{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Sukkah",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה סוכה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Moed"
    ],
    "text": [
        [
            "סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה. פסולה. רבי יהודה מכשיר. ושאינה גבוהה עשרה טפחים. ושאין לה שלשה דפנות. ושחמתה מרובה מצילתה. פסולה. סוכה ישנה. בית שמאי פוסלין. ובית הלל מכשירין. ואיזו היא סוכה ישנה. כל שעשאה קודם לחג שלשים יום. אבל אם עשאה לשם חג. אפילו מתחלת השנה כשרה:  ",
            "העושה סוכתו תחת האילן. כאלו עשאה בתוך הבית. סוכה על גבי סוכה. העליונה כשרה. והתחתונה פסולה. רבי יהודה אומר. אם אין דיורין בעליונה. התחתונה כשרה:  ",
            "פירס עליה סדין מפני החמה. או תחתיה מפני הנשר או שפירס על גבי הקינוף. פסולה. אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה:  ",
            "הדלה עליה את הגפן. ואת הדלעת. ואת הקיסום. וסיכך על גבה פסולה. ואם היה סיכוך הרבה מהן. או שקצצן. כשרה. זה הכלל. כל שהוא מקבל טומאה. ואין גידולו מן הארץ. אין מסככים בו. וכל דבר שאינו מקבל טומאה. וגידולו מן הארץ. מסככין בו:  ",
            "חבילי קש. וחבילי עצים. וחבילי זרדין. אין מסככין בה. וכולן שהתירן כשרות. וכולן כשרות לדפנות:  ",
            "מסככין בנסרים. דברי רבי יהודה. ורבי מאיר אוסר. נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים. כשרה. ובלבד שלאי ישן תחתיו:  ",
            "תקרה שאין עליה מעזיבה. רבי יהודה אומר. בית שמאי אומרים מפקפק. ונוטל אחת מבינתים. ובית הלל אומרים. מפקפק. או נוטל אחת מבינתים. רבי מאיר אומר. נוטל אחת מבינתים. ואין מפקפק:  ",
            "המקרה סוכתו בשפודין. או בארוכות המטה. אם יש ריוח ביניהן כמותן. כשרה. החוטט בגדיש לעשות בו סוכה. אינה סוכה:  ",
            "המשלשל דפנות מלמעלה למטה. אם גבוה מן הארץ שלשה טפחים פסולה. מלמטה למעלה. אם גבוה מן הארץ עשרה טפחים כשרה. ר' יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה. עשרה טפחים. כך מלמעלה למטה עשרה טפחים. הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים. פסולה:  ",
            "בית שנפחת. וסיכך על גביו. אם יש מן הכותל לסיכוך. ארבע אמות. פסולה. וכן חצר שהיא מוקפת אכסדרה. סוכה גדולה. שהקיפוה בדבר שאין מסככים בו. אם יש תחתיו ארבע אמות. פסולה:  ",
            "העושה סוכתו כמין צריף. או שסמכה לכותל. רבי אליעזר פוסל. מפני שאין לה גג. וחכמים מכשירין. מחצלת קנים גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה. לסיכוך מסככין בה. ואינה מקבלת טומאה. ר' אליעזר אומר אחת קטנה. ואחת גדולה. עשאה לשכיבה מקבלת טומאה. ואין מסככין בה. לסיכוך. מסככין בה ואינה מקבלת טומאה:  "
        ],
        [
            "הישן תחת המטה בסוכה. לא יצא ידי חובתו. אמר רבי יהודה נוהגין היינו שהיינו ישנים תחת המטה בפני הזקנים. ולא אמרו לנו דבר. אמר רבי שמעון מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל. שהיה ישן תחת המטה. ואמר להן רבן גמליאל לזקנים. ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם. ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה. לפיכך ישן הוא תחת המטה. ולפי דרכינו למדנו שהישן תחת המטה. לא יצא ידי חובתו:  ",
            "הסומך סוכתו בכרעי המטה. כשרה. רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה. סוכה המדובללת. ושצלתה מרובה מחמתה. כשירה. המעובה כמין בית. אף על פי שאין הכוכבים נראים מתוכה. כשרה:  ",
            "העושה סוכתו בראש העגלה. או בראש הספינה כשרה. ועולין לה ביום טוב. בראש האילן. או על גבי גמל. כשירה. ואין עולין לה ביום טוב. שתים באילן. ואחת בידי אדם. או שתים בידי אדם. ואחת באילן. כשרה. ואין עולין לה ביום טוב. שלש בידי אדם. ואחת באילן. כשרה. ועולין לה ביום טוב. זה הכלל. כל שניטל האילן. ויכולה לעמוד בפני עצמה. כשרה. ועולין לה ביום טוב:  ",
            "העושה סוכתו בין האילנות. והאילנות דפנות לה כשרה. שלוחי מצוה. פטורין מן הסוכה. חולין ומשמשיהן. פטורין מן הסוכה. אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה:  ",
            "מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי. לטעום את התבשיל. ולרבן גמליאל שני כותבות. ודלי של מים. ואמרו העלום לסוכה. וכשנתנו לו לרבי צדוק. אוכל פחות מכביצה. נטלו במפה. ואכלו חוץ לסוכה. ולא בירך אחריו:  ",
            "ר' אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות. חייב אדם לאכול בסוכה. אחת ביום. ואחת בלילה. וחכמים אומרים אין לדבר קצבה. חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד. ועוד אמר רבי אליעזר מי שלא אכל לילי יום טוב הראשון. ישלים בלילי יום טוב האחרון. וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין. על זה נאמר (קהלת א, טו) מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות:  ",
            "מי שהיה ראשו ורובו בסוכה. ושולחנו בתוך הבית. בית שמאי פוסלין. ובית הלל מכשירין. אמרו להן בית הלל לבית שמאי. לא כך היה מעשה. שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את ר' יוחנן בן החורני. ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה. ושולחנו בתוך הבית. ולא אמרו לו דבר. אמרו להן בית שמאי משם ראיה. אף הם אמרו לו. אם כן היית נוהג. לא קיימת מצות סוכה מימיך:  ",
            "נשים. ועבדים. וקטנים. פטורים מן הסוכה. קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה. מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן. ופיחת את המעזיבה. וסיכך על גבי המטה בשביל קטן:  ",
            "כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע. וביתו עראי. ירדו גשמים. מאימתי מותר לפנות. משתסרח המקפה. משלו משל. למה הדבר דומה. לעבד שבא למזוג כוס לרבו. ושפך לו קיתון על פניו:  "
        ],
        [
            "לולב הגזול והיבש פסול. של אשירה. ושל עיר הנדחת פסול. נקטם ראשו. נפרצו עליו. פסול. נפרדו עליו כשר. רבי יהודה אומר יאגדנו מלמעלה. ציני הר הברזל. כשירות. לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו. כשר: ",
            "הדס הגזול. והיבש פסול. של אשירה. ושל עיר הנדחת. פסול. נקטם ראשו. נפרצו עליו או שהיו ענביו מרובות מעליו פסול. ואם מיעטן כשר. ואין ממעטין ביום טוב: ",
            "ערבה גזולה. ויבשה. פסולה. של אשירה. ושל עיר הנדחת. פסולה. נקטם ראשה. נפרצו עליה. והצפצפה. פסולה. כמושה ושנשרו מקצת עליה. ושל בעל כשרה: ",
            "רבי ישמעאל אומר. שלשה הדסים. ושתי ערבות. לולב אחד. ואתרוג אחד. אפילו שנים קטומים. ואחד אינו קטום. רבי טרפון אומר. אפילו שלשתן קטומים. רבי עקיבא אומר. כשם שלולב אחד. ואתרוג אחד. כך הדס אחד. וערבה אחת: ",
            "אתרוג הגזול. והיבש. פסול. של אשרה ושל עיר הנדחת פסול. של ערלה פסול. של תרומה טמאה פסול. של תרומה טהורה לא יטול. ואם נטל כשר. של דמאי. בית שמאי פוסלין. ובית הלל מכשירין. של מעשר שני בירושלם לא יטול. ואם נטל כשר: ",
            "עלתה חזזית. על רובו. נטלה פטמתו. נקלף. נסדק. ניקב וחסר כל שהוא. פסול. עלתה חזזית על מיעוטו. נטל עוקצו. ניקב ולא חסר כל שהוא. כשר. אתרוג הכושי. פסול. והירוק ככרתי. רבי מאיר מכשיר. ורבי יהודה פוסל: ",
            "שיעור אתרוג הקטן. רבי מאיר אומר כאגוז. רבי יהודה אומר כביצה. ובגדול. כדי שיאחז שנים בידו אחת. דברי רבי יהודה. ר' יוסי אומר. אפילו אחד בשתי ידיו: ",
            "אין אוגדין את הלולב. אלא במינו. דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר. אפילו במשיחה. אמר רבי מאיר. מעשה באנשי ירושלים. שהיו אוגדין את לולביהן. בגימוניות של זהב. אמרו לו. במינו היו אוגדין אותו מלמטה: ",
            "והיכן היו מנענעין. בהודו לה' תחלה. וסוף. ובאנא השם הושיעה נא. דברי בית הלל. ובית שמאי אומרים. אף באנא ה' הצליחה נא. אמר רבי עקיבא צופה הייתי ברבן גמליאל ורבי יהושע. שכל העם היו מנענעין את לולביהן. והן לא נענעו. אלא באנא ה' הושיעה נא. מי שבא בדרך. ולא היה בידו לולב ליטול. לכשיכנס לביתו יטול על שלחנו. לא נטל שחרית. יטול בין הערבים. שכל היום כשר ללולב: ",
            "מי שהיה עבד. או אשה. או קטן. מקרין אותו. עונה אחריהן מה שהן אומרין. ותהי לו מאירה. אם היה גדול מקרא אותו. עונה אחריו. הללויה: ",
            "מקום שנהגו לכפול. יכפול. לפשוט יפשוט. לברך אחריו. יברך אחריו. הכל כמנהג המדינה: הלוקח לולב מחבירו בשביעית. נותן לו אתרוג. במתנה. לפי שאין רשאי ללוקחו בשביעית: ",
            "בראשונה. היה לולב ניטל במקדש שבעה. ובמדינה. יום אחד. משחרב בית המקדש. התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור: ",
            "יום טוב הראשון של חג. שחל להיות בשבת. כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת. למחרת משכימין ובאין. כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו. מפני שאמרו חכמים. אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג. בלולבו של חבירו. ושאר ימות החג. אדם יוצא ידי חובתו. בלולבו של חבירו: ",
            "רבי יוסי אומר יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת. ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים. פטור. מפני שהוציאו ברשות: ",
            "מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה. ומחזירתו למים בשבת. רבי יהודה אומר בשבת מחזירין. ביום טוב מוסיפין. ובמועד מחליפין. קטן היודע לנענע. חייב בלולב: "
        ],
        [
            "לולב וערבה. ששה ושבעה. ההלל והשמחה שמונה. סוכה. וניסוך המים. שבעה. והחליל חמשה. וששה: \n",
            "לולב שבעה. כיצד. יום טוב הראשון של חג. שחל להיות בשבת. לולב שבעה. ושאר כל הימים ששה: \n",
            "ערבה שבעה. כיצד. יום שביעי של ערבה. שחל להיות בשבת. ערבה שבעה. ושאר כל הימים ששה: \n",
            "מצות לולב כיצד. יום טוב הראשון של חג. שחל להיות בשבת. מוליכין את לולביהן להר הבית. והחזנין מקבלין מהן. וסודרין אותן על גב איצטבא. והזקנים מניחין את שלהן בלשכה. ומלמדים אותם לומר. כל מי שמגיע לולבי בידו. הרי הוא לו במתנה. למחר משכימין ובאין. והחזנין זורקין אותם לפניהם. והן מחטפין. ומכין איש את חבירו. וכשראו בית דין שבאו לידי סכנה. התקינו שיהא כל אחד ואחד. נוטל בביתו: \n",
            "מצות ערבה כיצד. מקום היה למטה מירושלם. ונקרא מוצא. יורדין לשם. ומלקטין משם מרביות של ערבה. ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח. וראשיהן כפופין. על גבי המזבח. תקעו. והריעו. ותקעו. בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת. ואומרים אנא ה' הושיעה נא. אנא ה' הצליחה נא. רבי יהודה אומר. אני והו הושיעה נא. ואותו היום. מקיפין את המזבח שבעה פעמים. בשעת פטירתן מה הן אומרים. יופי לך מזבח. יופי לך מזבח. רבי אליעזר אומר. ליה ולך מזבח. ליה ולך מזבח: \n",
            "כמעשהו בחול. כך מעשהו בשבת. אלא שהיו מלקטין אותן מערב שבת. ומניחים אותן בגיגיות של זהב. כדי שלא יכמשו. ר' יוחנן בן ברוקה אומר חריות של דקל. היו מביאין. וחובטין אותן בקרקע בצדי המזבח ואותו היום נקרא יום חבוט חריות: \n",
            "מיד התינוקות שומטין את לולביהן. ואוכלין אתרוגיהן: \n",
            "ההלל והשמחה שמונה. כיצד מלמד שחייב אדם בהלל. ובשמחה. ובכבוד יום טוב האחרון של חג. כשאר כל ימות החג. סוכה שבעה כיצד. גמר מלאכול לא יתיר סוכתו. אבל מוריד את הכלים. מן המנחה ולמעלה מפני כבוד יום טוב האחרון של חג: \n",
            "ניסוך המים כיצד. צלוחית של זהב. מחזקת שלשת לוגים. היה ממלא מן השילוח. הגיעו לשער המים. תקעו. והריעו. ותקעו. עלה בכבש. ופנה לשמאלו. שני ספלים של כסף היו שם. רבי יהודה אומר. של סיד היו. אלא שהיו מושחרין פניהם. מפני היין. ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין. אחד מעובה. ואחד דק. כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת. מערבי של מים מזרחי של יין. עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך שלמים. יצא. רבי יהודה אומר בלוג היה מנסך כל שמונה. ולמנסך אומרים לו הגבה ידך. שפעם אחת ניסך אחד על גבי רגליו. ורגמוהו כל העם באתרוגיהן: \n",
            "כמעשהו בחול. כך מעשהו בשבת. אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב. שאינה מקודשת. מן השילוח. ומניחה בלשכה. נשפכה או נתגלתה. היה ממלא מן הכיור. שהיין והמים המגולין. פסולים לגבי מזבח: \n"
        ],
        [
            "החליל חמשה וששה. זהו החליל של בית השואבה. שאינה דוחה לא את השבת. ולא את יום טוב. אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה. לא ראה שמחה מימיו: \n",
            "במוצאי יום טוב הראשון של חג. ירדו לעזרת נשים. ומתקנין שם תקון גדול. ומנורות של זהב היו שם. וארבעה ספלים של זהב בראשיהן. וארבע סולמות לכל אחד ואחד וארבעה ילדים מפרחי כהונה. ובידיהם כדים של שמן של מאה ועשרים לוג. שהן מטילין לכל ספל וספל: \n",
            "מבלאי מכנסי כהנים. ומהמייניהן. מהן היו מפקיעין. ובהן היו מדליקין. ולא היה חצר בירושלים. שאינה מאירה מאור בית השואבה: \n",
            "חסידים ואנשי מעשה. היו מרקדים לפניהם. באבוקות של אור שבידיהן ואומרים לפניהן דברי שירות ותושבחות. והלוים בכנורות. ובנבלים ובמצלתים. ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר על חמש עשרה מעלות. היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים. כנגד חמשה עשר שיר המעלות שבתהלים. שעליהן לוים עומדין בכלי שיר. ואומרים שירה. ועמדו שני כהנים בשער העליון. שיורד מעזרת ישראל. לעזרת נשים. ושני חצוצרות בידיהן. קרא הגבר. תקעו. והריעו. ותקעו. הגיעו למעלה עשירית. תקעו. והריעו. ותקעו. הגיעו לעזרה תקעו. והריעו. ותקעו. היו תוקעין והולכין. עד שמגיעין לשער היוצא מזרח הגיעו לשער היוצא ממזרח. הפכו פניהן למערב ואמרו אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל היכל. ופניהם קדמה. והמה משתחוים קדמה לשמש. ואנו ליה עינינו. ר' יהודה אומר היו שונין ואומרין. אנו ליה. וליה עינינו: \n",
            "אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש. ואין מוסיפין על ארבעים ושמנה. בכל יום היו שם עשרים ואחת תקיעות במקדש. שלש לפתיחת שערים ותשע לתמיד של שחר. ותשע לתמיד של בין הערבים. ובמוספין היו מוסיפין עוד תשע ובערב שבת היו מוסיפין עוד שש. שלש להבטיל העם ממלאכה. ושלש להבדיל בין קודש לחול. ערב שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמונה. שלש לפתיחת שערים שלש לשער העליון ושלש לשער התחתון. ושלש למלוי המים. ושלש על גבי מזבח. תשע לתמיד של שחר. ותשע לתמיד של בין הערבים. ותשע למוספין. שלש להבטיל את העם מן המלאכה. ושלש להבדיל בין קודש לחול: \n",
            "יום טוב הראשון של חג היו שם שלשה עשר פרים. ואילים שנים. ושעיר אחד. נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים לשמנה משמרות. ביום ראשון. ששה מקריבין שנים שנים. והשאר אחד אחד. בשני. חמשה מקריבין שנים שנים. והשאר אחד אחד. בשלישי. ארבעה מקריבין שנים שנים. והשאר אחד אחד. ברביעי שלשה מקריבין שנים שנים. והשאר אחד אחד. בחמישי שנים מקריבין שנים שנים. והשאר אחד אחד. בששי. אחד מקריב שנים. והשאר אחד אחד. בשביעי כולן שוין. בשמיני חזרו לפייס כברגלים. אמרו מי שהקריב פרים היום לא יקריב למחר. אלא חוזרין חלילה: \n",
            "בשלשה פרקים בשנה היו כל משמרות שוות באמורי הרגלים. ובחלוק לחם הפנים. בעצרת אומרים לו הילך מצה. הילך חמץ. משמר שזמנו קבוע. הוא מקריב תמידין. נדרים ונדבות. ושאר קרבנות צבור. ומקריב את הכל. יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה בין לאחריה. היו כל המשמרות שוות. בחלוק לחם הפנים: \n",
            "חל להיות יום אחד להפסיק בינתיים. משמר שזמנו קבוע היה נוטל עשר חלות והמתעכב נוטל שתים ובשאר ימות השנה הנכנס נוטל שש והיוצא נוטל שש רבי יהודה אומר הנכנס נוטל שבע. והיוצא נוטל חמש. הנכנסין חולקין בצפון. והיוצאין בדרום. בילגה לעולם חולקת בדרום. וטבעתה קבועה וחלונה סתומה: \n\n"
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}