Datasets:

Moveo

/

hebrew-wiki

like 0

Follow

Moveo 5

Atari 50

הפניה Atari 50: The Anniversary Celebration

איטה ממץ

איטה ממץ (Itta, גם Itte, אידה Ida, או אידוברגה Iduberga; 592 – 8 במאי 652) הייתה אשתו של פפין מלנדן (הראשון), המאיורדומוס (הממונה על הארמון) של ממלכת אוסטרזיה הפרנקית. לאחר מותו, היא הקימה את מנזר ניוול , שם הפכה לנזירה קולומבנית יחד עם בתה, גרטרוד מניוול . שתיהן זוכים לכבוד כקדושות על ידי הכנסייה הקתולית. חייה אין תיעוד ישיר של הוריה, אך הוצע כי היא באה ממשפחה בעלת מעמד סנאטורי שמקורה באקוויטניה, והייתה בתו של ארנואלד , בישוף מץ, בנו של אנסברטוס . אחיה היה מודואלד , בישוף טרייר, ואחותה הייתה אם המנזר סוורה (Severa). היא נישאה לפפין מלנדן, המאיורדומוס של הארמון המלכותי המרובינגי. לאחר מותו של פפין בשנת 640, איטה ובתה, גרטרוד, פרשו מהבירה לחיים של הרהור דתי. מאוחר יותר, בסביבות שנת 647, בעצת אמנדוס, בישוף מאסטריכט, היא ייסדה את מנזר ניוול. המנזר היה במקור רק קהילה של נזירות, אך מאוחר יותר הוא הפך למנזר כפול , כאשר לנזירות הצטרפה קבוצה של נזירים אירים שהציעו להם תמיכה בפעולות המנזר. ייתכן שהיא מינתה את בתה, גרטרוד, לאם המנזר הראשונה שלה, בעוד שהיא עצמה חיה שם כנזירה פשוטה, וסייעה לאם המנזר הצעירה בעצתה. איטה מתה במנזר ב-8 במאי 652. ילדיה לאיטה נולדה בת נוספת מפפין, אם המנזר בגה מאנדן, שנישאה לאנסגיזל, בנו של הבישוף ארנולף ממץ, לפני שהצטרפה למנזר. דרך בגה, איטה היא סבתו של פפין מהרסטל (האמצעי) ואחת מהאמהות השלטות של השושלת הקרולינגית. בניה היו גרימואלד (הזקן), מאיורדומוס ואביו של המלך כילדברט המאומץ; בנה השני של איטה באבו (או אלווין, Allowin), הפך לנזיר ולאחר מכן הוכרז כקדוש. גם שתי בנותיה זכו לקדושה. קדושה איטה הוכרזה כקדושה על ידי הכנסייה הקתולית. יום החג שלה נחגג ב-8 במאי. היא זוכה לכבוד כקדושה המגנה של הכפר הצרפתי איטוויל , שנוסד באתר של חווה שהקימה. הערות שוליים קטגוריה:נפטרים ב-652 קטגוריה:ילידי 592 קטגוריה:פרנקים קטגוריה:פיפינידים קטגוריה:נזירות נוצריות קטגוריה:קדושות נוצריות

תמרה דיין

תמרה דיין (נולד ב-30 ביולי 1973) היא שחקנית עבר ומדבבת ישראלית. ביוגרפיה דיין היא בוגרת בית הספר למשחק "בית צבי", 1995. פילמוגרפיה סרטים וסדרות שנהסרט/סדרהדמותהערות1997מצליחבילי1997הערב עם אלי יצפאןדוריתתפקיד אורח1998מסוכנתאתי / אמא צעירה1998פפא שתוק שואו199920 פלוסשלומציוןהשתתפה במספר פרקים בעונה השנייה1999מול היערותאורלי2000שבתות וחגיםציפורהתפקיד אורח2001כיכר החלומותשרה השמנהתפקיד משני כמדבבת שנהפרויקטתפקידהערות2024זרותברינדר2024פולאאוטבטי תיאטרון בתיאטרון חיפה: ב"אנטיגונה", "הקפטן". בתיאטרון בית לסין: ב"חמץ". שחקנית להקת תיאטרון החאן. בנוסף השתתפה בהצגות: "אנה גלקתיה" (דמנטיה), "קילר ג'ו" (שרלה), "אנטיגונה" (איסמנה), "מידה כנגד מידה" (איזבל), "שמיים" (שחקנית), "שש דמויות מחפשות מחבר" (בתפקיד הבת החורגת), "הבתולה מלודמיר" (בתפקיד ברכה). חיים אישיים לאחר שדיין התחתנה הוסיפה לשם משפחתה את השם פוגטש. דיין היא מורה למשחק ומדריכת שחקנים, שחקנית בקבוצת פלייבק – "מיידלע", וסטודנטית באוניברסיטת תל אביב – מסלול בימוי. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:שחקניות ישראליות קטגוריה:שחקניות קולנוע וטלוויזיה ישראליות קטגוריה:ישראליות שנולדו ב-1973

או. טי. פגבנל

הפניה או. טי. פגבנלה

Megan: Act II

Megan: Act II הוא אלבום האולפן הרביעי של הראפרית האמריקאית מייגן די סטליון. האלבום יצא לאור ב-25 באוקטובר 2024, על ידי חברות התקליטים 300 אנטרטיינמנט ו-1501 סרטיפייד. זהו אלבום המשך ל-Megan. רשימת רצועות היסטוריית יציאות לאור + תאריכי יציאות לאור ופורמטים עבור Megan: Act IIאזורתאריך יציאהפורמט (ים)חברת תקליטיםהערותכלל העולם25 באוקטובר 2024הורדה דיגיטלית • הזרמת מוזיקה • תקליטור • תקליטHot Girl • BMG רייטס • וורנר מיוזיק קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:אלבומי 2024 קטגוריה:אלבומי מייגן די סטליון קטגוריה:אלבומים באנגלית קטגוריה:אלבומי המשך קטגוריה:אלבומי חברת וורנר מיוזיק גרופ

קוריאה-טאון

קוריאה-טאון (בקוריאנית : 코리아타운) הוא כינוי לרובע או שכונה של קוריאנים בערים שונות בעולם, מחוץ לקוריאה. מכונה גם "קוריאה הקטנה" או "סיאול הקטנה". היסטוריה קוריאה הייתה יציבה מבחינה פוליטית וטריטוריאלית במשך מאות שנים, והקוריאנים ברובם לא היגרו במהלך ההיסטוריה למדינות אחרות. במהלך הכיבוש היפני בקוריאה היגרו כ-2.4 מיליון קוריאנים ליפן, חלקם מסיבות כלכליות וחלקם אולצו לעבוד בעבודת כפייה בזמן מלחמת העולם השנייה. רובם חזרו לקוריאה לאחר המלחמה, אבל נותר ביפן מיעוט משמעותי של קוריאנים, שאליהם הצטרף בשנות ה-50 של המאה ה-20 גל של פליטים מהאי צ'ג'ו. כיום חיים ביפן כ-436,000 קוריאנים, והם המיעוט האתני השלישי בגודלו ביפן. באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20, בזמן שלטונו של פאק צ'ונג-הי, החלה הגירה של קוריאנים לאזורי צפון-מזרח סין ומזרח רוסיה. כיום חיים באזורים אלה כ-2.5 מיליון קוריאנים, ועם הזמן קיבלו השכונות שבהם התגוררו את הכינוי "קוריאה-טאון". הגירת קוריאנים למדינות נוספות, בהן ארצות הברית וקנדה, החלה מאוחר יותר וגברה בהדרגה. בניו יורק, למשל, בעלי עסקים קוריאנים הובילו את הפיתוח של רחוב 32 מערב בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20, ובשנת 1995 זכו להכרה כשקטע מהרחוב קיבל באופן רשמי את השם "דרך קוריאה". במדינות רבות, האזורים שבהם גרים קהילות של קוריאנים מכונים "קוריאה-טאון" אך לרוב זה אינו כינוי רשמי. במקומות רבים בעולם קיימת ובעוד שכונות של מהגרים מהרפובליקה העממית של סין נקראות "צ'יינטאון" במפות העיר, הכינוי "קוריאה-טאון" הוא רק כינוי השגור בפי התושבים, ולא השם הרשמי של השכונה. ישנם יוצאי דופן מעטים, בהם שקיבל הכרה רשמית בשנת 2008. מאפיינים התכונות המתוארות להלן אופייניות לשכונות קוריאה-טאון במדינות רבות: שלטי הכוונת תחבורה לקוריאה-טאון בשפה המקומית ובשפה הקוריאנית שילוט עסקים בשפה הקוריאנית מסעדות רבות המציעות ממטעמי המטבח הקוריאני שווקים המציעים מוצרים קוריאניים פעילות תרבותית קוריאנית, הכוללת בין השאר מופעי קיי-פופ, מוזיאון המציג את התרבות הקוריאנית המסורתית, גלריות המציגות אמנות קוריאנית ומלאכת יד מסורתית, ושיעורים ללימוד השפה הקוריאנית. דמוגרפיה ישנם כ-5.3 מיליון מהגרים קוריאנים בעולם, נכון לשנת 2010. כ-80% מהמהגרים הקוריאנים חיים בשלוש מדינות: הרפובליקה העממית של סין, ארצות הברית ומקסיקו. קיימות שכונות "קוריאה-טאון" גם במדינות נוספות, שבהן יש מיעוט קוריאני קטן אך משמעותי, בהן אוזבקיסטן, אוסטרליה, ניו זילנד, קזחסטן וקנדה. +שכונות קוריאה-טאון ברחבי העולםמדינהעריםארגנטינהבואנוס איירסברזילסאו פאולוצ'ילהסנטיאגומקסיקומקסיקו סיטיקנדהטורונטו, ונקוברארצות הבריתאטלנטה, ג'ורג'יה; אורורה, קולורדו; בולטימור, מרילנד; בוסטון, מסצ'וסטס; שיקגו, אילינוי; קולומבוס, אוהיו; דאלאס, טקסס; הונולולו, הוואי; יוסטון, טקסס; אורנג' קאונטי, קליפורניה; לוס אנג'לס, קליפורניה; ניופורט ניוז, וירג'יניה; מטרופולין ניו יורק: מנהטן, לונג איילנד; מחוז ברגן, ניו ג'רזי; אוקלנד, קליפורניה; פילדלפיה, פנסילבניה; וושינגטון די. סי.סיןבייג'ינג, צ'ינגדאו, שניאנג, שאנגחאיהונג קונגהונג קונגיפןאוסקה, טוקיו, קיוטו, ימאגוצ'יטאיוואןטאיפייאינדונזיהג'קרטהמלזיהקואלה לומפורהפיליפיניםמנילהסינגפורסינגפורתאילנדבנגקוקהממלכה המאוחדתלונדוןאוסטרליה סידני, מלבורןניו זילנדאוקלנד קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:שכונות קטגוריה:קוריאה: תרבות

העתקה אוקלידית

250px|ממוזער|שמאל|העתקה אוקלידית המשלבת הזזה וסיבוב טרנספורמציה אוקלידית או העתקה אוקלידית או איזומטריה אוקלידית היא העתקה גאומטרית של מרחב אוקלידי שמשמרת את המרחק האוקלידי בין כל שתי נקודות. העתקה אוקלידית כוללת סיבוב, הזזה ושיקוף וכן רצף של פעולות אלה. שיקוף מוחרג לפעמים מההגדרה של העתקה אוקלידית על ידי דרישה שההעתקה תשמר גם את האוריינטציה של אובייקטים במרחב האוקלידי. (שיקוף אינה משמרת את האוריינטציה; למשל, היא תהפוך יד שמאל ליד ימין). כדי למנוע אי בהירות, העתקה המשמרת את האוריינטציה ידועה כתנועה קשיחה או כתנועה אוקלידית. במרחב אוקלידי דו-ממדי, תנועה קשיחה היא הזזה או סיבוב. במרחב אוקלידי תלת-ממדי, כל תנועה קשיחה ניתנת לפירוק כהרכבה של סיבוב והזזה. למעשה, לפי משפט צ'סלס , כל תנועה קשיחה יכולה להתבטא כתנועת בורג, זאת אומרת תנועה שהיא הרכב של סיבוב והזזה למרחק (יכול להיות גם - 0) מסויים בציר הסיבוב. לאחר תנועה קשיחה אובייקט ישמור על אותה צורה וגודל. כל ההעתקות האוקלידיות הן דוגמאות להעתקות אפיניות. קבוצת כל ההעתקות האוקלידיות היא חבורה הקרויה חבורה אוקלידית , המסומנת E(n) עבור מרחבים אוקלידיים מממד n. קבוצת התנועות הקשיחות נקראת החבורה האוקלידית המיוחדת, ומסומנת SE(n). בקינמטיקה, תנועות קשיחות במרחב אוקלידי תלת-ממדי משמשות לייצוג תזוזות של גופים קשיחים. הגדרה פורמלית העתקה אוקלידית מוגדרת כטרנספורמציה שכאשר היא פועלת על כל וקטור , מייצרת וקטור שעבר טרנספורמציה שצורתה שבה (כלומר, R הוא העתקה אורתוגונלית), ו-t הוא וקטור שנותן את ההזזה של הראשית. תנועה קשיחה מקיימת גם כלומר R אינו מייצר שיקוף, ומכאן שהוא מייצג סיבוב (העתקה אורתוגונלית משמרת אוריינטציה). ואכן, כאשר מטריצת העתקה אורתוגונלית מייצרת שיקוף, הדטרמיננטה שלה היא 1-. נוסחת מרחק מדידת מרחק בין נקודות, או מטריקה, נחוצה כדי לוודא שההעתקה היא קשיחה. נוסחת המרחק האוקלידי עבור היא הכללה של משפט פיתגורס. הנוסחה נותנת את המרחק בריבוע בין שתי נקודות ו- כסכום ריבועי המרחקים לאורך צירי הקואורדינטות, כלומר כאשר ו- והנקודה מייצגת מכפלה סקלרית. בשימוש בנוסחת המרחק הזו, להעתקה קשיחה יש את התכונה הזזות והעתקות לינאריות הזזה של מרחב וקטורי מוסיף וקטור לכל וקטור במרחב, כלומר זו ההעתקה . קל להראות שמדובר בהעתקהה אוקלידית על ידי הוכחה שהמרחק בין הווקטורים לאחר ההזזה שווה למרחק בין הווקטורים המקוריים: . העתקה ליניארית של מרחב וקטורי, , משמרת צירוף ליניארי: . העתקה לינארית ניתנת לייצוג על ידי מטריצה, כלומר כאשר היא מטריצה בגודל . העתקה ליניארית היא העתקה אוקלידית כאשר היא מקיימת את התנאי שהוא . נשתמש בעובדה שניתן לכתוב את המכפלה הסקלרית של שני וקטורים v.w כפעולת המטריצה , כאשר ה-T מציין שחלוף מטריצה, ומתקיים . לפיכך, ההעתקה הליניארית L היא העתקה אוקלידית אם המטריצה ​​שלה מקיימת את התנאי , כאשר היא מטריצת היחידה. מטריצות המקיימות תנאי זה קרויות מטריצות אורתוגונליות. תנאי זה מחייב למעשה את העמודות של המטריצות הללו להיות וקטורי יחידה אורתוגונליים. מטריצות המקיימות תנאי זה יוצרות חבורה תחת הפעולה של כפל מטריצות, חבורה ​​הנקראת החבורה האורתוגונלית של מטריצות n×n, ומסומנת O(n). נחשב את הדטרמיננטה של התנאי למטריצה אורתוגונלית ונקבל , שמראה שהמטריצה יכולה להיות עם דטרמיננטה 1+ או 1-. מטריצות אורתוגונליות עם דטרמיננטה 1- הן שיקוף, ואלה עם דטרמיננטה 1+ הן סיבוב. את קבוצת המטריצות האורתוגונליות ניתן לראות כמורכבת משתי יריעות ב- המופרדות על ידי הקבוצה של המטריצות הסינגולריות. הקבוצה של מטריצות הסיבוב קרויה "החבורה האורתוגונלית המיוחדת" ומסומנת . זו דוגמה לחבורת לי משום שיש לה מבנה של יריעה. קישורים חיצוניים נצה מובשוביץ-הדר, טרנספורמציות, חבורות וסימטריה או מהו סוד הסדרה: 7, 17, 230, 4783..., עלון למורה המתמטיקה – על"ה 35, תשס"ו-2005 Rigid Transformations, MathBitsNotebook.com Heejun Park, Rigid Transformation in 3D Space: Translation and Rotation, Medium, May 5, 2024 קטגוריה:פונקציות מתמטיות קטגוריה:העתקות (פונקציות)

טרנספורמציה אוקלידית

הפניה העתקה אוקלידית

נור בראכה

נור אלדין מוחמד סלמה ברקה (בערבית: نور الدين بركة, נולד בח'אן יונס ב-25 באפריל 1981, נהרג ב-11 בנובמבר 2018) היה מפקד גדוד מזרח ח'אן יונס בגדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של ארגון הטרור חמאס. כמו כן היה חבר במועצה הצבאית של התנועה."حاول الاحتلال اختطافه وفشل.. من هو الشهيد نور بركة؟". الجزيرة مباشر. Retrieved on 2 December 2019. בראכה חוסל ב-11 בנובמבר 2018, בפעולת צה"ל בח'אן יונס."من هو القيادي في حماس نور الدين بركة الذي اغتالته إسرائيل في غزة؟". فرانس 24 / France 24. 14 November 2018. Retrieved on 2 December 2019. ראשית חייו נולד וגדל בחאן יונס. למד באוניברסיטה האסלאמית בעזה תואר שני במשפט אסלאמי."من هو نور الدين بركة القيادي الحمساوي الذي اغتيل أمس على يد الصهاينة". 12 November 2018. Retrieved on 2 December 2019. הצטרפות לחמאס במהלך לימודיו באוניברסיטה ב-2002, נעצר על ידי מדינת ישראל והועבר למעצר מנהלי למשך 4 חודשים בבית מעצר באשקלון ולאחר מכן שוחרר.القسام, كتائب الشهيد عز الدين. "نور الدين محمد بركة". كتائب الشهيد عز الدين القسام. Retrieved on 2 December 2019. מונה לאימאם במסגדים בנפת ח'אן יונס. מאוחר יותר הצטרף לזרוע הצבאית של חמאס, והפך למפקד גדוד במבצע עופרת יצוקה."مقربون من الشهيد نور الدين بركة يعددون مناقبه". عربي21. Retrieved on 2 December 2019. במהלך עבודתו היה למפקד "יחידת הקדושים" במזרח ח'אן יונס, שם הנחה ירי קסאמים ליישובי עוטף עזה וחיילי צה"ל במבצע עופרת יצוקה. במבצע עופרת יצוקה נפצע ברכה באורח בינוני בעת שהתעמת עם מספר מחבלי חמאס בקרב נגד חיילי צה"ל ממזרח לח'אן יונס."ما لا تعرفه عن الشهيد القائد الشيخ «نور الدين بركة»". فلسطين اليوم - عاجل أخبار فلسطين ورام الله اخبار العرب. 15 November 2018. Retrieved on 2 December 2019. חיים אישיים היה נשוי ואב לשישה ילדים. מותו נהרג בפעולת צה"ל בח'אן יונס בנובמבר 2018 של סיירת מטכ"ל ומערך המבצעים המיוחדים, היה למחבל חמאס הבכיר ביותר שנהרג מאז מבצע צוק איתן על ידי מדינת ישראל.وطفة، غزة ـ يوسف أبو. "نور الدين بركة... القيادي "السري" الذي تصدى للقوات الخاصة الاسرائيلية - تغريدات". alaraby. Retrieved on 2 December 2019. מותו גרר סבב לחימה בין ישראל לחמאס ושאר ארגוני הטרור בעזה, בו נורו מעל ל-500 רקטות למדינת ישראל ונהרגו 25 מחבלי חמאס. הערות שוליים קטגוריה:עזה: אישים קטגוריה:ח'אן יונס: אישים קטגוריה:פעילי חמאס שנהרגו בידי ישראל קטגוריה:העימותים בגבול ישראל – רצועת עזה (2018–2021) קטגוריה:ילידי 1981 קטגוריה:פלסטינים שנפטרו ב-2018

עווית העפעפיים

הפניה בלפרוספזם

עוויתות בלתי רצוניות של העפעפיים

הפניה בלפרוספזם

עוויתיות בלתי רצונית של העפעפיים

הפניה בלפרוספזם

בגה מאנדן

בגה (Begga; 615 – 17 בדצמבר 693) הייתה בתם של פפין מלנדן (הראשון), המאיורדומוס (הממונה על הארמון) של אוסטרזיה, ואשתו איטה ממץ. היא גם סבתו של קרל מרטל, סבו של קרל הגדול. חייה בגה הייתה אחותה הגדולה של גרטרוד מניוול . היא נישאה לאנסגיזל, בנו של ארנולף, הבישוף של מץ, ובניה היו פפין מהריסטל (השני) ומרטין מלאן . אנסגיזל נהרג זמן מה לפני שנת 679, על ידי אויבו גונדווין (Gundewin). בגה עלתה לרגל לרומא ועם שובה, היא נעשתה נזירה, והקימה שבע כנסיות באנדן על נהר המז. שם בילתה את שארית ימיה כאם מנזר. היא נקברה בכנסיית בגה הקדושה באנדן. הערצה בגה מונצחת ב-17 בדצמבר. יש הגורסים כי התנועה הבגינית שהתגלתה במאה ה-12 נוסדה למעשה על ידי בגה; ובכנסייה בליר, בלגיה, יש פסל שלה, הניצב מעל הכתובת: "בגה הקדושה, המייסדת שלנו". עם זאת, תיאוריה פופולרית אחרת טוענת שהבגינים שאבו את שמם מזה של הכומר למברט לה בג , שתחת חסותו שגשגה הכמורה של הבגינים. קישורים חיצוניים Saint Begga (Beggue) de Landin Saint Begga of Andenne הערות שוליים קטגוריה:ילידי 613 קטגוריה:נפטרים ב-693 קטגוריה:פרנקים קטגוריה:פיפינידים

ח'ליל אל-בהית'יני

ח'ליל אל-בה'תיני (נולד ב-1978), היה טרוריסט פלסטיני, מפקד החטיבה הצפונית ברצועת עזה של פלוגות אל-קודס, הזרוע הצבאית של ארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, היה נציגה בחדר המבצעים המשותף, נהרג בתקיפה אווירית ישראלית על ביתו ב-9 במאי 2023 בפתיחת מבצע מגן וחץ. ראשית חייו נולד בעזה ב-30 בנובמבר 1978. בנעוריו הצטרף לארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בשלב מוקדם של חייו והיה נתון למעצר בגיל צעיר ולמספר ניסיונות חיסול, שבחלקם נפצע. המשך עיסוקו בטרור אל-בהית'יני מונה למפקד החטיבה הצפונית של פלוגות אל-קודס לאחר הריגתו של קודמו, תייסיר אל-ג'עברי, ואף ייצג את פלוגות אל-קודס בחדר המבצעים המשותף, היה נתון למספר ניסיונות חיסול קודמים, שבחלקם נפצע. עמד מאחורי שיגורי רקטות רבים לאחר חיסול ג'עברי לעוטף עזה, ושדרות, והיה אחראי לירי 102 רקטות בתחילת מאי 2023 לאחר מותו של פעיל הג'יהאדחאדר עדנאן. אחיו מוחמד אל-בהית'יני נהרג במבצע גשמי קיץ בעימות מול חיילי צה"ל במזרח עזה ב-2006. הוביל את אחד ההרכבים הצבאיים והקים את שירות הביטחון של פלוגות אל-קודס. היה פעיל בתחום ייצור הנשק באינתיפאדה השנייה. עבודתו התקשורתית היה מפקד יחידת הצנזורה וההסברה הצבאית של פלוגות אל-קודס. ותרם לפיתוח מערכת התקשורת בתנועת הג'יהאד האיסלאמי. חיסולו חיל האוויר הישראלי תקף את ביתו ב-9 במאי 2023, בתקיפה נהרג ח'ליל יחד עם בתו ואשתו. מבצע מגן וחץ יחד עם חיסולו נהרגו גם בכירי ארגון הטרור טארק עז א-דין וג'יהאד ע'אנם התגובה על מותו הגיעה מהחדר המבצעים המשותף ב-10 במאי אז החלו לירות מאות רקטות לדרום ומרכז ישראל, בתגובה לחיסולים. הערות שוליים קטגוריה:פעילי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני שנהרגו בידי ישראל קטגוריה:עזה: אישים קטגוריה:ילידי 1988 קטגוריה:פלסטינים שנפטרו ב-2023

ח'ליל אל-בה'יתני

הפניה ח'ליל אל-בהית'יני

העברה בנקאית

העברה בנקאית היא שיטה להעברת כספים אלקטרונית מחשבון בנק אחד לאחר, בין אם אדם פרטי או אישיות משפטית אחרת. מערכות ומפעילי העברות בנקאיות שונים מספקים מגוון אפשרויות ביחס למהירות ולסופיות הפעולה ולעלות, שווי והיקף העסקאות. מערכות העברה בנקאיות מרכזיות, כמו מערכת "Fedwire" של הפדרל ריזרב האמריקאי, נוטות לרוב לעשות שימוש במערכות RTGS, שכן הן מספקות את הזמינות המהירה ביותר של כספים. הסיבה לכך היא שהם רושמים את הרישום הברוטו (המלא) כנגד חשבונות אלקטרוניים של מפעיל מערכת ההעברה הבנקאית. מערכות אחרות כמו "CHIPS" מספקות סילוק נטו על בסיס תקופתי. מערכות סילוק מיידי נוטות לעבד עסקאות קריטיות בזמן בעל ערך כספי גבוה יותר, יש להן עלויות עסקה גבוהות יותר ונפח תשלומים קטן יותר. תהליך סליקה מהיר יותר מאפשר פחות זמן לתנודות בשווי המטבע בזמן שהכסף נמצא במעבר. היסטוריה השירות הראשון בשימוש נרחב להעברות בנקאיות הושק על ידי "ווסטרן יוניון" בשנת 1872 ברשת הטלגרף הקיימת שלה. לאחר ששולח שילם כסף למשרד טלגרף אחד, המפעיל יכול היה להעביר הודעה ו"לעביר" את הכסף למשרד אחר, באמצעות סיסמאות, ספרי קוד כדי לאשר את שחרור הכספים לנמען באותו מקום. עד 1877 נעשה שימוש בשירות להעברת כמעט 2.5 מיליון דולר בכל שנה. מכיוון שההעברות הבנקאיות המוקדמות ביותר היו באמצעות רשתות טלגרף, היא כונתה העברה טלגרפית ושם זה עדיין בשימוש במדינות מסוימות, אם כי בדרך כלל מכוון להעברה בינלאומית. סוגים ישנן שתי סוגי העברות בנקאיות עיקריות: מקומית ובינלאומית. רוב הבנקים מציעים שירותי בנקאות מקוונים המאפשרים לבצע העברות ישירות מהטלפון או המחשב. האפשרות הוותיקה יותר היא ביצוע באמצעות ביקור בסניף או שיחה טלפונית מול בנקאי או פקיד. במקרה של שיחה טלפונית, או של בקשה אלטרונית בסכום גבוה, הבנק המבצע יבצע אימות רב-שלבי באמצעות שיחה טלפונית. לעיתים הלקוח נדרש למלא טופס ולחתום עליו, בכדי שהבנק יוכל למלא את בקשתו. לאחר ביצוע ההעברה מתקבל אישור על כך אצל הלקוח. האישור יכול להגיע כתדפיס, הודעה ב"אזור האישי", הודעת SMS או דואר אלקטרוני. הבנקים גובים תשלום עבור השירות מהשולח וגם מהנמען. הבנק השולח גובה בדרך כלל עמלה נפרדת מהכספים המועברים, בעוד שהבנק המקבל והבנקים המתווכים שדרכם עוברת ההעברה גוזרים עמלות מהכסף המועבר כך שהנמען יקבל פחות ממה שהשולח שלח. העברה בנקאית נחשבת לבטוחה מאוד שכן היא מתבצעת דרך המערכות המאובטחות של הבנק. בנוסף היא מאפשרת תשלום מכל מקום וכמעט בכל זמן, מבלי להידרש לפגוש את המוטב. כמו כן תשלום באמצעות העברות בנקאיות מאפשר מעקב נוח אחר ביצוע הפעולות בחשבון. העברה מקומית העברה בנקאית מקומית מתבצעת באותה המדינה ובדרך כלל גם באותו המטבע. לרוב העברות מקומיות בתוך יום עסקים אחד, לאחר עיבוד לילי. לעומת זאת העברות מקומיות בין חשבונות המתנהלים באותו הבנק עשויים להתבצע באופן מידי. מרבית הבנקים גובים עמלה על ביצוע העברה בנקאית. במדינת ישראל, חברת מרכז סליקה בנקאי (מס"ב) מפעילה את התשתית הלאומית להעברות תשלומים. בכדי לבצע העברה בנקאית מידית בין בנקים שונים נעשה שימוש במערכת סליקה בזמן אמת הנקראת זה"ב – זיכוי העברות יומניות בזמן אמת. לשם ביצוע ההעברה נדרשים פרטי המוטב כמו שמו, מספר החשבון שלו, מספר הסניף שמנהל את החשבון, מספר הבנק שבו החשבון מנוהל, הסכום המבוקש להעביר ומהות ההעברה. העברה בינלאומית העברה בינלאומית, ההעברה היא בין חשבונות בנק שנמצאים במדינות שונות, בתהליך שעשוי לכלול המרת מטבע. במקרים של העברות בינלאומיות, בנוסף לדרישות להעברה מקומית גם נדרש הקוד הבנקאי הבינלאומי (IBAN) וקוד SWIFT או BIC של המוטב. בנוסף ייתכן שתידרש כתובת המוטב ומהות ההעברה. העברות בינלאומיות עשויות לקחת מספר ימים, תלוי בבנק ובמדינה שאליה אתה מעביר את הכספים. בדרך כלל, עמלה על ביצוע העברה בינלאומית, גבוהה משמעותית מהעברה בין חשבונות באותה המדינה. אחת הסיבות היא שימוש בקורספונדנט אשר גובה עמלות משלו. העברות בינלאומיות עשויות להימשך מספר ימים ואף להידחות על ידי הבנק המעביר, או על ידי הבנק בו מתנהל חשבונו של המוטב. לעיתים הבנקים גובים תשלום עבור השירות הבינלאומי הן מהשולח וגם מהנמען. הבנק השולח גובה בדרך כלל עמלה נפרדת מהכספים המועברים, בעוד שהבנק המקבל והבנקים המתווכים שדרכם עוברת ההעברה גוזרים עמלות מהכסף המועבר כך שהנמען יקבל פחות ממה שהשולח שלח. העמלות וזמני הטיפול עשויים להשתנות בהתאם לספק השירות ולמדינת היעד. מעבר הכספים מבחינה טכנית, העברות בנקאיות מתבצעות דרך רשתות טכנולוגיות ומערכות מידע שמחברות בין הבנקים השונים. הבנקים מחוברים זה לזה באמצעות רשתות תקשורת מאובטחות ומוצפנות, שמאפשרות העברת נתונים במהירות ובבטיחות. הרשתות הנפוצות הן "SWIFT" של האגודה העולמית לתקשורת פיננסית בין-בנקאית ו-"ACH" בין בנקים בארצות הברית, ומס"ב וזה"ב בין בנקים בישראל. לאחר שמוזנים פרטי המוטב כיאות ונשלח אישור העברה ללקוח, בנק המוצא בודק את המידע ומוודא שהלקוח אכן מחזיק בחשבון עם הכסף הדרוש להעברה. הבנק מאמת את זהות הלקוח ומוודא שאין בעיות עם החשבון, כמו הגבלות, כינוס נכסים, עיקולים או חריגה ממסגרת האשראי. אם כל הפרטים נכונים, הבנק שולח הודעה עם פרטי ההעברה ושולח אותה לבנק המוטב דרך הרשת המתאימה. בנק המוטב מקבל את ההודעה עם פרטי ההעברה, מאמת את המידע, בודק את הפרטים ומוודא שחשבון המוטב קיים. אם כל הפרטים נכונים, בנק המוטב מזכה את החשבון של המוטב בסכום המועבר, ובנק המוצא מחייב את חשבון הלקוח המעביר. אבטחה בהעברה בנקאית מבנק לבנק, כל בעל חשבון חייב להיות בעל זהות מוכחת. שלא כמו תשלומים בכרטיס אשראי, בדרך כלל לא ניתן לשוב ולהחזיר העברות בנקאיות לאחר שבוצעו, אם כי חזרות אפשריות במקרים מסוימים או בהחלטת בית משפט. המידע הכלול ברשתות מועבר בצורה מאובטחת באמצעות שיטות תקשורת מוצפנות. העברות בנקאיות המבוצעות דרך משרדי מזומנים הן אנונימיות בעיקרן ומיועדות להעברה בין אנשים הבוטחים זה בזה. זה לא בטוח לשלוח כסף באמצעות העברה לאדם אלמוני כדי לאסוף בקופה; מקבל הכסף רשאי, לאחר גבייתו, לא לספק כל סחורה או שירות שהבטיחו בתמורה לתשלום, אלא פשוט להיעלם. הונאה זו שימשה לעיתים קרובות, במיוחד במה שנקרא "העוקץ הניגרי" שלעיתים קרובות מציעות את ווסטרן יוניון לאיסוף. העברות בינלאומיות המערבות את ארצות הברית כפופות לפיקוח של המשרד לבקרת נכסים זרים (OFAC), אשר עוקב אחר מידע המסופק בטקסט של ההודעה ולאחר מכן מחליט אם, על פי התקנות הפדרליות של ממשלת ארצות הבריתRegulation J – Check Collection and Funds Transfer. BankersOnline.comSection 4A of Universal Commercial Code. Legal Information Institute. ו עמדות פוליטיות, כסף מועבר לקבוצות טרור, או מדינות או ישויות תחת סנקציה של ממשלת ארצות הברית, למשל חברי רשימת SDN. אם מוסד פיננסי חושד כי כספים נשלחים מאחד הגופים הללו או אל אחד מהם, עליו לחסום את ההעברה ולהקפיא את הכספיםOFAC facts. העברות בנקאיות ברשת SWIFT אינן נקיות לחלוטין מפגיעות. כל בנק מתווך המטפל בעסקה בנקאית יכול לקחת עמלה ישירות מהמטען החוזר (הנכסים המועברים) ללא ידיעתו או הסכמתו של בעל החשבון. במקומות רבים, אין חקיקה או אמצעים טכניים כדי להגן על הלקוחות מפני נוהג זה. אם בנק א' הוא הבנק השולח ובנק ב' הוא הבנק המקבל, והבנקים ג', ד' וה', הם בנקים קורספונדנטים, ללקוח יכול להיות חוזה רק עם בנק א' או ב', אבל הבנקים ג', ד', וה' יכולים לגבות עמלה מכספי ההעברה, על אף שאין הסדר ישיר מול הלקוח. לקוחות מופתעים לפעמים כאשר פחות כסף מגיע לבנק בקצה. יש להשוות זאת עם המחאות, שבו הסכום המועבר מובטח במלואו, וניתן לגבות עמלות (אם יש כאלה) רק בבנקים בנקודות קצה. האיחוד האירופי מציע הגנה חלקית מהנוהג הזה בכך שהוא אוסר על בנקים מתווכים באירופה לקחת עמלה מהסכום המועבר, אפילו עבור העברות מחוץ לאירופה. עם זאת, עדיין מקובל שחברת ברוקרים אירופית מצהירה שאינן גובות עמלה, ואז פונות לבנק שלהן כדי לקחת עמלה שלא פורסמה מהסכום שהועבר, כאמצעי לפצות את הבנק שלהן עם הנכסים של לקוחותיהן. תקנות האיחוד האירופאי מאז 2009 תקנה של האיחוד האירופי מס' 924/2009Regulation (EC) No 924/2009. שולטת בתשלומים חוצי גבולות באיחוד האירופי. בתקנה החדשה סעיף 1 (qv, Ref.4) קובע שהעברת IBAN/BIC בתוך גוש האירו (העברת SEPA) לא צריכה לעלות יותר מהעברה לאומית, לא משנה באיזה מטבע נעשה שימוש. הבנק המקבל יכול לגבות תשלום עבור ההמרה למטבע מקומי. נכון לשנת 2022, רוב הבנקים האירופיים אינם גובים מלקוחות פרטיים עבור העברות SEPA, מלבד עמלות חליפין אפשריות. עבור חשבונות עסקיים, ניתן לגבות עמלות, אך בדרך כלל פחות מ-40 סנט. ארצות הברית בארצות הברית, העברות בנקאיות יכולות להיות יקרות. בשנת 2016, בין 15 הבנקים הקמעונאיים הגדולים, העמלה הממוצעת עבור העברה מקומית יוצאת הייתה 25 דולר. עמלות העברות מקומיות נכנסות (תקבולים) יכולות להגיע אף ל-15 דולר. הערות שוליים קטגוריה:מסחר אלקטרוני קטגוריה:חברה ללא מזומן קטגוריה:אמצעי תשלום קטגוריה:טכנולוגיה בנקאית

אנג'-ז'אק גבריאל

אנג'-ז'אק גבריאל (בצרפתית: Ange-Jacques Gabriel) היה אדריכל צרפתי שכיהן כאדריכל הראשי של לואי ה-15. יצירותיו העיקריות הן כיכר הקונקורד, האקול מיליטר, הטריאנון הקטן ותיאטרון האופרה בארמון ורסאי. סגנונו נע בין אדריכלות הבארוק הצרפתית לבין הנאו-קלאסיציזם הצרפתי. ביוגרפיה אנג'-ז'אק גבריאל נולד ב-23 באוקטובר 1698, למשפחת אדריכלים פריזאית מפורסמת, אביו, ז'אק גבריאל (1667–1742) היה הממונה על בנייני המלך בגיל עשרים ואחת. אנג'-ז'אק הצעיר הפך לחבר באקדמיה המלכותית לאדריכלות ב-1728, וסייע לאביו בתכנון כיכר הבורסה. הוא הפך לעוזרו של אביו כאדריכל ראשי בארמון ורסאי בשנת 1735, ולאחר מות אביו, החליף אותו כאדריכל הראשי של המלך. בתפקידו החדש שירת תחת פיקוחם של מנהל בנייני המלך, שארל פרנסואה פול לה נורמן דה טורנה ומחליפו מרקיז דה מריני אחיה של פילגש ויועצת התרבות של המלך, מאדאם דה פומפדור. עבודות נבחרות כיכר לואי ה-15 (כיום כיכר הקונקורד) כיכר לואי ה-15, כיכר הקונקורד כיום, החלה בנייתה בשנת 1748 והושלמה ב-1772, והיה הפרויקט הגדול הראשון של גבריאל. הוא התבקש למצוא פשרה בין כמה תוכניות מתחרות לפיתוח קרקע הביצות בין שערי גני טווילרי והשאנז אליזה החדשה, על קרקע שנתרמה על ידי המלך. העיצוב של גבריאל, המשלב אלמנטים מהתוכניות הקודמות, הותיר את הנוף לעבר הסיין פתוח, ושימר ללא הפרעה את הציר הארוך בין הטווילרי לשאנז אליזה. בצד הצפוני של הכיכר, הוא בנה שני ארמונות סימטריים, הותיר מרווח ביניהם, ויצר ציר חדש מצפון לדרום, Rue Rye Royale, המחבר את המקום לכנסיית מדלן, שהייתה אז עדיין בבנייה. חזיתות הארמונות, עם שורות של עמודים קורינתיים, עוצבו בהשראת הקולנדה של הלובר. במרכז הכיכר הוצב פסל הפרש של לואי ה-15. הפסל הוסר במהלך המהפכה הצרפתית, והאובליסק, הפסלים והמזרקות האחרים נוספו במאה ה-19. אקול מיליטר בשנת 1751 החליט לואי ה-15 להקים את אקול מיליטר, האקדמיה הצבאית הצרפתית הראשונה, כדי להכשיר ללחימה חמש מאות צעירים ממשפחות אצילים עניות. התוכנית של גבריאל הציגה טירה עם שני אגפים מצידי ביתן מרכזי עם כיפה, בדומה ללובר. הבניין כלל חזית עם אכסדרה דורית, ובחלק האחורי הייתה חצר גדולה הנפתחת אל כיכר פונטנוי. קפלה שולבה בתכנון של הבניין הראשי. החלק הפנימי כלל סלון מעוטר בפאר, כיום Salle des Marechals, המחובר לקומה הגדולה באמצעות רמפה מלכותית, ואת הקפלה של סנט לואיס, הפטרון של הצבא. שני אגפים נוספו במאה ה-19. הטריאנון הקטן לבקשתה של מאדאם דה פומפדור, תכנן גבריאל ביתן קטן יותר בורסאי הרחק מהארמון הראשי ומהטריאנון הגדול. עם תום מלחמת שבע השנים אשר צרכה רבים ממשאבי בית המלוכה, אישר לואי ה-15 את התוכניות, ובין השנים 1763 עד 1768 נבנה הטריאנון. הבניין קובייתי, וכל חזית עוצבה באופן שונה, כל אחד מהם היה מקושט בפילסטרים, עמודים וגמלונים בפרופורציה ובהרמוניה מושלמת. חזיתות הטריאנון הקטן ייצגו בצורה המובהקת ביותר את הסגנון המתהווה של האדריכלות הנאו-קלאסית בצרפת. האופרה המלכותית של ורסאי הרבה מתשומת ליבו הוקדשה לשיפוצים והשינויים בארמון ורסאי אותם ביקש לואי ה-15. מראשיתו בנייתו היה הארמון חסר תיאטרון אופרה ראוי. בשנת 1682 פקד לואי ה-14 על בניית אופרה באגף הצפוני, אך הפרויקט הוקפא. גבריאל הציע הצעה חדשה לבניית אופרה באותו אתר ב-1748, אך גם היא הוקפאה בשל העלות. גבריאל העסיק את עצמו לאחר מכן בשינויים רבים לחלקו החיצוני של הארמון, בעיקר השלמתו והרחבה של האגף הצפוני, בעקבות העיצובים המקוריים של ז'ול הארדוי-מנסארט, שהושלמו ב-1764. פרויקט האופרה קם לתחייה בשנת 1765 והואץ בשנת 1770 לרגל חגיגות הנישואים של הדופן, לואי ה-16 לעתיד, למארי אנטואנט ההבסבורגית. כדי לסיים את הפרויקט במהירות ובעלות נמוכה יותר, התיאטרון היה עשוי כולו מעץ צבוע כדי להידמות לשיש, מה שגם נתן לו אקוסטיקה טובה במיוחד. התיאטרון היה עוצב בצבעי כחול וזהב, בצורת אליפסה, מוקף קומות של תאים, מעוטר בעץ מגולף ומוזהב, ומואר בשלושת אלפים נרות שאורם משתקף במראות. בשלב זה ללואי ה-15 היה פילגש חדשה, מאדאם דו בארי, ולתא המלכותי שהיה בגודל של שלושה תאים רגילים, נוסף סבכת עץ כדי להגן על פרטיותם. פסלים של אוגוסטין פאז'ו ותקרה מצוירת של לואי ז'אן ז'אק דורמאו השלימו את עיצוב הפנים. גבריאל והמהנדס בלייז ארנו, תכננו התקנת מנגנון להרמת רצפת התיאטרון עד למפלס הבמה, כדי ליצור אולם נשפים ענק, אבל זה מעולם לא הושלם. הפרויקטים האחרונים שלו היו השלמת חזיתות הבניינים שתכנן עבור כיכר הקונקורד; מלון דה קויזלין לשעבר, ומלון קריון אשר הסתיימו ב-1770. והוטל דה לה מרין, מפקדת הצי הצרפתי עד 2016, שבנייתו הסתיימה ב-1774. סגנון הרציונליות המפוכחת שלו בתכנון קידמה את המעבר מרוקוקו לסגנון הנאו-קלאסי ואת השינוי שחל בסגנון לואי החמישה עשר. גבריאל לא נודע במיוחד בנועזות או במקוריות בעבודתו הוא שואל בהרחבה מהקלאסיציזם הצרפתי ומהדגמים הקלאסיים המוקדמים, במיוחד מהלובר. הוא כן נודע באומנותו, ביכולתו לאזן בין התנועה והרגש של הבארוק לבין הנאו-קלאסיות המאופקת יותר. שמאל|ממוזער| בית בוטארד ממוזער| כיכר הבורסה, בורדו ביבליוגרפיה . . Also at Oxford Art Online (subscription required). קישורים חיצוניים קטגוריה:אדריכלים צרפתים במאה ה-18 קטגוריה:אדריכלי בארוק קטגוריה:אדריכלים נאו-קלאסיציסטים קטגוריה:אדריכלים צרפתים קטגוריה:ילידי 1698 קטגוריה:נפטרים ב-1782

רפובליקת קובה (1902–1959)

הרפובליקה של קובה, המכסה את התקופה ההיסטורית בהיסטוריה של קובה בין 1902 ל-1959, הייתה מדינת אי שכללה את האי קובה, כמו גם איסלה דה לה חובנטוד (מאז 1925) וכמה ארכיפלגים קטנים. הוא היה ממוקם במקום שבו נפגשים הים הקריבי הצפוני, מפרץ מקסיקו והאוקיינוס האטלנטי. התקופה החלה בשנת 1902 לאחר סיום הכיבוש הצבאי הראשון של ארצות הברית, שנים לאחר שהכריזה קובה על עצמאות ב-1898 מהאימפריה הספרדית. עידן זה כלל ממשלות משתנות שונות וכיבושים צבאיים אמריקאים, והסתיים עם פרוץ המהפכה הקובנית ב-1959. במהלך תקופה זו, ארצות הברית הפעילה השפעה רבה על הפוליטיקה הקובנית, בעיקר באמצעות תיקון פלאט. ממשלות קובה בין העצמאות מספרד למהפכה נחשבו כמדינת חסות של ארצות הברית. מ-1902 עד 1934 החוק הקובני וארצות הברית כלל את תיקון פלאט, שהבטיח את הזכות של ארצות הברית להתערב בקובה והטיל מגבלות על יחסי החוץ של קובה. בשנת 1934 חתמו קובה וארצות הברית על אמנת היחסים שבה קובה הייתה מחויבת לתת יחס מועדף לכלכלתה לארצות הברית, בתמורה העניקה ארצות הברית לקובה נתח מובטח של 22 אחוז משוק הסוכר האמריקני שלימים תוקן לנתח של 49 אחוז בשנת 1949. המדינה המשיכה להשתמש בחוקת 1940 עד לפרסום החוקה החדשה ב-1976. 1902–1933: ממשלות מוקדמות ימין|ממוזער| הנפת דגל קובה על ארמון המושל הכללי בצהריים ב-20 במאי 1902. לאחר מלחמת ארצות הברית–ספרד חתמו ספרד וארצות הברית על הסכם פריז משנת 1898, שבאמצעותו ויתרה ספרד על פוארטו ריקו, הפיליפינים וגואם לארצות הברית תמורת סכום של 20 מיליון דולר (שווה ערך ל-730 דולרמיליון בשנת 2023). עם סיום תחום השיפוט של הממשל הצבאי של ארצות הברית (USMG), קובה קיבלה עצמאות רשמית ב-20 במאי 1902, בתור הרפובליקה של קובה. על פי החוקה החדשה של קובה, שמרה ארצות הברית על הזכות להתערב בענייני קובה ולפקח על הכספים ויחסי החוץ שלה. על פי תיקון פלאט, ארצות הברית חכרה את בסיס הצי של מפרץ גואנטנמו מקובה. 1906–1909: כיבוש אמריקאי לאחר טיהור פוליטי ובחירות מושחתות ומזויפות ב-1906 התמודד הנשיא הראשון, תומאס אסטרדה פאלמה, עם מרד מזוין מצד ותיקי המלחמה. כמו במלחמת העצמאות, אפרו-קובנים היו מיוצגים יתר על המידה בצבא המורדים של 1906. עבורם, מהפכת אוגוסט החיתה את התקוות ל'חלק צודק' בממשלת קובה. ב-16 באוגוסט 1906, מחשש שהממשלה מוכנה לנפץ את המזימה, פתח גנרל צבא השחרור לשעבר פינו גוארה במרד. מיד עצר פאלמה כל פוליטיקאי ליברלי בהישג יד; השאר ירדו למחתרת. במאמץ למנוע התערבות, שלח רוזוולט שני שליחים להוואנה כדי לחפש פשרה בין הממשלה לאופוזיציה. בהתייחס לנייטרליות כזו כמו צנזורה של ממשלתו, אסטרדה פאלמה התפטר וגרם גם לממשלתו כולה להתפטר, מה שהותיר את הרפובליקה ללא ממשלה ואילצה את ארצות הברית להשתלט על האי. רוזוולט הכריז מיד כי ארצות הברית נאלצה להתערב בקובה וכי מטרתם היחידה היא ליצור את התנאים הדרושים לבחירות שלום. 1909–1924 בשנת 1909 הוחזרה ממשלת שלטון הבית כאשר חוסה מיגל גומס הוכנס לתפקיד הנשיא השני של קובה, בעוד ארצות הברית המשיכה להתערב בענייני קובה. במלחמת 1912 ניסתה ה-Partido Independiente de Color להקים רפובליקה שחורה נפרדת במחוז אוריינטה, אך דוכאה על ידי הצבא הלאומי הקובני בפיקודו של גנרל מונטאגודו, תוך שפיכות דמים ניכרת. לייצור סוכר היה תפקיד חשוב בפוליטיקה ובכלכלה הקובנית. בשנות ה-1910, במהלך מלחמת העולם הראשונה ואחריה, מחסור באספקת הסוכר העולמית הניע פריחה כלכלית בקובה, בסימן שגשוג והפיכת עוד ועוד אדמות חקלאיות לגידול סוכר. המחירים הגיעו לשיא ולאחר מכן התרסקו ב-1920, והרסו את המדינה כלכלית ואיפשרו למשקיעים זרים לצבור יותר כוח ממה שכבר היה להם. סערה כלכלית זו כונתה "ריקוד המיליונים".Kevin Grogan, Cuba's Dance of the Millions: Examining the Causes and Consequences of Violent Price Fluctuations in the Sugar Market Between 1919 and 1920; Masters' Thesis accepted at University of Florida, August 2004.Ralph Lee Woodward, Jr., "Dance of the Millions"; Encyclopedia of Latin American History and Culture (2008). עידן מצ'אדו בשנת 1924 נבחר ג'ררדו מצ'אדו לנשיא. בתקופת ממשלו, התיירות גדלה בצורה ניכרת, ומלונות ומסעדות בבעלות אמריקאית נבנו כדי להכיל את זרם התיירים. הפריחה התיירותית הובילה לעלייה בהימורים ובזנות בקובה. מצ'אדו נהנה בתחילה מתמיכה מרוב הציבור ומכל המפלגות הפוליטיות הגדולות במדינה. עם זאת, הפופולריות שלו ירדה בהתמדה. ב-1928 ערך בחירות שאמורות לתת לו כהונה נוספת, זו בת שש שנים, למרות הבטחתו לכהן רק לכהונה אחת; מצ'אדו היה המועמד היחיד. 1933–1958: אי שקט וממשלות חדשות המהפכה של 1933 ההתרסקות בוול סטריט ב-1929 הובילה לירידות חדות במחיר הסוכר, אי שקט פוליטי ודיכוי. סטודנטים מפגינים, הידועים כדור 1930, וארגון טרור חשאי המכונה ABC, פנו לאלימות בניגוד למאצ'אדו שהפך למאוד לא פופולרי. שגריר ארצות הברית סאמנר וולס הגיע במאי 1933 והחל בקמפיין דיפלומטי שכלל "תיווך" עם קבוצות אופוזיציה כולל ה-ABC. מסע זה החליש באופן משמעותי את ממשלתו של מצ'אדו, ובגיבוי איום בהתערבות צבאית, היווה את הקרקע לשינוי משטר. שביתה כללית (בה המפלגה הסוציאליסטית העממית צידדה במצ'אדו), התקוממויות בקרב עובדי הסוכר, ומרד צבאי אילצו את מצ'אדו לגלות באוגוסט 1933. הוא הוחלף על ידי קרלוס מנואל דה סספדס אי קסדה, בנו של הפטריוט הקובני קרלוס מנואל דה סספדס ושגריר לשעבר בארצות הברית. ממוזער| הפנטרכיה של 1933. פולגנסיו בטיסטה, ששלט בצבא, מופיע בקצה הימני. בספטמבר 1933, מרד הסרג'נטים, בראשות סמל פולגנסיו בטיסטה, הפילו את סספדס. הגנרל אלברטו הררה כיהן לזמן קצר כנשיא (12–13 באוגוסט) ואחריו קרלוס מנואל דה סספדס אי קסדה מ-13 באוגוסט עד 5 בספטמבר 1933. ועדה של חמישה חברים (הפנטרכיה של 1933) נבחרה לעמוד בראש ממשלה זמנית. הם הודחו על ידי ארגון בראשות סטודנטים, "מדריך הסטודנטים", אשר מינה את רמון גראו סן מרטין לנשיא זמני והעביר רפורמות שונות במהלך ממשלת מאה הימים שלאחר מכן. גראו התפטר ב-1934, ולאחר מכן שלט בטיסטה בפוליטיקה הקובנית במשך 25 השנים הבאות, תחילה באמצעות סדרה של נשיאי-בובות. התקופה שבין 1933 ל-1937 הייתה תקופה של "לחימה חברתית ופוליטית כמעט בלתי פוסקת". חוקת 1940 בשנת 1940 התקבלה חוקה חדשה, אשר יצרה רעיונות פרוגרסיביים רדיקליים, כולל הזכות לעבודה ולשירותי בריאות. בטיסטה נבחר לנשיא באותה שנה, והחזיק בתפקיד עד 1944. עד כה הוא הקובני הלא-לבן היחיד שזכה בתפקיד הפוליטי הבכיר ביותר במדינה. ממשלתו ביצעה רפורמות חברתיות גדולות. כמה מחברי המפלגה הקומוניסטית הקובנית כיהנו בתפקידו תחת ממשלו. הכוחות המזוינים הקובניים לא היו מעורבים במיוחד בלחימה במהלך מלחמת העולם השנייה, אף על פי שהנשיא בטיסטה הציע תקיפה משותפת של וארצות הברית ואמריקה הלטינית על ספרד הפרנקואיסטית כדי להפיל את המשטר האוטוריטרי שלה. בטיסטה דבק במבנים של חוקת 1940 שמנעו את בחירתו מחדש. רמון גראו סן מרטין היה המנצח בבחירות הבאות, ב-1944. גראו הרס עוד יותר את בסיס הלגיטימיות המתנודדת ממילא של המערכת הפוליטית הקובנית, במיוחד על ידי ערעור הקונגרס ובית המשפט העליון הפגומים, אם כי לא לגמרי חסרי יעילות. קרלוס פריו סוקראס, בן טיפוחיו של גראו, הפך לנשיא ב-1948. הדיקטטורה של בטיסטה שמאל|ממוזער|210x210 פיקסלים| מגורי שכונות עוני בהוואנה, קובה בשנת 1954, ממש מחוץ לאצטדיון הבייסבול של הוואנה. ברקע פרסום לקזינו סמוך. לפני הבחירות לנשיאות ב-1952, בטיסטה ביצע הפיכה. הוא חזר לשלטון וקיבל תמיכה כספית, צבאית ולוגיסטית מממשלת ארצות הברית, השעה בטיסטה את חוקת 1940 וביטל את רוב החירויות הפוליטיות, כולל הזכות לשבות. הוא הוציא מחוץ לחוק את המפלגה הקומוניסטית הקובנית בשנת 1952. לאחר מכן הוא יישר קו עם בעלי האדמות העשירים ביותר שהחזיקו במטעי הסוכר הגדולים ביותר, וניהל כלכלה עומדת שהגדילה את הפער בין קובנים עשירים לעניים. בסופו של דבר היא הגיעה לנקודה שבה רוב תעשיית הסוכר הייתה בידי ארצות הברית, וזרים החזיקו ב-70% מהאדמה הניתנת לעיבוד. ככזה, ממשלתו המדכאת של בטיסטה החלה אז להרוויח באופן שיטתי מניצול האינטרסים המסחריים של קובה, על ידי משא ומתן על יחסים רווחיים הן עם המאפיה האמריקאית, ששלטה בעסקי הסמים, ההימורים והזנות בהוואנה, והן עם חברות רב לאומיות גדולות בארצות הברית. שזכו לחוזים משתלמים. כדי להרגיע את חוסר שביעות הרצון הגוברת בקרב האוכלוסייה – שהוצגה לאחר מכן בהתפרעויות סטודנטים והפגנות תכופות – הקים בטיסטה צנזורה הדוקה יותר על התקשורת, תוך שימוש בלשכה שלו לדיכוי פעילויות קומוניסטיות במשטרה החשאית לביצוע אלימות רחבת היקף, עינויים והוצאות להורג פומביות. רציחות אלו התגברו ב-1957, כשהסוציאליזם הפך למשפיע יותר. אנשים רבים נהרגו, וההערכות נעות בין מאות לכ-20,000 הרוגים. בקובה היו שיעורי הצריכה הגבוהים ביותר באמריקה הלטינית לנפש של בשר, ירקות, דגנים, מכוניות, טלפונים ומכשירי רדיו, אם כי כשליש מהאוכלוסייה נחשבה עניה ונהנתה מצריכה זו מעט יחסית. בעוד בקובה היה היחס הגבוה ביותר בין מיטות אשפוז לאוכלוסייה באמריקה הלטינית, כ-80% מהמיטות הללו היו ממוקמות בעיר הוואנה, היה רק בית חולים כפרי אחד והוא היה מצויד ב-10 מיטות בלבד. בשנת 1951 הבנק העולמי דיווח כי בין 80 ל-90% מהילדים באזורים הכפריים סבלו מסוג כלשהו של טפילי מעיים, בשנת 1956 לכ-13% מהאוכלוסייה הכפרית הייתה היסטוריה של טיפוס ו-14% בשלב מסוים סבלו משחפת. מחקר שנערך בשנת 1959 על ידי רשויות בריאות הציבור מצא כי ברחבי הארץ כ-72% מהאוכלוסייה סבלו מטפילות ובאזורים הכפריים אחוז זה הגיע ל-86.54%. רק 11% ממשפחות עובדי החווה שתו חלב, ותמותת תינוקות כפרית עמדה על 100 לכל 1000 לידות חי. רק 1 מכל 4 איכרים הצליח להרשות לעצמו אכילה קבועה של בשר, ביצים ודגים והאבטלה הכרונית עמדה על 25%. קובה הייתה חברה מאוד לא שוויונית כשרק 8% מבעלי הקרקעות החזיקו בכ-75% מהקרקע, ובעוד שחמישית מהאוכלוסייה לקחה 58% מההכנסה הלאומית, החמישית התחתונה קיבלה 2% ממנה, השיעורים הנמוכים ביותר. עבור 20% התחתונים בעולם אז וגם עכשיו. קובה הייתה גם תחת השפעה רבה מארצות הברית עד לנקודה שבה ארצות הברית שלטה ב-80% מהמסחר של קובה. ב-1959 כ-40% מאדמות הסוכר של קובה, כמעט כל חוות הבקר, 90% מהמכרות ו-80% מהשירותים היו בבעלות חברות אמריקאיות. ב-1958 נחשבה קובה למדינה מתקדמת יחסית בסטנדרטים של אמריקה הלטינית, ובמקרים מסוימים בסטנדרטים עולמיים.. מצד שני, קובה הושפעה אולי מההרשאות הגדולות ביותר של איגודי העובדים באמריקה הלטינית, כולל איסורים על פיטורים ומיכון. הם הושגו במידה רבה "במחיר המובטלים והאיכרים", והובילו לפערים.. בין 1933 ל-1958 הרחיבה קובה את הרגולציות הכלכליות בצורה עצומה, וגרמה לבעיות כלכליות. האבטלה הפכה לבעיה שכן בוגרים שנכנסו לכוח העבודה לא מצאו עבודה. מעמד הביניים, שהיה דומה לזה של ארצות הברית, הפך יותר ויותר לא מרוצה מהאבטלה ומהרדיפות הפוליטיות. איגודי העובדים תמכו בבטיסטה עד הסוף. בטיסטה נשאר בשלטון עד שנאלץ לצאת לגלות בדצמבר 1958 במהלך המהפכה הקובנית. כלכלה תיירות בין 1915 ל-1930, הוואנה אירחה יותר תיירים מכל מקום אחר בקריביים. הנהירה נבעה במידה רבה מקרבתה של קובה לארצות הברית, שבה חוק היובש המגביל על אלכוהול ובילויים אחרים עמד בניגוד מוחלט ליחס המסורתי הרגוע של האי לעיסוקי פנאי. תיירות כזו הפכה למקור השלישי בגודלו של קובה למטבע חוץ, מאחורי שתי התעשיות הדומיננטיות של סוכר וטבק. משקאות קובניים כמו הדאקירי והמוחיטו הפכו נפוצים בארצות הברית בתקופה זו, לאחר ביטול חוק היובש. שילוב של השפל הגדול של שנות ה-30, סיום תקופת היובש ומלחמת העולם השנייה פגעו מאוד בתעשיית התיירות של קובה, ורק בשנות ה-50 החלו מספרים לחזור לאי בכוח משמעותי כלשהו. במהלך תקופה זו, הפשע המאורגן האמריקני הגיע לשלוט בענפי הפנאי והתיירות, שיטת פעולה שפורטה בוועידת הוואנה הידועה לשמצה של 1946. באמצע שנות ה-50 הפכה הוואנה לאחד השווקים העיקריים והנתיב המועדף לסחר בסמים לארצות הברית. למרות זאת, מספר התיירים גדל בהתמדה בקצב של 8% בשנה והוואנה נודעה כ"לאס וגאס הלטינית". חקלאות תעשיית הסוכר הייתה אחת התעשיות הגדולות במדינה והייתה כזו במשך מאות שנים. כלי תקשורת קובה ב-1950 הייתה המדינה הראשונה באמריקה הלטינית ששידרה טלוויזיה. שמונה שנים מאוחר יותר נעשה שידור הטלוויזיה הצבעוני הראשון והייתה אחת המדינות הראשונות בעולם שהיו בהן שידורים צבעוניים. הטלוויזיה בקובה גדלה בצורה דרמטית בשנות ה-50 ובסוף שנות ה-50 היה בה את המספר התשיעי בגובהו של מכשירי טלוויזיה מכל מדינה בעולם והמספר הרביעי הגבוה ביותר של ערוצי טלוויזיה מכל מדינה. יחסי החוץ לקובה היו יחסים הדוקים עם ארצות הברית בתקופה זו. קובה הייתה מעורבת במלחמת העולם הראשונה והעמידה 10,000 חיילים לשירות באירופה יחד עם הכרזת מלחמה לצד מדינות ההסכמה. ההשפעה המשמעותית ביותר על קובה שהייתה למלחמת העולם הראשונה הייתה על סחר הסוכר שלה, שכן חלק גדול מהאספקה האירופית העולמית נותק עם התפוצצות הביקוש יחד עם הרווחים מהתעשייה. מאוחר יותר חתמה קובה על הסכם ורסאי. קובה הייתה חברה בחבר הלאומים ולאחר מכן היורש שלו, האו"ם. במהלך מלחמת העולם השנייה הכריזה קובה מלחמה על מדינות הציר. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:משטרים צבאיים קטגוריה:הקריביים: ישויות פוליטיות לשעבר קטגוריה:קובה: היסטוריה קטגוריה:דפים עם תרגומים שלא נסקרו

מאו נינג

מאו נינג (בסינית: 毛宁; נולדה בדצמבר 1972) היא דיפלומטית סינית המכהנת כדוברת משרד החוץ הסיני מטעם המפלגה הקומוניסטית הסינית מאז ספטמבר 2022. לפני שנבחרה לתפקיד הדוברת הראשית של המשרד, עסקה נינג בדיפלומטיה למעלה מ-27 שנים, בעיקר בענייני אסיה. ביוגרפיה מאו נינג נולדה בהונאן, בשנת 1972, מהשבט הסיני של מאו דזה-דונג לפי ספר הגנאלוגיה שלה. בשנת 1993, סיימה את לימודיה באוניברסיטת הונאן נורמל בצ'אנגשה עם תואר ראשון באמנויות, בהתמחות באנגלית. בשנת 1995, סיימה את לימודיה באוניברסיטת סין לענייני חוץ בבייג'ינג עם תואר ראשון במשפטים, ען התמחות בדיפלומטיה. בשנת 2006, סיימה את לימודיה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בארצות הברית עם תואר שני במדיניות ופרקטיקה בינלאומית. קריירה נינג הצטרפה לשירות החוץ של סין באוגוסט 1995 ושירתה בעיקר במחלקת אסיה של משרד החוץ. היא מונתה לסגנית המזכירה הכללית של המזכירות לשיתוף פעולה משולש בין סין, יפן וקוריאה הדרומית במאי 2011 וכיהנה בתפקיד זה עד מאי 2013, אז מונתה כיועצת לשגרירות הרפובליקה העממית של סין בוושינגטון. בנובמבר 2015 הוחזרה למחלקה וקודמה לסגנית מנהל בנובמבר 2017. נינג נבחרה כסגנית ראש עיריית לשן ביוני 2020 ולאחר מכן התקבלה כחברה בוועדה המתמדת של הוועדה העירונית של המפלגה הקומוניסטית הסינית, הרשות העליונה של העיר. ב-5 בספטמבר 2022 מונתה לדוברת משרד החוץ. בינואר 2023, לאחר שכמה מדינות הטילו חובה על בדיקת קורונה לנוסעים מסין, הצהירה נינג כי יישום מדיניות כזו "חסרת בסיס מדעי וחלק מהפרקטיקות אינן מקובלות" וכי ממשלת סין יכולה "לנקוט צעדי נגד המבוססים על עקרון ההדדיות". בינואר 2024, לאחר שנשיא הפיליפינים פרדיננד מרקוס ג'וניור בירך את לאי צ'ינגדה על ניצחונו בבחירות לנשיאות טייוואן ב-2024, אמרה נינג בתדרוך לעיתונאים כי זו "הפרה חמורה של עקרון סין האחת". ו"התערבות גסה בענייניה הפנימיים של סין". היא גם הצהירה כי כדאי ש"הנשיא מרקוס ילמד כראוי את עיקרי הסוגיה של טייוואן, כדי להסיק את המסקנות הנכונות". בתגובה להערותיה של נינג, שר ההגנה של הפיליפינים , ג'ילברטו תאודורו , אמר כי נינג "ירדה לרמה נמוכה – ניסתה להעליב את הנשיא שלנו ואת האומה הפיליפינית, ובפועל השפילה עוד יותר את עצמה, את המשרד והמפלגה שהיא מייצגת". קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון קטגוריה:סין קטגוריה:ילידי 1972

צבי ויספיש

הפניה צבי וייספיש

אורוויל פלאט

אורוויל היצ'קוק פלאט (באנגלית: Orville Hitchcock Platt; 19 ביולי 1827 – 21 באפריל 1905) היה סנאטור מקונטיקט. פלאט היה רפובליקני שמרן בולט ועד שנות ה-90 של המאה ה-19 הוא הפך לאחד מארבעת הגדולים הרפובליקנים המרכזיים ששלטו במידה רבה בהחלטות המרכזיות של הסנאט, יחד עם ויליאם ב. אליסון מאיווה, ג'ון קויט ספונר מוויסקונסין ונלסון וו. אולדריץ' מרוד איילנד. ביוגרפיה ראשית חייו פלאט נולד ב-19 ביולי 1827 בוושינגטון, קונטיקט, למד בבתי הספר הנפוצים וסיים את לימודיו ב-The Gunnery בוושינגטון. הוא למד משפטים בליצ'פילד, והתקבל ללשכת עורכי הדין ב-1850, והחל את עיסוקו בטובאנדה, פנסילבניה. הוא עבר למרידן, קונטיקט ב-1850 והמשיך לעסוק בעריכת דין. מאוחר יותר נולד לו בן בשם ג'יימס פרי פלאט, שהפך לשופט של בית המשפט המחוזי של ארצות הברית. קריירה פוליטית הוא היה פקיד הסנאט של קונטיקט ב-1855 וב-1856, מזכיר מדינת קונטיקט ב-1857, וחבר בסנאט של המדינה ב-1861 וב-1862. Office of the Secretary of the State Secretary of the State, Orville H. Platt, Past Contests. הוא היה חבר בבית הנבחרים של קונטיקט בשנים 1864 ו-1869, ושימש כיושב ראש הבית בשנה האחרונה. הפארק הלאומי פלאט לשעבר באוקלהומה (מאז 1976 חלק מאזור הפנאי הלאומי צ'יקסאו) נקרא על שמו. פלאט היה פרקליט המדינה של מחוז ניו הייבן בין השנים 1877 ל-1879 ונבחר כרפובליקני לסנאט האמריקאי ב-1879. הוא נבחר מחדש ב-1885, 1891, 1897 ו-1903 וכיהן מ-4 במרץ 1879 ועד מותו. הוא היה יושב ראש הוועדה לענייני פטנטים (הקונגרסים ה-47 עד ה-49 וה-54 וה-55) וחבר בוועדות הפנסיה (הקונגרס ה-47), הטריטוריות (הקונגרסים ה-50 עד ה-52), יחסי קובה (הקונגרסים ה-56 עד ה-58), ומערכת המשפט (הקונגרסים ה-58 וה-59). עד שנות ה-90 של המאה ה-19, השפעתו של פלאט בסנאט תפחה עד כדי כך שבסופו של דבר הוא היה אחד מ"ארבעת הסנאטורים" ששלטו במידה רבה בסנאט, יחד עם ג'ון קויט ספונר, ויליאם ב. אליסון ונלסון וו. אולדריץ'. U.S. Senate: Art & History Home > Orville H. Platt: A Featured Biography at www.senate.gov U.S. Senate: Art & History Home > Image at www.senate.gov בגלל הצבעותיו נגד חוק שרמן של ההגבלים העסקיים, חוק שמונה שעות העבודה והצעת החוק נגד צווי מניעה, הוקע פלאט על ידי ארגוני העבודה ונחשב לריאקציונרי. הוא היה תומך נלהב של ביטול ישיבות ההנהלה החשאיות של הסנאט. בסנאט האמריקני, פלט ניהל את משפט ההדחה של השופט צ'ארלס סוויין, שנערך בסוף 1904 ותחילת 1905. ב-1 במרץ 1901, בית הנבחרים של ארצות הברית העביר את הצעת החוק להקצאת הצבא עם תיקון פלאט כרוכב, ששלט ביחסי ארצות הברית – קובה מ-1901 עד 1934 ונקרא על שמו של פלאט. פלאט היה חבר האגודה של בני המהפכה האמריקאית. הפארק הלאומי פלאט בשנת 1902, פלאט הציג חקיקה להקמת שמורת מעיינות גופרית בגודל 640 דונם, המגנה על כ-30 מעיינות מינרליים, במחוז מאריי, אוקלהומה, (אז חלק מהטריטוריה האינדיאנית). ב-29 ביוני 1906, הקונגרס עיצב מחדש את השמורה כפארק הלאומי פלאט, על שמו של הסנאטור. הוא נשאר אחד הפארקים הלאומיים הקטנים ביותר בארצות הברית עד שבוטל על ידי הקונגרס והפך לחלק מאזור הבילוי הלאומי הגדול בהרבה של צ'יקסאו בשנת 1976.Cold Splinters. "Platt National Park/Oklahoma Oasis." Retrieved December 22, 2013. אוניברסיטת ייל נתנה לו תואר כבוד בשנת 1887. פלאט מת ב-21 באפריל 1905, בגיל 77, בבית הקיץ שלו, "קירבי קורנרס", בוושינגטון, קונטיקט, ונקבר בבית הקברות על הירוק באותה עיר. אחד משני בתי הספר התיכוניים הציבוריים במרידן נקרא על שמו של פלאט כשנפתח ב-1958. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:חברי הסנאט של ארצות הברית מקונטיקט קטגוריה:סנאטורים חברי המפלגה הרפובליקנית קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1827 קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1905

העברות בנקאיות

הפניה העברה בנקאית

שיקים בנקאיים

הפניה המחאה בנקאית

צ'קים בנקאיים

הפניה המחאה בנקאית

חורשת הנ"מ (הרצליה)

הפניה חורשת הנ"מ

אבי שפרבר

250px|שמאל|ממוזער|צפייה, יצירה של אבי שפרבר, רמת גן אבי שפרבר הוא פסל ומהנדס אזרחי ישראלי. בעבר (1983–1988) שימש סגן מהנדס העיר ירושלים. ביוגרפיה קריירה בהנדסה אזרחית שפרבר בוגר תואר ראשון בהנדסה אזרחית מהטכניון בחיפה בשנת 1967 ובוגר תואר שני מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, באוונסטון אילינוי, בארצות הברית. בשנים 1973–1978 עבד במהנדס בחברת נתיבי איילון, בשנים 1978–1990 ניהל צוות תוכנית אב לתחבורה, בירושלים רבתי. בין השנים 1983–1988 שימש כסגן מהנדס העיר לתכנון בעיריית ירושלים. בשנת 1988 ייסד את חברת "אמאב" בייזום פרויקטים באדריכלות, תכנון ערים, תכנון תנועה ותחבורה. בשנת 1993 הקים את חברת מערכות תחבורה ירושלים (מת"י) בשותפות עם חברת סילבן רטוביץ' הנדסת תנועה ותחבורה. החברה עסקה בין השאר בתכנון קוי רכבת קלה בתל אביב ובירושלים, תכנון נתיי תחבורה ציבוריים, מערכות אוטובוסים, תחנות מרכזיות ועוד. קריירה בפיסול בשנים 1976–1977 למד במכון אבני בהדרכת הפסל משה שטרנשוס. בשנים 1977–1979 עבד בקבוצה אצל הפסל נחום כהן. בשנים 1980–1983 למד בבצלאל, בירושלים בהנחיית הפסל יעקב אפשטיין. בשנים 1993–1994 עבד בפיסול באבן בהנחיית הפסל חגי בז בקיבוץ נחשון ובשנים 1994–1995 פיסל באבן בסטודיו בקיבוץ משמר דוד עם הפסל אלכס ארז. באמצע שנות ה-90 עבד בפיסול באבן בהדרכת הפסל פסקוולה מרטיני, בפייטרסנטה . בשנים 1996–2001 פיסל באבן בהנחיית הפסל טוביה יוסטר בעין הוד. תערוכות יחיד תערוכות קבוצתיות השתתף בכ-70 תערוכות קבוצתיות בישראל. תערוכות קבוצתיות בחו"ל פסלים במרחב הציבורי פרסים בשנת 1997 זכה בפרס שני בסימפוזיון בינלאומי לפיסול באבן, מעלות-תרשיחא בשנת 2002 זכה בפרס הרמן שטרוק גלריה קישורים חיצוניים אבי שפרבר, דף הבית אבי שפרבר, באתר מוזיאון ישראל בירושלים קטגוריה:פסלים ישראלים קטגוריה:מהנדסים אזרחיים ישראלים קטגוריה:בוגרי הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת נורת'ווסטרן קטגוריה:זוכי פרס הרמן שטרוק

מורנטה

הפניה אלזה מורנטה

ליספקטור

הפניה קלריס ליספקטור

אלפס קוטיאה

אלפס קוטיאה (בלטינית: Alpes Cottiae) הייתה פרובינקיה רומית קטנה שנוסדה בשנת 63 לספירה על ידי הקיסר נירון. הפרובינקיה הייתה אחת משלושת הפרובינקיות שהשתרעו על שטחי האלפים שבין צרפת ואיטליה המודרניות, לצד אלפס מרטימה ואלפס פנינה. בירת הפרובינקיה הייתה סגוסיו, כיום סוזה שבפיימונטה. הפרובינקיה נקרא על שמו של שליט האזור מהמאה ה-1 לפני הספירה, מרקוס יוליוס קוטיוס. שם הפרובינקיה שרד והוא מונצח עד היום בשמו של רכס האלפים הקוטיים הניצב בסמוך. היסטוריה שורשיה של הפרובינקיה נעוצים בממלכה מקומית שנשלטה על ידי המלך מרקוס יוליוס דונוס, מנהיג שבטי הליגורים באזור עד אמצע המאה ה-1 לפני הספירה. את דונוס ירש בנו, מרקוס יוליוס קוטיוס, שלא התנגד לשילוב ממלכתו באימפריה הרומית תחת הקיסר אוגוסטוס בשנים 15-14 לפני הספירה. לאחר מות בנו קוטיוס השני בשנת 63 לספירה, סופח האזור לאימפריה על ידי הקיסר נירון והפך לפרובינקיה רומית באופן רשמי. קטגוריה:פרובינקיות רומיות

לגו מלחמת הכוכבים: מעשיות מבעיתות

לגו מלחמת הכוכבים: מעשיות מבעיתות (באנגלית: Lego Star Wars: Terrifying Tales) הוא ספיישל אנימציה אמריקאי, שמבוסס על זיכיון המדיה "מלחמת הכוכבים". הספיישל הופק על ידי Lucasfilm Animation וקבוצת לגו בשיתוף עם אטומיק קרטונס. בדומה לספיישל הקודם שלהם "לגו מלחמת הכוכבים: ספיישל חגיגי", הוא בוים על ידי קן קנינגהם ועם תסריט שנכתב על ידי דייוויד שייני. הספיישל, שהוא סרט המשך עצמאי לטרילוגיית ההמשך של מלחמת הכוכבים, יצא בשירות הסטרימניג דיסני+ ב-1 באוקטובר 2021, ובדיסני+ בישראל יצא ב-16 ביוני 2022, ב-19 באוקטובר 2024 הספיישל יצא גם בערוץ דיסני ישראל בדיבוב עברי. תקציר עלילה פי וביבי-8 שומעים סיפורים מפחידים בזמן שהם חוקרים את טירת ויידר ומנסים לצאת בחיים. מדבבים בימוי הדיבוב והפקתו נעשו על ידי תומר שביט וענבר שטגר עזרא. שם הדמותמדבב/ת באנגליתמדבב/ת בעבריתפו דמרוןג'ייק גריןאורי זלצמןדיןרפאל אלחנדרושיר כהןואנייטוני היילגלעד קלטרבאשג'ון דימאג'יואווןבן קנוביג'יימס ארנולד טיילורגראבלהדנה סניידראלי לולאידארת' ויידרמאט סלואןיורם יוספסברגדארת' מולסמואל וויטווריואב יפתגנרל גריביוסמת'יו וודערן מורבן סולותומר שביטהאן סולוA.J. LoCascioראםדני ג'ייקובסוואטוצביקה פורמןרןכריסטיאן סלייטרטארקיןטרבור דוואלהקיסר פאלפוטיןדב רייזראמא טוליןברברה גודסוןנעה קשפיצקיליאה אורגנהשלבי יאנגלוק סקייווקראריק באוזהיהונתן מגון הפצה הוא יצא בדיסני+ ב-1 באוקטובר 2021, באופן בלעדי בדיסני+.

מלחמת הכוכבים: מעשיות מבעיתות

הפניה לגו מלחמת הכוכבים: מעשיות מבעיתות

יעקב לנדא (האגור)

הפניה יעקב לנדא (אגור)

פרובינקיה אלפס קוטיאה

הפניה אלפס קוטיאה

אורן פסו

אורן סטפן פסו הוא שחקן ישראלי. ביוגרפיה פסו הוא בוגר בית ספר לתיאטרון Neyborhood PlayHouse בניו יורק. פילמוגרפיה סרטים וסדרות שנהסרט/סדרהדמותהערות2006Beyond Friendship2011סימני שאלהברמן2011הצגה יומית2017the ice cream poetתפקיד ראשי2018פיגוע2018אוכרוז' דיבוק2019במקום שממנו רואים את הסוף2021עלומיםיהודה כהן2022כפוליםאדיר2023A loving handשמעוןתפקיד ראשי2024מנאייכרני אושפיז2024בת השוטרבוס לשטיפת מכוניות2024שנות ה-90עזרא הדייגתפקיד אורח תיאטרון בתיאטרון שיחק בהצגות: "לחופש יש מחיר", "השחף" (צ'כוב) – קוסטייה, "בשפל" (מקסים גורקי) – השחקן ווסקה פפל, "בילי בדאי" (קית' ווטרהאוס, ויליס הול) – בילי, "הסף" (אלכסיי דודרב) – נשר, "הרשימה של המעשים הטובים" (יורי אולשה) – צ'ארלי צ'אפלי, ועוד. קישורים חיצוניים אורן פסו, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית אורן פסו, באתר ספר הקולנוע הישראלי הערות שוליים קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה ישראלים קטגוריה:ישראלים שנולדו במאה ה-20

טניס בישראל

תחרויות טניס רשמיות נערכו בישראל עוד לפני הקמת המדינה. בשנות ה-30 וה-40 נערך טורניר "אליפות ארץ-ישראל בטניס", לימים אליפות ישראל בטניס. בשנת 1946 נוסד איגוד הטניס בישראל (שהוקם במתכונתו הנוכחית ב-1984). בשנת 1947 נשלחה נציגות ראשונה של טניסאים ארץ-ישראלים לטורניר מסוג גראנד סלאם, כאשר יהודה פינקלקראוט, גרטרוד קורנפלד ומרדכי אפל התחרו תחת דגל המנדט הבריטי באליפות וימבלדון. בשנת 1948 התקבלה ישראל למשחקי גביע הדייוויס והופעת הבכורה של נבחרת ישראל נערכה בגביע דייוויס 1949 בהפסד לדנמרק העדיפה. בשנות ה-70 חלה התפתחות בענף בין היתר עם הקמת המרכז לטניס בישראל שכיום מפעיל 19 מרכזים ו-172 מגרשי טניס ברחבי הארץ. אליפות ישראל בטניס החלה להתקיים עוד ב-1934 והנשים החלו להתחרות באליפות ב-1937. הטורניר מתקיים בחודש דצמבר, והוא נערך על ידי איגוד הטניס בישראל. הישגים בולטים הטניס הישראלי ייצר מספר טניסאים אשר זכו להצלחה בינלאומית וביניהם: שחר פאר, אנה סמשנובה, עמוס מנסדורף, שלמה גליקשטיין, דודי סלע והצמד אנדי רם ויוני ארליך. הישגי השיא של טניסאים ישראלים בקטגוריית יחידים הם הגעתם של שחר פאר ועמוס מנסדורף לשלב רבע הגמר בטורנירי גראנד סלאם. בקטגוריית הזוגות הישג השיא הוא זכייתם של אנדי רם ויוני ארליך באליפות אוסטרליה הפתוחה בשנת 2008. דירוג השיא של טניסאית ישראלית שייך לשחר פאר שדורגה במקום ה-11 בעולם ודירוג השיא של טניסאי ישראלי שייך לעמוס מנסדורף שדורג בשיאו במקום ה-18 בעולם. הדירוג הנוכחי של נבחרת ישראל בדירוג נבחרות הגברים של גביע דייוויס, הוא המקום ה-28 בעולם, נכון ל-18 בספטמבר 2024. הישג השיא של נבחרת הגברים הוא ההגעה לחצי גמר גביע הדייוויס בשנת 2009 והישג השיא של נבחרת הנשים הוא הגעה לרבע גמר גביע הפדרציה בשנת 2008. ראו גם אליפות ישראל בטניס המרכז לטניס בישראל איגוד הטניס בישראל נבחרת גביע הפדרציה של ישראל נבחרת גביע דייוויס של ישראל הערות שוליים * קטגוריה:טניס לפי מדינה

בצלאל בורוכוב

בצלאל בורוכוב (נולד ב-23 ביולי 1990) הוא שחקן ישראלי. ביוגרפיה וקריירה בורוכוב למד משחק בניסן נתיב. בורוכוב זכה במלגת קרן התרבות אמריקה–ישראל למשחק לשנת 2014, וזכה גם בפרס המוזיקה הטובה ביותר בפסטיבל חיפה להצגות ילדים 2017. בורוכוב דובר עברית, אנגלית, ורוסית. בשנת 2004 הופיע לראשונה בסרט "שלוש על אחד" גילם את דמותו של יונתן. בשנת 2005 הופיע בסדרת הטלוויזיה "שיעור חופשי" ששודרה בערוץ הילדים גילם את שלום. בשנת 2008 שיחק בסרט "מוקי בוערה" בתור אמיר. בשנת 2015 שיחק בסרט "ברש" בתפקיד חייל בשער הבסיס. בשנת 2016 השתתף בסרט "מלחמת 90 הדקות" בתפקיד סמל במחסום. באותה השנה גם השתתף בסרט "ישמח חתני" בתפקיד נפתלי. בשנת 2018 שיחק בסדרת הטלוויזיה "איפה אתה חי?" ששודרה בערוץ הראשון גילם את עופר. בשנת 2019 שיחק בסדרת דרמת הפשע של Yes "המדובב" שיחק את חביב נגייב. בשנת 2020 השתתף בסדרת הטלוויזיה "טהרן" בתפקיד קייסר גורבניפאר. באותה השנה שיחק בסדרת הטלוויזיה של Yes "דיבוקים" בתור בנצי. בשנת 2022 השתתף בסדרת הדרמה של כאן 11 "מנאייכ" בתפקיד מורדי אשל. בשנת 2023 הופיע בסדרת הדרמה "איסט סייד" ששודרה בכאן 11 בתפקיד רועי. באותה השנה הופיע בסדרת הטלוויזיה "יניב" גילם את זאזא. בשנת 2024 השתתף בעונה השנייה של סדרת הטלוויזיה הקומית של רשת 13 "שנות ה-90" גילם את דמותו של שרלי בוקובזה. באותה השנה גם הופיע בתוכנית "מועדון הסטנד-אפ". בנוסף באותה השנה השתתף בעונה השנייה של הסדרה של HOT "שבאבניקים" גילם את דמותו של טרבלסי. בורוכוב השתתף גם בכמה פרסומות בניהם: קפה טורקי, חיש גד, מנורה מבטחים, ליברה, מארוול ישראל, עולם הקולנוע, ואיזי. בתיאטרון "זה הרגע המאושר בחיי" (בימוי: שמוליק הדג'ס, תיאטרון נקודה טובה). "חבורת תרי"ג" (בימוי: קלוד דדיה). "מעשה ניסים" (בימוי: חגי לובר, תיאטרון אספקלריא). "חלילה" – מחזמר (בימוי: יונתן בלומנפלד, תיאטרון החאן). "גולדי חזיות" – מחזמר (בימוי: שירית לי-וייס, זוכה פרס חג המחזמר 2015 בניהולו האומנותי של אורי פסטר). "איפה הכסף" (בימוי: אברהם שלום לוי, תיאטרון אספקלריא). "הגשם של סבא אהרון" (בימוי: מור פרנק, תיאטרון הקרון). "מישהו בבית" – מופע תיאטרון מוזיקלי ע"פ שירי ביאליק (בימוי: עידית הרמן ואריאל ברונז, תיאטרון קליפה בשיתוף בית ביאליק). "Attempts on her life" או בעברית: "אן" (בימוי: ג'ייסון דנינו הולט, תיאטרון תמונע). "אני דניאיל חארמס" (בימוי: מרינה בלטוב, תיאטרון הבית). שחקן יוצר בעבודת הפרפורמנס – מתקן 27 (בימוי: אריאל ברונז, תיאטרון קליפה בשיתוף בית העיר). קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה ישראלים קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1990

איזומטריה אוקלידית

הפניה העתקה אוקלידית

אלברטו פרצה

אלברטו פְרֶצָה (באיטלקית: Alberto Frezza; נולד ב-23 במאי 1989) הוא שחקן ובמאי איטלקי-אמריקאי. ביוגרפיה אלברטו פרצה נולד במילאנו, איטליה, וגדל באדיס אבבה, אתיופיה. בגיל 15 הוא חזר לאיטליה כדי ללמוד בתיכון. הוא סיים את לימודיו בקולנוע באקדמיה לקולנוע של ניו יורק. קריירה ב-2008 ערך את הופעת הבכורה שלו במשחק בסרט הקצר "כדורים" . בשנת 2011, הוא הופיע בפרק החמישי של סדרת הטלוויזיה המלאכיות של צ'רלי, בתור וויאט רייס. בשנת 2016, הוא הופיע כסגן גארט סייקס בסדרת הדרמה Dead of Summer . בשנת 2017, לוהק פרצה לתפקיד חוזר בסדרה תחנה 19. בשנת 2020 שיחק בסדרה הדיילת בתור אנריקו. חיים אישיים פרצה דובר אמהרית, איטלקית ואנגלית, ויש לו שתי אחיות גדולות. בפברואר 2021 חשף פרצה כי הוא אובחן כחולה סרטן. הוא עבר כימותרפיה ומאז החלים לחלוטין. הוא אוהד של קבוצת הכדורגל האיטלקית יובנטוס. פילמוגרפיה קולנוע שנהכותרתתפקיד הערות 2008Pills טום סרט קצר 2010Tell My Heart Now ברט סאטון סרט קצר 2012Battle Force אנטונינוAngel Falls in Loveמקס 2017Shotgun Diariesמקס תסריטאי, במאיExcuse אלכס סרט קצר טלוויזיה שנהכותרת תפקיד הערות 2010 מופע המכנסיים הקצרים 2011 המלאכים של צ'רלי וויאט רייספרק אחד 2012Broad Squad פאולופרק אחד 2015Broad Squad פרנק סרט טלוויזיה 2016Dead of Summer סגן גארט סייקס 10 פרקים 2017No, That's Okay. I'm Good. אלברטופרק אחדמחשבות פליליות וויליאם לינץ'פרק אחד 2018–2020 תחנה 19 ראיין טאנר 30 פרקים תפקיד חוזר (עונות 1-2)תפקיד אורח (עונה 3) 2020 הדיילת אנריקו 3 פרקים 2021A Godwink Christmas: Miracle of Love אריק סרט טלוויזיה (Hallmark Movies & Mysteries) קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:מהגרים מאיטליה לארצות הברית קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה אמריקאים קטגוריה:איטלקים שנולדו ב-1989 קטגוריה:בוגרי האקדמיה לקולנוע של ניו יורק

בסיס אימאם עלי

הפניה בסיס האימאם עלי

קאריו

קטגוריה:שמות משפחה ספרדיים

סיסי יוסטון

אמילי דרינקרד (באנגלית: Emily Drinkard; 30 בספטמבר 1933 – 7 באוקטובר 2024), הידועה בשמה המקצועי: סיסי יוסטון (באנגלית: Cissy Houston), הייתה זמרת גוספל, מוזיקת נשמה וסול, אמריקאית. יוסטון הייתה חברה מייסדת של קבוצת R&B וזמרת רקע וליווי לאמנים כמו דיון וורוויק, אלביס פרסלי, אריתה פרנקלין וצ'אקה חאן. יוסטון פתחה בקריירת סולו ב-1970, וזכתה בשני פרסי גראמי בקטגוריית . יוסטון הייתה אמה של הזמרת והשחקנית וויטני יוסטון וסבתה של בתה היחידה של וויטני, בובי קריסטינה בראון וכן דודתם של הזמרות דיון וורוויק ו, בת דודה של זמרת האופרה לאונטין פרייס. רקע יוסטון נולדה ב-30 בספטמבר 1933 ונקראה בשם אמילי למשפחת דרינקרד, בניוארק, ניו ג'רזי,The Famous, the Familiar and the Forgotten – Emily "Cissy" Houston: Soul, Disco & Gospel Singer – By Guy G. Sterling, Books.google.com לניקולאס דרינקרד (1952-1895) ולדליה מיי דרינקרד, לבית McCaskill והייתה הילד השמיני והאחרון במשפחה. אמו של ניקולאס הייתה ממוצא הולנדי ואפרו-אמריקאי ואביו ממוצא אינדיאני. אמה מתה עליה בגיל 8. בראיון עמה סיפרה שמשפחתה הייתה דתית ומעורבת בקהילה שסביב הכנסייה. היא עצמה "מצאה את אלוהים" בגיל 14 והדבר השפיע על חייה וגם על שירתה. קריירה זמרי דרינקרד קריירת השירה של יוסטון החלה בשנת 1938 כאשר הצטרפה לאחותה אן והאחים לארי וניקי בלהקת הגוספל "ארבעת הדרינקרד" (Drinkard Four) ששרו א-קפלה. מאוחר יותר הצטרפו ללהקה אחים נוספים והקבוצה שינתה את שמה ל והם המשיכו לשיר ללא ליווי מוזיקלי. הלהקה הופיעה בקביעות ב והקליטו אלבום חי עבור חברת RCA שנקרא "A Joyful Noise", ובכך הפכו לאחת מלהקות הגוספל הראשונות שהוציאו אלבום גוספל בחברת תקליטים גדולה. הלהקה זכתה להצלחה בהופעותיהם בקרנגי הול ובפסטיבל הג'אז של ניופורט. במקביל, סיסי יוסטון ערכה את הופעת הבכורה שלה בטלוויזיה בתוכנית "TV Gospel Time". The Sweet Inspirations בשנת 1963, כשעמדה ללדת את הבת ויטני יוסטון, היא הקימה את להקת "Sweet Inspirations" עם אחייניתה די די וורוויק והזמרת . מאוחר יותר, תחת חוזה עם חברת התקליטים אטלנטיק רקורדס, ההרכב הורחב. במהלך אמצע שנות ה-60, הלהקה שרה קולות רקע למגוון אמנים וביניהם אוטיס רדינג, וילסון פיקט, , , דאסטי ספרינגפילד, ואחייניתה של יוסטון - דיון וורוויק. בנוסף, הלהקה הופיעה בסינגל של ואן מוריסון "Brown Eyed Girl" וב-1967, הם שרו קולות רקע עבור The Jimi Hendrix Experience בשיר "Burning of the Midnight Lamp". יוסטון ביצעה את ה"descant" (הוספת קונטרפונקט למלודיה הבסיסית) בלהיט של ארת'ה פרנקלין "Ain't No Way". במהלך יולי ואוגוסט 1969, הם שרו קולות רקע לאלביס פרסלי בלאס וגאס והוא נהג להציג אותם: "הם באמת עומדים בשמם, גבירותיי ורבותיי: The Sweet Inspirations!" חלק ניכר מהביצועים הללו ניתן לשמוע בתקליטים החיים של All Shook Up ו- Live In Las Vegas. לאחר ההופעה עם אלביס פרסלי החליטה יוסטון להתמקד במשפחתה ובקריירה האישית שלה כאמנית הקלטות. קריירת סולו יוסטון הוציאה את שני התקליטים ה"חילונים" הראשונים תחת השם ססילי בלייר (Cecily Blair) בשנת 1963 התקליט "This Is My Vow" בחברת M'n'M Records בשנת 1966 "Bring Him Back", יחד עם "World Of Broken Hearts" בחברת Congress. הסינגל האחרון שלה (לפני שהחלה להקליט עם "The Sweet Inspirations") "Don't Come Running To Me" שיצא בחברת Kapp Records, בשנת 1967, נכתב שמה באופן שונה: Sissie Houston. בשנת 1969, חתמה יוסטון על חוזה הקלטות עם חברת Commonwealth United Records והקליטה את אלבום הבכורה שלה, כזמרת סולו: "Presenting Cissy Houston", שיצא לאור בשנת 1970. האלבום כלל מספר סינגלים שזכו להצלחה וביניהם גרסאות כיסוי ל-"I'll Be There" ול-"Be My Baby", שנכנסו למצעד ה-R&B. בשנת 1977, יוסטון הוחתמה על ידי Private Stock Records, ועבדה עם המעבד והמפיק מייקל זגר בשלושה אלבומים. השני נקרא על שם להיט הדיסקו הגדול שלה "Think It Over". בשנת 1979 יוסטון ייצגה את ארצות הברית בפסטיבל השירים הפופולרי העולמי עם השיר "You're the Fire" וזכתה בפרס "הביצועים המצטיינים ביותר". שיר זה הופיע גם באלבומה מ-1980, Step Aside for a Lady, שיצא ב־Columbia Records (ב-EMI בבריטניה). זמרת ליווי ממוזער| סיסי יוסטון ב-1996 הסגנון הרב-גוני של יוסטון, ששילב ז'אנרים שונים, הפך אותה למבוקשת מאוד כמוזיקאית ליווי אצל כמה מהאמנים המצליחים ביותר בעולם, כמו: זמרת רקע בשיר של פול סיימון, Mother and Child Reunion. זמרת הרקע באלבום הבכורה של בט מידלר מ-1972, The Divine Miss M. ב-1974, יוסטון שרה גיבוי באלבום המצליח Heart Like A Wheel של לינדה רונסטט. בשנת 1971, יוסטון הופיעה בכמה שירים עם ברט בכרך All Kinds of People"". במהלך 1975 ו-1976, היא עבדה עם חלילן הג'אז Herbie Mann על שלושה אלבומים: Discothèque, Waterbed ו־Surprises, וליוותה שלושה קטעים: "Violet Don't Be Blue", JJ Cale's "Cajun Moon" ו"Easter Rising" בראיון עמה סיפרה שהיא לא ראתה פחיתות כבוד בשירת ליווי "נשכרתי לעבודה. ידעתי מי אני. ידעתי מה אני יכולה לעשות... לא הייתה לי כל בעיה עם זה... האגו שלי במצב מצוין". מסוף שנות ה-70 ועד שנות ה-80 סיסי הופיעה לעיתים קרובות במועדונים בניו יורק, כולל Mikell's, Sweetwaters, Seventh Avenue South ו-Fat Tuesday. בתה, הזמרת וויטני יוסטון, החלה להופיע כזמרת רקע של אמה ובהמשך שרה כמה שירים, סולו עם הלהקה. הם שיתפו פעולה ב-" Ain't No Way ", שיר שהיא שרה, במקור, עם ארת'ה פרנקלין. בביצוע המחודש וויטני שרה את חלקה של ארת'ה. סולנית גוספל ודואטים ב-1966 יוסטון ובתה וויטני הקליטו דואט בשם "I Know Him So Well", גרסת כיסוי לביצוע המקורי של Barbara Dickson ואיליין פייג'. השיר היה חלק מהאלבום של וויטני שנקרא: Whitney. באותה שנה, היא שרה שיר אחד בפסקול הסרט The Preacher's Wife, שבו כיכבה בתה וויטני. מקהלת הנוער של הכנסייה הבפטיסטית ניו-הופ במשך יותר מחמישים שנה, יוסטון שרה בכנסייה הבפטיסטית - ניו הופּ בניוארק והיא הייתה הכוח המניע מאחורי להקת הנוער . היא הופיעה עמם בקביעות, כדי לשמש השראה לבני הנוער. חייה האישיים ומותה ב-1955, יוסטון נישאה לפרדי גרלנד ונולד להם בן (יליד 1957), שחקן כדורסל ב־NBA. בתחילת 1958, בגיל 24, פגשה יוסטון את ג'ון ראסל יוסטון ג'וניור (John Russell Houston Jr) והרומן ביניהם הביא ללידתם של הבן מייקל (Michael ; יליד 1961), והבת ויטני (1963–2012). במהלך השנים הראשונות של הקשר, ג'ון עדיין היה נשוי לאשתו הראשונה. חודש לאחר שהתגרשו, באפריל 1964, סיסי וג'ון התחתנו. ג'ון שירת בצבא במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחר מכן עבד כנהג מונית ומשאית. ב-1959 הוא נכנס לראשונה לעסקי הבידור, כשניהל להקה ווקאלית של אחייניותיו. לאחר הקמת "The Sweet Inspirations" הוא שימש כמנהל הלהקה עד שסיסי עזבה כדי להתחיל את קריירת הסולו שלה. נישואיהם של ג'ון וסיסי היו "הפכפכים" וב-1977 הם הסכימו להתגרש, אך בפועל נשארו נשואים עד 1991. יחסיה עם בתה יוסטון ליוותה את הקריירה של בתה וויטני יוסטון ועזרה לה בתחילת דרכה בייעוץ, ליווי ונסיעות ברחבי ארצות הברית והעולם. יחד עם וויטני היא הקימה קרן לסיוע לילדים באינדיאנה והן החליטו שלא לתת פרסום לדבר, למטרת יחסי ציבור (פורסם בזיכרונותיה של סיסי). בסוף שנות ה-90, כאשר בתה וויטני החלה להיאבק בהתמכרות לסמים, סיסי ניסתה לסייע לה ולהכניס אותה לתוכניות שיקום. באחת הפעמים היא השיגה צו בית משפט ובסיוע של אנשי חוק היא שכנעה את וויטני לעבור טיפול באטלנטה, ג'ורג'יה. ב-11 בפברואר 2012 מתה הבת וויטני יוסטון, סיסי הביעה את סלידתה מהסיקור התקשורתי: "התקשורת איומה. אנשים הגיעו מפה ומשם... לא יודעים על מה הם מדברים... [הם] חושבים שהם יודעים הכל, אבל זה לא נכון. אבל לאלוהים יש את הדרך שלו לטפל בכל זה, ואני שמחה שאני יודעת זאת". סיסי יוסטון מתה בביתה בניוארק ב-7 באוקטובר 2024, בגיל 91. קודם לכן היא סבלה ממחלת אלצהיימר. דיסקוגרפיה עם זמרי דרינקארד שנה אַלבּוֹם חברת תקליטים 1958 A Joyful Noise RCA Records / ויקטור עם Sweet Inspirations ראו: דיסקורפיה מלאה בערך: The Sweet Inspirations שנה אַלבּוֹם חברת תקליטים 1967The Sweet Inspirations אטלנטיק 1968Songs of Faith & InspirationWhat the World Needs Now Is Love 1969Sweets for My Sweet סולו שנה אלבום חברת תקליטים 1970Presenting Cissy HoustonMajor Minor Records 1977Cissy HoustonPrivate Stock Records 1978Think It Over 1979Warning - Danger קולומביה רקורדס 1980Step Aside For A Lady 1992I'll Take Care of YouShanachie Records 1996Face To FaceHouse of Blues 1997He Leadeth Me A&M רקורדס 2001Love Is Holding YouNeon 2012Walk on By FaithHarlem Records אוספים שנה אלבום חברת תקליטים 1995Midnight Train to Georgia: Janus YearsIchiban Records 1999Cissy Houston & Whitney HoustonDelta Music 2000The Definitive CollectionConnoisseur Records 2005Cissy Houston CollectionIntersound שיתופי פעולה +שנהשם / כותרתהאמן1971Burt BacharachBurt BacharachDiscogs. Burt Bacharach – Burt Bacharach. Accessed November 18, 2016.1975DiscothèqueHerbie MannWaterbed1976SurprisesHerbie Mann, featuring Cissy Houston1992I'll Take Care of YouChuck Jackson & Cissy Houston פסקולים שנה סרטשיר 1996A Time to Kill: Original Soundtrack Album"Take My Hand, Precious Lord"The Preacher's Wife: Original Soundtrack Album"The Lord is My Shepherd" 1998Late Show with David Letterman, December 23, episode"Christmas (Baby Please Come Home)" 2007Daddy's Little Girl: Original Soundtrack Album"Family First" עיבודים מוזיקליים שנהכותרתאלבום 1976"Angels"Cissy Houston 1996"The Lord Is My Shepherd"The Preacher's Wife: Original Soundtrack Album יצירות מוזיקליות שנהשיריחד עם 1997"Count Your Blessings" 1996"Deep River/Campground"Donny Harper 1976"Endless Waters"David Forman הוקרה ופרסים בשנת 1966 יוסטון זכתה בפרס הגראמי על האלבום Face to Face כאלבום הגוספל המסורתי הטוב ביותר. האלבום כלל גרסת גוספל לשיר "How Sweet It Is (to Be Loved by You)". ב-1998, היא זכתה בגראמי השני שלה עבור האלבום He Leadeth Me. ראו גם ביאורים הערות שוליים קטגוריה:אמני RCA רקורדס קטגוריה:משתתפים בתוכניות מציאות אמריקאיות קטגוריה:זוכי פרס גראמי קטגוריה:אמני קולומביה רקורדס קטגוריה:אמריקאים ממוצא הולנדי קטגוריה:אמני A&M רקורדס קטגוריה:ילידי 1933 קטגוריה:נפטרים ב-2024

תומאס דאדלי

תומאס דאדלי (באנגלית: Thomas Dudley; 12 באוקטובר 1576 – 31 ביולי 1653) היה קצין ושופט בריטי. הוא היה משול מושבת מפרץ מסצ'וסטס מספר פעמים ובין מייסידי אוניברסיטת הרוורד. ביוגרפיה ראשית חייו תומאס דאדלי נולד ב-12 באוקטובר 1576 בכפר באזור נורת'האמפטון. אביו היה קצין וככל הנראה נהרג בקרב. בגיל צעיר תומאד דאדלי החל לשרת בחצר המלכותי ולחם נגד כוחות הנרי הרביעי. לאחר שחרור מהשירות הוא חזר לאנגליה והחל לעבוד במערכת המשפט תחילה כעורך דין ובהמשך כשופט. בשנת 1622 הוא הכיר את סיימון ברדסטריט שבהמשך התחתן עם ביתו אן ברדסטריט. בשנת 1628 דאדלי היה חלק של קבוצת פוריטנים שהחליטו להקים מושבה באזור מסצ'וסטס. באפריל 1629 סוכם להעביר מרכז הכובד של החברה לאמריקה. ב-8 באפריל 1630 דאדלי ומשפחתו הפליגו לאמריקה וב-22 ביוני הגיוע לסיילם. את החורף הראשון הם עברו ככל הנראה בבוסטון. פעילות במסצ'וסטס דאדלי השתלב בהנהגת המושבה וכיהן בתפקידי ניהול. באביב 1631 הוא היה בין הראשונים שבנו בית ועברו לקיימברידג'. דאדלי נבחר מספר פעמים לסגן מושל ובשנים 1634/35, 1640/41, 1645/46 ו-1650/51 כיהן כמושל. בשנת 1637 הנהלת המושבה החליטה על הקמת מוסד להשכלה גבוהה. תקנון של שנת 1650 חתום על ידי דאדלי. מוסד זה קיים כיום בשם אוניברסיטת הרווארד. בתקופת כהנותו כמושל דאדלי קיבל מספר חוקים חשובים. בשנת 1649 הוא נבחר לנשיא קונפדרציה של מושבות בניו אינגלנד. מאשתו הראשונה לדאדלי היו 5 ילדים. היא נפטרה בשנת 1643. הוא התחתן בפעם השנייה ולזוג היו 3 ילדים. עיירה דאדלי נקראת לכבור נכדים של תומאס דאדלי שהקימו אותה. קישורים חיצוניים תולדות משפחת דאדלי ביוגרפיה קטגוריה:מסצ'וסטס: אישים קטגוריה:אמריקאים ממוצא אנגלי קטגוריה:מהגרים מבריטניה לארצות הברית קטגוריה:אמריקאים במאה ה-17 קטגוריה:סנאטורים חברי המפלגה הדמוקרטית קטגוריה:ילידי 1576 קטגוריה:נפטרים ב-1653

טאביל

טאביל (בערבית: تابل) היא תערובת תבלינים מסורתית שמקורה בתוניסיה, המשמשת ב, במיוחד ב. המונח "טאביל" משמעותו בערבית "תיבול", ולתערובת שימוש רב בתיבול מנות בשר, מרקים, ותבשילים שונים במטבח המקומי. מרכיבים המרכיבים העיקריים של טאביל כוללים זרעי כוסברה טחונים, כמון, שום מיובש או טרי ופלפל חריף אדום יבש. גרסאות מקומיות של התערובת כוללות תוספות כגון קימל, כורכום או ציפורן. המרכיבים נטחנים בדרך כלל יחד כדי ליצור אבקה עדינה, אותה מערבבים לעיתים עם שמן זית או מיץ לימון כדי לייצר ממרח ולשמר את הארומה של התערובת לזמן ממושך יותר. שימושים תערובת טאביל משמשת לתיבול מגוון במאכלים בשריים כמו כבש, בקר ועוף, ולעיתים גם במאכלי דגים. היא מוסיפה טעמים עשירים וחריפים, ומעניקה למנות צבע וריח ייחודי. שימושים אופייניים למטבח התוניסאי הם בקוסקוס, למרק חרירה ולטאג'ין התוניסאי. היסטוריה ותרבות מקור הטאביל הוא ככל הנראה במוסלמים אנדלוסים שהגיעו לתוניסיה מספרד. התערובת נחשבת לבעלת ערך תרבותי וגסטרונומי חשוב בקרב התוניסאים, והיא ממשיכה לשמש כתבלין מרכזי במטבחם גם כיום. במטבחים מודרניים, טאביל מותאמת לעיתים לטעמם של אנשים שמחוץ לאזור צפון אפריקה, וניתן למצוא גרסאות קלות יותר בחריפות או בתיבול, המותאמות למטבח הבינלאומי. הערות שוליים קטגוריה:תערובת תבלינים קטגוריה:המטבח התוניסאי קטגוריה:המטבח הערבי: תערובות תבלינים

דרק לו

דרק ג'יימס לו (באנגלית: Derek James Luh נולד ב-24 ביוני 1992) הוא זמר, פזמונאי ושחקן אמריקאי. ביוגרפיה לו גדל בוולנסיה, סנטה קלריטה, קליפורניה. קריירה לו הוא אמן היפ הופ והוציא עד כה ארבעה אלבומים. הוא שיתף פעולה עם הראפר משין גאן קלי, ועם פרנץ' מונטנה ודיזי רייט. לו שיחק בתפקיד ראשי בסדרת גיבורי העל דור ה-V. בסדרה מגלם לו את דמותו של ג'ורדן לי. דיסקוגרפיה אלבומים L.A. Confidential (via DatPiff) (2013) The Fortunate Few (w/ SK8) (2015) Hollywood Blvd (2015) The Second Coming (2015) מיני- אלבום Disposable Hero (2017) Socks & Slides (2020) סינגלים "Bad Boy" (2016) "Now You Know" (2016) "Grow Up" (2017) פילמוגרפיה +שנהכותרתתפקיד הערות 2019 הבורחים בריידןפרק אחד 2019בית המשפט! ג'ק אלן 2 פרקים 2022 Shining Vale ריאן 6 פרקים 2023-הווה דור ה-V ג'ורדן לי תפקיד ראשי קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:זמרים אמריקאים קטגוריה:ראפרים אמריקאים קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה אמריקאים קטגוריה:פזמונאים אמריקאים קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1992

רוח מבדרת

רוח מבדרת (במקור הרוסי: "метелица", "סופת שלג") הוא שיר רוסי במקורו שמחברו לא ידוע והולחן ב-1842 על-ידי אלכסנדר וארלאמוב, מאבות השירה האמנותית הרוסית. השיר תורגם בתחילת שנות ה-40 בידי שני אנשי קיבוץ יקום, שמואל בונים וצבי לאור. תולדות השיר השיר, הרוסי метелица ("סופת שלג"), הולחן ב- 1842, ע"י אלכסנדר וארלאמוב, ונכלל במספר סרטי קולנוע: בסרט "ילדותו של גורקי" (Детство Горького), של הבמאי מארק דונסקוי, מ-1938. בסרט "סיפור מוזיקלי" (Музыкальная история), של הבמאים אלכסנדר איבנובסקי וגרברט ראפופורט מ-1940, שגיבורו פיוטר, אותו משחק זמר הטנור סרגיי למשב, הוא נהג מונית בעל קול יפה, שבסוף הסרט הופך לזמר אופרה. לפי הספר "שירי משוררים רוסיים", השיר "סופת שלג סוחפת לאורך הרחוב" ( Вдоль по улице метелица метет), שהוא המקור של "רוח מבדרת", התפתח משיר של המשורר דמיטרי פטרוביץ' גלבוב, שנכתב ב- 1817, אבל אי אפשר לייחס את השיר עצמו לגלבוב. ביצועים בין המבצעים של השיר ברוסית ניתן למצוא את אסתר ואבי עופרים, יוליה סוקולוב, דמיטרי חבורוסטובסקי, זוראב סוטקילבה(אנ'), מריה מקסקובה(אנ'), יבגני בלאייב(אנ'), ואת פבל ברנסקי. בין המבצעים של השיר בעברית ניתן למצוא את ליאור ייני, יהורם גאון, להקת הגבעטרון ולהקת האירוסים זמרי בית אלפא. קישורים חיצוניים רוח מבדרת, באתר הספרייה הלאומית מילות השיר והאזנה לו, באתר זמרשת רוח מבדרת בביצוע ליאור ייני, באתר יוטיוב רוח מבדרת בביצוע יהורם גאון, באתר יוטיוב השיר המקורי "סופת שלג" בביצוע צמד עופרים (אסתר ואבי עופרים), באתר יוטיוב השיר המקורי "סופת שלג" בביצוע מקהלת הצבא האדום, באתר יוטיוב הערות שוליים קטגוריה:שירי שנות ה-1940 קטגוריה:שירי יהורם גאון קטגוריה:שירי ליאור ייני קטגוריה:שירים ברוסית קטגוריה:שירים שתורגמו לעברית

הכיבוש הרומי של בריטניה

הכיבוש הרומי של בריטניה התרחש על פני מספר פלישות ומערכות של האימפריה הרומית כנגד שבטים קלטים בריטונים ששכנו בבריטניה; החל מהפלישה של קלאודיוס ב-43 לספירה ועד להשלמת כיבוש רוב חלקי האי במערכות של גנאיוס יוליוס אגריקולה שהסתיימו ב-84 לספירה. במהלך 43 שנים של התפשטות הדרגתית שהחלה בדרום-מזרח בריטניה והגיעה עד לחומת אדריאנוס בצפון, האימפריה הרומית ביססה את פרובינקיה בריטניה כחלק מהאימפריה הרומית שהתקיימה למשך כארבע מאות שנים עד לעזיבת השלטונות הרומים את האי בתחילת המאה ה-5. רקע המגע הרומי המשמעותי הראשון עם בריטניה הגיע בצורה של פלישותיו של יוליוס קיסר בשנים 54 ו-55 לפנה"ס. גיחות אלו, אף שלא נועדו ככיבושים קבועים, הקימו יחסי מסחר ודיפלומטיה בין רומא לשבטים הקלטים בדרום בריטניה. דיווחיו של קיסר על משלחות אלה, סיפקו לעולם הרומי את התיאור המפורט הראשון על האי ותושביו. למרות האופי המוגבל של המגעים הראשוניים הללו, הם הציבו את הקרקע להתעניינות רומית עתידית בבריטניה. בעשורים שלאחר מסעותיו של קיסר, הקיסר אוגוסטוס שקל לפלוש לבריטניה במספר הזדמנויות בין 34 ל-25 לפנה"ס. עם זאת, האתגרים הלוגיסטיים של יציאה למערכה מרוחקת ומשמעותית שכזו הובילו אותו לנטוש תוכניות אלו. רק מאה שנים מאוחר יותר, תחת הקיסר קלאודיוס, תפתח רומא בפלישה בקנה מידה מלא בבריטניה. מערכות לכיבוש בריטניה פלישת קלאודיוס (43-47) הגנרל הרומי אולוס פלאטיוס פיקד על כוח פלישה, שהורכב מארבע לגיונות חיל רגלים כבד (הלגיון השני אוגוסטה, הלגיון התשיעי היספנה, הלגיון הארבעה עשר גמינה והלגיון העשרים ולריה ויקטריס) שמנו ביחד 20,000 חיילים, בנוסף למספר דומה של חיילי עזר ופרשים, מה שהביא את כוח הפלישה לכ-40,000. הארגון שנדרש להעביר כוח כה גדול של אנשים, חיות ואספקה ​​היה עצום. הצי הרומי נזקק כנראה לצי של בין 700 ל-1,000 ספינות תובלה וספינות מלחמה לצורך המשימה. הצבא הרומי נתקל בהתנגדות משמעותית מצד השבטים הברטונים, במיוחד שבט הקטובלוני בראשות קרטקוס. עם זאת, הטקטיקה, המשמעת והציוד הנעלה של הכוחות הרומאים התבררו כמכריעים. בתוך חודשים חצו הרומאים את התמזה וכבשו את היישוב קמולודונום (כיום קולצ'סטר) מעוזם של שבט הקטובלוני, שהפך לקולוניה הרומית הראשונה בבריטניה. הקיסר קלאודיוס עצמו ערך ביקור קצר בבריטניה בשלב הראשוני הזה של הכיבוש, נוכחותו הייתה בעיקרה כדי לקשור את עצמו לניצחון, אך היא הדגישה את החשיבות שייחסה רומא לפרוביניקה החדשה. לאחר כיבשו קמולודונום, חזר קלאודיוס לרומא כדי לחגוג את נצחונו, והשאיר את אולוס פלאטיוס להמשיך במערכה. מערכות אוסטוריוס סקאפולה ודידיוס גאלוס (47-57) הערות שוליים קטגוריה:בריטניה (פרובינקיה רומית) קטגוריה:הממלכה המאוחדת: היסטוריה צבאית קטגוריה:מלחמות רומיות

Communication Breakdown

"Communication Breakdown" הוא שיר של להקת הרוק הבריטית לד זפלין, מתוך אלבום הבכורה שלהם משנת 1969. הוא שימש גם כבי-סייד של הסינגל הראשון של הלהקה בארצות הברית, "Good Times Bad Times". רקע והרכב שמו המקורי של השיר היה "Too Good", והוא בוצע במהלך סיבוב ההופעות הסקנדינבי של הלהקה בשנת 1968. השיר התפתח מריף גיטרה שניגן ג'ימי פייג', בעוד שאר חברי הלהקה כתבו את השיר סביבו. הבסיסט ג'ון פול ג'ונס אמר מאוחר יותר: "זה הריף של פייג' - אתה יכול לדעת מיד". הזמר רוברט פלאנט לא יכול היה לקבל קרדיט על כתיבת השיר בגלל חוזה הקלטות קודם, וכתוצאה מכך הקרדיט ניתן רק לשלושת חברי הלהקה האחרים. משתתפים על פי ז'אן-מישל גודון ופיליפ מרגוטין: רוברט פלאנט - שירה ג'ימי פייג' - גיטרות, קולות רקע ג'ון פול ג'ונס - בס, אורגן, קולות רקע (?) ג'ון בונהם - תופים, קולות רקע (?) גרסאות חיות "Communication Breakdown" היה חלק מההופעה החיה הראשונה של הלהקה בשנת 1968. השיר נוגן בכל הופעה עד 1970, ולאחר מכן נוגן כהדרן. הלהקה ניגנה אותו לפחות בהופעה אחת בכל סיבובי ההופעות הבאים, כולל שהות בארלז קורט, לונדון בשנת 1975, ההופעה השנייה בפסטיבל קנבוורת' בשנת 1979, וסיבוב ההופעות האחרון של הלהקה בשנת 1980. פלאנט ניגן אותו בכמה מהופעות הסולו שלו, בעוד שג'ונס ביצע אותו בהופעה חיה עם דיאמנדה גאלאס בשנת 1994. ב-Led Zeppelin BBC Sessions, שיצא ב-1997, השיר הופיע שלוש פעמים, כל אחת עם אלתור מעט שונה של הלהקה. שלוש גרסאות חיות - שנלקחו מהופעות בתוכנית הטלוויזיה Tous en scène בפריז בשנת 1969, ברדיו דנמרק בשנת 1969 וברויאל אלברט הול בשנת 1970 - מופיעות גם ב-Led Zeppelin DVD. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:שירי 1969 קטגוריה:סינגלים מ-1969 קטגוריה:שירי לד זפלין קטגוריה:שירים באנגלית קטגוריה:סינגלים בהוצאת אטלנטיק רקורדס

Do You Wanna Come Over?

"" הוא סינגל שיווקי של הזמרת האמריקאית בריטני ספירס שיצא בהוצאת חברת התקליטים RCA רקורדס ב-18 באוגוסט 2016. השיר מופיע באלבום האולפן התשיעי שלה, Glory. השיר נכתב על ידי מאטמן & רובין, ג'וליה מייקלס, ג'סטין טרנטר וסנדי צ'ילה, והופק על ידי מאטמן & רובין. השיר דורג במקום ה-23 ברשימת שירי השנה לשנת 2016 של אנטרטיינמנט ויקלי. נכון לאוקטובר 2024, השיר הושמע למעלה מ-27 מיליון פעמים בספוטיפיי, ולמעלה מ-800 אלף פעמים ביוטיוב. מיקומי שיא קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:שירי 2016 קטגוריה:שירי בריטני ספירס קטגוריה:שירים על מין מזדמן קטגוריה:שירים שנכתבו על ידי ג'וליה מייקלס קטגוריה:שירים שנכתבו על ידי ג'סטין טרנטר קטגוריה:שירים שנכתבו על ידי מאטמן & רובין קטגוריה:שירים שהופקו על ידי מאטמן & רובין קטגוריה:שירים באנגלית

וסילי סטסוב

הפניה וסילי סטאסוב

עמון (ארץ)

הפניה עמון

יחסי ארצות הברית – האימפריה הרוסית

הפניה יחסי ארצות הברית–האימפריה הרוסית

הגביע הלוקסמבורגי

הגביע הלוקסמבורגי (בצרפתית: Coupe de Luxembourg) הוא מפעל כדורגל לוקסמבורגי בשיטת גביע ובפורמט נוקאאוט, שנוסד בשנת 1921 ומנוהל על ידי התאחדות הכדורגל הלוקסמבורגית. הגביע התקיים רצוף לאורך השנים, מלבד שישה מקרים בלבד: ארבע עונות שבוטלו עקב מלחמת העולם השנייה והכיבוש הגרמני של המדינה בשנים אלו, ושנתיים שבוטלו ב-2019 עד 2021 עקב מגפת הקורונה העולמית. באופן מסורתי, האצטדיון הלאומי - הסטאד דה לוקסמבורג, הוא זה שמארח את משחקי הגמר של הגביע, שבו משתתפות 104 קבוצות מהליגות השונות במדינת לוקסמבורג. זכיות היסטוריית משחקי הגמר גביע לוקסמבורג (1921 ועד 1998) קבוצות אשר זכו בליגת העל הלוקסמבורגית והשלימו דאבל באותה העונה מסומנות בכתב מודגש. עונהזוכהתוצאהסגנית1921/1922ראסינג קלוב לוקסמבורג2–0ג'אוניס אש1922/1923פולה אש3–0יוניון לוקסמבורג1923/1924פולה אש2–0רד בויז דיפרדנג'1924/1925רד בויז דיפרדנג'1–1ה3–0 (חוזר)ספורה לוקסמבורג1925/1926רד בויז דיפרדנג'5–2יוניון לוקסמבורג1926/1927רד בויז דיפרדנג'3–2ג'אוניס אש1927/1928ספורה לוקסמבורג2–2ה3–3ה (חוזר)5–2 (חוזר)סטאד דודלאנג'1928/1929רד בויז דיפרדנג'5–3ספורה לוקסמבורג1929/1930רד בויז דיפרדנג'2–1ספורה לוקסמבורג1930/1931רד בויז דיפרדנג'5–3ספורה לוקסמבורג1931/1932ספורה לוקסמבורג2–1רד בויז דיפרדנג'1932/1933פרוגרס נידרקורן4–1יוניון לוקסמבורג1933/1934רד בויז דיפרדנג'5–2ספורה לוקסמבורג1934/1935ג'אוניס אש4–2רד בויז דיפרדנג'1935/1936רד בויז דיפרדנג'2–0סטאד דודלאנג'1936/1937ג'אוניס אש3–0יוניון לוקסמבורג1937/1938סטאד דודלאנג'1–0נאציונל שפילאנג'1938/1939US דודלאנג'2–1סטאד דודלאנג'1939/1940ספורה לוקסמבורג6–2סטאד דודלאנג'1944 - 1940לא התקיימה התחרות עקב מלחמת העולם השנייה1944/1945פרוגרס נידרקורן2–0ספורה לוקסמבורג1945/1946ג'אוניס אש3–1פרוגרס נידרקורן1946/1947יוניון לוקסמבורג2–1סטאד דודלאנג'1947/1948סטאד דודלאנג'1–0רד בויז דיפרדנג'1948/1949סטאד דודלאנג'1–0ראסינג רודאנג'1949/1950ספורה לוקסמבורג5–1רד בויז דיפרדנג'1950/1951SC טטאנג'1–1ה2–0 (חוזר)CS גרבנמאכר1951/1952רד בויז דיפרדנג'1–0רד סטאר מרל1952/1953רד בויז דיפרדנג'2–1CS גרבנמאכר1953/1954ג'אוניס אש5–0CS גרבנמאכר1954/1955פולה אש1–1ה 4–1 (חוזר)רד בויז דיפרדנג'1955/1956סטאד דודלאנג'3–1פרוגרס נידרקורן1956/1957ספורה לוקסמבורג2–1סטאד דודלאנג'1957/1958רד בויז דיפרדנג'2–1US דודלאנג'1958/1959יוניון לוקסמבורג3–1CS גרבנמאכר1959/1960נאציונל שפילאנג'3–0סטאד דודלאנג'1960/1961אליאנס דודלאנג'3–2יוניון לוקסמבורג1961/1962אליאנס דודלאנג'1–0יוניון לוקסמבורג1962/1963יוניון לוקסמבורג2–1ספורה לוקסמבורג1963/1964יוניון לוקסמבורג1–0אריס בונבואירה1964/1965ספורה לוקסמבורג1–0ג'אוניס אש1965/1966ספורה לוקסמבורג2–0ג'אוניס אש1966/1967אריס בונבואירה1–0יוניון לוקסמבורג1967/1968US רומלאנג'0–0ה 1–0 (חוזר)אריס בונבואירה1968/1969יוניון לוקסמבורג5–2אליאנס דודלאנג'1969/1970יוניון לוקסמבורג1–0רד בויז דיפרדנג'1970/1971ג'אוניס האוצ'ארג'4–1ג'אוניס אש1971/1972רד בויז דיפרדנג'4–3אריס בונבואירה1972/1973ג'אוניס אש3–2פולה אש1973/1974ג'אוניס אש4–1אבניר בגן1974/1975US רומלאנג'2–0ג'אוניס אש1975/1976ג'אוניס אש2–1אריס בונבואירה1976/1977פרוגרס נידרקורן4–4ה 3–1 (חוזר)רד בויז דיפרדנג'1977/1978פרוגרס נידרקורן2–1יוניון לוקסמבורג1978/1979רד בויז דיפרדנג'4–1אריס בונבואירה1979/1980ספורה לוקסמבורג3–2פרוגרס נידרקורן1980/1981ג'אוניס אש5–0אולימפיק אייזכן1981/1982רד בויז דיפרדנג'2–1US רומלאנג'1982/1983אבניר בגן4–2יוניון לוקסמבורג1983/1984אבניר בגן4–1יוניון לוקסמבורג1984/1985רד בויז דיפרדנג'1–0ג'אוניס אש1985/1986יוניון לוקסמבורג4–1רד בויז דיפרדנג'1986/1987אבניר בגן6–0ספורה לוקסמבורג1987/1988ג'אוניס אש1–0אבניר בגן1988/1989יוניון לוקסמבורג2–0אבניר בגן1989/1990סוויפט הספרנג'3–3ה 7–1 (חוזר)AS דיפרדנג'1990/1991יוניון לוקסמבורג3–0ג'אוניס אש1991/1992אבניר בגן1–0CS פטאנג'1992/1993אבניר בגן5–2F91 דודלאנג'1993/1994אבניר בגן3–1F91 דודלאנג'1994/1995CS גרבנמאכר1–1ה 3–2 (חוזר)ג'אוניס אש1995/1996יוניון לוקסמבורג3–1ג'אוניס אש1996/1997ג'אוניס אש2–0יוניון לוקסמבורג1997/1998CS גרבנמאכר2–0אבניר בגן הגביע הלוקסמבורגי (מ-1998 ועד היום) קבוצות אשר זכו בליגת העל הלוקסמבורגית והשלימו דאבל באותה העונה מסומנות בכתב מודגש. עונהזוכהתוצאהסגניתאצטדיוןקהל1998/1999ג'אוניס אש3–0מונדרקאנג'אצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג2,1341999/2000ג'אוניס אש4–1מונדרקאנג'אצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג3,4202000/2001אצלה אטלברוק5–3ווילץ 71אצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג2,3132001/2002אבניר בגן1–0F91 דודלאנג'אצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג1,8532002/2003CS גרבנמאכר1–0אצלה אטלברוקאצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג1,8562003/2004F91 דודלאנג'3–1האצלה אטלברוקאצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג2,4182004/2005CS פטאנג'5–0סברה 01אצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג2,8012005/2006F91 דודלאנג'3–2ג'אוניס אשאצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג2,1572006/2007F91 דודלאנג'2–1UN קאריינג' 97אצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג2,4752007/2008CS גרבנמאכר4–1ויקטוריה רוספורטאצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג3,8352008/2009F91 דודלאנג'5–0UN קאריינג' 97אצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג3,3582009/2010CS גרבנמאכר3–0דיפרדנג' 03אצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג2,5042010/2011דיפרדנג' 031–0F91 דודלאנג'אצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג2,7132011/2012F91 דודלאנג'4–2הג'אוניס אשאצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג2,8472012/2013ג'אוניס אש2–1דיפרדנג' 03אצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג2,3532013/2014דיפרדנג' 032–0F91 דודלאנג'אצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג2,8362014/2015דיפרדנג' 031–1ה (3–2פ)F91 דודלאנג'אצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג2,5662015/2016F91 דודלאנג'1–0US מונדורף-לה-באןאצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג3,0532016/2017F91 דודלאנג'4–1פולה אשאצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג1,9892017/2018ראסינג לוקסמבורג0–0ה (4–3פ)הוסטרטאצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג3,2732018/2019F91 דודלאנג'5–0אצלה אטלברוקאצטדיון ג'וזי בארת'ל, לוקסמבורג2,8662019/2020מפעל הגביע ננטש באמצע הטורניר עקב התפרצות מגפת הקורונה העולמית2020/2021מפעל הגביע ננטש באמצע הטורניר עקב התפרצות מגפת הקורונה העולמית2021/2022ראסינג לוקסמבורג3–2F91 דודלאנג'סטאד דה לוקסמבורג, לוקסמבורג3,5312022/2023דיפרדנג' 034–2מריסה מארשסטאד דה לוקסמבורג, לוקסמבורג8,3852023/2024פרוגרס נידרקורן1–1ה (3–1פ)סוויפט הספרנג'סטאד דה לוקסמבורג, לוקסמבורג זכיות לפי קבוצה קבוצה זכיות סגנויות עונות זכייה רד בויז דיפרדנג' 15 9 1924/1925, 1925/1926, 1926/1927, 1928/1929, 1929/1930, 1930/1931, 1933/1934, 1935/1936, 1951/1952, 1952/1953, 1957/1958, 1971/1972, 1978/1979, 1981/1982, 1984/1985 ג'אוניס אש 13 12 1934/1935, 1936/1937, 1945/1946, 1953/1954, 1972/1973, 1973/1974, 1975/1976, 1980/1981, 1987/1988, 1996/1997, 1998/1999, 1999/2000, 2012/2013יוניון לוקסמבורג10101946/1947, 1958/1959, 1962/1963, 1963/1964, 1968/1969, 1969/1970, 1985/1986, 1988/1989, 1990/1991, 1995/1996 ספורה לוקסמבורג 8 8 1927/1928, 1931/1932, 1939/1940, 1949/1950, 1956/1957, 1964/1965, 1965/1966, 1979/1980 F91 דודלאנג' 8 7 2003/2004, 2005/2006, 2006/2007, 2008/2009, 2011/2012, 2015/2016, 2016/2017, 2018/2019 אבניר בגן 7 4 1982/1983, 1983/1984, 1986/1987, 1991/1992, 1992/1993, 1993/1994, 2001/2002 פרוגרס נידרקורן 5 3 1932/1933, 1944/1945, 1976/1977, 1977/1978, 2023/2024 דיפרדנג' 03 5 1 2009/2010, 2010/2011, 2013/2014, 2014/2015, 2022/2023 סטאד דודלאנג'(התמזגה לתוך F91) 4 7 1937/1938, 1947/1948, 1948/1949, 1955/1956 CS גרבנמאכר 4 5 1994/1995, 1997/1998, 2002/2003, 2007/2008 פולה אש 3 2 1922/1923, 1923/1924, 1954/1955US רומלאנג'221967/1968, 1974/1975אליאנס דודלאנג'(התמזגה לתוך F91)211960/1961, 1961/1962ראסינג אף. סי. יוניון לוקסמבורג2–2017/2018, 2021/2022 אריס בונבואירה 1 5 1966/1967 אצלה אטלברוק 1 2 2000/2001CS פטאנג'112004/2005סוויפט הספרנג'111989/1990 נאציונאל שיפלאנג' 1 1 1959/1960US דודלאנג'111938/1939ג'אוניס האוצ'ארג'1–1970/1971 ראסינג קלוב לוקסמבורג 1 – 1921/1922 SC טטאנג' 1 – 1950/1951 קישורים חיצוניים הגביע הלוקסמבורגי, באתר RSSSF – The Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation קטגוריה:לוקסמבורג: כדורגל לוקסמבורג קטגוריה:תחרויות כדורגל בלוקסמבורג

נילי אסיא

נילי אסיא (נולדה ב-7 באוגוסט 1977) היא סופרת ישראלית המתמקדת בז'אנר ספרי המתח הבלשי. ביוגרפיה אסיא נולדה וגדלה ברמת השרון להורים שעלו מליטא ומלטביה. בשנת 2000 סיימה לימודי תקשורת ומנהל עסקים במכללה למנהל ובשנת 2024 סיימה תואר שני במנהל עסקים עם התמחות בשיווק באוניברסיטת לונדון. אסיא עבדה בתפקידי שיווק בכירים בחברות הייטק שונות כגון ג'מלטו וסנדיסק. בשנת 2017 מונתה לסמנכ"לית שיווק בכירה בחברת אבטחת המידע פרוטנוקס. בשנת 2019, במקביל לעבודתה בהייטק, הוציאה את ספרה הראשון, "תיק איה". בספר חוקרת המשטרה ליאורה דגני מפענחת את מקרה העלמותה של נערה בת 16. הספר זכה להצלחה. אסיא עזבה את עבודתה בהייטק ובשנת 2022, הוציאה את ספרה השני, "תיק אודסקי", בו חוקרת המשטרה ליאורה דגני עובדת על מקרה רצח בעולם הזנות. בשנת 2024, הוציאה את ספרה השלישי, "תיק כפול", המספר על פרשת רצח נוספת שחוקרת ליאורה דגני. בנוסף לכתיבת ספרי המתח, אסיא כותבת ומגישה עם מעין רוגל את הפודקאסט הבלשי "המפצחות". לפניו הגישו יחד השתיים את הפודקאסט "סופרות לאחור" בו סקרו ספרי מתח. שני הפודקאסטים מבית "מדברים עברית". חיים אישיים אסיא מתגוררת בסביון, נשואה ליזם רונן אסיא ולהם ארבעה ילדים. ספריה תיק איה - 2019 - הוצאת כנרת-זמורה-ביתן תיק אודסקי - 2022 - שתיים הוצאה לאור תיק כפול - 2024 - שתיים הוצאה לאור קישורים חיצוניים האתר האישי של נילי אסיא הערות שוליים 2024 10 קטגוריה:סופרות ישראליות קטגוריה:סופרים ישראלים

פלקטרודיס

ממוזער|150px|פלקטרודיס פלקטרודיס (בלטינית: Plectrudis; גם פלקטרוד; מתה בשנת 718) הייתה אשתו של פפין האמצעי, המאיורדומוס (הממונה על הארמון) ודוכס הפרנקים , והעוצרת של נכדה תאודואלד בתקופת קטינותו כמאיורדומוס של נויסטריה משנת 714 עד 718. ביוגרפיה פלקטרודיס הייתה בתם של הוגוברט , סנשל של המלך כלוביס הרביעי, ואירמינה מאורן . אמנם אין ראיות מוצקות לזיהויה של אירמינה כאמה, אך זה סביר מאוד, משום ששתי הנשים החזיקו בקרקע שעברה בירושה מאותו מקור. אירמינה באה מאחת המשפחות החזקות ביותר בממלכה המרובינגית. לאחר מותו של הוגוברט בשנת 697, נתנה אירמינה לנזיר ויליברורד את האדמה שעליה הוקם מנזר אכטרנאך . פלקטרודיס הייתה אשתו של פפין מהרסטל משנת 670 לערך. היא הביאה רכוש רב לבית הארנולפינגים. חלק גדול מהעושר של פפין הגיע מנישואיו לפלקטרודיס. היא תוארה כפעילה פוליטית ומשפיעה על בעלה ועל שלטונו. בתקופת שלטונו, היא מופיעה כחותמתו השותפה בכל מסמך משפטי שהופק על ידו שעדיין נשמר, מה שהיה חריג לתקופת זמן זו. היו לה שני בנים מפפין, דרוגו וגרימואלד (הצעיר). שני בניה מתו לפני פפין, דרוגו מת בשנת 707 וגרימואלד נרצח בשנת 714. היא הבטיחה את הסכמתו של פפין שתאודואלד, בנו של גרימואלד, יהיה היורש העיקרי שלו. כשפפין מת זמן קצר לאחר מכן בסוף 714, היא תפסה את השלטון בנויסטריה כעוצרת של תאודואלד הקטן. מינוי זה של ילד למאיורדומוס היה חסר תקדים. כדי להבטיח את שלטונה, היא כלאה בקלן את קרל מרטל, בנו של פפין מאשתו השנייה אלפאידה. לעתים קרובות נאמר שקרל היה בן לא חוקי, אבל רבים סבורים כיום כי זוהי פרשנות אנכרוניסטית למעמדו. קרוב לוודאי שבני דורו לא ראו בו בן לא חוקי, שכן הוא נולד בזמן שאמו אלפאידה הייתה נשואה לפפין, והיתה פוליגמיה בקרב אצילים בתקופה זו. בשנת 715 מרדה האצולה של נויסטריה בפלקטרודיס יחד עם רדבוד מפריזיה והביסה אותה בקרב קומפיין , שנערך ב-26 בספטמבר 715, מה שגרם לה למצוא מקלט בקלן, שהייתה המולדת של שבט משפחתה ושם שמרה את כספו של פפין. לפני סוף אותה שנה, נמלט קרל מרטל מכלאו והוכר כמאיורדומוס של אוסטרזיה על ידי אציליה. בשנת 716, כילפריך השני, מלך הפרנקים, ורגנפריד , המאיורדומוס של נויסטריה, הובילו צבא לתוך אוסטרזיה, ובקרב קלן הביסו את קרל מרטל מחוץ לעיר וצרו על פלקטרודיס בתוך העיר. פלקטרודיס הכירה בכילפריך כמלך, מסרה את האוצר של אוסטרזיה וזנחה את תביעת נכדה למשרת המאיורדומוס. בשנת 717, רדף קרל מרטל אחרי המלך והמאיורדומוס לפריז, ואז חזר לכבוש את קלן, שבה ישבה פלקטרודיס, ופיזר את תומכיה. פלקטרודיס נכנסה למנזר, ומתה זמן קצר לאחר מכן באותה שנה בקלן, שם נקברה במנזר St. Maria im Kapitol שהיא ייסדה. נכדה תאודואלד חי תחת חסותו של דודו, קרל מרטל, עד מותו של מרטל בשנת 741. קישורים חיצוניים Wolfert S. van Egmond, "Plectrudis", Online Dictionary of Dutch Women, Huygens Instituut, January 13, 2014 הערות שוליים קטגוריה:נפטרים ב-718 קטגוריה:ילידי המאה ה-7 קטגוריה:פרנקים

מוסלמים לשעבר

מוסלמים לשעבר או אקס-מוסלמים (בערבית: مرتدين) הם אנשים שמתקופת הינקות גדלו כמוסלמים או התאסלמו במהלך חייהם הבוגרים, ולאחר מכן בחרו להפסיק להאמין בתוכן האסלאם מסיבות שונות. קבוצת האנשים הללו נתקלת באתגרים רבים שקשורים לתוכן ולהיסטוריה של האסלאם, לתרבות האסלאמית, לדין האסלאמי (שריעה) כמו גם לתרבות המוסלמית המקומית, ביחס לעזיבה של מוסלמים את האסלאם. מאז תחילת המאה ה-21 חלה מגמה של עלייה חדה בדמוגרפיה של מוסלמים לשעבר ממדינות שונות ברחבי העולם, שהקימו תנועות ספרותיות וחברתיות משותפות, כמו גם רשתות וארגונים של תמיכה הדדית, כדי להתמודד עם הקשיים שקשורים לעזיבת האסלאם במדינות מוסלמיות, ולהגביר את המודעות לסוגיות הרבות של הפרת זכויות האדם שעומדות בפני מוסלמים לשעבר והסיבות שבגללן הפסיקו להאמין באסלאם. סיבות ותהליך עזיבת האסלאם סיימון קטי לדברי הספר "הכופרים: כשמוסלמים עוזבים את האסלאם" (2015) מאת סיימון קוטי , התהליך האינטלקטואלי של עזיבת האסלאם בקרב מוסלמים לשעבר מתחיל עם הטלת הספק לגבי תוכן האסלאם והתרגול שלה. במסורת האסלאמית, הטלת ספק לגבי האסלאם בדרך כלל ננזפת קשות באיומי גיהנום בחיים שלאחר המוות בקרב ילדים מוסלמים, ומקושרת להשתלטות של שדים על הנפשות של מוסלמים בוגרים בעלי ספקות. לכן, מוסלמים שמטילים ספק בתוכן האסלאם נוטים להיות מיואשים באופן משמעותי, החל מהשמעת טיעון של אד הומינם כנגד מי שמעלה את הספקות ועד לענישה שלו באכזריות. המעמד הזה יוצר לחץ חברתי לא להטיל ספקות ולא לסטות מהסטטוס קוו שהוא האמונה באסלאם, מה שמוביל לחששות עמוקים בקרב מטילי הספק שמרגישים שאם הספקות שלהם יתגלו, הם יובילו לתגובה חריפה נגדם מצד החברה המקומית. לפיכך, הצעדים הבאים של ספקנים הם צנזורה פנימית וניסיונות לדכא את מחשבות הטלת הספק שלהם בתוכן האסלאם שחוזרות על עצמן, ומובילות אותם להרגיש תחושות של תסכול ובדידות. במחקר של קוטי, מרואיינים מוסלמים לשעבר הצהירו בפן האינטלקטואלי שלהם לגבי הטלת הספק באסלאם בעקבות "חוסר עקביות דתית נתפסת באסלאם" לצד "הברבריות של פסוקים בקוראן". מרואיין מוסלמי לשעבר אחר במחקר של קוט אמר שלמעשה רבים מהמוסלמים לשעבר במקורם היו מאוד הדוקים באמונה שלהם באסלאם, אבל כאשר למדו את כתבי הקודש המקוריים וחיי הנביא מוחמד לעומק כדי להתנגד למביעי ספקות בנוגע לאסלאם, הם בסופו של דבר הפכו למוסלמים לשעבר בעצמם. קוטי ממשיך לתאר בספר כי קשה מאוד למוסלמים להביע ספקות ושאלות בנוגע לאסלאם, בעוד שמי שזוכה להזדמנות הזו, חייב לערוך חיפוש עצמי באינטרנט בשביל זה, ואם הוא רוצה לשאול שאלות מישהו שמוגדר כמומחה לאסלאם, עליו לעשות זאת בזהירות רבה כדי להימנע מהאשמות של חוסר אמונה. לכן, במקום לשאול "מדוע אללה אמר משהו בקוראן", לדברי קוטי ספקנים צריכים לנסח מחדש את השאלה שלהם "בשפה נכונה" ולשאול למה אללה התכוון במה שהצהיר בקוראן. במקרים אחרים, ספקנים משתמשים בשרת פרוקסי או דרך חברים מתווכים שדרכם הם ישאלו את השאלות שלהם באופן אנונימי כדי להימנע מקבלת עוינות. מאחר וספקות רבים אינם נענים, התוצאה היא רמה נוספת של חוסר שביעות רצון בקרב הספקנים. קוטי טוען כי מוסלמים לשעבר ממקדים את הספקות שלהם בעיקר בטענות היותה של האסלאם "דת האמת" ובתועלת והמוסר של איסורים וציוויים אסלאמיים. הסוציולוג פיל צוקרמן מסכם את נקודותיו של קוטי בנוגע לסוגי הספקות שמעורבים בהם מוסלמים לשעבר בדרך לעזוב את האסלאם באמצעות: ספקות אפיסטמולוגיים, מוסריים ואינסטרומנטליים, כמו גם צורות של ספקות כגון חוויות אישיות משמעותיות, חשיפה לחלופות, גילויים חדשים של כתבי הקודש, ניכור רוחני, אירועים פוליטיים ועוד. ספקות אפיסטמולוגיים מפקפקים במיתוס הבריאה האסלאמי , והסתירות בין המושגים של בחירה חופשית וגזרה מראש. ספקות מוסריים נוגעים לנושאים כמו מדוע ילדים לא מוסלמים או אנשים טובים אבל לא מוסלמים מושלכים לגיהנום לפי התיאולוגיה האסלאמית. ספקות אינסטרומנטליים מפקפקים בתועלת ובמוסריות של ציוויים או איסורים אסלאמיים, כמו היחס לנשים באסלאם שכוללות את המגבלות האסלאמיות על השתתפות נשים בספורט שכוללות איסור על השתתפות של נשים במשחקי ספורט מול גברים, איסור על השמעת מוזיקה תוך כדי משחקי הספורט או קוד הלבוש המחמיר שנדרש מנשים במהלך השתתפותן במשחקים שלדעת הספקנים פוגע בצמיחה אינדיבידואלית והשתתפות חברתית-תרבותית של נשים בחברה. המחקר של קוטי מצביע על כך שמוסלמים לשעבר שאינם מצהירים על הזהות שלהם מרגישים שהם בוגדים במי שהם באמת ומרמים בנוסף את היקרים להם בתהליך, מצב שמוביל לתחושה של בושה על המשך העמדת הפנים שלהם כמי שמאמנים באסלאם לצד תחושות של בדידות מאחר ואין להם עם מי לשתף את התחושות שלהם בקרב החברה המקומית שלהם. מצד אחד, מוסלמים לשעבר בוחרים לעתים קרובות להפחית את המחויבות שלהם ליחסים חברתיים שדורשים מהם להמשיך להעמיד פנים שהם מוסלמים, ומצד שני, לעתים קרובות אין להם את החופש לבחור את מעמד היחסים החברתיים שהם מעדיפים להיות בו שמוביל להחמרה של תחושת הבדידות שלהם ביחס לנושא. קוטי מתאר בספר שלבים שונים בדרך לעזיבה של האמונה באסלאם, שכוללים: התכחשות עצמית, בלבול, אשמה, כעס, חרדה, התרגשות, חשיפה, הקלה ועוד. ח'ליל ביליסי המחקר של ח'ליל ביליסי משנת 2007 קבע שניתן לסווג את המניעים לעזיבת האסלאם באופן רחב לשתי קטגוריות, מניעים אינטלקטואליים ואידיאולוגיים או מניעים חברתיים וחווייתיים. ממצאי המחקר של ביליסי קובעים כי בקרב מוסלמים לשעבר עם מניעים אינטלקטואליים/אידיאולוגיים, נראה שהדברים הבאים חשובים: מעמד האישה באסלאם. הפרות של זכויות האדם בתוכן השריעה (הדין האסלאמי). סיבות שונות לבעייתיות של ספר הקוראן . אורך חייו ודמותו של מייסד האסלאם מוחמד שמשמש כמקור השראה "מושלם" עבור מוסלמים . ביקורת כלפי האסלאם כדת לא הגיונית בעלת סתירות רבות. קללת הגיהנום הנצחית נגד בני אדם שמוגדרים כטובים אך אינם מוסלמים. החוקים והציפיות המחמירות של האסלאם. חוסר היותה של האסלאם כמי שפונה לקהל אתני אוניברסלי בעל תרבויות ומנהגים שונים אלא מאורח חיים בעל תרבות ערבית אתנית בלבד (ראו: שעוביה). אמינות תוכן הקוראן והחדית' . בין המוסלמים לשעבר עם מניעים חברתיים וחווייתיים, ביליסי מציין את הסיבות הבאות: מפגשים עם מוסלמים רשעים ואכזריים. ראייה של מוסלמים בעמדות כוח כמדכאים (ד'ימי, גי'זיה, תנאי עומר). נחשלות בקרב מוסלמים. התעללות בנשים על רקע מעמד האישה באסלאם על ידי מוסלמים. התעללות בלא מוסלמים על רקע היותם "כופרים" על ידי מוסלמים. מצב אשלייתי שבו מוסלמים נמצאים ביחס לתפיסה של האסלאם. המחקר של ביליסי מייחס אפליה מגדרית ורגשות דוחים עקב חוויות ותפיסות אינדיבידואליות שליליות כמניעים הבולטים ביותר של מוסלמים לשעבר לתהליך העזיבה שלהם את האסלאם. כדוגמה לאופיים המדכא של מוסלמים או תרבויות אסלאמיות באופן כללי, ביליסי הצהיר במחקר שלו כי חלק מהמוסלמים לשעבר ציטטו את החוויה של רצח העם הבנגלי בשנת 1971, שכלל רצח עם של מיליוני מיעוטים בנגלים הינדים במזרח פקיסטן על ידי הכוחות המזוינים של פקיסטן, כדוגמה לאופיים המדכא של מוסלמים בעמדות כוח. ביליסי הוסיף כי בדומה למקרים רבים אחרים של התאסלאמויות, מספר ניכר של מוסלמים שגילו לראשונה אזורים נוספים שרחוקים מהגבולות שבהם גדלו במשך חייהם ונחשפו לנקודות מבט אחרות משלהם - עוזבים את האסלאם. לדברי ביליסי, הסיבות עבור עזיבת האסלאם מגיעות מאנשים מרקעים אתניים וקבוצות גיל שונות ומכל רחבי העולם כאשר דרום אסיה, דרום-מזרח אסיה, המזרח התיכון, צפון אפריקה והעולם המערבי הם האזורים הבולטים ביותר שבהם החלו להופיע מוסלמים לשעבר, בעוד שמגדר רוב המוסלמים לשעבר תואר כמשתנה ביחס לגיאוגרפיה מסוימת. בתור דוגמאות, ביליסי הצהיר במחקר שלו לגבי מוסלמי לשעבר שחש כי ההתעסקות של הקוראן ב-"היבטים טריוויאליים" ביחס לחייו הפרטיים של מוחמד הם "מוזרים". בדוגמה נוספת, מוסלמי לשעבר טען שהחיים שלו כמוסלמי כפו עליו בחירות חברתיות מגבילות וגרמו לו להימנע מהזדמנויות שונות כדי למלא ציוויים אסלאמיים, וגינה את מעמד האישה באסלאם ונישואי הקטינים שביצע הנביא מוחמד עם אשתו עאישה בהיותה בת 6 כפי שכתוב בצחיח אל-בוח'ארי. לפני שהחליט לעזוב את האסלאם, מוסלמי לשעבר אחר טען בפני ביליסי כי מצא שהקוראן לא מדעי ואת הרעיון של קללת גיהנום נצחית נגד בני אדם שמוגדרים כטובים אך אינם מוסלמים כ-"נוראית". נג'מה אל זידג'אלי על פי המחקר של נג'מה אל זידג'אלי, למרות הגבלות בסיכון גבוה, מוסלמים לשעבר בחברות ערביות יכולים להצליח להקים קהילות מקוונות ולחלוק רעיונות מאתגרים שמחלחלים ברחבי מדינות ערב. זידג'אלי מצהירה כי מוסלמים לשעבר, בעקבות למידה קפדנית של תכני האסלאם, מגיעים למסקנה שהם לא עומדים יותר בהיסטוריה, בספרים ובעקרונות של האסלאם מתוך "כבוד לאנושות ולהגיון". זידג'לי אומרת שהקהילה המוסלמית לשעבר מגוונת, בעוד שחלק ממנה מתנצר. בעוד שדוח המדיה החברתית הערבית 2018 מצביע על השתתפות נמוכה יותר של נשים ערביות ברשתות החברתיות, זידג'אלי טוענת שפעילים רבים מתוך מוסלמים לשעבר הן נשים מערב הסעודית ומכווית. אינטראקציות הדדיות ואירועים פוליטיים וחברתיים מובילים למחזוריות של שיח בקרב מוסלמים לשעבר. ברשתות החברתיות מוסלמים לשעבר מפרסמים תוכן של הומור, סאטירה, עובדות, תיקונים, שאלות רטוריות ועוד לגבי אסלאם, בעוד שבתחילת מגמת המוני המוסלמים לשעבר בתחילת שנות ה-2000, הקוראן עצמו לא היה נתון תחת ביקורת. עם זאת, המעמד הזה השתנה עם הזמן וכעת כלל הטקסטים האסלאמיים הן בקוראן והן בחדית' פתוחים לביקורת בקרב מוסלמים לשעבר. אקטיביזם של מוסלמים לשעבר לדברי זידג'אלי כולל: ערעור והכפשת עקרונות מפוקפקים בספרות האסלאמית, לרבות בקוראן, בחדית' ובהיסטוריה של האסלאם. העלאה לדיון של התנהגויות תרבותיות מפוקפקות באסלאם בהם חוסר אמפתיה "שאמאטה" (בערבית: الشماتة - תרגול של מציאת שמחה בסבל של אחרים), האידיאולוגיה הנפוצה של הגדרה עצמית בתור מוסלמי תחילה ורק לאחר מכן כבן אדם, תפקידים מגדריים לא הוגנים בין גברים לנשים). העלאה ושיתוף סרטונים, עובדות, ציטוטים וספרים בנושאים רלוונטיים של קולות ערביים ובינלאומיים שונים שמתמקדים בהתמודדות עם תכנים אסלאמיים מפוקפקים שמוטבעים באופן נרחב בקרב מוסלמים באמצעות תוכניות הלימודים בבתי ספר והספרות האסלאמית. ערעור על ההיסטוריה המוצגת באופן מסורתי באסלאם. השתתפות בדיבייט ציבורי מקוון או פנים אל פנים מול מוסלמים. מתן לייקים ושיתופים של תוכן מארגונים מקוונים של מוסלמים לשעבר. שיתוף הודעות פרטיות אנונימיות של מוסלמים לשעבר במדינות עוינות. דוגמאות לספקות של מוסלמים לשעבר מאמר באתר החדשות "Firstpost" על מוסלמים לשעבר בהודו מאת העיתונאי תופייל אחמד הציג הודי מוסלמי לשעבר שלא יכול היה להאמין שאללה שהוא "כל כך גדול לא יהיה בעל חוש של הוגנות והוא ישלח את כל הילדים הלא מוסלמים של בית ספר לגיהנום על היותם כופרים", כמו גם ביקורות כלפי מנהגים אסלאמיים שונים מאת מרואיינים אחרים, בהם איסור על הטלות ספק ביחס לתכנים באסלאם, תרגול שנאה כלפי כופרים, שנאה למיני בעלי חיים מסוימים כמו כלבים ועוד. בדוגמאות שצוטטו במחקרן של טימו פאוהא ואטפה אגאיי משנת 2018, כאשר ספקנים השוו את האסלאם לאמונות אחרות, הם שקלו את האפשרות שהאמונות האחרות צודקות, למדו כתבי קודש שונים אחרים והיו פתוחים לשאלות. במחקר של סיימון קוטי משנת 2015 רבים מהמרואיינים המוסלמים לשעבר ציינו שאללה שלא נראה כמספק הוכחה פיזית מוצקה לקיומו שלו, "רוצה לשלוח את כל מי שהטיל בו ספק לתקופת זמן של נצח בגיהנום", גם אם הם אנשים מוסריים שמנהלים אורח חיים טוב, "אינו תואם את התכונות של חסד או הוגנות שנוהגים לייחס לאלוהים". שאלות נוספות מעוררות ספק במחקר של קוטי נגעו לאופן מדוע "האל האסלאמי נראה קנאי, חסר ביטחון ודורש סגידה כל הזמן", איסורים על קיום יחסים עם בני דתות אחרות (במיוחד לנשים מוסלמיות), עונשים אכזריים על כפירה ויחס לא הוגן בין נשים מול גברים באסלאם. קוטי מספר בנוסף שרבים מהמוסלמים לשעבר היו אדוקים בטקסים הדתיים שלהם קודם לכן, בין היתר כדי לרצות את היקרים להם. עם זאת, ברגע שהם באמת לומדים ובודקים לעומק את כתבי הקודש האסלאמיים, הם נתקלים שהמון מעשים בלתי מוסברים מפוקפקים ומטרידים בשם אללה כמו קטעים אלימים, שבהם אללה זורק כופרים שהיו בני אדם טובים במשך חייהם לנצח לגיהנום, או טבח השבט היהודי בני קורייט'ה במהלך קרב השוחה כחלק מחייו של הנביא מוחמד (שנאלצו להיכנע במהלך קרב השוחה למוסלמים ותחת פיקודו של מוחמד המוסלמים הרגו כמעט את כל הגברים בעריפת ראש מלבד כמה מתוכם שנאלצו להתאסלאם בכפייה, בעוד שאלף נשים וילדים מבני השבט נשבו, אולצו להתאסלם ונמכרו לעבדות) או ציון של אירועי טרור אסלאמי מודרניים שהיו מונעים או מוצדקים (ג'יהאד) על ידי כתבי קודש אסלאמיים כ-"מלחמה נגד כופרים". במהלך דיון פאנל של מוסלמים לשעבר מצפון אמריקה באוניברסיטת קולורדו בולדר, נשים מוסלמיות לשעבר מלבנון וערב הסעודית הצהירו שהבריחה ממדינות המוצא שלהן התרחשה בעקבות "חיים תחת שליטה יום-יומית מלאה בדיכוי מגדרי, בידוד והתעללות מצד המשפחות והקהילות באמצעות נרטיבים אסלאמיים". אתגרים בילדות ובשנות התבגרות מרואיינת מוסלמית לשעבר במחקר של קוטי פירטה את הפחד מאש גיהינום וזעמו של אללה שמוטלים על מוחות צעירים שהשפיעו על כך שבסופו של דבר היא האמינה שהבריונות שהיא חוותה בתקופת הבית ספר שלה עשויה להיות "תוצאה של הטלת הספק שלה באסלאם". מגיב אחר הצהיר לגבי הפחד משייטן (בערבית: شَيْطَان, רוח רעה שמסיתה בני אדם לבצע חטאים) והאיום שלאחר מכן מהנוהג של גירוש שדים כדי "להסית ילדים מלהטיל ספק באסלאם". מרואיינת נוספת של קוטי אמרה שהיא פחדה לשאול שאלות על האסלאם, כי "לימדו אותה שלא לחקור". אבל כשהשאלות והספקות שלה עלו, היא לא הרגישה בטוחה לדון בהם עם אף אחד, מהורים ועד מורים, מאחר והיא לא ידעה איך הם יגיבו. לדברי קוטי, הפחדים הללו בקרב ספקנים מתקופת הילדות נמשכים גם לבגרות. השפעות מדעיות וספרותיות ח'ליל ביליסי מצהיר שהעזיבה של האסלאם מושפעת עמוקות מיצירות ספרות שונות, כולל אלה של הסופרים המוסלמים לשעבר טסלימה נסרין מבנגלדש וסלמאן רושדי מהודו, כמו גם פילוסופים ומדענים שונים בהם קרל סייגן. חיים כפולים לדברי הסופרת הפקיסטנית פרזנה חסן מוסלמים לשעבר רבים נאלצים להסתיר את חוסר האמונה שלהם מבני המשפחה הקרובים, מהחברים והקהילות שלהם, מאחר שהם חוששים לקבל דחייה חברתית. חסן אומרת כי מוסלמים לשעבר צריכים לחיות "חיים כפולים" מתוחים במיוחד אם הם מוקפים בבני משפחה דתיים, שכתוצאה מכך הם מחויבים להעמיד פנים שהם "מוסלמים תרבותיים" שמשתתפים בכל הציוויים שנראים לעין של האסלאם, תוך כדי שהם שומרים את היותם מוסלמים לשעבר בסוד. סיימון קוטי מצהיר כי מוסלמים לשעבר שלא הצהירו בפומבי שהם עזבו את האסלאם צריכים להתמודד עם עמדות לא מרוצות כלפי אי ציותם לעקרונות שונים של האסלאם, בעוד שלשקר, להסתיר ולהתנהג בצורה שהיא לא אותנטית נותרת משימה קשה עבור מוסלמים לשעבר תחת מעקב חברתי מתמיד של המשפחה, החברים והקהילה המקומית. ההשפעה הנפשית של המאמץ הזה להסתיר את המחשבות האמיתיות של מוסלמים לשעבר הופכת לכבדה עבור אנשים רבים, הרגשה שהופכת את תהליך עזיבת האסלאם לארוך טווח, מפרך ותובעני מבחינה פסיכולוגית. מכיוון שהחברה לעיתים קרובות סביב מוסלמים לשעבר מחזיקה בדעה שפעולות כמו עזיבה של האסלאם הן חטא חמור, הדבר גורם לחרדה מוגברת ותחושת אשמה בקרב מוסלמים לשעבר פוטנציאלים, בעוד שחוסר היכולת שלהם להביע את הרגשות הללו לאדם קרוב מובילה לתחושות של חוסר ודאות, אשמה, ספק עצמי, בדידות ודיכאון, כאשר חוסר מגע עם אנשים בעלי דעות דומות והיעדר רשתות תמיכה מחריפים את התחושות. מחקרו של ח'ליל ביליסי מציג שמוסלמים לשעבר שמסתירים את הזהות שלהם נוטים בדרך כלל להסתיר את תהליך עזיבת האסלאם שלהם בעיקר מחשש לפגיעה על רקע טרור אסלאמי, או מאחר והם אינם רוצים ליצור פירוק פוטנציאלי של יחסים אינטימיים קיימים עם בן זוג שהוא מוסלמי. אל זידג'לי מצהירה שמאז תחילת המאה ה-21 רשתות חברתיות כמו פייסבוק, וואטסאפ וטוויטר מספקות מרחב בטוח למוסלמים לשעבר שמסתירים את הזהות שלהם להביע את הזהות שלהם באמצעות טכנולוגיה, שהובילו מוסלמים לשעבר למלא תפקידים אנונימיים בולטים של שינויים חברתיים שהתרחשו במאה ה-21 במדינות המפרץ הפרסי בעלות אחוז האדיקות הדתית הגבוה ביותר. רדיפה והפרה של זכויות אדם בתי משפט במלזיה סירבו לאשר שינויי דת או נישואים למי שאינם מוסלמים עבור אזלינה ג'ילני, שהורשתה לשנות את השם שלה ללינה ג'וי , אבל לא את סמן הדת שלה לנצרות. במקרה אחר, נראישה בוכרי נאלצה להגיש צו הביאס קורפוס נגד ההורים שלה ולברוח ממלזיה כדי להתחתן עם הבן זוג הלא מוסלמי שלה. במקרה נוסף ממלזיה, רבתי מסוסאי גדלה בתור הינדית על ידי סבתה לפני שההורים שלה התאסלמו. עם זאת, כאשר מסוסאי נישאה לבן זוגה ההינדי וביקשה לשנות את רישום הדת שלה להינדואיזם, הרשויות במלזיה דחו את הבקשה שלה ותפסו בנוסף את הבת שלה ומסרו אותה לאמה המוסלמית. באוגוסט 2021, מוסלמי לשעבר מקרלה, שידוע כיוטיובר מפורסם ועבד במשך שנתיים בדובאי, נעצר ונידון לשלוש שנות מאסר בגין ביקורות על תכני הקוראן והחדית' שהביע בחשבון היוטיוב שלו בעבר על ידי איחוד האמירויות הערביות בטענה של "חילול קודש האסלאם" לאחר שעובדים זרים מוסלמים מקרלה הגישו נגדו תלונה במשטרת דובאי. הקמת תנועות המונח "תנועת המוסלמים לשעבר" משמש לתיאור התנועה החברתית של יחידים וקבוצות שהתנערו מאמונה בתוכן האסלאם, ושואפים לנרמל התנגדות דתית ועזיבה של האסלאם במדינות האסלאם ברחבי העולם, ולספק תמיכה באחרים שעשו זאת או נמצאים בתהליך העזיבה על ידי רשתות תמיכה. על רקע סקר מטעם מרכז המחקר פיו משנת 2017 בנושא, העיתון וול סטריט ג'ורנל פרסם מאמר שבו קבע כי כמאה אלף בני אדם בארצות הברית עשויים לעזוב את האסלאם מדי שנה, בעוד שגם אם מתאסלמים יצטרפו במספרים דומים, אלו שיעזבו ישפיעו בסופו של דבר על מעמד האסלאם במדינה יותר ממה שיעשה כל מתאסלם. אקטיביזם של מוסלמים לשעבר כולל שימוש בסדרה של עיתונים, התכנסויות ציבוריות כמו גם פלטפורמות מקוונות. התכנסויות ואירועים קטנים יותר מתקיימים גם בברים, בתי קפה ומסעדות. לדברי פרזנה חסן, אקטיביזם של מוסלמים לשעבר גורם לעולם המוסלמי להתמודד עם התבוננות פנימית לגבי השלכות שונות שקיימות באסלאם. רקע פסוקי השטן (1988–2000) ממוזער|250x250 פיקסלים|הסופר המוסלמי לשעבר מהודו אבן ווראק שכתב את ספרו "למה אני לא מוסלמי" ב-1995 בעקבות ההתנגדויות של מוסלמים בעולם לפרסום פסוקי השטן (1988) מאת סלמאן רושדי התנגדויות של מוסלמים ברחבי העולם לפרסום פסוקי השטן (1988) מאת הסופר המוסלמי לשעבר סלמאן רושדי, הניעו את הסופר והפעיל ההודי אבן ווראק לכתבו את הספר שלו "למה אני לא מוסלמי" בשנת 1995 בהגנה על סלמאן רושדי וכופרים מוסלמים לשעבר אחרים, שהוביל במשך לכתיבה של שורת ספרים מטעמו שמבקרים את הקוראן ומוחמד. שלוש שנים לאחר מכן, ייסד ווראק ומוסלמים נוספים לשעבר את ארגון הסופרים "המכון לחילון החברה האסלאמית" כדי לתמוך באינטרסים של כופרים באסלאם ולהביע במשותף ביקורת על האסלאם . בעקבות פיגועי 11 בספטמבר (2001–2006) מתקפות הטרור האסלאמי של ארגון הטרור אל-קאעידה ב-11 בספטמבר 2001 (שידועות בכינוי פיגועי 11 בספטמבר) על מרכז הסחר העולמי (1973–2001) בעיר ניו יורק והפנטגון בוושינגטון די סי. השפיעו באופן חסר תקדים על מגמת כפירות בתוכן האסלאם ועל התפשטות של מוסלמים לשעבר בעולם, שהאיצו את תהליך נטישת האמונה שלהם באסלאם, או סימנו את המאפיין הראשון של הטלת ספק לגבי אמונה בתוכן הקוראן והחדית', בעקבות התבססות על טקסטים דתיים אסלאמיים שבהם השתמשו המחבלים בהתקפות כדי להצדיק את התקפות הטרור שלהם נגד כופרים. עלי סינה , מוסלמי לשעבר שהתנצר, ייסד בעקבות האירועים את האתר חופש אמונה בינלאומי (FFI) באוקטובר 2001. באותן שנים, הסופר אבן ווראק ליקט בספר שלו עזיבת האסלאם: הכופרים מדברים (2003) אוסף של סיפורים של עזיבת האסלאם ממוסלמים לשעבר ממדינות שונות בעולם. ממוזער|249x249 פיקסלים|הסופרת המוסלמית לשעבר מסומליה אייאן חירסי עלי, מייסדת הארגון "AHA Foundation" ואחת מהמבקרים הידועים ביותר של האסלאם בעקבות סדרת אירועים של טרור אסלאמי שראתה כולל ילדים להורים מוסלמים מעודדים את פיגועי ה-11 בספטמבר לאחר שבדקו שאכן ניתן למצוא את ההצדקות של המחבל הסעודי אוסאמה בן לאדן לכך בפסוקי הקוראן, מדענית המדינה ומבקש המקלט אייאן חירסי עלי מסומליה, עזבה את האסלאם בשנת 2002 והפכה לאחת מהמבקרים הידועים ביותר של האסלאם בעולם. בשל העוינות הגלויה שלה לנוכחת האסלאם בספרה הציבורית בהולנד, שבה הפכה לחברת בית הנבחרים של הולנד בשנת 2003, חירסי עלי החלה לקבל איומי מוות רבים על העזיבה והביקורת שלה על האסלאם מצד מוסלמים מקומיים ומחוץ לשטחי המדינה, שהגיעו לשיאן ברצח הבמאי ההולנדי תאו ואן גוך ב-2 בנובמבר 2004 על ידי טרוריסט מהגר ממרוקו, שאיתו הפיקה את הסרט הביקורתי כלפי האסלאם, כניעה (2004). המאמרים של הירסי עלי קובצו מאוחר יותר לשני אוספים, מפעל הבן: על נשים, אסלאם והיטמעות משנת 2002 והבתולה הכלואה משנת 2004, שהפך לרב מכר בינלאומי ותורגם למעל 10 שפות שונות עד מאי 2006. בעקבות פרסום האוספים של הירסי עלי, בשנת 2006 סוגיות סביב קשיים שאיתם מתמודדים מוסלמים לשעבר בהם העיתונאי האיטלקי מגדי עלאם יליד מצרים, נכנסו לשיח הצרפתי היום יומי תוך כדי דיון בביקורת על האסלאם של המורה לפילוסופיה הצרפתי רוברט רדקר ביומון לה פיגארו. עלייה של הקמת מועצות מוסלמים לשעבר באירופה (2007) התנועה הבינלאומית המאורגנת של מוסלמים לשעבר מצוטטת לעיתים קרובות כמי שהמקור שלה הוא בהקמת המועצה המרכזית של מוסלמים לשעבר שהוקמה בשנת 2007. אחת המקימות העיקריות של המועצה היו מינה אהדי, פליטה מוסלמית לשעבר מאיראן שנמלטה מגזר דין מוות שקיבלה בעקבות ביקורת שהשמיעה על המשטר האסלאמי במדינה, והחלה להתגורר בקלן, גרמניה, בשנת 1996. בעקבות סדנה שערכה באפריל 2006 לגבי השפעות האסלאם באוסנבריק שדנה כיצד לבצע אקטיביזם טוב יותר עבור מי שכפרו באסלאם יחד עם הסופר מייקל שמידט-סלומון, התוצאות שלה הובילו להקמת קמפיין של אוסף תצלומים של מי שכפרו באסלאם ונאלצו להימלט כפליטים פוליטיים לגרמניה והיו מוכנים להציג בפומבי את הזהות שלהם כמוסלמים לשעבר. כדי לבצע את הקמפיין, שמידט-סלומון הציע להקים מועצה מרכזית למוסלמים לשעבר, בדומה למועצה המרכזית של מוסלמים בגרמניה שנוסדה בשנת 1994. אף על פי שאהדי ועמיתים נוספים לא תמכו תחילה במונח "מוסלמים לשעבר" הם הסכימו בסופו של דבר לשם וביצעו הכנות עבור הקמת הארגון. הקמת המועצה הוכרזה ב-28 בפברואר 2007 במהלך מסיבת עיתונאים בברלין, שבה הושק קמפיין אוסף התצלומים המדובר.  לפני כן, מוסלמים לשעבר עדיין כונו בקרב התקשורת המערבית כמוסלמים עם הבדל מינורי לעיתים רחוקות באמצעות המונח "אינטלקטואלים מוסלמים", מה שהוביל להבעת התנגדות מצידם על כך שהם ממשיכים להיות מוגדרים תחת קבוצה של מאמינים באסלאם. עם זאת, לאחר הקמת המועצה המרכזית, המונח מוסלמים לשעבר עבר תהליך אימוץ מהיר בקרב תקשורת המערבית. המועצה המרכזית של מוסלמים לשעבר לאורך השנים צוטטה כמי ששימשה השראה ישירה להקמת מועצת המוסלמים לשעבר של בריטניה בראשות הפעילה האיראנית מרים נמאזי ואחרים שהוצגה ב-19 ביוני 2007, הוועד המרכזי למוסלמים לשעבר בראשות הפעיל האיראני אהסאן ג'מי בהולנד שהוצג באופן רשמי ב-11 בספטמבר 2007 והוועד המרכזי למוסלמים לשעבר של סקנדינביה שתאריך הקמתו לא ידוע במדויק. הופעת ארגוני מוסלמים לשעבר בצפון אמריקה (2009–2013) ממוזער|249x249 פיקסלים|שרה היידר , אחת ממייסדי הארגון מוסלמים לשעבר של צפון אמריקה , נואמת על מטרות הארגון במהלך כנס "הוועידה הבינלאומית לחופש ביטוי ומצפון" בלונדון, הממלכה המאוחדת, 2017 הקבוצה האמריקאית מוסלמים לשעבר מאוחדים בראשות המוסלמית לשעבר ממצרים נוני דרוויש שהתנצרה, נוסדה באוקטובר 2009 בלוס אנג'לס. בספטמבר 2013 נוסד ארגון המוסלמים לשעבר של צפון אמריקה על ידי הפעילים שרה היידר ומוחמד סייד מפקיסטן, שיצרה רשת של קבוצות מוסלמיות מקומיות לשעבר ברחבי ארצות הברית וקנדה. השפעת המדינה האסלאמית (2014–2019) לעלייתו של ארגון הטרור האסלאמי, המדינה האסלאמית, שהכריז על ח'ליפות אסלאמית ביולי 2014 וביצע באמצעות עשרות אלפי הפעילים שלו סדרת מעשי טרור, טבח, רצח עם ועבדות מינית שיטתית כלפי לא מוסלמים ברחבי סוריה ועיראק תוך כדי ציטוט פסוקים שכתובים בקוראן והחדית' כהצדקה למעשים, הייתה השפעה גדולה על עשרות אלפי מוסלמים ברחבי העולם (בעיקר בשטחי המזרח התיכון וצפון אפריקה) בתהליך ההתנתקות שלהם מהאמונה בתוכן האסלאם. בתקופה שבין 2014 ל-2019 נראתה עלייה במספר המוסלמים הכורדים שהמירו את אמונתם לזורואסטריות, האמונה המקורית של אבותיהם האתניים שהייתה קיימת באזור לפני הכיבוש המוסלמי של פרס על ידי פולשים ערבים מח'ליפות ראשידון בין 632 לספירה עד 651 לספירה, שהוביל לנפילת האימפריה הסאסאנית ולדעיכת הדת הזורואסטרית. הזינוק תואר בעיקר כמי שנוצר לאחר "עדות לשנות האלימות והברבריות" שבוצעו על ידי הפעילים המוסלמים של הארגון באזורים השונים עם נוכחות כורדית. מגמות ברחבי העולם איראן בשנת 1990 הרפובליקה האסלאמית של איראן הוציאה להורג בתלייה את חוסיין סודמנד, מוסלמי לשעבר שעזב את האמונה באסלאם והתנצר כשהיה בן 13. תחת כהונתו של הנשיא מחמוד אחמדינז'אד (2005–2013), המשטר האסלאמי השתתף במערכה שיטתית למעקב אחר מוסלמים לשעבר על מנת לאסלאם אותם בכפייה או לרצוח אותם במדיה והם מתנגדים לפעולות, בעוד שמקורות נוצריים שונים טוענים שבין 250,000 ל-500,000 מוסלמים לשעבר התנצרו באיראן משנת 1960 עד 2010. ב-15 במאי 2008 כ-15 מוסלמים לשעבר שהתנצרו נכלאו באשמת כפירה, כאשר במידה ויורשעו, הם עלולים לעמוד בפני עונש מוות. פסק הדין בתיק שלהם לא נודע מאז. לדברי הארגון "Freedom House", מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 השתמשה הרפובליקה האסלאמית של איראן בחוליות חיסול נגד מוסלמים לשעבר, בדגש על מנהיגים נוצרים פרוטסטנטים. אפגניסטן בפברואר 2006 פשטה המשטרה האפגנית על בתים של מוסלמים לשעבר שהצטרפו לנצרות שנעצרו ונכנסו למאסר חודש לאחר מכן. עבדול רחמן, אפגני שהתנצר בזמן שהעניק סיוע רפואי לפליטים אפגנים בפשאוור, פקיסטן, הואשם בכפירה ואוים בעונש מוות. המשפט שלו עורר מחאות בינלאומיות ממדינות רבות, ולבסוף האישומים נגד רחמן בוטלו בנימוקים טכניים של "אי כשירות נפשית" (פטור מביצוע פשע של כפירה לפי דין השריעה) על ידי בית המשפט לאחר התערבותו של הנשיא חאמיד כרזאי. בהמשך הוא שוחרר מהמעצר ועזב את המדינה לאחר שממשלת איטליה הציעה לו מקלט מדיני. מקרה דומה התרחש עם האפגני הנוצרי סייד מוסא, שהואשם כפירה באסלאם ונידון למאסר עולם, אבל שהה רק מספר חודשים במאסר ושוחרר בפברואר 2011, לאחר "חודשים של דיפלומטיה שקטה" בין ממשלות ארצות הברית ואפגניסטן. לדברי תובע בכיר באפגניסטן, הוא שוחרר "רק לאחר שהסכים סוף סוף לחזור לאסלאם". מקום הימצאו של מוסא לאחר שחרורו נותר לא ידוע, בעוד שאשתו הצהירה שהיא "לא שמעה ממנו עוד". שועיב אסדאללה, נוצרי אפגני אחר, נעצר באוקטובר 2010 לאחר שלכאורה "העניק עותק של הביבליה לחבר". הוא שוחרר במרץ 2011 ועזב את אפגניסטן. בסוף 2015, מוריד עזיז, סטודנט אפגני בן 21 ומוסלמי לשעבר, תועד בחשאי בהקלטה על ידי בת זוגתו לשעבר, כשהוא מבקר את האסלאם ומתחנן בפניה "לעזוב את החושך ולאמץ את המדע". לאחר מכן היא השמיעה את ההקלטה במסגד, שבעקבותיה הופעל לחץ חברתי עצום על עזיז לחזור בו מדבריו על ידי משפחתו שהוביל להסתתרות שלו במשך זמן קצר לפני שקבוצת זועמים חמושים ברובי קלשניקוב הופיעה אצלו בבית. 23 ימים לאחר מכן, הוא נמלט למספר מדינות והגיע בסופו של דבר להולנד, שבה התקבלה הפך לתושב קבע במאי 2017. מצרים בשנת 1992, מחבלים ג'יהאדיסטים ירו בפרג פודה, פעיל מצרי שמתנגד לחוקי השריעה, שמספר שבועות לפני מותו הוא הוכרז כ-"כופר ואויב האסלאם" על ידי העולמא במסגד אל-אזהר. במהלך המשפט של הרוצחים, הצהיר המלומד מוחמד אל-גזאלי מהמסגד אל-אזהר באומרו, "כאשר המדינה לא מצליחה להעניש כופרים, מישהו אחר צריך לעשות זאת". בשנת 2001, הסופרת, הפסיכיאטרית והמרצה המצרית נוואל א-סעדאווי, הואשמה בכפירה לאחר שהיא דחקה בנשים מוסלמיות לדרוש את הזכות לשאת 4 בעלים כמו הזכות האסלאמית של גברים מוסלמים לשאת 4 נשים שונות. מוקדם יותר היא הכעיסה מוסלמים רבים על ידי תקיפת קבלת הירושה הלא שוויונית של נשים, תרגול השחתת איבר המין הנשי במצרים, וטענה שלמסורת העלייה לרגל של החג' קיימים מקורות פגאניים. בעקבות ההצהרות של א-סעדאווי, עורך דין קרא לבית המשפט לאכוף פרידה של א-סעדאווי מבעלה מזה 37 שנים על רקע היותה "כופרת". עם זאת, האישומים נגדה בוטלו בהמשך. באפריל 2006, לאחר שתיק בית משפט במצרים הכיר בדת הבהאית, חברי הכמורה המוסלמית במצרים שכנעו את הממשלה המצרית לערער על החלטת בית המשפט, בעוד שחבר הפרלמנט המצרי מהאופוזיציה גמאל עקל הצהיר כי הבהאים הם "כופרים שיש להרוג אותם" בטענה שהם שינו את דתם, אף על פי שרוב הבהאים המצריים מעולם לא היו מוסלמים בעבר. באוקטובר 2006, הבלוגר כרים עאמר הפך למצרי הראשון שהועמד לדין על המאמרים המקוונים שלו, כולל ההצהרה שלו על היותו מוסלמי לשעבר. הוא היה כלוא עד נובמבר 2010. ב-2007 תבע מוחמד הגאזי, מוסלמי לשעבר שהתנצר על סמך "קריאות ומחקרים השוואתיים בדתות" בית משפט מצרי על מנת לשנות את דתו לנצרות בתעודת הזיהוי הלאומית שלו מהאסלאם. המקרה שלו עורר סערה ציבורית גדולה, כאשר לא רק אנשי דת מוסלמים, אלא גם האב שלו ושל אשתו קראו למותו. שני עורכי דין ששכר עזבו את התיק שלו, ושני פעילי זכויות אדם נוצרים שנחשבו מעורבים בעניינו נעצרו. החל משנת 2007, הוא ואשתו הסתתרו. בשנת 2008 קבע השופט שדן בעניינו כי על פי השריעה "האסלאם היא הדת הסופית והשלמה ביותר ולכן המוסלמים כבר נוהגים בחופש דת מלא ואינם יכולים להמיר את אמונת לדת עתיקה יותר". הגאזי המשיך לנסות לשנות את דתו באופן רשמי עד שנעצר ב-2013 בגין "הפצת שמועות שווא והסתה". הוא שוחרר ב-2016, ולאחר מכן פרסם סרטון ביוטיוב בטענה שהוא חזר לאמונה באסלאם, וביקש "שיניחו לו לנפשו". במאי 2007, בהא אלדין אל-אכד, מוסלמי מצרי לשעבר, נכלא לשנתיים באשמת "חילול הקדוש" של האסלאם לאחר שהתנצר. הוא שוחרר ב-2011. בפברואר 2009, הוגש לבית משפט מצרי מקרה נוסף של בקשה לשינוי סמן דתי מאסלאם לנצרות. המאמץ של מגיש הבקשה, אל-גוהרי בן 56, להתנצר הובילה לתובעים מטעם המדינה להאשים אותו בכפירה ולבקש שיוטל עליו גזר דין מוות. אל-גוהרי הצהיר בתגובה באומרו: "זכויותינו במצרים, כנוצרים או כמצטרפים חדשים, פחותות מזכויות של בעלי חיים. נשללו מאיתנו זכויות חברתיות ואזרחיות, שוללים מאיתנו את הירושה ונותרים לנו להיהרג. אף אחד לא טורח לחקור או לדאוג לנו". בעקבות ניסיונותיו להיות מוכר משפטית כנוצרי, אל-גוהרי הותקף ברחוב והוא ובתו החלו לקבל איומי מוות בהודעת טקסט ובשיחות טלפון. מאז תחילת המהפכה במצרים בשנת 2011 פרשנים שונים דיווחו על מגמה הולכת וגוברת של נטישת האסלאם שהשתקפה מהופעת קבוצות שונות ברשתות החברתיות, אף על פי שכופרים שהצהירו בגלוי על זהותם עדיין התמודדו עם נידוי וסכנה של העמדה לדין וקבלת אלימות. באותה שנה, דווח על מקרה שבו אישה מוסלמית לשעבר בשם אביר התנצרה לכאורה, וקיבלה הגנה מטעם כנסיית מנאס הקדוש בגיזה. בתגובה, מאות מפגינים מוסלמים זועמים פקדו את הכנסייה ודרשו את היציאה של אביר מהכנסייה. במהלך העימותים, נהרגו עשרה בני אדם ומאות אחרים נפצעו. ניגריה ממוזער|249x249 פיקסלים|דין השריעה במערכת המשפט בניגריה: בניגריה, שמחולקת לדרום נוצרי של מדינות שאוכפות את החוק הפדרלי של המדינה ולצפון של 12 מדינות מוסלמיות שאוכפות במקום את דין השריעה בחיי היום יום, מובארק באלה , מוסלמי לשעבר בן 37 ממדינת קנו הצפונית, נאלץ להיכנס בכפייה בהוראת הרשויות הניגריות הצפוניות לבית חולים פסיכיאטרי בעקבות ההצהרה שלו על היותו מוסלמי לשעבר בשנת 2014. הוא הוחזק שם 18 ימים, ודבריו "הוכה, עבר סדציה ואוים בעונש מוות אם ינסה לעזוב". במאמר בשנת 2016 הוא הצהיר כי הביקורת שלו על האסלאם הפכה לקולנית יותר ויותר מאז ההתפשטות של הטרור האסלאמי בניגריה, באומרו: "מה שגרם לי לבסוף להכריז על עצמי כמוסלמי לשעבר היה סרטון של עריפת ראשה של נוצרייה בשנת 2013 על ידי נערים בסביבות גילי, שדוברים את השפה שלי. היכה בי שנגמר זמן השתיקה. או שמישהו ידבר או שכולנו שוקעים". באלה נעצר שוב באפריל 2020 בעיר קדונה שבמדינה הצפונית קדונה על רקע סעיפי חוק "חילול הקודש" עקב פוסט ביקורתי ששיתף ביחס לאסלאם בפייסבוק לאחר שקבוצת מוסלמים מקומיים הגישו נגד באלה תלונה לרשויות. בהמשך הוא הועבר למעצר מנהלי במדינת הולדתו קנו והועמד לדין בבית משפט. לדברי עורך דינו, בעת שנכח בתא המעצר, נשללה ממנו גישה לשירותי בריאות, הוא הוחזק בבידוד ונאלץ לסגוד לאסלאם בכפייה. הפוליטיקאי האמריקאי ג'יימי רסקין קרא לשחרורו של באלה, ועתירה מטעם הארגון קבוצת הפעולה למעצר שרירותי הוגשה למען שחרורו. ב-5 באפריל 2022 הוא נידון על ידי בית המשפט העליון של קנו ל-24 שנות מאסר, לאחר שביקש הקלה בעונש שלו והודה בכל 24 האישומים שהוגשו נגדו. הברית הבינלאומית לחופש דת או אמונה (IRFBA) קראה לשחרורו של באלה בעקבות מתן גזר הדין, כמו גם הסופר וחתן פרס הנובל הניגרי וולה סויינקה שהצהיר שמעצרו של באלה היה חלק "ממגפת הפנאטיות שפקדה את ניגריה בעשורים האחרונים". בסקר שנערך 2010 מטעם מרכז המחקר פיו רוב של 51% מהמוסלמים הניגרים הסכימו עם הטלת עונש מוות על מי שעוזבים את האמונה באסלאם. דרום אסיה פקיסטן ברחבי העולם מספר רב של פעילים מוסלמים בולטים לשעבר הם ממוצא פקיסטני ודרום אסייתי. סוכנים מטעם ממשלת פקיסטן תוארו במשך השנים כמי שמנסים לדכא באופן פעיל את האקטיביזם של מוסלמים לשעבר המתהווה באינטרנט על ידי חדירה לקבוצות של מוסלמים שעבר, דיכוי על ידי חסימת גישה למרחבים בטוחים מקוונים ולא מקוונים לחופש ביטוי עבור מוסלמים לשעבר ורדיפה על ידי חטיפות ואיומים בהעמדה לדין על רקע סעיפי חוקי "חילול הקודש" הפקיסטניים . הודו מאז תחילת המאה ה-21, תנועה מוסלמית לשעבר לא מאורגנת החלה להופיע בהודו, בדרך כלל בקרב נשים וגברים צעירים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, בעלי השכלה גבוה שמתגוררים באזורים עירוניים, שמאופיינים ברקע משותף של קרובים ואנשי דת שלא העניקו להם תשובות מספקות על הטלות הספק שלהם בתוכן האסלאם. עם גישה לפרשנויות אחרות של האסלאם ממה ששמעו כל חייהם מאנשי דת מוסלמים ולמידע על האסלאם באינטרנט, כמו גם היכולת לתקשר זה עם זה באמצעות מדיה חברתית, הם החלו לכפור באמונה שאיתה גדלו מינקות. ב-16 במרץ 2017, פעיל בשם פארוק חאמד מקוימבטור, שניהל קבוצת וואטסאפ של מוסלמים לשעבר, נרצח בביתו בדקירות סכין על ידי שכניו וחבריו הקרובים לאחר שהצהיר בגלוי על היותו מוסלמי לשעבר. קרלה, מדינה הודית עם 26% תושבים מוסלמים שידועה במגמה גוברת של כפירה באסלאם, כוללת מספר רב של פעילים וארגונים שמנהלים דיונים ציבוריים בנושא. פעילי הארגון מוסלמים לשעבר של קרלה, שנוסד בשנת 2019, מציינים מדי שנה ב-9 בינואר את "יום המוסלמים לשעבר של קרלה". לדברי העיתונאי סולטן שאהין, מוסלמים לשעבר חיים בפחד רב מהקהילה המוסלמית שלהם, שכן עצם הצהרת אי-האמונה שלהם באסלאם עלולה להוביל להאשמות של כפירה וחרם קהילתי. לדברי הכתב פ. סנדיפ, אנשי דת מוסלמים בהודו נוטים להשתמש בסוגים שונים של טקטיקות בריונות כדי להציק למוסלמים לשעבר שעוזבים את האמונה באסלאם, כאשר לעתים קרובות תרגילי ההפחדה הללו מפרים את זכויות האדם הבסיסיות שלהם. סנדיפ מסביר שבדרך כלל טקטיקות הלחץ הללו כוללות לסלק אותם מהבתים שלהם, לבצע לחץ חברתי על משפחות הכופרים לנתק איתם כל קשר, לכפות על בני הזוג של הכופרים להתגרש מהם, למנוע מהכופר ליצור קשר עם הילדים שלו, לשלול כל ירושה של הכופר ועוד. תמרונים אחרים כדי למנוע הבעות של כפירה וביקורת על האסלאם כוללים האשמות והגשת תיקים כוזבים נגד כופרים, בתוך הודו או אפילו מחוץ לשטחי המדינה,בעוד שאם מוסלמי לשעבר לא יחזור להיות מוסלמי, הוא עלול לעמוד בפני איומים, התקפות פיזיות או רצח. הדו"ח של פ. סנדיפ מצהיר שלמרות סיכונים הללו, המדיה החברתית מעניקה מרווח מסוים של פרטיות עבור מוסלמים לשעבר מכיוון שהיא מאפשרת שימוש בשמות בדויים, מה שמסייע בהפחתת הסיכון לגילוי הזהות שלהם. בנגלדש ממוזער|249x249 פיקסלים|בוניה אחמד , אשתו של הפעיל החברתי והמוסלמי לשעבר אביג'יט רוי , נואמת על אירוע ההתנקשות ברוי בבנגלדש לא קיים חוק להפללה של כפירה באסלאם בעוד שחוקת בנגלדש מבטיחה חופש דת. עם זאת, דיווחים על מקרים של רדיפת מוסלמים לשעבר הם שכיחים ביותר. הסופרת המוסלמית לשעבר טסלימה נסרין סבלה משורת התקפות פיזיות ואחרות בעקבות השמעת הביקורתית שלה על תכני האסלאם, לפני שנאלצה להימלט מהמדינה. באוגוסט 1994 היא הועמדה למשפט על רקע "האשמות בהצהרות מתלהמות" בעוד שמאות אלפי מפגינים כינו אותה "כופרת שמונתה על ידי כוחות זרים להשמיץ את האסלאם". בשנת 2010 קבוצת ג'יהאדיסטים בנגלית שנוסדה יצרה רשימה שכללה 83 פעילים בנגלים מוסלמים לשעבר שכוללים בלוגרים ואקדמאים שונים בהם הבלשן הומאיון אזאד . מאז 2013, 8 מתוך 83 האישים ברשימה נרצחו, בהם המהנדס והפעיל החברתי אביג'יט רוי על ידי אספסוף חמוש במצ'טה ו-31 אחרים נמלטו מהמדינה. אשתו של רוי, בוניה אחמד, שרדה את הפיגוע. במהלך ולאחר מלחמת העצמאות של בנגלדש חלק ניכר של בנגלים עזבו את האמונה באסלאם והצטרפו לנצרות, בין היתר בעקבות התמיכה של נוצרים זרים שעמדו איתם בזמנים הקשים שלהם במהלך הסכסוך האזרחי לצד ניסיונות דיכוי על ידי מוסלמים אחרים ממערב פקיסטן. בעקבות הפיכת האינטרנט למקור מידע זמין, החלו להופיע בלוגרים בנגלים מוסלמים לשעבר באמצע שנות ה-2000. הפעיל הבנגלי אסיף מוחיודין ארגן את הכנס הראשון של מוסלמים לשעבר במדינה בעיר הבירה דאקה בשנת 2010, בה השתתפו 34 איש. מוחיודין הפך מאז לקורבן של שורת התקפות טרור אסלאמי בבנגלדש אבל בניגוד לפעילים מוסלמים לשעבר בנגלים רבים אחרים מוחיודין שרד בכל פעם את ניסיונות ההתנקשות בחייו ונמלט לגרמניה. לדבריו, מספר הבלוגרים המוסלמים לשעבר בבנגלדש (שכוללת אוכלוסייה של 91% מוסלמים בעוד שאסלאם מוגדרת רשמית כדת המדינה) גדל מכמות של "4 או 5 איש בשנת 2005 ל-15,000–20,000 איש בשנת 2015". המלדיביים במדינת האיים הקטנה של האיים המלדיביים בדרום אסיה, שבה מוסלמים מהווים כ-99% מאזרחי המדינה, אסלאם מוגדרת כדת רשמית של המדינה ועל מנת להפוך לאזרח חובה על כל אדם להיות מוסלמי. פעילים מוסלמים לשעבר מתמודדים עם תגובות קיצוניות ברשתות החברתיות כמו גם בחיי היום יום שבעקבות זאת חיים באנונימיות מוחלטת על מנת להימנע מקבלת עוינות. מוחמד נאצים, מוסלמי לשעבר, נעצר בשנת 2010 ונאלץ לאחר מכן להכריז פומבית מול עיתונאים על חזרתו לאסלאם, בעקבות חשיפת זהותו. במקרה אחר באותה שנה, איסמעיל מוחמד דידי נמצא מת בביתו לאחר שנחשף כמי שכופר באמונה בתוכן האסלאם. לאורך השנים מאז מספר רב של מקרי מוות מפוקפקים של מוסלמים לשעבר הוגדרו בתקשורת המלדיבית על רקע "קשרים עם ארגוני טרור בינלאומיים של הנאשמים". סרי לנקה בסרי לנקה, 9.7% מהאוכלוסייה היא מוסלמית. בגלל הטאבו החברתי הרחב על עזיבת האסלאם, מועצת המוסלמים לשעבר של סרי לנקה נוסדה בחשאי בשנת 2016, שבאמצעותה חברי הארגון מקיימים פגישות חשאיות בקרב הקהילה. ביוני 2019, רישווין איסמאת', פעיל סרי לנקי מוסלמי לשעבר וחבר הארגון, התייצב בפומבי כדובר המועצה באותה שנה על מנת לגנות ספרי לימוד שאושרו והופצו על ידי הממשלה הסרי לנקית לסטודנטים מוסלמים, שקבעו כי "יש לרצוח את מי שכופרים באסלאם". בעקבות הגינוי שלו, איסמאת' קיבל לאחר מכן איומי מוות מצד מוסלמים מקומיים. מלזיה במלזיה, ארגון "G25" המקומי הצהיר בינואר 2020 שהוא תומכך בביטול החוקים הקיימים במלזיה להפללה של עזיבת האסלאם. בשנת 2017 ממשלת מלזיה פשטה על קבוצה של מוסלמים לשעבר בקואלה לומפור. דמוגרפיה לדברי סקר של מרכז המחקר פיו משנת 2010, להתאסלמות אין השפעה על גידול האוכלוסייה המוסלמית בעולם שכן "נראה שמספר האנשים שהופכים למוסלמים באמצעות התאסלמות שווה בערך למספר המוסלמים שעוזבים את האסלאם". כמו כן, ישנם מעט דיווחים על כמות האנשים שעוזבים את האסלאם במדינות הרוב המוסלמי בעולם בעקבות ההשלכות החברתיות והמשפטיות הקשורות לעזיבת האסלאם, שעלולות אף להוביל לעונש מוות חוקי. לפיכך, לא ניתן לחקור את נתוני המוסלמים לשעבר שקיימים במדינות האסלאם באופן מדויק. מצד שני, הקהילות המוסלמיות לשעבר שהולכות וגדלות מחוץ למדינות האסלאם מתועדות היטב במחקרים שונים מאחר והסכנה שנשקפת לחייהם על רקע הצהרה על זהותם נמוכה או אינה קיימת כלל במדינות בעלות רוב לא מוסלמי. דו"ח של המרכז ללימודים אסטרטגיים ובין-לאומיים (CSIS) משנת 2007 מצהיר כי חלק מהתחזיות של גודל האוכלוסייה המוסלמית בעולם מוערכות יתר על המידה, שכן הן מניחות שכל הצאצאים של מוסלמים יהפכו למוסלמים גם במקרים של הורות מעורבת שכוללת הורה שאיננו מוסלמי. באותה מידה, הסוציאולוג דארן שרקת הצהיר במאמר במגזין "Foreign Affairs" שנתוני האמונה באסלאם אינם מדויקים מכיוון שהם לא לוקחים בחשבון את המספר ההולך וגדל של מוסלמים שאינם דתיים, מה מוביל לחוסר מידע משמעותי במחקרים, בעוד שהוא מאמין שהמגמה האירופאית בנושא משקפת את המגמה האמריקאית שבה נתונים מטעם סקרים בארצות הברית מציגים 32% של מוסלמים שגדלו ככאלה בתקופת גיל ההתבגרות, ואינם מאמינים עוד בתוכן האסלאם בבגרותם. סקר שנערך על ידי מרכז המחקר פיו בשנת 2017 מצא כי להתאסלמות בקרב אירופאים נוצרים לשעבר קיימת השפעה שלילית על גידול האוכלוסייה המוסלמית באירופה, כאשר בין השנים 2010 ל-2016 מעל 160,000 איש עזבו את האמונה באסלאם יותר מאשר התאסלמו. לדברי סקר של המרכז בשנת 2018, מספר המומרים לאסלאם בארצות הברית שווה בערך של מספר המוסלמים שעוזבים את האסלאם, בניגוד לאמונות אחרות, שבהן מספר העוזבים גדול ממספר המאמינים. לדברי ההיסטוריון ג'פרי בלייני מאוניברסיטת מלבורן, מאז שנות ה-60 של המאה ה-20 חלה עלייה משמעותית במספר ההצטרפויות של מוסלמים לשעבר לנצרות, בעיקר לזרמי האוונגליזם והפנטקוסטליזם, על אף רדיפה חברתית ושלטונית. על פי "מאמינים במשיח מרקע מוסלמי: מחקר מפקד עולמי" מחקר מפקד אוכלוסין עולמי שפורסם על ידי המכון לחקר דת של אוניברסיטת ביילור בשנת 2015, כ-10.2 מיליון מוסלמים הצטרפו לנצרות בהתבססות על נתונים שנאספו בקרב מיסיונרים נוצרים ברחבי העולם, כאשר המדינות עם המספר הגדול ביותר של מוסלמים לשעבר שהתנצרו כוללים את אינדונזיה (6,500,000), ניגריה (600,000), איראן (500,000 לעומת 500 בלבד ב-1979), ארצות הברית (450,000), אתיופיה (400,000) ואלג'יריה (380,000). אינדונזיה מוגדרת כמדינה בעלת הקהילה הנוצרית הגדולה ביותר שמורכבת ממוסלמים לשעבר מאז אמצע ומסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, שכוללת בין 2-2.5 מיליון מוסלמים שהתנצרו. ביקורת לדברי העיתונאית אקי מותאלי מסרי לנקה, הטענות של מי שמצהירים על רדיפה של מוסלמים על ידי מוסלמים לשעבר אינן ישרות, כאשר למעשה אלו מוסלמים לשעבר, שנרדפו בעבר ונרדפים גם בהווה בצורה הרחבה ביותר על ידי חברות מוסלמיות. בנוסף, טוענת מותאלי כי מי שמגדירים את עצמם כליברלים ושייכים לשמאל הפוליטי "מתרחקים מהזדהות עם מוסלמים לשעבר" כדי "להשתיק נושאים במחלוקת באסלאם ובחיי היום יום במדינות מוסלמיות" ברחבי העולם על מנת להימנע מלהרגיז מוסלמים ולהיות מוגדרים כ-"גזענים" או "אסלאמופובים". הסופר המוסלמי לשעבר עלי אמג'ד ריזבי מפקיסטן מצהיר על הגישה הסותרת של "השמאל הליברלי במדינות רוב לא מוסלמיות" להתייחס לרעיונות של אנשי "ימין קיצוני" לא מוסלמים כאל "רעים" שבו זמנית מהססת מלהטיל את אותה רמת ביקורת על רעיונות ומנהגים מפוקפקים שכתובים בספרי קודש אסלאמיים כגון הקוראן שכוללים בין היתר תכנים של מיזוגיניה, הומופוביה, הפצת ג'יהאד נגד כופרים, עונשים מזעזעים על רקע חילול "קודש האסלאם" או כפירה בתוכן האסלאם ודוגמאות נוספות. ריזבי מכנה את ההתנהגות הזו של חוסר הבעת תמיכה במוסלמים לשעבר בקרב אנשי שמאל ליברלי על מנת "ללחוץ ידיים עם אסאלמיסטים" כ-"בגידה באידאולוגיה שאותה הם מתיימרים לייצג" שמובילה בסופו של דבר להעצמה של עמדות "לא אנושיות" של מוסדות שונים וממשלות במדינות האסלאם שמשתמשות לאחר מכן ב-"כרטיס קורבן" כהצדקה לדכא ולרדוף מוסלמים לשעבר ומתנגדים אחרים לשיטות הממשל הללו בתוך החברות שלהם. לדברי ריזבי, מבקרי מוסלמים לשעבר "נוטים לבלבל בין שנאה כלפי מוסלמים כבני אדם לבין ביקורת לגיטימית על האסלאם", בעודו טוען כי "האסלאם הוא רק רעיון, כאשר מצופה מאוד שכלל הרעיונות יהיו פתוחים לביקורת בלתי מסויגת". הערות שוליים

תומר מיכלזון

תומר מיכלזון (נולד ב-28 באוקטובר 1984) הוא עיתונאי ועורך ישראלי, מנהל כאן הסכתים וכאן תרבות בתאגיד השידור הישראלי. ביוגרפיה מיכלזון נולד בקריית אתא וגדל בכרמיאל, למד בתיכון אורט הורוביץ, ואת שירותו הצבאי עשה כלוחם סטי"ל וכמפקד בבסיס ההדרכה של חיל הים. לאחר שירותו הצבאי עבד כשנתיים בשגרירות ישראל בברלין, שם החל לכתוב בלוג על ישראלים בברלין. למד לתואר ראשון בספרות וסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ולתואר שני במדיניות ציבורית במכון למדע המדינה Sciences Po בפריז. בין השנים 2010–2015 עבד בקבוצת הארץ: ב-TheMarker כעורך, ראש דסק, וכתב מגזין ב-TheMarker Week, גלריה ומדור הדעות של הארץ. בין 2015 ל-2017 שימוש כדובר וכותב נאומים לשרת המשפטים לשעבר ציפי לבני. ב-2017 חי וכתב בפריז ועבד בחטיבת התקשורת של ארגון הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD). בין השנים 2018–2022 שימש כעורך הראשי של אתר התחקירים העצמאי "המקום הכי חם בגיהנום". כעורך ראשי הוביל בין היתר תחקירים על שחיתות פוליטית, הון שלטון, התעמרות בעובדים, סיקור מחאות וכמו כן כתב טורי דעה רבים שעסקו בביקורת תקשורת. ב-2022 החל לערוך את תוכנית הסביבה "הזמן הירוק" עם יפעת גליק ב"כאן 11". ב-2022 הצטרף לחטיבת הרדיו בתאגיד השידור הישראלי כעורך הפודקאסט הכלכלי "חיות כיס", שם גם הגיש ויצר מספר פרקים. ב-2023 הגיש וערך את ההסכת "על בושה ודעה קדומה". לאחר אירועי 7 באוקטובר בשנה זו הגיש עם צליל אברהם את ההסכת הטיפולי "איך ממשיכים". במרץ 2024 מונה למנהל "כאן הסכתים" ותחנת הרדיו "כאן תרבות". חיים אישיים מיכלזון מתגורר בתל אביב עם בן זוגו. הערות שוליים קטגוריה:עיתונאים ישראלים קטגוריה:עורכים ישראלים קטגוריה:סגל כאן הסכתים קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת תל אביב קטגוריה:סגל TheMarker קטגוריה:סגל הארץ קטגוריה:כותבי נאומים ישראלים קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1984

פלקטרודה

הפניה פלקטרודיס

JCDecaux

JCDecaux היא חברת מדיה ציבורית בינלאומית צרפתית העוסקת בפרסום באמצעות שלטי חוצות ובהצבה ותחזוקה של ריהוט רחוב. החברה פועלת בלמעלה מ־80 מדינות, והיא חברת פרסום החוצות הגדולה בעולם. מטה החברה העולמי ממוקם בניי-סיר-סן שליד פריז. החברה פועלת בישראל מאז 2008, עם זיכיונות שילוט בתל אביב, רמת גן וברכבת הקלה בירושלים. החברה עוסקת בפרסום על גבי שלטי חוצות בגדלים שונים, על עמודי פרסום ומסכי פרסום, וכן על גבי ריהוט רחוב כגון תחנות אוטובוס, שירותים ציבוריים ותחנות להשכרת אופניים. בחלק מהמדינות החברה מציבה שלטי פרסומת גם על גבי אוטובוסים, בתחנות רכבת קלה ובשדות תעופה. היסטוריה ממוזער|תחנת אוטובוס של JCDecaux בתל אביב החברה נוסדה ב־1964 על ידי ז'אן קלוד דקו שהגה מודל עסקי חדשני במסגרתו החברה מציבה תחנות אוטובוס בשטחי הערים ודאגה לתחזק אותן באופן שוטף, בתמורה לקבלת זיכיונות פרסום על גבי התחנות מטעם העירייה. במשך השנים החברה הציעה סוגים נוספים של ריהוט רחוב, וב־1981 הציבה לראשונה שירותים ציבוריים אוטומטיים בצרפת. בשנת 2003 הציבה החברה בווינה מערכת להשכרת אופניים שיתופיים ובשנת 2007 זכתה במכרז להפעלת מערכת להשכרת אופניים והצבת ריהוט רחוב ברחבי העיר פריז. כיום לחברה יש צי של כ־52,000 אופניים ב־70 ערים ברחבי העולם, המופעלים תחת המותג "Cyclocity". בישראל ממוזער|שלט חוצות של החברה בתל אביב החברה החלה לפעול בישראל בשנת 2008, לאחר שזכתה במרכז להצבת שלטי חוצות וריהוט רחוב בתל אביב-יפו לתקופה של 15 שנה. הסכום שמשלמת החברה לעיריית תל אביב עבור זכויות הפרסום מוערך על כ־22 מיליון ש"ח בשנה. החברה התמודדה פעמיים במכרז על זיכיון הפרסום בנתב"ג אך לא זכתה בו. בשנת 2013 קיבלה החברה זיכיון בלעדי להצבה של ריהוט רחוב ברחבי העיר רמת גן, גם כן למשך 15 שנה. על מהלך זה נמתחה ביקורת כלפי עיריית רמת גן, משום שתנאי הסף של המכרז לא אפשרו לחברות ישראליות להתמודד בו והחברה הייתה למעשה התמודדת היחידה במכרז. בשנת 2018 חתמה על הסכם זיכיון לפרסום על מתקני הרחוב בתחנות והרכבת הקלה בירושלים ובקרונות הרכבת. על תחנות האוטובוס שהציבה החברה בישראל נמתחה ביקורת על שאינן מותאמות לאקלים ישראל, משום שהעיצוב השקוף שלהן מאפשר חדירת אור שמש, ואף הוקמה קבוצת פייסבוק בנושא: "עוצרים את שערוריית תחנות האוטובוס בתל אביב". בנוסף, נשמעו טענות על כך שהחברה המשיכה להציג פרסומות בתחנות אוטובוס שבוטלו ולהשאירן ברחוב. ב־2014 העלתה החברה קמפיין שילוט להעלאת המודעות להשמנת יתר בקרב ילדים, בעקבותיה נמתחה ביקורת חריפה ונטען כי הקמפיין לועג לילדים הסובלים מהשמנה. בעקבות לחץ ציבורי שכלל גם פנייה של יו"ר הוועדה לזכויות הילד בכנסת, החברה הפסיקה את הקמפיין והסירה את השלטים. מנכ"לית החברה בישראל היא שיר זכאי ומשרדי החברה ממוקמים בפתח תקווה. קישורים חיצוניים הערות שוליים קטגוריה:משרדי פרסום קטגוריה:חברות צרפתיות קטגוריה:חברות הנסחרות ביורונקסט

ריי וייס

ריי וייס (; נולד ב-1947) הוא שחקן אמריקאי. ביוגרפיה וייס נולד באקרון שבאוהיו והוא ממוצא רומני, הוא למד באוניברסיטה במדינתו. בשנות השישים החל לשחק באופרת הסבון "Love of Life" ששודרה ב-CBS, ב-1982 שיחק בשמונה פרקים של סדרת הטלוויזיה דאלאס, ב-1986 שיחק במספר פרקים של סדרת ההמשך שלל שושלת "The Colbys". הוא התפרסם כשגילם את אביב של לורה פאלמר בסדרת המתח טווין פיקס, הוא גילם את התפקיד גם בסרט טווין פיקס: אש הולכת איתי המבוסס על הסדרה, הוא גילם את סגן נשיא ארצות הברית בסדרה 24. ב-1987 שיחק בסרט המדע הבדיוני רובוקופ, ב-1992 שיחק בסרט המוקומנטרי בוב רוברטס, ב-1993 גילם סנאטור בסרט "שמש עולה", ב-2007 שיחק לצד ריצ'רד גיר בסרט "The Flock", ב-2009 שיחק בסרט הקנדי "Iodine ", הוא שיחק את מזכיר המדינה בסרט אקס-מן: ההתחלה, ב-2007 דיבב את פרי וייט בסרט "Superman: Doomsday". הוא נשוי בשנית. קישורים חיצוניים קטגוריה:שחקני קולנוע וטלוויזיה אמריקאים