diff --git "a/texts/14.json" "b/texts/14.json"
--- "a/texts/14.json"
+++ "b/texts/14.json"
@@ -7,1384 +7,179 @@
     ], 
     "license": "Public Domain", 
     "language": "he", 
-    "title": "Ezekiel", 
+    "title": "Lamentations", 
     "licenseVetted": true, 
     "text": [
         [
-            "ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ואני בתוך־הגולה על־נהר־כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים", 
-            "בחמשה לחדש היא השנה החמישית לגלות המלך יויכין", 
-            "היה היה דבר־יהוה אל־יחזקאל בן־בוזי הכהן בארץ כשדים על־נהר־כבר ותהי עליו שם יד־יהוה", 
-            "וארא והנה רוח סערה באה מן־הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש", 
-            "ומתוכה דמות ארבע חיות וזה מראיהן דמות אדם להנה", 
-            "וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם", 
-            "ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל ונצצים כעין נחשת קלל", 
-            "וידו [וידי] אדם מתחת כנפיהם על ארבעת רבעיהם ופניהם וכנפיהם לארבעתם", 
-            "חברת אשה אל־אחותה כנפיהם לא־יסבו בלכתן איש אל־עבר פניו ילכו", 
-            "ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל־הימין לארבעתם ופני־שור מהשמאול לארבעתן ופני־נשר לארבעתן", 
-            "ופניהם וכנפיהם פרדות מלמעלה לאיש שתים חברות איש ושתים מכסות את גויתיהנה", 
-            "ואיש אל־עבר פניו ילכו אל אשר יהיה־שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן", 
-            "ודמות החיות מראיהם כגחלי־אש בערות כמראה הלפדים היא מתהלכת בין החיות ונגה לאש ומן־האש יוצא ברק", 
-            "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק", 
-            "וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו", 
-            "מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש ודמות אחד לארבעתן ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן", 
-            "על־ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו לא יסבו בלכתן", 
-            "וגביהן וגבה להם ויראה להם וגבתם מלאת עינים סביב לארבעתן", 
-            "ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים", 
-            "על אשר יהיה־שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעמתם כי רוח החיה באופנים", 
-            "בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעמתם כי רוח החיה באופנים", 
-            "ודמות על־ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על־ראשיהם מלמעלה", 
-            "ותחת הרקיע כנפיהם ישרות אשה אל־אחותה לאיש שתים מכסות להנה ולאיש שתים מכסות להנה את גויתיהם", 
-            "ואשמע את־קול כנפיהם כקול מים רבים כקול־שדי בלכתם קול המלה כקול מחנה בעמדם תרפינה כנפיהן", 
-            "ויהי־קול מעל לרקיע אשר על־ראשם בעמדם תרפינה כנפיהן", 
-            "וממעל לרקיע אשר על־ראשם כמראה אבן־ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה", 
-            "וארא כעין חשמל כמראה־אש בית־לה סביב ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה־אש ונגה לו סביב", 
-            "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד־יהוה ואראה ואפל על־פני ואשמע קול מדבר"
-        ], 
-        [
-            "ויאמר אלי בן־אדם עמד על־רגליך ואדבר אתך", 
-            "ותבא בי רוח כאשר דבר אלי ותעמדני על־רגלי ואשמע את מדבר אלי", 
-            "ויאמר אלי בן־אדם שולח אני אותך אל־בני ישראל אל־גוים המורדים אשר מרדו־בי המה ואבותם פשעו בי עד־עצם היום הזה", 
-            "והבנים קשי פנים וחזקי־לב אני שולח אותך אליהם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה", 
-            "והמה אם־ישמעו ואם־יחדלו כי בית מרי המה וידעו כי נביא היה בתוכם", 
-            "ו��תה בן־אדם אל־תירא מהם ומדבריהם אל־תירא כי סרבים וסלונים אותך ואל־עקרבים אתה יושב מדבריהם אל־תירא ומפניהם אל־תחת כי בית מרי המה", 
-            "ודברת את־דברי אליהם אם־ישמעו ואם־יחדלו כי מרי המה", 
-            "ואתה בן־אדם שמע את אשר־אני מדבר אליך אל־תהי־מרי כבית המרי פצה פיך ואכל את אשר־אני נתן אליך", 
-            "ואראה והנה־יד שלוחה אלי והנה־בו מגלת־ספר", 
-            "ויפרש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור וכתוב אליה קנים והגה והי"
-        ], 
-        [
-            "ויאמר אלי בן־אדם את אשר־תמצא אכול אכול את־המגלה הזאת ולך דבר אל־בית ישראל", 
-            "ואפתח את־פי ויאכלני את המגלה הזאת", 
-            "ויאמר אלי בן־אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת אשר אני נתן אליך ואכלה ותהי בפי כדבש למתוק", 
-            "ויאמר אלי בן־אדם לך־בא אל־בית ישראל ודברת בדברי אליהם", 
-            "כי לא אל־עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח אל־בית ישראל", 
-            "לא אל־עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא־תשמע דבריהם אם־לא אליהם שלחתיך המה ישמעו אליך", 
-            "ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך כי־אינם אבים לשמע אלי כי כל־בית ישראל חזקי־מצח וקשי־לב המה", 
-            "הנה נתתי את־פניך חזקים לעמת פניהם ואת־מצחך חזק לעמת מצחם", 
-            "כשמיר חזק מצר נתתי מצחך לא־תירא אותם ולא־תחת מפניהם כי בית־מרי המה", 
-            "ויאמר אלי בן־אדם את־כל־דברי אשר אדבר אליך קח בלבבך ובאזניך שמע", 
-            "ולך בא אל־הגולה אל־בני עמך ודברת אליהם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה אם־ישמעו ואם־יחדלו", 
-            "ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד־יהוה ממקומו", 
-            "וקול כנפי החיות משיקות אשה אל־אחותה וקול האופנים לעמתם וקול רעש גדול", 
-            "ורוח נשאתני ותקחני ואלך מר בחמת רוחי ויד־יהוה עלי חזקה", 
-            "ואבוא אל־הגולה תל אביב הישבים אל־נהר־כבר ואשר [ואשב] המה יושבים שם ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם", 
-            "ויהי מקצה שבעת ימים ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני", 
-            "באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיתו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש", 
-            "ואתה כי־הזהרת רשע ולא־שב מרשעו ומדרכו הרשעה הוא בעונו ימות ואתה את־נפשך הצלת", 
-            "ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות כי לא הזהרתו בחטאתו ימות ולא תזכרן צדקתו אשר עשה ודמו מידך אבקש", 
-            "ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטא צדיק והוא לא־חטא חיו יחיה כי נזהר ואתה את־נפשך הצלת", 
-            "ותהי עלי שם יד־יהוה ויאמר אלי קום צא אל־הבקעה ושם אדבר אותך", 
-            "ואקום ואצא אל־הבקעה והנה־שם כבוד־יהוה עמד ככבוד אשר ראיתי על־נהר־כבר ואפל על־פני", 
-            "ותבא־בי רוח ותעמדני על־רגלי וידבר אתי ויאמר אלי בא הסגר בתוך ביתך", 
-            "ואתה בן־אדם הנה נתנו עליך עבותים ואסרוך בהם ולא תצא בתוכם", 
-            "ולשונך אדביק אל־חכך ונאלמת ולא־תהיה להם לאיש מוכיח כי בית מרי המה", 
-            "ובדברי אותך אפתח את־פיך ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה השמע ישמע והחדל יחדל כי בית מרי המה"
-        ], 
-        [
-            "ואתה בן־אדם קח־לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את־ירושלם", 
-            "ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סללה ונתתה עליה מחנות ושים־עליה כרים סביב", 
-            "ואתה קח־לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינתה את־פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה אות היא לבית ישראל", 
-            "ואתה שכב על־צדך השמאלי ושמת את־עון בית־ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את־עונם", 
-            "ואני נתתי לך את־שני עונם למספר ימים שלש־מאות ותשעים יום ונשאת עון בית־ישראל", 
-            "וכלית את־אלה ושכבת על־צדך הימוני [הימני] שנית ונשאת את־עון בית־יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך", 
-            "ואל־מצור ירושלם תכין פניך וזרעך חשופה ונבאת עליה", 
-            "והנה נתתי עליך עבותים ולא־תהפך מצדך אל־צדך עד־כלותך ימי מצורך", 
-            "ואתה קח־לך חטין ושערים ופול ועדשים ודחן וכסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר־אתה שוכב על־צדך שלש־מאות ותשעים יום תאכלנו", 
-            "ומאכלך אשר תאכלנו במשקול עשרים שקל ליום מעת עד־עת תאכלנו", 
-            "ומים במשורה תשתה ששית ההין מעת עד־עת תשתה", 
-            "ועגת שערים תאכלנה והיא בגללי צאת האדם תעגנה לעיניהם", 
-            "ויאמר יהוה ככה יאכלו בני־ישראל את־לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם", 
-            "ואמר אהה אדני יהוה הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטרפה לא־אכלתי מנעורי ועד־עתה ולא־בא בפי בשר פגול", 
-            "ויאמר אלי ראה נתתי לך את־צפועי [צפיעי] הבקר תחת גללי האדם ועשית את־לחמך עליהם", 
-            "ויאמר אלי בן־אדם הנני שבר מטה־לחם בירושלם ואכלו־לחם במשקל ובדאגה ומים במשורה ובשממון ישתו", 
-            "למען יחסרו לחם ומים ונשמו איש ואחיו ונמקו בעונם"
-        ], 
-        [
-            "ואתה בן־אדם קח־לך חרב חדה תער הגלבים תקחנה לך והעברת על־ראשך ועל־זקנך ולקחת לך מאזני משקל וחלקתם", 
-            "שלשית באור תבעיר בתוך העיר כמלאת ימי המצור ולקחת את־השלשית תכה בחרב סביבותיה והשלשית תזרה לרוח וחרב אריק אחריהם", 
-            "ולקחת משם מעט במספר וצרת אותם בכנפיך", 
-            "ומהם עוד תקח והשלכת אותם אל־תוך האש ושרפת אתם באש ממנו תצא־אש אל־כל־בית ישראל", 
-            "כה אמר אדני יהוה זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות", 
-            "ותמר את־משפטי לרשעה מן־הגוים ואת־חקותי מן־הארצות אשר סביבותיה כי במשפטי מאסו וחקותי לא־הלכו בהם", 
-            "לכן כה־אמר אדני יהוה יען המנכם מן־הגוים אשר סביבותיכם בחקותי לא הלכתם ואת־משפטי לא עשיתם וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם", 
-            "לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך גם־אני ועשיתי בתוכך משפטים לעיני הגוים", 
-            "ועשיתי בך את אשר לא־עשיתי ואת אשר־לא־אעשה כמהו עוד יען כל־תועבתיך", 
-            "לכן אבות יאכלו בנים בתוכך ובנים יאכלו אבותם ועשיתי בך שפטים וזריתי את־כל־שאריתך לכל־רוח", 
-            "לכן חי־אני נאם אדני יהוה אם־לא יען את־מקדשי טמאת בכל־שקוציך ובכל־תועבתיך וגם־אני אגרע ולא־תחוס עיני וגם־אני לא אחמול", 
-            "שלשתיך בדבר ימותו וברעב יכלו בתוכך והשלשית בחרב יפלו סביבותיך והשלישית לכל־רוח אזרה וחרב אריק אחריהם", 
-            "וכלה אפי והנחותי חמתי בם והנחמתי וידעו כי־אני יהוה דברתי בקנאתי בכלותי חמתי בם", 
-            "ואתנך לחרבה ולחרפה בגוים אשר סביבותיך לעיני כל־עובר", 
-            "והיתה חרפה וגדופה מוסר ומשמה לגוים אשר סביבותיך בעשותי בך שפטים באף ובחמה ובתכחות חמה אני יהוה דברתי", 
-            "בשלחי את־חצי הרעב הרעים בהם אשר היו ל��שחית אשר־אשלח אותם לשחתכם ורעב אסף עליכם ושברתי לכם מטה־לחם", 
-            "ושלחתי עליכם רעב וחיה רעה ושכלך ודבר ודם יעבר־בך וחרב אביא עליך אני יהוה דברתי"
-        ], 
-        [
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם שים פניך אל־הרי ישראל והנבא אליהם", 
-            "ואמרת הרי ישראל שמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאית [ולגאיות] הנני אני מביא עליכם חרב ואבדתי במותיכם", 
-            "ונשמו מזבחותיכם ונשברו חמניכם והפלתי חלליכם לפני גלוליכם", 
-            "ונתתי את־פגרי בני ישראל לפני גלוליהם וזריתי את־עצמותיכם סביבות מזבחותיכם", 
-            "בכל מושבותיכם הערים תחרבנה והבמות תישמנה למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם ונשברו ונשבתו גלוליכם ונגדעו חמניכם ונמחו מעשיכם", 
-            "ונפל חלל בתוככם וידעתם כי־אני יהוה", 
-            "והותרתי בהיות לכם פליטי חרב בגוים בהזרותיכם בארצות", 
-            "וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו־שם אשר נשברתי את־לבם הזונה אשר־סר מעלי ואת עיניהם הזנות אחרי גלוליהם ונקטו בפניהם אל־הרעות אשר עשו לכל תועבתיהם", 
-            "וידעו כי־אני יהוה לא אל־חנם דברתי לעשות להם הרעה הזאת", 
-            "כה־אמר אדני יהוה הכה בכפך ורקע ברגלך ואמר־אח אל כל־תועבות רעות בית ישראל אשר בחרב ברעב ובדבר יפלו", 
-            "הרחוק בדבר ימות והקרוב בחרב יפול והנשאר והנצור ברעב ימות וכליתי חמתי בם", 
-            "וידעתם כי־אני יהוה בהיות חלליהם בתוך גלוליהם סביבות מזבחותיהם אל כל־גבעה רמה בכל ראשי ההרים ותחת כל־עץ רענן ותחת כל־אלה עבתה מקום אשר נתנו־שם ריח ניחח לכל גלוליהם", 
-            "ונטיתי את־ידי עליהם ונתתי את־הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה בכל מושבותיהם וידעו כי־אני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "ואתה בן־אדם כה־אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על־ארבעת [ארבע] כנפות הארץ", 
-            "עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבתיך", 
-            "ולא־תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי־אני יהוה", 
-            "כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה", 
-            "קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה", 
-            "באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא־הד הרים", 
-            "עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבותיך", 
-            "ולא־תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה", 
-            "הנה היום הנה באה יצאה הצפרה צץ המטה פרח הזדון", 
-            "החמס קם למטה־רשע לא־מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא־נה בהם", 
-            "בא העת הגיע היום הקונה אל־ישמח והמוכר אל־יתאבל כי חרון אל־כל־המונה", 
-            "כי המוכר אל־הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי־חזון אל־כל־המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו", 
-            "תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל־כל־המונה", 
-            "החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו", 
-            "ופלטו פליטיהם והיו אל־ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו", 
-            "כל־הידים תרפינה וכל־ברכים תלכנה מים", 
-            "וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל־פנים בושה ובכל־ראשיהם קרחה", 
-            "כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא־יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי־מכשול עונם היה", 
-            "וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על־כן נתתיו להם לנדה", 
-            "ונתתיו ביד־הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל וחללה [וחללוהו]", 
-            "והסבותי פני מהם וחללו את־צפוני ובאו־בה פריצים וחללוה", 
-            "עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס", 
-            "והבאתי רעי גוים וירשו את־בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם", 
-            "קפדה־בא ובקשו שלום ואין", 
-            "הוה על־הוה תבוא ושמעה אל־שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים", 
-            "המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם־הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אותם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי־אני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "ויהי בשנה הששית בששי בחמשה לחדש אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני ותפל עלי שם יד אדני יהוה", 
-            "ואראה והנה דמות כמראה־אש ממראה מתניו ולמטה אש וממתניו ולמעלה כמראה־זהר כעין החשמלה", 
-            "וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי ותשא אתי רוח בין־הארץ ובין השמים ותבא אתי ירושלמה במראות אלהים אל־פתח שער הפנימית הפונה צפונה אשר־שם מושב סמל הקנאה המקנה", 
-            "והנה־שם כבוד אלהי ישראל כמראה אשר ראיתי בבקעה", 
-            "ויאמר אלי בן־אדם שא־נא עיניך דרך צפונה ואשא עיני דרך צפונה והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בבאה", 
-            "ויאמר אלי בן־אדם הראה אתה מהם [מה] [הם] עשים תועבות גדלות אשר בית־ישראל עשים פה לרחקה מעל מקדשי ועוד תשוב תראה תועבות גדלות", 
-            "ויבא אתי אל־פתח החצר ואראה והנה חר־אחד בקיר", 
-            "ויאמר אלי בן־אדם חתר־נא בקיר ואחתר בקיר והנה פתח אחד", 
-            "ויאמר אלי בא וראה את־התועבות הרעות אשר הם עשים פה", 
-            "ואבוא ואראה והנה כל־תבנית רמש ובהמה שקץ וכל־גלולי בית ישראל מחקה על־הקיר סביב סביב", 
-            "ושבעים איש מזקני בית־ישראל ויאזניהו בן־שפן עמד בתוכם עמדים לפניהם ואיש מקטרתו בידו ועתר ענן־הקטרת עלה", 
-            "ויאמר אלי הראית בן־אדם אשר זקני בית־ישראל עשים בחשך איש בחדרי משכיתו כי אמרים אין יהוה ראה אתנו עזב יהוה את־הארץ", 
-            "ויאמר אלי עוד תשוב תראה תועבות גדלות אשר־המה עשים", 
-            "ויבא אתי אל־פתח שער בית־יהוה אשר אל־הצפונה והנה־שם הנשים ישבות מבכות את־התמוז", 
-            "ויאמר אלי הראית בן־אדם עוד תשוב תראה תועבות גדלות מאלה", 
-            "ויבא אתי אל־חצר בית־יהוה הפנימית והנה־פתח היכל יהוה בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחריהם אל־היכל יהוה ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש", 
-            "ויאמר אלי הראית בן־אדם הנקל לבית יהודה מעשות את־התועבות אשר עשו־פה כי־מלאו את־הארץ חמס וישבו להכעיסני והנם שלחים את־הזמורה אל־אפם", 
-            "וגם־אני אעשה בחמה לא־תחוס עיני ולא אחמל וקראו באזני קול גדול ולא אשמע אותם"
-        ], 
-        [
-            "ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקדות העיר ואיש כלי משחתו בידו", 
-            "והנה ששה אנשים באים מדרך־שער העליון אשר מפנה צפונה ואיש כלי מפצו בידו ואיש־אחד בתוכם לבש בדים וקסת הספר במתניו ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת", 
-            "וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית ויקרא אל־האיש הלבש הבדים אשר קסת הספר במתניו", 
-            "ויאמר יהוה אלו [אליו] עבר בתוך העיר בתוך ירושלם והתוית תו על־מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל־התועבות הנעשות בתוכה", 
-            "ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו על־[אל־] תחס עיניכם [עינכם] ואל־תחמלו", 
-            "זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית ועל־כל־איש אשר־עליו התו אל־תגשו וממקדשי תחלו ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית", 
-            "ויאמר אליהם טמאו את־הבית ומלאו את־החצרות חללים צאו ויצאו והכו בעיר", 
-            "ויהי כהכותם ונאשאר אני ואפלה על־פני ואזעק ואמר אהה אדני יהוה המשחית אתה את כל־שארית ישראל בשפכך את־חמתך על־ירושלם", 
-            "ויאמר אלי עון בית־ישראל ויהודה גדול במאד מאד ותמלא הארץ דמים והעיר מלאה מטה כי אמרו עזב יהוה את־הארץ ואין יהוה ראה", 
-            "וגם־אני לא־תחוס עיני ולא אחמל דרכם בראשם נתתי", 
-            "והנה האיש לבש הבדים אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי כאשר [ככל] [אשר] צויתני"
-        ], 
-        [
-            "ואראה והנה אל־הרקיע אשר על־ראש הכרבים כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם", 
-            "ויאמר אל־האיש לבש הבדים ויאמר בא אל־בינות לגלגל אל־תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי־אש מבינות לכרבים וזרק על־העיר ויבא לעיני", 
-            "והכרבים עמדים מימין לבית בבאו האיש והענן מלא את־החצר הפנימית", 
-            "וירם כבוד־יהוה מעל הכרוב על מפתן הבית וימלא הבית את־הענן והחצר מלאה את־נגה כבוד יהוה", 
-            "וקול כנפי הכרובים נשמע עד־החצר החיצנה כקול אל־שדי בדברו", 
-            "ויהי בצותו את־האיש לבש־הבדים לאמר קח אש מבינות לגלגל מבינות לכרובים ויבא ויעמד אצל האופן", 
-            "וישלח הכרוב את־ידו מבינות לכרובים אל־האש אשר בינות הכרבים וישא ויתן אל־חפני לבש הבדים ויקח ויצא", 
-            "וירא לכרבים תבנית יד־אדם תחת כנפיהם", 
-            "ואראה והנה ארבעה אופנים אצל הכרובים אופן אחד אצל הכרוב אחד ואופן אחד אצל הכרוב אחד ומראה האופנים כעין אבן תרשיש", 
-            "ומראיהם דמות אחד לארבעתם כאשר יהיה האופן בתוך האופן", 
-            "בלכתם אל־ארבעת רבעיהם ילכו לא יסבו בלכתם כי המקום אשר־יפנה הראש אחריו ילכו לא יסבו בלכתם", 
-            "וכל־בשרם וגבהם וידיהם וכנפיהם והאופנים מלאים עינים סביב לארבעתם אופניהם", 
-            "לאופנים להם קורא הגלגל באזני", 
-            "וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני־נשר", 
-            "וירמו הכרובים היא החיה אשר ראיתי בנהר־כבר", 
-            "ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם ובשאת הכרובים את־כנפיהם לרום מעל הארץ לא־יסבו האופנים גם־הם מאצלם", 
-            "בעמדם יעמדו וברומם ירומו אותם כי רוח החיה בהם", 
-            "ויצא כבוד יהוה מעל מפתן הבית ויעמד על־הכרובים", 
-            "וישאו הכרובים את־כנפיהם וירומו מן־הארץ לעיני בצאתם והאופנים לעמתם ויעמד פתח שער בית־יהוה הקדמוני וכבוד אלהי־ישראל עליהם מלמעלה", 
-            "היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי־ישראל בנהר־כבר ואדע כי כרובים המה", 
-            "ארבעה ארבעה פנים לאחד וארבע כנפים לאחד ודמות ידי אדם תחת כנפיהם", 
-            "ודמות פניהם המה הפנים אשר ראיתי על־נהר־כבר מראיהם ואותם איש אל־עבר פניו ילכו"
-        ], 
-        [
-            "ותשא אתי רוח ותבא אתי אל־שער בית־יהוה הקדמוני הפונה קדימה והנה בפתח השער עשרים וחמשה איש ואראה בתוכם את־יאזניה בן־עזר ואת־פלטיהו בן־בניהו שרי העם", 
-            "ויאמר אלי ��ן־אדם אלה האנשים החשבים און והיעצים עצת־רע בעיר הזאת", 
-            "האמרים לא בקרוב בנות בתים היא הסיר ואנחנו הבשר", 
-            "לכן הנבא עליהם הנבא בן־אדם", 
-            "ותפל עלי רוח יהוה ויאמר אלי אמר כה־אמר יהוה כן אמרתם בית ישראל ומעלות רוחכם אני ידעתיה", 
-            "הרביתם חלליכם בעיר הזאת ומלאתם חוצתיה חלל", 
-            "לכן כה־אמר אדני יהוה חלליכם אשר שמתם בתוכה המה הבשר והיא הסיר ואתכם הוציא מתוכה", 
-            "חרב יראתם וחרב אביא עליכם נאם אדני יהוה", 
-            "והוצאתי אתכם מתוכה ונתתי אתכם ביד־זרים ועשיתי בכם שפטים", 
-            "בחרב תפלו על־גבול ישראל אשפוט אתכם וידעתם כי־אני יהוה", 
-            "היא לא־תהיה לכם לסיר ואתם תהיו בתוכה לבשר אל־גבול ישראל אשפט אתכם", 
-            "וידעתם כי־אני יהוה אשר בחקי לא הלכתם ומשפטי לא עשיתם וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם עשיתם", 
-            "ויהי כהנבאי ופלטיהו בן־בניה מת ואפל על־פני ואזעק קול־גדול ואמר אהה אדני יהוה כלה אתה עשה את שארית ישראל", 
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם אחיך אחיך אנשי גאלתך וכל־בית ישראל כלה אשר אמרו להם ישבי ירושלם רחקו מעל יהוה לנו היא נתנה הארץ למורשה", 
-            "לכן אמר כה־אמר אדני יהוה כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר־באו שם", 
-            "לכן אמר כה־אמר אדני יהוה וקבצתי אתכם מן־העמים ואספתי אתכם מן־הארצות אשר נפצותם בהם ונתתי לכם את־אדמת ישראל", 
-            "ובאו־שמה והסירו את־כל־שקוציה ואת־כל־תועבותיה ממנה", 
-            "ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר", 
-            "למען בחקתי ילכו ואת־משפטי ישמרו ועשו אתם והיו־לי לעם ואני אהיה להם לאלהים", 
-            "ואל־לב שקוציהם ותועבותיהם לבם הלך דרכם בראשם נתתי נאם אדני יהוה", 
-            "וישאו הכרובים את־כנפיהם והאופנים לעמתם וכבוד אלהי־ישראל עליהם מלמעלה", 
-            "ויעל כבוד יהוה מעל תוך העיר ויעמד על־ההר אשר מקדם לעיר", 
-            "ורוח נשאתני ותביאני כשדימה אל־הגולה במראה ברוח אלהים ויעל מעלי המראה אשר ראיתי", 
-            "ואדבר אל־הגולה את כל־דברי יהוה אשר הראני"
-        ], 
-        [
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם בתוך בית־המרי אתה ישב אשר עינים להם לראות ולא ראו אזנים להם לשמע ולא שמעו כי בית מרי הם", 
-            "ואתה בן־אדם עשה לך כלי גולה וגלה יומם לעיניהם וגלית ממקומך אל־מקום אחר לעיניהם אולי יראו כי בית מרי המה", 
-            "והוצאת כליך ככלי גולה יומם לעיניהם ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה", 
-            "לעיניהם חתר־לך בקיר והוצאת בו", 
-            "לעיניהם על־כתף תשא בעלטה תוציא פניך תכסה ולא תראה את־הארץ כי־מופת נתתיך לבית ישראל", 
-            "ואעש כן כאשר צויתי כלי הוצאתי ככלי גולה יומם ובערב חתרתי־לי בקיר ביד בעלטה הוצאתי על־כתף נשאתי לעיניהם", 
-            "ויהי דבר־יהוה אלי בבקר לאמר", 
-            "בן־אדם הלא אמרו אליך בית ישראל בית המרי מה אתה עשה", 
-            "אמר אליהם כה אמר אדני יהוה הנשיא המשא הזה בירושלם וכל־בית ישראל אשר־המה בתוכם", 
-            "אמר אני מופתכם כאשר עשיתי כן יעשה להם בגולה בשבי ילכו", 
-            "והנשיא אשר־בתוכם אל־כתף ישא בעלטה ויצא בקיר יחתרו להוציא בו פניו יכסה יען אשר לא־יראה לעין הוא את־הארץ", 
-            "ופרשתי את־רשתי עליו ונתפש במצו��תי והבאתי אתו בבלה ארץ כשדים ואותה לא־יראה ושם ימות", 
-            "וכל אשר סביבתיו עזרה [עזרו] וכל־אגפיו אזרה לכל־רוח וחרב אריק אחריהם", 
-            "וידעו כי־אני יהוה בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות", 
-            "והותרתי מהם אנשי מספר מחרב מרעב ומדבר למען יספרו את־כל־תועבותיהם בגוים אשר־באו שם וידעו כי־אני יהוה", 
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם לחמך ברעש תאכל ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה", 
-            "ואמרת אל־עם הארץ כה־אמר אדני יהוה ליושבי ירושלם אל־אדמת ישראל לחמם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון ישתו למען תשם ארצה ממלאה מחמס כל־הישבים בה", 
-            "והערים הנושבות תחרבנה והארץ שממה תהיה וידעתם כי־אני יהוה", 
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם מה־המשל הזה לכם על־אדמת ישראל לאמר יארכו הימים ואבד כל־חזון", 
-            "לכן אמר אליהם כה־אמר אדני יהוה השבתי את־המשל הזה ולא־ימשלו אתו עוד בישראל כי אם־דבר אליהם קרבו הימים ודבר כל־חזון", 
-            "כי לא יהיה עוד כל־חזון שוא ומקסם חלק בתוך בית ישראל", 
-            "כי אני יהוה אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוד כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו נאם אדני יהוה", 
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם הנה בית־ישראל אמרים החזון אשר־הוא חזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא", 
-            "לכן אמר אליהם כה אמר אדני יהוה לא־תמשך עוד כל־דברי אשר אדבר דבר ויעשה נאם אדני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם הנבא אל־נביאי ישראל הנבאים ואמרת לנביאי מלבם שמעו דבר־יהוה", 
-            "כה אמר אדני יהוה הוי על־הנביאים הנבלים אשר הלכים אחר רוחם ולבלתי ראו", 
-            "כשעלים בחרבות נביאיך ישראל היו", 
-            "לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על־בית ישראל לעמד במלחמה ביום יהוה", 
-            "חזו שוא וקסם כזב האמרים נאם־יהוה ויהוה לא שלחם ויחלו לקים דבר", 
-            "הלוא מחזה־שוא חזיתם ומקסם כזב אמרתם ואמרים נאם־יהוה ואני לא דברתי", 
-            "לכן כה אמר אדני יהוה יען דברכם שוא וחזיתם כזב לכן הנני אליכם נאם אדני יהוה", 
-            "והיתה ידי אל־הנביאים החזים שוא והקסמים כזב בסוד עמי לא־יהיו ובכתב בית־ישראל לא יכתבו ואל־אדמת ישראל לא יבאו וידעתם כי אני אדני יהוה", 
-            "יען וביען הטעו את־עמי לאמר שלום ואין שלום והוא בנה חיץ והנם טחים אתו תפל", 
-            "אמר אל־טחי תפל ויפל היה גשם שוטף ואתנה אבני אלגביש תפלנה ורוח סערות תבקע", 
-            "והנה נפל הקיר הלוא יאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם", 
-            "לכן כה אמר אדני יהוה ובקעתי רוח־סערות בחמתי וגשם שטף באפי יהיה ואבני אלגביש בחמה לכלה", 
-            "והרסתי את־הקיר אשר־טחתם תפל והגעתיהו אל־הארץ ונגלה יסדו ונפלה וכליתם בתוכה וידעתם כי־אני יהוה", 
-            "וכליתי את־חמתי בקיר ובטחים אתו תפל ואמר לכם אין הקיר ואין הטחים אתו", 
-            "נביאי ישראל הנבאים אל־ירושלם והחזים לה חזון שלם ואין שלם נאם אדני יהוה", 
-            "ואתה בן־אדם שים פניך אל־בנות עמך המתנבאות מלבהן והנבא עליהן", 
-            "ואמרת כה־אמר אדני יהוה הוי למתפרות כסתות על כל־אצילי ידי ועשות המספחות על־ראש כל־קומה לצודד נפשות הנפשות תצודדנה לעמי ונפשות לכנה תחיינה", 
-            "ותחללנה אתי אל־עמי בשעלי שערים ובפתותי לחם להמית נפשות אשר לא־תמותנה ולחיות נפשות אשר לא־תחיינה בכזבכם לעמי שמעי כזב", 
-            "לכן כה־אמר אדני יהוה הנני אל־כסתותיכנה אשר אתנה מצדדות שם את־הנפשות לפרחות וקרעתי אתם מעל זרועתיכם ושלחתי את־הנפשות אשר אתם מצדדות את־נפשים לפרחת", 
-            "וקרעתי את־מספחתיכם והצלתי את־עמי מידכן ולא־יהיו עוד בידכן למצודה וידעתן כי־אני יהוה", 
-            "יען הכאות לב־צדיק שקר ואני לא הכאבתיו ולחזק ידי רשע לבלתי־שוב מדרכו הרע להחיתו", 
-            "לכן שוא לא תחזינה וקסם לא־תקסמנה עוד והצלתי את־עמי מידכן וידעתן כי־אני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "ויבוא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני", 
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם האנשים האלה העלו גלוליהם על־לבם ומכשול עונם נתנו נכח פניהם האדרש אדרש להם", 
-            "לכן דבר־אותם ואמרת אליהם כה־אמר אדני יהוה איש איש מבית ישראל אשר יעלה את־גלוליו אל־לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל־הנביא אני יהוה נעניתי לו בה [בא] ברב גלוליו", 
-            "למען תפש את־בית־ישראל בלבם אשר נזרו מעלי בגלוליהם כלם", 
-            "לכן אמר אל־בית ישראל כה אמר אדני יהוה שובו והשיבו מעל גלוליכם ומעל כל־תועבתיכם השיבו פניכם", 
-            "כי איש איש מבית ישראל ומהגר אשר־יגור בישראל וינזר מאחרי ויעל גלוליו אל־לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל־הנביא לדרש־לו בי אני יהוה נענה־לו בי", 
-            "ונתתי פני באיש ההוא והשמתיהו לאות ולמשלים והכרתיו מתוך עמי וידעתם כי־אני יהוה", 
-            "והנביא כי־יפתה ודבר דבר אני יהוה פתיתי את הנביא ההוא ונטיתי את־ידי עליו והשמדתיו מתוך עמי ישראל", 
-            "ונשאו עונם כעון הדרש כעון הנביא יהיה", 
-            "למען לא־יתעו עוד בית־ישראל מאחרי ולא־יטמאו עוד בכל־פשעיהם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים נאם אדני יהוה", 
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם ארץ כי תחטא־לי למעל־מעל ונטיתי ידי עליה ושברתי לה מטה־לחם והשלחתי־בה רעב והכרתי ממנה אדם ובהמה", 
-            "והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דנאל [דניאל] ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם נאם אדני יהוה", 
-            "לו־חיה רעה אעביר בארץ ושכלתה והיתה שממה מבלי עובר מפני החיה", 
-            "שלשת האנשים האלה בתוכה חי־אני נאם אדני יהוה אם־בנים ואם־בנות יצילו המה לבדם ינצלו והארץ תהיה שממה", 
-            "או חרב אביא על־הארץ ההיא ואמרתי חרב תעבר בארץ והכרתי ממנה אדם ובהמה", 
-            "ושלשת האנשים האלה בתוכה חי־אני נאם אדני יהוה לא יצילו בנים ובנות כי הם לבדם ינצלו", 
-            "או דבר אשלח אל־הארץ ההיא ושפכתי חמתי עליה בדם להכרית ממנה אדם ובהמה", 
-            "ונח דנאל [דניאל] ואיוב בתוכה חי־אני נאם אדני יהוה אם־בן אם־בת יצילו המה בצדקתם יצילו נפשם", 
-            "כי כה אמר אדני יהוה אף כי־ארבעת שפטי הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר שלחתי אל־ירושלם להכרית ממנה אדם ובהמה", 
-            "והנה נותרה־בה פלטה המוצאים בנים ובנות הנם יוצאים אליכם וראיתם את־דרכם ואת־עלילותם ונחמתם על־הרעה אשר הבאתי על־ירושלם את כל־אשר הבאתי עליה", 
-            "ונחמו אתכם כי־תראו את־דרכם ואת־עלילותם וידעתם כי לא חנם עשיתי את כל־אשר־עשיתי בה נאם אדני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם מה־יהיה עץ־הגפן מכל־עץ הזמורה אשר היה בעצי היער", 
-            "היקח ממנו עץ לעשות למלאכה אם־יקחו ממנו יתד לתלות עליו כל־כלי", 
-            "הנה לאש נתן לאכלה את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר היצלח למלאכה", 
-            "הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה אף כי־אש אכלתהו ויחר ונעשה עוד למלאכה", 
-            "לכן כה אמר אדני יהוה כאשר עץ־הגפן בעץ היער אשר־נתתיו לאש לאכלה כן נתתי את־ישבי ירושלם", 
-            "ונתתי את־פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם וידעתם כי־אני יהוה בשומי את־פני בהם", 
-            "ונתתי את־הארץ שממה יען מעלו מעל נאם אדני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם הודע את־ירושלם את־תועבתיה", 
-            "ואמרת כה־אמר אדני יהוה לירושלם מכרתיך ומלדתיך מארץ הכנעני אביך האמרי ואמך חתית", 
-            "ומולדותיך ביום הולדת אתך לא־כרת שרך ובמים לא־רחצת למשעי והמלח לא המלחת והחתל לא חתלת", 
-            "לא־חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך ותשלכי אל־פני השדה בגעל נפשך ביום הלדת אתך", 
-            "ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי", 
-            "רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכנו ושערך צמח ואת ערם ועריה", 
-            "ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דדים ואפרש כנפי עליך ואכסה ערותך ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאם אדני יהוה ותהיי לי", 
-            "וארחצך במים ואשטף דמיך מעליך ואסכך בשמן", 
-            "ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי", 
-            "ואעדך עדי ואתנה צמידים על־ידיך ורביד על־גרונך", 
-            "ואתן נזם על־אפך ועגילים על־אזניך ועטרת תפארת בראשך", 
-            "ותעדי זהב וכסף ומלבושך ששי [שש] ומשי ורקמה סלת ודבש ושמן אכלתי [אכלת] ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה", 
-            "ויצא לך שם בגוים ביפיך כי כליל הוא בהדרי אשר־שמתי עליך נאם אדני יהוה", 
-            "ותבטחי ביפיך ותזני על־שמך ותשפכי את־תזנותיך על־כל־עובר לו־יהי", 
-            "ותקחי מבגדיך ותעשי־לך במות טלאות ותזני עליהם לא באות ולא יהיה", 
-            "ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי אשר נתתי לך ותעשי־לך צלמי זכר ותזני־בם", 
-            "ותקחי את־בגדי רקמתך ותכסים ושמני וקטרתי נתתי [נתת] לפניהם", 
-            "ולחמי אשר־נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחח ויהי נאם אדני יהוה", 
-            "ותקחי את־בניך ואת־בנותיך אשר ילדת לי ותזבחים להם לאכול המעט מתזנתך [מתזנותיך]", 
-            "ותשחטי את־בני ותתנים בהעביר אותם להם", 
-            "ואת כל־תועבתיך ותזנתיך לא זכרתי [זכרת] את־ימי נעוריך בהיותך ערם ועריה מתבוססת בדמך היית", 
-            "ויהי אחרי כל־רעתך אוי אוי לך נאם אדני יהוה", 
-            "ותבני־לך גב ותעשי־לך רמה בכל־רחוב", 
-            "אל־כל־ראש דרך בנית רמתך ותתעבי את־יפיך ותפשקי את־רגליך לכל־עובר ותרבי את־תזנתך [תזנותיך]", 
-            "ותזני אל־בני־מצרים שכניך גדלי בשר ותרבי את־תזנתך להכעיסני", 
-            "והנה נטיתי ידי עליך ואגרע חקך ואתנך בנפש שנאותיך בנות פלשתים הנכלמות מדרכך זמה", 
-            "ותזני אל־בני אשור מבלתי שבעתך ותזנים וגם לא שבעת", 
-            "ותרבי את־תזנותך אל־ארץ כנען כשדימה וגם־בזאת לא שבעת", 
-            "מה אמלה לבתך נאם אדני יהוה בעשותך את־כל־אלה מעשה אשה־זונה שלטת", 
-            "בבנותיך גבך בראש כל־דרך ורמתך עשיתי [עשית] בכל־רחוב ולא־הייתי [היית] כזונה לקלס אתנן", 
-            "האשה המנאפת תחת אישה תקח את־זרים", 
-            "לכל־זנות יתנו־נדה ואת נתת את־נדניך לכל־מאהביך ותשחדי אותם לבוא אליך מסביב בתזנותיך", 
-            "ויהי־בך הפך מן־הנשים בתזנותיך ואחריך לא זונה ובתתך אתנן ואתנן לא נתן־לך ותהי להפך", 
-            "לכן זונה שמעי דבר־יהוה", 
-            "כה־אמר אדני יהוה יען השפך נחשתך ותגלה ערותך בתזנותיך על־מאהביך ועל כל־גלולי תועבותיך וכדמי בניך אשר נתת להם", 
-            "לכן הנני מקבץ את־כל־מאהביך אשר ערבת עליהם ואת כל־אשר אהבת על כל־אשר שנאת וקבצתי אתם עליך מסביב וגליתי ערותך אלהם וראו את־כל־ערותך", 
-            "ושפטתיך משפטי נאפות ושפכת דם ונתתיך דם חמה וקנאה", 
-            "ונתתי אותך בידם והרסו גבך ונתצו רמתיך והפשיטו אותך בגדיך ולקחו כלי תפארתך והניחוך עירם ועריה", 
-            "והעלו עליך קהל ורגמו אותך באבן ובתקוך בחרבותם", 
-            "ושרפו בתיך באש ועשו־בך שפטים לעיני נשים רבות והשבתיך מזונה וגם־אתנן לא תתני־עוד", 
-            "והנחתי חמתי בך וסרה קנאתי ממך ושקטתי ולא אכעס עוד", 
-            "יען אשר לא־זכרתי [זכרת] את־ימי נעוריך ותרגזי־לי בכל־אלה וגם־אני הא דרכך בראש נתתי נאם אדני יהוה ולא עשיתי [עשית] את־הזמה על כל־תועבתיך", 
-            "הנה כל־המשל עליך ימשל לאמר כאמה בתה", 
-            "בת־אמך את געלת אישה ובניה ואחות אחותך את אשר געלו אנשיהן ובניהן אמכן חתית ואביכן אמרי", 
-            "ואחותך הגדולה שמרון היא ובנותיה היושבת על־שמאולך ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדם ובנותיה", 
-            "ולא בדרכיהן הלכת ובתועבותיהן עשיתי [עשית] כמעט קט ותשחתי מהן בכל־דרכיך", 
-            "חי־אני נאם אדני יהוה אם־עשתה סדם אחותך היא ובנותיה כאשר עשית את ובנותיך", 
-            "הנה־זה היה עון סדם אחותך גאון שבעת־לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד־עני ואביון לא החזיקה", 
-            "ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי", 
-            "ושמרון כחצי חטאתיך לא חטאה ותרבי את־תועבותיך מהנה ותצדקי את־אחותך [אחותיך] בכל־תועבותיך אשר עשיתי [עשית]", 
-            "גם־את שאי כלמתך אשר פללת לאחותך בחטאתיך אשר־התעבת מהן תצדקנה ממך וגם־את בושי ושאי כלמתך בצדקתך אחיותך", 
-            "ושבתי את־שביתהן את־שבית [שבות] סדם ובנותיה ואת־שבית [שבות] שמרון ובנותיה ושבית [ושבות] שביתיך בתוכהנה", 
-            "למען תשאי כלמתך ונכלמת מכל אשר עשית בנחמך אתן", 
-            "ואחותיך סדם ובנותיה תשבן לקדמתן ושמרון ובנותיה תשבן לקדמתן ואת ובנותיך תשבינה לקדמתכן", 
-            "ולוא היתה סדם אחותך לשמועה בפיך ביום גאוניך", 
-            "בטרם תגלה רעתך כמו עת חרפת בנות־ארם וכל־סביבותיה בנות פלשתים השאטות אותך מסביב", 
-            "את־זמתך ואת־תועבותיך את נשאתים נאם יהוה", 
-            "כי כה אמר אדני יהוה ועשית [ועשיתי] אותך כאשר עשית אשר־בזית אלה להפר ברית", 
-            "וזכרתי אני את־בריתי אותך בימי נעוריך והקמותי לך ברית עולם", 
-            "וזכרת את־דרכיך ונכלמת בקחתך את־אחותיך הגדלות ממך אל־הקטנות ממך ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך", 
-            "והקימותי אני את־בריתי אתך וידעת כי־אני יהוה", 
-            "למען תזכרי ובשת ולא יהיה־לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי־לך לכל־אשר עשית נאם אדני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם חוד חידה ומשל משל אל־בית ישראל", 
-            "ואמרת כה־אמר אדני יהוה הנשר הגדול גדול הכנפים ארך האבר מלא הנוצה אשר־לו הרקמה בא אל־הלבנון ויקח את־צמרת הארז", 
-            "את ראש יניקותיו קטף ויביאהו אל־ארץ כנען בעיר רכלים שמו", 
-            "ויקח מזרע הארץ ויתנהו בשדה־זרע קח על־מים רבים צפצפה שמו", 
-            "ויצמח ויהי לגפן סרחת שפלת קומה לפנות דליותיו אליו ושרשיו תחתיו יהיו ותהי לגפן ותעש בדים ותשלח פארות", 
-            "ויהי נשר־אחד גדול גדול כנפים ורב־נוצה והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה עליו ודליותיו שלחה־לו להשקות אותה מערגות מטעה", 
-            "אל־שדה טוב אל־מים רבים היא שתולה לעשות ענף ולשאת פרי להיות לגפן אדרת", 
-            "אמר כה אמר אדני יהוה תצלח הלוא את־שרשיה ינתק ואת־פריה יקוסס ויבש כל־טרפי צמחה תיבש ולא־בזרע גדולה ובעם־רב למשאות אותה משרשיה", 
-            "והנה שתולה התצלח הלוא כגעת בה רוח הקדים תיבש יבש על־ערגת צמחה תיבש", 
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "אמר־נא לבית המרי הלא ידעתם מה־אלה אמר הנה־בא מלך־בבל ירושלם ויקח את־מלכה ואת־שריה ויבא אותם אליו בבלה", 
-            "ויקח מזרע המלוכה ויכרת אתו ברית ויבא אתו באלה ואת־אילי הארץ לקח", 
-            "להיות ממלכה שפלה לבלתי התנשא לשמר את־בריתו לעמדה", 
-            "וימרד־בו לשלח מלאכיו מצרים לתת־לו סוסים ועם־רב היצלח הימלט העשה אלה והפר ברית ונמלט", 
-            "חי־אני נאם אדני יהוה אם־לא במקום המלך הממליך אתו אשר בזה את־אלתו ואשר הפר את־בריתו אתו בתוך־בבל ימות", 
-            "ולא בחיל גדול ובקהל רב יעשה אותו פרעה במלחמה בשפך סללה ובבנות דיק להכרית נפשות רבות", 
-            "ובזה אלה להפר ברית והנה נתן ידו וכל־אלה עשה לא ימלט", 
-            "לכן כה־אמר אדני יהוה חי־אני אם־לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר ונתתיו בראשו", 
-            "ופרשתי עליו רשתי ונתפש במצודתי והביאותיהו בבלה ונשפטתי אתו שם מעלו אשר מעל־בי", 
-            "ואת כל־מברחו [מברחיו] בכל־אגפיו בחרב יפלו והנשארים לכל־רוח יפרשו וידעתם כי אני יהוה דברתי", 
-            "כה אמר אדני יהוה ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה ונתתי מראש ינקותיו רך אקטף ושתלתי אני על הר־גבה ותלול", 
-            "בהר מרום ישראל אשתלנו ונשא ענף ועשה פרי והיה לארז אדיר ושכנו תחתיו כל צפור כל־כנף בצל דליותיו תשכנה", 
-            "וידעו כל־עצי השדה כי אני יהוה השפלתי עץ גבה הגבהתי עץ שפל הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש אני יהוה דברתי ועשיתי"
-        ], 
-        [
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "מה־לכם אתם משלים את־המשל הזה על־אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בסר ושני הבנים תקהינה", 
-            "חי־אני נאם אדני יהוה אם־יהיה לכם עוד משל המשל הזה בישראל", 
-            "הן כל־הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי־הנה הנפש החטאת היא תמות", 
-            "ואיש כי־יהיה צדיק ועשה משפט וצדקה", 
-            "אל־ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל־גלולי בית ישראל ואת־אשת רעהו לא טמא ואל־אשה נדה לא יקרב", 
-            "ואיש לא יונה חבלתו חוב ישיב גזלה לא יגזל לחמו לרעב יתן ועירם יכסה־בגד", 
-            "בנשך לא־יתן ותרבית לא יקח מעול ישיב ידו משפט אמת יעשה בין איש לאיש", 
-            "בחקותי יהלך ומשפטי שמר לעשות אמת צדיק הוא חיה יחיה נאם אדני יהוה", 
-            "והוליד בן־פריץ שפך דם ועשה אח מאחד מאלה", 
-            "והוא את־כל־אלה לא עשה כי גם אל־ההרים אכל ואת־אשת רעהו טמא", 
-            "עני ואביון הונה גזלות גזל חבל לא ישיב ואל־הגלולים נשא עיניו תועבה עשה", 
-            "בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה את כל־התועבות האלה עשה מות י��מת דמיו בו יהיה", 
-            "והנה הוליד בן וירא את־כל־חטאת אביו אשר עשה ויראה ולא יעשה כהן", 
-            "על־ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל־גלולי בית ישראל את־אשת רעהו לא טמא", 
-            "ואיש לא הונה חבל לא חבל וגזלה לא גזל לחמו לרעב נתן וערום כסה־בגד", 
-            "מעני השיב ידו נשך ותרבית לא לקח משפטי עשה בחקותי הלך הוא לא ימות בעון אביו חיה יחיה", 
-            "אביו כי־עשק עשק גזל גזל אח ואשר לא־טוב עשה בתוך עמיו והנה־מת בעונו", 
-            "ואמרתם מדע לא־נשא הבן בעון האב והבן משפט וצדקה עשה את כל־חקותי שמר ויעשה אתם חיה יחיה", 
-            "הנפש החטאת היא תמות בן לא־ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת רשע [הרשע] עליו תהיה", 
-            "והרשע כי ישוב מכל־חטאתו [חטאתיו] אשר עשה ושמר את־כל־חקותי ועשה משפט וצדקה חיה יחיה לא ימות", 
-            "כל־פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר־עשה יחיה", 
-            "החפץ אחפץ מות רשע נאם אדני יהוה הלוא בשובו מדרכיו וחיה", 
-            "ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ככל התועבות אשר־עשה הרשע יעשה וחי כל־צדקתו [צדקתיו] אשר־עשה לא תזכרנה במעלו אשר־מעל ובחטאתו אשר־חטא בם ימות", 
-            "ואמרתם לא יתכן דרך אדני שמעו־נא בית ישראל הדרכי לא יתכן הלא דרכיכם לא יתכנו", 
-            "בשוב־צדיק מצדקתו ועשה עול ומת עליהם בעולו אשר־עשה ימות", 
-            "ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה הוא את־נפשו יחיה", 
-            "ויראה וישוב [וישב] מכל־פשעיו אשר עשה חיו יחיה לא ימות", 
-            "ואמרו בית ישראל לא יתכן דרך אדני הדרכי לא יתכנו בית ישראל הלא דרכיכם לא יתכן", 
-            "לכן איש כדרכיו אשפט אתכם בית ישראל נאם אדני יהוה שובו והשיבו מכל־פשעיכם ולא־יהיה לכם למכשול עון", 
-            "השליכו מעליכם את־כל־פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמתו בית ישראל", 
-            "כי לא אחפץ במות המת נאם אדני יהוה והשיבו וחיו"
-        ], 
-        [
-            "ואתה שא קינה אל־נשיאי ישראל", 
-            "ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפרים רבתה גוריה", 
-            "ותעל אחד מגריה כפיר היה וילמד לטרף־טרף אדם אכל", 
-            "וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש ויבאהו בחחים אל־ארץ מצרים", 
-            "ותרא כי נוחלה אבדה תקותה ותקח אחד מגריה כפיר שמתהו", 
-            "ויתהלך בתוך־אריות כפיר היה וילמד לטרף־טרף אדם אכל", 
-            "וידע אלמנותיו ועריהם החריב ותשם ארץ ומלאה מקול שאגתו", 
-            "ויתנו עליו גוים סביב ממדינות ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש", 
-            "ויתנהו בסוגר בחחים ויבאהו אל־מלך בבל יבאהו במצדות למען לא־ישמע קולו עוד אל־הרי ישראל", 
-            "אמך כגפן בדמך על־מים שתולה פריה וענפה היתה ממים רבים", 
-            "ויהיו־לה מטות עז אל־שבטי משלים ותגבה קומתו על־בין עבתים וירא בגבהו ברב דליתיו", 
-            "ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הקדים הוביש פריה התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו", 
-            "ועתה שתולה במדבר בארץ ציה וצמא", 
-            "ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא־היה בה מטה־עז שבט למשול קינה היא ותהי לקינה"
-        ], 
-        [
-            "ויהי בשנה השביעית בחמשי בעשור לחדש באו אנשים מזקני ישראל לדרש את־יהוה וישבו לפני", 
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם דבר את־זקני ישראל ואמרת אלהם כה אמר אדני יהוה הלדרש אתי אתם באים חי־אני אם־אדרש לכם נאם אדני יהוה", 
-            "��תשפט אתם התשפוט בן־אדם את־תועבת אבותם הודיעם", 
-            "ואמרת אליהם כה־אמר אדני יהוה ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמר אני יהוה אלהיכם", 
-            "ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל־ארץ אשר־תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל־הארצות", 
-            "ואמר אלהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל־תטמאו אני יהוה אלהיכם", 
-            "וימרו־בי ולא אבו לשמע אלי איש את־שקוצי עיניהם לא השליכו ואת־גלולי מצרים לא עזבו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים", 
-            "ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר־המה בתוכם אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים", 
-            "ואוציאם מארץ מצרים ואבאם אל־המדבר", 
-            "ואתן להם את־חקותי ואת־משפטי הודעתי אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", 
-            "וגם את־שבתותי נתתי להם להיות לאות ביני וביניהם לדעת כי אני יהוה מקדשם", 
-            "וימרו־בי בית־ישראל במדבר בחקותי לא־הלכו ואת־משפטי מאסו אשר יעשה אתם האדם וחי בהם ואת־שבתתי חללו מאד ואמר לשפך חמתי עליהם במדבר לכלותם", 
-            "ואעשה למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר הוצאתים לעיניהם", 
-            "וגם־אני נשאתי ידי להם במדבר לבלתי הביא אותם אל־הארץ אשר־נתתי זבת חלב ודבש צבי היא לכל־הארצות", 
-            "יען במשפטי מאסו ואת־חקותי לא־הלכו בהם ואת־שבתותי חללו כי אחרי גלוליהם לבם הלך", 
-            "ותחס עיני עליהם משחתם ולא־עשיתי אותם כלה במדבר", 
-            "ואמר אל־בניהם במדבר בחוקי אבותיכם אל־תלכו ואת־משפטיהם אל־תשמרו ובגלוליהם אל־תטמאו", 
-            "אני יהוה אלהיכם בחקותי לכו ואת־משפטי שמרו ועשו אותם", 
-            "ואת־שבתותי קדשו והיו לאות ביני וביניכם לדעת כי אני יהוה אלהיכם", 
-            "וימרו־בי הבנים בחקותי לא־הלכו ואת־משפטי לא־שמרו לעשות אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם את־שבתותי חללו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בם במדבר", 
-            "והשבתי את־ידי ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר־הוצאתי אותם לעיניהם", 
-            "גם־אני נשאתי את־ידי להם במדבר להפיץ אתם בגוים ולזרות אותם בארצות", 
-            "יען משפטי לא־עשו וחקותי מאסו ואת־שבתותי חללו ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם", 
-            "וגם־אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם", 
-            "ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל־פטר רחם למען אשמם למען אשר ידעו אשר אני יהוה", 
-            "לכן דבר אל־בית ישראל בן־אדם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה עוד זאת גדפו אותי אבותיכם במעלם בי מעל", 
-            "ואביאם אל־הארץ אשר נשאתי את־ידי לתת אותה להם ויראו כל־גבעה רמה וכל־עץ עבת ויזבחו־שם את־זבחיהם ויתנו־שם כעס קרבנם וישימו שם ריח ניחוחיהם ויסיכו שם את־נסכיהם", 
-            "ואמר אלהם מה הבמה אשר־אתם הבאים שם ויקרא שמה במה עד היום הזה", 
-            "לכן אמר אל־בית ישראל כה אמר אדני יהוה הבדרך אבותיכם אתם נטמאים ואחרי שקוציהם אתם זנים", 
-            "ובשאת מתנתיכם בהעביר בניכם באש אתם נטמאים לכל־גלוליכם עד־היום ואני אדרש לכם בית ישראל חי־אני נאם אדני יהוה אם־אדרש לכם", 
-            "והעלה על־רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן", 
-            "חי־אני נאם אדני יהוה אם־לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם", 
-            "והוצאתי אתכם מן־העמים וקבצתי אתכם מן־הארצות אשר נפוצתם בם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה", 
-            "והבאתי אתכם אל־מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם פנים אל־פנים", 
-            "כאשר נשפטתי את־אבותיכם במדבר ארץ מצרים כן אשפט אתכם נאם אדני יהוה", 
-            "והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסרת הברית", 
-            "וברותי מכם המרדים והפושעים בי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל־אדמת ישראל לא יבוא וידעתם כי־אני יהוה", 
-            "ואתם בית־ישראל כה־אמר אדני יהוה איש גלוליו לכו עבדו ואחר אם־אינכם שמעים אלי ואת־שם קדשי לא תחללו־עוד במתנותיכם ובגלוליכם", 
-            "כי בהר־קדשי בהר מרום ישראל נאם אדני יהוה שם יעבדני כל־בית ישראל כלה בארץ שם ארצם ושם אדרוש את־תרומתיכם ואת־ראשית משאותיכם בכל־קדשיכם", 
-            "בריח ניחח ארצה אתכם בהוציאי אתכם מן־העמים וקבצתי אתכם מן־הארצות אשר נפצתם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים", 
-            "וידעתם כי־אני יהוה בהביאי אתכם אל־אדמת ישראל אל־הארץ אשר נשאתי את־ידי לתת אותה לאבותיכם", 
-            "וזכרתם־שם את־דרכיכם ואת כל־עלילותיכם אשר נטמאתם בם ונקטתם בפניכם בכל־רעותיכם אשר עשיתם", 
-            "וידעתם כי־אני יהוה בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל נאם אדני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם שים פניך דרך תימנה והטף אל־דרום והנבא אל־יער השדה נגב", 
-            "ואמרת ליער הנגב שמע דבר־יהוה כה־אמר אדני יהוה הנני מצית־בך אש ואכלה בך כל־עץ־לח וכל־עץ יבש לא־תכבה להבת שלהבת ונצרבו־בה כל־פנים מנגב צפונה", 
-            "וראו כל־בשר כי אני יהוה בערתיה לא תכבה", 
-            "ואמר אהה אדני יהוה המה אמרים לי הלא ממשל משלים הוא", 
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם שים פניך אל־ירושלם והטף אל־מקדשים והנבא אל־אדמת ישראל", 
-            "ואמרת לאדמת ישראל כה אמר יהוה הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע", 
-            "יען אשר־הכרתי ממך צדיק ורשע לכן תצא חרבי מתערה אל־כל־בשר מנגב צפון", 
-            "וידעו כל־בשר כי אני יהוה הוצאתי חרבי מתערה לא תשוב עוד", 
-            "ואתה בן־אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם", 
-            "והיה כי־יאמרו אליך על־מה אתה נאנח ואמרת אל־שמועה כי־באה ונמס כל־לב ורפו כל־ידים וכהתה כל־רוח וכל־ברכים תלכנה מים הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה", 
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני אמר חרב חרב הוחדה וגם־מרוטה", 
-            "למען טבח טבח הוחדה למען־היה־לה ברק מרטה או נשיש שבט בני מאסת כל־עץ", 
-            "ויתן אתה למרטה לתפש בכף היא־הוחדה חרב והיא מרטה לתת אותה ביד־הורג", 
-            "זעק והילל בן־אדם כי־היא היתה בעמי היא בכל־נשיאי ישראל מגורי אל־חרב היו את־עמי לכן ספק אל־ירך", 
-            "כי בחן ומה אם־גם־שבט מאסת לא יהיה נאם אדני יהוה", 
-            "ואתה בן־אדם הנבא והך כף אל־כף ותכפל חרב שלישתה חרב חללים היא חרב חלל הגדול החדרת להם", 
-            "למען למוג לב והרבה המכשלים על כל־שעריהם נתתי אבחת־חרב אח עשויה לברק מעטה לטבח", 
-            "התאחדי הימני השימי השמילי אנה פניך מעדות", 
-            "וגם־אני אכה כפי אל־כפי והנחתי חמתי אני יהוה דברתי", 
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "ואתה בן־אדם שים־לך שנים דרכים לבוא חרב מלך־בבל מארץ אחד יצאו שני��ם ויד ברא בראש דרך־עיר ברא", 
-            "דרך תשים לבוא חרב את רבת בני־עמון ואת־יהודה בירושלם בצורה", 
-            "כי־עמד מלך־בבל אל־אם הדרך בראש שני הדרכים לקסם־קסם קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד", 
-            "בימינו היה הקסם ירושלם לשום כרים לפתח פה ברצח להרים קול בתרועה לשום כרים על־שערים לשפך סללה לבנות דיק", 
-            "והיה להם כקסום־[כקסם־] שוא בעיניהם שבעי שבעות להם והוא־מזכיר עון להתפש", 
-            "לכן כה־אמר אדני יהוה יען הזכרכם עונכם בהגלות פשעיכם להראות חטאותיכם בכל עלילותיכם יען הזכרכם בכף תתפשו", 
-            "ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר־בא יומו בעת עון קץ", 
-            "כה אמר אדני יהוה הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא־זאת השפלה הגבה והגבה השפיל", 
-            "עוה עוה עוה אשימנה גם־זאת לא היה עד־בא אשר־לו המשפט ונתתיו", 
-            "ואתה בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה אל־בני עמון ואל־חרפתם ואמרת חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה להכיל למען ברק", 
-            "בחזות לך שוא בקסם־לך כזב לתת אותך אל־צוארי חללי רשעים אשר־בא יומם בעת עון קץ", 
-            "השב אל־תערה במקום אשר־נבראת בארץ מכרותיך אשפט אתך", 
-            "ושפכתי עליך זעמי באש עברתי אפיח עליך ונתתיך ביד אנשים בערים חרשי משחית", 
-            "לאש תהיה לאכלה דמך יהיה בתוך הארץ לא תזכרי כי אני יהוה דברתי"
-        ], 
-        [
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "ואתה בן־אדם התשפט התשפט את־עיר הדמים והודעתה את כל־תועבותיה", 
-            "ואמרת כה אמר אדני יהוה עיר שפכת דם בתוכה לבוא עתה ועשתה גלולים עליה לטמאה", 
-            "בדמך אשר־שפכת אשמת ובגלוליך אשר־עשית טמאת ותקריבי ימיך ותבוא עד־שנותיך על־כן נתתיך חרפה לגוים וקלסה לכל־הארצות", 
-            "הקרבות והרחקות ממך יתקלסו־בך טמאת השם רבת המהומה", 
-            "הנה נשיאי ישראל איש לזרעו היו בך למען שפך־דם", 
-            "אב ואם הקלו בך לגר עשו בעשק בתוכך יתום ואלמנה הונו בך", 
-            "קדשי בזית ואת־שבתתי חללת", 
-            "אנשי רכיל היו בך למען שפך־דם ואל־ההרים אכלו בך זמה עשו בתוכך", 
-            "ערות־אב גלה־בך טמאת הנדה ענו־בך", 
-            "ואיש את־אשת רעהו עשה תועבה ואיש את־כלתו טמא בזמה ואיש את־אחתו בת־אביו ענה־בך", 
-            "שחד לקחו־בך למען שפך־דם נשך ותרבית לקחת ותבצעי רעיך בעשק ואתי שכחת נאם אדני יהוה", 
-            "והנה הכיתי כפי אל־בצעך אשר עשית ועל־דמך אשר היו בתוכך", 
-            "היעמד לבך אם־תחזקנה ידיך לימים אשר אני עשה אותך אני יהוה דברתי ועשיתי", 
-            "והפיצותי אותך בגוים וזריתיך בארצות והתמתי טמאתך ממך", 
-            "ונחלת בך לעיני גוים וידעת כי־אני יהוה", 
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם היו־לי בית־ישראל לסוג [לסיג] כלם נחשת ובדיל וברזל ועופרת בתוך כור סגים כסף היו", 
-            "לכן כה אמר אדני יהוה יען היות כלכם לסגים לכן הנני קבץ אתכם אל־תוך ירושלם", 
-            "קבצת כסף ונחשת וברזל ועופרת ובדיל אל־תוך כור לפחת־עליו אש להנתיך כן אקבץ באפי ובחמתי והנחתי והתכתי אתכם", 
-            "וכנסתי אתכם ונפחתי עליכם באש עברתי ונתכתם בתוכה", 
-            "כהתוך כסף בתוך כור כן תתכו בתוכה וידעתם כי־אני יהוה שפכתי חמתי עליכם", 
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם אמר־לה את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם", 
-            "קשר נביאיה בתוכה כארי שואג טרף טרף נפש אכלו חסן ויקר ��קחו אלמנותיה הרבו בתוכה", 
-            "כהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי בין־קדש לחל לא הבדילו ובין־הטמא לטהור לא הודיעו ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם", 
-            "שריה בקרבה כזאבים טרפי טרף לשפך־דם לאבד נפשות למען בצע בצע", 
-            "ונביאיה טחו להם תפל חזים שוא וקסמים להם כזב אמרים כה אמר אדני יהוה ויהוה לא דבר", 
-            "עם הארץ עשקו עשק וגזלו גזל ועני ואביון הונו ואת־הגר עשקו בלא משפט", 
-            "ואבקש מהם איש גדר־גדר ועמד בפרץ לפני בעד הארץ לבלתי שחתה ולא מצאתי", 
-            "ואשפך עליהם זעמי באש עברתי כליתים דרכם בראשם נתתי נאם אדני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם שתים נשים בנות אם־אחת היו", 
-            "ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן", 
-            "ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן שמרון אהלה וירושלם אהליבה", 
-            "ותזן אהלה תחתי ותעגב על־מאהביה אל־אשור קרובים", 
-            "לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשים רכבי סוסים", 
-            "ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני־אשור כלם ובכל אשר־עגבה בכל־גלוליהם נטמאה", 
-            "ואת־תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה", 
-            "לכן נתתיה ביד־מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם", 
-            "המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי־שם לנשים ושפוטים עשו בה", 
-            "ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה ואת־תזנותיה מזנוני אחותה", 
-            "אל־בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשי מכלול פרשים רכבי סוסים בחורי חמד כלם", 
-            "וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן", 
-            "ותוסף אל־תזנותיה ותרא אנשי מחקה על־הקיר צלמי כשדיים [כשדים] חקקים בששר", 
-            "חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלשים כלם דמות בני־בבל כשדים ארץ מולדתם", 
-            "ותעגב [ותעגבה] עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה", 
-            "ויבאו אליה בני־בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשה מהם", 
-            "ותגל תזנותיה ותגל את־ערותה ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי מעל אחותה", 
-            "ותרבה את־תזנותיה לזכר את־ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים", 
-            "ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר־חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם", 
-            "ותפקדי את זמת נעוריך בעשות ממצרים דדיך למען שדי נעוריך", 
-            "לכן אהליבה כה־אמר אדני יהוה הנני מעיר את־מאהביך עליך את אשר־נקעה נפשך מהם והבאתים עליך מסביב", 
-            "בני בבל וכל־כשדים פקוד ושוע וקוע כל־בני אשור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם", 
-            "ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב ונתתי לפניהם משפט ושפטוך במשפטיהם", 
-            "ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש", 
-            "והפשיטוך את־בגדיך ולקחו כלי תפארתך", 
-            "והשבתי זמתך ממך ואת־זנותך מארץ מצרים ולא־תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי־עוד", 
-            "כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשר שנאת ביד אשר־נקעה נפשך מהם", 
-            "ועשו אותך בשנאה ולקחו כל־יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך", 
-            "עשה אלה לך בזנותך אח��י גוים על אשר־נטמאת בגלוליהם", 
-            "בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך", 
-            "כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל", 
-            "שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה כוס אחותך שמרון", 
-            "ושתית אותה ומצית ואת־חרשיה תגרמי ושדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה", 
-            "לכן כה אמר אדני יהוה יען שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם־את שאי זמתך ואת־תזנותיך", 
-            "ויאמר יהוה אלי בן־אדם התשפוט את־אהלה ואת־אהליבה והגד להן את תועבותיהן", 
-            "כי נאפו ודם בידיהן ואת־גלוליהן נאפו וגם את־בניהן אשר ילדו־לי העבירו להם לאכלה", 
-            "עוד זאת עשו לי טמאו את־מקדשי ביום ההוא ואת־שבתותי חללו", 
-            "ובשחטם את־בניהם לגלוליהם ויבאו אל־מקדשי ביום ההוא לחללו והנה־כה עשו בתוך ביתי", 
-            "ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק אשר מלאך שלוח אליהם והנה־באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי", 
-            "וישבת על־מטה כבודה ושלחן ערוך לפניה וקטרתי ושמני שמת עליה", 
-            "וקול המון שלו בה ואל־אנשים מרב אדם מובאים סובאים [סבאים] ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשיהן", 
-            "ואמר לבלה נאופים עת [עתה] יזנה [יזנו] תזנותה והיא", 
-            "ויבוא אליה כבוא אל־אשה זונה כן באו אל־אהלה ואל־אהליבה אשת הזמה", 
-            "ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם משפט נאפות ומשפט שפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן", 
-            "כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז", 
-            "ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו", 
-            "והשבתי זמה מן־הארץ ונוסרו כל־הנשים ולא תעשינה כזמתכנה", 
-            "ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני אדני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "ויהי דבר־יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר", 
-            "בן־אדם כתוב־[כתב־] לך את־שם היום את־עצם היום הזה סמך מלך־בבל אל־ירושלם בעצם היום הזה", 
-            "ומשל אל־בית־המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם־יצק בו מים", 
-            "אסף נתחיה אליה כל־נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא", 
-            "מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם־בשלו עצמיה בתוכה", 
-            "לכן כה־אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא־נפל עליה גורל", 
-            "כי דמה בתוכה היה על־צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על־הארץ לכסות עליו עפר", 
-            "להעלות חמה לנקם נקם נתתי את־דמה על־צחיח סלע לבלתי הכסות", 
-            "לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם־אני אגדיל המדורה", 
-            "הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו", 
-            "והעמידה על־גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה תתם חלאתה", 
-            "תאנים הלאת ולא־תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה", 
-            "בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי־עוד עד־הניחי את־חמתי בך", 
-            "אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא־אפרע ולא־אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה", 
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם הנני לקח ממך את־מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך", 
-            "האנק דם מתים אבל לא־תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על־שפם ולחם אנשים לא תאכל", 
-            "ואדבר אל־העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי", 
-            "ויאמרו אלי העם הלא־תגיד לנו מה־אלה לנו כי אתה עשה", 
-            "ואמר אליהם דבר־יהוה היה אלי לאמר", 
-            "אמר לבית ישראל כה־אמר אדני יהוה הנני מחלל את־מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו", 
-            "ועשיתם כאשר עשיתי על־שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו", 
-            "ופארכם על־ראשיכם ונעליכם ברגליכם לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל־אחיו", 
-            "והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר־עשה תעשו בבאה וידעתם כי אני אדני יהוה", 
-            "ואתה בן־אדם הלוא ביום קחתי מהם את־מעוזם משוש תפארתם את־מחמד עיניהם ואת־משא נפשם בניהם ובנותיהם", 
-            "ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים", 
-            "ביום ההוא יפתח פיך את־הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי־אני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם שים פניך אל־בני עמון והנבא עליהם", 
-            "ואמרת לבני עמון שמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה יען אמרך האח אל־מקדשי כי־נחל ואל־אדמת ישראל כי נשמה ואל־בית יהודה כי הלכו בגולה", 
-            "לכן הנני נתנך לבני־קדם למורשה וישבו טירותיהם בך ונתנו בך משכניהם המה יאכלו פריך והמה ישתו חלבך", 
-            "ונתתי את־רבה לנוה גמלים ואת־בני עמון למרבץ־צאן וידעתם כי־אני יהוה", 
-            "כי כה אמר אדני יהוה יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשמח בכל־שאטך בנפש אל־אדמת ישראל", 
-            "לכן הנני נטיתי את־ידי עליך ונתתיך־לבג [לבז] לגוים והכרתיך מן־העמים והאבדתיך מן־הארצות אשמידך וידעת כי־אני יהוה", 
-            "כה אמר אדני יהוה יען אמר מואב ושעיר הנה ככל־הגוים בית יהודה", 
-            "לכן הנני פתח את־כתף מואב מהערים מעריו מקצהו צבי ארץ בית הישימת בעל מעון וקריתמה [וקריתימה]", 
-            "לבני־קדם על־בני עמון ונתתיה למורשה למען לא־תזכר בני־עמון בגוים", 
-            "ובמואב אעשה שפטים וידעו כי־אני יהוה", 
-            "כה אמר אדני יהוה יען עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה ויאשמו אשום ונקמו בהם", 
-            "לכן כה אמר אדני יהוה ונטתי ידי על־אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה ונתתיה חרבה מתימן ודדנה בחרב יפלו", 
-            "ונתתי את־נקמתי באדום ביד עמי ישראל ועשו באדום כאפי וכחמתי וידעו את־נקמתי נאם אדני יהוה", 
-            "כה אמר אדני יהוה יען עשות פלשתים בנקמה וינקמו נקם בשאט בנפש למשחית איבת עולם", 
-            "לכן כה אמר אדני יהוה הנני נוטה ידי על־פלשתים והכרתי את־כרתים והאבדתי את־שארית חוף הים", 
-            "ועשיתי בם נקמות גדלות בתוכחות חמה וידעו כי־אני יהוה בתתי את־נקמתי בם"
-        ], 
-        [
-            "ויהי בעשתי־עשרה שנה באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם יען אשר־אמרה צר על־ירושלם האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה", 
-            "לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך צר והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו", 
-            "ושחתו חמות צר והרסו מגדליה וסחיתי עפרה ממנה ונתתי אותה לצחיח סלע", 
-            "משטח חרמים תהיה בתוך הים כי אני דברתי נאם אדני יהוה והיתה לבז לגוים", 
-            "ובנותיה אשר בשדה בחרב תהרגנה וידעו כי־אני יהוה", 
-            "כי כה אמר אדני יהוה הנני מביא אל־צר נבוכדראצר מלך־בבל מצפון מלך מלכים בסוס וברכב ובפרש��ם וקהל ועם־רב", 
-            "בנותיך בשדה בחרב יהרג ונתן עליך דיק ושפך עליך סללה והקים עליך צנה", 
-            "ומחי קבלו יתן בחמותיך ומגדלתיך יתץ בחרבותיו", 
-            "משפעת סוסיו יכסך אבקם מקול פרש וגלגל ורכב תרעשנה חומותיך בבאו בשעריך כמבואי עיר מבקעה", 
-            "בפרסות סוסיו ירמס את־כל־חוצותיך עמך בחרב יהרג ומצבות עזך לארץ תרד", 
-            "ושללו חילך ובזזו רכלתך והרסו חומותיך ובתי חמדתך יתצו ואבניך ועציך ועפרך בתוך מים ישימו", 
-            "והשבתי המון שיריך וקול כנוריך לא ישמע עוד", 
-            "ונתתיך לצחיח סלע משטח חרמים תהיה לא תבנה עוד כי אני יהוה דברתי נאם אדני יהוה", 
-            "כה אמר אדני יהוה לצור הלא מקול מפלתך באנק חלל בהרג הרג בתוכך ירעשו האיים", 
-            "וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים והסירו את־מעיליהם ואת־בגדי רקמתם יפשטו חרדות ילבשו על־הארץ ישבו וחרדו לרגעים ושממו עליך", 
-            "ונשאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים העיר ההללה אשר היתה חזקה בים היא וישביה אשר־נתנו חתיתם לכל־יושביה", 
-            "עתה יחרדו האין יום מפלתך ונבהלו האיים אשר־בים מצאתך", 
-            "כי כה אמר אדני יהוה בתתי אתך עיר נחרבת כערים אשר לא־נושבו בהעלות עליך את־תהום וכסוך המים הרבים", 
-            "והורדתיך את־יורדי בור אל־עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות כחרבות מעולם את־יורדי בור למען לא תשבי ונתתי צבי בארץ חיים", 
-            "בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא־תמצאי עוד לעולם נאם אדני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "ואתה בן־אדם שא על־צר קינה", 
-            "ואמרת לצור הישבתי [הישבת] על־מבואת ים רכלת העמים אל־איים רבים כה אמר אדני יהוה צור את אמרת אני כלילת יפי", 
-            "בלב ימים גבוליך בניך כללו יפיך", 
-            "ברושים משניר בנו לך את כל־לחתים ארז מלבנון לקחו לעשות תרן עליך", 
-            "אלונים מבשן עשו משוטיך קרשך עשו־שן בת־אשרים מאיי כתים [כתיים]", 
-            "שש־ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך", 
-            "ישבי צידון וארוד היו שטים לך חכמיך צור היו בך המה חבליך", 
-            "זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך כל־אניות הים ומלחיהם היו בך לערב מערבך", 
-            "פרס ולוד ופוט היו בחילך אנשי מלחמתך מגן וכובע תלו־בך המה נתנו הדרך", 
-            "בני ארוד וחילך על־חומותיך סביב וגמדים במגדלותיך היו שלטיהם תלו על־חומותיך סביב המה כללו יפיך", 
-            "תרשיש סחרתך מרב כל־הון בכסף ברזל בדיל ועופרת נתנו עזבוניך", 
-            "יון תבל ומשך המה רכליך בנפש אדם וכלי נחשת נתנו מערבך", 
-            "מבית תוגרמה סוסים ופרשים ופרדים נתנו עזבוניך", 
-            "בני דדן רכליך איים רבים סחרת ידך קרנות שן והובנים [והבנים] השיבו אשכרך", 
-            "ארם סחרתך מרב מעשיך בנפך ארגמן ורקמה ובוץ וראמת וכדכד נתנו בעזבוניך", 
-            "יהודה וארץ ישראל המה רכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי נתנו מערבך", 
-            "דמשק סחרתך ברב מעשיך מרב כל־הון ביין חלבון וצמר צחר", 
-            "ודן ויון מאוזל בעזבוניך נתנו ברזל עשות קדה וקנה במערבך היה", 
-            "דדן רכלתך בבגדי־חפש לרכבה", 
-            "ערב וכל־נשיאי קדר המה סחרי ידך בכרים ואילים ועתודים בם סחריך", 
-            "רכלי שבא ורעמה המה רכליך בראש כל־בשם ובכל־אבן יקרה וזהב נתנו עזבוניך", 
-            "חרן וכנה ועדן רכלי שבא אשור כלמד רכלתך", 
-            "המה רכליך במכללים בגלומי תכלת ורקמה ובגנזי ברמים בחבלים חבשים וארזים במרכלתך", 
-            "אניות תרשיש שרותיך מערבך ותמלאי ותכבדי מאד בלב־ימים", 
-            "במים רבים הביאוך השטים אתך רוח הקדים שברך בלב ימים", 
-            "הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחבליך מחזיקי בדקך וערבי מערבך וכל־אנשי מלחמתך אשר־בך ובכל־קהלך אשר בתוכך יפלו בלב ימים ביום מפלתך", 
-            "לקול זעקת חבליך ירעשו מגרשות", 
-            "וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט מלחים כל חבלי הים אל־הארץ יעמדו", 
-            "והשמיעו עליך בקולם ויזעקו מרה ויעלו עפר על־ראשיהם באפר יתפלשו", 
-            "והקריחו אליך קרחה וחגרו שקים ובכו אליך במר־נפש מספד מר", 
-            "ונשאו אליך בניהם קינה וקוננו עליך מי כצור כדמה בתוך הים", 
-            "בצאת עזבוניך מימים השבעת עמים רבים ברב הוניך ומערביך העשרת מלכי־ארץ", 
-            "עת נשברת מימים במעמקי־מים מערבך וכל־קהלך בתוכך נפלו", 
-            "כל ישבי האיים שממו עליך ומלכיהם שערו שער רעמו פנים", 
-            "סחרים בעמים שרקו עליך בלהות היית ואינך עד־עולם"
-        ], 
-        [
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם אמר לנגיד צר כה־אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא־אל ותתן לבך כלב אלהים", 
-            "הנה חכם אתה מדנאל [מדניאל] כל־סתום לא עממוך", 
-            "בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך", 
-            "ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך", 
-            "לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את־לבבך כלב אלהים", 
-            "לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על־יפי חכמתך וחללו יפעתך", 
-            "לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים", 
-            "האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא־אל ביד מחלליך", 
-            "מותי ערלים תמות ביד־זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה", 
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם שא קינה על־מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי", 
-            "בעדן גן־אלהים היית כל־אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו", 
-            "את־כרוב ממשח הסוכך ונתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני־אש התהלכת", 
-            "תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד־נמצא עולתה בך", 
-            "ברב רכלתך מלו תוכך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני־אש", 
-            "גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על־יפעתך על־ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך", 
-            "מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא־אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על־הארץ לעיני כל־ראיך", 
-            "כל־יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד־עולם", 
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם שים פניך אל־צידון והנבא עליה", 
-            "ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי־אני יהוה בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה", 
-            "ושלחתי־בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי־אני יהוה", 
-            "ולא־יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה", 
-            "כה־אמר אדני יהוה בקבצי את־בית ישראל מן־העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על־אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב", 
-            "וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני יהוה אלהיהם"
-        ], 
-        [
-            "בשנה העשירית בעשרי בשנים עשר לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם שים פניך על־פרעה מלך מצרים והנבא עליו ועל־מצרים כלה", 
-            "דבר ואמרת כה־אמר אדני יהוה הנני עליך פרעה מלך־מצרים התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו אשר אמר לי יארי ואני עשיתני", 
-            "ונתתי חחיים [חחים] בלחייך והדבקתי דגת־יאריך בקשקשתיך והעליתיך מתוך יאריך ואת כל־דגת יאריך בקשקשתיך תדבק", 
-            "ונטשתיך המדברה אותך ואת כל־דגת יאריך על־פני השדה תפול לא תאסף ולא תקבץ לחית הארץ ולעוף השמים נתתיך לאכלה", 
-            "וידעו כל־ישבי מצרים כי אני יהוה יען היותם משענת קנה לבית ישראל", 
-            "בתפשם בך בכפך [בכף] תרוץ ובקעת להם כל־כתף ובהשענם עליך תשבר והעמדת להם כל־מתנים", 
-            "לכן כה אמר אדני יהוה הנני מביא עליך חרב והכרתי ממך אדם ובהמה", 
-            "והיתה ארץ־מצרים לשממה וחרבה וידעו כי־אני יהוה יען אמר יאר לי ואני עשיתי", 
-            "לכן הנני אליך ואל־יאריך ונתתי את־ארץ מצרים לחרבות חרב שממה ממגדל סונה ועד־גבול כוש", 
-            "לא תעבר־בה רגל אדם ורגל בהמה לא תעבר־בה ולא תשב ארבעים שנה", 
-            "ונתתי את־ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות ועריה בתוך ערים מחרבות תהיין שממה ארבעים שנה והפצתי את־מצרים בגוים וזריתים בארצות", 
-            "כי כה אמר אדני יהוה מקץ ארבעים שנה אקבץ את־מצרים מן־העמים אשר־נפצו שמה", 
-            "ושבתי את־שבות מצרים והשבתי אתם ארץ פתרוס על־ארץ מכורתם והיו שם ממלכה שפלה", 
-            "מן־הממלכות תהיה שפלה ולא־תתנשא עוד על־הגוים והמעטתים לבלתי רדות בגוים", 
-            "ולא יהיה־עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם וידעו כי אני אדני יהוה", 
-            "ויהי בעשרים ושבע שנה בראשון באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם נבוכדראצר מלך־בבל העביד את־חילו עבדה גדלה אל־צר כל־ראש מקרח וכל־כתף מרוטה ושכר לא־היה לו ולחילו מצר על־העבדה אשר־עבד עליה", 
-            "לכן כה אמר אדני יהוה הנני נתן לנבוכדראצר מלך־בבל את־ארץ מצרים ונשא המנה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו", 
-            "פעלתו אשר־עבד בה נתתי לו את־ארץ מצרים אשר עשו לי נאם אדני יהוה", 
-            "ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון־פה בתוכם וידעו כי־אני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה הילילו הה ליום", 
-            "כי־קרוב יום וקרוב יום ליהוה יום ענן עת גוים יהיה", 
-            "ובאה חרב במצרים והיתה חלחלה בכוש בנפל חלל במצרים ולקחו המונה ונהרסו יסודתיה", 
-            "כוש ופוט ולוד וכל־הערב וכוב ובני ארץ הברית אתם בחרב יפלו", 
-            "כה אמר יהוה ונפלו סמכי מצרים וירד גאון עזה ממגדל סונה בחרב יפלו־בה נאם אדני יהוה", 
-            "ונשמו בתוך ארצות נשמות ועריו בתוך־ערים נחרבות תהיינה", 
-            "וידעו כי־אני יהוה בתתי־אש במצרים ונשברו כל־עזריה", 
-            "ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים להחריד את־כוש בטח והיתה חלחלה בהם ביום מצרים כי הנה באה", 
-            "כה אמר אדני יהוה והשבתי את־המון מצרים ביד נבוכדראצר מלך־בבל", 
-            "הוא ועמו אתו עריצי גוים מובאים לשחת הארץ והריקו חרבותם על־מצרים ומלאו את־הארץ חלל", 
-            "ונתתי יארים חרבה ומכרתי את־הארץ ביד־רעים והשמתי ארץ ומלאה ביד־זרים אני יהוה דברתי", 
-            "כה־אמר אדני יהוה והאבדתי גלולים והשבתי אלילים מנף ונשיא מארץ־מצרים לא יהיה־עוד ונתתי יראה בארץ מצרים", 
-            "והשמתי את־פתרוס ונתתי אש בצען ועשיתי שפטים בנא", 
-            "ושפכתי חמתי על־סין מעוז מצרים והכרתי את־המון נא", 
-            "ונתתי אש במצרים חול תחיל [תחול] סין ונא תהיה להבקע ונף צרי יומם", 
-            "בחורי און ופי־בסת בחרב יפלו והנה בשבי תלכנה", 
-            "ובתחפנחס חשך היום בשברי־שם את־מטות מצרים ונשבת־בה גאון עזה היא ענן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה", 
-            "ועשיתי שפטים במצרים וידעו כי־אני יהוה", 
-            "ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם את־זרוע פרעה מלך־מצרים שברתי והנה לא־חבשה לתת רפאות לשום חתול לחבשה לחזקה לתפש בחרב", 
-            "לכן כה־אמר אדני יהוה הנני אל־פרעה מלך־מצרים ושברתי את־זרעתיו את־החזקה ואת־הנשברת והפלתי את־החרב מידו", 
-            "והפצותי את־מצרים בגוים וזריתם בארצות", 
-            "וחזקתי את־זרעות מלך בבל ונתתי את־חרבי בידו ושברתי את־זרעות פרעה ונאק נאקות חלל לפניו", 
-            "והחזקתי את־זרעות מלך בבל וזרעות פרעה תפלנה וידעו כי־אני יהוה בתתי חרבי ביד מלך־בבל ונטה אותה אל־ארץ מצרים", 
-            "והפצותי את־מצרים בגוים וזריתי אותם בארצות וידעו כי־אני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "ויהי באחת עשרה שנה בשלישי באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם אמר אל־פרעה מלך־מצרים ואל־המונו אל־מי דמית בגדלך", 
-            "הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף וחרש מצל וגבה קומה ובין עבתים היתה צמרתו", 
-            "מים גדלוהו תהום רממתהו את־נהרתיה הלך סביבות מטעה ואת־תעלתיה שלחה אל כל־עצי השדה", 
-            "על־כן גבהא קמתו מכל עצי השדה ותרבינה סרעפתיו ותארכנה פארתו [פארתיו] ממים רבים בשלחו", 
-            "בסעפתיו קננו כל־עוף השמים ותחת פארתיו ילדו כל חית השדה ובצלו ישבו כל גוים רבים", 
-            "וייף בגדלו בארך דליותיו כי־היה שרשו אל־מים רבים", 
-            "ארזים לא־עממהו בגן־אלהים ברושים לא דמו אל־סעפתיו וערמנים לא־היו כפארתיו כל־עץ בגן־אלהים לא־דמה אליו ביפיו", 
-            "יפה עשיתיו ברב דליותיו ויקנאהו כל־עצי־עדן אשר בגן האלהים", 
-            "לכן כה אמר אדני יהוה יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו אל־בין עבותים ורם לבבו בגבהו", 
-            "ואתנהו ביד איל גוים עשו יעשה לו כרשעו גרשתהו", 
-            "ויכרתהו זרים עריצי גוים ויטשהו אל־ההרים ובכל־גאיות נפלו דליותיו ותשברנה פארתיו בכל אפיקי הארץ וירדו מצלו כל־עמי הארץ ויטשהו", 
-            "על־מפלתו ישכנו כל־עוף השמים ואל־פארתיו היו כל חית השדה", 
-            "למען אשר לא־יגבהו בקומתם כל־עצי־מים ולא־יתנו את־צמרתם אל־בין עבתים ולא־יעמדו אליהם בגבהם כל־שתי מים כי־כלם נתנו למות אל־ארץ תחתית בתוך בני אדם אל־יורדי בור", 
-            "כה־אמר אדני יהוה ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את־תהום ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים ואקדר עליו לבנון וכל־עצי השדה עליו עלפה", 
-            "מקול מפלתו הרעשתי גוים בהורדי אתו שאולה את־יורדי בור וינחמו בארץ תחתית כל־עצי־עדן מבחר וטוב־לבנון כל־שתי מים", 
-            "גם־הם אתו ירדו שאולה אל־חללי־חרב וזרעו ישבו בצלו בתוך גוים", 
-            "אל־מי דמית ככה בכבוד ובגדל בעצי־עדן והורדת את־עצי־עדן אל־ארץ תחתית בתוך ערלים תשכב את־חללי־חרב הוא פרעה וכל־המונה נאם אדני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "ויהי בשתי עשרה שנה בשני־עשר חדש באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם שא קינה על־פרעה מלך־מצרים ואמרת אליו כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך ותדלח־מים ברגליך ותרפס נהרותם", 
-            "כה אמר אדני יהוה ופרשתי עליך את־רשתי בקהל עמים רבים והעלוך בחרמי", 
-            "ונטשתיך בארץ על־פני השדה אטילך והשכנתי עליך כל־עוף השמים והשבעתי ממך חית כל־הארץ", 
-            "ונתתי את־בשרך על־ההרים ומלאתי הגאיות רמותך", 
-            "והשקיתי ארץ צפתך מדמך אל־ההרים ואפקים ימלאון ממך", 
-            "וכסיתי בכבותך שמים והקדרתי את־ככביהם שמש בענן אכסנו וירח לא־יאיר אורו", 
-            "כל־מאורי אור בשמים אקדירם עליך ונתתי חשך על־ארצך נאם אדני יהוה", 
-            "והכעסתי לב עמים רבים בהביאי שברך בגוים על־ארצות אשר לא־ידעתם", 
-            "והשמותי עליך עמים רבים ומלכיהם ישערו עליך שער בעופפי חרבי על־פניהם וחרדו לרגעים איש לנפשו ביום מפלתך", 
-            "כי כה אמר אדני יהוה חרב מלך־בבל תבואך", 
-            "בחרבות גבורים אפיל המונך עריצי גוים כלם ושדדו את־גאון מצרים ונשמד כל־המונה", 
-            "והאבדתי את־כל־בהמתה מעל מים רבים ולא תדלחם רגל־אדם עוד ופרסות בהמה לא תדלחם", 
-            "אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך נאם אדני יהוה", 
-            "בתתי את־ארץ מצרים שממה ונשמה ארץ ממלאה בהכותי את־כל־יושבי בה וידעו כי־אני יהוה", 
-            "קינה היא וקוננוה בנות הגוים תקוננה אותה על־מצרים ועל־כל־המונה תקוננה אותה נאם אדני יהוה", 
-            "ויהי בשתי עשרה שנה בחמשה עשר לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם נהה על־המון מצרים והורדהו אותה ובנות גוים אדרם אל־ארץ תחתיות את־יורדי בור", 
-            "ממי נעמת רדה והשכבה את־ערלים", 
-            "בתוך חללי־חרב יפלו חרב נתנה משכו אותה וכל־המוניה", 
-            "ידברו־לו אלי גבורים מתוך שאול את־עזריו ירדו שכבו הערלים חללי־חרב", 
-            "שם אשור וכל־קהלה סביבותיו קברתיו כלם חללים הנפלים בחרב", 
-            "אשר נתנו קברתיה בירכתי־בור ויהי קהלה סביבות קברתה כלם חללים נפלים בחרב אשר־נתנו חתית בארץ חיים", 
-            "שם עילם וכל־המונה סביבות קברתה כלם חללים הנפלים בחרב א‍שר־ירדו ערלים אל־ארץ תחתיות אשר נתנו חתיתם בארץ חיים וישאו כלמתם את־יורדי בור", 
-            "בתוך חללים נתנו משכב לה בכל־המונה סביבותיו קברתה כלם ערלים חללי־חרב כי־נתן חתיתם בארץ חיים וישאו כלמתם את־יורדי בור בתוך חללים נתן", 
-            "שם משך תבל וכל־המונה סביבותיו קברותיה כלם ערלים מחללי חרב כי־נתנו חתיתם בארץ חיים", 
-            "ולא ישכבו את־גבורים נפלים מערלים אשר ירדו־שאול בכלי־מלחמתם ויתנו את־חרבותם תחת ראשיהם ותהי עונתם על־עצמותם כי־חתית גבורים בארץ חיים", 
-            "ואתה בתוך ערלים תשבר ותשכב את־חללי־חרב", 
-            "שמה אדום מלכיה וכל־נשיאיה אשר־נתנו בגבורתם את־חללי־חרב המה את־ערלים ישכבו ואת־ירדי בור", 
-            "שמה נסיכי צפון כלם וכל־צדני אשר־ירדו את־חללים בחתיתם מגבורתם בושים וישכבו ערלים את־חללי־חרב וישאו כלמתם את־יורדי בור", 
-            "אותם יראה פרעה ונחם על־כל־המונה [המונו] חללי־חרב פרעה וכל־חילו נ��ם אדני יהוה", 
-            "כי־נתתי את־חתיתו [חתיתי] בארץ חיים והשכב בתוך ערלים את־חללי־חרב פרעה וכל־המונה נאם אדני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם דבר אל־בני־עמך ואמרת אליהם ארץ כי־אביא עליה חרב ולקחו עם־הארץ איש אחד מקציהם ונתנו אתו להם לצפה", 
-            "וראה את־החרב באה על־הארץ ותקע בשופר והזהיר את־העם", 
-            "ושמע השמע את־קול השופר ולא נזהר ותבוא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה", 
-            "את קול השופר שמע ולא נזהר דמו בו יהיה והוא נזהר נפשו מלט", 
-            "והצפה כי־יראה את־החרב באה ולא־תקע בשופר והעם לא־נזהר ותבוא חרב ותקח מהם נפש הוא בעונו נלקח ודמו מיד־הצפה אדרש", 
-            "ואתה בן־אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אתם ממני", 
-            "באמרי לרשע רשע מות תמות ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש", 
-            "ואתה כי־הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא־שב מדרכו הוא בעונו ימות ואתה נפשך הצלת", 
-            "ואתה בן־אדם אמר אל־בית ישראל כן אמרתם לאמר כי־פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה", 
-            "אמר אליהם חי־אני נאם אדני יהוה אם־אחפץ במות הרשע כי אם־בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל", 
-            "ואתה בן־אדם אמר אל־בני־עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא־יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו", 
-            "באמרי לצדיק חיה יחיה והוא־בטח על־צדקתו ועשה עול כל־צדקתו [צדקתיו] לא תזכרנה ובעולו אשר־עשה בו ימות", 
-            "ובאמרי לרשע מות תמות ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה", 
-            "חבל ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול חיו יחיה לא ימות", 
-            "כל־חטאתו [חטאתיו] אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה", 
-            "ואמרו בני עמך לא יתכן דרך אדני והמה דרכם לא־יתכן", 
-            "בשוב־צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בהם", 
-            "ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה", 
-            "ואמרתם לא יתכן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל", 
-            "ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותנו בא־אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר", 
-            "ויד־יהוה היתה אלי בערב לפני בוא הפליט ויפתח את־פי עד־בוא אלי בבקר ויפתח פי ולא נאלמתי עוד", 
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם ישבי החרבות האלה על־אדמת ישראל אמרים לאמר אחד היה אברהם ויירש את־הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה", 
-            "לכן אמר אליהם כה־אמר אדני יהוה על־הדם תאכלו ועינכם תשאו אל־גלוליכם ודם תשפכו והארץ תירשו", 
-            "עמדתם על־חרבכם עשיתן תועבה ואיש את־אשת רעהו טמאתם והארץ תירשו", 
-            "כה־תאמר אלהם כה־אמר אדני יהוה חי־אני אם־לא אשר בחרבות בחרב יפלו ואשר על־פני השדה לחיה נתתיו לאכלו ואשר במצדות ובמערות בדבר ימותו", 
-            "ונתתי את־הארץ שממה ומשמה ונשבת גאון עזה ושממו הרי ישראל מאין עובר", 
-            "וידעו כי־אני יהוה בתתי את־הארץ שממה ומשמה על כל־תועבתם אשר עשו", 
-            "ואתה בן־אדם בני עמך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים ודבר־חד את־אחד איש את־אחיו לאמר באו־נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת יהוה", 
-            "ויבואו אליך כמבוא־עם וישבו לפניך עמי ושמעו את־דבריך ואותם לא יעשו כי־עגבים בפיהם המה עשים אחרי בצעם לבם הלך", 
-            "והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן ושמעו את־דבריך ועשים אינם אותם", 
-            "ובבאה הנה באה וידעו כי נביא היה בתוכם"
-        ], 
-        [
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם הנבא על־רועי ישראל הנבא ואמרת אליהם לרעים כה אמר אדני יהוה הוי רעי־ישראל אשר היו רעים אותם הלוא הצאן ירעו הרעים", 
-            "את־החלב תאכלו ואת־הצמר תלבשו הבריאה תזבחו הצאן לא תרעו", 
-            "את־הנחלות לא חזקתם ואת־החולה לא־רפאתם ולנשברת לא חבשתם ואת־הנדחת לא השבתם ואת־האבדת לא בקשתם ובחזקה רדיתם אתם ובפרך", 
-            "ותפוצינה מבלי רעה ותהיינה לאכלה לכל־חית השדה ותפוצינה", 
-            "ישגו צאני בכל־ההרים ועל כל־גבעה רמה ועל כל־פני הארץ נפצו צאני ואין דורש ואין מבקש", 
-            "לכן רעים שמעו את־דבר יהוה", 
-            "חי־אני נאם אדני יהוה אם־לא יען היות־צאני לבז ותהיינה צאני לאכלה לכל־חית השדה מאין רעה ולא־דרשו רעי את־צאני וירעו הרעים אותם ואת־צאני לא רעו", 
-            "לכן הרעים שמעו דבר־יהוה", 
-            "כה־אמר אדני יהוה הנני אל־הרעים ודרשתי את־צאני מידם והשבתים מרעות צאן ולא־ירעו עוד הרעים אותם והצלתי צאני מפיהם ולא־תהיין להם לאכלה", 
-            "כי כה אמר אדני יהוה הנני־אני ודרשתי את־צאני ובקרתים", 
-            "כבקרת רעה עדרו ביום־היותו בתוך־צאנו נפרשות כן אבקר את־צאני והצלתי אתהם מכל־המקומת אשר נפצו שם ביום ענן וערפל", 
-            "והוצאתים מן־העמים וקבצתים מן־הארצות והביאתים אל־אדמתם ורעיתים אל־הרי ישראל באפיקים ובכל מושבי הארץ", 
-            "במרעה־טוב ארעה אתם ובהרי מרום־ישראל יהיה נוהם שם תרבצנה בנוה טוב ומרעה שמן תרעינה אל־הרי ישראל", 
-            "אני ארעה צאני ואני ארביצם נאם אדני יהוה", 
-            "את־האבדת אבקש ואת־הנדחת אשיב ולנשברת אחבש ואת־החולה אחזק ואת־השמנה ואת־החזקה אשמיד ארענה במשפט", 
-            "ואתנה צאני כה אמר אדני יהוה הנני שפט בין־שה לשה לאילים ולעתודים", 
-            "המעט מכם המרעה הטוב תרעו ויתר מרעיכם תרמסו ברגליכם ומשקע־מים תשתו ואת הנותרים ברגליכם תרפשון", 
-            "וצאני מרמס רגליכם תרעינה ומרפש רגליכם תשתינה", 
-            "לכן כה אמר אדני יהוה אליהם הנני־אני ושפטתי בין־שה בריה ובין שה רזה", 
-            "יען בצד ובכתף תהדפו ובקרניכם תנגחו כל־הנחלות עד אשר הפיצותם אותנה אל־החוצה", 
-            "והושעתי לצאני ולא־תהיינה עוד לבז ושפטתי בין שה לשה", 
-            "והקמתי עליהם רעה אחד ורעה אתהן את עבדי דויד הוא ירעה אתם והוא־יהיה להן לרעה", 
-            "ואני יהוה אהיה להם לאלהים ועבדי דוד נשיא בתוכם אני יהוה דברתי", 
-            "וכרתי להם ברית שלום והשבתי חיה־רעה מן־הארץ וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים", 
-            "ונתתי אותם וסביבות גבעתי ברכה והורדתי הגשם בעתו גשמי ברכה יהיו", 
-            "ונתן עץ השדה את־פריו והארץ תתן יבולה והיו על־אדמתם לבטח וידעו כי־אני יהוה בשברי את־מטות עלם והצלתים מיד העבדים בהם", 
-            "ולא־יהיו עוד בז לגוים וחית הארץ לא תאכלם וישבו לבטח ואין מחריד", 
-            "והקמתי להם מטע לשם ולא־יהיו עוד אספי רעב בארץ ולא־ישאו עוד כלמת הגוים", 
-            "וידעו כי אני יהוה אלהיהם אתם והמה עמי בית ישראל נאם אדני יהוה", 
-            "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אני אלהיכם נאם אדני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־א��ם שים פניך על־הר שעיר והנבא עליו", 
-            "ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר־שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה", 
-            "עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי־אני יהוה", 
-            "יען היות לך איבת עולם ותגר את־בני־ישראל על־ידי־חרב בעת אידם בעת עון קץ", 
-            "לכן חי־אני נאם אדני יהוה כי־לדם אעשך ודם ירדפך אם־לא דם שנאת ודם ירדפך", 
-            "ונתתי את־הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב", 
-            "ומלאתי את־הריו חלליו גבעותיך וגאותיך וכל־אפיקיך חללי־חרב יפלו בהם", 
-            "שממות עולם אתנך ועריך לא תישבנה [תשבנה] וידעתם כי־אני יהוה", 
-            "יען אמרך את־שני הגוים ואת־שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה ויהוה שם היה", 
-            "לכן חי־אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך", 
-            "וידעת כי־אני יהוה שמעתי את־כל־נאצותיך אשר אמרת על־הרי ישראל לאמר שממה [שממו] לנו נתנו לאכלה", 
-            "ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי", 
-            "כה אמר אדני יהוה כשמח כל־הארץ שממה אעשה־לך", 
-            "כשמחתך לנחלת בית־ישראל על אשר־שממה כן אעשה־לך שממה תהיה הר־שעיר וכל־אדום כלה וידעו כי־אני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "ואתה בן־אדם הנבא אל־הרי ישראל ואמרת הרי ישראל שמעו דבר־יהוה", 
-            "כה אמר אדני יהוה יען אמר האויב עליכם האח ובמות עולם למורשה היתה לנו", 
-            "לכן הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה יען ביען שמות ושאף אתכם מסביב להיותכם מורשה לשארית הגוים ותעלו על־שפת לשון ודבת־עם", 
-            "לכן הרי ישראל שמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות ולחרבות השממות ולערים הנעזבות אשר היו לבז וללעג לשארית הגוים אשר מסביב", 
-            "לכן כה־אמר אדני יהוה אם־לא באש קנאתי דברתי על־שארית הגוים ועל־אדום כלא אשר נתנו־את־ארצי להם למורשה בשמחת כל־לבב בשאט נפש למען מגרשה לבז", 
-            "לכן הנבא על־אדמת ישראל ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות כה־אמר אדני יהוה הנני בקנאתי ובחמתי דברתי יען כלמת גוים נשאתם", 
-            "לכן כה אמר אדני יהוה אני נשאתי את־ידי אם־לא הגוים אשר לכם מסביב המה כלמתם ישאו", 
-            "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא", 
-            "כי הנני אליכם ופניתי אליכם ונעבדתם ונזרעתם", 
-            "והרביתי עליכם אדם כל־בית ישראל כלה ונשבו הערים והחרבות תבנינה", 
-            "והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו והושבתי אתכם כקדמותיכם והטבתי מראשתיכם וידעתם כי־אני יהוה", 
-            "והולכתי עליכם אדם את־עמי ישראל וירשוך והיית להם לנחלה ולא־תוסף עוד לשכלם", 
-            "כה אמר אדני יהוה יען אמרים לכם אכלת אדם אתי [את] ומשכלת גויך [גוייך] היית", 
-            "לכן אדם לא־תאכלי עוד וגויך [וגוייך] לא תכשלי־[תשכלי־] עוד נאם אדני יהוה", 
-            "ולא־אשמיע אליך עוד כלמת הגוים וחרפת עמים לא תשאי־עוד וגויך [וגוייך] לא־תכשלי עוד נאם אדני יהוה", 
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם בית ישראל ישבים על־אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטמאת הנדה היתה דרכם לפני", 
-            "ואשפך חמתי עליהם על־הדם אשר־שפכו על־הארץ ובגלוליהם טמאוה", 
-            "ואפיץ אתם בגוים ויזרו בארצות כדרכם וכעלילותם שפטתים", 
-            "ויבוא אל־הגוים אשר־באו שם ויחללו את־שם קדשי באמר להם עם־יהוה אלה ומארצו יצאו", 
-            "ואחמל על־שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר־באו שמה", 
-            "לכן אמר לבית־ישראל כה אמר אדני יהוה לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם־לשם־קדשי אשר חללתם בגוים אשר־באתם שם", 
-            "וקדשתי את־שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי־אני יהוה נאם אדני יהוה בהקדשי בכם לעיניהם", 
-            "ולקחתי אתכם מן־הגוים וקבצתי אתכם מכל־הארצות והבאתי אתכם אל־אדמתכם", 
-            "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל־גלוליכם אטהר אתכם", 
-            "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את־לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר", 
-            "ואת־רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר־בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם", 
-            "וישבתם בארץ אשר נתתי לאבתיכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים", 
-            "והושעתי אתכם מכל טמאותיכם וקראתי אל־הדגן והרביתי אתו ולא־אתן עליכם רעב", 
-            "והרביתי את־פרי העץ ותנובת השדה למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים", 
-            "וזכרתם את־דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא־טובים ונקטתם בפניכם על עונתיכם ועל תועבותיכם", 
-            "לא למענכם אני־עשה נאם אדני יהוה יודע לכם בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל", 
-            "כה אמר אדני יהוה ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם והושבתי את־הערים ונבנו החרבות", 
-            "והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה לעיני כל־עובר", 
-            "ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן־עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו", 
-            "וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם כי אני יהוה בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה אני יהוה דברתי ועשיתי", 
-            "כה אמר אדני יהוה עוד זאת אדרש לבית־ישראל לעשות להם ארבה אתם כצאן אדם", 
-            "כצאן קדשים כצאן ירושלם במועדיה כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי־אני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "היתה עלי יד־יהוה ויוצאני ברוח יהוה ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות", 
-            "והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על־פני הבקעה והנה יבשות מאד", 
-            "ויאמר אלי בן־אדם התחיינה העצמות האלה ואמר אדני יהוה אתה ידעת", 
-            "ויאמר אלי הנבא על־העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר־יהוה", 
-            "כה אמר אדני יהוה לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם", 
-            "ונתתי עליכם גדים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי־אני יהוה", 
-            "ונבאתי כאשר צויתי ויהי־קול כהנבאי והנה־רעש ותקרבו עצמות עצם אל־עצמו", 
-            "וראיתי והנה־עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם", 
-            "ויאמר אלי הנבא אל־הרוח הנבא בן־אדם ואמרת אל־הרוח כה־אמר אדני יהוה מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו", 
-            "והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על־רגליהם חיל גדול מאד־מאד", 
-            "ויאמר אלי בן־אדם העצמות האלה כל־בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו", 
-            "לכן הנבא ואמרת אליהם כה־אמר אדני יהוה הנה אני פתח את־קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל־אדמת ישראל", 
-            "וידעתם כי־אני יהוה בפתחי את־קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי", 
-            "ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על־אדמתכם וידעתם כי־אני יהוה דברתי ועשיתי נאם־יהוה", 
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "ואתה בן־אדם קח־לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל חברו [חבריו] ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל־בית ישראל חברו [חבריו]", 
-            "וקרב אתם אחד אל־אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך", 
-            "וכאשר יאמרו אליך בני עמך לאמר הלוא־תגיד לנו מה־אלה לך", 
-            "דבר אלהם כה־אמר אדני יהוה הנה אני לקח את־עץ יוסף אשר ביד־אפרים ושבטי ישראל חברו [חבריו] ונתתי אותם עליו את־עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי", 
-            "והיו העצים א‍שר־תכתב עליהם בידך לעיניהם", 
-            "ודבר אליהם כה־אמר אדני יהוה הנה אני לקח את־בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו־שם וקבצתי אתם מסביב והבאתי אותם אל־אדמתם", 
-            "ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא יהיה־[יהיו־] עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד", 
-            "ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם והושעתי אתם מכל מושבתיהם אשר חטאו בהם וטהרתי אותם והיו־לי לעם ואני אהיה להם לאלהים", 
-            "ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם ובמשפטי ילכו וחקתי ישמרו ועשו אותם", 
-            "וישבו על־הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב אשר ישבו־בה אבותיכם וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד־עולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם", 
-            "וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אותם ונתתים והרביתי אותם ונתתי את־מקדשי בתוכם לעולם", 
-            "והיה משכני עליהם והייתי להם לאלהים והמה יהיו־לי לעם", 
-            "וידעו הגוים כי אני יהוה מקדש את־ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם"
-        ], 
-        [
-            "ויהי דבר־יהוה אלי לאמר", 
-            "בן־אדם שים פניך אל־גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותבל והנבא עליו", 
-            "ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל", 
-            "ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך והוצאתי אותך ואת־כל־חילך סוסים ופרשים לבשי מכלול כלם קהל רב צנה ומגן תפשי חרבות כלם", 
-            "פרס כוש ופוט אתם כלם מגן וכובע", 
-            "גמר וכל־אגפיה בית תוגרמה ירכתי צפון ואת־כל־אגפיו עמים רבים אתך", 
-            "הכן והכן לך אתה וכל־קהלך הנקהלים עליך והיית להם למשמר", 
-            "מימים רבים תפקד באחרית השנים תבוא אל־ארץ משובבת מחרב מקבצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר־היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כלם", 
-            "ועלית כשאה תבוא כענן לכסות הארץ תהיה אתה וכל־אגפיך ועמים רבים אותך", 
-            "כה אמר אדני יהוה והיה ביום ההוא יעלו דברים על־לבבך וחשבת מחשבת רעה", 
-            "ואמרת אעלה על־ארץ פרזות אבוא השקטים ישבי לבטח כלם ישבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם", 
-            "לשלל שלל ולבז בז להשיב ידך על־חרבות נושבת ואל־עם מאסף מגוים עשה מקנה וקנין ישבי על־טבור הארץ", 
-            "שבא ודדן וסחרי תרשיש וכל־כפריה יאמרו לך הלשלל שלל אתה בא הלבז בז הקהלת קהלך לשאת כסף וזהב לקחת מקנה וקנין לשלל שלל גדול", 
-            "לכן הנבא בן־אדם ואמרת לגוג כה אמר אדני יהוה הלוא ביום ההוא בשבת עמי ישראל לבטח תדע", 
-            "ובאת ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך רכבי סוסים כלם קהל גדול וחיל רב", 
-            "ועלית על־עמי ישראל כענן לכסות הארץ באחרית הימים תהיה והבאותיך על־ארצי למען דעת הגוים אתי בהקדשי בך לעיניהם גוג", 
-            "כה־אמר אדני יהוה האתה־הוא אשר־דברתי בימים קדמונים בי�� עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אתך עליהם", 
-            "והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על־אדמת ישראל נאם אדני יהוה תעלה חמתי באפי", 
-            "ובקנאתי באש־עברתי דברתי אם־לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל", 
-            "ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכל־הרמש הרמש על־האדמה וכל האדם אשר על־פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל־חומה לארץ תפול", 
-            "וקראתי עליו לכל־הרי חרב נאם אדני יהוה חרב איש באחיו תהיה", 
-            "ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל־אגפיו ועל־עמים רבים אשר אתו", 
-            "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי־אני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "ואתה בן־אדם הנבא על־גוג ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל", 
-            "ושבבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון והבאותך על־הרי ישראל", 
-            "והכיתי קשתך מיד שמאולך וחציך מיד ימינך אפיל", 
-            "על־הרי ישראל תפול אתה וכל־אגפיך ועמים אשר אתך לעיט צפור כל־כנף וחית השדה נתתיך לאכלה", 
-            "על־פני השדה תפול כי אני דברתי נאם אדני יהוה", 
-            "ושלחתי־אש במגוג ובישבי האיים לבטח וידעו כי־אני יהוה", 
-            "ואת־שם קדשי אודיע בתוך עמי ישראל ולא־אחל את־שם־קדשי עוד וידעו הגוים כי־אני יהוה קדוש בישראל", 
-            "הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה הוא היום אשר דברתי", 
-            "ויצאו ישבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה בקשת ובחצים ובמקל יד וברמח ובערו בהם אש שבע שנים", 
-            "ולא־ישאו עצים מן־השדה ולא יחטבו מן־היערים כי בנשק יבערו־אש ושללו את־שלליהם ובזזו את־בזזיהם נאם אדני יהוה", 
-            "והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום־שם קבר בישראל גי העברים קדמת הים וחסמת היא את־העברים וקברו שם את־גוג ואת־כל־המונה וקראו גיא המון גוג", 
-            "וקברום בית ישראל למען טהר את־הארץ שבעה חדשים", 
-            "וקברו כל־עם הארץ והיה להם לשם יום הכבדי נאם אדני יהוה", 
-            "ואנשי תמיד יבדילו עברים בארץ מקברים את־העברים את־הנותרים על־פני הארץ לטהרה מקצה שבעה־חדשים יחקרו", 
-            "ועברו העברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון עד קברו אתו המקברים אל־גיא המון גוג", 
-            "וגם שם־עיר המונה וטהרו הארץ", 
-            "ואתה בן־אדם כה־אמר אדני יהוה אמר לצפור כל־כנף ולכל חית השדה הקבצו ובאו האספו מסביב על־זבחי אשר אני זבח לכם זבח גדול על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם", 
-            "בשר גבורים תאכלו ודם־נשיאי הארץ תשתו אילים כרים ועתודים פרים מריאי בשן כלם", 
-            "ואכלתם־חלב לשבעה ושתיתם דם לשכרון מזבחי אשר־זבחתי לכם", 
-            "ושבעתם על־שלחני סוס ורכב גבור וכל־איש מלחמה נאם אדני יהוה", 
-            "ונתתי את־כבודי בגוים וראו כל־הגוים את־משפטי אשר עשיתי ואת־ידי אשר־שמתי בהם", 
-            "וידעו בית ישראל כי אני יהוה אלהיהם מן־היום ההוא והלאה", 
-            "וידעו הגוים כי בעונם גלו בית־ישראל על אשר מעלו־בי ואסתר פני מהם ואתנם ביד צריהם ויפלו בחרב כלם", 
-            "כטמאתם וכפשעיהם עשיתי אתם ואסתר פני מהם", 
-            "לכן כה אמר אדני יהוה עתה אשיב את־שבית [שבות] יעקב ורחמתי כל־בית ישראל וקנאתי לשם קדשי", 
-            "ונשו את־כלמתם ואת־כל־מעלם אשר מעלו־בי בשבתם על־אדמתם לבטח ואין מחריד", 
-            "בשובבי אותם מן־העמים וקבצתי אתם מארצות איביהם ונקדשתי בם לעיני הגוים רבים", 
-            "וידעו כי אני יהוה אלהיהם בהגלותי אתם אל־הגוים וכנסתים על־אדמתם ולא־אותיר עוד מהם שם", 
-            "ולא־אסתיר עוד פני מהם אשר שפכתי את־רוחי על־בית ישראל נאם אדני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר בעצם היום הזה היתה עלי יד־יהוה ויבא אתי שמה", 
-            "במראות אלהים הביאני אל־ארץ ישראל ויניחני אל־הר גבה מאד ועליו כמבנה־עיר מנגב", 
-            "ויביא אותי שמה והנה־איש מראהו כמראה נחשת ופתיל־פשתים בידו וקנה המדה והוא עמד בשער", 
-            "וידבר אלי האיש בן־אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך לכל אשר־אני מראה אותך כי למען הראותכה הבאתה הנה הגד את־כל־אשר־אתה ראה לבית ישראל", 
-            "והנה חומה מחוץ לבית סביב סביב וביד האיש קנה המדה שש־אמות באמה וטפח וימד את־רחב הבנין קנה אחד וקומה קנה אחד", 
-            "ויבוא אל־שער אשר פניו דרך הקדימה ויעל במעלותו [במעלותיו] וימד את־סף השער קנה אחד רחב ואת סף אחד קנה אחד רחב", 
-            "והתא קנה אחד ארך וקנה אחד רחב ובין התאים חמש אמות וסף השער מאצל אולם השער מהבית קנה אחד", 
-            "וימד את־אלם השער מהבית קנה אחד", 
-            "וימד את־אלם השער שמנה אמות ואילו [ואיליו] שתים אמות ואלם השער מהבית", 
-            "ותאי השער דרך הקדים שלשה מפה ושלשה מפה מדה אחת לשלשתם ומדה אחת לאילם מפה ומפו", 
-            "וימד את־רחב פתח־השער עשר אמות ארך השער שלוש עשרה אמות", 
-            "וגבול לפני התאות אמה אחת ואמה־אחת גבול מפה והתא שש־אמות מפו ושש אמות מפו", 
-            "וימד את־השער מגג התא לגגו רחב עשרים וחמש אמות פתח נגד פתח", 
-            "ויעש את־אילים ששים אמה ואל־איל החצר השער סביב סביב", 
-            "ועל פני השער היאתון [האיתון] על־לפני אלם השער הפנימי חמשים אמה", 
-            "וחלנות אטמות אל־התאים ואל אליהמה לפנימה לשער סביב סביב וכן לאלמות וחלונות סביב סביב לפנימה ואל־איל תמרים", 
-            "ויביאני אל־החצר החיצונה והנה לשכות ורצפה עשוי לחצר סביב סביב שלשים לשכות אל־הרצפה", 
-            "והרצפה אל־כתף השערים לעמת ארך השערים הרצפה התחתונה", 
-            "וימד רחב מלפני השער התחתונה לפני החצר הפנימי מחוץ מאה אמה הקדים והצפון", 
-            "והשער אשר פניו דרך הצפון לחצר החיצונה מדד ארכו ורחבו", 
-            "ותאו [ותאיו] שלושה מפו ושלשה מפו ואילו [ואיליו] ואלמו [ואלמיו] היה כמדת השער הראשון חמשים אמה ארכו ורחב חמש ועשרים באמה", 
-            "וחלונו [וחלוניו] ואלמו [ואלמיו] ותמרו [ותמריו] כמדת השער אשר פניו דרך הקדים ובמעלות שבע יעלו־בו ואילמו [ואילמיו] לפניהם", 
-            "ושער לחצר הפנימי נגד השער לצפון ולקדים וימד משער אל־שער מאה אמה", 
-            "ויולכני דרך הדרום והנה־שער דרך הדרום ומדד אילו [איליו] ואילמו [ואילמיו] כמדות האלה", 
-            "וחלונים לו ולאילמו [ולאילמיו] סביב סביב כהחלנות האלה חמשים אמה ארך ורחב חמש ועשרים אמה", 
-            "ומעלות שבעה עלותו [עלותיו] ואלמו [ואלמיו] לפניהם ותמרים לו אחד מפו ואחד מפו אל־אילו [איליו]", 
-            "ושער לחצר הפנימי דרך הדרום וימד משער אל־השער דרך הדרום מאה אמות", 
-            "ויביאני אל־חצר הפנימי בשער הדרום וימד את־השער הדרום כמדות האלה", 
-            "ותאו [ותאיו] ואילו [ואיליו] ואלמו [ואלמיו] כמדות האלה וחלונות לו ולאלמו [ולאלמיו] סביב סביב חמשים אמה ארך ורחב עשרים וחמש אמות", 
-            "ואלמות סביב סביב ארך חמש ועשרים אמה ורחב חמש אמות", 
-            "ואלמו אל־חצר החצונה ותמרים אל־אילו [איליו] ומעלות שמונה מעלו [מעליו]", 
-            "ויביאני אל־החצר הפנימי דרך הקדים וימד את־השער כמדות האלה", 
-            "ותאו [ותאיו] ואלו [ואליו] ואלמו [ואלמיו] כמדות האלה וחלונות לו ולאלמו [ולאלמיו] סביב סביב ארך חמשים אמה ורחב חמש ועשרים אמה", 
-            "ואלמו [ואלמיו] לחצר החיצונה ותמרים אל־אלו [אליו] מפו ומפו ושמנה מעלות מעלו [מעליו]", 
-            "ויביאני אל־שער הצפון ומדד כמדות האלה", 
-            "תאו [תאיו] אלו [אליו] ואלמו [ואלמיו] וחלונות לו סביב סביב ארך חמשים אמה ורחב חמש ועשרים אמה", 
-            "ואילו [ואיליו] לחצר החיצונה ותמרים אל־אילו [איליו] מפו ומפו ושמנה מעלות מעלו [מעליו]", 
-            "ולשכה ופתחה באילים השערים שם ידיחו את־העלה", 
-            "ובאלם השער שנים שלחנות מפו ושנים שלחנות מפה לשחוט אליהם העולה והחטאת והאשם", 
-            "ואל־הכתף מחוצה לעולה לפתח השער הצפונה שנים שלחנות ואל־הכתף האחרת אשר לאלם השער שנים שלחנות", 
-            "ארבעה שלחנות מפה וארבעה שלחנות מפה לכתף השער שמונה שלחנות אליהם ישחטו", 
-            "וארבעה שלחנות לעולה אבני גזית ארך אמה אחת וחצי ורחב אמה אחת וחצי וגבה אמה אחת אליהם ויניחו את־הכלים אשר ישחטו את־העולה בם והזבח", 
-            "והשפתים טפח אחד מוכנים בבית סביב סביב ואל־השלחנות בשר הקרבן", 
-            "ומחוצה לשער הפנימי לשכות שרים בחצר הפנימי אשר אל־כתף שער הצפון ופניהם דרך הדרום אחד אל־כתף שער הקדים פני דרך הצפן", 
-            "וידבר אלי זה הלשכה אשר פניה דרך הדרום לכהנים שמרי משמרת הבית", 
-            "והלשכה אשר פניה דרך הצפון לכהנים שמרי משמרת המזבח המה בני־צדוק הקרבים מבני־לוי אל־יהוה לשרתו", 
-            "וימד את־החצר ארך מאה אמה ורחב מאה אמה מרבעת והמזבח לפני הבית", 
-            "ויבאני אל־אלם הבית וימד אל אלם חמש אמות מפה וחמש אמות מפה ורחב השער שלש אמות מפו ושלש אמות מפו", 
-            "ארך האלם עשרים אמה ורחב עשתי עשרה אמה ובמעלות אשר יעלו אליו ועמדים אל־האילים אחד מפה ואחד מפה"
-        ], 
-        [
-            "ויביאני אל־ההיכל וימד את־האילים שש־אמות רחב־מפו ושש־אמות־רחב מפו רחב האהל", 
-            "ורחב הפתח עשר אמות וכתפות הפתח חמש אמות מפו וחמש אמות מפו וימד ארכו ארבעים אמה ורחב עשרים אמה", 
-            "ובא לפנימה וימד איל־הפתח שתים אמות והפתח שש אמות ורחב הפתח שבע אמות", 
-            "וימד את־ארכו עשרים אמה ורחב עשרים אמה אל־פני ההיכל ויאמר אלי זה קדש הקדשים", 
-            "וימד קיר־הבית שש אמות ורחב הצלע ארבע אמות סביב סביב לבית סביב", 
-            "והצלעות צלע אל־צלע שלוש ושלשים פעמים ובאות בקיר אשר־לבית לצלעות סביב סביב להיות אחוזים ולא־יהיו אחוזים בקיר הבית", 
-            "ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות כי מוסב־הבית למעלה למעלה סביב סביב לבית על־כן רחב־לבית למעלה וכן התחתונה יעלה על־העליונה לתיכונה", 
-            "וראיתי לבית גבה סביב סביב מיסדות [מוסדות] הצלעות מלו הקנה שש אמות אצילה", 
-            "רחב הקיר א‍שר־לצלע אל־החוץ חמש אמות ואשר מנח בית צלעות אשר לבית", 
-            "ובין הלשכות רחב עשרים אמה סביב לבית סביב סביב", 
-            "ופתח הצלע למנח פתח אחד דרך הצפון ופתח אחד לדרום ורחב מקום המנח חמש אמות סביב סביב", 
-            "והבנין אשר אל־פני הגזרה פאת דרך־הים רחב שבעים אמה וקיר הבנין חמש־אמות רחב סביב סביב וארכו תשעים אמה", 
-            "ומדד את־הבית ארך מאה אמה והגזרה והבניה וקירותיה ארך מאה אמה", 
-            "ורחב פני הבית והגזרה לקדים מאה אמה", 
-            "ומדד ארך־הבנין אל־פני הגזרה אשר על־אחריה ואתוקיהא [ואתיקיהא] מפו ומפו מאה אמה וההיכל הפנימי ואלמי החצר", 
-            "הספים והחלונים האטמות והאתיקים סביב לשלשתם נגד הסף שחיף עץ סביב סביב והארץ עד־החלנות והחלנות מכסות", 
-            "על־מעל הפתח ועד־הבית הפנימי ולחוץ ואל־כל־הקיר סביב סביב בפנימי ובחיצון מדות", 
-            "ועשוי כרובים ותמרים ותמרה בין־כרוב לכרוב ושנים פנים לכרוב", 
-            "ופני אדם אל־התמרה מפו ופני־כפיר אל־התמרה מפו עשוי אל־כל־הבית סביב סביב", 
-            "מהארץ עד־מעל הפתח הכרובים והתמרים עשוים וקיר ההיכל", 
-            "ההיכל מזוזת רבעה ופני הקדש המראה כמראה", 
-            "המזבח עץ שלוש אמות גבה וארכו שתים־אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירתיו עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני יהוה", 
-            "ושתים דלתות להיכל ולקדש", 
-            "ושתים דלתות לדלתות שתים מוסבות דלתות שתים לדלת אחת ושתי דלתות לאחרת", 
-            "ועשויה אליהן אל־דלתות ההיכל כרובים ותמרים כאשר עשוים לקירות ועב עץ אל־פני האולם מהחוץ", 
-            "וחלונים אטמות ותמרים מפו ומפו אל־כתפות האולם וצלעות הבית והעבים"
-        ], 
-        [
-            "ויוצאני אל־החצר החיצונה הדרך דרך הצפון ויבאני אל־הלשכה אשר נגד הגזרה ואשר־נגד הבנין אל־הצפון", 
-            "אל־פני־ארך אמות המאה פתח הצפון והרחב חמשים אמות", 
-            "נגד העשרים אשר לחצר הפנימי ונגד רצפה אשר לחצר החיצונה אתיק אל־פני־אתיק בשלשים", 
-            "ולפני הלשכות מהלך עשר אמות רחב אל־הפנימית דרך אמה אחת ופתחיהם לצפון", 
-            "והלשכות העליונת קצרות כי־יוכלו אתיקים מהנה מהתחתנות ומהתכנות בנין", 
-            "כי משלשות הנה ואין להן עמודים כעמודי החצרות על־כן נאצל מהתחתונות ומהתיכנות מהארץ", 
-            "וגדר אשר־לחוץ לעמת הלשכות דרך החצר החצונה אל־פני הלשכות ארכו חמשים אמה", 
-            "כי־ארך הלשכות אשר לחצר החצונה חמשים אמה והנה על־פני ההיכל מאה אמה", 
-            "ומתחתה לשכות [ומתחת] [הלשכות] האלה המבוא [המביא] מהקדים בבאו להנה מהחצר החצנה", 
-            "ברחב גדר החצר דרך הקדים אל־פני הגזרה ואל־פני הבנין לשכות", 
-            "ודרך לפניהם כמראה הלשכות אשר דרך הצפון כארכן כן רחבן וכל מוצאיהן וכמשפטיהן וכפתחיהן", 
-            "וכפתחי הלשכות אשר דרך הדרום פתח בראש דרך דרך בפני הגדרת הגינה דרך הקדים בבואן", 
-            "ויאמר אלי לשכות הצפון לשכות הדרום אשר אל־פני הגזרה הנה לשכות הקדש אשר יאכלו־שם הכהנים אשר־קרובים ליהוה קדשי הקדשים שם יניחו קדשי הקדשים והמנחה והחטאת והאשם כי המקום קדש", 
-            "בבאם הכהנים ולא־יצאו מהקדש אל־החצר החיצונה ושם יניחו בגדיהם אשר־ישרתו בהן כי־קדש הנה ילבשו [ולבשו] בגדים אחרים וקרבו אל־אשר לעם", 
-            "וכלה את־מדות הבית הפנימי והוציאני דרך השער אשר פניו דרך הקדים ומדדו סביב סביב", 
-            "מדד רוח הקדים בקנה המדה חמש־אמות [מאות] קנים בקנה המדה סביב", 
-            "מדד רוח הצפון חמש־מאות קנים בקנה המדה סביב", 
-            "את רוח הדרום מדד חמש־מאות קנים בקנה המדה", 
-            "סבב אל־רוח הים מדד חמש־מאות קנים בקנה המדה", 
-            "לארבע רוחות מדדו חומה לו סביב סביב ארך חמש מאות ורחב חמש מאות להבדיל בין הקדש לחל"
-        ], 
-        [
-            "ויולכני אל־השער שער אשר פנה דרך הקדים", 
-            "והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבדו", 
-            "וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר־ראיתי בבאי לשחת את־העיר ומראות כמראה אשר ראיתי אל־נהר־כבר ואפל אל־פני", 
-            "וכבוד יהוה בא אל־הבית דרך שער אשר פניו דרך הקדים", 
-            "ותשאני רוח ותביאני אל־החצר הפנימי והנה מלא כבוד־יהוה הבית", 
-            "ואשמע מדבר אלי מהבית ואיש היה עמד אצלי", 
-            "ויאמר אלי בן־אדם את־מקום כסאי ואת־מקום כפות רגלי אשר אשכן־שם בתוך בני־ישראל לעולם ולא יטמאו עוד בית־ישראל שם קדשי המה ומלכיהם בזנותם ובפגרי מלכיהם במותם", 
-            "בתתם ספם את־ספי ומזוזתם אצל מזוזתי והקיר ביני וביניהם וטמאו את־שם קדשי בתועבותם אשר עשו ואכל אתם באפי", 
-            "עתה ירחקו את־זנותם ופגרי מלכיהם ממני ושכנתי בתוכם לעולם", 
-            "אתה בן־אדם הגד את־בית־ישראל את־הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את־תכנית", 
-            "ואם־נכלמו מכל אשר־עשו צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל־צורתו ואת כל־חקתיו וכל־צורתי [צורתיו] וכל־תורתו [תורתיו] הודע אותם וכתב לעיניהם וישמרו את־כל־צורתו ואת־כל־חקתיו ועשו אותם", 
-            "זאת תורת הבית על־ראש ההר כל־גבלו סביב סביב קדש קדשים הנה־זאת תורת הבית", 
-            "ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטפח וחיק האמה ואמה־רחב וגבולה אל־שפתה סביב זרת האחד וזה גב המזבח", 
-            "ומחיק הארץ עד־העזרה התחתונה שתים אמות ורחב אמה אחת ומהעזרה הקטנה עד־העזרה הגדולה ארבע אמות ורחב האמה", 
-            "וההראל ארבע אמות ומהאראיל ולמעלה הקרנות ארבע", 
-            "והאראיל [והאריאל] שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע אל ארבעת רבעיו", 
-            "והעזרה ארבע עשרה ארך בארבע עשרה רחב אל ארבעת רבעיה והגבול סביב אותה חצי האמה והחיק־לה אמה סביב ומעלתהו פנות קדים", 
-            "ויאמר אלי בן־אדם כה אמר אדני יהוה אלה חקות המזבח ביום העשותו להעלות עליו עולה ולזרק עליו דם", 
-            "ונתתה אל־הכהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק הקרבים אלי נאם אדני יהוה לשרתני פר בן־בקר לחטאת", 
-            "ולקחת מדמו ונתתה על־ארבע קרנתיו ואל־ארבע פנות העזרה ואל־הגבול סביב וחטאת אותו וכפרתהו", 
-            "ולקחת את הפר החטאת ושרפו במפקד הבית מחוץ למקדש", 
-            "וביום השני תקריב שעיר־עזים תמים לחטאת וחטאו את־המזבח כאשר חטאו בפר", 
-            "בכלותך מחטא תקריב פר בן־בקר תמים ואיל מן־הצאן תמים", 
-            "והקרבתם לפני יהוה והשליכו הכהנים עליהם מלח והעלו אותם עלה ליהוה", 
-            "שבעת ימים תעשה שעיר־חטאת ליום ופר בן־בקר ואיל מן־הצאן תמימים יעשו", 
-            "שבעת ימים יכפרו את־המזבח וטהרו אתו ומלאו ידו [ידיו]", 
-            "ויכלו את־הימים והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על־המזבח את־עולותיכם ואת־שלמיכם ורצאתי אתכם נאם אדני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "וישב אתי דרך שער המקדש החיצון הפנה קדים והוא סגור", 
-            "ויאמר אלי יהוה השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא־יבא בו כי יהוה אלהי־ישראל בא בו והיה סגור", 
-            "את־הנשיא נשיא הוא ישב־בו לאכול־לחם לפני יהוה מדרך אלם השער יבוא ומדרכו יצא", 
-            "ויביאני דרך־שער הצפון אל־פני הבית וארא והנה מלא כבוד־יהוה את־בית יהוה ואפל אל־פני", 
-            "ויאמר אלי יהוה בן־אדם שים לבך וראה בעיניך ובאזניך שמע את כל־אשר אני מדבר אתך לכל־חקות בית־יהוה ולכל־תורתו [תורתיו] ושמת לבך למבוא הבית בכל מוצאי המקדש", 
-            "ואמרת אל־מרי אל־בית ישראל כה אמר אדני יהוה רב־לכם מכל־תועבותיכם בית ישראל", 
-            "בהביאכם בני־נכר ערלי־לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו את־ביתי בהקריבכם את־לחמי חלב ודם ויפרו את־בריתי אל כל־תועבותיכם", 
-            "ולא שמרתם משמרת קדשי ותשימון לשמרי משמרתי במקדשי לכם", 
-            "כה־אמר אדני יהוה כל־בן־נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל־מקדשי לכל־בן־נכר אשר בתוך בני ישראל", 
-            "כי אם־הלוים אשר רחקו מעלי בתעות ישראל אשר תעו מעלי אחרי גלוליהם ונשאו עונם", 
-            "והיו במקדשי משרתים פקדות אל־שערי הבית ומשרתים את־הבית המה ישחטו את־העלה ואת־הזבח לעם והמה יעמדו לפניהם לשרתם", 
-            "יען אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם והיו לבית־ישראל למכשול עון על־כן נשאתי ידי עליהם נאם אדני יהוה ונשאו עונם", 
-            "ולא־יגשו אלי לכהן לי ולגשת על־כל־קדשי אל־קדשי הקדשים ונשאו כלמתם ותועבותם אשר עשו", 
-            "ונתתי אותם שמרי משמרת הבית לכל עבדתו ולכל אשר יעשה בו", 
-            "והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את־משמרת מקדשי בתעות בני־ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם נאם אדני יהוה", 
-            "המה יבאו אל־מקדשי והמה יקרבו אל־שלחני לשרתני ושמרו את־משמרתי", 
-            "והיה בבואם אל־שערי החצר הפנימית בגדי פשתים ילבשו ולא־יעלה עליהם צמר בשרתם בשערי החצר הפנימית וביתה", 
-            "פארי פשתים יהיו על־ראשם ומכנסי פשתים יהיו על־מתניהם לא יחגרו ביזע", 
-            "ובצאתם אל־החצר החיצונה אל־החצר החיצונה אל־העם יפשטו את־בגדיהם אשר־המה משרתם בם והניחו אותם בלשכת הקדש ולבשו בגדים אחרים ולא־יקדשו את־העם בבגדיהם", 
-            "וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את־ראשיהם", 
-            "ויין לא־ישתו כל־כהן בבואם אל־החצר הפנימית", 
-            "ואלמנה וגרושה לא־יקחו להם לנשים כי אם־בתולת מזרע בית ישראל והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו", 
-            "ואת־עמי יורו בין קדש לחל ובין־טמא לטהור יודעם", 
-            "ועל־ריב המה יעמדו לשפט [למשפט] במשפטי ושפטהו [ישפטוהו] ואת־תורתי ואת־חקתי בכל־מועדי ישמרו ואת־שבתותי יקדשו", 
-            "ואל־מת אדם לא יבוא לטמאה כי אם־לאב ולאם ולבן ולבת לאח ולאחות אשר־לא־היתה לאיש יטמאו", 
-            "ואחרי טהרתו שבעת ימים יספרו־לו", 
-            "וביום באו אל־הקדש אל־החצר הפנימית לשרת בקדש יקריב חטאתו נאם אדני יהוה", 
-            "והיתה להם לנחלה אני נחלתם ואחזה לא־תתנו להם בישראל אני אחזתם", 
-            "המנחה והחטאת והאשם המה יאכלום וכל־חרם בישראל להם יהיה", 
-            "וראשית כל־בכורי כל וכל־תרומת כל מכל תרומותיכם לכהנים יהיה וראשית ערסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל־ביתך", 
-            "כל־נבלה וטרפה מן־העוף ומן־הבהמה לא יאכלו הכהנים"
-        ], 
-        [
-            "ובהפילכם את־הארץ בנחלה תרימו תרומה ליהוה קדש מן־הארץ ארך חמשה ועשרים אלף ארך ורחב עשרה אלף קדש־הוא בכל־גבולה סביב", 
-            "יהיה מזה אל־הקדש חמש מאות בחמש מאות מרבע סביב וחמשים אמה מגרש לו סביב", 
-            "ומן־המדה הזאת תמוד ארך חמש [חמשה] ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים ובו־יהיה המקדש קדש קדשים", 
-            "קדש מן־הארץ הוא לכהנים משרתי המקדש יהיה הקרבים לשרת את־יהוה והיה להם מקום לבתים ומקדש למקדש", 
-            "וחמשה ועשרים אלף ארך ועשרת אלפים רחב יהיה [והיה] ללוים משרתי הבית להם לאחזה עשרים לשכת", 
-            "ואחזת העיר תתנו חמשת אלפים רחב וארך חמשה ועשרים אלף לעמת תרומת הקדש לכל־בית ישראל יהיה", 
-            "ולנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחזת העיר אל־פני תרומת־הקדש ואל־פני אחזת העיר מפאת־ים ימה ומפאת־קדמה קדימה וארך לעמות אחד החלקים מגבול ים אל־גבול קדימה", 
-            "לארץ יהיה־לו לאחזה בישראל ולא־יונו עוד נשיאי את־עמי והארץ יתנו לבית־ישראל לשבטיהם", 
-            "כה־אמר אדני יהוה רב־לכם נשיאי ישראל חמס ושד הסירו ומשפט וצדקה עשו הרימו גרשתיכם מעל עמי נאם אדני יהוה", 
-            "מאזני־צדק ואיפת־צדק ובת־צדק יהי לכם", 
-            "האיפה והבת תכן אחד יהיה לשאת מעשר החמר הבת ועשירת החמר האיפה אל־החמר יהיה מתכנתו", 
-            "והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם", 
-            "זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחמר החטים וששיתם האיפה מחמר השערים", 
-            "וחק השמן הבת השמן מעשר הבת מן־הכר עשרת הבתים חמר כי־עשרת הבתים חמר", 
-            "ושה־אחת מן־הצאן מן־המאתים ממשקה ישראל למנחה ולעולה ולשלמים לכפר עליהם נאם אדני יהוה", 
-            "כל העם הארץ יהיו אל־התרומה הזאת לנשיא בישראל", 
-            "ועל־הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים ובחדשים ובשבתות בכל־מועדי בית ישראל הוא־יעשה את־החטאת ואת־המנחה ואת־העולה ואת־השלמים לכפר בעד בית־ישראל", 
-            "כה־אמר אדני יהוה בראשון באחד לחדש תקח פר־בן־בקר תמים וחטאת את־המקדש", 
-            "ולקח הכהן מדם החטאת ונתן אל־מזוזת הבית ואל־ארבע פנות העזרה למזבח ועל־מזוזת שער החצר הפנימית", 
-            "וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שגה ומפתי וכפרתם את־הבית", 
-            "בראשון בארבעה עשר יום לחדש יהיה לכם הפסח חג שבעות ימים מצות יאכל", 
-            "ועשה הנשיא ביום ההוא בעדו ובעד כל־עם הארץ פר חטאת", 
-            "ושבעת ימי־החג יעשה עולה ליהוה שבעת פרים ושבעת אילים תמימם ליום שבעת הימים וחטאת שעיר עזים ליום", 
-            "ומנחה איפה לפר ואיפה לאיל יעשה ושמן הין לאיפה", 
-            "בשביעי בחמשה עשר יום לחדש בחג יעשה כאלה שבעת הימים כחטאת כעלה וכמנחה וכשמן"
-        ], 
-        [
-            "כה־אמר אדני יהוה שער החצר הפנימית הפנה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח", 
-            "ובא הנשיא דרך אולם השער מחוץ ועמד על־מזוזת השער ועשו הכהנים את־עולתו ואת־שלמיו והשתחוה על־מפתן השער ויצא והשער לא־יסגר עד־הערב", 
-            "והשתחוו עם־הארץ פתח השער ההוא בשבתות ובחדשים לפני יהוה", 
-            "והעלה אשר־יקרב הנשיא ליהוה ביום השבת ששה כבשים תמימם ואיל תמים", 
-            "ומנחה איפה לאיל ולכבשים מנחה מתת ידו ושמן הין לאיפה", 
-            "וביום החדש פר בן־בקר תמימם וששת כבשם ואיל תמימם יהיו", 
-            "ואיפה לפר ואיפה לאיל יעשה מנחה ולכבשים כאשר תשיג ידו ושמן הין לאיפה", 
-            "ובבוא הנשיא דרך אולם השער יבוא ובדרכו יצא", 
-            "ובבוא עם־הארץ לפני יהוה במועדים הבא דרך־שער צפון להשתחות יצא דרך־שער נגב והבא דרך־שער נגב יצא דרך־שער צפונה לא ישוב דרך ה��ער אשר־בא בו כי נכחו יצאו [יצא]", 
-            "והנשיא בתוכם בבואם יבוא ובצאתם יצאו", 
-            "ובחגים ובמועדים תהיה המנחה איפה לפר ואיפה לאיל ולכבשים מתת ידו ושמן הין לאיפה", 
-            "וכי־יעשה הנשיא נדבה עולה או־שלמים נדבה ליהוה ופתח לו את השער הפנה קדים ועשה את־עלתו ואת־שלמיו כאשר יעשה ביום השבת ויצא וסגר את־השער אחרי צאתו", 
-            "וכבש בן־שנתו תמים תעשה עולה ליום ליהוה בבקר בבקר תעשה אתו", 
-            "ומנחה תעשה עליו בבקר בבקר ששית האיפה ושמן שלישית ההין לרס את־הסלת מנחה ליהוה חקות עולם תמיד", 
-            "ועשו [יעשו] את־הכבש ואת־המנחה ואת־השמן בבקר בבקר עולת תמיד", 
-            "כה־אמר אדני יהוה כי־יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו נחלתו היא לבניו תהיה אחזתם היא בנחלה", 
-            "וכי־יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו והיתה לו עד־שנת הדרור ושבת לנשיא אך נחלתו בניו להם תהיה", 
-            "ולא־יקח הנשיא מנחלת העם להונתם מאחזתם מאחזתו ינחל את־בניו למען אשר לא־יפצו עמי איש מאחזתו", 
-            "ויביאני במבוא אשר על־כתף השער אל־הלשכות הקדש אל־הכהנים הפנות צפונה והנה־שם מקום בירכתם [בירכתים] ימה", 
-            "ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו־שם הכהנים את־האשם ואת־החטאת אשר יאפו את־המנחה לבלתי הוציא אל־החצר החיצונה לקדש את־העם", 
-            "ויוציאני אל־החצר החיצנה ויעבירני אל־ארבעת מקצועי החצר והנה חצר במקצע החצר חצר במקצע החצר", 
-            "בארבעת מקצעות החצר חצרות קטרות ארבעים ארך ושלשים רחב מדה אחת לארבעתם מהקצעות", 
-            "וטור סביב בהם סביב לארבעתם ומבשלות עשוי מתחת הטירות סביב", 
-            "ויאמר אלי אלה בית המבשלים אשר יבשלו־שם משרתי הבית את־זבח העם"
-        ], 
-        [
-            "וישבני אל־פתח הבית והנה־מים יצאים מתחת מפתן הבית קדימה כי־פני הבית קדים והמים ירדים מתחת מכתף הבית הימנית מנגב למזבח", 
-            "ויוצאני דרך־שער צפונה ויסבני דרך חוץ אל־שער החוץ דרך הפונה קדים והנה־מים מפכים מן־הכתף הימנית", 
-            "בצאת־האיש קדים וקו בידו וימד אלף באמה ויעברני במים מי אפסים", 
-            "וימד אלף ויעברני במים מים ברכים וימד אלף ויעברני מי מתנים", 
-            "וימד אלף נחל אשר לא־אוכל לעבר כי־גאו המים מי שחו נחל אשר לא־יעבר", 
-            "ויאמר אלי הראית בן־אדם ויולכני וישבני שפת הנחל", 
-            "בשובני והנה אל־שפת הנחל עץ רב מאד מזה ומזה", 
-            "ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל־הגלילה הקדמונה וירדו על־הערבה ובאו הימה אל־הימה המוצאים ונרפאו [ונרפו] המים", 
-            "והיה כל־נפש חיה א‍שר־ישרץ אל כל־אשר יבוא שם נחלים יחיה והיה הדגה רבה מאד כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר־יבוא שמה הנחל", 
-            "והיה יעמדו [עמדו] עליו דוגים מעין גדי ועד־עין עגלים משטוח לחרמים יהיו למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאד", 
-            "בצאתו [בצאתיו] וגבאיו ולא ירפאו למלח נתנו", 
-            "ועל־הנחל יעלה על־שפתו מזה ומזה כל־עץ־מאכל לא־יבול עלהו ולא־יתם פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן־המקדש המה יוצאים והיו [והיה] פריו למאכל ועלהו לתרופה", 
-            "כה אמר אדני יהוה גה גבול אשר תתנחלו את־הארץ לשני עשר שבטי ישראל יוסף חבלים", 
-            "ונחלתם אותה איש כאחיו אשר נשאתי את־ידי לתתה לאבתיכם ונפלה הארץ הזאת לכם בנחלה", 
-            "וזה גבול הארץ לפאת צפונה מן־הים הגדול הדרך חתלן לבוא צדדה", 
-            "חמת ברותה סברים אשר בין־גבול דמשק ובין גבול חמת חצר התיכון אשר אל־גבול חורן", 
-            "והיה גבול מן־הים חצר עינון גבול דמשק וצפון צפונה וגבול חמת ואת פאת צפון", 
-            "ופאת קדים מבין חורן ומבין־דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול על־הים הקדמוני תמדו ואת פאת קדימה", 
-            "ופאת נגב תימנה מתמר עד־מי מריבות קדש נחלה אל־הים הגדול ואת פאת־תימנה נגבה", 
-            "ופאת־ים הים הגדול מגבול עד־נכח לבוא חמת זאת פאת־ים", 
-            "וחלקתם את־הארץ הזאת לכם לשבטי ישראל", 
-            "והיה תפלו אותה בנחלה לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר־הולדו בנים בתוככם והיו לכם כאזרח בבני ישראל אתכם יפלו בנחלה בתוך שבטי ישראל", 
-            "והיה בשבט אשר־גר הגר אתו שם תתנו נחלתו נאם אדני יהוה"
-        ], 
-        [
-            "ואלה שמות השבטים מקצה צפונה אל־יד דרך־חתלן לבוא־חמת חצר עינן גבול דמשק צפונה אל־יד חמת והיו־לו פאת־קדים הים דן אחד", 
-            "ועל גבול דן מפאת קדים עד־פאת־ימה אשר אחד", 
-            "ועל גבול אשר מפאת קדימה ועד־פאת־ימה נפתלי אחד", 
-            "ועל גבול נפתלי מפאת קדמה עד־פאת־ימה מנשה אחד", 
-            "ועל גבול מנשה מפאת קדמה עד־פאת־ימה אפרים אחד", 
-            "ועל גבול אפרים מפאת קדים ועד־פאת־ימה ראובן אחד", 
-            "ועל גבול ראובן מפאת קדים עד־פאת־ימה יהודה אחד", 
-            "ועל גבול יהודה מפאת קדים עד־פאת־ימה תהיה התרומה א‍שר־תרימו חמשה ועשרים אלף רחב וארך כאחד החלקים מפאת קדימה עד־פאת־ימה והיה המקדש בתוכו", 
-            "התרומה אשר תרימו ליהוה ארך חמשה ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים", 
-            "ולאלה תהיה תרומת־הקדש לכהנים צפונה חמשה ועשרים אלף וימה רחב עשרת אלפים וקדימה רחב עשרת אלפים ונגבה ארך חמשה ועשרים אלף והיה מקדש־יהוה בתוכו", 
-            "לכהנים המקדש מבני צדוק אשר שמרו משמרתי אשר לא־תעו בתעות בני ישראל כאשר תעו הלוים", 
-            "והיתה להם תרומיה מתרומת הארץ קדש קדשים אל־גבול הלוים", 
-            "והלוים לעמת גבול הכהנים חמשה ועשרים אלף ארך ורחב עשרת אלפים כל־ארך חמשה ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים", 
-            "ולא־ימכרו ממנו ולא ימר ולא יעבור [יעביר] ראשית הארץ כי־קדש ליהוה", 
-            "וחמשת אלפים הנותר ברחב על־פני חמשה ועשרים אלף חל־הוא לעיר למושב ולמגרש והיתה העיר בתוכה [בתוכו]", 
-            "ואלה מדותיה פאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים ופאת־נגב חמש חמש מאות וארבעת אלפים ומפאת קדים חמש מאות וארבעת אלפים ופאת־ימה חמש מאות וארבעת אלפים", 
-            "והיה מגרש לעיר צפונה חמשים ומאתים ונגבה חמשים ומאתים וקדימה חמשים ומאתים וימה חמשים ומאתים", 
-            "והנותר בארך לעמת תרומת הקדש עשרת אלפים קדימה ועשרת אלפים ימה והיה לעמת תרומת הקדש והיתה תבואתה [תבואתו] ללחם לעבדי העיר", 
-            "והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל", 
-            "כל־התרומה חמשה ועשרים אלף בחמשה ועשרים אלף רביעית תרימו את־תרומת הקדש אל־אחזת העיר", 
-            "והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת־הקדש ולאחזת העיר אל־פני חמשה ועשרים אלף תרומה עד־גבול קדימה וימה על־פני חמשה ועשרים אלף על־גבול ימה לעמת חלקים לנשיא והיתה תרומת הקדש ומקדש הבית בתוכה [בתוכו]", 
-            "ומאחזת הלוים ומאחזת העיר בתוך אשר לנשיא יהיה בין גבול יהודה ובין גבול בנימן לנשיא יהיה", 
-            "ויתר השבטים מפאת קדימה עד־פאת־ימה בנימן אחד", 
-            "ועל גב��ל בנימן מפאת קדימה עד־פאת־ימה שמעון אחד", 
-            "ועל גבול שמעון מפאת קדימה עד־פאת־ימה יששכר אחד", 
-            "ועל גבול יששכר מפאת קדימה עד־פאת־ימה זבולן אחד", 
-            "ועל גבול זבולן מפאת קדמה עד־פאת־ימה גד אחד", 
-            "ועל גבול גד אל־פאת נגב תימנה והיה גבול מתמר מי מריבת קדש נחלה על־הים הגדול", 
-            "זאת הארץ אשר־תפילו מנחלה לשבטי ישראל ואלה מחלקותם נאם אדני יהוה", 
-            "ואלה תוצאת העיר מפאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים מדה", 
-            "ושערי העיר על־שמות שבטי ישראל שערים שלושה צפונה שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד", 
-            "ואל־פאת קדימה חמש מאות וארבעת אלפים ושערים שלשה ושער יוסף אחד שער בנימן אחד שער דן אחד", 
-            "ופאת־נגבה חמש מאות וארבעת אלפים מדה ושערים שלשה שער שמעון אחד שער יששכר אחד שער זבולן אחד", 
-            "פאת־ימה חמש מאות וארבעת אלפים שעריהם שלשה שער גד אחד שער אשר אחד שער נפתלי אחד", 
-            "סביב שמנה עשר אלף ושם־העיר מיום יהוה שמה"
+            "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינות היתה למס", 
+            "בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחיה אין־לה מנחם מכל־אהביה כל־רעיה בגדו בה היו לה לאיבים", 
+            "גלתה יהודה מעני ומרב עבדה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח כל־רדפיה השיגוה בין המצרים", 
+            "דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד כל־שעריה שוממין כהניה נאנחים בתולתיה נוגות והיא מר־לה", 
+            "היו צריה לראש איביה שלו כי־יהוה הוגה על רב־פשעיה עולליה הלכו שבי לפני־צר", 
+            "ויצא מן־בת־[מבת־] ציון כל־הדרה היו שריה כאילים לא־מצאו מרעה וילכו בלא־כח לפני רודף", 
+            "זכרה ירושלם ימי עניה ומרודיה כל מחמדיה אשר היו מימי קדם בנפל עמה ביד־צר ואין עוזר לה ראוה צרים שחקו על משבתה", 
+            "חטא חטאה ירושלם על־כן לנידה היתה כל־מכבדיה הזילוה כי־ראו ערותה גם־היא נאנחה ותשב אחור", 
+            "טמאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ותרד פלאים אין מנחם לה ראה יהוה את־עניי כי הגדיל אויב", 
+            "ידו פרש צר על כל־מחמדיה כי־ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא־יבאו בקהל לך", 
+            "כל־עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמודיהם [מחמדיהם] באכל להשיב נפש ראה יהוה והביטה כי הייתי זוללה", 
+            "לוא אליכם כל־עברי דרך הביטו וראו אם־יש מכאוב כמכאבי אשר עולל לי אשר הוגה יהוה ביום חרון אפו", 
+            "ממרום שלח־אש בעצמתי וירדנה פרש רשת לרגלי השיבני אחור נתנני שממה כל־היום דוה", 
+            "נשקד על פשעי בידו ישתרגו עלו על־צוארי הכשיל כחי נתנני אדני בידי לא־אוכל קום", 
+            "סלה כל־אבירי אדני בקרבי קרא עלי מועד לשבר בחורי גת דרך אדני לבתולת בת־יהודה", 
+            "על־אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים כי־רחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב", 
+            "פרשה ציון בידיה אין מנחם לה צוה יהוה ליעקב סביביו צריו היתה ירושלם לנדה ביניהם", 
+            "צדיק הוא יהוה כי פיהו מריתי שמעו־נא כל־עמים [העמים] וראו מכאבי בתולתי ובחורי הלכו בשבי", 
+            "קראתי למאהבי המה רמוני כהני וזקני בעיר גועו כי־בקשו אכל למו וישיבו את־נפשם", 
+            "ראה יהוה כי־צר־לי מעי חמרמרו נהפך לבי בקרבי כי מרו מריתי מחוץ שכלה־חרב בבית כמות", 
+            "שמעו כי נאנחה אני אין מנחם לי כל־איבי שמעו רעתי ששו כי אתה עשית הבאת יום־קראת ויהיו כמוני", 
+            "תבא כל־רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל־פשעי כי־רבות אנחתי ולבי דוי"
+        ], 
+        [
+            "איכה יעיב באפו אדני את־בת־ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא־זכר הדם־רגליו ביום אפו", 
+            "בלע אדני לא [ולא] חמל את כל־נאות יעקב הרס בעברתו מבצרי בת־יהודה הגיע לארץ חלל ממלכה ושריה", 
+            "גדע בחרי אף כל קרן ישראל השיב אחור ימינו מפני אויב ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב", 
+            "דרך קשתו כאויב נצב ימינו כצר ויהרג כל מחמדי־עין באהל בת־ציון שפך כאש חמתו", 
+            "היה אדני כאויב בלע ישראל בלע כל־ארמנותיה שחת מבצריו וירב בבת־יהודה תאניה ואניה", 
+            "ויחמס כגן שכו שחת מועדו שכח יהוה בציון מועד ושבת וינאץ בזעם־אפו מלך וכהן", 
+            "זנח אדני מזבחו נאר מקדשו הסגיר ביד־אויב חומת ארמנותיה קול נתנו בבית־יהוה כיום מועד", 
+            "חשב יהוה להשחית חומת בת־ציון נטה קו לא־השיב ידו מבלע ויאבל־חל וחומה יחדו אמללו", 
+            "טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה גם־נביאיה לא־מצאו חזון מיהוה", 
+            "ישבו לארץ ידמו זקני בת־ציון העלו עפר על־ראשם חגרו שקים הורידו לארץ ראשן בתולת ירושלם", 
+            "כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי נשפך לארץ כבדי על־שבר בת־עמי בעטף עולל ויונק ברחבות קריה", 
+            "לאמתם יאמרו איה דגן ויין בהתעטפם כחלל ברחבות עיר בהשתפך נפשם אל־חיק אמתם", 
+            "מה־אעידך מה אדמה־לך הבת ירושלם מה אשוה־לך ואנחמך בתולת בת־ציון כי־גדול כים שברך מי ירפא־לך", 
+            "נביאיך חזו לך שוא ותפל ולא־גלו על־עונך להשיב שביתך [שבותך] ויחזו לך משאות שוא ומדוחים", 
+            "ספקו עליך כפים כל־עברי דרך שרקו וינעו ראשם על־בת ירושלם הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי משוש לכל־הארץ", 
+            "פצו עליך פיהם כל־אויביך שרקו ויחרקו־שן אמרו בלענו אך זה היום שקוינהו מצאנו ראינו", 
+            "עשה יהוה אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי־קדם הרס ולא חמל וישמח עליך אויב הרים קרן צריך", 
+            "צעק לבם אל־אדני חומת בת־ציון הורידי כנחל דמעה יומם ולילה אל־תתני פוגת לך אל־תדם בת־עינך", 
+            "קומי רני בליל [בלילה] לראש אשמרות שפכי כמים לבך נכח פני אדני שאי אליו כפיך על־נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל־חוצות", 
+            "ראה יהוה והביטה למי עוללת כה אם־תאכלנה נשים פרים עללי טפחים אם־יהרג במקדש אדני כהן ונביא", 
+            "שכבו לארץ חוצות נער וזקן בתולתי ובחורי נפלו בחרב הרגת ביום אפך טבחת לא חמלת", 
+            "תקרא כיום מועד מגורי מסביב ולא היה ביום אף־יהוה פליט ושריד אשר־טפחתי ורביתי איבי כלם"
+        ], 
+        [
+            "אני הגבר ראה עני בשבט עברתו", 
+            "אותי נהג וילך חשך ולא־אור", 
+            "אך בי ישב יהפך ידו כל־היום", 
+            "בלה בשרי ועורי שבר עצמותי", 
+            "בנה עלי ויקף ראש ותלאה", 
+            "במחשכים הושיבני כמתי עולם", 
+            "גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי", 
+            "גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי", 
+            "גדר דרכי בגזית נתיבתי עוה", 
+            "דב ארב הוא לי אריה [ארי] במסתרים", 
+            "דרכי סורר ויפשחני שמני שמם", 
+            "דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ", 
+            "הביא בכליותי בני אשפתו", 
+            "הייתי שחק לכל־עמי נגינתם כל־היום", 
+            "השביעני במרורים הרוני לענה", 
+            "ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר", 
+            "ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה", 
+            "ואמר אבד נצחי ותוחלתי מיהוה", 
+            "זכר־עניי ומרודי לענה וראש", 
+            "זכור תזכור ותשיח [ותשוח] עלי נפשי", 
+            "זאת אשיב אל־לבי על־כן אוחיל", 
+            "חסדי יהוה כי לא־תמנו כי לא־כלו רחמיו", 
+            "חדשים לבקרים רבה אמונתך", 
+            "חלקי יהוה אמרה נפשי על־כן אוחיל לו", 
+            "טוב יהוה לקוו לנפש תדרשנו", 
+            "טוב ויחיל ודומם לתשועת יהוה", 
+            "טוב לגבר כי־ישא על בנעוריו", 
+            "ישב בדד וידם כי נטל עליו", 
+            "יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה", 
+            "יתן למכהו לחי ישבע בחרפה", 
+            "כי לא יזנח לעולם אדני", 
+            "כי אם־הוגה ורחם כרב חסדו [חסדיו]", 
+            "כי לא ענה מלבו ויגה בני־איש", 
+            "לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ", 
+            "להטות משפט־גבר נגד פני עליון", 
+            "לעות אדם בריבו אדני לא ראה", 
+            "מי זה אמר ותהי אדני לא צוה", 
+            "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב", 
+            "מה־יתאונן אדם חי גבר על־חטאו [חטאיו]", 
+            "נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד־יהוה", 
+            "נשא לבבנו אל־כפים אל־אל בשמים", 
+            "נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת", 
+            "סכתה באף ותרדפנו הרגת לא חמלת", 
+            "סכותה בענן לך מעבור תפלה", 
+            "סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים", 
+            "פצו עלינו פיהם כל־איבינו", 
+            "פחד ופחת היה לנו השאת והשבר", 
+            "פלגי־מים תרד עיני על־שבר בת־עמי", 
+            "עיני נגרה ולא תדמה מאין הפגות", 
+            "עד־ישקיף וירא יהוה משמים", 
+            "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי", 
+            "צוד צדוני כצפור איבי חנם", 
+            "צמתו בבור חיי וידו־אבן בי", 
+            "צפו־מים על־ראשי אמרתי נגזרתי", 
+            "קראתי שמך יהוה מבור תחתיות", 
+            "קולי שמעת אל־תעלם אזנך לרוחתי לשועתי", 
+            "קרבת ביום אקראך אמרת אל־תירא", 
+            "רבת אדני ריבי נפשי גאלת חיי", 
+            "ראיתה יהוה עותתי שפטה משפטי", 
+            "ראיתה כל־נקמתם כל־מחשבתם לי", 
+            "שמעת חרפתם יהוה כל־מחשבתם עלי", 
+            "שפתי קמי והגיונם עלי כל־היום", 
+            "שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם", 
+            "תשיב להם גמול יהוה כמעשה ידיהם", 
+            "תתן להם מגנת־לב תאלתך להם", 
+            "תרדף באף ותשמידם מתחת שמי יהוה"
+        ], 
+        [
+            "איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשתפכנה אבני־קדש בראש כל־חוצות", 
+            "בני ציון היקרים המסלאים בפז איכה נחשבו לנבלי־חרש מעשה ידי יוצר", 
+            "גם־תנין [תנים] חלצו שד היניקו גוריהן בת־עמי לאכזר כי ענים [כיענים] במדבר", 
+            "דבק לשון יונק אל־חכו בצמא עוללים שאלו לחם פרש אין להם", 
+            "האכלים למעדנים נשמו בחוצות האמנים עלי תולע חבקו אשפתות", 
+            "ויגדל עון בת־עמי מחטאת סדם ההפוכה כמו־רגע ולא־חלו בה ידים", 
+            "זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם", 
+            "חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על־עצמם יבש היה כעץ", 
+            "טובים היו חללי־חרב מחללי רעב שהם יזובו מדקרים מתנובת שדי", 
+            "ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו בשבר בת־עמי", 
+            "כלה יהוה את־חמתו שפך חרון אפו ויצת־אש בציון ותאכל יסודתיה", 
+            "לא האמינו מלכי־ארץ וכל [כל] ישבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלם", 
+            "מחטאת נביאיה עונות כהניה השפכים בקרבה דם צדיקים", 
+            "נעו עורים בחוצו�� נגאלו בדם בלא יוכלו יגעו בלבשיהם", 
+            "סורו טמא קראו למו סורו סורו אל־תגעו כי נצו גם־נעו אמרו בגוים לא יוסיפו לגור", 
+            "פני יהוה חלקם לא יוסיף להביטם פני כהנים לא נשאו זקנים [וזקנים] לא חננו", 
+            "עודינה [עודינו] תכלינה עינינו אל־עזרתנו הבל בצפיתנו צפינו אל־גוי לא יושע", 
+            "צדו צעדינו מלכת ברחבתינו קרב קצינו מלאו ימינו כי־בא קצינו", 
+            "קלים היו רדפינו מנשרי שמים על־ההרים דלקנו במדבר ארבו לנו", 
+            "רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים", 
+            "שישי ושמחי בת־אדום יושבתי [יושבת] בארץ עוץ גם־עליך תעבר־כוס תשכרי ותתערי", 
+            "תם־עונך בת־ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת־אדום גלה על־חטאתיך"
+        ], 
+        [
+            "זכר יהוה מה־היה לנו הביט [הביטה] וראה את־חרפתנו", 
+            "נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים", 
+            "יתומים היינו אין [ואין] אב אמתינו כאלמנות", 
+            "מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו", 
+            "על צוארנו נרדפנו יגענו לא [ולא] הונח לנו", 
+            "מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם", 
+            "אבתינו חטאו אינם [ואינם] אנחנו [ואנחנו] עונתיהם סבלנו", 
+            "עבדים משלו בנו פרק אין מידם", 
+            "בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר", 
+            "עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב", 
+            "נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה", 
+            "שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו", 
+            "בחורים טחון נשאו ונערים בעץ כשלו", 
+            "זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם", 
+            "שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו", 
+            "נפלה עטרת ראשנו אוי־נא לנו כי חטאנו", 
+            "על־זה היה דוה לבנו על־אלה חשכו עינינו", 
+            "על הר־ציון ששמם שועלים הלכו־בו", 
+            "אתה יהוה לעולם תשב כסאך לדר ודור", 
+            "למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים", 
+            "השיבנו יהוה אליך ונשוב [ונשובה] חדש ימינו כקדם", 
+            "כי אם־מאס מאסתנו קצפת עלינו עד־מאד"
         ]
     ], 
     "versionSource": "http://www.tanach.us/Tanach.xml", 
-    "heTitle": "יחזקאל", 
+    "heTitle": "איכה", 
     "versionTitleInHebrew": "תנ״ך - טקסט בלבד", 
     "categories": [
         "Tanakh", 
-        "Prophets"
+        "Writings"
     ]
 }
\ No newline at end of file