, שהשינה בסוף הלילה, בזמן עמוה''ש, מועילה לבריאות הגוף, ולכן אם רצה ללמוד בתחלת הלילה, ולישון בחצי השני של הלילה, יכול לעשות כן. ואם אפשר טוב שילמד סמוך לשקיעת החמה עד אחר צאת הכוכבים, ובבוקר סמוך לעלות השחר עד אחר עלות השחר, כדי לחבר היום ללילה בלימוד התורה, ולקיים ''והגית בו יומם ולילה''. ומכל מקום רבים אינם נוהגים כן, ואינם מחברים יום ללילה כנז', שסמכו על הגמרא שלנו החולקת בזה על הירושלמי. ובלבד שיעסוק בתורה ביום ובלילה. <small><small>[ילקו''י על הל' השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד, עמוד עה]</small></small>. |
6 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | ז | הלומד תורה בלילה עד שעה מאוחרת, ועל ידי כך קיים ספק אם יוכל לקום להתפלל קודם שיעבור זמן קריאת שמע ותפלה, יש לו להפסיק מלימודו, ויסדר זמן לימודו באופן שלא יאחר זמן קריאת שמע ותפלה. אבל אם רוצה להתאחר מלישון ולעסוק בלימוד התורה, ועקב כך יבטל רק תפלה בהנץ החמה, רשאי לנהוג כן, כל שהדבר גורם לו לחיזוק ההתמדה בלימוד התורה. ובלבד שלא יתאחר מזמן קריאת שמע ותפלה. ואם על ידי שילמד עד שעת לילה מאוחרת יצטרך לקום מאוחר, באופן שיבטל זמן קריאת שמע לפי זמן המגן אברהם, ויצטרך לסמוך על זמן קריאת שמע של הגר''א, המיקל בזה לצורך לימוד תורה יש לו על מה לסמוך. <small><small>[ואין לחוש בזה לחילול ה']</small></small>. ואמנם מי שאינו טרוד בלימוד התורה, מצוה מן המובחר להשתדל מאד להתפלל בהנץ החמה בכל יום, שיש לזה חשיבות גדולה. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד, עמ' עז]</small></small>. |
7 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | ח | כאשר יתעורר משנתו ימתין מעט, ויקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה, כי לכך נברא האדם. אך לא יעמוד בפתאומיות מיד אחר השינה, כי הדבר מזיק לבריאות. ואף אם הוא קם מיד לעבודת הבורא ולתפלה, או לשאר דבר מצוה, גם בזה ישהה מעט ואחר כך יקום. ואמנם הסכנה היא דוקא בעומד על רגליו מיד, אבל בקם ממטתו להתלבש וכדו', ואינו עומד על רגליו אלא נשאר יושב על מטתו, אין בכך סכנה. ועל כל פנים אל ישכב על מטתו ויפנה לבו לבטלה, וכבר הזהיר שלמה המלך ע''ה: עד מתי עצל תשכב, מתי תקום משנתך. וגדולי המקובלים היו נזהרים מלדבר דברי חול קודם שיתחילו הזמירות. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד, עמוד פז]</small></small>. |
8 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | ט | מיד כשיעור משנתו יעיד על עצמו אמונתו בבורא יתברך, ויאמר: ''מודה אני לפניך וכו'''. ויפסיק בין תיבת בחמלה, לרבה אמונתך. ואף שעדיין לא נטל ידיו ויש עליהם רוח רעה, אפילו הכי מותר לומר מודה אני. וגם אם יש לכלוך בחדר ואי אפשר לומר שם דברי תורה, אפילו הכי יאמר נוסח מודה אני. והאשה אומרת מודָה אני <small><small>[הדל''ת בקמץ]</small></small>. ויש המקפידים ליטול ידיהם מיד עם הקיצם משינתם, קודם שילבשו את מלבושיהם, ומעיקר הדין על פי הגמרא והפוסקים מותר ללבוש את המלבושים קודם הנטילה, ולילך להתפנות לצרכיו, ואחר כך יטול ידיו. והמחמיר כהזוה''ק ליטול ידיו עם הקיצו משינתו, תבוא עליו ברכה. <small><small>[שו''ת יביע אומר ח''ה סי' א', ובתוספת בילקוט יוסף החדש, מהדורת תשס''ד, ספר על הלכות השכמת הבוקר עמוד פח, ומהדורת תשמ''ה, עמוד ז', ושאר''י עמו' ב]</small></small>. |
9 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | י | עיקר היום הוא הראשית וההתחלה, ולכן ראוי שיקדיש ראשית היום בעמדו בבוקר לעבודת השי''ת. וגם מחשבתו הראשונה תהיה לחשוב בגדלות הבורא יתברך, ובחסדו שעשה לו במה שהחזיר לו נשמתו. וגם הליכה ראשונה שלו תהיה לעבודת השי''ת, והדיבור הראשון יהיה בדברי תורה ותפלה, ועשייה ראשונה תהיה לשם השי''ת, ואז הכל נגרר אחר ההתחלה. <small><small>[ילקו''י על הל' השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד, עמוד צב]</small></small>. |
10 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | יא | קטן היודע לדבר, טוב ונכון להרגילו לומר בקומו משנתו, ''מודה אני לפניך וכו'''. ולחנכו ליטול ידיו. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד, עמוד צג]</small></small>. |
11 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | יב | מה שאמר דוד המלך ע''ה <small><small>(תהלים טז, ח)</small></small>: ''שויתי ה' לנגדי תמיד'', זה כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים, ולכן על כל אחד לשים על לבו שהמלך הגדול הקדוש ברוך הוא, אשר מלוא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה מעשיו, כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'. וכאשר יחשוב כן בלבו מיד יגיע אליו היראה וההכנעה מפני ה' יתברך, ויתבייש ממנו תמיד, ותהיה התנהגותו שונה לטובה. <small><small>[ואם לא תגיע אליו היראה מיד, יעמיק הרבה בענין זה, עד שיגיע אליו היראה. וגם ישוב בתשובה שלימה על כל עוונותיו, שהם המונעים ממנו מהגיע אליו היראה, כמו שנאמר ''עונותיכם היו מבדילים וגו''']</small></small>. וגם כשהוא לבדו ידע לפני מי הוא עומד. <small><small>[ילקו''י, מהדורת תשס''ד, הל' השכמת הבוקר, עמ' צד. שאר''י ח''א עמוד ג']</small></small>. |
12 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | יג | הסגולות הנכונות לחיזוק האדם ביראת שמים, שיהיה מצוי הרבה בבית הכנסת ובבית המדרש. וכן לבקש שלום. ולהזהר לקיים מצות עשה של מפני שיבה תקום. וכן ליתן מעשר. ולעסוק בתורה בתמידות, מידי יום. ולהיות עניו ושפל. ולהחזיק בביתו ספרי פוסקים הלכה ומוסר. ולחשוב באכילה בשבת שהיא לכבוד שבת. ולמעט בדיבור ולהרבות בשתיקה. וגם יתפלל להשי''ת שיחזקהו ביראת ה' טהורה. <small><small>[ילקוט יוסף שם עמוד צו]</small></small>. |
13 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | יד | כבר נתבאר <small><small>[בסעיף א]</small></small> שהמקיים את מצוות ה' אין לו להתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו, אך לא יתקוטט ויריב עמהם, גם כדי שלא יתרגל למדת העזות המגונה מאד. <small><small>[ואם מטרתו להשפיע על ענייני הקהלה בעניני התורה והמצוות, וניסה בדרכי שלום ולא הצליח אזי מותר להעיז פניו ולריב עמם להפר עצתם]</small></small>. <small><small>[שארית יוסף חלק א' עמוד ג', ילקו''י מהדורת תשס''ד, עמוד צו]</small></small>. |
14 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | טו | הדר במקום של גוים, ואם ילך ברחוב לבית הכנסת כשהוא מעוטר בטלית ותפילין, הדבר יעורר את רוגזם של הגויים, ראוי לו להמנע מכך. <small><small>[ילקו''י שם עמוד צט]</small></small>. |
15 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | טז | ומכל מקום על האדם להסתיר ולהצניע את מעשיו הטובים ככל שיוכל. ששכר העובד את ה' בסתר הוא על ידי הקדוש ברוך הוא עצמו, ושכר העושים בפרהסיא הוא על ידי המלאכים. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד, עמוד צט]</small></small>. |
16 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | יז | העושה מצוה או דבר חסידות, ורוצה לשנות בדיבורו משום ענוה, או שלא יחשב כיוהרא, מותר לו לשנות, כדי לקיים והצנע לכת עם אלהיך. <small><small>[ילקו''י שם עמוד קא. שאר''י ח''א עמ' ד']</small></small>. |
17 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | יח | קודם תפלת שחרית צריך אדם לקבל עליו אהבת ה', ובזה מקיים ''ובו תדבק'', וכמו שאמרו חכמים ואתם הדבקים בה' וגו', וכי אפשר לו לאדם להידבק בשכינה, אלא הדבק במצוותיו. ולכן יקדיש את מחשבתו הראשונה להקב''ה, ואחר כך יהיו כל מעשיו לטובה. <small><small>[ילקו''י שם עמוד קג]</small></small>. |
18 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | יט | נהגו לומר בכל בוקר קודם התפלה, ''הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך וכו'''. ועל ידי זה תפלתו תהיה כלולה בכלל תפלות כל ישראל, ותעשה פרי למעלה, אף שלא כיוון כל כך. <small><small>[ועל ידי שיאהב את חבירו ממילא לא יגנוב את ממונו, לא יונהו בממון או בדברים, ולא ישיג גבולו, ולא יגרום נזק לממונו, ויקפיד בדברים שבין אדם לחבירו]</small></small>. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר, עמ' קד. ושם בהערה אריכות בענין מצוות שבין אדם לחבירו, ודברי מוסר לחיזוק המדות, וראה עוד בזה בסי' נג]</small></small>. |
19 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | כ | טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבות בלא כוונה. <small><small>[ולכן מי שיש לו אונס שאינו יכול להאריך בתחנונים, וממעט בהם ואומרם בכוונה, נחשב לפני הקדוש ברוך הוא כמו אותו שיש לו פנאי ומאריך בתחנונים בכוונה]</small></small>. ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. ואמנם כל מי שבידו האפשרות להרבות בתורה ובמצוות, לא שייך לומר בו אחד המרבה ואחד הממעיט וכו'. ומה שמצינו תלמידי חכמים שישנים בלילה היטב, וכן מרבים באכילה ושתיה, עושים כן כדי שיהיה להם כח ללמוד תורה בעיון, ובהבנה ישרה. ואותם המנדדים שינה מעיניהם, ואחר כך לומדים שלא בעומק העיון, אין זו הדרך הנכונה. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר, עמ' קיא]</small></small>. |
20 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | כא | מנהג האר''י ז''ל היה שלא להתפלל בקול רם, אפילו הזמירות, להורות על הכנעה ואימה ויראה לפני ה'. אך ביום שבת היה מרים מעט את קולו בנעימה לכבוד שבת. ולכן יש נוהגים לומר את הזמירות וקריאת שמע וברכותיה בקול רם ובהתלהבות כדי לעורר הכוונה. והכל לפי מה שהוא אדם, באופן שמתעורר לכוין. וכן לענין להתנועע בתפלה, שיש אנשים שעל ידי שמתנענעים בתפלה מתעורר לכוין, והוא על שם הפסוק כל עצמותי תאמרנה ה', ויש שגם בלא שמתנועעים יכולים לכוין היטב, ואז עדיף יותר שלא להתנועע. <small><small>[ילקו''י שם עמוד קיב]</small></small>. |
21 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | כב | טוב לומר בכל יום פרשת העקדה כדי להזכיר זכות אבות לפני הקב''ה, וגם להכניע את יצרו לעבודת ה', כמו שיצחק אבינו ע''ה מסר את נפשו. ונכון מאד להשתדל לקרוא את הפתיחה לפני התפלה, כי הפתיחה היא בעולם העשייה, ואם יקרא הפתיחה אחר התפלה נמצא מהפך סדר העולמות. ואולם במנחה אין מנהגינו לומר פרשת העקדה, זולת ביום הכפורים. ומצוה מן המובחר שיתעטף בציצית ויניח תפילין קודם קריאת פרשת העקדה. אבל אם לא הגיע זמן טלית ותפילין, יכול לקרוא פרשת העקדה וקריאת שמע דקרבנות גם בלא תפילין. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמ' ט'. ילקו''י על הל' השכמת הבוקר עמוד קיג]</small></small>. |
22 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | כג | מנהגינו לומר פרשת העקדה גם בשבת ויום טוב, ואין לשנות. <small><small>[שארית יוסף חלק א' עמוד י', ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד סימן א' עמ' קטו]</small></small>. |
23 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | כד | אולם המתאחר מלבוא בשבת לביהכ''נ והוצרך לדלג חלק מתחלת התפלה כדי שיוכל להתפלל תפלה בצבור <small><small>[תפלת הלחש או החזרה עם הצבור]</small></small>, יש אומרים שעדיף שידלג פרשת העקדה בשבת, ולא ידלג את המזמורים, ויש חולקים ואומרים שידלג המזמורים של שבת, ולא ידלג פרשת העקדה, כיון שהיא תדירה יותר. וכן עיקר לדינא. <small><small>[שם עמוד קטז]</small></small>. |
24 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | כה | אחר אמירת פרשת העקדה אומרים פסוק ''ושחט אותו על ירך המזבח וגו''', וכן מנהג הספרדים, והוא על פי המדרש, אמר הקב''ה מעיד אני עלי שמים וארץ בין עכו''ם בין ישראל בשעה שהן קוראין מקרא זה צפונה לפני ה', אני זוכר עקידת יצחק. <small><small>[ואומרים פסוק ושחט אותו וגו' גם קודם איזהו מקומן]</small></small>. <small><small>[שארית יוסף חלק א' עמוד יג. ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר מהדורת שנת תשס''ד עמוד קטז]</small></small>. |
25 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | כו | טוב לומר בכל יום פרשת התמיד. <small><small>[ואמנם אמירת פרשת הקרבנות אינה חיוב גמור כמו כל שאר התפלה, אלא מנהג הגון וטוב, שיתבעו על זה בשמים לפי מדרגת האדם]</small></small>. ואחר פרשת התמיד טוב לומר פרק איזהו מקומן. <small><small>[שם עמוד קיז]</small></small>. |
26 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | כז | אף בני ישיבות ותלמידי חכמים ישתדלו לומר בכל יום פרשת הקרבנות ואיזהו מקומן. <small><small>[ויש מי שכתב ללמד זכות על אותם תלמידי חכמים שאינם אומרים פרשת הקרבנות וכו', מאחר ועסוקים בלימוד התורה. אולם בימינו אין ראוי לסמוך על סברא זו, וראוי לכל תלמיד חכם וכל שכן לכל בן ישיבה לקרוא בכל יום פרשת העקדה וכל סדר התפלה עם הקרבנות ואיזהו מקומן]</small></small>. <small><small>[שם עמוד קיז]</small></small>. |
27 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | כח | המנהג לומר הקרבנות ופרק איזהו מקומן גם בשבתות ובימים טובים. <small><small>[שארית יוסף חלק א' עמוד י'. ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד, עמוד קיט]</small></small>. |
28 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | כט | יש להשתדל לומר הקרבנות דוקא בבית הכנסת, דומיא דהקרבת קרבנות בבית המקדש. ואף שיש שלא נזהרים לקרוא פרשת הקרבנות בכל יום, מיהו בזמן מגפה וחולי רע בעולם ב''מ, טוב לקרות פרשיות הקרבנות דבר יום ביומו, שהוא מסוגל הרבה, ונכון לבו בטוח כי לא תאונה אליו רעה, שהוא משומר מכל דבר רע. <small><small>[שם עמוד קכ]</small></small>. |
29 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | ל | יש נוהגים לומר פרשת עולה ופרשת חטאת. ואין מנהגינו לאומרם, שסומכים על אמירת פרק ''איזהו מקומן'' שיש בו סדר כל הקרבנות. ואין אומרים פרשת המנורה, שפרשה זו מצריכה עבודת המקדש, ובפרט דבתוך פרשת הקטורת אומרים פסוק והקטיר עליו וגו', ומזכירים הנרות. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמ' טו, ועמ' יז. ילקו''י הלכות השכמת הבוקר עמ' קכ]</small></small>. |
30 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | לא | יש לומר בבית האבל בסדר התפלה פרשת הקרבנות, ופטום הקטורת, ואיזהו מקומן, ופתח אליהו, וגם האבל עצמו יאמרם. וה''ה לענין שירת הים. אולם במקום שנהגו שלא לאומרה בבית האבל, לא יאמרוה. <small><small>[ילקו''י שם עמ' קכה, וילקו''י על הל' אבלות, מהדו' תשס''ד, עמ' תמח]</small></small>. |
31 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | לב | מנהגינו לומר פרשת הקרבנות מיושב, והמתפלל בצבור ורוצה להחמיר לעמוד באמירת הקרבנות, בעת שהצבור יושב, והדבר ניכר שעומד מפני הקרבנות, יש לחוש בזה ליוהרא, ואין לעשות כן. והמנהג לומר יהי רצון אחר אמירת הקרבנות, ויש שנהגו לומר יה''ר כאילו נתחייבתי קרבן חטאת וכו', ואין מנהגינו לומר זאת, דחטאת בעי ידיעה מתחלה, ואין מועיל תנאי אם לא ידע שחטא. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמוד יא, ועמוד טז, ילקוט יוסף על השכמת הבוקר עמוד תמח. וע''ש אם הקורא פרשת הקרבנות, אם בכל זאת יתחייב בגלגול כדי להקריב]</small></small>. |
32 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | לג | יש אומרים שנשים צריכות לומר פרשת הקרבנות, אך כיום לא כל הנשים נוהגות בזה, אחר שבלאו הכי אמירת הקרבנות גם אצל האנשים אינה בתורת חיוב גמור, אלא מנהג. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמוד יא, וביתר אריכות בילקו''י הל' השכמת הבוקר מהדו' תשס''ד עמוד קכו]</small></small>. |
33 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | לד | לכתחלה יש לומר את פרשת העקדה והתמיד וכו' קודם ברוך שאמר, שלא להפך סדר העולמות. וכשהצבור ממהרים בתפלתם, נכון שיקדים ויתפלל במיתון על הסדר, כדי שלא לבלוע תיבות ואותיות, וכן אמרו דרך רמז, צוהר תעשה לתיבה, שכל תיבה שבתפלה תהיה מאירה כצהרים, וכאילו מונה מרגליות. ורק אם איחר לבוא לביהכ''נ כשאין ברירה ידלג את הקרבנות, ויאמרם אחר התפלה, <small><small>[ויש להעדיף לדלגם לצורך תפלה בצבור]</small></small>. ומכל מקום אם אפשר ישתדל לומר לפחות חלק מהקרבנות. אך יזהר שלא לאמרם באמצע החזרה, כי צריך להקשיב לחזרה ולענות אמן אחר הברכות. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמוד יב. ילקו''י הל' השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד, עמוד קכט]</small></small>. |
34 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | לה | פרשיות הקרבנות לא יאמר אלא ביום, שאין הקרבנות קרבים אלא ביום. והיינו משהגיע עמוד השחר שהוא שבעים ושתים דקות זמניות קודם הנץ. <small><small>[שארית יוסף חלק א' עמוד יד, ילקו''י על הל' השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד, עמוד קל]</small></small>. |
35 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | לו | פועלים משכימי קום יכולים לסמוך על האומרים שזמן עמוד השחר הוא כתשעים דקות קודם הנץ, כדי להתחיל פרשת הקרבנות. ואם עבר וקרא הקרבנות בלילה, לא יצא ידי חובת הקריאה. <small><small>[ילקו''י על הל' השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד, עמוד קל]</small></small>. |
36 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | לז | מותר לומר בתפלת שחרית אביי הוה מסדר סדר המערכה, בלא הפסק בין תיבת אביי להוה, אף על פי שנראה כאומר שם הוי''ה. ומכל מקום טוב יותר שיפסיק מעט בין תיבת אביי לתיבת הוה. <small><small>[שם עמ' קלב. וראה עוד בילקוט יוסף תפלה כרך ב', מהדורת תשס''ד, עמוד תקז]</small></small>. |
37 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | לח | טוב לומר פטום הקטורת בכל בוקר קודם הזמירות בכוונה גדולה, וכן בתפלת המנחה. ומנהגינו לומר קודם פטום הקטורת אתה הוא ה' אלהינו וכו', ומסיימים בג' פסוקים ה' צבאות וגו'. ומה שאנו מקדימים לומר אתה הוא ה' אלהינו וכו', הטעם לזה, שבהקטרת הקטורת לא היה אלא ה' לבדו, ולכן אומרים אתה הוא ה' אלהינו שהקטירו אבותינו לפניך וכו'. לפניך לבד הקטירו הקטורת. ועוד, כי קריאתינו בפרשת התמיד כוונתינו שתהיה קריאה זו במקום ההקרבה ממש, אבל בהקטרת הקטורת אין אנחנו מבקשים בפינו שתהיה קריאתנו במקום ההקטרה, שהרי אם חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה, ואנו חושבים כך רק בלב, וכוונת הלב אינה גלויה אלא להשי''ת לבדו, והוא יתברך לא יקפיד אם אחד דילג כלום. <small><small>[ילקוט יוסף מהדורת תשס''ד, הל' השכמת הבוקר עמוד קלג]</small></small>. |
38 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | לט | טוב ונכון לומר את אחד עשר הסממנים מתוך ספר, שלא לדלג תיבות, אך אין זה לעיכובא. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמ' יב. ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד, עמוד קלז]</small></small>. |
39 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | מ | יש נוהגים לכתוב פרשת פיטום הקטורת והברייתא שלה על קלף או גויל בכתב אשורי, כמו בספר תורה, וקוראים בה בכל יום, והיא סגולה לפרנסה. אולם לכתחלה אין לכתוב פרשת הקטורת על קלף בפני עצמו, ורק אם עברו וכתבו זאת על קלף, מותר לקרוא בזה. וכן מותר לכתוב פרשת הקטורת כל ג' תיבות בשורה אחת. <small><small>[ילקו''י הל' השכמת הבוקר עמ' קלח. ושם בהערה דחה דברי כמה ממחברי הזמן שכתבו להקל לכתוב פרשת הקטורת על קלף]</small></small>. |
40 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | מא | נהגו לכתוב פסוק שויתי ה' וגו' על עמוד השליח הצבור, ואין בזה איסור. ומה שנהגו בכמה קהלות בימי החגים, לתלות על כתלי בית הכנסת פסוקים, כמו ביום הכפורים ''כי קדוש היום לאלהינו'' או ''כי ביום הזה יכפר עליכם וגו''', והוא מנהג קבוע מאבותיהם נוחי נפש, אף שיש להם על מה לסמוך, מכל מקום לכתחלה יש להורות שלא לעשות. ואם הדבר נעשה על ידי צילום אין בזה חשש. ואותם הכותבים על קופות של צדקה ''ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'', וכיו''ב, אין למחות בידם. וכן מה שכותבים הפסוק או בשער בית הכנסת ''זה השער לה' צדיקים יבואו בו''. או ''מה טובו אהליך'', או ''פתחו שערים'', ופסוק ''וירא ויאמר מה נורא'', וגם ''למנצח בנגינות מזמור שיר'' בצורת המנורה, ומסביב לה פסוקי תורה ונביאים, וכן בשטרי הכתובה כותבים פסוקים לסימן טוב והצלחה, בכל אלה אין לבטל המנהג. <small><small>[ילקוט יוסף השכמת הבוקר תשס''ד עמ' קמב]</small></small>. |
41 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | מב | יש נוהגים לומר בכל יום <small><small>[ביחיד]</small></small> פרשת עשרת הדברות ופרשת המן, אך אין מנהגינו לאומרם. <small><small>[ומכל מקום סגולה טובה לפרנסה לומר בכל פרשת המן]</small></small>. ואמנם מה שנהגו לתת תבנית שני לוחות הברית מעל ארון הקודש, ובו ראשי עשרת הדברות, יש להם על מה שיסמוכו וקשה לבטל מנהגם של ישראל. ואמרו בגמרא, שבתחלה ביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, אך בטלו זאת מפני טורח צבור. <small><small>[שאר''י ח''ב עמ' יג, ילקו''י שם תשס''ד, עמ' קמג]</small></small>. |
42 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | מג | ראוי ונכון לכל ירא שמים שיהיה מיצר ודואג על חורבן בית המקדש וגלות השכינה, כמו שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות. וכמו שהקדוש ברוך הוא מקונן בעת ההיא ואומר אוי לי שהחרבתי את ביתי וכו', כך ראוי לכל אשר נגע ה' בלבו לקונן בחצות הלילה על החורבן, ועל פיזור ישראל בין האומות, ועל גלות התורה והריגת הצדיקים. וכל מי שאפשר לו להשכים קום בחצות לילה טוב שיעשה כן ויאמר ''תיקון חצות''. וכל שכן אם נשאר ער עד חצות לילה, שיש להשתדל שלא ישן עד שיאמר תיקון חצות, להשתתף בצער השכינה הנמצאת בגלות. ואמנם כשהוא מתפלל ולומד תורה יהיה שמח. ובכל אופן אם מוריד דמעות בתפלתו, תפלתו מקובלת ביותר. <small><small>[שארית יוסף חלק א' עמוד ה', ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד, עמוד קמז. ושם בהערה עמוד קנג, אם תיקון חצות חובה או רשות, ואם הרמב''ם ראה את הזוה''ק. ועוד שם בהערה עמוד קנח, אם יש לימוד זכות על אותם שאין אומרים תיקון חצות. ועוד שם בהערה עמ' קנט, שצריך להיות שמח בעת שלומד תורה. ועוד שם בהערה עמוד קנה, מי הוא הראוי ללמוד קבלה]</small></small>. |
43 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | מד | מנהגינו שבעת אמירת תיקון חצות יושבים על הארץ, ועל פי האר''י ז''ל ישב על הקרקע ליד הפתח סמוך למזוזה, וחולץ את מנעליו, ומניח אפר על ראשו במקום תפילין. ויש להקל לישב על גבי קרקע מרוצפת ואין בזה משום חששת המקובלים שלא לישב על גבי קרקע משום רוח רעה. ומכל מקום היכא דאפשר טוב להפסיק בבגד, או בכרים וכסתות, או ספסל נמוך. וכל זה כשאומרים תיקון רחל, מה שאין כן בימים שאומרים בהם רק תיקון לאה, אין צריך לעשות את הנזכר. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר מהדו' תשס''ד עמו' קסא]</small></small>. |
44 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | מה | בימי בין המצרים רבים נוהגים לומר תיקון חצות אחר חצות היום. ואומרים את סדר תיקון רחל, שתוכנו קינות וצער על חורבן ביהמ''ק. ויתן אל לבו הגלות, ובפרט גלות השכינה אשר היא שוכנת בעפר, וכמו שאמרה השכינה הקדושה למרן השו''ע: זה כמה שנים נפלה עטרת ראשי, ואין מנחם לי, ואני מושלכת בעפר חובקת אשפתות וכו'. ואילו הייתם משערים אחד מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות מהצער אשר אני שרויה בו, לא היתה נכנסת שמחה בלבבכם ולא שחוק בפיכם, בזכרכם כי בסיבתכם אני מושלכת בעפר. ע''כ. ואמנם המנהג לומר תיקון חצות אחר חצות היום רק בבין המצרים, אבל בשאר ימות השנה לא נהגו לומר תיקון חצות אלא אחר חצות לילה. <small><small>[ילקו''י שם עמ' קסב]</small></small>. |
45 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | מו | אין לומר תיקון חצות קודם חצות לילה, ואף שיש מקילין בזה לומר התיקון שעתיים קודם חצות, מכל מקום אין להקל לומר פרקי תהלים קודם חצות לילה. <small><small>[ובליל שישי נהגו להקל לקרוא כ''ו פסוקים בחק לישראל אף בלילה]</small></small>. ואנשים שקוראים תהלים בלילה, ואם לא יקראו תהלים ברור שיתבטלו מלימודם, אין צריך למחות בידם. אך אחר חצות לילה מותר לקרוא תהלים ומקרא. וכן בליל שבת מותר לקרוא תהלים אף קודם חצות. ומי שאשתו כרעה ללדת קודם חצות לילה, ואינו יכול ללמוד גמרא או הלכה או משניות לרפואתה, יש להקל לו לקרוא תהלים קודם חצות. <small><small>[ילקוט יוסף השכמת הבוקר עמוד קסה]</small></small>. |
46 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | מז | זמן נקודת חצות לענין אמירת תיקון חצות וסליחות, מתחיל אך ורק בשעת חצות הלילה של המקום ההוא. ואף בחו''ל שנקודת חצות בארץ ישראל כבר הגיעה, ימתינו עד חצות שלהם. <small><small>[שארית יוסף ח''א תשמ''ה, עמ' ז', ילקו''י הלכות השכמת הבוקר מהדו' תשס''ד עמ' קסז]</small></small>. |
47 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | מח | זמן חצות לענין אמירת תיקון חצות, או סליחות, יש לחשב באופן כזה, שיחשוב תחלה השעות שבין הנץ לשקיעה, והחצי הוא זמן חצות היום, ויוסיף 12 שעות על חצות היום, ואז הוא חצות לילה בדיוק. <small><small>[שארית יוסף שם, ילקו''י הל' השכמת הבוקר תשס''ד, עמו' קסח]</small></small>. |
48 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | מט | לכתחלה טוב לומר תיקון לאה קודם עמוד השחר, ומכל מקום מותר לומר תיקון לאה גם אחר עמוד השחר, שאינם אלא מזמורים. אבל תיקון רחל אין לומר אחר שעלה עמוד השחר. <small><small>[שארית יוסף א עמוד ז'. ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד, עמ' קע]</small></small>. |
49 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | נ | צבור שחלקו רוצה לומר תיקון חצות, מותר להם לאומרו ברבים, ואין לחוש בזה משום יוהרא. וטוב שיאמרו יחד בתוך בית הכנסת, ולא בחדר צדדי, לפי שבית הכנסת מקודש יותר, וברוב עם הדרת מלך. <small><small>[ילקו''י שם עמוד קע. שארית יוסף חלק א' עמ' ח']</small></small>. |
50 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | נא | יש אומרים שאין לנשים לומר תיקון חצות, ושיש למונען מכך. ויש חולקים ואומרים שאין צריך למונען מכך, וכל אשה יראת ה' הרוצה לומר תיקון חצות, תבוא עליה ברכה, ואין למונעה מכך. וכן עיקר. <small><small>[אך בלאו הכי במציאות רוב הנשים לא נהגו כיום בזה]</small></small>. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר עמוד קעג. ובשארית יוסף ח''א עמוד ח' כתבנו שאין מנהג הנשים לומר תיקון חצות. אך לאחר שנים יצא לאור הליכות עולם, ושם לא כתב כן, אלא שבלאו הכי המנהג המפורסם שאין הנשים אומרות תיקון חצות, אבל אם רוצות לומר תיקון חצות בודאי דרשאות לומר]</small></small>. |
51 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | נב | גם תלמיד חכם שהגיע להוראה, אומר תיקון חצות, ובפרט בימי בין המצרים, רק שלא יאריך על ידי אמירת קינות וכו', אלא מה שצריך ביותר, שהוא הנוסח המתוקן מרבינו האר''י ז''ל בלבד, בלא שום תוספת, ולאחר מכן יחזור ללמוד תורה. וכן ראוי לנהוג. ואמנם כל תלמיד חכם יש לו להרבות בלימוד הש''ס והפוסקים, ולא ירבה בקריאת תהלים. ולכן אם נהגו לערוך יום ''תענית דיבור'' בקריאת התהלים, אין לאברכים ובני ישיבות לבטל מסדר לימודם הרגיל בגמ' ופוסקים כדי לקרוא תהלים, שאין לך דבר גדול יותר מלימוד הש''ס והפוסקים כל אחד כפי כוחו ועומק עיונו. <small><small>[שם עמוד קעד. ושם בהערה עמוד קעה, שיש ביטול תורה באיכות, ועוד שם עמוד קעח, אם יש מקור לתענית דיבור, ועוד שם בחומר איסור שיחה בטלה באמצע הלימוד. וכן בגדר החיוב ללמוד תורה בכל עת פנוי]</small></small>. |
52 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | נג | עדיף יותר לומר תיקון חצות, אף שיתכן שעל ידי שיתעכב וישאר ער עד חצות לילה לא יוכל להשכים לתפלת ותיקין. וכל שכן שבחודש אלול יש להעדיף תיקון חצות על אמירת הסליחות, כאשר אין לו אפשרות לומר את שניהם. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר מהדו' תשס''ד, עמוד קצא. ושם בהערה אריכות בענין אין מעבירין על המצוות, ובדין העוסק במצוה פטור מן המצוה]</small></small>. |
53 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | נד | אין אומרים ''תיקון חצות'' בבית החתן. וכן אבי הבן, או המוהל או הסנדק, נכון יותר שלא יאמרו תיקון חצות בליל המילה. ושב ואל תעשה עדיף. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמו' קצט]</small></small>. |
54 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | נה | תיקון חצות נחלק לב' חלקים, הראשון נקרא תיקון רחל, והשני נקרא תיקון לאה. תיקון רחל מדבר על עניני החורבן, ותיקון לאה הוא בעיקר פרקי שבח בקשה והודאה להשי''ת. ברוב לילות השנה אומרים תיקון רחל, ולאחר מכן אומרים תיקון לאה. אולם יש זמנים שבהם אומרים רק תיקון לאה, ואין אומרים תיקון רחל, שאין להזכיר בהם צער <small><small>[ועוד טעמים על פי הסוד]</small></small>. ואלו הם הימים שאין אומרים בהם תיקון רחל: ראש חודש <small><small>[ובער''ח אחר המולד, אף שמתוודים באותו יום]</small></small>, ומראש השנה עד שמיני עצרת, ימי החנוכה, ימי הפורים, כל חודש ניסן, וכל ימי העומר. <small><small>[אף שמתוודים בימי העומר]</small></small>. ויש זמנים שאין אומרים בהם לא תיקון רחל ולא תיקון לאה, ואלו הם: ליל שבת, ליל יום טוב, פסח, שבועות, סוכות, שמחת תורה, חול המועד פסח, לילי ראש השנה, וליל יום הכפורים. אבל בחול המועד סוכות אומרים תיקון לאה. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד, עמוד קצט]</small></small>. |
55 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | נו | בליל תשעה באב אומרים בו רק תיקון רחל, ואין אומרים בו תיקון לאה, לפי שאסור לקרוא בתורה ביום זה. אבל תיקון רחל אומרים, מפני שעוסק בעניני החרבן. <small><small>[ואמנם יש חיוב ללמוד תורה ביום תשעה באב, או בימי אבלות, ודלא כמי שאומר שאין חיוב ללמוד בימי האבל, או בתשעה באב, ורק אם ירצה ללמוד ילמד דברים הרעים, שמדברי הפוסקים משמע שגם בימים אלה יש חיוב ללמוד תורה]</small></small>. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר, סימן א', מהדורת תשס''ד, עמוד רא]</small></small>. |
56 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | נז | בארץ ישראל אין נוהגים לומר תיקון רחל בשנת השמיטה. <small><small>[אבל תיקון לאה אומרים גם בשמיטה]</small></small>. אבל בחוץ לארץ אומרים תיקון רחל כבכל השנים. ובימי בין המיצרים נוהגים לומר ''תיקון חצות'' אחר חצות היום, ונוהגים כן גם בשנת השמיטה. <small><small>[שגם בשנת השמיטה יש להתאבל ולהצטער על חורבן ביהמ''ק]</small></small>. <small><small>[שם, עמוד רד. וילקוט יוסף השביעית והלכותיה עמוד קט]</small></small>. |
57 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | נח | בכמה מקומות נוהגים לומר וידוי קודם אמירת תיקון חצות, וכן מנהגינו. אמנם אם אומרים את התיקון חצות סמוך לתפלת מנחה, אין ראוי לומר וידוי קודם התיקון, אחר שאומרים וידוי במנחה. וכן אם אומר את התיקון חצות סמוך לוידוי שאמר בקריאת שמע שעל המטה, לא יאמר עוד הפעם וידוי. וכן בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה שאומרים בהם סליחות, ואומרים וידוי בתוך הסליחות, לא יאמרו הוידוי קודם תיקון חצות. <small><small>[כשאומרים התיקון חצות סמוך לסליחות]</small></small>. <small><small>[ילקוט יוסף הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד עמוד רו]</small></small>. |
58 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | א | נט | אין אומרים תיקון רחל בבית האבל, אלא תיקון לאה, <small><small>[בלי מזמור יענך ה' ביום צרה]</small></small>. ויש אומרים שהאבל אינו אומר לא תיקון לאה ולא תיקון רחל, תוך שבעת ימי אבלו. <small><small>[שם]</small></small>. |
59 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | א | יזהר להיות צנוע כשלובש או פושט את בגדיו, ולא יאמר הנני בחדרי חדרים ומי רואני, כי הקדוש ברוך הוא מלוא כל הארץ כבודו. וכל שדרכו להיות מכוסה ינהג בצניעות שלא יתגלה, מפני כבוד ה'. וימהר לקום בזריזות וללבוש בגדיו. וקטן שהוא בר הבנה יש להרגילו עוד מקטנותו להתלבש בצניעות. <small><small>[ילקו''י הל' השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד, עמ' רז. ושם בהערה גדר הצניעות באנשים]</small></small>. |
60 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | ב | אפילו במקום שאי אפשר שלא יתגלה מבשרו, כגון בבית המרחץ, או כשרוחץ בנהר או בים, ישתדל כפי יכולתו שלא ילך בגילוי הגוף שלא לצורך, ויזהר לפשוט וללבוש הבגדים, סמוך למקום שמתרחץ בו כמה שאפשר. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר תשס''ד, עמוד ריא]</small></small>. |
61 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | ג | יזהר בבגדיו שלא ילבשם באופן שיתגנה בעיני הבריות, שכל מי שאין דעת הבריות נוחה הימנו, אין דעת המקום נוחה הימנו, ואין תפלתו מקובלת לפני ה' ולכן יזהר כשלובש הבגד שלא יתהפך הצד הפנימי לחוץ וייראו התפירות. ויש לדקדק בזה אפילו בבגדים שתחת כל המלבושים, דמלבד הענין הנזכר, לבישת בגד הפוך גורם לשכחה. <small><small>[ילקו''י, על הל' השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד, עמוד ריא]</small></small>. |
62 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | ד | וכן יזהר שלא ינדוף ריח רע מבגדיו, וינהג בכל מעשיו כדרך כל הארץ, ובפרט לומדי תורה יזהרו בזה ביותר, שלא יאמרו עליהם אוי ללומדי תורה שהם מאוסים ומגונים. וכתב הרמב''ם, מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי, ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא, ולא ילבש לא מלבוש מלכים שהכל מסתכלין בהן, ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו, אלא בגדים בינונים נאים. <small><small>[רמב''ם. ואיתא במס' דרך ארץ, שאין לצאת במנעלים שהותר הקשר לחוץ, שנראה כגסות רוח]</small></small>. |
63 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | ה | כשלובש בגדיו <small><small>[או רוחץ גופו]</small></small> נכון שיקדים תחלה את הראש, מפני שהראש מלך על כל האיברים, וכן יקדים את הימין, שכן מצינו בכמה מקומות בתורה שימין חשובה אבל בפשיטת הבגדים וכן בחליצת המנעלים, יתחיל לפשוט צד שמאל, ולחלוץ מנעל שמאל, שזה כבודה של הימין. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמ' יט, וילקו''י על הל' השכמת הבוקר, תשס''ד עמוד ריג. ושם בשאר''י אם גם הרחיצה יש להקפיד לרחוץ תחלה יד ימין]</small></small>. |
64 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | ו | כשנועל את מנעליו ינעל תחלה מנעל ימין, ולא יקשרנו, ואחר כך ינעל מנעל של שמאל ויקשרנו, ויחזור ויקשור של ימין. והטעם שמקדימים לקשור מנעל שמאל תחלה, מפני שלגבי קשירה מצינו שהתורה נתנה חשיבות לשמאל, שקושרין עליה את התפילין. ויש אומרים שהוא כדי להכניע את היצר שהוא בשמאל. ובמנעלים שאין בהם קשירה, ינעל תחלה מנעל ימין ואחר כך של שמאל. וכשחולץ מנעליו יחלוץ תחלה מנעל של שמאל ואחר כך של ימין. וגם בהתרת שרוכי הנעלים נכון להקדים להתיר את השרוכים של מנעל שמאל, ואחר כך של ימין. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמ' יח. ילקו''י השכמת הבוקר תשס''ד עמ' ריג]</small></small>. |
65 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | ז | איטר יד שמניח תפילין בימין של כל אדם, ינעל את מנעליו כמו כל אדם, תחלה מנעל של ימין, ואחר כך של שמאל. ולענין הקשירה, יש אומרים שיקשור תחלה מנעל שמאל ככל אדם. ויש אומרים שיקשור תחלה מנעל ימין, שהיא היד שמניח בה תפילין. והעיקר כדעת ראשונה. ואיטר יד ורגל, או איטר רגל, ינעל ויקשור של ימין תחלה. <small><small>[ילקו''י על הל' השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד, סימן א' עמוד רטו]</small></small>. |
66 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | ח | מנעל הנקשר בצד ימין וגם בצד שמאל, יש להקדים תחלה קשירת צדו השמאלי, ואחר כך הימני. <small><small>[הליכות שלמה תפלה, עמוד כא]</small></small>. |
67 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | ט | אשה, יש אומרים דכיון שאינה מניחה תפילין, ואף מוחין בידה שלא תניח תפילין גם אם רצונה בכך, נועלת וקושרת של ימין תחלה. וי''א שגם אשה צריכה לקשור מנעל שמאל תחלה. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד עמוד רטז]</small></small>. |
68 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | י | החולץ מנעליו כדי לנעול מנעלים אחרים לכבוד שבת, או כדי לנקותם לכבוד שבת, יחלוץ של ימין תחלה, כיון שעושה כן לשם מצוה. ואמנם כשחולץ מנעליו בערב יום הכפורים, או ערב תשעה באב, כדי לנעול מנעל של עינוי, יחלוץ של שמאל תחלה.<small><small>[שם עמ' קיז]</small></small>. |
69 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | יא | יזהר מללבוש ב' מלבושים יחד בפעם אחת, כי הדבר קשה לשכחה. ויש אומרים שצריך ליזהר גם בפשיטת הבגדים, שלא לפשוט ב' בגדים ביחד. ויש אומרים שאין לחוש בזה אלא בלבישה בלבד. ואף שהעיקר להקל בפשיטת הבגדים, מכל מקום נכון ליזהר בזה, ובפרט שאם יפשוט ב' מלבושים יחד, יש לחוש שאחר כך ילבשם יחד. <small><small>[ילקו''י על הל' השכמת הבוקר, עמוד ריח. ושם כמה דברים הגורמים לשכחה]</small></small>. |
70 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | יב | נעלים שיש עליהם ערדליים שרגילים להניחם על המנעלים בימות החורף, מותר לנעול את מנעליו, ואין זה נחשב כלובש ב' בגדים יחד. <small><small>[שם עמוד רכא]</small></small>. |
71 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | יג | לא יניח את בגדיו תחת מראשותיו בעת שישן, שיש אומרים שהדבר גורם לשכחה. ויש אומרים שכל זה הוא דוקא בבגדי עצמו, אבל בבגדי חבירו אין בזה קפידא. ויש חולקים, ולכן היכא דאפשר יקפיד בזה גם בבגדי חבירו. ואם הכר מפסיק בין ראשו לכליו שפיר דמי. ונכון ליזהר שלא להניח את נעליו תחת המטה, למראשותיו. <small><small>[ילקוט יוסף על הל' השכמת הבוקר, מהדורת שנת תשס''ד, עמוד רכד]</small></small>. |
72 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | יד | אין לילך בקומה זקופה, שההולך בקומה זקופה, כביכול דוחק רגלי השכינה. ואפילו עומד במקומו ואינו הולך, אסור להיות בקומה זקופה. ודין זה נאמר לכל אדם, ולא רק לת''ח. וכן דין זה נאמר לא רק בבית המדרש, אלא בכל מקום, דהא מלא כל הארץ כבודו. ומכל מקום לא יכוף ראשו יותר מדאי, אלא במדה בינונית בכדי שיראה את הבא כנגד פניו בלי שיזקוף עיניו למעלה יותר מדאי. <small><small>[שם עמוד רכו. ושארית יוסף חלק א' עמוד כ. ושם אם יש להקפיד שלא לישן בין מזרח למערב]</small></small>. |
73 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | טו | אין ללכת ד' אמות בגילוי ראש, ואף אם אינו הולך אסור לשהות שיעור מהלך ד' אמות בגילוי ראש. ויש אומרים שהוא איסור מעיקר הדין, ויש אומרים שאינו אלא ממדת חסידות. ויש שמחלקים בזה בין תלמיד חכם שהוא איסור מעיקר הדין, לבין שאר כל אדם שהוא ממדת חסידות. ואף על פי שהעיקר לדינא שהוא ממדת חסידות, מכל מקום בזמן הזה יש להחמיר בזה יותר, כי כיסוי הראש מעיד על שייכותו למחנה שומרי תורה ומצוות, ולא להיפך ח''ו. ולכן כל מי שהוא ירא שמים צריך להזהר לכסות את ראשו כשהולך ברשות הרבים, שיהיה היכר בין עובד אלקים לאשר לא עבדו, ויש בזה יותר ממדת חסידות, והכיפה שעל ראשו של אדם ירא שמים היא לסמל ולמופת, שהוא שייך למחנה הדתי, ומורא שמים עליו. ומי שהולך בגילוי ראש אדרבה יש בו משום מראית העין, שיחשדוהו שהוא אדם חפשי פורק עול מלכות שמים מעליו. וכל שכן שהבא במחיצתו של רב גדול בישראל שעליו לכסות ראשו כהלכה. <small><small>[ילקוט יוסף שארית יוסף ח''א עמוד כא. ילקו''י השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד, עמוד רכט]</small></small>. |
74 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | טז | מדת חסידות להקפיד ללכת בכיפה גדולה המכסה את כל הראש, או רובו. ומכל מקום מותר מן הדין ללכת בכיפה קטנה שעל הראש, אף שאינה מכסה את רוב הראש, ובלבד שתהיה נראית היטב מכל צידי הראש הן מלפנים והן מאחור. אולם בשעת קריאת שמע ותפלה וברכת המזון, ראוי להקפיד <small><small>[היכא דאפשר]</small></small> לחבוש כובע, או לכל הפחות כיפה המכסה את רוב הראש. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמוד כג, ילקו''י על הל' השכמת הבוקר עמ' רלו]</small></small>. |
75 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | יז | מותר לילך בבית המרחץ בגילוי ראש. וכן מותר מעיקר הדין לילך בחוף הים בגילוי ראש, לא רק כשהוא בתוך המים, אלא גם כשיוצא לחוף. <small><small>[ומעיקר הדין אין צורך בכל פעם שיוצא מהמים לילך לחדר ההלבשה ולחבוש כיפה]</small></small>. אך כאשר יושבים לאכול ולהינפש זמן מה בחוף הים, מן הראוי והנכון לחבוש כיפה, ולא לשהות כך זמן ממושך בלא כיסוי ראש. <small><small>[ובפרט שצריך לברך קודם אכילתו, ואין לברך בגילוי ראש]</small></small>. ומכל מקום אין לגעור במי שאינו עושה כן. <small><small>[שארית יוסף חלק א' עמוד כג, ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמוד רלז]</small></small>. |
76 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | יח | מעיקר הדין אין קפידא לישן בגילוי ראש, אך מכל מקום ממדת חסידות טוב להקפיד ''היכא דאפשר'' שיהיה ראשו מכוסה בלילה גם בעת שישן. <small><small>[שאר''י ח''א עמ' כג. ילקו''י על הל' השכמת הבוקר עמ' רלט]</small></small>. |
77 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | יט | יש לחנך את הילדים הקטנים <small><small>[מזמן שמתחילים ללכת, ולכל הפחות מגיל שלש אחר התספורת]</small></small> ולהרגילם שיהיה ראשם מכוסה בכיסוי ראש. <small><small>[שאר''י ח''א עמ' כד, וילקו''י על הל' השכמת הבוקר, תשס''ד, עמ' כד]</small></small>. |
78 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | כ | אם כיסוי הראש נפל, והולך להביאו ממרחק של יותר מד' אמות, יכסה ראשו בשרוולו או בדבר אחר. וכן יכול לכסות ראשו על ידי הנחת יד חברו על ראשו. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמ' רמא]</small></small>. |
79 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | כא | אסור לברך או להוציא מפיו הזכרת השם בגילוי הראש. ומכל שכן שאסור להתפלל תפלת שמונה עשרה בגילוי הראש. ומכל מקום אם נפלה הכיפה שעל ראשו באמצע התפלה ולא הרגיש בדבר עד לאחר שסיים תפלתו, בדיעבד תפלתו תפלה, ואינו צריך לחזור ולהתפלל שנית. וכל שכן שאם עבר ובירך איזו ברכה בגילוי ראש, שבדיעבד יצא ואינו חוזר לברך. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמ' רמא]</small></small>. |
80 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | כב | מי שמוכרח לשהות בגילוי הראש, כגון בבית משפט של גוים, או בשעה שהוא מסתפר, מותר לו להרהר בדברי תורה. וכן הרוחץ בים והוא בגילוי ראש, או בבית מרחץ דיחיד <small><small>[שאין בו בית הכסא]</small></small>, מותר לו להרהר בדברי תורה אף שהוא בגילוי ראש. ואין להחמיר שלא להרהר בדברי תורה בגילוי ראש, ולגרום לביטול תורה. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר, עמ' רמב. ושם בהערה בגוזז צפורניו שמותר לו לדבר ד''ת]</small></small>. |
81 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | כג | מי שהיה בגילוי ראש, ושמע ברכה מחבירו, או קדיש, מותר לו לענות אמן בגילוי הראש. ולכן הלובש תפילין של ראש וראשו עדיין מגולה, ושמע קדיש, והגיעו לאמן יהא שמיה רבא, יענה עם הצבור. <small><small>[שם עמוד רמד]</small></small>. |
82 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | כד | העובד במקום שלא מניחים לו ללבוש כיפה על ראש, וגם לא קסקט, וכדומה, ואין לו אפשרות אחרת להתפרנס, יש אומרים שלצורך פרנסה מותר לו לישב בגילוי ראש. ובכל אופן אם אין הכרח גמור לכך אל יתיירא מפני לעג השאננים. ויש אומרים שצריך שילבש פאה נכרית על ראשו כדי שראשו יהיה מכוסה. ויש אומרים שאין צריך לזה, ובפרט שבלאו הכי עדיין יש מראית העין. ונכון להתייעץ עם חכם שידון בכל מקרה לגופו. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד, עמוד רמה]</small></small>. |
83 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | כה | מותר להקדים שלום לחבירו, גם כשחבירו בראש מגולה, ואף על פי שאמרו חז''ל <small><small>(שבת י:)</small></small> ששמו של הקדוש ברוך הוא שלום, שנאמר ויקרא לו ה' שלום, מכל מקום אינו כנותן מכשול לחבירו במה שיצטרך לענות לו שלום בגילוי הראש, שדוקא אזכרת ה' או אלהים אסור להזכיר בגילוי הראש, אבל ''שלום'' מותר מן הדין לומר בגילוי הראש. וכן מותר לומר ''שבת שלום'' למי שהוא בגילוי ראש. והיכא דאפשר נכון לומר בלשון אחר, כגון בוקר טוב, או מה שלומך, וכיו''ב. <small><small>[ודע, דבזמן הזה יש להקדים שלום לכל אדם, אפילו לרשע. וזו כוונת המשנה הוי מקדים שלום ''לכל'' אדם. לכל לרבות רשע. דאף שאמרו אין שלום אמר ה' לרשעים, היינו לעתיד לבוא, אבל כיום מצוה להקדים להם שלום כדי לחבב עליהם את לומדי התורה ויראי ה']</small></small>. <small><small>[ילקו''י על הל' השכמת הבוקר עמוד רמה]</small></small>. |
84 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | כו | היושב לפני הספר להסתפר וראשו מגולה, ונתנו לו שלום, מותר להחזיר שלום. והיכא דאפשר נכון לפוטרו בלשון אחר, כגון בוקר טוב, וכיו''ב. ומותר לו להרהר בדברי תורה בעת שמסתפר, אף שהוא בגילוי ראש, וגם צריך ליטול ידיו, ואין להחמיר בזה. <small><small>[ילקו''י על הל' השכמת הבוקר עמוד רמח]</small></small>. |
85 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | כז | לא ילך יחף על קרקע שאינה מרוצפת, <small><small>[ואמרו חז''ל (שבת קכט.): לעולם ימכור אדם קורות ביתו, ויקנה מנעלים לרגליו. ופירש רש''י, שאין לך ביזוי מן המהלך יחף בשוק]</small></small>. וכל זה בחוץ לארץ, אבל בארץ ישראל מעיקר הדין אין איסור לילך יחף על עפר הארץ. <small><small>[ורק משום כבוד הבריות אין לשנות ממנהג המקום]</small></small>. ולא ישב על גבי קרקע שאינה מרוצפת. אבל מותר ללכת או לשבת על גבי קרקע מרוצפת. ומכל מקום היכא דאפשר טוב להפסיק בבגד. <small><small>[שם עמוד רמט. ושארית יוסף ח''א עמו' כד]</small></small>. |
86 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ב | כח | בעל תשובה הרוצה לסגף את עצמו ולילך יחף לצורך כפרה על עוונותיו, יש לייעץ לו שלא ינהג כן, והתיקון הטוב ביותר לכפרת עוונותיו הוא להרבות בלימוד התורה יותר ויותר. <small><small>[שאר''י א' עמו' כד. ילקו''י תשס''ד, עמו' רנ. ושם בהערה עמו' רנא, דבזה''ז אין צריך להקפיד ללבוש הגרביים רק מתחת השמיכה]</small></small>. |
87 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ג | א | דרך זריזות ונקיות להרגיל עצמו לפנות בוקר וערב, דהיינו קודם תפלת שחרית, וקודם מנחה וערבית, שהוא גם דרך נקיות. ואם אינו יכול לפנות ילך ד' אמות, וישב ויעמוד עד שיפנה, או יסיח דעתו מדברים אחרים. וגם בהיותו שוכב על מטתו בלילה, אם הרגיש שצריך לעשות צרכיו, יתאזר לקום ולא יתעצל ולא יתרשל מחמת הקור. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמ' כה. ילקו''י על הל' השכמת הבוקר עמ' רנב. ושם בהערה עמ' רנג, הסובל מקלקול קיבה העצה היא שלא ילך הרבה לבית הכסא]</small></small>. |
88 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ג | ב | אמרו חז''ל <small><small>(במסכת מכות טז:)</small></small>: כל המשהה נקביו עובר משום בל תשקצו את נפשותיכם. ולכן אם נתעורר לו צורך לצאת לנקביו, בין לגדולים בין לקטנים, לא ישהה עצמו, אלא ילך ויצא לנקביו מיד. ובקטנים יש בזה עוד חשש משום עקרות. ולכן גם בהיותו שוכב על מטתו בלילה, אם הרגיש שצריך לעשות צרכיו, יתאזר לקום, ולא יתעצל מחמת החושך או הקור. <small><small>[כנ''ל בסימן ב']</small></small>. וצריך ליטול ידיו כדי לברך ''אשר יצר''. <small><small>[ואם חושש שעל ידי שיטול ידיו לא יוכל לחזור לישן, ינקה ידיו במידי דמנקי ויברך אשר יצר, ויסמוך על הנטילה שיטול אחר כך בבוקר בברכה, עם הקיצו משינתו, שהרי מעיקר הדין מותר לומר דברים שבקדושה אחר ניקוי ידיו במידי דמנקי]</small></small>. <small><small>[ילקו''י על הל' השכמת הבוקר עמ' רנד. שארית יוסף חלק א' עמוד לד]</small></small>. |
89 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ג | ג | ואמנם המונע עצמו מלהפיח, אינו עובר באיסור בל תשקצו. ולכן מותר להעמיד עצמו מלהפיח במקום שיש שם אנשים, כשהדבר גורם לו בושה, או גורם צער לאחרים. וכן צריך להזהר כשמניח תפילין <small><small>[וכשהם עליו]</small></small> שלא יפיח בהם. ואם אינו יכול להעמיד עצמו ומוכרח להפיח, יזיז מעט את התפילין וינתקן ממקומן, ואחר כך יחזירן. <small><small>[שם עמוד רנה]</small></small>. |
90 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ג | ד | אין ראוי להשהות צואת החוטם, מדכתיב נשמת רוח חיים באפיו. <small><small>[שם עמוד רנו]</small></small>. |
91 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ג | ה | הנמצא באמצע שמיעת קריאת התורה, או באמצע שהוא קורא את המגילה, או קריאת ההלל, ונתעורר בו צורך לנקביו, יסיים הענין שעוסק בו ואחר כך יצא לנקביו. ואפילו אם אינו יכול להחזיק עצמו עד כדי שיעור הליכת פרסה <small><small>[דהיינו שעה ושתים עשרה דקות]</small></small>, גם כן אינו צריך להפסיק, כל שאינו עובר בבל תשקצו, דהיינו שאינו נדחק להוצאת הנקבים. וכן אם נצרך לנקביו באמצע שהוא מוסר שיעור ברבים, או מלמד תורה לתלמידים, וחושש שמא יתבטלו מלימודם מחמת כן, אין צריך להחמיר לצאת מיד לצרכיו. אולם אם היה עוסק בתורה ונצרך לנקביו, אם יודע בעצמו שאינו יכול להחזיק עצמו עד שעה וחומש, נכון יותר שיפסיק ויצא לנקביו מיד. אבל אם יכול להעמיד עצמו שיעור הליכת פרסה, או אפילו אם היה מסופק אם יכול להחזיק עצמו עד שעה וחומש, רשאי להמתין עד שיסיים הענין, ואחר כך יצא לנקביו. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד, עמוד רנו. שארית יוסף חלק א' עמוד לה. ילקו''י על הלכות קריאת התורה במילואים]</small></small>. |
92 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ג | ו | לא ישב במהרה ובחוזק, ולא יאנוס לדחוק את עצמו יותר מדאי. ולא יפנה בעמידה, ולא ימהר לצאת מבית הכסא עד אשר ברור לו שאינו צריך עוד. <small><small>[שאר''י ח''א עמ' לה. ילקו''י הל' השכמת הבוקר עמוד רנח]</small></small>. |
93 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ג | ז | בזמן רבותינו חכמי התלמוד היו נוהגים לומר קודם שנכנס לבית הכסא ''התכבדו מכובדים וכו'''. וכיום עדיף שלא לאומרו, אחר שמרן השלחן ערוך כתב שיש בזה משום יוהרא. <small><small>[ולדעת האר''י ז''ל גם כיום אפשר לאומרו, שעל ידי אמירת התכבדו מכובדים אדם ניצול שלא להרהר בדברי תורה בבית הכסא.]</small></small>. ועל כל פנים ביום הכפורים שאנו דומים למלאכים, רשאים לומר התכבדו מכובדים קודם הכניסה לבית הכסא. <small><small>[שם עמוד רנח. ושאר''י א' עמו' כו]</small></small>. |
94 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ג | ח | היוצא לנקביו צריך לנהוג בצניעות בבית הכסא, ויצמצם בגילוי גופו רק מה שמוכרח לו לגלות שלא לטנף בגדיו. ואף על פי שאמרו בגמרא שלא יגלה מלאחריו יותר מטפח, ומלפניו טפחיים, בזמן הזה שבתי הכסאות שלנו יש בהם מחיצות ודלת סגורה, אין להקפיד בשיעור הנז'. ומכל מקום יגלה רק מה שמוכרח. ויזהר לנהוג בצניעות גם בלילה, ויסגור הדלת אפילו בחושך, משום צניעות. וכל אדם צריך להזהר בזה, ולא רק תלמידי חכמים. ואף להטלת מי רגליו יהא צנוע. ואפילו אם מחמת שמחפש מקום צנוע צריך להשהות עצמו מעט, אין לחוש בזה משום איסור בל תשקצו, וגדול כבוד הבריות. אך אם יש שם ריח רע וקשה לו מאד לעשות שם צרכיו זולת אם יפתח הדלת, יש להקל בזה כשאין שם מי שרואהו. וגם קטן בר הבנה טוב להרגילו שיהיה צנוע בבית הכסא, ושלא ידבר שם. <small><small>[שם עמוד רס. שארית יוסף חלק א' עמוד כז]</small></small>. |
95 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ג | ט | הנמצא בבית הכסא, אין לו לדבר עם חבירו הנמצא בחוץ, או להשיב לקריאה טלפונית, ושאר דיבורים. ומכל מקום השומע קול צלצול טלפון, ויש לו ספק אם הוא ענין של הפסד ממון, או חולי, וכיוצא בזה, נראה שהמיקל לענות לטלפון יש לו ע''מ שיסמוך, אך יקצר בדבריו עד כמה שאפשר. אבל בלא זה אין לדבר בבית הכסא כלל, אפילו אין שם אלא בני הבית בלבד. ואם צריך לדבר בענין השייך לבית הכסא, וכגון לבקש מים לניקוי, מותר לדבר עם חברו בבית הכסא לצורך זה. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד עמ' רסג. ומה שמרן אאמו''ר ביביע אומר ח''א (או''ח סימן א') לא הביא דברי מרן בסי' פח סעיף ב', דדברים של חול מותר לאומרם בבית הכסא בלשון הקודש, הוא מפני שסמך על מה שהעתיק לשון הרמב''ם, שהוא כלשון הש''ע, והתם איירי מצד לשון הקודש בבית הכסא]</small></small>. |
96 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ג | י | נאמר בתורה: והיה מחניך קדוש. לפיכך אסור להרהר בדברי תורה בבית הכסא, וכל שכן שאסור לדבר ד''ת בבית הכסא, או לומר שם דברים שבקדושה, ואפילו בלשון לעז. <small><small>[ובלאו הכי אף בדברים בטלים יש להמנע מלדבר בבית הכסא]</small></small>. ולכן בהיותו בבית הכסא טוב שיהרהר בעסקיו ובחשבונותיו, שלא יבא לידי הרהור בדברי תורה, וכן יכול לעיין שם בעיתון דתי, שאין בו דברי תורה כלל. <small><small>[ואף על פי שהכתב בעתון הוא כתב אשורי, מעיקר הדין מותר להכניסו לביהכ''ס כדי למנוע ממנו הרהור בד''ת]</small></small>. ובשבת שיש מצוה שלא להרהר בעסקיו, <small><small>[אף דאינו איסור מצד הדין]</small></small>, יהרהר בדברים נפלאים שראה ושמע. <small><small>[ילקוט יוסף על השכמת הבוקר עמוד רסה]</small></small>. |
97 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ג | יא | יש ליזהר שכאשר בונים בית חדש, ובונים בית כסא, יש לבנותו רחוק מהחדר שבו יושבים ועוסקים בתורה, שלא יגיע להם ריח רע וכו', וגם כדי שלא ישמע דברי תורה בעת שהותו בבית הכסא. וכל שכן כשבונים בית כנסת או בית מדרש שיש להרחיק את מבנה בית הכסא מבית הכנסת, כדי שהשוהים בבית הכסא לא ישמעו דברים שבקדושה ויבואו להרהר בהם בבית הכסא. ואמנם אם אירע דבר זה, מותר להכנס לבית הכסא לעשות צרכיו, דהוי בגדר אונס, אך יסיח דעתו מהדברים שבקדושה, כגון על ידי שיחשוב שם בחשבונות וכדומה. ויקפידו תמיד שלא יהיה ריח רע נודף לבית הכנסת, וכל שכן בשעה שמתפללין. <small><small>[ילקו''י על הל' השכמת הבוקר, תשס''ד, עמוד רסו]</small></small>. |
98 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ג | יב | אף על פי שאסור להרהר בדברי תורה בבית הכסא, מכל מקום מותר להרהר בדברי תורה בבית הכסא ובבית המרחץ כדי להנצל מאיסור הרהור אשה וכדומה. שהרהור בדברי תורה במקום מטונף הוא מדרבנן, וכדי להנצל מאיסור חמור יותר מותר לעבור על איסור קל יותר. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד, עמוד רסט]</small></small>. |
99 | קיצור ש''ע ילקוט יוסף | אורח חיים | ג | יג | לכתחלה אין להכנס לבית הכסא כאשר יש בכיס בגדו ספר קודש קטן, ולכן קודם שיכנס לבית הכסא יניח את הספר מחוץ לבית הכסא ויכנס לשם. אולם אם הוא נמצא במקום של גוים ואי אפשר לו להניח את הספר מחוץ לבית הכסא, וכל כיוצא בזה, מותר לו להכנס לבית הכסא כשהספר מונח בכיס בגדו. ומכל מקום מותר להכנס לבית הכסא עם תמונה של רב, שאין בתמונות אלו שום קדושה, אף שאין לנהוג בהם מנהג בזיון. <small><small>[ולדידן מותר לשבת על ספסל שיש בו ספרי קודש הנדפסים בדפוס שלנו, ואין צריך להעמידם. והאשכנזים מחמירים בזה]</small></small>. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמוד רסט. ושם בהערה הזמנות שנדפסו בכתב אשורי אם מותר להשליכן לאשפה. ועוד שם עמוד רעז, אם מותר לישב על ספסל שיש עליו ספרי קודש. ועוד שם עמוד רפ, להניח ניירות בתוך ספרי קודש. ועוד שם, שמותר לכתוב ד''ת על ספר קודש פתוח, אך אסור להגן על עצמו מפני השמש בספר קודש. ושם עמוד רפא, שמותר להכנס לבית הכסא עם תמונת רב.]</small></small>. |
Subsets and Splits