Datasets:

Norod78

/

hewiki-20220901-articles-dataset

like 0

המוזיאון שופץ ונפתח מחדש במאי 2000 וכולל תצוגות מולטימדיה, תמונות מוגדלות ממשחקי המכביה השונים ותעודות ארכיון שונות. הכניסה ללא תשלום.

ב-2014 התקבלה החלטה להרוס בקרוב את מבנה "בית מכבי" והמוזיאון שבתוכו לטובת מבנה חדיש שישמש את המוזיאון לצד אודיטוריום ל-350 איש, טרקלין לקבלות פנים, חדרי הרצאות, ארכיון, משרדים ומעונות ל-50 איש לספורטאים שיתארחו במתחם. התהליך אמור להתחיל ב-2018. בבניין החדש ייפתח שוב המוזיאון לאחר שישודרג למוזיאון מודרני. נכון ל-2016 המוזיאון סגור.

מלון וסוויטות.

מלון וסוויטות כפר המכביה מונה כ-270 סוויטות וחדרים, 138 חדרי מלון משודרגים ואגף חדש שנפתח ביוני 2008 המונה כ-130 סוויטות מפוארות, במלון מתארחים הספורטאים המשתתפים במכביה.

ברקודה

ברקודה, אַסְפִירְנָה או זאב מים ימי (שם מדעי: "Sphyraenus") הוא סוג של דג טורף מסדרת הדקראים החיים בים והסוג היחיד במשפחת האַסְפִירְנָתִיִּים (Sphyraenidae). הם שייכים לקבוצה דמויי-מקרל, וקרובים למשפחת הגמפיליים והקולייסיים.

תיאור ואופי.

גופו דמוי הטורפדו של הברקודה מסייע לו לנוע מהר, לסתותיו חזקות ומצוידות בשיניים חדות, בעזרתן מסוגל הברקודה לטרוף בבת אחת כמה דגים יחד. לעיתים מצליח הברקודה לחדור אל מבעד לרשתות הדייגים ולטרוף את שלל הדייג.

רוב מיני הברקודות הם דגי ים רגועים הנעים בחבורות גדולות מעל לשוניות אלמוגים וניזונים מדגים קטנים. רק מין אחד הוא תוקפני לאדם - ברקודה ענקית (Sphyraena barracuda) שהיא הגדולה במשפחה ויכולה להגיע לאורך של יותר מ־3 מטרים. היא עלולה לתקוף אנשים לעיתים נדירות (מתוך טעות בזיהוים כטרף).

הברקודה בישראל.

בחופי ישראל ישנם 5 מיני ברקודה:

שני המינים הראשונים היגרו מהים התיכון לים סוף, דרך תעלת סואץ בשנות השבעים. הברקודה כשרה ונחשבת כדג טעים מאוד.

לדינו

בועז שרעבי

יהוסף שוורץ

הרב יהוסף שוורץ (נכתב גם שווארץ; בגרמנית: Joseph Schwarz; 28 באוקטובר 1804 – 5 בפברואר 1865 כ"ג בחשוון ה'תקס"ה - ט' בשבט ה'תרכ"ה) היה שד"ר, תלמיד חכם, גאוגרף, צייר, ומראשוני חוקרי ארץ ישראל בעת החדשה.

תולדותיו.

שוורץ נולד בעיירה פלוס שבין בוהמיה לבוואריה לרבי מנחם. בהיותו כבן 17 עבר ללמוד בבית המדרש הגבוה בווירצבורג שעמדה תחת הנהגת רב המדינה של ווירצבורג וצפון בוואריה, הרב אברהם בינג, תלמידו של הרב נתן אדלר מוירצבורג, וזמנית למד באוניברסיטה בעיר, ורכש השכלה בגאוגרפיה, באסטרונומיה ובשפות.

בשנת 1829 שִרטט את מפת ארץ ישראל בעברית ובגרמנית. במפה זו השתמשו ההיסטוריונים והגאוגרפים של תקופתו. במפה זו ציין גם את גבולותיה ההלכתיים לנושאים כמו מצוות התלויות בארץ. גבולות המקובלים ברובם גם כיום מבחינה הלכתית.

במשפחת שוורץ היו מסורות כי הם מצאצאי יוסף, וכי השם שוורץ (בגרמנית שחור) קשור לצבעה השחור של אבן השוהם של שבטי בני יוסף (שבט אפרים ושבט מנשה) בחושן של הכהן הגדול. מסורות אלו היוו את הדחף של ר' יהוסף שוורץ לעלות לארץ ישראל על אף הסכנות הגדולות שבדרך. בגיל 26 החל במסע קשה ומסוכן בן שנתיים לעלייה לארץ ישראל דרך הונגריה ואיטליה. מחלת כולרה שפרצה בהונגריה ובאוסטריה עיכבה אותו בדרך במשך שנה.

בשנת 1833 הגיע לנמל יפו והתיישב בירושלים, ברובע המוסלמי באזור רחוב הגיא, סמוך מאוד להר הבית במקום שבו שוכנת חצר ראנד. הוא נטמע בסביבה ושינה את לבושו כמנהג ספרדי ירושלים. עם הגיעו לארץ ישראל הוסיף לשמו יוסף את האות ה"א, כמו שמופיע בפסוק "עדות ביהוסף שמו".

שוורץ עסק בלימוד תורה ובמחקרי ארץ ישראל, התהלך בישראל לאורכה ולרוחבה (ובמיוחד באזור ירושלים), חקר שמות מקומות ותולדותיהם, למד את טבע הארץ ותושביה, ורשם וצייר את ממצאיו. נמנה עם מייסדי בית כנסת "מנחם ציון" בחצר החורבה ברובע היהודי.

בשנת ה'תר"ט (1849) יצא לשליחות אל יהודי אמריקה. בשנת 1856 תמך בייסוד בית הספר למל בירושלים, שבו לימדו בגרמנית לימודים כלליים, ואף לימד בבית הספר, אך אולץ להתפטר עקב התנגדות מרבית הרבנים האשכנזים. שוורץ גם היה דובר של הקהילה היהודית בירושלים אצל השלטון הטורקי. כמו כן תמך בהקמת בית הספר דורש ציון על ידי יוסף בלומנטל בשנת 1866.

נשא לאשה את חיה רבקה לבית לוריא מכולל הפרושים (קרובתו של ר' שמריהו לוריא ממוהילב, חותנו של ר' יחיאל מיכל פינס). נולדו לו ארבעה בנים וארבע בנות. מלבד שתי בנות שהקימו משפחה משל עצמן, כל ילדיו נפטרו בגיל צעיר. חתניו הם יוסף ריבלין והרב משה אליעזר דן רלב"ג.

שוורץ נפטר בט' בשבט תרכ"ה בגיל 61 משושנת יריחו שהמיתה רבים בירושלים באותה תקופה, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. על מצבתו נכתב בין היתר "יוסף איננו כי לקח אותו אלקים / מעשיו הבריקו כשוהם / וצבע מפה שלו שחור". בשכונת "מחנה יהודה" בירושלים נקרא על שמו רחוב. בתל אביב נקרא רחוב על שם ספרו "תבואות הארץ".

יצירתו.

חיבר שמונה ספרים. החשוב שבהם, "תבואות הארץ", מתאר את הגאוגרפיה של ארץ ישראל, יישוביה, הצומח, החי ותושביה. הספר חובר כשבע שנים לאחר עלייתו לארץ. ויצא לאור בארבע מהדורות. הספר תורגם לאנגלית וגרמנית, וחלקים ממנו שימשו כחומר לימוד בבתי ספר יהודיים בגרמניה. הספר גם זכה לאותות כבוד ממלך בוואריה ומקיסר אוסטריה.

בספריו יש תיעוד רב של ההווי באותה תקופה בירושלים, ויש בהם לשפוך אור על היחסים בין היהודים לבין המוסלמים ועל מצבם של יהודי ירושלים תחת השלטון הטורקי. כך למשל הוא מציין כי המוסלמים מקפידים לאכול בשר משחיטה של שוחט ספרדי ולא אשכנזי, מכיוון שהם סוברים שהאשכנזי איננו מצאצאיו של אברהם אבינו. עוד הוא מציין כי מצבם של יהודי הארץ בעלי אזרחות אירופית, שכונו בארץ "פרנקו", הוטב מאוד לאחר כיבוש ארץ ישראל על ידי אבראהים פאשא המצרי, מכיוון שהשלטונות התייחסו אליהם בכבוד גדול.

הרב שוורץ נהג לחקור דברים מכלי ראשון ולהתנסות בהם באופן בלתי אמצעי. לצורך קביעת לוח לשנת תר"ג הוא מעיד על עצמו ש"עלה אלפי פעמים אל ראשי ההרים וגגות הבתים כדי לחזות בהנץ החמה". כך למשל כאשר הגיע לים המלח, נטל דגימות מים כדי לבצע בהם בדיקות ולהשוות אותם למי הים התיכון, ואף ניסה בעצמו לטעום את המים. "וכמעט אי אפשר להניחו בפה עבור חריפותו. לקחתי ממנו מעט בפי ויותר מחצי שעה נשאר טעם מררי וגפרית בפי.".

קישורים חיצוניים.

מפרי עטו:

בוב סקאמאנו

רשות התחרות

רשות התחרות (בעבר נקראה רשות ההגבלים העסקיים) היא רשות ממשלתית האמונה על שמירת עקרונות התחרותיות במשק הישראלי. הרשות הוקמה בשנת 1994 והיא פועלת מתוקף חוק התחרות הכלכלית.

ראש הרשות.

תפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים נקבע בחוק ההגבלים העסקיים, התשי"ט-1959, שהוחלף בשנת 1988 בחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988. בשנת 2019 שונה שם החוק לחוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988, שם הרשות המפקחת שונה ל"רשות התחרות", ושם העומד בראשה שונה ל"הממונה על התחרות".

הממונה על התחרות ממונה על אכיפת דיני ההגבלים העסקיים, באמצעות כלים אזרחיים, כלים פליליים וכלים כלכליים. האחריות למינויו של ראש הרשות מוטלת על שר הכלכלה אליו מובאת המלצת ועדת האיתור. המינוי כפוף לאישור הממשלה.

תפקידי הרשות.

הרשות אמונה על טיפול בענפים בהם מבנה השוק אינו מאפשר תחרות של ממש בין החברות הפעילות בו, בעיקר מונופולים, טיפול בענפים בהם יש תיאום בין החברות (קרטל) המונע תחרות, ומניעת היווצרות מבני שוק כאלה.

תפקידי הרשות מתחלקים למספר תחומים:

קובע שקביעה של הממונה על התחרות מהווה במסגרת כל הליך משפטי, ראיה לכאורה לנקבע בה. בית המשפט העליון קבע שהקביעה היא ראיה לכאורית בעלת משקל ממשי.

עררים על החלטות הרשות מוגשים לבית הדין לתחרות.

היסטוריה.

כבר בשנת 1950 הגיש חבר הכנסת יוחנן בדר הצעת חוק נגד הגבלים עסקיים, אולם ההצעה הוסרה מסדר היום של הכנסת. בימי הכנסת השנייה הוקמה ועדה בראשות זלמן סוזאיב להכנת חוק בנושא, אך גם היא התפזרה בלא כלום. בסוף שנת 1957 הוגשה לכנסת הצעת חוק ממשלתית בנושא. החוק הגדיר קרטלים ומונופולים חוקיים כמו בתחום התוצרת החקלאית ועל ידי חברות ממשלתיות, וקבע שימונה ממונה על הגבלים עסקיים שיאשר או יאסור קרטלים ומונופלים. החוק עבר בכנסת ב-28 ביולי 1959 ובינואר 1960 נכנס לתוקף חוק ההגבלים העסקיים, תשי"ט-1959. ד"ר יהושע יפה מונה לממונה על ההגבלים העסקיים והוקמה מועצה לפיקוח על הגבלים עסקיים בראשות השופט זאב צלטנר. החוק נגע בשני עניינים: מונופולים והסדרים כובלים. במהלך שנות ה-60 עלו טענות רבות כנגד חוסר היעילות של החוק להגבלים עסקיים. המועצה הסכימה לרשום מאות הגבלים עסקיים והממונה לא פעל בנחרצות נגד הסדרים עסקיים שלא נרשמו.

בשנת 1983 הוגשה לכנסת הצעת חוק חדשה להחלפת החוק הישן. החוק החדש, שאושר בשנת 1988, הוסיף פרק שנגע למיזוג חברות ושינה את שם המועצה לבית הדין להגבלים עסקיים.

מאז הקמתה הפכה הרשות לגורם בעל משמעות ולמרות מיעוט משאביה הצליחו הממונים השונים להופכה לגוף הקובע את מדיניות התחרות בישראל ויוצר הרתעה בקרב הקהיליה העסקית. מעבר לעיסוקיה משמשת הרשות כיועצת התחרות של הממשלה ובפרט של אגף התקציבים באוצר. ביטוי למעמדה של הרשות ניתן לראות בכך שבוועדות הממשלתיות השונות הקובעות רפורמות מבניות במשק מילאו העומדים בראשה (בוועדת ברודט - ד"ר יורם טורבוביץ' ובוועדת בכר - עו"ד דרור שטרום) תפקידים מרכזיים.

בתחום הענישה הביאה הרשות לעליית מדרגה בטיפול בעבריינות קרטל (הסדרים בין מתחרים למניעת תחרות, בין היתר באמצעות תיאום מחירים ברמה הפוגעת בצרכנים, חלוקת שוק וקביעת מכסות). בשני מאבקים משפטים מפורסמים - תיק קרטל הביטוח ותיק קרטל המרצפות, שנוהלו בשנים 1997–2005 ואשר הגיעו לבית המשפט העליון - קבעה הרשות נורמות חדשות לענישה בתחום. בתיק קרטל הביטוח נקבעו קנסות כבדים לחברות ולמנהלים ומנהלי החברות הושעו מתפקידיהם בחברות; בתיק קרטל המרצפות עמדה הרשות לראשונה על הטלת עונשי מאסר בפועל על המנהלים ובתי המשפט קבעו כי עונשים אלה הם בבחינת "ברירת המחדל" לעברייני קרטל.

חוק התחרות הכלכלית וסמכויות הממונה.

בהתאם לחוק, הממונה על התחרות מוסמך לקבוע שפעילותו של גוף עסקי מסוים מהווה מונופול, קרי חברה בעלת נתח שוק מרכזי בשוק הרלוונטי. הממונה גם רשאי לקבוע ששיתוף פעולה בין שני גופים עסקיים או יותר מהווה הסדר כובל אשר מטרתו היא למעשה ליצור קרטל, שהוא הסכם בין שיתוף פעולה בין שתי חברות אשר פוגע בתחרות בענף. למשל, במצב בו שתי חברות מסכימות ביניהן שימכרו מוצר מסוים באותו מחיר. כמו כן, הממונה רשאי לאשר או שלא לאשר מיזוג בין חברות ורשאי לקבוע האם מונופול ניצל לרעה את מעמדו.

בדצמבר 2011 עבר בכנסת בקריאה ראשונה תיקון לחוק ההגבלים העסקיים השואף להעניק לממונה על ההגבלים העסקיים סמכות להטלת עיצום כספי בהינתן יסוד סביר להניח רשלנות. תיקון החוק הוגש בשם הממשלה ועל פי לשון התיקון מטרתו להוות "כלי משלים למנגנוני האכיפה המנהלית ולאפשר מתן מענה אפקטיבי, מהיר ויעיל למגוון הפרות". התיקון אושר במאי 2012.

ב-1 בינואר 2019 אושר תיקון לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 שמתקן את שם החוק, הממונה, בית הדין והרשות. על פי התיקון יוכר החוק בשם "חוק התחרות הכלכלית" והרשות תשנה את שמה לרשות התחרות. בין הכללים החדשים שבחוק המעודכן:

עוד הוסדר בחוק כי ההליכים הנקשרים בבקשות פטור להסדרים כובלים יקוצרו מ-90 יום ל-30 יום.

פעילות הרשות.

הרשות פועלת הן כרשות אכיפה האחראית למניעת הפרות של חוק התחרות הכלכלית והרתעת מפירים שלו והן כרשות המסדירה פעילויות שונות במשק בהיבט התחרותי שלהן. תפקיד נוסף של הרשות הוא בייעוץ למשרדי ממשלה ולכנסת בנושאי תחרות.

ייעוץ וקידום תחרות.

ברשות התחרות פועלת מחלקת שווקים שתפקידה לייעץ בנושאי תחרות ולקדם את התחרות במסגרת החלטות הממשלה ובכנסת. הגם שכל מחלקות רשות התחרות לוקחות לעיתים חלק בייעוצים של הרשות, עיקר פעולת הייעוץ נעשית על ידי מחלקת שווקים.

ברשות פועלים צוותים המתמחים בענפי המשק השונים. צוות בנקאות ופיננסים, צוות תקשורת, צוות קמעונאות ומזון, צוות תחבורה ובריאות, צוות אנרגיה תשתיות וסביבה.

ניתן לחלק את סוגי הייעוץ שרשות התחרות מעניקה לשלוש קטגוריות: ייעוץ ענפי הנעשה על פי דין כגון הוראות חוק הריכוזיות או ייעוץ המוענק במסגרת הליכי היטלי סחר ומסחר; ייעוץ וולונטרי על בסיס פנייה של הגוף המיועץ; ייעוץ ביוזמת רשות התחרות הנעשה בדרך כלל לממשלה ולכנסת בעקבות איתור כשלי שוק וחסמים לתחרות.

במסגרת זו, כתבה רשות התחרות מסמך עקרונות לתחרות ענפית במכירת אתרי הייצור של חברת החשמל.

הרשות גם הביעה את עמדתה בנושא ממצאי חקירת היצף בעניין יבוא צמנט. ופרסמה טיוטה להערות הציבור - חברות הפינטק וקשיים בפעילותן מול המערכות הבנקאיות.

בדיקת מיזוגים.

נדבך נוסף בעבודת הרשות היא בדיקת מיזוגים שנעשים במשק ובחינה שלהם מנקודת מבט תחרותית, ובמקרים מסוימים עצירת מיזוגים המעלים חשש לפגיעה בתחרות. מטרת בדיקת המיזוגים היא למנוע מראש התפתחות של שווקים ריכוזיים או שרמת התחרות בהם נמוכה או שהמבנה שלהם עשוי להביא לפגיעה בתחרות.

נהוג לסווג את המיזוגים לשלושה סוגים: מיזוג אופקי הוא מיזוג בין חברות מתחרות, כלומר, חברות המספקות מוצר או שירות שהוא תחליפי בעיני הצרכן; מיזוג אנכי הוא מיזוג בין חברות הנמצאות בשלבים שונים של שרשרת הייצור (לדוגמה ספק של חיטה, יצרן של קמח ומאפיה); מיזוג קונגלומרטי הוא מיזוג שאינו אופקי ואינו אנכי, והוא יכול להיות מיזוג בין חברות מתחומים שונים או בין תחומים משיקים.

הרשות לא בודקת את כלל המיזוגים במשק, אלא כאלה שהם בין חברות בעלות מחזור מכירות גדול יחסית (רף מחזור המכירות עומד כיום על מחזור מכירות מצרפי של כ-360 מיליון ₪, וכן בתנאי שמחזור המכירות של לפחות שתיים מהחברות המתמזגות עומד על מעל כ-10 מיליון ₪) או מיזוגים שיש אינדיקציה מסוימת לכך שהם עשויים לפגוע בתחרות - מיזוגים בין חברה שהיא בעלת מונופול בשוק מסוים או שהמיזוג יהפוך את החברה הממוזגת לבעלת מונופול בשוק. על מיזוגים שעומדים בקריטריונים אלה נדרש להגיש הודעת מיזוג לרשות בהתאם להנחיותיה.

רשות התחרות בוחנת את המיזוגים המגיעים לפתחה ותתנגד למיזוג בין חברות או תאשר אותו בתנאים ככל שהוא מעלה חשש סביר לפגיעה משמעותית בתחרות. כך לדוגמה התנגדה הרשות למיזוג אופקי בין חברות התעופה אל על וישראייר, משום שהוא העלה חשש לפגיעה בתחרות בשוק הטיסות לאילת.

ככל שהרשות לא הודיעה על התנגדותה או על הטלת תנאים בתוך 30 ימים מהגשת הודעת המיזוג, יראו את המיזוג כמאושר. על מנת שלא להכביד שלא לצורך על המשק, כוננה הרשות מסלול בדיקה מקוצר (הקרוי נוהל ירוק בוהק) ולפיו מיזוגים שבאופן ברור אינם מעלים חשש לפגיעה בתחרות (הקרויים, מיזוגים ירוקים בוהקים) צפויים להיות מאושרים תוך מספר ימים.

הרשות תאשר מיזוג בתנאים, כאשר ישנו תנאי שיש בו כדי להפיג את החשש התחרותי שעולה מהמיזוג, וככלל הרשות תעדיף לעשות שימוש בתנאים מבניים, כלומר תנאים שמטפלים במבנה השוק, לעומת תנאים התנהגותיים, כלומר תנאים בנוגע להתנהגות החברות ביום שאחרי המיזוג. כך לדוגמה אישרה הרשות את המיזוג בין שופרסל וניו פארם בתנאי מבני שימכרו מספר סניפים של ניו פארם לקונה אחר שאינו פועל בשוק הפארם, על מנת להכניס מתחרה נוסף לשוק.

על החלטת הרשות בנוגע למיזוג שהוגש אליה ניתן להגיש, תוך 30 ימים מקבלת ההחלטה, ערר לבית הדין לתחרות. ניתן להגיש ערר הן על התנגדות למיזוג, אישר מיזוג בתנאים ואף על אישור מיזוג. כך לדוגמה בינואר 2019 אישרה הממונה את המיזוג בין ערוץ עשר ל"רשת", תוך הסתמכות על דוקטרינת "הפירמה הכושלת", ועל החלטה זו הוגש ערר על ידי עמותת הצלחה כנגד אישור המיזוג, ערר שנדחה על ידי בית הדין ב-23 בספטמבר 2020.

אכיפה מנהלית.

מחלקת האכיפה המנהלית ברשות התחרות עוסקת בהפעלת סמכויות האכיפה של הממונה על התחרות בהתאם להוראות חוק התחרות הכלכלית, בהיבט המינהלי ובייצוג הממונה בהליכים בבית הדין לתחרות. סמכויות האכיפה המנהליות כוללות בין היתר את כלי האכיפה של עיצומים כספיים. במסגרת החוק לממונה על התחרות סמכות להטיל עיצומים כספיים עד לגובה של כ-100 מיליון ₪ לתאגיד בשל הפרת חוק התחרות ועד כמיליון ₪ ליחיד שהפר את החוק. בנוסף, הממונה יכולה לקבוע כי מעשה או מחדל מסוים מהווה הפרה של חוק התחרות. קביעה מעין זו היא ראיה לכאורה לנקבע בה בכל הליך משפטי.

בשנים האחרונות הטילה הממונה על התחרות עיצומים על מספר בעלי מונופול בגין הפרות של החוק. כך למשל, בשנת 2019 הוטל עיצום כספי של 39 מיליון ₪ על החברה המרכזית להפצת משקאות (חברה בת שלהחברה המרכזית לייצור משקאות קלים, זכיינית קוקה קולה בישראל) בגין ניצול מעמדה בשוק המשקאות הקלים. כן הוטל על חברת בזק עיצום כספי בגובה 30 מיליון ₪ בגין קשיים שהערימה על מתחרותיה בפריסת סיבים אופטיים. לעיצום זה אף נלווה עיצום כספי בגובה 500 אלף ₪ שהוטל על מנכ"לית החברה סטלה הנדלר.

בנוסף, בשנת 2012 הטיל הממונה, פרופ' דיויד גילה, עיצום כספי בגובה 9 מיליון ₪ על חברת נמל אשדוד בגין שיטת ההנחות שהנהיגה, שהייתה עלולה לפגוע בתחרות ניטול ופריקת הרכבים. בית הדין לתחרות אישר את קביעת הממונה אך העמיד את גובה העיצום הכספי על 3.5 מיליון ₪. בשנת 2017 הממונה הטיל עיצום כספי בגובה 13 מיליון ₪ על חברת החשמל על פגיעה בתחרות מול יצרני החשמל הפרטיים.

הממונה מוסמכת גם להכריז על קיומו של בעל מונופול וכן ליתן הוראות לבעל מונופול, אם נמצא כי מהתנהגותו או מקיומו של המונופול נפגעת התחרות בעסקים או נפגע הציבור או כי קיים חשש לפגיעה משמעותית כזו. בדומה, הממונה יכולה להכריז על קיומה של קבוצת ריכוז (אוליגופול) וליתן הוראות לחברים בה או ליתן הוראות ליבואן ישיר על מנת למנוע פגיעה בתחרות או בציבור.

במסגרת הליכי אכיפה, יכולה הממונה להגיע להסכמות עם צדדים שייתכן שהפרו את החוק. מדובר במעין הסדר טיעון מנהלי הנדרש לאישור של בית הדין ומכונה צו מוסכם. במסגרת צו מוסכם הממונה יכולה להגיע עם צד להסכמות על תשלום לאוצר המדינה או לפעולות מסוימות שאותו צד יתחייב לעשות על מנת למנוע הפרה של החוק, למנוע פגיעה בתחרות או כדי למנוע פגיעה בציבור. כך למשל, בשנת 2019 שילמה בהסכמה חברת חוליות סכום של 2.5 מיליון ₪ בגין פעולות שהיו עלולות לפגוע בתחרות בתחום צנרת הביוב.

נוסף על כך, מחלקת אכיפה מנהלית עוסקת בייצוג הממונה על התחרות בבית הדין לתחרות בהליכי ערר על קביעות או החלטות אחרות של הממונה (כגון החלטות על אישור או התנגדות למיזוג), או במסגרת הליכים משפטיים אחרים שהממונה צד להם ומתנהלים בבית הדין לתחרות.

אכיפה פלילית.

רשות התחרות אמונה על חקירות וניהול הליכים פליליים כנגד מפרי חוק התחרות הכלכלית. חוק התחרות הכלכלית קובע מספר איסורים פליליים, העיקרי שבהם הוא האיסור להיות צד להסדר כובל שלא אושר כדין ("קרטל"), איסור שהעונש המרבי הקבוע לו עומד על 5 שנות מאסר. בצד איסור זה קיימים איסורים נוספים כגון האיסור על המלצה על קו פעולה על ידי איגוד עסקי, האיסור על חברות להתמזג ללא קבלת אישור מתאים, האיסורים החלים על מונופולים וכן האיסור להפר תנאים או הוראות שניתנו על ידי הממונה על התחרות.

עיקר משאבי האכיפה הפלילית של הרשות מושקעים בעבירות קרטל. כלומר, הסדר כובל אסור בין מתחרים, שבו הם מתאמים שלא להתחרות ביניהם. במסגרת זו הועמדו לדין והורשעו נאשמים בפרשיות רבות כדוגמת קרטל המרצפות, קרטל המאפיות, קרטל מדי המים, קרטל הגיזום, קרטל ספרי הלימוד ואחרים.

העונשים שנגזרים בגין עבירות על חוק התחרות הכלכלית נמצאים במגמת החמרה בשנים האחרונות. כך, בקרטל המאפיות נגזרו עונשי מאסר על שלושה מהנאשמים, החמור שביניהם, ירון אנג'ל מנכ"ל מאפיית אנג'ל, ריצה עונש של 5 חודשי מאסר. בקרטל מדי המים נגזרו על כמה מהמעורבים 6 חודשי מאסר ובקרטל הגיזום נגזרו 11 חודשי מאסר על מספר מעורבים.

את מגמת ההחמרה בענישה מוביל בית המשפט העליון. כך לדוגמה, בפרשת קרטל מדי המים נקבע:

שוק (מסחר)

שוּק (ברבים: שְׁוָקִים) הוא מקום פיזי המשמש למסחר, בעיקר במוצרי מזון אך גם במוצרים אחרים. שוק קמעונאי או שוק סיטונאי או שוק בלבד הוא מקום מפגש בין סוחרים לבין הצרכן הסופי, להבדיל משוק סיטונאי שבו הלקוחות אף הם סוחרים כגון(דגים, ממתק, בשר), הקונים סחורה כדי להמשיך ולשווקה. פעמים רבות השוק אינו מקורה, והמכירה בו נעשית באמצעות דוכנים, אך יש גם שווקים הפועלים בתוך מבנים. לעיתים פועל השוק דרך קבע, ולעיתים הוא נפתח רק ביום מסוים בשבוע (או בימים מסוימים), בכיכר המשמשת למטרה זו (כיכר השוק). מימוש נפוץ של שוק הפועל ביום מסוים בשבוע הוא שוק איכרים, שבמסגרתו מוכרים האיכרים שבאזור את תוצרתם.

ישנו סוג של שוק הנקרא: "שוק קח-תן" המשמש בתור החלפה של סחורות או מוצרים ללא תשלום כספי. שוק מעין זה שכן בעבר בשכונת "נווה צדק" בתל אביב וכיום פועל בכמה מוקדים ברחבי הארץ.

על בסיס המשמעות המקורית של שוק, שבו נמכרים מוצרים מוחשיים, נוצרה בהגות הכלכלית מטאפורה המגדירה שוק כמערכת יחסים מוכללת של מוכרים וקונים, גם של מוצרים שאינם מוחשיים, ללא אתר פיזי קונקרטי כגון שוק ההון ושוק המטבע העולמי.

מקור המילה 'שוק' הוא בספר שיר השירים:

תרבות השוק.

מאז ומתמיד שימש השוק מקום מפגש בין אנשים, לא רק בין קונים ומוכרים. בהיותו פתוח ללא גבולות מסומנים, נחשב השוק מקום צבעוני ותוסס, בו כללי ההתנהגות בין אנשים מושפעים מאווירת המסחר, וכוללים צעקות ומריבות. מכאן הושאל הביטוי "תרבות השוק" כמבטא התנהגות חסרת נימוס. גם המבחר הגדול בסוגי התוצרת והתחרות המקומית בין הסוחרים הוסיפה לו ממד של מקום נוח לקניות.

בשנות האלפיים מטפחים הסוחרים את המראה החיצוני של השווקים ומקפידים בהם על אסתטיקה. השוק כמקום הקניות המועדף, פינה את מקומו לטובת בתי מסחר של רשתות שיווק גדולות (סופרמרקטים ומינימרקטים). למרות זאת נותרו השווקים הומי אדם. הבאים לשוק עושים זאת מסיבות שונות:

ישנם שווקים המוכלים בתוך "מבנה שוק" וישנם כאלה הממוקמים על פני כמה רחובות.

ורונה

ורונה (באיטלקית: Verona) היא עיר עתיקה הנמצאת במחוז ונטו שבצפון איטליה. אוכלוסייתה מונה כ-265,000 בני אדם.

היסטוריה.

העיר ורונה נוסדה ב-550 לפנה"ס לערך, ובשנת 89 לפנה"ס הפכה לטריטוריה בשליטה רומית. בשל מיקומה של ורונה בצומת של דרכי סחר, על גדות נהר האדיג'ה, ידעה העיר, עוד מהתקופה הרומית פריחה כלכלית.

בשנת 1814 היא נכבשה על ידי אוסטריה ואוחדה עם איטליה רק ב-1866.

תרבות ותיירות.

בוורונה ישנם ארמונות מפוארים מתקופת הרנסאנס ואתרים חשובים נוספים מהתקופה הרומית, המושכים לעיר תיירים רבים. בכול שנה בעיר מתקיים פסטיבל יין גדול Vinitaly.

האמפיתיאטרון הרומי.

הארנה של ורונה (אמפיתיאטרון רומי) שבנייתו נסתיימה בערך בשנת 50 לספירה, הוא האמפיתיאטרון השלישי בגודלו בעולם. כיום משמש המקום כבמה המרכזית של ורונה ונמצא בלב העיר.

הבית של יוליה.

המוקד התיירותי הידוע ביותר בעיר הוא ביתה של יוליה (באיטלקית: Casa di Giulietta) מהמחזה המפורסם רומיאו ויוליה. הבית הוא בית מספר 23 ברחוב Capello בעיר. הסופר האיטלקי לואיג'י דה פורטו היה הראשון שכתב את המחזה על שתי המשפחות בעיר ורונה. המשפחות היו משפחות מוכרות שחיו באותה תקופה בעיר, אולם העלילה הייתה פרי דמיונו של הכותב. בין רומיאו ובין יוליה לא היה כל קשר, ובין משפחותיהם לא היה כל סכסוך. מאוחר יותר עיבד ויליאם שייקספיר את המחזה לגרסה המוכרת שלו כיום.