האויר חיל ומורשת להיסטוריה דיגיטאלית ספרייה www.fisherlibrary.org.ilMlm PANACOL ELOSOL אין בנמצא חומר או מטרה של ־ PANACOL-ELOSOL מגוון עשיר של דבקים טכניים:- מתוחכמים, אמינים, יעילים וכלכליים ביותר אשר ברובם הגדול אף נושאים את תו התקן הצבאי האמריקאי. אין פלא איפוא, שגדולי התעשיינים בעולם כולו, משתמשים במוצרי ELOSOL כל מוצרי דבק און בע׳׳מ, מבטיחה לך: * מלאי עדכני בכל עת * ייעוץ מקצועי שוטף * שרות מסור ומהימן. אם ברצונך להדביק, כל דבר העולה על דעתך, בכל ספציפיקציה שהיא, ביעילות ואמינות מירביים, פנה עוד היום אל דבק און בע״מ. דבק און בע״מ - בוגרשוב דבקים טכניים, חומרי בידוד ואטימה, ציפויים מוליכים, ציפויים מבודדים, חומרי סיכה מיוחדים, ממיסים כימיים, משחות הלחמה ומכונות פניאומטיות למינון אוטומטי. המדע בשרות הטכנולוגיה שנה לח>ל האו>ר }0 ברכותעו במלאת החכם — עיניו בראשו לבטוח נכון — עשה היום! לביטוח בטוח — אין תחליף ל־״פרחי״ סוכנות לביטוח בע״מ n f: ci n j\ n פ c £J רח׳ ויצמן אנו שומרים על המשפחה והבית למבוטחינו היקרים! בצה״ל, בשרות הבטחון באשר הם, מקבלי קצבות צה״ל — אזרחים עובדי צה״ל השלימו הביטוחים הקיימים למען המשפחה. התאימו סכומי הביטוח לפי ערכם היום! עשו למען חבריכם בשורה! הכניסו אותם בסוד שרותנו: נאמנות מירבית — לאלפי מבוטחינו באשר הם. מקסימום ביטוח — מינימום תשלום. התשלומים חודשיים — באמצעות מת״ש צה״ל. בכל ענפי הביטוח * * * * * * התוכניות מותאמות ומקוריות להגנת המשפחה, ובתנאים המיוחדים שיועדו לכם בלבד! המשרד פתוח משעה מ ו נ * ע ה פ ת ע ו ת כ o U VT II D \t ברכת ע למשפחת ח>ל האחר ב>ום ח>ל האהו- 04/3/14Tin ד//׳ > ברכות •1 למבטיח• השח כזהנזובילים האו״ר , בנתיב עד חיסה ה חלו נן £ •לפון־ הדרכה במקום ו הבייבי נהוגל נבלים לווין פאסג קוברה זאט למנוע רדיו, תוצרת פיילוט יפן , נהוג בייבי, למנוע מיני סטאר קיו.בי עוטינג סטאר טוטינג סטאר פייטר טריסטאר, להרכבה תוך מספר שעות, למנוע דאוני רדיו הקיט לבנית הטיסן מנוע מתאים גזטוכת רדיו לניהוג אביזרים באוויר ע ם 150.- 200.- 200.-500.- 270.- 1700.- ליי טריסטאר MAX-1 OF SR »ynn רייהר ע״י אלוף יפן פליין פידר 6.5).40 450.- ״ •משלוחים לכל האר המחירים אינם כוללים מע״מ וניתנים לשינוי ללא הודעה מוקדמת. לוחות חשמל לוחות פיקוד ובקרה ציוד מיתוג >>עוץ ותכנון קצנשטיין, אדלר ושות׳ בע״כו טלפון תל-אביב, דרך פתח־תקוה האו לחיל ברכותינו במלאת BBC תוצרת גרמניה poor) נגד התחשמלות בורר לחצני פיקוד הגנות מנוע•• BROWN BOVERI מפסקים חצי אוטומטיים מנעני פיקוד והספק שלמה כהנא סוכנויות רח׳ נחלת בנימיו MIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIHI₪ I| Iהב טחון לשר | = £ | | 1IINHIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIMIIIM Nt/tJd p>fo ppn * תקוו כלים פניאומטיים * שיפוץ כל סוגי ציוד פניאומטי * בדיקת כלי אויר בציוד משוכלל * יעוץ בחתאמת כלי עבודת פגיאומטיים פריון מוגבר והגדלת הייצור עם כלי אויר תקמי תל-אביב, רח׳ המסגר SHNRPP77 SHIMBPP77 77mm החילה האוורננה במצברים אחרות־ ארגו בוליפוופילן שקוף! ע.שנפ ושות.בעימ כל היום בבודסה עתה לח>ל האחר }0 ברכותעו במלאת חברת אלקטרוניקה לישראל בע״נז ל נמנה על קבוצת כלל פיתוח, תכנון, יצור והתקנה * מערכות קשר ובקרה ל ; * ציוד שמע וריבוב I ו * רכיבי מיקרוגל * יצוג חברות זרות גבורי ישראל טל III N להיות קרנוח בנאטננת בנק המזרחי המאוחד המנ בדרך הטנבה ביוחר זלהפיק חוחים בבזרסה. לרשזחך מבחר קרנזו! נאמנות: 0 שחם - ר ברקת - עד נטיף - רוב ההשקשת בסניות. היתרה בצטזד׳ מדד נבסט־ת חלמיש - קרן להכנסה תדשית נמבנה ההשקשת רוסה ל־סלע״( בדאי לן 1 חטסיל ווטסיד סיליקון שםי,איליtRivj התקה huin 11mr) H-n גמלאת מיטב הברכות ברץ זאב נחלת בנימין חנות מיוחדת לייצור סמלים מגנים, מדליות וגביעים. חריטת שלטים — חותמות גומי במקצוע משנת טל ביצוע מקצועי מעולה ומהיר, עיצוב וייצור עצמי. vr V ב vr II w O ב vT S M U כל שעליך לעשות הוא להרים את המבט, לגלות את הנפח העצום והבלתי מנוצל במחסן שלך, ולהקים רצפת ביניים )גלריה( מאלמנטים מודולריים של אקרומית * ניצול נפח מירבי * אפשרות פירוק וביצוע שינויים * חוזק ויציבות * יכולת התאמה לכל גודל ושטח על מסגרות וקורוח המתכת של אקרומית רצפת עץ המטופלת בצבע מיוחד להגנה מפני אש. העליה למפלט העליון היא באמצעות מדרגות מתכת וההעמסה באמצעות פתרונות שינוע מקוריים. מתאים לשטח החסנה נוסף, משטחי עבודה, משרדים, ארכיונים וניתן להקמה עד ירושלים: טל V&VB רומית n אקרומית לחיל האחר, מפקד מ>טב הברכות, שלום ובטחון. חיים איתני שטיחי כרמל ב ע ״מ סוכנות ראשית לשטיחים קלאסיים, מודרניים רמקיר אל קיר © רח׳ גרוזנברג ב, ת ל ״ א ב י טלפונים הובלת רהיטים ! טל מובילי הצפון רענן זר ברכות במלאת איש צבא! אנו נבצע עבורך את הובלת רהיטי דירתך במהירות יעילות ומקצועיות + בטוח מלא לכל חלקי הארץ אריזה חינם!! : ספק מוכר ן משרד הבטחון והממשלה llllllllllll|l(llllllllllllllllllllll|||l₪ll|l|||l||||M I * I 1 | | | | | § | H;111H1TT ברכת עגקם למשפחת ח>ל האו>ר ב>ום ח>ל האו>ר -מתיקה מיוחדת בחנות החדטה ברחי יפו ירושלים בו-יהודה-רח׳ תי-אביב הרצייה נוסי-רח׳ חיפה פרץ מסי רח׳ בד-צבי )ליד אגד(.-רח׳ באר-עבע הראייה-רה׳ רמת-גך טנומפפו-רח׳ פמח-תקוה הרצי-רח׳ נתניה אחד-העם-רח׳ רחובות -מרכז מסחרי, עדי התמרים, בחצר. איית 21 הנ-רח׳ /)פויה תרמ״ב-חזי ראעוו-יציווtwrnaf ppea ו־יהשלמבית ppea fi'frm vjp !m6a vpNa Tup - מיגווו עשיר של רהיטים מובחרים מטובי היצרני inra פרטים בחוויות ובמחלקות הרהיטים של שקם I גליון מספר יולי מוצא על-ידי מפקדת חיל-האויר קצין חינוך חיל-האויר עורך משנה דניאל מולד עורך גראפי יפתח אלון המערכת: דאר צבאי טלפון מזכירת המערכת: סגן דינה קלוזנר תוכן המראה אל שנות ה־ ראיון עם מפקד חיל-האויר, אלון! דוד עברי — זאב שיף מלחמות האויר שלנו - רב-שיח עם האלופים )מיל.( דן טולקוסקי, מרדכי הוד ובנימין פלד, מפקדי חיל-האויר לשעבר האדם מאחורי הסרבל — אריה ברנע הם עשו היסטוריה — יוסף בודנסקי המלך מת יחי המלך? — אורי עמית פאנטומים במלחמת יום־הכיפורים השורשים של שירות־האויר — אלי אייל כנס וותיקי ש״א תחזוקה עם כל הלב — אריה אבנרי ציונות מגובה אלפיים רגל — אהרון לפידות נחתתי בקהיר לפני ביקור סאדאת יונה עם עלה של זית מאמץ אוירי מרוכז — יכריע! ראיון עם רא״ל )מיל.( מוטה גור — סא״ל אורי מזכרוני הארכיוני האוירי — אריה דיסנצייק מה אומר לי חיל־האויר ״לא השמים שמיהם...״ על כנפי הכסח — אריה ברנע המציל נפש אחת... — אהרון לפידות יש לנו טייר — אריה ברנע ״נימיץ״ — כנף! על המים — אורי עמית ח״א — גיליון מס׳ משמידי הטאנקים — אלי אייל מחיר הגיליון הכפול מחיר חוברת בודדת רגילה ^ תוכנסנif ׳ זהו ה להיות קצין בצי הסוחר אם אתה לאחר שירות בצה״ל, בעל תעודת בגרות או בוגר ושלח התלוש עוד היום. מ.ת. לכבוד הרשות לחינוך והכשרה ימיים ת.ד אני מעוניין בפרטים על הקורסים לקצינים, מסלולי הקידום והאפשרויות הפתוחות בפני בצי הסותר. שמי השכלתי כתובתי גיל \ בוא להיות קצין בצי הסוחר תצלומי השערים: רביעיית מטוסי ה מעל חון! יס-המלח )שער אחורי( בענייני מנויים, דגמים וגליונות ישנים יש לפנות אל: ההוצאה לאור, מחי ההפצה, רח׳ ב׳ מסי הודפס באמצעות משרד הבטחון בדפוס ״יפת״ בע״מ סורר במסדרה ״גד״ קורא יקר חיל־האויר חוגג בימים אלה ארוכה צעד החיל למן ימי הבראשית שלו, ימי ״הפרימוס״ ו׳׳המבצר המעופף״, ועד היום זה, בו פולחים כפירים ברעם את השמיים. החיל משקיף לאחור בגאווה, על שלושה עשורים של כוננות, פעילות־קרבית מפוארת, והתעצמות בלתי־פוסקת. בכל המלחמות בהן עמדה מדינת ישראל, בפעולות התגמול ובאירועי הבטחון השוטף, שימש חיל־האויר כאגרוף המגן, הדרוך והנכון להדוף כל תוקפן, ולהנחית בכל מקום את המהלומה המכריעה. מקצת ממורשת חיל־האויר אנו מביאים בפניך בגליון חגיגי, כפול, זה. על חלקו של חיל־האויר במלחמות ישראל משוחחים שלושה ממפקדי החיל בעבר. הם סוקרים את דרכו של החיל מחיתוליו ועד למעמד הבכורה, שרכש בקרב זרועות צה״ל. על מעמדו וחשיבותו למדים אנו גס מדבריו של הרמטכ״ל לשעבר, רא״ל )מיל.( מוטה גור, בראיון עימו, המתפרסם בגיליון זה. משלים את התמונה מפקד חיליהאויר, האלוף דוד עברי, הסוקר את המשימות והאתגרים הניצבים בפני החיל כיום. המטוסים של חיל־האויר ״עשו היסטוריה״. חלקם מוצגים בגליון זה, וחלקם יוצגו בגיליונות הבאים. אולם, הנשק האמיתי של החיל היה ויהיה האדם: הטייס והנווט, שבמהירות על־קולית חולפים מעל, איש־האחזקה השוקד יומם וליל על תקינות המטוסים והציוד, אנשי הבקרה, הנ״מ והמנהלה, וכל אותם הבחורים, שיחדיו יוצרים את העוצמה האנושית הגלומה בחיל. על האדם בחיל־האויר משוחחים בגיליון זה כמה מוותיקי החיל, שלזכותם אלפי שעות טיסה ושנים ארוכות של שירות. מה אומר לך חיל־האויר! — בשאלה זו פנינו למספר אישים ולממלאי תפקידים במערכת הבטחון ובצה״ל. את תשובותיהם ואת הערכתם לחיל אנו מביאים בהמשך. במקביל, חקרנו איך נראה חיל־האויר הישראלי בעיני אוייביו שמעבר לגבול, והעלינו תמונה מעניינת מאוד. עוד עימנו, בגיליון זה, מעלילות הפאנטומים במלחמת יום־הכיפורים, ביקור נושאת המטוסים האמריקנית "נימיץ״, והמשך סידרת הכתבות על לוחמת המסוקים. גם הבטאון עצמו חוגג לקיומו. דפים מבטאון מס׳ בשורה לנו לקוראינו הוותיקים: אנו מחדשים מנהג שנפסק, ומצרפים לגיליון זה דגם של מטוס התובלה הרקולס להרכבה עצמית. הרכיבו ותיהנו! אתכם, הקוראים, נוסיף ונפגוש בכנסי קוראים, בסיורים משותפים ובעוד פעילויות שונות ומגוונות, שיהדקו את הקשר בינינו. חג שמח וקריאה נעימה סא׳יל אורי המראה אד שנות ה־ ראיון עם מפקד חיל־האויר, אלוו ונזכור את כולם• מפקד חיל־האויר, אלון! דוד עברי, מניח ביום הזכרון ה-סג זר למרגלות האנדרטה לזכר נופלי חיל-האויר בהר-הטייסים בדיר-אל-עאמר שבהרי ירושלים מאת זאב שי ש. ב״מבצע ליטאני״ מילא חיל־ האויר תפקיד מרכזי וחיוני במשימות תקיפה ושיתוףו־ פעולה. האם כוחות היבשה אינם עלולים לפתח ציפיות, כי בכל מלחמה ובכל מצב יוגש סיוע דה־ לוקס? האלוף! עברי: לחיל־האויר היו שתי מטרות במבצע. האחת, לתקוף! מטרות, שאליהן אין כוחות היבשה יכולים להגיע. השנייה, להשתלב בלוחמת היבשה, להגיש סיוע לכוחות היבשה. בתחום זה הוצרכנו לתת את הטוב ביותר. מלבד האילוץ המעשי — זו היתה הזדמנות לבחון את מערכת שיתוח־הפעולה, שפותחה מלקחי מל- חמת יום־הכיפוהים. אומנם מאז תור־ גלה המערכת באימונים — ואולם נותרה בבחינת מערכת תיאורטית ולא נמדדה במצבי אמת. במצב כזה אפשר להגיע לעתים לאבסורדים, הן בדרישות הן בתפעול. הטעמנו חד־משמעי, שלכוחות היבשה אסור לצפות, כי יקבלו סיוע כזה בשלבים העיקריים של המלחמה. לאחר שמגיעים לעליונות אוירית, בכושרנו לתת סיוע כזה. הסיבה לסיוע ב״מבצע ליטאני״ היתה לחסוך בחיי אדם. לדעתי, הצלחנו. האבירות בכוחות היבשה היו רבות יותר לולא הגשנו סיוע אמרי מאסיבי. על־אף זאת עלינו להדגיש, כאמור, כי הסיוע מוגבל לתנאים מסויימים. ש.: מה היו הלקחים של חיל־האויר מהמבצע? האלוף! עברי: המערכת של השתתפות חיל־האויר בלוחמת היבשה היתה טובה בהחלט, אם כי היו צריכים לעשות בה 4 תיקונים מספר. אלה נעשו תוך כדי הלחימה. המערכת לא תאמה חד חד־ ערכית לתיאוריה, ולכן עשינו בה שינויים קלים. כדאי להוסיף, כי המבצע היה הזדמנות לטייסים צעירים, שלא השתתפו במלחמת יומ־הכיפורים, להת- נסות בפעולה בשטח אוייב, תוך שימוש במערכת החימוש. ש.: האם הצורה שבה פעלו הטייסים הצעירים היתה משביעת־רצון? האלוף עברי: בהחלט כן. עבור טייס וותיק זה נראה, אולי, בעוד אימון, אך בשביל הצעירים זו היתה קפיצה קדימה. אין להשוות זאת למלחמה מליאה. לא עפו שם טילים, אך הטייסים הצעירים הרגישו, בי זו היתה קפיצת־דרך בתהליך האימונים ובהכשרה. ש.: הזכרת את סיועו של חיל־האויר לחיסכון בחיי־אדם. אר בעקבות המבצע האשימו את ישראל בהפעלת פצצות־ מיצרר. מה היה המניע מאחורי ההח- לטה להטיל פצצות אלהי מהי ההצדקה הצבאית בשימוש בנשק זהי פצצות מיצרר — אמצעי יעיל נגד מקורות־אש האלוף עברי: ההצדקה פשוטה מאור. כשרוצים למנוע או להפסיק שיגור קאטיושות ופגזים אל קרית־שמונה, נהריה או כל ישוב בצפון, הדרך היחי- דה לשתק את ההפגזות היא לפעול נגד מקורות־האש, ולכן יש לכסות שטח. כיסוי השטח הוא שמנע את המשך ההפגזוח. זה אכן קרה, וזוהי ההצדקה הצבאית. רוב המטרות, שעליהן הוטלו פצצות מיצרר, היו עמדות ארטילריה. היו תותחים של המחבלים גם בפרברי כפרים. ש.: האם יש בפצצות המיצרר משהו, שהוא קטלני יותר, אכזרי יותר, מכלי נשק אחריםי האלון! עברי: שום דבר. זהו פשוט אוסף של רימוני־יר. זה אותו רימון־ יד, אלא שצורתו אוירודינאמית מסויי־ מת. אותו רימון, עם אותו חומר נפץ. ש.: האם יש קושי מיוחד לייצר פצצות כאלה? האלוף עברי: העיקרון הטכנולוגי פשוט יחסית, אך היצור מסובר יותר. במיצרר — לכל רימון יש מרעום משלו. מלבד זאת — החימוש יקר יותר. ש.: ב״מבצע ליטאני״ הפעיל חיל־ האויר לראשונה, בשימוש מבצעי, את מטוסי מה אתה יכול לומר על הפעלת המטוס במבצעי האלוף עברי: מוקדם להפיק לקחים לגבי המטוס רק מ״מבצע ליטאני״. ה־ גובה אפשרית. לכן, פיטרול מעל לבנון או מעל לשטח שלנו זה היינו־ הך, כל עוד לא תופעל בקרב. הדבר נתן לנו הרגשה טובה להפעיל מטוס חדיש, כאשר האמינות התחזוקתית ורמת התפעול עונות לציפיותינו. 15 ולזל להפעלה ש.: מערכת ה־מב״ם של המטוס נתנה לנו, וודאי, טווח תצפית עמוק יותר בשטחי האוייב? האלוף עברי: כן. אך זה אינו חדש. גם כשאנו טסים בשטח ישראל אפשר להסתכל עם מערכות זו לתוך השטח הירדני, הלבנוני או הסורי. ש.: ה־ כמה מטוסים קיבלנו עד היום, ומה למדנו בתקופה זו על המטוס? לתשו־ בותיך חשיבות מיוחדת משום שמטוס זה עתיד להימצא גם בצבאות ערב. האלוף עברי: קליטת המטוס הזה היתה קפיצה גרולה קדימה. לא כמו מהמיסטר והסופר־מיסטר למיראז׳, ומה־ 1; מיראז׳ לפאנטום. ה־ גדולה יותר קרימה. זה כמו לקפוץ שלוש מדרגות בבת־אחת, במקום מדרגה אחת. אולי כמו הקפיצה בזמנו ממטוס המוסטאנג למטוס הסילוני. בכל פעם שעלינו מדרגה אחת ידענו למה לצפות. ב־ אתה ממש מופתע מאיכות התמרון, ממערכת הנשק, מאפשרויות התצפית. הטיל שיכול להפיל מיג־ 70,000 הם שלבי תחכום עליונים. יתרון נוסף — מערכת הנשק קלה להפעלה, לתמרון ולהשגת תוצאות. ש.: האם היתרונות ימוצו גם אם ה־ בינונייםי האלוף עברי: בהחלט. טייס בינוני, שצריך להפעיל את אמרי הדוק נגד מטוס פאנטום, או מיראז׳, או כפיר, יכול להשיג הישגים, בגלל ההבדל הרב בביצועי המטוס. ש.: האם כך הדבר גם בתחזוקת המטוס? האלוף עברי: בדרג הטכנאי הנמוך — ההפעלה פשוטה, ואולם, ברגע שיש בעייה, צריך הבנה רבה יותר ורמה מבצעית גבוהה. המטוס נבנה לפשטות בתחזוקה, לפחות שעות הכנה, ביחס לשעות טיסה, ולשיעור תקלות נמוך. ש.: כלומר, עם עשיר, עם טכנאים פשוטים וטייסים בינוניים, יוכל לעשות הרבה עם מטוס כזה? האלוף עברי: עם עשיר, שלחיל־ האויר שלו הרבה חלקי־חילוף ומערכות להחלפה ושבנו לו קונספציה נכונה של אחזקה, יוכל להפיק הרבה מאוד מה־ טייסים מן השורה הראשונה ש.: האם הכנסנו שינויים במערכות ה־ אצלנו? האלוף עברי: אנחנו קשורים בעניין זה עם האמריקנים. רבות מדיעותינו, שנבדקו ונבחנו שם, וודאי משפיעות על השינויים שנעשים בארה״ב. עם זאת, לא הייתי אומר, שהן מכתיבות את השינויים. ש.: האין חשש, שבעקבות עיסקת הנשק של ארה״ב עם סעודיה למכירת 15 ריקנים, לאויביינו האלוף עברי: חשש מודיעיני כזה קיים בהחלט. אין להתעלם מכך. פירוש הדבר, שיש צורך בזהירות. ש.: האם יש איפיון מיוחד לטייסים שחיל־האויר מציב ל־ האלוף עברי: בשל מחיר המטוס והערך הסגולי שלו בתוך המערך, אנו בוחרים את טייסיו מהשורה הראשונה, טייסי עילית וותיקים. יחלוף זמן, וכשנלמד מהן הנקורות האופייניות המיוחדות לו, נבחר טייסים מתאימים ואף צעירים יותר. הבטחות אינך חוזה מחייב ש.: האמריקנים הבטיחו כי מטוסי 5 N לא יוצבו קרוב לישראל, לא יהיו להם נקודות־תלייה לפצצות ולא יהיו מצויי- רים בטיל אויר־אויר מספק אותך? האלון* עברי: בהחלט לא! אחרי שמקבלים את המטוס, היתר אינו אלא עניין של החלטה. אפילו לא תהיה בטאבוק תשתית למטוסים אלה והשדה יחסר את הסידורים המתאימים, אין זה ידי וויתור על הטיל בשביל חיל־האויר, האם היית נוקט דרר זו? האלון* עברי: אולי. אך בוודאי שאין הדבר כר כאשר למטוסי ה־ אני בונה על מערכת יחסי כוחות מסויי־ נוכל16 מת. אם יהיו לנו מטוסי להתמודד ביחסי כוחות נוחים יותר נגד מיג־ מטוסי כפיר, נזדקק ליותר מטוסים על־ מנת לעמוד באותם הישגים. לא יטילו מגבלות פוליטיות ולא יגבילו את כמות המטוסים בעוד שהאמריקנים יפצו וודאי את ישראל במכירת מטוסים לשמירת מאזן הכוחות? האלון* עברי: אני סבור, שהאל- טרנטיבה הצרפתית טובה יותר, מבחי- נתנו. במלחמה איש אינו מתחשב במיג־ בלות פוליטיות, שהוטלו עם חתימת העיסקה. אנחנו מכירים גם את הציוד הצרפתי. ולכן אומר דבר עצמאי מבחינת התפעול. זהו מטוס בעל התנעה עצמית. אתה נכנס למטוס ומתניע. בקיצור, איננו תלוי בתשתית משדות אן* מורכבת, ניתן להפעילו מאולתרים. הוא בנוי לכר. ואפשר גם לפעול מהמסלולים הסעודיים בטוראיין* וגוריאט. באשר לחימוש — הם יכולים להרכיב על המטוס חימוש שאינו מתוצרת ארה״ ב. ש.: האין בכך הפרת חוזה? האלון* עברי: לא גכתב בחוזה, שאסור לסעודים לקנות טילים מצרפת, את טיל המאז׳יק לדוגמה. הם יכולים לקחת מהנדס צרפתי, לשלם לו עוד אלף דולר, והוא יכין את התכנון. אירופה אינה יכולה להתחרות בארה״ב בתוצרת, בייצור, בכמויות. אך הכושר קיים. קיים המידע: והשאר תלוי בכסף. זה החשש שלי. בעתיד יכולים גם האמריקנים לשנות החלטתם ולספק לסעודים מה שאינם מספקים כיום. אם אנחנו נקבל טיל חדיש, כ־ע לבוא לחץ לספקו גם לאוייבינו. אנו זקוקים ל ש.: לו יכולת למנוע מכירת טיל אויר־אויר משוכלל כזה לסעודים על־ ש.: מרבים לעסוק לשכוח את דים לקבל בהקדם. מה דעתך על מטוס זה בידי המצרים? האלון* עברי בירדן ובסעודיה, אר לצערי זהו מטוס טוב ומתאים למצרים. הוא בעל בושר־ תקיפה טוב יותר, כושר כינון וניווט טובים יותר. E ש.: יותר טוב מכל מטוס רוסי שבי דיהם? האלוף עברי: להערכתי — כן! קשה לי לומר מה זה בדיוק סוחוי־דו, או אסור לזלזל במיג־ מטריד אותי, כי ייתן להם n את הכושר להנחית מכה ראשונה בתקיפה, ובהפתעה. עם זאת, לטווח־ קצר של מספר שנים, אני מוטרד פחות. מערך שבו מטוס אמריקני, צרפתי ורוסי מזמן בעיות אחזקה, לוגיסטיקה וחלקי־ חילון*. יעבור זמן עד שייפתרו. יש גם בעיות שליטה, החל ממערכות־קשר, שהן שונות, וכן תדרים ותחומים שהם שונים. ש.: האם האלטרנטיבה הצרפתית — מטוס צרפתי במקום אמריקני — טובה יותר? — הנכונה ההשערה, שהצרפתים מול קניים אפקטיביים יותר. חיל־האויר המצרי אינו מסוגל גם לקלוט מטוסים רבים בבת־אחת. כושר הקליטה שלו בשדות הוא איטי יותר מאשר שלנו. נסיגה מסיני עלולה להרחיק השגת עליונות אוירית ש.: אבקשר לפרט מהי בשביל חיל־ האויר המשמעות הצבאית של נסיגה מסיני )כולל כל שדות־התעופה(? האלון* עברי: במקרה של נסיגה יהיה עלינו לפנות מסיני את כוחות חיל־ האויר המוצבים בו. כוחות אלה יש לרכז בשדות אחרים, בגבולות הקו הירוק, דבר שיגרום להגברת הצפיפות באותם בסיסים, על כל המשתמע מכר. ש.: בעקבות עסקת־החבילה של ארה״ב, הכוללת אספקת מטוסים חדי- שים גם לסעודיה ולמצרים, נאמר, כי ישראל שגתה בכר שלא החלה מזמן ביצור מטוס־ הקרב החדיש שלה, האריה. האם אתה מקבל את הקביעה שעתה יש להתחיל מייד בייצורו? האלון* עברי: זוהי בעייה עמוקה יותר. זוהי שאלה לאומית: — האם אנחנו יכולים במשאבים שלנו לייצר היום מטוס? האם המטוס שנייצר, ללא מנוע עצמאי, ייתן את התשובה שבה 6 אנו מעוניינים? מזכירים מנוע אירופי למטוס זה, אך מי ערב לכר, שאמבארגו אירופי פחות מסוכן מאמבארגו אמרי- קני? מדינה באירופה, המייצרת חלק חיוני מהמנוע יכולה להחליט, שלא למכור לנו חלק מסרים. להערכתי, השפעת הערבים באירופה יותר גדולה מאשר באמריקה. בראיה כוללת — אני בעד מטוס האריה. הוא יכול להשתלב אצלנו היטב לו פיתוח אמצעי לחימה אחרים, וחי- מוש אוירי אחר. אין בידינו משאבים לייצרו. בעדיפויות התקציב נמצאים בקדימות גבוהה גם פיתוח התשתית של החיל וקליטת כוח־ אדם לקבע. מסוקי נ״ט בלחימת העתיד ש.: הערבים החליטו מאז מלחמת יום־הכיפורים לרכוש מסוקים רבים. עתה החליטו לייצר את מסוק הלינקס, במערך המטוסים בסוף שנות השמונים, אך זאת יש לזכור מנקודת המוצא שהזכרתי. פיתוח האריה אינו ראשון בקדימויות ש.: מדוע שחיל־האויר לא ישקיע בפיתוח המטוס? האלון* עברי: יהיה עלינו להשקיע סכומי־ענק מרי שנה. את המטוס נקבל רק בעוד שהשקעה כזו תשפיע מיד על איכות חיל־האויר. כספי הפיתוח אינם יכולים לבוא מתקציב חיל־האויר. גם על תקציב הבטחון אי־אפשר לבסס את פיתוח האריה. תקציב הבטחון גם הוא משועבד להוצאות שונות מראש, כמו שיקום, אחזקה וכיו״ב. ש.: האין אפשרות שנפתח את המנוע בעצמנו? האלוף! עברי: רק לשם בניית התשתית, שעליה אפשר לפתח מנוע, אנו זקו- קים לארבעה מיליארדים דולר, להש- קעות עצומות וזמן רב — ומדובר ב- שנים. ש.: לוא התבקשת לקבוע רשימת קדימויות, היכן בה מקום האריה? האלוף עברי: מבחינה תקציבית, לא הייתי שם אותו במקום ראשון. קודם האם זהו שינוי בגישה, ומהו האיום הצפוי מכך? האלוף עברי: זהו שינוי בגישה, אך הוא תואם את שינויי הגישה הקיימים בעולם. איני חושב, שיש להם קונ- ספציה עצמאית. הם מנסים לחקות. הרגשתם היא, כי במלחמת יום־הכי־ פורים הפעלנו מסוגי נ״ט והשמדנו הרבה טאנקים שלהם. הם קבעו זאת, והלקח הוא לקנות ולייצר הרבה מסוקי נ״ט למלחמה הבאה. כרגע הם עוסקים בציוד מערבי צרפתי — טילי מילאן והוט, שביצועיהם אינם גרועים מבי- צועי טיל הטאו. אחת הסיבות להחלטתם לייצר מסוקים, היא הרגשתם, שהדבר ביכולתם, ובכוחו להעניק להם שיפור בהרגשה העצמאית. ש.: האין בכך איום? האלוף עברי: חלק ממפקדי כוחות היבשה חושבים, שזה איום רציני יותר מכפי שאני חושב. אך אני איני אוביי- קטיבי. ש.: מהם הלקחים שלנו מהפעלת מסוקי הקוברה שבידינו? האלוף עברי: יש לזכור, כי לנו יש צבא־מילואים ואנו עלולים להיות מופ- תעים על־ידי התקפת פתע של שריון רב. כלומר, עלינו לפתח כושר־בלימה עד שיתגייסו המילואים. לכן התפישה שלנו כרגע החזקת מסוק נ״ט הגנתי. מאידך, שאלת מסוקי התקיפה לא סו- כמה עד תום. גם במקומות אחרים בעולם. צורר מיידי: אנשי־מקצוע ש.: מהן המשימות העיקריות שלך ל־ האלוף עברי: משימה ראשונה, עדיפה מכולן — כוח־האדם. אנחנו מוכרחים תצלומים: דן רוזנבלום להגיע למצב, שבו יהיו לנו יותר אנשים. אנשים מיומנים וטובים יותר בכל התחו- מים; הן בצוות הטכני והן בצוותי־אויר. זאת על־אף שקלטנו ציוד מתוחכם, ויש האומרים כי הוגדל פי שמונה, נותרנו עם כמות לא מספקת של טכנאים ולדבר זה יש, כמובן, השפעה. ש.: האם זה משפיע גם על רמת הטכנאים? האלוף עברי: קשה לומר, כי חלק מקבלים הכשרה טובה יותר על ציוד מתוחכם יותר, ואפשר לומר שהם טו- בים יותר. יש גם בעייה של מוטי- באציה בגלל העומס, וזו הסיבה שהכ- נסנו בנות טכנאיות. ש.: האם הועיל שילוב זה של בנות? האלוף עברי: זה הועיל בהחלט. יש לנו כרגע עשרות בנות המטפלות במטוסים ובסוף השנה יהיו מאות בנות. אחד הטייסים אמר לי אתמול, כי חשב שהטכנאי ארוך־ השיער הקושר אותו במטוס הוא איש־מילואים והופתע להיווכח כי לפניו חיילת... בינתיים זו הצלחה רבה והן מביאות גם אוירה נשית. השאלה מה הלאה. כרגע הן רו- צות לעבוד רק על המטוסים, אך מה יהיה בעתיד ולכמה זמן? בכוונתנו לגייס אזרחים, לאחר שירות 7 ־ on״v (general ®avid 6!vri אל שנות ה צבאי ולהציע להם להשתלם אצלנו. אך הרבר איננו פשוט. בתחום האלק- טרוניקה, למשל, השוק האזרחי נוהג כגזלן. אין ביכולתנו להתחרות עימו. גם לצוותי חאויר קל לצאת כיום החוצה יותר מאשר בעבר. המצב הכלכלי מפתה לאתגרים בחוץ. ההתקשרות הפתוחה בחיל־האויר דירבנה אנשים להבטיח סידורים לעתיר. המצב החמרני משפיע ויש, כמובן, כאלה המתפתים לו. ש.: נוצר בשל כך חוסר כטייסים סדי- רים? האלוף! עברי: מתנדבים אינם חסרים. אבל לאחר שהוכשרו רבים מהם עו- זבים. בכוונתנו לטפל בזאת. נוכחנו לדעת כי להתקשרות הפתוחה יש גם מגרעות. ש.: חיל־האויר גדל מאוד בשנים האחרונות. האם לא נפגמה ״המש־ פחתיות״ בתוך החיל, ונוצר במקומה ריחוק־מה? האלוף עברי: הדבר פגע, אר אין פירושו של דבר, שבתוך החיל תשלוט האנונימיות. התיקון אינו צריך להעשות אך ורק בדרג מפקר החיל, אלא בררגי המטה ומפקדי הכנפות והטייסות. אלה צריכים לקיים את הקשר. אסור לשלוט אר ורק באמצעות המחשב. היום היקף שליטתו של מפקד כנף רומה לזה של מפקד החיל בעבר. אם מפקד החיל היה יכול להכיר את אנשיו, אין סיבה, שמפקד כנף לא יכיר את אנשיו בבסיסו. גם במשפחה מרובת־ילדים אין אגו־ נימיות. הוריהם של את שמותיהם וגם אוהבים את כולם. אחים בוגרים עוזרים להורים ולצעירים. לכך צריך להגיע גם אצלנו. על כל אחד מ״ילדי״ החיל לדעת שזקוקים לו, ושהוא חייב להשתלב בזכויות ובחו- בות, כמו במשפחה מרובת־ילדים. 8 מלחמות האויו שלנו רב־שיח עם שלושה מפקדי חיל־האויר לשעבר, האלופים )מיל.( דן טולקובסקי, מרדכי הוד ובנימין פלד, אשר פיקדו על מערכות חיל־האויר בארבע מלחמות: ״קדש״, ששת־הימים, ההתשה ויומ־הכיפורים. סא״ל אורי: אני מברך אתכם בשם בטאון חיל־האויר, ומודה לכם על שהואלתם לבוא לרב־שיח זה. התאספנו היום כדי לדבר על חיל־האויר במלחמית ישראל. אני חושב שהיום לפני בתהליכי הרכבה בעקרון, ובעצם עדיין לא היה לחיל־ האויר, כוה־תקיפה ראוי לשמו, והימים ההם עמדו בסימן עליונות אוירית מצרית, שדווקא באזור הזה התבטאה, בין השאר, בהפצצות. מאז עברו אחת של מלחמות עם הפסקות־אש, או הפסקת־אש ארוכה עם התפרצויות של מלחמה. בכל ההתפרצויות, בכל המסכת הארוכה הזאת, צה״ל נלחם וחיל־האויר תרם את חלקו במלחמה הכללית של צה״ל. על החלק הזה, של חיל־האויר ותרומתו לבטחון המדינה, נדבר היום. רשות הדיבור למראיינים רפאל בשן וזאב שיף. שיף: כאשר מדברים על פער איכות בין צה״ל, בין זאב ישראל וצבאות ערב, הפער הוא קודם־בל בין חיל־האויר ובין חילות־האויר הערביים. אם יש פער בולט וגדול, הוא קודם כל בין הזרועות האלה, יותר מא; בכל זרוע אחרת. מדוע? — האם תמיד היה קיים פער ואם לא — מתי הוא התחיל? ומובן שהייתי מבקש שתתיחסו לסיבות של הפער. ושאלת המשנה האם הפער הזה הוא מפני שאנחנו טובים, או בגלל זה שהערבים גרועים? האם זה משום שאנחנו טובים אבסולוטית בכל מקרה? מוטי הוד: אין מישהו היכול להציג רמה גבוהה יותר מרמת חיל־האויר הישראלי דן טולקובסקי: אני לא הייתי מציג את השאלה בצורה כזאת. עניין זה הוא מוקש רעיוני, כי השאלה אינה ״מתי״, אלא השאלה היא, מה יוצר דברים כאלה, ולאחר־מכן אפשר לנסות לראות מתי הדברים האלה באו לידי ביטוי. אנסה למנות כמה גורמים, שהם חיוניים להשגת איכות. דבר ראשון, — שלקבוצת אנשים, גדולה או קטנה, ישנו הרצון להתמסר לנושא, להפור ליותר מקצוענים בנושא אלופים ברב־שיח. מימיו לשמאל: מוטי הוד, אלוף דוד עברי, זאב שין(, רפאל בשן, דן טולקובסקי, בנימין פלד 9 ולהפיק את המירב. זהו הדבר החשוב ביותר דבר שני: היכולת לבנות, לארגן ולהקים מכשירים ארגוניים־אנושיים, שיש בכוחם להכשיר את גורמי־המפתח לארגונים כאלה. למה כוונתי? — התרומה הגדולה ביותר של תקופתו של אהרן רמז בחיל־האויר היתה הקמת בית־ ספר לטיסה והפעלת בית־ ספר טכני לצוותות קרקע. אלה היו מכשירי־היסוד, שאיפשרו הפעלת תהליך של הכשרה אנושית, שבלחץ מתאים, בדחף מתאים, וברצון מתאים הביאו לאיכות. ולאחרונה, דבר שאני חושב שהוא לא פחות חשוב, ההכרה שצבא זה הוא גוף! הנושא באחריות בלתי־מוגבלת. אין ״בע״מ״ בצבא. לצבא יש אחריות בלתי־מוגבלת, — תהיה אשר תהיה המשימה, יהיו אשר יהיו התנאים, ויחסי הכוחות — להגיע למירב, ולנצח. וכאן אתה מגיע למסקנה שלא חשוב מה טיבם של המכשירים ואמצעי הלחימה, — מיראז׳ העולם השנייה. המטרה היא, להביא אותם ואת המפעילים אותם למצב של הפקת המירב מהם. זאב שין!: מדוע דווקא בחיל־האויר יותר מאשר בחי״רי טולקובסקי: מי אמר זאתי — אני לא חושב שזה דן נכון. אני הייתי מוסיף! עוד שני גורמים. אני חושב, מוטי הוד: שצריך להוסיף! עוד גורם אחד, שאני קורא לו הצורך. לא מספיק, שיש רצון. אני חושב, שאם השווייצרים ירצו חזק כמונו — הסיכוי של השווייצרים להגיע לרמה של ישראל, הוא יותר קטן, מפני שהצורך בקיום איכות כזו בשווייץ הוא לא דומינאנטי. לכן, הייתי מוסיף! עוד גורם אחד, — וזה הצורך, שהוא אחד הגורמים הדומינאנטיים ביותר, שהביא אותנו לרמה הזו שחיל־האויר היה בה, ונמצא בה היום, באופן יחסי לחילות־האויר הערביים, לפחות. 1 טולקובסקי: דבר ראשון שבקבוצת אנשים ישנו הרצון להתמסר הנושא להפיק ממנו את המירב 10 אצל הערבים היה צורך. אבל המוטיב של הצורך שלהם היה מוטיב שלילי, והמוטיב של הצורך שלנו היה מוטיב חיובי. ופה יש שוני. גם כאשר יש צורך, לא מספיק שיהיה צורך, אלא הוא חייב להיות צורך מתוך מוטיב חיובי ולא מוטיב שלילי. הגורם השני, שהייתי מוסיף! לזה והמסביר תופעה זו הוא שהיתה בחיל־האויר הישראלי הדוגמה האישית, שראשוני הטייסים הישראלים בחיל־האויר קיבלו מהמתנדבים הזרים, אשר באו ב־ האויר, היתה לזה השפעה גדולה מאוד. ואני מניח שהשפעה זו עברה אחר־כך בירושה מדור לדור. תמיד היתה לאיכות, שהדורות הצעירים ראו, או לדוגמה שנתנו המנוסים שבין טייסי חיל־האויר )והראשונים שהיו מנוסים היו טייסי המח״ל( השפעה מצטברת של ניסיון, של אתגר, של התמודדות אישית של בל *חד מהדורות הצעירים לנסות להגיע לרמה, או לעלות לרמה של הדורות שלפניהם. הצירוף! הזה של הצורך, של הרצון והדוגמא האישית הביאו לתוצאה. כן סבור אני, שהתנאים הסובבים, של מדינת־ ישראל — בהחלט יצרו קרקע מאוד־מאוד פוריה ודשנה לגדל את האיכות הישראלית. בני פלד: הפוטנציאל שלנו בא לידי ביטוי — אנחנו משופשפים בעוד שאחרים לא זאב שיף!: כלומר, האיכות מעולה לא רק משום שיש מולנו ערבים׳ מוטי הוד: מבחינה אבסולוטית, בתנאים האלה, בתנאי לחימה כפי שחיל־האויר צריך להילחם בהם — אין מישהו היכול להציג רמה גבוהה יותר מהרמה של חיל־האויר הישראלי. אפשר להציג רמות זהות, רמות קרובות, אבל קשה מאוד שלא להגיע למסקנה, שהאיכות היא אבסולוטית ולא יחסית לחילות־אויר ערביים. זאב שיף!: בני, פלד, אתה מסכים לדברים שנאמרו? בני פלד: לחלק אני מסכים, ולחלק — לא. אני רוצה דווקא להתחיל מכך ש־ הפסקות־אש באמצע, או שיש לנו הפסקות־אש עם כמה התפרצויות מלחמה. אני חושב, שההגדרה השנייה היא הנכונה. את הימים הצבורים של לחימה אקטיבית, ממשית, מתישה — אפשר בסר־הכל לספור על אצבעות הידיים והרגליים. אבל באותה הפסקת־אש עם התכתשויות מתמידות ישנו הצורך להיות מוכן תמיד לאותה התפרצות. אני חושב, שזה ההבדל העיקרי בינינו ובין חילות־אויר מערביים אחרים. כשאני אומר ״מערביים״, אין זה מדוייק. אני רוצה לכלול באוכלוסייה הזאת את הסינים, את היפאנים, את הרוסים, את הפולנים, את הצ׳כים, את הצרפתים, את הסקנדינבים, את האמריקנים, ואולי אפילו חלק ממדינות דרום־אמריקה. זאת אומרת, אינני יכול לצאת מנקודת־הנחה, שיש משהו גנטי מיוחד באוכלוסיה שלנו, העושה אותנו שונים באופן פוטנציאלי. לא! לנו פשוט היה הצורך, כפי שמוטי אומר, לעשות דברים ולא יכולנו לעשות אותם ב״נדמה לי״. אני חושב, שאפשר ללמוד מהדוגמה שנתנו לנו אבות חיל־ האויר מהמח״ל. כלומר, כאשר אומות הגיעו להתמודדות שנמשכה כחמש שנים, הם לקחו אזרחים פשוטים בני וכעבור ארבע־חמש שנות לחימה הם הצליחו להעמיד לוחמים מנוסים, מעולים, אמיצים, בלתי־מותשים, שאנחנו נהנינו מהלימודים מהם, וזו הוכחה לכך, שבאופן עקרוני אין משהו מיוחד באוכלוסיה היהודית־ישראלית. עכשיו לשאלת הפער. אני חושב, שזה לא רלבאנטי לשאול אם אנחנו טובים מפני שהם רעים, או שאנחנו טובים מפני שאנחנו טובים. אני חושב, שאנחנו יכולים למדוד את עצמנו במלחמה רק נגד הערבים. במירה מסויימת נגד אנגלים, וקצת נגד רוסים, ובזה אין אפילו מידגם סטאטיסטי המספיק להוצאת מסקנה כלשהי, פרט לזה, שאפשר לומר, שבשני המקרים שבהם נפגשנו עם טייסים הוד: השפעת הדוגמה האישית של המתנדבים הזרים שבאו ב־ עירה מדור לדור לא־ערביים היה זה עם טייסים, שלא היה להם שום ניסיון לחימה קודם, נרמה לי, שכך היה עם חמשת הטייסים הבריטים שהפלנו בתחילת דרכו של חיל־האויר וגם עם חמשת הרוסים. זה לא פייר. לוקחים חמישה רוסים, שלא הריחו אבק־שריפה בחייהם, ושמים אותם נגד חבריה משופשפים, ומפילים אותם. אני יכול להסיק ממערכת היחסיות האיכותית בינינו לבין חילות־האויר הבריטי, הצרפתי, הדרום־אפריקני, האמרי־ קני ואחרים שהפוטנציאל הטמון בהם הוא טוב כמו הפו־ טנציאל הטמון בנו, אלא שהפוטנציאל שלנו בא לידי ביטוי, אנחנו משופשפים — והם לא. לדוגמה: הטייסים הווייטנאמיים הם לא ערבים, ואם אנחנו היינו צריכים להתמודד בווייטנאם, אני לגמרי לא משוכנע, שהיינו משיגים תוצאות הרבה יותר טובות, אילו היינו מפעילים מאותו בםים־ניסיון מבצעי שהיה לאמריקנים בווייטנאם. אילו היינו באים אחרי מלחמת והיינו צריכים להילחם רק יומיים או חמישה נגד ווייטנאם, כנראה שהיינו משיגים יחם הפלות הרבה יותר טוב מהם. אבל אם היינו מתחילים יחר עם הווייטנאמים ונלחמים חמש שנים — אני חושב שהיינו מגיעים בערך לאותו יחם הפלות. דן טולקובסקי: אני מוכן לקבל את כל מה שנאמר כאן עד כה,• כעקרון בית־ספר או כתשובת בית־ספר לשאלה. אבל אני בכל זאת רוצה להשאיר אתכם עם סימו־שאלה. כי במקרה, לפני שבוע ימים בסמינאר בוואשינגטון, הזדמן לי להעלות נושא זה בהקשר אחר לגמרי. וזה נוגע למירקם החברתי. נכון הדבר, שהתנאים והצורך הם חשובים ביותר, וכמובן גם משפיעים על הרצון. אך יש כאן תופעה, שאגדיר אותה בצורה בוטה. המירקם החברתי הישראלי מסוגל לייצר, להפיק מתוכו טייסים מצויינים, מפקדי טאנקים מצויינים ורופאים טובים וגם מהנדסי פיתוח אלקטרוניקה מצויינים. אבל, לדוגמא, ולמרות שהצורך קיים, עד כה הוא לא פיתח יזמים מצויינים וגם לא מנהלי־ ביניים מצויינים — וזו שאלה אנושית מעניינת מאוד. זאב שין!: זו הערה מעניינת, אך נשאיר זאת לסוציולוגים. דן סולקובססי: באן היו אנשי מח״ל בשלב גורלי בחייהם... הודות לבחור כגיבסון לא נפלה סדום. רפאל בשן: אני רוצה להיאחז בנקודה שהעלה מוטי הור. אם תלך היום ברחוב ותשאל על מח״ל, ואני לא מדבר על דימונה או שדרות, אלא על תל־אביב — בקושי יידעו מה זה. בדקתי ומסתבר למשל, שהיו בתחילת ייסודו של חיל־האויר שמות של אנשים שנפלו. שאלתי היא זו: מה היתה המוטי־ באציה של האנשים האלה, ומה תרמו כתשתית לחיל־ האויר הישראלי? מוטי הוד: אקח לדוגמה את ברלינג. בחור צעיר, בן פחות מ־ כ׳׳אייס אוח דה אייסס״. ונדמה לי, שהשיג שיא של הפלות במלחמת העולם השנייה. בנו של כומר, שהתהלכו עליו אגדות, שהיה מתבודד ועושה כל מיני שרטוטים, משחק עם הכוונת ועושה כל מיני משחקים וחישובים עם הכוונת הקבו- עה, עולה לאויר ומפיל מטוסים גרמניים. אני, כבן הדור הראשון של טייסי חיל־האויר הישראלי, כשפגשתי בו ברומא הסתכלתי עליו ממש כמו על ״אלוהים״. והוא אפילו לא הגיע ארצה. או תיקח גוי אחר בשם מקאלרוי, שהשתתף בקרבות והפיל גוטליב, שהיה אחד מהטייסים המפורסמים ביותר בעולם, ואחרי המלחמה היה טייס־ ניסוי מפורסם. כל אלה היו שמות, שלאורם אפשר היה ללכת ולנסות לשאוף להידמות אליהם. זה הוביל אותנו, זה דחף אותנו, עם הצורך שהיה, לנסות להגיע לזה במטוסי מלחמת העולם השנייה שלנו, שעליהם שמענו את כל הסיפורים — הספיטים, המסר־ שמיטים והמוסטאנגים. רפאל בשן: אבל מה דחף אותם? בני פלד: אני יכולתי להבחין בסוגי מוטיבאציה שונים. היו כאלה שכאשר נגמרה מלחמת העולם נשארו מתוסכלים, כי לחזור לחיים נורמאליים של אחרי מלחמה לא רצו. וכשנודע להם, שבאיזשהו מקום נמשכת התכתשות ויכולים ״לשלוף״ — הם באו, אני מכיר לפחות שלישייה אחת מפורסמת מאוד, שעשתה פה עבודה נהדרת. אחד מהם נהרג מאוחר יותר כטייס ב״אל־על״. טד גיבסון, ג׳ון סולטר וציסטר בלייק, שלושה טקסאנים. כולם גויים. שלישייה של ״שולפים״, שהיו ״אייסים״ בח״א של העי האמריקני במלחמת העולם השנייה. הם באו לחפש עבודה. והם עשו עבורה יוצאת־מן־הבלל. הם לא הבינו את המוטיבאציה של מדינת ישראל, והם לא ידעו אם צריך שתהיה מדינת־ ישראל. אר הם ידעו שהם נלחמים לצד סימפאטי וצודק. זה היה סוג אחר )ואגב, הם לא היו ״שכירי־חרב״, כי כמעט שלא קיבלו כאן כסף(. סוג נוסף הוא של מוטיבאציה יהודית עמוקה — אולי יותר מאשר לחלק מהישראלים שהכרתי באותה תקופה. קח את החבריה מדרום־אפריקה. קח את סיד כהן, שעד היום אתה יכול לראות אותו. קח את אודי האמריקני. טיפוסים נפלאים. והיו איסטרמן ופלדמן, פומרנץ ופרנקל. שמבחינת רמת המוטיבאציה היהודית — היו נהדרים. עד היום הם שומרים קשרים עם מי שעוד מוכן לזכור אותם. דן טולסובססי: — טד גיבסון היה בנו של כומר, והסיפור שלו היה, שכאשר עלה בראשו לבוא לארץ־ישראל, הוא שאל את אביו, שאמר לו: ״לך להולילאנד.״ הוא היה מאלה שקיבלו משכורת נמוכה, כי היו גם שכירי־חרב, ש״חלבו״ עד הסוף. אך הוא כלל לא. הודות לטד גיבסון לא נפלה סדום במלחמת השחרור. זה צריך להיות ברור! הודות לטייסת איתו, — סדום לא נפלה! היתה לו מוטיבאציה. והיה לו רקע של מיסגרת מקצועית מצויינת, — אדם אמיץ, נטול פחד. כדזטי הוד: אני חייב לספר אפיזודה מה־ בקרב הגדול של טייסת 11 בדצמבר. דני ואני באנו בטיסה בספיטפייר. היו לנו בסן־־ הכל היו לנו רק כי אם יש מלחמה, — יש הזדמנות. אך כמובן, לא נתנו לנו הזדמנות. לא עלה בדעתו של אף אחד לתת לנו הזדמנות. אני זוכר, בערב שלאחר הקרב הזה נפגשתי עם אחר הטייסים הקנדיים )ששכחתי את שמו(. הייתי במצב־רוח ירוד, שאין סיכוי לישראלים. לא אשכח את מה שאמר לי אז: ״אל תהיה מודאג. זו תופעה חולפת. אתם תשאו על גבכם קאדר ישראלי. אנחנו — תופעה חולפת.״ הוא אמר את זה בכנות, וזה היה גוי קנדי. דן טולקובסקי: לפני שבועיים הייתי בשיקאגו. פתחתי את העיתון והיה שם ראיון, ללא שמות, עם בחור שאמר: ״הם לא זוכרים אותם!״ הם, הישראלים, לא זוכרים אותם, שכחו אותם. אותו בחור, מתנדב בחיל־האויר, לא הזכיר פרטים. וזה פשוט נגע ללב. מדוע אני מעלה זאת? — לא מפני שאני חדור- הרגשת אשם, אלא מפני שרצוני להזכיר, שאכן היו אנשים, שעד היום מרגישים ששלב גורלי בחייהם אירע באותה תקופה — ומשהו חסר להם. ועוד דוגמה: קח בחור כמו ג׳ון הארבי, שטם עם מטוסי מוסקיטו. הוא היה בחור אנגלי, טייס־ניסוי אחרי המלחמה, שהביא עשרות מטוסי מוסקיטו ארצה, ולאו־דווקא במצב הכי־טוב... היתה לו הזדמנות טוטאלית עם העסק, והבחור הזה, שהכרתי אותו היטב, לא עשה הון מהעניין. זה משהו הראוי לציון. דן טולקובססי: במלחמת העצמאות היתה לח״א תרומה מכרעת בתובלה ובשטחים אחרים תרומה איכותית זאב שיף: דן טולקובסקי, אתה זוכר היטב את מלחמת העצמאות ואת תרומתו של חיל־האויר באותה מלחמה. זו היתה המלחמה היחידה, שהערבים תקפו והפציצו את תל אביב האויר. הייתי מבקש ממך לומר כמה מלים על תרומתו וחלקו של חיל־האויר במלחמת העצמאות. דן טולקובסקי: התרומה של חיל־האויר )פרט לנושא התובלה, שבו, לדעתי, היתה לחיל־האויר תרומה מכרעת( היתה איכותית ולא כמותית. אותו מודי אלון, שקם והפיל את שתי הדאקוטות המצריות תרם איכותית ארבעה המסרים, שעלו והשתתפו בעצירת הטור ; א׳־א׳ המצרי באשדוד — זו היתה תרומה אדירה, איכותית ולא כמותית. מבחינת כמות — אין ספק שהתובלה האוירית השיגה הישגים גדולים מאוד, החל באוסטרים וגמור בתו- בלה האוירית דרך רוחמה, דורות, סדום וכר. אלה היו מבצעים! אלה היו מאמצים נמשכים, שבאמת הניבו תוצאות מפליגות. הבעייה של חיל־האויר היתה זו, שבמירה שהדבר נגע לפיקוד של צה״ל )ובאמת חבל מאור שאהרן )רמז( אינו נמצא כאן(, אנחנו מכרנו להם את העתיד ובמידה לא־ מבוטלת. אנחנו תיארנו להם מה חילות־אויר מפותחים, מצויידים, מוכשרים ומאומנים יכולים לעשות, אמרנו להם: ׳תנו לנו קרדיט, אנחנו מסוגלים להגיע גם לזה.׳ האמת היא, שהם לא תמיד האמינו ובמידה מסויימת של צדק. היכולת שלנו היתה מוגבלת. כך שהפיקוד העליון, המטה הכללי, לא יצאו בדיוק משוכנעים מאיתנו. זאב שיף: אתה מדבר על המלחמה הראשנה שלנו, על מלחמת העצמאות, ואתה אומר שניסיתם למכור את העתיד. אבל שני מפקרים בחיל־האויר )רמז ולסקוב( נאלצו לעזוב משום שלא היתה הכרה של המטה הכללי בנושא הזה. הייתי מבקש משלושתכם להתייחס לנושא זה, של בעיית ההכרה בייעודו של חיל־האויר, וחילוקי הריעות בנושא. מוטי הוד: יותר פעילויות מבצעיות הוטלו על ה״א כהוכחה לאלטרנטיבה הטובה ביותר דן טולקובסקי: היום, במרחק של זמן, אני מסוגל להסתכל על זה בצורה די אובייקטיבית. ראשית, התקופה של אהרן )רמז(. אהרן עשה דברים גדולים. הבעייה היתה בריוק, שהוא הציג קונצפט שהיה קונצפט של חיל־אויר עתידי, והוא נשען, מבנית, על תפישות בריטיות של התא.פ. כזרוע עצמאית וכוי. ברם, ראשית, חיל־האויר לא היה באותה תקופה בעל אותה עוצמה סגולית ובנוסף הפתרון של התא.פ. לא היה הפתרון היחיד ההגיוני האפשרי. הראייה לכך, שמדינות שונות פתרו את הבעייה בצורות אחרות. מצד שני, אין כל ספק שיגאל ידין כרמטכ׳׳ל, וגם מרדכי מקלף, — כל אחד בצורתו־הוא — ללא ספק לא תפשו את העקרון. אבל אומר לזכותם עוד משהו, וזה נכון גם לגבי משה דיין כרמטכ״ל. צריך לראות את הנושא מנקודת ראות של הרמטכ״לים. מתייצבת לפניהם חבורה של אנשים, המתיימרים להבין את הכל בנושא, שהם אומרים שהוא ייחודי ושונה לחלוטין מהנושא של המלחמה ביבשה. וכל שנה — וזה התחיל להיווצר בתקופה של רא׳׳ל מקלף, — הם נוגסים באחוז יותר גדול של התקציב. מפקד חיל־האויר בא ואומר: ׳תשמע, תן את הכסף, ואל תבלבל את המוח׳ — בצורה פחות או יותר מנומסת והרמטכ״ל אינו מוכן לבלוע זאת. הקצינים הבכירים אינם מוכנים לבלוע זאת. זה קשה לבלוע, כי בסך־הכל צריך להיות לך המון אמון בחבורה הזאת, הנוגסת ״חתיכה״ אדירה של תקציב, שהם באמת יודעים יותר טוב ממך מה צריך לעשות עם זה. יש כאן בעייה: ואני חושב. שבעייה זו היא המקור לאי־ הבנות רבות שהיו. את זה אני אומר לזכותם של הרמטכ״לים. מוטי הוד: אני מוכן לומר, שכאשר הייתי אני מפקד חיל־ האויר, הרגשתי שאני מפקד חיל־האויר הראשון שאינו פלד: לנו פשוט היה הצורר לעשות דברים ולא יכולנו לעשות אותם ב״ נדמה לי״ 12 אהרן רמז, בדיון עם ראש הממשלה ושר הבטחון, דוד בז-גוריון, והרמטנ״ל, רא״ל יגאל המפקד הראשון של חיל-האויר, אלוף ידיו עריך להתמודד עם הבעייה הזאת בעורה חריפה. קבלתי את חיל־האויר באפריל החל חיל־האויר בפעילות מבעעית מאוד נדירה עד אז. במשך שמונה השנים בפיקודו של עזר )וייעמן(, היה מספר מוגבל מאוד של פעילויות. פעם אחת תקיפה של אל־ חאמה, ואולי עוד משהו. והנה אעלי, בחודש השני בפיקודי על חיל־האויר, התחילו קרבות אויר, וכמעט כל חודש היתה לי פעילות מבעעית. ברגע שחיל־האויר התחיל בפעילות מבעעית, היה קל מאוד והיה לי גיבוי לאותם הדברים שרעיתי, לפחות בתחילה. ביום שבו גמרנו את מלחמת ששת־הימים, הבעייה שלי בנושא זה כמפקד חיל־האויר שוב לא היתה קיימת. האמון שחיל־האויר נלחם עליו כל הזמן, שיאמינו לו, שהוא יודע מה הוא רועה, שהוא יודע איר לעשות זאת — זה נגמר באותה דקה שבה נגמרה מלחמת ששת־הימים. כתועאה ממה שקרה במלחמת ששת־הימים, — ואחר־כך כשנכנסנו למלחמת ההתשה, — לא הייתי עריך לבקש שיתנו לחיל־האויר את ההזדמנויות. חיל־האויר נתבקש יותר ויותר לקחת על עעמו משימות וייעודים, שבעיקרם לא היו ייעודים עיקריים של חיל־האויר. יותר ויותר פעילויות מבעעיות, — שבאופן עקרוני, ואם מנתחים אותן בעורה הגיונית, לא היו עריכות להיעשות על־ידי חיל־ האויר — נעשו על־ידי חיל־האויר. הוכח שזו האלטרנטיבה הנוחה ביותר והזולה ביותר — לפחות מבחינת האבירות, ומבחינת הקלות של הטלת המשימות האלו וביעוען, והמהירות. בני סלד: אני מסכים עם ראיה זו — וכל דבר היה נכון בזמנו. אלא שאני רואה את זה קצת אחרת. מה שבעצם קרה בזמנו של רמז — נובע ממסמך שכתב, שהיה מעל ומעבר לכושר ההבנה של האנשים שבנו את צה״ל. עם כל הכבוד שיש לי ללסקוב, הוא, בעצם, בנה את המתווה הארגוני, שאנחנו נאבקנו איתו ראש צוות ההפעלה, שבנה את הקונספציה של מבנה צה״ל עם מטה כללי, פיקודים, חיל־אויר וחיל־ים, וחילות־יבשה במקום זרוע־יבשה ורמטכ״ל שהוא ראש־מטה, אבל גם מפקרי — לסקוב. זה היה המבנה שהוא יער. אני מסכים לאשר אמר דן בדבר חיל־האויר שמכר תמונה עתידית של זרוע שיש לה מיגוון משימות, החל ממשימות אסטרטגיות וגמור במשימות קטנטנות. אומנם באותה תקופה חיל־האויר לא היה יכול להעיג יכולת איסטרטגית. על זה אפשר היה רק לדבר. היה לנו איזה גרעין של יכולת איסטרטגית. שלושת מפעיעי הבי־ אלא; רק משום שהיו בשוק ואפשר היה להבריח אותם היתה גם קונספעיה מאחורי זה. אבל עד מהרה נגנזו מפציצים אלה, כי מי בחיל־האויר הישראלי דאז באמת יכול היה להפעיל את המפציצים לבד? כמה אלופי־ הפצצה וטייסים־מפציצנים רציניים נותרו בחיל־האויר לאחר שהאמריקנים חזרו לביתם? האיסטרטגית גוועה עם גוויעת אותה טייסת מפציצים מקורית, ונותרו רק טייסי־הקרב וטייסי־ התובלה. כמפקד חיל־האויר לשעבר אני יכול להעניק קרדיט לדדו )הרמטכ׳יל לשעבר, רא״ל דוד אלעזר(. דדו היה האיש, שלראשונה תפש שיש מקום פעם אחת לפרסם בצה״ל מהו יעודו של חיל־האויר, ולהכיר בו כבמבנה זרועי. זה היה לקראת סוף המשיך להקדיש לזה זמן מסויים. מוטה )הרמטכ״ל לשעבר, רא״ל מרדכי גווי( המשיר עם זה. כלומר, מהבחינה הזאת יש היום כבר הכרה. דן סולקובסקי: ב״קרש״ הגיע דיין למסקנה — קדימות ראשונה לחיל־האויר דן טולקובסקי: אני מוכרח לעשות צרק עם המטה הכללי. ראשית, בעיתות־חירום אף פעם לא היו לי בעיות. גם בשנות החמישים לא היו לי בעיות בעיתות־חירום. ברגע שהיה מעב־כוננות אמיתי, הכל הלך יפה. ברגע שחזרנו למצב רגיעה, התחילו הוויכוחים האין־ סופיים על תקציבים. אחת הבעיות הגדולות — ולא רק אצלנו, אלא ברוב מדינות העולם — בנושאים של ההתחרות הבין־זרועית נובעת מכך, שלפיקוד העבאי העליון קשה מאוד להגיע לתפישה מערכתית המקיפה את כל הזרועות. קל לאיש כוחות־ 13 היבשה להגיע להיות רמטב״ל. טבעי לאיש חיל־הים להגיע להיות מפקד חיל־הים. ובך לגבי חיל־האויר. רבות מהבעיות הביךזרועיות נובעות מהיעדר תפישה מערכתית ברמת הפיקוד העליון. לזכותו של משה דיין אומר )ובסוגריים — כמה רמטכ״לים ניסו להביא אותי לידי התפטרות(, שבאותו יום במבצע ״קדש״ כאשר בדאקוטה מעל סיני, דיבר עם האלוף אברהם יפה וזירז אותו, אמר לי בדרך: ״תראה, הגעתי למסקנה: מבחינת קהימויות בצה״ל, מעתה ואילך — שנית, צנחנים: שלישית, שריון״. אבל ; ראשית, חיל־האויר אחרי המלחמה שוב נכנסנו למריבות מפני שחזרנו למצב רגיעה. עוד דבר: גם לפני ״קדש״, בכל פעולות התגמול ושיתוף־ הפעולה בין יחידת יפים ביותר, שיצרו את האמון של מיגזרים מסויימים בכוחות היבשה בחיל־האויר, אבל זה לא הספיק, כי כשהחרב ירדה מהגרון וחזרנו למשטר רגיעה — התחילה השאלה הבסיסית של תקציב ועוצמה, בי למי שיש יותר תקציב, יש לו יותר עוצמה. דבר שני: לנו היה ברור כבר בשנת מפורטת, שכללה מה שקראנו אז מפציצים בינוניים מדגם קאנברה הבריטי. אמרנו בצה״ל, שחיל־האויר, זקוק גם לטווח ולכושר נשיאה של חימוש. התפישה הזאת של המשימה האיסטרטגית האוירית, שבמשך הזמן הצלחנו ליישם אינטגרציה רעיונית ותורתית של חיל שבו אתה יכול לקחת ובבוקר להפעיל אותו למשימה איסטרטגית ואחרי־ הצהרים — למשימה טאקטית — זה פתר בעיות רבות מאוד, אבל אלה היו התפתחויות תורתיות שבאו עם הזמן. מוטי הוד: דרך־אגב, אני רוצה לעשות צרק לעוד נסיין אחד שנעשה בחיל־האויר. בשלב מסויים הביאו יהודי דרום־אפריקאי בשם ססיל מרגו והציעו לו לקבל את הפיקוד על חיל־האויר. היום הוא שופט בבית־הדין העליון בררום־ אפריקה. הוא אמר: ״אני מוכן, — אבל בתנאי.״ ומה היו התנאים שלוי — התנאים של חיל־האויר של הוא אמר כך: ״אם אתם רוצים שאני אהיה מפקד חיל־ האויר, אז חיל־האויר צריך להיות אי־ב׳־גי־ד׳,״ הוא ראה את חיל־האויר קדימה ב־ אמרו לו: ״מה פתאם?״ זה היה ב־ רפאל בשן: רבותי, בהקשר זה, וזו שאלה המופנית לכל אחד בתקופתו, האם היו מבצעים שחשבתם כי חיל־האויר צריך, חייב ויכול לבצע אותם, והדבר לא ניתן אך ורק בגלל מיגבלות מדיניות או חילוקי־היעות עם המטכ״ל או הרמטכ״ל דאז? דך טולקובסקי: לא. היו מבצעים שלא יצאו לפועל, לא בגלל התנגרות של המטכ״ל או הרמטכ״ל. אצל משה דיין — להיפר. המיגבלות היו, אם היו, בדרר־כלל בדרג אחד מעליו, רוגמה: מתי מותר או אסור לצלם מעבר לגבול ודברים רומים. הוויכוח לא היה עם הרמטכ״ל. עם הרמטכ״ל היו ויכוחים כגון מדוע חיל־האויר צריך תמיד להיות רכוננות? עם כל מטח יריות בגבול — היינו בכוננות. היה ויכוח אידיאולוגי. לפי דעתי, ידין תפש את זה. רק כאשר החלו פעולות התגמול הסתבר שאריק )שרון( היה מסוגל לגייס פלוגת־צנחנים ולצאת לפעולה צ׳יק־ביאק וחיל־ האויר דיה מסוגל לגייס מייד טייסת ולחלץ מייד חבריה. אז המשמעות של כוננות אוירית התחילה להיות מובנת. מפקד חיל-האויר, אלוןז דן טולקובסקי, עם הדמטב״ל, רא״ל משה דיין בימי מלחמת ״קדש״ 14 התחילה להיות מובנת. הוויכוחים היו, איפוא, על כוננות על משימות? אף פעם לא היו בעיות — לא עם משה דיין. מוטי הוד: את בראמה אפשר היה לעשות אחרת והרבה יותר טוב. מוטי הוד: בתקופתי היו פעולות רבות מאוד, שחיל־האויר יכול היה לבצען, ולא עשה אותן בגלל מיגבלות שהוטלו עליו — בחלק מהמקרים על־ירי הרמטכ״לים, ובחלק על־ ידי הדרג המדיני, לעומת זאת, היו פעולות רבות מאוד שאומנם בוצעו. מוטי הוד: את כראמה אפשר היה לעשות אחרת והרבה יותר טוב. אנחנו לא עשינו את כראמה כמו שאפשר היה לעשות אותה, מפגי שהיה וויכוח, שלפחות חלק ממנו היה וויכוח לא־ענייני. אפשר היה לעשות משהו אחר לגמרי. אבל זה לא ניתן מתוך שיקולים שבחלקם לפחות היו יוקרתיים. פתחנו בכראמה עם ץנחנים, והליקופטרים, במקום לחסום ולדפוק, ואחר־כך שייכנסו כוחות־היבשה, ושלא יהיו להם אבירות. אמרתי אז לרמטכ״ל: אפשר להביא את העסק הזה למצב, שאחר־בך, כשאתם תיכנסו, תהיה התנגדות הרבה יותר קטנה. מבחינת חיל־האויר זה לא היה קשה, כי מהבחינה הפוליטית, הפגזה על כפר ממילא ביצעו אותה בארטילריה ובטאנקים. כר שהבעייה לא היתה אם הורגים אזרחים או לא. ברור היה, שכל הכפר היה פת״ח. בני פלד: בעקבות ההתפתחויות במלחמה בצענו סידרת פעולות שפגעו בתשתית האיסטרטגית של סוריה. דבר זה לא היה מתוכנן מראש, וההחלטה על כך נפלה במהלך המלחמה. לעומת זאת, לא אושרו לנו פעולות דומות במצרים, וחבל. החזה הנפוח של המצרים בק״מ ה־ היה, לפחות, קצת חסר־אויר לו בצענו זאת. זאב שיף: הרשו לי לקפוץ לשאלה אחרת. מאז ומתמיה, כל אימת שהופיע אצל הערבים איזה כלי נשק חדש — מיג־ אויר — תמיד היו תחזיות שליליות — הנה, זה יקשה עלינו, הערבים יסגרו פערים וכר. לאחרונה אנחנו שומעים אותה מנגינה, פחות או יותר. אבקש מכם לומר אם זה דומה למנגינות שהיו בעבר, שחלפו ואינן, או שיש בזה משהו יוצא־דופן. כוונתי ל־ האם זה שונה הפעם? מוטי הוד: אני חושב, שבעקרון זה לא שונה. אף פעם לא אהבנו, ותמיד נגרמה לנו אי־נוחות כאשר הצד השני היה מקבל מערכות־נשק נוספות. אני לא מתייחס לחדישות יותר או פחות, אלא מערכות נוספות לאלה שהיו להם. בכל הדיונים, שבהם נדרשנו להתייחס לתופעות אלו, הבעתי תמיד היעה שמדינת־ישראל צריכה לעשות את מירב יכול- תה על מנת למנוע, זאת! לדעתי, הופעתו של נוספת לחיל־האויר הישראלי. המצב של היום איננו חריף מהמצבים בעבר, מפני שיש לנו יתרון מסוים — אנחנו כבר מפעילים כאשר הגיעו לארצות ערב, מיג־דו, מיג־ היתה לנו הרבה פחות מודעות אליהם. גם כאשר הגיעו כל טילי הקרקע־אויר לארצות ערב הבעייה לא היתה פחות חריפה. בני פלד: משמעות נצטרר אנחנו לשנות את המדיניות שלנו בני פלד: אני רואה את הדברים קצת אחרת. אני חושב, שגם בעבר, אפילו בתור שורות הצבא, בגלל המהומות הרגשיות שנעשו כשהאוייב קיבל מיג־ הדבר גם לתור ההתבטאויות והשיקולים של אנשי הצבא. כלומר, אני יכול להגיד שבעבר היה קשה מאוד לנתק גם אצלנו את התגובה הרגשית שלנו על ״הבגידה הנוראה בעם ישראל ומתן נשק לצורריה וכוי," ובין הערכה קרה ושקולה. אינני יודע אט אני יותר קר ושקול מאחרים, — אבל אנסה. אני אומר כר מבחינת היכולת של חיל־האויר האוירי הסעודי בתקופה הנידונה קרבי שאין לזלזל בו, — הרי אני מסתכל על שתי טייסות 5E האויר הישראלי בפרט, ולמדינת ישראל בכלל, מאשר לשתי טייסות האם זו בעייה שממנה והלאה אנחנו צריכים להגיד: ״לא נוכל יותר למלא את משימותינו?״ — לא. אולי נשיג יחס הפלות שונה. זה לא אומר שמכאן והלאה אנחנו אומרים: ״לא משחקים.״ משחקים — אבל יותר קשה, ושלאף אחד לא יהיו אשליות. אם נחשוב שהופעת סיסית של מתי להלום בישראל, ומתי להצטרף לחיגגה הערבית — ייתכן שנצטרר לשנות חלק מהמושגים הבסי- סיים שלנו על ההתייצבות הבטחונית שלנו. כלומר, המש- מעות של תוספת כמו סעודיה בלי את המדיניות שלגו. אתה לא תוכל לשנות באותה קלות ולהחליט, שאתה רק תספוג. כלומר, אתה צריר לשנות את ההערכות שלר. טולקובסקי: אני חושב שהאנלוגיה אינה תופשת דן הגיונית, אלא רק בצורה חלקית. לדוגמה, בסוף כשצילמנו לראשונה את המיגים ואת ה־איל־ למצרים, והמיגים היו בתהליר הרכבה, יכולתי ללכת לרמטכ״ל ולהציג בפניו תיזה עם מסקנה, שעלינו לצאת במלחמת־מנע נגד מצרים. הוא לא אמר לי שאני מדבר שטויות, אלא קיבל זאת ברצינות מספקת על־מנת לומר לי: ״אתה יודע, כתוב את זה, ואני אסדר לר פגישה עם שר הבטחון, ותציג את זה בפניו.״ וכר היה. כל זה היה הגיוני ואף אחד לא אמר: ״אתה מדבר שטויות.״ שר הבטחון הסתכל ואמר לי: ״רק הבוקר קיבלתי מכתב מקו־ לתל מיינרצהאגן המפורסם, והוא אומר לי אותו דבר.״ היום מפקד חיל־האויר אינו במצב שעל סמר זה שיגיעו שתי טייסות מלחמת־מנע, מפני שלבעייה היום יש הרבה יותר ממדים פוליטיים. וכל המערכת הטוטאלית היא הרבה יותר סבוכה כעת. הרגשתי ותחושתי היא, שהמערכת הפוליטית הטוטא- לית היום יש בה משום אפשרויות קיזוז של הנושא או של הסכנות של עוד מדינת עימות. יש היום אפשרויות מעניינות מאוד, שלא היו מקודם. מוטי הוד: אני רוצה להזכיר מדינת־עימות — סעודיה. אבל בינתיים הוצאו הרוסים 15 ממצרים. יש לזכור, שייתכן ש־ רוסים לא יחזרו למצרים. ואם עלי לבחור בין הרוסים במצרים ועוד מדינת עימות עם האמריקנים בתוכה — לא ברור לי במה אני בוחר. אר ה־ האויר לומר בפירוש: ״זה לא טוב בשבילנו, זו בעייח נוספת לכל הבעיות שיש לנו.״ זאב שיף: יש משא־ומתן וייתכן שחיל־האויר יאבד את התשתית שלו בסיני. הייתי מבקש אתכם להתייחס לנושא הזה, וכמובן לאור שישים מטוסי מוטי הוד: יש לי דיעה ברורה ביחס לתשתית בסיני. אני מבחין בין התשתית בסיני ובין התשתית שעל סף־ סיני. אני חושב, שבכל הסדר אנחנו צריכים לדאוג שהש- חית של סףו־סיני תהיה בידינו. היא מאפשרת לנו בטחון ניכר הרבה יותר מאשר בלעדיה. והיות שהיא על סח הדלת שלנו ונמצאת בטווח רחוק מאוד מהסף של מצרים: וכאשר נמצאים באוירה של מו״מ שבו שני הצדדים צריכים לתרום בשביל להגיע להסכם — אזי צריר לחפש ולמצוא דרר שהתשתית של סף־סיני )ואני מתכוון לשני שדות־התעופה( תהיה בידינו. וההופעה של עוד נותנת לזה גושפנקא. ועם תשתית סף זו אפשר למצוא פתרון. דן טולקובסקי: כל שטח שנפנה מסיני חייב להיות ריק מאדם, פרט לבדואים דן טולקובסקי: אני יותר קיצוני ממוטי. לדעתי, בעיית סיני לא נגמרת עם סר שבידינו. אני חושב, שאנחנו צריכים לדאוג לשני דברים נוספים: כל שטח שאנחנו נפנה בסיני חייב להיות ריק מאדם. לא רק מגייסות, אלא גם ריק מאדם פרט לבדואים. זאת הדרר היחידה ליצור חגורת־בטחון, מכל הבחינות, בינינו לבין מצרים. לדעתי, למצרים צפוייה התפוצצות אוכלוסיה, וזהו סיר־ לחץ. שיתפוצצו בכיוון סודאן או לוב, אבל לא בכיוון סיני ומדינת־ישראל. שנית, אני משוכנע, שאנחנו צריכים להחזיק בצורה כזו או אחרת — כגון חכירה לזמן כזה או אחר בשארם־א־שייח ומסיבות שאף חורגות מהעניין האוירי. בני פלד: גישתי דומה במקצת לזו של דן, ואיני חושב שהיא קיצונית. איני מסתכל על הגבולות האלה בהקשר שכמעט כולם מדברים בו, — גבולות הבטחון או סף־סיני. אני מסתכל על משהו לגמרי אחר: איזו מין מדינה אני רוצה בתקופה הנראית לעין בעתיד? אני לא יכול לבסס משהו על פאראמטרים בטחוניים שמחר יכולים להשתנות. הנה באים 100 יש לי שתי תשובות — אחת פראגמטית מאוד ושניה עקרונית מאוד. פראגמטית — אם חיל־האויר צריר לגדול לגודל המיני־ מאלי־מאכסימאלי שמדינת־ישראל יכולה להחזיק הרי פשוט — אין מקום במדינת־ישראל לבסס אותו, לתחזק אותו ולהטים אותו. כל ניסיון היום לוותר על שני הבסיסים האלה, יכניס את חיל־האויר לחגורת־חנק תשתיתית, אלא אם מדינת ישראל תשנה מנהגיה ותחליט, למשל, להפקיע אדמות פה ושם. אני רוצה לראות, שמדינת־ישראל עושה את מה שעשו הבריטים באייהם הצפופים במלחמה. כאשר בנו הווה אומר, פארגמטית, אין היכן להחזיק את חיל־ האויר בגודל שהוא אף קטן מדי, ביחס לצרכים. התשובה העקרונית אינה קשורה לתשובה הפראגמטית. אנחנו חזקים יותר מהמצרים, אנחנו חזקים יותר מהסעודים, — עם מטוסי מדינת־ישראל שקו הגבול בינינו לבין מצרים עובר בנקודה מסויימת בסיני ועד שארם — אנחנו יכולים לומר להם זאת ולומר להם שזהו זה! 16 מוטי הוד: חיל־האויר נשא על גבו את עיקר מלחמת ההתשה ב־ יומית רפאל בשן: יש לי שאלה שהיא אולי מכאיבה, אבל אני חושב שהיא נוגעת ללב־ליבו של חיל־האויר. היא מורכבת משני רבדים. הראשון למוטי, והשני לבני. יש לא מעטים הטוענים כי הניצחון המזהיר של חיל־האויר במלחמת ששת־ הימים היה בחינת מעז לא יצא מתוק — סחרר לנו את הראש, ותפשנו בטחון עצמי. אני לא חושב שהרגשה זו היתה נחלתו של מוטי הוד: חיל־האויר. חיל־האויר לא היה שיכור ניצחון מפני שלא היה לו זמן בין מלחמת ששת־הימים ומלחמת ההתשה. אני רוצה להזכיר, שמלחמת ההתשה, שאינה נספרת במלחמות ישראל, ארכה זמנית, כמעט כל יום. חיל־האויר הוא החיל שנשא על גבו את עיקר מלחמת ההתשה. בני פלד: אני רוצה לחזק את דבריו של מוטי. אין כל ספק שחיל־האויר שמח ועשה מסיבות והצטרף להרגשה הטובה שהנה עשינו דבר בלתי־רגיל, אבל יש לי כאן סטאטיסטיקה האומרת כמה שילם חיל־האויר בעבור הני- צחון המזהיר הזה. הוא שילם ״מחירי שוק.״ אני מפנה את ההיסטוריון לתחקיר מלחמת ששת־ הימים שערך מוטי, ומה אמר חיל־האויר על עצמו במלחמת ששת־הימים. זה היה תחקיר של יום שלם, שבסופו היה צריך מוטי לעלות על הבמה ולומר, שאם לקבל כפשוטו את כל דברי הביקורת שחיל־האויר אמר על עצמו ביום הזה, אז הפסדנו את המלחמה... הסטאטיסטיקה אמרה, שמלחמת ששת־הימים היתה יותר יקרה, יחסית לגודלו ועוצמתו של חיל־האויר דאז, מאשר מלחמת יום־הכיפורים, ובכל דבר. יותר טייסים נפלו, יחסית לגודלו של חיל־האויר. יותר מטוסים הלכו לאיבוד, ביחס לגודלו של חיל־האויר. פחות מטוסים הופלו בקרבות־ אויר. יותר אבירות נגרמו על־ידי נשק קרקע־אויר של האוייב מאשר במלחמת יומ־הכיפורים. אנחנו שילמנו בששת־הימים ״מחיר שוק״, כאשר כלל צה״ל שילם ״מחיר־ אוקאזיון״, יחסית להישגים ולמאמץ שעשה. דבר שני, אמרת ״לב־ליבו של חיל־האויר.״ אני רוצה טולקובסקי: בסוף עם מסקנה, שעלינו לצאת למלחמת-מנע... הוד: בכל הסדר אנחנו צריכים לדאוג שהתשתית של סף סיני תהיה בידינו פלד: אילו היו אומרים לחיל-האויר ״אתה צייר לפתור את בעיות הטילים״... היו פותרים את הבעייה 17 לומר לך, שלא היה חיל, שהיה אחוז ידיעה של הבעיות שיהיו לנו במלחמה הבאה כמו החיל הזה, שנשא על כתפיו את המישגה האדיר שמדינת־ישראל עשתה, שלא לצאת למלחמה במקום לעשות מלחמת־התשה, ויצא מתוס- כל עד עצם עמקי נפשו ביום שבו הפסיקו את המלחמה הזאת, כשידינו לא היתה בדיוק על העליונה, ולא נתנו לנו לגמור את המלאכה. אין בכלל מקום לומר שחיל־האויר נח על זרי הדפנה וחשב שהכל יילך לו בקלות. זה לא נכון. זאב שיף: אתה חושב, שאילו היו מתירים לחיל־האויר להיכנס ו׳ילדפוק״ את הטילים לאחר הפרת ההסכם זה היה משנה את מצב הפתיחה במלחמת יום־הכיפורים? בני פלד: אילו לא היו מסכימים על הפסקת־ אש והיו אומרים לחיל־האויר: ״אין לך ברירה ואתה צריך לפתור את הבעייה״ — היו פותרים את בעיית מערך הטילים — אז ובמקום ההוא. זה היה משנה המון דברים. שלא לדבר שלא היה צריר להגיע למצב של יום־הכיפורים. מוטי הוד: דבר נוסף. בתקופה ההיא, שבה חיל־אויר כאילו נח על זרי הניצחון של מלחמת ששת־הימים, לא רק שהוא עשה את כל הציוד שלו מציוד צרפתי לציוד אמריקני — תוך כדי המלחמה. אני קיבלתי חיל־אויר עם מאה אחוז של ציוד צרפתי, ומסרתי לבני חיל־אויר עם מאה אחוז ציוד אמריקני. בני פלד: חיל־האויר לא מיצה את יכולתו במלחמת יום־הכיפורים זאב שיף!: הזכרת קודם שמלחמת ששת־הימים, שנחשבה כשעה היפה ביותר של חיל־האויר, דווקא היתה מלחמה שחיל־האויר שילם בה ביוקר, יחסית. האם אתה עומד על דעתר שמלחמת יום־הכיפורים היתה הקשה ביותר לחיל־ האוירי בני פלד: מבחינה סטאטיסטית יבשה — לא. אר מבחינת המאמץ הנפשי שחיל־האויר עשה במשר יהוע לי מצב, שבו טייסים במצב של מלחמה לחיים או למוות, ביצעו בזו אחר זו, תור צעיות. בחיל־האויר הבריטי, האמריקני, הגרמני, או הרוסי, כשטייס עשה תור תקופה של פחות משלושה שבו- עות הצדעה לדגל. מימין לשמאל: ס״אל עברי )כמפקד ביה״ס לטיסה(, אלוח הוד, משה דיין )כשר הבטחון(, יצחק רביו )כרמטכ״ל( אל״מ יוסח )גיו( אלון )כמפקד בסיס, נרצח בידי מחבלים בוואשינגטון, ביולי 18 ראש הממשלה גולדה בביקור בסיסי בחיל-האויר בחברת מפקד חיל-האויר דאז, אלו!( מוטי הוד, ומפקד הבסיס דוד עברי תקופה של זאב שיר: אבל זה לא מנע בעיר מלומר לקיסינג׳ר, בתדריך שהיה כאן, שחיל־האויר יכול להמשיך עוד זמן רב במלחמה... בני פלד: חיל־האויר לא מיצה את יכולתו במלחמת יום־הכיפורים. הוא יכול היה להמשיך להילחם ביעילות. הוא צבר ניסיון ולמד דברים — ובשלושת הימים האח- רונים היתה התאוששות. ירדנו קצת, עם שחיקה מתקבלת על הדעת, אבל בשלושה הימים האחרונים התחלנו לעלות, והיינו יכולים להילחם עוד זמן רב. היו לנו במלאים פצצות להילחם עוד זמן רב. זאב שיף: המלחמה הזו הולידה פיתוחים חדשים, ולכן הייתי מבקש מכם לעשות קצת התנבאות, עתידנות. כאשר מסתכלים לשנות השמונים, כיצד אתם רואים את חילות־ האויר של ישראל ושל המזרח־התיכון בעשור הזה העומד לפנינו? איכות האדם תמשיך להיות ״הנשל הסודי״ שלנו מוטי הוד: אני רוצה להתייחם רק לנושא אחד שהוא מעוות לפעמים על־ידי אלה שאינם בקיאים בו. להערכתי כל עידן של כלי נשק חדשים אינו מבטל את החשיבות של האיכויות האנושיות שמאחורי מערכות־ נשק אלו. אם בעבר חשבו ששיכלולים טכנולוגיים לפיתוחם של אמצעי לחימה משוכללים יותר ישחררו את הצורך בכישורים וביכולת האישית של המפעילים, הנה, הערכתי, אמצעי הלחימה המודרניים מחייבים לא פחות מיומנות, אלא יותר מיומנות כדי להפעיל אותם בצורה נכונה. זה מאפשר לנו לחשוב, שאם נשמור על פער האיכויות האנושי, אם נצליח לשמור על כוח־האדם ועל איכויות כוח־האדם שיפעילו את מערכות הנשק החדישות האלה — הסיכוי שלנו להת- מודד עם הבעיות של שנות השמונים יישאר בהחלט לא פחות מאשר בתקופות קודמות. בני פלד: אוסיף בנושא האדם. אני רואה את חיל־האויר שומר בעקרון על עמוד־השדרה העיקרי שלו והוא שלא להשקיע פרוטה באמצעים הגנתיים לפני שמיצה את כל יכולתו במיסגרת ההשקעות בכוח ההתקפה שלו. זה היה תמיד הצורר שלנו, וזאת היתה נקודת העוצמה שלנו. בשיח טייסים 19 האר• שמאחורי הסרבל אריה ברנע ״אותי אוחז פיק־ברכיים עם כל גיחה, ובלב — תפילה משתנקת — ולמולי — נשות־הטייסים, שרה׳לה ורבקה, מתכננות את השבת לקראת ביקור ההורים.״ העט — עטו של יורם רוזוב. צייר, בן 40 רת בתזמורת צה״ל ואחר־בך בגדוד ני׳מ )״התותח שלי הפיל את ה״טופו־ לב״ במלחמת ששת הימים״(. למד אמנות בישראל, באיטליה ובדרום־ אפריקה. ביום — הוא מרצה לאמנות באקרמיה ״בצלאל״. את שירות־המי־ לואים שלו הוא עושה כיועץ לנושאי עיצוב ותרבות של אחד הבסיסים ה- גדולים של חיל־האויר. ״שם אני מרגיש, שאני משנה משהו, שמעריכים את תרו־ מתי.״ בין ידידיו הטובים ביותר זה שנים רבות, הוא מונה כמה וכמה טייסים. הוא מכיר אותם היטב, את בתיהם, נשותיהם, ילדיהם ואת בעיותיהם. אך עם זאת, ״אין ספק,״ כותב יורם, ״שמ- דובר כאן במשהו שהוא מחוץ להישג־ ידי, משהו, שבעיני, הוא, אולי, כל ה- משתמע מן המושגים ׳כוח׳, ׳יכולת/ ׳תבונה׳ — ואולי ׳גבורה׳.״ ״האדם הנתון בתוך המעטפה החי־ צונות הזאת של בגדי הטייס הוא חידה עבורי,״ אומר הוא בביתו שבירושלים. בית זה, בית אבא־אמא רוזוב )גם אשתו של יורם, שירלי, היא ציירת( ושל שני ילדיהם, הוא — כיורם עצמו — שילוב מעניין של מקריות ודפוסים קבועים, בוהמה אמנותית וסדר של חדר־ניתוח. ״ככל שהמעטפה הרמטית יותר, כך גו- ברת בי הסקרנות לפשרו של אדם מסו- ים. הם, אומנם, ידידים, אבל, בעת ו- בעונה אחת, הם בהחלט מחוץ להישג ידי,״ מוסיף יורם. נימת דיבורו של יורם קצובה וחרה. ברגעים הראשונים אתה מתקשה לה- אמין, שהרגשות המתוארים בפיו בש- פתו העשירה, אכן שייכים לו. אולם, ניכר בו, ביורם, שהוא מספר את חוויו- תיו שלו, שהוא חי מחדש את כל ההת- רגשויות, שהמעשיות היא מעטה, שאם תקלפו — תגלה מתחתיו את נפשו ה- רגישה של אמן אמיתי. במלחמת ששת הימים עוד שירת בגדוד הנ״מ. תקופת המתיחות, שלפני המלחמה, מצאה אותו מגויים מראשי- תה סמוך לאחד מבסיסי החיל. עד ל- פרוץ המלחמה ביקר פעמים רבות בבי- תו של טייס־ידיד, בבסיס פנימה. ה־ מלחמה ניתקה את הקשר ביניהם. מייד לאחר המלחמה הלך לבקר ידיד. אשתו פתחה את הדלת, ובר- אותה את יורם החלה להתייפח. הידיד עצמו, ששכב במיטתו, נראה רגוע, כמו במנוחת־אחר־צהריים רגילה; אולם לאחר כמה דקות ביקש לשנות את תנוחתו — ויורם ראה אותו, לתד- המתו, גורר עצמו בעזרת ידיו, כאילו שאר גופו היה בול־עץ. התברר לו, שידידו חזר מהפעולה המבצעית האח- רונה עם פגיעה בעמוד־השדרה. הידיד החלים וחזר לטוס. ואז החלה תקופה ארוכה של מל- חמת ההתשה, המלחמה־שאחרי־המל־ חמה, והביאה על יורם חרדות ודאגות קשות. ״הרגשתי חוסר־אונים נורא״, הוא נזכר. ״אזרח, שכל אשר הוא יכול לעשות הוא לעמוד מן הצד ולדאוג. בכמה תקופות חשבתי, שאני ׳יורד מן הפסים׳ מרוב דאגה״, באחד הימים, כשביקר אצל ידיד אחר, מפקד־טייסת, נכנסו לחדר שני טייסים צעירים, לקבלת תדריר לפני יציאתם לפעולה. הם יצאו לפוצץ גשר־ אדיב, שהיה מוקף בסוללות נ״מ. הוא, נחרד בהבינו את הסיכון, התפעל משל- וות הטייסים. הם חזרו מביצוע המשי- מה כעבור שעה בערך. ״שעת־הציפיה הזו היתה אחת השעות הארוכות בחיי,״ ציין. באותם ימים הפכו הדברים למשפי־ עים ובשלים דיים להעלותם על הבד. זו היתה תקופת השחור־לבן של יורם. הוא צייר שני רישומים של טייסים ושל מטוסים. יסוד בולט ביצירותיו, למרות עיסוקן באנשים חיים, הוא לעתים קרו- בות המוות. בשלב הבא עבר יורם לצבעי־שמן. במדיום זה משתמש הוא בטכניקה מיו- חדת, הוא מצלם את העצם המבוקש, מטיל בעזרת זרקור את התשליל על הבד ומשתמש בהיטל זה לשרטוט קווי הציור. בשלב זה הוא פותח בעבודה מסובכת ודקדקנית, שבה, לדבריו, הוא פורק את המתח, שהוליד את היצירה. כך באו לעולם. שני ציורי־סרבלי־הטייס, שבאחד מהם בחר יורם לעיטור ההז- מנות לתערוכת־היחיד שלו )ה־ בערב האחרון נפתחה התערוכה ב- מיוחד לכבוד קציני חיל־האויר הלומרים בבית־הספר לפיקוד ולמטה. בתשובה לשאלותיהם, אמר יורם: ״הדבר הקיים בציורי מעבר לטכניקה, הוא הסלידה ממלחמה. עבורי, האמנות היא אמצעי לתגובה, מעין ריפוי נפשי. אדם אחר צועק או הולך לפסיכיאטר. היצירות האלו הן צוננות מעט, אבל זו תוצאת ההתרחקות מהחווייה, וכך אני יכול להגיע אל לב הנושא, לאחר עיסוקים בטפל. האדם שאני מצייר בלי ראש, הוא סמל ואב־טיפוס לאנשים שאני רוצה להציג, ודר תחושותי כלפיהם: אם כי התחושות נש- ארות, לב)עשה, נחלתי הבלעדית.״ ״דיברת על הסלידה ממלחמה,״ הגיב אחד הקצינים. ״הסלידה הזו והרצון למנוע את תוצאותיה של המלחמה הם הסיבות לכך, שאני בצבא ההגנה לישראל.״ ״ליורם, לאדם, שלא היכרתי, ובכל זאת הבנתי,״ כתבה בספר הגאלריה אחת המבקרות בתערוכה. ״לו היו הממונים על המלחמות חשים את האמת הכואבת, שהיא גורמת והורסת, אולי, אולי לא היו יותר מלחמות. בכך נשמעת תפילתר מכל קמט, שבמעיל הטייס.״ 20 הם עשו היסטוריה מאת יוסן! בודנסקי במשר דיגמי מטוסים. מחציתם שירתו במשר מלחמת העצמאות ושנות החמישים הראשונות. טבעם של מטוסים, שהם מתיישנים תור זמן קצר. בחיל־האויר, בשל קצב המודרניזציה המהיר, יצאו מטוסים משירות פעיל עוד לפני שניתן היה להתייחם אליהם כאל ״היסטוריה״. זאת פרט ל־ ״ספיט השחור״, אשר שומר הודות ליוזמה אישית של שר הבטחון, עזר וייצמן. אחרים הוצאו מהשירות מבלי שנשארו פריטים למזכרת. מטוסים נמכרו לחו״ל, ניתנו במתנה לקיבוצים או הותכו. הכל בו המעופף דראגון ראפיד הדראגון ראפיד נבנה באנגליה בשנות השלושים המאו- חרות כמטוס־תובלה קל. הוא היה דו־כנפי, בעל מבנה חלש ומתוסבך. מתכנניו לא חלמו, בי מטוס זה ישמש, בין השאר, כמפציץ! עם קום המדינה היה בירי ״שירות האויר״, אביו של חיל־האויר, מטוס ראפיד אחד, אשר היה שייך בזמנו לחברת ״נתיבי תעופה לארץ־ישראל״. המטוס שימש לסיור, לצילום, ולהצנחת מזון לישובים מנותקים. נסיונות להשליך ממנו פצצות עלו בתוהו, מאחר שהפצצות שהושלכו ממנו כמעט שפגעו בכנף התחתונה. המטוס לא האריך ימים. בעת תקיפות המצרים על שרה דב ב־ המטוס קשות והוצא מהשירות. בינתיים נקנה ראפיד נוסף בדרום־אפריקה. המטוס נצבע בצבעי חברת־התעופה ״פאן־אפריקן״ ויצא בדרכו לארץ. הוא נחת בקאהיר והוחרם על־ידי שלטונות מצרים בטענה שהחברה מקיימת קשרי טיס עם ישראל. בסופו־של־דבר נמכר המטוס על־ידי המצרים לחברת תובלה פרטית. בסוף יוטבתה של היום, בדרכו מירדן למצרים ובחזרה. שני ספיטפיירים של טייסת הקרב הראשונה יצאו לירטו. המטוס, שהונחת בבסיס הטייסת, התגלה כאותו ראפיד, אשר ״אבד״ שנתיים קודם־לכן. במטוס נמצאו קצת חשיש וארגז אפר־ סקים. עזר ויצמן, אז מפקד הטייסת, החרים את ארגז הפרי ואת המטוס שלח לטייסת התובלה, שהפעילה עדיין מטוס ראפיד. בראשית מאי נקנה ראפיד באנגליה. מטוס זה הוברח ארצה על־ידי שני אנגלים הרך כל אירופה. שני מטוסים נוספים נרכשו מאוחר יותר, במסווה של חברה להובלת מעטים נותרו במזכרות על כנים ועמודים. רק בשנים האחרונות חדרה מודעות השימור. לחיל־האויר. הוקמה הטייסת ההיסטורית, המרכזת את הטיפול במטוסים שנשארו. במיפגן יום העצמאות ה־ בסקירה הבאה אנו מתחילים בסיפור המטוסים, אשר עשו היסטוריה בחיל־האויר. תקוותנו, כי תימצא בכר תרומה צנועה להגברת המודעות של תיעוד ההיסטוריה באמצעות שימור הכלים, אשר מילאו תפקיד על במתה. מטוס הראפיד בעת ששימש כמטוס ליווי שיירות סרטנים מתוניסיה לצרפת. גם שני מטוסים אלה — הגיעו לארץ. בישראל הפר הראפיד, תודות לכושר הנשיאה העצום שלו 300 — אילתרו לו נושאי פצצות והוא היה מסוגל לשאת של הורכב ״מבנה מחץ״ בן שלושה מטוסים: הראפיד, ק״ג(. מבנה 5x25) הפיירצייילר זה ביצע את הגיחות הנועזות ביותר באותם הימים. ב־ במאי הפציצו את משטרת צמח. למחרת הופצצה משטרת עזה והמיפקדות שסביבה. גולת־הכותרת של מבצעי ההפצצה של הראפיד היתה ההפצצה על רבת־עמון. ב־ 21 ביוני לילה. לאחר ניווט לירושלים ויריחו הגיעו המטוסים הישר אל רבת־עמון שהיתה מוארת, וזרקו 25 הנזק לעיר היה שולי אר הנזק למוראל הירדני היה גדול הרבה יותר. ירדן לחצה על בריטניה להפעיל את חוזה ההגנה ההדדי ובעיקבות זאת איים השגריר הבריטי בירדן כי הר.א.פ. יתערב אם תהיה הפצצה נוספת. היתה זו הפעם הראשונה שבה פגעו מטוסים ישראלים בבירת שכנה. ב־ מצריות שהתקרבו לחופי ישראל בניסיון להפגיז את תל־אביב. רק פצצה אחת פגעה במטרה. רוב הפצצות האחרות היו החטאות רחוקות. במהלך התקיפה נפגע מטוס הפיירצייילד ונפל לים. טייסיו, מתי סוקניק )יזין( ואהרון שפרינצק ז״ל נהרגו. אף־כי פעולות ההפצצה של הראפיד היו פיקאנטיות ורבות צבע, הרי עיקר תרומתו למאמץ המלחמתי היתה בשטח התובלה וההצנחה. המטוס נשא כמויות ציוד גדולות יחסית למטוסים אחרים. הוא הצניח אספקה ותחמושת לרוב הישובים הנצורים. מטוס ראפיד נהג לטוס כמעט מדי לילה לכפר דרום הנצור עד לפינויו. משימות נוספות היו משימות סיור וצילום, שבהן בא לידי בטוי כושר השהייה הגדול של הראפיד באויר. המטוס היה מעין מטוס כל־בו יעיל מאוד, אשר שירת בבל תפקידי התובלה וההצנחה האפשריים. המטוסים ליוו שיירות לכל חלקי הארץ. הם זכו לאהדה בקרב הטייסים בשל היותם שקטים, יציבים וקלים לטיסה. בשל צורתם האופיינית, דו־כנפיים — היה ניתן לזהותם בקלות. כר זכו לפופולאריות מיוחדת גם אצל כוחות הקרקע ובמיוחד תושבי הישובים הנצורים, שלגביהם היו עורק־חיים ממשי. בתחילת חברת ״ארקיע״. בשירותה פעלו זמן קצר עד שהוחלפו בדאקוטות. בשלב זה היה מצבם כה גרוע, עד כי לא נותר אלא לזרוק אותם בגרוטאות. הראפיד המוטס היום בישראל נקנה באנגליה, שופץ שם וחזר ארצה. הוא לא שירת בכל תקופה שהיא. סת הקרב הראשונה ״שיניים ל ספיספ״ר הספיטפייר מסמל, יותר מכל מטוס אחר, את נצחונה של בריטניה בקרבות האויר של מלחמת העולם השניה. מטוס־ קרב מעולה זה יוצר בדגמים שונים עד שנת מטוס־קרב קטו־ממדים בעל כנף אליפטית תחתית. המטוס היה יפהפה וביצועיו היו מדהימים. לא לחינם זכה בתואר ״חלומו של טייס־קרב״. בישראל שירתו בעיקר ספיטפיירים מהדגמים 1 שאולתרו על־סמך חלקים שהושארו על־ידי הבריטים מטוסים אלה היו בני ערב־רב של דגמים, כך שלא ניתן לייחס אותם לדגם מזוהה כלשהו. במלחמת העצמאות אולתרו בםך־הכל חמישה מטוסי ספיטפייר. הראשון שבהם — ״כנסת המיוחד לאחר שבעת הרכבתו הסופית הסתבר שחסר לוח לגוף. העושים במלאכה פשטו בשעות לילה על תל־ אביב במטרה למצוא לוח מתאים. בסוף נבחר לוח שעליו היתה מודפסת פרסומת לסיגריות, ״כנסת חיל־האויר. המטוס עצמו הורכב מחלקים שנמצאו בבסיסי חיל־האויר הבריטי לאחר שנפלו בידי כוחות צה״ל. מטוס נוסף, שהצטרף לכוח העברי, היה ספיטפייר מצרי, שאולץ לנחיתת אונס בסביבות הרצליה, ביומה הראשון של המדינה. ספיט נוסף, אף שנפגע בדרכו לארץ, נלקח שלל לקראת סיום המלחמה בשדה־התעופה אל־עריש. המפורסמים שבספיטים הללו הם שני המטוסים קטומי הכנפיים. הם היו קרובים של הדגם טאות של חמישה מטוסים שנטשו הבריטים ברמת־דוד. חימושם כלל תותחי אותם ימים. לקראת תום מלחמת העצמאות הצליחו לשכנע את הצ׳כים למכור לישראל אלה שימשו את הטייסים הצ׳כיים בחיל־האויר הבריטי במלחמת העולם השנייה ולאחר המלחמה הוחזרו לציכיה. המטוסים היו במצב טכני גרוע. העיסקה הרישמית עם הצ׳כים כללה התרסקויות באימונים ובדרך לארץ הסכימו הצ׳כים למכור מטוסים נוספים להשלמת החסר, כך שבסך־הכל נקנו בצ׳כיה לגבי הגעתם של מטוסים אלה ובמצב כשיר לטיסה, היה סם פומרנץ, מהנדס אוירונאוטי וטייס־ניסוי, שהתנדב לסייע לישוב במאבקו. המצב בארץ, בהפוגה השנייה, החמיר והלך ומהארץ באה דרישה למטוסים נוספים שיהיו מוכנים לקראת התחדשות הקרבות. הוחלט לשלוח את ששת המטוסים ״ על, הראשונים בדרך האויר. המבצע כונה ״וולווטה א שום שמן השיזוף בשם זה שהיה בחבילות החירום של הטייסים. התכנית הייתה נועזת — הפשיטו את הספיטפיירים מכל ציוד עזר, כולל רדיו, ותלו עליהם שלל מכלי דלק בצבעי טייסת הקרב הראשונה בצבעי טייסת הקרב הראשונה — בנגב הספיט השחור בתקופה בה שימש עזר וייצמן כמפקד חיל-האויר 22 מטוס ספיטפייר, אשר אולתר בארץ עם כנפיים של רגם נתיקים ששת הספיטים היו אמורים לטוס מצ׳ביה לשדה פודגוריצה ביוגוסלביה, משם הם היו צריכים לטוס ישירות לישראל, בעקבות מטוס דרך ותחנת ראריו. את ההתקנות הררושות ביצע סם פומרנץ. מבצע ״וולווטה״ ב־ בין הטייסים היו סם פומרנץ, מורי אלון ובוריס סניור. אחד המטוסים נחת נחיתת־ריסוק ביוגוסלביה. ב־ יצאו חמשת הנותרים לדרך. בהיותם בדרך לא יכלו מורי ובורים להעביר הלק מהמבלים הנתיקים ונאלצו לנחות נחיתת־אונס ברודוס. המטוסים הוחרמו. שלושת המטוסים שהגיעו ארצה היוו שיפור ממשי לסה״ב של חיל־האויר דאז. פעולות חיל־האויר בכים פאלוגיה הצריכו בדחיפות עוד מטוסים. נציגי החיל בצ׳כיה התאמצו לשגר במה שיותר מטוסים. ב־ בהם שבעה מצויירים במכלים נוספים לטיסה לארץ. ב־ בדצמבר והים לישראל. ב־ במבצע ״וולווטה ב״׳ לכיוון יוגוסלביה. בין הטייסים היו סם פומרנץ ומוטי פיין )לימים הוד(, בעל שמתוכן רק שבע על ספיטפייר! במבנה שני, בן שבלונה מטוסים, טס, בין היתר, דני שפירא, לו מספר שעות דומה לזה של מוטי חור. בטיסה ליוגוסלביה נחת אחד ממטוסי המבנה הראשון נחיתת־אונס, שני התרסק בהרים במזג־ אויר גרוע. הטייס היה לא אחר מאשר יוזמו ומארגנו של המבצע סם פומרנץ ז״ל. אובדנו של סם היה מכה קשה לחיל־האויר הצעיר. מטוס נוסף נפגע בנחיתה ביוגוסלביה, ונאלצו להשאירו שם. ב־ חזר תוך זמן קצר לשדה־האם בשל תקלות מכאניות, אך עשרת הנותרים הגיעו לישראל כתרומה נכבדה לכוח האוירי הישראלי. שאר המטוסים, וכן חלקי חילוף וחימוש המשיכו לזרום עד אמצע בארץ נקלטו המטוסים תחילה על־ידי טייסת הקרב הראשונה, לאחר שזו ״התמלאה״, הקימו עוד טייסות־קרב, שפוזרו בבסיסים השונים וכן במינחתים על־ פני המדינה כולה. בשל הטווח הקטן יחסית של הספיטים נדדו חלק מהמינחתים בעקבות הכוחות הלוחמים, במיוחר היה הרבר הכרחי בנגב, שבו שימשו המטוסים, בין השאר, להגנת טיסות התובלה באיזור כיס־פאלוגיה והר חברון. הספיטים היו מטוסי הקרב הראשונים בחיל־האויר, אשר הגיעו בכמויות מספיקות עם ציוד עזר וחימוש מלאים יחסית. הם היו מטוסים, אשר לא היה צריך לאלתר לגביהם פתרונות לתקלות בכל פעם שרצו להטיסם. רמת השימוש שלהם היתה גבוהה, יחסית לשאר המטוסים בחיל. המטוסים נשאו בעול הצליפות, היירוטים וליווי המפציצים. מרבית היירוטים במלחמת העצמאות בוצעו על־ידי ספיטפיירים. יש לציין, כי אף ספיטפייר לא נפל בארץ במשך מלחמת העצמאות, לא כתוצאה מאש אוייב ולא מתקלה טכנית. בראשית ספטמבר מבין חמשת המטוסים ששופצו בארץ. רק בראשית הקרבות שלאחר ההפוגה השניה, ב־ הספיטים לשימוש. בארץ היו אז חמישה ספיטים שמישים — שלושה צ׳כים ושני מטוסי־גרוטאות קצוצי־כנף. הפלת ספיטים בריטיים טבילת האש של הספיטים היתה ב־ ארכעה ספיטים ושני בופייטרים יצאו לתקוף את שדה־ התעופה של אל־עריש. בשעה השרה בצלילה וביעפים נמוכים. צוותות הנ״מ של האוייב הוכו בהלם. מאוחר יותר התאוששו הצליחו לפגוע במנוע של בופייטר. האחרון נחת על מנוע אחד בתל־נוף. בהפצצת כוחותינו נפגעו ארבעה מטוסי ספיטפייר מצריים על הקרקע. במבצע ״יואב״ טסו הספיטפיירים בכל המשימות האפשריות, מפטרול אלים וער להפצצות נפל״ם. הספיט הוכיח עצמו ביעפי צליפה, אולם כמפציץ היה כישלון חרוץ. ב־ פאלוג׳ה. מטוס ישראלי בודד מוטס בידי רורי אוגרטין תקף שלושה מטוסי ספיטפייר מצרים, שניסו לחפות על הצנחת ציוד לכוח המצרי הלכוד בביס. בקרב שהתחולל הפיל רודי אוגרטין שני מטוסים מצריים. ב־ המערבי. מטוסי ספיטפייר השתתפו בתקיפות העיר אל־ עריש ושרה התעופה שלה. הם צלפו במטוסים חונים מגובה נמוך. מטוס פיאט המבצע המשיכו הספיטים לצלוף ולשלוח פטרולים אלימים בכל הסביבה. ב־ יצאו שני מטוסי הרווארר להפצצת צלילה בשאליהם מצטרפים לליווי שני מטוסי ספיטפייר. שישה מטוסי ספיטפייר מצריים תקפו את המבנה הישראלי. בקרב שהתפתח הצליח רודי אוגרטין להפיל מטוס ספיטפייר מצרי. ההרווארדים הצליחו, בינתיים, לסיים את התקיפה, שלא הייתה מדוייקת ביותר, ונסוגו לבסיסם עם הספיטים. בסביבות וג׳ק רויל לסייע לשיירה של צה״ל בסביבות עוגיה. שיירה זו הותקפה על־ידי שני מטוסי פיאט וג׳ק צללו מכיוון השמש על המטוסים המצריים, שלא חשו ״הספיט השחור״ בטיסת הבכורה לאחר חמש שנות קירקוע 23 בתוקפים. ג׳ק רויל הצליח להפיל מטוס ביער אחד. רודי אוגרטין רדף אחרי הפיאט השני, לאחר שפגע בו ביעף הראשון. לאחר קרב קצר הופל גם הפיאט השני. ב־ התעופה המצרי בביר־חאמה. שניים ירהו לצלוף, השלישי, מוטס בידי רני וילסון, חיפה. מטוס פיאט אחד הצליח להמריא וניסה לתקוף את המטוסים הצולפים. וילסון צלל עליו ובקרב שהתחולל הפיל אותו. הספיטים הצליחו להשמיד שני פיאטים נוספים על הקרקע. פצצות גרמו אך נזק מועט למסלולים. דיוק ההפצצה היה נמוך. ה־ הפסקת־האש עמדה להכנס לתוקפה במשך היום וכל הטייסים שאפו ליטול חלק באירועי היום האחרון. בסידרת קרבות שהתפתחה הופלו חמישה מטוסים בריטיים, טמפסט אחד וארבעה ספיטפיירים, בלא שייגרם נזק לאף אחד ממטוסינו. שני ספיטפיירים הופלו עוד בשעות הבוקר על־ידי סליין גולדין. הם השתייכו לרביעייה שצלפה שיירה ישראלית באזור עוגיה. ספיט נוסף נחת נחיתת ריסוק באזור התעלה. שני טייסים נפלו בשבי כוחותינו. המצרים ניסו לנצל את המבוכה שהשתררה בחיל־האויר עם בוא היריעות על הקרב עם הבריטים. ארבעה מטוסי פיאט באזור אל־עריש. בקרב קצר הפיל מאק אלרואי אחד מהם. רודי אוגרטין פגע במטוס נוסף. בשעה בריטיים. טמפסט אחד הופל במהלך הקרבות על־ידי ג׳אק דויל. הקרב הבא התחולל בסביבות השעה לקרב זה שלחה טייסת הקרב הראשונה שני זוגות ספיטים. הארבעה פעלו במבנה ארבע אצבעות, מבנה חדיש ו״המוני״ לגבי חיל־האויר של אותם ימים. הבריטים הגיעו לאזור עם 12 הפילו כל־אחד ספיטפייר בריטי נוסף. בסר־הכל הופלו באותו יום מטוס מצרי אחד וחמישה בריטים. הטייסים, חניכי חיל־האויר הבריטי והאמריקני, השאירו פתק בפתח הקונסוליה הבריטית בחיפה: ״מצטערים, הייתם בצד הלא־ נכון של הגדר.״ שימור ״הספיט השחור״ מלחמת העצמאות הסתיימה כאשר לספיטים יחס הפלות מעולה, של החלו מוצאים מהשירות ומטוסים נוספים שהגיעו מצ׳כיה תפסו את מקומם. חשיבות התקופה היא בעיקר בהתארגנות מבנה הטייסת, מבנה שעליו התבססו בהמשך כל טייסות החיל. רודי אוגרטין ואחרים הובילו את הטייסת דרך סידרות אימונים, שהעלו את כושר הטייסים. במלחמת העצמאות היה הספיט מטוס־הקרב הראשון, אשר תופעל בהתאם לתכונות שלפיהן תוכנן במקורו. בטוסם בספיטים, חידדו אנשי טייסת הקרב הראשונה את שיניהם. עד תחילת שנות החמישים נטשו רוב הטייסים הזרים את הטייסת והותירו את הפיקוד והאימונים כאחר בידי הישראלים. טייסת הקרב הראשונה היתה הראשונה שחזרה לכשירות מלאה כשהיא מתבססת על ישראלים בלבד. היו די הרבה בעיות ועקומת התאונות עלתה. ב־ חוזר רודי אוגרטין האגדי לטייסת במפקדה. בשנתיים שבהן שהה בארץ עיצב את הטייסת מחדש. כאשר עזב את הטייסת כשנה וחצי מאוחר יותר כבר עמדה הטייסת בזכות עצמה ולא נזקקה עוד לסיוע מבחוץ. האבירות שהלכו וגדלו הצריכו רכש חדש של ספיטפיירים למלא את השורות. הסתבר כי ניתן לרכוש ספיטפייר מתוצרת ארה״ב(. המטוסים שופצו, נבדקו והוטסו טיסות ניסוי באיטליה. לקראת אמצע בשנה זו, כבר החלו הספיטפיירים יורדים מגרולתם. מוסטאנגים החלו להגיע לארץ — ולתפוס את הקו הראשון. הספיטים נשארו עור כשנתיים בשרות כמטוסי יירוט הגנתי, ולאחר־מכן במטוסי אימון קרב ראשוני, הם אופסנו לשעת הרום ב־ אחרוני הספיטים נטשו את חיל־האויר ב־ ״הספיטפייר השחור״ הוא הראשון והמפורסם במטוסי הטייסת ההיסטורית. הוא שומר לבקשתו של עזר וייצמן עודי בשנות החמישים. מאז שימש במטוסו האישי עד שפרש מחיל־האויר. המטוס נמצא עדיין בכושר טיסה ובמצב טוב מאוד. שני ספיטים נוספים כנים בבסיסים של החיל. מצבם של אלה, ובמיוחד של הראשון, אינו טוב. ל־כ עלו על המטוס בימים בהם שירת בחיל. מן המטוסים המפוזרים בגני־הילדים בקיבוצים ניתן לשחזר, לתצוגה סטאטית, עוד כמה מטוסים. כן ניתן גם לשפץ את אלה שעל העמודים. את להחזיר למצב טיסה, אם כי במאמץ רב. אך המאמץ כדאי. עמוד השדרה של ׳קדש׳ מוססנג הנ?ו 1נ סומן כ־ם במלחמת העולם השנייה. הוכיח עצמו הן כמטוס קרב, בעל טווח ענק וביצועים מעולים כמיירט, והן כמטוס־תקיפה, שאין שני לו. בארץ היה המוסטאנג אחרון מטוסי הקרב בעל מנועי בוכנה. הוא היה גם האחרון במטוסי הקרב של מלחמת העולם השנייה. ארבעה מטוסי מוסטאנג, מפורקים וחסרי חימוש, הגיעו בתיבות כמכונות חקלאיות לנמל חיפה ב־ לקראת תחילת נובמבר הורכבו שלושה מהם. הם זכו במספרים חימוש. מם׳ מסתורי לבצע גיחות צילום מעל מרכז הארץ ובמיוחד מעל בסיסי חיל־האויר. המטוס היה מופיע בדרר־כלל בשעות הצהריים. דיוקו היקנה לו את הכינוי באחר הימים, כאשר כבר היו בטוחים כי המוסטאנגים כשירים לקרב, הוחלט לנסות ביירוט. ווין פיק היה מס׳ אחד במטוס מס׳ כאשר המטוס המסתורי חלף מעל רמת־דוד הוזעקו השניים. מורים מאן לא הצליח להמריא בזמן ווין פיק נשאר בודד. הוא נסק ל־ בהיר מתקרב לעברו. הוא סגר עליו מכיוון השמש וירה. צרור אחר צרור. עשן התאבר מהמנוע השמאלי של המטוס. המטוס המשיר לפרפר זמן־מה ואחר נפל לים־התיכון מול אשדוד. ווין פיק נחת כשהוא מסוחרר לחלוטין מחוסר חמצן. הוא היה משוכנע שהפיל מטוס־ארבע־מנועי. רק יותר מאוחר, בעקבות שאילתה של צירצ׳יל בפארלמנט הבריטי, הסתבר שווין פיק הפיל מוסקיטו לסיור של הר.א.פ. היתה זו טבילת האש של המוסטאנג. במרבית השלבים המאוחרים של מלחמת העצמאות שימש המוסטאנג כמטוס־תקיפה. בדרר־כלל היו שני מוס־ טאנגים שמישים בו־זמנית והם, יחד עם שני בופייטרים, שימשו כצי התקיפה הכבדה. המבנה תקף את שדה התעופה אל־עריש וריכוזי כוחות מצריים. מוסטאנגים שימשו גם כחוד־החנית של פטרולים אלימים כנגד כוחות קרקע. כאן היה בדרר־כלל הפטרול מורכב ממוסטאנג בודד מלווה על־ידי שני ספיטפיירים. פטרול כזה נתקל ב־ 55 לתירגולות יצאו שגי הספיטפיירים להניס את המצרים. הללו 24 נסוגו לכיוון המוסטאנג הבודד. בקרב שהתפתח הפיל לבסוף סיי פלדמן, טייס המוסטאנג, פיאט אחד. עם תום מלחמת העצמאות הוסב המוסטאנג למטוס קרב־הפצצה ומטוס ליווי למשימות מיוחדות. למעשה, עם שניים־שלושה מטוסים שמישים, כל משימה היתה מיוחדת... גיחות נועזות הופעתם הפומבית הראשונה של המוסטאנגים היתה ב־ בנובמבר דני שפירא ומם׳ בטיקה מעל רחוב בךיהודה בתל־אביב. היתה זו הפעם הראשונה שבה נחוג יום חיל־האויר בפומבי. בשנות ה־ חריגות. מטוסי מוסטאגג )בדרר־כלל מטוס בודד( ליוו את ספיט מס׳ נועזות בעומק שטח האוייב. מטוסי מוסטאנג קבעו את קו הגבול בדרום. באמצעותם בלבד ניתן היה לפקד על תנועות הבידואים באזורים הנידחים. במקרים של חדירות מאסיביות צלפו ותקפו מטוסי מוסטאנג את הריכוזים. רוב התקיפות היו בסביבות ניצנה. כן הותקפו ריכוזי מבריחים )לעיתים גם מעבר לגבול(. בעת החיפושים אחר מטוסי סילון נתקלו שליחי ישראל בנכונות שבדית למכור מטוסי מוסטאנג מעודפי חיל־האויר השבדי. לישראל נמכרו בסופו־של־דבר מספר מטוסי צילום S.26) 25 1952 זה הרכש האוירי המסודר הראשון של מדינת ישראל עם המוסטאנגים התארכה זרועו של דויל־האויר. בפעם הראשונה היו לחיל מטוסים בעלי טווח ארוך דיו כדי להגיע לכל מקום במזרח־התיכון. המטוסים היו בעלי ביצועים מרשימים ובעלי חימוש רב. עם המוסטאנגים ניתן היה לפטרל עד שארם־א־שייח ובחזרה או להקיף את קפריסין ולחזור... עם המוסטאנגים זכה חיל־האויר למימד ההרתעה. חיל־ האויר החל לחשוב במושגים של תקיפה מונעת, אפשרויות להגיע לעומק שטח האוייב וכוי. עם המוסטאנגים, החלו, למעשה, להגדיר את איסטרטגיה של חיל־האויר — השרירה וקיימת עד היום. מאמצע שנת אילת. הפטרול לא נעשה בגלוי, אלא במסווה של ״סירות דייגים״. ב־ הסעודי. שבעת אנשי הצוות הצליחו להיחלץ והגיעו בשחייה אל החוף הסעודי• ב־ למינחת מאולתר על החוף הסעודי כדי לפנות את האנשים. החיפוי על המבצע והשמדת הספיגה של חיל־הים, שהושארה על השרטון, הוטלו על טייסת המוסטאנגים. בפיקודו של עזר וייצמן )מפקד רמת־דוד דאז( הגיעו שישה מוסטאנגים אל הספינה, לאחר שהפייפרים עזבו את השטח, צלפו וריקטו את הספינה ואת אזור המינחת. ניתוק הקשר בסיני בשנת שהיה אמור לפתוח את מצרי־טירן על־ידי כיבוש מסדרון יבשתי מאילת עד לשארם־א־שייח. בשביל מבצע זה החל רכש נרחב ופזיז של גרוטאות על־מנת לחזק את השורות של טייסות קיימות. אחד המטוסים שנקנה בכמויות היה המוסטאנג. רוב המוסטאנגים נקנו בגרוטאות והחלפים מחברת גרוטאות איטלקית בפוג׳ה כאשר הממשלה האי- טלקית ״עוצבלת עיניים״. המטוסים נרכשו מפורקים, בשתי קבוצות. בראשונה נרכשו חלקים של עשרה מטוסים, מהם הושמשו שמונה כשהאחרים משמשים כמאגרי חלפים. מטוסים אלה נועדו למלא את האבירות של הטייסת המקו־ דית. יותר מאוחר נקנו כ־ הושמשו מעל ל־ בעת מיבצע •קדש־ — אוקטובר־ נובמבר בתקופה בה שירת כמטוס-אימונים מתקדם — שנות ה מטוס מוסטאנג בתקופה שלפני מבצע ״קדש״ מטוסים אלה היו חדשים יותר מהמטוסים השבדים. רובם באו מקו ייצור בטקסאם, ויוצרו אחרי מלחמת העולם השנייה. הם שימשו לאימונים, זמן קצר לפני שנמכרו, חדשים למעשה, לאיטליה. באיטליה שירת המוסטאנג זמן קצר בלבד כ״סותם חור״ עד להגעתם של מטוסי הסילון ואז נמכר בגרוטאות. כל המטוסים הגיעו במשך שנת 1955 ללא ציוד־עזר קרקעי מלחמת ״קדש״ החלה במבצע מרשים של רביעיית מוסטאנגים בפיקודו של צחיק יבנה. שלושה מבין ארבעת המטוסים היו איטלקים. הרביעי היה שבדי. לאחר ניסויים רבים, שבהם נפגע אחד המטוסים המקוריים )ולכן הובא השבדי המחליף( יצאו שני זוגות מצויירים במכשיר מיוחד לקרוע את חוטי הטלפון בסיני על־מגת לשבש את הקשר המצרי בעת המיתקפה הישראלית. שני הזוגות המריאו ב־ הצהריים בדרכם דרומה. המטוסים נושאים, קשורים לזנב, שרשרות־משקולות, שנועדו לקרוע את החוטים. הכבל, שגרם צרות במשך כל הניסויים, לא הוכיח עצמו. כבלים נפלו כבר בהמראה. בסופו־של־דבר קרעו טייסי המוסטאנג את חוטי הטלפון בסיני בעזרת קצות הכנפיים והמדחפים. הקריעה בעזרת המרחפים נעשתה בשינוי פסיעה תוך כדי טיסה חזיתית אל תוך החוטים. כל המטוסים חזרו בשלום והקשר המצרי נותק בארבעה צמתים חשובים. חיל־האויר נכנס למלחמת ״קדש״ עם שתי טייסות מוס־ טאנג, ובסר־הכל למעלה מ־ נשאו בעול הסיוע הצמוד לכוחות הקרקע במשך המבצע. יכולת נשיאת החימוש המרשימה שלהם ויכולת השהייה באויר היו צירוף אידיאלי לתפקיד זה. המוסטאנגים שעטו ברביעיות ובזוגות על־פני חצי האי סיני בגבהים שנעו, בדרר־כלל, מסביב ל־ ומפציצים כל אובייקט שנע או שנראה חשוד. מוסטאנגים נראו בכל מקום ובכל שעה. וקולם נעשה מוכר לכוחות הקרקע. מוסטאנגים הותקפו על־ידי וומפיירים מצריים ויצאו מ״העסק״ בשלום. צחיק יבנה הוביל את הרביעייה הראשונה לשארם. יונתן אטקס, אחד מטייסי הרביעייה, נפגע ונפל בשבי. צחיק חזר עם חור בכנף, התלוי היום במיסגרת בביתו. ׳סוס המלחמה׳ הוותיק אורגאן מטוס קרב חד־מושבי מתוצרת מפעלי ״דאסו״ בצרפת. החימוש האינטגראלי מורכב מ־ מסוגל המטוס לשאת מטוסי האורגאן הראשונים נרכשו במשך נכשו ישראל. כאשר החלו לתכנן את מבצע ״קדש״ רכשו מטוסים נוספים ומאוחר יותר עוד שישה מטוסים רזרביים רישמית, היו בידי ישראל בסוף למעשה היו רק הטייסת התארגנה וירשה את המטאורים בפעילויות הפיטרול והיירוט בראשית שני אורגאנים ובין שני וומפיירים מצריים. התפתח קרב בתור שטח ישראל. בתחילה ניסו המצרים להתקדם לתוך שטח ישראל. ד׳ פגע בוומפייר אחד, שהחל בוער והתרסק בניסיון לבצע נחיתת אונס ליד עבדת. מ׳ פגע במטוס נוסף. נראה, שמטוס זה התרסק בשטח מצרים. לא התקבל אימות להפלה. הטייסת נכנסת למבצע ״קדש״ עם באוקטובר אורגאנים כליווי צמוד למטוסי התובלה המצניחים. למחרת בבוקר החלה הטייסת במבצעי צליפות וריקוט לאורר צירי סיני. ב־ חימושו המגוון של מטוס המוסטאנג במקביל ליכולתו המרשימה כתוקף היה המוסטאנג חשוף לאש נ״מ. מערכת הקירור הנוזל )גליקול( חיונית מאוד באקלים החם ולכן כל פגיעה בה פטאלית בגובה שבו טסו היו המטוסים חשופים גם לאש נק״ל. תשעה מוסטאנגים נפגעו וננטשו ב״קדש״. מספר טייסים הצליחו לנחות נחיתות־ אונס במדבר. אחד )אטקס( נפל בשבי וארבעה אחרים צעדו ברגל במדבר אל עבר כוחותינו. אלדד פז ״טייל״ יומיים. במלחמת ״קדש״ גילה צה״ל את מלחמת התנועה. השריון לא היה יכול לדהור ללא סיוע אוירי יעיל וצמוד. יותר מכל מטוס אחר סיפק המוסטאנג המיושן סיוע זה. לאחר ״קדש״ כמעט שלא נותרו מוסטאנגים שמישים בחיל־האויר. תקופת השיפוצים ארכה זמן רב. בסופה הושמשה טייסת. מטוסים אלה טסו במטוסי אימון מתקדם עוד כשנתיים ואחר־כר הוצאו מהשירות. רובם הושמדו באימוני כבאות או שנתרמו לקיבוצים. המוסטאנג המוטס היום בארץ נקנה בחו״ל. הגוף שופץ בבריטניה והמנוע חדש. בפיקודו של אגסי בתקיפה על המשחתת המצרית ״איברהים־ אל־אוואל״, שניסתה להפגיז את חיפה. המטוסים ירו את כל עשן שחור התאבר מירכתי הספינה. זוג נוסף שהוזנק לסייע להם מופנה לאיזור אל־עריש. באותו יום, בסביבות השעה מיגים, שתקפו אותם. י׳ הצליח לפגוע במיג־ קצר, שבו ניסו הישראלים לנתק מגע במהירות האפשרית. יותר מאוחר הגיע אישור שהאורגאן אכן הפיל מיג־ במשר המבצע היו עוד כמה היתקלויות בין מיגים ואורגאנים. הוחלפו צרורות ירי, אולם ללא נזקים לשני הצדרים. במבצע ״קדש״ הופלו שלושה מטוסי אורגאן באש נ״מ מהקרקע. חמישה מטוסים נוספים נפגעו באש נ״מ ונק״ל, בדרגות שונות של חומרה. מטוס אחד נחת נחיתת־אונס לאחר שאזל הדלק שלו בקרב־אויר. במשר המבצע הרסו האורגאנים לפחות ועוד כ־ ישראל היתה מרוצה מאוד מיכולתו של האורגאן כמטוס ריקוט והפצצה. אי לכר נשלחה מייד הזמנה לצרפת לרכוש עוד אורגאנים. בסופו־של־דבר נרכשו כולם מפס־ייצור, אשר חיל־האויר הצרפתי החליט לוותר עליו. המטוסים הגיעו ארצה בין ינואר־אפריל 26 זו היו שמישים כ־ תקיפת שדות התעופה ב־ אחראים להשמדת מטוסי האוייב בשהות־התעופה בסיני. רביעיות של מטוסים תקפו, בין היתר, את אל־עריש, ביר־ גפגפה וג׳בל־ליבני. בכלל, תקפו המיסטרים, בפצצות את המסלולים ואחריהם הגיחו האורגאנים וריקטו את המטוסים החונים. מבנה של אורגאנים תקף גם את שרה קאהיר־ מערב. תקיפה זו היתה הראשונה של סרן ד׳. סרן ר׳ טס כמם׳ 2 במיג ובצרור אחד פגע במטוס והפילו. סרן ד׳ צלל בזווית חדה מדי ולא הצליח לצאת מהצלילה מהר. הוא נפגע קשות מרסיסי המיג שהתפוצץ ומאש נ״מ מקצות השרה שמעליו חלף כשניסה לצאת מהצלילה. כשהבחין כי נפגע קשות הפנה ר׳ את מטוסו וצלל אל תוך עמרת הנ״מ עם מטוסו הפגוע. במשך היום הראשון נפגעו ארבעה אורגאנים. שני טייסים נהרגו. מטוס האוראגן בצבעי מלחמת ששת-הימים ביום השני למלחמה הופנתה הטייסת לחזית המרכזית. אורגאנים שעטו מעל צירי התנועה כשהם צולפים בשיירות הירדניות והעיראקיות ומעניקים סיוע צמוד לכוחותינו. ברר־ר־כלל היו משליכים את כל החימוש שבנמצא על השיירה או על ריכוז הרכב ברגע בו התגלו. תקיפה ראויה לציון היתה ב־ גילתה טור עיראקי• שעלה לאורך נחל פרעה אל שכם. שני המטוסים הראשונים ירדו על ראש וזנב השיירה ופגעו בהם בהפצצה מגובה נמוך, בין מצוקי הווארי התלולים. עם הפגיעות הללו נתקעה השיירה העיראקית בוואדי. מבנים נוספים הוזעקו לאזור ותוך כחצי־שעה הושמד הטור כולו. השמדתו של טור זה איפשרה את כניסת הכוחות הישראלים לשכם ללא קרב. כוחות שריון נוספים הושמדו על ההרים בשומרון בהפצצות ובריקוטים קונבנציונליים, עובדה שהקלה על התקדמות כוחות השריון של צה״ל בשומרון. עם תחילת המתקפה על הרמה, הועברו האורגאנים לתקיפות וסיוע קרוב לכוחות המתקדמים שם. האורגאנים השמידו שיירות ומצבורי־אספקה. במשך שני ימי הקרבות הופלו שלושה אורגאנים מאש הנ״מ החזקה שבגולן. השחיקה בטיסות היתה קשה במשך הקרבות בגולן בשל ריכוז הנ׳׳מ החזק. בסר־הכל הופלו לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט להוציא את האו־ רגאנים בהדרגה משירות פעיל. הסקייהוקים, שהחלו מגיעים, נועדו לרשת את מקום האורגאנים והמיסטרים. עוצמת אש הנ׳׳מ בתעלה היתה חזקה מדי עבור האורגאנית. כר הועברו האורגאנים לרשות בית־הספר לטיסה ושימשו במטוסי־ אימון מתקדמים לתפעול חימוש. עם זאת, כאשר החלה הגיזרה הירדנית להתחמם נשלחו אורגאנים לתקוף בסיסי מחבלים וסוללות של הלגיון בבקעה. חיל־האויר הירדני לא היווה איום וגם הנ״מ המקומי היה דליל. האורגאן הוכיח עצמו כמטוס מעולה במשימות אלו. ב־ קצר לאחר־מכן הוצא לגימלאות. כיום נמצא בארץ מספר רב של אורגאנים: המטוסים מוצגים בתצוגות סטאטיות בבסיסי החיל השונים וכמה מהם נתרמו לבתי־ספר מקצועיים. אורגאן אחד, השייך לאוסף חיל־האויר, נשמר במצב כשיר לטיסה. 27 סופר מיסטר המטוס שלחם בסערה הסופר־מיסטר המטוס הישראלי הראשון שעבר את מהירות הקול בטיסה אופקית. חימושו כלל שני תותחי דאפה רכשה לישראל בין למכור לישראל את כמות של המיראז׳ים המבוקשים נרכשו כתחליף הסופר־מיסטר נרכש כמיירט הגנתי. הופעתם של המיג־דו והמיג־ להתמודד איתם בתנאים שווים ועדיפים. הסופר־מיסטר נקנה כ״סותם חורים״ עד להופעתו של המיראז׳ שהיה אז בשלבי פיתוח מתקדמים ואשר לישראל היתה עליו אופציה )אז ל־ פעולתו המבצעית הראשונה של הסופר־מיסטר לא כללה פתיחה באש. במרס זוג סופר־מיסטר ליירוט מטוס בלתי־מזוהה שטם בגובה רב בנגב. ארבעה המטוסים לא הצליחו ליירט את מטוס הביון 2 עיקר האיום האוירי בשנות השישים הראשונות היה בגבול המצרי. לאחר המתיחות של שנת כהתבצרות ובבנייה מאסיבית בחצי־האי. חיל־האויר נקט מדיניות של סיורים אלימים, שנועדו להביא ידיעות על המערכת המצרית וכן לבדוק את הכוננות ומהירות התגובה של חיל־האויר המצרי. . ב־ ידי א׳ ואי. בשעה מיג־דו, שטסו לכיוון באר־שבע. זוג אחד הסתובב ונסוג, בעוד שהשני נכנם לקרב עם הישראלים. בקרב שהתפתח בגובה הישראלי, וביצע נחיתת־אונס בבסיסו. מטוסינו חזרו בשלום לבסיסם. בדרר־כלל עברו התקריות וההתגרויות ההדדיות ללא מגע. מטוסים מצריים חדרו לשטח ישראלי וישראליים נכנסו לתור סיני. ב־ המוטסים בידי א. וצור בן־ברק )נהרג בראשית מיראז׳ כל ארבעת המטוסים מגיעים לאיזור הקרב, סביבות חלוצה, מהשטח המצרי. המיגים ניסו לשבור צפונה. צור סגר על אחד מהם וניסה להכווינו לכוון באר־שבע. הקרב התפתח בסופו של דבר בין כרם־שלום ואל־עריש. מיג אחד נפגע וטייסו צנח באיזור אל־עריש. הפעילות הזו נמשכה עד 1964 מיסטרים בפיטרולים בצפון היתה דרכם של הסופר־מיסטרים פחות חלקה, כאן נערכו הפיטרולים במשנה זהירות בשל התוקפנות של הסורים ובשל החשש שהפרה של הפסקת האש תסלים לתקרית ולהפגזות ישובים. בכל זאת נתקלה רביעיית סופר־ מיסטרים ברביעיית מיג סידרת קרבות אויר. במהלכם נפגעו, כנראה, שני מיגים. הפגיעות, אם היו, היו קלות ולא מנעו מהמיגים להמשיך בקרב. גם סופר־מיסטר אחד נפגע קלות ונחת בשלום בבסיס ח״א לאחר סיום הקרב. לאחר זמן בו לא הצליחו שני הצדדים להגיע להכרעה נותק המגע וכל המטוסים שבו לבסיסיהם. בפטרולים הבאים חלפו זוגות של מטוסים זה באיזורו של זה בלי שצד כל שהוא ניסה לחצות את הגבול וליצור מגע. כמטוס־תקיפה, היו לסופר־מיסטר ארבע נקודות תלייה, שעליהן היה יכול לשאת שני מכלי דלק וכן פחות משני טונות חימוש בעיקר ראקטות התקרית הראשונה בה הפציצו מטוסי ח״א את מתקני הטיית הירדן. בתקיפה זו שותפו, יחד עם מטוסים אחרים, גם מטוסי סופר־מיסטר אשר ריקטו את הציוד ההנדסי הסופר-מיסטר בתקופת זוהרו במיירט בו השתמשו להטיית הירדן. הפגיעות במטרות היו טובות ואף מטוס לא נפגע. מאז השתתפו הסופר־מיסטרים בקביעות בתקריות הגבול שהתפתחו סביב מתקני ההטיה וסוללות התותחים הסוריים. עם זאת היו אלה המיראז׳ים אשר יצרו את המגע עם מטוסי האוייב והסופר־מיסטרים לא השתתפו באף קרב אויר. ריקוט והפצצה במלחמת ששת הימים השתתפו הסופר־מיסטרים כמטוס־ תקיפה. הם ריקטו וזרקו פצצות נפל־ם בכל החזיתות. בתקיפה הראשונה, ב־ לשדות־התעופה שבמצרים, ובכלל זה אינשאס וכיברית. במרבית המקומות הסופר־מיסטרים ריקטו וצלפו כשעיקר משימתם להשמיד את המטוס־ים שעל הקרקע. כושר התימרון המעולה של הסופר־מיסטרים הוכיח עצמו בפעולות אלה. התקיפות נעשו בצלילה חדה, בגובה נמיר ובמשיכה חדה החוצה. הפגיעות היו מעולות ובמרבית המקרים לא היה צורר לחזור שנית על יעף. הסופר־מיסטרים חזרו למצרים גם בגל השני, רביעייה תקפה את כיברית ועזבה כשהיא מותירה אחריה אודים עשנים נוספים. החל בשעות הצהרים הופנו המטוסים לפעילות תקיפה וסיוע צמוד לכוחות הקרקע. מטוסים רבים פיטרלו מעל אזורי הקרבות בסיני ונקראו לעזרה לכוחות שנתקעו. גולת הכו- תרת של פעילות היום היתה הסיוע הקרוב לכוחות צה״ל שהחלו לפעול בירושלים. הםופר־מיםטרים ריקטו, הפציצו וצלפו בדיוק מדהים באזורי הקרבות ובמיוחד בסביבות שועפת. פעילות נוספת באותו יום היתה חסימת שיירות שנעו באיזור מעלה האדומים אף כי את עיקר העבודה באיזור עשו הפוגות. ב־ מנת להגיש סיוע קרוב לצנחנים. כאן הם התבלטו בפעילות אינטנסיבית באיזור אוגוסטה ויקטוריה. כ״כ הופצץ ונהרס ע״י סופר־מיסטר המכ״ם בעגיון שליד מפרק. הסופר־מיסטרים המשיכו לתקוף ולרקט עד סוף המלחמה. הפלת מיגים איש לא ציפה שהסופר־מיסטרים יחזרו עם הפלות. עם זאת, נראה, שאי־אפשר היה להימנע מכר. במטס הראשון אל כיברית, נראה לפתע מיג־ של המוביל, חי, טייס ירוק בגיחתו הראשונה, צלל לתקיפה כשהבחין במיג. הוא קיבל רשות לדלוק אחריו, ולאחר מירדף 28 צבעי ההסוואה בהם שירת במלחמת ששת-הימים הסופר-מיסטר בצבעי ההסוואה בהם היה צבוע בעת מלחמת ו :ר-מיסטר בתקופת הזוהר שלו כמיירט, נ r לאורך המסלול פגע בו לבסוף בצרור, המיג נדלק ונפל בשעות אחרי־הצהריים של ה־ לתקוף את השדה הסורי סייקל. הרביעייה נתקלה מעל השדה בשני מיג־ במכלי דלק ובכוורות. מס׳ המיג ניסה להתישב עליו הגיע מס׳ 150 מס׳ אל מם׳ מס׳ המטוס נכנס לסחרור ונפל. מטוס מיג־דו נוסף הופל בהתכתשות כאשר ניסה להפריע לתקיפה. הסופר־מיסטרי• ביצעו את רוב משימותיה• בגובה נמיר ביותר וצמוד לכוחות הקרקע של האוייב. דבר זה מסביר את אבידותיהם, הכבדות יחסית, בזמן המלחמה. ביומה הראשון של המלחמה נפלו ארבעה מטוסי סופר־ מיסטר. ארבעה מטוסים נוספים נפלו בהמשר ימי הקרבות. במלחמת ששת הימים הוכיחו עצמם הסופר־מיסטרים במטוסי־ תקיפה מעולים ומדוייקים. הם נתגלו גם במטוסים הסופר-מיסטר בצבעי ההסוואה, בסביבות אמינים וחזקים. מטוסים רבים חזרו בזמן המלחמה לבסי־ סיהם כשהם מנוקבים ופגועים בחלקים קריטיים. עם פרוץ מלחמת ההתשה הוכנסו הסופר־מיסטרים לשי- מוש אינטנסיבי כמרקטים ובמטוסי תקיפה. הדרישות שהוצבו להם כאן היו גדולות ממידותיהם. אף־כי הסופר־מיסטרים ביצעו עבודה נפלאה, ביחוד כנגד הירדנים והמצרים, הם החלו להיפגע מאש הנ״מ המשופר שהגיע לידי הערבים. הבעיות העיקריות היו הטווח ועוצמת המנוע של המטוס. אי־לכר הוחלט לשפץ את המטוסים שנותרו בארץ בסוף שנות השישים ולהעניק להם חיים חרשים. במרכז השיפוץ היתה השתלתו של מנוע חדש. במקום מנוע האטאר־ במטוס מנוע הסקייהוק — ה־ יבש ובלי מבער. כן הוסף למטוס צינור במפלט כדי לצנן את הגאזים היוצאים. פעולות נוספות שנעשו במטוס כללו חיזוק הכנפיים. בכר ניתן היה להוסיף עוד נקודת־ תלייה על כל כנף. בן עובו שורשי הכנפיים והוספו בהם מכלי דלק פנימיים והוגדל החלל שליד התותחים, כר שניתן היה להוסיף תחמושת. גם המיכשור עודכן. וכך בראשית שנות השבעים קיבלה ישראל מטוס תקיפה חדש לחלוטין, בעל ביצועים מעולים. מטוס זה הוא ללא ספק המוסטנג של מלחמת יום־הכיפורים. בימים הראשונים הושלכו המטוסים הוותיקים כנגד הגשרים וכנגד טורי השריון. הם הפציצו כמרבית המטוסים החדשים יותר. פעילותם התמקדה בעיקר בסיני, אר עם זאת הם תקפו גם כוחות סוריים. ב־ מיסטרים לדרום. הוטלה עליה המשימה לחסום את דרכו של טור שריון מצרי מהארמיה השנייה, שהחל לרדת לכיוון ראס־סודר. הסופר־מיסטרים, תחילה בעזרתה של טייסת סקייהוק, וכעבור יום לבדם, תקפו באזור ללא הפוגה. הם השמידו תור ארבעה ימים את כל הטור המצרי ובלמו את ניסיונות המצרים לרדת דרומה לאוי־ר מפרץ סואץ. אילו היו מצליחים לפרוץ, היו נתקלים בכוחות דלילים בלבר, שספק אם היו מצליחים לעצור את התקדמותם עד שארם־א־שייח. לאור עובדות אלו ניתן להבין את חשי- בותה של פעולת הבלימה של הסופר־מיסטרים. לגבי פעולה זו אין כל ויכוח כי היה זה הסופר־מיסטר, אשר בלם את כוחות הקרקע המצרים וניצח בקרב. עד סוף המלחמה, ובמלחמת ההתשה שהתפתחה אחריה, המשיכו הסופר־מיסטרים לטוס, לתקוף, לרקט ולצלול. הם עשו עבודה אפורה; שיגרתית, ללא הילה. עם זאת הם סייעו לכוחות הקרקע ביעילות רבה וחסכו נפגעים רבים לכו- חותינו. עם תום תקופת ההתארגנות שלאחר המלחמה נמכר חלק מהם לחו״ל. 29 המלך מת יחי המלך הפאנטום מול מטוסי הדור הבא מאת אורי עמית ״מאחר שחיל־האויר האמריקני צו- פה המשך שירותם של מטוסי ה־ שלו במשך שנות השמונים, יהיה זה בלתי־ריאלי להניח, שהפאנטום הוותיק לא יפגוש בשהה־הקרב העתידי מטוסי־ קרב מן הדור הבא.״ במשפט זה פותחים שלושה קפטיינים מחיל־האויר האמריקני את ניתוחם על טאקטיקת הקרב המומ- לצת לפאנטום נגד מטוסי־הקרב עתירי־ הביצועים של הדור הבא. המאמר, המו- פיע ב־ מסתיו הגדרת הבעייה הצורך במציאת טאקטיקת קרב מומ- 1; לצת ל־ על התעורר לראשונה עם הופעתו של מטוס־העל הראשון בעולם למעשה, עצם המושג ״טאקטיקת קרב מומלצת״ חייב לעבור בחינה כלשהי כאשר מנסים ליישמו בנגד מטוס זה. אפשר להפריד בין ״טאקטיקה״ ובין ״דרך־קרב״, מתוך שהראשונה כוללנית יותר מהשנייה, אך מאחר שהמאמר שבסימוכין אינו מבצע הפרדה זו — לא נעשה זאת גם אנחנו, ונתייחס לשני הביטויים במשמעות של ״כיצד יש להי- לחם״. ככלל, הטאקטיקה המומלצת למטוס מסויים כנגד מטוסי־קרב מסוגים שו- נים אינה בהכרח אחידה. חשוב מאוד לטייס לדעת נגד איזה מטוס הוא נל- חם, וכל טייס לומד זאת באחד השלבים הראשונים של הכשרתו לקרבות־אויר. הטאקטיקה המומלצת כנגד כל סוג מטוס כתובה גם בספרי הלימור העוס- קים בתיאוריה של קרבות־האויר, ו־ בתדריכי הבוקר חוזרים עליה לעתים מזומנות. למרות זאת, מסתבר שבפועל, אותה דרך קרב המומלצת למטוס א׳ נגד מטוס ב׳, יפה, פחות או יותר, גם נגד מטוס גי, מטוס די ואחרים. לדוגמה, אם מטוס TODAY TOMORROW מטוס מסרים מצטיין בממדים זעירים יחסית והתיאוריה מורה לו לשאוף לקרבות בעלי ראדיוסים גדולים )בכוונה ליצור אובדן קשר־עין אצל היריב( — הנה זה נכון נגד רוב מטוסי הקרב שהוא עתיר לפגוש. ואם מטוס שני מצטיין בדחף גבוה ויכולת מרשימה בתימרו־ נים אנכיים — זו הרר־הקרב, שבה כדאי לו לנקוט כמעט כנגד כל יריב אחר. )יש כאן, כמובן, הכללה והפשטה רבה, אבל 30 העקרון נכון.( הסיבה להיווצרות אחידות זו נעוצה בעצם הרעיון של דו־ר־קרב מומלצת, ומקורה בדמיון ובשוני בבי- צועיהם של כל אלה, המכונים בצדק ״בני אותו דור של מטוסי־קרב״. לכל מטוס יש תחומי טיסה שבהם הוא עולה על הביצועים הממוצעים של בני הורו ותחומים שבהם הוא נחות. ״הרך הקרב המומלצת״ למטוס כלשהו נגד יריב אחר נוערה לגרור את הקרב לאותם אזורים במעטפת הטיסה שלו, שבהם יש לו יתרון אובייקטיבי על היריב )או שחסרונו האובייקטיבי מיזערי(. ההבדלים הדקים בין הטאקטיקה המומ- לצת לאי נגד ב׳ לבין זו המומלצת לו כנגר ג׳, מקורם בהכרת תחומי העדי- פות הספציפיים של ב׳ וגי וניסיון להת- רחק מהם במיוחר. כלומר, בסר־הבל, התיאוריה העומדת מאחורי ספר קרבות־ האויר היא הנסיון לנצל הברלים איכו- תיים בין המטוסים לצורר השגת הני- צחון. קיומה של דרר־קרב תיאורטית מומ- לצת חשוב, אומנם, אבל אין הוא גורם מכריע בחיכנון ובביצוע הקרב בזמן אמיתי. כמעט בלתי־ניתן לחפור את קרב האויר לסידרה של פעולות המבוצעות במדוייק ״לפי הספר״ ובררך זו לנצח. זהו, קורם־כל ובהכרח, קרב של אדם־נגד־ארם ולא של מכונה נגד מכונה. אין ספק, שעדיפות בביצועי המטוס עוזרת להשגת הניצחון. אבל חשוב ומכריע בהרבה היא עריפות ה- טייס, מה שנקרא ״גורם הטייס״, המ- פורסם כל־כר. זהו הרעיון המונח ובראש כל ניסיון לבנות טאקטיקת קרב מיטבית נגר מטוסי הדור הבא. מהי בכלל הבעייה? כמטוס־קרב קיים, ה־ הופעת העשוי להתמודד כנגד מטוסי הדור הזה כבר במלחמות ההווה ולא רק במלחמות העתיר העלתה בעייה חרשה. לפנינו מטוס טס — לא על הנייר, ולא בתיכנון, ה־ אלא ממש טס — העולה על בכל מעטפת הטיסה, בכל סוג תימרון, ואף במערכת הנשק. ממש דוגמה קלא־ סית ל״כל מה שאתה יכול לעשות, אני יכול לעשות טוב יותר״. הבה נשווה, לצורך המחשה, מספר פאראמטרים חשובים בין ביצועי הפאנטום לבין בי- צוע מטוס מן הרור הבא )להלן — ״העדיף״(. היחס סחב־משקל ב־.'־ קרב הוא של יותר רחף ממשקלו העצמי! עומס הכנף של הפאנטום הוא כ־ רבוע, לעומת כ־ עור הפנייה המיוצבת של הפאנטום נו- פל בממוצע בכ־ העדיף, באותם נתוני טיסה, ושיעור הפנייה המירבית בכ־ עריפות ה־ בכל תחומי המעטפת בכמה מאות רגל לשנייה. הוסף לכך את העובדה, שהוא יהיה מצוייר באויוניקה החרישה ביותר — כוונת, מכ״מ, ל״א — וחימוש בטילי ראדאר וחום ברמת ה־י AIM 9L הוותיק הופך להיות בלתי־נסבל לחלו טין. ברור, שכנגר מטוס כזה איננו יכו- לים למצוא ״דרר־קרב מומלצת״ ברוח הטאקטיקות המקובלות של ספר קרבות האויר. כל פתרון שהוא יהיה חייב לעקוף את פער האיכות הגבוה שבין המטוסים, ולהתבסס על מלחמה נגר הטייס בקוקפיט. במה הנחות נניח תחילה כמה הנחות שהן טרי- וויאליות למדי. א( ה־ טיסת־הבכורה שלו ב־ עבר המטוס סיררה ארוכה של שינויים ושיפורים, שהשכילו להשאיר אותו בתמונת מטוסי הקרב של שנות הש- בעים. הדגם האחרון לראשונה ביוני שנה. למרות שגם בעשור האחרון עבר המטוס כמה וכמה ניתוחים פלאסטיים וניתוחי קרביים — בסיכומו־של־דבר זהו מטוס ישן, המתבסס על טכנולוגיה ישנה ובעל רמת תיחכום נמוכה יחסית. קשה להניח ספת בדמות שינויים ושיפורים, שיה־ פכוהו לבן־תחרות למטוסי שנות השמו- נים. זהו המטוס וזוהי המציאות. הנחתנו הראשונה הינה, שהפאנטום הזקן שלנו — כפי שאנו מכירים אותו היום — ימשיך להיות אחר מ״ סוסי העבודה״ העיקריים של חיל־האויר עמוק אל תוך שנות השמונים. כמה סיבות לכך. ראשית, זהו מטוס טוב ויעיל שעדיין 'לא מיצה את עצמו ו- רחוק מאור מלהיות עובר־בטל. שנית, זהו מטוס ורסאטילי בעל קשת־ביצו־ עי• והתאמה למשימות רחבה ביותר. נראה, שבכל אחת מאפשרויות ההצטיי- דות של החיל, בשנים הקרובות, עריין ישארו משימות רבות שיהיה כראי — מסיבות מבצעיות — לתיתן לטייסות הפאנטומים. ב( עד כה, לא פורסם במערב דבר על קיום מטוס מזרחי המקביל בביצו- עיו ל־ החדישים ביותר — מיג־ו סוחוי־ עהיין־בביצועיהם לאלה של הפאנטום ודומיו ובווראי שהקרב נגרם אינו יוצא מתחום ההשפעה המכרעת על התו־ צאות מצר ״גורם הטייס״. ישנם כמה רמזים לפיתוחים סובייטיים חרישים, אלא שלא ירוע אם יצאו משלב האב־ טיפוס ומהם ביצועיהם. הסובייטים אינם נוהגים לפרסם את מטוסיהם החרישים, כדרך שהדבר געשה במערב. אחת לכמה שנים הם יוצאים עם גל של מטוסים חרשים ואז מסתבר שאין הם קופאים על השמרים. קיימת עדיין השאלה אם הרוסים פגו לכיוון של יצי- רת מאסות, כתחליף ליצירת איכות או ש״הפיגור״ שלהם נובע מחוסר מידע מעודכן במערב. בכל אופן — הטכנו- 1; לוגיה שיצרה את ה־ בירי הגוש המזרחי ובעבר ידעה בריה״מ להעמיד מטוסי־קרב מן השורה הרא־ שונה כנגד מטוסי המערב, בכל התמו- דדות ביניהם. מיג־ מיג־ נפלו מיריביהם. סביר להניח, איפוא, שבעתיד הנראה לעין יופיע בגוש המזרחי מטוס־קרב עתיר־ביצועים ברמתו של ותוך זמן קצר נפגוש אותו גם בשמי המזרח־התיכון. ג( הנחתנו השלישית הינה, שגם במבצעי העתיד ימשיך הפאנטום לתפקד כמטוס קרב־הפצצה ולא יהפוך למפציץ המלווה על־ידי מטוסי־קרב מגינים. הפאנטום מסוגל להגן על עצמו, ויהיה זה פשוט בזבוז משאבים אם ישלחו עימו מטוסים במשימת הגנה אוירית עליו. חוץ מזה — אינך היחיד הקובע את כללי המשחק, והסתבכות 31 בקרב־אויר אפשרית, גם אם אין אתה מעוניין בכך כל עיקר )ואולי דווקא אז..,(. ובכן, אם לסכם את שלוש ההנחות הללו, אנו חוזרים למשפט שצוטט ב־ תחילת הכתבה, תוך שינוי נוסח קל: מאחר שחיל־האויר הישראלי צופה המשך שירותם של מטוסי במשך שנות השמונים, יהיה זה בלתי־ ריאלי להניח שהפאנטום הוותיק לא יפגוש בשדה־הקרב העתידי מטוסי־ קרב מן הדור הבא, ואח יבצע קרבות־ אויר נגדם. כמה עקרונות ״יבצע קרבות־אויר נגדם״ — יפה. אולם — כיצד? כאן המקום לדבר על טאקטיקת קרב מומלצת. אין ספק, שבקרב־לודרים — מטוס נגד מטוס, בתנאי זירה סטריליים, — לא יזדקק העדיף ל־ להכריע את הפאנטום ארצה. עדיפותו ״האישית״ מכרעת. בכל זאת, לא חסרות דוגמאות בהיסטוריה, ואף בהי- סטוריה האוירית, שבהם גבר החלש ״על הנייר״. על כוחות חזקים ממנו. די אם נזכיר את שאנו ו״הנמרים המעו- פפים״ שלו במלחמתם ביפאנים בשמי סין, במלחמת העולם השנייה, או את הטייסים הבריטיים ב״ קרב על בריטניה״ ניתן לנסח שני עקרונות כלליים ל- מלחמה נגד העדיף: א( על הנחות ליזום קרב תוקפני, שבו הוא מכתיב את המהלכים, ולהסתלק מהזירה ברגע שהיריב מגלה סימנים ממשיים של ״רוגז״ על ההפרעה. נשמע אבסורדי׳ — שלילי, להוציא מצב, שבו האוייב מפתיע אותר וכופה עליר הת- גוננות — תמיד יש לר מרחב כלשהו לתיכנון. הכלל הוא — עליך לתפסו ולפתוח את הקרב ביתרון שלך וברגע שאתה חש שהיזמה נשמטת מידיר — עליך להתחיל בניתוק המגע. בחוק־ בל־יעבור ניתן לקבוע, שיש להתחיל בפעולות של ניתוק מגע מרגע שהיריב החל לתפעל נגיר ספציפית ויתרונר מתחיל להתמסמס )העדיף זקוק להרבה פחות זמן ממה שאתה חושב לצורר מימוש יתרונו(. ב( יש לשאוף להעסקה מתמדת של העדיף על־ידי כוחות חדשים המגי- עים אליו ביתרון מצב. כלומר, אסור לתת לו את השהות להתארגן ולהכתיב את המהלך הבא. השאיפה הזאת אנא- לוגיה לשאיפה לעליונות מספרית של הנחות במוקד הקרב, אלא שזו אינה מומלצת, לדעת כותבי המאמר שבסי- מוכין. מספר רב מדי של מטוסים בזי- רת הקרב מניח לעדיף הרבה אפשרויות לממש עליהם את זריזותו ומערכת ה- נשק העדיפה שלו ומקטין את יכולת השליטה בכוח מצד הנחותים. סיכום שני העקרונות האלה מוביל אותנו לטאקטיקת־קרב מאוד מסויימת 32 ומוגדרת: על הנחות ליזום יירוט, המו ביל אותו למיפגש שבו יש לו יתרון בפתיחה. הצליח לשגר חימוש — טוב. לא הצליח — עליו לנתק מגע לצורך יירוט חדש, או לצורך בריחה הביתה. המאמר שהוזכר לעיל מפרט מעט יותר: כאשר אתה תוקף בזוג בלבד, עליך להתחיל את הקרב ביירוט המביא אותר לקשר־עין במצב יתרון על העדיף. צורת המבנה המומלצת הינה פשרה בין הגנה הדדית ובין גמישות ה- פעולה העצמאית. בין בני הזוג צריך שיהיה מירווח של איבוד קשר עין אנכי של כ־ המטרות ושיגור החימוש חייבים להת- בצע מוקדם ככל האפשר. תיפעול כל אחד משני המטוסים הינו עצמאי, אבל תור שמירת קשר־עין להגנה הדדית. יש להתחיל בפעולות ניתוק מגע מה- רגע שהעדיף גילה אותר והתחיל ל־ התייחס אליך, כר שיתרונך מתחיל להתמסמס. מטוס הפאנטום כאשר יש בצד שלך רביעייה, על הזוג השני להימצא כ־ מאחורי הראשון, באופסט כלשהו. ל־ אחר שהזוג הראשון מבצע יעף יירוט ומסתלק, נכנס הזוג השני למוקד הקרב. כאשר הוא ביתרון מצב ובתמונה מל- אה. )העדיף עדיין מתעסק עם הזוג הראשון(. כאן, הזוג המנתק :?גע אינו נמלט על נפשו, אלא מתארגי לחזרה מיידית כדי לחלץ את הזוג שהחליפו, ושעתה וודאי הולך ונכנס לחיסרון, וכך חוזר חלילה. מובן, שקיימת כאן בעיייה רצינית של תיאום זמנים מאחר שכני- סה מוקדמת מדי תגרום למצב בלתי־ רצוי של עודף מטוסים במוקד הקרב וכניסה מאוחרת מדי תהיה פשוט מאו- חרת מדי... עם הופעת טיל האויר־אויר באמצע שנות החמישים, פרחה במשך זמן־מה התפישה שעבר זמנם של קרבות האויר עתירי התימרון והגיע תורן של הפלאט־ פורמות המעופפות נושאות מכ״מ היירוט והחימוש הטילי. תפישה זו, מטוס עתידני של חברת מטוס־קרב עתידני, המנצל מערכת ניהוג ובקרה כל-תצורתיים מטוס-קרב עתידני המנצל תופעה אוירודינאמית תיאורטית: הדו-כנח של באוזמן, שהוא פרופיל חסר עיקבת גלי־הלם 1; שמייצגה הבולט היה ה־ הוכחה כבלתי־ נכונה ונזנחה. כעת, אלי- בא דכותבי המאמר שבסימוכין, על הפאנטום לחזור לתפישה זו, והפעם מתוך הוסר ברירה... הם מסכמים את השקפתם ב־ נקודות: ו. הייה בלתי־חזוי. נסה לערער את ביטחונו של העדיף ושליטתו במצב על־ ידי ביצוע דברים שלא ״לפי הספר״. 2 להישאר במוקד אחד 3 האפשר 4 תוך שמירת הגנה הדדית עם בן הזוג 5 האפשר )אל תחכה יותר מדי לנתונים מיטביים(. 6 כל הקרב 7 שכות )ובכלל — פעולות מתמשכות 8 עם יריב אחד יותר מדי זמן. )הציאנם שלך לא יבוא מדחיקת העריף לפינה — זה בלתי־אפשרי(. 9 חום על טילי מכ״ם, בגלל היכולת של )״שנר ושכח״(. 10 רגע שיתרונך על העדיף מתחיל להת מסמס. 11 מישורי התיפעול של שני המטוסים האחד אנכי והשני אופקי. 12 כים להיות נכונים גם כאן 13 שבמטוס ולא רק נגד המטוס עצמו גם אם המכונה שלו עדיפה — האדם עלול לשגות, לאבד קשר־עין וכר. ארוב לכך, אבל אל תסכן את יכולתך להת- חמק. מעל הכל סבורים המחברים, אימון הטייסים והקניית ידע וניסיון מירביים הינם המפתח העיקרי להצלחה בסוג קרב כזה. העובדה שבמערב יש כבר מטוסים מהקטיגוריה של ״מטוסי־על״ מאפשרת, לדעתם, בחינה של התיאוריה והקניית תורת הלחימה לטייסים. ולבסוף — הסתייגות: כותבי המאמר מתייחסים כאן לעדיפים כמבנה בן מטוסים הנמצא בפיטרול אויר־אויר. סביר להניח, שחיל־האויר האמריקני יימנע מלשלוח את אויר יזום נגד האוייב העדיף, ואותם קרבות שיתפתחו ביניהם — ואשר עבו־ רם קיים צורך ב״טאקטיקת קרב מומ־ לצת״ — יהיו כאלה שיזום האדיב ויאשר הפאנטום ייקלע אליהם שלא מרצונו. לנקודה זו אין המחברים מתיי- חסים, כך שנראה שהטאקטיקה המוצעת על ידם יפה לקרבות־אויר אימונים יותר מאשר למבצעים. עם זאת, העק־ רונות המוצעים יפים לכל סביבה ולכל מצב, שבהם ניתן יהיה ליישמם. כנגד הדיעה המובעת במאמר הנזכר, מעניינת דעתו של קפטיין ביל האמיל־ טון מחיל־האויר האמריקני כפי שהו- פיעה במאמר ״ ב־ מסתיו את דרך הקרב המומלצת לעדיף כנגד כמה נחותים הנלחמים בו יחדיו. לדעתו, על העדיף להימנע מהסתבכות בקרב־ אויר, שבו הוא נחות משמעותית מבחי- נה מספרית, עקב חוסר יכולתו לראות את כל יריביו ולהישמר מהם. דרך הקרב המומלצת על ידו למטוס עתיר־הבי־ צועים מתבססת על ביצוע יירוט המס־ תיים ביעף מהיר דרך מוקד הקרב. עליו לנצל את עדיפות חימושו ולשגר טילים במיפגש, להפיל מטוס נוסף, במידה שיזדמן לו, תוך כדי החליפה דרך המו- קד ומייד לנתק מגע. נשמע מוכר, האי לעצם העניין — מתוך חששו של ה- מחבר מן הקרב ההמוני, עולה שזוהי דרך הקרב שהעדיף ינסה להמנע ממנה ביותר ולפיכך היא־ היא זו שיש להמליץ עליה ל־ גש עם מטוס אוייב בן הדור הבא. לבסוף, הכתוב לעיל מבטא דיעות של יחידים בחיל־האויר המאריקני ואינו בהכרח הקונספציה שאומצה על ידי חיל זה. לא כל שכן, שאין הדברים מ־ בטאים את דעתו של חיל־האויר שלנו. בכל אופן, אם יש במאמר זה כדי להפ־ רות וויכוח או דיון ענייני בנושא, הרי שכבר השיג את מטרתו. 33 פאנטומים במלחמת ׳!•־ הקטעים הבאים לקוחים מספר ההיסטוריה של טייסת פאנטומים שהשתתפה במלחמת יום־ הכיפורים ...הכוננות התחילה בתחילת אוקטובר. הגברת כוננות רגילה, המתגברת לקראת יום שישי — עם יוס־הכיפורים. כל הטייסים נקראו לבסיס. חסרים לנו ד, ר; אי, והי, הנמצאים בחו״ל. בתדריכים של קבוצת פקודות כנפית מדובר על פעולה סורית צפוייה, שאיש אינו יודע מהותה. בערב יום־הכיפורים אנחנו מנסים לחלק את המילואימ׳ניקים בין המשפחות בשיכון על־מנת שיוכלו לאכול צהרים במשך החג. עדיין איננו מאמינים שמשהו באמת יקרה, ואם יקרה יהיה משהו גדול. התדריכים בבוקר שבת, הוא יום־הכיפורים, מתרכזים בחזית הסורית. מדובר כבר על פתיחת מלחמה, אך אין מדברים על זמנים. המטוסים חמושים למכת־מנע בחזית הסורית. השעה מפקד הכנף. הנוסח שנמסר היה בתמציתו בערר כך: ״צפויות פעולות איבה מצד המצרים והסורים. ייתכן שרק הסורים. אין עדיין מידע מדוייק מה עומד לקרות.״ 14:00 * ...משחקים ברידג׳. חלק עדיין עסוקים בתכנוני התקיפה ופתאום — סירנה. הרביעייה ליירוט רצה למטוסים, ואנחנו מצטופפים ליד מכשיר הראדיו. קרבות אויר מעל צפת. רפידים מותקפת, בלהה מופגזת. אנחנו מקבלים הוראה לצאת כולם למטוסים ...ובאויר פאניקה והמולה. מיגים ברומני, מיגים ברפידים, מיגים בטסה, מיגים, מיגים... עשרות זוגות השלכנו את הפצצות לים ורצנו לתעלה להושיע. התרוצצנו עשרה מייל מהתעלה, מקבלים כל הזמן מהבקר: ״למפגש, כוון...״ בלי תוצאות. כבר בלי נתיקים. לא שמים לב להתראות מטילים — העיקר למצוא את המיגים, שמשום מה דווקא לנו לא נקרו. תור כדי ״למפגש״ אחד עברנו קרוב לתעלה ואז — ״שתיים, שבור שמאלה טילי עכשיו ימינה, טיל נוסף!״ אחד ממשיר למעלה ונעלם. השני מתפוצץ מתחתינו ומבהיר לנו — המשחק נגמר, מתחילה המלחמה פגיעה, וכנף ...תקיפה ברביעייה של שדה התעופה דמשק בינלאומי. שעת בוקר מוקדמת. הכל רגוע. כשיורדים מההר לכיוון דמשק, מתגלה ענן שחור של עשן ממכלי הדלק הבוערים. נצמדים לאדמה וחולפים תחת הענן. הראות גרועה מאוד. פתאום מתחיל עשן אימים של הנ״מ להתרומם לקראתנו. הרגשה משונה, כאילו חודרים למקום אסור. דקה למשיכה. הזוג הראשון מושר ואנו לא מפגרים אחריהם. השדה מתחתינו. שני מסלולים ארוכים. אי־אפשר לפספס. מכוון ולוחץ על כפתור הפצצות. הן משתחררות והמטוס ניתר 34 במין אנחת הקלה. בקעת דמשק כולה כמרקחה ויש לי הרגשה, שאנו טסים מעל קלחת רותחת ומבעבעת. מכל עבר אני רואה פופים של נ״מ, כשמצד מערב אני רואה מספר יציאות של טילים וכמה כתמי פיצוצים גדולים באויר. השלווה היחסית הזו אורכת שתי דקות בלבד. אני רואה את הזוג שלפני שובר, ואני מבין שתפסו אותנו. זורק בידונים. מבער מלא. שמאלה,'חזק שמאלה. הכל ביחד קורה בל־כר מהר, שאני לא מספיק לתפוס. בכיוון מערב אני רואה פאנטום בפניה שמאלית, כשמיג נמצא מאחוריו. אני אחריהם, חושב לעצמי — אם המיג מיישר כגפיים, אני משגר. המיג מיישר, אני לוחץ. הטיל מתמהמה ויוצא לבסוף. ש׳ מאחורי מקלל נוראות: ״שבור, בו־זונה, שבור!״ מאחורינו מיג ב־ אנחנו מחוץ לטווח׳, אני אומר לו. בינתיים אני רואה את המטוס ששיגרתי עליו את הטיל מתפוצץ. המטוס שלנו חוטף פגיעה וכנף ימין נופלת. אני מסתכל לאחור — הסורי יושב ב־ ״ארבע מסובר עם מיגים,״ אני נוחר ברדיו. הרמת אף חריפה והמיג נעלם. בינתיים מספר שלוש מגיע מעלינו כשהוא יורק אש לכל הכיוונים. מסתבר שזה עזר והמיגים עוזבים אותנו בגללו. מדדים בקושי לנקודת המפגש. אני מוריע למוביל שהמטוס מחליק, מד־ טמפרטורה מנוע ימין מרטט ואנו קצרים בדלק. בכל זאת אני מצליח להגיע עד נחיתה. המון מכונאים מתרוצצים סביב המטוס. אני יורד ומוצא חור בגודל של דלי בקצה של כנף ימין. מאזן הגיחה — ארבע פגיעות טובות במטרות ומיג אחד מופל. לנו מטוס אחד פגוע שנחת בשלום נח ...הטיסה בדלתה הינה התרגשות אמיתית. טסים בשישייה, עמוסים פצצות. פ׳ מוביל. אני קצת מודאג, אחרי שיום קודם חזרתי בקושי רב וכמעט בלי דלק מהאזור הזה. הפעם מחליט לחזור כבן־אדם. ההרגשה טובה כשמסתכלים שמאלה ורואים עוד חמישה פאנטומים פרוסים במבנה חזיתי. האדמה רצה למטה בספיר אדיר. על הנוף בדלתה כבר נאמר מספיק — אגדה! הבקר מזהיר ממיגים באזור המטרה, אבל המוביל מודיע בקול מרגיע: ״שום דבר, להמשיר כרגיל״. מגיעים, ומושכים לתקיפה. יש באמת מיגים. שיקול קצר אם להיכנס בכל זאת או לא. מחליטים להיכנס ולשחרר קודם את הפצצות כבני־אדם. יש גם נ״מ חופשי. כשאני יוצא, המיגים כבר מתארגנים, המבנה נפוץ לכל עבר וכל אחד מתעסק עם זנבו. מסתבר מהראדיו שאי כבר הספיק להפיל מיג אחד וכן גם פי. אני מתרחק מפריפוית השדה ומנמיך לגובה נמוך. במרחק מייל אחד, בצד, אני מגלה פאנטום ומצטרף אליו למבנה. מסתבר שזה רי. מתחילה הגיגה בראדיו. א׳ בוכה: ״אני בוער, בוא לעזור לי!״ המחשבה הראשונה שעולה בי היא — מה אתה רוצה שאעשה, שאביא אלונקה׳ בסוף מסתבר, שאיו לו שום דבר רציני. מעט מאוחר יותר מתחילים ב׳ וזי לזעוק שהם קצרים בדלק ורוצים לנחות בבלהה. הבקר מודיע שבבלוזה יוכל לנחות רק אחד מהם, כי המסלול שם קצר ועוצרים עם כבל־עצירה. לשניהם אין להערכתם מספיק דלק להגיע לשום שדה אחר. ב׳ מודיע: ״אני הכי־קצר, אני הולך לשם.״ ז׳ עונה לו: ״שלילי. אני, אני הולך״. ב׳ חותך: ״או.קיי.״ זה שיגיע ראשון ינחת...״.לבסוף ז׳ מגיע ראשון ובי מצליח איכשהו להגיע לרפידים. כהדרן לסיום הגיחה, בשעה שאנו עוקפים את פורט סעיד מצפון, מתרוממים כמה טילי נעלמים בשמים, וחוזרים ונכנסים לים לא הרחק מאיתנו * עוד הספקתי לראות את המשך הקרב... ...יצאנו ברביעייה. מצב הרוח בקוקפיט היה מצויין ושרנו כל הזמן. התקיפה היתה מוצלחת מאוד ולא היו בעיות. היה יפה לראות את הבהקי ההתפוצצויות בדיוק במקום. הסתדרנו אחריהם לחזור הביתה. כל הזמן חיפשנו מיגים, אבל לא ראינו כלום. היה שקט גמור. פתאום התחילו דיבורים בראדיו, המטוס שלידינו משר למעלה וראיתי שאחריו מושכים שגי מיגים. הרגשתי מכה באוירון וחשבתי באותו רגע שחי — הטייס שלי — השליר את הבידונים. גיליתי, שגם מאחורינו מתארגן מיג וצעקתי לחי לשבור שמאלה. באותו זמן ראיתי מיג אחר יורה על פאנטום אחר מהמבנה שלנו. הפאנטום נפגע ויצאה ממנו אש ממנוע שמאל. המיג שאחורינו המשיך לשבת עלינו בפנייה שמאלית, עם מהירות סגירה. הוא הגיע לטווח של כ־ מאחורינו והתחיל לירות. צעקתי לחי לשבור והצרוד לא פגע בנו. המיג התקרב עוד יותר והתחיל לירות שוב. צעקתי לח׳ שישבור, אבל לא היתה לנו מהירות והמטוס היה ״פדלאה״ ממש. היתה לי הרגשה מחורבנת, שאני חוטף את הצרור הזה בתור הקוקפיט וגומר עם החיים. המיג היה קרוב אלינו — אולי נפגע ורעד. הכנסתי רגע ראש לתא ואז ראיתי שכל המראות אדומות מההשתקפות של להבות. מסתבר, שהחלק האחורי של המטוס התחיל לבעור. גם הכנפיים בערו. לא שמעתי דבר בראדיו במשך כל השלב הזה, אבל אולי זה בגלל שצעקתי בעצמי והתרכזתי במיג שמאחורינו. כל המטוס בער בצורה רצינית. צעקתי לח׳ שיקפוץ ומשכתי בידית ההפלטה. באויר, — עד שהגעתי לקרקע ונפלתי בשבי — עוד הספקתי לראות את המשך הקרב ואת הנטישה של פאנטום נוסף. את ח׳ ראיתי מגיע לקרקע בשלום ואז נאלצתי להתעסק עם הנחיתה בעצמי * המ ...שעת צהרים מאוחרת. הבקר מזניק אותנו לכיוון דרום, מטפסים ל־ מקבלים ״למפגש״. זורקים בידונים, כמו שכתוב בספרים. מגלים ארבעה מיגים ביהד און׳, מושכים למעלה. שנינו בקשר־עין איתם. ח׳ מושר דרר צד ימין, ואני בוחר לי את צד שמאל. אנחנו סוגרים עליהם משני הכיוונים, כמעט יהד. הם מנמיכים בכיוון מערב. ח׳ סוגר על האחורי. אני מלוה אותו משמאל ושומר עליו. ח׳ משגר, וכעבור כמה שניות פיצוץ אדיר. המיג נמרח כמעט על קו התעלה. אנחנו מושכים מזרחה והבקר מודיע על עוד מבנה אוייב באזור. מסתכלים יפה סביב. השמש כמעט שוקעת והצללים נעשים ארוכים. האדמה אפורה וקשה לראות. אני מבחין במטוס, לגמרי במקרה. כנפיים משוכות לאחור, קרוב מאוד לאדמה. אני צועק לחי שיקח ימינה יחד איתי. מסתבר, שוו שלישיית סוחוי הטסה לכיוון מערב. אני לוקח את האחורי. קצת קשה לארגן את הכוונת עליו, מפני שהם טסים נמור מאוד ומהר מאוד. הטיל קולט אותו ואני משגר. ענן של נ״מ מתרומם כלפינו לפתע ואני שובר מזרחה. ח׳ שואל: ״שניים, שיגרתי״ אני עוגה בחיוב ואחרי רגע הוא מודיע לי על הפגיעה. כשאנו מטפסים הביתה כבר חשיכה גמורה זהו זה, המלחמה נגמרה ...ההוראה היא: ״יש לגמור להפציץ עד זאת מאחר שנכנסת הפסקת־האש לתוקפה. כולם רצים למטוסים. קיבלנו גיזרה בתחום הארמיה השלישית, ליד ציר ׳לקסיקון׳ הידוע. המון מטוסים מתקבצים בעמדת המראה. ר׳, ואי. מצטרפים אלי ואנו יוצאים בכוח מלא. הפעם טסים בהרגשת רווחה, שזה כבר אולי הסוף. כל אחד על הקשר מזרז אותנו למהר, כיוון שאנו המבנה האחרון וחבל על כל פצצה שלא תפול על ראש הארמיה השלישית. מגיעים לשטח. מבצעים יעף זיהוי. אני לא רואה הרבה, אבל כאן מודיע פתאום, ר׳, עם הרייש המתגלגלת שלו: ״אחד, שים לב בצד מזרח, הרבה דיפונים עם רכב רך״. אנחנו נכנסים בשני יעפים ופוגעים לא־רע. הפצצה האחרונה הוטלה בדיוק בזמן. לוקחים כיוון הביתה. זהו זה, המלחמה נגמרה. 35 השורשים של שירות־ האויר מאת אלי אייל עור לפני החלטת העצרת הכללית של האו״ם ב־ ארץ־ישראל למרינה יהודית ולמרינה וערבית, העירו סימנים ברורים במחנה הערבי המקומי כי פרוץ פעולות־איבה בקנה־מירה גדול נגר היישוב היהודי, הוא רק שאלה של זמן. התארגנות כנופיות וכוחות בלתי־סדירים בארץ ומעבר לגבולות המנדאטוריים, אימו- נים מזורזים ואספקת נשק מוגברת, היו הוכחות חותכות לתחזית זאת. השל- טונות האנגליים וכוחות הבטחון שלהם, נתנו לערבים יה חופשית ואף סייעו להם בררכים עקיפות, במקום לרסן אותם. להוציא מספר מקומות יישוב גדולים, היתה האוכלוסיה היהודית פזורה ביישובים מעורבים וביישובים כפריים שברחבי ארץ־ישראל המנדאטורית. הקיבוצים, ששכנו לאורך הגבולות ובמרחבי הנגב, היו מבודדים ומוקפים כוחות עויינים ומצבם הבטחוני החזוי נראה בכי־רע. האמצעי היחיד, שהיה יכול לגבור על מגבלות של מרחקים, בידוד וניתוק מוחלט, — היו מטוסים. אולם, גם בנושא זה המצב היה גרוע. באותם הימים נמצאו בארץ בסר־הכל 11 לשמש, אולי, לסיורים, ולצילומים ולקשר, — כפי שנעשה הדבר בשנות 1947*1945 הפלמ״ח, אך מכאן ועד לביצוע משימות קרביות של ממש, רב היה המרחק. תכנית רמז־שמיר היזמה להקמת יחירה תעופתית צב- אית נבעה באותה תקופה מכמה גור- מים שונים. בפרוץ מלחמת העולם השנייה, היו אהרון רמז והיימן שמיר בארצות־הברית לצורר לימודים. עם הקמת בית־הספר לטיסה של ״החלוץ״ בארצות־הברית ב־ בין החניכים הראשונים. אהר־כך הת- גייסו לחילות האויר של בנות־הברית. אהרון רמז היה לטייס קרב בחיל־האויר המלכותי והשתתף בגיחות קרביות בזירה האירופית. היימן שמיר התגייס לחיל־האויר האמריקני וכטיים מפציצים השתתף במשימות קרביות במזרח־ הרחוק. רמז ושמיר מצאו את הדרך לראש המטה הארצי של ההגנה, ישראל גלילי, ושטחו לפניו את עיקרי תכניתם להקמת כוח אוירי. לגלילי נראה הדבר והוא נתן להם )משכורת ממוצעת של חודשיים(. כשכר טרחה להכנת תכנית מפורטת. במשר שבוע ימים עיבדו השניים את מחשבותיהם ובתכנית שהגישו לגלילי ב־ אויר בזעיר־אנפין, על טהרת המתכונת האנגלו־סאכסית. במכתב ליווי, הדגישו השניים, בין השאר, כי לדעתם ״לא פרטי הדברים חשובים כרגע, אלא הבנת יסורות של אפשרויות ניצול כוח האויר בארץ והנכונות להקימו בתנופה ובהעזה.״ מחברי התכנית לא נכנסו לחישובים ולהערכות כספיות, אך בהעריכם, כי לביצוע התכנית יידרש סכום של כ- מיליון דולר, העידו על היקפו הגדול של החיל שחזו )לשם השוואה — תקציב ההגנה השנתי באותה התקופה היה 760 בפרק ב׳ של תכנית רמז־שמיר הוצע לקנות באופן מיידי ולגאלי רונים אזרחיים, בהם מנועיים, ולהפכם למטוסים צבאיים לכל דבר. בשלב ב׳ של פרק זה כבר מוזכרת רכישה והתקנה של קרב חד־מנועיים נוניים, ו־ נדון גיוס צוותי אויר וקרקע בחוץ־ לארץ. פרק ג׳ דן בהפעלת הכוח, מיקומו בארץ, חלוקתו לטייסות ופירוט כוח־ האדם שלו. סיכום כוח־האדם נותן גם הוא מושג על גורל החיל המוצע: טיי- סים ;300 )מפקדת חיל־האויר(; מינהלה כנף שירותים נספחים ; וטייסות שונות ; 60 — כוח־האדם עמד על טייסים־צוות קרקע היה לגבי רמז ושמיר, לא היה גורל הכוח האוירי המוצע בגדר יוצא־דופן. במשך שירותם בחילות האויר של מעצמות צבאיות אדירות, רגילים היו לראות ולחשוב בסדרי גודל אחרים של כוחות אויריים. הצעתם הסתכמה בסך־ הכל בכוח שגודלו ככנף קרבית במלחמת העולם השנייה. אולם, ל- מנהיגי היישוב ולמפקדי ההגנה דאז נדרש בהחלט מאמץ מחשבתי גדול ומעוף, כדי ״לעכל תכנית גראנדיוזית״ כזאת ולהאמין באפשרות הגשמתה. תכנית אלכם זילוני תכנית אחרת לארגון כוח אוירי, אף היא מושתתת על הרגם האנגלו־סאכסי, הוגשה למוסדות היישוב היהודי עוד לפני הגשת תכנית רמז־שמיר. ביולי 1947 בהקמת כוח אוירי יהודי זילוני למר באנגליה הנדסת תעופה ואחרי פרוץ המלחמה התגייס לחיל־ האויר המלכותי, שבו שירת כקצין טכני בדרגת סרן. תכניתו של זילוני התבססה על הקמת שתי טייסות. האחת עם מטוסי קרב חד־ מנועיים והשנייה עם מטוסי קרב־ הפצצה דו־מנועיים. האחת ממוקמת בצפון הארץ והאחרת בדרומה. לכל טייסת יועדו סים שמישים כל העת. הפעילות לכל מטוס שמיש וחישובי כוח־הארם הת- בססו על חמש שעות־טיסה ביממה לכל מטוס שמיש )מספר שעות רב למרי(. לפיכך, נקבע תקן כוח־האדם של צוות הקרקע בטייסת החה־מנועית ל־ ובטייסת הדו־מנועית — ל״ גם בתוך ארגון ההגנה עצמו נרקמו תכניות להרחבת נושא התעופה והת־ אמתו לצרכים צבאיים צפויים. בארץ היו באותה תקופה מספר ארגונים שעסקו בתעופה. המגמה המסחרית יוצ־ גה על־ידי חברת ״אוירוך, הספרא־ טיבית על־ירי ״הקלוב הארץ־ישראלי לתעופה״ ואיגוד הטייסים, והבטחונית על־ידי מחלקת הטיס של חפלמ״ח. בנוסף לזה היו לכמה תושבים מטוסים פרטיים. בשל ויכוחים וחיכוכים בין הארגונים האלה, בענייני מעמד, תחום־ פעולה וקבלת תקציבים לאומיים, נת- בקשה הסוכנות היהודית לשמש כבורר. ועדת חקירה הציעה, כי יש למנות איש מטעם הפקוד העליון של ההגנה, לשם הסדר העניינים וקידומם. ההגנה הטילה תפקיר זה על יהושע אשל )אייזיק(. כך הוקם במחצית תעופתי עברי ארצי בשם ״המועצה הכללית לתעופה העברית בארץ־יש־ ראל״. עם הרעת המצב הבטחוני, הטילה מפקדת ההגנה על אייזיק להגיש 36 לה תכנית להקמת כוח אוירי צבאי יוקם ״שירות אויר״ באחד הימים הראשונים של נובמ- בר כנראה( התקיים במשררי הסוכנות היהודית בתל־אביב, ברחוב נחלת־ בנימין הקמתו של ״שירות אויר״ והתחלת פעולתו ב־ השתתפו: יעקב דורי )הרמטכ״ל הרא- שון של צה״ל(, יגאל סוקניק )ידיך(, פרופסור יוחנן רטנר )מפקד בכיר בהגנה ואיש הטכניון בחיפה(, יהודה ארזי )איש הרכש הראשי של ההגנה(, יהושע אשל, אהרון רמז, היימן שמיר, אלכסנדר זילוני ויהושע גילוץ )שירת כקצין טכני בחיל־האויר המלכותי(. הדיון בא, למעשה, לסכם שיחות ובירו- רים עם הגורמים השונים, שנגעו לפרוייקט של הקמת הכוח האוירי העברי. המצע לריון, שהוגש על־ידי אייויק, היה, בנראה, פשרה בין כל התכ- ניות וההצעות שהועלו במרוצת הזמן. אך במסמר שהובא לדיון )אינו נושא תאריך( ניכרים היטב עיקרי התכנית של רמז ושמיר. מכתב הליווי הקצר למסמך עצמו, פותח במשפט הבא: ״רצוף בזה תכנית לפעולה תעופתית בקשר למצבנו הנו- כחי.״ בין השאר צויין, כי ״כל הפרטים עובדו וחושבו עד גבול האפשרי כאן ע״י בעלי המקצוע המוסמכים ביותר בארץ.״ דגש מיוחד הושם על דחיפות, כי ״ביצוע כל פעולה שהיא בשטח התעופה יש לה ערך, אם להתחיל מיד לעשות כל מה שניתן, החל מהימים הקרובים ביותר.״ כפעולה ראשונה צוין ההכרח למנות מייד ״גוף מנהל״. י. אשל מונה למפקד שירות האויר וא. זילוני לראש המטה. חומרת המצב לחצה לפעולה מהירה ונועזת באירגון נושא צבאי במחתרת, שקשה היה להסתירו מעיני השלטונות הבריטיים העויינים. בין השאר הוחלט, כי זילוני ורמז יתחילו לעבוד ב״מטה ש״א״ ב־ נקבע במשרדי ״הקלוב הא״י לתעופה״, ברחוב מונטיפיורי תוך כדי העבודה הראשונית צורפו למטה אנשים נוספים, רובם ככולם משוחררי חילות־האויר האנגלו־סאב־ סיים, כל אחד לפי תחום התמחותו המקצועית. סכנה בלוד עד כה התנהלה כל הפעילות של הגוף החדש במישור העיוני והמינהלי, אך אף מטוס עוד לא המריא לביצוע משימה כלשהי. היכן היו המטוסים, שהוזכרו בדיון ומה היה מצבם הכללי? כל באותה התקופה בשדה־התעופה הבינ- לאומי של ממשלת המנדאט בלוד, מרו- כזים במוסך גדול. ואלה היו המטוסים ובעליהם רפיד )המטוס הדו־מנועי היחיר טיילורקארפט — של חברת ״אוירון״; 2 אוסטר )ציוילי( של איגוד הטייסים ר.וו.ד־ שטיינמן: ו סי־בי )מטוס אמפיבי( של עו״ד שצ׳ופק ו־ מופקד בידי הטייס ב. כהנא(. התפוסה הכללית של כל המטוסים, למעט טייס לכל מטוס, הסתכמה ב־ בכ־ המצב הבטחוני בשרה־התעופה לוד היה בכי־רע. אוירה של ״המערב הפרוע״ שררה בשטח. השליטה הבריטית התרו־ פפה. רוב עובדי השדה היו ערבים. מספר קטן של יהודים, שעבדו בשירותי מינהלת השדה, וכן עובדי חברת ״אוירון״, שנמצאו על־יד המטוסים בשעות היום, היו צפויים לפגיעה בשטח השדה עצמו ובזמן נסיעתם אליו וממנו. לעובדים הערבים בשדה ולמפעיליהם, לא היתה כל בעייה, להשמיד ולשרוף, בגפרור אחד, את כל ״העוצמה האוירית״ של הישוב היהודי בארץ־ישראל. לכן, הוחלט להוציא את כל המטוסים מלוד. כמקום הבטוח ביותר בארץ נראה שדה־התעופה בתל־אביב. אלא, שמסלול התעופה בצפון העיר )שדה דב של היום(, שנסלל עוד ב־ ידי ״חברת נתיבי אויר לארץ־ישראל״ ועיריית תל־אביב, היה תפוס על־ידי יחידת־ תובלה של הצבא הבריטי. מב- נים, מיתקנים וגדרות נמצאו בקירבה יתרה למסלול עצמו, שבחלקו היה מכוסה חול נודר. תחילה סירבו הברי- טים לאשר את העברת המטוסים. אך לאחר לחץ מוגבר ובעזרת אמצעי שכנוע מיוחדים הסכימו להעברה חר־ פעמית, אר בתנאי מפורש, כי משדה תל־אביב לא תתנהל כל פעילות טי־ סתית. הצלה בשדה־דב ב־ המוקדמות, החלו שתי קבוצות נפרדות בביצוע תכנית ההעברה המאולתרת. קבוצת הטייסים, ובראשם המרריך הראשי של חברת ״אוירון״, עמנואל צוקרברג )צור(, יצאה לשדה לוד כרי להכין את המטוסים ולהטיסם, לפי לוח־ זמנים, לתל־אביב. קבוצת שנייה, ברא- שותו של יהודה הולביץ )איש מטה ש״א( יצאה לשדה כדי להכינו לנחי־ תת המטוסים. ואומנם הם הצליחו, תוך שעות מועטות, להסיר מכשולים מסו- כנים ולהכשיר לנחיתה רצועת אספלט באורך של ב־ הקרקע, שיצאו עם הטייסים ללוד, הצלי־ חו להכשיר לטיסה המטוסים הופיעו מעל השדה תוך פרקי זמן קצרים ובהתחשב במב־ שולים שבצידי המסלול, אורכו הקטן והניסיון הטיסתי הדל של רוב הטייסים, בוצעו הנחיתות בצורה מצויינת. ל־ ראפיד, שהיה המטוס הגדול ביותר, היתה מהירות נחיתה )הזדקרות( גדולה יחסית לשאר המטוסים ולאורך המסלול. הוא הונחת על־ידי ע. צור בשלמות וירטואוזית ממש. גם הטייס הבלתי־ מנוסה ביותר של הקבוצה, שנלקח למבצע מחוסר ברירה, ישראל לוחובסקי )להב(, הנחית את מטוסו כבטחון סביר. בכך ניצלו מהרס ודאי מטוסי הכוח האוירי העברי, שברבות הימים הוכיחו את כושרם המבצעי במשימות קשות ומורכבות. מטוס אחר, הר.וו.ד.־ ביום ההעברה, נשאר בלוד ונשרף בירי הפורעים הערביים — הוכחה ברורה לגורל שהיה הצפוי ליתר המטוסים. 37 כנס וותיקי ש״א ב־ ש״א/ח״א לציון יובל ה האוירי הצבאי הראשון בארץ-ישראל )תצלום מסי ו(. מפגש הוותיקים הזכיר לרבים מעשים ומב- צעים נשכחים, שהתרחשו בשדה זה לפני כ־ שנה. הזמן לא הספיק, כמובן, להעלות מן העבר חוויות ואירועים הראויים לציון ולהנצחה. לצידו של מפקד חיל־חאויר כיום ישב שר הבטחון, עזר וייצמן, שהיה אחד מראשוני הטייסים של גרעין טייסת אי. קבוצת הטייסים הראשונה הורכבה מיוצאי חילות-האויר של בנות-הברית וממשוחררי מחלקת הטיס של הפלמ״ח. וייצמן נראה כאן פונה לעבר נחום רפפורט )אפרת(, אף הוא טייס באותה קבו- צה ראשונה, היושב בשורה השנייה. כנם וותיקי ש״א כלל מפגש חברים, מיפגן אוירי קצר ותכנית אמנותית בניצוחם של אריך טייר ופרדי דורה. קיום האירוע התאפשר הודות להתנדבות ראוייה לשמה של מספר מוותיקי ש״א והודות לסיועו הרב־תכליתי של חיל-האויר. מטה ״שירות-האויר״ החל לפעול ב נובמבר דיים״ לוד לשדה תל-אביב החלה הפעילות המבצעית של טייסת אי. הצלחת המפגש ועצם קיומו סימלו והדגישו את המשכיות המסורת בחיל ואת שיתוף- * הפעולוה הרצוי בין וותיקים לממשיכים. לאחר שכל אחד משני המטוסים הפגין את יכולתו בתרגילים נפרדים, הצטרפו למבנה מכונס, כשהפייפר מוביל את ההרווארד. )תצלום מם׳ המטוסים איפשר טיסת-מבנה נוחה במהירות של כ שטוחה מעל קהל הצופים מכיוון מזרח, ״שבר״ הפייפר הצידה ונחת נחיתה קצרה על מסלול 28 ונקבע קודם־לכן — הוכחה לשליטה טובה של הטייס במטוס. ההרווארד המשיר מעט מערבה ונחת על מסלול שלאורן־ שפת-הים. הפייפר הוטס על-ידי אלי פיינגרש )אייל( מראשוני הטייסים של ש״א, שייצג את כל המטוסים הקלים דאז — הפרימוסים. ההר- ווארד הוטס על-ידי יוסי סלנט, בוגר אחד מקורסי הטיס הראשונים של חיל-האויר. לאחר המראה קצרה של הפייפר, שניתק מהמסלול כעבור ריצה של כ צוותו שקית ובה דברי דואר שונים. ביעף נוסו״ הודגמה לקהל ״הרמת איגרת״. בתצלום )מסי קרקע מחזיקים בכף ידם הפתוחה קצוות של חבל, שבמרכזו קשורה שקית הדואר. הפייפר, שטם בגובה של כ מרובע )עוגן(. תפקידו של הוו היה לתפוס את החבל הקרקעי ולמשוך אותו עם השקית מידי האנשים. כדי שלא ״לפספס״ את החבל, נדרש תיאום עבודה הדוק בין הטייס המטיס את הפייפר לביו טייס-המשנה, היושב במושב האחורי, משחיל את העוגן החוצה ואוסף אותו, אחרי התפיסה דרך הדלת הפתוחה לתוך התא פנימה. בניסיון ההרמה נקרע החבל הקרקעי ותו- שיית אנשי צוות-הקרקע איפשרה הרמה מוצ- לות ביעף נוסף. בגלל מיגבלת הבניינים הגבוהים של תוכנית ״ל״, נאלצו הטייסים לתמרן את המטוס בגובה נמוך ועל-יר הבתים. למרות הריכוז המירבי הנדרש לביצוע 2 3 מוצלח של ההרמה הם הספיקו להציץ מעל דירות הגג והתרשמו מצורתן הנאה. הטלת דואר וציוד קל והרמת אגרת היו לשיטה יעילה של קשר עם יחידות קטנות בשטח, אשר בגלל סיבות שונות לא ניתן היה * ליצור איתן קשר באמצעים אחרים. מבט מקרוב על ההרווארד, )תצלום מסי 4 לקראת המפגן האוירי. ההרווארד ביצע יער הפצצה מדומה ואחר־כך סידרה של תרגילי אוירובטיקה מרשימים בגובה נמוך. הסידרה כללה לולאה, פניות הזדקרות, שמינייה קובא- נית ופנייה חדה. ראשוני ההרווארדים בחיל היו למפציצי צלילה במלחמת הקוממיות. בשנות החמישים המוקדמות נרכשו מטוסים רבים מסוג זה עבור בית-הספר לטיסה. מבחן-אש שני היה למטוסים אלה במבצע ״קדש״. 38 תחזוקה עם כלהלב מאת אריה אבנרי ״בעבודתך הוכחת שעם רצון ודבי- קות אין בעיות שמישות. פעילותך ומה־ צך היו גורם מדרבן ודוחף. התוצאה היו עשרות אלפי גיחות־הדרכה. תורתי בשם צוותות האויר והקרקע״. כותב ההקרשה באלבום ״ח״י לצה״ל״ היה םגן־אלוף דוד עברי, אשר כיהן באותה עת, לפני תריסר שנים, כמפקד בית־הספר לטיסה של חיל־האויר• המכותב היה מפקד טייסת התחזוקה של הבסיס, רב־סרן אריאל ברלב. מאז גדל והתעצם חיל־האויר ונכנס לעידן חדש. השנה היה האלוף עברי למפקד החיל. סגן־אלוף ברלב, בן ה־ נתמנה זמן מה קודס־לכן למפקד יחידת תחזוקה בבסיס במרכז הארץ ואין הוא מסתיר את גאוותו על תואר נוסף: ״הקצין הקשיש ביותר בחיל האויר.״ אין זו גאוותו היחידה. לצד הספר המוקדש על־ידי עברי מונחים ספרים נוספים כגון ״עשור למרינה״, שבו מת- נוססת תמונתו של ברלב כמייצגם של הצוותות הטכניים של החיל וכן בקבוקי שמפניה וויסקי סגורים, בזכות ההקדשות והמחמאות הטבועות על־גבי תוויות מיוחדות. ואי־שם חבוייה תעורת־קלף, שעליה תפארתו: בשנת בראש צוות של התעשיה האוירית שקיבל את פרם בטחון ישראל בזכות תרומתו לייצור מטוס ישראלי. אומר על כך סגן־אלוף אריאל ברלב )שהושאל למשך כמה שנים לתעשיה האוירית לצורך ביצוע הפרויקט(: ״הסי־ פוק הגדול שלי היה כאשר חיל־ האויר גמר את ההלל על המטוס היש- ראלי, שיבח את ביצועיו והועיר אותו למשימות תקיפה ולקרבות־אויר כאחד.״ טולקובסקי לאלוף! אופניים המטוסים הראשונים בתחום טיפולו היו, למעשה, המטוסים הקלים, שהיוו אז, בעצם, את חיל־האויר כולו: האוס־ טרים, הפייפרים, ראפידים, סטירמאנים, פוקרים, הרווארדים, קונסולים וכל השאר. רק לאחר מכן הגיעו מטוסים משוכללים יותר, שהיו מתאימים יותר לקרבות, בגון מוסקיטו, ספיטפייר, מוס־ טאנג ו־ב־דו, לא בכל סוגי המטו- סים ידעו המכונאים הישראלים כיצד לטפל, בפרט שבעיית ההכשרה המק־ צועית בתו״ל היתה עדיין צולעת ואילו הספרות המקצועית החיונית לא היתה תמיד בנמצא. אריאל ברלב עשה את מלאכתו נאמנה ונתגלה כאחד מאנשי התחזוקה סא־ל אריאל ברלב. תואר נוסף: ״הקצין הקשיש ביותר בחיל-האויר״ המעולים של החיל. הוא בילה זמן רב בקרב המכונאים האמריקניים, שבאו באותה עת ארצה כדי לסייע בקליטתם של המפציצים הכברים. הוא תרם רבות לטיפוח יחסי הגומלין המיותרים בין הטייסים ואנשי צוותות הקרקע וטרח רבות כדי להקנות תודעת בטיחות בטי־ סה וידע טכני. באחד הימים היתה לו חווייה מאלפת. היה זה כאשר מפקד חיל־האויר דאז, אלוף רן טולקובסקי, נחת במטוס מום־ טאנג באחר הבסיסים, אר שכח לבצע את אחת ה״הוראות״ הטכניות שקיבל מברלב לפני הטיסה וכתוצאה מכך נעצר המטוס בקצה המסלול. ברלב שקיים יחסים מיוחדים עם מפקדי חיל־ האויר ״הטיף מוסר״ לטולקובסקי ואחר־ כך העמיד לרשותו זוג אופניים כדי לחזור בהם ללשכתו... חווייה אחרת היתה לו עם המפקד הבא של חיל האויר אלוף עזר וייצמן, כיום שר הבטחון. היה זה באשר הגיעו ארצה הסילונים הראשונים — המט־ אורים. את הכנסתם לשירות חגג חיל־ האויר במטס, שבו הוצגו כל מטוסי החיל מאז הקמתו. על ברלב הוטל להכשיר ״פרימוס״ מיוחד לאותו מטם. נזכר איש־התחזוקה הוותיק: ״הצוות הטכני הזיע רבות כדי להכשיר את המטוס. לא הייתי שקט עד שעזר וייצמן טס בו בכבודו ובעצמו ולאחר בדיקה הוריע שהוא כשיר לטיסה. ואומנם המטוס ביצע את המלאכה המוטלת עליו פעם אחת נוספת ואחר־כך חזר למחסן הגרוטאות שלנו.״ מחסן זה מעולם לא היה ״בית־ קברות למטוסים״, אלא, להיפך, — מחסן־חלפים במלוא מובן המלה. כאשר פנה בשעתו וייצמן לברלב וביקשו להכשיר מטוס מסויים שהיה בלתי־ שמיש נענה: ״אבל אין לנו חלפים.״ תגובת עזר היתה אופיינית: ״אילו היו חלפים, אני עצמי הייתי יכול להיות קצין טכני...״ שעתו הגדולה של המחסן באה כאשר הגיעו ארצה, בדרכים שונות, מטוסים מתוצרת צרפת. לחלק מהמטוסים הללו היו חסרים חלקים שונים וברלב נזעק לעשות כל מאמץ כדי להשמישם. במרץ האופייני לו טרח ובדק בל מטוס ווידא שהוא כשיר לטיסה. התאמת חלקים היתה המומחיות שלו. ״אבא״ של קורס קצינים ״התקופה הצרפתית״ של ברלב היתה קשורה גם בקבלת קצונה. בגיל כאשר הוצע לו לנסוע לתקופה ממושכת לצרפת ולסייע בקליטתם של מטוסים מתוצרת צרפת בחברתם של טייס הניסוי דני שפירא )כיום טייס ניסוי ראשי של התעשיה האוירית( ותת־ אלוף )מיל.( יחזקאל סומך )כיום קבר- ניט ב״אל־על״(. למטרה זו ביקש לעבור קורם קצינים, בסרבו לקבל דרגת־ייצוג. ״כאשר הגעתי לבית־הספר לקצינים חשו החניכים אי־נוחות מסויימת,״ הוא נזכר. ״גילי היה כפול כמעט מגילם והם התייחסו אלי כאל ה״אבא״ של הקורס. אבל עד מהרה הם למדו לדעת, כי אני בעל כושר גופני שאין מה• להתבייש בו והתרשמו מהעזרה והסיוע שהענקתי פיקוח על הרכבת פרופלר למוסטאנג. דמחסן מעולם לא היה ״בית-קברות למטוסים״ 39 ברלב בתקופת הסיוע הטכני שלו: סיוע גם למומחים צרפתיים לכמה מהם בעת האימונים והמסעות המפרכים...״ ״התקופה הצרפתית״ היתה קשורה גם בהמצאות ושכלולים פרי נסיונו ודמיונו המפותח. כר היה בנסיעתו הראשונה, שהיתה קשורה בהבאת מטוסי הווטור, אשר רשמו פרק חשוב בלחימתו של חיל־האויר במלחמת ששת הימים, שבה הגיעו לבסיסים מרו- חקים במצרים ובעיראק. ברלב נזכר בהקשר לכר: ״בטיסתו הראשונה ביצע דני שפירא תרגיל עוצר־ נשימה כאשר טס לאורר המסלול הפור על גבו. כל אנשי הבסיס האוירי הצרפתי צפו במשר שעה ארוכה בלהטוטיו של הטייס היש- ראלי, שבהם לא הצטינו רווקא הטייסים המקומיים למרות הוותק והני- סיון העדיפים שלהם.״ זכרון אחד מהווטור השמור עם ברלב קשור בטיסה לילית מעל לסוריה, שבמסגרתה נתגלה כי המכ״ם הסורי אינו פועל — מירע שנתגלה באקראי והיה בעל עיר רב. ״כאשר הייתי בצרפת חשתי בדידות וגעגועים עזים לארץ,״ נזכר ברלב, ״לקציני חיל־האויר שבאו לפאריס אמרתי: יבטח שכחו אותי׳, והם נהגו לנחמני: ׳לא רק שלא שכחו אותר, אלא שתמונתר התפרסמה באלבום ממלכתי׳.״ השינויים שהציע לבצע בווטורים שנרכשו על־ידי ישראל היו משמעותיים. היה צורר להחליף צינורות הידראוליים ולשחרר במקצת את הגה המטוס על־ מנת שלא יהיה כבד מדי. 40 היתה לו מלאכה קשה יותר לקראת הבאתם של המיראז׳ים. למרות שלא היה זה בתחום תפקירו, גילה יזמה וביקר במפעל ״דאסו״ כדי לעמוד מקרוב על תהליכי הייצור של המיראז׳ים. היה זה לאחר שהגיעו אליו שמועות מוקדמות, כי יש אי־אלו בעיות קטנות. ואומנם, לאחר בדיקה יסודית שעיר ברלב לכמה מטוסים במקום, קבע באורח חד־מש־ מעי: ״יש נזילה בכנפיים.״ בקבוק וויסקי מדני שפירא המומחים הצרפתיים התפעלו מכושר האיבחון שלו, אר התועלת לחיל־האויר הישראלי היתה רבה פי־כמה. האיבחון המוקדם שלו היה מדוייק והיה צורר לבצע שינויים מסויימים בסידרה הראשונה של המיראז׳ים שהגיעו לישראל. כל סידרה הלכה והשתכללה לעומת קודמתה, עד שהגיעה הסידרה המפורסמת של לישראל הוקפא בשל האמבארגו שהוטל על־ידי נשיא צרפת דה גול )המטוסים הללו, שכבר הוטבעו בסמל חיל־האויר הישראלי, הועברו לאחר־מכן לשימושו של חיל־האויר הצרפתי והטייסים הצר־ פתיים גילו שביעות רצון מלאה מהשי- נויים שהוצעו ביזמת ישראל...(. סור גלוי הוא שדווקא אותו אמבארגו זירז את מועד ייצורו של המטוס היש־ ראלי הראשון, שהיה לכפיר. שעה שחיל־האויר קלט מטוסים חדשים עוד יותר ובראשם הפאנטום, היה ארי־ אל ברלב טרוד בייצורו של המטוס הישראלי המשוכלל. העבודה המסורה והרבה, שהיתה כרוכה בייצורו של מטוס זה, היא פרשה נפרדת. שנה לאחר שקיבל את פרס בטחון ישראל התייצב רב־ סרן אריאל ברלב לפני מפקד חיל־האויר דאז, אלוף בנימין פלד. לאחר שיחה קצרה, הוא נתמנה לתפקירו הנוכחי והועלה, והוא בן אנשי הבסיס החדש בירכוהו בבקבוק שמפניה, המונח בחדרו. אבל גאוותו הגדולה היא דווקא על בקבוק וויסקי, שקיבל בשעתו מדני שפירא. ״הוא מקמץ מאוד במחמאות, מסיבות מובנות,״ אומר ברלב, ״ואם הצלחתי להוציא ממנו בקבוק, הרי זה מאורע יוצא דופן לכל הריעות." הקרשתו של טייס הניסוי: ״לאחר 2,000 ישראל. כל הכבוד.״ פתור את החידה טוס בשמי ישראל! בחידון יריעת הארץ של חיל־האויר, שאת סיפורו הבאנו במדור ״בין הבסיסים״ בגליון הקודם, הוצגה לנב- חנים שאלת מפקד החיל. להלן השאלה. הפותרים נכונה יוז- מנו לטיסה בשמי הארץ במטוס תו- בלה של חיל־האויר. שאלת מפקד חיל־האויר בעקבות התקרית, שליד המרחצאות 1) המטרנו עופרת על שדה־תעופה בעל שם דומה השלישית האחרונה נפלו מכדוריו של מרדכי, המפקד הרא- שון את הדב שעל שמו מבצע נועז 8) הגיעו מרחוק בדיד חלקלקה, הודות לאילתור של סאם את העניינים ניהלו מבית־המלוך 10) לנו את עיר החולות ולימים חזרנו אל הכרר הגדול, את שזממה לעשות ציפורה לבסוף, דני. 1 2 3 מהו הדב 65 7 הראשון הוא קשור לעניינו ומה היה בו עיר הכוונה היה תפקידה? יונה עם עלה של זית מה מאחלים לעצמם ילדי חיל־האויר בני השש רבני השבע מפה לאוזן עברה השמועה בגן החו- בה של רבקה — הגננת )היא רבקה לשם(. והשמחה היהה רבה. התזות המים פסקו באחת, חרציות נרעדו ואוזניו השמוטות של בימבו הכלב הז- דקפו. ילר ושמו שחק אותת לכולם לבוא. ״זה חשוב!״ קרא, ״ישימו אותנו בחדשות!״. גודל הרגע היה משכנע. עד מהרה נזנחו מגרלי החול, הנדנרות, והחבל־ גומי. לידי התכנסו בצורות מעניינות )אחד בעמידת ידיים, שניים בעמידת ראש ואחד במתלה הסולמות(. אביב ונועה, עופר וקרן ועוד חברים. בני השש מוכנים להשיב על־באמת ומכל הלב לשאלה: מה אתה מאחל לעצמך ולמדינה בשנת ה־ ענבל: למדינה אני מאחלת כתר. מגיע לה. בשביל עצמי, האמת: המון הפתעות והמון מתנות. שחק: חלום שלי שכולם יהיו שמחים ומדינת ישראל עליזה. אני מאחל למדינה עד מאתיים ועשרים! אקטוף לה פרחים ואשים אותם על כל עץ אורן. חוץ מזה אני מאחל עוד שני דברים: שכל היוונים שגרשו את היהו- דים, יראו שלא הצליחו — היהודים חוזרים לישראל. דבר שני — שאמריקה תביא לנו הרבה נשק. ענבל: שחק, בענין היהודים — איפה נשים את כולם? שחק: אין בעיות. חבר שלי יודע לעשות קסמים. ענבל: זה שי! שחק: שי. הוא יעשה קסמים ויהיה מקום לכולם. אביב: אני הייתי רוצה שתהיה לנו ארץ יפה והלוואי שלא יהיו מלחמות. ברקr wJBk ושחק )משמאל(: אני רוצה סוס פרא שבארץ — ושיהיה שלום. — מי יביא את השלום? עופרית: יונה עם ענף של זית. לכבוד השלום כבר יש לי תיק — כתום וכחול. קרן: אני מאחלת לעצמי וכל ילדי הגן שירשו לנו לשחק במים. צריך קצת לחשוב: בקיץ נורא חם ובערב הרי אפשר ליבש את הבגדים, אז למה הגננת משגיחה שלא ניכנס לברז? ברק: אני רוצה סוס. סוס פרא. ארכב עליו מכאן עד ירושלים ואקנה דגלים. בינתיים נפרשות המפות הרקומות והגננת רבקה אוספת את הציורים, •כיורי הפלאסטלינה, בתי אבני הפלא — חוויות שלמות של יום־ילדות אחד. צהריים. מעבר לגן, בדרך הרחבה — יפרסמו את זה בחדשות, נכון? אז להדגיש: צריך הרבה נשק מארצות־ הברית. )הולך לדרכו, לנדנדה — נזכר בדבר מה וחוזר(. ואני גם רוצה, שיאפ- שרו לי ללכת הרבה ללונה־פארק. תוסיפי את זה בהודעה. נועה: אני רוצה כלב. למדינה אני מאחלת, שיהיו לה הרבה בתים ואצלנו בבית — המון חיות. שחק: לנו יש שלוש כלבים: לילי, רילי וטומי. טומי נשברה לו הרגל מממטרה וגם נפגע בכביש. מה שיכול עכשיו לשמח אותו, אני חושב, זה גור־ כלבים נוסף, חבר חדש. עופר: המשאלה שלי: טיול לירושלים וללבנון, נראה את החיילים. עופרית: שיהיו לי כל הממתקים אביב: שלא יהיו מלחמות ענבל: שכולם יהיו שמחים נועה: למדינה — בתים ואצלנו — המון חיות ילקוטים מתנופפים וצמות נפזרות. גם הגדולים, תלמידי בית וגימל לרגע עו- שים חושבים ומגלים את מישאלות לבם. נטלי: שלא יהיו מלחמות. שתהיה תכלת ושיפרחו פרחים. איתי: המישאלה שלי — לבקר אצל סבתא שלי בתל־אביב, לטייל אתה וללכת לים. כאן אין לי הרבה זמן לבי- לויים. יש לי תפקיד: אני שופט ומשלים בין ילדים שרבים. השיטה הכי־טובה להרגיע מריבה זה לצוות על הילדים לעבור לדום. אורן: אמא שלי בהריון והמישאלה שלי — שתהיה לה לידה טובה. אני מאוד מחכה לאח או אחות. יפתח: שיהיה שלום ושיתגשמו כל המשאלות. היתר כתוב בשיר ״לארצי יש יום הולרת... המשיכי כבה הלאה, כאשר תלכי — נלך, ונשיר לה שיר הללוייה, מכל הלב ומכל הנשמה.״ 57 ראיון עם רב־אלוף )מיל.( מרדכי )מוטה( גור מאמץ אויר• מרוכז ־•בר״ע! כלאת סא״ל אורי שאלה: אתה, כמדומני, הצנחן הראשון שהגיע לתפקיד הרמטכ״ל, ויורשך בתפקיד אף הוא צנחן; במטה הכללי ובין אלופי הפיקודים נראות כומתות אדומות. האם יש לכך משמעות מיוחדת? האם זו ,נסיגה מההגמוניה של השריון, או שזו פשוט הבחי- רה הטובה ביותר? מוטה: רמטכ״ל נבחר בעיקר על־פי כי- שוריו האישיים, ולא על־פי שייכותו המק־ צועית. אגב, כיוון שאני מתראיין'לבטאון חיל־האויר, כדאי לציין כי למפקד חיל־ האויר או חיל־הים, שירצה להיות רמטכ״ל, תהיה בעיה. הסיבה לכך היא, שההכרעה במלחמות במזרח ־התיכון היא בעיקר יבש- תית ומדינות ערב רוצות להשתלט על שטחים בישראל ולא רק לפגוע בה בפצצות. לפיכך, אם ברצוננו להגיע להכרעה במלחמה, ניתן לעשות זאת על־ידי כוחות־יבשה שלנו, שישמידו כוחות־יבשה של האוייב. מכאן, שקשה יהיה למפקד חיל־ שגדלו כל אחד בזרועו הוא, להיות רמטכ״ל. אם אנו רוצים לשמור על הרוח התוקפנית־ התקפית של צה״ל, חשוב שהרמטכ״ל יבוא מקרב הכו ליב, שריון וכדומה• כי מי. שמפקד על כו- חות מסתערים מממש את המנהיגות הצבאית במהותה הבולטת ביותר. יחד עם זאת, בתקופה שאחר מלחמת יום־הכיפורים עשינו מאמץ גדול לא רק בתחום של הקרב המי שולב, שברמה של מפקד אוגדה הוא מאגד בקירבו ניסיון של פיקוד על חי״ר ופיקוד על שריון. וזה האופטימום שיכול להיות למפקד. רפול, למשל, היה קצין צנחנים ורגלים ראשי, אחר־כך מפקד אוגדת שריון במלחמת יום־הכיפורים, וכאלוף פיקוד פיקד על עוצבות שריון גדולות, כך שהוא משלב, ללא ספק, את שני התחומים. לדעתי, כדאי יהיה גם בעתיד לבחור לתפקיד זה אדם שישלב את שני התחומים. חשיבותה של מכה־מקדימה שאלה: ללא קשר למינויים, האם אפשר לומר שאחרי מלחמת יום־הכיפורים יש חזרה מהתפישה של ״השריון יעשה את הכל״ לתפישה משולבת יותר של כוחות היבשה? מוטה: איני יודע אם אכן היתה תפישה של ״השריון יעשה את הכל״. אומנם היו מספר אנשים שאחרי מלחמת ששת־הימים חשבו שהשריון יענה את הכל. אך איני בטוח שזו היתה התפישה המבצעית־איסטראטגית של צה״ל. מבלי לפגוע במעמדו של הטאנק — והרי רוב כוחות היבשה הם שריון — אפשר לומר שכולם מכירים בערך החשוב יותר של הקרב המשולב הבין־חילי )בקרב כוחות היבשה( והבין־זרועי )יבשה־ים אויר(. שאלה: בחיל־האויר שררה, בעקבות המל- חמה, הרגשה כי החיל הוכנס למלחמה לא בנתונים שאליהם התכונן. ההרגשה היתר, חריפה במיוחד מאחר שהחיל כולו היה מגויים ומוכן להנחית מכה מקדימה בצהרי יום״הכיפורים — ומכה שאולי היתה משנה את פני המלחמה. מוטה: השאלה אם מכה־מקדימה בצהרים היתה יכולה להיות גורלית לגבי המשך המל- חמה — תישאר ללא מענה• אני מעריך שאם חיל־האויר היה מתרכז כולו בהנחתת מכה טוטאלית על סוריה, היה ניתן לשבש בצורה משמעותית את המהלכים הראשונים, בעיקר זרימת שריון מהעורף אל החזית, ואולי אף להשיג השפעה טוטאלית יותר בחזית כולה. יחד עם זאת יש לזכור, כי הצבא הסורי הזרים את עיקר השריון שלו לפנות ערב ובלילה, דבר שהיה מחייב את הרמטכ״ל לא להפעיל את חיל־האויר בזירה המצרית. שאלה: אילו היו הסורים מצליחים להשיג הישגים מעבר למה שהשיגו, האם היה נגרם באמת מה שכונה ״חורבן בית שלישי״? או שמא היתד, זו רק האמונה שגבולותינו הם בלתי־חדירים, שנסיגה ואובדן זמני של ישו- בים ואבידות הינם בלתי מתקבלים על הדעת? מוטה: הזכרת שני מרכיבים: א( החזית הסורית קרובה יותר אל העורף שלנו, דבר המעמיד חלקים ממדינת ישראל )לא בהכרח מדינת ישראל כולה( בפני סכנה גדולה. לכן כשמדברים על מכה ־מקדימה או ריכוז הכוח, באופן טבעי מופנות העיניים לחזית המזרחית. ב( אחרי מלחמת ששת־הימים קיננה בלב רבים מאיתנו התחושה שסיני יהיה בית־הקברות של הצבא המצרי, וכי הסורים לא יצליחו לעולם לפרוץ את קווינו. היה כאן שילוב של תפישת עולם מדינית ושל ראוותנות צבאית, שהיו מיותרות ולא רציניות. ג( אוסיף נקודה שלישית: מוכרחים להאמין בצבא, גם אם מפעם לפעם הוא סופג מכות. אדגים זאת לפניך כך: אדמירל זומוואלט, שהיה מפקד חיל־הים האמריקני, אמר לי פעם, כששאלתיו לדעתו על קצין מסויים: ״כן, הוא קצין טוב, היו לו הרבה יותר החלטות נכונות מאשר לא־נכונות.״ לא מדובר במלאכים, אלא בבני־אדם, ומה שקרה ב־ נוצר חשש טוטאלי, שהיה בלתי־מוצדק. שאלד: האם ממקום מושבך בוואשינגטון, באותם ימים, התרשמת כי ההחלטה שלא להנחית מכד,־מקדימה היתד, מוצדקת? מוטה: לדעתי, מבחינה מדינית, ההחלטה היתה נכונה• גם כך, במשך למעלה מיממה חשבו האמריקנים כי אנו התחלנו בפעולות האיבה. לדעתי, הדבר היה מעורר תגובות חריפות ביותר בארה״ב, ואיני בטוח שארה״ב היתר, יכולה באותה מידה של נכונות לסייע ולשלוח את הרכבת האוירית. שאלה: האם בכך יצרנו תקדים. שימנע בעתיד אפשרות של מלחמה מונעת? מוטה: בהחלט לא. אנו פיתחנו בעבר את מדיניות הסטאטוס־קוו, שלש בה פסול מלכתחילה, כי מדיניות מטבעה היא תזוזה. התקדמות, פעולה• ואילו סטאטוס־קוו אינו מוביל לשום מקום, ואזי אפשר או להיכנע או לבצע מעשי ייאוש. כשנכנסנו למלחמת יום־ הכיפורים היינו במצב שכמעט באופן הצהרתי גיבשנו לעצמנו מדיניות ללא־מוצא. אין זה הכרח שכך יקרה בעתיד. אם המלחמה מתחילה במצב של תזוזה מדינית, וישראל אינה מציבה מכשולים, אלא להיפך — מגלה ניסיון ורצון לקדם את התחום המדיני, ומצד שני שומרת על עוצמה צבאית ויכולת 58 פגיעה ישירה בהפצצה אוירית על גשר מצרי מעל תעלת סואץ במלחמת יוכו-הכיפורים להנחית את המכה — סבורני שהאופציה תהיה קיימת• ׳:!אלה: מבחינה אוירית היתד! מלהמת יומ־הכיפורים מוצלחת בהרבה יותר מאשר מלהמת ששת הימים, למשל מהבחינות של יחס גיחות לאבירות. למרות זאת, יצא חיל־ האויר ב־ שלא התגשמו מצד חילות היבשה. מה דעתך על כך? מוטה: צה״ל כולו יצא ב־ משיצא אהרי חמה האחרונה היתד. קשה יותר, והכוחות שנלחמו באומץ ובגבורה השיגו הישגים טאקטיים בשדה־הקרב במצבים קשים יותר מאשר במלחמות הקודמות, אלא שהצלחה במלחמה נמדדת בקנה מידה טואטלי. ב־ נאלצנו להשאיר בידי המצרים רצועת־ אדמה בצד המזרחי של התעלה, ומבחינה מדינית יצאו הערבים כששכרם בצידם, אי־ אפשר להתעלם מכך. לגבי חיל־האויר, קרו שני דברים. ראשית, היו כנראה ציפיות לא נכונות של כוחות היבשה. שמעתי זאת אחר המלחמה מאנשי היבשה; הם ציפו לסיוע קרוב ומכוון, ובהיקף הרבה יותר גדול משקיבלו. היתד, טעות בהתייחסות לזרוע האויר, אופייה, משימותיה והבעיות שלה. שנית, אי־אפשר להתעלם מהעובדה שמערך טילי הנ״מ לא הושמד בצורה מוש־ למת. הסיבה היתד, נעוצה בעובדה שלא הצלחנו לרכז את כל הכוח האוירי כנגד הטילים. מאחר שהמלחמה היבשתית היתד, כל־כך קשה, נאלצנו לכבות שריפות בעזרת חיל־האויר — אני מקווה, שבעתיד יינתן להיל לפעול בצורה מרוכזת ואז להגיע להכרעה• אני משוכנע, שאם החיל יקבל הזדמנות זו, אזי השתתפותו בקרב הכולל של כוחות היבשה תהיה הרבה יותר דראסטית משהיתה בעבר. סיוע אוירי אינו בכים שאלה: ב״מבצע ליטאני״ ניתן למעשה, סיוע אוירי ״דה לוקס״ לכוחות היבשה. האם לא יגרום הדבר שוב ליצירת וציפיות, שעלולות לא להתגשם במלחמה כוללת? מוטה: הדבר נכון לא רק לגבי חיל־ד,אויר. ״מבצע ליטאני״ מעמיד בפני צה״ל בעייה רצינית מאוד של לימוד לקחים• השאלה היא, בעצם, מה לא ללמוד, שהרי גם הפעלת השריון והארטילריה היתד, שונה. היה חופש ארטילרי, ולא לחמנו כנגד צבא סדיר. ללא ספק, המטה הכללי יצטרך למצוא מחדש את האיזון הנכון. אשר לחיל־האויר, כיום ברור בכל התכנונים ובכל תפישת העולם שעל חיל־ד,אויר לבצע, ראשית, את מלחמתו, כלומר להשיג עליונות על הטילים, ורק אחר־ כך להשתתף בקרב היבשה• לפיכך, אני סבור, שיש להרגיל שנית את כוחות היבשה לעובדה שהסיוע האוירי אינו מונח בכיס. זאת אפשר לעשות בהסברה, ואפילו בנקיטת אמצעים, כגון מניעת סיוע בתר- גילים. שאלה: ״מבצע ליטאני״ חשף את התלות הצבאית שלנו בארה״ב, בנושאים כמו הפ- עלת מטוסי מיצרר. האם אנו מתקדמים לקראת מצב בו לא יוכל המטכ״ל להפעיל כלי נשק מסויים לפי שיקוליו הבלעדיים? מוטה: ראשית, כבר היו דברים מעולם. מיום שאנו עושים עיסקות־נשק עם האמרי- קנים, טמונים בהן הגבלות. איני חושב שבמבצע זה חרגנו ממסגרת הפארמטרים שנקבעו בהסכם. לגבי ה־ השתמשנו בו כאמצעי לצרכים שרק ד,־ יכול להגיש בהם את השירות המלא. ובאשר לפצצות המיצרר, פעלנו על מוקד־אש של מערכות־נשק, שבדרך־כלל מופעלות על־ידי •צבא סדיר ואשר ירו על יישובינו. לדעתי, בעתיד, כמו בעבר, על המטה הכללי יהיה לשקול מה מותר ומה אסור, מה כדאי ומה לא כדאי, הן מהבחינה הצבאית והן מהבחינה המדינית. שאלה: האם התפתחויות אלו עשויות לדחוף אותנו לכיוון של פיתוח מטוס יש- ראלי, על־מנת להפחית את התלות בארה״ב? מוטה: באופן כללי, הייתי צריך להיות טיפש כדי לומר לך לא. מובן, שיהיה טוב אם יהיה לנו מטוס משלנו. אך בעתיד הנראה לעין לא נוכל לבנות מערכות־נשק שיהיו ישראליות באופן בלעדי. מנועים ופריטי אלקטרוניקה שונים נמשיך לייבא. יחד עם זאת, מדינת־ישראל נמצאת כיום במעמד בכיר בקרב אומות העולם, וזאת בזכות היכולת הטכנולוגית שלה, כושר ההמצאה, וכושר הייצור. לפיכך, עלינו להימנע, ככל האפשר, מפגיעה בתחומי התעשיה הצבאית. טוב יהיה אם נצליח להרכיב בארץ מערכות נשק משוכללות. מועקה מוסרית — מעלה שאלה: אמצעי התקשורת בעולם פרסמו תמונות־זוועה של תוצאות פעולת צה״ל בדרום־לבנון. האם נעשתה, לדעתך, פעולת הסברה נאותה על־מנת להסיר כל צל של ספק, כי כל מה שבוצע נעשה על־מנת לחסוך בחיי חיילינו, ולא היה זה שימוש מיותר בכוח? מוטה: את עניין ההסברה יש לחלק לשניים, במישור ההסברתי הבינלאומי, אין ספק שהעולם אינו מתענין בהצלחת חיי חיילינו אלא בחדשות, והריסות ונפגעים הם חדשות לא ספק. מה גם שהריסות פירושן סבל, וזה מזעזע. בנוסף לכך, למרבה הצער מדינת ישראל לא נהנתה תמיד מגיבוי בינלאומי למלחמותיה. העולם התרגל לראותנו מובלים כצאן לטבח. דבר זה לא צריך להטרידנו, כל עוד אנו משוכנעים בצידקת דרכנו. באשר למישור ההסברתי הפנימי: עצם העלאת השאלה מעידה על רמה מוסרית גבוהה, ועל רצון לשמור על טוהר הנשק. אני שמח ששאלה זו עלתה אצל חיילים אותם ביקרתי, ואני יודע שטייסים בחיל־האויר חשו מועקה כשהיו צריכים לתקוף כפרים מבלי שהיו בטוחים, שאכן הם תוקפים מטרה צבאית טהורה. בזה אני רואה מעלה גדולה. מלבד זאת, העובדה שנקטנו במדיניות האש חסכה חיי חיילי צה״ל, וסבורני שאיש לא יכול לחלוק על נכונות גישה זו. האם זאת אומרת, כפי שנשאלתי לא מכבר, כי הפכנו מדוד לגולית, כלומר — במקום להפעיל ראש אנו מפעילים כוחי אלה דברי הבל מוחלטים. אחרי מלחמת יום־ הכיפורים באו אלינו בטענות — מדוע לא ריכזתם יותר כוח? עכשיו, משעשינו זאת, באים בטענות ההפוכות. לא כך מתייחסים למלחמה. מלחמה, ואפילו קטנה, היא עניין רציני, אם בידיך העוצמה, מותר להפעיל אש ולתמרן. אני סבור, שב״מבצע ליטני״ בוצעו הרבה מאוד מהלכים טאקטיים נבו- נים• למרות הפעלת הכוח המאסיבי שמרנו על ראש פתוח. שדות־תעופה — פונקציית עוצמה שאלה: ישראל הביעה נכונות להחזיר את רוב חצי האי־סיני, אם לא את כולו. הוויכוח שניטש בעקבות זאת, נסב על נושא הישו־ 59 בים. אך האם אין ישראל עומדת לוותר על משהו חשוב יותר לבטחונה — שדות־ תעופה ושטחי־ אימונים חשובים לחיל־ האוירי מוטה: לא הישובים ולא שדות־התעופה מהווים סיבה להפסקת המו״מ• הישובים היו תמיד חלק מהמערכת הבטחונית, אך הם לא היו אף פעם תנאי לשלמותה ובטחונה של ישראל, כולל בתכנית החלוקה של שדות־התעופה הם פונקציה של עוצמת הצבאות. עד מלחמת ששת־הימים לא היה לנו חיל־אויר בגודל הזה ושדות־תעופה כאלה. אם המצרים יקבלו את אחד התנאים שלנו — קיצוץ הכוחות כסימן למימוש הרצון לשלום — ואם חל־האויר לא יישאר בגודלו הנוכחי, ולא יהיה זקוק לכל שדות־ התעופה שלו, אזי ייתכן ששאלת השדות תראה בצורה אחרת.* שאלה: מחקר שנערך באוניברסיטה העברית, על יכולת ההפצצה האיסטראטגית של חילות־האויר הערביים, הגיע למסקנה כי במלחמה שבה יפתיעונו הערבים עלולים ליפול קורבנות רבים מאוד בקרב האוב־ לוסיה האזרחית. האם אנו ערוכים מבחינת יכולת ספיגה פיסית ורוחנית למצב כזה? מוטה: אין ספק שהעוצמה שבידי הערבים יכולה להנחיל לישראל אבירות רבות. אולם, אם לא ניתפס בהפתעה טוטאלית, אנו יכו־ לים להיות מאורגנים היטב כנגד סבל וקור־ בנות מוגזמים. העיקר הוא משטר מלחמה נכון של האוכלוסיה, הליכה נכונה ברחובות, שהייה במקומות הנכונים וכד׳• סבורני, שמדינת־ישראל יכולה לעמוד בזה• כך תוכננה הרכבת האוירית... שאלה: בשבעים ושלוש, היית... מוטה )בחיוך(: בשבעים ושלוש הייתי קצין האפסנאות העורפית של הצבא... שאלה: בתור שכזה, האם בפרספקטיבה * הראיון נערך לפני ההחלטה האמריקנית לספק מטוסי רב-אלוף מוטה גור מדווח לוועדת חוץ ובטחון של הכנסת מימיו לשמאל: מנחם בגין )ראש הממשלה דהיום(, אלוף רפאל איתן )כיום רא״ל, רמטכ״ל(, יצחק נבון )נשיא המדינה דהיום( שיל חמש שינים אתה סבור שהרכבת האוי־ רית היתה הכרחית? מוטה: את הנזק שסיוע חוץ יכול לגרום, גרמה לנו הרכבת• הדבר התבטא בכך שלא יכולנו לסיים את המלחמה בהצלחה מדינית, בעקבות ההצלחה הצבאית. זו אחת הסיבות לכך• שכרמטכ״ל לחצתי להביא הביתה את מאקסימום הציוד והתחמושת, על־מנת שנהיה חופשיים לקבל החלטות במלחמה. אני מקווה שאם תפרוץ מלחמה לא נזדקק לרכבת אוי־ רית נוספת, כי מרגע שפונים מפורשות לארה״ב מאבדים כל סיכוי לניצחון מדיני. התועלת שהביאה הרכבת התבטאה בעובדה שהתחמושת הגיעה תוך כדי המלחמה, ואים־ שרה לקבל החלטות אופטימיות: דבר בעל חשיבות רבה• לקח חשוב מהרכבת האוי־ רית: — עלינו לשלוט היטב במשאבינו, לדעת היכן נמצאים הפריטים, ולא להיתפס לפאניקה של מחסור. ב־ של השגריר דיניץ עם שר ההגנה האמרי- קני, פגישה שנדחתה כבר זה ימים מספר. הפגישה נערכה בשעה חמש אחרי־הצהרים. באוירה לא־נוחה. יצאנו ממנה בהרגשה לא־ טובה. באותו לילה, ב־ נקראתי בדחיפות למשרדו של שר הגנה. השר הפשיל את שחוליו, ועד השעה שלוש בבוקר ישבנו ליד השולחן ובמו ידינו הכנו את רשימת הציוד שיוטס בחמשת המטוסים הראשונים. השר ויועציו חששו מתגובה ערבית ושאלו אם נוכל לפרוק את המטו- סים במהירות כזו, כך שיוכלו לחזור בחסות החשיכה. עניתי לו שינקוב בזמן הרצוי לו, ואנו נעמוד בו. בפגישה מאוחרת יותר התוודה בפני, כי לא האמין שנעמוד בזמנים, והתערב על כך עם עוזריו• ״אם הצלחתם לפרוק את המטוסים כה מהר,״ אמר לי, ״סימן שתצליחו גם בשאר הדברים.״ אריה דיסנצ׳יק — מזכרוני הארכיוני האוירי אין שכנע עזר את האסיפה בדגנ״ה סיפר לי אלוף )מיל.( עזר וייצמן, בהיותו מפקד חיל־האויר, כי כמה מטייסי חיל־ האויר, חברי קבוצת דגניה, שסיימו את שירותם הצבאי ואף רצו לחתום על שירות נוסף — נמנע הדבר מהם, כיוון שהאסיפה הכללית שיל הקבוצה החליטה, כי על הטיי- סים לחזור לקבוצתם עם תום שירות החו־ בה. ביקש האלוף עזר וייצמן רשות להופיע לפני האסיפה הכללית בקיבוץ, כדי להסביר לאנשיו, שעליהם לאפשר לטייס להמשיך בשיירות מטעמי בטחון לאומי. ואומנם, מז- כירות הקיבוץ נענתה לבקשת מפקד היל־ האויר וכינסה את האסיפה בשנית. אלוף עזר וייצמן היה הדובר הראשי, וכפי שיאמר לי, נקט בדברי השיכנוע שלו בנוסח צברי הצוף ודי גס. ״אינני יודע — סיפר — אם דברי שייכנעו את חלוצי דגניה, אך מה ששבר אותם היה דברי הסיום שלי: ׳אם ברצונכם שטייסי ישראל יהיו פרחחים גסי־רוה כמוני, אז תאשרו מחדשי את החלטתכם השלילית, אבל אט ברצונכם שהחומר האנושי של הטייסים יהיה על רמה גבוהה, תאפשרו לבניכם 60 בן-גוריון מתחקר את בני פלד עם בוא המיסטרים הראשונים להמשיך בשירותי׳ אתה יכול לתאר לעצמך את סגנון דברי: האנשים התמימים של דגניה אישרו לבניהם הטייסים פה־אהד את המשך שירותם.״ איך הגיעו מפקדים בכירים ל״אל־על״ • סיפר לי פעם בהקשר כלשהו שר התח־ בורה אלוף כרמל, כי פנה לדוד בן־גוריון וביקש ממנו, שהיל־האויר ישאיל לו את אלוף־מישנה שלמה לנדאו )־:־למה להט(, מבכירי המפקדים בחיל־האויר, כדי למנותו למנהל שדה־התעופה בלוד, אהר שהנהלת נקלעה למשבר חמור. , הנמי יצא משה כרמל להיפר,, לשיחה עם דוד בן־גוריון, שנמצא בחופשה במלון־םנסיון ״בודנהיימר״ על הכרמל. אך שמע דוד בן־גוריון, ראש הממשלה ושר ד,בטחון. את הבקשה שבפיו של שר התחבורה, ענה בתקיפות: הס וחלילה! את שלמה לנדאו אתה רוצה לניהול שדה־התעופה? דווקא אותו, שהוא בין המועמדים לכהונת מפקד חיל־האוירי! עליו לא אוותר בשום־פנים־ אופן.״ שנה או שנתיים אהרי כן — הגעתי לנמל חיפה, לקבל פני ידידים שחזרו באוניה ׳ישראל׳ מארצות־הברית• ואת מי אני רואה בנמל? את האלוף עזר וייצמן, בלוויית מזכירה, רב־סרן — גם הם בין הבאים להקביל פני מישהו החוזר מארצות־הברית. את מי באתם להקביל? שאלתי. אמר עזר וייצמן: ״חוזר היום מהשתלמות בארצות־ הברית ידידי שלמה לנדאו־להט, איש חיל־ האויר.״ זכרתי את הסיפור של משה כרמל ושאלתי: מה התפקיד שנועד לו בחיל־האויר? שלמה — ענה עזר וייצמן — יילך ל״אל־על״. על כך יש כבר סיכום. באמצע יולי למפקד חיל־האויר. במקומו של האלוף דן טולקובסקי, שפרש משירותו הצבאי ועבר לתפקיד מתאם הפיתוח במשרד הבטחון. רב־אלוף חיים לסקוב, שהיה הרמטכ״ל, כינס את עורכי־העתונים ברמת־דוד, כדי להודיע להם רשמית על חילופי הגברי ברא- שות היל־האויר. אך יהד עם זאת נתבקשנו לעכב את פירסום ההודעה, כי באותם ימים היתד, מהפכת הדמים של הבריגאדיר קאסם בעיראק והיה חשש שמא יפרשו הערבים את חילופי הגברי בפיקוד חיל־האויר, שהוח־ לט עליהם לפני זמן רב, כמעשה הקשור במצב שהתהוה באזור לרגל המהפיכה בעי- ראק. כך נתעכב פירסום ההודעה על חילופי הגברי בפיקוד חיל־האויר, למרות שהם בוצ־ ע וי• באותה הזדמנות ביצע לעיני העורכים האורחים הטייס יחזקאל סומך ביצועים מרהיבים במטוס מפציץ צרפתי, שהיה אז כלי־הט־ס החדיש ביותר — ״ווטור״. כשנחת המטוס והטייס, יליד עיראק, יצא מתאו, אמר וייצמן: ״הבחור הזה יגשים את חלומו של דוד בן־גוריון. יש לו כל הסי- כויים להיות האלוף הראשון מעדות המזרח.״ הוא לא היה לאלוף. גם הוא נמצא ב״אל־ על״. כשיצחק רבין היה לרמטכ״ל, נתמנה האלוף חיים בר־לב — שירש אחר־כך את רבין כרמטכ״ל — כראש אג״ם. לוי אשכול, ראש הממשלה ושר הבטחון, הציע לעזר וייצמן. שהיה כבר שבע שנים מפקד היל- ד,אויר — למנותו כסגן הרמטכ״ל. עזר וייצמן סירב לקבל את המינוי והיו לו שתי סיבות לכך: ראשית כל, טען, אם יש רמטכ״ל ויש ראש אג״ם, אין לסגן רמטכ״ל מה לעשות. עיקר תפקידו יהיה לייצג את הרמטכ״ל במסיבות קוקטייל, שהוא, הרמטכ״ל, לא יוכל להשתתף בהן. ושנית: באותו זמן היה המועמד לתפקיד מפקד חיל־האויר אלוף־מישנה גדעון אל- מם, ועזר וייצמן התנגד למינוי זה. הוא אמר לאשכול: ״אני מעדיף להישאר בתפ- קידי כמפקד חיל־ד,אויר. יש לי מועמד שלי, שראוי לרשת אותי בתפקיד מפקד חיל־ האויר, הריהו — ידידי וראש המטה שלי, מוטי הוד.״ וייצמן טען, כי גדעון אלרום, שהזר אז מחופשת לימודים בארצות־הברית, יוכל לדקלם את שייקספיר בשפה האנגלית, אך לו נחוץ מפקד ״פייטר״, שיוכל להשתמש בקללה עסיסית בערבית — זהו מוטי הוד. גדעון אלרום הלך ל״אל־על״ ומוטי הוד נתמנה כעבור שנתיים בערך מפקד היל- ד,אויר. גם הוא היה כשש שנים מפקד חיל־ האויר — ועכשיו גם הוא ב״אל־על״, כמנכ״ל. איך נתפרסם בוא המיסטרים הגעתי במכוניתו של הרמטכ״ל, משה דיין, לשדה־ד,תעופה בחצור, להשתתף בטקס קבלתם של המיסטרים הראשונים, שהגיעו מצרפת. בדרך עצרו את מכוניתו של הרמטכ״ל כמה פעמים ובדקו את הנוסעים, מפני שבאותו יום השתוללו פידאיונים באזור. המיסטר הראשון נחת לידינו ויצא הטייס דני שפירא. ס־גוריון עשה לו תחקיר ממש על המטוס ומיבצעיו. עברו יותר מ־ הייתי בטקס הענקת כנפיים לטייסים מסיימי הקורס. ובמי אני פוגש — את דני שפירא. ועוד על המיסטרים — התחייבתי, לא לפרסם דבר על בואם של המיסטרים. בעי־ תונות הזרה כתבו, ישראל קיבלה מיסט־ טרים, אך הצנזורה בארץ אסרה את הפיר־ סום• יום אחד ביקש אותי מנכ״ל משרד הב־ טחון, שמעון פרס• ובקשה בפיו: יש לנו יסוד להניח, כי הערבים גילו בברינדיזי, שהצרפתים סיפקו לנו עוד בקשה בפי: תפרסם ידיעה, כי במיסטרים הראשונים שסופקו לנו נתגלו תקלות, והחזרנו אותם לדאסו, לתיקון התקלות, וכי המטוסים חזרו מתיקוניהם לארץ• היה זה נסיון הטעיה, אך תוך כדי כך ניתן לי לפרסם סוף־סוף את הסיפור שעו־ כב, על בואם של המיסטרים. ו מהאומרליחיל־האויר במלואת לשורת אישים ומפקדים, שהיו או שעדיין מצויים בצמרת המימפד הבטחוני־מדיני וביקש תגובות, הערמת, מסקנות או זכרונות על קשר מיוחד שהיה להם עם חיל־האויר. להלן דברי אלוף )מיל.( יוסף אבידר: ב־ רבים מאנשי חיל־האויר, ואפילו הוותיקים שבהם, משוכנעים שההיסטוריה של החיל החלה עם יסוד חברת ״אוירון״ בשנת היא אותה חברת ״אוירוך׳ המפורסמת, שממנה צמח הש״א )שירות־האויר(, ששינה את שמו והפך לחיל־האויר. אבל מסתבר, שהיסוד להקמת חיל־האויר הונה מוקדם יותר. הרעיון נולד בשנת בהתייעצות של מפקדי ההגנה הבכירים בתל־ אביב, הפגישה כונסה כדי להפיק לקחים ממאורעות למעשה היסודות הראשונים למחשבה צבאית ישראלית. מספר אלוף )מיל.( יוסף אבידר. שהשתתף באותה פגישה. ״נתקבלו כמה החלטות חשובות מאוד: 1 בשדה — לא רק בשטח בנוי לייצור תחמושת כיבוש האויר נשמע קצת פנטאסטי. אבל אמרנו שיהיו מלחמות אחרות, שבהן יידרשו סוגי נשק אחרים, וצריך לגשת לכיבוש האויר• תירגמנו את ההחלטה לשפת מעשה מייד. התחלנו לכתוב מכתבים לגרמניה, כדי להכניס טייסים שלנו לקורסי טיס אזרחיים. כמובן, שלא יצא מזה כלום. מאוחר יותר פנינו באותו נושא לאנגליה ויצחק צ׳יז׳יק, אחד הטייסים הראשונים, היה ״תו- צאה״ של אותה פנייה זו. תוצאה נוספת היתה ייסוד מועדון דאייה, שהפך מאוחר למועדון טיסה ובהמשך לחברת ״אוירון״. בראש החברה עמדו דב הוז ויצחק בן־ יעקב. אין להקל ראש בחברת ״אוירון״. היא הכשירה שדות־נחיתה, רכשה מטוסים קטנים, הקימה האנגרים• רעיון חיל־האויר החל לקרום עור וגידים. במרס הפיקוד הבכיר המקורי של צה״ל, משמאל )יושב( אלוף יוסף! אבידר. עומד שני משמאל אלוף שלמה שמיר ללמוד זאת מהעובדה כי עם !הכרזת המדינה, ב־ מטוסים — אך אף לא תותח־שדה אחד ואף לא טאנק אחד. לעומת זאת, היו לנו גם 25 חיל־האויר חב את התפתחותו המקדימה את זו של כל שאר החילות — ליזמה המוק- דמת. ״מחצית המטוסים, שהיו בידינו באותה תקופה, היו אוסטרים, שקנינו מהבריטים בתחבולות מתחבולות שונות. מטוסים אלה שופצו על ידינו. המחצית השנייה — חלקם מטוסי חברת ״אדרוך וחלקם נרכשו בצו- רות שונות ומשונות. הדאקוטה הראשונה, למשל, היה שייכת ליהודי צרפתי. הוא הנה בשדה־דב. לאחר ההפצה המצרית על תל־אביב הודי- עו לאותו יהודי, שהמטוס נהרס בהפצצה וכי עליו לסלק את הגרוטאות — אחרת יחוייב בתשלום... מובן מאליו, שהדאקוטה לא ניזוק כלל, אלא ״אומץ״ על־ידי חיל־האויר. הצי של המטוסים הכבדים, כלל מטוסים כמו הנורסמן, שכונה ״החמור המעופף״ והראפיד. האחרון שימש להטסת קציני המטה הכללי ומצבו היה כה רעוע עד שמספרים, כי אחד הקצינים היה לוקח אתו באופן קבוע לכל טיסה פלאייר וחוטים שמא תיפול כנף. אבל זה רק צ׳זבאט,״ מחייך האלוף אבידר. בשדה דב ולאחר־מכן ברוחמה הוקמו מחסני־חירום, שכללו חמישה רובים ומספר פחיות־שימורים. זה היה כל נשק החירום של שדות־ התעופה באותה תקופה. י ״בעייה קשה נוספת היתד, בעיית הדלק בעיי האוקטאן הגבוה המתאים למטוסים,״ ממשיך ומספר אלוף )מיל.( אבידר. בארץ היתר, כמות קטנה מאוד של דלק, אולם ברשות חברת ״של״ האנגלית היה בחיפה מיכל, 62 שהכיל כמות נכבדה של דלק באוקטאן גבוה• בימים האחרונים לפני סיום המנדאט נודע, כי מיכלית בריטית הגיעה לחיפה כדי לשאוב הדלק ולהוציאו מהארץ. זומנתי את המנהל היהודי בחברה ותבעתי ממנו למנוע את הוצאת הדלק. האיש פקפק והסביר, כי חובתו למלא את הוראות בעלי הבית האנגלים של החברה. שיכנעתי, כי גורל הדלק היקר תלוי אך ורק בו• לחצתי עליו לחץ קיצוני, והודעתי לו, כי אם לא ימנע הוצאת הדלק, יישפט עוד הלילה בבית־דין שדה ולא מז הנמנע, כי ניאלץ להודיע מחר לבני משפחתו, כי הוצא להורג עם שחר... האיש החויר כסיד וכעבור רגע הודיע, כי הדלק יישאר. שלחנו שני אנשים למשרדו כדי שלא נצטרך לסמוך על ניסים. ואכן המיכלית שבה לאנגליה ריקה.״ באותה תקופה התנהל ויכוח במטכ״ל על מבנה המטה הכללי. האם על חיל־האויר להיות חלק ממנו — או נפרד לגמרי. לבסוף נפלה ההכרעה וחיל־האויר נשאר בתוך המטכ״ל, יחד עם החילות האחרים• ״באוקטובר חיל־האויר מילא תפקיד גדול בהורדת אס- פקה ובהחזרת הכוחות לרענון. המבצע תוכ־ נן והוכן במשך זמן רב יחסית• סמוך לפתי־ חת המבצע, ירד המטכ״ל לדרום, כדי לראות איך מתקדמות ההכנות בנגב. הוחלט, שנטוס בשני מטוסים כדי להטיס בנפרד את ראשי האגפים, כך שאם מטוס אחד חס וחלילה יפול, לא ייהרגו כולם. מישהו קרא בספר, שכך יש לעשות. אלא שספרות לחוד — ומציאות לחוד. כשהגענו לשדה־התעופה התברר, כי אחד המטוסים איננו כשיר וכך טסנו כולנו במטוס אחד, בילינו יום שלם בנגב בפגישות ובתיאומים. כאשר עמדנו לטוס חזרה, מעל קווי המצרים התברר, כי מטוס אחד מהשניים שהיו אמורים להטיס אותנו, כלל לא הגיע. וכך נאלצנו שוב לטוס כולם במטוס יחיד. ישבנו כולם על רצפת הדאקוטה, בניגוד לכל כללי הבטיחות. ״מעל מג׳דל )היא אשקלון של היום( פתחו תותחי הנ״מ אמר משה צדוק, שהיה אז ראש אכ״א: ׳אילו אפשרויות עצומות של עלייה בדרגה היו נפתחות בצה״ל, אילו פגע אחד הפגזים במטרתו...״׳ מבצע ״קדש״ תפס את יוסף אבידר משרת את המדינה, בלי מדים, כשגריר ישראל בברית־המועצות. בלי שסיפרו להם מה קורה, נקראים השגרירים הישראלים בארבע המעצמות לחזור ארצה להתייעצויות. אבידר ׳מריח׳ מה שמתבשל, ביקש — וקיבל — רשות לחזור למדים. אלוף )מיל.( שמואל אייל: ״במחנה מטר״ש ביפו דיברו אנגלית״ כאשר הוזמן סגן־אלוף שמואל אייל באפריל כוח־האדם במטה הכללי לא הופתע. על סגן־האלוף, שנקרא בבהילות מפיקוד הצפון, הוטל להקים ״מחלקת שלישות״ בחיל־ האויר. זאת כדי להכניס סדר, לקבוע דפו- סים ומיסגרות, להניח את היסודות למינהל תקין בחיל־האויר, שזה עתה יצא מקרבות מלחמת העצמאות. המיפגש עם חיל־האויר, שמטהו שכן ביפו ונדע ׳האנגלית׳ היתד, לא רק אופנת דיבור. רוב הפקודות בשלישות ובמטה חיל־ד,אויר, היו כתובות אנגלית. גם הצוות הישראלי המצומ- צם, שבא לשורות החיל לאחר שירות בחיל־ האויר המלכותי הבריטי, דיבר אנגלית. ״זאת היתד, הרגשה מוזרה מאוד,״ נזכר אייל, ״מחנה צבאי, ובתוכו משפחות, וילדים וכולם, כמעט, מדברים אנגלית.״ ״עד אז עסק חיל האויר, כמו צד,״ל כולו, בכיבוי שריפות. אבל משתמה מלחמת השיחרור, הגיע הזמן להתחיל בהתארגנות; לבנות מצבות כוח־אדם. בלתי נסבל היה המצב, שההבדלים בין מצבת ״האוכלים״ — למשל — לבין מצבת הרשומים, נסתכמו באלפים• החילונו לקבוע דפוסים ומסגרות. החילונו לייצב יחידות, טייסות, יחידות לוחמות, כנפות, בסיסים, שדות־ תעופה. אגף כוח־האדם במטה חיל־האויר הפך לכוורת רוחשת פעילות. היתד, בעייה נוספת. חיל־האויר עשה את מלחמת הקוממיות בסיועם הפעיל של טייסי המח״ל. עם גמר המלחמה החלו טייסי המח״ל חוזרים לארצותיהם. רק מעטים נשארו. ברור היה, שנשאב את כוח־האדם מהמגוייסים, שאותם נצטרך לטפח, להכשיר ולאמן. כמו־כן הלכה ונתגבשה ההכרה שיש לעודד ולהרחיב את מעגל מגוייסי הקבע. כך החלה הפעולה. גיבשתי סביבי קבוצת עובדים טובה. קיבלתי גיבוי מלא, מארבעת מפקדי חיל־ אלוף אייל: רק מחוץ לעיר יכולנו להתגבש האויר שתחתם שירתתי, האלופים אהרון רמז, שלמה שמיר, חיים לסקוב, ודן טול־ קובסקי, ונעזרתי בהם הרבה• עם התגבשות השיטות והדפוסים הורחבה גם המסגרת האירגונית; תחילה. מחלקת שלישות במטה חיל־האויר, אחר־כך, אגף כוח־אדם, אחר־כך אגף מינהל, ששימש דוגמה ומופת לחיילות אחרים. במבט לאחור, שמואל אייל סבור שזו היתד• עבודה מעניינת ומרתקת. מועמדים לא חסרו. האמצעים היו דלים, והיה צורך לנהוג בחיסכון, ולהקפיד על ברירה; שהטו- בים ביותר יגיעו ויתקבלו. סייעה לכך לא מעט גם העמדה העצמאית שהיתה אז לחיל האויר. המטה הכללי של אז היה בנוי על טהרת חילות היבשה, ולשני החילות, האויר־והים — ניתנה עצמאות בולטת. זאת היתד, תקופה קצרה. עד מהרה גובשה ההשקפה שעם הגדרת המשימות הברורות של החילות, יש לקבוע •גם כי המטה הכללי של צה״ל, הוא המ העליון של כל החילות• כאן נפגשו הדעות השונות. כאן התנהלו הויכוחיים. חיל האזיר עסק בהדרכה מזורזת• בבית הספר לטיסה הוכשרו טייסים. עבודת הדרכה עצומה החלה מתנהלת בבית הספר הטכני. ״טבעי מאוד היה״ — נזכר שמואל אייל — ״שכאשר במטה הכללי של צה״ל היו צריכים לקבוע עדיפויות בהקצאת אמ- צעים ומשאבים, היתה המודעות גבוהה יותר לכוחות היבשה של צה״ל, ופחות לצרכיו היהודיים של חיל האויר. היתד, גם תחרות סמויה בין שלוש הזרועות, יבשה־ים־אויר, אך בסך הכל היתד, זאת תחרות חיובית.״ שמואל אייל מציין, כי דפוסיו של היל- ד,אויר הונחו והוצבו כדגם ישראלי, אך זאת תוך לימוד מהניסיון והמסקנות של חילות האויר של בריטניה וארצות־הברית; ובהס־ תמך על נסיונם של טייסים ישראליים רבים, ששירתו בשורות חיל־האויר המל- כותי• הטכניקה של גיבוש דפוסי־קבע היתה פשוטה. אגף האויר במטה גיבש דגם של מבנה והביאו לדיון בפני קבוצת עבו- דה, שבה השתתפו מפקד החיל, ראשי האג- פים ויועצים. בתום דיון ראשוני ממצה הוקמה ועדה מצומצמת, שעיבדה פרטים. לאחר־ מכן יצאה הוראת ביצוע, שקבעה גם את משך הזמן להקמתו של המבנה.״ אלוף )מיל.( שמואל אייל מתייחס לווי- כוחים, שליוו בשנות החמישים המוקדמות, את ההחלטה להעביר את מטה חיל־האויר מיפו לרמלה. ״כוונתנו לא הובנה על־ידי רבים,״ הוא מסביר, — ״רצינו לצאת מהעיר, כדי להתגבש ולהתארגן. המעבר המהיר, לאוהלים ולצריפים, סייע לנו להש־ תחרר. רק מחוץ לעיר יכולנו להתגבש. אבל על רמלה חיל־האויר לא בנה. כי היה ברור שהוא נמצא במיפקדה זמנית, לצורך הת- ארגנות ושלאחר תקופת־מעבר יצטרך לחזור למבנה־קבע של מיפקדה.״ 63 חיים בר־לב: ״במלחמת ההתשה שבר חיל־האויר את הצבא המצרי״ רב־אלוף )מיל.( חיים בר־לב, יגיד,יה הרמטכ״ל במלחמת ההתשה, בא מכוחות היבשה. אך חזהו ענד כנפיים. בר־לב נמנה עם קבוצה קטנה של אלופים מכוחות היבשה עונדי כנפיים, הכוללת את הרמטכ״ל, רב־אלוף רפאל איתן. הוא מספר, כי עוד בפלמ״ה הלם על כנפיים. ״בהיותי בקיבוץ נען נפתה קורס טיס. רציתי להרשם, אבל מפקד הפלמ״ה, יגאל אלון, בא, הניה את ידו על כתפי והסביר, שהתחליף לטיס זה קורס מ״מ. הלכתי לקורס מ״מ, אך הרצון לטוס נשאר חבוי בי.״ חיים בר־לב הגשים חלומו זה אחרי מל־ חממת העצמאות, כאשר נתמנה מפקד חטי־ בת גבעתי. ״ביקשתי קורס טיס,״ מספר בר־לב, —״ וצה״ל איפשר לי קורס פרטי. קיבלתי כנפיים והייתי לטל״מ — טייס לא- מבצעי. את כנפי הקישור קיבלתי מאוחר יותר, בהיותי ראש אג״ם, כאשר עזר וייצמן היה מפקד חיל־האויר. רב־אלוף בר־לב מעיד על עצמו, כי הכנפיים העניקו לו הבנה עמוקה יותר על ההיבטים האויריים: תחושה אישית ורא- שונית של איכותו המקצועית המיוחדת של חיל האויר, המתבטאת בלחימתו המקצועית מאוד והמאוד־אלגאנטית של החיל. אמנם קשוחה, אכזרית וקשה, אבל בהיבטים החי- צוניים שלה — אלגאנטית. להמחשה מספר בר־לב: ״כאשר הייתי מפקד גבעתי היה לנו תרגיל בבית־ג׳ובריל, בסיוע מטוסי מוסקיטו. התרגיל כלל מסע רגלי. התקפה, התבססות, ושוב מסע, חת־ קפה והתבססות בלילה. הלכתי עם החטיבה וישבנו על גבעות, אהר־כך התקפנו גבעה והתיישבנו עליה. אחרי־הצהריים נסעתי לטייסת המוסקיטו שהיתר, אמורה לסייע לנו. באתי לטייסת ב־ ומצאתי שהטייסים רק התעוררו. ב־ הלכו לתידרוך של עשר דקות, שממנו הלכו למטוסים, הם המריאו ב־ וחזרו ב־ אני חזרתי לחטיבה ב־ רא״ל בר־לב: הפלת חמישה מטוסים סובייטים הדליקה נורה אדומה אצל הרוסים בהתחפרות. לזה אני קורא אלגאנטי. אין זאת אומרת, שאותה רבע שעה של המוס־ קיטו מעל למטרה לא מיצתה את כל היכולת המקצועית והמאמץ הנפשי. זאת יכולתי להבין הודות לקורס הטיס.״ מבחן מוחשי נוסף להבנה זו עבר חיים בר־לב במלחמת־ההתשה, כאשר במטכ״ל התנהלו דיונים נוקבים לגבי יעדי התקיפה של חיל־האויר; תקיפת סוללות טילים, מערכים צבאיים של צבא מצרים לאורך התעלה ויעדים בעומק. בעניין זה מציין בר־לב, כי רק שיקולים של מדיניות השפיעו על ההפצצות בעומק. הכוונה היתר, ליצור, על־ידי הפצצות העומק של חיל־האויר, לחץ על מצרים, וזאת מבלי להגדיש את הסאה עד לגרירת הרוס־ם למצב שיגיבו יותר ממה שרצו להגיב. אשר להפצצות לאורך התעלה סבר רב־ אלוף בר־לב, כי העניין ניתן לביצוע. ידוע היה, שלד,פצצות אייו השפעה קטלנית עיי צבא מצרים. בר־לב מדבר בהערכה עמוקה על היל־ ד,אויר באותה תקופה. ״צריך לזכור,׳׳ הוא אומר, ״שהיל־האויר ב־ את המשימה לאורך התעלה בכוה אדם מוגבל. מספר הטייסים, שיכלו להשתתף במשימה היה קטן. זאת היתד, התקופה שבה חיי־האויר קלט את ד,פאנטומים הראשונים. לא היו ויכוחים עם חיל־האויר באשר יינהי־ צות הפעולה לאורך התעלה. אסור היה להגיע למסקנה, שהפעולה אינה כדאית, גם כאשר היה ברור שהיא כרוכה באבירות. עובדה — המצרים נשברו ראשונים. הם הסכימו להפסקת אש.״ בר־לב סבור, שנקודת המפנה בשבירת המצרים היתה בקרב עם הטייסים הרו־ סיים. ״היה ברור, שאם לא נתייחס לחת־ גרות זו יגיעו הטייסים הרוסים עד לתעלה. תגובתנו לא איחרה לבוא. יצרנו מצב כזה, שבו הפלנו חמישה מטוסים סו־ בייטיים. הקרב הדליק ״גורה אדומה״ אצל הרוסים, ו׳עזר׳ למצרים להשתכנע להפסקת אש.״ בר־לב מציין עוד, כי תקופת היותו רמטכ״ל של צה׳׳ל מאופיינת בחיל ר,אויר כתקופה של הצטיידות מתקדמת במטוסים המתקדמים ״פאנטום״ ו׳׳סקייהוק״, שנתקבלו ונקלטו בחיל; תוך כדי לחימה ומבצעים. באותה תקופה הגיעו פצצות ה׳׳מיצרר״ המפורסמות, וחימוש אחר• גם האלמנט האלקטרוני פותח. למעלה ממחצית השנה ב־ מתמדת, ירוט־תקיפת מטרות — תקיפת מטרות עומק ־— סוללות. במבצעים אלה נטלו חלק פעיל גם טייסות המסוקים; באותן הפשיטות הרבות שביצע צה׳׳ל בעמק הני- לוס, בירדן ובגולן. ״מלחמת ההתשה נמ- שכה סאדאת על ׳שנת הכרעה׳. צה״ל ישב עם אצבע על ההדק, וחיל האויר היה בפעילות.״ אלוף אברהם טמיר: למצרים הערכה עצומה לחיל־האויר האלוף אברהם )אברשה( טמיר, ראש אגף לתכנון במטה הכללי, עמד בתוקף תפקידו בראש המשלחת הישראלית בקאהיר. הוא טס למצרים ונפגש עם מפקדי הצבא המצרי ובראשם שר המלחמה גמאסי. ״הרבה ממה שנאמר ביני ובין גמאסי, אני לא יכול לספר לך,״ מחייך האלוף טמיר, ״אבל דע לה כי הערכתם להיל־האויר שלנו היא עצומה!״ ״החוויה הגדולה ביותר, שהיתר, לי בטיסה למצרים,״ הוא מוסיף, ״היתד, כאשר נחת הווסטווינד מתוצרת התעשיה האוירית, בקאהיר. תאר לעצמך, מטוס של חיל־האויר, עם סמל חיל־האויר, ועוד מתוצרת הארץ, במצרים! כשירדנו מהמטוס, וצעדנו על השטיח האדום כשכל הגנראלים המצריים מלווים אותנו, הרגשתי באמת כמו בפעם הראשונה מזה אלפיים שנה...״ ה״רומאן״ של אברשה טמיר עם חיל־ האויר החל עוד במלחמת העצמאות, כאשר היה המפקד האחרון של גוש עציון. ״נקודת המבט שלי על חיל־האויר היא כעל מושיע,״ הוא מספר. ״החיל מצטייר בעיני בישועה אוירית, משהו שבלעדיו הדברים היו יכו- לים להיראות אחרת — והרבה יותר גרוע. להיל־האויר היתה השפעה מוראלית עצומה בימי מלחמת העצמאות. בנבי דניאל, למשל, כשהפציצו, או בקרב על גוש עציון, כשהיר־ דנים כבר סגרו על משואות־יצחק ופתאום מופיע פייפר וזורק עליהם פצצות — פגע או לא פגע — זה לא היה חשוב. העיקר, שהיתר. לנו זרוע מסייעת מבחוץ, מישהו שיכולנו לסמוך עליו. כל הקשר שלנו עם החוץ נעשה רק עם מטוסים. מעולם לא אשכח איך עבדנו יום ולילה כדי להכשיר מסלול ־נחיתה למטוסים כבדים יותר, לא רק לפייפרים. היה שבוע, שחיל־האויר הזעיר שלנו היה עסוק בבלימה באזור צפת, ולא יכול היה להתפנות לעזרתנו. זה היה שבוע קשה ביותר. קשה לתאר את ההרגשה שלנו עקב הניתוק של צינור־החיים היחיד שלנו, מקור האספקה העיקרי, שיאפשר לנו להמשיך ולהילחם. ב־ לפינוי. הגיע מטוס אחד בלבד — ואני ויתרתי על מקומי לטובת חייל אחר, שהיה כבר במצב גסיסה. ב־ משלטים נפלו, הופיעו מטוסים, הפציצו והצניחו אספקה• היתה ממש שמחה אצלנו, למרות שהאספקה נחתה בצד הירדני דווקא,.. דברים כאלה אי־אפשר לשכוח!״ וממלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים, מספר האלוף טמיר: ״חוויה אחת זכורה לי במיוחד ממלחמת ששת הימים. זה היה לקראת סוף המלחמה. כוחותינו כבשו כבר כמעט את כל הרמה. טסתי בהליקופטר עם ״דדו״, שהיה אז אלוף פיקוד הצפון, לקונייטרה — ומשם לעידגב. באמצע הדרך ירד עלינו פתאום מיג סורי. היינו בטוחים שזה הסוף. ואז לפתע, מבין העננים הגיח מיראז׳ ישראלי ודפק את המיג. קשה לתאר איך הרגשנו אז!״ אכן, שוב חיל־האויר במושיע• ממשיך האלוף טמיר: ״במלחמת יום־ הכיפורים, ביום השני, הייתי באוגדה עם אריק שרון. האוגדה התגייסה בלילה ואנחנו נסענו ב״פולקסוואגן״ לחזית, כדי לארגן את קליטת האנשים. שררה אוירת אי־ וודאות איומה. הדיווחים היו מקוטעים, והמצב היה מעורפל מאוד. מה שכן היה ברור לנו, שהמצב לא כל־כך טוב, ושהמצרים חצו את התעלה. היתה מועקה כבדה באויר. עם בוקר היינו בין ג׳אבל ליבני ורפידים. ואז — החלו לעבור מעל ראשינו הרביעיות של חיל־האויר. גלים־גלים עברו הפאנטומים והסקייהוקים... ההרגשה שלנו השתנתה בבת־אחת מקצה לקצה. בפעם הראשונה התחלנו להאמין, שנוכל לבלום את האוייב. השתוללנו ממש משמחה!״ על מקומו של חיל־האויר בצה״ל אומר האלוף טמיר: ״באף מדינה בעולם או בהיס- טוריה אין לחיל־האויר משקל גדול כל־ כך בעת פתיחת מלחמה כמו בישראל. חיל־ האויר הוא הבסיס המאפשר לצה״ל להת- ארגן. הוא ממלא תפקיד מרכזי — ואין לו תחליף!״ ״במדינה כמו ישראל, שקיומה מוגן על־ידי צבא מקובל, יש אילוצים פוליטיים, של משאבים ושל זמן. היא צפוייה להתקפת־פתע וצריכה להתגייס תוך כדי לחימה — הגורם היחיד היכול לעמוד בפרץ הוא חיל ־ר,אויר. בגלל האסימטריה בין הצבא הסדיר וחמי־ לואים — ממלא חיל־האויר את החלל עד גיוס המלואים, והוא המונע יצירת מצבים קריטיים. ״תפקיד נוסף לחיל־האויר — השתלבות משמעותית בזירת היבשה בתפקידים עצ- מאיים ומסייעים — המגדילים בהרבה את כוח התמרון של כוחות היבשה. ויותר מכך: במאזן הכוחות מביאים בחשבון בניית כוח אוירי כזה. בלעדיו היה צורך להגדיל בהרבה את הסד״כ היבשתי.״ למה אתה מצפה מחיל־האויר? ״שני דברים: א. שימשיך להיות מה שהיה בעבר בכל המלחמות. ב. למרות ההתעצמות של שכנינו, אני סומך על הטייסים שלנו, שיפיקו מכל מטוס פי עשרה יותר מכל ׳אהד אחר!״ מולה כהן: טייסי המח״ל לחמו עם הפלמי׳ח למולה כהן. כיום מפקד ״המשמר האזרחי״, שהיה ממפקדי הפלמ״ח וצה״ל, זכורות משירותו הבטחוני המגוון הזדמנויות רבות של שיתוף־פעולה עם חיל־האויר. ואולם, יוצא־הדופן מכולם היה, לדעתו, השיתוף שלו זכה ב־ ״יפתח״, שנלחמה בצפון הארץ: ״קיבלתי לחטיבה שלושה צעירים, שהגיעו כמתנדבים מארה״ב. השלושה צורפו ללוחמי החי״ר של החטיבה, ולא סיפרו לאיש על הכשרתם הצבאית. רק לאחר ימים אחדים של לוחמה, במסגרתם התנהגו למופת, התברר כי השלושה הם בעצם... טייסים, שהגיעו מחו״ל כאנשי מח״ל.״ מולה נזכר, כי אחד מהם אף הביא עימו מארה״ב מכונת־יריה מדגם ״בראונינג״, המורכבת בדרך־כלל על מטוסים, אך תים־ קדה בצורה מושלמת גם בלוחמת החי״ר. שלושת הטייסים נלחמו בגבורה בשורות החטיבה במשך חודש־ ימים ונטלו חלק בק־ רבות הקשים שלה, כולל הקרב עם הכוחות הלבנוניים ביום הכרזת המדינה. הם התחבבו על ה׳חברה׳ והכל אהבו אותם• כאשר ירדה חטיבת ״יפתח״ לנגב, כעבור שבועות אחדים, חזרו סוף־סוף השלושה ל״אהבתם הישנה״ — הטיסה. הם צורפו לטייסת הנגב והגישו סיוע אוירי לחטיבתו של מולה בעת שזו ניהלה קרבות בדרום. אבל סיום הסיפור היה בכל זאת טראגי. מספר מולה: ״בשלהי מלחמת העצמאות הגיעו לארץ מטוסים איטלקיים, שהיו מסו־ גלים לנחות בים• אחד משלושת הטייסים הנחמדים הללו, ראלף שמו, ניסה להנחית מטוס כזה בכנרת ולצער כולנו התרסק המטוס בנחיתה והוא נספה.״ סיפור אחר, מתקופה מאוחרת יותר, זכור למולה כהן מקורם ״שלב ב׳״ )שהיה מיועד למפקדי חטיבות( — בו הוא השתתף. במיסגרת קורס זה היה על המשתתפים ללמוד גם על חיל־האויר, מבנהו ותיפקודו ואף להצטרף לטיסות. מולה כהן צורף למטוס מדגם סטירמן, כשהטייס שנבחר להטיסו גילה על הקרקע להיטות רבה מאוד... רק כשהיה מולה באויר, התברר לו מה פשר הלהיטות הזו. ״הטייס החל לעשיות ׳תרגילים׳ ופניות, הקפיץ אותי ממקומי ואת מעי מקירבי,״ מספר מולה. בעודו תוהה ומנסה להבין מה קורה, מיהר הטייס לזהות את עצמו ולהסביר למולה: ״שמי הלל ספקטור ובזמנו אתה היית המ״מ שלי בהכשרה בגבת. אתה זוכר איך ׳ירדת׳ עלינו חזק? עכשיו אני מחזיר לך כגמולך על כל התקופה ההיא, שאימנת וטירטרת אותנו׳ בהכשרה...״ שלמה להט: ח״א הציל חיי הלוחמים בתעלה ״חיל־האויר אומר לי מה שהוא שאומר לרבים,״ אומר, ראשי עירית תל־אביב, אלוף )מיל.( שלמה )צייץ׳( להט. ״חיל־האויר אומר עוצמה, מערכות טכנולוגיות מאורגנות, סדר והגיון במחשבה, טייס־ם שהם עילית.״ ״אלה לא פראזות,״ הוא ממהר להדגיש, ״כאיש כוחות־ היבשה היתד, לי הרבה דרך־ ארץ בפני המתודיקה והסדרים• תמיד חשבתי, ואני ממשיך לחשוב כך גם היום, כי בחיל־האויר לא קורים פאנצ׳רים. וזה לא סתם מזל. זו תוצאה של שיטת עבודה מסודרת ומאורגנת היטב.״ המגע הראשון שיל צייץ׳ עם חיל־האויר היה במלחמת העצמאות, בינואר ״הייתי מפקד מחלקה צעיר מאוד,״ הוא נזכר בחיוך, ״בן כפר־אוריה הוא ישוב בין חולדה לקרית־ ענבים בדרך לירושלים, וכמובן שהיה מטרה להתקפות בלתי־פוסקות מצד הערבים. הת־ קפה אחת זכורה לי במיוחד. הערכים באו בכוח גדול והתקיפו את הכפר עם בוקר. לחמנו בשיניים ובצפורניים — אך לקראת השעה לנו התחמושת. היינו בטוחים שלא נצא משם חיים. ואז לפתע הופיע ״פרימוס״ מטרטר מעל ראשנו — והחל להצניח ארגזי תחמושת, — כדורי סטן וכדורי רובה. המצב השתנה מקצה לקצה. מובן, שהמשכנו להחזיק מעמד והכפר לא נכבש.״ פעם אחרת שיתף צייץ׳ פעולה עם חיל־ האויר למטרות ראווה. היד, זה ביום חיל־האויר הראשון, בעת ההפוגה השנייה במלחמת העצמאות: ׳ילקהו את הפלוגה שלי כפלוגה מצטיינת והטיסו אותנו בשלושה מטוסי דוד לתל־נוף. עם נהות המטוסים הדגמנו 65 איך מסתערת פלוגה מתוך מטוסים לקול תשואותיהם יגיל המוזמנים לטכס• ״מה •:•האורחים הנכבדים לא ידעו,״ מהייך •:•למה להט, ״הוא •:־ההדגמה הזו היתה בסך־ הכל חזרה לקראת מבצע •:־תוכנן באותם את ־:•דה־התעופה נאי־ , ימים, לכבד: ערי•:•.״ בימי מלחמת ההתשה היה האיוף להט מפקד הכוחות המשומנים בסיני. ״היה לנו שיקול לא להכניס את חיל־האויר לפעולה בתעלה מאהר שאז עסקו בקליטת הפאנטומים והסקייהוקים. כל זה עד ה־ כאשר חיל־האויר ביצע את הפעולה הגדויה שלו באזור התעלה. נשמנו לרווחה• יפתע יכולנו לנסוע בין המוצבים לאורך התעלה, להוציא את הראשים החוצה מן הבונקרים׳ ״לוחמי התעלה זוכרים את היל־האויר כמי שהציל את חייהם. אפשר היה להמשיך ולהחזיק במוצבים גם ללא הכנסת היל־האויר אלוף להט: לאחר הפעולה הגדולה של חיל- האויר ב לתמונה — אך מבחינה מוראלית, מבחינת ההרגשה וד,בטחון של החיילים — הפעלת היל ד,אויר שינתה את המצב בצורה קיצו־ נית.״ כששימש בתפקיד ראש אב״א, עשה האלוף להט רבות לשיפור רמתם האישית של צוותי הקרקע בחיל־האויר, במיסגרת שינוי עמדות כילי כלפי צוותי התחזוקה. ״אנשי קרקע טובים הם תנאי ביי יעבור יחיל אויר טוב,״ מדגיש צייץ׳. המלחמה הבאה עלולה להיות גם מלחמת טילים,״ סבור ראש עירית תל־אביב־יפו. ״ייתכן שתיפתח בשיגור טילים כלפי מטרות אזרחיות ותל־אביב בראשן. פה יש לשלמה להט אינטרס אישי, שהיל־האויר יעשה ככל ימיתו למנוע את שיגור הטילים האלה, לשחוק את בסיסיהם או להפילם באויר. ״יש יי הערכה גבוהה מאד לטייסי היל- ד,אויר.״ אומר צ׳יץ׳, ״הרגשתי קצת איך זה להיות טייס, כשלקחו אותי לסיבוב בפאנ־ טום. זו היתד, טיסה של כשלושת־רבעי שעה ובפניות נכנסנו ללהץ של שהייתי לבוש בחליפת לחץ• כשירדת־ מהמטוס אפילו זכיתי למקלחת המסורתית...״ הוא מציין בנחת• חיים לסקוב: ״קיבלתי חיל־האויר עם חיים לסקוב בא לחיל־האויר מכוחות היבשה כאלוף שנודע כמפקד נוקשה, ומ- ארגן יעיל, לוהם, ואיש צבא מובהק. הוא נקרא כדי לטלטל את החיל ולהבריאו. כמובן, שנתקבל בהרמת־גבה• ״כאשר קיבל- תי את ההיל,״ אומר כיום־רב־אלוף )מיי.( חיים לסקוב, ״העבירו לי כירושה גם 25,000 האלוף דן טולקובסקי הותרתי לו רק שלוש.״ ״השאלה המרכזית היתה היכן לשים את הדגש,״ מספר לסקוב. ״כשלעצמי סברתי שיש לרדת לטייסת, להעמיק את הקשר בין צוות הקרקע והטייס. הובנה האחדות שמהווה הדרג הטכני והטייס, תכונה שהיא שלמות אחת.״ התעוררה שאלה נוספת• מה עושים עם חיל־האויר: סיוע לכוחות היבשה? לחיל־ הים? כיצד? מה עושים בעוצמה האוירית? וכיצד אתה ממצה את כוחו של הציוד? ומה מקומו של החיל בכלל המערך הצבאי? לשאלות אלו היה צורך במענה. הסברנו לכוחות היבשה ולחיל־הים שאיננו מסתפקים ב״הזמנת סיוע״. מבקשים נתונים נוספים. רוצים לדעת יותר על אופיו של הסיוע המבוקש. יכולנו לסמוך על נסיון שנתגבש במלחמת העולם השניה והמאבק על הקו־ ממיות. תבענו מחילות והיבשה ומחיל הים לדעת מה הם מבקשים? שמרנו לעצמנו את הזכות להשיב אם יש באפשרותנו לספק את המבוקש.״ במבט לאחור רואה חיים לסקוב את הישגו העיקרי במימושם של שני יעדים: גיבוש דפוסים ארגוניים למטה חיל־האויר ויחי־ דות המבצעיות ומיצוי מירבי של הציוד, שעמד לרשותו של החיל. בסקירה לאחור מתבהרת התמונה. רק אחד מתוך שלושה ב־ מתוך שרר כטייסות האחרות• התמונה נשתנתה בהתאם לאמצעים שננ־ קטו. הובנה החיוניות של התחזוקה; ״יצר- 25,()()() נו תרבות של תחזוקה,״ מספר לסקוב ״יצרנו שעות־טיסה, מערכות־בקרה, פי־ תחנו, קידמנו וביססנו את רישום הציוד. כך הגענו למצב שבו יכולנו להזניק שני ב־ 10 ״ספיטים״. זאת היתר, עבודה משותפת של האנשים שהיו בחיל, וכאלה שבאו מבחוץ. חיים לסקוב: מיפקדות ״רזות״ יעילות יותר, מיפקדות ״שמנות״ עוסקות בעצמן דוד בן־גוריון עקב אהרי הנעשה. הוא הבין את כוחו וחיוניותו של כוח אוירי מגן. זכרנו את אימרתו ״אנו זקוקים לטאנקים, תותחים ומטוסים.״ כל אחד שם כתף. גם אלה שערערו היו שותפים להכרעות. התחלנו לעבוד. החיל זקף קומה• באו חיילים מהחוץ, אנשי מקעוע שהתנדבו לסייע. כמו הלל אל־ דג, אביב ווסרמן, בזיל אפשטיין, חנן גיאור ואחרים. צוות, שהעניק תנופה להתארגנות. היה לי צורך אז במפקד בסיס הדרכה. קראתי לקצין צעיר, אורי פרויס, ואמרתי לו: ׳לך, לבש סרבל והסתובב בבסיס. בלי דר- גות• שנה שלמה• למד את כל המקצועות. הפוך את בית־הספר למוקד להדרכה של תרבות טכנית.׳ ראינו אז את הניצנים הרא- שונים של מעבר מדור הבוכנה לדור הסי- לון.״ תקופתו של חיים לסקוב כמפקד חיי־ האדר נחשבה לשקטה מבחינת מבצעים קרביים — אך בהחלט לא בהיבט המודי־ עיני. בתהום זה היו מטוסי ההיל עסוקים. עם בואם של המוסקיטוס החלו בצילומים אינטנסיוויים של המרחב• חיים לסקוב נזכר, שתבע מאברהם פורטוגלי ומשייע גלזר לתבוע מדדים איכותיים גבוהים לצילום האוירי• ישנו גם היבט אידי. ״מה ־:־שבר אותי,״ מודה היים לסקוב, ״היתד, ההכרה המצפו־ נית, ההבנה המקצועית, שאינני יכול יפקד על היל, שנושאו המקצועי אינו נושאי. מה ששבר אותי בנקודה הזאת היה מותו של קומטה.״ זאת פרשה עצובה בניסיונו של חיים יסקוב כמפקד היל־האו־ר. קוסטה היד, טייס־ קרב ברמת־דוד, שהטיס ספיטפייר. מעולי צ׳כיה היה ובודד בארץ. יום אהד נדלק מטוסו באויר. הוא קיבל הוראה לנטוש. מצנחו נתפס וקוסטה מצא •את מותו. ״עמדתי ולא ידעת־ מה יומר,״ נזכר חיים לסקוב — ״בנסיון הקודם שלי, במלחמה, ידעת־ מה לומר לאנשים: כיצד לתקן, כיצד להתאמן ולמנוע אבידות. לא כך בחיל־האויר. מותו של קוסטה המהיש לי אמת. לא יכולתי להשפיע, להדריך, לכוון. היה דו״ה חקירה של תאונת־אויר, אך יא יכולתי לקראו. ביקשתי להשתחרר.״ תרומתו של חיים לסקוב להיי־האויר איננה מוטלת בספק. ״קיביתי מיפקדה עם 1,253 עם ״רזות״ יעילות יותר. מיפקדות ״שמנות״ עסוקות בעצמן. 66 תא׳יל דני מט: צנחנים חיים בקשר הדוק עם ח׳יא תא״ל דני מט, מוותיקי הצנחנים, נטל חלק בכל המלחמות מאז מבצע ״קדש״ כמה מהמבצעים הנועזים ביותר 1 ופיקד עי של צה״ל. ״ידעתי, הצנחנים אינם קריטריון להערכת חשיבותו של חיל־חאויר,״ אומר דני מט. ״מאחר שד,צנחנים חיים בקשר הדוק, יומ- יומי, עם חיל־האויר — בתכנוני מבצעים, נמבצעים עצמם או בתרגילים. ללא חיל־ האויר אין להעלות על הדעת ביצוע מבצ־ צעים מיוחדים: הצנחה והטסה, מבצעים גדוי־ם ומבצעים קטנים. תהום נוסף הוא ־1 פיחי הנפגעים, ובו מורגש חיל־האויר עי ידי כל הכוחות בצר,״ל.״ עיי הצנחת הצנחנים במיתלד, ב״קדש״ מספר דני מט: ״כל הכוח היה תלוי בחיל־ האויר בלבד• שום גורם אחר, כמו ארטילריה למשל, לא סייע לו. אספקה, תחמושת, לוחמים — הכל הגיע במטוסי חיל־ ד,אויר. אני, שנפצעתי במיתלה, היה לי הכבוד ליהנות משירות נוסף של חיל־האויר — פינוי הנפגעים• אני זוכר עד היום את הדאקוטות, שנחתו בשטח לא־מוכשר, במסלול־עפר בלתי־אפשרי, שאף אדם מהישוב לא היה מאשר בהם נחיתה בזמן שלום — ופינו משם פצועים.״ במלחמת ששת הימים החליפו הפעולות ד,מוטסות את המוצנהות. שיתוף־הפעולה בין הצנחנים וחיל־האויר בוצע בהליקופ־ טר־ם. תא״ל מס: לשיתוף-הפעולה עם המסוקים באום- כתף היתה השפעה עצומה על האוייב ״הפעולה הגדולה הראשונה שביצענו בשיתוף־פעולה עם המסוקים היתה באום־ כתף. זה היה מבצע ראשון מסוגו, בו תקפנו בפעולה מוטסת את הארטילריה המצרית מעורפה. זוהי פעולה, המדגימה יותר מכל את גמישות ההפעלה של המסוק, ואת ההשפעה העצומה שיש להפעלה כזאת על האוייב. חמש סוללות הושמדו ואחרות שותקו. ע״י הכח המוטס שהפתיע את המצרים בנחיתתו בעורפם עד היום מעריכים מומחים צבאיים זרים את קרב אום כתף כ״מלאכת מחשבת״ צבאית. שינוי תכנית בהתראה קצרה ביותר אפשר לבצע עם טייסת ד,הליקופטרים, שאיתר, היינו בקשר הדוק ובמגע יום־ יומי וחשוב להדגיש — עם מפקדי טייסות וטייסים המו- כנים לקחת על עצמם כל משימה ולהתאים עצמם לכל שינוי בשטח.״ שיתוף הפעולה של דני מט עם המסוקים במלחמת ששת־הימים לא תם באום־כתף. החטיבה הספיקה לעבור לחזית הסורית, ושוב בשיתוף פעולה עם טייסת המסוקים של צ׳יטה נחתו כאלף צנחנים ועשרות כלי־רכב, שכללו ג׳יפים באזור צומת בוטמייה ושיחררו את דרום רמת־הגולן. גם בזמן מלחמת ההתשה נמשך שיתוף־ הפעולה בין הצנחנים למסוקים בפעולות מיוחדות כגון מבצע פיצוץ תחנת הטראנספור־ מאטורים בנגע־חמדי, פיצוץ קווי המתח הגבוה בין אסואן לקאהיר בעמק הנילוס ופיצוץ הגשרים בדרום־ירדן. ואלה הם רק כמה מהמקרים שבהם פיקד תא״ל דני מט על יחידות צנחנים בשיתוף־פעולה הדוק עם חיל־ד,אויר. עמית תפקיד נוסף אותו מילא חיל־האויר באורח בלתי־צפוי• היות ומערך הקשר של צד,״ל באותה מלחמה היה בלתי־תקין, נעזרו הכוחות המקומיים והמטה הכללי בדיווחי הטייסים )כך לדוגמה, זכה טייס פייפר בצל״ש על שהפסיק קרב בין שניים מכוחו- תינו(. עמית מטעים. שאין פירוש הדבר שחיל־ האויר לאי היה מסוגל לפעילות עצמאית, החיל אף תבע לאפשר לו תקיפת מטרות מעבר לתעלה — אך מיגבלות מדיניות מנעו זאת. מכל מקום, מבצע ״קדש״ המחיש למקבלי ההחלטות את יכולתו של חיל־האויר והיווה פריצת־דרך בעדיפות שהוקנתה לו: עד אז הושם הדגש על השריון. ״ירה הדבש״ עם צרפת, שהחל סמוך ל״קדש״, היווה נקודת מפנה מבחינת רכש מטוסים לחיל. המחצית השנייה של שנות החמישים ותחילת שנות השישים היו, כהגדרת עמית, תקופת מעבר ובניין. חיל־האויר הפך מכוח מסייע לכוח עצמאי. מפקדי צה״ל וחיל־ האויר פעלו לגיבוש דפוסי עבודה אחידים למטה הכללי. אקט סמלי ומהותי כאחד היה העברת המטה הנפרד של חיל־האויר מרמלה, ואיחודו עם המטה הכללי, בסוף שנות החמישים. מאיר עמית: תרומה לפסיפס המשולב במודיעין מאיר עמית היה בצמרת צד,״ל מתחילת ימי המדינה. היה מפקד פיקוד הדרכה, ראש אג״ם )פעמיים, בשנים הדרום ופיקוד המרכז. ב־ אמ״ן, וב־ כראש ״המוסד״. בתפקיד זה כיהן חמש שנים• מנסיונו הבטהוני של מאיר עמית בצה״ל וב״מוסד״, ניתן ללמוד שני היבטים הנוגעים לתולדות חיל־האויר. ד,אהד — מקומו של החיל במסגרת צד,״ל ובתורת הלחימה שלו בעשור הראשון והשני למדינה: השני — קשרי הגומלין ההדוקים בין חיל־האויר לקהיליית המודיעין. התקופה האמורה כללה שתי מערכות גורליות — מבצע ״קדש״ ומל־ חמת ששת הימים, שבהן מילא מאיר עמית תפקיד מרכזי בתיכנון ובהכנות. ״בתחילת שנות החמישים, עד סמוך למבצע יקדש׳, ראינו את חיל־ר,אויר כזרוע אנכית מסייעת לכוחות היבשה,״ מעיד עמית. ״הדבר החל עוד במלחמת העצמאות בצורה פרימיטיבית למדי.״ עמית נזכר, כי בהיותו מפקד חטיבת גולני בקרב מוטילה בשנת כי חיל־האויר ישלח מטס — ולו אף ״יבש״, ללא חימוש, מעל הכוחות, ובלבד להפגין נוכחות. מאיר עמית: ל״מלחמת ה״א״ בששת-הימים קדמה עבודת מודיעין ממושכת לקראת מבצע ״קדש״ פותחה בצה״ל תורת הסיוע אויר־קרקע, שבאה לביטוי מוצלח ב״קדש״. אף שעמית מגדיר את ״קדש״ כמלחמת שריון, הריהו מציין את התפקיד המכריע שמילא חיל־האויר בפעו- לות ההצנחה, תקיפה שיירות, שיבוש הקשר המצרי ופעולות משלימות. אגב כך מציין 67 באותה תקופה גובשה תורת הלחימה של היל־האויר ונקבעו לו מטרות ספציפיות בעומק שטח האוייב. ואכן — מלחמת ששת הימים מוגדרת על־ידי עמית כמלחמת חיל־ האדר• ״זה אינו מקרי,״ הוא מטעים. ״קדמה לכך עבודת מודיעין בת שמחפש את ה״שיטה״, מוכן עמית לגלות, כי ״מודיעין הוא פסיפס משולב של תצלומי אויר, ביון אלקטרוני, שליחת אנשים לזי- רה, תיחקורים של יודעי־דבר ועוד.״ העבודה התבצעה בשיתוף־פעולה מלא בין מודיעין חיל־האויר וזרועות אחרות של קהיליית המודיעין. ״פיתוח הזרועות השונות בתוך חיל־האויר בוצע בשלבים, לפי סדרי עדיפות ודגשים,״ מסביר עמית, ״תחילה עוצבה הזרוע הקרבית, לאחר־מכן התובלתית.״ מאוחר יותר הצטרפו המסוקים למבצעים הארוכים, המיוחדים — והנועזים. מאיר פעיל: ״הסבה מקצועית״ למסוקי סיקורסקי אל״מ )מיל.( ח״כ מאיר פעיל )פלבסקי לשעבר( שומר לעצמו ״זכות ראשונים״ להכנסת השימוש במסוקים של חיל־האויר כאמצעי להטסת כוחות ונשק בצה״ל. ב־ תורת־לחימה במטכ״ל, החליט כי הגיעה העת לערוך למסוקי סיקורסקי מקצועית״ ולייעדם לא רק למטרות של פינוי נפגעים. ״קראתי אז על השימוש הנרחב במסוקים שעושה הצבא הצרפתי במלחמתו באלג׳יריה גם ככלי־לחימה, גם כנושא נשק ומעביר כוחות חי״ר לחזית• לרשות חיל־ האויר הישראלי עמדו אז וחשבתי שמן הראוי לתרגל את העסק הזה גם אצלנו. בחיל־האויר היו כמה קצינים בכירים, שדווקא התלהבו מהרעיון ועזרו, למרות שהחיל עדיין ראה אז במסוק רק כלי־עזר וכלי־הילוץ ולא כלי־להימה.״ דבק במשימתו הצליח פעיל לארגן תרגיל אימונים מיוחד, שבו ישולבו המסוקים כמשתתפים פעילים במבצע. הוא קיבל לימים אחדים גדוד מחטיבת צנחנים לצורך תירגול השיטה החדשה. הגדוד הוצנח בלילה במטוסי נורד באזור שבין נבטים לערד. מייד לאחר מאיר פעיל )מימין( בטיסת הליקופטר עם הרמטכ״ל משה דיין ההצנחה הועבר הכוח במסוקים )שעשו כמה ״נאגלות״( להתקפת יעד במעלה־העקרבים. עם שחר הועבר הגדוד ונערך להגנה כשהמסוקים מקבלים אותה שעה תידלוק ואחזקה. משחזר פעיל: ״בלילה הוטס הגדוד במסוקים למרחק של עין־יהב, כדי לתקוף יעד נוסף. באותו לילה, לאחר שהשלים את המשימה הוחזר כל הכוח באותם מסוקים לשדה־בוקר ומשם פונה צפונה בנודדים.״ היום נראה השימוש במסוקים בסיוע לתקיפת חי״ר — כמובן מאליו. אבל באותם ימים נאלץ פעיל ״להילחם״ קשות כדי ליישם את השיטה בחיל־האויר ולקבל גיבוי מתאים מצמרת צה״ל. ״היתד, אז הרגשה ש׳החברה׳ נגדנו ומכל המפקדים הבכירים במטכ״ל רק ״חקה״ )אלוף י. חופי( התלהב ואפילו בא לראות את התרגיל. אבל לאחר זמן מה החלו ״לעכל״ את החידוש. לאחר שהופקו לקחים ותוחקרו המשתתפים נערך תרגיל נוסף בהשתתפות מסוקים — הפעם עם כל חטיבת ״גולני״ ואט־ אט חדרה ההכרה לתודעת רבים, כי את המסוק אפשר לנצל מעבר למה שידענו עד אז. מאוחר יותר, כשהתפישות המיושנות אכן השתנו, היה • צורך להתאים למציאות החדשה גם את מערך הרכש ולחשוב על קניית מסוקים חדשים, לא עוד במונחים של כלי לפינוי פצועים, אלא ככלי־לוחמה משוכלל ביותר,״ מסכם פעיל. שמעון פרס: רכש הסילונים רצרפת דרש מאמצים לא־שיגרתיים לשמעון פרס, מנכ״ל משרד הבטהון בין השנים בהטבעת חותמו על ציודו של חיל־האויר. כאשר פרש, בשעתו, ממשרד הבטחון ב־ היה חיל־האויר חזק, יעיל ומצוייד היטב. ב־ לא שהיתה ברירה. בחיל־האויר התייחסו בספקנות מוצדקת לרכישת המיסטר־ אנשי החיל ראו בו ׳פלאטפורמה מעופפת׳ בלבד. ״הצדק היה איתם,״ אומר היום שמעון פרס, ״אך נימוקי החזק היה, שאין לנו מבחר, ואין לנו ברירה. ארצות־הברית ובריטניה הטילו אמבארגו על הספקת כל סוגי נשק למזרח־התיכון. נסיונות לרכוש מטוסים בשבדיה לא הוכתרו בהצלחה. צרפת היתד, היחידה, שנעתרה לנו. אבל ההליכה במשעול הצרפתי לא היתה קלה. ״חיפשנו נתיבים אל מנהיגים, מדינאים, גנראלים ואנשי ציבור. יום אחד שמענו על קיומו של מתווך, שהבטיח רבות. שמו היה סטיפאן ציירנצקי. הוא טען לרוזנות וביקש עמלה של ברור ש״הרוזן הפולני״ הוא נוכל, שעלי לחפש קשר ישיר למדינאים הצרפתיים. שמעון פרס: ״רוזן״ פולני ביקש דמי־עמלה... באתי לפאריס וצילצלתי ישירות לראשי הממשלה, פול ריינו. הוא קיבל אותי לשיחה. כך נולדה עיסקת הנשק הראשונה עם צרפת. אך זאת היתד, עיסקה של תותחים, על מטוסים לא היה מה לדבר.״ עניין המטוסים היה מסובך ביותר. צרפת יצרה מטוסים בשביל נאט״ו. שמעון פרס המשיך לחפש קשרים במערכת הבטחון הצרפתית. ראש הממשלה הבא היה מנדס פראנס• פרס נפגש איתו ביום א׳ והגיש לו רשימת פריטים. לאירגונה של פגישה אחרת סייע יהודי ממוצא צפון־אפריקאי ישם ג׳ורג׳ אלגוזי, שנאמר עליו שהוא יועצו הכלכלי של ראש הממשלה. חדרו שכן בקירבת לשכתו של ראש הממשלה. ״אבל, מציין פרס, ההח- לטה לספק מטוסים לחיל־האויר נפלה בימי ראש הממשלה אדגר פור, שהחליף את מנדס פראנס. מאז פותח הקשר עם אלגוזי, הפך משרדו מרכז לפעולות הרכש של ישראל בפריס• לשבירת ״לאווים״ סייע לא־מעט גם הגנראל קניג, שהיה שר הבטחון בממשלתו של פור.״ פעולות הרכש קיבלו תנופה מואצת בימיו של ראש הממשלה גי מולה, כאשר בורג׳ס מעורי היה שר הבטחון. ראש הממשלה הסוציאליסטי חייב את הספקת הנשק המבוקש לישראל. טייסות ראשונות של מיסטר־ 68 לישראל שמעון פרס נזכר, שהיו וויכוחים גם בבית, כולל עם חיל־האויר. מי שלא נוסה עדיין. אך שוב הנימוק החזק היה שלישראל אין ברירה. ״במושגים של אז,״ נזכר שמעון פרס, ״היתד, זאת עיסקת־ענק. מאה מיליון דולר למטוסים, לשנתיים. קיבלנו אשראי צנוע. חלק מהכסף אספנו. קיבלנו גם הלוואה אמריקנית. ומפעלי ״דאסו״ העדיפו אותנו.״ במקביל פותחו קשרים עם גרמניה־ המערבית. הקשר היה עם שר ההגנה פראנץ יוזף שטראוס, שר ההגנה בממשלתו של קונראד אדנאואר• שמעון פרס מציין, כי גם בקשרים עם צרפת לא חסרו רגעי משבר ומתח. פעם, למשל, סירב שר האויריה הצרפתי לחתום על עיסקת במקום ״תכלית״ החל לדבר על מזג־האויר... בג׳נבה נערכה באותה עת ועידה של מע- צמות המערב, שלחצו על צרפת שלא למכור מטוסים לישראל. גם במישור הפנימי הישראלי היו לפרס בעיות. אף שזכה לגיבויו של בן־גוריון, היתר, פעולתו כצנינים בעיני רבים. ראשית, היה עליו לעקוף את משרד החוץ כדי ליצור קשר ישיר בין שני המימסדים הבטחוניים, של ישראל ושל צרפת• תרעומת שנייה עורר באוצר, בשל הוצאות הענק• לבן־ גוריון היו ספקות באשר לתוצאות המדיניות של ״הקשר הצרפתי״ אך הוא נתן את ״האור הירוק״ למבצע הבטחוני. הקשר ההדוק עם תעשיית הנשק והמטו־ סים של צרפת נמשך כ־ יצחק רבץ: ״הלבטים נעלמו לאחר ששוחחתי עם הטייסים״ בשלושה תפקידים מרכזיים בחייו קיבל יצחק רבץ הכרעות חשובות בענייני חיל־ האדר. כרמטכ״ל במלחמת ששת הימים, כשגריר ישראל בוואשינגטון וכראש ממשלת ישראל בין השנים על ששת הימים מספר יצחק רבין: ״כדי להבין את אשר קרה במלחמת ששת הימים חייבים לחזור אחורה. למעשה, הופעל חיל־ האדר פעמיים במלחמות ישראל. במלחמת העצמאות הופעל לראשונה, אך לא כגורם מרכזי. בשלבים הראשונים של !מלחמת העצמאות, נגד צבא מצרים שפעל בדרום, לא יכול היה חיל־האדר למלא תפקיד, ממשי, כי עדיין לא היה מגובש. אך בשלבים המאו- חרים של המלחמה מנע חיל־האדר את הת- ערבותו של חיל־האדר המצרי.״ ״במלחמת ״קדש״ הופעל חיל ־האדר למטרות מוגבלות, הבעייה המרכזית בין ״קדש״ למלחמת ששת הימים היתה מה יהיה מקומו של חייל־האויר במלחמה שבה ישראל תילחם לבד, ומבלי להסתייע בכו- חות זרים, כפי שהיה ב״קדש״. בשאלה זו היו דיונים ממושכים, אומר רבין, וצה״ל פיתח 'תפישה כוללת, שלפיה על חיל־האדר יהיה למלא את התפקידים הבאים: השגת עדיפות אוירית בשתי מטרות — מניעת פגיעות בריכוזי אוכלוסיה ושיבוש הפעולה של כוחות האוייב ביבשה ובים. הבעייה המרכזית מנקודת מבטו של יצחק רבין, כרמטכ״ל ערב מלחמת ששת הימים, היתד, באיזו מידה ימלא חיל־האויר את הציפיות וישיג עדיפות אוירית מכרעת, שתשתק את כוחות־האויר של מדינות ערב ותהווה גורם מרכזי בהכרעת כוחות הקר- קע. רבין מסכם, כי המבחן שעמד להתבצע היה הראשון לתפישה הצה״לית, שגובשה בחיל־האויר על־ידי מפקדו דאז, אלוף מרדכי הוד, וראש אג״ם, אלוף עזר דיצמן. ״שני האלופים האלה,״ נזכר רבין, ״היו חדורי בטחון, שאכן חיל־האויר יוכל להשיג הכרעה. כתוצאה מכך כל התיכנון המבצעי של צה״ל התרכז סביב בדיקת התנאים לפתיחת המלחמה. ותנאים אלה הוכתבו על־ ידי עקרון אחד: מהו הזמן המתאים והנוח ביותר, מבחינת השעה המתייקת, שבה ניתן לפתוח את המלחמה במהלומה אוירית, וזאת כדי להבטיח את התנאים הנוחים ביותר יצחק רביו כרמטכ״ל מלחמת ששת הימים: ״היתה לי הערכה מליאה לחיל-האויר״ להשגת מלוא העדיפות האוירית.״ ״כרמטכ״ל,״ אומר רבין, ״היתה לי הערכה מלאה לחיל־האויר. ידעתי, עם זאת, את הגורליות של המכה האוירית לגבי עתיד המערכה כולה• היו לי לבטים ולכן ביקרתי בבסיסים. נפגשתי עם מפקדי הטייסות. שוחחתי ארוכות עם וטייסים. התרשמתי מהבטהון העצמי של הטייסים, מהחלטתם הנחושה, מבטחונם, שזאת משימה הניתנת לביצוע. התרשמתי מההכנה המדוק־ דקת בטייסות. מול כל אלה נעלמו הלבטים. אין לי ספק, מבלי לבטל את כל העוצמה האדירה, שבכל היחידות והזרועות של צה״ל שבלעדי המהלומה האוירית לא היינו משי־ גים ביוני בגולן, ולא ביהודה ושומרון. ״דעתי היא, שבתנאים שהיו קיימים ביחסי הכוחות, מדינת ישראל לא יכלה לקיים יותר ממאמץ אחד, וצה״ל לא יכול לבצע שני יעדים אופארטיביים־איסטראטגיים. אבל ב־ הפתיחה, היה צה״ל יכול, בעת ובעונה אחת, להגיע לתעלה, ובמקביל, עם כוחות יחסית קטנים, לקיים מאמץ אופראטיבי בירדן ובגולן. מאמץ זה איפשר חיל־האדר, שמנע התערבות שריון ירדני בגיזרה המע- רבית.״ עם סיום תפקידו כרמטכ״ל התמנה יצחק רבין לשגריר ישראל בוואשינגטון. רבין אומר, כי בתקופה זו ראה כמשימה מרכזית מימוש הבטחה, שנתן הנשיא ג׳ונסון לראש הממשלה המנוח, לוי אשכול, בינואר לספק ״במושגים של אז,״ נזכר רבין, ״היה לביצוע העיסקה הזאת משמעות לא רק במישור הצבאי הטהור. משמעותה המדינית היתד. בולטת. אבל היו קשיים. גורמים שונים במשרדי ההגנה והחוץ ניסו להערים קשיים. היו מוכנים להסכים לביצוע העיס־ קד. תמורת הבטחות לתמורות מדיניות מצידה של ישראל.״ ,״עשיתי אז ניסיון ראשון שהיה חשוב מאוד. — נעזרתי באיש השגרירות, שהיה בקי בקשריו עם הקונגרס ויצרנו מצב שמהקונגרס יצאה פנייה אל הנשיא ג׳ונסון לספק לנו את המטוסים.״ אחרי מלחמת יומ־הכיפורים היה יצחק רבין לראש הממשלה. את ההחלטה של המימשל האמריקני לספק לחיל־האדר מטוסי רבין כתמורה אמריקנית למאמץ המדיני, שהתנהל בתיווכו של שר החוץ קיסינג׳ר להשגת הסדר־הפרדה בין כוחות ישראל ומצרים בסיני. ״עוד בממשלתה של גולדה מאיר הוחל במאמץ לקבל מטוסי אומר רבץ, אבל ההתקדמות בעיסקה לא היתד, תמיד חלקה. שתי תקופות משבר סיכנו את ביצוע ההסכם. תחילה במחצית הראשונה של כאשר ארד,״ב הציגה תנאים מדיניים, שיש- ראל לא יכלה לקבל. ושניה במרס כאשר ישראל סירבה לקבל תנאים מצריים, שגרמו להפסקת מסע הדילוגים של ד״ר קיסינג׳ר ולד,ודעת הנשיא פורד על ״עיון מחדש״ לשישה חודשים של מדיניות המי־ משל באזור.״ היו אלה רגעי חרדה לגורל המטוסים החדשים, אך לבסוף הגיעו מטוסי N אל שווימר: ״בן־גוריון אמר — יש להקים תעשיה אוירית אל שווימר מציג לבן-גוריון את מטוס הפוגה- מאגיססר הראשון מתוצרת ישראל אל שווימר, שהיה המהנדס הראשי הרא- שון בהיל־האויר, ולאהר־מכן עלה לישראל כדי להניח את היסודות לתעשיה האוירית, לא היה ציוני. משהשתחרר משירות פעיל, כמהנדס־טיס בחיל־האויר האמריקני, פרש לתעופה האזרחית. וטס בחברת ״ט.וו.אי.״ והתגורר בקליפורניה. בסתיו שווימר כמה מהמנהיגים הציוניים, שהיו פעילים בקליפורניה. אמרו לו שלארצות הברית הגיע שליח מפלשתינה, אחד בשם שלמה רבינוביץ׳ )שהיה מאוחר יותר שלמה שמיר, האלוף ששימש כמפקד חיל האויר(. אמרו לאל שאותו שלמה רבינוביץ׳ מחפש מישהו שמבין בתעופה, ויש לו נסיון במטוסים. כך התוודע אל לשליחים היש־ ראלים שפעלו בארה״ב באותה תקופה. הקשר עם שמיר הובילו לקשר עם טוביה ארזי, שהיה ממנוה על קניות הנשק והברחתם ל״פלשתינה״, שהתכוננה לעצמאותה. אל שווימר מודה שהודות לקשר הראשון, עם רבינוביץ׳־שמיר, הובהר לו, זו הפעם הרא־ שונה, מה הולך לקרות במאי קיבל ממשות חריפה יותר כאשר הצוות ארזי־שמיר הפציר באל שווימר, לסייע להם להשיג מטוסים, ולהטיסם ל״פלשתינה״. ״ואמנם מטוסים היו״ — סיפר שווימר, ״במחסני צבא ארצות הברית רבצו אז כמויות גדולות של מטוסים, שנותרו ללא שימוש עם גמר המלחמה. החלטתי לעזור. הקניה הראשונה היתד, של ארבעה מטוסי קונסטליישן, במחיר של האחד. כמו־כן רכשנו במחיר עלתה כ־ המטוסים הראשונה שעשה חיל־האויר — שטרם נולד — בארצות־הברית. כסף נתנו היהודים. את המטוסים אספנו בשדה־ תעופה ליד לוס אנג׳לס.״ איי שווימר גם אסף צוות של טייסים ואנשי תחזוקה להטסת המטוסים ואחזקתם. ״קניית המטוסים היתה קלה,״ מספר שוימר, ״כי שלטונות הצבא מכרו מטוסים לכל מי שביקש• אך היה קיים איסור מוחלט לייצא את המטוסים מחוץ לגבולות ארה״ב.״ לכך נמצא פתרון. אל שווימר, ואנשיו, הקימו חברות־תעופה להובלת מטען אוירי. כך הטיסו מטענים למקסיקו, פורטו־ריקו ויעדים אהרים באמריקה הלאטינית. ברם, לאתר שפרקו המטוסים את מטענם, לא חזרו לארה״ב. הם העמיסו נשק ותחמושת וטסו לישראל. בדרכם נחתו, לתידלוק, באיים האזוריים, באיטליה ובצ׳כוסלובקיה. כך הגיעו לארץ כל המטוסים שנרכשו בקניה הראשונה, פרט לאחד, שנתרסק במקסיקו. מבצע רכש בולט במיוחד היה שיל ארבעה ״מבצרים מעופפים״, במחיר כולל של כ־ היו חדשים לגמרי ולא הספיקו להשתתף במלחמת העולם השנייה• אל שווימר וקבו- צתו הצליחו להוציא שלושה ״מבצרים מעופפים״ מגבולות ארה״ב, הרביעי נלכד. השלושה הגיעו לארץ, לאחר שתודלקו בפורטו־ריקו ובאיים האזוריים. קולק היה פעיל מרכזי בפרשה זו. לקולק היו קשרים עם יהודי מקומי באי סנטה־מריה, באיים האזוריים, אשר סייע בתידלוק המפציצים. מהאיים האזוריים טסו לשדה־תעופה ישן בצ׳כוסלובקיה. בדרכם לארץ נצטוו ״המב- צרים המעופפים״, שהוטסו על־ידי טייסי מח״ל מתנדבים, להטיל מטען של פצצות על קאהיר. בין יוני שווימר כמהנדס־ טיס ראשי וראשון בחיל־ האויר, בפיקודו של האלוף אהרון רמז. באוגוסט תפקידו בישראל וחזר לארה״ב ולעסקיו. אולם כאן נתברר לו שהוא מבוקש על־ידי השלטונות בגין ״הברחות בלתי חוקיות של נשק, ופגיעה המורה בחוקה, בניאוטרליות של ארה״ב״. אל שווימר החליט שלא יתחמק ושב עם עוד ללוס־אנג׳לס כדי להתייצב למשפט• אל שווימר זוכר שהמשפט עורר הדים ציבוריים חזקים מאד. הציבור היהודי תבע את בי־ טולו, הופעל לחץ, אבל — ״עבירה על חוק, זאת עבירה, ובארצות הברית לא מבטלים משפטים״ — אומר שווימר. הוא נשפט, הורשע ונקנס ב־ ושלילת כל הזכויות האזרחיות — לצמי- תות; את הקנס שילמו הארגונים היהודיים, אך נשללה משווימר הזכות להצביע, להבחר, וכן לעבוד במישרות ממשלתיות. שווימר פנה לעסקים. הקים עם קבוצת ידידים חברה לשירותי תחזוקה בתעופה. כמו כן הפעיל הברה לטיסות שכר. שהציעה שירותי טיסות שכר במחיר של הועיד לו תפקיד אחר. ב־ דאז דוד בן־גוריון, ועימו שמעון פרס ותדי קולק. אל שווימר נפגש עם ׳הזקף, שהפציר בו לעזוב הכל, לבוא לארץ ולהקים יסוד לתעשייה אוירית. ״לא יכולתי לעמוד בהפ- צרה זו, — מספר שווימר, מכרתי את חלקי בעסק ועליתי לישראל. זה היה בספטמבר 1953 לה עסקנו בשיפוצים בלבד, של המבצרים המעופפים, הדאקוטות, המוסקיטוס, המוס־ טאנגים, ומטוסים אחרים שהיו ברשות חיל־ האדר. התוצאות לא אחרו לבוא. כאשר יצאה ישראל למלחמת ״קדש״, באוקטובר 1956 רית עבדו אז כ־ 1.8 מצרפת לייצר את הפוגה מאגיסטר, מטוס הסילון הראשון עבור היל־האויר. את הראשונים הרכבנו, אהר־כך עסקנו בייצור של כל חלקים. ב־ האוירית כ־ ררת התפעלות בארצות רבות בעולם.״ )הראיונות נערכו על־ידי יעל,ב כו־אמיר, צבי גוטמן׳ רזי גוטרמן ואהרון לפיתת( 70 ׳לא השמיים שכויהם...׳ קובץ תגובות, הערכות ופרשנויות על חיל־האויר ועימותיו עם חילות האויר הערביים, כפי שהופיעו ברדיו ובעיתונות מדינות ערב במשר השנים דרבנו היא המאבק דרכנו היא המלחמה תן לחרב לדבר השקוני מדמם לא השמים שמיהם לא הכפרים כפריהם נגן על היום מפני אוייבי אור היום... )מתיר שיר מלחמה מצרי ממלחמת ששת הימים( נ־ הנשיא עארף האומר, שקבע פגישה בתל־אביב עם טייסיו הגיבורים. שלו- שה ימים אחייב, ב־ העיתון העיראקי ״אל תורה אל ערבייה״ תיאור מרוייק של הקרבות: ״קול ענות גבורה נישא מכל עבר. גייסותיו האמי- צים עולים ומתקדמים לתוך הארץ הכבושה ומטוסינו מפציצים את מבצרי האוייב ושרות־התעופה שלו...״ אולם, ער מהרה נאלצו אפילו הע- רבים להודות בתבוסתם. לא ישראל לברה ניצחה אותם, כמובן... ישראל היתה אך חלק קטן ובלתי חשוב בקנו־ נייה משולשת עם ארה״ב ובריטניה. וכר כתב צלאח א־רין אל אשרם, מקיאדם )סא״ל( בהיל־האויר הסורי ב״אלמגילה אל אסכאריה״ )הירחון הצבאי הסורי( בגיליונו מאוקטובר 1967 ב־ הוא בזה שהראשונה היתה גלוייה ואילו בשנייה ניסו התוקפנים להסתיר, אר היא נתגלתה בבירור, בצורה שאיננה ניתנת לוויכוח לאור תוצאות המהלומה האוי־ רית, שהנחיתה מרינת הכנופיות, בשי- תוף עם ארה״ב ואנגליה, על שדות־ התעופה של מצרים ועל שדות־התעופה של מדינות ערב האחרות בבוקר 5.6.67 הוא מודה: ״ההתקפה האווירית, אשר השמירה את המטוסים הערביים, הכרי־ עח את גורל המערכה לטובת ישראל כבר ברגעים הראשונים״. אל אשרם מחשב חישובים, שלפיהם נזקקה ישראל ל־ רוב כרי לבצע את ההתקפה. על המטוסים היה לטוס זמן רב וב- רשת ראדאר צפופה כרי להגיע למצ- רים מצד מערב — דבר שלא היה ביכול־ תם הטכנית של המטוסים לבצע. כיצד אם כן, הצליחה ישראל לבצע את ההת- קפה׳ התשובה של המק׳ארם: ו. אנגליה וארה״ב סיפקו לישראל מספר גדול של מטוסי ״וולקאן״ ומטו- סים אחרים לפני התוקפנות ובמהלכה. 2 סים של הצי השישי, שעגנה בים־התיכון על 3 טירי״ )בקפריסין( לקחו חלק בתוק־ פנות״. גם העתונאי המצרי חאסנין הייכל ניסה להסביר את הכשלון בהשתתפות אמריקנית־בריטית במלחמה. לכך מצא הוכחות מוצקות: ״יש לציין, כי מכשירי המכ״ם החז- קים של הפיקוה הירדני גילו שתי נוש־ אות־מטוסים העוגנות בים־התיכון מול ישראל, שמעל סיפוניהן ממריאים מטוסים להק אחר להק, אשר נראו בבי־ רור על מסכי המכ״ם. גם המלך חוסיין בעצמו, והפריק עבד אל מנעם חזו ב־ מסכי המכ״ם. דבר זה חינו הוכחה ראשונה שהגיעה מרבת־עמון, להשתת- פות בריטניה וארה״ב במערכה.״ עיטור כבוד ללוחם זהיר ב־ ״אבירות האוייב במטוסים במשך הק- רבות עם כוחותינו הגיעו אתמול ל־ מטוסים...״ ראדיו רמשק היה צנוע הרבה יותר. כאשר הוריע על הפלת בלבה. מובן, שמטוסים אלה הופלו תוך כדי גילוי גבורה עילאיים של הטייסים הערביים. העיתון המצרי ״אל ג׳ומהו־ ריה״ הביא מיקבץ של ״מעללי גבורה הירואיים, הגובלים ממש עם מעשי התאבדות״ אשר ביצעו הטייסים המצ־ ריס: ״הלוחם תחסין. לוחם זה חדר יחד עם מטוסו אל תוך המסלול שהיה אחוז להבות וטס אל ליבה של ישראל. חב- ריו מספרים: ירענו כי כמות הרלק במי- כל מטוס הסוחוי שלו אינה מספיקה למילוי המשימה, אך הוא החליט להמ- ריא על־אף הכל, אומנם הוא חזר אחר־ כך בשלום, אר כשארשת כאב ועצבות נסוכה על פניו״. ״הלוחם צדקי הפיל בעזרת שני מטוסי יירוט שני מטוסים ישראליים שהיו מלאים צנחנים, דבר שהפתיע את האוייב. היתה זו אבירה גרולה הן לחיל־האויר הישראלי והן לצנחנים שלו״. הטייס אל מליגי הפציץ יחד עם חברו שרה־תעופה ישראלי בסיני, אך לפתע הגיחו פו את שני המטוסים המצריים. התפתח קרב אוירי אכזרי, המטוסים המצריים המשיכו.בקרב ער שאזלה להם התחמו- שת והם נאלצו להימלט מהקרב. בדרר חזרה נפגע אחד מהם — טייסו צנח בשלום, אך הטייס אל מליגי נשאר באויר, להטריר את מטוסי האוייב, ער שנוכח כי הדלק במטוסו אזל לחלוטין״. הוא העריך! לנסות להנחית את המטוס נחיתת אונם, ״שכן כל מטוס היה יקר אחדי שהושמד חלק רב ממטוסי חיל־ האויר המצרי״. הוא התנגש במכונית ונהרג. הלוחם־טיים זהיר. ״ב־ עליו להלום בכוחות האוייב המתקרמים. בעת ביצוע המשימה הותקף המבנה שלו, שהיה מורכב משלושה מטוסים, על־ידי מספר רב של מיראזיים ישר- אליים. זהיר נכנס בקרב עם מטוסי ה־ אוייב והפיל אחר מהם. חברו של זהיר הפיל מיראז׳ אחר. זהיר המשיר בקרב האוירי ער שאזלה תחמושתו ומטוס מצרי אחר נפגע. אר הוא הצליח להחלץ מזירת הקרב ופנה מערבה לעבר התע־ לה כשהוא מושר מאחוריו שני מיראז׳ים שניסו להפילו. בסופו־של־דבר הצליח זהיר לחדור ולמשוך עמו את שגי מטו- סי האוייב אל תחום אש הנ״מ. הוא נפגע על־ידי אחד ממטוסי האוייב, אר המטוס הישראלי לא נמלט מידי אש הנ״מ המצרי. זהיר נפל וזכה בעיטור הכבוד״. ״חיקוי לאיסטרטגיה פאשיסטית...״ את מלחמת ששת הימים מסכם ד״ ר 71 ג׳מאל חמדאן, סופר ועתונאי מצרי ב״אל כארנב״ מאוגוסט ״ אוירית ויש להביא בחשבון את הישנותה של שיטת ההתקפה במלחמת ששת הימיס. 2 היחיד להתקפה 3 מלחמה אוירית — תחילה יש להשמיד במהלומת־פתע מרוכזת ומוחצת את כל שדות־התעופה בסיני ובישראל ואת כל מרכזי הכוח שבה״. מבחינה טאקטית מבחין חמדאן בשני שלבים בתכנית ההתקפה הישראלית: ״ תתת ביסודה על עקרונות של כוללנות מוחלטת והפתעה גמורה, נוסח פרל הארבור — התקפה שתוציא את חיל־ האויר מכלל פעולה עור לפני שהחלה המלחמה. 2 תיים המתקדמים בסיני, לאחר שנחשפו בהיעדר מטריה אוירית בשטח פתוח, והשמדתם תור ימים ספורים בתוך מל- כודת אטומה, במתכונת מלחמת המדבר שהגרמנים יישמו במדבר המערבי ב- מלחמת העולם השנייה״. ״שתי פעולות אלו הן חיקוי ברור של איסטרטגיית כוחות הציר הפאשי־ סטי של יפאן וגרמניה וביטוי לאיסטר־ טגיח של מלחמת־בזק או מלחמת־אי־ מה, שבה נקט הנאציזם ההיטלרי...״ חאסנין הייכל הסכים, כי קרוב לוודאי שהמלחמה הבאה תהיה גם היא מלחמה אוירית ועובדה: ישראל מרכזת מפצי- צים — סקייהוק ופאנטום. הוא מונה את היתרונות שבמלחמת אויר לגבי ישראל חות ומהירות תנועה חמה סטאטית, והתשה ומהצוו־ר בגיוס מלא וארור בעלת השפעה פסיכולוגית עצומה. 4 ציוד התקדמותה הטכנולוגית. ״לישראל יש שני טייסים מעולים על כל מטוס, ואלו בארצות ערב המצב לפני על כל שגי מטוסים״. ׳יש להתרכז בשימוש בבסיסי טילים׳ עם פרוץ מלחמת יום־הכיפורים החלו כלי־התקשורת הערביים לתאר בצבעים קודרים את מצבו של חיל־האויר היש־ אלי: ״...עיני הבורחים נסתמאו כאשר הביטו אל השמים וחיפשו לראות מטוס״, כתב העיתון הלבנוני ״אל אסבוע אל עראבי״ ב־ אותם לעובדה שמטריה אוירית מגינה עליהם. אר הפעם תיל־האויר נעלם, וכאשר הופיע אחד המטוסים כשהוא פונה לכיוון התעלה היו הטילים מזנקים 72 לעברו, כשהם משרטטים קוי לבן חלבי אשר הפר את הנקודה השחורה הקטנה לכתם גדול לבן ובתוכו נקודות שחו- רות המתפזרות לכל עבר. מהרהד קול נפץ ובלב הבורחים כבתה תקווה כו- זבת.״ מאייר, שואל העיתון הלבנוני ״אל חוואדת״ מקור צבאי בכיר ב־ ״מרוע אין המטוסים הערביים תוקפים את ערי ישראל? מרוע אינם מגיבים על הפצצת מטרות אזרחיות בסוריה על־ידי חיל־האויר הישראלי? האין המטוסים הערבים מסוגלים לתקוף את ערי ישראל ולהרוס את מבלי הנפט בחיפה ואת מטה הפיקוה הישראלי בתל־ אביב?״ תשובת המקור הצבאי: לפי הקו שנקבע יש למשיר את הכוח האוירי הישראלי אל שמינו ולהתרכז בשימוש בבסיסי טילים כדי ללכוד אותם. אין אנו משתמשים במטוסינו הערביים, אלא בעת צורר דוחק.״ וכר כותב מחמוד עזמי, פרשן צבאי לבנוני ידוע, ב״שאון פאלסטיגה״ מפברואר ״השליטה האוירית הישראלית בכמה מקומות בשמי המערכה, שהיו מחוץ למסגרת מטריות ההגנה הערבית, ה- שפיעה בעקיפין על הגבלת עליונותם של כוחות השריון הערביים, המגבילים את טווח התמרון ההתקפי שלהם לגבו- לותיה של מטרית ההגנה האוירית. מטוסי הקרב הישראליים הסבו אבירות כבדות לשריון הערבי על־ידי הפצצות־ האויר מחוץ לתחום המטריה )האוי־ דית( ביחוד בגולן ובחזית המצרית, בעקבות הבקעת פירצה בחומת הטי- לים. ״אשר למצב קרבות יירוט, אנו סבו- רים, על יסוד בדיקת מרכיבי המהירות, התמרון, הטווח והחימוש של שני הצ־ דדים, וכן כמויות המטוסים מכל סוג, ותור הבאה בחשבון של התכונות העדיפות של פאנטום בקרב־אויר, כי לחילות האויר של מצרים וסוריה ביחד היתה הזדמנות אובייקטיבית להגשים דרגה סבירה של איזון בשליטה אוי־ רית עם חיל־האויר הישראלי. זאת, אילו הוקמה מיפקדה משותפת ואילו היו ההדרכה, שירותי הקרקע וניהול מבצעי האויר על רמה גבוהה יותר. זאת משום ש־ אים מתאימים של אי־חדירה לעומקה של ישראל, להילחם ב־ פאנטום, ואילו מטוסי מיג־ מודד עם המטוסים הישראלים מדגם סקייהוק, מיראד, מיסטר ואורגאן.״ לא הכל מסכימים עם עזמי. ״אל מחרר״ הלבנוני רואה את תוצאות מל- חמת יום־הכיפורים בצורה אחרת: ״אחרי מלחמת יוני סברו מפקדי צה״ל, שחיל־האויר שלהם הוא עמוד השדרה של צבאם, יתר־על־כן, הם סברו שחיל־ האויר שלהם הוא הזרוע הארוכה המסו- גלת אף להתארר עוד יותר ולהגיע לכל חבל ארץ במרינות הערביות הסמו- כות. מלחמת אוקטובר אילצה אותם לעיין מחדש בתפישה זו, במיוחר שה־ מטוסים הישראליים לא הצליחו לחדור בכל גובה שהוא לשמי מדינה ערבית שכנה כלשהי בזמן המלחמה. במלחמת אוקטובר היתה לראשונה מלחמת עי- מות ממשית בין הטייסים הערבים ליש- ראלים והתוצאה הפעם לא היתה ל- טובת חיל־האויר... לפי תוצאות קרבות האויר נוכח האוייב לדעת, שעליו לת- גבר את חיל־האויר שלו במטוסים אמריקניים חדישים מרגם ״אל דוסתור״ הלבנוני שקול קצת יותר במסקנותיו: ״ במלחמת אוקטובר, כי הם זקוקים למטריה אוירית לצורר התקדמותם ההתקפית. חילות־האויר הערבים לא שלטו בשמי העומק הישראלי וזוהי ה- סיבה העיקרית להדיפת התקפתם בשתי החזיתות. 2 לית לא יכולים להוות תחליף למצי אותו של חיל־אויר ערבי חזק בעל יכו־ לת לשלוט באויר ביחוד בקשר לפעו- לות התקפיות בעומק. 3 האוירית הישראלית. רק אז יינתן ביטוי ליכולתם של כל האלמנטים האחרים של הכח הצבאי הערבי. ׳ עם מטוסי פאנטום רק מעל שטח ״ידי- דותי״, כאשר הטייס מאומן היטב ואמ- צעי בקרת־הקרב פועלים היטב.״ אין חידוש בבפיר... אחרון, אחרון חביב, הכפיר. הופעתו בזירה אינה מותירה, כביכול, רושם רב על שכנינו. מחמוד עזמי כותב ב״אל דוסתור״ מה־ דוש. זהו, למעשה, המטוס שבמקורות הבינלאומיים מכנים זה מספר שנים ״ברק״. אין להחשיב את הכפיר כמטוס שנות השמונים בדומה ל־ 16 אינו מחסל תלות ישראל בגורמי חוץ ישראל תלוייה בשיתוף. הפעולה עם ארה״ב בכל הקשור במנוע ובמכשור האלקטרוני. אם ייפסק שיתוף־פעולה זה — תחדל ישראל לייצר את המטוס.״ ״אל מוחרר״ טען שפרסום ייצור הכפיר ״נובע בעיקר מסיבות של מתח פנימי בישראל וברצון להעלות את מו- ראל הציבור.״ גם לדעתו אין הכפיר שייר לדור שנות השמונים והוא דומה למיראז׳־ את בעל המאמר, ״כי עד היום לא נקטה ערפת כל עמדה לאחר גניבת מטוסיה וכפיר( וספינותיה )שרבורג( בידי יש- ראל.״ )הביא לדפוס אהרן לניידות( עלכנפי הכסף מאת אריה ברנע לפני כמה חודשים הוענק לוותיקי חיל־האויר — ששירתו בו כ־ שנה — אות מיוחד: ״כנפי הכסף(״. שלושה בעלי אות זה השתתפו ברב־השיח עם כתב בטאוך חיל־האויר שלושת הגברים, ששירתו )גם יחדיו( כ־ בני אותה קבוצת גיל — נראים שוגים זה מזה. המארח, שעיה לזרסון הלבבי )תת־ אלוף במילואים(, משלב שיער אפור, המשווה לו חזות מבוגרת מעט מכפי גילו, ודיבור עירני ותוסס. מאחוריו שי- רות כמקלען אוירי, כמדריך מקלענות, כמפקד השלב המכין בקורם הטיס, כ- ראש להק כח־אדם במפקדת החיל. היום הוא סמנכ״ל התאחדות התעשיינים. יהודה פרי )רב־ סרן במילואים( בעל פני הנשר הוא אדם רגיש, נפעם מחדש לזכר כל ארוע. קשה לך ״להלביש״ אותו על תולדות חייו — החל בשנות־החמי־ שים הראשונות, כשהוא מסיים את קו- רס הטיס כחניך המצטיין, וכלה, אולי, בצל״ש שלו במלחמת ששת הימים. ה- יום — טייס ב״ארקיע״. יעקב )מי זוכרי קוראים לו ״יאק״( נבו )אלוף־משנה במילואים(, טייס גם הוא ומפקד־בסיס לשעבר, הינו בעל מחשבה עמוקה כקולו. את ניסוחיו המור- כבים הוא ״מפריח״ עם עשן מקטרתו. ״יאק״ הוא בעליה של חברה לייעוץ אוירי, שאותה הקים אחרי שחרורו. אילו נכנס מישהו לחדר שבו התנהלה השיחה באחת הרקות הראשונות, לא היה חש במכנים משותפים בין השלושה. אלא שעד מהרה, כאשר השיחה קו- לחת, למרות חילוקי־ריעות, פה ושם, אתה רואה את העיניים, שומע את סי- פורי ההווי, ומבין, שאנשים אלה שיי־ כים למין מועדון מסתורי. ההבנה בי- ניהם היא נדירה ומיוחדת. הנכנס עכ- שיו לחדר — יכול לחשוב שאלה הם שלושה אחים. בנים למשפחת חיל־ האויר. — ראשית — אני מבקש לשמוע, איך ולמה הגיע כל אחד מכם לחייל־האויר ולתפקידו המסויים בחיל, ומה השפעתה של דרך ההגעה על האדם ועל תיפקודו. לזרסון: אולי תתפלאו, אבל אני ה- געתי לחיל־האויר מאוד במקרה. יותר מזה: כשהגעתי לחיל ב־ זאת כדי להשלים כמה חורשי שירות. את מלחמת העצמאות עברתי בקיבוץ, והתקופה הזו נחשבה כתקופת שירות. ראיתי את הגיוס המחודש כטירדה גדו- לה. רציתי לעבור את התקופה הזו — קצת יותר משנה — בצורה מעניינת, ולחזור למשק. בקלט אמרו לי, שאני מתאים לטיס. שאלתי מה זה? והסבירו לי, שאצטרר לחתום על התחייבות ל- שרת שלוש שנים בצבא הקבע. שאלתי אם אפשר לשרת בתפקיד ״קצר״ יותר. הציעו לי את קורס המקלענים האוי־ ריים: ארבעה חודשים ואין שירות קבע. אני חושב, שדרר ההגעה השפיעה מעט. יש כאלה, שהגיעו במקרה — ו- נשארו כטייסים לשנים רבות. במקרים בודדים משפיעה ה״התכוונות״ לחיל־ האויר. אם אדם ״נתפס״ לעניין הזה — הוא נשאר. אחרי קורם הטיס ואחרי תקופת־השירות המיזערית אתה מר־ גיש, שלא הספקת ליהנות ולתרום מם־ פיק, שתמיר יהיה מטוס חדש. הבעייה היא רק בחמש עד שמונה השנים הרא- שונות, אחר־כך זה בא לבד. עם ״סטיק״ על הראש פרי: אצלי המטרה לא היתה טיס, אלא להיות איש טכני בחיל־האויר. תור כדי הבדיקות ביקשו, שנעבור את המיב־ דקים לקורס־טיס. דרר־אגב — באו- תה תקופה לא היתה בקרב הנוער מו־ דעות גדולה כל־כר לטיס. נבדקתי ב- עפולה, עם קבוצה של בני־משק מאזור בית־שאן. רק כשעברנו את המיבדקים ״התבשל״ הרעיון של טיס. כל ילדותי עברה בצילו של שדה־ התעופה, שגרתי סמור אליו, הסתכלתי עליו שעות רבות ולעתים ביקרתי שם. זה מה שמשר אותי. כשנכנסתי פנימה, לתור עולם הטיס, החוויות היו חזקות בל־כר עד שלא הזדקקתי להשפעות קודמות. ההשפעה היתה תור כדי המעשה. נבו: אני רואה, שאצל כולם זה בא באקראי — גם אצלי. באתי לקלט נ־ 1950 היה להוביל להכל, רק לא לטיס. עד שבאחר הימים, כשהיתה בעייה פרו- זאית, בנוסח "איר מעבירים עור יום?״, מישהו אמר: ״שם, בצריף, עורכים בחי- נות פסיכוטכניות.״ אמרנו: ״מה יכול לקרות? נלד׳ — וכר הגעתי לטיס. אשר להשפעת דרר ההגעה על האדם — זה השתקף בקורס שלי. הקורס הגדול התחלק לשלושה, כשהאקראיים היו א׳ ו־ב׳ וה־ג׳ — אנשי ״גדנ״ע־ אויר״. במקרה שלנו היה הנפל קטן יותר אצל האקראיים. בשעתו הרהרנו בזה, והיום אני יכול לאמת: קורס־טים ומתיחות לא הולכים ביחד. אנחנו, שבאנו באקראי, היינו מתוחים פחות, אם משום שהסיום המוצלח לא היה מטרה, שחיינו איתה זמן ארור ושהגענו אתה לקורס, ואם משום שיכולנו לה־ עניק לעצמנו מעין ״אליבי״: תמיד נו- כל ״לזרוק את עצמנו״ לפני הסוף. — שעיה לזרסון, בראיון שקיימתי איתר, אמרת: את כל שנותי הטובות ביליתי בבית־הספר לטיסה. שליש משירותי בי־ ליתי בהררכה, וגם לבי שם.״ מכיוון שהיו שני־שלישים נוספים — אני מבקש, שאתה ואחרים תשוו בין האוירה בבית־הספר )בחניכים וכמדריכים(, ל- בין האמרה בטייסת. לזרסון: אוכל לספר יותר על בית־ הספר, כי רק בו ביליתי תקופות ארו- כות, כולל זו של מבצע ״קדש״. הקורס שלי, קורס־מקלעונים מספר התנהל באנגלית. היו לנו שני מדרי- כים — סרן לאזארוס מדרום־אפריקה, מפקד הקורס, וסמל מאמי מאנגליה. אחר כר החליטו, שאני אהיה היחיד, שאשאר בבית־הספר כמדריר. הייתי 73 שעיה לזרסון: השנים בטייסות-הקרב היו היפות ביותר רא״ל ידיו מעניק כנפי מקלעו-אויר לסמל לזרסון )ו אומלל מאוד: כולם הלכו לסוס — חוץ ממני! היו הרבה מדריכים מהמח״ל. הם של- טו בחניך בצורה מלאה. זו התקופה, שבה רצו עם מצנח מסביב למסלול, בגלל כל שטות. גם היום מדריכים צועקים על חניכים. אבל אז, אם ביצוע כלשהו לא היה מושלם — קיבלת בראש עם ״סטיק״ )מקל(... כללית, האוירה היתה טובה מאוד, למרות שכל שיעור בקורם טיס הוא, למעשה, מבחן. קורם הטיס הראשון, שבו הייתי מדריך המקלענות, היה קורס מספר רס של ״יאק״. אני ידעתי את החומר כמקלען — אבל הצטרכתי ללמד מק־ לענות לטייסים, וזה היה שונה. קיבלתי ספר באנגלית ועבדתי קשה. ההרגשה בשיעור הראשון היתה נוראה: הם כבר היו ותיקים ממש — בשלב הראשוני! השיבוץ שלי בהדרכה קבע את כל דרכי בחיל־האויר. לו הייתי מקלען ב- טייסת כשהמקצוע הזה התחסל, הייתי צריך לעזוב את החיל. כשהייתי מדריך היכרתי צד נוסח של השירות בחיל, נוסח לצד המקצועי. מדי שבוע־שבועיים טסתי באחת הטיי- סות. היה שוני באוירה. בית־הספר היה בנוי לפי המתכונת הבריטית — משמעת קשוחה והצדעות. בטייסת פגשתי את ה״פייטריות״ ואת החופשיות. פרי: לא אהבתי את בית־הספר מה־ יום הראשון. אני שייך ל״ילדי תנובה״, שהגיעו לצבא ולקורם הטיס וראו, שיש ״ישראל שנייה״. זה היה משבר, בעיקר אחרי טירונות והכנה קצרות כל־כר. כפי ש״יאק״ אמר, לו הייתי מתוח בקורס, הייתי מועד יותר לכישלון. אחר־כך הגיעה המוטיבאציה, ויצר ההרפתקנות הצעיר דוחח לטייסת קרב. ואז לקחו אותי, מייד לאחר הקורם, ל־ היות מדריך. התמרדתי נגד הכל. לא רציתי לטוס. לא רציתי לדבר. עשיתי את זה, אבל מאונס. אז לקחו אותי ל״ספיטפיירים״; שם השקעתי כל מה יכולתי, וזה היה נפלא. השנים כטייסות הקרב היו שנות החיים היפות ביותר. מי שמחפש סי- פוק מלא ליצר ההרפתקנות — ימצא את זה כטייס־קרב. חישול גופני ונפשי נבו: הייחודים של התקופה הזו היו קורס־טיס קצר יותר )לו הצטרכתי ל- עבור קורם של שנתיים — אני מסופק אם הייתי מצליח(, המדריכים האנגליים והמשפחתיות של חיל־האויר הקטן. לכל סוג מטוס היתה טייסת אחת! הערה בעניין המדריכים האנגליים. לי היה מזל, כי אותי הדריך ישראלי, אלי אייל )פיינגרש(. אגב —... אני בטוח, שהחווייה שלו היתה לא קטנה מזו שלי. לו השאירו אותי בבית־הספר אחרי הקורס, או לו לקחו אותי לטייסת לא קרבית, זה היה משבר לא קטן, יותר מזה שבאי־סיום קורס הטיס. הפער העקרוני בין אוירת הטייסת לזו של בית־הספר לא השתנה: מכאן תחו- שות של טייס וחופש ומכאן מחוייבות של המדריר. מכיוון שהיתה טייסת אחת מכל סוג, של מטוסים, הרצון להיות תמיד בטייסת המתחדשת עם המטוס המתקדם הדגיש עוד יותר את הפער בין הטייסות לבין בית־הספר. — שעיה, אתה היית אחד המעצבים של קורם הטיס, והדברים אמורים בעיקר לגבי נושא המילוט. מה אתה יכול ל- ספר על כך? לזרסון: ב־ מקורם הטיס, וחיפשנו דרך לעשות יותר טייסים. המתח בקורס הטיס הוא עצום: המון רצון להצליח — וניפוי קפדני מאוד. בדקנו אם אנו מכינים מספיק את האנשים למצבים קשים )בשלב המ- כין( והחלטנו לחשל אותם. באותה שנה, בגלל קיצוצים תקציביים פירקו את ביית־הספר בסירקין והעבירו אותו לשני בסיסים אחרים: את השלבים ה־ טיסתיים — לעקרון ואת האחרים לבית־ הספר הטכני. היום ברור, שזו היתה שגיאה, ונוכחו מהר בכר, שניתוק ה־ הניר מאוירת הטיסה פוגע מאוד. התמניתי למפקד המכין בבית־הספר הטכני. הלימודים היו עיוניים בלבד, וכדי לשפר את ההכשרה לקחתי את החניכים, באישור המטה, למסעות גי־ בוש. אחר כך הוספתי מסעות קצרים ו- מזורזים בערבים, לאורר שפת הים. זה היה מצויין, קודם־כל מבחינה חברתית. כך נעשה בכמה קורסים. לאחר־מכן הצעתי לעבד תכנית משולבת, שחלקיה החדשים יוכלו לעזור לטייסים במצבי לחץ — נטישת מטוס, צורך בניווט. קורס־הטים אוחד שוב, הפעם — ב- עקרון. הקורם הראשון, שנהנה מהתו- צאות של מסעות־ ניווט עם ניצנים של עניין המילוט. כעבור שנה הוכנס המילוט במלואו. הרמטכ״ל, רב־אלוח חיים ל־ סקוב, התלהב מאוד והורה לחיל־הים ללמוד מאיתנו. החניכים קיבלו בטחון ביכולתם להתגבר על קשיים. אחר־בר שילבנו את הטירונות במסכת הזאת, והיום החניר מגיע לשלב הראשוני מ- חושל גופנית ונפשית. פרי: שעיה שכח להזכיר רק דבר אחד שהנושא הזה הפך לאחד הקריטריונים החשובים בהערכת החניכים. נבו: מזלי, שלא הצטרכתי לעבור קו־ רס־טיס כזה. אני מסכים, שזה תורם לגיבוש, לחישול ולמיון. לעומת זאת, אני מפקפק בכדאיות המחיר בזמן לגבי טייס, בעיקר כשזו, בעצם, תוספת מתח! לי יש סימךשאלה בקשר להשפעה של המתח הזה על עמידה במתחים מאו- חרים. 74 לזרסון: אחת הבעיות בהכשרתו של טייס היא העובדה, שהוא גם קצין, אבל עד שהוא הופך לםגן־מפקד טייסת אי- ננו נותנים לו לפקד על אף אחד! ביום בהיר אחד זורקים אותו למים ואומרים לו: ״אתה מפקד!״ בשלב המכין הוא פוגש, לפחות כזית, מהנושא הזה. הוא מקבל חוליה ועריר להוביל אותה. אני זוכר, שהפקדתי בכספת אצל מ- פקד בית־הספר תחזית שלי לגבי המסיי- מים ולגבי המודחים. הטעות היתה קטנה מאוד, 'משום שראיתי את האנשים מתפקדים תחת לחץ! אגב, פז, הטייס, שנחת עם המוסטאנג בסיני במבצע ״קדש״, נשאר בחיים הו- רות לשלב המכין. הוא ירע, אילו צמחים מותר לו לאכול ואילו אסור לו. נבו: הכל נכון. אני מפקפק רק בעניין השיפור בעמידה במתח. — עוד חידוש שלר, שעיה: שילוב בוגרי בתי־הספר המקצועיים, נוסף ל- אלה של בית־הספר הטכני, במערר ה־ טכני של חיל־האויר. מדוע? חיל־האויר הפר לעצמאי ב- לזרסון: הכשרת כוח־האהם הטכני ולא היה תלוי בגורמים אחרים. כדי להשיג מטרה זו הוקם בית־הספר הטכני. למרות שרבים מהמגיעים לטכני לא סיימו את בית־ הספר התיכון, הצליח חיל־האויר ל- הקים לעצמו מערר טכני מסור, מקצועי ונאמן. החיל התפתח מאוד, קלט ציוד משו- כלל ושיווע לכוח־אדם ברמה גבוהה, אבל כל ההנדסאים הגיעו לחילות אחרים. החלטתי איפוא, כראש מחלקת שלישות )אחר־כר — ראש להק כוח־ אדם(, לנסות ולהכשיר את הקצונה ה- טכנית מקרב ההנדסאים והטכנאים. המ- אבק היה קשה, כי זה היה מאגר־כוח־ אדם, שחילות רבים נהנו ממנו. ב־ בוגרי בתי־הספר ארבע־שנתיים. זה היה מפנה בחיל־האויר, ויצרנו מסלול־ קידום מיוחד ברמה גבוהה. אהבה ושנאה למטוסים — יהודה פרי, אתה כמעט ״עפת״ מהקורס בגלל הערה למדריר, שדיבר ברומנית עם הניר. אילו הבדלי־מנטא־ ליות היו בין העולים לילידי הארץ, חני- כים ומדריכים? פרי: הייתי בן ההתיישבות העובדת. חייתי בחממה. כשהגעתי לקורס, כש- פגשתי המון עולים, שהיו הדומינאנטיים. אותי זה ״שבר״. אולי ׳מסע־גיבוש קורם־לכן היה משפר את המצב. התיישבתי בכיתה, והיו שם המון ב- חורים, שבקושי דיברו עברית, חיל־ האויר חיפש מועמדים לטיס, ואם בא עולה וסיפר, שהיה טייס בחוץ־לארץ — ״תפסו״ אותו, לא בהקו. איתי היו הרבה עולים מרומניה, וגם המרריר לאוירו־ דינמיקה היה משם, ולכן מחצית מכל שיעור התנהלה ברומנית... החלטתי, שאינני מוכן לשמוע שיעור ברומנית בצה״ל, ולכן, בשהמדריר ריבר רומנית — דפקתי על השולחן... שלחו אותי ל־ רס״ר, שגם הוא היה רומני... פשוט לא הלכתי. התנהגתי בצורה ילדותית. היה עלי לשתוק ולהתלונן אחר־כר. החליטו ״להעיף״ אותי מהקורס. אבל החברים ילידי הארץ הלכו למפקד גף פרחי הטיס, לאקס. הוא היה איש־חינור אמיתי, וערר לי משפט־ חברים בכיתה. לאקס הסביר לי מה הייתי צריר לעשות, אבל החזיר אותי לקורס. אחרי העסק הזה הייתי החניך המצטיין... אוירת־המשמעת עוצבה על־פי דג־ מים זרים: במסדרים, אם לא הרמת את היד — ספגת בה מכה. קיללו אותנו קללות נמרצות. למי שחי באוירה של ארץ־ישראל דאז, ברפוס ההגנה והפלמ״ח — זו היתה אכזבה בלתי־ רגילה. נבו: אני רוצה להאיר היבט אחר של חיל־האויר האז. היתה חופשיות בלתי־ רגילה, היו נורמות של הרפתקנות. לו הייתי היום שוב בן שמונה־עשרה — הייתי עושה אותם הדברים. עשינו ״האד און״ — טיסה בשני מטוסים זה מול זה — כשהמפסיד הוא ה״שובר״ ראשון. טסנו נמור, בשהמב־ שלה היחירה היא... הקרקע. כר איברנו טייסים רבים. היום, אולי לא בא לביטוי סוג מסויים של טייסים, והתועלת היא הגיבוש והבטיחות. השפה האנגלית הוחדרה בנו ונשארה שנים רבות אחר־כר. אני עוד זוכר את מנחם בר )אל״מ מיל.( עומד על ה- מגדל ברמת־דוד וצועק: "לר גו ראו־ נר אגין סביב!״.. לי לא חסר הגיבוש, אולי משום שאצלנו היו רוב החניכים ילידי הארץ. לזרסון: העולים היו מכל העולם ודי- ברו בכל הלשונות האפשריות. אני זו- כר, שבקורס שלי מחצית מהחניכים לא ידעו כלל אנגלית ונאלצנו לתרגם להם את דברי המרריך! אבל היה משהו משו- תף לעולים ולילירי הארץ, ממאפייני הדור הזה בכלל: לא למדנו לימודים מסודרים. היינו הדור של מלחמת ה- עצמאות. אני זוכר אפילו בחור אחד, שהגיע לקורס־טיס אחרי שמונה כי- תות, והוא הקדיש ימים ולילות ללי* מוד המתמטיקה הפשוטה. — יהודה, אתה סיפרת לי, כי כאשר היית טייס ספיטפייר ברמת־דוד, נהגת לחבק מדי בוקר את זנבו של המטוס... אני מבקש, שתספר על יחם מיוחד ל- מטוסים בכלל. פרי: יש מטוסים, שהטייס נקשר אלי- הם. לאחרים — שלילי. למשל — שנאתי את הסטירמן. הוא עושה אירובאטיקה, אבל הריח שלו ער ההתנעה היה איום. היתה לי מסיכה עם מעין מקור מפח, והיה קור אימים. זה היה יחסי אליו כח־ ניר, ולכן הוא גם קשור אצלי בחוויות קשות מאוד. אבל היו מטוסים, שאהבתי. הספיט הוא מטוס חלומי, זריז מאוד. זה היה i יאק נבו כסגן צעיר יאק נבו: המושג חלוציות בגובה 75 יהודה פרי: מה שחשוב אצל טייס זה חינוכו למשמעת עצמית גם המטוס הראשון, שעליו עליתי כטייס בודד. זו היתה חווייה חזקה בצורה בלתי־רגילה. כשאתה עולה עליו בפעם הראשונה ומשתלט עליו — אתה אוהב אותו, אתה ״משוגע״ אחריו. אני נתתי לו הכל. הוא היה בידי, ואהבתי אותו. כל בוקר, לפני שעליתי עליו, חיבקתי את הזנב. קטנצ׳יק כזה! אני לא זוכר מטוס, ששנאתי. נבו: את הסטירמן דווקא אהבתי, וזאת — בגלל האויר החופשי. זהו המטוס היחיד בלי חופה סגורה. את הארווארד אהבתי פחות. בעניין הספיט אני מזדהה איתך לחלוטין. אני העדפתי את המטאור, את הסופר־מיסטר ואת המיראז׳ על האוראגאן. את הסקייהוק לא אהבתי. עם הפאנטום היתה לי תקופת הי- כרות, כמו חבר וחברה. לא ידעתי אם זה בשבילי. אולי הגיל עושה את שלו: אמרתי לעצמי, שאם יש שם נווט — זה מקל עלי את החיים. למטוסים של אותה תקופה היה לזרסון: ריח מיוחד. היום, כשאתה נכנם למטוס סילון — כאילו נכנסת לבית־מרקחת. במטוס בוכנה הרגשת ריחות של גומי ושל עשן. אגב ריח, אני זוכר חניר, שהקיא בכל טיסה. הריח היה איום, והמדריר הצמיד ־, לו דלי. זה היה מחזה מעניין. פרחי הטיס מגיעים בבוקר למטוסים, והוא — עם הדלי... ״פיתחנו את הגישה האנושית״ — יהורה, אתה סיפרת, שכשהסתבר לר ולאחרים, שנבחרתם להיכלל בעשרת טייסי־המטאור הראשונים — רקדתם משמחה כל הלילה. אני מקשר זאת לשתי נקודות אחרות — סיפור הצל״ ש שלר ממלחמת ששת הימים והרצון, שהיה אצל כולם, להגיע דוקא לטייסת־ קרב. המכנה המשותף הוא החיפוש אחרי הסיכון. מדוע? פרי: אנחנו ייחלנו להגיע לטייסת־ קרב. כשהודיעו לנו שנבחרנו למטאו־ רים התחבקנו משמחה, שאינני זוכר כמוה. טייס טוב באמת צריר יצר הר- פתקנות. היו בחיל־האויר הרבה טייסים טובים מהסוג הזה, והתכונה הזו גם העבירה כמה מהם מהעולם. להרפת- קנים — טייסות־קרב היא הסיפוק ה־ גרול ביותר. ידענו שאנחנו לוחמים, אבל נבו: כשלא היתה מלחמה, שגי המוטיבים העיקריים היו הסקרנות והספורט. כמו תכנית הטלביזיה ״מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר״. שתי דוגמאות. אני טס בסופר־מיסטר, והגובה המירבי האפשרי הוא רגל. אני רואה את השמיים הסגולים מעלי, ופתאום מחליט למצות את יכולת המטוס, לתרגם מהירות לגובה. ואתה רואה, שאפשר להגיע ל־ אומנם אחר־כר אתה צולל כאבן, מס״ תחרר ויוצא ב־ משגה. ועוד משהו. ״לולאה הפוכה״. כלומר: שילוב של ג׳י חיובי — כשהדם יורד מהראש, והטייס קרוב לעילפון — ושל ג׳י שלילי — כשהדם עולה לראש — זה מסוכן מאוד. אם מישהו אצלנו אמר, שניסה לעשות זאת — זה ״חישמל״ אותנו. אחרי שג׳ו סיפר שניסה, אמרתי לעצמי שגם אני מוכרח. המראתי, הת- הפכתי — ונזכרתי בנסיון שלו: הוא הגיע לשלושים מעלות. הייתי חייב ל- הגיע ליותר! עברתי שלושים, ותשעים, ומאה שמונים, הגיע החלק הקשה, ו- גמרתי את ה״לולאה״. הייתי ״מאבסוט״ באמת, למרות שאחר־בר קרקעו אותי. הזכרת קודם את דנג׳י. הוא לזרסון: היה אחד ההרפתקנים הבולטים. זה זרם אצלו בעורקים. אני זוכר, שהענישו אותו והעבירו אותו לטייסת שלי, ל־בי־דו. הוא התנהג כאדם, שכלאו אותו. אני זוכר, שהקברניט נאלץ ״להזכיר״ לו, שהוא יושב על מפציץ גדול עם ארבעה מנועים. לא עד שפיט... נבו: אני זוכר, שערכנו תרגילי קרבות־ אויר. דנג׳י בא בסיבוב והמשיר בזווית מסוכנת. צעקתי: ״קפוץ עכשיו!״ — אבל במקרים כאלה הלסת היתה נק־ פצת אצלו, והוא עבר את ״הקו הא־ דום״. זה היה גם סופו. — אורי בר־לב, שאיננו כאן, עבר שלושה קורסי טיס. את הראשון לא סיים בגלל מגיפת שיתוק ילדים, שהש- אירה אותו בבית, בפקודה. מהשני הו- דח, את השלישי סיים. איר אתם מס- בירים את החיפוש העקשני, האופייני כל־בר, אחרי אתגר? אותי משכו שני דברים: הסק- נבו: רנות לגבי טיסה ומנות צוות־האויר — שוקולד ושימורים... פרי: האנשים שמגיעים הם מלכתחילה מחפשי אתגר והרפתקאות. אתה רו- אה את הקיים ורוצה להוסיף משלה לעשות דברים טוב יותר. האנשים מחפשים את ההילה. לזרסון: כשיש מצליחים מעטים ונכשלים רבים — רוצים להזדהות עם המעטים. — אורי סיפר גם על חוסר יציבות משמעתית. האנשים בבית־הספר וב- יהודה פרי בסרבל הסטירמן מטה לא ידעו כיצד לגשת לנושא ה- משמעת, לעתים הקשו ולעתים הקלו, עד שגיבשו מדיניות. מה תוכלו לספר על זה? לזרסוך: לא היו לנו דפוסים משלנו. הכל היה מועתק. חיפשנו את משמעת היושר והמהימנות. פיתחנו את הגישה האנושית. לא היינו רגילים למסדרים ולטקסים, אבל כשהיה עלינו לצעוד, אמרתי לחבריה, שאין שום סיבה, שפרחי הטיס, עם פחות שעות אימונים, לא יהיו הטובים ביותר. ובאמת זכינו. נבו: אותי השאירו בקורם למרות ב־ עייה משמעותית, וזו היתה התגלמות של התפיסה, האומרת, ש״צבא וטיס לא הולכים יחד״. ועוד משהו: ברמת־גן קיי- מו את הזמריה — מעין פסטיבאל זמר. אני טסתי בסטירמן, הבחנתי בארוע מעניין — וירדתי לראות... לא רציתי, שרעש־המטוס יפריע, ולכן עשיתי שם אירובאטיקה עם מצערת כמעט־ סגורה. הענישו אותי. לא הבנתי, מה רצו ממני: אפילו לא הפרעתי למוסיקה... 76 אי־אפשר ליצור משמעת בדור פרי: אחד. בנוסף לזה — לנו אין מסורת של משמעת. מה שחשוב אצל טייס הוא חינוכו למשמעת עצמית כשהוא לבהו. בראשית קיומו של חיל־האויר לא ירעו כיצד יש לעשות זאת. אני זוכר, שטסתי מעל קפריסין וידעתי, שהטמפראטורה היא מעניין, ולכן הוררתי את המכסה, הפ- סקתי לנשום חמצן, ירקתי על השמשה — ונהניתי כשהרוק קפא... חלוציות בגובה — בדבריו של עקיבא פרסמן, שאי- ננו כאן, היו שתי נקודות, שמותרות, אולי זו את זו. הוא סיפר על הסהר המו- פתי בטייסת, על תידרוכים מדוייקים ועל לוח־טיסות, שנשמר ללא יוצא־מן־ הכלל, אך גם על אוירה של פריקת עול ברמת־דוד. איך מפשרים בין שתי ה- אמרות בחיל־אויר אחד? אני חושב, שמצאנו סינתזה, לזרסון: והיא מבוססת על משמעת מיוחדת ה- בנויה, להבהיל מהנהוג בצבאות אח- רים, על יושר אישי. הישגינו במלחמות אינם מקריים. הקפרנו — ואנחנו מקפירים — נבו: על הדברים החשובים באמת, כמו שמי- רה על דיוק יוצא־דופן בזמן מילוי המ- שימה. לא פגשנו זאת אצל הטייסים הערביים. הם ירו מרחוק. הישראלים הסתכנו ולא ויתרו. חופש ביטוי מירבי לטייס בזמן הפעולה — אבל מגבילים אותו בזמן. אותו הדבר בעניין כמות הדלק המיזערית, הדרושה בנחיתה. מפקר־טייסת יכול להיות שובב ביותר, אבל על זאת ישמור. — שמואל שפר )שטופר(, שגם הוא איננו כאן, סיפר לי על המיון הפרי- מיטיבי של ראשית שנות החמישים. ה- מיון המוררני של היום, שבו הכל מדיד, נראה כלקוח ממאה אחרת. איר קבעו אז מי יהיה טייס? מה השתנה? היו קריטריונים־על־הסף. מס- לזרסון: פר מיזערי של שנות לימוד, ידיעת עברית )למרות שרבים, שלא התאימו לקורס מבחינה זו, ״הסתננו״( ובחינות פסיכוטכניות בריטיות. היום, לעומת זאת, טייסים בודקים את המועמדים, ויש בחינות מיוחדות לאנשי צוות־אויר. יש דרישות ראשוניות, מבחנים פסי- כוטכניים, מבדקים מקצועיים, בדיקות סוציומטריות ותוצאות שלב הגיבוש. — ״יאק״, אתה הזכרת, כאחד הגו- רמים הממריצים, את הרגשת החלוציות. מה זה? המושג חלוציות בגובה נבו: רגל לא נטבע במקרה. הרקע שלנו היה חקלאות כחלוציות, ואני מניח, שכל דבר שונה מטים, שהייתי עושה, היה מלווה במחשבה שאחר־כר אחזור לחלו- ציות. עד למלחמה היתה מטרה חלוצית של בניית חיל־אויר ישראלי, ובמלחמה — מילוי תפקידנו היה הדבר הנכון ביותר גם מבחינה זו. — אתה סיפרת שאחת ממסקנותיה בעת עיצוב תורת הלחימה באויר, היתה, שטיל אויר־אויר אינו תחליף לטייס. מדוע? נבו: בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים ניסינו לבהוק את המש- מעות של הסילוניות ושל טיל האויר־ אויר לגבי קרבות־אויר. הטיל מהיר יותר מכל מטוס, ויש לו כושר־תימרון של שנים־עשר ג׳י, ממש אי־אפשר להתחמק. איר מחנכים טייסים במצב שכזה? אמרנו, שטיל אויר־אויר, גם אם יהיה במטוס, איננו תחליף לתותח או לטייס. ההיסטוריה הוכיחה זאת לחלו- טין, כמו, למשל, בעניין המיראד. כשה- צרפתים החליטו לבנותו עם טילים בלבד, ללא תותחים — התעקשנו על האחרו- נים, והמלחמות הצדיקו אותנו. רוב מטו- סי האוייב הופלו בתותחים. — ״יאק״, דיברת הרבה על ״החיים השניים״ — העיסוק, שאחרי השיחרור. אנשים, שפקפקו בכר שיישארו בחיל־ האויר חמש שנים — נשארו שם דור. איר מרגישים לקראת השלב הזה — ואיר בראשיתו? לזרסון: עבדתי ער הרגע האחרון ב״ פול ווליום״. לא היה שלב של ״לק- ראת״. היוצאים מדברים הרבה על משבר. השירות בחיל־האויר היה מרצון, יהיה מעניין מאוד, כר שהמשבר ממש מתבקש. אר אני אינני יורע מה זה משבר! זו בעייה אישית. צריכים לדעת, שגודל האכזבה הוא כגורל הציפיות. אין שום בסיס להשוואה בין השירות הצבאי לתפקיד הבא, מבחינת המעמר, מבחינת ההיקף או מבחינת העניין. מי שמשווה מתסכל את עצמו. מי שחו- שב נכון יכול למצוא הרבה עניין גם בחוץ ולעשות את כל מה שלא הספיק לעשות לפני־כן. אינני מתוסכל. היה נעים מאור, ולו הצטרכתי להתחיל מחדש — הייתי בו- חר באותה ררר. למשור הנוער הטוב לטיס נבו: לגבי מי שעוזב בגיל שלושים, קשה לדבר על ״חיים שניים״, ולמי שעוזב בגיל חמישים אין, כנראה, על מה לדבר. הגיל האופטימאלי הוא ארבעים. כשאתה יוצא, אתה צריר לשקול את היוקרה מול הנכונות לקפוץ למים חדשים, בראיה של עשרים שנה. כשאתה פורש בגיל הרשמי, ארבעים, ולא לפניו — אתה יודע, שנתת למדינה את כל מה שהצטרכת לתת. עזיבה עם הרגשה קשה, הגיונית רק כשאתה חש, שלא עשית את אשר רצית לעשות. ההתרגלות ל״חיים השניים״ היא מהירה, כן גם ההתרחקות מהחיל. מי שממשיר לדבר על השירות — משהו בעיסוקו החדש אינו כשורה. פרי: לפני עזיבה צריכים לעשות הערכת מצב. בשבילו ובשביל בני דורו זו היתה תקופה גדושה בחוויות בצורה נדירה, ואני מאושר, שעשיתי את כל זאת. לי לא היה משבר. מי שעוזב כטייס פעיל — בעצם לא עוזב, הוא נשאר בטייסת. אצלי הפרידה היתה דווקא איטית מאוד. — לסיכום, שני פנים. האחד במבט לאחור: אם אתם מנסים להיות היסטו- ריונים, להביט אחורה במעט קרירות, אילו תהליכים אתם יבולים לזהות בחיל־ האויר בשלושים השנים שעברו עליו? פרי: ראשית — בניית חיל מישראלים שלמדו הכל בארץ. שנית — בניית חיל לפי צרכי המדינה, תור שקילת מסורות זרות, שלישית — קליטת ציוד מתוחכם. על־ פי מטוסים — עד קליטת מטוסי הסילון הראשונים, ומאז ועד קליטת הפאנטומים. לזרסון: את חיל־האויר הקימו מת- נדבים מארצות המערב. זו תקופה, שהטביעה את חותמה על החיל. אחר־ כר החיל נולד מחדש בתהליר המעבר לישראליות מוחלטת. זו היתה התקו־ פה היפה של חיל־האויר. בשנות החמישים, עד מלחמת ששת הימים, היה חיל־האויר חיל משפחתי. עד שתו. אפשר היה לכנס את כל צוותי האויר יחד, להתחלק בחוויות ולשמוח. אחרי המלחמה החיל גדל, וזה גם שינה את אופיו. אחת הבעיות היום היא מני- עת נזקי הגודל, משום שלקוטן יש יתרו- נות: חברה קטנה ומלוכדת, רוח־לחימה, מגע ישיר בין מפקדים לפקודים. השלב הראשון הסתיים במבצע גבו: ״קדש״. חיל־האויר היה קטן, בשלבי עיצובו. הדגש היה על הטיס. בשלב השני גובשה נוסחת הפוטנציאל של חיל־האויר: סוג המטוסים, מספרם, הטייס כפול מספר גיחות ליום כפול מספר יעפים יעילים מעל המטרה. כר השיג החיל את יתרונו. אנחנו בפתח השלב השלישי, שבו כלולות גם הבעיות של טילי אויר־אויר. — והחלק השני: מה הייתם אומרים לבחור השוקל התנדבות לקורס טיס? החלט בעצמר — אבל זכור, נבו: שאם אתה בוחר להיות לוחם, תישא באותו תפקיר גם בשירות המילואים. קשה לי לומר משהו היום, בגלל החיל הגרול והמגוון. צריכים לתאר את מכלול תפקידי הטייס, גם כלוחם, גם כמפעיל מערכות מתוחכמות, גם כקצין וכמפקד. פרי: הייתי אומר לו, שזה אתגר לא רגיל ושהוא יוכל להפעיל את המכונה המתוחכמת האפשרית ביותר. כדי לשמור על מקומנו, לזרסון: כאחת המעצמות האויריות החזקות ב- עולם, אנחנו חייבים למשור אח. הנוער הטוב להתנדב קודם כל לטיס, וזה הדבר הראשון, שצריר לומר להם. 77 המציל נ מאת אהרון לפידות לפרופסור דוד דנון יש בעלי חוב רבים מאוד, ולא סתם חוב. חיילי צה״ל רבים ובכללם אנשי חיל־האויר חבים לפרופסור דנון את היקר מכל — את חייהם. כי פרופסור דוד דנון, נוסף להיותו ביולוג בעל שם עולמי בתחום חקר הזיקנה, משמש גם כרופא מוסס בחיל־ האויר. למעשה, הוא אחד מוותיקי יחי- דת הפינוי האוירית והמפקד הראשון של כיתת פינוי בהיסס. כמו־כן הוא אחד מאותם הוותיקים, שנטלו חלק במערכות ישראל מאז תקופת המח- תרות ועד היום. לזכותו מאות פינויים ואלפי חיילים פצועים, שלגביהם היה מלאר־ישועה אמיתי. גם היום הוא ממ- שיך בפועלו, במיסגדת ההתנדבות, החליט להקדיש את שנת השבתון שלו ממכון וייצמן לחיל־האויר לתרום מידי- עותיו וכישוריו לפיתוח ושיפור הרפואה האוירית. גם במבצע ״ליטאני״ לא וויתר על זכותו להשתתף בפינויים והצטרף אל יחידת הפינוי בהיטס בגי־ חותיה אל לתור לבנון. ועדיין לא אמר את המלה האחרונה. ההתחלה, לעומת זאת, ידועה. דוד דנון נולד בבולגריה בשנת עם הוריו ואחיותיו בשנת ונערותו עברו עליו בתל־אביב. והוא למד בגימנסיות ״הרצליה״ ו״בלפור״. תחילה היה ב״הגנה״ אולם כשזו נקטה במדיניות ההבלגה פרש וב־ טרף, יחד עם עמיחי פאגלין ואליהו בית־צורי ז״ל )שהצטרף אחר־בר ללח״י והוצא להורג בקהיר( לאצ״ל. ב־ 1944 הפיקוד על יחידות האצ״ל בתל־אביב פאגלין פיקד על הח ״ק )חיל־קרב( ודנון על הי״ם )יחידות־מחץ(. ״כבר בפעולות הראשונות התברר שחסרה מערכת לפינוי נפגעים. תפקידי היה של לוחם, ואולם כאשר התעורר הצורך במפנה — נזכרו כי שני הורי רופאים — ובאופן טבעי ביקשו ממני לפנות את הנפגעים. כך שעם תום הקרב עזבתי את הפיקוד — והפכתי להיות מפנה. ״אלונקה״ מבית־בנסת הפינוי הראשון שלי היה לאחר תקי- פת מספר תחנות משטרה באזור יפו־ ת״א. עמיחי פקד על תקיפת הסי.איי.די. )הבולשת הבריטית( ברחוב יפו־ת״א ואני תקפתי תחנת־משטרה ברחוב מסוק הפינוי הראשון — מסוק סיקורסקי סאלמה פינת רחוב העלייה. לאחר תום הפעולה חזרנו למקום המיפגש והחזרנו את הנשק. קבוצה אחת •דאגה להסתיר את הנשק וכל השאר התנדפו. עמיחי פאגלין ואני נשארנו עם פצוע ברגל וקיבלנו על עצמנו להעביר אותו לחוף מבטחים. הוצאנו מבית־כנסת קטן ב- סביבה ספסל והפכנו אותו כשרגליו למעלה, שיטחנו את רגליו והשכבנו את הפצוע עליו. כר נראתה אלונקת הפינוי הראשונה שלי. נשאנו את הפצוע עד אזור הפרדס העקור שהיה גבול שטח שליטת המשוריינים הבריטיים. המשוריינים פיטרלו כשהם מאירים את כל השטח בפרוז׳קטורים. בזחילה מבור לבור בפרדס הגענו לכביש המפריד בינו ובין שכונת שפירא שהיתה ״חוף מבטחים״ שלנו. הבאנו את הפצוע לבית הוריו, שהיה בשכונת שפירא, והזעקתי רופא, חבר של אבי, כדי שיזריק לו אנטי־טטאנוס ויסגור את חבישת החי־ רום שעשיתי לו. לאחר שסיים את טי־ פולו בפצוע אמר לי אותו רופא. ״אילו הייתי אביך, הייתי מכה אותר מכות־ רצח.״ שירות הפינוי התרחב עם התרחבות הקרבות. ב־ רות במסווה של סטודנט, להתקשר עם אנשי צרפת החופשית. באותה תקו- פה פרח ״הסזון״ ובאחת הפעמים שבהן עבר את הגבול )״דווקא באורח חוקי״( נעצר לחקירה ובאותו לילה נחבש בכלא. תחילה ישב ביפו ואחר־כך בלאטרון. ״גם בלאטרון נעשיתי חובש בעל כורחי. החובש היחיד בלאטרון היה יווני שמן, שאמרו עליו ששיתף פעולה עם הנאצים. העצורים היהודים לא נתנו בו אמון. כשהגעתי פנו אלי אנשי הארגון ומינו אותי כאחראי על המר- פאה. בר נעשיתי לראשונה חובש. כשהיה בא אבא, זכרונו לברכה, לבקר אותי הייתי מספר לו מבעד לגדר אילו בעיות יש לי עם החולים והפצועים. הוא היה שואל אותי לפרטים ונותן לי הוראות כיצד יש לטפל בהם, וכר הייתי חובש.״ יום אחד הגיעו בחורים מהפלי״ם. לאחד מהם נתקע צדף בעקב כאשר העביר מעפילים מהסירה אל חוף פל־ מחים. ״אנטיביוטיקה לא היתה, כל מה שהיה לי היתה מעט אבקת סולפה, שאבא הביא לי. שרפתי את האיזמל בכוהל, נתנו לבחור לשתות קצת קונ- יאק, קררנו את הפצע וחתכתי עם האיזמל. מצאתי את רסיס הצדף והו־ צאתי אותו. הבחור הבריא. היום אינני יודע אם הייתי יכול לחזור על המעשה הזה.״ ״בכוח הנסיבות נעשיתי לבסוף גם רופא. לא רציתי להיות רופא. הייתי עסוק יותר מדי בלחימה. אולם אבא הצליח לשכנע את האנגלים שהייתי סטודנט לרפואה מן המנין בז׳נבה, הוא רשם אותי לשם בעזרת חברים, שכן גם אמא וגם אבא למדו רפואה בז׳נבה. יום אחד, לאחר כמה חקירות שחקרו אותי, הודיעו לי בבוקר: ׳קום אתה יוצא.׳ תחילה לא הבנתי מה קורה, אולם עד מהרה הסתבר לי, שמוכנים לשחרר אותי מהכלא בתנאי שאעזוב את הארץ תוך באירופה.״ 78 עוד ביום שבו יצא מהכלא יצר קשר עם אלי תבין )״פייסת״(, שנועד להיות מפקד האצ״ל באירופה. הלימודים בבד עם מילוי תפקידים שו- בר נמשכו נים עבור האצ״ל באיטליה וצרפת. עם סיום לימודיו וכתיבת עבודת המחקר )שזיכתה אותו כפרם הראשון על הדוק־ טוראט הטוב ביותר באותה תקופה( חזר ארצה והתגייס כרופא לחיל־האויר. הרעיון של פינוי נפגעים בדרך האויר הלר והתגבש בסדרת ישיבות סיפוזיו־ ניות. נסיון מעשי לא היה והמקור היחיד היו ספרים. ניתן היה ללמוד מהנסיון האוסטרלי, ההודי והנסיון הארוך של האמריקנים. הפינויים היו, למעשה, ה- טסות פצועים מבתי־חולים שדה לבתי־ חולים בעורף. היו אלה פינויים ארוכים מאוד. כובדו של הציוד הראשון ״ב־ ממפקד חיל־האויר האז, האלוף רן טול־ קובסקי, כמפקד כיתת פינוי נפגעים בהיטם. כיתת הפינוי בהיטס היתה, למעשה, יזמתו וחלומו של ד״ר מיכאל לביא, שהיה קצין הרפואה של חיל־ האויר. הציוד היה מן המצוי ורחוק־ רחוק מהרצוי. היו לנו סלים גרולים, מהסוג שהיו נוהגים להכניס בהם את הכביסה. בתוכם היה המון ציוד מסודר במעין תאים. היו שם אגנים ממתכת מצופי אמייל, מכשירים לסטריליזציה של מזרקים, תרופות, סרים למיניהם ועוד כל מה שניתן להעלות על הדעת. קל לשער מה היה משקלו של סל כזה, שנישא על־ ידי חייל אחר מכל צד... אחד הדברים הקשים — עוד לא היה הציוד המתאים להכנסת צינוריות גמישות לתור הווריר באינפוזיה. היינו מכניסים מחטים. מו- בן, שמספיקה תנועת מרפק אחת כרי שהמחט תתקע בשריר מחוץ לווריד. זה היה חלום־בלהות.״ ב־ למילואים. עד לאותו זמן לא היו הפי- נויים מפעולות התגמול פינויים אויריים. הפינויים הראשונים שהיו באמת פי- נויים בהיטס — בוצעו במבצע ״קדש״. במילואים הוכנסה היהירה לכוננות מיידית. החלה תירגולת, שעיקרה היה כיצד לטעון את האנשים אל תוך הדקו־ טה או לתור הפייפר. האלונקות לא היו אחידות. רובן ככולן היו אלונקות שנשארו מזמן הבריטים. הבודדות ש- יוצרו בארץ לא היו אחידות. אחת ארו- כה יותר, שנייה ארוכה פחות. המתלים לאלונקות ברקוטה היו מייצור מקומי, פאטנט של חיל־האויר. היה קל להכניס אותם פנימה, אר קשה מאוד להוציא אותם החוצה. הרעיון לקשור את האלו- נקות לרצפת המטוס היה רעיון של הרגע האחרון. הביאו כל מיני חבלים, עבים מדי, קשים מדי. בצוות היו ארבע אחיות, שלושה רופ־ אים וכמה חובשים. רב־סמל ורסנו שמר על הסדר. ״סדר זה דבר חשוב מאור, כי כאשר אתה מגיע עם פצו- עים כל עס־ישראל צובא על פתח ה- מטוס ורוצה לעזור בחוררתם ואלמלא היה שם רס׳׳ר טוב כמו רס״ר ורסנו מי יודע איר היינו מורירים את הפצו- עים.״ במשר הזמן הצטבר ניסיון והאלונקות הועלו והורדו במהירות. לקח חשוב נו- סף נלמד — עבודה זו לא נועדה ל- אחיות, המאמץ הגופני קשה מדי. אחת האחיות כמעט שנשמטה החוצה כש- החליקה על רצפת המטוס. המטוסים טסו בלי דלתות כיוון ששימשו גם להצנחת כוחות וציוד. ״את הפינוי הראשון בקנה־מידת גדול ביצענו ממעבר המיתלה. בלילה הראשון לאחר ההצנחה לא הצלחנו לי- צור קשר עם הכוחות בגלל דממת האל- חוט. חזרנו לבסיס על הליטרים האח־ רונים של הדלק• שיקשקנו די הרבה, כי כדרר חזרה היתה כבר האפלה והיה לנו קשה מאוד למצוא את הדרך.״ ביום השני היה ניסיון לחלץ שני פצועים בפייפר. אלא שמטאורים מצריים צלפו על הפייפר, שבו היה ד״ר אנקלביץ. ד״ר אנקלביץ נפגע בחזה מרסיס של 20 זה היה ביום השנה להגיעו ארצה כאשר הורד מן המטוס עם הרסיס בחזהו אמר: ״עכשיו אני מרגיש כאזרח ישראלי לכל דבר.״ מעשה בג׳ינג׳י כחול ״בליל הפינוי טסתי ב׳נאגלה׳ אתת עם אורי יפה וב׳נאגלה׳ השניה עם יעל רום. הטיסה הראשונה היתה מרשימה באופן מיוחד. אריק שרון בא למטוס ואמר: ״שלום דוקטור, יש לי בערר נפגעים״. מרהים ער כמה חיתה הע- רכתו קרובה למציאות. הנפגעים הת- חילו להגיע ברגל, בג׳יפים, במשאיות בלי שום מיון. ד״ר אנקלביץ היה פצוע וד״ר שבולת היה בנגמ״ש שנלכד במעבר עד שעות הערב. רק לאחר שפרצו את המצור על־ידי תקיפת הע- מדות המצריות, השתחרר ד״ר שבו־ לת.״ התוצאה היתה שהפצועים הגיעו בכוחות עצמם בדרגות חבישה שונות. כמו דני מט, למשל, שנשען על גלגל המטוס שלא הפסיק את מנועיו ואמר: ״תיקח קודם את הפצועים קשה.״ לו עצמו היה חור־כניסה של קליע אל הריאות והוא נשם בקושי. מיכה קפוס־ טה סירב לעלות על אלונקה למטוס ואמר: ״אני עולה למטוס בכוחות עצמי ויוצא עם מצנח.״ הוא אומנם עלה בכו- חות עצמו וישב כל הדרר עם צרור בבטן.״ עד תום מלחמת ״קדש״ היו פינויים נוספים — משארם־אל־שייח, מא־ טור ועוד. ספיח של המלחמה בא בעקבות סיור שערר אריק שרון לקבוצה של קצינים באזור הקרבות וביניהם ד״ר שיבולת, חנה יפה שהיתח אז אחות ופרופ׳ הנון. ״אריק תיחקר את מצב הרפואה ב- שטח והמסקנה שהתבקשה היתה, שצריר להביא רופאים אל השטח גם במקרה שהרופאים הנמצאים בשטח נפגעים. כלומר הרופאים המשתתפים בפינוי בהיטס חייבים למלא לפעמים את מקו־ מם של רופאי הצנחנים. שאל אותי אריק: ״מה המסקנה?״ עניתי: ״המסקנה היא שרופאי חיל־האויר צריכים לעבור קורס־צניחה.״ שאל אריק: ״ובכן?״ אמרתי: ״טוב, בסהר. אני אעבור קורס צניחה. תגיד לי רק מתי.״ מייד אריק: ״מה דעתר על עוד רבע־שעה?״ לא נותר לי הרבה זמן להסס... עברתי את קורם הצניחה הרגיל של הצנחנים, עם כל התירגולת. וזה היה קשה, קשה מאוד. ״לאחר המלחמה התחלנו לתרגל פי- נויים בהליקופטר ולראשונה ניסינו את הכבל המשמש לפינוי מהים. יש הרבה סיפורים מאותה תקופה. לא ידענו ב- דיוק איר זה פועל. כמה רוח עושה ההליקופטר, ובכלל. ובכן, יום אחד בדצמבר עשינו תירגולים בחון? פל־ מחים. הרס״ר שלנו היה ג׳ינג׳י. הפלנו גורל ויצא, שאני אהיה בקצה הכבל והוא יחכה בסירת־הצלה בתור המים. חבל היה לו להרטיב את הבגדים ולכן השאיר אותם על החוף ונכנס בתחתו- ניו אל הסירה. התקרב ההליקופטר, עשה את הרוח הגדולה מעל הסירה, והתיז מים... בקיצור, כשירדתי למטה ראיתי בפעם הראשונה בחיי ג׳ינג׳י כחול... הוא היה ממש מאובן. העלינו אותו להליקופטר, עטפנו אותו בשמי- כות ושיפשפנו אותו במשר הרבה זמן עד שחזר לצבע הטבעי שלו. המקרה הזה היה גם לקח חשוב. אי־אפשר לבוא ישירות מעל הסירה. יש לנסות ולהתקרב מן הצד לקח נוסף היה הקטנת הציוד. הציוד הוקטן — אבל לא בהרבה. הסל היה אותו סל, אבל יותר קטן. האלונקות היו אותן אלונקות: כבדות, מגושמות, בלתי־מתקפלות. לאט־לאט נכנסו ההליקופטרים לפעו- לה. כל כיוון הפינוי הופנה אל ההלי- קופטר. תקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים תפסה את פרופ׳ דנון ב- סדרת הרצאות בארה״ב. כאשר הרגיש שהמצב נעשה רציני תפס ״טרמפ״ על מטוס שהביא אותו ליוון. ארצה הגיע, במטוס האחרון שנחת בלור ב־ 67 ״למחרת, כאשר הופעלה האזעקה הגעתי ליחידה לפי הוראת ד״ר ירדן, שהיה הרופא החילי. כשהגעתי ליחידה, הסתבר שהיו להם כמה דאקוטות. החבריה התנפלו עלי כעל מציאה — אחד שיודע לפנות גם בדאקוטות. כר היה במשר כל מלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה התחילו הפינויים של פעולות ההתשה, למשל בכראמה. שם השתמשו כבר רק בהליקופטרים אבל הציוד עדיין היה כבד ומסורבל. עדיין 79 פרופסור דגון מטפל בפצוע שחולץ במסוק מתון שטח לבנון ב״מבצע ליטאני״ היו סלים, ואלונקות כבדות, שהיה צריך להעביר ממסוק למסוק. והנשק האישי שהיה אז ״עוזי״ ובשרה היה צריך ממש כושר גופני כדי לרוץ למסוק. הצוות הרפואי היה ממוקם עם המפקרה על הגבעה, המסוקים היו פרוסים בשטח ועם התעוררות הצורך בפינוי — היה צורך לקחת את הציוד ולרוץ איתו אל המסוק. התברר מעל לכל ספק, שההתקדמות הניכרת ביותר בעולם הרפואה המלח- מתית — היא ההליקופטר. הוא מאפשר להעביר פצועים במהירות רבה מאזור הקרבות לבתי־החולים. הסיכון היה גדול, כי לפעמים היו יורים על ההלי- קופטר. אבל האפשרות להביא פציעה חמורה אל שולחן הניתוחים ממש, תוך כרי השגחה מירבית במשך כל זמן ההעברה, הוכיחה את עצמה כדבר חשוב ביותר.״ פיתוחו של המגל״ח אותה תקופה התחילו לאחר את ה- ציוד. רוב הדברים המיותרים הוצאו החוצה. הסל הפך לתיק. האינפוזיה עברה לשקיות פלאסטיק. ציוד טוב יותר כמו אינטראקטים )צינורות גמישים שאפשר להכניס לווריד ללא חשש( החלו להופיע. הניסיון עשה את שלו. הניסיון הגרול ביותר היה של מלחמת ההתשה. ״מלחמה זו הפעילה את הפינוי בהי־ טס בצורה חריפה מאור. היתה לנו אז קבוצה מצומצמת של רופאים, שהיתה בכוננות מתמדת. אני הייתי, כמובן, במילואים ולא פעם היו מוציאים אותי מהמעברה או באמצע הלילה מהבית ללא התראה מוקדמת. תמיד היו מזמי- נים אותי בטלפון ״לשחק ברידג׳״. היה שם סרן אחד בשם מריו שהיה מצלצל ושואל: ״דיר, חסרה לנו יד אחת לברי־ דגי, מוכן להצטרף?״ אני הייתי שואל: ״מתי מתחילים לשחק?״ והוא היה אומר: ״כולם כבר כאן, מחכים רק לך.״ או שהיה אומר: ״שמע, יש ארוחת־ערב נהדרת, אולי אתה בא לאכול אתנו?״ ״אני הייתי נענה תמיד, כי מי היה יכול לסרב להצעות שכאלו?״ הכוח שמאחורי היחידה בימים ההם היה ד״ר פנחס ירדן, הרופא החילי באותה תקופה. הוא הבין את חשיבות הפינוי בהיטס והקים ביחידה מעבדה למחקר. יחד עם זאת השקיע מאמץ בלימוד ניסיון העבר והסקת לקחים ממנו. ״כאשר אתה מגיע עם הליקופטר לאזור שבו נופלים פגזים, אין לך הרבה זמן להתעכב. אתה חייב לדעת מיד מי חי — ומי כבר איננו בחיים. במקום המצומצם שיש במסוק אין להרשות לקחת את אלה שכבר נפטרו. לפיכך, יש צורך באמצעי כלשהו שיורה על אלה שיש לפנות. צורך זה הביא אותי להמצאת ופיתוח המכשיר המכונה מגל״ח — מגלה חיים• את המכשיר מצמירים לבית־החזה, מעל הלב או הריאות והוא מראה אם ניתן עדיין לקרוא את המתחים החשמליים שמפעיל הלב בעת פעולתו.״ פיתוחים אחרים היו, למשל, זה של ד״ר אילן קוץ, שהמציא לולאה שעזרה בחילוץ אנשים מקניונים. אלה לא היו פיתוחים מכוונים. כולם צמחו כתולדה של צרכים. בהדרגה הצטבר הנסיון — ארגז חמצן, למשל. ״תחילה היה מסור- בל, כשהיו פותחים אותו היה תופס חצי־מטוס. כן היה נשבר לעיתים קרו- בות. היה צורך בארגז שאפשר לשבת עליו, כי כשיש פצועים כבר אין איפה לשבת, שיהיה קטן יותר, שיכיל כל מה שהוא צריך להכיל. הארגז הזה פותח כך לאחר מלחמת יום־הכיפורים — כי כבר התחלנו להסתובב עם כאלונים ביד.״ לאחרונה הוקמה יחידה שתעסוק ב- מחקר ופתוח רפואה תעופתית בשני מישורים — האחד — נוחותו ויעילותו של הטייס בתפעול יום־יומי של ה־ מטוס, והמישור השני — פינוי בהיטס. הפינויים ״הקלאסיים״ של התקפות אפנרציט, הכשות נחש ותאונות־דר־ כים — הפכו לשיגרה. הציור נעשה יותר משוכלל. הרופאים רכשו נסיון רב. מסכם פרופסור דוד דנון: ״לפעמים נשאלת השאלה — לשמ- מה דרוש רופא בהליקופטר? האם לא מספיק לקחת חובש, שיחזיק את האע־ פוזיהי אף אם נתעלם מהצד המודאלי, שהפצוע יודע שהוא מקבל את מאקסי־ מום הטיפול שהוא יכול לקבל מהרגע הראשון, נראה לי כי מבחינה מקצועית אין תחליף לרופא. הרופא המשגיח על העברת הפצוע — הוא לא החובש ה- משגיח. ברוב המקרים, אם צריך רק לתקן חבישה — מספיק חובש. אם צריך רק להחזיק אינפוזיה — אפשר גם ללא חובש, שהרי אפילו המכונאי המוטס יכול לעשות זאת. אבל יש מקרים שבהם נכנס לפתע הפצוע למצב המצריך החלטה מקצועית הקשורה בידע מקיף. במלחמה האחרונה, בלבנון, היה בחור אחד, שהופיע עם פצע קטן בבטן. אמרו שאפשר להביא אותו לכל מקום. אך הרופא שהיה בהליקופטר )וכל הכבוד לאותו רופא( ברק אותו וגילה, שיש לבחור ׳בטן חריפה׳. ׳בטן חריפה׳ זו הבחנה שהרופא הגיע אליה תוך כדי בריקת הפצוע — במטוס. הוא הפנה מייר את הפצוע לבית־החולים בצפת, תוך זמן קצר כבר היה על שול־ חו־הניתוחים — וניצל. ״במקרים אחרים מגיע הרופא לשטח ונתקל בפצועים, שהרופא לא הגיע אליהם קורם. זה קורה, אומנם באחוז לא גרול. אבל זה קורה. מקרה אחר היה ממש דראמטי. אחר הפצועים היה במצב קשה מאוד. הרופא הכנים לו צינור־נשימה בפה בעל לסת שבורה, עם שברי שיניים בתוך חלל הפה ופרטי פציעה אחרים. הרופא טיפל בפצוע על הקרקע, העלה אותו למסוק וטיפל בו טיפול מתמיד, שנדרש בנסיבות האלה, והכניס אותו לבית־החולים. ה- בחור לא היה עולה חי על שולחן־הני־ תוחים אילמלא היה שם רופא. ״או במקרה אחר, במלחמת יום־ הכיפורים, קיבלה בחורה רסיס בראש והרופא בשטח לחץ על הכנסת פצו- עים נוספים למסוק. אני ירעתי, באופן ברור, שאם היא לא תגיע במהירות אל שולחן־הניתוחים — היא לא תחיה. הזמנתי מסוק נוסף, שיקה את שאר הפצועים, ואני לקחתי את הבחורה עד בית־החולים תוך דאגה מתמדת והש- גחה מתמדת. לא המראתי מבית־החו־ לים עד שהגיע הרופא ולקח אותה תחת אחריותו. במרבית המקרים, כאשר הפציעות קלות, אומנם אין צורך ברופא. אולם, באותם מקרים קשים, כאלה שפורטו לעיל ואחרים, מציאותו של הרופא תקבע אם הפצוע יחיה — או ימות. מציאותו של הרופא במסוק מצמצמת את מספר האבידות שיש לצה״ל. הרופ- אים כולם מתנדבים ומוכנים להיענות לכל קריאה, בכל עת. הלוואי ולא נז- דקק להם הרבה.״ 80 יעו לנו ס אריה ברנע אילו סיפרו למר טייר, סוחר מהאמבורג, שבגרמניה, שבנו יהיה מנצח תזמורת היל־האויר במדינה יהודית עצמאית, היה מגיב ספונטאנית ״לא יכול להיות!״ לו אמרו לאחד מאנשי חיל־האויר, שמחר אדיר טייר לא יהיה מנצח תזמורת החיל, היה מגיב מיד: ״לא יכול להיות!״ משום שאריר טייר הוא מנצח נצחי. כאשר הוקם חיל־האויר כבר היתה מאחוריו קאריירה ארוכה, מגוונת ומוצ- לחת. הוא פנה להתחלה חדשה ביסודו את תזמורת החיל, והיום אי־אפשר לתאר את חיל־האויר בלי להתקבל על כל צעד במשפט השגור ביותר בעברית־ של־החיל: ״בניצוחו של רב־סרן אדיר טייר״. לכר שמטעמים. האחד— אוהביםאו־׳ תו. דמותו הכבדה, שערו הכסוף, המסו- רק בדייקנות ״ייקית״, השילוב הנדיר בין גיל גבוה להבעה שובבנית ולתנועות־ ניצוח קצביות ונמרצות, המלוות ברקי־ עות — כל אלה מלווים את המוסיקה של החיל בכל אתר. הטעם השני — אריך ותזמורתו הם חלק מההיסטוריה. ״אלטלנה״ והכינור כשהיה אריר בן שלוש, ב־ אותו מורה לנגינה וקבע, שהוא מו- סיקלי. ״הייתי הראשון במשפחה, שגילו אצלנו תכונה כזו — וגם האחרון,״ הוא מספר בשמץ עצב. בגיל שש החל ללמוד נגינה בכינור, ולאחר שש שנים נוספות כבר ״נתן״ קונצרט שלם. אריך היה ״כינור ראשון״ בתזמורת הקונסרבאטוריון ״ברהאמס״, שבו למד נגינה בפסנתר )״הכריחו אותי!״( במשר ארבע שנים. באותה תקופה זכה בתפקיד, המסביר, אולי, את הרקיעות החזקות בעת הניצוח — כקפטן קבוצת הכדורגל היהודית ״בר־ כוכבא״ בהאמבורג יום אחר הצליח ״להציל כדור״ — אבל שבר את ידו ונאלץ להפסיק לנגן בכינור למשך שנה. ״מי שגרם לי לזנוח את הכינור סו- פית,״ מכריז טייר בחגיגיות, ״הוא.., מנחם בגין.״ ומעשה שהיה — כר היה: ב־ עדון ברחוב הירקון, שעל חורבותיו מתנוסס היום מלון ״דן״. באמצע ההו- פעה נכנם מישהו לאולם והודיע בבהלה, כי ״יהודים נלחמים ביהודים״: ספינת־ הנשק של האצ״ל, ״אלטלנה״, התקרבה לחוף. מהומה רצינית פרצה באולם, רב-סרן אריך טייר: אורקסטרה! כל הכבוד! ההופעה נפסקה והתזמורת החלה ״להת- קפל". אלא, שתור כדי המהומה נגנב כינורו של אריר. נחזור לימי היד השבורה, סוף שנות העשרים. אריך מתחיל לנגן בסקסופון ובקלארינט ולומד ניצוח. הוא מקים תזמורות־ג׳אז, עומד בראשן ונוסע עימן בארצות אירופה. אחר־כך הוא מספיק להתמנות יושב־ראש אגודת המנגנים היהודיים בהאמבורג, לפני שהיטלר עו־ לה לשלטון בינואר מכתב מד״ר ליי, אחד מסגניו של הי־ טלר, המודיע, שאין השלטונות זקוקים לי יותר.״ יהדותו היתה ברורה לו תמיד. באותן שנים קשות העז ללמד את ״התקוה״ למנגנים יהודיים בהאמבורג. אריך פונה, איפוא, לסוכנות היהודית, ולאחר מאבק מקבל אישור־עליה ראשון מסוגו: ״חלוץ־מוסיקאי״. מארץ־ישראל הוא מתכתב עם נגנים שהכיר, ובונה בעז- רת אלה שהחליטו לעלות את תזמו־ רתו — וגם חלק מהתזמורת הפילהאר־ מונית הארץ־ישראלית. אריך מקים תזמורת ג׳אז. יחד עם אבא חושי דיל, שהיה אז מזכיר מועצת פועלי חיפה, הוא מייסד את ארגון המנגנים ועומד בראשו. במשר כמה שנים מופיעה תזמורתו ב״קאזינו בת־ גלים״. ״הקאזינו היה אז מרכז הבידור של המזרח־התיכון,״ הוא נזכר. ״עשירי ביירות ואלכסנדריה באו אלינו במיו- חד, כדי לשמוע את התכנית של לילה אחד.״ קפטן ב״תיבת נוח״ ב־ בשירות ענף הווי ובידור של הצבא הבריטי. ״אני, ולא בן־צבי, הייתי הנשיא הראשון!״ הוא מכריז — ומציג מכתב־ תודה בריטי, הממוען ל״מיסטר אריך טייר — נשיא איגוד המנגנים״. אריך אירגן תזמורות בריטיות, שנ- שלחו לקהיר ולבומביי. הוא היה כה פו־ 82 בקול תרועה מקבלת תזמורת ח״א את עזר וייצמן פולארי בקרב היהודים והבריטים ואפילו בקרב הערבים, ער כי עזאם פחה, שאיר־ גן חרם ערבי על סחורות ושירותים יהוריים ב־ שבו החל החרם, וביקשו להופיע לפני ״חברה גבוהה״ ערבית. אריך נדהם: ״אבל אתם מחרימים את היהודים!״ ״מר טייר,״ השיב לו הערבי באריכות בריטית, ״האם אתה מחרים א ו ת נ וי!״ והעיסקה בוצעה. באחר הימים התקשרו עמו אנשי אצ״ל וביקשו, שיארגן בשבילם תזמורת. ״הוזמנתי לפגישה עם אחד מראשי ה־ אירגון. בדיר הועברתי מאיש־קשר אחר למשנהו. כולם השתמשו בסיסמאות ו- בכינויים מחתרתיים. — גו, אני מוסי- קאי, לא פייטר, לקחתי את הרגליים ו־ ברחתי,״ הוא מחייה מחתרת מפחידה פחות היתה ההגנה. אייר אירגן תזמורת־צעידה גדולה וניצח עליה משר כמה שנים, כשלצודר העניין הפר ל״ קפטן טייר״. באחד מימי שישי של שנת שעה ארבע אחרי־הצהריים, החלה תזמו- רת טייר לנגן בצריף ״הועד למען החייל״ ברחוב הירקון, מול מיקרופוני ראדיו. התכנית הועברה בשידור חי ויועדה ל- חיילים הבריטיים. הם קראו לה ״דיי ארק״; בעברית — ״תיבת נוח״. התכנית נחלה הצלחה גדולה בכל האזור וקנתה לעצמה אוו־ר־חיים לא רגיל דעיכתה, מספר אייר במרירות, היתה בהוראה מגבוה. בתחילה שודרה ב״קול ישראל״ וב״גלי צח״ל״ גם יחד, אחר־ כר בגלי צה״ל בלבר. ב־ התכנית סופית. כ״ט בנובמבר המאוחדות מאשרת הקמת מדינה יהו- דית בארץ־ישראל. ״כל הארץ עמדה על הראש,״ הוא צוחק. בעיקר אריר ותזמורתו. הם ניגנו הורה במלון ״סן־ רמו״ עשר שעות רצופות. בתקופה הקשה של תחילת מלחמת העצמאות סידר אייר מקומות־עבודה בבתי־קפה למוסיקאים מובטלים ומנע את ירידתם מהארץ. משה הדר )פו־ מרנץ(, שזכות־ראשונים שמורה לו גם בבטאון חיל־האויר, פנה אליו וביקשו לארגן את תזמורת החיל, אריר התחיל את הקאריירה האוירית שלו במדינה היהודית בהופעה לפני אנשי מחייל )מגוייסי חוץ־לארץ( של החיל, שהתקיימה ב־ מלון ״ירקון״ בתל־אביב. ב־ קיבל תעודה של ״מנצח תזמורת חיל־ האויר״ ודרגה של פקד אויר. ״תכני- תנו הראשונה,״ הוא נזכר בתחושת־ עלבון, שלא נעלמה עם השנים, ״נפסלה בידי קצין־החיניר הראשי של אז, ב- טענה, שהמוסיקה הקלה, שניגנו, אינה חינוכית.״ ״הכל היה שונה. הגענו להופעות באו- טובוס, כשאנחנו ״תופסים טרמפ״ לתח- נה המרכזית בתל־אביב, והשתמשנו בכלי־ נגינה פרטיים.״ שלא ישמין מנחת באוגוסט של בטאון חיל־האויר. ״תזמורת חיל־ האויר שלנו,״ צויין בו, ״ירועה יפה בכל• בסיסינו.״ באותו חודש הגיעה ה־ תזמורת לאחד הבסיסים הצפוניים של החיל, באמצע ההופעה הוחשר האולם והטייסים נקראו החוצה. אריר החליט: ממשיכים! לאחר כמה שעות חזרו ה־ טייסים. הפעולה הצליחה וההופעה השגרתית־כמעט הפכה למסיבת נצחון. המלחמה מסתיימת. הנגנים משתח- ררים, ואריך מחפש בקדחתנוח ממלאי־ מקום. הוא ״הופר עולמות״ — ובו- נה תזמורת. ״אני לוקח אנשים עם ׳לב׳ ועם כשרון ו׳בונה׳ עליהם לטווח־ארוה״ הוא מגלה, ומכריז: ״פה ׳נולדו׳ כשרו- נות.״ אמת ויציב: נגנים רבים, של מו- סיקה קלאסית ושל ג׳אז כאחד, החלו דרכם אצלו. ביניהם הזמרת כרמלה קו- רן, המתופר־זמר־בדרן פרדי דורה וה־ חצוצרן יעקב אוריאל, שלואי ארמסט־ רונג התלהב מנגינתו. אדיר שופע סיפורים: על עזר וייצמן, שהעביר אליו מנספתות צבאית זרה מכתב תודה על הופעה, בתוספת הה- ערה: ״שטייר לא ישמין עוד יותר מרוב נחת.״ )״אגב — הורדתי מעצמי קילוגרם!״ הוא מודיע רשמית, ואתה שואל: איר הוא נראה קודם?!(; על טקס, שנעיר לכבוד שר צרפתי באחד האיצ־ טדיונים. בן־גוריון והאורח נכנסו מכי- וונים שונים מאלה שנמסר עליהם ל- תזמורת. מחצית אחת החלה לנגן בקול גדול את ההמנון הצרפתי. המחצית ה- שנייה — את ״התקרה•״: על שיר שקט. שביקשה לשמוע מלכת בורונרי, אלא שאייר לא הבין את הצרפתית שלה, הנהן — ופתח במחרוזת של... שירים אפריקניים רועשים: על פולה בן־גוריון, שנהגה לשנות בארוחות רשמיות, ברגע האחרון, את התפריט — ואת הרפר- טואר של התזמורת. ״ההצגה חייבת לדזימשר״ במבצע סיני מחליט אריה ש״עסקים כרגיל״. הוא ממשיר לשדר את ״תיבת נוח״; אלא שקהל — אין: כולם מגויי־ סים. המנגנים ״מארגנים״ עוברי־אורח, משכנעים אותם למחוא כפיים ועושים במלאכה בעצמם בכל הכוח. ״אף מאזין לא הבין,׳׳ הוא נהנה, ״מהיכן השגנו קהל גרול כל־כך.״ ״תזמורת כל המלחמות״ עברה את ששת הימים ואת יום־ הכיפורים )״הג- ענו עד פאיד!׳׳(. בין המלחמות, ב־ זכה מנצחה בפרס ״כינור דוד״. תולדות החיל מספרות את עצמן גם מכני־התווים של התזמורת: בתחילה — עמודים פשוטים. אחר־בר הוזמנו מגר- מניה כנים יפים, שעליהם צוייר בדייקנות מטוס... לא קיים. מפקד החיל דאז, עזר וייצמן, התרגז והורה להחליף את הצללית בזו של פאנטום. לאחרונה ירד הפאנטום ובמקומו הופיע על הכנים ה- להיט החרש: ה־ ״יש לי חלום״, אומר אריה ״אני רו- צה, שבכל בסיס תהיה תזמורת. אני אהיה ׳מפקד תזמורות היל־האויר׳. ביום החיל אנצח על תזמורת של מאתיים איש!״ — ועיניו מבריקות. למי שחלום הזה אינו מספיק כדי להוכיח שאייר איננו חי בעבר, הוא מציין עובדה פשוטה: ״כל שנתיים־שלוש אני מחליף דור. אבל עכשיו, עם הדור החדש, יש לי כמה בעיות. קשה להת- רגל אליהם.״ העצבות בפניו מפנה מקומה לקמטו־ טים הטובים, העליזים הרגילים. ״הה־ צגה,״ אומי אייר טייר ומניח ידו על ערימת תווים, ״חייבת להימשה״ 83 ׳נימ״ץ •, כנף על הכו מאת עמרי אחד האירועים הבולטים ביותר בעולם התעופה בארץ בחודשים ״,VWCVN האחרונים, היה ביקור נושאת־המטוסים הגרעינית ״ שעגנה במפרץ חיפה, בין ה־ רשמית, הוגדר חיל־הים כמארח של האוניח, וחיל־האויר נטל חלק באירוח. לא פקפקנו בעניין שגילו אנשי הים ׳(,, באונייה )״וואו! תשעים אלה טון דחי... אבל לא היה ספק לרגע שח״נימיץ״ שייכת, בעצם, לנו. זהו בסיס אוירי שלם, שרק ״במקרה״ הוא ממוקם על המים, בעוד שהם התעניינו, מן הסתם, בקנקן — אנו נמשכנו למה שבתוכו. נסתבר, שהיה הרבה במה להתענין. עבורנו לא היה זה רק מפגש עם התפיסה והמבנה של כוח אמרי מושט, אלא, קודם־כל, מפגש עם חיל־האויר האמריקני )חיל־ האויר של הצי, ליתר דיוק(. ה״נימיץ״ הינה נושאת־המטוסים ה- מבצעית הגדולה והחדישה של הצי השישי. האוניה נקראת על שמו של האדמירל צ׳סטר מ. נימיץ, — שהיה מפקד הצי הפאסיפי במלחמת העולם השנייה ואחר־כך מפקד חיל־הים הא- מריקני: היא הושקה במאי לשירות כעבור שלוש שנים. על סיפונה משרתים בעת מלחמה כ־ בהם כ־ ניה 14A האוירית החדיש של הצי 7 הסקייהוק בערך 6 )בעיקר( עתיר־מערכות. )וכן שהינו מטוס מיכלית לתדלוק באויר(. B מושבי — משמש ללחימה אלקטרונית sC וביון אלקטרוני 5^ חמה נגד צוללות מ מוקדמת ובקרה אוירית. 5^314 צוללות, הצלה, תובלה, השתתפות ב־ לחימה, ועוד. מסוק האוניה מונעת על־ידי שני כורים גרעיניים המפעילים ארבעה מנועים עי- קריים. מהירותה המירבית כ־ המפקד הינו קומאנדר ריצ׳רד ט. גאסקיל. נושאת־המטוסים הגיעה למפרץ חי- פה בבוקר יום החמישי, ה־ ונתקבלה בליווי סטי״לים של חיל־הים וכפירים )״תתקרבו אליה בעדינות, שלא להרגיז אותה...״ — נאמר בתדריך שלפני הטיסה.( עוד באותו בוקר נע- רכה על הסיפון מסיבת־עיתונאים בהש- תתפות ראש הממשלה, מנחם בגין, ו־ מפקד הצי השישי, האדמירל שולץ. ב־ ערב היו קציני האוניה אורחי חיל־ האויר במסיבה, שנערכה לכבודם בבסיס בצפון הארץ. ״אמריקה, אמריקה״... בימי שהותה של האוניה בחיפה היו אנשיה אורחי חיל־האויר וחיל־הים, ובין השאר נערכו להם סיורים בבסיסי החיל. במקביל, נערכו על האונייה בי- קורים של קצינים מחיל־האויר. כצפוי הפך ביקור על ה״נימיץ״ ללהיט מבוקש אצל קצינינו. בימים הראשונים היתה העלייה על הספינה סלקטיבית, בהתאם לרשימות ״בכירות״, כמקובל בקורם הטיס שלנו. המשמיצים טוענים, שהיתה זו הזדמנות־פז לקטלג את יקירי החיל... בהמשר נפרצו הסכרים. המוני בית־ישראל נקבצו אל הרציח ולא ניתן היה למנוע מהם את העלייה על האו־ ניה. ה״נימיץ״ הוצפה בקציני חיל־ האויר. 84 בנוסף לביקורים על האוניה, נערכה באחד מבסיסי החיל הרצאה לצוותות האויר על ״מבנה והפעלה מבצעית של נושאת־מטוסים גרעינית״, מפי קצין בכיר מה״נימיץ״. חתמה את הביקור מסיבת קוקטייל, שערר מפקר חיל־הים לקציני האוניה במוזיאון הימי בחיפה, ושבה נכחו גם מספר טייסים ישראליים. אין ספק, שכל השוואה בין ה״נימיץ״ ובין בסיס חיל־אויר כלשהו אצלנו מג- מדת את האחרון. האוניה מתאימה בהח־ לט לתפיסה הצברית העממית של ״אמרי- קה״— גרולה )מה זה גרולה— ענקית!(, מאסיבית, מתוחכמת מאוד ויקרה מאוד — ומה עוד שמדברים עליה אנגלית וקונים ברולרים... כשאתה מגיע אליה בסירה הקטנה והמיטלטלת, נדמה לד, שההבר הכביר הזה מונח על יסודות בטון ומחובר היטב לקרקעית הים. על האוניה — מטוסים, מטוסים, מטוסים — לכל מלוא העין ובכל אולם ואולם. ואיזה מטוסים וויגילנאט — כאלה, שאתה רק קורא ושומע עליהם, וחולם שיום אחד תחזור מטיול באמריקה ותודיע לחבריה דבר ראשון — ״ישבתי בתא של או — ״נגעתי בקורסייר״ — אם אתה טייס סקייהוק...(. חדר הדוודים של הקטאפולטות, מגהל־הפיקוח, חרר־הב־ קרה, חדר־האוכל — איזה אמריקה! בקיצור, אפשר להמשיך כך עור שעה ארוכה. האמריקנים נתגלו לנו שוב כבני עם חם ופתוח. הם ששים לשוחח אתך, לסייר איתר באוניה, להשיב על שאלות. נדמה כאילו הכל פתוח וגלוי ולכולם יש זמן בשבילר. סביר להניח, שגם להם יש מיגבלות של בטחון־שרה. אבל בעוד שאנו נתקעים בדרר־כלל בשאלה אם יש לישראל חיל־אויר או לא — הם כבר מזמן ענו והודיעו: כן, יש לאמריקה פצצות אטום! הקונספציה המונחת ביסוד נושאות־ המטוסים, דרר התיפעול שלהן, ואפילו תיאורים ממשיים של המטוסים — כל אלה הם נושאים רחבים ביותר. נסתפק, איפוא, במסגרת זו רק במספר נקודות, שליקטנו בשיחות עם הטייסים ותיר כדי הסיור באוניה. ״להכתיב״ לדלק מתי להגמר כמה מלים על שיגרת העבודה שלהם. האנשים מבלים על נושאת־המטוסים כמחצית מכל שנה. בדרר־כלל, בכל הפלגה ובסיומה עוגנת האוניה באחר מנמלי הים־התיכון למשר שבוע ער עשרה ימים. אחת לשלושה־עשר חודש חוזרת האוניה לבריקות ולשיפוצים בבסיס־האם בנורפולק, וירגייניה. הטיי- סות מתפזרות בין כמה בסיסים יבש- תיים, לאימונים מרוכזים של חמישה חודשים, ואחר־כר לחודשיים נוספים של אימונים על האוניה, באזור ניסויים. החיים על ה״נימיץ״ אינם קלים והפיתוי שבה מבחינת ״תנאי שירות״ עלוב למדי. זוהי אוניית־מלחמה והכל בנוי בה בצורה קומפאקטית וקשוחה, בצימצום מירבי של מקום. הקצינים הזוטרים גרים עד עשרה בחדר והבכירים עד שניים בחדר )בדרג שלמטה ממפקד־ טייסת(. הבידור כולל סרטים, מועדון — ללא משקאות חריפים ובנות — וטלוויזיה במעגל סגור מתחנת שידור משמש להם רוב הדלק לטיסה לאזור הקרב, בחזרה ממנו, ולהמתנה לתורם לנחיתה. מזלו של טייסיו — שהוא מסוגל להתגבר בנקל על כל מטוס אחר — כולל המיראזי־ב והמיראז׳ — גם ללא שימוש במבער. ״גם נגד ה ״ מטוס עצמית. בעת שהותם על האוניה עוב־ הים האנשים קשה, כל אחד בתחומו ובכל שעה משעות היום והלילה הם צפויים שיוזנקו לתרגיל פתאומי כלשהו. יש קשר חזק בין הטייסים ובין הגף הטכני וכל טייס ממונה על גף מסרים ומשתדל להיות, ככל האפשר, מעורב בנעשה בו. לרבריהם, האתגר והסיפוק בעבודה רבים מאור ובהתאם לכר רבה גם הגאווה על ההשתייכות לחיל זה. חיי משפחה הם מנהלים באותן הפסקות שבין ההפלגות ובאותם חודשים של אימונים בבית. בסר־הכל — חיים של אנשי צבא, מהסוג שהיה מזעזע, מן הסתם, כל איש שיכון משפחות ממוצע... כל טיסת־אימונים רגילה מעל לנו־ שאת המטוסים נמשכת כ־ שעות, וכוללת לפחות תידלוק אחד מאינטרודר תדלוק. הסיבה לכר היא, שהחמראה מתבצעת בגלים, וכן גם הנחיתה והכנת המטוסים למטס הבא. כלומר, לאחר שגל אחד ממריא — נו- חת הגל שלפניו. המטוסים מיתדלקים ומתחמשים ורק לאחר שהם ממריאים, יכול הגל הקודם לבוא לנחיתה. ברור, שבשעת חירום יכול הסבב להתקצר ער למחצית. התוצאה ממצב זה הינה שעל הטייס לנהל טיסה מרוקרקת מבחינת חישובי דלק, והספונטאניות של תיפעול המטוס נפגמת מאוד. במקום שגמר ה- דלק יכתיב לר מתי לנחות — כמקובל אצלנו — עליר ״להכתיב״ לדלק מתי 1; להיגמר. לפיכר נאלצים טייסי ה־ לבצע את קרבות־האויר שלהם במצב מנוע יבש, ברובו של הזמן, ובעצם ״לא. נגד בטאקטיקה של להתחבא בשמיים...״ טייסי ה־ יון בקרבות האויר נגד מערכת הנשק העדיפה שלהם. ההמראה מעל נושאת־המטוסים או- רכת כ־ מטר להשגת מהירות הניתוק — 150—120 היא, לפיכר, כ־ למצוא ;>ת נקודת ה״באמפ״ הסיפור שמאחורי הקלעים היא כמובן הקטאפולטה. זהו מיתקן המתחבר לכו־ הנטע הקדמי של המטוס ומושר אותו בכוח של ההמראה, ואין זה משנה כלל אם ה- טייס לוחץ ברייקסים באותה עת או לא... הקטאפולטה מופעלת בעזרת לחץ קיטור והרעש בחדר־הדוודים בשעת השיגור עולה על עשרות דציבלים. אגב, בניגור לאמונה העממית, אין הטייסים ממריאים בנוסח ״באחת ירו אוחזת בסטיק ובשנייה מחזקת בידית ההפלטה״. יש, לדבריהם, די זמן כדי להחליט על נטישה ואז לשלוח את הידיים לידית. נחיתה על נושאת־מטוסים הוא ״סי- פור״ אמיתי בניגור לנחיתה על היבשה, כאן עליר להתמודר עם הבעייה מחרש בכל פעם. ההקפה מתבצעת בגובה רגל והכניסה לפיינל ב־ צורר ליירט, בו־זמנית, גם את מהירות הנגיעה — שהיא נמוכה ביותר ואינה כוללת שום רזרבות של מהירות — וגם את הכבל השני )מתור הארבעה 85 המתוחים בתחילת המסלול(. כל נחי תה מצולמת וזוכה בציון מתאים. )מאחר שה־ באויר־קרקע וכן אין לו מצלמת־כוונת — נראה שהלוח היחיד, שבו יכולים הטייסים להתחרות זה בזה הוא לוח ציוני הנחיתה...( כשמדובר באור־יום — מילא, אבל החבריה האלה טסים גם בלילה, ומעל לים הלילה שחור יותר מאשר בשפלת החוף ואורות המסלול חלשים יותר מן המקובל אצלנו. ״סיפור״ קשה, ללא ספק. הוסף לכר ים סוער, הגורם לאו- ניה אוסצילאציות במישור הרוחב וה- גובה, והרי אתגר אמיתי לכל טייס. לעזרתם של הטייסים יש על האוניה שני מכשירי אוטומטית לגמרי — כולל נגיעה — מטוסים נצ״ל מטוס-הבקרה וההתרעה המוקדמת 86 ה״נימיץ״. בגישה להמראה, מחוברים לקטא פולטות, שני מטוסי וקצין מנחית הבודק כל הזמן את ח״פיינל״ שלף ושולח אותך סביב במי- דת הצורך. לדברי הטייסים, מספר התאונות אינו רב במיוחד. טייסת האיג־ טרודר, למטל, ציינה בחודש מארס 30,000 1978 אינו השיא תופעה מעניינת הקשורה בנחיתה על נושאות־מטוסים היא ה״באמפ״, האו- רב למטוס בנקודה כלשהי לאורך ה״פיינל״ ומוריה אותו מקו הגלישה. מיקומו של ה״באמפ״ משתנה מנושאת אחת לנושאת שנייה ותלוי, בין השאר, במספר המטוסים שמנועיהם פועלים על הסיפון. על הטייס ב״פיינל״ להכיר את מיקומו של ה״באמפ״ בנושאת־המטוסים שלו ולהעריך את מיקומו המדוייק. לפי מספר המטוסים שהוא רואה על סיפון בהתאם לכך עליו להוסיף סל״ד לפני הכניסה אליו. כן, אין ספק, שיש בכל זה אתגר. מלה על התדריך. חדר־התרריכים שלהם שונה במקצת מהמקובל אצלנו. כורסאות נוחות, מיחם קפה בחלק ה־ אחורי, שלוש טלוויזיות מלפנים. התדרי- כים עצמם ניתנים כשעה וחצי לפני הגיחה ואורכים כשלושת־רבעי־שעה. בדרך־כלל הם מועברים באמצעות ה- טלוויזיות — בין אם אלה נתוני המטאו- רולוגיה, חוקי המשחק או התדריך ה- בסיסי, המוצא מתוך סרט ויריאו־טייפ. מובן, שלא נעדרים גם הלוח והגיר המסורתיים. )כן, גם אצלם זורקים חתי- כות גיר על מי שישן בזמן התדריך...(. בל הצילומים באדיבות צי ארה״ב אססצ׳יינג׳ ירדנו לנמל כדי לסקר את ביקורה של נושאת המטוסים ״נימיץ״ בחיפה. אמרו לנו — תסתובבו בנמל עד שתראו זרם גדול של אנשים חבושים בכובעי ״נימיץ״ או חולצות •״נימיץ״ או מדבקות, או מה לא. אז תדכו נגד הכיוון ותגיעו. אז הלכנו והגענו לרציה שממנו מעבירה סירת-מנוע את האנשים אל חאוניה. המתנו לסירה. יחד איתנו המתינו עוד כמה עשרות מלחים אמריקניים במדי ייצוג וכמה מאות ישראליים מכל הצבעים והצורות. ניגשנו לחייל אמריקני שחרחר, שעמד קצת בצד והבריש את האותות שעל מדיו. ״רו יו קנוא האו טו גו טו זה שיפ?״ וירקנו הצידה כמה שברי שיניים, בלי שהוא ירגיש. ״הא?״ הבחור הופתע, אבל לא התבלבל. הוא חלץ בזריזות את נעליו והושיסם לנו. ״וונט טו להחליף? זה אר פורס.״ היה לו מבטא שוחרי בולט. כר התוודענו אל תופעת ״הלהחליף״ ואל השוחרים של בית-הספר הטכני. לרשימת הישראלים המיועדים לעלות לביקור על ה״נימיץ״ לא הצלחנו להידחק. סרן בוכמן מחיל-הים, שהיה האחראי על הרשימות, נראה עצבני ולחוץ וקילל כל הזמן ברוסית. מסתבר, שהוא ציפה לקבוצה של סגני-אלופים ואלופי-משנה שלנו מכו- חות היבשה. כשמצא אותם לבסוף וניגש אליהם — גילה שמתחת למדים הירוקים וחפלאפלים הסתתרה חבורת מלחים אמרי- קניים, שכבר הספיקו לעשות אקסצייינג׳, ביניהם מצא גם שני טוראים מבולבלים מהיחידה שלו בחיל-הים, שקיבלו את מדי הזית משניים מהאמריקנים, מתוך שחשבו שכר מתלבשים על נושאות מטוסים... לבסוף הגיעה סירת המנוע. תור פיטפוט עליז באמריקנית )״הואו, יאס, יאס, וורייט״( הערמנו על סרן בובמן שלנו ועלינו, ייחד עם המלחים החוזרים, אל הסירה. נראה, שהמלים הללו שאמרנו היו סיסמה או קוד כלשהו, כי כמעט כל מי שחלף על-פני הסרן ורשימת השמות שלו מילמל אותן. זיהיתי ביניהם גם כמה מתחזים מחופשים. )איך? — לפי שאמרו ״או, יס, יס, רייט״(. מה שראינו על האוניה — זה סיפור אחר. בעת שעברנו ליד חנות המכר שלהם, סיפרו לנו מארחינו שמפקד האוניה יושב מאז הבוקר ליד הטלקס ומעביר הודעות לבורסות של ציריר ולונדון על מידת הביקוש לדולר. מורגשת מגמת שיפור, יחסית למארק — ציינו — ונציגי הבנק האמריקני כבר הו- דיעו, שהם מצידם, ידאגו שה״אנטרפרייז״ תגיע בקרוב לביקור בתל-אביב... באיזשהו שלב, כשחיפשנו את הדרו חזרה לסירה, ניגשנו ושאלנו מלח צעיר, ששטף מיסדרון באורך של קילומטר, לאן ללכת. רק התחלנו עם ״וזר איז יור בואוט?״ והבחור החויר פלאים, גמגם משהו על ״כבר נגמר לי״ או משהו כזה ונמלט כשהוא משאיר בידינו את כובעו. דווקא כובע יפה — כחול כהה ועם סמל ה״נימיץ״ עליו. הרגשנו איך מתחיל לבוא לנו על מעיל מלחים )= תג יחידה, כנפי צניחה ואות הקלע — או כל אות אחר באותו גדל וצבע. חיילים בנלדי צה״ל מילאו את הסיפון והרגשנו לגמרי בבית כשנפרדנו מהם. עלה בדעתנו שמעולם עוד לא היה צה״ל קרוב כל-כך לחלום שתהיה לו נושאת מטוסים משלו ונציגי כל החילות והדרגות יתפעלו אותה וינפנפו מעליה לשלום לאמריקנים החוזרים בסירה אל החוף... אגב, מספרים שסגו-אלוף אחד מחיל-המודיעין צילם את הפרידה ושלח את התמונות מ״נושאת המטו- סים הישראלית״ לקאהיר ודמשק. זה טוב בשביל ההרתעה, אמר. חזרנו לחוף. סרן בוכמן היה לבוש כעת במדים של רב־ט מגולני, שהיו גדולים עליו לפחות פעמיים. מסתבר, שמישהו, חזק אחד, פשוט התבלבל ביו מדי הייצוג של חיל-הים הישראלי ובין אלו של האמריקנים וזאת התוצאה. הם דומים בעצם, המדים. שני פנימיונים בעלי מבטא אמריקני ניסו לנחם אותו וחילקו לו מדבקות של טייסת ה זהו-זה. בסר-הכל, אנחנו חזרנו הביתה בידים די ריקות, אבל עם הרבה ניסיון. ״נימיץ״ והילידים שעליה עתידים לחזור שוב לארץ ביולי הקרוב, ואנחנו כבר התחלנו לאגור כומתות ותגי יחידה, חרתים צבעוניים ושברי ראי. עוד תראו שיהיה בסדר. עמית כנס קוראי בטאון חיל־הארר כאלף קוראים של בטאון חיל-האויר הש- תתפו בחוה״מ פסח בכנס שנעיר ב״בית החייל״ בתל-אביב. לאחר הרצאה של קצין החינוך של חיל-האויר, סא״ל אורי, הוקרן הסרט ״פ .מ מבצעית בחיל-האויר והופיעה להקת הזמר החדשה של חיל-האויר. מכתבים מערכת כחץ של ״אלביט״ במכתבכם בנושא כפיר ־ מינואר בין השאר ״מערכות ניווט ומחשב הסעת מערכות נשק מתוצרת אלתא.״״ וגוי• מצוייה גם 2 רצוננו לציין, כי בכפיר מערכת כח״ן )כינון־חימוש־ניווט(, אשר מערכת המחשב שלה היא מתוצרת ״אלביט מחשבים״ בע״מ. מערכת המחשב מפעילה ומשלבת את יתר מרכיבי מערכת הכח״ן של המטוס, כגון יחידת מדידה אינרציאלית, תצוגה עילית, מנ״מ ועוד. גם התוכנה מחשב זו פותחה על־ידי ״אלביט״. וכידוע, במערכות מסוג זה התוכנה מהווה את לב המערכת• המערכת ניתנה להתקנה גם במטוסים אחרים, תוך ביצוע שינויים בתכניות הניווט והחימוש בתכנת המחשב בהתאם לצרכים המיוחדים של הלקוח. נודה לכם על פרסום מידע זה. בכבוד רב, אילנה גלפר, ״אלביט״, חיפה 87 נ״מ־ הראשונה היו ימים... צוות תותח נ״מ בפעולה לפני שנות דור ב־ הפילה סוללה של תותחי מדגם ״הם״ )״היספאנו־סואיזה״( )ראה הכתבה ״כך נולד ה־נ״מ״ בגליון מם׳ [104] 3 מטוס האוייב הראשון, שהופל באש נ״מ שלושים שנה ועוד חלפו, וב־ הצהריים, התכנסו כ־ ומקציני המערך בבית ״יד־לבגים״ בהר- לחגוג את המועד המיוחד י צליה כדי הזה, וכן לגשר בין כמה דורות של לוחמים, לראות חברים ולהיזכר — וגם לעשות נפשות לאגודת ותיקי הנ״מ. אגודה התנדבותית זו הוקמה לפני כשנה ביזמת כמה מוותיקי המערך, ביניהם כאלה, ששירתו כאנשי נ״מ עוד בצבא הבריטי. את מטרותיה העיקריות רואה האגודה במחקר מורשה הנ״מ בארץ־ישראל; בטיפוח פעולות, הקשו- רות במורשת זו, ובקיום קשר רצוף! בין כל דורות הלוחמים. קשר זה נועד 88 לעודד הזדהות החיילים עם המערך שבו הם משרתים, ולהעביר להם רוח קודמיהם. האגודה הוקמה, אומנם על־ידי ותיקי הנ״מ, אך בכוונתה לכלול בתוכה את כל מי ששירה במערך זה והיא פתוחה, לכן, לכל אדם כזה, כך אמר חיים שנהב, מראשי האגודה, שהינחח את הטקס בהרצליה. הבאים צפו בתערוכת תמלילים ותצ- לומים על הישגי הנ״מ, בסרט ישראלי של זיהוי מטוסים ובסרט אמריקני על הטיל צ׳אפראל ועל מפעיליו. אחר־כך, עם הפתיחה הרשמית, בירך יו״ר האגו- דה, סא״ל )מיל.( דוד גורן, שהיה מפקד הנ״מ לפני כ־ סיפר למשתתפי הכנס: ״לפני זמו־קצר ביקרתי ביחידת נ״מ סדירה. התפעלתי מהנשק הרב, החדיש והמדוייק. עם ציוד כזה קל לתאר, מה צפוי לתוקפן. מס- קנתי ברורה: עולים על מוריהם. במל- חמת יום־הכיפורים ואחריה הופלו למעלה מ־ ״מי שראה את המטוס המצרי הראשון ׳צוללי מעל שדה־דב אינו יכול להש- תחרר מהחשש, שהאוייב יתפתה לנסות להפתיענו שוב. יחידות הנ״מ יהיו בין סופגי המכה הראשונה. אם יחידות אלו יתכוננו וייערכו כהלכה — נדע, שהמו־ רשת, שבגללה נערך כנם זה, תרמה את חלקה לבטחון המדינה.״ השר יגאל הורוביץ סיפר, שלפני קום המדינה, כששהה על ספינה, ניגש אליו בחור והתחנן בפניו לעזור לו להעלות ארצה נער בן ביץ הסכים, והנער הגיע לארץ. הבחור המבקש נפל אחר־כך בקרבות גוש עציון. לפני כמה שנים מסר לו שכנו ד״ש ממג״ד בחיל התותחנים, שאותו פגש בשירות המילואים שלו. זה היה הנער־ הפליט. ״כשפגשנו באירופה את ניצולי מחנות הריכוז,״ הוסיף השר הורוביץ, ״הם ליטפו בהתרגשות עצומה אותנו ואת התותחים ולחשו: ׳רק שיהיה כוח ליהו־ הים!׳ כרי ששואת המאה שלנו לא תקרה שוב — כל חייל ישראלי צריך לדעת ולהגשים תפילה זו.״ חיוך עולה על פניו של מפקר חיל־ האויר, אלוף דוד עברי, כשהוא נזכר בשיר־ילדים על תותחנים יהודיים בצבא הבריטי, ששירתו בבת־גלים. ״מסקנת״ השיר: ״ביו כר ובין כר/לא יירה התותח״... אלוף )מיל.( אברהם יפה, מראשוני המערך, צועק: ״זה לא נכתב עלינו! אלה תותחני החופים!״... אחר־כך אומר אלוף עברי: ״ותיקי הנ״מ הניחו את היסוד למנטאליוח, שלפיה, כשמטוסים ׳צוללים׳ מעל החיי- לים — אסור לתפוס מחסה. אש הנ״מ תהיה יעילה יותר אם רוח הוותיקים תתגלה גם היום.״ ראש עירית הרצליה, אל״מ )מיל.( יוסף נבו, שהיה ממפקדי יחירת הנ״מ הארץ־ישראלית בצבא הבריטי, אמר: ״לפני כמה שנים ביקרתי בקייפטאון, שבדרום־אפריקח. פגשתי שם את אחר מוותיקי היחידה, והוא שאלני על מעשיהם של רבים מחברינו. היו כאלה, שלא זכרתי אותם. המארח התפלא מאור על כר. הסברתי לו, שהוא זוכר היטב את המלחמה האחת ההיא, בעור שאנחנו נאלצנו לעבור מאז כמה מל- חמות נוספות. עלינו לדעת, שגם כשיבוא השלום, נצטרך לשמור את הכוח העברי איתן.״ אחר־כך חילק מפקד מערך הנ״מ, אל״מ ר׳, מגיני־שי לקודמיו. הוא פנה אל הוותיקים ואמר: ״אתם לימדתם אותנו את הסיסמה החשובה: ׳נעשה ונשמע.׳ חיל־הנ״מ צריך לבצע את תפקידו ללא שום שהיות והיסוסים, משום שלרשותו עומדות שניות ספו- רות בלבד: המערך כולו צריך לעמול, ואף להילחם בשעת הצורך, גם כשאין די באמצעים הקיימים. הם יגיעו אחר־ כר. ״הבלים, אומנם, השתנו והשתכללו, אבל יכולנו להגיע להישגים בזכות האדם, שמאחורי הכלי. זו החוליה המקשרת ביניהם לבינינו.״ המנחה, חיים שנהב, בירך את חיל־ התותחנים ואת מפקדו, תא״ל אברהם בר־דוד, שנכח בטקס. עשרים ושתיים השנים הראשונות לקיום מערר הנ׳׳מ הישראלי עברו עליו בכפיפות לחיל זה. את הטקס חתמה הופעה מרשימה של תזמורת חיל־האויר בת ה־ חו של רס״ן אדיר טייר, של צוות־ ההווי החילי החדש ושל הזמר דורו זכאי. איר תרמה גולדה לתזמורת הנ׳׳מ גימי יחידת הנ״מ היהודית בצבא הבריטי 1943-1940) גליון התעשיה, המסחר והתיירות, תותחן נ״מ מגיוס ינואר ראשוני היחידה, שהתגייסו שלושה חודשים בלבד לפנינו, התייחסו אלינו כאל טירונים במשר שנים ארוכות...״, נזכר הוא. יגאל, בן נהלל, היה פעיל מאד בחיי התרבות של היחידה — בעיתון, במסיבות ובשאר גילויי ההווי המפותח. באחד הימים החליט ליזום הקמת תזמורת כלי-נשיפה ביחידה. הוא העריר את ההו- צאות להקמת התזמורת בסכום של רות ארץ-ישראליות, פנה למפקדו הבריטי — וזבה בסירוב תקיף, לאור ״הסכום האדיר״. יגאל הורוביץ נסע, איפוא, לבית הועד- הפועל של ההסתדרות בתל-אביב. מנהלת המרכז לתרבות ולחינוך באותו זמן היתה לא אחרת מאשר גולדה מאירסון, הלא היא גולדה מאיר. הורוביץ ידע, שקבוצת-הדלפו- השר יגאל הורוביץ — תזמורת הנ״מ ניגנה נים שהוא מייצג לא תזכה ביחס רציני ביותר. ולכן. ללא פרוטה בכיסו, אמר לגולדה: ״אנחנו צריכים ככר תרם החסר — נקרא לתזמורת על שמו.״ גולדה התרגשה מהתכנית היפה, אלא, שהיא, כר הסבירה, אינה יכולה להחליט על דעת עצמה להוציא סכום כה גדול. היא ביקשה להתקשר איתה בעוד כמה שבו- עות. הורוביץ חזר לבסיס, ניגש למפקדו הבריטי והודיע לו בתרועת ניצחון, ש... הצליח להשיג את המימון מההסתדרות. ״העזרה, שקיבלנו מהם, היא חשובה כל-כר, שאני מבקש, שתשלח אליהם מכתב-תודה רשמי.״ בעבור יומיים הוזעק החייל האמיץ לועד- הפועל. ״מה עשית לנו?״ קבלו, ״לא הבטחנו כלום — וכבר קיבלנו מכתב תודה מהברי- טים!״ ״אני הבנתי, שהסכמתם!״ היתמם הורוביץ בהרמת גבות. לא היחה ברירה. לקחו קצת מ״סולל- בונה״, וקצת מ״המשביר לצרכן״, אספו לא״י. התזמורת קמה. הצטערתי על המאמצים,״ נזכר ״אחר-כן־ השר הורוביץ בחיור. מדוע? — ״שכני לאוהל היה חצוצרן בתזמורת, שהתאמן בעיקר בלילות...״ L.1 vy l .1 I 1l| 1|ll|,l|l!lll|l I Mini |h|1l|l1|1l|l,|lllllllllll|1>|Ml;1lll|ll|,lllll«l|lltll|llllllll|.'l"MI להספקה בע״מ א מצד I טל שסתומים, ברזים ווסתי לחץ למערכות הידראוליות ופנאומטיות * מסננים לתעופה וציוד לקרקע ; * קשיחים תעופתיים ותעשייתי• * מתכות מיוחדות * טפלון ומוצריו * חבורים מהירים לצנרת + מיסבים : נציגים בלעדיים של החברות הבאות:— CIRCLE SEAL CONTROLS • MPF/WINTEC FILTER PRODUCTS • PUROLATOR CALIFORNIA • DIXON : CORP * GENERAL TIME CORP. ELECTRONICS DIV. • NATIONAL WATER LIFT CONTROLS * KAHR I BEARINGS DIV. * NEW HAMPSHIRE BALL BEARINGS INC. • TIERNAY METALS * HARTWELL CORP. : נרכמנו לחיל־האויר ביום חגו o A - i 'bLf V II 1 , In 1: I 11.Ill• I I Inlnllll • II.IIIIIJIIIIIIIIIIHIHI.IIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIMIIIMIIIIIIIIII • • I lllill I I I I11l11lllllll.il 89 n באמצע העצמאות. הגו אנשי מחלקת התרבות והסעד של חיל־האויר את רעיון הדפסתו של עיתון חדש. ״בטאון חיל־ האויר״ התכוונו לקרוא לו. קצין צעיר בשם משה פומרנץ עשה במלאכה הזמין כתבות, מצא צלם, ביקש פתח־דבר ממפקד החיל, אלוף אהרון רמז. אחר־כך חיפש בית־דפום מתאים. הוא בחר בדפוס ״לידור״, הקיים עד היום סמוך מאוד למקום, שבו ניצב אז. ב־ גיליון מס׳ ב־ את הבטאון, הגיע לדרגת רב־סרן, ואחר־כך היה לאזרח עובד צה׳׳ל, המוכר לכל ב״פומי״ — הוא משה הדר, לשעבר פומרנץ. בגליון זה, המוקרש ל־ האויר, הננו מביאים כמה מעמוריו של הגיליון הראשון, שנקרא ״ח״א״, בגיליונות רבים אחריו. גיליון מס״ דבר המפקד ענוה נמעס טור זי לש א שנמל זננ השמוזר של ישראל לא ו וילזחמי.ז זכמשיוז הגת!־ • !.צורו אח אולי טרם למד הישיג ה ז חג למי ז ולהוריו אח חנו הנטיוח וה/אטייס הסנזייס, האוגמ״ם זהאזזש״ח של חיל זה ומשוס גן גט איוו המניו >;רא במלחמה ווחוי נאזח לבנווח וז זי! אשווה חמדזמזח של נחא לכחוז אהרן רמז מפקד חיל האדר. החיל שלנו כנר בירי -תימה ומגדל־ תיש* חלוצי־התעמח הישדאיייי. את תיימיזם הצניעה למשעל הבניה. איתה דעה יובד אך לעש בכוח הא״רי ד,׳עראי׳ היא הוזכר אגב אורחא בהתקפית הא״ב ע־ סבריד. ועל שירת־צבי. האמצעיש היי דלים קבוצת חי־ בביש׳ שאמרו לכפית על המציאות אח אדר סיבה לחייב. זה היה עדיין חזץ ל־יא בגיאיות אדיש דני העיפה יאישיר הקינג־ 1 המאורעות - יצירת הקייס ים מימי כ־א את החזון •יקיא־. התגשמיתי. ברש, עש פית אירה1 מלחשת העולש השניה נכוני אכזבית הרכה זה., הישראלית ילסיס הישראלי בכלי יק עש מלחמת השחדיר חלף זכני של הוזלין. המיאות הפכה תיבענית ללא רחש. ללא התחשכית בקיים ׳באפשרי. חי״ האויר הישי־אלי. שהיה עש״ ״צרים יחיל שיש ניעזים׳ הועמד למתע־סתאוש אל מול שציאיתן של שייסית קדב ימפציצים מצריית. סיר״ת עירק״ת. ריבן ככילן מצייד־. בצייד א־ריפאי ימסיסיהן נהוגים בידי סייפים מאי־יפים באסכולות .ף. ח־סן של בגרות פתאימית כפתה עיבדה זי .א הר חיל ישראל ע Lv הישראלי ינס זה חילל׳ השריונים שלגי - קשה א דיבר1 שבעתים ה׳ ז לחולל׳ בחי־י הא״י. שהרי בשיישית שתושטנה עזרה לחיל־היגלים ב־יבד׳ א־א בשיישית קיב ׳בשפציצים כבדיש. אשי יפקדו את האייב בערפי השלי יהממו ביותר. "ששש מפציצים ולוחמים יספקים• שעה שקצר׳ י ־־ח ביקש ־ראית ייאלתד אה כל בירות עדי ־.־, עילית כ-ע ב מגמיש קטלניים. כד* להוכיח שאמנש יש לני נ־ח־א״י. פישי$ ד״,פרימיםיש־ על טייסיהם הנלה- בים תחרש כאוצר־האגדה הלאימי. עד דהרה באה ה שדינה לעזדה. והממשלה שהקימה תיו ימים ספ- ר-ם כיח צבאי בעל עצמה. לא נמר שמנה לחולל גש נס אחד. חילית־האויר של בריטניה יבריידהמו* עצ־ת הרחיקו נד־ד איי בסיסי האויב שבעירף. רק לאחד שרכש׳ עד״פית מספרית גברת על הליפש־ ייאפה בגיני של יציר מיאץ. יאיל׳ מפציצי ישראל פזז״ את היר־ת־עדב מיד עס היסדי של הכוח האדיר• שלני. הכרת עיכי הח״ני של חיל האויר הישראלי נצחה. ראש הממשלה ׳שר־הבסחון נתן לה בטוי :׳•׳דץ יחד־משמעי. וכל תשומת הלב •הופנתה לה- אדרת׳ של החיל הצעיר. מיסדה של מלחמת העולם השניה ׳'א ניטש. -כזכיר. חל בה מפנה לסיבתן של ביית הכרית מן הרגע כ־ דחק חיל האויר של בנות הברית את רגלי הליפשייאפה משמי אירופה ואילץ איתי למלחמת מגן ייאש־.. מסנה זה היא תנאי קידש ־:ציין בר קיימא במלחמה החדישה• וחיל האדר ־•ש־א־ נס־ ע־ עצמי אילה רשימה. קפיצית מ־־יבית נעש׳ בשי־ש ההתפתחית של החיל. מן הדין ש;ש הקפיצה ה שיפית המכרעת תיעשה״ אף שהיא 90 V התפתחות4 # יעוד האדם איגו שלטון איש על רעהו אלא שלס הטבע אחס, האויראים. )ותנים את האפשרות של גצחזנוח האדם על הטבע לא רק במלחמה אלא גם בימי־ שלוס ברוכה תהיה עבודתכם ברוכים חדרו על האפשרות שנתתם להתעלוח הגאון היהודי על הטבע לטובת האנושות .־ , )חדנוי ד 1 'שואלי. ״ב באב. תעו־זז ML HSife ־־-פאי גפ:־ באיייס־.1 תעדר. כנר ״ רפ : •לד נד ;. ענה. :ניקר• א־ :זו ד. פ״־סיםיר.. א; פ:־ ־א ־.;:•ב מחלקת התחבורה ״הו־ויוגם רווחים שחיו ר׳ מנודות?״. 21 נוזל ק>רוד שבבי לע>בוד תמיסה חדשה ומהפכנית מתוצרת ארה״ב. מבחנים שנעשו להשוואה לשמני קירור קיימים מראים שיפורים ניכרים: - בפני השטח ־ מהיריות קדמה ־ מהיריות עיבוד בין ־ אורד חיי הכלים מ־ התמיסה אינה רעלית ואינה מזהמת. בפרטים נוספים פנה אל: ציוד תעשייתי וכינוי בע״כו אלק״דא>ן, טל ערכות לזיהוי סגסוגות טכניקה פשוטה לבדיקה איכותית של פלדות וסגסוגות למניעת טעויות זיהוי אל חלד פלדות: ניקל, פלדת כרום, פלדת פחמן, פלדות דלות סגסוגת 4300 ,4100 ,4000) סדרות סגסוגות אלומיניום: 7000 ,6000 ,5000 : זהב, כסף, כרום, אבץ, קדמיום, נחושת, בדיל זיהוי ציפויים ניקל. Red Bronze, Cmmercial Bronze, Fhosphur פליז ברונזה Bronze, Muntz Metal, and other הבדיקה אינה הרסנית, קלה ומהירה ונעשית על כל גודל וצורה בכל מקום. ציוד תעשייתי וכינו* בע־גו אלק־דא>ן, טל W 91 לוחמת מסוקים — עידן חדש בתורת הלחימה משכויד• הטאנקים אלי אייל נגד תקיפת מטוסי־קרב יעמוד למסוק כושר התמרון הבלתי־מוגבל שלו. תכו־ נת־פז זאת, המשולבת היטב בטיסה נמוכה ביותר, תציל את המסוק מהפלה בטוחה וקלה. ניסויים טאקטיים בקרבות־ אויר מסוג זה הוכיחו אמיתותה של הנחה זאת. מסוק המצוייר בטילי אויר־ אויר יהווה יריב שקול למטוס הקרב והיירוט. כל היתרונות והאפשרויות הללו של המסוק לשרידות בשדה המערכה מתוג־ ברים ומוכפלים בפעילות לילית של המסוק וכן בעת טיסתו בתנאי ראות גרועים, כגון עננים וערפל. נטרול כו- שר הגילוי החזותי והאופטי של האוייב, הינו גורם מרכזי ליצירת המושג ״פעו- לה מבצעית *מסביב ללוח השעון״ )במשר עד כה עמדו רק על הגורמים המשפי־ עם על כושר השרידות של המסוק ה- צבאי. במבט מסכם כללי ראשוני נראה, כי לדיעות הקדומות בדבר הפגיעות הרבה של המסוקים אין אחיזה במצי־ אות. אולם, מסקנה זאת נכונה רק בקיום תנאי ברור, בסיסי והכרחי — תפעול מושכל ומדעי של כוח המסוקים. סוג מסוקים מתאימים, מערכות חדי־ שות ומתוחכמות של ניווט, איכון מטרות, בקרת־אש וחימוש ומורכבות התפעול שלהן, הם, שוב, פועל־יוצא של אמצעי לחימה רב־תכונתי זה. רק מדינות ועמים היכולים לגייס לצבאם כוח־אדם מתאים, המסוגל לענות על הדרישות הרבות והקשות המתחייבות מהפעלת מסוקים, בתחום התחזוקתי, התכנוני והמבצעי, יכולים להרשות ל- עצמם לבנות כוח־מסוקים ולהפעילו בשעת מלחמה. באותה המידה ממש שבה מושגים יתרונות כה רבים והישגים כה מהפכניים מהפעלה נכונה ומושכלת של מסוקים צבאיים, כר נדונים מראש לכשלון חרוץ ולתבוסה אכזרית מבצעים מסוקיים המתוכננים בחוסר הבנה בסי- סית לנושא זה, והמבוצעים על־ידי כוח־ אדם בלתי־מתאים. לפיכר הפעלת מסו- קים בלבד אינה מבטיחה באורח אוטו- מאטי הישגים והצלחות. מוטב, איפוא, כי צבאות שאין להם כוח־אדם המסוגל להתאים עצמו ל״ספירה״ של ענף זה באמנות המלחמה, והמוכן לחשוב במו- שגים של לוחמה מודרנית, יניחו לנושא מורכב זה וימשכו ממנו את ידם. מסוק כשלון המאמץ המצרי הוכחה משכנעת למסקנה זאת מש- משת ההפעלה הכושלת של כוח־המסו־ קים המצרי במלחמת יום־הכיפורים. ביום הראשון של המלחמה באור אחרון, הפעילו המצרים, בו־זמנית כדי להנחית כוחות קומאנדו במקומות־ תורפה בעורף הכוחות הישראליים. המסוקים, למרות שהמריאו מבסיסים שונים במצרים וחדרו בנתיבים נפרדים לתור שטח סיני, התגלו, רובם ככולם, על־ידי הכוחות הישראליים המעטים שהיו בשטח. המסוקים טסו במבנים כמעט מכונסים של שלישיה, רביעיה ושישיה, כר, הובחנו וזוהו בקלות יתרה גם על־ ידי מטוסי יירוט, שהפילו את רובם בטרם הצליחו להגיע ליעדיהם. הכוח הגדול של המסוקים המצריים, שמנה קומאנדו, הופנה לאזור ראס־סודאר וראס־גונדי. הם טסו במבנים צפופים כיחידה אחת. כאשר התגלו על־ידי מטו- סי יירוט ישראליים, נעצרה, למעשה, התקדמותם. תשעה מסוקים הופלו על־ ידי מטוסי הקרב וארבעה על־ידי כוחות הקרקע. אחד המסוקים הופל ב״המצאה״ ישראלית חדשה בהפלת מסוקים. המטוס עבר מעל המסוק, משר למעלה ובכך היפנה אל המסוק את זרם גאזי הפליטה של מנועיו, תור הפעלת המבער האחורי. המסוק המצרי התערבל והסתחרר במ- ערבולת אדירה זאת, והתרסק על הקרקע. טייס מטוס־קרב זה לבדו הפיל במפגש זה חמישה מסוקים מצריים. המטם הראשון של המסוקים המצריים מנה מעלה מאלף לוחמי קומאנדו. מכוח זה מסוק גאזל יורה טיל הוט 92 מסוק דפנדר הופלו מטוסי־קרב. הגל השני של המסוקים המצריים כבר פעל בשעות הערב והלילה. החשיכה הוסיפה מיגבלה וקושי בהשגת מטרת הפעולה. חלק מהמסוקים, שיעדם היה להגיע לאזור ראס־סודאר, לא מצא את נקודות־הנחיתה שסומנו, כנראה, על־ ידי אנשי קומאנדו שהגיעו לשם עוד לפנות ערב. מסוק אחד הופל בידי כו- חות הקרקע ואחרים הנחיתו את חיליהם בפזיזות במקומות מאולתרים. בנסיון להפציץ בפצצות נפלאם את שדה־הנפט בלעם שמדרום לאבו־רודס, הופל מסוק אחד. השניים הנותרים ״ויתרו״ על התקיפה וחזרו לעבר שטח מצרים. שיא התפעול הכושל של המסוקים המצריים בא לידי ביטוי בנסיונות ההפ- צצה על ראש־הגשר של צה״ל בתעלת סואץ ובגדה המערבית שלה, בפצצות נפלאם באור יום. היתה זאת התקפת ״קמיקאזה״ לכל־דבר. אך בהחלט לא ברור אם דווקא לכך אמנם התכוון הפיקוד המצרי, שתיכנן אותה התקפה ונתן את הפקודה לבצעה. לא קשה לשער כמה משאבים יקרים ומיוחדים הושקעו במשך שנים ברכש, באימונים, בתכנון ובהכנת כוח־המסוקים המצרי, על מסוקיו, טייסיו ואנשי הקו־ מאנדו שלו. פוטנציאל הלחימה הגדול שהיה טמון בכוח זה, באופן עקרוני ותיאורטי, בוזבז ואבד בשל חוסר הבנה אלמנטארי של נושא לוחמת מסוקים. הכשלון המצרי בהפעלת מסוקים במל- חמת יום־הכיפורים משמש הוכחה חות- כת לקביעה, כי מדינה וצבא שאין לרשותם כוח־אדם מתאים להפעלת מסוקים בכל שלבי התכנון והביצוע, לא יעסקו בתחום זה בהיקף מבצעי גדול ובוודאי לא כדאי להם לבנות תכנון של מערכות צבאיות עתידות על כושרם של אמצעי־לחימה מסוג זה. מסקנה זאת תוכפל בחשיבותה, אם מביאים בחשבון כי בסר־הכל הצטמצמה הפעלת המסוקים המצרית ב״תובלת סער״ — תחום צר מאוד ופשוט, יחסית, לביצוע, בתוך נושא רחב־אופקים ורב־ אפשרויות, אך בעיקר קשה ובעייתי לביצוע. חימוש רב־תכליתי בניגוד לאיחור בגילוי המסוק כאמ- צעי לחימה יעיל, היה פיתוח מערבות־ חימוש עבורו מהיר ופשוט יחסית. התקנת מערכות־נשק במטוסי־קרב היתה תמיד חלק אינטגרלי מתכנונו ה- כולל. התכונות האוירודינאמיות והדרי- שות למהירות ולכושר תמרון הגבילו את האפשרות לשנות מערכות־ נשק מקוריות של המטוס, ומנעו כמעט לחלו- טין לבצע התקנות שהיו כרוכות בשי- נויים חיצוניים של גוף המטוס. צורת המטוס ומבנהו הגבילו אחסון ציוד חי־ מוש ומערכות בקרת־אש נוספות או בעלות ממדים גדולים יותר. המסוק, לעומת זאת, אינו ״סובל״, בדרר־כלל, ממיגבלות דומות. התאמת חימוש לסוג מסוק זה או אחר מותנית בכושר הנשיאה של מטען חיצוני ופנימי )משקל כלי הנשק, התחמושת והמע- רכות(, בנפח הפנימי של גוף המסוק, לצורך איחסון מערכות בקרת־האש, ובכוח הרתיעה שכלי הנשק יוצרים בעת הירי. הנתון השני מתייחם במיוחד למסוקים המצויידים במערכות נשק מתקדמות ומתוחכמות. הפעלת מקלע־ צד מתוך גוף המסוק, אינה מצריכה, כל ציוד כיוונון נוסף. עם התפתחות כלי הנשק ללא־רתע, כגון טילים, ורא־ קטות ירדה מן הפרק גם בעייח זו. גם לרתע של תותחים נמצא פתרון סביר והתותח הסטנדארטי במסוקי העתיד יהיה, כנראה, בעל קאליבר של עקרונית ניתן יהיה לחמש את כל סוגי המסוקים. מירווח המהירויות ה- גדול של המסוק וכושר התמרון הרב שלו מאפשרים התקנה מאולתרת של מקלעים ותותחים בתוך תא המטען ו- הנוסעים, או על מתלים שבצידי הגוף. כך מסוגלים גם מסוקים שלא נועדו דווקא לבצע משימות קרב באש, לטוס עם חימוש כלשהו, לצורך הגנה עצמית, אבטחת מקום ההנחתה ועוד. במרוצת הזמן הותאמו למסוקים מערכות־חימוש קומפאקטיות, במיוחד למשימות תקיפה של שריון האוייב. אלו הן מערכות טילים אנטי־טאנקים מסוג הוט, טאו, איי־אס ננו במקור לשימוש כוחות היבשה ו- כבר נצבר בהם נסיון מבצעי במלחמות שונות ברחבי העולם. ליצרני המסוקים הסתבר עד מהרה, כי בהתאמה טכנית קלה ניתן ״להדביק״ טילים אלה כמעט לכל סוגי המסוקים הקיימים. זו גם הסיבה לכך, שכל הפרסומים על מסוקים חדשים המופיעים בשוק המסוקים העו- למי, או הקיימים עדיין רק על ניר ה- שרטוט, מתארים ומדגישים את הכושר הנ״ט של המסוק ומציגים אותו כצייד טאנקים יעיל. צבאות המערב רואים בהתקנה נרחבת של נשק נ״ט במסוקים קלים, פשוטים וזולים, את אחת האפ- שרויות הגדולות לעמוד מול מיתקפת שריון מקיפה ממזרח־אירופה. מערכת חימוש קומפאקטית אחרת היא צריח־מקלעים מהירי־אש, בעלי קליבר זו מיועדת למסוקים קלים וניתן להת- קינה או להסירה תוך שדה־האש המושג דומה לזה של הצרי- חים המותקנים במסוקי תקיפה ייעודיים. כל מסוק יכול, איפוא, להקרא בצדק — ״מסוק חמוש״. אולם, יש להבדיל בין מסוקים חמושים, שלא נועדו דווקא למשימות קרב־האש, לבין מסוקי־תקי־ פה שתכונותיהם, ביצועיהם וחימושם הותאם במיוחד למשימות־ תקיפה מוב- הקות. הדור הבא של מסוקי התקיפה מתוכנן כבר במקור לסוג משימות מסויים, ולכן יהיו אלה מסוקים יעילים ביותר בתחומר אחת ה״תוצאות״ הגדולות בתחום חימוש המסה היא — הצריח המסתובב שבחרטום. צריח דומה היה בחלק ממפ־ ציצי מלחמת העולם השנייה, אך זה היה מאוייש, בדרר־כלל, על־ידי מקלען, נכלל בו רק סוג נשק אחד ושדה־האש שלו היה מוגבל. בצריח החימוש של מסוק־התקיפה מותקנים תותחים, מק־ לעים ומטילי־רימונים. הצריה ניתן לסי- בוב בזוויות צידוד של לזווית הגבהה של השפלה שלו כ־ הסיבובית של הצריח מושגת על־ידי הפעלה אופטית־חשמלית של מיתקן כיוונון זעיר המורכב על חזית קסדת־ המגן של הטייס, מפעיל מערכת הנשק. כך נוצרה האפשרות להפעיל את כלי 93 נזילי הלפייר על מסוק קוברה הנשק שבצריח בשדה־אש נרחב ביותר ולכיוונים שאינם זהים דווקא לכיוון הטיסה של המסוק נושא הנשק. העיסר נגד שריון כמוזכר, מיועד החימוש העיקרי של המסוק ללחימה נגד שריון. טילי הני׳ ט מותקנים בצדדים החיצוניים של המסוק, במספר זהה בכל צד. טיל הנ״ט המצוי היום במרבית צבאות המערב הוא הטאו. זהו טיל המדייק בפגיעתו בטוו- חים שמ־ מסוגל לחדור כל עובי של שריון המקו- בל כיום בצבאות העולם. אלא, שכל מנגנוני הכיוונון של טילי הנ״ט הנמ- צאים עתה בשימוש מבצעי מחייבים מעקב אופטי ישיר של הטייס המפעיל. לשם כך, חייב המסוק לרחף מעל מקום הירי במשך כ־ את פגיעות המסוק במידה ניכרת ו- מקטין, מצד שני, את מידת הדיוק של הטילים. טיל הנ״ט העתידי ישחרר את המסוק מסיוט זה. ההלפאייר הוא טיל מהפכני, שיביא לשינוי רב־משמעי בלו- חמת המסוקים. הוא יעלה את מסוק התקיפה למעמד בכיר במשפחת אמצעי הלחימה הנגד־טאנקים. להלפאייר מע- רכת בקרת־אש מתוחכמת מאוד. היא פועלת על עקרון קרן לייזר ומורכבת באופן כללי מגלאי, ממד־טווחים וממני גנון־ביות. מערכת זאת ״הולידה״ את המושג — ״ירה ושכח״. שחרור הטיל ייעשה גם משטח מת וממקומות המוס- תרים מעיני האויב )הטיל יכול להת- ביית גם על קרן לייזר המופקת ממקור טילי הלפייר קרקעי(. שיטת כיוונון זאת מבטיחה רמת דיוק רבה יותר מזו של יתר שי- טות הביוב. לאחר הירי, יכול המסוק להסתלק מייד מהשטח, או להחליף עמדה כדי להעסיק מטרות נוספות. באו־ פן זה מסוגל מסוק הנ״ט לתקוף ביעי- לות רבה בלבד. ההלפאייר לא נועד מלכתחילה להיות מערכת־נשק למסוקים. מטוס התקיפה החדש ולהשמדת טאנקים, וכן ההרייר של צי ארצות־הברית עשויים לשאת טילי הלפאייר היעילים יותר לצורר זה מאשר הפצצה המתוחכמת מייבריק. יתרון נו- סף להלפאייר בממדיו הקטנים יחסית לטילים אחרים. הטיל שוקל ומזה 10,000 — של הטיל לבדו נערר בסוף שנת ביוני קעי של מערכת זאת במלואה. לפיכך יוכנס הטיל לשימוש מבצעי רק בתחילת שנות השמונים. כמוזכר, מצוייר מסוק התקיפה הסובייטי מי־ מבוייתים על קרן לייזר ויש להניח שביצועיו של מסוק זה במשימות נ״ט ידמו לאלו החזויות והמתוארות לעיל. חימוש חיצוני אחר הן רקאטות אויר־ קרקע בנות קאליבר של עד הראקטות מאוחסנות בכוורות המכילות, במסוקים האמריקניים מסוקים האירופיים סר־כל החימוש במסוק־תקיפה נמ- צא, איפוא, בשלושה אזורים עיקריים. החימוש הפנימי )תותחים, מקלעים וכלר־ גמרת( — בצריח החרטום; החימוש החי- צוני )טילים וראקטות( — בצירי הגוף או מתחת לכנפונים, ומערכות בקרת האש — בתור גוף המסוק ובתאי הצוות. יעילותו של מסוק התקיפה מותנית בכושרו להכליל ולשאת מערכות מתוח- כמות של בקרת־אש, טיסה וניווט. אלה הן מערכות־בקרה שנועדו להקנות למסוק כושר טיסה ולחימה ביממה ובכל תנאי מזג־אויר, וכן דיוק מירבי של סוגי החימוש. ציוד זה, הנישא בתור גוף המסוק, דורש תנאי אחסון ואחזקה מיוחדים שאינם קיימים בסוגי מסוקים אחרים. מושג על חימושו של מסוק תקיפה עתידי ניתן לקבל מן הדרי- שות המתוכננות למסוק האמריקני 64 )טווח עד שניות פגז: ו מקלע קל, עם ו־ המתוכנן של מנת החימוש הזאת הוא 10 ראקטות סובייטיות S-5 בתוך משגר בקוטר הסטאנררטית של המסוקים הסובייטיים. היא מותקנת בדרך-כלל בכוורות בנות קטות הן בעלות ראש־הנפץ או ח״ש. מסוקי ההי- נד כוורות כל אחד. MI-8 UV-16-57 שתי כוורות ראקטות 94 תותח־שרשרת תותח ה ללוחמת מסוקים. זהו תותח חד-קני המיוצר על-ידי חברת ״יוז״ עבור מסוק הקרב AH-64 עיקר המערכת היא מערכת הטענה מתוחכמת ואמינה, המטעינה את הכדורים בבית-הבליעה ומפנה את התרמילים לאחר הירי. קצב הירי משתנה ביו בדור בדקה. התותח יכול לפעול עם כדורים משורשרים, או בלי שרשרות מתוך תוף מיוחד. התותח קל מאוד ומעבר לסטאנדרטים הקימים כיום. התותח יוכל לירות את כל סוגי התחמושת ה מ״מ הקיימים כיום ברשות ח-־ל-האויר וה- צבא האמריקנים, ובמיוחד את תחמושת הנ״ט והסיוע-הקרוב, שפותחה עבור מטוס ה תותח זה יותקן, כנראה, גם במאחזים מיו- חדים, שיותקנו עד מטוק )״הנ׳ו השחור״(. תותח דגם צריח חברת ״גינראל אלקטריק״ טיל הוט הוט — טיל מונחה אופטית משוגר מגליל — הוא טיל נגד־טאנקים כבד, המפותח ומיוצר על-ידי קונצרן ״איירומיסייל״, ה- משותף לחברת ״ ״איירוספטייל״ הצרפתית. הוא תוכנן לפי דרישות נאט״ו לגבי טיל נ״ט סטאנדרטי. הטיל מונחה על-ידי חוט ועל המשגר לשמור על המטרה על הכוונת כל זמן שיוט הטיל. לשניות האחרונות לפני הפגיעה יש לטיל הנחייה אינפרא-אדומה. הטיל מונע בדלק מוצק. אורכו ומוטת הכנף המשגר מופיע )במסוקים( במארזים של שניים ושלו- שה גלילים. משקל הטיל והגליל משקל הטיל ש. טווחים אפקטיביים , קמי 4,000 הוא 3,000) הכוונת המיוצבת המשמשת להנחיות הטיל היא בעלת קרן עוקבה ברוחב אינפרא-אדומה קבועה, ברוחב טיל הוט עם משגר השדה האינפרא־ארום הוא לקבוע את מקו- מו של הטיל ביחס לקו הראיה. מערכת משובים משווה בין הכיוונים הרצויים. הטיל התחרה בטאו, טיל הנ״ט הסטאנדרטי של נאט״ו, והטאו זכה. אך זהו הטיל הסטא- נדרטי של צבא צרפת. מוטת דרישות מירבית הדרישות הרבות והרב־גוניות המופ- נות ליצרני המסוקים הצבאיים הן ביטוי לשאיפה למצות את תכונות היסוד המיו- חדות של אמצעי־לחימה זה. מתכנני המסוקים ויצרניהם יגיעו לאיזון סביר בין הפוטנציאל התיאורטי של התכונות לבין מיצויין המעשי, רק אם יצליחו הצוותים המפעילים אותם להגיע לכושר קרבי מבצעי של תנאי מזג האויר. זוהי דרישה מבצעית מקסימאלית לגבי כל כלי הטיס. המטוס בעל הכנפיים הקבועות והמשתנות, עדיין לא ענה על דרישה זו, אך למסוק התקיפה יש, אולי, סיכוי למלאה במחצית שנות השמונים. עם זאת, זוהי גם דרי- שה מבצעית מינימאלית ממסוק צבאי, המתיימר להיות לא רק במעמד של מ־ סייע מהמימר השלישי, אלא לבוא במקום אמצעי לחימה קרקעי ולבצע את תפ- קידו המבצעי כחלק מאיגוד כוחות אורגאני, או כמערכת־נשק הפועלת באופן עצמאי ונפרד. למשל, לא יתקבל מצב שבו יחידת מסוקי נ״ט הינה מר- כיב אורגאני במערך הגנה כלשהו )ו- זאת לאחר, ששחררה מתוכו יחידת שריון למשימות התקפיות(, אם לא תו- כל להלחם בשעות החשיכה, בגלל הי- עדר ציוד לחימה מתאים או בגלל אימון לקוי של הצוותים. ייתכן, שמוטת דרישות מירבית זאת מסמלת, יותר מכל דבר אחר, את האפשרויות המבצעיות הגדולות הגלו- מות במסוק הצבאי, מצד אחד, ומבלי- טה, מצד שני, את הבעייתיות הכרוכה במימוש אפשרויות אלו, הלכה למעשה. לגבי הוגי הדיעות של ״לוחמת המסו- קים״ זהו אתגר קשה ומבחן מציאותי מכריע. מושג־מה על הדרישות הכוללניות ממסוק צבאי מתקדם ניתן לקבל מרשי־ מסוק 95 מסוק מת הדרישות של צבא גרמניה־המע־ רבית, לכושר טיסה והפעלה קרבית של מסוק תקיפה. רשימה זאת נקבעה עוד בשנת יפעל בשנות השמונים. — מערכות־ נשק היכולות להעסיק טאנקים בטווח של ומעלה. — כושר־נשיאה של בתוך צינורות משגרים. — מערכת בקרת־אש, המאפשרת ירי בלילה ובכל תנאי מזג־אויר. — כמות דלק, המספיקה ל־ עות־טיסה. — כושר תימרון גבוה לטיסה לפי פני השטח ולצורך טיסת התחנז־ קות מאש האוייב. ~ — שני מנועים לבטיחות טיסה ול־ רזרבה של כוח. — אחזקה פשוטה ומתאימה לתנאי שדה. — פגיעות נמוכה מאש האוייב וב- תאונות טיסה ונחיתה. מסוק התקיפה הגרמני צא עתה בשירות מבצעי והנחשב למסוק מתקדם וחדיש, איננו עומד בדרישות אלה. רק הבא בתור, פי־ ישיג, כנראה, כושר מבצעי רצוי ודרוש. לרשימה ניתן להוסיף דרישות החוז- רות ונזכרות ברשימת הדרישות האמרי- קנית כגון: — כושר המראה, נחיתה וירי משיפו־ עים אורכיים ורוחביים של לות. — שיעור נסיקה אנכי של לדקה. — גובה ריחוף מבצעי של ב־ שיגור טיל טאו ממסוק — כוח מנועים של פעמיים כוח־סוס. — טווח מעמם ג׳י בין — מהירות שיוט של — טווח של כ־ אומנם רק חלק מהמסוקים החדשים הנמצאים היום במערך הכוחות המב- צעיים מתקרבים בכמה סעיפים לדרי־ שות הגבוהות דלמעלה. יצרני המסוקים מאמינים, כי דור המסוקים הבא, שיהיה מבצעי בשנות השמונים, יגיע לרמת הביצוע הנדרשת. הם יצטרכו להשקיע משאבים רבים בתכנון, בבנייה, בציוד־ עזר ובניסויים. המרכיב העיקרי בהוצאות הגדולות יהיה בקרת־ האש והניווט. בפרק זה לא הוזכרו הנושאים הטכניים והבעיות המיוחדות של מבנה המסוק ומנועיו. זהו תחום העומד בפני עצמו מבחינת הבעייתיות המורכבת ומבחינת המיגבלות הטכניות הקיימות עד כה. אחת הבעיות הכאובות היא, למשל, הגדלת כושר הנשיאה של מסוקי משא או תובלה. אם יצליחו מתכנני המסו- קים ויצרניהם לשבור את ״מחסום הטון״, יגרום הדבר לשינוי מהפכני ורב־משמעי בתורת הלחימה של כוחות הקרקע. הובלת שריון כבד במסוקים תפתח מרחבי תמרון אופרטיביים נו- ספים ונרחבים בפני כלי הנשק העיקרי והמכריע בקרב היבשה. סיכום ביניים השילוב ההיסטורי בין שלושת המ- מדים גרר אחריו גם בעיות חדשות ומורכבות מהבחינה הטאקטית והטכנית. האדם הועמד לפתע בפני עובדה מוג- מרת. במו־ידיו יצר כלי, שבו גלו־ מים כוחות כבירים, אשר כלל לא ציפה להם בעת התכנון. כעת, בעייתו היא לזכות בשליטה מחשבתית וטכנית על התפתחות סטיכית, וזאת כדי לגלות ולמצות מה שעדיין סמוי מן העין. אין לו כל אפשרות וסיכוי להקיף את הנושא הגדול והרב־ערכי הזה, אם איננו ניחן בדמיון פורה ובפתיחות מחשבתית מקסימאלית. דומה הדבר לאדם, המתאמץ לפתוח רלת חסומה ולאחר שהצליח לפתחה מתגלות לו מיד שלוש רלתות נוספות. לחץ המציאות והזמן המוגבל העומד לרשותו אינם מאפשרים לו לחדור לעומקו של תחום המחקר והפיתוח. המוצא של פיתוח חלקי או פיתוח סלק־ טיבי, ומיגבלת המשאבים הכספיים, עלולים להאט את קצב ההתפתחות של לוחמת המסוקים. ה״להיט״ החדש בשוק אמצעי הלחימה עלול להתגמר עוד בטרם הגיעו לשיא ביטויו. 96 חתום והחתם את חבריך על הבטאון שלח טופס החתמה בצירוף המחאה )נא לא לשלוח מזומנים(. הצע את הטפסים הנותרים לחבריך. לכבוד משרד הבטחון — ההוצאה לאור רחוב ב׳ מס׳ ת ל ־ א ב י ב הריני מבקש בזה להיות מנוי על שש חוברות רצ״ב המחאה ע״ס )מנוי לשנה(. הבטאון השם הכתובת העיר מס׳ רחוב חתימה לכבוד משרד הבטחון — ההוצאה לאור רחוב ב׳ מס׳ ת ל ־ א ב י ב הריני מבקש בזה להיות מנוי על שש חוברות רצ״ב המחאה ע״ס )מנוי לשנה(. הבטאון השם הכתובת העיר מס׳ רחוב חתימה לכבוד משרד הבטחון — ההוצאה לאור רחוב ב׳ מס׳ ת ל ־ א ב י ב הריני מבקש בזה להיות מנוי על שש חוברות- רצ״ב המחאה ע״ס )מנוי לשנה(. הבטאון השם הכתובת העיר מס׳ רחוב חתימה ברכותעו במלאת VZV-6998A1P Phased array Mini-TWTA Module RHPRC ffl ELECTRONICS LTtt ת. ד רפה nainaifXi Products for ECM High Power CW 19" Rack Traveling Wave Tube Amplifier זכור טלסיס מספקת...Transistors • Scr's Triacs • Linear Circuits • Cmos Devices • Ttl Circuits • Ram's Rom's • Microprocessors • Zener Diodes • Led's 7 Segments • Diodes & Rectifiers • Capacitors הכל מהמלאי הספקה מידית הכל של יצרנים בעלי מוניטין עולמי הכל בטיב מעולה ביותר והכל בשרות הרגיל של טלסיס בעיעז טלסיס חברה להנדסה דרך דכוטינשקי 362 721913 : טלפון ב>ום ח>ל האו>ר אנו מברכים לשלום ובגוחון יי I III I I I ! I III I I I I I I I I I I I I • • III'•• I I I I I I III • •II • • • I I I I I I I I I I I I I ןלחיל האויר ן ןברכותנו במלאת ן הובלות שונות במיוחד העברת ן רהיטים, הובלת פסנתרים, ן מקררים וכר ן מחסנאות ן אחריות מלאה לבל העברה המשרד: המלך ג׳ורג׳ | המעון: בוטרמילק עקיבא | n1llllllll!llllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllll₪ | li 11'| 11111111 In • N 111J AMP INCORPORATED U.S.A. Terminals, Splices, Automatic Machines. Multiple Contact Connectors. Printed Circuit Board Connectors and Packaging Products. Coaxial and Shielded Wire Products. Programming Products. FOR MILITARY, INDUSTRIAL AND COMMERCIAL USE. נציגים בלעדיים רד חברה להנדסה בע״בז שד׳ רוטשילד טל כדא> לכם לקרוא זאת! * כדאי להגן על העיניים משמש קיץ * כדאי עם מסגרת מתכת חזקה ומצופה זהב * כדאי בנרתיק חזק לשמור עליהם. לא כדאי לקנות דבר זול במחיר זול, או דבר טוב במחיר גבוה מדי )כ־ אנו מציעים לכם דבר טוב ויפה במחיר סביר ומדוע! אנו היבואנים ומוכרים ישירות ללקוח באמצעות הדואר. ל״י בלבד. באם נוכחונם כי האנות אינה מעולה כפי שאנו ממליצים, במחיר לכן מחיר משקפי שמש סךריי שלחו המחאת דואר ל־סן־ריי אופטיקה ותוובח! אנו כאן! מוכנים להחזיר את הכסף כשנקבל המשקפיים. נסה ת.ד החל מחדש יולי * כדאי שאלה יהיו משקפים בעלי איכות * כדאי עם עדשות מלוטשות בקוטר לח>ל האו>ר, מפקד>ו וח מ II 1-1:11 IIiIIIIIIIhI Hnliillll Mini 11: I III H I M III •III 11 III 1111111 111 III II1M | II1111II III 111 III 111 III 11 lull I III Astronautics בני־ברק, רח׳ הירקון טל תצוגות ומיכשור תכנון וייצור של מיבשור דיגיטלי ואנלוגי מתקדם לתא הטייס, מחשבים תצוגות אלקטרוניות מתוחכמות ומחוללי סימבולים למטוסים ולמסוקים. תעשיות חריתה, שלטים, חותמות והדפסות משי ג. ברינר ובניו דרך פתח־תקוה מפעל: דרך פתח־תקזה תכנון ובצוע שילוט בניני צבור, שלטים ממתכת ופלסטיק, פנלים למכשירי אלקטרוניקה סקלות, שבלונות, סמלים, שטנצים וכר » * לחיל האויר שלוחה ברכתנו במלאת הובלות באחר* ו ת מלאה העברת רהיטים * הובלת פסנתרים * מחסנאות שרות ימי שחרור מהמכס * העברת משרדים אחסנה * אריזות ים ואויר FULLY GUARANTEED TRANSPORT Apartment Moving * Transport of Pianos * Storage * Shipping-Customs Clearing * Office Movers Storage 35 Years Experience Air and Sea Packing תל־אביב. רח׳ בלפור 2 8 10 7 8 TEL-AVIV, 5 BALFOUR ST. ברכותינו במלאת IMIMMAMMMMMMAMAAMMAMAMMMMMMM הדבר הראשון שיעורר תשומת לב בדבק ציאנואקרילס E) המעולה של הוא פית המינון .עם חתך של פית המינון , מראה את שלושת נקודות האיטום. 16 מובנים מאליהם בעת השימוש. פרטים מלאים על דבקי לוקטייט ציאנואקרילט החדשים נתונים בחוברת מפורטת. להלן סיבה אחת לפחות מדוע עליך לבקשה בכתב: דבקי לוקטייט ציאנואקרילט המעולים מאפשרים סוף סוף הדבקת מירב החומרים החדי- שים המשמשים בהנדסה בגון, גומי עם פילרים — חומרים שבעבר היה קשה להדביקם. E.P.D.M. ־merire huin ת-א ן חנן רבעוב>ץ בע״מ 700197 ,700198 בני־ברק, טל׳ 3הירש ב׳ ! רח׳ ; + חגור צבאי וסרטי חגור. ן! ן סרטים מכותנה, סיבים סינטטיים ואסבסט | iחגורות בטיחות לחשמלאים ורתמות הצלה j רצועות קשירה למטענים j ־j ! + חגורות הרמה )סלינגים ! אהלים — ברזנטים — בדים WWIAAMMWWWVWWWWWWWWWWWWWWWWWIWWWWWVWWWVWWWV llllll III Hll',1 1• I It •llllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllltail 1 שרות׳ הנדסה בישראל בע״ם ESI-ENGINEERING SERVICES I ! .INTERNATIONAL LTD ־ וחברותיה \ I I : מודוס הנדסה בע״מ ; שפה שרותי פקוח הנדסי בע״מ ן - תל־אביב, רח׳ יצחק שדה -י חיפה, רח׳ ישעיהו I~I ברכותעו במלאת naccabee בירה בינלאומית ואתה יודע למה, זכינו במדליה זהב בינלאומית בעצם, אתה ידעת מזמן. בעצמך הענקת. לנו את הפרס, מדי יום ביומו, כשהעדפת את בירה מכבי על כל בידה אחרת. מדלית הזהב שהוענקה לנו בתחרות שנערכה השנה בבריסל, ואשר בה השתתפו חברות בירה נכבדות ומוכרות מכל רחבי העולם, היא, למעשה, הברה בינלאומית באיכות בינלאומית, ממדרגה ראשונה. \ i ברכותעו במלאת רח׳ מונטיפיורי רח׳ מונסיפיור החברה המשחקת איכות ספקים של: מכונות ותומוים להעתקת מסמכים צרכי צילום והסוטה מכונות הישוב אלקטרוניות מעוכות טלוויזיה במעגל סגוו ציוו מיקהפילס Canon Minolta ASAHIPENTAX IKEGAMI י אל ־ שם דT 2 מבצע פרסים : לבל המשתמש בשרותינו בתקופת המבצע בחדשים יולי, אוגוסט, ספטמבר : מומחים להעברת תכולת דירה לכל חלקי הארץ | : ע״י חברת בטוח ציון I : * ספק מוכר של משרד הבטחון ומשרדי ממשלה ת׳׳א | I 623989 I חיפהIM: IX T* 1* dm צ •• ״ז״ הגטתון צועד על GSS o © KS • מן5! n • הגש הצעותיך לועדת הייעול היחידתית־ או המרכזית בפיקוח המשקי, משרד הבטחו לח>ל האו>ר ב>ום חגו נרטב הברכות והא>חול>ם MORAY TECHNOLOGY LTD. 4 SHLOMO HAMELECH ST. P. O. B. 21449 — TEL-AVIV TEL 03 - 28 75 44 MORAV TECH מו רב טכנולוגיה ב ע ״ מ רחוב שלמה המלך ת. ד טל רב מודדספרת> בכוח>ר ללא תחרות. 1450 תחומי קריאה מתח ישר עד 600v מתח חילופין עד 1000mA זרם ישר עד 1000mA זרם חילופין עד lMohm. התנגדות עד 10° + 23)c— )בטמפרטורה של דיוק 1/2 מתח ישי יתר התחומים קריאה אוטומטית של קוטביות אפוס אוטומטי הגנה ע׳׳י דיודות ונתיך נייד, קטן ממדים וקל 95x155x45 — מידות 300 — משקל מתח הספקה סוללות של 6v או ספק חצוני של ))מסופק עם המכשיר Picotron MiniPal — miniature Servo Accelercmeter SUNDS1RRND Sundstrand Data Control, Inc. unit of Sundstrand Corporation # מתמרים ומערכות מדידה וכיול של רעידות תאוצות לחצים טמפרטורות זרימה שקילה אינסטרומטריקםAUTOMATIC PROGRAMMABLE AIR DATA TEST SET INSTRUMETRICS kr הנדסה בע״מ רחוב שלמה המלך 1F טל03-296805 הרמה ותובלה פנימית yg^y מערמת י למפעיל מתכגסת משטחים הולך מל חסכון ברוחב מעניים נמחס! עגלת הימה ייסעי חשמלית למבטחים י י למפעיל הילו עגלת הימה והסער ידנית למשטחיס. nil •,^fr* הור־טל רחוב חיי אדם יעוץ, התקנה, שרות וחלקי חלוף מקוריים מלמה שלשה )לגלים משקל נגרי מנוליפט — גלגלת חדשנית — ידית הפיקוד משולבת ע• וו ההרמה. עומסים^^ .360• /i עומסים מ־ עד גלגלת נבל חשמלית עומסים מ־ עד גלגלת שרשרת חשמלית עומסים נ• ־ 2000