Datasets:

HeNLP

/

HeDC4

like 4

"שעריהם של עשרות אלפי מוזיאונים בכל העולם ננעלו בשל משבר הקורונה" אומרת נאווה קסלר, יו"ר איגוד המוזיאונים ואיקו"ם ישראל, "אך אנו, אנשי המוזיאונים בישראל נחושים מתמיד בימים אלו לקיים את יום המוזיאונים ולעמוד בשליחותנו למען החברה, לטיפוח ערכי רוח, זהות, סובלנות ומורשת, שמחברים אותנו זה לזה, ומהווים את החוסן הלאומי והחברתי שלנו." בל"ג בעומר, יום שלישי (12.5.2000), איגוד המוזאונים הישראלי והמוזאונים השונים ברחבי הארץ מזמינים את הציבור הרחב "לבקר" בעשרות מוזאונים ברחבי הארץ לכבוד יום המוזאונים הבין-לאומי שיתקיים ב-12 במאי. השנה, בשל סגירת המוזיאונים ברחבי העולם בשל משבר הקורונה יתקיים יום המוזאונים הבין-לאומי במתכונת מקוונת, תחת הכותרת: "מוזיאונים- מרחבים של שיויון ורב תרבותיות". בשעה 10:00- "עולמם של הפלשתים" – קבוצה של אנשים מגיעה לחופי ישראל לפני כ- 3,000 שנה. מה מביא אותם הנה? מנין הגיעו? מי הם בכלל ולמה הסיפורים על דויד וגליית או שמשון ודלילה, הפכו להיות מלאי אתוס במקרא ומוכרים לנו כל כך? הצטרפו אלינו לסיור מרתק מפי ד"ר עמית דגן, מרצה בחוג ללימודי ארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן, וחופר בתל צפית, גת המקראית, אחת מעריהם של הפלשתים. הסיור הינו הראשון מתוך סדרת הרצאות של ד"ר עמית דגן בתערוכה, שיעלו בהמשך בפייסבוק המוזאון. אוצרת התערוכה: גלית ליטני. בשעה 16:00- הדרכה בתערוכה "בורא מאורי האש" – תערוכה המתבוננת על אור ואש בעולם היהדות. התערוכה מתבוננת על כלים של אש אשר בויתו והפכו עם הזמן לכלי פולחן, זיכרון, לשימוש במועדים וחגים. סיגל מאור, מדריכת המוזאון, תיתן הצצה לפריטים נבחרים. התערוכה הינה האחרונה של אוצרת המוזאון, יעל ויזל ז"ל, שהלכה לעולמה במהלך הכנת התערוכה. ליווי אוצרותי: מירב רהט. הסיורים יעלו בדף הפייסבוק של המוזאון וברשתות החברתיות. כזכור, לפי ההנחיות החדשות, כל עוד הכל ילך כשורה, המוזיאונים אמורים להיפתח מחדש ב17.5.

עסקים עושים עם אנשים, והיכן שישנם אנשים המבצעים טרנזאקציות עסקיות, יכולים להתגלע סכסוכים משפטיים מגוונים, החל מסכסוכים אלמנטריים סביב ביצוע או מועד ביצוע תשלום ועד כריתת חוזים והסכמים מול כלל הגורמים מולו מתנהל העסק. יכולתו של העסק להתמודד עם סיטואציות משפטיות המלוות את התנהלותו העסקית, ויותר מכך מידת הבטחון שיש לו ביחס ליכולת זו, עשויה להשפיע ישירות על ביצועי העסק ושרידותו. עו”ד אהוד ויסברוד מעניק שירותי ליווי משפטי לחברות וארגונים, סביב כל הסוגיות המשפטיות המתעוררות במהלך פעילותם השוטפת. ליווי משפטי זה כולל ייעוץ שוטף, ליווי עסקאות, מענה לשאלות משפטיות מהותיות בזירה המסחרית, ניסוח וכריתת חוזים והסכמים, ניהול משא ומתן ועוד. במסגרת שירותי הליווי המשפטי של משרדנו, נהנים לקוחותינו מאיש צוות מקצועי דדיקייטד לכל ענייניו המשפטיים של הלקוח, ומגישה חופשית לכלל הצוות המקצועי במשרד, על הניסיון, הידע המשפטי וכלל תחומי ההתמחות המוצעים על ידינו. משרדנו מעניק שירותי ליווי משפטי ומעטפת משפטית מסחרית לעשרות חברות וארגונים, תוך הקפדה מיוחדת על ייצוג האינטרסים הבלעדיים של הלקוח, הפעלת הכוח המשפטי לטובת הלקוח וגיבוש הסכמים, הסדרים ומהלכים משפטיים אחרים בעלי תוקף משפטי מקסימלי. המעטפת המשפטית שמעניק משרדו של עו”ד אהוד ויסברוד, כוללת טיפול בסוגיות גבייה, כריתת חוזים והסכמים מול עובדים, שותפים, ספקים ולקוחות, ייצוג בערכאות משפטיות, גיבוש מסמכים וחוות דעת משפטיות וייעוץ שוטף סביב כלל ההיבטים המשפטיים של פעילות של הארגון – הכל במטרה להבטיח שפעילותכם העסקית זוכה להגנות המשפטיות הנדרשות ושכלל הטרנזאקציות העסקיות, התפעוליות והארגוניות המבוצעות על ידכם, מעוגנות במסגרות חוקיות ומשפטיות תקפות.

כבר הרבה שנים, רבים מעדיפים את שיטה הבנייה היבשה המבוססת על שלד פלדה, עם תהליך בנייה מאוד קצר ואשר כמעט ואינה מטרידה את שגרת החיים של הדיירים בבניין. תיקון שאושר לתקנות התכנון והבנייה במאי 2008 על ידי שר הפנים דאז - מאיר שיטרית מאפשרת תכנון ובנייה של מרפסות שמש חופפות בשטח של 12 עד 14 מ"ר לדירה (לא כמו בעבר כאשר היה ניתן להוסיף מרפסות מדורגות, שכונו גם "מדלגות"). לפי תקנה זו: "גזוסטרה ששטחה עד 14 מ"ר לא תבוא במניין השטח המותר לבניה ובלבד ששטחן הכולל של כל הגזוסטרות בבניין לא יעלה על 12 מ"ר כפול מספר הדירות בבניין," גזוסטרה עד 14 מ"ר אינה מחויבת בארנונה. קיימות שתי שיטות נפוצות להוספת מרפסת למבנה קיים; האחת, באמצעות בטון ובלוקים, זו השיטה הוותיקה יותר, אורכת הרבה יותר זמן ומורגשת הרבה יותר על ידי הדיירים במהלך העבודה. השיטה השנייה, השיטה היבשה, כבר בשימוש שנים רבות ומבוססת על שלד פלדה מגולוון. תהליך הבנייה בשיטה זו קצר מאוד ושיגרת הדיירים כמעט ולא מופרעת במהלך ההתקנה ופעילות הגמר. אנחנו במשכן הנדסה ובניין ,עם ניסיון רב בתכנון אדריכלי ובתכנון הנדסי; נעזור לכם גם בכל הנדרש לתכנון ההנדסי והאדריכלי וגם בהוצאת ההיתרים הנדרשים מול הרשויות, למעשה כל הדרוש כולל הביצוע מתבצע במקום אחד ובעלות אחת כוללת. לאחר גמר עבודות ההכנה והשלמת ההחיבורים, שלד הפלדה עובר תהליך גילוון על ידי טבילה באמבט אבץ. הדבר מבטיח עמידות לקורוזיה (חלודה) לאורך שנים רבות. לאחר גמר הייצור נצבעת הקונסטרוקציה במערכת צבע דו רכיבית: יסוד: אפוקסי דו רכיבי בעובי של כ-80 מיקרון. עליון : פוליאורטני דו רכיבי,שתי שכבות בעובי 80 מיקרון כ"א (סה"כ עובי הצבע: כ-240 מיקרון). שלד המרפסת מובל כיחידה אחת אל הבניין, בעזרת מנוף, השלד מורם למקומו ומעוגן לאלמנטים קונסטרוקטיביים (בדרך כלל עמודי בטון מזויין קיימים). העיגון מתבצע באמצעים שונים ותלוי במבנה הקיים, העיגון יכול לכלול עוגנים כימיים, עוגנים מכאניים, או מוטות פלדה עוברים. בשנים האחרונות פיתחו בעולם הבניה המערבי לוחות על בסיס מלט מחוזקים עם סיבים הנקראים בשפה המקצועית "פיבר צמנט". לוחות אלו דחוסים ביותר וכבושים בתנור ,ומייוצרים בטכנולוגיה מתקדמת . לוחות אלו מסוגלים לשאת משקל רב ועמידים בתנאי מזג אוויר קשים. בשיטת הבנייה היבשה המבוססת על שלד מתכת, לוחות אלו למעשה מחליפים את הרצפות הכבדות היצוקות בטון מזויין. באוסטרליה משמשים לוחות אלו תחליף ליציקות בטון לרציפים (שבילי גישה) במעגנים ימיים. ג'ימס הארדי (James Hardie) הוא קונצרן אוסטרלי מהמובילים בעולם הבנייה המייצר בין השאר לוחות "פיבר צמנט" דחוס לרצפה, תחת השם המסחרי "Hardipanel Compressed". הלוחות מורכבים מחול, מלט, מינרלים, מים, ומשוריינים עם סיבים. ניתן ךהשתמש בכל חיפוי הראוי לחיפוץ חוץ; כמו קרמיקה, גרניט פורצלן, ודקים למיניהם, כמו כן ניתן לצבוע בצבעים אפוקסיים או בצבעים המותאמים לצביעת בטון בתנאי חוץ. כל החלטה לגבי גימור רצפת המרפסת חייבת להתחשב ברמת החספוס וההחלקה בעיקר בתנאי רטיבות. לדוגמא, לוח "Hardipanel Comressed" (בגודל 180X120X1.8 ס"מ , שטח: 2.16 מ"ר, משקל: 71.5 ק"ג): כשהמרחק בין מרכזי סמוכות בתחתחית שלד הפלדה הוא 60 ס"מ, מסוגלות הלוחות לשאת עומס מקסימלי של 756 ק"ג (4,200 ק"ג למרפסת של 12 מ"ר). כשהמרחק בין מרכזי הסמוכות הוא 40 ס"מ לוחות אלו מסוגלות לשאת עומס מקסימלי של 1200 ק"ג (6,600 ק"ג למרפסת של 12 מ"ר). הכתבה נכתבה על ידי ציון שאלתיאל - אדריכלות ירוקה וניהול פוייקטים - מקו ישר - אדריכלות ירוקה לאחר שיחות עם המהנדס האזרחי משה שאלתיאל מבעלי משכן הנדסה ובניין. משכן הנדסה ובניין מנוהלת על ידי מהנדס בניין וקבלן רשום, בעלת ניסיון רב ומגוון של תכנון הנדסי ואדריכלי ובנייה עד שלב הגמר. מבצעת בנייה, שיפוצים ותוספות בנייה בתחומים שונים; בתים פרטיים, בתים משותפים ומבני ציבור.

לרוק תפקיד חשוב מאד בגופנו. אדם בריא מפריש כליטר של רוק ביממה. רוק בכמות תקינה מאפשר עיכול תקין של המזון, הנאה מרובה יותר מהאוכל, דיבור תקין וכן שמירה על חלל הפה מפני פגיעות וזיהומים שונים. בגופנו קיימים 3 זוגות של בלוטות רוק גדולות, הנמצאות משני צידי הפנים והצוואר העליון (ראו תמונה מס 1). בנוסף, קיימות מאות בלוטות רוק קטנטנות המפוזרות בחלל הפה והלוע. מחלות כרוניות (ממושכות) של בלוטות הרוק קורות בכ-1% מהאוכלוסיה הכללית. המחלות הדלקתיות שכיחות בעיקר אצל נשים. מחלה דלקתית בבלוטת רוק תתבטא בנפיחויות בפנים או בצוואר, בדרך כלל בסמוך לאוכל, כאבים באזור בלוטת הרוק, ואף יכול להופיע גרד מקומי. נפיחות פתאומית בפנים או בצוואר העליון בזמן הארוחה היא תופעה בעלת משמעות קשה לאיכות החיים, כיון שהתופעה מופיעה בפתאומיות וללא "אזהרה מוקדמת", ועלולה לקרות במצבים מביכים מאד, כמו בעת אירוע חברתי או משפחתי. מחלות דלקתיות אוטואימוניות בבלוטות הרוק ("תסמונת סיוגרן"), הן מחלות המתרחשות כאשר מערכת החיסון של הגוף "מתבלבלת" ותוקפת את בלוטות הרוק. במצב זה יהיה הרס הדרגתי של בלוטות הרוק, ולעיתים תופעות דמויות דלקת כמו כאבים ונפיחויות בבלוטות הרוק. כאשר הבלוטות יפגעו בצורה ניכרת מ"התקפתה" של מערכת החיסון, הן יחדלו לייצר רוק ויופיע יובש פה. מחלות אוטואימוניות עלולות לקרות בעיקר אצל נשים בגיל הפוריות (גילאי 40-20). טיפול ביוד רדיואקטיבי, בעיקר בשל גידולים בבלוטת המגן (בלוטת התריס), נפוץ אף הוא בנשים הרבה יותר מגברים. טיפול זה פוגע בשכיחות גבוהה בתפקוד בלוטות הרוק, גם בטווח המידי לאחר הטיפול, וגם שנים לאחר הטיפול. מחלות דלקתיות בבלוטת הרוק מסיבה שאינה ידועה, יכולות להופיע בכל גיל, ונפוצות אף הן יותר בנשים.

לחברה מובילה ביבנה דרוש/ה מחסנאי/ת + רישיון על מלגזה שם החברה: מאגרי אנושמיקום המשרה: יבנה לחברה מובילה ביבנה דרוש/ה מחסנאי/ת + רישיון על מלגזה. הקלדת תעודות משלוח, קבלת סחורה מספקים, בדיקת סחורות ותעודות, ועוד. מיקום: 15 מ' ממך עבודת מחסן ביבנה - שכר גבוה 35₪ - סביבת עבודה משפחתית שם החברה: 100 אחוזמיקום המשרה: יבנה, ישראל דרושים/ות עובדים/ות כלליים/ות למחסן חברת נעליים מצליחה ביבנה. מיקום: 15 מ' ממך ראש צוות מחסן קבלה ליבנה שם החברה: Hot Jobsמיקום המשרה: יבנה, ישראל דרוש /ה ראש צוות מחסן קבלה לחברה העוסקת בעיבוד שבבי. מיקום: 8 ק"מ ממך מלקט /ת למחסן באזור תעשיה כנות שם החברה: קונפורטי גוד בע"ממיקום המשרה: כנות לחברה גדולה דרוש /ה מלקט /ת למחסן באזור תעשיה כנות. ליקוט סחורה עפ"י הזמנה. משרה מלאה בימים א' - ה' בין השעות 8:00 - 17:00. ימי שישי בתקופות הלחץ בתשלום שעות נוספות. קריאה, כתיבה ודיבור בשפה העברית - חובה.

סקירת מחקרים מראה כי מגדלי הדגים בישראל עושים רבות על מנת לשפר את הרכבם התזונתי של הדגים, ובמיוחד את הרכב השומן ותכולת הכולסטרול בהם. הדגים עשירים בחומצות שומן בלתי רוויות מסוג אומגה 3 ואומגה 6 ודלים בחומצות שומן רוויות וכולסטרול. לדוגמה, הקרפיון שנחשב דג שמנוני מאוד, הפך באמצעות תזונה דלת שומן לדג פחות שמן: 6.5 גרם שומן, לא יותר מ- 72 מ"ג כולסטרול ורק 133 קלוריות ל- 100 גרם. מתוך כלל השומן המצוי במזון ישנן שתי חומצות שומן הנחשבות לחיוניות, כיוון שגופנו אינו יכול לייצרן ואנו חייבים לקבל אותן מהמזון. מדובר באומגה 3 ואומגה 6. חלק מחומצות השומן מכילות בתוך המבנה הכימי שלהן קשרים כפולים. המושג אומגה, מציין את מיקום הקשר הכפול הראשון בחומצת השומן. כלומר, "אומגה 3" מציין כי הקשר הכפול הוא בעמדה 3 , לעומת חומצת שומן אומגה 6 שבה הקשר הכפול נמצא בעמדה 6. חומצות שומן אלו משתתפות בתהליכים רבים בגוף, החל מבניית קרום התא ועד חומרי בניין להורמונים מקומיים הנקראים "פרוסטגלנדינים". חומצת שומן חיונית מסוג אומגה 3, נקראת גם "חומצה לינולנית", ונמצאת בעיקר בדגי הים הצפוני, כגון: סלמון, מקרל, הליבוט, סול, טונה וסרדינים, אך קיימת גם במזונות נוספים כגון: שמן קנולה, שמן פשתן, גרעיני פשתן ואגוזי מלך. חומצת שומן חיונית מסוג אומגה 6 הנקראת "חומצה לינולאית" נמצאת בשמנים מהצומח כגון שמן תירס, חריע, סויה, שומשום, קנולה. חומצות שומן מסוג אומגה 3 הנמצאות בדגים אחראיות על ייצור חומרים המאזנים תהליכים רבים בגופנו, כגון: לחץ דם, טמפרטורת גוף, דלקות, נפיחות, כאב, קרישת דם, תגובות אלרגיות וכ'ו. מחקרים הוכיחו את חשיבותה של חומצת אומגה 6 לבריאות, בכך שהיא מסייעת בייצור הורמונים ובבניית קרומיות התאים, בעיקר תאי העור. כמו כן מעכבת את הזדקנות העור, את הופעת הקמטים ואת כתמי הגיל. יש חשיבות רבה ליחס שבין שתי החומצות (3 ו-6). במצב אופטימלי אמור להישמר יחס של 4:1 לטובת אומגה 6. אך בעקבות שינוי הרגלי התזונה בעידן המודרני, השתנה היחס בין שתי החומצות, והוא נוטה בהרבה לטובת אומגה 6. לדאבוננו שימוש יתר בשמנים צמחיים מוביל למצב יתר של אומגה 6, ומאחר וקיימת תחרות מסוימת בגוף בין אומגה 3 לאומגה 6, עקב המבנה המולקולרי הדומה של החומצות, המאפשר להן להחליף אחת את השנייה, עודף באומגה 6 גורם למעשה למחסור באומגה 3, ולכך יש השפעה שלילית על בריאות הלב וכלי הדם. לאחרונה מיוחסים לחומצות שומן מסוג אומגה 3 יתרונות רבים, החל מהפחתת מחלות דלקתיות, דרך שיפור הקשב והריכוז בילדים ועד לשיפור מצב הרוח. לא כל היתרונות הללו מוכחים, אך בנוגע לתרומת של אומגה 3 לבריאות הלב וכלי הדם ישנה הסכמה. מחקרים הוכיחו כי קיים קשר בין רמת אומגה 3 בדם לבין מחלות לב שונות. ההסבר לכך הוא ככל הנראה בהשפעה של אומגה 3 הגורמת למניעת קרישי הדם ולכך שקרישי הדם הקיימים לא "יידבקו" לדפנות כלי הדם ויגרמו לחסימה. דגים טריים דורשים זמני בישול או אידוי קצרים (ממוצע של 15-25 דקות) וכתוצאה מכך אינם מאבדים את ערכיהם התזונתיים. מחקרים הוכיחו קשר בין צריכת דגים באופן קבוע, לפחות פעם בשבוע, לבין ירידה בסיכון למחלות לב, כגון: התקפי לב ושבץ, באנשים בריאים. נמצא כי אכילת דגים באופן קבוע קשורה בהאטה בירידה בזיכרון ובכישורים הקוגניטיביים. ערכו הקלורי של בשר דג נמוך בהשוואה לבשר עוף או בקר. דגים עשירים במינרל "יוד", שחשוב לפעילות תקינה של בלוטת התריס, אשר אחראית בין היתר גם על חילוף החומרים בגוף. מחקרים הראו קשר חיובי בין צריכת דגים לבין הפחתת סימנים קליניים של מחלת האלצהיימר. דיאטה חבר או אוייב? אז כמה דגים מומלץ לאכול ? איגוד הלב האמריקאי המליץ על צריכה של לפחות 2 מנות דגים שמנים בשבוע. לילדים-בנים, גברים ונשים לאחר גיל המעבר: עד 4 מנות בשבוע של דגים. המומלצים ביותר הם סלמון, טונה, מקרל, אלתית וסרדינים. לילדות- בנות ונשים בגיל הפוריות: עד 2 מנות לשבוע. הסיבה להגבלת צריכת הדגים לנשים בגיל הפוריות: למרות היתרונות להגנה על הלב, דגים מכילים לעיתים חומרים מזהמים ומתכות כמו דיוקסינים או כספית העלולים להזיק לעובר מתפתח כשהם במינון יתר. מה חשוב לדעת כשרוכשים דגים ? יש להישמר מרכישת דגים לא טריים במקומות לא מוסמכים, שאינם בפיקוח וטרינרי. עדיף שלא לנקות את הדגים בעצמכם, אלא לדרוש מהמוכר לנקות את הדגים בעת הרכישה. בעת הקניה יש לשים לב לכך שהעור יהיה מבריק, לח ומעט רירי (הזימים צריכים להיות אדומים ושהבשראלסטי אך נוקשה, אסור שאצבע שתשקע בו - תשאיר גומחה. יש לבדוק שהדג אוחסן במקרר, מכוסה בפתיתי קרח, ששומרים על הקור אבל לא מקפיאים.אם אוכלים את הדג ביוםהקניה רצוי לאחסן במקרר, ואם מאוחר יותר- במקפיא. עבור אנשים הסובלים ממחלות כרוניות, כגון: כבד, כליות, סכרת, מערכת חיסון מוחלשת וסרטן ואנשים עם פצעים פתוחים בידיים, מומלץ להימנע מכל מגע עם הדגים. האמנון או בשמו הלועזי – מושט, נחשב לאחד הדגים הנפוצים במטבח הישראלי, בשל טעמו והרכבו התזונתי. הוא דג צמחוני, בשרו לבן ועדין, והוא מכיל 5% שומן בלבד. הפורל הוא דג איכותי מאוד. בשרו מוצק ועסיסי, זמן בישולו קצר, הוא קל לעיכול, ועשיר באומגה 3 (1.63 גרם ל-100 גרם). האגדה מספרת כי מי שמרבה באכילת דגים, ירבה חכמה...אז למה אתם מחכים?

בכנס השנתי של האיגוד הצפון אמריקאי לניתוחי עמוד שדרה (NASS), קבוצה הכוללת 10 חוקרים תציג היום (26/10) תוצאות ביניים ממחקר פרוספקטיבי ראשון, רב מרכזי, בניתוחי עמוד שדרה מונחי רובוט. התוצאות מראות כי בניתוחי עמוד שדרה שבוצע באמצעות מערכת ההנחייה Renaissance של מזור המושתתת על טכנולוגיית הליבה Mazor Core, הושגה הפחתה של פי 5 במספר הסיבוכים בניתוחים והפחתה של פי 7 בצורך בניתוחים חוזרים, בהשוואה לניתוחים המבוצעים ידנית בעזרת מערכת שיקוף רנטגנית בגישה זעיר-פולשנית בניתוחים לאיחוי חוליות מותניות. "אנו מאמינים כי זהו המחקר הרב-מרכזי הראשון, שבוחן את ההשפעה של שימוש בטכנולוגיה רובוטית על התוצאות הקליניות בניתוחי עמוד השדרה, באמצעות שימוש בכלים הביקורתיים של מחקר פרוספרטיבי", אמר אורי הדומי, מנכ"ל מזור רובוטיקה. "תוצאות המחקר נותנות תוקף לעליונות הקלינית בשימוש בטכנולוגיה של מזור, וממחישות את הערך המשמעותי שמספקת מזור לחולים ולמנתחים. כמובילים העולמיים בתחום לאורך 16 שנים, יש לנו סיפוק רב בממצאים המדעיים המשמעותיים המוצגים כעת בפני הקהילה הרפואית". "תוצאות המחקר מסירות לחלוטין כל ספק שהיה לי באשר לעליונות ניתוחי עמוד שדרה מונחי רובוט", אמר ד"ר כריסטופר גוד (Dr. Christopher Good), מנתח אורתופדי במרכז לניתוחי עמוד שדרה בוירג'יניה. "אנו מזהים שיפור משמעותי בבטיחות ובערך למטופל, כמו גם חיסכון בעלויות בעת שימוש במערכות מבוססות טכנולוגיית Mazor Core".

בכל שנה אנחנו שומעים כיצד בארה"ב המסחר האלקטרוני מבצע זינוקי ענק, כשהוא עושה בשנים האחרונות את כל הדרך ממספר שירותים מצומצם לפעילות נפוצה שהיא חלק מהיום יום של רבים. נראה שהגענו לשלב שהמסחר האלקטרוני הוא לא רק כלי לביצוע רכישות זולות יותר, אלא אף ממש מאיים לקחת נתח מהמסחר הרגיל. בהרצאה של אלעד גולדנברג, מנהל פיתוח עסקי באי ביי, הדגים את הדברים באמצעות הדגמת פעולה אגרסיבית של אמזון – השקת שירות משלוח תוך יום בחינם. השירות הוא לא לגמרי בחינם – הוא דורש יצירת מנוי שנתי בעלות של 99$ לשנה, אך עדיין מדובר בעלות כבדה עבור אמזון. אז מדוע היא עושה זאת? המשמעות עבור מי שמחזיק במנוי היא שעם משלוח חינם הלקוח לא חושב פעמיים לפני שהוא מזמין כל מוצר – קטן כגדול. אם אתם זקוקים לחבילת עוגיות כדי לארח מחר אנשים, תעדיפו להזמין אותה באינטרנט במקום לקפוץ לסופר הקרוב. אם בדיוק נגמרה לכם משחת השיניים, לא תצאו רק כדי לקנות אחת כזו – פשוט תיכנסו לאתר תוך בטלפון הנייד, תוך אולי אף תוך כדי צחצוח, ותזמינו, וכנראה גם במחיר הזול ביותר. מאחורי השירות המדהים (שעולה לאמזון הרבה יותר מ-99$ בשנה) יש לאמזון מטרה אחת: לקחת נתח מחנויות הקמעונאיות המסורתיות – כשהם מורידים מאנשים את החסם של עלות משלוח, הם פשוט מרגילים אנשים לבצע רכישה באינטרנט גם עבור מוצרי יום יום. ברגע שזה יקרה, הרכישה באינטרנט תהפוך לעדיפות הראשונה עבור אנשים רבים. מה אנו בישראל יכולים ללמוד מכך? עלינו להסיר חסמים בפני הרוכשים באינטרנט, בכל שלב של רכישה. צריך להשרות אמון על הגולש, להציג בפני הגולש את כל המידע אפשרי על השירות או המוצר שאנו מציעים, לתת לגולש אפשרויות סליקה לפי ההעדפות שלו, וכמובן לדאוג לשירות ולאספקת מוצר ברמה הגבוהה ביותר . רק כאשר מסירים חסמים לכל אורך הדרך, הלקוח יוכל להיות מרוצה ויתרגל לבצע רכישות אצלנו באתר. אך העבודה הקשה גם מתגמלת, כי לקוחות מרוצים כיום משתפים בקלות יתרה חברים ומשפחה לגבי רכישות מוצלחות – כשהם מופתעים לטובה הם מדברים על כך ברשתות חברתיות וגם מחוץ להן. לכן, עלינו להקדיש משאבים רבים ללימוד הלקוחות שלנו – להבין מה הם רוצים, ובעיקר מה מפריע להם בתהליך הרכישה – ואז להגיע לגביע הקדוש של המכירה באינטרנט - הלקוח החוזר!

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה, נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְ-הוָה אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם, לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי יְ-הוָה דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל. בספריית "בית אריאלה" שמור חדר עבודה של אשר צבי גינצבורג, הידוע בשם העט "אחד העם". בבית המדרש שבו למדתי משנתו של "אחד העם" היתה פסולה ומוחזקת בכפירה. (הרב צבי יהודה קוק, "מתוך התורה הגואלת", עמ' 218). "אחד העם" בא מבית דתי ואף למד בישיבה. משום כך אין להתפלא שבחדרו, בין חפציו האישיים, מונחים תפילין! על אצטבא המונחת בכניסה לחדרו מצוי סדור תפלה עם פירוש של רבי יעקב מעמדין, דפוס למברג 1863. רישום בדף השער מלמד כי סדור זה יירש "אחד העם" מאביו ישעיהו. שער הספר. מוקף בעיגול רישום ידני של אביו. בדף האחרון של הסידור ישנו רישום בעלות נוסף, שאני מסתפק בו אם הוא מימי בחרותו של "אחד העם", כיון שלשמו נוסף התואר ה"ר [=הרב רבי]. בתוך הספר ישנו הערה קצרה אחת בכתב יד שאתייחס אליה בהמשך. אשר גינצבורג חי בתל אביב ונפטר בה בשנת תרפ"ז (1927). הוא נקבר בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור. בית קברות זה תועד בספרו של צבי קרול וצדוק לינמן (ספר בית הקברות הישן בתל-אביב כולל שמות של הנפטרים…מראשיתו 1902 עד 1939. ‬תל אביב ת"ש, 1940) ובו מופיעים גם תמונות של מצבות אישים ידועים הקבורים שם. בעיון מקרי בעותק ספריית הרמב"ם מצאתי כי 'חוללה' תמונת קברו של אחד העם ותמונת קברו של ביאליק וברנר. מעשה הראוי לכל גנאי. כבר כתבתי על כך ברשימה קודמת "ימח שמם?". גרפיטי ! על יד מצבתו של אחד העם נכתב "ימח שמו". "ואולי זה הוא כוונת הכתוב "הללו את ה' כל גוים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלנו חסדו". והקושיא שהוא… משום ש"גבר עלינו חסדו" – ישבחוהו האומות? … לפי דבריו אפשר לפרש … שאמר לגויים שישבחו את ה'… אמרו שאינו משגיח וא"כ מה בצע כי נעבדנו? כי באמת הוא משגיח וזה לכם האות "כי גבר עלינו חסדו". ביטוי נפלא לאמונה והשגחה א-לוהית בעולמנו היא ההתבוננות בקורות עם ישראל לדורותיו. מה יענה בזה פילוסוף חריף, היד המקרה עשתה כל אלה? הנה כי כן, מסידור שהיה מונח אצל "אחד העם", למדנו פרק בהלכות אמונה לישראל ולעמים. "להוציא יקר מזולל" מקובל לומר שעלות הנייר היתה מאד יקרה ולכן הורגלו לכתוב בקיצור תיבות ובראשי תיבות.

אין גרם אחד של צדק חברתי בקיצור ימי החופשה של הילדים בגיל 3 עד 9 שנקבע השבוע. לא הישגי התלמידים, לא צמצום פערים, ואף לא התחשבות בצרכים של ההורים. הדבר משרת את המשק שזכה לעוד עובדים מוחלשים, ואת מדינת הלאום שזכתה לעוד משפחות מוחלשות. עוקץ חברתי וכלכלי גם יחד. נפלתי בנט אמר השבוע שקיצור ימי החופשה נועד לפתור "את המצוקה הגדולה של ההורים, שנאלצו לבחור בין העבודה לבין הילדים". אולם אם נראה לכם שאורח החיים המודרני מטיל מעמסה קשה על ההורים, שלא הייתה בדורות קודמים, אתם טועים. כבר בשנת 1632 (!) כתב המחנך יוהן קומניוס אודות ההורים העסוקים: "כיוון שעיסוקיו של אדם, כמו גם מורכבות הקיום, הוכפלו, נדיר למצוא אדם שיש לו די ידע או די פנאי או שניהם, על מנת להורות את ילדיו. ההרגל צמח אפוא, למסור את הילדים ואת חינוכם הבסיסי, לאנשים אחרים." ההורים, אם כך, היו עסוקים הרבה לפני המהפכה התעשייתית, שלא לדבר על מהפכת ההייטק. הטענה כאן אינה נגד משפחה זאת או אחרת, והדרך שבה ההורים בוחרים לחיות את חייהם. הטענה היא כנגד התפיסה הכללית העולה מהדברים: המדינה אינה מותירה להורים ברירה אלא לבחור בעבודה על פני הילדים, והיא מפתה אותם לראות בכך דבר סביר וראוי, באמצעות בתי הספר. מה שראינו השבוע אינו חדש, אלא חלק ממאבק חברתי רב שנים בין המשפחה, כיחידה חברתית גרעינית, לבין הארגון הרחב של המדינה. בדיאלוג "החוקים" מאת אפלטון, הוא תיאר את חזון בית הספר: "התלמידים צריכים לבוא, לא רק אם הוריהם מעוניינים בכך, אלא גם אם אינם רוצים […] ואל התלמידים יתייחסו כמי אשר שייכים למדינה ולא להורים". בשנת 1807 השלים את המלאכה הפדגוג הגרמני יוהן פיכטה, כשכתב אודות החינוך הלאומי: "הורים: אינכם נדרשים לסייע, אולם רק הפעם הזאת אל תתערבו […] תלמדו סוף סוף להכיר בערך עצמכם, ותשתקו!" חזונו הצליח מעל המשוער. לא רק שההורים למדו לשתוק בהכנעה, אלא ששני ארגוני הורים היו שותפים פעילים למהלך קיצור ימי החופשה. עמותת פורום ועדי ההורים, כמו גם עמותת הורים עובדים לשינוי, ברכו "על היענות הממשלה לזעקת ההורים", בתכנית "שנותנת הזדמנות להורים לצאת לעבוד". ראו למשל את התהליך הזוחל בישראל: עם הקמת המדינה בשנת 1949 נקבע חינוך חובה למשך תשע שנים, מגיל 5 עד 13. בשנת 1968, עם תחילת המעבר לחטיבות הביניים, הוסיפו את כיתה ט' כשנת חובה. בשנת 1984 זה כבר קפץ ל 12 שנות חובה, כאשר לראשונה הורידו את גיל החובה לגיל 3. ובשנת 2007 השלימו את חזון אפלטון: 15 שנות חובה מחוץ לבית, מגיל 3 עד 18. לא רק שנים נוספו, אלא גם שעות. בימי הראשית של החינוך העברי, שנת 1907, נקבעה תכנית לימודים עבור 20 שעות בשבוע לכיתה א', ועד 28 שעות בכיתה ג'. כיום, שבוע הלימודים במימון המדינה הוא 29 שעות בכיתות א'-ב' ו- 31 שעות בכיתה ג'. לזה נוספות חמש שעות תל"ן (שעות נוספות במימון ההורים). ואם זה לא מספיק, על פי חוק יום לימודים ארוך, שמיושם חלקית לפי שעה, לומדים התלמידים בכל הכיתות 41 שעות בשבוע. בסך הכול, ילדי ישראל, על פי נתוני ה OECD, לומדים בבית הספר היסודי 961 שעות בשנה. הכוונה לשעות חובה לא כולל תל"ן, יום לימודים ארוך, בית הספר של החופש הגדול ובית הספר של החגים. בממוצע מדינות הארגון לומדים 799 שעות, ובממוצע מדינות אירופה רק 775 שעות בשנה בבית הספר היסודי. מדי שנה ילדינו הקטנים לומדים 162 שעות יותר מממוצע חבריהם בחו"ל. במהלך שש שנות הלימודים ביסודי, צוברים ילדי ישראל כאלף שעות לימודים יותר, כלומר הם לומדים מעל שנה שלמה נוספת! אין לזה שום קשר להישגים לימודיים. מחקרים רבים ברחבי העולם הראו שהארכת משך הלימודים אינם משפרת את ההישגים. אין לזה גם שום קשר לצמצום פערים. אנחנו יודעים שבמהלך השנים שבהם שוהים הילדים בבתי הספר, הפערים בין התלמידים גדלים ולא קטנים. יותר מזה: תוספת שעות לימוד שניתנת בישראל כהעדפה מתקנת לאוכלוסיות החלשות, לא הביאה לצמצום פערים בהישגים הלימודיים על רק כלכלי חברתי. הוצאת הילדים מהבית קשורה, למיטב הבנתי, לשעבוד ההורים לעבודה. העמדה הרווחת במגזרי משק רבים היא, שזה ראוי וחיובי להיות מחויבים למקומות העבודה. ללא הגבלה. צדק שר החינוך כשאמר שהנושא הוא הבחירה בין עבודה לבין ילדים, וצדקו בעמותת ההורים שאמרו שהתכנית מאפשרת להורים לבחור בעבודה. על פי נתוני OECD, בישראל אנחנו עובדים בממוצע 1,858 שעות בשנה. בממוצע מדינות הארגון עובדים 1,766 שעות, ובממוצע מדינות G7 עובדים רק 1,638 שעות בשנה. כלומר, בישראל אנחנו עובדים 92 עד 220 שעות יותר, שהם חודש שלם יותר בכל שנה מעמיתנו בעולם. אם העניין היה חינוך (ולא כלכלה) היו נאבקים להקטין את מספר שעות העבודה לממוצע העולמי, ובכך להרוויח את עשרת ימי החופשה של חנוכה ופסח. כדי להבין את הכוח הכלכלי שעומד מאחורי המיזם, ניקח למשל את שכר המורים. מאז שנת 2003 ועד 2014 חלה עלייה נאה בשכר המורים, עלייה שהשיגה את האינפלציה באותה תקופה. אולם, במקביל חלה גם עלייה במספר שעות העבודה שהמורים עובדים. על כן, בעוד שכר המורים המתחילים עלה ראלית ב 14 אחוז, הרי כאשר מחשבים את שכרם לפי שעות עבודה, מתברר שהשכר לשעה דווקא ירד ב 10 אחוזים באותה תקופה. לנוכח זאת, יש מורים שנדרשים לעבוד עבודה נוספת על מנת להשלים את השחיקה בשכר. איפה הם יכולים לעבוד? למשל כמורי קבלן. מורים בשעות תל"ן, בשעות בית הספר של החופש הגדול, ומעכשיו גם בשעות בית הספר של חנוכה ופסח. כמורי קבלן הם משתכרים שכר נמוך משכרם הרגיל ובתנאים נחותים. וכך – אותם מורים יעבדו עוד יותר, וירוויחו שעתית עוד פחות. שורה תחתונה: המשק ירוויח, העובדים יפסידו, והילדים יגדלו בעולם שבו "המשפחה" מסורסת. ואת זה חגגו השבוע בישראל.

איסלנד הוא אי געשי (103,000 קמ"ר) השוכן בצפון האוקיינוס האטלנטי על קו רוחב 64º. זוהי פיסת האדמה הכי חדשה על כוכב הלכת שלנו, בת 25 מיליון שנה בלבד. תופעות הטבע שבהן תוכלו לחזות פה, על שטח קטן יחסית הן רבות: גייזרים מתפרצים, הרי געש, מכתשים המבעבעים בוץ סמיך ורותח, קיטור לבן הפורץ מן הקרקע, נביעות גאותרמיות, לבה שנקרשה בצורות מרהיבות, קרחוני ענק שיצרו ברבות הימים קניונים ועמקים, מפלים, לגונות, נהרות גועשים ועוד. השם איסלנד - ארץ הקרח - מטעה במקצת. אמנם יש באי ארבעה קרחונים גדולים ואדמתה מכוסה בחורף בשלג, אבל רובה של אדמת האי היא אדמת בזלת שחורה - שדות ענקיים של לבה קרושה. יותר משהיא ארץ קרחונית, היא ארץ געשית. יש בה כ-200 הרי געש, כ-30 מהם פעילים. התפרצות של הר געש מתרחשת באי אחת לכמה שנים. אנרגיית החום שמתחת לאדמתו הקשה של האי פורצת החוצה בשפע של גייזרים, מעיינות חמים ובורות בוץ רותח. איסלנד יושבת על פסגתו של הרכס המרכז אטלנטי, שרשרת הרים ארוכה המתמשכת מהקוטב הדרומי ועד לקוטב הצפוני. רובו של הרכס נמצא מתחת לפני האוקיינוס. איסלנד יושבת בקו התפר בין הלוחות הטקטוניים של אירואסיה ושל אמריקה הצפונית. בדיוק כאן מתרחשת התרחקות איטית של הלוחות האלה בקצב של סנטימטרים ספורים בשנה. דרך הסדק שנוצר יש עלייה מתמדת של לבה ובגללו מתרחשות בה באופן קבוע התפרצויות געשיות ורעידות אדמה. במאות ה-14 וה-18 ההתפרצויות הגיעו לממדים קטסטרופליים, השמידו חלק ניכר מהאנשים והחי והשחירו את השמים לשנים. גם המאה ה- 21 חוותה כמה התפרצויות כאלה: ב- 21 למרץ 2010 התפרץ הר הגעש Eyjafjallajökull הנמצא בדרום המדינה בפעם הראשונה מאז 1821, וגרם ל- 600 אנשים לנטוש את ביתם. התפרצות נוספת ב-14 באפריל גרמה למאות אנשים נוספים לעזוב את בתיהם. ענן האפר שנוצר בגלל ההתפרצות גרם להפרעות חמורות בתעבורה האווירית באירופה. ככל הנראה, היה האי מכוסה בעבר ביערות, אבל בני האדם שהגיעו אליו במאה ה-9 והכבשים שגידלו בו הכחידו, לפי ההשערות, את היערות ורק במעט מקומות, כמו בשמורת אסבירג'י (Ásbyrgi), נראים שרידיהם הדלים. בעקבות זאת, האיסלנדים נוהגים לומר ש"אם תלך לאיבוד ביער, כל מה שנותר לך לעשות הוא לעמוד!". דילול היערות גרם לסחיפת הקרקע וכיום רק כ- 1,500 קמ"ר ראויים לעיבוד בכל האי, פחות מ-2% משטחה של המדינה. זו הסיבה שבשנים האחרונות נעשה מאמץ ניכר לחדש את היערות ולשתול עצים חדשים. כדי לגדל פה פירות וירקות בכל זאת, מנצלים את אדי הקיטור הפורצים מבטן האדמה לחממות גאותרמיות, שבעזרתם מגדלים אפילו פירות טרופיים. יש כאן, יחסית, מעט מאוד בעלי חיים, שהמרשים שבהם הוא השועל הלבן. עוד בעלי חיים: אייל הצפון, המינק ועכברי שדה. האי עשיר בבעלי כנף, ובמיוחד בעופות ים. באיסלנד תתוודעו לנביעות החמות ולאנרגיה הגאותרמית המופקת מהם באי. מקור החום בנביעות הוא בחדירה של מאגמה המתקרבת אל פני הקרקע ומחממת את המים, שחילחלו לסביבתה. במקומות מסוימים יכולה טמפרטורת המים להגיע למאות מעלות צלסיוס ואז, בעקבות הלחץ שנוצר מתחת לאדמה, פורץ קיטור דחוס אל מעל לפני הקרקע. אלה ענני ה"עשן", שנראה מסביב לאי והוא משמש לייצור חשמל. יותר מ-90% מתצרוכת החימום של האיסלנדים מתקבלת מאותם מי נביעות חמים המוזרמים ישירות אל בתי התושבים. לכן, כשתפתחו את ברז המים החמים, תמיד תרגישו את ריח הגופרית. מיקום גיאוגרפי: באוקיאנוס האטלנטי מצפון-מערב לסקוטלנד, ממערב לנורבגיה ומדרום-מזרח לגרינלנד. אפיון תוואי השטח: האי מאכלס רמות מדבריות, באזורי דלתא חוליים. וכפי שכבר צוין תמצאו כאן הרי געש ושדות לבה וכמובן גם פסגות מושלגות. המחירים באיסלנד אינם נמצאים בשפל הקיצוני שבו היו בשנת 2008, אבל הם עדיין נמוכים; למעשה, מחירי המלונות צנחו בכ-12 אחוזים מאז 2010. חברת התעופה Icelandair גם מציעה תעריפי טיסות משתלמים ביותר לעיר הבירה רייקיאוויק. הר געש התפרץ באיסלנד! איך להגיע לאיסלנד?

הגורדו, שנפתח בקיץ 2007 הוא קפה מסעדה מול הים על טיילת חוף גורדון תל אביב. בגורדו תוכלו למצוא מגוון רחב של מנות הכולל מאכלי ים, בשרים, פסטות, סלטים וכריכים בנוסף למנות מיוחדות מבית היוצר של השף שלנו רביב ארליך. לגורדו בר משקאות מקצועי הכולל בתוכו גם מגוון קוקטיילים נרחב. ברק, יליד 1974, ארה"ב. בוגר אוניברסיטת חיפה. ב15 השנה האחרונות הקים וניהל מספר ברים ומסעדות בתל אביב שהבולטים ביניהם "ועד הבית", "Golden Bar", "Blend", "The Lobby", יאמאס ואחרים. את הגורדו, אותו הוא מנהל משנת 2010, ייעד כמקום שפוי ואיכותי לברוח אליו על קו ימה של תל אביב. רונן, יליד 1974, ישראל. בוגר המכללה למינהל. ממקימי הגורדו ומנהל האירועים בגורדו החל משנת 2012. רונן מנהל ביד רמה on floor את כלל האירועים בגורדו. החל מתכנון האירוע ובניית הקונספט ועד הפרט האחרון וניהול האירוע עצמו. ידוע בכינויו "סשה השמן" היות וחדוות הבישול שלו משתווה לחדוות האכילה. סשה החל דרכו בגיל 15 באולמות אירועים, למד בישול במכללת השף ועד במסעדות רבות כסו-שף וכשף. נשוי לאולסיה ואבא לולריה. מנהל הגורדו. בוגר מכללת רידמן שם למד תזונה. אלי החל את עבודתו בגורדו כברמן בשנת 2007. ב7 השנים האחרונות אלי מנהל את המסעדה בדגש על שירות רגשי וזמין. הלוקשיין פצצה (מה יכול להיות יותר טוב מים או שקיעה מרהיבה ואנשים יפים מול העיניים?), השירות נעים ומקצועי, האוכל כייף! כולם תמיד מוצאים משהו שנכון להם כי יש כאן פשוט הכל. אז פלא שאנחנו חוזרים לשם שוב ושוב ושוב? בוקר, צהריים או ערב – זה המקום שלנו!

אליזבת של יורק, אם יורשה לי לומר זאת, לא נולדה בזמן המתאים ביותר: רגע לידתה ב- 1466 עלה בקנה אחד עם החמרה נוספת של "מלחמת הוורדים" - העימות בין היורקים ללנקסטר, שטענו על כס המלכות. מאחר שאליזבת נולדה לא במשפחה רגילה, אבל במשפחתו של המלך אדוארד הרביעי, היא הפכה בלי משים לאחד השחקנים בהתנגשות הזאת. העובדה היא שהמשפחה המלכותית נזקקה נואשות ליורש, ואליזבת יורק הפכה לבכור. עם זאת, מאוחר יותר היא לא נתנו לקחת את הכתר האנגלי - עד אדוארד הרביעי הלך לעולמו, אחיה של אליזבת כבר היה גדל, אשר נקרא גם אדוארד. לאחר תקופת ריג'נסי קצרה, הוא - השליט העתידי היה עדיין צעיר מדי, הוא היה בקושי בן 13 - נאלץ להשתלט על המדינה. עם זאת, זה לא קרה: באופן בלתי צפוי, את הנישואים של המלך אדוארד הרביעי המת היה נחשב לא חוקי, ואת ילדיו היו מוכרים כמו ממזרים. האליזבת של האחים יורק נהרגו אז, האם - אליזבת וודוויל - הצליחה להציל אותה בעצמה, לקחת את הילד משם לזרוק את עצמה לתוך הטיסה, ואת כס המלכות נלקח על ידי דודו, שקרא לעצמו ריצ'רד השלישי. כבר בגלות, אמא של אליזבת יורק החליטה לעשות שנוי במחלוקת, במבט ראשון, כמובן - היא התחתנה עם הבת שלה היינריך טיודור, אשר, למרות שהוא היה קצת חמקמק, היה זכות על כס המלכות. בהיותו קרוב משפחה רחוק של המלך אדוארד השלישי, הוא לא חי באיים הבריטיים, אלא בבריטאני, בצפון צרפת המודרנית. בשלב מסוים ניצל היינריך טיודור את ההמולה באנגליה: אחד ממקורביו הקרובים ביותר של המלך העלה התקוממות, אשר מיד הצטרף אליה המתחרה. הוא חצה את מיצרי טיודור כבר לא לבד - שכירי חרב צרפתיים הגיעו עם האיים, בוויילס התחדש צבאו אצל המקומיים שהצטרפו למורדים. נאמנות היא בהחלט לא איכות משוער המלך ריצ'רד השלישי יכול להתפאר. ברגע שהאיום התנשא מעל אנגליה, רבים בגדו בו, חלקם נכונים במהלך הקרב המכריע בבוסוורת', שריצ'רד השלישי איבד בהתרסקות. אז היינריך טיודור לקח את הכתר, ואשתו, אליזבת מיורק, הפכה למלכה. על אף לידתה האצילה, אליזבת מיורק לא החלה למלא תפקיד פוליטי ממשי בבית המשפט של טיודור, שכבר הפך את הנרי השביעי. אבל לדברי ההיסטוריונים, היא התמודדה היטב עם תפקידו של בן זוג אכפתיות: מלבד העובדה שבמשפחת המלוכה לא ראו הנבדקים מחלוקת, אליזבת בעקביות מעוררת קנאה ילדה את ילדי הנרי, כולל יורשים עתידיים לכס. עם זאת, רבים מהם מתו בינקות. אליזבת של יורק מתה במהלך הלידה הרגילה, לפני שהגיעה לגיל מבוגר. בזמן מותה, המלכה היתה רק בת 37. היינריך, שבני זמנו לא יוחסו לו בעבר לרגשנות מיוחדת, הרשה לעצמו לוותר על הרפיון - הוא פרש לפרק זמן-מה, ואז החל המקורב להבחין בו בהתנהגות מוזרה מאוד. המלך לא היה יכול להתאושש מן ההפסד ומת כמה שנים אחרי אשתו, בשנת 1509. צאצאיהם של אליזבת והיינריך - רק שלושה מהם הגיעו לגיל מבוגר - לאחר מכן תפסו את המקומות החשובים ביותר בבתי המשפט באירופה. הנסיך הנרי, שנקרא כך, כנראה לכבוד אביו, החליף את ההורה המלכותי, בתם של הזוג המלכותי, מרגרט, נישאה לשליט סקוטלנד, ג'ייקוב השישי, ובתם האחרת, מרי, הפכה לאשתו של המלך הצרפתי לואי ה- 12. צפה בסרטון: פרופ' גבי שפלר - טיפולים דינאמיים קצרי מועד (נוֹבֶמבֶּר 2019).

איתן בודניוק, גדל במחלקת הנוער של הפועל פ"ת ושימש כקפטן הקבוצה במשך שנים ארוכות. הוא היה בין השחקנים האהובים על אוהדי הקבוצה לאורך תקופתו בקבוצה, ומדובר בחתיכת תקופה – הוא שיחק במדי הקבוצה הבוגרת במשך לא פחות מ-16 עונות, מספר שרק הוא ונחום סטלמך הגיעו אליו. בעונת 1975/76 התחיל בודניוק להופיע במדי הקבוצה הבוגרת, עוד לפני שמלאו לו 18. בעונותיו הראשונות הוא עדיין התנדנד בין הספסל להרכב הפותח, אך לאחר העלייה של עונת 1978/79 השתלט על מקום בהרכב ולא עזב אותו לרגע במשך למעלה מעשור. בקיץ 1981 לקח חלק בהחלטה הבעייתית משהו לנסוע למשחק ידידות בדרא"פ, מה שהיווה עבירה חמורה עקב החרם שהוטל על המדינה בגלל משטר האפרטהייד, והוביל לעונש הרחקה של מספר משחקים לכל השחקנים שיצאו למסע. בעונה זו ירדה הפועל לליגה השנייה, ועד שעלתה שוב, כעבור שנתיים, כבר הספיק איתן להפוך לשחקן הותיק ביותר בקבוצה, וההגנה תחת חסותו היתה לאחת החזקות בליגה. הפועל, שעברה תקופות לא קלות בתחילת הדרך של בודניוק, הפכה לקבוצת צמרת מהמובילות בארץ לקראת שלהי הקריירה המפוארת שלו, אך לא הצליחה לזכות בתארים מלבד גביע הטוטו. הוא רצה מאד לפרוש עם תואר אליפות, או לפחות גביע, אך בשלוש עונותיו האחרונות סיימה הקבוצה במקום השני בטבלה, כשבעונה האחרונה, 1990/91, היא גם הפסידה בגמר גביע המדינה מול מכבי חיפה. דווקא בעונה שלאחר מכן הצליחה הפועל לזכות סוף סוף בתואר "אמיתי", לאחר שניצחה בגמר הגביע את האלופה מכבי ת"א, ובודניוק, שנאלץ לשבת ביציע הכבוד באיצטדיון ר"ג במקום על כר הדשא, ראה כיצד אלי מחפוד ממלא את מקומו ומניף את הגביע. בהמשך למד בודניוק בוינגייט וניהל את מחלקת הנוער של הפועל פ"ת. הוא ניסה להשתלב בתפקיד רשמי גם בקבוצה הבוגרת, אך כעבור זמן קצר, לאחר שראה את הבלאגן ששורר שם וגילה שיש אנשים המנסים להכשילו, החליט לעזוב.

אני כה מתרגשת! אתם יודעים מדוע אני כה מתרגשת? משום שביום שישי תתקיים המסיבה הכי כיפית של שנת 2009 (עד כה). אין לי ספק שתהיה זו המסיבה האידאלית. ה-Party Monster תתקיים ביום שישי הזה, 29.05, במועדון המחוגה (המחוגה 4, ת"א). היא תחל בחצות, ומוטב לכם להגיע מוקדם, ולהגיע מחופשים. כי מי שמגיע בתחפושת סופר-מגניבה לפני 1, נכנס חינם. וגם מי שלא נכנס חינם ישלם על התענוג 20 או 30 שקל, וזה בהחלט מחיר שתוכלו לעמוד בו על מנת להכניס את עצמכם למסיבה הכי כיפית שהייתה פה אי פעם. "סטרייטים וסטרייטיות, גייז, לסביות, בי סקסואלים וסקסואליות, טרנסג'נדרס וטרנסקסואליות-כל חיות המסיבות והלילה מוזמנים ומוזמנות! ערב המסיבות החדש, המופרע, המחתרתי, והלוקה בשכלו החדש!" בין הדי ג'ייז תוכלו למצוא את אבי לוי, דוגמן הבית של זרוב.קום. המוזיקה הולכת להיות אקלקטית ומצוינת. לסיכום, ערב תרבותי ונעים לכל מי שרוצה לקחת הפסקה מהקונבנציות התרבותיות המאופקות והמשעממות. רוצים להשוויץ בתחפושת המטריפה שלכם או בגופכם מעורר התאווה? הידד! הסתדרתם, כי הצוות שלי ואני מרימים שם את Zroob's Vanity Booth, בו נצלם אתכם צילום מקצועי (זוכרים את הפותומט? אז זה יהיה מוצלח אפילו יותר). את הסטייל והפוזה אתם תביאו מהבית. מי שיהיה הכי מרהיב, נעניק לו סט צילום מקצועי, כולל איפור, שיער, והכל. אני כבר קניתי "תלבושת" למסיבה – והמרכאות פה בגלל שזה הכי מעט שלבשתי בציבור אי פעם, אני חוששת. כמובן שבדיוק יום אחרי שקניתי את ה"תלבושת" המטריפה הנ"ל, נעקצתי מכף רגל ועד ראש ע"י נחיל יתושים מוטנטיים ואני נראית מגוחכת. ניחא! אני מתכוונת ליהנות שם כל כך שזה לא משנה בכלל איך אני נראית. סלוגי מרימים אירוע יח"צ גאוני ממש. בתחילת הלילה הלבן, כולכם מוזמנים להצטופף בכיכר דיזנגוף, ולהצטלם צילום המוני בתחתונים! הצלם הוא אמנם לא ספנסר טוניק, אבל הוא כן זיו קורן. את התחתונים (והגופיות, אם אתן בנות) תקבלו בחינם מסלוגי.

עוקץ הכספומט בשכונת גילה: תושבי השכונה מתריעים מזה מספר שבועות כי בכספומט בנק ׳הפועלים׳ הממוקם במרכז המסחרי, הותקנו אמצעים טכנולוגים כדוגמת קורא כרטיסים ומצלמה זהירה וזאת על מנת להעתיק את פרטי כרטיסי האשראי של המשתמשים לצרכי הונאה. אחת מתושבות השכונה, הבחינה בסוף השבוע בתנועות חריגות בחשבון הבנק שלה, בהיקפים של עשרות אלפי שקלים לאחר שהשתמשה כסמפוט המדובר. ״אחרי מספר ימים שחלפו מאז שמשכתי כספים מהכספומט בשכונה התחילו משיכות כספים בנתב״ג ובחולון״, סיפרה למיינט ירושלים. ״ראיתי תנועות חריגות שלא אופייניות, חלקן גם ביום שבת. אני בטוחה שנפלתי לעוקץ אני בכלל אישה חרדית השומרת שבת ואין סיכוי שבצעתי פעולות בשבת״. ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: ״מיד עם קבלת התלונה פתחה המשטרה בחקירה שעדיין מתנהלת בימים אלו. מטבע הדברים איננו מפרטים אודות חקירות מתנהלות או מהלכי חקירה, אולם נציין כי משטרת ישראל תמשיך לחקור את המקרה ביסודיות במטרה להגיע לחקר האמת״. מבנק הפועלים נמסר בתגובה: ״המקרה של נסיונות העתקת נתוני כרטיסים במכשיר הבנקט בסניף גילה מוכר לבנק ונתוני האירוע הועברו למשטרה ולחברות כרטיסי האשראי. עובדי הבנק מתודרכים ופועלים לאיתור מכשירי זיוף וכל חשד מטופל ע"י מחלקת הביטחון של הבנק בשיתוף ותיאום עם המשטרה. הלקוחה מתבקשת לפנות לסניף הבנק בו היא מנהלת חשבון והעובדים ידאגו לטפל בחשבונה (ביטול הכרטיס שנתוניו הועתקו, הפקת כרטיס חדש, החזר כספים שנמשכו מהחשבון / כרטיס וכדומה).

בין השבוע ה – 11 ועד לשבוע 13+6 נערכת בדיקת שקיפות עורפית. הבדיקה מבוצעת כחלק מבדיקת סקר המחשבת סיכון סטטיסטי ללידת תינוק עם תסמונת דאון. במהלך בדיקת האולטרסאונד נמדוד את גודל העובר והתאמתו לגיל ההיריון, את עובי השקיפות העורפית וקיום עצמות האף. בנוסף, נוכל כבר בשלב מוקדם זה לבצע בדיקה אנטומית ראשונית של העובר כולל קיום עצמות הגולגולת וארבעת הגפיים, שלמות דופן הבטן ועוד. בדיקת האולטרסאונד מבוצעת בדרך כלל בגישה ביטנית אך לעיתים יש צורך בבדיקה נרתיקית. כיצד יחושב הסיכון לתסמונת דאון? גיל האישה – ככל שהגיל עולה, עולה באופן סטטיסטי הסיכון לתסמונת דאון. בדיקת אולטרסאונד לשקיפות עורפית- בדיקת האולטרסאונד הנערכת בין השבועות 11 – 13 ושישה ימים, מודדת את עובי הנוזל המצטבר באזור העורף של העובר. אצל עוברים עם תסמונת דאון, עקב ניקוז לא תקין של הנוזל הלימפטי, מצטבר יותר נוזל באזור זה והתוצאה הינה שקיפות עורפית מעובה. בנוסף למדידת השקיפות העורפית נבחן את קיומן של עצמות האף בעובר. נוכחות עצם אף מפותחת מפחיתה את הסיכון לתסמונת דאון. תוצאות בדיקת הסקר הביוכימי – בבדיקת דם נמדדת רמתם של שני רכיבים בדמך – PAPP-A ו ־ ßhCG. אלו חלבונים המופרשים מן השיליה והעובר. רמות חריגות שלהן בדם האישה נקשרות בסיכון מוגבר לעובר עם תסמונת דאון. הבדיקה מבוצעת בסמיכות לבדיקת האולטרסאונד. התשובה המתקבלת על ידי המעבדה הינה שקלול של גיל האישה, עובי השקיפות העורפית ותוצאות המעבדה. תוספת בדיקת הדם משפרת את רגישות הבדיקה כולה ומאפשרת איתור של כ 80% מהעוברים עם תסמונת דאון. (יחד עם בדיקת התבחין המשולש המתבצעת בשבועות 16-18 ניתן לאתר מעל 90% מההריונות עם תסמונת דאון). מה יקרה אם הנתונים שיעלו בבדיקת השקיפות העורפית יהיו גבוליים או לא תקינים? שקיפות עורפית של 3 מ”מ ומעלה אינה תקינה ומעלה סיכון לתסמונת דאון אך גם להפרעות כרומוזומליות אחרות, למומי לב ועוד. כאשר השקלול בין מדידת השקיפות העורפית, גיל האם ותוצאת בדיקות הדם מצביע על סיכון מוגבר לתסמונת דאון או כאשר השקיפות העורפית נמדדת מעל 3 מ”מ יש צורך בהמשך ברור הכולל בדרך כלל יעוץ גנטי ושקילת ביצוע בדיקות אבחנתיות כגון בדיקת מי שפיר . בדיקת השקיפות העורפית מתבצעת על סמך קריטריונים מוסכמים בינלאומיים וזאת על מנת להבטיח דיוק ומהימנות התוצאה המתקבלת. מעבר לבדיקת השקיפות העורפית, מתאפשרת כבר בשלב מוקדם זה בחינה כללית של התפתחות העובר וזיהוי מומים משמעותיים במידה וקיימים. במהלך הבדיקה ולאחריה תקבלי הסבר מפורט בנוגע לממצאי הבדיקה ותוצאותיה והמלצות בהתאם. בסיום הבדיקה תקבלי סיכום בכתב של הבדיקה עבור הרופא המטפל וכן תמונות של העובר בדו ובתלת מימד.

החוקרים קשרו את רדיפות היהודים לפרויקט הארגון מחדש של הדמוגרפיה של אירופה, שעליו שקד הימלר. במסגרתו מיליוני בני אדם (יהודים ולא יהודים) היו אמורים להיות מגורשים מבתיהם (כדי ליישב בהם גרמנים מארצות הפזורה במסגרת פרויקט "השיבה למולדת"), וכמה עשרות מיליוני סלאווים נגזר דינם למות בתוך עשור או שניים. גורם מפרסם: עיתון "הארץ" ומקורות "יד ושם" "בשנות ה-90 הסתערו ההיסטוריונים על הארכיונים במדינות ברית המועצות לשעבר. הממצאים שגילו שם שינו במידה רבה את התמונה ההיסטורית של השואה. בין השאר הציתו שני היסטוריונים גרמניים, סוזנה היים וגץ עלי, פולמוס עז כשהציעו להבינה כמפעל רציונלי שיזמה שכבת אינטליגנציה ובה כלכלנים, דמוגרפים ואגרונומים, שביקשו, באמצעות רצח היהודים, להפוך את המבנה הדמוגרפי הכלכלי של מזרח אירופה לרציונלי ומודרני יותר.

טלאופיס, מבית טלאול, נחשבת לאחת המוכרות והחזקות בשוק המענה האנושי לעסק. החברה מציעה מגוון פתרונות לניהול העסק, דוגמת מענה אנושי, מזכירה וירטואלית, שירותי בק אופיס ועוד. לחברה מעל 3,000 עסקים מרוצים. לחברה היה אתר מיושן מאוד, שלא הולם את המותג. עלינו היה לבנות אתר מעוצב, שידגיש בצורה נכונה את היתרונות והשירותים של טלאופיס. במקביל, נערכנו לפרויקטים שיווקיים בקנה מידה גדול מאוד בתחום הקידום האורגני, הקידום הממומן בגוגל וקידום ממומן בפייסבוק. בשיתוף פעולה מירבי עם הלקוח נבנה אתר איכותי בעיצוב אישי, המציג את השירותים ויוצר הנעה ברורה לפעולה, אשר הביאה הוכחות בשטח מהרגע הראשון. הלקוח נמצא בתהליך מתמיד של קידום אורגני, קידום ממומן וניהול עמוד בפייסבוק.

מפלגת העבודה חסכה קרוב למיליון שקל, לאחר שהיטל השבחה שנדרשה לשלם בגין מכירת סניף מפלגת העבודה בקרית חיים הופחת בתום הליך משפטי. מדובר במבנה הממוקם ברחוב בוסל 48 בקרית חיים, שהוקם בשנות ה-60, וששימש כסניף היסטורי של מפלגת העבודה באיזור. עוד בתחילת שנות ה-80 החליטה המפלגה למכור את הנכס, במסגרת החלטה לממש עשרות נכסים בבעלות המפלגה שנמכרו בעשורים האחרונים. בשנת 1980 התקשרה מפלגת העבודה עם רשת קו-אופ, שביקשה לרכוש את הנכס לטובת הקמת מרכול וקידמה בו תוכנית חדשה, לשינוי יעוד הנכס מציבורי למסחר, וכן הוספת חניון תת קרקעי. התוכנית קיבלה תוקף, אך לבסוף העסקה בין מפלגת העבודה לקו אופ נזנחה ובוטלה, על רקע מעבר של מרכולים אל אזורי תעשייה בשולי הערים. בספטמבר 2016 הגישה בית ארלוזורוב השגה על הדרישה, בהתאם לשומה נגדית מטעם שמאי המקרקעין רונן וגנר, וביקשה למנות שמאי מכריע. עיקר המחלוקת נסובה סביב סוגיית תוספת החניון התת קרקעי לתוכנית, שלטענת בית ארלוזורוב, הוועדה המקומית התעלמה מעלויות הקמתו ומהעובדה כי החניון אינו מניב הכנסות ולכן הוא מוריד את ערך הקרקע. במאי 2016 קבע השמאי המכריע אריה אריאל כי קיים קושי לקבוע האם בשנת 1980 הקמתו של חניון היתה גורמת לעלות עודפת, וקבע לבסוף כי מאחר ואת התוכנית החדשה יזמה חברת קו-אופ, המתמחה בתחום הבנייה, שמצאה לנכון לכלול בתוכנית חניון תת קרקעי, המסקנה המתבקשת היא שהחניון כלכלי ותרם לערכו של הבניין. בית ארלוזורוב הגישה ערר על החלטת השמאי המכריע לוועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה של מחוז חיפה. בערר טענה בית ארלוזורוב באמצעות עו"ד פנחס שחר, כי עלות הקמת חניון תת קרקעי לא השפיעה על שווי הנכס, ולא ניתן לקבוע כי בגלל שיוזמת התוכנית היא חברת נדל"ן, אז בהכרח חניון יהיה כלכלי. בנוסף טענה בית ארלוזורוב כי השמאי המכריע התעלם מהנתונים שהציגה, ולא נימק את הכרעתו.

הכישרון של סופיה הוא טבעי ואת הניסיון שלה היא קיבלה בספא הטובים בארץ. היום סופיה היא עצמאית ומעדיפה ללתת את הטיפולים של בבית הלקוח. סופיה תוכיח לכם שכדי לקבל עיסוי מקצועי אין צורך ללכת לספא. היא בחורה מאוד חרוצה ולקוחת את המקצועה של ברצינות רבה. היא משקיע הכל בכל טיפול שלה, אל מנת להבטיח חוויה בלתי נשכחת לכל לקוח. תרימו את הטלפון ותזמינו את סופיה אליכם, עיסוי כמו שלה לא תצליחו לשכוח עוד הרבה זמן.

"תדמית לעיצוב היא עניין של מיצוב" בקשר לחשיפה יש לי מילה אחת עבורכם: מיצוב, נשמע מוכר? לפעמים אנו נוטים להשתמש במילים כבשגרה ובכלל לא להבין את משמעותן, על מנת להבהיר ולעשות מעט סדר אגדיר מיצוב. המטרה המיידית של מיצוב היא לבנות היכרות של הציבור עם הלקוח והמוצר בצורה מסוימת. המטרה היא ליצור לו תדמית חיובית בהתאם לאסטרטגיה שנבנתה לו. כאשר משתמשים במיצוב זה תמיד ביחס למוצר מוכר, עם מוצר מוכר, מתחת למוצר מוכר ויחד עם מוצר מוכר. א. להגדיר את קהל המטרה אשר מולו עובדים. ב. לקבוע איזה תדמית תיבנה למוצר ולמצוא מוצר מוכר אליו מתייחסים. ג. לערוך סקרים על מנת לזהות את העדפותיו, שנאתו והרגליו של הלקוח. ד. לאחר עריכת הסקר יש צורך בבחירת אובייקט על מנת למצב את המוצר או הלקוח שלך. ה. חשוב על רעיון מבריק (קריאייטיב) על איך להשוות את המוצר אל מוצרים שלפי הספר יש לקהל המטרה דעה ברורה עליו.. לקוח מוכר ואהוד ע"י קהל המטרה אליו הוא רצה להגיע ורמת מכירות מוגברת! יעל לוטן היא מנכ"ל חברת יחסי הציבור לוטן תדמיות.

האביב כבר מאחורינו והקיץ בפתח ואיתו החופשות השנתיות מהעבודה וממוסדות הלימוד. הקיץ זוהי התקופה הטובה ביותר לצאת ולהתאוורר מהשגרה החונקת לעיתים, אותה אתם חיים. בין אם אתם משפחה מצומצמת או מורחבת, קבוצת חברים שמתארגנת, או זוגות המחפשים את הנופש המושלם ביותר עבורכם, זה הזמן לשכור וילה בה תשהו במהלך החופשה אשר תצליח להחזיר אתכם לשגרה עם אנרגיות מחודשות. וילה מצליחה להעניק לחופשה השנתית שלכם אווירה מיוחדת וייחודית, אשר אותה לא תחוו באף חופשה מקבילה. הוילה מאפשרת לכם לצאת לחופשה עם מספר רב של אנשים ולישון באותו החלל, מבלי שתאלצו להפריד כוחות בחדרים נפרדים, גם לא בזמן מנוחת הצהריים או שנת הלילה, מה שמוסיף לגיבוש החברה. אם אתם משפחה עם ילדים, הרי שלא תאלצו להצטופף בחדר אחד עם מיטות נפתחות, אלא תזכו לישון בבית אחד גדול ומרווח כשאתם ישנים במיטה מפנקת, והילדים בחדרים סמוכים אליכם כך שאתם גם ישנים בנוח וגם מפקחים על הילדים במרחק נגיעה. השהות בוילה כוללת אטרקציות רבות ומגוונות. בחצר בין הצמחייה והעצים המטופחים ממוקמת לה בריכה עם דק מהודר המונע החלקה, על הפטיו תוכלו לשבת על כיסא בסמוך לשולחן וללגום משקה מרענן ולהשקיף אל הנוף הפסטורלי שירגיע את הנפש והגוף. בריכה קטנה בה יוכלו הילדים לשחות וליהנות ופינת אוכל בה תוכלו לשבת לארוחות הבוקר, צהריים וערב. השהייה בוילה בחופשה השנתית והמשפחתית, תאפשר לכם להתאחד ולהתאגד. בית נופש למשפחות במושב עמקה, מאפשר לכם ליהנות לא רק מהאטרקציות בתוך הוילה, אלא לחוות חופשה מגוונת גם בעיר. סמוך לוילה בה תשהו העיר נהרייה תציעה לכם לחוות אטרקציות מהן אתם יכולים לבחור את המועדפות עליכם. הינכם יכולים לגשת לקניון ולצפות בסרט, לצאת לפאבים או מועדונים באזור, ואם תרצו להרחיק עוד 20 דקות לחצי שעה נסיעה, אתם יכולים להגיע אל איזור קריות וחיפה ולגוון את הבילויים הליליים. אם בחרתם לצאת לחופשה ייחודית ומענגת אשר תגבש את כל המשתתפים בה ותיצור חוויה מופלאה הוילה היא הפתרון האידיאלי, לא רק בגלל הבריכה, המחיר והמזרונים הנוחים והבריאותיים, אלא בעיקר בשל הפינוקים והאנרגיות אותן תחדשו בחופשה. אין זמן טוב יותר לצאת לחופשה מעונת הקיץ בה השמש מחממת את הנפש ואת הגוף, אז אם גם אתם מתכננים את החופשה הקרובה, צלצלו כבר עכשיו למספר 052-5516454 ונשמח להתאים לכם וילה איכותית ומהודרת.

אחרי חודשים של מאבקים שכללו השקות, חוגי בית והשמצות, יגיע מחר (שלישי) היום המכריע. אם אכן יצליח אחד המועמדים לעבור את רף 40 אחוזי ההצבעה, נזכה להיפרד מאלפי השלטים שמכסים את העיר, הסרטונים הממומנים שהשתלטו לנו על הפיד והפעילים המחכים לנו בכל פינה בעיר. אז מי יהיה (או תהיה) ראש עיריית הרצליה? כל המועמדים, הרשימות והתחזיות לפניכם. תחילה תזכורת: במערכת הבחירות הקודמת (שנת 2013) התמודדו על תפקיד ראש עיריית הרצליה לא פחות מתשעה מועמדים. רבים רצו לשבת על כיסא ראש העירייה יעל גרמן, אשר הצטרפה למפלגת 'יש עתיד', נבחרה לכנסת וכיהנה בתפקיד שרת הבריאות. לתקופת הביניים עד הבחירות החליף את גרמן חבר המועצה יהונתן יסעור, שהתמודד במערכת הבחירות של שנת 2013 לצד צביקה הדר, ירון עולמי, שמואל סעדיה, מיכאלה זידנר, אורית רשפי, עמוס רון, יפה יגר וכן ראש אגף תב"ל דאז, משה פדלון. פדלון והדר, שכל אחד מהם גרף 24 אחוז מהקולות, עלו לסיבוב שני - ומשם הכל היסטוריה. הבחירות הנוכחיות עומדות בסימן עתידה של העיר הרצליה אשר הכפילה את כמות התושבים בעשורים האחרונים. ראש העירייה החדש (או המכהן) יצטרך להתמודד עם אתגר לא פשוט של הכנת תכנית מתאר לעיר - נושא שהוביל למאבקים הגדולים בקדנציה החולפת. עוד עלולה להשפיע בבחירות הקרובות סוגיית הסטטוס קוו, כש"חוק המרכולים" מאיים לשנות את אופיה של העיר. כך או כך, לראש העיר שיבחר תצפה עבודה מרובה. בן 65, יליד הרצליה, השתחרר מהצבא בדרגת סא"ל ביחידה מבצעית, בוגר תואר שני במנהל ציבורי בשלטון המקומי מאוניברסיטת חיפה. כיהן כראש אגף תב"ל בעירייה במשך שבע שנים וקודם לכן כראש אגף שפ"ע. פדלון עומד בראש רשימה עצמאית "חזון וניסיון". לראשות העיר "משה פדלון" בפתק הצהוב. למועצת העיר 'חזון וניסיון' בפתק הלבן - "ף" . בת 32, נולדה וגדלה בהרצליה. בעלת תואר שני בממשל. חברת מועצת העיר מזה עשר שנים כאשר 4 וחצי שנים מתוכן עבדה כיועצת במשרד החינוך בכנסת. כץ עומדת בראש רשימה עצמאית "קהילה, צעירים וסביבה נטו". לראשות העיר "מאיה כץ" בפתק הצהוב. למועצת העיר "קהילה, צעירים וסביבה נטו" "צנ" בפתק הלבן. בן 53, איש עסקים בעל תואר שני במנהל עסקים. כיהן כיו"ר הנהגת הורי תיכון הראשונים וחבר וועד ההורים העירוני. ממובילי המאבק לבינוי שפוי בהרצליה ופעיל מרכזי נגד תכנית המתאר ותכניות הבינוי של הרצליה. עומד בראש רשימה עצמאית "החופש לבחור". לראשות העיר "איל פביאן" בפתק צהוב. למועצת העיר "רק" בפתק לבן. בן 59, בעל תואר שני במשפטים, עורך דין במקצועו ואיש עסקים. סגן אלוף במילואים. פעיל חברתי, חבר ועד ההורים העירוני, שימש כעוזרו של ראש העירייה לשעבר יהונתן יסעור. עומד בראש רשימה עצמאית למועצת העיר "הדרך שלנו". לראשות העיר "מישל מורג" בפתק צהוב, למועצה "מם" בפתק לבן. סיעת "גשר" בראשות חבר המועצה אלעד צדיקוב. סיעת "הבית היהודי" בראשות חבר המועצה צבי וייס. סיעת "מרצ התנועה הירוקה" בראשות עופר לוי. סיעת "הליכוד" בראשות חבר המועצה יוסי קוממי. סיעת "יש עתיד" בראשות חבר המועצה יריב פישר. רשימת "100% הרצליה" בראשות חבר המועצה ירון עולמי. "ע" בפתק הלבן. סיעת "שס" בראשות חבר המועצה משה ועקנין. "הרצליה למען תושביה" בראשות עו"ד שמואל סעדיה. רשימת "דרך החינוך" בראשות איש החינוך אורן אוריאלי. רשימת "דרך חדשה" בראשות דנה אורן-ינאי. הקלפיות ייפתחו בשעה 7:00 בבוקר ויינעלו בשעה 22:00 בלילה. יום זה הוא יום שבתון. עדיין לא יודעים איפה אתם מצביעים?.

יום הכיפורים הוא יום סליחה ומחילה, וכתב הרמב"ם (בהלכות שגגות פרק ג הלכה י), שיום הכיפורים אינו מכפר אלא למי שמאמין שיום זה הוא יום מחילה וסליחה וכפרה. והנה, לאחר שהאדם היה שרוי ביום הכיפורים בצום ובתפילה, הוא יוצא מיום הכיפורים בשמחה וטוב לבב, ואוכל ושותה בשמחה, שנאמר (קהלת ט, ז) "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ" " (טור אורח חיים סימן תרכד). ולכאורה, לשמחה מה זו עושה, מניין הביטחון שהקב"ה סלח לנו על עוונותינו? הדבר יובן על פי מעשה שהיה עם רבי יהונתן איבשיץ זצ"ל. מצעירותו הוא נודע בפקחותו ובחכמתו הרבה, וכשגדל הפך להיות גאון עולם, הבקי בכל התורה כולה. בכיתתו למד בן עשירים שהיה קמצן, אף פעם לא היה מכבד את חבריו בממתקים ובמטעמים שהביא מביתו. פעם אחת אמר הנער יהונתן בלבו: "אני אצליח להוציא ממנו". באותו יום הביא בן העשירים תפוח. היה זה טרום עונת התפוחים, הפרות הללו עדין לא הגיעו לשוק, ומחירם היה גבוה מאד. התקרב אליו רבי יהונתן ובקש ממנו שיתן לו פרוסה קטנה מהתפוח, אך הלה סרב. קם רבי יהונתן וברך: "בורא פרי העץ". בכדי שלא תהיה לו ברכה לבטלה, הפצירו ילדי הכיתה בנער העשיר שיתן לו חתיכה מהתפוח, וכך עשה. כך גם אנו ביום הכפורים מברכים: "מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לַעֲוֹנוֹתֵינוּ וְלַעֲוֹנוֹת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל". באים מלאכי השרת ואומרים לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, תסלח להם מהר, כדי שלא תהא ברכתם 'לבטלה'… והקב"ה, אבינו שבשמים, מוחל וסולח לנו על כל עונותינו. שמעתי פעם מראש הישיבה שלי, הגאון רבי דב מאיר רובמן זצ"ל: לאחר יום של תשובה והתעלות הנפש, צום ותפילות ווידויים, אנו חותמים את תפילת הנעילה, ומיד לאחר מכן – תפילת ערבית של חול. ואיך אנו פותחים את התפילה? כמו כל תפילת ערבית של חול: "והוא רחום יכפר עוון". ותמוה, האם כך ראוי לפתוח את התפילה הראשונה שלאחר יום הכיפורים, יום סליחה ומחילה? בעודנו שרויים באווירה המרוממת של היום הקדוש ולבושים בגדי לבן, עוד לפני שטעמנו איזה דבר-מאכל לאחר הצום – כבר ממהרים לומר "והוא רחום יכפר עוון". מה פשר הדבר? אדם שקיבל על עצמו נזירות, כאשר מסתיימים ימי נזירותו – הוא חייב להקריב קרבן חטאת לה', "מאשר חטא על הנפש" (במדבר ו, יא). ותמוה, הלא אדרבה, הוא קיבל על עצמו נזירות, התקדש והתעלה, ומדוע עליו להביא קרבן חטאת? מפרש הרמב"ן (במדבר ו, יד), שקדושתו והתעלותו של הנזיר – היא גופא הסיבה להבאת הקרבן "ביום מלאות ימי נזרו". בתקופת נזירותו הוא התקדש, נטהר והתעלה למעלות נשגבות כל כך, עד שהשווהו הכתוב לנביא. אם כן, ראוי היה שיישאר בדרגתו המרוממת, עם כל חיי הקדושה והפרישות. ואם הוא פוסק מהנזירות ושב אל חיי החולין ואל תאוות העולם – עליו להביא קרבן על כך. יש סימן שלם בשלחן ערוך בהלכות יום הכיפורים (סימן תרג), שמכיל סעיף אחד בן כמה מילים: "אף מי שאינו נזהר מפת של כותים, בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר". בימים עברו, כשיהודים התגוררו בין גויים, המאפייה היתה של גויים. לא היה שייך לדרוש מהיהודי שלא לאכול מפתו של האופה הגוי. עם זאת, בימים הנעלים של עשרת ימי תשובה, מן הראוי שיימנעו מכך, עם כל הקושי שבדבר. ועלינו להבין, מה העניין בהקפדה הזאת? הרי ממה נפשך, אם יודעים שהגוי שם בפת חומרים לא-כשרים, או אפילו אם מסופקים בכך, ודאי שאסור לאכול מן הפת; ואם יודעים בוודאות שאין בפת שום חשש כשרותי – מה הענין להימנע מאכילתה דווקא בעשרת ימי תשובה, הרי זו פת כשרה? ובכלל יש להבין, מה פשר ההחמרה וההקפדה לזמן קצוב, כאשר לאחר יום כיפור ישוב להרגליו הישנים? איזה מראה וצורה יש ליהודי כזה, שמיד לאחר שמסתיימים עשרת ימי תשובה הוא משיל מעליו את החומרות וההקפדות המיוחדות שקיבל על עצמו בימים אלו וחוזר להרגלי החולין שלו? אלא, אומרים לאדם: עשרת ימי תשובה הם ימים מיוחדים, ימי רצון, ועליך להתעלות בהם, אל תישאר באותו מצב! גם אם כל השנה לא הקפדת על דבר מסוים, למרות שמבחינה הלכתית היה לך על מה לסמוך, כשמגיעים עשרת ימי תשובה עליך להתעלות ולהקפיד בהם. אכן, הדרישה בעיקרה היא לזמן קצוב, למשך הימים הנשגבים הללו. אולם לאחר שהאדם התעלה בימים אלה והקפיד שלא לאכול פת עכו"ם, בתום הימים הללו הוא יחשוב בלבו: "וכי לאחר שזכיתי להתעלות בימים נעלים אלו, אחזור אל ימי החולין, עם כל ההרגלים הישנים שנהגתי בהם, עם חוסר ההקפדה בדברים שההלכה אינה מחייבת? לא ראוי לעשות כן!" והוא ממשיך להרהר בינו לבין עצמו: "הרי בתקופה הזו נוכחתי לדעת שהחומרה הזאת ממש לא קשה ליישום, זה ממש לא 'סוף העולם'". ואז הוא מקבל על עצמו: "כדאי שאמשיך בהקפדה שהתחלתי בה ולא אפסיק אותה, וה' הטוב יעזור לי שאוכל להתמיד בכך כל השנה". וכך התרחבה ההחמרה של עשרת ימי תשובה והפכה להנהגה כללית, שאינה תלויה בזמן ובמקום. כך גם הנזיר. לאחר שחי חיי קדושה עילאיים, אם יֵרד מהפסגה הזאת ויחזור להיות בדרגה פשוטה כפי שהיה קודם לכן – עליו להביא קרבן חטאת, "מאשר חטא על הנפש". מובא בפרקי דרבי אליעזר (פרק מה): "ראה סמאל שלא נמצא בהם ביום הכפורים חטא, אמר לפניו: רבון כל העולמים, יש לך עם אחד – כמלאכי השרת שבשמים, מה מלאכי השרת אין בהם אכילה ושתיה – כך ישראל אין להם אכילה ושתיה ביום הכפורים. מה מלאכי השרת יחפי רגל ביום הכפורים – כך ישראל יחפי רגל ביום הכפורים. מה מלאכי השרת אין להם קפיצה – כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים. מה מלאכי השרת שלום ביניהם – כך ישראל שלום ביניהם ביום הכפורים. מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא – כך ישראל נקיים מכל חטא ביום הכפורים. והקדוש ברוך הוא שומע עתירתן של ישראל מן הקטגור שלהם ומכפר על המזבח ועל המקום ועל הכהנים ועל כל הקהל מקטון ועד גדול ועל כל עונותיהם של ישראל ועל כל העם". מה הכוונה "יחפי רגל", הרי ביום הכיפורים אנו מותרים בנעילת מנעלים שאינם מעור של בהמה? אכן, זהו תורף העניין. במשך כל ימות השנה האדם חי את העולם הזה, הוא לא מתנזר מתענוגות העולם, יש בו בהמיות, במדה כזו או אחרת. יום הכיפורים הוא יום של טהרת הגוף והנפש, אנו צמים כל היום ושקועים בתפילה מעת לעת. ביום קדוש זה אנו מצֻווים להסיר מעלינו כל זיק של בהמיות. אפילו המנעלים לכפות רגלינו, שהם החלק הכי נחות בגופנו, אסור שיהיו מעור של בהמה, שלא יהיה לנו שום קשר לבהמיות. הקב"ה רצה שביום הקדוש הזה נידָמה למלאכים. המלאכים הם רוחניים לגמרי, אין בהם אכילה ושתיה, אין להם תאוות, אין בהם שנאה וקנאה – כך אנו מתעלים ביום זה לדרגת המלאכים. ומניין נדע אם ההתעלות הזאת היא אמיתית ופנימית ולא חיצונית ושטחית? המבחן יהיה בתום יום הכיפורים, כאשר נרד מההר הגבוה ונשוב אל מרגלות ההר. אדם שניתק את עצמו מן העולם הגשמי והארצי והתעלה למדרגה של מלאכים, היה מצופה ממנו שייטול עימו את ההשגות הגבוהות שהשיג ביום הקדוש הזה אל המשך השנה. אם היה אפשר להידמות למלאכים ביום הכיפורים, אין מניעה להמשיך ולהתעלות גם בימים רגילים. אך אם אנו אומרים לעצמנו: 'הנה נגמרו עשרת ימי תשובה, אפשר לחזור לקרקע המציאות' – המחשבה הזאת מעידה על כך שגם באותם ימים נשגבים, לא באמת העפלנו לפסגה. היה נדמה לנו שאנו נמצאים שם למעלה, במרומי ההר, אבל זה היה רק למראית עין. לכן, מיד לאחר יום הכיפורים, ביורדנו מן ההר אל חיי המעשה, אנו פותחים ואומרים "והוא רחום יכפר עוון".

בפני בקשה במסגרת עיון חוזרת על החלטת השחרור של כב' השופטת שמואלי כפי שניתנה ב- 8.7.13, בטענה ששינוי הנסיבות נובע מכך, שבידי האב, שהוצע כחלופה, והיה לכך שחופשת המחלה שבה היה נתון תוארך בשל מצבו הבריאותי כתוצאה מפגיעתו בתאונת עבודה. הסניגור, בין היתר, מעלה טענות הן כנגד משקל הראיות והן כנגד עילת המעצר וטוען להפליה. לדבריו, המשיב עצמו נחבל בידי המתלוננת, לדבריו, חבלות חמורות מאלה שנחבלה המתלוננת בעצמה, ולמרות זאת לא הוגש כתב אישום כגדה. יצוין, כי נחקרה תחת אזהרה. כמו כן, טוען כי המעצר של המשיב, שעברו נקי לחלוטין, פגע במתלוננת ובבני משפחתה, כשכך היא מטופלת בילדים קטנים ובהיותו המפרנס וכי היא ביטלה את תלונתה במשטרה. בד בבד ציין במשטרה כי המתלוננת עברה עם ילדיה לגור בבית הוריה, בכתובת אחרת בשכונת אפרידר באשקלון, כדי להתרחק מהמשיב וכפי הנראה כדי לאפשר שחרורו לבית הוריו. הסניגור מבקש כי ישוחרר בתנאי מעצר בית חלקיים לבית הוריו באשקלון וכי אאפשר לו לצאת לעבוד משעת בוקר עד לשעה 16:30 במוסך סרוסי, הנמצא באזור התעשיה באשקלון ואף מציע שהמעסיק המיועד מוזרחיש יערוב ויפקח עליו בשעות העבודה. התובעת עקרונית לא מתנגדת לשחרור, אך טוענת כי לא ניתן לקבל ההצעה ולשחררו לבית הוריו, שכן כב' השופטת שמואלי דחתה יכולתם לפקח וכי מדובר בבית הנמצא במרחק לא רק ממקום מגורי המתלוננת ולכן ,אין בבית הוריו לאיין מסוכנות. אין לה התנגדות עקרונית שיצא לעבודה במוסך, שכן מבדיקה במסוף עולה שאין לבעל למוסך רישום פלילי כלשהו, אך מתרעמת על כך שלאל התיצב בבית המשפט כדי שניתן יהיה לחוקרו ולהתרשם מיכולתו להציב למשיב גבולות. עיניתי לכן בהחלטה של כב' השופטת שמואלי מיום 8.7.13. באותו מעמד התרשמה מההורים. באותו מועד כאמור האב היה בחופשת מחלה והאם עבדה כסייעת בגן ילדים משעה 8:00 - 14:30 ובקיץ, עונת הקייטנות משעה 8:00 - 13:00. כב' השופטת שמואלי קבעה שקיימת תשתית ראייתית לכאורית לכך שתקף את בת זוגו וגרם לה חבלה של ממש, איים עליה וגרם נזק בזדון לרכב. היא מציינת כי כתב האישום מגולל מסכת של מעשי אלימות פיזיים ומילוליים בהם נקט כלפי המתלוננת וכי נגרמו לה חבלות בדמות סימני שריטות ביד ובפנים ואדמומית בסנטר וכי במספר הזדמנויות במהלך השנתיים שקדמו פגע ברכבה וגרם תקר לצמיגים. לא רק זאת, אלא צוין כי ב"כ המשיב הסכים לתשתית ראייתית לכאורית ועילת מעצר ומיקד טענותיו בשאלת החלופה שאמור גם אז היתה בבית הוריו באשקלון. כב' השופטת שמואלי ציינה מפורשות כי לא מצאה כי החלופה המוצעת תסכון וכי מדובר בהורים המגויסים לסייע בעדו כמיטב יכולתם, אך לא התרשמה מסמכותם כלפיו ואיננה משוכנעת כי בידם להציב לו גבולות ברורים להתנהגותו ושישמע להוראותיהם ויקפיד על עמידה בתנאי השחרור. היא הוסיפה] כי לא שוכנעה כי הבינו עד תום התפקיד שיוטל על כתפיהם והמחיר האישי שידרשו לו, והוסיפה כי מדובר בחלופה הממוקמת גיאוגרפית באשקלון, עיר מגורי המתלוננת, דבר היוצר קשר מובנה בחלופה בנסיבות התיק. רק בסוף הוסיפה וציינה כי האב מצוי בחופשת מחלה עד ליום 15.7.13 והאם עובדת בשעות היום, ולכן בכל מקרה, אין באפשרותם לספק פיקוח רציף. למרות זאת, דחתה לקבלת תסקיר מעצר שנתקבל היום ואשר צוין בו, כי להערכתם מדובר במערכת יחסים זוגית בלתי בשלה, במסגרתם נולדו שני ילדים, דבר שהוביל למתחים בהתמודדות היום יומי, זאת בנוסף לגידול הבן הבכור של האישה מנישואין קודמים ומיקומו של המשיב במסגרת התא המשפחתי ביחס לאותו בן. נוצרו מצבי מתח וקונפליקט והמשיב עלול להגיב בהתפרצויות כעס. הם ציינו כי המתלוננת מעדיפה לתאר מערכת יחסים תקינה בשל הצורך בסיוע בפרנסה ולאור הקושי הכלכלי ולכן לא ניתן לבחון לעומק את אופי האלימות ולא ניתן לשלול קיום אלימות פיזית בנוסף לתיאור שתיארה בפניהם. הם התרשמו כי המשיב מגלה יציבות בתחום התעסוקתית וכי הוא מגלה אחריות בתפקידו ההורי וכמפרנס, אך מגלה צרכי שליטה מוגברים ודפוסי התנהגות ילדותיים ובשלב זה הוא לא מודע לחלק הרגשי המכשיל ולחלקים האלימים שבדפוסי התנהגותו ולכך שהוא נזקק לכן להתערבות טיפולי, אף שביטא תובנה באשר לצורך בטיפול ונכונות להתגייס לכך. כמו כן, ציינו שקיבלו מידע מצומצם בלבד באשר לשימוש בסמים ולכן סברו כי למרות עברו הפלילי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות אלימה בעתיד ואף לשימוש בסמים וכי לכן קיים צורך בחלופה משמעותית סמכותית שתשלב גם טיפול. הם שוחחו עם ההורים שבחרו לתאר את המשיב כילד חיובי שלא היו לו בעיות משמעת כלל ושמעולם לא היו עדים לאלימות כלשהי ביניהם והיחסים מאופיינים באהבה. הם התרשמו כי האם מעורה בקורה איתו ויכולה להציב גבולות ברורים וכי היא מכבדת גם את המתלוננת ומבינה התפקיד הנדרש ממנה כערבה, אולם האב מגונן ומתקשה לראות את הפגיעה באחר ומתקשה להציב גבולות למשיב. כמו כן, בדקו את החם, אם המתלוננת, שהוא בן 63, גרוש, אב ל- 6, לא עובד וגר באשקלון, שאינו מעורה בקרות עמם ועמד על כך שהמשיב לא נוהג באלימות וכי מדובר במערכת יחסים תקינה והתרשמו כי ממזער קיומה של בעית האלימות ומגלה עמדה מגוננת. הוא הציע כי ישהה בביתו ויפקח עליו ואף מוכן להיות ערב נוסף במידה ויצא מהבית, אך סירב לחתום על ערבות. התרשמו שהוא לא מוכן להתחייב לפקח. בנסיבות אלה, בשל הצורך בריחוק הגיאוגרפי משמעותי ממקום מגורי המתלוננת, הם סבורים שיש צורך בפיקוח אנושי מלא בתוספת איזוק והואיל והאב לא מתאים לפקח והאם עובדת ולא יכולה לפקח כל היום, והואיל והתרשמו כי החם לא מספיק לפקח, בהעדר הצעה לערבים נוספים וערבים מחוץ לאשקלון, אינם באים בהמלצה. ניתן להניח כי ככל שהחלופה תתרחק, דהיינו, חלופה שתהיה מחוץ לאשקלון, תביא לכך שיהיה צורך בפחות פיקוח הדוק, אלא שלא הוצעה כל הצעה שכזו וכאמור, הסניגור שב ומציע כי ישתחרר לבית הוריו. בניגוד לטענת הסניגור, התרשמתי כי כב' השופטת שמואלי דחתה הצעה זו, שכן הגיעה למסקנה שאין בידה להציב לו גבולות ולצמצם מסוכנות. אמנם שירות המבחן התרשמו אחרת מהאם, אך גם הם מבינים שיהיה צורך במפקח נוסף יחד עם איזוק כל עוד החלופה באשקלון. יצוין, כי שירות מבחן כלל לא נתבקש לבדוק את המעסיק והאפשרות שיצא לעבוד באזור התעשיה באשקלון, למרות שלאחר ששמעתי שמדובר במוסך באזור התעשיה שהוא מרוחק, עקרונית לא צריכה להיות מניעה לכך אם המעסיק אכן ראוי ומסוגל להציב גבולות. מותב זה אינו יושב כערכאת ערר על החלטת כב' השופטת שמואלי. בית המשפט הבהיר כי לכן לא יתיחס לראיות ולטענת האפליה וכל טענה אחרת בנוגע לעילת המסוכנות. לא רק זאת, אלא גם בית משפט לא יכול לשנות מהחלטתה של כב' השופטת שמואלי שקביעתה היתה כאמור נחרצת, ולכן לא ניתן להסתפק בפיקוח של ההורים. בית המשפט שב ובירר אם יש מפקח אחר ו/או חלופה מחוץ לאשקלון לצורך מגורים ומסתבר כי בשלב זה אין. בית המשפט מבין את מצוקת את המתלוננת ואת הבלבול הנגרם, שהרי היא זו שהתלוננה וכיום היא ביטלה תלונה כל זאת שישוב לביתה ויסייע בפרנסת המשפחה, ואפילו אם ישתחרר לביתו של אחר בעיר אשקלון, אולם, בית משפט אמון על טובת הציבור, הכולל גם את טובת המתלוננת, ואין ספק כי בשלב זה נשקפת מהמשיב מסוכנות כלפי המתלוננת.

אך גם זה חסום לי. יש קליפ שכושי שר אותו (קליפ מלפני 50 שנה). בתוך מילות השיר באנגלית יש את המילים: "bail of cotton" - ואם תערוך חיפוש לפי מילים אלו, דומני שתוכל למצא את השיר או קישור אליו. (אצלי חסום, אולם פעם ערכתי חיפוש אצל חבר [גם חסום, אבל דרגה יותר נמוכה], ועלו כמה תוצאות. אולם ברובם הופיע שהיה שיר כזה בפייסבוק, והוא הורד מחמת זכויות יוצרים. אני מניח שעדיין במקומות שונים נשאר עדיין שיר זה להורדה). הוא נחוץ לי מאוד. ואודה למי שיוכל לעזור לי. סליחה על הבורות, אבל מי זה נפתלי אדלר ?? עכשיו אני שומע, הוא ממש בסוף. שולם כתב: אפשר בבקשה לקבל את הקליפים של מיכה גמרמן "יהיה בסדר" ו"רק שמחה" ואחרים. לאיזה דיסק אתה מתכוון? אין כמוך .. בטוחני שכוווולם יהנו מזה! האם נשמט ממכם שיש הרבה ששומעים מוזיקה עד ר"ח אייר? מדוע לשפוט בן אדם כ"כ מהר בלי לחשוב רגע ולדונו לכף זכות? תודה רבה וענקית !! 05. 11. 17. 18. 19. 20 23. אולי אפשר להשלימם ? מישהו יכול להעלות את זה? חויזר כתב: מישהו יכול להעלות את זה? מישהו יכול לשלוח לי בבקשה את הדיסק יזכור אהבתם של פרמישלאן בדרייב או בגמבומייל? הדיסק החדש של בעלזא. למישהו יש קישור להורדה של הקליפ הזה? אפשר לקבל את הדיסק של בעלזא החדש? מי יכול לשלוח לי את הדיסק החדש של בעלז? היה בפסח ראיון של מנחם טוקר עם משפחת לאופר מי יכול להביא לי את זה? בתודה מראש! יענקי1 כתב: מי יכול לשלוח לי את הדיסק החדש של בעלז? הניגון 'מזמור לדוד' או 'ניגון למחוסרי בית' / מתוך מאמרו של מ.ש. גשורי בספרו 'נגינה וחסידות בבית קוזמיר ובנותיה'. הכותרות כשלעצמן, שעטרו את שמות ניגוני הצדיק רבי ישראל ממודז'יץ היה בהן משום חידוש. בחצרות הצדיקים היו מחברים ניגונים לזמירות השבת והמועדים, לפיוטים ולפסוקים בודדים, והניגון נקרא על שם התפלה או הפיוט: ניגון 'ישמחו במלכותך', ניגון 'בני היכלא' וכדו'. הצדיק דידן נהג סטייה ביחס לשמות ניגוניו, אם לא בכולם - במקצתם, שמות שלא הסכינו לשמעם בעולם הניגון של החסידים. הניגון הראשון במעלה מפרי רוחו הוא נגון 'אזכרה', שם בלתי שכיח, ובכל זאת רכש את לב שומעיו בסיבוכיו הרבים. השני במעלה הוא הניגון שלשמו מוקדשת רשימה זו. הניגון נקרא בשם המוזר 'ניגון למחוסרי בית', ואף שם זה נתחבב בגלל ניגונו. כח מיוחד היה לו לצדיק בחיבור ניגוניו. מעולם לא שעמם את שומעיו בניגוניו. כולם, גם החובב המפונק האמון על יצירות נגינה - נכבש לכח נגינתו וזימרתו. אכן הוא מבקש להשפיע בסגולותיו המציינות אותו ביצירה המוסיקלית: צלילות הדעת, בהירות ההרצאה, שליטה בחומר. הוא הניח חותם מובהק על יצירותיו, וחתמו ניכר בכל ניגוניו. בהכרה עשה את מלאכת היצירה בניגון לעבודת חיים, כלי טהור למטרות טהורות. בחוגי החסידים היו אומרים, שכח נגינתו של הצדיק ממודז'יץ. גדול עד ש'היה מעורר נשמות נרדמות מלפני שלשים דורות'. יחסו לניגון לא היה אהבה אפלטונית בלבד, אלא יותר מזה. הוא היה שקוע בכל כח מחשבתו במהות הנגינה, עד שהסתננה מאליה מקרב נשמתו. הוא היה אומר, שלאדם יש צורך באוזניים קשובות לא רק בשביל לשמוע ניגוני אחרים, אלא בשביל לשמוע ניגוני עצמו הזורמים מן הלב. תוך שמיעת ניגוניו המלאים גוונים ואסוציאציות ניכרת גדולתו המוסיקלית. ניגוניו רוויי צליל, עשירי ניב, חמי מזג וערבים לאוזן. זכייה גדולה היא גם למנגן שהתערה בניגון המזרחי, התופס מקום מסוים בניגוניו. ניגוניו הרבים שהספיק ליצור מצטרפים לשירת אדירים אחת גדולה. ניגוני הסבא ממודז'יץ הראו שהם תעודת יכולת לנגינת החסידים, ועליהם גאותם. לפי קליטתו והצלחת הפצתו בקהל נחשב ה'נגון למחוסרי בית' לשני בשורה, ממיטב חיבוריו של הצדיק, ובעיני החסידים נחשבים כפנינים המוצאים מסילות ללב כל איש. קדם לניגון שם מקורי יותר: ניגון 'מזמור לדוד', אחד מפרקי התהילות שהצדיק היה שר במסבות סעודה שלישית של שבת. בניגון זה שפך הצדיק את צערו וכאבו על צרות היהודים, ואין לך יהודי בלי צרות, ומשום כך נתקבל הניגון. מרגלא בפומיה של הצדיק, ש'רק בניגון אפשר להגיע לישועה', רעיון שכל גדולי החסידות, החל מהבעש"ט, היו דוגלים בו ומפיצים בקהל. ניגוני הסבא ממודז'יץ - אין לך נגון שאין לו שעה. נגון ה'אזכרה' חובר בקשר למאורע ניתוח רגלו בברלין והפך לאגדה בפי החסידים. גם נגון 'מזמור לדוד' חובר בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כשחיילות הצר של רוסיה גרשו את היהודים מתחומי ערי המבצר. הצדיק רבי ישראל, אף הוא נאלץ בעל כורחו לקחת מקל נדודים בידו יחד עם כל קהל היהודים אשר במודז'יץ, היא מבצר איוונגרוד. הגזירה בוצעה חיש, ולא הועילו כל שידולים והמלצות. איוונגרוד, יושבת על נהר הויסלה ונחשבה למצודת מפתח אצל צבא הרוסים, וליהודים שהביטו עליהם כעל מרגלים ואויבי ה'מולדת' לא שווה להניחם שם, ורבי ישראל נכנע לרוע הגזירה ועבר לשבת ברדום. שם ראה את השואה שבאה על יהדות פולין, שואת רבבות פליטים חסרי בית, נעדרי פינה חמה, הנודדים ממקום למקום בחפשם להם מקום מנוחה. דבר זה החריד את נימי נשמתו. אף בתוהו המפרה שבתקופת המלחמה פעל רבי ישראל במלוא עוזו, ותוך מתיחה חרישית הצליח לפתח ניגונים חדשים. בניגון שחיבר ל'מזמור לדוד' נתן ביטוי ללבו הכואב, המלא גם תקווה ובטחון. מה רבה האמונה במלות הפסוק: 'גם כי אלך בגא צלמות לא אירא רע, כי אתה עמדי'. והניגון – כאב ונחמה משמשים בו בערבוביה. העקורים והפליטים מצאו בניגון צרי לרגשותיהם והם הפיצוהו בכל עת מצוא. הניגון כאילו הפל להמנון הפליטים ומחוסרי בית, והוא נישא על שפתות רבים ברטט. מאז הפך הניגון לניגון-עם במלוא מובן המלה. הוא הושר במסיבות שבת וחג, אצל חסידים ללא הבחנה שושלתית ואצל שאינם חסידים, ועבר להיות נושא ראשי בתכנית הניגונים אצל הכליזמרים המנגנים בחתונות ואצל סתם מוסיקאים. שני הניגונים של "אזכרה" ו"מזמור לדוד" הפכו את השם מודז'יץ למונח מוסיקלי מקסים. ובייחוד נפוץ הניגון אחרי סיום המלחמה, כשחודש הקשר החופשי במדינה, וחסידים עם אנשי מעשה הפיצו את הניגון בכל מקום בואם. הניגון הקסים אתה הלבבות בלבביותו ובחמימותו, בהשתפכות הנפש שבו וברכותו הלירית. תפוצתו עלתה למעלה מהמשוער, ואפילו על נגון 'אזכרה' שרק יחידי סגולה יכולים לזכרו על אף סיבוכיו ובבותיו הרבים. הניגון 'מזמור לדוד' אינו ארוך למדי, ולפי אופיו הוא מתאים לרוח ההמונים. הוא קל התנועה, ודמיונו בזמרה כסיפור מושך שמיד עם תחילת קריאתו קשה לקורא להיפרד ממנו באמצע. הניגון מעורר גלים מיד עם ראשיתו. ובבה רודפת בבה, עד גמירא. הניגון קבל לבוש אגדי. התחילו להתעניין בו ו'מסביב לנגון'. לאו בכל עידנא מתרחש נגון כזה. יש בו חן אקזוטי הקורץ ומושך אפילו שאינם בני ברית. והיו שהשתמשו בו כסגולה לפרנסה. כך מספרים החסידים. מעשה ביהודי אחד, בעל מסעדה בקטוביץ (שלזיה הפולנית) ששכר לו תזמורת עם מנגנים. המנצח רשם בכתב התווים את ה'נגון למחוסרי בית' לפי דרישת בעל המסעדה ומהרה נשמע קול הניגון בניצוח התזמורת. הניגון פעל את פעולתו והמסעדה נמלאה קהל עצום. הניגון היה 'לחם חוקו' של בעל המסעדה, והלקוחות תבעו תמיד 'הדרן', וכך היו מנגנים את הניגון בכל ערב, והוא נעשה לשם דבר. קצין פולני, אנטישמי מובהק, היה מבקר תכופות במסעדה זו כשראה שמספר הסועדים מתרבה והולך והתזמורת מנגנת את הניגון ללא הרף, התחיל להתחקות על מוצאו, ומיד מצא שדווקא רב יהודי הוא שחיבר את הניגון. לאות מחאה עזב את המסעדה ועבר למסעדה נוצרית שבקרבת מקום. אך צלילי הניגון שנגנה התזמורת הגיעו גם לשם. הנוצרי, מתוך חשש שלקוחותיו הקבועים לא יעזבוהו בעטיו של הניגון היהודי, שכר לו אף הוא תזמורת ותנאי התנה אתם לנגן אותו נגון של ה'רב היהודי'. לשמע ה'חוצפה היהודית' יצא הקצין האנטישמי ממש מכליו והתחיל מחרף ומגדף את כל האורחים שישבו והקשיבו לניגון היהודי. אף האורחים, בהם נוצרים רבים, קפצו ממקומותיהם והרביצו בקצין מכות נמרצות, עד שנעלם לגמרי מקטוביץ. יהודי קטוביץ שאפו לרווחה, ולבם הגה רחשי תודה לניגון שבעטיו נפטרו מאנטישמי מובהק ומסוכן שירד לא פעם לחייהם. יסודו של הניגון בסולם הפריגי, הוא הסולם הנקרא בפי המוסיקאים בשם 'הסולם היהודי'. הוא מושר בקצב מתון ומכיל שש בבות, מהן ארוכות ומהן קצרות, וכולן שלובות כאחד. הנגון נדפס בכתב התווים בעיתונים רבים, בפולין, גרמניה, ארגנטינה, אמריקה עם פרטים מעניינים מחיי יוצרו הצדיק ממודז'יץ, וחזקה על מי ששומע את הניגון שלא ישכחהו מהר. לדברי החסידים, מסמל הוא את הכח הגלום ב'כוחו של ניגון'. לא כל ניגון כוחו אתו, ולא כל נגון ראוי לשמו. אבל נגון זה - שונה. הניגון הנחיל כבוד ותפארת לחסידות בכלל, ועוד יותר ליוצרו, שהראה כי יד ושם לו בעולם הניגון. אני באמצע ללמד את בניי את השיר הזה, ועל אף שהם כבר כמעט קלטו אותו, עדיין הם לא כ"כ מתחברים אליו. אדפיס להם מאמר זה וזה בטח יעזור. מה אני אמור לראות בקישור הזה ?? הנהלת הארגון פנתה למשרד ההפקה של מקהלת "שירה" במטרה לחבר את הקהל לרגש ולכאב של החולים וסובביהם, המקהלה בניצוחו של יואלי הורביץ בחרה את השיר החדש של המלחין האגדי ר משולם גרינברגר "מה תשתוחחי", ויחד עם ילד הפלא של המקהלה אברהם חיים גרין והסולן משה הרצל. למי שהתעורר ורוצה לִזְכּוֹת בזכות לתרום לארגון החשוב "רופא חולים" והבריאים יתמידו בבריאותם - אמן! יש מצב שמישהו מעלה את זה לצפיה ?? מי יכול להביא את זה http://www.jdn.co.il/video/833639 בפורמט להורדה ?? גאליציינער כתב: מי יכול להביא את זה http://www.jdn.co.il/video/833639 בפורמט להורדה ?? בדינר 'רופא חולים' של ארגון 'RCCS' שהתקיים בוויליאמסבורג, ביצעו ברוב רגש הזמר מוטי אילוביץ' וילד הפלא אברהם חיים גרין את היצירה "בכל צער וצער", בליווי מקהלת 'שירה'. שתומך פיזית נפשית וכספית בחולים ומשפחותיהם ומלווה ומסייע רבות לחולים במחלה הידועה רח"ל. אפשר ג"כ לתרום דרך "נדרים פלוס" בבקשה ובדמעות!!! (לצפייה!) באופן חד פעמי בלבד! יש עכשיו 2 דיסקים חדשים של בעלזא, 'ארוממך' ו'בורא עולם'. "בורא עולם" זה סינגל מהאלבום החדש "ארוממך". כן.זה סינגל מהאלבום שיוצא בימים אלו. אז האלבום המלא עדיין לא יצא ? אני חושב שיצא כבר. אפשר את 'ויתן לך' של שמילי אונגר? ואגב אם אי"ז לא דיסק ראוי ולא זמן ראוי כיצד יודע כבודו זאת?

3D מדפסת חלקי MK10 מכבש נירוסטה זרבובית M7 בורג שעם חוט 0.4 מ"מ עבור 1.75 מ"מ נימה. Alibaba.com מציע 2885 מוצרי 3d מדפסת חלקי זרבובית. אפשר בערך 61% מהמוצרים הם מדפסות דיגיטליות, 7% הם עיבוד, ו-2% הם חלקי כלים. ישנם 2885 ספקים של 3d מדפסת חלקי זרבובית, שממוקמים בעיקר באזור East Asia. המדינות המובילות מבחינת ספקים הן סין, ארצות הברית, אשר מספקות 99%, 1% של 3d מדפסת חלקי זרבובית, בהתאמה. מוצרי d מדפסת חלקי זרבובית פופולריים במיוחד ב-North America, ב-Western Europe, וב-Domestic Market. אפשר להבטיח את בטיחות המוצרים באמצעות בחירה מבין הספקים המאושרים, כולל 745, בעל אישור ISO9001, 144, בעל אישור Other, 79, בעל אישור ISO14001.

למעלה מ-20 שנה דפנה עוסקת באמנות ובאומנות, למדה בשנקר עיצוב טקסטיל ועיצבה פסלי תאורה, הייתה חברה בקבוצות גרפיטי מחתרתיות. ניהלה עסק.למכירת טי שרטים עם הדפסים מקוריים בישראל, ניו יורק ובטורונטו. עבודותיה מתרחקות מהמקובל ומהקונבנציות המקובלות בענף: היא יודעת איך עבודה תתחיל, אך אין לה מושג איך היא תסתיים. היא מתחילה משרבוט והתוצאה יכולה להיות הפתעה גמורה. עבודותיה, מתאפיינות בצבעים עזים הלוקחים את הצופה לעולם סוריאליסטי המתגרה בדמיון.

עם ריקי, אמא של דן, אני חברה כבר כמעט שנתיים. אומנם נפגשנו כבר קודם באספות ההורים של הילדים שלנו, אבל הקשר האמיתי נוצר כשבוקר אחד שתינו באנו להרצות על המקצוע שלנו בפני הכתה של הבנים והתברר שיש לנו הרבה משותף מעבר לזה שהבנים לומדים ביחד והם חברים טובים. קוראים לי שרה ואל תנסו לקרוא לי שרל'ה כי אני אתרגז!, אני גרושה, אמא ליאיר, חציתי לא מזמן את הארבעים אבל איך אומרים לי? "לא רואים עליך" או "לא! לא הייתי נותנת לך יותר משלושים ושתיים" כאילו מה כבר מיוחד בגיל שלושים ושתים? אני גרושה מרצון, בעלי, או יותר נכון האקס שלי ואני נפרדנו כידידים כשגילינו שהציפיות שלנו לא הולכות יד ביד, הוא רצה אשה שתשב בבית ותגדל לו ילדים מקיר לקיר ואני רציתי קריירה, לא סתם סיימתי תואר שני בהצטינות, וילד אחד הספיק לי ויותר. אני והאקס שלי נפגשנו בדיוק כשסיימתי את התואר השני, חברה שלמדה ברחובות הציעה לי לפגוש איזה אגרונום שבדיוק גם הוא גומר את הלימודים שלו, אני לא אשכח איך הוא חיכה לי על הרציף בתחנת הרכבת ברחובות עם זר חרציות שקטף בעצמו באיזה שדה סמוך, היה קליק מיידי והלכנו ישר לחדר שלו במעונות ללילה שטוף זימה שרק שני אוהבי סקס כמונו יכלו להפיק! לא היה חור בגופי שלא הזמנתי אותו לבקר בו, כולל בכניסת המשרתים שלי שאת זה אני לא מרשה בדרך כלל עד הפגישה השלישית או הרביעית, התחתנו אחרי שלושה חודשים ואני הייתי כבר בחודש השלישי עם יאיר. התגרשנו אחרי כשנתיים כשהסתבר שהפער ביננו גדול מדי, מילא שעבדתי בהוצאת ספרים, עם זה לא היתה לבעלי בעיה גדולה כל זמן שזה לא הפריע לו בעבודה שלו אבל זה שסרבתי בתוקף להפסיק לקחת גלולות ולהכנס שוב להריון, זה בעצם מה שהרס לנו את הקשר. נפרדנו כידידים וזה הכי חשוב, חזרתי לבית של אמא שלי עם יאיר, היא טיפלה בו ביום ולפעמים גם בלילה, נותנת לי להשקיע בעבודה ואכן התקדמתי עד למה שאני היום, סמנכ"לית בכירה בהוצאת ספרים שחיה לה בפנטהאוז מפנק, והאקס שלי? הוא נסע לניו זילנד, הציעו לו שם ג'וב מפתה כאגרונום ואחר כך שידכו לו שם גם יהודיה כשרה בת המקום שראתה במצוות פרו ורבו את המצוה הכי חשובה בחיים והוא השתקע שם, שבעה ילדים יש לו, כמו שהוא רצה…בעצם שמונה!, יאיר ממני ושבעה נוספים מאשתו השניה. אחרי שהצגנו את המקצוע שלנו לילדיי הכתה, ריקי, שהסתבר שהיא סמנכ"לית כוח אדם בחברה מוכרת, שאלה אם אכלתי ארוחת בוקר וכשאמרתי שלא היא הציעה שנלך לאכול ביחד ארוחת בוקר מאוחרת בבית הקפה הסמוך. הסכמתי, הפגישה הבאה שתוכננה לי היתה רק אחר הצהרים, שוחחנו על איך זה להיות אמא חד הורית וגם להצליח, כן, גם ריקי גידלה את הבן שלה לבד רק שאצלה הסיפור היה קצת שונה, בעלה יצא מהארון כשדן היה בן ארבע! עזב אותה בשביל גבר ועבר לגור איתו ומאז היא מגדלת את דן לבד. נפרדנו לשלום, מחליטות שאנחנו צריכות להמשיך להפגש אבל זה לא יצא עד שנפגשנו שוב באולם היוצאים בנתב"ג, שתינו נפרדנו מהבנים שיצאו לביקור במחנות ההשמדה בפולין, ושוב אמרנו שאנחנו חייבות להפגש רק שהפעם היא צלצלה אלי עוד באותו ערב "הבית ריק כל כך" היא אמרה, מבטאת את מה שגם אני הרגשתי כשיאיר לא פה, "אולי את רוצה לבוא אלי לקפה?" היה לי נחמד איתה, ריקי אשה חכמה והיה לנו הרבה על מה לדבר, קפה אחד לא הספיק לנו והיא הציעה עוד אחד, "אני מעדיפה תה צמחים" אמרתי "אם יש" הוספתי מהר בשביל לא להביך. הסתבר שיש לנו עוד משהו במשותף, גם ריקי גידלה באדנית שבמרפסת המטבח נענע ולואיזה, ריקי הכינה קנקן ושתינו בכוסות קטנות ודקות, מפטפטות ועוברות לרכילות, אני על סופרת צעירה שזכתה לפרס יוקרתי על מה שהשופטים כתבו בנימוקיהם "כתיבה חדשנית פורצת גבולות" אבל מה שאני ידעתי לספר לה זה שבעצם היא זכתה בפרס כי היא שכבה עם כל צוות השופטים כולל עם סופרת מוכרת שהיתה חברה בצוות ועם אשתו של פוליטיקאי ידוע שעמדה בראש וועדת הפרס. ריקי מצידה לא נשארה חייבת וסיפרה לי את האמת שמאחורי התפטרות הפתאומית של מנכ"ל חברת מזון גדולה, שוב סקס, איך לא?, הטרדה מינית! רק שעל מה שנשיא שחשב שהוא נישא מעם עמד לדין המנכ"ל החכם לא חיכה לחקירת משטרה אלא הודיע ביוזמתו שהוא פורש בשיאו, שלף את פנקס הצ'קים העבה שלו, לקח עורך דין חכם והגיע לפשרה, סגר במהירות את הפרשה. בלי שנרגיש נהיה כבר מאוחר. כשריקי שאלה אם אני אוהבת את "סקס והעיר הגדולה" וקמה והדליקה את הטלוויזיה בלי לחכות גיליתי שיש לנו עוד משהו משותף, השיחה קלחה לכיוון סקס והעיר הגדולה, לרגע קיבלה תפנית מפתיעה לסוגיית שמירת נגיעה או יותר נכון הקושי בשמירת האיסור הקיים בהלכה היהודית על מגע חיבה פיזי בין גבר ואישה שאינם נשואים או קרובי משפחה מדרגה ראשונה, ושוב חזרנו לפיקנטי, לשיחה על… סקס ומין או יותר מדוייק גברים, סקס ומין. ראיתי שריקי רוצה לשאול אותי משהו ומהססת, ידעתי שאם היא מהססת ככה היא רוצה לשאול משהו אישי, אבל כשהיא שאלה את השאלה שלה נשארתי המומה, "תגידי שרה, שכבת פעם עם אשה?" שתקתי, לא ידעתי מה לענות לה, השאלה הזאת באמת היתה שאלה מאד אישית ואינטימית, היססתי, מה להגיד? להגיד לה שזה לא העסק שלה או להגיד לה את האמת, ש-כן!? ריקי כנראה נבהלה מהשתיקה שלי וכבר כמעט התחילה להתנצל כשהשתקתי אותה עם חיוך, "כן" אמרתי לה, מקבלת אומץ מהפתיחות שמציגות כוכבות סקס והעיר הגדולה "כן, שכבתי עם אשה, אפילו יותר מפעם אחת". "גם אני" היא מהרה להכריז, קמה ממקומה ובתנועה מהירה היא הורידה את שמלת הטריקו שלבשה, נשארת רק בתחתונים מתחרה עדינה שכתם קטן של רטיבות סימן את מקום הכוס שלה ובמיוחד את מצבה וחזיה תואמת שבקושי הצליחה לתמוך בשדיה הגדולים והעסיסיים. "אני לא רוצה להשאר הלילה לבד, היית רוצה לעשות איתי אהבה?" והיה משהו כן בקולה שלא יכולתי להגיד לה לא אבל בכל אופן יצא לי "אההה" כאילו אני מהססת למרות ששתינו ידענו שזה אההה של כן אבל ריקי שיתפה פעולה ושיחקה את המשחק, "ו..עכשיו?" הורידה במהירות גם את החזיה, נשארת בחצי גוף עליון עירום ומציגה לראווה זוג שדיים גדולים עם עטרה גדולה וכהה במיוחד ופטמה נוקשה שעומדת בראש כל שד. חייכתי אליה, "אני רוצה" נעמדתי והתחילתי להתפשט בעצמי, "ואת?" הורדתי גם אני את החזיה. באותו הלילה עשינו אהבה, אהבת נשים, הסתבר שיש לנו עוד תכונה משותפת, שתינו היינו נשים של גברים, גברים שאנחנו רוצות ובוחרות, מתרגשות כשהגבר שהזמנו למיטה שלנו שוכב עלינו ומפמפם בנו, אוהבות לחטוף את הזקפה הגברית הנוקשה והחמה שלו בין הרגלים המפושקות שלנו! אבל שתינו אהבנו גם את הגיחות האלה מדי פעם לנשים, את הפינוק שרק אשה יודעת להעניק לאשה. עמדתי מולה בחוטיני דקיק בלבד, שדיי חשופים וגלויים, היו לי שדיים לא גדולים במיוחד אבל זקופים כמו של ילדה בת שמונה עשרה ועם פטמה נוקשה בראשם וריקי עמדה ונעצה בהם עיניים "אפשר?" לא התאפקה והצביעה עליהם. "בבקשה" חייכתי, עומדת עם ידים על הראש כמו שראיתי באיזה סרט כחול ונותנת לה למזמז לי אותם, ריקי לא התאפקה ונישקה אותם, את הפטמות, מנשקת ומוצצת, אחר כך היא ירדה על ברכיה מולי ונגעה לי בחוטיני, "אפשר?" שאלה שוב. "רצוי" עניתי, מחייכת ונותנת לה להוריד אותם ולחשוף את הכוס שלי, כוס חלק וקירח שמשולש השיזוף הלבן הקטן הבליט את שפתי הכוס שהיו כהות ומגורות, נפתחות כאילו מעצמם כשהיא העבירה בפעם הראשונה את קצה הלשון שלה בינם, נפרשות לצדדים ככנפי פרפר כשהפס הורוד הרטוב המפריד בינם מנצנץ. כמעט גמרתי מהמגע הזה, נגיעות קטנות, בלי חדירה של ממש אבל מחרמנות באופן שאי אפשר לתאר, "כן, זה טוב" גנחתי בקול, לא מתביישת, וריקי לימדה אותי פרק חדש באיך לפנק אשה עם קצה הלשון בלבד. התאכזבתי כשהיא הפסיקה וקמה, נעמדת מולי ושדיה כמעט נוגעים בשדיי, כשהיא נישקה אותי על שפתי התמכרתי וכשהיא הניחה את ידיה על ראשה, כמו שאני עמדתי, הבנתי את הרמז וירדתי על ברכי, מנסה לתת לה בדיוק את אותו הפינוק שנתנה לי, "אפשר?" לא שכחתי לשאול, מסתכלת עליה ומחייכת והיא חייכה חזרה, לוחשת לי "למה את מחכה?" ועוצמת עיניים. גניחות ההנאה שלה הבהירו לי שאני עושה את זה טוב, בדיוק כמוה. היא עמדה מולי בפישוק, מברשת שיער ערווה קטנה ומעוצבת עיטרה את קצהו העליון של הכוס שלה כמו כתר, החלקתי עם קצה הלשון שלי בין שפתי הכוס, מרגישה את הרעד העובר בגופה ואת טעמה הממלא את פי, כשהנחתי את קצה האצבע שלי בפתח הכוס שלה היא הרחיבה מעט את הפישוק, כאילו מאשרת לי לעשות את מה שרציתי לעשות לה, דחפתי בעדינות את כל האצבע לתוכה וביד השניה דחפתי אצבע לכוס שלי, מפמפמת, בשתינו, שומעת את ריקי גונחת "כן, זה טוב איך שאת מזיינת אותי, אני גומרת!!" וגם אני גמרתי איתה, גמרתי בפעם הראשונה באותו ערב. ריקי אמרה שאחרי כזה זיון חייבים מקלחת, "זאת ההזדמנות שמישהו יסבן לי את הגב" ציחקקה ונכנסנו ביחד, רוחצות זאת את זאת, נוגעות ומגרות, נוגעות ומתגרות, ומשם הדרך למיטה היתה כבר קצרה. סיימנו ב-69 מפנק, הראש שלי בין הרגליים שלה והראש שלה בין הרגליים שלי, מלקקות, מנשקות, דוחפות את הלשון הכי עמוק שאפשר ונוגעות בנקודות הנכונות, פעם היא שוכבת עלי ומחפשת ומוצאת את הדגדגן שלי ומוצצת אותו עד שאני גומרת בסערה ואחר כך מתחלפות, אני עליה, הדגדגן שלה בין שפתי ואני מוצצת לה אותו עד שהיא גומרת וממלאה את פי באותו טעם מדליק של מי שהגיעה לשיאה. אחרי הגמירה הרביעית הפסקתי לספור אבל אחר כך, כששכבנו כפיות, שדיה של ריקי נלחצים לגבי וידה המחבקת חופנת את הציצי שלי, היא לחשה לי "גמרתי שבע פעמים, מזמן לא גמרתי כמו אתך" וליטפה לי את הפטמה המגורה "עכשיו צריך לישון, מחר יש עבודה" נישקה אותי בעורף "אבל אנחנו צריכות לעשות את זה שוב". כשהגעתי למחרת למשרד מזל, המזכירה שלי, חייכה אלי ואמרה שאני "נראית סוף" שזה נראית טוב בסלנג שלה, חשבתי שהיא רוצה ממני משהו, תמיד זאת השיטה שלה, ליקוק ואחריו בקשה, אבל מייד היא הוסיפה "לא, באמת, אני לא רוצה כלום" חייכה, יודעת שאני מכירה כבר את הטריק שלה, "אבל את כל כך זוהרת היום, מה עשית?" ומהחיוך שלה היה ברור שהיא רוצה להוסיף עוד איזה הערה עסיסית אבל מתאפקת. בצהרים לא התאפקתי וצלצלתי לריקי והזמנתי אותה לארוחת ערב במסעדה. "את מזמינה אותי לדייט?" שמעתי אותה מחייכת. "כן" ופתאום הרגשתי שאני מתרגשת. "אההה" היא החזירה לי, מצחקקת, "בסדר, תאספי אותי בשמונה, תצפצפי אני אצא". אני לא יודעת מה בדיוק קרה לי, מאיפה תפסתי אומץ אבל אמרתי לה בקול גברי עבה "ו…תתלבשי כמו כוסית, הערב אני הגבר שלך". לרגע היתה שתיקה ואז היא שאלה "כוסית פרחה או כוסית…?" "תפתיעי אותי" לא נתתי לה לסיים את המשפט, "ו…" הנמכתי את הקול, כאילו מפחדת שמישהו ישמע אותנו, "תתכונני, הלילה אני מזיינת אותך!" באופן מפתיע התכוננתי לדייט הזה כמו שלא התכוננתי לשום דייט בחיי, בדרך הביתה קפצתי לחנות סקס וקניתי לי סטראפ-און חדש עם כמה דילדואים בגדלים שונים שאפשר להרכיב עליו ועוד דילדו ארוך וגמיש עם שני ראשים, למרות שיש לי כבר אחד כזה במגירת הצעצועים הסודית שלי. לבשתי חליפה עסקים מהודרת, הדבר הכי גברי שיש לי במלתחה, ועם תלבושת כזאת אי אפשר לצפצף מהאוטו אז עליתי אליה עם פרח ביד. ריקי הפתיעה אותי לטובה, החשש שלי שאני אהיה מהודרת והיא כוסית פרחה התבדה, ריקי עמדה מולי כאילו יצאה עכשיו מערוץ האופנה, כוסית אבל עם הרבה שיק. ישבנו במסעדה יוקרתית כשבקבוק מרלו כרם אודם רמת הגולן 2006 חצי ריק ביננו, היא שקועה בפילה דניס צלוי בגריל בתערובת עשבי תיבול, "זה אוכל נשי" היא אמרה לי כשהזמינה וראיתי את המבט על פניה של המלצרית כששמעה, ואני התענגתי על פילה מיניון ברוטב יין אדום, "המנה הגברית" כמו שאמרתי לה חזרה כשהגיע תורי להזמין. האקשן האמיתי היה מתחת לשולחן, בין המנה הראשונה לשניה חלצתי את הנעל והנחתי את כף הרגל שלי הישר בין רגליה, ריקי לא התנגדה, אפילו עזרה ופישקה אותן עוד קצת כדי שאגיע למקום הנכון, הבוהן שלי היתה מונחת הישר על שפתי הכוס הרכות ועיסתה אותן בעדינות ומהמבט המצועף של ריקי היה ברור שהיא נהנת. הפסקתי קצת כדי לתת לה לאכול, לא מורידה רק מפסיקה ללחוץ ולעסות, ושוב המשכתי כשהמתנו לקינוח, מתחלקות במנת סורבה טעימה ומסיימות את היין מהבקבוק עד הטיפה האחרונה. "אצלך או אצלי?" ריקי חייכה אלי כשהשתלבתי בתנועה, עולה על איילון, "איפה את מתכוונת לזיין אותי?" הוסיפה עם אותו חיוך זימתי, מאריכה ומדגישה במיוחד את ה-לזיין אותי. "אצלי" אמרתי, "את המיטה שלך כבר בדקנו" המשכתי, מאיצה ועוקפת איזה זקן במרצדס שהזדחל באיילון, "וחוץ מזה הכנתי לנו כמה הפתעות". ריקי הסתכלה עלי במבט ארוך, רציני, אחר כך היא חייכה, "צעצועים?" והתנועה הגסה שהיא עשתה עם היד שלא השאירה ספק למה היא מתכוונת. "כן" חייכתי חזרה "צעצועים" ועשיתי את אותה תנועה גסה. "מלוכלכת!" חייכה עוד יותר, "צעצועים כאלה עושים לי את זה" המשיכה "יש לי מגירה שלמה". "גם לי", ציחקקתי, "עוד משהו משותף". הלכנו ישר לחדר השינה שלי, נרות הקטורת שהדלקתי לפני שיצאתי מילאו את חלל החדר בריח מגרה, "תני לי" העמדתי את ריקי במרכז והתחלתי להפשיט אותה, מורידה וממזמזת אותה, נוגעת במקומות שכל כך רציתי כל היום לגעת, כשהיא נשארה רק בחוטיני מינימלי נעמדתי מאחוריה ונצמדתי, מחבקת אותה, ממזמזת לה את הציצי עם יד אחת ודוחפת את השניה אל תוך משולש הבד הקטן, מלטפת בעדינות בין שפתי הכוס ומרגישה עד כמה היא מחכה לי. הושבתי אותה על המיטה הגדולה, ריקי התישבה במרכז המיטה עם רגליים שלובות כשהכוס שלה חשוף בפניי, מזמין כל כך שלא התאפקתי והתכופפתי ונישקתי אותו ישר על השפתים הנפוחות מתאווה, מחליקה עם קצה הלשון וטועמת, ממצמצת בשפתים "יאמי" ומתחילה להתפשט בשבילה, לאט, מנסה לחקות את כל ריקודי הסטריפטיז שראיתי למרות שזה לא היה קל עם חליפת העסקים שלי. "תני לי" היא עצרה אותי כשלקחתי את הסטראפ-און שהכנתי מראש על השידה שליד המיטה, מתיישבת על קצה המיטה ומתחילה להצמיד לי אותו, מהדקת את החגורות ומתחילה למצוץ לי, "אני אוהבת למצוץ לגברים שלי" היא לחשה בקול מגרה והמשיכה, מכניסה את כל התותב עמוק לגרונה. "עכשיו בואי" היא נשכבה על הגב אחרי שמצצה לי מספיק כדי שכל התותב יהיה רטוב מהרוק שלה, דוחפת את עצמה למרכז המיטה ומפשקת רגלים, "בואי תזייני אותי" והיה בקול שלה המון תאווה, "בואי תדחפי לי את השטרונגול הגדול שלך", זה שריקי אוהבת לדבר גסויות כשהיא מתחרמנת למדתי כבר אתמול, "בואי תכנסי למגרש המשחקים הלוהט שלי!" המשיכה כשהיא מצביעה בידה על הכוס שלה. עליתי עליה והיא כיוונה בידה את התותב למקום הנכון, "כן" ארוך של הנאה ליווה את כניסתי למה שהיא קראה מגרש המשחקים ואני קוראת, כשאני מחורמנת, גן השעשועים שלי. שכבתי עליה, שדיי נמחצים לשדיה ורק אגני נע ימינה ושמאלה בתנועות קטנות, מסדרת את התותב טוב יותר בתוכה, תוקעת אותו עוד קצת וסוחטת עוד גניחה. הלחץ הזה של בסיס התותב המוצמד לאגני על שפתי הכוס שלי חירמן אותי בטרוף, "וואו" לחשתי לה "אני מזיינת אותך" התחלתי לפמפם בה בתנועות קטנות ואיטיות "אני דופקת אותך" המשכתי אחרי רגע ארוך והגברתי את הקצב, מושכת כמעט עד הסוף החוצה ונועצת חזרה בתנועה מהירה וחזקה שסחטה משתינו אנחת הנאה. "כן, תמשיכי" היא לחשה לי, עיניה עצומות והיא מושיטה לי את שפתיה בהזמנה, "כן, תמשיכי" היא מילמלה בפה מלא כשנישקתי אותה נשיקה צרפתית לוהטת, חודרת עם הלשון שלי לפיה, "אמא'לה אני גומרת!" היא צרחה פתאום, מחבקת ברגליה את ישבני שחס וחלילה לא אברח, "כן, וואו, עוד" גמגמה, מתנשפת "זייני אותי!" מתחה את ידיה לצדדים כאילו מפקירה את עצמה בידי, "וואו, כן, הנה עוד אחד בא!" ארבע פעמים ריקי גמרה לפני שאני גמרתי אבל איזו גמירה! הלחץ הזה על שפתי הכוס שלח זרמים בכל גופי, זיקוקים התפוצצו לי מול העינים והרגשתי איך אני משפריצה בפנים, הופכת לרטובה כל כך שרק בסיס התותב הלחוץ לשפתי הכוס שלי מונע ממני לדלוף החוצה, "אמא'לה, גם אני!" צרחתי, מצטרפת לצרחות ה-"אמא'לה אני גומרת!" שלה, "אני בשמים!!" צעקתי באקסטזה "אני גומרת!!" התנשפתי כשאני מצמידה את אגני לאגנה הכי חזק שאפשר "וואו… גמרתי!" נישקתי אותה שוב, נשיקה עם הרבה תשוקה והתגלגלתי ממנה, שוכבת לצידה מתנשפת, שדיי עולים ויורדים וכך גם שדיה, התותב עדיין צמוד לאגני, זקור ומבריק ממיץ הכוס שלה. תה צמחים הרגיע אותנו קצת, ישבנו מחייכות, שתינו, מגבת קשורה מסביב למותניים והחזה חשוף, "מזמן לא נהנתי כמו היום, אני חייבת לך" היא הודיעה לי וחיוך של הנאה צרופה על פניה "פעם גם אני אדפוק אותך ככה". "אוקיי אבל לפני זה יש לנו עוד צעצוע אחד שאנחנו צריכות לחנוך" חייכתי אליה חזרה. סיימנו את הערב בדוגי משותף עם הדילדו הגמיש והארוך שקניתי, עומדות על ארבע, תחת צמוד לתחת, הדילדו תקוע עמוק בשתינו, ורגע אחרי שהצלחנו לתאם את התנועות שלנו, להתרחק מעט ולחזור להצמד ביחד, האורגזמות של שתינו התחילו להתפוצץ. את החוב היא לא החזירה לי באותו ערב, היינו מותשות ולמחרת צריך שוב לקום לעבודה, אבל למחרת בערב היא צלצלה אלי ושאלה אם אני רוצה לקפוץ אליה לקפה. "קפה בלבד?" שאלתי בקול עליז, מחייכת לעצמי. להפתעתי היא שתקה לרגע, אחר כך היתה מין מבוכה בקולה, "אהה, אנחנו לא נהיה לבד". הפעם תורי היה לשתוק אבל אז היא המשיכה "אבל…אם את לא מתנגדת לשלישיה אז.." והיא עצרה באמצע. לרגע לא הבנתי, "את מתכוונת לעשות את זה יחד איתה?" "כן" והכן שלה היה מלא בטחון "אההה…"שוב היא היססה "את מכירה אותה, רחל, חלי, אמא של אודי!" "מה?", אמא של אודי היתה האחרונה שהייתי מאמינה עליה, תמיד היא נראתה לי חנונית כזאת, למרות שבמחשבה שניה נזכרתי שגם היא גרושה, עורכת דין מצליחה במשרד מפורסם שתפסה את בעלה על חם במיטה שלהם עם העוזרת וסחטה ממנו כל גרוש שהיה לו. "כן, גם אני חשבתי" לא הייתי צריכה לספר לה את דעתי, כנראה ששמעו את זה מה-"מה" שלי, "לא תאמיני איזה ראש כחול מתחבא מתחת לשיער האסוף בקפידה בתסרוקת מורה חסודה שלה" ועכשיו היא כבר היתה יותר רגועה והמשיכה "תבואי, נשתה קפה ואחר כך נשחק במשהו". ואיך שהיא אמרה את ה-"משהו" ועוד לפני שהיא השלימה "יהיה כיף!", ידעתי שזה קשור לסקס. באתי ולא התאכזבתי. בחלי התגלו בדיוק אותן תכונות שגיליתי בריקי, כולל האהבה לסקס והעיר הגדולה ועוד יותר האהבה לסקס, לא כל כך חשוב אם הסקס עם נשים או עם גברים העיקר שיהיה סקס טוב והכי חשוב סקס מעניין! לא סתם לשכב על הגב ולפתוח ת'רגליים. סטריפ-פוקר, זה מה שחלי הציעה שנשחק ואנחנו תמכנו, אני חושבת שמאז אותו ערב בנות במעונות באוניברסיטה לא שיחקתי בזה, "אבל לא סתם סטריפ-פוקר" היא הסבירה לנו, שולפת מהתיק שהביאה מחבט כמו של קריקט אבל קטן יותר, "זה היה משחק של הבן שלי" הציגה אותו בפנינו "אבל אני לקחתי לו אותו למטרות טובות יותר, אם הוא רק היה יודע מה אני עושה עם זה.." חייכה אלינו. "אז ככה…" התחילה להסביר את החוקים, "את חוקי הפוקר אני מניחה שאתן יודעות, שתי המפסידות בכל תור מורידות בגד והאקשן מתחיל כשהראשונה שמפסידה ואין לה כבר בגד להוריד" עצרה רגע וחייכה אלי "המפסידה חוטפת עשרים פליקים בתחת עם המחבט הזה, עשר מכל אחת שעדיין במשחק" חייכה וחיכתה עד שריקי סימנה לה עם הראש שתמשיך, "השניה חוטפת עשר מזאת שעדיין בתמונה שהיא בעצם המנצחת" עשתה עוד הפסקה לבניית המתח "והפרס למנצחת… הזכות להגשים פנטזיה עם סטראפ-און!" אל תאמינו אף פעם לעורך דין, גם לא לעורכת דין! חלי היתה שחקנית פוקר מקצועית והיא אכלה אותנו בלי מלח, אני וריקי אומנם ניצחנו פעם או פעמים אבל לדעתי חלי נתנה לנו כדי שנרצה לשחק איתה גם בעתיד. נצחון אחד יותר שלי הוא ששלח את ריקי ראשונה לעמוד ולהתכופף, חלי הצליפה בה ראשונה, עשר מכות מצלצלות שהשאירו לה אחוריים אדומים וטיפה שנטפה מהכוס שלה לאורך רגלה, אחר כך אני הוספתי עשר משלי, קודם בהיסוס אבל אחרי שחלי צחקה עלי יותר חזק, "חכי חכי, את עוד תראי כמה זה מחרמן" סיננה ריקי מבין שפתיה כשאספתי עוד טיפה שנזלה לאורך רגלה עם המחבט והגשתי לה אותה מול עיניה ואכן זה מה שקרה, בעצם הן לא הבחינו שאני כבר רטובה רק מלהפליק לריקי ותאמינו לי זה מחרמן לעמוד ככה מאחורי בחורה שעומדת בפישוק ומתכופפת קדימה, שדיה הגדולים תלויים תחתיה ומתנדנדים, הכוס שלה חשוף לגמרי, מנצנץ מרוב רטיבות, והישבן שלה אדום כלהבה. בתור הבא שיחקנו ראש בראש, אני וחלי, ובסופו גם אני התכופפתי ככה, עומדת בפישוק ויודעת שחלי שעומדת מאחורי רואה לי את כל הפרטיים. המכה הראשונה הפתיעה, כואבת אבל לא יותר מדי אבל כמו שריקי אמרה…מה זה מחרמנת!?! שולחת זרמים בכל גופי וגם אני הסמקתי כשהרגשתי את הטיפה הנוזלת לאורך רגלי וחלי אוספת אותה עם המחבט, בדיוק כמו שאני עשיתי לריקי. המכה העשירית היתה הכי חזקה ואני גמרתי, הזרם שעבר לי בכל הגוף פוצץ בקרבי אורגזמה בלתי אפשרית, לא סיפרתי להן אבל אחר כך, כשהייתי רק עם ריקי וסיפרתי לה, היא אמרה "אז מה? אל תשוויצי, גם לי זה קרה, אפילו פעמיים רצוף! פעם במכה האחרונה של חלי ופעם במכה הראשונה שלך!" עמדתי ושפשפתי את ישבני האדום והכואב, "אז מה הפנטזיה שלך?" שאלה ריקי שנרגעה כבר, "מחרמן לראות ככה את שרה חוטפת" חייכה אלי. "אהה" היססה חלי, מסתכלת בנו ומסמיקה. "נו, יאללה, מה שתגידי, בלי חרטות" אמרה ריקי במהירות, "נכון שרה?" פנתה אלי. "הפנטזיה שלי…" עצרה שוב כאילו מפחדת בעצמה מהפנטזיה שלה, "זה לרקוד אתכן את הטאנגו האחרון בפריז" עברה לדיבור מהיר והחלטי, "אני אהיה מרלון ברנדו ואתן המריות שניידר שלי" השלימה כשהיא שולפת סטראפ-און מתיקה. ברגע הראשון הייתי המומה, לחטוף אותה בתחת לא היה בתוכניות שלי להיום, אבל אז ראיתי את הדילדו שמחובר לסטראפ-און, קטן ודק ובטח לא יכאב, וכל הרעיון פתאום מצא חן בעיני "אין בעיה" אמרתי. ריקי כנראה רק חיכתה לתשובה שלי כי היא מיד הצטרפה, "אני הולכת להביא חמאה" הודיעה "את גם רוצה שנלבש את הג'ינס?" שאלה, אם כבר אז עד הסוף. חלי רצתה אז לבשנו, שכבנו על השטיח זאת ליד זאת, מכנסי הג'ינס שלנו משוכים למטה עד שכל התחת נחשף, לא יותר, מפשקות בידנו את פלחי הישבן וחלי מורחת לנו כמות נדיבה של חמאה. "אתן לא יודעות כמה שזה מחרמן המראה שלכן ככה" היא הודיעה כשהיא עומדת מעלינו ומרכיבה לעצמה את הסטראפ-און "הרעיון עם הג'ינס היה ענק, זה יותר מחרמן מסתם עירומות" הוסיפה כשהיא יורדת על ברכיה מעל ריקי, מתישבת על ירכיה, מכוונת, ונשכבת עליה. "איי" גנחה ריקי כשחלי תקעה בה את הדילדו המוצמד לאגנה, "כן, תזייני אותי" היא פשקה חזק יותר את פלחי ישבנה כשחלי התחילה לפמפם בה "כן!" ריקי צעקה פתאום, כן חזק וארוך, ואחרי זה לחשה לנו "אופס, גמרתי". "אז נעבור אליך" הודיעה לי חלי, מחייכת, ואני התכוננתי, הרגשתי איך היא מניחה את קצה התותב בפי הטבעת שלי המרוח היטב בחמאה, לוחצת, פי הטבעת נמתח ואז זה חדר, בבת אחת כל התותב החליק וננעץ עמוק בתחת שלי. גם לי נפלט "איי" קצר, לא כל כך מכאב כמו מהפתעה, אחר כך היה מין זרם כזה בכל הגוף וחלי התחילה לפמפם בי, מזיינת אותי בתאווה בתחת, שדיה נמחצים אל גבי העירום והיא לוחשת לי באוזן "זה טוב לזיין אותך בתחת מריה שניידר שלי". שלוש פעמים היא דילגה ביננו, תוקעת אותנו ומזיינת, שלוש פעמים גמרתי באותו ערב, שלוש גמירות מפנקות, עד שבסוף חלי הודיעה שזהו, "אין לי יותר כוח" נשכבה על הגב לידנו מתנשפת בכבדות והחזה שלה עולה ויורד בקצב נשימתה. היינו מחורמנות אש, "69" זרקה ריקי לאוויר ורגע אחרי היינו מחוברות זאת לזאת, אפילו לא הורדנו את הג'ינס עד הסוף, רק משכנו אותו עד הברכים וירדנו זאת לזאת במרץ…"מניאקיות, תעשו לי מקום" גם חלי הצטרפה אחרי כמה דקות וגמרנו את הערב במעגל של שלישיה, גומרות ומחליפות צד, גומרות שוב ומחליפות את הסדר. למחרת נפגשנו שוב כשבאנו לקחת את הבנים מאולם הנכנסים בנתב"ג, שתינו קפה דלוח מהדלפק שבאולם והחלטנו שאנחנו חייבות להמשיך להפגש. המשכנו, נפגשות כל יום חמישי בערב בקפה השכונתי, מפטפטות, מרכלות, מוצאות כל שבוע משהו חדש להתווכח עליו, אבל סקס בשלישיה כבר לא עשינו מלבד פעם אחת, כשהבנים נסעו יחד לקורס צלילה באילת, התאספנו אצל חלי לערב בנות שברור היה שהוא יסתיים בסקס פרוע רק שהפעם במקום לשחק שוב בסטריפ-פוקר, כמו שחלי הציעה וברור גם למה, שיחקנו במה שאני הצעתי, בטריוויה על סדרת הטלוויזיה "קליפורניקשן", עוד תכנית שהתברר ששלושתנו מכורות לה. הפכנו לשלוש החברות הכי טובות, מספרות אחת לשניה הכל, אבל הכל!, והמפתיע הוא שככל שאנחנו התקרבנו גם הבנים התקרבו, הפכו לחברים הכי טובים, יחד הם הלכו לצו ראשון, יחד הם עברו את המבדקים לקורס טייס ויחד הם…התקבלו. שבועיים לפני הגיוס שלהם קיבלתי טלפון מריקי, "אני חייבת לספר לכן" שמעתי אותה מתנשפת וכבר לפי הקול שלה היה ברור שהיא נסערת. "רגע" עצרתי אותה, מה-"לספר לכן" שלה היה ברור לי שזה קשור גם לחלי, "אני מעלה גם את חלי בועידה" ועשיתי לנו שיחת ועידה. "אתן לא מאמינות" היא המשיכה באותו קול היסטרי ברגע שחלי הצטרפה, "שמעתי אותם מדברים", והיא לא היתה צריכה להסביר לנו מי זה אותם, "שלושתם עדיין בתולים!" ולפחות לגבי יאיר זאת לא היתה לי הפתעה כי היו לנו שיחות רבות על כך, "ו…הם מתכוונים ללכת לזונה ביום שבת כדי לאבד את בתוליהם ביחד, קיבלו את הרעיון מהסרט הזה, נו…" "אסקימו לימון?" ניחשתי. "נו…?" שאלה חלי, המעשית שביננו, "לא הגיע הזמן שהם יזיינו כבר? כשאני הייתי בגילם כבר היה לי נסיון מעשי עשיר" הוסיפה בצחוק. "את לא מבינה!" קטעה אותה שוב ריקי בהיסטריה, "הם רוצים ללכת לזונה! לאיזה קורבה גויה שתשכב על מיטה מלוכלכת בחדר אפל בתחנה המרכזית הישנה ותדביק אותם בהרפס ומנדבושקעס" פלטה את כל הסטריאוטיפים על זונות בצרור אחד. אני לא יודעת איך זה נפלט לי אבל פתאום מצאתי את עצמי אומרת, "מפגר הבן שלי, אם הוא היה מבקש אני הייתי נותנת לו!" הייתה דממה על הקו, "סליחה" התנצלתי, מסמיקה, אבל אז חלי אמרה "למה? גם אני! הרבה פנטזיות היו לי על איך שהוא…" ונעצרה באמצע, שוב היתה דממה לרגע ואז חלי המשיכה "אבל יש לי רעיון, אם אתן לא מתנגדות, אנחנו ניתן להם במקום שילכו לזונה!" שוב היתה שתיקה, "אהה…זה גילוי עריות" שמענו את ריקי מגמגמת. "אל תגידי לי שלא פינטזת על זה" קטעה אותה חלי "כמו כולנו" המשיכה "רק מלחשוב על הבן שלי ששוכב לי בין הרגלים אני גומרת" לחשה כאילו מפחדת שישמעו אותה. "כן" מלמלה ריקי "אבל זה…" עדיין היה היסוס בקולה. "אולי…" חשבתי בקול "אולי אפשר לעשות את זה אחרת" גמגמתי "בשביל מה אנחנו החברות הכי טובות" ציחקקתי, "אחת בשביל כולן וכולן בשביל אחת" התאמתי את המשפט של המוסקיטרים לגרסה הנשית. חלי כנראה קלטה מייד למה אני מכוונת, "מתאים לי" הודיעה חגיגית עוד לפני שהצעתי, "כל אחת מאתנו תגאל בן מבתוליו אבל לא את הבן שלה!" פתרה את בעיית גילוי העריות, "יום שישי" עברה לתכל'ס, "ארוחת ערב חגיגית אצלי עם הבנים ואחר כך יש פה מספיק חדרים לכולם". ציחקקה ולזה כבר ריקי לא התנגדה. בהתחלה הבנים התפלאו על ההזמנה, אומנם הם ידעו שאנחנו חברות טובות, למרות שלא ידעו על מסיבת הבנות שאנחנו עושות כשהם אינם, אבל אף פעם לא עשינו מפגש כזה. ההסבר שזה לכבוד הגיוס הקרב שלהם עבד, חלי דאגה לארוחה טובה, את המנות הראשונות היא אמנם קנתה במעדניה אבל כמנה עיקרית היא הכינה בעצמה רוסטביף מעולה מנתח אנטריקוט משובח עם מחית ארטישוק ירושלמי טעימה לא פחות שגם אותה הכינה בעצמה, ושאני לא יודעת מאיפה היא הצליחה להשיג ארטישוק בעונה הזאת, אני הבאתי יין ישראלי משובח מאיזה כרם בוטיק שהתאים בדיוק לבשר שחלי הכינה ועוגה לקפה וריקי דאגה לקינוחים, קרם בוואריה מדהים עם הרבה סירופ שוקולד. הארוחה עברה לאט, נהנים מהאוכל והיין, מקנחים בקרם בוואריה ועוברים לסלון לשתות את הקפה. יין ישמח לבב אנוש ויין טוב עם ארוחה טובה עוד יותר, ישבנו ופיטפטנו, הבנים עם "סיפורי הגבורה" שלהם מהתיכון שסיימו רק עכשיו ואנחנו זיכרונות על הצבא שעשינו, מסתבר שלגבי הצבא לא היה לנו שום דבר משותף. "אההה!" חלי ניסתה למשוך תשומת לב ולעבור לתכל'ס, לסיבה האמיתית שעבורה התכנסנו, "אודי!" השתיקה את הבן שלה שעוד המשיך לפטפט איתי שישבתי לידו, "בנים!" והיא נשמעה רצינית כזאת, "שמענו שאתם מתכננים ללכת מחר לזונה" הטילה את הפצצה האטומית הראשונה. ראיתי את המבטים שלהם, מסתכלים אחד על השני במבט מאשים, "לא, אף אחד מכם לא הלשין" תיקנתי אותם "אבל מישהי מאתנו שמעה במקרה שיחת טלפון וככה גילינו". לרגע היתה מין דממה כזאת, הבנים הסמיקו וכל אחד מהם הסתכל באמא שלו במבט חוקר, "אמא!" צעקו שלושתם ביחד כאילו מישהו תאם בינם. ריקי לא התאפקה ושוב נתנה את הנאום שלה "מי נתן לכם את הרעיון המטומטם הזה ללכת לזונה?!?…לאיזה שרמוטה שתשכב על מיטה מלוכלכת בחדר אפל, ש…ש…שתשלמו לה ובסוף היא תדביק אתכם בהרפס ומנדבושקעס!" "אמא!" צעק דן, הבן שלה. "מה אמא?!? אמא שלך צודקת" תרמתי את חלקי. "אי-מא!" הפעם זה היה תורו של יאיר לצעוק, "מה את רוצה? יותר טוב שנגיע לצבא בתולים? שנהפוך לבדיחת האוהל??" לרגע היתה דממה, בשיחות מקדימות שלנו תיכננו איך להגיע למצב הזה והנה יאיר שלי הרים לחלי, הדוברת שנקבעה מראש, להנחתה. "יש לנו רעיון אחר…" אמרה חלי, והערצתי אותה על הקול השלו שלה, "איך לאבד את בתוליכם בין רגליה של אשה בשלה ומנוסה" עצרה לרגע, עוברת ומביטה בפניהם, "חשבנו על זה טוב, שלושתנו" הצביעה עלי, על ריקי ועליה, "והחלטנו שאנחנו נגאל אתכם מבתוליכם!" הטילה את הפצצה האטומית השניה! את ה-"אמא!" הראשון צעק אודי, הבן שלה, אחריו הצטרף יאיר ודן השלים "אתן לא נורמליות! אתן האמהות שלנו!!" "נכון" והפעם זה היה תורי על פי התכנון מראש שעשינו, "ולכן כל אחת מאתנו תיקח למיטה בן אחר". "לא את הבן שלה" התערבה ריקי, מסבירה אם למישהו מהם לא ברור מה זה בן אחר. התחיל ויכוח, הם מנסים להתחמק ואנחנו בולמות ומנסות לשכנע, הראשון שהראה סימני שבירה היה אודי, הבן של חלי, "אמא" הוא פנה לחלי "אני לא משוכנע שאת צודקת אבל כבר הרבה פעמים הוכחת לי שאני טועה אז…" הודיע לה, מסמיק ומגמגם, "אם את בטוחה שזה מה שטוב לי…זה מה שיהיה". אחרי שאחד הסכים כבר לא היה קשה לשכנע גם את האחרים, יאיר, הבן שלי, היה השני, "הפתעת אותי אמא" אמר במין צחקוק כזה "אבל אני ילד טוב וילד טוב שומע תמיד בקול אמא" חייך אלי ואחריו גם דן, הבן של ריקי, הצטרף. "אבל יש לנו תנאי!" הפתיעה חלי גם אותנו כשהיא שולפת צעיפים מתיק שהיה מונח לידה כאילו במקרה, "אנחנו נכסה לכם את העיניים כדי שלא תדעו מי מאתנו שכבה אתכם". זה לא היה לפי התוכנית המקורית אבל ברכתי על מה שהיא עשתה, "כן" הצטרפתי "שלא תראו את מי בדיוק דפקתם" חזרתי על הדברים שלה במילים אחרות. בשלב הזה כנראה כבר בער לבנים במכנסים, את הזקפות שהצמיחו אוהלים מכובדים בג'ינס שלהם ראיתי כבר קודם אבל הפתיע אותי שאף אחד מהם לא התנגד ואפילו יותר מזה, הם נשבעו שהם לא ינסו להוריד את הצעיף מהעיניים. חלי העמידה אותם בשורה, חילקה לנו צעיף לכל אחת ואנחנו קשרנו להם צעיפים על העיניים, כל אחת קושרת לבן שלה, בודקות שהם לא יכולים להציץ ו…עוברות ונעמדות כל אחת ליד הבן זוג שתאמנו ביננו מראש, חלי ליד דן, ריקי ליד יאיר ואני ליד אודי. הובלנו אותם לאט ובשקט כל אחת לחדר אחר, אותי חלי שלחה לחדר של אודי ולהפתעתי היתה לו שם מיטה גדולה שמספיקה בקלות לשנינו. "שב" לחשתי לו, מנסה לשנות את הקול, והובלתי אותו למיטה "אני אתפשט ואחר כך אני אפשיט אותך". "אני יכול לבד" הוא התעקש, קם ממקומו ושולח ידים לחולצת הטריקו שלבש. "שב!" הפעם הייתי תקיפה ושוב הושבתי אותו, "תרגע, תן לי לפנק אותך" לחשתי שוב בקול הכי מפתה שהצלחתי והתחלתי להתפשט. עמדתי עירומה, מביטה בו יושב על קצה המיטה ובקושי נושם, "תרגע" לחשתי לו שוב, "אני לא אוכל אותך" ציחקקתי, "בוא" אחזתי בשתי ידיו ומשכתי אותו עד שנעמד במקום שרציתי, "תיגע" לחשתי בקול מפתה והובלתי את כפות ידיו לחזה שלי, "כן, תמשש אותן, בעדינות" הצמדתי את כפות ידיו לציצים שלי, לא הכי גדולים, לא כמו של אמא שלו, אבל מספיק זקופים ורכים כדי שהוא ימזמז אותם בהנאה. ראיתי את החיוך על פניו, חיוך של ילד שקיבל צעצוע שכל כך רצה, "בעדינות" לחשתי לו כשהוא התחיל לשחק לי בפטמות המגורות, "תן לי" משכתי את חולצת הטריקו שלו למעלה והוא הרים ידים, נותן לי להוריד את החולצה ומחזיר אותן חזרה, לציצים. נתתי לו לשחק לי קצת, פותחת לו בינתיים את החגורה במכנסיים ומרגישה את הרעד העובר בגופו, מתרגש הבחור, "בוא" אחזתי בידיו והובלתי אותו, רואה את האכזבה בפניו כשלקחתי לו את ה"צעצוע" ששיחק בו. הפעם אני התיישבתי על המיטה והוא עמד לפני, התכופפתי, הורדתי לו במהירות את הסנדלים והתיישרתי, הנחתי את כפות ידיו על ראשי והתחלתי לפתוח לו את הג'ינס שלבש. הפנים שלי היו בדיוק בגובה הנכון מול הזקפה הגדולה שהתנוססה במכנסיו, פתחתי לו את רוכסן והרגשתי איך הוא נמתח וכפות ידיו שעל ראשי נעות כאילו לא יודעות מה לעשות, "תלטף לי ת'ראש" לחשתי והמשכתי להוריד את מכנסיו, מרגישה את הרעד העובר שוב בגופו כשידי החליקה על התחתונים המתוחות, זוג תחתוני בוקסר צמודים שהבליטו את הזיין שלו, חייכתי לעצמי, חושבת בלב "הצליח לך שרה", לא רק שאודי היה חתיך ושרירי שכל אחת היתה רוצה להכניס אותו למיטה שלה היה לו גם זיין גדול, בדיוק כמו שאני אוהבת. אודי עזר לי להוריד את המכנסיים, מרים רגל אחרי רגל על פי הסימן שלי, ואז אחזתי בשתי ידיי בתחתונים שלו, "תרגע" אמרתי לו כשהרגשתי שהוא שוב בלחץ, והתחלתי להוריד את התחתונים שלו, לאט, קודם קצת מאחורה, חושפת את ישבנו, אחר כך מקדימה, עד ששערות ערוותו ביצבצו, "וואו" אמרתי בקול כשמשכתי ושחררתי את זקפתו שנמתחה מייד קדימה, זיין גדול ומתוח שכאילו הצביע לעברי. רגע ישבתי והסתכלתי, גומרת להוריד לו את התחתונים וזורקת אותם לערימה, "וואו, זיין גדול יש לך" לחשתי לו, "מוכרחים להכין אותו קודם", הוספתי ונישקתי את קצה העטרה המתוחה. "ששש…!" קטעתי אותו, "בלי שמות! אתה לא יודע מי אני!!" לחשתי ושוב נישקתי לו את קצה הזיין המתוח, "יאמי" המשכתי ללחוש לו והתחלתי ללקק, מרגישה איך הוא נמתח ואיך אודי אוחז בראשי בידיו החזקות, כאילו מפחד שאברח. "אל תפחד" ציחקקתי בין ליקוק לליקוק, מרגישה שהוא נוקשה כזה, מתוח כולו, "עכשיו באה הסוכריה" והכנסתי את הזיין שלו לפי, דוחפת אותו עמוק לגרוני ומרגישה כמה הוא גדול, "כן, זה טוב" מלמלתי כשיכולתי, מבצעת בו מין אוראלי כמו שרואים בסרטים הכחולים, "זה טוב לך?" שאלתי למרות שהיתה ברורה לי התשובה. "כן" והיה זה כן ארוך ומלא הנאה, "כן זה טוב, תמשיכי". "מצצו לך פעם?" המשכתי לחקור אותו בלי להפסיק למצוץ. "נועה, שיחקנו פעם אמת או חובה". אני מכירה את נועה, בישנית כזאת, "ומי מוצצת יותר טוב?" שאלתי. "את" הוא צחק, "היא מצצה לי רק טיפה, סמלי וחפוז, היא רק הכניסה את הראש שלו לפה, לרגע, לא את כולו כמו שאת עושה". "ולכולכם מצצו?", לא היה לי נעים לשאול ישירות על יאיר שלי. "כן" הוא ציחקק והרגשתי שהוא קצת נרגע "אבל להם לא נועה להם…". "בוא" קטעתי אותו והפסקתי למצוץ לו, רואה את הזיין המתוח והרטוב שלו ישר מולי, "עכשיו תשכב עלי" עברתי למרכז המיטה, נשכבת לאט ומובילה אותו לשכב עלי, "תרים" סימנתי לו על ישבנו בידי, מרגישה איך הוא מועך אותי תחת גופו, "תן לי" אחזתי בעדינות בזיין שלו והובלתי אותו למקום הנכון, מרגישה את ראש הזיין המתוח נוגע בין שפתי הכוס הנפוחות מתאווה, משפשפת בעדינות את העטרה המתוחה בין השפתיים המגורות והרגישות, "אתה מוכן?" אחזתי בזיין ומנעתי ממנו לדחוף אותו. "כן". "אז בוא!" שחררתי לו ת'זיין, "כן!" גנחתי בהנאה כשהוא נעץ את כולו לתוכי בתנועת אגן חזקה ומהירה "כ-ן-ן-ן". אודי שכב ככה רגע עלי, מעכל את העובדה שהוא בתוכי, נהנה בפעם הראשונה בחייו מכוס חם העוטף את הזיין שלו ונצמד אליו, "תרגע…לאט" הפסקתי אותו כשהוא התחיל לפמפם בי במהירות, עוטפת אותו ברגליי ולוחצת על ישבנו, "מתחילים לאט" הדרכתי אותו, משחררת, "אנחנו עושים אהבה לא תחרות" הסברתי, "יותר לאט…כן, ככה" המשכתי כשהוא נכנס לקצב שרציתי, "ככה זה טוב, תמשיך" שכבתי תחתיו ונתתי לו לזיין אותי. "אתה רוצה לנשק אותי?" שאלתי, מרגישה שהוא לא יודע מה לעשות עם הראש שלו. "כן" ענה בהיסוס, כאילו מפחד. "אז למה אתה לא מנשק?" אחזתי בראשו בשתי ידי ונישקתי אותו על השפתיים, "תנשק אותי" לחשתי לו והוא נענה, מנשק אותי, קודם בהיסוס ואחר כך ביותר תשוקה, "עם הלשון" הוספתי פותחת את הפה ונותנת ללשון שלו לחדור, "כן, תנשק אותי חזק, כמו גבר" לחשתי בין נשיקה לנשיקה "ועכשיו תזיין אותי יותר חזק". בשיחות מוקדמות שעשינו ביננו, האמהות, סיכמנו שחייבים לתת להם בטחון בעצמם ואם צריך נזייף אורגזמה, וזאת לא תהיה הפעם הראשונה שאני מזייפת אורגזמה כדי שהגבר שלי יהיה מרוצה, אבל במקרה של אודי, ואחר כך הסתבר לי שגם אצל יאיר שלי ודן, לא היינו צריכות, החיכוך הזה של הזיין הגדול שלו שהשתולל בין רגלי עשה לי את זה וגמרתי, מרגישה שזה בא ומחבקת אותו שוב ברגליי ובידי, נצמדת אליו וגונחת בקול "כן, אני באה! אני גומרת! כן הנה" וגומרת על באמת! גומרת ורואה את חיוך הניצחון על פניו "כן, תמשיך עוד" לחשתי לו, מרפה קצת ונותנת לו לפמפם בי בחוזקה "יותר מהר" לחשתי לו, מרגישה איך הוא מגביר את הקצב "כן…ככה…עוד!" כושר לא היה חסר להם, לילדים שלנו, הם התכוננו היטב לקורס טייס הממשמש ובא, אודי טחן אותי בהתלהבות, מפמפם בי במרץ ומחייך באושר כשגמרתי פעם שניה, מודיעה לו על כך בקול ושוב מחבקת אותו ונצמדת, גומרת בקול, מרפה ושוב מרגישה איך עוד אורגזמה ממשמשת ובאה. "בוא" לחשתי לו, מרגישה שהנה עוד אחד בא, "בוא" לחשתי שוב, יותר חזק, "בוא" ביקשתי בפעם השלישית והרגשתי איך הוא כולו נמתח, "כן! אני בא!!" הוא הודיע לי, נמתח כולו, קופא ולא זז רק נועץ את עצמו בתוכי הכי חזק שאפשר, "כן, הנה, זה בא" הוסיף והרגשתי שגם אני מצטרפת, מחבקת אותו חזק ברגלי שלא יברח לי פתאום "כן!!!" הוא גמר, משפריץ בתוכי, ממלא את נרתיקי בשפעת זרמתו החמה ונופל עלי מתנשף, מועך אותי אבל אני לא זזה, נותנת לו לשכב ככה, הזיין שעדיין בתוכי מתכווץ לאט, "כן" הוא נמתח שוב והשפריץ עוד קצת, גל נוסף בצונמי האישי שלו, ושוב הוא שכב עלי בלי לזוז עד שכל הזיין החליק ויצא ורק אז דחפתי אותו מעלי, בעדינות, דוחפת והוא נשכב על גבו לצידי, שוכב ומחייך מאושר. נשכבתי על הצד לצידו, נצמדת, הציצים שלי נמעכים אל הצלעות שלו והיד שלי מלטפת אותו, קודם את הבטן ולאט יורדת לזיין הרטוב והמצומק, מתחילה לשחק לו בביצים, "מזל טוב גבר" לחשתי לו "אתה כבר לא בתול". "כן" הוא לחש חזרה, מנפח את החזה שלו בגאווה, "איך הייתי?" ופתאום שמעתי בהלה בקולו. "תותח!" חייכתי, מתחילה לשפשף לו בעדינות את הזיין, "רוצה עוד סיבוב?" "אל תדאג, תן לי" ועם הניסיון שלי כמה דקות אחרי כבר עמד לו תורן חדש, טיל בליסטי מוכן לשיגור התנוסס בגאון בין רגליו, "הפעם אני ארכב עליך" הודעתי לו, עולה ונעמדת על ברכיי והוא בינם, מכוונת את הזיין אל החריץ המחכה לו בין רגליי, "תתכונן" לחשתי והשתפדתי עליו! ראיתי את המבט המופתע על פניו כשהוא הרגיש את הכוס הרטוב והחם העוטף את הזיין שלו, "כן" גנחתי כשכל הזיין שלו ננעץ עמוק בנרתיקי "יאמי!" הוספתי וחיוך של אושר נמרח על פניו, "כן זה טוב" גנחתי אוספת את כפות ידיו בידי ומובילה אותן אל השדיים שלי והוא הבין את הרמז, התחיל לשחק לי בהם, ללוש בהנאה ואני התחלתי לדהור עליו, לעלות ולרדת על המוט הנוקשה הנעוץ בתוכי כמו הסוסים בקרוסלה בגן השעשועים שאליו הייתי לוקחת את יאיר כשהיה קטן. אודי הרים אותי, תרתי משמע, הוא הרים את אגנו כלפי מעלה ואותי עליו. אודי גם זיין אותי, זיון טוב, מקפיץ אותי ומשחק לי בשדיים שולח בי זרמים למעלה ולמטה. "זה טוב לך?" שאלתי. "אז תמשיך, גם לי זה טוב, זה טוב! זה בא! בא!! אני גומרת!!" כנראה שגם אודי היה מגורה כמוני כי פתאום הרגשתי את הזיין שלו נמתח בתוכי ויורה, משפריץ! צועק "כן!" ארוך "כן, הנה אני גומר-ר-ר!" והוא רוקן בתוכי את כל המחסנית שלו! "תשאר כאן עד שנקרא לך" הזכרתי לו את ההוראות שכל אחת מאתנו נתנה לבן שלה כשהיא כיסתה לו את העינים, "ואל תוריד את הכיסוי מהעינים עד שאני אצא מהחדר, אסור שתראה מי אני" הזכרתי לו גם את החלק השני תוך שאני מתלבשת, סוגרת את החזיה ולובשת את החולצה "תודה" אמרתי לו לפני שיצאתי וסגרתי את הדלת, "היית תותח! החברה שלך תהיה מאושרת". "תודה לך" הוא אמר חזרה, מחייך מאוזן לאוזן ואני סגרתי את הדלת. חלי כבר ישבה בסלון כשהגעתי, "הגעתי לפני רגע" אמרה לי, כאילו מתנצלת, "טחן אותי דק דק הבן של ריקי" הוסיפה "תותח!" "גם הבן שלך" חייכתי אליה חזרה "שתי אורגזמות חיתיות!" עוד לא הספקתי להתיישב וגם ריקי הגיעה, החיוך על פניה אמר את הכל "קרע אותי הבן שלך!" ציחקקה אלי "כזה גדול יש לו" והיא עשתה תנועה מוגזמת לכל הדעות בידה כשניסתה להראות כמה גדול הזיין שלו. "חייבים לעשות את זה שוב" המשיכה ריקי אחרי שקראנו להם ועוד לפני שהם הגיעו ושתינו הצטרפנו אליה, מחייכות, "רק חבל ש…" וכאן בדיוק הבנים נכנסו והשתררה שתיקה אבל היה לנו די ברור למה ריקי התכוונה. הלכתי עם יאיר בשביל המוביל אלינו הביתה, מחבקת ונצמדת אליו, אחרי שהבנים נכנסו חזרה לא נשארנו הרבה, הם לא אמרו כלום כשנכנסו רק הסתכלו עלינו, בוחנים, אבל החיוך הגאה שעל פניהם אמר הכל במקומם, לא היינו צריכות את המילים. "נו גבר, היה טוב?" שאלתי את יאיר, הולכת לצידו, אוחזת בידו ונוגחת בכתפו עם ראשי. "היה טוב, היה הרבה יותר מטוב, מאחד עד עשר היה…מאה" ציחקק, משתמש במשפט שתמיד אני זאת שאומרת, "אמא! אני גבר! זיינתי, אני כבר לא בתול" והוא התכופף לעברי ונישק אותי על השפתיים, נשיקה של גבר לא של ילד, "אמא תודה, תודה לכולכן, ו…צדקת, היה שווה לשמוע בקולך…רק חבל ש…" וכאן הוא עצר, מסמיק, "לא חשוב". ידעתי גם מה הוא רצה להגיד, גם אני רציתי אבל שתקתי, לא לחצתי. יותר לא דיברנו על זה, לא עם יאיר ולא עם חלי וריקי למרות שדיברנו די הרבה בטלפון, עוד דבר משותף שגילינו, שלושתנו נוסעות למשרד באותו זמן ואפשר לנצל את זה לשיחות ועידה משותפות. הפגישה הבאה שלנו היתה בלשכת הגיוס, כשהבאנו את הבנים, מחבקות ובוכות כמו כולם וכשהם עלו לאוטובוס ונעלמו בשערי הבקו"ם אנחנו נסענו לארוחת בוקר מפנקת כדי להמתיק את הגלולה. השבת הראשונה שהבנים באו לחופשה עברה רק בדבר אחד, לישון, בעצם שניים, לישון ולאכול, חוץ מזה לא עניין אותם שום דבר אחר. השיחות היומיות שלנו שינו זמן, עברו להיות מאוחר בלילה, אחרי שעת הת"ש של הבנים והשיחה איתם היינו שוכבות במיטה, מקימות שיחת ועידה ומשוות אינפורמציה. ההתרגשות לקראת החופשה הבאה של הבנים היתה רבה והיא באה לידי ביטוי בשיחות, ריקי היתה הראשונה להעלות בשיחה את מה שהסתבר שגם אנחנו כבר שמענו מהבנים שלנו, "אתן לא יודעות מה דן ביקש ממני" וההתרגשות נשמעה מקולה. "מה?" שאלנו חלי ואני ביחד. "שאני אזמין אתכן לארוחת ליל שבת" ולמרות שהוא לא אמר לה במפורש ולמרות שגם כשהבנים שלנו דיברו איתנו על אותו הדבר הם לא אמרו במפורש, היה ברור לשלושתנו שלא האוכל הוא מה שמעניין אותם. "נו?" ושוב שאלנו ביחד. "אז אני מזמינה אתכן" ציחקקה ריקי והתחלנו לתאם ביננו מי מכינה מה עד שפתאום חלי אמרה "אההה…אבל הפעם אני עם אודי שלי, לא יעזור לכן בית דין!" והסתבר שיש עוד משהו משותף לשלושתנו, שלשלושתנו יש את אותה שאיפה, או אולי יותר נכון לקרוא לזה שריטה, ששלושתנו רוצות לעשות את זה עם הבן שלנו! השיחה סביב השולחן היתה על נושא אחד בלבד, החוויות של הבנים מהצבא. אחד מתחיל לספר משהו, השני מוסיף, השלישי מתקן, אבל תמיד זה מסתיים במשהו מצחיק או בנימוק משכנע למה הרס"ר שלהם מטומטם ו…הם עוברים לסיפור הבא. כשעברנו לסלון המתח היה באוויר, אומנם שתינו קפה עם עוגיות מעמול שאפיתי בעצמי וזכו לביקורות טובות ויותר מזה, להערה של אודי שאני חייבת להמשיך לשלוח אותן עם יאיר כי הם הפכו לשם דבר במאהל, אבל היה ברור לכולם למה מחכים הבנים, ועם יד על הלב גם אנחנו האמהות, כך שכשחלי שלפה בנון-שלנטיות את שלושת הצעיפים מתיקה, לא אומרת כלום רק מנפנפת בהם כבדרך אגב, הבנים קמו ונעמדו בשורה, מחייכים מאוזן לאוזן ומחכים. קשרנו להם את העינים, עומדים במרכז הסלון, יפים וחסונים כל כך עם העיניים מכוסות, "הכנה לסדרת שבי" ציחקק אחד ובי עבר רעד, אותי זה לא הצחיק, "רגע, התייעצות" הודיעה ריקי ומהרנו למטבח, משאירים אותם ככה עומדים ואנחנו מחליפות בשמים, כל אחת מתבשמת בבושם של אחרת וחובשת פאה נוכרית שהכנו מראש, חבשתי פאה עם שיער ארוך בניסיון להטעות את יאיר כמה שרק אפשר. "בוא" ניסיתי לשנות את הקול ואחזתי בידו של יאיר, אוחזת ומושכת אותו אחרי לעבר החדר שריקי הקצתה לנו, חדר ארוח מאובזר היטב עם מיטה זוגית גדולה. עמדתי שם מול הבן שלי, בוחנת אותו, האמת שאף פעם לא בחנתי אותו ככה, במבט חושק כזה, "שב" לחשתי לו, מנסה שוב להסוות את קולי, והובלתי אותו למיטה "אני אתפשט ואחר כך אני אפשיט אותך". הרגשתי מין דז'ה-וו כשהוא אמר לי "אני יכול לבד" וקם ממקומו, רוצה להוריד את חולצת הטריקו שלו. עמדתי עירומה, מביטה בו יושב מתוח על קצה המיטה ובקושי נושם, בדיוק כמו שאז אודי ישב, "תרגע" לחשתי לו שוב בקול מרגיע, מחליטה שמה שעבד טוב עם אודי בטח יעבוד טוב גם איתו, "אני לא אוכל אותך" ציחקקתי, "בוא" אחזתי בשתי ידיו ומשכתי אותו עד שנעמד במקום שרציתי, "תגע בי" לחשתי בקול מפתה והובלתי את כפות ידיו לחזה שלי, "כן, תמזמז לי אותם, בעדינות" הצמדתי את כפות ידיו לציצים הזקופים והרכים שלי. ראיתי על פניו איזה מתח אבל בדיוק כמו אודי גם הוא חייך את החיוך של ילד שקיבל את הצעצוע שכל כך רצה, "בעדינות" לחשתי לו כשהוא התחיל לשחק לי בפטמות המגורות, "תן לי להפשיט אותך" חנקתי ברגע האחרון את התוספת ילד שלי שרציתי להגיד לו ומשכתי את חולצת הטריקו שלו למעלה והוא שיתף פעולה והרים ידים, נותן לי להוריד את החולצה ואני שוב אוחזת בידיו ומחזירה אותן חזרה לציצים שלי, נותנת לו להמשיך למזמז אותי, מחכה עד שיתחיל לטפל לי בפטמות הנוקשות והמגורות ורק אז שלחתי ידים לעבר החגורה שלו. נתתי לו לשחק לי עוד קצת, גם אחרי שהחגורה היתה כבר פתוחה, "בוא" אחזתי בידיו והובלתי אותו אל עבר המיטה, מרגישה את רעד ההתרגשות העובר בגופו, התיישבתי על המיטה והוא מולי, יחף, לא ראיתי כשהוא הוריד את הכפכפים שנעל, כמו עם אודי גם איתו הנחתי את ידיו על ראשי והתחלתי לפתוח לו את הג'ינס שלבש. הפנים שלי שוב היו בדיוק בגובה הנכון, שוב מול זקפה גדולה שהתנוססה במכנסיו של בחור צעיר רק שהפעם זה היה הבן שלי! פתחתי לו את הרוכסן והרגשתי איך הוא נמתח וכפות ידיו שעל ראשי מלטפות את ראשי, כאילו בודק, "תרגע" לחשתי והמשכתי להוריד את מכנסיו והוא שיתף פעולה ועזר לי, הרגשתי את הרעד העובר שוב בגופו כשידי החליקה על התחתונים שלו, תחתונים צמודים שבקושי כיסו את החבילה הגדולה המסתתרת תחתם, חייכתי לעצמי כשאחזתי בשתי ידיו בתחתונים שלו, "תרגע" אמרתי לו כשהרגשתי שהוא שוב בלחץ, והתחלתי להוריד את התחתונים שלו, לאט, קודם קצת מאחורה, אחר כך מקדימה, עוצרת רגע כשהבד כאילו נתקע ומתחתי אותו, עוברת את המכשול ופולטת "וואו" חזק כשהזיין כאילו קפץ ונמתח קדימה, זיין גדול ומתוח שכאילו הצביע לעברי, "וואו, גדול" לא יכולתי שלא להגיד שוב, לא ראיתי לו ת'זיין מאז שהוא היה ילד קטן, מאז שהוא לא הרשה לי יותר להכנס כשהוא מתרחץ או מתלבש, ומה אני אגיד לכם…חלי צדקה, לבן שלי היה תותח על! כזה שמעביר רטט בכל אשה. רגע ישבתי והסתכלתי, נהנת ממראה הזיין הענק, "וואו, זיין גדול יש לך" לא התאפקתי ולחשתי לו שוב, "מוכרחים להכין אותו קודם" הוספתי ונישקתי את קצה העטרה המתוחה. הרגשתי איך הוא נמתח, כאילו מנסה להתנגד, להרחיק את ראשי בידיו, "תרגע" לחשתי לו בקול הכי מפתה שהצלחתי, "אני לא אוכל לך אותו" ציחקקתי ושוב נישקתי אותו "יאמי" המשכתי ללחוש לו והתחלתי ללקק לו ת'זיין. "אל תפחד" ציחקקתי כשהוא התחיל ללטף את ראשי, "עכשיו באה הסוכריה" והכנסתי את הזיין שלו לפי, דוחפת אותו עמוק לגרוני ומרגישה כמה הוא גדול, "כן, זה טוב" מלמלתי כשיכולתי, מוצצת לו בהנאה ושומעת את גרגור ההנאה שנפלט מפיו, "זה טוב לך?" שאלתי למרות שהיתה ברורה לי התשובה. "כן" והיה זה כן ארוך ומלא הנאה, "כן זה טוב, תמשיכי" משך את ראשי ודחף את הזיין שלו יותר עמוק. "כן, פעם, כששיחקנו אמת או חובה". "אני מכירה אותה?" "אני לא יודע אם את מכירה אותה כי אני לא יודע מי את" והיתה מין ציניות מסוימת בקולו. הסמקתי אבל בכל אופן שאלתי "והיא מצצה לך כמוני?". "לא" הוא צחק, צחוק משוחרר כזה "לא התקרבה אפילו, מול מה שאת עושה זה אפילו לא דוגמית!" "אז זה טוב לך?" "כן" הוא נאנח בהנאה "מוצ'ו כן" הוא ציחקק. מצצתי לו עוד קצת לפני שהפסקתי ואמרתי לו "בוא", רואה את הזיין הגדול והמתוח שלו עומד רטוב ישר מולי, "עכשיו בוא תזיין אותי, בוא תשכב על" כמעט נפלט לי על אמא אבל מייד תקנתי את עצמי ל"עלי" ועברתי למרכז המיטה, נשכבת לאט ומובילה אותו לשכב עלי, לרגע היה לי היסוס קל, פתאום המחשבה על גילוי עריות עברה במוחי, אבל כבר עברתי את נקודת האל-חזור, גם בגלל שהייתי כל כך מגורה אבל בעיקר כי יאיר שלי שכב עלי ומעך אותי תחת גופו הגדול, לא הייתי צריכה להסביר לו מה עושים, חלי כנראה נתנה לו שיעור טוב, הרגשתי איך הוא מכוון בידו את ראש הזיין המתוח שלו הישר אל בין שפתי הכוס שלי הנפוחות מתאווה, משפשפף את העטרה המתוחה בין השפתיים המגורות והרגישות, "את מוכנה?" הוא לחש לי. "כן" עניתי "כן בוא!" לחשתי בתשוקה, "כן!" גנחתי בהנאה כשהבן שלי נעץ בתנועת אגן חזקה ומהירה את כול הזיין הגדול והנוקשה שלו עמוק לתוכי "כן, זה טוב, כן-ן-ן". יאיר שכב ככה עלי ולא זז, נעוץ עמוק בכוס שלי ומעכל את העובדה שהוא בתוכי, נהנה מההרגשה של הכוס החם העוטף אותו ונצמד אליו כשקירותיו פועמים במרץ כאילו רוצים לחבק אותו. "כן" הוא התחיל לפמפם אותי במרץ "זה כואב?" הוא שאל בדאגה ואני לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. "תרגע, לאט" הפסקתי אותו, מחבקת אותו ברגליי ולוחצת על ישבנו, "קודם לאט" הדרכתי את הבן שלי, משחררת, "אנחנו עושים אהבה לא תחרות" לחשתי לו, "יותר לאט…לאט, כן, ככה" המשכתי להדריך אותו עד שהוא נכנס לקצב שרציתי "כן" גנחתי בהנאה "ככה זה הרבה יותר טוב, תמשיך" שכבתי תחתיו ונתתי לו לזיין אותי. כמו אודי לפניו גם יאיר שכב ולא ידע מה לעשות עם הראש, איפה להניח אותו, "אתה רוצה לנשק אותי?" שאלתי, מסמיקה ושמחה שהוא לא יכול לראות אותי. לרגע הוא היסס. "אל תפחד, אני לא נושכת" אחזתי בידי את ראשו וכיוונתי את שפתיו לשפתי "אתה רוצה?" "כן" ענה בהיסוס, כאילו עדיין חושש ממשהו. אחזתי בראשו בשתי ידי ונישקתי אותו על השפתיים "תנשק אותי ככה" לחשתי לו והוא נרגע קצת "ככה" נישקתי אותו שוב, נשיקה צרפתית והוא נענה, פתח את שפתיו ושיניו ונתן לי לחדור עם הלשון לפיו, "עכשיו תנשק אותי, אשה אוהבת שמנשקים אותה" לחשתי לו בתשוקה והוא התחיל לנשק אותי, קודם בהיסוס ואחר כך ביותר תשוקה, "עם הלשון" הוספתי פותחת את הפה ונותנת ללשון שלו לחדור, "כן, תנשק אותי חזק, כמו גבר" לחשתי בין נשיקה לנשיקה "ועכשיו תזיין אותי יותר חזק". היה לו כושר ליאיר, הרבה כושר, גם הוא התאמן לפני הגיוס וגם מכל הטירונות שלו, הבן שלי פמפם אותי בהנאה, גונח באושר, והחיכוך הזה של הזיין הגדול שלו שהשתולל בין רגלי עשה לי את זה וגמרתי, מרגישה שזה בא ומחבקת אותו שוב ברגליי ובידי, נצמדת אליו הכי חזק שאני יכולה, כאילו לא מספיק לי כל הזיין הגדול שנעוץ בתוכי, וגונחת בקול "כן, זה טוב, אמא'לה זה טוב! זה בא! אני גומרת! אני, כן, הנה!" וגמרתי על באמת! אורגזמה שהרעידה לי את כל הגוף, גומרת ורואה את חיוך הניצחון על פניו של בני, "כן, תמשיך עוד" לחשתי, מרפה קצת ונותנת לו להמשיך לפמפם בי בחוזקה "יותר מהר" לחשתי שוב, מעודדת ומרגישה איך הוא מגביר את הקצב "כן. ככה. זה טוב. עוד!" יאיר לא היה צריך אישור ממני להמשיך, הוא היה במין אקסטזה, כושר לא היה חסר לו, אמרתי כבר, והבן שלי טחן אותי בהתלהבות, מפמפם בי במרץ ומחייך באושר כששמע אותי זועקת "אמא'לה זה שוב בא! כן, אני גומרת!" מודיעה לו בקול על עוד אורגזמה מופלאה שמתפוצצת בתוכי ושוב מחבקת אותו ונצמדת, גומרת בקול, מרפה ומתפללת בליבי שלא יגמר, שימשיך ויאיר שלי המשיך בשיא המרץ. "בוא" לחשתי לו, מרגישה שהנה עוד אחד בא, "בוא" לחשתי שוב, יותר חזק, "בוא" ביקשתי בפעם השלישית, מתנשפת, והרגשתי איך פתאום גם הוא נמתח, "כן! הנה! הנה זה בא!! זה בא!!" הוא הכריז בקול, כל גופו נמתח וקפא, נועץ את עצמו בתוכי הכי חזק שאפשר ולא זז, "כן, הנה, הנה זה בא! בואי!!" הזמין אותי ולא היה צריך לחזור על דבריו פעמים, הרגשתי שגם אני מצטרפת, מחבקת אותו הכי חזק ברגלי וידי ונצמדת אליו "בוא" לחשתי, מזמינה, "בוא תשקה אותי!" ולא הייתי צריכה יותר, האורגזמה התפוצצה בתוכי וזיקוקים עפו לי מול העיניים. "כן!!!" הוא גמר, משפריץ בתוכי, ממלא את נרתיקי בשפעת זרמתו החמה ונופל עלי מתנשף, מועך אותי תחתיו ואני בקושי נושמת אבל לא זזה, נותנת לבן שלי לשכב ככה ולהרגע, הזיין עדיין בתוכי מתכווץ לאט, "כן" הוא נמתח שוב והשפריץ עוד קצת, חייכתי, עוד דז'ה-וו, כאילו גם אצלו הגיע עוד גל נוסף בצונאמי התאווה שלו, ורק כשכל הזיין החליק ויצא גלגלתי אותו מעלי, בעדינות, דוחפת והוא נשכב על גבו לצידי, שוכב ומחייך מאושר. נשכבתי על הצד לצידו, נצמדת, נותנת לציצים שלי להמעך אל גופו, מקווה שהוא ירגיש את הפטמות הנוקשות שלי שנעמדו עוד יותר ממה שהוא עשה לי, מלטפת אותו באהבה, קודם את הבטן ולאט יורדת לזיין הרטוב והמצומק, מתחילה לשחק בו, "היה טוב גבר?" לחשתי לו, משתדלת לשנות את הקול שלא יזהה אותי. "כן" הוא לחש חזרה, מנפח את החזה שלו בגאווה, "ואיך אני הייתי?" ופתאום שמעתי בהלה בקולו. "תותח-על!" חייכתי, מתחילה לשפשף לו בעדינות את הזיין, "הרבה זמן כבר לא נהנתי כל כך" הוספתי "רוצה עוד סיבוב?" "הוא ישן" הסמיק במבוכה והצביע על הזיין הרפוס, והוא נראה לי כל כך יפה כשהוא מסמיק ככה. "אל תדאג, תן לי" ולרגע הוא נבהל ודחף לי את הראש כשהתחלתי למצוץ לו, לטעום את טעם קוקטיל הנוזלים המשותף שלנו, "תרגע, זה בסדר" לחשתי ושוב ירדתי לו, הפעם הוא כבר לא התנגד, "דהרו עליך פעם?" שאלתי בין מציצה למציצה כשהתורן שלו נעמד מחדש. "לא" והיתה מין הפתעה בקולו. "אז הפעם אני ארכב עליך" הודעתי לו, מעניקה לו את השפשוף הסופי שמתח את הזיין שלו למלוא אורכו ועליתי עליו, נעמדת על ברכיי והוא בינם, מכוונת את הזיין המתוח אל חריץ הכוס, אל בין השפתים המגורות המחכות לו בין רגליי, מרחוק שמעתי את אחד הבנים גומר, מכריז על כך בקול שכול הבית שומע, "תתכונן" לחשתי ובלי לחכות יותר…השתפדתי על הזיין של הבן שלי! ראיתי את המבט המופתע על פניו של יאיר כשהוא הרגיש את הכוס הרטוב והחם שלי עוטף את הזיין שלו, "כן" גנחנו ביחד כשכל הזיין שלו ננעץ עמוק בווגינה שלי "כן, זה טוב!" הוא הודיע וחיוך של אושר נמרח על פניו, "כן גם לי זה טוב" גנחתי, אוספת את כפות ידיו בידי, מובילה אותן אל השדיים שלי וכמו אודי לפניו גם הוא הבין את הרמז והתחיל לשחק בהם, ללוש לי ת'ציצים בהנאה ואני בתמורה התחלתי לדהור עליו, לעלות ולרדת על המוט הנוקשה שעליו אני משופדת, מדמיינת שוב את אותה תמונה של הסוסים בקרוסלה בגן השעשועים שאליו הייתי לוקחת אותו, את יאיר הקטן, שכבר מזמן הפך לגבר, גבר שעכשיו מזיין אותי בהנאה. "גם לי זה טוב" לחשתי לו "אמא'לה כמה זה טוב, הנה, זה בא! בא!! אני גומרת!!" כנראה שגם יאיר שלי היה מגורה כמוני כי הרגשתי איך הוא נמתח תחתי, מגביה את ישבנו ומרים אותי לגובה, נועץ בי הכי חזק את הזיין שלו, הכי עמוק שאפשר, צועק "כן!" ארוך וחזק, כן מלא הנאה שאין לי ספק שכולם שמעו אותו, גם בחדרים הסמוכים, ממשיך עם עוד "כן, אני בא!" אחד ארוך…ומשפריץ, יורה את מטענו החם עמוק בכוס שלי, בכוס של האמא שלו, ממלא את נרתיקי בזרמתו הגברית החמה והריחנית… והרגשה יותר טובה מזאת לא הייתי יכולה לבקש. "תשאר כאן עד שנקרא לך" הזכרתי לו את ההוראות שכל אחת מאתנו הזכירה לבן שלה כשהיא כיסתה לו את העינים, בדיוק אותן הוראות כמו בפעם הקודמת, "ואל תוריד את הכיסוי מהעינים עד שאני אצא מהחדר, אסור שתראה מי אני" הזכרתי לו גם את החלק השני תוך שאני מתלבשת במהירות, סוגרת את החזיה ולובשת מעליה את החולצה, "תודה" אמרתי לו לפני שיצאתי, נגשת אליו, מתכופפת ומנשקת אותו על שפתיו, "תודה, היית תותח-על! החברה שלך תהיה מאושרת" הוספתי מרחוק, רואה את החיוך הגאה על פניו כשהוא אמר לי חזרה "תודה לך" וסגרתי את הדלת. חלי וריקי כבר ישבו בסלון כשהגעתי, "אמרתי לך שיש לו כזה" ריקי אמרה לי, מסמנת שוב בידה את הגודל המוגזם שסימנה אחרי שהוא דפק אותה, מחייכת אלי ואני מחייכת אליה חזרה, גאה, ומלמלתי "כן". הפעם לא אמרנו כלום, רק קראנו להם, אני בטוחה שגם הן חשבו כמוני, שבעצם מיצינו את זה אבל אם הבנים יבקשו מאתנו נעשה את זה שוב ושוב, אבל שתקנו, לא אומרות את זה במפורש, לא מדברות על זה יותר. גם כשהבנים נכנסו המשיכה השתיקה, מין שתיקה כזאת של מבוכה, אפילו ההצעה של ריקי לעשות קפה נענתה בסרוב מנומס והתפזרנו, מסכמות לפני שנפרדנו שביום ראשון נדבר כרגיל. הלכתי עם יאיר בשביל המוביל אלינו הביתה, מחבקת ונצמדת אליו, "נו גבר, היה טוב?" שאלתי את יאיר, הולכת לצידו, אוחזת בידו ונוגחת בכתפו עם ראשי. "היה טוב, היה הרבה יותר מטוב, מאחד עד עשר היה…מאה אלף" ציחקק, משתמש במשפט שהשתמש גם בפעם הקודמת רק שהפעם הגדיל מאד את הציון. שוב היתה שתיקה, הולכים ככה ופתאום הוא התכופף לעברי ונישק אותי על השפתיים, נשיקה של גבר לא של ילד, "אמא, זאת היית את, נכון?" ברגע הראשון נדהמתי, לא ידעתי מה לענות. "כן" לחשתי חזרה, את הבן שלי אני לא משקרת, "אתה כועס?" "לא" והוא חיבק אותי, "אמא, כל כך רציתי שהפעם זאת תהיי את!" נישק אותי ואצלי החלו הדמעות לנזול כמו מברז שנפתח, "באמת אמא, אל תבכי, אני אוהב אותך". שכבתי במיטה, מנסה לא לבכות אבל עדיין מדי פעם יורדת לי דמעה ומרטיבה את הכרית, "אמא" שמעתי מהדלת, מגלה פתאום שהשארתי אותה פתוחה, "את רוצה שאני אחבק אותך?" כבר שנים שיאיר לא שאל אותי את השאלה הזאת, כשהוא היה קטן והייתי עצובה הוא היה בא ונשכב לצידי, מחבק אותי בידו הקטנה ומרגיע אותי אבל מאז שהוא גדל הוא הפסיק, בזמנו הוא אמר שזה ילדותי מדי אבל אני אחרי שמצאתי על הסדין שלו כמה כתמים של קרי לילה הבנתי שזה בגלל שהוא פחד שארגיש שעומד לו כשהוא נצמד אלי ככה או אפילו יפלט לו, והנה עכשיו הוא עמד בפתח ושאל שוב. "כן" הרמתי את הסדין שהתכסיתי בו וסידרתי לו מקום, "תחבק אותי" הסתובבתי והוא נצמד אלי כפיות, מחבק אותי רק שהפעם זה היה חיבוק חזק יותר. "אני רוצה להרגיש אותך" אספתי את כף ידו בידי והובלתי אותה אל מתחת לפיג'מת הבייבי-דול שלבשתי, מניחה אותה על הציצי הרך, "כן, ככה" לחשתי לו, מתערסלת מעט ומצמידה את ישבני לאגנו, מרגישה את הזקפה המתחבאת שם, מנדנדת קלות את הישבן ומחייכת לעצמי, יודעת בדיוק מה זה עושה לו. "אני אוהב אותך אמא" הוא לחש, כאילו מפחד להעיר אותי. "גם אני אוהבת אותך" לחשתי חזרה, מרגישה את הרעד שעבר בגופו כשהבין ששמעתי. "אני יכול לשאול אותך משהו?" והיה היסוס בקולו "אבל משהו אישי". "תמיד" לחשתי חזרה. "מי יותר טוב במיטה, אני או אבא?" הסתובבתי אליו, מחייכת אליו, מנשקת אותו על השפתיים, "אם אתה שואל של מי יותר גדול אז שלך! וחוץ מזה, לך הרי יש גם יהלום שם בקצה" ציחקקתי, מזכירה את אותה אגדה אורבנית על הזיין של הטייסים, "אבל מבחינת תנוחות יש לך עוד הרבה מה ללמוד מולו, היה לו דימיון עשיר לאבא שלך" אחזתי את ראשו בשתי ידי ונישקתי אותו על שוב השפתים. "אז תלמדי אותי?" והיה משהו תמים בקול שלו. "מה ללמד?" שאלתי למרות שידעתי בדיוק למה הוא מתכוון, רוצה לשמוע את זה ממנו במפורש. "תנוחות" ולמרות האפלולית בחדר ראיתי שהוא מסמיק. "כן" והפעם הוא אחז בידי והוביל אותה אל הזקפה שלו והסתבר לי שבלי שארגיש יאיר שוכב לצידי בלי תחתונים. שכבתי מולו, מביטה בו בעינים, "כבר מאוחר" לחשתי "אבל אני אלמד אותך את התנוחה שהיתה הכי אהובה עלינו" המשכתי "זה בעצם יותר מתנוחה אחת אבל כמו בצבא, נלמד אותה בשלבים…שלב א'" נעמדתי על ברכיי ופשטתי מעלי את הבייבי-דול, מורידה במהירות גם את התחתונים ונעמדת על ארבע במרכז המיטה, "נתחיל בדוגי סטייל". לא הייתי צריכה להסביר לו מה זה דוגי סטייל, הנוער היום לומד הכל באינטרנט, יאיר נעמד על הברכים מאחורי, מכוון בידו את הזקפה הנוקשה שלו אל החריץ הרטוב שלי שניצב חשוף בפניו, הרגשתי את העטרה נוגעת בין שפתי הכוס הרגישות ועצרתי אותו "קודם תשפשף שם קצת, בעדינות, משחק מקדים…כן!" הרגשתי את השפשוף הנעים בין רגלי המפושקות מעט "כן, ככה, זה טוב, משחק מקדים הוא המפתח להצלחה ושפשוף כזה מגרה כל אשה" לא שכחתי שבעצם אני מלמדת אותו עכשיו. "עכשיו תשחיל אותי" לחשתי לבן שלי וכאילו שחררתי חץ מקשת הוא נעץ בי את זקפתו במכת אגן חזקה, תוקע את כל הזיין עמוק לווגינה שלי ומתחיל לפמפם. "לאט" הוא אמר לעצמו, מחזיק במותני ומפמפם אותי בתנועות ארוכות וחזקות, לרגע הוא הוציא כמעט עד הסוף והיתה לי תחושה שהוא בורח, "לא, תכניס, בבקשה" ביקשתי והוא תקע, חזק, מרעיד את שדיי התלויים תחתיי ושוב הוציא, "תכניס לי!" ביקשתי אבל הוא עצר, לוחש לי "מילת הקסם אמא" וצוחק, ככה אני הייתי עושה לו כשהוא היה קטן, "אל תשכחי את מילת הקסם". "תכניס לי בבקשה" צעקתי, רק ככה גיליתי עד כמה אני מחורמנת, והוא תקע שוב, חזק, מצא לו משחק, מפמפם במרץ ושוב מוציא כמעט עד הסוף ועוצר, מחכה עד שאתחנן, שאגיד יפה בבקשה, ושוב נועץ. "עכשיו נעבור לשלב השני" סידרתי כרית גדולה תחתיי, "אני ארד ואשכב על הבטן ואתה תשכב עלי" הדרכתי אותו "אבל בלי להוציא!" ירדתי לאט והוא אחרי, מסדרת את הכרית בדיוק מתחת לאגן עד ששכבתי כולי והוא עלי, "תמשיך לזיין אותי" לחשתי לבן שלי כשלרגע הוא הפסיק לפמפם ויאיר המשיך, טוחן אותי. "עכשיו אני רוצה שתתישב לי בזהירות על התחת בלי להוציא את הזיין!" נתתי לו הוראות חדשות, מסבירה לו בדיוק למה אני מתכוונת ומרגישה איך הוא מתפתל ולאט הוא עושה את מה שביקשתי, "ככה?" הוא שאל כשסוף סוף ישב על שיפולי ישבני והרגשתי את משקלו, הזיין שלו היה נעוץ עמוק אבל התנועות שלו מוגבלות ואני היא זאת שהפעלתי את שרירי נרתיקי, מכווצת ופותחת אותם סביב האיבר הנוקשה הנעוץ בווגינה הרותחת שלי, "אתה מרגיש?" לחשתי. "כן!" הוא ענה ושמעו עליו שהוא נהנה. "עכשיו תחזיק לי את הידיים" הושטתי לו את ידיי לאחור והוא אחז בהן, "עכשיו תמשוך" והוא משך, מקמר את גבי לאחור ומרים את כתפיי, משחרר את שדיי שנמחצו תחת גופי ועכשיו היו תלויים ומתנדנדים "ועכשיו תדהר עלי, אני הסוסה שלך" לחשתי לו בתשוקה והוא התחיל לדהור! יאיר, הבן שלי, דהר עלי ואני הגעתי לאורגזמה, גמרתי גמירה פראית כזאת ששלחה זרמים בגופי ופוצצה זיקוקים מול עיני, "כן, אני גומרת!" הודעתי לו בקול "תמשיך!!" והוא בכלל לא התכוון להפסיק "כן עוד!" צעקתי והוא זיין אותי בהנאה, אגנו זז קדימה ואחורה והזיין שלו נע כמו בוכנה בתוכי. "עכשיו תחזיק את שתי הידים שלי עם יד אחת" הסברתי לו והוא אחז אותן בידו הגדולה, מושך לאחור, "אתה יודע מה עושים לסוסה כדי שתרוץ יותר מהר?" שאלתי. "אומרים לה דיו ומדרבנים אותה, מצליפים בה!" "מה?!?" והפעם היה ברור שהוא לא מבין מה אני רוצה ממנו. "עם היד הפנויה תצליף לי בתחת!" הדרכתי אותו "עכשיו". יאיר הושיט יד מהססת לאחור והחליק על ישבני, יותר ליטוף מהצלפה. "לא ככה, תגיד דיו ותצליף, חזק". "דיו" מהוסס יצא מפיו אבל ההצלפה היתה קצת יותר חזקה. "יותר חזק!" המרצתי אותו. "דיו!" והפעם הוא הצליף בי באמת, "דיו!" והוא התלהב, דוהר עלי בפראות, מפמפם במהירות ומוביל אותי לאורגזמה פראית שניה. מצא חן בעיניו המשחק של אמא, מצא חן בעיניו גם שזה מחרמן אותי וגמרתי שוב, מצא חן בעיניו גם כי הוא התחרמן ברמות, הרגשתי איך הזיין שלו נמתח בתוכי, זיין גדול, ארוך, עבה ונוקשה שנגע לי בדיוק בנקודות הנכונות "איי!" צעקתי כשהוא הפליק לי ממש חזק "לא! אל תפסיק" הוספתי מיד כשהרגשתי כאילו הוא נרתע ולא ממשיך "זה מחרמן!". "דיו אמא! דיו!!" הוא צעק בקול, טוחן אותי "אמא, זה בא!" הוא הזהיר אותי "אמא בואי!" הוא ביקש "אמא!!!!" הוא השפריץ בדיוק כשגם אני גמרתי, צועקת לו "כן!" ארוך של הנאה צרופה, מרגישה איך הזיין שלו ננעץ בי הכי חזק שאפשר ואיך זרמתו החמה מציפה את הווגינה המחכה לו בתשוקה. בבוקר יאיר קם ישר לארוחת צהרים, אחרי אותה דהירה שלו עלי הוא נרדם לצידי כמו בול עץ, אני עוד שכבתי קצת וחיבקתי אותו, חושבת על כל מה שקרה לנו הלילה, קודם אצל ריקי ואחר כך במיטה שלי, ורק אז נרדמתי עם חיוך גדול על השפתיים. לא דיברנו על מה שהיה, אכלנו בשקט, כל אחד שקוע בעצמו. אחרי האוכל יאיר מהר לים לפגוש חברים שאתם קבע ואני שכבתי לנוח, עוצמת עיניים ונזכרת שוב בלילה שהיה, נזכרת ובלי משים שולחת יד אל בין רגלי ומתחילה לפנק את עצמי עד שנרדמתי. התעוררתי מקול המפתח בדלת, כנראה שזאת תכונה של אמהות כי מוזיקה הרבה יותר חזקה מדירת השכנים לא הפריעה לי בכלל לישון, קמתי, במזל עטפתי את עצמי בחלוק, ויצאתי ליאיר. הוא לא היה לבד, לצידו עמדה ציפי, כמעט שנה לא ראיתי אותה, יאיר וציפי היו חברים מכתה ט' ועד תחילת י"ב, אהבה אמיתית, אבל אז הם נפרדו רק שיאיר, במין עקשנות כזאת, לא הסכים לספר לי למה. "שלום ציפי" חייכתי אליה, בודקת אוטומטית שהחלוק שלי אכן סגור. "שלום אמא של יאיר" היא הסמיקה במבוכה. "לא, עוד חודש". יאיר היה קצת במבוכה מהחקירה שלי כי הוא שלח בי מבט כועס ועוד לפני שהיא ענתה הוא משך אותה בעדינות לעבר החדר שלו, "בואי" הוביל אותה, מסמיק קצת, "אמא, אנחנו בחדר שלי ו…אל תפריעי עם שאלות, אנחנו לא רוצים לשתות ואנחנו לא רעבים!" והיה משהו תקיף בקולו. התעוררתי מקול המפתח בדלת, כנראה שזאת תכונה אינהרנטית של אמהות לשמוע את הבן נכנס כי מוזיקה הרבה יותר חזקה מדירת השכנים לא הפריעה לי לשלאפט-שטונדה שלי, לשנת הצהריים המתוקה שאני לא מוותרת עליה בשבת. קמתי ויצאתי לעבר יאיר, הבן שלי, שהגיע חזרה מהים. מזל שעטפתי את עצמי בחלוק כי להפתעתי הוא לא היה לבד, לצידו עמדה ציפי. כמעט שנה לא ראיתי אותה, יאיר וציפי היו חברים מכתה ט' ועד תחילת י"ב, אהבה אמיתית, אבל אז הם נפרדו פתאום רק שיאיר, במין עקשנות כזאת שהזכירה לי קצת את האבא שלו, שהוא גם האקס שלי, לא הסכים לספר לי למה הם נפרדו. "התגייסת?" שאלתי, כאילו זה הדבר הכי חשוב אחרי שנה שלא ראיתי אותה. "לא" ענתה בקצרה. "לאיפה?" שאלתי בסקרנות אמיתית. יאיר היה קצת במבוכה מהחקירה שלי כי הוא שלח בי מבט כועס ועוד לפני שהיא ענתה הוא משך אותה בעדינות לעבר החדר שלו, "בואי" הוביל אותה, מסמיק קצת, "אמא, אנחנו בחדר שלי ו…אל תפריעי עם שאלות, אנחנו לא רוצים לשתות ואנחנו לא רעבים!" חסם בפני את התרוצים השגורים להכנס ולראות מה הם עושים והיה משהו תקיף בקולו שלא הכרתי. כששמעתי את יאיר נועל את הדלת אחריהם הסקרנות שלי הרקיעה שחקים, אף פעם יאיר לא נעל ככה את הדלת אחריו, וכששמעתי את המפתח נופל לרצפה חייכתי לעצמי והתקרבתי בשקט לדלת, כורעת בשקט על הברכים ומצמידה את העין לחור המנעול. הצצתי לבן שלי! ליאיר ולציפי החברה שלו שאיתה הוא נכנס לחדר שלו וברור בשביל מה. עמדתי על הברכים והצמדתי את העין לחור המנעול, מברכת על כך שכשקנינו את הבית הסתפקנו במנעול מהסוג הישן עם החור הגדול ולא ברב-בריח חדיש. קודם הם עמדו מחובקים והתנשקו! שמעתי בברור את מצמוצי השפתים ויחסית לחור המנעול גם הצלחתי לראות לא רע, כמעט את כל החדר. יאיר עזב אותה לרגע, הוריד את חולצת הטריקו שלו במשיכה אחת וזרק אותה לרצפה ושוב חיבק אותה, נצמד בנשיקה, שלח יד אל מתחת לחולצת הטריקו שלה והתחיל ללטף. כשציפי הרימה ידים יאיר הבין את הרמז ומשך מעליה את חולצת הטריקו הגדולה ששימשה לה גם כשמלה, משאיר אותה בבגד ים מיושן שהזכיר לי את בגד הים של סבתא שלי עליה השלום, כל כך לא מתאים לגוף המדהים שלה! ציפי היתה יפה, אין ספק, החל מהשיער הג'ינג'י שופע התלתלים, המשך בפני הבובה שלה עם האף הקטן הסולד שהדהימו אותי תמיד, עבור לחזה העסיסי והזקוף שהחלק העליון והסבתאי שלבשה כיסה כמעט את כולו, הבטן השטוחה והמותנים הדקים דרך הישבן המוצק והמגרה שהחלק התחתון של בגד הים כאילו הסתיר במתכוון ועד הרגלים הארוכות והחטובות שתמיד קנאתי בהן, ושוב הם עמדו דבוקים והתנשקו כשיאיר שלי שולח ידים אל גבה ומתחיל להאבק בפתיחת החזייה שלה. ראיתי את המבט שהוא שלח בה כשהוא חשף סוף סוף את שדיה, מושך וזורק את החזיה לרצפה ליד החולצה שלה, "וואו" הוא לא התאפק ונישק לה את הציצי "כמה שאת יפה" הוא המשיך וחיבק אותה, אוחז בכף ידה ומוביל אותה לתוך בגד הים שלו. "אני לא יכולה לחכות יותר" ציפי לחשה לו ברגע שגילתה את הזקפה שהתחבאה בבגד הים שלו, מורידה לעצמה את החלק התחתון של בגד הים וחושפת את משולש שיער הערווה הג'ינג'י שלה בזמן שהוא הוריד את בגד הים שלו, לרגע הם עמדו ככה אחד מול השני, מתבוננים זה בזה, ציפי התיישבה על המיטה, מתבוננת בו ואומרת "איפה הקונדום? אני רוצה להלביש לך אותו!" כשיאיר שלף קונדום מהמגירה שלו כמעט התעלפתי, וכשציפי הלבישה לו אותו, יושבת ככה מולו כשהזיין שלו עומד זקוף כתורן וכאילו מצביע לעברה ואומר לה "אותך אני רוצה", מלטפת ועוטפת את זקפתו הנוקשה באותו כיסוי דק, אני הרגשתי איך אני הופכת רטובה, אחר כך היא משכה הצידה את כיסוי המיטה ונשכבה עליה, מסתדרת ומפשקת רגלים ולוחשת לבן שלי בתשוקה "בוא!" יאיר בא, ועוד איך הוא בא, רגע אחרי הוא שכב בין רגליה וזיין אותה בהתלהבות, קודם הוא תקע את עצמו, לאט, עוצר לרגע, לוחש לה משהו שלא שמעתי, מנשק אותה ו…נועץ! נעיצה חזקה עם האגן, חודר לתוכה עד שכל הזיין היה בתוכה ורק אז עצר! שוכב עליה ככה לרגע בלי לזוז, כאילו נותן לה להתרגל, מנשק אותה על השפתים ושואל בקול "להמשיך?" והיא גונחת במין תאווה כזאת "כן". יאיר שלי התחיל לפמפם, תנועות קטנות ואיטיות שהתחילו להתגבר, התנועות מתגברות ואיתן גם הגניחות שלהם, של שניהם, הרבה הנאה היתה בגניחות שלהם, "כן"-ים ארוכים של תשוקה ו"עוד"-ים מתפנקים, "זה טוב,תמשיך" של בקשה בישר שהיא בדרך הנכונה ואז הגיע ה"אני גומרת!" החזק שלה והוא השתיק אותה בנשיקה, כאילו חושש שאני אשמע, מנשק אבל לא מפסיק לזיין אותה, ישבנו הלבן והמוצק עולה ויורד במהירות בין רגליה המפושקות והמורמות, מתוחות חזק לצדדים. ראיתי אותו נמתח, ישבנו מתכווץ וכל גופו כאילו קופא, ציפי תרמה עוד "כן" ארוך ואחריו "אני גומרת!" נוסף, יאיר פמפם בה עוד שני פמפומים חזקים ושוב כל גופו נמתח וישבנו התכווץ אפילו עוד יותר ואז בא ה-"כן! אני גומר!"שלו ויאיר שלי גמר, הבן שלי השפריץ מול עיניי, מילא את הקונדום בזרמתו החמה. כשיאיר התגלגל מעליה ברחתי, הסתגרתי לי בחדר מאוננת ובוכה, למה אוננתי ידעתי, כל המראה הזה של הבן שלי מזיין חירמן אותי אש, ולמה בכיתי? את זה לא בדיוק הבנתי אבל זה מה שקרה, בכיתי! אחר כך יצאתי לסלון לראות טלוויזיה אבל לא בדיוק ראיתי, כשהם יצאו מהחדר שלו יצאתי לקראתם, יאיר היה לבוש והיא עדיין בחולצת הטריקו הגדולה עם בגד הים מלמטה אבל מה שהיה הכי מדהים היו הפנים שלהם, הם קרנו מאושר! "אנחנו הולכים לציפי ואחר כך לסרט" הוא עדכן אותי "אל תדאגי אם אני אחזור מאוחר ו…" לרגע הוא היסס "אולי ציפי תישן פה הלילה" השלים במהירות, מסמיק ומסתכל עלי איך אגיב. "תזכור שבבוקר אתה צריך להגיע לאוטובוס" הזכרתי לו, כאילו מתעלמת מהמשפט האחרון שלו, "שתצליח להתעורר" חייכתי "ואני אשים לך עוד כרית על המיטה" היה הרמז היחיד שנתתי לו שאכן שמעתי ויותר מזה, שאני לא מתנגדת. "אמא!" חזק, זאת היתה התשובה שלו, כאילו פחד שאגיד עוד משהו ואביך אותו. "אני מקווה שעוד נתראה" לא התאפקתי ואמרתי לציפי כשהם עמדו כבר בדלת למרות שאם היא תישן פה אז אני בטח אראה אותה. ה-"אמא!" המתרעם שלו וה"כן" המחויך שלה, נצמדת ליאיר ומחבקת אותו, נשמעו ביחד כשהוא משך אותה אחריו ורגע אחרי הם נעלמו במעלית. הם חזרו אחרי חצות, שכבתי במיטה וחיכיתי להם, לא יצאתי כדי לא להביך את יאיר אבל שמעתי את הדלת של החדר שלו נסגרת ואחר כך ננעלת רק שהפעם לא קמתי להציץ אבל למרות זאת שמעתי את הקולות, גניחות התאווה החנוקות של שניהם, מנסים ללא הצלחה שלא ישמעו, היה ברור לי מה הם עושים וזה חירמן אותי, התערסלתי בתנוחה העוברית האהובה עלי, דחפתי כרית אל בין רגלי, נצמדת ולוחצת אותה על שפתי הכוס, משתפשפת…אחרי כמה דקות נרדמתי, בעצם גמרתי ואחר כך נרדמתי. בבוקר ציפי עזבה עוד לפני שקמתי מהמיטה, הייתי אמנם ערה ושמעתי אותם מצחקקים ומתנשקים ליד הדלת אבל העדפתי שוב שלא להביך אותם. יאיר ואני אכלנו ארוחת בוקר מהירה ביחד, מיץ גזר טרי שסחטתי וקורנפלקס עם חלב, אבל מעבר ל-"מתי אתה בא שוב?" ו-"אתה צריך כסף?" כשאני דוחפת לו שתי שטרות של 100 שקל בלי בכלל להקשיב לתשובה שלו, לא ממש דיברנו, גם לא על היחסים שבינו לבינה. השקט הזה נמשך גם כשהסעתי אותו עד שכמעט כבר הגענו לתחנה ורק אז הוא תפס אומץ, "אמא" הוא פנה אלי בקול המתחנחן שהוא יודע שאני לא אעמוד בפניו "אני וציפי שוב חברים". "יופי, אני שמחה" חייכתי אליו, "ציפי בחורה טובה ואני אוהבת אותה". ראיתי את המבט שהוא שלח לעברי, מבט בוחן, "באמת?" "כן" ושוב חייכתי אליו. "כי אני רוצה שתעזרי לי במשהו". "רק תגיד, אתה יודע שאני אעשה בשבילך הכל". "אני רוצה שתלמדי אותה". ברגע הראשון באמת לא הבנתי, "ללמד מה?" "את יודעת אמא" והוא הסמיק כולו, "תנוחות!" זה שלא עשיתי תאונה במקום היה נס משמים, "מה?!?" צעקתי. "אמא'לה" ושוב זה היה הקול הזה שאני לא עומדת בפניו, "את יודעת שאני אוהב אותך" ליטף לי את האגו ובדיוק הגענו לתחנה ועצרתי בצד להוריד אותו, "אמרת שתעשי הכל בשבילי" שלף את הג'וקר שרק לפני רגע אני חילקתי לו וניגן לי על המצפון, "תחשבי על זה, טוב?" והוא התכופף לעברי ונישק אותי, נשיקה של ילד, על הלחי, ויצא. היה לו מזל שציפצפו לי וששוטרת התחילה ללכת לכיווני בצעד מאיים כי אחרת הייתי יוצאת אליו, אבל כשהוא התרחק קצת והסתובב ונופף לי לשלום ביד, מחייך אלי את חיוך המיליון דולר שלו שממיס לי את הלב, ידעתי שאני לא מסוגלת להגיד לו לא. המחשבה על הבקשה שלו העסיקה אותי כל היום. בשעות אחר הצהרים המאוחרות, כשחזרתי הביתה מהעבודה, נכנסתי לסדר את החדר של יאיר שכרגיל הכל היה בו מבולגן, המיטה לא מסודרת, הבגדים זרוקים על הרצפה מעורבבים עם עטיפות הדיסקים שהוא שמע. בדרך כלל אני משאירה את זה לרחל, העוזרת שתגיע מחר, אבל היום החלטתי לסדר קצת לפניה, לא נעים, ויותר מזה להחליף את המצעים! זה שאני אמצא על הסדין סימני שפיך היה לי ברור, ככה זה כשמזדיינים ובגלל זה כנראה החלטתי להחליף אותם בעצמי, אבל הכתם האדום הקטן הוא שמשך את תשומת ליבי, כתם דם קטן אבל בולט שהפרוש היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא שציפי היתה בתולה! התיישבתי המומה על המיטה, ברגע הראשון לא ידעתי מה לעשות, זה שהם נזהרו בפעם הראשונה ידעתי, ראיתי שהם השתמשו בקונדום וקיוויתי שהם עשו את זה גם אחר כך, אבל המחשבה שיאיר, הבן שלי, הוא זה שפתח אותה משום מה הממה אותי ובלי שום הסבר הגיוני דחפתי את הסדין במהירות למכונת הכביסה ו…התחלתי שוב לבכות. בערך בעשר בלילה ישבתי במיטה וחיכיתי לטלפון ממנו, בוהה באיזה רב שיח של סופרים בערוץ 23 אבל לא ממש שומעת. שעת הת"ש עברה ולא קרה כלום, דאגתי, למרות שהוא אמר לי שלא תמיד נותנים להם, וצלצלתי אליו אבל הפלאפון שלו היה כבוי, עדיין לא מקום לפניקה מוחלטת, הפלאפון שלהם תמיד כבוי חוץ משעת הת"ש, אז שלחתי לו מסרון קצר "תגיד לה להתקשר :)". אחר כך עשינו את שיחת הועידה הקבועה שלנו, שיחת הועידה של חוג שלושת האמהות כמו שחלי קראה לזה. קודם הסתבר לי שאף אחד מהם לא צלצל שזה הרגיע קצת, הקטין את החששות שעדיין היו לי אבל לא לגמרי, כשיהיו לכם ילדים תבינו שאמא לא מפסיקה לדאוג אף פעם. התברר לי שלא רק יאיר חזר לציפי, שגם שאר הבנים חזרו לחברות שלהם ויותר מזה שגם שאר הבנים הסתגרו אתן בחדרים שלהם רק שאף אחת מאתנו לא אמרה במפורש שהם עשו את זה ו…גם אף אחת מאתנו לא סיפרה שהציצה או הקשיבה למרות שכמו שאני מכירה אותן הן סקרניות לא פחות ממני והן עשו את זה בדיוק כמוני. "הם כל כך מתאימים" אמרתי כאילו בדרך אגב "מה שאני לא מבינה זה למה הם נפרדו?" הוספתי שאלה, לא בדיוק מחכה לתשובה. היה רגע שקט, "את באמת לא יודעת?" שאלה חלי במין תמיהה כזה. "בדיוק מאותה סיבה שאודי ונעמה נפרדו" היא ציחקקה במבוכה, "וגם דן וחדוה" תרמה ריקי את חלקה, גם היא מצחקקת, "אהבה היתה, אפילו הרבה, אבל הכל בגלל הסקס!" המשיכה חלי "הבנות התעקשו שהן לא הולכות עד הסוף עד גיל 18!", "מזמוזים כן אבל זיון לא!" קטעה אותה ריקי, מסבירה והשתתקה, נותנת לחלי להמשיך, "הבנים שלנו, בהחלטה משותפת, העמידו להן תנאי, מזדיינים או נפרדים, רק שהבנות התעקשו! עמדו על דעתן גם במחיר הפרידה! ועכשיו, כשהן כולן כבר בנות 18…" והיא לא המשיכה, לא היה צריך. כשהתעוררתי בבוקר מצאתי מסרון תשובה "תודה אמא'לה, ידעתי שלא תאכזבי אותי, אני לא אתקשר עד סוף השבוע אבל ציפי תתקשר אליך". קיללתי את עצמי, תמיד אני מתעוררת ממסרון ודווקא היום, כשכל כך רציתי לדבר איתו, ישנתי ולא שמעתי. ציפי התקשרה אלי לפלאפון אחרי הצהרים, שמעתי את ההיסוס בקולה כשהיא שאלה "אמא של יאיר, הוא דיבר איתך?" "בערך" אמרתי, לא מפרשת, "אני באמצע דיון" שזה היה שקר, "אז אם את יכולה בואי ניפגש בערך בשש בארקפה שבקניון ונדבר" הצעתי, יודעת מראש את התשובה שלה. "אהה…בסדר" שמעתי אותה עונה בקול רועד. "יופי, אני שמחה, אז קבענו בשש…אני מזמינה". כשנכנסתי לארקפה ציפי כבר חיכתה לי, יושבת בשולחן פינתי. ניגשתי אליה, התכופפתי ונישקתי אותה על הלחי, "אני שמחה שבאת" לחשתי לה, "הזמנת?". "לא, חיכיתי לך". "קפה או תה?" "מה שאת שותה" היא ניסתה לחייך אבל ראו עליה שהיא מאד מתוחה, "את רוצה שאני אבוא אתך?" "אל תזוזי, שלא יתפסו לנו את המקום" חייכתי אליה, מלטפת את ראשה ומנסה להרגיע אותה, "אני כבר חוזרת" והלכתי להזמין בקופה. ישבנו אחת מול השניה, שותות קפה הפוך ומתחלקות בעוגה שהבאתי, קודם שאלתי אותה כל מיני שאלות שבכלל לא קשורות כמו איך היתה הבגרות? מה היא עושה עד הגיוס? מחמיאה לה על החולצה שהיא לובשת ושואלת איפה היא קנתה אותה? מוסיפה עוד מחמאה על התספורת ופתאום התברר שבעצם אנחנו מסתפרות באותה מספרה, מגלה שגם היא אוהבת סקס והעיר הגדולה והשיחה מתפתחת לכיוון הזה ורק כשהיא היתה כבר מספיק רגועה לדעתי, ורגע לפני שאני מתחילה בתכל'ס, שאלתי "אני מביאה לי עוד קפה, רוצה גם?" הפעם הבאתי תה צמחים וכמה עוגיות חלבה, ניצלתי את הרגע שעמדתי ליד הקופה כדי לפתוח עוד כפתור בחולצה ועכשיו ראיתי את המבט שלה בעמק הקסום שנחשף בין שדיי, שוב שתינו, לרגע היתה שתיקה ואז שאלתי אותה "תגידי ציפי, יאיר הכריח אותך?" "לא" השיבה במהירות, אפילו במין בהלה כזאת, "מה פתאום, אני בקשתי ממנו". "את מפחדת ממני?" "קצת, אמא של יאיר" היא מלמלה והסמיקה. "לא יודעת, אולי מפחדת זה לא המילה הנכונה, אולי חוששת זה יותר נכון". "ממה?" לא הנחתי לה. "ממה שיאיר ביקש ממך" והיא הסמיקה עוד קצת והשפילה מבט, מסתכלת בעניין רב על כוס הקפה הריקה שנשארה על השולחן. "מה?" שאלתי, מתכופפת אליה, נותנת לה להציץ לי יותר עמוק במחשוף ומלטפת לה את הלחי, "מה הוא ביקש ממני?" "שתלמדי אותי" היא מלמלה בבישנות "את יודעת" עצרה, אולי אני אחלץ אותה וכשלא הגבתי השלימה "תנוחות". "ואת רוצה ללמוד?" "כן" והפעם היא הביטה לי בעינים, מחייכת. "ואיך את יודעת שאני מורה טובה?" ציפי הסתכלה בי לרגע במבט מהסס, "הוא סיפר לי" מלמלה כאילו מפחדת ממה שהיא אומרת "יאיר סיפר לי". הפעם תורי היה להיות מופתעת, "סיפר לך מה?" "שעשיתם את זה" אמרה לי בשיא התמימות כאילו זה ברור שאמא ובן מקיימים יחסי מין, "הוא אמר גם שאת טובה במיטה" המשיכה באותו קול תמים, מסתכלת לי בעינים ואני חשבתי שאני מתעלפת, "ושהלוואי שאני אהיה טובה כמוך…שיש לי המון מה ללמוד ממך!" הייתי המומה! הבן שלי סיפר לה ששכבנו חלפה המחשבה בראשי והעבירה זרם בגופי, גילה לה שפתחתי את הרגלים ונתתי לו להכנס, שנתתי לו לזיין אותי! ראיתי את המבוכה שלה, כנראה שראו עלי את מה שאני חושבת וזה הלחיץ אותה אז שיניתי נושא, "את אוהבת את יאיר?" לרגע היא הסתכלה בי "המון" היא לחשה עם מבט מאוהב בעינים, "הכי בעולם", הוסיפה ועצרה לרגע, חושבת. ניצלתי את הרגע ואספתי את כף ידה וציפי התמסרה לי, מחייכת כשליטפתי באהבה את גב כף ידה בידי השניה, והמשיכה "הוא יהיה בעלי!" והיתה מין נחישות כזאת בקולה שפעם ראשונה שמעתי ממנה "ואני רוצה לתת לו את הכי טוב שיש" הסמיקה והשתתקה. "היית בתולה, נכון?" הפתעתי אותה בשאלה. "כן" היא ענתה בלי היסוס ואז הסמיקה, "עד השבת… כשיאיר פתח אותי" והיתה מין גאווה כזאת בקולה, "שמרתי את הדובדבן שלי ליאיר" חייכה "ככה אנחנו קוראות לזה" הסבירה במבוכה. שתקנו, אני חושבת והיא יושבת קפואה ומביטה בי, "שכבת פעם עם אשה?" שאלתי בסוף. "לא…אהה, כן…זאת אומרת לא ממש שכבתי, פעם שיחקנו אמת או חובה והתנשקתי עם בחורה ו…פעם, במשחק אחר, ליקקתי למישהי את הציצי". חייכתי, "אני מתכוונת האם בחורה זיינה אותך?" "לא!" והיתה מין בהלה בקולה. "כי זה מה שאת מבקשת ממני" גחנתי לעברה ולחשתי לה "אי אפשר ללמוד תנוחות בתאוריה, צריך עבודה מעשית" הדגשתי וחייכתי, מנסה להרגיע. לרגע ציפי שתקה, משפילה מבט ולא עונה לי, אחר היא הסתכלה לי בעינים ולחשה בקול בטוח "אין בעיה, תלמדי אותי ואני אעשה מה שצריך". "כל מה שצריך" תיקנתי אותה, מדגישה במיוחד את ה-כל. "כל מה שצריך" אישרה. "גם סקס? אני אזיין אותך עם סטראפ-און!" הזהרתי, נותנת לה רגע למחשבה והמשכתי בשאלה "ואם אני ארצה להעניש אותך?!?" "גם, את יכולה, הכל!" ולא היה כל היסוס בקולה. נזכרתי במבחן שקראתי באחד הספורים של אריה שקראתי באתר "סליזי" והחלטתי לעשות לה אותו, "כל מה שאני אגיד לך לעשות את תעשי?!" שאלתי שוב. "כן, הכל! מה שתגידי" "אני צריכה להיות בטוחה!" קבעתי וראיתי את המתח עולה מחדש על פניה, "אני צריכה לעשות לך מבחן, מסכימה?" "מסכימה" והיה איזה רעד בקולה. "אני רוצה שתלכי לשרותים, תשבי שם עשר דקות לפחות ותחשבי טוב טוב על מה שאמרתי לך, על מה שאני הולכת לעשות לך, ואם את מסכימה תורידי את החזיה, תחזרי לכאן ותניחי אותה פה!" הצבעתי על מרכז השולחן "על השולחן!" ציפי ישבה מולי, קצת מסמיקה וקצת מובכת, אני לא יודעת אם זה בגלל החזיה שהיתה מונחת חשופה לעיני כל במרכז השולחן ולא נתתי לה להסתיר אותה או מהמבט המהופנט שלי בטביעת הפטמות הזקופות והנוקשות שלה בבד הדק של החולצה שלבשה, "רואים שאת אוהבת את יאיר" לחשתי לה "להיום זה מספיק, מחר תבואי אלי לארוחת ערב ונתחיל בתכל'ס" המשכתי והיתה מין אכזבה על פניה "אבל לפני שאנחנו נפרדות אני רוצה לקנות לך מתנה" הפתעתי אותה. "למה?" ראיתי שהיא במבוכה מסוימת מהעובדה שאני רוצה לקנות לה מתנה. "מנהג כזה" המצאתי ופתאום התברר לי שאני רואה בציפי את הבת שהייתי רוצה שתהיה לי ואין לי, "כשקוטפים לך את הדובדבן את צריכה לקבל מתנה" חייכתי אליה "גם לי קנו" שיקרתי, את אמא של זה שפתח אותי בכלל לא הכרתי ולאמא שלי לא העזתי לגלות, "אז לכי תלבשי חזרה את החזיה או לפחות תכניסי אותה לתיק" חייכתי "ואז נלך". לקחתי אותה לחנות לבני נשים מפוארת בקניון, "אם היה לי גוף כמו שלך הייתי הולכת עירומה בים" ציחקקה המוכרת והראתה לה ביקיני קטנטן, כזה שמסתיר רק מה שחייבים להסתיר ולא מילימטר יותר, "כזה בדיוק לובשת בר רפאלי" מרחה אותה המוכרת, "גברים, צריכים שיפתו אותם" הצטרפתי לשיחה וקרצתי לה, "תמדדי, מה אכפת לך". כשיצאנו מהחנות היו לה בשקית בגד ים ביקיני נועז ועוד סט של חזיה וחוטיני זנותיים תואמים, בדיוק כמו הסט שקניתי לעצמי, "כי זה מה שהגבר שלך רוצה שתלבשי" שכנעה אותה המוכרת, "שתגרי אותו" תרמתי משלי לשכנוע, "שתהיי לו זונה במיטה" לחשתי לה בלי שהמוכרת תשמע, מסכמת את השיעור הראשון באומנות הפיתוי. לפני שנפרדנו נתתי לה שעורי בית, ללכת לים להשתזף, לשזף את כל הלבן שבגד-הים הישן כיסה והחדש כבר לא. יום המחרת עבר לי לאט, בכל רגע פנוי המחשבות שלי התמקדו בפגישה הצפויה לי הערב עם ציפי. הכנתי לנו ארוחת ערב פשוטה, כזאת כמו שיאיר אוהב, סלט ערבי קצוץ דק עם הרבה שמן זית ולימון, לחמניות רכות שקניתי בדרך הביתה בבית הלחם הסמוך, שלוש סוגי גבינות מהמעדניה וחביתה. ציפי הגיעה בדיוק בשעה שקבענו, רק אחר כך גיליתי שהיא חיכתה כמעט חצי שעה למטה וכעסתי עליה. עמדנו בסלון והסתכלתי בה, ילדה יפה כל כך שבא לי לבכות, אהבתי איך שהיא היתה לבושה, פשוט אבל אלגנטי, חולצה לבנה שמתחתיה בצבצה החזיה שקניתי לה, חצאית מעטפת קצרה שהבליטה את רגליה הארוכות, סנדלים שהיא חלצה והלכה יחפה כמוני, שיער ג'ינג'י מתולתל ומבריק שעטף פנים ואף אדומים מהשמש, ראו עליה שהיא בילתה את היום בים. חיבקתי אותה והרגשתי שהיא נוקשה כזאת, כאילו היא מרגישה שאנחנו לא שוות, מין שמירת דיסטנס כמו שקוראנו לזה בטירונות, ולמרות השנים שעברו לא שכחתי את הרעד שהיה עובר בי כשראיתי את המ"כית שלי ובטח שאת המ"מית, וידעתי שאני צריכה לשבור את זה. "ציפי" הצמדתי אותה אלי, מלטפת את הגב שלה "אני לובשת את החזיה החדשה שקנינו". "גם אני" היא ענתה, מין תשובה מכנית. "רוצה לראות?" עזבתי אותה ושאלתי ובלי לחכות לתשובה התחלתי לפתוח את החולצה שלי, פותחת כפתור אחר כפתור ומורידה וזורקת אותה לפינה, עומדת מולה ככה לרגע ושולחת ידים לאחור, משחררת את הקרס של החזיה ומפילה אותה לרצפה, "אני רוצה שתגעי בי" לחשתי לה, בקול מפתה והובלתי את כפות ידיה לחזה שלי, "כן, תמזמזי לי אותם, בעדינות" הצמדתי את כפות ידיו לציצים הזקופים והרכים שלי וראיתי חיוך עולה על פניה, "אני גם יכולה?" שאלתי אותה אחרי שהיא התחילה למולל לי את הפטמות בין אצבעותיה העדינות ומשכתי בעדינות את החולצה שלה מהחצאית. הפשטתי אותה לאט, נוגעת בה ומלטפת, הורדתי לה את החולצה וכשרציתי לפתוח את החזיה היא עצרה אותי, מורידה את הידים מהציצים שלה ופותחת לבד, נותנת גם לה ליפול לרצפה, מצמידה את ידי לשדיים שלה ומניחה חזרה את ידיה על שדיי, מחייכת אלי וממזמזת אותי. חיבקתי אותה שוב, שדי החשופים נלחצים לשדיה, "חברות?" שאלתי אותה. "חברות" היא ענתה לי. "ואת מפחדת ממני?" "לא" ציחקקה "גם לא חוששת". הושטתי ידים אל החצאית שלה, פותחת כפתור והיא עשתה לי אותו דבר, פותחת ונותנת לה ליפול לרצפה. עמדנו ככה, עם חוטיני בלבד. "את יפה" אמרתי לה. "גם את, אמא של יאיר". "תקראי לי שרה" ביקשתי. "בסדר, אמא של יאיר" לא התוכחתי, "היום נאכל ככה" חייכתי אליה, "רק עם חוטיני, בואי תעזרי לי לגמור לערוך". "כאב לך?" שאלתי כשישבנו ואכלנו ואחרי שהבהרתי לה שכחברות אני מצפה לשאלה אישית שלה על כל שאלה אישית שלי. "כשיאיר פתח אותי?" היא שאלה, "קצת, בהתחלה" המשיכה וחיוך התפשט על פניה "אבל זה היה שווה!" והחיוך שלה היה אפילו גדול יותר. "ואת אמא של יאיר" קיימה את ההסכם שלנו, "אבא של יאיר הוא זה שפתח אותך?" והיא הסמיקה קצת ולקחה ביס. "לא", גמרתי את האוכל שבפה והמשכתי, "כשהכרתי אותו הייתי כבר פתוחה" ציחקקתי ולקחתי ביס חדש. "ומי פתח אותך?" והסקרנות נשמעה מקולה. התאים לי שהיא הרגישה חופשי ושאלה מייד ולא חיכתה שקודם אני אשאל, "קוראים לו יפתח, לפחות ככה הוא הציג את עצמו, פגשתי אותו רק פעם אחת, בחוף של אילת בחופש הגדול שלפני הצבא, הוא אמר לי בדיוק את המילים הנכונות כדי לקחת אותי לאוהל שלו ולפתוח לכבודו את הרגליים ושם, על השק שינה המלוכלך שלו, הוא פתח אותי". "כן, וירד לי דם, אבל למניאק ההוא לא היה אכפת, הוא את שלו קיבל, הוא זיין!" נזכרתי "אבל ליכלכתי לו ת'שק שינה" ציחקקתי, "עונש!…וכשחזרתי לחוף אחר הצהרים הוא כבר לא היה". לרגע היתה מין דממה כזאת ואז היא שאלה אותי שוב "והיו עוד לפני אבא של יאיר?" "כן" חייכתי אליה, "הרבה, הייתי ממש שרלילה" ציחקקתי "לא שאני ממליצה!" הפכתי פתאום רצינית וליטפתי לה את הלחי, "אבל מכל אחד למדתי משהו". "כן" חייכתי אליה "בואי נגמור לאכול ונעבור לחדר השינה, למיטה". "עשית את זה כבר פעם עם אשה?" היא שאלה אותי פתאום בדרך לחדר השינה שלי. "כן" חייכתי "הרבה" הוספתי כשנכנסנו בדלת "אבל היום" ניגשתי לשידה והרמתי את הסטראפ-און שהכנתי מראש "אחת מאתנו תהיה הגבר". הצגתי בפניה את הסטראפ-און "וזה יהיה התחליף לזיין למרות שהוא לא חמים כמו הדבר האמיתי". קודם נתתי לה למשש אותו, אחר כך הושבתי אותה על המיטה והדגמתי לה איך אני מחברת לי את הסטראפ-און, עומדת מולה עם תותב שמתנוסס זקור בין רגלי, "קומי" העמדתי אותה מולי "סקס טוב מתחיל במשחק מקדים" התחלתי באני מאמין שלי, "לבוש סקסי עוזר אבל לא בא במקום המשחק המקדים והמשחק הכי פשוט הוא הליטוף והמזמוז, כמו שעשינו קודם" נצמדתי אליה מאחור, חיבקתי אותה, מסדרת את התותב בין רגליה, סתם נח לו שם אפילו לא מתקרב לחדירה, ושלחתי ידים, התחלתי למזמז אותה, יד אחת בשדיים, משחקת בפטמה הנוקשה, ואת היד השניה שלחתי אל בין הרגלים, החדרתי אל תוך התחתונים שהיא עוד לבשה, מלטפת בעדינות את שפתי הכוס שלה. הרגשתי איך היא מתמסרת לי כשנישקתי את צווארה החשוף, מלקקת ומוצצת לה בעדינות את תנוך האוזן, עוברת עם היד בין הפטמות וממוללת אותן ועם האצבע, מלטפת בחריץ הרטוב שבין שפתי הכוס המגורות, "זה נעים לך?" לחשתי. "כן" היא גנחה בתשוקה, כן ארוך של הנאה צרופה, "כן, אמא'לה כמה שזה טוב" היא המשיכה למלמל בעיניים עצומות, נשענת עלי ומתרכזת בתענוג, "כן, אני מרגישה את הציצים שלך" היא לחשה לי בתשוקה, "את הפטמות שלך". נתתי לה כך להנות עוד רגע, מרגישה עם האצבע עד כמה היא רטובה, והמשכתי בשעור שלי, "את יודעת מה מגרה את הבנים? מה המשחק המקדים האהוב עליהם?" שאלתי, מדגישה את ״עליהם״, והמשכתי בלי לחכות לתשובה, "שמוצצים להם" לחשתי לה באוזן והאצבע שלי מפמפמת בעדינות בין שפתי הכוס הרטוב שלה, "שיורדים להם, ירדת כבר פעם למישהו?" "כן" היא הסמיקה והמשיכה להתמכר לתענוג. "גם, אבל לא רק, היו עוד כששיחקנו אמת או חובה ופעם גם למישהו באוטו שלו". "בואי" הובלתי אותה, "תרדי על הברכים" כיוונתי אותה והיא ירדה לפני "עכשיו תחזיקי אותו" הושטתי לה את הדידלו המוצמד לאגני, "ועכשיו תמצצי אותו". נתתי לה למצוץ לי, מדריכה אותה, "יותר עמוק" דחפתי אותו למעמקי גרונה, כמעט חונקת אותה, "כן, ככה" זיינתי לה את הפה, "תשחקי בעצמך" והיא התחילה ללטף לעצמה את הכוס עם האצבע, "את מאוננת?" לחשתי לה, מחייכת. "כן" היא חייכה, חייכה ומצצה, "כן, זה טוב, אני תכף גומרת". לא נתתי לה לגמור. "בואי, בא לי עליך" לחשתי לה "תשכבי על הגב" הצבעתי על המיטה "תפשקי חזק" עזרתי לה, הורדתי לה את התחתונים ונכנסתי בין רגליה, עולה ונשכבת עליה, מועכת את שדיה העסיסיים בשדיי, מרימה את ישבני ומכוונת בידי את התותב הנוקשה אל החריץ הרטוב שכבר חיכה לו, "אני הולכת לדפוק אותך, את רוצה?" שפשפתי את קצה התותב בין שפתי הכוס הרגישות. לא הייתי צריכה יותר, כמו אצן השומע את ירית הזינוק נעצתי את עצמי לתוכה בתנועה חדה ומהירה, ציפי פישקה חזק את הרגלים ואני תקעתי את התותב עמוק לכוס הרטוב שלה, מחליקה בין קירות נרתיקה המשומנים היטב עד שכל התותב היה בפנים ואגני נלחץ לאגנה. רגע עצרתי, מחכה לשמוע את ה"כן" הארוך הבא שלה, כן מלא הנאה ותשוקה ורק כששמעתי אותו התחלתי לפמפם בה, קודם לאט, כמו שלימדתי את יאיר, מסבירה גם לה ומגבירה בהדרגה את הקצב, יותר מהר ויותר חזק, לא הייתי צריכה הרבה בשביל שציפי תגיע לאורגזמה הראשונה, הרגשתי את הרעד החזק שעובר בכל גופה, מרעיד אותו, ובעקבותיו צעקת ה-"אמא'לה, זה טוב, כן…גמרתי!" כשרגליה הארוכות מחבקות את ישבני והיא נצמדת אלי הכי חזק שאפשר. נתתי לה רגע להרגע, לשחרר את האחיזה של רגליה, ושוב פמפמתי, מרגישה את הקצב העולה של דפיקות הלב שלה ושומעת את גניחות ההנאה. הגמירה השניה שלה הגיעה די מהר, שוב היא חיבקה אותי ברגליה, נצמדת, ושוב עבר מין רעד כזה בכל גופה, הפעם היא לחשה לי הרבה "אני גומרת, אני גומרת" קצרים ומהירים, מתנשפת במהירות…ואז בא הפיצוץ, ה"כן" הארוך והחזק כשהאורגזמה השניה שלחה זרמים בתוכה וזיקוקים מול העינים ושוב המנוחה הזאת, ההפסקה הקצרה שלי, שוב מסבירה לה מה אני עושה ובמיוחד מה הגבר מצפה ממנה, ואחריה הפמפום, מזיינת אותה בהתלהבות ומובילה אותה לעוד אורגזמה רק שהפעם גם אני גמרתי איתה! שכבתי עליה מותשת, מתנשמת, מועכת אותה, אבל היא לא זזה, גם לא דחפה אותי מעליה ורק כשהתגלגלתי לצידה, לוחשת "וואו" ארוך של הנאה היא הצטרפה אלי, לוחשת לי בבישנות כזאת "גמרתי שלוש פעמים" כאילו לא הרגשתי "גם יאיר יכול לעשות לי ככה או שזה רק ה…" נתקעה, לא מצליחה להגיד התותב. "דילדו או אם את רוצה תקראי לזה תותב" ציחקקתי, מתנשפת ושדיי עולים ויורדים, "וכן, גם יאיר יכול! אני בטוחה, יש לו כושר לבן שלי…את יודעת איך זה, הטובים לטיס!" ציחקקתי שוב, גוחנת לעברה, מלטפת לה את השיער ומנשקת אותה על השפתים "והטובות לטייסים!" אחזתי בכף ידה והנחתי אותה על השד שלי, נותנת לה להרגיש את דפיקות ליבי, דפיקות חזקות בקצב מהיר כאילו רצתי עכשיו כמה קילומטרים טובים, "אני צריכה לנוח רגע" התנשפתי, מחייכת אליה, "אחר כך אני אלמד אותך את התנוחה שכל אשה צריכה להכיר" ציחקקתי, "את תנוחת הדוגי סטייל… מכירה?" "לא ממש" ציפי הסמיקה, "רק מהסרטים הכחולים" הוסיפה והסמיקה עוד יותר. "אוקיי, בוא נשתה קודם משהו, מתאים לי עכשיו איזה קוקה קולה קר כקרח" הוספתי כדי שלא תחשוש שאני הולכת לשכר אותה, קמתי מהמיטה וניגשתי לארון, מוציאה שתי מגבות וזורקת לה אחת, קושרת את השניה סביב מותני, מכסה את ערוותי אבל משאירה את שדיי חשופים והיא עושה כמוני, "בואי" אחזתי בידה כשגמרה לקשור והובלתי אותה אחרי למטבח. מזגתי לשתינו קוקה-קולה עם קוביות קרח ופלח דק של לימון, ישבתי ומתחתי את הרגליים, נהנת, גם מהקולה וגם ממה שהיה קודם ומתבוננת בה, בציפי, כל כך צעירה ויפה שבא לך לבכות מקנאה! הפטמות שלה משכו את תשומת ליבי, זקופות ונוקשות, "היה טוב?" שאלתי אותה במין גניחת הנאה כזאת וחייכתי אליה. "כן" היא השיבה, גם הכן שלה היה כן ארוך של הנאה "תודה אמא של יאיר" חייכה חזרה. "רואים" ציחקקתי ורכנתי לעברה, מנשקת לה את הפטמה הנוקשה ומוצצת אותה, "רואים שזה עשה לך טוב" הוספתי כשאני עוברת לפטמה השניה, מנשקת גם אותה בתאווה ושומעת אותה ממלמלת לעצמה בהנאה "זה טוב!" "זה נורא נעים" היא אמרה, מסמיקה קצת, כשעזבתי אותה והתיישרתי חזרה "גם אני יכולה?" שאלה במבוכה. "בטח" אמרתי לה, מתרווחת בכסא, "כן" גנחתי בהנאה כשהיא הצמידה את שפתיה לפטמה שלי ונישקה אותה "תלקקי מסביב" הנחתי אותה, עצמתי עיניים והרגשתי את קצה הלשון שלה משרטטת לי מעגלים סביב הפטמה ועוברת לשניה, "כן" גנחתי שוב, מרגישה איך אני נדלקת שם למטה בין הרגלים שלי. "יש כמה תנוחות לדוגי" הסברתי לה כשהלכנו חזרה לחדר השינה, "יש שאת עמדת על ארבע על השטיח, יש שאת עומדת על ארבע על המיטה, אפשר שאת עומדת על השולחן הנמוך בסלון, אבל אני אראה לך את התנוחה שאני הכי אוהבת" הובלתי אותה ליד המיטה, "תעמדי כאן" הצבתי אותה במקום שרציתי "בפישוק יותר גדול" חיכיתי שתעמוד כמו שאני רוצה, "ועכשיו תתכופפי קדימה ותשעני עם הידים על המיטה". ציפי עמדה בדיוק כמו שרציתי, שדיה תלויים תחתיה, מתנדנדים קצת, פתחתי לה את המגבת שעדיין היתה קשורה למותניה וחשפתי שני פתחיה, עומדת מאחוריה ומביטה במראה הקסום ומורידה גם את המגבת שלי, מגלה את הסטראפ-און שהיה קשור כל הזמן הזה לגופי. "את מוכנה?" שאלתי ולא חיכיתי לתשובה שלה, שלחתי אצבע וחקרתי בין שפתי הכוס שלה. ציפי היתה רטובה, רטובה ולוהטת, הרגשתי את הרעד שעבר בגופה למגע האצבע שלי הבודקת בכוס שלה, "אני בודקת לך שמן" ציחקקתי, "ככה הבנים אוהבים לקרוא לתנועה הזאת שהם מעבירים אצבע עמוק בין שפתי הכוס שלנו ולבדוק אם אנחנו מוכנות" הסברתי לה תוך שאני מצמידה את קצה התותב אל בין אותן שפתיים נפוחות מתאווה, "ועכשיו אני תוקעת אותך" הוספתי ונעצתי בחוזקה את כל התותב עמוק את תוך הכוס הרטוב שלה, אוחזת במותניה בשתי ידי, דוחפת עם האגן ונכנסת למעמקיה, מוציאה קצת, מודיעה לה "עכשיו אני משמנת אותו" ודוחפת שוב, גונחת ותוקעת יותר חזק, נועצת עד שכל התותב היה בתוכה, עד שאגני נצמד לפלחי ישבנה ולא יכולתי עוד. לרגע היתה דממה ואז בא ה-"אמא'לה" של ציפי, אמא'לה מלא תאווה ואחריו "כן, זה טוב, אלוהים אני גומרת!" והרגשתי את הרעד שעובר בגופה, "לא, תמשיכי" נבהלה כשעצרתי לרגע, "תמשיכי, אני רוצה עוד, אני…אמא'לה!!" והיא השתתקה בבת אחת אבל הרטט שעבר בכל גופה דיבר בשבילה, ציפי גמרה פעם שניה. גחנתי מעליה וחפנתי את שדיה, ממזמזת אותם בהנאה, עוד כמה פמפומים ולחשתי לה "עכשיו תעמדי על ארבע על המיטה, אבל בלי שייצא!" ונצמדתי אליה, עוקבת אחרי גופה הנע באיטיות ודואגת שהזיין מפלסטיק לא יברח, "כן, ככה" חזרתי לפמפם בה בהנאה, אני עומדת כשרגלי צמודות למיטה והיא על ארבע לפני, "תגידי לי כשזה בא" ביקשתי כשאני אוחזת במותניה וממשיכה לפמפם בה מהר וחזק. "זה מה שנקרא שאת טוחנת אותי?" שאלה פתאום ציפי במין מבוכה. "כן" עניתי "איפה שמעת את זה?" "אחותי הגדולה" ענתה "פעם היה לנו ויכוח אם צריך להשאר בתולה עד החתונה והיא אמרה שבחיים לא, שאני לא יודעת מה אני מפסידה כשאני לא נותנת שיטחנו אותי" והיא הסמיקה. "וזה טוב שטוחנים אותך?" שאלתי. "כן" והיא חייכה בהנאה "נהדר, גם יאיר יכול ככה?" עלתה שוב השאלה. "אפילו יותר טוב" לחשתי לה באוזן, נצמדת אליה ומרגישה איך שתינו מגיעות לאורגזמה "אל תשכחי שזה רק חיקוי, אין כמו הדבר האמיתי". לחשתי עוד, מנשקת אותה בעורף וגומרת!! היינו מותשות, כבר מזמן אני לא זוכרת ערב שגמרתי בו כל כך, בטח ציפי חסרת הניסיון, "וואו, זה מעייף" היא ציחקקה פתאום, "אני יכולה לישון פה? אני אצלצל לאמא ואגיד לה שאני ישנה אצל נטע, חברה שלי". סיכמנו שלא, שעדיף שהיא תלך הביתה לנוח, "וחוץ מזה" אמרתי לה בקול נוזף אבל עם חיוך "לאמא לא משקרים!" ליד הדלת היא נישקה אותי על השפתיים, מין נשיקה ספונטנית ולוהטת, לרגע נבהלתי, פחדתי שהיא מתאהבת בי במקום בבן שלי אבל אז היא אמרה בקול התמים שלה "אמא של יאיר, תודה, עכשיו אני אוהבת אותו עוד יותר". סיכמנו שנפגש שוב, שיש לה עוד מה ללמוד, ושאני אצלצל אליה. ביום שישי בערב חלי, זאת מחוג שלושת האמהות, צלצלה והזמינה את עצמה אלי. "את לא צריכה להכין כלום, אני מביאה פיצה וגלידה" הודיעה לי, "אני מרגישה כל כך בודדה ולא בא לי לאכול את זה לבד" אמרה והיה ברור לי שלא רק ארוחת ערב תהיה לנו באותו ערב. העלנו גם את ריקי לשיחה אבל היא לא יכלה להצטרף, היו לה כבר התחיבויות משפחתיות, "מניאקיות" היא התלוננה "אם הייתן מודיעות לי קודם…אני דורשת פיצוי!" ציחקקה "יום שישי הבא הבנים באים אז יום שישי אחרי זה ארוחת ערב אצלי ואחר כך מסיבת פיג'מות" ושלושתנו ידענו שלא יקח לנו הרבה לפני שגם הפיג'מות שלנו ירדו. חלי הגיעה עם מגש פיצה גדול ביד אחת ושני קרטונים של גלידה בן אנד ג'ריס ביד השניה, ישבנו בסלון ואכלנו, צופות בלקט תוכניות "סקס והעיר הגדולה" שרץ בוידיאו. לראות סקס והעיר הגדולה עם חברה זה שונה מלראות לבד, יותר כיף ומהר מאד גלשנו לנושא האהוב עלינו, סקס ולמסורת הלא כתובה שהתפתחה אצלנו במפגשים כאלה, לספר מה אנחנו עשינו בתחום הסקס מאז הפגישה האחרונה. חלי התחילה לספר על סטוץ שהיה לה, על בחור שאספה במכון כושר, מהצעירים היפים האלה שעובדים על הגוף שלהם, על הריבועים בבטן שמצטיירים יפה כל כך מתחת לחולצת הטריקו הדקה והמתוחה, "חשבתי שאני הולכת להמריא לשמים, שהוא הולך לקרוע לי ת'צורה" היא חייכה "אבל איך אמרו חז"ל, אל תסתכל בקנקן אלה במה שיש בו? וואלה איך שחז"ל האלה צודקים, זה שיש לו מוח של ציפור וחוש הומור שואף לאפס גיליתי מהר מאד אבל האכזבה הכי גדולה היתה כשהוא הוריד את המכנסיים" פרצה בצחוק "היה לו זיין כזה קטן" עשתה בשתי אצבעות יד ימין תנועה שלא השאירה ספק עד כמה הוא קטן, "מה זה קטן? בוטן" המשיכה באותו צחוק מתגלגל "עכשיו אני צוחקת אבל אז בכיתי" המשיכה לספר, "ושלא תחשבי שלא נתתי לזה צ'אנס, ניסיתי, נתתי לו לשכב עלי, לזיין אותי, אבל לא הרגשתי כלום, אפילו לא דקירה חלשה כשהוא נכנס בי, צ'יק צ'ק והוא גמר, בדיוק כמו שאני מספרת לך, נכנס, שני פמפומים ועוד לפני שנדלקתי הוא כבר גמר, גמר-יצא-והלך, בטח רץ לספר לחברה שהוא טחן אותי עד שצעקתי די!" הגיע תורי והתלבטתי, כנראה שחלי הרגישה שאני מתלבטת כי היא זרזה אותי "נו, יאללה, אני ספרתי לך". "תבטיחי לי שזה לא יוצא מהחדר". "נשבעת" היא הבטיחה והסקרנות נשמעה מקולה. "שכבתי עם החברה של יאיר!" הסמקתי. סיפרתי לה, סיפרתי לה שיאיר ידע שזאת אני ששכבתי איתו פעם אחרונה ופתאום הסתבר שגם אודי, הבן שלה, גילה. סיפרתי לה איך הצצתי להם. סיפרתי מה הוא ביקש ממני ואז סיפרתי לה על הפגישה שלי עם ציפי ב"ארקפה" ועל מה שקרה ביום המחרת, על השיעור הפרטי שנתתי לה. חלי ישבה המומה, מקשיבה בלי להתערב, ורק כשסיימתי היא אמרה, "אני לא מאמינה, את עובדת עלי!" "לא" אמרתי, מנסה להשמע הכי אמינה שיש, "נשבעת לך, באמת!" "מניאקית" וזה היה מניאקית של חיבה, "כוס אימו" המשיכה ושוב זאת לא היתה קללה, ככה אנחנו מדברות כשאנחנו לבד, "למה הבן שלי לא מבקש ממני דברים כאלה?… וואו" ציחקקה, "איך הייתי מלמדת את נועה", החברה המיתולוגית של אודי שגם הוא חזר אליה בדיוק כמו שציפי חזרה אל יאיר, "ממש ממש עשיתם את זה?" והיא עשתה ביד תנועה גסה של דפיקה. "ממש ממש" חיקיתי את התנועה שלה, "דפקתי אותה עם הסטראפ-און" אמרתי, עושה תנועות זיון עם האגן ומחייכת. "וגמרת ללמד אותה?" ופתאום נדלק לחלי בעינים מבט זימתי כזה. "לא" אמרתי, "קבענו שנפגש שוב, שאני אצלצל אליה" ועוד לא הבנתי מה היא זוממת. "ו…את צריכה עזרה?" הגיעה לתכל'ס. "מה?" הפעם תורי היה להיות מופתעת. "בואי נזמין אותה ונלמד אותה ביחד" חייכה את החיוך הזימתי שלה כשהיא מחורמנת, "את יודעת איך אומרים, טובות השתים מן האחת". ברגע הראשון זה נשמע לי לא ראוי אבל חלי לא ויתרה, במחשבה שניה פחדתי ממה שציפי תחשוב עלי אבל חלי נשארה בשלה, "נציע לה בזהירות, בחירה חופשית שלה…בלי לחץ" הצליחה לשכנע אותי וצלצלתי, ממלמלת לעבר חלי, "בטח יש לה כבר תוכניות אחרות" ומקשיבה לשיר בהמתנה שלה, החיפושיות, "תנו צ'אנס לשלום". לא הספקתי לשמוע הרבה, "שלום אמא של יאיר" היא ענתה במין שמחה כזאת עוד לפני שהספקתי להגיד מילה, כאילו ישבה וחיכתה שאצלצל, להפתעתי היא הסכימה לבוא מייד, אפילו לא שאלה למה? "כן בטח, אני כבר מגיעה" ענתה וסגרה במהירות, כאילו פוחדת שאני אתחרט. עד שציפי הגיעה חלי ואני עברנו לפיג'מות, בייבי-דול ליתר דיוק, כזה שהציצי מציץ מהצד ובלי כלום מלמטה, אפילו לא חוטיני קטן שיכסה את משולש הערווה המגולח למשעי. ציפי הגיעה, ראיתי את המבט שלה בי כשפתחתי את הדלת, מחייכת אלי. התנשקנו, כמו חברות, אומנם על השפתיים אבל לא עם הלשון, ואז נכנסנו לסלון. ראיתי את המבט המופתע בעיניה של ציפי כשהבחינה בחלי, "שלום אמא של אודי" היא מילמלה והסמיקה. "שלום ציפי" חלי חייכה אליה חיוך מרגיע, "מה נשמע?" המשיכה כאילו אין טבעי מכך, "אנחנו עושות מסיבת בנות קטנה" הסבירה בלי לחכות לתשובה ועם אותו חיוך זימתי על השפתיים, "רוצה להשתתף?" ציפי הביטה בי שוב, כאילו מבקשת ממני את האישור הסופי, חייכתי אליה, מושיטה לה בייבי-דול נוסף שהכנתי, "את לא מוכרחה" אמרתי והרגשתי את המבט הנוזף של חלי ננעץ בי, "רק אם את רוצה, באמת" הוספתי, משתמשת בטכניקה של הפוך על הפוך, "קחי, תגשי לחדר של יאיר ותחשבי, אם את רוצה – תתלבשי, אם לא – לא… אין אונס" ציחקתי וליטפתי לה את הראש בחיבה. ציפי אפילו לא הלכה לחדר של יאיר! "מצטרפת!" אמרה במין שמחה כזאת והורידה בתנועה חתולית מהירה את חולצת הטריקו שלה וחשפה את החזיה שקניתי לה, זורקת אותה לפינה ועוברת להוריד את המכנסיים, פותחת ומחליקה אותם לאורך רגליה הארוכות בתנועות אגן מפתות, מחייכת ומגלה לנו גם את החוטיני התואם. ראיתי את המבט של חלי בזוג שדיה של ציפי כשזאת הורידה גם את החזיה, זוג שדיים גדולים שהמשיכו לעמוד זקופים וגאים גם בלי התמיכה, מצד אחד מעוררי קנאה ומצד שני בא לך לנשק אותם. "לא!" עצרתי אותה כשהיא רצתה להלביש את הבייבי-דול שנתתי לה, "גם בלי תחתונים, תראי" והרמתי קצת את הבייבי-דול שלי ונתתי לה לראות את ערוותי הגלויה וחלי אחרי, מראה לה את שלה. "אין בעיה" הורידה ציפי גם את החוטיני שלה, חושפת בפנינו את משולש שיער הערווה הג'ינג'י שלה, "עכשיו אפשר אמא של יאיר?" שאלה כשהיא מחייכת לעברי ומחזיקה בידה את הבייבי-דול, עומדת ככה מולנו עירומה, מסמיקה קצת אבל לא מכסה את הפרטיים שלה, ומחכה לתשובה. משכתי קצת את התשובה, נהנית מהמראה שלה, "כן" אמרתי לבסוף והיא לבשה את הבייבי-דול, "בואי, שבי איתנו" סידרנו לה מקום ביננו, "רוצה גלידה?" הושטתי לה כפית שחיכתה על השולחן והצבעתי על הקרטונים של בן אנד ג'ריס. הפעלנו חזרה את "סקס והעיר הגדולה" שראינו בוידיאו, נמתחות ומניחות רגלים על השולחן וציפי אחרינו, מושכת למטה את הבייבי-דול שהתרומם ומנסה להסתיר את ערוותה שהציצה. "אני כבר לא מתאמצת" הפטירה לעברה חלי, "במילא אחרי עוד תנועה אחת זה יתרומם שוב" המשיכה כשהיא מצביעה על הבייבי-דול שלה שהתרומם וחשף את כל ערוותה, "תגידי" שינתה נושא "איך את בסקס והעיר הגדולה?" "אהה…בסדר" הסמיקה ציפי, "רואה כל פרק, לא מחמיצה". "מספיק טובה בשביל איזה משחק טריוויה?" שאלה חלי כאילו בדרך אגב. "חלי!" התערבתי עוד לפני שציפי ענתה, ידעתי בדיוק לאן חלי חותרת. "מה?" ציחקקה חלי בקול, עושה את עצמה לא מבינה מה אני רוצה ממנה, "משחק קטן, מה יש?" הוסיפה במין תמימות כזאת. אם יש מי שלא הבינה זאת ציפי, ראיתי את זה מהמבט על פניה, "יש לנו משחק טריוויה כזה שאנחנו משחקות לפעמים" התחלתי להסביר. "אנחנו?" התפלאה ציפי ואני פתאום הסמקתי. "כן, גם אמא של דן רק שהיא לא יכלה להצטרף היום" עניתי, מנסה להשמע הכי טבעית שיש, "שואלים שאלת טריוויה מסקס והעיר הגדולה, נגיד אני שואלת את חלי, אם חלי לא יודעת היא צריכה לשלם קנס" הפסקתי לרגע, רואה את המבט העוקב בדריכות על פניה של ציפי, "ואם היא יודעת" המשכתי "היא מקבלת ממני פרס שזה בעצם קנס בשבילי, השואלת" הפסקתי לרגע, נותנת לה לעכל את החוקים. "ומה הקנס?" הסמיקה ציפי. "בפעם הראשונה זה קל, מורידים את הבייבי-דול" עניתי, מנסה שוב להשמע הכי טבעית ורגועה שאפשר, לא להראות שאני מתרגשת. "בפעם השניה מפנקים" התערבה גם חלי וראיתי על פניה שהיא להוטה להתחיל, "מפנקים עם הלשון" הסבירה והיא הוציאה את הלשון ועשתה תנועת ליקוק מחרמנת, "מלקקים כאן" פישקה את רגליה והצביעה על ערוותה שנחשפה כדי למנוע כל ספק למה היא מתכוונת. "ובפעם השלישית עושים הצגה" תפסתי חזרה את הפיקוד, "שוכבים על השטיח מולנו ומאוננים!" "ובפעם הרביעית מתחיל האקשן" התערבה שוב חלי, מחייכת, "דופקים עם סטראפ-און!" לרגע היה שקט, ראיתי על פניה של ציפי שהיא די המומה, "ובפעם החמישית?" היא פתאום שאלה. חייכתי, הדג נשך את הפתיון, "בפעם החמישית בוחרים בין פינוק, הצגה או דפיקה, מה שאת רוצה" עניתי, משקרת לה, את בתולי כניסת המשרתים שלה סיכמתי עם חלי שאנחנו שומרות ליאיר! "אהה" שמעתי איזה היסוס קל בקולה של ציפי, כאילו היא מתלבטת, "אהה…בסדר אבל תתחילו קודם אתן" היא מלמלה ושוב הסמיקה. כמו שתי ילדות קטנות עשיתי עם חלי אבן-נייר-ומספרים כדי לקבוע מי מתחילה, עושות את כל הריקוד כמו שראינו פעם באיזה סרט יפני כחול, רוקדות כששדינו קופצים והפטמות שמתחככות בבד הבייבי-דול נעמדות עוד יותר ובסוף הנייר שלי עטף את האבן של חלי וניצחתי! שאלתי, שאלה לא קלה על הדיבורים המלוכלכים של שארלוט יורק, השמרנית מבין ארבעת החברות בסדרה, וחלי לא ידעה. "לא יודעת. פאשלה" היא ציחקקה כשהיא מורידה מעליה את הבייבי-דול שלבשה וזורקת לעברי, עוצרת אותי מלהגיד לה את התשובה הנכונה "מה איתך? מצטרפת??" פנתה אל ציפי, מנענעת את שדיה במין התרסה, "כי עכשיו תורי לשאול ואני רוצה לשאול אותך את אותה השאלה!" ציפי שיחקה אותה, "אהה" עשתה את עצמה מהססת ואז "כן, אני מצטרפת" הצליחה אפילו להסמיק קצת "מה השאלה?" חלי חזרה על השאלה וציפי חייכה, "אהה, זה קל…" וענתה תשובה נכונה. ראיתי את חלי מסתכלת לעברי, "תשובה נכונה" חייכתי. "שיט!" מילמלה חלי, "את הבייבי-דול כבר הורדתי, זאת כבר הפעם השניה" והיה לה מין חיוך זימתי כשהיא קמה וכרעה בין רגליה של ציפי, מרימה לה עוד קצת את הבייבי-דול ומפשקת את רגליה. "אמא של אודי…" התחילה ציפי במין התנצלות "את לא" אבל חלי כבר היתה מחוברת לערוותה, דוחפת את הלשון עמוק בין שפתי הכוס שלה ומשחקת איתה בדיוק במקומות שצריך כדי שציפי תתחיל לגנוח בהנאה! "הפסדתי ואני צריכה" הכריזה חלי כשהיא מפסיקה לרגע ולוקחת אוויר, "תתפנקי, כשיגיע תורך אני לא אוותר לך!" צללה שוב אל בין רגליה של ציפי והמשיכה בשלה. "תרגעי" לחשתי לה, נצמדת אליה ומנשקת אותה בעינות על הכתף, "תשעני לאחור ותתמסרי לזה" הוספתי, מלטפת את שיערה ורגע אחרי הפכו גניחות ההנאה שלה לצעקות. "וואו, סוף!" מילמלה ציפי, מתנשפת בכבדות, אחרי שגמרה בסערה וחלי עזבה אותה, "הרגשתי ככה רק כש…" נתקעה באמצע, כאילו מפחדת להמשיך, ואז הסמיקה והמשיכה "כשיאיר פתח אותי" חייכה לעברנו, "מה עכשיו?" "עכשיו את שואלת" אמרה חלי שהתישבה חזרה על הספה. "את מי שאת רוצה". "אמא של יאיר" פנתה אלי, עדיין לא מסוגלת לקרוא לי בשם הפרטי שלי, ושאלה שאלה. לא ידעתי. ציפי ענתה ותפסתי את הראש, איך לא ידעתי? "צודקת" אמרתי והורדתי את הבייבי-דול שלי, נשארת עירומה, מתבוננת בה ושואלת גם אותה שאלה, קשה, טריקית כזאת. הפעם היא לא ידעה וגם ציפי הורידה את הבייבי-דול שלה, זורקת אותו כאילו בשמחה ומחייכת, מחייכת כשהיא שוב שואלת אותי, הפעם משהו לא קשה על מערכת היחסים הלא מוצלחת של סמנתה ג'ונס, ומחייכת עוד יותר כשעניתי נכון והיא כרעה במהירות אל בין רגליי וירדה לי! לרדת לאשה זה לא תכונה שנולדים איתה, לרדת לאשה זה לא סתם לדחוף את הלשון לכוס ולנענע אותה, לרדת לאשה צריך לדעת ולציפי היה עוד הרבה מה ללמוד בנושא, נשענתי לאחור, שוקעת בספה הרכה ומפשקת רגלים, מפקירה עצמי בידיה של ציפי, או יותר נכון בלשונה, ומרגישה איך היא מהססת כשהיא מנסה לעשות לי מה שרק קודם חלי עשתה לה כל כך בהצלחה. גם חלי הבחינה בהיסוס שלה כי פתאום היא ירדה לידה והתחילה להדריך אותה, לוחשת לה מה לעשות לי ומלטפת אותה, ממזמזת אותה, "תחפשי את הדגדגן שלה" היא לחשה כשידה מלטפת את גבה ויורדת לעבר פלחי ישבנה המוצקים, "מצאת?" ליטפה את ישבנה המוצק, "יופי, עכשיו תתפסי אותו בזהירות בין השיניים, בעדינות! לא להכאיב" הוסיפה כשהיא עולה עם הציפורן לאורך עמוד השדרה ומעבירה בציפי רטט בגופה "ועכשיו תמצצי!". אני לא יודעת מה חירמן אותי יותר, המגע המפנק או המחשבה שהחברה של הבן שלי כורעת בין רגלי ומוצצת לי, אבל התחלתי לגנוח בתשוקה, למלמל "כן"-ים קצרים ומתפנקים, להמתח ולהצמיד את ערוותי לשפתיה, "כן, זה טוב" הרגשתי איך האורגזמה שלי מגיעה, "כן, אמא'לה! אני גומרת!!" לא התאפקתי וצעקתי בתשוקה, "כן!!" נמתחתי כולי ורגע אחרי נרגעתי, שוקעת בספה מתנשמת בכבדות ולוחשת לה "וואו, זה היה טוב, תודה". את השאלה הבאה הפנתי לחלי, שלא תרגיש מקופחת כאילו הוצאנו אותה מהמשחק, שאלתי אותה שאלה לא קשה, "מי היא הראשונה מבין ארבעת הנשים שקונה דירה בצד המערבי העליון של מנהטן?" "מירנדה" היא חייכה, כאילו זכתה עכשיו במיליון שקל, מתרווחת בספה ומפשקת רגלים…ואני ירדתי לה, נתתי גם לה את עונתה! לחלי היתה מטרה, ציפי, יותר נכון לדפוק את ציפי, היא הזהירה אותי מראש עוד לפני שזאת הגיעה, רק שאת השאלה שחלי שאלה אותה ציפי פתרה בלי בעיה, משבשת לה את התוכנית ושולחת את חלי לשטיח, לעשות לנו הצגה. "אבל בלי זיופים!" אמרתי לחלי בצחוק, "את יודעת מה עושים למי שמזייפת". "מה??" שאלה ציפי בסקרנות. "משכיבים אותה על הברכיים ומפליקים לה בתוכע'ס" ציחקקתי, ממציאה, אף פעם לא עשינו את זה. ראיתי את המבט המהופנט של ציפי בחלי שסידרה עצמה על השטיח, נשכבת על הבטן ומסדרת כרית מתחת לכוס שלה, "מה היא עושה?" לחשה לי. "תכף תראי" עניתי כשחלי התחילה לשפשף את ערוותה בכרית, "אף פעם לא אוננת ככה?" "לא, תמיד רק עם היד" ענתה במין תמימות כזאת, "לפעמים עם האצבע ולפעמים עם האגרוף, אף פעם לא עם ויברטור" הוסיפה במין פחד כזה, "את יודעת, לשמור על הדובדבן שלי" הסבירה במהירות, מסמיקה, "הבתולים" המשיכה בלחש כאילו מפחדת שישמעו, "ולא ידעתי שאפשר גם ככה". לחלי לא לקח הרבה בשביל לגמור, גונחת בקול ומשתפשפת חזק בכרית, כבר מה"כן" הראשון שלה היה ברור שהיא לא מזייפת, גונחת בקול ומחרמנת גם אותנו שלא התאפקנו, קודם אני שלחתי יד אל בין הרגליים שלי ואחר כך ציפי שראתה הצטרפה אלי, מלוות את חלי עד הגמירה שלה! עשינו הפסקה קצרה, לעשות פיפי ולשתות כוס קפה לפני שהמשכנו. "תורך לשאול" הזכרתי לציפי, "במי את בוחרת?" "באמא של אודי" הודיעה ציפי את מי היא מתכוונת לשאול ושאלה שאלה על סיפוק תשוקותיה של סמנתה ג'ונס. קצת נעלבתי, כבר תור שני שאני מחוץ לתמונה, מצד שני הסתקרנתי מה יקרה? ציפי עושה לנו הצגה או שהיא דופקת את חלי עם הסטראפ-און? יצא שציפי עושה לנו הצגה! ראיתי את החיוך על פניה של חלי, עושה צעד בכיוון היעד שלה לדפוק את ציפי, וידעתי שגם אחר כך, בתורה, השאלה תופנה לציפי ולא אלי. עזרנו לציפי, הרי הזמנו אותה כדי ללמד אותה, עזרנו לה לגלגל את הכרית ולדחוף אותה למקום הנכון בין הרגלים, הסברנו לה איך להשתפשף, ליטפנו אותה כשהיא התחילה להזיז את אגנה ונישקנו אותה כשהיא התחילה לגנוח בתאווה. "כן! זה טוב" ליחששה בתשוקה, כאילו מדברת לעצמה, "אמא'לה זה בא!" המשיכה באותן גניחות תשוקה מתגברות, "אמא'לה, זה בא… אני גומרת!" צעקה בקול וכל גופה נמתח, נשארת ככה קפואה לרגע ונפלה שדודה על השטיח, שוכבת על הגב וידיה פרושות לצדדים, מתנשפת בקול ושדיה עולים ויורדים, "וואו, גמרתי" ציחקקה, כאילו לא ראינו ושמענו, "זה טוב" חייכה לעברנו, לא ידעתי שאפשר לגמור ככה, תודה!" "השאלה שלי היא ל…" הודיעה חלי עוד לפני שהספקנו להתרווח חזרה בספה, "ציפי!" השלימה בדיוק כמו שציפיתי, חלי הולכת עד הסוף, מישהי הולכת סוף סוף לדפוק בסיבוב הזה, "כבר מאוחר" הצביעה על השעון ואכן הזמן רץ בלי שנרגיש, "אז ברשותכן זאת תהיה השאלה האחרונה" חייכה את אותו חיוך זימתי שלה, "והשאלה שלי היא…" הביטה ישר על ציפי ושאלה שאלה קשה באמת על האהבה הגדולה של קארי ל"ביג". ציפי הסמיקה, מגמגמת, וראיתי את החיוך הקטן שעולה על שפתיה של חלי, יודעת שהיא תכף הולכת לדפוק אותה, "אההה…" ניסתה עוד ציפי לחשוב "…לא יודעת!" הודתה לבסוף. החיוך הקטן הפך לגדול כשהושטתי לחלי את הסטראפ-און שהבאתי ממגירת ה"צעצועים" שלי, חיוך ניצחון כזה, פחדתי קצת מהתגובה של ציפי אבל היא הפתיעה אותי, מחייכת ומכריזה "הפסדתי, עונש מספר ארבע" כאילו שמחה שהיא הפסידה ואז הסמיקה ושאלה בקול מגומגם משהו "אמא של אודי, איך את רוצה לדפוק אותי?" חלי קמה ונעמדה ליד ציפי, "בדוגי!" ושמעתי את השמחה בקולה של חלי, "על המיטה בחדר השינה" הוסיפה, מושיטה לציפי יד "בואי" המשיכה כשהיא עוזרת לה לקום, "בואי גם את" הושיטה גם יד לעברי, מובילה את שתינו לעבר המיטה הגדולה בחדר השינה שלי. נשענתי על הקיר, מביטה בהן, בציפי העומדת על ארבע וחלי מאחוריה, אוחזת בשתי ידיה במותניה ומזיינת אותה עם הסטראפ-און המחובר לאגנה, בשדיה המוצקים של ציפי התלויים תחתיה ורוקדים בקצב נעיצותיה של חלי ובציצים הגדולים של זאת הקופצים בכל תנועה שלה, שומעת את גניחות התאווה של שתיהן אבל בעיקר מתבוננת בהבעת ההנאה המרוחה על פניהן, זאת דופקת בשמחה וזאת נדפקת בהנאה. הגמירה הראשונה של ציפי לא אחרה לבוא, "כן" ארוך ראשון ואחריו "כן"-ים מהירים וצווחת "אמא'לה זה בא! אני גומרת!!" אבל לחלי זה לא הספיק והיא המשיכה, מפמפמת בה בתנועות אגן חזקות ומהירות. "את יודעת איזה תנוחה אני אוהבת?" חלי פנתה אלי אבל לא חיכתה לתשובה והמשיכה, מצחקקת, "תנוחת המוסכניק!". את תנוחת המוסכניק אני בעצם המצאתי, את השם לתנוחה נתנה חלי. באחת הפעמים כשריקי, הצלע השלישית שלנו בחוג שלושת האמהות, דפקה את חלי בדיוק באותה תנוחה שהיא דופקת עכשיו את ציפי, בדוגי פרוע על המיטה, אני נשכבתי על הגב לידן וזחלתי אל מתחת לחלי העומדת על ארבע, דוחפת עם הרגלים ונכנסת עד שהראש שלי היה מתחת לציצי התלוי תחתיה והתחלתי לנשק לה אותו, לשחק לה עם הלשון סביב הפטמה הנוקשה והזקורה, למצוץ אותו בתאווה ולחרמן אותה עוד יותר, "את כמו המוסכניק שלי" גנחה אז חלי, נהנית מהפינוק הכפול לו היא זוכה, "ככה הוא נכנס אל מתחת לאוטו שלי" ציחקקה. "שנלמד אותה?" חייכתי אל חלי. "בכבוד" חייכה חזרה. ברגע הראשון כשהתחלתי לזחול תחתיה ציפי נבהלה אבל אז גם היא התמכרה לפינוק, לפה המשחק בשדיה והסטראפ-און הכותש בכוס שלה, לא צריכה הרבה כדי שוב לצרוח "אמא'לה אני גומרת!…אמא'לה זה טוב, תמשיכו, בבקשה!!" באותו לילה ציפי ישנה אצלי, אני לא שאלתי שאלות והיא לא סיפרה לי איזה סיפור כיסוי היא סיפרה לאמא שלה. אני יודעת שזה לא חינוכי אבל הרי כל מה שעשינו הערב לא היה בדיוק חינוכי אז שכבנו כפיות במיטה וחיבקתי אותה, ידי חופנת את שדה מתחת לבייבי-דול שלבשנו, הציצי שלי נמחצים אל גבה וערוותי נצמדת אל ישבנה החשוף. "אמא של יאיר?" היא פנתה אלי בלחישה, כאילו בודקת אם אני ערה. נישקתי אותה בעורף, נשיקה קלה ואוהבת, "על לא דבר" ציחקקתי "העיקר שנהנת". שוב היתה מין שתיקה כזאת, היה מאוחר ושתינו רצינו לישון אבל לא מצליחות. "אמא של יאיר" לחשה שוב. "אהה" היססה, שמעו שהיא רוצה לשאול משהו אבל כנראה קצת מובכת ממה שהיא רוצה לשאול, "אני יכולה לשאול אותך משהו?" שאלה לבסוף. "משהו אישי!" הזהירה אותי. "אין בעיה, תשאלי". "עשית פעם מין אנאלי?" חייכתי לעצמי, "את מתכוונת אם זיינו אותי בתחת?!?" שאלתי כשאני מצחקקת. לרגע היא היססה, לדעתי גם הסמיקה למרות שלא יכולתי לראות את זה בחושך, "כן" לחשה לבסוף בקול קצת מובך, "אם זיינו אותך פעם ב…תחת". "כן, זיינו אותי בתחת, אפילו יותר מפעם". "וזה כואב?" חקרה בסקרנות. "קצת, בהתחלה… אבל אחר כך זה שווה, זה כיף" משכתי את הכיף כשאני מנסה להעביר לה את ההנאה. "לא!" הפתעתי אותה והרגשתי איך היא נמתחת פתאום, "זה לא שאני לא רוצה" ציחקקתי, מנשקת אותה שוב על העורף ומנסה להרגיע, "אבל אני רוצה שיאיר יהיה הראשון שלך גם שם" הסברתי, שוב מנשקת אותה בעורף נשיקה אוהבת כזאת, "אבל" הרגשתי איך היא נדרכת "אני אחשוב על משהו…עכשיו לישון!" וידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות איתה. בבוקר, כשהתעוררתי, ציפי עדיין ישנה כשהיא שוכבת על המיטה והבייבי-דול לא מסתיר כלום. היא היתה כל כך יפה ומושכת שלא יכולתי לעמוד בפיתוי אז ירדתי לה, הערתי אותה בפעם הראשונה בחייה עם מציצה שהפכה מהר מאד ל-69 מפנק ולוהט. "יש עוד משהו אחד שאנחנו צריכות לעשות" אמרתי לה לפני שעזבה "זאת אומרת רק אם את רוצה". "כן" היא ענתה מייד, "רוצה" הוסיפה בהתלהבות ואפילו לא בדקה למה אני מכוונת. "אז אני אצלצל אליך ונקבע" הוספתי, מסתורית כזאת, לא מגלה לה מה. כשציפי, אמא של הבן-זוג שלי, סיפרה לי שהיא מפרסמת את הסיפור שלנו באתר 'סליזי' הייתי המומה, "אני משנה את השמות כמובן כדי שלא יזהו אותנו" היא הסבירה לי, מנסה להרגיע, "מאיפה לדעתך מגיעים כל הספורים היפים לאתר 'סליזי'?" היא חייכה לעברי, כאילו מה לא ברור בזה שהיא מפרסמת. כשהיא הציעה שאת הפרק האחרון אני אכתוב ניסיתי להתחמק עם ים של תרוצים "אני לא טובה בכתיבה", "אף פעם לא שלחתי סיפור", "את סמנכ"לית בהוצאת ספרים, את יודעת לכתוב, ומה אם אני אקלקל לך?" אבל אז היא הבטיחה לעזור לי ושלפה את הג'וקר, הקלף המנצח, "מי אם לא את 'תשלמי' בסיפור משלך עבור כל הספורים והרעיונות היפים שאת קוראת שם?" והסכמתי, כתבתי ואני מקווה שתאהבו את מה שיצא לי. התעוררתי במין הרגשת כיף כזאת כמו שלא הרגשתי אף פעם, פתחתי עיניים במיטה לא מוכרת ולקח לי רגע להזכר איפה אני בכלל ועוד רגע להבין שבעצם אמא של יאיר, החבר שלי, יורדת לי! פעם ראשונה בחיים שמישהו מעיר אותי עם מציצה! התמכרתי לתענוג, שכבתי על הגב עם רגליים מפושקות רחב, מותחת ידים לצדדים ותופסת חזק בסדין, מרגישה איך היא דוחפת לי את הלשון יותר עמוק ומשחקת לי באותו כפתור נסתר ששולח זרמי תענוג בכל גופי, מוצצת לי את הדגדגן ואני גונחת בתאווה! אמא של יאיר התחילה להסתובב, לא מוציאה לרגע את הלשון מהכוס הבוער שלי, מובילה את רגליה לעבר ראשי ונשכבת עליי, חושפת בפני את שפתי הכוס הכהות שלה והחריץ הוורוד והרטוב שבינם ולא הייתי צריכה יום לימודים ארוך כדי לדעת למה היא מכוונת, זכרונות ה-69 שחתם את הלילה שבילינו יחד עם אמא של אודי היו עדיין טריים בזכרוני, "כן" גנחתי בתשוקה כששפתי הכוס שלה היו כל כך קרובות לפנים שלי, "כן בואי" לחשתי לה וגם אני הצמדתי את שפתי לשפתי הכוס שלה והתחלתי לפנק אותה. "יש עוד משהו אחד שאנחנו צריכות לעשות" אמא של יאיר אמרה לי לפני שעזבתי "זאת אומרת רק אם את רוצה". "כן" עניתי מייד, "רוצה" הוספתי בהתלהבות ואפילו לא בדקתי למה היא מכוונת. "אז אני אצלצל אליך ונקבע" היא אמרה, מסתורית כזאת, לא מגלה לי מה. כשהגעתי הביתה היה כבר לקראת ארוחת הצהרים והסתבר שיש לנו אורחים, הורסים לי את התוכנית ללכת ישר לים ולפגוש את החברות. נאלצתי לשבת ולשמוע את הסיפורים המשעממים של דודה לאה, שהיא בכלל לא דודה שלי אלא סתם משהו רחוק אבל ככה כולם קוראים לה, מנסה לעניין אותי בבן "המוכשר" שלה שסיים את לימודיו בבית הספר לגננות ושתלנות ואני צחקתי לי בלב, לא נעים לחזור בפניה על מה שאמא סיפרה לי, שבעצם הבן המכוער שלה נקלט בפרוייקט מיוחד למניעת נשירה אחרי שאף בית ספר אחר לא רצה לקלוט אותו. "לציפי'לה יש חבר בקורס טייס!" התגאתה אימי כשהיא מדגישה במיוחד את קורס הטייס, יותר משוויצה מאשר מנסה לחלץ אותי מהמבוכה ואני קצת הסמקתי, "את יודעת שציפי'לה הוציאה 747 במבחן הפסיכומטרי, רק 2.5% מהנבחנים מוציאים מעל 745" הוסיפה באותו קול של אמא פולניה גאה וראיתי את המבט המכורכם על פניה של דודה לאה. באותו יום כבר לא הלכתי לים, כשדודה לאה הלכה הביתה אני הלכתי לחדר שלי לנוח, חולמת על מסיבת הבנות הקטנה של ליל אמש, נזכרת ומרגישה עיקצוץ כזה בין הרגלים וכאילו אין טבעי מכך מעכתי כרית ונשכבתי עליה, מסדרת אותה בדיוק במקום הנכון מתחת לאגן כמו שאמא של יאיר לימדה אותי והתחלתי להשתפשף בתנועות איטיות, מאוננת ומרגישה את הפיצוץ מתקרב, ממשיכה להשתפשף וגומרת! גומרת עם חיוך של הנאה על פני, גמרתי ונרדמתי. התעוררתי כשמישהו מלטף לי את הראש, אמא שלי! "דאגתי לך" היא לחשה לי בדאגה כשראתה שפתחתי עינים. נשכבתי על הגב, מסתכלת בה ומחייכת, "למה?" "לא יודעת, את אף פעם לא ישנת כל כך הרבה בצהרים". "מה השעה?" נמתחתי בתנועה מתפנקת. "שש ורבע, בערב" ליטפה אותי שוב, "קרה משהו?" אמא עמדה מעלי, נועצת בי עיניים, ברגע הראשון לא הבנתי במה היא מביטה ככה ואז קלטתי, בפטמות הנוקשות והזקורות שלי שבלטו מתחת לחולצת הטריקו הדקה שלבשתי, "א-מא!" רטנתי ונשכבתי על הבטן, מכסה את עצמי בשמיכת הפיקה הדקה, "לא, לא קרה כלום, למה??" התממתי, אולי גם הסמקתי. "לא יודעת, קודם את ישנה אצל יאיר וחוזרת זוהרת כזאת", התישבה לידי כשהיא מחליקה בידה על שערי, "אחר כך בגד הים החדש שקנית" ואני לא תיקנתי אותה שזאת בכלל מתנה מאמא של יאיר, "סקסי כזה, כל כך שונה ממה שהיית לובשת עד עכשיו, והלילה…" "אמא! אני כבר לא בתולה!!" התפרצו לי המילים כאילו מעצמן עוד לפני שהיא סיימה את המשפט, "אני אשה! יאיר פתח אותי!" הוספתי ולא הייתי צריכה מראה בשביל לדעת שאני מסמיקה עד שורשי השיער הג'ינג'י שלי, "בשבוע שעבר!" ציינתי כאילו אם זה קרה כבר בשבוע שעבר זה הופך את זה לבסדר. אמא שתקה, כל כך לא אופייני לה במצבים כאלה, תמיד היה לה משהו להגיד על הדברים שאני עושה והפעם היא שתקה ורק המשיכה ללטף לי את השיער, "הוא יהיה בעלי!" הודעתי לה במין בטחון כזה שגם אני לא ידעתי להסביר אותו. היתה דממה, שתינו שותקות. התגובה הראשונה שיצאה לאמא שלי מהפה היתה "אני מקווה שאתם נזהרים", קצת מפתיעה ברגע הראשון, כל כך שונה מאיך שחשבתי שתגיב. "אנחנו נזהרים" אמרתי, מסמיקה עוד קצת. "אם את רוצה אני אבוא אתך לד"ר תמר" היא לחשה לי, ד"ר תמר היא רופאת הנשים שלה, "שתרשום לך גלולות". לא התאפקתי והתיישבתי, חיבקתי את אמא חזק והנחתי את ראשי על כתפה, "כבר הייתי אצלה" לחשתי, "והיא נתנה לי אבל אני צריך לחכות עד אחרי ה…" לא סיימתי, בכיתי!, בכיתי כמו ילדה קטנה עם דמעות, "בינתיים אנחנו משתמשים בקונדום" הצלחתי למלמל ושוב חיבקתי אותה חזק ומררתי בבכי, בכי של שמחה. "ואיפה היית אתמול?" חקרה אחרי שנרגעתי קצת. "אצל חברה, במסיבת בנות". "אצל מי?" חקרה. "אמא!!" הפעם סרבתי לענות, "אני כבר ילדה גדולה!" פעם ראשונה שהיא לא לחצה עלי, מלטפת אותי על הראש, "את יודעת שאני שואלת כי אני אוהבת אותך" התנצלה "ציפי'לה, אל תעשי שטויות" היא לחשה לי באוזן "ואם את צריכה משהו אל תתביישי, דברי איתי" הוסיפה ונישקה אותי על המצח "בשביל זה יש את אמא". למחרת הלכתי עם חברות לים, שוכבת על המגבת הגדולה שפרסתי על החול ומשתזפת, רואה את המבטים הנשלחים אלי מקבוצת גברברים העוברים מולנו, עומדים ומדברים בינם, בוחנים את גופי שהביקיני הקטנטן מתקשה להסתיר ומחייכת לעצמי. אחד מהם תפס אומץ וניגש אלי, או אולי החבר'ה הפעילו עליו לחץ ושלחו אותו, "תגידי, אבא שלך גנן…" התחיל את המשפט הנדוש כל כך ואני לא נתתי לו אפילו לסיים אותו, שלחתי את הגיבור התורן שמנסה אצלי את מזלו לחפש את החברים שלו ושמעתי אותו מתרץ להם בקול את כשלונו "לסבית זאתי! סתם בוצ'ה מלקקת כוסים!" ומצחקק במבוכה. הייתי דבוקה לפלאפון שלי, מחכה לשיחה מאמא של יאיר שלא הגיעה ומנסה לחשוב למה, מעבירה את הזמן בלקרוא את הספורים באתר "סליזי" שאמא של יאיר המליצה לי עליו. לצלצל או לא לצלצל? זאת השאלה שהטרידה אותי כשפתחתי את העיניים ביום שני בבוקר, בסוף החלטתי שלא ושוב הלכתי לי לים, יושבת עם החברות וכל רגע בודקת בפלאפון שלא פיספסתי שיחה. גם ביום שני היא לא צלצלה, בלילה במיטה לא התאפקתי ושוב מעכתי כרית ונשכבתי עליה, משתפשפת וחושבת על יאיר, מדמיינת אותו עושה לי דברים, או יותר נכון עושה בי דברים ולא הייתי צריכה הרבה עד שהאורגזמה התפוצצה בתוכי, שולחת בי את אותם זרמים מפנקים. "מה שלומך אמא של יאיר?" עניתי כשביום שלישי בצהרים היא סוף סוף צלצלה. זיהיתי מייד את המספר שלה והרגשתי איך הלב שלי מתחיל לדפוק במהירות. "בסדר" והרגשתי בקול שלה שגם היא קצת מתרגשת, "איך את מרגישה?" קודם היא שאלה אם שמעתי מיאיר ואמרתי לה שדיברנו אתמול בלילה בשעת הת"ש שלו ושהוא מגיע לשבת אבל את זה גם היא ידעה, גם איתה הוא דיבר ולא בדקתי אם לפניי או אחריי, המשכנו בסמול-טוק והיא אמרה שהיא מקנאה בי שאני הולכת כל יום לים ובסוף היא הגיעה לתכל'ס וקבענו להפגש בערב בקניון, באותו בית קפה שנפגשנו בפעם שעברה. הגעתי לקניון מוקדם, טיילתי קצת, מתבוננת בחלונות הראווה ומעבירה את הזמן. בסוף לא יכולתי יותר ונכנסתי, מתישבת בשולחן פינתי עם הפנים לדלת וחיכיתי לאמא של יאיר, נפנפתי לה ביד ברגע שראיתי אותה בדלת, מסמנת לה שאני פה, והיא ניגשה אלי מחייכת, "אחרתי?" היא התנשפה, כאילו רצה, והתכופפה לעברי ונישקה אותי על הלחיים, "אני מצטערת, אני אפצה אותך…הזמנת? רעבה??" התיישבה מולי. הפעם היא ניצלה את שרות המלצרים, הזמנתי לי חליטת תה צמחים וג'בטה מוצרלה ולעצמה היא הזמינה קפה ופיצה קלבריה. היתה מין שתיקה כזאת בזמן שחיכינו, אני מחכה שהיא תתחיל והיא רק מתבוננת בי ומחייכת. "רואים שהיית בים" היא שברה לבסוף את השתיקה, "מתאים לך שזוף" חייכה לעברי והרגשתי איך הרגל שלה מתחככת ברגל שלי. גם כשאכלנו לא דיברנו, רק יושבות ומסתכלות האחת בשניה וכף הרגל שלה משחקת בין רגליי, לוחצת עם הבוהן על שפתי הכוס שלי ושולחת בי זרמים נעימים בכל הגוף. ברגע שהיא גמרה לאכול, כאילו מישהו תיזמן את זה, הפלאפון שלה צלצל והיא הזדקפה, מוציאה את הרגל מבין רגליי והתנצלה שזאת שיחה חשובה מחו"ל והיא חייבת לענות. אמא של יאיר דיברה בצרפתית, אומנם אני לא דוברת צרפתית אבל הבנתי מספיק כדי להבין שזה בענייני העסק, שרוצים לתרגם ספר של סופר ישראלי ידוע לצרפתית. אני לא יודעת מה נכנס בי אבל בהחלטה של רגע חלצתי את הסנדל ושלחתי רגל אל בין רגליה של אמא של יאיר, עושה לה מתחת לשולחן את מה שהיא עשתה לי לפני רק רגע, לוחצת בעדינות עם הבוהן על שפתי הכוס שלה ומעסה אותן! אמא של יאיר חייכה אלי, מכסה לרגע את הפלאפון ולוחשת לי "שובבה" עם חיוך גדול כזה ופותחת יותר את הרגלים, נותנת לי גישה חופשית לצניעותה. אמא של יאיר סיימה את השיחה, "זהו, אני שוב איתך" אמרה לי כשהיא מסמנת למלצרית, "אני צריכה עוד קפה" הסבירה, לא אומרת כלום על כף הרגל שלי שעדיין משחקת בין רגליה, "נפנק אותך, פיצוי" אמרה והזמינה לשתינו קפה-קון-פנה וקרם שניט אחד משותף. שוב תפסתי אומץ, "אהה…אמא של יאיר" הסמקתי, "אמרת שיש עוד משהו אחד שאנחנו צריכות לעשות" הזכרתי לה את מה שהיא אמרה לי כשנפרדנו בפעם האחרונה. אמא של יאיר הביטה בי במבט בוחן, "זוכרת" אמרה ועצרה לרגע, כאילו חושבת והיתה דממה, "את בטוחה שאת רוצה?" חיכה לעברי לבסוף. "כן" אמרתי בהתלהבות אפילו שעדיין לא ידעתי על מה היא מדברת. "בצבא קוראים לזה תוד"א, תודעת אוייב" היא התחילה, "אומנם הגבר אינו האויב שלנו אבל כדי להכיר אותו טוב צריך פעם להיות כמוהו, מבינה?" "ביום אויב, את זוכרת שנפגשנו אצלי ואמרתי לך שאחת מאתנו צריכה להיות הגבר? שאני אהיה הגבר?" "כן" מלמלתי, עדיין לא בדיוק קולטת. "אז אני הייתי הגבר ואת פתחת רגליים לכבודי" ציחקקה והרגשתי שאני מסמיקה, "והיום זה יהיה הפוך!" היא חייכה אלי, "אני רוצה שתרגישי פעם איך זה להיות בצד השני" המשיכה, מתכופפת עוד קצת לעברי ולוחשת "אני אפתח לכבודך את רגליי ואת תהיי בצד שדופק!" לרגע היססתי, מבינה מה היא אמרה לי ומהססת, בכל אופן היא האמא של החבר שלי, זה שאני רוצה שיהיה בעלי בעתיד! אחר כך חשבתי לעצמי רגע, למה לא? עד עכשיו כל מה שהיא עשתה לי היה רק טוב!, הסתכלתי לה ישר בעיניים, עד היום אני לא מבינה מאיפה תפסתי את האומץ, ואמרתי בפנים אטומות, "בסדר, אבל בתנאי שאת תעשה כל מה שאני אומרת". אמא של יאיר חייכה לעברי, "כן, אני אעשה מה שאת אומרת". "כל מה שאני אומרת" תיקנתי אותה, מדגישה במיוחד את ה-כל. "כל מה שאת אומרת" חזרה ואישרה. "גם סקס? אני אזיין אותך עם סטראפ-און!" הזהרתי למרות שזה בדיוק מה שהיא אמרה אבל חזרתי בדיוק על אותן המילים שהיא אמרה לי בפעם שעברה כשישבנו פה, "ואם אני ארצה להעניש אותך?!?" שאלתי. לרגע היא הביטה בי, מחייכת, "גם, הכל!" ולא היה כל היסוס בקולה. נזכרתי במבחן שהיא עשתה לי, זה שהיא סיפרה לי עליו ואחר כך גם אני קראתי באחד הספורים המחרמנים של אריה ב"סליזי" והחלטתי לעשות לה את אותו הדבר, "בטוחה? כל מה שאני אגיד לך לעשות את תעשי?!" שאלתי שוב כדי למנוע ספק. "כן, הכל! מה שאת רוצה, מה שתגידי". "אני צריכה להיות בטוחה!" קבעתי, "אני צריכה לעשות לך מבחן" המשכתי וראיתי את החיוך עולה על פניה, "אני רוצה שתלכי לשרותים, תשבי שם ותחשבי טוב טוב על מה שאני הולכת לעשות לך ואם את מסכימה תורידי את החזיה, תחזרי לכאן ותניחי אותה פה!" הצבעתי על מרכז השולחן "במרכז השולחן!" "שובבה" היא ליטפה לי את הלחי, "אני רואה שאת לומדת מהר, את תלמידה מצטיינת" הוסיפה וקמה ממקומה, "אין ספק, טעם טוב יש לבן שלי" אמרה כאילו לעצמה, "ציפי תלמידה מצטיינת" חייכה לעברי והלכה לעבר השרותים, מענטזת. האמת היא שלא האמנתי שהיא תסכים, הופתעתי כשהיא הלכה לשרותים וחיכיתי לראות איך היא חוזרת אבל הייתי המומה כשהיא חזרה, כבר מרחוק ראיתי שהיא בלי חזיה, אין לה אומנם שדיים גדולים אבל הם קיפצו בכל תנועה שלה כשהפטמות כאילו משרטטות פס עולה ויורד על בד החולצה הדק שנלחץ אליהם, הולכת ככה בלי להסמיק עם החזיה ביד, לא מסתירה. לא היו הרבה אנשים בקפה אבל ראיתי כמה מבטים הנשלחים אליה ופתאום הרגשתי שאני מסמיקה, אולי במקומה, "קחי" היא התיישבה שוב מולי, מניחה את החזיה במרכז השולחן, מחייכת אלי ושואלת "מה עכשיו?" אחר כך, כשהיא שכבה על הגב על המיטה הגדולה שלה עם רגליים פתוחות ואני בינם, שוכבת עליה ומרגישה את הפטמות הנוקשות שלה דוקרות את שדיי הנמחצים אל שדיה ואני מזיינת אותה בהתלהבות עם סטראפ-און שהיא חיברה לי, הבנתי למה היא התכוונה, הייתי הגבר והרגשתי שולטת, נעצתי בה את הזיין המוצמד ברצועות לאגני בתנועות חזקות, ישבני עולה ויורד וכל נעיצה סוחטת ממנה גניחת הנאה ארוכה, "כן" ארוך של תאווה אמיתית. האמת שעד שהגענו אליה הביתה שתינו היינו כבר חרמניות, כל הדרך תכננתי את הכניסה שלנו לדירה, אני הגבר, אני צריכה ליזום, ושוב נזכרתי באחד הספורים של אריה מאותו אתר ועוד לפני שהיא סגרה את הדלת הצמדתי אותה חזק לקיר ונישקתי אותה, נשיקה תאוותנית על השפתיים. "וואו" היא התנשפה כשעזבתי לרגע, "לקחת את זה ברצינות" ציחקקה וחזרה להתנשק איתי, שולחת ידים אל מתחת לחולצה שלי, "עוד מעט גם תתחילי להפשיט אותי" ספק שלחה לי רמז ספק הדריכה אותי ואני פתחתי את החצאית שלה ונתתי לה ליפול, חופנת בידי את פלחי ישבנה המוצקים והגלויים שרק הפס הדק של החוטיני שלבשה חוצץ בינם. התפשטנו בדרך לחדר המיטות, משאירות את בגדינו מוטלים על הריצפה, על המיטה כבר היה מוכן סטראפ-און עם שני ראשים, שונה מזה שהיא השתמשה בו בפעם שעברה, "בואי" היא התיישבה על המיטה ומשכה אותי לעמוד מולה, "אני אלביש לך אותו". "תתכונני" היא הצמידה את אחד הראשים אל בין שפתי הכוס שלי, "זה כדי לשמור על היציבות וגם לפנק" המשיכה כשהיא תוקעת לי אותו בעדינות ומתחילה לקשור את רצועות העור ולהצמיד לי אותו. לדעתי גמרתי, גמירה קטנה כזאת כשהראש הנעוץ בתוכי נגע לי בנקודה הנכונה, הפקרתי את עצמי בידיה, נתתי לה לקשור, נצמדת אלי לרגע עם הראש כשהיא קושרת מאחורי גבי ומנשקת אותי בבטן, "זוכרת מה אמרתי לך שבנים אוהבים?" היא שאלה כשגמרה לקשור אותו ושלחה לי רמז, עשתה קול של מציצה. "שמוצצים להם" דקלמתי כמו תלמידה טובה. "כן" חייכה אלי "ואת רוצה?" המשיכה כשלא הגבתי. "כן" עניתי במין קול תקיף "בואי תמצצי לי" הצבעתי על התותב שהזדקר בין רגליי. אמא של יאיר מצצה לי, הראש שלה צמוד לערוותי והיא מניעה אותו קדימה ואחורה, תוקעת את כל התותב עמוק בגרונה, "אל תשכחי, את הגבר, את היוזמת" אמרה לי כשהיא מפסיקה לרגע לקחת אוויר ושוב הכניסה את כל הזיין לפיה. אמא של יאיר שלחה יד ושיחקה בעצמה, מפנקת את עצמה עם האצבע, והמראה שלה מאוננת חירמן אותי עוד יותר, הרגשתי זרמים בכל הגוף שהתותב שנעוץ בי זז בתוכי, לוחץ ונוגע בנקודות הנכונות, "כן" גנחתי, מסתכלת על הראש שלה שנע קדימה ואחורה ושומעת את קולות המציצה "כן, זה טוב" גנחתי שוב כשעוד זרם חלף בכל גופי, "עכשיו בא לי עליך" לחשתי לה "תשכבי על הגב" הצבעתי על המיטה "תפשקי רגלים ותתכונני" חזרתי על הדברים שהיא אמרה לי. "רגע" היא התישבה על המיטה ושלפה קונדום מהמגירה, "את יודעת, שאני לא אכנס להריון" ציחקקה כשהיא קורעת את הכיסוי ומתחילה להלביש לי אותו, מגלגלת ומותחת אותו על הדילדו הנוקשה שהתנוסס בין רגלי, "זהו" היא חייכה ונשכבת על הגב, "בואי" הרימה רגלים באוויר ופשקה אותם רחב, פותחת בפני את הדרך אל הפרטיים שלה, חושפת בפני את השפתים הכהות והנפוחות מתשוקה הפרוסות ככנפי פרפר משני צידי הפס הוורוד והנוצץ של הכוס שלה. עליתי עליה במין חשש אבל היא חייכה ואחזה בידה את הדילדו המזדקר בין רגליי והובילה אותו למקום הנכון, "בואי" היא לחשה לי בקול מפתה, "בואי תכניסי לי" המשיכה "בואי תתקעי אותי חזק". "כן" נפלט לשתינו ביחד כשנעצתי את הסטראפ-און עמוק לתוך הכוס הרטוב שלה, "כן, זה טוב!" היא המשיכה כשהתחלתי לפמפם בה, קודם בתנועות מהוססות ואחר כך, כשהרגשתי שזה מחליק בקלות בכוס שלה, יותר מהר ויותר חזק, "כן, תטחני אותי" היא ציחקקה ועצמה עיניים, מותחת את ידיה לצדדים, "כן, זה טוב…זה בא!!" "גמרת?" לחשתי נעצרת לרגע. "כן" היא לחשה בקול מתפנק "אבל תמשיכי, זה טוב, את יודעת, פעם אחת לא מספיקה לאשה". המשכתי, מזיינת אותה במרץ ואמא של יאיר לא היתה צריכה הרבה בשביל לגמור שוב. ושוב. ובפעם הבאה אני הצטרפתי אליה, גומרת יחד איתה, מרגישה זרמים שעוברים בכל גופי וזיקוקים שמתפוצצים לי מול העיניים ונפלתי עליה, שוכבת מתנשפת ומחייכת. אמא של יאיר גלגלה אותי מעליה, "כשבנים גומרים הם צריכים לנוח, לחכות שיעמוד להם מחדש" היא ציחקקה לעברי, כאילו מסבירה למה גלגלה אותי מעליה ולא נתנה לי להמשיך "את בטח כבר יודעת, מתדלדל להם ונהיה רך" המשיכה באותו צחקוק כשהיא שוכבת על הצד ומתבוננת בי. "רוצה עוד?" "כן" עניתי בהתלהבות. "אז בואי אני אעמיד לך אותו מחדש" חייכה אלי ושוב ירדה לי, אני שוכבת על הגב והיא גוחנת מעלי, עומדת על ארבע לצידי כששדיה הגדולים תלויים תחתיה, מתנדנדים, ומוצצת לי. "זהו, עומד לך" היא עלתה ונישקה אותי על השפתים, נותנת לי לטעום מהטעם שדבק לשפתיה, "עכשיו תני לי לעבוד" היא ציחקקה שוב ונעמדה על ברכיה מעלי כשגופי בין רגליה, מסדרת ביד את התותב הנוקשה המזדקר בין רגלי ומתיישבת עליו, "למה שאני עושה קוראים משתפדת" היא ציחקקה, מסבירה, והתחילה לדהור! המבט על פניה אמר שהיא נהנת, חיוך גדול של הנאה, "כן" היא לחשה בתשוקה כשהיא רוכבת עלי, עולה ויורדת על עמוד החשמל שבין רגליי, "כן, זה טוב" היא המשיכה באותו קול מחורמן. "כן" הצטרפתי גם אני, הלחץ הזה של הסטראפ און על שפתי הכוס והשיפשופים של התותב הנעוץ בי עשו את שלהם והרגשתי את אותם זרמים של הנאה המציפים אותי, "כן" גנחנו שוב שתינו, ביחד, מחייכות אחת לשניה והיא ממשיכה לדהור, אוחזת את כפות ידי בידיה ומצמידה אותם לשדיה, "תשחקי לי בהם". הגמירה המשותפת שלנו לא אחרה לבוא, שיחקתי לה בפטמות, מגלגלת אותן באצבעותי אפילו קצת צובטת ומושכת והיא גנחה בהנאה, הרגשתי שזה בא לי והרמתי אותה, פיזית! מרימה את האגן שלי למעלה והיא עליו, משפשפת את ערוותה בערוותי, "אני גומרת!" צעקתי ולא הייתי צריכה לשמוע אותה בשביל לדעת שגם היא גומרת "אני משפריצה!" המשכתי, לא יודעת מאיפה זה בא לי, וגמרתי בסערה! שכבנו זו לצד זו על הגב, מתנשפות. "וואו" אמרנו שתינו ביחד ופרצנו בצחוק, "היה טוב" הוספתי, "אני אעשה את זה ליאיר", אמרתי והסמקתי "אני בטוחה שהוא יאהב את זה". "בנים לא תמיד שולחים ידים למזמז לנו ת'ציצים אז צריך לעודד אותם" היא הסתובבה לעברי ונתנה לי עצה "כמו שאני עשיתי לך" חייכה, "קפה?" שינתה נושא, "זה מה שאני צריכה עכשיו…יאללה, בואי". רציתי להוריד את הסטראפ און שעדיין מוצמד לאגני אבל אמא של יאיר עצרה אותי, "תשאירי" ציחקקה "שנזכור מי פה הגבר". בסוף שתינו מיץ גזר טרי שהיא סחטה. "זה נותן און" הסבירה לי, ישבנו ושתינו, מדברות בכלל על נושא אחר, לא סקס, התווכחתי איתה בלהט האם רב הוא מעל החוק או לא, האם כשקוראים לו לחקירה הוא צריך להגיע בדיוק כמו שראש הממשלה הגיע והנשיא הגיע או שהתורה קודמת לחוק והוא פטור? האם כשהוא מצפצף על החוק ולא מגיע אסור לעצור אותו כמו שהיו עושים לכל אזרח אחר?? חמש דקות התווכחנו רק כדי לגלות בסוף ששתינו מסכימות בעצם לאותו דבר, שהחוק הוא החוק של כולם ורב אינו פטור ושכול אותם מפגינים וחברי כנסת שיצאו כנגד רק מחבלים בשלטון החוק. כשכבר כמעט גמרתי את המיץ אמא של יאיר עברה שוב לנושא שלשמו התכנסנו הערב, "יש עוד תנוחה שאני רוצה ש…" עצרה לרגע כאילו לא יודעת לבחור את המילה הנכונה ובסוף השלימה "שתלמדי איך עושים". לרגע היתה דממה, שתקתי והקשבתי לה, "נעשה את זה עוד פעם אחת" היא המשיכה אחרי שלא הגבתי "רוצה?" "את הסרט הטנגו האחרון בפריז ראית?" לרגע היא נראתה לי מופתעת, כאילו שיבשתי לה משהו בתוכנית, ואז התעשתה "אז בואי!" היא לקחה חבילה חמאה מהמקרר והובילה אותי אחריה לעבר הסלון. הלכתי אחריה, "שבי שם" הצביעה על הספה הגדולה ובזמן שאני הלכתי והתיישבתי היא ניגשה לערימת הדיסקים, שלפה אחד והכניסה ל-DVD. "תחבקי אותי" היא התיישבה לידי והשלט בידה, "כמו שהיית רוצה שיאיר יחבק אותך" נצמדה והוסיפה כשהיא מריצה במהירות את הסרט ב-DVD עד למקום שרצתה ושם עצרה, "ואני מרשה לך גם למזמז אותי". "כן" אמרתי, מחבקת את צווארה ומניחה את ידי על כתפה וכאילו במקרה כף ידי נחה על הציצי שלה, "כמו שהייתי רוצה שיאיר ימזמז אותי" ציחקקתי אבל פחדתי לעשות משהו מעבר לזה. "כמו" היא ציחקקה חזרה כשהיא לוחצת הפעל בשלט וביד השניה מצמידה לי חזק יותר את ידי לשדה, מעודדת אותי להמשיך. מרלון ברנדו הופיע על מסך הטלוויזיה הגדול שמולנו, "זאת הסצנה האהובה עלי" היא לחשה לי ואני התרווחתי בספה, מביטה מהופנטת במה שמרלון ברנדו עושה למריה שניידר או יותר נכון לישבנה של מריה שניידר, ואמא של יאיר, כאילו אוטומטית, שלחה יד והתחילה לשפשף לי את התותב שהזדקר בין רגלי. את השיפשוף לא כל כך הרגשתי, זה הרי רק תותב, אבל התנועות הקטנות של החלק שתקוע בי עשו את שלהן, לוחצות לי שם במנוש בדיוק בנקודות הנכונות, "מה את עושה?" לחשתי ועיניי מרותקות למסך. "משחקת לך בג'ויסטיק" היא לחשה חזרה ותאמינו לי אין שם יותר מתאים למה שהיה תקוע שם בתוכי ולשמחה שזה עשה לי שם, בין הרגליים, "זה טוב?" "כן" גנחתי בהנאה והתחלתי למולל את הפטמה שלה בין אצבעותי, "מאד" המשכתי, "וואו, ראית מה הוא עשה לה?" נפלט לי כשהסצנה נגמרה. הרמתי לה להנחתה והיא לא פספסה, "רוצה גם?" "מה?" לא הבנתי לרגע. "רוצה גם, לעשות לי?" "זה לא כואב?" דאגתי. "בהתחלה, אבל אחר כך זה…סוף, חבל על הזמן" ומהמילים שלה, וביחוד מאיך שהיא אמרה אותם, היה ברור לי למה הכוונה. "רוצה?" לחשה לי בקול מפתה. "כן" לחשתי חזרה. "בואי" היא קמה, "קחי" הושיטה לי את הצלוחית עם החמאה שחיכתה על השולחן, "בואי תעשי לי כמו בסרט" הזמינה אותי והלכה ונשכבה על השטיח. התחלתי קצת בהיסוס, כנראה שהיא הרגישה כי היא שלחה ידים לאחור ופישקה את ישבנה ולחשה לעברי "אל תפחדי", נשכבתי לצידה על הצד ובקצה האצבע מרחתי לה קצת מהחמאה. "יותר" היא אמרה לי, "תהיי נדיבה" ציחקקה ופתחה יותר חזק את פלחי ישבנה. לקחתי כמות נדיבה ומרחתי, מעסה את פי הטבעת שלה, "כן, ככה" היא אמרה, "אפילו עוד קצת" ואני הוספתי, מורחת ומעסה, תופסת אומץ ודוחפת לה את האצבע, מרגישה את פי הטבעת שלה נלחץ סביבה. "עכשיו בואי" היא הזמינה אותי ואני עליתי עליה, נשכבתי על גבה וכיוונתי בידי את התותב אל פי הטבעת המשומן, לוחצת אבל לא מספיק חזק, לא חודרת. "חזק" היא הדריכה אותי, "תנעצי אותו כמו חרב, בבת אחת". נעצתי, הרמתי את ישבני ותקעתי את עצמי לתוכה במכה חזקה, פורצת את דרכי למעמקי ישבנה. "איי" הרגשתי אותה נמתחת תחתי. "לא!" היא עצרה אותי, "תמיד זה ככה בהתחלה" המשיכה והרגשתי איך היא נרגעת, "זהו" והפעם כבר היא נשמעה לי נהנית, "עכשיו זה טוב, תמשיכי, תזייני אותי". זיינתי אותה, בתחת, שכבתי עליה כשהשדיים שלי נמחצים אל גבה, ישבני עולה ויורד והתותב הזה המוצמד לאגני מפמפם בישבנה. דפקתי אותה חזק ולהפתעתי היא גנחה בתשוקה, "כן תמשיכי" היא לחשה בקול מגורה ולא היתה לי כוונה להפסיק, התותב הזה שבתוכי, הג'ויסטיק כמו שהיא קראה לו, נלחץ ונגע לי בכל נקודה אפשרית והרגשתי איך עוד רגע אני גומרת. "וואו, היה משהו" התנשפתי כששתינו שוכבות על הגב זאת ליד זאת, "גמרתי פעמיים" הוספתי, מחייכת מאושר. "גם אני" היא לחשה לי חזרה. "לא כאב?" התעניינתי. "לא" היא אחזה את כף ידי בידה והצמידה אותה בין שדיה, "רק בהתחלה, כשנכנסת לי בכניסת המשרתים שלי". "במה?" לא הבנתי. היא הסתובבה אלי, גחנה מעלי כששדיה נוגעים בי ונישקה אותי, על השפתים, "להכנס בכניסת המשרתים, ככה אנחנו קוראת לביקור הזה בטוסיק, וריקי, אמא של דן, קוראת לזה להכנס בדלת האחורית". "ו…" עצרתי לרגע, מתביישת לשאול, "ו…גם את רוצה להכנס לי?" הסמקתי כולי. "מתה לבקר לך שם" היא חייכה ושוב נישקה אותי, "אבל את הפעם הראשונה אני שומרת ליאיר". באותו הלילה ישנתי אצלה במיטה, שכבנו כפיות כשהיא מאחורי, נצמדת ושדיה הרכים נמעכים אל גבי, מחבקת אותי וחופנת את שדיי בידה, "יש עוד משהו שאת רוצה שאני אלמד אותך?" היא שאלה אותי לפני שנרדמנו. "כן, לעשות את החביתה הזאת, זאת עם הירק שיאיר כל כך אוהב" מילמלתי ונרדמתי עם חיוך גדול על השפתים. רציתי לעשות לה הפתעה בבוקר, להעיר אותה במציצה כמו שהיא העירה אותי, אבל כשהתעוררתי היא כבר לא היתה ורק על הכר שלידי היה מונח מפתח ואליו מוצמד בסרט אדום פתק, "זה שלך, תרגישי פה כמו בבית". ביום חמישי יאיר חזר לחופשת סוף שבוע, זה לא היה מתוכנן, גם את השבת הזאת הוא היה צריך לסגור בבסיס, הוא לא הודיע לי כלום ורק אחר כך התברר לי שהוא רצה לעשות לי הפתעה רק שלאמא שלו היו תוכניות אחרות. "את עושה משהו?" היא ישר עברה לתכל'ס כשעניתי לה, לא שלום ולא מה נשמע. "לא" עניתי, בדיוק חזרתי מהים וגמרתי להתרחץ. "אז תשמעי, יש לך את המפתח של הבית שלנו, נכון?" "כן" אמרתי במין היסוס. "אז ככה, יאיר הודיע שהוא מגיע ואני נוסעת להביא אותו מהתחנה…" והיא שטחה בפני את התוכנית שלה, "מה את אומרת, מסכימה?" הלב שלי ירד לתחתונים, "כן" אמרתי, "בטח" הוספתי מתלהבת, "אני אהיה שם בזמן". חיכיתי בפינת הרחוב, צופה על הבית שלהם, ראיתי את אמא של יאיר עוצרת ויאיר יורד, מוציא את תרמיל הגב הגדול ונכנס לבניין, אמא של יאיר המשיכה ועצרה לידי, "הכל בסדר?" "כן" חייכתי לעברה אבל בפנים פרפרה לי הבטן. "תני לו חמש דקות ואז תעלי" היא חייכה חזרה, "בהצלחה ו…ספרי לי אחר כך איך היה" והיא נסעה. חיכיתי חמש דקות שנראו לי כמו שעה, כאילו השעון נעצר והזמן פסק מלכת, אחר כך עליתי והלב שלי פעם כמו משוגע, הצמדתי את האוזן לדלת, מקשיבה, מרחוק שמעתי את יאיר שר והמים זורמים וידעתי שהתוכנית של אמא של יאיר מתקדמת בדיוק כמו שהיא תכננה, פתחי בשקט את הדלת והתקדמתי על קצות האצבעות, מפחדת שיאיר ישמע, הדלת לחדר האמבטיה היתה פתוחה והצצתי בזהירות, גם פה אמא שלו צדקה והוא שכב באמבטיה, מתמסטל מהמים החמים כשראשו נשען לאחור ועיניו עצומות, שר בקול "יפה שלי", שר יפה אבל לא כמו אייל גולן. התפשטתי במהירות, עומדת במקום שהוא לא יכול לראות אותי, וכשהוא הגיע לשורה "הסתכלי הלילה כה יפה אותך אני רוצה" נכנסתי ובנון שלנטיות, עד כמה שזה הצליח לי, אמרתי לו "אז מה הבעיה? תעשה לי מקום". "הבהלת אותי!" הוא התיישב וכשהוא משפריץ מים לכל הכיוונים, "מה את עושה פה?" המבט שלו נעץ בערוותי. "ללכת?" שאלתי בקול נעלב ועשיתי את עצמי מסתובבת. "לא!" הוא נבהל וקם, "בואי". רגע אחרי כבר הייתי בזרועותיו, עמדנו באמבטיה צמודים בנשיקה צרפתית לוהטת, שדיי נמעכו אל חזהו השרירי, יד אחת שלו מחבקת ומצמידה אותי לגופו וכף היד השניה חופנת את פלח ישבני בתאווה. עמד לו, הרגשתי את זקפתו הנוקשה נלחצת לגופי ומחפשת את הדרך אל היכל תענוגותיי, לאט לאט ירדנו, כורעים על ברכנו וממשיכים להתנשק בלהט, יאיר סובב אותי, השכיב אותי על הגב בתוך המים החמים, מנשק לי את הפטמה הזקורה והרגישה, "התגעגעתי" לחש לעברי ונשכב עלי. "בוא" לחשתי לו חזרה ופתחתי חזק את הרגלים, "בוא אהובי" הוספתי בקול מלא תשוקה והוא בא! מוצא את הדרך לאותו היכל שלי המחכה רק לו בין רגליי ונועץ בי את כל הזיין שכל כך התגעגעתי אליו. יאיר דפק אותי עם כל הלב, כמו גבר, בדיוק כמו שאני אוהבת, מהר וחזק, ישבנו עלה וירד, תוקע עצמו למעמקיי וגונח בתאווה, "וואו, את לא יודעת כמה חיכיתי לזה" הוא לחש והגביר את הקצב. אליה וקוץ בה, אהבתי את מה שהוא עושה לי אבל זה היה קצר, נגמר מהר כל כך, הרגשתי אותו נמתח בתוכי ומשפריץ, שוב נמתח, צועק בקול "כן" ארוך של הנאה צרופה והוא גמר, רוקן את בקבוקיו המלאים עמוק בווגינה שכל כך חיכתה לזה. התאכזבתי קצת, גם אני רציתי לגמור, אבל יאיר פיצה אותי על כך כשעברנו למיטה שלו. כמשחק מקדים הוא ניגב אותי ואחר כך הוא סחב אותי סחיבת פצוע עד החדר שלו, מנצל את המצב ללטף לי את הטוסיק ומדביק עליו נשיקה מצלצלת אחת, "היה לי לילה לבן" הוא חייך כשנשכב על הגב ונמתח "הוא צריך קצת עידוד" הוסיף כשהוא מסמיק קצת אבל אני לא ויתרתי לו ונשכבתי עליו ב-69, יורדת לו בתאווה ומגישה לו את הפוסי שלי לטיפול דומה. יאיר פינק אותי, הייתי מגורה בטרוף וליאיר עמד כמו טיל, זה בדיוק היה הרגע שבו עברתי לשבת לו על הבטן, מתרוממת על הברכים ומכוונת את התורן שהתנוסס בין רגליו הישר בין שפתי הכוס המגורות שלי, "תן לי לפנק אותך" נשענתי בידי על חזהו, מנדנדת את הציצים שלי מול עיניו בתנועה מתגרה, מתכופפת ונותנת לו לרגע למצוץ לי פטמה, התרוממתי מעט כשהוא הרים את אגנו וניסה לחדור, "תרגע" חייכתי אליו, "תן לי לזיין אותך" והשתפדתי לו על הגבר-גבר, מחדירה את כל הזקפה הנוקשה עמוק לווגינה שלי. יאיר שכב על הגב, חיוך מלא הנאה מרוח על פניו, ואני דהרתי עליו, עולה ויורדת במהירות על הזיין שלו שהשתפשף בין שפתי הכוס המגורות שלי ועשה לי שם רק טוב, שולח בתוכי זרמים מענגים ורגע אחרי התפוצצה לה האורגזמה הראשונה, הגמירה שכל כך רציתי, גחנתי מעליו ונישקתי אותו על השפתיים, נשיקה צרפתית לוהטת, והמשכתי לדהור לעבר האורגזמה הבאה, חזקה ומפנקת עוד יותר. כשיאיר הרים את ישבנו ויחד איתו גם אותי, חודר לתוכי עוד יותר עמוק, לא התנגדתי, להפך, עודדתי אותו! "כן" גנחתי בהנאה, "תרים אותי" המשכתי באותו קול מגורה, "שחק לי בבזזים" התחננתי, "כן, ככה" גנחתי בתאווה כשהוא שלח ידים והתחיל לשחק לי בשדיים, ממולל את הפטמות המגורות שלי בין אצבעותיו, "אני באה!" הודעתי לו כשהאורגזמה השלישית הגיעה, "אמא'לה אני גומרת!!" והפעם הוא הצטרף אלי, נמתח, מרים אותי הכי גבוה ויורה בתוכי צרור ארוך של זרמה גברית מפנקת. "יאיר!" הקפיצה אותנו הקריאה של אמא של יאיר בתזמון מדוייק כאילו ידעה שגמרנו, "רוצה מו-ומו?" "כן!" הוא צעק לה חזרה והביט בי, לא הרגשנו בכלל שהיא נכנסה הביתה ולא היה לנו ספק שהיא שמעה מה עשינו במיוחד שמרוב שבער לנו כשנכנסנו לחדר שלו לא סגרנו את הדלת, "מה?" יאיר לחש לי ושנינו פרצנו בצחוק מאופק. "אתה חושב שהיא הציצה לנו?" לחשתי חזרה, מנסה שהיא לא תשמע. "מה זה חשוב" הוא אמר בתנועת ביטול וקם, ניגש לארון שלו ושולף ג'ינס וחולצת טריקו, "במילא היא עשתה את זה כבר עם שנינו". אמא של יאיר היתה מספיק דיפלומטית כדי לא להגיד כלום למרות שלפי המבט שלה בי והחיוך היה לי ברור שהיא הציצה. נסענו לרחובות, ה"מו-ומו" זאת מסעדת הבשרים האהובה על יאיר, בעצם מסעדה ואיטליז שמתמחה בבשר משובח והיה שווה לנסוע, מהכבד הקצוץ והלחמניות החמות שהגיעו למנה הראשונה רק טעמתי ואז ירדתי על סטיק פילה עגל משובח, עשוי בדיוק כמו שסטייק צריך להיות, מדיום, ושיחד עם כוס בירה סאן-מיגל נתנו לי הרבה כוח. בזמן הקינוח, אספרסו וקדאיף משותף לשלושתנו, היה איזה ויכוח קטן בין יאיר ואמא שלו שלא רצתה לתת לו את האוטו לנסוע לחברים כי הוא לא ישן בלילה ובסוף היא נשברה והסכימה אבל בתנאי שאני אנהג. נסענו לשחיית לילה בחוף פלמחים והתרוץ שלי שאין לי בגד ים לא בדיוק עזר. להפתעתי היה די נטוש, "בואי" יאיר הוביל אותי הצידה, "נשחה בעירום" מיהר להתפשט "נו, בואי" רץ אל המים, "בואי" הסתובב עם פניו אלי ורץ לאחור ובאור הירח הדל ראיתי את המה-שמו שלו קופץ. התפשטתי בחשש, מביטה לצדדים לבדוק שאף אחד לא בא, ורצתי במהירות למים, נבלעת בהם, מסתתרת. יאיר ניגש אלי וחיבק אותי, "הופה" חייכתי לעברו כשהרגשתי את הזקפה שצמחה לה בין רגליו, "לילה לבן, חשבתי שאין לך כוח". "לזה?" הוא הניח את כפות ידיו על ישבני והרים אותי ואני חיבקתי את צווארו שלא ליפול, "לזה תמיד יש לי" הוא שיפד אותי על הזיין הנוקשה שלו, תומך בי בידיו בישבני ואני נצמדתי אליו בחוזקה, "כל השבוע אני מתכנן את זה" לחש לי, "וואו, כמה שאני אוהב להיות בכוס שלך". עשינו את זה במים, יאיר עמד בפישוק, שלא ליפול, ואני צמודה לו במלוא מובן המילה, מחבקת אותו חזק, שדי נמעכים אל שרירי חזהו והזיין שלו נעוץ עמוק בתוכי, רגע ארוך עמדנו ככה, לא זזים, ואז הוא התחיל להקפיץ אותי, מרים ומוריד אותי בעזרת כפות ידיו שעל ישבני והזיין שלו מתחכך בין שפתי הכוס המגורות שלי. "התגעגעתי אליך" הוא לחש לי, מנשק אותי על צווארי. "גם אני" לחשתי חזרה. "אמא לימדה אותך?" "כן" משכתי את הכן, "הרבה". "הפתעה" ציחקקתי והצמדתי את שפתי לשפתיו בנשיקה צרפתית תאוותנית, "סודות של בנות" המשכתי, "כשתצטרך תדע" נשענתי לאחור, תלויה על צווארו ושדיי הזקופים חשופים בפניו. "מניאקית" הוא לחש בתגובה ופמפם אותי חזק יותר, "גידלתי מפלצת" הוא מצץ לי ציץ, "כן" הוא גנח, גניחת תאווה קולנית ואני הצטרפתי אליו, "כן, זה טוב" הוא המשיך לגנוח, מגביר עוד יותר את הקצב, "כ-ן-ן-ן-ן" הוא גמר, בעצם גמרנו ביחד, משפריץ ו…שנינו נפלנו למים, צוחקים. באותו הלילה ישנתי אצלו אבל לא קרה כלום, יאיר נרדם ברגע שנכנסנו למיטה. שכבתי צמודה אליו, כפיות, מחבקת אותו ומודה למזלי הטוב, הוא ישן, ואני משחקת לו בקטן המדולדל אבל לא היה כבר עם מי לדבר. בשבת אכלנו צהרים אצלי, אמא כרגיל ניסתה לתחקר אותו עם כל השאלות המנדנדות שלה ולא עזרו הבקשות שלי שתפסיק אבל הוא הצליח לצאת מזה באלגנטיות. את בתולי בכניסה האחורית איבדתי אחרי הארוחה בחדר שלי, נכנסנו ונעלתי בשקט את הדלת שאף אחד לא יפתיע אותנו. האמת שרציתי לשמור את זה לאירוע מיוחד אבל לא התאפקתי, "רוצה לדעת מה אמא שלך לימדה אותי?" לחשתי לו בקול מפתה ברגע שנכנסנו למיטה. "כן" הוא שכב מולי מחייך, מביט בי. "איך הגבר מרגיש, היא נתנה לי ל…" נתקעתי, מסמיקה, "זיין אותה" השלמתי. "כן, יש לה סטראפאון כזה, דילדו שמצמידים עם רצועות עור ו…מזיינים". "ו…קודם היא לימדה אותי תנוחות, הלבישה לעצמה והדגימה לי, ואחר כך היא אמרה שאני צריכה להבין גם את הצד השני והיא הלבישה לי ואני עשיתי לה ובסוף…" נעצרתי, מהססת. "ומה בסוף?" יאיר לא התאפק. "היא הראתה לי את הסרט הטנגו האחרון בפריז, לא כולו רק הקטע עם". "ועשיתם את זה?" יאיר קפץ ולא נתן לי אפילו לגמור. "רק אני לה" עניתי, מסמיקה קצת, "היא אמרה שאת הפעם הראשונה צריך לשמור בשבילך" הוספתי והסתובבתי במהירות למגירה בשידה, שולפת שפופרת משחת סיכה שהכנתי על פי המלצתה בדיוק בשביל זה וחזרתי אליו, מראה לו אותה, "רוצה ל…ל…" גמגמתי במבוכה והסמקתי כמו סלק, "להיות הראשון שלי גם שם?" לרגע ראיתי שהוא מהסס, "ולא יכאב לך?" שאל לבסוף בדאגה. "אמא שלך אמרה שרק בהתחלה, אחר כך זה כיף". "ואת רוצה?" ומהטון שהוא שאל היה ברור שהוא רוצה. "כן" חייכתי, "קח" מסרתי לו את משחת הסיכה ובלי לחכות נשכבתי על הבטן, "שים לי שם, הרבה" שלחתי ידים ופשקתי את פלחי ישבני, פותחת בפניו את הדרך אל כניסת המשרתים שלי. אמא של יאיר צדקה, למרות שהוא מרח לי כמות נדיבה של משחת סיכה שמנונית ולמרות שהוא עיסה את פי הטבעת המכווץ שלי זה כאב לי כשהוא נעץ את הזיין שלו באחוריי, כאב אבל נשכתי שפתיים והצלחתי שלא לצעוק, אולי מהפחד שאמא ואבא ישמעו ויבואו, אבל יאיר ששכב עלי הרגיש, "כואב לך?" הוא שאל בדאגה. "לא!" עצרתי אותו, "אמא שלך אמרה לי שבהתחלה זה יכאב". "ו…?" הוא חקר, שוכב בתוכי ולא זז. "ואחר כך זה יהיה נעים" וכאילו כדי להוכיח לי שהיא צודקת הכאב הראשוני הזה בפי הטבעת נרגע קצת. "ועכשיו?" הוא נישק לי בעורף, "תגידי לי אם". "די, זה כבר לא כואב" קטעתי אותו למרות שעדיין כאב קצת, "אני כבר לא בתולה שם, בכניסת המשרתים שלי" המשכתי במין גאווה כזאת, "ואתה יכול לזיין אותי". אמא של יאיר שוב צדקה, מרגע שהכאב נרגע התענוג התחיל, יאיר התחיל לפמפם בי בעדינות, בתנועות קטנות ואיטיות, "אני מזיין אותך" הוא לחש לי בגאווה ושוב נישק אותי בעורף, "בתחת" הוסיף "אני דופק אותך בתחת" התלהב והתחיל להגביר את הקצב. "זה מחרמן" לחשתי לו, מרגישה שאני תכף גומרת, "תספר לחבר'ה?". "כן" עניתי, יודעת שזאת התשובה שהוא כל כך רצה, "אני מרשה, אני מרשה לך לספר לחבר'ה שעשית אותי בתחת". "אני אוהב אותך" הוא נישק לי שוב בעורף, נשיקה תאוותנית, "זה טוב" הוא הוסיף ושמעו מקולו עד כמה הוא נהנה, "בואי" הוא המשיך, "בואי, בואי" הרגשתי איך הוא נמתח "בו-א-י-י-י!!" ובפעם הראשונה בחיי הרגשתי זרמה גברית חמה בישבן. יאיר גמר ואני איתו, "גמרתי" לחשתי לו בגאווה אחרי שהוא התגלגל מעלי, שוכב על הגב לצידי ומתנשף, "תודה" הסתובבתי לעברו, שוכבת על הצד ומחבקת אותו. "תודה? על מה?" "שפתחת אותי" ציחקקתי, "לא, שאתה חבר שלי" נצמדתי אליו יותר חזק, "וואו, כמה שאני אוהבת אותך!" אחר כך התגייסתי, הפגישות שלנו קצת השתבשו אבל הלהט רק גבר, אני לא יודעת איך זה לא קרה קודם אבל בערך שלושה חודשים אחרי שהתגייסתי צילצלתי לאמא של יאיר ביום חמישי אחד בצהרים, "אמא של יאיר" בכיתי בקול, עדיין לא התרגלתי לקרוא לה שרה כמו שהיא תמיד מבקשת, "את לא יודעת מה קרה!" "מה? מה קרה??" שמעתי את הבהלה בקולה "מה קרה ליאיר???". "לא" הבנתי שטעיתי אבל לא הפסקתי לבכות, "ליאיר לא קרה כלום" ניסיתי להרגיע אותה, "זה אני! קיבלתי!" "קיבלת מה?" היא לא הבינה ברגע הראשון על מה אני מדברת. "את יודעת, דגל אדום" גימגמתי, "קיבלתי מחזור ו… " פרצתי בבכי עוד יותר חזק. "בדרך כלל בוכים כשלא מקבלים" ציחקקה, כנראה שהיא ניסתה להצחיק אותי והרגשתי את ההקלה בקולה, "הפחדת אותי" גערה בי, "נו אז קבלת, מה הבעיה?" "יאיר" משכתי באף, "את יודעת" ניסיתי להפסיק לבכות, "הוא לא היה בבית שלושה שבועות ובפעם האחרונה שדיברנו הוא אמר לי שהבקבוקים שלו מתפוצצים ו…" עצרתי ושוב פרצתי בבכי. "תרגעי" היא ניסתה להרגיע אותי, "הכל יהיה בסדר" המשיכה באותו קול שלו, "דבר ראשון הוא מגיע רק ביום שישי". "נכון" התפרצתי "אבל זה רק התחיל וזה לא יגמר עד אז". "ודבר שני" המשיכה כאילו לא קטעתי אותה, "יהיה בסדר, בשביל מה יש אמא? נמצא כבר מוצא" ובאותו רגע לא שערתי בכלל מה היא מתכננת לנו. כשאמא של יאיר אמרה לי "בשביל מה יש אמא" היא התכוונה בדיוק לזה וביום שישי, אחרי שגמרנו לאכול את ארוחת ערב שבת, היא הובילה אותנו לחדר השינה שלה. "אל תדאגי" היא הרגיעה אותי כשנעמדנו שלושתנו במרכז החדר והתחלנו להפשיט אחד את השני, מהר מאד התברר לי שלאות הזדהות איתי גם היא לבשה תחתוני טנגה שחורים, כאלה שמצליחים להסתיר את מה שמתחבא תחתם, רק שהיא הורידה אותם, נשארה עירומה כמו יאיר, ואני לא. "בואי" היא הובילה אותי למיטה ושלושתנו עמדנו על הברכים, "נכון שהיא יפה" אמא של יאיר שאלה אותו, "בוא תעזור לי" ושניהם מצצו לי ת'ציצי, ביחד, היא בשמאל והוא בימין, "עכשיו תמצצי לו את" היא לחשה לי והיא עצמה נשכבה על הגב לצידנו, "אל תפחדי, זה לא נושך" ציחקקה כשאני התלבטתי לרגע, "כן ככה" עודדה אותי כשירדתי וליקקתי את הזקפה שהתנוססה בין רגליו, קופצת ונמתחת למגע לשוני הרטובה, "כן, יופי תמצצי לו" המשיכה לעודד כשהכנסתי את כל הזיין לפה ומצצתי, "כן, תכיני אותו לאמא'לה" גנחה כשהיא פותחת רגליים ומשחקת בעצמה. ירדתי ליאיר, מכניסה ומוציאה את הזיין שלו לפה שלי, מוצצת לו בתאווה ומרגישה איך הוא נמתח בפה שלי, "עכשיו בוא" היא גנחה פתאום, "בוא לאמא'לה" פתחה חזק את רגליה. בבת אחת האסימון נפל לי! גם ליאיר שהביט בי במבט מתחנן, שואל בלי מילים "את מרשה?" "לך לאמא'לה" לחשתי לו כשהפסקתי למצוץ לו, משחררת אותו, "בוא, אני אעזור לך". כיוונתי לו את הזיין כשהוא עלה עליה, מניחה את העטרה המתוחה בין שפתי הכוס שלה שנפתחו למולו, "אני מרשה" לחשתי לו באוזן, "אני רוצה" הוספתי כשהוא נשכב עליה, "תזיין אותה" לחצתי בידי על ישבנו והוא חדר לתוכה! נועץ את זקפתו בכוס של האמא שלו וזיין בתאווה!!…. שנים עברו כבר מאז, יאיר סיים בהצלחה את קורס הטייס והיום אנחנו נשואים וגרים בשיכון משפחות בבסיס חיל האוויר אי-שם בדרום. פעם בחודש אנחנו עולים אל אמא של יאיר לסוף שבוע, סוף שבוע של סקס מטורף! קודם יאיר רק יושב בצד ומסתכל איך אמא שלו מפנקת אותי כמו שהיא ואני אוהבות, מציץ בנו ועושה ביד, משפשף לעצמו לאט ככה שהגבר-גבר שלו ימתח ויתקשה אבל חלילה שלא ישפריץ פתאום ויגמור, מביט איך אמא שלו יורדת לי כמו שרק אשה יודעת לרדת לאשה, נוגעת לי בדיוק במקומות הנכונים עד שאני צורחת מאושר ורק אחרי שאני מתנשפת ומכריזה "זהו! אני לא יכולה יותר" בקול מאושר, מה שכמובן לא מונע מאמא שלו להמשיך לפנק אותי, הוא מצטרף, דואג להחזיר לאמא שלו כגמולה, "לשלם" לה על הטיפול היסודי שהעניקה לי, אשתו, ניגש ומלטף לה את אחוריה והיא, בתנועות איטיות ובלי להפסיק לרגע למצוץ את הדגדגן שלי שתפוס בין שפתיה, עוברת לעמידת דוגי מחרמנת, עמידת דפוק אותי כמו שהיא קראה לזה פעם, עמידה שפשוט מזמינה דפיקה. "אמא, למדתי אצל הכי טובה" יאיר לוחש לה באוזן כשהוא מזיין אותה במרץ מאחור, אוחז במותניה ומפמפם במהירות במקום ממנו הוא יצא, נועץ בתנועות חדות וחזקות את זקפתו הנוקשה בכוס של האמא שלו ומרקיד את שדיה, שומע אותה ממלמלת "כן, זה טוב, הבן שלי מזיין אותי! הבן שלי דואג לעונתי!!" ומגביר את הקצב, טוחן אותה! ילד טוב, אם אפשר לקרוא לטייס קרב ילד, שעושה הכל כדי לתת לאמא שלו את עונתה בגדול, מאד גדול, בעצם…הכי-גדול-שיש! מדהים מחרמן בטירוף!! אין. אחד הסיפורים המחרמנים ביותר שקראתי.

בזמן אמת: מה הוא או היא צריכים עכשיו. דברו על מה שאתם צריכים עכשיו. כשאתם נעימים ויודעים הגיד אח"כ תודה. שאתם חשובים לו - לה, שנעים לכם יחד. לבלות ביחד פעם בשבוע (רק שניכם). הדומה, את הבילוי ששיניכם תיהנו בו. להביע אי שביעות רצון ודעה שונה בלי כעס. לוותר בלי להרגיש רע עם זה. תמיד במיטבכם, רעננים. ולכו עם זה. כל מפגש יכול להפוך למשמעותי . היו קשובים. כבר בהתחלה, אך תנו לצד השני לחוות את הפתיחות שלכם. של האנרגיה לתת את הקצב הנכון. הביעו את הרצון שלכם בקשר בכל מקום. היו בעשייה, מתוך התמדה וסבלנות. לחפש ולהשתדל עד שתמצאו. ערכו רשימה של כל האנשים שהכעיסו אתכם, פגעו בכם, השאירו בכם צלקת אנרגטית ו\או רגשית. עברו על הרשימה לאט, ובחרו לסלוח ולשחרר את האנשים שברשימה אל האור, אחד אחרי השני, עד שתרגישו שמתפנה בכם מרחב חדש מלא אנרגיה חיובית. ערכו רשימה של כל הדברים עליהם אתם צריכים לסלוח לעצמכם, עברו על הרשימה, עצמו את העיניים ובדמיונכם, חבקו את האדם שהייתם כאשר פעלתם בדרך ההיא, אמרו לאדם ההוא שהייתם אז, שאתם סולחים לו. חבקו את עצמכם, את הילד הפנימי, את הבוגר הפנימי, היו באהבה עם הפנים השונות של האני האנושי שלכם. היו בתודה על הרגע הזה.

השבוע שוב נגמר, העבודה מחכה ליום ראשון ומוסדות החינוך של הקטנים מחזירים לכם אותם ליומיים משפחתיים. כדי שתוכלו להעביר את הסופ"ש הקרוב בנעימים, אנחנו כאן לספק לכם הצעות מהנות לפעילויות עם הילדים. ההצגה "דירה להשכיר" של התיאטרון שלנו, היא עיבוד מוזיקלי לספרה של לאה גולדברג, שזכה בתחרות ספר הילדים האהוב ביותר של כל הזמנים. הסיפור מגולל את קורותיהם של דיירי מגדל בן חמש קומות, המבקשים למצוא דייר חדש לבניין, במקום מר עכבר שעזב. לבניין מגיעים דיירים שונים: נמלה, ארנבת, חזיר זמיר ויונה. מי ישכור את הדירה? הצגה על יחסי שכנות טובה, עזרה לזולת וחברות אמת. איפה: היכל התרבות יבנה. מתי: יום חמישי, 18 בינואר ב-17:30. במסגרת פסטיבל BABY בקניון בת ים יתקיימו שלל פעילויות והפעלות מהנות לתינוקות ולהורים, כולל הרצאות, מתחם ייעוץ אישי, מתחם צילומי משפחה, דוכנים, הפתעות ועוד. שימו לב: ההשתתפות בסדנאות בהרשמה מראש. איפה: קניון בת ים. מתי: יום חמישי, 18 בינואר מ-10:30. המוזיקאית המוכרת עלמה זהר במופע מוזיקלי חדש לילדים שיכלול את השירים האהובים של אלבום הילדים המוערך "פלא" ("שני אינדיאנים", "גלגולים", "ילד יפה" ועוד). במסגרת ההופעה, הקהל יצא למסע מוזיקלי עליז הנודד בין מקומות שונים בעולם, ומשלב שלל סיפורים. איפה: צוותא, תל אביב. מתי: יום שישי, 19 בינואר ב-14:00. "ענן על מקל" הוא אלבום ומופע מוזיקלי לילדים מאת רינת הופר בהשתתפות: ירדן בר כוכבא, עידן אלתרמן, טל בלכרוביץ' ודידי שחר. במסגרת המופע מבצעים השחקנים את שיריה של סופרת הילדים, המתארים תמונות חיים קטנות של ילדה ושמה עמלי, ילדה חולמנית שחווה את המציאות בדרכה המשעשעת ומלאת הדמיון. איפה: זאפה ירושלים. מתי: יום שישי, 19 בינואר ב-12:30 (פתיחת דלתות ב-11:00). כמה: 75-85 שקלים. גרסה אופראית חדשה ומשעשעת לילדים של "אליסה בארץ הפלאות" על פי הסיפור הקלאסי של לואיס קרול בהפקה בימתית מיוחדת לכל המשפחה בשפה העברית. במהלך האופרה יצטרפו הילדים למסעה הקסום של אליסה - הנופלת לבטן האדמה ומגלה שלל דמויות ססגוניות ובהן הארנב הלבן, הכובען המטורף, הזחל המוזר, החתול צ'שייר וכמובן מלכת הלבבות השאפתנית. איפה: בית האופרה בתל אביב. מתי: שבת, 20 בינואר ב-11:00. כמה: 65 שקלים. בכל שבת במהלך החודשים ינואר ופברואר 2018, יתקיימו בפארק קרסו למדע בבאר שבע פעילויות שונות תחת הכותרת "רופא ליום אחד". בין הסדנאות והפעילויות תוכלו להשתתף בסדנת עזרה ראשונה להצלת חיים, ללמוד מהו גבס וכיצד מגבסים איבר שבור, ליהנות בסדנות יצירה שעוסקות בגוף האדם, לצפות בסרט בתלת-מימד, ולבקר ב-13 מתחמי משחק שונים של גן המדע. כל הפעילויות מתאימות לגילאי 5 ומעלה. איפה: פארק קרסו בבאר שבע. מתי: שבת, 20 בינואר החל מ-11:00. כמה: ילד - 54 שקלים, מבוגר - 60 שקלים.

אוניברסלי Lcd שלט רחוק וידאו לולאה קיר הר תמונה דיגיטלית מסגרת rohs 13.3" Alibaba.com מציע 81 מוצרי 26 אינץ קיר הר לספירה תצוגת תמונה דיגיטלית מסגרת עם wifi רשת תצוגת lcd צג אנדרואיד מלא hd 1080p מדיה נגן. וגם זמינות מגוון אפשרויות של 26 אינץ קיר הר לספירה תצוגת תמונה דיגיטלית מסגרת עם wifi רשת תצוגת lcd צג אנדרואיד מלא hd 1080p מדיה נגן , למשל tft.גם לבחור מבין מקורה 26 אינץ קיר הר לספירה תצוגת תמונה דיגיטלית מסגרת עם wifi רשת תצוגת lcd צג אנדרואיד מלא hd 1080p מדיה נגןישנם 1 ספקים של 26 אינץ קיר הר לספירה תצוגת תמונה דיגיטלית מסגרת עם wifi רשת תצוגת lcd צג אנדרואיד מלא hd 1080p מדיה נגן, שממוקמים בעיקר באזור East Asia. המדינות המובילות מבחינת ספקים הן סין, אשר מספקות 100% של 26 אינץ קיר הר לספירה תצוגת תמונה דיגיטלית מסגרת עם wifi רשת תצוגת lcd צג אנדרואיד מלא hd 1080p מדיה נגן, בהתאמה. מוצרי 6 אינץ קיר הר לספירה תצוגת תמונה דיגיטלית מסגרת עם wifi רשת תצוגת lcd צג אנדרואיד מלא hd 1080p מדיה נגן פופולריים במיוחד ב-Eastern Europe, ב-Western Europe, וב-North America. אפשר להבטיח את בטיחות המוצרים באמצעות בחירה מבין הספקים המאושרים, כולל 1, בעל אישור ISO9001, 1, בעל אישור ISO14001.

כבר בשעה 16:00 הגיעו אנשי מחלקת הנוער לאצטדיון הי"א באשדוד. המנהל המקצועי של מחלקת הנוער ז'אן טלסניקוב שכבר היה חניכו של יוסי מזרחי הוביל את צוות המאמנים בכדי לצפות באימון. כל מאמן קיבל דף עם מערך האימון, רשמו והתרשמו. עוד לפני בתחילה, מזרחי קיים שיחה מקדימה עם מאמני הנוער. אין ספק שמדובר בצעד יפה ומבורך על קשר בין הקבוצה הבוגרת לבין קבוצת הנוער, וכמו כן, מדובר בצעד יפה. מה עוד שהיה נחמד לראות אימון שביציעים יש מעל 200 ילדים לבושים במדי הקבוצה. באימון עצמו זכינו לראות תרגולים של מהירות, יציאה מהירה, כניסה לעומק ותרגול הגנה מול התקפה. לאחר מכן ראינו משחקן שכלל את ההרכב הראשון מול ההרכב השני. גם המגן הבולגרי החדש טודור גוצ'ב לקח חלק באימון. להרכב הראשון כבשו: שריקי, רביבו, שדה (2). מזרחי תורגל ושדה תורגלו בהרכב בשיטת הרוטציה. מזרחי אגב ביקש משחקניו לגלות רצינות גם באופן כללי וגם מכיוון שהקבוצה מהווה סוג של מודל לשחקנים הצעירים.

תנאי השימוש שלהלן חלים על השימוש באפליקציית כלכליסט (להלן : "האפליקציה"), המופעלת ומנוהלת על ידי "כלכליסט" מרחוב הברזל 38 ברמת החייל תל אביב (להלן: "כלכליסט"). השימוש באפליקציית כלכליסט ובכלל זה בתכנים הכלולים בה ובשירותים השונים הפועלים בה מעיד על הסכמתך לתנאים אלה, ולכן הנך מתבקש לקרוא אותם בקפידה. תנאים אלה חלים על השימוש באפליקציית כלכליסט ובתכנים הכלולים בה באמצעות מכשירי תקשורת שונים כדוגמת טלפון סלולארי סמארטפון, מחשב לוח (טאבלט) וכיוצ"ב, במערכות הפעלה של אפל (IOS) וגוגל (אנדרואיד) בלבד. תנאי השימוש באפליקציית כלכליסט מנוסחים בלשון זכר לצרכי נוחות בלבד, והם מתייחסים, כמובן, גם לנשים. בתנאים אלה, המונח "תוכן", או "תכנים" כולל מידע מכל מין וסוג, לרבות כל תוכן מילולי, חזותי, קולי, אור-קולי, (audio-visual או כל שילוב שלהם וכן עיצובם, עיבודם, עריכתם, הפצתם ודרך הצגתם, לרבות (אך לא רק): כל תמונה, צילום, איור, הנפשה (animation), תרשים, דמות, הדמיה, דגימה (sample), סרטון, קובץ קולי וקובץ מוסיקלי; כל תוכנה, קובץ, קוד מחשב, יישום, תסדיר (format), פרוטוקול, מאגר נתונים, תכנים כלכליים וממשק וכל תו, סימן, סמל וצלמית (icon). כלכליסט רשאי לערוך כל תיקון ו/או שינוי בתנאי שימוש אלו, על פי שיקול דעתו הבלעדי, תיקונים כאמור יפורסמו במסגרת האפליקציה, והודעה כאמור תישלח אליך דרך האפליקציה לאחר השינוי. תנאי שימוש אלו אינם גורעים מכל חוזה ו/או תנאי שימוש שעליהם נדרשת לחתום במסגרת התקשרות בינך לבין "כלכליסט" או "ידיעות מנויים" הנובעים מרכישת מנוי לעיתון "כלכליסט" או "ידיעות אחרונות" או מתנאי השימוש שעליהם הינך נדרש לחתום מעת לעת בהורדה ורכישה של אפליקציות בחנות האפליקציות של אפל (להלן: "Appstore") ו/או בחנות האפליקציות של גוגל (להלן :Google Play). בהתקנת אפליקציית כלכליסט, הינך מקבל את התנאים כפי שמפורטים בהסכם זה ובהסכמים לעיל במלואם ולא תשמע בטענה שלא קראת את תנאי השימוש ו/או לא הבנת את משמעותם. הנך רשאי להשתמש בתכנים באפליקציית כלכליסט בהתאם לכללים המפורטים להלן. אין להשתמש בתכנים באפליקציית כלכליסט באופן אחר, אלא אם כן קיבלת את הסכמתו המפורשת, מראש ובכתב של כלכליסט לכך ובכפוף לתנאי ההסכמה (אם תינתן). הנך רשאי להשתמש באפליקציית כלכליסט למטרות פרטיות ואישיות בלבד. אין להעתיק ולהשתמש, או לאפשר לאחרים להשתמש, בכל דרך אחרת בתכנים מתוך אפליקציית כלכליסט, לרבות באתרי אינטרנט אחרים, בפרסומים אלקטרוניים, בפרסומי דפוס וכיו"ב, לכל מטרה שאיננה לצורך שימוש אישי ופרטי. אין להפעיל או לאפשר להפעיל כל יישום מחשב או כל אמצעי אחר, לרבות תוכנות מסוג Crawlers, Robots וכדומה, לשם חיפוש, סריקה, העתקה או אחזור אוטומטי של תכנים מתוך אפליקציית כלכליסט. בכלל זה, אין ליצור ואין להשתמש באמצעים כאמור לשם יצירת לקט, אוסף או מאגר שיכילו תכנים מאפליקציית כלכליסט. אין להציג תכנים מאפליקציית כלכליסט בתוך מסגרת (Frame), גלויה או סמויה ללא קבלת אישור בכתב ומראש מכלכליסט. אין להציג תכנים מאפליקציית כלכליסט בכל דרך שהיא - ובכלל זה באמצעות כל תוכנה, מכשיר, אביזר או פרוטוקול תקשורת - המשנים את עיצובם או מחסירים מהם תכנים כלשהם ובפרט, אך לא רק, בפרסומות ותכנים מסחריים. הוראות אלה אינן גורעות מכל הוראה אחרת בתנאי השימוש הכלליים ובהסכמים מקוונים הנלווים לאפליקציית כלכליסט, וכלכליסט ו/או מי מטעמו לא יישא בכל אחריות לכל נזק שייגרם כתוצאה מכל קישור לתכנים מאפליקציית כלכליסט ומכל הצגה או פרסום של תכנים כאמור בכל דרך אחרת. באפליקציית כלכליסט תתבקש לבצע הרשמה ולייצר פרופיל אישי. בעת ההרשמה תתבקש למסור פרטים כגון: שם פרטי, שם משפחה וכתובת דואר אלקטרוני פעילה הנמצאת ברשותך. כלכליסט רשאי לקבוע, מעת לעת, דרכי זיהוי נוספות או אחרות. בעת הרישום, עליך למסור רק פרטים נכונים, מדויקים ומלאים, ואתה מאשר בזאת את נכונות הפרטים שמסרת. במקרה של שינוי פרטים עליך לעדכנם באמצעות פניה לשירות הלקוחות של כלכליסט. הנתונים שמסרת בעת ההרשמה יישמרו במאגר המידע של "כלכליסט" ו/או "ידיעות אחרונות". אין חובה על-פי חוק למסור את המידע וכלכליסט לא יעשה בפרטיך שימוש, אלא בהתאם למדיניות הפרטיות, שמתפרסמת באפליקציה ומהווה חלק בלתי נפרד מתנאי שימוש אלה. הרישום לאפליקציה מהווה הסכמה לאישור קבלת עדכונים מכלכליסט ("הודעות פוש") וניוזלטרים אשר עשויים להיחשב כדברי פרסומת, כקבוע בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשס"ח 2008. באפשרותך להפסיק קבלת עדכונים וניוזלטרים כאמור בכל עת באמצעות עדכון באפליקציה עצמה ו/או באמצעות פניה ל"כלכליסט". באפליקציית כלכליסט תמצא קישורים ('לינקים') לעמודים שונים ברשת האינטרנט. הקישורים מאפשרים לך למצוא תכנים המתפרסמים ברשת האינטרנט. מרבית התכנים הללו אינם מתפרסמים על ידי כלכליסט, או מטעמו וכלכליסט אינו שולט או מפקח עליהם. העובדה שאפליקציית כלכליסט מקשרת לתכנים אלה אינו מעיד על הסכמת כלכליסט לתוכנם ואינו מהווה ערובה לאמינותם, לעדכניותם, לחוקיותם, לנוהגי בעלי התכנים בתחום הפרטיות ולכל היבט אחר הכרוך בתפעולם. ייתכן שתמצא שתכנים אלה אינם הולמים את צרכיך, או שאתה מתנגד לתוכנם, או סבור כי הם מקוממים, מרגיזים, בלתי נאותים, בלתי חוקיים או בלתי מוסריים. כלכליסט אינו אחראי לתכנים שאליהם מוליכים הקישורים ואינו אחראי לכל תוצאה שתיגרם מהשימוש בהם או מהסתמכות עליהם. כלכליסט אינו מתחייב כי הקישורים ('לינקים') שיימצאו באפליקציית כלכליסט יהיו תקינים ויובילו אותך לאתר אינטרנט פעיל. כלכליסט רשאי להסיר מאפליקציית כלכליסט קישורים שנכללו בו בעבר, או להימנע מהוספת קישורים חדשים - הכל, לפי שיקול דעתו המוחלט. באפליקציית כלכליסט תמצא תכנים בנושאים כלכליים, לרבות מידע על שוק ההון, שערי ניירות ערך הנסחרים בבורסה לניירות ערך בתל-אביב והמניות הישראליות הנסחרות בחו"ל, נתונים מצרפיים אודות חברות ציבוריות, מידע בדבר המסחר במטבע חוץ וידיעות אחרות. מקורם של חלק מהתכנים הכלכליים במערכת כלכליסט ואילו חלקם האחר מסופק, מנוהל ומופעל על ידי ספקי תכנים. על אף שנעשה מאמץ לרכז ולעבד את התכנים הללו, יתכן שבתהליך קליטתם, עיבודם ופרסומם יפלו טעויות. אם ברצונך להשתמש בתכנים אלה עליך לבדוק אותם ולאמתם. אין בפרסומם משום המלצה או חוות דעת בדבר עסקאות והתנהלות פיננסית, ובכלל זה רכישת או מכירת ניירות ערך או במטבע חוץ. לכן, כל החלטה בדבר השימוש בתכנים הכלכליים שתמצא באפליקציית כלכליסט תיעשה על אחריותך בלבד. כלכליסט מכבד את פרטיותך באפליקציית כלכליסט. מדיניות הפרטיות העדכנית של אפליקציית כלכליסט נמצאת בכל עת במשרדי כלכליסט בכתובת הברזל 38 רמת החייל, תל אביב והיא מהווה חלק בלתי נפרד מתנאי שימוש אלה. הואיל ומדיניות הפרטיות יכולה להשתנות מדי פעם, מומלץ שתחזור ותקרא מעת לעת את מסמך המדיניות. אפליקציית כלכליסט כוללת תכנים מסחריים, כגון פרסומות ומודעות, הנמסרים לפרסום מטעמם של מפרסמים שונים או משתמשים, המבקשים להציע למכירה נכסים או שירותים. תכנים כאמור יכול שיהיו בטקסט, בתמונות או בקול. כלכליסט לא יישא בכל אחריות לתכנים המסחריים, שיפורסמו באפליקציית כלכליסט. כלכליסט אינו כותב, בודק, מוודא או עורך את תוכן הפרסומים הללו או אמיתותם. האחריות היחידה לתכנים המסחריים ולכל תוצאה שתיגרם משימוש בהם או מהסתמכות עליהם חלה על המפרסמים. פרסום תכנים מסחריים באפליקציית כלכליסט אינו מהווה המלצה או עידוד לרכוש את השירותים, הנכסים או המוצרים המוצעים בהם למכירה. כל עסקה שתיעשה בעקבות תכנים מסחריים המתפרסמים באפליקציית כלכליסט יסוכמו ישירות בינך לבין המפרסם הנוגע בדבר. כלכליסט אינו צד לכל עסקה כזו, והוא לא יישא באחריות לשירותים וטובין שיוצעו בתכנים המסחריים באפליקציית כלכליסט או ירכשו באמצעותן. כל זכויות היוצרים והקניין הרוחני באפליקציית כלכליסט, לרבות זכות היוצרים הבלעדית בקוד האפליקציה, וכן בכל תוכן הכלול בה הינן של כלכליסט בלבד, או של צד שלישי, שהרשה לכלכליסט להשתמש בהם. אין להעתיק, להפיץ, להציג בפומבי, לבצע בפומבי, להעביר לציבור, לשנות, לעבד, ליצור יצירות נגזרות, למכור או להשכיר כל חלק מן הנ"ל, בין על ידך ובין באמצעות או בשיתוף צד שלישי, בכל דרך או אמצעי בין אם אלקטרוניים, מכאניים, אופטיים, אמצעי צילום או הקלטה, או בכל אמצעי ודרך אחרת, בלא קבלת הסכמה בכתב ומראש מכלכליסט או מבעלי הזכויות האחרים, לפי העניין ובכפוף לתנאי ההסכמה (ככל שתינתן). הוראה זו תקפה גם ביחס לכל עיבוד, עריכה או תרגום שנעשו על ידי כלכליסט לתכנים שהוזנו או נמסרו על ידך לאתרים. אם וככל שניתנה הסכמה כאמור, עליך להימנע מלהסיר, למחוק או לשבש כל הודעה או סימן בעניין זכויות קניין רוחני, לדוגמה - סימון זכויות היוצרים ©, או סימן מסחר ®, הנלווים לתכנים שיעשה בהם שימוש על ידך . סימני המסחר ומודעות הפרסומת של מפרסמים באתר ו/או באפליקציה הינם קניינם של מפרסמים אלה בלבד. גם בהם אין לעשות בהם שימוש בלא הסכמת המפרסם בכתב ומראש. כלכליסט לא יהיה אחראי בקשר לבעיות שייגרמו כתוצאה משימוש באפליקציה, לרבות: תקלות במערכת ההפעלה ו/או בכל תכנה המצויה במכשיר ו/או כל בעית חומרה ו/או וירוסים / רוגלות / תוכנות עוינות או כל תכנה אחרת שתתגלה או תימצא במכשיר כתוצאה משימוש באפליקציה ו/או כל בעיית תקשורת או העברת נתונים שיימנעו באופן זמני או קבוע את השימוש באפליקציה ו/או לאיכות או מהירות השימוש באפליקציה. התכנים באפליקציית כלכליסט ניתנים לשימוש כמות שהם (AS IS). לא ניתן להתאימם לצרכיו של כל אדם ואדם. לא תהיה לך כל טענה, תביעה או דרישה כלפי כלכליסט בגין תכונות של התכנים, יכולותיהם, מגבלותיהם, התאמתם לצרכיך או התגובות שיעורר (אם בכלל) פרסום תכנים באפליקציית כלכליסט. השימוש באפליקציית כלכליסט ייעשה, איפוא, על אחריותך הבלעדית והמלאה. הנך מתחייב לשפות את כלכליסט, עובדיו, מנהליו או מי מטעמו בגין כל נזק, הפסד, אבדן-רווח, תשלום או הוצאה שייגרמו להם - ובכלל זה שכ"ט עו"ד והוצאות משפט - עקב הפרת תנאי שימוש אלה, וזאת על פי דרישה ראשונה מצד כלכליסט. כלכליסט יוכל לשנות מעת לעת את מבנה האפליקציה, המראה שלה ועיצובה, ויהיה רשאי לשנות כל היבט אחר הכרוך באפליקציה - והכל, בלא צורך להודיע לך על כך מראש. שינויים באפליקציה יבוצעו, בין השאר, בהתחשב בשינויים הטכנולוגיים והאחרים המתרחשים בה. מטבעם, שינויים מסוג זה עלולים להיות כרוכים בתקלות ו/או לעורר בתחילה אי-נוחות וכיו"ב. לא תהיה לך כל טענה, תביעה ו/או דרישה כלפי כלכליסט בגין ביצוע שינויים כאמור ו/או תקלות שיתרחשו אגב ביצועם. מבלי לגרוע מן האמור לעיל רשאי כלכליסט להפסיק בכל עת את מתן השירותים הללו, כולם או מקצתם, לאחר שנתן התראה בגין הפסקת השירות בתוך זמן סביר מראש, וכן ישיב את יתרת התמורה בגין המנוי, מיום הפסקת פעולתה של האפליקציה, תוחזר לך בדרכים המקובלות. עם הפסקת השירותים יחזיק כלכליסט את החומר הכלול באפליקציה ידיעות למשך זמן סביר נוסף ולאחר מכן יהיה רשאי למחוק אותו בלא לשמור כל גיבוי ממנו ובלא לתת הודעה נוספת על כך.

מחפשים מידע על עיצוב פיצוציות? תכנון חנות נוחות, תכנון קיוסק, תכנון פיצוציה יחד עם עיצוב חנות נוחות, עיצוב קיוסק או עיצוב פיצוציה מחייבים אבחנה חדה מאוד בהבנת הקהלים ואופי הקניה אשר מתבצע בהם. על פי רוב, החנויות הללו הינן חנויות לא גדולות באופן יחסי ויחד עם זאת מגוון המוצרים אשר נמכרים בהם יכול להיות גדול ומגוון. מעצב קיוסקים - האם הכרחי להעזר במעצב פיצוציות בשלבי תכנון קיוסקים? כל תכנון קיוסק מתחיל בידיעה שכאשר מדובר על תכנון / עיצוב קיוסקים או תכנון ועיצוב פיצוציה, או כמובן תכנון ועיצוב חנויות נוחות, גודל החנות המוגבל מהווה אתגר אשר תכנון ועיצוב פיצוציות וקיוסקים נכון אמור למצוא את הדרך לגשר על הקושי הנתון בהם. כל מתכנן פיצוציות יודע שמגוון המוצרים בחנויות מהסוג הנ"ל יהיה מבוסס בעיקרו על סביבת קופה בולטת ומושכת שתכלול בין היתר מוצרי עישון, סיגריות, ניירות גלגול, מצתים, צרכי עישון שונים, משקאות חריפים ועל מוצרי אימפולס כגון חטיפים מתוקים, חטיפי אנרגיה, מסטיקים, שוקולדים וכו'. לכן עיצוב קיוסקים כמו גם עיצוב פיצוציה צריך לקחת את כל הפרטים הקטנים האלה בחשבון. ימוקם מקרר חלבייה גדול שיכיל שתייה קרה, בירות ומוצרי חלב בסיסיים. מקרר (אמבטיה) נוסף ימוקם בדר"כ בחזית החנות כמקובל בחנויות מזון בארצנו החמה ויכיל גלידות אישיות. מעבר למוצרי הקופה וסביבתה, שתייה, מוצרי חלב וגלידות, מעצב קיוסקים צריך ליצור מיני מחלקות של משפחות מוצרים אשר קיימות בכל מכולת וסופר אך בכמויות מצומצמות, מוצרים ומותגים מוכרים ומובילי שוק. בשל מגבלת המקום במהלך תכנון קיוסקים יידרש לבצע תכנון פלנוגרמה חכמה ויעילה אשר תכלול בעיצוב הקיוסק את המגוון הנכון והקולע ביותר ע"פ אופי הלקוחות והמיקום הגאו\דמוגרפי של החנות. תכנון מסחר קמעונאי מעניין אתכם? הכנסו לעמוד הבית! יסכים כל מעצב פיצוציות שכאשר מדובר על תכנון חנויות נוחות באזורי אוכלוסייה מסוימים ומיקומים אסטרטגים יש מקום לשלב אף מחלקות קטנות של פרי וירק ומקרר ירקניה. מעצב קיוסקים / מעצב פיצוציות יוכל לייעץ לכם כיצד למקום כל דבר בצורה אסטרטגית שגם תשפר מכירות בחנות. סיגריות, שתייה ואשר תתלווה אליה קניית אימפולס לא מתוכננת כגון מסטיקים, חטיפים וכו'. שאר המחלקות ישמשו לקניה מהירה בדרך הביתה ולהשלמות מהירות במיקום זמין ונוח של החנות ללקוח. כפי שמצטייר מהאמור לעיל, חנויות בעלות המאפיינים הנ"ל דורשות תכנון ועיצוב מקצועי ע״י מעצב קיוסקים וחנויות נוחות. לחנות נוחות נדרש מתכנן חנות נוחות יחד עם מעצב חנות נוחות, לקיוסק נדרש מתכנן קיוסק יחד עם מעצב קיוסק ולפיצוציה נדרש מתכנן פיצוציה יחד עם מעצב פיצוציה. זאת ע"מ לייצר תכנון חנות נוחות / עיצוב קיוסק שיוכל לכלול את המגוונים הנדרשים, להציג אותם באופן בולט, אסתטי ומסודר. יבוצע בה תכנון באופן מאוזן שישדר שפע, אך יחד עם זאת שהעומס לא ישלוט ויפגום בנראות. לאחר שהתנאים הנ"ל ימולאו תתקבל חנות עשירה במראה, מסודרת, עם חווית קניה חזקה ונעימה והכי חשוב, חנות מצליחה ומוכרת. למידע נוסף על עיצוב קיוסקים בעזרת מתכנן פיצוציות - צרו קשר עם יריב בן אהרון, ונשמח לסייע.

פעילות דרמטית יצירתית בגיל הרך - מה היא תורמת לילד? פעילות דרמטית יצירתית בגיל הרך - מהי תורמת לילד? פעילות של דרמה יוצרת בגיל הרך היא אחד מהכלים המתאימים לפיתוח היצירתיות של הילדים תוך נתינת מקום להבעת רגשותיהם ומחשבותיהם במגעם עם ילדים אחרים ועם העולם הסובב אותם. עולם המשחק מאפשר להם להביע את עצמם בעזרת כלים מוחשיים, מאפשר להם להשליך את הבעיה המדוברת על דמות אחרת-אדם / בעל חיים / חפץ וכך להתמודד ביתר קלות עם הפחדים, הכעסים והתהיות שלהם. הכלים המוחשיים שפעילות הדרמה מעניקה לילדים כמו: מלל, תרגילי משחק ותנועה, מוסיקה, שימוש בבובות וכדומה עוזרת להם לבטא את עצמם ואת עולמם הפנימי ומהווה כלי "ניקוז ועיבוד" לרגשות שונים. באמצעות המשחק הילד מתנסה בחוויות שונות הלקוחות מעולמו הקרוב, לומד דברים חדשים ומפתח את היצירתיות שבו. הצורך להביע את עצמנו דרך המשחק נטועה בטבע האנושי. זו היתה אחת הדרכים החשובות להעברת מידע לאנשים נוספים, דרך סיפור ומשחק. במהלך המשחק הילד מפעיל את דמיונו, המשמש אחד המרכיבים המשמעותיים בפעילות הדרמטית שלו. דמיונו בנוי על חוויות מוחשיות אותן הוא מעלה מן הזיכרון ועומק החוויה מושפע ממידת ההפעלה של כל החושים בעת התרחשותה כגון להסתכל, לשמוע, לחוש ולהקשיב. לכן תפקיד האביזרים הסובבים את הילד, יש בהם כדי לפתח את הדמיון והדרמה היוצרת. במהלך המשחק נוצרים יחסי גומלין בין הילד ושאר הילדים המשחקים. כל אחד מביא את עולמו הפנימי, את הידע שלו, את חוויותיו, מחשבותיו ונוצרת אינטראקציה מעניינת המעשירה את הילדים המשתתפים בה. הם צריכים להתמודד רגשית, מילולית, מחשבתית עם סיטואציות שונות היכולות להעניק להם חוויות חדשות, לעבד חוויות ישנות, להציע הסתכלות שונה על סיטואציות שונות ובכך לתרום, בין השאר, להתפתחות תקינה ובריאה. הפעילות הדרמטית עוזרת בטיפוח יצירתיות בגיל הרך. פיתוח חשיבה יצירתית בהתייחס לפיתרון סיטואציה מסויימת בדרכים שונות, העלאת אסוציאציות, ספונטניות, ביטוי עצמי, דמיון, גמישות, בחירה עצמית. תהליך הלמידה והחקירה של הילד ע"י התנסות עצמית ויצירת דברים חדשים. ומאפשרת לו התמודדות ברמות קושי שונות עם העולם הסובב אותו. "שילוב דרמה יוצרת בתכנית הלימודים לגיל הרך"

אחד הדברים הכי משמעותיים שמשקיע בביטקוין חייב לדעת הוא שכל האחריות בשמירת המטבע חלה עליו. אין בנק, אין רשות ממשלתית ואין אף חברת ביטקוין שאפשר לפנות אליה במידה שהביטקוין נאבד או נגנב או סתם נעלם בגלל רשלנות. את הדבר הזה למד ג’יימס האוולס על בשרו. האוולס הבריטי מתמודד היום אולי על התואר של האדם הכי מתוסכל בעולם. הוא התחיל לכרות ביטקוין בשנת 2009 זמן קצר אחרי שהמטבע הוירטואלי הגיח לעולם. הוואלס כרה 7500 ביטקוין באמצעות מחשב ייעודי שהיה לו. כל משתמש ברשת הביטקוין שמצליח בעזרת המחשב שלו לפתור בעיה מתמטית מסובכת, מקבל ביטקוין חדש שהמערכת מייצרת – את התהליך מכנים “כריית ביטקוין” על אותו משקל של כריית זהב. באותה תקופה אלפי הביטקוינים של האוולס לא היו שווים כמעט כלום ובנוסף ספג תלונות רבות מחברתו לשעבר על הרעש שמייצר המחשב איתו כרה את הביטקוין. בעקבות כך החליט האוולס להפסיק את הכריה ולמכור את המחשב. “המחשב הנייד שבו השתמשתי פורק לחלקים ונמכר באיביי. אבל למרות זאת, שמרתי את הכונן הקשיח במגירה בבית, משום שידעתי כי נמצאים בו המפתחות לביטקוין שלי , כך שאם הביטקוין אכן ייהפך לבעל ערך יום אחד, עדיין יהיו ברשותי המטבעות שכריתי”, סיפר ל”טלגרף”. אבל פה חיכתה להוואלס הפתעה לא נעימה. “באמצע 2013, במהלך סדר שעשיתי בבית, הכונן הקשיח – שאז היה שווה כמה מאות אלפי ליש”ט – נזרק בטעות החוצה והושם בפח אשפה כללי באתר הפסולת המקומי, ולאחר מכן הוטמן באתר”. בעבר הוא אמר ששכח מהכונן משום שהיה “מוסח בגלל חיי המשפחה ומעבר דירה”. לפיכך המשפט הידוע של “הכסף הלך לפח” קיבל אצל האוולס באותו רגע משמעות אמיתית וכואבת במיוחד. כשהבין את הטעות שעשה, הוא מיהר לאתר הפסולת לשם הושלך הכונן. שם הוא הבין ממנהלי המקום כי עלות החיפוש באתר פסולת בשטח כל כך גדול תהיה אסטרונומית. האוולס ויתר. כעת 4 שנים אחרי, כשהביטקוינים בכונן כבר שווים כ110 מיליון דולר בעקבות העליות האחרונות במחירו, האוולס שוקל לשוב ולחפור באתר הפסולת כדי למצוא אותו בין ערימות הזבל. “אתר פסולת מודרני הוא פרויקט הנדסי מורכב, וחפירתו עלולה לגרום לבעיות כמו גזים רעילים או לגרום לשריפות. זה פרויקט גדול ומסוכן”. -הסביר. אנחנו נאחל לו בהצלחה. Thanks for one’s marvelous posting! I definitely enjoyed reading it, you are a great author. I will be sure to bookmark your blog and will come back in the future. I want to encourage yourself to continue your great job, have a nice afternoon!

בפני תביעת התובע לפיצוי בסך 10,000 ₪ בגין "מכונת קפה חדשה" וכן " פיצוי על נזק חומרי ועגמת נפש", כל אלה בעקבות רכישת בר מים ומכונת קפה מן הנתבעת, כאשר – לטענת התובע – בר המים נזל בביתו פעמיים וגרם לנזקים לרכושו, ומכונת הקפה אינה תקינה באשר אין היא טוחנת כראוי את הקפה ופוגמת בטעמו, והנתבעת, אשר לקחה אותה אליה לבדיקת מעבדה, סרבה לתאם עימו פגישה במשרדה על מנת לבצע הדגמה של פעילות המכונה ולוודא האם יש צורך בהחלפתה. עוד טען התובע כי הנזילה ויחס הנתבעת גרמו לו ללחץ ועצבים אשר פגעו בבריאותו. הנתבעת מצידה טענה כי הנזילות שנגרמו לא נבעו מכך שבר המים לא היה תקין אלא מכשל בצנרת הקיימת בדירת התובע, אליה חובר בר המים שלה, וכי על חשבונה תקנה את הצנרת, לפנים משורת הדין והגם שלא מדובר בצנרת שהיא עצמה התקינה במקום לאחר תלונת התובע. בין הצדדים אין מחלוקת כי כיום בר המים מתוקן ואין עוד נזילה וכיום טוען התובע לליקוי רק במכונת הקפה, המצויה בידי הנתבעת. הנתבעת טוענת כי גם מכונת הקפה תקינה לחלוטין, כי טכנאי שלה הדגים את הדבר בפני התובע בביתו ולקח את המכונה לבדיקה במעבדה למרות שהתרשם כי היא תקינה וכי לאחר הבדיקה הנתבעת בקשה ועודנה מבקשת להציג את תקינותה בפני התובע, אשר לטענתה הוא זה אשר מכביד על תיאום הפגישה. עוד טוענת הנתבעת כי טעמו של הקפה מושפע רק מאיכות פולי הקפה המוכנסים למכונה לטחינה ולא מן המכונה עצמה. התובע לא צרף לכתב תביעתו כל ראיה אודות הנזקים שנגרמו בביתו עקב הנזילות הנטענות ואף כל ראיה אודות הטענה כי הנזילות נבעו מליקוי בבר המים של הנתבעת ולא מן הצנרת כטענתה. התובע אף לא צרף כל ראיה לכך שנגרם לו נזק רפואי כלשהו וכי נזק כזה, ככל שנגרם, נובע מכעסו על היחס לו זכה מן הנתבעת. בכתב התשובה נטענו גם טענות בגין התקנה שבוצעה אצל אורלי – היא המתרגמת אשר תרגמה לתובע את מהלך הדיון, הגב' אורלי אבשלום – אולם לא הוצגו יפוי כח או המחאת זכות כלשהי המקנים לתובע עילת תביעה בגין נזק שנגרם, אם נגרם, אצלה וגם לגביה לא הוכח נזק. במהלך הדיון, כאשר נעשה נסיון להביא את הצדדים לכלל מתוה פשרה – נסיון אשר לא צלח, כפי שיפורט להלן – התברר כי, לפחות בשלב זה, מי שעיכב את תיאום הפגישה בין הצדדים היה התובע ורק לאחר מאמץ הסכים לתיאום מפגש במעבדת הנתבעת לצורך הדגמת תקינות והדרכה. למעלה מן הנדרש יש להבהיר כי הגם שהתובע סרב להפוך מפגש זה לחלק מהסדר כולל בתיק הסכימה הנתבעת לקיים את המפגש ללא עלות, הגם שעדיין אמור להנתן פסק דין לגוף התובענה ולכאורה חשופה היא לאפשרות שינתן פסק דין נגדה. לאחר עיון בכתבי הטענות ובראיות שהגישו הצדדים ושמיעת העדויות באתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להדחות על כל מרכיביה. כאמור, התובע לא הוכיח בכל דרך כי המים נזלו עקב מחדל של הנתבעת, מאחר שאין כל ראיה הסותרת את טענתה כי מקור הנזילה בצנרת ולא בבר המים – אשר אין חולק כי כיום הוא תקין. הנתבעת מבהירה כי לא ביצעה בבר המים כל תיקון אלא רק בצנרת, לפנים משורת הדין והגם שאין הדבר באחריותה. גם לגבי מכונת הקפה לא הוכחה כל תקלה, הטענה כי המכונה גורמת לטעם לא טוב לקפה לא הוכחה אף היא ולא ניתן להתעלם גם מהקשר בין הטעם לבין טיב פולי הקפה בהם נעשה שימוש. כפועל יוצא לא הוכיח התובע כי הנתבעת לא נתנה לו את השירות המגיע לו ממנה. יש להבהיר כי גם אם תתקבל טענתו כי המתין לנציג הנתבעת שיגיע לבדוק את הנזילה, הרי משלא הוכח לאחר הבדיקה כי מקור התקלה בבר המים שסיפקה לו הנתבעת נהיר כי לא הוכח כי היא לא נתנה לו שירות ראוי ומובן כי התיקון שביצעה הנתבעת בצנרת, ואשר התובע לא הכחיש, נעשה לפנים משורת הדין ובודאי שאינו תומך בגרסת התובע בענין טיב השירות שקיבל. גם לענין בדיקת מכונת הקפה לא הוכח כי הנתבעת מנעה מן התובע כל שירות, וכאמור – לפחות באולם בית המשפט היה זה התובע אשר עיכב את קיום המפגש. הצדדים אינם חלוקים אף על כי התובע אוחז את מספר הטלפון הנייד האישי של מנכ"ל הנתבעת עוד טרם ההליך המשפטי וכי הוזמן על ידו ליצור עימו קשר טלפוני לכשיצטרך, והתובע לא הציג פירוט שיחות המלמד על נסיונות חוזרים ליצור עימו קשר שלא צלחו.

בכניסה לישוב, סיבוב אחד לפני הש.ג נמצא את עין כפיר. מעיין שנבנה ע"י בוגרי הישוב לזכר בן הישוב – אבנר כפיר חזי הי"ד, שנפל בלבנון בעת שירותו הצבאי. באתר פינות פיקניק וברז מים. את האשפה אנא קחו עימכם לפח שנמצא בסמוך לכביש. נמצאת נקבת מים עתיקה מתקופת התלמוד, החפורה 50 מטר במעבה ההר, ההליכה הלוך וחזור, מומלץ להצטייד בפנסים ובנעליים למים. לצד מטעי שקדים מלבלבים וכרם ענבים. יש להחנות את הרכב סמוך לאנדרטה לזכרה של עפרה פליקס הי"ד, בסמוך לש"ג הישוב, וללכת ברגל עד הכרם, בדרך המתאימה לרכב 4*4, בסיום הדרך מגיעים לשער צאן עולים בשביל צר משמאל לכרם לכיוון צפון. ניתן להבחין בספסלים מעץ, מעשה ידי הבחורים בישיבה. המים קרים ועמוקים, רק ליודעים לשחות. פינת נוף קסומה אל מול הר גריזים ועיבל, עם פינות ישיבה נעימות מעץ. המצפה הוקם ע"י נוער הישוב לזכר מדריכם, אלירן עמר ז"ל. אתר חובה. במסלול של הר כביר תמיד כיף לבוא שוב, נוף לכל כיוון אפשרי וההיסטוריה על כף היד. מומלץ לבוא עם תנ"ך ולקרוא את הפסוקים על כניסת בנ"י לארץ בספר דברים, על תיאור דרך מבוא השמש, על חלקת השדה בשכם, ועל הקמת מזבח יהושע ממש מול בהר עיבל. אסור לטפס על מבנה קבר השיח - מחשש למפולת אבנים. מוזמנים לתצפת על הנוף במשקפות החדשות שלנו- לכל רוחב ארצנו- מן הים עד הירדן, ואפילו החרמון! האתר הוקם לזכרו של תת אלוף לונצי, שהיה מושל שכם בזמן הקמת הישוב. בקרוב מש בע"ה האתר כולו יעבור שדרוג בסיוע משרד התיירות. הוקם לזכרו של אילן גבאי הי"ד בן קרית טבעון, שנפל במלחמת לבנון השניה. המצפה הוקם ע"י בחורי הישיבה שהיו חייליו של אילן. לאחרונה הורחב המצפה ונוסף בו דק עץ מרהיב. שווה ביקור. בדרך לאלון מורה, משמאל לכביש.

ערך זה עוסק במשורר וזמר בימי הביניים. אם התכוונתם לפירושים אחרים, ראו טרובדור (פירושונים). טרובדור הוא כינוי למלחין, משורר וזמר בימי הביניים. מקור המילה טרובדור בפועל האוקסיטני trobar, שפירושו "למצוא", ובהשאלה "להמציא" או "לחבר" (שיר או לחן). הסגנון החל בפרובנס במאה ה-11 כאשר הטרובדור הידוע הראשון היה גיליים מפייטיוס (Guilhèm de Peitieus; לימים פואטייה), דוכסה התשיעי של אקיטן (1071 - 1127). לכל הדעות הוא לא היה חלוץ הסגנון, משום ששירתו הייתה כבר בוגרת ומפותחת מאד, אך מקורות ההשראה שלו אינם ידועים. ייתכן כי מדובר בהשפעה מהמוזיקה הדתית הקתולית, בשירה הערבית של אל-אנדלוס או במקורות אחרים. שירת הטרובדורים נכתבה מתחילתה כמוזיקה מושרת ומלווה בכלי מיתר. זו השירה הלירית הראשונה של ימי הביניים הכתובה לא בלטינית. לרוב, הטרובדורים כתבו וביצעו את שירי עצמם אך היו גם כאלו, שכונו יוגלדורים (JOGLADOR) שביצעו יצירות של אחרים. בדרך כלל הטרובדורים היו ממעמד האצילים, הבורגנים ואנשי הכנסייה והם סימלו את ההתעדנות בחצרות האצולה בדרום צרפת, שינוי מעמד האשה והאהבה וקודים התנהגותיים-חברתיים חדשים באותן חצרות (CORTEZIA מלשון CORTE=חצר). למרות שחלק מקודים אלו (כמו אהבה מחוץ לנישואין וחושניות ארוטית) היו מנוגדים לרוח הנצרות, זכתה שירת הטרובדורים להצלחה רבה והתקבלה גם על הכנסייה הקתולית. הצלחה זו נבעה מהעובדה ששירה זו הביעה זכות, הפנמה, הערצה ושאיפה לשלמות וליופי חומרי ומוסרי אבסולוטי וכן כניעה. יש הסבורים שתכנים אלו השפיעו על התפשטות פולחן מריה הקדושה החל מהמאה ה-13 כי הם זוהו עם תכונותיה של מריה. עוד שמות טרובדורים: פייר וידאל, גירו דה בורנל, ברנר דה ונטדורן, ריימבו דה ואקרה, קומטסה דה דיה. היה גם טרובדור יהודי בשם "מתיתיהו היהודי". שורשיה של שירת הטרובדורים במוזיקה הליטורגית הכנסייתית ובייחוד במזמור הגרגוריאני. טרובר (בצרפתית: Trouvère, לעיתים Trouveur) היא הצורה שהייתה מקובלת בניב של צפון-צרפת (langue d'oïl) למילה "טרובדור", כפי שנהגתה ב"לנגדוק", הניב של דרום-צרפת (אוקסיטנית). היא מתייחסת למשוררים-מלחינים שחיו בערך בתקופת הטרובדורים ויצרו בהשפעתם, אבל חיברו את יצירותיהם בניבים הצפוניים של צרפת. הטרובר הידוע הראשון היה שרטיין דה טרויה (היה פעיל בין שנות ה-60' לשנות ה-80' של המאה ה-12. (באטרפילד, 1997). הטרובר המשיכו לפעול עד 1300 בקירוב. במאה ה-14 חלה שקיעתה של שירת הטרובדורים בייחוד עקב הפיכתה לשירה מלאכותית שחוברה על ידי מלחיני חצר למען אדוניהם. כ-2130 שירי טרובר שרדו עד ימינו; לכשני שלישים מהם יש מלודיות. עוד שמות טרוברים: ז'ק דה קמבריי, גיו דה דיז'ון, גילברט דה ברנוויל, גאס ברול. הדימוי הפופולרי של הטרובדור או הטרובר הוא של מוזיקאי נודד העובר מעיר לעיר עם לאוטה על שכמו. אנשים כאלה אכן היו במציאות, אבל הם נקראו "ז'ונגלר" ו"מינסטרל" - מוזיקאים דלפונים, גברים ונשים, בשולי החברה. הטרובדור והטרובר, לעומת זאת, מייצגים את האריסטוקרטיה של יצירת המוזיקה. היו אלה או משוררים ומלחינים שפעלו בתמיכת האצולה או, באותה מידה של שכיחות, בני אצולה בעצמם, שחיבור וביצוע של מוזיקה היו לגביהם חלק ממסורת החיים בחצרות האצילים, בהם מלכים, מלכות ורוזנות. בסוף המאה ה-12 הופיעו גם בגרמניה טרובדורים שהיו בעיקר מאנשי האצולה הנמוכה ונקראו גם מינזנגרים ("זמרי שירי אהבה" בגרמנית עתיקה). ביניהם יש לציין את ולטר פון דר פוגלויידה, ניידהרדט פון רוינטל, פרואנלוב (היינריך פון מייסן), ויצלאב פון רוגן. במאה ה-13 הופיעו טרובדורים בספרד ובצפון פורטוגל והמפורסם ביניהם הוא אלפונסו החכם, מלך קסטיליה. באותה תקופה הופיעו טרובדורים גם בצפון איטליה עם שירים בניב הטוסקני ופיתחו את הסגנון המכונה DOLCE STIL NUOVO. ביצוע מוזיקה בסגנון זה הוא עניין לניחוש והשערה. יש מלומדים הגורסים, שיש לבצע אותה בסגנון ריתמי חופשי ותוך שימוש מוגבל בליווי אינסטרומנטאלי (בייחוד בשירים שהטקסט שלהם מרומם ונעלה יותר). מלומדים אחרים, וכמוהם מבצעים רבים, סבורים, שליווי אינסטרומנטאלי ופרשנות ריתמית יותר תקפים בה במידה. הסגנון שגשג גם במאה ה-12, וחיקו אותו גם במאה ה-13, אך עם הזמן הוא דעך. במאה ה-14 נעשה ניסיון להחיות את הסגנון על ידי ארגון משחקי הפרחים, תחרות ספרותית שנועדה לשמר ולטפח את המורשת הלירית והלשונית. במאה ה-15 המשחקים דעכו, אך בעת החדשה המסורת חודשה בשפות אחרות, ביניהן צרפתית, קטלאנית, ספרדית, ואספרנטו. בתקופה המודרנית ישנם אמנים המכונים פעמים רבות טרובדורים, אמנים אלו הם לרוב מוזיקאי פולק, לדוגמה בוב דילן נחשב בעיני רבים לטרובדור מודרני. בעידן המודרני אין משמעות חזקה לתוכן השיר אלא רק לצורת הנגינה וסגנון השירה. נגני פולק המנגנים לפי התבניות העממיות, ונודדים בארץ נחשבים לטרובדורים מודרניים. בישראל זכה לעיתים מאיר אריאל לכינוי טרובדור מודרני. Akehurst, F. R. P. and Judith M. Davis, eds. A Handbook of the Troubadours. Berkeley: University of California Press, 1995. ISBN 0-52-007976-0. Goldin, Frederick, translator. Lyrics of the Troubadours and Trouvères: An Anthology and a History. Gloucester, MA: Peter Smith, 1983. ISBN 0-84-465036-6. Hasenohr, Geneviève and Michel Zink, eds. Dictionnaire des lettres françaises: Le Moyen Age. Collection: La Pochothèque. Paris: Fayard, 1992. ISBN 2-25-305662-6. אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טרובדור&oldid=22870555" דף זה נערך לאחרונה ב־18:12, 16 באפריל 2018.

אתן מתכננות לעשות מסיבת רווקות מקסימה לחברה הכי טובה שלכן שהחליטה להתחתן? תוהות איך תוכלו לעשות את החגיגה הזאת כך שאף אחד לא ישכח אותה? אם כך, כדאי שתדעו: מסעדה למסיבת רווקות זו הבחירה הכי טובה שיש. אומנם אולי חשבתן שאחת מכן יכולה לנדב את הבית הפרטי שלה לחגיגה, אך האמת היא, שזה סיפור לא פשוט. לכן, אם אתן יכולות לבחור לכן מסעדה למסיבת רווקות וליהנות שם מיחס טוב, אוכל נהדר ואווירה קסומה, למה לחשוב פעמיים? בין אם אתן מחפשים מקום למסיבת הפתעה או מקום למסיבת רווקות, בואו לבקר אצלנו. תמיד חלמתן לנסוע לספרד ביחד אבל עד היום לא יצא לכן לעשות את זה? חושבות איך תוכלו להביא את ספרד למסיבת הרווקות? אם כך, לנו במסעדת ויקי כריסטינה יש את הפתרון המושלם עבורכן! אצלנו תוכלו ליהנות מאווירה ספרדית נפלאה במסיבת הרווקות הקרובה כי המטבח שלנו, המסעדה והצוות – הכול בהשראת ספרד האהובה! זה אומר שהעיצוב הוא כזה, ומיוחד – האוכל! יש אצלנו תפריט עשיר שכולל לא מעט מנות טאפאס מיוחדות וכמובן שלכל זה ניתן יהיה גם להוסיף סנגרייה חמה או קרה. כך עושים מסיבת רווקות נפלאה ואין ספק שתצליחו לשמח את הכלה! כמה מסיבה כזאת יכולה לעלות לכן? החשש האמיתי שלכן הוא שתשלמו הון עתק על מסיבת הרווקות? מעוניינות לנסות לצמצם את ההוצאות? אם כך, בוודאי תשמחו לדעת שגם במובן הזה מסעדת ויקי כריסטינה זו יכולה להיות בחירה טובה. אנחנו מציעים לכן מחירים סבירים ביותר כך שאפילו אם תבחרו להוסיף לא מעט יינות טובים לאירוע, קינוחים עוד הפתעות, הרי שתצליחו לעמוד במחיר בלי קושי. פנו אלינו, ספרו לנו כמה שיותר פרטים על המסיבה ואנחנו נעשה הכול כדי לעזור לכן להפיק מסיבת רווקות חלומית.

בתוך מתחם "תוצרת מצפה" תוכלו לבקר את תחנת הרדיו המקומית "רדיו סבתא", המשדרת במשך 24 שעות מוזיקה ותכניות על ידי 25 שדרנים מתנדבים. למצפה רמון הגיע עירא דיין בשנת 1988 במסגרת גרעין נח"ל אמנויות שקיבץ לגרעין אמנים צעירים מכל מיני בתי ספר. "היו חברי תאטרון, ספורטאים מצטיינים ולהקת צה"ל, אבל אמנים לא היו ובצה"ל רצו לעזור לאמנים צעירים להמשיך ליצור גם בזמן השירות הצבאי שלהם — לשם כך הוקם הגרעין". האמנים הצעירים נדרשו "להשתלב במרקם החברתי של היישוב ולתרום", מספר עירא. וכך היה. איך היה נראה לעירא היישוב בשנות ה-80? "זה היה יישוב קטן ונטוש ועזובה שלטה בכול. שיחים התגלגלו ברחוב כמו במערבונים. מאז עזב לתקופה, אבל כשחיפש חלל עבודה לסטודיו בשנות ה-90 החליט לחזור. "זה היה לי מהלך טבעי – הרגשתי כאן בבית". עירא צייר בעבר ציורי קיר עצומים, וגם ציורים קטנים יותר. לגבי סגנון הציור שלו — קשה לו להגדירו: "אני לא מנסה באמת להגדיר את הסגנון שלי. אני די מגוון – קשה לי בעצמי להגדיר את זה. יש לי צדדים יותר רוחניים, ואחרים. בגדול אני חושב שאני רואה את האמנות שלי כאמנות חברתית. לדעתי אמנים צריכים לחזור למקום שיש בו יותר ענווה, להתייחס לסביבה שבה הם נמצאים ולהעניק לה. ראוי שכך אמנים יתנהגו". ניתן לראות את הגישה הזו של עירא בפרויקטים שונים שלו של אמנות רחוב, למשל. את תחנת "רדיו סבתא", תחנת הרדיו המקומית של מצפה, הקים עירא לפני כשנה וחצי לכבוד חמותו שנפטרה לפני כשנתיים. "היא הייתה אישיות יוצאת דופן עם האהבה שלה למוזיקה שלא פסקה להתנגן אצלה בבית, פרט לשבת, 24 שעות. כבר בחייה רצינו לעשות תחנה כזו, וכשהיא נפטרה הפכתי את זה למעין אנדרטה חיה לשימור אהבת האדם, שמחת החיים והמוזיקה שהייתה באישה המיוחדת הזו". "רדיו סבתא" היא בעצם תחנת רדיו אינטרנטית שזמינה בכל מקום בעולם, ומנגנת מוזיקה 24/7. בשבת אפשר לבחור פלייליסט שאותו רוצים לשמוע. מה שומעים שם? "אנחנו נהנים לחשוב שיש לנו קו מוזיקלי איכותי משום שהשדרנים שעובדים כאן הם בעלי טעם טוב ואיכותי", מסביר עירא. בין היתר תוכלו להאזין לרגאיי, סול, אלקטרוני, אינדי ולהיטים עכשוויים. "זו תחנה עם מוזיקה משולבת. הייתי מגדיר את זה כמשהו בין 88, 106 והקצה", אומר עירא. ישנם גם תכנים מקומיים של שדרנים מהיישוב, כמו למשל תכנית של השדרנית שירה בן חמו על תרבות מקומית, שבה היא מציגה את מה שקרה במצפה במהלך השבוע. את מי שומעים? ישנם כ-25 שדרנים מקומיים, רובם צעירים. הרדיו הוא התנדבותי לגמרי ואנשים עושים את זה מתוך אהבה ורצון.

"ממזר תלמיד חכם, קודם לכהן גדול עם הארץ". ממזר, היינו אל-זר, אך-זר, פירושו ממזרות, שעל ידי זה שהאדם עובר על הלאו ד"לא תפנו אל האלילים", אזי הם מולידים לו את הממזר. דפנית להאלילים, היינו שמזדווג את עצמו עם הס"א שהוא ערוה, וזה נקרא "הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר". ודעת בעל הבית הפוכה מדעת התורה, לכן יש חילוק בין עם הארץ לתלמיד חכם. ובזה יש הבדל גדול אם האדם הוליד את הממזר, שתלמיד חכם טוען, שגם זה הוא מצד השם ית', שהצורה המתראה לעיניו היינו בחינת ממזר, הוא אומר שהשם ית' סובב לו את הסיבה ההוא. מה שאם כן הרשע אומר, שזהו רק מחשבה זרה, שבא לו מחמת חטא, ולא צריך יותר רק לתקן את חטאיו. מה שאין כן התלמיד חכם, יש בכוחו להאמין שגם זה, היינו צורתו כמו שהוא, הוא מוכרח לראות את אמיתיותו, ויחד עם זה לקבל עליו עול מלכות שמים עד מסירות נפש. פירוש, שגם על בחינת מטה בחשיבות, שאין בחינת מטה והסתר יותר מזה, מכל מקום בזמן כזה צריך ליחס להקב"ה. היינו שהקב"ה סובב לו תמונה כזו, הנקרא מחשבות זרות על ההשגחה, והוא על בחינה קטנה כזו לעבוד למעלה מהדעת, כאילו היה לו דעת גדול בקדושה. וכהן גדול נקרא מי שעובד ה' נקרא כהן גדול בסוד ורבים הם... היינו, שיש להם הרבה תורה והרבה מצות, ולא חסר להם שום דבר. לכן, אם האדם בא להתחבר ולקבל על עצמו איזה סדר בעבודה, אז הדין הוא שממזר תלמיד חכם קודם, היינו שממזרותו יקבל עליו בבחינת תלמיד חכם. שחכם נקרא הקב"ה, ותלמידו, היינו שלומד מפי הקב"ה. שרק תלמיד חכם יכול לומר שהכל, היינו כל הצורות המתראות בזמן העבודה, הוא "מה' היתה זאת". מה שאין כן כהן עם הארץ, הגם שהוא עובד ה' והוא גדול בתורה ועבודה, אבל עוד לא זכה ללמוד מפי ה', עוד לא נקרא תלמיד חכם. לכן מצב הזה הנקרא, אינו יכול לעזור לו מאומה, שיוכל להגיע לשלימות האמיתי, משום שיש לו דעת בעל בתים. ודעת תורה הוא רק מי שלומד מפי ה', שרק תלמיד חכם יודע את האמת, שהשם ית' הוא המסבב לכל הסיבות. ועם זה נבין את מאמר חז"ל, "רבי שמעון בן מנסיא היה דורש את כל אתין שבתורה". שענין "את", היינו לרבות, זאת אומרת, שהרבה תורה ומצות כל יום יותר מחבירו. "וכיון שבא ל"את ה' אלקיך תירא", פרש". היינו, שלא היה יכול להרבות, אלא שבא לנקודה הזה לא היה יכול להוסיף, אלא חס ושלום להיפוך. ופירש רש"י, בן מנסיא, היינו שהבין את המנוסה, שפירוש נוסה ונסיגה מהמערכה, וכמו כן בן העמסוני, היינו שהבין את האמת ואיזו צורה יש לו להאמת. ואז נשאר עומד על משמרתו ואין יכול ללכת קדימה, עד שבא רבי עקיבא ודרש: "את"- לרבות תלמידי חכמים. היינו כנ"ל, שע"י התדבקות בתלמידי חכמים יכולים לקבל איזה אסמכתא, היינו שרק התלמיד חכם יכול לעזור לו ולא שום דבר אחר, אפילו שיהיה גדול בתורה, גם כן נקרא עם הארץ, אם לא זכה ללמוד מפי ה'. לכן מוכרח האדם להכנע לפני התלמיד חכם, ויקבל על עצמו מה שהתלמיד חכם יושית עליו בלי שום וכוחים - אלא בבחינת למעלה מהדעת. "ארוכה מארץ מידה", היינו שהתורה מתחלת אחר הארץ, זאת אומרת אם יותר גדול מהארץ. וזה כלל, ששום דבר לא יכולין להתחיל באמצע. לכן, אם הוא רוצה להתחיל, הלא התחלתה נמצאה אחרי הארץ, היינו אחר הארציות (וזה פירוש כהן גדול עם הארץ, היינו אפילו שעבודתו היא בגדולות, ואם עוד לא זכה לאור תורה עדיין נמצא בארציות). בכדי לבוא לשמה צריכין ללמוד הרבה שלא לשמה, היינו שיתיגע ויעמול בהשלא לשמה אז יכול לראות האמת, שעדיין לא זכה להשמה. מה שאין כן כשלא מתיגעין קודם עם הרבה כוחות, אין לו האפשרות לראות האמת. ופעם אחר אמר, שהאדם צריך ללמוד הרבה תורה לשמה, בכדי לזכות ולראות האמת שהוא עובד שלא לשמה. שעבודה לשמה נקרא בחינת שכר ועונש שהוא בחינת מלכות, ותורה שלא לשמה נקראת בחינת ז"א שהוא בחינת השגחה פרטית, לכן מלכי ישראל שכולם זכו להשגחה פרטית, אזי כבר לא היה להם מה לעשות, שלא היה להם מה להוסיף. לכן אמרו חז"ל, מלך ישראל לאו דן ולא דנין אותו, לכן אין להם חלק לעולם הבא, מטעם שלא עושים שום דבר. שהם רואים שהכל עושה הם ית'. וזה ענין איזבל אשתו של אחאב, שפירשו שאשתו טענה אי-זבל, מלשון איפה יש זבל בעולם, שהיא ראתה שכולו טוב. ואח-אב, היינו שהיה אח לאב שבשמים. מה שאין כן מלכי בית דוד שדנין אותם, משום שלמלכי בית דוד היה הכח ליחד קוב"ה ושכינתו ית', הגם שהם שני דברים דסתרי אהדדי, שהשגחה פרטית היא בהפכיות לבחינת שכר ועונש. וזהו כח של הצדיקים הגדולים, שיכולים ליחד בחינת קוב"ה ושכינתא, היינו בחינת השגחה פרטיות עם שכר ועונש, ודוקא מבין שניהם יוצא את השלימות הגמור הנרצה.

שירות בתי הסוהר קיבל הבוקר (ה') חזקה על האסיר קובי אלכסנדר, והוא נמצא בדרכו לישראל בטיסת אל-על, בסידורי ביטחון מותאמים להעברת אסיר. צוות של סוהרי ״נחשון״ המריא בתחילת השבוע לארה״ב, חבר למרשלים האמריקנים במתקן כליאה בניו-יורק וקיבל אחריות מלאה על קובי אלכסנדר בשדה התעופה ״קנדי״. ההעברה תושלם אחה״צ עם נחיתתם בישראל והעברתו של אלכסנדר לבית המעצר ״ניצן״. כל מבצע ההעברה נעשה לבקשת אלכסנדר, לאחר אישור של שרת המשפטים, ובמימון מלא שלו. אלכסנדר, מי שייסד את קומברס, עמד בראש אחת מספינות הדגל של ההיי-טק הישראלי דאז והוביל אותה לשיאים עסקיים, ניהל למעשה מאחורי הקלעים הונאה המתוחכמת שכללה Backdating - תיארוך לאחור של מועד הקצאת אופציות, במטרה לגרוף רווחים גדולים יותר למקבלי האופציות - והוא בראשם. בנוסף דווח שאלכסנדר, לצד שניים מבכירי קומברס דאז - דיוויד קריינברג שהיה סמנכ"ל כספים ו-וויליאם סורין שכיהן כיועץ המשפטי - הקימו קרן חשאית ולא חוקית שבאמצעותה הקצו אופציות לעובדים פיקטיביים בתאריכים פיקטיביים; כך יכלו השלושה לגייס אנשי מפתח לקומברס תוך חלוקת אופציות במימוש מיידי. אלכסנדר הואשם בעבירות בקדייטינג והונאה בניירות ערך ונמלט מארה"ב לפני 11 שנים לנמיביה, לה אין הסכם הסגרה עם ארה"ב. לפני כשנה וחצי הוא הסגיר את עצמו לרשויות האמריקניות, והורשע ברישום כוזב במסמכי תאגיד, ונידון ל-30 חודשי מאסר. בישראל, יוכל אלכסנדר להגיש בקשה לניכוי שליש מתקופת מאסרו בגין התנהגות טובה, כיוון שיחולו עליו הכללים הישראלים, להבדיל מהכללים האמריקנים שם היה זכאי לניכוי של 15% מתקופת מאסרו בלבד. ארגון עובדי בנק מזרחי-טפחות תובע מהנהלת הבנק מיליון שקל, בטענה שהיא מתנכלת לעובדים שנטלו חלק בשביתה באוגוסט שעבר. תקנות חדשות לגבי העלאת תמונות למדיה החברתית הוצאו בצבא האמריקני באירופה לאחר שחובש בצבא האמריקני העלה לרשת תמונות של חייל, שנפצע קשה, והובא לטיפול בבית-החולים האזורי בלאנדשטוהל בגרמניה. מחלקת החקירות של חיל-הים האמריקני חוקרת טענות נגד קית לֶפֶבֶּר, הנגד של גדוד בינוי ימי 133, שהושעה בינתיים מתפקידו.

ברצוני לשאול עשיתי הזרעה וליפני הזרקתי 36 שעות ליפני או יארח 7.6 רציתי לדעת באיזה תאריך ניתן לעשות את הבדיקה הריון הביתית ?? ואם עשיתי מסקרנות לפני הזמן והיא הראתה שלילי האם ניתן להסיק שזה היהיי שלילי גם בזמן שאמורים לעשות את הבדיקה לפי ההוראות לאחר ה 14 יום ?? מומלץ לבדוק אחרי שבועיים, ברוב המקרים גם בדיקה מעט קודם תהיה מדוייקת אבל עדיף להימנע מכך. ההזרעה ב 7.6 עוד לא חלף אפילו שבוע מה הזרעה יחד אם לקיחת אוביטרל שעשיתי את הבדיקה פחות משבוע סתם מתוך סקרנות זה נתן לי שלילי האם גם שהעשה בשבוע הבא לאחר ה 14 יום היא גם תראה לי שלילי או שאין קשר בגלל שעשיתי בדיקה שהיא פחות משבוע לאחר ההזרעה ???

אחרי האליפות שנערכה לפני כמה ימים במרינת תל-אביב, צוברי כבר בדרך הבטוחה לזהב ודוידוביץ' נכנסת חזק מאוד לקרב על הארד. אם שני הישראלים יזכו במדליות באליפות אירופה השנה, שכאמור, מתקיימת במרינה בת"א, אין ספק שזה יהיה אחד ההישגים המרשימים ביותר שהשגנו בשנים האחרונות בענף השייט בפרט ובספורט בכלל. צוברי נמצא בתקופה טובה מאוד בקריירה, אחרי שזכה גם במדליית ארד אולימפית בביג'ין לפני כשנה. שחר נולד בשנת 1986, והוא שט כבר מגיל 7. בהתחלה שט באופן חובבני משהו, אבל אז החל להתאמן באופן מקצועי באילת, עיר הולדתו. בשנת 2000 זכה במדליית כסף באליפות העולם לנערים. שנתיים לאחר מכן זכה באליפות העולם עד גיל 17, וב-2004 זכה במדליית כסף במסגרת אליפות העולם לנוער. אז האליפות נערכה בבולגריה. באליפות ישראל ב-2006, זכה צוברי במקום הראשון. בתחרות התחרה מול גל פרידמן, ששנתיים לפני לקח מדליית זהב ראשונה לישראל (בינתיים גם אחרונה). גל, דרך אגב, הסתפק בתחרות זו במקום הרביעי בלבד. 2007 היתה שנה נהדרת לצוברי: הוא זכה במדליית כסף בתחרות הקדם אולימפית, מקום שישי באליפות אירופה ומקום שמיני באליפות העולם. הישגו האחרון (מקום שמיני באליפות העולם) נתן לו את הכרטיס לאולימפיאדת ביג'ין. ב-2008, לפני האולימפיאדה, זכה במדליית זהב באליפות העולם שהתקיימה בניו-זילנד. בימים אלה, הוא בדרך הבטוחה למדליית זהב באליפות אירופה. דוידוביץ' שולטת בתחומה, בישראל לפחות, והיא אלופת ישראל מאז שנת 2005. דוידוביץ' היא שייטת צעירה: רק בת 21. במעיין דוידוביץ' יש כישרון עצום, את זה ראה העולם כולו כבר שהיתה בת 14, אז זכתה באליפות העולם לקדטיות שנערכה בספרד. ב-2004 זכתה במקום השני באליפות העולם לנערות, וב-2005 עשתה זאת שוב. אחרי תחרות זו, החליטה פדרציית השיט הבינלאומית להחליף את דגם הגלשנים האולימפיים מ"מיסטרל ל"ניל פרייד", ודוידוביץ' החלה להתאמן בדגם האולימפי החדש. באליפות אירופה הראשונה שלה שנחשבה לבוגרת סיימה במקום השישי, ובאותה השנה זכתה במקום ה-22 באליפות העולם, אליפות שהתרחשה באיטליה. מעיין דוידוביץ' זכתה בעוד תארים רבים וטובים, ביניהם מקום עשירי באוליפיאדת ביג'ין האחרונה. בימים אלה היא מתחרה על מדליית ארד באליפות אירופה. מה שנשאר לנו לעשות זה לומר "בהצלחה לשניהם!", כי כמו שזה נראה היום, רק ענף השייט יכול להביא לנו כבוד.

אחת ההפגנה הגדולות ביותר בתולדות ענף התיירות התקיימה מול משרד האוצר, בה השתתפו אלפי מעובדי הענף ובהם מנכ"ל חברת הנסיעות 'אסיה טרוול' וחבר נשיאות הקונגרס ניסן מושייב: "הזניחו את ענף התיירות, יש פער גדול מאוד בין ההבטחות של הממשלה לבין מה שעושים בפועל" אלפי עובדי ענף התיירות, שנפגע בצורה אנושה בחודשים האחרונים, הפגינו בירושלים מול משרד האוצר בקריאה לקבוע תאריך לפתיחת השמיים, להציע מתווה ולדאוג לעתידם הכלכלי. המחאה משותפת לכמה ארגונים, ביניהם: התאחדות משרדי הנסיעות, לשכת מארגני תיירות נכנסת, מדריכי טיולים ומורי דרך, בעלי אטרקציות, חברות תעופה ישראליות ועוד. לפי טענת הארגונים, הממשלה מזניחה את הענף שבו מועסקים באופן ישיר כ-40 אלף איש ובצורה עקיפה עוד כ-150 אלף. אחד המוחים קרא לאלפי המפגינים להצטרף לתפילתו באומרו: "שערים שמים פתח, ואוצרך לנו הטוב תפתח באנו להשמיע זעקה בדרך היהודית הערכית. התפללנו ששערי שמים יפתחו ושליבו של שר האוצר יפתח." בין המפגינים הרבים נראה גם מנכ"ל חברת הנסיעות 'אסיה טרוול' וחבר הנשיאות ניסן מושייב שנראה לצידם של סמנכ"ל ישראייר אבי מנדלבאום ומנכ"ל 'מונה טורס' בני אשר. "ענף התיירות והתעופה תקוע" מספר מושייב ומוסיף כי: "הייתה לנו תקווה שנחזור לפעילות בתחילת יולי. אבל בעקבות מצב התחלואה הנוכחי, הענף שלנו נדחה. נסגרו הדלתות והתוכניות שתוכננו שוב בוטלו. הזניחו את ענף התיירות, הממשלה לא מתייחסת ולא עוזרת. ביקשנו בהפגנה להרחיב את החל"ת לענף התיירות עד שהמשק יחזור לפעילות מלאה. יש פער גדול מאוד בין ההבטחות של הממשלה לבין מה שעושים בפועל. למרות זאת, מושייב התייחס לאפשרות של הרחבת החופשות בארץ ובכלל תיירות פנים: "אנחנו מחזיקים מעמד, העובדים שלנו מחכים לחזור כבר לפעילות. במקביל אנחנו בודקים אפשרות להרחיב את הפעילות בענף תיירות הפנים, אך גם זה בסימן שאלה גדול, עקב ההגבלות החדשות".

הבעלים לשעבר של תשלובת פיקנטי הגיש את התביעה בשנת 2004 נגד מרבית חברות המזון הגדולות במשק, בטענה שפעלו כקרטל מזון. בסופו של דבר קבע העליון: "לפנינו ערעור טורדני שדינו להידחות" תביעה של 1.5 מיליארד שקל אותה הגיש איש העסקים משה בדש בשם פיקנטי תעשיות בשר הסתיימה בשבוע שעבר בקול ענות חלושה, לאחר שבית המשפט העליון חייב אותו בתשלום הוצאות לכל 29 חברות המזון אותן תבע. בשם פיקנטי שהוא מבקש להקטין את סכום התביעה ל-570 מיליון שקל כדי להצליח לשלם את האגרה, אך גם אגרה זו מעולם לא שולמה. בדש, לשעבר בעליה של התשלובת, הגיש את התביעה בשנת 2004 נגד מרבית חברות המזון הגדולות במשק, בהן תנובה, קוקה קולה, תלמה ואסם, בטענה שהן פעלו כקרטל מזון ואסרו על חברות שונות לספק לפיקנטי מוצרים. בית המשפט המחוזי בחיפה סירב לפטור את בדש מתשלום אגרה בסך 25 מיליון שקל, ולאחר מכן, יומיים לפני שחלף המועד לשלם את האגרה המוקטנת, מחק את התביעה. בדש ערער על ההחלטה למחוק את התביעה ובית המשפט העליון דחה את הערעור של בדש. "ערעור זה טוב היה אילו לא היה מוגש", כתב הרכב של שלושה שופטים בעליון, "לפנינו ערעור טורדני שדינו להידחות". בדש יצא עם נזק לא קטן מהערעור, לאחר שהעליון הטיל עליו לשלם לכל אחת מ-29 החברות שכר טרחה של 7,000 שקל. בין עורכי הדין שייצגו את חברות המזון היו מרדכי בייץ ממשרד יגאל ארנון, עו"ד מאיר שריקי וזוהר שם טוב.

הזמינו מלונות בלודי וחסכו | Hotels.comSee this page in Englishעברית (ישראל)הזמינו באתר או חייגו חינם 1-809-442-791 שיחת חינם עם מענה אנושי באנגלית או רוסית. אנגלית: שירות לקוחות 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. רוסית: ימים שני-שישי, 10:00-19:00.3 721 9635 שיחת חינם עם מענה אנושי באנגלית או רוסית. אנגלית: שירות לקוחות 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. רוסית: ימים שני-שישי, 10:00-19:00.דף הביתמבצעי מלונותHotels.com™ Rewardsשירות לקוחותההזמנות שליעזרהמשוב לאתרכתיבת חוות דעת על מלוןהתחברות וחשבוןהתחברותיצירת חשבוןההזמנות שלימלונותמלונות בארצות הבריתבתי מלון ב-ויסקונסיןמלונות בלודימלונות בלודיחיפוש מלונות בלודי עיר, ציון דרך, שם מלון, כתובת או מיקודהגעהעזיבה אין לי תאריכים מדוייקיםחדרים123456789+חדר 1:מבוגרים12345678גיל 18+ילדים01230-17גיל בעת ההגעה:ילד 1:-?-<11234567891011121314151617לצפייה במבצעיםצברו 10 לילות וקבלו לילה 1 חינם*חפשו את המחירים הסודיים על מלונות נבחרים12345678910=חינםהכי פופולרי כרגע בלודיהמוזמן ביותר!Radisson Hotel Madisonטוב 3.9 / 5( 516 חוות דעת אמתיות )Hotels.com™ Rewardsצברו 10 לילות וקבלו לילה 1 חינם*! 238 מבקרים צפו במלון זה בשעה האחרונהBest Western West Towne Suitesטוב 3.9 / 5( 483 חוות דעת אמתיות )Hotels.com™ Rewardsצברו 10 לילות וקבלו לילה 1 חינם*! 220 מבקרים צפו במלון זה בשעה האחרונהAmericInn Lodge & Suites Madison Westמצויין 4.4 / 5( 1,116 חוות דעת אמתיות )Hotels.com™ Rewardsצברו 10 לילות וקבלו לילה 1 חינם*! 90 מבקרים צפו במלון זה בשעה האחרונהThe Madison Concourse Hotel and Governor's Clubמצויין 4.5 / 5( 485 חוות דעת אמתיות )Hotels.com™ Rewardsצברו 10 לילות וקבלו לילה 1 חינם*! 64 מבקרים צפו במלון זה בשעה האחרונהHampton Inn & Suites Madison / Downtownמדהים 4.7 / 5( 470 חוות דעת אמתיות )Hotels.com™ Rewardsצברו 10 לילות וקבלו לילה 1 חינם*! 59 מבקרים צפו במלון זה בשעה האחרונהThe Edgewaterמצויין 4.3 / 5( 234 חוות דעת אמתיות )Hotels.com™ Rewardsצברו 10 לילות וקבלו לילה 1 חינם*! 53 מבקרים צפו במלון זה בשעה האחרונהHilton Madison Monona Terraceמצויין 4.3 / 5( 390 חוות דעת אמתיות )Hotels.com™ Rewardsצברו 10 לילות וקבלו לילה 1 חינם*! 53 מבקרים צפו במלון זה בשעה האחרונהHyatt Place Madison Downtownמצויין 4.5 / 5( 539 חוות דעת אמתיות )Hotels.com™ Rewardsצברו 10 לילות וקבלו לילה 1 חינם*! 51 מבקרים צפו במלון זה בשעה האחרונהSuper 8 - Madison Southמצויין 4.0 / 5( 371 חוות דעת אמתיות )Hotels.com™ Rewardsצברו 10 לילות וקבלו לילה 1 חינם*! 47 מבקרים צפו במלון זה בשעה האחרונהBest Western East Towne Suitesמצויין 4.0 / 5( 681 חוות דעת אמתיות )Hotels.com™ Rewardsצברו 10 לילות וקבלו לילה 1 חינם*! 43 מבקרים צפו במלון זה בשעה האחרונהראו מלונות נוספים בלודי, ויסקונסיןהוזמנו לאחרונהResidence Inn by Marriott Madison West/Middleton3 כוכביםהחל מ- ₪559Cambria hotel & suites3 כוכביםהחל מ- ₪572Country Inn & Suites By Carlson, Madison West, WI2.5 כוכביםהחל מ- ₪378Devil's Head Resort3 כוכביםהחל מ- ₪429Quality Inn & Suites2 כוכביםהחל מ- ₪325שלמו כעת או מאוחר יותר על מרבית החדריםביטול חינם על מרבית החדריםהתחייבות למחיר הטוב ביותרראו מלונות בלודי על המפהשכונותלודיבתי מלון בלודיHotels.com תעזור לכם למצוא את המלונות הטובים ביותר בלודי. כדי לעזור לכם למצוא את החדר המושלם בעת הזמנת מלון בלודי, ויסקונסין, הפכנו את תהליך החיפוש והשוואת מלונות לקל ופשוט, כולל רשתות בתי המלון הפופולריות ביותר. כיום, המלון הפופולרי ביותר בלודי הוא Victorian Dreams Bed and Breakfast, שכבר הוזמן 5 פעמים בשעה האחרונה.

טל נתנוביץ' משיכון ובינוי סולל בונה ואלון כהן מפרינטר סנטר ממשיכים לעדכן אותנו בטיפוס שלהם לפסגת ההר הגבוה ביותר באירופה – אלברוס ● מה השיעור שהם למדו במעלה ההר? הימים חולפים והמסע של טל נתנוביץ', סמנכ"ל הבקרה, התפעול ומערכות המידע בשיכון ובינוי סולל בונה, ושל אלון כהן, מנכ"ל פרינטר סנטר, לטיפוס על פסגת ההר הגבוה ביותר באירופה – האלברוס – נמשך. השניים מדווחים למערכת אנשים ומחשבים מהמקום הפלאי הזה ברוסיה שהם כבר הגיעו לגובה של יותר מ-4,000 מטרים מתוך הגובה המרבי של ההר – כ-5,600 המטרים. המוטיבציה להמשיך, כיאה לחובבי ספורט ואתגרים כמותם, בשמיים, וכך גם מצב הרוח. "את היום השני של הטיפוס סיימנו באריזות של הציוד המקצועי לתרמיל גדול, לקראת תחנת המוצא הבאה שלנו על האלברוס בגובה 3,800 מטרים", הם סיפרו. "ציוד הטיפוס כולל גרזן קרח, נעלי טיפוס עם בידוד כפול, קרמפונים, שהם דוקרנים שמתלבשים על הנעל ומאפשרים אחיזה טובה בשלג ובקרח על הפסגה, מעיל מחמם מיוחד, גייטרים, שהם כיסויים לנעלים ולשוקיים למניעת רטיבות, מקלות טיפוס, קאלקווה – כיסוי לפנים נגד קור, קרם הגנה חזק, שפתון, משקפי שמש, משקפי סקי עם הגנה UV4, כפפות עליונות וכפפות תחתונות מפליז, רתמת טיפוס וחבלים עם תופסנים". "בבוקר היום השלישי עלינו ברכבל עד למחנה הבסיס של האלברוס – כאמור, בגובה 3,800 מטרים. בליל היום שלפני כן שוחחנו על עניין אחד – מחלת הגבהים. נדמה שזה הפחד הגדול של כל מטפס, שכן ברגע שמקבלים את התסמינים, חייבים לרדת מיד בגובה ואוי ואבוי לזה שמרגיש גיבור וממשיך לטפס", המשיכו כהן ונתנוביץ'. "מחלת הגבהים מתרחשת כתוצאה מדלילות החמצן בגבהים. או אז, הלב והראות עובדים הרבה יותר קשה על מנת לספק חמצן למערכות הגוף. הדם הופך לבסיסי, שכן אחוז הפחמן הדו חמצני בו עולה. הכדורים שאנחנו נוטלים מכילים סולפה, שהופכת את הדם לחומצי יותר ומכינה אותנו לבאות. הם לא מרפאים מחלת גבהים, אלא רק מכינים את הגוף למצב שיגיע. התסמינים של המחלה הם כאבי ראש, סחרחורות, חוסר תיאבון, הקאות, בחילות, הזיות, בצקת ראות, בצקת מוח ונעצור פה", ציינו. או, בקיצור, שלא נדע מצרות. "הגענו למחנה שהוא בקתה על ההר עם מיטות ומטבח, מקלחת 'נייט' ושירותים בחוץ. איך שנכנסנו, ראינו בחור סיני שוכב על הרצפה מזיע ומתלונן על כאבים וסחרחורות. מסתבר שהוא עלה לפני כן לגובה של 5,000 מטרים, הרגיש לא טוב וכעת מפנים אותו למטה. נטלנו שנינו מיד עוד כדור ומפלס הלחץ עלה", סיפרו נתנוביץ' וכהן. "התארגנו על ציודים ויצאנו ליום התאקלמות נוסף בגובה. טיפסנו בטור בשלג אחרי המדריך, בצעדים קטנים, איטיים ומדודים, עד לגובה 4,100 מטרים, ושם שהינו כשעה". הם סיכמו בכך ש-"ניתן לומר שלמדנו שבטיפוס הרים, מילות המפתח הן לאט ובטוח. בטוח זה כמובן טוב, אבל בתור כאלה שאוהבים חדשנות וזמן הגעה מהיר לשוק, קצת קשה לנו עם ה-'לאט'. אבל כנראה שזה שיעור חדש לחיים שאנחנו לומדים".

גנץ: "מטרת הקמת הממשלה היא חסינות לנתניהו, העסקת אשל - בניגוד לכל נורמה" יו"ר כחול לבן התייחס למשא ומתן הקואליציוני וכתב כי רה"מ מנסה "לדחות את השימוע" ולמכור את "ערכי היסוד של הדמוקרטיה". הוא הוסיף כי רשימתו תאבק בניסיונו לקנות לו "קואליציה של מבצר משפטי" יו"ר רשימת כחול לבן בני גנץ אמר היום (שלשי) "כל מטרתה של הממשלה היא חסינות לראש הממשלה בנימין נתניהו". גנץ פרסם ציוץ בחשבון הטוויטר שלו ובו התייחס למגעים הקואליציוניים להקמת הממשלה, וציין כי העסקתו של נתן אשל היא "בניגוד לכל נורמה", וכי נתניהו מנסה "לדחות את השימוע" ולמכור את "ערכי היסוד של הדמוקרטיה". עוד כתב: "כמה עצוב וכמה לא מפתיע", וציין כי "כחול לבן תוביל את המאבק נגד הניסיון של ראש הממשלה לקנות לו קואליציה של מבצר משפטי. לא ניתן לזה לקרות". כזכור, לפני יומיים מונה אשל, ראש הסגל לשעבר במשרד ראש הממשלה, לחבר במשא ומתן הקואליציוני. אשל הואשם בהטרדה מינית של אחת מעובדותיו ונאלץ לעזוב את תפקידו, אך נשאר בקשר קרוב עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה. אשל פרסם הודעה בה כתב כי "החלטתי לעזור לעוסקים במלאכה להביא את רצונו של רוב העם למינוי בנימין נתניהו לראש הממשלה של ישראל. כל מי שהצביע לליכוד, לבנט, לחרדים, לליברמן ולכחלון - יותר מ-70% של המצביעים - רוצים שראש הממשלה הטוב ביותר מאז קום המדינה ימשיך במלאכה. במדינה דמוקרטית לא הרשויות השופטת, המחוקקת והמבצעת קובעות מי יהיה ראש הממשלה, אלא העם, ושאף אחד לא יתבלבל". מוקדם יותר דחה בג"ץ עתירה שהוגשה על ידי עורך הדין שחר בן מאיר והתנועה לטוהר המידות לבית המשפט העליון, נגד החלטת נשיא המדינה, ראובן ריבלין, להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על נתניהו. בעתירה התבקש בית המשפט לקבוע כי נתניהו לא יכול להרכיב את הממשלה הבאה, זאת על רקע החשדות הפליליים שיש נגדו בתיקים 1,000, 2,000 ו-4,000". בבג"ץ הסבירו "כי ההתערבות בשיקול דעתו של הנשיא במילוי תפקידיו היא מצומצמת מאוד, זאת על רקע מעמדו הייחודי והסמליות המיוחדת הגלומה במוסד הנשיאות והעומד בראשו. העתירה אינה מגלה כל עילה להתערבות בהחלטתו של נשיא המדינה". עוד נכתב בהחלטת בג"ץ כי "הלכה למעשה, עמדת העותרים היא שעל נשיא המדינה הייתה מוטלת חובה להתעלם מתוצאות הבחירות, מהמלצות ראשי הסיעות ולקבוע כי מר בנימין נתניהו פסול מלשמש כראש ממשלה בשל כתב החשדות החמור התלוי נגדו. עמדה זו של העותרים לא ניתן לקבל. היא אינה תואמת את אופיו של מוסד הנשיאות, אינה מתיישבת עם תפקידו של נשיא המדינה בתהליך הרכבת הממשלה ואינה עולה בקנה אחד עם המידע על פיו נדרש נשיא המדינה לגבש את הכרעתו". כמו כן נכתב, כי "אין חולק כי הנשיא קיים אחר הוראות החוק, נפגש עם ראשי הסיעות, הפעיל את שיקול דעתו, והטיל את הרכבת הממשלה על חבר הכנסת שסבר כי סיכוייו להרכיב את הממשלה הם הגבוהים ביותר. בכך מימש כהלכה את הסמכות שניתנה לו, ולא ראינו לא טעם ולא סיבה כי נתערב בה.

1. זוהי בקשה מטעם הנתבעת להורות לתובעת על הפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה בהתאם לסמכות המוקנית לבית המשפט על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). התובעת הינה חברה בע"מ, ובכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה היתה הבעלים של סופרמרקט. ענייננו בתביעה לתגמולי ביטוח ולפיצוי כספי בגין נזק שארע למלאי התובעת ביום 19.6.01, שעה שחדרו מי ביוב למחסניה של התובעת הממוקמים בקומת המרתף של קניון העיר. הנתבעת הינה חברת ביטוח, אשר בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה ביטחה את התובעת בביטוח אלמנטרי מקיף. במסגרת ניהול התביעה, נשלחו ע"י הנתבעת הודעות צד ג'. הנתבעת טוענת כי התובעת מצויה בקשיים כלכליים. הנתבעת טוענת כי בהתאם לתצהיר העדות הראשית של מנהל התובעת, מר קשוע איהאב, וכן בהתאם לעדותו בפני בית המשפט מיום 5.7.05, חדלה התובעת מפעילותה הכלכלית ונסגרה. גם עפ"י מסמכי הנהלת החשבונות של התובעת, אשר הועברו ע"י התובעת לנתבעת וצורפו לחוות הדעת הנגדית מטעם הנתבעת, הופסקה פעילותה העסקית של התובעת. אשר על כן עותרת הנתבעת, לנוכח הודעת התובעת מיום 13.7.05, לפיה היא עומדת על המשך ההליכים בתיק, להורות לתובעת להפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבעת. 4. התובעת מתנגדת לבקשה. לטענת התובעת, ב"כ הנתבעת היה נוכח בישיבה מיום 5.7.05, בה בית המשפט החליט לחייב את מנהל התובעת באופן אישי בכל הוצאה אשר תיפסק, במידה ותיפסק, כנגד התובעת, לכן לטעמה של התובעת הבקשה מיותרת. "353.א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". תיקון זה השיב למעשה את ההלכה שהיתה קיימת עד לכניסתו לתוקף של חוק החברות, התשנ"ט-1999, דרך סעיף 232 לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג-1983, המבחינה בין אדם פרטי לחברה בע"מ בכל הנוגע לחיוב בערובה להבטחת הוצאות משפט. הנחת היסוד הגלומה בהוראת סעיף 353א הנ"ל היא כי חברה צריך שתפקיד ערובה להוצאות, אלא אם כן סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות אם תחוייב בהן. סעיף 353 לחוק החברות התשנ"ט-1999 כאמור לעיל מסמיך את בית המשפט לחייב תובעת-חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי וזאת על מנת שלא לנעול דלתות בית המשפט בפני מתדיין עני ועל מנת שלא לפגוע בזכותו לממש את זכות הקניין שלו שהיא זכות יסוד. "שיקול הדעת אם לחייב תובע במתן בטוחה לכיסוי הוצאותיו של נתבע רחב והנתונים החייבים להישקל מגוונים הם, שכן מצד אחד אין נטיה לנעול בפני התובע את שערי בית המשפט אך משום שהוא דל אמצעים, או שזו חברה בפירוק, ומצד שני יש להתחשב בהפסד שהנתבע עלול לסבול אם התביעה תידחה ולא יהיה לו ממה לגבות את הוצאותיו" (רע"א 377/87 חליל ג'נחו נ' וויבהו א.ב.ה. - חברת מניות, פ"ד מא (4), 522, 523-524) .

לבחור זוהי לא משימה קלה. וממש לא בגלל שהמוצרים לא משביעים רצון, אלא כי יש אותם כה הרבה! קחו לדוגמא את Bang & Olufsen B&O BeoLab - דוגמא מעולה למוצר איכותי, אמין ותכליתי. אנו רגילים לראות מוצרים מסוג זה בארץ במחירים מופרזים לרוב, ונאלצים לשלם הרבה מעבר למחיר האמיתי. באיביי בעברית, לאומת זאת, המחירים הם כפי שאמורים להיות – הוגנים ומשקפים את המציאות. חוץ מהמחיר המעולה של Bang & Olufsen B&O BeoLab, יש למוצר עוד שלל תכונות חיוביות. הפריט עבר בדיקות קפדניות טרם הגעתו לאיביי בעברית בכדי לוודא שהוא עומד בתקני איכות בינלאומיים. אם לאחר עיון בקטגוריית החלטתם בלב שלם להזמין מסוג זה, עשו זאת בבטחה. ההזמנה דרך אתר זיפי מאובטח באמצעות פרוטוקול הגנת נתונים, המוכר ישמח לספק מענה לשאלות בנוגע לפריט שבחרתם להזמין ומדיניות החזרת המוצרים באה להבטיח שהמוצר שתקבלו יהיה איכותי, ללא פגמים ויעמוד בציפיות.

במהלך השנים שבהם OLED היתה רק פנטזיה על הנייר, הייתי הראשון שקפץ להגיד שהמלך ערום - תתמקדו במה שיש כרגע ותפסיקו לחלום על הטכנולוגיה הזו שאף אחד לא הצליח ליישמה מעולם כמו שצריך... אז זהו, היום אפשר להכריז רשמית ש-LG יישמה אותה כמו שצריך. הביקורת שערכנו על מסך ה-OLED מהדור הראשון (ביקורת שאגב קיבלה מספר שיא של קריאות לביקורת באתר) הציגה תמונה מדהימה, אך עדיין לא מושלמת בשל מספר של פיקסלים תקולים ומערכת הפעלה מיושנת. הדור הנוכחי של מסכי OLED כמעט ולא סובלים מחבלי הלידה הללו. במקום מספר הפיקסלים התקולים שהיו במסך הקודם, המסך שהגיע לביקורת כלל תת פיקסל תקול אחד (מתוך 8.3 מיליון תת-פיקסלים). כשמדובר על מספר כזה, אפשר להגיד שהתופעה כבר נדירה. השיפור הוא לא רק במסכי ה-FHD: אפילו המסך 77" OLED UHD שהגיע לארץ הוא נטול פיקסלים תקולים (מתוך 33 מיליון תת-פיקסלים!). עדיין כדאי לעשות בדיקות, אבל אפשר כבר להכריז שהבעיה מאחורינו. במקביל, LG המשיכה לשכלל את המסך ובעיקר הוסיפה מערכת הפעלה מודרנית בדמות WebOS, אשר פותחה במקור על ידי חברת Palm עבור סמארטפונים. זו מגמה ברורה בשוק, שכן מקור כל מערכות ההפעלה ששאר היצרניות מקדמות הוא בטלפונים: מ-Firefox OS של פנסוניק, דרך Android של סוני ופיליפס וכלה ב-Tizen של סמסונג. הדבר הראשון שרואים במסך OLED הוא שהשחורים מושלמים. לא אפורים כהים מאוד, אלא חוסר מוחלט של אור - קפיצה משמעותית גם מעל ה-Kuro האלמותית. העין מאוד אדפטיבית ומרגישה גם כמות מזערית של אור, שפשוט לא קיימת כאן. בדור הנוכחי, המסך עדיין דק יותר מהאייפון 6, אך הפעם LG הסירה את הגב היוקרתי עשוי סיבי הפחם, ומחליפה אותו במסגרת מתכתית דקיקה אך יפיפיה. איזור החיבורים כמובן עדיין עבה יותר, וכולל לא רק את האלקטרוניקה אלא גם את הרמקולים של המסך - מה שלא פוגע בעיצוב של המסך וגם משפר את איכות הצליל ביחס לדור הקודם. גם כאן, אין לי הרבה מה להוסיף מלבד שמדובר במסך עם העיצוב והמעמד היפים ביותר בשוק כיום. LG ירדו מכל הרעיונות החדשניים שעדיין לא היו מבושלים לחלוטין, כך שהפעם אין לנו כל מני הפתעות בדמות חיישני תנועה בקדמת המסך ואפילו אין יותר מצלמה ייחודית (אפשר להוסיף אותה בתוספת מחיר, אך גם LG רואים שאין ממש ביקוש רב ל-Skype ישירות מהמסך, אלא אם כן מדובר במסך שמיועד למשרד היי-טק). כך שמדובר במסך שהוא הרבה יותר מוצר מוגמר מאשר מוצר הייטק נסיוני-מעבדתי, אך מצד שני יש בו הרבה פחות "קסמים וטריקים" מהדורות הקודמים של המסכים. אגב, מדובר במגמה של כל החברות, אשר חוזרות להתמקד באיכות תמונה ופחות בפיצ'רים שהן חושבות שעלולות לגרום לנו לקנות מסכים חדשים. מערכת ההפעלה של המסך היא WebOS. כאמור, מדובר במערכת הפעלה שנוצרה על ידי Palm לטובת סמארטפונים, אך נכשלה בעיקר בשיווק שלה (טכנולוגית היא מדהימה). מדובר במערכת הפעלה שהשפיעה מאוד על תכונות רבות שאנדרואיד ו-iOS אימצו בחום. לאחר סיבוב ארוך בין חברות ומימושים שונים (למשל HP שהוציאה מדפסות מבוססות WebOS( חברת LG אימצה את מערכת ההפעלה והפכה אותה למערכת ההפעלה של המסכים שלה (וככל הנראה גם השעונים החכמים מתוצרתה). מבחינת ממשק המשתמש, מדובר במהפכה אמיתית עבור LG. האסטטיקה הקודמת לא היתה אטרקטיבית במיוחד ונראתה כמשהו שנוצר על ידי מהנדסים עבור מהנדסים. במקרה של WebOS יש מאמץ מיוחד להפוך את הכל למשחק עם אנימציות ילדותיות שאמורות לרמוז לך שמדובר במוצר פשוט שכל אחד יכול מיד להבין ולהשתמש בו. כל פעולה שהיא "מתקדמת" נדחקה לאחור או נזנחה לחלוטין. LG כאן עשתה מהפכה מחשבתית - במקום להתמקד בתחרות חסרת תכלית בחברות האחרות, היא החליטה להיות הבחירה הפשוטה של ממשק המשתמש. אם זה פונקציה מסובכת או מתקדמת, תצטרכו לחפור עד שתמצאו אותה. למרות הדגש על אנימציות - המסך מרגיש עדיין איטי ו-underpowered. נראה ש WebOS זקוק לאופטימיזציות בתחום האנימציות או ש-LG פשוט לא שמה מעבדים מספיק חזקים בכדי לעמוד בדרישות המלאות של מערכת ההפעלה הזו. בעיה שלא נפתרה לצערי היא המשך השימוש בשלט ה- air mouse אשר לטעמי עדיין מקשה כאמצעי הממשק העיקרי. האמת שלא היה אכפת לי להשתמש בו אם היה אפשר לבחור מתי הוא מופעל ומתי אפשר להשתמש ב-DPAD (כפתורי החיצים). בנוגע לאנימציות. מדובר בגרפיקה שהיא במכוון לחלוטין ילדותית וטפשית. הרבה פסיכולוגיה עומדת מאחורי הרעיון הזה של LG וניתן לראות הרבה "human engineering" שתפקידו הוא להוריד את רמת החשש של המשתמשים מתפעול מכשיר מורכב שכזה. הדוגמא הכי קיצונית נמצאת בשלב ההתקנה שבו האנימציות פשוטות אפילו יותר ומנסות להמנע ממצב שבו תפריטים מורכבים ימנעו מבעל המסך מלהגדיר אותו נכון ולאבד פונקציות חשובות בהשמך, כמו חיבור לאינטרנט. האנימציות סובבות סביב דמות ציפור כחולה שהפה שלה מזכיר את חץ העכבר שהמסך מציג כאשר משתמשים בשלט. הפעולה האחרונה נמצאת בקצה השמאלי ואם גוללים שמאלה מקבלים היסטוריה של שימוש - אפשר לראות צילום מסך אחרון של האפליקציה או התוכנית שאתם צופים בה. שיטת הסידור על ידי גרירה היתה מעט מורכבת ומצאתי שלפעמים פספסתי את האייקון שרציתי לסדר, אבל סה"כ מדובר ברעיון די חביב. כדאי לציין שהמסך דובר עברית מהשניה שמדליקים אותו. לא כל התרגומים ברורים, ויש לא מעט פספוסים (Min למשל במובן של דקות תורגם בטעות למינימלי) אך במרבית המקרים מדובר בעברית צחה וטובה אשר כוללת את כל המסכים, כולל התפריטים הכמעט הכי זניחים של המסך (חוץ מתפריט אחד או שניים שנזנחו ובצדק). נקודת תורפה משמעותית של המסך הוא בהחלט השלט. העיצוב שלו דומה מאוד לשלט של הדורות הקודמים. מדובר בשלט בסיסי מאוד עם מעט מאוד פונקציות, באופן מכוון. הבעיה היא שהחסכוניות הזו גורמת לכך שחסרים לי כפתורים בסיסיים כמו כפתור מעבר בין כניסות HDMI או תפריט MENU למשל... כפתור הבית יפעיל לכם את התפריט הראשי בכל מקום שבו תמצאו, כולל גישה לתפריטי המסך והתמונה אך בכדי לנווט בתוך המסכים עדיין צריך להשתמש ב-air mouse, דבר שהופך למתיש למדי בטווח ארוך. בנוסף, לא כל אחד בעל קואורדינציה שמתאימה לכך. זה הזכיר לי מאוד את התופעה של ה-Wii שבו אתה מוצא את עצמך בזויות מוזרות בכדי להביא את הסמן לתפריט במסך שאליו אתם מכוונים. עם זאת, יש שיפור בשלט וביכולות ההכוונה שלו, אני פשוט מאמין גדול ש-DPAD צריך לשמש כאמצעי הניווט העיקרי לטלויזיה. כפתור נוסף חשוב מאוד הוא כפתור המיקרופון. לשלט יש מיקרופון מובנה וכמה שניות (אמרתי כבר שכח החישוב של המסך מרגיש איטי מדי) לאחר שלוחצים על כפתור המיקרופון ניתן להקריא בעברית את מה שאתם מחפשים. LG, בדומה לסמסונג ולחברות האחרות, מבינים שהשימוש בקול לא יהיה בשביל לכבות ולהדליק את הטלויזיה אלא בעיקר לחפש תוכן (מדובר באמצעי חיפוש נוח לילדים למשל). מבחינת חיבוריות, למסך יש די והותר חיבורים לכל מה שתחפצו בו, כולל מחברים מיוחדים שדורשים מתאמים (קומפוננט למשל). את החיבור USB העליון למצלמה, LG חסכה מאיתנו. ניתן גם לראות שיש כאן 3 חיבורי USB 2 (אין יותר חיבור USB3 למרבה הפלא). גם חיבורי HDMI יש לרוב: חיבור HDMI אחד אחורי (כולל תמיכה ב-ARC) ועוד שלושה נוספים בצד, כולל אחד עם תמיכה ב-DVI ועוד אחד ב-MHL. יש כמובן כניסות ויציאות אודיו במידת הצורך, וחיבור רשת חוטי (יש כמובן גם WiFi מובנה) וכמובן שיש חיבור אנטנה עבור עידן+. מבחינת התפריטים, הקושי העיקרי שהפריע לי הוא העובדה שצריך היה ממש לחפש את כפתור התפריט הראשי שמשמש להגדרות ולשינוי הגדרות המסך (הוא כפתור קטנטן בחלק העליון של המסך שמופיע כאשר לוחצים על כפתור הבית). גם המעבר בין כניסות דורש לא מעט התעסקות עד שהמסך מבין שאלה פונקציות פופולריות ומציף אותן לעמוד הראשון של פסים. מדובר בהחלטה תמוהה והייתי שמח מאוד אם היה כפתור יעודי לכך בשלט. כאמור, יש לי תחושה ש-LG בחרה במעבדים איטיים מדי ביחס למה שנדרש בכדי להריץ את WebOS כראוי. במקרים רבים אפליקציות עולות לאט מדי ואנימציות מרגישות כבדות. הרעיון יפה אך הביצוע מרגיש מקרטע. ניתן לחוש זאת בעליה איטית של אפליקציות ובכל מני פינות במערכת שבהן אנימציה שאמורה להיות חמודה, הופכת מעיקה מכיוון שלא רואים אותה כראוי.

DNA דיווח על המחקר של קוד הדנ"א עתיר מדע צעיר nutrigenetika.זוהי סימביוזה של גנטיקה ותזונה.והיא מציעה לכל אדם בדיוק את הסוג של כוח, אשר תואם את המאפיינים הגנטיים שלו. עוזר לרדת במשקל. זאת בשל העובדה כי גנים אחראים על העבודה של אנזימים, אשר בתורו, עובדות על מוצרים מהחשופים והטמיע על ידי הגוף.תכונות של חילוף החומרים אצל כל האנשים שונים בגלל הבדלים בקוד הגנטי.יש אנשים מתעכלים חלבונים פעילים מפחמימות אחרות, ולכן הם צריכים סוגים שונים של דיאטות הרזיה.בדיקת DNA עוזרת לזהות תכונות אלה ולבחור את הסוג הטוב ביותר של דיאטה. ק בדיאטת דנ"א בודדת חשובה במיוחד כדי למנוע סימפטומים של השמנה ומחלות הקשורות - סוכרת, מחלות של המערכת האנדוקרינית. מאפשר לך לשמור על בריאות.נטיית להתפתחות מחלות רבות נקבעת גם לפי מאפיינים גנטיים.לדוגמה, אנשים עם אי סבילות לקפאין הוא הסיכון להתקף לב ומחלות של מערכת הלב וכלי הדם.ונושאות הגן סבילות לגלוטן (דגנים חלבון) עלול לגרום למחלת צליאק - דלקת מעיים עמיד, מפריע הספיגה של חומרים מזינים.הבנה אלה מאפיינים אישיים אחרים מאפשרת לכלול בתזונה של מוצרים מסוכנים, כדי לצמצם את הסיכון של מחלה. עוזר לך לבחור את הסוג הטוב ביותר של פעילות גופנית. הידעת כי ההישגים הספורטיבים שלנו נקבעים גם על ידי גנים?הם בהתאם להשפיע על העבודה של השרירים, וזו הסיבה שאנשים חלקם טובים יותר בספורט עוצמתי, בעוד שאחרים עשויים לקבוע שיאים ב ספרינט.כמובן, לא כל אחד מאיתנו קשור באופן בלעדי עם חי ספורט.אבל ידע של המאפיינים האישיים שלהם מאפשר לך לבחור בדיוק סוג של עומס ספורט, אשר יבטיח הרזיה יעילה יותר בכושר גופני מעולה. לרדת במשקל.היפטר של קילוגרמים מיותרים הוא הרבה יותר קל ומהיר בעזרת דיאטה DNA שנבחר בנפרד מ "אוניברסלי".האחרון יכול להיות לא רק יעיל, אלא גם מסוכן בשבילך. להזהיר מחלות השמנה קשורה. בחירה של הסוג האופטימלי של צריכת מזון תספק רק את הסכום הדרוש של אנרגיה.עודף, אשר שמורים על ידי הגוף כשומן, פשוט לא רוצה. על אורח חיים בריא, לעסוק בספורט. כמה שימושי יהיה לך לממש, להחליט גנים בדיוק.הקשיבו להם בבחירת פעילות גופנית! במצב מצוין הרזיה בריאות ויעיל - הם היתרונות העיקריים של הדיאטה DNA.אבל כדי להרים אותו, אתה צריך לעבור בדיקת DNA.איפה זה יכול להיעשות ברוסיה?דרך טובה יותר כדי לפנות אל חברות זרות?בואו לחקור. לך להכין דגימות DNA (בדרך כלל מספיק כדי לבצע מקלון צמר גפן על החלק הפנימי של הלחי) ולשלוח אותם למשרד. המעבדה שנערכו בדיקות DNA. לאחר סיום הלימודים שתספק דו"ח DNA. נגישות.תושבי של רוסיה קשים ולא נוח להשתמש בשירותים של חברות זרות.זאת בשל העובדה כי העברת דגימות DNA בחו"ל אסורה על פי חוק במדינה שלנו. . זהו המדד החשוב ביותר, אשר אנו ממליצים לך לשים לב.עליך להסכים, אתה מזמין את הבדיקה היא לא רק כדי לעבור את זה.וכדי לקבל את הידיים על תשובות לשאלות, מדריך לפעולה לצורך הרזיה ואורח חיים בריא.לדוגמא, חברת Lifegenetics (סלובניה) הדו"ח הוא קבוצה של שולחנות וטקסט מורכב, להבין עם מי יש לך ספר עזר רפואי שימושי.מספר האמנים למד או מאוד קטן (Amway) או גדול מאוד ( "אטלס"), מספר גנים שהופכים דו"ח או רווי מספיק או עודף, מידע חסר תועלת.את התצוגה הטובה ביותר של דו"ח DNA, לדעתנו, מספקת את MyGenetics החברה הרוסי.דו"ח MyGenetics הוא מגזין צבעוני, שבו את התוצאות של המחקר שלך בצורה נגישה, אינפורמטיבי.ובשביל כל תוצאה ניתן לפענוח התכונות הגנטיות שלך עם המלצות תזונה ופעילות גופנית. nutrigenetikov לדברי מדענים, זה צריך להיות מדריך אמיתי על אורח חיים בריא.לכן, זה יותר נוח לקבל את דו"ח DNA בצורה חוברת או מגזין (כפי שהוצע על ידי MyGenetics החברה), אשר ניתן לצפות לפי צורך.חייב לעבור את המבחן פעם אחת בלבד, שכן קוד DNA האנושי אינו משתנה עם חלוף חיים.ואתה יכול להשתמש בו במשך שנים רבות. בית תחת "סוג אופטימלי של דיאטה" בדוח MyGenetics (רוסיה). הפרשנות של מחקרים בצורה פשוטה ונגישה. ב היומן האישי של MyGenetics שאינו משתמע מיוחד מפחיד, ואת המידע המוצג בשפה מובנת. לספורט. לקמפל תוכנית אימונים אישית ולהשיג את התוצאות הטובות ביותר. מסכים, מאוד שימושי כאשר המלצות אלה מספקים מומחים.ואכן, במקרה זה, אתה יכול להיות בטוח לחלוטין של התקינות של מעשיהם על הבחירה של דיאטה, חיסול של מוצרים מסוכנים ופעילות גופנית תכנון.זה ישפר את איכות החיים באופן משמעותי, כך מדעני MyGenetics ממליצים לבצע מבחנים לא רק צעירים ופעילים, אלא גם אנשים וילדים וקשישים. DNA הבדיקות גדלו ב פופולריות באירופה ובארצות הברית, כי העולם התרבותי ויותר מודעות מערכו.ומי יודע, אולי את מסירת בדיקת DNA בעתיד הקרובה תהיה בדיקה רפואית חובה בנקודת הודאת הילד לגן.לחלופין, יחד עם חיסון הוא הקריטריון החשוב ביותר כדי להיתפס על ידי מצב השימור של הבריאות של האומה.אבל כל עוד בריאותם אכפת עצמנו, אנחנו צריכים ללמוד יותר על בדיקות DNA של MyGenetics החברה. קינוח קרם אפל - טעם אופוריה באוויר! מרק עם שעורה - מתכונים נבדקים .איך להכין מרק טעים עם גריסי פנינה . לפתן צימוקים - את המתכונים הטובים ביותר .כיצד להכין וצימוקים מבושל טעים .

זו עבודת שיווק גאונית. נשיא ארה"ב בימינו הוא הרי מה שהיה פעם קיסר רומא - ואנחנו בסך הכל פרובינציה. אמנם בעלת משקל פוליטי, אבל עדיין פרובינציה שלהוטה לשמוע קצת פרטים עסיסיים מהמתרחש בחצרו של הקיסר (רק כדי להיווכח שהוא אכן בן אדם אמיתי, כמונו). אובמה משתמש במדיה חברתית בצורה מעוררת הערצה. הוא מצליח לגרום לנו להרגיש שאנחנו באמת חווים רגעים קטנים ומשעשעים מחיי היומיום שלו. אין לי ספק שהכל מתוכנן ומוקפד מראש, אבל הוא מצליח לשוות לזה אפיל ספונטני חינני ומשכנע. התמונות של רומני, לשם ההשוואה, נראות מאוד מאולצות ופלסטיקיות. גם הוא משתמש באינסטגרם, אבל אני ממש יכולה לדמיין את מנהלי הקמפיין יושבים איתו ואומרים לו: "שמע, זה הדבר החם עכשיו. אנחנו גם צריכים שתמצא לנו תמונה שלך עם אשתך מהסבנטיז, רטרו הולך עכשיו חזק". (אובמה בטח לימד את הקמפיינרים שלו מה זה טוויטר, או אז כשהתמודד לקדנציה הראשונה). בכלל - אצל רומני יש המון תמונות מטושטשות ולא כל כך מוצלחות. רואים שהחבר'ה שלו לא לגמרי מבינים את כוחה של המדיה החברתית. לא יודעת אם חלקתי פה אי פעם את פריט המידע המפליל הזה, אבל הייתי פעם בצופים. מה זה פעם? הייתי ה-צופים בצ' היידוע. מדריכה, ראשג"דית, מרכזת ומה שלא תרצו, עם חאקי מרובב שיצרתי מבגדים של אבא שלי + תועפות של צבע גואש (הייתי כמעט תמיד אחראית תפאורה/שלטים/קישוט) ומראה כולל שמנסה להיראות כמה שיותר מרושל ולא מושקע. היינו שבט של בנות בעיקר, והרוח השלטת הייתה מוות לגנדור. מעין תפיסה חלוצית-קיבוצית כזאת, שמי יודע מאיפה שאבנו אותה. אמנם לא השתייכתי לאסכולת הבנות שלא מתרחצות בטיולים, אבל מהר מאוד למדתי שמי שמשקיעה (בחיצוניות) - שוקעת. חאקי נקי משמעו בטלנות ואיפור בעיניים משמעו פקאציות ריקנית. ניצני המרד היו אצלי מאז מעולם - תמיד אהבתי להתלבש ובערך מאז כתה י"ב גם החזקתי מעצמי אחת שיודעת איך לעשות את זה כמו שצריך. בצבא, כשעברתי לעיר הגדולה, השארתי את כל עולם הפוריטניות הזה מאחורי. על מדים אמנם הייתי מצ'וקמקת ואומללה, אבל קניתי בגדים ואיפור בתאוותנות ובכל הזדמנות אזרחית השקעתי בעצמי עד בלי די. למה אני חוזרת אחורה ומספרת את זה? כי הגישה הזו, לפיה "השארתי את פרק הצופים מאחורי", ממשיכה לשבת אצלי בראש עד עכשיו. מאז התיכון אני ממעטת מאוד לצאת לטיולים (כי כבר ניגבתי אפים של חניכים מנוזלים בשלל נחלים ברחבי הארץ), שלא לדבר על קמפינג. כבר ישנתי מספיק באוהלים וקיפלתי שק"שים מתוך שינה. זו הסיבה שגם לא התחברתי לעניין פסטיבלי המוזיקה בחו"ל. זה נראה לי כמו פיצוי למתבגרים אירופאים מחוטטים שמעולם לא חוו מחנה קיץ מרופש כהלכתו, ולכן מרגישים צורך בלתי נשלט להתפלש בבוץ השחור של סקוטלנד/הולנד/לידס, לבקר בשירותים כימיים מצחינים ולהתחיל עם בחורות רנדומליות. חבר שלי, לעומתי, דווקא מאוד בקטע. הוא כבר היה בשלושה פסטיבלים ומת ללכת לעוד. כל פעם שהוא סיפר לי חוויות מאחד מהם, הרגשתי כמו פארטי-פופר מבאסת שלא מצליחה להתלהב. אז לפני שבועיים החלטתי לעשות מעשה, וללכת איתו לסרט על פסטיבל מוזיקה. הלכנו לראות את "רוצה רק אותך"**, שצולם כולו באיזה פסטיבל בסקוטלנד. המסקנות: הסרט טיפשי לאללה, אבל בדיוק מה שהמוח שלי יכול להכיל ב-32 מעלות ומאה אחוזי לחות, וגם - איכשהו הוא הצליח לעורר בי חשק ללכת לפסטיבל. כנראה עבר מספיק זמן מאז הצופים. בקיץ הקרוב כבר לא נלך לשום פסטיבל, אבל בספטמבר אנחנו נוסעים לסקנדינביה - אולי נספוג שם השראה לגיחה הבאה שלנו לחו"ל. - חולצה שכל-כולה תחרה, ולכן מחייבת לבישת גופייה מתחתיה (או חזייה ייצוגית). קורצת לטרנד העירום (לא ניוד. סתם בחורות - וגם בחורים, לעתים - עם דחף עז לחשוף). אבל היא לא עירומה במיוחד, אז אני סבבה איתה. (*הערת שוליים: כשהייתי קטנה שנאתי מאוד את המילה תחרה. הכרתי תחרה רק כמשהו שמעטר שולי תחתונים והייתי די משוכנעת שהמילה "תחרה" נגזרה מכך שהיא נמצאת על התחת. ותחת זה כידוע דבר מגעיל. מאז זה עבר לי. אני מאוד-מאוד אוהבת תחרה).

אין מחלוקת בין הצדדים שהאזהרה בתיק ההוצאה לפועל נמסרה לכתובת הנתבע הרשומה במשרד הפנים, שהיא הכתובת להמצאת כתבי בי-דין כפי שהעיד הנתבע בפני (עמוד 1 שורה 24 לפרוטוקול). הנתבע ציין בבקשה להארכת מועד כי כתובת מגוריו נמצאת באזור מודיעין מבלי לצרף לכך שום אסמכתא כמו חוזה שכירות, אישור תשלום חשבונות חשמל, חשבונות מים וחשבונות ארנונה. העובדה שהסחורה שנרכשה סופקה למודיעין אינה מלמדת בהכרח על כתובתו של הנתבע למשלוח כתבי בי-דין. הנתבע ציין בסעיף 5 לתצהירו כי נודע לו על פתיחת תיק ההוצאה לפועל לאחר שפנה למשרד הרישוי כדי למכור את רכבו, אולם בעדותו בפני מסר כי לא פנה אישית למשרד הרישוי וכי מי שמסר לו אודות העיקול היה בא כוחו (עמוד 2 שורה 11 לפרוטוקול). מועד מדויק בו ידע על תיק ההוצאה לפועל לא צוין בתצהיר וגם לא בעדות. לפיכך אני קובעת כי ההמצאה של האזהרה שבוצעה לכתובתו הרשומה של הנתבע במשרד הפנים שהיא כתובת להמצאת כתבי בי-דין מהווה המצאה כדין. בהעדר טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד להגשת ההתנגדות אני דוחה את הבקשה להארכת מועד. לגופו של עניין, הנתבע אישר את ביצוע העסקה, את קבלת הסחורה ואת המחיר המוסכם וטען ששילם אותו בשלושה תשלומים: תשלום אחד במזומן במעמד ביצוע העסקה בסך של 10,000 ₪. יצוין כי בתצהיר נרשם תחילה סך של 7,000 ₪, כפי שצוין בקבלה מטעם התובעת, אך בעדות בפני ביקש הנתבע לתקן את הסכום והעיד ששילם 10,000 ₪ במזומן מבלי לצרף לכך כל אסמכתא. תשלום נוסף בסך של 10,000 ₪ ששולמו באמצעות מר פאדי והתשלום השלישי באמצעות קיזוז של עמלת סוכן שמגיעה לנתבע, כנטען, מנציג התובעת בשם עוביידה שהיה פעיל בקבוצת מכבי אום אל פחם בסך 8,000 ₪. אמנם בשלב זה של מתן רשות להתגונן אין הנתבע נדרש להוכיח את הגנתו, יחד עם זאת עליו להיכנס לפרטי ההגנה. הנתבע לא ציין את נסיבות ביצוע התשלומים הנטענים ולא פירט את טענת הקיזוז שהעלה ולא צירף אסמכתאות בעניין. מעדותו בפני עולה כי עמלת הסוכן שמגיעה לו כנטען מגיעה לו מקבוצת הכדורגל מכבי אום-אל-פחם ולא מהתובעת. הנתבע לא הציג כל מסמך המעיד על כך שהתובעת הסכימה לקזז מסכום העסקה תשלומים המגיעים לנתבע, כנטען, מקבוצת הכדורגל והקשר בין התובעת לקבוצת הכדורגל לא הוכח. והטענות שהעלה ביחס לתשלומים במזומן סותרות לכאורה את הקבלות שצורפו לכתב התביעה. לאור האמור ובשל העדר טעם מיוחד להארכת המועד אני דוחה את הבקשה להארכת מועד ובעקבות כך גם את ההתנגדות ומורה על חידוש הליכי ההוצאה לפועל. כמו כן, מחייבת את הנתבע בהוצאות הישיבות שהתקיימו וכן בהוצאות הליך זה בסך של 2,000 ₪.

במרכז הכרמל, במרחק קצר מהמקום שבו נשרף אוטובוס הסוהרים, ניצבו בשבוע שעבר שני גדמים של עצי אורן שרופים. על הקרקע בסמוך להם הזדקר קובץ יפהפה של רקפות שנמצאות לקראת סוף עונת הפריחה. מראה זה מסמל יותר מכל את התהליכים שעבר האזור מאז השריפה. הגורמים האחראים על השיקום אינם מתערבים בהתאוששות המרשימה של הטבע, שניכרת בפריחה מגוונת של צמחי בר. הם לא נוטעים עצים במקום אלו שנשרפו, ורק הסתפקו בכריתת עצים ספורים שהיו על סף התמוטטות - כמו אותם שני עצי אורן - על מנת למנוע סיכונים בטיחותיים. בימים אלו מסכמים צוותים מקצועיים שהקים המדען הראשי של המשרד להגנת הסביבה, ד"ר ישעיהו בר-אור, את המלצותיהם הסופיות לשיקום הכרמל. בצוותים שותפים אנשי רשות הטבע והגנים והקרן הקיימת לישראל, שאחראים על השטחים שנפגעו. ההמלצה המרכזית היא לתת לשטחים שנשרפו להתאושש באופן טבעי ולא לנסות לנטוע מחדש עצים. במקביל התגבשה ההבנה שצריך יהיה ליצור אזורי חיץ סביב היישובים והכבישים, שבהם תוסדר הצמחייה כך שתהיה דלילה יותר. בכלל, הצוותים המקצועיים מעוניינים לדלל אזורים נרחבים בהר. לשם כך יוכנסו לכרמל עדרי עזים, ועל פי אחת ההמלצות, העדרים יסובסדו כדי שבעליהם יוכלו לרעות אותם לאורך זמן. "הנוף באזורים השרופים בכרמל יחזור להיות כפי שהכרנו אותו בתוך 40 שנה, וזה לא משנה מה נעשה", אומר פרופסור אבי פרבולוצקי מהמינהל למחקר במשרד החקלאות (מכון וולקני). פרבולוצקי עומד בראש הוועדה לשיקום אקולוגי, שפועלת בהנחיית המשרד להגנת הסביבה. "זה הזמן שלוקח לעצים להתפתח מחדש. אנחנו יודעים שהציבור רוצה לראות את הכרמל חוזר לעצמו כבר מחר, וזה לא פשוט לעמוד בלחצים שמופעלים עלינו לנטוע עצים חדשים". למרות ההסתמכות על התחדשות טבעית של היער, פרבולוצקי מדגיש שנוף הכרמל יחזור להיות ירוק, אך באופן שונה: "אנחנו לא רוצים את אותו יער אורנים צפוף ודליק שהיה, אלא יער עם נופים הרבה יותר מגוונים". לכן מתוכננת עקירה שיטתית של נבטים רבים של עצי אורן שהתפתחו מהזרעים שהופצו בשריפה. "עם זאת, בשלב הזה לא נוגעים בכלום כדי לאפשר התאוששות של השטח", מבהיר פרבולוצקי, "לגבי עצים שרופים, יהיה צורך להוציא חלק, אבל חלק נפיל ונשאיר במקומם כדי שלא תהיה פגיעה מיותרת בשטח". בינתיים מתנהג הטבע בדיוק כפי שמצופה ממנו לאחר שריפה. עצים שרופים ניצבים במקומם, אך למעשה הם מתים. "האורנים פיזרו תוך כדי השריפה את זרעיהם ואפשר לראות אותם מתחילים לנבוט בכמויות גדולות", אומרת חוה להב, מהחברה להגנת הטבע וחברה בוועדה העוסקת בשיקום האקולוגי, בסיור באזור השרוף. לצדם של האורנים אפשר לראות נוריות וצמחי לוטם רבים, כמו גם עצי חורש שנשרפו. העצים הגיבו באמצעות הוצאת חוטרים מצוואר השורש, שלא נפגע בשריפה, ומחוטרים אלו יתפתחו עצים חדשים. "יש פה צמחי בר שיש להם בצלים ופקעות שהיו מכוסים בכמה סנטימטרים של אדמה", מסבירה להב, "הם לא נפגעו ועכשיו הם פורחים. יש גם צמחי בר שהיה להם מאגר זרעים גדול, ובעקבות השריפה התפוררה הקליפה שלהם והזרעים הופצו. לכן אפשר לראות נוכחות בולטת שלהם בשטח". בסמוך לשלל צמחי הרקפות ניתן להבחין בפרחים נוספים, בעלי צבע סגול עז. "אלו צמחים שמטיילים שתלו כאן", אומרת להב, "אלו לא צמחים של הכרמל וסביר להניח שהם לא ישרדו". היא מסבירה שעדיף שמטיילים שהטבע חשוב להם ישהו כמה שפחות מחוץ לשבילים המסומנים באזור הכרמל. "הם עלולים לדרוך על צמחים ולגרום להידוק של הקרקע, ובכך להחמיר בעיות של סחף שנגרם בעקבות גשמים". להב מעריכה שגם חיות הבר יחזרו בהדרגה לכרמל. על פי הדיווח שמסרה רשות הטבע והגנים לוועדות העוסקות בשיקום, נגרם נזק רב לבעלי חיים בעלי ניידות נמוכה כמו זוחלים, יונקים קטנים ועופות בעונת הקינון. עם זאת, היו גם מקרים שבעלי חיים גדולים נפגעו, ובאחד הנחלים נמצאו ארבעה חזירי בר שנשרפו למוות. אף על פי שהשתקמות בעלי חיים אחרי שריפה היא אטית, ממליצה רשות הטבע והגנים לא להתערב באופן פעיל בשיקום, אלא לאפשר קודם התחדשות של הצומח. כשתשתקם הצמחייה, יוכלו חיות הבר לחזור לאזור השריפה משטחים ירוקים סמוכים. בחי-בר של הכרמל שבו החיים למסלולם, והעופות הדורסים שהועברו מהמקום בימי השריפה הושבו ללא פגע. לדברי מנהל מחוז צפון ברשות הטבע והגנים, גיא אילון, הצמחייה ליד החי-בר כבר עברה דילול כדי להגן על בעלי החיים במקרה של שריפה נוספת.

גלויה בלתי-מחולקת ובה איור המתאר סבתא יהודיה מחלקת ביצים לנכדיה, לכבוד חג הפסח. זוהי גלויה מס' 19 בסדרה של 25 גלויות ובהן הדפסים מאיוריו של האמן היהודי-צרפתי אלפונס לוי (Alphonse Lévy, 1843-1918) ובהם סצנות מהווי החיים היהודיים. איורים אלו נתפרסמו לראשונה בספר: La vie juive / Léon Cahun שיצא לאור בשנת 1886 בעיר פריס, צרפת. גלויה זו הופקה על ידי ההוצאה לאור של הצלם והמו"ל הצרפתי Etienne Neurdein שהתמחה בהפקת גלויות אמנותיות. הגלויה לא היתה בשימוש ואין עליה כל ציון תאריך. ככל הנראה, היא הופקה בשנים הראשונות של המאה העשרים.

ראשי > דיגיטל > מה עושים עכשיו עם כל הזום הזה? מה עושים עכשיו עם כל הזום הזה? נכון בתחילת משבר הקורונה כתבתי פוסט על כמה חשוב להנגיש את השירותים שלכם און ליין? אז נכון, זה מאוד חשוב. עם זאת, אני חייבת לומר שבאופן אישי כבר די נמאס לי. אני שומעת זאת גם מאנשים אחרים. שיחות הזום, הצפת ההכשרות הנגישות, השיעורים, העדכונים, התרגילים, זה כבר יותר מדי. יש יתרונות מאוד גדולים להנגשת השירותים שלנו און ליין. העידן שבו אנחנו נמצאים, עוד לפני הזום, מאפשר לכל אדם לרכוש מוצרים או ידע און ליין במהירות ובנוחות מקסימלית מסלון ביתו. בינתיים מי שידע למקסם את הכלים ולהתאים את שירותיו לאון ליין הן חברות מסחריות. ועכשיו גם החברה האזרחית נאלצה בעל כורחה לגלות את סגולות האון ליין ובמיוחד את הזום. לדוגמה, בטקס יום הזיכרון הישראלי פלסטיני שמתקיים מידי שנה לוקחים חלק כמה אלפים. השנה הוא התקיים בזום ומדברים על מעל 100,000 משתתפים, זה מספר מטורף ומראה עד כמה הנגישות של האון ליין חשובה לחשיפה ולנגישות. אותו הדבר בנוגע לאחוז ההצבעה בוועידה של מפלגת העבודה שעמד על 90.5% בזום, אחוז מדהים לכל הדעות. אז ארגונים פתחו את שערי הידע שלהם ושיתפו את קהליהם במרכולתם, בין אם אלה שיחות ייעוץ או סיוע לקהלי היעד ובין אם באמצעות חשיפה בזום למאבקים מרובי משתתפים שכל אחד יכול להצטרף אליהם בלחיצת כפתור, להיות עם ולהרגיש בלי. השאלה היא גם מה מחיר הנוחות של "להרגיש בלי". מה מחיר הנוחות הגלומה באון ליין? זה באמת נוח, אני לא מכחישה. הרבה יותר נוח לנו ולפונים שלנו להתחבר מהמחשב הביתי ולא לטרוח להתלבש (או לכל היותר להחליף לחולצה נורמלית ולהישאר עם מכנסי טרנינג), לא לנהוג או לנסוע באוטובוס, לשים על מיוט או לכבות את המצלמה ולקפל כביסה תוך כדי ישיבת צוות. אבל כשכל האינטראקציות שלנו עוברות לזום, הקשב שלנו פוחת, אנחנו "מתמכרים" לאפשרות להיות בשיחה ולעשות דברים אחרים ואנחנו מאבדים ריכוז ועניין מהר מאוד. במפגש אחרון שקיימנו בשתיל תחת הכותרת "עושים קהילה בקורונה" בתום פאנל מעורר השראה, נזרקה שאלה לאוויר, תגידו אתם יכולים להצביע מה עובד לכם יותר בזום ומה פחות? אנשים השיבו תשובות חלקיות ואז הודענו שעוברים לעבודה בזוגות. אם נקצר את הסיפור, התחלנו את הסשן עם מעל 30 משתתפים ובתום העבודה בזוגות חזרו 13 למליאה. שמנו לב שגם בסשנים קודמים בשלב החלוקה ל"חדרי פריצה" חלק מהאנשים פרשו, והתובנה שלי שאנשים עולים לזום ובוחרים מה תהיה רמת הקשב והמעורבות, ברגע שעוברים ל"חדרי פריצה" הם נדרשים לעלות רמה, ולא לכולם זה מתאים, כך שאם לא מדובר על קבוצה שמכירה ומחויבת לכן ולתהליך, צריך לקחת בחשבון שחלק יעדיפו לפרוש. בנוסף, כשכל אינטראקציה, חשובה או לא חשובה, מקבלת את אותו הזמן ומתקיימת באותה פלטפורמה, אנחנו נעשים קהים לחשיבות התוכן ולניואנסים הבין אישיים שלא זוכים לעבור במסך מפוצל. יש עוד חיסרון באון ליין שצריך לקחת בחשבון והוא חוסר היכולת לשמור על חלקים חשובים בחיינו – בין אם את הפרטיות שלנו בזום (כשמכריחים אותנו לפתוח את המצלמה) ובין אם את ההפסקה שלנו בין זום לזום עם חברים לקפה (ללא הניתוק המוחלט מכל מי שהיה איתנו עד עכשיו בשיעור או בישיבה). ואם נחזור לדוגמה של אחוז ההצבעה הגבוה בוועידת מפלגת העבודה בזום, דובר גם על חיסרון גדול מאוד והוא העובדה שההצבעה נעשתה בצורה גלויה כי לא היתה דרך לקיים הצבעה חסויה און ליין. לדברי חלק מהמשתתפים, ההצבעה הגלויה מנעה מהם להצביע כרצונם. בקרוב נחזור לשגרה ונצטרך להתאים את עצמנו מחדש למפגש אנושי או למפגש אנושי רב משתתפים, השם ישמור. אני כמובן לא אומרת לזנוח לחלוטין את הכלים הדיגיטליים העומדים לרשותנו לאחר שנצא מהמשבר הזה, אבל אנחנו כן יכולים לבחון אילו כלים אנחנו רוצים לקחת איתנו ובאיזו מידה לשמור אותם בחיי העבודה שלנו? יש ארגונים שאף השכילו לשכלל את השירות שלהם באמצעות האון ליין ולא רק להתאים אותו – יעל שרר, מהלובי למלחמה באלימות מינית, מספרת שהפלטפורמה הדיגיטלית אפשרה לקצר תהליכים ולהנגיש שירותים. נשים שעוברות תקיפה מינית נדרשות להגיע לבית חולים כדי לקבל טיפול תרופתי למניעת מחלות. בתקופת הסגר הן גייסו 16 רופאות ורופאי משפחה שמיוזמתם הסכימו לתת טיפול מרחוק ואף מרשמים, וזה מבחינתן שירות שהן תרצנה לשמר ביום שאחרי הקורונה. יש כאמור יתרונות מאוד גדולים למפגשים בזום, להפגנות מרובות משתתפים און ליין ולזמינות דיגיטלית עבור הפונים שלנו, אבל צריך ללמוד לנצל אותם בחוכמה. אפשר לשלב מחאות פיזיות ודיגיטליות (עבור אלו שנבצר מהם להגיע פיזית), אפשר להמשיך לתת שירות און ליין מיידי במקביל לשירות אנושי מעמיק לפונים שמעוניינים בכך, אפשר אחת לחודש לקיים את ישיבת הצוות בזום, במקום להגיע למשרד, כי זה אפשרי. מה שאני מנסה לומר, שקשר און ליין טוב עם הקהלים שלנו מבוסס גם (אם לא בעיקר) על קשר אנושי-ממשי, במיוחד בקרב הארגונים לשינוי חברתי. ושני האפיקים, האוף ליין והאון ליין יכולים וצריכים להתקיים ביחד כדי להפיק את המרב זה מזה. אז לקראת החזרה לשגרה הממשמשת ובאה, בואו כולנו נחזור למידה הרצויה (גם בג'ינס וגם באון ליין). צריך גם להביא בחשבון שגם לאחר פתיחה טוטאלית של המשק, עד לפיתוח חיסון מוכח לקורונה, יש אנשים (מבוגרים + אנשים עם מחלות רקע) שיהיו בסגר מרצון. צריך לכן שגם מפגשים אוף ליין יצולמו ויועברו (בזמן אמת או לאחר מכן) און ליין.

בהמשך למהלך אותו מוביל ר' חיים בשער ג - בחלוקה שבין שתי הבחינות של ההסתכלות על המציאות, מצידנו כחלוקה לפרטים ומצד אור א"ס בו הכל יונק ממקור אחד ומוביל למקום אחד, מבאר ר' חיים את שני שמות מכלל שמותיו של הקב"ה. שמות ה' הינם צורות שונות של התגלותו ומייצגים הופעות שונות כפי שיבואר לקמן. שם אלוקים פירושו בעל הכוחות כולם כפי שהוא מבאר באריכות בשער א. שם זה הוא המייצג את הבחינה שמצידנו שיש לנו תפיסה בכל הופעה של הקב"ה ככוח חלוק שקיומו וחיותו הוא על ידי הכוח שלמעלה ממנו שהוא מתפשט ממנו. בבחינה זו ישנה חלוקה למדרגות שכל יצור בעולם התחתון שלנו יונק את כוחו מן השם והמלאך הממונה עליו מלמעלה. שם אלוקים הוא נשמת וחיות ושורש השורשים של הכוחות כולם. בכל רגע ורגע הוא מחדש את ההשפעות בעולם המתפרטות לכל הבריאה בכל סדר המדרגות. בשם זה ברא הקב"ה את העולם במה שקרוי עשרה מאמרות כך שכל מאמר מהווה מקור חיות למינים שנבראו בו. על ידי צירופי האותיות השונים שבכל מאמר הושפע שפע מלמעלה באופן פרטי לכל יצור ונברא בהשתלשלות עד שהופיע בעולמנו בעולם העשיה. לעומת זאת, שם הויה הינו הבחינה שמצידו יתברך שמו. זוהי השגה עליונה ואחדותית בה רואים איך אור א"ס מאיר בכל המציאות באופן שווה כפי שנאמר לעתיד לבוא: "וראו כל בשר כי פי הוי"ה דיבר". כך גם היתה ההשגה של עם ישראל בעת מתן תורה שנגלה עליהם ה' בשם הויה שלא כבריאת העולם שנעשתה בשם אלוקים. אולם, ר' חיים מסייג זאת שגם שם הויה הוא מצד התחברותו של ה' ברצונו לעולמות כי עצמות אור א"ס בהיותו מופשט מהעולמות לא נרמז בשום שם. אלא כאמור בבחינה זו הרי שכל העולמות בטלים במציאות נגדו יתברך מצד שם זה. הוא מסכם באחדות הבחינות בפסוק: "כי הוי"ה הוא האלוקים' (דברים ד, לט) כי שתי ההשגות הן השגת 'ואתה מחיה את כולם' הנקראת בשם אלוקים בבחינת סובב כל עלמין מצידנו, והן בחינת האחדות הפשוט הנקרא בשם הוי"ה ממלא כל עלמין הינן אחד. כלומר הן המציאות הנפרדת של הברואים מהווה חציצה או סתירה לאחדותו הפשוט של ה' יתברך.

האם אצות למאכל אכן מסייעות לירידה במשקל, האם זרעי צ'יה אכן עשירים בנוגדי חמצון, והאם תותי גוג'י ברי מעכבים הזדקנות? מזונות העל (סופר-פוד) שפרצו לתודעתנו בשנים האחרונות נכנסו כטרנד חזק לעולם הקולינרי, זאת על רקע התגברות הטבעונות, רואו-פוד (אוכל נא) ותזונת פליאו. אך האם אכן מדובר בטרנד, או שמזונות העל באמת מספקים אלמנטים בריאותיים חיוניים שאין לוותר עליהם? היתרון המובהק בתזונת סופר-פוד הוא שמדובר למעשה בתוספי תזונה שאינם מהווים תחליף למזון שאנו אוכלים. כך שאם טבעונות מאלצת אותנו לוותר על בשר, ביצים, חלב ומוצריו, ודיאטת פליאו מחייבת ויתור על פחמימות, מרכיבי הסופר-פוד משתלבים בכל תפריט אפשרי. למשל – את זרעי הצ'יה דגן נטול גלוטן ועתיר בחלבון, אשר מהווה מקור מצוין לאומגה 3, ניתן להוסיף למרק או לכריך; את תותי הגוג'י ברי המכילים כמויות גדולות של סיבים המסייעים לתחושת השובע, נוגדי חמצון ומעכבי ההזדקנות, אפשר לאכול כחטיף או להוסיף לשייקים; אצות הספירולינה עשירות בחלבון, מגנזיום, ויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון ומשתלבות היטב בסלט, כך שכמעט ולא מרגישים אותן. התקווה הרווחת בקרב המשתמשים היא שמזונות העל הללו משפרים את בריאותנו במידה משמעותית. חשוב לציין כי מחירם אינו זול והם לרוב מיובאים מחו"ל. למעשה זה כל כך קל להוסיף מזונות על לתפריט היומי שלנו, עד כי אין פלא ש־61% מאוכלוסיית בריטניה דיווחו בשנת 2014 על קניית מזונות אלו, כך על פי סקר שנערך על ידי YouGov עבור חברת Bupa. במחקר שנערך בשנת 2010 באוניברסיטת קליפורניה נמצא כי אצת הספירולינה יכולה לשפר בעיות של אנמיה. במחקר השתתפו 40 קשישים מתנדבים עם היסטוריה של אנמיה. המשתתפים נטלו תוספת של ספירולינה במשך 12 שבועות ומילאו שאלונים תזונתיים מקיפים כדי לקבוע את משטר התזונה שלהם במהלך המחקר, כולל בדיקות דם. במשך פרק זמן זה חלה עלייה מתמדת בערכים הממוצעים של ההמוגלובין והוכח כי הספירולינה אכן מטפלת בבעיית האנמיה. להלן כמה מזונות על, שעל פי התחזיות יצטרפו בשנת 2018 לחבריהם האצות, התותים וזרעי הצ'יה: הכירו את המורינגה (Moringa) – אבקה שמיוצרת מעלים של עץ המורינגה, המכונה עץ הנס (Miracle Tree) בשל תכונותיו המועילות. הרפואה ההודית המסורתית עושה שימוש במורינגה במשך מאות שנים וגוף הולך וגדל של מחקרים תומך ביתרונותיה התזונתיים ובתרופות המיוצרות מהאבקה. על פי חוקרים, האבקה מכילה יותר מ־90 חומרים מזינים, בהם 19 חומצות אמינו, מינרלים וויטמינים – כולל B12. את אבקת המורינגה ניתן להוסיף למשקאות, שייקים, ומרקים. דבש נוזלי (Jarrah) – הלהיט הבא באוסטרליה ובניו זילנד הוא הדבש הנוזלי, שידוע בתכונות נוגדות החמצון שלו. הדבש מופק מעץ הג'ארה (Jarrah) ועלות ייצורו יקרה יותר מאשר זו של דבש דבורים. יתרונותיו רבים, על פי מחקרים, ולפיכך מגוונים: כאשר הדבש בא במגע עם העור, נוגדי החמצון שלו מזרזים את חידוש תאי העור, ומעודדים יצירת גם קולגן ואלסטין. אם אוכלים מספר כפיות דבש ג'ארה מדי יום, המערכת החיסונית מתחזקת ומרחיקה מחלות. הדבש גם משמש בטיפול נגד זיהומים וכוויות על העור. זרעי קנבוס (Hemp) – למען הסדר נבהיר, כי זרעי הקנבוס אינם נחשבם לסם כמו צמח הקנאביס עצמו. את הזרעים שנקראים המפ (Hemp) תוכלו לקנות בחנויות טבע רבות ברחבי העולם, וחוקרים טוענים כי יש להם יתרונות בריאותיים רבים. הזרעים, על פי החוקרים, הם מקור מצוין לחומצות שומן חיוניות וחלבון צמחי. ניתן להשתמש בהם כאבקה או כשמן ולהוסיף לסלט. התזונאים והרופאים עצמם לא ממליצים למהר ולרכוש את מוצרי הסופר-פוד היקרים, ומסבירים כי יש להם חלופות. ד"ר מיכאל ויינפאס, רופא מומחה לרפואת משפחה, רופא סוכרת והרבליסט קליני, סבור כי אין צורך לרוץ לקנות מוצרי סופר-פוד. "רשימת מוצרי הסופר-פוד הולכת ומתארכת ולרוב מיוחסות להן תכונות של מחוללי ניסים ונפלאות וריפוי למחלות עבור המתמידים ברכישתן ונטילתן", הוא אומר. "לרוב המחיר שלהם יקר בצורה משמעותית ממזון רגיל שקונים אצל הירקן או בסופרמרקט. ד"ר ויינפאס מוסיף: "מוצרי סופר-פוד קלאסיים, כמו אסאי, הם בהחלט בריאים ולא מסוכנים לבריאות, ועדיפים בהרבה על נשנוש של מזון מתועש עשיר בסוכרים מזיקים. הם יכולים להוות גיוון תזונתי נחמד ולגיטימי. אך חשוב להדגיש שמי שאין ידו משגת לקנות את הטרנד העכשווי, יכול להיות רגוע, כי מזון מלא טבעי הוא סופר-פוד לכל דבר גם כן. העושר התזונתי שיש באבוקדו, ביצה וארטישוק הוא גם סופר-פוד. חשוב לגוון במזון כדי לקבל את כל המיקרונוטריאנטים, מינרלים, ויטמינים ונוגדי החמצון". סטפני מורן, דיאטנית קלינית, מסבירה: "חשוב לקחת בחשבון שאנחנו לא מגיעים למזונות העל כשהם טריים. מזונות אלו לרוב מיובאים ממדינות רחוקות ועוברים תהליכים שונים (הקפאה, ייבוש והפשרה) שעשויים להשפיע על מידת הזמינות והנוכחות של הוויטמינים השונים. המפתח להרגיש ולהיראות טוב, תוך שמירה על הבריאות שלנו, טמון באכילה מגוונת של מזון טרי, בבישול ביתי ובהנאה מהאכילה". לדבריה, "בעוד שאין הגדרה מדעית רשמית ל'מזונות על' נהוג להתייחס אליהם כמקורות המרוכזים ברכיבי תזונה בריאים, כמו גם בעלי רמות גבוהות של ויטמינים ומינרלים נחוצים או מקור של נוגדי חמצון המגנים על גופנו מפני נזק לתאים ומסייע במניעת מחלות. צריך להבין שמדובר בעיקר בגימיק שיווקי עבור מזונות אקזוטיים, כאשר ניתן למצוא איכויות דומות במזונות זמינים ושגרתיים אחרים". "אנחנו מקווים שהכנס ישמש אבן שואבת ובסיס להקמת מכון המחקר"

התאחדות המלאכה והתעשייה דנה בהצעתה של התאחדות התעשיינים - בראשות שרגא ברוש - להתמזג לתוכה באמצעות הקמת ישות משותפת, והחליטה לדחותה. ההחלטה התקבלה על ידי נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה - יוסי אלקובי. מקורות בענף אמרו היום (א') לדה-מרקר כי בכך טורפד למעשה ניסיון ההשתלטות של התאחדות התעשיינים על התאחדות המלאכה והתעשייה. התאחדות המלאכה והתעשייה מייצגת יותר מ-20 אלף בעלי מלאכה, תעשיינים ועצמאים המעסיקים עד 20 עובדים, ומהווים כ-87% מכלל המפעלים במשק. התאחדות התעשיינים, לעומת זאת, מייצגת כ-3,000 מפעלים - המעסיקים 20 עובדים ומעלה. נשיא התאחדות התעשיינים הוא גם יו''ר הארגונים הכלכליים, ארגון גג הכולל גם את התאחדות המלאכה. עם זאת, בשני כובעיו הוא מייצג היסטורית בעיקר את התעשיינים הגדולים. המגעים למיזוג החלו לפני כשלושה חודשים, על רקע עבודת הוועדה לקידום התעשייה, בראשות מנכ''ל משרד האוצר, שי באב''ד. לראשונה זימנה הוועדה את נציגי התאחדות המלאכה לשולחן הדיונים ולא הסתפקה בנציגי התאחדות התעשיינים, כפי שהיה מקובל בעשרות השנים האחרונות. מתחילת 2017 חלה עלייה במעמדה של התאחדות המלאכה, לאחר שנים של תרדמת, ומשרדי הממשלה החלו להתייחס לנציגיה בייתר כובד ראש ולייעד להם כספי תמיכות ומסלולי סיוע ממוקדים. אף שמדובר בסכומים קטנים יחסית, קיימת סבירות גבוהה שהקצאות אלו ייגרעו מהתמיכות לתעשיינים הגדולים יותר. לפני כשלושה חודשים הגישה התאחדות התעשיינים להתאחדות התעשייה הצעה לשיתוף פעולה. לפי המסמך, מטרת שיתוף הפעולה היא יצירת מיזוג בין הגופים, "על מנת ליצור כח משותף למען קידום המטרות המשותפות של כל התעשיינים ובעלי המלאכה בישראל". בין היתר, מציע המסמך כי יוקם תאגיד משותף בחלקים שווים, שלתוכו תיצוק התאחדות המלאכה את נכסיה ופעילותה. התאגיד יצורף להתאחדות התעשיינים ויפעל כחלק מהמנגנון האיגודי של ההתאחדות, וחברי התאגיד יהיו זכאים לשירותים שמקבלים חברי התאחדות התעשיינים. יו''ר הדירקטוריון יהיה מי שנבחר על ידי חבריו להיות נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה. למנכ''ל התאחדות התעשיינים תהיה זכות וטו על בחירת המועמדים לתפקיד מנכ''ל התאגיד, שתתבצע על ידי דירקטוריון התאגיד מתוך רשימת מועמדים שתציע התאחדות התעשיינים. "אני לא רואה שהתאחדות התעשיינים יכולה להיות שותפה שלנו, כי היא מטפלת בעסקים הגדולים, ואת כל העוגה של התמיכות הממשלתיות הם לקחו אליהם", אמר אלקובי בתגובה. "שמעתי אותם, והבנתי למה הם הגיעו עם ההצעה. הם באו בגלל הצעקה שלי לתקשורת ופנייתי לכל מקבלי ההחלטות, על כך שהגיע הזמן שיידעו שאנחנו קיימים מ-1908 ושהיינו השתיל הראשון שנשתל במשק. יש לנו מפעלים שתומכים בחברות כמו רפאל והתעשייה האווירית, אבל אנחנו לא מקבלים פירור מהתמיכות ליצוא. אני צריך להילחם על מנת שהמפעלים האלה יקבלו נתח ושיכירו בנו כתעשיינים לכל דבר. לדוגמה, הלוואות לטווח ארוך בערבות מדינה ניתנות רק לעסקים הגדולים", הוסיף. לדבריו, "ההצעה שקיבלנו מהתעשיינים לא רלוונטית. הם הציע שנהיה חלק מהתעשיינים. יהיה לנו חבר משלנו בכל ועדה, הגביה תהיה ביחד והכספים יעברו לקופה אחת. אני לא רואה את זה כנכון. זו הצעה שמחממת את הלב, כי היא אומרת שאנחנו רלוונטים ועל המפה. לכן יודקה (שגב, בכיר בהתאחדות התעשיינים, א''ק) ושרגא (ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, א''ק) הציעו לנו להצטרף בנימוק, ש'אם אתה לא יכול לגבור עלינו, תצטרף אלינו'. אבל אני לא רואה את עצמי בתוך התעשיינים. אני צריך לטפל נקודתית בבעיות שלנו - שרחוקות שנות אור מאלה של התאחדות התעשיינים. אנחנו קורסים תחת עומס שלא מאפיין עסקים כמו אינטל וטבע, שההתאחדות מטפלת בהן". אלקובי הוסיף כי ההחלטה שלא להצטרף להתאחדות התעשיינים היא חד משמעית, והתקבלה לאחר דיון בנשיאות התאחדות המלאכה. הוא אף מתח ביקורת על העובדה שנשיא התאחדות התעשיינים מכהן באופן קבוע גם כנשיא הארגונים העסקיים, מצב שעלול ליצור ניגודי עניינים. לדבריו, עדיף שבראש נשיאות הארגונים הכלכליים ישב שופט בדימוס, או גורם אחר שיכול לראות באופן אובייקטיבי את מפת האינטרסים של כלל חברי הנשיאות. "בקדנציה שלי לא יירשם שעברנו להתאחדות התעשיינים", אמר אלקובי. "אני רוצה להמשיך לייצג בראש מורם ובאהבה את בעלי המלאכה שיקבלו את הכבוד המגיע להם. חברי התאחדות התעשיינים מקבלים הרבה הטבות. שיתנו להם מה שרוצים, אבל אל תשכחו אותנו בבקשה", הוסיף.

במשך שנים קברנה סוביניון היה המלך. וכיאה למלך הוא היה רב עוצמה, ועם לא מעט חשיבות עצמית. ככל הנראה קברנה סוביניון לעולם ייצא מהאופנה, אבל מאז הכתרתו, הרבה יין זרם במכלים, ולא מעט טרנדים נוספים תססו להם בחביות. תעשיית היין הישראלית התבגרה והחלה לחפש אחר זנים שיאפיינו את הטרואר המקומי ויבטאו ולו במעט את הרצון לייצר יין ישראלי מקומי. בשנים האחרונות זנים רבים מסתמנים כתקווה של תעשיית היין הישראלית לזן מקומי, ניסיונות לגלדל ברברה פיימונטזי, כזה המוסיף חומציות באופן טבעי ליינות ה"חמים" המיוצרים בארץ. פטי ורדו הבורדולזי הפך פתאום ליין זני מאשר אותו תוסף של תיבול וצבע לקברנה סוביניון הרציני. גראנש, קריניאן, ופטיט סירה הים תיכוניים נראו כדבר הכי נכון שיש לנטוע בארץ ואולי אפילו להגדיר את המושג מהו יין ישראלי. ניסיונות לייצר זן מקומי ישראלי כמו ארגמן, ונטיעות חדשות של מרסלאן (הכלאה של גראנש וקברנה סוביניון) נראו מבטיחות, והם אף אולי עדיין כאלה. אך בתוך הטרנדים השונים, או הניסיונות להגדיר מהו יין ישראלי מקומי- ים תיכוני, בשקט בשקט במשך 20 שנים אנחנו רואים איכויות יוצאות דופן של זן הסירה. טרדנים באים וחולפים אך הסירה נשארת יציבה, טעימה מאוד ומגוונת מאד. מקור זן הסירה בצפון עמק הרון שבצרפת. שם באפלסיונים המפורסמים הרמיטאז' קוט רוטי וקורנס, והנחשבים קצת פחות- סן ג'וזף וקרוז הרמיטאז', הזן מניב יינות בעלי מנעד ארומות של פרי שחור טרי, תיבול מפולפל ואופי בשרני ואדמתי. היינות המופקים מכרמים הגדלות על מדרונות תלולים של אדמות גרניט וschist – הינם בעלי גוף בינוני ויכולת התיישנות מרשימה. כה ארומטיים ומרשימים היו (ועדיין) יינות הרמיטאז' מבוססי הסירה שבסוף המאה ה-19 הם נמסכו עם יינות בורדו, כדי להוסיף להם צבע, מנעד ארומטי וכמובן גוף וטעם. בשנת 2000 יצא לשוק יין הסירה הראשון בישראל בסדרת ירדן, של יקב רמת הגולן ומאז לא איחרו לבוא ביטויים זניים שלו ביקבים נוספים בארץ. זן הסירה בגולן מניב הצלחות מרשימות ויפות, ויקב רמת הגולן מפיק ממנו יינות מחלקות שונות בעלי מאפיינים שונים. העבודה המדוקדקת בכרם ותהליך הייצור המבודד לחלקות קטנות אפשר ליינני היקב ללמוד את ביטויו של הזן ולפיק לאורך השנים ארבעה יינות סירה מכרמים יחידניים בעלי ביטוי מובחן. סירה כרם אורטל בשנת 2004, סירה כרם יונתן בשנת 2007, סירה כרם מורדות אביטל גם הוא בשנת 2007, סירה כרם תל פארס בשנת 2008, וסירה כרם בראון המיוצר כבר שלוש שנים ברציפות החל מבציר 2013. זן הסירה, הצריך כמות מספקת של חום על מנת להבשיל, מראה איכויות נפלאות באזורי יין נוספים בארץ כגון הגליל העליון, הרי יהודה, בקעת הנדיב ואף כרמי דרום הרי יהודה, ואין כמעט יקב מוביל בתעשיית היין הישראלית שלא מייצר סירה זני או כחלק מבלנד. בעולם היין הבינלאומי בו זהות מקומית היא שם נרדף לאיכות, ישראל בוודאי הייתה רוצה למצוא את התשובה למה הוא יין ישראלי-מקומי. קשה לדעת אם זן הסירה הוא התשובה הבלתי מעורערת לכך ונדרשים שנים רבות נוספות של למידה. אך בלי ספק כבר ניתן לומר שזן הסירה הוא אחד הזנים הסקסיים של תעשיית היין הישראלית, כזה שמראה ביטויים מגוונים באזורי הגידול השונים. ויחד עם טכניקות עשייה מגוונות, ויד ייננית מובחנת, אולי הסירה היא הדרך המובילה אותנו למציאת אותה זהות חמקמקה של מהו יין ישראלי.

אחריות חברתית היא ערך המעוגן בליבת החזון העסקי של EY בעולם ובישראל. בין אם מדובר בתאגיד, חברה ציבורית או פרטית ואפילו בעסק קטן, אנו מאמינים שעל עסקים לפעול מתוך תחושת שליחות קהילתית ומתוך הבנה שעשייה כזאת מיטיבה עם העסק, עם עובדיו ועם סביבתו. פעילות ערה למען הקהילה הפכה לחלק בלתי נפרד מהתרבות הארגונית שלנו, ואנו מכירים בחשיבות הנתינה בכל רובדי עשייתנו. שזירת המעורבות החברתית בפעילותנו הפכה להוויה המקצועית של כל עובד ועובד בחברתנו. באמצעות פעילות התנדבותית זוכים עובדינו בחוויה מעשירה התורמת להם רבות גם בפן האישי.EY ישראל (ארנסט אנד יאנג - קוסט פורר גבאי את קסירר) בחרה להתמקד בחינוך, ביזמות ובסביבה ואנו שמחים לעזור לקהילות הנדרשות לכך ולהפיץ ערכים של מנהיגות, חדשנות, עבודת צוות, יושרה, פתיחות, אמינות וכבוד הדדי, ערכים המהווים חלק מעמוד השדרה הארגוני שלנו. הפעלת מרכזי העשרה של עמותת "צ.ב.ע" –צעירים בונים עתיד, למען עשייה חינוכית. עמותת "צ.ב.ע" פועלת למען גישור על פערים חברתיים וכן למען העמקת המעורבות והגברת ההתנדבות בחברה הישראלית. המתנדבים שלנו מ-EY מפעילים שניים ממרכזי ההעשרה של העמותה ומעניקים לתלמידי כיתות ג'–ו' בבית הספר "גולומב" שבתל אביב חונכות לימודית וחברתית. שיעורים בכלכלה בעמותת "שיעור אחר" בעמותת "שיעור אחר" מתנדבים, מחוץ למערכת החינוך, מתגייסים למען צמצום פערים חברתיים. במסגרת פעילותה של העמותה מתנדבים מכל המחלקות ב-EY מעבירים שיעורים בתחום העסקים, הכלכלה ומערכות המידע. הפרויקט מתקיים בבתי ספר יסודיים, בתיכונים ובפנימיות, ומשתתפים בו עובדים מכל סניפיEY ישראל: ת"א, ירושלים, חיפה ובאר שבע. סיוע לילדים בבתי חולים עם עמותת "שמחה לילד" עמותת "שמחה לילד" מסייעת לילדים הסובלים ממחלות כרוניות וגנטיות ולילדים הנמצאים בשיקום ממושך, כתוצאה מתאונות דרכים או מפיגועי טרור. הפעילות מתקיימת במחלקות הילדים בבית החולים "אסף הרופא", בליווי צמוד של משפחות הילדים ושל בנות שירות לאומי מטעם העמותה. תכנית ההתנדבות של NFTE משתמשת בעולם התעסוקה והיזמות כשדה אלטרנטיבי לעבודה עם נוער במצבי סיכון. הנערים לומדים כיצד להקים ולנהל עסק קטן, תוך רכישת מיומנויות וכישורי חיים מגוונים. המתנדבים שלנו משמשים כיועצים עסקיים המלווים את הקבוצה ומביאים ערך מוסף לתהליך. התכנית החווייתית משלבת תחרויות קבוצתיות של הרעיונות היזמיים שהועלו, והקבוצה המנצחת מייצגת את התכנית בטקס "יזם השנה" העולמי EY בארה"ב. חזון מגשים חלום – תחרות ייחודית מטעם EY בקרב סטודנטים לחשבונאות במוסדות אקדמיים. התחרות מתקיימת בין צוותים מטעם אוניברסיטאות ומכללות שונות, הנדרשים להציע רעיון למיזם חברתי על פי קריטריונים מוגדרים מראש. ההצעות מוגשות בפורמט של תכנית עסקית ומוצגות בפני ועדת שופטים המורכבת מדמויות מפתח ב- EYובקהילה העסקית. במהלך התהליך, שאורכו כארבעה חודשים, מלווה כל קבוצה בנציג מטעם EY ישראל, והוא מייעץ ומסייע להם החל משלב הרעיון ועד לשלב ההוצאה של המיזם לפועל. במסגרת שיתוף הפעולה של EY עם ארגון "Hub", תומכת חברתנו ביזמים חברתיים ומסייעת להם ליצור קשר עם עסקים אשר מקדמים לא רק מטרות כלכליות, אלא שיש בהם גם ערך מוסף חברתי או סביבתי. הליווי כולל מנטורינג פיננסי עבור כל יזם לאורך תקופת התחרות, והליווי למיזם הזוכה ממשיך גם לאחר מכן. בתחום ההסברתי ובתחום צמצום הפסולת, מחזור הנייר והחיסכון באנרגיה. אימוץ יחידת "זיק" במסגרת פרויקט “אמץ לוחם” אנו מאמצים את חיילי יחידת "זיק" ומקיימים עִמם פעילויות משותפות לאורך השנה. איסוף מזון עם ארגון "עזר מציון" בשיתוף עם ארגון "עזר מציון" וכחלק מהמחויבות שלנו לחברה בישראל, אוספים עובדי EYמוצרי מזון בחגים ומעבירים אותם לנזקקים ולאוכלוסיות במצוקה . במסגרת המבצע מצטרפים המתנדבים שלנו בחגים למועדון "יום לקשיש" שבשכונת יד אליהו בתל אביב. הקשישים, ניצולי שואה, נהנים משעה של "ביחד", שיחה והפעלות, והמתנדבים נהנים משעה של נתינה ושמחה. קמפיין גיוס תרומות בשיתוף עם ארגון "מתן" אנו מנהלים קמפיין גיוס תרומות למען הקהילה כבר שנים רבות. במסגרת זו לעובד יש הזדמנות לתרום עבור עמותה על פי בחירתו או לקדם תחום הקרוב ללִבו. כל תרומה מבורכת ומגיעה ליעדה במלואה. על תרומת העובדים נוספת כל שנה תרומת ההנהלה, ויחד אנו מרחיבים את ההשפעה שלנו על הקהילה.

כתוב בגוף היא סידרה של עשרים ושבעה מאמרים על הזיקה בין ספר הדקדוק הפנימי של דוד גרוסמן לאמנות הגוף של ויטו אקונצ'י. המאמרים מתפרסמים אחת לשבוע, כל יום שלישי בשעה 20:00 בדיוק (בשביל הטקס). זהו הפרק החמישי שצולל סוף סוף לתוך הספר. מִטעמים שונים, שכמה מהם מניתי בפרק השני – הגוף ממלא את התודעה הקדחתנית של אהרון. אני לא מדברת רק על הגֶערגַאלַאך ופאות הלחיים וחתימות השפם והשדיים והפצעונים ונצני שיער בית השחי והערווה שהוא אורב להופעתם עם שאר הילדים, "והחוקים החדשים קובעים שרק שלוש פעמים, באור מלא, נחשבות להוכחה מכרעת שצריך כבר לקבל אותה ולהתחיל להתרגל אליה" (34). חלקי גוף נוספים, חיצוניים ופנימיים, מבליחים שוב ושוב בתודעתו של אהרון ושל המסַפֵּר שניזון ממנה; אפילו פַּלֶטה של ציור מתוארת כ"לוח עץ דמוי כִּליה" (15). הכל גוף בספר הדקדוק הפנימי. הכל איברים, ואפילו פחות מזה – רמזים בצורת הפרשות: דם, ריר, זרע, זיעה, דמעות, נזלת, מוגלה. "מיד כשחדר אל בין העלים, חש אבא שלבו מתרחב. הוא נשען אל ענף עבה ונשם מלוא ריאותיו. העלים הגדולים ככפות ידיים פשוטות ליטפו את פניו, נדחקו אליו כמו ראשי סוסים המבקשים קירבה. ריח התאנה מילא את אפו, והוא העביר את אצבעותיו על הגזע המלא. בלי משים נשרו מרגליו כפכפי הפלסטיק" (16). הגוף האנושי של ספר הדקדוק הפנימי הוא אוסף איברים הקשורים זה לזה באופן רופף וארעי; כשאהרון מתבונן בגיורא המפוקק את אצבעותיו, הוא ממשיך ומדמיין כיצד הוא "מפרק בזה אחר זה את פרקי אצבעותיו, תולש אותם ממקומם, קנאק אחר קנאק ואחר כך מנתק כך את פרקי ידיו וזרועותיו ומניחם באופן מסודר על החול, ואת מפרקי הכתפיים, ואת חוליות חוט השדרה… כך: הכל נראה לפתע ניתן לפירוק, להברגה, להחלפה כללית, מוחלטת, אנונימית" (72). חלקי גוף אנושיים מבודדים ומוּצאים מהקשרם: כף רגלה השמנמנה והוורדרדה של יוכי נגלית לאהרון "במלוא מסתורין זרותה, כף רגל כזאת אפשר אפילו, בחיי, אפילו לאכול, לנעוץ בה שיניים" (186), או "פתאום ראה את רעמת שערה [של יעלי], את הגִיזה שלה נחה על הברז שממול" (223). ובכלל – בכל הנוגע להתאהבויות אהרון הוא מעין מרטש רומנטי: "ואהב ילדות שלמות אבל גם חלקי ילדות; התאהב בלחי יפה, בצוואר, בתנועת יד אחת, בצליל של צחוק … במכתש הזעיר שטבעה זריקת החיסון בזרוע השמנמנה והיפה של עדינה רינגל" (220). כיוון שחלקי הגוף עומדים ברשות עצמם הם תופסים עצמאות; זה יכול להיות סביל ומרומז כמו במקרה של חלקת צווארה של יעלי המוורידה שוב ושוב כאילו מעצמה, או פעיל ומוחצן יותר: "מיץ במיצים, מיצמצה ושיקשקה פיקת גרונו הגדולה של אבא" (163). וזה יכול לעבור כל גבול כשתאוֹמֵי הנחיריים הבלשיים של אמא יוצאים למשימה של סרטים מצויירים: הם "תועים כה וכה בתמיהה, מגששים, צולבים, פוגעים במטבח, שבים אל סבתא, חוזרים בעיקשות אל המטבח, מתמקדים, מתמצמצים, נפערים יחדיו אט אט בתדהמה כפולה, באי אמון, בזוועה…" (219). ואם לא די באוטונומיה של האיברים, "הבלוטה" (בלוטת יותרת המוח?) המייצגת את צו הביולוגיה – היא גם דֶמונית ("ההיטלר" 290) וגם אלוהית: "כבר שנה וחצי לפחות הוא מתפלל אליה, אין כבר טעם להסתיר ואין כבר כוח להסתיר, שנה וחצי הוא מניח בסוד תפילין מתחת לשמיכה בלילה, רק בשבילה, שר לה מההפטרה שלו 'הנה נגע זה על שפתיך, וסר עוונך, וחטאתך תכופר'" (278). כיוון שהאיברים מנותקים זה מזה ומן הפיקוח המוחי, התיפקודים מתחילים להשתבש, נוצרות הכלאות. בזמן שאהרון רוקד עם אמו, למשל: "התגהק מתוכה חיוך קל של היזכרות", וקצת אחר כך: "שני פלחי בתי שחיה נפערו ומצמצו לקראתו בריסיהם המסולסלים" (258). וזה כבר שיבוש כפול ומכופל – כי "פלחים" אמורים להיות קמורים וצמודים זה לזה, ובתי השחי הם גם קעורים וגם מופרדים על ידי בית החזה. הפלחים יובאו מחלק גוף אחר, למשל מן הישבנים. שֵׂיער השחי הפך לריסים מסולסלים והעיניים ירדו לתוכם במין אנטומיה קוביסטית או מוטציה מאיימת בצירופיה השרירותיים. זה לא יוצא דופן לדַמות תאנה לאישה ("כי האדם עץ השדה", וגם התאנה במשל יותם היא נקבה), אבל כשהפירוט המצטבר כולל את גוף התאנה ופצעיה – "כל העץ פצעים-פצעים, וכן – שפתי הפצע, המורסה, המוגלה, הסמארק. התאנה חולה, היא זקוקה לתרופה מרה, ולחוקן, שלא לדבר על ניקבת התאנה – ולא מדובר בסתם נקב, כפי שמתברר מן המנגינה הצוענית שאבא שורק לאיטו ואשר מזעיקה את אמא לחלון: "היטב ידעה לאן נושאות אותו המחשבות כשהוא שורק כך". ובסופה של הסצנה אבא אכן נושא את עיניו לשמיים ולופת את העץ החם בשתי יריכיו (14-20). ומן הצומח אל הדומם, אל דירתה הנחרבת של עדנה: "כשעמד הקיר עירום, מעט מגונה" (134), "נחשפו גידי הברזל" (163), "קרבי הקיר נפרמו והלכו" (157), "שן טיח אחת נתלתה מן התיקרה", (161, כמו שן החלב הסרבנית של אהרון), "מרכז העצבים הענוג של רשת חוטי החשמל" (163), "לבֵנים נחשפו כמו עצמות מגוף", "הדלתות מתרפקות זו אל גב זו כמקוננות חרש" (199), "המֶלֶט העירום והמיובל שנחשף זה עתה וגדמי הברזל החלודים". ודימוי מוזר במיוחד מתאר את החלל הנפרץ "כמו ריאה גדולה הששה אל המרחב, כהריון הנובט לפתע בתוך האבן" (204). לפעמים זה מצחיק, כמו בתיאור של אהרון המגשש אחרי נקודת הג'י של המנעול, ולפעמים ברוטאלי: כשהתחבושת ההגיינית של יוכי מתוארת כ"עיסה ורודה ונוזלת שנראתה כמו חתיכת בשר חי" ואמא מנופפת בה כמו "מנתח שעקר גידול" (29-30). קורה שאהרון גולש מהנפשה לאנימיזם – כשהוא מקלף תפוחי אדמה למשל, ושם לב שלכל תפוח אדמה יש פָּנים משלו, "פני אדם משונים, מעוּותים, אומללים, ויש רגע כזה, שהסכין חודרת לתוכם ואז הוא חש משהו, התכווצות קלה" (210), וזה אפילו יותר מטריד אם זוכרים שפניו של צחי מתוארים במקום אחר "כתפוח אדמה קלוף שנקבעו בו עיני חרוז שחורות" (9). האיברים הנטרפים ומתחברים בצירופים חדשים הם לא בהכרח אנושיים: בריב המשפחתי הגדול בזמן ארוחת הערב, כשאבא תוקע לתוך פיו של אהרון כנף עוף ו"אהרון שכנף תקועה בפיו ומזדקרת משם, עף לו מעדנות" (196), זה כבר קולאז' ומדע בדיוני, טבע דומם ואדם שמתערבבים ליצור גרוטסקי פנטנסטי נוסח הרונימוס בוש. הגופניות אינה פוסחת על ישויות מופשטות יותר, כמו עונות השנה: "איזו ליאות חלולה הסתננה אל בין הטיפות כאילו ברגע זה נשברה עצם-שידרתו של החורף" (178), או "החורף הגווע הצמיד את פניו הלבנים אל הזגוגיות ועיניו הגדולות כלות" (192), או האוויר שאמא צולבת במסרגותיה (כאילו היה לו גוף), או השקרים שבצבצו על לשונו של אהרון "כמו פצעונים בוערים" (316), או המקרר המבליח בחשיכה כמו "בַּהֶרֶת בעור העלטה" (321), או הקפיצים המתכתיים שכמעט פוקעים מתוך "עורו המתוח של הרגע" (53). לחושך יש עור, וגם לזמן. כלומר היה, לפני שפשטו אותו. ואם מדברים על זמן, אז הלילה שבו נכווה אבא נקרא כמובן "ליל הכוויה הגדולה". ועל כל דוגמא שהבאתי יש עשרות שנותרו מאחור. ספר הדקדוק הפנימי יכול להיקרא Diary of a Body (כשם הספר המכנס את עבודות הגוף של אקונצ'י) לא רק משום שאהרון עסוק בגופו, אלא משום שהעיסוק הזה מוקרן על כל העולם. ב-1970 עשה אקונצ'י את Extension Studies ואת Closure Studies. בעבודה הראשונה הוא מניח את גופו כהארכה לצינור, לגדר, לגדם עץ. בשנייה הוא משתמש בגופו למילוי בור ולאיחוי סדק בין שני סלעים. הפעולות הללו אינן נסמכות על קירבה מטאפורית. אין שום נסיון להסוואה, להיטמעות. הגוף כאן הוא טלאי, חומר מילוי, תותבת לטבע או לדומם. בצד העבודה השנייה הוא כותב: "אלה אינן עבודות ואפילו לא מתווים לעבודות, אלא תנוחות, מחוות המצביעות על עניין–מעין סקיצה של עלילה–אינדקס של תכנית פעולה–דימוי כסיכום של מניעים". ב-2007 מתראיין אקונצ'י על עבודתו האדריכלית. הוא נשאל מה מלהיב אותו בקשר לעתיד, והתשובה: הרצון שלו ושל חבריו לסטודיו ליצור "ארכיטקטורה ביולוגית". מערכת ביולוגית עם יכולת התחדשות. והוא לא מתכוון רק במובן המטאפורי, יש להם כבר עבודות שנראות נוזליות וכאילו נעות, אבל הם היו רוצים להגיע למשהו שבאמת צומח. ובשולי הדברים – עד כה נטו התגובות באופן טבעי למיצג ולאמנות הגוף. מכאן והלאה מרכז הכובד עובר ל"ספר הדקדוק הפנימי". ואשמח אם גם קוראים מצד הספרות ייצטרפו לשיחה. מאמר רביעי בסדרה של עשרים ושבעה מאמרים על הזיקה בין "ספר הדקדוק הפנימי" של דוד גרוסמן לאמנות הגוף של ויטו אקונצ'י. המאמרים מתפרסמים אחת לשבוע, כל יום שלישי ב-20:00 (בשביל הטקס).

מים שקטים: ראיון עם טים ואן פאטן, במאי "הפסיפיק" איזו סדרה קיבלה בשבוע שעבר את מספר המועמדויות הרב ביותר לפרסי האמי? לא "Glee" ולא "מד מן" אלא "הפסיפיק", המיני-סדרה המפוארת של HBO העוקבת אחר תלאותיו של הצבא האמריקאי בחזית האוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. טים ואן פאטן, שביים כמה פרקים בפרויקט, כבר מורגל בכמויות אסטרונומיות שכאלה של עיטורים ופרגונים. אחרי הכל, הוא ביים בעבר פרקים ב"רצח מאדום לשחור", "סקס והעיר הגדולה", "הסמויה", "דדווד" ו"רומא", וזה עתה סיים לעבוד על "Boardwalk Empire", אפוס טלוויזיוני בהפקתו של מרטין סקורסזי, שוודאי יוביל במספר המועמדויות לאמי בשנה הבאה. אבל למרות הניסיון הטלוויזיוני העשיר והנדיר של ואן פאטן, הוא נשאר אנונימי לחלוטין. ככה זה – כפי שאמר טום הנקס, שהפיק יחד עם סטיבן ספילברג את "הפסיפיק" (כהמשך ישיר ל"אחים לנשק" של השניים, שעסקה בחזית האירופאית במלחמת העולם השנייה), הקולנוע הוא הממלכה של הבמאי בעוד שהטלוויזיה היא הממלכה של המפיק. ואן פאטן, מצדו, יודע באיזו תהילה היה זוכה אם היה מממש בקולנוע את הישגיו הטלוויזיוניים, אבל זה לא מפריע לו. "אכן, השם שלי לא אומר כלום לאף אחד, אבל אני יכול לחיות גם בלי זה", הוא אומר בראיון לוואלה! תרבות. "היתה לי הזכות לקחת חלק בתהליך שהפך את אמנות הטלוויזיה לחשובה לא פחות מאמנות הקולנוע, וזה חשוב לי יותר מכל פרסום". מה הוביל לדעתך לתהליך התרבותי ההיסטורי הזה? "את מרב הקרדיט צריך להעניק ל-HBO, שנותנת ליוצרים שלה חופש אמנותי מוחלט ומשאבים אדירים. מה זה בעצם 'הסופרנוס'? אי אפשר לקרוא לזה סדרה. זה סרט קולנוע, אבל באורך של 83 שעות. קח לדוגמה גם את "Boardwalk Empire". קיבלתי שם 170 ימי צילום. איפה היום תקבל בקולנוע 170 ימי צילום? הציעו לי כמה פרויקטים קולנועיים, אבל סירבתי. אם אתה יוצר שאפתן, אז עדיף לך כיום להיות ב-HBO". כמה שאפתני היית בעבודה על "הפסיפיק"? "לא היו לנו שום גבולות. כולם מתייחסים לכך שזו הסדרה היקרה בתולדות הטלוויזיה, ואולי זה נכון עובדתית, אבל הנועזות של 'הפסיפיק' באה לידי ביטוי בצורה אחרת – מעקב חסר פשרות וחסר תקדים אחר החיילים. רצינו ליצור תחושה שהמצלמה נמצאת מתחת לקסדה של הגיבורים, ולגרום לקהל להרגיש שהוא נמצא בשדה הקרב". לא פחדת שהתוצאה תהיה מחרידה מדי? ידוע הרי שגם במציאות וגם באמנות, הקהל מעדיף לראות את גבורת המלחמה ולא את הזוועות שלה. "האמת היא שההפקה חתכה בשלב העריכה כמה קטעים בגלל שהם נראו לה קשים מדי, אבל בסך הכל רוב מה שצילמתי נשאר על המסך. למדתי מסרט הקולנוע הרוסי המופתי 'צא וראה', שנעשה ב-1985, שחייבים להראות את זוועות המלחמה במלואן כדי שמישהו באמת יבין מה קרה שם וכדי שנוכל ללמוד מכך את הלקח". כל צילומי הזוועות הללו מגיעים לאחר שהצגת אלימות קשה גם ב"הסופרנוס", "הסמויה", "דדווד" ו"רומא", בין השאר. אתה לא מרגיש כבר שאתה עומד להתפוצץ? "האמת היא שלעתים אני מהרהר בנושא, ובאמת מרגיש קצת רע עם העובדה שהשפרצתי על המסך כל כך הרבה דם. אבל צריך לזכור כי אף פעם לא השתמשתי באלימות לחינם וגם מעולם לא ציירתי אותה באופן קריקטורי. לפעמים מאשימים אותי בכך שהסדרות שלי נותנות דוגמה רעה לצופים, אבל צריך לזכור שלמסך הקטן אין השפעה משמעותית, כי החינוך האמיתי מתרחש בבתים ובבתי ספר. למרות כל זאת, אני עדיין משתעשע מדי פעם במחשבה לביים קומדיות כפי שעשיתי בתחילת דרכי, ולו רק בשביל הילדים שלי". יש סיכוי שהילדים שלך יזכו לחיות בעולם שבו סדרות כמו "הפסיפיק" כבר לא אקטואליות? "הסיכוי לכך קטן מאוד. אני מסתכל בנוף הפוליטי כרגע ובכל המלחמות שמתחוללות ואומר לעצמי שאין הרבה תקווה להשגת שלום. כל זה גורם לי להסתכל בילדים שלי ולחוש מוטרד מאוד. לכן גם היה לי חשוב לעשות את 'הפסיפיק' – כדי שהקהל בבית יראה לאן מלחמה עלולה להוביל, ואז נחשוב פעמיים לפני שנפתח באש". דווקא בכל הקשור לישראל, ואן פאטן אופטימי יותר. השיחה עמו התקיימה שבוע לאחר תקרית המשט, והיאנקי ביקש למסור את התמיכה שלו ליושבים בציון –"אוי, אני יודע כמה קשה לכם עכשיו", הוא נאנח. "אבל אני לא דואג ואני מקווה שגם אתם לא דואגים. כבר עברתם מצבים קשים מאלה בעבר". כפי שאפשר להבין משם משפחתו, שהולם את אחד מכוכבי נבחרת הולנד, ואן פאטן רחוק מלהיות יהודי. אז מה מקור החיבה הגדולה לישראל? "טיילתי במדינה ב-1991, וזו היתה אחת התקופות היפות בחיי", הוא נזכר בתשוקה. "הסתובבתי עם תרמיל על הגב ברחבי הארץ וגם השתתפתי בחפירה ארכיאולוגית, וזה משהו שלא אשכח לעולם. אני מת לחזור לישראל ומקווה שזה יקרה בקרוב. אגב, נחש איזה סרט מונח כרגע בסמוך לטלוויזיה שלי?" "כיפור" של עמוס גיתאי? "לא, 'עג'מי', והצפייה בו היא אחד הדברים שאני הכי מחכה להם בימים הקרובים". מועד השיחה עם ואן פאטן גם נפל בסמיכות לשידור הפרק האחרון של "אבודים", מה שפתח מחדש את הדיון בפרק הסיום המבלבל הרבה יותר של "הסופרנוס". "לא ראיתי את הסוף של 'אבודים', כך שאני לא יכול לחוות עליו דעה, אבל אהבתי את הסוף של 'הסופרנוס'", מצהיר ואן פאטן. "חלק מהצופים לא היו מרוצים, אבל היוצר דיוויד צ'ייס מלכתחילה לא ביקש להשביע את רצון הקהל אלא להיות הוגן כלפי הדמויות שלו. אם נבחן את הסיום של הפרק בהתאם לאופי של גיבורי 'הסופרנוס', נגלה שצ'ייס אכן הצליח לנהוג בהם בהגינות וליצור את הסוף ההולם ביותר". ואן פאטן נשמע מפויס בכל הקשור לעברו הטלוויזיוני, אבל הוא נינוח הרבה פחות באשר לעתיד של המדיה – "בזמן האחרון כולם מדברים על טלוויזיה תלת-ממדית, ואני לא אוהב לשמוע את הדיבורים הללו", הוא מתוודה. "משהו בקונספט הזה נשמע לי מפוקפק מאוד, ואני חושב שהוא יעמיס יותר מדי מידע ויזואלי. בכלל, אני טיפוס מיושן. אפילו HD עושה אותי עצבני".

הצלמים שמסתכלים עלינו מלמעלה: אחרי שנים בהן צילומי אוויר נתפסו בארץ כתחום השמור לחובבנים בלבד, בימים אלו הם זוכים לכבוד הראוי להם במסגרת תחרות צילומי הרחפן הראשונה בישראל. בתחרות, שנקראת "למעלה 2020", מתחרים בעלי רחפנים מכל הארץ, בתקווה שהצילום שלהם ייכלל ברשימת הזוכים הסופית. התחרות נערכת במתכונת יומית, כשמדי יום נבחרת התמונה הזוכה מתוך תמונות הגולשים שעלו לאתר התחרות באותו יום. בסופה של התחרות, כל התמונות הזוכות יוצגו בתערוכת סיום מיוחדת שתיערך בקניון עזריאלי בתל אביב בהשתתפות צוות השופטים, סלבס, צלמים וכמובן, הזוכים בתחרות. מלבד תחושת גאווה ולא מעט כבוד לצלמים, הצילומים שיזכו בתחרות יוצגו בגלריה שתוצב בקניון עזריאלי, ובהמשך יוצעו למכירה שכל הכנסותיה ייתרמו לעמותה חברתית. בנוסף, התמונות הזוכות ישתתפו בקמפיין שילוט חוצות במרכז הארץ. בינתיים, עד שהתחרות תסתיים, הצלחנו להניח את ידינו על התמונות שזכו עד כה, וגם על כמה מהן שהשתתפו בתחרות ועל אף שלא זכו - הן הצליחו להרשים אותנו במיוחד. מידע נוסף אודות התחרות ניתן למצוא בעמוד הפייסבוק, באינסטגרם ובאתר התחרות.

חפש"ש | מגזין משתחררים | חוסכים - גלקסי 6 מול אייפון 6 - מה עדיף? ראשי » חופשת שחרור - מגזין לחיילים משתחררים » שווה לחסוך? השוואה בין גלקסי 6 לאייפון 6 – מה עדיף? שווה לחסוך? השוואה בין גלקסי 6 לאייפון 6 – מה עדיף? השוק מציע לנו כיום מבחר רחב של טלפונים חכמים, שמציעים לא מעט פונקציות, ובעיקר פונקציות מתקדמות ומשוכללות. החלטתם לרכוש טלפון חדש ואתם מתלבטים בין גלקסי 6 לבין אייפון 6? תוהים מה עדיף והאם או עד כמה נכון לשים את הדגש בעיקר על המחיר? התשובה לשאלות אלו ואחרות, במאמר שלפניכם. אם אתם מתלבטים, האם לרכוש גלקסי 6 בחנות סלקום, או אולי לבחור דווקא את האייפון 6, אחד הפרמטרים שכדאי לכם לבחון הוא מבנה המכשיר ועיצובו. גם אייפון 6 וגם גלקסי 6 נחשבים כיום למכשירים איכותיים מאד. שתי החברות, אפל וסמסונג, השקיעו לא מעט במכשירים אלה, השקעה הבאה לידי ביטוי בסגנון, במבנה וגם בעיצוב. בעוד שדגמים קודמים של גלקסי כללו חלקים שונים מפלסטיק, חלקים שנשברים בקלות, הרי שבגלקסי 6 הסיפור הוא אחר. כמו האייפון 6 גם הוא זוכה לשכבה מרובעת עם פינות מעוגלות ומדויקות יותר, גב מכשיר העשוי מזכוכית איכותית וחומרים איכותיים נוספים השומרים עליו. כשמשווים אייפון 6 למכשיר של סמסונג גלקסי 6 אפשר למצוא הבדלים קלים הקשורים לאיכות הצפייה במכשיר עצמו ולמסך שלו. בעוד שמידת הבהירות זהה בין האייפון 6 לגלקסי 6 ניכרים כמה הבדלים, המשפיעים על איכות הצפייה. למשל, לגלקסי של סמסונג ישנו מסך גדול יותר – מסך של 5.1 אינץ' ולכן גם רזולוציה גבוהה וטובה יותר, בהשוואה לאייפון 6 עם מסך של 4 אינץ'. חדות התמונה טובה יותר בגלקסי וגם הצבעים בוהקים ואף עשירים יותר. מי שצופה דרך מכשירו הנייד בתמונות ובסרטונים רבים, יש לכך חשיבות רבה מאד בעת הבחירה, ובמיוחד כשמתלבטים בין שתי האפשרויות. הדבר בא לידי ביטוי גם בצילום. התמונות המצולמות במצלמה של גלקסי 6 תהיינה חדות יותר ובוהקות יותר. מצד שני, התמונות של אייפון 6 נוטות להיות בהירות יותר, אך משום כך גם דומות יותר למציאות. באופן כללי מדובר בשני מכשירים דומים מבחינת איכותם. מצד שני, למי שחשובה איכות הצילום וגם איכות המסך, גלקסי 6 יתכן שעדיף יותר על האייפון 6. רוני ליימן – חובב בקורות נלהב, אוהב לסקור מוצרים ושירותים. במדור הזה תוכלו לקבל טיפים שימושיים כיצד לחסוך כסף כבר אחרי השחרור. השוואה יפה וביננו, אני עם האייפון אבל שמעתי באמת ששניהם מעולים. אגב, אני לא יודע אם אנשים מכירים או לא אבל עשיתי עכשיו את טריפל של טלוויזיה טלפון ואינטרנט במחיר פשוט מעולה 🙂 ממליץ!

בעקבות החלטת צה"ל השבוע לקבל את טענת משפחת המחבל כי היה לוקה בנפשו ולא להרוס את בית רוצח עדיאל קולמן ז"ל תלו אתמול מספר פעילי ימין שלטים בכניסה לכפר עקרבה. בשלטים נכתב בעברית וערבית תודה לפצ"ר שרון אפק מי שהיה אחד הגורמים שקיבלו את ההחלטה. צבי סוכות תושב יצהר שנכח במקום מסר, "כנסים לזכרו בכפר, ועשרות שלטי חוצות באזור המפארים את השהיד לא משאירים מקום לספק בכוונת המחבל ובתועלת ההרתעה. נשתמש במילותיו של השופט סולברג בבגץ הריסות הבתים: ההרתעה תורמת, ולוּ גם במעט. המעט הזה, בנסיבות הזמן והמקום, עשוי לעיתים להיות גורם מכריע". המחבל עבד אלרחמאן מאהר סעאדה בני פאדל, בן 28 מהכפר עקרבה שבאזור שכם דקר את קולמן בפלג גופו העליון לאחר שעקב אחריו ברחוב הגיא ברובע המוסלמי לפני כחצי שנה. חובשים ופרמדיקים של מד"א העניקו לקולמן טיפול רפואי ופינו אותו במצב קשה מאוד לבית החולים שערי צדק, שם הוכנס לחדר הניתוח. לאחריו נפטר מפצעיו.

קורס ייחודי ומקיף שיתן לך מגוון של טכניקות וכלים. הקונספט של הקורס יהפוך אותך למאיירת עם אופי, ועם אמירה. המהפכה הדיגיטלית לא מדלגת גם על תחום האיור. תחום שכל כך היה מזוהה עם הבעה טבעית וישירה, עובר גם הוא דיגיטציה. כיום, כל מאיירת מתחילה כבר יודעת, כי על מנת להשתלב בעולם האיור היא חייבת לעבור לאיור הדיגיטלי. עבודה עם טקסטורות ופילטרים עבודה בשכבות עבודה בצבעי שמן. מנגה סטודיו - התוכנה שתשדרג לך חווית היצירה והציור. מנגה סטודיו 5 הינה תוכנה לציירים בכלל ולצייר הקומיקס בפרט. התכונה כוללת מגוון כלים רחב ומגוון המאפשר ליצור עבודות ברמת גימור גבוהה. שימוש נכון בתוכנה הרגלי עבודה כלי העריכה כלי הצביעה סרגלי פרספקטיבה שימוש בתבניות שימוש בתלת מימד כלים ליצרית משבצות קומיקס ועוד. תוכנת זיבראש היא תוכנה תלת-ממד חדשנית ומהפכנית, שהצליחה לשנות את פני התעשייה והפכה בפרק זמן קצר לכלי חשוב באולפני האנימציה המובילים בעולם, בגרפיקה, בפרסום, באיור, בעיצוב האתרים ובמשחקי מחשב. תלמדי איך לפסל ולצייר, להכין דמותגים, איורים, יודיאקה, תכשיטים, הבאה לדפוס. שלמה כהן: האמן והצייר המיתולוגי מהיוצרים הבולטים בתחום האמנות הדיגיטלית. התנסה כמעט בכל תחום אפשרי - ציור, פיסול, איור ספרים, איור טכני, גרפיקה, אנימציה, קריקטורות; חבר באגודת המאירים והקריקטוריסטים. הציג מספר רב של תערוכות יחיד בארץ ובחו"ל והשתתף גם בתערוכות קבוצתיות. יואל בר לב: מנהל סטודיו ומאיירספרים, קומיקס, עיצוב דמויות למותגים ואיורים למוצרים מרצה באקדמיה לאיור של דן ברלב מומחה לתוכנת מנגה. איריס אוגלי וגל אדרי: אמני פיסול ואנימציה. מרים שרביט: מעצבת ואסטרטגית מתמחה בתקשורת המונים. למעלה מ-28 שנה של עיצוב והוראה. משנת 1986 תואר ראשון בעיצוב תואר שני בתקשורת. מנהלת סיעור מוחות. שרה מאיר: מתמחה באמנות אבסטרקטית המביעה רעיון ויוצרת תקשורת חזותית. ראיון אישי, ידע בסיסי בהפעלת מחשב, גישה לאיור. בסיום הקורס תעודת סיעור מוחות.

< b > השכרת אופנועים וקטנועים ב KwaZulu-Natal (Durban), דרום אפריקה עם Rentalmotorbike.com, מובטח המחיר הטוב ביותר. המותגים הטובים ביותר, BMW, הרלי דייווידסון, הונדה, וכד'..., אופנועים להשכרה, הדגמים האחרונים עם הסיקור המושלם כבר כאן KwaZulu-Natal (Kwazulu-Natal) והסביבה. השתמש במסנני החיפוש שלנו ושכור אביזרי אופנועים וקטנועים באופן מקוון, וכן ביטוחי נסיעות וביטול. בלה את החופש שלך ב על אופנוע או בצע את נסיעות העסקים שלך ב KwaZulu-Natal. Rentalmotorbike.com מציעה גם כל מיני אביזרים עבור האופנוע השכור כדי להנעים לך את הנסיעה.

דיירי אחוזת צהלה חוגגים חנוכה של אור, אהבה ונתינה: יצירת בובות לילדי פליטים ותרומות למכינת “מגדלור” לנוער בסיכון, לעמותת “שובע” ולבית הילדים “יד חנה”. ביום חמישי (7.12) תתקיים באחוזת צהלה מכירה של מאפים של מאפיית “ילדודס”, שאותה מפעילים ילדי בית הילדים “נווה חנה” – בית חם לילדים אשר אינם יכולים לגדול בביתם. המאפייה, המתמחה באפיית לחמים ועוגיות מקמח מלא ונבט חיטה, הוקמה במטרה לחנך את הילדים לעשייה ועבודה. כל ההכנסות מהמכירה יועברו כתרומה ל”נווה חנה”. מכינת “מגדלור” הוקמה לזכרם של האחים קציני צה”ל ברק ועמיחי איטקיס ז”ל, בניהם של חיים ואריאלה איטקיס. זוהי מכינה קדם-צבאית לנוער בסיכון בתנאי פנימייה המהווה בית חם ומסגרת חינוכית, ומספקת הכנה לחיים הצבאיים בתפקידים משמעותיים ותרומה לחברה בעתיד. דיירי אחוזת צהלה מאמצים אל ליבם את החניכים ומרימים את “נס המגדלור” בתרומות כספיות למכינה. במשך שלושה ימי ראשון (26.11-10.12), יכינו דיירי אחוזת צהלה בובות בהדרכת המורה לאמנות עתליה, שיימסרו כולן לגן ילדי פליטים.

ביישנים לכאורה דומים הם אך בעצם כל כך שונים. יש אנשים ביישנים שממעטים לדבר כשיושבים בתוך קבוצה, בצד ובמקום שאינם מכירים יעדיפו אולי לצלם או לצאת לעשן בחוץ ובכך, להסתכל ולחוות את האירוע מהצד ולא לקחת בו חלק פעיל. כאלו הם הביישנים, מתקשים להציג את עצמם וברוב המקרים ידברו על אחרים, ויתקשו לדבר על עצמם. אולי מרגישים פחות בטוחים אולי עסוקים באיך נראים בעיני האחרים? האם מעריכים או אוהבים אותם מספיק? האם הם "שווים"? וכו'. בעצם, לו היו יכולים היו רוצים להיות "מסמר הערב" אך, אין להם מושג איך עושים זאת? ביישנים, ככה הם הכתפיים קצת שמוטות ושפת הגוף משדרת היסוס. ביישן המוזמן למפגש חברתי או מקצועי ואף יזכה להתייחסות מצד אחד ה"כוכבים" של האירוע שיחמיא לו על הצלחתו בתחום מסוים…על מראהו… וירפד היטב את מעגלי האגו שלו, יאהב את הביישן אולי אף יחבק אותו וירעיף עליו מחמאות. ברגעים אלה כמו עוף החול יקום ויישר את גבו ויהפוך ל"אריה" שיש לו במה ומוכן לעוד ועוד מחמאות שירעיפו עליו ללא הרף. ברגע שקבל את ה"בוסט" מבחוץ את ההערכה ולעיתים אף הערצה יקבל "אוויר וגוף" ויעוף …וכך יתהלך גאה ומרוצה מעצמו, אושר ואהבה יהיו מנת חלקו מעצמו ומהמעמד וירגיש "מלך העולם"…כולם בכף ידו! נשאלת השאלה האם הביישנות היא רק סימפטום או שבעצם מדובר כאן ביהירות ? הראיתם ביישן מ"זן אחר" שהוא צנוע, כיצד תזהו אותו? כשפגשת אותו יחייך אליך ישאל לשלומך בקלילות ויקשיב לתשובה אכן, מתעניין בך! ולעולם לא יכביד עליך בדאגותיו. יכול לשתף אותך במשהו שמטריד אותו אך לזו נדרשת פגישה ארוכה יותר, שמאפשרת קרבה ושתוף ואז, יוכל לספר גם מה מטריד אותו. הביישן הצנוע יודע מי הוא, מה הערך שלו בעיניו ומרגיש בדר"כ בטוח בעצמו כך שאין לו צורך ב"אישור" חיצוני שאוהבים אותו, שמעריכים את פועלו ואותו בכלל. הוא יודע בהחלט מה הוא שווה מכיר בכישוריו יודע מה הוא אוהב! מה טעמו! וברוב המקרים יודע את דרכו ומוביל את עצמו אל המטרה בביטחון. עם זאת, מתמודד לעיתים גם עם מצבים מורכבים שהחיים מזמנים…אך, הדגש הוא על מתמודד יש לו תמיד את עצמו ל"חבר" משם הוא שואב את המשאבים כמו בטחון, אהבה, קבלה וחיוך פנימי, שסומך על עצמו שיתמודד ויצליח בנקודת זמן קשה זו. (התהליך מתקיים מבפנים החוצה) לכן אדם צנוע ייטיב להגיב היטב במצבים משתנים, למשל במעבר לתפקיד אחר בעבודה, יתארגן לו הברנש במקומו החדש, יתמקם במשכנו וכשתפנה אליו בכתובתו החדשה, יענה ברצון לבקשתך לפוגשו בתוקף תפקידו ואף יקל עליך באומרו "תראה אני לגמרי פנוי היומן שלי ריק, עוד לא עשיתי כלום?!…" אם זו אינה צניעות, צניעות מהי??

כבר מעל אלף מקליקים נכנסו לדף המיי ספייס של יאיא כהן אהרונוב – זמר, יוצר ונגן הבס של "הדג הנחש", והורידו את סינגל הבכורה שלו "נשתגע". יאיא משחרר בימים אלה רצועת ביכורים לקראת אלבום בכורה שיראה אור בקרוב, עליו הוא עבד במשך 3 שנים. מי שעוד לא עשה זאת - נא להכיר. יאיא כהן אהרונוב (30) נכנס לעולם המוסיקה בגיל 4, כשלמד פסנתר בשיעורים נמרצים לגיל הרך. בגיל 12 הקים את להקתו הראשונה, בה שימש כסולן. בגיל 19 הכיר יאיא את המוסיקאי דודוש קלמס, ויחד עם ראפר נוסף, אחד בשם שאנן סטריט, הקימו השלושה את "הדג נחש". יאיא מנגן על כלים נוספים (תופים, חצוצרה, קלידים) וברזומה שלו רשומות הפקות מוסיקליות לגליה ירון (אשתו של דודוש) וארי גורלי, לצד נגינה והשתתפות בהרכבים נוספים. "בואו נשתגע / נקפוץ ונתפרע / בואו נשתחרר עכשיו מיד", מוסר הפזמון החוזר של סינגל הבכורה של יאיא (מילים: יאיא ודן תורן, לחן: יאיא). כשותף מלא בלהקה שדוגלת במסרים ובאמירות נוקבות, יאיא לא מתכחש לכך שזהו מה שנקרא שיר קיץ. "עדיין יש מסר מאוד חזק לשיר הזה", מספר יאיא, "והמסר הוא שתחיה את הרגע. שנעשה בדיוק את מה שאנחנו רוצים לעשות, בלי להתעסק באיך שאנו נראים, בלי דיבור על מיתוג או על חומריות. פשוט להיות. אנשים חושבים שחופש זה אומר לנסוע להודו. אבל זה לא נכון. החופש נמצא אצלנו". שלוש שנים, כאמור, עבד יאיא על אלבום הבכורה שלו, שלצורך מלאכת המלל שבו, הוא נעזר בדן תורן. "בהתחלה היו לי הרבה לחנים וחיפשתי טקסטים. פניתי לדן וביקשתי ממנו שיכתוב לי, והוא שמח. אחרי זמן מה הוא שאל אותי למה אני לא כותב בעצמי, ומכאן התחיל לעודד אותי לכתוב לבד. היינו נפגשים, מעלים רעיונות, ולפעמים גם כותבים ביחד". הלחנים שלך מגיעים בעיקר מהגרוב, מנגינת הבס? "האמת שלא. אמנם השיר הזה מאוד מקפיץ, אבל הוא מאוד לא מייצג את יתר האלבום. ברוב הלחנים שלי, אני מגיע מהמלודיה. הרגשתי מאוד נכון להוציא את השיר הזה עכשיו, אבל יש באלבום גם שירים עם אקוסטית וגם הרבה דיסטורשנים. זה אלבום רוק'נ'רול לחלוטין". סולן הדג נחש, שאנן סטריט, הוציא לא מזמן אלבום סולו מחוץ לשורות הלהקה. בדקתי אתו בזהירות האם חיכה עם שחרור האלבום עד עכשיו כאקט של כבוד לסולן הראשי. "האלבום של שאנן היה מוכן שנה לפני שיצא 'בעזרת הג'אם' (אלבום האולפן האחרון של הדג נחש – א"ע). לי זה לקח אמנם שלוש שנים, אבל אני חייב לציין שהעיתוי נראה לי בסדר גמור". משך העבודה על האלבום קשור לפרפקציוניזם, חוסר סיפוק מהחומרים או לוח זמנים צפוף? "אני מאמין שזה גם וגם. עבדתי על האלבום עם המפיק המוסיקלי שלי, אייל קצב, שהוא ממש מצוין, אבל לא סגרנו אף שיר אם מישהו מאיתנו לא היה מבסוט עד הסוף. תוסיף לזה גם את העבודה על 'בעזרת הג'אם', סיבוב ההופעות שעשינו בארה"ב ועבודות נוספות. אין ספק שזה משפיע". "הדג נחש" עומדת להתפרק, עכשיו כששאנן ואתה עם אלבום סולו ביד? "ממש לא. אני קורא לזה התרחבות, לא התפרקות. אנשים בלהקה עושים עוד דברים וזה מה שמחזק אותנו כלהקה. כל אחד מתעסק ונותן גם מהאג'נדה הפרטית שלו, וזה עובד מצוין". אתם תבצעו שירים מאלבומי הסולו בהופעות של הדג? "יכול להיות, זה עוד לא הגיע לזה". איך הקהל יקבל את זה? "אני מאמין שלדג יש כבר גרעין מרכזי של קהל, שמאוד אוהב את הלהקה. שאנן ואני, כל אחד באלבומים שלו, מביא איתו קהל אחר. אני קורא למוסיקה שלי רוק'נ'רול אבל יש בזה גם המון מוסיקה שחורה. אני מאמין שאנשים ידעו להתחבר לזה". אלבום הבכורה של יאיא כהן אהרונוב ייצא בחברת "הד ארצי" ויכלול אורחים מיוחדים כמו רמי פורטיס, שלומי שבן, קרולינה, רוי אדרי, קרני פוסטל ונוספים. "מעריץ גדול שלו. האלבום הראשון שקניתי היה 'פלונטר'. כל כך הרבה שמעתי וגדלתי על זה. עם השנים גם ניגנתי איתו ועם ברי סחרוף, העברתי לו שיר כשעבדתי על האלבום, הוא מאוד אהב והסכים להשתתף. זה באמת מרגש שאדם שגדלת עליו משתתף באלבום הבכורה שלך". האלבום אמור לצאת בעוד מספר חודשים, אבל עד אז, לפחות עד סוף חודש יולי, אתם מוזמנים להוריד את "נשתגע" על חשבון הבית, בצירוף המלצת היצרן: "זה שיר מאוד קיצי וקצבי. אני כבר מדמיין אותו מתוקלט באירועים ובמועדונים. אני אשמח שלכמה שיותר אנשים יהיה את השיר, ושזה פשוט יעשה להם טוב".

מקרה מצער נוסף של אלימות במשפחה מקבל תפנית, לאחר שתועד ופורסם ברשתות החברתיות. האנה וינץ', צעירה בת 21 מאינדיאנה שבארה"ב, ניהלה שיחת וידאו עם אבי בנה בן העשרה חודשים, כאשר במהלך השיחה היא צולמה בזמן שהיא נותנת לבנה סטירה כה חזקה, עד שהוא נפל עם ראשו לרצפה. בתיעוד קורע לב של השיחה המצולמת, נראה אדם נוסף, ככל הנראה אביו של התינוק, כאשר הוא צופה במתרחש בחוסר אונים. בבדיקה שערכו רשויות הרווחה עם מחלקת שירותי הילד באינדיאנה, נמצא שהילד לא נפצע. נכון לעכשיו, לא ברור מי ביקש מהשוטרים לערוך את הבדיקה בבית ועל פי המשטרה המקומית, בזמן שהגיבו לקריאה והיו בדרכם לבית החשודה, הופץ סרטון של שיחת הוידאו ברשתות החברתיות, בעקבותיו הגיעו דיווחים נוספים ממשתמשים רבים. הסרטון הקשה לצפייה פורסם בחשבון הפייסבוק של השירות לילד על ידי ג'ואל אורבין, שהזדהה כסבא של הילד. "זו המחלקה לשירות הילד במיטבה, שכן הילד הזה בן העשרה חודשים, שהוא הנכד שלי, נאלץ להישאר עם האישה הזו", כתב לצד הסרטון המחריד. אישה נוספת, שטענה שהיא הדודה הגדולה של הילד, התעלפה גם היא: "היא דחפה אותו כל כך חזק שפניו נחתו על השטיח כשהוא כבר בכה, למה?" וינץ' נלקחה למעצר וכעת עומדת לדין באשמת אלימות והפחדה, אך משתמשים ברשתות החברתיות שצפו בסרטון המזעזע היו מופתעים לגלות שהתינוק עדיין נשאר במשמרות של אמו. גורמים במשטרה מסרו כי החקירה נמשכת.

האקדמיה ללשון העברית >> אולם קריאה >> מאמרים מאמרים האקדמיה ללשון העברית מפרסמת כאן מעת לעת מאמרים נבחרים לתועלתם ולהנאתם של הגולשים באתר. לעמוד הבא לשון הקודש בארץ הקודש מאת שמעון פרס אקדם 11, אייר תשנ"ז, מאי 1997 לזכרו של שמעון פרס, נשיא המדינה התשיעי, מובא כאן מאמר פרי עטו שנכתב במיוחד ל"אקדם". לדברים נוספים לכבוד הלשון העברית שנשא שמעון פרס ראו אקדם 35 (עמ' 1, עמ' 8). רסיסים אמתיים ומדומים וחיקויים אמתיים ומדומים של דקדוק עברית המקרא בעברית החדשה מאת משה בר־אשר לשוננו כרך עח חוברת ד (תשע"ו), עמ' 421–439 בעברית הנכתבת ובעברית המדוברת נותרו בצדי הדרך כמה מקווי לשון המקרא שנפלטו מלשון חכמים ומהעברית החדשה. יש מהם שהם שרידים אמתיים שנשארו בעינם, ויש מהם שהם אך רסיסים מדומים. "טוב מכסף קניין דעת": על תרגילי כתיבה חינוכיים ושקולים מימי הביניים מאת שולמית אליצור העברית, מחזור סג חוברת ג–ד (תשע"ה–תשע"ו), עמ' 146–150 במאמר זה מוצגים שלושה משפטים שהתגלו בכתבי יד מן הגניזה הקהירית. בכל אחד מהם עשרים ושתיים אותיות הא"ב וחמש אותיות מנצפ"ך. האם שימשו פסוקים אלו לתלמידי בית הספר לשם לימוד הא"ב? שלוש בי"תין מפוקפקות: באם, בכדי, נקט ב־ מאת אורי מור לשוננו, כרך עח חוברת ג (תשע"ו), עמ' 305–333 מאמר זה דן בשלושה שימושי לשון שעברו מסלול דומה הן מצד התקן הן מצד ההתפתחות הטבעית בעברית הכתובה. מתיאור תולדותיהם הכותב יוצא למסקנות על צמיחת הבדלי סגנון בעברית החדשה, על מקומם של גופים ממלכתיים ואנשי לשון בהכוונת העברית ועל מעמדם של קווי לשון לא קלסיים בשיח הנורמטיבי. שינוי המין בהשפעת הארמית הבבלית ‬ מאת יוחנן ברויאר לשוננו לעם, מחזור מב חוברת ב (תשנ"א), עמ' 43–52 עובדה, סברה, קושיה, בעיה – מילים אלו ואחרות כמותן התגלגלו אל העברית מן הארמית וכולן תולדה של אותה תופעה לשונית. ביסודן הן מילים בלשון זכר בעלות סיומת היידוע הארמית ־ָא, אך כשמילים אלו חדרו לעברית, נתפסה הסיומת a כסיומת נקבה. במאמר מוסברת התופעה בפירוט באמצעות דוגמאות המבהירות אותה. דרכה של האקדמיה ללשון העברית בחידושי מילים מאת שושנה בהט לשוננו לעם, מחזור לח חוברת ט–י (אב–אלול התשמ"ז) בהרצאה זו שהועלתה על הכתב הציגה שושנה בהט, המזכירה המדעית הוותיקה של האקדמיה, את העקרונות שהדריכו את מחדשי המילים באקדמיה בתקופתה: מהי דרך המלך ומהן הדרכים הסוטות ממנה. בתוך כך היא מספרת על מילים שנתחדשו דוגמת סיקור, סוכרת ומקָרר, על חסרונן של מילים כמו יֶדע והקשר, על מילים במשקל פָּעיל ושפעל, על הלחמים ותחיליות ועוד.המשיכו לקרוא. ברחובות ירושלים מאת גד בן־עמי צרפתי לשוננו לעם, מחזור מה חוברת ג (תשנ"ד), עמ' 127–138 מי היה בנימין מטודלה וכיצד הגיע סמל של עיר בספרד לפינת הרחוב הקרוי על שמו? כיצד הגיעו אוסישקין וארלוזרוב לשכונה של משוררי ספרד? והאם ידיעה בדקדוק עשויה לסייע לכותבי שלטי הרחובות? המאמר עונה על שאלות אלו ואחרות ועוסק בסוגיות לשון אגב טיול ברחובות ירושלים. על משמעויות טקסטואליות ולקסיקליות של תופעות לשוניות מאת מנחם קיסטר לשוננו, כרך עח חוברת א–ב (תשע"ו), עמ' 7–20 העלאה על הכתב של טקסט המסור בעל פה מחייבת את הכותב לפרש את צורת ההגייה. מאמר זה עוסק בתופעות שונות במסירת הטקסט הנובעות מתופעות פונטיות ומביא כמה דוגמאות לכך. בירור מסוג זה עשוי לסייע בביאור בעיות טקסטואליות. העברית ברשות הרבים מאת אהרן מגד לשוננו לעם, מחזור מה חוברת ג (תשנ"ד), עמ' 121–126 נאומו של אהרן מגד נישא באירוע חגיגי בבית נשיא המדינה עזר ויצמן במלאות 40 שנה להיווסדה של האקדמיה (תשנ"ד, 1994). מגד מדמה את העברית ליפהפייה שהתעוררה מתרדמתה, ומשווה את שלבי התחייה הראשונים, אז התהדרה העברית בתיאורים בלשון גבוהה ונקייה, לסגנון הרווח היום. עוד הוא מתאר את פועלה של האקדמיה בתחום חידוש המילים. האם יש צורך במילה "מְהַוֶּה"? מאת אמציה פורת לשוננו לעם, מחזור כג חוברת ז–ח (תשל"ב), עמ' 197–202 המחבר עומד על משמעו המדויק של הפועל מהווה – 'מחולל', 'יוצר', 'מביא לידי הוויה'. במיוחד הוא מדגים שימושים לא מדויקים במילה ומציע ניסוחים חלופיים. ספרד, צרפת ואשכנז – מי הן? מאת שושנה בהט לשוננו לעם, מחזור מג חוברת ד (תשנ"ב), עמ' 143–146 איך נקשרו השמות המקראיים צרפת, ספרד ואשכנז לארצות אירופה ולאילו מקומות הם כוונו מלכתחילה? מאמר קצר מאת שושנה בהט עליה השלום המזמן לנו טיול בין דפי התנ"ך, דפי ההיסטוריה ומפת העולם.המשיכו לקרוא. חיי מילים: סוללה, מלאך מאת גד בן־עמי צרפתי כלשון עמי, גד בן־עמי צרפתי (תשנ"ז), עמ' 177–187 איך התרחב משמעה של המילה 'סוללה' מ'תל עפר שבונים סביב עיר נצורה' לשלל המשמעים שבהן משמשת המילה כיום ובהם 'קבוצת כלי ירייה' ו'בטרייה'? מה הקשר בין 'מלאך' ל'מלאכה', ואיך קיבל המלאך כנפיים? על גלגולי המשמעות של שתי מילים מקראיות ועל יחסי הגומלין בין העברית לשפות אירופה במאמרו של חבר האקדמיה המנוח גב"ע צרפתי. קוטביות סמנטית והתנטרלות מאת רבקה בליבוים לשוננו עב (תש"ע), עמ' 503–523 מדוע נמדוד עצמים לפי גודלם ולא לפי קוטנם? מדוע נציין את רוחבו של המעבר ולא את צרותו? ומדוע מדברים עד דרגת הקושי ולא על דרגת הקלות? במלאות שנה למותה של ד"ר רבקה בליבוים אנו מביאים את מאמרה הדן במערכות קוטביות שבהן אחד הקטבים מתקהה ומשמש לציון הסולם כולו. שלושה ביטויי עבר־רחוק בעברית המדוברת מאת אורה (רודריג) שורצולד לשוננו לעם, כרך לח חוברת א–ב (תשמ"ז), עמ' 300–303 המילה תָּרַפַּפּוּ המוכרת בצירוף "שנת תרפפו" שאולה מן הספרדית היהודית, הידועה יותר בשם לָדִינוֹ. פירוש המילה 'סבא של סבא'. במאמר זה תוכלו לקרוא בפירוט על מקורו של ביטוי זה וכן על ביטויים נוספים בלשון הדיבור המציינים עבר־רחוק. קביעות תקן בלשון – חדשים גם ישנים מאת חיים א' כהן מאתיים וחמישים שנות עברית חדשה (תשס"ט), עמ' 33–54 דורות רבים הקפידו מתקני הלשון להסתמך על לשון המקרא, ולא התחשבו במסורות שבעל פה הסוטות ממנה. אך משהפכה העברית לשפה טבעית וחקר הלשון התרחב, נשתנו הטעמים בהעמדת הדקדוק ובהגדרת מקורותיו. מאמר זה דן במילים שאתה, זו ומקח. הוא מתאר את תולדותיהן, את המאבקים שהיו בעניינן ואת מקומן בתקנת הלשון. על העברית בלשון השידור מאת רות אלמגור־רמון העברית, כרך סב חוברת ג-ד (תשע"ד), עמ' 139–145 זמננו הוא זמן תקשורת ההמונים, שעל ידיה השידור העברי מלַווה את אזרח המדינה בלכתו בדרך, בשבתו נוכח צג המחשב ומרקע הטלוויזיה, בשכבו ובקומו. רות אלמגור־רמון מציגה במאמרה את האתגרים שהמציאות החדשה מציבה ליועצי הלשון, את העקרונות שעליהם נוהגים להקפיד במיוחד ואיך חידושי הלשון והדקדוק משתלבים בלשון השידור. שמותיה של ירושלים במקרא מאת יואל אליצור על פי ספרו מקום בפרשה, תשע"ד, עמ' 261–272 "לעיר ירושלים כינויים פיוטיים רבים במקרא: כלילת יופי, משוש כל הארץ, עיר האלוהים, עיר הקודש, קריה נאמנה ועוד. ואולם שמותיה האמתיים אינם רבים. ננסה להתחקות אחר מקורם של כמה מהם." במאמר נדונים השמות ירושלם, שלם, ציון, יבוס, מקורותיהם בספרות הקדומה וגיזרונם.המשיכו לקרוא. לשון עתיקה במציאות חדשה מאת זאב בן־חיים במלחמתה של לשון, תשנ"ב, עמ' 36–85, לשוננו לעם ד, חוברות ג-ה, ח-ט (תשי"ג) במאמר רחב יריעה בן־חיים מציג את השקפתו על העברית בת ימינו ועל זיקתה לרובדי העברית שקדמו לה, ודן בסוגיית הכוונת הלשון. הוא מציע לקורא להכיר בחיוניותה של העברית החדשה ועם זאת הוא קורא לטיפוחה כשפת תרבות ולשמירת הרציפות ההיסטורית עם העברית המוּרשת.המשיכו לקרוא. רוב רובו מאת גד בן־עמי צרפתי לשוננו לעם, כרך מד חוברת ג (תשנ"ג), עמ' 110–114 הביטוי 'רוב רובו' מציין רוב גדול, אך מצד ההיגיון הוא מציין דווקא מספר קטן מן הרוב: רובו של הרוב ולא כולו. השימוש הרווח בצירוף מושפע מדרך ההדגשה הרגילה בעברית – הכפלה לשם הבעת הפלגה, כגון 'כל כולו', 'תוך תוכו', 'שיר השירים'. כותב המאמר דן במקורו של הביטוי ובמתח שבין לשון להיגיון. דיבור עברי בתקופת ההשכלה מאת שלמה הרמתי לשוננו לעם, כרך לט חוברת ה–ו (תשמ"ח), עמ' 97–160 עניינו של המאמר בשאלה עד כמה שימשה העברית לשון דיבור בארצות אירופה בתקופה שקדמה לתחיית הלשון בארץ ישראל. הוא סוקר את השימוש בעברית ואת הדיונים בנושא זה בקרב חוגי ההשכלה בארצות אשכנז, באיטליה וברוסיה. באישים הנזכרים במאמר: מנדלסון, שד"ל, אברהם מאפו ועוד רבים. שלוש קערות מנדאיות מאוסף יוסף מתתיהו מאת אוהד אבודרהם לשוננו, כרך עז חוברת א (תשע"ה), עמ' 59–98 הלשון המנדאית היא ניב ארמי. אנו לומדים עליה בעיקר מן הספרות הקלסית של הקהילה וגם מהשבּעות שנכתבו על קערות חרס ומקמעות. במאמר זה מתוארות שלוש קערות השבעה קדומות, והעיון בהן מלמד על חשיבותם של המקורות האפיגרפיים להכרת הלשון המנדאית הכתובה. תצלום הקערה באדיבות המצלם פרופ' משה מורגנשטרן. רב־מילים, המילון השלם – מילון עברי חדש מאת עוזי ומינה פריידקין לשוננו לעם, כרך מט חוברת א (תשנ"ח), 3–25 המאמר מתאר את מהדורת הדפוס של מילון רב־מילים (שוֵיקה, 1997) – "מילון מקיף ועדכני לעברית בת־זמננו". במאמר מפורטים העקרונות שבתשתית המילון והשתמעויותיהם לאוצר הערכים ולהצגת המשמעויות שלהם. המחברים מרחיבים את הדיבור על ההגדרות במילון: אלו מושתתות על מיפוי המבנה הסמנטי של הערך, וניסוחן נועד להבליט את ייחודה של כל מילה ואת יחסיה עם האחרות. סוגיות מדעיות בהכנת מילון שימושי מאת מרדכי מישור פרקים בעברית לתקופותיה – אסופת זיכרון לשושנה בהט, תשנ"ז, עמ' 265–272 המאמר מתאר את מילון ההווה (תשנ"ה) שכתבו שושנה בהט וד"ר מרדכי מישור. המחבר מציג את ארבעת ההיבטים שבהם נתייחד המילון: (א) מילון שימושי (ב) ללשון ימינו, (ג) שנועד לשקף את העמדה הרשמית בכל הנוגע לתקן, ו(ד) המציג את הפועל בצורת הבינוני. במאמר מודגמים ייחודים אלו והשפעתם על בחירת הערכים ועל דרך הצגת המידע עליהם במילון. כיצד סדר נושא ונשוא מאת אבא בנדויד לשוננו לעם, כרך ט חוברות ג–ו (תשי"ח), עמ' 67–75 (ג), 97–107 (ד), 149–165 (ה–ו) "סדר המילים במשפט הוא אחד מכבשוניה של כל לשון נלמדת, ולא על נקלה אדם עומד עליו". אבא בנדויד מברר ומבהיר במאמר את תחביר הנושא והנשוא במבני המשפט למיניהם על פי הרוֹוח במקורותינו ומראה מה טיבה של הקדמת הנשוא לנושא בהקשרים שונים. הנגה"שים, מנורת החנוכה והמילון העברי מאת אסתר גולדנברג לשוננו לעם, כרך מד חוברת א (תשנ"ג), עמ' 3–11 מי חידש את השם סביבון ואילו עוד שמות ניתנו לו? והאם ניצחה החנוכייה את מנורת החנוכה? במאמר מסופר סיפורם של הסביבון והשמות המתחרים בו על פי עדויות כתובות מסוף המאה הי"ט וראשית המאה עשרים. בחלקו השני של המאמר המחברת דנה ביחסי הכוחות בין החנוכייה למנורת החנוכה. שתי גישות לחידושי לשון מאת שושנה בהט עם וספר, בטאון ברית עברית עולמית, סדרה מחודשת, חוברת א (תשמ"א, 1981) שושנה בהט, שהייתה מזכירה מדעית באקדמיה, דנה בדרכי חידוש של מילים ומונחים המשנות את פניה של העברית: היצירה הגורפת של שורשים חדשים על ידי תוספת תחיליות (תפקד, חשבן), התפשטותם של משקל פָּעִיל ובניין שִׁפְעֵל, וחדירתן של מילים לועזיות. אגב כך היא משתפת את הקוראים בלבטים של ועדות המינוח המקצועיות של האקדמיה. המאמר מתפרסם כאן באדיבות "ברית עברית עולמית". מקומה של הארמית בעברית החדשה מאת משה בר־אשר פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה, תשע"ב, עמ' 3–55 המאמר מתחקה על מקומה ותפקידה של הארמית בעברית החדשה – הן מצד אוצר המילים הן מצד הדקדוק. המאמר מבוסס על הרצאה שנשא המחבר באקדמיה הלאומית למדעים בשנת תש"ן, והוא נכלל כפרק הראשון בספרו פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה שבו כונסו מחקרים ועיונים…המשיכו לקרוא. פרי הדר מאת אבא בנדויד לשוננו לעם, כרך כח, חוברת ז–ח (תשל"ז), עמ' 215–217 על פי מסורת ישראל המושג המקראי "פרי עץ הדר" מציין אתרוג. בעברית החדשה "פרי הדר" הוא שם כללי יותר הכולל מינים נוספים כמו הלימון והתפוז. במאמר סקירת קורותיו של הצירוף מן המקרא ועד ימינו. יוסה (יוסף) בירבי ניסן מִשָּׁוֵה קִרְיָתַיִם: קדושתא לסדר "הנני ממטיר" מאת בנימין לפלר לשוננו, כרך עו, חוברת ד (תשע"ד), עמ' 405–446 זמן קצר לאחר שנמסר מאמר זה למערכת "לשוננו" נפטר החכם רבי בנימין לפלר. לפלר היה חכם גדול, וחוקרי הפיוט ולשונו הגדירוהו כאחד מבני העלייה שבתחום. תהא מנוחתו כבוד. והרי מה שכתב מדובב את שפתיו בעולם האמת. הריבוי "עולמים" / "עולמות" מאת שמא יהודה פרידמן מחקרי לשון ומינוח בספרות התלמודית, תשע"ד בלשון חז"ל אנו מוצאים שתי צורות רבים של המילה 'עולם': 'עולמים' ו'עולמות'. המאמר מתחקה על החוקיות בשימוש שתי הצורות ובוחן אם מדובר בבידול משמעות או בהתניה תחבירית. מאמר זה הוא פרק מספרו של פרופ' פרידמן מחקרי לשון…המשיכו לקרוא. שמונים שנות עשייה בעברית מאת זאב בן־חיים במלחמתה של לשון, תשנ"ב, עמ' 123–129 בראשית דרכה של תחיית הלשון לא היו ידועים ההבדלים שבין כותונת לחלוק, בין כובע לכומתה, בין רוטב למרק, בין מספר לספרה ועוד. במאמר זה (במקור הרצאה שנישאה בשנת תשל"א בתל־אביב) בן־חיים מסרטט את פעולתו של ועד הלשון בתחום התחדשות הדיבור העברי והרחבת אוצר המילים, מתאר את ההתנגדות שעוררה פעילותו ומציג את הצלחותיו. עוד הוא סוקר את פעולתה של האקדמיה בעשרים שנותיה הראשונות. עצמאותו של רש"י בתחום המילון מאת חנוך גמליאל לשוננו, כרך עג חוברת ג–ד (תשע"א), עמ' 437–448 רבי שלמה יצחקי, מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות, נולד בסביבות שנת דת"ת (1040) בעיר טרואה (טרוייש) שבצרפת, ובה פעל רוב ימיו עד למותו בכ"ט בתמוז דתתס"ה (1105). המאמר של חנוך גמליאל – חוקר העברית של ימי הביניים ותפיסות הבלשנים והפרשנים בימי הביניים – מבוסס על הרצאתו בערב עיון פתוח שייחדה האקדמיה לדמותו של רש"י.המשיכו לקרוא. פרא וחמור – ומה שביניהם מאת זהר עמר לשוננו, כרך עו, חוברת ג (תשע"ד), עמ' 265–283 בעברית בת ימינו השמות פֶּרֶא ועָרוֹד מוכרים כשמות של שני בעלי חיים שונים הנזכרים במקרא. המאמר עוסק בזיהוים, ביחס האדם אליהם ובשימושם, ומתמקד בתופעה אפשרית של הכלאתם עם חיות משק כמו חמור וסוס. טיל מונחה מאת דוד פלס לשוננו לעם, כרך ט חוברת ח (תשי"ח), עמ' 233–238 במאמר הכותב מספר על חידוש המונח טיל מונחה. הוא מוסר את מה שידוע לו על המילה 'טיל' ומסביר את ההבדל בין 'טיל' ובין 'טיל מונחה'. נעיר כי כיום המונח 'טיל' משמש בעיקר לציון טיל מונחה לעומת 'רקטה' שאינה מונחית. שירי נעמי שמר – קווי היכר סגנוניים מאת תמר סוברן לשוננו לעם, כרך נו, חוברת ג (תשס"ז), עמ' 131–148 "למעלה מארבעים שנה נשמע ונשמר קולה הייחודי של נעמי שמר. אין עוד בארץ יוצר עממי שיצירתו הפכה לחלק מההוויה הישראלית של צעירים ובוגרים. המנגינות משמרות את המילים, השירים נלמדים בבית הספר מן הימים הראשונים של כיתה א. ילדים פוגשים דרכם חוויות חיות ועושר של לשון, ובעזרתם מתחזקת ומתעשרת זיקתם לנוף הארץ וללשון העברית המתארת אותו." אנגלית באוניברסיטאות על שום מה? מאת אהרן דותן העברית, כרך סא, חוברת ד (תשע"ג), עמ' 147–157 "כיום שומה על העברית להתמודד לא רק עם רסיסי הלעז האנגלי החודרים אליה ומכרסמים בה… אלא עליה לעמוד במתקפה אנגלית חזיתית, גלויה ונמרצת, המאיימת לדחוק את רגליה של העברית כליל. זו איננה בעיה בלשנית או סוציו־לינגוויסטית, אלא עניין אקדמי או פסידו־אקדמי היוצר בעיה תרבותית ולאומית ממדרגה ראשונה." על שיבולים ופאה בראש ובשדה מאת ישראל רוזנסון לשוננו לעם, כרך נג חוברת ב (תשס"ב), עמ' 75–80 "במאמר זה ננסה לחשוף רקע לשוני ספרותי לכמה ביטויים בלשון חכמים הקשורים (עם שהקשר ביניהם נראה במבט ראשון מוזר) במתנות עניים – פאה ולקט – ובשֵׂער. שני הביטויים שיעמדו במוקד חקירתנו הם שיבולת הזקן ופאה נכרית. ננסה לעמוד על זיקתם לפאה שבלשון מקרא, ובתוך כך נתייחס לביטוי קצוצי פאה, ונאמר דבר מה על זיקה אפשרית ללקט." שֵׁמוֹת הֲמוֹנִיִּים לִצְמָחִים מאת אהרן אהרנסון זכרונות ועד הלשון, מחברת ה (תרפ"א) בט"ו באייר תרע"ט, 15 במאי 1919, נעלם מעל תעלת למנש האווירון הצבאי שטס בו אהרן אהרנסון, חוקר טבע, אגרונום ובוטנאי ארץ ישראלי, מגלה "אם החיטה". אהרנסון פעל נמרצות למתן שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל. פועלו בתחום המינוח העברי מתואר בהרצאה שאמור היה לשאת לפני ועד הלשון ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה. לאחר מותו פרסם ועד הלשון את ההרצאה ב"זכרונות ועד הלשון".המשיכו לקרוא. טוּזיג או לא טוּזיג – זו השאלה מאת מרדכי מישור לשוננו לעם, כרך מו חוברת ב (תשנ"ה), עמ' 71–74 המילה טוזיג – פיקניק בלעז – אינה משמשת שימוש רגיל ככל מילה מן השורה. היא דוגמה מובהקת למונח לא מוצלח, בעל "מקַדם קליטוּת" נמוך. אלא שהאקדמיה מעולם לא נדרשה להכריע בשאלת מעמדה; המזכירות המדעית אינה ממליצה לפונים אליה להשתמש בה, ואין צורך לומר שלא האקדמיה המציאה אותה. עם ולשון – חינוך ותרבות מאת חיים א' כהן אקדם 50 (תשע"ד) "עברית יודעים הכול. עברית מפטפטים הכול. הכול נעשֶׂה בעברית, ובעברית חיה, נושמת, חיונית, מחדשת ומתחדשת כל העת. כדי לכתוב ולדבר עברית אין הישראלי, דובר עברית ילידית, צריך ללמוד דקדוק." לשם מה בכל זאת צריך ללמוד וללמד דקדוק במערכת החינוך כיום? הדברים נאמרו בערב עיון של האקדמיה ללשון העברית בנושא הוראת הספרות והלשון בבתי הספר, ביום הלשון העברית, כ"א בטבת תשע"ד.המשיכו לקרוא. "וְסִימַנַךְ" – סימנים בלשון העברית מאת יגאל ינאי ויוסף עופר לשוננו לעם, כרך מב, חוברת ד (תשנ"א), עמ' 142–145 מילים המבוססות על נוטריקון הבא כדי להקל על הזיכרון אינן תופעה חדשה. הסימנים הראשונים הידועים הם מתקופת התנאים. דצ"ך עד"ש באח"ב הוא הסימן שנתן רבי יהודה במכות מצרים (דם, צפרדע, כינים, ערוב…) כמפורש בהגדה של פסח. על דרכן של מילים מקראיות קשות אל לשון ימינו מאת תמר קציר (כץ) לשוננו, כרך עו, חוברת א–ב (תשע"ד), עמ' 59–77 מילים מקראיות רבות משמשות בעברית בת ימינו ובהן קבוצה מעניינת ומיוחדת: מילים שבלשוננו היום הן פשוטות ורגילות, אך במקרא הן מילים קשות ונדירות שמשמען עלום או שנוי במחלוקת. המאמר מדגים שלושה סוגי שימושים: שימוש המבוסס על הפרשנות הקלסית, שימוש המבוסס על פרשנות חדשה ושימוש המבוסס על ההקשר במקרא. תלמיד חכם – תלמיד או חכם? מאת אליקים וייסברג לשוננו לעם, כרך מב חוברת ה (תשנ"א), עמ' 191–193 משמעות הצירוף תלמיד חכם היא 'למדן, בקי בתורה'. עיון לשוני בצירוף מעורר שאלה קלה ותמיהה חמורה. הקלה היא בעיה דקדוקית: האם "חכם" שם תואר הוא (תלמיד שהוא חכם) או סומך: תלמיד של חכם? החמורה היא סתירה פנימית: אם אדם גדול וחכם הוא, מה מקומו של "תלמיד" המביע פחיתות כבוד? איש יהודי היה בשושן הבירה מאת משה בר־אשר לשוננו לעם, כרך נ חוברת ב (תשנ"ט), עמ' 76–79 "יש מחוקרי העברית ומפרשני המקרא שנתנו דעתם לעובדה שהמילה יהודי שינתה את הוראתה אחרי גלות עשרת השבטים, והיא מציינת מאז שם כולל לכל אחד מבני ישראל. אמת הדבר, השינוי לא יכול היה להתרחש לפני גלות עשרת השבטים, אבל לדבר הזה יש להוסיף שינויים שחלו בהוראת המילה רק בראשית ימי הבית השני". תרגומי הספרות הערבית לעברית: מאוריינטליזם להתקבלות מאת מחמוד כיאל העברית, כרך סא חוברת ד (תשע"ג), עמ' 175–192 עניינו של המאמר בשלושה מתרגמים בולטים שאימצו מגמות תרגום ייחודיות, מתוך מניעים אידאולוגיים מנוגדים, והובילו את פעילות התרגום לכיוונים שונים: מנחם קפליוק (1988-1900), שמעון בלס (נולד ב־1930) ואנטון שמאס (נולד ב־1950). המאמר מבוסס על הרצאה של המחבר בכינוס הפתוח ללשון העברית ולספרותה שקיימה…המשיכו לקרוא. השפעת הצרפתית על לשון ימינו מאת משה קטן לשוננו לעם, כרך מב, חוברת א (תשנ"א), עמ' 24–25 העברית והצרפתית הן שפות שונות מאוד, השייכות למערכות בלשניות רחוקות זו מזו. עם זאת, אפשר לגלות ביניהן קרבה בשל הנסיבות ההיסטוריות והגלגולים שעברו על שתי השפות. המאמר המתפרסם כאן עוסק בנקודות המגע בין העברית לצרפתית. הדמומית והכלנית מאת ראובן סיוון לשוננו לעם, כרך יב חוברת ו (תשכ"א), עמ' 149 מי חידש את השם 'כלנית' ל־Anemone? ואיך קרא לצמח זה בן־יהודה? ומהי 'דמומית'? ראובן סיוון מנסה לעשות סדר בשמות ובמחדשיהם.המשיכו לקרוא. מלחמת שִׁמְשׁוֹם בחוֹלְיוֹם מאת שושנה בהט לשוננו לעם, כרך מב חוברת ה (תשנ"א), עמ' 189–190 בתוך שאר המילים האבודות שהוצעו לשימוש ולא הגיעו אפילו לחיי שעה, נמצאות שתי רשימות מילים של פרופ' יוסף קלוזנר ושל קדיש סילמן. שתיהן התפרסמו בכרך הראשון של לשוננו בשנת תרפ"ט (ראו בתמונה). הן קלוזנר הן סילמן ביקשו לעשות כמעשיהם של עמי המערב באירופה בשינוי צורה ולקרוא שמות עבריים לימות השבוע. שקדייה מאת טלי בן־יהודה אקדם 28 (תשס"ה) מי חידש את המילה שקדייה, וכיצד התקבלה ונפוצה בעברית החדשה? על מה ועל מי הסתמך מחדש המילה בחידושו?המשיכו לקרוא. זָקֵן כמילת טאבו בעברית הישראלית מאת הדסה קנטור פרקים בעברית לתקופותיה: אסופת זיכרון לשושנה בהט, תשנ"ז, עמ' 321–327 מערכת הערכים כפי שהיא מתבטאת בלשון ימינו שונתה, ובהשפעת המערב הוחרמו מילים רבות. הוא אשר קרה למילה הנאה זָקֵן: במקרא אין לה משמעות נלווית שלילית כלשהי. אך בימינו המילה זקן כמעט הפכה למילת טאבו, והיא הומרה בתחליפים מספר: קשיש, מבוגר, בוגר, בכיר, ותיק. גם בחלופות אלו חלו תזוזות סמנטיות במרוצת השנים. גפרור: גלגולו של חידוש מחידושי מנדלי מוכר ספרים מאת ראובן מירקין לשוננו לעם, כרך לג חוברת ד–ה (תשמ"ב), עמ' 135–138 את המילה גפרור חידש מנדלי מוכר ספרים, ואולם המילה אינה מובאת במילון בן־יהודה. מן הסתם ידע בן־יהודה על החידוש, אבל מן הסתם לא הביאה במילונו משום שהעדיף את חידושו שלו מַדְלֵק. מלחמת השפות ומלחמת השפה מאת משה בר־אשר מכתב לשר החינוך, טבת תשע"ד בשנה הזאת מלאו מאה שנה למלחמת השפות ביישוב על מעמדה של העברית המתחיה. מלומדים ועסקנים סברו שהעברית שהייתה בתהליך של שיבה לחיים מלאים לא תצלח להוראה של מקצועות חדשים שלא היה להם מינוח בעברית. ואם תצלח להוראה בבתי הספר, אין בה כוח לשמש בהוראה האקדמית בטכניון ולימים גם באוניברסיטה העברית. לשמחת שוחרי הלשון והתרבות העברית…המשיכו לקרוא. דקדוק העברית המתחדשת ומקורות יניקתו מאת חיים א' כהן לשוננו לעם, כרך מט חוברת ג (תשנ"ח), עמ' 117–131 במאמר מקיף זה המחבר סוקר את צמיחת הדקדוק העברי הנורמטיבי על רקע רובדי הלשון ומעמדה של לשון המקרא. בחלקו השני של המאמר הוא בוחן את פעולת הפסיקה של האקדמיה בעשור האחרון של המאה העשרים, ועומד על המגמה לסמוך על כל המצוי ברובדי הלשון ולאו דווקא במקרא.המשיכו לקרוא. מעוז צור ישועתי למשורר ושמו מרדכי מאת אפרים חזן חנוכה תשע"ד "…מעוז צור ישועתי' הוא פיוט לחנוכה הנאמר לאחר הדלקת הנרות במנהגי אשכנז. בזמננו "אומץ" הפיוט גם בקהילות ספרדיות ומזרחיות שונות – בעיקר בשנות המדינה. פיוט זה שייך לפיוטי הגאולה: הוא עוסק בתקופות היסטוריות שונות בחיי עם ישראל ומתאר את הגאולה שהייתה בכל אחת מהן (ראו בעיון להלן)…"המשיכו לקרוא. "מה רציתי להגיד?" פועלי תפיסה ואמירה בעברית הדבורה – משימוש מילולי לשימוש פרגמטי מאת אסתר בר אבא בורוכובסקי מחקרים בעברית החדשה ובמקורותיה, תשע"ד, עמ' 125–137 המאמר מיוחד למילים ולביטויים רבים הרווחים בשיח היום־יומי הדבור במשמעות שונה ממשמעותם המקורית, למשל כאילו, פשוט, אתה יודע.

הכנה של רווקים מוכשרים בתחום של עיצוב, בנייה, תפעול של מבנים ומבנים, ארגון של ייצור הבנייה. הכשרה מקצועית של בוגרי בהתאם לרמה הנוכחית של הנדסת הבנייה והטכנולוגיה, בעיצוב מומחים מוסמכים מבחינה טכנית. מתן השכלה מקצועית גבוהה במסגרת תוכנית זו מאפשר לבוגריו לבצע מחקר ופיתוח פעילויות ביצירת מוצרים הנדסיים תחרותיים; לפתח ייצור טכנולוגי יעיל ותיקון פעולות של ייצור מכונות וציוד; כדי לשמור על תפקוד יעיל של תהליכים טכנולוגיים לייצור מכונות, מערכות אוטומציה, ניהול, בקרה, אבחון ובדיקת מוצרים; בעלות יכולות אוניברסליות ותלויות מקצועיות המסייעות לניידות חברתית וביקוש יציב בשוק העבודה. האגודה "האזורית ויסות עצמי הארגון של בוני צפון הקווקז"; , Kiev לכתוב מכתב מגעים תיאור פרטני, מגעים קטלוג שירותים תיאור ניהול משאבי אנוש תיאור מלא נגיש בשפות הבאות: אנגלית מתורגמן אונליין נוסף: 10.10.2011, עודכן: - כל האזורים - - Lodz Pomerania Silesia מוצרים שירותים אחרים - שרותי תכנון, אדריכלות ועיצוב עירוני, OOO לכתוב מכתב לתקשר עם החברה קבוצה: מגורים. "ארגון אזורי ויסות עצמי של בוני בצפון הקווקז"; ועדת הכלכלה של הממשל העירוני, מחוז מחוז התעשייה, ניהול הבנייה וניהול של הבניין ודיור פיקוח, JSC פרויקט המכון "Stavropolkommunproekt", LLC "StavGeoStroi", LLC "Evilin-stroi 2", LLC "Stroitelnoe upravlenie-2", LLC "המכון של ארכיטקטורה ופיתוח עירוני של אזור Stavropol ", LLC" Milana ", LLC" Stroy-Ka "(Stavropol), LLC" Komplekt-Gips ", CJSC" קבוצת החברה "RusGazEngineering". תפקידים: מהנדס בניין, מומחה, מנהל עבודה, ראש אתר, מהנדס ראשי, מהנדס מחלקת איכות הבנייה, מהנדס תכנון, מהנדס פרויקטים ראשי, מהנדס של מבנים ומתקנים.

לבטיראצטם היא נוגדת פרכוסים מן הדור החדש. התחילו להשתמש בה בשנת 2000 ומשתמשים בה בטיפול באפילפסיה. זוהי אננטיומר של etiracetam. התרופה משווקת בישראל בשם "קפרה". יחד עם עוד תרופות אנטי-אפילפטיות כמו גאבאפנטין יש לה שימוש גם בכאב נוירופתי (עצבי). לבטיראצטם אושרה לשימוש באיחוד האירופי כטיפול בתרופה מונותרפית (כשנוטלים רק תרופה אחת) בהתקפים מוקדיים או כתרופה נוספת בטיפול בהתקפים מיוקלוניים או התקפי טוני-קלוני. משתמשים בה גם ברפואה וטרינרית לאותן מטרות. ללבטיראצטם יש תועלת אפשרית למחלות פסיכיאטריות ונוירולוגיות אחרות כמו תסמונת טורט, אוטיזם, הפרעה דו-קוטבית. אבל תופעות הלוואי החמורות ביותר שלה הן התנהגותיות ויחס הרווח-תועלת שלה במקרים כאלה אינו מובן דיו. המכניזם המדויק שבו פועלת לבטיראצטם אינו ידוע. בכל אופן, התרופה קושרת עצמה לחלבון השלפוחית הסינפטית SV2A. זהו מנגנון שאינו מוכר מתרופות קודמות. סבורים שהוא מעכב הובלה עצבית על פני הסינפסות. לבטיראצטם מתאפיינת במיעוט תופעות לוואי. אבל היא עלולה לגרום לנמנום, חולשה, הליכה לא יציבה, בעיות בקואורדינציה, כאב ראש, כאבים, שכחה, חרדה, רגזנות או עוינות, סחרחורת, מצבי רוח משתנים, עצבנות, איבוד תיאבון, הקאה, שלשול, עצירות ושינויים בצבע העור. תופעות לוואי חמורות עלולות להיות דיכאון, הזיות (שמיעת קולות או ראיית דברים שאינם קיימים), מחשבות אובדניות, חום (תסמין), דלקת גרון וסימנים אחרים של דלקת, ראייה כפולה, גירוד, פריחה, פנים נפוחות. בספרות המחקרית שנכתבה לאחרונה נכתב שתוספת של פירידוקסין (ויטמין B6) יכולה להפחית את הסימפטומים הפסיכיאטריים. הערך "לבטיראצטם דקסל - Levetiracetam dexcel", באתר "ויקיתרופות" הערך "קפרה - Keppra", באתר "ויקיתרופות" לבטירצטם (Levetiracetam), באתר "אינפומד" ^ Abou-Khalil B (יוני 2008). "Levetiracetam in the treatment of epilepsy". Neuropsychiatr Dis Treat 4 (3): 507–23. PMC 2526377. PMID 18830435. ^ Farooq MU, Bhatt A, Majid A, Gupta R, Khasnis A, Kassab MY (2009). "Levetiracetam for managing neurologic and psychiatric disorders". Am J Health Syst Pharm 66 (6): 541–61. PMID 19265183. doi:10.2146/ajhp070607. ^ Rogawski, MA (יוני 2006). "Diverse mechanisms of antiepileptic drugs in the development pipeline". Epilepsy Research 69 (3): 273–94. PMC 1562526. PMID 16621450. doi:10.1016/j.eplepsyres.2006.02.004. אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לבטיראצטם&oldid=22443944" דף זה נערך לאחרונה ב־14 בפברואר 2018, בשעה 02:06.

בבילבאו יורד יותר גשם מאשר בשאר חלקי האי. עובדה זו הינה ברכה וקללה גם יחד - הגבעות הירוקות של בילבאו נהנות ממיטב גשמי העיר, אך לעומת זאת לא תמיד אפשר לרדת לחוף הים. האוכלוסייה בבילבאו מונה מעל 372,000 איש על פי כל הרישומים, אך למעשה בכל האזור המטרופוליני של בילבאו יש למעלה מ-1,000,000 תושבים וזו אחת הערים המיושבות ביותר בספרד. במשך שנים נחשבה בילבאו כעיר עייפה ואפורה, אך שיפוצים ובנייה מאסיבית (בראשה מוזיאון גוגנהיים) הציבו גם את בילבאו על מפת התיירות של צפון ספרד. ראה פירוט נרחב על האתרים והפעילוית בעיר בעמוד אתרים בבילבאו ובעמוד המפרט על המוזיאונים בבילבאו. נהר הנרוויון - הליכה לצד הנהר של בילבאו (נרוויון) בין מוזיאון גוגנהיים ו-Casca Viejo, תיקח לכם כ-30 דקות. זהו מסלול מומלץ במיוחד. הליכה לצידו של נהר הנרוויון יכולה להיות מרגיעה ומקסימה, זהו זמן נפלא לעבור על אתרי העיר המרכזיים ולבחור לאן ללכת בהמשך.

כמה פעמים יצא לכם להיתקל ביופיים המרהיב של מעקות הזכוכית בעת ביקורכם האחרון במוזיאון? מבנים ארכיטקטוניים מרשימים ברחבי העולם ולאחרונה גם בארץ אימצו לחיכם את מעקה הזכוכית, שהפך למצרך חובה שנלווה לגרמי מדרגות גדולים, דפנות של בריכה ובעצם לכל סוג של אזור הדורש מעקה בטיחות לצד מראה יוקרתי ומרשים. בעשור האחרון האדריכלות המודרנית ובראשם מעצבי הפנים המובילים בעולם הפכו את מעקה הזכוכית ויופיו הנקי לנחלתם של אנשים שמבינים מהו יופי בטיחותי, האם אתם אחד מאותם אנשים? במקומות גבוהים, כמו גם במקומות הגובלים באזורים הדורשים הפרדה מסוימת נולד הצורך בחיפוי, במעקה בטיחות. מעקה זכוכית הינו מעקה בטיחות המורכב מזכוכית, ולעיתים משלב גם מאחז יד. זכוכית על אף התדמית השברירית שסוחבת עמה מפתגמים וסרטי אקשן הינה ההפך הגמור למוניטין שנוצר לה. הבה "נשבור את תקרת הזכוכית" ונעמוד על טיב החומר שמלווה אותנו אלפי שנים. מקורות הזכוכית נעים על ציר הזמן לעבר 3-4 לפנה"ס באזור ארם נהריים (גבול טורקיה סוריה כיום). קשה לחשוב על עוד חומר שמלווה את המין האנושי במשך תקופה כה ארוכה, והסיבות לכך נעוצות כנראה באמינותו, רב הגוניות שלו וכן גם יופיו הייחודי. ההיסטוריה האנושית החלה להשתמש בזכוכית בייצור כוסות. מעטפת גורדי שחקים ברחבי העולם, מעליות הסוחבות אלפי קילוגרמים ואף כחומר החסין מפני כדורים. זכוכית ככלל מיוצרת מחול sio2 , סודה Na2Co3 וסיד CaO הנשפכים אל כור היתוך ומחוממים במכונת ערבול מיוחדת עד לטמפרטורה של כ-1000 צלזיוס. ריאקציות כימיות מובילות להיווצרות הזכוכית הגולמית שהיא הבסיס לייצורן של הזכוכיות המשמשות מעקות זכוכית. מה הופך אותה לזכוכית כה חזקה שמשרה ביטחון על שלל קהל הנשענים של מעקות הבטיחות היא זכוכית טריפלקס. זו מורכבת מצמד לוחות זכוכית מחוסמת, אשר מורתחות בטמפרטורה של כ-700 צלזיוס ומיד לאחר מכן עוברות הליך של קירור מהיר. התוצאה היא זכוכית החזקה פי 3-5 מזכוכית סטנדרטית, הלחיצה בה מיוצרת הזכוכית הופכת אותה לקשה מאוד לסדיקה. בנוסף אם סופגת הזכוכית מכה מספיק חזקה על מנת לשבור אותה, היא מתנפצת לחתיכות קטנות מה שמפחית את הסיכוי להיפצע במקרה קיצון שכזה. אותן שני לוחות של זכוכית מחוסמת מודבקים אחד לשני בפילם שקוף מה שגורם לכך שבעת התנפצות או היסדקות נשארים 2 הלוחות צמודים האחד לשני ומקשים מאוד על הזכוכית להתפזר. 2 הלוחות בצירוף הפילם יוצרים 3 שכבות מה שמעניק לסוג הזכוכית את שמה – טריפלקס. האם אתה אדם של מעקה זכוכית? בעשור האחרון הפך מעקה הזכוכית למצרך פופולארי בתחום אדריכלות הפנים. זכוכית קלאסית שקופה, זכוכית חלב בעלת מראה מלובן, זכוכית המשלבת בתוכה גווני צבעים וזכוכית אקסטרה קליר בעלת אקסטרה שקיפות שהופכת את הזכוכית כמעט לבלתי נראית. המראה הנקי הטהור והעל זמני של הזכוכית הופכת אותו לאסתטיקה בהתגלמותה. בעידן בו עיצוב הפנים נוטה יותר ויותר למקום המינימליסטי אין כמו מעקה זכוכית על מנת להוסיף למראה של מינימום תוספות. מרפסות,בריכות גרמי מדרגות ובעצם לכל סוג של תיחום באזור המגורים. כמובן שזכוכית בהתאם לשקיפותה מגדילה את חלל הבית שומרת על התאורה הנטורליסטית של קרני השמש. וגם שומרת על מראה אלגנטי מלוהק מה שהופך את מעקה הזכוכית לאבן דרך קלאסית שאינה תלויה בטרנדים המתחלפים בעולם עיצוב הפנים. בהסבר המפורט שבפסקה העליונה ניתן להבין גם את הבטיחות הרבה שמקנה השימוש במעקה זכוכית כל זאת כל עוד שומרים על התקנים המקובעים בחוק. החלטתי, אני קונה מעקה זכוכית – ממי להזמין? בעת בחירת בעל מקצוע עליי להתעכב על הניסיון של המתקין כמו גם על מקצועיותו תוך כדי עמידה בתקנים המקובלים. אף שלא קיימים בעלי מקצוע רבים העוסקים בבניית מעקות זכוכית, חברת התקנה המכבדת את עצמה תחזיק אתר אינטרנט ובו ניתן לקבל את המידע עבור השירות אותו מציעה. חיפוש מהיר ברשת יאפשר לכל אחד להכיר את המומחים ולבצע סקר שוק והשוואת מחירים. יש להבין שמדובר בחומר גלם כבד לפיכך עניין החישוב המדויק התשתית (שבלונה) המתאימה הינה קריטית על מנת להבטיח התקנה בטוחה ועיגון בטוח לטווח ארוך. המחיר מחושב ע"פ מטר רבוע, אך יש לזכור שבמקרים של גרמי מדרגות בעלי צורות גיאומטריות שונות דורשות חישוב מעגלי השונה מהחישוב המלבני. בלשון ציורית ניתן לומר שאת הכסף סופרים במדרגות בצורה שונה. לסיכום, מבין האופציות של מעקות הבטיחות הבחירה בזכוכית היא ללא תחרות היפה ביותר. היא מעניקה יתרון אסתטי על פני אחיה מתחום הברזל. המכה הניצחת באמת מגיעה כאשר מבינים אנו שגם בתחום הבטיחות הזכוכית אינה נופלת מאף חומר אחר. ובאותו הזמן גם מונעת נפילות למי שמצוי בקרבתה. במשפט אחד שיסכם הכל, מעקות זכוכית – אני בטוח שזה יפה, ואני בטוח. © 2019 Copyright אפ אריכא.

כל המידע על איל חסיד – רפואה סינית. במאמר זה תקבלו את כל המידע שנחוץ על מנת לפנות לאיל חסיד – רפואה סינית. לנוחיותכם, בהמשך העמוד תמצאו את כל הדרכים ליצירת קשר איתי וכמובן כיצד ניתן להתייעץ עימי - אתם מוזמנים לפנות אלי באמצעות הטלפון או באמצעות טופס משוב. מטפל מומחה בדיקור סיני, צמחי מרפא, טווינה, שיאצו וכוסות רוח. מטפל בילדים, בני נוער ומבוגרים. מומחה בטיפול בנשים בהיריון שסובלות מתופעות לא נעימות כמו כאבי גב ורגליים ובנשים וגברים שמנסים להיכנס להריון. עם ילדים אני עובד בעיקר בתחום הפרעות קשב וריכוז באמצעות טיפולי מגע בלבד ולא בדיקור". אני משלב טיפולי מגע (שיאצו/טווינה) ודיקור סיני, כולל דיקור אוזן והנחיות תזונה נכונה (בין היתר להורדה במשקל) לטיפול בבעיות בריאות שונות כמו סינוסיטיס, הצטננויות כרוניות ואלרגיה, מיגרנות ובעיות אורטופדיות. על ידי טיפול מתאים ניתן להפחית באופן משמעותי נטילת כדורים ולהקל משמעותית על כאבים, גם אם הם כרוניים. השילוב של דיקור ושיטות מגע מניב שיפור טווח תנועה, שיכוך דלקות ועוד. מומחה לאיזון נפשי. מטפל בחולי סכרת כולל המלצות תזונה סיניות להורדה במשקל. מומחה לטיפול בנשים בהריון, זירוז לידה. בנוסף, אני מטפל בנשים עם בעיות פריון ובגברים - לשיפור איכות הזרע, בעזרת צמחי מרפא מיוחדים. ומטפל בקופת חולים "מכבי". אפשרות הגעה לבית הלקוח.

הסיפורים המועמדים לפרס גפן, 2008. פרס גפן מוענק מדי שנה מאז 1999 ליצירות המדע הבדיוני והפנטסיה הטובות ביותר שראו אור בעברית בשנה זו, במטרה לקדם תחום ספרותי זה בישראל ולהעניק את ההערכה הראויה ליצירות האיכותיות שהתפרסמו בז'אנר. הפרס מוענק מטעם האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה וקרוי על שמו של עמוס גפן ז"ל – מתרגם, עורך, מחלוצי המדע בדיוני בארץ וממייסדי האגודה. אסופה זו מאגדת את סיפורי המדע הבדיוני והפסנטסיה שזכו לעלות לרשימת המועמדים הסופיים לפרס בשנת 2008. אסופה זו מאגדת את סיפורי המדע הבדיוני והפנטסיה שזכו לעלות לרשימת המועמדים הסופיים לפרס בשנת 2008. אסופה זו מאגדת את סיפורי המדע הבדיוני והפסנטסיה שזכו לעלות לרשימת המועמדים הסופיים לפרס בשנת 2008.

מה עשתה ליהיא לפיד בבית החולים אסף הרופא? סרן חן ממן חולמת שבצה"ל ישרתו יותר בנות דתיות: "אני ההוכחה שזה אפשרי" נציגי הקהילה הגאה בראשון לציון פנו לעירייה בתקווה שהפעם יזכו ממנה לסיוע בהקמת הסוכה הגאה. הפונים: "גם לקהילת הלהט"ב בעיר מגיע אירוע מכובד" בראשל"צ מאבדים את הסבלנות: "זה בסך הכל ערבי שמת, מה אתם מזכירים אותו?" עבד אל-הרוש, פועל פלסטיני שעבד בבניין בראשון לציון, נפל אל מותו. טקס זיכרון שנערך לו הפך עד מהרה למפגן גזעני, ואבן הושלכה לעבר ראשו של אחד המשתתפים, והוא לא לבד: איומים על חיי יו"ר מרצ שארגן אירוע של שוברים שתיקה, הפגנות סוערות נגד חתונת יהודיה וערבי ונגד ארגון נוצרי והצעה שנפסלה לחוף ים נפרד לערבים האם העיר נעשית קיצונית יותר? הצביעו: שם רחוב על שם הרב עובדיה או ספי ריבלין? בראשון לציון יש שני רחובות פינסקר. ועדת השמות העירונית ביקשה לקרוא לאחד מהם בשם אחר ובכך נתנה את האות לקרב בין דתיים, שרוצים שייקרא על שם הרב עובדיה יוסף, לחילוניים שסבורים כי צריך להנציח את זכרו של חבר המועצה לשעבר ספי ריבלין. יו"ר ועדת השמות מצנן את ההתלהבות וחושף: "אנחנו נותנים בימים אלה עדיפות לנשים" מה עשתה אישה שגילתה על הרומן האסור של בן זוגה? היא לא מגיעה משושלת טייסים, מעולם לא חלמה על כנפי טיס, לא עסקה בפעילות אתגרית ותמיד הייתה ילדה של בית, אבל עם נחישות והתמדה הצליחה סגן עמית מראשון לציון, טייסת היסעורים הראשונה בעיר, להתייצב על מגרש המסדרים לצד 30 מסיימי קורס הטיס. "אני רוצה לומר לכל הבנות - אל תפחדו, אל תשללו. רק אם תנסו תדעו אם זה מתאים לכן" הורים זועמים על קיום מסיבת סיום במיני ישראל: "רק למי שיש כסף" על רקע שביתת המצילים, מתרחצים רבים בחוף ראשון לציון התעמתו עם פקחים שאיימו כי יקנסו אותם אם לא יצאו מהמים. "אני לא צריכה מציל, למה שיאיימו עליי בקנס?"

שם המאמר: כיצד קונים בית, גם בלי הורים עשירים? "עכשיו אני מצטערת שלא היינו כמוכם וקנינו דירה להשקעה לפני כמה שנים. אם היינו עושים זאת, היום כבר היינו יכולים לקנות פה בית". זהו משפט ששכנה אמרה לי לפני כשנה. כן כן, חברים, גם אני לא נולדתי להורים עשירים ואפילו בעלי לא, הוא לא הקשיב לאמא שלו שאמרה לו "גם בנות עשירות צריכות להתחתן, אולי תמצא אישה עשירה". שמי רעות שוחט ואני בת 28, אחת מתוך עשרה אחים. בעלי, נתן שוחט, בן 30, אחד מתוך שלושה אחים. אני מורה במקצועי ובעלי עובד בהייטק. אנו נשואים באושר כבר למעלה משמונה שנים, עם שלושה מנהלים קטנים בגובה של פחות ממטר וחצי. כשהתחתנו גרנו בשכירות בקראון וחלמנו לקנות בית אמיתי. רק שהייתה בעיה קטנה… מאיפה נשיג כסף?! לאחר שסיימנו את תקופת הלימודים, החלטנו להתחיל בהגשמת החלום של קניית הבית. כאן חברת "אבני דרך" נכנסה לתמונה. בפגישה שנערכה עם יועץ מטעמם, פרסנו בפניו את החלום – לקנות בית ביישוב! היועץ חייך אלינו ואמר: "אני אהיה כן אתכם, המטרה שלי היא לא שתקנו בית ביישוב שלכם. המטרה שלי היא ששנינו נרוויח". לאחר מכן, היועץ פרס בפנינו את האפשרות של קניית דירה להשקעה. הוא הסביר לנו כיצד ניתן למנף סכום כסף קטן, עם יכולת החזר חודשית קבועה ולהצליח לקנות בעזרתם דירה להשקעה. "בעוד שנתיים-שלוש, דברו אתנו שוב ונראה מה יהיה. אם תרצו, תוכלו לשקול למכור את הדירה. בכל מקרה הרווח יהיה שלכם". הפגישה עם יועץ אבני דרך פקחה את עינינו. מעולם לא חשבנו שיש לנו בכלל את האפשרות לקנות דירה. אז איך דירה להשקעה תקדם אותנו אל החלום שלנו? ברוך ה' שנינו מרוויחים משכורת מסודרת, אבל כמעט ואין לנו הון עצמי! אנחנו ידענו שללא הון עצמי, אי אפשר לקנות דירה! אך מסתבר שהכלל הזה הוא לא תמיד נכון! אני כאן כדי לומר לכם שכמו שאנחנו הצלחנו לקנות דירה להשקעה (ולאחר שנתיים, למכור אותה ולקנות בית ביישוב שלנו, ואפילו לצאת עם קצת עודף…) גם אתם יכולים! אז, נתחיל בשאלה הגדולה: למה בכלל לקנות דירה להשקעה? הרי אני לא רוצה לגור שם? (וב'שם' אני מתכוונת לערים כמו חיפה, דימונה ואפילו מקומות רחוקים יותר כמו ירוחם!). קניית דירה להשקעה, פותחת בפניכם את דלת הכניסה לעולם הנדל"ן. בימינו, למי שאין הון עצמי (כלומר, למי שאין קרובי משפחה שתורמים לטובת העניין) לא יכול לקנות ישר את בית חלומותיו. קניית דירה להשקעה זוהי הזדמנות נהדרת לבדוק את יכולתנו כזוג לעמוד בהחזר משכנתא. אם אתם מצליחים לעמוד בהחזרים – נהדר! אתם בדרך הנכונה לקניית בית החלומות. אם אתם מתקשים בהחזרים, במקרה הכי גרוע תמיד אפשר למכור את הדירה שקניתם. לפחות לא קניתם דירה ענקית ונכנסתם לחובות שאי אפשר לצאת מהם. והכי חשוב- איזה מזל שיש את "אבני דרך" ללוות אתכם בכל התהליך. צריך לצאת מהראש של "מתחתנים, ומיד קונים את הבית בו נגור". אז איך כן מגיעים לבית החלומות? בשלבים. תחילה קונים דירה קטנה ואחר כך מוכרים אותה ברווח ובינתיים גרים בשכירות. נשבור עוד מיתוס – לגור בשכירות זה לא תמיד "לזרוק כסף לפח"! אם אתם גרים בשכירות אבל יש לכם דירה במקום אחר – זה מקדם אתכם לבית הקבע שלכם! "משכנתא? זה בזבוז כסף!" מסתבר שלא… אמנם הכסף לא נכנס לאף תכנית חסכון בבנק, אבל זו תכנית החיסכון המשתלמת ביותר שהייתה לנו (וכן, כבר חישבנו את הריבית שהבנק נגס לנו בכסף). טוב, אז אם השתכנעתם ואתם פתוחים עכשיו לקנות דירה, הגיע הזמן לשאלה החשובה: מהם התנאים ההכרחיים שרק איתם אפשר לעשות זאת? ראשית, הכל מתחיל בהתנהלות כלכלית נכונה. אם אתם מסיימים את החודש במינוס, כלומר, ההוצאות שלכם יותר גבוהות מההכנסות שלכם – עצרו! אתם לא יכולים לקנות דירה להשקעה עד שלא תגיעו למצב של פלוס. אני לא מדברת רק על זוגות שמתקשים להתנהל כלכלית נכון, אם אתם שניכם סטודנטים ולא מגיעים למשכורת מינימום, אתם לא יכולים לקנות דירה (אלא אם כן יש לכם הון עצמי וגם זה בתנאים מסוימים מאוד). כאשר רוכשים דירה להשקעה, בדרך כלל השכירות שמקבלים מכסה את המשכנתא. בכוונה אמרתי "בדרך כלל" כי תמיד יש הפתעות ותמיד צריך לקחת מרווח ביטחון. זאת אומרת, שבמידה ולא תמצאו שוכרים תוך חודשיים – שלושה, חשוב שלא תיכנסו למינוס עצום בגלל זה או שלא תוכלו לעמוד בהחזרים של המשכנתא. לסיכום, מי שאין לו טווח ביטחון מינימאלי, אלא הוא חנוק ממש, עדיף שיחכה ולא ייכנס לחובות שלא יוכל להחזיר. דירה להשקעה אינה משתלמת בטווח קצר מאוד. הטווח הזמן המינימאלי להפוך את ההשקעה לכדאית הוא טווח של שנתיים. במדינה שלנו יש דבר שנקרא "מס שבח", כלומר, אם קניתם דירה ומכרתם אותה בטווח של פחות משנה וחצי, תצטרכו לשלם למדינה הרבה מאוד כסף. אז אם אתם לא בטוחים שתוכלו לחכות שנתיים ולתת לדירה להשקעה "לרוץ", אל תקנו. יכולת החזר חודשית- זוג שאין לו הון עצמי, יצטרך ככל הנראה לקחת הלוואה לצורך גיוס ההון העצמי, זה עוד לפני המשכנתא. נשמע מבהיל, אבל אם אתם בעלי יכולת החזר חודשית סבירה, תוכלו לעמוד בזה בכבוד וגם לקנות דירה להשקעה (שוב, אם השכירות שתקבלו תעזור לכסות חלק מהסכום, למשל את המשכנתא, תצטרכו לשלם רק את ההלוואה). זכרו, שהבית הוא אחד החלומות שלכם אבל הוא לא היחיד. אל תקנו בית בכל מחיר! להוציא את הפנסיה, החסכונות של הילדים, קרנות ההשתלמות ועוד לקחת הלוואה, כל זה רק כדי לקנות בית – זוהי אינה התנהלות כלכלית נכונה! הכי חשוב – לשנות גישה! כן, כן, לוותר על הדעות הקדומות של רכישת דירה ולהיות פתוחים להצעות. אני מעולם לא חשבתי שאקנה דירה בחיפה, אבל זה היה הצעד הנכון עבורנו בסופו של דבר. אז החלטנו ללכת על זה ולקנות דירה להשקעה. מה עושים עכשיו? זו השאלה הכי קלה: פונים לאבני דרך, והם כבר יכוונו אתכם! רגע, למה לא לנסות לקנות לבד דרך יד 2? שאלה טובה, עם תשובה טובה עוד יותר. מפני שהסיכון בקניית דירה ישנה, שלא תגדיל את הערך שלה הינו גדול! לא כל דירה שמוכרים היא פוטנציאל טוב להשקעה. ייתכן שתקנו דירה בזול, אבל אחרי שנתיים תמכרו אותה באותו המחיר ואז לא הרווחתם כלום! "אבני דרך" בוררים מתוך כמאה דירות, את עשר הדירות שהכי נראות להם כמשתלמות ביותר להשקעה. יש להם צוות מקצועי שיודע לזהות דירה שתעלה את ערכה, לעומת דירה שלא תעלה מספיק. ללקוחות שלהם הם מציעים רק דירות שיש להן פוטנציאל גבוה להעלות ערך. חשוב להדגיש שאבני דרך יבדקו קודם כל אם אתם יכולים להיכנס לתהליך של קניית דירה להשקעה. אם לא, הם יגידו לכם שאתם לא מסוגלים לעמוד בתהליך. ברוך ה', זו חברה אחראית! בפגישה עם יועץ אבני דרך נאמר לנו חד משמעית, שאם הם ייראו שישנו סיכון גדול שלנו כזוג שלא נצליח לעמוד בהחזרים החודשיים של המשכנתא, הם לא יתנו לנו לקנות דירה דרכם. אז במה "אבני דרך" שונה מחברות אחרות? לדעתי הכי בולטות אצלם האמינות והיושרה. לאורך כל הדרך הם לא ניסו להסתיר את העובדה שהם חברה וגם הם צריכים להרוויח. הם לא עושים זאת "על הגב" של הלקוחות שלהם, אלא יד – ביד איתם בשיטת "זה נהנה וזה לא חסר". אף פעם אי אפשר להתחייב לתהליך מושלם ש"הכל יעבור חלק", אבל אבני דרך תמיד קשובים! אם הרגשתי שלדעתי הם עשו טעות – יכולתי לפנות אליהם ולומר להם זאת ישירות והם קודם כל הקשיבו! הם גם ידעו לתקן אם הם טעו ואף ביקשו שאציף דרכים לשיפור ולקידום. אנחנו קנינו דרכם דירה להשקעה, השכרנו אותה, וגם מכרנו אותה דרכם. בנוסף, לקחנו בעזרתם שתי משכנתאות – האחת, על הדירה להשקעה שקנינו והשנייה – על הבית החדש שלנו ביישוב בו אנו גרים – בית החלומות שלנו שנבנה בימים אלו! אז תודה לאבני דרך, אני גאה להיות עוד לקוחה מרוצה שלכם.

20 בספטמבר 2006 ב"אייסברג", הגלידריה המעולה ברחוב בן-יהודה, יש מנה עונתית חדשה, ואני מצטט את התחלתה מהזיכרון: "בליני עם תאנים ותפוחים מוקפצים בדבש ובלסמי". הכוונה ברורה, אבל יש לי בעיה קטנה עם העברית: תפוחים אמנם מוקפצים, אבל תאנים מוקפצות. האם הצירוף "תאנים ותפוחים מוקפצים" אכן תופס כדי לומר שגם התאנים וגם התפוחים מוקפצות/מוקפצים? ילדים וילדות מקפצים בחבל – מה ההבדל?? הכוונה לא ברורה אבל אין ברירה בלתי-עילגת אחרת. כרגע זה אמנם נשמע כאילו הבליני הוא עם תאנים, וגם עם תפוחים מוקפצים, אבל הברירה השנייה היא: "בליני עם תאנים מוקפצות ותפוחים מוקפצים". זה עילג. לכן, הברירה הקיימת היא הפחות-גרועה. חוצמיזה, הם עושים כאלה גלידות משובחות, שלמי אכפת איך קוראים להן. כן, זה הכלל הדקדוקי: אם יש גם זכר וגם נקבה אז ברבים שם התואר הוא בזכר. אתה נתקל בזה באורח יומיומי בעיתונים ובספרים. מה, באמת לא ידעת? וככותב לא יצא לך אף פעם להתמודד עם צורך לכתוב משפט כזה? בזמני למדו את זה בבית-ספר יסודי. או שידעת ורק שהכלל הזה מקומם אותך. כשהתחלתי לקרוא חשבתי שהקלאסיקל-מוזיקנט הולך להגיד משהו לא על התפוחים והתאנים אלא לעורר איזושהי תמיהה על הקשר בין גלידה לבין בליני. לא כותבים שם לא מוכר בלעז מבלי להצמיד את האיות באנגלית. זה צריך להיות כך, או שמנקדים לפחות פעם אחת. אי ההקפדה על כך הופכת את הקריאה בעיתונים לבלתי נסבלת לעיתים.

ברקע הבקשה, תביעה כספית על סך של 4.23 מיליון ₪, אותה הגישה התובעת, חב' CD-Log בע"מ (להלן: " התובעת"), כנגד חב' D-Link Systems, Inc (חברה זרה), חב' אקטביוס תקשורת בע"מ (להלן: " הנתבעת 2"), חב' אמטל מחשבים בע"מ (להלן: "הנתבעת 3"), מר סטניסלב לנג (להלן: "הנתבע 4") ומר אורן פרץ (להלן: "הנתבע 5"), בגין טענות של הפרת חוזה, קיומה של עוולה מסחרית והפרת חובה חקוקה. בקשה מס' 4 – בקשה אשר הוגשה מטעם הנתבע 5 – מר אורן פרץ, לסילוק התביעה על הסף, או לחילופין, להורות על מחיקת התביעה כנגדו, בהיעדר יריבות עובדתית או משפטית. במסגרת בקשה זו טען הנתבע 5, כי הוא שימש בתקופה הרלבנטית לתביעה (ועודנו משמש) כמנהל מכירות אצל הנתבעת 3, וכל פעולותיו מול התובעת, נעשו כאורגן של הנתבעת 3 ולא כאדם פרטי. ומשכך נטען על ידי הנתבע 5 כי אין מקום להטלת אחריות אישית. 4. בקשה מס' 6 – בקשה זו הוגשה על ידי הנתבע 4, מר סטניסלב לנג, לסילוק תביעה על הסף מחמת קיומן של תניית שיפוט זר ייחודית ובלעדית וכן תניית דין זר. לחילופין עתר הנתבע 4 לסילוק התביעה מחמת טענה של פורום לא נאות. D –LINK CORPORATION, אשר כלל לא צורפה כצד להליך, במסגרתו היא נטלה על עצמה התחייבויות שונות, לרבות התחייבות כי כל התדיינות, בקשר עם הסכם ההפצה, תהיה נתונה לסמכות הבלעדית של בתי המשפט בסינגפור ותידון על פי הדין הסינגפורי. חרף הסכמה זו, הוגשה התביעה בארץ, מבלי שצורף אליה ההסכם הרלבנטי, מבלי שצורפו הצדדים הרלבנטיים להתדיינות (חב' D –LINK CORPORATION וכן חב' D-LINK international pte אשר הוסכם כי היא תשמש נציגה של D –LINK CORPORATION בכל הקשור להסכם), ותוך שהתובעת מעלימה מפני בית המשפט, את דבר קיומה של תניית השיפוט הזר הייחודית, כמו גם תניית הדין הזר, המחייבות אותה. הנתבע 4 הוסיף וטען כי צירופו לתביעה באופן אישי, הינו מלאכותי, ונועד, אך ורק, על מנת לעקוף את תניית השיפוט הייחודית ולרכוש סמכות לבירור התביעה בישראל. לבקשה זו הוגשו גם תשובה ותגובה לתשובה. 5. ביום 8.10.2018, התקיימה ישיבת קדם משפט במסגרתה שבו הצדדים על טענותיהם. 6. במסגרת אותה ישיבה, עתרה התובעת, לאפשר לה לתקן את כתב התביעה " על דרך של הוספת כל הנתבעות הרלוונטיות כולל החברה שעמה התקשרה התובעת בהסכם. נבקש להוסיף לכתב התביעה את חברת d.link international כדי שנוכל לקדם את ההליך ". 7. כן הוסכם בין התובעת והנתבעים 3 ו-5 כי התביעה כנגד הנתבע 5 תימחק, ללא צו להוצאות, ו זאת בכפוף להסכמת הנתבעת 3 כי לא תועלה על ידה טענה בדבר היעדר חבות מחמת חריגה מסמכות של הנתבע 5. 8. במסגרת החלטתי הוריתי על מחיקת התביעה כנגד הנתבע 5, וכן הוריתי, כי התובעת תגיש בקשה לתיקון כתב תביעה, תוך צירוף כתב התביעה המתוקן, בו י סומנו השינויים לעומת המקור, בתוך 14 ימים. 9. ביום 22.10.18, הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה, אליה צורף כתב תביעה מתוקן. 10. במסגרת בקשה זו נטען, כי השינוי העיקרי המבוקש בכתב התביעה, הינה הוספתה של חב' D-LINK international pte במקום הנתבעת 1, וזאת נוכח טענתו המיתממת של הנתבע 4 כי הוא משמש מנכ"ל של חברה זו, אשר אין לה כל קשר לנתבעת 1 המקורית (חב' D-Link Systems, Inc). בנוסף נטען כי הוספו מספר שינויים מינוריים וטכניים, אשר אין בהם משום הרחבת חזית או מקצה שיפורים. 11. בניגוד להחלטה מיום 8.10.12, לא סומנו על גבי כתב התביעה המתוקן אשר צורף לבקשה, מלוא התיקונים שבוצעו, וכתב תביעה מתוקן, הכולל את מלוא השינויים, הוגש רק ביום 19.11.18, בעקבות בקשה אשר הוגשה על ידי הנתבע 4 והחלטה שניתנה במסגרתה. 12. ביום 5.11.2018, הוגשה תשובת הנתבעת 2 לבקשה לתיקון כתב התביעה, במסגרתה נטען כי באצטלה של "שינוי קטן" בפרק הסעדים, התובעת חזרה בה מעיקר הסעד אותו תבעה מהנתבעת 2, תוך העמדת הסכום הנתבע מהנתבעת 2, על סך של 200,000 ₪ בלבד, כאשר קודם לכן הועמד סכום זה על סך של 4.23 מיליון ₪. 13. לטענת הנתבעת 2, תיקון התביעה באופן זה, מהווה למעשה, דחייה של חלק הארי של התביעה כנגד הנתבעת 2, ומשכך יש לפסוק לטובתה הוצאות ריאליות הולמות, תוך מתן הדעת לסכומי שכר הטרחה אשר שולמו בפועל, עת עמדה כנגדה תביעה בסכום המקורי. 14. הנתבעת 2 הוסיפה וטענה, כי מאחר ומיוחסות לה עילות תביעה שונות מאלה המיוחסות ליתר הנתבעים, המבוססות על מסכת עובדתית אחרת, ונוכח התיקון המבוקש של סכום התביעה, יש להורות על העברת ההתדיינות בעניינה, בנפרד, לבית משפט השלום המוסמך. 15. התובעת הגיבה לבקשה וטענה, לגופו של עניין, כי היא מעולם לא עתרה לפיצוי ע"ס של 4.23 מיליון ₪ מהנתבעת 2 בלבד ולא ברור על סמך מה הסיקה הנתבעת 2 מסקנה זו. לטענת התובעת, עוד בכתב התביעה המקורי, הועמד הפיצוי אשר נתבע מהנתבעת 2 ע"ס של 200,000 ₪ בלבד – סך של 100,000 ₪ בגין הפרת חובה חקוקה לפי חוק התקנים, וסך של 100,000 ₪ אשר נתבע כפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לחוק עוולות מסחריות. 16. באשר לבקשה להעברת ההתדיינות נטען כי רוב רובה של המסכת העובדתית הרלבנטית לתביעה כנגד הנתבעת 2, זהה לזו העומדת בבסיס התביעה כנגד יתר הנתבעים, ומשכך יש לדון בתביעה כנגדה, במסגרת ההליך הנוכחי. 17. הנתבע 4 התנגד לבקשה, וזאת מבלי לגרוע מטענותיו במסגרת הבקשה לסילוק התביעה על הסף. 18. לטענת הנתבע 4, ההיתר לתיקון כתב התביעה אשר ניתן במסגרת הדיון מיום 18.10.18, היה מצומצם וממוקד וניתן אך ורק ביחס לתיקון שהתבקש של הוספת הנתבעות הרלבנטיות (וכן מחיקת התביעה ככל שהיא נוגעת לנתבע 5, בהתאם להסכמת הצדדים). בפועל, התובעת לא הסתפקה בתיקונים אלה, אלא ערכה בכתב התביעה שינויים עובדתיים רבים ומהותיים (אשר חלקם אף לא סומנו במסגרת כתב התביעה המתוקן הראשון שהוגש). 19. בין היתר נטען כי התובעת השמיטה סעיפים מכתב התביעה המקורי (סעיפים 27 ו- 45), הוסיפה סעיפים חדשים (סעיפים 24ד, 27 , 174ג') ותיקנה סעיפים אחרים (סעיף 38); התובעת שינתה את הרצף העובדתי בכתב התביעה המקורי על ידי מחיקת סעיפים שונים; התובעת הוסיפה פרק שלם לכתב התביעה המתוקן (פרק ז') אשר לא הופיע בכתב התביעה המקורי; התובעת שינתה את הסעדים המבוקשים על ידה, בין היתר, עת ייחסה את הסעד הכספי המבוקש בתביעה לנתבעת 1 בלבד (כאשר קודם לכן הוא יוחס לנתבעות 1-3); התובעת הגדילה את הסעד הנתבע מהנתבע 4 מסכום של 100,000 ₪ לסכום של 750,000 ₪; התובעת השמיטה את הנתבעת 2 מהאמור בס' 175 לכתב התביעה (סעיף 164 לכתב התביעה המקורי) ובמקום זאת ייחסה חלק מהאמור בסעיף זה לנתבע 4 ועוד. 20. לטענת הנתבע 4, עצם חשיפתו לסכום תביעה גבוה בהרבה מהסכום המקורי שנתבע, כמו גם ייחוס חלק מעילות התביעה אשר קודם לכן יוחסו לנתבע 2 אליו, מהווה הרחבת חזית אסורה. 21. הנתבע 4 הוסיף וטען כי על אף שמדובר בשינויים רבים ומהותיים, התובעת נמנעה מלתמוך אותם בתצהיר ערוך כדין, כנדרש על פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984. 22. הנתבע 4 ביקש להדגיש כי העובדות והנסיבות העומדות בבסיס בקשת התיקון (לרבות זהות הנתבעות הרלוונטיות, הסעדים הנתבעים והמסכת העובדתית) היו ידועות לתובעת בעת הגשת כתב התביעה המקורי, והיא בחרה שלא לפרטן. לפיכך, במסגרת הבקשה לתיקון כתב תביעה, היה עליה לאמת בתצהיר, לא רק את העובדות הנטענות, אלא גם את הנסיבות שהצריכו את התיקון המבוקש, לרבות הבהרה מדוע אלו לא פורטו מלכתחילה, בכתב התביעה המקורי, ומדוע לא צורפו מלכתחילה הנתבעות הרלבנטיות. לטענתו, התובעת ניצלה את אי הגשת התצהיר, על מנת לטעון טענות עובדתיות סותרות. 23. הנתבעת 3 הגישה בקשה למחיקת הבקשה לתיקון כתב תביעה, במסגרתה טענה, בין היתר, כי כתב התביעה המתוקן הוגש בניגוד להחלטת בית המשפט, מקום בו עולה ממנו כי הנתבע 5 לא סולק מן ההליך, כי בוצעו בכתב התביעה המתוקן שינויים אשר לא סומנו וכי הבקשה לא הומצאה לידיה. 24. בהמשך, לאחר חילופי תשובה ותגובה, ולאחר שהוגש כתב תביעה מתוקן הכולל את פירוט השינויים שבוצעו, הגישה הנתבעת 3 תגובה נוספת, לגופה של בקשה ובמסגרתה הבהירה כי היא אינה מתנגדת לתיקון המבוקש, אך היא עומדת על פסיקת הוצאות ריאליות, ובשים לב להוצאות שנגרמו לה בהגשת בקשות חוזרות ונשנות בהיעדר עמידה של התובעת בהחלטות בית המשפט, וכן היא מבקשת את מחיקתו המוחלטת של הנתבע 5, הן מכותרת התביעה והן מן התביעה גופה. 25. לטענת הנתבעת 3 כתב התביעה המתוקן כולל בחובו תיקונים מהותיים, בהיקף רחב, תוך שינוי של המסכת העובדתית (ללא תמיכה בתצהיר) ושל הסעדים המבוקשים. 26. בין היתר, התובעת חזרה בה מעיקר הסעד שהתבקש כנגד הנתבעת 3, והפחיתה את סכום התביעה ביחס אליה, מסך של 4.23 מיליון ₪ לסך של 750,000 ₪. לשיטת התובעת, יש לראות תיקון זה, הלכה למעשה, כדחיית עיקר הסעד שהתבקש, לאחר שהנתבעת 3 כבר נדרשה להוצאות רבות לצורך ההתגוננות ונחשפה ללחצים רבים. 27. הנתבעת 3 הוסיפה וטענה כי על אף שכל העובדות היו פרושות בפני התובעת עוד בטרם הגשת התביעה העיקרית, היא לא סיפקה כל הסבר למחדלה במסגרת הבקשות שהוגשו על ידה לתיקון כתב התביעה ואף לא תמכה את בקשתה, לרבות העובדות החדשות, בתצהיר. 28. בנוסף נטען על ידה כי על אף ההסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה, כי מר פרץ יימחק מהתביעה, הוא מוסיף להופיע כנתבע בכתב התביעה, תוך שהנתבעת 3 נאלצת להגיש בקשות חוזרות ונשנות בעניין זה. 29. במסגרת התגובה לתשובות נטען כי התובעת עתרה לתיקון כתב התביעה, ברוח הדברים שנאמרו בדיון מיום 8.10.2018, תוך שהשינויים אשר בוצעו על ידה הינם שינויים טכניים ומינוריים, אשר נועדו לעשות סדר אחיד וברור בכתב התביעה ולא מדובר בהוספתן או מחיקתן של טענות, לא כל שכן בשינוי של הסעדים אשר נתבעו מלכתחילה. 31. עיון בכתב התביעה המתוקן מעלה, כי אכן יש ממש בטענות הנתבעות. 32. ראשית, בניגוד לדרישת התקנות, הבקשה לתיקון כתב תביעה לא נתמכה בתצהיר, הן ביחס לנסיבות הגשתה והן ביחס לשינויים העובדתיים אשר בוצעו בכתב התביעה, מעבר להוספת הנתבעות הרלבנטיות. השינוי אותו ביקשה התובעת לבצע, של הוספת נתבעות רלוונטיות, אשר עמן היא קשורה בהסכמים, אינו שינוי זניח, ומן הראוי היה כי התובעת, תפרט בתצהיר, את נסיבות ההתקשרות עמם כמו גם התייחסותה להיעדר צירופן מלכתחילה לתביעה המקורית. 33. זאת ועוד; על אף ההחלטה מיום 8.10.18, כתב התביעה המתוקן, מושא הבקשה, הוגש תחילה, מבלי שסומנו עליו מלוא השינויים אשר בוצעו, ורק לאחר הגשת בקשות ומתן החלטה נוספת, הוגש כתב תביעה מתוקן הכולל את סימון כל השינויים שבוצעו. 34. יתרה מכך, מקום בו התבקש לכאורה תיקון של כתב התביעה ביחס לסוגיות ספציפיות, קרי: הוספת הנתבעות הרלבנטיות ומחיקת הנתבע 5, היה על התובעת להבהיר, במסגרת הבקשה, מדוע היקף השינויים חורג מתוספת זו בלבד. 35. עיון בכתב התביעה המתוקן, אל מול זה המקורי, עולה כי מרבית השינויים המתייחסים לרכיבים העובדתיים, אינם מהותיים. מאידך, באשר ל שינויים בסעיפים אר עניינם היקף הסעדים הנתבעים, מדובר בשינוי מהותי ביותר, ויש בו כדי להשליך על כל בעלי הדין. בשולי ההחלטה אציין כי מספר המילים שהוסף/הושמט אינו הקריטריון הבלעדי לסוגיית משמעות התיקונים. 36. על כל אלו יש להוסיף את העובדה כי לכאורה, לא הייתה לתובעת כל מניעה לכלול את כל הטענות הנקודות במסגרת כתב התביעה המתוקן, עוד במסגרת כתב התביעה המקורי. לא הוצג טעם של ממש , מדוע הדבר לא נעשה מלכתחילה. 37. בהתאם להלכתו של כב' בית המשפט העליון, יש לנקוט בגישה ליברלית ועניינית, בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות, וזאת במטרה לאפשר לבית המשפט להכריע במחלוקת בכללותה (ר' רע"א 1598/18 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (פורסם בנבו; 5.6.2018); רע"א 6195/12 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שימר (פורסם בנבו; 25.10.2012)). 38. בבוא בית המשפט לבחון שאלת קבלתה או דחייתה של בקשה לתיקון כתב טענות, עליו ליתן את הדעת למגוון של שיקולים, לרבות מהות הבקשה, מועד הגשתה, השלכתה על הסכסוך, יכולתו של בעל הדין להידרש לטענות והראיות קודם לאותו מועד ויכולתו של בית המשפט להביא לאיזון (ולו במידה סבירה) בין האינטרסים הנוגדים של הצדדים, על דרך של פסיקת הוצאות. 39. לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים, אני מוצאת כי נקודת האיזון בין אותם אינטרסים נוגדים, מצויה על דרך של מתן היתר לתיקון כתב התביעה, בהתאם לנוסח שצורף לבקשה האחרונה, וזאת בכפוף לפסיקת הוצאות. לעניין זה יש לזכור כי אנו מצויים בתחילתו של ההליך, והגם הכשלים הנטענים בתהליך, לא מצאתי לחסום את דרכה של התובעת מהבאת מכלול המחלוקות לכלל בירור והכרעה במסגרת הליך זה. זאת ועוד, איני מוצאת לנכון, בנסיבותיו של תיק זה, לחייב את התובעת בפיצול הדיון בין בעלי הדין על דרך של הגשת תביעה נפרדת בעניינו של מי מנתבעים במסגרת הליך בבית משפט השלום. 40.1. התובעת תגיש כתב תביעה מתוקן, התואם לנוסח כתב התביעה המתוקן שהוגש על ידה ביום 19.11.2018, בתוך עשרה ימים, לתיק בית המשפט וללא סימון השינויים. 40.2. כתב התביעה המתוקן יומצא לנתבעים 2-4 במסירה כדין, בתוך 7 ימים נוספים. 40.3 לעניין המצאת כתב התביעה לנתבעת 6 תוגש על ידי התובעת בקשה מתאימה בתוך 10 ימים מהיום. 40.3. כתבי הגנה לכתב התביעה המתוקן יוגשו בתוך 30 ימים מביצוע המסירה כדין. 40.4. אפשרות תשובה לכתבי ההגנה בתוך 14 יום ממועד המצאתם כדין. 40.5. התובעת תישא בהוצאות הנתבעות 2-4, בסך של 9,000 ₪ לכל אחת. סכום זה ישולם בתוך 21 יום מהיום. ויודגש, סכום הוצאות זה מתייחס אך לצורך לתיקון כתב ההגנה של הנתבעים והבקשות האחרונות . לסוגיית המשמעות של שינוי הסעדים והיקפם, אתן דעתי בסיום ההליך. עוד יובהר כי פסיקת ההוצאות אין מטרתה עונשית, אלא שהיא באה להציב את הנתבעות במקום בו היו אלמלא הצורך להידרש לבקשה זו. בהינתן היקף ההליכים אשר התנהלו בתיק עד כה, על בסיס כתב התביעה אותו מבוקש לתקן, מדובר על פסיקת הוצאות על הרף הנמוך מאוד . 40.6. באשר לבקשה 6 – יודיע הנתבע 4, בתוך 21 יום ממועד הגשת כתב הטענות האחרון, אם הוא עומד על בקשתו במתכונתה הנוכחית. אני קובעת את התיק לישיבת קדם משפט ליום 10.3.2019 בשעה 09:00 .

חיים גדול בסינגל חדש: "זה מעשה שלו וזה מעשה שלי" האמן והיוצר חיים גולד בסינגל חדש מתוך סיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב "זה מעשה שלו וזה מעשה שלי", הלחן של חיים גולד, הפקה ועיבוד מוזקלי של חיים גולד ויענקי כהן. נותי פוקס בלהיט פורימי: "אבוא אל המלך" האמן והיוצר נותי פוקס שיצר, השתתף והופיע כילד פלא לצד גדולי הזמר החסידי ומשיק לקראת פורים את הסינגל המיוחד "אבוא אל המלך" יוסף-זאב בראווער ויענקי כהן עם גרסה מקפיצה ל"על הניסים" עם כניסת חג החנוכה משיקים השניים סינגל ובו הם מחדשים את שירו של לוי-יצחק פאלקוביץ "על הניסים" בגרסה מיוחדת ומקפיצה במיוחד. את השיר מלווה וידאו-קליפ. ערב שבת נחמו: יוסף זאב בראווער שר "כי ניחם" את השמחה וההתרוממות שבקעה מהם בעת הקלטת השיר הם גם מעבירים אליכם בקליפ קומזיצאי גדוש בשמחה שצולם באולפן, ומכיון שפורים גם ממשמש ובא הוכנסו בו גם אלמנטים שמסמלים את שמחת החג הקרב.

טרגדיה באיווה ארה"ב. סליה ברקין ארוזמנה בת ה-22 נמצאה ללא רוח חיים. משטרת אמס נקראה בשעות הבוקר המוקדמות של יום שני להגיע למסלול הגולף באזור, לאחר שתיק גולף הושאר באופן מחשיד לבדו ומספר שחקנים אחרים מצאו אותו. לא רחוק ממקום הימצאו של התיק נמצאה גופתה של הצעירה שהיא ללא רוח חיים. חקירה נפתחה באופן מיידי ונקבע כי ברקין הותקפה ומתה כתוצאה מכך. עוד באותו הערב משטרת אמס הודיעה שגבר בשם קולין דניאל ריצ'רדס בן ה-22, לו עבר פלילי, מואשם ברצח שחקנית הגולף. ברקין, במקור מספרד, סיימה תואר בהנדסת אזרחית, נבחרה לאתלטית השנה של מדינת איווה ב-2018 וזכתה באליפות המכללות. "לסליה היה חיוך מדהים ואישיות כובשת וכל מי שהכיר אותה - זכה", אמר ג'יימי פולארד יו"ר אגודת האתלטים של איווה, "אנחנו מבכים על אובדנה של סליה, ספורטאית ושגרירה למופת של מדינת איווה". שחקן הבילס הודיע במחצית שהוא פורש מיידית: "המציאות הכתה בי" ברקין ארוזמנה הפכה בקריירה הקצרה שלה לאחת מהספורטאיות המעוטרות בהיסטוריה של איווה סטייט. היא הייתה השנייה בסך הכל בהיסטוריה של המדינה שלה לזכות במדליה בתחרות 'קונפרנס' ארצית, כשזכתה באליפות המכללות באפריל האחרון. בקיץ האחרון התחרתה באליפות ארה"ב הפתוחה, ובכך הייתה השלישית מאיווה סטייט לעשות זאת. "אנחנו כולנו מזועזעים", אמרה מאמנת קבוצת הגולף נשים הראשית של איווה ומי שאימנה את סליה, כריסטי מרטנס. "אף פעם לא נשכח את הדחף התחרותי שלה להיות הכי טובה ואת התשוקה האדירה שהייתה לה לחיים". איווה סטייט מתכננת לכבד את זכרה של הספורטאית במשחק מול אקרון ביום שבת.

במחשבי הרשויות המקומיות רשומים מאות מיליוני שקלים של חובות ארנונה שהתיישנו. מדובר בעיקר על חובות ארנונה של שוכרים וחיובים רטרואקטיביים שנולדו לאחר סקר נכסים או במסגרת מבצע ל"מיצוי פוטנציאל הגביה". בחלק מהמקרים מדובר ב"חובות" ארנונה חסרי בסיס, כמו למשל כאשר רישום החוב נעשה בדרך מפוקפקת של העברתו (בדיעבד) מהשוכר שנעלם לבעל הנכס. בידי הרשות המקומית חסומה הדרך לגבות חובות ארנונה אלה בהגשת תביעה לבתי המשפט, שכן מדובר בחיובי ארנונה שחלפו 7 שנים מאז באו לאוויר העולם. בכדי להתגבר העל המכשול ננקטו על-ידה הליכי גביה מנהליים: עיקול כספים בחשבונות הבנק, כלי רכב ומיטלטלין. ההליכים ננקטים כאילו מדובר בחוק פסוק של בית משפט, ללא כל פיקוח של מערכת המשפט. בעוד שנקיטת הליכי גביה בהוצאה לפעול כפופה לפסק דין של בית משפט ושורה של מגבלות החלות על הנושה והמוציא לפועל, ברשות המקומית פועלת מחלקת הגביה על תקן של התובע, השופט והמוציא לפועל גם יחד. הליכי גביה מנהליים על חובות ארנונה שהתיישנו הפכו אפוא להיות אמצעי הגבייה האולטימטיבי. "החייב", המעוקל, זה שמרגיש לפתע את עוצמתה הדורסנית של הרשות המקומית נאלץ לרוץ לבתי המשפט ולנסות לשנות את המצב. שם, בבית המשפט המחוזי, נחלקו עד לאחרונה הדעות: היו שסברו כי אמנם ההתיישנות אינה מאפשרת להגיש תביעה לבית המשפט, אך אין בה כדי לשלול הליך מנהלי. מנגד, היו מבין שופטי המחוזי שסברו כי אין הבדל בין כתב תביעה לעיקול המוצא דרכו ישירות לחשבון. לפני מספר ימים החליטו בבית המשפט העליון לשים לעניין סוף פסוק. לפתחו של בית המשפט העליון הגיע מקרה שבו הכפיל אזרח את שטח דירתו, אולם הרשות המקומית שכחה להגדיל בהתאמה את חיובי הארנונה שלו. בית המשפט המחוזי חייב את המערער לשלם את חוב הארנונה לתקופה 10 שנים מיום שנתגלתה הטעות, כלומר 3 שנים מעבר תקופת ההתיישנות. בפסק דין מקיף ומאלף המחזיק עשרות עמודים, מחילה השופטת ברלינר את דיני ההתיישנות על חיובי ארנונה. היא יוצקת תוכן אמיתי לערכים והנורמות של הגנה על הקניין ומציבה נקודת איזון ראויה בין הצורך לגבות ארנונה ביעילות, אל מול הצורך ליצור וודאות ולהגן על האזרחים מפני גחמות השלטון. במדינה שבה סרבנות מס הפכה לנורמה, אין ספק שהליכי גביה מנהליים הם רע הכרחי. הצפת בתי המשפט בתביעות לתשלום מסי ארנונה בפרט ומסים בכלל בוודאי אינה פתרון חלופי יעיל. יחד עם זאת, אין פירושו של דבר שרשות מקומית תפעל בתחום הגביה המנהלית ככל העולה על רוחה. הפתרון הנכון הוא להטיל מגבלות ופיקוח על השימוש בגבייה המנהלית של ארנונה ומסים עירוניים, להטיל אחריות אישית על מי שנוקט בהליכי גביה מנהלית באופן כוחני ושרירותי ולהתיר את העיסוק בתחום רק בידי מי שהוכשר לכך והוא עומד בתנאים המחמירים הנהוגים בהוצאה לפועל. פסק הדין. פסק הדין של בית המשפט העליון הוא צעד ראשון והכרחי בדרך להשגת מטרה חשובה זו. (רע"א 187/05 נסיר נגד נצרת עלית).

דף הבית > נדל"ן > יו״ר ארגון קבלני נתניה: "על היזמים הוערמו קשיים עצומים שהביאו להקטנת התחלות הבנייה ולהקטנת ההיצע" יו״ר ארגון קבלני נתניה: "על היזמים הוערמו קשיים עצומים שהביאו להקטנת התחלות הבנייה ולהקטנת ההיצע" במהלך כנס של ארגון קבלני נתניה שהתקיים בעיר, מתח יו״ר ארגון קבלני מחוז נתניה, רפי זנזורי, ביקורת קשה על התנהלות שר האוצר משה כחלון שהביאה לקיפאון בשוק הנדל"ן ולאי וודאות, לדבריו. זנזורי: "ענף הבנייה נמצא מזה תקופה ארוכה במצב של של אי וודאות גדולה. לצד ניסיונות לשיווק אגרסיבי של קרקעות בפרוייקטי מחיר למשתכן ומאמצים שעלו מליארדים להגדלת ההיצע, הוערמו קשיים עצומים על היזמים מן הצד השני כמו – הבטחות לירידת מחירים ושחיקת הרווחים, קשיי הרישוי המקוון, ההנחיות המרחביות וכדומה. כל אלו הביאו להקטנת התחלות הבנייה ולהקטנת ההיצע באופן שלמתבונן מהצד לא ברור מה כוונתו של שר האוצר. על שר האוצר לקחת את העיר נתניה כדוגמא וכמיקרוקוסמוס כדי ללמוד איך אפשר להביא לשיפור תנאים ולהגברת הפעילות הנדל"נית כאשר המגזר הציבורי פועל בשיתוף פעולה עם הקבלנים והשוק הפרטי ולא פועל נגדו. בנתניה יש בחודשים האחרונים התקדמות גדולה בהתמודדות מול הקשיים ואני בטוח שלאור שיתוף הפעולה לו אנו זוכים מאגף הנדסה והוועדה המקומית, בשנת תשע"ט הבנייה בנתניה תשעט קדימה". חגי רזניק, מנכ"ל משרד הבינוי נכח גם הוא בכנס וציין כי, "אני גאה על כך שמשרד הבינוי והשיכון החזיר במלוא הכוח ובמלוא התנופה את הטיפול והמאבק למען דיירי הדיור הציבורי ושיקום שכונות. כאשר במשך השנים הורידו משמו של המשרד את המילה "שיכון", מחקו בדרך גם אנשים. אנו עושים הכל כדי לסייע להם לגור בכבוד". גם סגנית יו"ר התאחדות בוני הארץ, ורד צרפתי אמרה באסיפה כי הממשלה גורמת לקיפאון בשוק כדי ללחוץ על הקבלנים להוריד מחירים, "מגזרים שלמים יושבים על הגדר. בפועל יש ביקושים כבושים שיתפרצו ויביאו לעליית מחירים. לכן הממשלה חייבת להגדיל את היקפי הבנייה על ידי שיווק מכרזים בשוק החופשי". צרפתי התייחסה גם לבטיחות באתרי הבנייה וציינה כי העיצומים הכספיים שהממשלה החליטה להטיל על הקבלנים בנושא לא משיגים את מטרתם. נשיא התאחדות בוני הארץ, רוני בריק היה מפוייס בנאומו ואמר כי הוא מנה את הישגיה הרבים של ההתאחדות בשלוש השנים האחרונות כדוגמת פיתרון משבר האשראי והמחסור בעובדים. לדברי בריק במהלך פגישתו האחרונה עם שר האוצר הוחלט על ״הפסקת אש״ במטרה לפטור יחד את הבעיות בענף.

מורה על שינוי שם הנתבע לפרטיו של מר רג'יני המפורט ברישא לפרוטוקול. בין הצדדים נקשרה עיסקה על פיה מכר התובע לנתבע תכשיטים בסך של 1,600 ₪. לטענת התובע הסכום הנ"ל נקבע עקב העובדה שהנתבע אמר לו שהוא מתכוון להתיך את התכשיטים. בפועל התובע טוען כי התכשיטים לא הותכו והם נמכרו או עומדים למכירה כחדשים. נוכח האמור, עותר התובע לפיצוי בסך 5,000 ₪. העיסקה נכרתה כדין בלא שום לחץ חיצוני. מדובר בטענות שאינן אלא בגין טעות בכדאיות העיסקה ועל כן ובהתאם לסעיף 14ד' לחוק החוזים אינם מהוות עילה לבטלות העיסקה. אשר על כן, התביעה נידחת. התובע ישא בהוצאות המשפט של הנתבע בסך של 150 ₪. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. ניתן והודעה היום י"ט שבט תש"ע, 03/02/2010 במעמד הנוכחים.

לפני מספר חודשים לא היה ברור אם גיל לבנה ראש המועצה, ימשיך לקדנציה נוספת, השמועות על פרישתו של גיל התבררו כנכונות וגם כשגיל כבר הודיע שלא ירוץ, בכל הארץ התחיל המרוץ ובשוהם היה נדמה שלמעט גלעד רבינוביץ ויוסי לוי, לא יהיו מועמדים נוספים. עם הזמן צצו שמות וגם נעלמו. היום כחודש לפני הגשת הרשימות למשרד הפנים ניתן להראות תכונה ובפעילות רבה בשטח, נכון להיום, חמישה גברים ואשה אחת הודיעו על כוונותיהם לרוץ לראשות המועצה, והמאבק על התפקיד הנחשק מתחיל לצבור תאוצה. בנוסף למועמדים שכבר הצהירו על מועמדותם ישנם עוד שני מועמדים ששוקלים לרוץ לראשות המועצה, ח”כ מוסי רז, שמסר שהוא עדיין מתלבט, לא פוסל את האפשרות. וקובי חמצני, חבר מועצה מיום הקמתה של שוהם, ובקדנציה הראשונה של גיל היה סגן וממלא מקום ראש המועצה. סה”כ כיהן כ-10 שנים כחבר מועצה. אהרון יהב, שבבחירות האחרונות התמודד כראש סיעת ‘יהב’, היום עם ניסיון פוליטי מ 2013 ותובנות חדשות מוכן לבוא ולתרום מניסיונו. המועמדת חדשה ד”ר הילה דוד, התחילה את צעדיה הראשונים בפוליטיקה המקומית.הילה תושבת שוהם מעל 16 שנה, התחילה את דרכה כמורה והיום מנהלת סל תרבות בעירית ראשון לציון. הילה, מגיעה עם אנרגיות טובות ורוח חדשה, את הכל על הילה תוכלו לקרוא בראיון הספונטני. סיעת שוהם בתנופה בראשות גלעד רבינוביץ, צרפה לשורותיה את שחקן החיזוק אלי פלג לתפקיד ראש המטה. אלי פלג, מוותיקי שוהם ומי שהקים בשנת 2003 את יחידת הג’יפים, היחידה פעלה כ- 5 שנים במסגרת משמר הגבול, עם פירוקה בשל סיבות ביטוח מתנדבים, לקח רונן פרידמן, את הרשימות ותפעל את היחידה תחת המשמר האזרחי בשוהם. במהלך השנים אלי פלג כיהן בתפקיד יו”ר ועדת הביטחון של היישוב, שימש בעבר הרחוק כמנהל הקמפיין של גיל ליבנה. בימים אלה הוא מסיים לשבץ את התפקידים במטה ומתחיל להפעיל את הצוותים. סיעת שוהם שלנו בראשות רונן פרידמן, רונן שמתמודד לראשונה בפוליטיקה המקומית, כיו”ר הסיעה הגדולה, הוזמן לפגישה חשאית בביתו של עובד כדורי יו”ר סניף כולנו בשוהם, יחד עם שר האוצר משה כחלון בהשתתפותם של ראש המועצה גיל ליבנה, איתן פטיגרו, שמעון אלבז ופעילים נוספים, למעט רונן פרידמן מועמד שוהם שלנו, בפגישה לא נוכחו מועמדים נוספים וזאת למרות היכרות רבת שנים שיש למועמדים עם משה כחלון. סיעת שוהם עושים עם כל הלב בראשות יוסי לוי, מחזקת את שורותיה, ואת המקום השלישי יאייש רונאל שיטרית בן ה-23. רונאל בן הישוב, חייל קרבי משוחרר ואוטוטו סטודנט, גדל והתחנך בשוהם. בימים אלה מתכנן יוסי לוי להשלים את רשימת שוהם עושים עם הלב. יוסי מאמין ברשימה שתהיה נבחרת מנצחת שגם מספר 6 בה יכנס למועצה וייצג את מגוון הציבור הרחב והמגוון של הישוב. סיעת קדימה שוהם בראשות מנו (עמנואל) יעקב, הזמין את תושבי שוהם מבוגרים וילדים, לצפייה משותפת בגמר המונדיאל במסך ענק בגן החבל, את האירוע יזם מטה הבחירות של מנו. האירוע, קיבל את כל האישורים הנדרשים, והגיעו כ-150 תושבים. בהפסקה לקח מנו את המיקרופון ואמר לנוכחים “תודה רבה שבאתם לראות בצוותא כדורגל, אין כמו שבת אחים גם יחד” למי ששואל, לא נאמרה מילה אחת על פוליטיקה ובחירות. בנוסף אליהם, למרוץ כחברי מועצה יש את רשימת הדתיים “יחד מאמינים בשוהם” ואת הסיעה החדשה של איתן ליליוס סיעת “שווים”. איתן פועל בימים אלו לקדם יוזמה, פתיחת סניף של תנועת הנוער “כנפיים של קרמבו” בשוהם. “כנפיים של קרמבו” מותאמת וקולטת לשורותיה ילדים ונוער עם צרכים מיוחדים מורכבים ורבי נכויות בגילאי 7-21 ומשלבת אותם בפעילות חינוכית יחד עם בני נוער מהיישוב. איתן ליליוס: “לכל ילד עם צרכים מיוחדים צריך שיהיה סניף של “כנפיים של קרמבו” ליד הבית. הפעילות המשותפת עם בני הנוער מעצימה ומעשירה את חייהם של כל הפעילים. כולם יוצאים נשכרים מפעילותה של תנועת הנוער הייחודית הזאת, אולם תנאי הכרחי להקמת סניף יציב בשוהם הינו מחוייבות מצד הרשות המקומית, שאינה מסתכמת רק במימון, אלא גם בשיתוף פעולה מלא של מחלקות הרווחה והחינוך במועצה. אני פועל ואפעל למען קידום הנושא, ביחד עם תושבים אכפתיים שכבר עכשיו פועלים לקידום היוזמה הכה חשובה”.

1. להרים את החתן על הכתפיים- בשביל זה אבאל'ה, יש לחתן חבר שמתאמן לפחות ארבע פעמים בשבוע בחדר כושר. 2. למצוא את עצמם מקיאים באמצע הרחבה- נכון, יין, וודקה, בירה וטקילה ישמחו לבב אנוש ואכן זה משמח לגמרי שסוף סוף הגוזלים עזבו את הקן, אבל לא צריך לערבב הכל ביחד ובטח לא לאבד את זה. 3. לברך את הזוג הצעיר מול כל האורחים- באותו נושא- גם לא לקחת על עצמכם להכין שיר ולבצע אותו עם מיקרופון סגור אחרי שהקלטתם אוו באולפן עם מלא "אקו" וגם לא להכין סרטון חתונה. בשביל זה יש לילדים שלכם חברים. 4. לרכל על ההורים של הצד השני- בעיקר לא על האמא של החתן/ הכלה ובטח לא על השמלה שהיא בחרה ללבוש. באנו ליהנות, לא לריב. 5. להתקשר לאורחים שעדיין לא הגיעו- גם לא וואטסאפ כפרוש עליכם. 6. להתערב בפלייליסט ולדרוש מהדי-ג'יי שיר קלאסי של ה'עדה' או של אלטון ג'ון. אנחנו מעדיפים את ביונסה, תודה. 7. להישאר לעמוד ליד הכספת- נו באמת! 8. להציק לכם להצטלם עם כלללל האורחים- בעיקר לא עם אלה שהם התעקשו להזמין ואין לכם מושג מי הם. 9. לפתוח ריקוד "רכבת" או מעגלים- די נו, זה מביך. 10. להזמין את האקס/ית שלכם (האהובים עליהם) בהפתעה- לא. פשוט לא. 11. אסור לאימהות שלכן ללבוש שמלה לבנה. גם לא שמנת או 'פודרה'. 12. לרקוד 'טראנס' עם הח'ברה בסוף- שתישארו צעירים לנצח, אבל לא ככה עושים את זה. 13. לנסות לשדך לרווקים מהח'ברה את הבן/ הבת של דודה סימה. 14. לשאול אם זה סמים או סיגריה רגילה, בטח שלא לנסות לעשן לראשונה בחתונה שלכם. 15. לעלות לרקוד על עמדת הדי-ג'יי- הצלמים התעדכנו שאתם ההורים, אל תדאגו- יצלמו אתכם! 16. להזמין "הפתעה" כמו רקדניות ברזילאיות/ בטן/ עומר אדם- מבלי להתייעץ אתכם. 17. להתעקש לתת לדודה להציג את ריקוד ה'סלסה' שהיא הכינה עם בן זוגה החדש שהכירה בסטודיו הכושר מול כל האורחים. 18. לעשות סקס פרוע בשירותים. באמת?! אתם עוד עושים דברים כאלה?! 19. לשאול אם נשאר בקבוק ארק או שיבס ולקחת אותו הביתה. 20. לגנוב כל תמונת מגנטים שאתם מופיעים בה.

כ-50 בתים נשרפו בשריפה הגדולה שפרצה ביער בן שמן ביום ל"ג בעומר, יום חמישי, רובם מהמושב 'מבוא מודיעים' שהוקם על ידי ר' שלמה קרליבך ז"ל עבור תלמידיו. בחסדי שמים לא היו נפגעים בנפש, התושבים הצליחו להימלט מבתיהם ברגע האחרון, וגם ספרי התורה הוצאו מהמושב. היום התברר כי הארכיון של קרליבך נותר באופן ניסי ללא פגע למרות שהבית כולו נשרף. לסיוע לתושבים שבתיהם נשרפו והם נותרו כשבגדיהם לעורם בלבד, ניתן להביא ציוד ובגדים לחנות יד שניה "התחדשות" בכפר טרומן ומשם מחלקים לתושבים לפי צורך. לתרומות כספיות-"עמותת תושבים למען תושבים", בנק לאומי (10), סניף יהוד מונוסון (837), חשבון מספר (2227840). מחפשים עבודה קלה. למה לא לוקחים סיכון? למה לא הצילו את הבתים. שיטה חדשה של דור ההייטק המפונק. במקום להילחם על כל בית ולעבוד קשה ולהציל הבתים, מפנים את כולם ונותנים לבתים להישרף. חבל מאוד. הפכו מלוחמי אש לעובדים סוציאלים.!!! כשאני רואה את המראות הקשים והמחרידים של שריפת יישוב מבוא מודיעים שהקים ר' שלוימלע וחסידיו עם עשר אצבעותיהם בקושי ובחוסר כל אני נזכר בסיפור העצום של ר' קלונימוס קלמן מפיאסצנע שר' שלוימלע מספר בדיסק "ים של דמעות" שבערב שמחת תורה אחרי שאשתו וילדיו נלקחו למשרפות ונשרפו כליל יחד עם קהילתו ועלו כעולה לשמים, לא ידעו חסידיו האם הוא ייכנס לתפילות יום-טוב אחרי יום טראגי כזה, והגיע הזמן של תפילת ערבית והקהל מצפה האם ייכנס הרבי, ופתאום נפתח הדלת, והרבי שעל פניו אור עצום של הגן עדן, נכנס בשמחה עצומה והתחיל "ברכו את ה' המבורך", כך וודאי שר' שלוימלע מלמעלה שמח וצועק "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", וכשאני רואה את הניסים שהחדר בביתו של ר' שלוימלע שהכיל הספרי קודש והתקליטים שלו לא נשרף כלל, וכן הארכיון העצום והבית כנסת הקדוש לא ניזוקו כלל אני מבין שזאת וודאי השפעתו העצומה של השמחה שלו.

מכבי חיפה מקיימת בשעה זו מסיבת עיתונאים לקראת משחק העונה נגד מכבי תל אביב שיתקיים ביום שבת (20:50, ערוץ 1). הירוקים מגיעים למשחק בפער של 10 נקודות מהצהובים, לאחר שיצאו לפגרת הנבחרת עם ניצחון 0:1 דרמטי על בני יהודה במחזור הראשון של הפלייאוף. מאמן הקבוצה אריק בנאדו פתח ואמר: "זה ברור שיש על מה להילחם. אנחנו קבוצה מקצוענית ששואפת לנצח בכל משחק ולהיאבק על כל התארים ואנחנו עדיין במאבק על כל התארים שזה חשוב. אנחנו שמחים וגאים שהגענו למעמד של משחק עונה נגד מכבי תל אביב, ואני רוצה להבטיח לאוהדים שניתן את הכל בשביל לנצח ועשינו את זה גם שהיינו בתחתית, באמצע הטבלה ובטח שבצמרת. מכבי חיפה זה מועדון ששואף לנצח בכל משחק ובכל מקום". בנאדו יודע שהפסד למעשה יסגור את הסיפור, ויהפוך את הליגה למשעממת: "אני שמח שמחזיקים לנו אצבעות, אנחנו באים למשחק מעניין וטוב. מכבי תל אביב קבוצה טובה וחזקה. יהיה מאבק טוב, בגלל משחקים כאלה אנחנו אוהבים את הכדורגל, אנחנו שמחים וגאים שהגענו למעמד הזה. גם במשחק הזה נבוא בכל הכוח במטרה לנצח. ניצחון יכול לשים אותנו במקום אחר, יהיה משחק קשה כי יש לנו יריבה קשה אבל נעשה הכל בשביל לנצח את המשחק הזה. כן, ניצחון יכול לפתוח את מאבק האליפות". בנאדו הוסיף כי "מכבי קבוצה טובה ודומיננטית, יש לה מאמן יוצא מן הכלל, אבל גם אנחנו קבוצה טובה, וגם הפעם נתרכז בעצמנו. הם קבוצה מסוכנת אבל כמו שיש להם יתרונות יש להם גם חסרונות וננסה לנצל אותם". האם העובדה שלא מעט שחקנים של מכבי תל אביב שיחקו בנבחרת, בעוד אף אחד משחקני חיפה לא שיחק? "רק דקל קינן היה בסגל של הנבחרת הבוגרת, חבל שהוא לא שיחק אבל אני מכבד את ההחלטות של גוטמן", אמר בנאדו, "יש לנו שני נציגים בנבחרת האולימפית, ונשאף שיהיה לנו כמה שיותר שחקנים בנבחרת הבוגרת. מכבי חיפה יכולה להיות גאה שארבעה שחקנים בוגרים מחלקת הנוער היו דומיננטיים במשחקי הבוגרת". לגבי הכנות ההגנתיות מול מכבי תל אביב, אמר בנאדו כי "אני לא חושב שבני יהודה סיכנו אותנו במשחק שעבר, גם קטן וגם גולסה עושים הגנה. אנחנו יודעים מול מה אנחנו צריכים להתמודד, יש להם שלישיית קישור חזקה מאוד, אבל גם לנו יש שחקנים איכותיים. אין הרבה הפתעות. זה יהיה משחק של מאצ'אפים ומי שיהיה יותר צלול בראש זאת הקבוצה שיהיה לה יותר סיכוי לנצח. אני מאמין בקבוצה ובשחקנים שלי ושאנחנו יכולים לעשות את זה". "חבל לי שאוהדים מוציאים כל כך הרבה כסף על המשחק הזה", המשיך בנאדו, "אם המשחק היה באיצטדיון רמת גן הוא היה מלא ב-50 אלף איש. בלומפילד הוא אצטדיון מצוין אבל קטן מבחינת התכולה שלו. אנחנו מחוברים לקהל מאוד חזק העונה, אני לא זוכר את הקהל של מכבי חיפה רעב לכדורגל ולנצחונות כמו בשנה הזאת גם בשנים של אליפויות. החיבור הזה חשוב למועדון. נעשה הכל כדי שהאוהדים יחזרו לחיפה גאים. "קשה לי להאמין שגארסיה ישנה את המערך שלו. הם משחקים בהרכב קבוע די הרבה זמן, לא יהיה הפתעות גדולות בנושא ההרכב, וגם אם יהיו נדע להתכונן בהתאם. קשה לי להאמין שבמשחק העונה הוא ישנה את המערך שלו". קשר הירוקים גוסטבו בוקולי התייחס להתמודדות: "אנחנו יודעים מה משמעות של כל משחק, אם אנחנו מנצחים את המשחק הזה אנחנו פותחים את המאבק לאליפות ויהיה לנו עוד סיכוי להמשיך להאבק. אנחנו לוקחים את זה בחשבון וזה מוסיף למוטיבציה, אנחנו יודעים מה עשינו כדי להגיע לפה וכמה קשה היה כדי להגיע לפה. אני תשע שנים במכבי חיפה ואנחנו תמיד מסתכלים על המשחק הבא, יש משחק מול מכבי תל אביב והוא הכי חשוב לנו. מה שיהיה אחרי נחשוב עליו אחרי, אנחנו צריכים לחשוב על איך אנחנו מנצחים את מכבי תל אביב. על ההכנות של הקבוצה הוסיף הקשר: "המשחק הזה ספציפית יהיה שונה לגמרי. כולם יודעים מה המשמעות שלו. כל שחקן יודע מה הוא צריך לתת, קטן יודע מה הוא צריך להביא, ולעזור יותר מאשר במשחקים האחרונים. במשחק הזה לא צריך להגיד הרבה לשחקנים כי הם יודעים מה החשיבות שלו".

הָאָמָנוּת בְּיִשְׂרָאֵל . חברי המשרד של “הקרן הקימת לישראל” בתל־אביב, ישבו ודנו על סך־הכל של עבודתם לטובת התחיה. חברי המשרד עשו דין וחשבון כללי ולאחר שהוברר הדבר, שמשרד זה הוא אחד המשרדים היחידים, המצטיין בכעין־סדר ועבודה של מסירות נפש קצת – החליטו פה אחד, שאי אפשר שימשך כך הלאה. אי אפשר. מוסד עברי אסור לו לעבוד בלי דפיציטים ובְלַמאז’ים. ואם לא דפיציטים כספיים – הרי לכל הפחות בלמאז’ים רוחניים. – ולמטרה זו הוחלט לעסוק קצת באמנות. ראשית עבודתם היתה – – לתת פקודה חמורה לחברי התאטרון העברי בת"א, שבמשך שבועים לא יעיזו להופיע על הבימה חלילה. בלי כל ערעור. בדיקטטורה מקיוב או מברדיצ’ב. – לא שהתאטרון ישתתף בנשפי הקרן הקימת ויעזר להם. אלא, שלא יופיע כלל. שיחנק לשבועים. הגאון פרנץ יקבל עשרים פונט בעד התנדבותו לקרן הקימת. הוא כן. הוא פינומין. הוא ינדב סקנדלים ביד רחבה. והתאטרון העברי – אליו צריכים להתיחס כמו אל חנות של שנוררים. כמו שמתיחסים אליו, אל התאטרון, כל המוסדות שלנו. למסור אותו בידי האדון ברבס, פשוט את עורו במסים, שחבריו לא ירויחו חלילה בנשף אחד יותר מפונט. – כן, משרד הקרן הקימת הוא גם כן מוסד של תחיה. ומוסדות התחיה שלנו תעודתם להמית. כך מקובלנו. אחר כך התחילו חברי הקרן הקימת להמציא כשרונות חדשים בעולם האמנות. כשרונות המוכשרים להכניס “תוֹן חדש” בחיינו הנשפיים־הפינומיים־החזניים־הצרחניים. תון חדש של כשרון חדש. הכשרון החדש האחד היה המדקלם המפורסם בכל פנות משרד הקרן הקימת בתל־אביב האדון בַבקוֹף. המדקלם הפינומין הופיע על הבימה בתור “שְלַגֶר”, בתור “סיומי מילתא”, בתור “שלהי דקיטא”. הופיע ונתן תון חדש. תון חדש נתן. אל אלהים! איזה תון! איזה תון! בּריתון! מונותון! קיתון! – תון זה השאיר רושם עז בתוף־האזנים של הקהל. רופאי האזנים נדבו לקה“ק מעשר מהכנסותיהם שבאו להם ע”י נשף זה. האמן השני הוא הארטיסטן הבלתי־מפורסם בכל העולם, הבוכהלטר־בכפלים, הדירקטור המשולש, המכונן־לכתיבה־המרובע וה – – הכפול־שמונה: האדון חזן. מי שלא יודע את האדון חזן – יקרא את המודעות שלו וידע. פינומין. האדון חזן אינו אמנם חדש אצלנו בשדה האמנות הבימתית. חלילה. הוא כבר קלקל לו להתאטרון העברי נשפים אחדים והקדיח את תבשילם באופן גאוני. ובהצטינותו זו קבל מאת הקהל את השם “דוּבִינָא”! (בול־עץ! בלע"ז) ביחד עם סימן הקריאה. אמת, מר חזן אינו מופיע על הבימה אלא מתוך שעמום. בכדי לשעמם את הקהל. אלא שאפילו בזה אינו מצליח, נֶבֶּךְ. הקהל לא השתעמם כלל. הקהל חרק בשיניו, צעק: “דובינא!” ויצא בשן ועין תוך כדי משחקו של מר חזן. ורופאי השנים נדבו לה לקה“ק חלק מהכנסותיהם, שבאו להם ע”י משחקו של הבוכהלטר הכפול־שמונה. זהו ראשית עבודתו של משרד הקה"ק בתל אביב על שדה האמנות ואם ימשיך ככה – אחריתו תשנה מאד. דרך צלחה!

טיול מאורגן מקיף גאוגרפי במרוקו, אל הרי האטלס הגבוהים, דיונות החול של הסהרה, הסמטאות והשווקים של הערים המלכותיות. מסע במרוקו מאפשר הצצה מרתקת אל התושבים בערים ובכפרים הברברים, ומפגש עם נופים מדהימים של הרים, ואדיות קסומים ומרחבי דיונות חול אינסופיים. אשרה\ויזה – לאחר משלוח להנפקת אשרות – נגבה מחיר מלא של האשרה. טיסות בינלאומיות לקזבלנקה | מרקש דרך יעד ביניים באירופה. אוטובוס | מיניבוס ממוזג ונוח. לילה 1 במאהל טוארגי מעולה בסהרה + חפלה טוארגית. טיול ג'יפים בהרי האטלס בין כפרים ברברים. טיול ג'יפים בדיונות של הסהרה. רכיבה על גבי גמלים בסהרה. רכיבה על גבי פרדות בהרי האטלס. מדריך מקומי בפס. מדריך מקומי במרקש. אבטחה במקומות שנדרש. דמי טיפול ורישום ומיסי נמל. כל מה שאינו מופיע במחיר כלול. טיול עומק גאוגרפי מאורגן עם אוטובוס חדיש וממוזג, שילוב ג'יפים בסהרה ובהרי האטלס, רכיבה על גבי פרדות בהרי האטלס, רכיבה על גמלים בדיונות של הסהרה, ניסע בנופים מגוונים, הרים, ואדיות ותרבות עתיקה ומרתקת שאימצה את הקהילה היהודית שהיא מהעתיקות בעולם. הטיול למרוקו הינו טיול גאוגרפי מקיף מרוקו, ייתכנו שינויים במסלול ובלוחות הזמנים כתוצאה ממזג האוויר, הוראות השלטונות המקומיים, תנאי דרך או לפי החלטת המדריך בשטח לטובת המטיילים והתנהלות הטיול. ניסע דרך המישורים הגדולים ומרחבי הפוספטים בדרכינו לקזבלנקה: מרכז כלכלי ,פיננסי ותעשייתי הגדול במרוקו, סיור מרשים במסגד ע"ש חסן השני – המסגד השני בגודלו בעולם. סיור הכרות בשכונת אנפה ונמשיך לכיוון שדה התעופה לקראת נסיעתנו הביתה.

אהבתי את הדגמים יפים וחלקם בלעדיים. אם תלבשו את הבגדים .נעלים משקפים ואקססוריז אתם תראו יפים וספורטאים בחדרי הכושר. ובפארקים.ובמסלולי ריצה ורכיבה על אופניים ושפת הים.צחי כהן הבעלים היה אלוף ישראל בריצה למרחקים בינוניים ויתן לכם יעוץ בקניה מכל הלב במרכז הפרו ראנר. CEBE הינו מותג משקפי שמש מוביל שהפך לשם דבר בקרב ספורטאים מקצוענים וחובבנים העוסקים בסוגי ספורט שונים. נוחות, גמישות, עיצוב ארגונומי, איכות המסגרת והעדשה, הן תכונות נרדפות למותג Cebe . המותג נמכר בלמעלה מ 30 מדינות והפך לאמת המידה האמיתית בפעילויות ספורט רגילות וספורט אקסטרים, בין אנשי מקצוע וחובבנים כאחד . כיום מקדיש המותג Cebe חשיבות רבה הן לנושא האיכות הטכנית והן לעיצוב מסוגנן במטרה לתת מענה לכל הספורטאים, גברים ונשים כאחד, המחפשים חוויות אדרנלין טהורות . מקסים אהבתי חנות מגוונת .עם אקססוריז וביגוד ספורט מקצועי. הבעלים של החנות צחי כהן -אלוף ישראל בריצות למרחקים בינוניים.יודע מה טוב לספורטאים. ..מומלץ בחום.